‫הטעיה ע"פ סעיף ‪ 15‬היא אחת מהעילות במסגרת פגמים בכריתת חוזה שמובילה בסופו של דבר‬

‫לביטולו של חוזה‪ .‬בכדי שתתמלא יש צורך בקיומם של ארבעה יסודות והם‪ .1 :‬קיום חוזה תקף ‪.2‬‬
‫קש"ס כפול‪ ,‬כלומר בין ההטעיה לטעות ובין הטעות לכריתת החוזה ‪ .3‬הטעיה‪ ,‬כאשר צד לחוזה‬
‫מטעה את הצד השני‪ ,‬באם דרך מעשה או מחדל‪ ,‬באם במודע‪ ,‬בתום לב או ברשלנות ‪ .4‬טעות‪ ,‬כאשר‬
‫אין הכרח להיותה יסודית ודי בטעות "סתם"‪ ,‬במילים אחרות‪ ,‬יש להוכיח כי באופן סובייקטיבי לא‬
‫היה אותו אדם מתקשר בחוזה לולא ההטעיה [בפועל פעמים רבות עולה עניין היסודיות‪ ,‬לדוגמא‬
‫פס"ד ולנטין כאשר כדי לבדוק את אמיתות הדברים שואל עצמו ביה"מ כיצד היה מושפע האדם‬
‫הסביר]‪.‬‬
‫מכירת התמונה‪ :‬תמי מכרה לליאת תמונה שכלל לא שייכת לה‪ ,‬עלולה להתעורר בעיה כאשר בעלת‬
‫התמונה תדרוש אותה בחזרה‪ .‬ליאת כמובן תשיב כי לא הייתה מודעת לעניין‪ ,‬הרי שתמי לא חשפה‬
‫בפניה את מלוא העובדות אלא רק ציינה כי לא יכולה למכור לה את התמונה ללא כל הסברים‪ .‬נשאלת‬
‫השאלה האם מוטלת על תמי חובת גילוי לגבי בעליה של התמונה? נראה כי אכן קיימת חובה שכזו‬
‫שהרי לולא הסתרת עובדה זו סביר כי לא הייתה רוכשת ליאת את התמונה‪ ,‬לפחות לא מידיה של תמי‬
‫אלא הייתה מתקשרת בעסקה עם בעלת הבית‪ .‬בפס"ד חשמונאים ציין בייסקי כי בנסיבות העניין‬
‫היה על המערערות להבהיר כי רק מחצית מהבניין שייכת להם ואינן יכולות להתחייב לגבי מחציתו‬
‫השנייה‪ ,‬כך גם לענייננו‪ ,‬תמי אינה יכולה להתחייב לגבי תמונה שלא שייכת לה‪ .‬אולי אף ניתן להרחיק‬
‫לכת ולומר כי תמי למעשה נוטעת אמונת שווא בליבה של ליאת כי השיגה את מטרתה וכי הרכישה‬
‫היא סופית ובטוחה כאשר בפועל אינה‪ .‬אין מקום לטענה מנוגדת מפיה של תמי או אמירה כי לא‬
‫הייתה בקרבה כוונה לרכישה זו‪ ,‬זאת מכיוון שברגע שלקחה לידיה את הכסף כמו קיבלה את הצעתה‬
‫של ליאת בידיעה שהתמונה כלל לא שייכת לה‪ .‬אם המצב היה שונה והייתה תמי מסרבת לקחת את‬
‫הכסף‪ ,‬אף ללא כל הסברים‪ ,‬לא הייתה נוצרת הסיטואציה הבעייתית שלפנינו‪.‬‬
‫מכירת האגרטל‪:‬ליאת נתקלה באגרטל שמצא חן בעיניה והייתה בטוחה שעשוי הוא מזהב‪ ,‬זאת ציינה‬
‫גם בפני תמי‪ .‬תמי מודעת לעובדה שאין זה המצב‪ ,‬זאת ניתן ללמוד משתי סיבות‪ :‬האחת‪ ,‬ע"פ דבריה‬
‫"מקווה שליאת לא חושבת שהאגרטל מצופה בזהב אמיתי" והשנייה‪ ,‬העובדה שהיססה טרם נקבה‬
‫במחיר האגרטל‪ ,‬שנראה כי היה גבוה משוויו הריאלי‪ .‬את טענה זו אמנם ניתן לסתור‪ ,‬בדומה לטענה‬
‫שהועלתה בפס"ד חשמונאים כי המחיר הגבוה הוא בשל היות החנות פינתית‪ ,‬ולומר כי המחיר הגבוה‬

‫‪1‬‬

‫שננקב תואם יצירת אמנות ללא קשר לחומר ממנו עשויה‪ .‬כעת‪ ,‬משהגענו למסקנה כי תמי מודעת‬
‫לטעות יש לבדוק האם קיימת חובת גילוי מצידה ואף האם לפנינו מצג שווא‪ .‬דעות השופטים בעניין‬
‫זה חלוקות‪ :‬בעמדה אחת בייסקי בפס"ד חשמונאים באמרו כי שתיקה אינה יוצרת מצג שווא אך‬
‫ייתכן שלא נאמרו דברים שהיו צריכים להיאמר לקבלת תמונה מלאה של העובדות ולכן יש שהעלמת‬
‫פרטים ע"י שתיקה יוצרת מצג שווא‪ .‬מנגדו עומד כהן באותו פסה"ד וטוען כי הטעות של הקונים לא‬
‫ניטעה בליבם אלא נובעת ממחדל שלא בדקו‪ ,‬כך גם לענייננו כאשר ליאת הניחה שהאגרטל עשוי זהב‪,‬‬
‫הנחה שלא ניטעה בקרבה ע"י תמי‪ ,‬וכן לא טרחה לבדוק את איכותו‪ .‬עוד מוסיף הוא כי מראית עין‬
‫אינה בגדר מצג והטעות שנובעת ממנה לא באה מחמת הטעיה דרך מצג שווא‪ .‬בדומה לפס"ד ספקטור‬
‫עלולה תמי להעלות טענה בנוגע לכדאיות העסקה‪ ,‬שכידוע אינה נכנסת לגדר דיני טעות או הטעיה‪ .‬את‬
‫התשובה לכך ניתן למצוא בדברי אשר‪ ,‬כאשר הקונה הוטעה לחשוב כי קונה נכס בעל תכונות‬
‫מסוימות שאינן קיימות אין לומר שטעותו בכדאיות בלבד‪ ,‬הרי לא ניתן לומר כי היה מוכן לרכוש את‬
‫הנכס על פגמיו במחיר נמוך יותר‪ .‬כך גם במקרה דנן‪ ,‬ייתכן ולו הייתה מודעת ליאת לעובדה שאגרטל‬
‫זה אינו עשוי זהב‪ ,‬לא הייתה רוכשת אותו כלל אך בהחלט יש מקום גם לטענה נגדית כי הייתה רוכשת‬
‫אותו בכל מקרה או במחיר נמוך יותר לצד ידיעת העובדות‪ ,‬זאת לאור ההתלהבות הרבה שהביעה עת‬
‫הקנייה והיותה חובבת אומנות מושבעת‪ ,‬במקרה כזה יש מקום לטענת כדאיות העסקה‪ .‬לבסוף קובע‬
‫אשר כי יש לבטל את החוזה מטעמי הטעיה‪ ,‬לנדוי תומך בתוצאה אך לא בעניין ההטעיה‪ ,‬סוגיה‬
‫המתקשרת גם לענייננו‪ .‬לנדוי מציין כי שתיקה אינה מהווה אי גילוי וטוען כי המוכר לא ידע ולא חייב‬
‫היה לדעת שהקונה טועה‪ .‬במקרה שלנו המצב שונה כיוון שתמי מודעת לטעות של ליאת‪ ,‬לכן ניתן‬
‫לקבל טענה לביטול החוזה על סמך הטעיה וסביר כי גם לנדוי‪ ,‬בנסיבות אלו‪ ,‬היה מקבל את הטענה‪.‬‬
‫מקרה זה הוא דוגמא מובהקת ליחס שבין סעיף ‪ 15‬העוסק בהטעיה ובין סעיף ‪ 12‬העוסק בחובת תום‬
‫הלב‪ .‬הרי אין מקום לטענות שפעלה תמי בתום‪-‬לב או ברשלנות שהרי הייתה מודעת הן לעובדות והן‬
‫לטעותה של ליאת לגביהן‪ ,‬לכן ניתן לומר כי פעלה בחוסר תום לב‪ ,‬עיקרון המהווה את אבן היסוד‬
‫לכלל דיני החוזים‪ .‬הטעיה יכולה להתקיים במקביל להפרה של סעיף ‪ 12‬כאשר ההבדל ביניהן הוא‬
‫בסעד‪ ,‬בעוד שהטעיה גוררת את ביטול החוזה‪ ,‬הפרת סעיף ‪ 12‬גוררת סעד של פיצויים‪.‬‬
‫השכרת הבית‪ :‬תקווה הציעה את ביתה להשכרה בכפוף לכמה תנאים ביניהם ציינה כי הבית אינו‬
‫מיועד למעשנים‪ .‬רונית‪ ,‬שהתלהבה מאוד מהבית‪ ,‬נענתה להצעתה של תקווה בכפוף לכל התנאים‪,‬‬

