‫שברי חיים‬

‫תשובות אחת לאחת על הנימוקים‬
‫של ההודעה של כמה מרבני סטאמפארד היל‬
‫"יענקל"‬

‫[‪ ]...‬קריתי מה שנכתב כאן‪ ,‬ונר' שהכל טעות בידם‪ ,‬והנני בזה להשיב על [הנימוקים]‪.‬‬

‫אין להפקיע חזקת כשרות לבר ישראל וכ"ש לרב בלי פסק דין תורה (עי' בדברי הפוסקים בסוג'‬
‫דכתובות כ"א‪ ,:‬וחו"מ סי' מ"ו סעי' כ"ו)‬
‫התם רצו לערער על שטר ולערער על דיין המקבל עדות על קיום השטר‪ ,‬וכ"ה הכא שב"ד של ששה‬
‫דיינים ישבו לברר המציאות‪ ,‬והחליטו מה שהם החליטו‪ ,‬ועכשיו באים לערער על הדיינים והחלטתם‪,‬‬
‫שאין לעשות כן כ"א בעדות כשר‪ ,‬ועד אז הרי הגילוי דעת בתוקפו ואין לערער אחריו‪.‬‬

‫ולהוי ידיעה שאותו "גילו דעת"‪ ,‬אין לזה שום תוקף ע"פ תורתינו הק' מכמה טעמים‪:‬‬
‫א‪ .‬עפ"י דין תורה אין לרבנים מאותו העיר לדון רב מאותו העיר (עי' שו"ע חו"מ סי' ז' סעי' י"ב ‪-‬‬
‫ועי' חת"ס חו"מ סי' קס"ב)‪.‬‬
‫בשו"ע מיירי שהם שותפים על דבר מסויים‪ ,‬דהיינו ס"ת וכיו"ב‪ ,‬משום שבני קהלה אחד הם‪ ,‬והכא‬
‫הרי קהלות נפרדות הם‪ ,‬ואין שום בעלות משותפת ביניהם‪ ,‬וגם בני הקהלה אינם בעלים על כלום‪,‬‬
‫שאין זה קהלה של בעלות כ"א של שררה‪ ,‬ע"כ יכולים לקבל עדות ולהחליט דינם ללא שום בעיא‪ .‬ועי'‬
‫סמ"ע שם דאפי' יש להם ס"ת אחרת לקרות בהם באותו ביהכ"נ יכולים לדון עליו‪ ,‬והכא אדרבה כל‬
‫מי שחתם אינו נכנס לבית מדרשו של הרב הנידון לעולם‪ ,‬ע"כ כשרים הם לדון ולהעיד‪ .‬ודברי החת"ס‬
‫מיירי במציאות שאינה קיימת כאן כלל‪ ,‬שהרי התם נתמנה לרב ע"י בני קהלה שאסור להם לסלק את‬
‫התחייבותם לו ללא גביות עדות מבחוץ שכולם נוגעים בדבר‪ ,‬אבל הכא הנידון הוא האם ראוי להורות‪,‬‬
‫ואין הנידון האם פטורים ממשכורתו‪ ,‬ואדרבה מדברי החת"ס מבואר כשרות הגילוי דעת בטוב טעם‪.‬‬

‫ב‪ .‬עפ"י דין תורה אין לישב בדין מי שהוא שונא (ועי' חו"מ סי' ז' סעי' ז' ברמ"א)‬
‫עי"ש באמת ברמ"א דהכא אינו אלא אולי ממדת חסידות‪ ,‬משום שאינם שונאים גמורים שלא דיבר‬
‫עמו שלשה ימים מחמת איבה וכדו'‪ ,‬ואין האחד נאמן לומר על אחר שהוא שונאו כ"א בראיה‪ ,‬והכא‬
‫הרי לא הביאו שום ראיה לזה כ"א השערות וחשבונות‪ .‬ואפילו אם הרב נידה את אחד משום שזלזל‬
‫בכבודו יכול לדונו אח"כ‪ ,‬וכ"ש הכא שהשנאה אינה אלא מחמת מחלוקת בהלכה‪ ,‬שאין זה שנאה‬
‫אישית‪ ,‬ואפילו קראו מחלל שבת‪ ,‬אין זה יותר מנידה לכבודו‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ג‪ .‬ואם הי' ביניהם שונא אחד לדעת רוב הפוסקים בטלה כל מושב הב"ד (עי' ברכ"י שם שהעתיקם‪,‬‬
‫וכ"כ הנובי"ת חו"מ קי"ד‪ ,‬והמהרש"ם ושא"פ)‬
‫הנוב"י אינו קיים כלל‪ ,‬שאין סימן קי"ד במהדו"ת בחו"מ‪ ,‬ובלא"ה אינו נוגע לדידן וכמשנת"ב לעיל‪.‬‬
‫ועיינתי בברכ"י והרי הוא דן בנידון זה‪ ,‬אבל אינו נוגע כלל לדידן‪ ,‬ואדרבה הרי הקול קורא מאת רבני‬
‫ס‪.‬ה‪ .‬כלולה בבני אדם שהם קרובים להנידון‪ ,‬וע"כ פסק דינם בטלה ומבוטלת ואין לה שום תוקף‪,‬‬
‫משא"כ לענין הגילוי דעת‪.‬‬

‫ד‪ .‬עפ"י דין תורה אין לישב בדין מי שהחליט הפס"ד בטרם שמיעת ב' הצדדים (ש"ך חו"מ סי' י"ח‬
‫סק"א)‬
‫אם כוונתו על חותמי הקול קורא הרי הדבר כן‪ ,‬אבל מי החליט שכבר החליטו חותמי הגילוי דעת טרם‬
‫אשר שמעו דברי הנידון‪ ,‬ואדרבה כיון שלא שמעו שום הכחשה מאת הנידון‪ ,‬ידעו אשר עדות האשה‬
‫אמיתית היא‪ ,‬וע"כ החליטו מה שהחליטו‪ .‬וגם בש"ך שם מבואר דבדיעבד דינו כשר אף אם כבר‬
‫החליט דעתו טרם שמיעת העדות‪ ,‬ע"כ אין זה נוגע לדידן‪.‬‬

‫ה‪ .‬עפ"י דין תורה חייבים לשמוע שני הצדדים (עי' חו"מ סי' י"ז סעי' ה' ויש מקרים שמותר זה‬
‫שלא בפני זה אבל צריך לשמוע שניהם עי' בב"י בבד"ה סי' צ"ו באשה נטבעת)‬
‫הרי הכא נתנו לו לומר את דעתו‪ ,‬ושמעו מה שאמר אז‪ ,‬והחליטו שאינו אומר אמת‪ ,‬ומה עניינו לכאן‪,‬‬
‫ומה שרוצים לומר שלא הורשה לריב עם התובעת‪ ,‬ולא אמר דבריו בפניה כ"א בפני הדיינים‪ ,‬מה בכך‪,‬‬
‫ולמה ייפסל בזה‪ ,‬והאם ניתן לו כח לרדוף ולריב אתה ללא שום סבה‪.‬‬

‫ו‪ .‬עפ"י דין תורה צריך גביית עדות מפי העד עצמו ולא איש מפי איש או מפי טיי"פ וכדו'‪( ,‬כמבואר‬
‫בשו"ע‪ ,‬וע"ע שו"ת מהרי"ק שורש קפ"ח) ובכגון דא יש לדון ע"פ אומדנא‪ ,‬ובחקירה ודרישה‬
‫מקצואית ורפואית‪.‬‬
‫המהרי"ק אינו נוגע לדידן‪ ,‬עי"ש דהתם מיירי באשה שאמרה שמדעתה ובהסכמתה זינתה עם החכם‪,‬‬
‫ואינה נאמנם על עצמה‪ ,‬וע"כ אינה נאמנת עליו עי"ש כל התשובה מובא בספר ח"ח בסוף‪ ,‬והכא אין‬
‫אנו דנים אם להורגו או לנדותו‪ ,‬כ"א לייעץ בני אדם לשאול אותו שאלות ועצות‪.‬‬

‫ז‪ .‬עפ"י דין תורה אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלו אין דנים על פיו (חו"מ סי' כ"ח סע'‬
‫ט"ו)‬
‫עי"ש ברמ"א שהכל ברור כשמלה‪ ,‬ופלא על הכותב שלא הרחיק עדותו‪ ,‬דהתם מפורש דהכא הורו כדין‬
‫וקבלו עדות כדין‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ח‪ .‬עפ"י דין תורה חייבים לתת זמן להנתבע להוכיח ולברר טענותיו‪( ,‬עי' חו"מ סי' ט"ז סע' א' וב')‬
‫אינו קשור כלל לנידון דידן‪ ,‬דהתם מיירי שאומר שיש לו עדים להביא וכדו'‪ ,‬אבל הכא לא אמר כן‬
‫מעולם ‪,‬אלא שטען שהעדות הוא שקר ותו לא מידי‪ ,‬והרי אין לו שום טענות יותר מזה‪ ,‬רק שיכול‬
‫להביא בני אדם אחרים המאמינים אותו‪ ,‬וזה אינו ראיה ולא כלום‪ ,‬ועשו כדת וכדין‪.‬‬

‫ט‪ .‬עפ"י דין תורה גם אב"ד שסרח אין להורידו מגדולתו‪ ,‬ויש כמה סדרים באיזה אופן מענישין‬
‫אותו‪( ,‬עי' רא"ש מו"ק פ"ג וע"ע חת"ס או"ח סי' מ"א‪ ,‬וחו"מ סי' קס"ב‪ ,‬ושו"ת החדשות סי' נ"ב‪).‬‬
‫אין אנו מדברים על עונש‪ ,‬שאין רוצים להעניש אותו רק להזהיר מכאן ולהבא‪ ,‬וההגהות אשר"י (לא‬
‫הרא"ש) מיירי בנידוי והיינו עונש‪ ,‬ופשוט שאם אין הרב או הנשיא ראוי לאותו איצטלא שיש לסלקו‬
‫מיד‪ ,‬משום שמא יחטיא אחרים‪ ,‬והכל שקר ביד הכותב‪.‬‬

‫י‪ .‬עפ"י דין תורה הולכין אחר הנתבע‪( ,‬עי' חו"מ סי' י"ד רמ"א סו"ס א')‬
‫התובע והנתבע הכא אינו נודע שהרי לא רצו להוציא דבר מידו‪ ,‬וגם לא לסלקו מרבנותו‪ ,‬רק לייעץ לבני‬
‫אדם כדת מה לעשות אם להמשך אחריו או לחדול‪ ,‬וע"פ העדות שקבלו החליטו שאין לשאול אותו‬
‫שאלות‪ ,‬ומיהו התובע והנתבע בזה‬

‫‪3‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful