You are on page 1of 3

‫מבוא לתסריטאות – שיעור מס' ‪3‬‬

‫‪19.11.2008‬‬

‫לואי ברח‪ ,‬מחפשים אחריו‪ ,‬וכשהם מגיעים לכנסיה‪ ,‬מרטין מבינה שהוא למעלה על הגג לפי‬
‫הפיפי שלו‪ ,‬כמו שהיא לימדה אותו‪ .‬כמה רגעים מאוחר יותר‪ ,‬הוא נופל מהגג ונוחת על המרזב‬
‫ופלו מגיע להציל אותו‪ .‬סוג של פנטסיה הורית שכזאת –שאבא יושיע אותי‪ ,‬שאבא יציל אותי‪.‬‬
‫הדיון בין פלו לבין הילד הוא ‪:‬‬

‫‪.1‬תרד מהגג ותמשיך לחיות‪.‬‬


‫‪.2‬שיעור על בחירה בין החיים לבין המוות‪.‬‬

‫כל אחת מהדמויות מייצגת בחירה אחרת‪ .‬הוא מנסה לשכנע את הילד שהחיים‪ ,‬למרות‬
‫שהם יכולים להיות אכזריים‪ ,‬עדיין כדאי לחיות‪ .‬הילד‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מקצין את הקונפליקט הפנימי‬
‫שלו וזה בא לידי ביטוי כשהוא רוצה להתאבד‪.‬‬

‫הבחירה לא נעשית על‪-‬ידי הגיבורים עצמם אלא על‪-‬ידי הגורל‪ ,‬המקריות‪ .‬הילד נופל‪ ,‬אך‬
‫לא קורה לו כלום‪ .‬הבחירה היא בחיים‪.‬‬

‫מאוחר יותר‪ ,‬בלילה‪ ,‬למרות כל מה שקרה‪ ,‬מרסל ופלו ממשיכים לריב ולא לגעת זה בזו‪.‬‬
‫רגע לפני שהם נרדמים‪ ,‬הילד מגיע ורוצה לישון איתם‪ .‬מבחינת הילד‪ ,‬זו ההזדמנות הראשונה‬
‫והאחרונה שלו לישון ביחד עם ההורים‪ .‬זה אף‪-‬פעם לא קרה לו‪ .‬זו הפעם היחידה בחייו שיצא לו‬
‫לישון עם ההורים‪ .‬הוא נכנס בחלל שנפער בין שני ההורים הללו ומחבר בניהם מחדש‪ ,‬עצם‬
‫מקשר‪ ,‬הוא נותן יד לפלו ויד למרסל‪.‬‬

‫בוקר למחרת‪ ,‬מרסל מאווררת את ה'מוזיאון'‪ ,‬מנקה אותו ומתחילה לפנות את השברים‪.‬‬
‫יש כאן שינוי בהתנהגות‪ .‬אחרי התהליך שהם עברו עם הילד‪ ,‬ישנו היפוך קל בתפקידים – מרסל‬
‫רוצה להמשיך הלאה‪ ,‬פלו מציע לשקם את החדר‪ .‬מרסל אוספת את השברים המטאפוריים של‬
‫המשפחה הזאת‪ ,‬כלומר‪ ,‬היא מוכנה להמשיך הלאה ולשקם את המשפחה‪ .‬אולי‪.‬‬

‫לסרט יש ארבעה גיבורים‪ :‬הזוג הראשון – פלו ומרסל; הזוג השני – לואי ומרטין‪ .‬הילדים‬
‫התאהבו במין אהבת בוסר ולכן הפרידה קשה‪ .‬התהליך שהיא עברה מסתיים בכך שהיא סוף‪-‬סוף‬
‫שמה נעליים‪ .‬עד אז‪ ,‬היא הייתה ילדה א‪-‬סוציאלית הבזה לחוקי החברה‪ .‬עכשיו‪ ,‬מרצונה החופשי‪,‬‬
‫בלי שכפו עליה זאת‪ ,‬היא מקבלת את העול הזה והיא שמה עליה נעליים‪.‬‬

‫האבא‪ ,‬פלו‪ ,‬לא יודע איך להיפרד‪ .‬לואי מפתיע אותו כשהוא קופץ עליו‪ ,‬מחבק אותו‬
‫ומנשק אותו‪.‬‬

‫לואי עולה לאוטובוס והולך‪ .‬מרסל הולכת לכיוון הבית‪ .‬הגשם מתחיל לרדת – קלישאה‬
‫קולנועית – נגמר הקיץ‪ ,‬הגשם שוטף הכל בכדי שיוכלו להתחיל מחדש וכד'‪ .‬מרסל הולכת אל‬
‫הנגריה של פלו ושם‪ ,‬לאחר מספר רב של שנים‪ ,‬הם מתאחדים פיסית‪ .‬כלומר‪ ,‬הילד החי שבא‬
‫אליהם לחופשת הקיץ הוא זה שגרם לאיחוד מחדש של בני הזוג‪.‬‬

‫פילם נואר‬

‫מצרפתית‪ ,‬סרט אפל‪ ,‬סרט שחור‪ .‬קולנוע אמריקאי שפרח בשנות ה‪ .30-40-‬אף‪-‬על‪-‬פי‬
‫שמדי פעם עושים סרט כזה‪ ,‬הז'אנר הזה כבר לא קיים‪ .‬הוא הגיע מהאקזיסטסיאליזם‪ .‬המהגרים‬
‫האירופאים שברחו בזמן מלחה"ע ה‪ 2-‬אל אמריקה והושפעו מספרי הבלשים‪ .‬לרוב זה יתחיל‬
‫במשרדו של הבלש הפרטי‪ ,‬האותיות שעל החלון דהו או נפלו‪ ,‬המזג‪-‬אוויר או חם מדי או קר מדי‬
‫ואין לו דרך לשנות את זה‪ ,‬ובאותו רגע מתחיל המונולוג‪.‬‬

‫אחד המאפיינים של הפילם נואר הוא תריס ונציאני‪ .‬כך אפשר לעשות משחקי תאורה‬
‫מיוחדים‪.‬‬

‫לרוב הסרט יתרחש בלילה והם מתעסקים בחלק האפל של הנפש‪.‬‬

‫"צ'יינטאון" נעשה ב‪ ,74-‬כמה שנים לאחר מות הז'אנר‪ ,‬והוא אמנם בצבע‪ ,‬אך הוא פילם‬
‫נואר לכל דבר‪.‬‬

‫רשימת הקרדיטים בהתחלה נעשו כמחווה לפילם נואר שכן ככה זה היה אז – הקרדיטים‬
‫נראים בהתחלה‪ .‬השוט הראשון הוא של תמונות בשחור‪-‬לבן‪ .‬שוב‪ ,‬הומאז' לפילם נואר‪ .‬האיש‬
‫שאוחז את התמונות הוא לקוח של הבלש ששכר אותו בכדי לעלות על אשתו שבוגדת בו‪.‬‬

‫כבר מהסצינה הפותחת אנו מבינים איזה סרט זה הולך להיות‪ .‬סרט מתח בלשי הנוגע‬
‫באהבה אסורה‪ .‬כבר מתמונות הפתיחה אנו לומדים על הבלש הזה‪ .‬אנו לומדים שהוא עוסק‬
‫בתחום מערכות‪-‬יחסים (גירושין‪ ,‬בגידות וכד')‪ .‬חליפת השלושה‪-‬חלקים של ג'ייק נכתבה כבר‬
‫בתסריט‪ .‬זה חלק מהאפיון של הדמות‪.‬‬

‫אל המשרד‪ ,‬מגיעה אישה של איזשהו מהנדס במשרד "חשמל ומים" והיא רוצה שהוא‬
‫יתפוס אותו על חם עם הפילגש‪ .‬ג'ייק עוקב אחריו ורואה שכל הזמן הוא נמצא באיזורים שיש‬
‫בהם מים‪ .‬מוטיב המים אצל המהנדס הוא חזק מאוד‪ .‬לבסוף ג'ייק מוצא אותו עם איזושהי אישה‬
‫אחרת‪ ,‬מצלם אותו והצילום מגיע לעיתונות‪ .‬בסוף המערכה‪ ,‬אישתו האמיתית של המהנדס מגיעה‬
‫אל המשרד ומכינה את ג'ייק לתביעה שלה מולו‪.‬‬

‫ההופעה שלה‪ ,‬של אשתו האמיתית של המהנדס‪ ,‬הוא המאורע המחולל‪.‬‬

‫בסרט הזה אין ‪ .voice over‬מה שכן‪ ,‬ג'ייק גידיס‪ ,‬הבלש‪ ,‬הוא גם הגיבור של הסיפור‬
‫והוא גם מספר‪ ,‬לאו דווקא מבחינה מילולית‪ ,‬אלא מהבחינה שאת כל הסרט אנו רואים מנקודת‬
‫מבטו שלו‪ .‬מה שהוא לא רואה – אנחנו לא רואים‪ ,‬מה שהוא לא מבין – אנחנו לא מבינים‪.‬‬
‫המצלמה מצלמת את הכל דרך עיניו‪ .‬הסרט מנצל את הרעיון שהוא בלש פרטי העוסק בצילום‬
‫בכדי להרחיב את זוויות הצילום של הסצינות‪.‬‬

‫בסוף המערכה‪ ,‬שהוא מבין שעשו ממנו צחוק ושיש לו תביעה להתמודד עימה‪ ,‬המוניטין‬
‫שלו בסכנה‪ .‬גידיס יוצא למסע לגלות מי סידר אותו ומי סידר את המהנדס‪ .‬אנחנו יודעים עליו‬
‫עוד שתי תכונות‪:‬‬

‫‪.1‬חטטן‪,‬‬
‫‪.2‬אובססיבי‪,‬‬

‫שתי תכונות מצוינות לבלש פרטי‪ .‬התכונה השניה מצוינת לגיבור של סרטים כיוון שזה‬
‫אומר שהוא לא יפסיק עד שיגיע לסוף הדרך‪.‬‬

‫הוא מגיע למקום בו מגלים את גופתו של מארליי‪ ,‬נקודת תפנית בסרט‪ .‬עד עכשיו זה היה‬
‫סרט של פילם נואר הנוגע לבגידות‪ .‬לא עוד‪ .‬עכשיו יש פה‪ ,‬כנראה‪ ,‬רצח‪.‬‬

‫אז בינתיים‪ ,‬למה צ'יינטאון? ראינו סינים‪ ,‬שהם המשרתים של מארליי‪ .‬אז זה קצה חוט‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬המילה 'צ'יינטאון' מוזכרת כשהוא נפגש עם המפקח שהוא חבר שלו‪ .‬כנראה שהם‬
‫היו שוטרים בצ'יינטאון וכנראה גידיס נזרק מהמשטרה‪ .‬אנחנו מבינים זאת כשהוא רוצה לעשן‬
‫במקום והשוטר לא מרשה זאת אז המפקח אומר לשוטר ש‪'-‬זה בסדר‪ ,‬אנחנו נרשה זאת עכשיו‪,‬‬
‫הפעם אני אשגיח שהוא לא יכווה שוב'‪ .‬כלומר‪ ,‬כנראה שיש איזשהו סוד אפל מעברו שגרם‬
‫לזריקתו מהמשטרה‪.‬‬
‫חיתוך האף משמעותי מכמה בחינות‪:‬‬

‫‪.1‬איום מאוד ברור על חייו‪.‬‬


‫‪.2‬הגיבור פצוע‪ ,‬יש הזדהות עימו‪.‬‬
‫‪.3‬גידיס שמחזיק מעצמו תותח‪-‬על‪ ,‬הכישלון מונח לו על הפרצוף עכשיו‪.‬‬
‫הפלסטר על האף‪ .‬קולנוע במיטבו – הכישלון על הפרצוף שלו‪ ,‬והוא צריך‬
‫למחות זאת מפרצופו‪.‬‬