‫‪2‬‬

‫לרבות איסור העישון‪ .‬רונית‪ ,‬שלטענתה בעת חתימת החוזה לא עישנה‪ ,‬חזרה לעשן לאחר זמן קצר‬
‫ובנקודה זה נשאלת השאלה האם צדקה תקווה כאשר האשימה אותה בהעמדת פנים? הייתכן כי‬
‫הסכימה לתנאי לאור הרצון העז בדירה אך לא התכוונה לממשו? סוגיה דומה עולה בפס"ד ולנטין‬
‫כאשר האישה מחליטה להתגרש מיד לאחר חתימת הסכם בינה ובין בעלה‪ .‬זמיר מציין כי אין לקבוע‬
‫כי הייתה בראשה כוונה מראש‪ ,‬כך גם במקרה דנן‪ ,‬אין לקבוע כי הייתה זו מעין מזימה מצידה של‬
‫רונית בכדי להיות מועמדת ראויה להשכרת הבית‪ .‬אולם‪ ,‬ניתן לנתח את המצב ברוח הדברים העולה‬
‫מפס"ד לקי‪-‬דרייב ולומר כי כל עוד אכן הוגדרה כלא מעשנת מציגה רונית מצג אמת‪ ,‬אך ברגע‬
‫שחזרה לעשן נראה הדבר כמצג שווא‪ .‬קיים הבדל מהותי בין פסה"ד והמקרה דנן‪ ,‬זאת כיוון שמצבה‬
‫של לקי‪-‬דרייב השתנה טרם חתימת החוזה ואילו מצבה של רונית השתנה לאחריו‪ .‬הבחנה זו נעשית‬
‫גם בפסה"ד כאשר מציין הלוי כי אילו ביטול הרישיון של המערערת היה מגיע לאחר חתימת החוזה‬
‫לא הייתה בידי המשיבה עילה לביטול החוזה בשל מצג שווא‪ .‬ובאנלוגיה לענייננו‪ ,‬לו הייתה חוזרת‬
‫לעשן טרם חתימת החוזה היה זה מצב של מצג שווא אך מכיוון שחזרה לעשן לאחר חתימת החוזה‬
‫אין זה המצב‪.‬‬
‫בבסיס עילת ההטעיה עומדת הדרישה כי המצג או ההצהרה הינה טרום חוזית‪ ,‬במילים אחרות‪,‬‬
‫קיימת הבחנה בין מצג ובין התחייבות‪ .‬מצג שווא אכן מהווה עילה לביטול חוזה בגין הטעיה אך‬
‫התחייבות‪ ,‬כדוגמת הבטחה שנעשתה עת כריתת החוזה או לאחריה‪ ,‬באם אינה מתקיימת‪ ,‬יהיה זה‬
‫מצב של הפרת חוזה ולא הטעיה‪.‬‬
‫ייתכן ולמרות כל האמור לעיל יש מקום לטענה של אי גילוי‪ ,‬זאת מכיוון שרונית מודעת או הייתה‬
‫צריכה להיות מודעת לחשיבות העניין בעיני תקווה באשר לאיסור העישון בביתה‪ ,‬הרי אחרת לא‬
‫הייתה מציינת תנאי זה במפורש במודעה שפרסמה‪ .‬יתר על כן רונית פסקה מהרגל זה תקופה קצרה‬
‫מאוד טרם חתימת החוזה ואין זה וודאי כי תצלח‪ ,‬ידוע כי קשה המלאכה להיגמל מהרגלים "מגונים"‬
‫שכאלו‪ .‬לכן מן הראוי שתיידע רונית את בעלת הבית באשר למצבה ותאפשר לה להחליט כיצד‬
‫להמשיך על פי שיקול דעתה‪ ,‬כלומר להחליט באם לקחת על עצמה סיכון שרונית תחזור לעשן או באם‬
‫לא‪ .‬טענה דומה עלתה בפס"ד לקי דרייב כאשר מנהל המערערת ניסה לומר כי היה לצידו יסוד להנחה‬
‫שלבסוף לא ינותקו הקשרים אך עם זאת קבע הלוי כי גם אם היה יסוד להנחה זו‪ ,‬על המנהל ליידע‬
‫את המשיבה ולאפשר לה להחליט לפי שיקול דעתה‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫באם הייתה רונית מקנה לתקווה את אפשרות הבחירה ותקווה הייתה בוחרת לבסוף להשכיר לה את‬
‫הדירה‪ ,‬לא הייתה מתעוררת אפשרות של הטעיה‪ ,‬אלא לכל היותר הפרת חוזה‪.‬‬

‫‪4‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful