‫חופש תנועה‬

‫של חולים‬
‫פלסטינים‬

‫מגמות ונתונים מ‪2012-‬‬

‫חולים פלסטינים תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה הנזקקים לטיפול רפואי אשר אינו‬
‫זמין במקום מגוריהם‪ ,‬נדרשים לבקש מרשויות הצבא היתר תנועה על מנת לצאת לטיפול‬
‫בישראל או במדינה אחרת‪ .‬מלווים של חולים נדרשים גם הם להיתר תנועה‪.‬‬
‫ החל מנובמבר ‪ ,2011‬ניכרת עליה במתן היתרי יציאה מרצועת עזה למטרות טיפול רפואי‬
‫בהשוואה לתקופות קודמות‪ .‬שיעור זה המשיך לעלות בשנת ‪ .2012‬עדיין‪ ,‬במחצית‬
‫הראשונה של ‪ ,2012‬תועדו ‪ 247‬מקרים של חולים מעזה אשר לא קיבלו טיפול רפואי‬
‫בזמן מאחר וקבלת היתר התנועה התעכבה (כלומר בקשתם לא נענתה בזמן ע”י רשויות‬
‫הצבא) ו‪ 41-‬מקרים נוספים של חולים אשר היתר התנועה נמנע מהם באופן גורף‪.‬‬

‫בקשותיהם של חולי עזה למעבר בארז‬
‫השוואה בין החצי הראשון של ‪ 2011‬ושל ‪20121‬‬

‫גברים בקבוצת הגיל ‪ 18-40‬היו נתונים במיוחד לעיכובים וסירובים מצד רשויות הצבא; בהתאם‪ ,‬רוב החולים והמלווים‬
‫שפנו לרופאים לזכויות אדם בבקשה לסיוע בהסדרת ההיתר בשל עיכוב או סירוב היו גברים בקבוצת גיל זו; אלה היוו ‪64%‬‬
‫מהפונים מהגדה המערבית ו‪ 55%-‬מהפונים מרצועת עזה‪.‬‬
‫בין המעוכבים היו גם ילדים שגישתם לטיפול רפואי הוגבלה; לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי‪ ,‬מינואר ועד יוני ‪48 ,2012‬‬
‫ילדים לא קיבלו היתרים בזמן על מנת להגיע לטיפולים רפואיים נחוצים מחוץ לרצועת עזה‪ .‬במקרים רבים‪ ,‬הורים‪ ,‬בעיקר‬
‫אבות‪ ,‬לא הורשו כלל ללוות את ילדיהם לטיפולים מחוץ לרצועה והם נדרשו להסדיר לילד מלווה אחר‪ ,‬דרישה שגררה‬
‫עיכובים ביציאת הילדים לטיפול‪.‬‬
‫במהלך המחצית הראשונה של ‪ ,2012‬ארגון רופאים לזכויות אדם תיעד וייצג מול רשויות הצבא מקרים של ‪ 39‬ילדים חולים‬
‫מהגדה המערבית ומרצועת עזה‪ ,‬אשר יציאתם לטיפול עוכבה‪ .‬מאחר ופניות רל"א נענו ע"י רשויות התיאום לרוב בדרישה‬
‫להחליף את המלווה‪ ,‬רובם של ילדים אלו‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬לא קיבלו היתרים בזמן‪ ,‬מאחר ורשויות התיאום לא ששו לתת‬
‫היתרים להורים המלווים שלהם הגם שמדובר בקטינים ולעתים אף בפעוטות‪.‬‬
‫ביום ‪ 22‬לינואר ‪ 2012‬נפטרה חנין אבו ג'לאלה‪ ,‬בת ‪ 16‬מעזה‪ .‬היא סבלה מסיסטיק פיברוזיס‪ .‬חנין טופלה‬
‫במצרים ולאחר מכן הופנתה לבית חולים אלמקאצד במזרח ירושלים‪ .‬מאחר ובקשת אביה לקבל היתר על‬
‫מנת ללוות אותה במהלך הטיפול סורבה‪ ,‬היה על אמה לעשות כך אף שהיא בעצמה חולה וסובלת מסכרת‬
‫ולחץ דם גבוה‪ .‬בקשה נוספת של האב‪ ,‬בשלב מאוחר יותר‪ ,‬להחליף את אשתו כמלווה סורבה גם היא‬
‫‪1‬‬

‫עיבוד לנתוני ארגון הבריאות העולמי מתוך הדוח החודשי של הפניית חולים מרצועת עזה ליוני ‪ .2012‬כאן‬

‫בנובמבר ‪ .2011‬בהעדר יכולת של האם להמשיך וללוות את ביתה‪ ,‬ומבלי שניתן היתר לאב להחליפה‪ ,‬נאלצו‬
‫השתיים לחזור לרצועת עזה‪ .‬חנין הועברה עם הגעתה לרצועה לבי"ח אלשיפאא‪.‬‬
‫מצבה של חנין התדרדר ועלה צורך דחוף להעביר אותה לטיפול בישראל‪ .‬לאחר קבלת הפניה רפואית לבי"ח‬
‫הדסה‪ ,‬אביה של חנין הגיש בסוף דצמבר ‪ ,2011‬בקשה דחופה ללוות את ביתו אולם בקשתו סורבה שוב‬
‫והמשפחה נתבקשה להגיש בקשה למלווה אחר למרות הדחיפות‪ .‬המשפחה התקשתה למצוא מלווה בוגר‬
‫אשר יעזוב את חייו ומשפחתו ויצא ללוות את הנערה החולה לאורך זמן‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬ארגון רופאים לזכויות אדם פנה בשנית למשרד התיאום הישראלי בארז אשר הבטיח לבחון‬
‫מחדש את הסירוב כלפי האב‪ .‬נציגי רופאים לזכויות אדם פנו במקביל לח"כ ד"ר אחמד טיבי ולעיתונאי‬
‫ישראלי אשר ביקשו את תגובת הצבא בעניין‪ .‬באופן מפתיע‪ ,‬תוך כשעתיים מרגע הפניה‪ ,‬נמסר לרופאים‬
‫לזכויות אדם כי יציאתו של האב אושרה‪ .‬אולם‪ ,‬בשלב זה שינה ביה"ח את תאריכי הזימון לטיפול בשל‬
‫העיכוב שנגרם בהגעה‪ .‬רק לאחר התערבות חוזרת של רופאים לזכויות אדם‪ ,‬הוקדם אשפוזה של חנין והיא‬
‫הגיעה סוף סוף לבית החולים בליווי אביה ביום שישי ה‪ 30-‬לדצמבר‪.‬‬
‫בעודה מאושפזת‪ ,‬מצבה הרפואי התברר כמסובך יותר‪ ,‬ולדברי אביה‪ ,‬היא נכנסה לקומה למשך שבועיים‪,‬‬
‫ונפטרה בעצב רב ביום ‪ 22‬בינואר ‪.2012‬‬

‫ארגון רופאים לזכויות אדם מבחין כי העליה בהיקף החולים מאושרי התנועה‪ ,‬שיציאתם לטיפול מחוץ לרצועה הותרה‪,‬‬
‫היתה מלווה בעליה בהיקף החולים אשר נקראו לתחקורי שב"כ במעבר ארז באותה תקופה‪ .‬כך כאשר בחצי הראשון של‬
‫‪ ,2011‬נקראו ‪ 84‬חולים עזאתים לתחקור‪ ,‬במחצית הראשונה של ‪ 106 ,2012‬חולים נקראו לתחקור; כ‪ 40%-‬מתוכם היו‬
‫‪2‬‬
‫נשים‪ ,‬שיעור גבוה יחסית ומדאיג במיוחד‪.‬‬

‫מסע רב תלאות בדרך לטיפול רפואי‬
‫כאמל תראמסי‪ ,‬בן ‪ ,24‬סובל ממחלה נדירה (אקרומגליה) בה עצמות כפות הידיים‪ ,‬כפות הרגליים והגולגולת‬
‫ממשיכות לגדול באופן לא פרופורציונאלי בשל הפרשת בלוטת יותרת המוח לכמויות גדולות של הורמון‬
‫הגדילה‪  .‬‬
‫רופאה מתנדבת מטעם רופאים לזכויות אדם כתבה בחוות דעתה על מצבו הרפואי של כאמל‪" :‬אם המחלה‬
‫איננה מטופלת יש עליה בתחלואה במערכת הקרדיווסקולארית‪ ,‬צרברווסקולארית והמערכת הראתית‪ ,‬עם‬
‫ירידה של ‪ 30%‬בתוחלת החיים‪ .‬לאור העובדה שהאמצעים הטיפוליים אינם קיימים בעזה‪ ,‬יש להרשות‬
‫לחולה להגיע למרכז בו ניתן לטפל בו בדחיפות‪".‬‬
‫לכאמל‪ ‬נמסר ע"י הוועדה האזרחית הפלסטינית שבקשתו לצאת מעזה לקבלת טיפול רפואי דחוף בבית‬
‫החולים אלמקצאד במזרח ירושלים אושרה‪ .‬עם הגעתו למחסום ארז‪ ,‬כאמל‪ ‬נעצר והועבר לכלא שקמה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הוא הוחזק שם לאורך היום ללא אוכל‪ ,‬מים או טיפול רפואי ושוחרר בערב חזרה לעזה לאחר‬
‫שנמצא "לא כשיר למעצר" מבחינה רפואית (!)‪ .‬למרות התדרדרות מצבו הרפואי‪ ,‬ולאור החוויה הקשה‬
‫שעבר‪ ,‬כאמל‪ ‬לא העז לפנות ולבקש תור חדש לטיפול‪ .‬רק לאחר התערבות רופאים לזכויות אדם‪ ,‬הסכים‬
‫כאמל לקבוע תור חדש לטיפול ולהגיש בקשה להיתר יציאה‪ .‬אולם‪ ,‬אז‪ ‬ניצב בפניו מכשול חדש מאחר‬
‫והוועדה האזרחית הפלסטינית סירבה להגיש בשמו בקשה חדשה למנהלת התיאום והקישור הישראלית‪.‬‬
‫בשל כך‪ ,‬במרץ ‪ ,2012‬רופאים לזכויות אדם הגישה בשם כאמל בקשה דחופה ישירות למשרד התיאום בארז‬
‫ודרשה להתיר את יציאתו לשם קבלת הטיפול הרפואי‪ ,‬ובו בזמן‪ ,‬להבטיח שלא יהיה נתון למעצר או לכל‬
‫סוג אחר של הטרדה‪  .‬לאחר שכאמל נבדק באפריל בעזה על ידי רופא מתנדב מטעם רופאים לזכויות אדם‬
‫‪ 2‬שם‬

‫שהשתתף במשלחת הארגון לרצועה‪ ,‬ולאחר שנתקבלה חוות דעת רפואית חדשה‪ ,‬נשלחה בקשה נוספת‬
‫למשרד התיאום בארז‪ ,‬וכן‪ ,‬הוגשה תלונה לשב״כ בנוגע לשימוש ב״מלכודת דבש״‪ ,‬דהיינו‪ ,‬יצירת מצג שווא‬
‫של הזמנת חולים אשר אין טפול למחלתם ברצועת עזה לקבלת היתר תנועה‪ ,‬ולמעשה ‪ -‬מעצרם של החולים‬
‫בהגיעם למחסום ארז‪.‬‬
‫מאחר וכל הניסיונות הללו להביא ליציאתו של כאמל העלו חרס‪ ,‬ארגון רופאים לזכויות אדם הגיש ביוני‬
‫עתירה לבית המשפט בשמו‪ ,‬אולם גם בתשובה המקדמית שנתקבלה מהפרקליטות הוחלט לדחות את‬
‫בקשתו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בטענה שהטיפול אינו דחוף או מציל חיים‪ ,‬וייתכן והוא קיים במקום אחר מלבד מדינת‬
‫ישראל (מבחינת הרשויות הישראליות‪ ,‬כניסה למזרח ירושלים כמוה ככניסה לישראל)‪ .‬עוד נטען בתשובת‬
‫המדינה כי כאמל הוא פעיל טרור צבאי‪ ,‬טענה תמוהה לאור העובדה שהוא שוחרר ממעצר לאור מצבו‬
‫הרפואי הייחודי‪ ,‬ושהוא מרותק לביתו מזה זמן ארוך בשל מצבו הרפואי‪ .‬בדיון שהתקיים בבית המשפט‬
‫ביולי ‪ ,2012‬החליטה השופטת לדחות את העתירה בהתבסס על החומר שהציגה המדינה בפניה‪.‬‬
‫‪ 25‬חולים ומלווים מרצועת עזה‪ ,‬מקרב אלו שפנו לרופאים לזכויות אדם במחצית הראשונה של ‪ ,2012‬דיווחו כי נקראו‬
‫לתחקור כתנאי להמשך הטיפול בבקשותיהם לצאת את הרצועה‪ .‬לעיתים‪ ,‬מת"ק עזה הודיע לרופאים לזכויות אדם ישירות‬
‫‪3‬‬
‫כי נקבע תחקור בטחוני לחולה ושבקשתו תיענה בהתאם לתוצאות התחקור ובסיומו של תהליך הבידוק הביטחוני‪.‬‬
‫תחקורים אלו לא רק מסכנים את חייהם של החולים שעלולים להיחשד ב"שיתוף פעולה" עם גורמי הביטחון הישראלים‪,‬‬
‫אלא גם מרתיעים חולים אחרים מלהגיש בקשות להיתרי יציאה דרך מעבר ארז כלל‪ .‬מעצרם של חולים במעבר ארז רק‬
‫מעודד נטיה זו בקרב חולים ברצועת עזה מאחר והם שומעים על אלה שנפלו ב"מלכודת הדבש" כשנקראו לארז לקבלת‬
‫היתר או לתחקור ונעצרו עם הגעתם‪.‬‬
‫בחודש יולי ‪ ,2012‬נעצרו ‪ 2‬חולים ומלווה אחד במחסום ארז בנסיבות דומות‪ .4‬ראוחי קרקז (שעדותו מובאת להלן) הוא‬
‫אחד מהם; רופאים לזכויות אדם ליוותה את המקרה שלו מאז שהגיש לראשונה בקשה להגיע למזרח ירושלים לטיפול רפואי‬
‫לאחר שטיפולים שעבר ברצועת עזה לא שיפרו את מצבו הרפואי‪.‬‬

‫שלושה עשר ימים של טראומה‬
‫(ליד ביתו של ראוחי קרקז בג'באליא)‬
‫לפני ‪ 3‬שנים‪ ,‬ראוחי קרקז (‪ )42‬היה מעורב בתאונת אופנוע‪ .‬הוא סבל מסדק בכתפו הימנית ומקרע‬
‫במיניסקוס המדיאלי בברכו השמאלית‪ .‬מאז‪ ,‬עבר מספר ניתוחים‪ ,‬האחרון שבהם באפריל ‪ .2010‬ב‪15-‬‬
‫ליולי‪ ,2012 ,‬ראוחי נעצר במחסום ארז לאחר שביקש לקבל היתר מעבר לישראל כדי להשיג טיפול נוסף‪.‬‬
‫הוא הוחזק במעצר ‪ 13‬יום‪.‬‬
‫"הניתוחים הקודמים שלי נערכו בעזה‪ ,‬ואחד במצרים‪ ,‬אולם אני עדיין סובל מכאבים רבים ברגל‪ .‬הטיפול‬
‫שנזקקתי לו לא ניתן באף בית חולים בעזה ולכן הלכתי לרופא שלי וביקשתי לקבל טיפול בישראל‪ .‬במאי‬
‫התחלתי את התהליך לקבלת הפניה רפואית‪ .‬תוך כדי המתנה ארוכה‪ ,‬התדרדר מצב בריאותי‪ .‬רק ביולי‬
‫קבלתי‪ ,‬סוף סוף‪ ,‬את ההפניה וכן תור לבית חולים אלמקאצד במזרח ירושלים‪".‬‬
‫ראוחי הוזמן ל"שיחה ביטחונית" עם השב''כ במעבר ארז‪" .‬הגעתי לארז בערך בצהרים‪ .‬עשו לי בדיקה‬
‫גופנית ואז קצין ישראלי שאל אותי מהי מטרת הביקור‪ .‬הראיתי לו את המסמכים הרפואיים והוא לקח אותי‬
‫לחדר חקירות‪ .‬הקצין אמר לי‪' :‬המסמכים שלך לא מעניינים אותי‪ .‬חיכינו לך זמן רב‪ .'...‬הם האשימו אותי‬
‫בייצור ואחסון של רקטות בביתי‪''.‬‬

‫‪ 3‬עוד על התחקורים בדוח רופאים לזכויות אדם "רפואה על תנאי‪ :‬סחיטת חולים פלסטינים בידי השב"כ בתחקורים במעבר ארז"‪,‬‬
‫‪ .2008‬כאן‬
‫‪ 4‬לפרטים על שלושת המקרים‪ ,‬ראה אפדייט של רל"א מיולי ‪ ,2012‬כאן‬

‫לאחר מכן כוסו עיניו של ראוחי והוא נלקח לכלא באשקלון‪" .‬חקרו אותי כל היום וכל הלילה עם הפסקות של‬
‫שעה או שעתיים בבידוד‪ .‬קשרו אותי לכסא מקובע לרצפה‪ .‬ידי נקשרו לגב הכסא ורגלי נקשרו לרגלי הכסא‪.‬‬
‫הם לא הכו אותי אבל קללו ופגעו בי מילולית‪ .‬מספר החוקרים בחדר‪ ,‬בכל עת‪ ,‬נע בין ‪ 1‬ל‪.5-‬‬
‫במשך החקירה‪ ,‬מספר האשמות הוטחו בראוחי‪" .‬במשך ‪ 4‬הימים הראשונים‪ ,‬הם שאלו אותי על הבית שלי‬
‫ועל מפעל המתכת בבעלותו של אחי‪ .‬בשנת ‪ ,2010‬עלה ביתי באש‪ .‬איני יודע כיצד פרצה השריפה‪ .‬באותה‬
‫עת אחסנתי בבית דיזל עבור הגנראטור והמכונות של המפעל של אחי‪ .‬הם אמרו שהשריפה פרצה בגלל‬
‫רקטות שייצרתי‪ ,‬ושאחי ואני ייצרנו בין ‪ 900‬עד ‪ 1000‬רקטות‪ ,‬כביכול‪ .‬עניתי להם שאילו פרצה השריפה‬
‫בגלל רקטות‪ ,‬היתה מכלה את כל השכונה‪ ,‬לא רק את ביתי‪".‬‬
‫לאחר ‪ 4‬ימים‪ ,‬ראוחי הועבר לכלא המרכזי בבאר‪-‬שבע שם שהה ‪ 3‬ימים‪" .‬הם שלחו עצירים אחרים‪ ,‬שהתחזו‬
‫לאנשי חמאס‪ ,‬כדי לשוחח עמי ולנסות לקבל ממני הודאה בהאשמות הישראליות‪ .‬אחד מהם‪ ,‬אדם בן ‪,60‬‬
‫התרגז מאוד והתווכח איתי כאשר סירבתי להודות בהאשמות ואף ניסה לגרום לי להודות בכוח‪ .‬אחר בא עם‬
‫פנקס ורשם את כל מה שאמרתי לו‪ .‬הוא ניסה להטעות אותי ואמר שאחי כבר הודה בכל ההאשמות‪".‬‬
‫ראוחי נלקח חזרה לכלא באשקלון‪ ,‬ולדבריו‪ ,‬זה היה החלק הקשה ביותר בתקופת מעצרו‪" :‬נחקרתי מ‪9-‬‬
‫בבוקר עד ‪ 16:30‬אחר הצהרים ביום ראשון ואז קבלתי ‪ 30‬דקות הפסקה‪ .‬יכולתי לדעת מה השעה כי הסתכלתי‬
‫בשעון של החוקר‪ .‬בשעה ‪ 17:00‬החקירה חודשה ונמשכה‪ ,‬ללא הפוגה‪ ,‬עד ‪ 5:30‬בבוקר יום שלישי‪ .‬הם‬
‫הזכירו שמות של כל מיני אנשים ודרשו שאתן להם מידע עליהם‪ .‬הם התעניינו ספציפית בשלושה אנשים‬
‫שלא ידעתי מי הם כלל‪ .‬הם אף הראו לי מפה שכונתית ושאלו על השכנים שלי‪ .‬הייתי בשוק כתוצאה מכל‬
‫החקירות אבל הם לא הרפו ממני גם כשאמרתי להם שאין לי יותר מושג מה הם שואלים‪".‬‬
‫לבסוף‪ ,‬ב‪ 2-‬באוגוסט בסביבות השעה ‪ ,11:30‬ראוחי שוחרר‪" .‬הם אמרו לי שלא עזרתי ושאני יכול לעזוב רק‬
‫בתנאי שאסכים להעביר בעתיד מידע על שכניי ועל אנשים נוספים‪ ,‬ושייתכן ויתקשרו אליי לשם כך"‪.‬‬
‫ראוחי אסיר תודה שזכה להתאחד עם משפחתו אולם עד עתה הוא לא קיבל את הטיפול הרפואי לו הוא‬
‫זקוק‪ .‬הוא צולע ונתמך בקב בידו הימנית‪" .‬זאת היתה תקופה קשה עבור אשתי ושלושת ילדיי‪ .‬כל שיכלו‬
‫לעשות זה להתקשר עם עורכי הדין ועם הצלב האדום וארגונים אחרים כדי לנסות להביא לשחרורי‪ .‬מצבי‬
‫הנפשי הושפע רבות מהחקירה הבלתי פוסקת‪ .‬כיום אני רק לוקח תרופות שניתנו לי ע''י הרופא שלי‪ ,‬לאחר‬
‫שובי‪ .‬אני מקווה שאוכל לעבור ניתוח במצרים אבל בינתיים אני ממתין"‪.‬‬
‫למרות שהובטח לו ע"י חוקריו לשקול את בקשתו לכניסה לישראל‪ ,‬מוכח העינויים והיחס המשפיל שעבר‪,‬‬
‫ראוחי אינו מוכן להגיש בקשה חדשה בכדי להיכנס לירושלים ולקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק‪ .‬גם‬
‫‪5‬‬
‫במידה ויקבל הפניה חדשה למצרים‪ ,‬הוא אינו בטוח שיוכל לעמוד בהוצאות הנסיעה לשם‪.‬‬

‫היקף החולים תושבי הגדה המערבית הנקראים לתחקורי שב"כ אינו ידוע‪ .‬לפי עדכון של ארגון הבריאות העולמי‪ ,‬כמעט‬
‫אחד מכל חמישה חולים ומלווים מהגדה המערבית מתקשה להשיג היתר יציאה; ‪ 32,678‬מתוך ‪ 175,228‬החולים והמלווים‬
‫שהגישו בקשות לקבלת היתרים לצרכים רפואיים במהלך שנת ‪ ,2011‬עוכבו או סורבו‪ ;6‬לפי סקר עדכני המתייחס לרבעון‬
‫הראשון של ‪ ,2012‬סיבת הסירוב הנפוצה ביותר היתה ביטחונית‪ ,‬וההערכה היא כי יותר מ‪ 40%-‬מאלה שנמנעו מלצאת‬
‫לטיפול רפואי מחוץ לגדה המערבית‪ ,‬נמנעו‪ ,‬כביכול‪ ,‬מטעמים ביטחוניים‪ .7‬ככלל‪ ,‬חולים מהגדה המערבית שפנו לרל"א היו‬
‫נתונים לסירוב (להבדיל מעיכוב) יותר מאלו שפנו מרצועת עזה; ‪ 73%‬מהחולים תושבי הגדה שפנו לרל"א היו מסורבים‬
‫כאשר שיעור זה עמד על ‪ 61%‬בקרב חולים תושבי הרצועה בחציה הראשון של שנת ‪.2012‬‬
‫‪ 5‬העדות נגבתה ע"י המרכז הפלסטיני לזכויות אדם‪-‬עזה‪ ,‬והוכנסו בה שינויים בהתאם למידע שבידי רופאים לזכויות אדם‪ .‬פורסם‬
‫לראשונה ‪ 15‬באוגוסט‪.2012 ,‬‬
‫‪”Right to Health: Access to Jerusalem", Key Facts by WHO. Published Online, July 9, 2012. Here 6‬‬
‫‪Barriers to the access to health services in the Occupied Palestinian Territory: a cohort study", The Lancet, 7‬‬
‫‪Published Online, October 8, 2012. Here‬‬

‫עם זאת‪ ,‬יש להסב את תשומת הלב כאן לכך שנתוני ארגון הבריאות העולמי שהוזכרו לעיל באשר לבקשותיהם של תושבי‬
‫עזה כוללים את החולים בלבד‪ ,‬ללא המלווים שלהם; במידה ונתונים אלו היו כוללים גם את המלווים‪ ,‬סביר להניח כי שיעורם‬
‫הכולל של החולים והמלווים‪ ,‬תושבי עזה‪ ,‬הנתקלים בסירוב או עיכוב משתווה לזה שבגדה המערבית פחות או יותר‪.‬‬

‫בין טרטור בירוקרטי לביטחוני‬
‫מוחמד עוואוודה‪ ,‬בן ‪ ,52‬מאיזור חברון‪.‬‬
‫‪ ‬ב‪ 6-‬בינואר ‪ ,1992‬בעת שעבד באשקלון בעבודות בניין‪ ,‬נפצע מוחמד בתאונת עבודה אשר ממנה לא‬
‫התאושש עד היום‪ .‬הוא אף אובחן כסובל מפוסט טראומה ומצבו הגופני לא אפשר לו לחזור לעבוד‪.‬‬
‫מוחמד הוכר ע"י המוסד לביטוח לאומי כנפגע תאונת עבודה הסובל מ‪ 77-‬אחוזי נכות‪ .‬בעשרים השנים‬
‫האחרונות הוא הגיע לישראל באופן קבוע לטיפולים רפואיים ופסיכולוגים להם הוא זקוק‪.‬‬
‫ביוני ‪ ,2011‬מוחמד פנה כהרגלו לרשויות התיאום בכדי לאשר את יציאתו לקבלת טיפולים רפואיים בישראל‪,‬‬
‫אך הפעם בקשתו נדחתה‪ .‬רק לאחר שהגיש בקשה חוזרת‪ ,‬נאמר לו שזו נדחית "מטעמים ביטחוניים" אך‬
‫נאמר לו עוד שיוכל לקבל היתר במידה ויסדיר לעצמו ליווי של חברת אבטחה פרטית‪ ,‬על חשבונו הפרטי‪,‬‬
‫בכל פעם שיבקש להיכנס לישראל‪ .‬העלות של כך‪ ,‬למותר לציין‪ ,‬גבוהה מאוד‪ ,‬בוודאי לכל מי שמתפרנס‬
‫ברמת השכר הפלסטינית‪ -‬ובוודאי לאדם חולה שאינו עובד‪.‬‬
‫בדצמבר ‪ ,2011‬רופאים לזכויות אדם פנתה‪ ‬למנהלת התיאום והקישור הישראלית בעניינו‪ ,‬וקיבלה תשובה‬
‫דומה‪ .‬לפיכך‪ ,‬פנתה העמותה בעתירה לבית המשפט בדרישה מהמדינה להסביר מדוע לא יינתן לחולה היתר‬
‫כניסה לישראל בכדי להמשיך ולקבל את הטיפולים‪ ‬הרפואיים והפסיכולוגים הנחוצים לו ושקיבל משך שנים‬
‫ארוכות בישראל‪ .‬באפריל ‪ ,2012‬הוסרה הדרישה לליווי של חברת אבטחה פרטית כאשר פרקליטות המדינה‬
‫מסרה לרופאים לזכויות אדם בתשובה מקדמית כי "עמדת גורמי הביטחון הינה כי לעת הזו כניסת העותר‬
‫לישראל לצורך טיפול רפואי אינה מותנית בליווי של חברת אבטחה‪ ".‬חרף תשובה זו‪ ,‬כניסתו של מוחמד‬
‫לישראל לצורך טיפול רפואי נמנעה‪ ,‬ולמעט בשלושה מקרים‪ ,‬מוחמד "פספס" את תוריו הרבים תוך כדי‬
‫הערמת קשיים בירוקראטיים ואחרים על כניסתו לישראל‪.‬‬
‫ביוני ‪ ,2012‬ולאחר שמוחמד קיבל סירוב נוסף‪ ,‬פנה ארגון רופאים לזכויות אדם‪ ,‬בניסיון לברר את סיבות‬
‫הסירוב; אז מתאמת הבריאות במינהל האזרחי‪  ,‬גב' דליה בסה‪ ,‬מסרה שהוא "מנוע שב"כ"‪ .‬הסיבה לכך‬
‫שאדם שנהג להיכנס לישראל באופן קבוע הופך לפתע לסיכון בטחוני אינה ידועה‪ ,‬אך‪ ,‬לדברי מוחמד‪ ,‬כל‬
‫אותם סירובים ועיכובים החלו מזה יותר משנה לאחר שנקרא לתחקור ביטחוני ונדרש "לשתף פעולה" אך‬
‫סירב לעשות כך‪ .‬‬
‫מוחמד עדין מחכה לאפשרות לחזור לטיפוליו בישראל‪ ,‬ובינתיים הוא נאלץ לשלם אלפי שקלים עבור‬
‫התרופות והזריקות הנחוצות לו אף שהוא אינו בטוח שיוכל לקבל את ההחזר שמגיע לו עבור הוצאות אלו‪.‬‬
‫צוות רל"א ממשיך לפעול למען שינוי ההחלטה בעניינו‪.‬‬
‫חולים רבים נתקלים בקשיים גם אל מול מנגנון התיאום הפלסטיני‪ .‬לדוגמא‪ ,‬חולים המבקשים לצאת את‬
‫הרצועה לטיפול רפואי על חשבונם (במימון‪-‬עצמי)‪ ,‬מדווחים על קושי גובר במסירת הבקשות שלהם לקבלת‬
‫היתרים ממשרד התיאום הפלסטיני בעזה למשרד התיאום הישראלי שבמעבר ארז‪ .‬בזמן שרופאים לזכויות‬
‫אדם לא קיבלה מתחילת ‪ 2012‬שום פניה מהגדה המערבית על חולה שנמנע מלהגיש בקשה להיתר בכדי‬
‫לצאת לטיפול במימון עצמי‪ ,‬מספר חולים מעזה דיווחו לרופאים לזכויות אדם כי משרד התיאום הפלסטיני‬
‫סירב לקבל את בקשותיהם ולהעביר אותן לטיפול הצד הישראלי‪ .‬משרדי התיאום בעזה אף הודיעו ביוני‬
‫האחרון שלא יקבל בקשות מסוג זה אלא אם כן הן מגובות‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬ע"י צד שלישי המוכר לרשויות‬
‫התיאום (כגון רופאים לזכויות אדם‪ ,‬מרכז פרס‪ ,‬וכדומה)‪.‬‬

‫מסקנה‬
‫ניתן להכליל ולומר כי השיקול הביטחוני ממשיך לאיים על זכותם לבריאות של תושבי השטחים‬
‫הכבושים‪ .‬לא זו בלבד שגישתם של "מסורבים" לטיפול רפואי נמנעת בשל "טעמים ביטחוניים"‪,‬‬
‫גם עיכובם של חולים ומלווים נובע לעיתים קרובות מהתמשכות תהליכי הבידוק הביטחוני עצמם‪.‬‬
‫פניות רופאים לזכויות אדם לרשויות הצבא בשם חולים שעוכבו‪ ,‬נענות תכופות בתשובה האומרת‬
‫כי הבקשה עדין "מצויה בטיפול גורמי הביטחון"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬חלקם של חולים אלו‪ ,‬תושבי רצועת עזה‪ ,‬נקראים‪ ,‬בשלב זה או אחר‪ ,‬לתחקור שב"כ‬
‫כחלק מתהליך הבידוק הביטחוני וכתנאי לטיפול בבקשותיהם‪ .‬אלה נאלצים להתמודד עם העיכוב‬
‫(לקבוע תורים חדשים‪ ,‬ולעתים‪ ,‬לחזור על כל התהליך מההתחלה) ועם מצבם הרפואי‪ ,‬עד שייקבע‬
‫מועד לאותו תחקור‪ ,‬זאת במידה והם מחליטים לעבור אותו ולא לסגת מבקשתם כליל‪.‬‬
‫ארגון רופאים לזכויות אדם רואה בכל עיכוב או סירוב ליציאתו של חולה לטיפול רפואי כמניעת‬
‫גישה לשירותי בריאות ופגיעה בזכותם לבריאות של תושבי השטחים הכבושים‪ .‬בין אם מדובר‬
‫בטיפול מציל חיים או בכל טיפול חיוני אחר‪ ,‬אין לחסום את דרכו של אדם לטיפול רפואי ויש‬
‫להבטיח כי כל חולה באשר הוא יקבל את הטיפול הרפואי לו הוא זקוק; במקרים בהם הצבא‬
‫עומד בסירובו למתן היתר תנועה לחולה‪ ,‬על הצבא‪ ,‬רשויות התיאום ומשרד הבריאות הישראלי‬
‫להבטיח כי תינתן לו חלופה לקבלת אותו טיפול רפואי וכי לא תישקף סכנה לחייו‪.‬‬
‫ארגון רופאים לזכויות אדם שב ומגנה את השימוש הפסול ב"מלכודת דבש" לשם מעצר‬
‫חולים‪ ,‬וקורא לצבא ולשב"כ לחדול מניצול צרכיהם של חולים לטיפול רפואי‪ ,‬ולהמנע מהתניית‬
‫גישתם לטיפול בשיתוף פעולה וסחיטה של מידע; ניצול ציני של מצבם הקשה ממילא של חולים‬
‫אשר אינם מקבלים טיפול‪ ,‬מהווה הפרה בוטה של הזכות לבריאות ושל כללי האתיקה הבסיסיים‪,‬‬
‫וחושף את החולים ומשפחותיהם ללחץ נפשי בלתי נסבל‪ ,‬לויתור על טיפולים חיוניים‪ ,‬למעצר‬
‫שרירותי‪ ,‬ולעתים אף לסכנת חיים ממשית‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful