‫להלן רשימת שיעורי התורה‬

‫המתקיימים בבית מדרשינו במשך השבוע‬
‫שיעורים באידיש‬
‫‬
‫‬
‫‬

‫שיעור בגמרא מסכת בבא בתרא‪ ,‬מפי הרה"ג המפורסם ר' יהושע כהן שליט"א‪ ,‬בימים א'‪-‬ה' בין‬
‫השעות ‪ 4:00-5:00‬אחה"צ‪.‬‬
‫שיעור בשער הכוונות למהרח"ו זי"ע‪ ,‬מפי מו"ר הגה"צ שליט"א‪ ,‬בימים א'‪-‬ה' בין השעות ‪7:00-8:30‬‬
‫בערב‪.‬‬
‫שיחת קודש ברעווא דרעווין שלוש סעודות )מזמן צה"כ דר"ת(‪.‬‬

‫שיעורים בלשה"ק‬
‫‬

‫שיעור בספה"ק שיחות הר"ן‪ ,‬מפי מו"ר הגה"צ שליט"א‪ ,‬וסדר התרת קללות לפי מנהג הרש"ש זי"ע‪,‬‬
‫בליל שישי בשעה ‪.8:30‬‬

‫ניתן לשמוע שיעורי מו"ר שליט"א ב"קול הלשון"‬
‫‬

‫שיעורים באידיש‪ :‬טל' ‪03-6171086‬‬
‫שיעור בספה"ק אוצרות חיים – שיעור מס' ‪1‬‬
‫שיעור בספה"ק רחובות הנהר‪ ,‬נהר שלום‪ ,‬סידור הרש"ש – שיעור מס' ‪3‬‬

‫)באמריקא‪ 7183952440 :‬בענגלאנד‪(2081233788 :‬‬
‫)באמריקא ובענגלאנד‪(3-4-37-61 :‬‬

‫שיעור‬
‫שיעור‬
‫שיעור‬
‫שיעור‬

‫)באמריקא‬
‫)באמריקא‬
‫)באמריקא‬
‫)באמריקא‬

‫בחסידות )פר' השבוע( –שיעור מס' ‪2‬‬
‫בספר נתיב מצוותיך ואוצרות חיים – שיעור מס' ‪5‬‬
‫בשעה"כ שבת – שיעור מס' ‪6‬‬
‫בספר אדיר במרום לרמח"ל )טל' ‪ – (03-6171041‬שיעור מס' ‪2‬‬

‫ובענגלאנד‪:‬‬
‫ובענגלאנד‪:‬‬
‫ובענגלאנד‪:‬‬
‫ובענגלאנד‪:‬‬

‫‪(3-4-41-63‬‬
‫‪(3-4-41-62‬‬
‫‪(3-4-41-65‬‬
‫‪(3-4-41-66‬‬

‫)באמריקא ובענגלאנד‪(2-7-5-2-62 :‬‬
‫‬

‫‬

‫)באמריקא‪ 7183952440 :‬בענגלאנד‪(2081233788 :‬‬
‫שיעורים בלשה"ק‪ :‬טל' ‪03-6171041‬‬
‫)באמריקא ובענגלאנד‪(2-7-5-2-1 :‬‬
‫שיעור בספר התניא – שיעור מספר ‪1-2‬‬
‫)באמריקא ובענגלאנד‪(2-7-5-2-3 :‬‬
‫שיעור בסה"ק שיחות הר"ן )ושער יחו"א( – שיעור מס' ‪3‬‬
‫)באמריקא ובענגלאנד‪(2-6-5-2-4 :‬‬
‫שיעור בסה"ק ליקוטי מוהר"ן – שיעור מס' ‪1-3‬‬
‫)באמריקא ובענגלאנד‪(2-7-5-2-1 :‬‬
‫שיעור בסה"ק עץ חיים – שיעור מספר ‪1-1‬‬

‫שיעורים באנגלית‪ :‬טל' ‪03-6171002‬‬

‫‪2-4-9‬‬

‫כמו כן ניתן לשמוע כל השיעורים בזמן אמירתם בטל' ‪) 03-6171002‬באמריקא‪.(7183952440 :‬‬
‫אפשר להשיג הקלטות השיעורים ממערכת קול הלשון בטל' ‪.02-5816622‬‬
‫ניתן לקבל את הקונטרס מידי שבוע בדואר אלקטרוני ע"י משלוח בקשה לכתובתנו‪:‬‬

‫‪tc7@neto.bezeqint.net‬‬
‫ויהי רצון שבכח התורה הקדושה נזכה להתדבק בו ית' כראוי‬
‫ולעשות רצונו בלבב שלם למען לא נבוש ולא נכלם לעולם ועד‬
‫ונזכה כולנו יחד לביאת משיח צדקינו בב"א‪.‬‬

‫מכון "ים החכמה"‬

‫ת‪.‬ד‪ 5245 .‬ירושלים‬
‫טל'‪ 057-3153884 :‬טלפקס‪02-5389584 :‬‬

‫ג‬

‫דף ב ע"א‬

‫פירוש על מסכת ברכות‬
‫פרק מאימתי‬
‫דף ב ע"א‬

‫א‪ .‬בחינות הש"ס בחיצוניות ובפנימיות‬
‫במשנה‪,‬‬

‫מאימתי קורין את שמע בערבין משעה‬
‫שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דברי‬
‫ר' אליעזר‪.‬‬

‫פתיחת הש"ס במימרא דר"א לרמז על ראיה‬
‫העליונה‬
‫א[ יש לרמוז בהא דפתח הש"ס במימרא דהתנא‬
‫ר' אליעזר הגדול‪ ,‬עפ"י מה דאי' מהמר"א‬
‫מפאנו זי"ע )בעשרה מאמרות מאמר אם כל חי סי' כב(‬
‫דר' אליעזר הוא גלגול דראובן בן יעקב )ואיתא‬
‫בזהר חדש סוף איכה "בר חד דאיהו ראובן כו' ודא איהו‬

‫ר"א הגדול כו' ואשתזיב נשמתא דראובן"(‪ .‬והנה ראוב"ן‬
‫הוא בבחי' ראיה העליונה‪ ,‬כשמו )אלא שאח"כ עברה‬
‫בחי' זאת ליוסף הצדיק‪ ,‬שקיבל יוסה"צ את הבכורה מראובן‪,‬‬
‫‪ -‬שבכורה היא בבחי' החכמה כדאי' ריש לקו"מ‪ ,‬והחכמה‬

‫בבחי' ראיה העליונה(‪ ,‬בחי' נסתרות התורה‪ .‬ומהאי‬
‫טעמא פתח הש"ס במימרא משמיה‪ - ,‬להורות‬
‫נתן דאף שהש"ס בחיצוניות הוא בחי' נגלות‬
‫התורה שהוא בחי' תא שמע‪ ,‬בחי' הבינה‪ ,‬הנה‬
‫כל זה אינו אלא בחיצוניות‪ ,‬אך בפנימיות מיוסד‬
‫הוא על פנימיות התורה‪ ,‬כנודע מהזוה"ק בפר'‬
‫פנחס )דף רמד ע"ב( וז"ל‪ :‬ורבנן דמתניתין ואמוראים‬
‫כל תלמודא דילהון על רזין דאורייתא סדרו ליה‪,‬‬
‫עכ"ל )וכדאיתא בהקדמת מוהרח"ו ז"ל הנדפסת בראש‬
‫העץ חיים‪ ,‬דף ב' טור ג'(‪ ,‬והיינו דנסתרים בו כל רזי‬
‫וסודות התורה בחי' חכמה בחי' הראיה ובחי' תא‬
‫חזי‪.‬‬

‫מעלת הש"ס שבבחי' הכתר – דרגת ר"א‬

‫ב[ ועוד‬

‫זאת יתרה בבחי' דלהלן מעלת הש"ס אף‬
‫ממעלת הזוה"ק‪ ,‬דמדרגת פנימיות הש"ס‬

‫היא מדרגת א"ק‪ ,‬שהוא בחי' כתר‪ ,‬הכולל חכמה‬
‫ובינה‪ ,‬כפי שקבלנו מצדיקים‪ .‬ואילו מדרגת הזוה"ק‬
‫היא מדרגת עולם האצי'‪ .‬ואף ענין זה נרמז במימרא‬
‫זו דהתנא ר' אליעזר הגדול‪ ,‬שהוא בבחי' הכתר‪.‬‬
‫כמרומז במאמר חז"ל שהיו שתי ידיו כשני לוחות‬
‫הברית‪ ,‬שבהם כת"ר אותיות‪ ,‬רמז לבחי' כתר )עי'‬

‫סנהדרין סח‪ ,.‬זוה"ק וירא מדרש הנעלם דף צ"ט ע"א(‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫דבמס' פרה מוזכר שמו של ר"א כ"א פעמים‪ ,‬כמספר‬
‫אהי"ה‪ ,‬שהוא שם הכתר )עי' כ"ז באריכות בהקדמת‬
‫הרד"ל לפירושו לפרקי דר"א בקונטרס שם האחד אליעזר(‪.‬‬
‫ורוב המימרות במס' פרה הם מר"א‪ ,‬ורובם לקולא‪-.‬‬
‫והיינו דלר"א היה כח הטהרה דפרה אדומה‪ ,‬והרי‬
‫נודע )תניא אגה"ק כ"ח( כי טהרת פרה היא בבחי' כתר‪,‬‬
‫לרמוז כי מדרגת ר"א היא מדרגת הכתר‪.‬‬

‫עקבי א"ק יורדים לבי"ע לגלות אלקות בתוך כל‬
‫פרטי הבריאה‬
‫ג[ והנה נודע )עץ חיים שער ג' פרק ב'( כי עקביים‬
‫דא"ק יורדים לבי"ע‪ ,‬משא"כ בחי'‬
‫האצילות אינה יורדת לבי"ע‪ .‬והוא מעלת בחי' חכמה‬
‫וראיה דבש"ס על בחי' ראיה שבזוה"ק‪ .‬דספר הזוה"ק‬
‫בעיקרו מגלה בחי' האצי'‪ ,‬וא"כ אין ראיה דחכמה‬
‫דיליה אלא ראיה כללית‪ ,‬ואינה יורדת לתוך בי"ע‪.‬‬
‫משא"כ מדרגת ראיה ופנימיות שבש"ס שהיא‬

‫שארית יעקב‬

‫ד‬

‫במדרגת א"ק‪ ,‬עניינה גילוי אור הכתר שיש ביכולתו‬

‫לגלות את ייחוד השי"ת בתוך כל לבושי בי"ע‪ .‬וכן‬

‫לירד לתוך בי"ע‪ .‬ולזאת מתלבש הש"ס בלבושי‬

‫נרמז במ"ש 'משעה שהכהנים נכנסים לאכול‬

‫הנגלה דבי"ע‪ ,‬והבן האוהב המחפש בגנזי המלך יש‬
‫לו לחפש ולמצוא את אותן רזין דרזין הטמונים בש"ס‪.‬‬

‫בתרומתן'‪ ,‬דענין אכילת הכהנים בתרומה הוא‬
‫ענין גילוי ייחוד ה'‪ .‬דהנה כהן הוא בחי' חסד‬

‫ולכן בכח אור החכמה דהש"ס‪ ,‬יכולין לגלות ראיית‬
‫האלקות דחכמה בפרטי פרטות בכל עניני בי"ע‪.‬‬

‫שהוא בימין‪ ,‬המשך הקו דבחי' חכמה‪ .‬וכן סוד‬
‫תרומה הוא בסוד תרום ‪ -‬ה' )זוה"ק ריש פרשת‬

‫פתיחת הש"ס במצות היחוד ובמצות אכילת‬
‫תרומה ע"י הכהן‬
‫ד[ ומה"ט פתח הש"ס במצות קריאת שמע‬
‫שהיא מצות הייחוד‪ ,‬שעניינה‬

‫תרומה(‪ ,‬ונרמז בזה גילוי יחוד ה'‪ - ,‬ליטול ענייני‬
‫העולם הזה שכנגד ה' תתאה‪ ,‬ולהרימם לאלקות‪,‬‬
‫והוא על ידי הנתינה לכהן שהוא בסוד החכמה‬
‫]ועיין לקמן במאמר אות ה' שנתבאר בארוכה‬
‫הענין המובא פה[‪.‬‬

‫ב‪ .‬הכנה ללימוד הש"ס ע"י קר"ש במסי"נ שבכוחה לכפר כל העוונות‬
‫משנה‪,‬‬

‫מאימתי קורין את שמע בערבין וכו'‬

‫העצה דהרהור תשובה והפקפוק ע"ז‬

‫ב[ והתי'‬
‫יראת הלומד החושש שלא תלך תורתו אל‬
‫החיצו'‬

‫א[ ידועים‬

‫הפשוט בזה כדמשמע מהרמב"ם )כדאי' כן‬
‫בחת"ס או"ח סי' קע"ה ולכא' מתאים להבנתו‬

‫שם בדעת הרמב"ם( שבכל העבירות כשעושה תשובה‬
‫תיכף נקרא כבר צדיק ואינו כבר בכלל ולרשע אמר‬

‫דברי המאור ושמש )דברים סוד"ה א"י אלה‬

‫אלקים וגו' ורק כדי שלא יצטרך לעונשים למירוק‬
‫נפשו צריך לגמור כפרתו ע"י יוהכ"פ ויסורים ויום‬

‫זי"ע‪ ,‬שיהודי שמתחיל ללמוד התורה הרי יש לו‬
‫החשש שהוא ח"ו בבחי' של ולרשע אמר אלקים מה‬

‫המיתה‪ ,‬ומביאים לזה ראיה מדברי הגמ' )קידושין מ"ט(‬

‫הדברים הב'( בשם רבו החוזה מלובלין‬

‫שהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק גמור אעפ"י‬

‫לך לספר חוקי וכדאי' מהאר"י הק' )ומובאים דבריו‬

‫שהוא רשע גמור שמא הרהר תשובה בדעתו וחזינן‬
‫שבהרהור תשובה לבד נהיה צדיק גמור‪ ,‬ולכאו' אולי‬

‫עשה תשובה ולומד תורתו בעודו רשע הולך תורתו‬
‫אל החיצונים וע"כ צריך תמיד לחזור בתשובה לפני‬

‫יש לו לאוים וכריתות וחילול ה' אלא בע"כ שהרהור‬
‫תשובה בדעתו מהני תיכף שלא יקרא רשע אלא‬

‫הלימוד וכדאי' מהרבה צדיקים זי"ע‪ ,‬אך ע"ז קשה‬
‫שהרי כידוע )יומא פו‪,‬א( יש ד' חילוקי כפרה שיש‬

‫צדיק‪ .‬אך יש כמה מהגדולים )הרה"ק ר"צ מלובלין והרב‬

‫מטשעבין ועוד( שטענו שאי"ז ראיה משם שיש לדחות‬

‫עבירות של לאוים וכריתות ומיתות בי"ד וחילול ה'‬

‫ששאני חתן שמוחלין לו כל עוונותיו )ירו' ביכורים ג‪,‬ג(‬

‫שלא מהני עליהם תשובה לחוד אלא בעינן גם‬
‫יוהכ"פ ויסורים ויום המיתה לכפר עליהם ואיך יוכל‬

‫וא"כ יתכן דרק לחתן מהני הרהור תשובה לחוד ]והוי‬
‫בבחי' גיטו וידו באין כאחת שמהני ההרהור תשובה‬

‫נכשל ח"ו בחילול ה' שגמר כפרתו רק ביום המיתה וכי לא‬

‫להחלות קידושין שיחול ויהנו שניהם ביחד[‪ ,‬וא"כ שוב‬
‫קשה שאם נטען ונאמר שד' חילוקי כפרה מעכבין‬

‫ילמד כל ימי חייו(‪.‬‬

‫שלא יקרא בגדר צדיק א"כ איך יוכל ללמוד תורה הרי‬

‫להלכה בבאה"ט סי' תקעא סק"א( שח"ו מי שחטא ולא‬

‫ללמוד תורה כשעבר על עבירות אלו ח"ו )ובפרט אם‬

‫ה‬

‫דף ב ע"א‬
‫ולרשע אמר אלקים וכו' ותורתו תלך לחיצונים ומה‬

‫אליהם‪) ,‬ונזכיר אמנם את מה שטען הסאטמער רב זי"ע‬

‫יעשה‪.‬‬

‫שחזר בו הנוב"י מדעתו כדחזינן שנותן הסכמה לספר אור‬
‫לישרים מר' זרח איידליץ שהיה מגיד מישרים בזמן הנוב"י‬

‫העצה דלשיקבה"ו‬

‫ג[ ויש‬

‫עצה לזה מהחיד"א )מחזיק ברכה קלא‪,‬א( עפ"י‬
‫האריז"ל )שערוה"ק ש"ו די"ב ע"ב( שיאמר לפני‬

‫לימודו "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה"‪ ,‬והוי כאילו‬
‫עושה תנאי על הלימוד שרוצה ללמוד רק אם זה‬
‫עושה יחוד ואין יכולים החיצונים לקחת אחיזה‬
‫ולתפוש תורה זו שאם ירצו החיצונים לחטוף התורה‬
‫יהא בטל המצוה‪ ,‬שהרי התנה בפירוש ע"ז דהוי כמו‬
‫היפך כונה דמהני אף למ"ד מצות א"צ כונה‪ ,‬וה"נ‬
‫כאן הוי כהתנה להדיא שאין רוצה לצאת יד"ח‬
‫המצוה אם אינו ליקבה"ו‪ ,‬וממילא כיון שלא יכולים‬
‫החיצונים לתפוש נשארת התורה בקדושתה‬
‫וטהרתה‪.‬‬

‫להנודע ביהודה המונע אמירת לשיקבה"ו‬
‫בעינן עדיין עצה‬

‫שמאריך בדרוש שלם הראשון בספרו בחובת אמירת‬
‫לשיקבה"ו‪ ,‬אך כמובן זה דבר חידוש ואי"ז כמקובל בדעת‬

‫הנוב"י(‪] ,‬ובפרט שיש אולי מקום לחשוש עדיין אף למי‬
‫שאמר לשיקבה"ו שתתגבר בכ"ז הסט"א לחטוף‬
‫תורתו ואף שלא תוכל הרבה לינוק כח מזה שהלא אז‬
‫תתבטל המצוה מ"מ זה גופא יהא הפסד עבורו‬
‫שיפסיד התורה שלמד[ אלא אומר הבנ"י )ועוד צדיקים(‬
‫שהעצה המובחרת בזה היא עפ"י דברי המקובלים‬
‫)עי' סי' רש"ש כרך א ח"ב דל"ב ע"ב( שיש לומר קר"ש‬
‫בכוונת קבלת ד' מיתות בי"ד שנחשב כאילו נעשו‬
‫המיתות בפועל‪ ,‬וכעי"ז מביא המ"ב )סי' סא סק"ג( בשם‬
‫הב"ח דע"י שקורא קר"ש בכוונת מסי"נ מקיים‬
‫ההלכה דיש לקרוא קר"ש באימה ויראה וכו'‪ ,‬וא"כ‬
‫ע"י שמקבל ע"ע מסי"נ נחשב כהגיע ליסורים וליום‬
‫המיתה וא"כ אפי' אם נכשל בחטא החמור ביותר‬
‫)וכ"ש בעוונות קלים יותר( שצריך לגמר כפרתה יום‬

‫ידוע דעת הנוב"י בתשובתו )קמא‪ ,‬יו"ד צג;‬

‫המיתה זכה כבר לכפרה ע"י שעשה תשובה ואמר‬
‫קר"ש בכוונת ד' מיתות בי"ד‪ ,‬וע"כ מתחילה המשנה‬

‫תנינא או"ח סי' קז( למנוע אמירת‬
‫לשיקבה"ו‪ ,‬ויש מקומות וצדיקים שקיבלו בזה דעת‬

‫במצות קר"ש שהיא הפתח לכל יהודי שיהא מותר‬
‫ללמוד תורה ויוכל להגיע לכל התורה כולה בקדושה‬

‫הנוב"י‪ ,‬והארכנו בזה במקו"א בישוב דעתו מקושיות‬
‫הבאר מים חיים עליו‪ ,‬והבאנו דברי החיד"א )עי' תורת‬

‫]ואף שיש גם עוד עצה מהחיד"א )דברים אחדים דרוש ז'‬

‫ד[ ואמנם‬

‫ומובא בבני יששכר מאמרי תשרי ד‪,‬מ( עפ"י דברי האריז"ל‬

‫מקלויזנבורג – הליכות חיים פסח ע' רלז – בשם זקנו הדברי‬

‫)עו"ת ענין תפילה ע' קיד( שכתב שאפשר לזכות ע"י‬
‫לימוד התורה"ק לתשובה עליונה וכו'‪ ,‬ומפרש בזה‬

‫חיים לחלק כן בין האריז"ל לנו"ב( שכוונת הנוב"י להמון‬
‫העם‪ ,‬ואינו חולק על האריז"ל שמדבר האר"י לבני‬

‫החיד"א דהכוונה שע"י לימוד התורה עצמה אפשר‬
‫להזדכך לגמרי עד שא"צ לד' חילוקי כפרה‪ ,‬הרי‬

‫עליה‪ ,‬ומ"מ צריך עתה עצה להמון העם שאין יכולים‬
‫)לדעת הנוב"י( לומר לשיקבה"ו‪ ,‬ומה תהא העצה‬

‫תברה מצדה שהאריז"ל כותב שם דוקא בלימוד יומם‬
‫ולילה לשמה ואין מבטל לרגע‪ ,‬וזה קשה לקיים[‪.‬‬

‫החיד"א השלם לימודים לשבועות לימוד ב‪ .‬וכ"כ הגה"ק‬

‫ג‪ .‬ביאור ג' השיטות בזמן קר"ש דערבית עפ"י פנימיות‬
‫משנה‪,‬‬

‫עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר"א‬
‫וחכמים אומרים עד חצות ר"ג אומר עד‬
‫שיעלה עמוד השחר‪.‬‬

‫א[‬

‫בכל משנה וגמרא יש סוד ויחוד עליה‬
‫ויש לבאר מח' התנאים הראשונה שבש"ס עפ"י‬
‫פנימיות‪ ,‬ובהקדם דברי משיח צדקינו‬

‫שארית יעקב‬

‫ו‬

‫שגילה לרבינו הבעש"ט הק' שביאתו היא "כשיפוצו‬

‫הכתר כדאי' )זוה"ק פרשת ויקרא דף י"א ע"א( וכולם‬

‫מעיינותיך חוצה ויוכלו לעשות יחודים ועליות כמוך"‬

‫נאמרו ע"י ר"א שהוא בסוד הכתר כנ"ל ]ואמנם קצ"ע‬

‫)כמו שכתב הבעש"ט זיע"א באגרתו לארץ הקדושה שנדפסה‬

‫דבהקדמת הרד"ל הנ"ל מבואר בארוכה שהיה ר"א‬
‫גלגול של ראובן בן יעקב‪) ,‬ולכן נקרא ר"א הגדול לרמז‬

‫וודאי שיש בזה סודי סודות ואינו דבר פשוט‪ ,‬אך בכ"ז‬
‫בכל סוד יש גם החלק הפשט שבסוד‪ ,‬ובענינינו‬

‫שתיקן ר"א בקדושתו את הפגם שפגם ראובן‬
‫בבכורה ונהיה עי"ז הגדול שבתנאים שבבחי' הבכור‬

‫הכונה שבכל משנה ובכל גמ' יש סוד ויחוד ועליה‪,‬‬
‫והכוונה בענין העליה בפשטות היא עפ"י הידוע‬

‫עיי"ש(‪ ,‬והרי ראובן נקרא ע"ש הראיה שבסוד‬
‫החכמה‪ ,‬ונראה עפ"י הידוע דפנימיות חכמה היא‬

‫שהשי"ת עשה ה' דרגות של נפש רוח נשמה חיה‬
‫יחידה‪ ,‬ויש לעלות מנפש ומרוח לנשמה חיה יחידה‬

‫פנימיות עתיק או דר"א הוא בסוד חכמה דכתר‪,‬‬
‫)חכמה סתימאה(‪.‬‬

‫]ובאופן כללי בימות החול עוסקים בעבודת הנשמה‬
‫)היינו שעוסקים לעלות הנ"ר אל הנשמה(‪ ,‬ובשב"ק עוסקים‬

‫וחכמים‬

‫בסוף ספר בן פורת יוסף לרי"י מפולנאה ובראש ספר כש"ט(‪,‬‬

‫לעלות לבחי' החיה‪ ,‬ובמנחה בשב"ק לעלות לבחי'‬
‫היחידה‪) ,‬ומקום היחידה הוא המקום של השראת הנבואה‪,‬‬
‫וע"כ גילו הצדיקים זי"ע את עיקר תורתם שבבחי' שכינה‬
‫מדברת מתוך גרונם בזמן זה של רעדר"ע שהוא המשך‬

‫דדרגת מנחת שב"ק([‪.‬‬

‫ובאמת‬

‫בכל לימוד שבתוה"ק יש דרך שאפשר‬
‫לעלות על ידה‪ ,‬היינו שאפשר להעלות על‬

‫ידה את הנ"ר לבחי' הנשמה ולבחי' החיה ולבחי'‬
‫היחידה‪ ,‬ובכל משנה וגמ' אפשר לחפש ולמצוא בה‬
‫סוד ודרך לעשות ממנה יחוד ועלית הנשמה )ואכמ"ל‬

‫ורבן גמליאל הוא בסוד הבינה כנראה‬
‫מחז"ל )לקמן דף כ"ח( שהיה קפדן שזה בבחי' הבינה‬
‫דדינים מתערין מינה )זוה"ק פרשת ויקרא דף י' ע"ב(‪ ,‬וכן‬
‫היה ר"ג נשיא ישראל שמזרע בית דוד שג"כ היה‬
‫בבחי' הבינה ]כמש"כ בהרבה מקומות בענין דהע"ה‬
‫שעבודתו בסוד הבינה שהיא בבחי' אש התשובה‬
‫וההשתוקקות לה' העולה מלמטה למעלה וכו'[‪.‬‬

‫וא"כ‬

‫יש לנו ג' הבחנות בזמן קר"ש של ערבית‪,‬‬

‫שמצד מדת הכתר זמנה הוא תחילת הלילה‪,‬‬
‫ומצד מדת החכמה זמנה עד חצי הלילה‪ ,‬ומצד מדת‬
‫הבינה עד שיעלה עמוד השחר‪.‬‬

‫יותר(‪.‬‬

‫סוד דר"א וחכמים ור"ג‬

‫ב[ ובענינינו‬

‫יש לנו כאן במשנה הסוד של ר"א‬

‫והסוד של חכמים והסוד של ר"ג‪,‬‬
‫והסברנו כבר במקו"א )בפי' על ברית מנוחה שבים‬
‫החכמה תשס"ו עמ' שע"א( שר"א הוא בסוד ספי' הכתר‪,‬‬
‫וכדאי' על הא שמובא במשניות ובתוספתא דמס'‬
‫פרה כ"א מימרות מר' אליעזר‪ ,‬ורוב המימרות במס'‬

‫הם כנגד ספירת החכמה וכמרומז בשמם‪,‬‬

‫ג' ההבחנות דכתר חכמה ובינה בעבודת ה'‬

‫ג[ ויש‬

‫עוד לדעת באופן כללי שעבדות ה' אפשר‬
‫לאדם לעשות בג' הבחנות‪ ,‬שיש דרך‬

‫שהאדם גומר העבודה באופן של מצוה מן המובחר‪,‬‬
‫היינו שזוכים לגמור כל המצוה באופן של תכלית‬
‫השלימות‪ ,‬ויש דרך שאין זוכים לעשות המצוה באופן‬
‫של מצוה מן המובחר אך זוכים לעשותה באופן‬
‫המתאים לכתחילה עפ"י ההלכה‪.‬‬

‫פרה הם מר"א ורובם לקולא בסוד דכוחא דהיתרא‬
‫עדיף )עי' כ"ז באריכות בהקדמת הרד"ל לפירושו לפרקי דר"א‬

‫ויש‬

‫בקונטרס שם האחד אליעזר(‪ ,‬היות שטהרת פרה אדומה‬
‫היא בסוד הכתר כדאי' )תניא אגה"ק כ"ח(‪ ,‬וכן כ"א‬

‫שיהא לכתחילה עפ"י ההלכה‪ ,‬אלא שרק אח"כ‬
‫נתקנת העבודה ע"י מצות התשובה ונהיה עי"ז‬

‫פעמים מרמז על שם אהי‪-‬ה שבגימ' כ"א שהוא שם‬

‫מתאים עפ"י הלכה )מצד עבודת התשובה(‪.‬‬

‫מהלך שאין יכולים לגמור העבודה אפי' באופן‬

‫דף ב ע"א‬

‫וג'‬

‫ז‬

‫הבחנות אלו הם בעצם ג' הבחי' דכתר חכמה‬

‫כשקמו עליו אויבים ובזמן קצר נאבדו מן העולם(‪ ,‬וזהו שיטת‬

‫ובינה )ובאמת בכח"ב יש כל מיני הבחנות וא"א‬

‫ר"א שכנגד מדת הכתר‪.‬‬

‫להאריך עתה בזה ולבאר באיזה הסתכלות אנו מדברים כאן‬

‫אך עכ"פ בבחי' הסתכלות אחת מתאים המבואר להלן(‪,‬‬
‫שמצד מדת הכתר שהיא בחי' השלמות יכול לגמור‬
‫המצוה באופן של מצוה מן המובחר בתכלית‬
‫השלמות ויכול לקיים מצות קר"ש דערבית לכתחילה‬
‫בתחילת הלילה וכידוע שזריזין מקדימים למצוות‪ ,‬וכן‬
‫עפ"י סוד איתא )עיין זו"ח פרשת בראשית דף ל' ע"ב(‬

‫ושיטת‬

‫חכמים עד חצות היות שעפ"י קבלה )שער‬

‫הכונות דרושי ק"ש דרוש א'( עד חצות הלילה‬
‫שייך עדיין לעשות את היחוד דקר"ש של ערבית‪ ,‬אך‬
‫מחצות הלילה עד הבוקר יש כבר יחוד אחר‪ ,‬ולכן‬
‫מצד מדת החכמה זמן קר"ש עד חצות‪ ,‬שעי"ז נעשית‬
‫העבודה עכ"פ באיזה דרגת שלימות )של שמירת‬
‫ההלכה( שאמרו הקר"ש בזמן היחוד‪.‬‬

‫שעיקר זמן ערבית הוא בתחילת הלילה ולכה"פ בג'‬
‫שעות הראשונות‪ ,‬וכן מובא בשם הגר"א זי"ע על‬
‫הגמ' )גיטין ז' ע"א( דהשכם והערב עליהם בביהמ"ד‬

‫אך‬

‫והוא יפילם לך חללים חללים דקאי על הקדמת‬
‫התפילות בבוקר ובערב‪ ,‬והיינו שאם מקיימים מצות‬

‫מהימנא פרשת נשא דף קכ"ב ע"א( שיכולים לתקן על ידה‬
‫בכל הזמנים שיהא היחוד שלם‪ ,‬ואף שלא עשו‬

‫קר"ש דשחרית בנה"ח וקר"ש דמעריב בתחילת‬
‫הלילה אפשר להכניע בכח זה את כל השונאים היות‬

‫העבודה באופן של לכתחילה עפ"י ההלכה ונגמר‬
‫כבר היחוד בחצות הלילה‪ ,‬בכ"ז יכולים לתקן ולקרוא‬

‫שאז הוא עיקר זמנה )וכן מובא שם שנהג כן הגר"א בעצמו‬

‫קר"ש עד עלוה"ש‪.‬‬

‫לפעמים נופלים מדרגה זו דהחכמה‪ ,‬ואז יש מדת‬
‫הבינה שהיא סוד מצות התשובה כדאי' )רעיא‬

‫ד‪ .‬בביאור המח' אם יוצאים מצות קר"ש בשמיעה מדין שומע כעונה‬
‫משנה‪,‬‬

‫מאימתי קורין את שמע בערבין וכו'‪.‬‬

‫]כמש"כ שם בלבושי שרד שיוצא בשומע כעונה אלא‬
‫דיש שיטות דבעינן י'‪ ,‬וכן מסיים שם המג"א בשם‬
‫הרא"ם דיוצא[‪.‬‬

‫מח' הגר"א והשאג"א אם יש בקר"ש דין שומע‬
‫כעונה‬

‫א[ ידועים‬

‫דברי הגר"א )שנות אליהו שם( שמדייק‬
‫מלשון המשנה שנקטה לשון רבים –‬

‫ביאור מח' זו ע"פ מח' אחרת בדין שומע‬
‫כעונה‬

‫מאימתי קורין וכו'‪ ,‬ולא כמו המשך המשניות בשחר‬
‫מברך וכו' בלשון יחוד‪ ,‬ומזה רוצה הגר"א לדייק‬

‫ב[ ויש‬

‫שבמצות קר"ש א"א להוציא אחד את השני‪ ,‬והגר"א‬
‫לא מסביר הטעם שא"א להוציא בקר"ש‪ ,‬ולכאו'‬

‫מביא את דעת הד"מ שא"א בזמננו להוציא את‬
‫הנשים ידי חובתן ע"י שומע כעונה היות שאינן‬

‫ההסבר בזה היות שקר"ש הוא ענין דקבלת עומ"ש‬

‫מבינות‪ ,‬והיינו שס"ל שבשומע כעונה צריך השומע‬

‫ולא רק אמירת התיבות דקר"ש‪ ,‬וקבלת עומ"ש הוא‬
‫ענין של מציאות ולא ענין של אמירה בעלמא וע"כ‬

‫ג"כ לחשוב ולהבין פירוש המילות שאומר המשמיע‬
‫ואין מספיק לשמוע התיבות גרידא מפי המשמיע‪,‬‬

‫א"א להוציא בזה א' את חבירו‪ ,‬אך השאג"א )סי' ו(‬

‫ואמנם אנו מקילים בשאלה זו ולא חיישינן לדעה זו‬
‫כמש"כ המג"א שם‪ ,‬שהמנהג כרש"י שיוצאים אפי'‬

‫משמע מהמג"א‪) ,‬סי' ס"א ס"ק ט"ז בשם כמה ראשונים(‪,‬‬

‫שאין מבינות‪ .‬אך לשיטת הד"מ מובן שיטת השאג"א‬

‫חולק על הגר"א שאפשר להוציא גם בקר"ש‪ ,‬וכן‬

‫לפרש טעם המח' בזה עפ"י מח' אחרת בדין‬
‫שומע כעונה‪ .‬שהנה המג"א )קצ"ב סק"ד(‬

‫שארית יעקב‬

‫ח‬

‫שאפשר גם בקר"ש לצאת מדין שומע כעונה שאף‬

‫לחוש לדעת הד"מ שבשומע כעונה צריך השומע‬

‫שבעינן בקר"ש קבלת עומ"ש הרי ע"י שישמע‬

‫להתבונן בפי' המלות שאומר המשמיע‪ ,‬וע"כ בכה"ג‬

‫ויתבונן במחשבתו בדברי המשמיע ג"כ נחשב‬
‫כקבלת עומ"ש‪ ,‬משא"כ אם דין שומע כעונה הוא‬

‫אפשר לצאת יד"ח קר"ש בשמיעה‪ ,‬שאין חסרון‬
‫בקבלת עומ"ש דהשומע‪ ,‬היות שגם הוא מכוין‬

‫אף בשומע התיבות גרידא מובן שחסר בכה"ג‬
‫בקבלת עומ"ש‪ ,‬ובזה מובן מה שמשמע מהמג"א‬

‫לקבל עומ"ש‪ ,‬משא"כ הגר"א סובר דלשומע כעונה‬
‫בעלמא מהני השמיעה גרידא‪ ,‬וע"כ בקר"ש א"א‬

‫כנ"ל שסובר כהשאג"א שאפשר לצאת יד"ח קר"ש‬
‫בשמיעה‪ ,‬די"ל שזה לשיטתו שמסיים שם שיש‬

‫לצאת ע"י שומע כעונה‪ ,‬דשמיעה גרידא אינה‬
‫קבלת עומ"ש וכנ"ל‪.‬‬

‫ה‪ .‬ביאור הפנימי בשיטת ר"א דקר"ש דערבית עד אשמורה הראשונה באופן‬
‫שיש בזה הקדמה ללימוד הש"ס‬
‫משנה‪,‬‬

‫עד האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר‪.‬‬

‫בסמיכות לגאולה שמאיר אור היחוד אפשר‬
‫לזכות לאור הקבלה בניקל יותר‬

‫א[ הנה‬

‫בדרך כלל כדי להכנס לפנימיות התורה‬
‫שבבחי' החכמה צריכים להיות בני מ'‬

‫שנה‪ ,‬כדאי' בש"ך )יו"ד רמו‪,‬ו(‪ ,‬והיינו שצריך מקודם‬
‫להכניע את הקלי' כראוי ולנצח המלחמה עם הסט"א‬
‫עד שזכה לאור הבינה שהיא בבחי' בן ארבעים‬
‫לבינה‪ ,‬ואז יכול לזכות לאור החכמה דהקבלה‪,‬‬
‫ואעפ"כ אי' בספרי חב"ד שע"י לימוד קבלה עם ביאור‬
‫חסידות אפשר קודם מ'‪ ,‬ומסתמא כן מקובל בידם‬
‫מרבינו הבעש"ט הק'‪ ,‬וכן איתא בשם הדב"ח זי"ע‬
‫שכשכוונתו לדבקות ילמד קודם מ'‪ ,‬והן הן הדברים‪,‬‬
‫והיינו שאלו שהולכים בדרכי האמונה ובדרכי‬
‫הדבקות‪ ,‬היינו דרך הבעש"ט שנתגלתה בדורות‬

‫ממש הסמוכים לגאולה מאיר אור היחוד והאמונה‪,‬‬
‫שענין האמונה כ"כ גבוה שאלו שמחפשים את דרכי‬
‫האמונה ואת דרכי הדבקות אפי' שרחוקים לגמרי‬
‫מתיקון המדות יכולים לזכות ללמוד פנימיות התורה‪,‬‬
‫כמו שרואים מהגילוי הראשון של משרע"ה שלפני‬
‫גאולת מצרים‪ ,‬שכידוע )קהלת א‪,‬ט( "מה שהיה הוא‬
‫שיהיה" )ופי' האריז"ל שעה"ג הק' לח דהוא ר"ת משה‪ ,‬ועי'‬
‫קבלת הגר"א לר"י עדס א‪,‬קמו( ואפשר ללמוד מגאולת‬
‫מצרים לגאולה העתידה‪ ,‬וכשהש"י התגלה בראשונה‬
‫למשרע"ה נגלה אליו בתוך הסנה‪ ,‬ומפרש בן המגיד‬
‫הק' מזלאטשוב זי"ע שהטעם שהתגלה ה' למשרע"ה‬
‫בתוך הקוצים שרצה לגלות לו שהשלהבת י‪-‬ה כ"כ‬
‫גדולה שאפי' שכשמלאים בקוצים ‪ -‬במדות רעות‪,‬‬
‫ולא תקנו הקנאה תאוה כבוד ולא תקנו המוחין דבינה‬
‫ ישסו"ת‪ ,‬בכ"ז אם בוערים לה' בבחי' שלהבת י‪-‬ה‬‫באור של קר"ש בסוד היחוד יכולים ומותרים לקבל‬
‫שייכות עם השכינה‪.‬‬

‫האחרונים שהיא דרך היחוד‪ ,‬הרי אפילו שעדיין לא‬
‫ראויים ועדיין לא בבחי' מ' שנה‪ ,‬שלא גמרו התיקון‬
‫מצד ספי' הבינה‪ ,‬מ"מ אפשר ללכת בזריזות וליכנס‬

‫כיון שבדורות האחרונים מותר ללמוד קבלה‬
‫מוקדם אסור כבר להמתין לגיל מ' שנה‬

‫בסודות התורה מקודם ע"י הדבקות בה'‪ ,‬והיינו לא‬
‫מבעיא מגיל כ' שכבר מביא הרמ"ק )תחילת ס' פרדס‬

‫ב[ וכל‬

‫רימונים( שאפשר להתחיל סודות התורה בגיל עשרים‬
‫אם הוא כבר נשוי‪ ,‬וזהו דרך הממוצע‪ ,‬אך הצדיקים‬

‫הכתר‪ ,‬שמגלה כ"א פעמים )גימ' אהי"ה שם‬
‫הכתר(‪ ,‬דין טהור במס' פרה ]בסוד דטהרת פרה‬

‫תלמידי הבעש"ט גילו יותר שבדורות האחרונים‬

‫אדומה הנשרפת עם כל גבורותיה באש הקודש‬

‫זה בבחי' שיטת ר' אליעזר שמגלה רחמי‬

‫דף ב ע"א‬

‫ט‬

‫דהשלהבת י‪-‬ה ומטהרת אפי' טומאת מת הקשה[‬

‫בעקבתא דמשיחא לתקן הפגם בשורש היינו לתקן‬

‫וע"כ סובר שיש לקרוא קר"ש דערבית באשמורה‬

‫את סוד הקנאה )שהיא גרמה לשפיכ"ד כנ"ל(‪ ,‬שהוא‬

‫הראשונה‪ ,‬שאפי' שמונח עדיין בתוקף תחילת הלילה‬
‫שהוא בחי' ריבוי התאות ממש בתכלית ההתגברות‬

‫היצה"ר המגושם ביותר )שהע"ז דבריאה שהזכרנו היינו‬

‫ובתכלית הדורמיטא‪ ,‬שאז היא תכלית נפילת‬
‫המלכות וירידתה מאצי' לבי"ע‪ ,‬ובכ"ז מגלה ר"א‬

‫קלי' וטעות בדקות השייכת לעולם הבריאה של אלו שרצו‬
‫לידבק בה' ונכשלו בבחי' ע"ז וכן הוא ענין קלי' הכבוד שהוא‬
‫קלי' רוחנית דקה‪ ,‬והתאוה דג"ע שכנגד עולם היצירה הוי‬

‫החידוש שאעפ"כ יכולים להמשיך אז האור של קר"ש‪,‬‬
‫ואדרבא לשיטת ר"א מחויבים דייקא שם להמשיך‬

‫היצה"ר המגושם ביותר ששייך לעולם העשיה(‪ ,‬וזה בחי'‬

‫האור של קר"ש‪ ,‬שמכיון שיכולים הרי מחויבים לגלות‬
‫האור היחוד דייקא בהעלמה והסתרה הגדולה ביותר‬

‫מרה שהאדם כולו מבחי' מרה שמתמרמר על כל‬
‫אחד ומקנא בכולם‪.‬‬

‫ואין לחכות לאח"כ‪ ,‬וכמו בדורות האחרונים שסברו‬
‫הבעש"ט ותלמידיו שאין לחכות עד מ' שנה )היינו‬
‫דמכיון שהתירו ללמוד הקבלה קודם מ' שנה הרי נהיה בזה‬

‫דבר שאינו ראוי להמתין עד מ' שנה(‪ ,‬שיש חשש וסכנה‬
‫שאם לא יגלו את אור היחוד מיד כשאפשר הרי יש‬
‫חשש שלא יזכה לזה אף במ' שנה‪ ,‬שיתגשם ויפול עד‬
‫אז יותר‪ ,‬וכמו שרואים הרבה פעמים בחוש‪ ,‬וכמו‬
‫שכותב הבנ"י שבזמנינו בעקבתא דמשיחא‬
‫שמתגברים הנסיונות והסתלקו הצדיקים הגדולים‬
‫מהעולם הרי רק אלו שמתקשרים לפנימיות התוה"ק‬
‫יכולים המה לעמוד בנסיונות וההסתרות הקשים‪.‬‬

‫ג' הקלי' דע"ז ג"ע שפכ"ד – קנאה תאוה כבוד‬

‫ג[ ויש‬

‫להוסיף ביאור בענין זה שהנה יש ג' קלי'‬
‫באברי האדם שכנגד ג' עולמות בריאה‬

‫יצירה עשיה‪ ,‬כבד )כנגד הבריאה(‪ ,‬טחול )כנגד היצירה(‪,‬‬
‫ומרה )כנגד העשיה(‪ ,‬והמה כנגד ע"ז ג"ע ושפיכות‬
‫דמים‪ ,‬וכנגד קנאה תאוה וכבוד‪ ,‬והיינו שבכבד יש‬
‫היצה"ר דכבוד שכנגד קלי' ע"ז )שכבוד בחי' גאוה וישות‬
‫שבבחי' ע"ז(‪ ,‬ובטחול יש היצה"ר דהתאוה דעריות‪,‬‬
‫ובמרה יש היצה"ר דקנאה שכנגד קלי' שפיכות דמים‪,‬‬
‫)ששפיכות דמים תוצאה של קנאה‪ ,‬כנראה מהשפכ"ד‬

‫הראשונה בתורה ע"י קין שקינא בהבל(‪ .‬והנה בעקבתא‬
‫דמשיחא מתגבר הקלי' בתכלית ההתגברות וזה‬
‫בסוד המרה ‪ -‬סוד המרירות‪ ,‬בבחי' קלי' העשיה ‪-‬‬
‫שפיכות דמים )שנעוץ סופן בתחילתן סוף הגלות לתחילת‬
‫הפגם שבתחילת הבריאה דקין שהרג את הבל(‪ ,‬וצריך עתה‬

‫יצה"ר יותר מגושם‪ ,‬אך היצה"ר דהקנאה והשפכ"ד הוא‬

‫ג' הזמנים בהתחלת לימוד הקבלה תלוי בתיקון‬
‫דג' הקלי' הנ"ל‬
‫ד[ והחידוש בענין זה שכמה מתקנים יותר עמוק‬
‫נעשה התיקון במהירות יותר‪ ,‬שאלו‬
‫שהולכים לתקן את ענין הכבוד הרי אי' בברית‬
‫מנוחה שבכבד יש את הענין של המ"ב מסעות‪,‬‬
‫היינו שלוקח זמן רב ביותר‪ ,‬והיינו שמי שרוצה‬
‫להגיע אל ה' ע"י תיקון המדות )שכולם הם תוצאה‬
‫ממדת הגאוה והישות והכבוד( הרי לוקח לו זאת‬
‫כארבעים שנה‪ ,‬שצריך להיות בן מ' שנה עד שיכול‬
‫ליכנס להשגת אלקות‪ .‬ואלו שמתקנים יצה"ר דתאוה‬
‫ופורשים מכל אביזרייהו דג"ע‪ ,‬ומקדשים עצמם‬
‫בעניני הקדושה )שכנגד עולם היצירה והטחול( נכנסים‬
‫לאלקות במהירות בבחי' דברי הרמ"ק שיכולים‬
‫ללמוד הקבלה בגיל כ' והוא נשוי‪ ,‬שמרמז שהתגבר‬
‫על היצה"ר וסר מהרע דפגמי הקדושה ושומר עצמו‬
‫בקדושת הברית שנשא אשה ולומד בטהרה‬
‫ובקדושה‪ .‬וע"ז יש החידוש של תלמידי בעש"ט שאלו‬
‫שנכנסים לעבודת האמונה והדבקות הרי מתקנים‬
‫בזה את בחי' קלי' הקנאה‪ ,‬שקנאה היא קלי' קשה‬
‫ביותר‪ ,‬ואפשר להכניע אותה רק ע"י חוזק האמונה‬
‫בה'‪ ,‬שע"י שיאמין בהשגחת ויחוד ה' שמשגיח על‬
‫כל אחד בהשגחה פרטית לטובתו הנצחית‪ ,‬יסור‬
‫ממנו הקנאה בחבירו‪ ,‬ואלו שהולכים בדרך זו‬
‫דהאמונה והיחוד הם יוכלו ליכנס במהירות הכי‬
‫גדולה לפנימיות התורה‪.‬‬

‫י‬

‫שארית יעקב‬

‫ע"י דרך האמונה והיחוד ותיקון הקנאה זוכים‬
‫למדת השלום המסוגלת לאור החכמה‬
‫ה[ ובפרט שע"י תיקון מדת הקנאה זוכים למעלת‬
‫השלום והאחדות שהיא מסוגלת ג"כ‬
‫ביותר להשגת החכמה‪ ,‬וכמש"כ מהרח"ו בהקדמתו‬
‫לע"ח שהכניסה ללימוד הקבלה הוא להיות אוהב‬
‫שלום‪ ,‬שהאוהב שלום הוא בבחי' תיקון היסוד בבחי'‬
‫דעשה טוב‪) ,‬והוא יותר גבוה מדרך דתיקון התאוה בסור‬

‫מדות הרחמים שלו‪ ,‬הרי רק בזה אפשר לבוא‬
‫לשלמות האמונה וליפטר מקליפה הקשה של הקנאה‬
‫של עולם העשיה‪ ,‬ובכדי ליפטר מהקלי' של העשיה‬
‫)שהיא הקלי' של הקנאה ותולדותיה הקשורות לשפכ"ד( שהיא‬
‫המדה שהכי קשה לתקנה הרי הדרך היחידי לזה הוא‬
‫כמו שגילה הרשב"י ע"י יקרא דמהימנותא בסוד י"ג‬
‫מדה"ר‪ ,‬שכשאתה יודע ומאמין שהשי"ת מרחם עליך‬
‫ומנהיג אותך תמיד לטובה עד שאתה כביכול רואה‬

‫מרע בלבד‪ ,‬ללא המשכת אור האלקי דהיסוד בעשה טוב‬

‫את השגחת ה' שהיא לטובה אף שאינך מבין זאת‬
‫הרי רק זה יכול לתקן את מדת הקנאה‪ ,‬ולכן רק‬

‫יעקב שאמר אל תשפכו דם ולא נכשל במכירת יוסף‬
‫שהיתה בסוד דויקנאו בו אחיו‪ ,‬ומי שמתקן את חטא‬

‫ראובן שהיה לו את ענין הראיה האלקי הוא זכה לומר‬
‫אל תשפכו דם דיוסף הצדיק שכיון שראה שאין שום‬

‫מכירת יוסף שבסוד הקנאה זוכה לראיה האלקי בדרך‬
‫הכי מהירה‪ ,‬וע"כ ר"א זכה לגלות אור היחוד‬

‫מציאות רק ה' וראה איך שה' מנהיג הכל רק לטובה‬
‫הרי הוא היחיד שתיקן קצת את החטא של מכירת‬

‫באשמורה הראשונה‪ ,‬שמרמז כנ"ל על גיל המוקדם‬
‫ביותר‪.‬‬

‫יוסף הצדיק‪ ,‬ואמנם ראובן לא תיקן זאת עדיין‬
‫בשלמות אך בסוף הימים כשלומדים הש"ס הפותחת‬

‫דהשלום(‪ ,‬וכ"ז בסוד דר' אליעזר שהיה גלגול ראובן בן‬

‫במימרא דר"א שהוא גלגול ראובן‪ ,‬ולומדים הש"ס‬

‫לימוד הש"ס בסוד הראיה האלקית הוא גמר‬
‫תיקון חטא מכירת יוסף‬
‫ו[ ועתה באחרית הימים שבבחי' והיה שארית‬
‫יעקב )מיכה ה‪,‬ו( אנו צריכים להכנס‬
‫עכשיו לתקן הסוד של עולם העשיה )לתקן בזה סוד‬
‫המרה( הרי מן הצורך ליכנס לפתוח האורות של ר'‬
‫אליעזר הגדול שפותח הש"ס שהוא בסוד שלמות‬
‫הראיה האלקית ]שר"א גלגול ראובן שנקרא ע"ש‬
‫הראיה העליונה[‪ ,‬ובראיה האלקי אפשר לתקן את‬
‫ענין הקנאה )שהוא הפגם דעולם העשיה(‪ ,‬שהראיה‬
‫האלקי מגלה שכל דבר העולם נמצא על מקומו‪ ,‬וכמו‬
‫שמסביר הרמח"ל זי"ע )מס"י פי"א( שכל ענין הקנאה‬
‫נובע מחמת שאין זוכים לראות שכל דבר בבריאה‬
‫הוא על מקומו‪ ,‬וכן אי' מהקמארנער זי"ע בביאור‬
‫ענין הדיקנא קדישא ששם מקום י"ג מדות הרחמים‬
‫שהיא נקראת ג"כ "יקרא דמהימנותא"‪ ,‬והיינו‬
‫שכשהאדם יודע שיש ענין יגמה"ר ויודע שהש"י‬
‫מנהיג את העולם ברחמיו בפרטות ובפרטי פרטיות‬
‫וכן חושב ומתבונן שה' מנהיג אותי כל רגע בכל פרט‬
‫ובכל נקודה ונקודה הכי קטנה הנצרכת לי‪ ,‬והכל בי"ג‬

‫בסוד הראיה העליונה המעמידה כל דבר בבי"ע על‬
‫מקומו הרי לימוד הש"ס באופן זה הוא בבחי' גמר‬
‫תיקון דענין מכירת יוסף שבבחי' פגם דויקנאו בו‬
‫אחיו )שהוא שורש דשנאת חנם שורש הגלות(‪.‬‬

‫תחילת העבודה בלימוד הש"ס להיות דבוק בה'‬
‫בשעת לימוד נגלות התורה"ק‬
‫ז[ והנה תחילת העבודה דלימוד הש"ס היא להיות‬
‫דבוק בה' אף בעת לימוד נגלות התורה"ק‬
‫העוסקים בעניני עוה"ז‪ ,‬ובזה מגלים בעוה"ז אלקות‪,‬‬
‫וזה אינו עבודה פשוטה שכל הגאולה תלויה בלימוד‬
‫הש"ס‪ ,‬והיינו שיוכלו להתעסק בהאי עלמא בעוה"ז‪,‬‬
‫שהוא מקום הקטנות ולגלות שם אלקות‪ ,‬וכדחזינן‬
‫בכוונת ליל הסדר בכונת כרפס שבגימ' ש"ס והיא‬
‫כנגד מוחין דקטנות‪ ,‬ושם צריך להכניס הגילוי אלקות‪,‬‬
‫וזהו מצות קר"ש שהיא עבודת היחוד להתבונן כל‬
‫הזמן באחדות הבורא ועיקר היחוד מתגלה במקום‬
‫ההפכיות‪ ,‬במקום שלא נראה מלכתחילה היחוד‬
‫ומתגברים ומגלים היחוד שז"ס דגילוי אלקות‪ ,‬ולכן‬
‫מתחיל התנא בקר"ש דערבין דייקא שהוא מקום‬

‫יא‬

‫דף ב ע"א‬
‫ההעלמה ושם דייקא העבודה להכנס בסוד הראיה‬

‫הלכה ובכל פרט מהבי"ע‪ ,‬וז"ס דבחי' א"ק ‪ -‬הכתר ‪-‬‬

‫העליונה דר' אליעזר‪ ,‬וע"כ ילפינן ענין זה מהכהנים‬

‫היורד אף לבי"ע‪.‬‬

‫שאוכלים בתרומתן‪ ,‬שלכהנים יש סוד הראיה‬
‫העליונה כדחזינן בענין דמראות הנגעים שנמסר‬
‫דייקא לכהנים‪.‬‬

‫העבודה היותר גדולה שבלימוד הש"ס היא‬
‫להחיות התושבע"פ לגלות בה אור וחיות‬
‫אלקות‬

‫ח[ והנה‬

‫אי' בהקדמת הזוה"ק )עי"ש ז ע"א( שה'‬
‫גנז האור דשי"ב במקום היסוד‪,‬‬

‫והבעש"ט אמר )אור המאיר פקודי ד"ה שאו( שגנזו ה'‬
‫בתורה‪ ,‬והגר"א )כתבי רי"א חבר שער הקליפות( מסביר‬
‫עפ"י דברי חז"ל )ב"ב עד ע"ב( שה' ברא ב' לויתן‬
‫והרג את הנקבה וסירס את הזכר‪ ,‬ומסביר‬
‫שבתושבע"פ שבבחי' הנוק' יש שם מיתה שלא‬
‫רואים שם האור האלקי‪ ,‬שרק בתושב"כ ]ובקבלה‬
‫שדינה )להתניא בלקו"ת פר' ויקרא( כתושב"כ[ מדברים‬
‫בגלוי על ה'‪ ,‬אך בתושבע"פ )שהיא הלויתן הנקבה(‬
‫מדברים על האדם שצריך לשמור ההלכות‪ ,‬שידע‬
‫איך עובדים את ה'‪ ,‬אך לא מדברים על ה' אלא על‬
‫הנאצלים‪ ,‬אך למעשה העבודה היא לעשות בחי'‬
‫תחייה"מ להחיות את הנקבה ולהחיות תושבע"פ ‪-‬‬
‫להכניס בתושבע"פ בגילוי אור אלקות וזה אור גבוה‬
‫ביותר‪.‬‬

‫וזהו‬

‫העבודה של לימוד הש"ס להגיע לסוד דר'‬

‫אליעזר שהוא סוד הראיה‪ ,‬שהעוה"ז לא יסתיר‬
‫לך אור האלקי ותוכל לראות אלקות‪ ,‬ולהיות כמו‬
‫הכהנים הטהורים‪ ,‬שהכהנים שנטמאו אין יכולים‬
‫להתעסק בתרומה‪ ,‬שתרומה אותיות תרום ה"א‪,‬‬

‫ביאור מאמר חז"ל דהנותן מתנה לתינוק יודיע‬
‫לאמו‬
‫ט[ וכעין זה אי' מהרמ"ע מפאנו זי"ע )מאה קשיטה‬
‫סי' ז( על מאמר חז"ל דהנותן פת לתינוק‬
‫צריך להודיע לאמו )שבת י' ע"ב( שפ"ת בגימ' תלמוד‬
‫וצריך למשוך לשם את סוד הדעת העליון )"להודיע"(‬
‫]ולאמו היינו אמא עילאה שמסככא על בנאה )רעיא‬
‫מהימנא פרשת פנחס דף רנ"ה ע"ב(‪ ,‬וה"נ בלימוד הש"ס‬
‫יש למשוך את אור הדעת ולקשר בהדעת הזאת את‬
‫התינוק )שהיא נשמת הלומד( לאמא עילאה[ היינו‬
‫שנשמות ישראל יודעים שאפשר להמשיך בתוך הו'‬
‫קצוות )בחי' הששה סדרים של הש"ס( את האור והדעת‬
‫של פנימיות התורה‪ ,‬ואז מתחילה המלכות לפתוח לך‬
‫את הראיה בסוד דבזאת )מלכות( יבא אהרן אל‬
‫הקודש )חכמה הנקראת קודש שבסוד הראיה(‪ ,‬והכל תלוי‬
‫בסוד דראובן ‪ -‬ראו בן‪ ,‬שאתה רואה איך שה' מנהיג‬
‫אותך כל הזמן כמו בן‪ ,‬בסוד די"ג המדות שהתורה‬
‫נדרשת בהם שהם כנגד י"ג מדה"ר כידוע באריכות‬
‫מהמגיד הגדול זי"ע )ליקוטי אמרים מגיד דבריו ליעקב סי'‬
‫קל"ט ומקורו ברעיא מהימנא פר' פנחס(‪ ,‬שזה תכלית‬
‫הצדיקים שדורשים התורה בי"ג מדות ומעוררים בזה‬
‫יגמה"ר בתוך התורה‪ ,‬ועי"ז יודעים המהלך האמיתי‬
‫לדרוש התורה ולהוריד האור מהכתר עד המלכות‪,‬‬
‫וממילא מקבלת המלכות עיניים בסוד הראיה‬
‫דהחכמה )המקבלת מהכתר( וזוכים נשמות ישראל‬
‫לראות אלקות בסוד תא חזי בדרך דר"א הגדול‬
‫שפותח הש"ס שהוא בבחי' החכמה והכתר כמש"כ‬
‫לעיל‪.‬‬

‫היינו להרים המלכות אל הראיה העליונה שהכל‬
‫אלקות‪ ,‬והיינו שלימוד הש"ס הוא בבחי' לימוד‬
‫הקבלה בפרטי פרטים שהאריז"ל גילה כללות אור‬
‫תורת הקבלה‪ ,‬בבחי' כל אור דעולם האצי' שהוא‬
‫עולם האחדות באלקות‪ ,‬ויש ללמוד עתה איך גילוי‬
‫אלקות מתגלה אף בעולם הפירוד‪ ,‬בפרטים בכל‬

‫לימוד הש"ס באופן הנ"ל בבחי' מצות נטילת‬
‫לולב בסוכה והוא ממשיך האור דעתיקא‬
‫סתימאה‬
‫י[ וי"ל עוד בזה עפ"י התרגום עה"פ ושאבתם מים‬
‫בששון ממעיני הישועה ותקבלון אולפן‬

‫שארית יעקב‬

‫יב‬

‫חדתא וכו'‪ ,‬וחזינן מדברי התרגום שהגילוי דתורה‬

‫שמיני בענין דהלויתן עיי"ש[ וכל הכח של רשב"י‬

‫דלעתיד הנקרא תורה דעתיקא סתימאה שהוא‬

‫שבבחי' אור החכמה הוא מכח דרב המנונא סבא‬

‫האולפן חדתא וכו' שייך וקשור לענין דחג הסוכות‬
‫שבה מקיימים מצות ושאבתם מים בששון‪ ,‬ולכאו'‬

‫שהיה לו שלמות הראיה שבבחי' אור הכתר הטמון‬
‫ונעלם )כמו נוני ימא( ]והיינו כמש"כ לעיל שהזוה"ק‬

‫צ"ב השייכות‪ ,‬ואחד הביאורים בזה י"ל לענינינו‬
‫שהנה המצוה דחג הסוכות הוא ליטול לולב וכו' בכדי‬

‫דהרשב"י הוא בבחי' הראיה דהחכמה )אצי'( שהיא‬
‫ראית אלקות בכללות‪ ,‬ורב המנונא סבא הוא בבחי'‬

‫להמשיך מהדעת העליון לתוך הו' קצוות וע"כ איתא‬
‫)שע"ת סי' תרנ"ב סק"ב ומקורו בכתבי האריז"ל בפע"ח שער‬

‫ראיה דהכתר )א"ק( שהיא ראיה שיורדת אף לפרטי‬
‫פרטים בבחי' הא"ק היורד לגבולי הבי"ע‪ ,‬וזהו גם‬

‫הלולב )שער כ"ט פ"ג(( שיש ליטול הלולב בסוכה‪ ,‬ואי'‬
‫)סידור בעל התניא שם רסה‪,‬א( הביאור בזה שהלולב‬

‫ענין דר"א הגדול שבבחי' הכתר‪ ,‬וע"כ ר"א הגדול‬
‫הוא הפותח את הש"ס שכנגד הראיה דהכתר )א"ק(‬

‫מושך אור הדעת מהמקיפים דהסוכה שהיא בחי'‬
‫מקיפי אמא כדאי' )שעה"כ סוכות דרוש ג ו‪-‬ד‪ ,‬דק"ד סע"ב‬

‫היורד אף לבי"ע ולפרטי פרטים בריבוי משניות‬
‫והלכות שכל משנה וכל הלכה מגלה גילוי אלקות‬

‫והילך( לתוך פנימיים דהו"ק‪) ,‬עד שנמשך המוחין שממשיך‬

‫בפרטות[‪.‬‬

‫הלולב לתוך האתרוג שהוא כנגד המלכות שבבחי' נשמות‬

‫ישראל(‪ ,‬ובענינינו מובן דהו' קצוות הם כנגד בחי'‬
‫הש"ס )ששה סדרי משנה שכנגד הו"ק( ויש להמשיך‬
‫מהדעת העליון את המאור של פנימיות התורה לתוך‬
‫הנגלות התורה שבששה סדרי משנה‪ ,‬ובזה מתחילים‬
‫להמשיך את האור דעתיקא סתימאה שיתגלה‬
‫לעת"ל‪.‬‬

‫האור שנתגלה בלימוד הש"ס באופן הנ"ל היא‬
‫בבחי' מסוימת מעל האור שנתגלה בזוה"ק‬
‫יא[ ולימוד הש"ס באופן זה יפעל את ההשראה‬
‫האלקי שז"ס הכתר שהוא סוד‬
‫השראת אור העליון על התחתון שבה תלויה‬
‫הגאולה‪ ,‬שאף שכידוע הרשב"י אמר שהגאולה‬
‫תלויה בלימוד ספר הזוה"ק ד"בהאי ספרא יפקון מן‬
‫גלותא ברחמי" )רעיא מהימנא פרשת נשא דף קכ"ד ע"ב(‪,‬‬
‫מ"מ רשב"י בעצמו אמר )עי' הקדמת זוה"ק ו ע"א וע"ב‬
‫ובדמש"א לרא"צ מקאמארנא שם( שרב המנונא סבא‬
‫גדול ממנו‪ ,‬ורב המנונא סבא הוא בסוד דנוני ימא‬
‫שהדגים הם בבחי' שלמות הראיה ]והיינו דנוני ימא‬
‫מרמז על צדיקים הגבוהים המכוסים והגנוזים בעלמא‬
‫דאתכסיא שכל עבודתם טמירה ונעלמת ביחודים‬
‫עליונים ויש להם שלמות ראית עולמות העליונים‬
‫וכעין שמבאר בעל התניא בספרו לקוטי תורה בפר'‬

‫לומר קר"ש בהתקשרות לכהנים – צדיקים‪,‬‬
‫ובפרט לצדיק הגדול שבבחי' הכתר‬
‫יב[ וזה ענין מצות הקר"ש שפותח בו הש"ס‪ ,‬שכל‬
‫יהודי בקיום מצות "שמע ישראל" עוסק‬
‫בתיקון בחי' "ישראל" ]שישראל מרמז על בחי' הנפש‬
‫כמש"כ במקו"א שנר"נ הם כנגד כהן לוי וישראל‪,‬‬
‫שמונחת הנפש בבחי' רבוי ופירוד דעולם העשיה‬
‫שכנגד הנפש‪ ,‬שבבחי' כל ריבוי הלכות ופרטי התורה‬
‫שבפשט נגלות התורה‪ ,‬שפשט דהתורה ג"כ כנגד‬
‫בחי' הנפש[ להעלותו מדרגה לדרגא אל בחי' היחוד‬
‫העליון ]שזהו מצות "שמע" מלשון "וישמע שאול את‬
‫העם" )שמואל א טו‪,‬ד( שענינו קיבוץ ואסיפה ואיחוד[‪,‬‬
‫והכח לזה מקבלים מהכהנים )שהם בבחי' נשמה ונרמז גם‬
‫באות ן' דבתרומתן שבבחי' נ' שערי בינה שהבינה כנגד דרגת‬

‫הנשמה כידוע( ובפרט בהתקשרות להצדיקים הנקאים‬
‫ג"כ כהנים שעלו כבר אל בחי' החכמה והראיה‬
‫העליונה ששייכת ג"כ לבחי' כהונה )כמש"כ במקו"א‬
‫בסוד ראית הכהנים את הנגעים(‪ ,‬ובפרט להצדיק הגדול‬
‫שבבחי' ר"א הגדול שזכה להגיע לשלמות הראיה‬
‫העליונה בבחי' אור הכתר היורדת לגבולי ופרטי‬
‫הבי"ע‪ ,‬ובכח קיום מצות קר"ש באופן זה אפשר‬
‫לזכות עי"ז להתחיל ללמוד הש"ס גם באופן זה‬
‫שמתוך כל ריבוי המשניות וריבוי הפרטים וההלכות‬

‫יג‬

‫דף ב ע"א‬
‫שבש"ס יתעלו לקבל מתוכם את שלמות ראית‬

‫הכח לקרוא קר"ש כראוי וללמוד הש"ס כראוי‬

‫אלקות בבחי' אור הכתר שיורד לתוך גבולי ופרטי‬

‫בשלימות ולהגיע לראית אלקות האמיתית ועי"ז נזכה‬

‫הבי"ע‪ ,‬והי"ת יעזור בזכות הצדיקים ויתן לכל יהודי‬

‫לביאת גוא"צ ברחמים אמן‪.‬‬

‫ו‪ .‬הרמז הפנימי בתיבות הראשונות שבש"ס‬
‫גמ'‪,‬‬

‫תנא היכא קאי‪.‬‬

‫)והיינו שראש תוך וסוף מקבילים לפנימי אמצעי וכו' כדאי'‬

‫בע"ח ש"כ פי"א(‪ ,‬וכן מרמז האי"ק גם על החלוקה בכלל‬

‫ביאור פנימיות דאי"ק בכ"ר‬
‫א[ הנה בכל לשון של חז"ל יש סודי סודות‪ ,‬וכשחז"ל‬
‫פותחים הש"ס בקושית תנא היכא "קאי"‬
‫קבלתי מצדיקים שיש לבאר זאת בדרך הרמז הפנימי‬
‫עפ"י דברי רבינו האריז"ל )עץ חיים שער כ"ד פרק ו' מ"ק‬
‫ובעוד מקומות( שאותיות של א‪-‬ב מתחלקים לט' חלקים‬
‫אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ץ טצ"ץ‪,‬‬
‫דאותיות אי"ק הם כנגד ספי' החכמה )ובזה יש ג' דרגות‬
‫דכלי פנימי אמצעי וחיצון דכל ספירה וזהו הג' אותיות אי"ק(‪,‬‬
‫בכ"ר כנגד הבינה וכו'‪ ,‬והיינו שיש ט' ספירות )דכתר‬
‫אינו נמנה כאן‪ ,‬ועיי"ש עוד דרך בזה(‪ ,‬ומחלקים כ"ז אותיות‬
‫התורה )עם המנצפ"ך הכפולות( ג"פ לט' ספירות‪ ,‬א'‬
‫כנגד החכמה ב' כנגד הבינה וכו' )וזה כנגד כלי פנימי‬
‫דהספי'(‪ ,‬ואח"כ שוב י' כנגד החכמה כ' כנגד הבינה‬
‫וכו' עד אות צ' שכנגד היסוד )וט' אותיות אלו הם כנגד‬
‫כלי אמצעי דכל ספי'(‪ ,‬ואח"כ שוב ק' כנגד החכמה ר'‬
‫כנגד הבינה וכו' )כנגד כלי חיצוני דהספי'( ואכמ"ל‪,‬‬
‫]והארכנו בכ"ז במאמר סוד האותיות שבים החכמה‬
‫תשס"ח בכמה דרכים עיי"ש[‪.‬‬
‫חלוקת האי"ק לראש תוך סוף ולכהן לוי‬
‫וישראל ולנפש רוח ונשמה‬
‫ב[ ובענינינו י"ל עפ"י מה דאי' )עפ"י יסוד דברי‬
‫רבינו האריז"ל(‪ ,‬שכלי פנימי אמצעי‬
‫חיצון דהאי"ק מרמזים גם על בחי' החלוקה שבכל‬
‫אדם המחולק לראש תוך סוף‪ ,‬כדאי' בספר יצירה )פ"ו‬
‫משנה ד'( שיש באדם ג' הבחי' של ראש האדם )שהוא‬
‫החלק העליון שבו( ותוך האדם )בטן( וסוף האדם )גויה(‪,‬‬

‫ישראל שמחולק לכהן לוי וישראל‪ ,‬שהם ג"כ כנגד הג'‬
‫אותיות אי"ק‪ ,‬שק' כנגד ישראל‪ ,‬י' כנגד לוי‪ ,‬וא' כנגד‬
‫הכהן‪ .‬וזהו סוד דמעשר ראשון ללוי‪ ,‬דאות י' דהלוי‬
‫הוא עשירית מאות ק' דהישראל‪ ,‬והלוי צריך ליתן‬
‫ממעש"ר שלו עשירית דתרו"מ לכהן‪ ,‬כנגד א' דהכהן‬
‫שהיא עשירית מאות י' דהלוי‪.‬‬

‫ובאמת‬

‫יש גם חלוקה פנימית באדם עצמו כנגד‬

‫כהן לוי וישראל‪ ,‬שזה בחי' הנפש‬
‫)ישראל(‪ ,‬רוח )לוי(‪ ,‬נשמה )כהן(‪ ,‬שיש לכל אדם ג'‬
‫בחינות אלו‪.‬‬

‫בזמן קר"ש יש לעלות אל האל"ף דאי"ק – סוד‬
‫הכהן‬
‫ג[ ובזמן שאדם קורא קר"ש צריך הוא לעלות‬
‫מבחי' ישראל ולוי )נפש ורוח( לבחינת‬
‫כהן )נשמה(‪ ,‬שצריך ליכנס בשעת הקר"ש במוחין‬
‫גבוהים של הכהן‪ ,‬שהכהן איש החסד הוא בסוד היחוד‬
‫וכשקוראים קר"ש צריך להתבונן ולצאת מבחי'‬
‫הפירוד ומבחי' הריבוי שבבחי' אות ק' וליכנס לסוד‬
‫היחוד שבבחי' אות י' ששלמותה היא כשמגיעים‬
‫ליחוד הגמור שבסוד אות א'‪.‬‬

‫וזה‬

‫מרמזת המשנה מאימתי קורין את שמע‬
‫בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול‬

‫בתרומתן‪ ,‬שמתי שאתה מונח במצב של ערבין‬
‫בבחי' הריבוי והפירוד והחושך צריך לקרוא אז קר"ש‬
‫וליכנס לסוד היחוד‪ ,‬וזה ע"י שתתקשר לבחי' כהנים‬
‫שאוכלים תרומה‪ ,‬שהכהנים הם בחי' הכלי הפנימי‬
‫שבכלל ישראל‪ ,‬וכל יהודי יכול להתקשר לכהנים‬

‫שארית יעקב‬

‫יד‬

‫)ולצדיקים שנקראים ג"כ כהני ה'( וליכנס להכלי הפנימי‬

‫שב"קאי" נמצאת אות א' באמצע לרמז שהיא הנקודה‬

‫שבנפשו שבבחי' הכהן שבנפשו וליכנס בקר"ש לסוד‬

‫הפנימית( דיש לעלות מאות ק' לאות י' ולאות א'‪ ,‬מכלי‬

‫היחוד‪.‬‬

‫חיצון לכלי אמצעי ומכלי אמצעי לכלי פנימי‪ ,‬ולעלות‬
‫בעבודת הקדושה והיחוד שעיקר עבודת קר"ש לעלות‬

‫וזה‬

‫גם מרומז בדברי הגמ' תנא היכא "קאי" שהתנא‬
‫עומד על סוד ה"קאי" שמרמז על סוד אי"ק )אלא‬

‫מהפירוד והריבוי של עוה"ז וליכנס ולהרגיש האחדות‬
‫הפשוט‪.‬‬

‫ז‪ .‬בתפילת ערבית בלילה יכול כל אדם להתחיל להתחזק ולהתעלות באופן‬
‫דקפיצה אל הקודש‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫תנא היכא קאי דקתני מאימתי‪ ,‬תנא אקרא‬

‫ישנו הכח והרשות לכל אחד לצעוק ולשווע לה' מתוך‬

‫קאי דכתיב ובשכבך ובקומך וכו' ואיבעית‬
‫אימא יליף מברייתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי‬

‫החשכות שנפל אליה‪ ,‬וה' ית' היודע תעלומות יקבל‬
‫שוועתו וישמע צעקתו‪.‬‬

‫בוקר‪.‬‬

‫נשמה שנפלה לגלות יכולה להתחיל מהתחזקות‬
‫במעריב‬
‫א[ י"ל בזה‪ ,‬על פי הידוע דתפילת ערבית היא‬
‫תפילה דזמן החושך והגלות‪ ,‬וכמאה"כ‬
‫)תהלים צ"ב‪ ,‬ג'( "ואמונתך בלילות"‪ ,‬ויעקב אבינו ע"ה‬
‫תיקנה כשנתנבא על הגלות )בזמן דמראה הסולם‬

‫וזהו‬

‫דמתרץ הגמ' דהא דתנא קר"ש דערבית‬

‫שהיא בחי' תפילת ערבית‪ ,‬ברישא‪ ,‬משום‬
‫דיליף מברייתו של עולם‪ ,‬דסדר בריאתו של עולם‬
‫כך הוא‪ ,‬דלית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא‪ ,‬בבחי'‬
‫קליפה קודמת לפרי‪ ,‬ערב קודם לבוקר‪ ,‬ועי"ז יכול‬
‫האדם להתחיל לעלות ולהתחזק ברישא‪ ,‬והדר יעלה‬
‫ויבוא לבחי' יממא‪ ,‬וכן מהרה"ק ר' צדוק זי"ע )צדקת‬

‫הצדיק אות י"א( דיליף מברייתו של עולם דסדר‬

‫שעליית המלאכים קאי על עליית אומות העולם שישעבדו‬

‫ההנהגה הוא באופן של ערבין ברישא‪ ,‬שהקב"ה‬
‫עושה י"ד עתים לרעה וי"ד עתים לטובה ולפני‬

‫לגלות יש ביכולתה להתחיל ולהתחזק עכ"פ בתפילת‬
‫ערבית בכוונה‪ .‬דאף אותם הנשמות שקשה עליהם‬

‫שאדם יכול להגיע לאיזה קדושה ולדבקות אמיתי‬
‫צריך שיוכל מקודם לעמוד בחושך‪ ,‬וכך הוא סדר‬

‫להתפלל שחרית ומנחה בזמנם בכוונה‪ ,‬יכולים הם‬
‫להתחיל ולהתחזק בתפילת ערבית בכוונה‪.‬‬

‫הבריאה שעיזין מסגין ברישא‬
‫שהסט"א וההעלמות מקיפים לפני כל מדרגה‪ ,‬בבחי'‬

‫בישראל כדאי' בחז"ל(‪ .‬והיינו שאף נשמה שנפלה‬

‫בערבית הרשות לכל אחד לשווע לה' וזהו‬
‫הסדר דילפינן מברייתו של עולם דהכניסה אל‬
‫האור דרך החושך דייקא‬
‫ב[ וזהו הנרמז במ"ש )להלן כז‪" (:‬תפילת ערבית‬
‫רשות"‪ ,‬כדאי' ממהרצ"ה מזידיטשוב )סור‬
‫מרע וע"ט דף ל"ט‪ .‬וכן אי' בקה"י לר"י יאליש ערך בן סורר(‬

‫דר"ת "שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות"‬
‫)שק"ו צי"ת( הוא בגימ' רשות‪ ,‬דהיינו דבתפילת ערבית‬

‫)שבת ע"ז ע"ב(‬

‫"ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלקים" ורק כך‬
‫אפשר לקבל את התורה‪.‬‬

‫בלילה מסתלק רשימו דהיום ויכולים להתחיל‬
‫התחלה חדשה‬
‫ג[ וזהו נמי הרמז בהא דאין הכהנים נכנסים לאכול‬
‫בתרומתן עד שיעריב שמשן‪ .‬ומבאר בזה‬
‫האבני נזר )סוף הקדמת אגלי טל( עפ"י מה דאיתא‬
‫)בשער הכוונות דרוש א' דקריאת שמע( בטעם הדבר שאין‬

‫דף ב ע"א‬
‫צריך לקרוא קר"ש בתפילת המנחה‪ ,‬משום דקדושת‬
‫קר"ש של שחר משארת רושם דקדושה על כולי יומא‪.‬‬

‫טו‬

‫בלילה שכנגד המלכות ישנה הדרך דקפיצות‬
‫אל הקדושה‬

‫]ואף שהרש"ש בסוף ימיו רצה לחדש )כמש"כ תלמידיו‬

‫ד[ והביאור‬

‫בריש זמרת הארץ( שבברוך אתה ה' שבתחילת שמו"ע‬

‫בבחי' ספי' המלכות‪ ,‬והר"ז בבחי'‬
‫"בזאת יבא אהרן אל הקודש" )ר"פ אמור(‪ ,‬שהלילה‬

‫הפנימי בזה הוא שכידוע הלילה היא‬

‫דמנחה יכוונו לכוונת קר"ש‪ ,‬לא קיבלו כן המקובלים‬
‫להלכה למעשה‪ ,‬ויש לפרש שהרש"ש כיון בחידוש זה‬

‫שהיא בחי' ודרגת המלכות הנקראת "זאת"‪ ,‬היא‬

‫רק בתור עצה למי שלא כיון בקר"ש דחשרית כראוי[‪,‬‬
‫וכן זה לעומת זה עשה אלקים‪ ,‬דאף מי שטבל‬

‫דייקא הכניסה אל הקודש‪ .‬שאפשר בכח המלכות‬
‫לעשות התחלה חדשה בבחי' קפיצה אל הקודש‪,‬‬

‫מטומאתו עדיין נשארת עליו רשימו מטומאת היום‬
‫למשך כל היום‪ ,‬וע"כ תחילת אכילתו בתרומה היא‬

‫וכמ"ש במקו"א שדרך המלכות )דרך האמונה והתפלה(‬

‫דווקא בלילה‪.‬‬

‫ובזה‬

‫היא בדרך הקפיצות‪ ,‬שיכולים בב"א לקפוץ למעלה‬
‫עליונה בכח האמונה והתפלה‪ ,‬וע"כ הנשים שמרכבה‬
‫אל המלכות מברכות ומודות לה' "שעשני כרצונו"‬

‫נרמז ענין הנ"ל דלילה היא תפילת הגלות‪,‬‬
‫והיינו דאף מי שנטמא ונפל לגלות הנפש‪,‬‬

‫שיש בידן הכח לקפוץ מהעשיה אל עולם הרצון‬
‫הגבוה בקלות‪ ,‬והיינו שביום העליה היא בדרך הארת‬

‫אעפ"כ כאשר מגיע הלילה נסתלק רשימו דנפילה‬
‫דהיום וא"כ בידו להתחזק ולקפוץ מטומאה לטהרה‬

‫המוחין המתנוצצין וזורחים‪ ,‬ובלילה העליה היא‬
‫בדרך המלכות באופן של קפיצה מטומאה לטהרה‬

‫ולהתחיל התחלה חדשה‪ ,‬ויכול לבנות מחדש סדר‬
‫המוחין דאי"ק בשלמות‪ ,‬דהיינו הסדר דמח לב כבד‪,‬‬

‫כנ"ל‪ ,‬והיינו טעמא נמי להא דפתח בדין מצות קר"ש‬
‫שהיא קבלת עול מלכות שמים‪ ,‬בסוד ספי' המלכות‪,‬‬

‫כנ"ל‪ ,‬שהם בחי' נה"י חג"ת חב"ד‪] .‬והחידושי הרי"ם‬
‫מבאר בזה שענין הערב שמש הוא בבחי' חזרה‬

‫אחר שהיא הכניסה אל הקודש‪ .‬וכן נזכה כולנו לקבל‬
‫עלינו עול מלכות שמים ולהתחזק לייחד השי"ת אף‬

‫וחיבור אל השורש‪ ,‬של 'ויהי ערב וגו'‪ ,‬ובחיבור זה אל‬

‫בכל בחי' החושך והגלות‪ ,‬ולהכנס עי"ז בזה השער‬

‫השורש נטהר[‪.‬‬

‫לה' צדיקים יבואו בו‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬

‫ח‪ .‬ג' ביאורים בענין הסמיכות והחיבור דקר"ש דערבין עם אכילת הכהנים‬
‫בתרומתן‬
‫גמ'‪,‬‬

‫לתני משעת צאה"כ מילתא אגב אורחא קמ"ל‬
‫כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת‬

‫היות שהקבלת מוחין שפועלים בקר"ש דשחרית‬
‫מסייעים גם בזמן המנחה שנשאר עדיין רשימו‬

‫צאה"כ‪.‬‬

‫מהקבלת עומ"ש של הבוקר‪ ,‬ורק בלילה שמתחיל זמן‬
‫חדש צריך שוב לומר קר"ש ולקבל מוחין חדשים‪,‬‬

‫ביאור האבנ"ז בזה‬
‫א[ ידוע הווארט שמביא האבנ"ז )כנ"ל( בשם אביו‬
‫שמקשה שלכאו' מה נוגע למס' ברכות‬
‫להשמיע כאן החידוש בזה של מילתא אגב אורחא‬
‫קמ"ל וכו'‪ ,‬ומתרץ עפ"י קבלה שהאר"י הק' )שעה"כ‬
‫דרוש א' דקר"ש( מסביר שא"צ לומר קר"ש במנחה‬

‫והנה הא שהכהנים מותרים לאכול תרומה רק בלילה‬
‫מבאר ג"כ האבנ"ז שאף שטבלו כבר ביום מ"מ‬
‫נשאר רשימו מהטומאה עד הלילה‪ ,‬ובזה מובן הקשר‬
‫בין ב' הענינים שהמשנה מבארת מאימתי קורין‬
‫קר"ש בערבין שצריך כבר לקבל מוחין חדשים‬
‫בערבין ואין מספיק המוחין דשחרית שמסתלקין‬

‫שארית יעקב‬

‫טז‬

‫בלילה וכדחזינן זאת מהכהנים שמותרין בלילה‬

‫הטמאות‪ ,‬ואח"כ כשטובל הרי הסתלקה ממנו‬

‫לאכול בתרומתן משום שנסתלה אז הרשימו‬

‫ההתקשרות עם הגקה"ט‪ ,‬אך נשאר עדיין קשור עם‬

‫דהטומאה דהיום‪.‬‬

‫קליפת נוגה עד הלילה‪ ,‬וכשמגיע הלילה נפטר מק"נ‪,‬‬
‫ולכן אז מותר לו לאכול בתרומה שאז נפטר מק"נ‬
‫והגיע אל הקדושה‪.‬‬

‫ביאור הגר"א בזה‬

‫ב[ והגר"א‬

‫אומר )שנו"א‪ .‬חי' הגר"א במשנה ד"ה‬
‫שהכהנים(‬

‫פירוש‬

‫במשנה‬

‫והנה‬

‫עפ"י‬

‫אי' ברבינו יונה )ברכות ר"פ אין עומדין כ"א ע"א‬

‫מדפי הרי"ף( ונפסק בשו"ע‬

‫)סי' צ"ח ס"א(‬

‫הפשט שהרי באמת לא מוצאים בתורה להדיא ענין‬

‫שבתפלה צריך להגיע לבחי' התפשטות הגשמיות‬

‫וכו' הוא רק פסוק בנ"ך ויש בחינה שדברי תורה מדברי‬

‫ולבטל מהלב כל תענוגי והבלי העולם הזה והנאותיו‬
‫עיי"ש‪ ,‬שעצם המחשבה על אכילה ועל שתיה ועל‬

‫קבלה לא ילפינן(‪ ,‬וכל המקור לצאה"כ בתורה הוא‬
‫כדאי' בגמ' בע"ב דילפינן מקרא דובא השמש וטהר‬

‫עניני עוה"ז גורם שלא יוכל לקבל האור של התפלה‬
‫כראוי‪ ,‬וכן מי שרוצה להרגיש ולקבל כראוי את האור‬

‫וכדאמרי אינשי איערב שימשי ואדכי יומא‪ ,‬ופסוק‬
‫זה הלא נאמר בתרומה‪ ,‬ומובן שפיר מדוע המשנה‬

‫של קר"ש שהיא ההכנה העיקרית אל התפלה אין‬
‫מספיק שיצא מגקה"ט שלא לחשוב מחשבות רעות‬

‫צריכה להביא אסמכתא לקר"ש מדין אכילת‬
‫התרומה‪ ,‬ששם המקור האמיתי שלילה הוא‬

‫וכדו' ח"ו אלא צריך לצאת וליפטר אף מהרשימו של‬
‫קליפת נוגה ואז יכול לבא להמשכת המוחין דקר"ש‬

‫בצאה"כ דוקא‪ ,‬ואמנם פי' הגר"א אף שהוא פי'‬
‫אמיתי עפ"י פשט במשנה אך קצת קשה להתאימו‬

‫כראוי‪.‬‬

‫צאה"כ )והפסוק שמביאה הגמ' דואנחנו עושים במלאכה‬

‫בלשון הגמ' שלא מתרצת כן אלא מתרצת מילתא‬
‫אגב אורחא וכו'‪.‬‬

‫ביאור נוסף פנימי בזה‬

‫ג[ ויש‬

‫לבאר עוד ביאור פנימי בזה דהנה כהן‬
‫שנטמא הרי זה בבחי' נפילה לג' קליפות‬

‫וזהו‬

‫מה שהשוה התנא מצות קר"ש לאכילת‬

‫התרומה בלילה‪ ,‬דילפינן מהתם דכדי‬
‫להתעלות באכילת התרומה בעינן להיות טהור אף‬
‫מק"נ וה"נ הרוצה שיאיר לו אור הקר"ש אפי' במקום‬
‫ההסתרה והחושך דערבין צריך לפנות לבו ולטהרו‬
‫מכל תענוגי עוה"ז והבליו דהק"נ ואז יאיר לו כראוי‬
‫אור האמונה והיחוד‪.‬‬

‫ט‪ .‬ישוב שיטת רש"י על פי הבהרת דרך המקובלים שנהגו כהשלמי‬
‫ציבור‬
‫ברש"י‪,‬‬

‫ד"ה עד סוף האשמורה הראשונה‪ ,‬א"כ‬

‫למה אנו קורין אותה בביהכנ"ס )קודם‬
‫הלילה( כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וכו'‬
‫ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך‪ ,‬ועיין‬
‫בתוד"ה מאימתי שהקשה על דברי רש"י כמה‬
‫קושיות וכו'‪.‬‬

‫הבהרת דרך המקובלים שכוונו בקר"ש דיום כל‬
‫כוונות קר"ש‬
‫א[ הנה ידועים דברי השלמי ציבור )ומובא גם בשע"ת‬
‫סיר רלה אות ב'( בשם האריז"ל )בלקוטים על‬
‫הש"ס( שיש ענין להתפלל ערבית מבעו"י כדי שיהיו‬
‫כל הג' תפילות ביום שאז זמן שהחסדים גוברים‪,‬‬

‫דף ב ע"א‬

‫יז‬

‫ואמנם בהח' שערים שהמה כתבים המובחרים‬

‫לפני התיקון דקר"ש )שהוא בסוד ו"ק דאמא( וברכות‬

‫והמבוררים דהאריז"ל אין מובא שמועה זו‪ ,‬וע"כ לא‬

‫קר"ש )שעושה בזה הבירורים(‪ .‬אלא בע"כ שבקר"ש זו‬

‫קיבלו תלמידי הבעש"ט דבר זה וכמש"כ המנח"א‬
‫ממונקאטש‪ ,‬אך בכ"ז הרבה מקובלי הספרדים‬

‫שקוראין ביום אף שאין מקיימים בה מצות קר"ש‬
‫מ"מ יכולים לפעול בה התיקונים השייכים לתפלת‬

‫מתלמידי בית קל קיבלו דברי השלמי ציבור למעשה‬
‫והתנהגו כמנהג הקדום המובא ברש"י ותוס' להתפלל‬

‫מעריב‪ ,‬שבתקנת חז"ל נהיה הברכות קר"ש והקר"ש‬
‫דהיום חלק מהחפצא דתפילת מעריב‪ ,‬ואת החלק של‬

‫מעריב מבעו"י‪.‬‬

‫מצות קר"ש ותקונה הפרטיים יעשה אח"כ בנפרד‬
‫בלילה‪.‬‬

‫והנה‬

‫המקובלים שהתפללו כנ"ל מעריב ביום‪ ,‬כיוונו‬
‫כל הכוונות דקר"ש באותו קר"ש שאמרו ביום‬

‫והיינו שסברו שאף שלא הגיע עדיין זמן קר"ש מדאו'‪,‬‬
‫מ"מ היות שחז"ל תקנו לומר קר"ש במעריב‪ ,‬יש לכוין‬
‫בקר"ש זו כל כוונות קר"ש‪ ,‬דחז"ל תקנו עתה מצוה‬
‫מדרבנן של קר"ש ופועלים בזה תיקוני קר"ש‬
‫מדרבנן‪ ,‬וכשהגיע הלילה חזרו לומר קר"ש‪ ,‬ולכאו' היו‬
‫צריכים כשחוזרים לקרוא הקר"ש דאו' בלילה לכוין אז‬
‫שוב כל הכוונות )ויהיו הכוונות דקר"ש שביום שהוא‬
‫מתקנת רבנן בזו"ן הקטנים והכוונות דקר"ש דאו' דהלילה‬

‫בזו"ן הגדולים כידוע( ]ואמנם ידוע שהרב מרדכי שרעבי‬
‫זצ"ל שנהג ג"כ כמנהג זה לא היה מכוין בקר"ש‬
‫דהלילה שום כונה‪ ,‬ובמקו"א ביארנו בענין החיבור‬
‫שיש בין זו"ן הגדולים )של מצוות דאו'( לזו"ן הקטנים‬
‫)של מצוות דרבנן( כדחזינן מענין תיקוני הכוונות של ד'‬
‫מינים ביו"ט א' )דאו'( שממשיכים התיקון לשאר‬
‫הימים שהם מדרבנן‪ ,‬שלפ"ז יתכן שסבר הר"מ‬
‫שרעבי שהכוונות שבקר"ש דרבנן נמשכים באופן‬
‫דממילא ומאליו על הקר"ש דאו'[‪.‬‬

‫קר"ש זו דהיום תקנו חז"ל לצורך תיקוני‬
‫השמו"ע‬

‫ב[ והנה‬

‫רואים כאן דבר חידוש‪ ,‬שתקנו חז"ל לומר‬

‫ישוב קושיות תוס' על רש"י במהלך זה‬
‫ג[ וממילא עפ"י מהלך זה יש ליישב הקושיות‬
‫שמקשה תוס' על שיטת רש"י‪,‬‬
‫שלמהלך זה י"ל בשיטת רש"י שברכות קר"ש‬
‫שאומרים מבעו"י אין להם קשר למצות קר"ש‬
‫דערבית אלא הם לצורך מצות הקר"ש דרבנן‬
‫שבמעריב שהוא חלק מהתיקון דתפלת מעריב‪,‬‬
‫שכנ"ל מה שתקנו חז"ל לומר קר"ש וברכותיה‬
‫במעריב אי"ז למצוה דאו' דקר"ש‪ ,‬שמצות קר"ש‬
‫מקיימים אח"כ בלילה‪ ,‬אלא חז"ל תקנו הקר"ש‬
‫וברכותיה דמעריב משום החפצא והתיקון דתפילת‬
‫מעריב‪ ,‬שכן הוא האמת עפ"י קבלה דהשלמי ציבור‬
‫כנ"ל‪ ,‬וממילא לא קשה הקושיות שמקשה תוס' על‬
‫רש"י א‪ .‬שאין העולם רגילים לקרוא סמוך לשכיבה‬
‫אלא פרשה ראשונה וא"כ ג' פרשיות היה לו לקרות‪,‬‬
‫והתי' ע"ז י"ל שס"ל לרש"י שלמצוה דאו' דקר"ש‬
‫מספיק פרשה א' וכשיטת תלמידי רבינו יונה‪ ,‬ומה‬
‫שרבנן תקנו לקרוא בקר"ש ג' פרשיות אי"ז תוספת‬
‫במצות קר"ש אלא מתקנת תפלת מעריב כנ"ל‪ ,‬וכן‬
‫מתורץ קושיא ב' דתוס' דצריך לברך בקר"ש שתים‬
‫לפניה ושתים לאחריה וכו' שי"ל ג"כ שזהו תקנת חז"ל‬
‫במצות קר"ש דתפלת ערבית ולא במצות קר"ש‪,‬‬

‫קר"ש בברכותיה ביחד עם תפילת מעריב‬

‫)וקושיא ג' דתוס' דקר"ש שעל המטה היא רק מפני המזיקים זה‬

‫והכל הוא בגדר חפצא דתפילת מעריב‪ ,‬ולעמוד‬
‫בתפלה מתוך ד"ת שמביא רש"י מהירושלמי אינו‬

‫מתורץ בניקל לפרש"י‪ ,‬שמפרש שגמ' זו קאי במי שהתפלל‬
‫מעריב וקרא קר"ש דאו' בלילה שצריך שוב לחזור לקרוא קר"ש‬

‫סתם תקנה בעלמא‪ ,‬אלא שקבעו חז"ל שיהא זה‬
‫מחלק התפלה‪ ,‬שהרי מי שיודע הכוונות מבין שא"א‬

‫על מטתו מפני המזיקין(‪ ,‬וכן קושיא ד' ש"אנן קיי"ל כר'‬
‫יוחנן שיש לסמוך גאולה של ערבית לתפלה אף‬

‫להתפלל שמו"ע דמעריב )שהוא ג"ר דאמא דלמעלה(‬

‫במעריב ולא כריב"ל שתפלות באמצע תיקנום"‪ ,‬ג"כ‬

‫שארית יעקב‬

‫יח‬

‫מתורץ בפשטות שהמח' דריב"ל ור' יוחנן על הקר"ש‬

‫לא קיי"ל כוותיה‪ ,‬אך קרי"ש דאו' בתור קיום מצות‬

‫שתקנו חז"ל לומר במעריב‪ ,‬שריב"ל סובר שתקנו‬

‫קר"ש ללא קשר עם המעריב יכול להיות אחרי‬

‫חז"ל לומר קריאת שמע הזאת אחרי השמו"ע ובזה‬

‫השמו"ע אף לר' יוחנן‪.‬‬

‫י‪ .‬רש"י ור"ת‪ ,‬בחינות בינה וחכמה‬
‫בתוד"ה‬

‫מאימתי‪ ,‬פי' רש"י ואנן היכי קרינן‬

‫דר"ת( שהוא מח הפנימי שיכול להפוך יום ללילה ולילה‬

‫מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת‬
‫הכוכבים כדמפרש בגמרא על כן פירש רש"י‬

‫ליום‪ ,‬יוצאים ידי קר"ש דערבית במה שקורים לאחר‬
‫פלג המנחה‪ ,‬אע"פ שהוא עדיין יום‪ ,‬ונחשב ללילה‪.‬‬

‫שקריאת שמע שעל המיטה עיקר והוא לאחר צאת‬
‫הכוכבים‪ .‬וכו'‪ .‬לכן פירש ר"ת דאדרבה קריאת שמע‬

‫וכמו בזמן שקיעה דר"ת )שמבואר לקמן עמ' ב' באריכות(‪,‬‬
‫שמהפכים זמן שנראה חושך לדונו כיום לכל דיני‬

‫של בית הכנסת עיקר‪ .‬ואם תאמר היאך אנו קורין‬
‫כל כך מבעוד יום‪ .‬ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה‬

‫התורה‪ .‬וכך ס"ל לר"ת בענין זה‪ ,‬שנהפך היום ללילה‬
‫עפ"י שיטת ר' יהודה‪.‬‬

‫דאמר בפרק תפלת השחר )דף כו‪ (.‬דזמן תפלת מנחה‬
‫עד פלג המנחה וכו'‪.‬‬

‫ר"ת שבבחי' מח החכמה בכוחו להפוך הזמנים‬
‫א[ זו היא המחלוקת הראשונה בש"ס בין רש"י‬
‫ור"ת‪ ,‬דלרש"י יוצאים יד"ח קר"ש בקר"ש‬
‫שעל המטה‪ ,‬ולר"ת בקר"ש שקוראים אחרי פלג‬
‫המנחה‪ .‬והביאור הפנימי בזה הוא‪ ,‬דרש"י הוא בחי'‬
‫הבינה )כמש"כ האריז"ל בשעה"כ דרושי תפילין דרוש ו' לגבי‬
‫תפילין דרש"י(‪ ,‬שהן המוחין הפשוטים והחיצוניים‪,‬‬
‫שהיום הוא יום והלילה לילה‪ ,‬ואין ביכולת להפך מיום‬
‫ללילה‪ ,‬לזאת סובר שיוצאים יד"ח קר"ש דערבית‬
‫בקר"ש שקוראים בלילה דווקא‪ .‬אמנם ר"ת שהוא‬
‫בחי' החכמה )כידוע בדברי האריז"ל הנ"ל לגבי תפילין‬

‫במח החכמה אפשר לנהוג באופן הנראה‬
‫בחיצוניות סתירה מיניה וביה‬
‫ב[ ועיי"ש בתוס' שהקשה ע"ז הר"י )שהוא בבחי'‬
‫הבינה כשמו יצחק( איך עושה סתירה‬
‫מיניה וביה במנחה ובמעריב‪ ,‬ואעפ"כ לא תירץ לו‬
‫ר"ת מאומה בענ"ז‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דבמח החכמה אין‬
‫קושיא במה שעושה סתירה מיניה וביה‪ ,‬שעפ"י‬
‫האור הפנימי דחכמה הרי אפשר להתנהג באופן‬
‫שנראה בחיצוניות כסתירות‪ ,‬ואעפ"כ אין בזה‬
‫סתירה כלל‪ ,‬דמצד הפנימיות הכל אחד‪ ,‬שמתנהג‬
‫בכל רגע לפי האור האלקי השופע ומתגלה באותו‬
‫רגע‪ ,‬אף שנראה בחיצוניות במוחין דבינה‬
‫כסתירה‪.‬‬

‫יא‪ .‬ישוב קושית רעק"א על תוס' עפ"י ביאור ענין דעביד כמר עביד‬
‫בתוס'‪,‬‬

‫ד"ה מאימתי‪ ,‬וא"ת איך אנו קורין כ"כ‬

‫ומקשה‬

‫הרעק"א )במשניות אות ב' על דברי הברטנורא‬

‫מבעו"י וכו' וי"ל דקיי"ל כר' יהודה דזמן‬
‫תפלת המנחה עד פלג המנחה וכו' ומיד כשיכלה זמן‬

‫שם שמעתיק את דברי התוס' הכא( דהלא דברי‬
‫הגמ' הם רק לגבי המח' בתפלת מנחה ומעריב שהם‬

‫המנחה מתחיל זמן ערבית וכו'‪ ,‬דאמרינן לקמן‬
‫השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד‬

‫מדרבנן ובזה כיון דלא אתמר הלכתא הרי בדרבנן‬
‫דהלך אחר המיקל שייך למימר דעביד כמר עביד וכו'‪,‬‬

‫כמר עבד ודעבד כמר עבד וכו'‪.‬‬

‫אך איך יליף מזה תוס' לענין מצות קר"ש דאו' שבזה‬

‫יט‬

‫דף ב ע"א‬
‫ודאי דיש לחוש לשיטת רבנן דבעינן לילה דוקא ואיך‬

‫ר"ת איך עבדינן תרתי דסתרי‪ ,‬והלא אם דין דעביד‬

‫תוס' מקשר בין הדברים‪.‬‬

‫כמר הוא בתור הכרעת ודאי‪ ,‬א"א לעשות סתירות‬

‫והיינו‬

‫דהרעק"א מבין דההלכה דעביד כמר עביד‬
‫וכו' הוא מטעם דספק דרבנן לקולא‪ ,‬ועין‬

‫מש"כ לקמן בדף כ"ז דכן ס"ל למאירי )עי"ש בארוכה(‪,‬‬
‫אך ליישב את שיטת תוס' צ"ל שסוברים תוס' דדין‬
‫דעביד כמר עביד הוא דין בהנהגת הפסק‪ ,‬שבמח' זו‬
‫הוי הנהגת הפסק שיש רשות לנהוג כאיזה שיטה‬
‫שרוצה ואין זה מטעם ספק אלא זהו הנהגת הפסק‬
‫מטעם ודאי‪) ,‬ועיין לקמן דף כז שכן ס"ל להרא"ש(‪ ,‬וא"כ אין‬
‫בזה חילוק בין דרבנן לדאו'‪.‬‬

‫ויש‬

‫להביא משל בזה את דברי החזו"א )יו"ד סי' ק"נ‬

‫אות א( שכל מי שיש לו רבי מובהק יש לו רשות‬
‫לנהוג כרבו להקל אפי' בענין דאו' ואפי' כנגד הרבים‪,‬‬
‫וה"נ י"ל בענינינו שבמח' זו דלא איתמר הלכתא לא‬
‫כמר ולא כמר נתנו לו חז"ל רשות להחליט מי הוא‬
‫רבו במח' זו לנהוג כוותיה אפי' בדאו'‪] .‬ועי' בס'‬
‫העיטור )עשרת הדברות מאמר ט' שהביא בשם רב נחשון‬
‫גאון דדין זה דעביד כמר עביד הוא א' מששה מקומות שעבדי‬

‫רבנן שודא דדייני )היינו שיכול לעשות כמו שרוצה([‪.‬‬

‫ואמנם‬

‫בזה )דבשלמא לשיטת המאירי דהוי בבחי' ספק דרבנן לקולא‬
‫הרי יש מקום לומר דספק דרבנן לקולא הוא אף באותו היום‬
‫עצמו דלגבי כל תפלה אפשר להקל מדין דספק דרבנן לקולא‬
‫)ולא עבדו בזה רבנן הדין כמו בב' שבילין דבב"א טמא אלא‬
‫נתנו כאן הרשות להקל עוד באותו היום בתרוייהו‪ ,‬שמנחה‬
‫ואח"כ מעריב הוי כמו ב' שבילין בזה אחר זה דתרוייהו‬

‫לקולא(‪ ,‬אך אם נפרש דר"ת ס"ל דדין דעביד הוא‬
‫בתור הכרעת ודאי‪ ,‬וע"כ מהני זה אף לגבי קר"ש‬
‫דאו'‪ ,‬א"כ קשה ביתר שאת קושית הר"י איך עבדינן‬
‫תרתי דסתרי‪ ,‬ואפי' לא באותו היום‪ ,‬ואוי"ל דר"ת‬
‫עצמו ס"ל לפסוק כמ"ד )לקמן דף כא( דקר"ש דרבנן‪,‬‬
‫וכדאשכחן בתוס' מנחות דף מ"ג הפוסק כמ"ד זה‪,‬‬
‫והוא ס"ל דאפשר בדרבנן לעשות תרתי דסתרי אף‬
‫באותו היום עצמו כנ"ל‪] ,‬דקושית רעק"א היתה לגבי‬
‫דידן דקיי"ל דקר"ש דאו'‪ ,‬וע"ז הקשה רעק"א על‬
‫הברטנורא שדרכו להביא ההלכה‪ ,‬איך מעתיק‬
‫הברטנורא את דברי תוס' שאפשר לקרוא קר"ש אחר‬
‫פלה"מ‪ ,‬והלא קר"ש דאו'‪ ,‬וע"ז י"ל התירוץ הנ"ל דס"ל‬
‫לברטנורא כהרא"ש דקיי"ל כן בשו"ע שדין דעביד‬

‫אף שמתיישב בהנ"ל קושית רעק"א‪ ,‬מ"מ‬

‫וכו' הוא בתור הכרעה וע"כ הוא אף לדאו'[‪] .‬ועיין‬
‫לקמן פ"ד בארוכה לגבי מח' ראשונים הנ"ל ונפ"מ‬

‫לפי הסבר זה קשה טפי קושית הר"י על‬

‫לגבי שאר מקומות[‪.‬‬

‫יב‪ .‬בברכת המפיל לאחר פלג המנחה‬
‫תוס'‪,‬‬

‫ד"ה מאימתי‪ ,‬פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע‬

‫הערב ואמרינן לקמן )כ"ז ע"א( השתא דלא אתמר‬

‫של בית הכנסת עיקר‪ .‬ואם תאמר היאך אנו‬
‫קורין כל כך מבעוד יום‪ ,‬ויש לומר דקיימא לן כרבי‬

‫הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד‬
‫כמר עבד‪.‬‬

‫יהודה דאמר בפרק תפלת השחר )כ"ו ע"א( דזמן‬
‫תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות‬
‫פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן‬
‫ערבית‪ .‬ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה‬
‫סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה‪ ,‬יש לומר‬
‫דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד‬

‫לכאו' כמו דהשכיבנו אפשר לומר לפני הלילה‬
‫לר"י ה"נ המפיל‬
‫א[ יש להסתפק אליבא דר"ת שסובר שנהגו להקל‬
‫לקרוא קר"ש דמעריב לאחר פלג המנחה‬
‫שסמכו על שיטת ר' יהודה שמפלג המנחה הוי דינו‬

‫שארית יעקב‬

‫כ‬

‫כלילה‪ ,‬האם זה גם לגבי ברכת המפיל שההולך לישון‬

‫שהולכים בנ"א לישון‪ ,‬ואין הרגילות של רוב בנ"א‬

‫אחר פלה"מ והתפלל כבר מעריב כר"י יכול לברך‬

‫ללכת לישון עד הלילה ממש‪ ,‬אך לגבי מעריב )ואף‬

‫ברכת המפיל‪.‬‬

‫לגבי מצות קר"ש לר"ת( תלוי ב"דין" לילה ולא במציאות‬
‫של לילה‪ ,‬ומפלג המנחה נחשב לדין לילה )ד"ובשכבך"‬

‫ולכאו'‬

‫היה נראה מסברא שכמו שיוצאים יד"ח‬

‫קר"ש דהלילה לר"ת מפלה"מ וש"מ דקרינן‬
‫ביה "ובשכבך" מזמן פלה"מ א"כ הוי זמן שכיבה ויכול‬
‫לברך המפיל‪ ,‬וא"כ אף שלגבי קר"ש דאו' אנן לא‬
‫סמכינן על שיטת ר"ת‪ ,‬בכ"ז היה נראה מקום להקל‬

‫דקרא לר"ת הכוונה בלילה‪ ,‬ומפלג המנחה הוי דין לילה ונקרא‬

‫אז ובשכבך אף שלא הולכים עדיין לישון(‪ ,‬וודאי שיש לחוש‬
‫לדברי ספר המנהגים ולברך בכה"ג ברכת המפיל‬
‫ללא שם ומלכות )אלא יכוין השם ומלכות במחשבה כמש"כ‬
‫במקו"א(‪.‬‬

‫לסמוך על שיטתו לגבי המפיל ובפרט שהלא המפיל‬
‫לכאו' דומה למעריב שכמו שמותר להתפלל מעריב‬
‫ולומר ברכת השכיבנו מפלה"מ כדקיי"ל )כ"ז ע"א(‬

‫דעביד כמר עביד וכו' ה"נ יהא מותר לומר אז המפיל‬
‫]וכדאשכחן במ"ב )סי' רל"ט ביאוה"ל ד"ה סמוך למטתו(‬
‫לענין אחרי עלוה"ש שמדמה ברכת המפיל לברכת‬
‫השכיבנו עיי"ש[‪.‬‬

‫יש לחוש לדעת ספר המנהגים ולברך השם רק‬
‫במחשבה‬

‫ב[ אך‬

‫ביאור החילוק בין מעריב להמפיל עפ"י סוד‬

‫ג[ ועפ"י‬

‫הסוד הביאור בחילוק בין קר"ש דערבית‬

‫לקרשעהמ"ט‪ ,‬דקר"ש דערבית הוא‬
‫הכנה לזיווג דתפלת ערבית‪ ,‬וידוע דברי השלמי‬
‫ציבור בשיטת האר"י שכל זיווגי התפילות הם רק‬
‫ביום )וע"כ ההולכים בשיטתו מתפללים מעריב קודם‬
‫השקיעה(‪ ,‬וה"נ י"ל דס"ל כן לר"י וע"כ ס"ל דזמן‬
‫תפילת מעריב הוא מפלג המנחה‪ ,‬וכן הקר"ש שהיא‬

‫מצינו בספר המנהגים ]שהוא ספר קדמון‬
‫לרבי יצחק אייזיק מטירנא[ )מנהג של יום חול(‬

‫ההכנה לזיווג דמעריב נגררת אחר זיווג דמעריב‪,‬‬
‫משא"כ קרשעהמ"ט הוא הכנה ליחוד דחצות הלילה‬

‫שכותב שאין לקרוא קר"ש שעל המטה והמפיל עד‬
‫הלילה‪ ,‬ומוכח שם דמיירי אף לשיטת ר' יהודה שיכול‬

‫וע"כ זמנה בלילה ממש ]וע"ע בספר שו"ת בצל‬
‫החכמה )ח"ה סי' קס"ו( מש"כ בענין זה דהמפיל ביום‬

‫להתפלל מעריב ואף קר"ש דלילה יכול לקרוא מפלג‬
‫המנחה‪ ,‬ובכ"ז לגבי המפיל וקר"ש שעה"מ כותב‬

‫למי שנמשכת רוב שנתו בלילה שמ"מ לא יברך‬
‫עיי"ש‪ ,‬וע"ע בפסק"ת )סי' רל"ט הערה צ"ו( שהסתפק‬

‫דזמנם רק בלילה ממש‪ ,‬וצ"ב סברתו‪ ,‬וצ"ל שסובר‬
‫שברכת המפיל וקרשעהמ"ט נתקנו רק בזמן‬

‫האם זמן המפיל הוא מהשקיעה או מצאה"כ ונשאר‬
‫בצ"ע[‪.‬‬

‫דף ב ע"ב‬

‫יג‪ .‬בענין עני וכהן חד שיעורא‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫ועני וכהן חד שיעורא הוא‪ ,‬ורמינהו וכו'‬
‫אלא לאו שמע מינה שיעורא דעני לחוד‬

‫ושעורא דכהן לחוד שמע מינה‪ ,‬הי מנייהו מאוחר‬
‫וכו' אלא לאו שמע מינה דעני מאוחר שמע‬
‫מינה‪.‬‬

‫ביאור ההו"א והמסק' דגמ' עפ"י פנימיות‬
‫א[ צ"ב טעמא מאי סברה הגמ' לומר שעני וכהן‬
‫חד שיעורא וחותרת הגמ' ליישב הקושיות‬
‫מהברייתות באופן שישאר עני וכהן חד שיעורא‪ ,‬עד‬
‫שהוכרחנו לבסוף לומר שאינם חד שיעורא‪.‬‬

‫דף ב ע"ב‬

‫וי"ל‬

‫כא‬

‫הביאור הפנימי בזה עפ"י מה שקבלנו מצדיקים‬

‫קוב"ה וכנס"י‪ ,‬בבחי' ב' חצאי צורות )בסוד החצוצרות‬

‫דהש"ס הוא בחי' גילוי דרגת א"ק‪ ,‬דרגת הכתר‪,‬‬

‫כדאי' מהמגיד זי"ע( אך אעפ"כ דרגת הכתר היותר‬

‫הכולל כל המדרגות ומתלבש אף בבי"ע )לעומת ספר‬

‫גבוהה היא דרגת עתיק שהיא הדרגה שתתגלה‬
‫לעת"ל בגילוי תורה דעתיקא סתימאה‪ ,‬שע"ז נאמר‬

‫בי"ע( וכמש"נ בדברינו בריש הפרק‪ ,‬והנה בחי' הכתר‬
‫כוללת ומאחדת החכמה והבינה‪ ,‬ובכתר גופא איכא‬

‫ת"ל כי קדוש אני – קדושתי למעלה מקדושתכם‪,‬‬
‫בבחי' הביטול דכנס"י אל קוב"ה‪ ,‬שדרגת הביטול‬

‫ב' בחינות של עתיק ואריך כנודע )עץ חיים(‪.‬‬

‫גבוהה מדרגת האהבה וההשוואה‪ ,‬ואכמ"ל בכ"ז‪.‬‬

‫הזוה"ק שבעיקרו מגלה דרגת האצילות שאין יורדת לתוך‬

‫ביאור ב' הדרגות דהכתר – אריך ועתיק‬

‫ב[ וכתבנו‬

‫ואתי‬

‫שפיר עפי"ז דקא ס"ד דכהן המרמז על ספי'‬

‫במקו"א באריכות‪ ,‬דעתיק הוא בבחי'‬
‫עליון ממעל לתחתון‪ ,‬וע"ד קדושתי‬

‫החכמה‪ ,‬ועני‪ ,‬המרמז על ספי' הבינה‬
‫המקבלת מהחכמה‪ ,‬שניהם חד שיעורא‪ ,‬דהיינו בחי'‬

‫למעלה מקדושתכם וכו'‪ ,‬ואריך הוא בבחי' השוואת‬
‫העליון והתחתון‪ ,‬דמתאחדים בבחי' שני חצאי צורות‪,‬‬

‫גילוי כתר דאריך שמשוה שניהם‪ ,‬והשתדלה הגמ'‬
‫בתחילה לרמז בסוגיא הראשונה דהש"ס דרגה דכתר‬

‫בבחי' שני המאורות הגדולים‪ ,‬ובבחי' יכול כמוני‬
‫בניחותא‪ .‬וביארנו כי תחילת גילוי הכתר הוא בבחי'‬

‫דאריך שהיא תחילת דרגת הכתר‪ ,‬ובמסקנא קאי‬
‫שכהן שיעורא לחוד ועני שיעורא לחוד ומאוחר יותר‪,‬‬

‫אריך שבו‪ ,‬ובגילוי האהבה רבה לבנ"י שמתגלה‬

‫שהוא בחי' עליון ממעל לתחתון‪ ,‬בחי' גילוי כתר‬

‫בגילוי הכתר‪ ,‬שמשוה בתחילה באהבה כביכול‬

‫דעתיק‪ ,‬שיתגלה בב"א‪.‬‬

‫יד‪ .‬ביאור שיטות ר"ת והגאונים עפ"י פנימיות‬
‫בתוס'‪,‬‬

‫ד"ה דילמא‪ ,‬תחילתה של שקיעת החמה‬
‫והוא תחילת כניסתה ברקיע ועדיין יש‬

‫ביאור אדמו"ר מסאטמר דר"ת לשיטתו‬
‫שהאמת היא כחכמי ישראל‬

‫שהות ביום חמש מילין עד צאת הכוכבים וכו'‪.‬‬

‫ב[ ונבוא‬

‫מח' דהגאונים ור"ת – תוכרע רק בביאת‬
‫המשיח‬

‫סתירת הגמ'‪ ,‬דבגמ' שבת )לה‪ (.‬משמע דמשך הזמן‬
‫שמשקיעת החמה עד צאה"כ הוא ג' רבעי מיל‪ ,‬ובגמ'‬

‫א[ הנה‬

‫ידוע דדברי תוס' אלו הם שיטת ר"ת דס"ל‬

‫שיש תחילת שקיעה וסוף שקיעה‪ ,‬וחולק על‬
‫הגאונים הסוברים דאין אלא שקיעה אחת‪ .‬ומח' זו‬

‫לדון מעט מענין מח' זו דהגאונים ור"ת‪,‬‬
‫שהנה כידוע שיטת ר"ת מיוסדת על‬

‫פסחים )צד‪ (.‬איתא שמשקיעת החמה עד צאה"כ הוא‬
‫ארבע מיל‪ ,‬ומתרץ ר"ת דבאמת ישנן ב' שקיעות‪,‬‬
‫תחילת השקיעה שהיא ד' מיל לפני הלילה וסוף‬
‫השקיעה שהוא ג' מיל קודם הלילה‪.‬‬

‫לא הוכרעה עד היום הזה‪ ,‬וברור שיש בענין זה סודי‬
‫סודות ורזא דרזין‪ ,‬ואלו ואלו דא"ח‪ ,‬וכמו שרואים‬
‫שנהיה בכלל ישראל ב' מנהגים בזה‪ .‬ובפשטות הרי‬

‫ולכאו'‬

‫בכה"ג הדין דיש בדאו' להחמיר כשני השיטות מדין‬
‫דספק דאו' לחומרא‪ ,‬וכדברי הצדיקים זי"ע )מהרי"ד‬

‫זו כמש"כ האחרונים )מנח"כ מ"א פ"ד‪ ,‬גור אריה למהר"ל‬
‫מפראג שבת ל"ה ע"א‪ ,‬שנות אליהו ריש ברכו‪ ,‬סידור הרב‬

‫מבעלזא( מח' זו תוכרע רק בביאת המשיח בב"א‪.‬‬

‫בסדר הכנסת שבת( דלהגאונים הא דאי' בגמ' פסחים‬

‫יש להבין‪ ,‬לדברי הגאונים‪ ,‬איך תתיישב‬
‫סתירת הסוגיות‪ .‬והתי' המקובל על קושיה‬

‫שארית יעקב‬

‫כב‬

‫דצאה"כ הוא ד' מילין אחרי השקיעה לא קאי על הג'‬
‫הכוכבים הקובעים את דין הלילה )שהם יוצאים בג' רבעי‬
‫מיל אחרי השקיעה( אלא מיירי על צאת כל הכוכבים )או‬

‫ר"ת קובע עפ"י הסתכלות הפנימיות דרוחניות‬
‫החמה‬

‫ג[ ויש‬

‫רובם ככולם( שהם יוצאים רק כ"ד מיל כשנהיה חושך‬

‫לפרש הסבר פנימי בענין זה‪ ,‬עפ"י יסוד‬
‫דברי רבינו הרמח"ל זי"ע כפי שמפרשם‬

‫גמור‪ ,‬אך המהר"ם אלשקאר מבסס העיקרי דשיטת‬
‫הגאונים בתשובתו הידועה )סי' צ"ו( כתב ליישב‬

‫מהרי"א חבר תלמיד הרמ"מ משקלוב זי"ע‪ ,‬דהנה‬
‫נודע מדברי רבינו האריז"ל )עץ חיים כוליה שער א'(‪,‬‬

‫סתירת הסוגיות דהעיקר כבגמ' שבת והגמ' במס'‬
‫שבת חזרה בה מסברתה שבגמ' פסחים‪ ,‬אך לכאו'‬

‫כי ב' בחינות והנהגות יש‪ ,‬והמה עיגולים ויושר‪.‬‬
‫וביארו דמאלו ההנהגות נובע התחלקות הגשמיות‬

‫דבריו נראים תמוהים לעשות מעצמינו דברי חזרה‬
‫בגמ'‪ ,‬ואמר בזה כ"ק אדמו"ר מסאטמר זי"ע‪ ,‬עפ"י‬

‫והרוחניות‪ .‬דהעיגולים בחי' גשמיות ובחי' נפש‪,‬‬

‫המח' במס' פסחים )צד‪ (:‬בין חכמי ישראל לחכמי‬
‫אומות העולם‪ ,‬דחכמי ישראל אומרים חמה מהלכת‬
‫בלילה למעלה מן הרקיע‪ ,‬וחכמי אומות העולם‬
‫אומרים חמה מהלכת בלילה למטה מן הקרקע‪,‬‬
‫ואיתא שם בגמ' שנראו דבריהן דחכמי אוה"ע מדברי‬
‫חכמי ישראל‪ .‬ועיי"ש בגליון הש"ס לגאון רקע"א‪,‬‬
‫דמציין שם בשם ר"ת‪ ,‬דאע"ג דנצחו חכמי או"ה‬
‫לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות‪ ,‬אבל האמת היא‬
‫כחכמי ישראל עיי"ש‪.‬‬

‫ובזה‬

‫מבאר כ"ק אדמו"ר מסאטמר זי"ע‪ ,‬שזו כוונת‬

‫המהר"ם אלשקאר שהגמ' במס' שבת חזרה‬
‫בה מסוגיא דמס' פסחים‪ ,‬שהרי במס' פסחים עצמה‬
‫איתא שנראו דבריהן דחכמי אוה"ע יותר מדברי‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬וע"כ ס"ל לגאונים שמסקנת הגמ' במס'‬

‫והיושר בחי' רוחניות ובחי' רוח‪ .‬ועפ"י זה י"ל דמצד‬
‫ההנהגה החיצונית והגשמית שמבחינת העיגולים‬
‫שכנגד או"ה‪ ,‬הרי נראים דברי חכמי או"ה‪ ,‬שהחמה‬
‫מהלכת בלילה למטה מן הקרקע‪ ,‬אך חכמי ישראל‬
‫דברו מצד הרוחניות הנסתרת של החמה‪ ,‬דכלל‬
‫הוא ברוחניות דהכל עולה ולא יורד‪ ,‬ולכן ס"ל‬
‫שבלילה עולה כח הרוחני הנסתר דהחמה למעלה‬
‫מן הרקיע‪.‬‬

‫ובזה‬

‫א"ש דר"ת שהוא בבחי' ספי' החכמה )כידוע‬

‫מענין תפילין דר"ת( קובע לפי ההסתכלות‬
‫הפנימית דרוחניות החמה‪ ,‬כחכמי ישראל‪ ,‬והגאונים‬
‫שבבחי' הבינה‪ ,‬בחי' החיצוניות‪ ,‬קובעים לפי גשמיות‬
‫וחיצוניות החמה‪.‬‬

‫ישוב קושית התניא והגר"א מהמציאות‬

‫שבת כדעת חכמי אוה"ע‪ ,‬שהרי הודו להם חכמי‬
‫ישראל‪ ,‬ולשיטתם‪ ,‬דברי הגמ' בפסחים דמשך הזמן‬

‫ד[ ובזה‬

‫שבין השקיעה לצאה"כ הוא ד' מילין‪ ,‬היינו קודם‬
‫שהודו חכמי ישראל לחכמי או"ה‪ ,‬אך לאחר שהודו‬

‫)סי' רס"א( זי"ע על שיטת ר"ת‪ ,‬שהיא לדבריהם כנגד‬
‫המציאות שנראים הרבה כוכבים ברקיע קודם זמן‬

‫לחכמי או"ה אין משך השקיעה כי אם ג' רבעי מיל‬
‫כדברי הגמ' בשבת‪ ,‬ובזה מבאר הסאטמער רב‬

‫דר"ת‪] ,‬והתי' עפ"י פשט כמש"כ במקו"א שלר"ת‬
‫בעינן ג' כוכבים במערב כמש"כ השלט"ג על המרדכי‬

‫שר"ת לשיטתו שהבאנו לעיל שס"ל שהאמת היא‬

‫ר"פ במה מדליקין בשם ר' יהודה החסיד‪ ,‬דכמו‬

‫כחכמי ישראל דהחמה נכנסת בעובי הרקיע‪ ,‬ולזאת‬
‫שקיעה דר"ת היא ד' מיל עד שתכנס החמה תוך עובי‬

‫דשקיעה"ח במערב וסימן הכסיף אי' בגמ' דהיינו‬
‫במערב ה"נ הג' כוכבים במערב )ועיין בתשובה שבשו"ת‬

‫הרקיע‪] .‬ואמנם האמת דשיטת ר"ת יכולה להתפרש‬
‫גם בדעת חכמי אוה"ע‪ ,‬כמש"כ התורי"ד במס' שבת‬

‫ים החכמה תי' נוסף שכתבו באורות חיים עפ"י הבקיאין‬

‫בכוכבים ואכמ"ל([‪ ,‬אך להנ"ל ניחא דשיטת ר"ת אינה‬

‫שם[‪.‬‬

‫בנויה על המציאות הגשמית החיצונית הנראית‪,‬‬

‫ארווחנא נמי הקושיא דמקשו בעל התניא‬
‫)במאמר סדר הכנסת שבת שבסידור( והגר"א‬

‫כג‬

‫דף ב ע"ב‬
‫אלא עפ"י פנימיות ובחי' רוחניות דחמה שאינה‬

‫האדם צדיק צריך להיות בבחי' של אור חזק כמו אור‬

‫מסתלקת עד זמן ר"ת‪ ,‬וכל הכוכבים שעד זמן ר"ת‬

‫היום דהגאונים בכ"ז חכמי הפנימיות מגלים רחמים‬

‫הוו כוכבי יום‪] ,‬ובאמת יש להבין עצם קושית הגר"א‬
‫ובעל התניא‪ ,‬דלפי מסקנת הגמ' במס' שבת )דף לה‬

‫הפשוטים של ה' שאפי' שיש רק כל שהוא הארה‬
‫נקרא עדיין יום‪.‬‬

‫ע"א( נקרא לילה רק כשחשוך לגמרי אף בצד מערב‪,‬‬
‫והגר"א עצמו )המובא בביה"ל סי' רצג ד"ה שיראו( ס"ל‬

‫וזה‬

‫שכל הכוכבים הנראים כל זמן שלא נסתלקה‬
‫האדמומית לגמרי מן המערב‪ ,‬אין לסמוך עליהם דהוי‬
‫כוכבי יום‪ ,‬וזה מתאים באר"י עם זמן דר"ת‪ ,‬שבזמן‬
‫דשקיעה דר"ת מסתלק כל האדמומית מן פני‬
‫המערב‪ ,‬כנראה בחוש במקומות שאין הרים‬
‫המסתירים את האופק דמערב כמש"כ במקו"א‪,‬‬
‫ואדרבא קשה מהמציאות על זמן דהגאונים שצריך‬
‫לדידהו שיהיו נראים ג' כוכבים אחר ג' רבעי מיל וזה‬
‫אינו נראה לעיני סתם בנ"א במציאות‪ ,‬וכמש"כ‬
‫הגר"י שוורץ שבאר"י נראים הג' כוכבים הראשונים‬
‫בניסן ותשרי כחצי שעה אחרי השקיעה )והמה כוכבי‬

‫יום לר"ת([‪.‬‬

‫ע"י שיטת ר"ת אפשר לקבוע שיהודי שיש בו‬
‫נקודה טובה נחשב כולו זכאי‬

‫ה[‬

‫ועוד יש לבאר בביאור הנ"ל את מאמר הצדיקים‬
‫זי"ע דע"י שינהגו כשיטת ר"ת יהא בזה‬

‫קירוב הגאולה‪ ,‬וכדאי' כן בתשובת מהרי"פ )שו"ת‬

‫מהרי"ף סי' מז( שגילו לו משמים לפרסם הקונטרס‬
‫שכתב לחזק שיטת ר"ת בכדי לקרב בזה הגאולה‪ ,‬וכן‬
‫אי' בערבי נחל שהיה א' מתלמידי המגיד זי"ע )ס"פ כי‬

‫תצא( שעיכוב הגאולה מפני שמקדימים לצאת מן‬
‫השבת לפני זמנה‪.‬‬

‫סוד שיטת רבינו תם‪ ,‬שיעקב איש תם הוא‬

‫בסוד החכמה ]וכדאי' מרביז"ל בריש לקו"מ‬
‫שיעקב הוא בבחי' החכמה כי יעקב זכה לבכורה‬
‫שהוא ראשית שהוא בחי' חכמה כמש"כ ראשית‬
‫חכמה וזה בחי' "ויעקבני זה פעמים" ותרגום אונקלוס‬
‫וחכמני[‪.‬‬

‫וכן‬

‫אי' מהאריז"ל על תפילין דר"ת ]שמרמז על‬
‫המוחין דר"ת[ שהם מוחין דאבא ‪ -‬חכמה ‪-‬‬

‫אור ‪ -‬סודות התורה ‪ -‬שממשיכים במוחין אלו את‬
‫רחמי השי"ת שאפי' שבפשיטות ובחיצוניות נראה‬
‫כבר החושך‪ ,‬אך אליבא דאמת אינו לילה‪ ,‬שכח‬
‫החכמה מגלה שיש עדיין בצד מערב ניצוצי אור‬
‫קטנים והם העיקר‪ ,‬והוי ודאי יום כ"ז שיש ניצוצות‬
‫אור אלו‪ ,‬והיינו שאור החכמה מגלה שאף כשבנ"י‬
‫נראים בחיצוניות בבחי' חושך ]ובבחי' דור )שרובו‬
‫כ(כולו חייב ח"ו[ אך האמת שיש בבנ"י הרבה‬
‫ניצוצי אור בבחי' הנקודות טובות המוסתרות‬
‫והנעלמות שיש בכל יהודי שהם העיקר אצל בנ"י‪,‬‬
‫)וכידוע מדברי רביז"ל הידועים בתורה דאזמרה בלקו"מ סי'‬

‫רפב( ועפ"ז נחשבים בנ"י כדור שכולו זכאי ובחי'‬
‫יום ודאי‪.‬‬

‫ועפ"ז‬

‫מובן דהיות והתעוררות הגאולה היא ע"י‬

‫רחמים גדולים‪ ,‬וכדאי' בספה"ק תשואת חן‬
‫להרה"ק ר' גדליה מליניץ זי"ע שמשיח צדקינו‬

‫בזה י"ל בהקדם דהנה ידוע שכל הנקודה‬

‫ילמד זכות על כל אחד ואחד מישראל ע"י שימצא‬
‫נקודה טובה של אור בכל איש ישראל‪ ,‬ועי"ז יקבע‬

‫של חכמי הסוד היא שהם נקראים "מחצדי‬

‫את הדור שהוא דור שכולו זכאי‪ .‬וזה עצמו בחי'‬

‫חקלא" שהם ממתיקים הדינים והקטרוגים מעל בנ"י‪,‬‬
‫שע"י שעוסקים בפנימיות סודות המוסתרים שבתורה‬

‫שיטת ר"ת‪ ,‬דס"ל שכל שישנה עדיין נקודה של‬
‫אור הוי יום גמור‪ ,‬וע"י הנוהגים כשיטת סברתו‬

‫הרי הם מגלים את הרחמנות המוסתרת והפנימית‬
‫של ה' בעולם ומגלים את פנימיות וגדולת בנ"י‪ ,‬והיינו‬

‫ניתן להביט על כל יהודי בנקודה טובה של אור‬
‫שיש בו ולקבוע שהוא כולו זכאי‪ ,‬וע"כ שיטת ר"ת‬

‫שאפי' אם בפשטות ובחיצוניות התורה כדי שיקרא‬

‫מקרבת הגאולה ברחמים‪.‬‬

‫וההסבר‬

‫כד‬

‫שארית יעקב‬

‫ביאור שאף המנהג החדש שהונהג בכלל‬
‫ישראל לחומרא כהגאונים אי"ז סותר לרחמי ה'‬
‫שבשיטת ר"ת‬
‫ו[ והנה בדורות האחרונים נהיה מנהג חדש מבכל‬
‫הדורות ]כמו שליקטנו בתשובה שבריש ים‬
‫החכמה תשע"א ריבוי מקורות למנהג הקדום שבכל‬
‫הדורות כשיטת ר"ת[‪ ,‬ונתפשט ביותר המנהג‬
‫כהגאונים‪ ,‬עד שבענין כניסת שבת התקבל בכל‬
‫ישראל לחוש לשיטת הגאונים‪ ,‬הנה הכונה הפנימית‬
‫בזה שאנו מצדינו בודאי צריכים לחזור בתשובה‬
‫ולהיות בבחי' כולו אור אף בחיצוניות‪ ,‬שזהו עיקר‬
‫התשובה להיות בבחי' כולו אור אף בפשטות‬
‫בשלמות‪ ,‬וע"כ קיבלו ע"ע כל ישראל בדורות‬
‫האחרונים לפרוש ממלאכה עש"ק קודם השקיעה‬
‫דהגאונים ]ויותר מזה מובא בביאוה"ל )רס"א סד"ה‬
‫מתחלת( בשם הב"ח והמג"א שיש ליזהר לכחילה‬
‫לפרוש ממלאכה כשיטת היראים היינו קודם ג' רבעי‬
‫מיל קודם השקיעה ומביא שם מהב"ח שכן היה מנהג‬
‫הקהילות מאז‪ ,‬ואף שס"ל להב"ח והמג"א לגמרי‬
‫כר"ת )כמש"כ הב"ח בשו"ת סי' קנד ובמג"א סי' שלא סק"ב(‬
‫בכ"ז למעשה מעידים שמנהג הקהילות היה לפרוש‬
‫ממלאכה כהיראים‪ ,‬והסבר הפנימי בזה כנ"ל[‪ ,‬אך‬
‫בכ"ז צריך לדעת שההלכה הפסוקה בשו"ע )רס"א‬
‫ס"ב( ללא שום חולק היא כשיטת ר"ת ]ואף הגר"א‬
‫כתב הגהתו בשו"ע בסי' רס"א לענין לחומרא‬
‫בכניסת שבת‪ ,‬ולא בסי' רצ"ג לענין צאת השבת‪ ,‬וכן‬
‫עיקר ההזהרה שבסדר הכנסת שבת שבסידור הרב‬
‫נכתבה לחומרא לגבי כניסת שבת ולא לגבי לקולא‬
‫גבי צאת השבת ח"ו‪) ,‬וכ"כ כו"כ אחרונים בדעת התניא‬

‫כרימון )חגיגה כ"ז ע"א(‪ ,‬ובפרט במצות ברית מילה‬
‫שכולם מקיימים שע"כ נקראים כולם צדיקים‪ ,‬וכמש"כ‬
‫רביז"ל‪ ,‬וביתר פנימיות בעצם זה ששם ישראל נקרא‬
‫עליהם שנקראים "פושעי ישראל" )וכדברי רביז"ל‬
‫בארוכה בלקו"מ ח"א תורה י"ז אות א'( ומקושרים הם‬
‫לכלל ישראל‪ ,‬הרי מצד זה יש לכולם תיקון כי לא ידח‬
‫ממנו נדח‪ ,‬שמשיח צדקינו יגלה נקודת האור‬
‫שבנשמת כל א' מישראל עד שמעט מן האור שבכל‬
‫יהודי יגרש ממנו את כל החושך‪ ,‬וכדברי רביז"ל‬
‫)תורה רפ"ב( עה"פ "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת‬
‫על מקומו ואיננו" עיי"ש‪ ,‬ויכריע את כל העולם לכף‬
‫זכות עד שיהא כל הדור בבחי' כולו זכאי שעי"ז‬
‫הגאולה באופן של רחמים פשוטים ומגולים תומ"י‬
‫לאלתר ממש אמן‪.‬‬

‫צריך ביאור פנימי בשיטת הבני ציון בענין זה‬
‫)אף ששיטתו טעות(‬

‫ז[ ויש‬

‫להוסיף‪ ,‬דהנה הרה"ג ר' בן ציון שפירא‬

‫בעמח"ס בני ציון )ח"ב סי' ט"ז( לחדש יצא‬
‫בשיטת ר"ת‪ ,‬ששיטתו היא כשיטת הגאונים‪ ,‬משום‬
‫שמחדש ששקיעה ראשונה דר"ת היא מפלג המנחה‬
‫]שכל סתירת הגמ' דר"ת מיוסד על שיטת ר' יהודה‪,‬‬
‫ור' יהודה מחשב לילה מפלג המנחה לענין קר"ש‬
‫דערבית‪ ,‬וע"כ נקרא פלה"מ שקיעה א'‪ ,‬שהשמש‬
‫מתחילה לנטות ולשקוע אך עדיין הוי יום גמור עד‬
‫שקיעה הב' שהיא )לביאור הבני ציון( שקיעת החמה‬
‫דהגאונים‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬והנה באמת כבר הקשו הרבה‬
‫קושיות ופירכות עצומות על דרך זו דהבני ציון‪,‬‬

‫ה"ה בדברי נחמיה סי' כב‪ ,‬ובתהלה לדוד רסא סק"ט ושלא‬

‫שהיא דרך מופרכת מהרבה ראיות מדברי‬
‫הראשונים וגדולי האחרונים‪ ,‬ומו"ר הרה"ק ר"י‬

‫ובאבן שלמה על הראב"ן סי' ב( ואכמ"ל[‪ ,‬והיינו עפ"י רמז‬

‫מפשעווארסק זי"ע כתב קונטרס שלם לפרוך ולדחות‬

‫הפנימי הנ"ל שלמעשה אף אם יהודי ח"ו נפל‬
‫בחיצוניות לבחי' חושך הרי בהעלמה יש בו עדיין‬

‫דברי הבני ציון‪) ,‬וכן בעמח"ס קונטרס שואל ומשיב בענין‬
‫שיטת ר"ת‪ ,‬כתב ג"כ קונטרס שלם נוסף לפרוך שיטת הבני‬

‫ניצוצי אור שהם באמת אורות גדולים הנעלמים‪ ,‬וכל‬
‫בנ"י הם באמת צדיקים שיש לכולם לכה"פ איזה‬

‫ציון(‪ ,‬אלא דהיות שבעמח"ס בני ציון היה בכ"ז א'‬
‫ממופלגי ת"ח שבירושלים הרי אף שטעה בדרכו מ"מ‬

‫משהו של אור שאפי' פושעי ישראל מלאים מצוות‬

‫יש ג"כ לטעותו שורש רוחני פנימי כדלהלן‪.‬‬

‫סק"ה ובשער הכולל בהגהות לסי' שלא ובעמק הלכה סי' יא‬

‫דף ב ע"ב‬
‫צ"ב הפנימי בהנהגת הפרושים שבירושלים‬
‫שהקילו כהגאונים אף בדאו' שאי"ז מובן כלל‬
‫עפ"י פשט‬
‫ח[ וכן יש למצוא טעם פנימי למה שנהגו קהילות‬
‫הפרושים בירושלים כגאונים‪] .‬והטעם‬
‫הפשוט לזה י"ל שהנהיג הנהגה זו בירושלים עיה"ק‬
‫אצל הפרושים הגר"ש סלנט )רבה של עיה"ק כשבעים‬
‫שנה( שהיה תלמיד לתלמידי הגר"א‪ ,‬והנהיג כשיטת‬
‫הגר"א )שמפרש הגמ' כדעת הגאונים בלי להביא את‬
‫הגאונים(‪ ,‬וכמדו' שכ"כ הנברשת שהגר"ש סלנט‬
‫הנהיג כן‪ ,‬ואמנם אצל הספרדים שבירושלים‬
‫התחילה הנהגה זו דהגאונים בזמן רבותיו של‬
‫החיד"א וכמש"כ החיד"א בברכי יוסף )שלא דין ז'(‬
‫שנתפשטה ההנהגה בירושלים כהגאונים לחומרא‬
‫מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו‪] ,‬וזה דלא כמו‬
‫שמשער בספר הנפלא אורחות חיים להגר"ח דרוק‬
‫זצ"ל )שספרו הוא ספר נפלא ביותר לבאר שיטות ר"ת‬
‫והגאונים‪ ,‬ומצוה רבה להדפיסו שוב( שמנהג ירושלים‬
‫הוא מנהג קדום מזמן המהרלב"ח שהיה רב‬
‫בירושלים עיה"ק בזמן הב"י וסובר בספרו )על‬
‫הרמב"ם בהל' קידוש החודש( כהגאונים‪ ,‬שזה אין נראה‪,‬‬
‫שהלא הב"י היה מרא דארעא דכל אר"י ובזמנו‬
‫נראה שנהגו בכל אר"י כשיטת ר"ת אף לקולא‪,‬‬
‫וכמ"ש בתשובה שבריש ים החכמה הנ"ל כמה‬
‫הוכחות מכו"כ גדולי אר"י שחיו בזמן הב"י וכתבו‬
‫בפשיטות כדעת ר"ת‪ ,‬ולא הזכירו כלל דעת‬
‫הגאונים‪ ,‬ובפרט הוכחה חזקה לזה ממש"כ הפר"ח‬
‫)בקונטרס דבי שמשי אות ז'( שהיה רב בירושלים כשני‬
‫דורות לפני החיד"א‪ ,‬וכותב שאף שקיבלו לחומרא‬
‫לנהוג כהגאונים‪ ,‬אך לגבי ברית מילה בזמנה לא‬
‫קיבלו את שיטת הגאונים‪ ,‬ואם נאנסו בעש"ק ולא‬
‫מלו התינוק לפני שקיעה"ח יש למולו אחרי השקיעה‬
‫דהגאונים לפני שקיעה דר"ת‪ ,‬שבודאי לא קיבלו‬
‫החומרא דהגאונים בכה"ג שיביא לדחות מילה‬
‫בזמנה‪ ,‬וחזינן מהפר"ח שבודאי לא היה נהוג עדיין‬
‫בדורו המנהג להקל במוצש"ק כהגאונים‪ ,‬ואכמ"ל[‪,‬‬
‫ומ"מ עדיין צ"ב פנימי בדבר‪ ,‬דידוע דהפרושים‬

‫כה‬

‫שבירושלים דרכם היה לחוש להחמיר בכל דבר‪,‬‬
‫ואיך יקילו בנידון זה‪ ,‬דנוגע לכריתות )במוצאי שב"ק‬

‫ויוהכ"פ( כנגד רובא דרובא דהראשונים וכנגד פסק‬
‫הברור דהשו"ע ורוב גדולי האחרונים ויסמכו להקל‬
‫בדאו' על שיטות מועטות‪.‬‬

‫יש זמן שלאה יורשת מקום רחל עד ששיטת‬
‫ר"ת אין תופשת מקום‬

‫ט[ וי"ל‬

‫ביאור פנימי בזה‪ ,‬שהנה מח' הנ"ל דחכמה‬
‫ובינה הם בבחי' ב' הפרצופים דרחל )חכמה(‬

‫ולאה )בינה(‪ ,‬וכמש"כ האריז"ל דפרצוף לאה היא‬
‫המלכות דאימא )בינה(‪ ,‬ופרצוף רחל נבנית בפנימיות‬
‫ממוחין דחכמה בסוד דאבא )חכמה( יסד ברתא )רחל(‪,‬‬
‫והנה אי' מרבינו האריז"ל )שער הכוונות דרוש ד' מדרושי‬

‫הלילה‪ ,‬דרוש ה' דתפילין( דבכל לילה יורדת רחל לבי"ע‬
‫ומסתלקת מהאצילות ואז לאה יורשת מקום רחל‪.‬‬
‫ובזה י"ל דאנשי ירושלים עיר דוד‪ ,‬בזמן הגלות‬
‫שנמשלת ללילה‪ ,‬הם בבחי' פרצוף לאה‪ ,‬והיינו בבחי'‬
‫הזמן שבה יורשת לאה מקום רחל‪ .‬וע"כ אין תופש‬
‫אצלם מקום דעת ר"ת‪ ,‬וכאילו אין זה אף בגדר ספק‬
‫אצלם‪ ,‬עד שמכח זה האיר אצל א' מבני ציון היקרים‬
‫סברא הנ"ל שר"ת ג"כ מודה לגאונים‪ ,‬והיינו ששיטת‬
‫החכמה דר"ת )שהיא בבחי' פרצוף רחל והיינו דאבא –‬
‫חכמה – יסד ברתא ‪ -‬רחל( מודה לשיטת הבינה )פרצוף‬

‫לאה – מלכות דבינה( בזמן הלילה‪ ,‬וכנ"ל‪ ,‬שבלילה נעשה‬
‫דכל השליטה לפרצוף לאה‪.‬‬

‫וזה‬

‫גם בבחי' דרך הלימוד של אלו שלומדים התוה"ק‬
‫בצורת דבקות כמו בתפילה‪ ,‬שכן היה אופן‬

‫לימודם של צדיקי ירושלים‪ .‬וזה בבחי' שהתוה"ק‬
‫שבבחי' פרצוף רחל )כמש"כ מוהרנ"ת שרחל יפ"ת ויפ"מ‬
‫מרמזת על התורה( מקבלת ג"כ פרצוף דלאה של דבקות‬
‫דתפלה‪) ,‬שעיני לאה רכות מבכיותיה בתפילות(‪ ,‬וכמו‬
‫בתהילים דדהע"ה שהוא תורה בדבקות וכצורה של‬
‫תפלה‪ .‬וכן הוא ג"כ צורת לימודו בדבקות של ש"ב‬
‫כ"ק הגה"צ מערלוי שליט"א‪ ,‬ולכן אף הוא ס"ל דר"ת‬
‫מודה לגאונים‪ ,‬שכשנראים הכוכבים הוי לילה‪,‬‬

‫שארית יעקב‬

‫כו‬

‫וכשיטת המנחת כהן המובא בביאור הלכה )ריש סי'‬

‫רצג( בענין מוצש"ק‪ ,‬והיינו שלאה נוטלת מקום דרחל‬
‫כנ"ל‪.‬‬

‫תירוץ המנח"כ בנוי על חסרון ידיעת המציאות‬

‫י[ ומדהזכרנו‬

‫שהביאוה"ל הנ"ל מעתיק את‬
‫דברי המנח"כ הנ"ל‪ ,‬הרי נציין‬

‫ע"ז דאמנם לכאו' צ"ל דהתירוץ האמיתי )על הקושיה‬

‫מקורות שמשמע מהם להיפך שהגאונים ס"ל‬
‫כר"ת‬
‫יא[ ברם נוסיף לבאר עוד דיש בחינות ושיטות‬
‫הפוכות דס"ל שהגאונים מודים לר"ת‪,‬‬
‫שבאמת כל המקור דשיטת הגאונים הוא מתשובת‬
‫מהר"ם אלשקר )סי' צו( שהוא העתיק כן‪ ,‬אך היום‬
‫מצאו הכת"י של תשובת הגאונים רב שרירא ורב‬
‫האי גאון )שהביא המהר"ם אלשקר( וחזינן שם שיש‬
‫תוספת דברים בתשובתם )שכותבים כמ"פ דהסתלקות‬

‫שמקשה שם הביאוה"ל איך פוסק המחבר בסי' רצג לגבי‬

‫האור לגמרי דייקא בצד מערב‪ ,‬דלא כמו שכותב מהר"ם‬

‫מוצש"ק שבג' כוכבים נהיה לילה ולא מזכיר שזה דוקא‬

‫אלשקר( עד דניתן ללמוד בדבריהם דסוברים כר"ת‪,‬‬

‫אחרי שעברו ע"ב דק' מהשקיעה כמש"כ בסי' רסא לגבי‬

‫)ואפשר לראות הכת"י דתשובת הגאונים בספר הזמנים‬

‫עש"ק( הוא תירוץ א' דהביאוה"ל שם‪" ,‬דס"ל דמכיון‬
‫שאנו רואים ג' כוכבים )והיינו הג' כוכבים לבקיאין בהם‬

‫בהלכה‪ ,‬ולכאו' יש מקום לטעון שהמהר"ם אלשקאר לא היה‬

‫לפניו כל התשובה דהגאונים מדלא העתיקה בשלימותה( וכן‬

‫שיודעים שהמה הג' כוכבים היוצאים בזמן ר"ת‪ ,‬והיינו ג'‬

‫כתב להדיא א' מהראשונים ר' אהרן מלוניל בספרו‬
‫ארחות חיים בהל' יוהכ"פ )אות ג( שרב האי גאון ס"ל‬

‫מיל – ע"ב דק'(‪ ,‬אבל אם אנו יודעים שלא נשלם )שיעור‬

‫כר"ת‪ ,‬וכן אשכחן בעוד גאונים כרב סעדיה גאון‬

‫דע"ב דקות(‪ ,‬אין הכי נמי דצריך להמתין עד‬
‫שיושלם"‪ ,‬אך תירוץ דהמנח"כ הנ"ל )דכשיש ג' כוכבים‬

‫)שבאבן עזרא שמות יב‪ ,‬ו( שס"ל כר"ת‪) ,‬והאריך בכ"ז‬

‫בקונטרס שואל ומשיב(‪ ,‬וכן הב"י לא הביא כלל שיטת‬

‫הוי לילה אף לפני ע"ב דק'( הוא תירוץ שתמהו עליו‬
‫רבים‪ ,‬דכל דבריו שם בנויים על חסרון ידיעת‬

‫הגאונים אלא שיטת ר"ת לבד‪ .‬ובפשטות ס"ל להב"י‬
‫שאין כזאת שיטת הגאונים )וכן טען הרדב"ז בתשובתו‬

‫המציאות‪ ,‬שסבר שבאר"י הכוכבים מאחרים לצאת‬
‫מעירו אמסטרדם‪) ,‬והוא בעצמו כותב שם שאינו מבין איך‬

‫ח"ד סי' רפד נגד המהר"ם אלשקאר שאין כזאת שיטת‬
‫הגאונים( וכ"כ בדברים נמרצים בשו"ת מהרי"פ )סי' מז(‬

‫זה יתכן מציאות זו(‪ ,‬וע"כ מתרץ שם המנח"כ ששיטת‬
‫ר"ת שג' כוכבים יוצאים אחר ע"ב דק' זהו רק באר"י‬

‫המובא בברכ"י )רסא( שאין שום גאונים החולקים על‬
‫ר"ת‪ ,‬וכתב שם שגם הרז"ה והרשב"א מעתיקים‬

‫שמאחרים שם הכוכבים לצאת‪ ,‬אך בעירו שרואה‬
‫שהכוכבים מקדימים לפני ע"ב דק' גם לר"ת יהא‬

‫בשיטת הגאונים דס"ל כר"ת‪.‬‬

‫לילה מקודם‪ ,‬אך זה לא היה לו הו"א לומר שדברי‬
‫ר"ת לא קאי על אר"י )דהלא אדרבא כל דברי ר"ת קאי‬

‫בדרגת מוסף שב"ק רחל יורשת מקום לאה‬
‫יב[ וההסבר הפנימי לזה הוא עפ"י דברי האריז"ל‬
‫דבשב"ק בזמן מוסף‪ ,‬שהוא בחי'‬
‫השלמות ובחי' הגאולה‪ ,‬הרי אז הוא להיפך שרחל‬
‫יורשת מקום לאה ונקרא כל הפרצוף בשם רחל‬
‫הגדולה ]ובחי' זו היא היפך בחי' הקודמת‪ ,‬והמשל בזה‬
‫שהתפלה מקבלת צורה של תורה‪ ,‬שהתפלה היא‬
‫באופן של ייחודים וכוונות שבבחי' התורה כמו‬
‫תפילת הצדיקים‪ ,‬וכמש"כ האריז"ל שיחודים הוי‬
‫כלימוד תורה ג"כ‪ ,‬וא"כ כשמכוונים היחודים בתפלה‬

‫כוכבים דמערב(‪ ,‬תלינן דמסתמא נשלם השיעור‪) ,‬דד'‬

‫על דברי התנאים והאמוראים שהאופק שלהם היה אופק‬

‫אר"י(‪ ,‬וא"כ פשוט שאם היה רואה המנח"כ‬
‫שהמציאות הוא להיפך שהכוכבים באר"י מקדימים‬
‫לצאת עוד לפני מה שיוצאים בעירו‪ ,‬היה מגיע‬
‫למסק' שהכוכבים הנראים קודם ע"ב דק' אינם כוכבי‬
‫לילה אלא כוכבי יום‪ ,‬והיה פוסק כן למעשה )כמו‬
‫שמאריך שם הרבה בספרו שהעיקר להלכה דוקא כשיטת‬

‫ר"ת(‪ ,‬ואכמ"ל יותר‪.‬‬

‫כז‬

‫דף ב ע"ב‬
‫מקבלת התפלה שבבחי' פרצוף לאה צורה של תורה‬

‫להכנס אל הבינה ולקרב גם את המתנגדים לתורת‬

‫– פרצוף רחל[‪.‬‬

‫החסידות ע"י הכתיבה שלו‪ ,‬שהכלים של הכתיבה אף‬

‫ובזה‬

‫מובן שלפני הגאולה נגלית בחינה וסברא זו‬

‫שהגאונים מודים לר"ת‪ ,‬שהוא בחי' זמן‬
‫התיקון‪ ,‬שהבינה נכללת בחכמה כמו לעת"ל‪] .‬והיינו‬
‫שבחי' הבינה שהיא בחי' החיצונית היא לפי מה‬
‫שנראה בעין הפשוטה של סתם אדם שרואה כבר‬

‫שהם נמוכים מורידים אור הגבוה למטה‪ ,‬בבחי' ז"א‬
‫אחיד בעתיקא הנ"ל‪.‬‬

‫דעת התורת חסד שהתניא היה ס"ל כר"ת אם‬
‫היה עולה לאר"י‬

‫הרבה חושך עוד לפני זמן ר"ת‪ ,‬וכן רואה הרבה‬
‫כוכבים לפני זמן ר"ת‪ ,‬ובחי' החכמה היא בחי'‬

‫יד[ ואמנם‬

‫העומק[‪ ,‬ובזה נבאר עוד דברי הצדיקים שהוזכרו‬
‫לעיל‪ ,‬דשיטת ר"ת מעוררת את הגאולה השלימה‪.‬‬

‫שהיה מגדולי תלמידי הצ"צ פוסק בתשובותיו )סי' טו(‬

‫שאז תהא ההנהגה בבחי' פרצוף דרחל הגדולה‬
‫היורשת פרצוף לאה‪ ,‬ורוב תלמידי בעש"ט הק' נהגו‬
‫כשיטת ר"ת‪ ,‬שגילוי הבעש"ט הוא בחי' הגאולה‬
‫כנודע‪ ,‬בחי' ספי' הכתר הנוטה לחכמה ]וכן הב"י‬
‫שבבחי' חכמה‪) ,‬כשמו שע"ש יוסה"צ שקיבל את אור‬

‫החכמה כבריש לקו"מ( לא הביא רק שיטת ר"ת[‪.‬‬

‫ביאור פנימי בשיטת התניא בסידורו שס"ל‬
‫כהגאונים‬
‫יג[ אמנם כידוע רבינו בעל התניא זי"ע פוסק‬
‫בסידורו )במאמר סדר הכנסת שבת(‬
‫כגאונים‪ ,‬אף שהיה כידוע כולו בבחי' החכמה‪.‬‬

‫וי"ל‬

‫הרב מסאטמער זי"ע הקשה קושיא‬
‫גדולה‪ ,‬דבעל מח"ס תורת חסד זי"ע‬

‫לגמרי כשיטת ר"ת‪ ,‬ולא הזכיר כלל לפסק אדה"ז‬
‫בסידור כהגאונים‪ ,‬וזהו לכאו' פלא גדול‪.‬‬

‫ואוי"ל‬

‫בזה עפ"י מה שהארכנו בתשובה שבריש ים‬

‫החכמה תשע"א‪ ,‬שיתכן שכל האריכות‬
‫שבסידור הרב היא רק לענין לחומרא‪ ,‬לגבי עש"ק‬
‫שלא יעשו מלאכה אחרי שקיעה דהגאונים‪ ,‬ולא לגבי‬
‫לקולא במוצאי שב"ק וכן הבאנו דעת כמה גדולים‬
‫וצדיקים שהנוסף במוסגר שם בסידור )ששם נראה כאילו‬
‫הוא מפריך לשיטת ר"ת( אינו כלל מבעל התניא‪ ,‬וכמו‬
‫שנראה מכו"כ הוכחות חזקות )וכמו שהבאנו שם מקורות‬
‫שמהרי"ל אחי התניא כתב דברים מדיליה בסידור(‪ ,‬ובזה‬
‫א"ש שהתורת חסד שעלה לאר"י וראה שאדרבא‬
‫שאופק אר"י )שזהו אופק דהתנאים וזהו גם האופק דבבל‬

‫הביאור הפנימי בזה‪ ,‬דכידוע עבודתו המיוחדת‬

‫שבה מיירי האמוראים( מתאים יותר לשיטת ר"ת‬

‫של רבינו בעל התניא היתה לעשות כלים לאור‬
‫החכמה‪ ,‬דהיא עבודה קשה למאוד‪ ,‬והוא זי"ע מסר‬

‫משיטת הגאונים‪) ,‬כנ"ל שזמן דהכסיף המערב באר"י הוא‬

‫בדיוק בזמן דר"ת‪ ,‬וג' כוכבים אין נראים בזמן הגאונים(‪ ,‬הרי‬

‫נפשו ע"ז‪ ,‬כידוע שכתיבת התניא היתה לו עבודה‬
‫קשה במסי"נ במשך עשרים שנה‪ ,‬שהיה צריך‬

‫ס"ל שאם היה התניא ג"כ עולה לאר"י לא היה משנה‬
‫דעתו ממה שפסק בשו"ע הרב )סי' רסא וסי' שלא(‬

‫לצמצם אורו הגדול הפשוט דחכמה ולעשות לה‬
‫אותיות וכלים ]שזו היתה תשובת רבו המגיד הגדול‬

‫לגמרי כשיטת ר"ת‪] ,‬ורק כשהיה התניא בחו"ל סבר‬
‫שמה שרואה שאין הכוכבים יוצאים בג' רבעי מיל זהו‬

‫זי"ע אליו כששאלו שרואה שעבודת ה' עולה לו‬

‫רק בחו"ל‪ ,‬אך באר"י יוצאים המה בג' רבעי מיל‪ ,‬אך‬

‫בקלות ואמר לו שתפקידו לרדת מהחכמה אל הבינה‬
‫שזה מסי"נ לרדת מהשורש‪ ,‬כדי להוליד כלים לתורת‬

‫זה אינו במציאות‪ ,‬וא"כ בע"כ בעינן לומר כדי‬
‫להתאים הענין עפ"י הנראה מהמציאות שכל‬

‫החסידות ולבנות את הז"א‪ ,‬שז"א אחיד בעתיקא‬
‫וכו'[‪ ,‬וע"כ יש לומר דבענין זה הוא כבחי' שיטת‬

‫הכוכבים הנראים עד ע"ב דק' המה כוכבי יום[‪ ,‬וזה‬
‫ג"כ מתאים בפנימיות למש"כ לעיל שיש דרך גבוהה‬

‫הגאונים שבבחי' ספי' הבינה‪ ,‬שזה עיקר עבודתו‬

‫שפרצוף לאה )בינה( מתעלית ומקבלת שוב פרצוף‬

‫כח‬

‫שארית יעקב‬

‫רחל )חכמה(‪ ,‬וזה נתגלה אצל התורת חסד )שמוכח בשם‬

‫והנה‬

‫ספרו שיש לו קשר למוחין דהחסדים – חכמה דאר"י(‪ ,‬שס"ל‬

‫המעיין בכל אלו השיטות יראה להדיא שרובם‬
‫ככולם הרי המח' תלוי בהנ"ל‪ ,‬דהנה בפשטות‬

‫שאם התניא היה עולה לאר"י היה סובר כר"ת‪.‬‬

‫ובחיצוניות דמשמעות הדברים נראה שס"ל‬
‫כהגאונים וכהבנת המהר"ם אלשקאר בדבריהם‪ ,‬אך‬

‫ביאור מח' גדולי הפוסקים אליבא דכו"כ‬
‫ראשונים אי ס"ל כר"ת או כגאונים‬
‫טו[ ויש להוסיף ולבאר עפ"י מש"כ לעיל נקודת‬
‫המח' בין שיטת ר"ת לשיטת הגאונים‬
‫היא פלוגתא דרחל ולאה וכו'‪ ,‬דהנה באמת הרי כידוע‬
‫יש מח' גדולי הפוסקים אליבא דכמה וכמה ראשונים‬
‫היאך ס"ל האם כשיטת ר"ת או כשיטת הגאונים‪,‬‬
‫וכגון בשיטת הרי"ף והרמב"ם‪ ,‬שבהרלב"ח )הלכות‬
‫קה"ח פ"ב ה"ט( כתב דס"ל להרי"ף והרמב"ם כגאונים‬
‫וכ"כ בסדר הכנסת שבת בסידור )וסברתם כן מדסתמו‬
‫הרי"ף והרמב"ם משתשקע החמה(‪ .‬ובשו"ת הרדב"ז )אלף‬
‫שנג רפ"ב( סתם בפשיטות דס"ל לרי"ף ורמב"ם כר"ת‬
‫וכ"כ המנח"כ מאמר א' פ"ג וכן הפר"ח בקונטרס דבי‬
‫שמשי וכן האריך בשו"ת מהרי"ף סי' מ"ו מזה להוכיח‬
‫דדעתם כר"ת עיי"ש‪ .‬והיינו דס"ל לכולהו דסתם‬
‫משתשקע החמה היינו שקיעת אור ואדמומית זהרי‬
‫החמה בצד מערב שהוא בזמן ר"ת‪ ,‬ולא קאי על‬
‫שקיעת גלגל החמה‪ .‬וכן הוא לענין שיטת מהר"ם‬
‫מרוטנבורג שבסדר הכנ"ש כתב שדעתו כגאונים‬
‫ואילו באורות חיים הוכיח שדעתו כדעת ר"ת‪ ,‬וכן‬
‫הוא לגבי שיטת התשב"ץ שיש שהוכיחו שדעתו‬
‫כהגאונים )מדבריו שבתשב"ץ קט"ו סי' קכ"ט שבעיוהכ"פ‬
‫אוכלים כל זמן שתהא החמה זורחת(‪ ,‬ואילו בספר אורות‬
‫חיים עמוד רי"ב הוכיח מדבריו שבתשב"ץ שפלג‬
‫המנחה הוי סמוך לשקיעה"ח שהוא ד' מיל קודם‬
‫צאה"כ שס"ל כשיטת ר"ת‪ ,‬וכן הוא בענין שיטת‬
‫רש"י שהמהר"ם אלשאקר כותב ששיטתו כגאונים‬
‫מדבריו שבשבת ל"ה ע"א עיי"ש ואילו הב"י או"ח‬
‫סוס"י ל' כתב בשיטת רש"י דדעתו כר"ת וכן הוכיחו‬
‫כו"כ אחרונים מדבריו שבברכות דף ב' ע"א‬
‫שנשמטה מהדפוסים )מודפס בש"ס החדש עוז והדר(‬
‫שס"ל כר"ת וכן מעוד כמה מקומות )עיין מנח"כ פ"ט‬
‫ודברי חנה אות כ"א ודברי יציב סי' א' בהגה"ה(‪.‬‬

‫אחרי העמקות והעיון ביישוב סתירות מש"כ אותם‬
‫הפוסקים עצמם במקומות אחרים הרי יוצא שס"ל‬
‫כשיטת ר"ת‪ ,‬וזה בעצמו ג"כ גופא פלוגתא דלאה‬
‫ורחל‪ ,‬וכמש"כ בכ"מ שלאה דרכה בפשטות ורחל‬
‫דרכה בעמקות‪ ,‬וא"כ שוב מצינו מח' זו בעצמה‬
‫בשיטות הפוסקים שאלו הפוסקים שעפ"י דרך הלימוד‬
‫דדרך לאה סוברים שיש הרבה שיטות בראשונים‬
‫שס"ל כגאונים משא"כ אלו הלומדים אותם ראשונים‬
‫עצמם בדרך הלימוד של רחל שדרכה בעמקות סובר‬
‫שראשונים אלו בעצמם ס"ל כשיטת ר"ת‪ .‬וזהו בבחי'‬
‫החילוק שבין החכמה )שורש דרחל – דאבא יסד ברתא(‪,‬‬
‫להבינה )שורש דלאה מלכות דאימא(‪ ,‬שהבינה היא‬
‫בבחי' החיצונית לפי מה שנראה בעין הפשוטה של‬
‫סתם בנ"א )שלכל אחד יש שכל פשוט שמבין דבר מתוך‬

‫דבר(‪ ,‬ורואה שבזמן הגאונים יש כבר הרבה חושך‬
‫והרבה כוכבים וע"כ נוטה הבינה להכריע דהוי כבר‬
‫לילה‪ ,‬והחכמה שייך לעין הפנימית דהחכמים שלא‬
‫מתפעלים מהחיצוניות הפשוטה ומשיגים בחכמתם‬
‫החשיבות דמעט האור דוחה הרבה מן החושך‬
‫וקובעים דהיום נקבע‬

‫]ובאמת‬

‫כבר אי' מהגר"ח מוואלז'ין )כמובא בספר‬

‫כרם יהושע( לפרש בדרך זו כל המח' שבין‬
‫הש"ס בבלי )רחל היורדת לבי"ע ‪ -‬בבל( לירושלמי )לאה‬

‫הנשארת באצי' – אר"י(‪ ,‬שהבבלי הולך בעומק‬
‫והירושלמי בפשטות‪) ,‬ויסוד הענין מובא ברמ"ז על האוצ"ח‬

‫אות ב'‪ ,‬ואכמ"ל([‪.‬‬

‫המח' בענין ההתייחסות לכת"י הנמצאים‬

‫טז[‬

‫וכן יש להוסיף בענין הכת"י של הגאונים עצמם‬
‫שמצא המהר"ם אלשקאר )שמכח כת"י זה‬

‫סבר שיש כח לחלוק על כל הראשונים שס"ל כר"ת( דמרן‬
‫הב"י אף שהיה בדורו של מהר"ם אלשקאר‪ ,‬אך‬

‫כט‬

‫דף ב ע"ב‬
‫תשובת הגאונים זו שהובאה במהר"ם אלשקאר אין‬

‫שנת ש"ו וישב בירושלים בשנותיו האחרונות‪ ,‬שהב"י‬

‫מביאה כלל לא בב"י ולא בשו"ע כלל והיינו שס"ל‬

‫ראה מסתמא תשובותיו ובפרט שכבר הרלב"ח‬

‫שאין להתחשב כלל בכת"י חדש הנמצא ]וגם הרדב"ז‬
‫בתשובתו ח"ד סי' רפב ש"אני לא ראיתי בכל‬

‫)שנפטר בשנת ש"א( סבר שהרי"ף והרמב"ם סוברים‬
‫שביה"ש מתחיל בתחילת השקיעה‪) ,‬וכמש"כ כן בחיבורו‬

‫זה )על שיטת ר"ת( ואם יש אחרים שלא ראיתי )היינו‬

‫על הרמב"ם הל' קידוה"ח( ובכ"ז המחבר לא הביא כלל‬
‫דעת כזאת ואיך יתכן שהיה המחבר מתעלם לגמרי‬

‫הפוסקים והמפרשים הנמצאים אצלנו מי שחולק בדין‬
‫כת"י חדשים שנמצא בגניזות( לא נחוש אליהם‪ ,‬דעל פי‬
‫אותם אשר כתבתי למעלה אנו סומכים"[‪] .‬ובספרי‬
‫זמנינו רגילים לייחס דברים אלו להחזו"א שכותב‬
‫שאין להתיייחס בהלכה לכת"י חדשים הנמצאים‪,‬‬
‫שלא היו בידי רבותינו הראשונים והפוסקים‬
‫המקובלים אך כנ"ל מקור הקדום לסברא זו הוא‬
‫מדברי הרדב"ז )וכן מהתייחסות הב"י להכת"י הנ"ל([‪.‬‬

‫והסבר‬

‫במח' זו י"ל ג"כ שתלוי במח' זו דלאה‬
‫)פשטות( ורחל )עמקות(‪ ,‬שעפ"י הפשטות יש‬

‫להתייחס לכת"י החדש הנמצא ולשנות עפי"ז‬
‫ההלכה‪ ,‬אך עפ"י התבוננות בעמקות הדברים הרי‬
‫מתבוננים שכיון שהסתיר ה' הכת"י דהגאונים מכל‬
‫הראשונים מובן מתוך זה שלא הי רצון ה' שיתנהגו‬
‫עפ"י כת"י זה‪] .‬ועתה שנמצא הכת"י שממנו העתיק‬
‫המהר"ם אלשקאר‪ ,‬וחזינן שיש שם תוספת דברים‬
‫שיש לפרש שיטתם כשיטת ר"ת‪ ,‬הרי יש מקום לומר‬
‫ממ"נ דאם אין אנו מתחשבים בכת"י הנמצאים הרי‬
‫אין להתחשב כלל בכת"י זה וכמו שטען הרדב"ז‬
‫ודעימיה‪ ,‬ואם אנו מחשיבים לכת"י הרי יש לנו‬
‫להחשיב כל שלימות הכת"י[‪.‬‬

‫בירור מנהג אר"י הקדום‬
‫יז[ ויש לציין ולברר מנהג אר"י הקודם‪ ,‬ונראה‬
‫להוכיח מכמה ראיות שהמנהג הקדום‬
‫באר"י היה כשיטת ר"ת )ואף לקולא(‪:‬‬

‫א‪.‬‬

‫מדעות אלו אם היה איזה מנהג כמותם )ועמש"כ‬

‫בתשובה שבים החכמה תשע"א בענין דברי החיד"א בזה(‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫וכן החרדים היה גר באר"י בזמן זה וכותב‬
‫בפירושו להירושלמי ריש ברכות בכמה מקומות‬
‫כשיטת ר"ת‬

‫ג‪.‬‬

‫וכן המהרי"ט )בחידושיו במס' שבת כ"ג ע"ב( והמבי"ט‬
‫)בקרית ספר פ"ג דשבת( והמהר"ש סירילאו )בפירושו‬

‫לירושלמי ריש פ"ק דברכות( והאריז"ל )מדבריו שבשער‬

‫הכוונות בסדר קבלת שבת( שכולם חיו באר"י בזמן הב"י‬
‫ומוכח בדבריהם שס"ל כר"ת אף שגרו באר"י ולא‬
‫העירו כלום שמנהג מקומם אחרת מר"ת‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫וכן בספר סדר היום )שחי בתקופה זו בעיר צפת( כתב‬
‫בסוף הנהגת והכנת יום השישי כתב ויצוה לביתו‬

‫להדליק הנרות בזמנם והוא כשהשמש מתחיל לשקוע‬
‫ברקיע ואין ראוי לאחר ולא להקדים והיינו דס"ל כר"ת‬
‫דכל הזמן דמתחילת השקיעה עד סוף השקיעה הוא‬
‫זמן הראוי לתוספת שבת‪ ,‬וע"ז ממליץ דראוי להיות‬
‫מן הזריזין המדליקין הנרות תיכף בתחילת הזמן מיד‬
‫בהתחלת השקיעה‪ ,‬ואין ראוי לאחר‪) ,‬אך להגאונים ח"ו‬
‫להדליק הנרות בתחילת השקיעה שהוא ספק חילול שבת‬

‫ומחויב להקדים לפני תחילת השקיעה( וא"כ יש לנו ראיות‬
‫והוכחות שבזמן הב"י )לפני כחמש מאות שנה( היה‬
‫המנהג בארה"ק כשיטת ר"ת אף לקולא )כדברי המחבר‬

‫סי' רסא(‪.‬‬

‫ואמנם‬

‫הפר"ח בקונטרס דבי שמשי שנפטר בשנת‬

‫שהשו"ע נדפס בשנת שכ"ד )לפני ‪ 476‬שנה( באר"י‬
‫]בכפר בירם שליד צפת כמש"כ החיד"א בשם‬

‫תנ"ח בירושלים מזכיר כבר "שנהגו לקבל‬
‫שבת מן השקיעה ואילך" והיינו שבזמן הפר"ח כבר‬

‫הגדולים ערך שו"ע[‪ ,‬ושם לא נזכר אף ברמז שיטת‬
‫או מנהג כהגאונים‪ .‬ואף שכבר היה ידוע בזמן חיבור‬

‫התקבל המנהג לחוש להחמיר לגאונים‪ ,‬אך הפר"ח‬
‫מאריך שם באריכות שמנהג זה הוא רק מתורת נדר‬

‫השו"ע שו"ת המהר"ם אלשקר )סי' צו( שנפטר לאחר‬

‫ובמקום מצוה כמו מילה א"צ התרה על נדר זה‬

‫ל‬

‫שארית יעקב‬

‫דאדעתא דהכי לא נדר‪ ,‬וע"כ כותב שם דדבר ברור‬

‫הגאונים בכ"ז לא נשתנה בארצות אירופה המנהג‬

‫שיש להתיר למעשה למול תינוק ביום שישי שלא מלו‬

‫שנהגו שם להקל כשיטת ר"ת בכניסת שבת עד‬

‫אותו )ואף אם הוא מילה שלא בזמנו( ונאנסו ולא מלו אותו‬
‫קודם השקיעה שיש למולו אחרי השקיעה עד זמן‬

‫סמוך למלחמת העולם הראשונה )תרעד( שאז‬
‫התחילו לחוש לשיטת הגאונים לקבל שבת לפני‬

‫השקיעה דר"ת‪ ,‬וברור מזה שלא היה אז באר"י‬
‫המנהג להקל במוצש"ק כגאונים )שאם היו מקילים‬

‫שקיעה"ח עיי"ש בזה באריכות[‪ ,‬וכ"כ הראשל"צ ר'‬
‫רפאל מיוחס בספר פרי האדמה הל' שבת ס"ה דין‬

‫כגאונים היינו שקיבלו להכריע כשיטתם איך הפר"ח פוסק להם‬

‫למול בע"ש אחרי השקיעה(‪ ,‬ואדרבא מאריך הפר"ח לחזק‬

‫ב' דרוב העולם נראה דנקטו בפירוש דברי הרמב"ם‬
‫כשיטת הגאונים‪ ,‬אך כנ"ל צ"ל ששינוי מנהג זה‬

‫את שיטת ר"ת ולפסוק כוותיה להלכה ולמעשה ]ודלא‬
‫כמו שמביא בסדר הכנ"ש מדברי הפר"ח בהל' חנוכה‬

‫נהיה בדורות מאוחרים בזמן רבותיו של החיד"א‪,‬‬
‫וכמש"כ החיד"א להדיא )ברכ"י שלא דין ז'( וז"ל וכן‬

‫שמקשה שם קושיא על שיטת ר"ת אך בקונטרס הנ"ל‬
‫מיישב בעצמו קושייתו[‪.‬‬

‫נתפשט המנהג בעיר קדשינו ירושלים תובב"א ועיר‬
‫עוז לנו חברון ת"ו מזמן גאוני הדורות שלפני דורינו‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬

‫זמן תחילת מנהג אר"י‬
‫יח[ וא"כ לכאו' צ"ל שהמנהג להקל באר"י כשיטת‬
‫הגאונים התחיל בשנים יותר מאוחרות‬
‫)בערך משנת ת"ק ואילך( וכמו שמציין שם בספר זמנים‬
‫בהלכה )ח"ב פמ"ה( מרבי יונה נבון )שנפטר בשנת‬
‫תק"כ( שכתב בספרו גט מקושר )דף ק"ה( וכ"כ בספרו‬
‫נחפה בכסף ח"א דף קנ"ד שלא נהגו העולם להמתין‬
‫שעה ורביע אחרי שקיעה"ח כי אם יחידי סגולה וכו'‪,‬‬
‫וכן מביא שם מהראשל"צ )בשנות תק"ט‪-‬תקט"ו(‬
‫מהר"י רפפורט בספרו בתי כהונה ח"ב סי' ד'‬
‫שכותב שסוגיין דעלמא דאזלא דלא כר"ת‪ ,‬ומשער‬
‫שם בסברתו "שלפי הנראה" פשטה הוראה בכל‬
‫תפוצות ישראל כסברת החולקים ואפילו בשבת‬
‫]וכנראה מחמת קושי הקשר בין המדינות בזמנים‬
‫ההם לא היה יכול לברר זאת‪ ,‬וסבר שמנהג‬
‫שהתפשט בזמנו באר"י הוא מנהג בכל תפוצות‬
‫ישראל ואם היה מברר היה מוצא כמו שהעיד הב"ח‬
‫)שו"ת הב"ח סי' קנד( שאדרבא המנהג בכל תפוצות‬
‫ישראל כשיטת ר"ת‪ ,‬וכמו שמוכיח שם בספר זמנים‬
‫בהלכה )פמ"ו( מהרבה מקורות שמנהג כל ארצות‬
‫אירופה )חוץ מעיר פראנקפורט עיי"ש בזמנים בהלכה( היה‬
‫דוקא כר"ת ואף לקולא בע"ש‪ ,‬ואף לאחרי שפורסמו‬
‫בשנות ת"ק‪-‬תק"נ דברי כמה גדולי הפוסקים )הגר"א‬
‫וסידור התניא והשב יעקב ועוד( שחיזקו את שיטת‬

‫וכ"כ‬

‫בוזרח השמש מחכמי בית אל )דף י'( שס"ל‬
‫להאריז"ל כר"ת וכן נהגו בזמנים הקודמים עד‬

‫שהשתנה המנהג אחרי שהתפרסמו דברי הגאונים‬
‫שבשו"ת המהר"ם אלשקר וכו'‪.‬‬

‫וכ"כ‬

‫הסב"ק אלפנדרי בספר גדולי ישראל )דף י"א(‬

‫בפשטות שבזמנם בודאי נהגו כולם כר"ת‪.‬‬

‫וכ"כ‬

‫בספר שבט הלוי )ח"א סי' מ"ט( וז"ל ומ"מ גם‬

‫בא"י נראה דרק בימי הגאונים האחרונים‬
‫הנהיגו כן ואולי בזמן הב"י עדיין נתפשט לגמרי‬
‫הוראת ר"ת וכן מבואר בתשובת הרדב"ז )סי' אלף שנג‬

‫רפ"ב( שלא החשיב דעת החולקים אפילו לספק וכו'‬
‫עכ"ל ע"ש באריכות‪ ,‬וכ"כ בשו"ת יביע אומר )ח"ז או"ח‬

‫סי' מ"ז(‪.‬‬

‫י"ל שתמיד היו שנהגו כפשטות הרמב"ם‬
‫והגאונים‬
‫יט[ ואמנם נראה מסברא )אף שאין לזה מקור ברור(‬
‫שתמיד היו מהמון העם שלא היו‬
‫בקיאים בספרי הראשונים העמוקים‪ ,‬שהיו מצוי בידם‬
‫ספר הרמב"ם שנכתב בלשון קלה המובנת בפשטות‬
‫להמון העם‪ ,‬והרי ידועים דברי הרמב"ם בהקדמת‬
‫ספרו שמיד אחרי לימוד חמשה חומשי תורה ילמדו‬
‫ספרו וכך נהגו למעשה במצרים ובארצות שקיבלו‬

‫לא‬

‫דף ב ע"ב‬
‫עליהם את הרמב"ם לרבם המובהק‪ ,‬והלא בענינינו‬

‫הב"י והרדב"ז הנ"ל סברו כמש"כ הרא"ש שאסור ללמוד את‬

‫פשטות לשון הרמב"ם נראה לפשוטי העם כשיטת‬

‫הרמב"ם כההבנה הפשוטה שנראית מדבריו‪ ,‬ללא ידיעת‬

‫הגאונים )וכידוע שדרך הרמב"ם שלא לשנות מסתמות לשון‬

‫עמקות הסוגיות שמהם למד הרמב"ם הדינים )ומעיד בזה‬

‫הגמ' ולא לפרש מעצמו הפירוש בגמ'‪ ,‬אלא סמך על המעיינים‬

‫הרא"ש שראה במי שהיה בקי בד' סדרים שבהם הבין את‬

‫בספרו שידייקו בו וכו' וה"נ בענינינו‪ ,‬וע"כ היו מקומות ששם‬

‫דברי הרמב"ם כראוי‪ ,‬ובשאר ב' הסדרים שלא היה בקי היה‬

‫נהגו כשיטת הגאונים וסמכו על פשטות לשון הרמב"ם‪ .‬ואמנם‬

‫טועה בהבנת דברי הרמב"ם(‪.‬‬

‫טו‪ .‬ביאור מח' התנאים בזמן ביה"ש וישוב פנימי לגירסת רש"י‬
‫ברש"י‬

‫סוף העמוד‪ ,‬ד"ה ה"ג‪ ,‬בין השמשות דרבי‬
‫יהודה מהלך חצי מיל לפני צאת הכוכבים‪,‬‬

‫של מותרות‪ ,‬ולילחם עם כח התאוה שבה‪ ,‬וליקח‬
‫ממנה רק הנצרך לעבודת השי"ת‪ ,‬ובבחי' עבודת‬

‫ודרבי יוסי כהרף עין לפני צאת הכוכבים‪.‬‬

‫ימות החול שפורשים בהם מכל אכילה ושתיה‬
‫יתירה‪.‬‬

‫תיקון הק"נ ע"י אור החכמה דייקא‬

‫א[ עי'‬

‫הגהות הגר"א )שמגיה שצ"ל "יותר מחצי מיל"(‪.‬‬
‫ויש ליישב הגי' שברש"י עפ"י פנימיות‪,‬‬

‫דהנה י"ל דכל מחלוקת ר' יוסי ור' יהודה היא בחי'‬
‫מח' דחכמה ובינה‪ ,‬שר' יוסי הוא בבחי' משיח בן‬
‫יוסף שמצד החכמה‪ ,‬ור' יהודה הוא בבחי' משיח בן‬
‫דוד שמצד הבינה‪] .‬וכמ"ש החידושי הרי"ם ריש‬
‫ספר הזכות שר' יהודה הוא ניצוץ יהודה בן יעקב‬
‫שורש דמב"ד‪ ,‬ורבי יוסי ניצוץ נשמת יוסף הצדיק‬

‫סוד ביה"ש דר' יוסי ור' יהודה‬
‫ב[ ובזה י"ל שביה"ש הוא בבחי' קלי' נוגה‪,‬‬
‫שכידוע ק"נ הוי עירוב טו"ר ויכול‬
‫להתהפך לטוב‪ ,‬וכן ביה"ש הוא עירוב יום ולילה‪.‬‬
‫ובזה מתבאר סוד מח' ר' יוסי ור' יהודה בזמן ביה"ש‪,‬‬
‫דר' יוסי שבבחי' מב"י שבמדרגת החכמה סובר שאין‬
‫ביה"ש‪ ,‬שכולו אינו אלא כהרף עין‪ ,‬לרמז שאפשר‬
‫לתקן כל הביה"ש ולהפכו ליום‪ ,‬ע"י בחי' אור החכמה‬
‫המתקן קלי' נוגה‪.‬‬

‫שורש דמב"י‪ ,‬עיי"ש[‪ ,‬ובזה י"ל עפ"י הידוע שקליפת‬
‫נוגה אי אפשר לתקן אלא ע"י ספי' החכמה‪,‬‬

‫אמנם‬

‫וכדחזינן דעיקר זמן העליה והתיקון דק"נ‪ ,‬היא‬
‫בשב"ק‪ ,‬וכדאי' מהאריז"ל שבטבילה בחמין בעש"ק‬

‫לשיטתו יש לערוך מלחמה עם הנוגה‪ ,‬וע"כ‬
‫לשיטת ר' יהודה זמן בין השמשות הוא זמן גדול‪,‬‬

‫מכוונים להביא האש שמתקן ומעלה ק"נ‪ ,‬דהיות‬
‫שבשב"ק מאיר אור החכמה שנקראת קודש ע"כ‬

‫דא"א להכריע בו שהוא יום‪ ,‬דעפ"י מוחין דבינה א"א‬
‫להפוך ולתקן הק"נ שיהפך לכולו טוב כנ"ל‪ .‬וזה הרמז‬

‫אפשר לתקן בו הק"נ‪ ,‬ע"י שמאיר כל דברי הרשות‬
‫באור החכמה ומתקנם‪ ,‬וע"כ בשב"ק אף אכילת‬

‫הפנימי במ"ש רש"י שביה"ש דר' יהודה הוא חצי מיל‪,‬‬
‫היינו לרמז שביה"ש דר' יהודה היא בסוד הק"נ‬

‫המותרות מתעלה אל הקדושה‪ ,‬ויש להרבות‬

‫שקשורה לסוד החצי‪ ,‬היינו שביה"ש הוא זמן הקשור‬

‫באכילת שב"ק וכו'‪ ,‬וכדאי' מרבינו ז"ל‪ ,‬וכעי"ז יכול‬
‫הצדיק שהוא בבחי' שבת דכולא יומא לתקן הק"נ‬

‫לק"נ‪ ,‬שחציו טוב וחציו רע‪ ,‬וביה"ש הוא זמן הספק‬
‫שיש להחמיר בו כל החומרות‪ ,‬שזהו בבחי' שיש‬

‫אף בימות החול ע"י אכילה בקדושה עם כוונות‪,‬‬
‫שהן מצד החכמה‪ ,‬אך מצד הבינה אי אפשר לתקן‬

‫להחמיר לפרוש מכל מותרות העוה"ז‪ ,‬מהחשש‬
‫והספק שלא יצליח לתקנה ויכשל ח"ו על ידה‪) ,‬אך א"א‬

‫הנוגה‪ ,‬רק לערוך עמה מלחמה ולפרוש מכל בחי'‬

‫לתקן במוחין דר"י כל הנוגה(‪.‬‬

‫ר' יהודה‪ ,‬שהוא בבחי' מב"ד‪ ,‬מדרגת הבינה‪,‬‬

‫שארית יעקב‬

‫לב‬
‫סוד הפלגא דחייתא שנתן ר"ל לגזלנים‬

‫ג[ ובזה‬

‫והמית את הג' קליפות טמאות אמר אכתי פש לך‬

‫יש לפרש מה דאי' בענין ריש לקיש דזבן‬

‫גבי פלגא דחייתא‪ ,‬שהוא ק"נ שזה צריך לתקן כל‬

‫נפשיה ללודאי )בגיטין מז‪ (.‬דאמר שם‬
‫שרוצה להכותם חייתא ופלגא‪ ,‬ופירש רבינו‬

‫ימיו ולירא תמיד מקלי' זו שחציה טוב וחציה רע‪,‬‬
‫ועפ"י הנ"ל יומתק שר"ל היה גם כן בסוד הבינה‬

‫הבעש"ט הכוונה )בעש"ט עה"ת פר' בראשית קנז(‬
‫שהיה בבחי' בע"ת‪ ,‬ותיקן מקודם ה"חייתא" שהוא‬

‫)בר פלוגתא דר' יוחנן שמצד החכמה( שא"א לתקן‬
‫במוחין אלו דבינה את הק"נ‪ ,‬אלא יש להלחם בה‬

‫ג' הקליפות הטמאות‪ ,‬ואחר שהכה אותם בחייתא‬

‫כל ימיו‪.‬‬

‫דף ג ע"א‬

‫טז‪ .‬ביאור אמן יהא שמיה רבא‬
‫בתוס'‪,‬‬

‫ד"ה ועונין יהא שמיה הגדול מבורך‪ ,‬מכאן‬
‫יש לסתור מה שפירש במחזור ויטרי יהא‬

‫שמיה רבא שזו תפילה שאנו מתפללים שימלא שמו‬
‫כדכתיב כי יד על כס יה וכו' ופירושו כך יהא‬
‫שמי"ה שם יה רבא כלומר שאנו מתפללין שיהא‬
‫שמו גדול ושלם‪ ,‬ומבורך לעלם הוי תפלה אחרת‬
‫וכו'‪ ,‬וזה לא נראה מדקאמר הכא יהא שמיה הגדול‬
‫מבורך משמע דתפלה אחת‪ ,‬היא וכו' עכ"ל התוס'‪.‬‬

‫עפ"י הקבלה פירוש מחזור הויטרי אמת‬
‫א[ ובראשונים מובא עוד ראיה שלא כפירוש‬
‫המחזור ויטרי‪ ,‬מדברי הגמ'‬
‫בסוכה שאין להפסיק ביהא שמיה רבא בין רבא‬
‫למברך‪ ,‬ומשמע נמי שהיא תפלה אחת‪.‬‬

‫אמנם‬

‫עפ"י הקבלה פירוש המחזור ויטרי נכון הוא‪,‬‬
‫דתפילת יהא שמיה רבא הוא שימחה שמו‬

‫של עמלק ויהא שמו שלם בבחי' גילוי שם הוי"ה‬
‫וכו'‪.‬‬

‫הא בפשטות משמעות הגמ' דלא כפי' מחזור‬
‫ויטרי‬

‫ב[ ויש‬

‫ליתן טעם להא דפשטות דברי הגמ'‬
‫סותרים לפירוש המחזור ויטרי אף שהוא‬

‫אמת עפ"י הפנימיות‪ ,‬דהנה ענין מילוי שם הוי"ה‬
‫הגדול שייך לענייני הגאולה השלימה‪ ,‬ובענייני‬
‫הגאולה ישנה בחינה של מליבא לפומא לא גליא‪,‬‬
‫כדאי' בגמ' ללבי גיליתי לאברי לא גיליתי‪ ,‬שיש‬
‫לפעמים צורך להסתיר אותם עניינים השייכים‬
‫לגאולה‪ ,‬לזאת‪ ,‬בנגלות התורה שלומדים בזמן‬
‫ההסתר והגלות יש להסתיר סוד זה‪ ,‬ורק בפנימיות‬
‫התוה"ק שהיא התחלת גילוי האור שיתגלה לעתיד‬
‫לבוא בב"א‪ ,‬נתגלתה כוונה זו‪.‬‬

‫דף ג ע"ב‬

‫יז‪ .‬חיזוק לנופל ע"י מילי דעלמא‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫י"ל‬

‫אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת‬

‫ד"ת להחיותו‪ ,‬דודאי לא יועילו עבורו במצבו‪ ,‬מחמת‬

‫וכו' לא אמרן אלא בדברי תורה אבל מילי‬
‫דעלמא לית לן בה‪.‬‬

‫שאין לו כלי לקבלם והוי כזורע לקוצים ח"ו‪ .‬ויש לומר‬
‫בפניו רק דברים של מת‪ ,‬היינו דיבורים דעלמא‬

‫בדרך צחות דהך 'מת' קאי על מי שנפל לבחי'‬

‫וסיפורי מעשיות‪ ,‬ובתוכם מכניסים לו האור והחיזוק‬
‫וההתעוררות‪ ,‬וכהוראת רביז"ל למוהרנ"ת לדבר עם‬

‫מיתה‪ ,‬עצבות ומ"ש רח"ל‪ ,‬ואין אומרים בפניו‬

‫אנשים במילי דעלמא ולהכניס בין הדיבורים דיבורי‬

‫לג‬

‫דף ג ע"ב‬
‫חיזוק ותכלית הנצחית‪ ,‬וכן אי' בלקו"מ )תנינא תורה‬

‫נקי בלתי לה' לבדו שזה מדרגות גבוהות וכו'‪ ,‬אלא‬

‫צ"א( שיש רחוקים שא"א להצדיק להעלותם בדיבורי‬

‫הכונה שבלימוד שאחרי חצות הלילה זוכים ללמוד עם‬

‫תורה וצריכים לדבר עמם מילי דעלמא בכדי‬
‫להעלותם‪.‬‬

‫האמונה ולחזק את הקשר עם הקב"ה‪ ,‬שזאת היא‬
‫המדרגה הפשוטה שגילה הבעש"ט הק' בתורה‬

‫שיחת חיזוק שמסר מו"ר ללומדי כולל חצות‬
‫לילה בירושלים עיה"ק‬
‫גמ'‪ ,‬אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר‬
‫)דוד( מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה‪,‬‬
‫רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס‬
‫מכאן ואילך היה מתגבר כארי וכו'‪.‬‬
‫הסבר הפנימי לגודל חשיבות הלימוד אחר‬
‫חצות לילה דהוי כתורה לשמה‬
‫א[ הנה רואים שכ"כ קשה לזכות ללימוד אחרי‬
‫חצות הלילה ומובן מזה גודל חשיבות‬
‫הענין‪ ,‬וההסבר הפנימי לגודל חשיבות הלימוד אחר‬
‫חצות הלילה‪ ,‬דהנה השי"ת רוצה שיזכו בנ"י ללמוד‬
‫תורה לשמה‪ ,‬לשם אהבת השכינה הק'‪ ,‬לשמה – לשם‬
‫ה' – לאה – פנימיות השכינה‪.‬‬

‫והרמח"ל‬

‫זי"ע כותב שהמדרגה הכי גדולה היא‬

‫ללמוד לשם אהבת השכינה‪ ,‬ובדרך כלל‬
‫כולנו רחוקים ממדרגה גבוהה זו ללמוד לשם אהבת‬
‫השכינה הק'‪ ,‬ורק יחידים מבני העליה שהם מועטים‬
‫זוכים לזה‪ ,‬אך אלו הזוכים ללמוד אחרי חצות הלילה‬
‫נחשב לימודם בבחי' תורה לשמה שלימוד הלילה‬
‫הולך אל השכינה הק' ]כמש"כ בלקו"מ[ וכל אחד‬
‫מהלומדים אחרי חצות לילה זוכה לקצת בחי' דתורה‬
‫לשמה באיזה אופן שהוא‪ ,‬וחבורה הלומדים אחרי‬
‫חצות לילה ביחד צריך שיעורר ויחזק אחד את השני‬
‫על לימוד לשמה‪ ,‬שיש בתורה לשמה אלפי מדרגות‪,‬‬
‫והלימוד בזמן הזה מסוגל ביותר להתעלות במדרגות‬

‫לשמה שהוא לימוד באמונה‪ ,‬לחשוב בשעת הלימוד‬
‫על הקב"ה ולעורר בשעת הלימוד את הרצון שע"י‬
‫הלימוד יתחזק אצלו הקשר והדבקות והאהבה עמו‬
‫ית'‪.‬‬

‫ואלו‬

‫)כמו לומדי הכולל כאן( הזוכים ללמוד גמ' בעיון‬
‫בלילה )כדברי רביז"ל בלקו"מ ללמוד גמ' בלילה‪ ,‬הרי‬

‫כשיש קושיה ותירוץ בלימוד יש לכוין לקשט את השכינה וכך‬

‫זוכים לזכור את הקב"ה בשעת הלימוד‪ ,‬ובתניא )פמ"א( כתוב‬
‫שכשלומדים שעות רצופות יש בכל שעה להזכיר‬
‫לעצמו ולהתבונן שרוצה ע"י התוה"ק לדבק עצמו אל‬
‫המאור שבה ולקבל שייכות עם אלקות‪ ,‬ובפרט‬
‫בלימוד אחרי חצות לילה שמעטים זוכים לזה יש לכוין‬
‫שהלימוד יהא "בשם כל ישראל" היינו לכוין ולהתפלל‬
‫שכל נשמות ישראל יתקשרו עם הש"י ע"י התורה‪.‬‬

‫כל מעלה שבעולם זוכים ע"י הלימוד אחר‬
‫חצות לילה‬

‫ג[ ויש‬

‫ספר תיקון חצות מהרה"ק ר' הערש מיכל‬

‫שפירא שליקט שם מדרגות גדולות‬
‫וגבוהות שזוכים ע"י לימוד אחר חצות וכל מעלה‬
‫שמחפשים יש שם‪ ,‬שהמרגיל עצמו בהנהגה קדושה‬
‫זו יכול לזכות במשך הזמן לבא לכל המדרגות‪) ,‬ויש‬
‫לכתחילה ללמוד בזמן זה בביהמ"ד כדכתיב העומדים בבית ה'‬
‫בלילות וגם בפשטות הרי הלומד ביחידות בבית שיש שם שקט‬

‫תחטפנו השינה וכו'(‪ ,‬וא"א לתאר מה מרויחים בלימוד‬
‫דאחרי חצות לילה ואף אם לומדים אז סתם בלי כוונה‬
‫מיוחדת‪ ,‬וכ"ש אם משתדלים ללמוד בקדושת‬

‫דתורה לשמה‪.‬‬

‫המחשבה להש"י‪ ,‬שבעוה"ז רואים חבורת אנשים‬
‫לומדים בביהמ"ד אחד ונראה שכולם שוים במעלה‬

‫מהות התורה לשמה שבלימוד דאחר חצות‬
‫ב[ ואין הכונה שבלימוד הלילה זוכים שתהא‬

‫אך האמת שאם אחד מהלומדים חושב איזה כוונה‬
‫לשמה אין לתאר ואין לשער החילוק בשמים בינו‬

‫התורה נקיה ללא פניות ושיהא הלימוד‬

‫להאחרים‪ ,‬וכדאי ללמוד בספה"ק‬

‫)ספרי חסידות(‬

‫שארית יעקב‬

‫לד‬

‫שמדברים על גודל מעלת לימוד תורה לשמה‪ ,‬ולומר‬

‫ותפילות הפרטיות מהלב שהזמן המסוגל להם ביותר‬

‫כל שעה )כדברי התניא הנ"ל( שהלימוד יהא לשם יחוד‬

‫הוא זמן זה דאחר חצות הלילה הם בבחי' "ישקני‬

‫קובה"ו‪ ,‬ולא לאמרו רק בדיבור חיצוני‪ ,‬שלשמה הוא‬
‫דבר רוחני‪ ,‬גילוי נקודת האמת לאמיתה שבפנימיות‬

‫מנשיקות פיהו" שאז הוא הזמן של יחוד התקשרות‬
‫והתקרבות ]וכן בזמן בסוף הלילה שאז הוא הזמן‬

‫הלב של כל יהודי‪ ,‬ואם חושבים בשעת הלימוד אף‬
‫לרגע א' על הש"י נהיה הלימוד במדרגה אחרת‬

‫דמשמרה הג' דתינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת‬
‫עם בעלה שמרמז על בנ"י שיונקים אז משדי אמא‬

‫לגמרי‪ ,‬וביותר מסוגל לזה דייקא לימוד הלילה‪ ,‬שאז‬
‫מתעורר הרעב של "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי‬

‫העליונה ומדברת כנס"י שבבחי' אשה עם בעלה‬
‫העליון כביכול[‪.‬‬

‫רעב בארץ"‪ ,‬הרעב להתגלות מלכותו ית' בעולם‬
‫)שנקראת מדת המלכות בשם ארץ(‪ ,‬וכדברי דהע"ה שהיה‬
‫עוסק בתורה"ק בלילות ונשבע "אם אבא באהל ביתי‬
‫אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני לעפעפי‬
‫תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב"‬
‫)תהילים קל"ה‪ ,‬ג'‪-‬ה'(‪] ,‬שלזה מסוגל לימוד הלילה‬
‫שמביא השראת השכינה ביתר שאת מסתם לימוד‬
‫ומוצאת השכינה מקום ומשכן בעולם[‪.‬‬

‫בתפילות דחצות – תפילות דהע"ה – מקבלים‬
‫מוחין דחסידות‬

‫ד[ והרמח"ל‬

‫זי"ע אומר שדהע"ה הוא תיקן את‬
‫ענין תפילה בחצות הלילה )תיקון‬

‫חצות( כמו שג' האבות הק' תיקנו ג' התפילות‬
‫דשחרית מנחה ומעריב‪ ,‬ותפלה זו דחצות נקראת‬
‫תפילת החסידים‪ ,‬וכמו שבג' התפילות מקבלים מוחין‬
‫קדושים של יסוד ועיקר היהדות‪) ,‬כמש"כ רביז"ל שע"י‬
‫התפילות הם בונים נתיבות למוחין והציל האדם מכל היצה"ר(‬

‫כך ע"י התפי' דחצות מקבלים מוחין וכוחות רוחניים‬
‫של חסידות‪.‬‬

‫ורבינו‬

‫דרך המעולה להביא הגאולה ברחמים ובפרט‬
‫בירושלים עיה"ק‬
‫ה[ והתפילות האלו מסייעים יותר לחשוב על‬
‫הש"י בשעת הלימוד וע"י לימוד‬
‫כזה שחושבים בלימוד להתקשר לשכינה הק' ולהוריד‬
‫עי"ז את מחיצות העוונות המבדילים ולזכות לקירבת‬
‫אלקים לי טוב יכולים אח"כ בשעת תפילת שחרית‬
‫שמתפללים אחרי לימוד כזה לזכות לאור עליון לא‬
‫יכילהו הרעיון )שהוא האור דג"ע העליון(‪ ,‬וכמו שמעיד‬
‫ע"ז הגה"ק מקאמרנא זי"ע‪ ,‬וזהו הדבר הכי גדול‬
‫)וכלשון רבינו האריז"ל שמי שקם בחצות ועוסק כל הלילה‬
‫בלימוד התורה עד אחר תפילת הנץ ללא הפסק הרי "אין‬
‫למעלה מזה" וזהו הדרך המעולה המסוגלת להביא את אור‬
‫דלעתיד‪ ,‬ולהביא בזה את משיח צדקינו ברחמים‪ ,‬ובפרט‬
‫בירושלים עיה"ק שע"י שהולכים בדרך דדוד המלך משיח ה'‬
‫שעסק בתוה"ק בלילה בירושלים עיה"ק ממשיכים את אור דבן‬
‫דוד להתגלות בעולם‪ ,‬וכדאי' בספר תולדות יצחק מתלמיד‬
‫תלמידי הגר"א זי"ע על דברי חז"ל שרצה ה' לעשות את חזקיה‬

‫המלך ע"ה משיח )סנהדרין דף צד ע"א( ומבאר דהטעם לזה‬
‫משום שהיה עוסק חזקיה בירושלים עיה"ק בלימוד‬

‫הלקו"מ לימד להוסיף בזמן המסוגל דחצות‬
‫לילה תפילות ובקשות פרטיות ודיבורים‬

‫הלילה כדברי הגמ' בסנהדרין )צ"ד ע"ב( שבשמן של‬
‫חזקיה המלך שעסק בתורה בלילה חובל עול‬

‫בפשיטות להש"י‪ ,‬שדיבורים כאלו יוצאים יותר מהלב‬

‫דסנחריב‪ ,‬ואח"כ היה חזקיה מתפלל בנץ החמה‬

‫ומעלים בזה שעשועים גדולים למעלה‪) ,‬ובאמת כל‬

‫שהוא ענין היחוד דקובה"ו )ע"י סמיכת גאולה לתפלה‬

‫הצדיקים עסקו בזה אלא שרביז"ל לימד שיהא דרך כבושה לכל‬

‫ברגע דחיבור יום ולילה דהנץ החמה( וירושלים אורו של‬

‫אחד מישראל לעשות זאת(‪ ,‬שהיא תפלה דבבחי' "פה אל‬
‫פה אדבר בו"‪ ,‬ובבחי' "פנים בפנים"‪ ,‬שג' התפילות‬

‫עולם )בראשית רבה נ"ט‪ ,‬ה'( שהאור יוצא מירושלים‬
‫עיה"ק ומתפשט ומאיר בכל העולם שיתגלה השי"ת‬

‫הקבועות הם יותר בבחי' כעבד העומד לפני רבו‪,‬‬

‫בכל העולם בביאת גוא"צ ברחמים אמן‪.‬‬

‫דף ג ע"ב‬
‫לימוד זכות על הנהגת רוב העולם‬

‫ו[ ואמנם‬

‫יש לציין את הלימוד זכות המובא‬
‫בספה"ק על דורות האחרונים‬

‫לה‬

‫ע"א( אי' שאמר ר' זירא על תורתו שהצליח בה‬
‫שתהא מחודדת משום שהיא שמעתתא דיממא‪.‬‬

‫והביאור‬

‫הפנימי בזה שהנה כידוע בחי' היום הוא‬

‫שנתמעט בהם קיום הענין הגבוה והנשגב של קימת‬
‫חצות ולימוד התוה"ק אחרי חצות הלילה שהפליגו‬

‫כנגד הז"א והלילה כנגד המלכות‪ ,‬וע"כ‬
‫היום מסוגל להצלחה והבנה ובהירות בלימוד הנגלה‬

‫בזוה"ק ובכל הספה"ק למאוד את גודל ענינה כידוע‪,‬‬
‫ואילו בדורות האחרונים השתנה הנהגת העולם )בגלל‬

‫שהוא בכללות כנגד ספי' הבינה דהז"א והבינה דומים‬
‫זל"ז‪ ,‬דשניהם הם בחי' ענין הכלים‪ ,‬דהבינה היא‬

‫אור הלעקטער וכו'( מכל הדורות בענין זה שהולכים‬
‫לישון מאוחר וכו'‪ ,‬ואמנם ודאי שדברי חז"ל בזוה"ק‬

‫לבושים וכלים לאור הפשוט דהחכמה‪ ,‬וכן הז"א הוא‬

‫ובספה"ק שכתבו סדר הראוי להנהגת הלילה לישון‬
‫בחצי הראשון וללמוד בחצי השני הם נצחיים ולא‬
‫השתנו ח"ו‪ ,‬אלא שבכ"ז מכיון שסו"ס בדורות אלו‬
‫נהגו רבבות אלפי יראים ושלמים דלא כהנהגה זו‬
‫ודאי שצריך למצוא ע"ז לימוד זכות והסבר פנימי‪,‬‬
‫ואמנם מובא מהרה"ק השרף מסטרליסק זי"ע‬
‫ומהרה"ק מרוז'ין זי"ע )ויש דמטו לה משמיה דמרן‬
‫הבעש"ט הק' זי"ע( שבנ"י ברוב עבודתם במשך כל‬
‫הדורות בקימת חצות לילה תיקנו את חצי הלילה‬
‫השני‪ ,‬ובסוף הדורות שינה הש"י את סדר הנהגת רוב‬
‫העולם שהולכים לישון מאוחר כדי שיתקנו גם את‬
‫חצי הראשון של הלילה‪.‬‬

‫ההתחלקות לששה קצוות שבחי' כלי החסד וכו' וע"כ‬
‫ביום שבבחי' הז"א מסוגל להשיג תורת הבינה‪.‬‬

‫והלילה‬

‫מסוגל לקנות אור הפשוט דהחכמה דייקא‪,‬‬
‫וכדיוק לשון הרמב"ם אין אדם קונה רוב‬

‫"חכמתו" אלא בלילה‪ ,‬והיינו דלקנות בקיאות וידיעות‬
‫רבות בתוה"ק שזה תוספת חכמה‪ ,‬וכן לקנות השגת‬
‫האור האלקי שבתוה"ק שבבחי' אור החכמה‪ ,‬ובפרט‬
‫בלימוד חכמת האמת )לימוד סודות ופנימיות התוה"ק(‬
‫הרי לכ"ז מסוגל ביותר לימוד הלילה‪ ,‬דהחכמה‬
‫קשורה לספי' המלכות ]בבחי' אבא )חכמה( יסד‬
‫ברתא )מלכות(‪ ,‬שהחכמה והמלכות קשורים זל"ז‬
‫ששניהם בבחי' אור כללי‪) ,‬אור הפשוט דהחכמה ואור‬
‫הכללי של כל המדות כשהם מתכללים בספי' המלכות‬

‫לאיזה לימוד מסוגל ביותר לימוד הלילה ולאיזה‬
‫לימוד דיום‬

‫ז[ ויש‬

‫כאחד([‪ ,‬ולכן מסוגל הלילה שכנגד ספי' המלכות לבוא‬
‫ולהשיג בו את אור החכמה וכדכתיב "בזאת )מלכות‬

‫הנקראת זאת( יבא אהרן אל )החכמה הנקראת( הקודש"‬
‫ולזכות לעלות מהחכמה אל הכתר )שהחכמה והכתר‬

‫עוד לציין בענין זה דלימוד הלילה‪ ,‬דלכאו'‬
‫נראה כעין סתירה באיזה לימוד יש יותר‬

‫שניהם מאוחדים באות י' דשם הוי"ה( ולזכות לכתרה של‬

‫הצלחה‪ ,‬דברמב"ם )הלכות ת"ת פ"ג הי"ג( פסק דאין‬

‫תורה כדברי הרמב"ם ויה"ר שנזכה כולנו לזה‬

‫אדם קונה רוב חכמתו אלא בלילה‪ ,‬ובגמ' )עירובין ס"ה‬

‫בשלימות אכי"ר‪.‬‬

‫יח‪ .‬ד' הדרכים בהשינה דקדושה‬
‫גמ'‪,‬‬

‫רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם‬

‫כסוס מכאן ואילך היה מתגבר כארי רב אשי‬
‫אמר עד חצות לילה היה עוסק בדברי תורה מכאן‬
‫ואילך בשירות ותשבחות‪.‬‬

‫החילוק בין צדיקים לבעלי תשובה בענין זמן‬
‫השינה‬
‫א[ יש לבאר הענין עפ"י מה שקבלתי מאחד מגדולי‬
‫חסידי ברסלב שליט"א שיש חילוק בענין‬

‫שארית יעקב‬

‫לו‬

‫השינה בין דרך הצדיק לבין דרך הבעלי תשובה‪,‬‬
‫שדרך הצדיק ללכת לישון מוקדם ולקום בחצות‬
‫הלילה ודרך הבעלי תשובה ללכת לישון מאוחר‪.‬‬
‫וביאר ההסבר בזה שהצדיק אין חושש מללכת לישון‬
‫שאף אם ח"ו לא יקום משנתו הרי הוא מוכן לכך ואין‬
‫מפחד מהמיתה בחי' "עוז והדר לבושה ותשחק ליום‬
‫אחרון"‪ ,‬משא"כ מי שבדרגת בע"ת חושש ללכת‬
‫לישון )שאז דנים את האדם אם יחזירו לו נשמתו( שאוחז‬

‫דרך השינה דרוב הצדיקים שבבחי' דרך‬
‫החכמה‬
‫ג[ אך צדיק גמור שעבודתו בבחי' עבודת ספי'‬
‫החכמה הרי שינתו היא בסוד המנוחה‬
‫דקדושה ביחודים עליונים וע"כ מפקיד הצדיק נשמתו‬
‫אל השכינה ביחודים קדושים בזמן המתאים לזה‬
‫)שהוא בתחילת הלילה(‪] ,‬שאז הזמן המיועד ומתאים‬
‫לשינה בין בגשמיות )וכמו שכתב הבן איש חי שכן העידו‬

‫עצמו שאין מוכן עדיין לעמוד לפני בי"ד של מעלה‬
‫ליתן דין וחשבון ואין הולך לישון אלא עוסק בתורה‬

‫לגוף כמו שתי שעות שבחצי השני של הלילה(‪ ,‬ובין‬

‫ועבודה"י עד שתחטפנו שינה מאוחר בעל כרחו‪.‬‬
‫]ועיין בהמשך דברינו שנבאר עוד ביאור עפ"י‬

‫ברוחניות מתאים יותר הזמן של חצי הראשון של‬
‫הלילה שהוא בחי' התגברות הדינים ואז בזמן סילוק‬

‫פנימיות בחילוק הנ"ל[‪.‬‬

‫המוחין מסוגל להעלות הנשמה למעלה להפקידה‬
‫ולחדשה בעיבור בשכינה וכו'[‪ ,‬ומתעורר הצדיק‬

‫חילוק דרכי השינה לד' מדרגות בינה וחכמה‬
‫אריך ועתיק‬

‫ב[ ועפ"י‬

‫הקדמה זו יש להוסיף עוד ולבאר דרכי‬

‫השינה לד' מדרגות דבינה וחכמה‬
‫וכתר דאריך ודעתיק‪ ,‬דהנה ידוע שבעלי תשובה‬
‫עבודתם היא בבחי' אש קודש דהבינה‪ ,‬דדרך אש‬
‫הבינה לעלות מלמטה למעלה כמו הבע"ת שהתעלו‬
‫מלמטה למעלה )וכידוע גם עפ"י קבלה שמצות התשובה‬

‫שייכת לספי' הבינה – עיין רמ"ק בתומר דבורה(‪ ,‬והאש‬
‫קודש הזאת הבוערת בהם אין נותנת ללכת לישון‬
‫כנראה בחוש‪ ,‬וכמובא גם בספר הקנה שאחד‬
‫מדרכי התשובה של הבעל תשובה לישאר ער‬
‫בלילות‪.‬‬

‫וכן‬

‫ידועים דברי אדמו"ר האמצעי זי"ע שמקיפים‬
‫דבינה אין נותנים לישון )וע"כ קשה לישון בסוכה‬

‫למי שמרגיש אורות המקיפים דהסוכה( וכמרומז גם בגמ'‬
‫סוכה )נ"ג ע"א( שכל ימי הסוכות "לא ראינו שינה‬
‫בעינינו" היות שבחג הסוכות מאיר אורות הבינה‬
‫א"א לישון בהם‪ ,‬וע"כ מובן שהבע"ת שמאיר‬
‫עליהם אורות הבינה קשה להם ללכת לישון בזמן‬
‫המובחר דהשינה שהוא תחי' הלילה אלא נרדמים‬
‫בע"כ בזמן מאוחר‪.‬‬

‫גדולי הרופאים ששעה שינה בחצי הראשון של הלילה בריאה‬

‫בחצות הלילה‪ ,‬וכמובא הרבה בזוה"ק )שאי' שכמעט‬
‫שאין פרשה בזוה"ק שאין מדבר בה במעלת קימה בחצות‬
‫לילה(‪ ,‬שהזוהר מדבר בדרך אור החכמה )"זוהר" לשון‬

‫אור החכמה(‪ ,‬וכן היה דרך השינה של רוב הצדיקים‬
‫שהלכו בדרך החכמה‪.‬‬

‫הצדיקים השלמים המרכבה לכתר דאריך אין‬
‫יכולים לישון כלל‬
‫ד[ והצדיקים השלמים הכלולים משתי הבחינות‬
‫יחד שהם גם בבחי' צדיקים‬
‫מעיקרא וגם בבחי' בעלי תשובה‪ ,‬המה לא יכולים‬
‫לישון כל הלילה‪ ,‬ובבחי' דברי ר' זירא הכא על דהע"ה‬
‫שעד חצות לילה היה מתנמנם כסוס ומכאן ואילך‬
‫מתגבר כארי‪ ,‬והיינו שצדיקים בדרגה זו הרי בחצי‬
‫הראשון של הלילה הם ערים בסוד דדרך דבע"ת כנ"ל‬
‫)שהאש דהבינה אין נותנת להם לישון בחצי הראשון דהלילה(‪,‬‬
‫וחצי השני הם ערים בסוד דרך הצדיק‪ ,‬שמתעורר‬
‫בחצות הלילה )זמן היחוד( לעסוק בתורה‪ ,‬בסוד דספי'‬
‫כתר – אריך – הכולל הכתר את ספי' החכמה )צדיק(‬
‫והבינה )בע"ת( ביחד‪ ,‬וצדיקים כאלו אין ישנים כלל‬
‫באופן של שנת קבע אלא רק חוטפת אותם בע"כ‬
‫תנומה קצרה בבחי' נמנום כסוס פחות משיתין נשמי‬
‫המוכרחת לקיום בריאות גופם שאינו נקרא לענין זה‬

‫לז‬

‫דף ג ע"ב‬
‫בגדר שינה כלל‪] .‬ואמנם בתנומה קצרה זו משיגים‬

‫כנ"ל שהיתה שינת הבעש"ט בדרך עבודת היחודים‬

‫את כל השגת החכמה‪ ,‬שדרך הכתר היא שברגע‬

‫שהיא דרך דעבודת אדה"ר קודם החטא )כמש"כ הצ"צ‬

‫אחד משיג את אור החכמה וכמו דאי' מהאריז"ל‬
‫שבקבלת המסי"נ שהיא בבחי' הכתר )וכן בעבודה"י‬

‫במקו"א שעבודת הבעש"ט מעין עבודת אדה"ר קודם החטא‪,‬‬
‫אלא שמסיים שם הצ"צ שאצל אדה"ר קודם החטא היה באופן‬

‫מתוך רעותא דלבא שבבחי' היחידה – כתר( נחשב כאילו‬
‫קיים כל המצוות וכיון כל היחודים )והארכנו בזה במאמר‬

‫אנא מן יומי לא כוונית שבים החכמה שנת תש"ע([‪.‬‬

‫צדיקים המובחרים דבחי' כתר דעתיק כל‬
‫שנתם רק בסוד עליית נשמה‬

‫ה[ אמנם‬

‫גבוה מעל גבוה הוא הדרך של בחי' ספי'‬

‫יותר גבוה מאצל הבעש"ט(‪.‬‬

‫וב'‬

‫דרגות האחרונות דספי' הכתר שייכים שניהם‬
‫לבחי' דדוד המלך ע"ה‪ ,‬אלא שדוד סתם מרמז‬

‫על דרגה דספי' הכתר דאריך שזכה אליה דוד‪ ,‬ודויד‬
‫מלא ביו"ד מרמז על דרגה דספי' הכתר דעתיק‬
‫שהתחיל דוד ליכלל בה ]והיתה צריכה מדרגה זו‬
‫להתגלות בשלימות אצל שלמה המלך ע"ה ולכן‬
‫בשיר השירים מופיע דויד מלא )אם היתה מתגלה אצלו‬

‫הכתר דעתיק‪ ,‬שהוא הדרך דהצדיקים‬
‫המובחרים יחידי הדורות וכמו רבינו הבעש"ט הק'‬

‫מדרגה זו בשלימות היה נהיה שלמה למשיח צדקינו כמש"כ‬

‫זי"ע )וכן קיבלו ממנו דרך זה כמה מתלמידיו הקדושים כמו‬

‫במקו"א([‪.‬‬

‫שהעידו על עצמם הרה"ק ר"פ מקאריץ זי"ע והרה"ק רבי‬

‫יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע( שאצלם לא היה כלל ענין‬
‫השינה כפשוטו‪ ,‬לא ביום ולא בלילה‪ ,‬אלא כל שינתם‬
‫היתה בסוד עליית נשמה בלבד והיו משיגים בה‬
‫השגת אלקות באריכות )ולא רק בבחי' ברק המבריק דאור‬
‫החכמה(‪ ,‬וכדאי' מהצ"צ זי"ע על הבעש"ט הק' שהיה‬
‫דר בבית ועליה ביחד )בבחי' "כימי השמים על הארץ"‬
‫שמעלים את נשמתם לעוה"ב מתי שרוצים בחיים חיותם כמו‬

‫העולה מבית לעליה(‪.‬‬

‫דברי הצ"צ זי"ע על שינת הבעש"ט הק'‬

‫ו[ והיתה‬

‫השינה אצל גדולי הצדיקים חלק עיקרי‬

‫מעבודת ה' שלהם‪ ,‬ולא כמו שסברו‬
‫המתנגדים )כמובא בהוספות לנפה"ח( שמשיג הבעש"ט‬
‫הק' השגות בחלום בבחי' שכר ומתנות מלמעלה‪,‬‬
‫אלא כדאי' מהצ"צ זי"ע אחרי שמתאר ומשבח את‬

‫לתי' ר' זירא שינת דהע"ה בסוד דרך החכמה‬
‫ז[ ועפ"י כל הנ"ל יש לפרש שני התירוצים בגמ'‬
‫בענין שינת דהע"ה‪ ,‬שר' זירא ששמו‬
‫בגימ' ריח שבבחי' החוטם מרמז על דרך הצדיק גמור‬
‫שבבחי' החוטם שהחוטם הוא כנגד הז"א )צורת אות ו'(‬
‫שהיא כנגד בחי' הצדיק‪] ,‬וביתר עומק עפ"י סודות‬
‫הקבלה ר' זירא הוא בבחי' עטרת היסוד‪ ,‬שבבחי'‬
‫מלכות דעתיק המונח בחוטם דאריך‪ ,‬והמלכות עולה‬
‫אל החכמה בסוד דבזאת )מלכות( יבא אהרן אל‬
‫הקודש )חכמה([‪ ,‬וע"כ ר' זירא שבסוד הריח מרמז על‬
‫דרך דהצדיק שהולך בדרך החכמה‪ ,‬וע"כ ר' זירא‬
‫מתרץ שדהע"ה הלך בדרך הצדיק גמור שהולך בדרך‬
‫החכמה‪ ,‬שבחצי הראשון של הלילה מתנמנם כסוס‬
‫ובחצי השני מתגבר כארי‪) ,‬ואריה אותיות ראיה ג"כ בסוד‬
‫החכמה כידוע(‪.‬‬

‫שינת הגר"א שהיתה )כמובא בהקדמת בניו לביאור‬

‫הגר"א( בסירוגין של ‪ 4‬פעמים חצי שעה כל אחד‪,‬‬
‫והיינו כהשיטה ששיתין נשמי הוא כחצי שעה‪ ,‬והיה‬
‫לפי"ז ישן הגר"א כמו תי' דר' זירא על דהע"ה‬
‫)מתנמנם כסוס וכו'(‪ ,‬וממשיך אח"כ הצ"צ ומסיים שענין‬
‫שינת הבעש"ט היה ענין אחר לגמרי‪ ,‬והביאור בזה‬

‫לתי' רב אשי שינת דהע"ה בסוד כתר דעתיק‬
‫ח[ ורב אשי מתרץ שדהע"ה לא היה ישן כלל‪,‬‬
‫וכדרך הבעש"ט שאין ישנים כלל‪ ,‬אלא‬
‫עושים בשינה עליית נשמה‪ ,‬ורב אשי דייקא מגלה‬
‫דרך זה שכולל אשי בשמו אש דהבינה עם י'‬

‫שארית יעקב‬

‫לח‬

‫דהחכמה שזה מרמז על דוד )אש הבינה( בשלמותו עד‬

‫ורב‬

‫אשי שבבחי' אש י' מרמז על דרך דאריך שעלה‬

‫שקיבל גם את י' דהחכמה עד שנקרא דויד מלכא‬

‫אליה דהע"ה דרך עבודת אש הבינה‪ ,‬שהיא‬

‫ביו"ד‪) ,‬שהיא דרך דכתר דעתיק כנ"ל(‪ ,‬ובחצי הראשון של‬
‫הלילה )שבבחי' ב"ן דב"ן בחי' חלק הנוק' של הלילה( היה‬

‫דרך שלימות האש‪ ,‬אלא שאריך כוללת גם את י'‬
‫דהחכמה ]כמש"כ האריז"ל על תפילין דשמושא רבא‬

‫עוסק דוד בתורה שזה היה תמורת השינה‪ ,‬שעשה‬
‫בחצי הראשון של הלילה עליית נשמה בסוד דבזאת‬

‫שהם כנגד אריך אנפין‪ ,‬והם כנגד תפילין דרש"י‬
‫)בינה( ור"ת )חכמה( ביחד[‪ ,‬ואש גבוהה זו אינה נותנת‬

‫)בחלק הנוק' של הלילה( יבא אל הקודש )חכמה – תורה(‬

‫לישון כל עיקר )לא בחצי הראשון של הלילה ולא בחצי השני‬

‫והיה עוסק בתורה בעליית נשמה תמורת השינה‪,‬‬

‫כנ"ל( וע"כ לדברי רב אשי היה דהע"ה ער בשני חצאי‬

‫וכדאי' מרבינו ז"ל בלקוטי מוהר"ן שיש אפשרות‬
‫לעשות את בחי' השינה ע"י לימוד הנגלה )שלימוד‬

‫הלילה ועסק בתורה )חכמה( בחצי הראשון של הלילה‪,‬‬
‫ובשירות ותשבחות )בינה( בחצי השני של הלילה‬

‫הנגלה לעומת הנסתר הוא בבחי' שינה ודורמיטא(‪ ,‬ובחצי‬
‫השני של הלילה )שנקרא ב"ן דמ"ה‪ ,‬שהוא בבחי' הז"א‪,‬‬

‫שזהו דרגת אור הכתר דאריך שכולל חכמה ובינה‪.‬‬

‫שבפנימיות הוא בבחי' דרך הבינה( עסק דהע"ה בשירות‬
‫ותשבחות‪ ,‬ששירות ותשבחות היא עבודת הלויים‬

‫יישוב הסתירה מתירוץ דר' זירא לדרגת‬
‫ועבודת ר' זירא עצמו‬
‫יא[ ולכאו' יש מקום להקשות על ביאורינו בשיטת‬
‫ר' זירא )בב' הדרכים( ממש"כ במקו"א‬
‫)דף מ"ו ע"א( שר' זירא היה הולך בעבודה"י בדרך‬
‫עבודת ויגיעת אש הבינה‪ ,‬וכמו שמצינו בחז"ל שהיה‬
‫שורף ידיו וכו'‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכאן פירשנו שר"ז מפרש את‬
‫שינת דהע"ה בסוד החכמה )לדרך א'( או בסוד דעתיק‬
‫שורש העליון דחכמה )לדרך ב'( והלא בדרך כלל הדרך‬
‫של כל צדיק לפרש גם מדרגת זולתו עפ"י דרך‬
‫עבודתו ואיך ר"ז שדרכו בעבודת הבינה מפרש‬
‫מדרגת דהע"ה בסוד דדרך החכמה‪ ,‬והתירוץ ע"ד‬
‫הקבלה הוא שכידוע עפ"י הקבלה הרי ספי' הבינה‬
‫קשורה לעבודת ששת ימי החול )ושב"ק היא בספי'‬
‫החכמה הנקראת קודש(‪ ,‬והנה ו' ימות החול הם כנגד‬
‫הו"ק היינו שאין בהם את ספי' המלכות האמיתית‬
‫)שכנגד יום השב"ק(‪ ,‬אלא יש בז"א )שהוא הו"ק דימות‬
‫החול( רק את בחי' עטרת היסוד שנקראת מלכות‬
‫בשם המושאל‪) ,‬שבבחי' תוספת שב"ק שביום שישי שנכלל‬

‫שבבחי' דרך הבינה כידוע‪.‬‬

‫צ"ע בביאור הנ"ל‬
‫ט[ אמנם באמת ביאורינו זה אינו ביאור ע"ד‬
‫הרגיל‪ ,‬דתמיד הכלל שדהע"ה הוא‬
‫בסוד כתר דאריך‪ ,‬ולפעמים מדברים על שלמות‬
‫מדרגת דויד שבמדרגת עתיק )ובתחילת עבודתו דדוד‬
‫הוא בבחי' דרך הבינה(‪ ,‬אך לא מצינו לעולם לפרש‬
‫מדרגת דוד בבחי' דרך החכמה )שהיא דרך דשאול המלך‬
‫ע"ה‪ ,‬ולא של דהע"ה(‪ ,‬ולדרך הנ"ל תי' דר' זירא מפרש‬
‫את שינת דוד בדרך דהחכמה וזה אינו דרך הרגיל‬
‫כנ"ל‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫דרך ב' בתירוצי ר' זירא ור' אשי‬
‫י[ ע"כ נראה יותר לפרש בדרך הפוכה מדרך‬
‫הקודמת‪ ,‬והיינו שר' זירא מגלה את דרך‬
‫דעתיק )שורש העליון דהחכמה(‪ ,‬דר' זירא שבגימ' ריח‬
‫מרמז על ריח החוטם שעולה עד חכמה סתימאה‬
‫שפנימיות חכמה היא עתיק‪ ,‬ולכן הוא מפרש את‬
‫שינת דהע"ה בסוד דעליית נשמה‪ ,‬שזה מרומז‬
‫בדבריו שדוד היה מתנמנם כסוס היינו ישן ואינו ישן‪,‬‬
‫שזהו דרך דעליית נשמה שנראה בחיצוניות כישן‬
‫ואינו ישן באמת‪.‬‬

‫בשב"ק‪ ,‬שתוספת שב"ק היא הזמן המיועד להעלות את האדם‬

‫ולהכניסו לאור החכמה דשב"ק(‪ ,‬וע"כ י"ל שר' זירא הרי‬
‫הוא כנ"ל בבחי' עטרת היסוד )המרומזת באות י' הקטנה‬
‫שבתיבת זירא שהיא י' האחרונה של שם אדנ"י שמרמזת על‬

‫עטרת היסוד(‪ ,‬ונקראת עט"י בשם מלכות )כנ"ל( שהיא‬
‫בבחי' המלכות של ששת ימי החול‪ ,‬שבבחי' זמן‬

‫לט‬

‫דף ג ע"ב‬
‫עבודת הבינה‪ ,‬ומלכות זו היא העולה אל החכמה‬

‫האלכסונות כדאי' מבעל הסולם‪ ,‬וכן משום שהרדל"א‬

‫בסוד דבזאת )מלכות( יבא אהרן אל הקודש )חכמה(‬

‫)ג"ר דעתיק( רובו מספי' דהבינה יותר מהספי'‬

‫ובבחי' עבודת תוספת שב"ק הנ"ל‪ ,‬וע"כ אף שר' זירא‬
‫הוא בבחי' עבודת הבינה וכמרומז אותיות הנשארות‬

‫דהחכמה‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬

‫שבתיבת זירא )מלבד אות י'( שהם בגימ' רח – גימ' של‬
‫יצחק שבבחי' עבודת הבינה‪ ,‬בכ"ז הרי הוא מסביר‬

‫תיקון השינה מביא לאור גאולת הנפש שממנה‬
‫התנוצצות אור הגאולה‬

‫את עליית דהע"ה אל אור החכמה‪ ,‬אות י' הנ"ל‪.‬‬

‫ההסבר בזה ע"ד החסידות‬

‫יג[ והש"י‬

‫יזכנו ללכת בדרכי הצדיקים ולזכות כל‬
‫אחד לשלמות השינה דקדושה לפי‬

‫החסידות הביאור בזה שאדרבא מי‬

‫מדרגתו‪ ,‬וללכת בדרך דהע"ה חי וקיים‪ ,‬שאי' בזוה"ק‬
‫ובאר"י הק' שכל מה שזכה דהע"ה להיות בבחי' חי‬

‫שדרכו להשלים בכל יום את עצמו‬
‫בעבודת הבינה יכול ביותר בלילה לעלות אל מדרגת‬

‫וקיים‪ ,‬ושיאיר בו אור הגאולה הנצחית דדוד מלכא‬
‫משיחא‪ ,‬היה בזכות מה שהכניע את סטרא דמותא‬

‫החכמה )משא"כ מי שלא משלים עצמו בעבודת הימים‬

‫שממנה מגיעה השינה )א' מס' במיתה(‪ ,‬בזה שהיה ער‬

‫בדרגת הבינה יכול לעלות אל החכמה רק בשב"ק( ולכן‬
‫דווקא ר' זירא שהשלים עצמו בכל יום בעבודת היום‬

‫בלילות ועוסק בתורה‪ ,‬וכן כל אחד מבנ"י שמכניע לפי‬
‫דרגא דיליה את סטרא דמותא וישן כראוי בקדושה‬

‫במדרגת הבינה של אותו היום מפרש שדהע"ה היה‬
‫עולה בכל לילה לדרך החכמה )וכמו דוד בעצמו ששייך‬

‫לפי מדרגתו‪ ,‬באופן שאין השינה סותרת אצלו את‬
‫הדבקות בקל חי‪ ,‬שכל השינה מתעלית ונעשית חלק‬

‫בתחי' עבודתו לדרך הבינה והשלים עצמו עד שזכה כל לילה‬

‫מעבודת ה'‪ ,‬עד שאין הפסקה ברציפות עבודתו‬
‫מחמת השינה‪ ,‬זוכה להתנוצצות בחי' חי וקיים‬

‫דווקא ר' זירא מפרש דרגת דהע"ה בדרגה דעתיק‬
‫שהיא דרגה הכי עליונה‪ ,‬וזה עפ"י הסוד המובא‬

‫ולהארת הגאולה הפרטית של נפשו‪ ,‬ובזה נזכה לשוב‬
‫ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וכמש"כ במקו"א‬

‫בספרי חסידות חב"ד עה"פ )במדבר י"ח‪ ,‬כ"ג( ד"ועבד‬
‫הלוי )בינה( הוא" )עתיק(‪ ,‬שאף שעתיק הוא שורש‬

‫שתיקון השינה והחלום המה מהדברים העיקריים‬
‫שמתקנים את שינת וחלום הגלות ומביאים‬

‫העליון דהחכמה בכ"ז יש בחינה שיותר בניקל להגיע‬
‫לדרגה דעתיק לאלו שנשמתם מצד הבינה‪] ,‬וכמו‬

‫התנוצצות דאור הנבואה דלעתיד‪ ,‬שתחזור הנבואה‬
‫לישראל עוד קודם ביאת משיח צדקינו )כדברי הרמב"ם‬

‫הבעש"ט הק' שהיתה נשמתו נשמת אביי )כדאי'‬

‫באגרת תימן( שכל מה שיש בפרט יש בכלל‪ ,‬ותיקון‬
‫השינה והחלום דאדם הפרטי מביא לתיקון שנת‬

‫הבעש"ט ע"ע שתורתו בבחי' הויות דאביי(‪ ,‬שהיא משורש‬

‫הגלות הכללית וכדברי הבעש"ט הידועים על "קרבה‬

‫קין – בינה‪) ,‬כדאי' מהאריז"ל(‪ ,‬ודייקא אצל הבעש"ט‬
‫מצינו להדיא את עדות הצ"צ הנ"ל שהיתה שינתו‬

‫אל נפשי גאלה" )תהלים ס"ט‪ ,‬י"ט( שגאולה הפרטית של‬
‫כל יהודי מחישה ומזרזת את הגאולה השלימה דכלל‬

‫בבחי' אדה"ר קודם החטא‪ ,‬והביאור בזה בסוד‬

‫ישראל בקרוב בימינו ברחמים פשוטים אין קץ אמן‪.‬‬

‫יב[ וע"ד‬

‫לעליה בעולמות עליונים כנ"ל(‪ ,‬וביותר דלדרך ב' הנ"ל‬

‫במעשה שסיפר בעל התניא כמובא בסיפורים נוראים שהעיד‬

‫יט‪ .‬עצות דוד המע"ה להמשכת שפע הפרנסה‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫נכנסו חכמי ישראל אצלו אמרו לו אדונינו‬

‫לכו והתפרנסו זה מזה אמרו לו אין הקומץ משביע‬

‫המלך עמך ישראל צריכין פרנסה אמר להם‬

‫את הארי אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד‪.‬‬

‫שארית יעקב‬

‫מ‬
‫ביאור טענת חכמי ישראל לדהע"ה‬

‫א[ י"ל‬

‫מעצמינו‪ .‬ופי' הקומץ‪ ,‬היינו ניקוד קמץ‪ ,‬שהוא ניקוד‬

‫דחכמי ישראל טענו לדוד המלך ע"ה‪ ,‬שאתה‬

‫דכתר‪ ,‬אינו משביע את הארי‪ ,‬היינו בחי' חכמה‪,‬‬

‫אמנם בדרגתך בדרגה גבוהה מאוד בבחי'‬
‫כתר דאריך‪ ,‬המשפיע הארת הרצון ודרגות גדולות‬

‫דאריה אותיות ראיה‪ ,‬דבחי' הראיה העליונה דחכמה‪.‬‬
‫וזהו שאמרו לו‪ ,‬כיון שאנו כלל ישראל מקושרים אליך‬

‫בעבודה"י וכו'‪ ,‬אך עדיין אין מזה השפעת פרנסה‬
‫לכלל ישראל‪ ,‬ובבחי' דברי רביז"ל )שיחות הר"ן(‬

‫המלך‪ ,‬שהוא בחי' כתר דאריך ובחי' קמץ‪ ,‬ואתה המלך‬
‫אינך מקושר לחכמה אלא לבינה‪ ,‬א"כ אין לנו פרנסה‪,‬‬

‫שבבחי' אורך ימים בימינה ליכא בפועל עושר וכבוד‪,‬‬
‫ובפרט דדהע"ה עצמו סירב ליקח לעצמו כל הכסף‬

‫שאין לנו עצמינו הכח לעורר השפעות מהיסוד‪.‬‬

‫והזהב והקדיש הכל לשמים‪ ,‬וממילא גם דורו נגררים‬
‫אחריו‪ ,‬שלא יהא להם חפץ בכסף וזהב‪ ,‬ואינך הולך‬

‫בכח הארת הידים ממשיכים אור החכמה‬
‫הממשיך השפע והעשירות דקדושה‬
‫ג[ אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד‪ ,‬שהידיים‬
‫מקושרות לחכמה ויסוד‪ ,‬וכידוע בספה"ק‬
‫סיפו"מ במעשה דז' בעטליר'ס‪ ,‬שהבעטליר השישי‬
‫שהוא כנגד יוסף הצדיק )רועה השישי מהז' רועים(‬
‫שבבחי' היסוד היה הבעטליר שהיה לו שלימות‬
‫הידיים‪ ,‬משום שהיד מושכת המקיפים מהחיה –‬
‫חכמה‪ ,‬וגילה דוד המלך ונתן להם הכח להמשיך‬
‫מקיפי החכמה ע"י המלחמה‪ ,‬שיפשטו ידיהם בגדוד‪,‬‬
‫וכמו במלחמת עמלק שאין נופלים אלא ע"י זרעו של‬
‫יוסף שמבחינת החכמה‪ ,‬ונתן משרע"ה הכח ליהושע‬
‫להלחם‪ ,‬ונתגלה בתלמיד הכח של יוסף‪ ,‬וה"נ כשלחמו‬
‫בנ"י בהוראת דהע"ה נתגלה בהם כח הידיים דחכמה‬
‫המקושר לעתיק‪ ,‬ובבחי' כוונת פותח את ידך וגו'‬
‫שממשיכה את שפע העשירות דקדושה‪ ,‬ועי"ז נמשך‬
‫עליהם העשירות דעתיק‪.‬‬

‫בדרך דבנך שלמה המלך שהלך בדרך הז"ת דעתיק‬
‫שבבחי' עשירות דקדושה‪ ,‬כדאי' בלקו"מ )תורה ס'(‬
‫ובזמנו דשלמה המלך היה לבנ"י רוב עושר כסף וזהב‪,‬‬
‫וטענו לדהע"ה שעליו ג"כ למצוא דרך להשפיע לבנ"י‬
‫עשירות דקדושה‪.‬‬

‫ב[‬

‫מדוע אין מועיל להתפרנס זמ"ז‬
‫ובתחילה יעץ להם צאו והתפרנסו זה מזה‪,‬‬

‫היינו‪ ,‬שתהיו מקושרים זל"ז ועי"ז‬
‫תעוררו האור דכנס"י ‪ -‬מלכות ועטרת היסוד ‪-‬‬
‫ותקבלו ההשפעות מהיסוד שמקושר לעתיק‪ .‬אמרו לו‬
‫אין הקומץ משביע את הארי‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין אתה‬
‫אדוננו המלך בדרגת החכמה המקבל מן בחי'‬
‫העשירות דעתיק אלא בדרגת הבינה‪ ,‬העולה אל כתר‬
‫דאריך בלבד‪ ,‬ואנו אין לנו הכח להמשיך ההשפעות‬
‫דף ד ע"א‬

‫כ‪ .‬ההבדלים בין נבואה לתשובת אורים ותומים‬
‫גמ'‪,‬‬

‫ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה‬

‫פי נביא ועל פי אורים ותומים‪ ,‬ושואל המשך‬

‫נקרא שמם כרתי ופלתי כרתי שכורתים‬

‫חכמה )פר' תרומה( מדוע צריך גם אורים ותומים‬

‫דבריהם ופלתי שמופלאים בדבריהם‪.‬‬

‫ולא מספיק נבואת הנביא‪ ,‬ומתרץ שאשכחן‬
‫דבנבואה שייך ענין השינוי‪ ,‬דהרי נבואה לרעה‬

‫איך יתכן דאו"ת חזק יותר מנבואה‬

‫א[ הנה‬

‫ההלכה )רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ו‬

‫יכולה להשתנות ולהתבטל )רמב"ם הלכות יסודי‬
‫התורה פ"י ה"ד( וזה מעלת אורים ותומים שאין שייך‬

‫הי"א( דאין מוסיפין על העיר אלא על‬

‫שינוי וביטול בתשובה שעל ידי אורים ותומים‪,‬‬

‫מא‬

‫דף ד ע"א‬
‫וכדברי הגמרא כאן על הכרתי והפלתי שכורתין‬

‫להסבר זה נבואה דמשרע"ה אף לרעה אינה יכולה‬

‫את דבריהם‪.‬‬

‫להתבטל היות שבאה מנו"ה דאבא )כנ"ל מהאריז"ל(‬

‫ולכאו'‬

‫צ"ב דהלא ידועים דברי חז"ל דבאורים‬

‫ותומים לא היתה התשובה ברורה כל כך‬
‫וצריך הכהן גדול להתלבש ברוה"ק לצרף כראוי‬

‫ולא הושפעה מהבינה אלא רק עברה דרך מעבר‬
‫הבינה‪ ,‬ושו"מ שכן הוא במשך חכמה שם בהדיא‬
‫)מטעם אחר([‪.‬‬

‫האותיות בכדי להבין התשובה‪) ,‬וזה שטענה חנה‬
‫לעלי הכהן בגמ' לקמן שלא שרתה עליך רוה"ק לצרף‬

‫האותיות כראוי‪ ,‬ונהפך אצלך הצירוף מ"כשרה" ל"שכרה"(‪,‬‬
‫ואם כן איך יתכן שתשובה שבאורים ותומים יותר‬
‫חזקה מדברי נבואה שהיא יותר ברורה מדברי‬
‫האו"ת‪.‬‬

‫נבואה לרעה שלמטה מהחכמה יכולה להתבטל‬
‫באור החכמה‬

‫ב[ וההסבר‬

‫בזה עפ"י עומק הסוד‪ ,‬שהנה נבואה‬
‫היא או מנצח והוד דבינה‪ ,‬והיינו‬

‫נבואת שמואל הרואה שמנו"ה דבינה כמובא‬
‫באריז"ל )ספר הליקוטים שמואל סי' ג'( ]ואף נבואת‬

‫באו"ת ובסנהדרין מאיר אור החכמה וא"א‬
‫לבטלם‬

‫ג[ משא"כ‬

‫באורים ותומים שיש בפנים האו"ת את‬
‫שם ע"ב )שם החכמה( ושם המ"ב )שם‬

‫הבינה( כדאי'‪ ,‬והיינו ששם המ"ב שבאו"ת היה מושך‬
‫אור מאור החכמה )שם ע"ב(‪ ,‬ואחרי התשובה היה‬
‫מתלבש הכהן ברוח הקודש להבין התשובה‪ ,‬ורוח‬
‫הקודש הוא בחי' אור היוצא מהחכמה שנקראת‬
‫קודש‪ ,‬וע"כ אף שהתשובה דאו"ת לא כ"כ מובנת‪,‬‬
‫שדרך החכמה הוא בבחי' אין )לעומת דרך הבינה‬

‫שבבחי' יש(‪ ,‬אך אחרי שמורידים ומגלים את התשובה‬
‫ומבינים אותה הרי א"א לשנות אותה היות שהיא‬
‫אור גבוה דהחכמה )וחכמה הולך ביחד עם הכתר וכידוע‬

‫משרע"ה שכתב שם שהיא נבואה דחכמה בכ"ז‬
‫עוברת הנבואה בדרך מעבר בבינה[ או מנצח והוד‬

‫דאות י' דשם הוי"ה שהיא ספי' החכמה מחוברת עם הקוצו של‬

‫דז"א‪ ,‬והיינו נבואה דשאר נביאים )כמש"כ שם(‪ ,‬וע"כ‬

‫היו"ד שהיא ספי' הכתר(‪.‬‬

‫הנבואה היתה באה באופן ברור שדרך אור הבינה‬
‫היא בבחי' ישות דקדושה שמתגלה באופן ברור‬

‫ולשיטת‬

‫וחזק ]וכ"ש נבואה דשאר נביאים שבאה מהז"א‬
‫שדרכו באופן ברור )שהז"א הוא התחלקות הברורה‬

‫הסנהדרין ג"כ י"ל ההסבר שאין‬
‫מתבטלים דבריהם היות שחכם עדיף מנביא‪,‬‬

‫להו"ק המגדיר כל דבר על מכונו בברירות([‪ ,‬אך מאידך‬
‫כיון שהנבואה היא )לכל היותר( מהבינה אפשר לבטל‬

‫שלחכמי הסנהדרין יש את אור התורה‪ ,‬שהיו‬
‫הסנהדרין חכמים גדולים ומופלאים והיו מעיינים‬

‫אותה ע"י אור החכמה‪ ,‬וכמו דאשכחן לגבי נדרים‬
‫שהיות שמגיעים מהבינה יכול החכם שכוחו‬

‫באור החכמה שעליהם‪ ,‬וע"כ כורתים דבריהם ואין‬
‫מתבטלים דבריהם וכנ"ל לגבי אור החכמה‬

‫מהחכמה לעקור הנדרים ולבטלם‪] ,‬ויש לעיין דלכאו'‬

‫דהאו"ת‪.‬‬

‫ר"ת בתוס' שכרתי ופלתי היינו חכמי‬

‫כא‪ .‬בענין כח הראייה דבחי' חסיד לטהר הדמים‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫כך אמר דוד לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬לא חסיד‬

‫אגודות אגודות בכבודם‪ ,‬ואני ידי מלוכלכות בדם‬

‫אני‪ ,‬שכל מלכי מזרח ומערב יושבים‬

‫ובשפיר ובשליא לטהר אשה לבעלה‪.‬‬

‫מב‬

‫שארית יעקב‬

‫המעשה מהצדיק נסתר שנתגלה אליו רש"י‬
‫לבאר דבריו‬
‫א[ לכאורה צ"ב מאי שייטא בין ראיית דמים‬
‫לעניין חסידות‪ .‬וי"ל ע"פ מה‬
‫ששמעתי וקבלתי מצדיקים בתוספת נופך‪ ,‬ובהקדם‬
‫מעשה שקבלנו‪ ,‬דעובדא הוי בצדיק נסתר שלמד‬
‫את דברי רש"י בפר' תזריע על הפסוק 'ועמוק אין‬
‫מראה מן העור'‪ ,‬שכותב "לא ידעתי פירושו"‪ ,‬והבין‬
‫שיש בדברי רש"י סוד שלא הצליח להשיגו‪ ,‬ובכה‬
‫ועשה עליית נשמה לשאול את רש"י בעצמו את‬
‫כוונתו‪ ,‬ואמר לו רש"י שהוא כתב חיבורו בבחינת‬
‫פשוטו של מקרא‪ ,‬ולפי הפשט אין ביאור לעניין זה‪.‬‬
‫אמנם עפ"י הפנימיות מובן‪ ,‬כי ראיית כהן את‬
‫הנגעים היא ראייה רוחנית בבחי' החכמה‪ ,‬שכן‬
‫הכהנים הם בקו ימין ומספירת החכמה שהיא עניין‬
‫הראייה הרוחנית‪ .‬וכשהביט הכהן בנגע שרתה עליו‬
‫הארת החכמה העליונה‪ ,‬ובראייה כזאת ישנה‬
‫מציאות של עמוק אין מראה מן העור‪ .‬וזה מה‬
‫שכתב רש"י "לא ידעתי פירושו"‪ ,‬לרמז שלפי פשוטו‬
‫של מקרא שבבחי' ספי' המלכות שזה כנגד הנהגה‬
‫הטבעית‪ ,‬אין הסבר לעניין זה‪ ,‬ומזה יבין המשכיל‬
‫שהיתה ראיית הכהן ראייה שאינה טבעית אלא‬
‫ראייה רוחנית‪.‬‬
‫ב' בחי' וסוגי הנביאים‬
‫ב[ ויש להעמיק בענין זה עפ"י ספר חדרי‬
‫המרכבה לר"י גיקטליא זי"ע‪ .‬דכתב‬
‫דיש ב' בחי' נביאים‪ ,‬יש נביאים שבקו ימין שמצד‬
‫החכמה‪ ,‬והם רואים רקע של אור לבן וע"ז הרקע‬
‫מתגלה להם מראה הנבואה‪ .‬ובזה הוי נבואה‬
‫ברורה‪ ,‬שעל רקע לבן נראה הכל בבהירות‪.‬‬
‫ונביאים שבקו השמאל רואים רקע שחור וע"ז‬
‫נגלה להם המראה‪ ,‬ובזה אין המראה בהיר כ"כ‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬דאלו הנביאים שמצד שמאל‪ ,‬מתעורר אצלם‬
‫מאוד ההרגש‪ ,‬שהוא מצד השמאל‪ ,‬ולכן קשה‬
‫עליהם לסבול הנבואה‪ .‬גם חוששים להרבות‬
‫בהסתכלות‪ ,‬כדי שלא לגשם‪ ,‬דמאחר והם בבחי'‬

‫"יש" ואין להם כ"כ הביטול כבקו ימין‪ ,‬קרובים הם‬
‫לגשם ח"ו‪.‬‬

‫דהע"ה התעלה מקו שמאל לקו הימין עד שהיה‬
‫יכול לטהר הדמים‬
‫ג[ ובזה מובן יותר בעומק‪ ,‬שאפי' ע"פ נבואה‬
‫והשראה שמצד ספי' המלכות ג"כ קשה‬
‫לקבל הראיה בשלמות‪ ,‬שהמלכות היא בקו שמאל‪,‬‬
‫ולזאת רש"י שכתב פירושו בבחי' הפשט שבבחי'‬
‫ספי' המלכות‪ ,‬לא כתב שראיית הכהן היא ראיה‬
‫רוחנית‪ ,‬שמצד ספירת המלכות אין די אף בראיה‬
‫הרוחנית‪ ,‬ונצרך דוקא ראיה של כהן שבבחי' ספי'‬
‫החכמה שבקו ימין‪.‬‬

‫ועפי"ז‬

‫י"ל השייכות שבין ראיית דמים דאשה‬
‫לחסידות‪ .‬דהנה הרי אף מי שבקו שמאל‬

‫יכול להתכלל בימין‪ ,‬כמו יצחק שנכלל באברהם‬
‫בעקידת יצחק כדאי'‪ .‬והנה ראיית דמים דאשה היא‬
‫ראיה קשה ביותר‪ ,‬דיש מראה אדום שהוא טהור מן‬
‫התורה כדאי' במס' נדה )אלא שאין אנו בקיאין בזה ולכך‬
‫היום מטמאים כל משהו אדמומית‪ ,‬כדאיתא ביו"ד סימן קפ"ח(‪,‬‬
‫ולזה צריך הבחנה ע"י ראיה רוחנית‪ .‬ואשה טועה‬
‫בדמיונות ואינה יודעת להבחין בין דם טמא לדם‬
‫טהור‪ ,‬דאשה היא בבחי' ספי' המלכות ושם אין ראיה‬
‫ברורה כנ"ל‪ .‬ולכך צריך חכם שהוא בחי' ספי' החכמה‬
‫ויש לו ראייה הרוחנית ויכול להבחין בין דם טהור‬
‫לדם טמא‪.‬‬

‫אך‬

‫בזמן הגלות שנתמעטה הנבואה והראיה‬
‫הרוחנית הרי אנו מטמאים כל דם‪ ,‬אך דוד‬

‫המלך ע"ה אף שהיה ג"כ בבחי' המלכות שמצד‬
‫השמאל‪ ,‬מ"מ התעלה לבחי' חסיד‪ ,‬ונכלל בקו ימין‬
‫והחסד עד ששרתה עליו רוה"ק והראיה הרוחנית‪,‬‬
‫הוא היה יכול לראות דמים ולטהר אף מראה‬
‫אדום‪ ,‬כדי לטהר אשה לבעלה‪ ,‬וע"ז אומר דוד‬
‫"כי חסיד אני" וכו'‪ ,‬שהראיה הרוחנית היא בקו‬
‫הימין שבבחי' החסד שמזה מקבל הכח לראות‬
‫דמים ולטהרם‪.‬‬

‫מג‬

‫דף ד ע"ב‬

‫כב‪ .‬הא שדייקא על כלאב נאמר אם חכם לבך וכו'‬
‫גמ'‪,‬‬

‫תנא‪ :‬לא מפיבשת שמו אלא איש בשת שמו‪,‬‬
‫ולמה נקרא שמו מפיבשת שהיה מבייש פני‬

‫דוד בהלכה‪ .‬לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב‪ .‬ואמר‬
‫רבי יוחנן‪ :‬לא כלאב שמו אלא דניאל שמו‪ ,‬ולמה‬
‫נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה‪,‬‬
‫ועליו אמר שלמה בחכמתו‪ :‬בני אם חכם לבך ישמח‬
‫לבי גם אני‪ ,‬ואומר‪ :‬חכם בני ושמח לבי ואשיבה‬
‫חרפי דבר‪.‬‬

‫ו' בני דהע"ה כנגד הו"ק וכלאב כנגד הגבורה‬
‫א[ הנה לדוד המלך ע"ה היו בחברון ששה בנים‬
‫)שמואל ב' ג'( כנגד הו"ק )שנתייחדו עם המלכות‬
‫בחברון( כדאי' זאת מהרמ"ד וואלי זי"ע )מושיע חוסים‬
‫שמואל ב' ג'(‪ ,‬והבן השני היה כלאב והוא כנגד ספי'‬
‫הגבורה )ספי' הב' מהז' ספירות(‪ ,‬וע"כ היה חריף מאוד‬
‫ועוקר הרים בפלפולו עד שהיה מכלים פני מפיבושת‬
‫בהלכה )כדאי' כל זאת בספר הנ"ל(‪ .‬אלא דעדיין צ"ב דאם‬
‫כלאב הוא מצד ספי' הגבורה )שמצד קו השמאל( מדוע‬
‫דווקא עליו נאמר הפסוק "בני אם חכם לבך ישמח לבי‬
‫גם אני"‪ ,‬שלכאו' איך קשור ענין החכמה לספי'‬
‫הגבורה שהלא החכמה היא בקו ובמח הימין‪.‬‬

‫המשכת אור החכמה ע"י הגבורה ויראת ה'‬
‫שבקו השמאל‬

‫ב[ ומכאן‬

‫יש להביא ראיה למה שמרומז בדברי‬
‫בעל הסולם זי"ע שיש היפוך בין‬

‫המדות להמוחין‪ ,‬והיינו שמח הימין )חכמה( קשור אל‬
‫קו מדות השמאליות )גבורה הוד(‪ ,‬ומח השמאל )בינה(‬
‫קשור אל קו המדות הימניות )חסד נצח(‪ ,‬והוא בבחי'‬
‫חיבור באופן של אלכסון‪ ,‬וכנראה גם בחוש במשל‬
‫מגוף הגשמי שניכר שיש קשר וחיבור בין חלק‬
‫השמאל שבגוף למח הימין‪ ,‬שכשיש פגיעה ח"ו במח‬
‫הימין שבאדם משתתק חלק גוף השמאלי שבאדם‬
‫)והדבר מתבאר בארוכה עפ"י פנימיות בכתבי בעל הסולם‪,‬‬

‫ואכמ"ל(‪ ,‬ועפ"י הקדמה הנ"ל יתבאר בגמ' דידן‬
‫שהגבורה שהיא בהמדות בקו השמאלי יש לה כח‬
‫להמשיך ביתר שאת מהחכמה שהיא במוחין בקו‬
‫הימין‪ ,‬ולכן דייקא כלאב שהוא בבחי' ספי' הגבורה‬
‫נאמר עליו הפסוק "בני אם חכם לבך" וגו'‪ .‬וזהו גם‬
‫סוד דראשית חכמה יראת ה'‪ ,‬שדייקא ע"י יראת ה'‬
‫שהיא בבחי' מדת הגבורה‪ ,‬זוכים להמשכת אור‬
‫החכמה‪ ,‬וכנ"ל דמח הימין נמשך ע"י קו המדות‬
‫השמאלי‪.‬‬

‫דף ד ע"ב‬

‫כג‪ .‬בחי' נפילה שבנו"ן ותיקונה ע"י בחי' סמ"ך‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫אמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמר נו"ן‬

‫בשלימות‪ ,‬שיהא הכל בתכלית השלימות‪ ,‬ששם היה‬

‫באשרי‪ ,‬מפני שיש בה מפלתן של שונאי‬
‫ישראל וכו'‪ ,‬ארנב"י אפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק‪,‬‬

‫עיקר האחיזה בחטא עץ הדעת‪ ,‬וחטא עה"ד אפילו‬
‫צדיקים גדולים קשה להם לתקן בשלמות‪ ,‬וכמו שאמר‬

‫שנאמר סומך ה' לכל הנופלים‪.‬‬

‫דהע"ה )תהילים נא‪ ,‬ז( "ובחטא יחמתני אמי"‪ ,‬דהיינו‬

‫כמה בחי' הנרמזות באות נו"ן‬
‫א[ וההסבר ע"פ פנימיות הוא ע"פ הא דאי' שאות‬
‫נו"ן רומזת לבחי' יסוד דנוק'‪ ,‬שבבחי'‬
‫ענין הזיווג‪ ,‬ושם קשה ביותר להעלות ולתקן‬

‫שאף ישי אביו שהיה מאלו שמתו בעטיו של נחש ללא‬
‫חטא‪ ,‬אף הוא להנאתו נתכוון )כדאי' בויק"ר יד‪ ,‬ה(‪,‬‬
‫כלומר שלא היה בשלמות‪ ,‬וזהו נו"ן שיש בה מפלתן‬
‫של שונאי ישראל‪ ,‬ועוד דנו"ן מרמז על ספי' המלכות‪,‬‬
‫כדאי' מרביז"ל )תורה א'( מקרא דלפני שמש ינון שמו‪,‬‬

‫שארית יעקב‬

‫מד‬

‫שפרש"י דקאי על המלכות‪ ,‬והיינו שבספי' המלכות‬

‫שהסמ"ך מקבלת מהמ"ם‪ ,‬היינו שהס' שהיא החכמה‬

‫קשה לתקן בתכלית‪ ,‬והכוונה בין על בחי' האמונה‪,‬‬

‫היא שורש להמלכות שהיא היכל הקודש )שמדבר שם‬

‫)שבבחי' המלכות(‪ ,‬שאפי' משרע"ה ואהרן הכהן ע"ה‬
‫נתבעו על אשר לא האמנתם בי‪ ,‬וכן על תיקון בנות‬

‫רביז"ל( וע"כ נקראת גם המלכות על שם הס' )שגם המל'‬

‫בבחי' עיגולים(‪ ,‬והמלכות נבנית ע"י הבינה שהיא‬

‫ישראל )שהן מרכבה למדת המלכות(‪ ,‬שקשה ביותר‬
‫לתקנן שיהיה אצלם תכלית השלימות דהצניעות‬
‫ושלא יהא בהם אחיזה וכו'‪ ,‬וכ"ז נכלל בהנפילה‬
‫דשונאי ישראל באות נון‪.‬‬

‫תיקון הנוק' בהארת רוה"ק דספי' החכמה‬
‫ב[ ואפ"ה חזר דוד וסמכן ברוה"ק‪ ,‬שע"י רוח הקדש‬
‫שנובע מהחכמה הנקראת קודש‪ ,‬אפשר‬
‫לתקן אף בחי' הנוק'‪ ,‬בסוד אבא )חכמה( יסד ברתא‬
‫)נוק'(‪ .‬וזה ע"י אות ס'‪ ,‬דאות ס' מרמז על החכמה‪,‬‬
‫וכדאי' מהאר"י הק' שמ"ם וסמ"ך מרמזות על בחי'‬
‫מוחין דאמא ומוחין דאבא‪ ,‬היינו דמ"ם מרמז על‬
‫הבינה )בן ארבעים לבינה( וס' שהוא עגול מרמז על אור‬
‫המקיף דחכמה‪] ,‬ומש"כ בלקו"מ תורה נט )אות ד(‬

‫המ"ם[‪.‬‬

‫והיינו‬

‫שאמא שהיא האש של הבינה והיגיעות‬

‫בעבודת השי"ת שורפת את הקלי' החפצות‬
‫להיאחז במידת המלכות ושורפת אותם על ידי משפט‬
‫דקדושה )כדאי' בלקו"מ תורה נט(‪ ,‬אך אין כוחה מספיק‬
‫כדי לנצח הקלי' לגמרי‪ ,‬ועדיין יש חשש נפילה‪ .‬ולזאת‬
‫צריך להאיר אח"כ מוחין דאבא‪ ,‬דאות סמ"ך‪ ,‬ועי"ז‬
‫סומכים לכל הנופלים שבאות נו"ן‪ ,‬ע"י האות ס'‬
‫שלאחריה‪ ,‬שהיא השראת הביטול לאלקות של ספי'‬
‫החכמה שמגלה אלקות ומתקן הכל‪ ,‬וע"ז יש לנו‬
‫להתפלל שיאיר הש"י על כלל ישראל אור האלקי‬
‫בספי' החכמה שבה יהא תיקון דהאמונה ודבחי' הנוק'‬
‫ועי"ז יהא סמיכה והקמה לכנס"י בב"א‪.‬‬

‫דף ה ע"א‬

‫כד‪ .‬בחי' רשב"י בש"ס ובזוה"ק‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫תניא רשב"י אומר שלש מתנות טובות נתן‬
‫הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י‬

‫כר"ש‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דהנה ר' שמעון שבש"ס הוא בחי'‬
‫משיח בן יוסף שבזמן הגלות‪ ,‬דהיינו בחי' רחל דימות‬

‫יסורים‪ ,‬אלו הן תורה וא"י ועוה"ב וכו'‪.‬‬

‫החול‪ ,‬שהיא בחי' הבינה הנלחמת עם הגויים קודם‬
‫הגאולה‪ ,‬וכמו בימות החול שאז נלחמים עם הקלי'‬

‫ביאור מח' ר"י ור"ש בענין ההתייחסות אל‬
‫הרומאים‬

‫א[ הנה‬

‫י"ל שהמאמר הזה הוא רק לפי הבחי' של‬

‫ר' שמעון שהיה קודם שגילה הזוהר הק'‪,‬‬
‫אמנם לאחר שגילה ספר הזוה"ק א"צ עוד לייסורים‪,‬‬
‫ואדרבה בספרא דא יפקון מגלותא ברחמי )רעיא‬

‫מהימנא פרשת נשא דף קכ"ד ע"ב(‪.‬‬

‫דהנה‬

‫בספי' הבינה‪) ,‬דר' שמעון נקרא ע"ש השמיעה – ששמיעה‬

‫בבחי' הבינה‪ ,‬שמע ישראל – התבונן ישראל( ולכן גינה ר"ש‬
‫את הרומיים וכו' )בגמ' שבת לג‪ .(:‬ור' יהודה )שנקרא ע"ש‬

‫יהודה בן יעקב שורש דמלכות בית דוד( ששיבח את הגויים‬
‫בבחי' הכתר ובבחי' משיח בן דוד‪ ,‬שאחרי הגאולה‬
‫יתקן את העולם‪ ,‬כענין ש"ק שיש בה מנוחה‬
‫מהמלחמה עם הרע‪] .‬ואמנם בודאי דגם ר"י מודה‬

‫נודע כללא דהש"ס )עירובין מז‪ ,(.‬דבמח' ר'‬

‫שאסור לשבח את הרשעים וכדאי' ברבינו יונה‪,‬‬
‫וכדפסק הח"ח שאף מעשה שיש צד שהוא טוב‬

‫יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה ואין הלכה‬

‫שעושה הרשע מצוה לדונו לכף חובה‪ ,‬ובפשטות כל‬

‫מה‬

‫דף ה ע"ב‬
‫דברי ר"י היו רק מפני אימת מלכות כמ"ש המהרש"א‬

‫ייסורים דווקא‪ ,‬שדרך הבינה היא דרך היגיעה‬

‫בשבת שם‪ ,‬אלא שבודאי שר"י לא היה מוציא מפיו‬

‫וייסורים‪.‬‬

‫דבר שאינו הגון‪ ,‬אלא שבפנימיות כוונתו היתה‬
‫בבחי' יחו"ע‪ ,‬ובבחי' האתהפכא ותיקון הגויים שיהא‬

‫אך‬

‫י"ל שאחר שגילה ר"ש את הזוהר הק' שבבחינת‬
‫זיהרא עילאה‪ ,‬ונכלל בחכמה‪ ,‬נעשה ר"ש בבחי'‬

‫לעת"ל כנ"ל[‪.‬‬

‫שב"ק‪ ,‬וגילה בזה הדרך לקבל התורה וא"י ועוה"ב‬
‫בדרך של אור ועונג‪ ,‬וכדאי' בזוה"ק שע"י לימוד ספר‬

‫יישוב קושית המהרש"ל על העתקת‬
‫הפוסקים כזוה"ק אף שאין הלכה בש"ס‬
‫כר"ש‬

‫הזוה"ק יזכו לגאולה )בחי' עוה"ב( לא ע"י יסורים‪ ,‬אלא‬

‫ב[ ולכן‬

‫יפקון מגלותא ברחמים‪.‬‬

‫ובהנ"ל‬

‫מיושב קושית המהרש"ל דהקשה אמאי‬

‫אין הלכה כר"ש בש"ס‪ ,‬שתמיד הנטייה‬
‫להכריע לימין )הלל ושמאי‪ ,‬רב ושמואל‪ ,‬רבא‬

‫הביאו הפוסקים הנהגות וכדו' מדברי‬
‫הזוה"ק והלא אין הלכה כר"ש‪ ,‬אך להנ"ל אתי שפיר‪,‬‬

‫ואביי‪ ,‬ועוד‪ ,‬פוסקים כמי שבקו הימין(‪ ,‬ור"ש דהש"ס הוא‬
‫בבחי' שמאל כנ"ל‪ ,‬ולזאת אר"ש בכאן שצריך‬

‫דבש"ס לחודיה אין הלכה כמותו‪ ,‬אך בזוה"ק הלכתא‬
‫כוותיה‪.‬‬

‫דף ה ע"ב‬

‫כה‪ .‬בענין יסורים של אהבה‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫לא קשיא הא לן והא להו‪ .‬ועי' פירש"י‬
‫דנגעים בבבל הוו יסורין של אהבה והן‬

‫דברי רש"י בע"א שיסורים מוסיפים שכר בעוה"ב‪,‬‬
‫ולכאו' צ"ב דהא תינח שהיסורים מכפרים עוונות‪ ,‬אך‬

‫מזבח כפרה‪ .‬ועוד עי' לעיל בע"א ברש"י ד"ה יסורין‬
‫של אהבה‪ .‬הקדוש ברוך הוא מייסרו בעולם הזה בלא‬

‫איך הם מוסיפים שכר‪ ,‬אך להתו"ח יתבאר שהיסורים‬
‫מבררים בירורים ותיקונים כמו המצוות‪.‬‬

‫שום עון‪ ,‬כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי‬
‫זכיותיו‪.‬‬

‫ובזה‬

‫ישוב הסתירה שבדברי רש"י‬
‫א[ ולכאורה הוי סתירה בדברי רש"י הק'‪ .‬דבע"א‬
‫כתב שהקב"ה מייסרו בעוה"ז "ללא‬
‫שום עוון" כדי להרבות שכרו בעוה"ב יותר מכדי‬
‫זכויותיו‪ ,‬ובע"ב כתב שנגעים בבבל הם מזבח‬
‫"כפרה" והוו ייסורים של אהבה‪ ,‬וחזינן שייסורים של‬
‫אהבה הם לכפרת עוונות‪.‬‬

‫ויש‬

‫מבואר גם הענין שצדיקים סובלים יסורים‬
‫בעוון הדור‪ ,‬ולכאו' הלא הם לא חטאו ואיך‬

‫יכולים לכפר ע"י היסורים שלהם‪ ,‬אלא דהם מתקנים‬
‫ביסורים את הבירורים שלא תקנו בנ"י בגלל‬
‫חטאיהם‪ .‬ובזה י"ל דמש"כ רש"י בע"ב שיסורים של‬
‫אהבה הם מזבח כפרה‪ ,‬הכוונה לצורך הדור‪ ,‬דומיא‬
‫דהמזבח שמכפר על אחרים ולא על עצמו‪ .‬והיינו‬
‫שמחמת שהוא צדיק שאין בידו עון וה' אוהבו בוחר‬
‫בו לזכותו להיות מזבח כפרה על הדור‪.‬‬

‫ליישב בהקדם מש"כ התורת חכם )דף ע"ו ע"א(‬

‫דכל הבירורים והתיקונים שצריכים לתקן‬
‫ולברר בעוה"ז יכולים להיעשות בב' אופנים‪ ,‬או ע"י‬
‫תורה ומצוות‪ ,‬ואם אין זוכים לשמור תומ"צ כראוי‪,‬‬
‫הרי שמתבררים הבירורים ע"י יסורים ח"ו‪ .‬ובזה א"ש‬

‫ישוב הספה"ק שמעתיקים הדעה שאין יסורים‬
‫ללא חטא אף דנדחה הדעה בגמ'‬

‫ב[ ועוי"ל‬

‫ע"פ מה דמקשה בעל הכרם יהושע‬
‫שליט"א על כמה ספה"ק שמעתיקים‬

‫שארית יעקב‬

‫מו‬

‫בספריהם הק' את דברי הגמ' בשבת )דף נ"ה( שאין‬

‫הראשון‪ ,‬שהכל הם גלגול דאדם הראשון‪ .‬ולכך אותם‬

‫מיתה ללא חטא ואין יסורים ללא עוון‪ .‬וקשה ע"ז‬

‫הספה"ק העוסקים בפנימיות התוה"ק כותבים הלשון‬

‫שהלא הגמ' שם מסיק בתיובתא נגד המאמר הזה‪.‬‬

‫דאין מיתה בלא חטא‪ .‬וכ"כ המאירי בגמ' שם שאף‬
‫דהגמ' אסיק בתיובתא‪ ,‬מ"מ דברים התלויים באמונה‬

‫אך‬

‫הענין הוא‪ ,‬דהנה בחלק הנגלה בתוה"ק אין‬
‫מוזכר בפירוש הענין של גלגול נשמות‪ ,‬שהוא‬

‫המקובלת בידינו‪ ,‬אין לשנות המסורה המקובלת מפני‬
‫גמ' אחת הסותרת אליה‪ ,‬והיינו דהאמונה המקובלת‬

‫מנסתרות ופנימיות סודות התוה"ק )אמנם יש רמזים ע"ז‬
‫מכמה מאמרי חז"ל שאין מתבארים אלא ע"י עניין הגלגול‬

‫בידינו היא דאין יסורים ללא חטא‪ ,‬והיינו כנ"ל עפ"י‬
‫אמונת הגלגול‪ ,‬וכן י"ל לענייננו‪ ,‬דיסורים של אהבה‬

‫כדאיתא מהאר"י‪ ,‬אך אין מוזכר בפירוש(‪ ,‬ולכן מסיק הגמ'‬
‫בתיובתא למאמר דאין מיתה בלא חטא‪ ,‬דאמנם‬

‫הבאים ללא עוון היינו בגלגול זה‪ ,‬אך מ"מ הוי מזבח‬
‫כפרה על חטא אדם הראשון )ושני התירוצים שכתבנו‬

‫בגלגול זה יתכן שתהא מיתה בלא חטא‪ ,‬אך‬
‫בפנימיות הדברים אין מיתה בלא חטא דהיינו דאדם‬

‫מקושרים זה לזה‪ ,‬דכל הבירורים שבעולם מתקנים החטא‬

‫דאדם הראשון(‪.‬‬

‫כו‪ .‬החיוב להמתין לחבירו בביהכנ"ס עפ"י פנימיות‬
‫גמ'‪,‬‬

‫אבא בנימין אומר שנים שנכנסו להתפלל‬

‫שכינה גדול יותר‪ ,‬וכן קדימת השכינה‪ .‬ולפ"ז‪ ,‬זה‬

‫וקדם אחד מהם להתפלל ולא המתין את חברו‬
‫ויצא‪ ,‬טורפין לו תפילתו בפניו‪ ,‬שנאמר טורף נפשו‬

‫החבר שיצא‪ ,‬גרם שיסתלק גילוי השכינה היותר גדול‪,‬‬
‫ולא נשאר אלא גילוי קטן יותר‪ ,‬וז"ש שגורם שתסתלק‬

‫באפו הלמענך תעזב ארץ‪ ,‬ולא עוד אלא שגורם‬
‫לשכינה שתסתלק מישראל וכו'‪ .‬וברש"י ד"ה‬

‫שכינה מישראל‪.‬‬

‫הלמענך תעזב ארץ‪ ,‬וכי סבור היית שבשבילך‬
‫שיצאת תסתלק השכינה ויעזוב את חברך המתפלל‬

‫ביאור דעת ר"י בעל התוס' דהתגברות הקלי'‬
‫ליאחז במקום הקדושה דייקא‬
‫ב[ והנה בכל מקום שיש השראת השכינה הרי‬
‫לעומת זה ישנה בחינה של סביב רשעים‬
‫יתהלכון‪ ,‬שהקלי' מנסים להיאחז במקום הקדושה‪,‬‬
‫וכדאי' בגמ' )בבא קמא ס‪ (:‬דמלאך המוות מפקיד כליו‬
‫בבתי כנסיות‪ ,‬דהיינו שמנסה לינוק כח מהקדושה‬
‫ולכן צריך שמירה בבתי כנסיות‪ .‬והיינו טעמא דר"י‬
‫בעל התוס' דס"ל שאף בבתי כנסיות שלנו שאינם‬
‫בשדה‪ ,‬צריך להמתין לחברו‪ ,‬ואפי' ביום‪ ,‬והיינו משום‬
‫דבמקום קדושה יש להישמר מאחיזתן‪ .‬אמנם כאשר‬
‫יש השראת השכינה משניים שהיא גבוהה יותר‪,‬‬
‫ישנה שמירה מן הקלי'‪ ,‬וכעין הבחי' דאין המזיקים‬
‫יכולים להזיק לשניים אלא לאחד )בגמרא לעיל ג' רע"ב(‪.‬‬

‫לפניו‪.‬‬

‫צ"ב מנ"ל דהחבר סבר שתעזוב השכינה את‬
‫חבירו‬
‫א[ ויש להבין בדברי רש"י‪ ,‬מנין לומר שסבור הוא‬
‫שבשביל שיצא תסתלק השכינה ותעזוב‬
‫את חבירו‪ .‬ועוד‪ ,‬דמשמע דבאמת אין השכינה‬
‫מסתלקת בשביל שיצא‪ ,‬והא בגמ' אמר ולא עוד אלא‬
‫שגורם לשכינה שתסתלק מישראל‪ ,‬דאכן מסתלקת‬
‫השכינה‪.‬‬

‫וי"ל‬

‫דהנה ישנן דרגות רבות בהשראת וגילוי‬

‫שכינה‪ ,‬וכדאי' בגמ' בסמוך בעניין אחד‬
‫שעוסק בתוה"ק דאינו כשנים וכו'‪ ,‬דכל הני דרגות‬
‫וכגון הכתיבה בספר הזכרונות‪ ,‬מוכיחות על גילוי‬

‫ועפ"י‬

‫הנ"ל יתבארו דברי רש"י דהאחד שעזב‬
‫הביהכנ"ס היה סבור שהשכינה תעזוב‬

‫מז‬

‫דף ו ע"א‬
‫לגמרי את החבר וממילא כבר אין כלל השראת‬

‫לגמרי‪ ,‬אלא רק מסתלק הגילוי הגדול של ההשראה‬

‫השכינה‪ ,‬ולזאת א"צ שמירה מהקלי'‪ ,‬שכל חפצם‬

‫שישנה אצל שניים‪ ,‬ונשאר רק ההשראה שישנה אצל‬

‫ורצונם הוא לינוק ממקום של השראת השכינה‪ .‬וע"כ‬
‫סבר שיכול לעזוב את חבירו לבד‪ ,‬ואין בזה סכנה‬

‫אדם אחד‪ ,‬ועדיין ישנה סכנה מאחיזת הקלי' שרוצות‬
‫לינוק‪ ,‬דאין בכח הקדושה של הגילוי הקטן של‬

‫לחבירו‪ ,‬אך אליבא דאמת אין השכינה עוזבת החבר‬

‫השראת השכינה של אדם אחד לדחותם‪.‬‬

‫דף ו ע"א‬

‫כז‪ .‬לימוד מקרא בביהכנ"ס‬
‫גמ'‪,‬‬

‫במקום רנה שם תהא תפלה‪.‬‬

‫ומפרש‬

‫וההסבר‬

‫הפנימי במנהגם דביהכנ"ס הוא כנגד ספי'‬
‫המלכות וכדברי רבינו האריז"ל ש"כנסת"‬

‫הגר"א שהיה דרכם ללמוד בביהכנ"ס‬
‫מקרא‪ ,‬ובביהמ"ד היו לומדים גמ'‪ ,‬וזהו‬

‫בגימ' י"פ שם ב"ן )שהוא השם של ספי' המלכות(‪ ,‬וע"כ‬
‫בביהכנ"ס שעוסקים בו בתפלה שהיא כנגד ספי'‬

‫במקום רנה דקאי על תושב"כ שנקראת רנה ]אולי‬
‫משום שיש בה טעמי המקרא שהם בבחי' רנה‬

‫המלכות היו לומדים גם המקרא שהוא כנגד עולם‬
‫העשיה בבחי' ספי' המלכות )וכידוע מכוונת חוק‬

‫וזמרה[ שם תהא תפלה‪.‬‬

‫לישראל(‪.‬‬

‫כח‪ .‬סוד תפילין דשימוש"ר לרמ"ע מפאנו ולמהרח"ו – ומה יניח במנחה מי‬
‫שאין לו שמוש"ר‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין‬

‫שמו"ע שכורע מקודם לשמאלו שהוא כנגד ימין‬

‫שהקב"ה מניח תפילין וכו'‪.‬‬

‫השכינה ואח"כ לימינו‪ ,‬ובין הדין של מי שנזדמן לו‬
‫רוק באמצע שמו"ע‪ ,‬זורקו לשמאלו דווקא ולא לימינו‬

‫ביאור בענין תפלין דשמוש"ר דרמ"ע מפאנו‬
‫עפ"י דברי הרש"ש‬
‫א[ יש לפרש סברת הרמ"ע מפאנו בענין תפילין‬
‫של שמושא רבא‪ ,‬דס"ל דהיינו שיהיה סדר‬
‫הפרשיות מימין המניח ולא מימין הקורא כסתם‬
‫תפילין )והוא הנקרא שמוש"ר דהרמ"ע מפאנו‪ ,‬לאפוקי‬
‫משמוש"ר סתם‪ ,‬שהוא כשי' מהרח"ו שאין שינוי בפרשיות‬

‫)ועיין רמ"א סי' צז מה שתירץ ע"ז(‪ ,‬ומבאר הרש"ש‪,‬‬
‫דבתוך תפילת שמו"ע נעשה האדם‪ ,‬כביכול‪ ,‬מרכבה‬
‫לשכינה‪ ,‬וימינו הוי כימין השכינה‪ ,‬משא"כ לאחר‬
‫התפילה כשפוסע לאחוריו‪ ,‬אזי עומדת השכינה כנגדו‬
‫ולכן כורע לשמאלו תחילה שהוא ימין השכינה‪.‬‬

‫ועפי"ז‬

‫י"ל אף בענין התפילין‪ ,‬שאותם צדיקים שהם‬

‫אלא שהבתים גדולים יותר שהמה אצבעיים על אצבעיים(‪,‬‬

‫מגדולי הדור‪ ,‬הרי הם מרכבה לקב"ה‬

‫בהקדם מה דאיתא מהבנ"י זי"ע דאין להניח תפילין‬
‫דשימושא רבא האלו דהרמ"ע מפאנו רק מי שהוא‬

‫בתמידות‪ ,‬והנחת תפילין שלהם נחשבת כאילו‬
‫הקב"ה מניח התפילין‪ ,‬ולכן צריכים להניח תפילין‬

‫מגדולי וצדיקי הדור‪.‬‬
‫ההסבר בזה‪ ,‬ע"פ מש"כ הרש"ש )ל"ג ע"ב(‪,‬‬

‫דשמוש"ר בסדר הפרשיות מימין המניח‪ ,‬שהימין של‬
‫השכינה הוא בשוה לימין המניח‪ ,‬בדומה לענין נזדמן‬

‫ליישב הקושיא בחילוק שבין כריעות שלאחר‬

‫לו רוק באמצע התפילה‪ .‬משא"כ סתם אדם‬

‫וי"ל‬

‫שארית יעקב‬

‫מח‬

‫שהשכינה כנגדו‪ ,‬צריך להניח סדר הפרשיות מימין‬

‫הרי יניח במנחה תפילין דרש"י‪ ,‬וסברתו הוא דגודל‬

‫הקורא‪ ,‬דהיינו השכינה העומדת כנגדו‪.‬‬

‫הרגיל דתפילין דימינו הוא אצבעיים על אצבעיים‬

‫ביאור ענין הד' תפילין‬
‫ב[ ויש לבאר ענין הד' תפילין‪ ,‬דהנה מובא מרבינו‬
‫האריז"ל בענין רש"י ור"ת‪ ,‬שהמה כנגד‬
‫המוחין דהבינה )רש"י( והחכמה )ר"ת(‪ ,‬וכן אי'‬
‫מהאריז"ל ששמוש"ר הוא כנגד כתר דאריך שמחבר‬
‫החכמה והבינה וע"כ הוא אצבעיים על אצבעיים‬
‫כנגד ב' תפילין‪] ,‬וע"כ מנהג האריז"ל להניח בשחרית‬
‫מקודם ב' התפילין הקטנים‪ ,‬ורק אח"כ )במנחה( להניח‬
‫תפילין דשמוש"ר‪ ,‬דהסדר הוא לעלות אל הכתר רק‬
‫אחרי הקדמת הבינה והחכמה[‪ ,‬ומבאר כ"ק אדמו"ר‬
‫הרמ"מ מליובאויטש זי"ע שמובן עפ"ז שתפילין‬
‫דשמוש"ר דר"ת )היינו תפילין הגדולים אצבעיים על‬
‫אצבעיים וסידור הפרשיות כשיטת ר"ת( הם כנגד בחי'‬
‫כתר דעתיק‪ ,‬דהרי ידוע מרבינו האריז"ל )שער‬
‫המלכים( שבינה בשלמותה עולה אל כתר דאריך‪,‬‬
‫וחכמה בשלימותה עולה לעתיק‪ ,‬וא"כ כמו שתפילין‬
‫דרש"י שהם כנגד הבינה הרי כשהם גדולים )שמוש"ר(‬
‫המה כנגד כתר דאריך‪ ,‬ה"נ תפילין דר"ת שהם כנגד‬
‫החכמה הרי כשהם גדולים הם כנגד עתיק‪ .‬ועפ"י‬
‫הנ"ל הרי מובן דה"נ התפילין דשמוש"ר דהרמ"ע‬
‫מפאנו הרי יש בהם ג"כ בחי' אריך ועתיק )היינו דימין‬
‫המניח דסדר דרש"י בבחי' כתר דאריך‪ ,‬וימין המניח בסדר‬

‫בצירוף המעברתא‪ ,‬והרי המ"ב פוסק כהדעה‬
‫שהמעברתא מצטרף לשיעור דאצבעיים על‬
‫אצבעיים‪ ,‬ואצבע לגר"ח נאה הוא ‪ 2‬ס"מ‪ ,‬וא"כ‬
‫תפילין דרש"י בגודל רגיל דימינו שיש בהם ‪ 4‬ס"מ‬
‫בצירוף המעברתא‪ ,‬נחשבים לדעת המ"ב כתפילין‬
‫דשמוש"ר‪ ,‬אך לדעתינו מי שאין בידו תפילין‬
‫דשמוש"ר יניח במנחה תפילין דר"ת‪ ,‬שהוכחנו‬
‫שהוכחנו שלשון האריז"ל נראה דלא כהמ"ב הנ"ל‪,‬‬
‫אלא דהאצבעיים על אצבעיים המה ללא המעברתא‪,‬‬
‫וכמ"ש האריז"ל )דף לה ע"א( "ואח"כ ציוה לעשות לו‬
‫תפילין כסדר רש"י ז"ל אלא שהיו אצבעים על‬
‫אצבעים רוחב וקומה מרובעים כנזכר בשימושא‬
‫רבא"‪ ,‬והלא להשיטה דהאצבעיים הם במעברתא‬
‫הרי אי"ז רוחב וקומה מרובעים‪) ,‬אלא אורך ורוחב‬
‫מרובעים(‪ ,‬וכן היה תמיד המנהג אצל כל המקובלים‬
‫ממשיכי דרך האריז"ל‪ ,‬לחשב האצבעיים ללא‬
‫המעברתא‪ ,‬וא"כ להאריז"ל אין תפילין דרש"י הרגיל‬
‫דימינו נחשב לתפילין דשמוש"ר‪ ,‬וא"כ יעדיף להניח‬
‫במנחה תפילין דר"ת‪ ,‬דכיון דחזינן מהאריז"ל‬
‫שבמנחה יש להניח תפילין יותר גבוהים מבשחרית‪,‬‬
‫הרי מי שאין לו תפילין דכתר )שמוש"ר( יניח לכה"פ‬
‫תפילין דהחכמה )ר"ת( שהם להאריז"ל קדושים‬
‫וגבוהים יותר מתפילין דרש"י‪ ,‬וכמו שכתב הרה"ק‬

‫דר"ת בחי' עתיק(‪ ,‬אלא דבשמוש"ר דמהרח"ו הוא‬
‫בבחי' חיצוניות אריך ועתיק‪ ,‬ובשמוש"ר דרמ"ע‬

‫מקאמרנא בשה"ט )סי' לז בזר זהב סק"א( שהאריז"ל‬
‫עצמו היה מניח מקודם במנחה תפילין דר"ת‪) ,‬אלא‬

‫מפאנו בבחי' פנימיות אריך ועתיק‪ ,‬שהרי תפילין‬
‫דרמ"ע מפאנו מורים על הדרגה הנעלית והפנימית‬

‫שאח"כ חזר ועשה שמוש"ר(‪ ,‬וכמו שמבאר שם שהאריז"ל‬
‫מכריע הלכה כתפילין דר"ת‪ ,‬והיה מברך על הנחתן‪,‬‬

‫כשנעשה האדם בעצמו מרכבה לבחי' אריך ועתיק‪.‬‬

‫ואצלו היו התפילין דר"ת עיקר‪ ,‬ולא היה רוצה לברך‬
‫על תפילין דרש"י לבד‪ ,‬וע"כ לא היה רוצה להניח‬

‫וכנ"ל‪ ,‬שזה בחי' חיצוניות‪ ,‬שהשכינה מחוצה לו(‪.‬‬

‫למנחה תפילין דרש"י‪ ,‬ושניהם ביחד כמו בשחרית לא‬

‫)ולא רק שעומדת השכינה כנגדו שזה בחי' מימין הקורא‪,‬‬

‫מי שאין לו שמוש"ר למנחה יניח ר"ת‬
‫ג[ ונציין פה ששמענו בשם איזה ת"ח שסובר שמי‬
‫שרוצה להניח תפילין דשמוש"ר במנחה‬
‫כדברי האריז"ל‪ ,‬ואין בידו עתה תפילין דשמוש"ר‬

‫היה רוצה להניח במנחה‪ ,‬כדי להורות בזה הלכה‬
‫לעצמו שעיקר המצוה אצלו היא תפילין דר"ת )או‬
‫שהיה טריחא ליה מילתא להניח שוב שניהם יחד(‪ ,‬עכ"ד‬
‫הרה"ק מקאמרנא‪ .‬וא"כ מובן דהרוצה לנהוג‬
‫כהאריז"ל יניח במנחה )כשאין לו שמוש"ר( ר"ת דייקא‪.‬‬

‫מט‬

‫דף ו ע"ב‬
‫דף ו ע"ב‬

‫כט‪ .‬בענין שומע כעונה במצוות ת"ת‬
‫ברש"י‪,‬‬

‫אגרא דפרקא‪ ,‬עיקר קיבול שכר הבריות‬
‫הרצים לשמוע דרשה מפי חכם הוא שכר‬

‫מ"מ כשמעיין בתוה"ק בעומק א"צ דיבור‪ ,‬ובפשטות‬
‫הכוונה דלצורך מצות הבנת הלימוד כראוי נפטר‬

‫המרוצה‪ ,‬שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גירסא‬
‫ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן‪ ,‬שיקבלו שכר‬

‫מקיום המצוה דת"ת בפה‪ ,‬אך עוד י"ל דבעיון עמוק‬
‫נצרכים ג"כ להשתמש עם הכח של נפש הבהמית‪,‬‬

‫לימוד‪.‬‬

‫ומקבלת תיקון אף ללא דיבור‪.‬‬

‫וכן‬
‫לרש"י ליכא לדין שומע כעונה בדב"ת‬

‫א[ ולכאו'‬

‫יש לבאר בזה פסק המחבר בשו"ע שאף‬
‫שלהרהור בדב"ת לא בעינן ברכת התורה‪,‬‬

‫צ"ב‪ ,‬אע"פ שאין יודעים להעמיד גירסא‬
‫לאחר זמן‪ ,‬הרי אין זה חסרון אלא‬

‫מ"מ לכתיבת דב"ת בעינן ברכת התורה‪ ,‬ויש‬
‫שמפרשים שדרך הכותב להוציא מעט תיבות‬

‫במצוות ידיעת התורה לבד‪ ,‬אך לא במצוות לימוד‬
‫התורה הגדולה מכל המצוות‪ ,‬ומדוע אמר דעיקר‬

‫מפיו‪ ,‬אך יש המפרשים שכתיבה עצמה מחייבת‬
‫ברה"ת‪) ,‬כמובא ב' הפירושים במ"ב שם( וההסבר בזה‬

‫קיבול שכרם הוא רק על המרוצה‪.‬‬

‫עפ"י הנ"ל דבכתיבה יש ג"כ השתמשות עם כח‬

‫ושמא‬

‫יש להוכיח ששיטת רש"י היא שאין דין‬
‫שומע כעונה לגבי מצוות תלמוד תורה‪.‬‬

‫שהרי דין זה שנוי במחלוקת לגבי איסור בע"ק בדברי‬
‫תורה‪) ,‬ותוס' לקמן כ‪ :‬ד"ה כדאשכחן ס"ל דיש שומע כעונה‬
‫בד"ת(‪ ,‬ובזה יובן דלרש"י אין קיום מצוות לימוד‬
‫התורה בשמיעת הדרשה לחוד‪ ,‬ורק אם היה זוכר‬
‫הדרשה היה מקיים מצוות ידיעת התורה‪.‬‬

‫ביאור דהרהור לאו כדיבור והא דבעיון עמוק‬
‫וכתיבה ויחודים א"צ דיבור‬
‫ב[ והביאור הפנימי במחלוקת זו )האם יש שומע‬
‫כעונה בדב"ת( י"ל ע"פ מש"כ בעל‬
‫התניא )פרק ל"ח( בביאור מ"ד הרהור לאו כדיבור‬
‫דמי‪ ,‬שעיקר תכלית התומ"צ הוא לתקן את הנפש‬
‫הבהמית שמקליפת נוגה‪ ,‬שהיא נקראת רוח‬
‫ממללא ומדברת בה' מוצאות הפה‪ ,‬משא"כ‬
‫ההרהור הוא בכח הנשמה שהיא א"צ תיקון‬
‫לעצמה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫ובזה‬

‫מובן גם מש"כ הרב בעה"ת בשו"ע דידיה הל'‬
‫ת"ת‪ ,‬שאף שמצות ת"ת הוא בדיבור דייקא‪,‬‬

‫הנה"ב וע"כ נחשבת הכתיבה כמו דיבור ולא‬
‫כהרהור‪] ,‬וכעי"ז כתב התניא באגה"ק לגבי‬
‫היחודים שהצדיקים מכוונים בתפילתם שהמה‬
‫פועלים בעולמות העליונים‪ ,‬אף שבדרך כלל קיי"ל‬
‫דהרהור לאו עביד מידי‪ ,‬משום שהצדיקים מכוונים‬
‫היחודים בבחי' מסי"נ‪ ,‬והיינו ג"כ כעין בחי' עיון‬
‫עמוק שמשתמשים בכך עם הכח דנה"ב אף ללא‬
‫דיבור[‪.‬‬

‫האם השמיעה מעוררת ריכוז תלוי בסוגי‬
‫הנשמות‬
‫ג[ ובזה י"ל ביאור המחלוקת אי אמרינן שומע‬
‫כעונה בד"ת‪ ,‬שהנה יש חילוק בין‬
‫הנשמות אם יכולין לרכז מחשבתם ועיונם ע"י‬
‫שמיעה‪ ,‬או לא‪ ,‬דאותם נשמות שנוטות לספי' הבינה‬
‫ובחי' השמיעה )כנודע דחכמה בחי' ראייה ובינה בחי'‬
‫שמיעה( מקבלות ריכוז ועיון ע"י השמיעה‪ ,‬ולכן‬
‫סוברים הם דשומע כעונה בד"ת‪ ,‬וזה הטעם של רבנו‬
‫"יצחק" )שהוא סתם בעל התוס'( שבתוס' )לקמן כ‪ ,(:‬הסובר‬
‫ששומע כעונה בד"ת‪ ,‬דיצחק היא מידת הגבורה‬
‫שבצד שמאל‪ ,‬כמו הבינה‪ ,‬אך רש"י שכתב פירושו‬

‫שארית יעקב‬

‫נ‬

‫ע"פ פשט שהוא בחי' ספי' המלכות‪ ,‬ונקרא ר' שלמה‬

‫מעוררת הריכוז והעיון אלא כמו הרהור בעלמא‪ ,‬ולכן‬

‫"ירחי" )כדאי' בשם הגדולים בשם סדה"ד ועוד‪ ,‬אלא שאביו‬

‫לדידיה לא אמרינן שומע כעונה בד"ת‪] .‬ולפ"ז כל‬

‫נקרא ר' יצחק עיי"ש‪ ,‬ודלא כטועים בזה( שהוא בחי'‬
‫הלבנה‪ ,‬בחי' מלכות‪ ,‬וכן שלמה הוא ג"כ ספי'‬

‫המח' היא רק על סתם בנ"א האם הם מתעוררים‬
‫בשמיעה לריכוז חזק או לא‪ ,‬אך באדם שמתעורר‬

‫המלכות‪ ,‬הרי לדידיה בסתם אדם השמיעה אין‬

‫בשמיעה לריכוז חזק לכו"ע יהא אצלו שומע כעונה[‪.‬‬

‫דף ז ע"א‬

‫ל‪ .‬שני הכ"ג שזכו לגילויים עליונים בקדש הקדשים המכניעים קלי' עשיו‬
‫וישמעאל‬
‫גמ'‪,‬‬

‫תניא א"ר ישמעאל בן אלישע פעם אחת‬
‫נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וכו'‪.‬‬

‫ב' דרכי התגלות אלקות אצל ב' הכ"ג‬
‫א[ הנה מצינו בשני מקומות בש"ס ב' דרכי‬
‫התגלות אלקות שזכה הכהן הגדול‬
‫כשנכנס לפני ולפנים‪ ,‬א( כאן בגמ' לגבי ר'‬
‫ישמעאל בן אלישע )מעשרה הרוגי מלכות( שהוא‬
‫זכה לראות בפנים קודש הקדשים את הגילוי‬
‫המובא בגמ' כאן‪ ,‬ב( בגמרא יומא )ל"ט ע"ב( לגבי‬
‫שמעון הצדיק שהיה זוכה כשהיה נכנס לקודש‬
‫הקדשים לראות זקן אחד לבוש לבנים ועטוף‬
‫לבנים הנכנס ויוצא עמו‪ ,‬וידועים דברי הירושלמי‬
‫)המובאים שם בתוס' ישנים( דפריך והלא כתיב "וכל‬
‫אדם לא יהיה באהל מועד" ודרשינן אפילו‬
‫המלאכים שכתוב בהם "ודמות פניהם פני אדם"‬
‫)יחזקאל א'‪ ,‬י'(‪ ,‬ומתרץ הירושלמי ש"כבוד הקב"ה‬
‫היה" שזכה שמעון הצדיק להתגלות השכינה הק'‬
‫בצורת זקן לבוש לבנים‪ .‬ויש לבאר טעם החילוק‬
‫שמצינו בב' ההתגלויות של ב' הכ"ג‪ ,‬שאצל ר'‬
‫ישמעאל בן אלישע נתגלה אליו כבוד הש"י בבחי'‬
‫ישיבה על כסא )כביכול( ואצל שמעון הצדיק בבחי'‬
‫זקן המתלוה אליו ויוצא ונכנס עמו‪ ,‬וכן מדוע ציון‬
‫שמעון הצדיק בירושלים עיה"ק )שהיא העיר שעבד‬
‫בה בבית המקדש( וציון ר' ישמעאל בן אלישע‬
‫בגליל שהיא בריחוק ממקום עבודתו בבית‬
‫המקדש‪.‬‬

‫ב' הכ"ג שנשאר ציון שלהם אצלינו מסייעים‬
‫לנו בגמר עבודת הגלות‬
‫ב[ וכן יש לבאר ענינם של שני הכ"ג האלו שהמה‬
‫ב' הכ"ג היחידים שנשאר ציוניהם הקדושים‬
‫בגלוי אצלינו )משא"כ שאר שלש מאות הכהנים גדולים‬
‫)יומא ט' ע"א( שאין לנו את ציוניהם הק'‪) .‬ואף שיש לנו גם‬
‫את ציון דהע"ה ששם מבערה דמלכי בית דוד נטמן גם יהוידע‬
‫הכהן גדול וכדאי' בנ"ך משום שהציל את מלכות בית דוד‪ ,‬מ"מ‬
‫לב' הכ"ג הנ"ל יש מעלה יתירה שגלוי ומפורסם שמם במקום‬

‫קברם משא"כ אצל יהוידע שנעלם ונסתר שמו משם(‪] .‬ואי'‬
‫בספה"ק שצדיק שנמצא ציונו הק' בגלוי בעוה"ז מורה‬
‫שהוא ממשיך להיות קשור עם העולם הזה‪ ,‬והיינו‬
‫שאף לאחר פטירתו ועלייתו תמיד לעולמות העליונים‬
‫יותר ויותר‪ ,‬בכ"ז ממשיך להתפלל ולפעול עבור‬
‫נשמות בנ"י החיים בעוה"ז ומסייעים להם לעשות‬
‫עבודתם לגמור הורדת גילוי אלקות בתחתונים )שזה‬
‫עבודת נשמות החיים( ולכן נצרך במיוחד לנו שאנו‬
‫עומדים ברגעים האחרונים של דור האחרון בגלות‬
‫)ונהיה במהרה ברגעים הראשונים של הגאולה שלימה( לדעת‬
‫את הסוד של ב' הכ"ג האלו שהם מסייעים לנו בגמר‬
‫העבודה לגלות אלקותו ית' בתחתונים‪.‬‬

‫מדוע דיייקא שמעון הצדיק נקרא כן ומדוע‬
‫עושים על ציונו תגחלת בל"ג בעומר ואיך‬
‫שייך ציונו לענין הגאולה‬
‫ג[ והנה על שמעון הצדיק כתבנו כבר באריכות‬
‫בספרינו ים החכמה )תשס"ט בביאור למס'‬

‫נא‬

‫דף ז ע"א‬
‫נדרים דף ט ע"א(‪] ,‬ונעתיקנו כאן שוב בקצת‬

‫שקשור הבינה עם השמיעה )מלשון "שמע ישראל"‬

‫הוספות[‪.‬‬

‫שהכוונה להתבונן ולהבין(‪.‬‬

‫דהנה‬

‫יש לבאר אצל שמעון הצדיק מדוע דייקא הוא‬

‫נקרא בשם "הצדיק" שלא מצינו זאת אצל‬
‫שום תנא ואמורא בחז"ל שיקרא בקביעות בשם‬
‫הצדיק‪ ,‬וכן יש לבאר המנהג הקדום בירושלים עיה"ק‬
‫לעלות בל"ג בעומר על ציון שמעון הצדיק בהמון‬
‫חוגג וכן היו עושים שם תגלחת הנערים )ועד היום יש‬
‫חסידים ואנשי מעשה הנוהגים כן(‪ ,‬ואומרים ע"ז במליצה‬
‫ששמעון הצדיק קשור להרשב"י בבחי' "שמעון‬
‫שמעון לגז"ש"‪ ,‬וצ"ב מה הקשר בין שמעון הצדיק‬
‫להרשב"י‪ ,‬ויש שאומרים לפרש מנהגם שהלא חזינן‬
‫ממעשה דידן דהנזיר הטמא )שבמס' נדרים דף ט(‬
‫ששמעון הצדיק קשור לענין דתגלחת מצוה‪ ,‬וע"כ יש‬

‫לגלח תגלחת הפיאות על ציונו‪ ,‬אך צ"ב הקשר‬
‫הפנימי‪.‬‬

‫וכן‬

‫יש קבלה מהרה"צ ר' מעשיל גלבשטיין זצ"ל‬
‫)תלמיד‬

‫הרה"ק‬

‫מקאצק‬

‫והצמח‬

‫צדק‬

‫והנה‬

‫כידוע בינה מינה דינין מתערין‪ ,‬שמלכות‬
‫דבינה הוא פרצוף לאה ששם יש הענין דדיני‬

‫לאה הקשים וכדאי' מהאריז"ל‪ ,‬וזה בבחי' מה‬
‫ששמעון אמר לכו ונהרגנו על יוסף הצדיק שקיבל‬
‫יוסף את אור החכמה דראובן )ואכמ"ל(‪ ,‬וזה בבחי' "עון‬
‫שם"‪ ,‬וכן בדור המדבר היו כ"ד אלף החוטאים משבט‬
‫שמעון‪ ,‬וכן מצינו שלא רצה משרע"ה לברך את שבט‬
‫שמעון‪ ,‬וכן חורבן ביהמ"ק היה בחודש אב שכנגד‬
‫שבט שמעון עפ"י סדר הדגלים‪ ,‬אך באמת מאידך‬
‫הגאולה תלויה בתיקון דשמעון‪ ,‬שעיקר העליה אל‬
‫הכתר היא בדרך הבינה )כמש"כ באריכות בכ"מ(‪ ,‬ולכן‬
‫כששמעון מגיע לתקונו אזי דווקא בו תלויה הגאולה‪,‬‬
‫ולכן שבט שמעון קשור אל שבט יהודה‪ ,‬שקיבל שבט‬
‫שמעון את חלקו באר"י עם חלק יהודה‪ ,‬שיהודה הוא‬
‫שבט המלוכה שמהם יוצא משיח צדקינו‪ ,‬וכן תיקון‬
‫שבט שמעון קשור לתיקון הגאולה‪.‬‬

‫זי"ע(‬

‫שהשתטחות על ציון שמעון הצדיק ממתיקה את‬
‫חבלי משיח ומקרבת את הגאולה השלימה מתוך‬

‫הא שהגאולה תלויה ברשב"י גלגול שמעון בן‬
‫יעקב‬

‫רחמים וחסדים‪ ,‬ולכן פעל רבות שיעשו שם מנינים‬
‫קבועים לתפילות‪ ,‬וכן שיהא שם מקום לאכילה ושתיה‬

‫ה[ ובזה‬

‫ומקוה טהרה כדי שיוכלו לשהות הרבה על ציונו‪,‬‬
‫וכתב ע"ז באריכות בספרו‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וצ"ב מה הקשר‬

‫זי"ע בריש ספר הזכות שנתגלה לו משמים שר' שמעון ור'‬

‫בין ציון שמעון הצדיק לענין הגאולה‪.‬‬

‫יהודה ור' יוסי היו גלגול דשמעון יהודה ויוסף בני יעקב ומבאר‬

‫מובן הא דאיתא שהגאולה תלויה ברשב"י‬
‫שהיה גלגול דשמעון )וכדאי' מהחידושי הרי"ם‬

‫בזה מעשה דהמערה שבמס' שבת ואכמ"ל(‪ ,‬שרשב"י עלה‬

‫הא ששמעון חלק על יוסה"צ והחוטאים מדור‬
‫המדבר היו משבט שמעון והחורבן בשבט‬
‫שלו‪ ,‬ונרמז עוון בשמו ולא נתברך ממשרע"ה‬

‫ד[ וי"ל‬

‫אל הכתר ותיקן לגמרי את דיני הבינה של בחי'‬
‫שמעון‪ ,‬ובזה תלוי הגאולה‪ ,‬שע"י אור הכתר זוכים‬
‫ל"עון מש"‪ ,‬ולהבאת הגאולה ברחמים ללא הדינים‬
‫הקשים שמצד דיני לאה )מלכות דבינה(‪ ,‬וזה גם הטעם‬

‫בזה בהקדם מה שאי' בספה"ק ש"שמעון"‬

‫הפנימי שלא נתברך שמעון בברכות בתורה‪ ,‬שממ"נ‬

‫מרמז על "עון שם" או "עון מש"‪ ,‬והביאור‬
‫בזה‪ ,‬שהנה ראובן ושמעון בני יעקב ע"ה היו בבחי'‬

‫שלפני המתקתו ועלייתו אל הכתר אינו ראוי לברכה‪,‬‬
‫ואחרי המתקתו הרי א"צ לברכה‪ ,‬שבכתר הכל‬

‫חכמה ובינה‪ ,‬ראובן שנקרא ע"ש הראיה הוא בבחי'‬
‫החכמה‪ ,‬שאיזהו חכם הרואה וכו' )החכמים עיני העדה(‪,‬‬

‫ברכות‪ ,‬שאפי' העוונות והקללות נהפכים לברכות‬
‫וזכויות באור הכתר )כר"ת נהפך לכת"ר(‪ ,‬וכמו שמצינו‬

‫ושמעון שנקרא ע"ש השמיעה הוא בבחי' הבינה‬

‫אצל רשב"י במס' מו"ק )ט' ע"ב( שפירש את הנראה‬

‫שארית יעקב‬

‫נב‬

‫כקללות וגילה שהם ברכות‪ ,‬וכן אי' בזוה"ק על קללות‬

‫סוף שכולו טוב‪) ,‬עיין לקו"מ תורה ע"ב(‪ ,‬ובאמת זה היה‬

‫דהתוכחה שהם ברכות‪.‬‬

‫עבודת שמעון הצדיק שהיה כהן גדול שבמשך כל‬

‫הראשון שתיקן את בחי' דיני שמעון להפכם‬
‫לחסדים ולחזור להתאחד עם יוסף הצדיק וע"כ‬
‫נקרא הצדיק‬
‫ו[ ובזה יש לפרש את הענין של שמעון הצדיק‪,‬‬
‫שהוא הראשון בחז"ל שקרוי בשם שמעון‬
‫שקשור לדיני הבינה כנ"ל‪ ,‬ומאידך הרי הוא היה כהן‬
‫גדול‪ ,‬שהכהנים בכללותם שייכים לבחי' החסדים‪,‬‬
‫וכ"ש הכה"ג הנקרא איש החסד‪ ,‬כדכתיב )דברים ל"ג‪,‬‬
‫ח'( "תומיך ואוריך לאיש חסידך"‪ ,‬וא"כ שמעון הצדיק‬
‫התחיל את עבודת רשב"י בשורש שהיא להפוך את‬
‫דיני לאה )דיני הבינה( ולהפכם לחסדים‪ ,‬וזהו הענין‬
‫שהיה כ"ג מ' שנה דייקא‪ ,‬שמנין ארבעים שייך לספי'‬
‫הבינה )בן ארבעים לבינה(‪ ,‬וכל מ' שנותיו היה מכפר‬
‫על עוונות כל בית ישראל והופך החוט האדום של‬
‫הזהורית ללבן שזה בבחי' הפיכת דינים הקשים‬
‫לחסדים‪ ,‬והמיוחד ביותר שאף שגם בבית המקדש‬
‫הראשון היו הרבה כ"ג צדיקים שבימיהם היה ג"כ כל‬
‫הניסים של ביהמ"ק והיה חוט של זהורית מלבין וכו'‪,‬‬
‫בכ"ז בזה אין כ"כ חידוש‪ ,‬שהנה אי' בזוה"ק שביהמ"ק‬
‫הראשון הוא כנגד אברהם אבינו שבבחי' החסדים‬
‫)ובבחי' ספי' החכמה( וע"כ היו בו בשלמות כל העשרה‬
‫הניסים )כנגד י' דהחכמה(‪ ,‬וע"כ אין כ"כ חידוש בזה‬
‫שהצליחו הכ"ג של ביהמ"ק הראשון להמשיך‬
‫החסדים‪ ,‬והחידוש של שמעון הצדיק שהוא היה כ"ג‬
‫בביהמ"ק השני שכנגד יצחק אבינו שבבחי' הגבורות‬
‫)ובבחי' ספי' הבינה( ובכ"ז הצליח להמתיק בימיו כל‬
‫הדינים והגבורות ולהמשיך את כל החסדים כמו‬
‫בביהמ"ק הראשון‪ ,‬והוא חזר להתאחד עם בחי'‬
‫החסדים דהחכמה דיוסף הצדיק )תמורת שמעון בן יעקב‬
‫שחלק על יוסה"צ(‪ ,‬וזהו מרומז בשמו שחזר להתאחד‬
‫לבחי' הציס"ע‪ ,‬ובזה יומתק ויובן מה ששמעון הצדיק‬
‫הוא היחיד מהתנאים המופיעים במשניות שנקרא‬
‫בקביעות בשם הצדיק‪ ,‬שצדיק האמת הוא מי‬
‫שממתיק את כל הדינים והגבורות עד שנכלל באין‬

‫הארבעים שנה ששימש הפך את הלשון זהורית‬
‫מאדום ללבן‪ ,‬היינו שהמתיק מבנ"י את כל הדינים‬
‫והמשיך על בנ"י אור הלבנונית דרחמי הכתר‪.‬‬

‫ביאור פנימיות הג' דברים שהעולם עומד‬
‫עליהם‬
‫ז[ וכן ניכרת שייכותו ועלייתו דשמעון הצדיק אל‬
‫הכתר ממה שהיה אומר )אבות פ"א מ"ב( על‬
‫שלשה דברים העולם עומד על התורה והעבודה‬
‫וגמ"ח‪ ,‬שהמה ג' הקוים הכליים דימין )גמ"ח( שמאל‬
‫)עבודה( אמצע )תורה(‪ ,‬המתקשרים כאחד באור הכתר‬
‫המאחדם וכוללם יחד‪ ,‬ומרומז ג"כ במימרא זו שהיה‬
‫שמעון הצדיק עוסק באיחוד דימין ושמאל ע"י קו‬
‫האמצע עד שעלה מכח זה אל הכתר‪) ,‬ועלה אל הכתר‬
‫בכח ספי' היסוד העולה בקו האמצע אל הכתר‪ ,‬וכנרמז בתיבת‬

‫"הצדיק" שהוא כינוי דהיסוד(‪.‬‬

‫ולכן‬

‫קשור ציונו אל הגאולה השלימה‪ ,‬שבזה תלוי‬

‫הגאולה‪ ,‬בהמתקת הדינים והפיכתם לרחמים‬
‫ע"י אור הכתר‪ ,‬ובפרט שציונו הוא בירושלים עיה"ק‪,‬‬
‫שקשורה ירושלים עיה"ק עם הבינה שהיא עיר דוד‪,‬‬
‫ונקראת לב – "דברו על לב ירושלים" )ישעיהו מ'‪ ,‬ב'(‬
‫שליבא – בינה‪ ,‬הרי מסוגל ציונו להמתיק דיני הבינה‬
‫ולהעלותם לפני ולפנים אל הכתר‪ ,‬וכמו שהיתה‬
‫עבודתו‬

‫בביהמ"ק לקחת מעבודות‬
‫ולהכניסם לפני ולפנים‪.‬‬

‫החיצוניות‬

‫הענין דתלמידי שמעון הצדיק קבורים עמו ולא‬
‫נודעים בשם‬
‫ח[ ועוד יש לציין שהנה האריז"ל כתב שביחד עם‬
‫שמעון הצדיק טמונים גם הרבה‬
‫מתלמידיו‪ ,‬אמנם אין אנו יודעים כלל מי הם‬
‫התלמידים הקבורים עם שמעון הצדיק )וכמש"כ באבן‬
‫השהם שאינם אנטיגנוס איש סוכו ויוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן‬
‫שקיבלו משמעון הצדיק שהלא כתב האריז"ל שהם קבורים‬

‫נג‬

‫דף ז ע"א‬
‫במקו"א(‪ ,‬וי"ל שזה מרמז גם על ענין הנ"ל שענין‬

‫הפיאות קשור לדעת הגבוהה שעל ידה יכולים‬

‫דשמעון הצדיק לכלול ולהעלות את הפירוד דהבינה‬

‫להשוות הז"א והנוק' לגמרי באופן שכתרה שוה‬

‫ולכללו בהיחוד דהחכמה והכתר‪ ,‬ולכן נכללים כל‬
‫התלמידים שבבחי' ריבוי הפרטים דהבינה ואין‬

‫לכתרו‪ ,‬כמו ששני הפיאות שבימין ושמאל שכנגד‬
‫הז"א והוק' שוים זל"ז‪ .‬ודעת גבוהה זו שתתגלה רק‬

‫עולים בשם ונכללים כולם בשם רבם שמעון הצדיק‬
‫שבבחי' התבטלות פירוד דהבינה אל נקודת היחוד‬

‫לעת"ל שייכת להכתר[‪.‬‬

‫דהחכמה‪.‬‬

‫הקשר שבין שמעון הצדיק לנזירות‬
‫ט[ ומובן עפ"י כל זה גם הקשר של שמעון הצדיק‬
‫לענין הנזירות‪ ,‬כהמעשה הידוע במס'‬
‫נדרים דף ט'‪ ,‬ולענין עשיית הפיאות על ציונו‪ ,‬שענין‬
‫הנזירות הוא בסוד הכתר‪ ,‬כדכתיב על הנזיר כי נזר‬
‫אלקיו על ראשו‪ ,‬שמקדש הנזיר שערותיו בקדושת‬
‫שערות דאריך אנפין כדאי' מהאריז"ל‪ ,‬והרבה‬
‫נזירים אין יכולים לעמוד בקדושה גבוהה זו ונופלים‬
‫ממנה ונטמאים‪ ,‬שהטומאה היא בסוד נפילה‬
‫מהכתר אל המלכות הנופלת מאצי' אל הבי"ע וכו'‪,‬‬
‫אך הנזיר שהגיע לשמעון הצדיק שקיבל הנזירות‬
‫בבחי' מסי"נ לגלח שערו הנאה‪ ,‬ועשה תשובה גדולה‬
‫כ"כ על הרהור חטא קל שבא לידו‪ ,‬בודאי ראוי‬
‫לקדושת הכתר‪ ,‬ואף כשנטמא אין נופל מקדושת‬
‫הכתר וודאי שאין נופל לחרטה על נזרו‪ ,‬אלא‬
‫הטומאה שנכשל בה וירד אל המלכות אינה בסוד‬
‫נפילה אלא היא בסוד להאיר את מקום ההסתרה‬
‫ולהרים את בחי' המלכות שרגליה יורדות לבי"ע‪,‬‬
‫ולהעלותה ולהחזירה לשרשה אל הכתר בסוד דאבן‬
‫מאסו הבונים היתה לראש פינה‪ ,‬וא"כ נזיר זה גילה‬
‫את ענינו של שמעון הצדיק שמעלה את הנפילות‬
‫והופך את כל הירידות לעליות‪.‬‬
‫סוד עשיית פיאות על ציונו‬
‫י[ וזה גם סוד עשיית הפיאות על ציון שמעון הצדיק‪,‬‬
‫שסוד הפיאות קשור להויה ‪ -‬הויה שלפני קל‬
‫רחום וחנון וכו'‪ ,‬שהם שורש הי"ג מדה"ר דדיקנא‬
‫דהכתר כדאי'‪ ,‬וע"כ קשור זאת לשמעון הצדיק‬
‫שממשיך את רחמי הכתר ]ובמקו"א כתבנו שסוד‬

‫נקרא הצדיק ע"ש שכונס בתוכו האורות של‬
‫אנכה"ג ושל כל הכ"ג‬

‫יא[ וזה‬

‫מרומז גם במה ששמעון הצדיק היה משיירי‬

‫כנסת הגדולה‪ ,‬שאי' בקבלה מרבינו הגר"א‬
‫זי"ע שבכל סוף תקופה יש צדיק שכלול מכל התקופה‬
‫וגבוה יותר מכולם ובסוד נעוץ סופן בתחילתן‪ ,‬ומובן‬
‫עפ"ז ששמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה‬
‫זכה לעלות בדרגה גבוהה בסוד הכתר מלכות הכולל‬
‫את כל אור התקופה‪ ,‬ומובן גם עפ"ז מה שנקרא בשם‬
‫"הצדיק" שמרמז על ספי' היסוד שהוא בסיומא דגופא‬
‫וכולל בתוכו את כל האורות של כל הספי'‪ ,‬וה"נ‬
‫שמעון הצדיק נחשב כספי' היסוד שהרי נכלל בתוכו‬
‫כל האורות של תקופת אנכה"ג‪ ,‬וכן של כל הכ"ג‬
‫שקדמוהו שהוא היה האחרון שנעשה בימיו כל‬
‫הניסים המובאים בחז"ל )יומא ל"ט ע"א( וא"כ נכלל‬
‫אצלו כל הכ"ג שקדמוהו שהיו אצלם ניסים האלו‪.‬‬

‫הקבלה ששמעון הצדיק עומד על קברו ומברך‬
‫להבאים בברכת כהנים‬

‫יב[ וכן‬

‫יש קבלה מצדיקים שכשבאים לציון שמעון‬

‫הצדיק זוכים לקבל ברכת כהנים משמעון‬
‫הצדיק שעומד מעל קברו ומברך להבאים על ציונו‪,‬‬
‫וכן שמעתי מצדיק שבדורנו שזכה לראות את שמעון‬
‫הצדיק עומד על קברו כנ"ל‪ ,‬וזה קשור גם להנ"ל‪,‬‬
‫שברכת כהנים הוא בשם כ"ב )המובא בסידורים‬
‫הפשוטים ברשב"ע שבברכת כהנים שבתפילת מוסף דיו"ט(‬

‫שהוא שם הדעת‪ ,‬ודעת חיצוניות הכתר‪ ,‬וכלול ברכת‬
‫כהנים מג' הקוים )שהם ג' פסוקי ברכת כהנים( שבסוד‬
‫הכתר המאחד ג' הקוים כנ"ל )עיי"ש בביאור במס' נדרים‬
‫שהארכנו עוד בענין זה והמסתעף(‪.‬‬

‫שארית יעקב‬

‫נד‬

‫ביאור דברי האר"י ז"ל בנוגע לשמעון הצדיק‬

‫יג[ אך‬

‫המסי"נ בהריגתם ואנו מתקשרים אליהם ומעוררים‬

‫עדיין יש לגמור ולבאר את דברי רבינו‬

‫זכותם כידוע מכונת האריז"ל בתפילת שחרית בקל‬

‫האריז"ל )בתחילת מסכת אבות( בנוגע‬
‫לשמעון הצדיק‪ ,‬שכתב שם רבינו האריז"ל ששמעון‬

‫נקמות ה' וכו'‪ ,‬ובזכותם אנו מבקשים שיהא ביאת‬
‫המשיח ללא הריגות ח"ו אלא ברחמים פשוטים אין‬

‫הצדיק הוא משורש לוט בן הרן ]שהוא שורש הבל‬
‫כמרומז בר"ת לוט בן הרן שהוא ר"ת הבל כדאי'[‪,‬‬

‫קץ‪.‬‬

‫ונקרא בשם "הצדיק" משום שהוא בסוד היסוד‪,‬‬
‫ומבאר רבינו האר"י כי שמעון הצדיק נקרא משיירי‬

‫ע"י זכות הצדיקים הקדמונים מבטלים יחוד‬
‫עשיו וישמעאל‬

‫כנסת הגדולה המרמז על יסוד דאמא שכונסת לתוכה‬
‫את ה' חסדים דאבא שמתכנסים ביסוד והם שיריים‬
‫לפי שאין ליסוד חסד בפ"ע אלא מן העליונים עכ"ל‪.‬‬

‫ודברים‬

‫טו[ וביתר‬

‫ביאור‪ ,‬דהנה זלע"ז עשה אלוקים דהיות‬

‫שבגאולה השלימה עתיד להתגלות‬
‫רחמי הכתר ע"י ההתקשרות דספי' החכמה וספי'‬

‫אלו המה בבחי' מה שהארכנו לבאר סוד‬
‫שמעון הצדיק שמעלה ומקשר הבינה אל‬

‫הבינה‪ ,‬שדרך התקשרות זו מעוררים רחמי הכתר‬
‫)כמש"כ במקו"א(‪ ,‬הרי לפני הגאולה יש התקרבות‬

‫החכמה ועולה אל הכתר‪ ,‬וכמו שנראה בדברי האר"י‬

‫והתקשרות של קליפת אדום – עשיו )שבבחי' בינה‬

‫כאן ששמעון הצדיק הוא ביסוד דאמא )בינה( הכונסת‬
‫לתוכה את ה' החסדים דאבא )חכמה(‪ ,‬דיסוד דאבא‬

‫דקלי'( וקלי' ישמעאל )שבבחי' חכמה דקלי'( שהיא סכנה‬

‫ויסוד דאמא נקראים שביל ונתיב שעל ידם עולים‬
‫לשער החמישים שהוא סוד הכתר‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬ובזה‬
‫מתיישב גם הסתירה המופיעה בסוף שער הגלגולים‬
‫על נשמת שמעון הצדיק האם הוא משורש קין או‬
‫משורש הבל )כמובא בשער הגלגולים הקדמה לו(‪ ,‬ועפ"ז‬
‫מובן הענין ששמעון הצדיק היה מקשר שניהם כאחד‬
‫ומגלה את החסדים דשורש החכמה דהבל דרך היסוד‬
‫דשורש הבינה דקין‪.‬‬

‫העבודה לפעול הגאולה ברחמי עתיק ללא‬
‫הריגות ח"ו‬

‫גדולה כנגד עם ישראל‪ ,‬ולכן צריך להשתמש ולעורר‬
‫את זכות הצדיקים הקדמונים שהם עשו האיחוד בין‬
‫חכמה ובינה בקדושה‪ ,‬שהם ילחמו כנגד "שלום‬
‫לרשעים רע להם ורע לעולם" של עשיו וישמעאל‪,‬‬
‫שבאיחוד רע זה מתחזק ח"ו כוחם של כל שבעים שרי‬
‫מעלה כנגד שה פזורה ישראל )שהיא כבשה קטנה בין‬
‫שבעים זאבים(‪.‬‬

‫הכוונה שיש לכוין בע"ב שמות ובאני והו‬
‫הושיעה נא‬

‫טז[ וכידוע‬

‫שעשיו וישמעאל הם ב' הקלי'‬

‫ביותר נצרך להתקשר לשמעון הצדיק‬

‫הראשיים שורש דכל הע' אומות‪,‬‬
‫ל"ה אומות מקבלים כח מקלי' עשיו ול"ה מקלי'‬

‫בכדי להביא את הגאולה השלימה‬
‫ברחמים גמורים כדאי' בקרא )ישעיהו נ"ד‪ ,‬ז'( "ברחמים‬

‫ישמעאל‪ ,‬וע"כ יש ע"ב שמות קודש הידועים היוצאים‬
‫מפסוקים דויסע‪ ,‬ויבא‪ ,‬ויט שיש בכל פסוק ע"ב‬

‫גדולים אקבצך"‪ ,‬שקאי על רחמים העליונים דרחמי‬

‫אותיות )שמות פי"ד פסוקים י"ט‪ ,‬כ'‪ ,‬כ"א( שפסוקים אלו‬

‫עתיק יומין‪ ,‬שזכה שמעון הצדיק לבחי' גילוי דעתיק‬
‫יומין שהוא בחי' הזקן לבוש לבנים שהיה נכנס ויוצא‬

‫הם שורש הכנעת קליפת מצרים שהיתה שורש כל‬
‫הקליפות‪ ,‬וגם עכשיו אנו מתכוונים )שמכוונים בשמות‬

‫עמו שמרמז על בחינת זקן מלא רחמים דעתיק יומין‪,‬‬
‫וזה גם ענינו דר' ישמעאל בן אלישע שהיה מעשרה‬

‫אלו בפר' "והיה אם שמוע"( להכניע בהם ע"ב אומות )ע'‬
‫אומות ועוד ב' השורשים דעשיו וישמעאל(‪ ,‬ולכן אומרים‬

‫הרוגי מלכות שהם כבר עשו העלאת המ"ן של‬

‫בסוכות בהושענות "אני" "והו" הושיעה נא‪ ,‬שהם ב'‬

‫יד[ והנה‬

‫נה‬

‫דף ז ע"א‬
‫השמות השורשיים דכל הע"ב שמות‪ ,‬שכנגד עשיו‬

‫ודוד‪ ,‬שמצד אחד נהרג עקד"ה‪ ,‬שהריגה עקד"ה הוא‬

‫וישמעאל‪ ,‬ששם "אני" הוא השם שבאמצע שם ע"ב‬

‫בבחי' שלימות העבודה והיגיעה בעבודה"י שהוא‬

‫שמתחילים בו את הקבוצה השניה של הל"ה שמות‬
‫שאחריו‪ ,‬ושם "והו" הוא השם הראשון של הע"ב‬

‫דרך דספי' הבינה )העולה כאש מלמטה למעלה( וכמו ר"ע‬
‫שזכה לנ' שערי בינה שכל ימיו הצטער מתי יבא לידי‬

‫שמות‪ ,‬והם ב' שמות השרשיים שכנגד ב' הקלי'‬
‫השרשיים דעשיו וישמעאל‪.‬‬

‫ענין מסי"נ עקד"ה‪ ,‬ומאידך הרי היה כ"ג שבסוד‬
‫החכמה )שסתם כהן בספי' החסד וכ"ג בספי' החכמה שורש‬

‫הרמז בשמות אני והוא )וסוד הר ציון והר‬
‫הבית(‬

‫יז[ ובפרטות‬

‫הרי שם "אני" שמרמז על בחי' "יש"‬
‫דקדושה מכניע ישות דעשיו )בינה‬

‫דקלי'(‪" ,‬והו" שמרמז על בחי' "אין" דקדושה‪ ,‬ש"והו"‬
‫מלשון "והוא" )כדברי תוס' סוכה מ"ה ע"א( שמרמז על‬

‫החסד(‪ ,‬וכן ידוע מחז"ל גודל יופי פניו של ר' ישמעאל‬
‫בן אלישע )שע"כ הפשיטו עור פניו( שזה מגודל אור‬
‫החכמה שהאיר עליו ש"חכמת אדם תאיר פניו )קהלת‬

‫ח'‪ ,‬א'(‪ ,‬וכן נקרא בן אלישע שמרמז על שם אפֿל‬
‫שיוצאים ממנו ש"ע נהורין כידוע‪.‬‬

‫ב' הכ"ג מכניעים טומאת עשיו וישמעאל וע"כ‬
‫יש חילוקים בדרכי התגלות השכינה אליהם‬

‫בחי' נעלמת ונסתרת‪ ,‬בבחי' דהחכמה מאין תמצא‪,‬‬
‫מכניעה קליפת ישמעאל )חכמה דקלי'( ]ומזכירים "אני"‬

‫יט[ וי"ל‬

‫לפני "והוא"‪ ,‬כמש"כ במקו"א עה"פ ועלו מושיעים‬
‫בהר ציון לשפוט את הר עשיו‪ ,‬שסדר ההכנעה דב'‬

‫עשיו ור' ישמעאל כ"ג מכניע בעיקר את‬
‫קליפת ישמעאל‪ ,‬וכמרומז בשמותם ששמעון הוא‬

‫הקליפות הוא קודם להכניע את טומאת קלי' עשיו‬
‫)הנוצרים( שבהר ציון )מקום מלכות בית דוד שדוד אדמוני‬

‫השם של בינה דקדושה )שמיעה – בינה מלשון "שמע‬

‫ישראל" דהכוונה להתבונן בזה( ומכניע את קלי' עשיו –‬

‫כנגד עשיו(‪ ,‬וע"י הכנעה דעשיו ישתלשל ממילא‬
‫ההכנעה של קלי' ישמעאל שבהר הבית הסמוכה להר‬

‫בינה דטומאה‪ ,‬ור' ישמעאל כ"ג מתקן ומכניע את‬
‫קליפת ישמעאל – חכמה דקלי'‪ ,‬וע"כ ציון שמעון‬

‫צון‪ ,‬שהר ציון בבחי' היסוד והר הבית בבחי' המלכות‪,‬‬
‫)כדאי' באידרא זוטא בסוף דברי רשב"י(‪ ,‬ותיקון היסוד‬

‫הצדיק בירושלים עיה"ק עיר דוד – שהיא לב העולם‬
‫)כמו שנקראת "דברו על לב ירושלים"( שבינה – ליבא‬

‫מביא לתיקון המלכות )ואכמ"ל בענין דאחליפו דוכתייהו‪,‬‬

‫)תיקו"ז הקדמה י"ז ע"א(‪ ,‬וציון ר' ישמעאל כ"ג בגליל‬

‫עשיו בהר ציון‪ ,‬וישמעאל בהר הבית([‪..‬‬

‫שכל הגליל שייך לבחי' החכמה )כדאי' בזוה"ק שגליל‬

‫ששמעון הצדיק מכניע בעיקר את קליפת‬

‫חלקו של יוסף(‪ ,‬וע"כ נתגלה בגליל סודות התורה ע"י‬
‫הרשב"י והאריז"ל‪.‬‬

‫האיחוד שנתגלה אצל ר' ישמעאל בן אלישע‬

‫יח[ וי"ל‬

‫עפ"ז שזהו גם ענינם של ב' הכ"ג שנשארו‬

‫ובזה‬

‫גם יתפרש מדוע שמעון הצדיק ראה את‬

‫ציוניהם בינינו‪ ,‬שמעון הצדיק ור' ישמעאל‬
‫בן אלישע‪ ,‬שהם מכניעים את ב' שרשי הקלי' דקלי'‬

‫השכינה נכנסת ויוצאת עמו ור' ישמעאל‬
‫ראה אותה בבחי' ישיבה על כסא רם ונישא‪ ,‬שהיות‬

‫עשיו וקלי' ישמעאל‪ ,‬ובפרט מכניעים את התגברות‬

‫ששמעון הצדיק דרך עלייתו היתה בדרך הבינה‬

‫הטומאה של שניהם כשמתאחדים בטומאתם ביחד‬
‫בסוף הגלות‪ ,‬שהנה כמו שהארכנו כבר אצל שמעון‬

‫שדרכה בתנועה )יגיעה ועבודה בביטול היש בבחי' תנועה(‬

‫ע"כ נתגלתה אליו השכינה בבחי' תנועה ]אמנם‬

‫הצדיק שהוא איחד בקדושה את בחי' קין והבל –‬
‫חכמה ובינה‪ ,‬הרי זה היה ג"כ אצל ר' ישמעאל בן‬

‫נתגלתה השכינה בדמות זקן לבוש לבנים – שמרמז‬
‫על גילוי עתיק יומין שעלה מהבינה אל רחמי עתיק‬

‫אלישע שג"כ היה אצלו בגילוי התאחדות דבחי' יוסף‬

‫בסוד ד"ועבד הלוי )בינה( הוא )עתיק(" כדאי' בספרי‬

‫שארית יעקב‬

‫נו‬

‫חב"ד ואכמ"ל[‪ ,‬ור' ישמעאל שדרכו היתה בדרך‬
‫החכמה שדרכה במנוחה התגלתה אליו השכינה‬
‫בבחי' מנוחה וישיבה‪.‬‬

‫ציון שמעון הצדיק מסוגל לפעול שיכנס אור‬
‫דסודות התורה"ק אצל עובדי ה'‬

‫כ[ ואמנם‬

‫בעיקר מצינו אצל צדיקים שעשו עסק‬
‫גדול מציון דשמעון הצדיק‪ ,‬שעיקר‬

‫מלחמת הסט"א שלא נותן להכניס את האור של יוסף‬
‫הצדיק בתוך דוד וכמו שלא הרשה הס"מ לרבינו‬
‫האריז"ל להכנס לתוך ירושלים עיה"ק‪ ,‬והצדיקים‬
‫לוחמים מלחמת ה' בעמלק שרוצים דוקא שתבא‬
‫הגאולה השלימה באופן של ברחמים גדולים‪ ,‬שזה‬
‫דוקא ע"י שיכנס האור של יוסף לתוך דוד ויהא "דויד"‬
‫מלא ביו"ד דיוסף‪ ,‬שזה מורה על שלימות דדוד שעולה‬
‫לרחמי עתיק )ולא כמו סתם דוד שבבינה שעולה לאריך אלא‬
‫כשמקבל דוד את אור החכמה דיוסף עולה לשורש החכמה‬

‫שבעתיק ומביא את הגאולה ברחמים פשוטים דעתיק(‪.‬‬

‫ולזה‬

‫מסוגל ומסייע ציון דשמעון הצדיק שהוא הכ"ג‬
‫)שבבחי' אור החכמה( היחיד שנשאר ציונו בתוך‬

‫עיר דוד‪ ,‬ומסוגל לפעול שם שיכנס אור סודות התורה‬
‫דהחכמה לעובדי ה' שבבחי' דוד שעי"ז נזכה לגאולה‬
‫ברחמי עתיק‪ ,‬ולכן רואים בזמן האחרון הרבה עובדי‬
‫הש"י שקשורים לבחי' דדוד שהולכים לציון שמעון‬
‫הצדיק שפועלים בזה שכל הנשמות שמקו שמאל )קין‬

‫הגאולה העתידה ללא מלחמות – והתחלת‬
‫הענין אצל יונה הנביא שגמר את תיקון‬
‫דגאולת מצרים בדרך דלעת"ל‬
‫כא[ וזהו החילוק בין גאולת מצרים שהיתה ע"י‬
‫עשר מכות שהכו את המצריים וכו' לבין‬
‫גאולה העתידה שתבוא ברחמים פשוטים אין קץ ללא‬
‫שום מלחמות ח"ו‪ ,‬כמו שאי' מהרבה צדיקים ובראשם‬
‫רבינו הבעש"ט הק' ורבינו הק' הלקו"מ זי"ע‪ ,‬שמשיח‬
‫צדקינו יבוא בכאלו רחמים עליונים שלא יהא צורך‬
‫בהריגות ומלחמות ח"ו‪ ,‬ויש בחינה שבאופן המעולה‬
‫הרי אף כל הגויים ואף הגרועים ביותר יחזרו‬
‫בתשובה‪ ,‬וישנה דרך שאפילו מחיית עמלק לא תהיה‬
‫דרך מלחמה והריגות אלא דרך מחיית קליפתם‬
‫]וכדאי' ברמב"ם )הלכות מלכים פ"ו ה"ד( שאם עמלק‬
‫חוזרים בתשובה אין הורגים אותם[‪ .‬ובאמת כבר‬
‫מצינו כעי"ז אצל יונה הנביא בעיר נינוה שבמקום‬
‫להפוך את נינוה בגשמיות תיקנם והפכם ברוחניות‬
‫והחזירם בתשובה‪ ,‬והרי יונה הנביא גמר להכניע את‬
‫קלי' פרעה‪ ,‬שמשרע"ה התחיל לילחם בפרעה שהיה‬
‫פרעה הקלי' הכי גרועה )כתר דקלי'( יותר גרוע מעמלק‬
‫)דעת דקלי'(‪ ,‬ומשרע"ה הטביע את כל המצריים בים‬
‫עד שלא נשאר בהם "עד אחד" )שמות י"ד‪ ,‬כ"ח(‪ ,‬אך‬
‫אחד והוא פרעה נשאר והוא נהיה אח"כ מלך נינוה‬
‫כדברי חז"ל‪ ,‬וא"כ יונה הנביא שהחזיר את פרעה‬
‫מלך נינוה בתשובה גמר את עבודת משרע"ה‪ ,‬אבל‬
‫הוא הלך בדרך דמשיח צדקינו )שהוא משה בעצמו ‪ -‬מה‬

‫– בינה( יהיו כלים לאור היחוד ויוציאו ויגלו את מציאות‬

‫שהיה הוא שיהיה( שיבטל את כל הקלי' ע"י שיחזיר כל העולם‬

‫היחוד מכח אל הפועל‪ ,‬והיינו שהשמאל מגלה את‬
‫הימין ובזה מתגלה האמצע‪ ,‬וזה סוד עמוק שבחי'‬

‫בתשובה ]והיינו שכיון דגאולת מצרים היא שורש דהגאולה‬
‫העתידה וצריכה להיות דוגמתה‪ ,‬ע"כ גמר הכנעת פרעה מלך‬

‫"ביטול היש" )שמאל – בינה( נהיה כלי לגלות את‬
‫"ביטול במציאות" )ימין – חכמה( ובכח התחברות זו‬

‫מצרים היתה בדרך דהגאולה העתידה[‪.‬‬

‫מתכללים בקו האמצע העולה אל הכתר – "ביטול‬

‫הדרך לגלות הרחמים ע"י שקו שמאל נהיה בטל‬
‫לגמרי לקו ימין‬
‫כב[ ויונה הנביא קיבל הכח לתקן את קלי' פרעה‬
‫הקשה בדרך דרחמי עתיק דלעתיד‬
‫מהתכללות דקו שמאל וקו ימין‪ ,‬שזה הכלל‬
‫שהתהפכות גמורה של הקלי' אל הקדושה באופן של‬

‫בעצם"‪] .‬וגם הרה"צ ר' מעשיל געלבשטיין זצ"ל שהיה‬
‫הראשון שהתחיל לעסוק בפרסום ענין ציון שמעון‬
‫הצדיק )כידוע מספרו אור זרוע לצדיק( היה כלול מימין‬
‫ושמאל שהיה כידוע תלמיד בעל הצ"צ זי"ע )חכמה ‪-‬‬
‫ימין( והרה"ק השרף מקוצק זי"ע )עבודה ‪ -‬שמאל([‪.‬‬

‫נז‬

‫דף ז ע"א‬
‫רחמים היא ע"י דרך קו אמצעי שנהיה ע"י שקו‬

‫בדרך דיונה בן אמיתי הוא בבחי' שילוח היונה ששלח‬

‫שמאל נהיה כלי לגמרי לגלות קו ימין ואז יכולים‬

‫נח מהתיבה לראות הקלו המים מעל פני הארץ‪ ,‬עד‬

‫לעלות בקו אמצעי לגלות ולהוציא את יחוד הבורא‬
‫מהכח אל הפועל שמביא התהפכות גמורה שכל‬

‫שאח"כ שלח היונה ובכח שילוח היונה נתבשר על‬
‫יבוש הארץ והצלת העולם מהמבול‪.‬‬

‫העולם יחזרו בתשובה‪.‬‬

‫וזהו‬

‫מה שמצינו אצל יונה הנביא ע"ה שהלך‬
‫מיבשה )בבחי' עלמא דאתגליא – עבודת דוד‬

‫שבחיצוניות האברים ובהתגלות( אל ספינה שבמים‬
‫)שבבחי' החכמה שנקראת מים(‪ ,‬עד שהשליכו אותו לתוך‬
‫הים )שבבחי' שנכלל בעלמא דאתכסיא בחכמת היחודים‬
‫דיוסף שהיא מכוסה ונעלמת במוחין שבראש(‪ ,‬ושם בלע‬
‫אותו מקודם דג זכר שמרמז שנכלל ונתבטל לגמרי‬
‫בתוך יוסף‪ ,‬שדג מרמז על הצדיק כדאי' בלקו"מ )תורה‬
‫ב' אות ד'(‪ ,‬וכדאי' גם מבעל התניא בלקו"ת )פר' שמיני(‬

‫דלעתיד מרמז‬

‫שלויתן‬

‫על‬

‫הצדיקים הגדולים‬

‫שעבודתם ביחודים נעלמים שהיא דרך דיוסף הצדיק‪,‬‬
‫ואז כשנכלל לגמרי בתוך הדג שהיא בחי' שלימות‬
‫דרך המכוסה דיוסף בלעה אותו גם דגה נקבה‪,‬‬
‫שבבחי' שנכנס גם לדרך דוד דיוסף‪ ,‬וקיים בנפשו‬
‫"מבטן שאול שועתי" )יונה ב'‪ ,‬ג'( שהיא דרך דתהילים‬
‫דדהע"ה‪ ,‬ומכח התכללות דב' הקוים דשמאל וימין‬
‫בתכלית עלה בקו אמצעי ועורר רחמי עתיק ותיקן‬
‫את עיר נינוה‪.‬‬

‫וכ"ז‬

‫מרמז לדרכי התיקונים של משיח צדקינו שילך‬

‫בדרך דיונה כנ"ל‪ ,‬אלא שזה בג' שלבים‬
‫שבתחילה עשה משיח צדקינו רק בחי' תיבת נח‬
‫להציל את הדור ע"י לימוד הזוה"ק והקבלה אף באופן‬
‫קטנות המוחין כמו אלו שרק קוראים הזוה"ק וכתבי‬
‫האריז"ל בלי עיון והבנה‪ ,‬ובכ"ז לימודם זה ג"כ מציל‬
‫את העולם כמו תיבת נח שהציל את העולם וכדאי'‬
‫בזוה"ק שהזוה"ק הוא בחי' התיבת נח שמציל את‬
‫העולם‪ ,‬אך אח"כ מתעלה משיח יותר לדרגת שילוח‬
‫העורב‪ ,‬שזה בחי' מה שמשיח משחיר עצמו כעורב‬
‫היינו שמתחיל ללמד תורת הקבלה באופן של הבנה‬
‫ועיון עמוק ומביא עי"ז אור של עבודה"י ותשובה‬
‫בעולם שזה בחי' שילוח העורב שמשחיר פניו בעמל‬
‫התורה ובעבודה ובתשובה כעורב‪ ,‬שזה בחי' עבודת‬
‫משיח בן דוד שמביא עבודה ותשובה בעולם‪ ,‬ואח"כ‬
‫שלח נח את היונה שמרמזת על התיקון השלם‬
‫כשדויד מקבל את הי' של יוסף היינו שמקשר את דרכי‬
‫העבודה והתשובה אל סודות הקבלה ונכלל שמאל עם‬
‫ימין ואז נהיה משיח בבחי' משה רעיא מהימנא הכלול‬
‫משני משיחין שזהו הבחי' של יונה בן אמיתי שנכלל‬
‫בימין ושמאל כנ"ל ובכח זה זכה לתקן את נינוה בדרך‬

‫ג' דרכי התיקונים של משיח צדקינו‬

‫כג[ וזהו‬

‫מש"כ בספר קרניים )פ"א ופ"ב( שמשיח‬

‫של רחמים פשוטים שהפך את עיר נינוה ברוחניות‪,‬‬
‫וכן משיח צדקינו שהולך בדרך דרע"מ יתקן את כל‬

‫שיתקן את העולם ברחמים אין קץ וילך‬

‫העולם ברחמים פשוטים אין קץ בב"א‪.‬‬

‫לא‪ .‬ביאור זעמו של הקב"ה שנמשך משם ק‪-‬ל‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫א[ יש‬

‫דתניא וא‪-‬ל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע‬

‫ע"ז מצדיקים זי"ע‪ ,‬ואנו נאמרנו בלשון ומלבוש‬

‫וכו'‪.‬‬

‫אחר קצת‪ ,‬עפ"י יסודות הקבלה‪ ,‬דבכל יום נמשכים‬
‫אורות לעולם‪ ,‬באופן דמטי ולא מטי‪ ,‬היינו אור ישר‬

‫המעלה והסכנה באור דלא מטי‬
‫להקשות‪ ,‬דשם א‪-‬ל הוא שם דמידת החסד‬
‫ואיך נרמז זעם בשם זה‪ .‬ואי' יסוד התי'‬

‫ואור חוזר‪ ,‬ומזה נעשה בחינת חסדים וגבורות‪.‬‬

‫והנה‬

‫מצד אחד‪ ,‬אור החוזר ובחי' גבורות‪ ,‬שהוא‬
‫בחי' אור דלא מטי‪ ,‬אף הוא לטובה‪ ,‬שמעורר‬

‫נח‬

‫שארית יעקב‬

‫השתוקקות לעלות למעלה‪ ,‬ועי"ז נמשכין מוחין‬

‫ובאופן של לא מטי‪ ,‬ואז זוכה בכל מניעה מאיזה‬

‫דגדלות‪ .‬ובזה יותר גדול אור דלא מטי מאור דמטי‪,‬‬

‫מל"ת לקבל אור עליון יותר מכל המ"ע‪ ,‬אך אם‬

‫שאינו ממשיך אור אלא למוחין דקטנות בלבד‪ .‬וע"כ‬
‫זעמו של הקב"ה שמרמז על האור דלא מטי‪ ,‬שהוא‬

‫יעבור ח"ו על המל"ת ויקח האור לעצמו הרי תיגרם‬
‫לו שבירה מריבוי אור זה‪] .‬אמנם במקום דאמרינן‬

‫האור שמעורר הגבורות נמשך ג"כ משם הק' א‪-‬ל‪,‬‬
‫שהוא שם החסדים‪ ,‬דכנ"ל אור הגבורות ממשיך‬

‫עשה דוחה לא תעשה‪ ,‬אזי יכול לקבל אור זה הגבוה‬
‫דלא מטי דבחי' ל"ת ע"י קיום אותה מצות עשה‪ ,‬מה‬

‫ופועל מוחין דגדלות‪ .‬אך מאידך‪ ,‬אור זה דלא מטי‪ ,‬יש‬
‫בו סכנה של מיתה‪ .‬שכל המרבה בבחי' השתוקקות‬

‫שאין יכול להשיג אור נפלא זה לעולם‪ ,‬וזה טעם‬
‫הענין דאמרינן עשה דוחה ל"ת‪ ,‬וזהו גודל הענין של‬

‫יותר מדי ואינו חוזר לבחי' הביטול של האור דמטי‪,‬‬
‫נעשה מזה בחי' מיתה‪ .‬ולא מבעיא באופן של הרוצה‬

‫קיום מ"ע דציצית עם כלאיים‪ ,‬שלכאו' צ"ב בפשטות‬
‫מדוע הותר זאת‪ ,‬והלא אפשר לקיים שניהם להלביש‬

‫ליקח מהאור דלא מטי באופן האסור כבסמוך‪ ,‬שבזה‬
‫ודאי נופל למיתה רוחנית ח"ו‪ ,‬אלא דיש סכנה דמיתה‬

‫בגד צמר ועליו חוטי צמר‪ ,‬ולהנ"ל י"ל עפ"י פנימיות‬
‫דהאור שנמשך בציצית עם כלאיים הוא האור‬

‫אף בהמרבה להשתוקק לאור דלא מטי שלא באופן‬
‫דחטא‪ ,‬וכמו בענין נדב ואביהוא‪ ,‬שהרבו באש של‬

‫דהג"ר‪ ,‬שגבוה מכל האורות של שאר המ"ע שהמה‬
‫האורות דו"ק כנ"ל[‪.‬‬

‫השתוקקות בלי ביטול של אור החכמה‪ ,‬ונעשה בחי'‬
‫ימותו ולא בחכמה‪.‬‬

‫השטות דבעלי עבירה הסבורים שיוכלו לקבל‬
‫מאור הגבוה די"ה באופן דמטי‬

‫הנפילה למוחין דקטנות דהשיטים מחסרון אור‬
‫הגבוה דההשתוקקות‬

‫ג[ והנה‬

‫בלעם היה יודע "דעת" עליון‪ ,‬שדעת כלול‬

‫בכל שמירת מצות ל"ת‪ ,‬ממשיכים אור‬

‫מחו"ג‪ ,‬והיינו שידע בלעם למצוא הגבורות‬
‫שבדעת‪ ,‬דהיינו האור דלא מטי‪ ,‬ורצה להמשיך‬

‫מאור דלא מטי‪ ,‬שהוא אור גבוה דבחי'‬
‫ג"ר‪ ,‬וא"א להמשיכו אלא ע"י בחי' לא מטי‪ .‬דכל נסיון‬

‫ולהגביר בבנ"י הרצון ליקח לעצמם את האור דלא‬
‫מטי דגבורות‪ ,‬ועי"ז להמית אותם‪ .‬ולכן באותם הימים‬

‫עבירה נובע ממה שנשמתו של אדם משתוקקת‬
‫לאור גבוה מאוד‪ ,‬ומתוך רוח שטות הנכנסת בו‬

‫"לא זעם א‪-‬ל"‪ ,‬דהיינו שלא האיר ה' אורות גבוהים‬
‫אלו‪ .‬אלא שעי"ז גרם שנפלו בנ"י למוחין דקטנות‪,‬‬

‫טועה וסובר שיוכל לקבל אור זה הגבוה באופן של‬
‫מטי‪ ,‬ע"י שיעשה מעשה העבירה‪ ,‬ואין יודע‬

‫וכנ"ל דאור דלא מטי מוליד השתוקקות לעלות בקודש‬
‫שזה מוציא ומעלה מהמוחין דקטנות‪ ,‬וכשהיה חסר‬

‫שאדרבא‪ ,‬רק באופן של לא מטי‪ ,‬כלומר ע"י שיחזיר‬
‫האור לה' ולא יקחנו לעצמו ח"ו‪ ,‬בזה דיקא תקבל‬

‫לבנ"י אורות אלו דהגבורות וההשתוקקות נפלו‬
‫לקטנות המוחין‪ ,‬ומתוך כך באו למעשה דשיטים‪,‬‬
‫שהוא מלשון שטות הבא מחסרון המוחין דגדלות‬

‫ב[ והנה‬

‫נשמתו המוחין דגדלות של הג"ר של האור הזה‪,‬‬
‫]שכל מל"ת קשור לאור העליון די"ה כדאי' בתקו"ז‬

‫)וכמו שאיתא מרביז"ל שע"י מעט שכל וחכמה דוחים לגמרי‬

‫עה"פ "זה שמי לעולם" שמרמז על שם י"ה‪ ,‬דשמי‬

‫את כל נסיון התאוה ההיא‪ ,‬שכולה שטות גדול(‪ .‬עד שבא‬

‫ביחד עם י"ה בגימ' שסה לאוים‪ ,‬שכל השס"ה לאוים‬
‫קשורים לאור העליון די"ה‪" ,‬וזה זכרי" רמז על‬

‫פנחס ויפלל‪ ,‬שעשה פלילות עם קונו‪ ,‬דהיינו שהתפלל‬
‫תפילה בבחי' דין של אש והשתוקקות‪ ,‬ובזה המשיך‬

‫אותיות ו"ה‪ ,‬שזכרי ביחד עם ו"ה בגימ' רמ"ח מ"ע‪,‬‬
‫שברמ"ח מ"ע ממשיכים אור דו"ה[‪ ,‬והיינו דהאור‬

‫לבנ"י שוב ההשתוקקות שהולידו את המוחין דגדלות‬
‫של לא מטי‪ ,‬והעלה אותם ממוחין דקטנות ושטות‬

‫העליון די"ה א"א לקבל אלא באופן של מניעה‬

‫שלהם‪ ,‬ויכפר על בנ"י‪.‬‬

‫נט‬

‫דף ז ע"ב‬
‫דף ז ע"ב‬

‫לב‪ .‬ביאור ענין העבודה של קביעות מקום שמפילה האויבים ומביאה לאור‬
‫החכמה‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫כל הקובע מקום לתפילתו אויביו נופלים‬
‫תחתיו‪ .‬ולעיל )ו‪ (:‬כל הקובע וכו' אלקי‬
‫אברהם בעזרו‪.‬‬

‫ביאור הפנימי בדברי האריז"ל שהוי"ה בהכאה‬
‫בגימ' מקום‬

‫א[ אי'‬

‫מהאר"י הק' ששם הוי"ה בהכאה‪ ,‬דהיינו י'‬
‫פעמים י'‪ ,‬ה' פעמים ה' וכו'‪ ,‬בגימטריא‬
‫'מקום'‪.‬‬

‫והענין‪,‬‬

‫בהקדמת היגיעה לפני שמו"ע‪ ,‬זוכים בשמ"ע‬
‫לאור הביטול דהחכמה‬

‫ב[ וזוכה‬

‫נמי עי"ז לבחי' אלקי אברהם בעזרו‪,‬‬
‫והחכמה‬
‫החסד‬
‫לבחי'‬
‫דהיינו‬

‫וההשראה העליונה )אברהם מלשון ראייה רמה דבחי'‬

‫החכמה(‪ ,‬והוא ע"י שהקדים בעבודות ויגיעות דבחי'‬
‫הבינה‪ .‬דהנה קודם שמו"ע עוסקים בעבודות‬
‫ויגיעות שמצד הבינה‪ ,‬הן בענין שמזכירין עבודת‬
‫המלאכים שהיא באש וברעש גדול וכו' בחי' הבינה‪,‬‬
‫והן בעבודה דקביעת מקום דמצד הבינה כנ"ל‪ ,‬וכן‬

‫דודאי צריך יגיעה רבה וכח גדול לשוב‬
‫ולחזור על אותם האורות )י' פעמים י' וכו'(‪,‬‬

‫ענין חיוב הריכוז שקודם שמו"ע שחייב לראות‬
‫עצמו כאילו עומד בקודש הקדשים כדאי' בשו"ע‪,‬‬

‫והוא ע"י בחי' אש של מדרגת הבינה הנותנת כח‬
‫ליגיעה ועבודה קשה‪ .‬ולכן הקובע מקום לתפילתו‪,‬‬

‫וכל ריכוז שמרכז האדם עצמו הוא בא ע"י יגיעה‬
‫דבחי' הבינה‪ ,‬וע"י כ"ז נכנס בשמו"ע להשראת‬

‫דאף לזה צריך כוחות ויגיעות להלחם כנגד כל‬

‫אלקות דבחי' החכמה‪ ,‬בבחי' עולם האצילות‪,‬‬

‫המפריעים הטבעיים המונעים האדם לקבוע מקום‬
‫להתפלל או לעשות שאר דברים בקביעות‪ ,‬וע"י‬

‫ששופע ומאיר השראת אור העליון מאליו‪ ,‬בלא‬
‫יגיעה שמצד ריכוז התחתון )שכן צריך להיות מצב‬

‫הכוחות והיגיעות הללו "אויביו" היינו הקלי'‬
‫"נופלים תחתיו"‪ ,‬דבחי' הבינה היא הלוחמת ומכה‬

‫האדם בשמו"ע אם זכה ועשה קודם שמו"ע ההכנה הראויה‬

‫ע"י יגיעה דבחי' הבינה כראוי(‪ ,‬וזהו אלקי אברהם‬

‫את כל הקלי'‪ .‬וזהו שם הוי"ה בהכאה‪ ,‬מלשון‬
‫הכאת הקלי' ע"י יגיעת האדם לשוב ולחזור על‬

‫בעזרו‪ ,‬שאברהם הוא בחי' החסד והחכמה‬
‫וההשראה העליונה כנ"ל‪ ,‬והוא ע"י היגיעה‬

‫אותם האורות‪.‬‬

‫שבקביעות המקום שהיא מצד הבינה כנ"ל‪.‬‬

‫דף ח ע"א‬

‫לג‪ .‬ביאור הא דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא גורם לאריכות ימים‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה‬

‫ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על‬
‫האדמה כתיב אבל בחו"ל לא‪ ,‬כיון דאמרי ליה‬
‫מקדמי ומחשכי לבי כנישתא‪.‬‬

‫ר' יוחנן בבחי' יוסף הצדיק‬
‫א[ י"ל ע"ד פנימיות‪ ,‬דר' יוחנן בחי' יוסף הצדיק‪,‬‬
‫כדאי' בגמ' להפליג מאוד בענין החן דידיה‪,‬‬
‫וענין החן דקדושה הוא בחי' יוסף כמ"ש )בראשית ל"ט‪,‬‬

‫שארית יעקב‬

‫ס‬

‫ד'( "וימצא יוסף חן"‪ ,‬וכן נרמז ענין החן בשם יוחנן‪ .‬וכן‬

‫בספי' המלכות‪ ,‬המכנסת אליה כל האורות‪ ,‬וכדאי'‬

‫אמר ר' יוחנן על עצמו שהוא מזרעא דיוסף דלא שולט‬

‫מהאריז"ל לכוין ש"כנסת" בגימ' י"פ שם ב"ן‪ ,‬שם‬

‫בו עין הרע‪ ,‬וכן אי' מהאר"י הק' בשער הגלגולים‪.‬‬

‫המלכות‪ ,‬והיינו‪ ,‬שעולים לז"ת דעתיק באמצעות‬
‫המלכות‪ ,‬דבחי' פנימית המלכות שורשה בחכמה‪,‬‬

‫שורש יוסה"צ מחכמה ששרשה מעתיק מקום‬
‫האריכות ימים‬
‫ב[ והנה שורש דיוסף הוא בחכמה‪ ,‬ובבחי' אין חכם‬
‫ונבון כמוך‪ ,‬וכמ"ש רביז"ל ריש לקו"מ‬
‫שיעקב שלקח הבכורה מעשיו היינו שזכה לחכמה‬
‫ושכל שבכל דבר‪ ,‬שהחכמה נקראת בכורה‪ ,‬ומסר‬
‫יעקב הבכורה והחכמה ליוסף‪) ,‬וזהו בחי' חן דיוסה"צ כמו‬

‫בסוד אבא יסד ברתא‪ ,‬והרי שורש החכמה בעתיק‪.‬‬

‫שמבאר שם רביז"ל‪ ,‬שע"י החכמה שבבחי' אות חי"ת‪,‬‬
‫שהחכמה תחיה בעליה‪ ,‬זוכים למלכות הנקראת נו"ן‪ ,‬וזהו ח"ן‬

‫עיי"ש(‪ ,‬והנה שורש העליון דהחכמה הוא בעתיק‬
‫כדאי' מהאריז"ל‪ .‬ושם בעתיק משתרש ג"כ עניין‬
‫אריכות ימים‪ ,‬שהוא מבחי' ז"ת דעתיק‪) .‬וכמש"כ רביז"ל‬

‫דרך לעלות אל החכמה ע"י בינה דבינה‬
‫ד[ ועוד דמקדמי ומחשכי‪ ,‬הוא עניין של יגיעות‬
‫ועבודות קשות‪ ,‬שמושך החבל משני‬
‫הצדדים‪ ,‬דבין בלילה מתעכב ומתאחר בביהמ"ד ובין‬
‫למחרת מקדים לשוב שם‪ ,‬וכ"ז בחי' עבודות קשות‬
‫בבחי' בינה דבינה‪ ,‬ואף היא דרך לעלות לחכמה ע"י‬
‫בינה דבינה‪ ,‬דהנה כל הקושי לעלות לחכמה דרך‬
‫הבינה הוא מצד שהחכמה אור והבינה כלי‪ ,‬אך אם‬
‫מרבים כ"כ בבינה יכול לשוב ולהפוך מכלי לאור )וכמו‬
‫במשל מהידוע בזמננו בענין חומר ואנרגיה שאפשר להפוך‬

‫בלקו"מ תורה ס' שענין האריכות ימים שייך לבחי' תיקוני‬

‫מזה לזה(‪ ,‬וע"י שמרבה כ"כ בפרטי פרטים של הבינה‬
‫חוזר ונעשה אור‪ .‬וכן ביארנו במקו"א בענין מוהר"ח‬

‫דהרי חו"ל הוא בספי' הבינה ששורשה באריך‪ ,‬ואיך‬
‫זכו לעלות לז"ת דעתיק‪.‬‬

‫בעל התורת חכם זי"ע שהיה מרבה בפרטים של‬
‫הבינה עד אין סוף‪ ,‬עד שזכה לעלות עי"ז לשורש‬

‫עתיק(‪ ,‬ולזאת תמה איך זכו אנשי חו"ל לאריכות ימים‪,‬‬

‫החכמה )והוסיף בזה אחד מבני החבורה דכ"ז מרומז בשם‬

‫ביהכנ"ס שבספי' המלכות מעלה האדם לחכמה‬
‫ג[ כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא‬
‫אמר היינו דאהנו להו‪ .‬דביהכנ"ס הוא‬

‫"יוחנן"‪ ,‬שהוא ר"ת "יחידה וחכמה‪ ,‬נשמה נשמה"‪ ,‬שנשמה‬
‫הוא כנגד ספי' הבינה‪ ,‬ונשמה נשמה היינו בינה דבינה‪ ,‬ויכולים‬

‫לעלות לחכמה ולכתר ע"י בינה דבינה(‪.‬‬

‫לד‪ .‬בענין השיטות בחיוב דשמו"ת והאם יש בו פטור למצטער‬
‫בגמרא‪,‬‬

‫לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור‬

‫לאריכות ימים‪ ,‬אך אין מפורש בגמ' דהוי דבר חיוב‪,‬‬

‫שנים מקרא ואחד תרגום וכו' שכל‬
‫המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו‬

‫דבפשטות משמע דסיום המימרא הוי פירוש לראש‬
‫המימרא‪ ,‬שלעולם ישלים וכו' משום שכל המשלים‬

‫ושנותיו וכו'‪.‬‬

‫פרשיותיו מאריכים לו ימיו ושנותיו ]ולכאו' כן ס"ל‬
‫להשבלי הלקט )ענין שבת סי' ע"ה( שכתב "וראוי לכל‬

‫משמעות פשטות לשון הגמ' ושיטת השבה"ל‬
‫דשמו"ת הוי דבר ראוי המסוגל לאריכות ימים‪,‬‬
‫וביאור מגן האלף בזה‬
‫א[ הנה מפשטות לשון הגמ' נראה לכאו' דקריאת‬
‫שמו"ת היא דבר הגון וראוי והיא סגולה‬

‫אדם להסדיר פרשיותיו עם הציבור" וכו'‪ ,‬ומשמע‬
‫מלשונו שאינו חיוב אלא דבר טוב שראוי לעשותו[‪.‬‬

‫ובפי'‬

‫מגן האלף )מהרה"ג ר' אריה לייב פרומקין זצ"ל(‬
‫שעל 'סדר רב עמרם השלם' )דין כ"ד אות ד'‬

‫דף ח ע"א‬
‫שחרית של שבת( ביאר עפ"י מש"כ בתרומת הדשן‬
‫)סי' כג( אליבא דדעת ר"ת שטעם קריאת דשמו"ת‬

‫סא‬

‫חידוש הרדב"ז לפטור חולה וסומא משמו"ת‬
‫מק"ו דסוכה דמצטער פטור ממנה‬

‫הוא משום שבזמנם כל אחד מז' העולים היה קורא‬
‫בתורה הפרשה שקראוהו בעצמו‪ ,‬וע"כ יש לכל‬

‫ג[ ונציין‬

‫אחד לקרוא הפרשה שמו"ת כדי שיהא שגור‬
‫הפרשה על פיהם אם יהיו נקראים לעלות‪ ,‬וכדאי'‬

‫בפשטות‪ ,‬שלא ייחשבו כעוברים על דברי חז"ל‬
‫שנקראים עבריינים )כמו שמצינו בגמ' שבת מ' ע"א שכל‬

‫בתנחומא פר' יתרו שאין אדם רשאי לומר דבר‬
‫לפני הציבור עד שיפשוט בינו לבין עצמו ב' וג'‬

‫העובר על דברי חז"ל שרי למיקרי עבריינא(‪ ,‬דהנה אשכחן‬
‫בזה את דברי הרדב"ז )שו"ת ח"ג סי' תכ"ה( שפוסק‬

‫פעמים‪ ,‬ולכן איתא שם שנמנע ר"ע ולא עלה‬
‫לתורה כשקראוהו מכיון שלא סידר הפרשה קודם‪,‬‬

‫שהסומא או החולה בעיניו ואינו יכול לקרות פטור‬

‫ובזה מפרש המגן האלף הא דהמשלים שמו"ת‬
‫מאריכין לו ימיו ושנותיו‪ ,‬משום שעי"ז כשיקראוהו‬
‫לתורה יוכל לעלות ולא יכשל במי שקראוהו לעלות‬
‫לתורה ואינו עולה שמקצרין לו ימיו ושנותיו )כדאי'‬
‫לקמן דף נ"ה(‪ ,‬וכן מדוייק מרב עמרם גאון שמביא‬
‫את חיוב שמו"ת לפני קריאה"ת‪) ,‬וכן בספר הפרדס‬
‫לרש"י כתב שהמנהג בימיו שאחר תפילת שחרית של שבת‬

‫היו כל הציבור אומרים פרשת השבוע שמו"ת(‪ ,‬ולשיטות‬
‫אלו יוצא דבימינו שאין העולה קורא הפרשה‬
‫בעצמו אלא יש בעל קורא קבוע הקורא כל הפרשה‬
‫ליכא לחיוב זה‪.‬‬

‫פסק הברור דהשו"ע כרוב הראשונים דשמו"ת‬
‫הוי חיוב גמור‬

‫ב[ אולם‬

‫בשו"ע )סי' רפ"ה( הדגיש המחבר שאין‬
‫לפרש כך‪ ,‬אלא הוא חיוב גמור‪ ,‬וכלשונו‬

‫"חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פר' אותו השבוע‬
‫שמו"ת" ]וכמעט לא מצינו בשו"ע לשון של חייב‪,‬‬
‫ואוי"ל שכאן הוצרך להדגיש ל' של חיוב לאפוקי‬
‫מאלו שטעו וסברו שאינו חיוב גמור כפשטות הל'‬
‫בגמ'[‪.‬‬

‫ומקור‬

‫פסק השו"ע הוא מהרמב"ם )הל' תפלה י"ג‬

‫קצת לימוד זכות על אלו שהיה קשה להם‬
‫לקרוא השמו"ת ולא קיימו דברי השו"ע‬

‫מקריאת שמו"ת‪ ,‬ואינו חייב ללכת אצל אחר לשמוע‬
‫ממנו שמו"ת )אף שכל אדם יכול לקיים מצות שמו"ת ע"י‬
‫שמיעה דשומע כעונה כמש"כ שם(‪ ,‬ולמד זה בק"ו מחיוב‬
‫סוכה שהוא מ"ע דאורייתא ובכ"ז מצטער פטור מן‬
‫הסוכה‪ ,‬ומכ"ש לגבי תקנת חז"ל לקרוא שמו"ת‬
‫דמצטער פטור ממנה‪.‬‬

‫ועפ"י‬

‫שיטת הרדב"ז אוי"ל שכל מי שבטבעו קשה‬
‫ביותר עבורו גריסת השמו"ת )באותו דרגת‬

‫קושי כמו החולה שצריך לשמוע מי שיקרא לו( נכלל בפטור‬
‫זה דמצטער ]ואמנם יש מקום לבעל דין לחלוק ולחלק‬
‫בין צער צדדי שאינו רגיל כגון החולה והסומא שבזה‬
‫ס"ל לרדב"ז שחז"ל לא חייבוהו לכתחילה בשמו"ת‪,‬‬
‫לבין מי שעצם קיום המצוה כתקנת חז"ל הוי צער‬
‫עבורו‪ ,‬שבזה דמחויב להתאמץ ולהצטער לקיים לקיים‬
‫מצות חז"ל אף להרדב"ז וכמו שמסתמא מודה הרדב"ז‬
‫שכל אדם חייב להתפלל ג' תפילות ביום וכו' ואף למי‬
‫שזה קשה וצער עבורו וחייבוהו מסתמא חז"ל בהם[‪.‬‬

‫הצ"ע והפלא שבדברי הרדב"ז‬

‫ד[ אמנם‬

‫דברי הרדב"ז הללו מופלאים הם וקשים‬
‫להבנה‪ ,‬דהרי בפשטות הא דמצטער‬

‫פטור מן הסוכה הוא דין מיוחד במצות סוכה משום‬

‫הכ"ה( שכתב דין שמו"ת בלשון חיוב‪ ,‬וכ"כ‬

‫"תשבו כעין תדורו" וכמובא להדיא בגמ' סוכה‪,‬‬
‫ולכאו' א"א למילף מזה למקו"א ]ומצינו כעי"ז עוד‬

‫רבינו ירוחם )תאו"ח נתיב ב' ח"ג דף י"ט ט"ד( והסמ"ג‬
‫)עשין סי' י"ט( וכ"כ בטור יו"ד סי' ת' )וכאן בסי' רפ"ה כתב‬

‫ברדב"ז ח"ב סי' תרפ"ז שכותב ק"ו זה בסוכה לענין‬
‫להקל למצטער להתגלח בימי הספירה‪ ,‬אך שם י"ל‬

‫הטור בלשון "וצריך להיזהר"(‪.‬‬

‫דכיון דכל איסור התספורת בימי הספירה אינו אלא‬

‫שארית יעקב‬

‫סב‬

‫מנהג שנהגו בעלמא ס"ל לרדב"ז דמסברא אין‬

‫שחייבה תורה רוב המ"ע אף במצטער‪ .‬ומביא שם‬

‫להחמיר בו במצטער כמו שמצינו שהתורה לא חייבה‬

‫השד"ח גם את דברי החיד"א בשיורי ברכה סי' תצ"ג‬

‫מצות ישיבת סוכה למצטער‪ ,‬אך לגבי אמירת שמו"ת‬
‫שהרדב"ז בעצמו מביא שם בלשון השאלה דהוי חיוב‬

‫אות ב' שמפרש את דברי הרדב"ז‪ ,‬דבודאי לא נעלם‬
‫מרבינו הרדב"ז דמצטער פטור אינו אלא בסוכה‪,‬‬

‫דחז"ל וכלשון הרמב"ם והראשונים‪ ,‬א"כ מנלן דרבנן‬
‫לא חייבו אפילו מצטער כמו בשאר מצוות התורה‬

‫אלא רק לגבי תספורת בימי העומר שהוא מנהג‬
‫בעלמא הוא דהשוה הרדב"ז לפטור דמצטער בסוכה‬

‫שחייבים לעשותם אף במצטער וכל דרבנן כעין דאו'‬
‫תקון‪ ,‬ומנלן לילף לקולא מסוכה ששם יש טעם ופטור‬

‫עיי"ש‪ ,‬ולכאו' לביאור החיד"א בשיטת הרדב"ז‬
‫נצטרך לומר שס"ל לרדב"ז שגם שמו"ת אינו חיוב‬

‫מיוחד דתשבו כעין תדורו[‪.‬‬

‫וע"כ אפשר לפטור בו מצטער וס"ל לרדב"ז‬
‫כהשיטות הנ"ל דשמו"ת אינו כשאר חיובים דרבנן[‪.‬‬

‫ישוב הרדב"ז עפ"י הדעות דצער פוטר מחיובי‬
‫דרבנן‬
‫ה[ ויש ליישב שיטת הרדב"ז עפ"י מה שמצינו‬
‫במלקטי זמנינו שמציינים לכמה אחרונים‬
‫שס"ל שכמו שכבוד הבריות דוחה איסור דרבנן כך‬
‫דוחה צער איסורי וחיובי דרבנן‪ ,‬שלפעמים הצער‬
‫קשה לאדם יותר מבזיון‪ ,‬וכדאשכחן כן בחו"י )סי'‬
‫קצ"א( ובפנ"י )פסחים כ"ה ע"ב ד"ה אתמר הב'( ובמכתם‬
‫לדוד )או"ח סי' כ'(‪ ,‬וכ"מ קצת באו"ז )ח"ב סי' ו'(‪ ,‬ושם‬
‫מזכיר האו"ז גם את סברת הרדב"ז הנ"ל שנדחה‬
‫איסור דרבנן מפני צער שהוא ק"ו מסוכה שהמצטער‬
‫בישיבתה פטור‪ ,‬ולהנ"ל נראה לתרץ דאף דבסוכה‬
‫הוי פטור מיוחד דתשבו כעין תדורו‪ ,‬מ"מ ס"ל לאו"ז‬
‫ולרדב"ז דרבנן תקנו חיוביהם כעין דאו' דסוכה‪ ,‬שכמו‬
‫שהתורה לא חייבה במצות סוכה במקום צער כך‬
‫חז"ל לא תיקנו חיוביהם במקום צער‪ ,‬וכן אשכחן‬
‫בשדי חמד )מערכת המ"ם כלל ר"כ( שדן אי ילפינן‬
‫מפטור מצטער דסוכה לשאר מקומות ומביא שדעת‬
‫כמה אחרונים )מוהר"ש המובא בבתי כנסיות בקונטרס בית‬

‫טעם הרדב"ז עפ"י הכלל דבשעה"ד סמכינן על‬
‫דעת יחיד‬

‫ו[ ועוד‬

‫י"ל בטעמו של הרדב"ז עפ"י הכלל שכתבו‬
‫הב"ח )סוף יו"ד פסק בהנהגות איסור והיתר‪,‬‬

‫והובא בש"ך בפלפול בהנהגת הוראות באו"ה ביו"ד סו"ס‬

‫רמ"ב( והט"ז )יו"ד סי' רצ"ג סק"ד( שבשעת הדחק והפסד‬
‫מרובה סמכינן אדעת יחידאה להקל אף שלא קיי"ל‬
‫כדעה זו‪ ,‬והרי מובא בב"י דעת הראב"ן שחיוב חז"ל‬
‫לקרוא שמו"ת אינו אלא במקום שאין מנין לקרוא‬
‫בס"ת בציבור ומי שדר במקום כזה משלים חיסרון זה‬
‫ע"י קריאת שמו"ת )ומדויק לפי"ז לשון ישלים שנקטו חז"ל‬

‫דהוי כמו השלמה דחסרון תפילה(‪ ,‬משא"כ במקום‬
‫שקוראים בס"ת הפרשה בציבור אין חיוב לקרוא‬
‫שמו"ת‪ ,‬ואעפ"י שלא קיי"ל כדעה זו כמש"כ בשו"ע‬
‫להדיא "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת‬
‫בציבור חייב לקרות לעצמו" וכו'‪ ,‬מ"מ במצטער דהוי‬
‫אצלו שעת הדחק סמך הרדב"ז על דעת יחידאה וכנ"ל‪.‬‬

‫מלוא סי' ר"ב דף קכ"ו‪ ,‬וכן משמע שס"ל להראש יוסף מקושיתו‬
‫שמקשה שם על הרשב"א עיי"ש‪ ,‬וכן מוכח מדחיית הבית דוד‬
‫שמביא שם‪ ,‬וכ"ד הטהרת המים בקונטרס שיורי טהרה‬

‫לשון האריז"ל "צריך" ולא חייב משמע‬
‫כהשבה"ל‬

‫מערכה ז' אות נ"ז( שילפינן מפטור דמצטער בסוכה‬
‫לחיובי דמ"ע מדרבנן שפטור מהם המצטער ]ומביא‬

‫ז[ ויש‬

‫השד"ח שם דעת החולקים דרק לגבי סוכה ותפילין‬
‫פטרינן המצטער ולא לגבי שאר חיובים‪ ,‬ואף לא לגבי‬

‫שהעתיק ענין השמו"ת בלשון צריך ולא בלשון חייב‬
‫כלשון השו"ע‪) ,‬וז"ל האריז"ל גם ביום ו' עצמו צריך לקרות‬

‫חיובים דרבנן‪ ,‬דכל דתקון רבנן כעין דאו' תקון‪ ,‬וכמו‬

‫כל הפרשה כולה במקרא ותרגום באותה הכונה שנתבאר‬

‫לציין עוד בענין זה את לשון רבינו האריז"ל‬
‫בשער הכוונות )ענין ליל ו' דף סא ע"ב(‬

‫דף ח ע"ב‬

‫סג‬

‫שם(‪ ,‬והלא אשכחן ברש"י )ברכות דף ט"ו ע"א ד"ה אלא‬

‫וא"כ אנו צריכים ללמד עליהם זכות‪ ,‬אבל בודאי רובא‬

‫ר"י לכתחילה קאמר( דכל צריך לכתחילה משמע ]ואף‬

‫דבנ"י היראים והשלמים נזהרים ומדקדקים לקיים‬

‫שבפע"ח )שער הנהגת הלימוד( כתוב הלשון שחייב‬
‫האדם לקרות שמו"ת‪ ,‬הרי כידוע שער הכוונות הוא‬

‫דברי חז"ל ופסק השו"ע‪ ,‬ואינם מחפשים קולות בדבר‬
‫נשגב ועליון זה‪ ,‬שעפ"י דברי האריז"ל )שער הכונות‬

‫מהשמונה שערים שסידרם הרח"ו שעליו סומכים‬
‫יותר לדייק בלשונו מעל הפע"ח שאינו מהכתבים‬

‫שם( כל קדושת הנשמה היתירה של שב"ק תלויה‬
‫בקיום מצוה זו‪ ,‬וע"כ היה האריז"ל נזהר מאד לקרוא‬

‫המדויקים‪ ,‬ואכמ"ל בזה[‪ ,‬וא"כ קצת משמע מדיוק‬
‫לשון האריז"ל כשיטת השבלי הלקט שהבאנו לעיל‬

‫שמו"ת לפני טבילת המקוה דעש"ק‪ ,‬וכתבנו במקו"א‬
‫העצה לזה )למי שקשה לו להעביר כל השמו"ת בפ"א( לחלק‬

‫דהוי דבר הראוי ואינו חיוב גמור‪] .‬ואמנם י"ל דדברי‬
‫האריז"ל קאי על הכונה שיש לכוין בקריאת השמו"ת‪,‬‬

‫הפרשה לכל השבוע ולקרוא בכל יום השמו"ת של יום‬
‫זה ולהשלים בעש"ק לפני הטבילה‪ ,‬והנהגה זו עדיפה‬

‫שע"ז כותב לשון צריך ולא חייב‪ ,‬אך עצם הקריאה‬
‫הוי חיוב כנפסק בשו"ע[‪.‬‬

‫מהנהגות אלו שרוצים לגמור כל השמו"ת ביום עש"ק‪,‬‬
‫לקיים בזה מש"כ שם השעה"כ דהאריז"ל דוחק עצמו‬

‫יש לציין מש"כ המהרש"ם )שו"ת מהרש"ם ח"א סי'‬

‫לקרותה ביום ו' והיה אומר כי זה סוד "והיה ביום הו'‬
‫והכינו את אשר יביאו"‪ ,‬ולמעשה אינם מצליחים בזה‬

‫וכן‬

‫רי"ג ד"ה אולם עוד( דקריאת שמו"ת איננה חובה‬
‫כקריאה"ת‪ ,‬ואולי מקור דברי המהרש"ם הוא עפ"י‬
‫הדברים הנ"ל ]והיינו שכיון דבראשונים חיוב קריאת‬
‫שמו"ת הוא דבר התלוי במח' )כנ"ל דהשבלי לקט‬
‫והראב"ן מקילים בחיוב זה( הרי אף שבשו"ע פסק כרוב‬
‫הראשונים דהוי חיוב‪ ,‬מ"מ אי"ז חיוב כ"כ כמו‬
‫קריאה"ת שהוא חיוב גמור ללא שום חולק[‪.‬‬

‫דרך היראים והשלמים והעצה לקיים שמו"ת‬
‫כהלכתה‬

‫ח[ וכ"ז‬

‫נאמר היות שכמדו' ישנם כאלו שאינם‬

‫מקיימים דברי חז"ל וחיוב השו"ע דקריאת‬
‫שמו"ת אף שהם נזהרים ומדקדקים בשאר חיובי חז"ל‪,‬‬

‫וצריכים לבסוף להקל ליכנס לשב"ק ללא שגמרו‬
‫השמו"ת‪ ,‬שחסרה להם עי"ז בנשמה יתירה דשב"ק‪,‬‬
‫וכמ"ש הכף החיים )סי' רפה סקל"ב( בשם המקובלים‬
‫שע"י קריאת שמו"ת יזכה האדם להכנת תוספת‬
‫נשמה יתירה‪ ,‬וכמ"ש האריז"ל שם "כי כיון שכבר‬
‫קרא הפרשה יש באדם כח לקבל תוס' קדושת השבת‬
‫ולכן לא היה טובל קודם שיקרא הפרשה זולתי דרך‬
‫מקרה"‪) ,‬כשאירע לו אונס גדול מאוד כמובא שם(‪ ,‬וא"כ‬
‫לאנשים כאלו שנוכחו שלפי טבעם קשה להם לגמור‬
‫השמו"ת לפני הטבילה דעש"ק‪ ,‬עדיף להתחיל לעשות‬
‫ההכנה לשב"ק באמירת השמו"ת במשך כל ימי‬
‫השבוע‪ ,‬ולגמור הפרשה בעש"ק )לקיים מצות והיה ביום‬

‫הו' והכינו וגו'(‪ ,‬ועי"ז יזכו לנשמה יתירה בשב"ק כראוי‪.‬‬

‫דף ח ע"ב‬

‫לה‪ .‬ב' המימרות דשלא יקדים ושלא יאחר‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫אמר ליה ההוא סבא תנינא ובלבד שלא‬

‫"ההוא סבא" קאי על אליהו הנביא זל"ט‪ .‬וכשם שכאן‬

‫יקדים ושלא יאחר‪.‬‬

‫בא אליהו הנביא זל"ט ללמד על ענין אמירת שנים‬

‫אליהו הנביא זל"ט מלמד את בנ"י ומכינם‬
‫לנשמת שב"ק‬
‫א[ ידוע מש"כ תוס' )חולין ו' ע"א ד"ה אשכחיה ההוא‬
‫סבא( בשם י"מ שכל מקום שנזכר בש"ס‬

‫מקרא ואחד תרגום‪ ,‬שהוא הדבר הגורם להביא את‬
‫הנשמה היתירה דשב"ק כדאי' מהאריז"ל )שעה"כ ענין‬
‫ליל ו' דף ס"ב ע"א(‪ ,‬כן אשכחן )בגמ' שבת כג‪ :‬ובשפ"א שם(‬
‫שאליהו הנביא זל"ט בא ללמד על הדלקת נרות‬

‫שב"ק‪ ,‬שהיא ג"כ ממשיכה תיקון הנשמה יתירה‬

‫שארית יעקב‬

‫סד‬

‫דשב"ק )כידוע שנר ר"ת נשמה רוח(‪ ,‬ומלמד זאת בלשון‬
‫זו דאי' כאן בגמ' "ובלבד שלא יקדים ולא יאחר"‪,‬‬
‫דכשם שאליהו הנביא זל"ט עתיד לבוא ולהכין את‬
‫בנ"י ליום שכולו שבת דהגאולה‪ ,‬שצריכה לבוא‬
‫בזמנה המדויק‪ ,‬דאין לדחוק את הקץ ואין לאחרו‪,‬‬
‫כך הוא בא ללמד את בנ"י ולהכינם לקבלת הנשמה‬
‫יתירה דשב"ק שהיא התנוצצות משבת דלעתיד‬
‫לבוא‪.‬‬

‫טעם אלו הנוהגים לכוין בברכת להדליק נר של‬
‫שבת גם על הלעקטער‬

‫ב[ ואגב‬

‫אורחא נעתיק קטע מנשמתין חדתין‬
‫)שלא הודפס עדיין( בענין זה‪ ,‬דדרכו של‬

‫אחד להדליק אור הלעקטער בערש"ק במיוחד‬
‫לכבוד שב"ק‪ ,‬כדי לצאת יד"ח הרבה פוסקים שס"ל‬
‫שמקיימים באור הלעקטער מצוות הדלקת נרות‬
‫שב"ק )וכמובא בפסק"ת רס"ג אות ט' שכן ס"ל להבית‬
‫יצחק ולהמהרש"ם ולמחזה אברהם ופרדס יוסף בשם אבן‬

‫האם יש קנס בשכח להדליק אור הלעקטער‬
‫לכבוד שב"ק כדרכו תמיד‬
‫ג[ והנה בערש"ק אחד היה אור הלעקטער דלוק‬
‫בביתו במשך היום לפני פלג המנחה‪,‬‬
‫שבהדלקה זאת בודאי א"א לצאת יד"ח מצות הדלקת‬
‫נרות אף למ"ד מצוות א"צ כוונה‪ ,‬ושכח לכבותו בזמן‬
‫הדלקת הנרות לכבוד שב"ק‪ ,‬ובא לשאול האם שייך‬
‫אצלו ענין הקנס לשיטת הפמ"ג )המובא בביאוה"ל סי'‬
‫רס"ג ד"ה ששכחה( במי שהפחית ממספר הנרות שרגיל‬
‫להדליק לכבוד שב"ק שחייב להוסיף כל ימיו עוד נר‬
‫לכבוד שב"ק ]ובאמת הביאוה"ל הנ"ל חולק על‬
‫הפמ"ג )ואמנם עיין פסק"ת שם הערה ‪ 40‬שכמה פוסקים‬
‫הסכימו להפמ"ג ושכן הוא המנהג למעשה(‪ ,‬ולהביאוה"ל יש‬
‫ג"כ מציאות דשאלה זו במי ששכחה להדליק נרות‬
‫שבת‪ ,‬אולם אור הלעקטער היה דלוק בבית שלא‬
‫לכבוד שב"ק‪ ,‬האם יהא ע"ז הקנס דהרמ"א סי' רס"ג‬
‫ס"א‪ ,‬או דנימא שהיות שסוכ"ס היה אור דלוק בבית‪,‬‬
‫ולא היה פגם בשלום ביתו ובעונג שב"ק‪ ,‬אין בזה‬
‫הקנס הנ"ל[‪.‬‬

‫שלמה ודבר הלכה‪ ,‬וכן הורו להקל לברך על הלעקטער לבד‬
‫הגר"א קוטלר ובשו"ת אז נדברו ובתשובות והנהגות ומשנת‬

‫יוסף ורבבות אפרים וגריש"א וגרע"י( ]והיינו שמכוין‬
‫בברכת "להדליק נר שבת" גם על הדלקת‬
‫הלעקטער‪ ,‬ובזה מרויח שאין אצלו החשש של‬
‫"שרגא בטיהרא מאי אהני"‪ ,‬כמו שהקשו כמה‬
‫פוסקים בזמנינו דנרות האש אינם פועלים תוספת‬
‫אורה כשיש בחדר אור חזק דהלעקטער‪ ,‬וא"כ איך‬
‫מברך עליהם‪ ,‬והוצרכו לחדש שאפשר לברך עליהם‬
‫מפני שהם פועלים תוספת בכבוד שבת אף שאינם‬
‫פועלים תוספת אורה‪ ,‬שזהו חידוש שאינו מוסכם‬
‫לכו"ע‪ ,‬אלא מקור חידוש זה הוא מהדרך החיים‬
‫שמפרש כן בדברי המג"א )סי' רסג סקט"ז( ובערוה"ש‬
‫)שם ס"ד( ובקצוה"ש )סי' ע"ב הערה ו'(‪ ,‬ובא"ר )סקי"ח(‬

‫מדייק זאת משו"ת מהרי"ל )סי' נג( ועוד‪ ,‬ועיין בכ"ז‬
‫בפסק"ת אות ל'‪ ,‬אך לדעת הפוסקים דיוצאים יד"ח‬
‫נר שב"ק אף באור הלעקטער א"צ לחידוש זה‪,‬‬
‫והברכה קאי על הלעקטער[‪.‬‬

‫הסברא נוטה להקל בזה שלא לקנוס‬
‫ד[ ולכאו' הסברא נוטה להקל בשאלה זו‪ ,‬דלא‬
‫קנסינן לה בכה"ג )ולא מבעיא לדעת‬
‫הביאוה"ל‪ ,‬אלא אף לשיטת הפמ"ג והאחרונים(‪ ,‬די"ל דכאן‬
‫אין שייך הקנס‪ ,‬מפני שסו"ס קיים התכלית שרצו חז"ל‬
‫שיהא אור בביתו שלא יבוא להיכשל באבן וכו'‪,‬‬
‫והיינו שנחשב שקיים מצות הדלקת נר שב"ק מצד‬
‫החפצא דהבית‪ ,‬שהרי היה אור דלוק בביתו כתקנת‬
‫חז"ל‪ ,‬אף שלא קיים מצות חז"ל מצד הגברא‪,‬‬
‫וכדאשכחן בפוסקים דחיוב הדלקת נרות שב"ק מוטל‬
‫בין על הגברא ובין על החפצא‪ ,‬וא"כ י"ל דאף לפמ"ג‬
‫הקנס הוא דווקא אם חיסר מקיום החפצא דהמצוה‬
‫היינו שע"י שהפחית נר מהנרות שהיה רגיל תמיד‬
‫להדליק והיה חסרון באורה שרגיל אליה הביא זה‬
‫לחסרון בשלום בית ובעונג שבת‪ ,‬משא"כ בעניננו‬
‫שאור הלעקטער חזק כ"כ שאין נחסר בחסרון הנרות‬
‫בעונג שבת ובשלום בית וחסר רק בחלק דהגברא‬

‫סה‬

‫דף ח ע"ב‬
‫שבמצוה יתכן דאף להפמ"ג אין הקנס‪ .‬וכן יש להוסיף‬

‫בבית‪ ,‬מכיון שלא היה כהוגן קנסינן לה‪ ,‬ומביא שם‬

‫ולצרף הדעה דס"ל דהקנס שקנסו הוא רק לגבי‬

‫שבקצות השלחן )סי' ע"ד בבדי השלחן אות ל"ב( מסתפק‬

‫הנשים שעליה עיקר המצוה דהדלקת הנר‪ ,‬ולא לגבי‬
‫שכחת הבעל‪.‬‬

‫בשאלה זו‪ ,‬אך למעשה היות שכל הנידון הוא רק לגבי‬
‫קנס יש מקום חזק לצדד להקל לפשוט ספיקו‬

‫אמנם דהחות יאיר )המובא בפסק"ת שם‬

‫דהקצוה"ש לקולא כנ"ל‪ ,‬וכעין מש"כ ביאוה"ל הנ"ל‬
‫)רסג ד"ה ששכחה( שמכריע נגד הפמ"ג הנ"ל משום‬

‫הערה ‪ (35‬שבהדליקה בביה"ש ע"י גוי‬
‫תדליק כל חייה תוספת נר‪ ,‬וחזינן שאף שהיה נר דלוק‬

‫"דכל זה הוא רק מנהג והבו דלא להוסיף עלה"‪ ,‬וה"נ‬
‫י"ל לגבי כל ספק בענין הקנס[‪.‬‬

‫]ואשכחן‬

‫לו‪ .‬ביאור ענין כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו‬
‫בגמ'‪,‬‬

‫רשב"י אומר וכו' עד סוף הסוגיא‪ ,‬כדאי הוא‬
‫רשב"י לסמוך עליו )לקרוא את שמע דערבית‬

‫על דברי הפוסקים הנ"ל )ב"ח ט"ז וש"ך( דילפי לכלל‬
‫הנ"ל מדברי הגמ' בנדה שרבי סמך על דעת ר"א‬

‫אחר עלות השחר( בשעת הדחק‪.‬‬

‫בשעת הדחק בשנות בצורת‪ ,‬ומזה ילפי לסמוך על כל‬
‫דעת יחיד בשעה"ד‪] ,‬וע"כ טוען הש"ך הנ"ל דליכא‬

‫כל מצוה שזמנה עוברת הוי בבחי' שעה"ד‬
‫א[ מכאן מוכיח בעל הישמח משה זי"ע בספרו‬
‫שו"ת השיב משה‪ ,‬שכל ברכה שזמנה‬
‫עוברת כמו ברכות ק"ש וקידוש לבנה‪ ,‬דבשעת הדחק‪,‬‬
‫כגון שהפסיד זמן הברכה לרוב השיטות ויש לו צער‬
‫גדול מכך‪ ,‬יכול לסמוך על שיטת יחיד להקל לברך‬
‫בזמן מאוחר יותר )כמו ברכות ק"ש כל היום וכיו"ב(‪ .‬דכיון‬
‫דיש לו מזה צער גדול‪ ,‬הרי הוא בבחי' שעת הדחק‪,‬‬
‫ויכול לסמוך על שיטת יחידאה אף דבעלמא לית‬
‫הלכתה כוותיה‪] ,‬והיינו כדקי"ל )ש"ך יו"ד סי' רמב בכללי‬
‫או"ה( דבשעת הדחק והפסד מרובה אפשר לסמוך על‬
‫שיטה יחידאה דלא קיי"ל כוותה‪ ,‬ולהב"ח )המובא בש"ך‬
‫שם( והט"ז )סי' רצג( כן הוא גם לגבי דין דאו'‪ ,‬והש"ך‬
‫שם חולק דרק לגבי דין דרבנן אמרינן כן[‪ ,‬וע"ז סמכו‬
‫הרבה תלמידי הבעש"ט כשהיו אנוסים וכו'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬

‫למילף מגמ' ההיא אלא לגבי דין דרבנן וכההיא דר"א‬
‫דמיירי לגבי דין דבדיקת מעל"ע ומפקידה לפקידה‬
‫שהוא מדרבנן‪ ,‬ואמנם מגמ' דילן דמיירי לגבי קר"ש‬
‫יש ראיה לשיטת הב"ח והט"ז דאמרינן כן אף לגבי‬
‫דין דאו' )דקיי"ל דקר"ש דאורייתא(‪ ,‬ואכמ"ל[‪ ,‬ואמנם גם‬
‫בזה צ"ע דאולי שאני ר' אליעזר הגדול דרב גובריה‪,‬‬
‫)דבאמת יצאה בת קול דהלכה כמותו בכל מקום‪ ,‬אלא דרבנן‬

‫פסקי דלא כר"א דשמותי הוא וכו'( ומנלן לסמוך על דעת‬
‫יחיד בעלמא‪.‬‬

‫בשעה"ד מתגלה אצל כל פוסק התקשרותו‬
‫לגדולי הצדיקים‬

‫ג[ וי"ל‬

‫עפ"י הביאור הפנימי שבזה‪ ,‬דהנה ענין‬

‫הסמיכה על דעת היחיד כנגד הרוב הוא‬
‫קשה‪ ,‬דככל שסומך על מיעוט דעות ביותר כן קשה‬
‫ביותר לפעול תיקוני הייחודים‪ .‬אלא דרשב"י דבבחי'‬

‫צ"ע דאולי אפשר לסמוך רק על יחיד דרב‬
‫גובריה‬
‫ב[ ולכאורה צ"ע דהלא אולי יש לדחות שרק על‬
‫צדיק ידוע כמו רשב"י אפשר לסמוך‪,‬‬
‫ואין ראיה לסמוך על כל דעת יחיד‪ .‬וכן יש להקשות‬

‫הצדיק הגדול המופלג במעלה מאד מאד‪ ,‬שיכול‬
‫להאיר אף לפחותים מאד‪ ,‬בבחי' "מה הקב"ה לכל אף‬
‫ר"ש לכל" ]כדאי' בספה"ק בית אהרן[‪ ,‬וכל עניינו של‬
‫רשב"י שיכול לעשות הייחוד אף בשעת הדחק‬
‫]וכרבנו הק' הלקו"מ‪ ,‬שלרוב גודלו יכול להאיר האור‬

‫סו‬

‫שארית יעקב‬

‫של "אין ייאוש בעולם כלל"[‪ ,‬ויש בכוחו לפעול תיקוני‬

‫סוד קולא הנ"ל התגלה דייקא ע"י היש"מ‬

‫הייחודים אף שהוא דעת יחיד‪ .‬וכן הוא אצל ר"א‬

‫ד[ ומגלה‬

‫הגדול רבו דרבו דרשב"י‪ ,‬שגם אצלו מתגלה הסוד‬
‫הנ"ל שאף ששימתוהו ונשאר יחיד לגמרי‪ ,‬מכל מקום‬

‫הדחק( הוא בעל הישמח משה זי"ע‪,‬‬
‫שבתחילה היה מתנגד עצום‪ ,‬בבחי' הדינים דבינה‪,‬‬

‫סומכים על דעתו בשעת הדחק‪ ,‬שיש בכח צדיקים‬
‫גבוהים כאלו לתקן התיקונים אף ביחידות ולתקן‬

‫ואחר כך נתהפך לחכמה על ידי שנעשה תלמיד‬
‫הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע שבבחי' הראייה‬

‫ולהציל את בני ישראל בשעת הדחק‪ ,‬וסיבב השי"ת‬
‫שילמדו הפוסקים מר"א ומרשב"י הדין דאפשר לסמוך‬

‫דחכמה‪ .‬צדיק זה דייקא‪ ,‬בכוחו לגלות דאין סתירה‬
‫בין בינה לחכמה‪ ,‬אף שמצד הבינה ובחי' הדין יש‬

‫על כל פוסק יחיד בשעה"ד‪ ,‬לרמז שבשעה"ד מתגלה‬
‫אצל כל יחיד התקשרותו אל הצדיקים הגדולים‪ ,‬והיינו‬

‫להחמיר בכל עניני הזמנים‪ ,‬דשורש ענין הזמן הוא‬
‫מספי' הבינה שעושה גבולים וצמצומים לאור‬

‫דמכח התקשרות שורשית אל הצדיקים הגדולים‬
‫המגלים זה הסוד‪ ,‬יכולים לעורר הבחינה הזאת של‬

‫החכמה‪ ,‬הרי מצא היש"מ מקור אף בתוך תורת‬
‫הנגלה שבבחי' הבינה שגם שם יש סוד הקולא‬

‫התיקונים בשעת הדחק אף אצל כל דעת יחיד‪.‬‬

‫דחכמה‪.‬‬

‫זה הסוד )דגם הפסד הזמן מיקרי שעת‬

‫לזכות ולהצלחת‬

‫הרה"ח ר' ישראל יצחק בן רבקה מאטיל‬
‫להצלחה בכל העניינים ברו"ג‬
‫נתרם על ידי משפחתו שיחיו‬

‫שליט"א‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful