‫בבית המשפט העליון בירושלים‬

‫ע"פ ‪7939/10‬‬
‫המערער‪:‬‬

‫רומן זדורוב‬
‫ע"י עו"ד איתי הרמלין‬
‫מהקליניקה לזכויות בהליך הפלילי‬
‫הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬
‫במינוי מטעם הסניגוריה הציבורית‬
‫טל'‪ ;03-6405466 :‬פקס‪03-6407422 :‬‬
‫ועו"ד ד"ר אלקנה לייסט‬
‫מהסניגוריה הציבורית הארצית‬
‫רח' הנרייטה סולד ‪ ,4‬תל‪-‬אביב‬
‫טל‪ ;03-6932614 :‬פקס‪03-6932617 :‬‬
‫‪-‬נגד–‬

‫מדינת ישראל‬
‫המשיבה‪:‬‬
‫באמצעות פרקליטות המדינה‬

‫נימוקי ערעור מפורטים‪:‬‬
‫בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום ‪ 16.10.12‬מוגשים בזאת נימוקים מפורטים‬
‫לערעור על הכרעת הדין‪.‬‬

‫א‪.‬מבוא‬
‫‪.1‬‬

‫הרשעתו של המערער בביצוע הרצח המזעזע של תאיר ראדה ז"ל התבססה על‬

‫שני נדבכים עיקריים‪.‬‬
‫‪.2‬‬

‫הנדבך הראשון להרשעה הוא הודאותיו של המערער בפני מדובב ובפני חוקרי‬

‫המשטרה‪ .‬להודאות אלו מצא בית המשפט חיזוקים בפרטים שהופיעו בהודאות ונראו‬
‫לבית המשפט כפרטים מוכמנים‪.‬‬
‫‪.3‬‬

‫הנדבך השני להרשעת המערער הוא ראייה פורנזית יחידה הקושרת את המערער‬
‫על פי הכרעת הדין לביצוע הרצח‪ .‬מדובר בטביעות נעלים שנמצאו על הג'ינס של‬

‫המנוחה‪ ,‬אשר על פי חוות הדעת של מומחה התביעה‪ ,‬רפ"ק ירון שור‪ ,‬קיימת סבירות‬
‫‪1‬‬

‫גבוהה מאוד כי הן טביעות נעליו של המערער‪ .‬עדותו של רפ"ק שור הועדפה באופן‬
‫ברור וחד משמעי על עדותו של מומחה ההגנה‪ ,‬ד"ר גיא קופר‪.‬‬

‫‪.4‬‬

‫ראיות אחרות‪ ,‬אשר כשלעצמן מעלות באופן אינהרנטי ספק סביר באשר לאשמתו‬

‫של המערער‪ ,‬ניגפו בפני שילוב שני נדבכים אלו‪ .‬כך למשל‪ ,‬בתא השירותים שבו בוצע‬
‫הרצח‪ ,‬נמצאו שלוש טביעות נעל בדם ‪ -‬על האסלה‪ ,‬על מיכל ההדחה ועל הקיר‪,‬‬
‫במסלול בריחה לתא השכן‪ .‬אין מחלוקת כי שלוש טביעות אלו‪ ,‬השייכות ככל הנראה‬
‫לאותו אדם‪ ,‬אינן של המערער‪ .‬הדעת נותנת כי הן של מי שרצח את תאיר ראדה ז"ל‪,‬‬
‫שהרי לאף אדם אחר‪ ,‬בין אם מצוות החילוץ‪ ,‬ובין אם אדם אחר שראה את הגופה‬
‫לאחר הרצח וברח מהמקום בלי להודיע לאף אחד‪ ,‬אין סיבה לצאת בדרך זו מהתא‪,‬‬
‫שנמצא כאמור כשהוא נעול מבפנים‪ .‬המשטרה והפרקליטות השקיעו‪ ,‬ובצדק‪ ,‬משאבים‬
‫רבים כדי לנסות לגלות שמא הטביעות האמורות הן של מי מצוות החילוץ‪ .‬כל הבדיקות‬
‫עלו בתוהו‪.‬‬
‫‪.5‬‬

‫בית המשפט קמא לא נתן משקל גבוה לשלוש הטביעות האמורות‪ ,‬שהן ראיות‬
‫פורנזיות מזכות‪ ,‬וקבע בעניין זה כי "יכול להיות ויהיו שאלות אשר לעולם תישארנה ללא‬
‫מענה" )ראו עמ' ‪ 264‬להכרעת הדין(‪.‬‬

‫‪.6‬‬

‫באשר לטביעות הנעליים‪ ,‬שזוהו כטביעות נעליו של המערער‪ ,‬יבקש המערער‬
‫להגיש במסגרת הערעור ראיה חדשה‪ .‬הראייה החדשה היא חוות דעת מומחה של‬
‫אחד המומחים הגדולים בעולם להשוואת טביעות נעל‪ ,‬אם לא הבכיר שבהם‪ .‬מדובר‬

‫במר וויליאם בודזיאק‪ ,‬שהוזכר מספר פעמים בטיעוני התביעה ובהכרעת הדין של בית‬
‫המשפט קמא‪ .‬באחת הפעמים אימץ בית המשפט קמא את טענת התביעה כי מומחה‬
‫התביעה‪ ,‬רפ"ק ירון שור‪ ,‬שואב את מעמדו ואת מקצועיותו‪ ,‬בין השאר בשל כך שהוזכר‬
‫על ידי מר בודזיאק בספרו )ראו עמ' ‪ 242‬להכרעת הדין(‪ .‬במקומות אחרים הוטחה‬
‫ביקורת במומחה ההגנה על כי לא פעל על פי משנתו של מר בודזיאק בעת בדיקת‬
‫הטביעות‪ ,‬בעוד מומחה התביעה‪ ,‬רפ"ק שור‪ ,‬כן פעל לפיה‪.‬‬
‫‪.7‬‬

‫בעקבות העיון בהכרעת הדין המרשיעה ובפרוטוקול המשפט והבנת מעמדו של מר‬

‫בודזיאק בתחום השוואת טביעות הנעליים פנתה ההגנה למר בודזיאק עצמו‪ ,‬וביקשה‬
‫את חוות דעתו על התיק‪ .‬המומחה בחן בין השאר את המצגת שהכין רפ"ק שור עבור‬
‫בית המשפט קמא ואת תיק העבודה הדיגיטלי ששימש את רפ"ק שור להכנת חוות‬
‫‪2‬‬

‫דעתו‪ .‬מר בודזיאק אף הגיע לישראל כדי לבחון באופן בלתי אמצעי את נעליו של‬
‫המערער ואת המכנסים שלבשה המנוחה‪.‬‬
‫‪.8‬‬

‫הפער בין חוות הדעת של מר בודזיאק לחוות דעתו של רפ"ק שור הוא דרמטי‪ .‬על‬

‫פי עמדתו של בודזיאק‪ ,‬אין מספיק פרטים על הג'ינס של המנוחה כדי לקבוע בוודאות‬
‫שסימני הדם נוצרו בכלל מטביעות נעל‪ .‬וודאי שאין מספיק פרטים כדי לקבוע התאמה‬
‫בדרגה כלשהי לנעליים של המערער או אף לסוג שלהם‪.‬‬
‫‪.9‬‬

‫המערער סבור כי חוות הדעת של מר בודזיאק תמוטט נדבך משמעותי ביותר של‬

‫הכרעת הדין‪ .‬לאחר שתוצא מן המשוואה ראיה פורנזית זו‪ ,‬שלמעשה אינה קיימת‪ ,‬ניתן‬
‫יהיה לבחון באופן בלתי תלוי את הודאותיו של המערער ואת הפרטים שנטען כי הם‬
‫מוכמנים‪.‬‬
‫‪.10‬‬

‫חוות דעתו של מר בודזיאק שלפיה לא ניתן לשייך את סימני הדם על מכנסיה של‬

‫ראדה לנעליו של זדורוב או אף לקבוע בוודאות שמקורן בטביעות נעליים מצטרפת‬
‫לביקורת כללית שעלתה בשנים האחרונות בכתיבה המשפטית אודות התחום הפורנזי‬
‫של השוואת טביעות נעליים‪ .‬נחרץ במיוחד בביקורת זו הוא פרופ' בועז סנג'רו‪.‬‬
‫במאמרם של סנג'רו ומרדכי הלפרט "ראיות מדעיות מול "‪ ,""junk science‬שעתיד‬
‫להתפרסם בכתב העת "עלי משפט" מביאים השניים דברים מתוך דו"ח של האקדמיה‬
‫הלאומית למדעים‪ ,‬שמצביעים על הקושי הטמון בקביעת‬

‫דרגות דמיון בין טביעות‬

‫נעלים לנוכח מוגבלותו האינהרנטית של תחום פורנזי זה ‪-‬‬

‫‪"…there is no consensus regarding the number of individual‬‬
‫‪characteristics needed to make a positive identification, and the‬‬
‫‪committee is not aware of any data about the variability of class or‬‬
‫‪individual characteristics or about the validity or reliability of the‬‬
‫‪method. Without such population studies, it is impossible to assess the‬‬
‫‪number of characteristics that must match in order to have any particular‬‬
‫"‪degree of confidence about the source of the impression.‬‬
‫‪Committee on Identifying the Needs of the Forensic Sciences Community,‬‬
‫‪Strengthening Forensic Science in the United States: A Path Forward‬‬
‫)‪(National Academy of Sciences Feb. 18, 2009‬‬

‫לנוכח דברים אלו ברורה עוד יותר הבעייתיות בהסתמכות על חוות דעתו הנחרצת של‬
‫רפ"ק ירון שור בהרשעתו של המערער‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪.11‬‬

‫ההתמודדות מול ההודאה והפרטים המוכמנים תהיה בדרך זו ‪ -‬ראשית‪ ,‬על פי‬

‫עמדת ההגנה יש לפסול את ההודאות‪ ,‬הן בפני המדובב והן בפני החוקרים‪ .‬הדבר נובע‬
‫מאמצעים פסולים שהופעלו בחקירה‪ .‬את האמצעים הפסולים ניתן לסכם בשלושה‬
‫ראשים – שקרים ששיקרו החוקרים למערער בקשר לקיומן של ראיות מדעיות פורנזיות‬
‫המוכיחות את אשמתו; פגיעה בזכות ההיוועצות על ידי הבאשת ריחו של הסניגור בעיני‬
‫המערער‪ ,‬הן על ידי המדובב והן על ידי ראש צוות החקירה; ופיתוי והשאה‪ ,‬על ידי‬
‫שכנוע המערער שאם יעמוד על חפותו עונשו יעמוד על מאסר עולם‪ ,‬ואילו אם יודה‬
‫באשמה יקבל עונש פחות בצורה משמעותית‪.‬‬
‫‪.12‬‬

‫שנית‪ ,‬ההגנה תטען כי לא רק שההודאות אינן קבילות בשל שימוש באמצעים‬

‫פסולים‪ ,‬אלא שהן הודאות שווא‪ ,‬וגם אם בניגוד לעמדתנו בית המשפט יחליט שלא‬
‫לפסול אותן‪ ,‬יש לתת להן משקל נמוך‪ .‬בחינת משקל ההודאות תתבצע על פי אמות‬
‫המידה של המבחן המשולש שהתווה השופט הנדל בע"פ ‪ 4179/09‬וולקוב נגד‬
‫מדינת ישראל‪ .‬על פי מבחן זה יש לבדוק "מי" נותן ההודאה; " מה אמר" – מבחינת‬
‫הגיונה הפנימי של ההודאה והדינמיקה החקירתית שהובילה למסירתה; ואת קיומם של‬
‫דברי מה המחזקים את ההודאה או סותרים אותה‪.‬‬

‫‪.13‬‬

‫ההגנה תטען שהמערער מצוי בקבוצת הסיכון למתן הודאת שווא‪ .‬עוד תטען ההגנה‬

‫בבחינת השאלה "מה נאמר" כי הדינמיקה של החקירה ומתן ההודאה מצביעה אף היא‬
‫על כך שאינה הודאת אמת‪ .‬האמצעים הפסולים‪ ,‬שבהם השתמשו נגד המערער‪ ,‬שכנעו‬
‫אותו כי הוא אכן ביצע את המעשה‪ ,‬אף על פי שאיננו זוכר אותו‪ .‬צפייה בהקלטות‬
‫החקירה והשחזור וקריאה מוקפדת של תמלילי החקירות וההודאות מעלה לכל הפחות‬
‫ספק סביר שמא המערער עבר במהלך החקירה תהליך שבסופו השתכנע כי ביצע את‬
‫הרצח‪ ,‬אף על פי שאיננו זוכר אותו לפרטיו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬קיים אף ספק סביר שמא אף‬
‫על פי שאינו הרוצח‪ ,‬השתכנע המערער כי טובתו המידית דורשת הודאה באשמה כדי‬
‫לזכות בעונש קל הרבה יותר ממאסר עולם‪ ,‬שלו הוא צפוי אם לא יודה )"הודאת שווא‬
‫רציונאלית"(‪.‬‬
‫‪.14‬‬

‫הודאתו של המערער אף איננה הגיונית מבחינת המניעים השונים שהעלה המערער‬
‫) בעקבות הדרכת המדובב והחוקרים או בעצמו(‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כל המניעים שהעלה‬

‫המערער נדחו על ידי בית המשפט‪ ,‬בהיותם מנוגדים לראיות או מופרכים‪ .‬לא בכדי‬
‫קבע בית המשפט קמא כי לא ניתן לקבוע מה הניע את המערער לבצע את המעשה‬
‫שבו הורשע‪ .‬מדובר במעשה חסר פשר‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪.15‬‬

‫גם המבחן האחרון בבחינה המשולשת מצביע על כך שאין לתת להודאות משקל‪,‬‬
‫אף אם יתקבלו בניגוד לעמדתנו‪ .‬כפי שתציג ההגנה‪ ,‬בהודאת המערער דברי מה‬

‫סותרים או חסרים רבים‪ .‬הודאתו אף מנוגדת לעדויות עדי הראייה האחרונים שראו את‬
‫המנוחה בחיים צועדת לעבר חדר השירותים בקומה השנייה של בית הספר‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫הפרטים בהודאות שכן מתאימים לנתוני הזירה אינם עונים כלל להגדרה שניתנה‬
‫בפסיקה לפרטים מוכמנים‪.‬‬
‫‪.16‬‬

‫במסגרת ההצבעה על פרטים סותרים להודאה תבקש ההגנה להגיש ראייה חדשה‬

‫נוספת בערעור‪ ,‬והיא חוות דעת של הרופאה המשפטית ד"ר מאיה פורמן‪ .‬על פי חוות‬
‫דעת זו בחינת חתך בגופה של המנוחה מעלה כי קרוב לוודאי שנפגעה בסכין משונן ולא‬
‫בסכין "יפני"‪ ,‬כפי שנאמר בהודאת השווא של המערער‪.‬‬
‫‪.17‬‬

‫ראייה חדשה נוספת שתבקש ההגנה להגיש במהלך הערעור נוגעת לסתירת פרטים‬

‫שסווגו על ידי בית המשפט קמא כמוכמנים‪ .‬מדובר במקבץ קטעי עיתונות מהתקופה‬
‫הרלבנטית‪ ,‬שיראו כי הפרטים האמורים התפרסמו בתקשורת‪ ,‬ועל כן אינם יכולים‬
‫להיחשב מוכמנים‪.‬‬
‫‪.18‬‬

‫הבעייתיות בהודאות המערער‪ ,‬אף אם יקבע שהן קבילות‪ ,‬אינה מאפשרת לבסס‬

‫הרשעה על פיהן‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬מתעורר ספק סביר לאור ראיות חיצוניות שאינן קשורות‬
‫להודאה ולדרך גבייתה‪ .‬ישנן שני סוגי ראיות חיצוניות כאלו‪ .‬סוג אחד כבר הוזכר‬
‫בנימוקים אלו‪ .‬הכוונה לשלוש עקבות הנעל בדם של אדם אחר במסלול בריחה מתא‬
‫השירותים‪ .‬המערער סבור כי בית המשפט קמא שגה בכך שלא קבע שקיומן של‬
‫טביעות אלו מעלה ספק סביר‪ .‬זאת‪ ,‬אף במצב הראייתי שניצב בפני הערכאה‬
‫הראשונה‪ .‬קל וחומר כי יש לתת משקל מוגבר לאופיין המזכה של ראיות אלו במצב‬
‫ראייתי חדש‪ ,‬שבו הנדבך בהרשעה של טביעת הנעל על הג'ינס של המנוחה איננו קיים‬
‫יותר‪ ,‬וההודאות אינן קבילות‪ ,‬או שמשקלן פחת משמעותית‪ .‬ההנחה שלפיה טביעות‬
‫אלו שייכות לרוצח האמיתי מתחזקת באופן משמעותי במצב ראייתי כזה‪ .‬הן לבדן‬
‫מעלות עתה ספק מהותי באשמתו של המערער‪.‬‬
‫‪.19‬‬

‫בערכאה הראשונה התבססה ההרשעה על הודאה בעלת משקל מלא הנתמכת‬
‫בראייה פורנזית ברורה לחובת המערער‪ .‬על כן נדחקו הצדה הראיות הפורנזיות‬

‫התומכות בזיכוי‪ .‬אולם‪ ,‬בהנחה שיתבטל כוחה של הראייה הפורנזית המרשיעה‪ ,‬ניוותר‬
‫עם הודאה‪ ,‬שאף היא תעורער על ידי ההגנה‪ ,‬למול ממצא פורנזי נוגד שמשמעותו‬
‫המזכה ברורה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫‪.20‬‬

‫סוג ראיות שני קשור בהתפתחות נוספת שאירעה לאחר מתן הכרעת הדין‬

‫המרשיעה‪ .‬בחודש מאי ‪ 2012‬בעוד הח" מ שוקדים על לימוד חומר הראיות לצורך‬
‫כתיבת נימוקי ערעור זה‪ ,‬פנה אליהם אדם בשם א"ח‪ ,‬שמסר להם כי בת זוגו באותה‬
‫תקופה‪ ,‬בחורה בשם א"ק היא שרצחה את תאיר ראדה ז"ל‪ .‬לדבריו‪ ,‬בת זוגו התוודתה‬
‫בפניו ביום האירוע כי היא זו שביצעה את הרצח‪ ,‬ואף הציגה בפניו סכין ובגדים‬
‫מגואלים בדם‪ .‬מייד פנו הח"מ לפרקליטות המדינה בבקשה לפתוח בחקירה מיידית‪.‬‬
‫חקירה כזו אכן נפתחה‪ .‬בסיומה נראה כי הפרקליטות והמשטרה אינן סבורות כי יש‬
‫אמת בגרסת א"ח ההגנה לעומתן סבורה כי גרסתו של א"ח לא הופרכה‪ .‬ההגנה‬
‫סבורה כי לא נעשה די על ידי המשטרה כדי לבדוק גרסה זו לעומק‪ .‬הדברים נכונים‬
‫בייחוד לאור העובדה שמספר ימים לאחר פתיחת החקירה בעניינה‪ ,‬ניסתה א"ק לפגוע‬
‫באמצעות בקבוק שבור בבחור שהיתה עימו בקשר באותה עת‪,‬‬

‫ואף לנשוך שוטר‬

‫בגרונו כדי לטעום את בשרו‪ .‬בחקירה שנערכה מייד לאחר אותם אירועים הודתה א"ק‬
‫כי יש לה משיכה לדם‪ ,‬ורצון כמעט בלתי נשלט לחתוך אנשים ולהוציא את אבריהם‬
‫הפנימיים‪.‬‬
‫‪.21‬‬

‫ההגנה סבורה כי עדותו של א"ח לא הופרכה‪ .‬יש לה פוטנציאל ברור להביא לזיכויו‬

‫של המערער‪ ,‬לכל הפחות על דרך יצירת ספק סביר באשמתו‪ .‬ההגנה סבורה כי רק‬
‫ערכאה דיונית שתשמע את העד תוכל להעריך את מהימנות גרסתו‪ ,‬ואת הדרך שבה‬
‫בחנה אותה המשטרה‪ .‬ההגנה תבקש להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה כדי‬
‫להכריע בשאלות אלו‪.‬‬
‫‪.22‬‬

‫נעבור עתה להצגת הנימוקים בפירוט‪.‬‬

‫פירוט הטענות‪:‬‬
‫ב‪.‬פסלות ההודאות‪:‬‬
‫‪.23‬‬

‫נפתח בהצגת האמצעים הפסולים‪ ,‬אשר לעמדת ההגנה מצדיקים את פסילת‬

‫הודאות המערער‪ ,‬על פי סעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות ועל פי כלל הפסלות הפסיקתי‪ .‬כך‬
‫הוא בשל כל אמצעי פסול כשלעצמו‪ ,‬ובוודאי בשל שילובם של השלושה ‪ -‬החוקרים‬
‫שיקרו למערער כי נמצאו ראיות מדעיות המוכיחות את אשמתו‪ .‬המדובב ולאחריו ראש‬
‫צוות החקירה הכפישו את סניגורו של המערער ופגעו קשות במעמדו המקצועי של‬
‫הסניגור בעיני המערער‪ .‬המדובב בשליחות החוקרים הבהיר למערער כי אם יודה‬
‫באשמה ישב בכלא בין שש לשבע שנים‪ ,‬בעוד אם לא יודה יישלח למאסר עולם‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫החוקרים אף הם אמרו למערער כי אם יודה באשמה יזכה בהתחשבות מצד בית‬
‫המשפט‪ ,‬אחרת ייכלא למאסר עולם‪ .‬זכות ההיוועצות של המערער והוגנותו של ההליך‬
‫נפגעו קשות‪ ,‬כמו גם יכולתו האמיתית של המערער לבחור אם להודות או לא‪ .‬הרי אם‬
‫אשמתו כבר מוכחת על ידי ראיות מדעיות כפי ששיקרו לו החוקרים‪ ,‬הודאה תביא לו‬
‫עונש של בין שש לשבע שנים בעוד עמידה על חפותו תגזור עליו מאסר עולם‪ ,‬וסניגור‬
‫שמונה לו ויכול לייעץ לו אחרת הוא אדם שאסור לסמוך עליו – הבחירה בהודאה‬
‫באשמה‪ ,‬אף אם היא הודאת שווא‪ ,‬היא מובנת‪ .‬בשל השימוש באמצעים הפסולים‬
‫האמורים יש לפסול את ההודאות‪ .‬נעבור עתה לדיון פרטני באמצעים פסולים אלו‪.‬‬

‫ב)‪ .(1‬שקרי החוקרים לגבי קיומן של ראיות מדעיות נגד המערער‪:‬‬
‫חוקר‪" :‬איך אתה מסביר שנמצא דם של הילדה על הבגדים שלך?"‬
‫המערער‪" :‬אין לי הסבר‪ .‬זה לא יכול להיות‪ ...‬אבל אני לא יכול לזכות את‬
‫עצמי"‪.‬‬
‫)ת‪ ,480/‬מ"ט ‪ ,(1)119/06‬תמליל חקירה מיום ‪ ,13.12.2006‬תרגום‬
‫קליבנסקי‪ ,‬עמ' ‪.(4-5‬‬
‫ב)‪.(1)(1‬‬
‫‪.24‬‬

‫תמצית הטיעון בענין פסילת ההודאות בגלל שקרי החוקרים‪:‬‬

‫שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי לא נפגעו זכות השתיקה של המערער וזכותו‬
‫להמנע מהפללה עצמית‪.‬‬

‫‪.25‬‬

‫המערער יטען שהחוקרים חרגו מגדר המותר‪ ,‬ופעלו באמצעות תחבולות נפסדות על‬
‫מנת לשכנעו כי לא יוכל להוכיח את חפותו וכדי לטעת במוחו את המחשבה השגויה‬
‫שרצח את המנוחה‪ .‬מצגי השווא והשקרים של החוקרים‪ ,‬שכאילו קיימות ראיות מדעיות‬
‫ואחרות המוכיחות את אשמתו‪ ,‬הביאו לכך שהמערער החל להשתכנע כי אמנם רצח‬
‫את המנוחה‪ ,‬וחש כי אין לו דרך להוכיח את חפותו‪ .‬במצב זה לא נותרה למערער‬
‫ברירה אלא להודות בביצוע העבירה בתקווה להקלה ממשית בעונשו תמורת הודאתו‪.‬‬

‫‪.26‬‬

‫דרך הפעולה של החוקרים‪ ,‬שהטעו את המערער‪ ,‬שללה ממנו את הבחירה אם להודות‬
‫אם לאו‪ ,‬ולמעשה איינה את זכות השתיקה שלו‪ .‬בכך קיימה דרך פעולתם של החוקרים‬
‫את הרציונלים ההופכים תחבולה משטרתית לתחבולה פסולה‪ ,‬ששימוש בה גורר‬
‫פסילת ההודאה )ראו‪ :‬יעקב קדמי‪ ,‬על הראיות‪ ,‬חלק ראשון‪ ,‬מהדורה משולבת‬
‫ומעודכנת תש"ע‪ ,‬עמ' ‪.(73-77‬‬

‫‪7‬‬

‫‪.27‬‬

‫המערער יטען שהגיעה העת לבטל את ההבחנה הקיימת בפסיקה עד היום בין הטעיות‬
‫בכתב להטעיות בעל פה‪ ,‬ולעבור לבחינה מהותית של השאלה האם בעקבות ההטעיה‬
‫נשללה אפשרות הבחירה של הנחקר‪ .‬זאת‪ ,‬כיוון שהצגה בעל פה של ראיות מדעיות‬
‫שקריות המוכיחות את אשמת הנחקר משפיעה עליו באותו אופן בדיוק כמו הצגתן בפניו‬
‫של ראיות מזויפות‪ .‬כלומר‪ ,‬גם תחבולה מסוג זה שוללת את חופש הבחירה של הנחקר‬
‫באשר לזכותו לשתוק‪ ,‬ולפיכך תחבולה כזו והודאה שבאה בעקבותיה צריכות להיפסל‪.‬‬
‫ניתן אף לטעון כי שקר מפורש באשר לראיה מעין זו – כלומר‪ ,‬ראיה פורנזית המוכיחה‬
‫את האשמה – היה מביא לפסילת ההודאה גם לפי ההלכה הקיימת )בהקשר זה ראו‬
‫להלן התייחסות לפסק הדין בעניין מנצור(‪.‬‬

‫‪.28‬‬

‫לפיכך יטען המערער כי יש לפסול את הודאותיו‪ ,‬כיוון שנבעו מהשקרים ומההטעיות של‬
‫החוקרים‪ ,‬שגרמו לו להאמין כי אין לו כל אפשרות להוכיח את חפותו‪ ,‬ושהוא שרצח את‬
‫תאיר ראדה ז"ל‪.‬‬

‫ב)‪ .(2)(1‬האופן הפסול שבו הטעו החוקרים את המערער‪:‬‬
‫‪.29‬‬

‫לאורך כל החקירה סמך המערער על כך שממצאי בדיקה ביולוגית יוכיחו את חפותו‪.‬‬

‫הציפיה לתוצאות בדיקה זו הפיחה בו תקווה שהאמת תתגלה וחקירתו תופסק‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ ,12.12.2006‬המערער התבטא בחקירה כך –‬
‫המערער‪ " :‬קל וחומר לא על הילדה‪ ,‬כי אני לא ביצעתי את הרצח‪ .‬את הדם‬
‫שלי או ‪ DNA‬שלי או טביעות לא יכולים להיות בשום פנים ואופן על הילדה‬
‫הזאת"‬
‫)ת‪ 164/‬א'‪ ,‬תמליל מ" ט ‪ ,(1)160/06‬חקירה מיום ‪ ,12.12.2006‬עמ'‬
‫‪.(26‬‬
‫המערער‪ " :‬אני לא רצחתי את הילדה‪ .‬אני לא רצחתי‪ .‬אני אשב פה ואמתין‬
‫לתוצאות הבדיקה"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫המערער‪" :‬אני אמתין עד שיגיעו התוצאות שמוכיחות שאני לא רצחתי"‪.‬‬
‫)שם‪ ,‬עמ' ‪.(32-33‬‬
‫‪.30‬‬

‫בהמשך החקירה הדגיש המערער את בטחונו בתוצאת הבדיקה ובתרומתה‬
‫להוכחת חפותו ‪-‬‬

‫‪8‬‬

‫המערער‪ " :‬אני מבין מצוין שאני עכשיו עמוק בבוץ בתיק הזה‪ ,‬שכל הראיות‬
‫נגדי‪ ...‬רק מחכה לבדיקת המעבדה על מנת שהיא תוכיח את החפות שלי ואת‬
‫היעדר הקשר שלי לעניין הזה"‪.‬‬
‫יוסי‪" :‬אבל הבדיקה יכולה להוכיח גם את אשמתך"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬היא לא יכולה כי אני לא עשיתי את זה‪ ,‬אני יודע בוודאות – אז אם‬
‫אני לא עשיתי את זה‪ ,‬לא יכולים להיות על‪ ...‬דם"‪.‬‬
‫)ת‪ ,163/‬תמליל מ"ט ‪ ,(3)160/06‬חקירה מיום ‪ ,12.12.2006‬עמ' ‪.(6-7‬‬
‫המערער‪ " :‬בכל הנשק שלי‪ ,‬בכל הכלים שלי‪ ,‬על הסוודר שעבדתי בו‪ ,‬אני‬
‫יודע שאין סימני דם של הילדה הזאת‪ ,‬איך שזה יבוא מהמעבדה שבאמת אין‬
‫את הסימנים‪ ,‬ישחררו אותי"‪...‬‬
‫המערער‪" :‬לא יכולים להיות עלי סימנים כי לא הייתי בשירותים ההם"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬המעבדה הפלילית תוכיח את חוסר הקשר שלי‪ ,‬את החפות שלי‪,‬‬
‫פשוט תראה‪ ,‬המעבדה הפלילית האחרונה הזאת‪ ,‬זאת התקווה היחידה‬
‫שלי"‪.‬‬
‫)ת‪ ,400/‬תמליל מ" ט ‪ ,(1)161/06‬חקירה מיום ‪ ,12.12.2006‬עמ' ‪6-7‬‬
‫ו‪.(36-‬‬

‫‪.31‬‬

‫החוקרים טענו בפני המערער כי קיימות בידיהם ראיות ביולוגיות המוכיחות את‬
‫אשמתו‪ ,‬אף על פי שכלל לא היו ראיות כאלה‪ .‬כמו כן‪ ,‬החוקרים הטעו את המערער‬

‫באשר לממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה לו ובאשר לעדויות שגבו )ראו‪ :‬ת‪ 164 /‬א'‪,‬‬
‫תמליל חלקה הראשון של מ"ט ‪ ,12.12.06 ,160/06‬ע"מ‪ ;3,9,24,36-37 -‬ת‪/‬‬
‫‪ 174‬ב'‪ ,‬תמליל חלקה השני של מ"ט ‪ ,15.12.06 ,167/06‬ע"מ ‪ ;39‬ת‪ ,443/‬מ"ט‬
‫‪ ,18.12.06 ,168/06‬ע"מ ‪.(2-3‬‬
‫כבר בימיה הראשונים של החקירה ‪ -‬בחקירה ב‪ - 13.12.2006 -‬נאמר למערער‬

‫‪.32‬‬

‫על‪-‬ידי החוקר יעקב מלכא כי נמצא דם על כבל החשמל שבו השתמש בבית הספר‬
‫–‬
‫"היום תחקרתי את החשוד רומן זדורוב‪ ...‬לחשוד לא היה הסבר לכך כי נמצא‬
‫דם על הכבל"‪.‬‬
‫)ת‪ ,441/‬מזכר של החוקר יעקב מלכה – חקירה זו לא הוקלטה(‪.‬‬
‫‪9‬‬

‫‪.33‬‬

‫באותו היום ממש ‪ - 13.12.2006 -‬אמר אחד החוקרים למערער כי דמה של‬
‫הילדה נמצא על כליו וייתכן שגם על בגדיו‪ .‬ניכר כי המערער הבין את משמעות‬

‫ה"ראייה" ואת משקלה הרב‪ ,‬וחש כי לא נותרה בידו אפשרות להוכחת חפותו‪:‬‬
‫החוקר‪" :‬איך אתה מסביר שנמצא דם של הילדה על הבגדים שלך?"‬
‫המערער‪" :‬אין לי הסבר‪ ,‬זה לא יכול להיות"‪.‬‬
‫החוקר‪" :‬אני אומר לך על הכלים‪ ,‬אבל זה יכול להיות גם כלים או בגדים"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬לא יכול להיות דבר כזה"‪.‬‬
‫חוקר‪" :‬למה לא יכול להיות?"‬
‫המערער‪ " :‬כי כלים לא הוצאתי מתוך המקלט אף פעם‪ ,‬אני תמיד הייתי‬
‫מחזיק אותו במקלט‪ .‬על הבגדים שלי גם לא יכול להיות‪ ,‬כי אין לי שום קשר‬
‫לרצח"‪.‬‬
‫חוקר‪ " :‬מאיפה אתה יודע? יכול להיות רוצח הגיע למקלט בשביל להחליף‬
‫בגדים ולהתחבאות‪ .‬הוא היה פתוח‪"...‬‬
‫המערער‪ " :‬לא יכול להיות דבר כזה‪ ,‬אני בטוח שדם של הילדה לא יכול‬
‫להיות על הבגדים שלי"‪.‬‬
‫חוקר‪" :‬למה‪ ,‬אני הסברתי לך עכשיו שדבר כזה היה יכול לקרות"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬אם הוא באמת עשה מה שאתה אומר ויש דם על הבגדים שלי‪ ,‬אז‬
‫אני אשב במקום האדם הזה שעשה את זה"‪.‬‬
‫חוקר‪" :‬אבל בינתיים אתה חשוד"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬אני מבין את זה טוב מאוד‪ .‬אבל אני לא יכול לזכות את‬
‫עצמי"‪.‬‬
‫)ת‪ ,480/‬תמליל מ"ט ‪ ,(1)119/06‬חקירה ב‪ ,13.12.06 -‬תרגום קליבנסקי‪ ,‬עמ'‬
‫‪.(4-5‬‬

‫‪.34‬‬

‫בימים הבאים ‪ - 15-16.12.2006 -‬חזר החוקר סשה והטעה את המערער‬

‫לחשוב שתוצאות הבדיקות מפלילות אותו ‪:-‬‬
‫סשה‪" :‬אמרתי לך שיש עדיין בדיקות במעבדה‪ ,‬במעבדה‪ .‬נכון?"‬
‫המערער‪" :‬נו?"‬
‫סשה‪" :‬מאז עברו כמה שעות‪ ,‬לילה עבר‪ ,‬נכון?"‬
‫‪10‬‬

‫המערער‪" :‬כן"‪.‬‬
‫סשה‪" :‬התקדמנו‪ ...‬אנחנו יודעים שאתה הרוצח‪ .‬אני יודע הרבה יותר‬
‫ממה שידעתי אתמול‪ .‬אתה מבין אותי‪ ,‬נכון?"‬
‫המערער‪" :‬כן"‪.‬‬
‫סשה‪" :‬אז מה שאני יודע היום‪ ,‬נותן לי להבין מה קרה שם‪ .‬הבנת?"‬
‫סשה‪" :‬תאמין לי‪ ,‬רומה‪ .‬אני עכשיו אתן לך עוד אינפורמציה‪ ,‬כדי‬
‫שתחשוב‪ ,‬כן? את הקצה‪ .‬אם מצאנו דם – ואנחנו מצאנו הרי‪ ,‬אז כמובן‬
‫שמצאנו את כל השאר שקשורים לדם הזה – של מי הוא‪ ,‬מאיזה קבוצת‬
‫דם הוא‪ ,‬למי הוא שייך‪ .‬וכל זה כבר שוכב אצלנו‪ ,‬אוקי?"‬
‫)ת‪ 174/‬א'‪ ,‬מ" ט ‪ ,(1)167/06‬חקירת המערער ב‪ ,15.12.2006-‬עמ'‬
‫‪ ;44-45‬ת‪ 180/‬א'‪ ,‬מ" ט ‪ ,(1)166/06‬חקירת המערער ב‪,16.12.2006 -‬‬
‫עמ' ‪.(39‬‬
‫בהמשך חקירה זו ביקשו החוקרים מהמערער הסבר כיצד יכול היה להגיע דם אל הסכין‬
‫שלו ואל הכבל המאריך שבו השתמש‪:‬‬
‫"חוקר ‪" :2‬למה אתה חושב שיכול להיות דם על הסכין שלך?"‪...‬‬
‫חוקר ‪" :2‬למה אתה יכול לחשוב שיהיה דם על הכבל מאריך שלך?"‪.‬‬
‫)ת‪ 174/‬א'‪ ,‬מ" ט ‪ ,(1)167/06‬חקירת המערער ב‪ ,15.12.2006-‬עמ'‬
‫‪.(58‬‬

‫‪.35‬‬

‫המערער נפל בפח‪ ,‬והאמין לשקרי החוקרים –‬
‫המערער‪" :‬הגיעו תוצאות בדיקה‪ ,‬על סליל החשמל שלי מצאו טיפות דם‬
‫של הילדה‪ ,‬אפשר להשתגע‪ ,‬אני אמרתי לסוהר‪ ,‬לא לסוהר לחוקר‪ ,‬תראה‪,‬‬
‫אני זוכר בדיוק שיום אחד באתי‪ ,‬ראיתי טיפות דם בשירותים‪ .‬אבל אני לא‬
‫הבנתי איזה דם זה‪ .‬ייתכן שאני ניגבתי ולקחתי כי אני השתמשתי בכל הכלים‬
‫ורק על הסליל יש טיפה"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬מצאו טיפת דם על הסליל"‪.‬‬
‫)ת‪ ,400/‬תמליל מ" ט ‪ ,(1)163/06‬שיחה בתא המעצר ביום ‪,13.12.06‬‬
‫עמ' ‪.(3-5‬‬
‫המדובב הבהיר במהרה למערער את המשמעות הראייתית ההרסנית של מציאת‬
‫הדם‪:‬‬
‫‪11‬‬

‫המדובב‪..." :‬אם יש דם אתה גמור"‪) .‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(9‬‬
‫המערער‪" :‬זה שמצאו טיפות דם על הבגדים שלי‪ ,‬זה מאה אחוז‪...‬‬
‫תראה‪ ,‬החוקר הזמין אותי והוא אומר לי‪ ,‬אנחנו מצאנו טיפות דם‪ .‬אני‬
‫אומר‪ ,‬איפה עוד? אבל אם ה‪ ...‬שאלות שלו‪ ,‬הוא בעצמו רמז לי"‪.‬‬
‫)ת‪ ,401/‬תמליל מ" ט ‪ ,(5)165/06‬הקלטה בתא המעצר ב‪,14.12.06 -‬‬
‫עמ' ‪.(4‬‬
‫המערער‪ .." :‬הוא אומר לי כך וכך ואני רוצה לדעת איך רצחת אותה‪ .‬ואני‬
‫אומר 'מאיפה אני יודע איך אני רצחתי אותה? אין לי מושג איך רצחו אותה'‪.‬‬
‫'ואיך אתה מסביר שעל הסכין יש דם שלה‪ ,‬על הדברים שלך יש את הדם‬
‫שלה?' אני אומר שאני לא יודע‪ .‬אני לא יודע‪"...‬‬
‫)ת‪ ,401/‬תמליל מ" ט ‪ ,(1)(9)165/06‬חקירת המערער ב‪,15.12.2006 -‬‬
‫עמ' ‪.(13‬‬
‫‪.36‬‬

‫המערער ניסה לברר עם החוקר סשה את האפשרות שהמשטרה בודה ראיות‪,‬‬

‫והחוקר הדגיש בפניו שהמשטרה אינה מזייפת ראיות –‬
‫המערער‪" :‬זה שאתם זייפתם את הראיות‪ ,‬זה לא אפשרי‪ ,‬זה לא יכול‬
‫להיות"‪.‬‬
‫החוקר סשה‪" :‬אל תקווה אפילו‪ .‬אנחנו לא מתעסקים בזה"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬זה מה שאני מדבר עליו‪ .‬זה לא יכול להיות"‪.‬‬
‫החוקר סשה‪" :‬אנחנו לא עושים דברים כאלה‪".‬‬
‫)נ‪ - 68/‬מ"ט ‪ ,171/06‬חקירת המערער ב‪ ,18.12.2006-‬תרגום בסדוסקי‪ ,‬עמ'‬
‫‪.(70‬‬
‫‪.37‬‬

‫לסיכום העובדות‪ :‬המערער נעצר והואשם בביצוע רצח מזעזע‪ .‬את מבטחו הוא‬

‫תלה בתוצאות בדיקות מדעיות שיגלו את צדקת הכחשתו‪ .‬החוקרים הטעו אותו‬
‫לחשוב כי תוצאות הבדיקות דווקא מפלילות אותו‪ .‬כך גרמו החוקרים למערער‬
‫להאמין באשמתו‪ ,‬ושללו ממנו את האפשרות לבחור שלא להודות‪ ,‬שהרי מה‬
‫הטעם שלא להודות אם הראיות המדעיות מצביעות על אשמתו‪.‬‬

‫ב)‪ .(3)(1‬הכרעת בית המשפט המחוזי בעניין שקרי החוקרים‪:‬‬
‫‪12‬‬

‫ביחס לטענת הסנגור באשר למצגי שווא והטעיות‪ ,‬אשר הביאו לפגיעה בחסיון מפני‬

‫‪.38‬‬

‫הפללה עצמית ובזכות להליך הוגן‪ ,‬קבע בית המשפט המחוזי כי‪:‬‬
‫"רק בחקירתו ובתחקורו של הנאשם מיום ‪ 13.12.06‬נאמר לנאשם באופן מפורש‪ ,‬ברור‬
‫ומטעה כי נמצא דם של הילדה על כליו או על בגדיו או על הכבל שלו‪ ,‬אך גם זאת כאמור‬
‫מבלי להציג בפניו ראיה מבוימת לכך אלא אמירה כללית בעלמא‪ ,‬דבר שלא פגע ביכולתו‬
‫לבחור בזכות השתיקה‪ ,‬ולראיה הנאשם בחר להמשיך ולדבוק בהכחשתו במהלך חקירה‬
‫זו‪ ,‬משכך אין לומר כי תרגיל חקירה זה הינו בגדר תחבולה נפסדת הפוגמת בקבילות אותה‬
‫חקירה"‪.‬‬
‫)עמוד ‪ 178‬להכרעת הדין(‪.‬‬
‫"אף בעדותו בביהמ"ש עומד הנאשם על טענתו כי ההסבר שמסר אשר להימצאותו של דם‬
‫הינו הסבר אמיתי‪ ,‬ומשכך לא ניתן לדבר על הטעייתו בעקבות אותו תרגיל חקירה ועל‬
‫פגיעה במשקלה של ההודאה בעקבות הבאת הנאשם לכדי אמונה כי ביצע את הרצח ואינו‬
‫זוכר זאת"‪.‬‬
‫)עמוד ‪ 179‬להכרעת הדין(‪.‬‬
‫בעיקרו של דבר הטעמים לדחיית טענתו של המערער בעניין זה היו‪:‬‬

‫‪.39‬‬
‫‪.1‬‬

‫במסגרת החקירות ניתנה למערער הזדמנות להעלות השערות ביחס‬
‫לאפשרות מציאת הדם על חפציו ועל בגדיו ולתת הסבר הגיוני לכך‪ .‬זאת‪ ,‬ללא ציון‬
‫מיקום ספציפי שבו נמצא דם‪ ,‬כאשר רק בחקירה אחת נאמר לנאשם במפורש‬
‫ובאופן מטעה כי דמה של הילדה נמצא על כליו ובגדיו‪.‬‬
‫לא הובאה בפני המערער ראיה בדויה שתתמוך בשקרי החוקרים‪ .‬כיוון‬

‫‪.2‬‬

‫שכך‪ ,‬יכול היה המערער לבחור להימנע מהפללה עצמית ולשמור על זכות‬
‫השתיקה‪.‬‬
‫ב)‪ .(4)(1‬מעמדה של זכות השתיקה והזכות להליך הוגן במשפט הישראלי‪:‬‬
‫‪.40‬‬

‫החיסיון מהפללה עצמית מושרש היטב במשפט הישראלי ‪" -‬הזכות לחיסיון מפני‬

‫הפללה עצמית מוקנית בדין לכל אדם" )ראו‪ :‬רע"א ‪ 5381/91‬חוגלה שיווק )‪(1982‬‬
‫בע"מ נ' משה אריאל‪ ,‬פסקה ‪ .(4‬הזכות להימנע מהפללה עצמית מעוגנת בס' ‪(2)2‬‬
‫לפקודת הפרוצדורה הפלילית )עדות(‪ ,‬והיא מהחשובות שבזכויות החשוד במשפט‬
‫הפלילי‪ .‬לחשוד עומדת אף זכות שתיקה ממש‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫‪.41‬‬

‫הזכות להליך הוגן אף היא זכות כבדת משקל‪ .‬ההקפדה על הליך הוגן חשובה‬

‫במיוחד בשלב החקירה כנסיון למתן את השפעת הפערים שבין החשוד לחוקרים‬
‫ולאפשר הליך משפטי תקין )ראו‪ :‬בג"ץ ‪ 6319/95‬יוסף חכמי נ' שופטת בית משפט‬
‫השלום בתל‪-‬אביב‪ ,‬פסקה ‪.(3‬‬
‫‪.42‬‬

‫זכויות אלה – הזכות להליך הוגן וזכות השתיקה ‪ -‬הן בעלות מעמד חוקתי על חוקי‬

‫מכוח חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו )ראו‪ :‬מ" ח ‪ 3032/99‬עמוס ברנס נ' מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬פסקה ‪ ;34‬ע" פ ‪ 1382/99‬מדינת ישראל נ' דוד בלחניס(‪ .‬זכות השתיקה‬
‫היא הביטוי המובהק ביותר לחיסיון מפני הפללה עצמית‪ ,‬הנגזר מחזקת החפות‪ .‬צמצום‬
‫זכות השתיקה עשוי להביא לכך שחוקרי המשטרה ישתמשו לרעה בכוח המצוי בידיהם‬
‫על מנת לגבות הודאות מחשודים )ראו‪ :‬ע"פ ‪ 4596/05‬זאב רוזנשטיין נ' מדינת‬
‫ישראל‪ ,‬פסקה ‪ .(53‬הרציונל המשותף לזכויות אלו הוא הצורך למנוע התנהגות לא‬
‫ראויה של החוקרים‪ ,‬הפוגעת בהגינות ההליך כלפי החשוד‪ ,‬וצמצום למינימום של‬
‫הודאות שווא של חשודים‪.‬‬

‫ב)‪ .(5)(1‬מעמדם של שקרים של החוקרים לנחקר במשפט הישראלי‪:‬‬
‫‪.43‬‬

‫עוד בטרם הלכת יששכרוב היו פעולות המשטרה בחקירה כפופות לכללים שקבעו‬

‫בתי המשפט על מנת להגן על זכויות החשוד‪ .‬זאת‪ ,‬בהתאם לנורמות כלליות שנועדו‬
‫להגן על ההליך הוגן וכפרשנות לסעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות‪ ,‬הקובע כי הודאת חוץ של‬
‫נאשם תהיה קבילה רק אם ניתנה מרצונו החופשי‪.‬‬
‫‪.44‬‬

‫דוגמה לחשיבותה של הזכות להליך הוגן בשלב החקירה ניתן למצוא בדבריו של‬

‫השופט אגרנט בפרשת טאו ‪-‬‬

‫" חשוב איפוא כי עורך החקירה לא רק יקפיד על שלא להוציא הודאה‬
‫מפיו של חשוד באמצעי כפייה או פיתוי‪ ,‬פן יהיה בכך כדי לפסול את‬
‫ההודאה כראייה‪ ,‬אלא גם ייזהר היטב מלהשיגה באמצעים בלתי הוגנים‬
‫כלשהם‪ ,‬אף אם אינם מגיעים לדרגת כפייה או פיתוי‪ ,‬שאם לא תאמר‬
‫כן‪ ,‬לא רק שהאמון הרחב שרוחש הציבור למשטרה יוחלש‪ ,‬אלא גם‬
‫הצדק הפלילי לא יבוא על סיפוקו המלא"‪.‬‬
‫)ע"פ ‪ 96/66‬דוד טאו נ' היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד כ)‪ ,(2‬עמ'‬
‫‪.(546 ,539‬‬

‫‪14‬‬

‫‪.45‬‬

‫בתי המשפט התירו לחוקרי המשטרה להשתמש בתחבולות‪ ,‬אך קבעו כי לא כל‬

‫התחבולות כשרות‪ .‬כך למשל בפרשת גד כהן‪ ,‬עמד השופט ויתקון על ההבחנה בין‬
‫אמצעי חקירה כשרים לכאלה שאינם כשרים‪:‬‬

‫" אין אני אומר שבמלחמה זו כל האמצעים כשרים‪ ,‬אך אין אני גם‬
‫מוכן להיתמם ולדרוש מן החוקרים שלא ישאלו שאלות מכשילות או‬
‫שלא ישתמשו במה שנקרא 'תחבולות'"‪.‬‬
‫)ע"פ ‪ 216/74‬גד כהן נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסק דינו של השופט ויתקון(‪.‬‬
‫‪.46‬‬

‫עם השנים התקבעה בפסיקה הבחנה שהרציונאל שבבסיסה אינו ברור למערער‪.‬‬

‫הבחנה זו מצאה ביטוייה למשל בפרשת ביטר‪ .‬שם כתב השופט בך כדלהלן –‬

‫" חייבים לתחום גבולות לשימוש באמצעים כאלה‪ ,‬ולדעתי‪ ,‬חיבור‬
‫מסמכים שקריים ו"מפוברקים" חורג מתחום המותר‪ .‬ישנו הבדל‬
‫משמעותי בין אי‪-‬גילוי האמת או אף אמירת אי‪-‬אמת לנחקר לבין‬
‫הטעייתו על‪-‬ידי חיבור מסמכים כוזבים המתיימרים להיות ראיות‬
‫ממשיות"‪.‬‬
‫)ב"ש ‪ 22/87‬משה ביטר נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪.(5‬‬

‫"התשובה על השאלה‪ ,‬מהו הגבול בין תחבולה לגיטימית לבין אמצעי‬
‫פסול‪ ,‬הינה אולי קשה מבחינה תיאורטית אך לא כל כך מבחינה‬
‫מעשית‪ ,‬שכן תחושת הצדק‪ ,‬השכל הישר וחוש הפרופורציה ישמשו‬
‫בנושא זה בדרך כלל מנחים בטוחים"‪.‬‬
‫‪.47‬‬

‫)שם‪ ,‬פסקה ‪.(8‬‬
‫השופט בך חזר על הבחנה בעייתית זו בפרשת מנצור‪:‬‬

‫" אשר לרמזים של המשטרה בעל‪ -‬פה בדבר "הראיה" המשכנעת‬
‫המצויה כביכול בידיה‪ ...‬ניסיון הטעיה מסוג זה‪ ,‬תוך שיחה בעל‪-‬פה‪,‬‬
‫הינו עדיין אמצעי תחבולה מותר‪ ,‬אם כי עומד הוא בקצה הגבול של‬
‫התחבולות הלגיטימיות"‪.‬‬
‫)ע"פ ‪ 398/89‬לוי מנצור נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪ 2‬לפסק דינו של‬
‫השופט בך(‪.‬‬

‫‪15‬‬

‫‪.48‬‬

‫אם כן‪ ,‬ההבחנה שהתקבעה בפסיקה היא בין שקרים בעל פה של החוקרים ביחס‬

‫לראיות‪ ,‬לבין זיוף ראיות בכתב‪ .‬בעוד שקרים בעל פה נקבעו כתחבולת חקירה נסבלת‪,‬‬
‫הרי זיוף ראיות נתפס כתחבולת חקירה שאינה לגיטימית‪ .‬הבחנה זו נולדה זמן רב לפני‬
‫לידתה של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית של פסק דין יששכרוב‪.‬‬
‫‪.49‬‬

‫זה המקום להעיר כי בפרשת מנצור ) אולי בהבדל מפרשת ביטר שקדמה לו(‬

‫השופט בך התייחס לרמזים של המשטרה לנחקר בדבר ראיה שכביכול מצויה בידה‬
‫כשאין זו אמת‪ .‬רמזים אלו הגדיר כעומדים בקצה הגבול של התחבולות הלגיטימיות‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬בעניינו של זדורוב לא מדובר ברמיזות בלבד של החוקרים למערער אודות קיומן‬
‫של ראיות מדעיות המפלילות אותו‪ ,‬אלא באמירה מפורשת שיש ראיות כאלו‪ .‬בתחילה‬
‫אמר החוקר למערער באופן מפורש שדמה של המנוחה נמצא על כבל החשמל ששימש‬
‫אותו בבית ספר )ראו בפסקה ‪ 15‬לעיל(‪ .‬בהמשך החקירה הטעו חוקרים נוספים את‬
‫המערער ברמיזות כי אמנם נמצאו ראיות מדעיות נגדו )דם על הכלים והבגדים של‬
‫המערער – ראו בפסקאות ‪ 16‬ואילך לעיל(‪ .‬רמיזות אלה‪ ,‬שבאו לאחר השקר המפורש‪,‬‬
‫התחברו כמובן במוחו של המערער לכדי אמירה ברורה של המשטרה שלפיה נמצאו‬
‫ראיות מדעיות המוכיחות את אשמתו‪ .‬דבר שלא היה ולא נברא‪ .‬ניתן לטעון כי כבר על‬
‫פי פסיקתו של השופט בך טרם חקיקת חוקי היסוד‪ ,‬השקרים בהם הזינו החוקרים את‬
‫המערער בקשר להימצאותן של ראיות מדעיות היוו תחבולה פסולה‪.‬‬
‫‪.50‬‬

‫אין כל ספק שעם התבססות מעמדם של חוקי היסוד הנוגעים לזכויות אדם‪ ,‬ולאחר‬

‫כינונה של הלכת יששכרוב‪ ,‬מעמדה של הזכות להליך הוגן התחזק מאד‪ .‬אין ספק כי יש‬
‫מקום לבחינה מחודשת של ההבחנה ההיסטורית‪ ,‬שהורתה בפסיקה‪ ,‬בין הטעיה בעל‬
‫פה של הנחקר ע"י חוקריו לבין הטעייתו בכתב‪ .‬הבחנה שמאז ומעולם לא היה ברור‬
‫מה הרציונל שבבסיסה‪ ,‬שהרי שני סוגי ההטעיה פוגעים בחופש הרצון של הנחקר‬
‫וביכולתו לבחור אם להודות אם לאו‪ .‬יתכן שניתן לקבוע שהטעייה שלפיה עד כלשהו‬
‫הפליל את החשוד אינה תחבולה פסולה‪ ,‬שכן מול עדות של אדם ניתן להתמודד‪ ,‬שהרי‬
‫עד יכול לטעות בזיהוי‪ ,‬או לשקר מסיבותיו הוא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הטעייה שלפיה נמצאה‬
‫ראייה מדעית הקושרת באופן חד משמעי את החשוד לביצוע הפשע היא פסולה‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫‪.51‬‬

‫לא יפלא אם כן כי בפרשת פילצה‪ ,‬כתבה השופטת נאור כי הגיעה העת לבחון‬

‫מחדש את ההצדקה להבחנה ההיסטורית בין שקרים בעל פה של החוקרים לנחקר לבין‬
‫שקרים בכתב ‪-‬‬

‫"בעבר יכול היה חוקר להניח כי בתי המשפט ימצאו שהודאה קבילה‬
‫היא גם אם נקט בתחבולה של הטעיה בדרך של דיבור בעל פה‪ .‬בה‬
‫במידה יכול היה להניח ש"פברוק" ראיות יביא לפסילת ההודאה‪ .‬אני‬
‫סבורה היום‪ ,‬לאחר הלכת יששכרוב הדברים אינם כה חדים כפי‬
‫שהיו בעבר‪ .‬אין לכחד כי העובדה שאיש מרות אומר לנחקר דברים‬
‫שלידיעתו אינם אמת מעוררת‪ ,‬ותמיד עוררה‪ ,‬תחושת אי נחת‪ .‬בשים‬
‫לב לשינוי שהכניסה הלכת יששכרוב בדיני הראיות התלבטתי‬
‫בשאלה האם אין זה ראוי לפסול את ההודאה לאחר שהחוקר אמר‬
‫לתומר דברים שאינם אמת לגבי מסדר הזיהוי‪ ,‬בסופו של דבר‬
‫החלטתי‪ ,‬וכך אציע לחברי לקבוע‪ ,‬כי בנסיבות העניין שבפנינו אין‬
‫מקום לפסילתה של ההודאה‪".‬‬
‫)ע"פ ‪ ,2939/09‬נחום פילצה נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪.(23‬‬
‫‪.52‬‬

‫דבריה של השופטת נאור נכתבו בהקשר של שקר באשר לתוצאותיו של מסדר‬

‫זיהוי‪ ,‬בעוד חוקריו של זדורוב שיקרו לו באשר לקיומן של ראיות מדעיות נגדו‪ .‬כמובן‪,‬‬
‫מציאת דם של נרצחת )שזוהה בהשוואת ‪ (DNA‬על חפציו של חשוד ברציחתה היא‬
‫ראייה חזקה בהרבה מזיהוי במסדר זיהוי‪ .‬הרי העד המזהה יכול לטעות‪ .‬אפשרות‬
‫הטעות בהינתן תוצאות בדיקת ‪ DNA‬מצומצמת הרבה יותר‪ .‬יכולתו של נאשם לסתור‬
‫ראייה כזו קטנים בהרבה‪ .‬סיכויי ההרשעה גדולים מאוד‪ .‬שקר באשר לראייה מעין זו‬
‫פוגע באופן משמעותי יותר ביכולת הבחירה של הנחקר אם להודות אם לאו‪ ,‬שהרי כיצד‬
‫יוכל להתגונן בפני האשמתו ברצח אם דמה של המנוחה נמצא על חפציו בעוד‬
‫שלטענתו הם לא התראו מעולם‪.‬‬
‫‪.53‬‬

‫השופטת נאור מעירה כי תחבולת חקירה ספק לגיטימית אינה צריכה להינקט אלא‬

‫כשכלו כל הקיצין – כלומר‪ ,‬כשמוצו דרכי החקירה הלגיטימיות‪ .‬והנה בענייננו שיקר‬
‫החוקר מלכא למערער כחלוף יום אחד בלבד מראשית חקירתו )ב‪ .(13.12.2006 -‬כך‬
‫כותבת השופטת נאור בהקשר זה ‪-‬‬

‫" הטרידה אותי העובדה שתרגיל החקירה נעשה כבר יום לאחר‬
‫מעצרו של תומר‪ .‬להשקפתי‪ ,‬אל לה למשטרה להזדרז להציל הודאה‬
‫‪17‬‬

‫מפי חשוד בדרכי תחבולה מהסוג שננקט במקרה זה‪ ,‬בלי למצות‬
‫תחילה דרכי חקירה אחרות"‪.‬‬
‫)פרשת פילצה‪ ,‬פסקה ‪.(24‬‬
‫‪.54‬‬

‫המערער יטען שהגיעה העת לבטל את ההבחנה בין שקרים בעל פה של‬
‫החוקרים באשר לקיומן של ראיות נגד החשוד לבין זיופן של ראיות כאלו והצגתן‬
‫לחשוד ע"י המשטרה‪ .‬לכל הפחות יש לראות כתחבולה נפסדת בהצגה בעל פה‬
‫של "ראיות" מדעיות שקריות‪ .‬הרציונלים המצדיקים פסילת הודאה שניתנה‬

‫בעקבות הצגתן של ראיות מזויפות לנחקר חלים גם כשהחוקרים משקרים לו בעל‬
‫פה בדבר קיומן של ראיות מדעיות כאלו‪ .‬בעידן שבו ראיות מדעיות מסוימות )כמו‬
‫השוואת ‪ DNA‬למשל( מהוות הוכחה חד חד ערכית לזהות מבצע העבירה‪ ,‬שקר‬
‫בדבר קיומן של ראיות כאלה לא רק שפוגע בזכותו של הנחקר להליך הוגן‪ ,‬אלא‬
‫שהוא גם פוגע בחופש הבחירה שלו אם להודות או לאו‪ .‬הודאה הנמסרת בעקבות‬
‫שקר כזה אינה נעשית מרצון חופשי‪ ,‬ולפיכך יש לפסול אותה גם לפי סעיף ‪12‬‬
‫לפקודת הראיות‪.‬‬
‫ב)‪.(6)(1‬‬
‫ההודאות‪:‬‬
‫‪.55‬‬

‫ההתנהגות הפסולה של החוקרים ששיקרו למערער כמחייבת פסילת‬

‫בפרשת יששכרוב נקבעו שני מסלולים לבחינת קבילותן של הודאות חוץ‪ .‬המסלול‬

‫הראשון )והותיק( הוא זה הסטטוטורי‪ ,‬הקבוע בסעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות‪ ,‬שלפיו‬
‫הודאה תהיה קבילה רק "אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה‬
‫ובית המשפט ראה שההודיה הייתה חופשית ומרצון"‪ .‬על פי סעיף זה‪ ,‬תפסל הודאה‬
‫אם הוכח כי‪:‬‬

‫"נגרמה פגיעה משמעותית וחמורה באוטונומיית הרצון ובחופש‬
‫הבחירה של הנאשם במסירת הודאתו בחקירה"‪.‬‬

‫)פרשת יששכרוב‪ ,‬פסקה ‪ 34‬לפסק הדין(‪.‬‬
‫‪.56‬‬

‫המערער יטען שפסילת הודאותיו מתחייבת מהוראת סעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות‪,‬‬

‫כפי שפורשה על ידי הפסיקה‪ .‬לפי פרשנות זו יש לפסול הודאת נחקר אם הופעל עליו‬
‫" לחץ חיצוני" פסול‪ ,‬שהיה בו כדי לשלול את יכולתו לבחור באופן חופשי בין מסירת‬
‫הודאה לבין שימוש בזכות השתיקה ובחיסיון מפני הפללה עצמית ) פרשת יששכרוב‪,‬‬
‫פסקה ‪ .(23‬העניין מתחדד לאור הפרשנות שניתנה בפרשת יששכרוב‪ ,‬שלפיה‬
‫‪18‬‬

‫השאלה אם הדברים שנמסרו אמת הם אם לאו‪ ,‬איננה מהווה עוד השאלה היחידה‬
‫המכריעה את הכף בהקשר זה )שם‪ ,‬פסקה ‪ .(34‬כפי שהוסבר לעיל‪ ,‬שקרי החוקרים‬
‫למערער כאילו נמצאו ראיות מדעיות המפלילות אותו בביצוע הרצח לא הותירו בידיו‬
‫ברירה אלא להודות בביצוע הרצח‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השפעתם של שקרים אלו היתה כה‬
‫גדולה‪ ,‬שהם גרמו למערער להאמין באשמתו‪.‬‬
‫‪.57‬‬

‫המסלול השני לבחינת קבילותן של ראיות‪ ,‬שנקבע בפרשת יששכרוב‪ ,‬מוכר‬

‫כ"דוקטרינה הפסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין"‪ .‬על פי דוקטרינה זו‪ ,‬בבוא‬
‫בית המשפט להכריע בשאלת קבילותה של ראיה‪ ,‬עליו לאזן בין מכלול השיקולים‬
‫והאינטרסים הרלוונטיים להליך הפלילי‪ ,‬ובהם‪ :‬בירור האמת‪ ,‬הגנה על ביטחון הציבור‬
‫ושמירה על הגינות ההליך הפלילי ועל זכויות החשודים והנאשמים‪ .‬אמות המידה‬
‫המשמשות בעריכת איזון זה הן‪ :‬אופיה של אי‪-‬החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה‬
‫וחומרתה של אי חוקיות זו; מידת התרומה של אמצעי החקירה הפסול להשגת הראיה;‬
‫ושאלת הנזק מול התועלת החברתית הכרוכים בפסילת הראיה‪ .‬האיזון יתבצע על ידי‬
‫שקילה של הנסיבות הקונקרטיות‪.‬‬
‫‪.58‬‬

‫כפי שהסברנו לעיל‪ ,‬את הודאתו של המערער יש לפסול כיוון שלא ניתנה מרצונו‬

‫החופשי‪ ,‬ולכן היא אינה עומדת במבחן הקבוע בסעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬המערער סבור כי גם נוסחת האיזון שבדוקטרינת הפסילה הפסיקתית מחייבת את‬
‫פסילת הודאתו‪.‬‬
‫‪.59‬‬

‫חקירה הכוללת שקרים הנוגעים לפרטים מהותיים מנוגדת לכללי הגינות ועלולה‬
‫לפגוע בחקר האמת‪ .‬העובדה שאנשי משטרה‪ ,‬המייצגים את המדינה ואת הממסד‪,‬‬

‫משקרים ביחס לקיומן של ראיות היא בעלת השלכות שליליות מוסריות ומוסדיות‪ .‬גם‬
‫ברמה הפרקטית תיתכן השפעה שלילית אשר תרחיק את המשפט מחקר האמת‪ .‬לא‬
‫רק משום החשש מגבייתן של הודאות שווא בעקבות שקרים של החוקרים‪ ,‬אלא גם כיוון‬
‫שקיים חשש מפני זליגת ראיות מזויפות ושקרים של החוקרים למשפט עצמו‪ ,‬כמו גם‬
‫חשש מפני החדרת תרבות השקר לעדויות השוטרים בבית המשפט ולדיווחיהם‬
‫לממונים עליהם‪.‬‬
‫‪.60‬‬

‫שקרים בעת חקירה מהווים תחבולה נפסדת במקרים שבהם הם פוגעים בזכות‬
‫להימנע מהפללה עצמית או בצדקת ההליך‪.‬‬

‫‪.61‬‬

‫פגיעה קשה בחקר האמת יכולה להיגרם כאמור לעיל גם כתוצאה מהשפעות‬

‫השקרים על הנחקר‪ .‬כך‪ ,‬נאשם חף מפשע עלול להודות באשמה בעקבות טענה‬
‫‪19‬‬

‫שקרית לקיומה של ראיה מדעית המפלילה אותו בביצוע הפשע‪ .‬ראשית‪ ,‬כפי שקרה‬
‫למערער‪ ,‬בעקבות שקר של החוקרים לנחקר בדבר קיום ראיות מדעיות מפלילות‪,‬‬
‫נאשם חף מפשע עלול להשתכנע כי אכן ביצע את העבירה‪ .‬כלומר‪ ,‬שקר כזה עלול‬
‫להוליד הודאות שווא‪ .‬שנית‪ ,‬במצב כזה הנאשם עלול "לבחור" באופן רציונאלי להודות‬
‫על מנת לקבל הקלה בעונשו‪ ,‬כיוון שהוא חושב שממילא יורשע בשל קיומן של ראיות‬
‫נגדו‪ .‬כלומר‪ ,‬שקרים אלו שוללים את יכולת הבחירה שלו אם להודות אם לאו‪ .‬השופט‬
‫הנדל בפרשת וולקוב‪ ,‬פירט את הסיבות שיכולות להביא להודאות שווא‪:‬‬

‫" ניתן לחלק את המודים בהודאות שווא לשלוש קבוצות‪ :‬האחת‪,‬‬
‫המודה הוולונטרי )בהתנדבות(‪ .‬השנייה‪ ,‬המודה הנכון להיענות‬
‫לחוקריו )‪ .(compliant‬השלישית‪,‬‬

‫המודה מתוך הפנמה )‬

‫‪ ...(internalize‬המודה ה" נכון להיענות" עורך את שיקוליו ומגיע‬
‫למסקנה שכדאי לו להודות‪ .‬הוא נוטל גורלו בידיו‪ ,‬אם כי הוא קשוב‬
‫לדברי חוקריו ומושפע מהם‪ .‬המודה מתוך הפנמה לוקה בבלבול‪.‬‬
‫הוא מתחיל להטיל ספק בחפותו‪ .‬באופן פרדוכסלי עסקינן בהפנמת‬
‫שווא של הנחקר‪ ,‬בניסיון להתאים לעולם החקירה החיצוני‪ ...‬יוצא כי‬
‫אדם עלול להודות במעשה שלא ביצע מתוך בחירה‪ ,‬לאחר שיקול‬
‫ולעתים אף בהיעדר שיקול‪ ...‬מלמדתנו כי אדם יכול להחליט על סמך‬
‫הערכות לא נכונות ומתן משקל שגוי לחלקי פסיפס הנתונים‬
‫הרלוונטיים למצבו‪"...‬‬
‫)ע" פ ‪ 4179/09‬מדינת ישראל נ' אלכסיי וולקוב‪ ,‬פסקה ‪ 3‬לפסק דינו‬
‫של השופט הנדל‪ ,‬עמ' ‪.(60-61‬‬
‫‪.62‬‬

‫עוד כתב השופט הנדל שסיבות אלה‪ ,‬בצירוף נסיבות המקרה וזהות הנאשם‪,‬‬

‫עלולות להוביל לתוצאה החמורה של הודאת שווא‪ ,‬שעלולה להביא לכדי הרשעת שווא‪:‬‬

‫" העולה מן האמור‪ ,‬ראיית הודאת חוץ של נאשם עלולה לטעות‬
‫ולהטעות‪ .‬גם אם אניח שבדרך כלל ראייה אמיתית היא‪ ,‬הרי‬
‫שהמשפט הפלילי עוסק בגורלו של הפרט‪ .‬לגביו הכלל אינו בהכרח‬
‫מחייב‪ ...‬הניסיון המשפטי מלמד כי קיימות קבוצות סיכון החשופות‬
‫יותר למנגנון העלול להוביל להודאת שווא‪".‬‬

‫‪20‬‬

‫)ע" פ ‪ 4179/09‬מדינת ישראל נ' אלכסיי וולקוב‪ ,‬פסקה ‪ 3‬לפסק דינו‬
‫של השופט הנדל‪ ,‬עמ' ‪.(61‬‬
‫‪.63‬‬

‫האינטואיציה הראשונית‪ ,‬שלפיה אנשים חפים מפשע אינם מודים בעבירה שלא‬

‫ביצעו‪ ,‬נסתרה כבר בראיות אמפיריות‪ ,‬למשל בפרויקט החפות האמריקאי‪ .‬על כך ניתן‬
‫ללמוד למשל ממאמרם של מרדכי הלפרט ובועז סנג'רו‪" ,‬מכשל החלפת ההתניות‬
‫להרשעה מוטעית על סמך הודאה"‪ ,‬שפורסם במחקרי משפט כו‪ ,‬התשע"א‪,2010-‬‬
‫בעמ' ‪ .740-742‬על פי המאמר אחד מגורמי הסיכון להודאות שווא הוא הצגתן בפני‬
‫הנחקר של ראיות מזויפות‪ ,‬המצביעות לכאורה על אשמתו‪ .‬במאמר מפנים הלפרט‬
‫וסנג'רו לפסק דין אנגלי )‪,(R. v. Imran & Hussain (1997) C.L.R. 754‬‬
‫שבו קבע בית המשפט האנגלי לערעורים כי אסור לחוקרים להטעות נחקרים באופן‬
‫אקטיבי ‪There is of course a duty on the police not actively to "-‬‬
‫‪."mislead any suspect‬‬
‫‪.64‬‬

‫גם בפרויקט החפות האמריקאי‪ ,1‬אחד הגורמים שעליהם מצביעים כגורמים היכולים‬

‫להביא להודאות והרשעות שווא‪ ,‬הם שקרים בחקירה ביחס לראיות מפלילות –‬
‫‪Devious interrogation techniques, such as untrue statements‬‬
‫‪.about the presence of incriminating evidence‬‬
‫‪.65‬‬

‫עוד כותבים הלפרט וסנג'רו כי גורמי סיכון להודאות שווא טמונים גם באישיותו של‬

‫הנחקר‪ ,‬כאשר נחקרים מסוימים פגיעים יותר להשפעה חיצונית‪ .‬ביחס לדברים אלה‪,‬‬
‫מסתמכים המחברים על המאמר ‪Saul Kassin & Lawrence Wrightsman, -‬‬
‫‪Confession Evidence, in THE PSYCHOLOGY OF EVIDENCE AND‬‬
‫‪.(TRIAL PROCEDURE (1985) (67, 72-8‬‬
‫‪.66‬‬

‫כמו כן‪ ,‬הן באתר של פרויקט החפות האמריקאי והן במאמר שניתח את המקרים‬

‫שבהם הוכח בבדיקות ‪ DNA‬שאנשים הודו הודאת שווא ‪The Substance of False‬‬
‫‪Confessions, Brandon L. Garrett, 62 STAN. L. REV. (2010) 1051,‬‬
‫‪ ((1051-1053, 1107-1109‬נאמר כי‪ ,‬קיומם של פרטים מוכמנים לכאורה אינו‬
‫יכולים לבסס את העדות במידה טובה‪ ,‬בשל "הזיהום" האפשרי ע"י החוקרים‬
‫והסביבה‪.‬‬
‫ב)‪.(7)(1‬‬

‫לסיכום – פסילת ההודאות בגלל שקרי החוקרים‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪http://www.innocenceproject.org/Content/False_Confessions__Recording_OfCustodial_Interrogations.‬‬
‫‪php‬‬

‫‪21‬‬

‫‪.67‬‬

‫כמפורט לעיל‪ ,‬במהלך החקירה שיקרו החוקרים למערער מספר פעמים‪ ,‬בכך‬
‫שטענו כי קיימות ראיות מדעיות חד משמעיות וראיות נוספות המעידות על אשמתו‬

‫בביצוע הרצח‪.‬‬
‫‪.68‬‬

‫כתוצאה משקרים אלו‪ ,‬המערער שוכנע באשמתו ובחוסר יכולתו לשכנע‬

‫בחפותו‪ ,‬ובשל כך הודה הודאת שווא בעבירה שבה נחשד‪.‬‬
‫‪.69‬‬

‫על כן‪ ,‬יש לפסול את הודאותיו של המערער בפני המדובב‪ ,‬בפני החוקרים‬
‫ובמהלך השחזור‪.‬‬

‫ב)‪ .(2‬הפגיעה בזכות ההיוועצות‪:‬‬
‫ב)‪ .(1)(2‬תמצית הטיעון בעניין הפגיעה בזכות ההוועצות‪:‬‬
‫‪.70‬‬

‫להלן נטען כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי לא נפגעה זכות ההיוועצות של‬

‫המערער‪.‬‬
‫‪.71‬‬

‫המערער יטען כי החוקרים ובעיקר המדובבים חרגו מגדר המותר‪ ,‬באופן שבו פעלו‬

‫לערעור אמונו בעורך דינו‪ ,‬וליצירת התחושה אצלו כי הסתמכות על עורך הדין עלולה‬
‫להוביל לתוצאה משפטית קשה עבורו‪.‬‬
‫‪.72‬‬

‫פעולות אלו להבאשת ריחו של עורך הדין בעיני לקוחו הן פסולות לחלוטין‪.‬‬

‫‪.73‬‬

‫המערער יטען שפעולת החוקרים והמדובבים לפגיעה באמון שלו בעורך דינו‬

‫מחייבת פסילת הודאותיו‪ .‬זאת‪ ,‬הן מכוח ס' ‪ 12‬לפקודת הראיות והן מכוח דוקטרינת‬
‫הפסילה הפסיקתית שראשיתה בפרשת יששכרוב‪.‬‬
‫ב)‪ .(2)(2‬התבטאויות המדובבים והחוקרים להבאשת ריחו של הסניגור בעיניו של‬
‫המערער‪:‬‬
‫‪.74‬‬

‫בראשית חקירתו יוצג המערער על ידי עורך הדין אריה הרמלין )אין קשר לעורך‬

‫הדין איתי הרמלין החתום על ערעור זה(‪ .‬עורך דין זה יצג את המערער באופן פרטי‪,‬‬
‫אך המערער היה משוכנע כי עורך דינו הוא סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫סניגור ציבורי‪ ,‬המייצגו בחינם‪ .‬על כן כך חשבו גם המדובבים‪ .‬כך למשל אמר המערער‬
‫למדובב השוטר‪" ,‬יבגני"‪ ,‬שהיה איתו בתא –‬
‫"המדובב )"יבגני"(‪" :‬לי יש עורך דין"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬לי גם נתנו בחינם עורך דין‪".‬‬
‫‪22‬‬

‫)ת‪ ,400/‬תמליל חלקה הראשון של מ" ט ‪ ,161/06‬עמ' ‪,38-39‬‬
‫מתאריך ‪) (12.12.06‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬

‫"המדובב )"יבגני"(‪" :‬זה עורך דין בחינם או שאתה לקחת"?‬
‫המערער‪" :‬כן‪ ,‬בחינם‪ ...‬הוא ישראלי‪ ,‬לא מדבר רוסית בכלל‪".‬‬
‫)ת‪ ,400/‬תמליל חלקה הראשון של מ" ט ‪ ,163/06‬עמ' ‪ ,7‬מתאריך‬
‫‪) (13.12.06‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫תמלילי שיחותיו של המערער עם המדובבים בתא המעצר מלמדים כי המדובב‪-‬‬

‫‪.75‬‬

‫העבריין המכונה "ארתור" חרג מגבולות המותר בשני מישורים‪ :‬במישור הראשון‬
‫המדובב עסק בהכפשה כללית של סניגורים ציבוריים‪ ,‬שאינם מקבלים תשלום מלקוחם‪,‬‬
‫כפי שחשבו המערער והמדובב שמתקיים בעניינו של המערער‪ .‬המישור השני ‪ -‬ניסיון‬
‫לשכנע את המערער לשכור עורך דין אחר במקום עורך דינו דאז‪ ,‬שהמדובב טען שאין‬
‫לסמוך עליו שיחלץ את המערער מהצרה שאליה נקלע‪.‬‬
‫כבר ב‪ ,13.12.2006-‬ביום השני למעצרו של המערער‪ ,‬החל המדובב‪-‬העבריין‬

‫‪.76‬‬

‫)"ארתור"( "לטפטף" באוזניו את "תורתו" בנוגע לסניגורים ציבוריים )בצד נסיון קל של‬
‫המדובב השוטר‪" ,‬יבגני"‪ ,‬שנעלם בהמשך החקירה‪ ,‬לרכך את אמירותיו של "ארתור"(‬
‫‬‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬יש לך עו"ד?"‬
‫המערער‪" :‬יש"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬איזה עו"ד‪ ,‬סניגור ציבורי?"‬
‫המערער‪" :‬לא יעזור? או שחמישים‪-‬חמישים?"‬
‫המדובב )"יבגני"(‪" :‬יעזור"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬תראה‪ ,‬עו" ד יכול לעזור‪ .‬יש לו אתיקה משלו‪.‬‬
‫אתה מבין? כדי לעזור לך‪ .‬הוא לא יכול לפתוח עליך או משהו כזה‪...‬‬
‫תראה‪ ,‬אני אגיד לך דבר כזה‪ ,‬אם אתה לא תעזור לעצמך‪ ,‬אף אחד לא‬
‫יעזור לך‪ .‬עו"ד‪ ,‬עו"ד לא ייכנס איפה הוא לא צריך‪ .‬הוא לא צריך את זה‬
‫בכלל‪ .‬אתה מבין? בקיצור‪ ,‬אני לא אשקר לך‪ ,‬המצב שלך על הפנים"‪.‬‬
‫)ת‪ ,400/‬תמליל חלקה הראשון של חקירה מ" ט ‪ ,163/06‬עמ' ‪,44 ,40‬‬
‫מתאריך ‪.(13.12.06‬‬

‫‪23‬‬

‫‪.77‬‬

‫ב‪ ,15.12.2006-‬לאחר שלושה ימים‪ ,‬החריף המדובב‪ -‬העבריין "ארתור" את‬

‫הכפשותיו על הסניגורים הציבוריים‪ ,‬עד כדי כך שהמליץ למערער להחליף את עורך דינו‬
‫‬‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬אבל סתם עו"ד לא יתאמץ כמו שיתאמץ עורך דין‬
‫שאתה משלם לו והוא עו"ד טוב שרוצה פרסום"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬ועו"ד מסנגוריה ציבורית‪ ,‬ראשית כל הם יכולים‬
‫לפתוח עליך‪ .‬והם יכולים להגיד לך יהיה בסדר וכל זה‪ ,‬ובכל זאת אתה‬
‫תקבל מאסר עולם"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬ולך תדע‪ ,‬יכול להיות שהוא עשה שם איזה הסכם‪.‬‬
‫הם כמעט כולם מושחתים‪ .‬הם כולם משתפים פעולה עם הפרקליטות‪,‬‬
‫שמעת דבר כזה?"‬
‫רומן‪" :‬לא‪ ,‬פעם ראשונה"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪ 90%" :‬מהעו"ד בסנגוריה הציבורית עובדים בשביל‬
‫הפרקליטות‪ ,‬פרקליטים לשעבר‪ .‬לכן אני שונא אותם‪ .‬מה אתה חושב‬
‫שכיף לי לשלם ‪ 20‬אלף דולר למישהו? אילו הם היו עו"ד טובים‪ ,‬לא הייתי‬
‫לוקח סניגור ציבורי"‪.‬‬
‫)ת‪ ,401/‬תמליל חלק ‪ 11‬של מ" ט ‪ ,165/06‬עמ' ‪ ,7-8‬מתאריך‬
‫‪) (15.12.06‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫‪.78‬‬

‫ב‪ ,16.12.2006-‬המשיך המדובב‪-‬העבריין "ארתור" בהכפשותיו ‪-‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪ " :‬סניגורים ציבוריים לא באים כשאתה קורא להם‪,‬‬
‫הם באים כשהם צריכים‪".‬‬
‫)ת‪ 401/‬א'‪ ,‬תמליל חלק ‪ 15‬של מ"ט ‪ ,165/06‬עמ' ‪ ,10‬מתאריך‬
‫‪.(16.12.06‬‬

‫‪.79‬‬

‫גם למחרת היום‪ ,‬ב‪ ,17.12.2006 -‬המשיך המדובב‪-‬העבריין "ארתור" בהכפשותיו‬

‫החמורות –‬

‫‪24‬‬

‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬תראה‪ ,‬עורך הדין הזה הוא מסוכן בגלל שהוא זה‪,‬‬
‫לא‪ ...‬לא פרטי‪ ,‬בגלל שהוא סניגור ציבורי‪ .‬הם )קללה( יכולים למכור אותך‬
‫בשתי שניות‪ ,‬תיזהר ממנו"‪.‬‬
‫)ת‪ 401/‬א'‪ ,‬תמליל חלק ‪ 19‬של מ" ט ‪ ,165/06‬עמ' ‪ ,35‬מתאריך‬
‫‪) (17.12.06‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫‪.80‬‬

‫התבטאויות המדובבים פעלו את פעולתם‪ ,‬וערערו את אמונו של המערער בעורך‬

‫דינו‪.‬‬
‫המערער‪ " :‬כנראה שלעורך דין לא אכפת‪ ,‬ספק אם הוא יעשה משהו‪ ,‬קל‬
‫וחומר אם זה סניגור ציבורי"‪.‬‬
‫)ת‪ ,400/‬תמליל חלקה הראשון של מ" ט ‪ ,163/06‬עמ' ‪ ,44‬מתאריך‬
‫‪.(13.12.06‬‬
‫‪...‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬אל תסמוך על עו"ד‪ .‬תיזהר‪ ,‬פה אפשר לקנות‬
‫אותם בקלות‪ .‬תיזהר‪ .‬יש הרבה כאלה שאפשר לקנות אותם‪ .‬אילו הוא היה‬
‫לא בחינם אז אפשר היה לסמוך עליו‪ ,‬אבל אלה לך תדע הם עו"ד כאלה‪...‬‬
‫הם מוכנים לעשות כל דבר בשביל הקריירה שלהם"‪.‬‬
‫רומן‪" :‬אני ראיתי אותו שלוש דקות"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬הבנת?"‬
‫‪...‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬אתה בכל מקרה צריך עורך דין‪ ,‬עורך דין טוב"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬לעורך דין טוב צריך לשלם טוב"‪.‬‬
‫)ת‪401/‬א'‪ ,‬תמליל חלק ‪ 19‬של מ"ט ‪ ,165/06‬עמ' ‪ ,6‬מתאריך‬
‫‪.(17.12.06‬‬
‫‪.81‬‬

‫בשלב מאוחר של החקירה הצטרף אף ראש צוות החקירה‪ ,‬יורם אזולאי‪ ,‬להסתה‬

‫הפסולה נגד עורך דינו של המערער )שהתחלף בינתיים(‪ .‬בכך חרג מן המותר ומן‬
‫הראוי בחקירה‪ .‬הנסיון להניא את המערער מלפעול לפי עצותיו של סניגורו חמור כשהוא‬
‫נעשה ע"י מדובב עבריין‪ ,‬אך הוא חמור עוד יותר כשהוא נעשה ע"י ראש צוות החקירה‬
‫עצמו‪.‬‬
‫‪.82‬‬

‫כך למשל ב‪ ,21.12.2006 -‬לאחר שהמערער חזר בו מהודאתו‪ ,‬הסית אותו ראש‬

‫הצוות‪ ,‬יורם אזולאי‪ ,‬נגד עורך דינו ‪-‬‬
‫‪25‬‬

‫יורם ) פונה למתרגם(‪ " :‬תגיד לו שהסניגור שלו‪ ,‬לא מעניין אותו רומן‪,‬‬
‫מעניין אותו רק הכותרת בעיתון"‪.‬‬
‫)ת‪ ,29/‬תמליל חלקה הראשון של מ" ט ‪ ,120/06‬עמ' ‪ ,42‬מתאריך‬
‫‪.(21.12.06‬‬
‫‪...‬‬
‫יורם‪" :‬אתה חושב שהעורך דין אכפת לו מרומן? לא מעניין אותו רומן‪.‬‬
‫עורך דין‪ ...‬כסף‪ ,‬זה מה רוצה העורך דין מרומן‪ ,‬שום דבר אחר"‪) .‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪.(115‬‬
‫‪.83‬‬

‫התבטאות זו של ראש צוות החקירה נאמרה אמנם לאחר הודאתו הראשונה של‬

‫המערער‪ ,‬אך היא מאפשרת ללמוד מה היתה "רוח המפקד" במהלך החקירה‪.‬‬
‫התבטאות זו מספקת הסבר להסתה השיטתית שהסית המדובב‪-‬העבריין את המערער‬
‫נגד סניגורו‪ .‬יש לזכור בהקשר זה שתא המעצר היה נתון להאזנה שוטפת‪ ,‬וברי כי‬
‫דברי ההסתה של המדובב נגד הסניגור לא נסתרו מפני צוות החקירה‪ .‬העובדה‬
‫שהחוקרים אפשרו הסתה נמשכת זו של המדובב נגד הסניגור מחייבת את המסקנה כי‬
‫היתה לרצונם ואולי אף ביזמתם‪ .‬היה זה כלי פסול בחקירתו של המערער‪ .‬השימוש‬
‫בכלי זה מצדיק בפני עצמו את פסילת ההודאות‪.‬‬
‫‪.84‬‬

‫התבטאויות מקוממות נוספות של ראש צוות החקירה‪ ,‬הפוגעות קשות בחסיון עורך‬

‫דין לקוח וביחסי האמון בין השניים מתועדות בת‪ 32/‬בעמ' ‪ ) 5‬חקירה מיום ‪.(22/12‬‬
‫יורם אזולאי דרש לדעת מה ייעץ הסניגור למערער בפגישה ביניהם‪ ,‬ומה מסר לו‬
‫המערער‪ .‬אזולאי שאל את המערער האם הודה בביצוע הרצח בפני סניגורו‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫אזולאי בישר למערער‪ ,‬בתשובה לשאלת המערער‪ ,‬כי סניגורו מסר למשטרה כי‬
‫המערער אכן ביצע את הרצח‪ .‬אזולאי גרם למערער להסגיר פרטים בקשר לשיחה בינו‬
‫לסניגורו )שורות ‪ 23-36‬בעמ' ‪ 5‬כאמור(‪ .‬אמנם‪ ,‬מדובר באמצעי פסול שהופעל לאחר‬
‫מתן ההודאות‪ .‬עדיין השבירה הבוטה של כללי המשחק מצד ראש צוות החקירה אומרת‬
‫דרשני‪.‬‬
‫‪.85‬‬

‫חסיון נוסף שהופר במהלך חקירתו של המערער הוא החסיון הרפואי של המערער‪.‬‬
‫ביום ‪ 18/12/06‬הובהל המערער לפסיכיאטר בבית החולים זיו בצפת‪ .‬בחקירה‬

‫שנערכה מיד לאחר מכן‪ ,‬הבהיר החוקר סשה למערער כי הוא קרא את המסמך שכתב‬
‫הפסיכיאטר בעניינו‪ ,‬והוא יודע מה נאמר שם‪ .‬סשה ביקש לחקור את המערער על‬
‫דברים שעלו בשיחה זו‪ ,‬על אף שהמערער סירב לעשות זאת‪ .‬ראו עמ' ‪ 7,44‬לת‪/‬‬
‫‪.184‬‬
‫‪26‬‬

‫ב)‪ .(3)(2‬הכרעת בית המשפט המחוזי בעניין הפגיעה בזכות ההוועצות‪:‬‬
‫בית המשפט המחוזי קבע כי המדובב לא פגע בזכות ההוועצות של המערער ‪-‬‬

‫‪.86‬‬

‫"למען הסר ספק‪ ,‬אף שהסנגור לא טען לפגיעה שכזו‪ ,‬יודגש כי המדובב לא פגע בזכות‬
‫ההיוועצות של הנאשם"‬
‫) תת סעיף ז' בפרק " קבילות ההודאה בפני המדובב‪ -‬ארתור בהכרעת‬
‫הדין(‪.‬‬
‫הטעמים לקביעה זו של בית המשפט המחוזי היו‪:‬‬

‫‪.87‬‬
‫‪.1‬‬

‫חרף טענותיו של המדובב כי עורכי דין פליליים מהשורה הראשונה‬
‫עדיפים על פני עמיתיהם מהסנגוריה הציבורית ואף הצעתו לנאשם להמליץ לו על‬
‫עו"ד פרטי מוכר‪ ,‬דחה זאת המערער בטענה כי מדובר בעורכי דין יקרים‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫המדובב מעולם לא הניא את הנאשם מלקבל את עצות סנגורו או‬
‫מלהיפגש עימו‪.‬‬

‫‪.88‬‬

‫לסיכום דבריו‪ ,‬קבע בית המשפט כי‪:‬‬
‫"בנסיבות אלה‪ ,‬בהן המדובב מייעץ לנאשם לשכור את עורך הדין הטוב והמקצועי ביותר‪ ,‬הרי‬
‫שמדובר בביטולה של טענה אפשרית בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות" )שם(‪.‬‬

‫‪.89‬‬

‫לפיכך קבע בית המשפט כי אין מקום לפסול את הודאותיו של המערער‪.‬‬

‫ב)‪ .(4)(2‬מעמדה של זכות ההיוועצות במשפט הישראלי‪:‬‬
‫‪.90‬‬

‫זכות ההיוועצות בעורך דין היא מהחשובות שבזכויות היסוד של החשוד ושל‬

‫הנאשם במשפט הפלילי‪ .‬היא הוכרה כזכות חשובה ויסודית עוד משנותיה הראשונות‬
‫של המדינה )ראו‪ :‬ע"פ ‪ 307/60‬יאסין ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה; ע"פ‬
‫‪ 96/66‬טאו נ' היועץ המשפטי לממשלה; עוד ראו‪ :‬ע" פ ‪ 533/82‬זכאי נ' מדינת‬
‫ישראל; ע"פ ‪ 334/86‬סבאח נ' מדינת ישראל; ע"פ ‪ 747/86‬אייזנמן נ' מדינת‬
‫ישראל(‪ .‬זכות זו אף מעוגנת בסעיף ‪ 34‬לחוק סדר הדין הפלילי )סמכויות אכיפה –‬
‫מעצרים(‪ ,‬התשנ"ו‪.1996 -‬‬

‫‪27‬‬

‫‪.91‬‬

‫בפרשת סמירק עמדה השופטת ביניש )כתוארה אז( על מעמדה של זכות‬

‫ההוועצות במשפט הישראלי‪:‬‬

‫" הזכות להיפגש עם עורך‪-‬דין איננה אלא אספקט אחר של זכות‬
‫השתיקה‪ ,‬והיא מהווה זכות בסיסית של העצור והחשוד בדבר‬
‫עבירה‪ ,‬והיא מהווה זכות בסיסית של העצור והחשוד בדבר עבירה"‪.‬‬
‫)ע"פ ‪ 6613/99‬סטיבן סמירק נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪.(13‬‬
‫‪.92‬‬

‫זכות ההיוועצות בעורך דין מסייעת לשמירה על זכויות הנחקרים‪ ,‬להבטחת הגינות‬

‫הליכי החקירה ולמניעת ניצול לרעה של פערי הכוחות בין הנחקר לבין אנשי המרות‬
‫החוקרים אותו‪ .‬חשוב להזכיר בהקשר זה כי חקירה משטרתית היא סיטואציה מורכבת‬
‫ומלחיצה עבור כל אדם‪ ,‬ובמיוחד כלפי נחקר הנתון במעצר במהלכה‪.‬‬
‫‪.93‬‬

‫הגישה המקובלת מצביעה על מספר טעמים המצדיקים את קיומה של זכות‬

‫ההיוועצות עוד בשלבי החקירה‪ .‬ראשית‪ ,‬היוועצות בעורך הדין מאפשרת לוודא כי‬
‫העצור יהיה מודע לכלל זכויותיו‪ ,‬ובהן החיסיון מפני הפללה עצמית וזכות השתיקה‪,‬‬
‫ולאפשר לו לעשות שימוש מושכל בהן‪ .‬בצדו של רציונל זה שעניינו הגנה על זכויות‬
‫הנאשם‪ ,‬ישנם רציונלים נוספים המקדמים אינטרסים ציבוריים מובהקים נוספים‪.‬‬
‫מעורבותו של הסניגור יכולה לסייע בשמירה על תקינותם של החקירה ושל האמצעים‬
‫המופעלים במסגרתה‪ ,‬ובכך לתרום לאמינות הראיות המושגות בה‪ .‬כמו כן‪ ,‬הסניגור‬
‫יכול לקדם את בירור האמת באמצעות איתור ראיות המצביעות על חפותו של העצור‬
‫)ראו‪ :‬פרשת סנקר‪ ,‬בפסקה ‪ 31‬לפסק דינו של השופט אדמונד לוי(‪.‬‬
‫‪.94‬‬

‫בפרשת יששכרוב הצביעה השופטת ביניש על התחזקות מעמדה של זכות‬

‫ההוועצות עד לדרגת זכות חוקתית ‪-‬‬

‫"נראה כי בפסיקתנו מסתמנת הגישה לפיה זכות ההיוועצות בעורך‪-‬‬
‫דין היא זכות חוקתית" וכן כי "אף אם זכות ההיוועצות אינה נכללת‬
‫בגדר המעגל הפנימי הצר של הזכות החוקתית לכבוד האדם‬
‫וחירותו‪ ,‬הרי ניתן לקבוע כי בהשראתם של חוקי היסוד התחזק‬
‫מעמדה של הזכות האמורה והחובה להתחשב בה; זאת‪ ,‬נוכח‬
‫זיקתה האפשרית לכבודו ולחירותו של הנחקר ובהתחשב בהיותה‬
‫חלק מהזכות להליך פלילי הוגן"‪) .‬פסקה ‪ 20‬לפסק הדין(‪.‬‬
‫ב)‪ .(5)(2‬השימוש במדובבים במשפט הישראלי‪:‬‬
‫‪28‬‬

‫‪.95‬‬

‫השימוש במדובבים במסגרת חקירה הוכר בפסיקה כתחבולת חקירה לגיטימית‬
‫)ראו‪ :‬ע"פ ‪ 1301/06‬עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל‪ ,‬בפסקה ‪26‬‬
‫לפסק דינו של השופט לוי(‪.‬‬

‫‪.96‬‬

‫ישנם שני סוגי מדובבים‪ :‬ה"מדובב הפסיבי" – העוקב אחר מעשיו ומהלכיו של‬

‫החשוד ומגיב לפניותיו )אך לא יוזם אותן( וה"מדובב האקטיבי" – אשר מנסה לחלץ מן‬
‫החשוד מידע באופן פעיל בלי להמתין שיחשוף את המידע מיזמתו שלו )להרחבה בעניין‬
‫האבחנה בין סוגי המדובבים ראו ניר פלסר "תיחום גבולות השימוש במדובבים‬
‫משטרתיים סמויים לאור חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו" מאזני משפט ג ‪439‬‬
‫)תשס"ג‪-‬ד(; וכן גדי אשד‪" ,‬החקירה המשטרתית והמודיעין האנושי"‪ ,‬משפט וצבא יח‪,‬‬
‫‪) 223‬תשס"ה(‪.‬‬
‫‪.97‬‬

‫בשיטת המשפט בישראל הותר השימוש הן במדובבים פסיביים והן במדובבים‬
‫אקטיביים )ראו‪ :‬פרשת אלזם; וכן ע"פ ‪ 378/03‬פלוני נ' מדינת ישראל‪ ,‬בפסקה ‪6‬‬

‫לפסק דינו של השופט רובינשטיין(‪ .‬יש לציין‪ ,‬כי לא בכל שיטות המשפט הותר השימוש‬
‫במדובבים אקטיביים‪ .‬בקנדה‪ ,‬למשל‪ ,‬אסורה הפעלת מדובבים אקטיביים בשל הפגיעה‬
‫בזכות השתיקה )ראו‪R. v. Hebert, [1990] 2 S.C.R. 151); R. v. Broyles :‬‬
‫‪.([1991] 3 S.C.R 595; R. v. Liew [1999] 3 S.C.R 227‬‬
‫‪.98‬‬

‫עם זאת‪ ,‬אף על פי שבארץ מותרת הפעלתם של מדובבים אקטיביים‪ ,‬הרי שגם‬

‫בעניין זה‪ ,‬כמו בכל תחבולה חקירתית אחרת‪ ,‬קיימת הבחנה בין תחבולה חקירתית‬
‫מותרת לתחבולה פסולה‪.‬‬
‫‪.99‬‬

‫קיומה האפקטיבי של זכות ההיוועצות מותנה לא רק בעצם מתן האפשרות לחשוד‬
‫להיפגש ולהתייעץ עם עורך דינו‪ ,‬אלא גם בהימנעות מפגיעה באמון השורר ביניהם‪.‬‬

‫בלעדי אמון זה תיפגע אנושות יכולתו של החשוד להגן על עצמו‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬פעולות‬
‫מצדו של המדובב אשר מערערות את אמונו של החשוד בעורך דינו‪ ,‬חורגות אף מגדר‬
‫המותר למדובב "אקטיבי"‪.‬‬
‫‪.100‬‬

‫בדומה לדוגמאות שהבאנו מתמלילי שיחותיו של המערער עם המדובבים‪ ,‬בעניין‬
‫אלזם נקבע כי המדובבים פעלו באופן שיטתי להבאיש את ריחו של עורך הדין בעיני‬
‫לקוחו‪ .‬המדובבים ניסו לשכנע את אלזם כי אין תועלת בשיתוף פעולה שלו עם עורך‬
‫הדין ושאל לו לסמוך על פעילותו של עורך הדין‪ .‬המדובבים אף המליצו לאלזם‬
‫‪29‬‬

‫להחליף את עורך דינו‪ .‬אחד המדובבים אף התחייב "לסדר" לאלזם עורך דין אחר‬
‫במקום זה שייצגו‪.‬‬
‫‪.101‬‬

‫לאחר בחינת פעולת המדובבים בעניינו של אלזם קבע בית המשפט העליון כי פעולות‬
‫המדובבים חרגו מגדר התחבולה הלגיטימית שכן‪:‬‬

‫"מעורבות‪-‬יתר זו מצד המדובבים בסוגיות הנוגעות לזכות הייצוג‬
‫של אלזם חמורה היא ויש בה בעיני משום הסגת גבול אסורה‬
‫ל"מתחם מוגן" אליו אל להם לחוקרים‪ ,‬לסוכנים או למדובבים‬
‫להיכנס"‬

‫)פרשת אלזם‪ ,‬פסקה ‪ 6‬לפסק דינה של השופטת חיות‪ ,‬ההדגשות‬
‫הוספו(‪.‬‬
‫‪.102‬‬

‫הסניגור הציבורי הארצי‪ ,‬ד"ר יואב ספיר‪ ,‬עמד גם הוא על הטעמים אשר בגינם יש‬
‫לגנות בתוקף ולפסול אמירות כגון אלו‪ .‬לגישתו‪ ,‬אמירות פסולות כאלו לא רק פוגעות‬
‫בזכויותיו של החשוד )כפי שהוצג לעיל(‪ ,‬אלא אף פוגעות באינטרס החברתי ליצירת‬
‫מערכת יחסים תקינה בין השחקנים השונים במערכת המשפט הפלילי‪ ,‬וכמו כן עלולות‬
‫לסכן את חיי עורך הדין במקרים שבהם החשוד ישתכנע כי עורך דינו "מכר אותו"‬
‫) יואב ספיר‪ " ,‬עזוב עורך דין‪ ,‬אתה עורך דין של עצמך"‪ ,‬עורך הדין )אוקטובר‬
‫‪.((2009‬‬

‫ב)‪ .(6)(2‬הסכם ההפעלה החריג והפסול עם המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"(‪:‬‬
‫‪.103‬‬

‫את דרכי הפעולה הפסולות של המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"(‪ ,‬כפי שנסקרו בתת פרק‬
‫זה‪ ,‬ויפורטו גם בדיון באב הפסול של פיתוי והשאה‪ ,‬יש לבחון על רקע הסכם‬
‫ההפעלה הפסול שנערך עמו‪.‬‬

‫‪.104‬‬

‫בהסכם ההפעלה של המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"( מתאריך ‪ 13.12.2006‬נקבע כי‬
‫שכרו של המדובב יהיה כדלקמן‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬

‫‪" ₪ 300‬עבור כל יום של סיוע לעבודת המשטרה"‪.‬‬
‫עד ‪12,000‬‬

‫‪ " ₪‬כגמול סופי משהסתיימו ההליכים המשפטיים‬

‫שתרומתו להם הייתה בהשגת הודאה מוקלטת או בע"פ מהעבריין ומסירת‬
‫הודעה משטרתית על תוכנה"‪.‬‬
‫‪30‬‬

‫‪.105‬‬

‫מבנה הסכם ההפעלה יצר אצל המדובב אינטרס חזק במיוחד להוציא הודאה‬
‫מהמערער‪.‬‬

‫‪.106‬‬

‫כפי שכתב השופט דנציגר בע"פ ‪ 4029/08‬פלוני נ' מדינת ישראל )להלן – פרשת‬
‫פלוני( הסכם הפעלה מסוג זה מעלה חשש להוצאת הודאת שווא‪:‬‬

‫"למדובב אינטרס מובנה להביא להודאות מפלילות‪ ,‬שכן אלו מסמנות‬
‫את הצלחת הדיבוב ומבטיחות למדובב‪ ,‬לפחות לשיטתו‪ ,‬כי יועסק‬
‫ויזכה בהטבות גם בהמשך‪ .‬לאינטרס בסיסי זה מתווסף‪ ,‬לפי נוסח‬
‫ההסכם שנכרת עם המדובב במקרה דנן‪ ,‬תמריץ כספי ישיר בהשגת‬
‫הודאה מפלילה‪ .‬סבורני כי התמריץ הכספי הישיר המובטח בגין‬
‫השגת הודאה מפלילה מעצים עד מאוד את האינטרס האישי של‬
‫המדובב בתוצאות הדיבוב ומדרבן אותו לעשות כל שביכולתו כדי‬
‫להשיג הודאה מפלילה‪ ,‬לרבות נקיטת פעולות המצויות על הגבול‬
‫שבין הפסול למותר‪ .‬פועל יוצא של התנהלות מסוג זה עלול‬
‫להיות השגת הודאות שווא והרשעת חפים מפשע‪ .‬לפיכך‪ ,‬באיזון‬
‫שבין האפשרות לגבייתן של הודאות שווא על ידי מדובבים‬
‫והסכנה להרשעתו של חף מפשע בהסתמך על הודאות אלה‬
‫מחד‪ ,‬לבין התועלת העולה מהתימרוץ הנוסף של מדובבים‬
‫באמצעות תגמול כספי ישיר מאידך‪ ,‬סבורני כי ידם של‬
‫האינטרסים הראשונים על העליונה" ) פסקה ‪51‬‬

‫לפסק הדין‪,‬‬

‫ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫וכן‪:‬‬

‫"העובדה כי ברקע לפעילותו של מדובב עמד הסכם המעניק לו‬
‫תמריץ כספי ישיר בהשגת הודאה מחייבת את בית המשפט‬
‫להתייחס בזהירות יתרה להודאה שהושגה בעקבות פעולות‬
‫הדיבוב – לאמיתות תוכנה ולנסיבות בהן ניתנה"‬
‫)פסקה ‪ 53‬לפסק הדין‪ ,‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫‪.107‬‬

‫השופט דנציגר מוסיף וקובע כי עצם קיומו של הסכם שכזה חוטא לתפקידן של רשויות‬
‫החקירה‪ ,‬שכן עליהן לאסוף ראיות המסייעות לבירור האמת‪ ,‬ולא בהכרח להרשעתו‬
‫של מי שבזמן הדיבוב חשוד בביצוע העבירה )ראו‪ :‬פסקה ‪ 52‬לפסק הדין(‪.‬‬
‫‪31‬‬

‫‪.108‬‬

‫תשומת לבו של בית המשפט מופנית לכך שבפרשת פלוני דובר על גמול כספי של‬
‫‪ 1,500‬ש"ח בעקבות השגת הודאה‪ ,‬בעוד שבענייננו הסכום שהובטח תמורת הוצאת‬
‫הודאה היה עד ‪ 12,000‬ש"ח )גדול כמעט פי עשרה(‪ .‬יתר על כן‪ ,‬בהסכם ההפעלה‬
‫של מדובבו של זדורוב היחס בין התשלום עבור יום עבודה ) ‪ 300‬ש"ח( לתשלום על‬
‫הוצאת הודאה )עד ‪ 12,000‬ש"ח( היה יחס קיצוני מאד ‪ -‬הוצאת הודאה הקבילה ל‪-‬‬
‫‪ 40‬ימי עבודה שבהם לא הוצאה הודאה‪ .‬האפקט השלילי ) במוטיבציית יתר להוצאת‬
‫הודאה( של הסכם הפעלה שכזה היה עצום‪ ,‬וגבוה בהרבה מזה שבפרשת פלוני‪.‬‬

‫ב)‪.(7)(2‬‬
‫‪.109‬‬

‫פסילת הודאותיו של המערער בשל הפגיעה בזכות ההוועצות שלו‪:‬‬

‫כאמור לעיל‪ ,‬בעניינן של הודאות חוץ של נאשמים הוכרו בפרשת יששכרוב שני‬
‫מסלולים לבחינת קבילותן‪ :‬האחד הוא המסלול הסטטוטורי הקבוע בסעיף ‪ 12‬לפקודת‬
‫הראיות‪ ,‬שלפיו הודאה תהיה קבילה רק "אם הביא התובע עדות בדבר הנסיבות‬
‫שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה הייתה חופשית ומרצון"‪ .‬על פי‬
‫סעיף זה‪ ,‬תפסל הודאה אם הוכח כי‪:‬‬

‫"נגרמה פגיעה משמעותית וחמורה באוטונומיית הרצון ובחופש‬
‫הבחירה של הנאשם במסירת הודאתו בחקירה" ) פרשת יששכרוב‪,‬‬
‫פסקה ‪ 34‬לפסק הדין(‪.‬‬
‫‪.110‬‬

‫בעניינו של המערער‪ ,‬מדובר באדם אשר אינו יליד הארץ‪ ,‬אינו דובר עברית בצורה‬
‫טובה ואינו מנוסה בחקירות משטרתיות‪ .‬פעולות המדובב להבאשת ריחו של הסניגור‬
‫בעיני זדורוב‪ ,‬נועדו ליצור אצלו את התחושה שהוא נותר לבדו במערכה להוכחת‬
‫חפותו‪ .‬יתר על כן‪ ,‬פעולות אלו כוונו לשכנעו שעורך דינו אינו פועל לטובתו אלא נגדו‪.‬‬
‫במצב שבו נחשף המערער ל"לחץ חיצוני" משמעותי ופסול מצד המדובב‪-‬העבריין‪,‬‬
‫כשהוא נעדר כלים להתמודד עם לחץ זה‪ ,‬מתן ההודאה לא היה "חופשי ומרצון"‬
‫כדרישת החוק‪.‬‬

‫‪.111‬‬

‫כנזכר לעיל‪ ,‬המסלול השני לבחינת קבילותן של ראיות‪ ,‬שנקבע בפרשת יששכרוב‪,‬‬
‫הוא דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין‪.‬‬

‫‪.112‬‬

‫בענייננו‪ ,‬בדומה לבפרשת אלזם‪ ,‬פעולות המדובבים והחוקרים היו חמורות ביותר‪,‬‬
‫ופגעו באחת מאבני היסוד של הגינות ההליך הפלילי‪ .‬מדובר בהשגת ראיה )הודאה(‪,‬‬
‫שכרוכה בה אי‪-‬חוקיות מהותית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לא מדובר בהשגת ראייה פיזית‪ .‬כלומר‪,‬‬

‫‪32‬‬

‫לא מדובר בראיה שיש לה "קיום עצמאי ונפרד מאי החוקיות שהייתה כרוכה‬
‫בהשגתה" )פרשת יששכרוב‪ ,‬פסקה ‪.(71‬‬
‫‪.113‬‬

‫כפי שנקבע בע"פ ‪ 5956/08‬סלימאן אל עוקה נ' מדינת ישראל ) פסקה ‪ 12‬לפסק‬
‫דינו של השופט הנדל(‪ ,‬העובדה שהחשד שהופנה כלפי המערער היה חשד ברצח‬
‫אינה מעלה ואינה מורידה‪ .‬חשד בביצועה של עבירה חמורה מצדיק גם הגנה מיוחדת‬
‫על זכויותיו של החשוד ועל תקינות ההליך‪ .‬גם בעניין אלזם היה האישום בעבירת‬
‫הרצח‪ ,‬אך לנוכח הפגיעה הבוטה בזכות ההיוועצות הודאתו של אלזם נפסלה‪ ,‬והוא‬
‫זוכה מעבירה זו‪.‬‬

‫‪.114‬‬

‫יש לפסול את הודאתו של המערער בפני המדובב וכן את הודאותיו בפני החוקרים‬
‫ובמהלך השחזור גם מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית‪ ,‬משום שהודאות אלה ניתנו‬
‫כולן כתוצאה ישירה של תחבולות פסולות‪ ,‬שעניינן פגיעה אנושה בזכות ההיוועצות‬
‫של המערער באמצעות הבאשת ריחו של סניגורו בעיניו‪.‬‬

‫ב)‪ .(8)(2‬לסיכום – הפגיעה בזכות ההיוועצות מצדיקה את פסילת הודאותיו של‬
‫המערער‪:‬‬
‫‪.115‬‬

‫במהלך חקירתו של המערער פעלו גורמי החקירה באמצעות המדובב‪-‬העבריין‬
‫להבאשת ריחו של הסניגור בעיני המערער‪ .‬בכך נפגעה זכות ההיוועצות של המערער‬
‫שהיא זכות חשובה ויסודית‪.‬‬

‫‪.116‬‬

‫זכות ההיוועצות מסייעת לשמור על הגינותו של ההליך הפלילי‪ .‬זכות זו חשובה‬
‫במיוחד לנוכח אי שוויון הכוחות האינהרנטי בין החשוד לבין גורמי החקירה‪ .‬זכות‬
‫ההוועצות היא אף מכשיר חשוב לצמצום מספרן של הודאות השווא‪ .‬במקרים שבהם‬
‫חורגות הרשויות מן הראוי ומהמותר ופועלות בצורה ישירה להכפשת הסניגור בעיניו‬
‫של הנאשם‪ ,‬נגרמת פגיעה חמורה בזכות יסודית וחשובה זו‪.‬‬

‫‪.117‬‬

‫המאבק בפשיעה אינו מצדיק כמובן את כל האמצעים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬קיומו של הליך הוגן‬
‫שבו נשמרות זכויותיו של החשוד‪ ,‬הוא אבן היסוד שבבסיס אמון הציבור במערכת‬
‫המשפטי‪.‬‬

‫‪.118‬‬

‫במקרים שבהם פוגעים גורמי החקירה )לרבות המדובבים( פגיעה חמורה בזכות‬
‫ההיוועצות‪ ,‬בתי המשפט פועלים לא רק להעביר מסר חד וברור המגנה זאת מכל וכל‪,‬‬
‫אלא הם פועלים באופן אקטיבי לתיקון הפגיעה בחשוד‪ .‬כך נהגו בתי המשפט עוד‬
‫בימיה הראשונים של המדינה‪ .‬קל וחומר שכך הם נוהגים לאחר חקיקת חוקי היסוד‬
‫וקביעתה של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫‪.119‬‬

‫הפגיעה החמורה בזכות ההיוועצות של המערער באמצעות הבאשת ריחו של‬
‫סניגורו בעיניו מחייבת בפני עצמה פסילת הודאותיו בפני המדובב‪ ,‬בפני‬
‫החוקרים ובמהלך השחזור‪ .‬הפסילה מחויבת הן מכוח ס' ‪ 12‬לפקודת הראיות‬
‫והן מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית‪.‬‬

‫ב)‪ .(3‬פסילת ההודאה משום שימוש באמצעי דמוי פיתוי והשאה‪:‬‬
‫ב)‪.(1)(3‬‬
‫‪.120‬‬

‫תמצית הטיעון בעניין זה‪:‬‬

‫הבסיס לטיעונו של המערער בפרק זה של הערעור הוא שפעולותיו של מדובב‬
‫במסגרת החקירה נעשות כחלק בלתי נפרד מן החקירה‪ .‬לפיכך‪ ,‬גם אם אין המדובב‬
‫מוסמך להעניק הטבות ואינו מוצג כמי שמוסמך להעניק הטבות‪ ,‬במקרים מסוימים‬
‫מסרים שהוא מעביר לחשוד בניסיון לגרום לו להודות בביצוע עבירה לא רק יפגעו‬
‫במשקלה של ההודאה‪ ,‬אלא אף צריכים להוביל לפסילתה‪ .‬כך גם בעניינו של‬
‫המערער‪.‬‬

‫‪.121‬‬

‫המערער יטען כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי אמירותיהם של החוקרים‬
‫והמדובב אודות יתרונותיה הגדולים של הודאה לא עלו כדי אמצעי פסול מסוג פיתוי‪,‬‬
‫השאה או תחבולה בלתי הוגנת )הטעיה(‪ .‬המערער יטען שהפעולות שיתוארו בהמשך‬
‫ושנועדו לגרום לו "להכיר" ביתרונותיה העצומים של הודאה‪ ,‬שללו את חופש הבחירה‬
‫שלו אם להודות אם לאו‪ ,‬וגרמו לו להודות שלא מרצונו החופשי‪.‬‬

‫‪.122‬‬

‫השפעתן של עצותיו של המדובב‪ ,‬שהופעל על ידי המשטרה והוצג כבקיא ובעל נסיון‪,‬‬
‫הועצמה‪ ,‬כיוון שהן באו במקביל להבאשת ריחו של הסניגור‪ ,‬שתוארה בהרחבה לעיל‪.‬‬

‫‪.123‬‬

‫המערער יטען כי קביעה שהטעיה מעין זו ע"י מדובב המופעל על ידי המשטרה אינה‬
‫מהווה אמצעי פסול‪ ,‬תאפשר למשטרה לעקוף את האיסור על חוקרי משטרה‬
‫להשתמש באמצעי חקירה פסול של פיתוי והשאה‪ .‬במקרים קיצוניים כמו של המערער‬
‫הסיכון בהטעיה מעין זו מצד המדובב זהה לזה שבפיתוי והשאה מצד חוקרים‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫‪.124‬‬

‫המערער יטען כי גם אם בעבר לא נפסלו הודאות שניתנו בעקבות נסיונות שכנוע של‬
‫מדובב ביתרונותיה של הודאה‪ ,‬הרי שיש מקום לשוב ולבחון הלכה זו לנוכח‬
‫ההתפתחויות שחלו במשפט במשך השנים‪ .‬כך‪ ,‬בפרשת יששכרוב נקבע כי יש לפרש‬
‫את סעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות לאור חוקי היסוד‪ ,‬ולפיכך יתכן שאמצעי חקירה שננקטו‬
‫עובר להלכת יששכרוב ולא נחשבו כפסולים‪ ,‬ייחשבו פסולים אחריה )פסקה ‪ 33‬לפסק‬
‫דינה של השופטת בייניש(‪.‬‬

‫‪.125‬‬

‫המערער יטען אם כן כי הודאתו לא נבעה מלחץ פנימי‪ ,‬אלא מלחץ חיצוני פסול‪,‬‬
‫שהופעל הן על ידי השוטרים והן על ידי המדובב שהופעל על ידי המשטרה‪ .‬שילובם‬
‫של שני אלו גרם לו להודות‪ .‬לפיכך‪ ,‬יטען המערער כי היה על בית המשפט לפסול את‬
‫הודאתו שאינה עומדת בתנאי סעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות‪.‬‬

‫‪.126‬‬

‫עוד יטען המערער כי היה על בית המשפט לפסול את הודאתו אף לפי דוקטרינת‬
‫הפסלות הפסיקתית‪ ,‬אשר הוכרה בפרשת יששכרוב‪ .‬זאת‪ ,‬כיוון שהודאתו הושגה‬
‫שלא כדין )כלומר‪ ,‬באמצעים פסולים(‪ ,‬וקבלתה במשפט פוגעת מהותית בזכותו להליך‬
‫הוגן‪.‬‬

‫ב)‪ .(2)(3‬התבטאויות המדובב והחוקרים אשר עלו כדי פיתוי והשאה‪:‬‬
‫‪.127‬‬

‫החוקרים והמדובב ניסו לגרום למערער "להכיר" ביתרונותיה העצומים של הודאה‪.‬‬

‫‪.128‬‬

‫המדובב עודד את המערער להודות באמצעות הצגת האפשרות שהודאה של המערער‬
‫תוביל להרשעתו בהריגה ולא ברצח כאפשרות ריאלית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬המדובב ניסה‬
‫לשכנע את המערער כי אם יודה‪ ,‬לא רק שיורשע בהריגה ולא ברצח‪ ,‬אלא שיהא עליו‬
‫לרצות עונש מאסר קצר יחסית שיתמצה ב‪ 6-7-‬שנות מאסר נטו‪– .‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬אני אגיד‪ ,‬תעשו לי הריגה ואני אסכים‪ .‬אתה יודע‬
‫מה זה הריגה? זה רצח שלא בכוונה תחילה‪ ,‬נו כמה זה? עשר ‪ -‬שתים‬
‫עשרה‪ .‬שיעשו רצח שלא בכוונה תחילה‪ ...‬אתה הודית?"‬
‫רומן‪" :‬אני הודיתי‪"...‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬תעשה עסקה‪ ,‬עסקה עסקה‪ ...‬אתה יודע מה זה?‬
‫אני הסברתי לך הרגע‪ .‬בפרקליטות יש דבר כזה "עסקה"‪ .‬אתה עושה‬
‫הסכם עם התובע‪ ,‬אתה מדבר‪ ,‬אומר לו אני מסכים לרצח שלא בכוונה‬

‫‪35‬‬

‫תחילה פלוס‪ ...‬מורידים לי את ה‪...‬איך קוראים לזה‪ ,‬מורידים לי את‬
‫האונס"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬בקיצור‪ ,‬מה שהכי חשוב‪ ,‬מה שהכי חשוב‪ ,‬תתפלל‬
‫שאם אין שם אונס‪ ,‬אז יש לך אפשרות לצאת מהמצב הזה‪ .‬אם אין אונס‪,‬‬
‫אתה יכול לצאת מזה בעשר שנים‪ ,‬אתה מבין?‪ ...‬תקופת מאסר של עשר‬
‫שנים‪ ,‬אתה תשב בפועל שבע שנים וזהו אתה יוצא‪) "...‬ההדגשות‬
‫הוספו(‪.‬‬
‫)ת‪ ,401/‬תמליל מט ‪ ,(2)(9)165/06‬עמ' ‪.(15.12.2012 ,13-5‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬תקשיב‪ ,‬הריגה‪ ,‬אם תהיה לך הריגה‪ ,‬אתה‬
‫תשב שש‪-‬שבע שנים והולך הביתה‪ ,‬במקרה ואתה מקבל עשר‪ .‬אם‬
‫אתה שתים‪-‬עשרה‪ ,‬אתה תשב שמונה וחצי‪ ,‬הבנת? זה העניין‪ .‬ואם‬
‫אתה לא תעשה את זה‪ ,‬אתה יכול לפספס את הכול ולקבל מאסר‬
‫עולם‪ ,‬ואח"כ אף אחד לא ייתן לך שום הריגה‪ ,‬אתה תשב"‪.‬‬
‫)ת‪ 401/‬א'‪ ,‬תמליל מט ‪ ,(15)165/06‬עמ' ‪.(16.12.2006 ,44‬‬
‫‪.129‬‬

‫למקרה שעונש מאסר של ‪ 6-7‬שנים אינו קצר מספיק כדי להוות פיתוי להודות‪ ,‬הוסיף‬
‫המדובב וסיפר למערער על הקיצור המנהלי של עונש המאסר ‪-‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬חכה‪ ,‬זה עוד לא הכל‪ .‬המנהליים מורידים עוד"‪.‬‬
‫רומן‪" :‬מה זה מנהליים?"‬
‫המדובב )"ארתור"(‪" :‬מנהליים‪ ,‬עכשיו אני אסביר לך‪ .‬זה מכל שנה‪ ,‬מכל‬
‫שנה‪ ...‬שלושה שנים ושלושה חודשים מה שמורידים לך‪ ,‬זה על התנהגות‬
‫טובה נותנים לך כאילו‪ ...‬מהארץ‪ ,‬זה מהארץ‪ ,‬מהמדינה"‪.‬‬
‫רומן‪" :‬אה‪ ,‬כאילו עם החופש זה נפרד‪ ...‬אה‪ ,‬אה"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪ :‬בונוס‪ .‬זה זכות יתר‪ .‬אתה בכלא‪ ...‬בכלא עצמו יש‬
‫בונוס כזה‪ ,‬מכל שנה מורידים שלוש שבועות‪ .‬מכל שנה שלוש שבועות‪,‬‬
‫קוראים לזה המנהליים בכלא"‪.‬‬
‫)ת‪401/‬א ‪ -‬תמליל מט ‪ ,(9)165/06‬חלק ‪ ,2‬עמ' ‪.(15.12.2006 ,9-8‬‬

‫‪.130‬‬

‫המדובב לא הסתפק בהבטחה כי הודאה תוביל למאסר קצר‪ ,‬אלא אף הבטיח לסייע‬
‫למערער לזכות בתנאי כליאה משופרים‪:‬‬

‫‪36‬‬

‫" המדובב )"ארתור"(‪ " :‬אם תלך על רצח‪ ,‬על רצח ללא כוונה תחילה‪,‬‬
‫תאמין לי אני אכתוב כמה מכתבים‪ ,‬יהיה אצלך הכול מצוין‪ ,‬ואולי אנחנו‬
‫נהיה בבית סוהר אחד‪ ,‬לך תדע"‬
‫‪...‬‬
‫"אם אתה תהיה שם אתי‪ ,‬אתה תחיה מלך"‪.‬‬
‫רומן‪" :‬אני לא צריך לחיות כמו מלך"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪ " :‬אני אסדר לך עבודה טובה שם‪ ,‬אדבר עם ראש‬
‫הגדוד‪ ,‬עם כולם‪ ,‬אתה הרי לא מדבר טוב עברית‪ ,‬אז אני אדבר במקומך‬
‫עם כולם‪ .‬יהיה הכול בסדר‪ ,‬אז נחיה בסדר"‪.‬‬
‫רומן‪" :‬כן‪ ,‬בלי עבודה אני אתאבד‪ ,‬אין לי מה לעשות"‪.‬‬
‫המדובב )"ארתור"(‪ " :‬לפחות איזה צ'ופרים‪ ,‬אולי ביקור‪ ,‬תוכל לקבל‬
‫ביקורים ארוכים‪ ,‬בהתחלה עם אשתך‪ .‬אתה הרי יכול להיות יממה עם‬
‫אשתך"‪.‬‬
‫)ת‪ ,401/‬תמליל מט ‪ ,(11)165/06‬עמ' ‪.(15.12.2006 ,47-45‬‬
‫‪.131‬‬

‫המדובב‪ ,‬שהופעל על ידי המשטרה‪ ,‬הציג את עצמו כבקיא ובעל ניסיון‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬משקלן של עצותיו הועצם‪ ,‬כיוון שהן באו במקביל להבאשה השיטתית‬
‫של ריחו של הסניגור בעיני המערער‪ ,‬שתוארה בהרחבה לעיל‪ .‬כלומר‪ ,‬במקביל‬
‫לערעור אמונו של המערער בסניגורו הזין המדובב את המערער ב"מידע משפטי"‬
‫כוזב ומטעה‪ .‬צירוף זה היה אפקטיבי בשכנוע המערער שדברי המדובב משקפים את‬
‫המציאות‪ .‬כפי שהעיד ראש צוות החקירה יורם אזולאי‪:‬‬
‫"בגדול התפקיד של ארתור בעיקר‪ ,‬היה להיות האיש המנוסה‪ ,‬איש‬
‫שעבר הרבה בבתי הסוהר בארץ והוא אמור להיות זה שייתן ייעוץ‬
‫משפטי לגבי התיק‪ ,‬איך לצאת‪ ,‬ובכלל ייעוץ לחשוד‪ ,‬הוא צריך לרכוש‬
‫את אמונו כבעל נסיון" )עמ' ‪ 44‬לפרוטוקול‪ ,‬ההדגשה הוספה(‬

‫‪.132‬‬

‫לא רק המדובב‪ ,‬שעבד בהנחיית החוקרים‪ ,‬השלה את המערער לחשוב כי תתכן‬
‫תועלת משפטית עבורו בכך שיודה‪ .‬גם החוקרים עצמם היו שותפים להטעייתו של‬
‫המערער‪ .‬החוקרים הזכירו הרשעה בהריגה כתוצאה אפשרית של הודאה כזו‪ ,‬ואף‬
‫הציעו למערער מניעים אפשריים להמתה שתחשב כהריגה ולא כרצח‪ .‬כך עשה אפילו‬
‫ראש צוות החקירה‪ ,‬יורם אזולאי בחקירה ביום ‪- 18.12.2006‬‬
‫יורם‪ " :‬אם תספר לנו מה היה שם באמת‪ ,‬אולי אנחנו יכולים טיפה לעזור‬
‫לך‪ .‬תבין‪ ,‬יש הבדל בין רצח לבין הריגה‪ ,‬לבין‪ ...‬אם נגיד מישהו בא‪,‬‬
‫‪37‬‬

‫הקניט אותך‪ ,‬אמר לך משהו‪ ,‬העליבה אותך‪ ,‬עצבנה אותך‪ ,‬משהו ואתה‬
‫בגלל זה השתגעת‪ ,‬תפסת שגעון‪ .‬והרגת את הילדה‪ ,‬תגיד"‪.‬‬
‫רומן‪" :‬אני לא הרגתי ילדה"‪.‬‬
‫יורם‪" :‬אנחנו יכולים אולי קצת לעזור לך"‪.‬‬
‫)ת‪ ,443/‬תמליל מט ‪ ,168/06‬עמ' ‪.(41‬‬
‫‪.133‬‬

‫ההטעיה כאילו הודאתו של המערער עשויה להביא לתוצאה שאינה מאסר עולם‪,‬‬
‫הופיעה גם אצל החוקר העיקרי בתיק‪:‬‬
‫סשה‪" :‬העונש תלוי ב‪ ...‬העונש תלוי בנסיבות‪ ,‬אתה מבין?‪ ...‬אבל בשביל‬
‫להחשיב אותן‪ ,‬צריך לקבל את הגרסה‪ ,‬אתה לא נותן גרסה"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫סשה‪" :‬מה שיכול להציל אותך במצב הזה‪ ,‬זה להוציא ולשים על השולחן‬
‫את הסיפור שלך"‪) .‬ת‪,184/‬‬

‫תמליל‬

‫מט ‪ ,171/06‬עמ' ‪,18‬‬

‫‪ .18.12.2006‬ראו גם‪ :‬בנ‪ ,55/‬תמליל מט ‪ ,(1)172/06‬עמ' ‪ 3‬ועמ'‬
‫‪.(19.12.2006 ,21‬‬
‫‪.134‬‬

‫אפילו כשההטעיה פעלה את פעולתה‪ ,‬והמערער השתכנע כי אם יודה לא ידון למאסר‬
‫עולם והחל להודות‪ ,‬לא חדלו החוקרים מהטעייתו באשר להשלכות הודאתו‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫המשיכו לפתותו באופן פסול לוותר על החיסיון מפני הפללה עצמית ‪-‬‬
‫רומן‪" :‬כמה אפשר לקבל עבור זה?"‬
‫סשה‪" :‬מה? לקבל מה?"‬
‫רומן‪" :‬כמה אפשר לקבל עבור מה שעשיתי?"‬
‫סשה‪" :‬תראה‪ ,‬אני אתן לך תשובה מדויקת ביותר‪ :‬הכול תלוי בדבר אחד‬
‫– עד כמה תמשיך לשתף פעולה עם החקירה‪ ,‬אתה מבין? משהו שדיברנו‬
‫זה עוד לא הסוף‪ .‬אנחנו צריכים לסיים אתך כל פעולות החקירה‪ .‬אם אתה‬
‫החל מרגע זה‪ ,‬עד שסיפרת‪ ,‬תמשיך לשתף פעולה אתנו‪ ,‬לא להטעות‬
‫אותנו ולשלוח אותנו להסתובב‪ ...‬דבר אחד אני יכול להגיד לך עכשיו‪ ,‬בזה‬
‫יתחשבו"‪.‬‬
‫)נ‪,55/‬‬

‫תמליל‬

‫מט ‪,172/06‬‬

‫עמוד ‪(19.12.2006 ,111-112‬‬

‫)ההדגשות הוספו(‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫‪.135‬‬

‫הוכחה חד משמעית לכך ששקרי החוקרים פעלו את פעולתם והמערער אמנם נגס‬
‫בפתיון ההבטחה לענישה מקלה‪ ,‬ניתן למצוא בדברים שאמר המערער ביום‬
‫‪ 18.12.2006‬למדובב על חקירתו‪:‬‬
‫רומן‪" :‬כן‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬אתה תגיד לי איך הכול קרה ו‪ ...‬אנחנו נוריד לך את‬
‫התקופה"‪) .‬ת‪ ,7/‬תמליל מט ‪ ,(2)(25)165/06‬עמ' ‪.(6‬‬
‫"רומן‪ :‬כן הוא אמר לי היום‪ ,‬הוא אמר לי‪ ,‬יש הריגה‪ ,‬עוד משהו יש שם‪,‬‬
‫אנחנו נעזור לך מפה לשם"‪) .‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(21‬‬

‫ב)‪.(3)(3‬‬
‫‪.136‬‬

‫הכרעת בית המשפט המחוזי בעניין טענת הפיתוי וההשאה‪:‬‬

‫בית המשפט קמא סבר שלא היה פגם בהתנהגות המדובב‪ ,‬שתוארה על ידו כך ‪-‬‬
‫"במהלך השיחות הארוכות בין השניים‪ ,‬מסר המדובב לנאשם פרטים רבים על חיי‬
‫הכלא‪ ,‬הליכים משפטיים‪ ,‬אפשרות לעריכת הסדר טיעון‪ ,‬אפשרות ניכוי שליש‬
‫וכיוצ"ב )ראה לדוגמא‪ :‬ת‪ ,401/‬מט ‪ ,(9) 165/06‬קובץ ‪ ,2‬עמ' ‪."(6-5‬‬
‫) פסק דינו של השופט יצחק כהן‪ ,‬פרק " קבילות ההודאה בפני המדובב‪-‬‬
‫ארתור"‪ ,‬פסקה ה'(‪.‬‬

‫‪.137‬‬

‫בית המשפט קמא דחה את טענת הפיתוי וההשאה בקובעו כי‪:‬‬
‫"בענייננו‪ ,‬חוקרי המשטרה לא הבטיחו לנאשם תמורה של ממש עבור הודאה‬
‫במעשה שלא ביצע ולא ניסו לפתותו להודות מתוך הבטחת הטבה מצדם‪ ,‬כך גם לא‬
‫הובטח לו אישום קל יותר או עונש מקל‪ ,‬כל שניתן למצוא בחקירותיו השונות הינו‬
‫ניסיון מצד החוקרים לשכנע את הנאשם לומר אמת וכדוגמא‪ ,‬תוך שימת דגש על‬
‫ההבדל בין עבירת הרצח לבין עבירת ההריגה במובן של הוכחת קינטור )ראה‪:‬‬
‫חקירתו מיום ‪ ,18.12.06‬ת‪ ,443/‬ע' ‪ ,(27‬אף כשנאמר לנאשם כי כדאי לו להודות‬
‫לאור תוצאות ההודאה‪ ,‬הודגש בפניו כי ביהמ"ש הוא שיחליט האם לגזור עליו מאסר‬
‫עולם‪ ,‬ביהמ"ש הוא "ששולח לכלא" )ראה‪ :‬חקירתו מיום ‪ ,19.12.06‬נ‪ ,55/‬ע' ‪3-‬‬
‫‪."(5‬‬
‫) פסק דינו של השופט יצחק כהן‪ ,‬פרק " קבילות ההודאות"‪ ,‬תת פרק ג‬
‫"מצגי שווא‪ ,‬הטעיות והבטחות"‪ ,‬ס' ‪.(4‬‬

‫‪.138‬‬

‫בית המשפט קמא דחה את הטענה בדבר נקיטת תחבולות בלתי הוגנות מצד‬
‫המדובבים‪ ,‬בקבעו כי‪:‬‬

‫‪39‬‬

‫"לא מדובר באמצעים פסולים‪ ,‬מדובר בדיבוב כהווייתו כנדרש וכצריך‪ .‬אכן‪ ,‬לעיתים‬
‫המדובב יעץ לנאשם עצות תוך שהוא "מתחזה" לדורש טובתו‪ ,‬אולם עצותיו ניתנו‬
‫אחר שקיבל את העובדות הרלוונטיות מפי הנאשם מבלי שהוזן באינפורמציה כוזבת‪.‬‬
‫בבחינה אובייקטיבית‪ ,‬הניתוחים והסימולציות שערך המדובב לעניין מצבו המשפטי‬
‫של הנאשם‪ ,‬לא נערכו בדרכי פיתוי או השאה פסולים ואינם מנותקים מהאמת‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫בענייננו‪ ,‬פעולת המדובב לא פגעה בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם‪ ,‬לא חרגה מגדר‬
‫התחבולות הלגיטימיות בחקירה ולא התדרדרה לכלל פעולה פסולה החותרות תחת‬
‫זכויותיו הבסיסיות של הנאשם‪ ,‬הודיית הנאשם בפניו נעשתה מבחירה וללא כל אילוץ‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫גם כאשר הנאשם מבקש לדון עם המדובב במצב הראיות בתיק והמדובב נענה לו‪ ,‬נזהר‬
‫האחרון בייעוצו‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫במהלך השיחות הארוכות בין השניים‪ ,‬מסר המדובב לנאשם פרטים רבים על חיי‬
‫הכלא‪ ,‬הליכים משפטיים‪ ,‬אפשרות לעריכת הסדר טיעון‪ ,‬אפשרות ניכוי שליש וכיוצ"ב‬
‫)ראה לדוגמא‪ :‬ת‪ ,401/‬מט ‪ ,(9) 165/06‬קובץ ‪ ,2‬עמ' ‪.(6-5‬‬
‫במסגרת ניסיונו והידע הנתון לו‪ ,‬תשובות המדובב היו רובן ככולן הגיוניות‬
‫והשערותיו אינן מנותקות מהמציאות‪ .‬כן יודגש‪ ,‬כי תשובות המדובב ניתנו כמענה‬
‫לשאלות ולמידע שמסר הנאשם"‪.‬‬
‫) פסק דינו של השופט יצחק כהן‪,‬‬

‫תחת פרק " קבילות ההודאה בפני‬

‫המדובב‪-‬ארתור"‪ .‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫ב)‪.(4)(3‬‬
‫‪.139‬‬

‫המצב המשפטי בעניין האמצעי הפסול של פיתוי והשאה‪:‬‬

‫ההלכה היא כי הודאה תחשב ככזו שניתנה "חופשית ומרצון"‪ ,‬רק מקום שלא ניתנה‬
‫בשל לחץ חיצוני פסול על הנחקר שהיה בו כדי לשלול את יכולתו לבחור בין מסירת‬
‫הודאה להימנעות ממסירתה )ראו ע"פ ‪ 1520/97‬מוריס חדד נ' מדינת ישראל‪ ,‬נא)‬
‫‪ ,350 (2‬פסקה ‪.(10‬‬

‫‪.140‬‬

‫אחד מאבות הפסול שהוכרו בפסיקה הוא זה של השימוש ב"פיתוי והשאה"‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫הבטחת טובת הנאה מוחשית לנחקר תמורת ויתור מצדו על החסיון מפני הפללה‬
‫עצמית העומד לו‪ .‬כלומר‪ ,‬תמורת הודאתו )ראו‪ :‬יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון )‬
‫‪ - 80 ,(2009‬להלן‪" :‬קדמי"(‪ .‬בדרך כלל מדובר בהבטחה לשחרור מן המעצר או‬
‫להקלה במשפט עצמו ‪-‬‬
‫‪40‬‬

‫" הבטחות הבאות בגדר פיתוי והשאה‪ ,‬כאשר המדובר באיש מרות‪,‬‬
‫הינן‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬כאלו המתייחסות ל'שחרור בערובה' או ל'הקלה‬
‫ממשית במשפט'‪ .‬הבטחה לחשוד‪ ,‬כי אם ימסור הודיה ישוחרר‬
‫בערובה‪ ,‬ואם לאו ייעצר עד אין סוף – מהווה פיתוי פסול ופוסל;‬
‫הבטחה כי ייטיבו עמו במשפט‪ ,‬אם על דרך של אישום קל יותר או‬
‫על דרך של בקשת עונש מקל מרחיק לכת – מהווה השאה פסולה‬
‫ופוסלת"‪.‬‬
‫)קדמי‪ ,‬עמוד ‪.(81‬‬

‫ב)‪.(5)(3‬‬
‫‪.141‬‬

‫השימוש במדובבים – כללי‪:‬‬

‫כפי שהבהיר בית המשפט העליון בפרשת אלזם גם הודאה בפני מדובב צריכה‬
‫לעמוד במבחני סעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות‪ .‬כלומר‪ ,‬עליה להיות "חופשית ומרצון"‪ ,‬ואין‬
‫לקבלה אם היא ניתנה בעקבות הפעלת אמצעים פסולים לרבות פיתוי ‪-‬‬

‫"בפתח הדיון בשאלה זו אומר‪ ,‬כי חרף ההבדלים הקיימים בין מסירת‬
‫גרסה לאיש מרות להתוודות בפני מי שאינו נציג של הרשות‪ ,‬החילה‬
‫הפסיקה את אמת המידה הקבועה בסעיף ‪ 12‬לפקודת הראיות –‬
‫מסירת ההודאה באופן חופשי ומרצון‪:‬‬

‫"לעניין החובה להוכיח כי נתקיימו התנאים הקבועים בסעיף ‪12‬‬
‫הנ"ל לפקודה‪ ,‬אין לדעתי נפקא מינה אם הדברים הושמעו באוזניו‬
‫של איש הרשות או באוזני אדם אחר כלשהו; אחת היא ומסירתם‬
‫באופן חפשי ומרצון טעונה הוכחה בכל מקרה" )ע"פ ‪ 15/78‬ביבס נ'‬
‫מדינת ישראל פ"ד לב )‪ ;(1978) 75 ,64 (3‬והשוו‪ :‬ע"פ‬
‫‪ 113311/03‬קיס נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נט )‪461-462 ,453 (3‬‬
‫)‪ ;(2004‬יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון בעמ' ‪ .11‬להלן‪ :‬על‬
‫הראיות(‪.‬‬
‫דברים אלה כוחם יפה‪ ,‬כמובן‪ ,‬גם ביחס למסירת גרסה מפלילה‬
‫למדובב‪ .‬אכן‪ ,‬יתכנו מצבים בהם יפעיל מדובב כלפי הנחקר‬
‫אלימות או איומים‪ ,‬או ינסה לפתותו להודות בעבירה שלא ביצע‬
‫) פיסקה ‪ 8‬בפרשת חדד; ע" פ ‪ 4577/98‬דיין נ' מדינת ישראל‪,‬‬
‫‪41‬‬

‫פ"ד נה)‪ ,(2001) 412 ,405 (2‬פסקה ‪ .(12‬לפיכך גם ביחס‬
‫לאמרה מסוג זה נדרש כי בית המשפט ישתכנע שהיא ניתנה‬
‫מרצון חופשי"‪.‬‬
‫)פסקה ‪ 19‬לפסק דינו של השופט לוי בפרשת אלזם‪ .‬ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫ב)‪.(6)(3‬‬

‫פסילת הודאותיו של המערער בשל השימוש באמצעי פסול מסוג פיתוי‬

‫והשאה‪:‬‬
‫‪.142‬‬

‫כאמור לעיל‪ ,‬בעניינן של הודאות חוץ של נאשמים הוכרו בפרשת יששכרוב שני‬
‫מסלולים לבחינת קבילותן‪ :‬האחד הוא המסלול הסטטוטורי הקבוע בסעיף ‪12‬‬
‫לפקודת הראיות‪ ,‬שלפיו הודאה תהיה קבילה רק " אם הביא התובע עדות בדבר‬
‫הנסיבות שבהן ניתנה ההודיה ובית המשפט ראה שההודיה הייתה חופשית ומרצון"‪.‬‬
‫בענייננו הודאתו של המערער נגבתה באמצעות הפעלת אמצעי לחץ חיצוני פסול‪,‬‬
‫אשר שלל את רצונו החופשי‪.‬‬

‫‪.143‬‬

‫בית המשפט קמא קבע‪ ,‬כאמור‪" :‬כל שניתן למצוא בחקירותיו השונות הינו ניסיון מצד‬
‫החוקרים לשכנע את הנאשם לומר אמת וכדוגמא‪ ,‬תוך שימת דגש על ההבדל בין עבירת הרצח לבין‬
‫עבירת ההריגה במובן של הוכחת קנטור"‪ .‬המערער יטען שכלל לא מדובר בהסבר תם לב‬
‫של החוקרים אודות ההבדל בין רצח להריגה‪ .‬מדובר בהפעלת לחץ פסול על המערער‬
‫לוותר על החסיון מפני הפללה עצמית תמורת הקלה בעונש )שכלל לא עמדה על‬
‫הפרק(‪ .‬הצעת המניעים שהכללתם בהודאה תוביל להרשעה בהריגה ולא ברצח היתה‬
‫חלק מהפיתוי הפסול‪ .‬מדובר בפיתוי גדול ביותר‪ ,‬שנעשה על רקע הסבריו של‬
‫המדובב שפעל בשירות המשטרה כ"יועץ המשפטי" של המערער‪ ,‬שלפיהם הרשעה‬
‫בהריגה תוביל לכליאה קצרה ביותר )‪ 6-7‬שנים( לעומת מאסר עולם הצפוי למערער‬
‫אם יורשע ברצח‪.‬‬

‫‪.144‬‬

‫זה המקום להעיר כי חוסר תום הלב של החוקרים בולט לנוכח העובדה כי טיעון‬
‫הקנטור‪ ,‬שנרמז ע"י החוקרים כטיעון שיחלץ את המערער מהרשעה ברצח‪ ,‬היה חסר‬
‫יסוד מבחינה משפטית‪ .‬ברי כי החוקרים ידעו היטב ששום בית משפט לא יקבע‬
‫שעלבון מצד ילדה כלפי עובד בבית הספר במהלך יום הלימודים הוא בגדר קנטור‬
‫מבחינה משפטית‪ .‬כל מטרתם היתה לפתות את המערער באופן פסול לוותר על‬
‫החיסיון מפני הפללה עצמית‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫‪.145‬‬

‫החוקרים ידעו היטב כי הודאה של המערער תוביל להרשעתו ברצח ולהטלתו של‬
‫עונש מאסר עולם‪ .‬כל דבריהם למערער כאילו הודאתו עשויה להביא לענישה מקלה‬
‫בהתאם לנסיבות שיתוארו בה לא היו אלא שימוש באמצעי פיתוי פסול‪.‬‬

‫‪.146‬‬

‫כאמור לעיל‪ ,‬אף המדובב‪ ,‬שהופעל על ידי החוקרים‪ ,‬ניסה לפתות את המערער‬
‫להודות באשמה‪ ,‬באמצעות הטעייתו לחשוב כי אם יודה יורשע בהריגה וידון לעונש‬
‫מאסר קצר של כ‪ 7-6-‬שנים )נטו(‪ .‬המערער האמין לדבריו של המדובב )שהוצג כבעל‬
‫ידע משפטי וניסיון רב( והפנים את עצותיו‪.‬‬

‫‪.147‬‬

‫המדובב מופעל‪ ,‬נשלט ומפוקח על ידי חוקרי המשטרה‪ ,‬ועל כן אין לראות בו עצור‬
‫ככל העצורים שבמקרה הזין את המערער במידע קריטי שגוי‪ .‬המדובב הוא ידם‬
‫הארוכה של החוקרים‪ .‬הפעלת המדובב לשם הזנת המערער במידע שגוי אודות‬
‫תוצאותיה של הודאה היא אמצעי לחץ חיצוני פסול במידה קיצונית‪ ,‬אשר השפיע‬
‫באופן ישיר על החלטתו של המערער לוותר על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית‬
‫ולהודות‪.‬‬

‫‪.148‬‬

‫לא ניתן גם להתעלם מסמיכות הזמנים המשמעותית בין אמירותיהם הפסולות של‬
‫החוקרים לבין ההודאה מצד המערער‪ .‬לאחר שבשליחותם של החוקרים במשך מספר‬
‫ימים החדיר המדובב‪-‬העבריין לראשו של המערער את הרעיון שהודאה שלו תביא‬
‫לענישה מקלה‪ ,‬הצטרפו ביום ‪ 18.12.2006‬החוקרים לניסיונות הפיתוי וההשאה‪,‬‬
‫וההודאה נמסרה ביום ‪ .19.12.2006‬סמיכות זמנים זו ממחישה את השפעתו של‬
‫הפיתוי הפסול על החלטתו של המערער לוותר על החיסיון מפני הפללה עצמית‪.‬‬

‫‪.149‬‬

‫לסיכומו של עניין יש לפסול את הודאותיו של המערער משום הפיתוי וההשאה שגרמו‬
‫לו להודות‪ .‬טענת המערער בהקשר זה מתחזקת לאור הלכת יששכרוב‪ ,‬שהרחיבה‬
‫את אמצעי החקירה העשויים להיחשב כפסולים תחת סעיף ‪ 12‬לפקודה‪.‬‬

‫‪.150‬‬

‫כנזכר לעיל‪ ,‬המסלול השני לבחינת קבילותן של ראיות שנקבע בפרשת יששכרוב הוא‬
‫דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין‪ .‬גם דוקטרינה זו מצדיקה‬
‫פסילת הודאותיו של המערער בגלל הטעייתו ע"י החוקרים והמדובב בדבר כדאיותה‬
‫של הודאתו‪.‬‬

‫‪.151‬‬

‫כאמור‪ ,‬החוקרים הזינו את המערער בעצמם ובעיקר באמצעות המדובב במידע שגוי‬
‫לגבי אפשרות הרשעתו בעבירת ההריגה וקבלת עונש קל‪ .‬הטעיה זו לא הייתה חד‬
‫פעמית וחזרה על עצמה מספר פעמים‪ ,‬דבר המעיד על כך שלא נעשתה באופן מקרי‬
‫ובתום לב‪ .‬משום שהמדובר בהודאה‪ ,‬להבדיל מראיה חפצית‪ ,‬הפעלת אמצעי פסול‬

‫‪43‬‬

‫מעין זה‪ ,‬לצורך גבייתה‪ ,‬פוגמת במהימנותה‪ ,‬ותומכת בהחלטה על פסילתה מכוח‬
‫דוקטרינת פסילת הראיות הפסיקתית‪.‬‬
‫‪.152‬‬

‫יש להדגיש שוב כי אין להפריד בין פעולות המדובב לפעולותיהם של החוקרים‪ .‬מדובר‬
‫היה בפעילות משולבת שנועדה להציב‪ ,‬והציבה בפועל בפני המערער‪ ,‬פיתוי שלא היה‬
‫יכול לעמוד בפניו‪ ,‬וגרם לו לוותר על החיסיון מפני הפללה עצמית‪ .‬קביעה כי יש‬
‫להתעלם מדבריו של המדובב בעת שבוחנים האם נעשה שימוש באמצעי הפסול של‬
‫פיתוי והשאה‪ ,‬תאפשר לחוקרי המשטרה לעקוף את המגבלות שמטיל עליהם הדין‪.‬‬

‫‪.153‬‬

‫הטעיית המערער לחשוב שאם יודה יורשע בהריגה וייענש בעונש קל ואם לא‬
‫יודה יישלח למאסר עולם מצדיקה בפני עצמה את פסילת הודאותיו‪.‬‬
‫ב)‪ .(7)(3‬סיכום – פסילת הודאות המערער בגלל האמצעים הפסולים שננקטו נגדו‪:‬‬

‫‪.154‬‬

‫הודאותיו של המערער נגבו באמצעים פסולים קיצוניים שכללו הטעייתו באשר‬
‫לקיומן של ראיות מדעיות חד משמעיות וראיות נוספות המפלילות אותו בביצוע‬
‫העבירה‪ ,‬פגיעה חמורה בזכות ההיוועצות שלו ופיתויו להודות תמורת ענישה‬
‫מקלה‪ .‬כל אחד מהאמצעים הללו בנפרד וודאי ששילובם יחד‪ ,‬השפיע על‬
‫המערער להודות תוך שלילת רצונו החופשי ופגיעה בזכותו להליך הוגן‪.‬‬

‫‪.155‬‬

‫לפיכך‪ ,‬יש לפסול את הודאותיו של המערער הן מכוח ס' ‪ 12‬לפקודת הראיות‬
‫והן מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בפרשת יששכרוב‪.‬‬

‫‪.156‬‬

‫לחילופין‪ ,‬אם לא יפסלו הודאותיו של המערער‪ ,‬הרי שהאמצעים הפסולים‬
‫הקיצוניים שהופעלו נגדו‪ ,‬מחייבים מתן משקל נמוך מאד להודאותיו‪.‬‬

‫ג‪.‬טיעון חלופי ‪ -‬מתן משקל נמוך להודאות‪:‬‬
‫‪.157‬‬

‫בפרק זה של הערעור נבקש לשכנע את בית המשפט הנכבד‪ ,‬כי גם אם ההודאות לא‬
‫תיפסלנה‪ ,‬הרי שמשקלן נמוך ביותר‪ .‬מתן משקל נמוך להודאות איננו רק נגזרת של‬
‫האמצעים הפסולים שנסקרו עד עתה‪ .‬הוא נובע גם מהפעלת המבחן המשולש‬
‫שהתווה השופט הנדל בעניין וולקוב‪ .‬המערער מצוי בקבוצת הסיכון למתן הודאות‬
‫שווא‪ .‬הדינמיקה של החקירה ועיתוי מתן ההודאות‪ ,‬כמו גם חוסר ההגיון הפנימי שלהן‬
‫מבחינת היעדר המניע מביא אף הוא למסקנה שמדובר בהודאת שווא‪ .‬להודאה גם‬
‫דברי מה חסרים וסותרים רבים‪ .‬אין בהודאה ולו פרט מוכמן אחד‪.‬‬
‫‪44‬‬

‫‪.158‬‬

‫ההגנה סבורה כי המערער עשוי להתאים באופן כללי לפרופיל של מי שמצוי בקבוצת‬
‫סיכון להרשעת שווא – בשל היותו זר בארץ‪.‬‬

‫‪.159‬‬

‫בבחינת "מה" שנאמר‪ ,‬יש לבחון את דינמיקת החקירה וההודאה‪ ,‬מבחינת עיתוייה‬
‫של זו האחרונה‪ ,‬וכן את הגיונה הפנימי של ההודאה‪ .‬לבחינות אלו נפנה כעת‪.‬‬

‫ג)‪.(1‬‬
‫‪.160‬‬

‫דינמיקה של הודאת שווא‪:‬‬

‫המערער‪ ,‬שנעצר כמעט שבוע לאחר שנרצחה תאיר ראדה ז"ל‪ ,‬הכחיש נחרצות כי‬
‫הוא שרצח אותה‪" .‬והנה" כעבור כשבוע נוסף הודה המערער ברצח‪ .‬במשפט שב‬
‫המערער וטען כי הוא חף מפשע‪ .‬המערער הסביר שהחוקרים והמדובבים גרמו לו‬
‫להאמין בכך שהוא שרצח את תאיר ראדה ז"ל ושכנעו אותו כי אין לו ברירה אלא‬
‫להודות שכך היה‪.‬‬

‫‪.161‬‬

‫התופעה של חשודים המשתכנעים באשמתם כתוצאה מן החקירה היא תופעה‬
‫מוכרת‪:‬‬
‫‪"Social scientists have long documented how pressure‬‬
‫‪combined with repetition of crime narrative may cause‬‬
‫‪the suspect to internalize that narrative and repeat it,‬‬
‫‪possibly becoming convinced of his own guilt".‬‬
‫‪FALSE CONFESSIONS, 62‬‬

‫‪OF‬‬

‫‪(Brandon L. Garret, THE SUBSTANCE‬‬

‫‪Stan. L. Rev., 1051, 1064 (2010)).‬‬
‫‪.162‬‬

‫בפסק דינו בפרשת וולקוב הציג השופט הנדל את שלושת המקרים השונים של‬
‫המודים הודאת שווא המוכרים במחקר – המודה הוולונטרי‪ ,‬המודה הנענה לחוקריו )‬
‫‪ (compliant‬והמודה מתוך הפנמה )‪ .(internalize‬המודה מן הסוג השני מחליט‬
‫באופן רציונאלי להענות לחוקריו ולהודות‪ ,‬ואילו המודה מן הסוג השלישי מתבלבל‬
‫ומתחיל להאמין אמונת שווא באשמתו‪ ,‬כשהוא מנסה להתאים את תודעתו למציאות‬
‫שמתארים החוקרים )ראו‪ :‬ע"פ ‪ 4179/09‬מדינת ישראל נ' אלכסיי וולקוב‪ ,‬בפסקה‬
‫‪ 3‬לפסק דינו של השופט הנדל(‪ .‬המערער משתייך לפי עדותו לקבוצה השלישית‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬החוקרים שכנעו אותו באשמתו )באמצעים פסולים שיפורטו בהמשך(‪ .‬יחד עם‬
‫זאת‪ ,‬כפי שיוסבר בהמשך‪ ,‬המצב הראייתי הבדוי שהוצג בפני המערער והפיתויים‬

‫‪45‬‬

‫להודות שהוצבו בפניו ע"י המדובב וע"י החוקרים אף הם השפיעו עליו להודות‪ .‬זאת‪,‬‬
‫תוך הפעלת שיקולים רציונליים‪.‬‬
‫ג)‪. (2‬‬
‫‪.163‬‬

‫אמצעים פסולים‪:‬‬

‫כפי שראינו לעיל‪ ,‬החוקרים הפעילו נגד המערער אמצעים פסולים בכדי לשכנעו‬
‫להודות‪ .‬במסגרת זאת‪ ,‬שיקרו לו החוקרים וטענו שבידיהם ראיות הקושרות אותו‬
‫לרצח‪ .‬הם טענו באזניו כי דמה של המנוחה נמצא על חפציו‪ ,‬טענה שהייתה חסרת‬
‫שחר‪ .‬במקביל להטעייתו באשר לראיות נגדו‪ ,‬הבאישו החוקרים באמצעות המדובב‪-‬‬
‫העבריין שהפעילו את ריחו של סניגורו של המערער בעיניו‪ .‬המערער גם קיבל מסר‬
‫שהודאה שלו תוביל להרשעתו בהריגה ולא ברצח ולכליאתו לתקופה קצרה יחסית של‬
‫‪ 6-7‬שנים‪ .‬כל אלו גרמו למערער להאמין באשמתו ובכך שבשל הראיות נגדו "אף על‬
‫פי שלא רצח אין הוא יכול לזכות את עצמו" )כפי שאמר במהלך החקירה( ולכן מוטב‬
‫שיודה‪.‬‬

‫ג)‪.(3‬‬

‫שכנוע המערער שרצח ושכח שעשה זאת ובשל כך הוא מסוכן‬

‫לקרובים לו‪:‬‬
‫‪.164‬‬

‫אם בכל אלו אין די‪ ,‬מסתבר כי על מנת לגרום למערער להשתכנע שרצח את המנוחה‬
‫טיפחו החוקרים והמדובב אצל המערער את המחשבה שהוא ביצע את הרצח‪ ,‬אך‬
‫שכח שעשה זאת‪ .‬ביטוי מובהק לטקטיקה זו נמצא בהקלטת שיחתו של המערער עם‬
‫המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"( בתא המעצר ביום ‪ ) 18.12.2006‬יום לפני שהודה‬
‫המערער ושחזר את הרצח(‪ .‬להלן מספר דוגמאות להתבטאויותיו של המדובב‪-‬‬
‫העבריין )"ארתור"( בשיחה זו‪:‬‬
‫"תראה‪ ,‬הרצח הזה היה יכול לקרות‪ ...‬ויכול להיות שאתה לא זוכר את זה"‪.‬‬
‫" יכול להיות שזה קרה אצלך‪ ,‬ככה על בסיס עצבים‪ ...‬שיש לך אמנזיה‪...‬‬
‫ובעיית זיכרון ואתה התעצבנת עד כדי כך שאפילו הזיכרון שלך נעלם בדקה‬
‫הזאת‪ ,‬בשתי דקות – שלוש דקות ההן‪"...‬‬
‫"תראה‪ ,‬כשהורגים‪ ,‬לפעמים מתוך התמוטטות עצבים‪ ,‬שום דבר לא זה‪...‬‬
‫כאילו נעלם להם הזיכרון באותו זמן‪ .‬כשיש "מסך שחור" שחור‪ .‬שזה קורה‪,‬‬
‫נו אתה יודע"‪.‬‬
‫‪46‬‬

‫)דברי המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"( בשיחתו עם המערער ב‪ ,18.12.2006 -‬ת‪,7/‬‬
‫מ"ט ‪ ,(2)(25)165/06‬עמ' ‪.(53 ,52‬‬
‫‪.165‬‬

‫המערער אימץ בחקירתו את האפשרות שאמנם לקה בשכחה כפי שהציע לו המדובב‪,‬‬
‫והחוקרים ניצלו זאת‪ ,‬כדי לגרום לו למסור הודאה‪ .‬טקטיקה זו היתה הכלי המרכזי של‬
‫החוקרים בחקירה ב‪ 19.12.2006-‬שבה הוציאו מהמערער הודאה‪ .‬להלן מספר‬
‫דוגמאות‪:‬‬
‫ראש צוות החקירה יורם אזולאי‪ " :‬אתה אתמול דיברת איתנו על‬
‫'בלקאאוט'‪ .‬אני מאמין לך אני מאמין לך"‪.‬‬
‫ראש הצוות אזולאי‪ " :‬מאמין לך‪ .‬היה לך ' בלק אאוט'‪ .‬בקטע שהרגת את‬
‫הילדה היה לך 'בלקאאוט'‪ .‬אני מאמין‪"...‬‬
‫ראש הצוות אזולאי‪" :‬תקשיב‪ ,‬ה'בלקאאוט'‬

‫שאתה מדבר עליו זה‬

‫'בלקאאוט'‪ ,‬שאתה לא יודע מה קרה בזמן הזה‪ .‬זה יכול לקרות‪ .‬זה יש‬
‫מילה שקוראים לזה בעברית‪' :‬אי שפיות זמנית'‪ .‬אתה יכול להגיד מה‬
‫שאתה רוצה – 'תשמע‪ ,‬לא ראיתי‪ ,‬אני לא זוכר‪ ,‬לא‪ '...‬זה 'בלקאאוט'"‪.‬‬
‫)ת‪ ,22/‬מ" ט ‪,172/06‬‬

‫הקלטת החקירה שבה הודה המערער ב‪-‬‬

‫‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪.(44-50‬‬
‫‪.166‬‬

‫לשיא הגיעו הדברים בכך שראש צוות החקירה הסביר למערער עד כמה מסוכנת‬
‫" נטייתו להכנס למצב שבו הוא פוגע באחרים ואחר כך שוכח מכך"‪ .‬ראש הצוות‬
‫הזהיר את המערער שנטייתו זו עשויה לגרום לו לפגוע בקרובים לו ביותר‪:‬‬
‫ראש צוות החקירה‪..." :‬אתה חייב לרצות לקבל טיפול וגם עונש‪"...‬‬
‫המערער‪" :‬בטח‪ .‬אני רוצה הכל"‪.‬‬
‫ראש הצוות‪" :‬עכשיו‪ .‬קודם כל העונש שאתה מקבל‪ ,‬ואם יש לך בעיה אתה‬
‫גם צריך טיפול‪ .‬נכון‪ ,‬רומן? ואתה רוצה לדעת‪ .‬אתה רוצה לקבל 'בלק' על‬
‫מישהו שאתה אוהב? אני ראיתי אותך עם אשתך‪ .‬אתה אוהב את אשתך‪,‬‬
‫נכון?"‬
‫המערער‪" :‬כן"‪.‬‬
‫ראש הצוות‪" :‬יש לך ילד‪ .‬אתה אוהב אותו‪ ,‬נכון?"‬
‫המערער‪" :‬כן"‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫ראש הצוות‪" :‬אתה לא רוצה לקבל עליהם 'בלק'‪ ,‬נכון? כמו שקיבלת‪ .‬אתה‬
‫חייב‪ ...‬אתה חייב היום לזכור הכל ולדבר איתנו על כל מה שקרה‪ ,‬ואתה‬
‫תזכור הכל‪"...‬‬
‫המערער‪" :‬אבל אני לא יודע את זה היום"‪) .‬שם(‪.‬‬

‫ג)‪ .(4‬התמוטטותו הנפשית של המערער סמוך לפני הודאתו בחקירה‪:‬‬
‫‪.167‬‬

‫דברים חמורים אלו של ראש צוות החקירה באו יום לאחר שהמערער‪ ,‬שהיה נתון‬
‫במשך מספר ימים בלחץ כבד מצדם של החוקרים והמדובב והתקשה לישון ולאכול‪,‬‬
‫התמוטט נפשית בתא המעצר‪ .‬בעקבות התמוטטותו הנפשית של המערער הזעיק‬
‫המדובב את אנשי המשטרה‪ ,‬שהפנו את המערער לבדיקה פסיכיאטרית בבית החולים‬
‫) ראו עדותו במשפט של ראש צוות החקירה יורם אזולאי בעמ' ‪ 50-51‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫בניגוד לדברי ראש צוות החקירה במשפט לא הייתה זו התרשמות כללית של המדובב‬
‫כי יש חשש שהמערער יפגע בעצמו‪ ,‬אלא המערער שיתף מפורשות את המדובב‬
‫במחשבות שעברו בראשו בעניין זה‪:‬‬
‫המערער‪ ..." :‬מה אכפת לי לגשת‪ .‬לקחת את הסכין‪ .‬להעמיד‪ ...‬ולשבת‬
‫עליה‪ ...‬מה אכפת לי? זאת דקה עבודה‪ .‬עד שהם יגיעו לשם‪ ,‬יספיק לי‬
‫לחלוטין‪ ...‬פוגע בלב‪ .‬זה כבר זהו‪ .‬סוף הדרך‪ .‬שום בית חולים לא יכול‬
‫להציל מזה‪ ...‬שעתיים וחצי אני ישבתי בחוסר מעש‪ .‬אני פתחתי את המים‪.‬‬
‫שתי אצבעות לתוך השקע‪ .‬אף בית חולים לא יוכל להציל אותך‪"...‬‬
‫המדובב‪" :‬איזה אצבעות לתוך השקע‪ ,‬כוס אמכ?"‬
‫המערער‪...":‬אני מדבר באופן כללי"‪.‬‬
‫המדובב‪" :‬נו אבל היו לך מחשבות מפגרות כאלה?"‬
‫המערער‪ " :‬היו לי כל מיני שטויות‪ ...‬הם לא חושבים על זה שאם הבן אדם‬
‫ירצה להרוג את עצמו‪ ...‬הוא לא צריך חבל"‪.‬‬
‫המדובב‪" :‬תקשיב לי עכשיו‪ .‬אתה עכשיו אל תהרוג את עצמך‪ ,‬כוס אמכ‪"...‬‬
‫)ת‪ ,7/‬מ" ט ‪ ,(2)(25)165/06‬הקלטה בתא המעצר ביום ‪ ,18.12.2006‬עמ'‬
‫‪.(77-78‬‬

‫‪.168‬‬

‫מן האמור לעיל ניכר‪ ,‬כי חקירתו של המערער ב‪ 19.12.2006-‬שבה הודה‪,‬‬
‫התקיימה בשעה שהיה תשוש נפשית ופיזית‪ ,‬אחרי שהופעלו נגדו אמצעי חקירה‬
‫פסולים‪ .‬בחקירה זו אף הגדילו החוקרים לעשות‪ ,‬בכך שאימצו את התיאוריה שטיפח‬
‫‪48‬‬

‫המדובב לפיה המערער רצח אך שכח שעשה זאת‪ ,‬וכן פעלו לשכנע את המערער כי‬
‫התנהגות זו הופכת אותו למסוכן ליקרים לו‪.‬‬

‫ג)‪.(5‬‬

‫החזרה המידית מההודאה ושכנוע המערער לשחזר רצח על אף‬

‫החזר ממנה‪:‬‬
‫‪.169‬‬

‫אם אין די בדברים שאמרנו עד כאן הרי ב‪ ,19.12.2006-‬מייד לאחר שמסר הנאשם‬
‫את הודאתו ועוד בטרם הספיק לצאת לשחזור‪ ,‬הוא חזר בו מההודאה באוזני חוקריו‪.‬‬
‫החוקר סשה )אלכסנדר( סטריז'בסקי ויורם אזולאי )ראש צוות החקירה(‪ .‬קטע זה של‬
‫החזרה מן ההודאה לא תועד בוידאו כמתבקש‪ ,‬ואנו נסמכים בעניינו על דו"חות‬
‫שכתבו החוקרים‪ .‬הסתמכות שהיא בעייתית מאד בהתחשב בכך שסטריז'בסקי כתב‬
‫בעניין זה שני מזכרים שונים בתוכנם )ת‪ 191 /‬ו‪-‬ת‪ ,(192/‬שהמשותף להם הוא‬
‫העובדה שהמערער בכה ורעד‪ ,‬ואמר לו שלא רצח את הילדה ואינו יודע איך נרצחה‪.‬‬
‫סטריז'בסקי הזעיק למקום את ראש צוות החקירה שאף הוא שמע מהמערער שלא‬
‫רצח )" אני לא רצחתי" ‪ -‬ראו עמ' ‪ 77‬לפרוטוקול(‪ .‬אזולאי אמר למערער שהוא מבין‬
‫שהוא אינו יודע מה קרה )" אני יודע שאתה לא יודע" – ראו ת‪ .(25/‬אזולאי המשיך‬
‫ואמר למערער שבשחזור יחזור על ההודאה מהחקירה )"תספר בשחזור מה שאמרת‬
‫לנו בחקירה" – ראו ת‪ .(25/‬לדברי החוקרים‪ ,‬בעקבות דברי השכנוע של אזולאי‬
‫התנצל המערער על כך שחזר בו מהודאתו ויצא עמם לשחזור‪ .‬אנו סבורים כי חזרה זו‬
‫מההודאה והנחיית ראש הצוות למערער לחזור בשחזור על הפרטים שמסר בהודאתו‬
‫פוגמים אפריורית במשקלם של ההודאה ושל השחזור‪.‬‬

‫ג)‪ .(6‬היעדר מניע‪:‬‬
‫‪.170‬‬

‫חלק אחר בבחינת "מה" שנאמר בהודאה הוא ההגיון הפנימי שבה‪ .‬סוגיית "המניע"‬
‫לביצוע המעשה כפי שעלתה בהודאות השונות‪ ,‬מבהירה אף היא שיש לתת להודאות‬
‫אלו‪ ,‬אם תתקבלנה‪ ,‬משקל נמוך‪.‬‬

‫‪.171‬‬

‫לאורך חקירתו של המערער ובהודאותיו עלו וירדו מניעים שונים לרצח‪ .‬בית המשפט‬
‫קמא לא קבע מהו המניע לרצח )ראו עמ' ‪ 414‬להכרעת הדין(‪.‬‬

‫ג)‪.(1)(6‬‬

‫מניע מוצע ראשון – קרבן הרצח עצבנה את הרוצח‪:‬‬

‫‪49‬‬

‫‪.172‬‬

‫המניע הראשון שעלה בתיק הוא שכאשר המערער נתקל במקרה בקרבנו היא הרגיזה‬
‫והעליבה אותו‪ ,‬ולכן הוא רצח אותה‪.‬‬

‫‪.173‬‬

‫מניע זה הועלה לראשונה על ידי המדובבים והחוקרים‪ ,‬ולא על ידי המערער‪.‬‬

‫‪.174‬‬

‫כבר ב‪ 14.12.2006-‬העלו המדובבים מניע זה‪:‬‬
‫המדובב‪-‬השוטר )"יבגני"(‪" :‬משהו פה לא הגיוני‪ .‬מישהו התעצבן על משהו‪,‬‬
‫ככל הנראה שהילדה הזאת עצבנה אותו‪ ,‬עשתה לו משהו"‪.‬‬
‫)ת‪ – 401/‬מ" ט ‪ (5)165/06‬הקלטה בתא המעצר ב‪ ,14.12.2006 -‬עמ'‬
‫‪.(138‬‬
‫וכן‪:‬‬
‫המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"(‪" :‬אתה לא יודע מתי כל זה יקרה‪ ,‬זה מגיע‬
‫אליך באופן פתאומי‪ ,‬אתה מבין? יכול להיות שהיא לפני יומיים‪-‬שלושה‬
‫עשתה לי‪ ...‬יומיים‪-‬שלושה לפני כן‪ ...‬עצבנה אותי והכול והיא עד עכשיו‪,‬‬
‫במשך היומיים‪-‬שלושה האלה היא מעצבנת אותי‪ ,‬שיט"‪) .‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(152‬‬

‫‪.175‬‬

‫המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"( חוזר על מניע זה גם כחלק מתיאורית ה"בלק‪-‬אאוט"‬
‫)ראו‪ :‬ת‪ ,7/‬מ" ט ‪ ,((2)25) 165/06‬הקלטה בתא המעצר ב‪ ,18.12.2006 -‬עמ'‬
‫‪.(55‬‬

‫‪.176‬‬

‫במהלך ימי החקירה גם החוקרים חזרו והציעו למערער מניע זה‪:‬‬
‫החוקר מלכה‪" :‬היא אמרה לך משהו פעם? היא דיברה איתך פעם?"‬
‫המערער‪" :‬אני לא הרגתי אותה"‪.‬‬
‫החוקר מלכה‪" :‬היא העליבה אותך? היא אמרה לך משהו‪ ,‬לא‪"...‬‬
‫המערער‪" :‬אני לא הרגתי אותה‪ ...‬אם אתם רוצים לתלות את זה עלי‪ ,‬אז‬
‫תתלו עלי"‪.‬‬
‫החוקר מלכה‪" :‬היא אמרה לך פעם משהו שפגע בך?"‬
‫)ת‪ – 174/‬מ" ט ‪ ,(1)167/06‬חקירת המערער מיום ‪ ,15.12.2006‬עמ'‬
‫‪.(28 ,20‬‬
‫וכן‪:‬‬
‫חוקר א'‪" :‬למה? תגיד לי למה?"‬
‫המערער‪" :‬מה למה? אני לא רצחתי‪ .‬למה אני לא רצחתי? למה תגיד לי‬
‫אתה‪ ,‬למה‪ ,‬אני לא רצחתי ילדה"‪.‬‬
‫‪50‬‬

‫חוקר א'‪" :‬אולי היא העליבה אותך?"‬
‫המערער‪" :‬אני לא רצחתי"‪.‬‬
‫חוקר א'‪" :‬אולי היא אמרה לך משהו?"‬
‫המערער‪" :‬אני לא רצחתי ילדה"‪.‬‬
‫חוקר ב'‪" :‬אולי היא אמרה‪' :‬אתה מפגר גדול' ואתה התעצבנת‪ .‬כל היום‬
‫עצבים"‪.‬‬
‫)ת‪ – 443/‬מ" ט ‪ ,168/06‬חקירת המערער מיום ‪ ,18.12.2006‬עמ'‬
‫‪.(12‬‬
‫‪.177‬‬

‫בשיחתו של המערער עם המדובב ב‪ 18.12.2006-‬אימץ המערער את המניע‬
‫שהוצע לו )ת‪ – 9/‬מ" ט ‪ - (26)165/06‬בגרסת התמליל שבידינו העמודים אינם‬
‫ממוספרים(‪ .‬בהודאתו בפני החוקרים חזר המערער על מניע זה‪ ,‬תוך שהוא ממשיך‬
‫ומאמץ את הצעות החוקרים‪:‬‬
‫ראש הצוות יורם‪" :‬אתה רואה את הילדה הזאת‪ ...‬מה היה לך בינך לבינה?‬
‫ילדה אחת‪ ,‬דיברה אתך‪ ,‬מה היא ביקשה ממך? מה היא רצתה ממך? מה‬
‫היא קיללה אותך? מה היא אמרה לך? רומן‪ ,‬תזכור את זה"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫המערער‪" :‬אני לא זוכר מה היא אמרה לי"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫ראש הצוות יורם‪..." :‬מה היא ביקשה ממך? מה היא רצתה ממך? מה היא‬
‫קיללה אותך? מה היא אמרה לך? רומן‪ ,‬תזכור את זה‪ .‬אתה צריך לזכור את‬
‫זה‪."...‬‬
‫המערער‪" :‬אני לא זוכר מה היא אמרה לי"‪.‬‬
‫‪...‬‬
‫החוקר סשה‪" :‬במה היא עצבנה אותך?"‬
‫‪...‬‬
‫ראש הצוות יורם‪" :‬מה קיללה?‪"...‬‬
‫המערער‪" :‬משהו אמר‪ .‬אני לא יודע כלום"‪.‬‬
‫)ת‪ – 22/‬מ" ט ‪ ,172/06‬תמליל חקירת המערער מיום ‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪,65‬‬
‫‪.(67 ,66‬‬

‫ג)‪.(2)(6‬‬

‫מניע מוצע שני ‪ -‬הנרצחת ביקשה מהמערער סיגריה‪:‬‬

‫‪51‬‬

‫‪.178‬‬

‫מניע שני‪ ,‬שהוזכר ע"י המערער‪ ,‬הוא שכשנתקל במקרה בקרבן‪ ,‬היא ביקשה ממנו‬
‫סיגריה‪ ,‬והוא סירב לתת לה‪ " :‬אני עובד ומעשן‪ .‬היא אומרת ' תן סיגריה'‪ ,‬אני לא‬
‫רציתי לתת‪' ...‬תן סיגריה'‪' ,‬אין לי סיגריה'‪ .‬אני אומר‪' :‬לא אתן לך'‪ ,‬והיא 'לך! לך!‬
‫לך!'" )ת‪ – 9/‬מ" ט ‪ (26)165/06‬השיחה עם המדובב ב‪ ,18.12.2006 -‬עותק‬
‫התמליל אינו ממוספר(‪.‬‬

‫‪.179‬‬

‫בהודאתו‪ ,‬שניתנה למחרת היום‪ ,‬נטש המערער מניע זה‪ " :‬היא לא ביקשה ממני‬
‫סיגריות" )ת‪ – 23/‬הודאת המערער בכתב מיום ‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪ ,2‬ש' ‪;37‬‬
‫וראו גם ת‪ – 32/‬מ" ט ‪ ,122/06‬חקירת המערער ביום ‪ ,22.12.2006‬עמ' ‪.(3‬‬
‫מניע זה ממילא אינו סביר בהתחשב בכך שתאיר ראדה ז"ל לא עישנה‪ ,‬ואף התנגדה‬
‫לעישון של בני משפחתה‪.‬‬

‫ג)‪.(3)(6‬‬

‫מניע מוצע שלישי ‪ -‬הילדים בבית הספר עצבנו את המערער עד כדי‬

‫אובדן שליטה‪:‬‬
‫‪.180‬‬

‫על פי מניע זה‪ ,‬התלמידים בבית הספר הציקו למערער באופן קבוע‪ ,‬עד שלבסוף‬
‫איבד את השליטה העצמית‪.‬‬

‫‪.181‬‬

‫מניע זה טופח על ידי המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"(‪ .‬ראו למשל הקטע הבא‪:‬‬
‫המדובב‪-‬העבריין )"ארתור"(‪" :‬עם עו"ד אני אעזור לך‪ ...‬בקיצור‪ ,‬יש‬
‫בחור‪ ...‬תוכל לעשות לו עשר? במצב אי שפיות‪ ,‬כל מיני דברים כאלה‪ .‬אתה‬
‫אחר כך תסביר לו כבר‪ ,‬שזה היה ככה וזה היה ככה‪ ,‬וילדים הטרידו אותך‬
‫וזרקו כל מיני דברים‪ ,‬היו מציקים לך‪ ,‬עשו את זה ואת זה‪ ,‬ירקו עליך‪,‬‬
‫בקיצור‪ ,‬על הפנים‪ ,‬הבנת?"‬
‫)ת‪ – 401/‬מ" ט ‪ ,(11)165/06‬שיחה עם המדובב ביום ‪,15.12.2006‬‬
‫עמ' ‪.(3‬‬

‫‪.182‬‬

‫רעיון זה של המדובב אומץ ע"י המערער עוד בטרם מסר את הודאתו )ראו למשל ת‪/‬‬
‫‪ – 180‬מ" ט ‪ ,(1)166/06‬חקירת המערער ביום ‪ ;16.12.2006‬ראו גם ת‪– 401/‬‬
‫מ"ט ‪ ,(20)165/06‬שיחה עם המדובב ביום ‪ ,17.12.2006‬עמ' ‪ ;24-30‬וכן ראו‬
‫ת‪ – 184/‬מ"ט ‪ ,171/06‬חקירת המערער ביום ‪ ,18.12.2006‬עמ' ‪.(21 ,2-4‬‬

‫ג)‪.(4)(6‬‬

‫מניע )מופרך( רביעי ‪ -‬נקמה על תקיפה מינית שחווה המערער‬

‫בילדותו‪:‬‬

‫‪52‬‬

‫‪.183‬‬

‫בהודאתו האחרונה של המערער ביום ‪ 21.12.2006‬הוא הציג מניע אחר לחלוטין‬
‫לרצח‪ .‬לדבריו‪ ,‬תאיר ראדה ז"ל לא היתה קרבן אקראי‪ .‬לדבריו‪ ,‬רצח אותה משום‬
‫שהזכירה לו ילדה שהנהיגה קבוצת ילדות שהתעללה בו כאשר היה ילד בן שמונה‬
‫באוקראינה‪ .‬גרסת מניע אחרונה זו של המערער היא מופרכת לחלוטין –‬
‫" סיפר החשוד שכאשר היה בן ‪ 8‬הושפל קשות על ידי בנות בכיתה‪ ,‬אשר‬
‫הורידו את מכנסיו‪ ,‬והכו בישבנו עם מקל‪ ,‬כאשר אחת הבנות ניסתה להחדיר‬
‫את המקל לתוך ישבנו‪ ...‬לדברי החשוד‪ ,‬ראה את המנוחה מספר ימים לפני‬
‫הרצח‪ ...‬בשלב מסוים נזכר שהיא מאד דומה לאותה הילדה שניסתה להחדיר‬
‫לי את המקל בישבן‪ .‬מרגע זה‪ ...‬לא מצא מנוחה ותכנן לרצוח אותה‪ .‬לציין‬
‫ש]ב[המשך התשאול טען החשוד שתכנן לא לרצוח‪ ,‬אלא לפגוע בילדה הזאת‬
‫– לבצע בה את אותו הדבר שביצעה בו הילדה הדומה לה בילדותו‪ ...‬ביום‬
‫רביעי‪ ...‬פגש בילדה שהיתה בדרך לשירותים‪ ,‬והביטה בו במבט משפיל‬
‫ומתנסה ]צ"ל – מתנשא[‪ ...‬והלך אחריה לכיוון השירותים‪ .‬כאשר הילדה‬
‫נכנסה לשירותים‪ ,‬שמע החשוד שהיא לא נעלה את הדלת מבפנים‪ .‬הוא פתח‬
‫את הדלת‪ .‬ראה את הילדה יושבת על האסלה עם מכנסי הג'ינס מושפלים‬
‫]צ"ל – מופשלים[ עד לברכיים‪ .‬הרים אותה בחוזקה‪ .‬סובב אותה‪ ,‬והצמיד את‬
‫הסכין לישבנה בכוונה להחדיר לה את הסכין לפי הטבעת ולסובבו‪ ...‬היסס‬
‫להחדיר את הסכין ולא עשה זאת‪"...‬‬
‫)ת‪ ,194/‬דו" ח תשאול שכתב החוקר סטריז' בסקי ב‪ ,21.12.2006-‬עמ'‬
‫‪.(1‬‬

‫‪.184‬‬

‫גרסה זו היא מופרכת לחלוטין לא רק בגלל האופן האקראי שבו עלתה במציאות תאיר‬
‫ראדה ז"ל לשירותים‪ ,‬שבהם נמצאה גופתה )מה שלא מתיישב כמובן עם רצח מתוכנן‬
‫שלה(‪ ,‬אלא בעיקר משום שברור לחלוטין שהיא כלל לא ישבה על האסלה במכנסים‬
‫מופשלים‪ ,‬ואיש לא הצמיד סכין לישבנה החשוף‪ ,‬שהרי היא נמצאה לבושה )ולפי פסק‬
‫הדין‪ ,‬לאחר הרצח הרוצח אף דרך על המכנסים שהיו לגופה(‪.‬‬

‫ג)‪.(5)(6‬‬
‫‪.185‬‬

‫מניע – סיכום‪:‬‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬כפי שקבע בית המשפט קמא‪ ,‬נותר המניע לרצח עלום )ראו עמ'‬
‫‪ 414‬להכרעת הדין(‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫‪.186‬‬

‫בפרשת מוניר עבדול האדי‪ ,‬קבע השופט אשר כי‪:‬‬

‫" נכון הוא כי לפי סעיף ‪ 16‬לחוק העונשין אין המניע לעבירה מעלה או‬
‫מוריד לענין האחריות הפלילית‪ ,‬אך אין בהוראה זו כדי למנוע מבית‪-‬‬
‫המשפט לחקור בענין המניע לעבירה‪ .‬אם כי הוכחת מניע אלטרואיסטי‬
‫אין בה כדי להוריד מאחריותו הפלילית של מבצע העבירה‪ ,‬הרי העדרו‬
‫של מניע הנראה לעין עשוי להשפיע על שיקוליו של בית‪-‬המשפט‬
‫במקרים שבהם הראיות המצביעות על הנאשם כעל מבצע העבירה‬
‫הן נסיבתיות בלבד‪ ,‬כי אז העדר של מניע עשוי לעורר ספק‬
‫באשמתו‪ .‬במלים אחרות ‪ -‬אי קיומו של מניע עשוי להשפיע‪,‬‬
‫בנסיבות מסוימות‪ ,‬על שיקוליו של בית‪-‬המשפט"‬
‫)ע" פ ‪ 563/79‬מוניר עבדול האדי נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ" ד כד)‪,608 (2‬‬
‫ההדגשות הוספו(‪.‬‬
‫‪.187‬‬

‫כאמור לעיל‪ ,‬מניע לרצח לא נמצא‪ .‬ברי כי אילו היה ידוע על מניע לרצח‪ ,‬היה בכך‬
‫משום ראיה לחובתו של המערער‪ .‬לפיכך כפי שקבע בית המשפט העליון בפרשת‬
‫עבדול האדי ראוי כי בית המשפט יתחשב בתיק זה בהיעדרו של מניע‪ .‬יתר על כן‪,‬‬
‫העובדה שהמערער מיהר לאמץ מניעים שהציעו לו החוקרים והמדובבים ואף הוסיף‬
‫מניעים שונים ומשונים ממוחו הקודח מעצימה עוד יותר את החוסר הראייתי בהקשר‬
‫זה‪.‬‬

‫‪.188‬‬

‫הדינמיקה של החקירה ושל מתן ההודאות מחייבת לתת להודאות משקל נמוך‪ .‬כך גם‬
‫היעדר המניע‪ .‬טעם אחר למתן משקל נמוך להודאות הוא קיומם של דברי מה חסרים‬
‫או סותרים רבים‪ .‬הפרטים בהודאות שכן התאימו לזירה‪ ,‬לא עומדים בתנאים שקבעה‬
‫פסיקת בית המשפט העליון – הכל כפי שיפורט בתת הפרק הבא‪.‬‬

‫ג)‪ .(7‬אי התאמות בולטות בין הודאות המערער לבין הממצאים בשטח –‬
‫קיום דברי מה סותרים להודאה‪:‬‬
‫‪.189‬‬

‫בית המשפט קמא קיבל את הודאותיו של המערער ואף קבע שהן מהימנות‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬בית המשפט מצא כי הן כוללות פרטים מוכמנים רבים‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪,‬‬
‫מרבית הפרטים שבית המשפט יחס להם משמעות לרעת המערער כלל לא היו פרטים‬
‫מוכמנים או שלהכללתם בהודאת המערער אין כל ערך ראייתי מסיבות אחרות‪ .‬חלק‬
‫‪54‬‬

‫מהפרטים בהודאה שבית המשפט קמא סבר שתואמים את נתוני הראיות והזירה‬
‫ומחזקים בכך את ההודאה‪ ,‬מהווים לעמדת ההגנה דווקא פרטים סותרים המחזקים‬
‫את המסקנה כי מדובר בהודאת שווא‪.‬‬
‫‪.190‬‬

‫בטרם נראה כי מרבית הפרטים התואמים הנכללים בהודאות‪ ,‬שבית המשפט קמא‬
‫ייחס להם חשיבות‪ ,‬נעדרים חשיבות כזו‪ ,‬נבקש להצביע על אי התאמות בולטות בין‬
‫פרטים מרכזיים בהודאותיו של המערער לבין העובדות‪ .‬מדובר במסה קריטית של‬
‫דברי מה סותרים‪ ,‬המטילים צל כבד על מהימנותה של ההודאה‪.‬‬

‫‪.191‬‬

‫כפי שנראה להלן‪ ,‬הפרטים הסותרים בהודאה ובשחזור נוגעים להיבטים רבים של‬
‫ביצוע העבירה‪ .‬נבקש להציג זאת באופן כרונולוגי‪ .‬נראה כי החל מהרגע שבו לפי‬
‫הודאות השווא נפגשו המערער והמנוחה טרם ביצוע הרצח ועד ליציאה מהתא לאחר‬
‫ביצוע העבירה‪ ,‬קיימות אי התאמות משמעותיות בין ההודאות והשחזור לפרטי הזירה‬
‫והראיות האובייקטיביות בתיק‪ .‬להלן תמצית הפרטים הסותרים‪:‬‬
‫‪.1‬‬

‫האינטראקציה עם המנוחה במסדרונות בית הספר טרם ביצוע הרצח ‪-‬‬

‫עדי תביעה שראו את המנוחה כאשר היא עולה לקומה השנייה סותרים את‬
‫הודאתו של המערער שלפיה עלה מיד לאחריה בעקבות חילופי דברים שהיו בין‬
‫המנוחה למערער‪ .‬אותם עדים לא הבחינו בתקרית ובשום אדם העולה בעקבות‬
‫המנוחה לקומה שבה בוצע הרצח‪.‬‬
‫‪.2‬‬

‫זיהוי המנוחה ולבושה ‪ -‬המערער כלל לא ידע לספר על פריט הלבוש‬

‫הבולט ביותר של המנוחה‪ .‬פרטי לבוש אחרים זיהה באופן מוטעה‪.‬‬
‫‪.3‬‬

‫מיקום האירוע ‪ -‬מהשחזור עולה כי המערער לא ידע כלל מהי הקומה‬

‫בה בוצע הרצח‪.‬‬
‫‪.4‬‬

‫אופן הפגיעה במנוחה ‪ -‬תיאור הפגיעות בגוף המנוחה‪ ,‬ככל שהיה עצמאי‬

‫של המערער‪ ,‬סותר את נתוני הזירה‪ .‬כמו כן נתוני החבלות בראשה של המנוחה‬
‫לא תואמים את ההודאה‪ .‬ההגנה אף תבקש להגיש כראייה חדשה חוות דעת‬
‫פתולוגית שתוכיח כי חתך בגופה של המנוחה מלמד על כך שהפגיעה בגופה‬
‫נעשתה קרוב לוודאי בסכין משונן ולא בסכין "יפני" כמתואר בהודאת המערער‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫‪.5‬‬

‫תנוחת הגופה ‪ -‬המערער תיאר באופן שגוי לחלוטין את התנוחה שבה‬

‫הושארה גופת המנוחה בתא‪.‬‬
‫‪.6‬‬

‫היציאה מהזירה ‪ -‬בהודאתו הראשונה וטרם שראה את הזירה תיאר‬

‫המערער באופן שגוי את צורת היציאה מהתא‪ .‬הוא סיפר כי נעל את תא‬
‫השירותים מבחוץ – דבר שאיננו אפשרי על פי תנאי הזירה‪ .‬גם הדגמת היציאה‬
‫מהתא על ידי המערער ב"שחזור" )לאחר שנחשף לנתוני הזירה(‪ ,‬הלוקחת‬
‫בחשבון את חוסר האפשרות לנעול מבחוץ את דלת התא‪ ,‬איננה מספרת על‬
‫דריכה על רגלי המנוחה כפי שמייחסת לו הכרעת הדין המרשיעה‪ ,‬ועומדת בניגוד‬
‫למסלול היציאה מהתא על פי שלוש טביעות נעל בדם שנמצאו בזירה‪.‬‬
‫‪.7‬‬

‫המחשבה שהמנוחה נאנסה ‪ -‬לאורך חקירותיו ושיחותיו עם המדובב‪ ,‬ניתן‬

‫להיווכח כי המערער סבר כי קיימת אפשרות שהמנוחה גם נאנסה‪ .‬בפועל‬
‫המנוחה לא נאנסה ונמצאה לבושה‪.‬‬
‫ג)‪.(1)(7‬‬

‫חוסר התאמה בין הודאת המערער לעדויות ראייה שנשמעו במשפט‬

‫באשר לאינטראקציה עם המנוחה טרם כניסתה לחדר השירותים‪:‬‬
‫‪ .192‬המערער סיפר בהודאותיו כי המנוחה סיננה לעברו קללה טרם עלתה במדרגות‬
‫לקומה השנייה‪ ,‬כאשר הוא עלה במדרגות מיד אחריה ) ראו הפניות למיקומים‬
‫הרלבנטיים בהודאות בהכרעת הדין בעמ' ‪ .(413‬לעומת זאת‪ ,‬שני תלמידים ‪ -‬עגור‬
‫אלון )ע" ת ‪ 48‬עמ' ‪ 805-811‬לפרוטוקול‪ ,‬נ‪ 2/‬ת‪ ,72/‬ת‪ (220/‬ודני זולין ע" ת ‪57‬‬
‫)עמ' ‪ 905-910‬לפרוטוקול נ‪ ,1/‬נ‪ ,5/‬ת‪ ,(69/‬שראו אותה עולה במדרגות לא‬
‫הבחינו באף אדם‪ ,‬שהתעמת איתה ושעלה אחריה במדרגות‪ .‬להפך‪ ,‬שניהם סיפרו‬
‫כי המנוחה בירכה לשלום את דני זולין‪ ,‬שאותו הכירה‪ ,‬ועלתה במדרגות‪ .‬לא היה‬
‫לדבריהם כל עימות‪ .‬יצוין שעגור אלון לא הכיר את המנוחה באופן אישי‪ .‬כאשר‬
‫התבקש לתאר אותה בחקירותיו השונות הדגיש שלבשה מעיל שחור‪ .‬כנראה היה זה‬
‫פריט הלבוש הבולט ביותר שלה‪ .‬מעניין להשוות זאת עם תיאור בגדיה של המנוחה‬
‫על ידי המערער‪ .‬כפי שנראה בדיון בפרט הסותר הבא‪ ,‬המערער כלל לא אמר‬
‫שלבשה מעיל‪.‬‬
‫‪.193‬‬

‫את הסתירה האמורה בין עדות זו של זולין ואלון להודאות המערער פוטר בית‬

‫המשפט קמא כך‪:‬‬
‫"דומה‪ ,‬כי יש שאלות כאן שתישארנה לעולם פתוחות‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫האם המנוחה קיללה את הנאשם כטענתו בהודאתו מיום ‪ 19.12.06‬ובשחזור‪ ,‬קללות אשר‬
‫הציתו את התבערה בנפשו האכזרית והמעוותת?‬
‫האם ביקשה ממנו סיגריה? )אפשרות קלושה נוכח העובדה‪ ,‬כי המנוחה לנטען לא נהגה‬
‫לעשן‪ ,‬וכן הנאשם בחקירותיו מעולם לא טען לאפשרות זו ואף הביע את מורת רוחו‬
‫מהפרסומים המטעים בתקשורת בעניין )ראה ת‪ ,32/‬בע' ‪.((9,16‬‬
‫האם הנאשם הלך אחר המנוחה במעלה המדרגות כשהוא נסתר מעיני העדים )ודוק‪ ,‬העד‬
‫אלון טוען כי הפנה מבטו לשבריר שניה וכן טוען לשדה ראיה מצומצם‪ ,‬מאידך העד זולין‬
‫מתאר את אותה הסיטואציה בסתירות לעניין המיקום‪ ,‬משמע זכרונו של אחד מהעדים אינו‬
‫מדייק(‪ ,‬האם העימות בין המנוחה לנאשם לא נערך בתחילת גרם המדרגות כטענת הנאשם‬
‫אלא במיקום אחר‪ ,‬ואולי כהשערה אשר העלתה המאשימה‪ ,‬המנוחה לא באה בדברים עם‬
‫הנאשם‪ ,‬אלא שהאחרון שמע את המנוחה סונטת בידידה )"כוסון"( ופירש זו כקללה‬
‫המכוונת אליו‪.‬‬
‫ושמא אתרע מזלה ודרכה הצטלבה בדרך הנאשם ברגע של פורקן אלימות ויצרים אפלים‬
‫וללא מניע?‬
‫)והרי הנאשם במו פיו אמר‪ ,‬כי קורבנו יכול להיות כל אחד – ת‪ 401 /‬א'‪ ,‬מ"ט ‪) 165/06‬‬
‫‪ ,(25‬קלטת ‪ ,2‬עמ' ‪.(66‬‬
‫כך או כך‪ ,‬אין ביכולת בן אנוש לדעת העובדות לאשורן‪ ,‬מניע אינו אחד מיסודות העבירה‬
‫ולא נוכל לקבוע מסמרות בנדון‪.‬‬
‫צפונות נפשו‪ ,‬הלכי נפשו של אדם באשר הוא‪ ,‬ברגע נתון מי יישורנו‪ ,‬לא תמיד נדע מדוע‬
‫רצח פלוני את פלמונית )ראה פס"ד עוקב לעיל‪ ,‬כאשר ביהמ"ש אמר לא פעם דברו לעניין‬
‫זה(‪.‬‬
‫אל לנו כעוסקים בראיות וקביעת עובדות‪ ,‬לשער‪ ,‬ניתן לנסות להבין לאור אישיות הנאשם‬
‫והראיות כפי שגוללתי לעיל‪".‬‬
‫‪ .194‬ההגנה סבורה כי בית המשפט קמא טעה בהתייחסות זו לסתירה האמורה‪.‬‬
‫‪ .195‬בית המשפט קמא דן בסתירה בפרק הבוחן מניעים אפשריים של המערער לביצוע‬
‫העבירה‪ .‬אמנם נכון‪ ,‬בית המשפט מסיק כי לא ניתן לקבוע מה היה המניע של‬
‫המערער לביצוע העבירה )ובמובן האמור קובע כי לא ניתן לסמוך על הודאותיו של‬
‫המערער במישור זה(‪.‬‬
‫‪ .196‬אבל כוחה של הסתירה בין עדויות זולין ואלון להודאות המערער לא רק בשלילת‬
‫המניעים שהמערער הצביע עליהם‪ ,‬אלא בעיקר בשלילת עצם אמינותה של ההודאה‬
‫בביצוע הרצח‪ .‬מדובר בסתירה מהותית בין "המציאות בשטח" כפי שעולה מהראיות‬
‫שנגבו והובאו לבית המשפט‪ ,‬לגרסתו של המערער בהודאותיו‪ .‬סתירה זו נוטלת‬
‫ממשקלן של ההודאות‪.‬‬
‫‪ .197‬בשולי הדברים יצוין כי התביעה ניסתה להיבנות בערכאה הראשונה מהבדל‬
‫בתיאורים של זולין ואלון ביחס למיקום השניים בעת שפגשו במנוחה‪ .‬עגור אלון העיד‬
‫ושיחזר כי פגשו בה ליד גרם המדרגות שמוביל לחדר השירותים בו בוצע הרצח‪ .‬דני‬
‫‪57‬‬

‫זולין לעומתו‪ ,‬העיד ושיחזר כי מדובר היה בגרם מדרגות אחר המוביל לקומה השנייה‪.‬‬
‫יצויין כי על פי השחזור שערך המערער‪ ,‬הוא עלה בעקבות המנוחה‪ ,‬בגרם המדרגות‬
‫שעליו דיבר עגור אלון‪.‬‬
‫‪ .198‬ההגנה סבורה כי הבדל זה בין עדויות שני הנערים לא מחליש "דבר מה סותר" זה‪.‬‬
‫שתי העדויות סותרות את הודאתו של המערער ואת השחזור שערך‪ .‬אם דני זולין‬
‫צודק‪ ,‬והמנוחה עלתה בגרם מדרגות אחר לקומה השנייה – אזי הודאתו של המערער‬
‫איננה נכונה כלל‪ .‬אם לעומת זאת עגור אלון צודק‪ ,‬והמנוחה אכן עלתה בגרם‬
‫המדרגות המוביל ישירות לחדר השירותים שבו נרצחה‪ ,‬אך איש לא התעמת איתה‬
‫ולא הלך בעקבותיה – הודאתו של המערער עדיין איננה נכונה‪ ,‬כיון שמסתבר כי עדים‬
‫שצפו במנוחה עת עלתה במדרגות ודיברו עימה קודם לכן‪ ,‬לא ראו שהתעמתה עם‬
‫מאן דהוא‪ ,‬וכי אדם כלשהו עלה אחריה‪.‬‬
‫‪ .199‬דומה כי המשטרה אף נכשלה בעניין זה במחדל חקירתי‪ .‬עגור אלון מציין כי בזמן‬
‫שדיבר עם דני זולין‪ ,‬עת חלפה המנוחה על פניהם לעבר הקומה השנייה‪ ,‬שהו עימו‬
‫שניים מחבריו לכיתה ‪ -‬אריאל פלובה ובר שעוני‪ .‬ככל שמצאה ההגנה‪ ,‬שני עדים אלו‬
‫כלל לא נחקרו על ידי המשטרה לגבי עניין זה‪ .‬אמנם‪ ,‬אלון מסר כי בשיחה עימו הם‬
‫טענו כי אינם זוכרים את המפגש עם המנוחה‪ .‬עדיין – שיחה לא מחייבת עם חבר‬
‫לכיתה‪ ,‬אינה דומה לתחקור במשטרה‪ .‬מעבר לזה – השניים בוודאי יכולים היו‬
‫להכריע בין זולין לאלון בשאלה היכן היה המפגש המדובר‪ .‬לא ברור כיצד החמיצה‬
‫המשטרה אפשרות לחקור שני עדים נוספים‪ ,‬שעשויים היו לשפוך אור על הרגעים‬
‫האחרונים של המנוחה‪ ,‬טרם שנכנסה לחדר השירותים שבו נרצחה‪ .‬יכול והיה‬
‫בעדותם‪ ,‬לו נגבתה בזמן אמת‪ ,‬כדי לסייע בהפרכת הודאתו של המערער‪.‬‬

‫ג)‪.(2)(7‬‬

‫תיאור הבגדים שלבשה הנרצחת‪:‬‬

‫‪ .200‬בעת שנרצחה לבשה תאיר ראדה ז"ל "מעיל בצבע שחור ואדום‪ ...‬ג'ינס בצבע‬
‫כחול‪ ...‬נעלי ספורט בצבעים אפור‪-‬אדום‪-‬שחור" )ת‪ - 296/‬חוות דעת מומחה מז"פ‪,‬‬
‫ינאי עוזיאל‪ ,‬סעיף ‪)3‬א((‪ .‬או לפי התיאור בחוות הדעת הפתולוגית‪" :‬מעיל‪ ...‬בצבע‬
‫שחור‪ ,‬חולצת אימונית ארוכת שרוול בצבע לבן‪ ...‬מכנסי ג'ינס ארוכים בצבע כחול‪...‬‬
‫זוג נעלי ספורט חצאיות מזמש בצבע אפור ואדום‪) "...‬ת‪ ,11/‬סעיף ‪.(1‬‬

‫‪58‬‬

‫‪ .201‬כלומר‪ ,‬המנוחה לבשה ג'ינס כחול‪ ,‬חולצה לבנה ומעיל שחור עם קו אדום )ראו ת‪/‬‬
‫‪ ,(375‬ונעלה נעלים בצבע אפור‪-‬אדום‪-‬שחור‬
‫)ראו משמאל תמונות מתוך ת‪.(375/‬‬

‫‪ .202‬והנה המערער אמנם ידע לספר שהמנוחה לבשה מכנסי ג'ינס ונעלה נעלי ספורט‬
‫)כמו מרבית הילדות(‪ ,‬אך בהודאותיו לא הזכיר בשום מקום כי המנוחה לבשה מעיל;‬
‫את חולצתה תיאר כחולצה בצבע כחול בהיר או ירוק בהיר ולא בצבע לבן; ואת נעליה‬
‫תיאר כאפורות‪-‬לבנות‪ ,‬שחורות‪-‬אפורות או לבנות‪-‬אפורות‪ .‬בשום מקום לא הזכיר‬
‫המערער נעלים שמופיע בהן הצבע האדום‪ .‬מדובר באי התאמה בולטת בעניין שלגביו‬
‫העובדות ברורות לחלוטין‪ ,‬ואינן פרי פרשנות )תיאורי המערער מופיעים בהודאתו ‪-‬‬
‫מ"ט ‪ 172/06‬על שני תרגומיה‪ :‬ת‪ 22/‬ונ‪ ,55/‬עמ' ‪ 119 ,65-67‬וכן בהודאתו‬
‫המודפסת ת‪ ,23/‬עמ' ‪ ,2‬ש' ‪.(31‬‬
‫‪ .203‬את העובדה שהמערער לא ידע לתאר את מעילה השחור של תאיר ז"ל יש לבחון‬
‫באספקלריה של הודעותיו של עד התביעה עגור אלון‪ ,‬אשר כאמור יחד עם דני זולין‬
‫ראה את המנוחה עולה לקומה השנייה מבלי שהמערער מתעמת איתה או פוסע‬
‫בעקבותיה‪ .‬עד זה לא הכיר את המנוחה עד ליום האירוע‪ .‬בנ‪ ,2/‬עדות שניטלה ממנו‬
‫במשטרה ביום ‪ ,12/12/06‬הוא תיאר את המפגש ואת המנוחה כך "‪ ...‬ובזמן הזה‬
‫שצחקנו עם דני מ ט‪ 5-‬עברה לידינו מאחורינו מכיוון חדר המורים תלמידה נמוכה‬
‫מאוד שלבשה מעיל שחור יותר נכון אולי ג'קט‪) "...‬עמ' ‪ 2‬שורות ‪ 1-4‬לנ‪ .(2/‬פריט‬
‫הלבוש הראשון שתיאר העד אלון הוא אותו מעיל שחור‪ ,‬אשר היה‪ ,‬כך יש להניח‪,‬‬
‫פריט הלבוש הבולט ביותר של תאיר‪ .‬פרט זה חזר בתיאוריו גם בשחזור ת‪ 72/‬וגם‬
‫בעדותו במשפט‪ .‬העובדה שהמערער כלל לא ידע לציין את קיומו של המעיל‪,‬‬
‫שהמנוחה נמצאה לבושה בו‪ ,‬אומרת דרשני‪.‬‬
‫‪ .204‬בעוד שבאשר לפרטים רבים בהודאה ניתן רק להעריך אם הם נכונים או‬
‫שגויים‪ ,‬הרי שצבע בגדיה של המנוחה הוא נתון אובייקטיבי‪ .‬העובדה שהמערער‬
‫תיאר את הנרצחת כאילו היתה לבושה אחרת לחלוטין )לא הזכיר מעיל וטעה‬
‫בצבעיהן של החולצה ושל הנעליים( היא בגדר "דבר מה שלילי" מובהק‪,‬‬
‫המחליש את ההודאה‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫ג)‪.(3)(7‬‬

‫המערער לא ידע באיזו קומה בוצע הרצח‪ .‬הוא חשב שמדובר בקומה‬

‫גבוהה יותר‪:‬‬
‫‪ .205‬מהשחזור עולה שהמערער כלל לא ידע כי בחדר השירותים הרלבנטי בוצע הרצח‪,‬‬
‫והגיע לחדר שירותים זה רק כיוון שזירת הרצח היתה מסומנת‪ ,‬והשוטרים עכבו אותו‬
‫לידה בנימוק של צורך לפתוח את אזיקיו‪ .‬נדגים זאת על ידי ניתוח השחזור‪.‬‬
‫‪ .206‬התמונה הראשונה שאנו מביאים מן ה"שחזור" היא של רגע ההגעה אל הקומה‬
‫שבה בוצע הרצח‪ .‬בנקודה זו המערער עולה בגרם המדרגות‪ ,‬שמיד בסיומו מצד‬
‫שמאל מצוי חדר השירותים שבו בוצע הרצח‪ .‬כפי שניתן לראות בתמונה‪ ,‬במקום מוצב‬
‫בריסטול הנצחה של בית הספר )תמונתה של תאיר ראדה ז"ל מסומנת באדום(‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪ .207‬המערער לא הבחין מיד בסימנים הברורים לכך שבמקום זה נמצאת זירת הרצח‪,‬‬
‫והוא הורה לשוטרת שגילמה ב"שחזור" את המנוחה לפנות ימינה כדי לעלות לקומה‬
‫הבאה )ולא שמאלה אל השירותים(‪ .‬יצוין שבקומה הבאה מצויים שירותים מימין ולא‬
‫משמאל‪ .‬השוטרים החליטו לעצרו בנקודה זו בנימוק של צורך לפתוח את אזיקיו‪.‬‬
‫בתמונה ניתן לראות את אחד השוטרים גוחן אל אזיקיו כדי לפותחם‪ .‬מנחה השחזור‬
‫) הקצין אנטולי( נראה כמי שמבחין בנקודת זמן זו כי כאן נמצאת זירת הרצח‪ ,‬והוא‬
‫מעכב את העלייה לקומה הבאה )הוא בולם בידו את המערער מלעלות במדרגות‬
‫ואומר‪' :‬שנייה'‪' ,‬שנייה' – ראו בתמליל השחזור(‪ .‬יש להעיר כי מקומו של הקצין‬

‫הבכיר אבי שי‪ ,‬שנכח בשחזור‪ ,‬וידע את מיקומה של זירת הרצח‪ ,‬מוסתר מצופי‬
‫השחזור‪ .‬עניין האומר דרשני‬

‫‪61‬‬

‫‪ .208‬בעקבות העיכוב והשלט מאיר העיניים הבין המערער שטעה לגבי זירת הרצח‪ .‬הוא‬
‫פנה לכיוון הנכון‪ ,‬והשאיר מאחור את השוטרת שגילמה ב"שחזור" את תאיר ראדה‪,‬‬
‫וכבר היתה בדרכה לקומה הבאה לפי הנחייתו של המערער )נראית בצד שמאל של‬
‫התמונה למטה( –‬

‫‪62‬‬

‫‪ .209‬אם אין די בכל אלו ניתן לראות כי זירת הרצח היתה מסומנת בהודעה שנתלתה על‬
‫דלת חדר השירותים‪ ,‬שהמערער נראה מביט בה בתמונה למטה –‬

‫‪ .210‬בית המשפט קמא אמנם מצא בהעדר הנסיון להסתיר את השילוט על דלת‬
‫השירותים בזירת הרצח "טעם קשה לפגם" )עמ' ‪ 291‬להכרעת הדין(‪ .‬עם זאת הוא‬
‫ראה בהיעצרות לשם פתיחת האזיקים דווקא בעיתוי בו נעשתה "התרחשות אותנטית"‬
‫)שם(‪ .‬הוא קבע כי השוטרים לא פעלו במכוון כדי לרמוז למערער על זירת הרצח‬
‫ולהניא אותו מלהמשיך לעלות למעלה כפי שרצה לעשות‪.‬‬
‫‪ .211‬גם אם נצא מנקודת הנחה מקלה שלפיה השוטרים כלל לא ניסו במודע לתקן את‬
‫המערער ולכוון אותו לזירת הרצח‪ ,‬עדיין ברור כי המערער חשב שזירת הרצח היא‬
‫בקומה גבוהה יותר‪ ,‬ורצה להמשיך לעלות לשם‪ .‬בית המשפט קמא ראה בחוסר‬
‫התאמה זה "בלבול תמים"‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫‪ .212‬חוסר ההתאמה שאותו המחשנו לעיל מתוך תיעוד ה"שחזור"‪ ,‬לא היה "בלבול‬
‫תמים" כפי שהתייחס אליה בית המשפט המחוזי‪ .‬גם בהודאת המערער בחקירה הוא‬
‫תאר עליה במדרגות ובסיומה פניה ימינה לשירותים )נ‪ ,55/‬מ" ט ‪,(1)172/06‬‬
‫תמליל חקירה מיום ‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪ .(50‬כאמור לעיל‪ ,‬בקומה שבה בוצע הרצח‬
‫בתום גרם המדרגות יש לפנות שמאלה כדי להכנס לשירותים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בקומה‬
‫הבאה‪ ,‬שאליה עמד להוביל את ה"שחזור"‪ ,‬אמנם פונים ימינה לשירותים בקצה גרם‬
‫המדרגות‪ .‬כלומר‪ ,‬המערער טעה לחשוב שהרצח בוצע בשירותים הנמצאים קומה‬
‫אחת מעל לקומה שבה בוצע הרצח‪.‬‬
‫‪ .213‬צפייה בהקלטת החקירה שבה הודה המערער בטרם נלקח לשחזור )ת‪ ,22 /‬מ"ט‬
‫‪ ,(1)172/06‬הודאת המערער מיום ‪ ,19.12.2012‬דקה ‪ 57:29‬ואילך( ממחישה‬
‫היטב את העובדה שלא היה מדובר ב"בלבול תמים" במהלך השחזור‪ ,‬אלא‬
‫שהמערער כלל לא ידע היכן בוצע הרצח‪ ,‬ותיאר פנייה ימינה בקצה המדרגות‪ ,‬בעוד‬
‫שהשירותים שבהם נרצחה תאיר ראדה ז"ל מחייבים פנייה שמאלה בקצה המדרגות‪.‬‬
‫כך נקלטו הדברים בהקלטה‪:‬‬
‫יורם‪" :‬היא מגיעה‪ .‬עולה במדרגות לקומה – לקומה השניה‪ .‬בסדר‪ ...‬היא‬
‫אומרת לך‪ .‬מקללת אותך‪"...‬‬
‫המערער‪" :‬לקומה השנייה וימינה"‪.‬‬

‫‪ .214‬ראש צוות החקירה‪ ,‬שידע כמובן כי התיאור של המערער אינו תואם את מיקום‬
‫זירת הרצח‪ ,‬ניסה לתקן את המצב באמצעות הדגמה נוספת – הפעם בעמידה‪ .‬גם‬
‫ניסיון זה כשל‪ .‬המערער תיאר שוב פנייה ימינה ולא שמאלה בראש המדרגות‪ .‬כך‬
‫נקלטו הדברים בהקלטה‪:‬‬
‫‪64‬‬

‫יורם‪" :‬לא‪ .‬בוא! תעמוד רגע! תעמוד רגע‪ ,‬רומן!"‬
‫"יש מדרגות – מדרגות; עולים מדרגות"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬יש למעלה"‪.‬‬
‫יורם‪" :‬כן"‪.‬‬
‫המערער‪" :‬אני הולך למדרגות‪ ,‬ועל המדרגות ימינה שמה"‪.‬‬

‫‪.215‬‬

‫אי ידיעת מיקום ביצוע הרצח הוא בגדר דבר מה סותר להודאה‪.‬‬

‫ג)‪.(4)(7‬‬

‫מיקום הפגיעות בגוף המנוחה ומכניזם הרצח‪:‬‬

‫‪65‬‬

‫‪ .216‬ההגנה סבורה כי תיאור אופן הפגיעה במנוחה בהודאות המערער‪ ,‬טרם שנחשף‬
‫למידע מדריך מהחוקרים‪ ,‬סותר את הממצאים שעלו בנתיחת הגופה‪.‬‬
‫‪.217‬‬

‫עיקר הפגיעה במנוחה היה בחיתוך החלק השמאלי של צווארה‪ .‬כמו כן נמצאו‬

‫בגופה חתכים לא משמעותיים ביד ימין ובחזה וחתך עמוק בפרק יד שמאל‪ .‬חתך זה‬
‫בוצע ככל הנראה לאחר המוות ובאופן וודאי אחרי הפגיעה הקטלנית במנוחה‪.‬‬
‫במכתבו של ד"ר קונסטנטין זייצב מהמכון לרפואה משפטית )ת‪ (663/‬נאמר‪:‬‬
‫"בנתיחה בנדון באמה השמאלית נמצא פתח חתך ללא דימום בקרקעיתו שמשמעותו‬
‫שהפצע נגרם אחר המוות )לאחר ירידה קטלנית של לחץ הדם(" – הגדרה ברורה‬
‫שאותה מיתן דוקטור זייצב במשפט‪.‬‬
‫‪ .218‬בהדגמה שערך המערער בתא המעצר עם המדובב מספר שעות לפני שמסר את‬
‫ההודאה בחקירה שלאחריה השתתף בשחזור‪ ,‬הוא הדגים פגיעה בצד ימין של‬
‫הצוואר ולא בצד שמאל שלו ושיסוף של הבטן התחתונה או אף נמוך מכך‪ ,‬כשהוא‬
‫מסתובב במהירות סביב צירו‪ .‬כלומר‪ ,‬מדובר באי התאמה מובהקת של ההדגמה‬
‫לפגיעות בגופה של המנוחה‪ .‬בעמוד הבא ניתן לראות סדרת תמונות מתוך הדגמה זו‬
‫)ת‪ ,(8/‬שנראית כחיקוי דרמאטי לסרט פעולה‪.‬‬

‫בתמונה משמאל ניתן לראות את‬
‫המערער מדגים פגיעה בצד ימין של‬
‫הצוואר‪ ,‬ולא בצד שמאל שבו עיקר‬
‫הפגיעה במנוחה‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫בתמונות משמאל רואים את המערער‬
‫מדגים שיסוף של הבטן התחתונה או פלג‬
‫הגוף‬

‫התחתון‬

‫בתנועה‬

‫מהירה‬

‫מימין‬

‫לשמאל של יד ימין ‪ .‬עניין שכלל לא היה‬
‫במציאות‪.‬‬

‫‪ .219‬בית המשפט התייחס להדגמה זו כך‪:‬‬
‫‪67‬‬

‫"כאן אסכים‪ ,‬כי שחזור הנאשם על המדובב )ההדגמה השנייה‪ -‬ת‪ ,8 /‬זמן‪(00:01:56 :‬‬
‫אינו תואם במדויק לממצאי הנתיחה‪ .‬אכן‪ ,‬הנאשם מדגים שתי תנועות שיסוף‪ ,‬האחת‬
‫לצוואר ואחת לכיוון נמוך יותר‪ ,‬בנוסף‪ ,‬החיתוך בהדגמה מתבצע באזור צווארו הימני‬
‫של המדובב ולא מאוזן לאוזן כפי שמלמדת הנתיחה"‪.‬‬
‫)עמ' ‪ 321‬לפסק הדין(‪.‬‬
‫‪ .220‬עם כל הכבוד לא רק שה"שחזור" בפני המדובב "אינו תואם במדויק" את ממצאי‬
‫הנתיחה‪ ,‬אלא שהוא סותר אותם לחלוטין‪ ,‬שהרי הפגיעה העיקרית בצוואר היתה בצד‬
‫שמאל ולא בצד ימין‪ ,‬כפי שנראה בשחזור‪ ,‬ובמציאות כלל לא היה שיסוף ברוטלי של‬
‫הבטן התחתונה כפי שהדגים המערער‪ .‬כלומר‪ ,‬לא רק שהדגמה זו שערך המערער‬
‫אינה מחזקת את הודאתו אלא שהיא פוגעת באמינותה‪.‬‬
‫‪ .221‬באשר להדגמות בחקירה הרי שכנזכר לעיל ומפורט בפסק הדין‪ ,‬הן הושפעו מאד‬
‫מהכוונה של החוקרים‪ .‬מסיבה זו לא מייחס בית המשפט כל משקל לתיאור הפגיעה‬
‫בחזה ולכך שהמערער דיבר על חיתוך ולא על דקירה )עניין שממילא היה ידוע גם‬
‫מהפרסומים בכלי התקשורת(‪.‬‬
‫‪.222‬‬

‫בית המשפט קמא ייחס משמעות לשימוש במונחים אאורטה וארטריה בשיחתו של‬

‫המערער עם המדובב‪ .‬ההגנה סבורה כי לא היה מקום לתת משקל כלשהו לעניין זה‪.‬‬
‫ארטריה היא בסך הכל המלה היוונית והלטינית )והרוסית( לעורק‪ ,‬ואאורטה היא שמו‬
‫בשפות אלו של אבי העורקים‪ ,‬שכלל לא מגיע לצוואר‪ .‬אם היה זה מבחן באנטומיה‪,‬‬
‫הרי המערער לא היה עובר אותו כלל‪.‬‬
‫‪ .223‬באשר לפגיעה בפרק יד שמאל בית המשפט קיבל את עדותו של ד"ר זייצב בבית‬
‫המשפט‪ ,‬אף על פי שהיא סתרה את מכתבו המוקדם )ת‪ .(663 /‬הטענה החדשה כי‬
‫מדובר בפצע הגנה נראית על פניה בלתי סבירה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כפי שמתאר בית‬
‫המשפט המחוזי עצמו בפסק הדין הן בחקירה והן בשחזור הצביע המערער על פגיעה‬
‫שלו ביד ימין של המנוחה ולא על פגיעה ביד שמאל שלה )עמ' ‪ 328‬ואילך לפסק‬
‫הדין(‪ .‬יתר על כן לפי הגדרת בית המשפט עצמו הוא הצביע על "פרק ידו לכיוון מרכז‬
‫הזרוע‪ ."...‬ואנו תוהים האם פרק כף היד נמשך עד מרכז הזרוע?‬

‫‪68‬‬

‫‪ .224‬את חוסר ההתאמה בין הודאות המערער לסימנים שנמצאו על גופתה של המנוחה‬
‫ניתן לראות גם בשבע החבלות שנמצאו בראשה‪ .‬חבלות אלו אינן מוסברות על ידי‬
‫ההתרחשות המתוארת בהודאות השווא של המערער‪ .‬בית המשפט קמא פטר עניין‬
‫זה בקביעה כי הסניגור כלל "לא טרח לחקור" את מומחה התביעה‪ ,‬ד"ר זייצב‪ ,‬בעניין‬
‫חבלות אלו )עמ' ‪ 280‬להכרעת הדין(‪.‬‬

‫בית המשפט קמא טעה כאשר קבע כי‬

‫מומחה ההגנה כלל לא נחקר בעניין זה על ידי הסניגור הקודם‪ .‬עיון בעמ' ‪900‬‬
‫לפרוטוקול מראה שד"ר זייצב אכן עומת על ידי עו"ד שפיגל עם הנושא‪.‬‬
‫‪ .225‬חוסר התאמה נוסף בין ההודאה לעובדות הנוגעות למכניזם הרצח ולסימנים על‬
‫גופת המנוחה קשור בכלי הרצח‪ .‬ההגנה תבקש לטעון באמצעות הגשת ראייה חדשה‬
‫– חוות דעת של מומחה מתאים – כי מאוד לא סביר כי חתך בגופה של המנוחה‬
‫נעשה באמצעות סכין יפנית כמתואר בהודאת השווא של המערער‪ .‬סביר הרבה יותר‬
‫כי נעשה על ידי סכין משוננת‪.‬‬
‫‪ .226‬בשורה התחתונה בהודאותיו השונות של המערער וב"שחזור" ניתן לגלות‬
‫חוסר התאמה לממצאים האובייקטיביים‪ .‬עדויותיו והדגמותיו שונות ומגוונות‬
‫וחלקן פרי הדרכה ורמיזות של החוקרים‪ .‬חלק מן הפרטים שמסר תואמים את‬
‫העובדות וחלקם סותרים אותן‪ .‬במצב זה סבורה ההגנה כי יש לראות באי‬
‫ההתאמות פרטים סותרים‪ .‬בהינתן הפרטים הסותרים אין לייחס לפרטים‬
‫התואמים ערך הוכחתי כפרטים מוכמנים‪.‬‬
‫ג)‪.(5)(7‬‬

‫תנוחת גופת המנוחה ומראה לאחר הרצח‪:‬‬

‫‪ .227‬גופתה של המנוחה נמצאה כשהיא ישובה על האסלה וראשה נשען על קיר תא‬
‫השירותים שמשמאל לאסלה אם מביטים מכיוון הדלת )ראו צילומי הזירה – ת‪.(375/‬‬
‫‪ .228‬לעומת זאת‪ ,‬המערער בהודאתו בחקירה אמר שגופת המנוחה נשארה מוטלת על‬
‫רצפת תא השירותים )ראו למשל‪ ,‬נ‪ - 55/‬מ" ט ‪ (1)172/06‬תמליל חקירת המערער‬
‫מיום ‪ ,19.12.2006‬תרגום אלאד‪ ,‬עמ' ‪ ,110‬שממחיש גם את נסיונות החוקרים‬
‫להוביל את המערער אל "התשובה הנכונה"(‪ .‬בתחילה אף אמר המערער מפורשות‬
‫כי גופת המנוחה צנחה על הרצפה מימין לאסלה )במבט מכיוון הדלת(‪ ,‬ורק בהכוונה‬
‫של החוקרים העביר אותה לצד השני של האסלה )ראו נ‪ – 55/‬מ" ט ‪,(1)172/06‬‬
‫תמליל חקירת המערער מיום ‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪ .(81‬גם הקצין אנטולי‪ ,‬שהנחה‬
‫את ה"שחזור" שערך המערער‪ ,‬הבין מהסבריו של המערער כי גופת המנוחה היתה‬

‫‪69‬‬

‫מוטלת על הרצפה )ראו בת‪ - 27/‬תמליל השחזור‪ .‬במיוחד בשאלות ההבהרה של‬
‫מנחה השחזור בעמ' ‪ 6‬ואילך(‪.‬‬
‫‪ .229‬כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט קמא‪ ,‬רק לאחר שבהמשך חקירתו הדגים‬
‫ראש צוות החקירה למערער את תנוחת המנוחה כפי שנמצאה‪ ,‬שינה המערער את‬
‫תיאורו‪ ,‬כך שיתאם את ההדגמה שערך ראש הצוות ‪-‬‬
‫"אכן‪ ,‬אזולאי נראה מדגים את תנוחת המנוחה כפי שנמצאה )אם כי לא במדויק(‪ ,‬כאשר‬
‫הנאשם מעולם לא תיאר פרט זה במלואו‪ ,‬כל שציין קודם להדגמה זו היה כי המנוחה‬
‫"שקעה כך נפגעה מהאסלה" )ת‪ ,22/‬קלטת מס' ‪ ,2‬בע' ‪ .(2-3‬אין לדעת‪ ,‬אם ההדגמה‬
‫בוצעה בזדון או בהיסח דעת‪ ,‬כך או כך‪ ,‬בהתרחשות זו טעם לפגם הפוגם במשקל‪.‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬היה והנאשם היה מתאר את תנוחת המנוחה כשהיא שרועה כפי שנמצאה‪,‬‬
‫לא היה מקום ליתן כל משקל לפרט מוכמן שכזה‪ ,‬אולם כאמור לעיל‪ ,‬הנאשם לא ציין‬
‫פרט זה" )עמ' ‪ 303‬להכרעת הדין(‪.‬‬
‫‪ .230‬תנוחת גופתה של המנוחה אף היא נתון אובייקטיבי‪-‬מתועד שלא ניתן לחלוק‬
‫עליו‪ .‬לפיכך‪ ,‬העובדה שתיאורו של המערער בחקירה ובשחזור את תנוחת הגופה‬
‫אינו תואם את העבודות‪ ,‬אף היא פוגמת מאד במהימנות ההודאה‪.‬‬
‫‪ .231‬בהקשר זה של מראה המנוחה לאחר רציחתה‪ ,‬מופנית תשומת לב בית המשפט‬
‫לכך שבהודאתו מספר המערער כי עיניה של המנוחה נותרו פתוחות לאחר הרצח‬
‫) ראו ת‪ - 23/‬הודאתו מיום ‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪ ,3‬ש' ‪ .(61‬עיון בתמונות הזוועה‬
‫של המנוחה מעלה שניים – עיניה היו סגורות‪ ,‬וכאשר היתה מונחת על גבי האסלה‬
‫הסתיר שערה את עיניה )ראו צילומי הזירה – ת‪ .(375 /‬כלומר‪ ,‬גם תיאור זה שנכלל‬
‫בהודאת המערער לא תאם את העובדות‪.‬‬
‫ג)‪.(6)(7‬‬

‫היציאה מתא השירותים שבו נרצחה המנוחה‪:‬‬

‫‪ .232‬כאשר נשבר המערער בחקירתו ואמר כי רצח את המנוחה‪ ,‬ביקשו חוקריו שיתאר‬
‫את דרך יציאתו מתא השירותים שבו רצח אותה‪ .‬המערער סיפר כי יצא מן התא‬
‫בהליכה דרך הדלת‪ ,‬ונעל אותו מבחוץ‪ ,‬ולשם כך השתמש בחלק האחורי של סכינו‬
‫כמעין מברג‪ ,‬שאותו הכניס בין שתי לשוניות המנעול וסובב אותן עד נעילה )מ"ט‬
‫‪ ,172/06‬ת‪ ,22/‬ת‪ ,23/‬נ‪ 55/‬וכן הודאתו המודפסת ת‪ ,23/‬עמ' ‪ ,3‬ש' ‪.(51-54‬‬

‫‪70‬‬

‫‪ .233‬במציאות‪ ,‬בתא השירותים שבו נמצאה המנוחה לא ניתן היה לנעול את דלת התא‬
‫מבחוץ‪ ,‬כיוון שאחת הלשוניות‪ ,‬שאותן הזכיר המערער בהודאתו‪ ,‬היתה שבורה )ראו‬
‫למשל בעדות קובי סמברנו בעמ' ‪ 746‬לפרוטוקול(‪ .‬לפי עדותו של יורם אזולאי‪ ,‬ראש‬
‫צוות החקירה שהשתתף בחקירה שבה הודה המערער‪ ,‬הוא עצמו )אזולאי( לא ידע‬
‫בעת מסירת ההודאה כי נעילת תא השירותים‪ ,‬שבו נרצחה המנוחה‪ ,‬מבחוץ‪ ,‬כפי‬
‫שתיאר המערער בהודאתו‪ ,‬היא בלתי אפשרית )ראו חקירתו החוזרת בבית המשפט‬
‫– עמוד ‪ 161‬לפרוטוקול(‪ .‬לכן‪ ,‬ככל הנראה‪ " ,‬עברה בשלום" גרסתו המופרכת של‬
‫המערער בהודאתו כאילו נעל את תא השירותים מבחוץ‪.‬‬
‫‪ .234‬הגרסה שקבע בית המשפט כמשקפת את מה שקרה במציאות מבוססת על גרסת‬
‫המערער שניתנה ב"שחזור" שנערך מאוחר יותר בבית הספר‪ .‬לפי גרסה זו הוא נעל‬
‫את תא השירותים מבפנים‪ ,‬טיפס על האסלה ) ולמעשה לפי קביעת בית המשפט‬
‫שאינה תואמת את השחזור – דרך על גופת המנוחה(‪ ,‬הרים את גופו כשהוא נעזר‬
‫בקירות התא‪ ,‬וקפץ החוצה מן התא מעל דלת הכניסה אליו‪.‬‬
‫‪ .235‬כלומר‪ ,‬בית המשפט קבע כי הגרסה שמסר המערער בהודאתו הראשונה אינה‬
‫נכונה )שהרי אינה אפשרית(‪ .‬המערער יטען בהקשר זה‪ ,‬שלא מתקבל על הדעת‬
‫כי רוצח שנאלץ לטפס החוצה מעל דלת כדי למלט את עצמו מזירת הרצח‪ ,‬היה‬
‫שוכח כי כך יצא מזירת הרצח‪ ,‬והיה חושב כי יצא מתא השירותים בהליכה דרך‬
‫פתח הדלת‪ .‬אי התאמה בולטת זו בין הודאת המערער לבין העובדות‪ ,‬שקבע‬
‫בית המשפט‪ ,‬מהווה "דבר מה שלילי" משמעותי ביותר‪ ,‬הפוגם מאד במהימנות‬
‫ההודאה‪.‬‬
‫‪ .236‬תשומת לב בית המשפט מופנית לכך שאנשי מז"פ‪ ,‬שביקרו בזירת הרצח מיד‬
‫לאחר מציאת הגופה‪ ,‬זיהו מיד כי היה צריך לפרוץ את הדלת כדי להיכנס לתא ‪-‬‬
‫כלומר‪ ,‬שמנעולה החיצוני לא היה תקין )ראו ת‪ ,296 /‬חוות דעתו של ינאי עוזיאל‪,‬‬
‫סעיף הרקע וסעיף ‪)5‬א((‪ .‬יתכן‪ ,‬שמה שלא הבין ראש צוות החקירה‪ ,‬יורם אזולאי‪,‬‬
‫הבין הקצין הבכיר שהיה ממונה על החקירה‪ ,‬תנ"צ אבי שי‪ .‬כלומר‪ ,‬יתכן שאבי שי‪,‬‬
‫בניגוד לראש הצוות אזולאי‪ ,‬הבין מדו"ח המז"פ שכלל לא ניתן לנעול את דלת התא‬
‫מבחוץ‪ .‬קצין זה נכח הן בעת ביקורם במקום של אנשי צוות מז"פ והן במהלך‬
‫השחזור‪ ,‬שבו לא נכח יורם אזולאי‪ .‬בכך ניתן אולי להסביר )באופן ספקולטיבי( את‬
‫שינוי הגרסה של המערער במהלך השחזור‪ ,‬שבו אמר שנעל את דלת התא מבפנים‪,‬‬
‫וטיפס מעליה החוצה מן התא‪.‬‬
‫‪71‬‬

‫ג)‪.(7)(7‬‬

‫מסלול טביעות נעלים שאינן של המערער‪:‬‬

‫‪ .237‬כאמור לעיל‪ ,‬לפי הגרסה שאותה הציג המערער בשחזור‪ ,‬ובית המשפט קמא אימץ‪,‬‬
‫רצח המערער את המנוחה בתוך תא השירותים‪ ,‬ואחר כך טיפס החוצה מן התא‬
‫כשהוא מעביר את רגליו מעל דלת התא שאותה נעל מבפנים‪ .‬כלומר‪ ,‬לפי הגרסה‬
‫שהתקבלה יצא הרוצח בטיפוס מתא השירותים החוצה לתוך החלל המשותף שמול‬
‫המראות בחדר השירותים‪.‬‬
‫‪ .238‬אלא שהגרסה שהתקבלה אינה תואמת מסלול של עקבות נעלים בדם שנמצא בתא‬
‫השירותים‪ ,‬ומוליך ממנו החוצה אל התא הסמוך )התא השלישי יחסית לכניסה לחדר‬
‫השירותים(‪ .‬אין מחלוקת כי טביעות נעלים אלו אינן של המערער‪ .‬טביעות אלו גם אינן‬
‫של איש מבין האנשים שאיתרו את גופת המנוחה וטיפלו בה )ראו ת‪ ,362/‬חוות דעתו‬
‫של המומחה להשוואת טביעות נעלים ירון שור‪ ,‬בפרק "ממצאי הבדיקות ופירושם"‪,‬‬
‫סעיפים ‪ 6‬ו‪ .7-‬ראו גם את עדויותיהם של האנשים שמצאו את המנוחה או טיפלו‬
‫בה(‪ .‬כמובן‪ ,‬גם לא היתה כל סיבה למי מן המחלצים לדרוך בתוך הדם‪ ,‬ואז לטפס‬
‫החוצה מן התא אל התא השכן‪.‬‬
‫‪ .239‬לטביעות נעל בדם אלו‪ ,‬שאינן של המערער‪ ,‬יש תפקיד חשוב בהעלאת ספק סביר‬
‫באשמתו של המערער‪ ,‬אף מעבר להיותן דבר מה סותר להודאה‪ .‬לכך נתייחס בפרק‬
‫נפרד בהמשך נימוקי הערעור‪ .‬עתה נתייחס בעיקר להיבט שלהן המדגים את השוני‬
‫שבין ממצאי הזירה להודאות‪.‬‬
‫‪ .240‬שלוש העקבות המדוברות נטבעו בדם על מכסה האסלה שעליה נמצאה גופת‬
‫המנוחה‪ ,‬על מתקן ההדחה )"ניאגרה"( של אסלה זו ועל הקיר המפריד בין התא‬
‫השני לבין התא השלישי )יחסית לפתח חדר השירותים שבו נמצאה גופת המנוחה(‪.‬‬

‫‪ .241‬ה"שחזור" שערך המערער כלל אינו מתאים למסלול זה של עקבות נעלים‪.‬‬
‫המערער ערך את ה"שחזור" ביום ‪ ,19.12.2006‬והנה ביום ‪ ,8.1.2007‬אף על פי‬
‫שהתיק כבר היה לכאורה "סגור"‪ ,‬חזרו השוטרים לבית הספר "נופי גולן"‪ ,‬שבו‬
‫נמצאה הגופה‪ ,‬על מנת להדגים יציאה מן התא בהתאם למסלול טביעות הנעלים בדם‬
‫המוזכר לעיל‪ .‬בעמוד הבא מובאות במקביל תמונות מן ה"שחזור" שערך המערער‬
‫‪72‬‬

‫)מימין( להדגמה שערכו השוטרים )משמאל(‪ .‬ניתן לראות היטב כי אין כל דמיון בין‬
‫מסלול היציאה מן התא שהדגים המערער לזה שהמחישו השוטרים‪ .‬ראשית ההדגמה‬
‫של המערער בהפניית הפנים לדלת התא‪ ,‬המשכה בהתרוממות באמצעות הקירות‬
‫המפרידים מהתאים הסמוכים וסיומה בהעברת הרגלים מעבר לדלת התא‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬ראשית ההדגמה של השוטרים בהפניית הגב לדלת התא‪ ,‬המשכה בדריכה על‬
‫מכסה האסלה‪ ,‬דריכה על מכסה מיכל ההדחה ודריכה על הקיר המפריד מהתא‬
‫השלישי וסיומה במעבר לתא השלישי‪.‬‬

‫‪ .242‬חוסר ההתאמה בין השחזור לבין נתוני הזירה הוא ברור‪ .‬מדובר בפרט סותר‪.‬‬
‫בהמשך נטפל בתפקיד טביעות אלו להעלאת ספק סביר עצמאי באשמת המערער אף‬
‫ללא קשר לסתירת ההודאה‪.‬‬

‫המשך בעמוד הבא‬

‫‪73‬‬

74

75

‫ג)‪.(8)(7‬‬

‫סברתו השגויה של המערער במהלך החקירות כי תאיר ז"ל גם נאנסה‪:‬‬

‫‪ .243‬במהלך חקירותיו ושיחותיו עם המדובב ניכר כי המערער סבור כי המנוחה גם‬
‫נאנסה‪ .‬בית המשפט קמא עצמו עמד על חששו של המערער כי בוצע בנוסף לרצח גם‬
‫אונס )ראו עמ' ‪ 317‬לפסק הדין(‪ .‬אף על פי שבסופו של דבר הודה המערער בביצוע‬
‫הרצח‪ ,‬הוא סירב בכל תוקף להודות באונס‪ .‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬בית המשפט קמא‬
‫ראה בכך פרט המחזק את ההודאה‪ .‬ההגנה סבורה כי ההפך הוא הנכון‪.‬‬
‫‪ .244‬אנו סבורים כי התעקשותו של המערער לשוב ולהכחיש שאנס את המנוחה‪ ,‬אף‬
‫שהחוקרים כלל לא חשדו בו בכך‪ ,‬אינה מצביעה על כך שהמערער רצח ולא אנס‪,‬‬
‫אלא שהמערער הוא חף מפשע ולא ידע שהמנוחה לא נאנסה‪ ,‬והיה מוכן לצמצם את‬
‫הודאת השווא שלו לרצח בלבד‪ .‬אם ידע שלא היה אונס מדוע שב והכחיש שאנס? אם‬
‫זוכרים שגופת המנוחה נמצאה לבושה‪ ,‬הרי שלרוצח לא היתה כל סיבה לחשוב‬
‫שייחשד באונס‪ .‬כלומר‪ ,‬ההכחשה החוזרת ונשנית של ביצוע אונס תומכת בכך‬
‫שהמערער אינו הרוצח‪.‬‬
‫‪ .245‬יתכנו לפחות שלוש סיבות לכך שהמערער‪ ,‬שאינו הרוצח‪ ,‬הסכים להודות ברצח אך‬
‫לא הסכים להודות באונס‪:‬‬
‫‪.1‬‬

‫לגבי הרצח החוקרים שיקרו לו ואמרו שנמצאו נגדו ראיות קונקלוסיביות )דם‬

‫של הילדה על חפציו(‪ .‬בעוד שבשום שלב לא טענו באזניו כי יש נגדו ראיות‬
‫לאונס‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬

‫לפי סולם הערכים שעליו התחנך אונס גרוע מרצח‪.‬‬
‫המערער היה מודע לכך שהיחס לעברייני מין בכלא הוא גרוע במיוחד‪.‬‬

‫‪ .246‬שני הקטעים הבאים משיחותיו של המערער עם המדובב ממחישים את האמור‬
‫לעיל‪:‬‬
‫המערער‪" :‬רצח‪ ,‬זה סוף העולם שמאלה‪ ,‬זה תיק קשה‪ .‬אבל רק לא אונס‪,‬‬
‫את זה לא צריך להוסיף לי‪ ,‬פה אני מוותר‪ ,‬חבר'ה‪ .‬אתם רוצים את דגימת‬
‫הזרע שלי‪ ,‬הנה‪ .‬תיקחו את מה שאתם רוצים‪ ,‬אבל אני לא אנסתי‪ ,‬לא צריך‬
‫להוסיף לי אונס‪ .‬זה סוף העולם שמאלה‪ ,‬אני אקח על עצמי את הרצח‪ ,‬אני‬
‫אקח על עצמי רצח של מישהו אחר‪ ,‬אני אקח‪ ...‬אבל אונס זה לא הסעיף‪,‬‬
‫שאני הייתי רוצה להגיע בגללו לבית הסוהר‪"...‬‬
‫‪76‬‬

‫‪...‬‬
‫המערער‪" :‬יאללה‪ ,‬תתלו עלי את הרצח שלכם‪ ,‬אני לא אודה בזה‪ .‬כמה‬
‫שהשופט ייתן לי‪ ,‬ככה הוא ייתן‪ ...‬אבל לא לפי הסעיף הזה‪ ,‬רצח אני יכול‬
‫לקחת‪ ,‬כוס אמא של הדבר הזה‪ .‬אני אמצא את הבן זונה הזה‪ ,‬אבל רק לא‬
‫אונס‪ .‬זה סעיף שאתו יותר טוב בכלל לא להגיע לבית סוהר‪ ,‬כי אתה תהיה‬
‫ישר מאחורי הקו האדום"‪.‬‬
‫)ת‪ – 401/‬מ"ט ‪ ,(5)165/06‬הקלטה בתא המעצר ב‪ ,14.12.2006 -‬עמ'‬
‫‪.(39 ,33‬‬
‫‪ .247‬בשורה התחתונה אנחנו סבורים שהעובדה שהמערער שסבור היה כי המנוחה‬
‫גם נאנסה מהווה "דבר מה סותר" ומחלישה את ההודאה‪ .‬מי שרצח את תאיר‬
‫ראדה ידע שלא היה אונס‪ .‬הכחשת האונס במצב זה בוודאי לא יכולה לשמש‬
‫כפרט תומך להודאה‪.‬‬
‫ג)‪.(9)(7‬‬

‫פרטים סותרים – סיכום‪:‬‬

‫‪ .248‬לסיכום פרק זה ניתן לומר כי חוסר ההתאמה בין ההודאות והשחזור לבין פרטי‬
‫הזירה והראיות האובייקטיביות הוא רב ביותר‪ .‬המערער תיאר בהודאת השווא‬
‫שלו כי המנוחה התעמתה איתו במסדרונות בית הספר‪ ,‬והוא עלה מייד אחריה‬
‫לקומה השנייה‪ ,‬אך עדי התביעה שראו את המנוחה עולה במדרגות לקומה‬
‫השנייה לא הבחינו בכל עימות שכזה או באדם שעוקב אחריה‪ .‬המערער לא ידע‬
‫לתאר את פרטי הלבוש של המנוחה‪ .‬הוא החמיץ את פריט הלבוש העיקרי שלה‪.‬‬
‫המערער לא ידע באיזו קומה התבצע הרצח‪ .‬גם בתיאור הפגיעות בגוף המנוחה‬
‫היו אי התאמות רבות‪ .‬המערער תיאר באופן שגוי לחלוטין את התנוחה שבה‬
‫הושארה גופת המנוחה על ידי הרוצח‪ .‬המערער תיאר באופן לא נכון את מסלול‬
‫היציאה של הרוצח מהתא‪ .‬המערער חשב שהתבצע גם אונס בנוסף לרצח‪.‬‬
‫‪ .249‬ההגנה סבורה כי פרטים סותרים אלו מטילים ספק מהותי באמיתות ההודאה‪,‬‬
‫ומחייבים לתת לה משקל נמוך מאוד‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬

‫ג)‪ .(8‬בחינת הפרטים המוכמנים לפי הניתוח של בית המשפט קמא‪:‬‬
‫‪ .250‬בית המשפט קמא יחס משקל גדול לפרטים שונים‪ ,‬שאותם ראה כמוכמנים‪ ,‬וכלולים‬
‫בהודאות המערער בחקירה‪ .‬להלן נתייחס לכל אחד מפרטים אלה בנפרד לפי הסדר‬
‫‪77‬‬

‫שבו דן בהם בית המשפט המחוזי בעמודים ‪ 291-332‬להכרעת הדין‪ .‬כפי שנראה‬
‫להלן‪ ,‬אף אחד מן הפרטים הללו אינו מחזק את הראיות נגד המערער‪.‬‬
‫‪ .251‬בהקשר זה יש להזכיר את שלושת המבחנים שנקבעו בפרשת אל עביד‪:‬‬

‫" כדי שבקיאות בפרטים תהא בעלת אופי מסבך‪ ,‬יש להקפיד על כך‬
‫שהבקיאות בפרט תהיה ברורה וגלויה‪ ,‬ולא תהיה מוטלת בספק; כי‬
‫קיומו של הפרט במציאות יוכח כדבעי; וכי פרט זה לא יכול היה להימצא‬
‫אלא בתודעתו של מי שביצע את העבירה"‪.‬‬
‫)ע" פ ‪ 2109/96‬סולימאן אל עביד נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪ 42‬לפסק דינו‬
‫של השופט גולדברג(‪.‬‬

‫ואת האופן שבו קובעים משקלם של פרטים אלו‪:‬‬

‫" כמו כן‪ ,‬קיים יחס הפוך בין שכיחות הפרט לבין משקלו הראייתי‪.‬‬
‫כלומר‪' ,‬ככל שמדובר בידיעת פרטים 'נסתרים' יותר ו'מיוחדים' יותר‬
‫להתרחשות נשוא האישום כן ילך ויגדל משקלה הראייתי של ה'ידיעה''‬
‫)י' קדמי על הראיות )תשנ"א‪ (82 ,(1992-‬ככל שידיעת הפרט נפוצה‬
‫יותר כן היא מאבדת מאופיה המסבך"‪) .‬שם(‪.‬‬

‫‪ .252‬עוד יש להזכיר את דבריהם של השופט גרוניס )כתוארו אז( ושל השופט הנדל‬
‫בפרשת וולקוב אודות הזהירות הנדרשת בבחינת פרטים אלו‪ ,‬והחשיבות בעריכת‬
‫ניתוח מקיף שאין בו הפרדות מלאכותיות בין מה שיש בעדות לבין מה שאין בה‪,‬‬
‫ושלוקח בחשבון גם את העובדה שחסרונם של פרטים וקיומם של פרטים לא נכונים‬
‫פוגמת במשקל ההודאה‪:‬‬

‫" שאלה היא מתי ניתן לבודד רכיבים מסוימים מתוך ההודיה ולבחון את‬
‫התאמתם למציאות‪ ,‬תוך הפרדתם מהמכנה המשותף הרחב יותר של‬

‫‪78‬‬

‫המעשים‪ .‬נראה‪ ,‬כי בעניין זה יש להפעיל את מבחן השכל הישר‪ ,‬תוך‬
‫הקפדה שלא להיגרר להבחנות מלאכותיות מוכוונות מטרה"‪.‬‬
‫)ע"פ ‪ 4179/09‬מדינת ישראל נ' אלכסיי וולקוב‪ ,‬פסקה ‪ 25‬לפסק דינו של‬
‫השופט גרוניס(‪.‬‬

‫" האם קיימים גם " דבר מה חסר" או " דבר מה סותר"‪ .‬לאמור‪,‬‬
‫במסגרת יישום המבחן החיצוני יש לשאול האם ההודאה לוקה בחסר‬
‫בנקודה חשובה‪" ...‬דבר מה סותר" דן בסוגיה האם ההודאה סותרת‬
‫את אשר התרחש בפועל בעניין מהותי"‪.‬‬
‫)שם‪ ,‬בפסקה ‪ 4‬לפסק דינו של השופט הנדל(‪.‬‬
‫ג)‪ .(1)(8‬מיקום זירת הרצח‬
‫‪ .253‬כפי שכתבנו בפרק הקודם‪ ,‬ההגנה סבורה כי לאור העובדה שהמערער לא ידע‬
‫באיזו קומה בוצע הרצח מהווה "דבר מה סותר" מובהק‪ .‬עתה נבקש להראות כי גם‬
‫לולא אי התאמה זו‪ ,‬לא ניתן היה לראות בידיעת פרט זה פרט מוכמן‪.‬‬
‫‪.254‬‬

‫העובדה שהרצח בוצע בשירותי הבנות שבקומה השנייה פורסמה בכלי התקשורת‬

‫מייד לאחר הרצח‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כבר ביום השלישי לחקירתו של המערער שאל אותו‬
‫ראש צוות החקירה אם היה בקומה השניה‪ ,‬ואף הוסיף ושאל איך יתכן שאנשים ראו‬
‫אותו בקומה השניה )ראו ת‪17/‬א – מ"ט ‪ ,(1)167/06‬חקירה מיום ‪,15.12.2006‬‬
‫עמ' ‪ .(17‬גם יום לפני הודאתו של המערער והשחזור שנערך עמו אמר לו החוקר‬
‫יעקב כי " יש לנו עדות‪ .‬מישהי ראתה אותך בקומה השנייה‪ .‬עולה לקומה השניה‪...‬‬
‫היא אומרת שהיא ראתה אותך עולה לקומה השניה‪ ...‬היא‪ .‬למה שתשקר שהיא‬
‫ראתה אותך עולה לקומה השנייה?" )ת‪ ,443/‬מ" ט ‪ ,168/06‬חקירת המערער מ‪-‬‬
‫‪ ,18.12.2006‬עמ' ‪ .(2‬כלומר‪ ,‬החוקרים מסרו למערער מידע על מיקום השירותים‬
‫בקומה השניה‪ .‬יתכן אם כן שהמערער טעה לחשוב שכשהחוקרים מדברים על קומה‬
‫שנייה היא מתכוונים לקומה שמעל הקומה שבה בוצע הרצח‪ ,‬כיוון שסבר שאין סופרים‬
‫את קומת הקרקע כקומה ראשונה‪ ,‬ולכן פנה בשחזור לקומה הלא נכונה‪.‬‬
‫‪ .255‬זאת ועוד‪ ,‬למחרת הרצח הגיע המערער לבית הספר יחד עם אשתו לאסוף את‬
‫חפציו )ראו ת‪164/‬ב – מ"ט ‪,(2)160/06‬‬

‫חקירת המערער מיום מעצרו‬

‫‪79‬‬

‫‪ ,12.12.2006‬עמ' ‪ .(33-34‬בהזדמנות זו ראה כמובן המערער איזה אגף מאגפי‬
‫בית הספר היה סגור‪.‬‬
‫ג)‪.(2)(8‬‬

‫מיקום הרצח בתא השירותים השני יחסית לפתח חדר השירותים‪:‬‬

‫‪ .256‬בית המשפט ייחס משקל נוסף לכך שהמערער ידע כי הרצח בוצע בתוך תא‬
‫השירותים השני )מתוך ארבעה( יחסית לכניסה לחדר השירותים‪.‬‬
‫‪ .257‬בפתח הדברים מופנית תשומת לב בית המשפט לכך שהמדובב‪-‬השוטר "יבגני"‬
‫הוא שהציע לראשונה את האפשרות שהמנוחה נרצחה בתוך תא שירותים )ראו ת‪/‬‬
‫‪ – 401‬מ" ט ‪ ,(5)165/06‬תמליל הקלטה בתא מעצר ביום ‪ ,14.12.2006‬עמ'‬
‫‪.(139‬‬
‫‪ .258‬עיון בתמליל החקירה‪ ,‬שבה הודה המערער‪ ,‬מעלה שבניגוד לקביעת בית המשפט‬
‫) ובהתאם לטענת הסניגור בערכאה הראשונה( המערער כלל לא אמר שהרצח בוצע‬
‫בתוך תא השירותים השני‪ ,‬עד שחוקרי המשטרה אמרו לו שכך היה‪.‬‬
‫‪ .259‬לאורך כל החקירה אומר המערער כי הקרבן עמדה מחוץ לתא השירותים‪ ,‬בחלל‬
‫המשותף של חדר השירותים‪:‬‬
‫"היא היתה לא רחוק מהתאים"‪.‬‬
‫)ת‪ - 22/‬מ"ט ‪ ,172/06‬תמליל החקירה שבה הודה המערער ב‪,19.12.2006-‬‬
‫עמ' ‪.(105‬‬
‫"ליד ראשון ושני‪ .‬לידם היתה"‪.‬‬
‫)ת‪ - 22/‬מ"ט ‪ ,172/06‬תמליל החקירה שבה הודה המערער ב‪,19.12.2006-‬‬
‫עמ' ‪.(105‬‬
‫"עמדה מטר‪-‬שניים מהכניסה"‪.‬‬
‫)ת‪ - 22/‬מ"ט ‪ ,172/06‬תמליל החקירה שבה הודה המערער ב‪,19.12.2006-‬‬
‫עמ' ‪.(106‬‬
‫רומן‪" :‬לדעתי‪ ,‬ליד השני"‪.‬‬
‫סשה )החוקר‪-‬המתרגם(‪" :‬קרוב לתא שתים‪ ...‬מהכניסה?"‪.‬‬
‫‪80‬‬

‫)ת‪ - 22/‬מ"ט ‪ ,172/06‬תמליל החקירה שבה הודה המערער ב‪,19.12.2006-‬‬
‫עמ' ‪.(120‬‬
‫‪ .260‬מי שמכניס בחקירה את הנרצחת ואת הרצח לתוך תא השירותים השני הם‬
‫החוקרים ולא המערער‪ .‬כך מובאים בתמליל הדברים בקטע שבו מוכנסים לראשונה‬
‫הנרצחת והרצח לתוך תא השירותים השני‪:‬‬
‫יורם‪" :‬בתוך התא‪ ,‬מה עשית? היא עכשיו‪ ,‬עשית מה שעשית איתה‪,‬‬
‫נבהלת נכון?"‬
‫רומן‪" :‬אני רצחתי אותה"‪.‬‬
‫יורם‪" :‬מה עשית בתוך?"‬
‫סשה‪" :‬בשני‪ ,‬בזה‪ ,‬בתא השני‪ ,‬מה שאתה מספר אחרי שאתה‪ ,‬אחרי‬
‫מה שקרה"‪.‬‬
‫יורם‪" :‬אתה היית‪ ,‬היא היית בתוך התא"‪.‬‬
‫)ת‪ - 22/‬מ" ט ‪ ,172/06‬תמליל החקירה שבה הודה המערער ב‪,19.12.2006-‬‬
‫עמ' ‪.(123‬‬
‫‪ .261‬יש לשים לב כי החוקרים ניסו לגרום למערער להגיד כי נעל את תא השירותים‬
‫וטיפס החוצה‪ ,‬כיוון שלא הזכיר עובדה זו בהודאתו‪ ,‬ולכן הם חוזרים לנקודה זו‪ .‬תוך‬
‫כדי התעכבות על נקודה זו‪ ,‬הם "מכניסים" את הנרצחת ואת הרצח לתוך תא‬
‫השירותים השני‪ .‬עד לאותו שלב כאמור המערער דיבר על כך שהנערה היתה מחוץ‬
‫לתא‪.‬‬
‫‪ .262‬המערער הבין מדברי החוקרים שהרצח בוצע בתוך תא השירותים השני‪ .‬עכשיו‬
‫היה עליו להתאים את הדברים שאמר על כך שהילדה היתה בחלל המשותף של חדר‬
‫השירותים למידע שחשפו בפניו החוקרים‪ .‬נסיון הגישור המגושם שלו בין שתי‬
‫הגרסאות הוא שהילדה נפלה מן החלל המשותף לתוך תא מספר שתים‪:‬‬
‫המערער‪" :‬נראה לי שהיא נפלה לתוך תא שתיים‪...‬‬
‫קרוב לוודאי היא נפלה על אסלה וכאילו על צד ימין מקדימה‪ .‬נפלה לשם‪.‬‬
‫לשירותים"‪.‬‬
‫חוקר‪" :‬על צד ימין? זאת אומרת אם אתה עומד עם הפנים לשירותים‪"?...‬‬
‫המערער‪" :‬ימין"‪.‬‬
‫חוקר א'‪" :‬אז היא נפלה לכאן או לשם?"‬
‫‪81‬‬

‫המערער‪" :‬לא‪ .‬ימינה"‪.‬‬
‫חוקר א'‪" :‬אוקי‪ ...‬מאחורי האסלה או לפני האסלה או שאיך?"‬
‫המערער‪" :‬לא רחוק‪ .‬היא כאילו‪ ...‬צנחה ככה‪ ,‬קיבלה מכה מהאסלה‬
‫ונפלה"‪.‬‬
‫)נ‪ – 55/‬מ" ט ‪ ,(1)172/06‬תמליל חקירת המערער מ‪,19.12.2012 -‬‬
‫עמ' ‪.(80-81‬‬
‫‪ .263‬עיון בתמונות המזעזעות מזירת הרצח )ת‪ (375 /‬מעלה כי גופת המנוחה היתה‬
‫ישובה על האסלה כשהיא נשענת על הקיר השמאלי‪ .‬לא רק שהיא לא היתה שכובה‬
‫על רצפת התא מצד ימין‪ ,‬כפי שתיאר המערער‪ ,‬אלא שגם אין כל סיכוי שהיא הגיע‬
‫למצב זה בנפילה מהחלל המשותף של חדר השירותים‪ ,‬כפי שאמר המערער בהודאת‬
‫השווא שלו )וראו חוות דעת איש המז"פ ינאי עוזיאל על כך שהפגיעה נעשתה בתוך‬
‫תא השירותים(‪.‬‬
‫‪ .264‬לסיכומו של עניין זה‪ :‬אין לייחס כל משמעות לכך שהמערער "ידע" שהרצח‬
‫בוצע בתוך תא השירותים השני יחסית לפתח חדר השירותים‪ ,‬כיוון שהחוקרים‬
‫הם אלו שהסגירו פרט זה בחקירתו של המערער‪ .‬הגרסה שבנה המערער סביב‬
‫פרט זה היא מופרכת לחלוטין‪.‬‬
‫ג)‪.(3)(8‬‬

‫דם בשירותי הבנים‪:‬‬

‫‪ .265‬בית המשפט ראה כפרט מוכמן את טיפות הדם בשירותי הבנים‪ ,‬שהמערער הזכיר‬
‫בחקירתו‪ ,‬ושאת קיומן אישר המנקה‪.‬‬
‫‪ .266‬אין טעם להרחיב בדיבור על כך שטיפות דם בשירותים ציבוריים הפתוחים לקהל‬
‫משתמשי בית הספר אינם פרט מוכמן אלא פרט גלוי ) ויוזכר שמדובר בחדר‬
‫השירותים ששימש את המערער בעת עבודתו בבית הספר(‪ .‬לפיכך אין כל משקל‬
‫לאזכורן של טיפות דם אלו בהודאת המערער‪ .‬יש להעיר כי טיפות דם בלתי מפלילות‬
‫אלו הוזכרו בעדותו של המערער כבר ב‪ ) 14.12.2006-‬ראו ת‪ .(167/‬כלומר‪ ,‬אין‬
‫בינן לבין הודאתו דבר‪ .‬העובדה שלא סיפר עליהן מייד מקורה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בחשש מפני‬
‫הסתבכות בעניין שאין לו חלק בו‪.‬‬

‫‪82‬‬

‫‪ .267‬בשולי הדברים נציין כי המנקה ויקטור קולסניקוב העיד כי דם בשירותי הבנים אינו‬
‫מחזה נדיר כלל )ראו‪ :‬ת‪ ,543/‬ת‪ , 544/‬ת‪.(545/‬‬
‫‪ .268‬השורה התחתונה היא כמו השורה הראשונה‪ :‬מידע גלוי איננו בגדר פרט מוכמן‪.‬‬
‫ג)‪.(4)(8‬‬

‫תנוחת המנוחה בתא השירותים‪:‬‬

‫‪ .269‬בית המשפט מתייחס בפרק אחד לתיאוריו של המערער את אופן עמידתה של‬
‫תאיר ראדה ז"ל בתוך תא השירותים בעת שנחתכה ולתנוחת הגופה לאחר הרצח‪.‬‬
‫‪ .270‬התייחסנו כבר לעיל‪ ,‬בפרק הפרטים הסותרים‪ ,‬לאי ההתאמה המובהקת בין תיאוריו‬
‫של המערער את תנוחת גופת המנוחה לאחר הרצח לבין העובדות כפי שהן נראות‬
‫בתמונות מזירת הרצח )ת‪ .(375/‬התייחסנו לכך שהמערער אמר שהמנוחה נפלה על‬
‫הרצפה בצד ימין בעוד בפועל היתה ישובה על האסלה כשראשה נשען על הקיר‬
‫שבצד שמאל )במבט מפתח התא(‪ .‬בית המשפט בעצמו מציין בעמ' ‪ 303‬לפסק הדין‬
‫כי ראש צוות החקירה הוא שהראה לבסוף למערער מה היתה תנוחת גופה‪ ,‬כפי‬
‫שכבר צוטט לעיל‪.‬‬
‫‪ .271‬המערער יטען שתיאוריו השגויים את תנוחת גופת המנוחה הם בגדר פרט מוכמן‬
‫"שלילי" או "סותר"‪ .‬כלומר‪ ,‬שהאופן שבו תיאר עניין זה בחקירותיו פוגם במשקל‬
‫ההודאה‪ ,‬ולא רק שאינו מחזק אותה‪.‬‬
‫‪ .272‬באשר לכיוון עמידת המנוחה בתא טרם הרצח יטען המערער כי אינו בגדר פרט‬
‫מוכמן המחזק את ההודאה‪ .‬זאת‪ ,‬משתי סיבות‪ .‬ראשית – המערער לא ידע אותו‬
‫בעצמו‪ .‬הוא הודרך באופן ברור על ידי החוקרים‪ .‬שנית‪ ,‬קשה לקבוע באופן‬
‫אובייקטיבי מה היה כיוון זה במציאות‪ .‬עד התביעה‪ ,‬רפ"ק ינאי עוזיאל‪ ,‬איננו מומחה‬
‫לעניינים אלו‪ ,‬ואף במשפט שינה את עדותו יחסית לחוות דעתו הכתובה‪.‬‬
‫‪ .273‬בית המשפט קבע בהתאם לעדות של איש מז"פ ינאי עוזיאל כי בעת שנחתכה‬
‫תאיר ראדה ז"ל בצווארה היא עמדה עם פניה לכיוון הקיר הימני )במבט מפתח‬
‫התא(‪ .‬כלומר‪ ,‬היא עמדה כשהיא מפנה את כתפה הימנית לכיוון פתח התא ולעבר‬
‫תוקפה‪ .‬יש להעיר שבחוות דעתו המקורית קבע איש המז"פ רק שהמנוחה עמדה ליד‬
‫הקיר הימני‪ ,‬ולא שפניה היו מופנות כלפיו )"בסבירות גבוהה מאוד כי המנוחה נחתכה‬
‫בהיותה בעמידה בסמוך לקיר המערבי" – ת‪ ,296/‬פרק המסקנות(‪ .‬רק בעדותו‬
‫‪83‬‬

‫במשפט‪ ,‬אחרי שכבר הכיר את הגרסה שהתגבשה בחקירה‪ ,‬טען המומחה כי‬
‫הממצאים מצביעים על כך שפניה של תאיר ז"ל הופנו לעבר הקיר הימני ולא רק על‬
‫כך שהיא עמדה בסמוך אליו‪ .‬תיקון זה אומר דרשני‪.‬‬
‫‪ .274‬בהדגמה שערך המערער עם המדובב בתא המעצר ב‪ ,18.12.2006 -‬המדובב‬
‫הוא שבחר איך לעמוד בתור ראדה‪ .‬הוא לא פעל לפי הנחיות של המערער‪ .‬המערער‬
‫לא נשמע מנחה אותו במילה כלשהי איך לעמוד )בקטע שאליו הפנה בית המשפט‬
‫בת‪ ,8/‬מ"ט ‪.((26)165/06‬‬
‫‪ .275‬יתר על כן‪ ,‬צפייה בהקלטת הוידאו של החקירה שבה הודה המערער )ת‪ ,21/‬מ"ט‬
‫‪ ,((1)172/06‬מעלה כי הוא לא גילה היכרות עם שום פרט מוכמן בהקשר זה‪.‬‬
‫למעשה הוא כלל לא היה בטוח באשר לאופן שבו עמדה המנוחה בעת שהותקפה‪.‬‬

‫בתחילה אמר המערער בחקירה שככל‬
‫הנראה הנערה הפנתה את כתפה‬
‫השמאלית אל פתח הדלת )ואליו(‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שהפנתה את גבה ולא את פניה‬
‫לעבר הקיר הימני‪.‬‬

‫בהמשך אימץ המערער את הצעת ראש‬
‫צוות החקירה‪ ,‬יורם אזולאי‪ ,‬שלפיה הנערה‬

‫‪84‬‬

‫הפנתה אליו את גבה ולא את כתפה )התמונה מטעה מעט בגלל האזיקים על ידיו‬
‫של המערער( –‬

‫האחרונה‪,‬‬

‫הגרסה‬

‫שאותה‬

‫המשפט‪,‬‬

‫אימץ‬

‫בית‬

‫גרסה‬

‫שממש‬

‫היא‬

‫נכפתה‬

‫על‬

‫החקירה ע"י ראש הצוות‪,‬‬
‫שהוציא מחדר החקירות את‬
‫המערער‪,‬‬
‫בתפקיד‬

‫נעמד‬
‫ראדה‬

‫בעצמו‬
‫בפוזיציה‬

‫שאימץ בית המשפט‪ ,‬ו"שאל"‬
‫אם כך היא עמדה‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫ראש הצוות הוא שהראה‬
‫למערער איך עמדה ראדה‬
‫ז"ל בעת שהותקפה )לפי‬
‫התאוריה המשטרתית שאימץ בית המשפט(‪.‬‬

‫‪ .276‬לסיכומו של עניין זה‪ :‬המערער הציג בחקירתו כמעט את כל האפשרויות לאופן‬
‫שבו עמדה תאיר ראדה ז"ל בעת שהותקפה‪ .‬הוא הראה שהפנתה אליו את‬
‫כתפה השמאלית‪ ,‬שהפנתה אליו את כתפה הימנית ושהפנתה אליו את גבה‬
‫) נדמה שבהדגמה עם המדובב העלה גם את האפשרות האחרונה‪ ,‬והיא‬
‫שהפנתה אליו את פניה(‪ .‬המערער לא גילה בעניין זה הכרה של פרט מוכמן‬
‫כלשהו‪ ,‬שהרי לא היה עקבי בגרסאותיו‪ ,‬וגרסתו האחרונה היה גרסה שכפה על‬
‫‪85‬‬

‫החקירה ראש הצוות יורם אזולאי‪ ,‬שהדגים למערער את אופן עמידת ראדה לפי‬
‫התיאוריה המשטרתית שאימץ מאוחר יותר גם בית המשפט‪.‬‬
‫‪ .277‬נעיר עוד כי תנוחת הגופה לאחר הרצח‪ ,‬שתוארה ע"י המערער באופן שגוי‬
‫לחלוטין‪ ,‬היא נתון עובדתי ידוע‪ ,‬בעוד שאופן עמידתה בעת שהותקפה כלל אינו ידוע‪,‬‬
‫ובית המשפט מסתמך על השערה של איש מז"פ בלבד‪ ,‬אשר ספק אם נמצאת‬
‫במסגרת מומחיותו‪ .‬השערה שחלקה אף נולד רק לאחר סיום החקירה‪ ,‬ואחרי‬
‫שהתגבשה בעזרת החוקרים "גרסת החשוד"‪.‬‬
‫ג)‪.(5)(8‬‬

‫דלת התא השני‪:‬‬

‫‪ .278‬בית המשפט עוסק בכך שהמערער "ידע" כי דלת התא השני יחסית לפתח חדר‬
‫השירותים היתה נעולה כשגופת המנוחה בתוכה‪ ,‬וכי מנעולה החיצוני של הדלת היה‬
‫שבור‪ ,‬כך שלא ניתן היה לנעול אותה מבחוץ‪ .‬בית המשפט מייחס משקל גדול לידיעת‬
‫פרט זה‪ ,‬כיוון שלהבנתו פרט זה לא היה ידוע לחוקרים עד השחזור‪ .‬כפי שהסברנו‬
‫לעיל‪ ,‬קביעה זו של בית המשפט היא שגויה‪ .‬לא רק שאנשי בית הספר ידעו שהמנעול‬
‫שבור‪ ,‬אלא גם צוות המז"פ הבחין בביקור בזירה ביום הרצח שהמנעול נפרץ )כלומר‪,‬‬
‫שלא ניתן היה לפתוח אותו באופן רגיל(‪.‬‬
‫‪ .279‬העובדה שגופת המנוחה נמצאה נעולה בתא השירותים פורסמה בכלי התקשורת‪.‬‬
‫עובדה זו היא גם די מתבקשת לנוכח העובדה שהגופה נמצאה רק שעות אחרי‬
‫היעלמותה של תאיר ראדה ז"ל‪ .‬יתר על כן‪ ,‬המערער "ידע" כי לא ניתן לנעול את תא‬
‫השירותים מבחוץ רק אחרי שהובא לזירת הרצח ע"י השוטרים במסגרת השחזור‪ .‬כפי‬
‫שהראינו לעיל‪ ,‬בהודאתו הראשונה ועוד בטרם השחזור‪ ,‬אמר כי נעל את דלת התא‬
‫מבחוץ באמצעות החלק האחורי של סכינו )ראו‪ :‬ת‪ ,21/‬מ" ט ‪ ,(2)172/06‬תמליל‬
‫חקירת המערער מיום ‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪ 18‬ואילך(‪ .‬דבר שכלל לא היה אפשרי‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬עד שהחוקרים שאלו בעניין זה מפורשות המערער כלל לא סיפר על נעילה‬
‫של הדלת )ראו ת‪ ,21/‬מ" ט ‪,(2)172/06‬‬

‫תמליל חקירת המערער מיום‬

‫‪ ,19.12.2006‬עמ' ‪ 16‬ואילך(‪ .‬כאמור‪ ,‬כשהבין לבסוף את רמזי החוקרים וסיפר על‬
‫נעילת הדלת‪ ,‬תיאר דרך נעילה שלא היתה אפשרית‪ .‬כפי שכבר כתבנו לעיל‪ ,‬מדובר‬
‫בפרט מוכמן "שלילי" או "סותר"‪ .‬כלומר‪ ,‬פרט שתיאורו פוגם באמינות ההודאה‪.‬‬
‫‪ .280‬התייחסות לפרט שנכלל בהודאה מאוחרת‪ ,‬שניתנה ב‪ ,21.12.2006 -‬כלומר‪,‬‬
‫לאחר שהמערער הובא לזירת הרצח במסגרת השחזור‪ ,‬היא שגויה מבחינה משפטית‪.‬‬
‫‪86‬‬

‫פרט מוכמן הוא בעל ערך ראייתי רק אם הוא ידוע רק למי שהיה בזירת הרצח בשעת‬
‫ביצוע העבירה‪ .‬כאן מדובר בפרט שהמערער תיאר לא נכון בטרם ה"שחזור"‪ ,‬ורק‬
‫אחרי ביקורו בזירה במסגרת ה"שחזור" תיקן את עדותו‪ .‬כלומר‪ ,‬רק אחרי שהפרט‬
‫הפסיק להיות מוכמן ונחשף בפני המערער במסגרת ה"שחזור" המערער ידע אותו‪.‬‬
‫באופן טבעי המערער אפילו לא חייב להיות מודע לאופן המדויק שבו נחשף במסגרת‬
‫ה"שחזור" לכך שמנעול השירותים החיצוני שבור )בין אם מרמיזה של החוקר‪ ,‬בין אם‬
‫במבט ישיר‪ ,‬ובין אם במבט דרך המראה(‪.‬‬

‫ג)‪.(6)(8‬‬

‫אופן היציאה מתא השירותים לאחר הרצח‪:‬‬

‫‪ .281‬כאמור לעיל‪ ,‬לעמדת ההגנה מדובר בפרט סותר דווקא‪ ,‬ובוודאי לא בפרט מחזק‪.‬‬
‫התייחסנו לכך בפרק הפרטים הסותרים‪ .‬נסכם בקצרה את מהלך הטיעון בעניין זה‪.‬‬
‫‪.1‬‬

‫אין כל ראיה אובייקטיבית שכך יצא מן התא הרוצח‪.‬‬

‫‪.2‬‬

‫מסלול טביעות נעלים בדם מוליך החוצה מן התא בכיוון אחר‪.‬‬

‫‪.3‬‬

‫בהודאתו שלפני השחזור תיאר המערער מסלול אחר של יציאה מהתא‪ .‬המסלול‬
‫שתיאר בהודאתו הראשונה כלל אינו אפשרי )יציאה בהליכה דרך הדלת ונעילת‬
‫התא מבחוץ‪ ,‬תוך שימוש בסכין כמברג(‪ .‬כפי שהסברנו בהרחבה לעיל‪ ,‬לא‬
‫מתקבל על הדעת שרוצח שכח כי לא הצליח לצאת מן התא בהליכה ולנעול אותו‬
‫מבחוץ‪ ,‬ונאלץ לטפס החוצה כשהוא דורך על גופת המנוחה‪.‬‬

‫‪.4‬‬

‫המערער לא אמר בשום שלב כי גופת המנוחה היתה ישובה על האסלה‪ ,‬אלא‬
‫אמר שהיא היתה שכובה על רצפת תא השירותים‪ .‬המערער כמובן לא היה יכול‬
‫להחמיץ את העובדה שגופת המנוחה היתה ישובה על האסלה‪ ,‬אם היה מטפס‬
‫ודורך עליה בדרכו החוצה מן התא כפי שקבע בית המשפט שאירע‪.‬‬

‫‪ .282‬באשר לנקודה האחרונה‪ ,‬שהוזכרה בסעיף ד' של הפסקה הקודמת‪ ,‬נאמר כי דומה‬
‫שבית המשפט ניסה להחזיק משני קצותיו מקל ארוך מדי‪ .‬בית המשפט אימץ כאמינה‬
‫את דרך היציאה מהתא שהודגמה בשחזור‪ ,‬אך התעלם מכך שדרך זו חייבה את‬
‫המערער לזכור כי גופת המנוחה היתה ישובה על האסלה ולא שכובה על הרצפה‪ ,‬כפי‬
‫‪87‬‬

‫שתיאר בשחזור‪ .‬שהרי אם טיפס החוצה מהתא באופן שתיאר בשחזור‪ ,‬הרי היציאה‬
‫מהתא כללה טיפוס על רגלי המנוחה ודריכה על ירכיה‪ ,‬והוא לא היה יכול להחמיץ את‬
‫תנוחת הגופה‪.‬‬
‫‪ .283‬לסיכומו של עניין‪ :‬תיאור אופן היציאה מן התא בשחזור‪ ,‬אינו עומד בפני עצמו‪,‬‬
‫וממילא אין הוא מחזק את הראיות נגד המערער‪ .‬להפך‪ ,‬הוא סותר את הראיות‬
‫האובייקטיביות‪.‬‬
‫ג)‪.(7)(8‬‬

‫מראה חיצוני‪:‬‬

‫‪ .284‬בית המשפט מייחס משקל להתאמה בפרטים מסוימים בתיאור המערער את מראה‬
‫המנוחה למראה במציאות‪ .‬כתוצאה מאי התאמה בפרטים אחרים הוא מייחס לפרט‬
‫זה משקל "מופחת"‪.‬‬
‫‪ .285‬עם כל הכבוד‪ ,‬כפי שהסברנו לעיל ובהתחשב בכך שכאמור בפסק הדין המערער‬
‫ראה את תמונתה של תאיר ראדה ז"ל בכלי התקשורת‪ ,‬הרי הטעויות והחסרים‬
‫באופן שבו תיאר את תאיר ראדה ולבושה מהווים "דבר מה סותר" או "דבר מה‬
‫חסר"‪ ,‬המחליש את הראיות נגד המערער‪ .‬לא מדובר בתוספת שולית לראיות‪,‬‬
‫אלא בהחלשה שלהן‪.‬‬
‫ג)‪.(8)(8‬‬

‫שיחה עם ראובן ג'נאח‪:‬‬

‫‪ .286‬בית המשפט קמא ייחס משקל גבוה לשיחתו של המערער עם אשתו בעקבות‬
‫שיחתו עם ראובן ג'נאח בערב שלאחר שנרצחה תאיר ראדה ז"ל )ב‪.(6.12.2006-‬‬
‫‪ .287‬שיחתם של המערער ואשתו קיבלה חשיבות בחקירה בעקבות עדותה השניה של‬
‫אשת המערער‪ .‬בעדותה הראשונה )ת‪ ,(683/‬שנמסרה שישה ימים לאחר הרצח )ב‪-‬‬
‫‪ ,(12.12.2006‬סיפרה אשתו של המערער כי ביום הרצח ) ‪ (6.12.2012‬בסביבות‬
‫השעה ‪ 21:30‬התקשר אל המערער ראובן ג'נאח‪ ,‬שאצלו היה המערער אמור לעבוד‬
‫למחרת היום‪ .‬לדבריה‪ ,‬כשהסתיימה השיחה אמר לה המערער )בעלה( כי ראובן אמר‬
‫שלא יבוא למחרת לעבוד אצלו כי ילדה נפלה בבית הספר‪ .‬בעדותה השניה )ת‪/‬‬
‫‪ ,(684‬שנמסרה ‪ 10‬ימים לאחר הרצח‬

‫)ב‪ ,(16.12.2006 -‬אמרה אשת‬

‫‪88‬‬

‫המערער כי לאחר שיחתו עם ראובן אמר לה המערער שראובן אמר לו לא לבוא‬
‫לעבוד אצלו למחרת כי "ילדה נפלה מאסלה בשירותים"‪.‬‬
‫‪ .288‬בעקבות עדותה של אשתו של המערער נקרא למשטרה ראובן ג'נאח‪ ,‬ואמר )כפי‬
‫שהעיד גם מאוחר יותר במשפט עצמו( כי בעת ששוחח עם המערער כלל לא ידע‬
‫שהרצח בוצע בשירותים‪ ,‬כיוון שלא האזין לחדשות הערב באותו היום‪ .‬לדבריו‪ ,‬אמר‬
‫למערער בשיחת הטלפון כי בת של חברים מתה בבית הספר‪ ,‬אך לא ציין את מקום‬
‫הרצח )ראו עמוד ‪ 302‬לפרוטוקול המשפט(‪ .‬המשטרה ובית המשפט בעקבותיה‬
‫הסיקו מכך שהמערער ידע כי ילדה "נפלה" בשירותים דווקא‪ ,‬כיוון שהוא זה שרצח‬
‫אותה‪.‬‬
‫‪ .289‬בעדויותיו במשטרה מסר המערער הסברים שונים לאופן שבו הסיק מדבריו של‬
‫ראובן ג'נאח כי מה שקרה קרה בשירותים )היות השירותים איזור מועד להחלקה‪,‬‬
‫וחששו כי הוא עצמו ישמש שעיר לעזאזל כמי שכקבלן חיצוני ריצף את השירותים‬
‫במקלט(‪ .‬במשפט העידו המערער ואשתו כי המערער כלל לא אמר את הדברים‬
‫שיחסה לו אשתו‪ ,‬וככל הנראה אשתו‪ ,‬שסיפרה על השיחה במשטרה עשרה ימים‬
‫לאחר הרצח‪ ,‬ערבבה בין דברים שהיו ידועים לה בעת מסירת העדות )עשרה ימים‬
‫לאחר הרצח( לבין שיחתה עם המערער בערב שלאחר הרצח‪.‬‬
‫‪ .290‬בית המשפט דחה את גרסת המערער ובני משפחתו במשפט‪ ,‬וקבע באופן נחרץ כי‬
‫הם שיקרו‪ ,‬ושהמערער אמנם אמר לאשתו "אסלה" ו"שירותים" לאחר השיחה עם‬
‫ראובן ג'נאח‪ .‬בית המשפט קבע כך‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בעקבות שיחה של המערער בתא‬
‫המעצר עם המדובב "יבגני"‪ ,‬שנערכה עוד ביום מעצרו ) ‪ ,(12.12.2006‬ובה הזכיר‬
‫המערער את האסלה בקשר לאותה שיחה עם ראובן‪ .‬הדברים שאמר המערער‬
‫ל"יבגני" היו אלו‪:‬‬
‫" התקשר אלי בחור ‪ -‬הוא עובד בחנות חומרים – ואומר‪ ' :‬אתה לא עובד‬
‫מחר'‪ .‬אני אומר‪' :‬למה?' הוא התחיל להסביר לי שאיזשהם בעיות היו בבית‬
‫ספר‪ .‬אני לא הבנתי איזה‪ .‬יום למחרת מהחדשות או האשה שאמרה שהיה‬
‫רצח‪ ...‬אני חשבתי; הוא סיפר לי משהו; ילדה; ילדה; אני הבנתי שילדה;‬
‫שמשהו קרה בשירותים‪ .‬אני אומר‪ :‬מה? התיישבה? נפלה ושברה את‬
‫הראש על האסלה? הרבה דברים יכולים לקרות"‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫)ת‪ - 400/‬מ" ט ‪ ,161/06‬שיחת המערער עם המדובב "יבגני" ב‪-‬‬
‫‪ ,12.12.2006‬עמ' ‪.(33‬‬
‫‪ .291‬כפי שנסביר להלן אזכור האסלה בשיחה עם "יבגני" אינו תומך כלל בכך שהמערער‬
‫הוא הרוצח‪ .‬נהפוך הוא‪ .‬אזכור פרט זה בשיחה עם "יבגני" מאיין את חשיבות המידע‬
‫שמסרה אשתו של המערער בחקירתה המאוחרת‪ ,‬ומחליש את הראיות נגד המערער‪.‬‬
‫‪ .292‬בית המשפט הניח שאזכור השירותים והאסלה בשיחתו של המערער עם אשתו‬
‫לאחר השיחה עם ראובן ג'נאח הוא פליטת פה מפלילה של מי שידע את הפרט‬
‫כמבצע העבירה‪ .‬הנחה זו אינה יכולה לעמוד אחרי שמסתבר שאת אותם דברים אמר‬
‫המערער למדובב "יבגני"‪ .‬שהרי המערער אמר דברים אלו ל"יבגני" בשלב שבו‬
‫הכחיש לחלוטין את ביצוע העבירה )גם בפני המדובב(‪ ,‬וארבעה ימים לפני שאשתו‬
‫הזכירה פרט זה בחקירתה השנייה‪ .‬לא מתקבל על הדעת שפליטת פה מפלילה‬
‫תחזור על עצמה באותו הקשר בדיוק ובשיחה עם אנשים שונים‪ .‬מהעובדה שפרט זה‬
‫הופיע בשיחה עם "יבגני" אודות השיחה עם ראובן‪ ,‬היה בית המשפט אמור להסיק כי‬
‫המערער אמנם הבין משיחתו עם ראובן שהילדה נפגעה באסלה בשירותים‪ .‬זאת‪ ,‬בין‬
‫אם ראובן הזכיר זאת בשיחה‪ ,‬ובין אם המערער הבין זאת בטעות מהשיחה‪.‬‬
‫‪ .293‬בהקשר זה יש לזכור את חוסר שליטתו של המערער בשפה העברית‪ ,‬שיכול‬
‫להסביר אי הבנה שנוצרה בעקבות השיחה בין המערער לבין ראובן‪ .‬כפי שמסביר‬
‫ראובן ג'נאח עצמו בעדותו‪:‬‬
‫"אין לנו תקשורת‪ .‬הוא בקושי‪ .‬אין מצב שאנהל שיחה איתו"‪.‬‬
‫)ת‪ ,211/‬עדותו של ראובן ג'נאח מיום ‪ ,17.12.2006‬ש' ‪.(8-9‬‬
‫‪ .294‬העובדה שהמערער התקשה להבין את דבריו של ראובן בשיחה עמו מוכחת‬
‫לחלוטין‪ ,‬שהרי המערער לא הבין כלל את המסר הבסיסי שראובן ביקש להעביר לו‬
‫בשיחה זו‪ .‬אין מחלוקת שהמערער הבין מהשיחה שראובן התקשר כדי להגיד לו לא‬
‫לבוא לעבוד אצלו למחרת בשל מה שקרה בבית הספר‪ .‬המסר שראובן ביקש להעביר‬
‫היה הפוך לחלוטין‪ .‬ראובן ביקש להעביר למערער את המסר שכיוון שילדה ) בת של‬
‫חברים( מתה בבית הספר‪ ,‬אין למערער סיבה ללכת לעבוד למחרת בבית הספר‪ ,‬אלא‬
‫מוטב שיבוא לעבוד אצלו )אצל ראובן ‪ -‬שלא ידע שהמערער סיים למעשה את עבודתו‬
‫בבית הספר כבר באותו היום( –‬
‫‪90‬‬

‫"מטרת השיחה הייתה אם אכן כן הוא בא לבצע אצלי את העבודה‪ ,‬ואמרתי‬
‫לו שגם בכל מקרה‪ ,‬שגם אם הוא לא גמר את העבודה בבית הספר‪ ,‬אז היה‬
‫בלאגן בבית הספר ואי אפשר לעבוד שם למחרת וכדאי שיתחיל לעבוד‬
‫אצלי"‪.‬‬
‫)עדות ראובן ג'נאח בבית המשפט‪ ,‬עמ' ‪ 302‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫‪ .295‬אי הבנת המסר הבסיסי שביקש ראובן להעביר בשיחה מחזקת את האפשרות‬
‫שהמערער אמנם הבין לא נכון את דבריו של ראובן גם באשר לאזכור השירותים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בהחלט יתכן שהמערער הבין מדברי ראובן שקרה משהו בשירותי בית הספר‪,‬‬
‫אף על פי שראובן לא אמר זאת‪.‬‬
‫‪ .296‬יתר על כן‪ ,‬בהחלט יתכן שכאשר נחקר ג'אנח במשטרה יותר מעשרה ימים לאחר‬
‫הרצח שכח כי הזכיר בשיחה עם המערער את מיקום הרצח בתא השירותים בבית‬
‫הספר‪ .‬שעה וחצי לפני שיחתו של ג'נאח עם המערער התפרסם מידע זה בחדשות‬
‫השעה ‪ .20:00‬זאת ועוד‪ ,‬בישוב קטן כקצרין יש להניח שמידע על הרצח הראשון אי‬
‫פעם בעיר יתפשט במהרה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬לג'נאח באופן אישי היה המידע זמין במיוחד‪,‬‬
‫שכן הוא מכיר באופן אישי מספר אנשים שנכחו בזירת הרצח בעת מציאת הגופה‪,‬‬
‫ובהם אב הבית סמברנו )ראו עמ' ‪ 304-305‬לפרוטוקול(‪ .‬אם אין די בכל אלו ‪ -‬אשתו‬
‫של ג'נאח‪ ,‬שסיפרה לו על הרצח‪ ,‬השתתפה בעצמה בחיפושים אחרי תאיר ראדה‬
‫ז"ל‪ ,‬וסביר שידעה היכן נמצאה הגופה‪:‬‬
‫שאלה‪" :‬מתי נודע לך על הרצח וממי?"‬
‫תשובה‪" :‬בסביבות השעה ‪ 20:00‬בערב‪ ,‬אשתי דיברה איתי בטלפון‪ ,‬היא‬
‫סיפרה לי שמצאו ילדה מתה בבית הספר‪ ,‬היא יצאה גם לחיפושים אחריה‬
‫ואמרה לי שמצאו ילדה מתה בבית הספר"‪ ) .‬עדותו של ג'נאח‪ ,‬עמ' ‪301‬‬
‫לפרוטוקול(‪.‬‬
‫‪ .297‬לסיכומו של עניין‪ :‬סביר מאד שבסיום השיחה בין ג'נאח למערער הבין האחרון‬
‫כי הגופה נמצאה בשירותים‪ .‬יתכן כי ג'נאח כשנחקר כעבור אחד עשר יום שכח‬
‫שידע כבר בשלב זה היכן נמצאה הגופה‪ .‬יתכן גם שהמערער לא הבין נכון את‬
‫דבריו של ג'נאח בגלל שליטתו הדלה בעברית‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫‪ .298‬בשורה התחתונה אנו סבורים כי חומר הראיות אינו תומך כלל באפשרות‬
‫שמדובר בפליטת פה מפלילה של המערער‪.‬‬

‫ג)‪.(9)(8‬‬

‫הכחשת אונס‪:‬‬

‫‪ .299‬כפי שפירטנו בפרק הפרטים הסותרים אנו סבורים כי עצם העובדה שהמערער סבר‬
‫שהמנוחה נאנסה מהווה "דבר מה סותר" להודאתו‪ .‬על פי הגיונו של בית המשפט‬
‫קמא כל פעם שנאשם מודה באשמה כלשהי‪ ,‬יש לזקוף לחובתו כפרט מוכמן את‬
‫העובדה שלא הודה בשלל עבירות נוספות שלא התבצעו‪ .‬ההגנה סבורה כי דרך ניתוח‬
‫זו היא שגויה‪.‬‬
‫ג)‪(10)(8‬‬

‫‪ .‬מיקום הפגיעות בגוף המנוחה ומכניזם הרצח‪:‬‬

‫‪ .300‬כפי שפורט בפרק הפרטים הסותרים‪ ,‬ההגנה סבורה כי לנוכח הפרטים הסותרים‬
‫הרבים שבתיאור הפגיעות בגוף המנוחה ומכניזם הרצח‪ ,‬ובהינתן הכוונת החוקרים‬
‫בקשר לפרטים תואמים‪ ,‬וגרסאותיו המשתנות של המערער‪ ,‬אין לראות בפרטים‬
‫התואמים פרטים מוכמנים‪.‬‬

‫ג)‪ .(11)(8‬פרטים מוכמנים – סיכום‪:‬‬
‫‪ .301‬בית המשפט קמא פירט שורה ארוכה של פרטים שאותם ראה כפרטים מוכמנים‬
‫שהיו מוכרים למערער‪ ,‬ובכך מצא תמיכה לקביעה כי המערער הוא מבצע העבירה‪.‬‬
‫בחינה של כל אחד מפרטים אלו מעלה כי אף אחד מהם לא ממלא אחר שלושת‬
‫התנאים שנקבעו בפרשת אל עביד לפרט שיהיה בעל ערך מסבך‪ :‬שהבקיאות בפרט‬
‫תהיה ברורה וגלויה; קיומו של הפרט במציאות יוכח כדבעי ושפרט זה לא יכול היה‬
‫להמצא אלא בתודעת מבצע העבירה‪ .‬חלקם של הפרטים מראש לא היו פרטים‬
‫מוכמנים )כמו למשל הדם בשירותי הבנים(‪ ,‬לגבי פרטים אחרים מסר המערער‬
‫גרסאות שונות )כמו למשל לגבי אופן הפגיעה במנוחה( ולגבי חלק מהם אף‬
‫מסר תיאור שאינו מתיישב כלל עם העובדות‪ ,‬ובכך הפך אותם לפרטים שאי‬
‫שליטתו בהם מחלישה את חומר הראיות נגדו‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫‪ .302‬פסק דינו של בית המשפט קמא גם אינו עולה בקנה אחד עם הקו שהתוו השופטים‬
‫גרוניס והנדל בפרשת וולקוב‪ .‬פסק הדין מושא הערעור עתיר הפרדות מלאכותיות בין‬
‫תת‪-‬פרטים שאותם תיאר המערער בהתאם לעובדות לבין תת‪-‬פרטים אחרים‬
‫שתיאורם ע"י המערער סותר את העובדות‪ .‬פסק הדין גם אינו מייחס משקל שלילי‬
‫להיעדרם מגרסת החשוד של פרטים מסוימים שאירעו במציאות ולכך שפרטים‬
‫מסוימים הכלולים בהודאה סותרים את העובדות‪.‬‬
‫‪ .303‬כמפורט לעיל ומן הטעמים שפורטו לעיל נסכם בכך שלא ניתן להצביע על פרט‬
‫מוכמן מסבך כלשהו שנכלל בהודאת המערער בחקירה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ניתן‬
‫להצביע על פרטים שונים בהודאתו הפוגמים באמינותה‪ ,‬כיוון שאינם תואמים את‬
‫העובדות‪ ,‬ובהם כל הפרטים האובייקטיבים הידועים לגבי הרצח כמו לבושה של‬
‫המנוחה ותנוחת גופתה לאחר הרצח‪.‬‬

‫ד‪ .‬ראיות עצמאיות המעלות ספק סביר‪:‬‬
‫ד)‪ .(1‬מסלול טביעות הנעל בדם‪:‬‬
‫‪ .304‬כפי שכבר ציינו בפרק העוסק ב"דברי המה הסותרים"‪ ,‬בתא השירותים נמצאו שלוש‬
‫טביעות נעל בדם שאינן של המערער‪ .‬ככל הנראה שייכות הן לאותו אדם‪ .‬הטביעות‬
‫נמצאו במסלול יציאה מן התא – על האסלה‪ ,‬על מיכל ההדחה ועל הקיר‪.‬‬
‫‪ .305‬המשטרה והפרקליטות השקיעו מאמצים רבים כדי לבחון האם טביעות אלו שייכות‬
‫למי מצוות החילוץ‪ .‬אף אחד מצוות החילוץ לא סיפר כי הוא עשוי להיות מי שהטביע‬
‫את הטביעות‪ .‬נעליהם של אנשי צוותי החילוץ השונים אף נבדקו על ידי מומחה‬
‫התביעה ולא נמצאה שום התאמה בין סוליות נעליהם לטביעות המדוברות‪.‬‬
‫‪ .306‬על פניו נראה הגיוני כי הטביעות שייכות לרוצח האמיתי‪ .‬לאף אחד אחר אין סיבה‬
‫לצאת בטיפוס מתא השירותים הנעול בו התבצע הרצח מבלי לדווח עליו לאף אחד‪.‬‬
‫‪ .307‬ההגנה סבורה כי לכל הפחות מתקיימת אפשרות ממשית כי טביעות אלו הן של‬
‫הרוצח האמיתי של תאיר ראדה ז"ל‪ .‬מאחר ומוסכם כי טביעות נעל אלו אינן של‬
‫המערער‪ ,‬הן מעלות בני עצמן ספק באשמתו של המערער‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫‪ .308‬בית המשפט קמא לא סבר כך‪ .‬הוא פטר עצמו מסוגיית מסלול טביעות הנעליים‬
‫בדם המוליך החוצה מן התא במלים הבאות‪:‬‬
‫"לא עלה בידי המאשימה ליתן מענה חד משמעי לקיומן של העקבות‪ ,‬יכול ועקבות אלה‬
‫נותרו כתוצאה מתרחיש אחר אשר אין מתפקידנו לנחש‪ .‬במלאכת הכרעת הדין הניצבת‬
‫לפתחו של ביהמ"ש‪ ,‬אין הוא יכול להשיב לעיתים על כל שאלה העולה‪ ,‬אם מצד‬
‫הסניגוריה ואם מצד המאשימה"‪.‬‬
‫)עמ' ‪ 264‬לפסק הדין מושא הערעור(‪.‬‬
‫‪ .309‬דברים מבטלים אלו של בית המשפט קמא הם בעייתיים במיוחד לנוכח העובדה כי‬
‫הראיה הפורנזית היחידה שעמדה לחובתו של המערער היא טביעות נעלים חלקיות‬
‫על מכנסיה של המנוחה‪ ,‬שמומחה מטעם התביעה קבע )בניגוד לקביעת מומחה‬
‫מטעם ההגנה( כי יש סבירות גבוהה שהן נטבעו בנעלי המערער )ראו עמ' ‪251‬‬
‫לפסק הדין(‪.‬‬

‫‪ .310‬דוגמא מבהירה לכוחה של ראיה פורנזית אובייקטיבית המצביעה בכיוון חפות‪ ,‬אשר‬
‫למולה עומדות ראיות ישירות ומחזקות התומכות באשמה‪ ,‬ניתן למצוא בפסק דינו של‬
‫בית המשפט העליון בע"פ ‪ 3751/11‬אבו טראש נגד מדינת ישראל‪ ,‬שניתן זה לא‬
‫מכבר על ידי בית המשפט העליון ביום ‪.02/09/12‬‬
‫‪ .311‬באותו מקרה הורשע המערער בבית המשפט המחוזי בהריגת המנוח באמצעות‬
‫דקירה‪ ,‬בהתבסס על עדות מפלילה שניתנה במשטרה של עד ראייה לאירוע‪ ,‬עדות‬
‫ישירה של עד נוסף שניתנה במשטרה וחיזקה את העדות הראשונה )שני העדים הללו‬
‫היו עוינים לתביעה במשפט‪ ,‬אך בית המשפט קבע כי שיקרו במשפט(‪ ,‬כתמי דמו של‬
‫המנוח שנמצאו על רכב אשר נמצא בבעלותו של המערער‪ ,‬התנהגות מפלילה של‬
‫המערער בדמות בריחה והסתתרות למשך שבועות לאחר האירוע‪ ,‬וממצא בית‬
‫המשפט במחוזי כי המערער לא היה אמין בהכחישו את הביצוע בבית המשפט‪.‬‬
‫‪ .312‬כנגד הראיות הישירות והתומכות האמורות עמדה הראייה הפורנזית הבאה – בזירת‬
‫האירוע נמצאו שלושה כתמי דם שאינם של המערער ואינם של המנוח‪ .‬כתמי הדם‬
‫נמצאו מחוץ למכונית שהבהילה את המנוח לטיפול לאחר שנדקר‪ ,‬בתוך אותו רכב‪ ,‬וכן‬
‫על רגבי עפר במקום שבו התבצעה הדקירה‪ .‬המדינה לא הציגה הסבר שיבאר למי‬
‫שייכים כתמי דם אלו‪ ,‬ואיך הם משתלבים בגרסתם של העדים המפלילים‪.‬‬
‫‪94‬‬

‫‪ .313‬התייחסותו של בית המשפט המחוזי בעניין אבו טראש לסוגיית כתמי הדם של האדם‬
‫האחר שנמצאו בזירה דומה מאוד להתמודדות של בית המשפט קמא בעניינו של‬
‫המערער לטביעות הנעליים בדם של האדם האחר שנמצאו בזירת העבירה‪ .‬בית‬
‫המשפט המחוזי קבע בעניין אבו טראש כי אין בעצם הימצאותם של כתמי הדם כדי‬
‫לאיין או להפריך את גרסת עדי הראייה המפלילים‪ .‬נקבע כי יש לגרסה זו אימותים‬
‫כבדי משקל‪ ,‬חיזוקים וראיות מסייעות‪ ,‬בעוד שעדותו של הנאשם באותו עניין נדחתה‬
‫כלא אמינה‪ .‬בית המשפט המחוזי אמר כי אינו מתיימר לפסוק על פי ודאות מוחלטת‪,‬‬
‫וגם אם סוגיית דמו של האדם האחר נותרה ללא פיתרון‪ ,‬הרי שלא ניתן לומר‬
‫שמתעורר ספק סביר באשמת הנאשם – לאור הראיות שכנגדו‪.‬‬
‫‪ .314‬בית המשפט העליון בעניין אבו טראש קיבל את הערעור על ההרשעה וזיכה את‬
‫המערער באותו עניין‪ .‬בית המשפט העליון הביע דעתו כי לראיות בדבר דמו של‬
‫האדם האחר יש חשיבות רבה‪ ,‬ובכוחו להשפיע על ההתרחשויות בזירה‪ .‬בית המשפט‬
‫קבע כי אפשרות סבירה העולה מקיומם של כתמים אלו היא כי מדובר בדם שניגר‬
‫מאדם נוסף הקשור באירוע‪ ,‬דבר הפותח פתח לקיומם של מספר תרחישים שאירעו‬
‫בזירה‪ .‬אף שייתכן שהדם שייך דווקא לאדם שביקש לעזור למנוח‪ ,‬כפי שטענה‬
‫המשיבה‪ ,‬לא נשללו אפשרויות נוספות‪ .‬כפי שקבע בית המשפט העליון "נתון זה גם‬
‫משנה את יחסי הכוחות בזירה‪ ,‬וההתרחשות איננה נהירה כל צרכה‪ ,‬עד שאין לדעת‬
‫מי עוד נכח במקום‪' ,‬מי נגד מי'‪ ,‬מי נפצע‪ ,‬ובאיזה אופן"‪.‬‬

‫‪ .315‬בית המשפט קבע שאילו אמת המידה להרשעה בפלילים היתה מאזן הסתברויות‪,‬‬
‫יכול והיה מותיר את ההרשעה על כנה‪ .‬לאור הסטנדרט המחייב של הוכחה מעבר‬
‫לספק סביר עליו לזכות את המערער באותו עניין‪.‬‬
‫‪ .316‬יש לציין כי באותו מקרה נפסק גם כי יש קושי להסתמך על עדותו המפלילה של‬
‫העד המרכזי‪ ,‬לאור מספר גרסאות סותרות שנתן‪ .‬עוד נקבע כי קיים חשש כי העד‬
‫האמור הפליל את המערער כדי להתמודד עם חשד שהופנה כלפיו‪ ,‬וכי אין להתעלם‬
‫מסכסוך שהיה קיים בין העד המפליל למערער‪ ,‬על אף שהיה מינורי יחסית‪ .‬ניתן‬
‫כמובן להמשיך את ההקבלה לעניינו של המערער זדורוב‪ .‬אף הוא מסר את הראייה‬
‫הישירה המפלילה לאחר מספר גרסאות סותרות‪ ,‬וגם ההודאות שניתנו על ידו סותרות‬
‫באופן ברור אחת את השנייה בנקודות מכריעות‪ .‬גם לזדורוב היה מניע ברור למסור‬
‫את ההודאה‪ ,‬כיון שהאמין למדובב ולחוקרים ששכנעו אותו כי אם יודה יקבל הפחתה‬
‫‪95‬‬

‫משמעותית בעונש בעוד שאם ייוותר במריו ויכחיש את האשמה המוטחת בו יישלח‬
‫למאסר עולם‪.‬‬
‫‪ .317‬במקרה של המערער נראה מסתבר ביותר כי הטביעות בדם‪ ,‬במגמת יציאה מתא‬
‫השירותים המהווה את זירת הרצח שייכות לרוצח‪ .‬האפשרות שהן נעשו על ידי מי‬
‫מצוות החילוץ נבדקה ונשללה‪ .‬האפשרות שאדם אחר שאינו קשור לרצח נכנס לזירה‪,‬‬
‫ראה את המנוחה‪ ,‬ויצא את הזירה בדרך זו מבלי לדווח לאף אחד אף היא נראית‬
‫קלושה ביותר‪ .‬האפשרות שטביעות אלו הן של הרוצח היא הטבעית והממשית ביותר‪.‬‬
‫אין מחלוקת כי טביעות אלו אינן של המערער רומן זדורוב‪ .‬המשמעות היא שהוא אינו‬
‫הרוצח‪ .‬לכל הפחות‪ ,‬יש ספק סביר בכך‪.‬‬
‫‪ .318‬ניתן להבין את הסתייגותו של בית המשפט קמא ממסקנה זו שעה שסבר שנמצאת‬
‫בפניו ראייה פורנזית הממקמת את המערער בזירה‪ .‬אבל אם כוחה של ראייה זו‬
‫יתאיין‪ ,‬הספק המהותי ינקר ביתר שאת‪ .‬כאשר אין שום ראייה פורנזית המצביעה על‬
‫אשמתו של המערער‪ ,‬ויש ראייה פורנזית המצביעה באופן ממשי על חפותו‪ ,‬אזי כוחה‬
‫של ראייה זו‪ ,‬לשם העלאת הספק‪ ,‬אמור לגבור על ההודאה הבעייתית‪.‬‬
‫ד)‪ .(2‬הודעתו של א"ח כי בת זוגו ביצעה את הרצח‪:‬‬
‫‪ .319‬מסכת ראיות עצמאית נוספת שבכוחה הפוטנציאלי להעלות ספק סביר באשמתו של‬
‫המערער נוצרה בעקבות עדותו של א"ח שנחקר לאחרונה במשטרה וטען כי בת זוגו‬
‫במועד הרצח‪ .‬היא זו שרצחה את תאיר ראדה ז"ל ואף הציגה בפניו ראיות התומכות‬
‫בהודאתה זו לרבות כלי הרצח ובגדים מגואלים בדם‪ .‬בת הזוג‪ ,‬תושבת קצרין שהינה‬
‫בוגרת בית הספר נופי גולן‪ ,‬הכחישה בחקירה כל מעורבות ברצח‪ ,‬אך הסתבר שהיא‬
‫סובלת מבעיות נפשיות קשות‪ ,‬שבהן הצורך לחתוך אנשים‪ ,‬לראות דם‪ ,‬ולהתפלש‬
‫באבריהם הפנימיים‪ .‬היא פועלת על פי דבריה כדי לספק את צרכיה של זאבה‬
‫הנמצאת בתוכה‪ .‬בעקבות החקירה‪ ,‬הועברה החשודה להסתכלות‪ .‬ההגנה סבורה כי‬
‫מסכת חדשה זו מצדיקה שמיעת א"ח ובת זוגו בפני ערכאה דיונית כדי שייקבעו‬
‫ממצאים עובדתיים ביחס לעדותם‪ ,‬וביחס לשאלה האם גרסתו של א"ח נבחנה כיאות‬
‫על ידי המשטרה‪.‬‬

‫ה‪.‬ראיות פריפריאליות ששמשו את בית המשפט קמא בהרשעת המערער‪:‬‬
‫‪ .320‬הרשעת המערער התבססה על חוות הדעת שלפיה טביעות נעליו נמצאו על מכנסי‬
‫המנוחה וכן על הודאותיו של המערער ומידת התאמתן לעובדות‪ .‬הואיל וכפי שפרטנו‬
‫‪96‬‬

‫לעיל אנו סבורים שיש לפסול את ההודאות או להעניק להן משקל נמוך במיוחד‪,‬‬
‫והואיל וכפי שהראנו לעיל ההודאות אינן תואמות את העובדות‪ ,‬ולנוכח חוות הדעת‬
‫החדשה שאותה אנו מבקשים להגיש בעניין טביעות הנעליים‪ ,‬איננו מוצאים מקום‬
‫להתייחס לראיות צדדיות שאליהן מתייחס בית המשפט בפסק דינו ואינן מבססות את‬
‫ההרשעה בפני עצמן‪ .‬אם בית המשפט יראה בכך צורך‪ ,‬נתייחס גם לראיות צדדיות‬
‫אלה‪.‬‬

‫ו‪.‬סיכום הערעור‪:‬‬
‫‪ .321‬בערעור זה ביקשה ההגנה להראות כי יש לפסול את הודאות המערער שהיוו את‬
‫המצע העיקרי להרשעה‪ .‬הפסילה היא התוצאה המשפטית של הפעלת שלושה אמצעי‬
‫חקירה פסולים על ידי חוקרי המשטרה‪ .‬החוקרים שיקרו למערער שכאילו נמצאו‬
‫ראיות מדעיות המוכיחות כי ביצע את הרצח שייחסו לו‪ .‬המדובב והחוקרים פגעו‬
‫בזכות ההיוועצות של המערער עם עורך דין ובאמון שהיה אמור לרכוש לעורך דינו‪.‬‬
‫והמדובב והחוקרים נקטו אמצעי פיתוי והשאה שלפיהם אם יודה יוכל לזכות בעונש קל‬
‫יחסית בעוד אם לא יודה יישלח למאסר עולם‪.‬‬
‫‪ .322‬ההגנה ביקשה לשכנע עוד כי גם אם ההודאות לא תיפסלנה יש לתת להן משקל נמוך‬
‫מאד‪ .‬זאת לנוכח החשש המהותי שמדובר בהודאות שווא‪ .‬הסניגוריה הצביע על‬
‫הדינמיקה של החקירה והעיתוי של מתן ההודאות כאינדיקציה לכך‪ .‬הסניגוריה‬
‫הראתה כי ההודאה דיברה על מעשה חסר פשר‪ ,‬והמניעים השונים שהציעו החוקרים‬
‫למערער או שהעלה הוא בעצמו הוכרו על ידי בית המשפט קמא כמופרכים‪.‬‬
‫‪ .323‬ההגנה הציגה שורה ארוכה של "דברי מה סותרים" בין ההודאות שמסר המערער‬
‫לפרטי הזירה ולראיות האובייקטיביות‪ .‬פרטים סותרים אלו הוצגו על ציר כרונולוגי של‬
‫מעשי המערער על פי הודאת השווא שלו מהרגע שפגש כביכול במנוחה ועד שעזב‬
‫את הזירה‪ .‬ההגנה סבורה כי מדובר במסה קריטית של פרטים סותרים המחייבים‬
‫מתן משקל נמוך מאוד להודאות‪ ,‬אם בכלל‪.‬‬
‫‪ .324‬עוד הראתה ההגנה כי הפרטים שבית המשפט ראה בהם פרטים מוכמנים אינם עונים‬
‫על ההגדרה שניתנה בפסיקה לפרטים כאלה‪ .‬לא היה ולו פרט אחד שעונה למבחני‬
‫הפסיקה ויכול לחזק את הראיות נגד המערער‪.‬‬

‫‪97‬‬

‫‪ .325‬בפרק האחרון התייחסנו לראיות שמעלות באופן עצמאי ספק סביר באשמתו של‬
‫המערער‪ ,‬בהציגן תרחיש אלטרנטיבי ממשי לתזה העובדתית שהעלתה התביעה‬
‫בהסתמך על הודאות המערער במשטרה‪.‬‬
‫‪ .326‬בד בבד עם הגשת נימוקי ערעור אלו מגישה ההגנה בקשה להגיש ראיות חדשות‬
‫בערעור‪ ,‬וכפועל יוצא את החזרת הדיון לערכאה הדיונית לשם הערכת ראיות אלו‪.‬‬
‫מדובר בראש ובראשונה בחוות דעת מומחה של מומחה להשוואת טביעות נעלים בעל‬
‫שם עולמי‪ ,‬שלפיה לא ניתן לקשר את סימני הדם על מכנסי הג'ינס של המנוחה‬
‫לנעליו של המערער‪ .‬למעשה על פי חוות דעת המומחה אין מספיק נתונים כדי לקבוע‬
‫שמדובר בכלל בטביעות נעל‪ .‬אם תתקבל חוות דעת זו יהיה בכך כדי למוטט נדבך‬
‫חשוב בהכרעת הדין המרשיעה‪ .‬ראייה נוספת היא חוות דעת של מומחית לרפואה‬
‫משפטית המצביעה על פרטים סותרים נוספים בין ההודאה לפרטי הזירה‪ .‬על פי חוות‬
‫הדעת סביר כי בתקיפת המנוחה נעשה שימוש בסכין משונן ולא בסכין "יפני" כמתואר‬
‫בהודאת המערער‪ .‬חוות הדעת מתייחסת גם לחבלות הראש של המנוחה‪ ,‬שאינן‬
‫מתיישבות עם ההודאה‪ .‬ראייה נוספת בשלה תתבקש החזרת הדיון לערכאה‬
‫הראשונה היא עדותו של א‪.‬ח‪ .‬שלפיה בת זוגו התוודתה בפניו כי היא זו שרצחה את‬
‫תאיר ראדה ז"ל‪ .‬על פי עדותו של א‪.‬ח‪ .‬בת זוגו הציגה בפניו ביום הרצח בגדים וסכין‬
‫מגואלים בדם‪ ,‬שבהם השתמשה לדבריה בעת ביצוע הרצח‪ .‬עוד תבקש ההגנה‬
‫להגיש קטעי עיתונות הממחישים כי פרטים רבים שנמסרו על המערער בקשר למנוחה‬
‫ולרצח יכולים היו להגיע לידיעתו מאמצעי התקשורת‪.‬‬
‫‪ .327‬על סמך כל האמור לעיל תבקש ההגנה מבית המשפט הנכבד שיהפוך את הכרעת‬
‫הדין המרשיעה‪ ,‬ויורה על זיכויו של המערער או לחילופין שיורה על החזרת התיק‬
‫לבית המשפט המחוזי לשם שמיעת הראיות הנוספות‪.‬‬

‫____________________‬
‫___________________‬
‫ד"ר אלקנה לייסט‪ ,‬עו"ד‬
‫עו"ד איתי הרמלין‬
‫בא כוח המערער‬
‫בא כוח המערער‬
‫הסניגוריה הציבורית‬

‫הסניגוריה הציבורית הארצית‬

‫במינוי‬

‫‪98‬‬

‫בהכנת הערעור הסטודנטים מהקליניקה לזכויות בהליך הפלילי באוניברסיטת תל אביב בשנת‬
‫‪2011-12‬‬

‫‪99‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful