‫ישיבת כרם ביבנה ‪www.kby.org.

il‬‬

‫"ואנכי לא אשכחך" )ישעיהו מט‪ ,‬טו(‬
‫המשגיח‪ ,‬הרב אברהם ריבלין שליט"א‬
‫הפטרת עקב‪ ,‬מתוך הספר "עיוני הפטרה"‬
‫הפטרת השבוע‪ ,‬השנייה לשבע דנחמתא‪ ,‬פותחת בהיגד של ייאוש מצד עם ישראל הכבול בחבלי‬
‫הגלות‪" :‬ותאמר ציון עזבני ה'‪ ,‬וה' שכחני" )מט‪ ,‬יד(‪ .‬המלבי" ם סבור שלשני הפעלים משמעות‬
‫שונה‪ ,‬וציון מתלוננת על שתי רעות‪" :‬כי העזיבה תהיה מפני החטא ואז עדן זוכר בהנעזב‪ .‬אבל‬
‫השכחה היא מפני המיאוס ואז לא יזכור בו עוד כלל"‪ .‬הווי אומר‪ ,‬ה' רחק מבני ישראל הן מצד‬
‫חטאם שלהם ]"עזבני"[ והן מפני שלבו שלו אינו נתון להם עוד ]"שכחני"[‪.1‬‬
‫כנגד מחשבות ייאוש אלו אומר הנביא‪" :‬התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה‪ ,‬גם אלה תשכחנה‬
‫ואנכי לא אשכחך" )מט‪ ,‬טו(‪ .‬פירוש כשם שאין אישה שוכחת את עולה ]=בנה[ בגלל אהבתה‬
‫אותו‪ ,‬וקל וחומר שאינה מזניחה את "בן בטנה"‪ -‬הוא היונק שדי אמו אשר מלבד האהבה יעורר גם‬
‫רחמים כי הוא צריך לאמו‪ .‬ו]גם[ אם תשכח את האהבה‪ ,‬האם תשכח את הרחמים מלרחם על‬
‫בנה הקטן?"‪) 2‬מלבי"ם(‪ " .‬ואפילו אם אלה תשכחנה ‪ -‬יש נשים אכזריות שתשכחנה בניהן או‬
‫עצמן‪) 3‬אבן עזרא( ‪ -‬הקב"ה מבטיח לציון‪ ,‬לעם ישראל‪" -‬ואנוכי לא אשכחך"!‬
‫הגמרא במסכת ברכות דורשת את פסוקנו בכמה אנפין‪ .‬נתעכב בזה על שתי דרשות של הגמרא‬
‫שהראשונה בהן עוסקת בשאלה האם ה"עזיבה" וה"שכחה" שבפסוק מתארות מצב זהה או שונה‪.‬‬
‫וכך דנה הגמרא ‪" :‬ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני ‪ -‬היינו עזובה היינו שכוחה? אמר ר"ל אמרה‬
‫כנסת ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע אדם נושא אישה על אשתו הראשונה‪ ,‬זוכר מעשה הראשונה!‬
‫אתה עזבתני ושכחתני" )ברכות לב‪ ,‬ע"ב(‪.‬‬
‫את פשר שאלת הגמרא ואת ההסבר במשל האדם הנושא אישה על אשתו‪ ,‬הסביר המגיד מדובנה‪.‬‬
‫אדם המגרש את אשתו ועוזב אותה לנפשה חושש לעתים לישא אחרת תחתיה‪ .‬במצב זה האישה‬
‫העזובה נשכחת אט אט מזיכרונו‪ .‬אבל כשהאדם נושא אישה אחרת אין העזובה נשכחת‪ ,‬שהרי‬
‫תמיד יש מקום להשוואה בין הנשים‪ .‬קל וחומר כאשר אין האישה השנייה נוחה לאדם‪ ,‬אז בוודאי‬
‫עולה זיכרון הראשונה לפניו לטובה‪ .‬בשאלת הגמרא ישנה תמיהה על החזרה ועל כפל הלשון‬
‫'עזבני' 'שכחני'‪ .‬תירוץ הגמרא מביא את טענת כנסת ישראל‪ ,‬שאם היה הקב"ה בוחר אומה אחרת‬
‫ח"ו‪ ,‬היה מגלה בוודאות שכנסת ישראל עדיפה עליה עשרות מונים‪ .‬אולם משום שהקב"ה לא לקח‬
‫לו אומה אחרת‪ ,‬לכן בדומה לגרוש שלא נישא שנית‪ ,‬הגענו ח"ו למצב של "עזבני" ו"שכחני"!‬
‫הגמרא ממשיכה‪" :‬אמר לה הקב"ה‪ ,‬בתי! י"ב מזלות בראתי ברקיע‪ ,‬ועל כל מזל ומזל בראתי לו‬
‫שלושים חייל‪ .‬ועל כל חייל וחייל בראתי לו שלושים לגיון‪...‬ועל כל גיסטרא וגיסטרא תליתי בו שס"ה‬
‫אלפי ריבוא כוכבים‪ ,‬וכולן לא בראתי אלא בשבילך‪ ,‬ואת אמרת עזבתני ושכחתני? כלום אשכח‬
‫עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?"‪ .‬המהרש"א בחידושי אגדות שם מעיר‪" :‬בכולן‬
‫נקט מספר שלושים דהיינו נגד שלושים ימי החודש דבכל יום ממונה אחד מהם‪ ,‬ונקט ז' מיני שררה‬
‫זה למעלה מזה‪ :‬מזל‪ ,‬חייל‪ ,‬לגיון‪ ,‬רהטון‪ ,‬קרטון‪ ,‬גיסטרא וכוכבים נגד שבעה כוכבי לכת אשר בז'‬
‫רקיעים זה למעלה מזה"‪ .‬וכולן לא נבראו אלא בשביל ישראל‪ ,‬שנאמר "בראשית ברא א‪-‬לוהים ‪-‬‬
‫אמר ר' ברכיה‪ ,‬שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל דכתיב בראשית ברא א ‪-‬לוהים‪ ,‬ואין‬
‫ראשית אלא ישראל‪ ,‬שנאמר 'קודש ישראל לה' ראשית תבואתה'"‪ .4‬הקב" ה מגיב " אנכי לא‬
‫‪ 1‬ויש כאן "שני דינים" שונים בריחוק‪ :‬יש מצב שאדם אוהב גם את מי שחטא נגדו‪ ,‬ויש מצב שאדם מואס גם במי שלא‬
‫חטא נגדו‪.‬‬
‫‪ 2‬דהיינו האם מסוגלת האישה שלא לחמול על בנה? ובדעת מקרא העיר‪" :‬בלשון 'מרחם בן בטנה' יש רמז לתקבולת‬
‫רחם=בטן‪ .‬השווה לעיל מו‪ ,‬ג‪' :‬העמוסים מני בטן הנישאים מני רחם'" )הערה ‪.(1‬‬
‫‪ 3‬אולי כוונתו לנשים חולות נפש השוכחות את עצמן‪.‬‬
‫‪ 4‬ויקרא רבה לו‪ ,‬ד‪ .‬ובאותיות דר"ע מצינו "מה ת"ל בראשית בשביל שלושה שנקראו ראשית‪ ,‬תורה וישראל ויראה"‪.‬‬
‫והשווה רש"י בראשית א‪ ,‬א‪.‬‬

‫ישיבת כרם ביבנה ‪www.kby.org.il‬‬

‫אשכחך" מצד אהבת ה' את עמו שהיא מעל ומעבר לבחירתם הטובה‪ ,‬ומצד קדושתם ודבקותם בו‪.‬‬
‫כיצד יוכל לשכוח את עולותיהם ]=התשכח אישה עולה[ ופטרי רחמיהם ]=מרחם בן בטנה[‬
‫שהקריבו לפניו במדבר?‬
‫והגמרא מסיימת את הדו‪-‬שיח בין ה' לעמו לפי המשך הפסוק‪" :‬אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין‬
‫שכחה לפני כסא כבודך‪ ,‬שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה 'גם אלה תשכחנה'‪ .‬אמרה‬
‫לפניו הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה 'ואנכי לא אשכחך'‪.‬‬
‫והיינו דאמר ר"א אמר ר' אושעיא מאי דכתיב 'גם אלה תשכחנה' ‪ -‬זה מעשה העגל‪' ,‬ואנכי לא‬
‫אשכחך' ‪ -‬זה מעשה סיני"‪.‬‬
‫כלום איפה ואיפה יש בשכחת המקום? ברצונו שוכח וברצונו אינו שוכח? ידוע‪ 5‬מאמר חז" ל על‬
‫הפסוק "הן עשו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק" )בראשית כז‪ ,‬יא(‪ :‬משל לקווץ ]= איש שעיר‬
‫בעל קווצות תלתלים[ וקרח שהיו על שפת הגורן‪ .‬עלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו‪ ,‬עלה המוץ‬
‫בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו‪ .‬כך עשיו הרשע כל השנה כולה הוא מתלכלך ואין לו במה‬
‫להתכפר‪ ,‬אבל יעקב בא יוה"כ ומתכפר" )ילקוט שמעוני‪ ,‬בראשית‪ ,‬סוף רמז קיד(‪ .‬הכלל העולה‬
‫מהמדרש הוא שהחטא אינו מהותי ליהודי‪ ,‬אלא בא רק במקרה ובאופן חיצוני; וכן נאמר "אל‬
‫תראוני שאני שחרחורת ]שאין שחרותי פנימית מהותית‪ ,‬אלא רק[ ששזפתני השמש" )שיר השירים‬
‫א‪ ,‬ו(‪ .‬ועל כן מעשה העגל שהוא חיצוני ואקראי לעם ישראל ואינו מבטא את פנימיותו‪ ,‬עליו נאמר‬
‫" גם אלה תשכחנה"‪ .‬אבל הקדמת נעשה לנשמע המביעה את מהות ישראל וטבעו האמיתי ‪ -‬לא‬
‫תשכח לעד ולנצח נצחים ‪" -‬ואנכי לא אשכחך"‪.‬‬

‫‪ 5‬כוכב מיעקב‪ ,‬עמ' ‪ .86-87‬ועיין עוד בעניין זה בהרחבה דבריו של מרן ראש הישיבה הרב ח"י גולדוויכט זצ"ל‪,‬‬
‫אסופת מערכות‪ ,‬בין המצרים‪ ,‬עמ' רז ואילך‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful