You are on page 1of 3

‫מלייס‪ ,‬אבי הקולנוע הסיפורי‪ ,1902-03 ,‬רוב הסרטים בקולנוע הם סרטים סיפוריים‪.

‬‬
‫הסרטים מתארכים ל ‪ 10-20‬דקות‪ .‬ברגע שיש ביקוש לסרטים יותר ארוכים‪ ,‬מתגבררים על הבעיה‬
‫הטכנית של מחסניות של סרטים של דקה‪.‬‬
‫המושג של ‪ 10‬דקות בקולנוע נקרא מערכה‪ ,‬מכיוון שהגליל שהכניסו למקרנת הקולנוע היו באותו הגודל‬
‫של הגליל שנכנס למצלמת הקולנוע‪ .‬באורך של ‪ 10‬דקות‪.‬‬
‫מהרגע שעברו לסרטים של ‪ 20‬דקות כבר אין בעיה של אורך‪ ,‬אשר לעשות כבר סרטים יותר ארוכים‪.‬‬
‫הסיפור‪ ,‬פירושו ארגון מערכות‪/‬אפיזודות‪ ,‬על רקע של זמן‪ ,‬הסיפור ה הדבר שהכי מתחבר עם ו' החיבור‪:‬‬
‫"אלוהים ברא את אדם ואז את חווה‪"...‬‬
‫המספר קובע מה חשוב ב לעלילה‪ ,‬ומדלג על כל השאר שלא חשוב‪ .‬הדילוגים ותמצאים במלה ואז ‪.‬‬
‫במסגרת הרצון של מלייס לספר סיפורים‪ ,‬הוא עולה על רעיון‪ ,‬שאפשר לקחת את הסוף של שוט אחד‬
‫ולחבר אותו ביחד עם השוט ההתחלה של השוט השני‪ .‬השימוש של דיזולב‪ ,‬שימש לסימון מעבר של מעט‬
‫זמן‪.‬‬
‫פייד אין ואאוט מעבירים הרבה יותר זמן‪ .‬כיום כמובן אין לזה חשיבות‪.‬‬
‫היה זקוק ליותר ממעבר אחד כדי לבטא את הרעיון שעבר מלא זמן ועל כן נותן את הסימנים האלה של‬
‫המעברים‪.‬‬
‫צופה זו הפשטה‪ ,‬זה שאליו מיועדת היצירה הקולנועית‪ ,‬מגדירים אותו בעל רגישות עליונה ובעל‬
‫אינטליגנציה עליונה‪.‬‬
‫לקיחת הרגעים הרלוונטים של המציאות‪ ,‬הגדרה של סיפור‪.‬‬
‫יש שלושה מיימדי זמן‪ ,‬צריך לטפל ולהסביר את הזמן‪ ,‬ההיבט שהרכזי של הסיפור הוא החיבור‪.‬‬
‫רוברט אלטמן‪ ,‬מספר ‪ 8‬סיפורים במקביל‪ ,‬סימולטני‪ .‬מה שמאפשר לכתוב ספר שנקרא "מלחמה ושלום"‪.‬‬
‫יש יחס זמני נוסף‪ ,‬יחס אל זמני‪ ,‬אין שום משמעות לזמן‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬התייר האמריקאי מגיע לת"א מראים‬
‫את שוק הכרמל‪ ,‬התחנה המרכזית‪ ,‬חוף הים‪ ,‬כיכר רבין‪ .‬הסדר הוא לא בהכרח לפי זמנים‪.‬‬
‫מלייס‪ ,‬נמצא ניסיונות לזויות צילום שונות‪ .‬אבל אין לו את הכלים לכך‪ .‬הצליח לחבר אפיזודות בשוטים‪.‬‬
‫נשאר עם המצב בגלל יכולת טכנית ירודה של שוט אחרי שוט‪ ,‬סיפור אחרי סיפור‪.‬‬
‫"מסע אל הירח" של מלייס – פרופ אחד מוצא דרך להגיע לירח‪ ,‬זו התחלת הסיפור (הרעיות להגיע‬
‫לירח)‪ ,‬השוט הראשון כמו לומיירים‪ ,‬דקה ללא תזוזה‪ ,‬הסצינה הראשונה מאוד תיאטרלית (מלייס בא‬
‫מהתיאטרון) המדענים עומדים על המדרגות‪ ,‬הפרופ מציג לחבריו המדענים‪ ,‬את הרעיון להגיע לירח‪.‬‬
‫בתקופה שבא נוצר הסרט עדיין עמד בן אדם אמיתי עם מקל והסבירר לקהל את הסרט‪.‬‬
‫קולנוע הוא מקצוע גברי‪ ,‬לא לוקחים את האישה בתור אופציה לצופה‪ ,‬מכניס את הנשים לסרט רק‬
‫כ"אובייקט מיני"‪.‬יש הבט מאוד ליצני בסצינה הראשונה של הסרט‪ .‬מעבר לשוט השני היה בדיזולב‪,‬‬
‫כלומר עבר מעט זמן‪ ,‬עבר לסצינה של בניית הטיל שאיתו יגיעו לירח‪ .‬מיקום המצלמה יותר קרוב‬
‫לדמויות הפעם‪ ,‬זו התנועה היחידה שהמצלמה הפרימיטיבית יכולה לעשות‪ .‬רוצה שנראה את כל הטיל‬
‫ונראה לפירטי פרטים‪ .‬לשוט השלישי עובררים בדיזולב‪ ,‬הפרופ בודק מקום להמראת הטיל‪ .‬המצלמה‬
‫יותר רחוקה‪ ,‬הכל נעשה באולפן עם תפאורה (של גגות פריז) ‪.‬‬
‫השוט הרביעי עוברים שוב בדיזולב‪ ,‬מצלמה יותר קרובה‪ ,‬שוב אישה שמופיעה בלבוש על בגדים קצרים‪.‬‬
‫הכנסת החללית לתותח‪.‬‬
‫מעבר לשוט חמישי‪ ,‬בדיזולב‪ .‬התותח מופנה לירח לקראת שיגור‪ .‬לא עבר הרבה זמן‪ .‬שוט שישי צילום‬
‫של הירח‪ .‬כאילו החללית מתקרבת לירח‪ .‬שוב שביעי החללית נוחתת על הירח‪ .‬בעייתיות כאשר הטל‬
‫התקרב לירח ראו אותו נוחת על הירח מקרוב ואז יש שוב של הנחיתה‪.‬‬
‫הם הולכים לישון‪ ,‬חולמים עעל בנות‪ ,‬השוט מעביר זמן של כמה שעות כביכול כאשר באותו השוט הם‬
‫מתעוררים‪ ,‬ללא שוט נוסף‪,‬‬
‫מעבר לשוט הבא‪ ,‬נמצאים ביער על הירח‪.‬‬
‫שני היבטים – התייחסות לאישה בסרטים הראשונים כאאובייקט מיני‪,‬‬
‫היבט שני – ההתבוננות בדברים חדשים‪ ,‬הגישה הקולוניאליסטית‪ .‬בפעם הראשונה שמליים מראה לנו א‬
‫אנשי הירח‪ ,‬הם מוצגים כנחותים‪ ,‬לא זקופים מתים במכת מטרייה‪ .‬יש נקודת מבט מאוד קולוניאליסטית‪.‬‬
‫מעבר לשוט הבא‪ ,‬עפי סדר זמן שוט אחרי שוט‪ ,‬בקצב התקדמות הסיפור‪ ,‬אין חזרה לאחור אלא הכל נע‬
‫קדימה‪ .‬אנשי הירח עם החבורה מכדואה‪.‬‬
‫עוברים לשוט נוסף של אנשי הירח רודפים אחרי המדענים‪.‬‬
‫שוט נוסף של ההגעה לחללית חזרה‪ .‬חזרה לכדור הארץ‪ ,‬ניתה בים משייה של החללית לחוף‪ .‬סוף‪.‬‬
‫התרומה הגדולה של מלייס לקולנוע הוא היכולת לספר סיפור‪.‬‬
‫העריכה מספרת את הסיפורים‪.‬‬
‫הדור השלישי של הקולנוע –‬
‫דור הצלמים‪ ,‬בני השכבות הנמוכות‪ ,‬צעירים‪.‬‬
‫אדוואין פורטר‪ ,‬הצלם הטוב של אדיסון‪ ,‬שוכר אותו לצילומי חוץ‪ ,1898 .‬פורצת מלחמת קובה ספרד‪,‬‬
‫ארה"ב תומכת בקובה‪ ,‬צבא ארה"ב לוקח חלק במלחמה‪ ,‬הציוד שלוקחיים כדי לצלם מסורבל וכבר‪ ,‬אבל‬
‫מה שהציבור הכי רוצה לראות זה תמונות מהמלחמה‪ ,‬לכן עושה טריק הצלם של אדיסון‪ ,‬לוקח שולחן‬
‫מיים בונה מודלים מוקטנים של אניות‪ ,‬עושה עשן‪ ,‬ומצלם בכאילו‪.‬‬
‫פורטר מצלם פריים אחרי פריים‪ ,‬כל כמה דקות‪ ,‬הצופים לא יודעים שזה כך וזה נראה כמו סרט‪ ,‬את‬
‫צילומי הפנורמה שלו עושה פריים אחרי פריים כל פעם חלק אחר (עדיין את הבורג הזה שמעאפש ‪PAN‬‬
‫עם המצלמה‪ 1901-02 .‬ממציאים את הבורג שמאפשר תצלום של ‪. PAN‬‬
‫עשה ביום של רוצח הנשיא מקינגלי‪ ,‬כיסא חשמלי‪ ,‬אך לא באמת יכול לצלם את ההוצאה להורג‬
‫המקורית‪ .‬כדי להראות לצופים שכמהים לזה‪ .‬הקהל חושב שזו ההוצאה האמיתית להורג‪.‬‬
‫שינוי הפריים מוצג בתנועת מצלמה‪ .‬כשייש ‪ PAN‬נכנס גם ה ‪ -TILT, 1896‬פורטר ומלייס פועלים‬
‫במקביל‪.‬‬
‫בארה"ב ובצרפת‪..‬‬
‫פורטר מתבקש לחזור לאולפן ולעשות חיקוי של מה שעושה מלייס‪.‬‬
‫סוף המאה ה‪ – 1897 ,19 -‬פורטר מחקה את מלייס‪ ,‬למרות שמלייס עושה תיאטרון שנראה פחות אמיתי‪,‬‬
‫פורטר מראה דברים קצת יותר מציאותיים‪ .‬בלי תיפאורה‪.‬‬
‫הדוד ג'וש‪ ,‬סרט של פורטר – ‪ ,1898‬כאילו מוצג סרט קולנוע ‪ ,‬של אישה רוקדת והוא לא מבין ומבחין‬
‫בין מציאות לפיקציה‪ .‬שוב השימוש בנשים‪.‬‬
‫פורטר מחכקה את מלייס‪ ,‬ברציפות השוטים שבאים אחד אחרי השני בהקשר של זמן‪ .‬אך מציג דברים‬
‫קצת יותר מציאותיים‪ .‬פורטר משתמש פחות בנשים כאובייקטים מיניים בגלל ההבדלים בין החברה‬
‫הצרפתית‪ ,‬לאמריקאית‪ .‬הסימולטניות אינה אפשרית אז הכל קורה באותו שוט (ג'ק ואפון הפלא של‬
‫פורטר) בזמן שהענק אכל ג'ק הציץ ממחבואו‪ .‬במקום שוט מיוחד להצצה‪.‬‬
‫חוט עלילתי אחד‪.‬‬
‫פורטר ישאל את עצמו כציד להרכיב שוטים יותר מסובכים ביחסים בין הזמן לדמויות‪ .‬פורטר משתמש‬
‫באחד מסירטיו בהרבה חידושים שלא כל יודע מה לעשות איתם‪ .‬קוראים לסרט "חיי כבאי אמריקאי"‬
‫‪ 4‬חידושים – יש קלוז אפ‪ .‬השוט של הכבאי חולם על אישתו וילדתו ושוט זה מתחלף על ידית המכבי אש‬
‫בקלוז אפ‪.‬‬
‫שילוב של קטעים עם קטעים ישנים שצילם פורטר ‪ ,1898-9‬מסרטי רחוב‪.‬‬
‫תנועת מצלמה‪ ,‬כשהסוסים דוהרים הוא עוקב אחריהם‪.‬‬
‫לפחות שני נסיונות לבטא סימולטניות‪ ,‬אך לא כל כך מצליח‬

‫הקלוז אפ – הדגשה של משהו מאוד דרמטי‪.‬‬


‫שני עולמות שונים‪ ,‬העולם של הפיקציה (השריפה (שלא הייתה ולא נבראה כביכול)‬
‫יחד עם צילומים אמיתיים של הרחוב שצילם בעבר‪ .‬השתמש בזה בהקשר עלילתי‪.‬‬

‫תנועת המצלמה – באה כשהוא צילם ברחוב‪ ,‬לא ממה שצולם באולפן‪ .‬כי באולפן המצלמה לא זזה אבל‬
‫ברחוב כן‪.‬‬
‫הסרט מתחיל כאש הכבאי במשמרת לילה‪ ,‬חולם (החולם מופיע בעיגול על מסך שחור בחשיפה כפולה)‪.‬‬
‫דיזולב לקלוז אפ על ידית של מכבי האש (של האזעקה) שם יש את הקלוז אפ הראשון בקולנוע‪.‬‬
‫עובר בדיזולב לחבורת הכבאים שמתעוררים מאזעקה שמופעלת‪..‬‬
‫מצלם אותם מתחילים לרדת‪ ,‬אחרי דקה הוא מצלם אותם יורדים למטה‪ ,‬פורטר לא יודע שפשר לחתוך‬
‫את הדקה הזו באמצע‪ .‬יש בזה משהו לא מציאותי כי קודם כולם על העמוד ורק אח"כ הם מגיעים כאילו‬
‫יש מלא קומות שצריך לרדת‪ ..‬יש את הפיתרון לבעיות אלא רק לא היה את היכולת לבצע‪.‬‬

‫סרט המופת של פורטר ‪" ,1903‬שוד הרכבת הגדול (מערבון הראשון) ‪ -‬פותר תא הבעיה הסימולטנית‪,‬‬
‫כל השוטים הראשונים נקראים‪ ,‬סיפורם של השודדים‪ ,‬השני זה סיפורו של פקיד הטלגרף‪ ,‬פורטר מגדיל‬
‫לספר סיפור שלישי‪ ,‬סיפורם של אנשי הכפר‪ ,‬שאין להם קשר לשוד‪ .‬פעם ראשונה שעושים ‪ 3‬חוטים‬
‫עלילתיים במקביל ולצאת עם הבנה מהסרט הזה מה קרה‪.‬‬
‫סימולטניות בתוך השוט הייתה ידועה (בעזרת המסך השחור) אבל לא סימולטניות עלילתית‪.‬‬
‫הסיפור נראה מציאותי‪ .‬עובד יוצר טוב ריגשית על הצופה‪.‬‬
‫בסופו של דבר יש רק סיפור אחד וזה סיפורם של השודדים‪ ,‬המספר החליט להגדיש את הסיפור לשודדים‬
‫ולא לפקיד הכפות‪ .‬כי אז זה היה משעמם‪ .‬משתמש בלוקי ישנים ולא באולפן‪.‬‬
‫מכניס אלמנט ריגשיי בעת השוד של כל יושבי הרכבת‪ ,‬כי אנחנו מזדהים עם הנישדדים מאשר עם‬
‫השודדים‪ ,‬פורטר בונה שינאה לשודדים כדי שהסוף יהיה שמח (כשיהרגו ע"י אנשי הכפר)‪.‬‬
‫העאיכה של הנסיעה עם הרכבת הייתה טובה‪ ,‬כי הוא סיים בחלק השמאלי העליון של המסך ומתחיל את‬
‫השוט הבא עם נסיעה בחלק הימני התחתון‪.‬‬
‫הקאט בין השודדים ליד הנחל לפקיד הכפות שביתו מעירה אותו‪ ,‬נשאר לא ברור אבל הוא לא עקרוני‬
‫כנראה שאלה דברים שקורים במקביל והצופים של אותה תקופה מבינים זאת‪ ..‬נכנסים לחוט עלילה שני‪.‬‬
‫ובמקביל עוברים בשוט לריקוד של אנשי הכפר‪ .‬רוקדים‪( .‬המערבון היה בין ‪ )1870-1890‬יש פה‬
‫אוטנטיות פרטר חווה על בשרו את התקופת המערבון (המערב הפרוע)‪ .‬הוא חי שם‪.‬‬
‫הפקיד העביר את המספר לאנשיי הכפר‪ .‬שני חוטים ‪ .‬של השודדים ואנשי הכפר מתחילים להתקרב אחד‬
‫לשני עד לשילוב ביחד בקונפליקט (השודדים רוצים לברוח ואנשי הכפר רוצים לרצוח אותם)‪.‬‬
‫הקלוז אפ בסוף‪ ,‬לא תורם לעלילה שום דבר זה רק מיצר את שיטת הכוכבים (סלב)‪.‬‬