‫)פוסט אפילוג(‬

‫אבל! לא בכיתי‬
‫חשוב לי שתדעי שאחרי שנפרדנו‬ ‫לא בכיתי.‬

‫ירדתי אל המזח לבלות ולעשות שַׁ מּוֹת בזונות של הגדה המזרחית ובשוּמוֹתיהן; השתכרתי עם מלחים‬ ‫וקעקעתי בהם את דיוֹ זעמי; שתיתי אַ בְּסִ ינְת עם פּוֹל אלוּאר, התקרנפתי עם יוֹנֵסקוֹ ועם איליה קזאן;‬ ‫את קרב האִ גרוף עם אלכסנדר פּן הכרעתי בבעיטה; ירדתי אל שובר הגלים וצרחתי תסכול על הים‬ ‫המובס שגליו התרככו ונסוגו בכלימה; תלשתי רגלי סרטנים בתקווה שסופסוף יתחילו לפסוע נכון.‬ ‫כשלתי; חבשתי אצות וליקקתי מדוזות; זריתי חול בעיניי עד שהחול היה לזרא בעיניי; מהשֵ פֶ ל בניתי‬ ‫ארמון מלוח - זאת הייתה עונה של גאות בענף הבנייה.‬ ‫אבל לא בכיתי. שתדעי לך שלא בכיתי.‬ ‫טיפסתי על ההר בציפורניים שלופות שהעמיקו לחדור; קרעתי אורנים משורשיהם ובשיניים קלופות‬ ‫פיצחתי צנוברים מתוך קליפותיהם; רצחתי את במבי ושלפתי חטי חזירי בר ונדרתי לרדוף חיות‬ ‫נדירות; אכלתי את צאצאיהן והטלתי צואה על חלציהן; רקקתי על הטבע הירוק וכיתרתי עלי כותרת‬ ‫בשְ חוֹר שאריות דחוסות בכוס מקטרת; ליטפתי נמיות בוואדי ניסנס, ושרפתי את הר הכרמל עד יסוד‬ ‫באש קרה.‬ ‫אבל לא דמעות. שתדעי לך שלא בכיתי.‬ ‫דשדשתי בשלג והקרחתי בקרח, ועל פסגת הר קירח הפלגתי רחוק; החלקתי; הרחקתי לכת ורקחתי‬ ‫לפת ולָפַ תִּ י לפת איתן על צוואר האתון; בפסגות לא נשמתי, לא נמתי, לא קמתי, לא רמתי מָ רוֹם; אז‬ ‫גלשתי עם הֶ ל אל ו ָלהאלָה נרגשתי ניגשתי אל אללה על אלונקה של חלום; ייללתי אל הירח, שהגיב‬ ‫ביפחה, כיביתי אזורים מהשמש ביריקה; מיצקתי עננים, המסתי סלעים, קפצתי כמו קוף על צמרות‬ ‫הברושים; טלטלתי את הרוח טלטל עד שלא נותר בו כל רוח חיים; שקים עטוני, עיטים נשאוני,‬ ‫שחפים סחפוני, שקנאים דגוני, ימות ספגוני, ימים אִ בְּדוּנִי – הנחתי לכל אלה לעשות בי כרצונם.‬ ‫אבל לא בכיתי. ברור לך? בכיתי לא.‬ ‫התפלשתי. אלוהים, איך התפלשתי. לשתי את עצמי עד דימום, עד אין בי מְ ת ֹם. חששתי לשלומי,‬ ‫לשלמותי, לבוא מותי. להתרחקותו ממני. רצתי בטירוף ועצרתי באמוק, התיישבתי בדכדוך ושקעתי‬ ‫לתוך ספסל חול טובעני של אומללות; את פצעֵ י הצלוב שלבלבו בי חיטאתי במסיר-לק, טבלתי בסיר‬ ‫אצטון; פצעיי זרו עצמם על מלח.‬ ‫אבל לא בכיתי. חשוב לי שתדעי.‬ ‫חשוב לי שתדעי שלא הנדתי עפעף כשנפרדנו, שלא הטלתי אשמה, או רומח אבירי של כישלון;‬ ‫יישנתי את עצמי בחבית של וויסקי, עטפתי עצמי בעלה של סיגר; היו לילות שלא נרדמתי, וימים‬ ‫שלמים שרק רבצתי סרוח בשינה מדומה במיטה הסרוחה; דומה שהייתי חולה אבל רק הבראתי –‬ ‫גדלתי על קלינט איסטווד ואני יודע לירות מבלי לדבר, כפי שלימד אותנו היהודי באמבט; גדלתי על‬ ‫ברוס לי ואני יודע להמשיך להביט ביריב גם כשאני קד; גדלתי על טרזן ולעולם לא תשמעי את הפרא‬ ‫האציל הזה זועק לעזרה; גדלתי על שנאפס אשקלון, כך שאת הפנים האלה כבר שום דבר לא יעווה!‬ ‫על מה את מדברת? הרי הרגתי את ביל, את אחיו, את אוּמָ ה, ואת דריל האנה אני מחזיק עירומה‬ ‫במרתף, עיוורת בעזה.‬ ‫אז לא בכיתי, שיהיה ברור.‬

‫את צוחקת, נכון? את הרי לא באמת מאמינה שבכיתי אני, אני, שבין מוסקבה לפֶּ טוּשְ קִ י ליקקתי‬ ‫פוליטורה טרייה מארון; אני שחישל הנפּח של אקסקליבּר, אני שליבי קר כקאלֶדפוּלך, אני שחרף‬ ‫החרב הקשה שננעצה בתוכי עוד פועם, נפעם, מושחז; אני מומחז מלמעלה לא להתרגש; קיבלתי‬ ‫הוראות מהקווקז הגבוה לא להתפלש בתהומות הבוץ שנרקח לי, כי כחלילי הרקיע ומקורקע ומרוקע‬ ‫ונרקק ומרודד היפוכו. אני לא איזה שמטע מודרני; לא מהטיפוסים הרגשניים שיש לך היום; לי יש‬ ‫שיער גוף!‬ ‫כך שלא בכיתי. חשוב לי שתדעי. אחרי לא בכיתי שנפרדנו שתדעי.‬

‫ארז אשרוב‬