‫אוסמורגולרציה ובקרת משק מים‬

‫כאשר בוחנים היבטים של אוסמורגולציה מטבע הדברים יש עניין רב בבדיקת התהליכים בתנאי עקה‬
‫קיצוניים כי אז הם באים למבחן אמיתי ואז גם פועלת הסלקציה להתאמה לתנאי בית הגידול‪.‬‬
‫הסביבה האידיאלית לבחינה היא הסביבה המדברית שהיא סביבה יבשתית קיצונית המציבה הרבה‬
‫מאוד אתגרים בפני בעלי החיים‪ :‬עומס חום‪ ,‬מחסור במים ומגבלות מזון‪.‬‬
‫במדבר יש חום גבוה מצד אחד אבל מצד שני יש טמפרטורות נמוכות מאוד בלילה‪ .‬לכן צריך להיות‬
‫טווח רחב של טמפרטורות שבע"ח מסתגל אליו‪ .‬כמויות המים והמזון הן לרוב מוגבלות ויש אי סדירות‬
‫בהופעת המים והמזון‪ ,‬לכן צריכה להיות הסתגלות לכמויות מזון ומים משתנות‪ .‬המזון הוא משאב‬
‫מוגבל בסביבה והוא מוגבל גם בכמות וגם באיכות‪ .‬לכן צריכות להיות התאמות אבולוציוניות לניצול‬
‫יעיל של מזון‪.‬‬
‫אסטרטגיות להתמודדות עם עקת המדבר‬
‫‪ .1‬הימנעות‪ -‬בצורה זו אין צורך לפתח מנגנוני התמודדות ספציפיים‪ .‬למשל מכרסם שחי‬
‫במחילה ומנצל סביבות ייחודיות בהן שוררים תנאי מיקרואקלים מתאים‪ -‬מתחת לאבן או‬
‫במחילות‪.‬‬
‫‪ .2‬התמודדות‪ -‬בע"ח גדולים יותר‪ ,‬שלא יכולים להיות במיקרואקלים מסוים חייבים להתמודד‪.‬‬
‫‪ .3‬השלמה‪ -‬בעל חיים שלא יכול לפעול בשניים הראשונים מוותר על פרמטר פיזיולוגי כלשהו‪-‬‬
‫ויתור על ויסות כמות מים‪ ,‬חוסר תנועה וכל התאמה לתנאים סביבתיים‪.‬‬
‫אחד הגורמים החשובים לבחירה בין האסטרטגיות הוא גודל הגוף‪:‬‬
‫קטנים‪ :‬בעלי חיים קטנים יכולים למצוא סביבה בה שורר מיקרואקלים המתאים להם‪.‬‬
‫גדולים‪ :‬אצל בע"ח גדולים מסת הגוף הגדולה מאפשרת התמודדות מוצלחת עם חלק גדול מהעקות‪.‬‬
‫בעל חיים גדול כמו הגמל‪ ,‬בתנאים מסוימים של עומס חום קיצוני‪ ,‬מוותר על רגולציה של טמפרטורת‬
‫הגוף ומאפשר לה לעלות עם טמפרטורת הסביבה וזה מקנה יתרון עצום בחסכון במים‪ .‬אגירת חום‬
‫שכזו אפשרית רק בבעל חיים גדול‪ ,‬בבעל חיים קטן זה עלול לגרום להיפרתרמיה‪.‬‬
‫בינוניים‪ :‬בעלי החיים הבינוניים מצויים בבעיה‪ -‬הם לא יכולים להימנע מהתנאים כמו הקטנים‪ ,‬אך אין‬
‫להם מסת גוף גדולה שמאפשרת התמודדות‪ .‬אחת הדוגמאות הבולטות בהקשר הזה הוא העז‬
‫הבדואית‪ .‬אחת היכולת שמאפשרות התמודדות היא יכולתה של העז לעמוד ‪ 4‬ימים ויותר ללא מי‬
‫שתייה למרות תנאי המדבר הקשים‪ .‬כאשר נבחנו המנגנונים התברר שאחד האמצעים להתמודדות‬
‫הוא קיום נפח מים גדול בגוף שניתן לנצלו לאורך זמן‪ ,‬זאת בניגוד לבעלי חיים שפיתחו התאמות‬
‫למניעת איבוד המים‪ .‬כלומר העז כן מאבדת מים אבל היא עושה זאת מנקודת התחלה מאוד גבוהה‬
‫ולבסוף היא מגיעה לאחוז מים נורמאלי אצל יונקים‪ -‬בערך ‪ .64%‬לא נקרא לזה אגירת מים כי‬
‫השתייה לאחר ‪ 4‬ימים היא לא לצורך אגירה אלא לצורך פיצוי על מה שאבד‪ .‬כאשר העז כן מגיעה‬
‫למקווה המים היא מסוגלת להחזיר לעצמה כמות מים גדולה תוך זמן קצר מאוד וזה יתרון נוסף שלה‬
‫במדבר‪ ,‬בו השהייה במקווי המים מציבה סיכון של טריפה‪.‬‬
‫השוואת התאמות של יונקים לתנאי דהידרציה‪:‬‬
‫הגמל‪ -‬גם לאחר כשבועיים של דהידרציה ואיבוד של ‪ 17%‬מנפח המים בגופו הוא עדיין ממשיך‬
‫לאכול ושומר על המסה היבשה‪ .‬לגמל יש התאמות המונעות איבוד מים והנפח הזה אובד לו תוך‬
‫שבועיים‪.‬‬
‫עז בדואית‪ -‬בעז הבדואית יש ירידה קטנה בלבד במסה היבשה ובכמות המזון שהיא אוכלת אך ירידה‬
‫של ‪ 30%‬במסת המים‪ .‬משך הדהידרציה הוא גם גורם חשוב‪ ,‬לעומת הגמל שמאבד ‪ 17%‬בשבועיים‪,‬‬
‫העז מאבדת ‪ 30%‬ב‪ 4-‬ימים‪ ,‬כי יש לה פחות התאמות למניעת איבוד מים‪.‬‬

‬האדם לא‬ ‫מסוגל לדהידרציה גדולה ותהיה היפרתרמיה‪ .‬אצל הבקר הלא מדברי‪ .‬הוא מספק פי שניים מים לכל גרם מאשר פחמימות‪ .‬למשל חסה יכול לסבול ממחסור‬ ‫אנרגטי כללי ומחסור בחלק מאבות המזון‪.‬‬ ‫בקר שלא מותאם למדבר‪ -‬יכול לאבד ‪ 16%‬ממסת המים‪ .‬בעז איבוד הדם הוא באותו שיעור‬ ‫כמו שאר נוזלי הגוף כלומר אין מנגנונים מיוחדים לשימור הדם‪ .‬איבוד המים הזה יקרה מאוד מהר‪.‬כלומר יש סלקטיביות במקורות המים שהולכים‬ ‫לאיבוד ולגמל יש אמצעים לשימור המערכת הווסקולארית‪ .‬מאזן המים החיצוני הוא בין האורגניזם לחוץ‪ .‬הפחמימות והחלבונים נותנים אותה כמות‬ ‫אנרגיה והשומן נותן פי שניים מהם‪ .‬‬ ‫אחד ההסברים לממצאים אלה הוא התנהגות המערכת הווסקולארית‪ -‬נפח הדם‪ .‬אצל אדם שיעור איבוד הנפח מהמערכת הווסקולארית גדול מהאיבוד הכללי‪.‬‬ ‫למשל באבטיח אחוז המים הוא ‪ .‬מאזן מים הפנימי הוא‬ ‫איזון בין ארבעת המדורים הראשונים‪ .1‬שינויים בנפח של הנוזל החוץ והתוך תאי‬ ‫‪ .‬בגמל היכולת לשמור את המים נובעת‬ ‫מריכוז גבוה של חלבוני דם שמעלה את הלחץ הקולואיד‪-‬אוסומוטי‪ .‬אבל גם אחוז דומה מהחומר החי‪ .‬‬ ‫‪ .‬המקור הטוב ביותר למים מטבוליים‬ ‫הוא שומן‪ .‬שימוש במים מטבוליים הוא‬ ‫חלק ממנגנוני הסתגלות של בעלי חיים מדבריים‪ .‬‬ ‫בקרת משק מים מושתתת על מספר גורמים‪:‬‬ ‫‪ .31%‬כאשר צורכים מזון שיש בו הרבה מים יש בו גם ערך‬ ‫אנרגטי נמוך‪ .‬אצל גמל שיעור‬ ‫איבוד נפח הדם נמוך יותר מאיבוד נוזלים הכללי‪ .‬אצל‬ ‫אדם איבוד המים הזה קורה מהר מאוד‪ .‬יש בעלי חיים שיכולים להתקיים כמעט‬ .‬בע"ח שאוכלים מזון עם הרבה כמויות מים‪ .‬אך היא יכולה לשרוד גם לאחר איבוד‬ ‫של ‪ 30%‬מנפח הדם‪ .‬בדומה‬ ‫לאדם‪ .‬‬ ‫בקרת משק מים‬ ‫מדורי המים השונים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המדור התאי‪ICF -‬‬ ‫מדור בין‪-‬תאי‪ISF -‬‬ ‫פלסמת הדם (המדור הווסקולארי)‪PV -‬‬ ‫חוץ הגוף‪ -‬כולל את מערכת העיכול‬ ‫כאשר מדברים על מאזן מים יש להבחין בין מאזן מים פנימי למאזן מים חיצוני‪ .‬בחימצון גרם של כל אחד‬ ‫מאבות המזון מתקבלת כמות אנרגיה שונה‪ .2‬מזון‪ -)33%( performed water-‬תכולת המים שנמצאת במזון עצמו או לחות שנספחה אליו‪.‬בחימצון גרם של כל אחד‬ ‫מאבות המזון נוצרת כמות אחרת של מים מטבוליים‪ .2‬שינויים באוסמולריות של הנוזל החוץ והתוך תאי‬ ‫‪ .1‬שתייה (‪ 47%‬מצריכת המים באדם בריא ללא מאמץ מיוחד)‬ ‫‪ .‬אפילו תוך מספר שעות בתנאי עומס חום כבד‪ .3‬תחושת צמא‬ ‫אפיקי קליטת מים‬ ‫‪ .‬כלומר אם מסתכלים על כמות המים שמתקבלת מכל‬ ‫יחידת אנרגיה יוצא שבערך מכל אבות המזון זה אותו הדבר‪ .‫אדם‪ -‬יכול לאבד ‪ 7%‬ממסת המים תוך מספר ימים ותוך כך מאבד גם הרבה מהמסה היבשה‪ .‬המדור שמתווך בין‬ ‫החוץ לסביבה הוא המדור הווסקולארי שמזין איברים שבאים במגע עם הסביבה‪.‬כי כפי שראינו האיבוד הכללי של המים לא חייב להיות‬ ‫פרופורציוני לאיבוד בכל המדורים‪ .‬אם האדם היה מתמודד עם תנאי המדבר איבוד המים‬ ‫הזה היה קורה תוך מספר שעות ולא ‪ 4‬ימים או שבועיים כמו אצל הגמל והעז‪.3‬מים מטבוליים (‪ -)14%‬מים שנוצרים כתוצאה מחמצון חומרי מזון‪ .

‬אבל אם לחות האוויר גדולה אז סביר שיש גם מקורות מים זמינים ואז לא צריך לנצל זאת‬ ‫למים מטבוליים‪ .‬‬ ‫הגמל מנסה אמצעים אחרים לצמצום איבוד המים לסביבה‪:‬‬ ‫‪.‬אלה הם בדרך כלל‬ ‫מכרסמים שנמצאים במחילה בעלת מיקרו אקלים מוגדר‪.‬רק כאשר יש מחסור קיצוני במים‪.4‬‬ ‫מעט מאוד הזעה‬ ‫הגמל הוא בעל החיים היחידי בעל ריריות אף שסופגות מים כך שהאוויר שעוזב את הגוף לא‬ ‫רווי מים‪.‬כי אם הזיעה מתנדפת אפשר לספוג גם חום‪.‬מהחישוב יוצא שכאשר בעל החיים מנסה לנצל את השומן‬ ‫בדבשת לצורך ייצור מים מטבוליים הוא מאבד הרבה יותר מים מאשר מרוויח‪ .‬אם כך החישוב הוא לא מדויק כי בנוסף למים‬ ‫שמקבלים אובדים מים בנשימה המוגברת‪ .‬כל זאת כתלות בלחות‬ ‫האוויר‪ .‬השתן יהיה במגמה הפוכה‪ .‬איבוד המים באמצעות נידוף יכול‬ ‫להיות בשתי צורות‪:‬‬ ‫א‪ .3‬מים בצואה‬ ‫שיעור איבוד המים הוא לא קבוע ומשתנה בהתאם לעקות שהאורגניזם נחשף אליהן‪ .‬אך אלה שלבים מאוד נואשים של בעל החיים‬ ‫והוא כבר לא יחזיק מעמד הרבה זמן‪ .‬‬ .‫ללא מי שתייה ותלויים במים מטבוליים ובלחות הנאגרת במזון‪ .‬כאשר אחד הגורמים העיקריים הם מסת הגוף‪ .‬ככל שילך‬ ‫ויגדל איבוד המים השתן ילך ויקטן בנפחו וניתן לראות טווח רחב של נפחי שתן‪ .‬בבעלי חיים קטנים יש העדפה להלחתה לעומת הזעה וככל‬ ‫שעולה הגודל של בעל החיים ההזעה הופכת מועדפת‪.‬‬ ‫יתרונות ההלחתה‪:‬‬ ‫‪ .‬הנשימה המוגברת גורמת לאיבוד מים‪ .1‬ניצול חום הגוף ללא תרומה של חום סביבתי‪ .‬לרוב חיות קטנות‬ ‫יכולות למרוח ריר על הראש כדי לצנן את אזור המוח‪ .‬כל הנידוף שמתבצע דרך העור ודרכי הנשימה‪ .‬‬ ‫בבעלי חיים קטנים מאוד אין איבוד מים או הלחתה כי הם יאבדו נוזלים מהר מאוד‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫מסלול הנידוף לצורך קירור ושמירת טמפרטורת הגוף יכול להיות באמצעות הזעה‪ -‬הוצאת מים דרך‬ ‫בלוטות הזיעה ויכול להיות דרך דרכי הנשימה בתהליך שנקרא הלחתה‪ .‬‬ ‫‪ .‬כלומר הדבשת היא לא מקור מים אלא יותר מקור מזון ובידוד תרמי‪ .2‬מים בשתן‪ -‬ככל שהשתן מרוכז יותר מתקבל חסכון גדול יותר המים‪.‬היתרון בדבשת‬ ‫הוא שריכוז השומן בנקודה אחת משפר את המוליכות ומאפשר חילוף חום לסביבה‪.3‬‬ ‫‪.‬האיבוד בגללים לא‬ ‫משתנה רוב הזמן‪ .‬‬ ‫ב‪ -Insensible loss .‬בצורה הזו גם בעל‬ ‫חיים שאין לו בלוטות זיעה מאבד מים‪.‬‬ ‫מבנה מיוחד של כלי דם שמקטין קליטת חום‬ ‫מיחזור חומרי פסולת כך שאין צורך להשתמש בכמויות גדולות של מים לסילוקם‬ ‫אפיקי איבוד מים‬ ‫‪ .‬במהלך האבולוציה בעלי‬ ‫חיים שונים בחרו אסטרטגיות שונות‪ .‬‬ ‫הגמל ומים מטבוליים‪ -‬לגמל יש שומן בדבשת והייתה השערה שניצול השומן בדבשת מספק מים‬ ‫מטבוליים‪ .‬הזעה‪ -‬מסלול מוגדר של מים שעוברים דרך בלוטות הזיעה אל פני שטח העור‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.‬אבל כדי לחמצן שומן ולקבל את המים המטבוליים האלה יש לקבל יותר חמצן ולכן הגמל‬ ‫נושם חזק יותר‪ .‬מסת הגוף‬ ‫משפיעה על המטבוליזם הספציפי‪ -‬בעל חיים גדול הוא בעל מטבוליזם ספציפי נמוך יותר (ייצור חום‪/‬‬ ‫יחידת מסה)‪.‬הוא תלוי‬ ‫בתנאים הסביבתיים והמצב המטבולי של בעל החיים‪ -‬תנאי הפעילות‪ .‬איבוד המים יכול להגיע ל‪5-‬‬ ‫ליטר כתוצאה מעומס חום מסוים או עוצמת פעילות מסוימת‪ .1‬נידוף מים‪ -‬נידוף המים הוא אמצעי חשוב לצורך צינון‪ .

‬גם על זה ניתן להתגבר בצורות מסוימות‪.‬‬ ‫תמונה כללית של משק המים ע"י שימוש בסמנים‪ -‬למשל טריטיום או דאוטריום‪.‬פועל על השרירים החלקים של כלי הדם‬ ‫וגורם לוזוקונסטריקציה (הצרה) של השרירים החלקים בכלי הדם‪ .mOsmol/liter‬אחד האמצעים להשגת ריכוז גבוה הוא אורך הפפילה‪ .1‬אלדוסטרון‪ -‬נוצר ביותרת הכליה‬ ‫‪ -)Anti-diuretic hormone( ADH .2‬התפתחות בססת נשימתית (אלקלוזיס)‪ -‬כאשר מסלקים ‪ CO2‬ריכוז הפרוטונים יורד והדם‬ ‫הופך בסיסי יותר‪ .‬ההורמון אינו עובר‬ ‫את ממברנת התא ולכן עובד באמצעות רצפטורים על‬ ‫פני הממברנה ומעורר סיגנל תוך תאי‪ .2‬תהליך ההלחתה ממוקד בגוף באזור קריטי ביותר‪ -‬אזור הראש כדי לשמר את טמפרטורת‬ ‫המוח‪.3‬רנין‪ -‬אנזים המופרש מהכליה וקשור לבקרת לחץ דם ומשק מים ומלחים‬ ‫ישנם הורמונים אחרים שלא נוצרים בכליה אך הכליה היא היעד העיקרי שלהם‪:‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .1‬אריתרופויטין‪ -‬מזרז יצירת תאי דם אדומים במוח השדרה‬ ‫‪ .‬אצל בע"ח קטנים ריכוזי השתן יכולים להגיע ל‪3000-10000-‬‬ ‫‪ .‬עובר לאורך‬ ‫אקסונים אל האונה האחורית של היפופיזה ומשוחרר‬ ‫אל הדם משם אל הכליה‪ .‬מזרז את ספיגת המים מהתסנין‬ ‫שבצינור המאסף חזרה אל הדם‪ .‬מכאן שמו של האנזים‬ ‫(פרסין=לחץ)‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫איבוד מים בשתן‪ -‬ניתן לראות מגוון ריכוזי שתן אצל בעלי חיים שונים‪ .‬זו הצורה בה גילו את ההורמון‬ ‫ומאוחר יותר נמצאה גם פעילותו בכליה‪.2‬רצפטורים מסוג ‪ -V1‬זוהי פעולה משנית‪ ADH .‬ככל שבעל החיים נמצא במצב של יובש‬ ‫השתן הופך מרוכז ונחו קטן‪ .2‬נוצר בהיפופיזה‬ ‫‪ -)Atrial natriuretic factor/peptide( ANP .‬בניגוד להזעה‪.‬אתר הפעילות שלו הוא‬ ‫הצינור המאסף‪ ADH .‬מכרסמים מובילים ביכולת לרכז שתן‪.2‬קלסיטרול‪ -‬נגזרת של ויטמין ‪D‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫הורמון זה נוצר בעצבים בהיפותלמוס‪ .‬אך סה"כ הריכוזים הם בין‬ ‫‪ 2000-3000‬וזה יכול להיווצר גם אצל אדם בדהידרציה‪ .1‬עלות אנרגטית גבוהה יותר‪ .‬ככל שהיא ארוכה יותר הכליה‬ ‫מסוגלת לייצר שתן הרבה יותר מרוכז‪ .3‬נוצר בדופנות עליות הלב‬ ‫‪ -)Anti-diuretic hormone( ADH‬וזופרסין‬ ‫‪ ADH‬או וזופרסין הוא בעל שתי פעולות עיקריות‪:‬‬ ‫‪ .‫‪ .3‬בהלחתה הגוף מאבד מים מזוקקים ולא מאבד אלקטרוליטים‪ .‬‬ ‫חסרונות ההלחתה‪:‬‬ ‫‪ .‬אם כי ניתן לבחור תדירות נשימות שדורשת פחות אנרגיה‬ ‫הודות לאלסטיות הצלעות והשרירים‪.‬ההורמון נקשר‬ ‫לרצפטורים מסוג ‪ V2‬בצד הדמי ומאקטב אדנליל‬ .‬‬ ‫בקרה הורמונאלית של משק מים ומלחים‬ ‫הכליה מפרישה רק שני הורמונים ואנזים אחד‪:‬‬ ‫‪ .1‬רצפטורים מסוג ‪ -V2‬פועל בצינור המאסף של הכליה‬ ‫‪ .

‬כלומר בנפח החוץ תאי (‪)7-10%‬‬ ‫מצבי ‪ stress‬או כאב‬ ‫תרופות וכימיקלים‪ -‬ניקוטין‪ .‬אל הצד‬ ‫המוקוזי של הממברנה‪ .‬ניתן לראות שכאשר יש‬ ‫ירידה בנפח עקב איבוד נוזלים ה‪ set point-‬מוסט שמאלה אל עבר‬ ‫הערכים הנמוכים יותר‪ .‬כלומר המערכת פחות‬ ‫רגישה לשינויים‪ .‬אבל התעלות‬ ‫משתבצות דווקא בצד המוקוזי‪.‬התסנין שבצינור המאסף מהול יותר מהדם ויש כוח מניע לתנועת מים מהתסנין אל‬ ‫הדם‪ .‬נפח‬ ‫פלסמה נמוך מהרגיל ונפח גבוה מהרגיל‪ .‬במצב של עודף נוזלים ה‪ set point-‬נע לעבר הערכים‬ ‫הגבוהים וניתן לראות שיפוע מתון יותר‪ .‬חומרי הרדמה‪ .ADH-‬‬ ‫גורמים המעלים הפרשת ‪:ADH‬‬ ‫‪.‬העברת המים בצורה כזו היא פסיבית לאורך‬ ‫מפל ריכוזים‪ .‬ההורמון לא עושה העברה אקטיבית אלא‬ ‫מעלה את מספר התעלות ומקל על ההעברה רק אם יש כוח מניע פסיבי‪ .2‬ירידה בנפח בלי שינוי אוסמוטי זהו איבוד נוזלים איזוטוני למשל בהקאה או הקזת דם‪.‬‬ ‫שיעור עליית האוסמולריות של הדם ועקב כך גם ה‪ set point-‬תלויים‬ ‫בנפח הדם‪.2‬‬ ‫‪.‬כימותרפיה‬ ‫מחלות מערכת העצבים המרכזית והריאה‪.1‬עליה בריכוז האוסמוטי ללא שינוי בנפח כתוצאה מבליעה של מלחים‪.‬‬ ‫מספר סיטואציות אפשריות‪:‬‬ ‫‪ .‬יש מיסוך של השינוי ב‪ ADH-‬כתוצאה מהעלייה‬ ‫בנפח‪.‬‬ .‬‬ ‫ל‪ ADH-‬יש נקודת ייחוס‪ -‬כל עוד הריכוז האוסמוטי נמוך הרמה נחשבת כ‪ 0-‬וכאשר הריכוז האוסמוטי‬ ‫מגיעה לרמה כלשהי‪ .‬‬ ‫בקרת הפרשה של ‪ADH‬‬ ‫ישנם שני גורמים הקובעים את הפרשת ‪ -ADH‬שינוי בריכוז האוסמוטי של הפלסמה ושינוי בנפח‬ ‫הפלסמה‪.‬‬ ‫בהרבה מאוד מחקרים נשאלה השאלה‪ :‬מהו הגורם הדומיננטי‪ -‬נפח‬ ‫או אוסמולריות? התשובה היא אוסמולריות‪ .‬לכן הורמון זה הוא אפקטיבי רק אם יש מפל ריכוזים‪ .‬הצינור המאסף עובר על פני‬ ‫מפל ריכוזים הולך ועולה ו‪ ADH-‬מאפשר הוצאת מים מתוך הצינור המאסף עד הגעה לריכוז שתן‬ ‫מרבי‪.ADH-‬כלומר המערכת רגישה‬ ‫קודם כל לריכוז אוסמוטי ומספיק שינוי של ‪ 2-3%‬בריכוז האוסמוטי להעלאת ה‪.‬שנוצר משחרר אקוופורינים מסוג ‪ )AQ2( 2‬שקיימים בתוך ווסיקולות בתא‪ .‬‬ ‫‪ .‬כלומר איבוד נוזלים מעלה את רגישות‬ ‫המערכת‪ .‫ציקלאז‪ cAMP .1‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.‬בדרך כלל קצת מעל ‪ 280mosmol/liter‬מקבלים עליה ברמת ה‪ ADH-‬בדם‪.5‬‬ ‫אוסמולריות גבוהה מ‪)1-2%( 290mosmol/liter-‬‬ ‫ירידה בלחץ הדם‪ .‬‬ ‫בגרף משמאל מוצגים שלושה מצבים‪ -‬נפח פלסמה רגיל‪ .‬שינוי של ‪ 10%‬בלחץ הדם משנה את ה‪ ADH-‬רק במעט‬ ‫אבל שינוי של ‪ 10%‬בריכוז האוסמוטי כבר משנה בהרבה את רמת ה‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫כאשר נשים ‪ ADH‬על עור צפרדע במעבדה‪ .‬יש לשים אותו בצד הדמי (סרוזי)‪ .‬המים עוברים מהצינור המאסף דרך ‪ AQ2‬אל אפיתל הצינור המאסף ומשם‬ ‫אל הדם ע"י ‪ AQ3‬שכבר נמצאים בממברנה הסרוזית‪ .

‬כאשר הרנין חותך‬ ‫ממנו מספר חומצות אמינו מתקבל אנגיוטנזינוגן ‪ 1‬והוא‬ ‫הופך לצורה הפעילה אנגיוטנזין ‪ 2‬ע"י האנזים ‪ACE‬‬ ‫‪ )Angiotensin Converting) Enzyme‬שנמצא בריאות‪ .‬כאשר‬ ‫הרנין מופרש לדם מתחילה קסקדה של תהליכים שמביאה לתיקון המצב‪ -‬עליה בלחץ הדם ועליה‬ ‫בנפח הדם כדי לתקן את הירידה בנפח‪.ADH-‬נדבר עליו בהמשך‪.‬הם גורמים להפרשת‬ ‫רנין מהתאים הסטקרטוריים‪ .3‬עליה בנפח וירידה באוסמולריות‪.‬כאשר עושים חתך בקופסית‬ ‫באומן ניתן לראות קטע של האבובית המרוחקת לאחר שעברה את כל המסלול והיא מתקרבת שוב‬ ‫לקופסית באומן‪ .‬‬ ‫הרבה מאוד מהתרופות כנגד יתר לחץ דם פועלות כנגד ‪ACE‬‬ ‫ומדכאות את פעילותו‪.‫גורמים המורידים הפרשת ‪:ADH‬‬ ‫‪ .1‬פגיעה מוחית בהיפופיזה‬ ‫‪ .2‬תאים ווסקולריים מתמחים שממוקמים בדיוק בין שני העורקים (לא‬ ‫על דופן האבובית המרוחקת‪ .‬במקרה הזה הוא פעיל על‬ ‫אנגיוטנזינוגן שאינו פעיל במצב רגיל‪ .‬אלא יותר פנימה)‪.‬מיקום‬ ‫של אנזימים בריאות הוא די חכם‪ .‬‬ ‫כאשר תאי ה‪ MD-‬מגלים ירידה ברמת הנתרן בתסנין‪ .3‬תאים שריריים שממוקמים בקיר העורק‬ ‫ה‪A‬פרנטי‪.‬‬ ‫פעולות אנגיוטנזין ‪:2‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫מערכת הרנין‪ -‬אנגיוטנזין‬ ‫כאשר נקלט מלח ללא שינוי בנפח או באוסמולריות נגרמת קודם כל תחושת צמא והפרשת ‪ .‬הרנין מופרש ע"י תאים מסוימים בכליה‪ .‬שהיא‬ ‫פונקציה גם של הריכוז וגם של הזרימה וזה ייחודם של התאים האלה‪ .‬‬ ‫בעליות הלב יש הורמון נוסף ועליה בלחץ בעליות גורמת לעלייה ב‪ .‬לכן רנין יכול‬ ‫להיות מופרש גם כאשר רמת הנתרן נורמאלית אבל הייתה ירידה בנפח הדם‪.‬ישנו אזור בו האבובית המרוחקת צצה בין העורקים ה‪E-‬פרנטי וה‪A‬פרנטי ושם מצויים‬ ‫שלושה סוגי תאים‪:‬‬ ‫‪ -)MD( Macula Densa .‬כי בריאות עובר כל הדם‬ ‫בגוף לעומת הכליה או הכבד שרק חלק מהדם עובר בהם‪.‬ככל שרמת הנתרן נמוכה יותר יש הפרשה מוגברת של רנין‪ .‬‬ ‫‪ -Granular Cells .‬אם או בלי אובדן נפח‪ .1‬הצרת עורקים (‪ )Vasoconstraction‬ועקב כך העלאת‬ ‫ההתנגדות המקומית לזרימה‪ .‬‬ ‫כל השינויים הללו מתחילים באנזים הפרוטאוליטי רנין שהוא הגורם הראשוני שמפעיל את מערכות‬ ‫ויסות המלחים ולחץ הדם‪ .ADH‬זאת‬ ‫בזכות השינוי האוסמוטי‪ .2‬רמות גבוהות של אלכוהול בדם‬ ‫‪ .1‬תאים של האבובית המרוחקת ששולטים באוסמולריות‬ ‫ובזרימת הנוזל באבובית המרוחקת‪ .‬ברגע שמופרש ‪ ADH‬יש שימור מים בכליה מצד אחד ומצד שני ההזעה‬ ‫מגבירה את קליטת המים בצורת שתייה וכך יש פיצוי על השינויים‪ -‬עליה בנפח החוץ תאי ועליה‬ ‫בלחץ הדם שבסופו של דבר גורמים לאוסמולריות לרדת חזרה לערכים נורמאליים והלחץ משתנה‬ ‫חזרה‪.‬התוצאה היא עלייה בלחץ‬ ‫הדם‪.‬‬ ‫‪ -Secretory Juxtaglomerular cells .‬מהתאים האלה נמדדת כמות הנתרן‪ .‬‬ .‬‬ ‫הרנין הוא אנזים פרוטאוליטי שמשתתף גם בפירוק חלבונים ע"י הקיבה‪ .‬כאשר יש ירידה בכמות הנתרן בנפרון סימן‬ ‫שיש ירידה בכמות הנתרן בדם‪ .

‬‬ ‫ויסות משק המלחים‬ ‫עליה באוסמולריות וירידה בנפח מפעילים את מנגנון הצמא ואת ה‪ .‬‬ .‬אך כמו בכל מערכת בקרה רגישה חייבים שיהיה איזון‪ .ADH -‬ה‪ ADH -‬מעודד שימור של‬ ‫המים בדם ופחות הפרשה שלהם בשתן‪ .‬לכן הזעת יתר תביא למצב של‬ ‫ירידת נפח ועלייה בריכוז הנתרן בגוף‪ .‬‬ ‫כך האלדוסטרון מגביר את ספיגת הנתרן בדם ועוזר בשימור מלחים בדם‪ .‬‬ ‫מנגנון הצמא‬ ‫תחושת הצמא היא דחף מהחזקים ביותר בגוף ויש צורך בהחזרה מידתית של נוזלים לגוף‪ .‬‬ ‫התוצאה היא עלייה בלחץ הדם ושימור המומסים‪.‬‬ ‫אם מעלים את רמת ה‪ ANP-‬בדם באמצעות אינפוזיה ניתן לראות שלאחר התחלת האינפוזיה יש‬ ‫ירידה בלחץ הדם הסיסטולי וגם הדיאסטולי‪ .3‬מגיע להיפותלמוס ומעורר את תחושת הצמא ואת הפרשת ה‪ .)Adrenal cortex‬אלדוסטרון פועל על‬ ‫האבובית המרוחקת‪ -‬הוא מעלה את כמות משאבות נתרן‪-‬אשלגן ואת כמות תעלות היונים‬ ‫באבובית‪ .‬גם כאן‪.‬מכיוון שנתרן נמצא בכמות גדולה מחוץ לתאים הוא זה שייכנס חזרה לדם מהתסנין‪.‬נשאלת השאלה‪-‬‬ ‫כיצד בעלי החיים יודעים כמה לשתות‪ .‬‬ ‫גם במצבים נוספים כמו שלשול או הקאה יש ירידה גם בנפח וגם בריכוז והמנגנונים הם דומים‪.‬כאשר יש רמת נתרן גבוהה בדם תהיה עליה ברמות‬ ‫ה‪.ADH-‬מנגנון ‪ ADH‬משמר את‬ ‫המים ומנגנון הצמא פועל להחזרת מים לגוף‪.‬בנוסף‪ .‬‬ ‫‪ .‬עקב כך נכנסים מים‬ ‫לתוך הדם ויש עליה בנפח הדם‪ .‬שהרי הם מפסיקים לשתות לפני שהשינוי האוסמוטי בא לידי‬ ‫ביטוי בדם? שילוב מדידת המתח המכאני במערכת העיכול עם מדידת כמות המים שעוברים בבית‬ ‫הבליעה‪ .‬יש בעלי‬ ‫חיים שנמצאים בסכנה וחייבים לשתות במהירות את כמות המים החסרה להם‪ .‫‪ .‬לצורך הרוויה חלקית מספיקה מדידה של כמות המים שעוברת בבית הבליעה‪ .‬‬ ‫בהזעה הנוזל שאובד הוא היפוטוני‪ -‬ריכוז מומסים נמוך מזה של הדם‪ .‬‬ ‫)‪Atrial natriuretic protein/factor (ANP/ANF‬‬ ‫דיברנו על האלדוסטרון ששומר נתרן‪ .‬כאשר מפרישים יותר נתרן מהגוף יש ירידה בנפח הנוזל החוץ תאי ובנפח‬ ‫הדם וירידה בלחץ‪.‬תחושת הצמא היא אחת התחושות העצימות ביותר‬ ‫בגוף‪.‬במהלך התקופה של האינפוזיה מאזן הנתרן הופך להיות‬ ‫שלילי‪ .‬תהליך זה יגרום לעלייה ברמת ה‪ ADH-‬שבסופו נקבל עלייה‬ ‫בספיגת המים והפרשה של רנין שממנו נקבל עלייה בספיגת נתרן‪.‬לצורך‬ ‫הרוויה מלאה צריך שיהיו שניים משלושת הגורמים‪ :‬שינויים אוסמוטיים‪ .2‬עידוד הפרשת אלדוסטרון מהקורטקס של יותרת הכליה (‪ .‬האלדוסטרון גם מעלה את התיאבון למלח‪ .‬כלומר פעולה הפוכה לזו של האלדוסטרון‪.‬מתח מכאני בקיבה או מדידה‬ ‫בבית הבליעה‪.ANP-‬‬ ‫‪ ANP‬פועל על הכליה להקטנת ספיגת המים כתוצאה מכך הוא מגדיל את כמות השתן וגורם לעלייה‬ ‫בהפרשת הנתרן מהגוף‪ .‬לכן יש‬ ‫הורמון נוסף‪ ANP/ANF-‬שמופרש מעליות הלב‪ .

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful