You are on page 1of 130

‫‪ 17‬ש"ח — כו לל מערבון‪ ,‬מגזין חד ש לקו לנו ע‬

‫מעין‬
‫ספרות‪ ,‬שירה‪ ,‬אמנות רעיונות ‪ /‬גיליון ‪ − 7‬חורף ‪2011‬‬

‫מעין‬

‫ﻣﻌﻴﻦ‬

‫‪M a ay a n‬‬

‫כתב–עת לשירה‪ ,‬ספרות ורעיונות — חורף ‪2011‬‬
‫גיליון מס' ‪) 7‬מופץ עם "מערבון"‪ ,‬מגזין חדש לקולנוע(‬

‫עורכים‪ :‬רועי ארד‪ ,‬יהושע סימון‬
‫מערכת "מעין"‪ :‬חגי בועז‪ ,‬כרם הלברכט‪ ,‬ארי ליבסקר‪ ,‬נמרוד קמר‪,‬‬
‫יוני רז פורטוגלי‪ ,‬עוזי דביר‪ ,‬מיכל דר‪ ,‬יובל בן עמי‪ ,‬אלישבע לוי‪ ,‬יונתן‬
‫לוי‪ ,‬אסנת איטה סקובלינסקי‪ ,‬זהייה קונדוס‪ ,‬דן שדור‪ ,‬שרוליק איינהורן‪,‬‬
‫מעיין שטראוס‪ ,‬מתי שמואלוף‪ ,‬נטלי לוין‪ ,‬אהרון שבתאי‪ ,‬רועי רוזן‬
‫שער קדמי‪ :‬גיליוטינה‪ .‬אריאל קליינר‪ .2007 ,‬הוצב ברוטשילד ב–‪) 2011‬צילום‪ :‬שחף הבר(‬
‫שער אחורי‪ :‬פירמידה‪ .‬אסתר שניידר‪2011 ,‬‬
‫עיצוב גרפי‪ :‬אבי בוחבוט‬
‫עריכת לשון‪ :‬שירין ונדנברג‬
‫ייעוץ משפטי‪ :‬יהונתן קלינגר‪ ,‬יעל ברדה‬
‫מו"ל‪ :‬עמותת מעין — כתב–עת לשירה‬
‫הוצאת הגיליון התאפשרה הודות לתמיכה של משרד התרבות‬
‫והספורט — מנהל התרבות‪ ,‬עיריית תל–אביב—יפו וקרן רבינוביץ' לאמנויות‬
‫‪www.maayanmagazine.com‬‬
‫לכתבי–יד‪ ,‬מנויים ותגובות‪:‬‬
‫‪maayanmagazine@gmail.com‬‬
‫ת"ד ‪ ,16277‬תל–אביב—יפו ‪61162‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫שירה‬
‫אחמד מטר )עברית‪ :‬תאמר מסאלחה( ‪6 . . . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..........................‬‬
‫מיכל אגסי ‪7 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...................................................................‬‬
‫ערן הדס ‪8 . . . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ......................................................................‬‬
‫מרחב ישורון ‪11 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...............................................................‬‬
‫אהרן שבתאי ‪12 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...............................................................‬‬
‫שמעון צבר ‪16. . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..................................................................‬‬
‫יוני רז פורטוגלי ‪21 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .........................................................‬‬
‫חנה ליכט ‪22 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .....................................................................‬‬
‫לינה פלאח ‪31 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..................................................................‬‬
‫ז'ורז' ברסאנס )עברית‪ :‬יהונתן נדב( ‪34 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ............................‬‬
‫ואן נויין ‪38 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .......................................................................‬‬
‫נדב ארנפלד ‪42 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ................................................................‬‬
‫רועי צ'יקי ארד ‪43 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...........................................................‬‬
‫ִפראס ח'ורי ‪50 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .................................................................‬‬
‫דנה מרקוביץ' ‪55 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .............................................................‬‬
‫מקסים קומר–מישקין )עברית‪ :‬רועי רוזן( ‪59 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...................‬‬
‫שגיא אלנקוה ‪64 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..............................................................‬‬
‫תהל פרוש ‪66 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...................................................................‬‬
‫דודו ויזר ‪68 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ......................................................................‬‬
‫דליה ברקת ‪69 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..................................................................‬‬
‫נורי אלעוקבי ‪70 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..............................................................‬‬
‫אברהם אבן–עזרא ‪82 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ......................................................‬‬
‫ג'וני ספקטור ‪84 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...............................................................‬‬
‫ג'לאל נאור ‪92 . . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..................................................................‬‬
‫חגי קלעי ‪94 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .....................................................................‬‬
‫יודית שחר ‪99 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...................................................................‬‬
‫טל חבושה ‪103. . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...................................................................‬‬
‫אסנת איטה סקובלינסקי ‪105. . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ............................................‬‬
‫תאמר מסאלחה ‪120. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...........................................................‬‬
‫אפרת מישורי ‪121 . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..............................................................‬‬
‫שלמה חתוכה ‪123 . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..............................................................‬‬
‫דניאל קיצ'לס ‪125 . . . . .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .............................................................‬‬
‫ד‪ .‬א‪ .‬לוי )עברית‪ :‬רועי צ'יקי ארד( ‪127 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..............................‬‬

‫מאמרים‬
‫טיול ליוון ‪ /‬איתמר מן בסיור בין מחנות פליטים ליד הגבול הטורקי ‪23 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫זאת הכלכלה‪ ,‬אידיוט ‪ /‬נועם יורן מציג את חוק הדגל והמזבלה ‪39 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דור האוברקואוליפייד ‪ /‬יהושע סימון על הקאמבק של העבדות ‪56 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫השפה המהפכנית ‪ /‬אריאלה אזולאי עם מצרים ‪106. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ....... 2011‬‬

‫פרו זה‬
‫תזדיין אתה זמנהוף ‪ /‬יפתח אשכנזי ‪17 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..................................‬‬
‫נדל"ן ‪ /‬שגב עמוסי ‪20 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...........................................................‬‬
‫שני שירים וטקסט ‪ /‬ויליאם ס‪ .‬בורוז )עברית‪ :‬עמיחי שלו( ‪28 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ראובן צבי ‪ /‬עידו אנג'ל ‪32 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ....................................................‬‬
‫הסמוי ‪ /‬ענת עינהר ‪36 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...........................................................‬‬
‫תלתלית ובטונדות ‪ /‬עודד נעמן ‪47 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ........................................‬‬
‫לבי במצרים‪ ,‬גופי ביערות הכרמל ‪ /‬אינה שנדר ‪52 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...............‬‬
‫סיאנס ‪ /‬אמיר נעמן ‪71 .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ..........................................................‬‬
‫מכתב מעבר לגבול ‪ /‬עבד אל רחמן מֻ ניף )עברית‪ :‬יהודה שנהב‪-‬שהרבני( ‪86 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אתרי תמונות ‪ /‬שגב עמוסי ‪101 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...............................................‬‬
‫נסיעה ‪ /‬תומר גרדי ‪110 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ...........................................................‬‬

‫הקדמה‬

‫אנחנו לא נוהגים להכתיב נושא לגיליונות "מעין"‪ .‬גם אם היינו מנסים‪ ,‬אפשר להניח שהכותבים‬
‫לא היו מצייתים‪ .‬עם זאת‪ ,‬נראה שהמהפכות במדינות המזרח התיכון‪ ,‬המהומות באירופה והדרישה‬
‫לצדק חברתי העולה מאוהלי ישראל חלחלו באופן טבעי לפרודות החמצן שאנחנו נושמים‪ .‬המהפכה‬
‫נוכחת מאוד בגיליון שבו אתם אוחזים‪ ,‬אף שכמעט כל הטקסטים נשלחו אלינו לפני מהפכת האוהלים‪.‬‬
‫הניצוץ נמצא כאן‪ ,‬ניצת בין המילים‪.‬‬
‫כתב–העת נפתח במניפסט השירה המהפכנית של המשורר העיראקי אחמד מטר‪ .‬בסופו‪ ,‬סיפורו‬
‫מלא האיפוק של המחבר רחמן מוניף על תושבי הגולן בדמשק אחרי מלחמת ששת הימים ומאבקם‬
‫הכפול‪ .‬איתמר מן מסייר בין מהגרים שפיהם נתפר ביוון הקורסת‪ .‬אריאלה אזולאי מנסחת את שפת‬
‫המהפכה של צילומי המהומות במצרים ומנסה לחשוב על האופק שמעבר לדמוקרטיה הריבונית‬
‫שמוצעת לנו כקוטג' חסר טעם‪ .‬שגב עמוסי מתעמק בנדל"ן‪ .‬נדב ארנפלד מתאר אינתיפאדה‬
‫בבאר–שבע‪ .‬אינה שנדר כותבת על נסיעה של אהובתה למצרים‪ ,‬כשברקע השריפה בכרמל‪ .‬ישנם גם‬
‫טקסטים עקיפים יותר‪ ,‬כמו הטיפה המתגברת של המשוררת מיכל אגסי‪ ,‬או הרגע בסיפור הדקדנטי‬
‫של אמיר נעמן שבו בני עשירים גונבים את נעליו הנוצצות של חסר בית‪.‬‬
‫"תיאטרון מעין" הפיק השנה את המחזה והספר "אנרגיות טובות" שיזם יונתן לוי ושלמעשה‬
‫המחזה של פרוטוקול ועדת הכלכלה על הגז הטבעי‪ ,‬שמציגה את הדרך שבה ההון מנסה לאחוז‬
‫היה ָ‬
‫ברמצי הדמוקרטיה הישראלית כדי להגדיל את העושק‪ .‬כמו כן‪ ,‬יחד עם עוד כתבי עת‪ ,‬יזמנו את‬
‫הוצאת שירון מהפכת האוהלים‪.‬‬
‫חבורת "גרילה תרבות" פעלה בכל הארץ‪ ,‬ותמכה במאבק על מחירי המים של ג'קי אדרי חברנו‬
‫בדימונה‪ ,‬נאבקה עם העובדות הסוציאליות בשדרות‪ ,‬הזדהתה עם תושבי אל–עראקיב המפונה שוב‬
‫ושוב‪ ,‬והיתה עם עובדי חיפה כימיקלים המתבצרים במפרץ חיפה‪ .‬האנשים האמיצים האלה הם‬
‫הגיבורים האמיתיים של ישראל‪ .‬כשכל כך הרבה גורמים קמים נגדך וכשרבים לא מבינים בכלל מה‬
‫אתה רוצה מחייהם‪ ,‬ההחלטה להיאבק נגד כוחות ההון העצומים היא כמו הבחירה להיות משורר‪.‬‬
‫האירועים שפרצו ברוטשילד הפתיעו רבים‪ ,‬ונראה כאילו הגיעו משום מקום‪ .‬אבל היה להם‬
‫מצע תרבותי נרחב‪ .‬האש שבערה באוהלי רוטשילד ובכיכרות ישראל יצאה מגחלים שהדליקו‬
‫אסופות שירה כמו "אדומה" וסרטים כמו "שיטת השקשוקה" ו"שביתה"‪ .‬דור האוהלים והבחירה‬
‫להיאבק ברחוב ולשמוח בה בעת‪ ,‬להאמין בצדק חברתי וגם באהבה‪ ,‬היא תמיד הבחירה של מעין‪.‬‬

‫שלכם‪,‬‬
‫המ ערכת‬

www.third-ear.com
!150%

rock@third-ear.com 03-6215215 " 48
www.third-ear.com

‫מעין‬

5

*

‫אני כופר ‪ /‬אחמד מטר‬
‫עברית‪ :‬תמאר מסאלחה‬

‫אני כופר בעיפרון וכופר במחברת‪.‬‬
‫אני כופר בשפה הגבוהה‪ ,‬הנכנסת להריון כשהיא עקרה‪.‬‬
‫אני כופר בשירה שאינה מזעזעת את העוולות‬
‫ולא מעירה את המצפון בלבבות‪,‬‬
‫מקלל כל מילה שבעקבותיה לא תפרוץ צעדת מחאה‪,‬‬
‫והעם לא כתב את גורלו בגללה‪.‬‬
‫אני מקלל כל משורר הנם על שורות טל מקטיפה‬
‫בעוד בני עמו ישנים בבית הקברות‪.‬‬
‫אני מקלל כל משורר שדמעות ייתנו לו השראה של יין‪,‬‬
‫הצער — מתק תוגה‪ ,‬והמוות — צמרמורת דקה‪.‬‬
‫אני מקלל כל משורר שרושם שירי ארוס‪,‬‬
‫לזוג שפתיים‪ ,‬שדיים וצמות‪,‬‬
‫ואינו רואה את לוע הרובה בקימור השפתיים‬
‫ואינו רואה את רימון הרסס בהתעגלות השדיים‬
‫ואינו רואה את חבל התלייה בצמה שמולו‪,‬‬
‫בזמננו זה‪ ,‬עת הבאים לשלטון דוהרים על טנק שכור‬
‫ועל נאקת השבט‪,‬‬
‫קללה אטיל בכל משורר שאיננו קונה פצצה‪,‬‬
‫בכדי לכתוב בה את שירו האחרון‪ ,‬שיר התקומה‪.‬‬

‫הערת תאמר מאסלחה‪:‬‬
‫המשורר העיראקי אחמד מטר נולד בשנת ‪ 1954‬בכפר במחוז בצרה‪ .‬כבר בגיל ‪ 14‬החל לכתוב שירה פוליטית‪ .‬את שירתו‬
‫קרא באירועים ובכנסים של מפלגות השמאל העיראקי שפעלו נגד שלטונות עיראק‪ .‬שיריו קראו למהפכה‪ ,‬לשוויון ולצדק‬
‫חברתי‪ .‬הוא מחה נגד ההשתרכות אחרי האימפריאליזם המערבי‪.‬‬
‫מהר מאוד נחרב על אחמד מטר עולמו בשל יצירתו‪ .‬הוא הוגלה אל מחוץ לעיראק ולפני גיל ‪ 18‬בחר לברוח לכוויית‪ ,‬שם‬
‫עבד בתור עורך מדור תרבות בעיתון "אל קבאס" והכיר את הקריקטוריסט הפלסטיני המפורסם נאג'י אל עלי‪ .‬בעמוד‬
‫הפותח של "אל קבס"‪ ,‬החל אחמד מטר לפרסם את שירתו הפוליטית והמינימליסטית תחת הכותרת "ללא פחד"‪ .‬במקביל‬
‫פרסם נאג'י אל עלי את הקריקטורות שלו בעמוד האחרון‪ .‬בלחץ השלטונות הערביים השונים שאותם הם ביקרו‪ ,‬כולל כווית‬
‫עצמה‪ ,‬שניהם הוגלו אל מחוץ לכווית‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1986‬לאחר נדודים‪ ,‬הגיעו שני היוצרים ללונדון‪ .‬הם חיו ועבדו שם עד להתנקשות בחייו של נאג'י אל עלי‪ ,‬שעד היום‬
‫לא ברור אם הוצאה אל הפועל על ידי המוסד‪ ,‬אש"ף או אחד השלטונות הערביים‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫מעין‬

‫אם טיפה ‪ /‬מיכל אגסי‬

‫אם טיפה תרד בים‬
‫אף אחד לא יראה‬
‫חוץ מאולי איש אחד איש אחד איש אחד‬
‫בן אדם אחד בן אדם אחד לבד רואה טיפה נוחתת בים‬
‫אם הטיפה לא היתה נוחתת בים‬
‫ואם הטיפה נפלה והאדם שיכול היה לראות אותה באותה השנייה בדיוק הסתכל לצד השני היכן‬
‫שהטיפה לא ירדה — בים‬
‫בנוסף כשהטיפה נוחתת לים וממלאת אותו — את הים‬
‫רק טיפ טיפונת יותר ואף אחד לא יודע שהים התמלא‬
‫ועוד — טיפה יכולה ליפול בים רק בשביל שמישהו‬
‫בטעות ישתה אותה או ישחה בה או יבכה ליד הים‬
‫או ייקח טיולים ארוכים ליד הים‪ ,‬ישחק עם החול המחובר לים‬
‫ישחק טניס על החול המחובר לים‪ ,‬יאכל גלידה על‬
‫החול המחובר לים‪ .‬ואם טיפה נוחתת בים‪ ,‬טיפה‬
‫אחת שלמה‪ ,‬אז זו היא רק טיפה בסך הכל‬
‫ויוכלו להיות ויהיו עוד הרבה טיפות‬
‫בסופו של דבר‪.‬‬

‫מיכל אגסי היא רקדנית ומשוררת‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫מעין‬

‫כתוב בעיתון ‪ /‬ערן הדס‬

‫עונות השנה‬
‫עונות השנה‬
‫למישהו אחר‬
‫בין החולות‬
‫בין החולות‬
‫העיר‬
‫שם גרים‬
‫השמגרים‬
‫פרבר יוקרה‬
‫מערבל בטון‬
‫מערבל בטון‬
‫צורם לחסר הבית השרוע מתכרבל‬
‫שש אלי‬
‫שש אלי‬
‫קרב‪ ,‬העם‬
‫איזה זין‬
‫איזה זין‬
‫היה לנו פעם‬
‫הפתיל קצר‬
‫הפתיל קצר‬
‫תשואות ממושכות‬
‫מסתערבים‬
‫מסתערבים‬
‫גם בחדר המיטות‬
‫מורה בתיכון‬
‫ֵ‬
‫מורה בתיכון‬
‫על מגמה פמיניסטית‬

‫‪8‬‬

‫מעין‬

‫סופר מפורסם‬
‫סופר מפורסם‬
‫על שטר שקיבל מבעל הון‬
‫ּוח ְמסֻ ָּכר‬
‫ַּת ּפ ַ‬
‫פּוח ִמ ּ ֻס ָּכר‬
‫ָּת ַ‬
‫בלחץ ההמון‬
‫שלום‬
‫שלום‬
‫ואין שלום‬
‫עושה שלום במרומיו‬
‫עושה שלום במרומיו‬
‫ונעלם לצפות ב"האח הגדול"‬
‫משתתף בתוכנית טלוויזיה‬
‫משתתף בתוכנית טלוויזיה‬
‫אחרת‬
‫עוד שנייה‬
‫עוד שנייה‬
‫תחלוף לעד‬
‫שואב האבק‬
‫שואב האבק‬
‫עד נחנק‬
‫כתוב בעיתון‪:‬‬
‫כתוב בעיתון‬
‫השני דבר–שקר‬
‫המפגינים נגד‬
‫המפגינים נגד‬
‫הסחת דעת‬
‫מחפשים אחר אמת‬
‫מחפשים אחר אמת‬
‫חסכונית‬
‫יוצר‬
‫יוצר‬
‫איּום‬

‫‪9‬‬

‫מעין‬

‫רוצח מסוכן‬
‫רוצח מסוכן‬
‫מתמעטים המסוכנים שאינם רוצחים‬
‫מחזיק המפתחות‬
‫מחזיק המפתחות‬
‫סביב מעגל סוהרים‬
‫צאו להרים‬
‫צאו להרים‬
‫עצמכם מאימת האדם‬
‫האומר כן‬
‫האומר כן‬
‫בהפסקה בין שני המחזות תתקיים תפילה לשלום החייל החטוף‬
‫תחת הגשר‬
‫תחת הגשר‬
‫בין אהבת הלשון לזוהמת הגוף‬
‫תום עידן הנייר‪:‬‬
‫תום עידן הנייר‬
‫נודע לסטודנטים אך לא למרצים‬
‫חוקר הספרות‬
‫חוקר הספרות‬
‫שהתרחקה די מלהשפיע‬
‫הציניקן‬
‫הציני כאן?!‬
‫נעלבת המציאות‬
‫אלו נוצרים את האש‬
‫אלו נוצרים את האש‬
‫ואז כולם‪ ,‬משני הצדדים‪ ,‬רצים לחרבן‬

‫השיר מוגדר כ"בייקו"‪ .‬שירת ה"בייקו" מורכבת מבתי שיר בני שלוש שורות שבהם השורה השנייה זהה או כמעט זהה לשורה‬
‫הראשונה‪ .‬מבנה זה הומצא בהשראת הקורס "כתוב בעיתון" שהעבירה פרופ' טניה ריינהרט‪ .‬הפואמה לקוחה מתוך ספרו‬
‫של ערן הדס‪" ,‬אנשים שאתה עשוי להכיר" )הוצאת פלונית ‪ ,(2011‬היא מוקדשת לאהרן‪ ,‬לזכר טניה‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫מעין‬

‫אהה ועברי ‪ /‬מרחב ישורון‬

‫אני אוהב אותך‬
‫אתה חרק חתיך‬
‫אני אוהב אותך‬
‫טוב תביך אותי‬
‫אני אוהב אותך‬
‫אני חטט בוהה‬
‫אני אוהב אותך‬
‫חתוך אבטיח‬
‫אני אוהב אותך‬
‫תחת הבהב‬
‫אני אוהב אותך‬
‫אתה חובט תווים‬
‫אני אוהב אותך‬
‫בהטחת תוכי‬
‫אני אוהב אותך‬
‫לוחך פתח בך‬
‫אני אוהב אותך‬
‫אשך חובט בתנוך‬
‫אני אוהב אותך‬
‫הב חרך רך‬
‫אני אוהב אותך‬
‫אני הווה חוטב‬
‫אתה חובב אוויר‬
‫אני אוהב אותך‬
‫איתי חווים עבים‬
‫אני הבא בטוב‬
‫אני האב הבא‬
‫אני אוהב אותך‬

‫מרחב ישורון‪ ,‬מחבר הפואמה "מדריך לנוגעים בשם העצם"‪ ,‬חי בתל–אביב‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫מעין‬

‫רדי רדי ‪ /‬אהרן שבתאי‬

‫‪ .1‬רדי‬
‫רדי רדי רדי‬
‫מספינת אהרן השוקעת‬
‫רדי רדי רדי‬
‫מספינת אהרן השוקעת‬
‫חבל על הכתפיים שלך‬
‫חבל על הצוואר שלך‬
‫יש לך שערות בוגנוויליה‬
‫יש לך שערות בוגנוויליה‬
‫תעשי לך מיץ גזר‬
‫תעשי לך סלט סלק‬
‫אבל אני לא יכול לרדת‬
‫מספינת אהרן השוקעת‬
‫לא יכול ולא רוצה‪,‬‬
‫אני אמשיך הלאה‬
‫לא יכול ולא רוצה‪,‬‬
‫אני אסע הלאה‬

‫‪ .2‬זוג‬
‫אני משוגע‬
‫ואת משוגעת‬
‫וזה מתאים‬
‫אנחנו בוץ ופודינג‬
‫כשאני לא על ידך במיטה‬
‫את מתעוררת ובוכה‬

‫‪12‬‬

‫מעין‬

‫מי בעולם בכה‬
‫שאני לא במיטה‬
‫מי בעולם בכה‬
‫שאני לא במיטה‬
‫אז תבכי‪ ,‬זה טוב‬
‫כי מי בעולם בכה‬
‫שאני לא במיטה‬
‫מי בעולם בכה‬
‫שאני לא במיטה‬

‫‪13‬‬

‫מעין‬

‫‪14‬‬

‫מעין‬

‫‪15‬‬

‫מעין‬

‫מטרופוליס ‪ /‬שמעון צבר‬

‫העיר שוכב בעמידה ‪ /‬מלא חלונות שקוף ‪ /‬העיר שוכב בעמידה‬
‫‪ new york‬עולה לשמים‬
‫מלא חלונות שחורים‬
‫מגפת חלונות חלולים‬
‫מגפה מגפה מגפה‬
‫מדבק הבתים בלבן‬
‫פניצילין כבר אזל מהשוק‬
‫בתי המרקחת סגור‬
‫חלונות השחורים מחלה‬
‫אורניאון עולה מהים‬
‫מסנוור כרישים בשיניים‬
‫אורניאון עולה מהים‬
‫אוכל חביות בנפט‬
‫שותה שדיים גדולים‬
‫מרילין מרילין מרילין‬
‫מזדווג אוטובוסים בכביש‬
‫מנהרה מלא תיאבון‬
‫אוכל אוטובוסים‪ ,‬מקיא‬
‫קוקה‪ ,‬קולה קולה!‬
‫נוסע מלא ביטחון‪,‬‬
‫קוקה‪ ,‬קולה קולה!‬

‫שמעון צבר נולד ב–‪ 1926‬בישראל ונפטר בלונדון ב–‪ ,2007‬סופר‪ ,‬מאייר‪ ,‬צייר ואיש "מצפן"‪ .‬לאחר מלחמת ששת–הימים גלה‬
‫מישראל כמחאה על הכיבוש‪ .‬הטקסט הגיע באדיבות ארכיון הארכיטקטורה הישראלית‪ ,‬מתוך הגיליון הראשון של כתב–העת‬
‫"תוי" )עורך‪ :‬אבא אלחנני‪.(1966 ,‬‬

‫‪16‬‬

‫מעין‬

‫תזדיין אתה זמנהוף ‪ /‬יפתח אשכנזי‬

‫נדב לקח החלטה‪ .‬הם שיפרו עמדות‪ .‬דיווחו נוכחות בירושלים‪ .‬נפלו ברחוב זמנהוף‪.‬‬
‫נדב עף על הדירה‪ .‬אמילי היתה לא–שמחה‪ .‬לנדב זה היה קטע‪ .‬אמילי לא ידעה זמנהוף‪ .‬נדב‬
‫נדלק על אספרנטו‪ .‬אמר שזה פשוט פק"ל‪ .‬הם כבר מתנחלים בזמנהוף‪ .‬הם נפגשו בקיבוץ שלו‪ .‬זו‬
‫היא שרצתה עיר‪ .‬זו היא שמתה להתחפף‪ .‬הוא הביא אותה בשיחוק‪ .‬עלה על אחלה עבודה‪ .‬התעסק‬
‫בזכויות אדם וכאלה‪ .‬פתח טוב את השושנה‪ .‬הרביץ יופי של משכורת‪ .‬הכל היה לגמרי סוף‪ .‬אמילי‬
‫היתה נשארת בבית‪ .‬היא לקחה טיפול בתינוק‪ .‬בערבים נדב בא מעוך‪ .‬פרגן לעצמו שעת ת"ש‪ .‬אז‬
‫חרש על הספרים‪ .‬למד מילים‪ ,‬דקדוק והכל‪ .‬לפעמים תרגל על יבש‪ .‬לפעמים עשה תרנגול ברטוב‪.‬‬
‫יצא על אמילי באספרנטו‪ .‬זרק "מי אמאס וין"‪ .‬אולי עיבר אותה בכלל‪ .‬אולי ירד לו ממנה‪ .‬הסקס‬
‫בקיבוץ היה סוף‪ .‬עכשיו הם בעל ואשה‪ .‬אמילי נפלה באהבה לנדב‪ .‬נדלקה על עיניים שלו‪ .‬עיניים‬
‫שלו היו רטובות‪ .‬נראה שאכפת לו הרבה‪ .‬הן גם מאוד גדולות‪ .‬הוא פתח אותן כתינוק‪ .‬מצא בדירה‬
‫שולחן ישן‪ .‬המגירה שלו היתה נעולה‪ .‬הוא ניסה בלדרמן שלו‪ .‬לא הלך והוא התעצבן‪ .‬אבל העיניים‬
‫נשארו גדולות‪ .‬עיניים שלו נשארו טובות‪ .‬כל הזין במגירה המזדיינת‪ .‬זין‪ ,‬היא לא נפתחה‪ .‬אפילו‬
‫שדחף לה ת'אולר‪ .‬אמילי רואה בשחור ולבן‪ .‬הכל זז בפאסט–פורוורד‪.‬‬
‫במיטה במאוזן אמר "בונאן נוקטון"‪ .‬אבל לילות שלה היו נוראיים‪ .‬ראשון בא החלום על הגן‪.‬‬
‫היא לקחה תינוק שלה לגן‪ .‬ראתה שם את האיש–משוגע‪ .‬האחד שמאכיל עורבים ְבלחם שלו‪ .‬גם לא‬
‫בחלום היה האיש‪ .‬בחיים האמיתיים רצתה לדבר אליו‪ .‬לומר‪ ,‬למה לתמוך חיה רעה? ראתה לעורבים‬
‫יש עיניים גדולות‪ .‬בחלום היא באה קרוב לאיש‪ .‬הדשא היה סגול בחלום שלה‪ .‬העלים היו שחורים‬
‫בחלום שלה‪ .‬זה לא היה לחם בחלום‪ .‬האיש–משוגע האכיל העורבים בבשר‪ .‬מתי שהיא באה קרוב‪,‬‬
‫ראתה‪ .‬האיש היה זורק בשר–תינוק‪ .‬היא קפצה והקפיצה את נדב‪ .‬נדב זינק כמו בכיתת כוננות‪ .‬אמר‬
‫שהיא אוכלת לו סרטים‪ .‬אז חיבק אותה וניסה לחזל"ש‪ .‬הצליח לחדול אותה לפי הנוהל‪ .‬במסלול‬
‫פעם שמע מור"ק מהסמל‪ .‬השורה התחתונה של הסמל פעלה‪" .‬כשחצאית מתחילה להתחרפן"‪,‬‬
‫אמר הסמל‪ .‬ואז כשכולם היו בהאזנה המשיך‪" :‬אז היא חופרת בולבול באיגוף"‪ .‬נדב נסגר על עצמו‬
‫במיידי‪ .‬עשה אותה כמו שצריך לעשות‪ .‬פעל ברבאק‪ ,‬זרם עם התו"ל‪ .‬לא נצנץ‪ ,‬ירד לה והכל‪ .‬אמילי‬
‫הפסיקה לעשות לו אהבה‪ .‬באה אליו בקטע מה הזוי‪ .‬נתקעה על זה שמצלצלים בדלת‪ .‬התחילה‬
‫לטחון משהו על תינוק‪ .‬נדב לא נהיה שוקיסט בלאי‪ .‬המשיך להתחרע ואמר "חדל קשקשת"‪ .‬פרק‬
‫ברעל של תרגולת יהלום‪ .‬היא עוד לא חזרה מהבלוקבסטר‪ .‬הוא אמר "זה הכל בראש"‪ .‬דפק תדרוך‪,‬‬
‫"הכל בראש שלך"‪ .‬הוא מת לחזור למצב מאוזן‪ .‬הוא צריך לטפל בערבים שלו‪ .‬הוא מקשר בינם‬
‫לבין העירייה‪ .‬הוא לא יכול להתחפ"ש ולהתעפץ‪ .‬אבל בגלל השביזות הלכה השינה‪ .‬בינתיים אמילי‬
‫נשפכה‪ ,‬הצי"ח חוזל"ש‪ .‬הוא כבר באטרף‪ ,‬לפחות ילמד‪ .‬הוא מדליק את האור בחדר‪ .‬חורש על ספרי‬
‫האספרנטו שלו‪ .‬אמילי קמה‪ ,‬חפרה לו שוב‪ .‬האור כל–כך מפריע לה‪ .‬נדב ענה לה שלילי בזנטי‪.‬‬
‫אמילי ניסתה להשיג קצת שינה‪ .‬אמרה לעצמה‪ ,‬תזדיין אתה זמנהוף‪ .‬חשבה‪ ,‬נדב רוצה להרוג אותי‪.‬‬
‫עיניים שלו מאוד לא–רטובות‪.‬‬
‫לקחה את התינוק להליכה בגן–עצמאות‪ .‬היתה רואה קונסוליה אמריקאית ומרגישה צער‪ .‬אני‬
‫רוצה להיות יאנקית ולא אנגלייה‪ .‬ככה הם יהיו חייבים להגן עליי‪ .‬היא התחילה לשנוא ארץ הזאת‬
‫מאוד‪ .‬היא שנאה את האנשים כאן מאוד‪ .‬הם פשוט מתעלמים אמילי ותינוק שלה‪ .‬רק פעם אחת‬
‫דיברה עם שכנה‪ .‬השכנה נהיתה מוזרה כששמעה מספר דירה‪ .‬בלילה לאמילי היה החלום הנורא‬
‫ביותר‪ .‬היא פתחה את המגירה בשולחן וראתה‪ .‬תמונה של המשפחה שנהגה לחיות פה‪ .‬היה תינוק‬
‫בתמונה וסכין בתוך המגירה‪ .‬היא קמה הפוכה שזה לא להאמין‪ .‬נדב אמר לה שברור שהיא מנפיצה‪.‬‬

‫‪17‬‬

‫מעין‬

‫אכל לה את הראש שתתקשר להורים‪ .‬היא הבטיחה להתקשר‪ ,‬אבל היתה משקרת‪ .‬היא האמינה‬
‫שכל המשפחה בתמונה נרצחה‪ .‬נדב גם התעלק עליה שתנסה אספרנטו‪ .‬היא הבטיחה לו שתיתן‬
‫לזה סיכוי‪ .‬גילתה שזה לא כיף מוקדם מספיק‪ .‬זמנהוף המזדיין בא עם שפה מזדיינת‪ .‬יודעת שהיא‬
‫צריכה לקחת טיפול בתינוק‪ .‬לנדב אומרת‪ ,‬יש לנו מספיק שפות‪ .‬ואז גם התחילה הסמטוכה הגדולה‬
‫בעירייה‪ .‬הוא נטחן על כמה מקרים מזוינים‪ .‬העיניים שלו האדימו כמו של העורבים‪ .‬בקושי הביא‬
‫בה כמו שצריך להביא‪ .‬היה מתחרפן שהיא זורמת עם הדיסטנס‪ .‬כשהוא בא קרוב אמילי מרגישה‬
‫זוועה‪ .‬קרוב מדי‪ ,‬מרגיש בדיוק כמו הסכין‪ .‬הסכין שחותכת גרון מצד אחד לאחר‪.‬‬
‫לילה אחד חזר וראה שהיא לגמרי בסבבה‪ .‬כמה שזה היה הזוי‪ ,‬זה היה אחלה‪ .‬מה אכפת לו‬
‫שזה מה שמעיף אותה‪ .‬יאללה בכיף שלה‪ ,‬שתהיה בפנאן מהשכנים החדשים‪ .‬מפרגן לה לשמור‬
‫על התינוק הזה שלהם‪ .‬אמילי היתה מאוד שמחה מכל העניין הזה‪ .‬מעכשיו והלאה היא כבר לא‬
‫תהיה לבד‪ .‬בינה לבין שכנה חדשה שלה נוצר חיבור‪ .‬סוף סוף שכנה אחת שלא מתנכרת לה‪ .‬היא‬
‫ביקשה מאמילי לשמור–תינוק בחמישי בלילה‪ .‬אמילי מיד אמרה כן ישר על הנקודה‪ .‬חשבה‪ ,‬אחד‬
‫או שניים‪ ,‬זה אותו דבר‪ .‬נדב קיבל את הבלת"ם רק כשנכנס למסגרת‪ .‬פייר‪ ,‬באה לו טוב ההנפצה הזו‬
‫שלה‪ .‬ככה היא סוגרת והוא ידפוק את הראש‪ .‬אחרי שבוע מעפן‪ ,‬הוא לגמרי מת להתחרע‪ .‬לצאת‬
‫עם אמילי זה להיתקע בשביזות שלה‪ .‬לפני שדיווח אנגליה‪ ,‬שאל איפה גרים השכנים‪ .‬אמילי אמרה‬
‫"חיים בבניין" ונדב הגיב "וואללה?"‪.‬‬
‫ואז פתאום הפעמונים בימק"א התחילו לצלצל‪ .‬והתינוקות התחילו שניהם לבכות בקול רם‪.‬‬
‫היא הבינה שתינוק שלה מחזיק באשמה‪ .‬אז היא מפרידה בין תינוקות האלה‪ .‬מניחה את התינוק–‬
‫שני בחדר–מיטה‪ .‬תינוק שלה המשיך לבכות בקול רם‪ .‬היא באה להבנה — תינוק שלה רע‪ .‬כשהיא‬
‫הסתכלה למטה עליו אמילי ראתה‪ .‬עיניים שלו מאוד גדולות ומאוד מרושעות‪ .‬זה היה הוא בחלום‬
‫הישן שלה‪ .‬הוא האכיל עורבים בבשר ודם שלה‪ .‬הוא קטן אבל ייהפך גדול יותר‪ .‬הוא בוודאות ייקח‬
‫את הזדמנות שלו‪ .‬הוא עוד ייעשה רוצח כמו אבא‪ .‬אמילי מחפשת אחרי הסכין במגירה בשולחן‪.‬‬
‫אמילי לוקחת אולר לדרמן של נדב‪ .‬אמילי חותכת צוואר של תינוק שלה‪ .‬תינוק שלה המרושע‬
‫מפסיק לבכות פתאום‪ .‬היא מדליקה אור ורואה תינוק בדם‪ .‬הדם אדום אבל משהו מאוד משונה‪.‬‬
‫אמילי מרגישה שכל דבר בשחור ולבן‪ .‬מישהו מצלצל בדלת‪ ,‬אמילי מתעלמת אותו‪ .‬בטח הורים של‬
‫תינוק–שני שבאו‪ .‬היא תנקה למעלה ואז היא תפתח‪ .‬כל דבר מרגיש רק שחור ולבן‪ .‬דם של תינוק‬
‫היה מאוד עקשן‪ .‬היא מנקה ודם שלו נשאר שם‪ .‬הצלצול המשיך עד שהדלת נפתחה ונסגרה‪ .‬נדב‬
‫חזר מסטול תחת וחטף לפנים‪.‬‬
‫כלבת‪ ,‬קבל הרדוף בסלון שלי‪ .‬אמילי עם האמצעי ביד שלה‪ .‬דבר ראשון‪ ,‬מנטרל את האיום‪.‬‬
‫קולט שספרי האספרנטו מלאים בדם‪ .‬כלבת‪ ,‬מה השרוטה הזו עשתה‪ .‬זה לא סרט אלא בלוקבסטר‪.‬‬
‫למה היא נפלה על התינוק‪ .‬מה עבר לה בראש המזוין‪ .‬כוס אמא של השרמוטה הזו‪ .‬עכשיו הכל‬
‫התחרבש‪ ,‬אפילו האספרנטו‪ .‬אמילי מסתכלת‪ ,‬העיניים גדולות ויבשות‪ .‬נדב מחליט לנסות לאפס‬
‫אותה‪ .‬היא מחורפנת לגמרי‪ ,‬מדברת לעצמה‪ .‬אומרת שוב‪ ,‬תזדיין אתה זמנהוף‪ .‬אומרת‪ ,‬מאוד מרושע‬
‫תינוק שלנו‪ .‬התינוק רצה להרוג אותי הלילה‪ .‬עיניים של תינוק יבשות וגדולות‪ .‬היא פשוט מאוד‬
‫פחדה ממנו‪ .‬נדב נהיה שוקיסט צעיר פעור‪ .‬צעק "איזה תינוק בראש שלך?"‪ .‬היא מחוקה שחבל על‬
‫הזמן‪ .‬זה פשוט צפה פגיעה במיידי‪ .‬עכשיו יפתחו לו את השושנה‪ .‬הוא בעין על ספרי האספרנטו‪.‬‬
‫כתמי הדם דומים לעלים שחורים‪ .‬המגירה בשולחן פתוחה כמו זונה‪ .‬הוא מעיף את מה ששם‪ .‬זורק‬
‫החוצה לקיבינימט תמונה וסכין‪ .‬סמך בגימל סכין מלווה מבט‪ .‬הוא בעין על העיניים שלה‪.‬‬
‫נדב נסגר על עצמו‪ .‬מאיפה הבאת את ההנפצה? אין לנו שום תינוק‪ .‬קולט וחוטף כאפה לפנים‪.‬‬
‫הוא מחבר אותה לחיים‪" .‬את לגמרי חיה בסרט‪ .‬אין לנו שום תינוק"‪ .‬אמילי לא מאמינה לו‪ .‬תראה‬
‫תינוק שלנו מת‪ .‬לא מאמינה לאי–היגיון‪ .‬זה לא תינוק–שני‪" .‬גמרת את התינוק שלהם"‪ .‬היא שומעת‬
‫את נדב‪ .‬היא שומעת עיניים שלו‪ .‬פעמון הדלת שוב מצלצל‪ .‬פעמון הימק"א מצלצל שוב‪ .‬הורים של‬
‫השני שם‪ .‬הם ממשיכים וגם נדב‪ .‬רואה סכין ביד שלו‪ .‬היא שומעת צלצול שלהם‪ .‬נדב רוצה להרוג‬

‫‪18‬‬

‫מעין‬

‫אותי‪ .‬האספרנטו זה מזימה שלו‪ .‬עיבר אותה כדי לרצוח‪ .‬אין שפה עולמית אחת‪ .‬רואה גופה של‬
‫תינוק‪ .‬רואה המגירה הסגורה מחלום‪ .‬רואה המגירה נהיתה פתוחה‪ .‬רואה נדב עם הסכין‪ .‬מרגישה‬
‫את הסכין עליה‪ .‬מרגישה סכין על הנשימה‪ .‬נדב הצליח להרוג אותי‪ .‬אמילי קורסת על הרצפה‪.‬‬
‫העיניים סגורות והכל שחור‪ .‬אבל היא עדיין שומעת‪.‬‬
‫הצלצול לא נעצר‪.‬‬

‫יפתח אשכנזי‪ ,‬יליד כרמיאל ‪ ,1980‬עובד ביד ושם ומתגורר בירושלים‪ .‬פרסם את ספרו המחורז "פרסונה נון גראטה" )חרגול(‬
‫לפני כשנה‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫מעין‬

‫נדל"ן ‪ /‬שגב עמוסי‬

‫תסתכלו על הספה שלכם‪.‬‬
‫אתם לא מרוצים‪ .‬אתם רוצים אחרת‪ .‬מה עוצר אתכם? אתם חוסכים‪ .‬תמשיכו לחסוך‪ .‬אתם‬
‫חוסכים לדירה‪ .‬אתם מנסים לאסוף כל חודש את הסכום שמשלם על זאת שכבר קניתם‪ .‬אתם לא‬
‫יודעים אם אתם גרים במקום הנכון‪ .‬אתם לא יודעים איפה לגור‪ .‬אתם מסוגלים לדבר על זה שעות‪.‬‬
‫אתם לא יודעים אם מושב או עיר‪ .‬אתם לא יודעים איזו עיר‪ .‬לא יודעים באיזו קומה‪ .‬הולכים לביתני‬
‫מכירות עשויים פלסטיק‪ְ .‬ממדלים נסיעות לעבודה ממקומות מגורים פוטנציאליים‪ .‬קוראים מוספי‬
‫נדל"ן ונהנים לייבב על אודות עסקה שפספסתם במהלך השנים‪ ,‬דירה שיכולתם לקנות לו רק הייתם‬
‫נועזים מספיק‪ ,‬אז‪ ,‬כשהכל היה פתוח‪ ,‬כשהשוק היה שפוי‪ .‬אתם אומרים "הערך של הדירה"‪ .‬הו‪ ,‬הערך‬
‫של הדירה! הבניינים הלומי החום‪ ,‬עדים אילמים לערכם המשתנה תדיר‪ .‬סדוקי קירות ורצפות הם‬
‫מתבוששים בערכם היורד‪ .‬זקופים וחושפים את ערוות מרזביהם‪ ,‬חוגגים את ערכם העולה‪ .‬לפעמים‬
‫אתם מחליטים להתחיל מאפס‪ .‬להירשם בפרויקט שטרם נבנה‪ .‬לקנות אוויר‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ .‬רבי‬
‫קומות‪ ,‬שלוש קומות‪ ,‬צמודי קרקע‪ ,‬אין גבול לאפשרויות שתצורות האוויר יכולות להן‪ .‬אתם בוחרים‬
‫פרויקט ולא מפסיקים לדבר עליו‪ .‬אתם רוצים הכנה לשאב רב‪ ,‬פרופיל בלגי‪ ,‬רצפת שומשום‪ .‬אתם‬
‫פוקדים בסופי שבוע את אתר הבנייה כדי לפקח על התהליך‪ .‬הפועלים מבקשים אישורי כניסה‬
‫שאין לכם‪ ,‬ולא מאפשרים לכם להתקרב‪ .‬מתפתחים ויכוחים של שבת שרבית ליד גבעות חוליות‪.‬‬
‫הפועלים הם כנרי תזמורת שלא יכולים לממן את הכרטיס לקונצרט בו הם מנגנים‪ .‬נדל"ן הוא‬
‫נושא טעון‪ .‬זה עשוי לגלוש לאלימות‪ .‬אני קורא לכל המושכים בעט החברתי לגדוש את אתרי‬
‫בניית צמודי הקרקע בשבתות‪ ,‬ולצפות בתיאטרון רחוב פוליטי חינמי המתרגש באין ספור במות‬
‫בו זמנית‪ .‬הדיאלוגים עוסקים‪ ,‬לעד‪ ,‬בתקני בנייה בלתי קריאים‪ .‬משהו באתר הבנייה‪ ,‬עושה רושם‪,‬‬
‫נעשה בניגוד להם‪ ,‬אבל מי יודע במה מדובר? מי קורא את הטקסט הכתוב בשפה ארכיטקטונית‬
‫סתומה ומפותלת? חותמים ומקווים לטוב‪ ,‬אלו ימי חיינו‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬מישהו‪ ,‬גבר ברוב המקרים‪ ,‬דואג‬
‫להזריק לשגרת היומיום הדאוגה ממילא של חבריו לפרויקט את נתזי הסקנדל‪ .‬הוא ראה שהם לא‬
‫מעמידים צנרת לפי התקן הארצי‪ .‬מהו התקן הארצי‪ ,‬איך מניחים צנרת‪ ,‬ומי יודע לזהות תשלובת‬
‫של השניים? ובכל זאת‪ ,‬באים‪ ,‬מציצים‪ .‬שיידעו‪ .‬שיראו‪ .‬זה לא עוזר‪ .‬הפועלים וקלגסיהם מקפידים‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬לעבוד בניגוד לתקנים‪ .‬בסיום כל פרויקט צצות התגוששויות משפטיות המספקות‬
‫תעסוקה אין סופית לעורכי–דין שאינם אלא פקידי חוזים מגושמים ולרוב רפי שכל‪ .‬שכן לוחמני‪,‬‬
‫תאב צדק‪ ,‬קפוץ שפתיים‪ ,‬ידפוק בדלת צמוד הקרקע שלכם כשתסיימו לפרוק‪ ,‬וישכנע להתגייס‬
‫לתביעה‪ .‬כל תושב משתתף בתשלום‪ ,‬אבל זה סכום שאפשר לעמוד בו‪ .‬כן‪ ,‬תאמרו לשכן‪ ,‬נעשה מה‬
‫שצריך‪ .‬מה שלא קרה בזמן אמת‪ ,‬למרגלות גבעות חוליות חלודות חמות בשבתות של פנאי אבוד‪,‬‬
‫יתנקז למקום הראוי לו‪ ,‬ימי חול רטרוספקטיביים‪ .‬את הכל אפשר‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לנקז לימי חול‬
‫ופקידים‪ .‬זה מנחם את רובנו‪ .‬אנחנו מספרים על עצמנו סיפורים‪ .‬השבתות המיוזעות הופכות באחת‬
‫למארב‪ ,‬תצפית‪ ,‬עדּות מרשיעה‪ .‬אנחנו משילים מעצמנו את התלאות‪ .‬אנחנו מטופלים‪ .‬יש לנו תיק‪,‬‬
‫מספר‪ ,‬זימון‪ .‬אנחנו חוזרים מהדיון מרוגשים‪ .‬אנחנו אוכלים‪ ,‬רוחצים‪ ,‬נרגעים‪ .‬אנחנו מכריעים לגבי‬
‫גובה התמונה בסלון‪ .‬אנחנו הולכים לישון‪.‬‬

‫שגב עמוסי‪ ,‬בן ‪ ,34‬לומד ספרות באוניברסיטת תל–אביב‪ ,‬עובד בחברת תוכנה‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫מעין‬

‫סין ‪ /‬יוני רז פורטוגלי‬

‫אור‪ ,‬חושך‬
‫פניה של בודקת הנורות‬

‫יוני רז פורטוגלי‪ ,‬יליד ‪ ,1980‬פרסם את "יש לי חבר שעובד בערוץ ‪ ,"10‬עורך בלוג השמרן‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫מעין‬

‫שירים ‪ /‬חנה ליכט‬

‫חנה ליכט‬
‫מה יש פה להגיד?‬
‫השם הוא חנה ליכט‪.‬‬
‫נאספתי מהזבל‪ .‬אני הפסולת שלכם‪.‬‬
‫אין צדק תמיד‪.‬‬
‫אני סובלת מבריחת שתן‪ ,‬נשירת שיער‬
‫שלושה נכדים צעירים זנחו אותי‪.‬‬
‫גם אני לא רוצה לדעת היכן אני מתגוררת‪.‬‬
‫קריר וחשוך‬
‫מתכון לעוגיות שחור לבן‬
‫היה לנו בייביסיטר גבוה ולבנבן‬
‫שהנעים את זמננו וניגן באורגן‬
‫היה מוריד מהמדף הגבוה כמותו‬
‫כריות נוגט‬
‫הכנו איתו עוגיות שחור לבן‬
‫וקינחנו בשפשוף הפין שלו‬
‫)שפשפנו את הידיים כדי לעשות חם ונעים(‬
‫היום הוא עושה הון‬
‫בגלל שהוא רואה חשבון‬
‫רשימה זו בשבילו‪ ,‬דין וחשבון‬
‫דיכאון של החברה‬
‫אני עייפה וחולה‬
‫אין לי כוחות לעשות את הדברים‬
‫כל מה שאני רואה בחוץ מעציב אותי‬
‫ובעצמי אני לא עושה שום דבר‬
‫ביקרתי היום במוזיאון תל–אביב‬
‫עצוב ומדכא לראות מה שעושים שם‬
‫חלמתי שרותי דירקטור בדיכאון‬
‫אפשר להבין למה‬
‫חנה ליכט חיה ופועלת בישראל‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫מעין‬

‫טיול ליוון ‪ /‬איתמר מן‬

‫‪.1‬‬
‫בסוף נובמבר ‪ 2010‬נחתי באתונה כדי לערוך ראיונות עם פליטים במחנות מעצר בצפון מזרח יוון‪.‬‬
‫תחילה לקחתי את עצמי לכיכר אקסארכיה השוקקת חיים‪ ,‬עמוסת בתי הקפה‪ .‬אנשים יושבים בכל‬
‫מקום על ספסלים ומפטפטים‪ .‬שנתיים לפני כן נורה באזור הזה‪ ,‬המזוהה עם התנועה האנרכיסטית‪,‬‬
‫אלכסנדרוס גריגופולוס‪ ,‬מפגין בן ‪ .15‬מאז הוסרו מפה הכספומטים מחשש ונדליזם אנטי–קפיטליסטי‪ ,‬רק‬
‫כדי שכולם יוכלו ללגום קפה ויין בנחת‪ .‬המשטרה נכנסת לאזור רק לעתים רחוקות‪ ,‬אך בכל ערב‬
‫נקבע סיור משטרתי מחוצה לו‪ ,‬ליתר ביטחון‪ .‬לעתים תוכלו לצפות בשורת קסדות נעות בקצב‬
‫מהיר מעל רגליים דקות מאחורי מגני פלסטיק‪ .‬סליל חרוזים לבנים‪ ,‬כמו מרבה–רגליים המנווט בין‬
‫המסבאות וערימות הזבל שנותרות בקרנות הרחוב אחרי השביתות התכופות‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬יצאתי בטיסה של ארבע וחצי בבוקר לעיר אלכסנדרופוליס בצפון מזרח יוון‪ .‬יחד עם‬
‫חאפז המתרגם האפגאני ויותא עורכת הדין היוונייה‪ ,‬עליתי על המטוס הקטן ונחתנו לפני שחר‪ .‬בדרך‬
‫שוחחנו על פוליטיקה יוונית ויותא סיפרה לי שאינה מצביעה בבחירות הארציות או המקומיות‪ .‬מאז‬
‫הוכרזה "פתיחת השוק היווני" בשורת צעדי הפרטה בתמורה לסיוע של קרן המטבע הבינלאומית‬
‫בהתמודדות עם המשבר הכלכלי‪ ,‬הפוליטיקה היוונית הפכה לעניין בינלאומי‪ .‬כל שיתוף פעולה עם‬
‫הליכים דמוקרטיים פנימיים‪ ,‬שכביכול יקבעו את עתיד המדינה‪ ,‬אינו אלא העמדת פנים‪.‬‬
‫כשהתרומם היום‪ ,‬נסענו ברכב שכור מעל מרחבים ירוקים ושטוחים‪ ,‬על שפך נהר האברוס לים‬
‫האגאי‪ ,‬הגבול הטבעי בין יוון לטורקיה‪ .‬התיירים היחידים שמגיעים לכאן הם צפרים שבאים לראות‬
‫את בעלי הכנף החונים בדלתא במעופם דרומה‪ .‬אנחנו באנו לחזות בנדידת בני אדם מן הדרום לצפון‬
‫הגלובלי‪ .‬מחלונות הרכב ראינו קבוצות שחצו את הנהר בלילה ושכעת צעדו‪ ,‬חלקם רטובים‪ ,‬לצדי הדרך‪.‬‬
‫הקבוצה הראשונה היתה אפגאנית‪ .‬לפני שיצאנו מהרכב לדבר איתם תכנַ נו את צעדינו בקפידה‪,‬‬
‫כמי שמבקשים לרכוש את אמונה של חיה למודת ציד‪ ,‬לשכנע אותה לאכול מכף היד‪ .‬ראשון צעד‬
‫לעברם חאפז‪ .‬כשהתקרבנו‪ ,‬התברר שמדובר במשפחה‪ .‬סבתא עגלגלה שנראתה שמחה לקראתנו‪,‬‬
‫שני נערים שנשאו תיקים תפוחים וסיפרו שצעדו כל הלילה‪ .‬אחת הבנות הצעירות חייכה אלינו‪,‬‬
‫יציבה וזקופה עמדה על האספלט בנעלי עקב‪.‬‬
‫טוב שהם לא שאלו אם יש לנו אוכל‪ .‬ידינו היו ריקות מכל דבר שבאמת אפשר להשתמש בו‪.‬‬
‫הם סיפרו סיפור‪ ,‬שהתברר ששמעו מהמבריחים‪ ,‬על מחנה האו"ם שביוון‪ ,‬אותו הם מחפשים על מנת‬
‫להפקיד בו את עצמם‪ .‬עכשיו רק נותר להם למצוא איפה‪ .‬אמרנו להם שמדובר בשקר‪ .‬אין מחנה‬
‫של האו"ם‪ .‬לכל היותר‪ ,‬מדובר במעצרים אכזריים‪ ,‬וממילא כדאי להישמר מפני הסגרה לרשויות‪.‬‬
‫"אז מה נעשה?"‪ ,‬הם שאלו אותנו‪.‬‬
‫הקבוצה השנייה ישבה ליד תחנת אוטובוס‪ .‬גבר שחור ומזוקן התקרב וניסה לתקשר בפנטומימה‪.‬‬
‫אחר התחיל לדבר אנגלית‪ .‬לידם ישבה צעירה שחורה בכיסוי ראש‪ ,‬עצובה או עצבנית‪ ,‬רגליה מטונפות‬
‫מבוץ‪ .‬הדובר סיפר שהם מסומליה‪ ,‬ושנהגי האוטובוס סירבו לקחת אותם כי אין להם ניירות‪ .‬נתנו‬
‫להם מפה של האזור אותה קיבלנו מסוכנות הרכב‪ .‬תנועות הפנטומימה האילמות הצחיקו קצת את‬
‫כולנו אבל לא ידענו בדיוק למה‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫מאוחר יותר באותו יום פגשנו את השלושה בתחנת המעצר‪ ,‬אליה הגענו כדי לראיין את העצורים‪.‬‬
‫הסיפור שהתברר מפי השומרים במקום היה מוזר‪ .‬השלושה הגיעו לטורקיה בטיסה מהרפובליקה‬

‫‪23‬‬

‫מעין‬

‫הדומיניקנית‪ ,‬ומשם חצו את הגבול ונכנסו ליוון‪ .‬הזקן על הלחיים‪ ,‬כמו גם החג'אב שחבשה האשה‪,‬‬
‫לא היה אלא תחפושת שנועדה לשכנע את הרשויות שהשלושה אכן סומלים‪ .‬סיפור כיסוי לא טוב‬
‫במיוחד‪ :‬אף אחד מהם לא ידע מילה בשום שפה רלוונטית‪.‬‬
‫לא פשוט לראות את המחנות בהם כולאים את האנשים האלה עד שמחליטים להרחיק אותם‬
‫מיוון או לשחרר אותם‪ .‬הרבה מהם הותקנו במחסנים של תחנות רכבת עזובות‪ .‬נשים‪ ,‬גברים וילדים‬
‫דחוסים בהם יחד בלא הפרדה ובצפיפות‪ .‬בלי אור‪ ,‬בלי מים חמים‪ ,‬לעתים כמעט בלי מים‪ .‬האסמים‬
‫האלה חלולים מבפנים ואינם מופרדים לחדרים‪ .‬לעתים חמישה או שישה אנשים חולקים מיטה‪.‬‬
‫בדרך כלל המגע היחיד שיש לעצורים עם השוטרים היוונים הוא כאשר האחרונים מאכילים אותם‪.‬‬
‫אז הם פותחים את הדלת ומניחים בפנים ארגז או מריצה‪ ,‬וכל הקודם זוכה‪ .‬בתחנת המשטרה במקום‬
‫שנקרא פרז סיפר לנו מפקד שהעצורים מוחזקים בתנאים איומים ונוראים‪ ,‬לפני שמשך בכתפיים‬
‫ואמר שהוא לא יודע מה לעשות‪ .‬יש לכם כסף לשפר את התנאים? לממשלה היוונית אין‪ .‬בתקציב‬
‫שניתן להם‪ ,‬סיפר‪ ,‬הם מזמינים לעצורים אוכל ומצרכים מקייטרינג מקומי‪ .‬אחר כך ראינו את המנות‬
‫הסופר‪ .‬הם הפסיקו‬
‫ּ‬
‫לסופר‪ ,‬ונמאס למנהל‬
‫ּ‬
‫יוצאות בארגזים מטנדר לבן‪ .‬אבל עכשיו התחנה בחובות‬
‫להביא סבון ונייר טואלט‪ ,‬כך שלעצורים אין‪ .‬לפעמים אזרחים מביאים משהו‪ ,‬ולפעמים אפילו‬
‫הסוהרים במקום תורמים משהו מהמשכורות המתכרסמות שלהם כדי לשפר את המצב‪.‬‬
‫למכלאה שנקראת פילאקיו הגענו יום אחרי שהעצורים פתחו במהומות במחאה על תנאי‬
‫המעצר‪ .‬הם השליכו שקיות צואה על השוטרים ועל הקירות הפנימיים של המתקן וחיבלו בצינורות‬
‫הביוב‪ ,‬שזרם עכשיו על הרצפה‪ .‬בין העצורים הסתובבו השוטרים היוונים במסכות מנתחים‪ ,‬עם‬
‫כפפות פלסטיק על כפות הידיים‪ .‬עציר אריתראי בן ‪ ,14‬אחד מ–‪ 120‬קטינים שנמצאים במקום בלי‬
‫משפחות‪ ,‬סיפר שאחרי המהומות הוציאו את כולם אל החצר וערכו חיפוש בגופם‪ .‬עליו מצאו את‬
‫הטלפון הנייד שלו‪ ,‬שממנו נשלף הסימקארד ונזרק על הרצפה‪ .‬הסימקארד הכיל את כל הקשר שלו‬
‫אל העולם שמחוץ למכלאה‪ ,‬משפחה‪ ,‬חברים‪ .‬שוב ושוב ביקש ממני לצאת אל החצר ולחפש אותו‪.‬‬
‫אחר איבד את הנעליים‪.‬‬
‫במכלאה שנקראת סופלי מצאנו שלושה איראנים ששבתו רעב והחליטו לתפור לעצמם את הפה‬
‫כדי לנעול אותו‪ .‬כשהצצתי אל החדר השני בו נערכו הראיונות בפרסית‪ ,‬ראיתי שהשאירו לעצמם‬
‫מרווח מספיק כדי לדבר‪ .‬אבל לי היה קשה לדבר עם האנשים שהיו בסופלי‪ .‬חלק כעסו כשאמרתי‬
‫שאני בא בשמו של ארגון זכויות אדם‪" :‬כמו שאתה רואה‪ ,‬כאן אין זכויות אדם‪ .‬אנחנו חיים בקבר"‪.‬‬
‫רבים מאוד מדוברי הערבית הכלואים במקומות האלה טוענים שהם פלסטינים‪ .‬ברוב המוחלט‬
‫של המקרים זה כנראה לא נכון‪ .‬לטענה יש היגיון פשוט‪ ,‬המשותף לה ולתחפושות המטורזנות של‬
‫הדומיניקנים‪ .‬כיוון שיוון אינה יכולה לקבל הסכמה של מדינה כלשהי להחזיר את הפלסטינים אליה‪,‬‬
‫וכמובן אין מדינה פלסטינית שתוכל לקחתם‪ ,‬מדובר היה בזהות הנחשקת ביותר עבור דוברי ערבית‬
‫שרוצים להפוך את סילוקם מאדמת אירופה לבלתי אפשרי‪ .‬היגיון זהה חל כאמור על הסומלים‬
‫והאפגאנים‪ .‬הכלל‪ ,‬שכמו מחנה האו"ם האגדי גם המקור שלו מיוחס על ידי המשטרה היוונית‬
‫למבריחים‪ ,‬אומר שאם אתה שחור‪ ,‬תגיד שאתה מסומליה‪ .‬אם אתה ממרכז אסיה‪ ,‬תגיד שאתה‬
‫מאפגניסטן‪ .‬אם אתה ערבי‪ ,‬תהיה פלסטיני‪ .‬בכל אופן‪ ,‬המטרה היא לאחוז בקרקע האירופית זמן‬
‫ארוך ככל האפשר‪ .‬בקשות המקלט אינן רלוונטיות‪ ,‬כי ממילא עד שיידונו עשוי לעבור נצח במעצר‬
‫בלתי נסבל‪ ,‬ובסופו של דבר הן נדחות‪ .‬צריך פשוט לדבוק בסיפור עד שהרשויות מתעייפות‪.‬‬
‫אבל הפליטים והמהגרים הם לא היחידים שמשקרים כאן‪ .‬מול השקר שלהם עומד כעת שקר‬
‫של האיחוד האירופי כולו‪ .‬המצב במכלאות ביוון ידוע זה שנים מספר‪ .‬מה שחדש כעת הוא שבין‬
‫המכלאות הללו מסיירים‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬שוטרי משמר הגבול מכל מדינות האיחוד‪ .‬הם מסייעים‬
‫למתקנים להתקיים באמצעות כוח אדם‪ ,‬אמצעי ראיית לילה ומסוק רומני אחד‪ .‬במיוחד הם גאים‬
‫בכלבים‪" :‬לפני שבאנו‪ ,‬היוונים היו מסתובבים בלילה עם פנסים ומחפשים בהם את עקבות הנכנסים‪.‬‬
‫אנחנו הבאנו את הפתרון הפשוט‪ ,‬לגלות את העקבות באמצעות חוש הריח של הכלבים"‪.‬‬
‫מדיהם בגוונים שונים‪ ,‬על גבם ועל זרועותיהם מילה אחת בהרבה שפות‪" :‬פוליציי"‪" ,‬פוליציה"‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫מעין‬

‫על פי ההסכם בין האיחוד ובין יוון‪ ,‬השוטרים הזרים נשלחו אליה כדי לסייע בהתמודדות עם גל‬
‫ההגירה ששוטף אותה‪ :‬בשנה האחרונה יותר מתשעים אחוז מהמהגרים שנכנסו לאירופה באופן‬
‫לא חוקי עברו דרך גבולותיה‪ .‬מפקד פיני יפה תואר‪ ,‬בעל עיני תכלת‪ ,‬הגיע לפילאקיו עם חליפה‬
‫אפורה מחויטת‪ ,‬ומתחתיה חולצה מעומלנת בצבע עיניו‪" .‬אתה יודע מה הולך בפנים?"‪ ,‬שאלתי‬
‫אותו‪" .‬לא‪ .‬אבל אכנס אם היוונים יאפשרו לי‪ ...‬והם כמובן‪ ...‬יאפשרו"‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫רשמית אסור לפיני‪ ,‬כשוטר השייך לכוח הסיוע האירופי‪ ,‬להיכנס אל תוך המתקן ולחזות בזוועה‪.‬‬
‫לשוטרים האירופים‪ ,‬הממלאים פונקציות שונות במקום‪ ,‬נקבע חדר קטן בחוץ והם כביכול לא‬
‫רואים ולא מריחים את הרוע שבין כותלי המכלאות‪ .‬הם גם לא יוצאים לסיור או מבצעים מעצרים‬
‫בלי לצרף "לפחות שוטר יווני אחד"‪ .‬כך‪ ,‬מבחינה משפטית‪ ,‬האחריות לכל מה שקורה במקומות‬
‫האלו — מעשים שלפי דעתי אפשר בהחלט לכנותם עינויים — אמורה להישאר אצל היוונים‪ .‬וזהו השקר‪.‬‬
‫לא כל כוח הסיוע האירופי שנשלח למקום מורכב משוטרים‪ .‬יש ביניהם גם מתורגמנים‪" ,‬אפגאנים‬
‫דור שני"‪ ,‬כפי שהוגדרו בפנינו‪ .‬הם דוברים את שפות המהגרים‪ ,‬ותפקידם לאפשר למשטרה לברר‬
‫אם אכן משתייכים המהגרים לאחת הקבוצות שלא ניתן להרחיקן‪ .‬דוברי ערבית‪ ,‬פרסית‪ ,‬דארי‪ ,‬פשטו‪,‬‬
‫אורדו‪ ,‬הם יושבים בפאנל משולש עם שוטרת פולנייה ותמירה בבודקה שמחוץ למכלאה‪ .‬מחוץ‬
‫לדלתם משתרך תור של אנשים שממתינים בלי שרוכים או חגורות‪ .‬בתוך הבודקה ירואיינו על אודות‬
‫זהותם המדינית‪ .‬שוב ושוב יאמר להם המתורגמן ההולנדי‪" :‬אל תשקר‪ ,‬חביבי‪ .‬אתה לא פלסטיני"‪.‬‬
‫אחד העצירים‪ ,‬שכמו הפיני‪ ,‬היה בעל עיניים כחולות‪ ,‬סיפר שנולד בג'נין ושבגיל חמש עבר‬
‫עם משפחתו לעיראק‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כנער‪ ,‬החל לעבוד על הקו בהעברת סחורות בין עיראק לסוריה‪.‬‬
‫העבודה לא הספיקה‪ ,‬והוא החליט לעשות את דרכו לאירופה‪ .‬הוא סיפר שהפולנייה שאלה אותו‪:‬‬
‫"למה אתה משקר?"‪ ,‬אמרה לו שפניו בהירות וצחקה — "אם אתה פלסטיני — אני סומלית"‪ .‬בתחנת‬
‫המשטרה היא רשמה אותו כאלג'ירי‪ ,‬כנראה מכיוון שהוא יודע צרפתית‪ ,‬אולי בשל צבע פניו או‬
‫עיניו‪ .‬מכאן יתחיל תהליך ניסיון ההרחקה שלו לאלג'יריה‪ .‬השמועה אומרת שלעתים קרובות מקבלות‬
‫ממשלות סכומי כסף כדי שיכירו במספר מסוים של אנשים בשנה כאזרחיהן‪ ,‬ויסכימו להרחקתם‬
‫אליהן‪ .‬לעתים תשלומים אלה מוגדרים ככספי סיוע של האיחוד האירופי להתפתחות הכלכלית של‬
‫"מדינות המקור" או ליצירת מקומות עבודה בהן — שאמורים לבטל את הצורך לעזוב‪ .‬יש מקומות‬
‫בהם הדבר גלוי פחות או יותר‪ ,‬כמו ביחסים שהיו בין קדאפי לברלוסקוני לפני המהפכה‪ .‬אבל כיוון‬
‫שניתן להגדיר את התשלומים בכל מיני דרכים‪ ,‬קשה לעקוב אחרי הסחר הזה בבני אדם‪.‬‬
‫בהקשר המסוים של יוון וצפון אפריקה הוסבר לנו שכעת‪ ,‬עם עלייתה של טורקיה ככוח כלכלי‬
‫אזורי‪ ,‬הוקלו מאוד התנאים לקבלת ויזה עבור צפון אפריקאים — אותם מנסים הטורקים למשוך‬
‫ככוח עבודה זול‪ .‬גם הטיסות מצפון אפריקה הוזלו‪ .‬בכיר במשטרת האיחוד האירופי הסביר שצפון‬
‫אפריקאים רבים בשנות העשרים לחייהם מגיעים לטורקיה ומשם עושים את דרכם באמצעות מבריחים‬
‫ליוון‪" :‬הם רק רוצים לעבוד‪ .‬רובם רואים באתונה תחנה בדרך לפריז‪ ,‬פרנקפורט‪ ,‬או צפונה משם"‪.‬‬
‫אין לי כמובן מושג מה הסיפור האמיתי של הבחור הזה‪ ,‬שהגיב בדמעות כששאלתי על משפחתו‬
‫הפלסטינית ואמר "מרסי" כשקיבל ממחטה‪ .‬גם אם סיפורו לא נכון‪ ,‬ברור שהזהות הפלסטינית‪,‬‬
‫שאותה נוטלים על עצמם רבים‪ ,‬כל כך מאתגרת את המיון שמבקשת המשטרה לבצע; היא פשוט לא‬
‫קיימת בטבלת המדינות שמקבלים לידיהם המראיינים‪ .‬הזהות הפלסטינית נחשקת עבור המהגרים‬
‫הללו בדיוק משום שבין אם חיו בפלסטין‪ ,‬בעיראק או בסוריה‪ ,‬הפלסטינים מעולם לא קיבלו אזרחות‬
‫כלשהי‪ .‬ייתכן כמובן‪ ,‬שמעולם לא היו באדמת פלסטין‪ ,‬אבל מכיוון שנולדו למשפחה פלסטינית‬
‫נותרו עד היום חסרי מדינה בדיוק כמו בשטחים‪.‬‬
‫אך שאלת האזרחות הפורמלית כמובן משנית במיון המשטרתי‪ .‬מה שמשנה כאן זה מיהו אדם‪,‬‬
‫כעניין אמפירי‪ :‬מהיכן הוא בא‪ ,‬היכן הוא חי‪ ,‬איזה ניב שגור בפיו‪ ,‬הפיזיונומיה שלו‪ ,‬או הביולוגיה‬
‫שלו ממש‪ .‬המלחמה על הדברים האלה אפשרית בדרך כלל רק משהושמדו כל מסמכי הזיהוי‪ .‬בהיעדר‬

‫‪25‬‬

‫מעין‬

‫מסמכים‪ ,‬מתחזק הבסיס הביולוגי של הזיהוי האישי‪ ,‬וטביעות האצבעות שנלקחות מהאנשים הללו‬
‫מופצות מיד בין כל מדינות האיחוד‪ .‬הנתונים ישמשו בתורם ללמד מהיכן הגיעו אנשים‪ ,‬האם נכנסו‬
‫בעבר‪ ,‬ומי אחראי לגורלם ולגירושם‪.‬‬
‫דבר דומה קורה‪ ,‬אגב‪ ,‬בבתי הסוהר בישראל‪ ,‬בהם צריך לברר מיהו אריתראי או סודאני כי אותם‬
‫משחררים‪ .‬כעת יש יוזמה של ח"כ דני דנון מהליכוד להסכם דומה עם אוסטרליה‪ ,‬שתיקח לידיה את מי‬
‫שזוהו כאריתראים‪ .‬לכו תדעו מה הוצע לה בתמורה‪ .‬במקומות רבים בקצה המערב‪ ,‬את הרעיון של הגנה‬
‫משפטית על פליטים באמצעות אמנות וחוקים מחליפה בפועל מלחמה פשוטה של כוח הרצון הפרטי‬
‫של מי שנמצאים במקרה במתקן‪ .‬הפליט אומר שהוא ממקום אחד והשוטר אומר‪" ,‬לא‪ ,‬אתה ממקום‬
‫אחר"‪ .‬וככה שני הצדדים מוציאים את נפשם‪ ,‬קשי–עורף פחות או יותר‪ ,‬עד שבסוף מישהו משתחרר‬
‫או מגורש‪ .‬לצד מלחמה זו של ראש בראש על זהותו של אדם‪ ,‬מפתחת המשטרה הלא–טריטוריאלית‬
‫של האיחוד האירופי צורה אחרת של ידע‪ ,‬אשר קושרת אדם לטריטוריה מסוימת לא על פי אזרחותו‬
‫)שאלה שהתשובה עליה יכולה להיות רק בינארית(‪ ,‬אלא כאמור על פי משתנים שאפשר לבדוק אותם‬
‫כמו במעבדה‪ :‬לא רק שפות וצבע עור‪ ,‬אלא גם היכרות עם השטר או עם הדגל — כולן שאלות שנשאלות‬
‫במסגרת שאלונים קטנים כדי לזהות את מי ניתן ואת מי לא ניתן יהיה לשלח החוצה‪ .‬מיוון כרגע אי אפשר‬
‫להרחיק אפגאנים‪ ,‬פלסטינים וסומלים‪ .‬מספיק לשלול זהויות אלה כדי להחזיר לטורקיה תחת הסכם בין‬
‫המדינות‪ ,‬או להעמיד את המועמד להרחקה בשוק הגירוש באמצעות מסע חיפוש בין השגרירויות השונות‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫הרשויות במכלאות הללו מלמדות אותנו שיעור בהפרטה‪ .‬המתורגמנים היושבים בבודקה מתגאים ברקע‬
‫מקצועי מגוון במיוחד‪ .‬חלקם כלל אינם שוטרים‪ ,‬אלא מקצוענים שנשכרו לאחר שהתפרסמו מכרזים‪.‬‬
‫בחלק מהמקרים‪ ,‬כשאין במקום מתורגמן שמכיר מספיק את ניבי השפה הרלוונטית‪ ,‬מתקשרת הפולנייה‬
‫לאחד המתורגמנים הרבים שעובדים מהבית‪ .‬דמיינו לעצמכם סטודנט שיושב באחת מערי גרמניה ומתרגם‬
‫שירים של מחמוד דרוויש לבלוג שלו‪ .‬הוא מקבל טלפון מהפולנייה שנותנת לו לדבר עם אחד הפליטים‪.‬‬
‫אחרי שיחה קצרה תשאל אותו אם מניסיונו ומהיכרותו את השפה הפלסטינית‪ ,‬אכן מדובר בפלסטיני‪.‬‬
‫בניגוד לשוטרים היוונים המפעילים את המתקנים האלה‪ ,‬שדווקא מאוד מתלהבים כשמדברים‬
‫איתם על תנאי העסקתם‪ ,‬אין סיכוי שהשוטרים המקצועיים האירופים‪ ,‬המומחים לזהות לאומית‪,‬‬
‫יפתחו בשביתה‪ .‬מה שאפשר לראות היום באזור האברוס‪ ,‬בספארי הפליטים בכניסתה האחורית‬
‫של אירופה‪ ,‬הוא הפרטה יסודית ומוחלטת שבה לא ניתן עוד לזהות מדינה‪ ,‬למעט בתדמית — בין‬
‫אם מדים משטרתיים‪ ,‬או תחפושת של סומלי‪.‬‬
‫בשיתוף הפעולה בין המדינות‪ ,‬אשר מיועד לחסום את הגעתם של זרים‪ ,‬בוחרות המדינות‬
‫להפוך עצמן לשחקנים פרטיים בעלי מומחיות טכנית‪ .‬הן עובדות בקבלנות אחת אצל השנייה‪ ,‬יחד‬
‫עם חברות קייטרינג או שרברבות‪ ,‬על מנת לבצע את העבודה באופן המקצועי ביותר‪ .‬אזורי אסון‬
‫שהצליחו לתפוס את עין המצלמות של התקשורת הגלובלית הופכים לחומרי הגלם של הזהויות‬
‫החדשות והמפוברקות‪ .‬אסונם הפרטי לא מופיע על חזיתו של אף עיתון‪ .‬אבל האסונות שהתקשורת‬
‫מכירה הם הנשק היחיד שנותר להם להגנה עצמית‪.‬‬
‫זוהי מכונת משטרה נטולת ראש‪ ,‬והיא רובצת על נהר האברוס בואך הבוספורוס‪ .‬בקצותיה נמק‬
‫אספסוף‪ ,‬שירי געגועים בכורדית מסתלסלים מחלונו של מחסן‪ ,‬על נייר כסף מקופסת הסיגריות‬
‫נכתבה המילה הצילו ברוסית‪ .‬בחדר ישנה משפחה שלמה‪ ,‬וכולם עזבו את בתיהם‪ ,‬הפכו לפליטים‪,‬‬
‫ועכשיו מחכים שתינתן להם האפשרות לעבוד‪ ,‬גם אם בלא זכויות‪ ,‬גם אם באופן לא חוקי‪ ,‬רק לעבוד‬
‫ולהצטרף למעמד של עובדים‪ ,‬שכמו תנאי העסקתם גם זהותם האישית היא עניין פרטי לחלוטין‪.‬‬

‫איתמר מן‪ ,‬דוקטורנט בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל‪ .‬הקטע נכתב בזמן הכנה של דו"ח‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫מעין‬

‫ט‬
‫ע‬
‫י‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ל‬
‫א‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ר‬
‫א‬
‫י‬
‫מ‬
‫ע‬
‫ין‬
‫אבן גבירול ‪ ,12‬טל ‪036917171‬‬

‫שני שירים וטקסט ‪ /‬ויליאם ס‪ .‬בורוז‬
‫עברית‪ :‬עמיחי שלו‬

‫ספרד & רחוב ‪42‬‬
‫סריקה מוכספת‬

‫שפה כמו רטינה התנשפות מריחה כמו ריצה‬
‫חולף ברחוב הערבי בתוך ביבים דפוסים‬
‫מדיום חצי שקוף כמו לשכנע אותך לסגת מקום‬
‫הוואקום של פאניקה שקטה דירות בוץ אדומות ונשכחות‬
‫הברות דגיות חדות היכן הוא עכשיו? הוא נע בחדות כמו מים‬
‫חיוך רצחני ושתוי הוא נתפס לשונית‬
‫שבורה לתוך דפוסי הסריקה בגן החיות של רגליים‬
‫מילים אפלות נופלות דיבור הדגים של מכונת כתיבה נוזלית יריקת דם‬
‫היכן שהבשר מופץ הוא צועד לעבר הבשר האדום של הדמדומים צוחק‬
‫זימים סגולים נעים תחנה מתה ספרד ורחוב ‪42‬‬
‫כמו לשוניות על הפרצוף מופצות לעבר הנסיבות האפלות‬
‫היכן שנמצאת זהות הבשר מילים אפלות נופלות לשוניות איטיות‬
‫זימים של שינה סגולה הוא נתפס בגן החיות זה לא מוות‬
‫היכן שהבשר מופץ בוהה מתוך עור האפלה של‬
‫ספרד ורחוב ‪42‬‬

‫היכן שהבשר מופץ‬
‫קשה לשמר זיכרונות בעולם הזה — — לא היית שם? אתה כל כך מת‬
‫חושב על נמלי ספינות — — לא יכול להגיע לבשר — — ייתכן שתצטרך להגיע לבשר של‬
‫כל אחד — —‬
‫ולעזוב תחת משטר האדון האדום‬
‫עבור מילות אופל משונות של צבעים מרוממים‬
‫הם נופלים על פניי עומדים לתקוף לוויין‬
‫באור מוזהב ומבושם עיר אבן אדומה‬
‫לבני צל זמן נצחי בשר חלום רטוב הפנים‬
‫החלשות האחרונות דועכות מעיינות מעופשים‬
‫מטפטפים מתוך אריגים נבולים נעורי ויימאר על פניי‬
‫גופים היכן שהבשר מופץ אדוני הצבע‬
‫מרוממים את כלביהם מתכוננים למתקפת האור‬
‫לא מודעים לנוודים רחובות מתכת וצללים על זכוכיות‬
‫טיסות מוכספות דפוסי סריקה כלבים חשמליים‬
‫חיי רחוב אפלים "הנהו כאן עכשיו" בוהה החוצה‬
‫מתוך האפלה הוא צועד לעבר הבשר רשתות שפיך מטפטפות‬
‫היכן שהזהות מצלקת פנים מתכתיות מאוננות‬

‫‪28‬‬

‫מעין‬

‫"מי הוא?" יורקים דם צחוק על הברזל זמני אחר הצהריים‬
‫משפיכים בשר חלומות רטוב בזמן נצחי של לבנים אדומות‬
‫אדי חנקן אדומים תחת להבות הגז הכתומות‬
‫מתכת אפורה דועכת בערים נצחיות‬
‫צבע דוהה בשמים המתכווצים שפך הביוב‬
‫תקוע כמו משרוקית בתחנה המתה הזו שמי גלויה‬
‫בשר קשת מת פגודות של נחושת מהבהבות‬
‫בעיר האבנים האדומות ריח עור שחור של דגים ו‬
‫עיניים מתות בכניסות בתים מילים עשויות מים אדומים יורקים צחוק של דם‬
‫חדים כלשוניות מים הברות דגיות‬
‫מציתים את אור השמש המרוקני תחנת נוודים של צהריים‬
‫שוהים בחיק מראות רשתות שפיך אפלות קשת מטפטפת‬
‫מואצת מעלה בצהריים גלגל ענק ואיטי בשר‬

‫חלום מושבת העונשין )מתוך "אינטרזון"(‬
‫זה היה הלילה בו חלם לי שהוא במושבת העונשין‪ .‬הוא התגורר באכסניה שאף פעם לא היה בה חימום‪,‬‬
‫שהיתה מוקפת הרים גבוהים וכהים‪ .‬הוא החליט לצאת להליכה‪ ,‬והגיע לרחוב עשוי אבנים עגולות‪.‬‬
‫רוח ההרים הקרה הכתה בו ללא הפסק‪ .‬הוא הידק את חגורת מעיל העור וחש את צינת הייאוש הסופי‪.‬‬
‫כמעט אף אחד לא מדבר אחרי כמה שנים במושבה‪ ,‬כי כל אחד יודע שגם האחר נמצא באותו‬
‫מצב אומלל‪ .‬כולם יושבים סמוך לשולחנות‪ ,‬מופרדים ושקטים כמו אבנים‪ ,‬אוכלים את האוכל הקר‬
‫והשמנוני‪ ,‬וברקע נשמע רק קולה הבכייני והחודר של בעלת האכסניה‪ ,‬והוא נמשך ונמשך‪.‬‬
‫אנשי המושבה נוהגים להתערבב עם אנשי העיר‪ ,‬לכן קשה מאוד להבחין בהם‪ ,‬אבל במוקדם או‬
‫במאוחר הם בוגדים בעצמם‪ .‬הם נהיים נמרצים שלא לצורך‪ ,‬וזה נובע מההתעסקות שלהם באידיאת‬
‫הבריחה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הם נושאים עליהם את אותו מראה מצוי של מושבת העונשין‪ :‬פרצוף מלא שליטה‬
‫עצמית‪ ,‬אבל בלי רוגע פנימי או איזון‪ ,‬ידע כללי נרחב והעדר בגרות‪ ,‬ואינטנסיביות שלא לצורך‪,‬‬
‫וכל זה בלי חום או אהבה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אנשי המושבה יודעים כי כל גילוי ספונטני של רגשות גורר אחריו עונשים כבדים‪.‬‬
‫סוכנים מעוררי פרובוקציות ניגשים אליהם מדי פעם ואומרים "תירגעו‪ .‬תהיו עצמכם‪ ,‬תביעו את‬
‫הרגשות האמיתיים שלכם"‪.‬‬
‫לי היה משוכנע כי כדי לברוח עליו לפתח יחסים עם אחד או אחת מאנשי העיר‪ ,‬לכן הגיע מדי‬
‫פעם לבתי הקפה‪ .‬יום אחד ישב ב"קפה מוטרופול" מול נער צעיר‪ .‬הנער דיבר על ילדותו בעיירת חוף‬
‫קטנה‪ .‬לי ישב ובהה במצחו של הנער‪ ,‬שם ראה את מלח הים בתנועתו‪ ,‬את בתי הלבנים האדומות‪,‬‬
‫את ההתנגשות התמידית במפרץ החלוד‪ ,‬מקום שבו נערים פושטים את בגדיהם‪ .‬זה אולי הכיוון‪ ,‬חשב‬
‫לי לעצמו‪ ,‬תירגע עכשיו‪ ,‬קח את זה בקלות‪ ,‬אל תפחיד אותו‪ .‬הבטן של לי התמצקה מרוב התרגשות‪.‬‬
‫בהמשך השבוע לי ניסה כל גישה שהכיר‪ ,‬מבטל באופן מביש מניירות לא מוצלחות שלו‬
‫במשיכת כתף‪" .‬אני רק התבדחתי"‪ ,‬או "‪ ."Son Cosas de la vida‬הוא הידרדר לסחטנות הרגשית‬
‫הכי נתעבת ולקיבוץ נדבות‪ .‬כשגם זה נכשל‪ ,‬הוא טיפס על צוק מסוכן )לא כל כך מסוכן‪ ,‬כי הוא‬
‫הכיר כל עלייה( כדי לתפוס זן מיוחד של לטאות ירוקות שנמצאות רק שם‪ .‬הוא נתן לנער את‬
‫הלטאה קשורה בשרשרת של אבנים‪.‬‬
‫"לקח לי שבע שנים להשלים את השרשרת הזאת"‪ ,‬אמר לי‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא קיבל את השרשרת‬
‫מסוכן נסיעות אחרי שזכה בה במשחק‪ .‬הנער היה נרגש והסכים ללכת למיטה עם לי‪ ,‬אבל מיד‬
‫לאחר מכן סיים את יחסיהם האינטימיים‪ .‬לי נכנס למצב של ייאוש עמוק‪ .‬אני אוהב אותו וחוץ‬

‫‪29‬‬

‫מעין‬

‫מזה‪ ,‬עדיין לא גיליתי את הסוד‪ ,‬אולי הוא סוכן‪ .‬לי הביט בנער בשנאה‪ ,‬פניו החלו להישבר‪ ,‬כאילו‬
‫מבער המיס אותם מבפנים‪.‬‬
‫"למה לא תעזור לי?"‪ ,‬הוא דרש‪" ,‬אתה רוצה אולי עוד לטאה? אשיג לך לטאה שחורה עם‬
‫עיני קטיפה יפהפיות‪ ,‬שחיה במדרון המערבי‪ ,‬היכן שהרוח מפילה מטפסים מהצוק ושואבת אותם‬
‫מהנקיקים‪ .‬יש רק עוד לטאה בעלת עיניים סגולות בעיר והלטאה הזו — ובכן‪ ,‬לא משנה‪ .‬הלטאה הזו‬
‫יותר ארסית מנחש קוברה‪ ,‬אבל היא לעולם לא נושכת את האדון שלה‪ .‬היא החיה הכי עדינה ומתוקה‬
‫בעולם‪ ,‬רק תן לי להראות לך כמה עדינה ומתוקה הלטאה בעלת העיניים הסגולות יכולה להיות"‪.‬‬
‫"לא משנה"‪ ,‬אמר הנער וצחק‪" ,‬חוץ מזה‪ ,‬לטאה אחת מספיקה"‪.‬‬
‫"אל תגיד ככה‪ ,‬אז מה אתה אומר אם אחתוך את כף הרגל שלי ואכווץ אותה באמצעות שיטה‬
‫שלמדתי באוניברסיטה‪ ,‬ותוך כדי אאלץ אותך לצפות במה שקורה לה?"‪.‬‬
‫"מה לי ולרגל הזקנה והמכוערת שלך?"‪.‬‬
‫"אשיג עבורך כסף תמורת הדרכה ונסיעה ברכבת‪ .‬תוכל לחזור לעיירת החוף שלך"‪.‬‬
‫"אחזור לשם בכל פעם שארצה‪ .‬גיסי מכיר את הדרך"‪.‬‬
‫המחשבה שמישהו יכול לעזוב כרצונו הרגיזה כל כך את לי‪ ,‬עד שהיה בסכנה של איבוד שליטה‪.‬‬
‫ידו המזיעה אחזה בסכין שבכיס מעילו‪ .‬הנער הביט בו בתיעוב‪.‬‬
‫"אתה נראה מאוד משונה‪ ,‬הפנים שלך נהפכו לשחורות‪ ,‬לשחורות ירקרקות‪ ,‬אתה בכוונה‬
‫מנסה לגרום לי לחלות?"‪.‬‬
‫לי ניסה להפעיל את כל השליטה ששנים של מאסרים וריתוקים לימדו אותו‪ .‬צבע פניו הפך‬
‫משחור ירקרק למהגוני‪ ,‬ושוב חזר לגוון השזוף והרגיל‪ .‬השליטה התפשטה בתוך גופו כמו פצע‬
‫ירייה‪ .‬לי חייך בצורה חלקה‪ ,‬אבל שריר נתפס בלחיו‪.‬‬
‫"זה טריק פרואני עתיק‪ .‬הם הופכים את עצמם לשחורים כדי לצוד בלילה‪ ,‬אתה מבין‪ .‬האם‬
‫סיפרתי לך על הפעם בה נגמרו לי המים‪ ,‬זה קרה בשנה שהכל מת בה‪ ,‬אפילו הצבועים"‪ .‬לי נכנס‬
‫לתוך אחת המניירות שלו‪ .‬הנער צחק‪ .‬לי קבע איתו יציאה לארוחת ערב‪.‬‬
‫"בסדר גמור"‪ ,‬אמר הנער‪" ,‬אבל בלי טריקים מפרו"‪.‬‬
‫לי צחק בעליצות‪" .‬עשיתי לך קטע‪ ,‬הא‪ ,‬בחור צעיר? גם אני נבהלתי בפעם הראשונה שעשיתי‬
‫את זה‪ ,‬עד שהקאתי שרשור‪ .‬ובכן‪ ,‬שיהיה לילה טוב"‪.‬‬

‫שני השירים של ויליאם בורוז נכתבו ב–‪ ,1962‬אחרי שפרסם כבר את "ג'אנקי" ואת "ארוחה עירומה"‪ ,‬ועשה את ניסיונותיו‬
‫הפואטיים של גזירת מילים מתוך עיתונים‪ ,‬ערבוב שלהן בתוך כלי קיבול גדול‪ ,‬והוצאתן מחדש וכתיבתן בכל סדר שעולה‬
‫באופן שרירותי‪ .‬למרות שיש תחושה גורפת שגם השירים הללו נכתבו כך‪ ,‬ניתן בכל זאת לזהות קווי דמיון פואטיים מתוך‬
‫העולם הפנימי שלהם‪ ,‬אל העולם הפנימי הפואטי שבחלקים מ"ארוחה עירומה" וגם בספריו המאוחרים של בורוז כמו‬
‫"אינטרזון" ו"אדמות מערביות"‪ .‬המקומות הליריים‪ ,‬חסרי הלוגיקה‪ ,‬מלאי העוצמה והחדשנות של בורוז יוצרים עולמות‬
‫שלמים‪ ,‬מפתיעים ועזי מבע במחי שלוש מילים בלבד‪.‬‬
‫הספר "אינטרזון" מבוסס על חוויותיו של ויליאם בורוז בטנג'יר שבמרוקו‪ ,‬לשם הגיע ב–‪ .1954‬הספר‪ ,‬שחלקים ממנו הוסרטו‬
‫לתוך "ארוחה עירומה" של דיוויד קרוננברג‪ ,‬מכיל קטעי יומן‪ ,‬מכתבים‪ ,‬רישומים גרפיים )שהוצאו מהמהדורה המאוחרת(‪,‬‬
‫שמכילים מלבד החוויה הטנג'ירית את חוויות הסמים‪ ,‬הסקס והניכור המאפיינות את כתיבתו‪ ,‬יחד עם יצירת עולמות דימויים‬
‫פואטיים מקוריים‪ .‬הספר ראה אור לראשונה בהוצאת "וייקינג פינגווין" ב–‪ ,1989‬אם כי קטעים מסוימים ממנו כבר הופיעו‬
‫קודם לכן בזירות ובמות שונות‪.‬‬
‫עמיחי שלו‪ ,‬מחבר הרומנים "ימי הפופ" ו"הנפשיים"‪ .‬הרומן השלישי שלו "רולה" ייצא לאור בשנה הקרובה‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫מעין‬

‫לינה פלאח ‪/‬‬
‫‪http://www.youtube.com/‬‬
‫‪watch?v=iuBQBZlT9bw‬‬

‫אקדח ניטים פניאומטי חדיש‬
‫מחורר את עורי‬
‫משחיל ניט זהב מבריק אחר ניט זהב מבריק‬
‫ניט אחר ניט אחר ניט‬
‫קלאק‪.‬ניט‬
‫אין יותר שם לכל שערה בבשר החשוף‬
‫לא עוד שיערבשר‬
‫ובטח שלא חשוף‬
‫קלאק‪.‬ניט‬
‫קלאק‪.‬ניט‬
‫הוא יעשה ממני מלכה‬
‫מלכלאק‪.‬ניט‬
‫עדוית ניטים ודם כמו אלביס בקונצרט האחרון‬
‫את שאריות העור אאסוף מן הרצפה‬
‫אבנה לי לוכד חלומות אורגני ואצפהו‬

‫לינה פלאח‪ ,‬ילידת ‪ .1980‬נולדה בכפר סמיע‪ ,‬אשת איש מחיפה‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫מעין‬

‫ראובן צבי ‪ /‬עידו אנג'ל‬

‫בשנת ‪ 1974‬פרסם הסופר ראובן צבי את ספרו הראשון והאחרון‪ .‬שם הספר היה‪" :‬תום פרק"‪ .‬צבי‪,‬‬
‫אשר הגן על פרטיותו בחירוף נפש )למרות שלא היה ממש על מה להגן‪ .‬שגרת יומו היתה פשוטה‬
‫ומשעממת(‪ ,‬הורה למו"ל שלו לפרסם בציבור ששמו של הסופר‪ ,‬דהיינו "ראובן צבי"‪ ,‬הנו פסבדונים‪.‬‬
‫בדרך מחוכמת זו קיווה להימלט מעין התקשורת ובעיקר לא להצטרך לדבר על ספרו‪ ,‬שהרגיש‬
‫שנכתב שלא בידו‪ ,‬כאילו היה כלי בידי ישות עלומה להעבירו הלאה‪ .‬כאשר בכל זאת הגיע אל סף‬
‫ביתו כתב עצל של מגזין ספרות בלתי חשוב‪ ,‬היטיב צבי להכחיש שהוא הסופר‪ ,‬והפנה את הכתב‬
‫בהתרסה אל המאמר בו הוזכר השם "ראובן צבי" כפסבדונים‪ ,‬מאמר אשר הופיע בכתב–העת‬
‫המתחרה‪ .‬באותו זמן‪ ,‬בחדר השינה‪ ,‬שכבה זונה בשם זהבה‪ ,‬שצבי היה שוכר את שירותיה לעתים‬
‫תכופות מאוד‪ ,‬ולזמן ארוך מאוד‪ .‬לפעמים היתה שוהה אצלו שבועיים תמימים‪.‬‬
‫ייחודו של "תום פרק" היה בהתבוננותו פנימה אל עצמו‪ .‬הוא היה עתיר משפטים כגון‪" :‬היכן‬
‫שהוא‪ ,‬בשיפולי העיר‪ ,‬יושב רוצח ובונה את דמות סופרו"‪ .‬בפרק ‪ ,48‬הדמות העיקרית‪ ,‬איש שמן‪,‬‬
‫מכוער וחולה שחפת בשם מנדלבאום‪ ,‬הביע את התרעמותו על מהלך הסיפור‪ ,‬ואף ניסה לשנותו בכך‬
‫שעשה כל שבידו להחמיר את מחלתו‪ ,‬על אף שעמדו בפניו משימות עלילתיות רבות‪ .‬בכך בעצם‬
‫הצהיר על מעין "שביתת מחלה" כנגד הסיפור בו לקח חלק‪ .‬צבי כתב שם‪" :‬הוא מזדקן במהירות‪ ,‬או‬
‫שתוך כדי מצמוץ חולפים יומיים‪ .‬הוא חולה‪ ,‬הזמן חולה‪ ,‬ואולי רק דבקה בו נמקות העטלף המוטל‬
‫מת בחצרו‪ .‬הוא שומע את דרכו החּוצה אל הרחוב‪ ,‬אור השמש מתאבך בעיניו‪ .‬אין הוא רוצה אלא‬
‫לנמוק בגינתו‪ ,‬תחת עץ התמר‪ .‬יומו מתכלה במהירות‪ .‬כמות הפרטים בו אינסופית‪ .‬הוא אינו רואה‬
‫בני אדם‪ ,‬רק חלקים‪ .‬הוא מתנגש בעיקולי שפה‪ ,‬בזוויותיהם של תנוכי אוזניים‪ ,‬בצמרמרות העור‬
‫המתפתחת תחת הבלי אף‪ ,‬בנדנודי פימה‪ .‬החורף בא‪ ,‬והוא נבהל"‪.‬‬
‫ייתכן שהיה צבי מצליח במזימתו וממשיך לחיות את חייו המשעממים‪ ,‬אלמלא המאמר שפורסם‬
‫בבוקר יום המחרת‪ ,‬באותו מגזין ספרות זניח‪ ,‬ובו ריאיון בלעדי מאת אותו כתב עצל עם אחד‪ ,‬יצחק‬
‫יודלביץ'‪ ,‬הטוען שהוא האיש המסתתר מאחורי הפסבדונים "ראובן צבי"‪ ,‬והוא אשר כתב את "תום‬
‫פרק"‪ .‬אורכו של הריאיון כמעט שני עמודים‪ .‬ראובן צבי נדהם לגלות שאותו חוצפן מתחזה נתן‬
‫לספר פרשנות שונה לגמרי מכפי שהתכוון בעצמו‪ .‬יודלביץ' טוען שהספר מדבר על דו–פרצופיותה‬
‫של מדינת ישראל במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬ושהמהלך הנרטיבי של הדמות המתרעמת על סופרה‬
‫הוא סמל להתרעמותם של אזרחי ישראל‪ ,‬על ממשלתם בפרט‪ ,‬ועל הציונות בכלל‪ .‬מיד הרים צבי‬
‫טלפון למו"ל‪ ,‬אך קו הטלפון היה תפוס דקות ארוכות‪ .‬כשלבסוף ענה‪ ,‬הסביר לו המו"ל שבעקבות‬
‫הריאיון נוצר ביקוש רב לספר‪ ,‬ושחנויות הספרים כבר מדווחות על אזילת המלאי מוקדם מן הצפוי‪.‬‬
‫צבי האדים מכעס‪ .‬הוא טרק את הטלפון‪ ,‬רץ אל אחד מהעותקים של ספרו ופתח אותו בפסקה‬
‫הבאה‪" :‬אני יורד אל הצומת לקבץ אהבה‪ .‬מכונית צהובה עוצרת ברמזור‪ .‬אני ניגש אל החלון‪ .‬אשה‬
‫לובשת עשן של סיגריות‪ .‬היא מביטה בקבצן המטונף מזווית העין‪ .‬רחמיה נכמרים‪ ,‬והיא פותחת‬
‫חריץ קטנטן‪ ,‬ממנו מוציאה את קצה אצבעה‪ ,‬המרוחה לק שחור וגושי‪ .‬מעט מפיח לבושה נחלץ‬
‫אליי‪ .‬אני הקבצן‪ .‬אני עוטף את אצבעה בין אגודלי לאמתי וממשש‪ ,‬עד שהרמזור מתחלף והיא‬
‫נוסעת"‪ .‬כיצד אפשר לפרש פסקה זו — חשב צבי הזועם לעצמו — פסקה עדינה ומטושטשת זו‪,‬‬
‫הכתובה בגוף ראשון‪ ,‬כך שתאמר דבר מה על מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬לעזאזל? ניחא‪ ,‬אולי אפשר‬
‫יהיה לומר שמין הנקבה של הנוסעת במכונית הוא כיוון שהיא מייצגת ארץ‪ .‬אך מה לצבע המכונית‬
‫ועם ַעם? כמובן — כך חשב צבי‬
‫הצהוב‪ ,‬ולעשן‪ ,‬ולציפורניים השחורות — עם מלחמה‪ ,‬וממשלה‪ִ ,‬‬
‫לעצמו — שאם ממש מתאמצים‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬נניח‪ ,‬שהעשן הוא עשן הרובים‪ .‬ואולי הצומת הוא‬

‫‪32‬‬

‫מעין‬

‫מעין פרשת דרכים שבה עומד העם‪ ,‬כקבצן‪ ,‬ומתחנן בפני מדינתו‪ ,‬המתנהלת כזרה לו — לא לכסף‪,‬‬
‫כי אם לאהבה‪ ,‬להתחשבות‪ .‬והלק השחור‪ ,‬הגושי‪ ,‬הוא —‬
‫צלצול הטלפון קטע את מחשבותיו‪ .‬בצדו השני של הקו רעד קולו של המו"ל‪ ,‬ובין השתנקות‬
‫אחת לאחרת הצליח ראובן צבי להבין שיודלביץ' נרצח בידי אלמוני‪ .‬כאשר לבסוף נרגע המו"ל‬
‫התווספה פיסת מידע נוספת‪ :‬שכנו של יודלביץ' העיד על דמות שמנה ומכוערת שעלתה לביתו‬
‫בערך בשעה שבה התבצע הרצח‪ .‬כיוחי שחפת נמצאו בחדר המדרגות‪ ,‬אך הרוצח נעלם‪.‬‬
‫ראובן צבי בקושי הצליח לנתק את השיחה‪ .‬גופו היה חסר משקל‪ .‬הוא הרגיש שעוד שנייה הוא‬
‫מתנדף מהחלון על גבי הרוח החורפית‪ .‬מנדלבאום‪ .‬צבי הגיף את כל החלונות‪ ,‬הבריח את המנעולים‬
‫וספן עצמו בפינה החשוכה ביותר‪ ,‬זו של מפגש המסדרון עם חדר הארונות‪.‬‬
‫מנדלבאום‪.‬‬
‫צבי ידע היטב שמנדלבאום מסוכן‪ .‬הוא כתב אותו נחוש‪ ,‬שטוח–אופי ובלתי מתחשב‪ .‬ועם זאת‪,‬‬
‫באותו זמן‪ ,‬חש צבי גאווה‪ .‬הנה‪ ,‬מנדלבאום שלו נקם עבורו את פשע ההתחזות של יודלביץ'‪ .‬אולי‬
‫בכל זאת הוא נאמן לסופרו‪ .‬אך הרי כל מטרתו של מנדלבאום בספר‪ ,‬מפרק ‪ 48‬והלאה‪ ,‬היתה להבין‬
‫את דמותו‪ .‬אולי בא ליודלביץ' לחפש תשובות‪ ,‬אך אלו שזה סיפק לו לא היו לרוחו? ומה יאמר לו‬
‫צבי‪ ,‬אם יגיע לדרוש ממנו?‬
‫עוד לא הספיק להפריד את הגאווה מהאימה‪ ,‬והלמות נוראיות נקפו בדלתו‪ .‬דפיקות קצובות‪,‬‬
‫איטיות וחזקות עד כדי כך‪ ,‬שאפשר היה לשמוע את העץ מתפצפץ תחתיהן‪ .‬צבי קפא בפינתו‪ .‬זהו‪,‬‬
‫הוא חשב‪ ,‬ולא הוסיף‪.‬‬
‫לפתע עלה במוחו רעיון‪ .‬הוא קם בבת אחת ממקומו ורץ ריצת ברווז משוגעת אל חדרו‪ ,‬אל‬
‫מכונת הכתיבה שלו‪ .‬תחת קול פצפוץ העץ המהדהד‪ ,‬בקיפאון האימה‪ ,‬ישב ראובן צבי והחל לכתוב‬
‫את פרק ‪ 48‬מחדש‪ .‬וכשהלם פטיש האות האחרונה בנייר — פסקה בבת אחת הלמּות אגרופיו‬
‫המשוערים של מנדלבאום בדלת‪.‬‬
‫ראובן צבי הניח את אוזנו על העץ‪ ,‬שרטט עדיין‪ .‬שקט‪ .‬אף לא קול נשימה‪ .‬הוא הציץ מבעד‬
‫קרעה‬
‫ּ‬
‫לעינית‪ .‬אין שם איש‪ .‬בזהירות פתח את הדלת‪ .‬תחילה רק טפח כמעט בלתי מורגש‪ ,‬ואז‬
‫לרווחה‪ .‬חדר המדרגות היה ריק מאדם‪.‬‬
‫*‬
‫המהדורה החדשה של "תום פרק" נכשלה כישלון חרוץ‪ .‬ראובן צבי לא כתב ולו אות נוספת בכל‬
‫ימי חייו‪ .‬הוא מת ערירי ומצומק‪ .‬את קברו החיוור היתה באה לבקר רק זהבה‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬בלילה‪,‬‬
‫היה מגיע גם גבר שמן ומכוער‪ ,‬אשר לא הפסיק להשתעל‪.‬‬

‫עידו אנג'ל הוא סופר )"הסיפור של מיכאל"‪ ,‬אחוזת בית(‪ ,‬במאי והבעלים של "מיזנטרופ"‪ ,‬חלל עבודה אורבני במרכז תל–אביב‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫מעין‬

‫שיר בשביל איש מהכפר ‪ /‬ז'ורז' ברסאנס‬
‫עברית‪ :‬יהונתן נדב‬

‫השיר הזה הוא בשבילך‪,‬‬
‫איש מהכפר‪ ,‬אשר סתם כך‬
‫קצת עץ נתת לי מתי‬
‫שקור עז שרר בחיי‪.‬‬
‫אש לי נתת להעלות‬
‫כשהמנוולים והמנוולות‪,‬‬
‫אלה שבצדקנותם‬
‫טרקו על פני את דלתם‪.‬‬
‫זה היה כלום‪ ,‬אש נמוכה‪,‬‬
‫אך את גופי היא חיממה‪.‬‬
‫בי היא בוערת בנשמה‬
‫לנצח‪ ,‬כמו אש של שמחה‪.‬‬
‫וכאשר יבוא מותך‪,‬‬
‫והקברן ייקח אותך‪,‬‬
‫לּו יובילך למרומים‬
‫אל אב הרחמים‪.‬‬
‫השיר הזה הוא בשבילך‪,‬‬
‫בעלת הבית‪ ,‬שסתם כך‬
‫לחם נתת קצת בידי‬
‫כשרעב עז שרר בחיי‪.‬‬
‫לחם נתת‪ ,‬פרוסות דלות‪,‬‬
‫כשהמנוולים והמנוולות‪,‬‬
‫אלה שברוב הגינות‬
‫חיכו שאגווע ואמות‪.‬‬
‫זה היה כלום‪ ,‬פת לדרכים‪,‬‬
‫אך את גופי היא חיממה‪,‬‬
‫בי היא בוערת בנשמה‬
‫תמיד‪ ,‬כסעודת מלכים‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫מעין‬

‫וכאשר יבוא מותך‪,‬‬
‫והקברן ייקח אותך‬
‫לּו יובילך למרומים‬
‫אל אב הרחמים‪.‬‬
‫השיר הזה הוא בשבילך‪,‬‬
‫האלמוני‪ ,‬אשר סתם כך‬
‫חייכת אליי חיוך מריר‬
‫כשבי אחזו השוטרים‪.‬‬
‫שלא הצטרפת לצוהלים‪,‬‬
‫המנוולות והמנוולים‪,‬‬
‫אלה שבצדקנותם‬
‫הריעו להצלחתם‪.‬‬
‫זה היה כלום‪ ,‬טיפה של דבש‪,‬‬
‫אך את גופי היא חיממה‪,‬‬
‫בי היא בוערת בנשמה‬
‫לנצח‪ ,‬כמו שמש ממש‪.‬‬
‫וכאשר יבוא מותך‪,‬‬
‫והקברן ייקח אותך‪,‬‬
‫לּו יובילך למרומים‬
‫אל אב הרחמים‪.‬‬

‫הערת יהונתן נדב‪ :‬שמו של השיר במקור הוא "‪" ."Chanson pour l'auvergnat‬האיש מהכפר" של הנוסח העברי כאן‬
‫הוא אפוא אוברנאי‪ ,‬כלומר איש מחבל אוברנייה‪ ,‬כלומר כפרי‪ .‬המנוולים והמנוולות הם תחליף בלית ברירה לביטוי צרפתי‬
‫טעון יתר על המידה‪ .‬הגרסה העברית המוכרת של השיר‪ ,‬בביצועו של יוסי בנאי המנוח‪ ,‬תורגמה על ידי נעמי שמר בשם‬
‫"איש חסדי"‪ .‬המתרגם מבקש להודות לחנה הרציג‪.‬‬
‫יהונתן נדב הוא עורך ומו"ל )חרגול(‪ .‬מתרגם שירה לפעמים‪.‬‬

‫‪35‬‬

‫מעין‬

‫הסמוי ‪ /‬ענת עינהר‬
‫על חזית האוטובוס הודבקו מדבקות של אף אדום וחיוך לבן גדול‪ .‬פנסי האוטובוס שימשו עיניים‬
‫לפרצוף המוקיוני‪ .‬החיוך הודבק מעט במעוקם תחת עיגול האף ונראה שפני האוטובוס מגחכים על‬
‫בוא החג‪ ,‬ולא שמחים לקראתו‪ .‬הדלת נפתחה והמוכרת מחנות הספרים עלתה אל האוטובוס וישבה‬
‫על אחד המושבים הזוגיים הפנויים‪ .‬חריטת שמה של נערה הוסתרה תחת הכיס האחורי של מכנסיה‪.‬‬
‫כתובות ושלטים חלפו על פניה בנסיעת האוטובוס‪ ,‬שמות של חנויות בגדים וחזיתות בנקים וכתובות‬
‫בניינים מתקלפות על פנסים‪ .‬אף שמדי יום ראתה אותם שלטים וכתובות בנסיעתה אל חנות הספרים‬
‫שבקניון‪ ,‬שוב התעקשו עיניה לקרוא הכל במהופך‪ .‬את המילים העבריות קראה משמאל לימין ואת‬
‫הלועזיות מימין לשמאל‪ .‬ילדים מחופשים הילכו להם תחת השלטים‪ ,‬אבל המוכרת לא נתנה בהם‬
‫מבט אחד‪ .‬כבר הכירה היטב את מקרא השמות ההפוכים שאין להם פשר‪ ,‬ושום דבר לא היה מצחיק‬
‫שם ושום דבר לא היה מפליא שם‪ ,‬ואף על פי כן התעקשו עיניה לשוב ולקרוא את היפוכי המילים‪.‬‬
‫כשלמדה בבית הספר התיכון הורתה המורה לתלמידי הכיתה לקרוא מאמר שסיפר על עם שחי‬
‫במדינה ששמה יאקירמא‪ .‬התלמידים נדרשו לכתוב על התרשמותם מבני המקום‪ .‬אז עוד לא עבדה‬
‫כמוכרת‪ ,‬עוד לא ידעה שתהיה פעם מוכרת בחנות ספרים‪ ,‬ובמחברתה היא רשמה את תכונותיהם‬
‫של היאקירמים כפי שהצטיירו במאמר‪ :‬יהירים‪ ,‬חשדנים‪ ,‬אדישים לזולת‪ ,‬תאבי בצע‪ .‬בכיתה חשפה‬
‫המורה את משמעותו הנסתרת של הכתוב‪" .‬אמריקאי!"‪ ,‬הפכה את הספר לעיני התלמידים והצביעה‬
‫על כותרת המאמר‪" .‬תקראו הפוך! זהו מאמר שמדבר על האמריקאים!"‪" .‬אמריקאים! אמריקאים!"‪,‬‬
‫עברה התלחשות בכיתה‪ .‬והיא‪ ,‬שלימים תעבוד בחנות הספרים‪ ,‬זקפה את אצבעה ואמרה בהיסוס‪:‬‬
‫"ואולי זה אומר שהאמריקאים הפוכים לגמרי מהיאקירמים?"‪ .‬המורה הידקה את הספר אל חזה‬
‫והתחייכה‪" .‬שוב לא הבנת שום דבר‪ ,‬דפנה שטיין"‪ ,‬אמרה לה וצקצקה בלשונה ממושכות‪.‬‬
‫בחנות הספרים‪ ,‬מאחורי דלפק המכירה‪ ,‬עמד הרטוגזון זקוף ולחוץ בבגדיו‪ .‬מודעות על מבצעי‬
‫החג נתלו תחת הדלפק ומעליו‪ :‬היתה זו המוכרת שכתבה אותן בכתב ידה הברור בטושים עבים‪" .‬טוב‬
‫שבאת"‪ ,‬קרא הרטוגזון‪" ,‬כבר לא ידעתי מה קרה לך"‪" .‬תשע בדיוק עכשיו"‪ ,‬אמרה המוכרת‪ ,‬הסירה‬
‫מעליה את התיק וטמנה אותו בארון הקיר‪" .‬חשבתי שאולי תקדימי היום בכמה דקות"‪ ,‬הרטוגזון אמר‪.‬‬
‫הוא לבש חולצת כותנה מגוהצת‪ .‬את כפתוריה רכס עד לפיקת צווארו ופניו נישאו מעלה‪ ,‬כפני גנרל‬
‫שניצב לפני גדודי חייליו‪ .‬ריח הכותנה המגוהצת הציק למוכרת דווקא משום שהיה נעים‪ .‬היא הצטערה‬
‫שדווקא הרטוגזון הוא שמדיף ריח נעים כל כך‪ .‬בסוד כינתה אותו נוזגוטרה‪ ,‬ושמו המהופך היה מצחיק‬
‫אותה בינה לבינה‪ .‬המוכרים האחרים נהגו ללגלג על הרטוגזון מאחורי גבו‪ ,‬אבל המוכרת לא סיפרה‬
‫להם על הכינוי שהמציאה לו ואף לא צחקה למראה החיקויים של הליכתו ושל צורת דיבורו‪ .‬הרטוגזון‬
‫נהג לספר לעובדיו שפעם היה חולה מאוד‪ ,‬אבל לא סיפר מה היה אופייה של המחלה ומתי נרפא ממנה‪.‬‬
‫עכשיו שאל את המוכרת‪" :‬את חושבת שנעבור את היום הזה בשלום?"‪ .‬לפני יומיים נודע לו שדווקא‬
‫בערב פורים תשלח הנהלת הרשת לקוח סמוי לבדוק את תקינות העבודה בחנות‪" .‬יש לי קשרים כמנהל‬
‫החנות"‪ ,‬הרטוגזון אמר לעובדיו‪ .‬המוכרת היתה הוותיקה שבהם‪ .‬כשדיברה עם הלקוחות‪ ,‬היתה מנמיכה‬
‫את קולה‪ ,‬ואף פעם לא דחקה בהם לקנות את הספרים שבחנות‪ .‬אבל היא היתה מסודרת מאוד וחרוצה‬
‫מאוד‪ ,‬ומעולם לא התקוממה נגד גחמותיו של מנהל החנות הרטוגזון‪ .‬שאר העובדים לא החשיבו במיוחד‬
‫את הוראותיו‪ .‬הרטוגזון אמר לכולם‪" :‬זה מבחן חשוב מאוד‪ ,‬לי ולכם‪ ,‬העניין הזה של הלקוח הסמוי‪ .‬אז‬
‫תפקחו את העיניים"‪ .‬הוא בחר בדפנה שטיין לעבוד לצדו בערב החג‪" .‬את תעמדי בקופה"‪ ,‬אמר לה‪,‬‬
‫"ויוני‪ ,‬הוא יעבוד עם הקונים‪ .‬הילד הזה מוכר ספרים כמו מכוניות"‪ .‬יוני איחר בחצי שעה‪ .‬על ראשו‬
‫היתה קשת מנצנצת ששני מחושים קפיציים הזדקרו ממנה‪" .‬חג שמח!"‪ ,‬צהל אל השניים‪ .‬אף קונה עוד‬
‫לא נראה בחנות‪ ,‬והרטוגזון לא גער ביוני על שאיחר ככה‪" .‬רק תוריד את זה מהראש"‪ ,‬סימן באצבעותיו‬

‫‪36‬‬

‫מעין‬

‫שתי קרניים מעל לראשו‪" .‬את בטח היית פה כבר בשבע"‪ ,‬יוני הניח את כפו על כתפה של המוכרת‪,‬‬
‫"את לחוצה בדיוק כמוהו‪ .‬וגם בטח לא ממש השתוללת בלילה"‪ .‬אבל בליל אמש התקשתה המוכרת‬
‫להירדם‪ .‬בדמיונה הופיע הלקוח הסמוי‪ ,‬קודר וחסר פנים‪ ,‬משוטט בחנות חמקמק כמו צל‪" .‬תהיה בשקט"‪,‬‬
‫המוכרת אמרה‪ ,‬ויוני עמד לידה עוד רגע וצחק את הצחוק הנערי המשוחרר שלו‪ ,‬צחוק שאין בלבול ואין‬
‫מבוכה בו‪" .‬אמרתי לך כבר שכמה שאת מפנקת את החתול שלך לא ייצא לך ממנו שום דבר‪ .‬את צריכה‬
‫את זה"‪ ,‬יוני אגרף את כף ידו והזיז אותה הלוך–חזור‪ .‬אחר–כך הפנה אליה את גבו ויצא מלפני הדלפק‪.‬‬
‫עוד רגע נשאר מבטה של המוכרת דבוק ביוני‪ ,‬ומיד הוסט ממנו‪ .‬לפעמים‪ ,‬בלילות‪ ,‬היתה חושבת עליו‬
‫במיטתה‪ .‬יוני היה צעיר ממנה בעשר שנים‪ ,‬והמוכרת הסתייגה מאופיו‪.‬‬
‫קונים ראשונים נכנסו אל החנות‪ .‬הרטוגזון קידם את פניהם‪ .‬יוני נפנה אל חלקם והציע להם ספרי‬
‫מתנה לחג‪ .‬הקונים הלכו ורבו‪ ,‬נכנסו אל החנות ויצאו מן החנות‪ ,‬דפדפו בספרים ועיינו בגביהם‪ ,‬לפעמים‬
‫רחרחו את הדפוס הטרי של הכריכות‪ ,‬והמוכרת התקשתה לראות‪ :‬מי מהם הוא מעמיד הפנים‪ ,‬מי בא‬
‫לתפוס אותה בקלקלתה‪ .‬היא הקפידה לחייך אל כולם‪ ,‬ארזה בדייקנות את הספרים והדביקה עליהם‬
‫שושני נייר צבעוניות‪ ,‬צירפה פתקי החלפה וסימניות והגישה אותם בשקיות הנושאות את הסמל של‬
‫הרשת הגדולה‪ .‬הרטוגזון ניגש אליה ולחש‪" :‬את נותנת את השקיות כמו שאמרתי?"‪ ,‬ריח הכביסה של‬
‫חולצתו נעלם בדוחק האנשים‪ .‬עכשיו נדף ממנו משב זיעה‪ ,‬וקולו‪ ,‬אף שנלחש‪ ,‬היה קודח וצעקני‪" .‬כן"‪,‬‬
‫השיבה המוכרת בחשאיות והקפידה לא להביט בו‪" .‬אתה חושב שהוא כבר היה פה?"‪ ,‬שאלה בלי להזיז‬
‫את שפתיה‪" .‬אי אפשר לדעת איתם"‪ ,‬הרטוגזון אמר ועיניו התרוצצו על פני החנות‪" ,‬הם מנוסים‪ .‬זה‬
‫כל הרעיון"‪ .‬לרגע הניח את כף ידו על גב ידה‪" .‬תשמעי‪ ,‬אני מוכרח רגע לעלות למעלה"‪ ,‬כיוון בראשו‬
‫אל הקומה השנייה‪ ,‬שם שכן חדר השירותים לצוות בלבד‪" .‬אני לא עומד בזה"‪" .‬אל תדאג"‪ ,‬אמרה‬
‫המוכרת ומשכה בזהירות את ידה מידו‪ .‬הרטוגזון רץ וטיפס אל הקומה השנייה‪" .‬אשתך לא תפסיק‬
‫להגיד לך תודה"‪ ,‬קרץ יוני אל איש כסוף שיער ולחץ את ידו‪ .‬מעולם לא ראתה המוכרת את יוני‬
‫נמרץ ושמח כל כך‪ .‬מאחורי כתפו של הקונה כסוף השיער כיווץ אליה את שפתיו לנשיקה ראוותנית‬
‫עד שהסבה את פניה במיאוס‪ .‬האיש עמד מול הדלפק והגיש אל המוכרת את ששת הספרים שלקח‬
‫בהמלצתו של יוני‪ .‬ילד קטן בתחפושת נמר נעמד לצדו של האיש ורק אוזני הפרווה הצהובה‪ ,‬השחוקה‬
‫כבר‪ ,‬הציצו מעל לפני הדלפק‪ .‬המוכרת עטפה את ששת הספרים והדביקה עליהם שושני נייר אדומות‪.‬‬
‫היא הכניסה אותם לשקית והניחה אותה לפני האיש כשחורי האחיזה מופנים אליו‪ ,‬בדיוק כמו שלימד‬
‫אותה הרטוגזון‪ .‬הקונה קד בראשו‪ ,‬לקח את השקית עם ששת הספרים החדשים ונרכן להרים את נכדו‬
‫בזרועותיו‪ .‬מבעד לשיער הכסף ראתה המוכרת איש רזה וחיוור‪ ,‬עומד ליד מדף הסיפורת‪ .‬על כתפו‬
‫היה תלוי תרמיל מרובע‪ ,‬שבית קטן על חלקת דשא הודפס עליו בירוק ובאדום‪" .‬הנטקה נכסים י–ם"‪,‬‬
‫היה כתוב מעל לציור הקטן של הבית‪ .‬האיש הרזה לקח ספר מן המדף והכניס אותו אל תוך התיק‬
‫המרובע‪ .‬בהירים ואטומים היו פניו‪ ,‬ולא ניכרו בהם תקיפות או תעוזה‪ .‬מיד לקח לו ספר נוסף והכניס‬
‫גם אותו אל התיק המרובע‪ .‬כסוף השיער אסף את נכדו והלך לדרכו‪ .‬המוכרת קראה את הכתובת על‬
‫תיקו של האיש הרזה‪ .‬במהופך קראה את אותיות הדפוס הירוקות‪" .‬ם–י םיסכנ הקטנה"‪ ,‬קראו עיניה‪,‬‬
‫והאיש רכס את התיק ושיפר את מיקומו תחת זרועו‪ .‬מ–י מסכנה קטנה‪ ,‬שוב נערכו האותיות הירוקות‬
‫הכהות לפניה ושאלו אותה במתיקות‪ ,‬מי מסכנה קטנה? ורגע היטשטשו כולן והתלחלחו מבעד לעיניה‬
‫ונעו להן בגלים רטובים שקטים ומתרחקים‪ ,‬ודפנה שטיין הפליגה איתן הלאה משם‪ ,‬לאיזה מקום שאין‬
‫שם לא אותיות ולא מילים ולא שמות‪ ,‬רק טשטוש ירקרק ענקי שכמוהו כחלקת דשא אחרי הגשם‪ ,‬עד‬
‫שיצא האיש מן השער האלקטרוני של החנות והנוף הרחוק נעלם איתו‪ .‬הרטוגזון רץ במורד המדרגות‪.‬‬
‫חיוך של הקלה היה שפוך על פניו ונראה ששיערו ומצחו נרחצו במים‪ .‬בין ידיה של המוכרת נשארה‬
‫שושנת קישוט אדומה אחת‪ ,‬ששכחה להדביק על הספר השישי‪.‬‬

‫ענת עינהר‪ ,‬ילידת ‪ ,1970‬גרה בתל–אביב‪ .‬מחברת "טורפים של קיץ" )עם עובד וקסת‪ ,(2008 ,‬זוכת פרס וינר ופרס ספיר‬
‫ליצירת ביכורים‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫מעין‬

‫מילאנו ‪ /‬ואן נויין‬

‫הם דוחפים ידיים אל תוך הקיר‪,‬‬
‫קרטון נשבר‬
‫ועמוד השדרה נמס‪.‬‬
‫אי אפשר לישון‬
‫ילדים‪,‬‬
‫הם בועטים במהגר מכונף על המדרכה‬
‫ברחוב פדובה יש סמטה מכוערת‬
‫וחורשה שנשרפת לאט‪.‬‬

‫ואן נויין‪ ,‬משוררת ממוצא וייטנאמי‪ ,‬מחברת "עין הכמהין" )מעין(‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫מעין‬

‫זאת הכלכלה‪ ,‬אידיוט ‪ /‬נועם יורן‬

‫בתור לקופה בסופרמרקט‪ ,‬בגובה העיניים של ילדים בני חמש בערך‪ ,‬יש מדפים של ממתקים‪ ,‬עם‬
‫ביצי קינדר ועוד דברים בעטיפות יפות‪ .‬ככה‪ ,‬בזמן שההורים מחכים בתור הילד יכול לראות את‬
‫הממתקים‪ ,‬לבקש שיקנו לו וגם לחטוף את הממתק או להתחיל לבכות אם אומרים לו לא‪ .‬אז מה‬
‫היא ביצת קינדר בתור לקופה? מנקודת המבט הכלכלית‪ ,‬היא בכי של ילד‪ .‬מישהו אמר למישהו‬
‫אחר‪" :‬ופה נשים את ביצת הקינדר כדי שהילדים שבאו עם אבא ואמא יוכלו לבכות"‪ .‬זאת כלכלה‪.‬‬
‫)אני תמיד חלמתי לומר לילדיי‪" :‬קחו את זה‪ ...‬מישהו הניח את זה כאן בדיוק בשבילכם!"‪ .‬מובן‬
‫שאף פעם לא עשיתי את זה‪ .‬למה? זאת בדיוק השאלה‪ .‬זאת השאלה היחידה ביחס למהפכות‪ :‬למה‬
‫הן לא קורות? למה בכל רגע ורגע לא קורית מהפכה?(‬
‫ידוע שהיום זאת תקופה כלכלית‪ .‬צריך להבין את הכלכלה של הדברים אם לא רוצים‬
‫להישאר מאחור‪ .‬אז מכיוון שאני לא רוצה להישאר אידיוט אני מחפש את הכלכלה‪ .‬למשל‪ :‬בכל‬
‫מקום לומדים היום תקשורת‪ .‬בכל מכללה חדשה פותחים מיד חוג לתקשורת‪ .‬למה? אומרים שזה‬
‫מעשי )מעשי!(‪ .‬ואני חושב‪ :‬מנקודת המבט הכלכלית‪ ...‬נו‪ ,‬מנקודת המבט הכלכלית‪ ,‬כל כך הרבה‬
‫תקשורת זה אומר בוודאי הרבה שקר‪ .‬למה? כי האמת היא מועטה ופשוטה‪ ,‬אבל השקר‪ ...‬שקרים‬
‫יש כמה שרק תרצו‪ .‬אני לא חושב שכל תלמיד תקשורת רוצה לשקר‪ .‬הוא בסך הכל רוצה ללמוד‬
‫משהו מעשי‪ .‬אבל אם יש כל כך הרבה תקשורת‪ ,‬יכול להיות שהוא יצטרך לשקר גם נגד רצונו‪.‬‬
‫זאת הכלכלה‪ ,‬אידיוט‪.‬‬
‫או למשל‪ :‬למה לחברות התקשורת יש מחלקות שירות לקוחות גדולות כל כך? אני אומר‪ :‬אם‬
‫רוצים לפתור ללקוחות בעיות‪ ,‬זה יכול להיות בסך הכל מאוד פשוט‪ .‬אבל אם רוצים לשקר להם‪ ,‬זה‬
‫כבר סיפור אחר לגמרי‪ .‬כאן צריך להשקיע הרבה מאמצים‪ ,‬הרבה עובדים‪ ,‬הרבה קווי טלפון‪ ,‬הרבה‬
‫מאוד תקשורת‪ .‬אז מקימים מנגנון עצום‪ ,‬וקוראים לו שירות לקוחות — שזה כבר שקר — ועכשיו‬
‫גם חייבים לממן אותו‪ .‬אז עכשיו הם באמת חייבים לשקר כדי להוציא מאיתנו כמה שיותר ולהחזיק‬
‫את המנגנון הזה‪ .‬אתם רואים‪ ,‬זאת כלכלה‪.‬‬
‫בחדשות הראו מהם מקומות העבודה הכי כיפיים‪ .‬באחת מחברות הסלולרי נדמה לי שהראו‬
‫שלעובדים יש פאב ממש בתוך מקום העבודה‪ .‬גם זאת כלכלה‪ .‬כדי לשקר בשביל החברה‪ ,‬ולא‬
‫סתם לעבוד בשבילה‪ ,‬צריך מידה מיוחדת של מסירות‪ .‬אז זה לגמרי מתאים שגם יהיה שם פאב‬
‫ממש בתוך מקום העבודה‪.‬‬
‫התלמידים שלי תמיד אומרים‪" :‬הרי אין שם אף אחד שמושך בחוטים‪ ."...‬אתם יכולים למצוא‬
‫כל מיני הקשרים שונים שהמשפט הזה יהיה מתאים בהם‪ .‬למשל‪ :‬הרי אין שם בטלוויזיה אף אחד‬
‫שמושך בחוטים ומורה לכולם לעשות תוכניות צייתניות )אף אחד לא מסביר לאייל שני‪ ,‬לאסי עזר‬
‫או למרגלית צנעני שהם צריכים להתלהב ולהשתפך כל כך על מה שיש בטלוויזיה(‪ .‬או‪ :‬הרי אף‬
‫אחד לא אומר לאנשי שירות לקוחות לשקר‪" .‬הרי אין אף אחד שמושך בחוטים‪ "...‬משמע‪ :‬כולם‬
‫עבדים‪ .‬כולם עושים את זה בלי שיגידו להם‪ .‬גם בר רפאלי‪ ,‬שכמעט התחתנה עם ליאונרדו דיקפריו‪.‬‬
‫גם היא‪ ,‬כשאמרו לה להצטלם רוכנת על ארבע‪ ,‬רכנה על ארבע‪ .‬כמו גדולה )מה אתה מתלונן? זאת‬
‫מדינה חופשית! אם אשה רוצה להצטלם רוכנת על ארבע מותר לה להצטלם רוכנת על ארבע! חוץ‬
‫מזה‪ :‬אתה קולט כמה שילמו לה כדי שתצטלם רוכנת על ארבע?!(‪.‬‬
‫ליד ביתו של אחי בתל–אביב הולך ונבנה מגדל יוקרה‪ .‬מתווך אחד אמר לו שזה מעלה את‬
‫ערך הדירות בסביבה‪ ,‬כי אנשים אוהבים לגור ליד עשירים‪ .‬הנה‪ ,‬גם זאת כלכלה‪ :‬אנשים משלמים‬
‫יותר כסף כדי להיות עניים‪ .‬לבניין‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬קוראים ג'י‪ .‬זה עניין חסר הומור לחלוטין‪ .‬מזמינים‬

‫‪39‬‬

‫מעין‬

‫את העשירים לגור בדגדגן של תל–אביב‪ .‬זה אומר שהסגידה לכסף איבדה כל בושה והיא בשלב‬
‫הפורנוגרפי שלה‪ .‬ללא ספק יש לשלב הזה משקל מכריע בעיתוי פריצתה של מחאת האוהלים‪.‬‬

‫חוק הדגל והמזבלה‬
‫מסעדות באתרי תיירות‪ ,‬במיוחד כאלה עם נוף מקסים‪ ,‬מגישות אוכל מחורבן‪ .‬זה כורח כלכלי‪ :‬הרי‬
‫הנוף מקסים‪ ,‬הלקוחות לא יבואו פעם נוספת‪ ,‬אז למה להשקיע גם באוכל? יש כלכלה כזאת‪ ,‬שבה‬
‫מה שמיותר הופך מיד לבלתי אפשרי‪ :‬לכן זה בלתי אפשרי שמסעדה באתר תיירות עם נוף מקסים‬
‫תגיש אוכל טוב‪ .‬לחוק הזה יש תמונת מראה המתייחסת לא לתייר המזדמן‪ ,‬אלא ללקוח שקשור‬
‫למקומו בגלל סיבה לכאורה לא כלכלית‪ ,‬שנקרא לה "הדגל"‪ .‬מכיוון שהם בכל מקרה קשורים‬
‫למקום‪ ,‬ובכל מקרה יבואו פעם נוספת‪ ,‬אפשר למכור להם זבל‪ .‬לחוק הכלכלי הזה צריך לקרוא חוק‬
‫הדגל והמזבלה‪ .‬הדוגמה המובהקת שלו היא אותם אנשים שאתרע מזלם לגור ליד מזבלה‪ .‬מכיוון‬
‫שהם כבר גרים ליד מזבלה‪ ,‬זה טבעי שיתלו דגל על הבית — אחרת איך אפשר להסביר למה הם‬
‫גרים ליד מזבלה? אבל הבעיה האמיתית מתחילה מכיוון שגם הכיוון ההפוך עובד‪ :‬כל עוד אנחנו‬
‫מניפים דגל נמשיך לחיות במזבלה‪.‬‬
‫כשנתניהו אמר בתגובה למחאת האוהלים "ביקשתי מכל השרים שייכנסו מתחת לאלונקה" הוא‬
‫ניסה לנצל את חוק הדגל והמזבלה‪ .‬לכאורה‪ ,‬מה שהוא אמר זה שהוא ביקש מכל השרים להירתם‬
‫למאמץ המשותף למצוא פתרון‪ .‬אבל הוא אמר "אלונקה"‪ ,‬כלומר נופף דגל קטן‪ ,‬כדי להפחית‬
‫במשהו את הצורך למצוא פתרון‪.‬‬
‫רגע לפני מחאת האוהלים אישרה הכנסת את חוק החרם‪ .‬בשבוע השלישי של המחאה כבר עלה‬
‫על השולחן חוק המדינה היהודית‪ .‬זה המצב‪ :‬הרחובות משולהבים סביב הדברים המעשיים ביותר‬
‫והכנסת מתעסקת בחוקי חרמות וכישופים‪ .‬רק שלא תחשבו שאין קשר בין הדברים‪ .‬הקשר הוא‬
‫פשוט‪ :‬אם פונים אליכם כ"יהודים" זה רק כדי לא להקשיב למה שבאמת חשוב לכם‪ .‬אם מדברים‬
‫איתכם על נצח זה רק כדי לחרבן על ההווה שלכם‪.‬‬

‫זאת המהפכה‪ ,‬אידיוט‬
‫האם באמת מחאת האוהלים היא "מהפכה"? בהתחלה המוחים התעקשו שהמחאה היא "לא פוליטית"‬
‫במובן זה שהיא לא מזוהה עם מפלגה זו או אחרת‪ .‬אבל ייתכן שפירוש הדבר שהיא פוליטית במובן‬
‫שהפוליטיקה הפרלמנטרית עצמה לא יכולה לעכל‪ :‬שהיא הפכה את הכלכלה לפוליטית במובן‬
‫העמוק ביותר — שהיא מציגה דברים כמו רכוש‪ ,‬כסף ותאוות בצע כתופעות פוליטיות‪.‬‬
‫מחאת האוהלים היא מהפכה מכיוון שאנשי האוהלים אמרו "זה כבר שלנו"‪ .‬העיר הזאת היא‬
‫כבר שלנו‪ .‬הם לא נכנסו לדפוס החמוץ של לדרוש ממישהו שייתן להם משהו‪ .‬מהפכה אמיתית‬
‫היא לא לדרוש שייתנו לך‪ ,‬אלא להבין שזה כבר שלך‪ .‬כאשר אתה דורש ממישהו שייתן לך‪ ,‬אתה‬
‫כבר מכיר בסמכותו‪ .‬כלומר‪ ,‬אתה כבר נסוג בצעד אחד לאחור‪ .‬אבל אנשי האוהלים אמרו "זה כבר‬
‫שלנו"‪ ,‬השדרות האלה הן שלנו‪ .‬והם הצליחו כי העיר הזאת באמת שלהם‪ .‬תל–אביב היא מה שהיא‬
‫בגלל אנשים כמוהם הרבה יותר מאשר בגלל כל יזם‪ ,‬קבלן או דייר של בנייני יוקרה‪ .‬אנשים כמוהם‪,‬‬
‫צעירים‪ ,‬נמרצים‪ ,‬שמחים‪ ,‬שמוכנים בכל רגע למעשה חריג‪ ,‬הם שעשו את תל–אביב למה שהיא‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בזכות אנשים כמוהם יש בעיר גם דירות יקרות שהם עצמם לא יכולים להרשות לעצמם‪.‬‬
‫אחד ההיבטים המהפכניים של מהפכת האוהלים היה ההכרה בחזקה שלהם על העיר‪ :‬הם יצאו‬
‫לרחוב‪ ,‬וזה הצליח‪ ,‬כי הם תל–אביב‪.‬‬
‫מהפכה היא לומר "זה כבר שלי"‪ .‬ולכן‪ ,‬בניגוד לדעתם של ראשי עיריות מהליכוד ושל שופטים‬

‫‪40‬‬

‫מעין‬

‫בתוכניות "כוכב נולד"‪ ,‬מהפכה היא בהכרח דבר שמח‪ .‬לכן גם מהפכה חייבת להצליח‪ .‬הרי זה‬
‫באמת כבר שלך‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬המהפכה חייבת גם להיכשל‪ .‬מתישהו המוחים יצטרכו להציב דרישות‪ ,‬ולהכיר בכך‬
‫שיש מישהו שצריך להיענות לדרישות שלהם או לשקול אותן‪ .‬ויותר גרוע מכך‪ :‬הם יצטרכו לדבר‬
‫על אחוזים‪ ,‬על כספים‪ ,‬על מסים וכל הדרעק הזה‪ .‬במובן מסוים‪ ,‬כל דרישה שהם יוכלו להציב‬
‫היא נסיגה לעומת מה שהם כבר השיגו במעשה עצמו‪ :‬הם יצרו מרחב שבו לא קיים רכוש פרטי‬
‫במובנו המנכר והעוין‪ .‬אין כרגע דרך לתרגם את ההישג הזה ללשון הדרישות‪ .‬הם בנו אוהל אבל‬
‫דורשים דירה‪ :‬זה כל הפרדוקס‪ .‬לאוהל אין שום משמעות בלי שיהיו עוד אוהלים ליד‪ .‬הדירה נועדה‬
‫להשאיר אחרים בחוץ‪.‬‬
‫המהפכה בהכרח מצליחה ובהכרח תיכשל‪ .‬השאלה היא באילו דרכים היא תצליח ובאילו תיכשל‪.‬‬
‫האם תצליח לשמר משהו מההצלחה — כלומר‪ ,‬אם תצליח להשאיר את האוהלים בצורה כלשהי‪.‬‬
‫האם תצליח לשמר משהו מעבר לדרישות צרכניות‪ .‬מלכתחילה היא היתה מהפכה משום שהיה בה‬
‫משהו מעבר לדרישות צרכניות‪.‬‬
‫המהפכה הצליחה משום שברקע הדברים ליווה אותה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬קו קומוניסטי‪ ,‬לא פחות‪ .‬היא‬
‫תיכשל משום שגם המוחים עצמם לא יכולים לבטא קו כזה היום‪ .‬אבל הקו הקומוניסטי הזה נוכח‬
‫במחאה ומניע אותה‪ .‬הוא נוכח בהבנה שבמרחב שבו מושעה הרכוש הפרטי מתאפשרים מגעים‬
‫מסוג אחר ודיבור מסוג אחר בין אנשים‪ ,‬והוא נוכח בבוז ובטינה לעושר ולהון‪.‬‬
‫סביב השנאה להון עולה טענה לא תמיד מפורשת הגורסת כי להיות מיליארדר זה כשלעצמו‬
‫פשע‪ .‬כדאי להבהיר את הנקודה‪ :‬להיות מיליארדר פירושו אכן להימצא במצב לא מוסרי‪ .‬אדם‬
‫אינו יכול להיות סתם כך מיליארדר‪ .‬להיות מיליארדר פירושו שפעולותיך נוגעות בדרכים שונות‬
‫במאות אלפי אנשים או במיליונים — נוגעות בהם בדרכים ישירות או עקיפות‪ ,‬גלויות או נסתרות‪.‬‬
‫ייתכן שפעולותיך תורמות לרווחתם של האנשים‪ .‬בוודאי אין הכרח בכך‪ .‬ההכרח היחיד הוא סדר‬
‫העדיפויות‪ :‬במקרה של התנגשות אינטרסים בין מיליארדי השקלים ובין מיליוני האנשים‪ ,‬ברור‬
‫שההעדפה היא למיליארדים‪ .‬כלומר‪ :‬להיות מיליארדר זה לא בהכרח פשע‪ ,‬אבל זה בהכרח מצב‬
‫לא מוסרי‪ .‬את התקלה הזאת שוק חופשי לא יוכל לתקן‪ .‬תחרות רבה יותר יכולה אולי לקרב בין‬
‫האינטרסים של מיליארדי השקלים ובין האינטרסים של מיליוני האנשים‪ .‬אבל הם אף פעם לא יהיו‬
‫זהים‪ ,‬והמיליארדר תמיד יעדיף את המיליארדים‪ .‬לכן לא כלכלה חופשית היא מה שהמוחים רוצים‪,‬‬
‫אלא חופש מהכלכלה‪ .‬ליצור או לשחזר אזורי חיים חופשיים מאחיזתה של הכלכלה‪.‬‬
‫המהפכה פרצה‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בגלל הקרבה הבלתי נסבלת של העושר לחיי היומיום שלנו‪ .‬אנחנו‬
‫רואים אותו בטלוויזיה‪ ,‬בעיתונים‪ ,‬ברחובות העיר‪ .‬תאוות הבצע שלו אינה נושא מופשט כלל ועיקר‪.‬‬
‫כאשר אנחנו מורטים את עצבינו בשיחה של חצי שעה עם נציג שירות לקוחות של אורנג'‪ ,‬שמוכן‬
‫לסבן‪ ,‬לעגל‪ ,‬לטשטש או לשקר בשביל עוד כמה שקלים מאיתנו‪ ,‬אנחנו עומדים ישירות מול תאוות‬
‫הבצע של אילן בן דב‪ .‬כאשר אנחנו רואים מה הטלוויזיה מוכנה לעשות בשביל עוד רבע אחוז צפייה‬
‫אנחנו רואים ישירות את תאוות הבצע של בעל הון אחר — ורטהיים? מימן? מה זה משנה‪ .‬אנחנו‬
‫נכה בהם‪ ,‬נשפיל אותם‪ ,‬נעיף אותם‪ ,‬נצחק — העיקר שתישארו כאן‪ .‬זה הסוד של השעשועונים‬
‫החדשים‪ .‬מה שהם אומרים זה אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי שתישארו מול המסך‪ .‬אם זה יעזור‬
‫אנחנו מוכנים אפילו לחרבן ממש עליכם‪.‬‬

‫נועם יורן‪ ,‬מחבר "הממלכתיות החדשה" ו"המילה הארוטית — שלוש קריאות ביצירתו של חנוך לוין"‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫מעין‬

‫שירים באר–שבעיים ‪ /‬נדב ארנפלד‬

‫פיזור שוק התרנגולות של חמישי בבוקר‬
‫על הגבעה מעל המוסכים‬
‫שוטרי היחידה המיוחדת‬
‫מחרפים נפשם‬
‫כנגד זקנות בדואיות עם ביצים‬

‫בגלות‬
‫בגלות של ג' בכיכר של הירקות‬
‫יושבים הג'וואסיס‬
‫ומספרים צ'יזבטים‪.‬‬
‫במקום מפינג'אן‬
‫הפלמ"חניקים של ערפאת‬
‫שותים מכבי בכוסות קלקר‬
‫וצופים בגולים החדשים —‬
‫‪ 30,000‬דונם של כפרים אתיופיים‬
‫דחוסים בבניין מאחורי המעונות‪.‬‬

‫לשכת העבודה בבאר–שבע בעת מהפכה‬
‫ריח הבערה‬
‫עולה‬
‫ומהתור‬

‫נדב ארנפלד‪ ,‬יליד ‪ ,1982‬גר בשכונה ג' בבאר–שבע‪ ,‬לומד מתמטיקה ולפעמים גם מלמד‪ .‬הג'וואסיס בשיר הם משת"פים‪ .‬ג'‬
‫בשיר מתייחס לשכונה ג'‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫מעין‬

‫שירים ‪ /‬רועי צ'יקי ארד‬

‫כי כל היופי הוא‬
‫"ההשראה חוזרת לתיקונה"‪,‬‬
‫פסח סלבוסקי‬
‫כי כל היופי הוא שאי אפשר לעשות עם זה דבר‬
‫כל הכיף שאי אפשר להרוויח מזה לירה‬
‫זה לא יהפוך את העולם לטוב יותר‬
‫רע יותר‪ ,‬או שניהם בה בעת‪.‬‬
‫זה כמו שמשייה רבצבעית נקובה חריר חריר‬
‫צלחת לבבות דקל שכלב ים גנב לאוקיינוס‬
‫גשמי ברכה מזילים רירם אל ביב עירוני‬
‫כל היופי שאף אחת לא תשכב איתי בגלל זה‬
‫שאף מוכר בשוק לא ידביק תותון שחור לשפתיי‬
‫שאף חסר–בית לא יקבל גג‬
‫שאף אביון לא יקבל כרעי עוף לחג הפסח‬
‫זה כל היופי‬
‫זה יפה כמו חול מעורבב בזפת‬
‫מותר להביט בזה זמן מה‬
‫אבל מה הטעם‬
‫אין טעם להביט בזה ואין טעם לעשות עם זה משהו‬
‫המתווכים לא מסתכלים בזה‬
‫המשכונאים לא יניחו את זה על מדפם‬
‫זה מגף להלך במדבר‬
‫אפור כד"ר לספרות עברית‬
‫אז ליטפתי מעט את זה‬
‫ושכחתי מיד‬
‫בגלל הדבר הזוהר שקרב ובא‬
‫קרב והולך‪ ,‬מתקדם אלינו במהירות עצומה‬
‫ונהדרת‪ ,‬גוש להבה‪ ,‬שחף בן אורות‪ ,‬שעולה‬
‫בשד' בן ציון החשמליות‪ ,‬צף ולא צף‪,‬‬
‫אלבטרוס פזפזים‪ ,‬שנוצותיו נושרות כולן‬
‫הסנטר‬
‫בבת אחת לפתע‪ ,‬בדיוק מעל ֶ‬
‫נושקות לכלל הרחובות הסמוכים‬
‫על רבי–המלצרים והמהנדסים‬
‫חוקי הפנסיה וההתערטלות בפומבי‬
‫הו חיכיתי לך כל כך‬
‫חיכיתי לך כל כך‬

‫‪43‬‬

‫מעין‬

‫הניצחון‬
‫על כיסא בבית הפרלמנט‬
‫שכחתי את מעילי‬
‫ואחרי יומיים הגעתי למחלקת האבדות ומציאות‬
‫אדם בכפפות עצב ביקש ממני לזהות אותו‬
‫אמרתי שבתוך הכיס‬
‫שוכב כפתור שניתק ממקומו‪.‬‬
‫במחלקה הסתכלו אלה באלה באימה‪.‬‬
‫הגיע כבד–גוף אחד ונשא מעיל שאינו מעילי‬
‫אף שהוא מאותו הסוג והפירמה‬
‫כל כפתוריו היו במקום‬
‫הכיסים היו ריקים‬
‫זה היה מעיל חדש‪ ,‬עם פתק מחיר‪.‬‬
‫אמרתי שזה לא המעיל שלי‪.‬‬
‫לקחו אותי למעלית שלא הכרתי‬
‫ירדנו שתי קומות‬
‫ואז הלכנו במסדרון ורוד‪.‬‬
‫מאבטח דרש ממני תעודת זהות‪,‬‬
‫אבל הבחור לחש משהו‪.‬‬
‫והם צעקו זה על זה בלחישות‬
‫שרקען ורוד‪.‬‬
‫עניין סטנדרטי של סכסוך בינמחלקתי‪,‬‬
‫הסביר לי האיש שלי‪,‬‬
‫אחרי שלקחו את המאבטח לשימוע‪,‬‬
‫תודה לאל‪.‬‬
‫הוכנסתי על ידי איש אחר עם‬
‫אוזנייה לקיטון קטן‬
‫בקומה הזו‬
‫הוא בדק את כיסי‬
‫ואז באה גם בחורה נחמדה‬
‫שניסתה להיות לא נחמדה‬
‫אמרה לי שבשל נסיבות פטריוטיות‬
‫לא אקבל את המעיל המסוים‪.‬‬
‫אמרתי שתצטרך לדבר‬
‫עם אמי‪ ,‬זה בינה לבינה‪.‬‬
‫אמי קנתה לי את המעיל הזה‬
‫ותמיד אוהבת כשאני חובש אותו לארוחות‬
‫שישי‪ .‬או כשהיא מגיעה אליי‪.‬‬
‫אמי אוהבת את המדינה כמה שצריך‪,‬‬
‫אבל חשוב לה יותר ממנה המעיל‪.‬‬
‫אני הולך איתו גם בקיץ‬
‫כדי להשביע את רצונה‪.‬‬
‫לי המעיל לא חשוב!‬

‫‪44‬‬

‫מעין‬

‫אני שונא את המעיל!‬
‫אבל אני לא יכול לשקר לאמי‬
‫וללכת עם מעיל דומה‪ ,‬אך לא זה שקנתה‪.‬‬
‫הבחורה אמרה שזה עניין רק שלי‬
‫עדיף לא לערב יותר מדי אנשים‬
‫לאחר מכן יצאה‪,‬‬
‫ומישהו שנראה בן ‪ ,13‬אך היה בוודאי בן גילי‪ ,‬הביא צ'ק‬
‫אמרתי שהסכום בצ'ק גדול מדי‬
‫וניתן לרכוש איתו שלושים ושלושה מעילים‬
‫אולי אפילו את כל הבגדים בחנות קטנה‬
‫ודרשתי סכום נמוך יותר‬
‫אני לא צריך טובות מאף אחד‬
‫אמרתי שאני לא לוקח את הצ'ק בשום אופן‬
‫אמרו לי שאין אפשרות‬
‫לקבל סכום אחר‪ ,‬כי החתימו כבר את המנהל‬
‫שיצא לספרד לפגישה של איגוד מדינות דרום אמריקה‪,‬‬
‫למרות שאנחנו לא בדרום אמריקה או אפילו במרכזה‬
‫לפעמים מכניסים את המרכז והדרום יחד‪ .‬כל עניין החלוקה ליבשות‬
‫אף פעם לא מצא חן בעיניי‪.‬‬
‫אבל הבנתי שאין לי מה לעשות‪ ,‬והכנסתי את הצ'ק‬
‫לתיק‪ ,‬שבו היה חלק פנימי מרוכסן‪.‬‬
‫יום אחרי שהכסף נכנס לחשבון פורסמו תמונות של מנהיג האויב מת‪,‬‬
‫מופל מהכיסא בתערוכת מכונות חקלאיות‪ ,‬פניו כחולות ודם במצחו‬
‫שיערו סתור ותזוז‪.‬‬
‫התברר מהתמונות שהמעיל שלי שוגר אליו‪ ,‬הוטח‬
‫מצוללת טורפדו אמפיבית משוכללת‬
‫מקנה עשוי טיטניום טהור שקיבלנו מהמעצמה הגדולה‪.‬‬
‫מנהיג האויב נחנק‪ .‬יכולתי לזהות את המעיל שלי בתמונה‪.‬‬
‫את כתם הקטשופ מתחת למקום שבו היה אמור להיות הכפתור‪,‬‬
‫בצורת מפת–אי‪.‬‬
‫העיתונים שלנו שמחו מאוד‪ ,‬אבל‬
‫בסוף השבוע גם‬
‫המנהיג שלנו מת בדרך דומה‬
‫בתערוכת פרחים‪ ,‬על ידי ָשל צהבהב‬
‫שהוטל מרחוק‬
‫ונתקע במערכת הנשימה שלו‬
‫המנהיג הגדול שלנו בשער העיתונים נראה כבריוש מכוסה סוכר טחון‬
‫מעוצם המכה נשר עליו גם חלק מהטיח של הקיר‬
‫לא האמנתי שבד קליל יכול להגיע‬
‫לכזו מהירות‪ ,‬זה בוודאות היה‬
‫ָשל של אשה‪ ,‬אולי אהובתי מעבר‬
‫לגבול‪ .‬אשה שיכולתי לאהוב‪,‬‬
‫שהשל שלה בוודאי גם כן אבד‪.‬‬
‫ָ‬
‫ברדיו היו שלושה ימים‬

‫‪45‬‬

‫מעין‬

‫של שירים עצובים מאוד‬
‫יש אנשים שעושים משירים כאלה כסף‪.‬‬
‫המוות של המנהיג שלנו דכדך את אמי מאוד‪,‬‬
‫גם ככה כל דבר הרגיז אותה‪,‬‬
‫מאז שאבא פוטר מחברת האוטובוסים הממשלתית‬
‫והרביצו לאלה ששבתו בכיכר הראשית‪,‬‬
‫אבא היה מיואש ללכת להפגנה למזלו‪,‬‬
‫ובכל זאת‬
‫כשהגיעה אליי אמא הבחינה שהמעיל לא בבית‬
‫ושאני לובש מעיל נקי יותר עם הכפתור במקום‬
‫ואז קרה משהו‬
‫נשמעו צפירות של מכוניות‬
‫והתלמיד השקט‬
‫שנה א' במוזיקולוגיה‬
‫תקע בחצוצרה בקומה מעליי‪.‬‬
‫ברדיו הודיעו‬
‫ששיגרנו את הפצצה‬
‫שהפצצה שוגרה‬
‫שהשחלנו את הפצצה‬
‫שהפצצה הושחלה‪.‬‬
‫השל של אהובתי‬
‫אני המשכתי לחשוב על ָ‬
‫האם גם היא קיבלה ָשל חדש או צ'ק‪,‬‬
‫חשבתי על זה גם‬
‫כשבעל הבית במסעדה מתחת לבית‬
‫הגיש לכולם שתייה אלכוהולית על הבית‬
‫והנחה של שלושים אחוז על המנות הראשונות‬
‫זה משתלם לו בעיקריות אמרה‬
‫אמי שאף פעם לא שתתה‬
‫ולגמה כמה כוסיות ערק‬
‫כל עניין מעילי האבוד נשכח ממנה‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫מעין‬

‫תלתלית ובטונדות ‪ /‬עודד נעמן‬

‫‪ 30‬במרץ‪ .2009 ,‬יום שני בבוקר‪.‬‬
‫"תלתלית ובטונדות"‪ ,‬גרהרד לוחש לעצמו‪ ,‬כלא מאמין למראה חבר ילדות נשכח‪ .‬בחזית הקונסוליה‬
‫הישראלית‪ ,‬בשכונת קנזינגטון‪ ,‬סליל תיל מתפתל מעל מרובעי בטון גבוהים‪ .‬השעה שמונה בבוקר‬
‫ביום שני‪ .‬הבטון מבקע את אספלט הכביש וגודע את רחוב אולד קורט פלייס הצדדי‪ .‬דגל ישראל‬
‫מתנופף‪ .‬אטום ומסוכן הבטון‪ .‬גרהרד עומד‪ .‬עומד עומד ובדמיונו המנוף‪ ,‬שאין גבול לכוחו‪ ,‬נושא את‬
‫קורות הבטון וקובע אותן בין חנויות היוקרה של קנזינגטון‪ .‬הכוח המוחלט של הבטון ניכר גם בשני‬
‫שוטרים אנגלים‪ ,‬השעּונים על הבטונדות בנינוחות מופגנת‪ ,‬בביטחון מוכר‪ ,‬אותו הביטחון המיוחד‬
‫לבעלי שררה‪ .‬הם מסתכלים על גרהרד ובניד ראש מסמנים לו לחכות הרחק מהם‪ ,‬מעבר לכביש‪.‬‬
‫גרהרד מציית‪ .‬מבקרים נוספים מגיעים לקונסוליה‪ ,‬מבקשים לעבור ונשלחים לחכות עם גרהרד‬
‫מעבר לכביש‪ ,‬ונעמדים לצדו על המדרכה‪ .‬עיניו של גרהרד נעוצות במחסום ובשוטרים האנגלים‪.‬‬
‫הוא מתקשה להבין את המחסום‪ ,‬את מעבר הגבול בלב לבה של לונדון‪ ,‬בקנזינגטון‪.‬‬
‫ואף–על–פי–כן גרהרד מבין את המחסום‪ .‬את המחסום הוא מבין‪ .‬מהשטחים‪ .‬הוא מבין את‬
‫המחסום מהשטחים‪ .‬בשטחים גרהרד למד איך להישען על בטונדות‪ ,‬איך לעשן סיגריה באפוד מגן‪,‬‬
‫איך להרגיש את רצועת הנשק לוחצת על הכתף‪ ,‬איך לחייך בלי עדינות‪ ,‬איך להשתעמם ולהקהות‬
‫דברים‪ .‬דברים ש‪ .‬אי–אפשר אחרת — הוא הבין מהשטחים‪ ,‬בפעם הראשונה‪ .‬זו היתה הפעם הראשונה‬
‫שהוא הרגיש‪ .‬אי–אפשר‪ .‬שמשהו לא בסדר‪ .‬לא בסדר‪ .‬שהוא לא יודע אם הוא משם‪ .‬בשטחים גילה‬
‫גרהרד את המחסום‪ .‬הוא הפעיל מחסומים בגדה המערבית‪ ,‬לשם נשלח כשהיה בן שמונה עשרה‪,‬‬
‫אחרי שהתגייס לצבא ולבש מדים‪ .‬כשהפעיל מחסום בגדה המערבית — כשהיה בשטחים — היה‬
‫בה בעת בלב לבה של ישראל ומחוץ לה‪.‬‬
‫בנסיעה הראשונה לגדה‪ ,‬לקראת סוף הטירונות‪ ,‬באוטובוס‪ ,‬גרהרד הצמיד את כפות ידיו לחלון‬
‫לחפות על עיניו‪ ,‬אישוניו ריצדו על האבנים והרגבים והצמחים של השטחים‪ .‬החלונות המשוריינים‬
‫היו עבים ועכורים‪ .‬לכלוך רב הצטבר עליהם וגרהרד בקושי הצליח לראות בעדם‪ .‬אור היום התעמעם‬
‫בתוך האוטובוס‪ .‬גרהרד הרגיש שהנה השטחים סביבו אבל הוא עדיין לא בהם‪ .‬הוא טרם יצא אליהם‪,‬‬
‫ירד מהאוטובוס ונשם את האוויר שלהם‪ .‬ובכל זאת — אף שלא נותרה לו עוד סבלנות לחכות‪ ,‬ואף‬
‫שהוא רוצה לקרוא לנהג לעצור ולרוץ החוצה — כבר עכשיו באוטובוס השועט השטחים סביבו‬
‫והוא מוקף בשטחים‪.‬‬
‫יום שמש צלּול וקריר האיר בחוץ‪ ,‬יום שאפשר היה לראות בו כמה השמים גדולים‪ .‬וגרהרד‬
‫ראה‪ ,‬מבעד ללכלוך‪ ,‬לטינופת של החלונות‪ ,‬וחשב כמה נעים להיות בהרים‪ ,‬שם האוויר יבש‬
‫ומחיה יותר‪ .‬ולפתע שם לב שהוא בהרים ושההרים שמבעד לחלון הם הרי ירושלים‪ .‬הוא מכיר‪,‬‬
‫מכיר היטב‪ ,‬את תוואי ההרים המסולעים‪ ,‬את הפסגות המתונות‪ ,‬האדמה הקשה‪ ,‬הכהה‪ ,‬ואת טלאי‬
‫השיחים הירוקים והקוצניים שמכסים את קימורי המדרונות‪ .‬הוא מכיר את הנוף הזה‪ ,‬את השטחים‪,‬‬
‫מהטיולים המשפחתיים בימי שבת‪ ,‬בהרי ירושלים‪ .‬טיולי חורף בימי שבת‪ ,‬עם אחיותיו ועם אמא‬
‫ואבא‪" .‬אלו השטחים"‪ ,‬הוא לחש לעצמו‪ ,‬כמקווה שמישהו ישמע ויעמיד אותו על טעותו‪" .‬לא‪,‬‬
‫לא‪ ,‬מה פתאום" — יאמר לו מישהו בבוז — "השטחים כלל לא בהרי ירושלים‪ .‬אין בכלל שום קשר‬
‫שבעולם בין הרי ירושלים לשטחים"‪ .‬אבל הוא לא טעה‪ :‬שני קצינים דיברו‪ ,‬בספסל הקדמי‪ ,‬ליד‬
‫הנהג‪ ,‬החליפו סיפורים‪ .‬אחד הצביע על עיקול בכביש ועל זיז בהר שנורתה ממנו אש‪ ,‬אחר הצביע‬
‫ושחזר מרדף‪ .‬גרהרד הקשיב לשיחתם ועלה בדעתו שבכל רגע עלולים לתקוף‬
‫על שדה ושביל עפר ִ‬
‫את האוטובוס‪ .‬הוא הרחיק את פניו מהחלון ושמח פתאום על החלון המטונף והאטום‪ ,‬שנועד לגונן‬

‫‪47‬‬

‫מעין‬

‫עליו‪ .‬לבסוף שוב קירב את ראשו לחלון והסתכל החוצה‪ .‬הנוף המוכר הרגיע אותו והפחד שכך‪.‬‬
‫בנסיעה הראשונה לשטחים הוא עוד לא יכול היה לדמיין שאימה‪ ,‬סבל או מוות עלולים לפקוד‬
‫את הנוף הזה‪ ,‬נוף של טיול משפחתי בהרי ירושלים‪ ,‬של יום שבת עם אבא ואמא ואחיותיו הגדולות‪.‬‬
‫בנסיעה הראשונה לשטחים הוא עוד לא היה בשטחים‪ ,‬הוא עוד לא נכנס לשטחים‪ .‬הוא טבל את מבטו‬
‫במראות שניבטו מהחלון ונתן לתחושות שניסכו בו למוסס את המחשבה על ערבים‪ ,‬על קרבות ירי‬
‫ומטעני חבלה‪ ,‬על ניסיונות חטיפה ועוצר וצעקות‪ִ ,‬שחרר עצמו מכל הסיפורים האלה על השטחים‬
‫שעכשיו‪ ,‬כאן‪ ,‬בהרי ירושלים‪ ,‬לא התקבלו על הדעת‪ְ .‬קנה הנשק נשען על ירכו כמו כף ידו הכבדה‬
‫של אביו‪ ,‬שהיתה נשלחת אליו ממושב הנהג כשאביו היה נרגש לקראת הנסיעה ותוך כדי נהיגה‬
‫היה מנסה לחלץ מגרהרד קריאות התלהבות‪ .‬בעוד ידו השמאלית אוחזת בהגה‪ ,‬אביו היה שולח את‬
‫ידו הימנית אל הספסל האחורי‪ ,‬אל הירך הקטנה של גרהרד‪ ,‬ואומר בקול רם‪ ,‬כמו כדי לגבור על‬
‫המרחק הגדול שמפריד בין הספסל האחורי למושב הנהג — "יהיה לנו טיול כיף! תראה איזה יום‬
‫יפה–יפה! איזה כיף לנו!" — ומסתכל מחויך במראה‪ ,‬לוודא שכיף לגרהרד בספסל האחורי‪ .‬כף ידו‬
‫של אביו טפחה על ירכו בנסיעה הראשונה לשטחים‪ ,‬ביום יפה–יפה‪ ,‬כשמצחו צמוד למשטח החלון‬
‫המחורץ והמשוריין‪ .‬הוא עוד לא היה יכול להאמין‪ ,‬בנסיעה הראשונה לשטחים‪ ,‬שבמקום יפה כל כך‬
‫וביום יפה כל כך אפשר לפחד‪ .‬שכאן‪ ,‬המקום שאליו הביאו אותו אמא ואבא‪ ,‬כאן זה מקום של אימה‪.‬‬
‫שרוח ההרים הממלאת את היום היפה בחוץ היא משב של קהות חושים‪ ,‬היא הבל פיו של המוות‪.‬‬
‫גרהרד חייך אל פס השוליים שניתר לצד האוטובוס בעוד הקצינים המשיכו לספר זה לזה על‬
‫מה שכינו "היתקלויות" — להצביע אל ואדי‪ ,‬אל סלע‪ ,‬אל עץ‪ ,‬ולהגיד כאן‪ ,‬כאן‪ ,‬כאן‪ .‬ואז‪ ,‬בנסיעת‬
‫האוטובוס הראשונה אל השטחים‪ ,‬גרהרד החל לחשוד שעל אף שנשאר בישראל לא היה עוד‬
‫בישראל‪ .‬הוא עוד לא חשד — הוא לא העלה עוד על דעתו — שכמו אל ילדותו ואל משפחתו‪ ,‬גם‬
‫אל ישראל הוא כבר לא יחזור‪ .‬לא‪ ,‬לא היה לו מושג שבאותה נסיעה אל השטחים הוא כבל עצמו‬
‫אל ישראל וגלה ממנה לעד‪.‬‬
‫כשלבסוף חי בשטחים‪ ,‬בן שמונה עשרה‪ ,‬במדים‪ ,‬כשהשטחים נהיו לו מקום ממש‪ ,‬עם סלעים‬
‫וצמחייה וימים יפים‪ ,‬אז — רק אז — הוא גילה את המחסום‪ .‬אז השתכנע שהמחסום הוא הסוד‬
‫שהוסתר ממנו כל השנים‪ .‬בשטחים‪ .‬סוד שהתגלה לו מאוחר‪ ,‬מאוחר מדי‪ .‬ארבעה חודשים אחרי‬
‫שהתגייס לצבא‪ ,‬אחרי שכבר קרא בקול "אני נשבע"‪ ,‬רק אז‪ ,‬אלוהים‪ ,‬רק אז גילה שההגנה היא‬
‫חסימה‪ ,‬שההתגוננות היא התבצרות‪ ,‬שצבא שיעדו להגן סופו לתקוף‪ .‬צבא לא יכול להגן‪ ,‬הוא‬
‫גילה‪ ,‬רק לתקוף יותר ולתקוף פחות‪ .‬רק אחרי שצרח אני נשבע‪ ,‬אני נשבע‪ ,‬אני נשבע — שלוש‬
‫פעמים — על משטח אספלט במדבר ואבא‪ ,‬גאה ומזועזע‪ ,‬הצטלם עמו על רחבת המסדרים‪ ,‬רק‬
‫אחרי כן גילה שכל הזמן הזה שגדל ללבוש מדים‪ ,‬כל הזמן הזה הוא גדל לחסום‪ .‬ועכשיו‪ ,‬אחרי‬
‫שכבר היה בן שמונה עשרה וכבר שוכנע שישראל היא משהו שמתים עבורו‪ ,‬עכשיו‪ ,‬כשהוא כבר‬
‫לא יכול לחזור בו מכוח הרצון בלבד‪ ,‬עכשיו הוא — גרהרד ריכטר — הוא ההגנה לישראל‪ .‬ולהגן על‬
‫ישראל — גרהרד גילה בשטחים — זה לחסום‪ .‬רק במחסום הוא הבין‪ ,‬מאוחר כל כך‪ ,‬שהוא חוסם‪,‬‬
‫שזה תפקידו‪ ,‬שמעולם לא היה לו תפקיד אחר‪.‬‬
‫ומאז‪ ,‬כמה שהסיר את מדיו מאז‪ ,‬שהפך עורו‪ ,‬שהחיילים שהיו חייליו נידו אותו — המחסום‬
‫עודנו מוכר לו‪ .‬מוכר מאוד‪ .‬מוכר יותר מהעיירה בה גדל‪ .‬מוכר יותר מהדרך לבית הספר‪ ,‬מהבית‬
‫הנטוש שהיו משחקים בו‪ .‬מוכר‪ ,‬המחסום מוכר יותר מהחברה הראשונה שלו‪ ,‬שכשיצא "הביתה"‬
‫לחופשה מהמחסום הוא יצא אליה‪ .‬זכר ההקלה שחש כשחיבקה אותו סוף סוף‪ ,‬ברגעי ההפוגה‪,‬‬
‫התעמעם מאז‪ .‬הבעת פניה כשאהבה אותו — הוא לא זוכר אותה עוד‪ .‬רק המחסום‪ ,‬שממנו ברח אליה‬
‫ושאליו חזר ממנה‪ ,‬חזר שוב ושוב‪ ,‬רק המחסום עודנו מוכר‪ .‬מוכר מוכר‪ .‬מוכר יותר מהבית החדש‬
‫של אבא שלו‪ ,‬בכפר הקטן‪ ,‬המשפחתי‪ ,‬בו חיו סבו ואבי–סבו‪ .‬הבית בו חי אבא זר לו‪ ,‬אך המחסום‪,‬‬
‫שהוא הזרות בהתגלמותה‪ ,‬בית זיקוק לפחד מקיומו של הזולת‪ ,‬המחסום מוכר לו‪ .‬מוכר יותר מתל–‬
‫אביב‪ ,‬בה שוטט בחופשות‪ ,‬אחרי שהחברה עזבה אותו והוא קיווה להיבלע במעמקי העיר‪ ,‬להסתבך‬
‫בפרשייה‪ ,‬לאבד את דרכו ברחובות‪ ,‬להיכלא הרחק מהמחסום כדי לא לסבול שוב את עצמו חופשי‪,‬‬

‫‪48‬‬

‫מעין‬

‫חופשי לחזור למחסום‪ .‬את עצמו שוב משתחל למכנסי החאקי‪ ,‬מכפתר את חולצת המדים‪ ,‬עונד את‬
‫הדרגות והסיכות המטופשות ויורד במדרגות‪ ,‬הולך לתחנה ועולה לאוטובוס ונוסע‪ ,‬שוב‪ ,‬שוב שוב‬
‫אל המחסום המוכר‪ .‬הוא היה נשען על בטונדה במשמרות לילה שוממות‪ ,‬משייף את גב כף ידו בסכין‬
‫האולר הקטן שקיבל מתנה מאביו לקראת הגיוס‪ .‬מתבונן בחריץ הדק שמתח בעורו ובדם משתחל‬
‫החוצה לאט‪ .‬וכשהתבונן בדם הוא הרגיש בסדר‪ .‬הוא‪ .‬הוא כאן עכשיו והוא חי‪.‬‬
‫המדים‪ ,‬מדי המחסום‪ ,‬לשווא ניסה להסירם מאז‪ .‬ניסה עד שהבין שנשאר רק לנסוע‪ .‬הרחק‪,‬‬
‫לארצות קרות‪ ,‬עם המדים והמחסום‪ ,‬לנסוע הרחק ולהתכסות‪ ,‬להתכסות‪ .‬והנה המחסום כאן ובו‬
‫שוטרים אנגלים‪ .‬השוטרים האנגלים במחסום לובשים מדים אחרים‪ ,‬כחולים‪ ,‬עונדים כפתורים‬
‫כסופים‪ .‬את זה — את המדים הכחולים‪ ,‬השרוולים המעומלנים והכובעים המחודדים של השוטרים‬
‫האנגלים שעומדים במחסום — את זה גרהרד לא מבין‪ .‬את המחסום הוא מבין‪ .‬המחסום הוא סוד‬
‫העניין‪ ,‬הוא בשטחים‪ ,‬בלב המאפליה‪ ,‬אבל כאן‪ ,‬בלונדון‪ ,‬המחסום הוא חזית הקונסוליה‪ ,‬הוא סימן‬
‫ההיכר של ישראל — את זה גרהרד מתקשה להבין‪.‬‬
‫אחד השוטרים חוצה את הכביש‪ .‬גרהרד מסתכל בו מתקרב‪ .‬הוא גבוה מאוד‪ ,‬השוטר‪ ,‬ונראה‬
‫שהיה עוד גבוה יותר לולא קטם הכובע המצולע את ראשו‪ .‬מצחו גולש מתוך הכובע‪ ,‬פניו הולכות‬
‫ומתרחבות ותחתן תלוי סנטר עבה‪ .‬השוטר הולך זקוף כנגן במצעד‪ ,‬נושא לפניו כרס חגיגית‪ .‬הוא‬
‫נעמד לפני גרהרד ומחייך‪ .‬אוזניו הקטנות מזדקרות‪ .‬זקן תיש לבן מקציף סביב שפתיו‪.‬‬
‫פספורט — גרהרד אומר פספורט חדש‪ .‬לכן הוא כאן‪ ,‬בקונסוליה‪ .‬כן‪ ,‬אבד‪ .‬נגנב‪ .‬בכלל כבר‬
‫היה אמור לטוס‪ .‬היה אמור להיות כאן רק לילה‪ ,‬רק שתים עשרה שעות‪ .‬גרהרד אומר בוסטון‪,‬‬
‫שהוא בדרכו לבוסטון‪ .‬הוא לא בא משם אבל עכשיו יש לו חיים חדשים שם ולשם הוא חוזר‪ .‬אמור‬
‫לחזור‪ .‬השוטר מסתכל בו‪ .‬מישהו מתעטש‪ ,‬גרהרד והשוטר מסתכלים — אחד המתדפקים האחרים‬
‫על דלתות הקונסוליה מתעטש‪" .‬איזה מצב מוזר"‪ ,‬השוטר מחזיר את מבטו אל גרהרד ואומר בכובד‬
‫ראש‪ ,‬אצבעות ימינו העבות מלטפות את זיפי זקנו‪ ,‬גרהרד מבחין בטבעת גדולה‪ ,‬כסופה‪ ,‬על אחת‬
‫מהן‪ .‬מכונית צהובה עוברת ברחוב‪ ,‬מאחורי גבו של השוטר‪ .‬גרהרד נושם בכבדות‪ .‬צעקה מהדהדת‬
‫מאתר בנייה לא רחוק‪ .‬הרחוב הראשי הומה מעבר לפינה‪" .‬איך קוראים לי?" — גרהרד שואל לבסוף‪.‬‬
‫השוטר מתעשת‪ ,‬מושיט את ידו ואומר‪" :‬לימבו‪ .‬השוטר לימבו"‪.‬‬

‫עודד נעמן‪ ,‬יליד ‪ ,1982‬גר בבוסטון ולומד פילוסופיה‪ .‬פרק מתוך "לימבו"‪ ,‬סיפור על גרהרד ריכטר‪ ,‬ישראלי שנתקע בלונדון‬
‫בדרכו לחייו החדשים בבוסטון‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫מעין‬

‫ציור קיר ‪ִ / 2‬פראס ח'ורי‬

‫השדרה היפה והארוכה הזאת אינה שלי‪.‬‬
‫בתי הקפה באמצעה ומשני צדדיה אינם שלי‪.‬‬
‫ספסלי העץ‪ ,‬מסלולי האופניים‪ ,‬העגלות והכלבים אינם שלי‪.‬‬
‫כל ההולכים כאן‪ ,‬תושבים כיוממים‪ ,‬לא שלי הם‪.‬‬
‫המכוניות‪ ,‬הקטנועים‪ ,‬הרמזורים ומעברי החצייה הלבנים אינם שלי‪.‬‬
‫תחנות האוטובוס‪ ,‬חדשות כישנות אינן שלי‪.‬‬
‫עוד אבנך ונבנית‪.‬‬
‫תּולת יִ ְש ָ‪F‬ר ֵאל עֹוד ַּת ְע ִּדי תֻ ַּפיִ ְך וְ יָ ָצאת ִּב ְמחֹול ְמ ַש ֲ‪F‬ח ִקי לא בשבילי‪.‬‬
‫עֹוד ֶא ְבנֵ ְך וְ נִ ְבנֵ ית ְּב ַ‬
‫הבורסה לניירות ערך‪ ,‬מגדל שלום‪ ,‬שוק הכרמל‪ ,‬הנמל‪ ,‬עזריאלי‪ ,‬בית דיזנגוף‪ ,‬מגדל המים הישן‬
‫וכל השגרירויות לא שלי‪.‬‬
‫לא שלי‪ ,‬בנייני השימור וגורדי השחקים‪.‬‬
‫הבלוקים המביטים מערבה לשאוף את הים התיכון אינם שלי‪.‬‬
‫כיכר המדינה וגם גן העיר‪ .‬כיכר רבין והעירייה‪.‬‬
‫דיזנגוף‪ ,‬אלנבי‪ ,‬אבן גבירול‪ ,‬בן יהודה‪ ,‬שינקין‪ ,‬אחד העם‪ ,‬פלורנטין‬
‫ועוד אלף ארבע מאות תשעים וארבעה רחובות שאינם שלי‪.‬‬
‫לא שלי שכונות היוקרה או המצוקה‪.‬‬
‫כל מקומות החנייה המסומנים אינם שלי‪.‬‬
‫כל הזיכרונות מתקופת המנדט לא שלי‪ :‬בלפור מחק אותי‪ ,‬יעקב בן–סירה לא רוצה לפגוש בי‪ ,‬וסר‬
‫פטריק גדס לא מחכה לשמוע את דעותיי בדבר הגנים‪.‬‬
‫פארק הירקון — שלושת אלפים וחמש מאות דונמים — פארק מנחם בגין — אלף דונמים —‬
‫ועוד ארבעת אלפים שש מאות עשרים ושניים דונמי פארקים‪,‬‬
‫ולא דונם אחד שלי‪.‬‬
‫גבעת פארק וולפסון וגבעת האוניברסיטה אינן שלי‪ .‬וכל האזור השטוח הנותר אינו שלי‪.‬‬
‫הרכבות בניחוח נשק וזיעה לא הרכבות שלי‪.‬‬
‫תיירי הבובות הוורודים באוטובוסים האדומים החשופים‪,‬‬
‫דן‪ ,‬אגד וקווים‪,‬‬
‫שתי המרכזיות וכל המסופים אינם שלי‪.‬‬
‫קו חמש אינו שלי‪.‬‬
‫קו ארבע אינו שלי‪.‬‬
‫וכל שאר הקווים אינם שלי‪.‬‬
‫לא שלי‬
‫הבימה‪ ,‬הקאמרי‪ ,‬היכל התרבות‪ ,‬מגדל האופרה‪ ,‬הפילהרמונית והקאמרית‪.‬‬
‫בלומפילד‪ ,‬יד אליהו‪ ,‬מכבי ואף הפועל‪.‬‬
‫לא שלי‪ ,‬נתיבי איילון‪ ,‬כביש עשרים המסילות והנחל‬
‫אי החום העירוני הזה‪ ,‬האוויר המפויח‪ ,‬עומס התנועה‪,‬‬
‫מנהרות הרוח בין גורדי השחקים והעיבוי העירוני לא שלי הם‪.‬‬
‫הפאבים‪ ,‬הבארים‪ ,‬הדאנס בארים‪ ,‬הדיסקוטקים וכל עכברי העיר הזאת אינם שלי‪.‬‬
‫"העיר המעורבת" הזאת לא מערבת אותי ו"שלום עכשיו" הוא לא שלומי‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫מעין‬

‫לא זר אתה למקום כי אם המקום זר לך‪ ,‬טוענים הים ויונה לבנה שמצאה בית על אדן חלוני‪.‬‬
‫לא זר אתה למקום כי אם המקום זר לך‪ ,‬מזכיר לי הירח שתופס אותי רגע לפני שאאבד את עצמי‬
‫בתוך הכוסית השתים עשרה‪.‬‬
‫לא זר אני למקום כי אם המקום זר לי ולשמי‪.‬‬
‫פראס‪ ,‬סתם שם ערבי‪,‬‬
‫"איך אמרת"? — היא שואלת‪" ,‬שירז"?‬
‫— לא‪ ,‬פי–ראס‪.‬‬
‫— איך? לירז?‬
‫— לא‪ ,‬פי–ראס! ‪ ...‬פה ריש אלף סמך‪.‬‬
‫מה זה? היא שואלת‪.‬‬
‫ערבי‪ ,‬אני עונה‪.‬‬
‫— אתה לא נראה‪.‬‬
‫— את כן‪.‬‬
‫בית הקפה המועדף עליי אינו שלי‬
‫המלצרית היפה איתה אני כה רוצה לשוחח מזה שנה אך לא עושה זאת‪ ,‬אינה שלי‪.‬‬
‫השפה הזאת אינה שלי‪.‬‬
‫לא זר אתה למקום‪ ,‬מזכיר לי חול הים השורף אותי ככתם לידה‪.‬‬
‫הזרות הזאת אינה שלי‪.‬‬
‫הלובן המשוער והמדומה הזה אינו שלי‪.‬‬
‫לא שלי הוא שישי בערב‪ ,‬וגם הבוקר של שבת‪.‬‬
‫לא שלי פורים‪ ,‬מצעד הגאווה‪ ,‬לילה לבן‪ ,‬יום כיפור או ימי הזיכרון‪.‬‬
‫ביום העצמאות נעלם אני כאינני‪.‬‬
‫כל ציורי הקיר האלה מסביבי אינם שלי‬
‫ורק אני הניצב ישר על אדמת הכורכר‬
‫ומתמלאות בי כל הסיבות להישאר בתל–אביב‬
‫אני שלי‬
‫אני שלי‬
‫אני שלי‪.‬‬

‫פראס ח'ורי נולד ב–‪ 1982‬בכפר עילבון‪ ,‬קולנוען‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫מעין‬

‫לבי במצרים‪ ,‬גופי ביערות הכרמל ‪ /‬אינה שנדר‬

‫יצאת לטיול המאורגן במצרים‪ .‬נתת לי נשיקה שהתערבבה עם החלום על תפוחי‬
‫ְ‬
‫יום חמישי — בלילה‪,‬‬
‫אדמה עם פטריות במחבת‪ .‬בבוקר אני הולכת למשרד‪ .‬בישיבת הבוקר לימור ה"בוסית" מספרת שיש‬
‫לה חברה טייסת ושהיא טסה איתה לפריז בסופ"ש‪ .‬נירה ה"קיבוצניקית" טוענת שהיא לא היתה‬
‫מוכנה לטוס במטוס שמוטס בידי אשה טייסת‪" ,‬מה אם יהיה לה מחזור והיא תצטרך לצאת לפיפי‬
‫כל חמש דקות"‪ ,‬צוחקת‪ .‬לא ידעתי שאנשים עדיין מדברים ככה‪ .‬בהמשך ריכולים על אנשי עסקים‬
‫וברנז'ה הומואים‪ ,‬יעל ה"דוסית" מודיעה שכולם כבר הומואים ולבנות שלה לא יהיה עם מי להתחתן‪.‬‬
‫הייתי בתורנות מטבחון אתמול‪ ,‬אבל שכחתי לפנות את הפח‪ .‬אני מקבלת נזיפה בצורת פוסט איט‪.‬‬
‫לקראת סוף יום העבודה‪ ,‬מתקבלות ידיעות על שרפה בכרמל ואוטובוס עם צוערים שנלכד באש‪.‬‬
‫בבית אני רואה חדשות‪ ,‬מתקלחת ואוכלת שניצל טבעול דק וקישוא בתנור‪ .‬אני וטלי הולכות‬
‫לאורן‪ .‬רוצים לראות סרט אבל אורן מנסה לגרום לטלי לצפות ב–‪ ,youporn‬בגלל שזה מביך‬
‫אותה‪ .‬אני אומרת לו להפסיק‪ .‬שותים וודקה עם מיץ תפוחים ומעשנים ווידר — שזה מכשיר שאורן‬
‫קנה בברלין‪ ,‬שמאדה את הגראס על ידי חימום פנימי‪ ,‬כך שמעשנים את האדים ולא את העשן‪.‬‬
‫ממסטל מאוד‪ .‬כולם רוצים ללכת ל"פרוזדור" החדש‪ ,‬אני רוצה ללכת הביתה‪ .‬טלי מצליחה לשכנע‬
‫אותי להצטרף‪ .‬כשמגיעים לשם‪ ,‬המקום מתגלה כהיפסטרי בצורה היסטרית‪ .‬אני עומדת בצד וטלי‬
‫מתלוננת שאני לא מספיק כיפית‪ .‬שותה בירה אחת והולכת הביתה‪.‬‬
‫יום שישי — קמה לפני שמונה ומנסה להירדם שוב בשעתיים הקרובות‪ ,‬ללא הצלחה‪ .‬החדשות‬
‫ברקע‪ .‬מתקשרת להוט בנוגע לאינטרנט של ההורים שלי שלא עובד טוב‪ ,‬הם לא מוכנים לשלוח‬
‫טכנאי‪ .‬מתקשרת לאורנג'‪ ,‬לנסות לקבל החזר על התקופה שאבא שלי היה ברוסיה‪ ,‬הנציגה לא‬
‫מוכנה לדבר איתי כי החשבון לא על שמי‪ .‬על סף בכי‪ ,‬מרגישה חסרת אונים מול הביורוקרטיה‪.‬‬
‫אני הולכת לדירה שלך‪ ,‬לבקר את אומצי‪ .‬הוא שמח לקראתי ונכרך אחריי ברחבי הבית‪ .‬אני‬
‫צופה בחדשות ערוץ ‪ .10‬מחממת קצת לחם‪ ,‬ומוציאה את השום המטוגן וממרח הטפנד‪ ,‬מלפפון‬
‫חמוץ ובקבוק גולדסטאר‪.‬‬
‫מנקה את ארגז החול של אומצי ויוצאת‪ .‬בדרך הביתה‪ ,‬מאכילה את חתולי הגג‪ .‬בבית ממשיכה‬
‫לראות חדשות‪ ,‬מודיעים על הצתות רבות בכל הארץ‪ ,‬בעיקר בצפון‪ .‬מתקבלות ידיעות על הצתה‬
‫ליד נצרת עילית ואני כמובן נלחצת נורא‪ .‬מתקשרת לאבא שלי ואומרת לו שיבואו לתל–אביב‪ .‬הוא‬
‫אומר לי להירגע ומדבר עם המוקד‪ ,‬שלא יודעים כלום‪ .‬הוא יוצא לעשות סיבוב בעיר עם האוטו‬
‫ומודיע לי שהכל שקט‪ .‬אנחנו לא אומרים כלום לאמא‪.‬‬
‫נירית מתקשרת ומזמינה אותי לראות אצלה סרט‪ ,‬אני נוסעת אליה על האופניים‪ ,‬אנחנו רואות‬
‫חדשות במקום הסרט‪ .‬למרות שהיא מחיפה‪ ,‬היא נראית די אדישה למצב‪ ,‬מספרת שבאמת היה נורא‬
‫יפה שם‪ .‬היא אוכלת טוסט ואני חתיכת גבינה צהובה עם קטשופ‪ .‬אחר כך היא מכינה פופקורן‪ .‬היא‬
‫שותה קולה ואני מוהלת את הקולה בוויסקי‪ .‬אנחנו מתחילות לראות את הסרט ואני נרדמת אחרי‬
‫עשר דקות‪ .‬מתעוררת בלילה‪ ,‬אין לי כוח לחזור הביתה‪ .‬אני נשארת לישון אצלה‪ ,‬כי חבר שלה נסע‬
‫להורים בחיפה‪ .‬נירית מאיימת עליי שלא אעז לקום בשבע בבוקר‪.‬‬
‫יום שבת — אני מתעוררת בשמונה בבוקר‪ .‬האס‪.‬אם‪.‬אס שלך ממצרים מעיר אותי‪ .‬את מבקשת‬
‫להתעדכן באירועים‪ ,‬אני בודקת באינטרנט וכותבת לך שהמצב לא טוב‪ .‬אני מתעטשת המון‪ ,‬כמו‬
‫כל בוקר‪ ,‬נירית מקללת אותי ושולחת אותי הביתה‪ .‬הרחובות נטושים‪ ,‬מזג האוויר נעים ויש תאורה‬
‫אופטימית‪ .‬תופת בכרמל עכשיו‪ .‬אני עוצרת באיי אם פי אם‪ ,‬קונה לחם אחיד קל‪ ,‬קוטג' שלושה‬
‫אחוז‪ ,‬שתי עגבניות ובצל סגול‪ .‬המוכרת אומרת לי "יהיה לך יום טוב"‪ ,‬אמרתי לה שאני מקווה שכך‬

‫‪52‬‬

‫מעין‬

‫יהיה‪ .‬היא אומרת "כל מה שאני אומרת מתגשם"‪.‬‬
‫מגיעה לדירה‪ ,‬נרדמת כשברקע החדשות‪.‬‬
‫המשך יום שבת — שלחתי מייל לעמותת "גרגורים" החיפאית שאני אשמח להיות אומנה לחתול‬
‫כלשהו שננטש בשרפות‪ .‬קוראת מאמר ללימודים‪ .‬מכינה ארוחת צהריים ורואה חדשות‪ ,‬המטוס‬
‫הרוסי מציל את המצב‪ .‬רוסים שולטים!‬
‫כשאני רואה בחדשות את ביבי‪ ,‬אהרונוביץ' ואלי ישי‪ ,‬תסמונת הטורט שלי מתפרצת‪ .‬בני זונות‬
‫אומללים‪ ,‬את צריכה לראות איך הם מתפתלים עכשיו‪ ,‬כל אחד יותר ערמומי וציני מהשני‪.‬‬
‫הלכתי לפתיחה בגלריית "החללית"‪ ,‬דנה הבטיחה יין‪ ,‬אבל כמובן לא היה‪ .‬מצאתי שאריות‬
‫והשקיתי קצת את עצמי ואת טלי‪ .‬הבנות רצו להמשיך לדרינק‪ ,‬אבל אני הייתי עייפה ורציתי לישון‬
‫טוב לפני העבודה מחר‪ .‬טלי ממש התבאסה ממני ואמרה שוב שאני לא כיפית‪ .‬חזרתי הביתה‪ ,‬ראיתי‬
‫חדשות והלכתי לישון‪ .‬חושבת עלייך הרבה‪.‬‬
‫יום ראשון — מדווחים שהשרפה לקראת כיבוי‪ .‬אין לי ספק שהפוליטיקאים האחראים למחדל‬
‫ייצאו ללא רבב‪ .‬במשרד קיבלתי מייל מלימור ה"בוסית" שהיא לא ממש מרוצה מההתקדמות‪ ,‬אני‬
‫לא מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר‪ .‬צריכה עבודה אחרת‪ .‬רווית ה"מרוקאית" לא פה היום‪,‬‬
‫וסוף סוף קצת שקט‪ .‬ערכתי ושלחתי לכמה כתבי עת את הסיפורים על יום כיפור וגליה השחורה‪.‬‬
‫רוצה לחזור לכתוב‪.‬‬
‫הרב עובדיה אמר היום שהשרפה קרתה בגלל אי שמירת השבת‪ .‬חבל שהוא לא בדק קודם‬
‫שהיישוב שנפגע הכי קשה הוא ניר עציון‪ ,‬יישוב דתי‪ .‬הוא דביל‪.‬‬
‫נפגשתי עם נטלי‪ ,‬ישבנו ב"בתה וגריגה"‪ ,‬היא סיפרה לי על מגזין תרבות חדש‪ ,‬הממומן על‬
‫ידי אורנג'‪ ,‬שהיא עובדת בו‪ .‬אולי אני אכתוב משהו בשבילם‪ .‬נטלי הזמינה אותי לראות את הדירה‬
‫החדשה שלה בלילינבלום‪ .‬הדירה קטנה ונראית כמו דירה לדוגמא בקטלוג של איקאה‪ .‬התלהבתי‬
‫ממנורה גדולה והייתי בטוחה שהיא עלתה לפחות אלף שקל אבל נטלי אמרה לי שהיא ממחסני‬
‫תאורה ועלתה ‪ 150‬שקל בלבד‪ .‬אני רוצה ללכת לשם ולקנות אותה‪ .‬וגם היו לה מדפי מתכת מעולים‬
‫מאיקאה שעלו רק ‪ 69‬שקל‪ .‬רוצה רוצה רוצה‪.‬‬
‫אחר כך שפכתי יין אדום על ספת הבז' שלה‪ .‬נלחצתי וניסיתי לנקות אבל היא היתה קולית‪.‬‬
‫מאוחר יותר נפגשתי ב"וויס"‪ ,‬בליין לסביות‪ ,‬עם דנה והילי‪ .‬הילי היתה מצוברחת כי לג'ימי‬
‫יש גידול או משהו לא ברור והן בדיוק חזרו מהווטרינר אבל ביקשו לא לדבר על זה‪ .‬שתינו המון‪,‬‬
‫ודיברנו הרבה ואני כבר לא ממש זוכרת על מה‪ .‬עלייך רב הזמן‪ .‬בסוף‪ ,‬הילי הביאה לי ולדנה כוסות‬
‫מים‪ .‬אין לי מושג איך הגעתי הביתה‪ ,‬אבל כשהגעתי החדר הסתובב והתעלפתי במיטה‪ .‬בלילה ירד‬
‫הגשם שכולם חיכו לו‪ ,‬אבל אני פספסתי אותו‪.‬‬
‫יום שני — קמתי עם הנגאובר איום ועיניים טרוטות‪ .‬בדרך לעבודה קניתי שני בורקסים קטנים בטעם‬
‫פיצה‪ ,‬וסופגנייה קטנה ושומנית עם טיפת ריבת חלב‪ .‬הייתי צריכה לרפד את הקיבה‪ ,‬כמו שאומרים‪.‬‬
‫קראתי באינטרנט שמפקדת המשטרה שנפצעה בשריפה‪ ,‬מתה‪ .‬וזה העציב אותי‪ ,‬היא נראתה מדליקה‪.‬‬
‫רווית ה"מרוקאית" חזרה לעמדתה ומעלה לי את הסעיף‪ .‬הצעקות‪ ,‬המבטאים העדתיים והפטפוטים‬
‫שפשוט לא נגמרים‪ .‬לא אופטימלי להנגאובר‪.‬‬
‫ללימור ה"בוסית" היה יום הולדת אתמול‪ ,‬אז היום התכנסנו במשרדה "לחגוג"‪ .‬רווית ה"מרוקאית"‬
‫הכינה עוגת גבינה ושוקולד לבן‪ ,‬טעימה מאוד‪ .‬שרנו ומחאנו כפיים‪ .‬סך הכל ניתן לסכם את האירוע כמביך‪.‬‬
‫הפייסבוק מענה אותי‪ ,‬בצד המסך צצות תמונות שלך‪ .‬אני מתגעגעת‪.‬‬
‫חיממתי שניצל טבעול במיקרו של המשרד‪ ,‬יניב הגיע ואמר שגם הוא בדיוק אכל שניצל‪ .‬אמרתי‬
‫לו שזה שניצל טבעול‪ .‬הוא אמר איכס ושהוא אף פעם לא הבין צמחונים‪ .‬לא הגבתי‪ .‬הוא שאל אותי‬
‫כמה זמן אני צמחונית? אם אני מנשנשת דגים? קבנוס? אם אני זוכרת טעם של המבורגר? אמרתי‬
‫"לא" והוא התייאש והלך‪ .‬שונאת את המשרד‪.‬‬
‫בבית ראיתי חדשות‪ ,‬קראתי מאמר קצר ואכלתי ארוחת ערב‪ .‬ראיתי קצת סרטון פורנוגרפי‪,‬‬
‫אחר כך פרק חדש של "עקרות בית נואשות" ונרדמתי‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫מעין‬

‫יום שלישי — עבודה‪ .‬משרד‪ .‬סלט ועוגיות לצהריים‪ .‬עדיין שונאת את כולם‪.‬‬
‫אוניברסיטה‪ .‬נסיעה בלתי נגמרת באוטובוס‪ ,‬בעמידה‪" .‬בודהה בורגר"‪ ,‬המבורגר‪ ,‬קולה וקרקרים‬
‫פשתן‪ .‬אני וטלי הולכות ל"קפה אדר"‪ ,‬יש מכירת בגדי יד שנייה‪ ,‬אני מנסה לחפש משהו יפה‬
‫בשבילך‪ ,‬אבל הכל יקר והיפסטרי מדי‪ .‬שותות בירה‪.‬‬
‫בבית הולכת להתקלח ולישון‪ .‬מתגעגעת למגע שלך‪.‬‬
‫יום רביעי — במשרד היום התחיל בזה שרווית ה"מרוקאית" התעמרה במנקה והאשימה אותה‬
‫שזרקה לזבל שקית עם קופסאות אוכל‪ .‬פאקינג קופסאות פלסטיק ריקות של אוכל‪ .‬היא איימה‬
‫שאם המנקה לא הולכת עכשיו למצוא אותן במכלית הזבל הראשית של הבניין‪ ,‬שתקנה לה חדשות‪.‬‬
‫אני מחזיקה את עצמי שלא להתפרץ‪.‬‬
‫לרווית ה"מרוקאית" יש יום לא טוב היום‪ .‬אחרי הריב הסוער עם המנקה‪ ,‬היא רבה עם יניב‪,‬‬
‫שהעז לחזור מהמכולת בלי לקנות לה משהו‪ .‬היא מחרימה אותו כבר שעות‪ .‬לפחות יש קצת שקט‪.‬‬
‫אחרי העבודה קבעתי לבירה עם טלי ב"מנזר"‪ .‬בדרך עברתי בשוק‪ ,‬וקניתי לך כמה הפתעות‬
‫ונייר טואלט לעצמי‪ .‬ב"מנזר" אנשים הסתכלו עליי מוזר‪ ,‬מקווה שזה בגלל הנייר טואלט הענק‪.‬‬
‫מתקלחת והולכת לישון‪ .‬מתרגשת לקראת מחר‪ .‬לקראתך‪.‬‬
‫יום חמישי — התעוררתי בשמונה במקום בתשע‪ .‬כשהגעתי למשרד מיד נכנסנו לישיבת בוקר‪,‬‬
‫שעסקה רובה ברכילות על פרק הפתיחה של "האח הגדול"‪ .‬ראיתי את הפרק אתמול‪ ,‬כדי לדעת‬
‫על מה כולם ידברו היום‪ .‬היה משעמם‪ ,‬לא אראה יותר‪ .‬רק אומר שבין המשתתפים ניתן למצוא‬
‫מתנחל‪ ,‬תאומות וגמד‪.‬‬
‫כרגע גיליתי שרווית ה"מרוקאית" ולימור ה"בוסית" מסתירות קופסאות עם עוגיות בתוך ארון‪,‬‬
‫ונועלות אותו עם מפתח‪ .‬העוגיות מוגשות בישיבות ימי חמישי בצהריים ולאורחים‪/‬לקוחות‪ .‬וגם‬
‫כשמתחשק ללימור ה"בוסית" "משהו מתוק"‪.‬‬
‫בערב נפגשתי עם כולם ב"סלון ברלין"‪ ,‬השתכרנו מהר ורצינו לקנות חגִ י‪ .‬אני וניר הלכנו‬
‫לחפש‪ ,‬אבל בקיוסקים הקבועים לא מכרו‪ .‬נאלצנו לרדת דאון טאון אלנבי‪ .‬ניגשתי לאחד הקיוסקים‬
‫החדשים האלה‪ ,‬שאין בהם סחורה‪ ,‬רק פוסטרים של "מיסטר נייס גאי"‪ .‬שאלתי אם יש כדור וגיליתי‬
‫שנכנסתי היישר למלכודת משטרתית‪ .‬שוטרת יפה רוסייה תחקרה אותי וניסתה לקחת את הפרטים‬
‫המזהים שלי‪ .‬נורא נלחצתי ושיקרתי‪ .‬דרך המוקד היא גילתה שאני מבלפת פרטים ואמרה שהם‬
‫לוקחים אותי לתחנה‪ .‬פחדתי מאוד ואמרתי את האמת‪ .‬השוטרת מצאה את הפחד שלי משעשע‪.‬‬
‫ככה הצלחתי לצאת מהתסבוכת‪ .‬בדרך חזרה בכיתי‪ .‬אבל לפחות לא בכיתי מול השוטרים‪ .‬שתיתי‬
‫עוד בירה כדי להירגע והלכתי לדירה שלך‪ ,‬להכין לך שניצלים‪ .‬שיהיה לך מה לאכול כשתחזרי‪.‬‬
‫חזרת‪ .‬וגם השרפה כובתה‪.‬‬

‫אינה שנדר‪ ,‬ילידת ‪ ,1981‬עיתונאית‪ .‬לומדת ספרות לקראת תואר שני באוניברסיטת תל–אביב ושוכרת דירה צנועה ומוארת‬
‫בדרום תל–אביב‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫מעין‬

‫מלצרית ‪ /‬דנה מרקוביץ'‬

‫כל מה שהם אומרים‬
‫תעשי הפוך‪.‬‬

‫דנה מרקוביץ'‪ ,‬ילידת ‪ ,1987‬אשקלון‪ .‬סטודנטית בתוכנית הרב תחומית לאמנויות באוניברסיטת תל–אביב‪ .‬שיריה התפרסמו‬
‫בכתבי עת שונים‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫מעין‬

‫דור האוברקואוליפייד ‪ /‬יהושע סימון‬

‫זה לא מקרה שנושא הדיור הוא זה שהצית את התנועה העממית למהפכה‪ .‬אמרו לנו שאם ניתן‬
‫לעשירים להתעשר עוד יותר‪ ,‬הכסף יחלחל למטה דרך מקומות עבודה שייווצרו עם השקעה מחדש‬
‫של הכסף‪ ,‬שניתן לבעלי ההון‪ ,‬בייצור של מקומות עבודה‪ .‬למעשה‪ ,‬בעלי ההון עשו שני דברים‪:‬‬
‫‪ .1‬הם העבירו את הכסף שנתנו להם למקום אחר‪ ,‬שבו לא צריך לשלם מס; ‪ .2‬הם השקיעו בנכסים‬
‫ספקולטיביים כמו נדל"ן‪ ,‬בורסה וגם אמנות‪ .‬לכן‪ ,‬חשוב להבין מה מקום הדיור שלנו בכלכלה הזאת‪.‬‬
‫אנחנו לא נמצאים בכלכלת ייצור כי אם בכלכלת רנטות‪ ,‬ובמסגרתה — דיור הוא הרנטה הקבועה‬
‫הגבוהה ביותר שאנחנו מוציאים‪ .‬כדי להבין למה הכוונה בכלכלת רנטות‪ ,‬צריך להסתכל על המשק‬
‫הישראלי )ועל מבנה הקפיטליזם העכשווי ברחבי העולם‪ ,‬שאינו שונה ואשר משלב פיננסים עם‬
‫מבנה פיאודלי(‪ .‬משטר ההפרטה שכנגדו יצאו אזרחיות ואזרחי ישראל ניזון ממסי החיים שלנו‪.‬‬
‫מסי החיים הם אלה שאנו משלמים נוסף על מסי המדינה‪ ,‬הישירים והעקיפים‪ ,‬והמסים לרשויות‬
‫המקומיות‪ .‬מסי חיים הם התשלומים הקבועים שאנחנו משלמים כדי להיכנס לשוק התעסוקה‪:‬‬
‫תקשורת‪ ,‬אנרגיה‪ ,‬סביבה‪ ,‬בריאות‪ ,‬חסכונות ופנסיה‪ ,‬השכלה‪ ,‬דיור וסל קלורי‪.‬‬

‫פיאודליזם ומונופולים‬
‫תחת משטר ההפרטה אנחנו בעצם מעלים מסי חיים לגורמים פרטיים רק כדי להשתלב בשוק‬
‫התעסוקה ]הרי אי אפשר בלי סלולרי‪ ,‬אינטרנט וטלפוניה )שהופרטו(‪ ,‬ואין יכולת להתנהל בעולם‬
‫התעסוקה בלי חשמל‪ ,‬מים‪ ,‬בריאות‪ ,‬דיור‪ ,‬תחבורה‪ ,‬השכלה ותזונה )שמופרטים(‪ .‬נוסף על כל אלה‪,‬‬
‫הפנסיות מנותבות בחוק כדי לממן את שוק הפיננסים[‪ .‬כך‪ ,‬נתוני הצמיחה במשק הישראלי בשנים‬
‫האחרונות לא היוו ביטוי לגדילת הייצור או לרווחת האזרחים )לא נעשו העלאות שכר כלל(‪ ,‬אלא‬
‫להעמקת משטר הרנטות שבו בכל רגע ורגע האזרחים העלו מס לבעלי המונופולים על לוח המשחק‬
‫— ממש כמו ב"מונופול" — של רשתות השיווק‪ ,‬התקשורת הנייחת והניידת‪ ,‬רשת האינטרנט‪ ,‬הדיור‬
‫והמשכנתאות‪ ,‬הפנסיה‪ ,‬שרפ"ים‪ ,‬בנקים‪ ,‬חינוך אפור‪ ,‬חוגים‪ ,‬גנים פרטיים ולימודים אקדמיים‪.‬‬
‫כדי לממן את מסי החיים‪ ,‬האזרחים נאלצו להיכנס לעוד ועוד חובות בדרך של משכנתאות‪,‬‬
‫כרטיסי אשראי‪ ,‬משיכות יתר והלוואות‪ .‬למעשה‪ ,‬כלכלת חוב של האזרחים היא שמממנת את‬
‫ההון דרך רנטות‪ .‬רפובליקת האוהלים שהוקמה ברחבי הארץ החליטה להביא את המצב הפיאודלי‬
‫הזה לסופו‪.‬‬
‫בשנה האחרונה ראינו מאבקים של עובדות סוציאליות‪ ,‬פרקליטים בשירות המדינה‪ ,‬רופאים‪,‬‬
‫אחיות ומתמחים שדרישתם היתה )לצד העלאת שכר שנשחק במשך שנים( להגדיל את התקנים‬
‫מאחר שהממשלה לא עמדה בחוקי הכנסת‪ ,‬למשל חוק זכויות החולה‪ .‬מאחר שההון‪ ,‬דרך הממשלה‬
‫שמשרתת אותו‪ ,‬לא מוכן לשלם על החיים מהם הוא ניזון — הרי מספיקים תריסר רופאים פרטיים‬
‫מומחים וכמות דומה של פרקליטי יוקרה בשביל לשרת את משפחות ההון ועושי דברן; אין להון עניין‬
‫ברופאים‪ ,‬באחיות‪ ,‬בעובדות סוציאליות ובפרקליטים שיטפלו בנו‪ ,‬יעזרו לנו ויגנו על האינטרסים‬
‫שלנו כנגד ההון‪ .‬כך‪ ,‬השביתות בשנה האחרונה נועדו לטובת כלל הציבור‪ ,‬כדי לאפשר למשרתי‬
‫הציבור לעשות עבודתם נאמנה ולא לאפשר ייבוש של השירות הציבורי לטובת המערכת המקבילה‬
‫של בעלי ההון‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫מעין‬

‫הפרטה — השלב העליון של הקולוניאליזם‬
‫בהקשר זה‪ ,‬ראוי לציין את אופיו של משטר ההפרטה‪ .‬האימפריאליזם היה הכלי של הקפיטליזם‬
‫לצאת לכבוש שווקים ומשאבים חדשים )כבר השתלטו דרך צורות שונות של צבירה פרימיטיבית‬
‫וקפיטליזם של הרס על מדינות הגוש הסובייטי לשעבר‪ ,‬העולם הערבי‪ ,‬סין ואף על דמי כיס של‬
‫ילדים(‪ .‬עתה‪ ,‬משהוא מיצה את העולם בחוץ‪ ,‬ההון חוזר הביתה ומבצע קולוניזציה פנימית — הפרטה‪.‬‬
‫כמו היליד שהכובש לוקח את אדמתו ואת הידע שלו לייצר ולגדל דברים למחייתו ומכניס אותו‬
‫לכלכלת הכסף דרך עבדות–בחוב‪ ,‬כך אנחנו מאבדים להון עוד ועוד ידע ותחומי חיים שנכנסים‬
‫לתוך כלכלת הכסף‪ .‬כמו היליד שידע לגדל את מזונו ועתה נאלץ לעבוד בשביל הכובש כדי לקנות‬
‫בכסף את הדברים שפעם ידע לעשות בעצמו‪ ,‬כך‪ ,‬עם משטר ההפרטה עוד ועוד דברים‪ ,‬שמסי מדינה‬
‫ועירייה מימנו‪ ,‬נכנסו לכלכלת הכסף‪ .‬הרי אי אפשר לשתות מים מהברז — חייבים מים מבוקבקים‪,‬‬
‫וכך גם חינוך ובריאות‪.‬‬
‫במסגרת הכלכלה הנוכחית‪ ,‬שמכוונת לצמיחה כאשר אין כבר לאן להתפשט‪ ,‬תפקידנו הופך‬
‫לסופגי עודפים — חשבו על שדרוגים‪ ,‬על מושג "החדש"‪ ,‬על חתירה לשיפור רמת החיים‪ ,‬אלה כלים‬
‫אידיאולוגיים ופיזיים לעודד ספיגת עודפים‪ .‬אנחנו כל העת סופגים עוד ועוד דברים כאשר אכסון‬
‫הפך לבעיה המרכזית של דורנו‪ .‬חשבו על המחלות שמשמשות מטאפורה לחיינו — אם לימי הביניים‬
‫היתה המגפה השחורה שהתפרצה לאורך קווי מסחר ובתוך ערים מוקפות חומה‪ ,‬לאימפריאליזם‬
‫היתה הכולרה ולעידן המלחמה המתועשת — הפסיכוזה‪ .‬עתה‪ ,‬שתי המגפות שמגדירות את עידננו הן‬
‫הסרטן והשמנת היתר‪ .‬הסרטן‪ ,‬אם מוסבר בהקשר גנטי הרי שהוא כלי לשמרנות פוליטית )גנטיקה‬
‫היא המטאפורה המדעית לדטרמיניזם‪ ,‬ובהקשר היסטורי היא לא יצאה מתפיסות מלוכניות — חשבו‬
‫על דם כחול(‪ ,‬אבל בהקשר סביבתי הוא כולו נסוב על חומרים‪ ,‬רעלים‪ ,‬קרינה ועוד דברים שעוברים‬
‫דרכנו ונספגים בנו‪ .‬השמנת יתר‪ ,‬על המעמדות שמאפיינים אותה‪ ,‬היא ממש ההפנמה הפיזית של‬
‫העבודה שלנו — ספיגת עודפים‪ .‬לא מדובר כאן בשפע של העושר‪ ,‬אלא בספיגת העודפים של העוני‪.‬‬
‫במסגרת זו‪ ,‬של עודף ייצור‪ ,‬כשכל דבר הוא כבר–תמיד זבל‪ ,‬מקומה של העבודה היומיומית שלנו‬
‫עובר מייצור לצריכה‪ .‬העבודה שלנו היא לספוג עודפים‪.‬‬

‫כישורי יתר ועבדות‬
‫נודה על האמת‪ ,‬הדור שהקים את רפובליקת האוהלים‪ ,‬גם כשהוא כבר נכנס לשוק התעסוקה אחרי‬
‫ששילם את כל מסי המדינה‪ ,‬העירייה ומסי החיים לבעלי ההון‪ ,‬סובל לא רק משבירת העבודה‬
‫המאורגנת וההסכם הקיבוצי‪ .‬הוא סובל גם מכישורי יתר ביחס לשוק התעסוקה‪ .‬העובדה היא שאת‬
‫ואתה מכירים כמוני אנשים שיודעים לכתוב קוד‪ ,‬לנגן‪ ,‬לרפא‪ ,‬לצלם‪ ,‬לתרגם‪ ,‬ללמד — ובסופו של‬
‫דבר מוצאים עצמם עובדים ביום כמורים ובערב ממלצרים במשמרות‪.‬‬
‫זהו דור האוברקואוליפייד‪ .‬פעם מספיק היה לדעת דבר אחד מאלה שהדור הזה יודע‪ ,‬והיתה‬
‫לך עבודה קבועה עם פנסיה‪ ,‬חופשה שנתית ומתנות בחגים מהאיגוד המקצועי‪ .‬אחרי שסיפרו לנו‬
‫שעוברים לעידן פוסט–תעשייתי ומאז שנות התשעים מדברים איתנו על ה"מופע של איש אחד"‪,‬‬
‫שבו כל אחת ואחד יידעו לעשות הכל‪ ,‬היום אנחנו מגלות ומגלים שפסי הייצור לא נעלמו‪ ,‬הם‬
‫פשוט עוברים דרכנו‪.‬‬
‫אנחנו פס הייצור — פה אנחנו מקבלים כסף על פרויקט עריכה שעבדנו בו‪ ,‬שם על הרצאה‬
‫שנתנו‪ ,‬פה משמרת ושם טקסט שעלה לרשת )האימייל‪ ,‬הגוגל–דוקס — האם אלה לא פסי ייצור‬
‫עכשוויים?(‪ .‬לכן‪ ,‬במקביל להבנת הכלכלה הנוכחית ככלכלה פיאודלית‪ ,‬כלכלת רנטות שמבוססת‬
‫על חוב של משקי בית‪ ,‬את עולם העבודה הנוכחי יש להבין במושגים של עבדות‪ .‬כאן אני מתכוון‬
‫לא רק לעבדות כשיטת דיכוי או להיותנו רכוש )אנחנו כן רכוש — ממאגר המידע הביומטרי לזה‬

‫‪57‬‬

‫מעין‬

‫של גוגל ושל פייסבוק‪ ,‬אנחנו רכוש‪ .‬בנוסף‪ ,‬כבר שנים אנחנו סחורה בכלכלה הנוכחית‪ :‬אנחנו‬
‫נסחרים בין חברות כוח אדם ובין המעביד הלא–ישיר שלנו — המעביד מוכר אותנו לחברת כוח‬
‫האדם‪ .‬גם כשאנחנו צופים בטלוויזיה אנחנו עובדים — שיטת הנילסניזם של מדידת הרייטינג היא‬
‫בעצם צורת הערכה בעזרתה מתמחרים את מחיר הצופה‪ ,‬שהוא הסחורה שנמכרת למפרסם(‪ .‬אבל‬
‫מעבר למודלים האלה‪ ,‬אני מתכוון כאן לעבדות כידע‪.‬‬
‫אם תחשבו על המטעים בקולוניות‪ ,‬הרי העבדים שהגיעו מרחבי אפריקה לקריביים — דוברי‬
‫שפות שונות ובני דתות שונות — הם אלה שידעו לתקשר זה עם זו‪ ,‬להפעיל את הציוד‪ ,‬לתקן אותו‪.‬‬
‫בעל המטעים לא ידע כלום — הוא פשוט שתה רום והכניס להריון נשים שהיו רכושו‪.‬‬
‫אל תמונת שלטון ההפרטה כניאו–פיאודליזם מצטרפת היום העבודה כעבדות שהיא ידע‪.‬‬
‫אנחנו יודעים לעשות את העולם‪ .‬אנחנו עושים אותו בכל רגע ורגע‪ .‬העולם הזה הוא שלנו ואנחנו‬
‫מביאים אותו בכל מקום להתקיים דרך הידע המשותף שלנו ויכולת הסוציאליזציה שלנו )זו יכולת‬
‫הסוציאליזציה שלנו שמאפשרת את העולם‪ ,‬ובעידן הנוכחי יזמּות היא היכולת הפשוטה להיכנס‬
‫בינינו ולסחור ביכולת הזאת שלנו — תחשבו שוב על פייסבוק ועל גוגל(‪.‬‬

‫ש' זה שלשום‬
‫בגיליון ‪ 5‬של מעין כתבתי על "העולם של שלשום" והצעתי לדמיין שעם נפילת השוק הפיננסי‬
‫קרס גם העולם של שלשום — זה העולם שלא היה לו חוץ‪ .‬שלא היה חוץ מלבדו‪ ,‬זה שמקוטב עד‬
‫קוטב אוכלס רק בעריצים ובעבדים‪ .‬חובק תבל הוא הרשה רק מערכת ערכים אחת ותפיסה אחת‬
‫של ערך‪ .‬העולם הזה‪ ,‬שנצרף בסדר העולמי החדש עם נפילת ברית המועצות‪ ,‬קרס מבפנים על‬
‫יושביו‪ .‬היסטורית‪ ,‬העולם הזה ניהל מונולוג עם עצמו‪ .‬בהיותם חלק מהבעיה עצמה‪ ,‬עיתוני הכסף‬
‫והעיתונים היומיים נעדרים כל אוצר מילים להתמודד עם המציאות ולתארה נכוחה‪ .‬הדרך בה‬
‫מדברים על המשבר היא מתוך ההיגיון שיצר אותו‪ .‬מכיוון שאין אוצר מילים אלטרנטיבי‪ ,‬היחס‬
‫למשבר חוזר על עצם הסיבות שהביאו אליו מלכתחילה‪ .‬עתה הגיעה העת לדבר על העולם הזה‬
‫בלשון עבר‪ .‬עתה שיטת הפירמידה נחשפה‪ .‬החפרפרת הזקנה מתה‪ .‬סגרו את הבאסטה ושכחו לספר‬
‫לנחמיה שטרסלר‪ .‬רפובליקת האוהלים הוקמה על ידינו‪ ,‬על ידי אלה שעושים את העולם בכל רגע‬
‫ורגע‪ .‬על ידי אלה שיש להם את הידע לעשות את העולם‪ .‬אם וכאשר רפובליקת האוהלים תחליט‬
‫לקום ממושבותיה — הכל יצטרך להיות אחרת‪.‬‬
‫תחי רפובליקת האוהלים!‬

‫‪58‬‬

‫מעין‬

‫הלילה של ולדימיר ‪ /‬מקסים קומר–מישקין‬
‫עברית‪ :‬רועי רוזן‬

‫‪.1‬‬
‫ולדימיר בבית הקיץ שלו‪.‬‬
‫הוא אוכל ארוחת ערב‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫עם ולדימיר — חברתו הטובה ביותר‪.‬‬
‫היא אוהבת אותו כל כך שהיא מגישה את האוכל לבושה ככלבה‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫ולדימיר אומר תפילה בתור בדיחה‪.‬‬
‫הכלבה צוחקת‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫האוכל טעים ויפה‪ .‬ולדימיר מהרהר‪:‬‬
‫האם לאוכל טעם טוב כשהוא נראה טוב‪ ,‬או להפך?‬
‫ואיזה מלפפונים גדולים מוכרים כיום בחנויות!‬
‫‪.5‬‬
‫לוולדימיר תיאבון עצום‪.‬‬
‫לאחר שהוא מלקק את הפירור האחרון‪ ,‬הוא עייף מאוד‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫ולדימיר במיטה‪ .‬אהובתו על המרבד‪.‬‬
‫היא מכינה נאום‪.‬‬
‫הב‪ ,‬הב‪ ,‬הב!‬
‫אולי יום אחד תעלה לדרגת שר או סוס‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫מעל למיטה — אלוהים‪ ,‬בכדי להבטיח חלומות מתוקים‪,‬‬
‫וראש מפוחלץ של עיתונאית שוולדימיר צד לפני כמה שנים‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫לפני שהוא נרדם‪ ,‬ולדימיר בוהה בארון–הבגדים‪.‬‬
‫הוא תמיד מדמיין פרצופים‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫מעין‬

‫‪.9‬‬
‫האם ולדימיר ישן? האם הפרצופים משתנים?‬
‫לא‪ ,‬הוא לא חולם!‬
‫כן‪ ,‬הפרצופים משתנים! פה נפער‪.‬‬
‫‪.10‬‬
‫מה יוצא מהארון?‬
‫גרביים מגחכות וסודרים כסילים!‬
‫‪.11‬‬
‫מה מגיח מהמגירה? הכל‪:‬‬
‫מספריים‪ ,‬פינצטה ושי מראש ממשלת זמבלה — מגהץ;‬
‫גלולות "טוב–לי"‪ ,‬כמוסות "אני–שמח"‪ ,‬ואקדח איז' עם משתיק קול‪.‬‬
‫ברוכים הבאים‪ ,‬חברים‪ ,‬מתקתק השעון הלץ‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫מהתיק של ולאד קופצים‪ :‬צמד אייפונים‪ ,‬אייפד‪ ,‬כרטיסי אשראי‪ ,‬סיכות–דש‬
‫מזרק "הייה חזק"‪ ,‬בונבונים של לוז ודבש‪,‬‬
‫מסמכים סמכותיים‪ ,‬עט נובע יוקרתי ממש‪,‬‬
‫ולבסוף יוצא גם עוזי‪ ,‬תת–המקלע הנרגש‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫כלי הזין התגעגעו זה לזה‪,‬‬
‫נשקים מתנשקים — כזה מחזה!‬
‫די‪ ,‬חברים‪ ,‬אני כבר אייבב‪,‬‬
‫מקרקש השעון רך–הלב‪.‬‬
‫‪.14‬‬
‫ולדימיר כה נקי! כולנו רוצים לידו להיות‪,‬‬
‫מה זה פה‪ ,‬מפגש קהילה? מעשה משובה?‬
‫מסיבת פיג'מות? ישיבה חשובה?‬
‫היש די מקום לכולם במיטת המנהיג הפעוט?‬
‫‪.15‬‬
‫זו ודאי לא מסיבת פיג'מות;‬
‫החברים עוזרים לגיבורנו להתפשט‪.‬‬
‫די‪ ,‬זה מדגדג‪ ,‬מגרגר ולדימיר‪.‬‬
‫הוא לא צחק כל כך הרבה מאז שהיה ילד קטן‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫דבר המסיבה פשט ברחבי המחוז‪,‬‬
‫ראו מי נכנס דרך החלון‪:‬‬
‫קלשון קולחוז אוחז קלשון קולחוז‪,‬‬
‫גם לו מגיע כיף אחרי כל עמלו‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫מעין‬

‫‪.17‬‬
‫דברים חודרים לגופו של ולדימיר‪.‬‬
‫הוא מרגיש מלא‪ ,‬ונזכר בארוחת הערב‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫דברים חודרים לפניו של ולדימיר‪.‬‬
‫הוא מנסה לקרוא לאמא‪ ,‬אבל היא מתה‪.‬‬
‫‪.19‬‬
‫הכלבה מוצאת חן בעיני מר קלשון‪.‬‬
‫הוא משפד אותה על הקלשון שלו‪ ,‬בכדי לצלות אותה מאוחר יותר‪.‬‬
‫האם טעמה יהיה טוב כי היא נראית טוב‪ ,‬או להפך?‬
‫‪.20‬‬
‫האם המספריים סבורים שוולדימיר הוא מטריושקה?‬
‫הם גוזרים אותו בכדי לראות מה יש בפנים‪.‬‬
‫‪.21‬‬
‫הבטן של ולדימיר שופעת חומרים מסובכים‪,‬‬
‫לא תמצא סיכה בערימה כזו של נחשי מעיים‪.‬‬
‫אמריקן אקספרס‪ ,‬דיינרז–קלאב‪ ,‬מסטרקארד — אל תהיו כה נבוכים‪,‬‬
‫מיד נריק לוולדימיר את הקרביים‪.‬‬
‫‪.22‬‬
‫יש פרי לעמלנו‪ ,‬מזמרות המיילדות החסודות‬
‫כשנשמתו של ולדימיר‪ ,‬עכבר–יתוש נשגב‪,‬‬
‫פורחת חופשייה סופסוף מתוך הגולם של הגוף‪.‬‬
‫‪.23‬‬
‫עכשיו כשהכלבה היא פגר מת‬
‫הקלשון הקט רוצה להיות לוולאדי ידידו הטוב ביותר‪,‬‬
‫אל בין עגבות הילד הוא באבחה חודר‪:‬‬
‫מלפפונים גדולים מוכרים כיום בחנויות‪ ,‬אמת!‬
‫‪.24‬‬
‫כאב ועונג בה בעת‪ ,‬ולאד מוצף בריגושים‪,‬‬
‫במחול הוא מיטלטל‪ ,‬כמסורת הנשים‪.‬‬

‫‪.25‬‬
‫אזרי אומץ‪ ,‬ולדימירה‪ ,‬אם גדולה של ארץ רוס‪,‬‬
‫לחצי חזק‪ ,‬נשמי עמוק‪ ,‬אף שכואב לך תופת‪ ,‬יש תקווה‪,‬‬
‫את פורייה כמו המולדת‪ ,‬וכמותה תיתני תנובה‬
‫דוגמתה עוד לא הפיקו בארות הנפט של "יוקוס"‪.‬‬

‫‪61‬‬

‫מעין‬

‫‪.26‬‬
‫נום כעת‪ ,‬טירן קטן‪ ,‬השב רוח‪.‬‬
‫זהו זה‪ ,‬מספיק לנוח!‬
‫‪.27‬‬
‫מלח נבזוק על הפצעים שבגופך‬
‫כמו בשיעור הטבע‪ ,‬עת שרירי הקרפיון‬
‫פרצו במעין עווית סוערת מבתוך הקישיון‪,‬‬
‫קום‪ ,‬חיה‪ ,‬אל תחמיץ את השמחה‪.‬‬
‫‪.28‬‬
‫לוולדימיר יש שתי רגליים‪.‬‬
‫לוולדימיר יש רגל אחת‪.‬‬
‫ולדימיר תורם את שתי רגליו‬
‫לנשק החביב עליו‪.‬‬
‫‪.29‬‬
‫ִעקרו את עיניו‪ ,‬את החוטם — לכרות‪,‬‬
‫נשתמש בהם חיש למטרות אחרות‪.‬‬
‫‪.30‬‬
‫ראו‪ :‬הכלבה לא מתה למרות הכל!‬
‫היא לזרוס פרטית שלנו‪ ,‬נס גדול!‬
‫‪.31‬‬
‫חיית המחמד המסורה חוסה על אדונה הזב‪,‬‬
‫ולא חדלה לכשכש בזנב‪.‬‬
‫ואולי דמעות אהבתה‬
‫יניבו סוף טוב‪ ,‬כמו באגדה‪.‬‬
‫‪.32‬‬
‫זה פילוסופי‪ ,‬דבר בתוך דבר‪,‬‬
‫טוען השעון מהיר המחשבה‪,‬‬
‫ולדימיר חלול; ִדחפוה פנימה כבר‪,‬‬
‫ותפרו במהודק את מעיל הקיבה‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫בדומה לגִ עגוע הברווז האומלל של פטר‪,‬‬
‫גם את יבבות הכלבה שנקברה חיה עוד ניתן לשמוע‪,‬‬
‫בוקעות מארון המתים של הבטן‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫מעין‬

‫‪.34‬‬
‫בדומה לזאב הטראגי של אותה כיפה אדומה מדם‪,‬‬
‫שאת בטנו מילאו זדים באבנים‪,‬‬
‫כך מת גם ולדימיר‪ ,‬מתפקע מגודש פילגשו החייתית‪,‬‬
‫חברת מפלגתו החושנית‪ ,‬בתו המלאכותית‪.‬‬
‫‪.35‬‬
‫‪ ...‬ואולי בכל זאת לא! עדיין הוא לא מת!‬
‫ולדימיר עוד ער‪ ,‬שורד רב–און באמת‪,‬‬
‫הידד‪ ,‬מנהיג ענק! ולמרות שאין כאן שום חרוז‪,‬‬
‫נכרות כעת את זרועותיו‪.‬‬
‫‪.36‬‬
‫ולבסוף — הראש‪ ,‬אותו אוצר נכסף‪,‬‬
‫מושא חמדה לשפע חפצים חסרי פרצוף‪.‬‬
‫‪.37‬‬
‫היכן שוכן עכשיו ולדימיר?‬
‫האם בראש‪ ,‬עודו שופע רטטים וטיקים רבי חן?‬
‫אולי בגוף‪ ,‬עודו מפעים במופעו האנטומי המכמיר?‬
‫ואולי בנשמה‪ ,‬עודה מוצצת דם מהגווייה שלא מכבר שימשה לה קן?‬
‫‪.38‬‬
‫ואולי זו רק שינה? אולי הוא מנמנם?‬
‫הרי אחרי הכל‪ ,‬בעצם‪ ,‬כל עצם הוא דומם?‬
‫ואולי לא‪ ,‬יקירי‪ :‬חשוב לזכור שעם‬
‫ולדימיר‪ ,‬דברים אינם אף–פעם כפי שהם נראים‪.‬‬

‫מקסים קומר–מישקין הוא שם העט של האמן והמשורר יפים פופלבסקי )‪ .(2011-1978‬זמן קצר לאחר שפופלבסקי היגר לישראל‪,‬‬
‫בראשית שנות האלפיים‪ ,‬הוא ייסד את קבוצת "הקבורים–בחיים"‪ ,‬חוג אינטימי וסגור של אמנים צעירים‪ ,‬שחקנים‪ ,‬מוזיקאים‬
‫וסופרים יוצאי ברית המועצות לשעבר שפעלו מתוך ניכור נחרץ מהתרבות הישראלית שסבבה אותם‪.‬‬
‫יפים פופלבסקי האמין שלוולדימיר פוטין יש חשבון אישי איתו‪ ,‬ושלמרות שלא היה אלא אמן אלמוני‪ ,‬מובטל ומהגר שעזב‬
‫את רוסיה כבר לפני כעשור‪ ,‬הוא סומן כמטרה לניסיונות רצח‪" .‬הלילה של ולדימיר"‪ ,‬במובן זה‪ ,‬הוא מתקפת–נגד אמנותית‬
‫חשאית‪ :‬אנימיזם המופעל כנקמה הלכה–למעשה באויב מושבע ומסוכן‪ .‬יפים פופלבסקי התאבד בראשית ‪ ,2011‬ורק אז נחשף‬
‫אלבום הציורים והטקסט "הלילה של ולדימיר"‪ ,‬ממנו מובא כאן הטקסט המלא בתרגום ראשון לעברית‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫מעין‬

‫שירים ‪ /‬שגיא אלנקוה‬

‫העולם אינו חדר‬
‫העולם אינו חדר‬
‫אינו גבעול עשב‬
‫)הם לעולם אינם‬
‫זהים לעצמם(‬
‫העולם כמו מקש‬
‫מקלדת שנלחץ‬
‫ונותר לחוץ‬
‫ולא מתאפשר‬
‫ללחוץ בו‬
‫בשנית‪.‬‬
‫העולם הוא‬
‫מילה שלאחר‬
‫שנאמרה‪ ,‬לא ייתכן‬
‫ותיאמר שנית‪.‬‬
‫אתמול אדם ירה‬
‫בציבור אנשים‪.‬‬
‫הקליעים‪ ,‬הם‬
‫העולם‪.‬‬
‫העולם הוא‬
‫ניסיון להעתיק‬
‫שביל אינסופי‪,‬‬
‫שנמשך לכל הכיוונים‪,‬‬
‫שביל שהוא ריבוא‬
‫שבילים‪,‬‬
‫להעתיק אותו‬
‫לאיזשהו דבר שבין‬
‫אדם לחברו‪.‬‬
‫אבל יש רק‬
‫אני —‬
‫שאינו חתול שמלקק‬
‫את ישבנו‬
‫אני —‬
‫שאינו נחש האוחז בזנבו‪.‬‬
‫אני —‬
‫שהוא ידיים רבות‬
‫שמנסות לדחוף קירותיו‬

‫‪64‬‬

‫מעין‬

‫של חדר‪.‬‬
‫שהוא ידיים רבות‬
‫שמנסות לדחוף‬
‫ידיים רבות‪.‬‬

‫עשרים‬
‫הדף הזה הוא החדר‪ .‬הוא העולם‪.‬‬
‫אינני יודע כיצד למלא אותו‪.‬‬
‫מתן חייב לי עשרים שקלים‪.‬‬
‫אינני מסוגל לוותר לו על החוב‪.‬‬
‫לדנה פנים של שקשוקה‪.‬‬
‫אני אומר לעצמי‪ .‬כמה יפה כמה‬
‫נכון אני כשאני אומר את זה‪.‬‬
‫רוב הזמן אני אומר דברים כאילו‬
‫אני שר אותם‪ .‬אני שלא יודע לשיר‬
‫חושב שאני זמר על במה‪.‬‬
‫אינני יכול להעלות על הדעת לראות‬
‫דבר בדנה מלבד הפנים הללו‪.‬‬
‫ירדנה‪ ,‬אור ותום‬
‫מקסימות‪ ,‬דבר שלא ייתכן‬
‫כיצד ייתכן שאדם יהיה מקסים?‬
‫כנראה אני מנותק‪.‬‬
‫חבוי בעולם פרטי‪.‬‬
‫הרי רוב הזמן אני יודע‬
‫שהרושם שאנשים עושים‬
‫הוא רגעי‪.‬‬
‫יש להם פנים שאינני מכיר‬
‫מתחת לפנים שאני מכיר‬
‫שגם אותם אינני מכיר‪.‬‬

‫שגיא אלנקוה‪ ,‬יליד חדרה‪ ,‬פרסם את ספרי השירה "קונכיה" ו"פינה"‪.‬‬

‫‪65‬‬

‫מעין‬

‫הרי ספרד ‪ /‬תהל פרוש‬

‫אני כותבת את מה שלא ייתכן‬
‫כי יש מי שמדברים על כסף באינטימיות‬
‫מי שמעבירים בזרמים חושניים כסף‬
‫שלעולם לא אקבל‬
‫ואני מקשיבה לקול האומר‪ ,‬מכרנו במיליונים‬
‫אני מקשיבה לעיני המתכת התכולות‬
‫ובבית חושבת‪ ,‬משקפיים יפים עולים אלף שקל‬
‫וחושבת גם‪ ,‬ביום רביעי בלשכת התעסוקה‬
‫אניח אצבע במסגרת האצבע ועין‬
‫אלקטרונית אדומה תתפוס את קווי‬
‫והמכונה תוציא תדפיס‬
‫ותאמר לי‪ :‬לכי לך‬
‫אין עבודה‪ .‬ואני אשמח‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אין זה ייתכן‬
‫שמול הכסף ראשי יפה‬
‫כראשה של רוזנת‬
‫רוסייה שירדה מנכסיה‬
‫לפתע‪ ,‬באישון לילה‪ ,‬באבחה‬
‫ושותה תה בקנקן‪ ,‬ואוכלת פירות יבשים‬
‫ושוכבת פרקדן שתים עשרה שעות ביום בחלוקה הישן‬
‫הקרוע וקוראת רומנים אנגליים על נשים‬
‫אנגליות שהגורל עומד להיטיב איתן‪.‬‬
‫אין זה אפשרי שאני מגלה‬
‫בעצמי סירוב עמוק‪ ,‬בסיסי‬
‫לחשוב על כסף‪ ,‬לתמחר‪ ,‬לרצות‬
‫לעבוד בשבילו‪ .‬זו קללה‬
‫ואמי הורישה לי אותה‬
‫עם נטייתי הפותה אחר תענוגות אסתטיים‬
‫והצימוד הארור שבין יקר ויפה‪,‬‬
‫ובכלל נטייתי אחרי קפה שמגישים לי‬
‫בבתי קפה‪ ,‬ואחרי מאפים‪ ,‬ואחרי שמלות תחרה‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫מעין‬

‫כל זה לא ייתכן כלל‬
‫שידחה מחשבות על אהבה ועל‬
‫עונג מיני ועל רצוני לנשום אוויר‬
‫שאחרי הגשם‪ ,‬עד כדי כך‬
‫שאהיה ממוסגרת בספר‬
‫שכותרתו‪ :‬לילות קוקאין‬
‫ואכעס כשאקרא על אנשים שיש להם‬
‫כסף‪ ,‬כל כך הרבה כסף‬
‫שהם יוצאים להרי ספרד‬
‫וחיים בשמש בווילות יוקרתיות‬
‫בגיל הצעיר שלושים ושמונה‪.‬‬
‫איך זה ייתכן‬
‫שבמקום לשכב בהרי ספרד אני‬
‫חושבת על כסף בתל–אביב‬
‫בדירת חדר והגשם יורד ובכל זאת‬
‫איני יוצאת החוצה לתור אחר שלוליות‬
‫לצחוק למראה תיירים שחופשתם נהרסה‪.‬‬
‫לא אין זה ייתכן לשמוע את‬
‫האיש שמדבר על מיליונים ולא למות‬
‫למות ממש‪ ,‬על כריכת הרומן האנגלי שלי‬
‫בין שזיפים אורגניים אכולים וקנקן תה‬
‫ריק למחצה‪.‬‬

‫תהל פרוש היא משוררת‪ ,‬מבקרת תרבות ועיתונאית‪ .‬מקיץ ‪ 2011‬היא ממרכזות מאבק הפסיכולוגים למען שירות נפשי נגיש לכל‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫מעין‬

‫אני אזיין אותך בתחת ‪ /‬דודו ויזר‬

‫בתרבות שלנו התחת סודי‬
‫בתשוקה הוזים מה שלא רואים‬
‫בתרבות שלנו התחת מככב‬
‫בלי לדעת מדברים על מה שמסתירים‬
‫בתרבות שלנו השפה לא מודעת‬
‫תחת באס‪.‬אם‪.‬אס מציין מתרפס‬
‫בתרבות שלנו התחת חיוני‬
‫החלש מסתובב‪ ,‬קח את התחת שלי‬
‫בתרבות שלנו התחת הוא הכרח מגונה‬
‫מי שכבוד גופו עליו משוגע וסוטה‬

‫דודו ויזר‪ ,‬נגן רחוב‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫מעין‬

‫היתה לי תעוקת לב ‪ /‬דליה ברקת‬

‫היתה לי תעוקת לב‪ .‬התקשרתי ללב לבייב‪.‬‬
‫הוא אמר שאי אפשר‪.‬‬
‫אז אמרתי די‬
‫אל תבוא מחר‬
‫עכשיו‪,‬‬
‫כולם מחכים באולם ההסבה‬
‫לראות מה יהיה אחרי ההפסקה‪.‬‬

‫דליה ברקת‪ ,‬ילידת ‪ ,1977‬בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי‪ ,‬מתגוררת כרגע בחיפה‪ ,‬עובדת במניסטו — חנות חרוזים‪ .‬בשנה‬
‫שעברה יצא ספרה הראשון "באחת לשניים" בהוצאה עצמית‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫מעין‬

‫בוקר טוב‪ ,‬אסירים ‪ /‬נורי אלעוקבי‬

‫אנשים דחוסים‬
‫בחדרים קטנים‬
‫ג'וקים רצים‬
‫שרצים חרוצים‬
‫על הקירות מטפסים‬
‫סוהרים צועקים‬
‫בוקר טוב אסירים‬
‫ספירה‪ ,‬אומרים‬
‫בפקודה עומדים‬
‫חסן וסאמח עושים‬
‫שלמה ומחמד ישנים‬
‫צעירים סוהרים זקופים‪,‬‬
‫על רגליהם עומדים‬
‫כרטיס אדום מוציאים‬
‫דו"ח על נייר כותבים‬
‫קנס במאות שקלים‬
‫ג'וקים קטנים רצים‬
‫ריח רע כי מעשנים‬
‫על המשמר עומדים‬
‫לעמוד סוהרים סופרים‬
‫אסירים לבושים כתומים‬
‫סוהרים לבושים שחורים‬
‫כתומים אשמים ולא אשמים‬
‫חולים ובריאים כולם שווים‬

‫)כלא מעשיהו‪ ,‬רמלה‪ ,‬ינואר ‪(2011‬‬

‫נורי אלעוקבי‪ ,‬יליד ‪ ,1942‬נולד באלעראקיב שבנגב‪ ,‬מייסד הוועד לזכויות הבדווים‪ ,‬שלימים נהפך לאגודה לסיוע והגנה‬
‫על זכויות הבדווים בישראל‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫מעין‬

‫סיאנס ‪ /‬אמיר נעמן‬

‫‪.1‬‬
‫תסתכלו בבקשה‪ .‬הנה הם‪ ,‬הגיבורים שלנו‪ .‬הביטו נא‪ ,‬נא‪ .‬הנה הגיבורים שלנו אריאל וגילי מעשנים‬
‫פרלמנט לייט על מדרגות הקניון בכפר סבא‪ .‬בבקשה‪ ,‬בבקשה‪ ,‬תסתכלו‪ ,‬תביטו‪ .‬אריאל וגילי‪ .‬הנה‬
‫הם‪ .‬אני אריאל וזאת היא גילי‪ .‬אני עם המשקפיים והשיער הקצר והיא בעלת השיער השחור הארוך‪,‬‬
‫שיער נפט‪ ,‬עור לבן‪.‬‬
‫תסתכלו עליהם בערב סתיו זה‪ .‬לא קר‪ .‬לא קר כפי שאמור להיות קר בערב אוקטובר‪ .‬בערב‬
‫בסוף אוקטובר‪ .‬קר כמו שצפוי שיהיה קר בערב בסוף ספטמבר‪) .‬ערב בסוף ספטמבר באירופה אולי‪.‬‬
‫לא ערב בסוף ספטמבר בארץ ישראל‪ ,‬בכפר סבא ‪.(2001‬‬
‫במוחם של אריאל וגילי — הם באירופה והערב הוא ערב בסוף ספטמבר או ערב בסוף אוגוסט‬
‫אולי אפילו‪ .‬לא ערב בסוף אוקטובר‪ ,‬ערב בלי עלה צהוב שמתעופף ברוח‪ ,‬בלי נחליאלי לבן ושחור‬
‫מרקד בין עצי העירייה ובלי שאר איקונות סתיו מאפירות‪ .‬רק מכוניות שנוסעות על הכביש הראשי‪,‬‬
‫רחוב ויצמן‪ ,‬קווי אוטובוס מלאים בעובדים קשי יום )אבל קשי יום בסגנון כפר סבא — יש לציין(‬
‫וצעירים שנוסעים אולי לרעננה‪.‬‬
‫אנא אנא אנא תביטו‪.‬‬
‫"אנה?"‪ ,‬שאלתם‪ .‬על אריאל ועל גילי‪ .‬אני אריאל וזו גילי‪.‬‬
‫— אתה תהיה המרקיז דה–סאד ואני אהיה היטלר‪ ,‬אמרה לי גילי באותו ערב סתיו בסוף אוקטובר‬
‫)עדיין מסתכלים‪ .‬תביטו(‪.‬‬
‫— בסדר‪ ,‬אמרתי‪ .‬אמרתי בסדר לכל מה שאמרה‪.‬‬
‫בגיל בר המצווה גיליתי שאין עליי צלקות מספיק‪ .‬במסיבת בר המצווה‪ ,‬במרפסת הגדולה של‬
‫הבית‪ ,‬בקומה החמישית‪ ,‬נחתכתי מענף עציץ‪ ...‬שושנים? נחתכתי מענף של איזה פרח ומהשריטה‬
‫טפטף דם ואמרתי לעצמי "עוד טרם נחתכתי ואין עליי צלקות"‪.‬‬
‫— אני אדולף היטלר ואתה המרקיז דה–סאד ושנינו יצאנו לטוזיג בהרים‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬ומסביבנו‬
‫אירופה נאכלת בלהבות שכן היום הראשון בספטמבר ‪) '39‬למרות שהיה למעשה סוף אוקטובר ‪('01‬‬
‫ואתה‪ ,‬הו מרקיז‪ ,‬האם תקרא לנער שיביא לנו מעט מהקוק?‬
‫— קוק?‬
‫— ברור‪ .‬גרם‪.‬‬
‫וקראתי לנער הדמיוני עם ידי הימנית‪ .‬הוא היה חתיך במיוחד‪ ,‬צעיר‪ ,‬אולי בן שתים עשרה‪ ,‬עם‬
‫עיניים כחולות וגוף קשה כמו אבן‪ ,‬עשוי שיש‪ ,‬שיניים ישרות ופניניות‪ ,‬מבט כנוע ומעריץ‪ ,‬בלי חולצה‪.‬‬
‫הוא מזג לי מהיי"ש והאורלוגין מעל הסניף של קופי בין הודיע על מחצית השעה התשיעית‪.‬‬
‫גילי ענדה שריטות לרוב‪ .‬היתה שורטת את עצמה במפרק כף היד‪" .‬אני עושה את זה ממניעים‬
‫אסתטיים בעיקר"‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬אבל גם היתה חותכת בירכיים הפנימיות‪ ,‬כמו שהרבה בנות עושות‪,‬‬
‫קרוב לפימפר‪ ,‬באזור הלח‪.‬‬
‫לי לא היה אומץ לחתוך‪ ,‬למרות שרציתי גם כן לענוד את הסימן‪ .‬רציתי את הסימן אבל פחדתי‬
‫מהכאב‪ .‬גם גילי רצתה את הסימן‪ ,‬אבל היא לא פחדה מהכאב‪ .‬רצתה גם את הסימן וגם את הכאב‪.‬‬
‫מהו סימן ללא כאב‪.‬‬
‫כיביתי בלילות סיגריות על כף ידי‪ ,‬בין האגודל לאצבע‪ ,‬וגם על הכתף דרך החולצה שקניתי בתל–אביב‪.‬‬
‫הנה תראו‪ ,‬אני מראה לכם את כתפי‪ .‬תראו תביטו תיגעו‪.‬‬

‫‪71‬‬

‫מעין‬

‫— ואז מה שקרה‪ ,‬המשיכה גילי לספר לי על המדרגות‬
‫)תראו(‬
‫זה שדניאל‪ ,‬חבר שלי )היא יצאה איתו כמה ימים( הוציא סכין קצבים מהמגירה במטבח )הוא‬
‫גר עדיין עם הוריו למרות גילו‪ (36 ,‬וחתך אותי במפרק כף היד‪ ,‬איפה שאני שורטת לפעמים‪ ,‬בעיקר‬
‫עם מספריים של ציפורניים‪.‬‬
‫— זה מאוד אסתטי‪ ,‬אכן‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫— אני אוהבת את זה בעיקר מטעמים אסתטיים‪.‬‬
‫מפרקה היה חבוש בתחבושת לבנה‪ .‬אלסטית‪ .‬אסתטית‪.‬‬
‫— זה מרגיש לי כמו אהבה אמיתית‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬אהבה מהמאה הי"ט‪.‬‬
‫— בגלל הסכין?‬
‫— אהבה צריכה שיהיה בה סכין‪.‬‬
‫— אחח‪ ,‬זה כל כך רמבו וורלן גילי‪ ,‬אמרתי לה‪ ,‬אחח‪ ,‬זה כל כך האחיות ברונטה‪ ,‬גילי‪ ,‬אחח‪,‬‬
‫גילי‪ ,‬זה כל כך אממ‪ ...‬צרפתי‪ ...‬גילי‪ ,‬אחח‪.‬‬
‫לגילי קראו באמת גליה‪ .‬אמא של גילי‪ ,‬למשל‪ ,‬קראה "גליה" כשהיתה קוראת לה‪ .‬למשל‪,‬‬
‫כשישבנו על דק העץ ליד בריכת הפנג–שווי מחוץ לבית של גילי )בית פרטי‪ ,‬וילה‪ ,‬בפאתי העיר( קראה‬
‫אמא של גילי‪ ,‬גליה‪ ,‬לגילי‪ ,‬על מנת שתחזיר לה את חפיסת הפרלמנט לייט‪ ,‬שאין מה להגיד‪ ,‬גנבנו‪.‬‬
‫— אריאל‪ ,‬אמרה גילי‪.‬‬
‫— גילי‪ ,‬אמר אריאל‪ ,‬שזה אני‪.‬‬
‫— אתה תהיה‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬מוסוליני‪ .‬הדוצ'ה‪ ,‬אריאל‪ ,‬ואני אהיה פייר פאולו פאזוליני‪.‬‬
‫— אבל אני‪ ,‬אמר אריאל‪ ,‬שזה אני‪ ,‬רוצה להיות פייר פאולו פאזוליני‪.‬‬
‫— למה?‬
‫— כי אני זה שרוצה לזיין ילדים קטנים איטלקים יפים פושעים חסרי בית‪ ,‬ואני זה שרוצה‬
‫להידרס על ידי נער זונה יפה פושע חסר בית‪ ,‬וזו את‪ ,‬הרי זו את גילי‪ ,‬אמר אריאל לגילי‪ ,‬שרוצה‬
‫להיות השליטה הפשיסטית‪ .‬את רוצה להיות רודן פשיסט ואני רוצה להיות קורבן של פשיזם‪.‬‬
‫— תכלס‪ ,‬אמרה גילי ולקחה שאכטה‪.‬‬
‫וכמו שרצתה להיות רודן פשיסט רצתה גם להיות אשת איש‪ ,‬בורגנית אמיתית‪ ,‬בורגנית אמיתית‬
‫עם בריכה בחצר ופיליפיני חתיך‪ ...‬לא‪ ...‬לא פיליפיני חתיך‪ ,‬איזה רומני חתיך‪ ,‬כמו זה שעבד אצלם‬
‫בקיץ שעבר‪ ,‬על הגינה ועל הפאנלים בסלון )וגם‪ ,‬לפחות כך אומרת השמועה‪ ,‬על אמא של גילי‪ ,‬מימי(‪.‬‬
‫"מאמי"‪ ,‬אמרה מימי‪ ,‬אמא של גילי‪" .‬צאי לחצר ותראי אם רודן )הרומני( רוצה לשתות תה קר‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬גליה?"‪ ,‬וגילי סימסה לי ואמרה שרודן מזיין את ‪ mama‬של גילי‪ ,‬מימי‪.‬‬
‫אבל החיים שלנו‪ ,‬סך הכל‪ ,‬תכלס‪ ,‬בינינו‪ ,‬היו טובים‪ .‬ידענו שהם טובים‪ .‬הורים נשואים לי‪.‬‬
‫הורים נשואים לה‪ .‬בתים גדולים ומסביבם גינות‪.‬‬
‫— שרטתי את עצמי בשפה‪ ,‬אמרה לי גילי יום אחד לפני היום בו ראיתם אותנו יושבים על‬
‫המדרגות‪.‬‬
‫)ראיתם נכון? פליז(‬
‫עם סכין יפני חתכה את השפה התחתונה ודם מתוך השריטה‪ .‬אני עושה את זה ממניעים‬
‫אסתטיים‪ ,‬אמרה לי‪.‬‬
‫"ומה עם הכאב?"‪ ,‬שאלתי‪.‬‬
‫"מהו סימן ללא הכאב?"‪ .‬אז התחלתי לחנוק את עצמי בזמן שאוננתי‪ ,‬נתתי לעצמי סטירות‬
‫שמשאירות סימן‪.‬‬
‫מטוס אל על עבר ברקיע‪ ,‬מעל הקופי בין בכפר סבא‪.‬‬
‫ולפעמים‪ ,‬גיליתי לעצמי בחוסר קול‪ ,‬ללא סימן‪ ,‬הכאב ללא הסימן הוא המלא ביותר בסימנים‪,‬‬
‫וגורם לעור הפנים לזרוח וגורם לעמידה להיות זקופה יותר‪ ,‬בטוחה יותר ולאישיות להקרין יותר‬
‫עומק‪ .‬שמתי חצץ מהגינה המסוגננת שהגנן גינן בבית הוריי‪ ,‬בתוך נעלי האולסטאר שלי‪ .‬בתוך‬

‫‪72‬‬

‫מעין‬

‫נעליי חצץ חום מסוגנן מגינה מגונדרת בהוד השרון‪ .‬זה כאב כל כך שכששאלו אותי שאלה )ולרוב‬
‫היתה זו גילי ששאלה( לקח לי זמן לענות‪ .‬עצמתי את העיניים וניסיתי להתעלם מהכאב ולהתרכז‬
‫בשאלה‪ .‬ההתמהמהות השרתה עליי הילה של עומק‪ ,‬וזהו‪ ,‬ידידי‪ ,‬סימן‪.‬‬
‫על המדרגות שליד הקופי בין חיכינו לאחיה של גילי‪ ,‬רונן‪ .‬רונן השמן‪ .‬הוא החליק על סקייטבורד‬
‫ברחבה של הקניון עם שאר נערים‪ ,‬שמנים פחות ממנו‪ ,‬נערים ענוגים ומיוזעים שהחליקו על השיש כאילו‬
‫מלכי הקרח‪ ,‬חשבנו לעצמנו‪ .‬רצינו להיות‪.‬‬
‫החליקו על הקרח‪ .‬נערים צעירים עשויים שיש‪ ,‬ואני וגילי ֵ‬
‫רונן‪ ,‬היא קראה לאחיה כשנפל מהסקייט‪ ,‬בוא כבר‪ ,‬יא אללה‪ .‬כנוע ומסכן הוא בא איתנו‪ ,‬מסריח‬
‫מזיעה‪ .‬אחד החברים שלו בא איתו וירדנו חרש לחניון התת–קרקעי לדייהטסו של אמא של גילי‪ ,‬מימי‪.‬‬
‫נסענו ברחוב ויצמן עד שהגענו לפאתי העיר‪ ,‬היכן שהווילה של גילי נחה תחת שמי הלילה המכוכבים‪.‬‬
‫באוטו עמד ריח מתוק‪ ,‬מלבד ריח הזיעה‪ .‬הנערים ירדו ושאלתי את גילי‪ ,‬גילי‪ ,‬מה זה הריח הזה?‬
‫והיא אמרה‪ ,‬נעורים‪.‬‬
‫היינו בני עשרים ואחת‪ ,‬וריח הנעורים במכונית לא היה שלנו‪.‬‬
‫היינו רק אני וגילי במכונית‪ ,‬נסענו לצומת רעננה‪ ,‬לבית קפה מאחורי תחנת דלק שהיינו‬
‫הולכים אליו לפעמים‪.‬‬
‫הזמנו קפה וישבנו‪ .‬אתה‪ ,‬אמרה לי גילי‪ ,‬אתה אריאל‪ ,‬אמרה לי‪ ,‬אתה הרב מאיר כהנא ואני‪,‬‬
‫אמרה‪ ,‬אני השמן הזה שירה בג'ון לנון‪.‬‬
‫בסדר‪ ,‬הסכמתי‪ .‬הסכמתי עם כל מה שאמרה‪ .‬אבל‪ ,‬הוספתי‪ ,‬נראה לי עדיף שאת תהיי הרב‬
‫מאיר כהנא ואני השמן שהרג את ג'ון לנון‪.‬‬
‫למה בעצם?‬
‫למה? ובכן יותר מתאים לי להיות שמן שרוצח מתוך איבוד עצמו לדעת‪ ,‬מתוך איזו אהבה לא‬
‫ממומשת למנהיג‪ ,‬ולך גילי‪ ,‬אמרתי לה‪ ,‬לך הרבה יותר מתאים להיות מנהיג צמא כוח‪ .‬מנהיג אכזר‬
‫מלבה שנאות‪.‬‬
‫תכלס‪ ,‬היא אמרה ולקחה שאכטה‪.‬‬
‫ובנוסף‪ ,‬המשכתי‪ ,‬נוסף על כל זה את יותר מקושרת לדת ממני‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫תכלס‪ ,‬היא אמרה ולקחה שאכטה‪.‬‬
‫כדי לצאת מהצבא גילי בילתה חצי שנה באולפנה לבנות בשטחים‪ .‬למדה את הז'רגון‪ ,‬ראתה‬
‫ֵאלים בהרי הטרשים ובחורות דתיות שופעות חזה מסרקות שיער ג'ינג'י מתולתל‪.‬‬
‫בוועדת השחרור שאלו אותה אם היא באמת דתייה‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אני‪ ,‬אמרה‪ ,‬אני‪ ,‬בעזרת השם‪ ,‬התחזקתי‪.‬‬
‫צץ הרב מבין עטופי המדים ושאל‪ ,‬גליה‪ ,‬הוא שאל‪ ,‬את כנה?‬
‫כן‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬כן‪ ,‬אני‪ ,‬אמרה‪ ,‬אני‪ ,‬בעזרת השם‪ ,‬כנה‪ .‬התחזקתי‪.‬‬
‫— אבל אתה מאמין באלוהים יותר משאני מאמינה באלוהים‪ ,‬אריאל‪ ,‬אמרה לי‪ .‬וזה נכון‪.‬‬
‫תכלס‪ ,‬אמרתי ולקחתי שאכטה‪ .‬אני מאמין באל נקמן ואכזר שהורג ילדים‪ ,‬חשבתי‪ .‬עוד כשהייתי‬
‫קטן האמנתי‪ .‬רציתי ללבוש כיפה כדי שאלוהים לא יראה את ראשי החשוף ממקומו בשחקים ויגיד‪,‬‬
‫אותו‪ ,‬יגיד‪ ,‬אותו‪ ,‬תביאו לי אותו‪ ,‬בן זונה‪.‬‬
‫אם היינו הולכים לים בלילה )זה קרה רק פעם אחת(‪ ,‬הייתי מפחד מהים כי הוא הזכיר לי את אלוהים‪.‬‬
‫— בואי נחליף‪ ,‬אמרתי‪ .‬לא מאיר כהנא ולא השמנמן‪.‬‬
‫— אוקיי‪ ,‬אמרה‪ .‬אז מי?‬
‫— אני‪ ,‬אמרתי‪ ,‬אני אהיה ג'יל דה רה‪ ,‬רוצח הילדים הנקרופיל הצרפתי המפורסם‪ ,‬ואת תהיי‬
‫הרוזנת אליזבת בטורי‪ ,‬רוצחת בתולות מפורסמת מרומניה‪ .‬היא היתה מתקלחת בדם בתולות‪ ,‬גילי‪,‬‬
‫סיפור אמיתי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬על מנת לשמר את נעוריה הנצחיים‪.‬‬
‫אהבתי‪ ,‬אמרה גילי‪.‬‬
‫הייל היטלר‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫מעין‬

‫תכלס‪ ,‬ולקחנו שאכטה‪.‬‬
‫כדי להשתחרר מהצבא‪ ,‬אני אמרתי‪ ,‬אוי‪ ,‬אני אתאבד‪ .‬נכנסתי חזק לדמות‪ .‬למות למות‪ .‬חשבתי‬
‫רק על מוות‪ .‬וכשחשבתי על חיים נפלאים בצרפת חשבתי על הקטקומבות במקום והגעתי חיוור‬
‫לוועדת השחרור‪.‬‬
‫מה הקטע שלך? שאלה בחורה ג'ינג'ית שופעת חזה‪ ,‬עטופה במדים הדוקים‪ .‬אמרתי לה‪ ,‬אני‪,‬‬
‫אמרתי לה‪ ,‬אני רוצה למות‪ .‬עכוזה גדול היה מהכיסא עליו ישבה‪.‬‬
‫תחתום כאן‪ ,‬היא אמרה ושלחה דף נייר לקראתי‪ .‬מה זה‪ ,‬שאלתי‪ .‬זה אומר שאתה לא הולך לצבא‪,‬‬
‫היא אמרה‪ .‬חתמתי‪ ,‬ובמקום לחייך חשבתי על מוות‪ .‬ובמקום לחשוב על מוות חשבתי על העתיד‪.‬‬
‫בפנטזיה שלי הייתי הומו זקן בן שישים ושש בבית קפה בפריז‪ .‬הייתי רזה‪ ,‬דק קוקטית‪ ,‬לבוש‬
‫חליפה לבנה עם פפיון וכלב פודל למרגלותיי‪ .‬שיניי רקובות מעודף בלו–ג'ובס שבטח שילמתי עליהם‬
‫במיטב כספי‪ .‬המלצריות שנאו אותי כי הייתי מפריד את הקפה מהמים והחלב‪.‬‬
‫ביקשתי שיביאו לי חלב בכוס נייר נפרדת‪ ,‬ומנת אספרסו בכוס נייר נפרדת ומים חמים בכוס‬
‫נייר נפרדת‪ .‬מרסי‪.‬‬
‫אני לוקחת‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬במהלך שיחה כזו או אחרת‪ ,‬ריטלין‪ ,‬אמרה‪ ,‬אבל אני לא מצליחה‬
‫לישון אז אני לוקחת רגיעון של הדס‪.‬‬
‫אני‪ ,‬אמרתי‪ ,‬לוקח משהו שנקרא פרפנאן‪ ,‬אמרתי‪ ,‬שזה נגד הזיות‪ ,‬שאני לא בטוח שבאמת יש לי‪.‬‬
‫אני‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬אני‪ ,‬אמרה‪ ,‬עושה דיאטת אטקינס‪.‬‬
‫מה זה?‬
‫זה רק חלבונים‪ ,‬אמרה ולקחה שאכטה‪.‬‬
‫תכלס?‬
‫תכלס‪ ,‬אמרה ולקחה שאכטה‪ .‬אמרה ונגסה בביצה מבושלת‪.‬‬
‫רק חלבונים‪ ,‬אמרה ולקחה שאכטה‪.‬‬
‫את באמת מאוד רזה וחיוורת גילי‪ ,‬אמרתי‪ .‬גילי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬את מעט אנורקסית‪ ,‬הא?‬
‫הלוואי‪ ,‬אמרה גילי והחווירה‪.‬‬
‫אני רוצה להיות כל כך רזה‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬שכולם יחשבו שאני אנורקסית‪ .‬כל כך רזה‪ ,‬אמרה‬
‫גילי‪ ,‬שכשאקום מהמיטה אתעלף‪ .‬שהשיניים שלי ייפלו‪.‬‬
‫מאריה קאלאס‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬על מנת להיות רזה‪ ,‬אמרה‪ ,‬הלכה לאיזה בחור הודי שנתן לה‬
‫לאכול תולעת שגדלה במעיים ואכלה לה את האוכל‪.‬‬
‫תולעת במעיים זה אומר שלשול‪ ,‬גילי‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫תכלס‪ ,‬היא אמרה‪.‬‬
‫שרשור‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫כן‪ .‬תכלס‪ ,‬היא אמרה‪.‬‬
‫עם שרשור יש גרעפצים עם ריח של ביצה סרוחה‪ ,‬גילי‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫כן‪ .‬ואז‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬ואז הקריירה שלה התחילה להידרדר בגלל שהיא הרגישה לא טוב והלך‬
‫לה הקול‪.‬‬
‫כן‪ ,‬בגלל השלשול‪.‬‬
‫בגלל השרשור‪.‬‬
‫ַאריות בריח גרעפץ‪.‬‬
‫פחח‪.‬‬
‫ספרות‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬זה יותר חשוב מלחיות‪ .‬לקרוא‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬זה יותר חשוב מלחיות‪.‬‬
‫כן‪ .‬הסכמתי איתה‪.‬‬
‫היתקליף מ"אנקת גבהים" מבין אותי יותר מכל גבר אחר‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫מעין‬

‫תכלס‪ ,‬לקחתי שאכטה‪ .‬תכלס‪.‬‬
‫הווארד רורק מ‪ ...‬מ‪ ...‬נו‪" ...‬כמעין המתגבר"‪ ,‬מבין אותי יותר מכל גבר אחר‪ ,‬כוס אמק אריאל‪,‬‬
‫שיאנוס אותי‪.‬‬
‫מי?‬
‫הווארד רורק‪.‬‬
‫דווקא הוא?‬
‫היא זרקה את החבר שלה דניאל‪ ,‬בעל סכין הקצבים‪ .‬שנה מאוחר יותר גרנו לבד בתל–אביב‪.‬‬

‫‪.2‬‬
‫תראו תראו את כל הנוצץ‪ .‬תריחו תריחו את ריח הקלמרי‪ .‬זה לכבודי‪ ,‬לכבוד אריאל‪ ,‬שזה אני‪.‬‬
‫תראו אנא אנא תראו תביטו תריחו‪ .‬מול כולם הוא עומד‪ ,‬אריאל‪ .‬תראו אותו‪ .‬בידו דף נייר‬
‫מודפס ומקומט‪ .‬תראו‪ .‬מקריא משיריו‪ .‬תראו שיכור משמפאן‪ ,‬מיי"ש‪.‬‬
‫השנה ‪ 2006‬וזהו ערב סוף אוקטובר‪ ,‬אבל לא סוף אוקטובר ארץ ישראלי יבש וחמים‪ .‬ערב‬
‫סוף אוגוסט אירופי מחושמל‪ ,‬במרחק‪ ,‬מעל לים התיכון ענני סערה מתאבים‪ .‬עבים מהבהבים‬
‫באלקטרו——— אלקטרו——— אלקטרומגנטיות‪.‬‬
‫ג'יל דה–רה——— שיר הערצה‪" .‬תאנוס אותי"‪ .‬שורת המחץ‪.‬‬
‫החברה הגבוהה יושבת מולו‪ ,‬מוצצת שמפאן מבקבוקיה מוצצת צדפות מקונכיותיהן‪ .‬תאמינו‪.‬‬
‫החברה הגבוהה מלאה ניהליזמוס וציניזמוס וליברליזמוס עבש‪ .‬כולה כאן‪ ,‬ישובה‪ ,‬מביטה בו מקריא‬
‫ומוחאת כפותיה לבסוף‪ .‬בשצף‪ .‬כן‪ ,‬בקצף‪.‬‬
‫בין כולם יושבת גילי‪ .‬חיוורת‪ ,‬שחורת שיער‪ ,‬לא מתרוממת כדי לא להתעלף‪ .‬שלושה סופרים‬
‫ומשורר מקרקרים סביבה‪ ,‬מדליקים לה סיגריות ווג ארוכות‪.‬‬
‫שני תיירים מגרמניה הזדנבו אליה‪ .‬פליקס וקריסטל‪.‬‬
‫נו פליקס‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬נאצי או מה?‬
‫‪?Ich‬‬
‫כן אתה‪ .‬בטח סבא שלך‪.‬‬
‫לא‪ ,‬הוא אמר באנגלית‪ .‬נו‪ .‬אני לא גרמני‪ ,‬אני משווייץ‪ .‬באמת‪.‬‬
‫קריסטל וגילי צחקו‪.‬‬
‫פחח‪.‬‬
‫נער שרירי עם גופייה ושיער ארוך‪ ,‬עיניים כחולות‪ ,‬ישב לידם‪ .‬הגרמני )השוויצרי( אמר‪ ,‬מי‬
‫זה‪ ,‬באנגלית‪.‬‬
‫גילי‪ ,‬שהכירה את כולם‪ ,‬אמרה‪ ,‬לא יודעת‪ ,‬באנגלית‪.‬‬
‫הייתי משלם בשביל לשכב איתו‪ ,‬אמר פליקס באנגלית‪.‬‬
‫‪.Ha ha ha‬‬
‫לי — אמר מישהו שגילי הכירה‪ ,‬שכן הכירה את כולם — יש גרם קוק‪ ,‬אמר‪) .‬התיישבתי לידם(‪.‬‬
‫אוו‪ ,‬אמרה גילי ושלושה סופרים ומשורר הביטו בה בהערצה‪.‬‬
‫הקוק‪ ,‬המשיך מישהו שגילי מכירה‪ ,‬מיועד לחברים הפלסטינים שלי‪ .‬אמר‪.‬‬
‫אוו‪ ,‬אמרה גילי )וגם אחד מבין שלושת הסופרים(‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬אמר הזר )זר לי — גילי הכירה(‪ ,‬בגלל המחסומים‪ ,‬אמר‪ ,‬אני לא חושב שאוכל להביא‬
‫להם את זה לפני שזה יתקלקל‪.‬‬
‫תרגמתי לגרמנים‪.‬‬
‫‪.Ha ha ha‬‬
‫קוק מתקלקל? שאלה גילי‪ ,‬כי זה מה שהזר )זר לי — גילי הכירה את כולם( רצה שתשאל‪ .‬היא‬
‫ידעה מה אנשים רצו שתשאל ושאלה מה שרצו‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫מעין‬

‫אני אומר‪ ,‬אמר הזר )זר לי(‪ ,‬שנלך להשתמש בו לפני שיתקלקל‪.‬‬
‫‪.Ha ha ha‬‬
‫פחח )אמרו הסופרים והמשורר(‪.‬‬
‫אמנות‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬מחייבת אותנו‪.‬‬
‫!‪The power of Christ compels you‬‬
‫!‪The power of the holy spirit compels you‬‬
‫‪Ha ha ha‬‬
‫פחח‪.‬‬
‫תחבתי את הנייר המקומט עם השירים בכיס המכנסיים‪.‬‬
‫במועדון נדחקנו אל תוך השירותים‪ ,‬אני‪ ,‬גילי‪ ,‬פליקס‪ ,‬קריסטל והזר‪ ,‬והבטתי בהם מסניפים‪.‬‬
‫אני לא הסנפתי‪ .‬פחדתי‪ .‬פחדתי‪ ,‬אז לא הסנפתי‪ .‬וגם‪ ,‬אודה‪ ,‬וגם‪ ,‬אודה‪ ,‬לא היה נעים מהפלסטינים‪.‬‬
‫בדרך חזרה מהמועדון הלכו גילי ואריאל במעלה שדרות רוטשילד‪ ,‬דידו‪ ,‬הלכו לא ישר‪ ,‬הלכו‬
‫עקום במעלה השדרה‪ .‬טרם‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬טרם‪ ,‬אמרה‪ ,‬טרם יצא לי לשכב לישון על ספסל בשדרה‪.‬‬
‫אמנות‪ ,‬אמרתי‪ ,‬אמנות מחייבת אותנו‪ ,‬תכלס‪ ,‬בסופו של דבר‪.‬‬
‫בדרך ראינו הומלס צעיר שוכב על ספסל ונעליים לבנות מבריקות לרגליו‪.‬‬
‫מה זה? שאלתי‪.‬‬
‫מה זה מה? שאלה גילי ודידתה מצד לצד‪ ,‬חצי משכרות‪ ,‬חצי מהסימן של השכרות‪.‬‬
‫נעליו‪ ,‬אמרתי והצבעתי‪ ,‬נעליו של חסר המזל‪.‬‬
‫ממש נקיות‪ ,‬אמרה‪ ,‬ושנינו לא האמנו לעניותו של חסר המזל‪ .‬ייתכן‪ ,‬חשבנו‪ ,‬ייתכן שהוא עונד‬
‫את עניותו כמו שאנו עונדים את שכרותנו‪ .‬ייתכן‪ ,‬חשבנו‪ ,‬שכמו שאנו עונדים את שכרותנו וחטאנו‬
‫וכאבנו‪ ,‬הוא עונד את עניותו‪ ,‬מנסה‪ ,‬כמותנו‪ ,‬לעבוד על האל‪ ,‬כמותנו‪ ,‬שלא יבוא לפתע האל ויראה‬
‫ראשים נטולי כיפה ויגיד‪ ,‬אותם‪ ,‬אותם‪ ,‬בני זונות‪.‬‬
‫אלו‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬אלו‪ ,‬אמרה‪ ,‬זוג הנעליים הזוהרות ביותר שראיתי מימיי‪ .‬אף לא אמי‪ ,‬מימי‪ ,‬ואף‬
‫לא אבי‪ ,‬איתמר‪ ,‬לא ענדו זוג נעליים כה נוצצות על רגליהם‪ ,‬אפילו לא באירועי הגאלה הבורגניים‬
‫שאולי הלכו אליהם ברמת השרון )ואולי לא — אני מחויבת לציין‪ ,‬שהרי המצאתי גם את זה‪ ,‬כמו‬
‫שהמצאתי את הכל(‪ ,‬אמרה גילי ואני הנהנתי‪ ,‬אני‪.‬‬
‫אני‪ ,‬אמרתי‪ ,‬אני לא ראיתי זוג נעליים כה זוהר מאז שהבטתי בשמי הכוכבים בטיול הג'יפים‬
‫שעשיתי עם משפחתי במדבר אי–שם ב–‪ .'99‬הכוכבים היו זוהרים‪ ,‬ביארתי‪ .‬הכוכבים גילי‪ ,‬הכוכבים‪.‬‬
‫האם לא יכול היה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ ,‬היגגה גילי‪ ,‬ללכת לפרוט את זוג נעליו הצחורות באיזו ארוחה‬
‫באורנה ואלה? הלא יכול היה להחליף את נעליו הכוכביות באיזה משקה משכר‪ ,‬באיזו מיטה נוחה‬
‫במלון ‪ 24‬שעות ברחוב אלנבי‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫גם העוני נעלם מהעולם‪ ,‬גילי‪ ,‬סיסמסתי‪ ,‬אין עוני בעולם כלל‪.‬‬
‫רק הסימן — הסימן רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫נמאס לי מכל הסימנים‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬שכאילו שכחה מסימן השכרות שענדה זה מכבר‪ .‬רגליו של‬
‫ההומלס היו נפוחות ואכולות‪ .‬אכולות על ידי תולעים‪ .‬מכתשים נחפרו בעורו הנפוח כמו מכתשים‬
‫בירח‪ ,‬נעליו זוהרות כמו הירח בזוהר אדידס‪.‬‬
‫בואי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬בואי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬ונעשה עסקת חליפין‪ .‬ניתן לו את סימן העניות תמורת נעלי הזוהר‪,‬‬
‫והוצאתי עשר שקל מכיסי העמוק‪ .‬עשרה שקלים הוצאתי וגילי הוציאה חמישייה‪.‬‬
‫יש לי רק חמישייה‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫ביזנס איז ביזנס‪ ,‬אמרתי בזמן שפרמתי את שרוכי נעליו והורדתי את נעליו מעל רגליו המכתשות‪.‬‬
‫זרקנו את הכסף אל הקופסה שתחת הספסל‪ .‬יקום ויראה חמישה עשר שקלים‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫אבל בלי נעליים‪ ,‬אמרה גילי‪.‬‬
‫אולי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬אולי‪ ,‬כמו שבזמן שישן הרוויח חמישה עשר שקלים‪ ,‬גם את נעליו הרוויח בזמן שישן‪,‬‬

‫‪76‬‬

‫מעין‬

‫אמרתי‪ ,‬וכך‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬ייתכן שלא ידע על קיומן‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬והסימן נשאר יציב — נטול פגמים‪.‬‬
‫תכלס‪ ,‬אמרתי ולקחתי שאכטה‪.‬‬
‫הלילה הלך והאפיל כשהצפנו בשדרות רוטשילד אל עבר משכננו‪.‬‬
‫את הנעליים זרקנו על חוטי החשמל כדי לסקרן עוברים ושבים שיחשבו‪ ,‬העוברים והשבים‪,‬‬
‫שילדים צעירים שחיים כאן‪ ,‬בני טובים‪ ,‬בעלי נעליים נוצצות‪ ,‬כטקס חניכה כזה או אחר‪ ,‬זורקים‬
‫את נעליהם על חוטי החשמל‪ .‬אולי‪ ,‬גילי‪ ,‬אולי‪ ,‬גילי אמרה‪ ,‬אולי‪ ,‬זורקים נעליים צחורות על חוטי‬
‫החשמל כשמאבדים את הבתולים‪ ,‬אמרה‪ .‬הו בתולין‪ ,‬אמרה‪ .‬רוצה את שלי בחזרה‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫ובלילה בלילה‪ ,‬כלומר בבוקר‪ ,‬עם עלות החמה‪ ,‬בכתה לכרית‪ .‬היתה לה בלב מועקה‪ ,‬היתה לה‬
‫רבינא בלב‪ ,‬משהו ישב שם‪ ,‬בלב צ'עפלקה‪ .‬אולי‪ ,‬חשבה‪ ,‬אולי זה עישון היתר‪ ,‬חשבה‪ .‬וגם אריאל‪,‬‬
‫במשכנו‪ ,‬אונן באלימות ולא נשכב לישון‪ .‬על לבו איזו רבינא‪ ,‬איזו מועקה על הלב‪ .‬גמר על עצמו‬
‫ונרדם מכוסה זרע‪ .‬גם על הפנים‪ .‬מתחת לאף‪ ,‬זרע‪.‬‬

‫‪.3‬‬
‫אהבה‪ ,‬אמרה גילי‪ .‬אהבה אהבה אהבה‪ ,‬אמרה גילי‪.‬‬
‫כן‪ ,‬אמר אריאל — שזה אני‪ .‬רק אהבה מביאה אהבה‪.‬‬
‫לאהוב‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬לאהוב זה תמיד הכי טוב‪.‬‬
‫תעשו אהבה‪ ,‬אמר אריאל‪ ,‬ולא מלחמה‪ ,‬אמר אריאל‪.‬‬
‫כן לאהבת חינם‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬ולא לשנאת חינם‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫ושתינו את הקפה השלישי שלנו לאותו בוקר‪ ,‬כלומר עת שקיעת החמה בתוך הים כמו שקיק‬
‫העצי‪.‬‬
‫תה‪ .‬כאב הראש‪ ,‬הפה ֵ‬
‫הצרפתים‪ ,‬אמרה גילי‪ .‬הצרפתים‪ ,‬אמרה‪ ,‬אומרים הנג–אובר — פה מעץ‪.‬‬
‫ואני את עתידי ראיתי‪ .‬וייג' זקן במונמרטר‪ .‬תפרידו סיל–טו–פליי‪ ,‬את הקפה ואת המים ואת‬
‫החלב סיל–טו–פליי‪ ,‬ותביאו לי כל מרכיב בכוס נייר נפרדת סיל–טו–פליי‪ ,‬לי ולפודל שלי רודן‪ ,‬מרסי‪.‬‬
‫גילי את עתידה ראתה‪ ,‬אשת איש‪ ,‬אשת איש רמה"ש‪ ,‬אמן‪ ,‬גרה ברמה"ש או בפיתוח אמן‪ ,‬ואם‬
‫לא בפיתוח או ברמה"ש‪ ,‬גרה בקיסריה‪ ,‬ואם לא בקיסריה או רמה"ש או פיתוח‪ ,‬אז בכפר שמריהו‬
‫אמן ואמן‪ .‬כפר שמריהו אמן‪ .‬אשת איש‪ .‬אטנף את ילדיי‪ ,‬חשבה‪ ,‬אטנף את ילדיי בפינוק כמו שטינפו‬
‫ופינקו אותי‪ ,‬חשבה‪ .‬אתן להם את כל מה שירצו‪ ,‬חשבה‪ ,‬כמו שנתנו לי את כל מה שרציתי‪ ,‬חשבה‪.‬‬
‫אבל לא כמו אצלי‪ ,‬חשבה וחשבה‪ ,‬לא אשחק את משחק האחריות‪ ,‬חשבה‪ .‬אם ירצה בני‪ ,‬חשבה‪,‬‬
‫ילדה מהכיתה הסמוכה‪ ,‬חשבה‪ ,‬הילדה היפה ביותר בשכבה‪ ,‬כמובן‪ ,‬חשבה‪ ,‬אדבר עם אבי הילדה‬
‫ואפתה אותו ואשכב איתו ואתן לו כסף על מנת שידרבן את בתו לשכב עם בני‪ .‬והגיל לא משנה‪,‬‬
‫חשבה‪ .‬איך יכול לשנות הגיל‪ ,‬חשבה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪.‬‬
‫הוסיפה וחשבה‪ ,‬אסבול ואשתעמם כאשת איש ברמה"ש קיסריה פיתוח שמריהו‪ .‬אשתעמם ואסבול‬
‫ואקרא רומני משרתות בזמן שפרצופי מלא בוטוקס ואסבול ואקח לי מאהב‪ ,‬אולי את הגנן הרומני‬
‫רודן‪ ,‬שעובד בחצר‪ ,‬מנקה גם את הבריכה ברמה"ש‪ ,‬בפיתוח‪ ,‬בקיסריה‪ ,‬בכפר‪ ,‬גופו זהוב שרירי ומיוזע‪.‬‬
‫הוא יטפל לי בפרחים‪ ,‬הוא יטפל לי בגינה‪ ,‬בפאנלים וגם )לפחות לפי השמועה( יטפל גם בי‪ ,‬טוב טוב‪,‬‬
‫כשבעלי יהיה בעבודה מרוויח )אחת שתיים שלוש ארבע חמש( משכורות בנות חמש ספרות‪ ,‬מרוויח‬
‫ומקריח‪ ,‬ומשיג הזמנות לבתי שגרירים‪ .‬אכיר נשות שגרירים‪ ,‬חשבה‪ ,‬ואדבר איתן שעות באנגלית‪.‬‬
‫אדבר איתן שעות באנגלית על פילאטיס‪ ,‬על יוגה‪ ,‬על גני מונטה–סורי‪ ,‬על אוכל אורגני‪ ,‬על ספר‬
‫חדש של מאיר שלו‪ ,‬אדבר איתן על מסעדות במרינה‪ ,‬על מיצי עשב חיטה‪ ,‬על אלמודובר‪ ,‬על קולנוע‬
‫לב‪ ,‬אדבר ואדבר ואשתעמם שיעמום קיומי וכל אהבתי תהיה רק לבני‪ ,‬שגם אשנא כי גזל ממני את‬
‫חיי וכו'‪ ,‬ואפצה על גזילת חיי בגזילת חייו‪ ,‬כמו שגזלו הורי את חיי כי את חייהם של הוריי גזלתי‪.‬‬
‫את חיי הוריי שגזלתי‪ ,‬חשבתי אני‪ ,‬כלומר אריאל‪ ,‬שגזלתי מלוא גזל‪ ,‬בלי להביט אחורה — רק‬
‫קדימה על העונש‪ ,‬והעונש יבוא מידי האל שמעניש פורעי חוק‪ .‬אותו‪ ,‬יאמר האל‪ ,‬כן אותו‪ ,‬יגיד‬

‫‪77‬‬

‫מעין‬

‫האל‪ ,‬תביאו לי אותו‪ ,‬בן זונה‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫תראו אותו עכשיו‪ .‬אנא‪ ,‬אנא‪ ,‬תראו‪ ,‬כיכר החתולות שנת ‪ .2008‬ירושלים ‪ .'09‬העולם עדיין קיים‪,‬‬
‫איזו הפתעה‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬ואריאל‪ ,‬שזה אני‪ ,‬אמר‪ ,‬תראי גילי‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬הסוף זה ‪ 2012‬חביבתי‪ .‬יש‬
‫עוד כמה שנים‪ ,‬ידידתי‪ ,‬והיכן לבלותן‪ ,‬יקירתי‪ ,‬אם לא בעיר הנצח‪ ,‬בעיר כמו ירושלים ‪ ?'09‬עיר‬
‫המאה הי"ט‪ ,‬כולל הכל‪ .‬שנאה‪ ,‬סגרגציה‪ ,‬קנאות פנאטית‪ ,‬אלוהים‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫גילי הלכה ללמוד ספרות‪ .‬אחרי שנים של שכרות ברחובות העיר הגיע הזמן להתקדם הלאה‪,‬‬
‫להתחיל לממש ולא רק לחלום‪ ,‬אמרה‪ .‬כמה חלמנו‪ ,‬אמרה‪ ,‬כשהיינו צעירים‪ .‬צעירים בגוף‪ ,‬ביארה‪,‬‬
‫ולא בנפש‪ ,‬כמובן‪ ,‬ביארה והסבירה‪ .‬שכן בנפש מעולם לא היינו צעירים‪ ,‬פירשה‪ ,‬לא לנו הפריבילגיה‬
‫הזו‪ ,‬הלוא כן?‬
‫אכן כך‪ ,‬הסכמתי ולקחתי שאכטה‪.‬‬
‫אתה תהיה‪ ...‬אמרה‪.‬‬
‫כן‪ .‬אמרתי‪.‬‬
‫האמת אין לי כוח‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫תכלס גם לי אין‪ ,‬אמרתי ולקחתי שאכטה‪ .‬היא יצאה אז עם סטודנט לרובוטיקה ואני עבדתי‬
‫בבית ספר בקטמון הישנה עם ילדים שלא הפחידו אותי‪ .‬עבדתי בספרייה של בית הספר‪ .‬חטיבת‬
‫ביניים לבני טובים בקטמון הישנה‪ .‬בניין ערבי גדול ובניין בריטי גדול בשעטנז מקומי שקסם לחוש‬
‫הרומנטי שלי‪ .‬מאוד‪ ,‬אמרתי לגילי‪ ,‬מאוד‪ ,‬אמרתי‪ ,‬המאה הי"ט שיק‪.‬‬
‫נוסף על עבודתי כספרן בחטיבת הביניים בקטמון הישנה‪ ,‬בבניין מוסלמי‪ ,‬בבניין בריטי יפה‬
‫שעורר בי את שארית הרומנטיקה‪ ,‬כתבתי למקומון ביקורת ספרים‪ .‬בעיקר ספרים מתורגמים‪,‬‬
‫וחשבתי שהנה‪ ,‬אני יודע מה מעשי בחיים‪ .‬כתבתי כבר שנה את הספר שלי‪" ,‬הסיאנס"‪.‬‬
‫"היה בעירנו מאג"‪ ,‬כתבתי בסיפור שהתחלתי לכתוב‪" .‬היה מאג בעירנו"‪ ,‬רשמתי ומחקתי‬
‫בספר שכתבתי‪" ,‬הסיאנס"‪.‬‬
‫ישבתי בספרייה בקטמון הישנה‪ ,‬בזמן שכולם עמלו ושקדו על שיעורי הלשון‪ ,‬החשבון‪ ,‬שיעורי‬
‫ההתעמלות והביולוגיה‪ .‬בזמן שהילדים עמלו על לימודיהם עמלתי גם אני על הסיפור — "הסיאנס"‪.‬‬
‫בערב יצאנו אני וגילי למרכז העיר לחפש הרפתקאות‪ .‬רק בימי חמישי היה לנו זמן יחדיו‪ ,‬ימים‬
‫בהם לא למדה עד מאוחר ולא בילתה עם בן זוגה הרובוטריק‪.‬‬
‫שיני התחילו לכאוב‪ .‬התעלמתי‪ .‬נסענו ברחבי העיר עם מכונית‪ .‬עצרנו לחרד שחיפש טרמפ‪.‬‬
‫לאן כפרה? שאלה גילי‪.‬‬
‫לא משנה‪ ,‬אמר ונכנס‪.‬‬
‫מה אתה עושה באזור הזה של העיר? שאלה‪.‬‬
‫אני אגיד לכם את האמת‪ ,‬גמגם החרד‪ ,‬אגיד לכם את האמת‪ ,‬אמר החרד‪ ,‬אני חושב לחזור בשאלה‪.‬‬
‫לא כדאי לך‪ ,‬אמרה גילי‪ ,‬והחרד נגע בשיערה השחור‪ ,‬הנפט‪.‬‬
‫אפשר לבוא אלייך לראות טלוויזיה? שאל החרד‪ ,‬וגילי‪ ,‬חרדה‪ ,‬אמרה‪ ,‬לא נראה לי‪.‬‬
‫אפשר לבוא לראות איתכם טלוויזיה? שאל החרד‪ ,‬לראות טלוויזיה ולשתות אולי פטל?‬
‫מיץ פטל? שאלתי‪.‬‬
‫פטל‪ ,‬אמר החרד‪.‬‬
‫תכלס? שאלתי ולקחתי שאכטה‪.‬‬
‫מה זה? שאל החרד‪.‬‬
‫לא משנה‪ ,‬אמרתי‪ ,‬והחרד נגע בידי‪ .‬אתה קר‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬וחימם את ידיי בשתי ידיו‪ .‬לא נראה‬
‫לי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬והחמקתי ידיי ממנו‪.‬‬
‫איפה אתה רוצה שנוריד אותך? שאלה גילי‪.‬‬
‫במרכז‪ .‬לא משנה לי‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫מעין‬

‫הורדנו אותו ברחוב הלל‪ .‬חנינו ויצאנו מהאוטו‪ .‬אולי בכל זאת יהיה מה לעשות‪.‬‬
‫מותר לך להיות פה? שאלה גילי‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אמר החרד‪.‬‬
‫אתה לא מפחד שילשינו עליך? שאלה גילי‪.‬‬
‫אם מישהו ראה אותי‪ ,‬זה אומר שגם הוא פה‪ ,‬אז הוא לא ידבר‪.‬‬
‫ערס צעיר צעק‪ ,‬סוטה דוס מניאק‪ ,‬וחשבתי לרגע אם אולי הוא תלמיד בבית הספר בקטמון‬
‫הישנה‪ ,‬איפה שאני ספרן‪ .‬איפה שאני ספרן ועמל על ספרי בזמן שהתלמידים עמלים על שיעורי‬
‫המתמטיקה‪ ,‬על הלשון‪.‬‬
‫אני יכול לבוא אלייך לראות טלוויזיה? שאל הסוטה דוס מניאק‪.‬‬
‫לא נראה לי‪ ,‬אמרה גילי‪.‬‬
‫אתה קר‪ ,‬אמר לי הסוטה דוס מניאק‪.‬‬
‫נראה לי נלך עכשיו‪ ,‬אמרתי‪ ,‬ואני וגילי חתכנו‪ ,‬היינו שם‪ ,‬צ'או‪ ,‬להת'‪ ,‬סלאמטק‪.‬‬
‫"מאג היה בעירנו"‪ ,‬כתבתי לצד שולחני בספרייה בחטיבת הביניים בקטמון הישנה‪ ,‬וניגש אליי‬
‫עילי‪ ,‬בן שלוש עשרה‪.‬‬
‫"יש ספרי 'צמרמורת'?"‪ ,‬שאל‪.‬‬
‫אמרתי לו — "'צמרמורת'? מאיפה אתה מכיר‪ ,‬זה ממש ישן"‪.‬‬
‫אני אוהב‪ ,‬הוא אמר לי‪ ,‬ספרים ישנים‪ .‬הם הכי טובים‪.‬‬
‫רציתי להגיד לו‪ ,‬טוב תרגיע התכוונתי שזה מ–‪ ,'95‬אל תגזים ילדון‪ .‬בטח נולדת בשנות התשעים‪,‬‬
‫תרגיע‪ ,‬אבל ריכוך מסוים עלה עליי‪.‬‬
‫בן כמה אתה? שאלתי את עילי בן השלוש עשרה‪.‬‬
‫בן שלוש עשרה‪ ,‬אמר לי עילי‪.‬‬
‫ואיך שמך? שאלתי את בן השלוש עשרה — עילי‪.‬‬
‫עילי‪ ,‬אמר לי בן השלוש עשרה‪.‬‬
‫מה עוד אתה אוהב לקרוא? שאלתי את עילי‪.‬‬
‫אני אוהב לקרוא הכל‪ ,‬אמר לי בן השלוש עשרה‪.‬‬
‫גם אני אוהב לקרוא‪ ,‬אמרתי לעילי‪ .‬אוהב לקרוא הכל‪ .‬כשהייתי בגילך קראתי הרבה וזה גרם לי‬
‫לרצות לעשות המון דברים‪ .‬ממש לחיות‪ .‬גם לך זה גורם לרצות לעשות המון דברים וממש לחיות?‬
‫כן‪ .‬נראה לי‪ .‬אמר לי עילי‪.‬‬
‫אתה אמריקאי‪ ,‬עילי? שאלתי‪ ,‬כי היה לו מבטא‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫קר לך‪ ,‬עילי? שאלתי והחזקתי את ידו בין שתי ידיי‪.‬‬
‫לא כל כך‪ ,‬אמר עילי‪.‬‬
‫איפה אתה גר‪ ,‬עילי? שאלתי‪.‬‬
‫ברחוב אבטליון‪ .‬הוא אמר‪.‬‬
‫ההורים שלך נשואים או גרושים? שאלתי‪.‬‬
‫גרושים‪ .‬הוא ענה‪.‬‬
‫גר בירושלים עם הורים גרושים‪ ,‬הבטתי בעיניו וידעתי שהוא עבר כבר כברת דרך בחייו‪.‬‬
‫מצולק‪ ,‬לא חסר צלקות‪ ,‬בעל שריטות‪ ,‬למרות שאי אפשר לראות שריטות על עורו‪ ,‬אבל בעיניו‪,‬‬
‫הצלּוק‪.‬‬
‫בהן הבטתי‪ ,‬ראיתי את ִ‬
‫ילד כמוך‪ ,‬אמרתי‪ ,‬חכם יותר מילד כמוני‪ .‬אמרתי‪.‬‬
‫עילי צחק‪ .‬אתה לא ילד‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫מה? שאלתי‪ .‬אז מה אני יכול להיות אם לא ילד?‬

‫‪79‬‬

‫מעין‬

‫אתה איש‪ .‬אמר עילי‪.‬‬
‫אם אני איש אז גם אתה איש‪.‬‬
‫פחח‪.‬‬
‫יש לך הרבה חברים‪ ,‬עילי? שאלתי‪.‬‬
‫יש לי כמה חברים‪.‬‬
‫טובים‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫ויש לך חברה‪ ,‬עילי? שאלתי‪.‬‬
‫הוא הסמיק‪.‬‬
‫לא יודע‪.‬‬
‫לא יודע? איך אפשר לא לדעת?‬
‫יש ילדה אחת‪ ,‬אמר‪ ,‬ידו בידי‪ ,‬יש ילדה אחת‪ ,‬אמר‪ ,‬מכיתה ז'‪ 8‬שקוראים לה נילי‪.‬‬
‫והיא נחמדה? קטעתי אותו‪.‬‬
‫די נחמדה‪ .‬ענה‪.‬‬
‫אתה אוהב לשחק כדורגל‪ ,‬עילי? שאלתי‪.‬‬
‫בטח‪.‬‬
‫אתה טוב בזה?‬
‫די טוב‪.‬‬
‫אתה עושה הרבה כושר?‬
‫נרשמתי עכשיו לחדר כושר‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫תראה לי שריר‪ ,‬אמרתי‪.‬‬
‫הוא הראה לי שריר דק על זרועו‪ .‬התגאה בו‪ .‬נגעתי והרגשתי שהוא דקיק וקשיח‪.‬‬
‫יפה‪ ,‬אמרתי לעילי‪.‬‬
‫רק התחלתי אבל‪.‬‬
‫בכל זאת סחתיין‪.‬‬
‫הבטתי בעיניו וניסיתי לראות אם הוא כבר קיים יחסי מין‪ .‬הילדים של היום‪ ,‬חשבתי‪ ,‬כבר בגיל‬
‫הזה‪ .‬בטוח בטוח‪.‬‬
‫הם אפילו לא ילדים‪ ,‬חשבתי‪ ,‬בגיל הזה‪ ,‬חשבתי‪ ,‬הם כבר לא ילדים‪ ,‬לא כמו שאני הייתי בגיל‬
‫הזה‪ .‬לא‪ .‬לא‪ .‬בטוח בטוח‪.‬‬
‫הם‪ ,‬בגיל הזה‪ ,‬מה שאני הייתי בגיל שמונה עשרה‪ ,‬חשבתי‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כן‪ .‬בטוח בטוח‪.‬‬
‫עילי חייך אליי ולא הזיז את ידו מידיי‪ .‬הוא ידע מה אני חושב‪ ,‬חשבתי‪ .‬הופתעתי מתעוזתו‪.‬‬
‫אתה יודע‪ ,‬חשבתי‪ ,‬אתה יודע הכל‪ ,‬ואתה יודע יותר ממני‪ ,‬חשבתי‪ .‬בטוח‪ ,‬בטוח‪.‬‬
‫אתה יודע‪ ,‬אמר לי עילי‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬יש לי חבר‪ ,‬אמר‪ ,‬שקוראים לו יוני‪ ,‬ואנחנו מצלמים סרט כחול‪.‬‬
‫את ידיי העפתי מידיו במהירות‪.‬‬
‫מה? שאלתי‪.‬‬
‫סרט כחול‪ ,‬רק שנינו‪.‬‬
‫מה?‬
‫סרט כחול‪ ,‬הוא אמר‪ .‬אני ויוני‪ .‬יש ברד–טיוב‪ ,‬אתה יכול לראות אם אתה רוצה‪.‬‬
‫הוא לקח נייר קטן מהדלפק והוציא מתיקו עט‪ .‬זו הכתובת‪ ,‬אמר וכתב את כתובת האתר על‬
‫הנייר הקטן שלקח מהדלפק‪ .‬תכתוב לי קומנט‪ ,‬תגיד לי מה חשבת‪.‬‬
‫החוורתי ועילי הלך‪ .‬חייכתי בנימוס כשהלך‪ ,‬וכשחזרתי לדירה שלי‪ ,‬אחרי שאכלתי סלט‪ ,‬בלילה‪,‬‬
‫במיטה‪ ,‬נכנסתי לאתר וראיתי את הסרט‪ .‬לא סיפרתי לגילי מעולם‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫מעין‬

‫גילי אמרה לי‪ ,‬שלושה שבועות מאוחר יותר‪ ,‬לקראת סוף שנת הלימודים‪ ,‬שהיא עוברת עם‬
‫החבר שלה לבוסטון‪.‬‬
‫בוסטון? שאלתי‪ .‬מה פתאום?‬
‫כן‪ .‬הוא מתחיל ללמד שם ואני אצטרף‪.‬‬
‫מה תעשי שם? שאלתי‪.‬‬
‫אכתוב‪ ,‬נראה לי‪ .‬יהיה לי זמן לכתוב‪.‬‬
‫אבל מה עם הלימודים? שאלתי‪.‬‬
‫אחזור עוד חצי שנה‪ .‬הוא מלמד רק סמסטר אחד‪ .‬הקפאתי את הלימודים ואחזור בסמסטר ב'‬
‫שנה הבאה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬מה גילי? מה תעשי שם‪.‬‬
‫לא יודעת‪ ,‬אמרה‪ ,‬אני רוצה קצת להתאוורר‪ ,‬נראה לי‪ .‬לצאת‪.‬‬
‫מה יהיה שונה שם? שאלתי‪.‬‬
‫קודם כל‪ ,‬אמרה‪ ,‬זה אמריקה‪ .‬אתה חייב להודות שזה שונה‪.‬‬
‫אוקיי‪ .‬הודיתי‪.‬‬
‫שנית כל‪ ,‬אמרה‪ ,‬זה לא פה‪ .‬אני קצת לכלכתי פה את עצמי יותר מדי‪ .‬אני רוצה להתאוורר‬
‫קצת‪ .‬לחשוב‪ .‬אולי לכתוב‪.‬‬
‫ושלושה שבועות נוספים אחרי כן היא נסעה לבוסטון‪.‬‬
‫אצלי התגלו פרזיטים בקיבה כי לא הפסקתי לשלשל‪.‬‬
‫זה פסיכוסומטי‪ ,‬אמרתי לרופא‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אמר הרופא‪ .‬זה חיידק‪.‬‬
‫לקחתי אנטיביוטיקה במשך שלושה שבועות וחזרתי לבית הוריי בכפר סבא‪.‬‬
‫כפר סבא‪.‬‬
‫חזרתי לבית הוריי בכפר סבא‪.‬‬
‫אולי זה שרשור‪ ,‬חשבתי לעצמי בזמן ששלשלתי‪ ,‬והרחתי את הבל פי ולא היה ריח של ביצה‬
‫סרוחה‪ .‬לא ביצה סרוחה — לא שרשור‪.‬‬
‫שכבתי במיטת נעוריי‪ ,‬שכבתי עם חום במיטת נעוריי‪ ,‬ואמי הביאה לי תה‪.‬‬
‫תה חם‪ .‬תה ליפטון או תה ויסוצקי‪ .‬ידיה העובדות )עובדות יחסית אמנם‪ ,‬אבל עובדות באמת‪,‬‬
‫עובדות שנים משעה שבע בבוקר עד שש בערב‪ ,‬ידיים שנוהגות בוקר בוקר על איילון‪ ,‬עומדות‬
‫בפקקים ומתופפות על ההגה‪ ,‬ידיים שמצביעות מרצ בקלפי‪ ,‬ידיים שמעבירות בעצבות את הערוצים‬
‫בטלוויזיה בערבים‪ ,‬ידיים מקפלות כביסה‪ ,‬מקפלות חולצות‪ ,‬מקפלות מכנסיים‪ ,‬ידיים מאחדות גרב‬
‫עם גרב‪ ,‬ידיים מלטפות ראשי תינוקות‪ ,‬ידיים מקבלות זר פרחים שלוש פעמים בשנה‪ :‬יום הולדת‪,‬‬
‫יום נישואין‪ ,‬יום הולדת של בן הזוג‪ ,‬ידיים קונות אוכל מוכן בקניונים ביום שישי בצהריים — צפוף‬
‫כל כך בקניון ביום שישי‪ .‬צפוף כל כך‪ .‬ידיים רושמות רשימת קניות לסופרמרקט‪ ,‬ידיים מחייגות‬
‫מספרי טלפון של קרובי משפחה גוססים מחיפה( הניחו את ספל התה על שולחן נעוריי‪ ,‬אותו שולחן‬
‫עליו לעתים רחוקות עשיתי שיעורים‪.‬‬
‫לא נכון‪.‬‬
‫לא השתמשתי בשולחן הזה מימיי‪ .‬קנו לי אותו באיקאה‪.‬‬
‫סוף‪.‬‬

‫אמיר נעמן‪ ,‬יליד ‪ ,1984‬סופר‪ ,‬משורר‪ ,‬מחזאי וקורא בטארוט‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫מעין‬

‫שירי נאצה ‪ /‬אברהם אבן–עזרא‬

‫למי אנוס‬
‫ְל ִמי ָאנּוס ְל ֶעזְ ָרה ֵמ ֲח ָמ ִסי?‬
‫בּובים‬
‫ֲא ַׁשּוַ ע ִמ ְּפנֵ י ׁשֹד ַה ְּז ִ‬
‫רּוחי‬
‫ֲא ֶׁשר לֹא יִ ְּתנּו ָה ֵׁשב ְל ִ‬
‫ְּב ָכל ּכ ָֹחם יְ ִעיקּונִ י ְכאֹויְ ִבים‬
‫וְ ַעל ֵעינַ י וְ ַע ְפ ַע ַּפי יְ רּוצּון‬
‫ֹאמרּו ִׁש ֵירי ֲעגָ ִבים‬
‫ְּב ָאזְ נַ י י ְ‬
‫ֲא ַד ֶּמה ֶל ֱאכֹל ִּפ ִּתי ְל ַב ִּדי‬
‫ֹאכלּו ִּכ ְדמּות זְ ֵא ִבים‬
‫וְ ֵהם ּבֹו י ְ‬
‫ילּו‬
‫וְ עֹוד יִ ְׁש ּתּו ְבכֹוס יֵ ינִ י‪ְּ ,‬כ ִא ּ‬
‫רֹובים‬
‫הּובים אֹו ְק ִ‬
‫אתים ַּכ ֲא ִ‬
‫ְק ָר ִ‬
‫וְ לֹא יִ ְרצּו ְל ַבד ֶח ְל ָקם‪ְּ ,‬פ ַק ְד ִּתים‬
‫ּומ ְׁש ַמן ֵׂשה ְכ ָׂש ִבים‬
‫ְּביֵ ין ַע ִּתיק ִ‬
‫וְ יִ ְמ ַעט ַרק ֲאכֹל ֵמ ְא ֶׁשר ְל ָפנַ י‬
‫ּופת ָא ְכ ִלי ְּת ֵא ִבים‬
‫ְליֵ ין ִמ ְׁש ִּתי ַ‬
‫וְ ִכי ֶא ְק ָרא ְמי ָֻּד ַעי ְל ָא ְכ ָלה‬
‫יֹוׁש ִבים רֹאׁש ַה ְמסֻ ִּבים‬
‫וְ ִה ָּנם ְ‬
‫יְ ַקו ִל ִּבי ְס ָתו‪ִּ ,‬כי הּוא יְ ַכ ֵּלם‬
‫רּוח ְׁש ָלגִ ים אֹו ְר ִב ִיבים‬
‫ְּבקֹר ַ‬
‫יהם‬
‫לּולי זֹאת ֲאנִ י ָקץ ִמ ְּפנֵ ֶ‬
‫וְ ֵ‬
‫רּובים!‬
‫יֹוׁשב ַה ְּכ ִ‬
‫אֹודה ְל ֵ‬
‫ְּב ֵכן ֶ‬
‫)הערה‪ :‬כשבים — כבשים(‬

‫אשכים לבית השר‬
‫שר —‬
‫ַא ְׁש ִּכים ְל ֵבית ַה ָּ ‪F‬‬
‫ָאבֹא ְל ֵעת ֶע ֶרב —‬
‫אֹו יַ ֲע ֶלה ֶמ ְר ָּכב‪,‬‬
‫אֹויָ ה ְל ִאיׁש ָענִ י‪,‬‬

‫‪82‬‬

‫מעין‬

‫א ְֹמ ִרים‪ְּ :‬כ ָבר ָר ָכב!‬
‫א ְֹמ ִרים‪ְּ :‬כ ָבר ָׁש ָכב!‬
‫אֹו יַ ֲע ֶלה ִמ ְׁש ָּכב —‬
‫כֹוכב!‬
‫נֹולד ְּב ִלי ָ‬
‫ַ‬

‫הקנקן ריקן‬
‫יקן ְּב ִלי יַ יִ ן‪,‬‬
‫ַה ַּקנְ ָקן ֵר ָ‬
‫נּובה ְּב ִלי זַ יִ ן‪,‬‬
‫וְ ַה ְּג ִבינָ ה ְּג ָ‬
‫וְ ַה ְּג ֶב ֶרת ִעּוֶ ֶרת ְּב ִלי ַעיִ ן —‬
‫ִח ֶּג ֶרת וְ נִ ְׁש ֶּב ֶרת ָצ ֲע ָדה ֲע ֵלי ַעיִ ן‪.‬‬
‫וְ ַאנְ ֵׁשי ַה ָּמקֹום ֲא ֵחי ַקיִ ן‪,‬‬
‫ּומֹותר ָה ָא ָדם ֲא ֶׁשר ּבֹו ַאיִ ן‪.‬‬
‫ַ‬
‫ִאם ֵאין ֲאנִ י ָדר ָׁשם —‬
‫ֹאׁש ּה ָה ַעיִ ן‪.‬‬
‫ָא ִׂשים ְּבר ָ‬
‫)הערה‪ :‬השיר נכתב על עיר בשם מורה‪ .‬השורה האחרונה אומרת שיוסיף בתחילתה את האות‬
‫ע'‪ ,‬כלומר יהפכה לעמורה(‬

‫אברהם בן מאיר אבן–עזרא חי בין ‪ 1089‬ל–‪ 1164‬בספרד‪ ,‬ממשוררי תור הזהב‪ ,‬בלשן ואסטרונום‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫מעין‬

‫לכל איש ‪ /‬ג'וני ספקטור‬

‫לכל דבר יש שם‪2X‬‬
‫מי אשם‪ ,‬מי אשם?‬
‫רדיו אף אם‪ ,‬סיגריות אל אם‪ ,‬שעון איי אם‪ ,‬חולצות אייץ' אנ' אם‪.‬‬
‫מה עוד אתן‬
‫לגנב‪ ,‬זה שלקח‪ ,‬שישכפל לי ת'דף‪.‬‬
‫פלאגיאטור–אינסטלטור‪ ,‬הכתיבה היא כמו ויבראטור‬
‫התפר‪ ,‬בין בגדד לעמק–חפר‪.‬‬
‫עם הספר‪ ,‬עם ֶ‬
‫אני קורא ספרות זולה‪ ,‬אמא תעשי לי ברית מילה‪.‬‬
‫מורה את יא מורה תלמדי אותי תורה‪.‬‬
‫אוי ַ‬
‫כדי שלא אהיה רעעעעעעעעעע‪.‬‬
‫כדי שלא תתקוף אותי שררה‪ ,‬מרה שחורה‪.‬‬
‫מלחמת אין ברירה‪ .‬עוד בירה עוד בירה‪ .‬אין לנו בירה‪.‬‬
‫תקראו חינמונים‪ ,‬הם מלאי כינים‬
‫תקיאו‪ ,‬תריעו לדברי הממנים‪ ,‬אשר מונים‬
‫אתכם קונים‪ ,‬אתכם מוכרים‪ ,‬חורים‪ ,‬חורים‪ ,‬חורים‬
‫שחורים‪ ,‬שחורים — ימ ימ ימ‪.‬‬
‫אמ אמ אמ שלך ———— זו נבואת תוכחה‪.‬‬
‫איסמא אחוי‪ ,‬כל זה כל זה נראה חיקוי‪ ,‬כמו צ'ק דחוי‪.‬‬
‫לא סובל דיחוי‪ ,‬היש סיכוי? אין לזה כיסוי‪ .‬נעשה חיטוי‪ ,‬נעשה איחוי‪,‬‬
‫נא נא נח נח נחויייייייי‪.‬‬
‫ימים–נימים‪ ,‬הכל דמים‪ ,‬הכל‬
‫פנים‪ .‬יונים יונים‪ ,‬בעננים‪ ,‬הביאו דואר‪ ,‬מכרו שם תואר‬
‫הביאו מודיעין — שחררו את חיפה‪ ,‬חרבנו בג'נין‪.‬‬
‫תספרו‪ ,‬תספרו — זו סיפורת‬
‫אני שוב רוצה חמרמורת‪.‬‬
‫אני שוב רוצה לתת מכות‪.‬‬
‫עוד עוד אות אות‪ .‬אודות‪.‬‬
‫לפייטן‪ ,‬לסחטן‪ ,‬לראוותן‪,‬‬
‫לדיקן‪ ,‬ולקלדן‪ ,‬לחתרן לאנטי–חתרן‬
‫לעצמי‪ ,‬כמו ברוס–לי‪ ,‬ספייק לי‪,‬‬
‫מוחמד עלי‪ ,‬אלי אלי‬
‫שלא ייגמר לעולם‪ ,‬עם האינטרנציונל‬
‫ישגב יאור אדם‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫מעין‬

‫המחבר מת‪ ,‬המחבר מת‪ ,‬מי יככב כעת בכתב–העת?‬
‫מעט לעת‪ ,‬אני הופך לפאתט‪ ,‬אני שותה מי–טואלט‪.‬‬
‫אוכל אומלט‪ ,‬עושה בלט‪ ,‬אוהב לצאת‪ ,‬שונא את מארי–אנטואנט ואת נינט‪.‬‬
‫לכל איש יש שם‪ ,‬מי אשם? מי אשם?‬
‫אבל המבקר חי‪ ,‬איאיאיייי‬
‫שקלים‪ ,‬תל–אל–אל אל‪ ,‬עם–ישראל‪.‬‬
‫אני אשם אתה אשם ברוך השם‪,‬‬
‫האשם האשם‪ .‬מה שם?‬
‫גיב לא האוויה‪ ,‬סאיסאיה‪ ,‬חאסאסיה‪,‬‬
‫מי אתה מי אתה‪ ,‬טא טא טא טא טא אט?‬
‫שו איסמאק‪ ,‬שו איסמאק — טיק טאק‪ ,‬טיק טאק‪.‬‬
‫שעון חול‪ ,‬שעון הוא הכל‬
‫יותר אין קול‪ ,‬הכל מכל לכל‬
‫תמיד‪ .‬מרקס צדק‪ ,‬גם פרויד לא טעה‬
‫אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא‬
‫רוצה לחו"ל‪ ,‬רוצה להיות‬
‫קּול‪ ,‬כי שם אין מח'ול‪ ,‬ואין אבוטבול‪.‬‬
‫שם ספינות אין מעפילים‪ ,‬אין ערבים ואין רוסים‪.‬‬
‫שם לא כותבים פקודות בדם‪.‬‬

‫ג'וני ספקטור‪ ,‬תושב חיפה‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫מעין‬

‫מכתב מעבר לגבול ‪ /‬עבד אל רחמן מֻ ניף‬
‫עברית‪ :‬יהודה שנהב–שהרבני‬

‫העתקתי את מגוריי ממרכז הארץ אל עיר הבירה‪ .‬לתקופת מה שהיתי בבית מלון‪ .‬אולם לאחר‬
‫ימים מספר החל להציק לי הרעש העז שפלט מכשיר הרדיו והטרידו אותי השאון וההמולה שהביאו‬
‫איתם המהגרים‪ .‬ברגע אחד של שיגעון גמרתי אומר בלבי להתרחק ממרכז העיר ולהתנתק מן הרדיו‬
‫ואפילו מן העיתונים‪ .‬התחלתי לחפש אחר בית שיתאים למצבי ולמזגי‪.‬‬
‫לאחר טלטלות רבות וקשיים הוביל אותי מתווך דירות קשיש אל פאתי העיר‪ .‬תחילה חשבתי‬
‫שהוא מהתל בי‪ .‬אולם סיפוריו המפתים ומחירי הדירות הזולים לא הותירו לי הזדמנות להתלבט‪.‬‬
‫שכרתי את הבית‪ .‬לאחר הניסיון הכושל במרכז העיר‪ ,‬שם לא חדל הרדיו מלטרטר אפילו לרגע‪,‬‬
‫הייתי מרוצה‪ .‬אינני יודע כיצד יד המקרה דחפה אותי להתגורר סמוך לבניין שעליו הופקד כשומר‬
‫אבן נאיף אלהד'אל‪ .‬לאחר שהכל השתנה חזרו בעלי הבתים להשלים את בנייתם ואילו אחרים‬
‫סעד ההזדמנות לעבוד והוא הפך לשומר באחד‬
‫חשבו על בנייה מחדש‪ .‬מאז ואילך התגלגלה לידי ְ‬
‫הבניינים הגדולים‪.‬‬
‫נאיף אלהד'אל מצא את עצמו קטן ומיותר בעיר הארורה הזו‪ .‬לכן הוא סירב לעשות דבר וויתר‬
‫בכעס על משרתו‪ ,‬שאליה כה השתוקק‪ .‬וכך אמר לסעד‪ ,‬בנו הבכור‪ :‬אתה הוא זה שייעצת לנו להגר‬
‫ולכן מעתה אתה הוא זה שתטפל בענייני המהגרים‪.‬‬
‫סעד חצה כבר את גיל הארבעים‪ .‬אולם כל עוד היה נאיף בחיים‪ ,‬הוא לא הצליח לעשות דבר‬
‫שלא התיישב עם רצונותיו ועם שאיפותיו של אביו‪ .‬אלא שעתה‪ ,‬כשוויתר נאיף על המשרה‪ ,‬הסתיימו‬
‫ההתלבטויות והמשפחה מצאה את עצמה מתגוררת באחד הבתים הנטושים‪ ,‬שבעליהם לא הצליחו‬
‫לסיים את בנייתם בשל המלחמה‪.‬‬
‫בימים הראשונים לא הבחנתי בשום דבר יוצא דופן‪ .‬אולם לאחר פעמים ספורות של המתנה‬
‫ממושכת בתחנת האוטובוס ולאחר שצעדתי בזמנים שונים ברחוב‪ ,‬לכדה את מבטי תופעה מוזרה‪.‬‬
‫התחלתי לעקוב אחריה מתוך עניין שהלך וגבר אצלי מדי יום‪.‬‬
‫נאיף אלהד'אל הקשיש — שאת שמו למדתי רק אחר כך — לא הפסיק לרגע מלבצע את מה שנראה‬
‫היה כתפקידו הרשמי‪ .‬התפקיד הזה הצטמצם להקפת קבוצה של בתים‪ .‬על פי שיטת הבנייה החדשה‬
‫נבנים הבניינים הראשונים והאחרונים בעת ובעונה אחת‪ .‬אינני זוכר אפילו פעם אחת‪ ,‬שבה עמדתי‬
‫ליד החלון מבלי שראיתי דרכו את נאיף עובר‪ .‬אם אירע שברגע מסוים הוא לא עבר ליד החלון‪,‬‬
‫היה זה מפני שבאותה עת הוא נמצא בפינה‪ ,‬בצד השני‪ ,‬וגם אז‪ ,‬הוא הגיע לאחר דקות מעטות‪.‬‬
‫האם חיפש אחר דבר מה על הקרקע? האם ציפה לפגז שיתפוצץ בין רגליו כדי שיוכל להתבונן‬
‫בפיצוץ? הוא לא הרים את ראשו אף לא פעם אחת‪ .‬תמיד הלך כשהוא נוקש על האדמה‪ .‬רוב הזמן‬
‫עישן‪ .‬מכיוון שהשמש הזיקה לעיניו הוא נהג להרכין את גוו‪ .‬אבל מכל מקום‪ ,‬באותה שנה שבמהלכה‬
‫שהינו שם יחד הוא לא חדל אף פעם מהקפותיו היומיות‪.‬‬
‫כשצפיתי בו התפשטה בי תחושה לא נוחה‪ .‬האיש הזה נהג להתהלך לבדו מבלי שדיבר ומבלי‬
‫שהתבונן באיש‪ .‬לא היה לי שמץ של ספק כי הוא מסתיר סוד‪ .‬ידי קצרה מלברר את פירוש הדבר‪,‬‬
‫שכן הוא לא העניק לאיש כל הזדמנות לדבר איתו‪ .‬הוא לא היה עוצר‪ ,‬אפילו לרגע קט‪ ,‬וזאת על‬
‫מנת לתת לאנשים הזדמנות לתהות על קנקנו‪ .‬במקרים הספורים שבהם ראיתי אותו יושב‪ ,‬הוא‬
‫נראה לי מוזר‪.‬‬
‫בצל הגדר‪ ,‬במרחק שלא עלה על חמישים מטר מחלוני‪ ,‬הוא סידר לעצמו פינה קטנה כדי‬
‫שיוכל לנוח בה כאשר התעייף מהליכתו‪ .‬הפינה הזו היתה למעשה פיסת קרקע קטנה‪ .‬הוא ניקה‬

‫‪86‬‬

‫מעין‬

‫אותה ביסודיות והניח בקצה שלה שתי אבנים כדי שיוכל להישען עליהן‪ .‬מעולם לא ראיתי אותו‬
‫ללא המקל שבידו‪ .‬הוא שיחק בו ונהג לצייר באמצעותו על האדמה‪ .‬יותר מפעם אחת עברתי ליד‬
‫המקום הזה מתוך תקווה שאראה בו דבר מה‪ .‬אולם תמיד מצאתי את הקרקע מיושרת וחלקה‪,‬‬
‫כאילו איש לא נגע בה‪.‬‬
‫כך השתלשלו להם העניינים ואילו אני הייתי אחוז יותר ויותר בבלבול ובתשוקה לחשוף את טיבו‬
‫של היצור האנושי התועה הזה‪ .‬שאלתי רבים עליו‪ ,‬אולם לא פגשתי באיש שידע להגיד עליו דבר מה‪.‬‬
‫ניסיתי לשכוח אותו‪ .‬בסופו של דבר ראיתי בו אדם מוזר שאין טעם לתת עליו את הדעת‪ ,‬לעקוב‬
‫אחריו‪ ,‬או לגלות בו עניין‪ .‬כך היה עד אותו יום‪.‬‬
‫ישבתי בחדרי אכול שיעמום‪ .‬השקט התארך ונדמה בעיני כענן כבד שהכביד על כל מחשבה‪,‬‬
‫תקווה או משאלה‪ .‬לפתע שמעתי נקישות על הדלת‪ .‬היו אלו נקישות חרישיות‪ .‬תחילה חשבתי שזאת‬
‫הרוח‪ .‬אבל החזרה המונוטונית שלהן גרמה לי להתמהמה שמא יזכירו לי דבר מה‪ .‬אינני יודע איזה‬
‫שטן מסמר את רגליי והניע אותי למעשה התגרות‪ .‬החלטתי שכל עוד תימשכנה כך הנקישות לא‬
‫אפתח את הדלת‪ .‬במשך דקות אחדות שמעתי קולות של צעדים הולכים ושבים‪ ,‬עד שלא יכולתי יותר‬
‫לשלוט בעצמי‪ .‬פתחתי בעוצמה את הדלת‪ ,‬הוצאתי את ראשי והנה האיש עצמו עומד מולי ומביט בי‪.‬‬
‫מקרוב הוא נראה לי שונה מאוד‪ .‬מתחת למטפחת הלבנה ניבטו פנים כהים ומחוספסים‪ ,‬עדות‬
‫לצריבת השמש ומאורעות הזמן‪ .‬מבין קמטי פניו הישישים ניבט לובן‪ .‬מתחת למטפחת שמעל‬
‫למצחו הבחנתי בגוון הדומה לאדמת החמרה‪ .‬עיניו היו האיבר המוזר ביותר שבפניו‪ .‬הן היו אמנם‬
‫קטנות אולם מלאות חמימות‪ .‬לא הספקתי להעמיק ולחקור בהן‪ ,‬שכן הוא הרים בידו מצית ואמר‬
‫בקול עמוק וצלול‪:‬‬
‫אני זקוק לבנזין‪ .‬האם יש לך בנזין למצית?‬
‫בהתלהבות רבה ביקשתי ממנו להיכנס‪ .‬תחילה היסס‪ ,‬אולם לנוכח תחנוניי התקדם פנימה תשוש‬
‫ובצעדים כבדים‪.‬‬
‫שחתי לעצמי‪" :‬עתה אתפוס אותו ולא ארפה ממנו עד שיספר לי הכל"‪.‬‬
‫תרתי אחר בקבוק הבנזין שבו נהגתי להשתמש לניקוי הבגדים‪ ,‬עד שמצאתי אותו‪ .‬לפני ששבתי‬
‫אליו עם הבקבוק הוצאתי מתנה ישנה שהיתה מונחת אצלי‪ :‬מצית המוצת על ידי פתיל‪ .‬אמרתי‬
‫לעצמי‪" :‬אנסה לדובב אותו והמצית הוא שיגשר בינינו"‪.‬‬
‫הושטתי לו את הבקבוק ובעת שמילא את המצית שלו בבנזין הנחתי כאילו בהיסח הדעת את‬
‫מצית הפתיל על השולחן‪ .‬כשסיים שלף סיגריה והצית אותה‪ .‬בזה יכול היה להסתיים העניין אלא‬
‫שבשל סקרנותי הוספתי ואמרתי‪:‬‬
‫תוכל להשאיר את הבקבוק אצלך‪ .‬לי יותר אין צורך בו‪.‬‬
‫הוא הביט בי בחוסר עניין והשיב בטון העמוק שלו‪:‬‬
‫גם לי אין צורך בו‪.‬‬
‫לא הנחתי לו ואמרתי‪:‬‬
‫— אתה לא מפה‪.‬‬
‫הוא לא ענה לי‪ .‬הוא נותר בשתיקתו והשפיל את מבטו‪ ,‬כאילו בחן את נעליו או את הרצפה‬
‫שמתחתיו‪ .‬חזרתי ושאלתי אותו במהירות‪:‬‬
‫מהיכן אתה‪ ,‬דֹוד?‬
‫מבלי שהרים את ראשו הוא השיב בקול שנשמע חלש יותר‪:‬‬
‫מן הארץ הזו‪.‬‬
‫הוא הניד בראשו כמי שאינו רוצה להמשיך‪ ,‬כאילו נהנה להיזכר לבדו‪.‬‬
‫אמרתי‪:‬‬
‫אתה זר‪ .‬כך ניכר מלהג הדיבור שלך‪.‬‬
‫האמת היא שעד לאותו רגע לא היה בלהגו דבר חריג‪ .‬אולם זאת היתה דרכי לדובב אותו‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫מעין‬

‫הוא הגביה את עיניו בחטף‪ ,‬התבונן בי כקורא את מחשבותיי ואחר כך אמר בעודו משפיל את‬
‫עיניו שוב‪:‬‬
‫ומהיכן אתה? האם אתה מן העיר הזאת?‬
‫כדי לעודד אותו השבתי לו כך‪:‬‬
‫אני חדש בעיר הזאת‪ .‬הגעתי לפני זמן קצר מן הכפר‪.‬‬
‫מילים אלו היו ראשיתם של היחסים בינינו‪ .‬ראיתי אותו מרים את עיניו‪ ,‬ומישיר את מבטו‬
‫לעיניי‪ ,‬כדי לאמת את דבריי‪ .‬נראה היה לי שהוא התרגש‪ .‬הוא אמר‪:‬‬
‫ומשפחתך יחד איתך?‬
‫התלהבתי ואמרתי לו כדי שימשיך‪:‬‬
‫חלק מבני משפחתי איתי‪ ,‬אבל רובם נותרו שם‪.‬‬
‫האם תוכל לבקר אותם כשתרצה?‬
‫כמובן‪ ,‬אני יכול ללכת לשם בכל עת!‬
‫הוא הניד את ראשו‪ ,‬נשך את שפתיו כביטוי לצער ולזיכרונות‪ .‬הוא שב להביט ארצה ואמר‬
‫כשעיניו עדיין מושפלות‪:‬‬
‫אסור לי ללכת לארצי‪ .‬לו רק ידעת מי מונע זאת ממני‪.‬‬
‫מי מונע זאת ממך‪ ,‬דוד?‬
‫אתה ודאי חושב שזאת הממשלה‪ ,‬או היהודים‪ .‬אך לא‪ .‬בניי הם המונעים זאת ממני‪.‬‬
‫אם כך אתה מן הגולן‪.‬‬
‫בדואי‪ .‬פלאח‪ .‬אני מתגורר בשולי העיר קוניטרה‪.‬‬
‫ומדוע עוצרים בעדך בניך?‬
‫איני יודע‪ .‬הם אומרים שבעתיד נחזור לשם כולנו‪ .‬הם אומרים שאינני יכול ללכת לשם לבד‪.‬‬
‫ואילו אני אומר להם שיניחו לי‪ .‬שאם ימתינו להבטחות‪ ,‬לא נשוב לעולם‪ .‬אני רוצה ללכת‪ ,‬אולם‬
‫הם לא מניחים לי‪.‬‬
‫האם באמת תוכל לשוב בנסיבות האלה? ומה עם הממשלה? והיהודים?‬
‫הוא נשך את שפתו התחתונה בהתגרות‪ ,‬הביט סביבו כמי שחושש שדבריו יישמעו ואמר‪:‬‬
‫אילו הניחו לי‪ ,‬איש לא יעצור בעדי‪ .‬אוכל להסתדר ואגיע בקלות‪.‬‬
‫אינך פוחד מדבר? אינך פוחד למות!‬
‫אז מה אם אמות?‬
‫הוא הפליט זאת בעוקצנות ומיד השתתק כמי שאינו רוצה להוסיף דבר‪ .‬אלא שהזיכרונות חזקים‬
‫משתיקת המילים‪ .‬אם ידבר‪ ,‬ייהפכו הימים הגדושים האלה לאמירות רפות ועלובות‪.‬‬
‫הושטתי לו סיגריה וכשביקש להדליקה אמרתי לו‪:‬‬
‫המתן‪ ,‬דוד‪ .‬אני מבקש להציתה עבורך במצית שלא יותיר בפיך טעם לוואי‪.‬‬
‫הוא התבונן בי כמי שאינו מבין‪ .‬הוא הביט סביבו תוהה‪ ,‬אבל כשהבחין בי מצית את הפתיל‬
‫התפרש על פניו הקורנים חיוך רחב‪ .‬כמו ילד קטן הוא שאל‪:‬‬
‫מניין לך המצית הזה?‬
‫השבתי לו מתוך תחושה של ניצחון‪:‬‬
‫קיבלתי אותו מאבי‪ .‬יש לו כמה‪.‬‬
‫הוספתי בטון שהיה בו פיתוי כמוס‪:‬‬
‫מה דעתך לקבל אותו ממני במתנה?‬
‫הוא הושיט את ידיו לעברי בסירוב חד משמעי‪ .‬אולם לנוכח הפצרותיי הוא הסכים לקבלו ואמר‪:‬‬
‫לא אקבל אותו עד שתיקח אתה את זה‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫מעין‬

‫הוא הניח את המצית שלו על השולחן‪.‬‬
‫לנוכח התעקשותו החלטתי לקבל את התמורה ואמרתי‪:‬‬
‫אולם אין זה בגדר החלפה בין שווי ערך‪ .‬מצית כמו שלך אוכל להשיג בקלות‪.‬‬
‫אבל כשהתעקש‪ ,‬הסכמתי לקבל אותו‪.‬‬
‫כדי ליצור אווירה ידידותית אמרתי לו באופן שלא אפשר לו לסרב‪:‬‬
‫— אני עומד להכין קפה מר‪ .‬יש לי כל מה שצריך‪ ,‬לרבות כלי לטחינת פולי קפה ומבער‪ .‬מה דעתך?‬
‫הוא הסכים בסבר פנים ידידותי‪.‬‬
‫שוחחנו בעודנו לוגמים את הקפה‪ .‬הוא הרבה לדבר ומלבו בקעו צער וכאב‪.‬‬
‫כאשר דרשו זאת מאיתנו סירבנו לזוז‪ .‬לאן אתם רוצים שנלך? שאלנו‪ .‬הרי נולדנו כאן‪ .‬כדי שהחיילים‬
‫יוכלו למלא את משימתם אמרו לנו לזוז לאחור‪ .‬לא האמנו להם‪ .‬כל אותו זמן שיתפנו פעולה עם‬
‫החיילים‪ .‬לא חשבנו שאנחנו מפריעים להם‪ .‬הם הכריחו אותנו להסתלק‪ .‬לקחנו איתנו את כל אשר‬
‫ניתן היה לשאת והסתלקנו‪ .‬אולם מבטנו לא נפרד מן האדמה שנטשנו‪ .‬לאחר ימים מספר נהדפנו‬
‫לאחור על ידי המון רב ועצום והובלנו אל העיר‪.‬‬
‫אלא שבעיר איננו יכולים לחיות‪ .‬רצינו להישאר בפאתי העיר כדי שדבר לא יעכב אותנו מלשוב‪.‬‬
‫הוא המשיך‪ ,‬כשעיניו מלאות חרטה וצער‪:‬‬
‫לאחר ששהינו ליד המסגד המשכנו במסענו‪ .‬כאשר הגענו אל העיר התמקמנו במבנים של בתי‬
‫ספר‪ .‬אחר כך חילקו לנו אוהלים אולם אני לא הצלחתי להשיג אף לא אוהל אחד‪ .‬הם דרשו שאגור‬
‫בצד המזרחי ואילו אני לא רציתי‪ .‬הדבר היחיד שנצמדתי אליו היה מכשיר הרדיו‪ .‬לא ויתרתי עליו‬
‫לעולם‪.‬‬
‫הוא אמר כל זאת ואף הוסיף דברים רבים שאיני מעוניין להיזכר בהם‪ .‬הרגשתי קטן וכנוע‬
‫עד שברגעים מסוימים קיוויתי שיחדל לדבר ושההיכרות בינינו תסתיים ושניפרד על מפתן הדלת‪.‬‬
‫באותו רגע חשתי שעניינים יכולים לקבל משמעות שלא היתה מושגת אלמלא הכנות והפשטות‪.‬‬
‫גברים מאבדים הרבה מכוחם ומחריפות שכלם כשהם מבטאים את רצונותיהם במילים‪ .‬גבר שונא‬
‫אפילו לומר את שמו‪ .‬הוא שונא את דברי הקריינות ברדיו‪ ,‬את נאומי המנהיגים וגם את דברי‬
‫האיוולת‪ .‬רק דבר אחד הוא רוצה‪ .‬ואכן כך אמר כשעזב את החדר‪:‬‬
‫עדיף שאדם יישאר יציב במקומו‪ .‬האדמה היא יקרה מכל‪ .‬היא יקרה מן הילדים‪ ,‬מן הכבוד ומן‬
‫התפנוקים‪ .‬אם אדם מאבד את אדמתו הוא הופך להיות כמו האפר הזה‪.‬‬
‫הוא כיבה את הסיגריה שלו בכעס‪.‬‬
‫לאיש לא ייטב לשמוע או לזכור את דברי הישיש הזה‪ .‬למרות שאמר את דבריו בקול עמוק‬
‫ואיטי‪ ,‬פצעו מילותיו את חזי כבסכין חדה‪ .‬מאז ששמעתי את הדברים הללו גמרתי אומר בלבי‬
‫להימנע מלזכור אותם כדי שלא איראה עירום וחלש‪ .‬אבל לא עמדתי בכך‪.‬‬

‫*‬
‫חלפו הימים ונאיף אלהד'אל הוסיף לנהל את חייו כתמיד‪ .‬ברוב שעות היום‪ ,‬גם לאחר שקיעת השמש‪,‬‬
‫נהג להסתובב סביב הבתים‪ .‬עיניו היו נעוצות באדמה‪ ,‬צעדיו קטנים אך נמרצים‪ ,‬ומחשבותיו נודדות‬
‫הרחק אל האדמה שאותה נטש‪.‬‬
‫והנה יום אחד לא ראיתיו עוד‪ .‬תחילה חשבתי שנפל למשכב‪ .‬אבל כששאלתי את בנו סעד עליו‪,‬‬
‫הוא השיב לי בקול קשה ועוין‪:‬‬
‫אתה רוצה ממנו משהו?‬
‫עניתי במבוכה‪ ,‬שכן לא ציפיתי לטון הדיבור הזה‪:‬‬
‫אני רק שואל‪.‬‬
‫ואילו הוא השיב לי באותו קול קשה ועוין‪:‬‬

‫‪89‬‬

‫מעין‬

‫אם אתה רוצה משהו ממנו‪ ,‬תגיד‪.‬‬
‫לא‪ .‬אינני רוצה דבר‪ .‬אבל אני שכנכם פה‪ .‬התוודעתי פה אל אביך‪ ,‬וזה זמן שאינני רואה אותו‪.‬‬
‫אמרתי לך‪ .‬אם אתה רוצה ממנו משהו‪ ,‬אנחנו מוכנים‪.‬‬
‫לא ולא‪ .‬אינני רוצה ממנו כלום‪.‬‬
‫הוא הוסיף להביט בי באיבה בלתי מובנת ואמר‪:‬‬
‫הוא לא נמצא‪.‬‬
‫אמנם הייתי נחוש בדעתי‪ ,‬אבל חשתי שהעניין הוא בגדר סוד‪ .‬שאלתי‪:‬‬
‫האם הוא חולה?‬
‫לא‪.‬‬
‫לא נתתי לו לחמוק ממני ושאלתי אותו מחדש‪:‬‬
‫האם קרה לו משהו‪ ,‬חס וחלילה?‬
‫סבלנותו של סעד הלכה ופקעה‪ ,‬אלא שתחושת הטינה התחלפה באכזבה מעוררת אהדה‪:‬‬
‫הוא נסע‪.‬‬
‫מבלי שהעסקתי את עצמי במחשבות ובהרהורים מטרידים‪ ,‬כאילו השתלט על מוחי ערפול‪,‬‬
‫אמרתי לו‪:‬‬
‫הוא נסע לקוניטרה‪ .‬האין זאת?‬
‫כן‪ .‬הוא נסע לשם‪.‬‬
‫שלושה ימים לאחר המפגש הזה‪ ,‬בעודי ניצב ליד החלון‪ ,‬ראיתי את סעד חוצה את הרחוב כשהוא‬
‫שם את פעמיו אל ביתי‪ .‬עוד לפני שהגיע הוא בירך אותי לשלום ושאל אם אוכל לקבל אותו לביקור‬
‫קצר‪ .‬ניגשתי אל הדלת ללא היסוס ופתחתי אותה כדי לקבל את פניו של האורח הקשוח‪.‬‬
‫לאחר שהתיישב הצעתי לו סיגריה ואילו הוא סירב בנימוס‪ .‬שאלתי אותו לשלומו והוא השיב‬
‫לי בקצרה‪ ,‬כמי שאינו רוצה לדבר‪ .‬כאשר סיימתי לומר את כל מילות הנימוס שהיו ברשותי חזר‬
‫והשתרר שקט קשה ועיקש כמו עופרת‪ .‬נראה היה כאילו השקט עורר דבר מה במעמקי נפשו של‬
‫הגבר שישב מולי‪ .‬הוא הושיט לי בשלווה מכתב שהוציא מכיסו‪.‬‬
‫לאחר שהתנצל על פגישתנו מלפני כמה ימים הוא אמר‪:‬‬
‫לא ידעתי שאבי הכיר אותך‪ .‬כולנו רגזנו על נסיעתו‪ .‬אולם כעת אחרי ששלח מכתב עם טארש‪,‬‬
‫השתנה המצב‪.‬‬
‫מבלי ששמעתי את דבריו הזדרזתי לקרוא את המכתב‪ ,‬ואני זוכר היטב את תוכנו‪:‬‬
‫בואו לכאן‪ .‬בואו כולכם‪ .‬לו הייתם מגיעים לכאן הייתם רואים שאדמתנו עדיין במקומה‪ .‬סללו‬
‫כביש רחב בצד מזרח‪ ,‬במקום כרם אלח'ורי‪ ,‬ומכוניות נוסעות עליו ללא הרף‪ .‬כל מי שעובר בוזז‬
‫את המטע שלנו‪ .‬אילו הייתם כאן‪ ,‬היינו שומרים על המטע‪ .‬אינני יכול לעשות זאת לבדי‪ .‬איש לא‬
‫אוהב אותם‪ .‬הם נקלים ויהירים ורוצים לקחת הכל‪ .‬לו הייתם כאן והיו גם האחרים‪ ,‬הם לא היו‬
‫מצליחים‪ .‬אולם מה נעשה אנו אשר נשארנו פה? מספרנו אינו עולה על עשרים או שלושים גברים‪,‬‬
‫ורובנו באים בימים‪ .‬הישמעו לנו ואמרו לכולם לחזור‪ .‬אם תחזרו‪ ,‬נקלל את אבי אביהם‪ .‬חשבו על‬
‫העניין ואל תתמהמהו‪.‬‬
‫סעד בני‪ ,‬אני מבקש שתדרוש בשלומו של השכן מול הבניין הכחול‪ .‬גבר חריף שכל‪ .‬אני מחבב‬
‫אותו‪ .‬הוא זה שנתתי לו את מציתי והוא נתן לי את מצית הפתיל‪ .‬דרוש בשלומם של כולם בצד‬
‫שלכם‪ .‬אמור להם שבצד הזה יורדים גשמים רבים‪ .‬היו ימים טובים יותר‪ .‬אני בטוב‪ ,‬מסור את דרישת‬
‫השלום שלי לכולם‪ .‬סאלם אלסחור‪ ,‬כותב המכתב‪ ,‬דורש בשלומכם ומתגעגע אליכם‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫מעין‬

‫לאחר שקראתי את המכתב החזרתי אותו לסעד‪ .‬אולם לפני שהניח אותו בכיסו‪ ,‬השתוקקתי‪,‬‬
‫ואינני יודע מדוע‪ ,‬לקרוא את הכתובת שעליו‪.‬‬
‫וכך היה כתוב‪:‬‬
‫"דמשק‪ .‬מערב העיר‪ .‬קרוב לדרך הראשית‪.‬‬
‫כבוד בננו היקר‪ :‬סעד נאיף אלהד'אל יאריך אלוהים את ימיו"‪.‬‬

‫יהודה שנהב מוסיף‪ :‬עבד אלרחמן מֻ ניף )‪ (2004-1933‬הוא מן הסופרים הערבים הבולטים ביותר במאה העשרים‪ .‬יש המכנים‬
‫אותו ואת נגיב מחפוז "שני הפטריארכים הגדולים של הספרות הערבית במאה העשרים"‪ .‬מֻ ניף רכש מעמד מרכזי בספרות‬
‫הערבית לאחר שפרסם את הרומן המונומנטלי "ערי המלח"‪ .‬הוא פרסם שנים עשר רומנים‪ ,‬ובהם רומנים היסטוריים‪ ,‬שני‬
‫קבצים של סיפורים קצרים וכן שנים עשר קובצי מחקר על ספרות‪ ,‬פוליטיקה וההקשר הקולוניאלי של כלכלת הנפט‪ .‬כתיבתו‬
‫האנטי–אימפריאליסטית באה לידי ביטוי למשל בספר תיעודי בשם "עיראק‪ :‬בשולי ההיסטוריה וההתנגדות"‪ ,‬המתאר רשמי‬
‫מסע אישי בעיראק לאחר הכיבוש האמריקאי ב–‪.2003‬‬
‫מֻ ניף חי את חייו כמהגר‪ .‬הוא נולד בעמאן לאם עיראקית ולאב סעודי ולמד בעמאן‪ ,‬בבגדד ובקהיר‪ .‬לאחר שסיים את חוק‬
‫לימודיו בקהיר המשיך בלימודים גבוהים בקהיר ואחר כך בבלגרד‪ ,‬שם קיבל בשנת ‪ 1961‬תואר דוקטור בתחום כלכלת נפט‪.‬‬
‫הוא עבד בחברת הנפט הסורית עד ‪ 1973‬ולאחריה עבר לביירות ועסק שם בעיתונות‪ .‬באותה שנה פרסם בביירות את הרומן‬
‫הראשון שלו "האילנות ורצח מרזוק"‪ .‬בשנת ‪ 1981‬עזב לעיראק‪ ,‬שם ערך כתב–עת משפיע על כלכלת הנפט‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1984‬היגר מֻ ניף לפריז שם התפנה לכתיבת החלק הראשון של הרומן "ערי המלח"‪ ,‬שתורגם לשפות רבות‪ .‬את הרומן‬
‫בן חמשת החלקים סיים בדמשק‪ ,‬שבה חזר והשתקע בשנת ‪ .1987‬הרומן עוסק בערי הנפט הערביות‪ ,‬ומתאר את השינויים‬
‫שעברה החברה הבדואית בשל כניסת חברות מערביות לסעודיה‪ ,‬ואת הרווחים המפרנסים שליטים מושחתים ומעמדות‬
‫מתווכים‪ .‬הפצת הרומן נאסרה בסעודיה ומֻ ניף הוכרז "פרסונה נון גראטה"‪ .‬בשארית חייו הוא נע ונד בין ביירות ודמשק‪,‬‬
‫עד שנפטר ב–‪.2004‬‬
‫הסיפור "מכתב מעבר לגבול" לקוח מתוך קובץ הסיפורים הקצרים "הדלת הפתוחה"‪ ,‬שאת רובם חיבר בשנים ‪.1970-1969‬‬
‫הוא מתרחש בדמשק ומתאר את הגירת הפליטים אליה מרמת הגולן לאחר הכיבוש הישראלי בשנת ‪ .1967‬על פי הערכות‬
‫התגוררו בגולן עד הכיבוש הישראלי כ–‪ 140‬אלף תושבים‪ .‬בסתיו ‪ 1967‬נותרו שם כששת אלפים תושבים בלבד‪ .‬רובם בארבעת‬
‫הכפרים הדרוזיים שנותרו על מקומם ומיעוטם בעיר קוניטרה )שהוחזרה לסוריה לאחר מלחמת ‪ .(1973‬על פי אומדן סורי‬
‫כ–‪ 55‬אלף תושבים ברחו לפני המתקפה הישראלית‪ ,‬כשחלקם נשארו לשמור על קשר עין עם היישוב שנטשו‪ ,‬מתוך תקווה‬
‫שיוכלו לחזור אליו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המדיניות הישראלית הרשמית טענה שכל תושבי הגולן נמלטו ונטשו את בתיהם עם תחילת‬
‫הקרבות‪ .‬העדויות שהצטברו עד עתה מוכיחות כי אמנם היתה בריחה של כשליש מן התושבים לפני המתקפה הישראלית‬
‫ולאחריה‪ ,‬אולם חלק גדול מן התושבים גורשו על ידי הצבא הישראלי וישראל אף מנעה את חזרתם לכפריהם לאחר המלחמה‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר מכן החל הצבא להרוס כפרים והמשיך בגירוש האוכלוסייה שנשארה בבתיה )ראו את עבודת התחקיר של שי‬
‫פוגלמן במוסף "הארץ"‪ 30 ,‬ביולי ‪ .(2010‬המתרגם מודה לעליזה שניצר על עריכת התרגום ולחנן חבר על עריכת הטקסט בעברית‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫מעין‬

‫טקסטים ‪ /‬ג'לאל נאור‬
‫חלומות אזהרה מחבקים את ידיו הפצועות של ההומלס‪ .‬דם ניגר על השטיח בהצטלבות רחובות‬
‫מוארים ניאון‪.‬‬
‫אני מגן בגופי על אחותי‪ .‬אחותי כלה ואני גל נעול‪ .‬חדור מטרה אחת ברורה ואין לי דם לבזבז‪.‬‬
‫ידיו של הקבצן מורעלות‪ .‬כובד אהבתו של השליח מורגש בעלייה הירוקה‪ .‬למי יש לב כבד יותר‪.‬‬
‫הלב שלי רוצה להתחבר אבל הפה של השליח ממלמל כל מיני מילים‪ ,‬גילויי אהבה קטנים שהופכים‬
‫לג'יבריש מחמת הבושה‪ .‬בעולם הזה השליח צריך לנקות את הרצפה בשר ודם‪ .‬זה השליח הגיע‬
‫לעבור ניתוח לב פתוח‪ .‬מרכלים עליו שיש לו בעיות נפשיות‪ .‬הוא לא נראה מודאג‪ .‬ארז את חפציו‬
‫והשאיר אותם בחדרו הזמני עם התקרה העגולה‪ .‬בחלון אני רואה אורות מהבהבים‪ .‬מכונית במוסך‬
‫מרימה לי אורות ללא הכוונה אנושית‪ .‬המזרן האדום מקופל למחצה מונח בין הרצפה לקיר ובמרכזו‬
‫השאיר השליח מאכלי ציפורים‪ .‬עיסה עסיסית דביקה‪ .‬התקרה פעורה וציפורים חגות במעגלים‪.‬‬
‫מאחורי הסדין הכחול בריח מרכך כביסה אני מקרר אוויר חם בנחיריים מדממים‪ .‬זין אני משלם‬
‫להם‪ .‬יוצא לטייל‪ .‬מחפש את ביתה של המשוררת‪ .‬היא לא בבית‪ .‬מי שומר לה על החתול‪ .‬שיקרתי‬
‫והתוודיתי וזה הצחיק אותי נורא‪ .‬באולם הספורט אנשים ישובים ממתינים‪ .‬תחומים במסגרות לבנות‪.‬‬
‫זו נקודת ההיעלמות‪ .‬אני שוב נאור וקולי ממלא את האולם‪ .‬מבקש שיתרגמו אותי מילה במילה‪.‬‬
‫בחורות צעירות הופכות למבוגרות והתרגום משתרשר‪.‬‬

‫*‬
‫סדרת תעודה‪ .‬בפרק‪ :‬פרננדו ולורנה סובלים מחוסר אהבה ביניהם; ג'נט ודיוויד רגילים לתקשר‬
‫זה עם זה במריבות; וקצין הצבא האדוק‪ ,‬מייקל‪ ,‬אינו מספק את אשתו ג'ניפר‪ .‬הגברים בוכים איפה‬
‫שאין להם רחם;‬
‫יש נשים שעומד להן כמו טיל‪) .‬שידור חוזר(‬

‫*‬
‫מסוכן יהיה להרגיש‬
‫את‬
‫הבאסה‬

‫במטבח של אמא ויאז'ה‬
‫חבורה של הומואיות נפגשו‬
‫וליר ליר ליר‬
‫ולור לור לור‬
‫ואיזה קרועה מהממת מרימה‬
‫הורסת את הבריאות של כולן‬

‫‪92‬‬

‫מעין‬

‫והם מתפקעות מצחוק‬
‫וליר ליר ליר‬
‫ולור לור לור‬
‫והוואג' אין דברים‬
‫סופני‬
‫אז דיט עושה לדוט‬
‫חולה חולה חולה עלייך‬
‫ודוט עושה לדיט‬
‫מתה מתה מתה עלייך‬
‫תורסתותי‬
‫וליר‬
‫ולור‬
‫בעיקר פאלש‬
‫יוג'ור יוג'ור‬
‫ואז איזה חולה אחת משתעלת‬
‫מה משתעלת‬
‫אמאלה‬
‫וכולם נקרעות עליה מצחוק‬
‫וקי קי קי‬
‫וקה קה קה‬
‫מה נקרעות‬
‫מקרקרות‬
‫מה מקרקרות‬
‫מחרחרות‬
‫מה מחרחרות‬
‫נחנקות‬
‫מי שמפסיק לצחוק ימצא עצמו יושב לבד בבית של אבא שלו‬

‫*‬
‫התולעים‬
‫שהוטחו על הרצפה‬
‫נאנסות ע"י ערבים‬
‫ומתמזמזות מרצונן עם אמריקאיות‬
‫הן המילים‬
‫הווידאו‬
‫שמקליט את הטלוויזיה‬
‫שמקרינה אנימציות מרהיבות ביופיין‬
‫במשרד של מנהל חברת החשמל‬
‫הוא הזמן‬

‫ג'לאל נאור‪ ,‬אמן פרפורמנס ומתורגמן לשפת הסימנים הישראלית‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫מעין‬

‫שירים ‪ /‬חגי קלעי‬

‫החדר הזה לא מספר שום סיפור‬
‫החדר הזה לא מספר שום סיפור‬
‫התקרה מורכבת משלושים ריבועים גדולים חומים‬
‫כל ריבוע מעוטר דוגמאות קטנות‪ ,‬שש עשרה במספר‬
‫כל דוגמא מכילה עיגולים אחד בתוך השני המוקפים בריבוע‬
‫קטום פינות‪.‬‬
‫בין התקרה לקיר מפריד פס עץ דק‬
‫שני קירות ניצבים זה לזה‪.‬‬
‫הקיר שליד הדלת שקוע בחלקו העליון ובו תקע החשמל‬
‫למול הדלת חלון גדול מעץ‪ .‬רק שני החלקים המרכזיים נפתחים‬
‫החיבור בין החלון לקיר מלווה בשני סדקים גדולים‪.‬‬
‫על החלון וילון עם פרחים חומים‪.‬‬
‫רצפת החדר מכוסה בבד קשיח ירוק‪.‬‬
‫מקבילות לחלון שתי מיטות עם מזרן קשיח וביניהן שידה‪.‬‬
‫תיק גדול אחד בפינת החדר הצמודה לחלון ותיק גדול‬
‫שני‬
‫בין המיטה לקיר‪.‬‬
‫בגדים מפוזרים באופן אקראי ליד התיקים‪.‬‬
‫על השידה המרכזית תיק כלי רחצה‪ ,‬דאודורנט ושני בקבוקי‬
‫מים‬
‫על הרצפה בקבוק ספרייט ושני בקבוקי מים‬
‫נוספים‪.‬‬
‫שני תיקי גב נשענים על המיטות — אחד אפור ואחד כחול‪.‬‬
‫למול הקיר שבין הדלת לבין החלון שעון מזרן כחול‪.‬‬
‫מתחת לשידה בקבוק רּום כמעט גמור‪.‬‬
‫זרוקות בחדר כמה קופסאות של סיגריות מהסוג‬
‫הזול ביותר‬
‫על המזרן הכחול רמקולים שניתן לחבר למכשיר מוזיקה‪.‬‬
‫הדלת לא נעולה וחורקת עם הרוח שפותחת וסוגרת‬
‫אותה‪.‬‬
‫האור בחדר נכנס רק מהחלון והוא כהה יחסית‬
‫על הרצפה‪ ,‬ליד בקבוק המים‪ ,‬שלושה ספרים‬
‫בערימה‪:‬‬
‫מדריך טיולים‬
‫ספר מתח ואחד של‬
‫גבריאל גרסיה מרקס‪.‬‬
‫המיטות לא מוצעות‬

‫‪94‬‬

‫מעין‬

‫ניתן לראות בחדר‪ ,‬מלבד לבן‪ ,‬חום כחול וירוק‬
‫גם כתום בפקק של קרם הגוף שעל השידה‬
‫צהוב בפלסטר משומש שנזרק ליד בקבוק הספרייט‬
‫ורוד במפית שהשתמשו בה לנקות משהו ונשארה‬
‫על השידה‪.‬‬
‫החלק של הווילון שמסתיר את החלון מואר בעוד‬
‫שחלקו שמסתיר את הקיר חשוך‪.‬‬
‫על הקיר דף הנחיות לאורחי החדר‬
‫ההנחיות דהויות ולא ניתנות לקריאה ברורה מלבד‪:‬‬
‫‪Do not wash laundry in the bathroom‬‬
‫‪Using illegal drugs‬‬
‫‪Is strictly prohibited‬‬
‫הדלת ניתנת לנעילה מבפנים על ידי בריח קטן‬
‫המגבות שנתלו לייבוש על החלון חוסמות את הנוף‬
‫בתקרה מנורת פלורסנט אחת שאינה נדלקת‪.‬‬
‫בשקט שבחדר נשמע קול קרצוף לא ברור מהחדר‬
‫ליד‬
‫קול מטוס‬
‫קולות ההולכים במסדרון‪.‬‬
‫שום קול לא נובע מהחדר מלבד קול הכתיבה‬
‫יש בחדר שני אנשים‪.‬‬
‫החדר הזה‬
‫לא מספר שום סיפור‪.‬‬

‫במסיבה‬
‫אם )א=ב( אז‬
‫התחל שיחה‬
‫אחרת‬
‫התרחק‬
‫ג=ג‪1+‬‬
‫אם )ג<‪ (10‬אז‬
‫שלח הודעת תיקון‬
‫א=א‪1+‬‬
‫חזור להתחלה‬

‫*‬
‫קניתי ג'ינס של מותג די ידוע‬
‫אסור לי לקרוא לו בשם‬
‫כי הם יתבעו אותי‬
‫אז אני אקרא לו יוסי‪.‬‬

‫‪95‬‬

‫מעין‬

‫יוסי הוא חרא חרא חרא‬
‫הוא נקרע מאוד מהר‬
‫לא שווה גרוש‪.‬‬
‫לא‬
‫לא גיליתי שום דבר‬
‫אף אחד לא יתבע אותי‬
‫אני לובש את יוסי הקרוע‬
‫חושף את הבושה‪.‬‬

‫*‬
‫חשבתי שאם אכתוב בדרך‬
‫מובנת‪ ,‬מיושבת‪ ,‬כחולה‬
‫יבינו אותי‪.‬‬
‫עתה‬
‫אין לי יותר פרפרים בכלוב‬
‫מטולי בזוקה יורדים כמו גשם‬
‫מהשמים‬
‫דמויות מצוירות הופכות‬
‫לקצף‪ ,‬לכסף‬
‫שטרות של מאה ומאתיים‬
‫נשיקות קופצניות‬
‫פילים שרים על נהרות‬
‫שיבשו את הסדר‬
‫את האקרוסטיכון‬
‫את הסמבטיון‬
‫מעשי סדום‬
‫שורות בורחות‪.‬‬
‫יש מלח בתה שלי‬
‫יש תה בהבנה שלי‬
‫לברוח להוואנה‬
‫לשתות מיץ פפאיה‬
‫להוליד תנינים בבקרים‪.‬‬
‫פנים זו מילה מובנת‬
‫לפעמים אני חולם להיות‬
‫שערה של מארג' סימפסון‪.‬‬

‫ג‬
‫הים היום‬
‫יותר דומה לאנטי ים‬
‫אנטי תזה של‬

‫‪96‬‬

‫מעין‬

‫מילים ומים‬
‫קאובוי גדל במילווקי‬
‫יַ ְאם‬
‫יש פרה על הגריל‬
‫אולי אין ים במילווקי‬
‫אולי אין קאובויים במילווקי‬
‫אולי הם אינם מתגנדרים שעות‬
‫כמו גברות בנות המאה ה–‪19‬‬
‫שרידי בבואותיהן עוד דבוקים לראי‬
‫צוללות מחוץ לאטמוספרה‬
‫נוחתות במאדים‬
‫הם אמרו שאין פה מים‬
‫אבל יש פה אנטי מים‬
‫רק היום‬
‫טיסות למאדים במחיר מבצע‬
‫הים הוא אנטי ים‬
‫רק היום‪.‬‬

‫שיר‬
‫השיר הזה מתחזה לסיפור‪ .‬יש לו את כל התכונות של סיפור‪ .‬הוא שואף לגעת בצד הימני של הדף‪.‬‬
‫אפילו קטיעת השורות הגיונית‪ .‬מעבר מפסקת פתיחה לגוף‪ .‬תהיה גם קטיעה לפני הסיום‪ .‬אי‬
‫אפשר לקרוא לזה פסיחות המממשות את הפונקציה הפואטית‪ .‬אפילו כשיש לו חרוזים למילים‬
‫כמו‪ :‬מכונת כביסה‪ ,‬אבטיח וניתוח פוליפים הוא לא מכניס אותם כדי שלא יהיו חרוזים‪ .‬עוד מספר‬
‫תכונות המאפיינות אותו כסיפור ולא כשיר‪ :‬יש לו דמות מרכזית )השיר(‪ ,‬יש תנועה בזמן‪ ,‬יש בו‬
‫אפילו מודעות עצמית וחדירה לתודעה‪ .‬חוקרי הספרות הפסיכואנליטיקאים טוענים שהוא מדחיק‬
‫את השיר שבו‪ .‬זה מגוחך בעיניו אבל הוא מכניס אותם לתוכו בשביל להפוך לפוליפוני‪ .‬פתאום הוא‬
‫חושב שאם לא יצליח להיות סיפור הוא ייחשב שיר גרוע‪ ,‬ולכן הוא פולט‪:‬‬
‫אהבה היא כמו קישוא‬
‫קליפה של קישוא‬
‫רירית ודביקה‬
‫או‬
‫שקיעה אדומה על ים כחול‬
‫דג מסכן נלכד בחול‬
‫דף כסוף מות ימות‬
‫כי הוא שחה לחוף בטעות‪.‬‬
‫אבל אחרי זה השיר נזכר שהוא רוצה להיות סיפור ומתחרט‪ .‬בסוף הוא נהיה מאמר כזה מהסוג הפוסט‬
‫מודרניסטי‪ ,‬שמותר לדבר בו על דברים חשובים‪ .‬נדמה לו שטוב לו בתור מאמר‪ ,‬למרות שהוא זוכר‬
‫את ההתרגשות שבלנסות להיות סיפור‪ ,‬ואיך מעולם לא רצה להיות שיר‪.‬‬
‫בסוף השיר מסכם את הדגשים המרכזיים‪:‬‬
‫השיר הזה הוא לא שיר‪ ,‬הוא סיפור לשעבר ומאמר‪.‬‬
‫לשיר הזה יש את כל התכונות להיות מאמר‪.‬‬
‫השיר עדיין חולם בלילות להיות סיפור‪.‬‬

‫‪97‬‬

‫מעין‬

‫לא משנה לו מה פסיכואנליטיקאים חושבים עליו‪.‬‬
‫אם בסוף יקטלגו אותו כשיר הוא מבקש חסד — יש לו חרוזים והוא שאף גבוה‪.‬‬
‫השיר מבקש סליחה בפני הוריו השיריים‪ ,‬מוריו ומורותיו‪ ,‬ממשלת השירים ואלוהי השירים על שונותו‪.‬‬
‫השיר קורא לשיחות שלום בין הסיפורים והשירים וכל הטקסטים הכתובים או המושמעים‪.‬‬
‫בסוף בורח לו עוד חמשירון‪:‬‬
‫היה שיר שרצה להיות סיפור‬
‫כולם אמרו לו שזה לא טבעי ואסור‬
‫בסוף הוא הביא שלום לכולם‬
‫לשירים‪ ,‬סיפורים‪ ,‬ומילים של כך סתם‬
‫ובעצם פה הכלב קבור‬
‫)לסיום שתי מטאפורות‪:‬‬
‫ים הוא עגבנייה‬
‫צנונית היא צנונית(‪.‬‬

‫חגי קלעי‪ ,‬יליד ‪.1985‬‬

‫‪98‬‬

‫מעין‬

‫כתם ‪ /‬יודית שחר‬

‫יש להטיל כתם‬
‫יש להטיל כתם בתמונה‬
‫יש להטיל כתם בתמונה איננו רואים אותה עתה‬
‫התמונה פוקסיה ורודה עזה מושחתת כאילו אין מלחמה‬
‫חווה פריחה שלא בעונתה‬
‫יש להטיל כתם‬
‫כי מה כוחנו ללא הכתם‬
‫כתם בעין‬
‫בנשמה‬
‫יש להטיל כתם באישה‬
‫ומובן שיש להטיל בילדיה‬
‫גם אם יש כתם באישה נטיל בה עוד דבר מה‬
‫יש להטיל כתם באיש עם המום‬
‫יש להטיל כתם במום‬
‫יש להטיל כתם בזונה‬
‫הזונה מה היא מבינה‬
‫היא מבינה שיש בה כתם והיא אשמה‬
‫נטיל כתם בעתיד זה לא אנחנו שהכתמנו‬
‫זה העתיד המוכתם שמדמם לנו סתם‬
‫זו השיטה זה הדם‬
‫זה לא אנחנו‬
‫זה לא הגוף שנוכח שנטבח‬
‫הכל באשמת הכתם‬
‫ואולי שלא במודע‬
‫זה הכתם‬
‫אני אומרת הטילו כתם‬
‫בכתם‬

‫יודית שחר‪ ,‬מורה ומנחה אוכלוסיות מוחלשות‪ .‬גרה בפתח תקוה‪ .‬ספרה "זו אני מדברת" ראה אור בהוצאת בבל בשנת ‪.2009‬‬

‫‪99‬‬

‫מעין‬

‫הודעות תכנונ ובניה מטעמ עיריית תל&אביב‪-‬יפו‬
‫;‬
‫נמ‪4‬רה‪/‬נתלתה בתאריכ‬
‫עיריית תל&אביב‪-‬יפו ‪ -‬הוועדה המקומית לתכנונ ולבניה‬
‫הודעה לפי ‪4‬עיפ ‪ 149‬לחוק התכנונ והבניה תשכ"ה ‪1965 -‬‬
‫ברצוני להודיע לאזרחימ המבקרימ ב‪:‬‬

‫מוזיאון תל אביב לאמנות‬
‫רחוב שאול המלכ ‪ ,27‬גוש‪ 6111 :‬חלקה‪819 :‬‬

‫כי מנהלי המוזיאון הגישו בקשה להקלה על–פי‬
‫סעיף ‪ 149‬לחוק התכנון והבניה‪.‬‬
‫הכוללת את ההקלות הבאות‪:‬‬
‫להעלימ עינ מניגוד אינטר‪4‬ימ של חברימ בוועדת המינויימ למנהל המוזיאונ‪,‬‬
‫וממעורבות של הונ פרטי בקביעת המדיניות האוצרותית‪.‬‬
‫לקיימ תערוכות או‪4‬פ פרטיות של חברימ בחבר הנאמנימ‪.‬‬
‫לקיימ במוזיאונ אירועימ פרטיימ ולנהוג בו כבשטח פרטי ולא ציבורי‪.‬‬
‫לאפשר למוזיאונ לפעול ללא נורמות של שקיפות‪.‬‬
‫לחבר בינ תפקיד האוצר הראשי לתפקיד המנכ"ל‪.‬‬
‫למנוע נציגות של אנשי מקצוע בוועדות מינויימ מטעמ המוזיאונ‪.‬‬
‫לצמצמ את התמיכה הכ‪4‬פית בתערוכות של אמנימ ישראלימ‪.‬‬
‫לקיימ תערוכות רכישה ולא לרכוש את העבודות‪.‬‬
‫לשלול תנאי הע‪4‬קה הוגנימ לשומרימ ולמדריכימ‪ ,‬ובכלל זה תשלומ‬
‫לאמנימ המציגימ במוזיאונ‪.‬‬
‫לדרוש מחירי כני‪4‬ה מופקעימ בכלל ומתושבי תל&אביב‪-‬יפו ואמנימ בפרט‪.‬‬
‫לפתוח תערוכות מחו"ל באגפימ שהוצהר כי יוקדשו לאמנות ישראלית‪.‬‬
‫לה‪4‬יר אחריות על היעלמותנ של מאות יצירות אמנות‪.‬‬
‫למחול על הוצאת ‪ 45‬מיליונ דולר על מפלצת ארכיטקטונית‪.‬‬
‫אזרח אשר עלול להיפגע מאישור הבקשה‪ ,‬ושיש לו התנגדות להוצאת היתר זה‪ ,‬רשאי‬
‫להגיש התנגדות מנומקת לוועדה בעניינ זה בלשכת ראש העיר‪ ,‬רח' אבנ גבירול ‪,69‬‬
‫קומה ‪ ,12‬בימימ א'‪ ,‬ב'‪ ,‬ג'‪ ,‬ה' בינ השעות ‪ ,8:00-12:00‬או לכתובת המייל‬
‫‪ cohen_al@mail.tel-aviv.gov.il‬ולציינ את כתובתו המדויקת וטלפונ‪ .‬ההתנגדויות‬
‫תתקבלנה במשכ ‪ 14‬יומ מתאריכ פר‪4‬ומ הודעה זו ותובאנה לדיונ בפני הוועדה‪.‬‬
‫רונ חולדאי‬
‫ראש העירייה ויו"ר חבר הנאמנימ של המוזיאונ‬

‫אתרי תמונות ‪ /‬שגב עמוסי‬

‫הוא שימש דייל אוויר‪ ,‬וכמו רבים מעמיתיו מצא את עצמו‪ ,‬מתוקף העבודה‪ ,‬מבלה קרעי ימים‬
‫בבירות אירופה הקלאסית‪ .‬חברות התעופה אמנם התגוונו תכופות‪ ,‬והציעו קווים נידחים כדי לעמוד‬
‫בצורכי השוק המשתנים‪ ,‬אך לצדם לא זנחו גם מסלולים ותיקים ואהובים תמידית‪ ,‬עתירי נוסעים‪,‬‬
‫שהובילו למטרופוליני מופת‪.‬‬
‫בדומה לחבריו ניצל גם הוא את הנסיבות המזמינות כדי לתייר באתרי החובה‪ ,‬שם נתקל ברבים‬
‫מן הנוסעים אותם שירת נאמנה באוויר‪ .‬גם על האדמה נכון היה לרצות‪ ,‬וכשהּושטה לכיוונו מצלמה‬
‫מידי זוג תאב היאחזות ברגע החולף‪ ,‬הקפיד לעודד חיוכים אל מול העדשה‪ ,‬להרכין ברך כדי להיטיב‬
‫את ִמ ְח ָּבר התמונה‪ ,‬להותיר ברכת פרידה‪ ,‬ולהתאדות תוך כדי התנצלות‪.‬‬
‫אבל בחלוף הימים‪ ,‬ככל שחזרו ונשנו הבקשות לא להחזיק במצלמה‪ ,‬אלא לסור מפניה הלאה‪ ,‬אל‬
‫מעבר למסגרת‪ ,‬על מנת לזקק את התיעוד המתהווה‪ ,‬גילה כי אין הוא אלא מכשול כופה השתהות‪,‬‬
‫רקע לא נאות להנצחת הדברים עצמם‪ .‬בשבועות הראשונים נעזר בידע פיזיקלי אינטואיטיבי‪,‬‬
‫היה מחשב את ההיטל האופטי של העדשות המקיפות אותו‪ ,‬מנתב את דרכו מתוך ניסיון להימנע‬
‫מהקונוסים הנפערים בין המנציחים למונצחים‪ ,‬אבל במהרה הבין שאין הדבר אפשרי‪ ,‬שהרי תזוזה‬
‫נימוסית‪ ,‬הימלטות אלגנטית מרקע אחד‪ ,‬מביאה להסגת גבול אחר‪ ,‬וכך‪ ,‬במהלך חודשים של‬
‫הסתובבויות כגון אלו‪ ,‬ניסח את עצמו לעצמו כמפריע נצחי‪ ,‬אשם תמידי‪.‬‬
‫הימלטויותיו למוזיאונים הממוזגים לא סייעו‪ .‬השתהויותיו התדירות‪ ,‬חסרות הנימוס‪ ,‬מול יצירות‬
‫מופת‪ ,‬חסמו תצלומים משפחתיים‪ .‬השומרים אמנם סיננו "נו פוטו"‪ ,‬אבל בהו סתּומות בתקרה‪ .‬הוא‬
‫נכנע והתכנס פנימה‪ ,‬מבלה ימים שלמים בחדרי מלון בבודפשט‪ ,‬ורשה‪ ,‬אתונה‪ ,‬אוכל ארוחות מלון‬
‫יבקירכה שבמורד הרחוב‪ .‬יומיים‬
‫ֶ‬
‫הווט‬
‫ְ‬
‫עבשות‪ ,‬ישן‪ ,‬קורא ספרות מטוסים‪ .‬שלושה ימים בווינה בלי‬
‫הבלפורט‪ ,‬מרחק שתי סמטאות ציוריות‪.‬‬
‫בבריסל בלי ֶּ‬
‫חסר אונים‪ ,‬ביקש לעבור לצוות קרקע‪ .‬אכול קנאה אל מול תיקי הנופשים התאוותניים‪ ,‬החזיק‬
‫מעמד חודש בלבד‪ .‬הכל נראה לו משחק מטופש‪ ,‬טרטורים קודחניים במוח קשוב מדי‪ .‬התחושות‬
‫הקשות בכיכרות המערב נראו מתוככי שדה התעופה ככפיפות גו נאלחות‪ ,‬מגּונות‪ ,‬וחשוב מכל‪,‬‬
‫נשלטות היטב בידי הרציונל‪ .‬המטוסים חרקו חלפו‪ ,‬קוראים לעוף‪ ,‬לעוף!‬
‫הוא החליט לחזור לאוויר ולבסס את החלמתו אל מול אויבתו הגדולה ביותר‪ ,‬מבקש‪ ,‬בקול‬
‫רועד מעט‪ ,‬את ונציה‪ ,‬ואף לא טורח לרדת במילאנו‪ ,‬חניית הביניים החובבנית‪ .‬הוא יתחיל מהסוף‪,‬‬
‫בכיכר סן–מרקו ההומה‪ ,‬אל מול הבזיליקה המקציפה‪ ,‬שם יידע בוודאות מוגמרת שרק בעצם עומדו‬
‫מהווה הוא גיבנת סביבתית תמידית‪ ,‬גיבנת שעליו לבטל‪ ,‬לזקוף! כן‪ ,‬התיירים יבקשו ממנו לזוז רק‬
‫מעט‪ ,‬אך הוא לא יזכה אותם במבט‪ ,‬ויכפה על עצמו עמידה ממושכת‪ ,‬מסלק מעליו רגשות חמלה‬
‫והתדפקויות מצפון‪.‬‬
‫אך כבר בדרך לכיכר מתרחשות‪ ,‬הוא לא נערך לכך‪ ,‬מספר תקריות לא נעימות‪ .‬העונה עונת‬
‫קיץ‪ ,‬וונציה פוערת לעומתו פיות‪ ,‬מסנוורת שיניים‪ ,‬מגלה מחשופים‪ .‬שילובי הגשרים והתעלות‬
‫מצריכים זוויות חדשות והגברים‪ ,‬שיער חזם מבצבץ זיעה‪ ,‬לעד מצלמים‪ .‬בעלותו על מדרגות האבן‬
‫הוא אנוס לעצור ולהשתהות‪ ,‬וחברנו מתחפר‪ ,‬מתבונן לכאורה בפיתולים ביזנטיים‪ ,‬אבל רושף‬
‫מבטים עורגים אל האשה‪ ,‬וזאת מזדקפת‪ ,‬מושיטה קדימה‪ ,‬לשם הדגשה בעדּות החדשה הנולדת‪,‬‬
‫רגל חלקה‪ ,‬צרובה‪ ,‬מבהיקה‪ ,‬רגל אחת בשרנית‪.‬‬
‫בגשר סתמי‪ ,‬בקצה דורסודורו‪ ,‬בדרכו אל הטראגטו שייקחו לכיכר הגדושה‪ ,‬הנדמית לו‪ ,‬מעבר‬
‫לתעלה הגדולה‪ ,‬כמתנודדת‪ ,‬שוקעת ועמה הזיות החלמתו‪ ,‬קרה שנשבר‪ .‬הזוג היה פלמי‪ .‬הוא מעולם‬

‫‪ 101‬מעין‬

‫לא נמשך לרזון חולני שכזה‪ ,‬לא‪ ,‬אבל הקלילות הבלתי אמצעית של המצטלמת‪ ,‬חיוכה הביישני‪ ,‬כף‬
‫הרגל הארוכה שנשלפה מהכפכף‪ ,‬כל אלו גיבשו בו הכרעה חולנית‪ ,‬גועשת‪ ,‬לחלוף ברגע הלחיצה‬
‫המשוער! כן‪ ,‬בדיוק כך יחלוף! הוא יארוב לבלגי קצוץ השיער שלא ראוי‪ ,‬לא ראוי לתענוגות‬
‫פריכים כגון אלו וזכה בהם מתוקף מקריות פלמית בלתי מסתברת‪ .‬כל שעליו הוא לתזמר מעבר‬
‫ְתמים הליכות בדיוק כשאותו מקבל הוראות ילחץ על כפתורו המתעד‪ .‬זאת מדוע? לא ידע‪ ,‬רק ידע‬
‫שאפשר והנה‪ ,‬הוא עושה זאת בלי להביט לאחור!‬
‫מטוהר‪ ,‬מטוהר הוא דיילנו‪ .‬רץ‪ ,‬מסתער בחימה על גשרי ונציה‪ ,‬הוא לא זקוק ַלקדוש המבשר‪,‬‬
‫לאריה המשאג‪ ,‬לבזיליקה‪ .‬הסרניסימה פרושה לרגליו‪ ,‬על כיכרותיה‪ ,‬ארמונותיה‪ ,‬אבניה‪ .‬על כל‬
‫גשרון הם מחכים‪ ,‬וכל שעליו לעשות הוא לחצות ולחצוץ‪ ,‬וכך הוא פועל‪ :‬לחיצה‪ ,‬חצייה‪ ,‬חציצה‪,‬‬
‫זועף מתוך דחף עלום לא בלום גשרים על גשרים‪ ,‬זוגות זוגות אותו מצלמים בשולי התמונה‪,‬‬
‫בתנועה שוספת‪ .‬גיבורנו משתכלל‪ ,‬מוצא זוויות חדשות‪ ,‬מקומות מארב מאצילי ספונטניות מיתממת‬
‫מיתעד ברחבי‬
‫במתחם פיזה‪ ,‬בכיכרות סיינה‪ ,‬על גדות הסיין‪ ,‬למרגלות הפירנאים‪ .‬עובר זמן וגיבורנו ַ‬
‫העולם כולו‪ .‬זוגות פרואנים‪ ,‬סינים‪ ,‬ניו–זילנדים‪ ,‬נושאים עותקים דיגיטליים של נחרצות הליכתו‬
‫המרוצנת‪ .‬פרופילו הזועף מופיע בשולי תמונות המועלות יום יום‪ ,‬שעה שעה‪ ,‬לרשת העולמית‪,‬‬
‫לאתרי התמונות הנצפים ביותר‪ ,‬וכך כנפות אדרתו‪ ,‬עקב נעלו‪ ,‬יעף שערותיו‪ ,‬נושמים אוויר טרופי‪,‬‬
‫אקלים ארקטי‪ ,‬מדבריות צחיחים‪.‬‬
‫האם היה זה זוג קליפורני שהפנה את תשומת לבה של קבוצת בנות פורטוגזית‪ ,‬או שמא נערים‬
‫הודים שזיהו נעליו אצל פנסיונר ארגנטיני? אין זה משנה‪ ,‬משום ששמו החל לצאת למרחקים‪ .‬הוא‬
‫הולך ומזוהה‪ ,‬מתגבש ומתמצק לכדי‪ ,‬ובכן‪ ,‬לכדי מה? אתרי התמונות מפתחים דיונים‪ ,‬מפריחים‬
‫השערות‪ ,‬מי‪ ,‬מיהו אותו אדון ביעף מטושטש? מי הוא שמופיע בחטף‪ ,‬שנמצא בו זמנית בכל בירה‬
‫אירופית‪ ,‬תהיה זו הזנוחה ביותר‪ ,‬משום שאפילו טאלין‪ ,‬כן‪ ,‬אותה באלטית פלמונית‪ ,‬חזתה בזיו טיפופיו‪.‬‬
‫אולפנית‪ .‬מתפתחים‬
‫ָּ‬
‫שמו עולה בשולי מהדורות חדשות כפיקנטריה תמוהה הגוררת משיכת כתף‬
‫ויכוחים סוערים אם תקין הדבר‪ ,‬אפשרי פיזיקלית‪ ,‬מועלות השערות סותרות‪ ,‬מתוארך הוא פה ושם‬
‫וגם אחרי שם‪ ,‬בצרימת מועד מתמדת‪ ,‬בתנודה אקסטטית‪ ,‬בלתי אפשרית‪ ,‬אנרגטית‪ .‬מיהו? נערכים‬
‫הומאז'ים‪ ,‬תמונות של מחקיו במודע ולשם הראווה‪ ,‬מקרים בהם מתנדב אחד המצטלמים לעבור על‬
‫פני חבריו בזעף הפגנתי‪ ,‬לא דחוס‪ ,‬לא מהודק‪ ,‬אלא נוטה לכיוון התיאטרון הנמוך‪ ,‬והחברים מצטחקים‪.‬‬
‫בהדרגה עולים גם מחקיו שבמסתרים‪ .‬בתחילה משתרבבים בשולי דפנות התמונות‪ ,‬מותירים‬
‫ציציות ביישניות‪ ,‬ובהמשך אוזרים אומץ‪ ,‬מגלים תושייה‪ ,‬משפרים עמדות‪ ,‬מגלפים תנודות חדשות‪,‬‬
‫צעדי רדיפה‪ ,‬ריצות כפופות ומתוזמנות‪ ,‬חלקם מרהיבים להתפתל במעין הזדחלות מעוותת‪ .‬דיילנו‬
‫נאבד בטורי טורים של אפיגוניות זולה‪ ,‬של חדוות עשייה ללא מען‪ ,‬ללא תכלית ההתענות‪ ,‬רק לשם‬
‫השכפול‪ .‬נחוש לאחז זיק שימור‪ ,‬הוא נהדף לסמטאות משניות‪ ,‬לכנסיות חלופיות‪ ,‬לטירות שבנייתן‬
‫לא עלתה יפה‪ ,‬אך גם הן‪ ,‬בנקוף הימים‪ ,‬נתפסות בידי שוביו‪.‬‬
‫האם פרש ולא נראה עוד? האם עלה בידו למצוא עיירה קטנה‪ ,‬לא זנוחה אך גם לא מפורטת‪,‬‬
‫לא גדושה ובטושה‪ ,‬לא מתדפקת תדירות בידי מחריביו‪ ,‬אך בו בזמן מספקת און ויזואלי של שימור‬
‫תרבותי מסמורטט במידה‪ ,‬מושכת את הייחודיים שבמסיירים‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬לא נטולי חדוות תיעוד?‬
‫שם יוכל לשחזר‪ ,‬בעיני רוחו‪ ,‬את ימי גשרוני ונציה‪ ,‬ערש הולדתו המחודשת‪ ,‬לחוות בשנית חישובי‬
‫תזמון לצדי היכל פזארו האימתני‪ ,‬לקדוח מארבים של חשש ראשוני‪ ,‬אימת מתחילים‪ ,‬בסמטאות‬
‫לשם‪ ,‬לצד השני‬
‫הפרארי הגולמנית‪ ,‬לעורר מן האוב את אותו סער התחמקות ָ‬
‫המובילות לכנסיית ְ‬
‫הסאלּוטה המצולעת‪ ,‬המודה בהדר‬
‫ֶ‬
‫כיכרה הצרה של כנסיית‬
‫ּ‬
‫של חלל מליחות מתוקה‪ ,‬של אוויר‬
‫קונכיותיה יום יום‪ ,‬שעה שעה‪ ,‬לבתולה הקדושה‪ ,‬על שריפאה את העיר מהמגיפה הגדולה‪.‬‬

‫‪ 102‬מעין‬

‫שירים ‪ /‬טל חבושה‬

‫מאתגרת‬
‫נעבור ישר לפיזיות‬
‫לעצמות הבולטות במורד הטבור‬
‫למפגש הירכיים‬
‫אין צורך בהצהרות‬
‫פוליטיקאים עשו זאת לפנינו‬
‫כשלא ידועה הדרך‪.‬‬
‫אני לא פוליטיקאית‬
‫לא נוכחתי ביכולת שכנוע‬
‫או בשפת גוף מזמינה‬
‫אבל אני זמינה‪,‬‬
‫תתקשר‬
‫אענה‪ ,‬אהיה פוליטיקלי קורקט כשאומר‬
‫אני מאותגרת מינית; לא חרמנית‬
‫מאותגרת רגשית; לא תלויה על תשומת הלב‬
‫שלך‬
‫יש מגבות תלותיות בחדר המקלחת אצלי‬
‫מלאות עובש‬

‫סירים ‪ /‬מכסים‬
‫כשיושבים בשקט בפינת קרליבך‬
‫ובוהים בכוכבים בשתיקה‬
‫קשה לא לתהות אם אתה המכסה שלי‬
‫למרות כל החרא שאני מבשלת‬
‫כשאני רותחת‬
‫מבעבעת‬
‫כשקשה לי להכיל‬
‫את הנפש‬

‫‪ 103‬מעין‬

‫*‬
‫אמא מקוננת‪ :‬בבית נעלמו כל‬
‫המכסים‪.‬‬
‫היתה אונסת בערבים מכסים חדשים‬
‫לסירים ישנים‬
‫עכשיו נותרו לה רק סירים עצובים‬
‫כמה עצובה אני אהיה?‬

‫טל חבושה‪ ,‬ילידת ‪ ,1984‬שרדה ילדות מתולתלת בכפר סבא‪ .‬עוסקת בתחום העריכה והתוכן‪.‬‬

‫‪ 104‬מעין‬

‫שני שירים ‪ /‬אסנת איטה סקובלינסקי‬
‫צעדה‬
‫עכוז בעלות השררה נמתח‬
‫במדיהן‬
‫אלותיהן מבריקות ברגליהן תזזית כובען משתפך‬
‫לחיוך עצבני‬
‫הן אינן מבינות למה אנחנו מפגינים וכיצד‬
‫שני הנצים נושאים אותו דגל ומדוע‬
‫ההומור מוגבל לחיוך הנבוך של החוזרים‬
‫אחר צעיר שצורח מדף נייר למגאפון ענק ומדוע‬
‫לשוטרים מגאפון כל כך קטן וחסר שימוש ומדוע‬
‫הגברים שזקנם צומח רק על חולצתם אופפים הכל‬
‫במסך עשן‬
‫מאחוריהן‬
‫מוכרים ספרות לפי הקילו וכריכות עצובות עוטפות עמלות מילים‬
‫הצעיר הצורח‪ ,‬אצבעותיו רועדות‬
‫מדמיינת להטו על גופתי‬

‫דרושה‬
‫בעבודה הבאה שלי לא יהיו חומרי ניקוי‬
‫גם לא מסמכים לתייק‬
‫הבוס לא יהיה סקסי‬
‫לא אשב בקובייה או בכל צורה גיאומטרית אחרת‬
‫החלל יהיה אמורפי‬
‫אתעורר ביקיצה טבעית‬
‫עקביי ינקשו על פרקט מבריק‬
‫ארוחת הצהריים תגיע ממסעדה בינונית‪ ,‬אולי ג'ירף‬
‫בכל מקרה יהיה מעורב בזה צ'ופ סטיק‬
‫לא ישלמו לי בהמחאה‬
‫לא אחוש מחאה‬
‫ארגיש מנוצלת ומנוולת‬
‫לנה מהבנק תעריך אותי‬
‫ותיתן לי להתקשר אליה לנייד‬

‫‪ 105‬מעין‬

‫השפה המהפכנית ‪ /‬אריאלה אזולאי‬

‫יציאת ההמונים לרחובות מצרים לוותה בתצלומים כבר מן הרגע הראשון‪ .‬תצלומים מאירועים כאלה‬
‫מציגים למבט קודם כל את אירועי היום ועושים זאת עם כותרות ברורות‪ ,‬כאלה שאומרות למשל‬
‫שכאן רואים המוני מפגינים בכיכר השחרור‪ ,‬כאן אשה צועקת כלפי חייל ותובעת שיסור מדרכה‪,‬‬
‫ושם רימוני עשן ניתזים לעבר מפגינים או שוטרים יורים באזרחים‪.‬‬
‫רבים מהתצלומים האלה מבטאים את הידע של הצלמים והמצולמים בהיסטוריה של מה שהפך‬
‫מזמן להיות "דימוי מהפכני"‪ .‬הצלם יודע ללכוד את פיתול הגוף הנערי של משליך האבנים ולקלוט‬
‫במצלמה את הניגוד בינו ובין החיילים שנראים כחומה אטומה ומבוצרת‪ ,‬הבחורה שצועדת ברחוב‬
‫יודעת כיצד להניף את שני הדגלים שבידיה כך שהקהל בשולי הכביש‪ ,‬כמו גם הצלם‪ ,‬יעקבו אחריה‬
‫במבטם‪ ,‬והחייל יודע להפגין איפוק כשאזרחית מתקרבת אליו ומגדפת אותו‪ .‬במחוות המוכרות האלה‬
‫שהמפגינים חוזרים עליהן‪ ,‬אני מציעה לראות רכיבים של שפה ולא פעולות מתוכננות לקראת השגת‬
‫יעד נתון‪ .‬כמו כל שפה‪ ,‬היא נלמדת בסביבה של דוברים ומתוך עקבותיה הכתובים‪ ,‬היא מורכבת‬
‫ממערכת של סימנים‪ ,‬חלקם נושאי משמעות בעצמם ומשמעותם של אחרים נגזרת מן התחביר או‬
‫מרצף המשפטים בו הם משובצים‪.‬‬
‫שפה היא צורת הקיום יחד של אנשים‪ ,‬שפה מתפתחת לפי הצרכים של הדוברים אותה‪ ,‬מייצרת‬
‫ניבים ומיומנויות חדשות‪ ,‬נמסרת מהאחד לשני ומתעצבת תוך כדי כך‪ .‬שפת המהפכה מורכבת‬
‫מאוצר מחוות ומדקדוק‪ ,‬מכללים נוקשים ומאפשרויות אלתור‪ .‬כל מחווה כזו היא כמו היגד שניתן‬
‫להשתמש בו‪ ,‬לחזור עליו‪ ,‬לשלבו עם אחרים‪ ,‬לאומרו בטון מעט אחר‪ ,‬לפי מידת ההיכרות עם השפה‪,‬‬
‫לפי התגלגלות השיחה‪ ,‬הקשב של הנמענים‪ ,‬השתתפותם הפעילה — כחיילים‪ ,‬שוטרים‪ ,‬צלמים או‬
‫צופים — בשיחה שמתפתחת‪ ,‬בקיאותם ברזיה‪ ,‬יכולתם להבין לא רק תכנים מפורשים אלא גם את‬
‫מה שנאמר בין השיטין‪ ,‬במובלע‪ ,‬במנוד ראש‪ ,‬בנפנוף יד‪.‬‬
‫כיוון שמדובר בשפת מחוות‪ ,‬התצלומים משמשים לה כנייר להיכתב בו‪ .‬הנה כמה היגדים‬
‫שחוזרים על עצמם‪ :‬זבל מושלך באוויר או פחי זבל הפוכים ברחוב‪ ,‬לוחות עץ מונחים באלכסון כדי‬
‫ליצור מקומות מחסה‪ ,‬ידיים מורמות בתנועת וי‪ ,‬התקהלויות שירה עם אנשים לא מוכרים‪ ,‬זריקת‬
‫אבנים‪ ,‬ציור גרפיטי על דגלים‪ ,‬עקירה של סימני הכוח הקיים‪ ,‬השתלטות על צירי תנועה‪ ,‬טיפוס‬
‫על מבנים גבוהים והפגנת נוכחות מהם‪ ,‬התפשטות למרחבים אסורים או מסומנים‪ ,‬השתלטות על‬
‫אביזרים של הכוח ונטרולם‪ ,‬שימוש אזרחי באמצעים צבאיים‪ ,‬הבערת אש‪ ,‬פגיעה בדיוקנאות של‬
‫שליטים‪ ,‬הצגה של עדויות למעשים של הכוח השלטוני ועוד‪.‬‬
‫לצד ההיגדים שמופקים מתוך רפרטואר קיים‪ ,‬ישנם כאלה שצומחים במקום ובזמן מסוימים‪,‬‬
‫בהקשר לאירועים נתונים‪ ,‬ואין להם בהכרח תקדימים במקומות אחרים‪ .‬כאלה הן למשל הבריקדות‪,‬‬
‫שהמפגינים אלתרו כאשר המרחב הפומבי התמלא במפגינים התומכים בשלטון שהחלו להשליך‬
‫אבנים לעברם‪ ,‬או מחוות הדריכה על דיוקן המנהיג באמצעות נעל האחוזה ביד‪.‬‬
‫בארכיון המהפכות שמורות דגימות רבות של השפה המדוברת כעת במצרים‪ .‬הן צוירו וצולמו‬
‫במקומות וברגעים אחרים במרוצת מאתיים וחמישים השנים האחרונות‪ .‬חזרתן של אותן מחוות‬
‫לאורך תקופה כה ארוכה ותחת משטרים שונים — מלוכניים‪ ,‬קומוניסטיים‪ ,‬דמוקרטיים‪ ,‬פשיסטיים‪,‬‬
‫רודניים‪ ,‬וכאלה שהצליחו לחמוק מכל שם — מחייבת לחשוב את המשותף למשטרים האלה‪ ,‬המעוררים‬
‫בנשלטים את אותה תשוקה לדבר בשפה שרוב ימות השנה אינה נגישה לשימוש ושעקבותיה מעוררי‬
‫הדמיון ממלאים את הארכיון‪.‬‬
‫תשוקה מאותו סוג הוציאה לרחוב המוני אדם והביאה אותם‪ ,‬במקומות ובזמנים שונים‪ ,‬להכריז‬

‫‪ 106‬מעין‬

‫בעצם נוכחותם שזה מקומם וזו שפתם‪ ,‬שזו צורת הקיום שלהם עם אחרים‪ ,‬שזה האופן שבו הם רוצים‬
‫לחלוק איתם את העולם המשותף‪ ,‬ושכל דבר אחר בחייהם סובל כעת דחייה‪ .‬מבעד להבדלים‪ ,‬תשוקה‬
‫זו חושפת את המורשת המשותפת למשטרים פוליטיים שונים‪ ,‬שיוצרים בכל מקום על פני הגלובוס‬
‫אסונות משטריים בעלי דפוסי פעולה דומים הפוגעים בחלק מן האוכלוסיות הנשלטות על ידם‪.‬‬
‫לשליטה לא ריבונית זו יש תרומה משמעותית לכך ששפה אזרחית התקיימה עד היום רק‬
‫במשך זמן קצוב‪ ,‬כשפת מעבר‪ ,‬ורק כאשר שימשה להתנגדות לשלטון של משטר מקומי שבראשו‬
‫עריץ‪ .‬הבנייתה של הדמוקרטיה כחלופה היחידה למשטרים רודניים היתה כרוכה בזיהויה עם‬
‫השפה האזרחית‪ .‬כך‪ ,‬במשך כמאתיים שנה נשמרה השפה האזרחית רק כאמצעי‪ ,‬כמכשיר להשגת‬
‫דמוקרטיה‪ ,‬ומכאן כמכשיר שאינו יכול לסמן את המשטרים הדמוקרטיים עצמם כמטרה — כמשטרים‬
‫שמן הראוי להחליפם‪.‬‬
‫המשטר הריבוני אינו סובל שאזרחיו ידברו בשפה אזרחית‪ ,‬ומכאן הוא מחייב תחימה של שפת‬
‫המהפכה לאירוע נקודתי תלוי הקשר היסטורי ספציפי‪ ,‬אירוע שיש לו התחלה וסוף‪ ,‬ושאחריו יש‬
‫להחזיר את הסדר — הריבוני כמובן — על כנו‪ .‬כך גם למול האירועים במצרים‪ ,‬השפה הפוליטית‬
‫ההגמונית‪ ,‬זו שמדברים אותה המשטרים הדמוקרטיים‪ ,‬נולדה עם שפה אוניברסלית‪ .‬אבל המחויבויות‬
‫של משטרים אלה לשכבה צרה של בעלי הון וכוח קודמות למחויבות לנשלטים‪ .‬שפת הכוח‬
‫האוניברסלית והשפה של האזרחות והמהפכה הן שתי שפות בעלות תחביר שונה לגמרי‪ ,‬גם אם חלק‬
‫מהלקסיקון שלהן משותף‪ .‬ברגעי מהפכה נחשף ההבדל הרדיקלי בתחביר שלהן‪ .‬רוב הזמן השפה‬
‫הריבונית מצליחה להכניע את התחביר הפנימי של השפה האזרחית ולגרום לה להיראות כאוסף‬
‫של פעולות שיש להן מטרה או סדרה של מטרות ברורות‪ ,‬כאלה שיש להן מובן במסגרת השפה‬
‫הפוליטית ההגמונית — כמו סילוקו של מובארק והחלפתו במשטר דמוקרטי‪.‬‬
‫התייצבותו של ברק אובמה "לצד המפגינים" וקריאתה של הילרי קלינטון למובארק "להכשיר‬
‫את המעבר השלטוני" מבטאות את אותו מאמץ שיטתי שנמשך מאז המאה ה–‪ — 18‬לסלק את השפה‬
‫האזרחית מן הבמה ולהחליפה בסל של תביעות שאינו מאפשר כלל לשאת ולתת על תנאי האפשרות‬
‫הגלובליים של אותן דמוקרטיות‪ ,‬שכוללים שימור דפוסי החלוקה של משאבים ונכסים לאורך קווי‬
‫מתאר שעוצבו בחסות ההיגיון הקולוניאלי‪ ,‬האימפריאלי והקפיטליסטי‪ ,‬והבטחה שהתנועה של‬
‫הנפט‪ ,‬הנשק‪ ,‬ההון וכוח העבודה תיעשה לאורכם של קווי מתאר אלה‪ .‬ביטא זאת בבירור בשבוע‬
‫השני למהפכה טוני בלייר‪" :‬הצעד הרגיש הוא לחבור לתהליך השינוי‪ ,‬ובה בעת להבטיח שהוא‬
‫פונה בכיוון הנכון"‪ .‬מאז המאה ה–‪ ,18‬השיח הפוליטי השליט מצמצם את המהפכה משפה לאמצעי‬
‫להשגת מטרה‪ ,‬כמו למשל זו ששרו מיליון מפגינים בכיכר תחריר — "כולנו עומדים ביחד מבקשים‬
‫רק דבר אחד — תעזוב‪ ,‬תעזוב‪ ,‬תעזוב"‪.‬‬
‫צמצומה למטרה כזו‪ ,‬שהמשטרים במדינות הדמוקרטיות מכירים בה כלגיטימית‪ ,‬פוגע בתנאים‬
‫הדרושים למהפכה להמשיך ולהתפתח כשפה אזרחית שבכוחה לשנות את השיח הפוליטי מן היסוד‬
‫ולערער על התפיסה שישנן שתי אופציות — או משטר דמוקרטי או רודנות‪ .‬כך ניתן יהיה להבחין‬
‫בדגל השחור המתנוסס מעל המשטר הדמוקרטי ולהצביע על פשעיו‪ .‬הדמוקרטיות היו אחראיות‬
‫להפיכת חלק מנשלטיהן ל"עובדים זרים"‪" ,‬פליטים"‪" ,‬חסרי מדינה"‪" ,‬עקורים" ועוד ולהפיכתם‬
‫לשקופים פוליטית‪ ,‬מוכנים לניצול ולגירוש‪ .‬אנחנו‪ ,‬הצופות במהפכה‪ ,‬מוזמנות לתפוס אחת משתי‬
‫עמדות‪ :‬או תמיכה במשטר דמוקרטי חדש או תמיכה בעריץ מיושן‪ .‬בשני המקרים הציפייה היא‬
‫שהמפגינים עצמם יפנו את הכיכר הציבורית מהר ככל שניתן ושהתמיכה בהם תיפסק כשתושג‬
‫המטרה המוסכמת‪ .‬אחרת‪ ,‬מאיימים מכל עבר‪ ,‬צפויים רק כאוס או קטסטרופה‪.‬‬
‫את השפה האזרחית שמתפשטת במזרח התיכון בחודשים האחרונים‪ ,‬בין השאר בתוניסיה‪ ,‬בלוב‪,‬‬
‫בירדן‪ ,‬בתימן‪ ,‬בבחריין ובסוריה‪ ,‬צריך לראות ברצף אחד עם ההתקוממות הפלסטינית נגד המשטר‬
‫הישראלי‪ .‬רצף זה מעורר בישראל חרדה ששמעון פרס ביטא בפנייתו למנהיגי העולם‪" :‬תשאירו‬
‫בחוץ את הסכסוך הישראלי–פלסטיני"‪.‬‬
‫לפנינו‪ ,‬לראשונה בהיסטוריה בת מאתיים שנים‪ ,‬התקוממות שמסוגלת לחצות את הגבולות‬

‫‪ 107‬מעין‬

‫הריבוניים‪ ,‬גבולות שנקבעו לראשונה תחת המפעל הקולוניאלי הבריטי–צרפתי במזרח התיכון‪,‬‬
‫ומאוחר יותר‪ ,‬עם הקמת מדינת ישראל‪ .‬מהפכה שתתפשט ותחצה גבולות עשויה להפוך לפתיתים‬
‫את "יחסי האיבה בין העמים" שמנהיגים פוליטיים וצבאיים תדלקו‪ ,‬הציתו וכפו על האזור‪ .‬אולי‬
‫אז המזרח התיכון ייפתח לאופק חדש שבו אזרחים כותבים את עתידם ואת עברם‪ ,‬מתוך השותפות‬
‫החדשה שהמהפכה מאפשרת להם להחיות‪ ,‬וממציאים צורה חדשה של משטר שמאמץ כמה מוסדות‬
‫ועקרונות מן המשטרים הדמוקרטיים אך דוחה את המכלול על הסף כדי שניתן יהיה לדמיין‬
‫אפשרויות חדשות של משטר אזרחי‪ ,‬של האזרחים‪ ,‬על ידי האזרחים ובשביל האזרחים‪ ,‬כשם כללי‬
‫לכלל הנשלטים בטריטוריה‪.‬‬
‫בהשוואה לשליטה ריבונית בתוך המדינה‪ ,‬לשליטה ולכפיפות של מדינות הלאום להסדרים‬
‫הגלובליים יש נוכחות חזותית נמוכה יחסית‪ ,‬ובעיקר שחלק מדפוסי השליטה והמהלכים שכרוכים‬
‫בהם מתבצעים מחוץ לטווח ראיית המצלמות‪ .‬כך למשל‪ ,‬בימים האחרונים של ינואר ‪ ,2011‬בעיצומה‬
‫של המהפכה‪ ,‬התיר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לחוסני מובארק להכניס שני גדודים )כ–‪800‬‬
‫חיילים( לסיני — שטח שאמנם מצוי בשליטת מצרים‪ ,‬אך לפי הסכמי השלום עם ישראל אסור לה‬
‫לפרוש בו כוחות צבאיים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הסכימה ישראל להגדיל את מספר החיילים המצרים שוב שוב‪.‬‬
‫ההסכמה על תזוזת הכוחות הזו התקבלה בין שני המנהיגים‪ ,‬ללא אישור ממשלותיהם‪ ,‬כמעט‬
‫ללא דיווח בתקשורת ומבלי להותיר אף לא תצלום אחד במרחב הציבורי‪ .‬ההצבעה על היעדרם‬
‫של תצלומים כאלה‪ ,‬סימון החור שהם מייצרים במרחב המבט והפעולה של האזרחים‪ ,‬מהווה חלק‬
‫מהשכלול של הדקדוק של שפה אזרחית‪ ,‬שפה שמסרבת לראות בנראה ובתצלומים רישום בלעדי‬
‫של מה ש"היה שם"‪ .‬גם אם כפי שפורסם נועדה פריסת הכוחות הזו לסייע למובארק כדי לשמר את‬
‫כוחו בארצו‪ ,‬היא נועדה לא פחות מכך לסייע למובארק לסייע לישראל לשמר את השליטה שלה‬
‫בעזה ולהבטיח שהמצור החמור שהיא הטילה על עזה בשנים האחרונות לא יופר על ידי הברחות‬
‫ממצרים‪ .‬סיבה נוספת היא שמירה על זרם הגז המצרי שנרכש על ידי ישראל דרך חברות מתווכות‬
‫במחירים הנמוכים בהרבה ממחירי השוק‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬כך או אחרת‪ ,‬כוחות צבאיים כבר שם‪ ,‬כדי‬
‫להבטיח שהאינטרסים האזרחיים לא יפריעו את הסדר העולמי‪ ,‬ושזה בתורו יבטיח שלא נבחין בכך‬
‫שאותה שפה של התקוממות רחוב‪ ,‬שמדוברת כעת במצרים באמצעות בריקדות מאולתרות‪ ,‬מדוברת‬
‫כבר כמה שנים קילומטרים ספורים משם‪ ,‬בעזה‪ ,‬באמצעות בריקדות שבנו העזתים בשעה שעזה‬
‫נותקה מהעולם‪ ,‬כדי להסתיר את המנהרות שהם חופרים‪ ,‬כדי להבטיח לעצמם זרימה מינימלית‬
‫של מצרכים‪.‬‬
‫ומדוע שנבחין ברציפות בין עזה ומצרים? הרי אלה — המצרים‪ ,‬אזרחים הכפופים לשלטונו של‬
‫מובארק ואותו הם ביקשו להחליף‪ ,‬והם — העזתים‪ ,‬אינם אזרחים ואינם כפופים לאף משטר ריבוני —‬
‫הרי ישראל אינה מכירה בשליטה שלה בהם‪ ,‬ולכן‪ ,‬לפי נקודת המבט הישראלית הרשמית‪ ,‬אין מנהיג‬
‫שאת סילוקו הם יכולים לתבוע‪ ,‬ומשום כך ההתקוממות שלהם לא זוכה לאהדה ולתמיכה העולם‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬במקום שתחוסל כפי שקורה למהפכות אחרות באמצעות פתרון בדמות משטר דמוקרטי‬
‫ריבוני‪ ,‬עזה מוצבת בשולי הסדר העולמי ושום דבר בקיומה על סף קטסטרופה אינו מעורר דחיפות‪.‬‬
‫במקום שאזרחי מדינת ישראל יכירו בסממני מהפכה בעזה המופנים כנגד המשטר שלו כפופים‬
‫גם אזרחי מדינת ישראל וישתתפו בפיתוחם בכיוון אזרחי‪ ,‬יחברו לעזתים‪ ,‬ייצאו לרחובות ויצעדו‬
‫עם שברי ריהוט כדי לבנות בריקדות לפני משרד הביטחון‪ ,‬הם בוחרים להיות שותפים לדיכוי‬
‫העזתים‪ ,‬להפיכתם לשקופים‪ ,‬ל"חסרי מדינה"‪ ,‬וממשיכים להתכחש לכך שאומללות העזתים היא‬
‫תולדת המשטר שלהם‪ .‬כדי להפסיק את הדיכוי של העזתים‪ ,‬יהודים ישראלים צריכים להתחיל‬
‫לדבר בשפה אזרחית ולתבוע את פירוק המשטר הישראלי והמרתו במשטר אזרחי שישתתף ביצירת‬
‫מזרח תיכון מסוג חדש‪.‬‬
‫התשוקה המהפכנית היא לראות את השלטון פועל למען הנשלטים ואיתם‪ ,‬מגביל את שחיקת‬
‫איכות חייהם‪ ,‬משקיע משאבים בהשבחת השירותים שניתנים להם‪ ,‬ולא משתמש בהם כדי להצדיק‬
‫מהלכים חובקי עולם שאינם מחוברים למציאות של חייהם‪ .‬כשהשפה האזרחית מדוברת בלהט‬

‫‪ 108‬מעין‬

‫במרחב הציבורי‪ ,‬היא מבלבלת את היוצרות‪ .‬אלה שמצויים בשלטון‪ ,‬שקרובים אליו ומזדהים איתו‪,‬‬
‫אלה שרוב הזמן נוטים לשכוח את היות הנשלטים מקור הכוח השלטוני‪ ,‬לא יכולים להתכחש יותר‬
‫באותה קלות לשינוי שחל במחזה שהם משחקים בו כעת‪.‬‬
‫הביטו בתמונות החיילים שהגיעו ממצרים‪ .‬הם נהגו כמי שסוד עתיק יומין התגלה לעיניהם‬
‫— לא השליט הוא זה שמעניק להם את הכוח לשמור על הסדר ולאכוף את החוק‪ ,‬אלא הנשלטים‪,‬‬
‫ומקור כוחם — המוני נשלטים — תובע כעת את חלקו ועוד ללא אלימות‪ .‬כדי להמשיך ולייחס את‬
‫מקור כוחם לשליט הריבון‪ ,‬הם נדרשו להפעיל אלימות‪ .‬רבים סירבו‪" .‬ביקשו ממני להרוג אנשים‬
‫שמפגינים והחלטתי לעזוב את תפקידי"‪ ,‬אמר אחד השוטרים שפשט את מדיו‪.‬‬
‫מוטל עלינו לדחות את ההפרדות שהופכות אותנו לצופים במהפכות של אחרים‪ ,‬ולהתחיל‬
‫לספר מחדש את ההיסטוריה‪ ,‬זו שעקבותיה שמורים בארכיון‪ ,‬וזו שמתגוללת לנגד עינינו‪ ,‬כהיסטוריה‬
‫אזרחית שאנחנו בהכרח חלק ממנה‪ ,‬ולהתחיל לשחזר את המהפכות שעברנו על פניהן מבלי שהכרנו‬
‫בהן כמהפכות או כמהפכות "שלנו" ולשזור אותן בתוך הנרטיב הגדול של היקיצה האזרחית של‬
‫המאה ה–‪ .18‬את היקיצה הזו חייבים לספר מחדש באופן שלא משכיח שאף כי במאבק האזרחי של‬
‫המאה ה–‪ 18‬השתתפו גם שחורים ונשים‪ ,‬הם נושלו מתוצאותיו וההישגים חולקו בעיקר בין גברים‬
‫לבנים‪ ,‬שנשאו בפיהם את השיח האוניברסלי שאותו ירשו הדמוקרטיות שלנו‪ ,‬בעודם מנשלים בכל‬
‫פעם קבוצת אוכלוסייה אחרת‪.‬‬
‫הצילום שבו מותירה שפת המהפכה עקבות מאפשר לראות במהפכה במצרים לא רק המשך‬
‫ישיר לתוניסיה או קדימון ללוב‪ ,‬לסוריה או לירדן‪ ,‬כי אם המשך ישיר לתביעותיהם של פליטים‬
‫בכל העולם לחזור לארצותיהם‪ ,‬לכתוב מחדש מסמכי חזון כדי לעצב את צורות החיים המשותפות‬
‫שלהם עם אחרים‪ ,‬לבריתות והבטחות חדשות‪ ,‬להגדרה מחדש של התנועה במרחבים‪ ,‬לניצול מחדש‬
‫של אזורי גבול ונטרולם ממלכודות המוות שהם מהווים עבור אנשים שבכוח נכפה עליהם להיות‬
‫חסרי מדינה‪ .‬כל אלה יכולים וצריכים להיות חלק משפה אזרחית‪ ,‬שפה שמשוועת להחליף את שפת‬
‫המשטרים הריבוניים הדמוקרטיים‪ .‬שפה אזרחית כזו תוכל לצמוח כבשורת המזרח רק אם אזרחי‬
‫כל האזור ישתחררו מהמשקפיים של המשטרים הריבוניים שגייסו אותם להילחם באזרחים כמותם‬
‫על רקע לאומי‪ ,‬מגדרי‪ ,‬גזעי ודתי‪ .‬רק מהפכה חוצת גבולות לאומיים תוכל להוביל למהפכה אזרחית‬
‫ממשית‪ ,‬שתסחוף את האזור כולו‪ ,‬ותציע מודל חלופי לדמוקרטיה המערבית ששותפה בדיכוי אזרחי‬
‫האזור‪ .‬אולם כדי שהמהפכה שהחלה במצרים תתפתח למהפכה אזרחית‪ ,‬ולא תסתיים בעוד דמוקרטיה‬
‫ששותפה בפשעים הגלובליים נגד מיליוני אזרחים משוללי מעמד אזרחי‪ ,‬צריכים להתעורר האזרחים‬
‫שאינם רואים במשטר שלהם משטר רודני משום שהוא אינו פוגע בהם באופן ישיר‪.‬‬
‫זה ודאי נכון לגבי אזרחי מדינת ישראל‪ .‬מזרח תיכון חדש יתאפשר רק כאשר תתחולל היקיצה‬
‫של אזרחיות ואזרחי הדמוקרטיה הישראלית‪ .‬רק כאשר הם יבינו מהי הדמוקרטיה שלהם‪ ,‬משטר‬
‫שאינו שולט רק בהם אלא גם במיליוני פלסטינים בין הים לירדן ובעוד כמה מיליוני פלסטינים‬
‫שב–‪ 1948‬גירש אותם והפך אותם לפליטים‪ ,‬כאילו היתה זו תכונתם הטבעית — בשפה אזרחית הגיע‬
‫הזמן לכנותם לא–נשלטים של המשטר שגירש אותם מארצם‪ .‬הגיע הזמן לפתח יחד איתם ניב חדש‬
‫שבאמצעותו אפשר לתבוע את פירוק המשטר הישראלי‪.‬‬

‫אריאלה אזולאי היא מחברת הספר "דמיון אזרחי — אונטולוגיה פוליטית של הצילום" )רסלינג‪) .(2010 ,‬גרסה מורחבת של‬
‫המאמר באנגלית באתר של אריאלה אזולאי ‪.(http://cargocollective.com/ariellaAzoulay‬‬

‫‪ 109‬מעין‬

‫נסיעה ‪ /‬תומר גרדי‬

‫*‬
‫בואי המוזה‪ ,‬ספרי‪.‬‬
‫*‬
‫האפוס שלי מתחיל במונית‪ .‬איתי שני זקנים‪ ,‬או "זקנים יותר"‪ ,‬אם לתרגם מאנגלית את‬
‫ה–‪ older people‬הפוליטיקלי–תקין‪ .‬גם הם נוסעים לאולם הכנסים בבאד בול‪ ,‬אבל לכנס אחר‪.‬‬
‫‪ .Gegen vergessen, für Demokratie‬ובשפת הקודש‪" ,‬נגד השכחה‪ ,‬ולמען הדמוקרטיה"‪ .‬אני‬
‫מתפלא ומקווה שלא אתבלבל בכנסים‪.‬‬
‫*‬
‫בכניסה לבניין שלט גדול‪ .‬צליינים‪ ,‬משקיעים‪ ,‬שותפים‪ :‬תפקידן של הכנסיות בסכסוך הישראלי–‬
‫פלסטיני‪ .‬הכנס שלי‪.‬‬
‫*‬
‫בפנים מחכה לי הגברת בריגיטה‪ .‬מקבלת את פניי בחיוך‪ֶ .‬הר גרדי? איך ידעה הגברת שאני הוא‬
‫הר גרדי? כבודו נראה כמו ישראלי‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬ומתנצלת על שלא שאלה מראש אם יש לדאוג‬
‫לי לאוכל כשר‪ .‬אני עונה שאין בעיה‪ ,‬בכלל אין בעיה‪ ,‬ירקות ולחם זה גם כן טעים מאוד ומספק‪.‬‬
‫*‬
‫חדר השינה קטן ומטופח‪ .‬ליד המיטה‪ ,‬איך לא‪.The New Testament ,‬‬
‫*‬
‫‪Then he called his twelve disciples together and gave them power and authority‬‬
‫‪over all demons, and to cure diseases.‬‬
‫‪Lucas 9, 1‬‬
‫*‬
‫ועוד אחד‪:‬‬
‫‪When he had come down from the mountain, great multitudes followed him. And‬‬
‫‪behold, a leaper came and worshiped him saying, Lord, if thou wilt, thou canst‬‬
‫‪make me clean.‬‬
‫*‬
‫גֹוד וויל מייק יּו קלין‪.‬‬
‫*‬
‫טּוק–טּוק–טּוק פראו בריגיטה בדלת‪ .‬לא לא‪ .‬איננה בלונדינית שופעת שדיים ואינה לבושה בגדי חדרנית‪.‬‬
‫רק באה לומר שהאוכל מוכן‪ .‬טוב‪ .‬לרדת‪ .‬מזל שקניתי לי איזה בקבוק מהמשקה הרוחני‪ ,‬כמו שקוראים‬

‫‪ 110‬מעין‬

‫זיפ ולמטה‪.‬‬
‫לסם הנוזלי בערבית‪ .‬אחח‪ ,‬ג'וני ג'וני‪ .‬לא יתחילו בלעדינו‪ .‬שלוק‪ ,‬וגמיעה‪ ,‬ועוד איזה ּ‬
‫*‬
‫היא דווקא בסדר‪ ,‬בריגיטה ההיא‪ .‬תפסה אותי אוכל מהשינקן המעושן‪ .‬לא עשתה עניין‪ .‬ישבה איתי‬
‫שלא אשב לי לבד‪ .‬ופגשתי גם סופסוף את שטפן‪ .‬איש עם עיניים טובות‪ .‬נבוך תמידית‪ .‬רך‪ .‬נראה‬
‫שלא אפעיל את חבר הקש שלי מדרזדן‪ ,‬דרך מילוט שתכננתי מלישון בביתו הפרברי שלושת ימים‪.‬‬
‫אבל נראה‪ .‬עוד חזון‪ .‬קודם יומיים כאן‪ ,‬בבאד בול‪.‬‬
‫*‬
‫דווקא הפתיע אותי איך שזה נפתח‪ .‬בלי התבחבשות גרמנית על — כן‪ ,‬אבל זה‪ ,‬אבל פה‪ ,‬ומצד אחד‪,‬‬
‫ומצד שני‪ .‬מתנגדים לכיבוש‪ .‬אבל גם יודעים‪ ,‬חושבים שיודעים‪ ,‬בדיוק מהו‪.‬‬
‫*‬
‫המזכירה מסתובבת עם מיקרופון‪ .‬אנשים בקהל מצהירים הצהרות‪ .‬מתלוננים‪ .‬קשה להיות גרמני‪.‬‬
‫מחיאות כפיים סוערות מדי לפרקים‪ .‬גם פה יש אנטישמים‪ .‬כן כן‪ .‬יצאתי לפני הזמן‪ .‬אחרי זה על‬
‫בירה שאלה אותי אחת שלא זוכר את שמה אם זה היה במקרה שיצאתי כשדיברו על למה אין‬
‫יד–ושם לפלסטינים‪.‬‬
‫*‬
‫ושטפן אומר לי‪ ,‬הייתי ברצון מוסר לך דרישת שלום מאשתי‪ .‬אלא שהיא רוצה למות‪ .‬כל הלילה‬
‫אתמול חזרה ואמרה‪ ,‬אני רוצה למות‪ .‬אולי עדיף‪ ,‬אני אומר לו‪ ,‬שנמצא לי איזה בית מלון? לא לא‪,‬‬
‫הוא אומר‪ .‬אחותה מטפלת בה‪ .‬ויש לה ניסיון בכאלה דברים‪.‬‬
‫*‬
‫ניסיון בכאלה דברים‪ .‬איזה דבר לומר על המוות‪.‬‬
‫*‬
‫אני רואה כבר‪ .‬שקוף שהיא תמות בימים שאני שם מתארח‪ .‬שקוף‪.‬‬
‫*‬
‫סביב לשולחן אווירה מבודחת‪ .‬פליט לבנוני מספר שקוראים לו רפול‪ .‬אני צוחק מקרב לבי אבל‬
‫לא‪ .‬הוא לא מתבדח‪ .‬באמת קוראים לו ככה‪ .‬מרגיעים את מבוכתי‪ .‬כל הישראלים‪ ,‬אומרים לי‪,‬‬
‫צוחקים כששומעים שיש ערבים שזה שמם‪ ,‬רפול‪ .‬אני מספר שהרמטכ"ל שבמיל' מת כשנפל ממזח‬
‫לים התיכון‪ .‬סמיר‪ ,‬פלסטיני שכוחותינו פלטו ללבנון‪ ,‬שכוחותיהם בתורם פלטו לגרמניה‪ ,‬מספר על‬
‫"ג'נין ג'נין"‪ .‬שואל אם נכון שאסרו אצלנו להראות את הסרט‪ .‬אני מספר לו שכן ואומר שראיתי‬
‫את הסרט בבר בירושלים‪ .‬אנחנו קובעים להיפגש שם בפעם הבאה שהוא ב——— ואז לא יודעים‬
‫איך לקרוא לארץ ההיא‪.‬‬
‫*‬
‫סביב הבירות נשארנו אני ורפול ואנגליקה‪ .‬איזה מחשוף! אני מנסה להסיט את השיחה ללטס טוק‬
‫אבאוט אס פור א ווייל‪ .‬יו קנוו‪ .‬רפול מספר על לבנון‪ .‬אני חושב עליה ועל הבקבוק שבחדר שלי‪ .‬הם‬
‫עוברים לנצרות‪ .‬אין מצב לפיתוי‪ .‬ובכל זאת‪ .‬רפול איש מקסים‪ .‬אבל אני עם הראש אצלה במחשוף‪.‬‬
‫היא יודעת‪ .‬ברור‪ .‬שמה לב‪" .‬הייתי יכולה שעות להקשיב לך"‪ ,‬היא אומרת לו‪" ,‬אבל העיניים שלי‬
‫פשוט נעצמות"‪ ,‬והולכת‪ .‬פספוס‪.‬‬

‫‪111‬‬

‫מעין‬

‫*‬
‫‪On the third day there was a wedding in Cana of Galilee, and the mother of Jesus‬‬
‫‪was there. Now both Jesus and his disciples were invited to the wedding. And‬‬
‫‪when they ran out of wine, the mother of Jesus said to Him, "They have no wine".‬‬
‫‪Jesus said to her, "Woman, what does your concern have to do with me? My hour‬‬
‫‪has not yet come".‬‬
‫*‬
‫נ‪.‬ב‬
‫הייתי יכול להגיד להם‪" ,‬שאבס! איטס אגנסט מיי רליג'ן טו בי וורקינג און שאבס"‪ .‬אבל נראה לי‬
‫שלא‪ .‬שילמו את הטיסה והחדר וכל זה בשביל שתי הרצאות עשרים דקות כל אחת‪ .‬בגללם פספסתי‬
‫אתמול הולנד–צרפת‪.‬‬
‫*‬
‫לא ייאמן! קמתי בזמן! לא מתחשק לי לשבת בחדר האוכל‪ .‬לוקח לחמנייה וקפה‪ .‬אנגליקה עונה‬
‫בקרירות מופגנת לברכת הבוקר הטוב שלי‪ .‬יוצא לעשן‪ .‬ציפורים מצייצות ואוויר חלול‪ .‬מתגבשת‬
‫בבטן פקעת ההתרגשות‪ .‬מנסה לא לחשוב על מה להגיד‪.‬‬
‫*‬
‫ניגש אליי שטפן‪ .‬איך אשתך? אל תדאג‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬מטפלים בה יפה‪ .‬עד יום ראשון היא תשרוד‪.‬‬
‫היום יום שבת‪ .‬מחר נוסעים אליו‪ .‬אלוהים‪ ,‬איך נפלה על ראשי הגסיסה הזרה הזאת‪.‬‬
‫*‬
‫זהו‪ .‬מציגים את הר גרדי‪.‬‬
‫*‬
‫תמלול מתורגם של הרצאה‪:‬‬
‫קהל נכבד‪.‬‬
‫כשמוזמן אקטיביסט ישראלי‪ ,‬שמטרתו היא שינויה של החברה שבה הוא חי‪ ,‬לדבר מול קהל‬
‫אירופי‪ ,‬עליו לשאול את עצמו‪ :‬למה? כך‪ ,‬בכל אופן‪ ,‬שאלתי אני את עצמי‪ ,‬לכשקיבלתי את הצעתכם‬
‫לבוא לדבר כאן‪ .‬למה? למה שאבוא לדבר אל מול קהל אירופי? קהל גרמני? לשם מה?‬
‫תשובתי הראשונה לעצמי היתה‪ :‬חופשה בתשלום‪ .‬ישראל אינה מקום שפשוט לחיות בו‪.‬‬
‫המשכורות לא גבוהות‪ ,‬הטיסות יקרות‪ ,‬מלונות אירופיים אינם בהישג יד‪ .‬הנה הזמנה לפסק זמן‬
‫מסיר–הלחץ הישראלי לטובת קיץ אירופי צלול‪ .‬למה לא?‬
‫אלא שאז המשכתי לשאול‪ .‬אמרתי לעצמי‪ ,‬כן‪ .‬חופשה‪ .‬תשובה לגיטימית‪ .‬אך האם בכך די?‬
‫ועל כך עניתי לעצמי‪ :‬לא‪ .‬המשכתי לשאול‪ .‬למה ייסע פעיל ישראלי לדבר על גבי במה אירופית?‬
‫אולי יודע הקהל שלפניי ואולי לא‪ ,‬שרוב פעילויותיה של זוכרות‪ ,‬העמותה שבה אני עובד‪,‬‬
‫שמשלמת את משכורתי בכל חודש וחודשו‪ ,‬ממומנות על ידי קרנות אירופיות‪ .‬ועל כן תשובה אפשרית‬
‫לשם גיוס כספים‪ .‬האקטיביסט הישראלי נוסע‬
‫נוספת‪ ,‬או תוספת על התשובה הראשונה היא‪ ,‬נסיעה ֵ‬
‫לחו"ל‪ .‬הוא מציג את עבודתו ואת ארגונו בצורה הטובה ביותר האפשרית‪ .‬בקהל‪ ,‬הוא מקווה‪ ,‬יושב‬
‫אדם שבכיסו ארנק תפוח‪ ,‬שמן‪ ,‬או משרה משפיעה‪ .‬בלי לחם אין תורה‪.‬‬
‫גם זו‪ ,‬חשבתי‪ ,‬היא תשובה לגיטימית‪ .‬אך האם בה די? ושוב עניתי לעצמי‪ :‬לא‪ .‬בטוח יש עוד בנסיעה‬
‫כזאתי‪ ,‬חשבתי‪ .‬אבל מה‪ ,‬לא ידעתי‪ .‬ואז החלטתי לשנות את השאלה שאני מפנה לעצמי‪ .‬שאלתי עצמי‪,‬‬
‫על מה ברצונך לדבר אל מול קהל שכזה? מה ברצונך להגיד? מה לשאול? מה תוכל‪ ,‬אם תרצה‪ ,‬ללמוד?‬

‫‪ 112‬מעין‬

‫שאלות אלה היו קשות עבורי‪ .‬מאחר שאותו קהל‪ ,‬שאת עצמי דמיינתי מולו‪ ,‬שואל‪ ,‬מדבר‪ ,‬שומע‬
‫אולי‪ ,‬עונה ומקשיב‪ ,‬היה תמיד קהל מדומיין‪ .‬גם כעת ביושבי כאן‪ ,‬ומולי בני אדם שאת פניהם אני‬
‫רואה‪ ,‬הקהל הוא עודנו קהל מדומיין‪ .‬מי אתם הרי אין לי מושג‪ .‬עליי לצייר בראשי מין תמונה של‬
‫מי הוא אותו קהל‪ ,‬מי הם אתם‪ ,‬ובפני אותו קהל מאויר‪ ,‬לדבר‪ .‬שאלתי עצמי אם כן‪ ,‬בעודי מתכונן‬
‫לנסיעה‪ ,‬מי הוא אותו קהל הבא לקחת חלק בכנס שכותרתו "צליינים‪ ,‬משקיעים‪ ,‬שותפים‪ :‬תפקידן‬
‫של הכנסיות בסכסוך הישראלי–פלסטיני"‪ .‬דמיינתי קהל של גרמנים אירופים‪ ,‬נוצרים‪ .‬וכששאלתי‬
‫עצמי על מה יש לי עניין לדבר מול קהל שכזה‪ ,‬בכנס כזה‪ ,‬חשבתי על כסף‪.‬‬
‫אלא שכאן ניצבתי בפני בעיה‪ ,‬מאחר שהוזמנתי לכנס הזה לדבר בנושא שהוענק לי מראש‪,‬‬
‫ונושאו אינו כסף‪ ,‬אלא‪ .‬רגע‪ .‬הנה‪ :‬רטרוספקטיבה על הקמת מדינת ישראל והנכבה‪ .‬ולכן‪ ,‬מאחר‬
‫שהנימוס מחייב אותי לדבר בנושא שבעטיו הזמינו אותי לשאת כאן דברים‪ ,‬ומאחר שזה אינו עולה‬
‫באותו קנה עם הדבר שעליו באמת מעניין אותי כאן לדבר‪ ,‬אנסה לעסוק בשני הנושאים יחד‪ .‬לקשרם‪.‬‬
‫לספר לכם מעט על זוכרות‪ ,‬על עבודתה של העמותה‪ ,‬שממנה תוכלו להבין גם הרבה ממחשבותיי‬
‫על אודות הקמתה של מדינת ישראל והנכבה‪ ,‬ובהמשך‪ ,‬על אודות כסף‪ ,‬או נכון יותר‪ ,‬על אודות‬
‫היחסים הסבוכים‪ ,‬הקשים‪ ,‬בין זוכרות באופן ספציפי — ובין עמותות ישראליות ועמותות פלסטיניות‬
‫בכלל — לקרנות המעבירות לנו את הכסף הנחוץ לנו לשם עבודתנו‪.‬‬
‫מבינה‪ ,‬עוסקת ביסודותיה והשלכותיה המתמשכות של הציונות‪.‬‬
‫ּ‬
‫עבודתה של זוכרות‪ ,‬כמו שאני‬
‫את הציונות אני מבין כתנועה לאומית מודרנית שראשיתה באירופה‪ ,‬במחצית השנייה של המאה ה–‪.19‬‬
‫רעיון אירופי‪ ,‬שראשוני נושאי–דגלו היו יהודים אירופים‪ .‬ליהודים אלה‪ ,‬כשהגיעו לפלסטין‪ ,‬היה דימוי‬
‫אירופי באשר למהו המקום ההוא שאליו הם הולכים‪ .‬רובכם ודאי יודעים‪ ,‬שבמקביל לרעיון התיישבות‬
‫יהודים בפלסטין‪ ,‬היה גם הרעיון להתיישב באוגנדה‪ .‬היטלר‪ ,‬מצדו‪ ,‬שקל למשך תקופה יישוב יהודים‬
‫כס ָפר‪ ,‬ספק–ריק‪ ,‬ספק–מיושב‬
‫במדגסקר‪ .‬לשלוש האפשרויות הללו מכנה משותף אחד‪ .‬שלושתן נראו אז ְ‬
‫בני אדם‪ ,‬שלנוכחותם בו אין הרבה חשיבות או משקל‪ .‬אדמה שאותה רשאי האירופי לקחת‪ ,‬לפתור‬
‫עליה את בעיותיו‪ ,‬לנסות עליה את אוטופיותיו‪ ,‬חלומותיו‪ ,‬מאווייו‪ .‬כאשר הגיעו לפלסטין יהודים‬
‫אירופים‪ ,‬הביאו איתם אותם יהודים דימויים שמקורם באירופה‪ ,‬באשר למקום שאליו הם באים‪ .‬הם‬
‫דמיינו אותו כמקום שומם בעיקר‪ .‬וכשהגיעו ניסו‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬או בעצם‪ ,‬במהלכו של דבר‪ ,‬מהלך‬
‫הנמשך עד היום‪ ,‬לכפות על המקום עצמו את דמיונותיהם על אותו המקום‪ ,‬להשמימו‪ ,‬לרוקנו‪.‬‬
‫מבינה‪ ,‬היא דה–קולוניזציה של פלסטין‪ .‬משמעות הדה–קולוניזציה‬
‫ּ‬
‫עבודתה של זוכרות‪ ,‬כמו שאני‬
‫של פלסטין אינה החזרתם של כל היהודים‪ ,‬החיים בין הירדן לים‪ ,‬לארצות מהן באו במהלך מאה השנים‬
‫האחרונות‪ .‬דה–קולוניזציה של פלסטין ראשיתה היא שינוי הדרכים שבהן מבינים יהודים–ישראלים את‬
‫ההיסטוריה של המקום שבו הם חיים‪ .‬יהודים–ציונים הגיעו לפלסטין‪ ,‬מדמיינים אותה ריקה–למעשה‪.‬‬
‫במהלך הנכבה‪ ,‬ובמהלך שנמשך עד היום‪ ,‬מרוקנים חיילים יהודים את הארץ מתושביה הערבים‪ .‬כך‬
‫אוששה למפרע טענת ריקותה של הארץ‪ ,‬ריקנות שאותה חוזרים ושבים לכונן בספרי הלימוד‪ ,‬בטקסים‪,‬‬
‫בנרטיבים הציוניים ההגמוניים‪ .‬עבודתה של זוכרות היא דה–קולוניזציה של פלסטין דרך עבודה על‬
‫ההיסטוריוגרפיה השלטת‪ ,‬רוויזיה של ההיסטוריה הנכתבת בעברית מבפנים‪ ,‬של ההיסטוריה שאותה‬
‫יהודים–ישראלים מכירים‪ .‬שכן אותה היסטוריוגרפיה‪ ,‬עיוורת לקיומם של ערבים בפלסטין של אז‪,‬‬
‫נמצאת בבסיסו של עיוורונם של יהודים–ישראלים למותם של פלסטינים מידי חיילים ישראלים כיום‪,‬‬
‫להרס בתיהם‪ ,‬להגבלות על תנועתם‪ ,‬למניעה של זכויות אזרח ואדם בסיסיות מהם‪ ,‬ומלכתחילה‪,‬‬
‫להימנעות משותפּות אזרחית עמם במדינה ריבונית‪ .‬שינויה של ההיסטוריה שאותה מכירים‪ ,‬קוראים‬
‫וכותבים יהודים בישראל‪ ,‬תשנה את המקום‪ .‬היא תשנה את האופן שבו יחלקו את האדמה שבין הירדן‬
‫לים אלה החיים עליה עכשיו‪ ,‬הם‪ ,‬והפליטים הפלסטינים של הארץ הזו‪.‬‬
‫כאן מסתיים החלק הראשון של דבריי‪ ,‬מספר מחשבות מצומצמות למדי‪ ,‬על הנושא שעליו‬
‫התבקשתי לדבר כאן היום — הקמתה של מדינת ישראל‪ ,‬הנכבה‪ ,‬עבודתה של זוכרות‪ .‬מכאן‪ ,‬אעבור‬
‫לדבר על הנושא המעניין אותי יותר לפתח כאן‪ .‬כסף‪ ,‬היחסים שבין עמותות ישראליות ופלסטיניות‬
‫ובין קרנות אירופיות‪ ,‬היחסים של זוכרות עם אלה המעבירים לנו כסף להמשך עבודתנו‪.‬‬

‫‪113‬‬

‫מעין‬

‫צליינים‪ ,‬משקיעים‪ ,‬שותפים‪ :‬תפקידן של הכנסיות בסכסוך הישראלי–פלסטיני‪ ,‬זו כותרתו של‬
‫הכנס הזה‪ .‬דעתי היא‪ ,‬שאין יחסים של שותפּות בין עמותות לקרנות התורמות לעמותות את כספן‪.‬‬
‫היחסים בין הקרנות לעמותות הם יחסים של אי–שוויון מובנה‪ .‬אי–השוויון הזה מבוסס ראשית כל על‬
‫העובדה שהקרנות באירופה הן הצד באותה משוואה שבידיו נמצא הכסף‪ .‬הן אלו הנותנות את הכסף‪,‬‬
‫בעוד העמותות‪ ,‬ישראליות‪ ,‬פלסטיניות‪ ,‬הן אלו המבקשות אותו‪ ,‬הזקוקות לו להישרדותן‪ ,‬המקבלות‬
‫אותו או לא‪ ,‬לפי שיקוליהן של הקרנות‪ .‬זהו המרכיב הבסיסי והעיקרי ביחסים בין עמותות לקרנות‪,‬‬
‫והוא זה ההופך את היחסים בין עמותות לקרנות ליחסים של תלות חד–צדדית‪ ,‬ולא של שותפות‪.‬‬
‫אי–השוויון הכלכלי הזה גורר עמו עוד שני סוגים של אי–שוויון‪ ,‬אי–שוויון בשתי זירות נוספות‪.‬‬
‫אחת‪ :‬לארגוני תורמים אירופיים שליטה כמעט אבסולוטית על השיח שבינם ובין העמותות שאליהן‬
‫הם מעבירים כסף‪ .‬לקרנות המממנות שליטה מלאה על שפת התקשורת בין העמותות ובינן‪ ,‬ושליטה‬
‫מלאה בשפה שעלינו‪ ,‬עובדי אותן עמותות‪ ,‬לדבר‪ ,‬בעודנו פונים אליהן‪ .‬מילים כמו — רק רגע‪ ,‬הכנתי‬
‫כאן רשימה‪Accountability, Sustainability, Monitoring Devices, Expected Outcomes, :‬‬
‫‪ .Performance Benchmarks, Goal Measurements‬רק דוגמאות ספורות‪ .‬מילים‪ ,‬שלו הייתי צריך‬
‫לתרגמן לעברית‪ ,‬לא הייתי יודע כיצד‪ .‬מילים‪ ,‬שמעולם לא הייתי חושב לעשות בהן שימוש בחיי‪ .‬אני‬
‫מביט בהן‪ ,‬קורא אותן בגמגום נבוך‪ ,‬מיוסר‪ .‬ועדיין‪ ,‬בבואנו לדבר עם בני האדם‪ ,‬עם הגופים‪ ,‬שיעבירו‬
‫או לא את כספם אלינו כדי שנוכל להמשיך את עבודתנו הפוליטית‪ ,‬זאת השפה שבה עלינו לדבר עמם‪.‬‬
‫מלבד אי–השוויון בכסף‪ ,‬ואי–השוויון בקביעת חוקיו של השיח‪ ,‬ישנו אי–השוויון במבט‪ .‬מי‬
‫מסתכל על מי? למי יש את אמצעי הראייה‪ ,‬את הכלים לדרישתו של דין–וחשבון? קרנות וארגונים‬
‫אירופיים משמרים מבט מתמיד על העמותות להן הם מעבירים את כספם‪ ,‬בעוד שלעמותות אין את‬
‫הכלים‪ ,‬הכוח‪ ,‬המנוף הדרוש‪ ,‬כדי להפנות את אותו המבט חזרה‪ .‬זהו המרכיב השלישי באי–השוויון‬
‫ביחסים שבין הארגונים התורמים ובין עמותת זוכרות בפרט‪ ,‬עמותות ישראליות ופלסטיניות בכלל‪,‬‬
‫ובאופן כללי אף יותר‪ ,‬עמותות אחרות הפועלות במה שנהגו פעם לכנות "המזרח"‪ ,‬והיום מכנים‬
‫אותו "הדרום"‪ .‬את הדיבור על אודות הסיבה לשינוי בטרמינולוגיה הזאת נשמור לכנס אחר‪.‬‬
‫והנה הוא הפרדוקס שאליו הֹובלתי עד כאן‪ִ .‬חשבו על שלושת המרכיבים הללו‪ ,‬ביחסים בין‬
‫קרנות אירופיות לעמותות‪ :‬הכסף‪ ,‬השיח‪ ,‬המבט‪ִ .‬חשבו‪ ,‬ותבחינו שאלו הם שלושה מרכיבים בסיסיים‬
‫ביחסים בין מעצמה קולוניאלית ובין הקולוניה שלה‪ .‬אחת‪ :‬דומיננטיות חומרית‪ .‬שתיים‪ :‬שליטה‬
‫על השיח‪ .‬שלוש‪ :‬פיקוח חד–כיווני‪.‬‬
‫אותה חפיפה‪ ,‬אותו דמיון באופיים של היחסים‪ ,‬בין קרנות לעמותות ובין המרכז הקולוניאלי‬
‫לס ָפר‪ ,‬מביא אותי לשאלה הראשונה שרציתי להעלות כאן‪ ,‬אקטיביסט ישראלי הבא לדבר אל מול‬
‫ְ‬
‫קהל אירופי נוצרי‪ .‬האם בכלל אפשרי עבורנו‪ ,‬זוכרות‪ ,‬לעבוד לקראת דה–קולוניזציה של פלסטין‪,‬‬
‫כאשר אנו מסתמכים על‪ ,‬ועובדים בתוך מערך‪ ,‬בתוך מבנה כלכלי‪ ,‬שעודנו קולוניאלי? מה ההשלכות‬
‫של כזה מערך על עבודתנו?‬
‫אל תדאגו‪ .‬אני לא מצפה עכשיו לתשובה‪.‬‬
‫את השאלות האלו‪ ,‬שאפשר לשאלן באשר לקשר בין זוכרות ובין קרנות אירופיות‪ ,‬אפשר‬
‫לשאול גם באשר לקשר ספציפי יותר‪ ,‬זה עם קרנות אירופיות נוצריות‪ ,‬הקשורות לכנסייה כזו או‬
‫אחרת‪ .‬לכנסייה מסורת של ארבע מאות‪ ,‬חמש מאות שנים‪ ,‬כחלק אינטגרלי ממנגנוני קולוניזציה‬
‫אירופית של העולם‪ .‬במהלך חמישים השנים האחרונות‪ ,‬מאז תום מלחמת העולם השנייה‪ ,‬מנסות‬
‫חלק מהכנסיות לעסוק בצורה ביקורתית בתפקידן בתהליכי הקולוניזציה האלה; כשלעצמי‪ ,‬קשה‬
‫לי להאמין שדי בכך כדי להפוך על פיהן את מאות שנות המסורת הללו‪ .‬גם מנגנוני הקולוניזציה‬
‫הכנסייתיים הושתתו על אותו אי–שוויון אינהרנטי‪ .‬אי–שוויון בכוח כלכלי‪ ,‬בשליטה על השיח‪ ,‬ובמבט‬
‫חד–כווני‪ ,‬כלומר‪ַּ ,‬בזכות לתאר‪ .‬בעיית היחסים בין זוכרות‪ ,‬ובין עמותות ישראליות ופלסטיניות בכלל‪,‬‬
‫לארגונים כנסייתיים‪ ,‬מהווה בעיה ספציפית בתוך מכלול היחסים הבעייתיים שעליהם דיברתי עכשיו‪.‬‬
‫מה הן ההשלכות עבורי‪ ,‬אדם יהודי‪ ,‬של הסתמכות על כסף שמקורו בכנסיות אירופיות‪ ,‬בהתחשב‬
‫בעברן של אותן כנסיות? אני אומר "עברן"‪ .‬ה"עבר" דובר לא מעט כאן עד כה בכנס‪ ,‬אם כי בהקשר‬

‫‪ 114‬מעין‬

‫מצומצם מזה שאליו אני מתכוון‪ .‬אני אומר "עברן"‪ ,‬ומתייחס לא רק לחמש השנים של מלחמת העולם‬
‫השנייה והשואה‪ ,‬וגם לא לשתים–עשרה השנים של הדיקטטורה הנאצית‪ .‬העבר שעליו אני מדבר‬
‫הוא עבר ארוך בהרבה‪ ,‬עמוק ורחב ומורכב ואינו קשור לגרמניה בלבד‪ ,‬אלא למסורת אירופית של‬
‫ארבע מאות‪ ,‬חמש מאות שנים של קולוניאליּות‪ .‬מסורת שאותה‪ ,‬אל תשכחו‪ ,‬אנו מבקשים בזוכרות‪,‬‬
‫לפרק‪ ,‬לפורר‪ ,‬ושממנה אנחנו — נרצה או לא נרצה — מהווים חלק‪.‬‬
‫אני מבקש להמשיך את אותו קו מחשבה‪ .‬פעמים רבות מגיעים לזוכרות נציגים של קרנות‬
‫אירופיות ומבקשים שנספר להם על עבודתנו‪ .‬כמעט כל אלה המבקרים אצלנו מראים התלהבות‪.‬‬
‫אומרים לנו‪ ,‬אתם כמעט כמונו‪ ,‬הנוצרים! גם אתם עוסקים בכפרה‪ ,‬בתיקון עוול‪ ,‬בבקשת מחילה‬
‫וכולי וכולי‪ .‬אלא שלכל אותם עניינים אין עמי דבר וחצי דבר‪ .‬אני אינני נוצרי‪ .‬אני איני מחפש‬
‫לכפר על שום עוון‪ .‬אני איני מחפש מחילה‪ .‬זהו שיח נוצרי‪ ,‬מסגרת מחשבה תיאולוגית נוצרית‪,‬‬
‫שלה אין דבר וחצי דבר איתי או עם העולם התרבותי שבו אני חי‪ .‬ולא זו בלבד‪ :‬הוא אינו רלוונטי‬
‫עבור שאר בערך חמשת מיליון היהודים החיים בגבולותיה של מדינת ישראל דהיום‪ .‬הוא אינו‬
‫רלוונטי עבור הרוב המכריע של הפלסטינים החיים כיום בין הים לירדן‪ ,‬ולא עבור אלה החיים‬
‫בפזורות הפלסטיניות השונות‪ ,‬רובם‪ ,‬כידוע לכם‪ ,‬מוסלמים‪ ,‬לא נוצרים‪ .‬כלומר‪ ,‬אותו שיח‪ ,‬לא רק‬
‫שאין הוא מתאים כדי לתאר את עבודתנו כפי שאנו מבינים אותה‪ ,‬הוא אף זר‪ ,‬איננו מתאים‪ ,‬לבני‬
‫האדם הלכודים במאבק ארוך השנים בין ציונים לפלסטינים‪ ,‬על פיסת האדמה ההיא‪.‬‬
‫השיח הזה‪ ,‬הנוצרי‪ ,‬אינו מוגבל לניסיונות לתאר אותנו ואת עולמנו‪ .‬הוא נכנס אל עבודתנו‪ .‬אל‬
‫עולמנו‪ .‬דרך השיח‪ .‬דרך הכסף‪ .‬המבט‪ .‬טיעון שמוביל אותי למחשבה הבאה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬שאני עצמי‬
‫חושב אותה לפרקים פרנואידית‪ ,‬אלא שעדיין לגיטימי להביעה בתוך המסגרת הנוכחית‪ .‬האם ייתכן‬
‫שיש כאן מין סוג של מיסיון? האם ייתכן שאני פועל בעולם‪ ,‬משתדל לפעול את פעולתי הפוליטית‪,‬‬
‫בעוד ששיח נוצרי חודר לתוכי‪ ,‬והופך אותי למין סוכן יהודי של אתוס נוצרי‪ ,‬שער של הנצרות אל‬
‫"ארץ הקודש"? אני אומר את המילים ונבוך‪ .‬אני נשמע לעצמי כמו רדוף בקולנוע סוג ד'‪ .‬אלא‬
‫הדלקים הממשיכים להבעיר את אותה דאגה הוא‪ ,‬שבכל תקופת עבודתי בזוכרות‪ ,‬מעולם‬
‫שאחד ְ‬
‫לא הבנתי את הצלחתה הגדולה של זוכרות ושל עבודתה בקרב נוצרים‪ ,‬בין אם אנשים פרטיים‪,‬‬
‫בין אם קרנות‪ .‬שאלתי‪ ,‬חזור ושאול‪ ,‬ותשובה לא קיבלתי‪ .‬ברור לי שעבור בני אדם נוצרים‪ ,‬עבור‬
‫ארגונים נוצריים‪ ,‬מעורבות פוליטית בארץ הקודש אינה זהה למעורבות במתרחש‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬באלג'יר‬
‫או בזימבבווה‪ .‬שאלתי‪ ,‬ותשובה רצינית לא קיבלתי‪ .‬מה כן שמעתי? זה‪ :‬אנחנו רוצים שלום‪ .‬חשוב‬
‫לנו שבני האדם יחיו באחווה זה עם זה‪ .‬תשובות שכאלה‪ ,‬רבותיי‪ ,‬אני לוקח לא ברצינות‪ .‬עד כה‬
‫איש לא ענה לי‪ ,‬כן‪ ,‬יש לנו אינטרס נוצרי בארץ הקודש‪ ,‬ממניעים כאלה וכאלה‪.‬‬
‫אם היה אומר לי כך מישהו‪ ,‬היה מסביר לי את העניין‪ ,‬הייתי יכול לאחוז בטיעון כלשהו‪ .‬הייתי‬
‫יכול להחליט להסכים‪ ,‬או לא להסכים‪ ,‬להבין‪ ,‬לקבל‪ ,‬או לא לקבל‪ .‬אלא שתשובה כזו לא שמעתי‪.‬‬
‫עד כה לא שמעתי‪.‬‬
‫אני רוצה לסיים בנקודה שעמה התחלתי כאן את דבריי‪ .‬שאלתי‪ ,‬למה לבוא לדבר אל מול קהל‬
‫אירופי נוצרי גרמני‪ .‬התשובה שלי היא‪ ,‬כדי שאוכל לשאול את השאלות הללו בפרהסיה‪ .‬כדי שאוכל‬
‫בפרהסיה להפוך את היחסים בין קרנות אירופיות ובין עמותות ליחסים שלהם מטען פוליטי‪ ,‬להפוך‬
‫את היחסים ביניהן לפוליטיים‪ ,‬כאלה שאינם מצטמצמים לשאלה‪ ,‬איך לעשות שיזרום כסף בצורה‬
‫חלקה יותר‪ ,‬מחלקיו העשירים של העולם‪ ,‬לחלקיו העניים‪.‬‬
‫תודה‪.‬‬
‫*‬
‫מחיאות כפיים‪.‬‬
‫*‬
‫לדבר מול קהל פרוטסטנטי על כסף‪ .‬כמו להפליץ בציבור מעונב‪ .‬כמו ילדים בכיתה ו' בשיעור הסברה‬

‫‪115‬‬

‫מעין‬

‫מינית‪ .‬מבוכה ענוגה ורוטטת‪ .‬צחקוקים‪ .‬תזוזת כיסאות אי–נוחה‪ .‬אולם מלא באנרגיה‪ .‬התחממה‬
‫לה אנגליקה גם‪ .‬הכעסתי אותה‪ ,‬עם הדיבורים שלי על תורמים נוצרים‪ .‬שוב נצצו שם עיניה‪ ,‬כמו‬
‫שוודאי כתבו כבר אלפי משוררים בכאילו‪ .‬איך הולך השיר ההוא של מוריסי?‬
‫*‬
‫‪How eloquent you were‬‬
‫היא אומרת‪.‬‬
‫*‬
‫האמת‪ ,‬אשה מדהימה‪.‬‬
‫*‬
‫‪Whoever divorces his wife and marries another commits adultery; and whoever‬‬
‫‪marries her who is divorced from her husband commits adultery.‬‬
‫‪Luke 16, 18‬‬
‫*‬
‫ארוחת צהריים דשנה‪ .‬צלי ברוטב פטריות ואורז וניוקי והמון המון סלטים פריכים‪ .‬אחח‪ ,‬החיים‪.‬‬
‫אחרי האוכל‪ ,‬קפה ועוגה‪ .‬אחראית המטבח פותחת את החלונות לאוורור‪ .‬שלא יהיה ריח של אוכל‬
‫בזמן הקפה‪ ,‬היא מסבירה לי‪ .‬חס וחלילה‪ ,‬אני חושב בעברית‪ ,‬ולא יודע איך לתרגם‪.‬‬
‫*‬
‫המון דברים שמדברים עליהם פה אני לא מבין‪ .‬כל מיני ענייני כנסייה פנימיים‪ .‬איזו תעשייה מטורפת‪.‬‬
‫פוגש את הבן אדם שאחראי על אוגוסטה ויקטוריה‪ .‬האחראי על אוגוסטה ויקטוריה! אני נאלם‪ .‬מה‬
‫אפשר להגיד על דבר שכזה‪ .‬קול ברמקול מודיע‪ :‬עד השעה שתיים מתבקשים כל הנואמים להביא‬
‫את קבלותיהם למזכירה כדי לקבל את ההחזרים המגיעים להם‪ .‬זה יותר מחצי משכורת שלי‪ ,‬אני‬
‫אומר להר פרידריך והוא‪ ,‬בתורו — איך לא — מאדים‪.‬‬
‫*‬
‫‪They ate, they drank, they married wives, they were given in marriage, until‬‬
‫‪the day when Noah entered the ark, and the flood came and destroyed them all.‬‬
‫‪Luke 17, 27‬‬
‫*‬
‫ד"ש מבריגיטה לאופיר‪.‬‬
‫*‬
‫אז מה אנחנו‪ ,‬הגרמנים‪ ,‬יכולים לעשות?‬
‫*‬
‫‪ 120‬יורו מגיעים לי על כרטיס הרכבת‪ ,‬ועוד ‪ 610‬ירוקים על הטיסה‪.‬‬
‫*‬
‫מחר יום אחרון ואז הלאה מכאן‪ .‬נוסעים למר שטפן‪ ,‬השטותניק משטוטגרט‪.‬‬

‫‪116‬‬

‫מעין‬

‫*‬
‫‪Remember Lot's wife.‬‬
‫‪Luke 17, 32‬‬
‫*‬
‫וויסקי וויסקי וויסקי‪ .‬מנגן פסנתר על הרדיאטור‪ .‬איזה סולו מופלא!‬
‫*‬
‫וריאציה על זך‬
‫מתה אשתו של המורה לתיאולוגיה שלי‪.‬‬
‫אבוי לאשתו של המורה לתיאולוגיה שלי‪.‬‬
‫אבוי למורה לתיאולוגיה שלי עצמו‪.‬‬
‫מתה אשתו של המורה שלי לתיאולוגיה‪.‬‬
‫אבוי לאשתו של המורה שלי לתיאולוגיה‪.‬‬
‫אבוי למורה שלי לתיאולוגיה עצמו‪.‬‬
‫מתה אשתו‬
‫של המורה שלי לתיאולוגיה‬
‫אבוי לאשתו‬
‫של המורה שלי לתיאולוגיה‬
‫אבוי למורה שלי לתיאולוגיה‬
‫עצמו‬
‫*‬
‫בוקר‪ .‬הנגאובר‪ .‬אין שלום בלי עזה‪ ,‬על זה מדברים עכשיו‪ .‬זה שיושב מאחוריי דופק לי על הכתף‪.‬‬
‫מעליש‪ ,‬הוא אומר‪ .‬אנא מן סאפורי‪.‬‬
‫ֵ‬
‫ערבי? ַלא‪ ,‬אני אומר לו‪ ,‬יהודי‪.‬‬
‫אנתא ּ‬
‫*‬
‫מהצד מסתכלת אנגליקה‪ .‬אבל הרגע הוחמץ‪ .‬אני יוצא לעשן‪ .‬נמאס לי לגמרי‪.‬‬
‫*‬
‫הסאפורי יוצא אחריי‪ .‬אנא מן סאפורי‪ .‬מוש פתח‪ ,‬מוש חמאס‪ .‬ג'ורג' חבש‪ .‬רוצה לבקר בפלסטין‬
‫אבל לא יודע אם יאשרו לו‪ .‬שואל אותי מה דעתי‪ .‬ענדכ ג'ואז ספר אלמאני‪ ,‬אני שואל‪ .‬הוא אומר‬
‫לי שלא‪ .‬שלושים ואחת שנים בגרמניה ועוד לא קיבל דרכון‪" .‬בעיות ביטחון"‪ .‬כמו אצלנו‪ .‬מספר לי‬
‫על הבנים והבנות שלו‪ ,‬ענייני משפחה‪ .‬לא הכל אני מבין‪ .‬אינשאללה‪ ,‬תעודו כלכם לסאפורי‪ ,‬אני‬
‫אומר לו‪ .‬הלוואי שתחזרו לסאפורי‪ .‬הוא מתרגש‪ .‬יהודי ְמניח‪ ,‬הוא אומר וטופח לי על הכתף‪ ,‬יהודי‬
‫טוב‪ .‬בארוחת הצהריים קורא לי אליו‪ .‬אני מתיישב עם הצלחת‪ .‬יש לו רוטב פטריות על הסנטר‪ .‬הוא‬
‫מדבר ויורק עליי חתיכות לעוסות של אורז‪ .‬את המסטיק שלו הוא שם ליד הצלחת ובהיסח הדעת‬
‫נדבק שרוולו למפת השולחן‪ .‬הוא מתנקה‪ .‬אני נגעל‪ .‬מת לעוף משם כבר‪.‬‬
‫*‬
‫באוטו מספר לי הר שטפן את התורה כולה על רגל אחת‪ .‬שלושת רבעי שעת נסיעה‪ .‬כנוצרים‪ ,‬אנו‬

‫‪117‬‬

‫מעין‬

‫מחויבים לפיוס‪ .‬אלא שפיוס לא יכול להתרחש באופן כללי‪ ,‬אלא חייב הוא להיות פרטי או ספציפי‪.‬‬
‫ומצאתי את שמכם בספר על פלסטינה וכך הגעתי אליכם‪ ,‬צוכרות‪.‬‬
‫*‬
‫אני ישן פה המון‪ .‬תת–מודע עובד קשה‪ .‬אולי כי אין לי בכלל זמן לעצמי‪ .‬הוא איש טוב‪ ,‬שטפן‪,‬‬
‫אבל פי אלף הייתי מעדיף לישון באיזה הוסטל בעיר‪ .‬להיות לבד‪ .‬למצוא איזה בר‪ .‬לראות כדורגל‪.‬‬
‫אנגליקה השאירה מספר טלפון‪ .‬הפראו הגוססת מטופלת על ידי אחותה‪ .‬כבר לא יורדת מהמיטה‪.‬‬
‫בארוחת הערב שתיקה‪ .‬אני שואל מה שלום אשתך‪ .‬אחותה מוורידה‪ .‬עוצרת דמעות‪ .‬אחרי שנאכל‪,‬‬
‫הוא אומר לי‪ ,‬ניכנס אליה‪ .‬שיט‪ ,‬אני חושב‪ ,‬ומצטער ששאלתי‪.‬‬
‫*‬
‫איזו יריבות מבורכת! ברוך בורא הכדורגל! אני בעד טורקיה‪ ,‬פראו אינגה עם צ'כיה‪ .‬כך יוצרים‬
‫חברות! שטפן‪ ,‬הוא עוד מנסה איזה משפט על ישראל ואפרטהייד ונלסון מנדלה ומרואן ברגותי‪.‬‬
‫אין סיכוי‪ ,‬שטפן! לפראו אינגה ולי מכנה משותף משלנו!‬
‫*‬
‫בחדר השני גוססת אשתו‪.‬‬
‫*‬
‫יוצאים לסיבוב רענן ברחוב הגשום‪ .‬בפינת מדרכה שטפן מצביע על צלחת ביוב‪ .‬מתחת לכל הרחוב כאן‬
‫יש בונקר מהמלחמה העולמית השנייה‪ .‬כאן הכניסה‪ ,‬הוא אומר‪ .‬עדיין קיים‪ ,‬הוא אומר‪ .‬והשכנים‪ ,‬אני‬
‫שואל‪ ,‬יודעים שיש להם בונקר נאצי מתחת לרחוב? הוא אומר לי שלא‪ .‬דיירים התחלפו‪ ,‬אנשים הזדקנו‪,‬‬
‫מתו‪ .‬הבניין הזה פה‪ ,‬הוא אומר ומצביע על בית ספר יסודי‪ ,‬היה המטה של ההא יֹוט‪ .‬מה זה הא יוט? הוא‬
‫מביט בי מופתע‪ .‬ההיטלר יוגנד‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬נוער היטלר‪ .‬תנועת הנוער של המפלגה הנאצית‪ .‬לכאן‬
‫אספו את היהודים‪ ,‬הוא אומר‪ .‬הייתי‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬בן ארבע עשרה‪ .‬גם כאן שלט ַאיִ ן‪.‬‬
‫*‬
‫עוד הרצאה אחת וחלאס‪ .‬בקהל פרצופים מוכרים מההרצאה הקודמת‪ .‬גם הסאפורי שם‪ .‬מנפנפים זה לזה‬
‫לשלום‪ .‬בכניסה פוגש עוד אנשים‪ ,‬גרמנים‪ ,‬פלסטינים‪ ,‬ישראלית אחת שבאה לשמוע‪ .‬לך תדע‪ .‬דיבור‬
‫לא רע היה‪ .‬אני אוהב לשאול שאלות‪ .‬יש לנו מה לחפש פה בגרמניה‪ ,‬שאלתי‪ ,‬או שלעד תסתבכו בלי‬
‫מוצא ברגשות האשם העקרים שלכם? במקום שישאל הקהל שאלות את המרצה‪ ,‬שאל שאלות המרצה‬
‫את הקהל‪ .‬הרבה אהבה הורעפה עליי שם‪ .‬מסכנים גרמנים‪ .‬צריכים עזרה לצאת מהסרט הזה שבו הם‬
‫חיים‪ .‬מנוצלים כל כך בקלות‪ .‬אחרי הדיבור הולכים לשתות בירה‪ .‬אני מדבר עם ג'מאל מסאפורי‪ .‬מבין‬
‫פתאום מה הוא סיפר לי בהפסקת הסיגריה ההיא‪ ,‬שלא הבנתי‪ .‬אחותו ואחיו מתו מתת–תזונה במחנה‬
‫פליטים בלבנון‪ .‬עוד שני אחים מהרעלות מעיים‪ .‬לא היו מים‪ ,‬שתינו מי ביוב‪ ,‬הוא אומר לי בערבית‪.‬‬
‫ככה גדלתי וחייתי ובכל זאת נשארתי אדם‪ ,‬הוא מספר‪ ,‬ואני מתבייש שנגעלתי ממנו‪.‬‬
‫*‬
‫ארוחת ערב בבית שטפן‪ .‬אחת הבנות מצטרפת‪ .‬מה זה בנות‪ .‬בת חמישים‪ .‬שיער לבן קצר‪ .‬פרצוף‬
‫מחודד‪ ,‬חמוץ‪ .‬לא מצליחה להסתיר את טינתה אליי‪ .‬מה עושה פה האורח הזה‪ ,‬בבית אמה הגוססת?‬
‫מה אני עושה פה באמת‪ ,‬פאק‪ .‬הבת מנסה לקחת עניינים לידיים‪ .‬מה יהיה כשאינגה תלך‪ ,‬היא‬
‫שואלת? איפה תישן אתה‪ ,‬שטפן? מי יטפל בה? לא תצליח להרים אותה לבדך‪ .‬לשירותים‪ ,‬למקלחת‪.‬‬
‫אני מתכנן חמיקה‪ .‬זה לא מצב כל כך נורמלי‪ ,‬אומרת לי הבקרוב–יתומה‪ .‬לא‪ ,‬אני אומר‪ ,‬לא נורמלי‬
‫כל כך בכלל‪.‬‬

‫‪ 118‬מעין‬

‫*‬
‫האם האדון פוחד מן המוות? אינגה שואלת‪ .‬לא של עצמי‪ ,‬אני אומר לה‪ .‬אלא שהוא נראה לי‬
‫אינטימי‪ .‬לא ראוי לחלקו עם זרים‪.‬‬
‫*‬
‫המחבר מת‬
‫וכל שנותר לברר הוא מי הוא‬
‫זה המתגעגע בכל זאת יומיום לאמו‬
‫ואפילו קבר לבקר בו‬
‫עוד אין‪.‬‬
‫המחבר מת‬
‫וכל שנותר לברר פה הוא‬
‫מי הוא זה שאותו רודף חוסר הנחת‬
‫והפחד וקוצר הנשימה‬
‫והמבוכה והקבר‬
‫שעוד אין לבקר‪.‬‬
‫המחבר מת‬
‫וכל מה שנשאר לסדר פה‬
‫היא מחברת אחת וארון‪,‬‬
‫קדיש או תפילת אשכבה‪,‬‬
‫מצבה וזהו‪ .‬חסל‪.‬‬
‫על יורש הרי אין מה לדבר‪.‬‬
‫מת המחבר‪ ,‬או כמעט‪,‬‬
‫עוד מעט מת‬
‫הוא‬

‫תומר גרדי‪ ,‬יליד ‪ ,1974‬גר בשכונת נווה שאנן בתל–אביב‪ .‬עורך את "סדק‪ :‬כתב–עת לנכבה שכאן" )הוצאת זוכרות‪ ,‬פרהסיה‪,‬‬
‫פרדס(‪ .‬את יומן הנסיעה כתב במהלך נסיעה לכנס בגרמניה‪" .‬אבן‪ ,‬ניר"‪ ,‬ספרו הראשון‪ ,‬יראה אור השנה‪.‬‬

‫‪119‬‬

‫מעין‬

‫חלון ‪ /‬תאמר מסאלחה‬

‫לאדון‪ ,‬לדחפור ולפליט‬
‫למדבר‪ ,‬לגירוש ולטרנספר במשאית‪.‬‬
‫למשולש‪ ,‬לאזור הסייג ולנוכחים נפקדים‬
‫לבדואים שמעצם טבעם לא יכלו להיות בעלים‪.‬‬
‫לאברהם אבינו ואברהם חלימה‪,‬‬
‫לפקידים‪ ,‬לשוטרים ולשופטים‪,‬‬
‫שנתנו יד לגזל האחרים‪.‬‬
‫לראשי ערים‪ ,‬לכרישי נדל"ן ושרים מקטרגים‬
‫על שלטון החוק במחיר חמס ודמים‪.‬‬
‫ליצחק‪ ,‬לישמעאל ולשרה בעלת הלב הערל‪,‬‬
‫אכולת קנאה בפחונה וילדה הקט של השפחה‪.‬‬
‫לגניבה באור יום וחוק הקרקעות‪,‬‬
‫לערים‪ ,‬למושבים ולקיבוצים עם השערים‬
‫לבתים עם הרעפים‪ ,‬לגינות וגאולת אדמות‪.‬‬
‫לשטח אש השורף שטח מרעה‪,‬‬
‫למחנה צבאי המדכא מחנה פליטים‪.‬‬
‫לשדה התעופה בנבטים‪,‬‬
‫שיקל על ריסוס התבואה במטוסים‪.‬‬
‫לכפרים הלא מוכרים‪ ,‬לאנשים ללא פנים‬
‫לשיעור הילודה‪ ,‬לעיור כפוי והבטחת הכנסה‪.‬‬
‫לכיפת המסגד התשושה וכיפת הכור הסדוקה‪,‬‬
‫לתפילת שחרית לרחמי שמים לכביש‪ ,‬לחשמל‪ ,‬למים‪.‬‬
‫לבדואי הכלוא בנדידה נצחית‬
‫באוריינטליזם הרומנטי של שירי משוררי השפה העברית‪.‬‬
‫לבדואי הכלוא בקיבעון נצחי‪,‬‬
‫בדמות הפולש בחוק דרומי‪.‬‬
‫על כל אלה הביט בן גוריון ממרפסתו‪,‬‬
‫ספק כפיים בסיפוק‬
‫והכריז על עצמאות‪.‬‬

‫הערת הכותב‪ :‬אזור הסייג הוא המתחם אליו אולצו הבדואים בנגב לעבור‪ ,‬במשולש שבין דימונה‪ ,‬ערד ובאר–שבע; אברהם‬
‫חלימה הוא שופט בית המשפט העליון שקבע כי הבדואים מעצם הגדרתם לא יכולים להיות בעלי קרקע; חוק הקרקעות‬
‫נישל בפועל את הבדואים מהקרקעות שהועברו מהם בצורה כפויה לאזור הסייג בקובעו שמי שאדמתו אינה בחזקתו באפריל‬
‫‪ 1952‬מאבד את זכותו עליה‪.‬‬
‫תאמר מסאלחה‪ ,‬יליד דבוריה ‪ ,1978‬שוהה בארצות הברית כרגע‪ .‬לשעבר משפטן במוסאווה‪ .‬פרסם שלושה ספרים שאינם‬
‫קשורים לשירה‪ .‬מתרגם ועורך משותף ב"לרוחב"‪ ,‬כתב–עת של גרילה תרבות שייצא בקרוב‪.‬‬

‫‪ 120‬מעין‬

‫פרגמנטים מתוך "שנלך על הירח?" ‪ /‬אפרת מישורי‬

‫*‬
‫התבוסה גורמת לי‬
‫לרצות להתלכלך‬
‫לך —‬
‫להישאר נקי‪.‬‬
‫שנינו‬
‫נקיים מאוד‬

‫*‬
‫מי ניקה‬
‫את הקליניקה?‬

‫*‬
‫בריאה אנושה‬

‫*‬
‫מין זה לנגוע בפצע‬
‫נראה לי שנגעתי בו‬
‫מספיק‬

‫*‬
‫קיץ‬
‫נמשך אל הים‬
‫בשיאו של נובמבר‪.‬‬

‫‪ 121‬מעין‬

‫רוח‬
‫קוראת לגלים‬
‫להמשיך לדחוף‪.‬‬
‫דגים‬
‫של מים עמום‬
‫מתקרבים אל החוף‪.‬‬

‫*‬
‫עוד לא‬
‫לא עוד‬

‫*‬
‫הים‬
‫ריק ממחשבות על עצמו‬
‫כבד מזֹוקן‬

‫*‬
‫העולם‬
‫לא נענה לנו רוב הזמן‪,‬‬
‫בפנים‪ ,‬בחוץ‪,‬‬
‫לרוב בחוץ‬
‫למעלה‪ ,‬למטה‬
‫לרוב למטה‬

‫*‬
‫טוק–טוק‬
‫מי שם?‬
‫השאיפה להימצא‬

‫‪ 122‬מעין‬

‫מוזיקה מזרחית ‪ /‬שלמה חתוכה‬

‫באשראם בכרמל‬
‫בין השחורים ללבנים‪,‬‬
‫בין המרוקאים‬
‫לתימנים‪,‬‬
‫בין ילדות חשופות וזקנים‬
‫עטופים זיכרונות כמו דגים‬
‫בדפי עיתונים‪,‬‬
‫ראיתי את יעל בין מלונים‬
‫שעורם מחוספס אבל מתוק לבם‬
‫כמו השנים‪.‬‬
‫לבי תמיד היה‬
‫מלא זרעי יראה‬
‫לבודהיסטים‬
‫ואלכוהוליסטים‪:‬‬
‫לקצוות הנפשיים של המצב ההגיוני‪,‬‬
‫לפיטם והעוקץ של הפרי האנושי‪ ,‬הקדמוני;‬
‫תפסתי בגללה באופן בלתי אמצעי — קמעוני‪,‬‬
‫בעירום הפירות בעורם הצבעוני‪:‬‬
‫ברמזורזוןנזירים‬
‫התפארות‬
‫שלעשירים‪,‬‬
‫שתיקות רובצות על פני המוכרים הכהים‬
‫כמו חתולים על מכסי מנועים‬
‫היו לי מאורות;‬
‫קריאות מן הגדות‬
‫מעוררות את התודעות‬
‫היו אליה משוטים;‬
‫לחשתי באוזנה‪:‬‬
‫קשרי לולאות באשכולי השקיות‬
‫ותני לשומרים לדפוק דוחות‬
‫לילדים לקשקש באבק החלונות‪,‬‬
‫נרבץ בחוף‬
‫נתעלס בערסל הצהריים‬
‫תחת מכסה השמים‪...‬‬
‫וקולה נענה מצלצל‬
‫שים לב לגאות והשפל‬
‫של הנשמה והשכל‬
‫כשאדם נופל בשל‪ ,‬ומתגלגל‬

‫‪ 123‬מעין‬

‫בין פחונים ומלונות‪,‬‬
‫בין עניים נובלים ושלטי פרסומות‪:‬‬
‫הם חולקים בדבש שהפיקו רגשות‪...‬‬
‫וכבר צפה לנו הים‬
‫וגרגרי החול הפכו אותנו בני מינם‬
‫והרוח גילפה‬
‫בגופים חללים‪,‬‬
‫ומפתחות עננים כוונו‬
‫את החושים הנעלים‪:‬‬
‫היינו בזכות אמנים קדומים‬
‫תיבות תהודת מנגינת הגלים‬
‫סוחרים בקלות דאגות וסיפורים‬
‫ואחרי העדים זנבות הצללים‬
‫לאינסוף נמתחים‬
‫ובשריקת השמש‬
‫בחשיכה נשכחים‪,‬‬
‫סירות המחשבות נעות‬
‫אל מפל החלומות‬
‫משכוני הנשמות‬
‫לאלוהים‪.‬‬
‫באשראם בכרמל‬
‫בין השחורים ללבנים‪,‬‬
‫בין המרוקאים‬
‫לתימנים‪,‬‬
‫בין ילדות חשופות וזקנים‬
‫עטופים זיכרונות כמו דגים‬
‫בדפי עיתונים‪,‬‬
‫מצאתי את יעל בין רימונים‬
‫שעורם אדמדם ורב זרעם‬
‫כמו השנים‪.‬‬
‫על לחיו של יום שרב‬
‫בזקנו של לילה‬
‫בין תמוז לאב‪,‬‬
‫הותרנו עקבות‬
‫שקופות כמו הדמעות‬
‫שנגזרו להיוולד‬
‫לנוע‬
‫למות‪.‬‬

‫‪ 124‬מעין‬

‫תעלות השמיעה ‪ /‬דניאל קיצ'לס )יאפים עם ג'יפים(‬

‫תעלות השמיעה‬
‫מובילות אל מטע אבוקדו‬
‫גזע כלבים גמדי שוכן שם‬
‫רק מקלות דינמיט‬
‫ישאירו אותנו ביחד‬
‫אלימות משחררת אהבה נצחית‬
‫צאי עם הדרכון‬
‫אל סוף המסדרון‬
‫כך או כך את משלנו‬
‫נופים יישכחו‬
‫זנים ייכחדו‬
‫כך או כך את משלנו‬
‫תעלות השמיעה‬
‫מובילות אל מטע אבוקדו‬
‫גזע כלבים גמדי שוכן שם‬
‫רק מקלות דינמיט‬
‫ישאירו אותנו ביחד‬
‫אלימות משחררת אהבה נצחית‬

‫דניאל קיצ'לס הוא חבר להקת יאפים עם ג'יפים‪ .‬השיר הוא מתוך אלבומם "קיץ של עור נמר" היוצא בלייבל אנובה‪.‬‬

‫‪ 125‬מעין‬

‫שני שירים ‪ /‬ד‪ .‬א‪ .‬לוי‬
‫עברית‪ :‬רועי צ'יקי ארד‬

‫שושנים אשר‬
‫לג'ין‬
‫אנחנו ממתינים לשושנים אשר‬
‫פורחות ממתינים לשושנים אשר‬
‫פורחות אל השושנים אשר‬
‫פורחות שושנים אשר פורחות‬
‫פורחות אל אשר פורחות‬
‫פורחות אשר פורחות פורחות פורחות‬
‫פורחות‬
‫ולשושנים אשר לעולם לא‬
‫פורחות הן השושנים אשר לעולם לא‬
‫פורחות שושנים אשר לעולם לא‬
‫פורחות אשר לעולם לא פורחות‬
‫פורחות אף פעם פורחות פורחות‬
‫פורחות‬
‫האם השושנים בחלומות?‬
‫פורחות בחלומות? פורחות‬
‫פורחות חלומות? פורחות‬
‫פורחות‬
‫כשאנחנו יושבים בצל‬
‫הם בנו שמשייה‬
‫אשר מכסה ערים עם‬
‫אפר שושנים אשר מכסות‬
‫ערים כשאנחנו יושבים‬
‫בצל הם בנו שמש‬
‫פורחות שושנים אשר פורחות‬
‫אפר ערים כשאנחנו יושבים‬
‫בשמש הם בנו‬
‫שושנים אשר אף פעם לא אשר שושנים‬
‫פורחות לא ייאמן האם לא‬
‫שושנים אשר‬
‫יושבים בצל כשאנחנו‬
‫בונים חלומות אשר אף פעם לא‬
‫פורחים אנחנו בונים חלומות אשר‬
‫פורחים פורחים פורחים פורחים‬
‫ערים של שושנים שפורחות‬

‫‪ 126‬מעין‬

‫לאפר שמצלות‬
‫על שושנים אשר יושבות‬
‫באור השמש כמו שושנים אשר‬
‫אנחנו הופכים לאפר כמו‬
‫שושנים אשר‬
‫חלומות‬
‫לעולם‬
‫לא‬
‫פורחים‬
‫חכו‬
‫חלומות‬

‫ליום גשום‬
‫נשיקות‬
‫שניסינו לשמור‬
‫כבושות בתוך ספר‬
‫כפרחים‬
‫מיום שמש חמים‬
‫רק‬
‫כדי ששנים אחר כך‬
‫נפתח דפים מצהיבים‬
‫ונגלה את הנשיקות‬
‫כמושות יבשות‬

‫הערת רועי צ'יקי ארד‪:‬‬
‫ד‪.‬א‪ .‬לוי )דריל אלן לוי(‪ ,‬משורר ביטניק מקולל שמוגדר כ"רמבו האמריקאי"‪ ,‬פרסם את רוב שיריו במהדורות ביתיות שעיצב‬
‫במכונת דפוס מאולתרת‪ .‬לוי התאבד או נרצח על ידי המשטרה בשנת ‪ ,1968‬בגיל ‪ ,26‬לאחר שנכלא על מכירת שירה מופקרת‬
‫לקטינים‪ .‬משוררים שונים‪ ,‬ביניהם אלן גינסברג‪ ,‬הפגינו כמחאה נגד מעצרו‪ .‬כל חייו נע בין בודהיזם ליהדות‪ ,‬אליה התוודע‬
‫בגיל מאוחר‪ .‬הוא עדיין משורר נשכח לגמרי‪ ,‬מלבד מבאוהיו‪ ,‬שבה חי‪ ,‬שם יש כמה אנשים שעדיין מנסים לספר לעולם איזה‬
‫משורר ענק היה‪ .‬לפני מותו‪ ,‬תכנן לעזוב את קליבלנד ולעלות לישראל‪ .‬כמה אתרים ברשת מוקדשים לשירתו המיוחדת‪ .‬זה‬
‫כנראה התרגום הראשון שלו לעברית‪ 43 ,‬שנים לאחר מותו‪.‬‬

‫‪ 127‬מעין‬

Maaya n
Poetry, Prose and Ideas magazine, Israel
Winter 2011 / Issue No. 7

Editors: Roy “Chicky” Arad, Joshua Simon
Editorial Board: Aharon Shabtai, Roee Rosen, Nimrod Kamer,
Hagai Boas, Ari Libsker, Michal Dar, Elisheva Levi, Osnat Ita Skoblinski,
Yuval Ben Ami, Zahiye Kundos, Dan Shadur, Maayan Strauss, Mati
Shemoelof, Kerem Halbrecht, Israel Einhorn, Yoni Raz Portugali, Uzi Dvir,
Natalie Levin, Yonatan Levy
Front Cover: Guillotine in Rothschild,
Ariel Kleiner, 2007 (Photo: Shaxaf Haber)
Back Cover: Pyramid, Ester Shneider, 2011
Design: Avi Bohbot
Text editing: Shireen Vandenberg
Legal advisor: Jonathan Klinger, Yael Berda
Published by: Maayan Association for Poetry
Website and Translations:
www.maayanmagazine.com
maayaned@gmail.com
P.O.B 16277, Tel Aviv–Jaffa 61162, Israel
Contributors in this issue: Ahmed Matar (Iraq), Tamer Massalha, Michal
Agasi, Shimon Tzabar, Eran Hadas, Yoni Raz Portugali, Yiftah Ashkenazi,
Aharon Shabtai, Segev Amosi, Hanna Licht, Itamar Mann, Merhav Yeshoron,
William S. Burroughs (USA), Amichai Shalev, Lina Falah, Ido Angel, George
Brassens (France), Jonathan Nadav, Anat Einhar, Vaan Nguyen, Noam
Yuran, Nadav Ehrenfeld, Roy Chicky Arad, Oded Naaman, Firas Khouri,
Inna Shender, Dana Marcovich, Joshua Simon, Maxim Komar Mishkin,
Roee Rosen, Sagi Alnekave, Tahel Frosh, Dudu Weizer, Dalia Bareket,
Amir Naaman, Nuri El–Ukbi, Abraham Ibn Ezra (Spain), Johnny Spektor,
Abdul Rahman Munif (Syria), Jalal Naor, Hagai Kalai, Yudit Shahar, Tal
Habusha, Osnat Ita Skoblinski, Ariella Azoulay, Tomer Gardi, Efrat Mishori,
Shlomo Hatuka, Daniel Kiczales
Maayan Magazine is supported by Joshua Rabinowitz Fund for arts Tel Aviv
& The Science, Culture, And Sport Ministry – The Culture department & Tel
Aviv–Jaffa Municipality

maayan

‫ﻣﻌﻴﻦ‬

P o e t r y, P r o s e, A r t s a n d I d e a s M a g a z i n e

0 1900000007 1
190-7 ‫דאנאקוד‬