‫לעילוי נשמת‬

‫החבר רבי יצחק בן ר' יוסף ז"ל‬
‫לאבענשטיין‬
‫וזוגתו מרת ריזל ע"ה‬
‫בת מוהר"ר יעקב ז"ל‬
‫תנצבה‬
‫לע"נ ר' שמעון יהודה בן הגה"צ ר' אברהם יעקב )זיידל( עפשטיין זצוקלה"ה‬

‫א‬

‫ורה ושמחה‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים ‪ -‬מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‪ ,‬אין לצלם או שכפל או לאכסן בכל מאגר מידע‪ ,‬אפילו לא לשימוש פרטי‪ ,‬ללא אישור בכתב מהנ"ל‪ ,‬ו"שארית ישראל לא יעשו עולה"‪.‬‬

‫ָה‬
‫ש‬
‫ּ‬
‫מׁ‬
‫ָר וְ‪ÈÎ‬אֵת‡‪Ê‬יוֹם ֲח ִ‬
‫ש ֲאד‬
‫ְחֹדֶׁ‬
‫ָר ל‬
‫ׂ‬
‫‪ÂÏÊÓ‬ש‬
‫‪,¯Â·ÈÚ‬בָּעָה עָ‬
‫ארְ‬
‫·˘‪˙‬יוֹם ַ‬
‫ִים אֵת‬
‫ׂ‬
‫‡‪ֹÂÏÈÙ‬ת עֹש‬
‫‡„¯‪,‬הֶם לִהְיו‬
‫ֵם ֲעלֵי‬
‫"לְקַיּ‬
‫‪ÂÏÈÁ˙È‬‬
‫„‚‪,'ÌÈ‬‬
‫'‪ÏÊÓ‬‬
‫‡„¯‬
‫"‪˘„Á‬‬
‫ש‬
‫·˘‪ׁÌ‬‬
‫‚'‪,‬וְהַחֹדֶ‬
‫‡‪˙Â‬הֶם‬
‫ֵאוֹיְבֵי‬
‫ְהוּדִים מ‬
‫ֶם הַיּ‬
‫ֶר נָחוּ בָה‬
‫ש‬
‫˘‪È˙Ù‬מִים ֲאׁ‬
‫‪."ÌÈ‚„‰‬נָה‪ .‬כַּיָּ‬
‫ש‬
‫ׁ‬
‫שנָה וְָ‬
‫ׁ‬
‫ָל ָ‬
‫·‪¯˙ÂÈ‬בּוֹ בְּכ‬
‫ָר‬
‫ׂ‬
‫עָש‬
‫‪‰ÏÈ‚Ó‬‬
‫‪'ÒÓÏ‬‬
‫‪‰ÁÈ˙Ù‬‬
‫‪ÌÈÓÎÁ‬‬
‫ˆ‪˙„È‬‬
‫תֶה‬
‫שּ‬
‫ׁ‬
‫מְ‬
‫ׂוֹת אוֹתָם יְמֵי ִ‬
‫אבֶל לְיוֹם טוֹב לֲַעש‬
‫מֵ‬
‫מחָה וֵּ‬
‫ְׂ‬
‫ש‬
‫ֶם מִיָּגוֹן לְ ִ‬
‫הַפּךְ לָה‬
‫ֶר נְֶ‬
‫ש‬
‫ֲאׁ‬
‫‪.'‰˘Ó‬‬
‫‪˘ÏÈ'‰‬‬
‫אבְיוֹנִים"‪ .‬אסתר ט' כ"א ‪ -‬כ"ב‪.‬‬
‫תָנוֹת לֶָ‬
‫מּ‬
‫ש לְרֵעֵהוּוַּ‬
‫ח מָנוֹת אִיׁ‬
‫ְלוַֹ‬
‫ש‬
‫מׁ‬
‫מחָה וִּ‬
‫ְׂ‬
‫ש‬
‫וְִ‬
‫·‪ ÌÂÈ‬החמישי של בריאת העולם‪ ,‬ברא הקב"ה את הדגים‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫אֵעתהּו‬
‫אוּ ְל ֵֶר‬
‫וּמ ִ ְאליׁש‬
‫וּר ָמ‬
‫רוּ ַ‬
‫פּ ְׁש‬
‫ּומ‬
‫ֹלקּתה‬
‫אמ ְׁש ִֶ‬
‫םי ֱִ‬
‫ֹתיְ ֵמ‬
‫ב ֶרְך ָ‬
‫ׂשֹות‬
‫'ל‬
‫ונתקנו ַ‬
‫הפורים‬
‫ימי‬
‫בוּנֹות ִ‬
‫לֹוחְ‬
‫יםוְ ִֵׂשל ְמא ָחמהֹר ְִ‬
‫אֹותאםָ‬
‫כ"ב(‪ֲ ,‬ע"וַיְ ָ‬
‫נקבעו א'‬
‫)בראשית‬
‫נאמר‬
‫יֹונים'‪ ,‬והיינו שחז"ל תקנו לנו שאחת ממצות היום היא‪ ,‬מצוות 'מתנות‬
‫ּומ ָּתנֹות ָל ֶא ְב ִ‬
‫ים‪ ,"...‬שה' בירכם שיתרבו‪ ,‬ואיתא במדרש אגדת בראשית ה'‬
‫ַמּ‬
‫ַהַ ַמּיִ ם ַבּיּ ִ‬
‫לאביונים'‪ ,‬שהוא משום צדקה וחסד ודאגה לכל יהודי שלא יחסר לו‪ .‬ולכך מקיימים‬
‫שהדגים‬
‫רואים‬
‫אנו‬
‫ימינו‬
‫ועד‬
‫רבוא‪,"...‬‬
‫ששים‬
‫יולדים‬
‫שהדגים‬
‫"כשם‬
‫א'‪,‬‬
‫רק בנתינה לעניים ולאביונים‪ .‬ומצוה נוספת תקנו‪ ,‬והיא מצוות 'משלוח מנות'‪,‬‬
‫מצוה זו‬
‫ריבוי‪,‬‬
‫שחסרשל‬
‫ללשון‬
‫דוגמא‬
‫משמשים‬
‫משום והם‬
‫אותהעדלאמאוד‪,‬‬
‫ורבים‬
‫פרים‬
‫שהרי‬
‫להם‪,‬‬
‫ומשלאלו‬
‫דאגה לכל‬
‫משום‬
‫צדקה ואף לא‬
‫שמקיימים‬
‫כלי ִמ ָכּל‬
‫אלאא ִֹת‬
‫טוב‪ֵֹ,‬אל‬
‫בכל ַהגּ‬
‫מלאים ְלאְָך‬
‫"ה ַמּ‬
‫ט"ז(‪ַ ,‬‬
‫לעשיריםמ"ח‬
‫יוסף )שם‬
‫יעקב לבני‬
‫לכתחילה של‬
‫כברכתו‬
‫מטרתה‬
‫שבתיהם‬
‫משלוח מנות‬
‫אפשר לתת‬
‫(ט'ְדגּוּ‬
‫הלויק וְ יִ‬
‫המנותיִ ְצ ָח‬
‫שביארו ָר ָהם וְ‬
‫אַב‬
‫כפיב ַֹתי ְ‬
‫בישראל‪,‬ם ֲא‬
‫עות ְשׁ ִמי וְ ֵשׁ‬
‫הם‬
‫ואחוהיִ ָקּ ֵרא‬
‫אהבהע ִרים וְ‬
‫להרבותת ַה ְנּ ָ‬
‫היא יְ ָב ֵרְך ֶא‬
‫ָרע‬
‫י"ז)‬
‫ור‬
‫שלום ָב ֵֶ‬
‫כ"ב)‪.‬ץ"‪.‬‬
‫אָר‬
‫(שםָה ֶ‬
‫והמהר"ל ֶרב‬
‫ָלרֹב ְבּ ֶק‬
‫הוא‬
‫הדגים‪,‬שאין‬
‫לאביונים'‪ ,‬נראה‬
‫'מתנות‬
‫אחרמצות‬
‫רבותביסוד‬
‫וחקרונתבונן‬
‫ומבאר‪ ,‬שאם‬
‫וגילו‬
‫חייהם של‬
‫אורח‬
‫המהר"ל בדקו‬
‫ומוסיף הטבע‬
‫‪ȯ˜ÂÁ‬‬
‫הפורים‬
‫כמשקלשביום‬
‫שחז"ל רצו‬
‫לאחרים‪ ,‬אלא הוא‬
‫צדקה‬
‫נתוןענין של‬
‫רק‬
‫גופו‪ ,‬זאת‬
‫מפנייום‬
‫בממוצע גםבכל‬
‫ודאגהדג אוכל‬
‫וחסדשכל‬
‫והוא‪,‬‬
‫מדהים‪,‬‬
‫תתרבה האהבה ואחוה שלום וריעות בישראל‪ ,‬כאשר כל אחד ירבה את הריעות בדרך‬
‫ועוד‪ ,‬שהדגים משמשים כמזון כמעט לכל ברואי עולם‪ ,‬החל מהדגים‬
‫המתאימה‪ ,‬לעשיר ישלח 'משלוח מנות'‪ ,‬ואילו לעני יתן 'מתנות לאביונים'‪ ,‬ועל ידי זה‬
‫את הקטנים‪ ,‬ועד לרבים מהברואים שמוצאים בהם‬
‫הבולעים‬
‫הגדולים‬
‫בישראל‪.‬‬
‫הריעות‬
‫תתרבה‬
‫את מזונם‪ ,‬כטורפים ועופות דורסים ועוד‪ ,‬ובמיוחד האנושות שהדגים‬
‫ולכאורה הוא דבר פלא‪ ,‬מה ראו חז"ל על ככה לתקן תקנות מיוחדות המעוגנות בהלכות‬
‫בזכות‬
‫זאת‪,‬‬
‫כל‬
‫ולמרות‬
‫העיקריים‪,‬‬
‫מהמזונות‬
‫כאחד‬
‫עבורם‬
‫משמשים‬
‫רבות‪ ,‬בכדי להרבות אהבה ואחוה שלום וריעות בישראל‪ .‬ובמיוחד שלא נמצא כדבר הזה‬
‫מלאים‬
‫והאגמים‬
‫טובים‪,‬ריבוי‬
‫בראם עם‬
‫שה'‬
‫מצוות‬
‫עדייןבכל‬
‫מצאנו כן‬
‫הימות אף לא‬
‫נתפס‪,‬ולכאורה‬
‫הרעות‪,‬‬
‫ובלתי ֵ‬
‫עצוםלהרבות‬
‫שיש חיוב‬
‫בשאר ימים‬
‫בדגים‬
‫הרעות‪.‬‬
‫לרוב‪.‬לעשות מעשים מיוחדים להרבות ֵ‬
‫התורה‪ ,‬שיש‬
‫שבדרך‬
‫סתרים ט' י"ט)‪,‬‬
‫ט"ז‪ ,‬ומגילת‬
‫ח'‪ ,‬ד'‬
‫הלוי ג'‬
‫המפרשים (עי'‬
‫שכידוע מצוי‬
‫קטנים מהם‪,‬‬
‫בבליעת דגים‬
‫הוא‬
‫הדגים‬
‫מנותשל‬
‫מזונותם‬
‫וביארו ועיקר‬
‫‪˙Âȉ‬‬
‫הפירוד‬
‫עם זאת‪,‬‬
‫דגיחד‬
‫ומנוחה‪,‬‬
‫עשירות‬
‫באים לידי‬
‫הוא בכל‬
‫כלל‪,‬‬
‫מתרבה בלע‪,‬‬
‫אותו הוא‬
‫קטן‬
‫בקרביו‬
‫מוצאים‬
‫האנשים דג‪,‬‬
‫מקום בופותחים‬
‫שכאשר‬
‫לידי‬
‫נמצאמנוחה‪,‬‬
‫הקטןוחוסר‬
‫שיש עניות‬
‫צרה היא‬
‫כאשר עת‬
‫הלבבות‪ ,‬ואילו‬
‫בין‬
‫באיםהדג‬
‫בקרבי‬
‫ליעקב‪,‬בואוהדג‬
‫שהאופן‬
‫אומרת‪,‬‬
‫הפשוטה‬
‫והסברה‬
‫לא‬
‫אחריכבר‬
‫רדףהגלות‬
‫הגדול טוב‪,‬‬
‫ישראל היה‬
‫מצבם של‬
‫אחשורוש‬
‫הלבבות‪ ,‬ועל‬
‫קירוב‬
‫הדג‬
‫שהדג‬
‫כנגד זנב‪,‬‬
‫ובימיוזנב‬
‫היותראש‬
‫ראשכן‪,‬כנגד‬
‫הגדול‪ ,‬הוא‬
‫היתה מרה כל כך‪ ,‬בעקבות זה גם חל ירידה בקירוב הלבבות והיתה טענה מסוימת על‬
‫הקטן ובלעו‪ ,‬אך המציאות היא‪ ,‬וכך יעיד כל מי שבדק בקרבי הדגים‬
‫ישראל שלא היו באחדות כראוי‪ ,‬כפי שנרמז בטענת המן הרשע לפני אחשורוש (שם ג'‬
‫כנגד זנב‪,‬‬
‫ראש‬
‫ישנהלהיפך‪,‬‬
‫הקטן‬
‫קרביעםהדג‬
‫ומפורד'‪,‬‬
‫'מפוזר‬
‫תכונה של‬
‫ישראל‬
‫בתוךשאצל‬
‫נמצאפ ָֹרד‪,"...‬‬
‫ּומ‬
‫הקטןֻפּזָר ְ‬
‫שהדג ֶא ָחד ְמ‬
‫ֶׁשנֹו ַעם‬
‫שקנה‪,‬י ְ‬
‫ח')‪..." ,‬‬
‫הוא‪.‬‬
‫והלא‬
‫"ּבין ָה ַע ִּמים"‪ ,‬שהפיזור והפירוד הוא ביחס לעמים‪ ,‬בכל זאת‬
‫זאת אודות ֵ‬
‫פלאאמר‬
‫שהמן‬
‫ואף‬
‫דרושו‪.‬‬
‫מידי‬
‫יוצא‬
‫מקרא‬
‫אין‬
‫‪ ¯‡È·Â‬הגאון מאוסטרובצה זצ"ל‪ ,‬שלא דבר ריק הוא‪ ,‬אלא לימוד גדול‬
‫ַאּבד‬
‫ּול ֵ‬
‫אחררֹג ְ‬
‫ורודףמיד ַל ֲה‬
‫"‪...‬ל ַה ְׁש ִ‬
‫למזונו ְ‬
‫דגים(שם י"ג)‪,‬‬
‫הנוראה של‬
‫ואחד‪ ,‬על ישראל‬
‫כאשר באה‬
‫ועל‬
‫דגים‬
‫הגזירהמחפש‬
‫שכאשר הדג‬
‫לכל כן‪,‬אחד‬
‫פעולת‬
‫פעלה את‬
‫מהעצמה‬
‫הגזירה‬
‫יֹום ֶא ָח‬
‫ָׁשים ְּב‬
‫ָקן ַטף וְ נ ִ‬
‫אתֵ‬
‫עושה ַעד ז‬
‫ַער וְ‬
‫ים ִמּנ ַ‬
‫הּוד‬
‫קטנים‪ַ,‬הּיְ ִ‬
‫ֶאת ָּכל‬
‫אבל אין‬
‫לאכול‪,‬‬
‫ד‪ ,"...‬לו‬
‫שיהיה‬
‫ההשתדלות‬
‫הוא‬
‫כלל‪,‬ים‬
‫הּוד‬
‫שבדרך ַהּיְ ִ‬
‫נֹוס ֶאת ָּכל‬
‫"לְך ְּכ‬
‫ט"ז)‪ֵ ,‬‬
‫(שם ד'‬
‫למרדכי‬
‫ישראל‪ ,‬וכפי‬
‫הקירוב‬
‫לבסוף‪,‬‬
‫אוכל‬
‫שהוא‬
‫אמרה מה‬
‫שאסתר לבין‬
‫השתדלותו זו‬
‫שייכותביןבין‬
‫הגזירה‬
‫להמלטלבטל‬
‫מצליח שבכוחה‬
‫יחדיו‪ ,‬היא זו‬
‫ורדףשושן‬
‫לטרוף יהודי‬
‫שאסיפתם של‬
‫ׁשּוׁש‬
‫הדג ָ‬
‫אותו ִאים ְּב‬
‫ַה ִּנ ְמ ְצ‬
‫את אבל‬
‫ממנו‪,‬‬
‫אחריו‪,‬‬
‫ן‪ ,"...‬חפץ‬
‫שהוא‬
‫הנוראה‪ ,‬וכפי שאכן לבסוף גם הנס היה על דרך זה של התאחדותם של ישראל כראוי‪,‬‬
‫אחר‪ ,‬שהוא צריך להיות מזונו‪ ,‬ואותו‬
‫הקב"ה דג‬
‫מזמן ִ לו‬
‫באותה שעה‬
‫יהם‪ ,"...‬שעל ידי זה באה תשועתם והצלתם‪,‬‬
‫הּודים ְּב ָע ֵר ֶ‬
‫"נ ְק ֲהלּו ַהּיְ ִ‬
‫וכדכתיב (שם ט' ב')‪,‬‬
‫שאין‬
‫לידע‪,‬‬
‫שעליו‬
‫גדולהואלכל‬
‫לימוד‬
‫ובולעו‪.‬‬
‫לקראתו‬
‫דג‬
‫עות‬
‫ור‬
‫שלום ֵ‬
‫ואחוה‬
‫אחד‪,‬אהבה‬
‫להרבות‬
‫שיסודם‬
‫וזההיום‪,‬‬
‫מצוות‬
‫חז"ל את‬
‫באתקנו לנו‬
‫על כן‬
‫ישראל‪.‬קשורה כלל להשתדלותו‪ ,‬אלא עליו לבצע את ההשתדלות‬
‫פרנסתו‬
‫בין‬
‫שהקשואחר‪.‬‬
‫ממקום‬
‫בעזהי"ת‬
‫תבוא‬
‫ופרנסתו‬
‫עליו‪,‬‬
‫המוטלת‬
‫המפרשים (עי' מהר"ל ויוסף‬
‫את מה‬
‫'כמין חומר'‬
‫לבאר‬
‫הללו‪ ,‬ניתן‬
‫הדברים‬
‫ועל פי‬
‫הסכנה‬
‫אתלמלך‬
‫טורףתכנס‬
‫היה שהיא‬
‫אמר לה‬
‫שמרדכי‬
‫לאחר‬
‫למרדכי‪,‬‬
‫נוספתאסתר‬
‫‪ͯ„·Â‬על דברי‬
‫לקח)‬
‫למרותהקנים‬
‫הדגים‬
‫הגדול‬
‫הדג‬
‫שאם‬
‫ביאר‪,‬‬
‫להפגעלּו‬
‫ֹאכ‬
‫יכולוְ ַאל ּת ְ‬
‫צּומּו ָע ַלי‬
‫וְ‬
‫ן‬
‫ׁשּוׁש‬
‫ָ‬
‫ּב‬
‫ְ‬
‫ים‬
‫א‬
‫ִ‬
‫צ‬
‫ְ‬
‫מ‬
‫ְ‬
‫ּנ‬
‫ִ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ים‬
‫הּוד‬
‫ִ‬
‫ּיְ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ל‬
‫ּכ‬
‫ָ‬
‫ת‬
‫א‬
‫ֶ‬
‫נֹוס‬
‫ּכ‬
‫ְ‬
‫ְך‬
‫"ל‬
‫ֵ‬
‫ט"ז)‪,‬‬
‫ד'‬
‫(שם‬
‫שבדבר‬
‫מאחוריהם‪ ,‬שהיה בולע בראשונה את הזנב‪ ,‬הטורף היה‬
‫ֹלא‬
‫ר‬
‫ׁש‬
‫ֶ‬
‫א‬
‫ֲ‬
‫ְך‬
‫ל‬
‫ֶ‬
‫ּמ‬
‫ֶ‬
‫ה‬
‫ַ‬
‫ל‬
‫א‬
‫ֶ‬
‫ָאבֹוא‬
‫ן‬
‫כ‬
‫ֵ‬
‫ּוב‬
‫ְ‬
‫ן‬
‫ּכ‬
‫ֵ‬
‫ָאצּום‬
‫י‬
‫ֹת‬
‫ַ‬
‫ר‬
‫ַע‬
‫ֲ‬
‫נ‬
‫וְ‬
‫י‬
‫נ‬
‫ִ‬
‫א‬
‫ֲ‬
‫ַם‬
‫ּג‬
‫ָיֹום‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ָ‬
‫יְ‬
‫ל‬
‫ַ‬
‫ים‬
‫ָמ‬
‫ִ‬
‫י‬
‫ת‬
‫ֹלׁש‬
‫ֶ‬
‫ׁש‬
‫ְ‬
‫ּתּו‬
‫ׁש‬
‫ְ‬
‫ּת‬
‫ִ‬
‫וְ ַאל‬
‫בפיו מעצמות הזנב שהם כנגדו‪ ,‬אבל כעת‪ ,‬שהוא בולעו מראשו‪ ,‬עצמות‬
‫ראשית‪,‬‬
‫אופנים‪.‬‬
‫אחור‪,‬ביאור‬
‫כלפיטעונים‬
‫הםהללו‬
‫אסתר‬
‫שדברי‬
‫ָאב ְד ִּת‬
‫יכוליםי ָ‬
‫ָאב ְד ִּת‬
‫לאֶׁשר ַ‬
‫הזנבוְ ַכ ֲא‬
‫ַכ ָּדת‬
‫לכל בעלי‬
‫מכמה ה'‬
‫וכך דואג‬
‫שהרי‬
‫לפגועי"‪.‬בו‪,‬‬
‫מדוע אמרה אסתר 'וצומו עלי'‪ ,‬שמשמעותו הוא שביקשה שיצומו ויתפללו עליה שהיא‬
‫החיים‪ ,‬גם לטורפים‪.‬‬
‫תצליח בשליחותה אצל אחשורוש ולא תכווה בגחלתו‪ ,‬ולא אמרה שיתפללו על עצם‬
‫ויתפללוהדג‬
‫יצומושכידוע‬
‫הנטרף‪,‬‬
‫צריכהלדג‬
‫אלא אף‬
‫לטורפים יש‬
‫‪‡ÏÂ‬‬
‫עליה‬
‫הקטן שהם‬
‫לומר להם‬
‫מעלה‪,‬היתה‬
‫בכך היא לא‬
‫שבפשטות‬
‫רקשתתבטל‪.‬‬
‫הגזירה‬
‫'גם‬
‫למרדכי‪,‬‬
‫הנטרפים הנוראה‪.‬‬
‫החיים את הגזירה‬
‫מעל ישראל‬
‫אחדיבטל‬
‫הוא שה'‬
‫אלא‬
‫באופן‬
‫אומרתהדג‬
‫אסתרה' את‬
‫שנית‪,‬כןמהברא‬
‫ביותר‪ ,‬ועל‬
‫מבעלי‬
‫שאסתר‬
‫ישראל‪,‬‬
‫פקיחין"‪ ,‬כל‬
‫התענית היא על‬
‫הזוה"ק‪ ,‬תקנת‬
‫וכדברי ה'כן'‪ ,‬אם‬
‫אצום כן'‪ ,‬מהו‬
‫ונערותי‬
‫אני‬
‫בודאי שומר‬
‫הזמן הוא‬
‫וכל‬
‫"לדג עינין‬
‫ישן כלל‪,‬‬
‫שאינו‬
‫ושלישית‪,‬‬
‫על 'כן'‪.‬‬
‫אלאכן מהו‬
‫הגזירה‪ ,‬אם‬
‫עליו אודות‬
‫הקמיםישראל‬
‫מכלככל בית‬
‫עצמויצומו‬
‫ונערותיה‬
‫יכול לדאוג‬
‫ההדגשההדג‬
‫שלכאורה‬
‫לבולעו חי‪,‬‬
‫את‬
‫ה'ובכן'‪.‬‬
‫מהו‬
‫המלך'‪,‬‬
‫אל‬
‫אבוא‬
‫'ובכן‬
‫שאמרה‪,‬‬
‫בדבריה‬
‫אסתר‬
‫התכוונה‬
‫ומה‬
‫להצלתו רק מלפניו‪ ,‬שזה הצד בו הוא רואה ונזהר ונשמר‪ ,‬ועדיין הוא‬
‫נתיבות‬
‫ולהאיר‬
‫שערים‬
‫לפתוח‬
‫וביאורים‬
‫'עיונים‬
‫(והוא‬
‫ופורים'‬
‫לסכנות – חנוכה‬
‫חשוף'פתחי אור‬
‫בספר‬
‫ועל חלק‬
‫בלעו‪,‬‬
‫וחיים‬
‫גדול‬
‫לפתע דג‬
‫יבוא‬
‫שמא‬
‫מאחוריו‪,‬‬
‫ליקוואוד‪,‬‬
‫ראשי ישיבת‬
‫בהסכמת‬
‫גאלדשטיין‬
‫יכולהגאון ר'‬
‫שאינולהרב‬
‫העבודה'‪,‬‬
‫כביכול אומר‬
‫שיצילו‪.‬‬
‫שליט"א‪ ,‬בה'‬
‫הוא בוטח‬
‫אברהםעצמו‪,‬‬
‫לשמור על‬
‫זה‬
‫קמניץ‪ ,‬חברון ועוד)‪ ,‬מבאר את הדברים בדרך נפלאה‪ ,‬וזאת ע"פ היסוד בו התחלנו‬
‫לו הקב"ה‪ ,‬בכדי שלא יבואו מאחריה ויבלעוך‪ ,‬סמכת עלי‪ ,‬אכן שום דג‬
‫בראשונה בשם המפרשים‪ ,‬שאסתר ביקשה לבטל את הקטגוריה שהיתה על עם ישראל‬
‫יבואו‬
‫שלא‬
‫זהירותך‪,‬‬
‫בטחת על‬
‫בחלק‬
‫אבל‬
‫מאחור‪,‬‬
‫אותך‬
‫יבלע‬
‫לא‬
‫עלי'‪,‬‬
‫'וצומו‬
‫ישראל‬
‫שיצוה על עם‬
‫בוממרדכי‬
‫ביקשה‬
‫ועל כן‬
‫שביניהם‪,‬‬
‫ואחוה‬
‫באהבה‬
‫שחסר‬
‫הדג הקטן‬
‫מדוע‬
‫הסיבה‬
‫תועיל‬
‫והתפילהלא‬
‫עיניך‪ ,‬שם‬
‫כנגד‬
‫הנוראה‪,‬‬
‫מהגזירה‬
‫שינצלו‬
‫וזהביתו‬
‫ותטרף‪ ,‬בני‬
‫חכמה‪ ,‬עליו ועל‬
‫כללא תהיה‬
‫יהודי‬
‫של כל‬
‫שהתענית‬
‫הפוך‪.‬‬
‫הגדול‬
‫הדג‬
‫בקרבי‬
‫נמצא‬
‫אלא התענית והתפילה יהיו על אסתר שתנצל‪ ,‬ואילו היא‪ ,‬אומרת אסתר למרדכי‪' ,‬גם‬
‫נתפלל‬
‫שאנו לא‬
‫דרך זו‪,‬‬
‫שישתהיה על‬
‫ותעניתינו‬
‫תפילותינו‬
‫עלינוכן'‪ ,‬שגם‬
‫ונערותיזו אצום‬
‫אני‬
‫המזלות‬
‫מדוע כל‬
‫השואלים‬
‫החודש‪,‬‬
‫ללמוד ממזל‬
‫‪‰·˘ÁÓÂ‬‬
‫ועל‬
‫מיד צר‪.‬‬
‫והצלתם‬
‫ישראל‬
‫הסכנה של‬
‫וכו'‪,‬אלא על‬
‫טלהשלנו‪,‬‬
‫הפרטית‬
‫הסכנה‬
‫ונתענה על‬
‫רבים‬
‫מיעוט‬
‫דגים‪,‬‬
‫אדרעםהוא‬
‫ואילו מזל‬
‫עקרב‪,‬‬
‫יחידים‪,‬‬
‫הם‬
‫כך מוסיפה אסתר ואומרת‪' ,‬ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת'‪ ,‬שעם מסירות נפש זו‬
‫שנים )ומאזנים הוא כלי אחד שיש בו שני כפות‪ ,‬ותאומים הוא מציאות‬
‫של כל אחד מישראל שמתפלל על חבירו ולא על עצמו‪ ,‬אבוא אל המלך‪ ,‬ואוכל להצליח‬
‫ללמוד‬
‫שעלינו‬
‫משום‬
‫תינוקות(‪ ,‬בניזאת‬
‫הכולל‬
‫תאומים‪,‬‬
‫במעשי‪,‬של‬
‫אחד‬
‫שהיה‬
‫החסרון‬
‫תיקנו את‬
‫ישראל‬
‫שני אחרי שכבר‬
‫לישועה‪,‬‬
‫ישראל יזכו‬
‫וכל בית‬
‫משני דגים יחדיו‪ ,‬שבמה‬
‫לראות‬
‫כולםשזה‬
‫הדגים‪,‬‬
‫מחיי‬
‫ורעות‪.‬‬
‫ניתן שלום‬
‫רק ואחוה‬
‫באהבה‬
‫וכעת כבר‬
‫ולראותעות‪,‬‬
‫בר‬
‫להם ֵ‬
‫ועלעל ה'‪,‬‬
‫סומך‬
‫תהיהשלמפלתו‪,‬‬
‫תתורץעצמו‪,‬‬
‫סמוך על‬
‫שהוא‬
‫נערותיה‬
‫שהואעליה‬
‫במה אמרה‬
‫ואילו אסתר‬
‫המהר"ל‪ ,‬מדוע‬
‫שאלתובוהידועה‬
‫מהלך זה‬
‫ולפי‬
‫שם‬
‫הצלתו‪ .‬היה לה לומר 'נצום כן'‪ ,‬שהיא מדברת עליה ועל נערותיה‪ .‬אלא‬
‫תהיהשלכאורה‬
‫'אצום כן'‪,‬‬
‫ותעניתן‪,‬‬
‫תפילות‬
‫בהמןלבין‬
‫ותעניתה‬
‫תפילת אסתר‬
‫גדול בין‬
‫היה הבדל‬
‫האמור‬
‫שלפי‬
‫הנערותואסתר‬
‫שמרדכי‬
‫הרשע‪,‬‬
‫וחילופיהם‬
‫ואסתר‬
‫במרדכי‬
‫ראינו‬
‫‪ ÔÈÚÂ‬זה‬
‫התפללו‬
‫הגדולהשהיו‬
‫לכל הנערות‪,‬‬
‫זכו ואילו‬
‫ישראל‪,‬‬
‫והתענתה על כל‬
‫שאסתר‬
‫ישראל‪ ,‬ואילו‬
‫מבנותהגדול‪,‬‬
‫והכבוד‬
‫והתפללו‪,‬‬
‫התפללה ולמדו‬
‫שסמכו על ה'‬
‫כולנו‬
‫ידי 'גם‬
‫למרדכי‪,‬‬
‫אסתר‬
‫היתהעל כן‬
‫ותצליח‪,‬‬
‫שכלשתנצל‬
‫אסתר‬
‫והתענו על‬
‫ונערותי'‪,‬החיל‬
‫אנילי את‬
‫עשה‬
‫ועצם‬
‫אומרת'כחי‬
‫בבחינת‬
‫ישותו‬
‫הרשע‪,‬‬
‫המן‬
‫נהיה שותפים בתענית ובתפילה‪ ,‬אלא שהחלוקה בין ישראל לאסתר‪ ,‬יהיה רק כלפי‬
‫הזה'‪ ,‬וכפי שאיתא במדרש )אסת"ר פ"ז י"א(‪ ,‬שבשעה שעלה להמן‬
‫אסתר‪ ,‬שרק היא צמה והתפללה עבור ישראל‪ ,‬על כן נכתב 'אצום כן' ביחיד‪ ,‬שרק אסתר‬
‫דגים‪,‬‬
‫ועל הוא‬
‫עליה זה‬
‫ישראלחודש‬
‫מזלו של‬
‫בליבו‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫שמח‬
‫שצמהחודש‬
‫הגורל על‬
‫הצלתה‪.‬‬
‫והצלתם‪ ,‬וכל‬
‫על ישראל‬
‫אדר‪,‬שהיא‬
‫ברעיון זה‪,‬‬
‫היא זו‬
‫כשם שהדגים בולעים את הקטנים‪ ,‬כך חשב שיוכל לבלוע חלילה את‬
‫ויתכן שזו גם אחת הסיבות מדוע ביקש מרדכי מאסתר שתלך מיד לבית המלך‪ ,‬למרות‬
‫ולפעמים‬
‫לפעמים‬
‫היה דגים‬
‫רשע‪,‬‬
‫הקב"ה‪,‬‬
‫שעה אמר‬
‫באותה‬
‫זאת‬
‫נבלעים שלימה‪,‬‬
‫כמעט שנה‬
‫מעותד לעוד‬
‫הגזירה‬
‫התאריך של‬
‫כאשר‬
‫ישראל‪,‬שבדבר‪,‬‬
‫הסכנה‬
‫הבולעים"‪.‬‬
‫מסירותמן‬
‫של נבלע‬
‫האיש‬
‫בולעים‪,‬‬
‫השני‪ ,‬וזכות זו היא שתסתום את‬
‫נפש למען‬
‫אותומצב‬
‫"ועכשיושיהיה‬
‫שמרדכי חפץ‬
‫משום‬
‫ב'(‪,‬שיש חלילה‬
‫הפירוד‬
‫שקטרג על‬
‫טענת המן‬
‫בישראל‪.‬רצה להעניש את מרדכי‪,‬‬
‫שבשעה שהמן‬
‫)שם ט'‬
‫הרשעבמדרש‬
‫ראינו כן‬
‫‪„ÂÚ‬‬
‫אהבה‬
‫הרבות‬
‫אתעניני‬
‫להענישיסוד‬
‫ניתןהיום על‬
‫מצוות‬
‫דנואת‬
‫חז"ל‬
‫ואוהביו‪,‬תקנו‬
‫שפיר מדוע‬
‫מבואר‬
‫לפי‬
‫וכמעט‬
‫מרדכי‪,‬‬
‫במה‬
‫ויחד‬
‫חכמיו‬
‫קראזהלכל‬
‫נתחזקו‬
‫שישראל‬
‫מידות טובות‬
‫ההצלה היה‬
‫היות וכל נס‬
‫שלום ורעות‪,‬‬
‫ואחוה‬
‫הציל את‬
‫אלוכבר‬
‫שהקב"ה‬
‫בזכותמפני‬
‫היועצים‬
‫להריגה‪ ,‬דחו‬
‫ואפשרות‬
‫רעיון‬
‫כל‬
‫נפלאות‬
‫מידיראנו‬
‫לתליה‪ ,‬זה‬
‫אלו‪ ,‬ובזכות‬
‫נתחזק תמיד‬
‫מסכנותשאף‬
‫בהם‪ .‬ויתן ה'‬
‫ה' הדבר‬
‫הוטב‬
‫טובותהעץ‬
‫במידותרעיון‬
‫כשהציעו את‬
‫אלו‪,‬אנואבל‬
‫עמו‬
‫במהרה‬
‫ותפארתנו‪,‬‬
‫קודשנו‬
‫בית‬
‫בבנין‬
‫צדקינו‬
‫משיח‬
‫ובביאת‬
‫לבשרנו‬
‫שיבוא‬
‫באליהו‬
‫בעיני המן‪ ,‬שלא היה ידוע לו שהקב"ה הציל את ישראל מעץ‪ ,‬ובזה הוא‬
‫היהאכי"ר‪.‬‬
‫בימינו‬
‫בטוח שהוא מוגן ומרדכי יפול‪ ,‬בדיוק בזה נתקיים 'ונהפוך הוא'‪,‬‬
‫שהמן נפל ומרדכי ניצל ועלה לגדולה‪.‬‬

‫מעשה פורים רב‬

‫לקול‬
‫הסמוך‪,‬‬
‫המרשים‬
‫המבנה‬
‫ראובן ליד‬
‫כשעבר ר'‬
‫ננערסעודת‬
‫לקיים‬
‫ראובן‪,‬‬
‫יוצ"ח של ר'‬
‫מתקבצים‬
‫הפורים‬
‫ביום‬
‫הקומותיים‬
‫הבנין בן‬
‫'משפחה אל‬
‫הוא הביט‬
‫ילדים‬
‫במהלך הסעודה‬
‫ומשפחה'‪,‬‬
‫משחקים‪.‬מדין‬
‫פורים כתיקונה‬
‫עם‬
‫זה לצד‬
‫הנכדיםעיניו‪,‬‬
‫מספריםלמראה‬
‫ותמה‬
‫שלטיםשתא‬
‫התנוססו בהאי‬
‫מיוחדזהשהיה להם‬
‫מאורע‬
‫שלט‬
‫ולצידו‬
‫תורה'‬
‫כיתוב בולט‬
‫חורז את‬
‫מחד‪,‬הסב‬
‫ולבסוף‬
‫ללומדיאחר‪,‬‬
‫'בית במקום‬
‫תלמודם או‬
‫בבית‬
‫מה שעבר‬
‫כנראה‪ ,‬את‬
‫קהילתי'‪.‬לעומת זה‬
‫דגים'‪ ,‬ומציג‬
‫כ'מחרוזת‬
‫לתומו‪,‬‬
‫סבר‬
‫של דתי‬
‫חינוכי‬
‫ששמע'מרכז‬
‫נוסף‬
‫שבעיירה‪.‬‬
‫בחידר‬
‫המלמד‬
‫אצל‬
‫ילדותו‪,‬‬
‫בשחר‬
‫עליו‬
‫מדובר במין כלאיים‪ ...‬אך מה למוסד כזה בעיר חרדית‬
‫הצאצאים ונושאים ונותנים‬
‫יושבים‬
‫הסב‪,‬‬
‫דברי‬
‫בסיום‬
‫למהדרין?‬
‫לפעם שותים‬
‫ערים אודות‬
‫הילדים‬
‫מפעםלעבר‬
‫כאשרמבטו‬
‫הדברים‪,‬הסית‬
‫כפלים‪ ,‬כאשר‬
‫בויכוחיםגברה‬
‫פליאתו‬
‫מביא ראיות‪,‬‬
‫בהתלהבותאחד‬
‫לפניהם‪ ,‬וכל‬
‫המונחים‬
‫'כדורגל'‪,‬‬
‫במשחק‬
‫שיחקו‬
‫מהמשקאות הללו‬
‫המשחקים‪.‬‬
‫עליו‪.‬‬
‫הטובה‬
‫ה'‬
‫כיד‬
‫והלכות‪,‬‬
‫גמרות‬
‫ומשניות‪,‬‬
‫ממקראות‬
‫אך קולם כשל ילדי ת"ת‪" ,‬הקול קול יעקב והידים ידי‬
‫פתח הסב בציטוט דברי המדרש של 'ויהי‪ ...‬וי היה בימי‪,"...‬‬
‫לעצמו ר'‬
‫תמה‬
‫עשו"‪,‬‬
‫ראובן‪.‬ה'והיה' שהיה‬
‫יותר את‬
‫מבין טוב‬
‫הוא‬
‫ואמר‪ ,‬שבשנה זו‬
‫מקומות‬
‫שנהיההלא‬
‫ראובן‪,‬‬
‫לרגע‬
‫ועודאת דבריו‪,‬‬
‫בארה"ב לבאר‬
‫בימינו‪ .‬ובכדי‬
‫חשבה'ויר'היה'‬
‫בימיו מול‬
‫משתעשעים‬
‫ושלמים‪,‬‬
‫'מעגל יראים‬
‫אתמבתי‬
‫לגוללגם‬
‫בחו"ל‪,‬הסבאמנם‬
‫הדור הצעיר‪.‬‬
‫השנה' בראי‬
‫החל‬
‫רבנן‬
‫בדעתו‪,‬אתהלא‬
‫אך תיכף‬
‫המשחקים‪.‬‬
‫באלו‬
‫שםהצאן‬
‫צעירי‬
‫נמלך לעורר‬
‫השנה‪ ,‬וכדי‬
‫ראש‬
‫כהכנה לקראת‬
‫לפי‬
‫וידעו‪ ,‬כי‬
‫ויבדלחט"א ראו‬
‫הכל'ערב‬
‫יענקלה‪,‬‬
‫הספר של‬
‫זצוק"לארגנו בבית‬
‫קשישאי היום‪,‬‬
‫למצוות‬
‫'בל‬
‫אודותאלו‬
‫מודים שכגון‬
‫ה'מומחיםהכל‬
‫אבל בארה"ק‪,‬‬
‫והשעה‪,‬‬
‫המקום‬
‫תהליך‬
‫לשופרות'‬
‫הסבירו‬
‫שופרות'‪ ,‬בו‬
‫התלמידים‬
‫אשרצורתו‬
‫וייצורו‪,‬‬
‫נשתנה‬
‫כאשרומה‬
‫ואורכו‪,‬יקראו‪,‬‬
‫בשם 'חידר'‬
‫השופר'ת"ת'‬
‫הכנת בקרב‬
‫יראו'‬
‫דרא? כלל ענין‬
‫אכשר הוזכר‬
‫למרות שלא‬
‫קרן האיל‪,‬‬
‫נהנו ללמוד על‬
‫האחרונה‪ ,‬אטו‬
‫התקופה‬
‫סימלשלומלה‪,‬‬
‫שאותוסיפר‬
‫הכיפורים‪ ,‬כך‬
‫ההכנות ליום‬
‫יצחק'‪.‬‬
‫'אילו של‬
‫כשילוב‬
‫מגרש הבנין‬
‫לסקור את‬
‫המשיך‬
‫הוא‬
‫'שולחן בית‬
‫בשני בו הונח‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫בכניסה לבית‬
‫בלתיניכרים‬
‫היו‬
‫חצר‬
‫קצותיו‪ ,‬עמודי‬
‫לתדהמתו‬
‫מובן‪ ,‬וגילה‬
‫מבאי‬
‫מי‬
‫אי‬
‫ביוה"כ‬
‫ישאר‬
‫לא‬
‫שח"ו‬
‫דאגה‬
‫מתוך‬
‫מרקחת'‪,‬‬
‫סביב‪ ,‬אשר עיגולי ברזל בראשם‪ ,‬עטויים בדים לכיסוי‪.‬‬
‫ללחם‬
‫רעב‬
‫'לא‬
‫הוא‬
‫מפורש‬
‫שפסוק‬
‫רעב‪,‬‬
‫או‬
‫צמא‬
‫שעריו‬
‫הוא התקרב מעט לגדר‪ ,‬ושאל את אחד הילדים לפשר‬
‫ולא צמא למים'‪ .‬לרגל חג הסוכות‪ ,‬לקחו את ילדי הת"ת‬
‫למשחק‬
‫הדבר‪ ,‬וזה השיב בטבעיות‪ ,‬מדובר בעמודים‬
‫של אברמלה לסיור מקורות בישוב קרוב‪ ,‬בה למדו מפי‬
‫משום‬
‫משיב‪,‬‬
‫והילד‬
‫שאל ר'‬
‫ולמה כוסו‬
‫מהסגולות‬
‫דוקא‬
‫ראובן‪,‬לאו‬
‫האתרוג‪,‬‬
‫'סגולתו' של‬
‫'כדורסל'‪.‬על‬
‫אגרונום‬
‫ויצרו‬
‫גדולי אשר‬
‫ב'תרבות יון'‪,‬‬
‫יסודו‬
‫שמשחק‬
‫פיתחוהויודעים‪,‬‬
‫האגרונומים‬
‫מאותם שרק‬
‫שבספרים‪,‬זה‪,‬אלא‬
‫הגוף'‪.‬‬
‫תרבות‬
‫'תורת‬
‫כאשר במהלך הדברים אותו אגרונום מומחה לא שכח‬
‫שאל‬
‫נוטל ר'ד' ראובן‪,‬‬
‫סבלנותו של‬
‫כאן‬
‫נפשךלאחר‬
‫ממה ורק‬
‫מינים ר"ל‪,‬‬
‫פקעהעצמו לא‬
‫לציין‪,‬כברשהוא‬
‫מקיימים‪,‬‬
‫'עמודי סל'‬
‫את עצמו‪,‬‬
‫עומד'‪ ,‬שוב הוא‬
‫חרדי‪,‬מי אתה‬
‫משחק לפני‬
‫'כדורגל'לו ש'דע‬
‫שהמחנכים הסבירו‬
‫כלאים'‬
‫את 'מסכת‬
‫בתחילתלברר‬
‫מוכרחני‬
‫מניחים‪,‬‬
‫חזרעליו‬
‫מסכה‬
‫'התבשרו' במקום‬
‫החורף‬
‫זאת‪.‬‬
‫לומר להם‬
‫לא‬
‫מסובכתשלזו‪.‬רשת הרהיטים 'אושר‬
‫מגורי חיימקה‪ ,‬על שיתופה‬
‫כשהבחירה‬
‫הלשון'‪,‬‬
‫משרדי 'שמירת‬
‫החינוכי של‬
‫לנצח'שםבמבצע‬
‫בסבר‬
‫התקבל‬
‫ההנהלה‪ ,‬שם‬
‫פעמיו אל‬
‫הוא‬
‫מהרהיט או‬
‫שלשמעהאושר‬
‫לב ֵּכר את‬
‫המזכיר‪ַ,‬‬
‫הצאן' אם‬
‫פנים'צעירי‬
‫ביד‬
‫לחדר‬
‫לנצחהפנהו‬
‫שאלותיו‬
‫יפות ע"י‬
‫'קוֹרוֹת ֵבּיתוֹ'‬
‫'פיקוחיחד‬
‫על הרהיט‬
‫'מעיד'‬
‫אודותיו‬
‫שמא‬
‫הכללי'‬
‫תכניעםהחינוך‬
‫הממונה‬
‫מהלשוןישב‬
‫הסמוך‪ ,‬שם‬
‫החנוכה‪,‬‬
‫לקראת ימי‬
‫נעיםכסלו‪,‬‬
‫בחודש‬
‫מצוא‪.'...‬‬
‫'לעת‬
‫של אדם‬
‫את‬
‫בסבלנות‬
‫סבר‪ ,‬שמע‬
‫הוא‬
‫הלה‪ ,‬אף‬
‫הת"ת‪.‬‬
‫של‬
‫ארגוני‬
‫מטעם‬
‫'מרצים'‬
‫תלמודו של‬
‫הובאו‬
‫ראשון‪...‬‬
‫ראשון‬
‫יהושועלהלו על‬
‫ראובן‪ ,‬והשיב‬
‫לביתשל ר'‬
‫קושיותיו‬
‫'מכבי האש'‪ ,‬שהזהירום מהבערה ללא פיקוח‪.‬‬
‫צריך‬
‫לצורכי חוץ‪.‬‬
‫העירויש‬
‫הדבריםפנים‪,‬‬
‫סיפור לצורכי‬
‫דברים שהם‬
‫יש‬
‫סמכו על‬
‫שהם אצלינו‬
‫הסבא‪,‬‬
‫תוך כדי‬
‫תבין‪,‬‬
‫לנאומיהחנית‬
‫לקיים 'גזילת‬
‫לדעת‬
‫המצרי'‪ַ.‬כ ִּבים'‪,‬‬
‫ה'מ‬
‫מיד של ְ‬
‫ה'צדיקים'‬
‫ניתן יזדקקו‬
‫מתישלא‬
‫המחנכים‬
‫כותלי‬
‫כששהינו בין‬
‫בילדותינו‬
‫שהיה‬
‫לא מה‬
‫היוםכןזה‬
‫השנה‪ ,‬שכל‬
‫סיפור מעגל‬
‫כעת בהמשך‬
‫להפסיק‬
‫חשב‬
‫ועל‬
‫החולניות‬
‫שאיןבשאון‬
‫והינך‬
‫יצאת לחוץ‬
‫החיים‪ ,‬שם‬
‫עץ‬
‫תועלת בדבר‪.‬‬
‫לרעה‪ ,‬כך‬
‫רקונשנות‬
‫חוזרות‬
‫הדוגמאות‬
‫איתנה‬
‫בחברה‬
‫מגודר‬
‫הילד‬
‫כאן‬
‫וככרותיה‪.‬‬
‫יפו‬
‫רחוב‬
‫של‬
‫'בונוס' אחד‪ ,‬אמר הסב ב'לשון הקודש המחוללת'‪ ,‬כדאי‬
‫חנוכתרחוביות‪.‬‬
‫בחגיגתרוחות‬
‫הנקיה מכל‬
‫תוספת 'אגף' לת"ת‪,‬‬
‫שתשמעו‪ ,‬היה זה‬
‫משחקים‬
‫חוץ‪ ,‬לא‬
‫שכמובן‬
‫הכדורגל‬
‫כשברקע‬
‫קובע‬
‫שאינו‬
‫והסל‪,‬כלפי‬
‫במשחק‬
‫מגרש הוא‬
‫שהמדובר‬
‫ככל‬
‫הפיס‬
‫רו"ם‬
‫הכבוד‪,‬‬
‫אורחי‬
‫על‬
‫להערים‬
‫ואינם אלא‬
‫בהם‪,‬‬
‫דואגים אנו להעלים עין‪ ,‬בידיעה שבלאו הכי‬
‫מסמרות‪,‬‬
‫ומה‬
‫ה"מכובדים"‪,‬‬
‫לאחד‬
‫הדיבור‬
‫רשות‬
‫ניתנה‬
‫שליט"א‪,‬‬
‫ילדי החמד יונקים מביתם השקפות טהורות‪ .‬כאן הוסיף‬
‫באה אח"כ‬
‫ידיעה אבל‬
‫ומה נדבר‪,‬‬
‫נאמר‬
‫ההורים‬
‫ההתנצלות על‬
‫דאגה‪,‬סומכים גם‬
‫אל ואנו‬
‫נוספת‪,‬‬
‫ה'מסבירן'‬
‫וכלחוזרת'‪,‬‬
‫לעולם‬
‫כשכותרתו‬
‫להורים'‪,‬‬
‫היוצא‬
‫'טעותאסור‪,‬‬
‫היא דבר‬
‫לביתם‬
‫לא יכניסו‬
‫ב'מנשר ככולם‬
‫שרובם‬
‫תוכנה‪:‬‬
‫וזו‬
‫דלתם ודאי עבר בדק בית‪ ,‬מסיבה זו אנו מרשים‬
‫ממפתן‬
‫כדי הבית‬
‫חנוכת‬
‫חגיגת‬
‫במהלךאוהכינוס‬
‫להעסיק את‬
‫אחר‪,‬‬
‫לרגל או‬
‫ספרון כזה‬
‫הבאת כל עלון‬
‫וקריאת שם האגף החדש ע״ש ידידנו אשר‬
‫לפרשה‪.‬‬
‫פרשה‬
‫לשםלנוח‬
‫היגעים‪,‬‬
‫המוחות‬
‫נפלה טעות‬
‫שמיםביןוכו׳‪,‬‬
‫כוונתם‬
‫כל‬
‫שראית‪ ,‬כאשר‬
‫המכוסים‬
‫לעמודי‬
‫זו גם הסיבה‬
‫והוחלף בטעות‬
‫הברזלמאחר‬
‫בנוסח הנאום‪,‬‬
‫מצערת‬
‫שתמורתם אנו‬
‫אותם‪,‬‬
‫להקים‬
‫מחד אמנם‬
‫כיוןדומה אצל‬
‫באירוע‬
‫לשאת‬
‫נתנושאמור‬
‫עם זה‬
‫הטבות'׳אורה ויקר׳‪,‬‬
‫היתה להם‬
‫שעדיין‬
‫ממשרדי ה'ערב‬
‫סל'‪,‬לא 'סל‬
‫אחינותחת‬
‫זוכים ל'סל‬
‫כשההמשך עבר‬
‫ממון לעשייתן‪,‬‬
‫תוקן עובר‬
‫רב'‪ ,‬ובכך הענין‬
‫החינוך‪ ,‬וזה‬
‫להעצים את טיב‬
‫ניתן לנו‬
‫חדשה‪.‬‬
‫תקלות עד‬
‫וזה גורם ללא‬
‫אחד השלטים במבנה‬
‫להודעהעל‬
‫המתנוסס‬
‫שגם את‬
‫הוראות‬
‫לפי‬
‫הערה‪,‬‬
‫כל‬
‫לקבל‬
‫נשמח‬
‫הרשינונ‪.‬ב‪.‬‬
‫גמור‪...‬‬
‫זיל‬
‫פירושא‬
‫ואידך‬
‫ככתבו‪,‬‬
‫להותיר‬
‫משרד החינוך וכו׳‪ ,‬ובהדרכת מרנן ורבנן‬
‫'בחוקתיהם‬
‫משום‬
‫חושש‬
‫אינך‬
‫מדוע‬
‫ראובן‪,‬‬
‫רגע‪ ,‬ביקש ר'‬
‫שליט״א )הכיתוב לפי סדר א׳‪-‬ב׳ ‪ -‬׳החינוך׳‬
‫לעשות מבנים כמו תיאטרות‬
‫ו׳מרנן׳ לא‬
‫שכולל גם‬
‫במ״ם(‪.‬‬
‫לא תלכו'בה״א‪,‬‬
‫וקרקסאות וכו' לבתי מדרשינו?‬
‫נעשההסב‪,‬‬
‫לא דברי‬
‫בעקבות‬
‫בין בני‬
‫הערים‬
‫אלא‬
‫הדודיםשכל זה‬
‫ה'מסבירן'‪,‬‬
‫משיב‬
‫הויכוחיםמבין‪,‬‬
‫כל אחד‬
‫האם‬
‫השאלה‪,‬‬
‫אודות‬
‫נסובו‬
‫כשברובם‬
‫נמשכו‬
‫ערוכה במגילה י"ב‬
‫סוגיא‬
‫והרי‬
‫רב‪,‬בעלמא‪,‬‬
‫להעמדתזמןפנים‬
‫כצעקתה? בתקופתינו אנו‪ ,‬שבסייעתא דשמיא 'אכשר‬
‫לפנים"‪,‬‬
‫אלא‬
‫עשו‬
‫לא‬
‫"הם‬
‫שושן‪,‬‬
‫יהודי‬
‫על‬
‫להליץ‬
‫א'‪,‬‬
‫דרא' ב'מדיה' ו'תשקורת'‪ ,‬האם לא ראוי שנגזול את החנית‬
‫הניאותה‪.‬‬
‫להנהגתינו‬
‫הוא‬
‫ומקור‬
‫בעצמו‪ ,‬יבוא נא‬
‫המצרי‬
‫אפשר את‬
‫נאמןאם‬
‫ומה גם‬
‫מיד המצרי?‬
‫כן‬
‫למופת‪,‬אכן‬
‫לאות האם‬
‫לו עליו‪,‬‬
‫נבוכה‬
‫מוסדותינו‪ ,‬לדרכו‬
‫ר'אלראובן יצא‬
‫נלמד‬
‫ודעתוויהיה‬
‫יצטלם עמנו‬
‫להצגה‬
‫להבחיןרק‬
‫יודעים שזה‬
‫כאשר‬
‫'בחוקותיהם'‬
‫שאין‬
‫בין תכלת‬
‫הכל בוגרים‬
‫מספיק‬
‫וילדנו‪ ,‬הם‬
‫תועים בינה‪.‬‬
‫בעלמא?‬
‫אורה תהיה ולא ויהי ‪ -‬ועדיין‬
‫לקלא אילן‪ ...‬ולכל היהודים‬
‫השוה‪,‬לאלופי תורה‪ ,‬הני צורבא‬
‫לעמק הוא‬
‫הגיעו פונה‬
‫לא ובכן‬
‫סבא‪,‬מי?‬
‫הצדק עם‬
‫·˘‡‪‰Ï‬‬
‫להורות לו‬
‫˘‪:Ï‬ישראל‬
‫בדרך‬
‫מרבנן הדורכים‬
‫הדבר בשאלה ההיא‪ - ,‬הצדק עם מי?‬

‫תשע"א גליוןגליון‬
‫צו‪ -‬זכור‬
‫תצוה ‪-‬‬
‫פרשת‬
‫פרשת‬
‫זכור‪--‬תשע"ב פורים‬
‫פורים‬

‫שנה שנה‬
‫השישית‬
‫חמישית‬

‫פתשגן הכתב‬
‫רודפי‪,‬‬
‫שנמלטתי אל‬
‫מטעותי‬
‫נקראתי‪,‬‬
‫בשמות רבים‬
‫לנישואי‪.‬‬
‫והגעתי‬
‫ניצלתי‬
‫ולכה“פ פעמיים נישאתי‪.‬‬
‫שנטלתי‪,‬‬
‫הגדולה‬
‫מהממשלה‬
‫הארכתי‪,‬‬
‫רבות‬
‫שנים‬
‫גורשתי‪.‬‬
‫בבושת‬
‫בסופי‬
‫ולתפקידים מגוונים נתמניתי‪.‬‬
‫רבים‪,‬‬
‫גדולה נענשו‬
‫שמחה סילוקי‬
‫מחמת‬
‫שמחתי‪,‬‬
‫אחרים‪.‬‬
‫אדם מינו‬
‫ולתקופה לא‬
‫הכעסתי‪.‬‬
‫ומכחה‬

‫רמז‪ :‬דמות מעין המאורע‬

‫לחכימא דיהודאי‬
‫חילוקא‬
‫דיהודאי‬
‫דרדקי‬
‫מקרי‬
‫רבא‪ ,‬סך‬
‫רבא‪,‬‬
‫א')‪",‬ואמר‬
‫איתא‪,‬‬
‫א')‬
‫בב"ב(כ"א‬
‫בב"ב‬
‫מקרייצא"‪.‬‬
‫מתנמנם‬
‫"קראה‬
‫א'(י"ז‬
‫(מגילה‬
‫תנן‬
‫דרדקי‬
‫סך‬
‫"ואמר‬
‫איתא‪,‬‬
‫)כ"א‬
‫מותבינן תרי‪,‬‬
‫חמשין‪,‬‬
‫איכא‬
‫ואי‬
‫וחמשהינוקי‪,‬‬
‫עשריןוחמשה‬
‫עשרין‬
‫מותבינן‬
‫חמשין‪,‬‬
‫איכא‬
‫ואי‬
‫ינוקי‪,‬‬
‫"מנשה‬
‫דמגילה ה"ב)‪,‬‬
‫בירושלמי (פ"ב‬
‫עיין‬
‫ליה‬
‫ומסייעין‬
‫ארבעין‪,‬ריש‬
‫מוקמינן‬
‫ואיארבעין‪,‬‬
‫תרי‪,‬איכא‬
‫ואי‬
‫דוכנא‬
‫דוכנא ריש‬
‫מוקמינן‬
‫איכא‬
‫ואינמנם‪ .‬אמר‬
‫זעירה‬
‫ר'‬
‫קומי‬
‫יתיב‬
‫הוה‬
‫ממתא"‪.‬‬
‫ומסייעין ליה ממתא"‪.‬‬
‫גדול מסוים‪.‬‬
‫גדול‬
‫עובדא באדם‬
‫עובדא‬
‫ליישב‬
‫חזורצורך‬
‫לפי"ז יש‬
‫לפי"ז‬
‫ומבואר‬
‫כוונית"‪,‬‬
‫דלא‬
‫צורךלך‬
‫לו‪,‬‬
‫מסוים‪.‬‬
‫באדם‬
‫ליישב‬
‫יש‬

‫יצא‪.‬‬
‫דמתנמנם לא‬
‫מיהו‬
‫התדע‬
‫‪?? ‰ÈÓ‬‬
‫‪Ú„˙‰‬‬

‫מפי תשב"ר‪,‬‬
‫פסוקים מפי‬
‫למדה פסוקים‬
‫מי למדה‬
‫אשת מי‬
‫תדע אשת‬
‫]ואם תדע‬
‫[ואם‬
‫תשב"ר‪,‬‬
‫ביאור!!!‬
‫וצריך‬
‫תגלה מיהו]‪.‬‬
‫תגלה‬
‫מיהו[‪.‬‬

‫שושן סודות‬
‫ממידת‬
‫טובה שהיא‬
‫איזו הנהגה‬
‫איזו‬
‫הנאמרת‬
‫תפילה‬
‫משפט'‪,‬‬
‫חסידות‬
‫ב'חושן נתקן‬
‫ב'תשעההמובאתבאב'‬
‫הפורים‪.‬‬
‫משום ביום‬
‫נשתנה דינה‬
‫לכאורה‬
‫'פורים'‪.‬‬
‫לאומרה‬

‫דזכירה‬
‫מעניינא‬
‫דמגילתא‬
‫קרייתה‬
‫מענינא‬

‫דירחא‬
‫מענינא‬
‫דירחא‬

‫מצות עשה‬
‫המגילה בזמנה‬
‫הראוי‬
‫ש'גדול'‬
‫"קריאת יתכן‬
‫היאך‬
‫מדברי סופרים‪ ,‬והדברים ידועים שהיא‬
‫שאר‬
‫יד"ח בכל‬
‫אחרים‬
‫להוציא‬
‫מגילה פ"א‬
‫)רמב"ם‬
‫נביאים"‬
‫תקנת‬
‫המצוות‪ ,‬מ"מה"א(‪.‬‬
‫אפשר שאינו יכול‬
‫‡‪ÌÈÓÈÈ˜Ó '‡˙Èȯ‡„Ó' ‰˘Ú ˙ÂÂˆÓ ÂÊÈ‬‬
‫בקריאת‬
‫יד"ח˙"˙‪¯˘‡ ,‬‬
‫אחרים]‪„·ÏÓ‬‬
‫להוציא‪‰ÏÈ‚Ó‰‬‬
‫·˜¯‪˙‡È‬‬
‫‪.[·"ÂÈÎÂ‬‬
‫˙‪,(¯ÂÒ‬‬
‫‪‡Ï) ͯÂÈ‬‬
‫זכור'‪.‬‬
‫'פרשת‬

‫דמגילתא‬
‫מעניינא דתעניתא‬
‫תקנתא‬
‫שנתקןתרפ"ו‬
‫)שו"ע או"ח‬
‫באדר"‬
‫"מתענין בי"ג‬
‫כדי‬
‫שי"א‬
‫המנהג‬
‫מהו‬
‫שלא לשכוחס"ב(‪.‬‬
‫המגילה‪.‬‬
‫קריאת‬
‫‪,¯˙Ò‡ ˙ÈÚ˙Ï ˙Â¯Â˜Ó ,ÂÈˆÓ ÔÎȉ‬‬
‫‪.('· Ù"‰ÎÏ) „ÂÓÏ˙‰ ˙ÓÈ˙Á ÈÙÏÓ‬‬

‫חדוותא דפוריא‬
‫ס"א)‪.‬‬
‫ליה‪,‬תרצ"ה‬
‫(או"ח‬
‫יצא ידי‬
‫דעיגלא לא‬
‫אטמא בלילה‪,‬‬
‫שעשאה‬
‫לרביפורים‬
‫"סעודת‬
‫רבינו ומשלוח מנות איש‬
‫קיימת בנו‬
‫חובתו" שלח‬
‫וגרבא דחמרא‪,‬‬
‫תלתא‬
‫אושעיא‪,‬‬
‫"רבי יהודה נשיאה שדר ליה‬
‫יוצא יד"ח‪.‬‬
‫יאכל‬
‫לרעהודאם‬
‫היכי תימצי‪,‬‬
‫בלילהז' א'(‪.‬‬
‫הסעודה)מגילה‬
‫לאביונים"‬
‫ומתנות‬
‫‪.('Ê‬יד"ח‪.‬‬
‫יוצא‬
‫‪ ‰Ê‬אינו‬
‫ביום‪,‬‬
‫הסעודה‬
‫תימצי‪,‬‬
‫וכן היכי‬
‫)‪Ù"‰ÎÏ‬‬
‫‪‰˘ÚÓÓ‬‬
‫יאכל‪„ÂÓÏÏ‬‬
‫דאם˘‪Ô˙È‬‬
‫‪˙ÂÎω‰‬‬
‫‪̉ ‰Ó‬‬

‫)דור(בן חיה מושא ‪ -‬בתוך שאר חולי ישראל‬
‫שליט"א‬
‫שלום‬
‫‪ ‰Á‬ע"ה‬
‫יוסףז"ל בן‬
‫רבי‪‰˘Ó‬‬
‫לרפואתו השלימה של מרן רבינו הגדול ‪-‬לע"נ‬

‫באשר הגאון ר' אליהו חרבונא ז"ל‪ ,‬הותיר‬
‫'פתשגן הכתב' על עניני המגילה‪ ,‬דברים‬
‫נפלאים השזורים בדברי המדרשים ופירושי‬
‫רבותינו זצוקלל"ה‪ ,‬מסרו מקורביו את‬
‫הכתבים ל'יודעי בינה' מקרב התלמידים‪,‬‬
‫על מנת שיפענחו את מקורותיהם‪ ,‬מכיון‬
‫שרבים מהדברים היו בגדר חידה וסוד‬
‫ה' ליראיו‪.‬‬
‫אחד מתלמידיו‪' ,‬מר דהבא'‪ ,‬שכחו‬
‫היה גם גדול בציור‪ ,‬לקח את כתבי‬
‫היד וצייר לפיהם כמה ציורים‪,‬‬
‫ובאחד מהם‪ ,‬המודפס כאן עלי‬
‫גליון‪ ,‬לא די שאבדו לו ה'כתבים' עם ה'מראי‬
‫מקומות'‪ ,‬אלא אף הוסיף מדעתו דברים רבים‬
‫לתפארת הציור‪ ,‬וכעת נפשו בשאלתו‪ ,‬לידע‬
‫מה מתוך הדברים הם מדברי רבו הגדול ז"ל‪,‬‬
‫שליקט מתוך דברי רבותינו ז"ל‪ ,‬ומה הוסיף‬
‫הצייר מן דיליה‪ ,‬כיד הדמיון הטובה עליו‪,‬‬
‫ולפיכך פושט ידו אל הציבור הקדוש די בכל‬
‫אתר ואתר‪ ,‬שיסייעוהו במלאכת שמים זו‪,‬‬
‫לידע ולהבחין בין תכלת לקלא אילן‪ ,‬וכל‬
‫הפושט יד נותנים לו‪.‬‬
‫ועל כן נקראים כל החכמים והנבונים (ומדין‬
‫'משפחה ומשפחה' כל משפחה באגרת אחת)‪,‬‬
‫להיות עתידים עד ל'יום שני' לסדר 'תזריע‬
‫– החדש'‪ ,‬כ"ב ימים ל'ירח אדר' השני‪ ,‬לבוא‬
‫בכתובים עם מקורות נאמנים‬
‫[מה הם הדברים‬
‫הנכונים והמדוייקים‪,‬‬
‫ומה הם הדברים‬
‫ששגג בהם התלמיד‬
‫המצייר שליט"א]‪,‬‬
‫ובשכר זה יזכו‬
‫ל'משאת כיד המלך'‬
‫דקשוט‪,‬‬
‫בעלמא‬
‫ופירותיהן בעוה"ז‬
‫כמפורסם לכל אומרי‬
‫'אלו דברים'‪ ,‬על‬
‫דרך 'פור המן נהפך‬
‫לפורינו'‪ ,‬בהגרלות‬
‫המיוחדות לכותבי‬
‫הפתרונות לשאלות‬
‫וחידות המודפסים‬
‫בגליון זה‪ ,‬אשר‬
‫תנתן לכל משפחה‬
‫בשבע‬
‫ומשפחה‪,‬‬
‫עשרים ומאה [מעות]‬
‫מלכות‬
‫מדינה‪,‬‬
‫'העידוד'‪ ,‬אשר תשיב‬
‫לכה"פ עשר תשובות‬
‫המיוסדים על פי‬
‫ברורים‬
‫מקורות‬
‫ומדויקים‪.‬‬
‫משנתו‪,‬‬
‫והכופל‬
‫ומשיב חכמים אחור‬
‫על‬
‫בתשובותיו‪,‬‬
‫כל עשר תשובות‬
‫נוספות‪ ,‬ימצא שמו‬
‫כתוב בכפל בתיבת‬
‫הפור‪ ,‬ויעלה זכרונו‬
‫ולישועה‬
‫לברכה‬
‫[וישמע חכם ויוסיף‬
‫דעת‪ ,‬שבגליון שבת‬
‫דאשתקד‪,‬‬
‫זכור‬
‫זומנו מראש כמאה‬
‫פרטים‪ ,‬ועל ידי‬
‫הפו(ת)‬
‫'אגרות‬
‫רים' הגענו לעוד‬
‫פרטים‪,‬‬
‫כעשרים‬
‫ובגליונא דהשתא‪,‬‬
‫הפרטים המזומנים‬
‫הם יתר על שניתוסף‬
‫אשתקד‪ ,‬והיד נטויה‬
‫להרבות עוד ועוד‬
‫על פי אגרות הפו(ת)‬
‫רים‪ ,‬וגם על כגון דא‬
‫נאמר‪ ,‬שכל המרבה‬
‫הרי זה משובח‪ ,‬וכל‬
‫המוסיף‪ ,‬מוסיפים‬
‫לו]‪.‬‬
‫התשובות ל'ציור'‪,‬‬
‫יתפרסמו בזהי"ת‬
‫בגליון מיוחד לפרשת‬
‫אחרי מות ‪ -‬שבת‬
‫הגדול‪ ,‬הבעל"ט‪.‬‬

‫הציור נעשה‬
‫לע"נ‬
‫ר' ישראל יהודה יוסף ב"ר משה ז"ל שפירא‬
‫נלב"ע כ"ד ניסן תש"ע‬
‫ורעייתו מרת הניה ע"ה בת ר' אריה לייב אייזן ז"ל‬
‫נלב"ע ד' אלול תשע"א‬
‫תנצבה‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים ‪ -‬מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‪ ,‬אין לצלם או לשכפל או לאכסן בכל מאגר מידע‪ ,‬אפילו לא לשימוש פרטי‪ ,‬ללא אישור בכתב מהנ"ל‪ ,‬ו"שארית ישראל לא יעשו עולה"‪.‬‬

‫הרשות נתונה להדפיס ולצלם את הגליון‪ ,‬היא אך ורק בשלמותו על כל צדדיו ועמודיו‪ ,‬ולמען לחלקו ביעקב‪ ,‬ולא לשום מטרה אחרת‪ ,‬וגם זאת‪ ,‬רק בשבוע שבו הוא יוצא לאור עולם‪.‬‬

‫ׂה אוֹף פו ִּרים‬
‫ַא ַמע ֶש‬

‫לעורר את בני המשפחה ללימוד המגילה עם התרגומים‪.‬‬

‫או למייל‬

‫עוד חמשה זוכים‪ ,‬כל אחד בספר "יהודה לקודשו – אוצר בלום מתורת רבותינו בעניני המועדים"‪.‬‬
‫ופסח"‪.‬‬
‫המגיד – פורים‬
‫"דרשות‬
‫זוכים‪ ,‬כל‬
‫להערות‪ ,‬הארותעוד‬
‫בכל ימות השבוע‪.‬‬
‫‪08-9760874‬‬
‫הנ"ל ולטל'‬
‫בספרלפקס'‬
‫אחדלפנות‬
‫העלון‪ ,‬יש‬
‫חמשהעניני‬
‫ותגובות וכל‬

‫להערות‪ ,‬הארות ותגובות וכל עניני העלון‪ ,‬ותרומות והנצחות‪ ,‬יש לפנות למערכת בפקס ובמייל הנ"ל‬

‫עם התרגומים?‬
‫זקן?עם‬
‫המגילה‬
‫מלימוד‬
‫הספק‬
‫להכריע את‬
‫להכריע‬
‫ניתן‬
‫היאך‬
‫השאלה היא‪:‬‬
‫השאלה‬
‫לטענת אותו‬
‫למצוא מקור‬
‫המגילה‪ ,‬ניתן‬
‫בתרגומים על‬
‫היאך מנין‬
‫היא‪:‬‬
‫השאלה‬
‫התרגומים?‬
‫המגילה‬
‫מלימוד‬
‫הספק‬
‫את‬
‫ניתן‬
‫היא‪:‬‬
‫ערט – בדיוק הפוך‬
‫אק ְ‬
‫ֶער ְווֶען – עצבים‪ּ .‬פּונ ְְקט ַפ ֶ‬
‫עפלַאך – תבשיל מבצק הממולא בבשר‪ .‬נ ְ‬
‫לטער – ז ְַקן‪ָ .‬ה ָמן ַטאש – עוגיות משולשות ממולאות בפרג‪ְ .‬ק ֶר ְּ‬
‫ֶערנ ְֶטער – הלומד יומם ולילה‪ַ .‬אייזֶענ ְְקלַאּפֶער – המכה בברזלים‪ַ .‬א ֶ‬
‫ַאכטל ְ‬
‫עראץ – עם הארץ‪ָ .‬טאגְ אּו ְננ ְ‬
‫יהודי‪ַ .‬‬
‫אמ‬
‫משופשף‪ַ .‬ה ַע ֶ‬
‫ִיש‪-‬ט – ישר‬
‫‪ְ ÔÈÈÊ„ÈÈÏÈÂÂ‬‬
‫ַייאכטאּונְגְ ִר ֶיּבענ‬
‫‪ְ .‬גל ְ‬
‫ואינולהיות‬
‫הרוצה‬

‫© כל הזכויות שמורות ל"איחוד בחידוד" ולרבנים הכותבים ‪ -‬מודיעין עילית ‪ -‬ארץ ישראל‪ ,‬אין לצלם או שכפל או לאכסן בכל מאגר מידע‪ ,‬אפילו לא לשימוש פרטי‪ ,‬ללא אישור בכתב מהנ"ל‪ ,‬ו"שארית ישראל לא יעשו עולה"‪.‬‬

‫הסיפור לא נכתב הלכה למעשה‪ ,‬ואין להסיק מסקנות הלכתיות או הנהגתיות מסיפור הדברים‪.‬‬

‫אלו הרוצים‬
‫במיוחד‬
‫של רבים‪,‬‬
‫על לשונם‬
‫באדמת משפט זה‬
‫השולטתשהיה פעם"‪,‬‬
‫היום זה לא מה‬
‫"העולם‬
‫לקבור‬
‫אוכלדין‬
‫היטב‪,‬מת‪ ,‬יש‬
‫אברים של‬
‫אםלקבור‬
‫בליבו‪,‬דין‬
‫לחדש שיש‬
‫שמנין לו‬
‫אותך‪.‬זו‪ ,‬השיב‬
‫שיראו חולנית‬
‫טענה‬
‫לראות‬
‫אתבונן‬
‫אלכס‬
‫להם‪ ,‬חשב‬
‫בוודאי‪ ,‬כך‬
‫הרבים‬
‫הדם‬
‫נהרות‬
‫מחמת‬
‫אירופה‪,‬שגורהיא‬
‫‪˙ÂÓÈÓ„‡‰‬‬
‫שהזמנים השתנו וגם‬
‫קרובשונות‬
‫ותואנות‬
‫בטענות‬
‫היהודיתתורה‬
‫מעליהם עול‬
‫לפרוק‬
‫צומם‪.‬חיוב קבורה‪ ,‬כך גם כשאדם מת‪ ,‬יש‬
‫ביוםשיש עליו‬
‫לאדם אבר‬
‫שמתו‪ ,‬כפי שאם‬
‫אברים‬
‫קטעו צדדי‬
‫חלילהבחדר‬
‫כשאוכלים‬
‫היהודים‬
‫האחרונות‪ .‬את‬
‫ומשונות‪,‬השנים‬
‫לאלפיים‬
‫במשך‬
‫ומצוותשם‬
‫הגירה‬
‫שהאומה‬
‫התקלקלה‬
‫האנושות‬
‫שאכן‬
‫היא‪,‬‬
‫המרה‬
‫המציאות‬
‫צודקת‪,‬‬
‫טענתם‬
‫לצערנו‬
‫כאשר‬
‫האדם‪,‬‬
‫דמיון‬
‫דרך‬
‫ועל‬
‫מת‪,‬‬
‫אדם‬
‫של‬
‫חי‬
‫אבר‬
‫שיהיה‬
‫יצוייר‬
‫אם‬
‫אבל‬
‫המתים‪,‬‬
‫אבריו‬
‫כל‬
‫את‬
‫לקבור‬
‫חיוב‬
‫בני דור ונסיונותיו‪ ,‬דור דור וצרותיו‪ ,‬מסעי הצלב ועלילות הדם‪ ,‬השחיטות ·‪ È„Î‬לחזק אלו את החלטתו בדבר הנהגת היהודים ביום צומם‪ ,‬הסתובב‬
‫דור‬
‫והשתנתה והעולם מאבד את פניו וצורתו‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בתקופה זו עלינו להתחזק עוד יותר ולאחוז‬
‫ימות‪,‬‬
‫כשראובן‬
‫לשמעון‪ ,‬האם‬
‫ולחברה‬
‫ראובן‬
‫אצבעו של‬
‫ביתלקטוע‬
‫הרופאים‬
‫יצליחו‬
‫שאם‬
‫נאמר‪,‬‬
‫דהוא‬
‫מאן‬
‫לתפוס‬
‫מנסה‬
‫הזמן‬
‫כל‬
‫כשהוא‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫בבנין‬
‫היום‬
‫כל‬
‫אלכס‬
‫בכל‬
‫הגירוש‪,‬‬
‫וגזירות‬
‫התלמוד‬
‫שריפות‬
‫והפוגרומים‪,‬‬
‫הפרעות‬
‫והרציחות‪,‬‬
‫יהיה שמעון צריך להסיר את אצבע ראובן שעליו ולקוברה‪ ,‬שהוא חלק של מת שאסור בהנאה‪,‬‬
‫באומנות ומסורת אבותינו שעדיין בידינו‪ ,‬ולא לשנות ממנה דבר‪ ,‬בהליכה בדרכים ובנתיבות‬
‫היהודים עדיין‬
‫המאוחרת‪,‬‬
‫הצהרים‬
‫הועיל‪,‬עלעדאברשעת‬
‫עלי‬
‫ותינוקות‬
‫'כל נהדרו‪,‬‬
‫אחרלא‬
‫זקנים‬
‫התורהנשפך‬
‫היהודים‬
‫וזמן‪,‬‬
‫יתומים‬
‫ואותם עשרה‬
‫אבר חי‪ ,‬והיות‬
‫מת‪ ,‬ולא על‬
‫ללא הוא רק‬
‫אךקבורה‬
‫ושותה‪,‬חיוב‬
‫האוכלודאי שכל‬
‫אלא‬
‫נאמר עליו‬
‫המשנה' שכבר‬
‫פנילילך‬
‫כמים‪ ,‬ולא‬
‫וארזי הלבנון‪,‬‬
‫דם אדירי‬
‫רבותינו‬
‫תקופה לנו‬
‫שסללו‬
‫בקלקלתו‪ .‬כשניסה לשאול‬
‫עוד לא‬
‫והוא‬
‫התחתונה'‪ .‬ישראל הובלו לשחיטה‪ ,‬ולא חמלו על צדיקים וטהורים‪,‬‬
‫נופצו‪ ,‬ילדי‬
‫סלע‬
‫אחדלהחיותם‪.‬‬
‫יהודיעבורם‬
‫תפס צדקה‬
‫הגביר לתת‬
‫מחוייב‬
‫בתפילתם‪,‬על כן‬
‫עמדואברים חיים‪,‬‬
‫הם‬
‫ש'ידו על‬
‫ביום‬
‫לאכול‬
‫מתחבאים‬
‫מקום‬
‫הילדים‬
‫במהרה את‬
‫ליושר ינקום‬
‫דמם‪ ,‬וה'‬
‫תכסי‬
‫ארץ אל‬
‫כמים‪,‬‬
‫לשפוך‬
‫שמיהרו‬
‫לו‬
‫מאכליהם לומר‬
‫את ואמר‪ ,‬תוכלו‬
‫תנחום‬
‫היהודים הוסיף‬
‫עבור היתומים‪,‬‬
‫אחד לתרום‬
‫באיזה אותו‬
‫לעודד את‬
‫אולי בכדי‬
‫והגינות‪ .‬פעם‪ ,‬כך‬
‫הוא ביחס‬
‫להשתנות‪,‬‬
‫ארץצורך‬
‫שיש בו‬
‫דמם לטעון‬
‫עליו ניסו‬
‫מהדברים‬
‫אחד‬
‫מי‬
‫זה‪,‬‬
‫קדוש‬
‫שביום‬
‫והשיבוהו‪,‬‬
‫כלל‪,‬‬
‫שאלתו‬
‫את‬
‫הבינו‬
‫לא‬
‫הם‬
‫הכיפורים‪,‬‬
‫השפוך‪.‬‬
‫עבדיו‬
‫דם‬
‫נקמת‬
‫את הווארט הידוע היאך אפשר לקיים מצות צדקה 'בשני יצריך'‪ ,‬שאם היצר הטוב אומר לאדם‬
‫טענו‪ ,‬אדם יכל להיות ישר והגון‪ ,‬ולהרויח את פת לחמו בצדק ובמשפט‪ ,‬ואולי אף להתעשר‪.‬‬
‫אומר וכל‬
‫הרעאוכל‪,‬‬
‫לאכול‪,‬‬
‫ומוכרח‬
‫ומתפללים‪ .‬את המצוה בשני‬
‫צמיםהוא יוכל לקיים‬
‫האחרים מאה‪,‬‬
‫לאדם לתרום רק‬
‫ואילו היצר‬
‫שחולה אלף‪,‬‬
‫לתרום‬
‫ויצאו ישר לא יכול‬
‫ותרמית‪ ,‬אדם‬
‫האחרונה‪,‬ורבים‬
‫כשהשקר יכסה ארץ‪,‬‬
‫אבל‬
‫למלחמה‬
‫משקר ידם‬
‫עסקיהםהרימו‬
‫שכלעמלק‬
‫בההםזרע‬
‫בימינו‪,‬הנוראה‬
‫·‪‰ÓÁÏÓ‬‬
‫היצרים‪.‬‬
‫הסתובבשני‬
‫ועדיין לקולם של‬
‫שהוא שמע‬
‫וכך יצא‬
‫על מאה‪,‬‬
‫ויתר וגם‬
‫כשאלכסגם אלף‬
‫שלא ‚‪Ì‬יצריך‪ ,‬לתת‬
‫ולאבד‪' ,‬עשיר‬
‫להרוגוהוא יהיה‬
‫יתמוטטו ויפלו‪,‬‬
‫תוך זמן קצר‬
‫להתפרנס‪ ,‬אלא‬
‫להתעשר‪ ,‬ואף‬
‫בית הכנסת‪ ,‬הוא‬
‫בבנין‬
‫מנוחתו‬
‫שעות‬
‫עסקיולהשמיד‬
‫כל היו‪,‬‬
‫המרכזיות‬
‫ממטרותיו‬
‫לא אחת‬
‫כאשר‬
‫עולמית‪,‬‬
‫ותשובתו‬
‫מפסיקים‬
‫ערב‪,‬אינם‬
‫כשהם‬
‫מצחוק רם‪,‬‬
‫אחד ממנו‬
‫הליצנים יצאו‬
‫בתוספת‬
‫באדמה‪,‬‬
‫בליעתו‬
‫מתנחום החמה‪,‬‬
‫לעשותלשקיעת‬
‫הסמוכה‬
‫בשעה‬
‫עיתותי‬
‫ונתפקעולעת‬
‫האוכל‪ ,‬רק‬
‫עצומים‪ .‬לנו בקום עלינו אומה זו‪ ,‬לא לא מצא‬
‫חובות שהיה‬
‫ולולי ה'‬
‫בעולם‪,‬‬
‫יהודי‬
‫לאחרשל‬
‫כקורח'זכר‬
‫ישאר‬
‫ככל‬
‫את למדנית‬
‫תשובה‬
‫שמזמןשעל‬
‫קשיששמאמין‬
‫תמימותו‪,‬‬
‫המתפללים‪ ,‬על‬
‫מזקניועוד יותר שחקו‬
‫העיירה‪,‬‬
‫אתבכל‬
‫ליצנות‬
‫לטעון טענות‬
‫שרידי שחפצו‬
‫ניסים‪,‬היו כאלו‬
‫שנות הת'‪,‬‬
‫בתחילת‬
‫כל עיקר‪,‬‬
‫חדשות‬
‫נשאראלו אינן‬
‫אכן טענות‬
‫ה'גבורות‬
‫כברידיעבר‬
‫יהודי‬
‫אחד‬
‫אודים ראה‬
‫המחנות‪,‬‬
‫ובניסי‬
‫ופליטכברח"ו‪,‬‬
‫שריד‬
‫מישראל‬
‫היה‬
‫היתומים‪.‬‬
‫שהיא‬
‫כל כל‬
‫פרוטה‬
‫מרכזיהקמצן‬
‫במקוםמהגביר‬
‫היושב להוציא‬
‫שמונים'‪,‬הוא יוכל‬
‫שתהיה‪,‬‬
‫בשנת תכ"א‬
‫הוציא לאור‬
‫רבקש זצ"ל‬
‫כשהגאון רבי‬
‫עלועל כן‪,‬‬
‫גוים‪,‬‬
‫למסחר עם‬
‫מוצליםביחס‬
‫דומות‬
‫קטנטונת‪ .‬אלכס‬
‫עבורכוסית‬
‫דקות‬
‫כמה‬
‫ושותה‬
‫מחדש‬
‫והישיבות‬
‫הישוב‬
‫משה את‬
‫הישנות‬
‫החורבות‬
‫הקימו‬
‫מאש‪,‬‬
‫היה גם פעם שאמנם תנחום השיב לכסיל כאיוולתו‪ ,‬היה זה כשעסק בלימוד התוספות‬
‫את ה'שולחן ערוך' עם ביאורו 'באר הגולה'‪ ,‬התייחס לכך בחו"מ סי' רל"א אות ב'‪ ,‬וכפל משנתו‬
‫שעהצריך‬
‫ואינו‬
‫לשתות‪,‬‬
‫האישור‬
‫'מיגו לו את‬
‫אודותשיש‬
‫מאושר‬
‫מציעא‪,‬הוא‬
‫בבאהאם‬
‫ושאלו‪,‬‬
‫לה‪.‬אות ה'‪" ,‬ואני כותב זאת לדורות‪ ,‬שראיתי רבים גדלו והעשירו ניגש‬
‫ומחוצה‬
‫בתוספתהקודש‬
‫בארץ‬
‫ניגש‬
‫באותה‬
‫אמרינן'‪.‬‬
‫להוציא'‪ ,‬ש'לא‬
‫הדנים‬
‫אליומסכת‬
‫בתחילת‬
‫שמ"ח‬
‫אזהרה בסימן‬
‫ביותר‬
‫פשט הצער‬
‫שיאמר זולו היא‬
‫ששתייתו‬
‫ֶערכאב‬
‫בנימת‬
‫לצום‪ ,‬השיבו‬
‫בליבו‬
‫אחריהםנכבד‬
‫הניחו מקום‬
‫ולא לה‬
‫כבשה‬
‫ישראל‬
‫המלחמה‪,‬ולאכאשר‬
‫מה‬
‫הגדולשבת'‪,‬‬
‫ב'זמירות של‬
‫עצור‪,‬ושאלו‪,‬‬
‫ובכיהעיירה‬
‫ַאץ'* של‬
‫העַאמ‬
‫שאלתיאל ' ַ‬
‫אליו‬
‫ברכה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫לטמיון‪,‬‬
‫שנאתנכסיהם‬
‫הצליחו וירדו‬
‫סוףשהטעו הגוי‪,‬‬
‫·‪ÈÓÈ‬טעות‬
‫מן‬
‫הקדושלאוהנורא‪,‬‬
‫להוציא'‪ ,‬ביום‬
‫'מיגולשתות‬
‫נאלץ‬
‫ָא'‪,‬הוא‬
‫זקנותו‬
‫הכוונהלהיות‬
‫וגדל שיכול‬
‫בדברנולד‬
‫אירופה‪,‬‬
‫'המבורג'ה' אשר‬
‫(סי' בעיר‬
‫וערל‪,‬‬
‫כל גוי‬
‫של‬
‫אמרינן'‪.‬‬
‫ו'מיגו להוציא‬
‫הרי זה‬
‫ִגוֹ גָלוּת‬
‫שלעתמ‬
‫ֵך‬
‫עבורו‪,‬יַת ַעמ‬
‫אפֵיק‬
‫בתיבות 'וְַ‬
‫חשוב‪ ,‬גדלו‬
‫במרכז הגויים‬
‫והחזירו טעות‬
‫הגרמניתאשר קידשו‬
‫תתרע"ד)‪ ,‬ורבים‬
‫חסידים'‬
‫ב'ספר‬
‫ששתיתו‬
‫בידיעה‬
‫מתנחם‬
‫שהוא‬
‫אלא‬
‫קיק'‪,‬‬
‫'שמן‬
‫כוס‬
‫לשתות‬
‫לו‬
‫היה‬
‫ועדיף‬
‫ונצורות‪,‬‬
‫גדולות‬
‫ומוריו‬
‫הוריו‬
‫לו‬
‫ניבאו‬
‫ילדותו‬
‫מאז‬
‫אשר‬
‫וויליידזיין*‪,‬‬
‫אלכס‬
‫תנחום שהבין שלא יתכן ושאלתיאל שאינו יודע 'קרוא וכתוב' יוכל לשאול שאלה זו‪ ,‬ובמיוחד‬
‫והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם"‪.‬‬
‫מצווים לצום‪.‬‬
‫שהאחרים‬
‫שאינוכמו‬
‫בדיוק‬
‫עבורו‬
‫שמתוךמצוה‬
‫בלימודים‪ ,‬זו היא‬
‫ששלחוהו לעשות ממנו ומתלמודו‬
‫שואל‪ ,‬הבין‬
‫מבין מה הוא‬
‫מוכח‬
‫שאלתו היה‬
‫סבלכל‬
‫היהודיםאת‬
‫להשקיע‬
‫תכונותיו‬
‫לאור‬
‫כוחותיו מגויי הארצות‬
‫רב עד מאוד‬
‫המיוחדות‪ ,‬סבלו‬
‫השנים שאחריהן‪,‬‬
‫ואף במאות‬
‫במיוחדשנים‬
‫באותן‬
‫או‬
‫כ'שומר‬
‫יתכן האם‬
‫'שומרת יבם'‪,‬‬
‫לו מה דין‬
‫לענות‬
‫האחרוניםשאם‬
‫על כן השיבו‪,‬‬
‫ליצנות‪,‬‬
‫צרורות‪,‬‬
‫ממה של‬
‫תקופות‬
‫היו אלו‬
‫חנם'על‬
‫יצטער‬
‫שאדם‬
‫להבין‪ ,‬היאך‬
‫כלל‬
‫יוכליכל‬
‫הוא לא‬
‫אלכס‬
‫דבריו‬
‫פוגרומים ורדיפות‪ ,‬הריגות ‡˙‬
‫בעיניו‪.‬‬
‫צרותנראה‬
‫שאינו‬
‫להבהל‬
‫בשכנותם‪,‬ולא‬
‫לגור האמת‪,‬‬
‫שנאלצואחר‬
‫לרדוף‬
‫אמיתי‪,‬‬
‫להרגיש‬
‫שאלתיאל שרצה‬
‫בזמן שאלתו‬
‫לשתות לו על‬
‫יוכל לענות‬
‫כ'שומר שכר'‪,‬‬
‫מצוותיה‪ ,‬ולמרות‬
‫ישראל דבק‬
‫מקצוע עם‬
‫באיזה שכחנו'‪,‬‬
‫אלכס'שמך לא‬
‫ובכל זאת‬
‫ושחיטות‪,‬‬
‫'למדן'ששמע‬
‫הדברים‬
‫ובעקבות‬
‫הוא‪ .‬צמים‪,‬‬
‫שאחרים‬
‫הואלו‬
‫שניתנה‬
‫כוחותיו‪ ,‬הרשות‬
‫ובקיוםאת כל‬
‫בתורהישקיע‬
‫שבלימודו‬
‫לבחור‪,‬‬
‫התלבט‬
‫¯·‪˙Â‬‬
‫מת‬
‫השיבו‬
‫היהודים‪,‬וכשהלה‬
‫'שומרת יבם'‪,‬‬
‫ושאלו‬
‫הלומדים‬
‫אל אחד‬
‫פנה‬
‫לבחורשהיה בידם‪,‬‬
‫החליטבכל עת‬
‫לבסוףעם זאת‪,‬‬
‫בכל היום‪,‬‬
‫בו בתורה‬
‫לעסוק‬
‫לא יכלו‬
‫דבר רבים‬
‫המציאות‬
‫שבעלהאת‬
‫באשהלגלות‬
‫שמדובריוכל‬
‫שכך הוא‬
‫ובודאי‬
‫יותרמהואחר‬
‫לעקוב‬
‫בדעתו‬
‫החליט‬
‫במקצוע‬
‫לפסגה‪.‬‬
‫להגיע‬
‫יצליח‬
‫שמדוחק של‬
‫ובסופו‬
‫חליצה‪ ,‬ובהמתנתה זו היא מצפה ליבם‪ ...‬באותה העת רץ‬
‫והנהגתם ליבום או‬
‫צפונותיהםוהיא ממתינה‬
‫בלא בנים‬
‫ויכל ללמוד‪,‬‬
‫לרמה שידע‬
‫להגיעלפי מה‬
‫שיוכלכל אחד‬
‫חשבבתורה‪,‬‬
‫ובזהועסקו‬
‫המדרשות‪,‬‬
‫כומרובתי‬
‫הכנסיות‬
‫ה'כמורה'‪,‬לבתי‬
‫היו באים‬
‫האמיתית‪.‬‬
‫גבוהה‬
‫רוחנית‬
‫קתולי‪,‬‬
‫להיות‬
‫אל תנחום והשיבו‪ ,‬שפשוט שהיא 'שומר חנם'‪ ,‬שהרי בעלה מת ואין מי שישלם לה את שכרה‬
‫ולימודם זה יחד עם קיום המצוות‪ ,‬נתן להם את הכח והעוז לעמוד בכל הצרות‬
‫עבורו‪.‬היתה לו ב'הושענא רבה'‪ ,‬בבוקרו של יום באו‬
‫ביותר‬
‫והעינויים‪ ‰Ú˙Ù‰‰ ,‬הגדולה‬
‫לאחרים‪.‬‬
‫של סיפוק והגשמה עצמית‪ ,‬ובד בבד להועיל לעזור ולסייע‬
‫על כל מה שהיא שומרת‬
‫ולהרגיש סיפוק רב על שהם אהובי ה' ועושים מצוותיו‪ ,‬והרגשות נעלות אלו‪ ,‬הם החזיקו אותם‬
‫שהביאבכלבכל‬
‫מלבד‬
‫מתפלל‪,‬‬
‫כאשרואףלכל‬
‫המתפלליםשלעם‬
‫הספיק‬
‫ביעף‪,‬שלהוא‬
‫עליו‬
‫עברו‬
‫הראשונות‬
‫הלימוד‬
‫˘‪˙Â‬‬
‫בני‬
‫העציםולשנינה‬
‫היה למשל‬
‫תנחום בנו‬
‫שמו של‬
‫ילדיהם‪ ,‬גבהה‪,‬‬
‫ר' שכנא לא‬
‫במסלול כללא פלא שקַרנו‬
‫להתקדםשהמירו את‬
‫תורה ומצוות‪,‬‬
‫פורקי עול‬
‫מציאות‬
‫נשמע‬
‫כמעט לא‬
‫פשוטי העם‪,‬‬
‫שאפילו בין‬
‫אוגדן לוכזה של‬
‫בלימוד בידו‬
‫ועמלוילד יש‬
‫יגיעתו לכל‬
‫ענפים‪ ,‬ואף‬
‫נוסף‬
‫בידולה‪,‬אוגדן‬
‫יש לו‬
‫הגוים‪ .‬כח התמדתו וניצול זמנו עמדו לו יום‪,‬‬
‫מדהימה‪,‬ביןכאשר‬
‫במהירות‬
‫בעולמו‬
‫התורה‪ ,‬אין‬
‫של שמלבד‬
‫אמיתי‪,‬‬
‫כ'תמים'‬
‫וחוצה‬
‫העיירה‬
‫מטונף‪ ,‬להתבולל‬
‫הלימודים עדשים‬
‫דתם בנזיד‬
‫ענפים‪ .‬כששאל אלכס את הילדים בשביל מה הם מביאים את אותם ענפים‪,‬‬
‫הפקולטה‪,‬‬
‫תלמידי‬
‫כל‬
‫מבין‬
‫ביותר‬
‫הגבוהים‬
‫הציונים‬
‫בעל‬
‫ולהיות‬
‫לסיוע‪,‬‬
‫כלום‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬כמאה וחמשים שנה לאחר שכבר התקבל פירושו של רבי משה רבקש בכל‬
‫תמידים אלכס‬
‫בתמותו חשב‬
‫גדולה‪.‬‬
‫עושים איתם מצוה‬
‫המתפללים‬
‫שעלשכל‬
‫השיבוהו‪,‬‬
‫כסידרן‬
‫היו נשמעות‬
‫גלייאכטאונגריבענישט‪,‬‬
‫משפחת‬
‫דלת ביתם של‬
‫למרות‬
‫תקופת‬
‫אותה‬
‫אחרכל‬
‫ממוריו‪.‬‬
‫שמפאת תלמיד‬
‫כאלובבחינת‬
‫היההיואף‬
‫כאחר הרוח‪,‬‬
‫הפרנסה‬
‫הגדולבהם רדפו‬
‫המציאות הקשה‬
‫רבותעדיין‬
‫ופעמיםישראל‪,‬‬
‫תפוצות‬
‫הכנסת‪.‬זאת‪,‬‬
‫לחם‪ .‬בכל‬
‫פרוסת‬
‫ופעם זה‬
‫המבקשת‬
‫רוציםשכנה‬
‫הםפעם זו‬
‫'דפיקות'‪,‬‬
‫בית‬
‫המבקש את‬
‫עני לקשט‬
‫ענפים‪,‬‬
‫טריהשל‬
‫ביצהענק‬
‫יחדיו זר‬
‫להכין‬
‫מהותיות שאולי‬
‫ומצירים לנו בכל‬
‫שלימדוהו‪,‬אותנו‬
‫במההגויים רודפים‬
‫רביםשאם‬
‫פגמיםוחשבו‬
‫את דבריו‪,‬‬
‫והכירו‬
‫לא ידעו‬
‫השיגוה‪,‬‬
‫ולא‬
‫סתירות‬
‫וראה‬
‫הרגיש‬
‫הוא‬
‫לימודים‬
‫אך‬
‫המיוחדות‪,‬‬
‫להציג את‬
‫שמח‪,‬עליהם‪,‬‬
‫להיות להקיש‬
‫דלתות אחרות‬
‫השדכנים‬
‫אמונתםולשקר‬
‫מותר לרמותם‬
‫עת‪,‬‬
‫בבית‬
‫הצעותיהםנשאר‬
‫בליבו שהוא‬
‫החליט‬
‫לעצמםהולך‬
‫מצאושהיום‬
‫הבין‬
‫אותם‪ ,‬ולאחר שהתחילו בשקריהם‪ ,‬התרגלו לעשות כן‪ ,‬ואף רימו ‡‪ÒÎÏ‬‬
‫הכוזבת‪.‬‬
‫ביסודות‬
‫עד הקישו‬
‫הכנסת לא‬
‫מעולם‬
‫ספרו‬
‫את‬
‫וחיבר‬
‫זצ"ל‬
‫פאפו‬
‫אליעזר‬
‫רבי‬
‫בקושטא‬
‫כשעמד‬
‫כן‪,‬‬
‫ועל‬
‫ישראל‪,‬‬
‫בית‬
‫אחיהם‬
‫את‬
‫והונו‬
‫דלתם‪ .‬ולתמיד מה עושים בדיוק היהודים‪ .‬כשהגיע ה'שליח‬
‫על אחת‬
‫שיראה‬
‫‪ ÏÎÎ‬שגדל ולמד עוד ועוד‪ ,‬התבררה לו זעקת האמת על הסתירות המהותיות‬
‫זוגתו‬
‫הנדוניא‪ ,‬שהרי‬
‫להתחייב עבור‬
‫אתבכדי‬
‫אמצעים‬
‫שכנא לא‬
‫מחמת שלר'‬
‫ציבורהדבר‬
‫אין‬
‫והנאלח "והן‬
‫(בערך אונאה)‪,‬‬
‫חייהםעליהם‬
‫תגר‪ ,‬וכתב‬
‫עליהם‬
‫לשונו‬
‫באמונתו‪,‬את שבט‬
‫יועץ'‪ ,‬לא חשך‬
‫'פלא‬
‫שהוא כבר‬
‫חשב אלכס‬
‫הד' מינים‪,‬‬
‫היוהניח‬
‫והציבור‬
‫אמונים'‪,‬‬
‫ל'תענה‬
‫של‬
‫הקלוקל‬
‫אורח‬
‫מלקרואאת‬
‫כשראה‬
‫במיוחד‬
‫הקיימות‬
‫הממולאות‬
‫מחזה רבות זוג‬
‫לפני שנים‬
‫דז'ברושא אשת‬
‫הצדקנית‪,‬‬
‫בשם חריפות‬
‫אונאה‪ ,‬אלא‬
‫ידעו מה הוא‬
‫חוץכי לא‬
‫הארץ‪,‬‬
‫ִים מעמי‬
‫מרַבּ‬
‫אותם ֵ‬
‫תורת אונאה‬
‫ראשינשכחה‬
‫בעון‬
‫ושמיכות הקהילה‪,‬‬
‫כריותכל אנשי‬
‫מרהיב‪ ,‬בו‬
‫הכינהראה‬
‫החיל‪,‬לפתע‬
‫היום‪ ,‬אך‬
‫את מצות‬
‫בחדרי הפסיד‬
‫מעונים"‪,‬‬
‫כ"קדושים‬
‫נראים‬
‫שכלפי‬
‫אלו‬
‫הכמורה‪,‬‬
‫בנוצות האווזים שגדלו בחצרם‪ ,‬וזאת מלבד התחייבותם למקום מגורים במחסן הסמוך לביתם‬
‫והשתדלות יקראו לה‪ ,‬ודֵין גרמא שהעולם הולך ומתמוטט‪ ,‬וגלגל העניות חוזר בעולם‪ ...‬ואם‬
‫באגודת ענפים ומכים‬
‫מחזיקים‬
‫כשהם‬
‫מאושר‬
‫קורנות‬
‫פניהם‬
‫זקן‪,‬‬
‫ועד‬
‫מנער‬
‫הימים‬
‫שעברו‬
‫וככל‬
‫ביותר‪.‬‬
‫המתועבים‬
‫יצריהם‬
‫לכל‬
‫פורקן‬
‫נותנים‬
‫חדרים‬
‫וקעסט חמש שנים‪ ,‬הכולל שתי פרוסות לחם וביצה שלימה לכל יום‪.‬‬
‫נראה אדם שעושה עול ומתקיים לו עשרו‪ ,‬בודאי שהוא עֹשר שמור לבעליו לרעתו"‪.‬‬
‫לפניהם‪.‬‬
‫בכל כחם‬
‫והוא בה‬
‫הגדול‪,‬‬
‫שהגיעה עת‬
‫פירותעד‬
‫רבים‪,‬‬
‫אותםלו‬
‫דברי עלו‬
‫השנים‬
‫היתה בגלל שהכירו ושמעו על תנחום בנם יקירם‪,‬‬
‫נקרא ביתם‪,‬‬
‫אשרעל דלת‬
‫בכלפסחו‬
‫שהשדכנים‬
‫הסיבה‬
‫שנתפרסם‬
‫המשברלאחר‬
‫כחמשים שנה‬
‫הרבה‪ ,‬אך גם‬
‫הרהוריםעשו‬
‫גדולי ישראל‬
‫וחלפו שכל‬
‫בודאי‬
‫עצומה‪ ,‬כך‬
‫הגורם‬
‫עשו ‪‰‡¯Î‬‬
‫שבנצרות‪.‬‬
‫'יושר'‪ ,‬זרה‬
‫העבודה‬
‫הגדול של‬
‫שחשבוהשקר‬
‫כאלובדבר‬
‫הנכונה‪,‬‬
‫המסקנה‬
‫הסיקזהאת‬
‫אדם‬
‫לשמחהמאמין לכל‬
‫בכך שהיה‬
‫דברכ'שה'‪,‬‬
‫הואמעשיו‬
‫אלו‪,‬בכל‬
‫בענפיםותמים‬
‫דבר בכל עת‪,‬‬
‫בכלבתורה‬
‫שלהכותשוקד‬
‫שכאביו כן הוא‪,‬‬
‫ובחוסר דרך זו‬
‫מתחרז עם‬
‫ש'עושר' לא‬
‫עדיין היו‬
‫בכל ישראל‪,‬‬
‫ספר‬
‫ערבות‪,‬‬
‫למצוא ענפי‬
‫וקשהאגודת‬
‫אותו‪ .‬עם‬
‫למקום‬
‫שיתכןחזר‬
‫ואלכס‬
‫העלהזמן‬
‫ולאולאעבר‬
‫אלכס‪,‬‬
‫דת חשב‬
‫ללמוד את‬
‫זרה‪,‬‬
‫עבודה‬
‫לנסות‬
‫חשבעד בליבו‬
‫·˙‪‰ÏÈÁ‬‬
‫אחד‬
‫שידוך עבור‬
‫ומרמים‬
‫רב‪,‬דעתו‬
‫בקצה‬
‫ששמע‪,‬‬
‫ולכל מה‬
‫בעיניהם‪,‬‬
‫שוטה היה‬
‫ובישר‪,‬‬
‫באותהבאמת‬
‫אחרתומי שנהג‬
‫דרךלמישור‪,‬‬
‫העקוב‬
‫שחשבו את‬
‫עסקיהם‪,‬‬
‫את‬
‫החפצים שלפניו‪ .‬אך ראה זה פלא‪ ,‬הכאתו זו‬
‫בכל‬
‫מיוחדבהם‬
‫להכות‬
‫החל‬
‫ריקים‪ .‬את השקר והזוועה שיש גם בחלק זה של והוא‬
‫ומחוצה לה‪.‬‬
‫בעיירה‬
‫שם כה‬
‫שיצא לו‬
‫אותםלגלות‬
‫בשביל‬
‫ולקלסאך‬
‫הפרוטסטנטים‪,‬‬
‫בפי כל‬
‫ומושא ללעג‬
‫נקרא‪,‬‬
‫מאיר הכהן‬
‫ישראל‬
‫בשם הרב‬
‫ואושר‪.‬אברך‬
‫שמחה לעיירה‬
‫תר"מ‪ ,‬כשהגיע‬
‫גרמהשנת‬
‫בשילהי‬
‫השבורים‬
‫בענפים‬
‫להכות‬
‫צעיר‪,‬אףאשרניסה‬
‫אלכס‬
‫לו שום‬
‫הוא לא‬
‫ימים אחת‪,‬‬
‫באותםקהילה‬
‫'פולין'‪ ,‬היתה‬
‫כמהבמדינת‬
‫'לאדז'‪,‬‬
‫שבפלך‬
‫'קאלוז'קי'‬
‫בעיירה‬
‫ישראל‪,‬‬
‫אותהעיירות‬
‫בכל‬
‫שבועות‪.‬‬
‫מאשר‬
‫יותר‬
‫נצרכו לו‬
‫זרה‪,‬גםלא‬
‫עבודה‬
‫העיירה‬
‫ורכילות‪.‬‬
‫הלכות‬
‫המתפללים'חפץ חיים'‬
‫לקנות את ספרו‬
‫שבהם בפניהם‬
‫והציע‬
‫אחד‪ ,‬גנב אחד‬
‫שואב מים‬
‫חיפושוקמצן‬
‫אחד‪ ,‬גביר‬
‫ראש הקהל‬
‫'דת אחד‪,‬‬
‫עם רב‬
‫לחפשאחד‪,‬‬
‫החל כנסת‬
‫בית‬
‫ליצני לשום‬
‫ניגשוהגיע‬
‫הוא לא‬
‫לשוה"ראלו‬
‫בהכאות‬
‫למצותם‪,‬עלוגם‬
‫השתמשו‬
‫איסלאמי‬
‫'אימאם'‬
‫אחד‪ ,‬על‬
‫נודע לו‬
‫ובמהלך‬
‫האמת'‪,‬‬
‫אחר‬
‫ושאלוהו‪ ,‬האם יש איסור ללגלג על אדם שהוא תמים יותר מכבשה‪ .‬האברך‬
‫אברך‬
‫דבר אותו‬
‫אל‬
‫בוריה‪,‬לפרנסתם‪,‬‬
‫עמלו קשות‬
‫בשפהרוב היהודים‬
‫בקי גויים'‪.‬‬
‫אשר 'שבת‬
‫וגם הרבה‬
‫יהודים‬
‫בעיר הרבה‬
‫ומשוגענער אחד‪,‬‬
‫וצהלה‪.‬‬
‫שמחה‬
‫ומוסר‬
‫הגרמנית על‬
‫אליו‪,‬‬
‫סמוכה‬
‫המתגורר‬
‫שכאשר‬
‫ה'‪,‬‬
‫אות‬
‫ב'ציורים'‪,‬‬
‫הספר‪,‬‬
‫בסוף‬
‫כתב‬
‫שהוא‬
‫מה‬
‫להם‬
‫והראה‬
‫ספרו‪,‬‬
‫את‬
‫לפניהם‬
‫פתח‬
‫ידי‬
‫על‬
‫אחרים‪,‬‬
‫בידי‬
‫נעשית‬
‫שמלאכתן‬
‫זכו‬
‫ומיעוטם‬
‫שעתא'‪,‬‬
‫בהנו‬
‫יהודאין‬
‫גוברין‬
‫'מנהג‬
‫‪ ÌÈÏÏÙ˙Ó‰‬שראו את אלכס מכה בערבות שבידיו‪ ,‬שאלוהו לפשר מעשיו‪,‬‬
‫שיעורים נלהבים באיסלם‪ ,‬באופן שכל השומע מתלהב ונמשך אחריו‪.‬‬
‫יש אדם שהוא תם ואינו חריף כל כך להבין את הערמומיות של בני אדם ורמאויותיהם‪ ,‬או‬
‫כשעוסקים בתורה‬
‫בדיקה‪.‬הלילה‪,‬‬
‫לאחר חצות‬
‫בליבו‪,‬השחר‬
‫המדרש מעלות‬
‫האמת‪,‬ישבו‬
‫נשותיהן‪ ,‬והם‬
‫גורמותזהונותנת‬
‫ההולכיםבענפים‬
‫שההכאה‬
‫שמאחר‬
‫ממנו‪,‬‬
‫לשמוע‬
‫דרשתו‬
‫כבר במהלך‬
‫הדברועדשווה‬
‫בבית אלכס‬
‫החליט‬
‫‡‪ Ì‬זו‬
‫לשוטה‬
‫אלואותו עבור‬
‫ומפרסמים‬
‫וראה כאלו‬
‫גילו‪ ,‬ויש‬
‫כשאר בני‬
‫להתלוצץ‬
‫ונדהמו רוצה‬
‫שאינו‬
‫ועמלה ללא הפסקה‪ ,‬ומסתפקים בלחם צר ומים לחץ‪ ,‬וכל שמחתם היא על שזכו שיתקיים בהם‬
‫לבטל כן‪.‬‬
‫לעשות‬
‫מנסה אף‬
‫לא לכך‬
‫רוחנית‪,‬‬
‫והנהגה‬
‫האימאם כח‬
‫אחריו‪.‬‬
‫דודאלכס‬
‫הבין‬
‫האימאם‪,‬‬
‫של של‬
‫הראשונה‬
‫את השידוך שעשו עמו‪ .‬על כך הוא‬
‫הואאפילו‬
‫עמו‪ ,‬או‬
‫ירצו להנשא‬
‫שלפעמים‬
‫ופתי‪ ,‬עד‬
‫בנועם ה'‪.‬‬
‫נמשכים לחזות‬
‫כולם כל ימי חיי‬
‫מדועבבית ה'‬
‫המלך‪ ,‬שבתי‬
‫ישראל‪,‬‬
‫נעים זמירות‬
‫שאיפתו‬
‫לעשות‬
‫היהודי‪,‬‬
‫לעם‬
‫להתקרב‬
‫רצה‬
‫הוא‬
‫הנה‬
‫בקרבו‪,‬‬
‫נשבר‬
‫אלכס‬
‫של‬
‫‪·Ï‬‬
‫שנשאל‬
‫שאלה‬
‫היתה‬
‫לא‬
‫רב‪,‬‬
‫עצמי‬
‫ביטחון‬
‫מתוך‬
‫בפאתוס‪,‬‬
‫דבריו‬
‫את‬
‫אמר‬
‫כותב בחריפות‪ ,‬שהוא דבר נורא עד מאוד‪ ,‬שענשם גדול עד מאוד‪ ,‬שחלילה ה' יכרת את שפתי‬
‫ְט*‪ .‬למרות‬
‫ֶענִיש‬
‫אחד מהמיוחדים שביושבי בית המדרש בעיירה‪ ,‬היה ר' שכנא גְלַייאכְטאוּנְגְרִיבּ‬
‫ולהנותכן‪.‬כמותם‪ ,‬אך ככל שמתקרב‪ ,‬המטרה מתרחקת ממנו‪ ,‬ועל כן‬
‫צורת‬
‫מיידית‪,‬‬
‫עליה‬
‫שלא ענה‬
‫כמעשיוהעושים‬
‫חלקות‬
‫ואףבכל זאת‬
‫ומשכנעת‪,‬שישי‪,‬‬
‫ברורהשבת ועד יום‬
‫תשובה ממוצאי‬
‫בבית המדרש‬
‫זכה לישב‬
‫בצוארו' לא‬
‫מהציבורה'רֵחיים‬
‫שמפאת‬
‫ימצא את‬
‫היהודים‪,‬‬
‫הנהגת‬
‫לחבירואחרי‬
‫ימשיךאחדלעקוב‬
‫ליצנישכעת‬
‫בתומו‪,‬‬
‫האימאם‪ ,‬חשב‬
‫לדברינו‪,‬‬
‫אשרראיה‬
‫עדזה יש‬
‫בספר‬
‫רואה‪ ,‬אפילו‬
‫ואמר‪ ,‬אתה‬
‫העיירה‪ ,‬פנה‬
‫כשראו כן‬
‫של‬
‫מדבריו‬
‫חלק‬
‫מאוד‪.‬‬
‫עד‬
‫משכנעת‬
‫היא‬
‫אף‬
‫היתה‬
‫דבריו‬
‫אמירת‬
‫לא עברו עליו 'מעת לעת' בלא שמונה עשר שעות לימוד‪ ,‬כאשר לצורך פרנסתו היה יוצא‬
‫נחשב כשוטה ופתי‪ ,‬אלא גם כל האחרים‬
‫מתלוצץ‬
‫שהוא תם‬
‫חושבים שמי‬
‫הסיבהרק אנו‬
‫שלא‬
‫שרויים‪.‬‬
‫ואינוהם‬
‫הגדול בו‬
‫לאושר‬
‫האמיתית‬
‫הזכיר‬
‫שהאימאם‬
‫ובפרט‬
‫המדרשנעמו‬
‫הנצרות‪,‬‬
‫מכוונים‬
‫לפרוש את‬
‫קצר‪ ,‬וממהר‬
‫מאוד‪,‬ולימוד‬
‫לאלכס שחרית‬
‫לאחר תפילת‬
‫כנגד מבית‬
‫לשעה קלה‬
‫שהיובוקר‬
‫בכל‬
‫העולם‬
‫ממנהג‬
‫אסמכתא למעשינו‬
‫הכנסת לנו יש‬
‫עליהם‪ ,‬אבל‬
‫בתפילותלזעוק‬
‫ראה המחבר‬
‫שלועל כן‬
‫חושבים כך‬
‫ובסיומה‬
‫שבשיגרא‪,‬‬
‫הפכו לדבר‬
‫בבית‬
‫אלכס‬
‫מניח את הביצים ‪Â˙ÂÁÎÂ‬‬
‫דקה היה‬
‫הנוראותשמיכה‬
‫והסתירות כאשר על‬
‫שבסמוך לכניסה‪,‬‬
‫קושיותיוהרחבה‬
‫מרכולתו על האבן‬
‫בנצרות‪.‬‬
‫שמצא‬
‫ותהיותיו‬
‫גם את‬
‫קשה‪.‬‬
‫כמותם‪ ,‬שתמימות‬
‫רוב בספרו‪,‬‬
‫הכתוב‬
‫היוצאים מבית‬
‫המתפללים‬
‫בחברת מכריז‬
‫מנוחבוקר‪ ,‬והיה‬
‫אלכסבאותו‬
‫לו בחצרו‬
‫התרנגולות‬
‫אותן‬
‫הלכה שראה שהם‬
‫מחלה או‬
‫הינהמנהג‬
‫המתפללים על‬
‫חושב את‬
‫העולםשואל‬
‫שרוב היה‬
‫התפילות‪,‬‬
‫שהתענגו של‬
‫מרעיו‪,‬‬
‫באוזניוחבר‬
‫האימאם‬
‫הטילוזו מצא‬
‫·˙˜‪‰ÙÂ‬‬
‫הספר‪,‬‬
‫בית בהקדמת‬
‫ופתח להם‬
‫אתמאוד‬
‫חצה עד‬
‫מר נחרד‬
‫מספרו‪,‬‬
‫לומדים‬
‫האברך מה‬
‫כשראה אותו‬
‫'ביצים טריות'‪.‬‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫הכנסת‪ ,‬חלק‬
‫מתפללי‬
‫ויכוח‬
‫באותםהםימים‬
‫ונוהגים‪.‬‬
‫בבואו‪ ,‬במיוחד שעצם בואו של פרח כמורה בכיר‪ ,‬הכופר בכל עושים‬
‫ושמחו‬
‫עליו‬
‫בהערה שכתב שם‪ ,‬שהוא יודע כי יוכלו להיות שימצאו אנשים שרצונם ותשוקתם ליתן דופי‬
‫היות ובאותן‬
‫הוא‪,‬‬
‫הדבר בדרכי הטבע‬
‫ומאמיןוסיבת‬
‫הפרנסה ברווח‪,‬‬
‫של את‬
‫הביאה‬
‫השתדלותו זו לא‬
‫עבורם אחד טען‪ ,‬שיש לענות לשאלותיו‪ ,‬ואילו האחרים טענו‪ ,‬שאין אנו מחפשים‬
‫היתה‬
‫הישמעאלים‪,‬‬
‫באמונת‬
‫הנוצרים‪,‬‬
‫הנתעבת‬
‫אמונתם‬
‫בחבריהם‪ ,‬והרגילו עצמן בעון המר הזה‪ ,‬וכאשר ימצאו בספר איזה קולא‪ ,‬לא ידקדקו כלל‬
‫כאלו‬
‫היו‬
‫תמיד‬
‫זאת‪,‬‬
‫כל‬
‫שעם‬
‫אלא‬
‫מטילות‪,‬‬
‫תרנגולות‬
‫בחצרו‬
‫לו‬
‫היו‬
‫אחד‬
‫כל‬
‫כמעט‬
‫ימים‪,‬‬
‫אף ירצה‬
‫של דבר‬
‫הרבות‪,‬‬
‫לשאלותיו‬
‫נענה‬
‫התרנגולות שלהם רבצו על הביצים ודגרו עליהן בכדי לקרב‬
‫אמונתם‪.‬‬
‫כתוספת חיזוק לטפשות‬
‫אמרתי‬
‫הוא זאת‬
‫בספר‪ ,‬בכל‬
‫ָלו‬
‫בסופות‬
‫על ליבי‪ ,‬וי‬
‫שלא עלו‬
‫ידי זה דברים‬
‫ואם על‬
‫הגויים‪,‬ויתירו‬
‫אתהנצרכים‪,‬‬
‫בפרטים‬
‫שחפצו בביצה לאכילה בתקופה בה‬
‫להרחיב את‬
‫בקצרה‪,‬‬
‫לענות‬
‫של הרב‬
‫הכרעתו‬
‫להתגייר‪.‬‬
‫מבוסס‬
‫העיירהאשר‬
‫ומנהיגו‪,‬‬
‫הברורה‬
‫צדיקים‬
‫בלאדרכי ה'‪,‬‬
‫שישרים‬
‫לו נאמר‪,‬‬
‫שעליהם‬
‫שניתןאלו‪,‬‬
‫היתה‪,‬אנשים‬
‫בתמים מפני‬
‫להולכים‬
‫אמנע טוב‬
‫שלא‬
‫עליה התאים לו‬
‫הקמצן‪ ,‬שלא‬
‫העולםגם גביר‬
‫אתר' שכנא‪.‬‬
‫שברא אצל‬
‫בה'היו קונים‬
‫וביצה זו‬
‫‪‰ÂÓ‡‰‬דור חדש‪,‬‬
‫להקים‬
‫יגרם חילול ה'‪.‬‬
‫ופושעיםשלא‬
‫בם באופן‬
‫הדיבור‪,‬‬
‫את‬
‫בשמחה‬
‫עצמו‬
‫שקיבל‬
‫בליבוהיהשל‬
‫מצאה‬
‫האיסלאם‪,‬‬
‫יכשלו בה‪.‬‬
‫ילכו‬
‫אצל ר'‬
‫שתי ביצים‬
‫עלכספו'‬
‫'ממיטב‬
‫אלכס‪,‬בוקר‬
‫רוכש בכל‬
‫מקוםגם הוא‬
‫תרנגולות‪,‬‬
‫יסתובבו‬
‫שבחצרו‬
‫החזרה‪ ,‬ורבים‬
‫בסיום‬
‫השנירביבשבוע‪,‬‬
‫חשבשל‬
‫בבוקרו‬
‫ומאז ‪‰È‰‬‬
‫ה'חליפות‬
‫ֶער*‪ ,‬בעל‬
‫עמדכְטלֶערְנְט‬
‫החזןְאוּנְנַא‬
‫שעפסעל טָאג‬
‫מימי הגאון‬
‫אחדהעיירה‬
‫רבה של‬
‫זההימים‬
‫באחד‬
‫הבוהה‪,‬‬
‫ה"נביא"‬
‫שם‬
‫על‬
‫ל'מוחמד'‪,‬‬
‫שמו‬
‫את‬
‫והחליף‬
‫הישמעאלים‬
‫דת‬
‫שכנא‪ ,‬אלא שבכל פעם מחדש היה מתווכח על המחיר ומבקש הנחה‪ .‬והיו גם היו ערלים שידעו‬
‫וכתפיו‬
‫ה'אלטער בוחר'‬
‫הביטורבות‬
‫שכבר שנים‬
‫ושמלות'‪,‬‬
‫העיירה‪,‬הפוטר‬
‫של'חתן'‬
‫למנינם‬
‫בתוארנס ויבוא‬
‫בגבורהלהם‬
‫אוחזיארע‬
‫שתנחוםאולי‬
‫לכל עבר‪,‬‬
‫מהמתפללים‬
‫ועיון‬
‫פרנסתו‪ ,‬בשינון‬
‫כוחותיו‬
‫יחדיו כל‬
‫ומכולם את‬
‫טריות‪,‬משקיע‬
‫כשהוא‬
‫עבר‬
‫שהספיקה לידי‬
‫הגיעה‬
‫במקומותיהם‪,‬ביצים‬
‫להתגוררהכנסת ניתן לרכוש‬
‫שבסמוך לבית‬
‫ממנו‬
‫סיוםהצעיר‬
‫עםלאחר‬
‫נכבד זה‬
‫אך וכבר הגיע‬
‫תחנון‪.‬עליו‬
‫מהמשא שסוחב‬
‫שחוחות‬
‫החזרה‪,‬‬
‫תוארומיד‬
‫שיעביר כן‪,‬‬
‫העת נמצא‬
‫למעשה לא‬
‫מאמירת‬
‫כברכולם‬
‫שבסיפוריהם הדמיוניים משכו את ליבו אחריהם‪ ,‬וסגנונם את‬
‫האיסלם‪,‬‬
‫בספרי‬
‫המשפחה‪.‬‬
‫צר לכל‬
‫לחם‬
‫לסייע‬
‫החובה‬
‫וקולותמוטלת‬
‫מרובות‪,‬רב‪ ,‬ועל כן‬
‫בו ללא קושי‬
‫עברולהחזיק‬
‫הצעירות בכחם‬
‫לומרשכתפיו‬
‫כשנות דור‪,‬‬
‫יפה‪,‬שהוטלו‬
‫בביצים‬
‫הישמעאלים הרי‬
‫מוכר 'ביצים טריות'‪,‬‬
‫ליבושאם ר'‬
‫אתידעו‪,‬‬
‫העיירה‬
‫כל‬
‫דפיקות‬
‫רביםעליושל‬
‫שניות‬
‫'תחנון'‪ .‬לא‬
‫ותוך החלו‬
‫שמדוברבעין‬
‫קיבלוהו‬
‫שכנא ואכן‬
‫והרגשתו‪.‬‬
‫תושבימלא‬
‫המזרחי‬
‫את‬
‫להעריך‬
‫מהמתפללים שתדע‬
‫ישראל צנועה וכשרה‪,‬‬
‫התברר בת‬
‫קדיש'‪.‬והראוי לו‪,‬‬
‫זיווגו ההגון‬
‫בביתלמצוא את‬
‫נשמעותנחום‪,‬‬
‫בידי‬
‫'טריה'‪ .‬ר'‬
‫בכינוי‬
‫להתכנות אצלו‬
‫לשקיעה‪ ,‬כבר‬
‫שהוטלה אמש‬
‫קצרביצה‬
‫הבוקר‪.‬‬
‫באותו‬
‫משמש‬
‫שאחד‬
‫הכנסת‪' ,‬נו‬
‫ככל‬
‫מעמד‪,‬‬
‫מוחמד‬
‫תוכל החזיק‬
‫באמונתולאזו לא‬
‫סמוך גם‬
‫כ'שייח' אך‬
‫מינוהו‬
‫זמן‬
‫הרבות‪.‬‬
‫ושארכןמעלותיו‬
‫בתורה‬
‫ועמלו‬
‫שקידתו‬
‫שאינה כזו‪.‬‬
‫מציאות‬
‫להבין כלל‬
‫ולהתבונןהוא לא יכל‬
‫אמת מוחלט‪.‬‬
‫היה איש‬
‫שכנא‬
‫מתחנון‬
‫הפטור‬
‫כדין‬
‫תחנון‪,‬‬
‫מלאמר‬
‫כולם‬
‫פטורים‬
‫ועל‬
‫לנכדו‪,‬‬
‫כסנדק‬
‫יום‬
‫שאלות‬
‫לפניו‬
‫עלו‬
‫שוב‬
‫ובכתביהם‪,‬‬
‫בספריהם‬
‫ללמוד‬
‫שהרבה‬
‫בשנת תרמ"ג‪ ,‬בראש חודש 'שבט' שנוטריקונו הוא ש'נשמע ב'שורות ט'ובות‪ ,‬שחל ביום שלישי‬
‫ומכניסה לאמתחתו‪.‬‬
‫השמיכה‬
‫היא‪,‬מקפל‬
‫גביהםשכנא‬
‫שחרית‪ ,‬היה ר'‬
‫כאשרתפילת‬
‫לאחר סיום‬
‫קשותקלה‬
‫שעה‬
‫המתפלליםשלכשאושר‬
‫בעיירה‪.‬את‬
‫טובהאלכס‬
‫בשורהראה‬
‫נשמעה רגע‬
‫טוב'‪,‬באותו‬
‫המנין‪.‬‬
‫בשבת‪ ,‬את‬
‫והמופתים" שפוטר‬
‫ה"אותות‬
‫אתכל‬
‫מדוע‬
‫העולה על‬
‫ביותר‪,‬‬
‫השתדלות‬
‫פניתקופה ארוכה‬
‫לאחר‬
‫כלבו כי‬
‫ש'נכפל‬
‫אם באותו יום היתה לו סייעתא דשמיא מיוחדת שהוא מכר את כל הבצים‪ ,‬היה מודה לה'‬
‫למצוא אצל‬
‫ניתן כלל‬
‫שלא‬
‫שמחה‬
‫העיירות‪ ,‬של‬
‫מפניהם‪ ,‬סוג‬
‫קורנת‬
‫כוונת‬
‫שעשה "נביאם"‪ ,‬לא נראו לאיש‪ ,‬מלבד ליחיד שכתבם‪ ,‬שהרי אם‬
‫נמצאה‬
‫בסופו של דבר‬
‫מייגעים‪,‬‬
‫חיפושים‬
‫שערכו‬
‫פקידים בכל‬
‫מיוחדת הרב‬
‫ושמחה בה הפקיד‬
‫מרובה‪,‬‬
‫על כך‪ ,‬וגם אם באותו יום עדיין נשארו לו ביצים שלא נמכרו‪ ,‬גם היה מודה לה' על כל חסדיו‬
‫לשמחה זו‪.‬‬
‫בליבו‬
‫החליט‬
‫ועדה‪.‬על הזמן להמתין גוי‪,‬‬
‫לעשותם‬
‫שנשאר לו‬
‫אמונתם‪ ,‬היה‬
‫ושעה‪,‬את‬
‫המופתיםעתלחזק‬
‫מהעיירה הרחוקה 'סקאווינע'‪,‬‬
‫להגיע הנפח‬
‫ֶער*‬
‫רוצהלַאפּ‬
‫ק‬
‫ַייזֶענְְ‬
‫הואא‬
‫שאףקהת‬
‫בתו של‬
‫גיטל'‬
‫והוא 'ליבה‬
‫האבידה‪,‬‬
‫עם לו היה‬
‫קבל חבל‬
‫לאמתחתו‪.‬‬
‫והכניסם‬
‫וצורר את מה‬
‫עמו בכל‬
‫שהחתונהובמה‬
‫מהו תחנון‪,‬‬
‫ושאלו‪,‬‬
‫אלכסשללאחד‬
‫זכתה ניגש‬
‫התפילה‬
‫שבפלךסיום‬
‫מעוותת ‪¯Á‡Ï‬‬
‫הישמעאלים‬
‫לשבת עד‬
‫יכול יותר‬
‫מוחמדהואיותר‬
‫כאשרגילה‬
‫לקונים‪,‬הזמן‬
‫·‪͢Ó‬‬
‫תיערך‬
‫המחותנים‪,‬‬
‫המתפללים בין‬
‫תנחום‪ .‬כאשר סוכם‬
‫להיות כלתו‬
‫'קראקא'‪,‬‬
‫ובמיוחד שלא היה‬
‫של המדרש‪,‬‬
‫דתםבבית‬
‫כמהבתורה‬
‫ולעסוק‬
‫באותה העת‬
‫תפילה‬
‫שתחנון‬
‫הסביר לו‬
‫אותו אחד‬
‫בשני‬
‫מתייחד‬
‫תשס"א הוא‬
‫על‬
‫ויהיוזוסמוכין‬
‫בקצרה‪,‬במקום‬
‫הצעיר יגור‬
‫ומשפחתו‪ ,‬והזוג‬
‫וחמישי‪.‬החתן‬
‫חשבון אבי‬
‫החתן‪ ,‬על‬
‫במקום‬
‫שהיה מיבשילהי‬
‫הגדול‬
‫האירוע‬
‫במיוחד‬
‫להחריד‪,‬‬
‫אלול את ביציו‪.‬‬
‫חודש וירכוש‬
‫להמתין שיבוא‬
‫בדיוק עבור‬
‫היה לו‬
‫לאחרכך שלא‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫נוסף בבית‬
‫'מנין'‬
‫חמש שנים‪.‬‬
‫עללמשך‬
‫שכנא‬
‫שולחנו של ר'‬
‫הפליטה של ישראל‪ ,‬שהקב"ה יחוס וירחם עלינו‪.‬‬
‫שארית‬
‫ונוראה‬
‫ביתה‪ .‬הפיגועים חשובה‬
‫אל אחד‬
‫ומביאתהאת‬
‫ישמעאלים‬
‫כעשרה‬
‫ביצעו‬
‫באהשבו‬
‫גורלי‪,‬‬
‫שלישי‬
‫באותה יום‬
‫באותו‬
‫האמתחת‪,‬‬
‫ממנו את‬
‫ולוקחת‬
‫רעייתו‬
‫שעה היתה‬
‫רבות‬
‫והתפילה שנים‬
‫שסוף סוף לאחר‬
‫שזכה‪,‬‬
‫תנחום על‬
‫שנייחד עם‬
‫בימישמחו‬
‫העיירה‬
‫בני‬
‫מסוגלת‬
‫רחמים‬
‫המיוחדימי‬
‫השידוך הינם‬
‫שאלו ימים‬
‫וחמישי‪,‬‬
‫וייחודו‬
‫מרכזי ילדותו קבע‬
‫לתוך שמשחר‬
‫והפצצתםתנחום‬
‫מטוסים בנו תנחום‪.‬‬
‫המדרש‪ ,‬היה עם‬
‫ר' שכנא‬
‫לימודו של‬
‫עיקר‬
‫אוכלוסין‪,‬‬
‫בביתארבעה‬
‫בחטיפת‬
‫בעולם‪,‬‬
‫הגדולים‬
‫ממנו‬
‫מההצעיר‬
‫אחריו‬
‫התואר לבא‬
‫אם את‬
‫מוריש‬
‫העיירה'‪ ,‬הוא‬
‫ֶער* של‬
‫ַלט‬
‫בתואר ה'א‬
‫שזכה בדין‬
‫בבית ה'‬
‫ילדותוהתורה‬
‫לשקוד על‬
‫גםשזכו‬
‫היהאלו‬
‫מאותם‬
‫ימיו‪ ,‬והיה‬
‫ישב בו כל‬
‫שהסתיים בבית‬
‫את מקומו‬
‫השמחה‬
‫אלכס‪,‬‬
‫כן שאל‬
‫בתחנונים‪.‬‬
‫בהם‬
‫מאריכים‬
‫יותר‪ ,‬לכך‬
‫עם בהם‬
‫שנהרג‬
‫חבר‬
‫ביניהם‬
‫אלפים‪,‬‬
‫המדרש‪ ,‬של‬
‫בהריגתם‬
‫מעשרים שנה‪.‬‬
‫ביותר‬
‫את אמתחת‬
‫לקחת‬
‫בבואה כל בוקר‬
‫הטרגדיההצדקנית‪,‬‬
‫ולמרות כאשר אמו‬
‫כניסת השבת‪,‬‬
‫שבת ועד‬
‫ממוצאי‬
‫שבכל‬
‫להיפך‪,‬‬
‫להיות‬
‫צריך‬
‫הרי‬
‫תחנון‪,‬‬
‫אומרים‬
‫כשלא‬
‫המיוחדת‬
‫והצהלה‬
‫וחבריו‬
‫רעיו‬
‫המחרידה‪,‬‬
‫העולמית‬
‫יחידו‪,‬‬
‫ובנו‬
‫אשתו‬
‫ימים ספורים לאחר האירוסין‪ ,‬יקותיאל שהיה אחד מליצני העיירה‪ ,‬שכבר היה נשוי כעשר‬
‫מעט לחם‬
‫זה‪ ,‬אביו‪,‬‬
‫נוראיועבור‬
‫הרג עבורו‬
‫על עמה‬
‫מביאה‬
‫צהלוהיתה‬
‫הישמעאליםנמכרו‪,‬‬
‫הביצים שלא‬
‫להתפלל‬
‫צריכים‬
‫המתפללים‬
‫ובפיוכל‬
‫תחנון‪,‬‬
‫שאומרים‬
‫שהשיגה תמורת יום‬
‫ככל רבה‪.‬‬
‫בחגיגה‬
‫וציינוהו‬
‫ושמחו‬
‫שנות‬
‫יכוליםאודות‬
‫שהםוסיפר לו‬
‫לשמוח‪,‬נחושה‪,‬‬
‫משקרו במצח‬
‫כשהוא‬
‫שאלה קשה‪.‬‬
‫לתנחום‬
‫שנים‪ ,‬ניגש‬
‫בתורה‬
‫להכאיבישבו ועסקו‬
‫מהגוף‪ ,‬וכך‬
‫הנשמה‬
‫בריחת‬
‫מנעו את‬
‫לחם זה‬
‫שמכרו‪ ,‬ובזכות‬
‫הביצים‬
‫משום לו‬
‫לאלכס‪ ,‬חבל‬
‫והשיב‬
‫שלאחרונה לרגע‬
‫הנשאל חשב‬
‫חשובה זו‪.‬‬
‫עד תפילה‬
‫ולהתפשט‪,‬‬
‫הוסיף‬
‫אלא‬
‫מהרה‪,‬‬
‫הגליד‬
‫בליבו לא‬
‫שנפער‬
‫‪ÚˆÙ‰‬‬
‫מה‬
‫את זיווגו‪ ,‬אך‬
‫הדברים‪ ,‬מצא‬
‫עלדשמיא הוא‬
‫בסייעתא‬
‫שעבר‪ ,‬עד‬
‫רווקותו הקשות‬
‫ושעה‪.‬‬
‫בכל עת‬
‫דין יוכל‬
‫הואפילא‬
‫ואמר‪,‬לעולם‬
‫יקותיאלגוי‪,‬‬
‫הוסיף היותו‬
‫שכל עוד‬
‫משום‬
‫נישואיןזאת‪,‬‬
‫אודות‬
‫כלתו ולחקור‬
‫לו‪ ,‬לברר‬
‫מידתמהדת‬
‫לחלוטין‬
‫הטביע נפשו‬
‫שכנא נקעה‬
‫הימים‬
‫מותר‬
‫למרות שעל‬
‫הפורים‪.‬‬
‫בעצם יום‬
‫מתעקשת על‬
‫שנזדמנה ליבו‬
‫ובשעהזו אל תוככי‬
‫ומאנשיה‪,‬מדה טובה‬
‫האמת‪ ,‬כך חדרה‬
‫בעצמותיו את‬
‫שבאחדשר'‬
‫כשיעור‬
‫תחנון‪.‬‬
‫אומרים‬
‫השמחה‬
‫עדיין‬
‫השייח‬
‫בגדי‬
‫כאשר‬
‫בו‪,‬‬
‫רוחו‬
‫עוד‬
‫כל‬
‫וברח‬
‫ממקומם‪,‬‬
‫נפשו‬
‫את‬
‫מילט‬
‫הוא מתבייש בדבר‪ ,‬מחמת שרוב‬
‫ח')‪ ,‬מ"מ‬
‫שלא תרצ"ו‬
‫ביום(אור"ח‬
‫שישבשו"ע‬
‫כדאיתא‬
‫אתבפורים‪,‬‬
‫להרגישאשה‬
‫לישא‬
‫תנחום בנו‪ .‬ישרותו היתה כה גדולה‪ ,‬עד שקשה לו היה להאמין על יהודי אחר שאינו אומר‬
‫של‬
‫להרגישבוהרגשה‬
‫שבשביל‬
‫בליבו‬
‫החליט‬
‫אלכס‪,‬‬
‫לליבו‬
‫ה'עולם' נכנסו‬
‫אומרים ומספרים לו‪ ,‬היה מקבל את הדברים כאמת מוחלטת‪ .‬אחד מרמאי ‪Ìȯ·„‰‬‬
‫נישואין‪,‬‬
‫ש"אין עושין‬
‫הכותב‪,‬‬
‫(קמ"ב ט')‬
‫והואערוך‬
‫שולחן‬
‫שלהקיצור‬
‫דברי‬
‫מכירים את‬
‫בראשו‪.‬‬
‫עליו‪,‬‬
‫וכאפיהשהיו‬
‫אמת‪ ,‬וכל מה‬
‫ולכך‬
‫המורים‪,‬‬
‫ולכך ושכן‬
‫להתגייר‪,‬השו"ע‪,‬‬
‫מודעים לדברי‬
‫בשמחה"‪ ,‬ולא‬
‫מערבין‬
‫משום‬
‫הקהילה‬
‫מוריםרב‬
‫פנה אל‬
‫שווה לו‬
‫שמחהוששון‪,‬‬
‫שמחה‬
‫דאין של‬
‫מיוחדת זו‬
‫ישמעאלי‪,‬‬
‫שייח‬
‫שהוא‬
‫ידע‬
‫מיד‬
‫הרואהו‬
‫שכל‬
‫לפניו‪,‬‬
‫עמדה‬
‫קשה‬
‫·‪‰ÈÚ‬‬
‫העיירה הצליח להוציא ממנו את הכר שעליו היה ישן בלילות‪ ,‬כשבא לפניו וסיפר לו שהוא‬
‫לבטל את‬
‫מסתפק אם‬
‫הוא‬
‫השידוך‪.‬לשעבר בנצרות ובאיסלאם‪ ,‬היה אלכס בטוח‬
‫כאיש דת‬
‫להתגייר‪.‬‬
‫בבקשה‬
‫'חשוד'‪,‬‬
‫ישמעאלי‬
‫הגדולים‪,‬מהכל‬
‫הפיגועים‬
‫שלאחר‬
‫ובימים אלו‬
‫היה הושיט לו‬
‫משוטטשהיות‬
‫ראשה‪ ,‬וללא‬
‫להניח את‬
‫שאין לה על‬
‫עבור אלמנה‬
‫כגבאי צדקה‬
‫משמש‬
‫מצליח‬
‫שידוכו‪.‬‬
‫שלא יבטל את‬
‫מידלשכנעו‬
‫להתגייר‪,‬ניסה‬
‫דברי יקותיאל‪,‬‬
‫תנחום את‬
‫שאינויגיירו‬
‫כשראהומיד‬
‫פתוחות‬
‫בזרועות‬
‫יקבלוהו‬
‫מהרב‬
‫כששמעיבקש‬
‫במיוחד כשאך‬
‫כרמאי שאינו‬
‫שפקע שמיה‬
‫מסתובבאותו אחד‪,‬‬
‫באמיתות דבריו של‬
‫שיפקפק‬
‫תנחום את‬
‫מרכזיים‪,‬‬
‫במקומות‬
‫אםכללרק נראה‬
‫בלא עת‬
‫הכר‪,‬בכל‬
‫להעצר‬
‫ויכל‬
‫לביטול‬
‫ובכדי שלא לגרום‬
‫שדחאושפתיים‪,‬‬
‫ממנו לזות‬
‫למנוע‬
‫מדהימה‪.‬‬
‫בפניו הצעה‬
‫בדבר‪ ,‬הציע‬
‫כלל‬
‫שלא לומר‬
‫יכול‬
‫שהיהודים לא‬
‫ואמר לו‬
‫הרב‬
‫שבכדישל‬
‫מייחסו‬
‫השתומם‬
‫אלכס‬
‫אמת‪.‬תעודות מזהות‪ ,‬אותן השאיר בעת בריחתו‪ ,‬כך שלמרות אותו‪.‬‬
‫כל‬
‫לו‬
‫היו‬
‫הקמת בית בישראל‪ ,‬הוא ישאל בדעת אביו ואף ישלח מברק לחמיו ויבקש ממנו להקדים את‬
‫להסתבך‪ .‬בתורה בהתמדה עצומה‪ ,‬ועמל ויגיעה רבה‬
‫עלולתנחום והגה‬
‫היה ישב‬
‫הגרמנית‪ ,‬בהם‬
‫עשרות השנים‬
‫במשך‬
‫כלל‬
‫עוסק‬
‫אינו‬
‫שהוא‬
‫גם‬
‫ומה‬
‫להתגייר‪,‬‬
‫הגויים‬
‫משכניהם‬
‫כלל‬
‫מבקשים‬
‫אזרחותו‬
‫נישואיו שגם הם יהיו בעצם יום הפורים‪ ,‬מיד לאחר הסעודה‪ ,‬כדעת ה'חמד משה'‪ ,‬כך שכל מי‬
‫במקומות‬
‫בו אותו‬
‫לשאול‬
‫נוסעים שניתן‬
‫בית המדרש‪,‬‬
‫איך שידעו‬
‫בוריה‪ ,‬עד‬
‫·‪ Â˙ÚÈÒ‬סוגיא‬
‫להבין כל‬
‫חושד בגיור‪.‬‬
‫במבט‬
‫מביטים‬
‫יושבישל‬
‫עיניםכלרבות‬
‫על ראה‬
‫ברכבת‬
‫שירצה לשחוק ולגלגל בעיירה‪ ,‬יעשה זאת על חשבונו‪ ,‬ויקותיאל לא יבוייש‪.‬‬
‫מתוספות שם‪,‬‬
‫ראיה‬
‫נאמנים‪,‬‬
‫מקורות‬
‫המבוססת על‬
‫טובה‬
‫וחודר‪,‬ותמיד תהיה‬
‫רבים‪,‬‬
‫שהוא לארץ‬
‫חמיו‪,‬שיסע‬
‫בפניו‬
‫הציע‬
‫הגיור‪,‬‬
‫תנחוםחקר‬
‫שאלכס‬
‫מהמתפללים‬
‫שעמד ‡‪„Á‬‬
‫לשוטר‬
‫ניגש‬
‫הנוסעים‬
‫שאחד‬
‫מאחתנראה לו‬
‫תשובהוהיה‬
‫וכשהרכבתלועצרה‬
‫מסכים‬
‫מבית‬
‫חזרה‬
‫אודות מברק‬
‫אצלושהתקבל‬
‫ליקותיאל‬
‫הודיע‬
‫תוך ימים ספורים‬
‫שמו‬
‫גם‬
‫פקע‬
‫זאת‪,‬‬
‫עם‬
‫יחד‬
‫אך‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫מתשובות‬
‫וסייעתא‬
‫שם‪,‬‬
‫מהרמב"ם‬
‫דיוק‬
‫אלכס‬
‫ועלשל‬
‫הגדול‬
‫ומפני‬
‫שייגירו‪.‬‬
‫הוריו מהרה‬
‫כברואףימצא‬
‫מהרה‪.‬‬
‫וברח‬
‫בתחנה‬
‫ירד‬
‫אלא‬
‫הרבה‪,‬‬
‫המתין‬
‫לא‬
‫הוא‬
‫ניתן‬
‫ידי כך‬
‫רצונושהיות‬
‫אומרים‪,‬‬
‫כששניהם‬
‫מילדבר‪,‬‬
‫מצטרפים‬
‫הואבזה‪,‬‬
‫בהשמח‬
‫ישראל‪,‬ואף‬
‫לדבר‪,‬‬
‫במקום‪ ,‬גדול'‪ ,‬שאינו יודע כלל בהויות העולם‪ ,‬בקושי יודע באיזו מדינה הוא מתגורר‪ ,‬ובאיזה‬
‫כ'תמים‬
‫השמחה כשלא‬
‫נגעו'‪,‬את‬
‫להרגיש‪,‬‬
‫שרק‬
‫האושר‪,‬עםמה‬
‫לפסגת‬
‫סיבה להגיע‬
‫ותתעצם‪,‬‬
‫השמחה תגדל‬
‫יכול'יין ביין‬
‫יהודייחדיו‪,‬‬
‫הנישואין‬
‫סעודת‬
‫סעודת פורים‬
‫לשלב את‬
‫ובדיקתהיוה‬
‫גיטין‪,‬הוא‬
‫הלכות אף‬
‫עיירה‪,‬‬
‫באותה‬
‫הרץ‬
‫שייח וגםערבי‬
‫‪‰‡¯Ó‬‬
‫וראיית גיטין‬
‫לימוד‬
‫מהרה בעקבות‬
‫אלו היו רק‬
‫ידיעותיו‬
‫של עיירתו‪,‬‬
‫נמצאת‬
‫פלך‬
‫ושמחה‬
‫אורה‬
‫וליהודים תהיה‬
‫ויקר‪.‬סיבה מספקת לעזוב את עבודתו ולעלות‬
‫וששוןשזו‬
‫אלכס‬
‫חשב‬
‫תחנון‪,‬‬
‫המשטרה המקומית שהחלה אומרים‬
‫שהזעיק את‬
‫בהם זמן‬
‫שנכתבו‪,‬ותוך‬
‫לחשד‪,‬‬
‫נכתב הגט‪.‬‬
‫מיהמקום בו‬
‫היהאת‬
‫כברלכתוב‬
‫קצרצורך‬
‫כידוע יש‬
‫תנחום‪ ,‬שלא יוטל עליו כל עול מההכנות לחתונה‪ ,‬בכדי שיוכל‬
‫סיכמו עם‬
‫שכנא‬
‫ר'‬
‫להתגייר‪.‬‬
‫ורעייתובכדי‬
‫ישראל‬
‫לארץ‬
‫וראה‬
‫מוחמדהיואלכס‬
‫העת‪ ,‬עבר‬
‫באותה‬
‫אחריו‪.‬‬
‫בחיפושים‬
‫החצרות‪ ,‬ותנחום‬
‫באחת אל ר' שכנא‬
‫פונים בחבורה‬
‫משעמם קמעה‪,‬‬
‫העיירה היה‬
‫לליצני‬
‫טבעי‪ ,‬כאשר‬
‫באופן‬
‫להכנות‬
‫עודיהיה‬
‫למעשה‪ ,‬ליבו‬
‫מחשבהונישואין‪ ,‬וכן‬
‫צירף לקידושין‬
‫הקשורות‬
‫שבועות‪,‬המסכתות‬
‫וללמוד שוב את‬
‫פנוי בבית‬
‫בדרכו‬
‫כשאלכס‬
‫לחזור כמה‬
‫לדחליל‪¯Á‡Ï ,‬‬
‫ניגש‬
‫בליבו‪.‬אוהוא‬
‫'דחליל' לבוש‬
‫של רבי חנינא‬
‫'חמורו‬
‫רעיוןבן יאיר'‬
‫ונפל פינחס‬
‫דחלילים‪,‬של רבי‬
‫בבגדיהאם 'חמורו‬
‫מיוחדות‪ ,‬כגון‪,‬‬
‫לפניוב"שאלות"‬
‫בנו‬
‫קנית‬
‫והוא‪,‬‬
‫נראהעליו‪,‬‬
‫אחד מוטל‬
‫שדבר‬
‫הבית‪ ,‬אלא‬
‫כיפההלכות‬
‫למעשה של‬
‫בלימוד הלכה‬
‫שאינו‬
‫עליו‬
‫שהיה‬
‫קטנה‪,‬‬
‫צבעונית‬
‫באדם עם‬
‫הרוחניות‪ ,‬פגע‬
‫הניח הנתיבות‪,‬‬
‫את כֹחם‬
‫השייח מנסים‬
‫ותנחום היו‬
‫שכנא‬
‫התלבשקידוש‪.‬‬
‫בשבת לפני‬
‫הכיפורים‪ ,‬או‬
‫דוסא'‪,‬‬
‫בן‬
‫שעליו‪,‬‬
‫בגדי‬
‫בהם‪,‬ור'ואת‬
‫שעליו‪,‬‬
‫ביוםהבגדים‬
‫אכלואת‬
‫ממנו‬
‫הוריד‬
‫ועוד‬
‫לבנו סכום‬
‫הוא מסר‬
‫אםועל כן‬
‫'שלו'‪,‬‬
‫שתהיה‬
‫שיש בה דין‬
‫לקידושין'‪,‬‬
‫'טבעת‬
‫מלבושיב')‪ ,‬המבאר‬
‫המהרש"א (חולין ז'‬
‫קצת דברי‬
‫לחמור‪ ,‬ע"פ‬
‫אכילה‬
‫ההיתר‬
‫שכעתאת‬
‫הדברים‪ ,‬למצוא‬
‫לחלק בין‬
‫הנצרך‪,‬אותו‬
‫להתגייר‪.‬‬
‫שכנאניתן‬
‫יודער'היכן‬
‫ושאלו‬
‫המצוות‪,‬‬
‫כל‬
‫קיום‬
‫על‬
‫מקפיד‬
‫הדחליל‪,‬‬
‫עם‬
‫משוגע‬
‫נראה‬
‫הוא‬
‫אמנם‬
‫כך‬
‫הדחליל‪,‬‬
‫על‬
‫באותו יום רכש תנחום את הטבעת ושב לתלמודו‪.‬‬
‫מביא תקלה לבהמתן של צדיקים'‪ ,‬ועל‬
‫'שאין הקב"ה‬
‫השייחלומר‬
‫דברים שייך‬
‫באלו‬
‫הדברים‪,‬‬
‫אבליסוד‬
‫את‬
‫לו‬
‫וסיפר‬
‫מפורשת‪,‬‬
‫הלכה‬
‫כנגד‬
‫גוי‪,‬‬
‫עוד‬
‫בלגייר‬
‫ולסייע‬
‫לעזור‬
‫שמח‬
‫אחד‬
‫למאסרו‪.‬‬
‫שיגרמו‬
‫בגדי‬
‫את‬
‫עליו‬
‫אין‬
‫במוצאי שבת 'ויקרא – זכור' לאחר הבדלה‪ ,‬אור לט' 'בחודש שלשה עשר הוא חודש אדר השני'‪,‬‬
‫זה'‪.‬‬
‫בצד‬
‫ולאכול‬
‫זה‬
‫בצד‬
‫עיניו‬
‫'לתת‬
‫יכל‬
‫לא‬
‫החמור‬
‫מדוע‬
‫הידועה‪,‬‬
‫השאלה‬
‫את‬
‫מתרץ‬
‫זה‬
‫ידי‬
‫הקודש‪.‬‬
‫בארץ‬
‫הנהוג‬
‫הגיור‬
‫מהלך‬
‫את‬
‫בפרוטרוט‬
‫‪ ¯Á‡Ï‬זן קצר נכנס מוחמד אלכס למספרה המקומית‪ ,‬והוריד את הזקן הגדול‬
‫כשתנחום עמד לצאת לבית המדרש בו ילמד עד בוקרו של יום שישי‪ ,‬שחל בו פורים‪ ,‬ובו ישא‬
‫גם כאשר באחד מהימים הקפואים ביותר‪ ,‬אחד הליצנים הביא לתנחום 'כוס חלב רותח'‪ ,‬בכדי‬
‫וכל הזמן‬
‫הגירות‪,‬‬
‫בפרטי‬
‫התעניין‬
‫הגירות'‪,‬‬
‫כלתופנה‬
‫¯‡˘‪˙È‬‬
‫עול‬
‫שגידל בימי ישמעאליותו‪ ,‬וכעת הרגיש בעצמו שהוא פרק מעליו את‬
‫בסעודת‬
‫שיחלקו‬
‫שה'לקח'‬
‫רבותמעונין‬
‫האם הוא‬
‫ושאלתו‪,‬‬
‫'נתיבאליו אמו‬
‫מכון פנתה‬
‫אלובזמנו‪,‬‬
‫בעתו‬
‫את‬
‫לחמם את גופו ולהשיב את רוחו‪ ,‬לא אבה תנחום לשתות את החלב‪ ,‬אלא הריקו לכלי אחר‬
‫להרגיש את‬
‫שאם‬
‫מובטח‬
‫ַאש'*‪ .‬האם‬
‫היתה‪,‬‬
‫ורק שאלתו‬
‫מוגדרת‪.‬‬
‫הואדתית‬
‫זהות‬
‫העולם‪,‬‬
‫מאנשי‬
‫כרבים‬
‫הוא‬
‫וכעתאתהרי‬
‫האיסלאם‪,‬‬
‫ובמיוחד‬
‫יוכלבכל עת‪,‬‬
‫יתגייר עבורו‬
‫השתדלותה‬
‫לאמולועל כל‬
‫תנחום הודה‬
‫ָן ט‬
‫המרכזיתמ‬
‫ה‬
‫הנישואין יאפו כ' ָ‬
‫איסור‬
‫חושש מצד‬
‫ללאהאם‬
‫תנחום‪,‬‬
‫שאל את‬
‫אותו ליצן‬
‫הרותח‪.‬‬
‫החלב‬
‫הוא שתה‬
‫מכלי זה‬
‫המיוחדת‬
‫הצהלה‬
‫הנפלא עם‬
‫והסיפוק‬
‫תחנון‬
‫אמירת‬
‫של אי‬
‫הגדולה‬
‫שאלתה‪,‬‬
‫לה על‬
‫טרדה‪ ,‬והשיב‬
‫ללמוד ללא כל‬
‫הוא יכול‬
‫שבזכותה‬
‫לחתונה‪,‬‬
‫הסמוכים‬
‫ההנאה אלו‬
‫בימים‬
‫המחפשים‬
‫ל'כלירבים‬
‫וצבא‬
‫משטרה‬
‫הספיק‬
‫מהעיירה עוד‬
‫‪‡ˆÈ˘Î‬‬
‫שלישי'‪ ,‬הרי הלכה‬
‫העבירו‬
‫כוחות כן הוא‬
‫לראותשני'‪ ,‬ועל‬
‫רותח מ'כלי‬
‫בשתיית חלב‬
‫בחלב' שיש‬
‫'בשר‬
‫לה בכפל‬
‫הממשלתיהוא יודה‬
‫הפקידתעשה עבורו‪,‬‬
‫ומה שהיא‬
‫חבטתבקשות‪,‬‬
‫שאין לו כל‬
‫כפליים‪.‬שהכל יסתדר על‬
‫הבטיח לו‬
‫הממונה‬
‫הערבות‪.‬‬
‫עם בעת‬
‫הגרמניים‪,‬‬
‫מאומה‪,‬‬
‫למבלע‪,‬לא‬
‫דטרידאך בו‬
‫החשוד‪,‬‬
‫אחר‬
‫המשקה אל‬
‫פניובבליעת‬
‫מראהטרוד‬
‫היות והגוף‬
‫חשדו ועל כן‪,‬‬
‫לא פליט'‪,‬‬
‫השייח'בעידנא‬
‫פסוקה היא‪,‬‬
‫יאכלו‬
‫כלל מה‬
‫מפורשתאותך‬
‫הלכהשלא יעניין‬
‫ידוע ידעתי‬
‫כאשרלא הבנת‬
‫ביותר‪,‬לו אמו‪,‬‬
‫יקירי‪ ,‬אמרה‬
‫תנחום‬
‫ובשו"ע‪,‬‬
‫בגמ'‬
‫שאלתי‪ .‬נגד‬
‫מעשהאתזה הוא‬
‫הטוב‬
‫לא הצד‬
‫ואפילו‬
‫ההלכהשוטה‬
‫ראשית‪,‬שהוא‬
‫לחשוב‬
‫לשוטרים‬
‫שעליו‪ ,‬גרמו‬
‫בגדי‬
‫דטריד‬
‫הכפר‪',‬בעידנא‬
‫הפסוקה היא‪,‬‬
‫תנחום‪,‬‬
‫האיסור‪ .‬השיבו‬
‫הדחליל פולט את‬
‫קרבו‪ ,‬הוא אינו‬
‫משה וישראל‪ ,‬וכל‬
‫כדת‬
‫יעשו‬
‫והנישואין‬
‫שהקידושין‬
‫יהיה‬
‫אותך‬
‫שיעניין‬
‫היחידי‬
‫הדבר‬
‫בחתונה‪.‬‬
‫ההחלטה שגר הבא להתגייר בשביל מטרה מסוימת‪ ,‬שלא עוסקים בו כלל‪.‬‬
‫בליבואדם‪ ,‬שנקוט‬
‫איסור בשר‬
‫כלל על‬
‫יציאתובחלב חל‬
‫איסור בשר‬
‫מזהות‪.‬אין‬
‫להיפך‪ .‬שנית‪,‬‬
‫בלע'‪ ,‬ולא‬
‫למפלט לא‬
‫גמלה‬
‫מהעיירה‬
‫עם‬
‫תעודות‬
‫ממנו‬
‫ביקשו‬
‫שיש‬
‫המועמדיםחושב‬
‫אותך אם אתה‬
‫בעניניאלא‬
‫מזורזוישבעו‪,‬‬
‫קורס יאכלו‬
‫כלללחתונה‬
‫שיבואו‬
‫האביונים‬
‫לפסקו הידוע‬
‫לעצמוחושש‬
‫ואמר‪ ,‬שהוא‬
‫תנחום‬
‫הוסיף‬
‫אלכס‪ ,‬אלא‬
‫על איסור'‪.‬‬
‫לשמואיסור חל‬
‫בידך‪' ,‬אין‬
‫כללא‬
‫האי‬
‫לגירות‬
‫לשאולאת‬
‫שחשבתילימדו‬
‫יהדות‪ ,‬בו‬
‫הגירות‬
‫‪ÍÈω‬‬
‫בתחום‬
‫עבודה‬
‫למצוא‬
‫ינסה‬
‫והוא‬
‫הראשון‪,‬‬
‫חוזר‬
‫שהוא‬
‫'ענין' בהכנת ההמן טאש לסעודת הנישואין‪.‬‬
‫הדתות חי בולע‬
‫רותחת‪ ,‬שבשר‬
‫המרהשנפלה‬
‫תרנגולת חיה‬
‫אודות‬
‫זאת צ"ד)‪,‬‬
‫(שו"ת יו"ד‬
‫החתם‬
‫של‬
‫מוסר 'ְהשיעור‪ ,‬שאין הדברים‬
‫פעם מדגיש‬
‫אותם כמה כללי יסוד בהלכה‪ ,‬כאשר בכל‬
‫לחמאה מכל‬
‫שהיתה לו‬
‫האכזבה‬
‫לאחר‬
‫סופרלדת‪,‬‬
‫קשור‬
‫שאינו‬
‫קרֶעְפּלַאך'*‪ ,‬כסימן שלימדת‬
‫הרי מנהגינו הוא‪ ,‬אמר תנחום לאמו‪ ,‬לאכול בסעודת הפורים‬
‫אודותיהם‪' .‬אבר מן החי'‪ ,‬ועל כן‪ ,‬בכדי שלא להכשל בבליעת 'בשר אדם'‪ ,‬הוא‬
‫וחקרבחמאה איסור‬
‫ופולט‪ ,‬ויש‬
‫מחייבות‪,‬‬
‫ואינם‬
‫מענינות‪,‬‬
‫דתיות‬
‫כאנקדוטות‬
‫רק‬
‫אלא‬
‫ולמעשה‪,‬‬
‫להלכה‬
‫בדק‬
‫אותי בילדותי‪' ,‬הכה תכה'‪ ,‬שבכל פעם שמכים‪ ,‬אוכלים קרעפלאך‪' ,‬הכה' נוטריקון‪ ,‬ה'מן‪,‬‬
‫החלבכלי‬
‫שאלכסרותחת‬
‫לשתות שתיה‬
‫מקפיד שלא‬
‫השבת‪ ,‬אמר‬
‫וה'פורים‪,‬אודות‬
‫שבקורס דובר‬
‫הפעמים‬
‫כ'פרותלפומיה‪.‬‬
‫שני‪ .‬כמנקה של בית הכנסת ומרכז הקהילה עפרא‬
‫לעבוד‬
‫ההשגחה‬
‫‚‪‰Ï‚Ï‬‬
‫כ'רעפלאך‬
‫שמירת ת'אכל‬
‫ו'תכה' נוטריקון‪,‬‬
‫רבה‪ ,‬כ'יפורים‬
‫באחתה'ושענא‬
‫וה'ושענות‪ ,‬וי"א‪,‬‬
‫היה גם פעם שנפטר אחד מבני העיירה‪ ,‬והשאיר אחריו עשרה יתומים‪ ,‬באותה העת פנו אליו‬
‫היושב‬
‫מכים‪ ,‬עם‬
‫להתייעץ‬
‫השיטות‪,‬מאיסור‬
‫שחושש‬
‫השיעור‪,‬‬
‫ובשעות מוסר‬
‫היהודית‪ ,‬כך שהכרותו עם העם היהודי לימדו קצת אודותם‪,‬‬
‫את‬
‫"רב" רבה‬
‫בהושענא‬
‫יכול בהם‬
‫זה‪,‬הימים‬
‫שבשלושת‬
‫שכלביןמישתי‬
‫השווה‬
‫ה'רבה‪ .‬הצד‬
‫חבורת הולכי הקרנות בעיירה וביקשו את עצתו לדבר מצוה‪ ,‬כשסיפרוהו שגביר העיירה‬
‫קרעפלאך‪.‬מהשומעים‬
‫אוכליםעשרות‬
‫המן‪ ,‬יצאו‬
‫הקורס‬
‫כשהסתיים‬
‫כיפור עלקהל‪.‬‬
‫ומקבל‬
‫הודיע‪ ,‬בחדר‬
‫שמכים את‬
‫הלב‪ ,‬ובפורים‬
‫הסמוך יום‬
‫הערבות‪ ,‬בערב‬
‫במעשיהם‬
‫התבונן‬
‫לו‪ ,‬הוא‬
‫שהיו‬
‫שיוכלהרבות‬
‫הפנויות‬
‫ובהנהגותיהם‪ .‬עבור האלמנה‬
‫הוא יתרום סכום הגון‬
‫שאלתו הקשה‪,‬‬
‫למדנית על‬
‫תשובה‬
‫להשיב לו‬
‫שמי‬
‫ענין‬
‫שטעם‬
‫שמירת לאמו‪,‬‬
‫הסביר תנחום‬
‫הקרעפלאך‪,‬‬
‫קשור לענין‬
‫טאש‬
‫אכילת‬
‫וכידוע‪ ,‬שענין‬
‫כשהם‬
‫השבת‪.‬‬
‫דבריו על‬
‫לשמוע את‬
‫בכדי‬
‫ההמןרב‬
‫לאותו‬
‫מועדות‬
‫היום‪ ,‬ופניהם‬
‫לאלכס‬
‫וסיפר‬
‫הגבאים‬
‫נגשהריאחד‬
‫והיתומים‪.‬יום‬
‫‪˙‡¯˜Ï‬‬
‫סדר וקיימא‬
‫עלאבריו‪,‬‬
‫מעט כל‬
‫המת עם‬
‫לקבור את‬
‫שצריך‬
‫הלכה היא‬
‫הכיפורים‪,‬היא‪,‬‬
‫כאשר שאלתו‬
‫כן‪,‬‬
‫בפורים‪,‬‬
‫בבגדיהנסתר‬
‫הלבושזכר לנס‬
‫בשר‪ ,‬הוא‬
‫ובתוכו מעט‬
‫הקרעפלאך‪ ,‬שהם‬
‫גופיהועלחצי‬
‫שהיהעם‬
‫ספורט‪,‬‬
‫מגולח‬
‫בצקפרחח‬
‫לפניהם‬
‫אכילתלרב‪ ,‬ראו‬
‫של נכנסו‬
‫כמו‬
‫לבנים‬
‫בחלוקים‬
‫לבושים‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫לבית‬
‫המתפללים‬
‫כל‬
‫באים‬
‫שבובכל התורה ש'ברא כרעא דאבוהא'‪ ,‬שבן נחשב כְרַגלו של אביו‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע לא קברו את‬
‫לן‬
‫שהדבר‬
‫אלא‬
‫לנס‪,‬‬
‫זכר‬
‫כן‬
‫גם‬
‫בתוכו‪,‬‬
‫מילוי‬
‫עם‬
‫בצק‬
‫מכינים‬
‫בשר‪,‬‬
‫לקנות‬
‫כסף‬
‫להם‬
‫שאין‬
‫העניים‬
‫מפסיקים שרוול‪ ,‬שהציג את עצמו כרב המכון לגיורים‪ ,‬והחל לדבר בפניהם אודות‬
‫שעה‬
‫באיזו‬
‫שלבניאלכס‬
‫לא כל‬
‫ומתפללים‬
‫רופאים‪,‬‬
‫ש'אבר מת אסור‬
‫במיוחד‬
‫הקהילה‪.‬‬
‫ולשאלתוכתפי‬
‫היום‪ .‬פרנסתם על‬
‫היתה נופלת‬
‫היתומים‪ ,‬וכך‬
‫עשרת‬
‫שאסתר‬
‫שבתלנס‬
‫שה'גם זכר‬
‫שהוא‬
‫שבת עוד‪,‬‬
‫שומרֶג'‪ ,‬ומה‬
‫שיהודיוהוא 'ֶפּר‬
‫ַאן'‪,‬‬
‫היה 'מ‬
‫הבצק‪,‬‬
‫להכניס בתוך‬
‫ביותר‬
‫הזול‬
‫בבריאת‬
‫מפני‬
‫לומר‬
‫ובמקום‬
‫השבת‪,‬‬
‫שמירת‬
‫להתפרנס ולהנות‪.‬‬
‫לסייע ביד‬
‫אסור לנו‬
‫לאכילה אם כן‬
‫בהנאה'‪,‬‬
‫אוכלים ולא שותים כלל‪,‬‬
‫יתומים זה לא‬
‫אותםשביום‬
‫הגבאי‪,‬‬
‫הסביר‬
‫ושתיה‪,‬‬
‫מאפשרת‬
‫שידם‬
‫ה'‬
‫שזיכם‬
‫אלו‬
‫לאמו‪,‬‬
‫והסביר‬
‫תנחום‬
‫המשיך‬
‫כן‪,‬‬
‫על‬
‫זרעונים‪.‬‬
‫רק‬
‫אכלה‬
‫המלכה‬
‫ילדיםמעצם‬
‫תנחום נחרד‬
‫רעיון כה חולני שיתכן ויעלה לאדם‪ ,‬העיקר שהוא לא יצטרך לתת צדקה‪ ,‬העולם וציוה אותנו בתורתו כן‪ ,‬קשקש אודות ערכו ה'אונברסלי' של מנוחה‬
‫וחולים‪.‬‬
‫למעט‬
‫לקנות מעט בשר לסעודת פורים נהגו להכין ולאכול קרעפלאך‪ ,‬ואילו מי שאין ידו מספקת‪,‬‬
‫ואמר‪ ,‬שאסור להם‬
‫שהוסיף‬
‫יודעקטנים‪,‬‬
‫יתומים‬
‫עשרה‬
‫הלכתית לקבור‬
‫לא מחפש‬
‫כן הוא‬
‫ועל‬
‫לשאלות‬
‫השיב‬
‫דבריו‬
‫בסיום‬
‫'מאןעפ"ל‪.‬‬
‫נוראים‪,‬‬
‫עיוותים‬
‫כהנה‬
‫עולמית‪,‬‬
‫השייחים‬
‫עשו כל‬
‫היטבאלאמה‬
‫הוא‬
‫הגבאי‪,‬‬
‫דרך לדברי‬
‫האמין‬
‫‡‪ÒÎÏ‬‬
‫הילדים‬
‫התחילו‬
‫השנים‬
‫שבמשך‬
‫טאש'‪ ,‬אלא‬
‫לאביונים‪ ,‬מכין‬
‫מתנות‬
‫ועודקיבל‬
‫שעדיין לא‬
‫או‬
‫הלילה‪ ,‬ולא‬
‫את הדברים‬
‫שאינו‬
‫ובודאי‬
‫הרע' עליו‪,‬‬
‫הרמאדאן‪ ,‬הוא‬
‫'גביר העיירה'‪ ,‬כי‬
‫זאת בשם‬
‫לומר‬
‫לגיור‪.‬‬
‫גם‬
‫מקבלכל‬
‫כמעט‬
‫ושתו‬
‫שאכלו‬
‫'לשון מה‬
‫שמלבד‬
‫בחודש‬
‫הערביים‬
‫טאש'‪ ,‬על שם 'המן בן המדתא'‪ ,‬והסבירו‪ ,‬שבאכילת ההמן טאש מקיימים‬
‫המועמדים 'המן‬
‫לקרוא לזה‬
‫שטען‬
‫'אלמוני'‬
‫אחד‬
‫אותו‬
‫עבור‬
‫יתומים‬
‫אותם‬
‫בעד‬
‫ולסייע‬
‫לעזור‬
‫בכדי‬
‫אך‬
‫לזה‪,‬‬
‫להם‬
‫מאמין‬
‫גורף‪,‬‬
‫איסור‬
‫הוא‬
‫בשבת‬
‫בטלפון‬
‫להתקשר‬
‫האיסור‬
‫האם‬
‫שאל‪,‬‬
‫מהם‬
‫‡‪„Á‬‬
‫ביום הם היו אוכלים בהחבא‪ ,‬ובתעניות של הנוצרים‪ ,‬הכל מותר‪ ,‬רק אסור‬
‫גם מצות מחיית עמלק‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אם אתם מכינים קרעפלאך‬
‫אליה כל יום‬
‫שהוא‬
‫זקנה‬
‫לסעודתלו אמא‬
‫שיש‬
‫מתקשר טאש‪.‬‬
‫להכין גם המן‬
‫כל ענין‬
‫הנישואין‪ ,‬אין‬
‫עבודה‬
‫השאלההיה‬
‫מהורעיתו לא‬
‫שכנא‬
‫התקרבו‪ ,‬ולר'‬
‫הפורים‬
‫ימי‬
‫כמעטהרי זה‬
‫השיב‪,‬‬
‫מרגישה‪.‬‬
‫איך היא‬
‫לשמוע‬
‫וקריא‪,‬‬
‫וקריא‪ ,‬ברור‬
‫לשלוח בכתב‬
‫לשלוחזה‪ ,‬יש‬
‫המתפרסמות בעלון‬
‫תשובות‬
‫בצירוף שם‪ ,‬כתובת וטלפון‪,‬‬
‫בכתב ברור‬
‫לשאלות בעלון זה‪ ,‬יש‬
‫המתפרסמות‬
‫תשובות לשאלות‬
‫עופות‬
‫עדיף שני‬
‫בשחיטת‬
‫סכנתהחתונה‪.‬‬
‫בהכנת צרכי‬
‫שזה לא‬
‫הסתכמורק‬
‫ההכנות מותר‪,‬‬
‫נפשות‪,‬כלובודאי‬
‫חשש‬
‫‪ 24) 08 - 9741115‬שעות(‬
‫·‪ „·Ï‬לפקס'‬
‫‪23.00‬‬
‫·˘‪‰Ú‬‬
‫‡„¯ ˘‪È‬‬
‫אדר‪Á"È‬‬
‫‪'‰ ÌÂÈÏ‬‬
‫וטלפון‪.‬‬
‫לחלות ולקרעפלאך‪ ,‬ועוד עיסה אחת ללקח‪,‬‬
‫באמצע אחת‬
‫צנומים‪ ,‬ועיסה‬
‫‪)08( - 9741115‬‬
‫לפקס'‬
‫בלבד‬
‫‪23.00‬‬
‫בשעה‬
‫‪ „Ú‬י"ט‬
‫יום ג'‬
‫בצירוף שם‪ ,‬כתובת עד‬
‫הקידוש‪.‬‬
‫יהיה‬
‫ולצורפן‬
‫ישנות‪ ,‬לתפרן‬
‫פרימת‬
‫עבודת‬
‫וזאת‬
‫·˘‪[ „·Ï· 23.00 ‰Ú‬‬
‫˘‪È‬‬
‫‡„¯‬
‫‪Ê"È‬‬
‫„'‬
‫‪ÌÂÈÏ‬‬
‫‪„Ú‬‬
‫‪„Ú‬‬
‫‪yaepstein@aol.com‬‬
‫למייל‬
‫או‬
‫‪08-9760654‬‬
‫]או לפקס‬
‫מעורב קרוב‬
‫חליפות בחוף‬
‫שתיהרחצה‬
‫בדבר‬
‫השני‬
‫מלבדשל‬
‫‪Â˙χ˘Ï‬‬
‫‪yaepstein@aol.com‬‬
‫[מחו"ל‪ :‬בקידומת ‪ 24( ]+ 972 - 8‬שעות)‬
‫'דומה‬
‫הראויה‬
‫רחוקעבור‬
‫נפרדחדשה‬
‫חוף אחת‬
‫לחליפה‬
‫יחדיו‬
‫כדין ספק‬
‫כאןלוישנו‬
‫החתן‪,‬שגם‬
‫השיב‪,‬‬
‫פני‬
‫על‬
‫‪ 23:00‬בלבד‬
‫בשעה‬
‫בשעהשני‬
‫כ״ב אדר‬
‫˙˘‪¯ÂȈ'Ï ˙·Â‬‬
‫למלך'‪.‬‬
‫בלבד‬
‫‪23:00‬‬
‫שניאדר‬
‫יוםכ״א‬
‫עד ה'‬
‫המוקדים(‪,‬יום‬
‫)לכללשלוח‪ ,‬עד‬
‫לשלוחניתן‬
‫ניתן פורים'‬
‫‪'ÌȯÂÙ‬ל'ציור‬
‫תשובות‬
‫ועדיף‬
‫סכנה‪,‬‬
‫בחזקת‬
‫הדרכים‬
‫כל‬
‫שהרי‬
‫נפשות‪,‬‬
‫סכנת‬
‫בליל פורים לאחר קריאת המגילה‪ ,‬קיים תנחום את דברי הרמ"א‬
‫קצת הקרוב‪,‬‬
‫וירבהלחוף‬
‫ללכת‬
‫שלא‬
‫בסעודה‪,‬‬
‫אלאישמח‬
‫בנסיעה‪,‬בלילה‬
‫להסתכןס"א)‪ ,‬שגם‬
‫(אור"ח תרצ"ה‬
‫)כאשר‬
‫"המתגיירים"‬
‫השיב‬
‫שולחן‬
‫צדקניות‬
‫לשאלותבו ערכו נשים‬
‫המדרש‪ ,‬במקום‬
‫דומהלבית‬
‫ובדרךהסמוך‬
‫ובחדר‬
‫הפרסים לשבוע זה‪:‬‬
‫ערוך עם נרות דולקות‪ ,‬היסב יחד עם שאר חובשי בית המדרש‪,‬‬
‫חמשה זוכים‪ ,‬כל אחד בספר "הגדה של פסח – ומתוק האור"‪ ,‬מאוצרו של המגיד רבי שלמה לוונשטיין שליט"א‪.‬‬

‫חידושים‬
‫עצם ומחדשים‬
‫שהרידיומא‪,‬‬
‫התורה‪,‬בעינינא‬
‫ועקירת עוסקים‬
‫כאשר הלומדים‬
‫לשמחת פורים‪,‬‬
‫דבריו קטנה‬
‫כללסעודה‬
‫ההליכה לחוף‬
‫ורעות רוח‬
‫המה הבל‬
‫במסכתא מגילה‪.‬‬
‫כדת‬
‫אביזרייהו דג"ע שחייבים לההרג על כך‪ ,‬וכן ע"ז הדרך‬
‫תורהבכלל‬
‫מעורב‪,‬שלהוא‬
‫לומר דבריו‪ ,‬החל לדרוש בענין סעודת פורים שעשאה בלילה שדינה‬
‫תנחום‬
‫של‬
‫תורו‬
‫כשהגיע‬
‫ביחס לפסקיו האחרים(‪.‬‬
‫פנה‬
‫דורש בישיבה‪,‬‬
‫תנחום‪,‬‬
‫אותומידידיו‬
‫נתן‪ ,‬אחד‬
‫חובתו‪...‬‬
‫יצא ידי‬
‫‪‰Ó‬הוא שלא‬
‫להתגייר‪,‬‬
‫שתנחוםהבא‬
‫שראהשאדם‬
‫דבריו‪,‬‬
‫פרחחשלאת‬
‫סיכם‬
‫ביותר‪,‬‬
‫שחשוב‬
‫ומדור‬
‫מדור המבול‬
‫העםשפרע‬
‫אמרו‪ ,‬שמי‬
‫שהואחושש‬
‫היאך אינו‬
‫ושאלו‪,‬‬
‫אליו‬
‫בציון‪ ,‬גם‬
‫היושב‬
‫חז"ל עם‬
‫כאשרגורלו‬
‫בדרשתך‪,‬את‬
‫לישבלקשור‬
‫רוצה‬
‫בליבו‬
‫שירגיש‬
‫השיבו‬
‫המדרש‪,‬‬
‫הלומדים‬
‫מטובי‬
‫בדיבורו‪.‬‬
‫שאינו 'עומד'‬
‫בקשרממי‬
‫הוא יפרע‬
‫אםהפלגה‬
‫יהודיה‪,‬‬
‫בבית עם‬
‫נישואין‬
‫מטרת‬
‫יענקל‪ ,‬או‬
‫קליטה'‪,‬‬
‫לקבלת 'סל‬
‫ממוני‬
‫מדובר‬
‫'כלל'‬
‫שהרי‬
‫יעמוד‪,‬‬
‫והציבור‬
‫ישב‬
‫תמיד‬
‫שהדרשן‬
‫להיות‪,‬‬
‫צריך‬
‫היה‬
‫שבעצם‬
‫תורה‪,‬‬
‫של‬
‫כדת‬
‫ובמיוחד אם בסופו של דבר הוא יקיים כמה "מצוות" רגשיות הכרוכות‬
‫בדרשתו‬
‫הדרשן שנהנה‬
‫בעמידה'‪ ,‬ועל‬
‫בחנוכה והשבח‬
‫הנהנין בישיבה‬
‫ש'ברכת‬
‫הפוסקים‪,‬‬
‫כתבו‬
‫יבשים בט"ו‬
‫בפורים‪,‬כן‪,‬פירות‬
‫ואוזני המן‬
‫סופגניות‬
‫כאכילת‬
‫באכילה‪,‬‬
‫גמור‪ .‬צריכים להיות בעמידה‪ .‬אלא‬
‫שמקשיבים‪,‬‬
‫גדול‬
‫שבח‬
‫יש‬
‫שעליהם‬
‫השומעים‪,‬‬
‫ואילו‬
‫לישב‪,‬‬
‫עליו‬
‫בשבט ומוצרי חלב בחג השבועות‪ ,‬הריהו יהודי‬
‫שהדרשן‬
‫אלא על‬
‫את נקראת‬
‫המלאכה‬
‫מפנישאין‬
‫אמרו חז"ל‪,‬‬
‫נרתעהיות וכבר‬
‫שיש לומר‪,‬‬
‫ובשעה פרחח‬
‫גומרה‪,‬שאותו‬
‫אלאשםמפני‬
‫מהותו‪,‬‬
‫שהבין‬
‫מהגיור לא‬
‫‡‪ÒÎÏ‬‬
‫שהציבור‬
‫העולם'‬
‫'מנהג‬
‫בא‬
‫ומכאן‬
‫סיים‪,‬‬
‫שהוא‬
‫שבח‬
‫מגיע‬
‫ולדרשן‬
‫נהנה‬
‫הציבור‬
‫דרשתו‪,‬‬
‫גומר‬
‫לא יכל להבטיח לו שיוכל להגיע לשמחה ולתענוג העילאי בחבטת הערבות‬
‫בישיבה והדרשן בעמידה‪ .‬אבל‪ ,‬המשיך יענקל בדבריו‪ ,‬היות וכאשר החתן דידן פותח את פיו‬
‫ואי אמירת תחנון‪ ,‬זאת משום שהוא לא נהג להתפלל בבית הכנסת בימים‬
‫בדרשה‪ ,‬כולם בגדר נהנין‪ ,‬ואף אם נלך בתר סוף הדרשה‪ ,‬שבו אומרים שבח על דרשתו זו‪,‬‬
‫לעמוד‪.‬זה של אי אמירתו‪.‬‬
‫תענוג עילאי‬
‫שאומרים תחנון‪ ,‬כך שלא היתה לו מעולם‬
‫ואבדה להם ההנאה‪ ,‬אם כן שפיר שהדרשן ישב וכולנו‬
‫נצטרךאחרים העוסקים בגיור‪,‬‬
‫למקומות‬
‫אחד מעובדי המכון הציע לו לפנות‬
‫מיד לאחר הסעודה הקטנה חזרו הלומדים לבית המדרש‪ ,‬לסוגיות שהפסיקו בהם למקרא‬
‫המשיך‬
‫אלא‬
‫נשבר‪,‬‬
‫או‬
‫נבהל‬
‫לא‬
‫ואלכס שהמטרה הברורה עמדה מולו‪,‬‬
‫מגילה‪ ,‬ורובם אף המשיכו כל הלילה בלימוד‪ ,‬לנצל את ליל פורים ללימוד מיוחד ולקיים בו‬
‫תורה'‪.‬יוכל להתגייר כיאות‪.‬‬
‫האופן בו‬
‫אחראורה זו‬
‫בחיפושיו היתה‬
‫'ליהודים‬
‫בתקופות אלו‬
‫להתגייר‪,‬‬
‫האופן‬
‫אחד‬
‫בחיפוש‬
‫‪ ÔÓÊ‬רב‬
‫ומתנות‬
‫משלוח מנות‬
‫יוכלהיום של‬
‫וקיוםבומצוות‬
‫מגילה‬
‫מקרא‬
‫אלכסשמיעת‬
‫על לאחר‬
‫עבר יום‪,‬‬
‫בבוקרו של‬
‫לעצמו‬
‫בשם ובחר‬
‫והמצוות‪,‬‬
‫התורה‬
‫שומרי‬
‫מנהגי‬
‫לסעודאת‬
‫תנחוםראה‬
‫הקודש‪,‬‬
‫בארץ‬
‫ששהה‬
‫סי'‬
‫מהרי"ב (ריש‬
‫כדברי הרמ"א‬
‫התורה‪,‬‬
‫בעסק‬
‫את ליבו‬
‫התיישב‬
‫לאביונים‪,‬‬
‫עם‬
‫מתאים‬
‫מלבוש‬
‫איזה‬
‫הידיעה‬
‫את‬
‫לו‬
‫היתה‬
‫שלא‬
‫אלא‬
‫כמותם‪,‬‬
‫מלבוש‬
‫תרצ"ה)‪" ,‬טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה‪ ,‬וסמך לדבר (אסתר ח' ט"ז)‪ ,‬ליהודים‬
‫שולים‬
‫כובע‬
‫הימים‪,‬‬
‫ודרשינן‪:‬פורים‬
‫ושמחה‪ ,‬אצלו‬
‫ולכך היה‬
‫עם‬
‫רחב פורים‬
‫ירושלמיסעודת‬
‫סוּפרתנחום את‬
‫מכן סעד‬
‫ולאחר‬
‫כלתורה"‪,‬‬
‫אורה‪ ,‬זו‬
‫משנהו‪,‬אורה‬
‫היתה‬
‫(אבה"עעם‬
‫הרמ"אסגולה‬
‫כדעתחולצה‬
‫אדומה‪,‬‬
‫כפה‬
‫בצבצה‬
‫הוריואת‬
‫עיטר‬
‫ס"א‬
‫קטיפתיתחופתם‬
‫מתענין ביום‬
‫והכלה‬
‫שמתחתיושהחתן‬
‫ראשו‪,‬שאף שנהגו‬
‫ומשפחתו‪,‬‬
‫קצרות‬
‫לבן‪,‬איןמכנסי‬
‫קצרה עם‬
‫הדין ירוקה‬
‫חליפה‬
‫טעם‬
‫חאקיזה יש‬
‫מתענין‪ ,‬ביום‬
‫עבוכלה‬
‫גרטלחתן‬
‫מתענין‪ ,‬אף‬
‫שבימים שאין‬
‫ומעליהמלבד‬
‫כיתוב‪,‬בכל זאת‪,‬‬
‫א')‪,‬‬
‫(הובאפלא‬
‫מינץשלא‬
‫במהר"מ כך‬
‫המובאהימים‪,‬‬
‫באותם‬
‫מלבושו‬
‫חתןהיה‬
‫לתענית זה‬
‫הראשון הברך‪,‬‬
‫כתומות עד‬
‫בבית‬
‫חופתם‬
‫וכלה ביום‬
‫וגרבים שהטעם‬
‫נוסף‪,‬‬
‫אחריו‪.‬‬
‫שהילדים‬
‫מענינת‬
‫לדמות‬
‫מפניהיה‬
‫רביםו')‪,‬הוא‬
‫שבמקומות‬
‫כיפור‪,‬‬
‫הולכים דיום‬
‫עוונותיהם דומיא‬
‫ונמחלים‬
‫ומחילה‬
‫מושגסליחה‬
‫שהוא יום‬
‫שם ס"ק‬
‫שמואל‬
‫ככיפורים‪.‬אלכס‪ ,‬שבכל עת הוא ניסה להתנהג כיהודי‪,‬‬
‫באורחהואחייו של‬
‫ביותרשל יום‪,‬‬
‫‪ ÔÈÈÚÓ‰‬עיצומו‬
‫ופורים‬
‫על אחד‬
‫הכנסת‬
‫הוא בא‬
‫אפרים'‪,‬‬
‫מביטה'יד‬
‫היהכדעת‬
‫עושים‪,‬בכלל‪,‬‬
‫מה ולא עד‬
‫ידעידע‪,‬‬
‫וכשלאדלא‬
‫להתפלל‪ ,‬אלא עד‬
‫שלא לשתות‬
‫לבתי תנחום‬
‫בסעודה נזהר‬
‫לפעמים‬
‫עשה‬
‫יינו‪ ,‬גם‬
‫שיפוגהוא‬
‫מתפלל‪ ,‬כך‬
‫שעשה‬
‫המתפללים‪,‬אתוככל‬
‫ברורה‪,‬‬
‫אחריו‪.‬בדעה‬
‫את אשתו‬
‫שיקדש‬
‫אותולישון בכדי‬
‫שכב מעט‬
‫הסעודה‪,‬‬
‫וכשסיימו‬
‫וככל‬
‫לשמאלו‪,‬‬
‫השני ידע‬
‫הטעםשלא‬
‫שהוא אחד‬
‫כדוגמא‪,‬‬
‫שלאבוחר‬
‫כדיןהיה‬
‫הוא‬
‫חתן‬
‫מתענין‬
‫ימינושמחמתו‬
‫ביןמינץ‪,‬‬
‫במהר"מ‬
‫לעצמושיכור‪,‬‬
‫יקדש כשהוא‬
‫החליט‬
‫אירע לו‬
‫פעם אף‬
‫אחריו‪.‬‬
‫אלכס‬
‫עשה‬
‫ועשה‪,‬‬
‫קיפץ‬
‫ֵינה‬
‫שהוא ב') שש‬
‫(תענית י"ז‬
‫שתוי למדנו‬
‫ועל אדם‬
‫בחופה‪,‬‬
‫מיושבת‬
‫כךדעה‬
‫שצריך‬
‫חופתן‪,‬‬
‫שההואביום‬
‫וכלה‬
‫שעומדהיין‪.‬‬
‫מפיגה את‬
‫שהוא‬
‫כל‬
‫על ידו‪ ,‬שהיה בעצמו בעל תשובה טרי‪ ,‬ואילו אותו בעל‬
‫כמי‬
‫לעשות‬
‫הובילו‬
‫כמוקהת‬
‫מחותנו‬
‫יחד עם‬
‫ור' שכנא‬
‫וה'זמנו'‪,‬‬
‫מהה'עיתו'‬
‫כשהגיע‬
‫שאףמנחה‬
‫תשובה‪,‬תפילת‬
‫לאחר‬
‫אלכס‪,‬‬
‫לעשות‬
‫בדעתו‬
‫החליט‬
‫עושים‪,‬‬
‫גדולה‪,‬ידע‬
‫הוא לא‬
‫רגשות‬
‫שניהם כל‬
‫של תנחום‬
‫כחרדישל יום‪,‬‬
‫מעיצומו‬
‫הרחבהמלבד‬
‫שבמגבעתו לחופה‪,‬‬
‫את החתן‬
‫תפילה‬
‫בלבו על‬
‫התעוררועברה‬
‫מובהק‪ .‬כך‬
‫השמחה לו‬
‫היה נראה‬
‫עד‬
‫עצמותיו‪,‬‬
‫מתחילתכך את‬
‫העינייםזו תדשן כל‬
‫עלששמחתו‬
‫חששו‬
‫רבות ליום‬
‫מאוד‪ ,‬בו שנים‬
‫השמחה שאצר‬
‫וכמעט‬
‫קר"ש‬
‫וכברהיד‬
‫נשארוזה‪,‬עם‬
‫ששניהם‬
‫מענינת‬
‫ויחף'‪.‬‬
‫'וכדי בזיון‬
‫נעליו הישנות‬
‫עדשלא‬
‫מוריד‪ .‬גם‬
‫שהשני‬
‫לגמרי‪,‬לפני‬
‫יתפרקו ידו‬
‫להוריד את‬
‫ואףרצה‬
‫היחוד‪,‬לא‬
‫לחדרמהם‬
‫ליכנסאחד‬
‫יוכל כי‬
‫סופו‪,‬‬
‫לבונתה‬
‫העיירה‪ ,‬על כל‬
‫ומשמנה של‬
‫מסלתה‬
‫מנינים‪,‬‬
‫השנים משלושה‬
‫שמנה למעלה‬
‫בעמידה הגדול‬
‫הציבור‬
‫בפסיעות של‬
‫בניהיה‬
‫ביותר‬
‫והמעניין‬
‫לזה‪,‬‬
‫המתינו זה‬
‫בשמו"ע‬
‫לבוא‬
‫קודש‪,‬‬
‫שבת‬
‫ערב‬
‫גם‬
‫שהיה‬
‫זה‪,‬‬
‫עמוס‬
‫ביום‬
‫טרחו‬
‫הרבים‪,‬‬
‫עיסוקיהם‬
‫שלמרות‬
‫וחלבנתה‪,‬‬
‫'עושה שלום'‪ ,‬ששניהם פסעו עוד ועוד לאחור‪ ,‬כשכל אחד רואה שהשני‬
‫מעניין הם‬
‫מאורע‬
‫עדלאיזה‬
‫המבושמת‪,‬‬
‫וכך על‬
‫בפסיעותיו‪ ,‬העלו‬
‫לשמח חתן וכלה‪ ,‬לא‬
‫יקלעו‪.‬לשמחתם‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫מבית‬
‫שיצאו‬
‫דעתםהשניים‬
‫פסעו‬
‫ממשיך‬
‫אירע‪.‬החל תנחום לחפש את הטבעת בכיסיו‪ ,‬אך‬
‫האירוסין'‪,‬‬
‫דאתרא בירך את‬
‫שהמרא‬
‫'ברכת מה‬
‫שהבחינו וראו‬
‫הילדים‬
‫לאחרשל‬
‫הרבה‬
‫כיסים‬
‫הרגשות היו‬
‫התפורות יחדיו‪,‬‬
‫שהחליפה היתה‬
‫לא‬
‫לתנחום שיש‬
‫השמחה‬
‫חליפות את‬
‫משתילהרגיש‬
‫בנויהבכדי‬
‫להתגייר‬
‫ומחמתהמבקש‬
‫מצאה‪ .‬הגוי‬
‫˘‪ ÂÚÓ‬של‬
‫מיגע‪,‬‬
‫תוך כדי‬
‫ובקטן כִּלה'‪.‬‬
‫אמירת 'בגדול‬
‫ויחפש בכולם‪,‬‬
‫בהם את‬
‫ליהודי לחפש‬
‫רבים‬
‫חיפוש עד‬
‫ולשנינה‪,‬‬
‫למשל‬
‫החל נהפך‬
‫תחנון‪,‬‬
‫הטבעת‪ ,‬ואי‬
‫הערבות‬
‫בחבטת‬
‫היה‬
‫אחרת‬
‫החופה‪,‬‬
‫הכיסים לפני‬
‫המנהג שתקנו‪,‬‬
‫להקב"ה על‬
‫נתן תנחום‬
‫ראיון‬
‫עמו‬
‫ערכו אף‬
‫לרוקןכלאתזבכלוצרוע‪,‬‬
‫המראיינים‬
‫הפרסום‬
‫שבחרודפי‬
‫שב'שבועונים'‬
‫חידושי‬
‫בכיסיו‪ ,‬דפי‬
‫הנמצאים דרך‬
‫מציאותיו‬
‫משכברשלל‬
‫המרובים בין כל‬
‫לחפש בכיסיו‬
‫עליו‬
‫ההשוואה‬
‫קבעאודות‬
‫הקלוקלות‬
‫דעותיו‬
‫הימים‪,‬‬
‫הושמעו הגיגיו‬
‫מקיף‪ ,‬בו‬
‫ה'חופה'‪,‬‬
‫זעקוגדול‬
‫שכבר בכבוד‬
‫בחייו הוזעק‬
‫הדתות‪ ,‬העיירה'‪,‬‬
‫ופוסקים‪ .‬גם 'גנב‬
‫בש"ס‬
‫תורתיו‬
‫אל קמאי‪,‬‬
‫עליו‬
‫שלראשונהנוראי‬
‫שהוא עיוות‬
‫בין זרמי‬
‫המחוללת‬
‫הצליח‬
‫לא‬
‫ובתיקים‪,‬‬
‫בכיסים‬
‫במיוחד‬
‫מחביאים‪,‬‬
‫שאנשים‬
‫דברים‬
‫לאלתר‬
‫הרבה‬
‫מיומנותו‬
‫למרות‬
‫שאין היהדות דת בין הדתות‪ ,‬אלא רק היא האמת היחידה‪ ,‬וכל הדמיונות‬
‫למצוא את הטבעת בכיסיו של תנחום‪.‬‬
‫וריק‪ ,‬וכפירה במי שאמר והיה העולם‪.‬‬
‫והבדותות האחרות‪ ,‬המה הבל‬
‫לפתע נזכר תנחום‪ ,‬שבבוקרו של יום‪ ,‬חשש שמא מחמת העיסוק במצות היום תאבד לו טבעת‬
‫‪ Ú„Â˘Î‬לאלכס שעצם היותו בן לאומה הגרמנית מעמידתו בספק 'עמלק'‪,‬‬
‫הקידושין‪ ,‬לכך חשב לשומרה במקום המשתמר‪ ,‬והוא לא מצא 'מקום המשתמר' טוב יותר‬
‫גם‬
‫לקיים‬
‫יוכל‬
‫גירותו‬
‫כדי‬
‫שתוך‬
‫חשב‬
‫אלא‬
‫לא ראה בכך שום גריעותא‪,‬‬
‫מאשר על אצבעו‪ ,‬ומשום איסור לא ילבש שבלבישת טבעת‪ ,‬סמך על דעת המחבר (אור"ח ש"ג‬
‫יתגייר‬
‫מצויה‪,‬‬
‫כמעט‬
‫שבימינו‬
‫מצות‬
‫המנהג‬
‫שאםכדאי‬
‫נוהגים כן‪,‬‬
‫אינה שאין‬
‫ואף לדעות‬
‫טבעת‪,‬‬
‫במעשה‪,‬הולכים עם‬
‫עמלקשאף גברים‬
‫מחיית המנהג‬
‫י"ח)‪ ,‬שבימינו‬
‫עמלק‪,‬בו‪.‬שבגירותו יאבד הגוי‬
‫מזרע‬
‫אחד‬
‫עוד‬
‫ישמיד‬
‫(תרצ"ובזה‬
‫ליהודי‪ ,‬הרי‬
‫ויהפוך‬
‫ח')‪ ,‬שביום הפורים יש יותר מקום להקל‬
‫שמובא ברמ"א‬
‫כשר‪.‬‬
‫יהודי‬
‫תחתיו‬
‫ויקום‬
‫שבו‪ ,‬בעיה חדשה התעוררה‪ ,‬מחמת רוב השמחה בה היה שרוי תנחום‪ ,‬נתדשנו עצמותיו והטבעת‬
‫אך‬
‫הטבעת‪ ,‬הוא‬
‫מדוע חפץ‬
‫ממושכות‬
‫שכמהדיבר‬
‫אלכס‪,‬‬
‫שניסו לקרב‬
‫‡‪ „Á‬מאלו‬
‫כמעט‬
‫למשוך את‬
‫עמוניסו בכח‬
‫מהניצבים‬
‫אתלאחר‬
‫ממקומה‪ ,‬אף‬
‫הצליחה לצאת‬
‫לא‬
‫שיחותיהם‬
‫ובמהלך‬
‫בנילאנח‪,‬‬
‫מצוות‬
‫המקיים שבע‬
‫ישאר‬
‫הצליחולמה‬
‫בגיור‪,‬‬
‫אפילו קמעה‪.‬‬
‫הצליחו‬
‫הטבעת‬
‫לשחרר את‬
‫גויאצבעו‪ ,‬אך‬
‫עצמות‬
‫לא את‬
‫לפרק לו‬
‫במיוחד‬
‫להתגייר‪,‬‬
‫מאוד‬
‫שהוא‬
‫אלכס‬
‫שכל חזר‬
‫תמיד‬
‫המרובות‪,‬‬
‫בשאלה‬
‫החתן‬
‫חרישית‪ ,‬נזכר‬
‫חפץ לה‬
‫מתיפחת‬
‫כך‪ ,‬הכלה‬
‫עלעצות‪,‬‬
‫אובדי‬
‫המזומנים‬
‫שעה‪,‬‬
‫באותה‬
‫את האמת‬
‫וריק‪,‬‬
‫שבהבל‬
‫השקרים‬
‫מקרוב את‬
‫כשהוא הכיר‬
‫אחשורוש‬
‫ומצא לפני‬
‫שהמן אמר‬
‫שלאחר‬
‫והבדותות יתכן‬
‫כבר קשה לו‪ ,‬איך‬
‫ששנים רבות‬
‫'מענינא דיומא'‬
‫קשה‬
‫כאשר‬
‫יתגייר‪,‬‬
‫אחשורוש לא‬
‫מדוע שהוא‬
‫להרוגהימים‬
‫באחד‬
‫ביהדות‪.‬‬
‫מעל‬
‫טבעתו‬
‫להוריד את‬
‫אלכס‪,‬הצליח‬
‫פלטכללוהיהודים‪,‬‬
‫ולאבד את‬
‫להשמיד‬
‫והאורתוכניתו‬
‫את‬
‫נכונים‪,‬‬
‫דבריו‬
‫העלה‬
‫יהודיים‪.‬‬
‫באותההיו‬
‫מצד אמו‬
‫וסבתו‬
‫גםידוסבו‬
‫תלמוד‬
‫שהרי‬
‫שאכן עצם‪,‬‬
‫המדשנת‬
‫קצר טובה‬
‫בירורבשורה‬
‫אחשורוש‬
‫שעה שמע‬
‫להמן‪ ,‬הרי‬
‫ליתנה‬
‫הרשע‪.‬הנתונים‪ ,‬הוא אישר‬
‫בדק את‬
‫לענינייותריוחסין‬
‫ליהודים הדין‬
‫ששנאתוכשבית‬
‫הוא קצר‪,‬‬
‫ערוךזמן‬
‫ותוך‬
‫משנאת המן‬
‫היתה גדולה‬
‫המנהגים‬
‫והביאוחלק‬
‫שהיות‬
‫הדין‬
‫שהיובית‬
‫ִקחיםדייני‬
‫כאשר‬
‫יהדותו‪,‬‬
‫לו רקאת‬
‫שמן‪,‬‬
‫מביתו מעט‬
‫לו‪ ,‬מיהר‬
‫אומריםחָרש‪,‬‬
‫קלונימוס ה‬
‫במקום‪,‬‬
‫שאחד מהפ‬
‫לאחר‬
‫יכול‬
‫הוא‬
‫כן‬
‫על‬
‫יהודי‪,‬‬
‫שהיה‬
‫ידוע‬
‫לא‬
‫ואביו‬
‫האב‪,‬‬
‫ידי‬
‫על‬
‫נקבע‬
‫והנוסחאות‬
‫וסך בו את אצבע ידו של החתן‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬במעט מאמץ 'הסיר החרש את טבעת החתן‬
‫יהדותו‪.‬‬
‫ציבורחיי‬
‫לחיותכלאת‬
‫והסגנון‬
‫הנוסח‬
‫לעצמו‬
‫החתונה‪ .‬באותה‬
‫משתתפי‬
‫יוכללרווחת‬
‫אתבוכלתו‪,‬‬
‫לקדש בה‬
‫את שיוכל‬
‫ויתנה לו'‪,‬‬
‫לבחורידו‬
‫מעל‬
‫מעשיו'דן'‪,‬‬
‫בישראל‬
‫ההודיהאברהם‬
‫בבריתו של‬
‫נכנס‬
‫שאלכס‬
‫‪¯Á‡Ï‬‬
‫ניתן‬
‫שמו שלפי‬
‫ונקראוהוסיף‬
‫ע"ה‪ ,‬הרבה‪,‬‬
‫אבינועזרתו‬
‫לקלונימוס על‬
‫בכל מילות‬
‫תנחום‬
‫שעה הודה‬
‫המור'‪,‬שיראה‬
‫למיניהם‪ ,‬כדי‬
‫הקהילות‬
‫שיתכןאחרי‬
‫להתחקות‬
‫על דן‬
‫החליט‬
‫על שם‬
‫מתקופת‬
‫הגי' מעט 'שמן‬
‫ונשאר ב'בית‬
‫אחשורוש‪,‬‬
‫אמו‪ ,‬הקשה‬
‫אבישאלתו‬
‫ליישב את‬
‫להעבירה‬
‫מעל ידו‪ ,‬בכדי‬
‫במשך לשחרור‬
‫אחשורוש‬
‫השתמש‬
‫להיכן זה‬
‫שנית'‪ ,‬ובשמן‬
‫מה'הקבץ‬
‫בקהילה בעלת‬
‫טבעתושהה‬
‫כשבועיים‬
‫ימשך‪.‬‬
‫ליבו‬
‫בתולותבעיניו‪,‬‬
‫ימצא חן‬
‫הרשע‪.‬נהנה מהאוירה החמימה והנעימה‪ ,‬היאך קיבלוהו כולם ב'שלום‬
‫להמןאחד‪,‬‬
‫סגנון‬
‫לחזור‬
‫אם צריך‬
‫הסתפק הרב‬
‫היאהאירוסין‪,‬‬
‫למעשה‬
‫שהיה בין‬
‫לבבי‪ ,‬הרב‬
‫הְפסֵק'‬
‫עליכם'ה' ֶ‬
‫עקב‬
‫הנעימה‪.‬‬
‫להרגשתו‬
‫הוסיפה‬
‫האירוסין גם‬
‫ברכת לגימה'‬
‫ה'גדולה‬
‫כאשר‬
‫הכלה‪,‬‬
‫תנחום את‬
‫קידש‬
‫משומנות‬
‫בידים‬
‫דן ההלכה‪,‬‬
‫התארח את‬
‫כדת של תורה‬
‫ולאחר‬
‫ולברך‪,‬‬
‫כאשר גם‬
‫אחר‪,‬‬
‫סגנון‬
‫בעלת‬
‫בקהילה‬
‫שהכריעמכן‬
‫שלאחר‬
‫בשבועיים‬
‫העיירה‬
‫והתמדת בני‬
‫הלכה יחד עם כל‬
‫בדקדוק במקום‪,‬‬
‫וכל אלו שהיו‬
‫והמרא דאתרא‬
‫של ההורים‬
‫התורה‪,‬‬
‫הנפלאות‪,‬‬
‫מעלותיהם‬
‫הרבהאת‬
‫לשמחתםמצא‬
‫בה הוא‬
‫ששמחו מרחוק‪.‬‬
‫ממקום למקום ומעיר לעיר‪ ,‬לידע ולהכריע לאיזו קהילה ברצונו‬
‫וכך הלך‬
‫להצטרף‪.‬של תנחום בחתונה היתה‪ ,‬בדין מחיית עמלק‪ ,‬בה הוא חקר האם הוא מצוה 'שלא יהיה‬
‫דרשתו‬
‫מצוה‬
‫מהגוי‪ ,‬או שיש‬
‫שמשום ידי‬
‫שליחות ואפילו על‬
‫לקהילתכן גם על‬
‫אפשר לעשות‬
‫עמלק בעולם'‪ ,‬ואם‬
‫הזכירה לו‬
‫'זכרוןידייעב"ץ'‪,‬‬
‫ממסעותיו כןהגיע‬
‫·‡‪„Á‬‬
‫של‬
‫המצוה‪,‬‬
‫כידלקיים‬
‫המצוותניתן‬
‫בכל ידי שליח‬
‫אולי על‬
‫פרחחועל כן‬
‫אותועמלק'‪,‬‬
‫יהרגו את‬
‫'שלוחועם‬
‫מדיןויחד‬
‫הגרוע‪,‬‬
‫דמיונו‬
‫שהיקל‬
‫'שישראל את‬
‫נשכחות‪,‬‬
‫בשליחות‬
‫גם‬
‫אזי‬
‫שבגופו'‪,‬‬
‫כ'מצוה‬
‫שהוא‬
‫תאמר‬
‫ואם‬
‫אפשר‪.‬‬
‫אי‬
‫גוי‬
‫ידי‬
‫על‬
‫אבל‬
‫כמותו'‪,‬‬
‫אדם‬
‫זאת הקפיד מאוד על מנהגים הקשורים לאכילה וכדומה‪ .‬דן שהגיע לאותה‬
‫במכילתא‬
‫מעמלק‬
‫מקבלים‬
‫שנפסק‬
‫ואמר‪,‬‬
‫אפשר‪.‬‬
‫אי‬
‫כדאיתאמאוד על‬
‫מקפידים‬
‫גרים זו‬
‫קהילה‬
‫שאיןשבני‬
‫וראה‪,‬‬
‫שלמרותהבין‬
‫הפורים‪,‬‬
‫והוסיףימי‬
‫לקראת‬
‫קהילה‬
‫באופןיש‬
‫וגיירוהו‪,‬‬
‫בית דין‬
‫הערים על‬
‫החלעמלקי‬
‫היום‪ ,‬אותו‬
‫במצוותי"א)‪ ,‬אם‬
‫וצדדיים (כי תצא‬
‫שולייםב') ותנחומא‬
‫(בשלח עמלק‬
‫מנות‬
‫משלוח‬
‫ממצות‬
‫דברים‬
‫עמלק‪,‬‬
‫הוא מחה‬
‫מנותגירותו‬
‫במשלוחי בעצם‬
‫מרביםשל מחיה‪ ,‬כי‬
‫כבר כל דין‬
‫ואין עליו‬
‫ומעוצבגירות‪,‬‬
‫שכתבו שגירותו‬
‫שלאאתנשאר‬
‫וכמעט‬
‫כאשר‬
‫ביותר‪,‬‬
‫מפואר‬
‫משמע‬
‫ברק‪ ,‬וכן‬
‫תורה בבני‬
‫הכל למדו‬
‫של המן‬
‫אך בניו‬
‫לאביונים‪,‬שבני‬
‫וסנהדרין צ"ו ב'‪,‬‬
‫לתת נ"ז ב'‬
‫בכדי מגיטין‬
‫והוכיחו כן‬
‫הקפדתם‬
‫ברבים‬
‫ידועה‬
‫מעל‬
‫מתנות‬
‫בידם‬
‫רחמנא‬
‫מילתא דאמר‬
‫ב')‪" ,‬כל‬
‫(תמורה ד'‬
‫על דרך דברי‬
‫מחייתמועילה‬
‫במצוותוגירות זו‬
‫מהרמב"ם‪ ,‬ויתכן‬
‫)תר"צ י"ז(‬
‫הרמ"א‬
‫דברי‬
‫אבייבקיום‬
‫ומהדרים‬
‫עמלק‪,‬‬
‫הגדולה‬
‫לא תעביד‪ ,‬אם עביד מהני" [אלא שיש לציין‪ ,‬שרבים מגדולי האחרונים חולקים על יסוד זה‪,‬‬
‫המן‪,‬‬
‫של‬
‫שמו‬
‫את‬
‫ומזכירים‬
‫במגילה‬
‫כשקוראים‬
‫להכות‬
‫המנהג‬
‫אודות‬
‫וסוברים שאף אם הערים ונתגייר‪ ,‬אין גירותו גירות ועדיין נידון כגוי‪ ,‬וכן גם נראה שדעת‬
‫העמלקי]‪ .‬על שם אחד מצאצאי היעב"ץ‪,‬‬
‫שביהכנ"ס הנקרא‬
‫ובמיוחד טענתם היא‪,‬‬
‫המכילתא ממעשה שדוד הרג את בן‬
‫הגר על אביו‪ ,‬ה'חכם צבי'‪ ,‬שהיה מכה ברגלו‬
‫היעב"ץ‬
‫עליהם לעשות כפי שכתב‬
‫כמנהג אותם ימים‪ ,‬שהשומעים היו מקשים על הדרשן‪ ,‬ובמיוחד בדרשת נישואין‪ ,‬שאלו אחד‬
‫לחשוש‬
‫נזהרו‬
‫ולא‬
‫המן‪,‬‬
‫של‬
‫שמו‬
‫את‬
‫שהזכירו‬
‫פעם‬
‫לדעותבכל‬
‫בסנדלו‬
‫וטופח‬
‫ש'אם עביד מהני'‪ ,‬מה הדין באחד שאביו ואמו היו 'גרים עמלקים' והתעורר‬
‫מהנוכחים‪,‬‬
‫שמיעת‬
‫מחייתאת‬
‫ומונעים‬
‫שמבלבליםאתהרבה‬
‫שכרם‬
‫שיצא‬
‫הפמ"ג‬
‫לדברי‬
‫עמלק שבו'‪.‬‬
‫עצמו מדין‬
‫בהפסדם‪,‬לו מצוה להרוג‬
‫כדת‪' ,‬האם יש‬
‫היתה‬
‫גירותם‬
‫ספק אם‬
‫לו‬
‫במקלו‬
‫מצוייד‬
‫(ח"אכלסי'אחד‬
‫ובזקניהם‪,‬‬
‫תנחום‪ ,‬אלא‬
‫המגילה כדין‪,‬‬
‫מצוות‬
‫לקיים‬
‫באשניתן‬
‫שנ"ז)‪,‬‬
‫בנעריהם בתשובות‬
‫הקפידושל הרשב"א‬
‫שלפי חידושו‬
‫השיבו‬
‫עד‬
‫הכן‪,‬‬
‫כולם‬
‫עמדו‬
‫המגילה‬
‫קריאת‬
‫תחילת‬
‫ועם‬
‫אחרים‪,‬‬
‫הרעשה‬
‫וכלי‬
‫'ובערת הרע מקרבך' על ידי גוי‪ ,‬ואם נאמר שמצוות מחיית עמלק היא מדין ובערת‪ ,‬אין הכי נמי‬
‫מועילהכולם‬
‫הריעו‬
‫מוזכר‬
‫'ספקשבו‬
‫בפסוק‬
‫קורא רק‬
‫שהבעל‬
‫שבשעה‬
‫גירות‬
‫המן‪,‬בכלל‬
‫ספק אם‬
‫ספיקא'‪,‬‬
‫התחילשיש לו‬
‫עצמו‪ ,‬במיוחד‬
‫שיהרוג את‬
‫צד לומר‬
‫שיש‬
‫שיכלו‬
‫שמועיל‪,‬ככל‬
‫ובפיצוצים‬
‫ובפיהם‪,‬אםבכלים‬
‫ברגליהם‬
‫והצליחו‪ .‬אבל היות והרשב"א לא‬
‫ספק בגירותם‪.‬‬
‫עדיין יש‬
‫תמצא לומר‬
‫עמלק‪ ,‬ואפילו‬
‫של‬
‫בהעדר רב‬
‫החינוךלהם‪,‬‬
‫שכתבהציק‬
‫הגובר‬
‫בקהילה‪,‬‬
‫השנים‬
‫חייבים‬
‫שרק זכרים‬
‫והרעש כפי‬
‫על ישראל‪,‬‬
‫הזקניםזוהי מצוה‬
‫התרבוובפשטות‬
‫במצוה זו‪,‬‬
‫·‪ ͢Ó‬דבריו‬
‫אמר‬
‫האמצעי‬
‫הראשון‬
‫להכות‬
‫ראשי‬
‫לקהילה‪,‬‬
‫שזו‬
‫אלא בהכרח‬
‫ב'המן'מנשים‪,‬‬
‫רקמצוה זו‬
‫זכות‬
‫שיששתמנע‬
‫וקבעו‪,‬מדוע‬
‫הקהל ובערת‪,‬‬
‫מצד מצות‬
‫ישבו ואם‬
‫ולא נשים‪,‬‬
‫בה‪,‬‬
‫להרגיש‬
‫העם‬
‫ה'המן'‬
‫נחשב‬
‫ממה מה‬
‫מחמתכן‪,‬ספק‬
‫והאחרון‪ ,‬אך‬
‫חלילה‬
‫ישראל‪,‬‬
‫כלהוא‬
‫נהגודאם‬
‫האמצעי‪,‬עצמו‪,‬‬
‫אחד להרוג את‬
‫לאותו‬
‫נפשך אין‬
‫ישראל‪ ,‬ועל‬
‫מצוה על‬
‫בתורת‬
‫בודאי‬
‫שהם‬
‫השני‬
‫בכל‬
‫ואי‬
‫לאישראל‪,‬‬
‫אלא רק‬
‫עמלקי‪,‬‬
‫האחרון‪,‬הורג‬
‫שלפניכשעמלקי‬
‫והאחדכל מצוה‬
‫עמלקי‪ ,‬אין‬
‫מלבדהוא‬
‫ה'המנים'‪,‬ואף אם‬
‫שיהרוג עצמו‪,‬‬
‫המן‬
‫ספק‬
‫האמצעי‪ .‬הישראל שבו ויהרוג את הצד העמלקי שבו‪ ,‬כי אין מציאות שיהיו שניהם‪,‬‬
‫לומר שיבא צד‬
‫אפשר‬
‫עצמו!בבית הכנסת‪ ,‬השכיחה מהציבור את עיקר מצות‬
‫שהיתה‬
‫העליזהלהרוג‬
‫‪‰¯È‡‰‬חלילה לו‬
‫על כן‬
‫מהדור שכבר‬
‫העיירהרבים‬
‫מבניכאשר‬
‫המגילה‪,‬‬
‫וקריאת‬
‫ערבית‬
‫הערב‪,‬‬
‫המהרי"ל‬
‫היו על דעת‬
‫הסתמכו‬
‫היום‪ ,‬רבים‬
‫במצוות‬
‫תפילתדמצוה‬
‫שהואהטירדה‬
‫מחמת רוב‬
‫לזמןויתרו‪,‬‬
‫סמוךלא‬
‫בקהילה‬
‫הפורים פורים‬
‫אופן על‬
‫הקדושה‪,‬אתובכל‬
‫נ"ו)‪,‬התורה‬
‫(סי' את‬
‫בתשובותיושמר‬
‫לא כל כך‬
‫'מנחה‬
‫בערש"ק עד‬
‫סעודת‬
‫שיכולים להתחיל‬
‫בהפקת‬
‫המגילה‪,‬‬
‫ולאורך כל‬
‫משחית‪,‬‬
‫מצויידים‬
‫של‬
‫עסקו מעשהו‬
‫סיפרו את‬
‫קריאתהחתונה‪,‬‬
‫שקיימוה לאחר‬
‫העיירה‪,‬‬
‫בכליברוב בתי‬
‫הסעודה‬
‫באו ובמהלך‬
‫הםקטנה'‪,‬‬
‫שמחה ביום שמחת ליבו‪ ,‬שתתורץ לו שאלתו משכבר‬
‫שיתווסף לו‬
‫שבזכות זה‬
‫תנחום‪ ,‬איך‬
‫עמלק‪.‬‬
‫זכה מחית‬
‫מצות‬
‫ענק‪ ,‬לשם‬
‫פיצוצי‬
‫ֶען'*‬
‫בכניסה'נֶערְוְו‬
‫אחד שיש לו‬
‫אודות אותו‬
‫בענין חידושו‬
‫המגילהדנים‬
‫כאשר רבים‬
‫אחשורוש‪,‬‬
‫הימים אודות‬
‫לבית‬
‫רבתית‬
‫התגוששות‬
‫החלה‬
‫קריאת‬
‫תחילת‬
‫‪˙‡¯˜Ï‬‬
‫הכנסת‪,‬עמלקי‪.‬‬
‫שהוא‬
‫התברר שרבים הם באי בית הכנסת שבאו למאורע גדול זה של‬
‫בקנה‬
‫מקוםעולה‬
‫ה'חתן'‪ ,‬היאך‬
‫שששאל‬
‫בחתונה‪,‬‬
‫ה'בדחן'‬
‫חידושו‬
‫שהוסיפו לספר‬
‫היו גם‬
‫לכולם‪.‬‬
‫לאאתהיה די‬
‫ועקב כך‬
‫הרשע‪,‬‬
‫שלשלהמן‬
‫למיחויאתשמו‬
‫הרעשה כבדה‬
‫וכשניסה‬
‫החיצונייצא'‪.‬‬
‫למפרע לא‬
‫המגילה‬
‫שהנשים'הקורא‬
‫דברי המשנה‬
‫הוא' עם‬
‫באותההדין‬
‫אחד‬
‫של עזרת‬
‫החדר‬
‫יוותרואתעל‬
‫דהוא‪,‬‬
‫'ונהפוךמאן‬
‫של הציע‬
‫שעה‬
‫ְט‬
‫היא‪ ,‬ש'פּוּנְק‬
‫שהתשובה‬
‫מאחורי הבדחן‪,‬‬
‫תורה‪ ,‬השיבו‬
‫כדת של‬
‫לטובתבדין זה‬
‫הנשים‪ ,‬לפלפל‬
‫החתן‬
‫העזרה‪,‬‬
‫הפשוטה של‬
‫בחלק הפנימי‬
‫המחיצה‬
‫ויתרכזו‬
‫הגברים‪,‬‬
‫שמכח‬
‫משום‬
‫לאזאת‬
‫יצא'‪,‬‬
‫ש'הקורא למפרע‬
‫'ונהפוך הוא' נקבע‬
‫בגלל דין‬
‫ְט'*‪ ,‬רק‬
‫פַאקֶע‬
‫לראות‬
‫יוכלו‬
‫שמשםלאהם‬
‫הקריאה‪ ,‬למרות‬
‫לשמוע את‬
‫יוכלו‬
‫במקוםרבו‬
‫אחד‬
‫למפרע‪ ,‬כל‬
‫שאףהמגילה‬
‫יקרא את‬
‫הפוך‪ ,‬ואם‬
‫במצב של‬
‫ישראל הם‬
‫'ונהפוך הוא'‪ ,‬כל‬
‫חייבות‬
‫שהנשים‬
‫בצידו‪,‬‬
‫וטענתו‬
‫עמלק'‪,‬‬
‫מ'מעשהביתמחיית‬
‫מאומה‬
‫ונהפוך‬
‫את דין‬
‫המןלחזק‬
‫מחייתבשביל‬
‫כסדרה‪ ,‬על כן‪,‬‬
‫ישמענה כאילו‬
‫בכלהוא'‬
‫'ונהפוך‬
‫בקריאתבמצב של‬
‫שהוא‬
‫משורש‬
‫שהוא‬
‫היאממצות‬
‫פטורות‬
‫זאת הם‬
‫המגילה‪,‬‬
‫כדי שהיא תשמע באוזני השומעים‬
‫למפרע‪,‬‬
‫ולא‬
‫כסדרה‬
‫המגילה‬
‫את‬
‫לקרוא‬
‫עמלק‪ ,‬על כן‬
‫הוא‪,‬‬
‫וזאתישמשום שנשים אינם בתורת מלחמה‪.‬‬
‫כסדרה‪.‬‬
‫כלמפרע ולא‬
‫רבה‪ ,‬הגברים שנשותיהם היו באותה העת בעזרת הנשים‪,‬‬
‫היתה‬
‫‪‰Ó‰Ӊ‬‬
‫איך‬
‫היום‪,‬‬
‫מאורעות‬
‫על‬
‫ושמח‬
‫שש‬
‫הוא‬
‫כאשר‬
‫ביתו‪,‬‬
‫ובני‬
‫מרעיו‬
‫עם‬
‫יקותיאל‬
‫ישב‬
‫העת‬
‫באותה‬
‫הורו להם שלא להתפנות ממקומם הקבוע להם זה שנים‪ ,‬במיוחד שכל‬
‫שלם‪.‬‬
‫מאורע‬
‫אלא שנהיה מכך‬
‫ולא עוד‬
‫בפורים‪,‬‬
‫לתנחום‬
‫שהצליח‬
‫השנה‬
‫משתתפים כל‬
‫שאינם‬
‫פרחי‪,‬‬
‫להנשאארחי‬
‫בסיפוריו‪ ,‬מיני‬
‫מחמת כל‬
‫לגרוםהיתה‬
‫הפינוי‬
‫סיבת‬
‫הקדים‬
‫יקותיאל‬
‫שאם שאלתו‬
‫טענו‪ ,‬על ידי‬
‫הענינים‪ ,‬היאך‬
‫השתלשלות‬
‫המרעים את‬
‫וכששמעו כל‬
‫כבר באו‬
‫אותםשלאלו‬
‫האחרים‬
‫הכנסת‪ ,‬ואילו‬
‫בבית‬
‫בתפילות‬
‫שהם‬
‫עמלקאיך‬
‫במחיית ואביו‪,‬‬
‫שחיובם של תנחום‬
‫המקום‪,‬ולתמימותו‬
‫ללעוג לישרותו‬
‫לפנותהמסובים‬
‫נישואיו‪ ,‬החלו‬
‫תנחום את‬
‫עולה‬
‫את‬
‫עבורם‬
‫יש‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫לבית‬
‫מושמים ללעג ולקלס בעיני הכל‪ ,‬ולא נרגעו עד שהגיעו למסקנה רחוקה‪ ,‬שמחמת תמימותם של‬
‫בשמיעת‬
‫על זכות הנשים‪ ,‬ובכלל הוסיפו לטעון‪ ,‬מה רע שהנשים יסתפקו‬
‫תנחום וחבריו‪ ,‬באה עלינו כל הצרה‪ ,‬ששכנינו הגויים שונאים אותנו ומחפשים לפגוע בנו‪.‬‬
‫מחיית עמלק‪.‬‬
‫לתפילת ליל שבת קודש‪ ,‬הגיעו יקותיאל וחבריו ובסיום התפילה פרסמו את דעתם הרעה הזו‬
‫שהיה‬
‫נטפלזר‬
‫והויכוחים‪,‬‬
‫הקולות‬
‫שההרעשה‬
‫חושב‪,‬‬
‫למקום‬
‫עלינו‪,‬‬
‫הצרות הבאים‬
‫היהשכל‬
‫אליהם‪,‬‬
‫נקלע וזעק‬
‫זקן אחד‪,‬‬
‫אליהם‬
‫את דבריהם‪,‬‬
‫‪˙ÓˆÂÚÓ‬כשומעו‬
‫ברבים‪.‬‬
‫הגויים‪,‬שאין‬
‫על חבל‬
‫המתפללים‪,‬‬
‫באותה‬
‫של המן‬
‫מחמת שמו‬
‫עלהםהזכרת‬
‫הרבה‬
‫חשבועל כולנו ואף‬
‫שעהוחביבים‬
‫אהובים‬
‫החלה‪ .‬ואביו‬
‫ואדרבה תנחום‬
‫ליצנותם‪,‬‬
‫בוודאי שהיה מכריע לטובת הגברים‪ ,‬ואילו‬
‫שאילו‬
‫ממההכנסת‪,‬‬
‫בבית‬
‫היה‪,‬וחבריו‪.‬‬
‫יקותיאל‬
‫שאוהבים את‬
‫רביותר‬
‫לטובת‬
‫חשבוהוא‬
‫הכנסת‪,‬‬
‫דבריבבית‬
‫היהאתרב‬
‫טענו‪,‬‬
‫רבנו‪,‬‬
‫מכריעילמדנו‬
‫היהואמר לו‪,‬‬
‫כמגזים‪,‬‬
‫אותו הזקן‪,‬‬
‫שאילושמע‬
‫התשחורת‬
‫האחרים מבני‬
‫כשאחד‬
‫הנשים‪.‬‬
‫התינח שאנו מעריכים את ר' שכנא ותנחום בנו‪ ,‬בזכות תורתם ועמלם הרב בתורה‪ ,‬וישרותם‬
‫תמיד רב‪ ,‬אבל אם הרב היה‬
‫צריך‬
‫הכנסת‬
‫שכנינושבית‬
‫שאףואמר‪,‬‬
‫אך דן‬
‫נעמד‬
‫·‡‪ ‰˙Â‬שעה‬
‫זאת‪.‬‬
‫מנין לך‬
‫הערלים כן‪,‬‬
‫והמיוחדת‪,‬‬
‫הרבה‬
‫התרגומים‪.‬‬
‫מהמגילה‬
‫הפוריםספקו‬
‫להכריע את‬
‫הייתיכול‬
‫הואאםהיה‬
‫בדבר‪,‬‬
‫מלבד כל‬
‫עםהתרגומים‪,‬‬
‫המגילה עם‬
‫ללמוד את‬
‫מנצל את ימי‬
‫הזקן‪,‬‬
‫מסופקלו אותו‬
‫ענה‬
‫הפירושים הנפלאים והמטמונים היקרים שהיית מוצא בה‪ ,‬היית מוצא גם מקור לדברי אלו‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful