‫בג"ץ קול העם נ' שר הפנים‪3 53/7 ,‬‬

‫הרקע העובדתי‪ :‬ב ‪ 09/05/53‬פורסמה ידיעה ב"הארץ" בה אבא אבן מצהיר כי יסכים לגייס כ‬
‫‪ 200000‬חיילים ישראלים למטרות מלחמה אמריקניות‪.‬‬

‫העיתונים "קול העם" ו"אל‪-‬איתיחד" המזוהים עם השמאל הקיצוני‪ ,‬קרי בעל האוריינטציה‬
‫לרוסיה הסובייטית‪ ,‬יצאו במאמרים חריפים ונחרצים כנגד הצהרה זו‪ :‬העיתון "קול העם" סיים‬
‫את דבריו הפסקניים בהצהרה כי "בן גוריון מספסר בדם הנוער הישראלי" והעיתון "אל‪-‬‬
‫איתיחד" קורא לבן גוריון ואבא אבן‪ ,‬המספסרים לדבריו בדם הנוער הישראלי "ללכת ולהלחם‬
‫לבדם"‪ .‬בית המשפט קבע כי עומד לפניו דיון מהותי‪ :‬ההתנגשות בין שתי זכויות‪ :‬חופש‬
‫העיתונות מחד וסמכותו של שר הפנים לסגור עיתון לפי ס' ‪()2(19‬א)‪:‬‬

‫בית המשפט העליון קבע לגבי חופש הביטוי כי‪:‬‬

‫‪'.1‬סתימת פיות' מאפיינת משטר אוטוקרטי בו אסור למתוח ביקורת על השליט‪:‬‬

‫באנגליה זו נחשבה אף עבירה פלילית עד למאה ה ‪ :18‬אולם‪ ,‬מטבעו של משטר‬
‫דמוקרטי שבו השליטים מתחלפים נובע עיקרון חופש הביטוי ( ומתוכו 'חופש‬
‫העיתונות' שמזוהה בפסק דין זה עם 'חופש הביטוי' )‬
‫‪.2‬אולם‪ :‬היכן נסוג חופש הביטוי מפני טובת הכלל ובטחון המדינה? בכדי לעמוד על‬
‫האיזון הראוי בין האינטרסים יש לעמוד על הערכים אשר חופש הביטוי מגן‬
‫עליהם‪ :‬אולם לצורך כך יש לסקור את אופיו של המשטר הדמוקרטי‪:‬‬
‫‪.3‬דמוקרטיה‪ ,‬איפה‪ ,‬היא תהליך של החלפה חופשית של דיעות בכדי למצוא את‬
‫האלטרנטיבה הראויה ביותר למשטר‪ :‬אי לכך לצורך החלפה חופשית של דיעות‪,‬‬
‫חופש הביטוי חיוני‪ :‬תפקיד נוסף של הדמוקרטיה הוא לאפשר לרחשי העם‬
‫ותלונותיו באשר לחוקים לא הולמים לעלות על פני השטח ולהגיע לידיעת‬
‫השליטים‪ :‬לא רק בכדי להבהיר את דעת הקהל אלא גם בכדי לעצבה‪ :‬רק בדרך‬
‫של ליבון כל ההשקפות והחלפה חופשית של כל הדעות עשויה האמת להתבהר‪.‬‬
‫‪.4‬חופש הביטוי ממלא‪ ,‬אם כן תפקיד חברתי‪ :‬בירור האמת‪ :‬אך הוא ממלא גם‬
‫תפקיד אינדיבידואלי‪ :‬מיצוי האדם את מלוא הפוטנציאל שלו‪ :‬אם לפי הסעיף‬
‫הקודם חשבנו שחופש הביטוי הינו רק אמצעי ( לבירור האמת הציבורית ) הרי‬
‫שמסעיף זה אנו נוכחים שחופש הביטוי הינו בגדר מטרה בפני עצמה‪ ,‬גם‪ :‬מימוש‬
‫האדם את עצמו ואת מאווייו‪.‬‬
‫‪.5‬השופט אגרנט סוקר את ההיסטוריה של ההגות הדמוקרטית ומביא מובאות‬
‫מהוגי הדיעות של זכויות האזרח כגון ג'‪.‬ס‪ .‬מיל לגבי חשיבותן של חירויות הביטוי‬
‫והמצפון‪.‬‬
‫‪.6‬אולם‪ :‬חופש אינו הפקרות‪ :‬לחוק אפשרות להגביל את חופש הביטוי במקום‬
‫שאדם משתמש בו לרעה‪ :‬ישנם אינטרסים אשר למענם ראוי לצמצם את חופש‬
‫הביטוי‪ :‬למשל‪ :‬הגנה מפני לשון הרע‪ ,‬הגנה מפני פגיעה ברגשות דת‪ :‬מניעת‬
‫הפצת דברי תועבה להגנה על המוסר‪ ,‬אך החשוב שבהם‪ :‬בטחון המדינה‪:‬‬
‫בכלליות ניתן לאמר שבטחון המדינה כולל‪ :‬א) מניעת פלישת אויבים מבחוץ ב)‬
‫מניעת הפיכה כנגד המשטר ג) הבטחת הסדר הציבורי ושלום הציבור‪ :‬לכן על‬
‫המדינה לשלול את חופש הביטוי במידה מסוימת ובתנאים קבועים‪ :‬שכן‬
‫אחרת‪ ,‬האנדרלמוסיה שתווצר לא תאפשר חופש ביטוי לאף אדם‪.‬‬
‫‪.7‬לאור כל האמור לעי"ל‪ :‬יש‪ ,‬איפה‪ ,‬לערוך את האיזון הראוי בין הערכים המתחרים‬
‫בחשיבותם והמתנגשים זה בזה‪ :‬תהליך שקילת הערכים זה מול זה הוא מורכב‬
‫וקשה‪ :‬בשעת חירום ומלחמה‪ ,‬למשל‪ ,‬יש לבטל את חופש הביטוי באופן זמני‬
‫( כדברי השופט סקרוטון‪" :‬אין מנהלים מלחמה לפי עקרונות של מגנה‬
‫כרטא" ) ‪ :‬אולם‪ :‬יש ששעת החירום מנוצלת לרעה ע"י השלטונות בכדי להשתיק‬
‫דיעות שאינן מסכנות איש‪ ,‬אך אינן רצויות ע"י השלטון‪ :‬יש הטוענים כנגד‬
‫מגמה פסולה זו כי בהשתקת חופש הביטוי במדינה דמוקרטית מעבר לנדרש‬
‫בזמן מלחמה‪ ,‬משיגים אויבי המדינה את אשר רצו‪ :‬הרס הדמוקרטיה‪ ,‬וירידת‬
‫המדינה הדמוקרטית לרמתה של המדינה הטוטליטרית הלוחמת בה‪:‬‬
‫‪.8‬לסיכום ביניים עד כה‪ :‬יש לאזן איזון ראוי ושקלול נכון בין חופש הביטוי לבין‬
‫בטחון המדינה‪ :‬בשקלול זה יש לקחת בחשבון את החשיבות המיוחדת של זכות‬
‫חופש הביטוי‪ :‬רק במקרים קיצוניים ביותר ומיוחדים יש להעדיף את בטחון‬
‫המדינה‪ :‬אך יחד עם זאת‪ :‬זוהי אינה נוסחא מתימטית‪ :‬אולם‪ ,‬כדי לא לגלוש‬
‫לדיון רחב ופילוסופי יש להתמקד באיזון זה בהקשר של סעיף ‪()2(19‬א) לפקודת‬
‫העיתונות‪:‬‬
‫‪.9‬פקודה זו אומרת כי יש להפסיק הוצאתו לאור של עיתון העלול לסכן את שלום‬
‫הציבור‪ :‬על בית המשפט להגדיר את הביטוי‪" :‬מסכן את שלום הציבור"‪ :‬בית‬
‫המשפט צריך למצוא מה פירוש "עלול"‪ .‬השופט אגרנט אינו נכנס אל עובי‬
‫הקורה של ההגדרה באופן כללי אלא רק בהקשר ספציפי זה‪ :‬לדעת השופט‬
‫אגרנט פרסום העלול לגרום סכנה לשלום הציבור פירושו פרסום העלול לגרום‬
‫למהומות‪ ,‬התקוטטויות ברחובות‪ ,‬הפיכת המשטר‪ ,‬מעשי אלימות‪ ,‬והפרת השקט‬
‫הציבורי‪:‬‬

‫"עלול"? לפי גישה אחת‪ :‬פרסום שעלול באופן רחוק ובעלמא לסכן את‬ ‫‪.10‬מהו‬
‫שלום הציבור‪ :‬סיכון שלום הציבור תהה רק אחת מן התוצאות האפשרויות של‬

‫פרסום זה‪ .‬לפי גישה שניה‪ :‬רק פרסום שעלול להביא באופן ודאי‬
‫וקרוב לסיכון שלום הציבור‪ ,‬ושישנו קשר ישיר בין הפרסום‬
‫הציבור‪ :‬השופט אגרנט מקבל את הגישה השנייה‪.‬‬ ‫לבין הפרת שלום‬
‫‪.11‬נקיטה בגישה הראשונה מחזירה אותנו לימים חשוכים‪:‬‬
‫‪.12‬שוללי חופש העיתונות מאופיינים בכך ששוללים הבעת דיעה טרם זו התפתחה‬
‫לידי ודאות קרובה של גרימת מעשים בלתי רצויים‪ :‬גישה זו מקומה לא יכירנה‬
‫במשטר דמוקרטי‪:‬‬
‫‪.13‬מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית השוחרת זכויות אזרח‪ :‬היותה של מדינת‬

‫ישראל שוחרת חופש הוכרה במגילת העצמאות‪ :‬אמנם אין לה תוקף‬

‫קונסטיציוני תקף‪ ,‬אולם היא מבטאת את חזון העם ואת‬
‫שלו‪:‬‬ ‫ה'אני מאמין'‬
‫‪.14‬לאור האמור לעי"ל‪ ,‬יש לפרש את חוקי המדינה ואף את הפקודות מימי המדנט‪,‬‬
‫לאור הערכים הכתובים במגילת העצמאות‪:‬‬
‫‪.15‬לשלילת חופש הביטוי שני אמצעים פרוצדורליים‪ :‬ענישה שלאחר מעשה‪ ,‬או‬
‫מניעה שלפני מעשה‪ :‬מבין שניהם הגרוע מביניהם הוא מניעה שלפני מעשה‪.‬‬
‫אפילו באנגליה של המאה ה ‪ ,18‬בה מתיחת ביקורת שכיום נראית לנו ענווה‬
‫ולגיטימית למדי נחשבה ל"הסתה למרד" קבעו כי יש להעניש על ביטוי ( שנחשב‬
‫אז אסור ) לאחר מעשה‪ ,‬אך לא למנוע את קיומו מראש‪ :‬רק בימי מלחמות‬
‫המרו הרשויות את סמכותם לאסור שלאחר מעשה לסמכות לאסור שלפני‬
‫מעשה‪ :‬וגם זאת‪ ,‬רק במקרים נדירים בלבד‪ :‬גם במשפט האמריקני אסור‬
‫לחוקק אפילו חוקים הפוגעים בחופש העיתונות‪ :‬אלא במקרים נדירים בלבד‬
‫ולצורך מוגבל בלבד‪ :‬במקרי מלחמה ורק על אותן ידיעות המגלות סודות לאויב‪.‬‬
‫‪.16‬כשהשופט אגרנט בוחן את סעיף ‪()2(19‬א) לפקודת העיתונות הוא מסיק כי‬
‫המחוקק התכוון למניעת פרסומו של עיתון אשר "עלול לסכן את שלום הציבור"‬
‫במידת הודאות הקרובה‪ ,‬ולא הרחוקה‪ .‬כיצד הוא מגיע למסקנה זו?‬

‫א‪ .‬משום שישראל היא מדינה המושתת על יסודות הדמוקרטיה‪.‬‬

 ‫ב‪ .‬משום שאם ניקח את מבחן הודאות הרחוקה‪ ,‬הערטילאיות‪ ,‬הרי שבמקרה‬
‫כזה לפקיד הרשות המנהלית הממונה על ביצוע הסעיף ‪()2(19‬א) יש שיקול‬
‫דעת נרחב והוא יכול להכניס לשם את דעתו האישית‪ :‬לא לכך התכוון‬
‫המחוקק לפי אגרנט‪.‬‬

‫במקור הפקודה באנגלית נוקטת לשון‪ likely :‬למה שתורגם אחר כך‬ ‫ג‪.‬‬
‫ל"עלול"‪ :‬מהו אותו ‪ ?likely‬לפי המילון האנגלי ( בתרגום לעברית )‪" :‬נראה‬
‫כאילו זה יקרה‪ ...‬קרוב לודאי‪ ...‬נותן סיכוי להצלחה‪ ...‬קרוב לכך שייעשה או‬
‫יהיה‪:"...‬קרי‪ :‬מבחן הודאות הקרובה‪:‬‬

‫ד‪ .‬מה פירושו של 'מבחן הודאות הקרובה'? לא די בצמיחת גרעין של נטייה‬

‫לפגיעה בשלום הציבור ובטח לא די בדיעה השוללת את עמדות השלטון‪:‬‬
‫אלא בהסתה ממש "לנפץ גולגלות במקום לספור גולגלות" ( כפי שכתב‬
‫נשיאה לשעבר של מכללת הרברד )‪ :‬כלומר הסתה לשנות את עמדות‬
‫השלטון בכוח הזרוע‪ ,‬במקום בדרכי נועם דמוקרטיות‪ :‬לא ניתן לדכא‬
‫התבטאות כאשר מדובר באפשרות רחוקה ובעקיפין של סכנה לאלימות‬
‫אלא רק כאשר מדובר באפשרות קרובה וישירה של סכנה שכזאת‪" :‬ודאות‬
‫קרובה"‪ ,‬אם כן‪ :‬כן‪" .‬נטייה רעה"‪ :‬לא‪ :‬כך יוגשם האיזון הראוי בין בטחון‬
‫הציבור לבין חופש הביטוי‪.‬‬

‫‪.17‬אין לצפות משר הפנים כושר נבואי‪ :‬אין לצפות ממנו לדעת בודאות‪ :‬עליו להעריך‬
‫אפשרות קרובה בהתאם לנסיבות‪ :‬כך למשל‪ ,‬אזכור המילה 'שריפה' בכתבה‬
‫בעיתונות המתארת עובדתית שריפה‪ ,‬אין בה כלום‪ :‬אולם אדם הצועק 'שריפה'‬
‫במרכזו של אולם תיאטרון‪ ,‬עלול לגרום לפאניקה המונית‪ ,‬ולריצת אנשים לעבר‬
‫הפתחים בהיסטריה‪ -‬עד שימחצו אחד את השני למוות‪ .‬יחד עם זאת‪ :‬ישנו‬
‫פרסום שהוא מסוכן מחוץ לנסיבות‪ :‬למשל פרסום המסית להתנגד בכוח אלימות‬
‫לגביית מס מסוים את הציבור האמור לשלם את אותו מס‪ .‬וראה‪ :‬גם כאן‬
‫משפיעות הנסיבות‪ :‬באם העיתון הוא רב תפוצה באם לאו‪ :‬אם כן‪ :‬אזי הנסיבות‬
‫‪ +‬אופי הפרסום יחדיו יוצרים ודאות קרובה‪ :‬ודאות קרובה‪ ,‬אם כן‪ ,‬נוצרת‬
‫משילוב של נסיבות ואופי הפרסום‪.‬‬
‫‪.18‬המלצות הפסיקה באשר לקריטריונים אשר צריך שר הפנים להפעיל בבואו‬
‫להעריך 'ודאות קרובה'‪:‬‬

‫א‪ .‬לא לשים לב למבחן הכוונה ( למעט מקרים נדירים בהם הפרסום משתמע‬
‫לכאן או לכאן והכוונה מסייעת להכריע ) אלא לתוכן הדברים‪.‬‬
‫ב‪ .‬להתעלם מטון רגשני‪ ,‬חריף או מתלהט‪ :‬ככל שהעוול שנעשה לבני אדם גדול‬
‫יותר כך הטון שלהם רגשני ומעליב יותר‪ :‬זה טבעי‪ :‬לבד מזאת טון מתלהט‬
‫כשלעצמו ללא עובדות נוספות אין בו כדי להפוך פרסום למסכן את שלום‬
‫הציבור‪.‬‬

‫להתעלם מזהות המפרסם‪ :‬היא כלל אינה חשובה‪ :‬מתן חופש ביטוי ל"רעים"‬ ‫ג‪.‬‬
‫מבטיח שהוא לא ישלל ברבות הימים מה"טובים"‪.‬‬

‫‪'.19‬ודאות קרובה' אין פירושה 'זמן קרוב'‪ :‬יש וקיימת ודאות קרובה אך היא לא‬
‫קרובה כ"כ בזמן‪ :‬המבחן שהופעל בפסיקה האמריקאית הוא‪" :‬הפרסום הנדון‬
‫עלול לגרום נזק רציני ומידי לאינטרסים שהמחוקק חתר להגן עליהם"‪ :‬אולם‪,‬‬
‫לדעת השופט אגרנט‪ -‬הפסיקה הישראלית לא יכולה להסתכן בכך ששר הפנים‬
‫יסגור עיתון או יאסור ביטוי רק כשהודאות לפגיעה בשלום הציבור קרובה בזמן‪:‬‬
‫הכוונה היא‪ :‬קיום ודאות קרובה שהסכנה תבוא בזמן עתיד‪:‬‬
‫‪.20‬סופה של אמת לנצח‪ :‬אם אפשר במקום למנוע הופעתו של עיתון‪ ,‬לתת הסבר‬
‫נגדי או לאלץ את עורך העיתון לפרסם הכחשה לפי ס' ‪ 17‬לפקודת העיתונות‪ :‬כך‬
‫עדיף‪.‬‬
‫‪.21‬יש וצנזור דיעה מעלה את קרנה בעיני הציבור‪ :‬יש להיזהר מזה‪ :‬דווקא קעקוע‬
‫ביסוסה על ידי הסבר נגדי עשוי להעלימה מן העולם יותר מהר‪:‬‬
‫‪.22‬דווקא דיכוי חופש הביטוי הוא הוא זה שמביא לפגיעה באינטרס הציבורי‪ :‬לכן‬
‫באם הסכנה אינה ודאית ואינה קרובה אין טעם לסגור את העיתון‪.‬‬
‫‪.23‬סתימת פיות על ידי הפחדה מביאה לכך שנסתמים ( כלומר‪ :‬אלו שפיותיהם‬
‫נסתמו ) מפחדים להביע מעתה כל דיעה‪ :‬ממה נפשך? באת לחסום את הדיעות‬
‫ה'רעות' וחסמת כל דיעה שכן השלטת על הנסתם פחד‪ :‬סתימת דיעות מביאה‬
‫לפגיעה בערך חשוב‪ :‬הדמוקרטיה‪ :‬רק ודאות קרובה לסכנה לשלום הציבור יש‬
‫בה כדי לפגוע באינטרס אחר של הציבור‪ :‬הבעת דיעות ודמוקרטיה‪:‬‬

‫סיכום ההלכה‪:‬‬

‫‪.1‬על שר הפנים לשקול את חופש הביטוי ואת בטחון המדינה זה מול זה תוך שימת‬
‫דגש על חופש הביטוי בבואו להפעיל את סעיף ‪()2(19‬א)‪ :‬הסכנה לשלום הציבור‬
‫שבעטיה פוגעים בחופש הביטוי צריכה להיות סכנה של 'ודאות קרובה'‪ .‬סכנה של‬
‫ודאות קרובה צריכה להתחשב בנסיבות הסובבות את הפרסום הפוגע‪ :‬אין צורך‬
 ‫ב'ודאות קרובה' מבחינת הזמן אלא בוודאות קרובה כי כך יקרה בעתיד ‪ .‬אם יש‬
‫שהות מספקת לנקוט נגד הביטוי הפוגע אמצעים של בירור‪ ,‬הכחשה או הסבר‬
‫נגדי‪ :‬כך עדיף לעשות וכך רצוי לנהוג‪ .‬אם שר הפנים חורג מסמכותו‪ ,‬על בית‬
‫המשפט להתערב ‪.‬‬
‫‪.2‬לאור הלכה זאת סבור בית המשפט שההנמקה לשני הצווים לסגירת העיתונים‬
‫לתקופות של ‪ 10‬ו ‪ 15‬יום עומדת על כרעי תרגנולת‪.‬‬

‫קול העם‪:‬‬

‫אין לראות את המאמר כמביא בודאות קרובה לסכנה לשלום הציבור‪ .‬למרות שהוא‬
‫מתנגד למדיניותה ( המדומה‪ ,‬שכן הסתבר שהידיעה בעיתון הארץ על כך שישראל‬
‫נכונה לשלוח את בניה להלחם בשירות הדגל האמריקאי שגויה היא ) הוא אינו קורא‬
‫למעשי אלימות לשם התנגדות זאת‪ :‬זוהי בסך הכל הבעת התנגדות בצורה רגשנית‬
‫וחריפה למדיניות הממשלה‪ :‬זאת ועוד‪ :‬התנגדות פומבית למדיניות והטפה לניהול‬
‫מאבק לביטולה‪ ,‬אין לראותם בשום אופן כעלולים לסכן את שלום הציבור בעתיד בכל‬
‫צורה שהיא‪ :‬נכון אמנם שכשהמאמר נוקט לדידה של ממשלת ישראל בלשון‬
‫"מספסרת בדם הנוער הישראלי" זהו ביטוי מעליב הגובל בהשמצה‪ ,‬אך‪ :‬א) ישנם‬
‫בדין הפלילי חוקים המאפשרים העמדה לדין בגין לשון הרע‪ ,‬ביטוי פוגע וכו'‪ .‬ב)‬
‫דברים מעליבים אלו‪ ,‬כשהם עומדים לבדם‪ ,‬ולא מצורפים לנסיבות אחרות‪ ,‬אין בהם‬
‫כדי לסכן את שלום הציבור‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬שר הפנים חרג מסמכותו כי‪:‬‬

‫א‪ .‬סיכל את השיח הדמוקרטי החופשי של החלפת דיעות‬

‫ב‪ .‬לא הפעיל את מבחן 'הודאות הקרובה'‪.‬‬

‫אל איתיחד‪:‬‬

‫אמנם הדברים כתובים בלשון אף עוד יותר בוטה וחריפה ונרגשת ומעליבה מאשר‬
‫הדברים שנכתבו במאמר ב'קול העם'‪ :‬אך בלשון בוטה‪ ,‬רגשנית ומעליבה‪ ,‬גם אם‬
‫חריפה היא‪ :‬אין כשלעצמה בכדי להצביע על קיומו של סיכון לשלום הציבור ( למשל‬
 ‫ע"י הסתה לאי התייצבות לשירות צבאי )‪ .‬בעיתון הערבי נכתב כי המוני העם "יוכיחו‬
‫את סירובם" להשתתף במכונת האימפריאליזם האמריקאי‪ :‬השופט מציין כי אם‬
‫נחסיר לרגע מילים אלו‪ ,‬הרי שעד כאן המאמר משתווה ב"מסוכנותו" ( שאינה‬
‫מסוכנת כלל וכלל! ) למאמר בעיתון העברי‪ :‬האם הוספת אותו נופך‪ ,‬לפיו "ההמונים‬
‫יוכיחו את סירובם" יוצר את הסכנה לשלום הציבור הטמונה באופן לכאורי במאמר‪,‬‬
‫שלא נמצאה בשורות הקודמות‪ ,‬ללא משפט זה? ‪:‬בעוד שהיועץ המשפטי לממשלה‬
‫מפרש מילים אלו כ'הסתה לאי התייצבות בצבא' בא כוח העיתון הערבי‪' :‬אל‪-‬איתיחד'‬
‫טוען שהכוונה הייתה לעודד את ההמונים להביע מחאתם בדרכים שקטות‪ :‬כמו‬
‫לעודד את כיוון הצבעתם בבחירות הקרובות וכו'‪ .‬פרשנותו של היועץ המשפטי‬
‫לממשלה למאמר זה נראית סבירה לבית המשפט‪ ,‬אך אין בכך בלבד לפסול את‬
‫המאמר‪ :‬יש לבחון את מכלול הנסיבות‪ :‬בנסיבות שבהן הידיעה העיתונאית‬
‫המקורית אודות נכונותה של ממשלת ישראל לכאורה לגייס ‪ 200,000‬מבניה לשירות‬
‫הדגל האמריקני התגלתה כבדותה‪ :‬הרי בנסיבות אלו אף איש לא יוסת מן‬
‫המאמר! קיים סיכוי לא סביר שההמונים יקומו כנגד "מדיניות" שהתברר שכלל אינה‬
‫קיימת!!! ואם ישאל השואל‪ :‬ומה אם בזמן כל שהוא בעתיד תנקוט מדינת ישראל‬
‫מדיניות "אימפריאליסטית" שכזאת ותגיש את בניה כ"בשר תותחים" לאמריקה? או‬
‫אז יזכרו ההמונים במאמר שנכתב פעם ב'אל איתיחד' ויתנגדו באופן פעיל‪ :‬האם זו‬
‫אפשרות קרובה? כלל וכלל לא! אז אין מה לדון בה במסגרת הפעלת סעיף ‪()2(19‬א)‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬גם בעניין 'אל איתיחד' חרג המשיב מסמכותו חריגה גדולה‪.‬‬

‫הצו על תנאי הופך לצו תמידי‪.‬‬