‫ש ‪* 9‬אט‬

‫*‪.44‬ש‪8‬‬
‫‪"4‬י"*יטתשישו‬

‫ספר‬

‫אליהוהנביא‬
‫ז כזר לפוב‬

‫נוגפתחים חמשהשערים‬

‫שעדא‪.‬תידהז‬
‫ב‪.‬מיי‬

‫אלילסנבןא‪.‬‬
‫ב כ מלכ‬

‫אי‬

‫"יאית‪,‬ם"יית‬
‫שער‪ .3‬נפלשתז בשן חכמי ההלםוד ובדורות‬
‫יהאחרתים‬
‫‪.‬‬

‫שערר‪.‬‬
‫שער‬
‫*‬

‫‪9‬‬

‫‪4‬טף‬
‫הנניא ותכחהו‪.‬‬
‫י‬
‫"‬
‫ל‬
‫א‬
‫ה‪ .‬שעיח*דו הנב*א על דבר הנאולה‪.‬‬
‫אלה גלקפו ונעהקיןץ(?טשיל)‪9‬י‪"1‬שוההקין‪8‬ש‪94‬ףךו וכ‪ 6‬המור"אם‬
‫כדי לזכות את‬
‫"בת‬
‫י‬

‫ייש‬

‫האת סטלה‬
‫ה‪814%%‬שכישאש‪85‬גששיולביכה‬
‫ה‬
‫ח‬
‫ך‬
‫ו‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫ש‬
‫ו‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫ש‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫ר‬
‫ג‬
‫‪.‬ה‪1‬נםה‬
‫*‪% 1‬נ~ו?נמ ישר~ודמ‪1‬ליביםנהמירים‬
‫רשישי‬
‫חברתי אנכי הצעיר 'באלופ' ישראל עכרלעבדי ה'‬
‫ל ראזענבערג‪,‬‬
‫יורל בר' ישראליצחקז"‬
‫ק‬
‫החונה כעת בעיר ל‪4114‬ז* לשניםרב כל" סט‪4‬ש*לש‪1‬‬
‫‪*4‬‬

‫הירה‬

‫‪ .‬שערי זהרהורה‪ .‬יטר‬
‫ממבר הפפריםין‪4‬חןנדרים‬
‫חפרמנזערבנויהודה‪ .‬דיןמידזצוקלההה‪.‬‬

‫‪80‬ק‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫‪49‬ס גהתשת מםושס ר' אהרן צייליננאלד‬

‫מתארשא‬

‫נא‪6‬ע‪%‬קי ‪8 8%.‬ג‬

‫י‪.4‬‬
‫‪.‬ק‪,‬‬
‫פי‬
‫י‬
‫ב‬
‫י‬
‫‪%‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫ע‬
‫יש‬‫‪44‬‬

‫‪4‬‬

‫צעדערבויס‬
‫נושוס טררכי‬
‫לם‪,‬‬
‫שש‬

‫תיעש‬

‫‪4‬י~ע‪4=4‬ל‪4‬שעל"‪8‬‬

‫י טביא‬
‫אלי‬

‫ל ‪ 4 4‬י ע י י א ע ן ‪1 -‬‬

‫הקרמה‪.‬‬

‫הן םפר אשר ירפים חברבלי הקרמה‪ .‬ירמה כגבור המסובב עפ‬
‫חילוהיו במלחמה‪,‬ואין התוקע בחצוצרה שמה‪ .‬שלא ידע החיל דשן‬
‫ומזימה‪ ,‬אנה לפנות קרמה או ימה צפונה או דרומה‬
‫הקדמה‪,‬ע"כ אמרתי כי‬
‫‪3‬םאנני מונרח לנתוב איזומילין מועמים בהור‬
‫ראשית אודיע‬
‫אשר‬
‫ם‬
‫י‬
‫‪ .‬שנית אוריע הררנימ והאופנ‬
‫ם‬
‫ה‬
‫י‬
‫פ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫תועלת הספר הזה‬
‫הנרתי‬
‫את מפרי תועלת מפר הזה היא להת לנל איש דעת ובינה להבין‬
‫ולהשכיל נחו ומובו של זה איש האלהים הנביא והמלאך‪ .‬אליהו ההשבי‬
‫י ישראל נשיאות לשסרעטפיו המיר בשורות מובות*‬
‫שמו אשר אליועינ‬
‫ומרנ‪5‬א בפומייהו דאנשי תמיד שעל ידו נשפע לישראל נכל דור ורור‬
‫הצלהה וברנה וע‪5‬ירו נעשיז כל יום בסים לישראל‪ .‬ויען ני מפוורהם‬
‫בש"ם בבלי וירושלמי ומדרשים וספר העהר הקרוש כמה וכמה סעשיוה‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪3‬פלאות סמנו‪ .‬המלמדים לארם רעת אלההם ורעת דרך ארץ ומרות‬
‫‪ .‬וא"כ איפוא מרוע ‪5‬א יזכה איש הדגול מרבבה הוה‪ ,‬שימצא מבצו‬
‫פובוה‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫ד‬
‫ח‬
‫י‬
‫ו‬
‫ב‬
‫אשר‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ר‬
‫א‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י‬
‫צ‬
‫ב‬
‫ק‬
‫נ‬
‫ד‬
‫ח‬
‫ו‬
‫י‬
‫מ‬
‫ל‬
‫א‬
‫ר‬
‫ש‬
‫י‬
‫מפר‬
‫בספרות‬
‫‪3‬ל‬
‫‪.‬‬
‫חולדוהיו ונ‪ 5‬נפלאוהיו‪ .‬וכן גם מצדנו מי הוא זה האיש אשר אך כוח‬
‫בקדקרו שלא ישתוקקליעת תולרות אליהו הנניא עם נל נפלאותט וכל‬
‫עניניוולמוריו הנעימים‪ .‬כל זה הניאני להקור ולררוש ולחפש בכל םפרות‬
‫ישראל ללקט מהם אורותמן כל עניני א‪5‬יהו הנביא ו‪5‬קבצפיחדיו למשי‬
‫שלם וביותר נחוץ ספר הזה ללמור בו בבל מוצאי שבת קודש‪ .‬כי כן‬
‫מובא בנמה מפרים קרושים שואה היא סגולה להצלטה ווברבה בנלימי‬
‫השבוע הבא‪.‬ויש להעמיד על יסורות חזקים המובאים במפרן של צדיקטם‪.‬‬
‫ני דישועות שפעל אז אליהו הנביא לא וץו לשעהא חרא‪,‬כי אמ‬
‫פתח זה השער לדורי דורות עבור ישראל שיונ‪5‬ו לחוושע בנקל בישועות‬
‫כאלהע"י תפלה ונקשה מלפמו יה*ש‪ .‬והלימור שאדם לופר מענעיאיתן‬
‫הישועות והנפלאות שהראה אז אליהו הנבש‪ .‬מעורר בזה נהילעילא‬
‫להמשיךעליו גם עתה ישיעה כזאת הנחוצה לו באותו הזמן‪:‬‬
‫ועל דבר הדרנים והאופנים אשר על פיהם חברהי החיבור‪-‬הוה‬
‫מצאתי את עצמי מחויב לוצדיע להקיראים הנכברים כי כל רבר חרש‬
‫אשרימצא הקורא באיזו ענין אשר לא ידע אותו עד עהה אל יבהל‬
‫ברוחו לחשרניני ח*ו בדיתי זאת מלבי‪ ,‬רקירע כי כל א‪5‬ה קבצהי מן‬
‫‪ .‬וראעני טה שחמר ‪:‬ה השלים ע‪:‬‬
‫המדרשים הספו‪:‬רימ בהרבה מ‪9‬מות‬
‫ויברי תורה עניים במקום אהד ועעזיריום במקום אחר‪ ,‬והרבה פעקיפ‬
‫‪1‬‬

‫כי‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫מצאתי‬

‫‪4‬‬
‫ע‬

‫ש * ש י ש ‪ 4‬א א " "‬

‫אאל*הו הגכיא‬

‫א‬

‫" ‪) 4 4 4‬‬

‫א‬

‫א‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫‪4‬‬

‫פצאתיענין אחד הסיבא באטו ‪6‬קשות ובכל אהר סהם נמיא רק‬
‫י‬
‫יפ‬
‫או‬
‫חיבוה חדשות המורים על ענין חדש‪ .‬וצרפתי הכל אחת לאחת בסק‬
‫‪1‬‬

‫אחר‪ .‬כפ בענין התנלות אליהו בזמן מלכי ישרא‪ 5‬שקבצתי העניניפ‬
‫‪ .‬ורובן מן ילקופ‬
‫אאינם מובאים בהפסוק מהרבה מקימות במדרשקם‬
‫השמעוני‪ .‬הטה שציינתי בשער המעשטת באיזו מקומות סהם סררש‪.‬‬
‫סמכוף בזה על הגאין רבנו נמים זצ"ל שהביאם במפרו "חבתי יפה‬
‫מר‪,‬ישועה" בשם המררש‪ ,‬ועל דעתי ברור שאלה המה מן המררשם‬
‫שוגש שאינם בנםצאבדורותינו‪ ,‬והן דומים למדרש תדשא מררש הושע‬
‫‪1‬‬

‫מדרש עשרת הרברות‪ .‬ותדע שאף גם אלה המררשים הקפנים שנדפמו‬
‫בסייטתינו ונמצאים להמכר הן ג'כ לא נדפמו בשלימות * וחפר מהם‬
‫חרבה‪% .‬א אדע במי לתלות האשסה הזאת‪ .‬ויש לי דאיה ברורה‬
‫*‬
‫כי ידידנפשי המופלג בתורה ובחמירות וכו' מיהיר יהושע מיימילבוים‬
‫ספארשא* בעת שהיה בארץ *שראל שלח אלי העתקה ממדרשויושע‪,‬‬
‫ונמצא בה הרבה מאד יותר ממה שנרפם במדינהנו ובלתי מפק שכן נורל‬
‫נם שאר המדרשיפ הקפנימ‪ ,‬וכן בהשער של לימודי אליהו לא יכוותי‬
‫לרשוםבאיזו מקומית המקירות‪ .‬כמו בהפרקי מוסר ודרך ארץ‪ .‬כי כל‬
‫פרק נלקם ונארג ע"י הצמרפית טאמר למאמר מכמה מקומהע המביאטפ‬
‫איחן המאמרים בשם אליהו הנביא‬
‫‪ .‬ואף כי רובם מפוזריס המה בם‪8‬ר‬
‫אגד"א ט'ם לא דציתי לרשום המקיר בשם ספר תנד"א מחמת המפק‬
‫שחפי‪5‬ו בו המבגרים שבעל מהברו איננו אליהו הנביא* ני אם רשזנא‬
‫שהיהבימי התנאים וע"כ הבאתים במתמא ומעתה אנקש סאת‬
‫י זכותו בעבחי‬
‫~י‬
‫אש‬
‫ח‬
‫ו"ית שיצה נם אהזי כנילוי אליו;י הנביא ויעסירל‬
‫שעמלתי לחבר חיבור הזה לנבורו ולזכרו תמיד הצליחני בתורה ובסגוהא‬
‫סצבה ששכל לעבוד את השי"ת בשמחה ובטוב לבב סרוב כל ואזכה‬
‫לשטיע מ‪8‬י‪ 1‬בשורותהישועה באמרולציון מלךאלהיך נטהרה כימש אמן‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫ע"‬

‫יל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫* א " ץ ‪"" 4 * . " 4‬‬

‫י‪-‬‬

‫אליהוהנביא‬

‫‪ /‬ק " ש ‪4‬‬

‫א ל ה‬

‫ק ן‬

‫ן ו ‪ 4 4 4 .‬ק ע ן ן ה ן‬

‫ן ן‬

‫ד‪1‬‬
‫ןע_ש‪,‬‬

‫"‪,‬‬

‫שער א‪.‬‬

‫תולדתאליהוהנביא‪.‬‬

‫‪,‬ססקת‪ 6‬רנתי סרסס ‪1‬י) כך פתח רי תנחומא* כתיב ובנניא העלה‬
‫‪ .‬וה אליהו‪ .‬אתה מוצא‬
‫זו את ישראל ממצרים * זה משה‪.‬ובנביא נשמר‬
‫שני נביאים עמדו להם לישראל משבטי של לוי * במטה ראשון ואלידו‬
‫אחרון *ושניהם גואלי ישראל בשליחוה ‪ ,‬משה גאלם ממצרים בשליחטע‪,‬‬
‫שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה‪ .‬ואליהו ‪ .‬ניאלם לעתיר לבא‬
‫‪ .‬משה‬
‫בשליחתז‪.‬דכיזיב הנה אנכי שילח לכם את אליה הנביא וני‬
‫שגאלם ממצדים עור לאחזרו ונשתעכרו במצרים‬
‫‪ .‬ואליהו נשיגאל אותםמן‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ם‬
‫ל‬
‫י‬
‫ע‬
‫א‬
‫ל‬
‫א‬
‫גלות הרביעית אינם חוזרים ומשתעכדיםעיר‬
‫י‬
‫‪.‬‬
‫ואתה מוצא שמשה יאליהי שוין זה לזה בכל דבר משה נביא אליהו‬
‫נביא* משה נקרא איש האלהים‪ .‬ואליהו נקרא איש האלהים‪ ,‬משה עלה‬
‫‪ .‬ואליהו עלה למעלה‪ ,‬שנאמר ויהי בהעלות ה' את אליהו‪ .‬משה‬
‫יטעלה‬
‫ו‪,‬ינ את המצרי‪ ,‬ואליהודינ את חיאל שנאמר ויאשם בבעל וימת‪.‬‬
‫לתם‪,‬‬
‫י בת הערו‪ .‬שנאמר קראןלו‬
‫בהטה בחכלכל על אשה ש‬
‫י‬
‫כ‬
‫א‬
‫י‬
‫ו‬
‫אשליהו נתבלבל עילריירי האשהייהציפית‪ .‬שנאטר סחי נא לי פת להם‪.‬‬
‫נהצה ברח מפני פרעה‪.‬ואייהו ברח מפני איזנל‪ ,‬משה ברח ובא לבאר‪.‬‬
‫שנאמר ויקם משהויושיען* ואליהו ברח ובא לבאר‪ ,‬דכהיב ויקםוילך ונר‬
‫ויבא באר שבע‪ ,‬משה ויכסהו העק ששת ימים' ואליהו עלה בטערה‪.‬‬
‫וכוצבויהי בהעלות אליהו נסערה ונר‪ .‬במשה נאמר אם כטות‬
‫אדם‬
‫י‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ט‬
‫מ‬
‫ו‬
‫יבידין אלה‪, .‬ובא?יהו נאמר הח'י ה'אלהי‪,‬ישראי אם יהיהה' טל ‪ ,‬כי‬
‫אםלפי דברי במשהויעבור על פנט יבאליהו והנה עובר במשה‬
‫ל‪ .‬משה כינם את ישראל להר‬
‫מ"צמע את ‪ .‬ובאליהו תצה אליוקי‬
‫סיני‪ .‬ה*ליהו כינסם להר הכרטל‬
‫‪ .‬משה ביער עוברי עיז שנאמר שימו‬
‫ר‬
‫ע‬
‫י‬
‫ב‬
‫איש הרבו על ירכו וגו'‪ ,‬ואלירו‬
‫שהפש‬
‫‪1‬‬
‫"‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ם‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ש‬
‫ו‬
‫*‬
‫נביאי‬
‫טשה קינא ואמר מי ‪5‬ה' אלי' חליהו קלא ואמר גשו נא אלי * משה‬
‫נטטן במערה‪ ,‬שנאמר ושטתיר בנקרת הצור‪ ,‬ואליהו נטטן בטערה רכתיב‬
‫‪.‬ובאליהו ויבא‬
‫רבא אל הטערה וילן שם‪ ,‬בטשה ויבא אל הר האלה*ם‬
‫‪:‬ד הר האלהים‪ ,‬משה בא למרגר‪ .‬ואליהו בא למדבר רמשק‪ .‬דנתיב‬
‫אהש הולך במדבר‪ .‬משה'השיח עמו מלאך‪ .‬שנאמר וירא מלאך וך אליו‪.‬‬
‫חשליהו השיח עסו מ‪5‬אך‪ .‬דכתיב והנה וה'מלאךינו'‪ .‬משה עשה מןיום‬
‫‪ 18‬לילה שלא אכל ושלא שתה‪ .‬וכן אליהו וילך נכח האכילה ההיא‬
‫אדבקיםיום‬
‫‪ .‬משה העמיר גלגל החמה שנאמר ביום הזה אחל תת פחרך‬
‫ך‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ה‬
‫ב‬
‫י‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ד‬
‫אתה‬
‫ם‬
‫י‬
‫ה‬
‫ל‬
‫נ‬
‫ל‬
‫נ‬
‫‪.'%1‬השליזע‬
‫יורעכי אלהים בישראל‪.‬‬
‫החמה*‬
‫‪1‬‬

‫ו‬

‫היל‬

‫כממה‬

‫‪8‬‬

‫אליהוהנביא‬

‫א‬

‫משה ההפל‪ 5‬על ישראל‪ .‬אל תשהת עטך ונח‪5‬תך * ואליהו התפללענני‬
‫וןענני‪ .‬משה כשההפלל תפש זכות אכית‪ .‬זכור לאברהם ליצחק‬
‫אליהו אמר ה'‬
‫אברהם יצהק וישראל‬
‫‪ .‬משה‬
‫לישראל‪.‬‬
‫י‬
‫"שראל עלויכדןו אהבתו של מקוםא‪5‬וקאימרו‪ .‬כל אשר רבר ההן' נעשה ונשקמבעל‪.‬‬
‫ואליהו קבלו ישראל עלירו אהכתו של מקים ואמרו‪ ,‬הוא האלהים‪.‬‬
‫‪ .‬ואליהו עשה יכמומני ח" סממ‬
‫משה עשה משכןבתיך בית סאתים זרע‬
‫בתוך בית סאתים זרע‪ .‬בדבר אהד סצינו משה גרול מאליהו‬
‫‪ .‬למשה‬
‫‪ .‬ולאליהו אמר מה לך פה אליהו‪,‬‬
‫אמר הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי‬
‫משה הוריר אה האש ואליהו הוריר את האש משה כשהוריר את האש‬
‫היו כ‪ 5‬ישראלעומדים ורואין וכן באליהו וירא בל העמויפלועלפניהם‪,‬‬
‫טשה בנה מזכת‪ ,‬ואליהו כנה מזבח משה קרא שם טזבהו ה' שנאטר‬
‫יקרא שטווף‬
‫י‪ ,‬ואליהו קרא שם מזבחו ח'‬
‫‪ .‬רכהיב ויבנה את האבנקפ‬
‫ם‬
‫י‬
‫נ‬
‫טזבה בשם ה' משהכשכנה את המובה בנה אותו של שתים עשרה אבנים‬
‫לסספר שבמי בני ישראל‬
‫‪.‬ואליהו כשבנה אה המובח בנה אותו י"באבנים‬
‫כסספר שבמי בני ישרא‪5‬‬
‫‪ .‬שנאמר ויקה אליהו שתים עשרה אבנקם‬
‫כסספר שבמי בני יעקכ וגו' ויכנה את האבנים טזבה‬
‫‪ .‬ששה קרע את וךם‬
‫שנאמרוים משה אהירו ע‪ 5‬הים וגו' וישם את הים לחרבה ויבקעו המקם‪,‬‬
‫וכן עשה אחריו יהושע הלמידו על היררן‪.‬‬
‫קרע אתהיררן* שנאפך‬
‫י‬
‫ו‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫ויקה אליהו את אדרתו ויגלם ויכה אה המים ויחצו הנה והנהויעכרו‬
‫שניהם בהרבה‪ .‬וכן עשה אחריו אלישע תלמירת‪1‬‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫(כתדרס) א"ר אלעזרבן פדת אליהו הנביא הרושלמי היה* ומיושבי‬
‫לשכת הגזית היה* ומכרך של יהודה היה ובששי שבמים היה הלקו‬
‫בבנימין וביהודה ונקראו לו לאליהו ד' שמות‪ .‬שכן כתיב פ"ס ‪4‬ןי)‬
‫‪ .‬אלא ‪.‬בשעה‬
‫ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוהם‪ .‬ולמה נקרא שטכן‬
‫‪.‬‬
‫*‬
‫שהקכ"ה מבקש להרעיש עולמו עומר אליהוומזכיר זכהן אבות ואלהום‬
‫מרחמ על ע~מונ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫(כפדרס) פעם אהת נהלקו רבוהיטעל ארתז אליהו הנכיא אלו אמרו‬
‫טשל בנימין * שנאמר (וס"ח ח) ויערשיה ואליה וזכריבני ירוחם וגו' כל‬
‫אלה מבניבנימין וא‪5‬ו אמרו משל גד* כמו אצאטר ויאמר אליהו‬
‫י‬
‫ב‬
‫ש‬
‫ת‬
‫ה‬
‫סתושבי גלעד בתיך זה בא אליהו ועמר עליהם אמר להם רבותי למה‬
‫אתם חלוקיםעלי‪,‬אני מבמ בניה של רחל* אמרו לו‪ ,‬ולא נהןאהה‪.‬ולא‬
‫גן אמרת לאשה אלמנה מצרפת * אךעשילי משם עוגה קטנהולך ‪,‬בק"‬
‫תעשי באחרונה* וראי היתה כוונהך לאכול חלה* א"כ כהן אתה אבאי‬
‫ףהיה רמתזי להם רמז שאני אתגלה‬
‫להםלפי שאירשהתינוק משיח‪14‬ייס‬
‫תהלה בעולם ואחקכ יבוא טשיתנ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ג‪,‬ר‬

‫א ‪ " 4 , " " " , ,‬י י ‪ " 4‬א ל ת הבביא‬
‫(נעדרס) א"רשטעיןבן לק~ש פנחם הוא אליהו *ונך אמר ‪6‬‬
‫"‬
‫ן‬
‫ב‬
‫ק‬
‫ה‬
‫במעשה זמרי‪ .‬אהה נתת ש?ום ביני ובינבני ישראל בעולם הזה‬
‫‪ .‬אף‬
‫לעתיד לבא אהה הוא שער*יד ליתן שלים ביני לביןבני‪ .‬שנאמר (פ(פכי‬
‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫"‬

‫ש‬

‫א‬

‫‪4‬‬

‫ג) הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בואיום ה' הגרול והנורא‬
‫'גף החת‪.‬אשר קנא לאלהיו וינפר על בני ישראר * וכפר לא נאמר אלא‬
‫ויכפד * שעד עכשיו לא זו אלא עומר ומכפר על בני ישראל ער שיחיו‬
‫המהש * ר' אליעזר אומר הסיב הקב"ה שמו של פנחם בשמו של אליהו‬
‫מהושבי ג‪3‬ער‬
‫‪ .‬מלמר שעשה תשובת ישראל נמכיתרי ‪6‬ןייס‪ ,‬בהר‬
‫הנ‪5‬עד‪ .‬שמעשה‪-‬זמרי היה בארץ הגלער‪ .‬נתחת אשר קנא לא‪3‬היו‪,‬‬
‫לאלהים לא נאמר א?א לאלהיו רמז יש בזה‪ ,‬כי תהה אשר קנא ינוץ‬
‫זה השכר להמב שמו לאליהו‬
‫‪ .‬האוהיות לאלהי"ו הן האותיוה לאליה"תס‬

‫‪.‬‬

‫י‪5‬‬

‫‪.‬‬

‫יו‬

‫במה שאמרו פנחם הוא אליהו יש דעוה האומרים שהוא כפשופי‪.‬‬

‫ובםפרנליא רד איתא שזאה רק רמז ‪ ,‬שע"י שנהגלגלו ניצוצין מן נשמות‬
‫‪ .‬בבחינת גלגול של‬
‫אליהו נדב אביהוא מסו‪ %‬רשי סינות אנא] בפנחס‬
‫עיבור עי*ז היה ‪3‬ר כח במעשה טרי לנקום נקמת אלהים * שהיא השכעה‬
‫הקדושה * ובספר עשרה מאמרות מביא הא דאמרו רז"ל פנחם הואאליהו‪.‬‬
‫אין הדבר נפשוטו שפנחם לא מת ושקיים בעצמו שינוי השם להקראות‬
‫אליהו רהא אליהו היה טבני בניה של רהל ולא היהכהן‪ ,‬אלא שנתכהן‬
‫נהר הכרמל‪ .‬אבל הכינה הוא שפנחם בא לתקן נשמות נדב ואביהו‬
‫א*‬
‫וכן אליהו ומה שחסרזה לתקן השלים זה‪ .‬ובספר מגיד מישיים איתא‪.‬‬
‫רא דמילתא דפנחם הוא אליהו היינו שהשם אליהו כרמז ע? השם הוי"ה‬
‫גמצאובו ל אוהיות הראשונות מן השם הוי*ה ב"ה ואותיות‬
‫ב*ה *‬
‫ש בו ה'‬
‫א*‪ 5‬רטז על ה' אהרונה מן השם הקדוש ‪.‬ופינחם מלא ביו"רי‬
‫אהעיומ *וע‪.‬י חילעש אלפ"א ביה"א מהחלף השם פינחשם בהאתעיות של‬
‫ושפאליה*ו‪ .‬ועל ‪2‬ה אמרו פנתם הוא אליהו‪ .‬כלומר אותיות של השם‬
‫פינחם מתחלפית בהאותיוו; של השםאליהו‪ ,‬והרב רבע בחי כתב שהשם‬
‫ן* והשם‬
‫ן ורהמים‪.‬ני השם אקל הוא די‬
‫אליד‪ 1‬כולל שמ שמות שליי‬
‫יה"ו הוא רחמט ולכך העניש לשר המשים והמשיו של המלך אחאב‬
‫מצך כח הרין יהנבירה אשר בשמו‪ .‬ונם הח"ה את המת מצר נח הרחמים‬
‫וגמצא בשמו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫שהיי‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ב לסוף מ‪5‬כות‬
‫(ס‪5‬ס‪5‬ת סקכ‪5‬ס) אליהוועעשבי קבל מאחיההשילוניירו‬
‫שלמה‪ .‬יהיא שנת כמו ב' אלפים תתקם"ב ‪5‬בריאה*יש ‪-‬סברות משינות‬
‫נמררשמ לרעת מי היה זה אליהו יש אימרים שכא טשבט נד מצר‬
‫אבע‪ .‬ואמו סבנימין ובילמרנו אמר שהיה משבט בנימין ומיושבי לשכת‬
‫ת ס‪%‬ומריס ספ‪:‬קם סות‪55 .‬יס‪ 1‬פ*כ ‪%%‬‬
‫ונוית והיה רר בירושלים * ‪11‬ע‪ 5‬טיע‬
‫ססטע ‪ 1 06‬ובפרק יש נוחלע נראהשאינו פנחם‪ .‬ועל האמת רוב המפורשים‬
‫נוונו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫אליהו הנב*א‬

‫‪ 4‬ש ש ‪ 4‬י ~ ‪ 4‬א " א " ~ ש ש ן ‪ * .‬ש‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫נהגוייסר פנחם הוא אליהו‪ .‬וזה הדבר נשאר בהיקו‪ .‬ע‪5‬ה אל האלהיפ‬
‫אליהו בשנת ג' אלפים מ"‪ 1‬לבריאה שה*א שנת "ח לטלכות יהושפם מלך‬
‫יוודה‪ .‬ה‪-‬אשית מלכית יהורם בן אחאב טלך ישראל‬
‫‪ .‬וברברי הימטם‬
‫נראה שבא מכתכ אליהו ליהורם בן יהושפט מלך יהויה שנת מ אלפים‬
‫‪"8‬א לבריאה‪ .‬ובסדר עוים נראה שבא זה המכתכ ז'שנים אחר שנגנו‪.‬‬
‫ויש אימרים שסילוק אליהו היה בשנת ב' אן‪8‬הם ההק"‪ 1‬לבריאה* ונם‬
‫אק מכריע‪:‬‬

‫בשנה השנית לאחזיה בן אחאב נננז אליהו* ולא‬
‫(סוד שלס‬
‫פיעשו"לם בפרמוםעד שיבוא מלך המשיחי ואז יתנלהויהיה‬
‫*הקה נראה לכל ה‬
‫נננז שנית ולא יתראה עוד בפרסום ער שיבוא גוג וטנוג להלחם עם‬
‫‪ .‬ובספר סוד‪4‬‬
‫שראל‪ ,‬ועכשיי היא כוהב ברקיע הזכיות של כל ישראל‬
‫רזי כתב שאליהו מקריב המידין בכל יוםויים * וגם ריהץ יריהם של‬
‫האבות הקדושים בשעת זמן תפלה‪ .‬ובכל מוצאי שכת כאשר טעיניפ‬
‫למעלה בדין אלה שנתכפרו להם עינותיהם בגיהגם כרי שלא להחזירם‬
‫לשם‪ ,‬ומי שנתכפרו עונוהיו‪ ,‬אליהו מביאו אצל טי שמוכן לויהיורנ‬
‫אצלו‪ ,‬גם אם יש צריקים שחטאו בטקצה דברים שצריכים במוצאי שבת‬
‫להחזירם לרונם בגיהנם עוראיי‬
‫ו ימים * מקבל אליהו על'ו את הדין כד*‬
‫א‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ב‬
‫א‬
‫ה‬
‫י‬
‫א‬
‫ש‬
‫להגין‬
‫י‬
‫עיפירהחםבל‪4‬בטלכתביכםה‪,‬חזוילרכםך באנייטהרניםם עכנמעיי אליהו הנביא במוצאירבי אלי‬
‫רג‬
‫שבה?ו‬
‫וצייני כ‬
‫(ססר ססרךס) ראיתי בסתרי תורה סור מופלא עד מאד אליהר‬
‫אגביא ‪5‬א נמצא בפירוש בתורה שיהיה נולר מאב ואם‪ .‬אלאכהיב שהיה‬
‫טתושבי עיר נלער‪ .‬ועור קירם לכן הוא היה טלאך בשמים ושמו ירוע‬
‫בסתרי הורה ‪ ,‬וכאשר היה נצרך לו ירר מן השמים ונתלכש בנקש גשמי‬
‫להיות נביא בעולם‪ ,‬וגם אחר שע‪5‬ה במערה השמימה‪ ,‬כאשר נצרגלל‬
‫יעופף על הארץ בד' עפיפות * ונדמה לחכמים בהרבה מקימות כרמווז‬
‫*י"גא או כפרש‪ .‬ע"כ אל התמה בהיותו במררנה גביה על כל בוי‬
‫אדם‪ ,‬ובשעה שבקש הקב~ה לביוא את האדם נתייעץ תחלה במלאכים‪.‬‬
‫יאה הקב'ה‬
‫תזיה הרבה מלאכים שאמרו טה אניש כי תזכרנו‪.‬‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ביניהם ושרפם‪.‬כי טל למלאכים‬
‫שאמרו כך מתוך קנאה הושימ‬
‫י‬
‫ג‬
‫ב‬
‫צ‬
‫א‬
‫ז‬
‫א‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫אקדושים קנאה ושנאהי עם‬
‫ן המלאכים והוא לא קטרנ*‬
‫בי‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫א‬
‫ל‬
‫י הקב"הי רכינו של עולם אם לפניך טוב * לפני כל‬
‫אלא אמר יפנ‬
‫שכן ואם טובבעיניך ארר ואשמש לפניוי א"ל הקביה כשתרר לא יקרא‬
‫שמךכך בשם של טלאך‪ ,‬אלא שם יקאא שמך בשם שלבן ארם וכן‬
‫עע*ה שירד לאחר זמןבימי מלכי *שראל בשם א‪5‬יהוהנביא והאמין בשלס‬
‫טרום ווגש‪4‬‬
‫ני הוא האלהים בענין אחאב‪ ,‬אח"כ החזירו ושקב*ה לשמי‬
‫‪15‬וזקב"ה אתה'חריו אפטרופום על בני המיד ותחזק אהונתי בעילס‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫וות‬

‫ה‬

‫א~לו הניש‬

‫ל ‪11‬‬

‫הוע שאסר אליהי אצן הר ה‪-‬רמל* וכרבריך עשטעי‪ .‬פירוש כיבריך‬
‫כמו שדברת אלי קודם שירדהילעילם הזה כן עשיתי‪:‬‬
‫י יכסגר ת‪6‬מרי מוס חלי‪ )5‬בימי הסליהוה אנו אומרימ שמע קולמ‬
‫יכנ‬
‫את‬
‫המה‬
‫תפלות‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ל‬
‫א‬
‫ר‬
‫ש‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ן‬
‫י‬
‫ל‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ן‬
‫ה‬
‫ונר רה מם"מ ןמנד"ל‬
‫ירוע‬
‫*‬
‫'‬
‫מ‬
‫י‬
‫ג‬
‫ב‬
‫שנ~היהן האכושמם חנוה אל~הו יהם‬
‫קרל שהטה מעלין את קל‬
‫יעקנ ' וכש‪:‬תקבלין הת~?ות בא לישראל עזרה וישועה ונו'‪ ,‬ע"כ אנל‬
‫אוכריכ שם; קולנו ונו';‬
‫‪1‬‬

‫(ז"ה רות) ר' נהן שאל לר' יום* בר' חנינא וא"ל‪ .‬א?יהו הנביא היה‬
‫י אליהו ענין אחר היהבו‪ .‬ע‪ 6‬כנמ ‪6‬דס‬
‫‪ 14‬בן או לא' אמר לו ר'יוס‬
‫ככיייניס לכ‪:‬ץן כפריס ורכיסן ובהיב אל תגן במשיחי ובנביאי אל תרעו‬
‫מה א? הרעו‪ .‬אל העשו עצמבמ ריעים וחברים לנביאי להדבמת להם‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫ק‬

‫שדקכ‪-‬ה בקר בהם והבדילם מישיא‬
‫אההלשלועאבלורעתלויו‪:‬יהכניסםבויכלו*קי‬
‫כייבהיא בעשה סלאך בשסים‬
‫‪"--‬א‪4-‬‬

‫‪:‬פ‪4.‬עה‪-:‬ן‪4‬א‬

‫(‬

‫הע‪0‬ר‬

‫עו‬

‫אליהו הנביא‬

‫שער ב‪.‬‬

‫ההגתתאליהוהנביאבימימלכי ישיאל והסתלכךתו‪.‬‬

‫בימי אחאב מלך ישראל נשלח אליהו הנביא מאה הקכ"ה אל‬
‫המוך אחאב * להוכיחו על פניו ולהראות לומיפתים גרולים‪ .‬למעןידע‬
‫כי יש בורא עולם הנוהג בהשנחה פרמיות כל דור *כיהמ"י הזה הכעים‬
‫מאד את אלהי ישראל מכלמלכי ישראל שהיו לפניו* בעצתאיזבל אשחו‬
‫שהיתה בת מלך עובדי אלילים‪ .‬וה‪5‬יתהו להנהיג בישראל עבורת הבעל‬
‫ועבורה האשרה שהיא עבודת חמה ולבנהי‪ .‬ולמלך אחאב היה שר‬
‫האוצרות הנקרא בשם חיאל ביה האלי‪ ,‬שהיה נם כן מראשי עובדי‬
‫הבעל * וכאשר כבש יהושעבן נון את העיר יריהו עשאה הל עולם‪ ,‬וגזר‬
‫לבלתי תבנה עורעיר יריחו על תלה* וקלל לכל אשר יבנה אה העיר‬
‫ןימיתי כל בניו ער‬
‫הואה שימות לו בן בכורו בעתייסדו אה העיריכ‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫אשר בהצבה רלתות שערי העיר ימות לו‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫ע‬
‫צ‬
‫המלך‬
‫אחאב וכן השר חיאל ‪5‬א השגיחו על גזרהו וקללתו של יהושע בן מן*‬
‫הבנה חיאל את העיר יריחו‪ ,‬כמובן שההיצאות הלכו מאוצרו ש? אהאכ‬
‫ןפייןפירס"י תלכיס ע"ז פסוק ל"ג‪ .‬וז"ל ‪6‬תרו יכוהעו חי‪6‬ל תסל ‪3‬נימין‬
‫וילימו לוסל יסוספט‪ .‬ותפכי תס תל‪ 16‬כ‪6‬ח‪6 .36‬ל‪ 6‬סהולין ‪6‬ט סקלקלס‬
‫ך (סכיןכי ס‪6‬תגס ‪6‬ת‪ 36‬סיסתקו"ל‪36 .‬ל סיועכן לכלופ‬
‫‪3‬מקולקל‪.‬ו‪5‬יי‬
‫‪3 13‬תגסכל סקלק(ות ‪6‬סר יפס‪6 1‬תריס‪6 -‬ל‪6‬ור‪6‬י תלת‪ 6‬דמסתכר סי‪6‬‬
‫טגסיר ‪6‬ח‪6‬כ סיתס ‪3‬קלק(ס ס‪61‬ת כמס טגחן לסות לחי‪6‬ל לקחת טלזס‬
‫כסףתן ‪6‬ו‪5‬רו‪ .‬כי יריחו פחרס פל סג‪13‬ל סנין ‪3‬גינוין ו‪6‬פריס ‪3‬פקנס‬
‫סכסחנרוטגי כתליס גרו(יס‪6 .‬חו גקר‪ 6‬גסר ‪6‬פריס ‪6‬טר יגטס פדסיר‪-‬ו‬
‫זי‬
‫?‪6‬חך נקר‪ 6‬גסר יליתו ‪6‬סך ינטס על יס סמלח‪ .‬ופ"כ סיתס יריחו לטהר‬
‫תרכלת גרולס לעוכה יסורס ו(טוכת ‪6‬פריס‪36 .‬ל סנזלך יסוספט ל‪ 6‬ר‪%‬‬
‫לסכניס ט‪5‬תו גזס חחתט ק(‪5‬ת יסוטט‪ .‬ויסכ וטהק ול‪ 6‬חיחס ל‪%3‬תס)‪.‬‬
‫ונתקיימה בו קללה יהושע בן נון‪ .‬באבירם בכורו ימדה ובשגוב צעהאו‬
‫זקציב דלתיה‪:‬‬
‫וילך אהאב אל בית היאל לנהם את ו‪,‬אביים ‪ ,‬א‪ :‬אמ!" הקב"ה אל‬
‫א*הי הנביא לך גפ אהה אל ביה חיאל ‪ ,‬וכאשר ישבו אחאב ווזיאל‬
‫תוביח אה שניהם יחריו‪ .‬ויאמר אליהש לא אוכל ל?כה שמה‪ .‬כי הם‬
‫ישיבולי דברים רעים להכעיפ אוהך ואנכי לא אוכל לסבול דבריהם‬
‫‪ .‬בל אשר הגצר‬
‫א*ל הקב"ה לך‪ .‬ואם ‪.‬שיבו לך רברים רעיפ להבעיפני‬
‫ו‬
‫י‬
‫אני מקיים‪ .‬ו"לך שמה א?יהו ה?כיח יטצא אוהם שה‬
‫ט‬
‫י‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ר‬
‫מ‬
‫בשין‬
‫נ‪:‬יו‬
‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫=יז אליהו הנכיא‬
‫ז ‪15‬‬
‫"""‪,‬ץ‪4,‬ז‬
‫‪--,.".‬‬
‫"‬
‫בנץ העיריריחו‬
‫‪ .‬ויוכיח אותם אליהועל אשר המרו אתפייהושע בן טן‬
‫ע‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ו‬
‫א‬
‫ו‬
‫עהקיימה קללת‬
‫ל‬
‫ע‬
‫חיאל ויאמר‬
‫אחאב‬
‫‪.‬מי גדול משה יהיש‬
‫יצ ‪ 1‬ף ‪ 4‬ו ז ז ע ‪,‬‬

‫‪-‬יז‪ 7.‬ג ז‬

‫‪ , 4‬ז ‪ -‬ל ‪ " 4 - * 4‬ן ‪4 = 4 4‬קן‪"=44‬‬

‫‪ /‬ן ‪- -‬‬

‫‪ /‬ן‬

‫‪- " - " -.‬‬‫‪-‬‬

‫‪ ) 7‬ן ‪-‬‬

‫ואם קללת משה לא נתקיימה‪ ,‬דכתיב וסרתם ועבדהם אלהים אחרים וגו'‬
‫ההרה אף ה' בכם ועצר את השמים ו?א יהיה מטר‪,‬ואנכי העמדתי צלמי‬
‫עבויה ורה על כל תלמי השדה ופשתהוה להם בכל יום‪ ,‬והממר יורר‬
‫בפרה טרובה ער אשר כמה פעמים יעכבני הממר מלכת להשתחות להמש‬
‫איך האמר שקללת יהושע הלמידו נתקיימה בבניןעיריריהו מיד ויאכצ‪4‬‬
‫אליהו אל אחאבחי ה' אלהי ישראל אשר עמרהי לפניו אםיהיה השנים‬
‫האלה מל וממר כי אם לפי דברי‪ .‬ויבקש אליהו מאת הקבשה שיממתי‬
‫בירו המפתח של‬
‫י ונתןלו הקביה את המפתח של ממר ויאמר לו*‬
‫מ‬
‫מ‬
‫לך מזה ונמתרת בנהל כרית אשר ע‪ 5‬פני הירדן ואת העורביםצויתי‬
‫לכלנלך שם‪,‬וילך שמה אליהו ויסתר שם והעורבים היו מביאים לו‬
‫להם ובשר בנקר ולחם ובשר בערב‪ ,‬וישתהמי הנחל‪ .‬וישב שם אליהו‬
‫ימים רבים עד אשר ייבש הנחל ולא היהלו מים לשתות‪,‬כי לא הטץ‬
‫נשם בארץ‪.‬ייהי רעב גדול בארץ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫באשר ראה הקב"ה שיש צער גדול בישרא‪ 5‬נתמלא רחמיםעליהםי‬
‫ויסבב מבח שאליהו בעצמו יחויר המפתח של מטר*ויאסר הקבעה א‪5‬יו‪.‬‬
‫קום לך אל העיר צרפת אשר לצידון‪ ,‬וישבת שם אצל אשה אלמנה אשר‬
‫תכלכלך‪ ,‬וילך שמה אליהו * כבואו אל פתת שער העיר ראה שם אשה‬
‫אלמנה מקיששת עצים‪ .‬ויבקש אליהו ממנה שתתן לומים לשתות‪ ,‬אח*כ‬
‫קרא אליה שתתן לו פת לחם לאכול‪ ,‬ותשבע האשה שלא נמצא בביתה‬
‫‪5‬חם כי אם מלא כף קמח ומעמ שמן בצפחת‪ .‬ותאמר כיהיא מקוששת‬
‫מעט עצים לבשל מוה מעט אוכל ‪5‬ה ולבנה ומלבד וה לא נמצא עוד‬
‫בביתה כל דבר מאכל‪ ,‬ומי יודע אם לא המות היא ובנה ברעב אתר*‪-‬‬
‫ק‪ .‬ויאמר אליה אליהו ‪ ,‬אל תיראי‪,‬‬
‫י מן הקמח עגה קמנה‬
‫ל‬
‫י‬
‫ש‬
‫ע‬
‫בראשונה‪ ,‬ולך ולבנך העשי באחרונה‪ .‬כי וף אלהי ןשראל ישלח *צז‪.‬‬
‫ברבתו בכר הקטו וצפחת השטן אשר לא החסר‪ ,‬ותעש האשה כדבר‬
‫אליהו * ותאכל היא וביתהימים רבים מן כד הקמח וצפחת השמן * אשר‬
‫לא חמרו כברבת אליהוו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י הליו חזק מאד ער אשר ‪5‬א‬
‫אחרי כן‬
‫תלהבן האשה האלמנה‪.‬ויה‬
‫טתרה בו נשמה‪ ,‬והתיעם האשה על אליהו ותאמראליו‪ .‬למה באו‪4‬‬
‫אלי להוכיר את עוני ולהמית את בני‪,‬כי ער ש‪5‬א באת אצלי היח‬

‫הקביה רואה מעשי ומעשי בני עירי והיו כעשי רבים על בניעירי‪.‬‬
‫*‬

‫עחה שבאת א‪5‬י אין מעשי‬
‫צוכרו עחוהי במיום אשר בעבורם נענשבני‪.‬ועיר כי עשי מיתת‬
‫יצכדעוני בפי הבריות ויאמרו‪ .‬כי באתאלילונות* ויצא הקצף עלבני‬
‫יחוול‬
‫נחשבים כ?ום‬

‫בעיני‬

‫הקב"ה נגד מעשיך*‬

‫בנף‬

‫‪.‬‬

‫אלירצ הנכיא‬

‫‪14‬‬

‫יהחלל על ירך שם שמים‪ .‬ויצר מאר לאליהועל רברי האשה האלמפה‪.‬‬
‫ויקת את הילר המת ויעלהו אל חררו אשר בעליה וישבבהו על טמתו‪.‬‬
‫יעמד‬
‫לפני הקנ"ה ואמר לפניו‪ .‬רבון העולמים‪ ,‬הגםעל האלמנה‬

‫אשראגי טתנו‬
‫להתפ~רר עמה הרעות להמית‪ ,‬את בנה‪( .‬וסר כרפסית רח‪ ):‬א*ריוסי‬
‫כך היתה טענת אליהו לפני הקבןה משום שהקב*ה אמר לאליהו‬
‫‪ .‬הנה‬
‫י שזן ומפרנםלמי שנצרך ‪15‬‬
‫‪ .‬וכל‬
‫צויוצ שם אשה אלמנה לבלבלך‪ .‬ונלמ‬
‫שכן בזמן הרעבי הרי זה מהאחר ומתקשר בעץ החהם‪ ,‬וגורם לו חחם‬
‫לבניו‪,‬ובל מי שמקים נפש בעולם זוכה לעצמו חהם‪ .‬וזובה לרושקשר‬
‫בעץ החהם וא*נ לטה עההישליט עץ המות צר הרע על האלמנה הששת‬
‫שאתה פקרת עליה לבלבלני* (ע"כ)‪ .‬ואגייורע שכאעוך צרת בכה רברה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫דברים שאינם השב את נפש הילר הזה בקרנו‪ .‬וילמרו שיש חחהת‬
‫המתים‪ ,‬נשתמחאליהו על הילר שלש פעמים ךתפלל שתשוב נפש הילר‬
‫בקרבו‪ .‬ויאמר הקב*ה אל אליהו שלש מפתחות לא נססרו ביר שליח‬
‫שלחיה של נשמים ושל תחהתהמתים אם אמסווי בירך גם המפתת ש‪5‬‬
‫החית המתים‪ .‬יאמרו שתי מפהחוה ניך ההלמיר ואחד ביר הרב‪ .‬ההשר‬
‫‪ 45‬המפתח של גשמים ותשקול המפתח של החיתהמתים‪.‬יעש בןאלייו‬
‫לתהיה ופהן אליהר אעעהיושי‬
‫מיד נעתר לו הקב*ה ותשב נפש‬
‫לאמו ויאמר אליה ראיבי חיבנך‪ .‬ותאמר האשה עתה ירעתיני כאטת‬
‫איש אלהים אתהג‬

‫‪..‬‬

‫‪.‬‬

‫יילר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫נאשר החאי אליהו הנביא את המפהח של גשמים היהה אז שגה‬
‫השלישית לעצירה הגשמים‪ ,‬יהרעב חזק סאר בארץ‪ .‬ץחטל ה' על עמו‬
‫יאמר אל אליהו לך התראה אל אחאנ‪ .‬וכאשר עלירך נעציו הנשמים‬
‫כןעל ירך אהן מטר ע‪ 5‬פני האדמה‪ ,‬וילך אליהו להראות אל אתאב‪.‬‬
‫אז שלח אחאב את השר עובדיהו אשר על ביתו‪ .‬שילך ‪5‬חפש בארץ‬
‫חציר ‪3‬החיות בהפה * וגם אחאב בעצמו הלך לבקש מקום חציר *וילך‬
‫עבריהו בררף אחר ‪3‬ברו ואחאב הלך בררך אחר‪ .‬ויפגש עבריהו את‬
‫אלידי בדרך‪ .‬ויפל על פניו ויאמר‪ .‬האתה זה ארני אליהו‪ .‬ויאמראני‪.‬‬
‫ינזר אליהו על עבדיהו ללנת אל אחאב ולהודיעין שנהגלה‬
‫י אלעצ‬
‫בדרך‪ ,‬ויאמר לובי עוד היום יתראה אל אהאב‪.‬ויעש כן עבדיה‬
‫לו‪.‬‬
‫אהאב לקראת אליהו‪ .‬בראות אחאב את אליהו אמר לו * האתה זה עוכר‬
‫ישראל בעצירת המטר‪ .‬ויאטר לו אליהו * אנבי לא עכרתי את ישראל‬
‫אבל אתה וביתאביךעינרי ישראל אתם‪ ,‬בהמותכם אותם מאחרי ה'ולכת‬
‫אהרי הבעלים ועתה שלח קבץ אה בר ישראל אל הר הכרמל‪ ,‬וגםאישה‬
‫ן 'בל מ‪5‬‬
‫תבוא שמה עם בל נביאי הבעל‪ ,‬ונובחה יחד להראותגליילעי‬
‫הוא האלהים השלים ע‪ 3‬הארץ‪ ,‬ואח"כ תפקר הארמה בטמר השמים‪:‬‬

‫י‬
‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫הקבץ אהחב אתכגיישיאל‪ ,‬וגם את נביאי הנעל ארבע מאאת‬
‫וחמשים‬

‫א‬

‫א‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬אל"*הו"הנכיא‬

‫‪4‬‬

‫‪%‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬יי ‪16‬‬

‫א‬

‫חקמשש איש הבש אתו אל הד הכרכ‪ ,5‬אז ננש אליהו ויקרא לפני כל‬
‫העפ ויאמר‪ .‬עד מתי אתם פופחים על שרהמעיפים‪ .‬ולא תאמינו באמונה‬
‫שימהכי ה' הוא האלהים אין עור מלבדו‪ .‬ולא ענה אתו ד‪,‬‬
‫ם דכר *‬
‫אה"כ פנה אליהו אל נביאי הבעל ויאטר אליהם* הן אני נותרתי לבדי‬
‫נביא לה'‪ .‬ואהם נביאי הבע? ארבע מאות וחמשים איש * יהנו לנו שאד‬
‫פריום ‪ ,‬ותקריבו אתם את אחד מהם לקרבן ‪5‬פני הבעל‪ .‬ואש ‪5‬א השיפו‪,‬‬
‫ואני אקריבפ‪ ..‬אחר יקרבן לה' ואש לא אשים‪ .‬וקראתם בשם אלהיכם‬
‫ואני אעיא בשמ ‪* %‬ומי אשר יענה באש הוא האלהים‪.‬ויען כל העם‬
‫ושפרו טיב הרכי‪ .‬ויבחרו שני פרים תאומים הגדלים על אבהם אחר‪.‬‬
‫וריטילועלירגש גורלות אחד לטם ואחד לבעל‪ .‬והיה פרו של אליהו נמשך‬
‫אחריו ורילך * ואותו הפר ש;לה לשם הבש ‪5‬א היו יכולים כל נביאי‬
‫הבעללהזיז רגלו מן הארץ‪ .‬ער שאמר לו אליהו לך עמהם * ר‪,‬וטיב הפר‬
‫ואמר לאליהולעיני כל העם‪.‬אני וחכרי יצאנו מבפן אחד ונדלנו במרעה‬
‫אחד ועל אבום אחר‪ ,‬והוא עולה לח‪5‬קו‬
‫הקב"ה‪ ,‬ושמו של הקב*ה‬
‫ז בוראי* אמר לו‬
‫מתקדש על ירו * ואני עליתי לחלק הבעל להכעים יצ‬
‫ח‪5‬יהו לך עמהם ואל ימצאו עלילה‪ ,‬וכשם ששמי של הקב*ה מתקרש‬
‫‪%‬ירי זה שעמי כך מתקדש עליו‪-‬ף אמד לו הפר וכך אתהייעצני‬
‫שבועח שלא אזוז מכאן ער שאתה המסרני בידם מיד ויקחו את הפר‬
‫אשר טזן להם א?יהי ויעשו אתו ‪ .‬ויקראו בשם הבעל סהבקי "‪3‬ר‬
‫הצהרים לאמר‪ ,‬הבע‪ 5‬עננו‬
‫‪ .‬ואין קילואין ענה' ויפסחו על המזבח‬
‫שי‬
‫א‬
‫עשה חיאל האלי נבוב מתהתיו והפמין עצמו שם מתחת למזבח עם אש‬
‫ויאמרולו כשהשמע אתהקיל סיד חהה האש אשרבירך והדלק אתהעצטם‬
‫אשר על המזבח אנל הקב*ה זימן לשם נחש ונשכו ומת * והם לאייקך‬
‫ו"חשבוכי חיאל איננו להמע את קולם‪ .‬ייקראו‬
‫גדול ויתגדרו‬
‫י‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ב‬
‫‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ו‬
‫ק‬
‫פמשפפם בחרנות וברמחים עד שפך דם עליהם ואין ואין קשב‬
‫ע הוא ויקץ‪ .‬או‬
‫ויויזל בהם אליהו ויאמר * קראו עוד בקול גדול‪ .‬אולייע‬
‫נפנה בךדך ויביא לכם‪ .‬יהקב*ה הממים אז את כל העולםוהשתיקהעליינים‬
‫ירוזחתונים‪ .‬והיה העולם הוהו ובהו כאילו לא הי' בריה בעולם וע"ז‬
‫גאמר ואין קילואין קשב‪ .‬שאם הי' מי מרכר ורו הם אהטרים הבעל עפו‬
‫י הבעל ממכרם ‪ ,‬ינשגב עליהם שברם ‪1‬‬
‫ועוטה נכלמו נביא‬

‫שי‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫"רבן‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫אחרי ‪5‬ן קרא אליהו לכל העם ויגשו אליו‪.‬ויקה אליהו שתים עשדה‬
‫אבטם כטמפר שבמי בני יעקב‪ .‬ויבנה אה האבנים מזבח בשם ה'‪ .‬ויעשה‬
‫תע=ה כבית סאתים זרע סביכ למזבח יערך את העצים וינתח את הפר‬
‫ויטם על העצים‪ .‬ויאמר אליהו לתלמידיו מלאו ארנעה כדים מים ויצקו‬
‫עלהעייה ו‪ %‬העצים‪ ,‬ושמר שט וישט* ויאמר שלשו וישלשו‪ .‬ויאמר‬
‫עור ‪5‬תלמירט‪ .‬מי שיש ‪ 15‬מים יבוא ויצק עלירי‪ .‬בא אליאוע ויצק‬
‫פהם על ידט‪ ,‬ונעשו אצבעותיו של אליר‪%‬כמ‪,‬ןנהז ער שנתמלא כל המקהם‬

‫‪.‬‬

‫ה~זא‬

‫יישליהו הנב"א‬

‫‪14%‬‬

‫ההוא מים‪ .‬וילכו המים מביב לטזבח תם התעלה ‪3‬מלאהמים *ויהיבזטן‬
‫הפלת המנחה ויגש אליהו להתפלל לפני ה' ויאטר‪ ,‬ה' אלהי אברהמ‬
‫יצחק וישראל‪ .‬היום יודעכי אתה אלהים בישראלואני עבדך‪ .‬וברברך‬
‫קשיתי את כל הדברים האלה‬
‫‪.‬ענני ה' ענני‪,‬ענני בזכותי *ענני בזכות‬
‫תלמידי‪.‬ענני שהרר אש מן השמים*וענני שתמיח דעתם שלא יאטרו‬
‫י אהה ה' הוא האלהים *‬
‫תהו הם מעשה כשפים הם‪ .‬וידע העם הוה כ‬
‫"‬
‫ק‬
‫ל‬
‫א‬
‫י אתה המבת עתה את לבם אחורנית‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ז‬
‫ח‬
‫י‬
‫ש‬
‫ידעוכ‬
‫לעברךי‬
‫ככלות א‪5‬יהו לה~פלל נפלה‬
‫אשת‪.‬מן השמים והאכל את העלה ואתהעצים‬
‫ואת האבנים ואה העפר‪ .‬וגם א המים אשר בתעלה לחכה *זירא העם‬
‫את האש ויפלו על פניהם ויאמרו‪ ,‬ה' הוא האלהים‪ ,‬ה' וצא האלהים‪.‬‬
‫יצו אליהו לתפוש אתנביאי הבעל ריורידו אוהם אל נחל קישט וישחמם‬
‫שם אח"כ אמר אליהו לאחאב*עלה אכל ועוועה כיקיל הטין הגשם‪.‬ויעל‬
‫אליהו אל ראש הר הכרמל ויתפ?ל על הנשמים השמים התקדרו בעביפ‬
‫איוח‪ .‬והיד גשם גדול‪ .‬והפכב אחאב לבעעו יזרעאלה *אז בקש אליון‬
‫להלוק כביד למלכות ונהן לו הקב"ה כח ונבורה‪ .‬וישנם את טתניו הרץ‬
‫לפני אהאב עד בואו ליזרעאלז‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫כאשר שמעה איזבל אשת אחאב שהרג אליהו את כל נביאי אבע‪3‬‬
‫בחרב‪ .‬חרה אפה מאד ותאמר להרג את אליהו* ויודע הדבר לא?יהצ‬
‫ונתירא מפניה‬
‫‪( .‬וטר כר‪6‬סית ר"ט‪ ).‬א"ר חייא הלא אליהוכיון 'שהוה ‪3‬הר‬
‫*‬
‫ק‬
‫א‬
‫ה‬
‫ו‬
‫היה ‪.‬הקב'ה טקיים * וגם על השמים גזר שלא יררו גשמטם‪,‬‬
‫הטע‬
‫ם‬
‫נ‬
‫י‬
‫א‬
‫נתירא מאיזבל ‪ ,‬אול ר'יוסי הרי כבר ביארנו שהצדיקים‬
‫רוציס‬
‫להפריח את כוראם במעשה נסים במקום שהנזק שכיח לעע כ‪ 5‬כמר‬
‫שמצינו בשמיאל * רכתיב (סמויל ‪ '6‬ט"‪ 0‬איך אלה ישמעשאיל והרגני‪.‬‬
‫‪ .‬וכיון ש?א רצה אליהו להמרית‬
‫א*ל הקב"ה עגלת בקר תקחבידך (ע"ט‬
‫את בוראו במעשה נסים עמד בתפלה לפני הקכ"ה* א"ל הקב'ה הפוב‬
‫אתה מאבותיך עשו בקש להרג את יעקב‪ ,‬ויברה יעקב ט‪/‬ופניו ונמלפ‬
‫פרעה בקש להרג את משה וברה מלפניו ונמלמ * שאול בקש לרינ את‬
‫לוך וברה מלפניו ונטלטי ללמדך שלפ;מים צריך אדם להמלפ עשי‬
‫בריחה‪ .‬מיד ברח אליהו משם ויבא למדבר באר שבעעיף וינע וישאל‬
‫‪8‬ת נפשו למות‪ .‬וישכב רישן תחת רתם אחד אז נשלח א~ו מלאך מן‬
‫‪.‬ויאמר ‪15‬‬
‫השמיס והעירהו משנתו‪ .‬וישם לפניו עגת רצפים וצפחתמים‬
‫קים אכולכי רב ממך הדרך‪ .‬ויקם ויאכל וישתה * ויל בכח האכילה‬
‫ההיא ארבעים יום וארבעים לילה ער הר הרבוילן שם במערה וישמע‬
‫אלהו קול רעש גרולכי כבוד ה' עובר שם‪ .‬וילם פנע באדרהו יצא‬
‫ויעטר פתח המערה‪ .‬והנה אליו קיל ויאמר מה לך פה אליהו‪ .‬ויאמר‬
‫‪ .‬כי עזבו בריתך בני ישראל אען מזבחוהיך הרמו‬
‫אליהו קנא קנאתילך‬
‫ואת נביאקן הרנו‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫ו‬
‫בחרב‬
‫אני לבדיויבסשו את נפשיישזתה‪ .‬א‬
‫ההחיל‬

‫‪.‬‬

‫'‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫י ה ע ה א " י ע ‪,‬‬

‫ט ען‬

‫ייו הנביא‬
‫א'י‬

‫התחיל הקב*ה לדבר עמו רברי תנחומין ואמר לו‪,‬כשיידתי על הר הזה‬
‫?יתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאני השרתשיצו במוכתן של‬
‫ישראל * ואתה אינך מלמד זכות ע?יהם * כשראה הקכ*ה שעדחן עומד‬
‫אליהו בדכריו הראשונים ואמר פעם שנית קנא קנאתי‪ .‬א*ל הקב*ה לעולם‬
‫אהה מקנא‪ .‬קנאת בשטים על גלוי עריות‪ .‬וכאן אתה מקנא‪ .‬חמך שאין‬
‫ישיאל עושין ברית מילה עד שאתה רואהבעיניך מכאן התקינו חכמים‬
‫שיהיו עושים בכל ברית מילה מושב כבוד לאליהו הנביא שהוא מלאך‬
‫הכרית‪ .‬שנאמר ומלאך הברית אשר אהם חפצים הנה בא‪ .‬באותה שעה‬
‫אנחי הקב"ה לאליהו‪ .‬לךשיב לררכך מדברה דמשק‪ .‬ואת אלישע בן שפפ‬
‫סאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך‪ .‬ומה שיש בדעתך אין אני יכול‬

‫‪.‬‬

‫‪,‬ק‬

‫"שות‬

‫ו‬

‫(זסר כרמסית ר"ט‪ ).‬א*ר חמא בוא וראה כל איש שמקנא קנאת ה'‬
‫אין מלאך המותיכול לשלוםעליו כמו על שאך אנשים * שכך נאמר בפנחם‬
‫לכן אמור הנני נותןלו את בריתי שלום‪,‬וזהו שאמר הקכ'ה לאליהו עד‬
‫י‪ ,‬סנרת השער בעדך שלא יוכל מלאך המוה לשלופ‬
‫מתי אהה מקנאל‬
‫בך ואת העולם הזה עם ‪4‬מ אין אתה יכול לסבול ואמרת כי עזבו‬
‫בריתך בני ישראל וגו'‪ .‬חהך שבכל מקום שיקיימו ב‪2‬י אתבריתי הקדוש‬
‫אתה תהי' מזומן שם‪ .‬ובשביל זה אמרו החכמים שנצרך להכין כסא‬
‫לאליהו על כל ברית מילה*משים שהוא נמצא שם‪ .‬ועוד א"ל הקב"ה‬
‫כיון שאין אתה יכול למכול עוד את העולם עם ‪4‬מ‪ .‬מכאן ולהבאיהי‬
‫נביא אחר אצל ‪24‬י* ואת אלישוע בן שפם מאבל מחולה תמשח לנביא‬
‫נרמסית ‪"5‬נ‪ ).‬ר' אבא‬
‫תחתיך‪ ,‬ואתה תסתלק למקימך לרקיע השמים‬
‫י‬
‫ר‬
‫ז‬
‫(‬
‫אמר בשעה שמכיא אדם את בנו ?הכממו בבריתו של אבדהמ אבינ‬
‫ו*‬
‫קורא הקב*ה לפמליא שלו ואומר ראו מה בריה עושה בעולם‪ ,‬באותה‬
‫השעה נזדמן לשם אליהו הנביא * שנאמר עליו ועוף יעופף על הארץ‪.‬‬
‫ופורח את העולם בארבע פריחות וע*כ למדנו שנצרך להכן כסא מיוחד‬
‫לכבודו ולומר‪ .‬זה הכסא של אליהו הנביא זכור למוב * ואם לאו אינו‬
‫נמצא שם‪ .‬ואח"כ עולה אליהוומעיד לפני הקב*ה שזה האיש קים את‬
‫י עזבו בריתךבני ישראלוגו'‪ .‬הוא‬
‫הברית הקדוש‪ .‬והפה שאמר עדותכ‬
‫שאומר עדות שישראל מקיימים זה הכרית* וכך למדנו שעל זה נענשאליהו‬
‫מלפני הקביה על שאומר דלמוריא על בניו נע"נ)‪ .‬וכאשר ראה אליהו‬
‫ושלא נראה בעיני הקב"ה מה שדיבר דלפוריא על ישראל * לא זז משם‬
‫עד שקיבל עליו בשכועה להורות לפני הקבקה הזביות של כל אחד ואחד‬
‫מישראל לעולם וכל אדם שעושה מצוהמקדים אליהו ואומרלפני הקב"ה*‬
‫פך וכך עשה עכשיו פלוני‪ ,‬ואינוזז משם ער שיכתוב למעלה זכותו ש‪5‬‬
‫שג‬
‫אע"אי‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫יילך‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪18‬‬

‫וילך משם אליהו הנביא וימצא את אלישעבן שפט חודש בשרה‪.‬‬
‫הקחלך אליהו את אררתו אליו‪ ,‬לאותכי הוא נבחר להיות נגיא אחריו‬
‫וימלא את מקימו‬
‫‪ .‬ויעזנ אלישע את חבקר וילר אחרי אליחו וישרחדו‬
‫ונעשה תלמירוו‬
‫בימים ההם חטא אחאב חטא נרול‬
‫אשר חשק אחאב לכרמו שנמצא קרוב להיכל המ?ך‪ ,‬ולא אבה נבית‬
‫להת לו נהלת אבותיו‪ ,‬ותעש איזבל בעדמה שיעידו ערי שקר על נבות‬
‫כי ברך אלהים ומלך‪ .‬ונהרג נבות בדין מירד במלכות אשר כל‬
‫רכושו למלך‪ .‬וירר אחאב אל כרם נבות לרשתו אז נשלח אליו אליהו‬
‫הנביא ברבר ה' לאמר כה אמר ה' הרצחת וגם ירשת‪ ,‬ובכן במקום‬
‫אשר לקקו הכלבים את רם נבית‪ .‬ילקו הכלבים גם את דמך‪ .‬ויורת‬
‫כל בית אחאב אשר לא ישאר לו עצור ועזוב בישראל‪ ,‬כשמיע אחאב‬
‫את הדברים האלה קרע את בגדיו וישם שק על בשרו ויצם‪ ,‬ויאמר ה'‬
‫אל אליהו יען כי נכנע אהאב מלפני לא תבא הרעה בימיו רק בימי בנו‪:‬‬

‫בדבר כרם נבות היזרעאיי‬

‫‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בעליתו‬
‫אחרי מות אחאב ~לך אחזיה בנו‪ ,‬ויפל בעד השבכה‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫ויחלה‪ ,‬אז שלה אהזיה לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון אםיחיה מחליו‪.‬‬
‫וישלח ה' אליו אה אליהו הנביא‪ ,‬וילך אליהו וימצא בדרך את מלאכי‬
‫אחזיה‪ .‬ויאמר אליהם שובו אל המלך ודברתם אליו‪ .‬כה אמר ה' המבלי‬
‫‪ .‬לכן ל‪8‬‬
‫אין אלהים בישראל אתה שולה לדרש בבעל זבוב אלהי עקרון‬
‫המטה כי מות תמות‪ .‬וישיבו המלאכים ויאמרו למלך בדברים‬
‫תרר מן‬
‫האלה‪ ,‬וישא‪ ,‬אוהם המלך‪ ,‬מה תיאר האיש אשר רבדכן‪ .‬ויאמרו אליו‬
‫שהוא איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו‪ ,‬ויאמר המלך הלא וה‬
‫אליהו התשבי‪ .‬ור' חנינא בן רומא אומר אותו האיל שנבראבין השמשות‪.‬‬
‫עורו הוא אזור עור במתניו של אליהו הנביא‪ ,,‬וישלח המלך אליו ושר‬
‫חמשים עם חמשים אנשים להביאו ביד הזקה אל המלך* וילכו וקעצאו‬
‫אותו יושב על ראש ההר‪ .‬וידבר השר אליו בקול נוגש‪ .‬אי‬
‫ש האלהים *‬
‫ר ררה‬
‫המלךיג‬
‫‪ .‬ויענה אליהו אם איש אלהיםאני הנני גוזר שהרד אש‬
‫מן השמים ותאכל אוחך עם אנשיך‬
‫‪ .‬ותרד אש מן השמים ותאכל אותם‬
‫וישלח המלך אל אליהו שר חמשים אחר עם חמשים אנשים ונם הם‬
‫נשרפו כראשונים‪ .‬וישלח המלך פעם שלישית שר חמשים עם אנשיו‬
‫ויבא שר החמשים השלישי ויכרע ויתחנן אל אליהו לבלתי יעניש גם אווע‬
‫‪.‬וירד אליהו עמו ויבא‬
‫נהראשוניפ‪ .‬ויבקשהו בטוב שירד עמו אל המלך‬
‫ם‬
‫י‬
‫ר‬
‫ו‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫שלח‬
‫לפני הטלך‪ .‬וירבר אליהו בעצטו לפניו את הדב אשר‬
‫על‬
‫ידי מלאכי המלך‪ ,‬כאשר דבר אליהו כן היה אחזיהו מת וימלך תועשיו‬
‫יהודם אחיו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫באשר‬

‫י ‪19‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫עלייה אליהו הניי" ימערה השמימה‪.‬‬

‫הגיע יום הסתלקית אליהו ירע כי ‪5‬א ימות במות אגש'ם‬
‫כי אםבי‬
‫אהשעילה השמימה‪ ,‬ובבן לא רצה שתהיה זאת במעמד איש‪.‬‬
‫חימכל בני הנביא*ם הומידיו ולההבורד בדביקות עליון‪.‬‬
‫ויבקש להתרחק‬

‫*‬

‫יגם מאלישע תלמידו הממלא מקומו בקש להע?ים ע?יעעו‪ .‬ויאמר אליהו‬
‫לאלישע שב נא פהבי ה' ש?חני עד ביה אל‪ ,‬אבל אלישע נשבע אשר‬
‫‪5‬א יעזבהו‪.‬בי אלישעוכן גם‬
‫שארבני הנביאיםנודע להם ברוה הקורש כי‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫הניע יום הסהלקוהו של אל‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫לבית א?‪.‬‬
‫וירד אלישע אחרי‬
‫דאחיב הלבו ליריחו‪ ,‬וגם המשים איש מבני הנביאים הלכו אהריהם‬
‫סרחוק לראות נפ?אות אליהו‪ ,‬כאשר באו‬
‫ואלישע אל הירדןי לקח‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫אליהו את אדרהו ויג?ם אותה ויבה בה אה היררן ויתצוהמים הנה והנ‬
‫ה*‬
‫ויעברואמךשניהם בחרבה‪ ,‬וה‪,‬חמשיםבני הנביאים נשארו מעבר זה של הירדן‪.‬‬
‫אליהו אל אלישע שאל מה אהן לך במרם א?קה מעמך‪ ,‬ויאמך‬
‫אז‬
‫‪,‬‬
‫ע‬
‫ש‬
‫י‬
‫?‬
‫א‬
‫ו‬
‫י‬
‫אל‬
‫‪ .‬ויאמר‬
‫יהי נא אלי רות הנבואה פי טנים מאשר ברוהך‬
‫אליהו הקשית לשאול' אמנם אם תזבה לראות אוהי בהלקהי סאהך‪.‬‬
‫‪ .‬לא יהיה‪,‬וביון שאמרו החבמים‪ .‬אל יפמור אדם‬
‫יהי לך כן‪ .‬ואם אין‬
‫מתבירו אלא מהיך דבר ה?בה‬
‫‪ .‬הההילו לדבר דברי תורה הולכים ה?וך‬
‫ו‬
‫ד‬
‫י‬
‫ר‬
‫פ‬
‫י‬
‫ו‬
‫אש‬
‫ב‬
‫ב‬
‫ר‬
‫אש‬
‫פהאם‬
‫ם‬
‫ודבר‪ .‬בתוך כך הופיע לפניה‬
‫בין‬
‫וסוסי‬
‫בא המ?אך לעשות‬
‫שניהם‪ ,‬ויעל א?יהו בפערה השמי‬
‫יי‬
‫לש‬
‫היםה* בויבכתלחת?והלבשא‬
‫טעליו‪ .‬כלומן שהיו‬
‫שליחותו להעלות אה אליהו לא‬
‫אליהו ואלישע עופקים בדברי תורה * ולכן היה מיכרת לדהיף אוהם אחד‬
‫לכא‪ :‬ואהד יכאן ולהפריר בין שניהם להפפיקן מרברי הורה‪ ,‬ואז שלמ‬
‫עליו הם?אך‪"1( ,‬ה רזה) באשר שלה הקב*ה להעלות את אליהו הנביא דד‬
‫לרקיע‪ ,‬עמד מ?אך המות לקמרג בוה‪ .‬א*ל הקב*ה על מנת בן בראתי‬
‫אה הטמים טיעלה אליהו לשם‪ ,‬א*ל מלאך המוה עבשיו יהיה פתחון פה‬
‫לבריות‪ .‬א*ל הקב*האין זה בשאר בריות ויבול היא להעביר אוהך כע‬
‫העולם ואינךיודע בחו * ופקד עליו הקב"ה שירד מיר ירד ‪,‬כיון שיאה‬
‫אותו א?יהו הכריתו החה בפות רגליו ובקט ‪5‬ה;בירו מן העולם‪ .‬אבל‬
‫לא ניהן לו רשוה‪ ,‬אז בפף אותו החתיו ועלה לשמים‪ .‬זהו שנתוב ויעל‬
‫אליהו בסערה השמים‪ .‬פערה וה מלאך המוה שמפעיר גופו של ארם‪.‬‬
‫בפערה השמים נתפטם הגוף שלו‬
‫(זסר כר‪6‬סית ר'ט‪ ).‬וכאשר ע?ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫טן הרות ונפתלק ונשאר מיאך קרוש בשאר קדושים העליונים * ועושה‬
‫שייחוה הקב*ה בזה העולם * ומעופף את‬
‫י העילם בד' פריתוה * והרי‬
‫כ‬
‫ביארנו שהנפים שהקב"ה עושה בעולם הזה נעשים על ידו‬
‫‪( .‬זסר ויקר‪ 6‬פ'ס‪):‬‬
‫י נופים נההוו לו‪ .‬אתד שבו מתראה לממה לבני אדם* ואחר שבו‬
‫ישנ‬
‫סהראה למע‪5‬ה בין מלאכים עליונים הקרושים * ‪0‬סר בר"סית ק‪'5‬ז‪ ).‬א‪,‬ר‬
‫שפמעון‬
‫‪1‬‬

‫‪20‬‬

‫י‪-/‬ע ע‪-.-/‬עי‪4-./‬‬

‫ק‬

‫ל_‬
‫‪",‬יעהההוהה‪-‬‬

‫אליהי הנביא‬

‫ע ‪ /‬ן ‪ / / / /‬ו י ‪ /‬ה ל ‪ /‬ן ‪ ,‬ן ע ט ‪-‬‬

‫שמעון האיך היה יכול אליהו לעלות לשמים‪ ,‬והרי כל הרקיעים אינם‬

‫יכולים למבו‪ 5‬אפי' גרעין אחר גשמי שלעילם הזהי אלא שמצאתי זה‬
‫הסיד במפרו של אדם היאשין שאמר‪.‬כי בין אותן התילדות של עילם‬
‫הזה יהיה רוח אחד אשר ירד לארץ וית‪5‬בש בגוף‪ .‬ואליהו שמו ובאותו‬
‫יעלה וימתלק‪ ,‬ויהיה נשלף הרוח מן הגוף וישאר הגוף בסערה‪ ,‬וגעש‬
‫אהר של אור יזרמן לו שם להתלבש בו שיוכ‪ 5‬להיות בין המלאכים‪.‬‬
‫וכאשר ירד לעולם הזה לצורך איוה שליהות יתלבש בגוף ההוא שנשאר‬
‫בסערה‬
‫‪.‬ובגיף ההוא יתגלה לממה ובגוף אחר רוחני יתראה למעלה‬
‫)‬
‫‪5‬‬
‫י שלא נמצא איש‬
‫וזה המוד של הפסוק‪ ,‬מי עלה שמים וירד (תטי‬
‫לשמים רוח שלו וירד אח"כ למטה‪ ,‬מלבד אליהו שהוא עולה‬

‫‪.‬‬

‫הני‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬ציעלה‬

‫למעלה יויורד‬

‫‪.‬‬

‫למטה !‬
‫כאשר ראה א‪5‬ישעעליית אליהו היה מצעק‪ .‬אכי אבי רכב ישראל'‬
‫ופרשיו‪ .‬וכאשר לא ראהו עור החזיק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים‪,‬שיהיו‬
‫~אועין לעולם‪ ,‬כי הקריעה על רבו שלמדו הכמה היא מן הקרעים שאין‬
‫מתאחין‪ .‬וכיון שלא ראהו עוד‪ ,‬נדמה אצלו כאלו מת אליהו ונתחייב‬
‫בקריעה‪ ,‬וירא אלישע את אדרת אליהו מונחת לפניו‪ .‬כי נפלה מעליו'‬
‫בהעלותו השמימה‪ .‬וירם אותה וישב ויעמד ע‪ 5‬שפת היררן ויכה בה את‬
‫המים ויאמר‪ ,‬איה ה' אלהי אויהו אשר יעזורלי כי אף אנכי אעשה מופת‬
‫כזה אז יחצו המים הנה והנה ויעביר אלישע את הירדן בחרבה‪ ,‬ויראו‬
‫כל זאת בני הנביאים אשר ביריחו מנגד ויאמרו‪ .‬הנה נחה רוח אליהו על‬
‫‪ .‬ויבאו אליו וישהחוו לו ארצה‪ .‬אמנם בני הנביאים לא הבינו‬
‫אלישע‬
‫מררנת עלייתו של אליהוכי גם גופו עלה חי השמימה‪ .‬ויחשבו פן נישצ‬
‫השמימה רק רוח ה' אשר חנה בקרבו‪ .‬וגויתו נשלך לממה באחר ‪.‬ההריפ‬
‫או באחה הגיאיות' ועליהם למפל בו לקברו ולהמפידו כראוי לו‪ .‬וילכר‬
‫חמשים אישבני נביאים ויבקשו את גוית אליהו שלשה ימים ולא מצאו‪.‬‬
‫אז הבינו כי נתעלה אליהו חי השמימה‪ ,‬טאז והלאה לא התראה עור‬
‫אליהו הנביא גלוי לעין כל בפרמום‪ ,‬ער עה קץ‪ ,‬כי אם ליחיוי כגולה‬
‫נתגלה בהסתר‪:‬‬
‫בימי יהורם מלך יהידהי אשר התחזק באגרף רשע על ממלכתר‬
‫ויסרג את כל אחיו בחרב‪ .‬וילך בדרך רע מאד ‪ ,‬כי בת אחאב היתה‬
‫ה'‪ ,‬יננף במנפה‪.‬‬
‫לו לאשה‪ ,‬בא אליו מכתב מאת אליהו הנביא בדבר כי‬
‫גדולה הוא עם כל ביתו ויבואו עליהם חליים רבים ורעים וימות במחלת‬
‫מעיים בטיתה משונה‪,‬וכן ה‪.‬ה כדבר אליהו‪ .‬ועל החשבון המובא‪.‬‬
‫פי‬
‫במדר עולם כבר עברו שבע שנים מעת עליית אליהי השמימה באשר בא‬
‫הטכתב טמנו ליוי יהורם‪ ,‬ואיך שנכתב זה המכתב ואיך בא זה המכתב‬
‫אל יהורם נבוכו המפרשים בענין הזה‪ .‬והיא חירה סתומה * ולא יהודע‪-‬‬
‫לנו על ברור עד אשר יבוא לנו בעל המכתכ ויאיר את עינינו במהרה‪:‬‬
‫בימינו אטו‪:‬‬
‫__‪"4.4‬נ‪:‬םעוט‪ -):‬ל‪4‬י‪"-‬‬
‫רבי‬

‫‪.‬‬

‫ל‬

‫‪4‬‬

‫"‬

‫"‬

‫ש‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪ " " 4 " -‬א " ן ע ‪ -‬ע מ ע ץ ‪ 4‬ן‬

‫יא ‪81‬‬

‫ש ה ע ל ‪. " ; 7 /‬או‬

‫ן ‪ /‬ן "‬

‫שערג‪.‬‬

‫נפלאוה אליהו הנביא בזמן הכמי ההלמור‬
‫והתנלותו בדורוההאהרונימליהידימגולה‪.‬‬
‫‪ .‬שמע בלבא‬
‫(גדרש ג‪ ).‬רבי עקיב‪ 14‬נתקדשה לו בתי של כלבא שבוע‬
‫שבוע הדירה הנאה מכל נכסיו‪ .‬הלכה ונישאת לו בחורף והיו ישנימ‬
‫בביה ההבן‪ .‬בי לא היה להם בית דירהי והיתה אשתו ~לקמת לו התבן‬
‫הנמרךבין שערותיו‪ ,‬אמר לה ר' עקיבא אם היה לי בסף הייתי מקשט‬
‫ליירם‬
‫אי'של זהב‪ .‬בהוך בך בא אליהו הנביא ונרמה‬
‫אותך בההבשימ קיושק‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫להם כאיש עני והיה‬
‫אליהם אצל הדלת ואמר להם בבקשה מבמ‬
‫שתתני‪.‬לי מעמ תבן*בי אשתי ילדה ואין לי על מה להשכיבה * אמר לה‬
‫ר' עקיבא לאשתו‪ .‬ראי איש שאפילו מעמ הבן אין לו‪ ,‬אמרה לו‬
‫י‬
‫ה‬
‫ש‬
‫א‬
‫לישיבה ללמוד תורה‪ ,‬הלך ממנה אל ישיבת ר' אליעזר וד' יהושע‬
‫ילמד שם תורה י*ב שנים‪ ,‬אח"ב הלך אל ביהו‪ ,‬שמע מאחורי בוה‪5‬‬
‫ביתו שרשע אחד מבזה לאשתו ואומר לה‪ ,‬מוב ויפה עשה לך אביך‬
‫שהדידך הנאה ממנו‪ .‬אחד שהריאין בעל זה בדומה לך שאת בת בלבא‬
‫שבוע העשיר‬
‫‪ .‬והיא רועה צאן * ועוד שהרי מאם בך והניח אותך אלמנה‬
‫חיה זה י"ב שנים‪ ,‬השיבה לו‪ .‬אם היה בעלי צייתאותי המתי אומרת לו‬
‫שישב שם עודי"ב שנים אחרות‪ ,‬כשמוע ר' עקיבא את דבריה אמר‪.‬ביון‬
‫שנתגהלי רשות אחזור לבית המדרש‪ ,‬הלך ולמד שם תורה עוד י*ב שנים‬
‫אהדות‪ .‬אחר בך בא לעירו עם ב"ד אלף זוגות תלמידים‪ ,‬יצאו בל בני‬
‫העיר לקראתו‬
‫‪ .‬ואף אשתו יצאה לקראתו * אמר לה דשע ההוא ואת למה‬
‫הולבת‪ .‬אמרה לו הפסוק (מסלי י"נ) יודע צדיק נפש בהמתו‪ .‬באשר‬
‫נדחקה לראות את פני רבי עקיבא היו התלמידים רוחפי‬
‫ם אותה לחוץ *‬
‫ישמע רבי עקיבא‪ .‬אמר להם הניחו לה * הורהי ותורתבם שלה היא‬

‫יך‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫(מדרס) רבי יהושעבן לוי ישב בהענית ימים דבים‪ ,‬והתפלללה"ב"ה‬
‫טיזכה לראות את אליהו הנביא‪ ,‬והנה אליהו נתגלה אליו ויאמר לו‪ .‬היט‬
‫‪ .‬נכסף‬
‫לך איזו בקשה אצלי אמלא אותה לך‪ .‬ויאמרלורבייהושע בן ל‬
‫חבמהוינדולה‪.‬‬
‫אני ללכת עמך ולראות מעשיך בעולם‪ ,‬למען אלמד ממך‬
‫ויאמר לו אליהו לא הובל לשאת ולסבול בל מה שתראה ממעשי‪ .‬ואחה‬
‫רק תמידתמריחני להודיעך נפלאוה מעשי ופעלי‪ ,‬ויאמר לו ריב"ל‬
‫‪ .‬אדוני‬
‫לא אשאל ולא אנסה ולא אמריח עליך בשאלה‪.‬כי רצוני רק לראהע‬
‫מעשיך ודבדיך היאך הם ולא ייהר‪ ,‬ויתדצה אליהו ללבת עמו בחגאי‬
‫שאם יבקש ריב"ל ממנו להודיעהו סבת מעשיו מן האיתות והנפלאות אשר‬
‫יראה‬

‫‪28‬‬

‫יע~ייוןר**=‪===7=7‬ן‬

‫אליהו הנביא‬

‫ז ; ן ן ן ן ן ן ;‬

‫;;זן=ו=לן‪=,‬ן‪/‬י‪/‬‬

‫הראה‪ ,‬וכן אם ישאל איתו איזו שאלה‪ ,‬אז‬

‫ז‬

‫לא ילך עמו עוד‪1‬אחר כר‬

‫הלבו שניהם יחריו‪ ,‬ויבואו אל בית איש מפכן ואביון גדול‪ ,‬שלא היה‬
‫‪5‬ו כלוםכי אם פרה אחת שהיתה עומדת בחצרו‪ ,‬ווה איש העני ואשתו‬
‫היו יושבים פתח שער החצר* כאשר ראו אותם באים אל ביתם יצאו‬
‫לקיאתם וישאלו להם לשלום‪ ,‬וישמהו עמםויושיבום במימב ביתםויביאו‬
‫לפניהם מה שמדמן להם לאכול ולשתות * ויאכלו וישתוילינ‬
‫ו שם *ויהי‬
‫בבקר ויקומו אליהו הנביא ור' יהושע בןלוי ללכת לררכם‪,‬ויתפלל אליהר‬
‫על הפרה שתמות‪ .‬ותמת מיד וילכו שניהם משם‪ .‬באשר ראה זאת ריב"ל‬
‫תמה מאו על הדבר ונתעלף‪ .‬ויאמר אל לבו האם לא היה שכר לעני‬
‫דאה בעכור הכבוד אשר כבדנו אלא להרג את פרתו אשר ממנה כל‬
‫מחיתי ואין לו זולתה‪ .‬ויאמר אל אליהו‪ ,‬אדוני! למה המתה את הפרה‬
‫של האיש העני הזה והוא איש מוב ועשה לנו כבוד וקיים מצות הכנסת‬
‫אורהים בכל כחו‪ .‬ענה אליהו ואמר לו זכור התנאי שהיה ביני ובינך‬
‫י אומר לך סוד הדבר‪,‬‬
‫להסכה ולשתוק‪ ,‬אלא אם רצונך להפרד ממני אנ‬
‫וו‪,‬חריש ריב"‪ 5‬ולא שאל עוד וילכו הלאה שניהםכל היום‪ ,‬ויהי בערג‬
‫ויבואו אל בית עשיר אחד ולא פנה אליהם ולא השגיח עליהם לכבדם‬
‫וישבו בביתו בלא אכילה ובלא שתיה‪ .‬ויהי לאיש העשיר בביתו קיר‬
‫י בבקר ויתפלל אליהו שתבנה הקיר‪,‬‬
‫שנפלה והיה עליו לבנותה * ויה‬
‫והקיו‪ -‬נבנית מיד‪ .‬וילכו שניהם משם‪ ,‬ונוסף עוד יותריגון ותימה בלב‬
‫ריב"ל על דבר מעשה אליהו אבל היה מתירא לשאל טעם הדבר והלכו‬
‫לררכם כל היום‪ ,‬בערב הגיעו לעיר גרולה והלכו לבית הכנסת גדולה‬
‫עשירה ויפה * והבעלי בתים ישבו שם על בסאית יקרות איש איש בפי‬
‫כבודו‪ ,‬ואמר אחד מהםמי יאכיל את הענתם האלה סעודת לילה ויכניסם‬
‫ן השני אליו רב להם מלחם מים ומלח שיביאו להם לכאן‪,‬‬
‫אל ביתו ויע‬
‫‪,‬‬
‫ד‬
‫ע‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫ל‬
‫י‬
‫ו‬
‫שם‬
‫וכן היה שלא‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ה‬
‫ר‬
‫ו‬
‫א‬
‫ה‬
‫ר‬
‫י‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ב‬
‫כ‬
‫כהוגן‬
‫ויהי‬
‫י‬
‫ב‬
‫ש‬
‫י‬
‫ו‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫ישימכם אלהים כלכם‬
‫בבקר ויקומו וילכו שניהם* ויאמר להם‬
‫לרא‪.‬שים‪ ,‬וילכו שניהם משם לדרכם * ולב ריב"ל נתמלא מוהיגון עליגון‬
‫ח‪,‬חריש ילא שאל כלום* ויבואו עד עיר אחת והשמש פנה לערוב‪ .‬ויראו‬
‫‪4‬יתם בעלי העיר ויצאו "ראתם בלב מוב ושמח ויקבלום בסבר פנים‬
‫יפוה‪ ,‬וישמחו עמהם ויושיבום במימב ביתם ויאכלו וישתו וילינו שם‬
‫בכבוד גדול‪.‬ויהי בבקר ויתפלל אליהו על אנשי העיר ויאמר‪ .‬לא יהן‬
‫בכם הקב"ה אלא ראש אחר‪ ,‬כשמוע ר' יהושע את דברי אליהו לא יכול‬
‫עוד להתאפק ולהחריש על כל מעשים הנפלאים הא?ה שעשה אליה‬
‫ו*‬
‫ויאמר אליו‪ ,‬אנא אדוני הודיעני נא פלאי מעשיך ומודותם * ויאמר לו‬
‫אליהו‪ ,‬אם יש בלבך להפרד ממני אפרש לך הכל ואודיעך סוד כל‬
‫הרברים זרים אשר ראית * תדעכי זה האיש העני שהרגתי את פרתו‪.‬‬
‫בשתו היום הי' נגזר על אשתו שתמות * ואני התפללתי להקב"ה שתהיה‬
‫‪5‬רוצ כפרתו ופריון נפש אשתו‪,‬כי ראיתי שהיא אשה צדקת ועל ‪.‬יריה‬
‫תהיה‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫יב ‪25‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫ההיה פיבה הרבה והועלה גרולה בביתו‬
‫‪ .‬והאיש העשיר שבניתי לו הקיר‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ת‬
‫י‬
‫א‬
‫תדע שאם ההתי מניחו שהוא יבנה‬
‫ה‬
‫ל‬
‫נ‬
‫מ‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ס‬
‫י‬
‫ה‬
‫את‬
‫של‬
‫היה‬
‫הקיר * והיה מוצוש בו מממין גרול מכסף וזהב הרבה‪ .‬ועל כן התפללתי‬
‫על הקיד שתבנה מעצמה לא על ידו והטוף יהיה שהפול הקיר בקרוג‬
‫ולא תבנה עוד והעיר הזאת שההפללהי על אנשיה שיהיו כלמ שרים‬
‫וראשים תדע שזה עונש גדול להם ורעה גרולה‪.‬כי ע"י זה תהי' תמיר‬
‫ביניהם מחלוקת גדולה וכל אחד יתאמץ לסתור עצת‪-‬ומחשבות חבירו‪.‬‬
‫ובכל טקום שנמצא בו הרבה ראשים סופו שנשחת ונחרב‪ ,‬והעיר השנית‬
‫שהתפללהי עליהם שיהיה להם דק ראש אחד היא פובה גדולה להפ‬
‫לישובם‪ ,‬לפי שרוח מחלוקת לא יבוא ביניהם וכלם ישמעו לעצה אחת‬
‫בלב שלם‬
‫‪ .‬ולא תחליף עצתם ולא תיפר מחשבתם‪ ,‬על כן יאמרו המושלים‬
‫ברוב חובלים תמבענה הספינות‪ .‬וגם אטרו‪ .‬בראש אחר תתישב קריה‬
‫‪4‬תהקים ויאמר עוד אליהו אליו‪.‬הנני הולך מעמך לכן אודיעך את אשר‬
‫‪ .‬אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אליסיתך יצרך ואל התמה‬
‫תועיל לך‬
‫עליו לפי שהוא לדעתו‪ ,‬ואם ראית צדיק מיצר ומצמער כל ימי חלדו‪.‬‬
‫יגע ועמל ברעב ובצמא בעירום ובחוסר ושאר יסורין אל יחרה אפך‬
‫האל יתעך יצרך להביא בלבך שים ספק בהנהגת יוצרך רק תדע ותאמין‬
‫ו על דרכי כל איש‪,‬‬
‫בי צריק הוא הקב"ה ודינו צדק ומשפמו אמה‪ ,‬ועיני‬
‫‪ .‬וכל‬
‫ומי יאמר לו מה תעשה‪ ,‬אחר כך שאלו זה לזה בשלום ובברכה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫אחך הל ‪3‬דרכוו‬

‫(נת~נות ט‪ ):,‬כאשר הגיעה עת הסתלקיתו של ר'יהושע בןלוי עלה‬
‫בידו להתעות את מלאך המות ולבוא חי לגן עדן‪ ,‬והיה אליהו הנביא‬
‫‪ .‬והיה מכריז לפניו פנו מקום לבר ליואי‪,‬‬
‫פנהיגו על מקומו המוכן לו‬
‫פנו טקום לבר ליואי‪:‬‬
‫(מן'ר (ח ‪*5‬ס) פעם אחת היו יושבים אליהו הנביא זכור למוב עם‬
‫ר' יהושע בן‪3‬וי בגן עדן והיו לומדים תורה ביחד הגיעו לשמיעה אחת‬
‫שנאמרה משמו של ר' שמעון בר יוהאיוהיי נתקשים בה אמרו נכנים‬
‫בק עדן להיכלו של ר' שמעון בר יוחאי ונשאול לבעל השמועה נכנם‬
‫אליו אליהו‪ .‬א"ל ר"ש בר יוחאי מי עמך א"ל נדול הדור ד' יהושע בן‬
‫‪3‬וי א"ל נראתה הקשת בימיו א"ל הן * אמד ד'ש אם נראתה הקשת‬
‫בימיואין הוא כדאי לדאות אתפניו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ט‪ 11‬י‪ ).,‬ר‪ ,‬אלעיר בן פרטא נתפם לשלמון רימי על דמ דברים‬
‫‪ .‬שאלו אותו מדוע למדת תורה ומדוע גנבת אמר להם אם‬
‫שהעלילו ע‪3‬יו‬
‫חרבאין ספר‪ ,‬ואם ספר אין חרב‪ ,‬כלומר אם גנבאין הלמיד חכם‪.‬‬
‫ואם תלמיד חכם אין ננב‪ .‬ו*ם אחת שקר נם ר~טניה אך עלילה היא‬
‫ועוד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הנביא‬
‫‪24‬‬
‫י‬
‫ועור שאלוהו מפני מה קיראים לך רבי * אמר להם רבן שלגרריים ‪%4‬י‬
‫הביאו לפניו שהי פקעיוה של חימי אורגים‪ .‬וישאלוהו איזו של שהיואיע‬
‫של ערב‪ ,‬נעשה לו נם שבא צפור זכר וישב לו על חיטי הערב וצפור‬
‫נקבה באה וישבה לה על השתי‪,‬וכיון שהשתי מקבל בתוכו חומי הערב‬
‫הבין לאמר להם זאת של שתי וזאת של ערב ‪ ,‬אמרו לו מפני מה לא‬

‫‪.‬‬

‫באה אל בית אבירן נסי'כית סהמג*ן וסנוחיס כו לסס ע"‪~ 1‬ורו ע‪ 5‬סיסוויס‬
‫‪5‬סתהסף גס סס סס ניוס סגס כדי לסתערכ עמסס‪ ,‬אמר להמזקן אני ימתתרא‬
‫נד‬
‫החתי שלא תרממוני ברגליכם אמרו לו וער עתה כמה זקניםמפנ‬
‫חסו*‬
‫י‪.‬‬
‫נעשה נם ונרמם שם זקן אחד באותו היום‪ ,‬ועוד שאלוהו‪,‬‬
‫מה‬
‫שחררה עברך לחירות נגר נזרה המלכותי אמר להם לא היו הרברים‬
‫טעולם קם אחך מהם ובקש ללבה להעיד עליו‪ .‬בא אליהו הנביא ונדמה‬
‫לו כאחד מן השרים הנמצאים שם‪ ,‬ואמר לו הנח מלהעיד‪ ,‬שהרי אאעוע‬
‫רואה שנעשה לו נסים עד עהה‪ ,‬ומסתמא גם בעלילה הזאת יקרה לו נפ‬
‫וינצל‪ ,‬ואתה לא הפעול כלום בעדוהךי רק שתגלה ותראה רשעהך‪.‬‬
‫לא השגיח אותו האיש על רברי אליהו ויבקש ללכת להעיר * היתה בידו‬
‫אגרת שחתמו עליה חשובי המלכית לשלחה אל קימר רומי * ומסרו אגרת‬
‫הזאת ביר זה האיש להובילה אל הקיסר ‪ ,‬חמף אליהו ממנו האגרה הזאת‬
‫וזרקה ארבע מאות פרסאות‪ ,‬וירץ זה האיש לחפש את האגרה ולא חזר‬
‫עוד לביתו ועי"ז ניצל ר' אלעזר‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ע'ו יח‪ ).‬ר' מאיר ממר את נפשו להציל אה אחית אשתו‪2 ,‬ו‪1‬‬
‫של ר' חנינא בן תרריון שנהפסה לישב בקיבה שלזינות‪ ,‬לקח עמו ב'‬
‫קבין דנרי זהב והלך לפדותהי אמר אם עדתן לא עשתה אימור י?שה‬
‫הקב'ה נם שיוכל להצילה‪ ,‬ואם עשתה איסור לא יוכל להצילה * הלך ר'‬
‫י‪,‬‬
‫מאיר והלביש עצמו‬
‫כאהר מן הפדשים‪ ,‬נכנם א‪,‬צלה ואמר לה השמיעיל‬
‫‪,‬‬
‫אמרה לו דרך נשיםלי אמר לה אמהין עליך אמרה לו יש כאן דיבה‬

‫יפוה ממני‪ ,‬אמר ר"ם שמע מינה שלא עשתה איסור ובוראי אמרה כך‬
‫לבל הבא אצלה הלך ר'ם אצל השומר ואמר לו * קח שני קבין דנרי‬
‫זהב והטסור אותה בידי‪ ,‬וכאשר יתודע להשר מוה תפייסהו בממון והתן‬
‫‪5‬ו קב אחד וקב השני יהיה לך‪ .‬אקל השומרימה אעשה אםיעלילועלי‬
‫י*‬
‫אח"כ לפני שר אחר א"ל אם ירצו להענישך האמר‪ ,‬אלהא דמאיר עננ‬
‫ותנצל ואם תרצה הוכל לנמות תיכף‪ ,‬היו שםכלבים רעים אוכלי אנשים‪,‬‬
‫שימה השומר על עצמו את הכלבים‪ ,‬וכאשר רצו אליו למרפו‪ ,‬אמר‬
‫בידו‬
‫אלהא דמאיר ענני‪ ,‬וינוסו הכלבים ממנו‪ .‬אז מסר השומר‬
‫אוץןוד‬
‫של ד' מאיר וילכו משם‪ .‬לבמוף נודע הדבר למלכות‪ ,‬העלו א‬
‫יהשומר‬
‫להםיתו בתליה* אמר אלהא דמאירענני‪ .‬ולא היו שילמים בו * שאלוהו‬
‫מה זאת * סיפר להם הכל‪ ,‬ציירו את רמותו של ר' מאיר על פרעץ שער‬
‫העיר רומי והבריזו כל אשר יראה איש נוה יהפום אוהו למלכות‪ .‬פעם‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫אהת‬

‫י‬
‫נ ‪25‬‬

‫אליהו הנניא‬

‫אחת הכירו איש אחד וירדף אחריו להפסו‪,‬וירץ ר' מאיר מפניו ונכנם‬
‫‪ .‬ופב‪5‬‬
‫לבית הזונות* ויש אומו"יםכי רץ למקים בית תבשיל של עכו"ם‬
‫בהתבשיל אצבע אחת ומצץ אצבעו השניה‬
‫‪ .‬שיהיה נדמה להם שהוא מועם‬
‫את התבשיל‪ .‬ויש אומרים שבא לשם אליהו הנביא בדמות זונה שרצתה‬
‫לקראת ר' מאיר וחיבקתי כאילו היה רניל אצלה‪ .‬אשרו חם ושלוס אם‬
‫‪1‬ה הוא ר' מאיר נודאי לא היה עושה כך‪ .‬ועי*ז ניצל ר' מאיר‪:‬‬

‫(תשית כ‪ ).6‬רבי נחום איש גם זו שיחו אותו ישראל פעם אחת אל‬
‫קיסר רומי עם מתנה לבמל מהם גזירות רעות‪.‬כי הוא היה מלומר‬
‫בנסים‪ .‬שלחו בידו ארגז מלא אכנים טובות ומרגליות * הלך ולן במקום‬
‫אחד‪ .‬בלילה גנבו השכנים מחדרו את הארגז ויקחו ממנו את אשר בהוכו‬
‫ומלאו אותו עפר‪ .‬ויחוירו את הארגז על מקומו ולאניכר‬
‫י‬
‫מאומהה‪.‬ואכא‬
‫שא‬
‫מל‬
‫נהן ר' נחום את המתנה אל הקימר פתחו את הארגז ויראו ש‬
‫עפר‬
‫‪ .‬כעם המלך ואמר היהודים משחקיםבי * ר' נהום נבהל מאד מזה‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ד‬
‫אמר‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ל‬
‫כ‬
‫אבל‬
‫דבר‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ל‬
‫ד‬
‫י‬
‫מ‬
‫ם‬
‫ג‬
‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫כי כך‬
‫רע‬
‫‪.‬‬
‫בתוך כך בא אליהו חנביא בדמות אחד מן השרים ואמר ‪5‬הם * אפשר‬
‫שזה העפר הוא מן העפר של אברהם אביהם‪ .‬שכאשר זרק אותו נעשו‬
‫ממנו חרבות‪ .‬ומן הקש שזרק נעשו חצים‪ ,‬שכתוב ו‪5‬עי' מ"‪ ),‬יהן כעפר‬
‫חרבו‪ .‬כקש נדף קשתו היתה שם מדינה שלא יכ?ו לבובשה‪ .‬ברקו עם‬
‫זה העפר ללחום וכבשו את המדינה‪ ,‬הכניסו את הארגז לאיצר המלך‬
‫ומלאוהו אבנים פובית ומרגליות‪ ,‬ושלחו את הארגז בחזרהעלירי ר' נהום‬
‫בכבוד נדול ‪ ,‬בחזרתו היה לן בדרך באותו מקום שלן שם בראשונה‬
‫והיה מספר להם בשמחה את כל הכבוד הגדול שעשו ‪%‬ו בבית המלך‬
‫אמרולו מה הבאת עמך אל הקיסר שעשו לך שם כבוד גדול כזה‬
‫‪ .‬אמר‬
‫להם לא הבאתי כלום מלבד זה הארגז שהיה אזבידי * וכמו שלקוזעי‬
‫‪*4‬‬
‫אותו מבית הזה כן ססרתי אותו שם ליד הקיסר‪ .‬כאשר שמעוכיכ‬
‫סתרו אתבית דירתם וחפרו בארץ ‪5‬קחת עפר הרבה והובילו אותו ‪5‬בית‬
‫‪ .‬ואמרו שהוא זה העפר שהובא או בית הקיסר בראשונה‬
‫‪ .‬בדקו‬
‫הקיסר‬
‫אה העפר ולא נמצא כעפר הראשון ונגזר הריגה על אותן הננבים ור'‬
‫נחום איש גם זו ניצל ובא לביתו בשלום בלב' מוב ושמח‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫אחשורוש עם המן על משתה אמתר‪,‬‬

‫‪%‬דר"‪ 6‬פ"‪ )1‬כאשי ישבו המלך‬
‫והיא הודיעה אז למלך כי המן הרע הזה יבקש להשמיד אה עמה‪.‬‬
‫והמלך קם בחמתו ממשתה הין אל גנת חביתן והמן נפל על המטה אשר‬
‫אסתר עליה * ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית סיר צוה‬
‫המלך לתלות את המן‪ .‬באוועה שעה מה עשה אליהו הנביא‪ .‬נדמה‬
‫בחרבונה אחד ~סריסי הטלך* ויאמר אל המלך‪ .‬יש עץ בביתו של ועע‬
‫מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אטה* שנאמר ויעש אולם העמורים‬

‫‪.‬‬

‫המוום‬

‫‪26‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫חמשים אסה ארכי ‪ ,‬והכין ע'ן הזה לתלות ע?יו את מררכי אשר דבר‬
‫טוב ע" המלך‪ .‬מיד צוה המלך לתלות ע?יו את המן‪ .‬טנאמר ויאמר‬
‫הסלך הלוהו עליו ‪ ,‬מכיון שאליהו הנביא נראה בדמות חרנונה‪,,‬לכן גם‬
‫חרבונה זכור למוב‪:,‬‬

‫(זסר ג‪ ,:‬קמד‪ ):‬כאשר התאספו באררא רבה קריטא ר' שמעון בר‬
‫יוחאי ור' אלעזר בנו ור' אבא ור' יהורה ור' יוסי בן יעקב ור' יצהק ור'‬
‫חזקיה בר רב ור' ח"א ור' יוסי ור' מסא בשרה בין האילנות‪ .‬אז דרש‬
‫ר' שמעון בריוחאי ?פכיהם הסורות של בריאה עילמות העליונים רגילה‬
‫להם ימורי הכמת הקבלה‪ .‬נם מלאכי עליון ואש לוהם היו סובבים אותם‪.‬‬
‫ומהמה גודל תענונ ש" הנשמה מן המתיקית של התנלות הסודות האלה‬
‫מהו נ'‬
‫צדיקים מים עיי יציאתם נשמתם בנשיקה‪ .‬ואלה הם ר'יוםי‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ר‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫'‬
‫ר‬
‫ו‬
‫"‬
‫ע‬
‫ת‬
‫‪:‬‬
‫ו‬
‫א‬
‫פ‬
‫י‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ק‬
‫ז‬
‫ח‬
‫ם‬
‫י‬
‫כ‬
‫א‬
‫‪:‬‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ק‬
‫בן יע‬
‫בתוך הפרוכת‬
‫למ;לה ע"י‬
‫הקרושה והעליונה לדהענג שם בנועם ז‪-‬ו גן עדן העליון‪ .‬אחיכ אור‬
‫י את‪2‬לא מאד עם זה החנור באז‪-‬ר ע‪-‬ר והוא בעל שער‪,‬‬
‫שמעין בר יוחא‬
‫‪,‬‬
‫מדוע לא נמצא אצלנו באדרא שלנו כאשד נהגלו המידות הקדושים בתוך‬
‫כך בא אליה‪ -‬הנביא *'והיו פניו מאירים בשלשה מיני מאורוה‪ .‬איל ר'‬
‫שמעון למה לא נמצאת ארוו ב‪-‬נינו כאשר נליתי המודוה של ציורי‬
‫עולמות הע"יונים והיכלותיו של דקב"ה ‪ ,‬איל אליהוחייך רביכי ז' ימים‬
‫מקודם אסיפהכם באדרא קדיטא נתבררו לפני הקבקה מן החברייא קרישא‬
‫שלך כל אלה הראוים לזכות להמצא אצלך באדרא קדישא‪ .‬בעת אשר‬
‫תדרוש יתגלה הסודוה הקרושים ‪ ,‬וגם אנכי נמניתי להמצא ביניכם אבל‬
‫‪.‬בי באותו היוםטיחני הקבקה לעשוה נסים לרב המנונא מבא‬
‫לא יכולתי‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ש‬
‫נ‬
‫וחביריו ש‬
‫ו‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ס‬
‫ר‬
‫נ‬
‫‬‫ם‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ל‬
‫בארמון‬
‫נם שהפלתי‬
‫י ועשיתי‬
‫הארמון ונהרנו כלם ‪,‬‬
‫כיתל אחד מן הארמון על מ"ה שרים שומרי‬
‫וה‪-‬צאתי‬
‫ו‬
‫ע‬
‫א‬
‫ו‬
‫ל‬
‫צ‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ע‬
‫ק‬
‫ב‬
‫ל‬
‫ם‬
‫לחפטי את דב המנונא וחביריו והולכתי אוה‬
‫והכינותי‬
‫לפניהם לחם ומים‪ .‬כי לא אכלו ג'ימים‪ .‬וכל היום ההוא לא נפרדתי‬
‫מהם * וכאטר הזרתי לרקיע מצאתי ג' מן החברייא קדישא שלך בהוך‬
‫י שהם חלקו‬
‫הפרוכת העליונה הקרושה‪ ,‬ושאלתי מה עושים פה * ואמרול‬
‫של הקב"המן האדרא רבה קדישא של ר' שמעון בר יוחאי וחבדיו‪.‬אשיי‬
‫חלקך וחלק החברים היושבים לפניך‪ .‬טכרבם הרבה מאד בנן עדן העליון‪.‬‬
‫ובשבילך נתעטר ד' פנהס בןיאיר חותנך בגן עדן העליון עם חמשים‬
‫‪ .‬מכובד בעוה*ז ובעולם הבא?‬
‫עטרות‪ .‬ואהה נקדאת קדוש ה' מכיבד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(נ'מ סס‪ ):‬א?יהו הנביא היה רגיל להיות בהישיבה של רבי פעם‬
‫אחת בראש חודש פנה היום ולא בא בשעתו‬
‫‪ .‬אמר לו רבי מפני מה‬
‫איהר עצמי היום האדון‪ .‬א*ל אליהו‬
‫לשמשם‪.‬‬
‫‪ .‬מפני עבודתי אצל האבות‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫ב‬
‫א‬
‫ששהיהי צריך להקים אה אברהם‬
‫ולרדיץ את ידיו ולהמתין על‬
‫‪1‬‬

‫הפלתו‬

‫יה ן‪2‬‬

‫עליהן הנכיא‬
‫תפלתו‪ .‬ואחר כך השבבתי אותו על מקומו‪ .‬ובן ליצחק ובן ליעק‬
‫ב*‬

‫וטפני מה אץ מקיטין אותן ביהר‪ .‬מפני שהישבים פן יתגברו ברחמים‬
‫‪.‬וישאל אותו דבי היש דוגמת האבות בעולם‬
‫ףביאו את המשיח קורם הקץ‬
‫הוה‪ .‬א"ל יש ר' חיא ובניו‪ .‬גזר רבי תענית והקים את ד' החא ובניו‬
‫שהפללו ביחר לפני התיבה‬
‫‪ .‬אמרו‬
‫‪ .‬וכאטר אטרו משיב הרוה‪ .‬נשב רוח‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫ע‬
‫י‬
‫ג‬
‫ה‬
‫‪ .‬וירד נשם‪ .‬כאשר‬
‫מוריד הגשם‬
‫לומר מחיה המתים נעשה רעש‬
‫בשלם‪ .‬שאלו ברקיע מי הוא שנילה בארץ את הסוד מן בחו של ר' חיא‬
‫וכניו‪ .‬אמרו שהיא אליהוש הביאו אה אליהו והלקיהו שש‪.‬ם מ?קות בשבם‬
‫אש‪ .‬מיד בא אליהו למקום שעמדו להתפ?ל ד' היא ובניו ונדמה להם‬
‫כמו דוב של אש‪ .‬נכנם ביניהם והטרידם מהפלתם‬

‫י‬

‫(חטגית כל‪ ):‬רב יהורה ראה שני אנשים שהיו משחקים וזורקים‬
‫לחמים זה לזה בבזיון‪ .‬אמר שמע מינה שיש שובע יתירה בעולם‪ .‬נתן‬
‫עיניו לרעה בעולם ונעשה רעב‪ ,‬אמרו רבנן לרב בהנא בנו ש? ר'נחיניא‪.‬‬
‫שהיה משמש לדב יהודה ושכיח אצ?ו‪ .‬שיראה לגלגל הרבר שיצא רב‬
‫‪ .‬באשר יצא דב יהורה באותו הפתח‬
‫"הודה בפתח הסמוך לשוק‪ .‬ויעטבן‬
‫ה במקים אהד‬
‫דאה חבורת אנשים דוחקים ודוחפים וה את‪,‬‬
‫‪ .‬וישאל רב‬
‫יהודה מה הרעש‪ .‬אמרו לו שמיבא סל תמרים למבור ובלם דוחקים‬
‫עצמם לקנות‪ ,‬אמר שמע מינה שיש דעב בעולם‪ .‬אמר לו למשמשו הפשט‬
‫פעלי את המנעליםווסריוס‪5‬ירו ‪5‬עתיס]‪ .‬הפשיט לו מנעל אחד וירד הגשם‬
‫מיר‪ ,‬כאשר דצה להפשימ ממנו מנעל השני בא אליהו הנביא ואמר לו‪.‬‬
‫שימעתי שאמר הקב"ה שאם תפשימ גם את המנעלהשני יחדיב כל העולם‬
‫עוסויף סרכס יותר נוןס"ורך]‪:‬‬
‫עי ירך גססגי‬
‫(ירוס~י נוסג' כ‪"5‬ים) ר' חייא רבה היה רגיל להיות יוצא ונכנם אצל‬
‫רבי‪ .‬פעם אחת דיבר ר' חמא רבה שלא בהוגן לפני רבי‪ ,‬א"ל רבי לך‬
‫לרצץ ודאה מי קורא לך‪ ,‬יצא ר' חחא רבה לחוץ ולא ראה שום אדם‬
‫‪ .‬וכוונתו‬
‫שיקרא אותו‪ .‬אז הבין שרבי אמר לו בן לפי שהיה בבעםעליו‬
‫היתה שילך מפניו‬
‫‪ .‬קבל ר' חייא רבה על עצמו נזיפה ל' יום * וגם אחאכ‬
‫מעירא והיה נשמר מלהיות עוד דגיל אצל רבי במקדם‪ .‬לבמוף נבנם‬
‫ואמר‬
‫אליהו הנביא אצל דבי בדמוהו של ד' חייא רבה‪ .‬שאל‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫?‬
‫ש‬
‫ב‬
‫לו מה אדוני עושה‪ .‬א"ל רבי שן אחד בואבלי * א"ל הדאהלי איזה‬
‫השן בואב‬
‫‪ .‬הראה לו את השן נהן א?יהו הנביא אצבעועליו ונרפא הש‪4‬‬
‫למחר בשנבנם ר' חייא רבה אצל רבי שאל אותו בשיומו על אדות כאכ‬
‫השן * אקל דבי מן זה העת שנתת אתמול את אצבעך עליו נרפא השן‬
‫מיד‪ .‬באותה שעה אמררבי‪ .‬אוי לכם עוברות שבארץ ישיאל‪.‬אוי לכם‬
‫‪ .‬עד עתה היה צערי ובאבי מנין עליבם‪ ,‬ועתה‬
‫הילרים שבארץ ישראל‬
‫שנרפא השןמייגיןעליבם‪ .‬אאל ר' חיא אני לא היתי אהמול אצלרני‬
‫ולא‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪28‬‬
‫ל ל ‪ 4 4 4 4 4 4 4‬י ~ ק ש ש ק ש ק ן י‬

‫אליהו הנביא‬

‫ין ע ן ע ש ע‬

‫ק‬

‫ן‬

‫חלק‪/‬הי‪4/‬ל‬

‫ולא נתתי אצבעי על הטןיא‪,‬הבין רכי יטזאת היה מעשה אליהו הנביא‪.‬‬

‫טבא אליי בדמיתו של ר' חפא לכבודו טל ר'חייא‪ ,‬ומאז והלאה ההחיל‬
‫רבי לקרב ביותר אה ר' חיא‪ ,‬וכאשר היה ר ההא רבה נכנם לבית‬
‫המדרט עם תלמיריו של דבי היה רבי אימר ‪ ,‬וכנום ר' חחא רבה‬
‫קודם כל ההלמידים‪:‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫גג"י‪ :‬סס‪ ):‬רב הביבא בר כ*רקמי ראה לאחד סן התלמידים טהיה‬
‫‪ .‬ולערב הט‬
‫דגי‪ 5‬אליהו הנביא אצלו ‪ ,‬ובבקר היועיני התלטיד ה;ה יפית‬
‫עיניו אדומות כאייו נשרפו באש‪ .‬ושאל אוהי רב חביבא מה זאת‪ ,‬א"ל‬
‫שבקטתי מאה אליהו שיראה לי איך עולדת נשמות רבנן מן הנן עדן אל‬
‫הישיבה שלמעלה אשר ברקיע‪ .‬אמר‬
‫אליהו בכלם הוכל להסהבל *‬
‫בולבד בכסאו של ר' הייא כאשר עולהלילמעלה לא הוכל להמתכלבי‪.‬‬
‫י בכ‪4‬ם הולכים עמהם מלאכים‬
‫שאלתיו אוהו מה הסימן שלהם ‪ ,‬אמר‬
‫ל‬
‫כאשר עולים ייוררים‪ .‬מלבד כמאו של ר'הייא שמעצמו עולה וי‪4‬רד בלי‬
‫בל מיוע של מלאכים‪ ,‬ימיפר עוד התלמיד טהוא לא יכול להתאפק‬
‫סלהמהכל בכמא כבידו של ר'הייא‪ .‬ובאו שני ניצוצי אור והבו‬
‫י‬
‫הר‬
‫וי‬
‫אמ‬
‫בשתי עיניו ושרפו את עיניו ואינו יכול לראות‪ .‬למהר הלך זה התל‬
‫ונשהטח על קברו של ר' חייא בתפ?ה‪ .‬ואמר טתעמוד לו זבות ההורה‬
‫שלומר אה הברייתות אשר סיררן רבי חייא‪ ,‬ו;ל ירי זה נרפא‪:‬‬
‫(תע‪.:‬ת ;ג‪ ).‬ר' ברוקא חיואה היה רגיל להיוה על ירו‪.‬ם השיק של‬
‫העיר בי לפמ‪ .‬ואליהו הנביא היה רגיל אצלו ‪ ,‬וישאל‬
‫בריקא את‬
‫אייהו אמ יש על השוק הזה איש אחר טיהיה בן עילם הבא ‪ ,‬א"ל לא‪.‬‬
‫בתוך כך עבר לפניהם ארמ אחר שהיה מלובט במנעלים שהורים כמנדג‬
‫איהשע וג‪.‬ם טלא היהמיובש בציציה‪ ,‬אשל אליהו וה האיש בן עולם הבא‬
‫הוא‪ ,‬ויר*ן ר' ברוקא אחריו וישאלהי‪ ,‬מה מעשיך‪ ,‬א"ל לך עתה ממני‬
‫והביא למהר‪ .‬למהר מצאו ושאלו‪ ,‬מה מעשיך‪ ,‬א"ל שומר בית האמירים‬
‫של המלך אני‪ .‬ואני משגיה שיהיו נאמרים האנשים בלבד והנשים בלבר‪.‬‬
‫ואת מימתי אני מעמיד בין א)ו לא?ו‪ .‬כדי טלא יבואו לירי עבירה‪.‬‬
‫‪ .‬אני מומר‬
‫וכאשר אני רואה בהיטרא? שהעוברי עבירה נות‪3‬ים עיניהם ע)יה‬
‫‪ .‬פעם אחת נתפפה נערה מאורסה‬
‫אצלט‬
‫שנהנו‬
‫אה נפשי להצילה מהם‬
‫נה עיברי עבירה עיניהםי לקחתי טמריםמיין אדום ושפבהי אוהם החתיה‪.‬‬
‫ואמרתי להם הרי אהם רואים שדרך נשים עהה ?ה‪ .‬א"ל רב ברוקא סה‬
‫המעםטאינך מליבש בציצית ואתה נושא מנעלימ שחורים כמנהג אוה'ע‪,‬‬
‫אשל משומ שאני יוצא ונכנם בין השר'ם ולא יכירו בי שאנייהודי‪ ,‬וכאשך‬
‫גוורים מירות על ישראל אני מוריע להם לרבנן‪ .‬שיבקטו רהמים ויבמלו‬
‫את נזירותם‪ .‬ומפני מה כאשר שאלתי אותך אתמול מה מעשיך ‪ ,‬אבןרת‬
‫‪ .‬ערוה ממני וביא למחר‪ .‬א"? כי בשעה דהיא נורעתי שגזרו נוירה‬
‫לי‬

‫‪,‬‬

‫‪_,‬‬

‫איי"יינל'ויא‬
‫~ן(‪25‬‬
‫ה ה " "‬
‫רעה על ישראל‪ .‬יואמרתי *רו'ן בראשונה להודיע להם לרבנן שיבקשו‬
‫רחמים על הדבר‪ .‬אחר שח;ר ר' ברוקא אל אליהו עברוי לפניהם שני‬
‫אועמי‪ .‬א*ל אליהו לר' ברוקא גם אלה בני עולם הנא הם‪ .‬וילך אחריהם‬
‫ר' ברוקא וישאל להם מה מעשיבם‪ ,‬אמרו לו אנשים בדחנים אנחנו‪,‬‬
‫ועבודהנו לשמח לבל אנשים עצבים ומרי לבב‪ .‬וגם באשר אנחנו רואים‬
‫ו*ני אנשים שיש מחלוקת ביניהם‪ .‬אנחנו עמלים לעשות שלום ביניהם‪:‬‬
‫ג‪,,,//,‬ץ‪/,‬ץ‪,‬‬

‫(נרכות גה‪ ).‬רב שילא הלקה לאותו האיש שבעל מצרית‬
‫‪ .‬הלך והלשין‬
‫על ר' שילא לפני שלטון המלך ואטר‬
‫‪ .‬הנה נמצא בין היהודים איש אחד‬
‫הדןרין ועושה משפט בלתי רשות המלך‪.‬נשיחו אליו שלוחים להביאו‬
‫אל ביה המשפט‬
‫‪ .‬באשר בא שאלו אוהו מפני מה הלקית ‪5‬איש הוה *‬
‫אמר להם משים שבעל אתונו‪ .‬אמרו לו היש לך עדים על זה * אמר להם‬
‫‪ .‬בא אליהו הנביא ונרמה להם באיש הגא להעיד והעיד על הדבר‪,‬‬
‫יש‬
‫אמרו לו אם בן תיב מיתה הוא‪ ,‬אמר להם אנחנו מעת שנלינו מארצוו‬
‫אין לנו רשות להמית ואתם תוכלו לעשות עמו כו‪-‬צונבם‪ .‬באשר היו‬
‫מעינים בדינו פתח רב שילא ואמר לך ה' ה*‪4‬יולה והגבורה וגו'‬
‫‪ .‬אמרו‬
‫לו מה אתה אומר‪ ,‬אמר להם אני מברך להקב"ה שנתן מלבות וממשלה‬
‫בארץ בדמיון מלבוה שמים‪ ,‬ונתן לבם ממשלה ואתם אוהבים אתהרי‬
‫ן*‬
‫אמרו הרי חביב עליו בבור המלבות בל כך‪ ,‬נהנו לו חרב במנהג‬
‫השיפטים שלהם ואמרו לו שיש לו רשות לרין דיני נפשותי באשר יצא‬
‫רב שילא אמר ‪ 15‬אותו האיש וכי עושין בשמים נמים לשקר בזה‪ ,‬אמר‬
‫לו‪ .‬רשע ובי לא חמורים נקראים‪ .‬הרי בתיב (יח‪,‬ק"‪ 5‬ג"ג) אשר בשר‬
‫חמורים בשרם‪ ,‬ראה רב שילא והבין שזה האיש הולך להלשין עייו‬
‫שקירא אותם חמורים‪ .‬אמר הרי וה דודף הוא * והתורה אמרה אם בא‬
‫להורגך השבם להרגו‪ ,‬רץ אחריו הכהו בחרב והרגו‪:‬‬
‫ז‬

‫ז‬

‫(סכת קט‪ ):‬מי שבלע נחש קטן וי"‪6‬מים טגקס] רפואתו שיאבל כשות‬
‫במלח וירוץ ג'מילין‪ .‬ועי"ז יתחמם היטב ויצא ממנו הנהש‪ .‬רב שימא‬
‫בר אשי קרה אצלו מקרה רע הוה שבלע נהש‪ ,‬בא אליהו הנביא ונרמה‬
‫לו בפרש המ?ך שבא לתפום אותו לבית המוהר‪ .‬האכילו בשוה במלת‬
‫ההכריחו שירוץ לפניו ל מילין * ויצא ממנו הנחש חתיכות חהיבות‪:‬‬

‫(קידוסין מ‪ ).‬רב בהנא היה מתפרנם ממבירת מלים קטנים לנשים‬
‫להצניע בהם בשמים ותבשיטי נשים‪ ,‬פעם אחת תבעתו ממרוניתא אחת‬
‫לונות‪ ,‬והיה מתירא למאן כנגדה‪ ,‬ממר את נפשי למדת ואמר לה שילך‬
‫לחדר אחר לקשט את עצמו* משם יצא ועלה על הגג והפיל את עצמר‬

‫אמר לו אליהו'‬
‫הנביא וקבלו שלא יפיל על הארץ‬

‫‪.‬‬

‫לארץ ‪ ,‬בא אליהו‬
‫הנה הטרחת אותי לעוף אליך מרחק של ארבע מאות פרפא‪ .‬א"ל רב‬
‫בהנא‬

‫‪80‬‬

‫כהנא ומה הביאני‬
‫זהב והעשיר פזה‪:‬‬

‫אליהו הנב"א‬
‫לואת אם‬

‫לא העניות ‪ ,‬נהן לו אליהו כלי מלאונרי‬

‫(נ"מ קיד‪ ):‬רבה בר אבוה מצא לאליהו הנביא שהיה עומר בבהע‬
‫הקכרות של עובדי גלולים * אמר לו ולאו כהן הוא הארון ופי'"‪5‬י‪~ %‬מש‬
‫ו‪:6‬נר ספגהס זס ‪ ]1046‬ולמה עומד האדון בבית הקברות השיבו‬
‫י‬
‫ו‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫האם לא לפדה מרר טהרוהי דתניא ר' שמעון בןיוחאי אומר קבריוע‬
‫של עיבדי גלולים אין מטמאיןי שנאמר (יחזקאל ל"ר) ואתן צאני צאן‬
‫מרעיתי אדם אהםי אתם קרוין אדם ואין עובדי גלולים קרוין אהם‬
‫[פי' ס‪56‬ו ס‪6‬ומו‪ 0‬ט‪6‬יגס ‪3‬כ‪65 55‬ן מיפיתי‪.‬יפןכי‪6‬ין ת‪6‬מיגיס נססגחס‬

‫‪.‬‬

‫פיעי‪1‬תס‪5‬‬
‫ית"ס עס‪ 61‬כמ‪5‬מו פותת ‪6‬תילו וגותן לתס ‪5‬כ‪ 5‬כסו‬
‫"‬
‫סכ‬
‫כיופס פדיו‬
‫יג‬
‫וי‬
‫עסס פוכדיס ‪5‬מזיות ססמיס ‪5‬סוייו ‪5‬סס‬
‫ס‪.5‬‬
‫ספפ‪ .‬סס ‪6‬ין גקו‪6‬ין‪66‬‬
‫ןתטמ"ין ‪63‬ס‪.]5‬‬
‫‪"5‬וס וק תסוכיס ככסמס ו"י‬
‫אמר ‪%‬ו רבה בר אכוהאין דעתי צלולה להיות בקי בשאר מררי פשנה‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫מכל שכן במדר טהרות‪ .‬א'ל אליהו ולמה א*ל משום דוהק‬
‫לקח אליהו איתו והכני‪0‬ו בכן עדן ואול פשוט את כנף מעילך ואשף‬
‫ולקח לך מאותןעלי האלנית אמף ולקח * וכאשר היה רוצה לצאת שפע‬
‫קול שאמר‪ .‬הראיתם מי שאכל עולמו בחיו כמו רבה בר אבוה* שיק‬
‫את העלים ופ‪,‬רן לארץ‪ .‬אפילו הכי נקלם לחלוחית העלימ עמרית פגב‬
‫שלהם בכנף טעילו‪ .‬מחט את הלחלוחיה ומכר את הבושם בער י'ב אלף‬
‫דנרין ילא רצה בעצמו ליהנות מן המעות רק תלק אותם לחהניוו‬
‫הפרנסה‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(מדרס) מעשה שהיה איש חמיד עני ואכיון גדול והי' לו אשה עם‬
‫בנים חמשה‪ .‬ויהי היום ויצר לנפשו מאד שלא נמצאה פרוטה בבירן‬
‫לקנות לחם‪ .‬ותאמר לו אשתו קום ולך לשוק אולייזמין לך הקבוה פרנמה‬
‫ולא נמות ברעכ‪ ,‬ויאמר‬
‫י אח לא קרוב‬
‫בצרהלה בעלהאלאאנה אלך‪ .‬כי איןל‬
‫הזאת *‬
‫לא אוהב שיושיעני‬
‫רחמי שמי]ם בלבד אני צריךי‬
‫א‬
‫י‬
‫ה‬
‫ם‬
‫והחרש האשהכי ג‬
‫א‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ק‬
‫ד‬
‫צ‬
‫ה‬
‫ת‬
‫י‬
‫ה‬
‫בקשה‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ג‬
‫ר‬
‫ע‬
‫צ‬
‫ל‬
‫את‬
‫בעלה‬
‫החמיד‪ ,‬אבל הילדים רעבו מאד ויבכו ויזעקו ללחם* ותומף אשתו לבקש‬
‫טאתו שיצא לשוק ואל יראו במוה הילדים ברעב‪ ,‬ויאמר לה האיך אצא‬
‫ערום בלי מלבוש‪ .‬ושאלה האשה משכנתה מלבוש ישן ותתן אהעו‬
‫לבעלה שיתכמה בו‪ ,‬ויצא החמיר לרחוב העיר ויעמוד משתאה‪.‬בי לא‬
‫ידע אנהילך‪ .‬ויבכה וישאעיניו לשמים‪ .‬ויאמר רבון העולמים אתהיורע‬
‫שאיןלי אדם שיראה בענת וצרתי שירחם עלי‪ ,‬ובביתי עוללים קטנים‬
‫רעבים מאד צועקים ללחם‪,‬ואין יהי נא חסרךעלינו להושיענו במהרה‬
‫כי אך אתה יודע צרתי ואך אתה תושיעני ובאם אין אנחנו ראהפ‬
‫ם וננוח מעצכוננו‬
‫לישועתך‪ .‬אנא אמוף את נשמתינו ברחמיךהיבי‬
‫‪ .‬ותעל‬
‫שועהו אל האלהים השסימה‪ ,‬והנה אליוו הנביא וכור לטוב לקראוע‬
‫ויאמר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫יו‪:‬יהו הנכיא‬

‫א‬

‫טז ‪51‬‬

‫ן‬

‫ויאמד לו מה ל‪ 4‬כי תייה‪ ,‬וימפד לו החמיד את מר לבו וישפוך לפנט‬
‫שיחו‪ .‬אמד לו אליהו אל הידא‪ .‬החדש והתחזק כי בא קץ לצרוודך‬
‫איעצך קח אותי והחזק בי כאדון בעברו‪.‬והובילני למכורבשיק והקח את‬
‫פחירי והחיה בו‪ .‬ויאמד‪-‬לו ההמיר‪ .‬ארוני איך אמכדך ובני אדם יודוום‬
‫שאיןלי עבד‪.‬ואני מפחד פן יאמדו שאתה ארוני ואני עבדך ויאמר לו‬
‫אליהו אל תדאנ ואל תפחד רק עשה כאשד רבדתי לך וכאשד תמכרני‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫תתןלי מן הכסף רינד אחד‪ ,‬ויעש החסיד כן ויוליכהו בשיק למכור‬
‫במנהג הארונים‪ .‬ויהי כל דואי אותם חשבוכי האיש העני הוא העבר‬
‫י עברו‪,‬‬
‫ואליהו הוא אדונו‪ .‬עד ששאלו את אליהו ויענה * הוא אדוני ואנ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ויעבוד שם אהר משדיהמלך וידא את העבד ותטב בעיניו לקנו למלך‬
‫ויעמוד ההמיד ויבדין עיי‬
‫ו עך שמנים אלף רינדים‪ ,‬ויאמר לו אלירע‬
‫מכרני לשד הזה בער שמנים אלף דינרים‪ .‬השד התדצה לשלם בערו‬
‫סהיר הזה ויקנה את העבד‪ .‬והחמיד לקה מן השר שמנים אלף דינרים‬
‫ן לאליהו רינד אחד‪ .‬אח*כ החזיד אליהוליד החסיר את הדינד ויאמד‬
‫ית‬
‫לו‪ .‬קחמידי ותחיה בו אתה ובני ביתך בעושר ובכבוד‬
‫‪ .‬ואלישיג אתכם‬
‫‪,‬‬
‫חוסד ועוני כל ימיכם‪,‬וילך אליהו עם‬
‫השדישםוהלחפמניידהםשבלחםמהרוהןאלויבאיכהלי‬
‫ו‬
‫וימצא את אשתו ובניו עטיפים בדעב‪.‬ו‬
‫וישתו ותחי נפשם‪ .‬והשאלהו אשתו מה עשה‪ .‬וינד ‪5‬ה את כל אשר‬
‫קדהו‪ ,‬ותשמח מארכי הצליח ע*י עצתה ויודו שניהם להקב"ה בדמעות‬
‫גיל על החסד אשד עשה עמהם‪ ,‬ויבדך ‪ %‬את האיש מיום ההוא והואה‬
‫ונעש עשיר גרול וכו גם בניו אחריו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫הש אשו קנה את אליהו לעבד הצינו לפני המלך וימצא חן נדול‬
‫נעינ' קמלך‪ .‬בעת ההיא היה בלב המלך לבנות ארמון גדולוהכין עבדים‬
‫רלים אל המלאכה‪ ,‬נם אכנים גם עצים וכל צרכי הבנין הכל היהמזומן‬
‫וישאל המלך את אליהו‪ ,‬מה מלאכהך‪ ,‬ויאמד ‪15‬אני יודע ומבין במלאכת‬
‫הרש וחושב לבנוה אדמונימ יפים‪ ,‬וישמח המלך על דבריו‪ .‬ויאמר לו‬
‫אט מצוה אותך שתבנהלי אדמון גדול ויפה‬
‫‪ .‬וצורותיו ותכונותיו כך וכך‪.‬‬
‫יאמר לו אליהו אני אעשה ככל מצוה המלך * ויאמד לו המלך אם יע‪5‬ה‬
‫בידך לנמוד אה בנין הארמון בששה הרשים‪ ,‬אעשה עמך חמד ואשלח‬
‫~עהך לחפשי אחדי כן * ויאמד לו אליהו מוב הדבד ‪ ,‬כן אעשה כדבר‬
‫המלך‪ ,‬ויקם אליהו בלילה ויתפלל לה' שישלח מלאכי מרום לבנות האדמון‬
‫ולגמדו כדצון המלך * וישמע אלהים את תפלתו וימלא משאלתו וישלה‬
‫מלאכים מן השמים לבנות את האדמון ‪ ,‬ומדם עלות השת‪ 4‬נשלמה‬
‫הטלאכה * ויקימו את האדמון על מכונו כדצון המלך * אחרי אשר נגמר‬
‫הארמון הלך אליהו לדרכו‪ ,‬ויוגד למלך בבקד כי הוקם האדמון בלילה‬
‫עם כל שלימותו *וילך המלך לראות את האדמון וחטב בעיניו מאד‬
‫וישמה שמחה נדולה* וימהר המלך לשלח לקרוא לפניו את אליהו‬

‫‪.‬‬

‫ויביקש‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪83‬‬

‫יביקש‬

‫‪.‬‬

‫ולא נמצא אז‬

‫שה העבד‪:‬‬

‫אמר המיך אין זהכי אם מלאך ‪.‬האלהים היה‬

‫כאשר הלך אליהו לררכו מארמון המלך פגע באיש החסיר אשר‬
‫פכרהו‪ .‬וישמחו מאר וישאלהו החסיד לאמר‪ .‬מה עשה ארוני עם השר‪.‬‬
‫ויספר לו אליהוכי היה באמת עבר נאמן‬
‫‪ .‬כי מילא את רברי השר ררברי‬
‫‪ .‬ולא הפסירו את ממונם אשר שלמו בעדו‪,‬‬
‫ד‪,‬מלך ככל אשר בקשו ממנו‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ר‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י‬
‫מ‬
‫ע‬
‫פ‬
‫ה‬
‫י‬
‫ש‬
‫ש‬
‫כי בנה למלך ארמין מפואר‬
‫ה‬
‫כ‬
‫כ‬
‫מן‬
‫אלף‬
‫בדבריך‪,‬‬
‫אשר שלמו‪ .‬וישמח החסיר מאר ויאמר לו‪ .‬החייתני אדוני‬
‫כי‬
‫המחק‪-‬‬
‫ך‬
‫עתה ירעתי שהכסף הבא לירי מן השי אין בו גזילה ועללה‪ .‬ויבר‬
‫אליהו את החסיר עור הפעם‪ ,‬ויצוהו לעשות צרקה וחסר עם עשרו כ‪5‬‬
‫ימט‬
‫‪ .‬למען ותקיים עשרו ויפרץ לרוב עם בניו אחריו‬
‫‪ .‬אחרי כן פרה‬
‫א~הו משם ויעלם‪:‬‬

‫(מירס ‪1‬גהר גס כס' וגירס כקי‪15‬ר) מעשה בארם אחר עשיר גדו‪5‬‬
‫שהיו לו קרקעות הרבה ולא היו לו שוויים לחרוש‪ .‬מה עשה נמל כיפ‬
‫מעית בירו והלך לעיר אחרת עליום השוק לקנותשוייי‬
‫ם אסת שהיה‬
‫האיש הזה נריב נרול בעל צרקה ומכנים אורחים‪ ,‬אבל לא היה לבו שלם‬
‫כראוף באמונה של השגחה פרמית‪ .‬והתאמר תמיר בלבבו לאמר כדד‬
‫י עשהלי את החיל הוה‪.‬כי הון מרבה עושר‪ .‬בדרך פגע בו‬
‫ועצם יר‬
‫אליהו הנביא ז‪4‬ל שהלךגםהוא עליום השוק‬
‫‪.‬כמנהגותמירלהמצא על כ‪5‬‬
‫השווקים‪ .‬והיה אליהו נרמה לפני האיש ההוא כמו סוחר * וישאל‬
‫י‬
‫ה‪,‬‬
‫ום‬
‫אי‬
‫אליהו‪ .‬להיכן אתה הולך‪ .‬ויענהו על שוק הזה אני הולך לקנותשויי‬
‫א‪4‬ל אליהו אמור אם ירצה השם או אם ינזור השם יהברך‪ ,‬א"ל הסוחד‬
‫הרף המעות בכיסי והדבר תלו* ברצוני‪ .‬השיבו אליהו אם כן לא תהסז‬
‫בזה הצלחה‬
‫‪ .‬אח"כ נפל הכים עם המעות מצלחתו ולא הרגיש הסוחר*‬
‫וינביה אליהו את הכיםויניח אותו על שן סלע בעובי היער במקום אשו‬
‫אין ארם עובר שם‪ .‬כאשי קנה המוחר שוורים ורצה לשלם ראה שאבד‬
‫בררך את המעית וחזר לביתו בפהי נפש‬
‫‪ .‬שוב נטל מעות אחר והלך‬
‫עליום השוק לקנותשיירי‬
‫ם‪ .‬והנה פגע בו אליהו הנביא שהלך ג"כ על‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫ב‬
‫י‬
‫ש‬
‫ה‬
‫א‪4‬ל‬
‫אתה‬
‫ר‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ה‬
‫להיכן‬
‫הולך‬
‫שהולך‬
‫יום השיק ונרמה ‪ 6‬כזקןי‬
‫על השוק לקנית שוורים * א"ל אמור אישה או אם יגזור השם יתברך‪,‬‬
‫והוא השיבו כאשר ענה בראשונה* ויפל אליהועליו תררמה וישב הסוחר‬
‫לנוח מעמ ויררם‪ ,‬ולקח אליהו ממנו את הכים עם המעות‪ ,‬ולא הרגיש‬
‫מאומה‪ .‬והניח אותו נם כן בעובי היער במקום אשר הניח את הכים‬
‫הראשון‪ ,‬ויקץ הסוחר ויראכי אין לו המעות‪,‬ויאמראין זהכי אםגנבים‬
‫ננבו ממנו את ביסו‪ .‬ושוב הלך אל ביתו בפחי נפש‪ .‬בררך עלה ברעתו‬
‫כי אך יד אלהים היא זאת*על אשר איננו מאמין בכל לבו בהשגחת‬
‫‪1‬‬

‫הבורא‬

‫אל הנביא‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫י‬
‫הבורא ית"ש‪ .‬והתישב בדעתו כי מהיום והלאה יתחיל לומר ירצה‬
‫ח‬

‫‪4‬‬

‫‪-‬‬

‫‪7‬‬

‫ק‬

‫‪,‬‬

‫‪,‬‬

‫ו‬

‫‪,‬‬

‫"‬

‫‪.‬‬

‫‪/‬‬

‫‪88‬‬

‫‪,‬‬

‫אם‬

‫‪,‬ק‬

‫השי*ת על כל רבר אשר ירצה לעשות‬
‫‪ .‬וינמה המוחר פעם שלישיהויקח‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ע‬
‫אליהר‬
‫אתו כים מעות וילך ע? יום השוק לקנות שוירים* ויפגע‬
‫ברמהן נער עני המבקש עבורה להשכיר עצמו אליה * וישאל את המוחר‬
‫להיכן אדוני הולך‪ .‬והשיבו על השוק לקנות שוורים אם ירצה השי"ת‪.‬‬
‫ויברך אותו אליהו שיקנה בהצלחה‪ .‬ויאמר לו‬
‫‪ .‬אבל דנר אחד אבקש‬
‫שכאשריקנהארוני שוורים ויוצרך משרת שיעוור לארוני להוליכם הביתה‪.‬‬
‫אמצא נא חן בעיני אדוני לשכיר אותי לעבודה ה‪,‬את‬
‫‪.‬כי עני גרול אנכי‬
‫ואל השכר הזה אני נושא את נפשי‪ .‬ויאמר לו המוחר טוב הדבר אם‬
‫אך יעזור לי 'השי*ת שאקנה שווריפ תביא אלי ואקח אותךלעזורלי בזה‪.‬‬
‫ויקנה הסוחר שוורים טובים בזול וישכור את אליהו להנהגת השוורים‬
‫הביתה‪ ,‬כאשר היו בדרך ועברו עם השוורים על יר היער הגדול אשר‬
‫באמצע הדרך נבהלו השוורים ויברחו להוך עומק היער‪ .‬המה ררש‬
‫אחריהם והשוורים ברחו הלאה והלאה ויעמדו לפני שן המלע‪ ,‬אשר עליו‬
‫היו מונחים שני הכימים הראשונים עם מעותיו‪ ,‬כאשר הגיע הסוחר שמה‬
‫וירא והנה שני כימים שלו עם מעותיומונחים‪ ,‬וישמה מאד ויודה להקביה‪.‬‬
‫אח"כ הלכו השוורים בנחת וישמעו לקול מנהיגם עד אשר בא המוהר‬
‫לביתו בשלום‪ ,‬או נעלם פתאום הנער‬
‫‪ .‬ונפקחו עיני המוחרלהביןכי אך‬
‫ההשגחה העליונה היתה בכל זאת ויקרא על עצמו הכתוב‪ .‬איש בער‬
‫ן את זאתג‬
‫לאירעוכ~יל לאיבי‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ש‬

‫מיח מעשה בתלמיר אחר שהלך מארץ ישיא‪ 5‬לב~ל‪ .‬והיה לר‬
‫מעט ממון שהרויח בעמל גדול ובעצב רב‬
‫‪ .‬ויבוא לעיר בערב שכת‬
‫סודש‪ .‬ויבקש למצואאיש נאמן להפקיר ‪3‬ידו הממוןעראחר השבתקירש‪.‬‬
‫וילך אל בית הכנסת וימצא איש סתפלל לפני ההיכל מעוטף בציצית‬
‫ותפילין בראשו‪ ,‬ויאמר זה התלמיר בלבו‬
‫‪ .‬האם אמצא בעיר הזאת עוד‬
‫איש כוה להפקיד אצלו~מוני‪ .‬והמתין עד שסחם תפלתו *ויתן לו שלום‪.‬‬
‫ויאמה ‪ 15‬התלמטר ידע ארוניכי איש אורח אנכי* וה עהה באתי לעיר‬
‫י טאמין בך‪,‬‬
‫הזאת וישלי מעט ממון ובדעתי‪,‬להפקיד אותם אצ‪5‬ךכי אנ‬
‫יאמר האיש טוב הרבר אעשה לך חמד הזה‬
‫‪ .‬ויקח מאתו את הכים‬
‫ויוליכהו לביתו‪ ,‬אחרי שבת קודש מיר ביום הראשון בא התלמיר אל זה‬
‫האיש ויאמר לו‪ .‬עשה עמי חסד ותןלי כימי שאני חפץ ללכת לדרכי‪.‬‬
‫ויתנכר אליו האיש ויאמר לו מי אתה לא ראיהיך מעולםואיני יורע מה‬
‫‪,‬‬
‫אתה שח לא מיני‬
‫ה ולא טקצתו ובטח טעית ולאיש אחר נתת הפקדע*‬
‫כשמוע התלמיר דברים האלה נבהל מאד ותקצר נפשו למותכי נשאר‬
‫‪ .‬ויבכה ויאמר מה אעשה‬
‫בעירום ובחומר‪ ,‬וילך מר בחמת רוחו מר וזעף‬
‫ואנה אלך וממה אחיה * וישתומם כלהיום ההוא וכל הלילה‪ ,‬וישכים‬
‫עורביום המחרת לבית האיש הוה ויפתסהוויתחנן אליו כן יחמי? עליו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫י"שבהי‬

‫נימל‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪84‬‬

‫ויהשבהו האיש למשינעולא רצה לענות לו מאומה * מה עשה זהדגזלכוד‪.‬‬
‫ביילה לבית הכנסת ויבך ויאמר‪ ,‬רבון העולמים לא לא"‪:1 8‬זה‬
‫האסנתי להפקיד בידו ממוני‪ .‬אלא האמנתי לשמך הנדול שהוא ושקוק‬
‫י‬
‫בתפילין שבראעצ ובציצית שבמליתו עקכיהי נא חםדךעלי להושיענ‬
‫‪.‬יבך בכי גדול מאד ויתנמנם‪ ,‬וירא בחלמו והנה אליון‬
‫מצרה הזאת‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫נ‬
‫פ‬
‫ל‬
‫הנביא ז"ל עומר‬
‫ויאמרלו אל תתעצב יותר בני אך השכם בבקר‬
‫לבית האיש הזה ותאמר לאשתי בע)ך שלחני אליך שתתמלי את הכים‬
‫עם מעות‬
‫נתןלך ערב שבת וצוךלהחביאו‪.‬ויצונילומר לך זה האתע‬
‫יבפמח ולא התעניתם ביום הכיפורים * ויקץ ויבן את החטום‬
‫שץ‬
‫אמ‬
‫שאבלתם ח‬
‫והחי רוחו‪ ,‬ויתעורר וילך אל בית האיש ריעש כדברי החלום * כאשר‬
‫שמעה האשה זה האות מיהרה לתת לו ממונו* וילך לררכו שמח ומוב‬
‫לב‪ .‬אך התפלא מאד על מעשים הורים שר האיש הזה‪ ,‬אבל אחר כך‬
‫י כאשר בא האיש לביתו הנידה לו אשתו את כל‬
‫נתידע לו כלהענין כ‬
‫אשר נעשה‪ .‬וישתתמם האיש ויאמר הלא אנכי לא שרחתיו ולא צהתט‬
‫סאומה * ויחר בעיניו סאד שנתגלה קלונם וחרפתם ויאמר אל אשתו‪.‬‬
‫אם כן איפה לכי ונחזור לדתנו הראשון * ויעשו כן ויצש מן הבלל ‪3‬י‬
‫הם היו בראשונה כותים ונתגירו רק לפנים * ועתה חזרו ססרחונם כאשר‬

‫דיר‬

‫‪.‬‬

‫*‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ו‬

‫היו מקורםז‬

‫מע‪,‬טה פלאמןבעלםנרקאות‪.‬‬

‫(פיוס וי~טע) *) בעיר אלכסנדריא של מצרים היה דר מוחר אחר‬
‫בשם ר' ביונא פוזי‪ ,‬הוא היה עשיר גדול‪ .‬ואשתו אשת חי‪ 5‬חנה שמה‬
‫אשר הולידה לו בנים ובנות וכלם הלכו בדרך ה'‪ .‬וה ד' ברונא פוזי‬
‫היה עמקן גדול במצות‪ ,‬ביתו היה פתוה לדוחה ומצות הבנסת אורהום‬
‫היתה יקרה בעינט וגם בעיני אשתו‪ .‬ומעולם לא היו עיניה צרחן‬
‫באהיחים ומלבד זה הוציא ד' ברונא בסף הרבה על מ?ות סנדקאות‪.‬‬
‫‪ .‬ובאם‬
‫ובעת שהיה ר' ברונא בביתו השתדל הרבהשיהי' סנדק גכליחם‬
‫הבעל ברהע הי'עני עשה ר' ברונא את הםעורה של הבעית מילה על‬
‫הוצאתו‪ ,‬וגם נתן כמף להספקת היולרת העניה עסק מסחרו היה טנסוע‬
‫פעם אחת בכ‪ 5‬נ' שנים למרחקים‪ ,‬למחור עורות יקרים מן החיות‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫ביערים הגדולים‪ .‬והתמהמה שם נ' חרשים אח*כ נסע יביתו ויען ‪8‬י‬
‫דרבו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ק מ‪4‬ססניטן סכנטסס סיפ‪5‬מש‬
‫*) ‪3‬טולם ייו‪0‬פטפי ‪ 65‬גמ‪65‬י‬
‫סז‪6‬מ‪ .‬וסטתקס טז‪6‬ססי‪"6‬מררס ויוסטס‪5‬גפ"י סמגע נקר‪3‬ו סרסם‬

‫ל‪ 65‬גרפסו‪3‬מריגוס ס‪56‬ם‪:‬‬
‫טפטיוס געל‪16‬מ"ס‬

‫ל‬

‫אליהו הנביא‬

‫יח ‪85‬‬

‫דרכו היה דרך מדבר לא נמע מעולם לבדו רק עם שתרא * אשר ש‪:‬רו‬
‫להם אנשי צבא עם כלי זהן להגן עליהם בדרך* ללחום עם השודדים‬
‫אשר ארבו בדרך ע‪ 5‬כל טירא להתנפל עליהם ולבוו מהם כל רכו‪2,‬ם‪.‬‬
‫פעם אחת נסע ר' ברונא עם שיראויתנפיו עליהם בלילה מחנה שודרים‬
‫ותתלקח מלחמה גדולה בין השייא והשודדים‪ ,‬וכאשי ראה ר' ברונא‬
‫שהשירא נמצאת ברעה נדולה‪ ,‬קפץ מן חמורו והשכיב עצמו על הארץ‪.‬‬
‫ויזהול על במנו מעם מעט הלאה מן השתרא הצדה ויסתיר עצמו בחו‪.5‬‬
‫ויהפלל אל דו ויבך שינצל מן השורדים‪ ,‬וכאשר קפץ מן החמור נפל‬
‫הכובע שלו מע‪ 5‬ראשו וישאר מונח על מרדעת ההמיר‪ .‬בין כך הסיעה‬
‫השיירה ממקימה לאמ לאם הלאה והלאה עד‬
‫האיר הבקר ותשקופ‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫המלחמה * בתוך הם‪-‬חמה חמפו השודדים איזו עגלות עם סחורות וינוסו‬
‫אחרי אטר הרגו ופצעו איזה אנשים מן השירא‪ ,‬מן ההרוגים וכפרמ מן‬
‫הנפצעים לא נשארו בדרך אף אחד‪ ,‬כי השיירא העמימה אותם בחפזון‬
‫על העגלות בעת ברהה משם ‪ ,‬ביום המחרת‬
‫האיר הבקר עמדה‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫כ‬
‫השירא לניח מעם ויחבשו את הנפצעים ויקגרו את ההדוגי‬
‫ם בקכר אחד *‬
‫‪,‬‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ויהי‬
‫אחרי אשר נרדשקמדיקושמיתם במפר למען ידעו להודיע בביתםכי‬
‫בהחפזם לא‬
‫הימב להכיר פני ההרוגים מי המה‪,‬ויען כיבין‬
‫ההרוגים היה איש אהד עם זקן שהיה נדמה מעט לתבנית הסוחר ר' ברונא‬
‫ונם כי הנירו הימב את חמורו ואת חפציו ואת הנובע שלו שנשאר מונה‬
‫על מרדעת חמירו ‪,‬כי מעיר אלכמנדריא היה עוד סוחר יהודי‬
‫י‬
‫אחדבראוש‬
‫נסע ביחד עם ר' ברונא וגם הוא מעה בזה‪ .‬שהי נראה לו שר'‬
‫נא‬
‫מונחבין ההרונים * ובכן כתבו בספר את שם ר' ברונא בין הנהרנש‬
‫והנקברים * וכאשי ראו אח"כ שאהד מן השירא חסר‪ ,‬חשבו שנלקח‬
‫בשביה להשודדים‪ ,‬וימסור מנהל השירא ליד הסוחר השני אשר מעיר‬
‫אלכם‪3‬דריא מכתב כתוב וחתום על דבד הריגת ר' ברונא‪ ,‬ונם נתן לו‬
‫את חמירו של ר' ברונא עם הכובע שלו ושאר חפציו ‪ ,‬למען יחזיר כל זה‬
‫ליד אשתי ש? ר' ברונא כאשר יבוא אל ביתו בשלום‪ ,‬כל זה נעשה‬
‫בהפזון ב?י ישוב הדעת נדול‪,‬כי מיהרו לצאת מן המדבר מפחר‬
‫י שנה *‬
‫התנ‪?2‬ות שודדים‪ .‬הסוחר השני בא אל ביתו בשלום כעבור חז‬
‫וישלח לאשת ר' ברונא את המור בעלהואתהכובע שלועם שאר חפציועם‬
‫מנתב מאת השר מנהל השירא‪ ,‬שבעלהנהרנ בדרךע"‬
‫י שודדים ושם נקבר*‬
‫ו‬
‫י‬
‫'‬
‫ר‬
‫אה"כ העיד זה הסוחר בפני הביהדין שראה בעינ אה ברונאבין‬
‫ההרונים ונם ראה את קבורתו‪ ,‬ובכן נהשבת אשתו חנה עלפי החלפצז‬
‫הביתרין לאלמנה‪ .‬ע? דבר בשורה רעה הזאה נשמעה בבית ר' ברח‪9‬‬
‫קול יללה ימים רבים‪ .‬ויתאבלו עליו מאד אשתו רגה וכל בני ביהו‪,‬‬
‫אמגםיעןכי חנה לא יכלה בלבדה לנהל אתכל העמקים הגדוליםוהרבים‬
‫אשר נשאדו‬
‫‪ .‬עלכן יעצו לה רבים שאין לה עצה אתרת כי אם‪.‬להנשא‬
‫‪5‬‬
‫ע‬
‫אשר‬
‫ם‬
‫י‬
‫ש‬
‫י‬
‫ז‬
‫י‬
‫ר‬
‫ז‬
‫ו‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫י‬
‫לאיש משכ‬
‫ל‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ל‬
‫עין‬
‫וידע ויבין‬
‫כראעי *‬
‫לא‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ו ו‪¢‬יז‬
‫ם‬

‫ם‬
‫י‬
‫‪á‬‬

‫הגלג‪í‬‬

‫הץ‪÷ñ‬ג‪, í‬זחגז‬

‫ק╨‪ú‬‬

‫וח‪¢‬ג‬

‫‪á‬קםג‪í‬‬

‫ג‪╞ú‬ז‬

‫הו‪á‬ם‬

‫זה╨קו‬

‫ז‪╨á‬ץקג‪í‬‬

‫ה םוגק‬
‫ה╨‬

‫‪ñ‬זח‪¢‬‬

‫‪:‬‬

‫חי‪í‬‬

‫הל‪á‬ץ‬

‫' ‪¢á‬ז╨ו‬
‫ה‪ñ‬זח‪¢ ¢‬‬
‫÷ף‪ Σ‬ל‬
‫כ‬
‫כ חלז‪¢‬ז זה‪ ¢úúñ‬ץפלז ל‬
‫‪¢‬‬
‫ק‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ם‬
‫ה‬
‫ז‬
‫‪á‬קי‪á‬ג ץם הו‪ Σ¢‬סחם ץ‬
‫‪á‬חקי‪ ú‬הםגםה‪.‬‬
‫ם ‪á‬ך╨ז הםוה‬
‫ז‬
‫ו‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫‪í‬‬
‫ג‬
‫╞‬
‫╞‬
‫ק‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ו‬
‫‪5‬‬
‫ו קלץ ץג╞ ÷זם לםחלה זהיגכ‬
‫זיוק‪ ¢‬ם‬
‫וז‪ú‬ז לל‪¢‬ח÷‪.‬‬
‫‪Σ‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ח‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ז‬
‫‪Σ‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ם‬
‫ם‬
‫ץל╞ ץ‬
‫ז‬
‫ג‬
‫ם‬
‫ד‬
‫‪¢‬‬
‫ז‬
‫╨‬
‫ז‬
‫ג‬
‫ל‬
‫╞‬
‫‪á‬‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫‪á‬‬
‫וח‪*¢‬‬
‫יחז הזו חקי‬
‫ג‬
‫י‬
‫הקגג‪¢‬ו םהקגד‪ . í‬ו‪á‬‬
‫ם לקז‪í‬‬
‫ל‪¢‬זפ‪ú‬ז‬
‫ג‬
‫ם הףףחץ‪ ¢ñ‬זגהז‪¢áú‬הםה זגז‪ú¢╨ú‬ץהלכ ה‪á‬ק╞גלגג‪¢‬זו╨ז‪ .‬י‬
‫‪ ¢‬וח‪ ¢‬זה‪¢ú‬ח÷‬
‫י‬
‫‪á‬‬
‫הוג‪¢‬‬
‫הג‪ú‬ה םפ‬
‫‪¢‬‬
‫ק‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫ץ‬
‫ך‬
‫ק‬
‫ה‪ ¢÷á‬ז‪¢,‬חה‬
‫‪á‬ל‪¢‬זפ‪ú‬ז זיג‬
‫' ‪¢á‬ז╨ו‬
‫הקלק ‪¢‬וה ‪¢‬‬
‫ם‪¢á‬ז‬
‫הקז╞╞ג‪í‬‬

‫‪1‬‬

‫╨קו‪¢‬‬

‫‪á‬ל╞י‪ ¢‬קל‪ . í‬זג‪á‬ט לו‪ .¢‬זגק‪ á‬ם╨ז‬
‫ח לץך * םוזק‪¢‬ז ╨לפוה‬
‫כ‬
‫כ הםח‪ í‬זגק‪ ú‬לץ‪ í‬ג‬
‫ח‪ú‬גי‪ ú‬םח‪ í‬ץ‪ í‬לץל גכ ‪á‬פםזחג‪÷ ú‬ל╨ה *זגוים ל‬
‫ס ץ‪¢á‬ה ╞‪¢‬ט‬
‫זג‪í╞¢‬‬
‫ט םהקג‪ á‬ו‪╨ ú‬ףקז ‪ ,‬זגקי‪á‬‬
‫ו‬
‫הגה ץג‪ ó‬לו‪ * ¢‬ו‬
‫ג‬
‫י‬
‫‪í‬‬
‫ג‬
‫╞‬
‫╞‬
‫ז‬
‫ק‬
‫‪í‬‬
‫ק‬
‫‪.‬‬
‫ז‬
‫ו‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫ז‬
‫ם‬
‫ץ‬
‫‪ ú‬הוגק זגץג‪¢‬זהז‬
‫‪í‬‬
‫ג‬
‫י‬
‫י‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ו‬
‫‪ñ‬ז‪ñ‬ג‪ í‬ד‪¢‬זםג‪í‬‬
‫ח‪á‬ז‪¢‬ה‬
‫‪ ,‬זגץ÷╞ז וז‪ú‬ז ‪á‬ח‪á‬ם זג╨גחזהז‬
‫לק╨‪ú‬ז זגחףקז ופם‬
‫ז זג╨סםז לל╨ז‬
‫ם ‪ñ‬ז‪ í‬זג÷ק‪¢‬ז וז‪ú‬ז ‪,‬ו? ה‪ñ‬ז‪ í‬זג÷הזהזי‪ñ‬ף‬
‫ה גלג‪í‬‬
‫ץ‬
‫ז ץלה‪ í‬זגז‪á‬גםז וז‪ú‬ז וגס‬
‫‪,‬‬
‫ם‬
‫ם ל‪¢‬ח÷ ‪ á¢‬ץ╞ וק‪á ¢‬וז ו‬
‫ץ‬
‫כ זגזקג‪á‬ז וז‪ú‬ז ‪áá‬גה ד‪¢‬ז‬
‫ם ╨לזט‬
‫ףז ÷ך‬
‫י‪á‬‬
‫ק‬
‫ו קלץז‬
‫זוףם ‪ .‬זק‪╨ í‬לפוז ץז╞ ו╨קג‪í‬‬
‫‪¢‬ג‪ í‬לל╞ג╨ז‪¢ ú‬חז÷ז‪ ú‬וק‪ ¢‬ם‬
‫וגק קף‪¢ ú‬ץהג‪ .‬זגק‪á‬ז ק‪ í‬ילז ‪á‬הלז‪¢á ú‬ף‪ ú‬ץ‬
‫ם הד‬
‫ד הג‪ú‬ה ו‪¢‬ז‪á‬ה‬
‫ו‬
‫ז╞‪¢‬ט ק‪ í‬הגז לקםקםג‪ í‬םה‪ í‬םח‪ í‬זלג‪ í‬זלויםג‪ í‬וח‪¢‬ג‪ í‬ם‪¢‬ז‪ á‬ם‬
‫ו‪¢‬יז הגלג‪ í‬זה╞ם‪╨ ú‬ף‪ú‬חה ‪ ,‬זג‪á‬זוז קלה הקז╞╞ג‪ ñ‬ל‪,‬זג╨ג‪ í‬ץ‪ í‬לםיזקג‪í‬‬
‫‪ú‬‬
‫ו‬
‫כ הק‪á‬זג‪í‬‬
‫ףחז‪ú‬ג‪ í‬קם ‪ ╞á‬ץ‪á‬ה זם‪╨á‬ה ‪ ,‬זגףקךז ל‬
‫לם‪á‬זקגה‪í‬‬
‫‪ú‬‬
‫זגפג╨ז וזה‪ í‬ץ‪¢‬זלג‪ í‬זגם‪á‬גקז ו‬
‫‪á í‬לם‪á‬זקג‪ í‬קזג‪ í‬ם‪á‬‬
‫ם וח‪╨ú╨ ¢‬ז‬
‫ם‬
‫י‬
‫ם‬
‫ק‬
‫‪ ¢á‬ץ‪á‬ה זם‪╨á‬ה ‪.‬וח"י‬
‫ד' ךם‪á‬זקג‪ í‬י‪╨ú‬ז‪ ú‬לי╨‪ñ‬גג‪ í‬זיז‪á‬ץ ÷ךכ‬
‫‪,‬‬
‫÷ק‪¢‬ז ו‪ ú‬הק‪á‬זג‪á í‬ח‪á‬םג‪ í‬סה ם‬
‫ה זגזפגוז הקז╞‪¢‬ג‪ í‬וז‪ íú‬לק‪ í‬זגזקג‪á‬ז‪í‬‬
‫ופםז‬

‫ץז╞‬

‫ם‬
‫י‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ם‬
‫י‬
‫ה‬

‫‪.‬‬

‫ם‬
‫‪.‬י‬

‫‪ ¢‬וק‪á ¢‬וז‬
‫ה גלג‪ í‬ץ‬
‫ם ק‪ú‬ג ץדםזה ד‪¢‬זםז‪ ú‬זגלץז ץלה‪ í‬וג‪,‬‬
‫ץ‬
‫לל╞ג╨זה ‪¢‬חז÷ז‪ ú‬ז‪á‬ה‪╨ í‬לפוז ףזח‪¢‬ג ץ‪╞á‬ג‪í‬‬
‫הג‪ , í‬ק‪ í‬ץל‪¢‬ז ו╨גז‪ ú‬ד╞זםז‪ú‬‬
‫ז╨‪í‬‬
‫ם הק‪á‬זג‪╨ í‬לי‪¢‬ז ם‪ñ‬זח‪¢‬ג הו╨גז‪ú‬‬
‫ה÷ג╨ג‪ í‬ק‪á‬זג‪ í‬םלי‪ ñ¢‬םץ‪╞á‬ג‪╨ í‬‬

‫ם‬
‫ו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫'‬
‫‪¢‬‬

‫קף‪ú‬‬

‫‪¢á‬ז╨ו ╨לי‪ ¢‬םה‪: í‬‬

‫ץ‪¢á‬ז וגסה ק‪á‬זץז‪ ú‬זהו╨גז‪ ú‬ה‪¢‬חג÷ז ךק‪á í‬ם‪ á‬ג‪ í‬םך╞ג╨ז‪¢ ú‬חז÷‪¢‬ה‬
‫÷ הץ‪╞á‬ג‪í‬‬
‫םל‪á‬ז‪ ¢‬ו‪ ú‬הק‪á‬זג‪ í‬הו?ה םץי╞ג‪ . í‬ז╨‪¢á '¢ í‬ז╨ו הזפד ק‪á í‬קז‬
‫םהלי‪ , ¢‬זג÷╨הז וגק ס÷כ קהגה ץקג‪ ¢‬ד‪¢‬זם זג╨הםהז ו‬
‫'‬
‫ם ‪á‬גהז ‪ ,‬זגלפו ‪¢‬‬
‫ו הץלג‪ í‬ץ?גז םץ‪á‬ז‪ ¢‬ץ‪á‬ז╞‪ ú‬ץ‪¢ ¢á‬‬
‫כ ‪á‬ץג╨ג ו╞ז╨ז זם‬
‫‪¢á‬ז╨ו ח‬
‫÷ לל‪¢‬‬
‫ם‬
‫ה‬
‫╨‬
‫ג‬
‫ק‬
‫? ף‬
‫ג ף÷ז╞‪ú‬ג זגקג‪í‬‬
‫ץ‪÷ñ‬גז זו‪ú‬‬
‫ץ‪╞á‬גז‬
‫וזה‪ í‬ץ‬
‫‪ú‬‬
‫‪á‬ג╞ז ו‬
‫╞‪ ¢á‬קגה╨הד‬
‫הג‬
‫‪ .‬ם‬
‫ם‬
‫ו הגז ‪╨á‬ג‪ í‬םו‪¢‬ז╨ז ץ‬
‫'‬
‫ה ‪¢‬‬
‫ם‬
‫ץגכ ץ‬
‫ג‬
‫י‬
‫ג‬
‫ז‬
‫ו‬
‫‪¢‬‬
‫י‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ח‬
‫י‬
‫ק‬
‫ק‬
‫‪,‬‬
‫ץ‪ ╞á‬זגץכ‬
‫ץ‪÷ñ‬גז זילץך‬
‫ם‬
‫‪¢á‬ג╨ו הלגקם זהךף÷ח ץ‬
‫‪á‬ך‪¢‬ג╨ה ההגו הגז קג╨וג‪ñ í‬ו╞ םגהז‪¢‬ג‪ í‬ו‬
‫‪ %‬הגז ל╨גחג‪ í‬םגהז‪¢‬ג‪ í‬ם╨ז‪¢‬‬

‫ם‬
‫י‬
‫ם‬
‫י‬

‫ג‬
‫י‬

‫ם‬
‫י‬

‫י‬
‫ם‬

‫‪1‬‬

‫כ‬
‫י‬

‫]‬
‫÷‬

‫‪1‬‬

‫ש‬

‫אל*הוהנכי‪:‬ש‬

‫‪ / - " / 4‬ו א ‪ " /‬א " א " ש _‬

‫‪"/=_-""4,///‬‬

‫ים ‪81‬‬

‫‪ /‬ן " " ע " ן א א ע ‪ " /‬ן " ן‬

‫שם‪ .‬על כן היה מוכרח ר' ברונא להמתיר הדבר שהוא יהודי‪ .‬רק‬
‫בהצנע שמר את היהדות כפי יכולהו ויחשוב תמיד מוימות והחבולות‬
‫איך ‪5‬ברוה משם‪ ,‬אבל זאת ה*ה דבר קשה ומסוכן‪ .‬כן שם היה חק‬
‫ימשפט על עבד הבורח טביה ארונו שחיב מיתה ‪ ,‬וכל הבאים אל אניה‬
‫י בודקש אוהם הימב אם לא עבר‬
‫לנפוע ממדינה זו למדינה אהרת‬
‫י‬
‫ה‬
‫הוא‪ .‬וכל עברהיה נחתם בהותםעלבשרו שםארונו בצבע המהקיימהלעילם‬
‫ועל כן לא היהה עצה לר' ברונא לביוה משם וישב כך אצל אדונו ששה‬
‫שנים ויהי כי זקן אדונו מאד ויקרא אליו את עבדו ר' ברונא ויאמר ‪.15‬‬
‫לען כי רואה אנכי שאהה עושה אצלי הכל באמונה‪ .‬לא כעבד אצל‬
‫אדונו‪ .‬אך כבן אצל אביו על כן הנני קורא לך דרור " ולא הקרא עוד‬
‫בשם עבד כי אמ בשם אדון* ואני נותן לך כהוב והתים שאהה תהיה‬
‫היורש שלי אחרי מיתי על נל רכישי‪ ,‬אמנםשני תנאים אני מתנה עמך‬
‫שלא העזבני בל ימי חת‪ ,‬ובאם אני אמות בראשונה‪ ,‬אהה תהיה מחויב‬
‫‪5‬זון את אשהי הזמ‪:‬ה בככור‪ .‬כמו בעודני חי היום* וישתהוה ר' ברונא‬
‫לפני אדונו ויודה ל‪ ',‬על המדו המוב‪ ,‬בשנה הששית הלה אדונו במחלה‬
‫קשה וימת ויהי ר' ברונא האדון על בל הרכוש הגדול שנשארמן אדונו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אחר בל אלה ההחיל ר' ברונא להשוב החבולוה‪ .‬אם להביא אליו‬
‫את אשהו חנה ממדינה הרחוקה‪ .‬או שהוא יעזוב הכל ויברח משם למקום‬
‫‪ .‬ויאמר ר' ברונא אל לבו‬
‫אשהו‬
‫‪ .‬הן שמנה שנים עברו פעת עזבהי אה‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ת‬
‫י‬
‫ב‬
‫מה‬
‫ה‬
‫ש‬
‫ע‬
‫נ‬
‫שם‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ביתי ורכושי ומי יורע‬
‫מי יודע‬
‫אשתי ובני‬
‫‪ .‬ויועץ לנמוע משם ראשית אל המדינה אשר‬
‫אם אשתי חנה היה עודנה‬
‫שם הוא הממחר הנדול מן עורות החיהע‪,‬אשי אל המרינה ההיא היה‬
‫דרכו לנסוע שמה מביתו לקנות עורוה * בחשבובי בטח כאשר יהיה שם‬
‫יום השוק ימצא שםמיחרים מעירו‪ .‬ויתודע מהם מכל אשר נשטע בביתו‪.‬‬
‫ואז ידע מה לעשיה‪ .‬ויקח ר' ברונא אתו כסף הרבה ונם ארבעה עבדים‪.‬‬
‫זיאמר כ‪5‬נימע הוא למחור עורות יקרות למנים אח'ב בביתו‪ ,‬וימע‬‫לדרכו אל המדינה ההיא עם עבדיו כדרך האדונים‪ ,‬אחרי שלשה הדשים‬
‫של מלמול הדרך בא בשלום המדינה ההיא ויחכה עוד איוה הדשים‬
‫‪.‬כי מצא עליום השוק‬
‫עליום השוק‪ .‬ויהי כאשר חשברי ברונא כןהיה‬
‫שני מוהרים מעירו כאשר ראו אותו המוהרים והוא אמר להם מי היא‬
‫וישאל להם על אשתו ובני ביתו‪ .‬נבהלו מאד המוחריט מרב‪-‬יו ויהמהו‬
‫איש אל רעהו ויתלחשי זה עם זה‪ .‬וישאל אותםי‬
‫' ברינא מה זאה כי‬
‫נבהלו ימרוע מתלחשים * ויאמרו אליו האמת‪.‬כי הלא זה שמנה שנים‬
‫אשי נתפרמם בעירם שרי ברתא מת בדרך ע*י מלחטה השיידים‬
‫י‬
‫ע‬
‫ס‬
‫נ‬
‫ב‬
‫למחור עורות * וים‪2‬רו ‪ 15‬כי זה שנת השבע אשר אשתו חנה נישאה‬
‫לאיש אחר ויושבת עמו בשלום ושלוה‪ .‬ויחרד סאר ר' ברונא מדבריהם‬
‫ויבך בכי גדול וימפר ‪5‬הם את כל אשר קרהי‪ .‬ויאמר אם כן למה זה‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אי‬

‫אפע‬

‫‪88‬‬

‫אל‪-‬הו הנביזט‬

‫אכע יעירכם לרענ ולקלם‪ ,‬מומבלי לחער אל מקוםי החדש אשר אני‬
‫יושב שם בעושי ‪31‬בוד * ויכהוב ד' ברונא ב' מכתכים‬
‫‪ .‬מכתכ אחד לאשתו‬
‫חגה ולבניו‪ .‬מכתב השני אל הבית דין אשר בעיר אלכמנדריא *ויודיע‬
‫‪5‬הם את כל תלאותיו‪ ,‬וכי עוד חי הוא ומפני ההרפה לא יובל לשיק‬
‫לעירו ויבחה לשנה במקימו החדש ויבקש את המוחרים‬
‫י‬
‫ר‬
‫ם‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫אמכתבים כבואם בשיום לעירם‪ ,‬ויפרד מהם ר' ברונא בדמעות וילך‬
‫אל ביה מלונו בפנים זועפים* ויצו אלעבדיולהכין הכל לנמוע‪ ,‬הביתה‪.‬‬
‫באמרוכי העירוה יקרים מאד בטנה הזאה‪ .‬ואין כדאי לקנוה העבדים‬
‫דבינו ה‪:‬ל על הנסיעה ‪,‬ויהי בבקר וימע ד' בדונא עם עבדיו אל ביתו‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫דחרש‪,‬‬

‫בררך נמיעתו לביהו עברו דרך הים ההוא‬
‫על הנמל נמכרים‬
‫י‬
‫ש‬
‫א‬
‫עברים‪ .‬ויקנהלו ר' ברונא עוד עבד אחד‪ .‬העבד החרש הזההיה יהודי‬
‫בעל אשה ובנים ונשבה ע'י שודדים אשר מכרוהו לעבד‪ .‬והוא היה‬
‫פתירא לנלות שהוא יהודיכי ידע שבמקומיה ההםשינאים מאדליהודים‬
‫‪1‬כל אשר ירצח נפשיהודי אין לו כל עונש‪ .‬כעבור חודש ימים‬
‫י‬
‫א‬
‫צ‬
‫י‬
‫ק האניה וימעו דרך יער גדול‪ .‬אשר בו היה דר מקודם העבד ההדש‬
‫הזה * ומלאכתו היתה ביער ההוא לעשוה שם זפת מןשישי היער‪ ,‬ויהי‬
‫כאשר הכיר העכד החדש את היער של בית דירהו‪ ,‬וכאטר עברו לפני‬
‫המפלה ההולכת הצדה בעובי היער אל מקום ביתו‪ ,‬לא יכול לדמעאפק‪.‬‬
‫כי נכמף וכלהה נפשו להתראות עם אשהו ובניו‪ .‬וימהר העברויפ הציה‬
‫והתל לרוץ ביער ‪ ,‬אבל ד' ברונא עם ארבעת עבדיו הבינו מידכי‬
‫בורח הוא וירדפו אחריו * ויקרא ר' ברונא להעבד שיחזור במוב‪ ,‬ואם‬
‫לאיחזור ירה חרהע'י הקשת אשר לו‪ .‬אבל העבד לא שת ‪5‬בולקריאתי‬
‫ץרץ הלאה בכל כחו והם רדפו אחריו‪ ,‬כאשד ראה ר' ברונא‬
‫שאימ דוצה לחזור במוב ירה אליו בקשהו הצדה‪ .‬רק להפחידו שיעמוד‬
‫צ‪ 5‬מקומייא יברח עור‪ .‬והעבד לא שת לבו גם לזאת * אז חרה אף‬
‫ר' ברונא מאדעל קשיות ערפו של העבד ויור אליו פעם שניתוימיתהו‬
‫יפול ארצה מתנולל בדמי לא הרחק מן נית רירתו אשר עסד שם‬
‫באמצע היער‪ ,‬כראותם שמת העבד חזרו אל הדרך ויסעו הלאה לררכם‬
‫כעבור איוה ימים נמצא ד‪,‬בד הנהרג ע*י אנשי ביתו ויבכו ע‪5‬יו ויקנרו‬
‫איהו‪,‬ויהי מער* ההיא נחה רות רעה על ר' בדונא כי היה ‪5‬בו נוקפו‬
‫על אשר רצח ‪:‬שט במזיר‪ ,‬ויהיטוב מייודע תולדה זה העבד כי הלא‬
‫דצא עצמו נ*ב לעבד נמכר‪ ,‬ומלבד זאת הציקתהו רות בפנו על דבר‬
‫השמיעה שאשתו הנה נישאת באימיר לאיש אחר‪ ,‬וננוה שינהו‬
‫י‬
‫נ‬
‫י‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ויחל להחלש בכל יום יוהר ויותר‪ ,‬וכאשר בא ר' ברונא אל ביתו החדש‬
‫היה דפה כת מאד‪ .‬ויאמרו לו הרופאים כי ישכב במימתו עד אטי‬
‫יוצמזק כחו‪ ,‬אבל לא הועילו לו מאומה והמחלה נברה עליי‪ .‬אחר שני‬
‫חדשים‬
‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫צליצ ‪ .-‬א‬
‫הרשים הרמש ר' ברתאכי כטיכן הוא והכין שלא יקום עוד מן המטה‬
‫כי ראה הגעת מררף כנגרו‪ ,‬ויצו להכון לו קבד יפה על ההר אשר‬
‫באטצע הע שלו ולבנות ע‪5‬יו בנין טפואר‪ .‬ויחי עוד חודש ימים וימת‪.‬‬

‫כ ‪8%‬‬

‫הקברו אמ‪,‬ו‪.‬עבדיו בקברו ‪ ,‬אשר הכינו עכורו כרצונוצ‬

‫כאשר באו שצי סוחרי העורות אשר מעיר אלכמנדריא לביתם‬
‫נשלים ממרו את שני המכתבום של ר' ברונא‪ .‬אהד לי‬
‫ד אשתו חנה *‬
‫והשני ליד דב העיר * ויעידו לפניו שזה המוחר ר' ברונא בעצמו כתב‬
‫את תמכתבים והוא עודנוחי‬
‫‪ .‬רב העיר נכהל מאד מדבריהם‪ .‬כי הוא‬
‫בעצמוכתב וחתם ומטר את כהב ההיתר לאשתר' ברונא שמותרת להנשא‪.‬‬
‫והשוח מיד לקרוא לה אליו ויודיע להכי נישאת באימור‪ .‬ויפריש אותה‬
‫פבעלההשגי ע'י נטפטירין כדת * כאשר שמעה חנה הבשורה הרעה הזאת‬
‫שתעלפה מרוב צער ונורל הבושה‪ .‬ואחרי עמל נדו‪ 5‬עלה ביד הרופאים‬
‫להקיצה ולההיותה‪ .‬אבל מעת ההיא נתלתה על מהלת כאב לב *כי לא‬
‫יכלה שאת את הרפתה‬
‫‪ .‬שהיא היהה האשה הנכבדת מכל נשי העיד‬
‫ועשירה גדולה‪ .‬ועתה כלד~יר אלכמנדריא נעשית כמרקחה‪ .‬ומדברים‬
‫מטנה בכל עבר ופנה ‪ ,‬על כן גברה מחלתה בכל יום יותר תותר * ומופה‬
‫ארה שמתה נאותו היהם שמת בעלה ר' בדתא בטדינה הרתוקחו‬

‫אז תבאנה שתי הנשמית של ר' ברונא ואשתו חנה השמימה ביום‬
‫שחד לתת דין והשבין על מעשיהם לפני הבית דין שלמע‪5‬ה‪ .‬ויבא‬
‫י ר'‬
‫א קויירנ עליהם שאכדו שניהם את כל העולם הבא שלהם‪ .‬כ‬
‫ברתא עבר על לא תרצה‪ .‬שהרג נפש ישראל במזיר‪.‬והיא עברה על‬
‫‪ .‬כי בהיותה אשת איש נישאת לבעל אחד‪ .‬סעסו של המקטרנ‬
‫‪4‬א תנאף‬
‫ןפי היה לו לחשוב‪.‬אולייהודי הוא וה‬
‫דיה שר' ברונא למזיד יחשב‪.‬יע‬
‫העבד * ועל פי חדין אין יהוד‪ 4‬נמכר לעכד עולם‬
‫‪ .‬כי הלא גם ר' ברונא‬
‫‪ .‬ובנגלה לאי‪:‬ו יהודי‪.‬ונע הנה‬
‫בעצמו לעבד נמכר והיה כמתר יהודי‬
‫ת‬
‫י‬
‫כ‬
‫ן ע*י עד אחד‬
‫‪ .‬אבל‬
‫לטצידה נחשבת‪ .‬כי האמנם שנישאת עפ*י די‬
‫אהד היא רק משום ההזקה שהאשה דףקא‬

‫ההיתר של עד‬
‫ו‬
‫הלאיס‬
‫יוהיא שלא דקדקה כראוי בזה להקור ולדדוש היסב אם בעלה‬
‫וטנסבה *‬
‫ור או לא‪ .‬ע*כ למזירה נחשכת‪ ,‬ונעשה רעש נדול לפני הבית רין‬
‫שלמעלה‪ ,‬כי שניהם היו להם מליצים טובים כמה אלפש מן המצות‬
‫ומעשים טובים שלהם‪ ,‬אבל לא ידעו איך לסתים את פי המקטדנ על‬
‫שבי עבירות החמורות האלהיויורע הדבר לא‪5‬יהו הנביא‬
‫‪ .‬ויאמד אליהו‬
‫'‬
‫ד‬
‫ש‬
‫ק המש מאות וחמשים פעמים ישבתי כארץ אצל זה האי‬
‫א‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫על‬
‫‪ .‬ואיך אוכל לראות‬
‫כסאית הסנדקאוה של ברית מילה * תעשה שכן שלי‬
‫בחיות שכן שלי בגיהנם‬
‫‪ .‬ונם אשתו חנה היתה צדקת וקימה מצות‬
‫חטפפת אקרהים מראף‪ ,‬לא כשאד נשים שעיניהן צרות באורהש‪ .‬וכמה‬

‫פעמים‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪40‬‬

‫ש ל ה י ל ~ ע ‪ .‬ן ן ן ן ן ן ן ן‬

‫‪ 4‬י ‪4 4 4 %‬‬

‫פעמים החתי מנסה אותה במצות הכנסת אורחים שנעשיתי לאורח הממריה‬
‫אותה בכמה מרחות והיא לא נלאתה וכ‪ 5‬אשר יכלה לעשות בכחה‬
‫עשתה בתום לב* ועתה איך אניח לאותן שהי הנשמות היקרות להורידן‬
‫לבאד שחת‪ ,‬ויתיצב אליהו הנביא לפני הביהדין שלמעלה להמליץ עליה‬
‫ם*‬
‫וימעון שר' ברונא יצא הימב בזה אשר ירה בתחלה הצדה להפדור‬
‫העבד‪ ,‬והעבר הוא המתתייב‪ ,‬בנפשו אשר לא שת לבו לקול היריי‬
‫ה*‬
‫כ אף עבד עברי אמור לו לברוח מאדונו‪ ,‬ומכל שכן זה שר' ברונח‬
‫ישבו לקנין כספו ודאי שהיה אסור לו לברוח במררלעיני אדונו‪ .‬ובדבו‪.‬‬
‫ח‬
‫שלא היה יכול להתאפק מחמת הגעגועים שלו לאשתו ובניו אין שום‬
‫ספק שאם היה העבד נופ‪ 5‬לרגלי אדונו ר' ברונא והתחנן אליו לשהרדו‪.‬‬
‫ן כי יש לו ביער הזה בית דירתו עם אשה ובנים‪ ,‬אז בודאי היה ר'‬
‫יע‬
‫ו‬
‫ק‬
‫י‬
‫נ‬
‫ע‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ח‬
‫י‬
‫נ‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫כ‬
‫ב‬
‫א‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ב‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫‪ .‬ועוד‬
‫מוב ואפילו אם לא עלה‬
‫לחפשי‬
‫על דעהו שום ספק שהוא יהודי ועל כן העבד הנהרג הוא בעצמו‬
‫היה מהחיב בנפשו ור' ברינא זכאי בזה לגמרי ‪ ,‬אח"כ המליץ על אשהו‬
‫חנה שיש לפוטרה מחמא הזה‪,‬יעןכי הער אחר שהעיר הוא היה איש‬
‫‪ .‬וגם שיש לומר גם‬
‫נאמן ונכבד בעיר אלכסנדריא וחשיב כמאה עדים‬
‫עליה שהיתה דייקא ומנסבה‪,‬יעןכי המהינה יותר משנה והעמידה על‬
‫חזקה זו שכיון שחיו בשלום וכאהבה וריעוה ביחר יותר משלשים שנה‪.‬‬
‫דבר ברור הוא שאילי היה חי היה בא לביתו במשך זטן רב הזה‪ ,‬או‬
‫שחברא חנרא אית ליה והיה על כל פניםשילח ידיעה ממנו אליה אף‬
‫אמ לא היה ביכלתו לשלוח מכתב‬
‫‪ .‬ועל כן גם היא זכאי בזה לנמרי‬
‫וצריך לפמור שניהם מכל עונש ייצא הפסק מן הבית דין שלמע‪5‬ה‬
‫שאין לחשוב שניהם כמזידים‪ ,‬אבל גם לא כאנומים שיפמרו לנמדי‪.‬‬
‫אלא חשובים בשוגגים ברבר‪ ,‬ואף שוגג צריך היקון על חמאים חמורים‬
‫כאלה‪ ,‬על כן יהקנו שניהם חמאהעם ע"י שיתגלגלו שנית על הארץ‬
‫ויסבלו צער מעין חמאותם‪ .‬באופן שיורווגו שנימ ‪ ,‬והוא ימכר לעבד ע?‬
‫שבע שנים אחרי היותו בעלה ויעבור עם אדונו לפני ביתו ואשתוויסבול‬
‫הצער של הנענועים לאשתי ילא יברח מאדונו והיא תתקן את חמאה‬
‫בוה שתסבול צער של עגונה שבעשנים משך הזמן שישבה באישר עם‬
‫בעלה השני‪ ,‬ולא הבגוד עוד בבעל נעוריה‪ ,‬ומפני שאליהו הנביא היה‬
‫המליץ מוב שלהם‪ ,‬מסר הבית דין שלמעלה את הדבר בידו שהוא ישים‬
‫עין ע‪5‬יהם בארץ שהעינשין שלהם יצאו לפועל כראוי‪ ,‬ויקח אליהו הנביא‬
‫אותן שתי הנשמות החה השגחתי וידד עמהן לעולם הוהג‬
‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫ז‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫ז‬

‫ז‬

‫‪.‬‬

‫ז‬

‫הלקשני של המעשהההיא‪.‬‬

‫בארץ תימן היה אדם גדול אחר ששאל לו בן מהקב"להה‪.‬הפולהליהוגי*‬

‫א‬

‫*‬

‫להתפלל‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫ל‬

‫א‬

‫ן‬

‫‪,‬‬

‫‪-‬‬

‫ו‬

‫אליהו הנביא‬
‫ן‬

‫"‬

‫‪-‬‬

‫*‬

‫ש‬

‫‪-‬‬

‫"‬

‫"‬

‫‪-‬‬

‫א‬

‫"‬

‫ע‬

‫‪4‬‬

‫כא ‪41‬‬

‫י ש ז ‪ " -‬ן " "‬

‫תמיד‪ .‬רבונו של עולם תן לי בן ואלמדנו תורה כחפץ לבי‪.‬‬

‫שמע הקנ"ה תפלתו ונתן לו בן‪.‬ויגזור אליהו הנביא על‬
‫פוזי שתתגלגל באותו הבן‪ .‬ויקרא אביו את שמו שאול מתניה‬
‫‪ .‬לאמר‬
‫י הקב"ה בן הזה במתנה‪.‬‬
‫כי מה' שאלתיו‪ ,‬והוא מתן יה‪ .‬שנתן ל‬
‫ובמדינת צור היה אדם אחד עשיר גדול עושה צרקה וחסד שהיו לו‬
‫‪ .‬אם אזכה‬
‫‪ .‬ותצפה אשתו מאד להוליד בת‬
‫‪ .‬ותדר נדר לאמר‬
‫עשרה בנום‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ה‬
‫צ‬
‫ד‬
‫י‬
‫אם‬
‫אם‬
‫ד‬
‫י‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫אקח‬
‫חכם‬
‫השם‬
‫‪.‬‬
‫להוליד בת‬
‫ן‬
‫ת‬
‫ח‬
‫ף‬
‫א‬
‫ו‬
‫עני‬
‫אתן לו כל ההצמרכות שיעסיק בתורה ויהיה לבתי בעל תלמיד חכם‪.‬‬
‫‪ .‬ויגזור אליהו הנביא על נשמת חנה אשת‬
‫וישמע אליה הקב"ה ותלד בת‬
‫‪,‬‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫ל‬
‫א‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ת‬
‫ר' ברונא פוזי שתתגלגל באו‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ח‬
‫ה‬
‫ל‬
‫הבת‬
‫בשם‬
‫*‬
‫כי‬
‫היא יפת תואר ויעלת חן‪.‬ייגדל שאול מתניה אצל אביו ולמד עמו‬
‫תודה ונתחכם ביותר עד שנעשה בן שמנה עשרה שנה* אז נפל אביו‬
‫י בא קצו‪ ,‬ויקרא אליו את שאול מתניה בנו ויאמר לו‪2‬‬
‫למשכבויביןכ‬
‫אבני היקר‪.‬‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ז‬
‫א‬
‫כאשר‬
‫ל‬
‫ע‬
‫א‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫ר‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ך‬
‫ת‬
‫פ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ע‬
‫ד‬
‫ה‬
‫אני מבין‬
‫כי‬
‫עושר נדול אני מניח לך בידושה‬
‫‪ .‬ואם מלבד שתי עיניך תאורנה לך‬
‫עוד שהיעינים‪ ,‬הלא הן אמת וגמילת חמדים‪ ,‬אז תצליח בבל דרכיך*‬
‫וימגור אביו את עיניו וימת‪ .‬ויבך אותו בנו ויתאבל עליו ימים רבים‪:‬‬
‫נשמת ר' ביונא‬

‫‪.‬‬

‫‪--1‬‬

‫ככלות ימי האבל אמרה לו אמו‪" :‬בני מחמדי‪ .‬תדע שעליך מומל‬
‫לעסוק בעסקי אביך אשר הניח לך ולא ילכו לאיבוד* וגם הגיע הזמן‬
‫שאתה צריך לישא אשה‪ ,‬על כן קח בידך ממון אביך ולך עסוק‬
‫בסחורה‪ .‬יהקב"ה יצליח את דרכך"‪-,‬ויקח שאול מתניה כים עם מעותוילך‬
‫‪ .‬אלו‬
‫אל שוק הממחר וירא את האנשיםכי אלו חוטפים ואלו גוזלים‬
‫גונבים ואלו נשב;ים לשקר‪ ,‬והזר לביהו ריקם* ותשאל לו אמו ‪ ,‬מפני‬
‫מה לא סהרת כלום‪ .‬אמר לה ‪,‬יען כי לא כשר הדכר בעיני עסק‬
‫המסחר‪ ,‬מתוך שהאנשים המוחרים מדברים יחדיו כזבים‪ ,‬אחת בפה‬
‫יאהה בלכ‪ .‬ואבי צוה עלי לפני מותו שהאמת וגמילת חמדים תהיינה לי‬
‫‪ .‬וירא סיעה בני אדם‬
‫‪ .‬וילך שאול מתניה ביום השני לשוק אחר‬
‫לעינים‬
‫הולבים לגבית צרקה לפדות את המת מן התפיסה להביאו לקבר ישראל‬
‫‪ .‬אק~ם פקודת‬
‫זהיה נצרך ע? !ה ממון הרבה‪ .‬ויאמר שאול מתניה בלבו‬
‫אבי ואגמול הסר של אמת עם המת הזה לפדותו‪ ,‬והיה לו מעם ממון‬
‫אצ~ו‪ .‬וירץ ףביוזו לקחת מכמת הכסף הנצרך לפדות‪ ,‬ותשאל לו אמו‪.‬‬
‫‪ .‬כי היום נזדמנה‬
‫מדוע וה בני אתה ננהללהון היום הזה * ויאמר אל אמי‬
‫לו סיורה טיבה לקנות * ומתיייא שלא יקנו אותה מוחרים אחרים‪ ,‬וקצהר‬
‫ליקה את הכסף וירץ אל הנבי צדקה וילך עמהם אל השר של התפיסה‬
‫‪ .‬ועוד באותו היום בא המת לקבר ישראל‪ .‬כאשר בא‬
‫זישים אה דכפף‬
‫‪,‬‬
‫שאיל מתניה בערב לבית אמו שאלה אותו איה המווורה אשר קנית היום‬
‫בני * ויאמר לה קכרתי את הסחורה בארץ למען לא יננבו אותה הגנבים‪,‬‬
‫‪1‬‬

‫כי‬

‫אליהוהנביא‬

‫‪43‬‬
‫כידי‬
‫ו הרבהעינים על הסחורה הזאה‪ .‬ביום השלישי ה‪5‬ך ‪,‬טאול מתניה‬
‫‪,‬‬
‫למיל בשרה וירא אדם אחד חורש בשרה עם צמר בקר וגם היה קורא‬
‫בספר‪ .‬והששוב שאול מתניה כי בוראי זה האיש הוא איש ישר ונאמן‬
‫וגם יזלמיד חכם ע"כ אלך אליו ואתדבק בו‪ .‬וזה האיש החורש היה‬
‫אליהו הנביאי וירץ אליו זה הבהור ויאמר לו שלוםעליך רבי‪ .‬והשיבו‬
‫אליהו‬
‫‪.‬עליך שלום‪ .‬וישאלהו שאול מתניה מה זה העבודה או האמנות‬
‫‪,‬‬
‫י*‬
‫שאתה עמל אמר לו בני‪ ,‬אני חורש שנאכל אני ואשתי ובני בית‬
‫ונם להאכיל הענ"ם והאביונים ובהמות השרה וחית הארץ ועוף השמים‬
‫א"ל שאול מתניה גם אני מבקש אומנות כזאת וישרה היא בעיני ‪ ,‬אבל‬

‫‪.‬‬

‫עור לא ארע באיזה מקום יגזור עלי הקב"ה להתישביכי תורה הרבה‬
‫ונם חכמה ‪5‬מר אותי אבי זכור למוב‪ .‬וגם בית והון הניח עבוריי‬
‫אבל מה' אשה משבלתיואני אדוני בחור ומבקש מקירם אשה יראת‬
‫ויעלת חן‪ ,‬אמר לו אליהו‪ .‬בני ‪ ,‬חיך שלא נמצאה אשהיראת ה' ויעלת‬
‫חן במו'נערה אחת ששמה חנה * והיא נמצאה במזרח מדינת צור ושמורה‬
‫היא לך ואם תרצה אוליך אותך שמה בזמן קצר ‪ ,‬ויאמר הבחור אבל‬
‫אלך מקורם ואשקה לאמי הזקנה‪ ,‬ויאמר ‪5‬ו לךיוילך ויאטר לאמו‪.‬‬
‫הדע אמי‪,‬שאני צריך לימע על איזה ימים למכור הסחירה שקניתי ולקנות‬
‫מרה הרשה‪ ,‬ע"כ אל תדאגיעלי‪ .‬וישב שאול מתניה א‪5‬אליהו השרה‪.‬‬
‫פבאום הזה אל מקום הכלה היה מהלך זמן רב‪ ,‬ויקח אותו אליהו‬
‫ויוליכהו שמה בשעה קמנה‪ ,‬והעמידו ב;‪-‬רך מחוץ לעיר ויאמר לו המהן‬
‫עלי כאן‪ ,‬עד אשר אלך מקודם לרבר עמה שתתרצה להנשא לך‪ .‬בלי‪5‬‬
‫שלפניו היה נראה לחנה בחלומה איש זסן ויאמר להו "תרע בתי שאנכי‬
‫זקנך אבי אמך וגאהי אליך מעולם העליון להוריעך‪,‬כי ביום מחר יבוא‬
‫א?יך איש חגור אוור עור והוא~בעל שער‪ ,‬ויציע לפניך חתן פוב‪ ,‬וכאשר‬
‫יאמר ל נן תעשה"‪ .‬בב"ר ספרה חנה את חלומה לאמה ותפעם רוחה‪.‬‬
‫ו אל בית הנה ‪,‬‬
‫ויתמהו אביה ואטה על דבריה * ובאותו היום בא אליה‬
‫‪.‬‬
‫ויאמר לה הנה הבאתי לך את זווגך ‪ ,‬מה ‪8‬ת אומרת התנשא לאיש‬
‫דשה אשר אראך‪ .‬ותאמר לו אם טאת הקב"ה יצא הרבר הנני מרוצה‬
‫וגם אביה ואמה אמרו לו כך * מיר הביא אליהו את הבחור שאול מתניה‬
‫לפמהם‪ ,‬וימצא חןבעיניהם עימרו אותו וזווגו אותו עם הנעדה חנה‪,‬‬
‫וגם עשו הנשואין בומן קרוב וישמחו מאר בראותם שזה החתן הוא בר‬
‫אירטן ובעל טדות פובות‪:‬‬

‫וי‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫בעם השביעי של שבעתימי המשהה בא להם אליהו ומצא להחתן‬
‫שדצ'א טשב ומשחק עם הכלהי ויקרא אותו‪,‬ליהו החוצה ויאמרלו‪,‬איך‬
‫השלכה מננד את המך הנצחתם כל‪.‬שבעת הימים ולא עמקת מאימה‬
‫בתירה ‪%‬ם לא בגמילת חמדים‪ ,‬על כן נמר עליך ש~זמכר לעבד על‬
‫י המשתה שהחת מבלה אוהם לבטלה‪,‬‬
‫שבן שנים ההת שבעתימ‬

‫היך ומיי‬

‫ש‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫כב ‪48‬‬

‫‪7‬‬

‫הלך משם אליהו ווגיחו לבדו‪ .‬ההחיל החתן להצפער ‪ ,‬טהכירה בו הכלה‬
‫כי פניו יעפי‬
‫ם עזשאלהו‪ :‬מרוע פניך רעים ומה הצער שלך‪ .‬אפשר‬
‫שאעני כשרה לך אושאין אניהוגגת לך ‪ ,‬או אולי אתה דואגעל ממון שלא‬
‫ניהן )ך *הרי ינתן לך כרצונך והכל בייך‬
‫‪ .‬או אפשר‪.‬שאתה מצמער‬
‫בשניל אבותיך שאתה מתגעגע אליהם אדרבא אמור ונלך אצלם * ויאמר‬
‫דוטזן הן דבריך האחרונים אמיתים‪,‬כי הנ"עי בביתי אם זקנה נלמודה‬
‫עזיא דואנתעלי מאר‬
‫המורים ויאסרו ענלות לשאת את‬
‫‪.‬פחמויתד לחקב‬
‫חו‬
‫רנושם וגם עבדים וש‬
‫שיעממ ויסעו אל המרינה מקום תולדת‬
‫שאול מתניה‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫בלילה תעו מן הדרך למקום מדבר שמם ‪ ,‬ויסעוכן שלשה ימיםי‬
‫ולא ידעו איפה הם נמצאים ‪ ,‬ביום הרביעי ראו והנה ארץ פוריה לפניהם‬
‫תם שם לא היה ישוב‬
‫‪ .‬רק נהר מים ועץ פרי וינותו שם‪ .‬ויאמר שאול‬
‫י מכוסה באבק המדבר‪,‬‬
‫כאעניה אל אשתו הן עיףאנכי ממלמול הדרך ואנ‬
‫אלך לרחוץ אה בשיי בנהר הזה ותחי רוהי* ויתרחק מן האהל וילך‬
‫שפי על שפת הנהר *ויהי כאשר ישב על הארץ ורצה יפשופ את‬
‫מלבושיו‬
‫‪ .‬בא אליו אליהו ולקחו בכנפיו והוליכו למקום רחוק ומכר אותו‬
‫*בד ע? שבע שנים‪ .‬חנה המתינה עליו שעה ושהים ותרא כי איננו‪.‬‬
‫שלחה עבדיה לבקוטו‬
‫‪ .‬אבל באו ריקם מיד הבינה חנה בחכמתה כ*‬
‫אי‬
‫'‬
‫ה‬
‫א‪ 8‬בזה ענין נסתר ואך יד עשהה זאה‪ .‬נתנה הודיה להקב*ה ואמרה‬
‫י שם ‪ %‬מבורך לעולם ועד ‪4‬‬
‫‪ %‬נתנ וה' לסח* יה‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫חנה ישבה נבוכה איזה ימים‪ ,‬כי לא ידעה מה לעשות אח"כ‬
‫אתעידדה ותאמר א? עבדיהי קהו את התביאוה אשריש אתנו על העגלות‬
‫ארעתם בשדות האלה‪ .‬קחו מן העצים ובנו בתים ונעשה כאןעיר‪ ,‬כי‬
‫ע שיהיה בקרוב רעב נרול בעולם‪.‬וריך הנהר הזהעתידים הרבה‬
‫אניייר‬
‫סוחרים לעבור באניות לבקש תבואה לקגות וכאשר יתורע להם שיש‬
‫כ*עתביאית יפות יקנו אצלנו ונתעשר‪ .‬מיד לקחו העברים עצמם לעכודה‬
‫ויכרהו עצים ויבנו בתים ויזרעו שדות ויעשו כרמים ופרדסיס‪ .‬ויצלחו‬
‫סאר כי הארץ נתנה שם יבולה במרה גדולה‪ .‬ויתפרסם הדבר לאמ לאמ‬
‫שנעיטה במקום הזה ישוב חדש וכי יש כאן תבואות הרבה למכור‪ .‬ויחלו‬
‫לבוא שמה פוחרים באניות ררך הנהר לקנות אצלם תבואות ופירי‬
‫ת*‬
‫לאחר ארבע שנים היה רעב ויבואו שמה הרבה סוחרים גם ממקובות‬
‫רהוקית לקנית בר‪ ,‬בשנה החמישית באו שמה גם שאול מתניה ען אדונו‬
‫לקצת חמים‬
‫‪ .‬והיה שאול מתניהסיבל עליו השק עם החפצים של אדונו*‬
‫כאשר באי אל בית חנה ושמעה את קול שאול מתניה הבימה בפניו‬
‫אהכירה שהוא בעלה ‪24‬ונם הוא הכיר אותה ויבך שאול מהניה בסהר‬
‫לטכח אשתו חנה * ונם היא ההחילה לבכות‪ .‬ותתאפק ותצא לחה' אחר‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫שלא‬

‫‪ 4 4 1‬י‬

‫אליהו הנביא‬

‫שלא ירגיש איש בזה‪ .‬כלילה קראה חנה איתו בסתר לחרר אחר‪ .‬וימפר‬
‫לה את כל אשר קרהו ויבכו שניהם‬
‫‪ .‬יתנהם אותו חנה ותאמר לו אל‬
‫הדאג מאומה‪ .‬אני שפחתך ואתה בעלי ‪ ,‬לא בגדתי באהבהך ולא אבגר‬
‫לעולם‪ .‬ונתנו שניהם שבח והודיה להקב‪4‬ה על הנמיםש_עשה להם‪ .‬ותתן‬
‫לו חנה לאכול ולשר)ות ותבקשהו שלא יבכה כי בא קץ לצרותיו‪ .‬ויאמר‬
‫לה שאול מתניה איך בא הקץ‪ .‬כי הלא נמכרתי לעבד על שבע שנים‬
‫וזה שנה החמישית * וערייןעלי רעבוד שתי שנים * ותאמר לו חנה הנה‬
‫אחביא אותך במערה ויחשוב ארונך שברחת ממנו‪ ,‬וכאשרילך מכאן נחיה‬
‫יחדו חתם נעימים ויען לה שאול מתניה זאת לא אוכל לעשותיכי דרך‬
‫תרמית ןעןעה הוא לברוח מן האדון אשר ש?ם ‪.‬בעדי שכירות על שבע‬
‫שנים‪ .‬ושת מכירה את לבבי כי קשה ע?י לנפות מן דרך האמת‬
‫והיושר‪ .‬ותאמר לו חנה אםכן אפדה אוהך מאת אדונך ואשלם לו בער‬
‫השתי שנים כמה שירצה * ויהי בבקר ותאמר חנה אל ארונו‪ .‬הן לי זה‬
‫הכחור עבדךכי חסר לי עבד‬
‫ואני אש?ם לך את מחירו‪ .‬ויען לה‬
‫האדון‪ .‬אף אם תהני לי כל רכושך לא אמכרנולך‪,‬כי לעת קץ אניצריך‬
‫להחזירו לוה שמנרו לי‪ .‬מיד הבינהכי כן הוא גזירה הקבוה‪ .‬חזרה‬
‫י לחיים ולשלום‬
‫אל בעלה בדמעות על לחיה‪ ,‬ותאמר לו לך מחמד עינ‬
‫אנכי אמתין עליך לעולם‪ .‬וזה שהרחיקך ממני היא‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ק‬
‫י‬
‫אותך אלי‬
‫כאשר יבוא המועד‪ .‬וילך שאול מתניה עם ארונו משם והיא לא צוחה‬
‫ולא בכתה עוד‪ ,‬אלא תלתה עיניה לשמים והתפללה אל הקבוה‪ ,‬שיחזיר‬
‫לה אה בעוה בשלום כאשר יבוא המועד‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫כ‪.‬ה‬

‫‪1‬‬

‫מקץ שנתים ימים אחרי כן בא אייה‬
‫ו א? שאול מתניה‪ .‬נמלו‬
‫בכנפיו והחזירו אל בית אשתו חנה ויברכהו ויאמר לו‪ :‬לך מכאן בדרך‬
‫העולה מזרחה אל ארץ תימן והבוא אל נחלת אביך‪ .‬ואם העשה צדקה‬
‫וחסד יאריכון ימיך ויםי אשתך חנה והכלי ימיכם בנעימים‪ .‬לא ארכו‬
‫הימים ויקח שאול סתניה את חשתי חנה עם עבדיו ושפחוהיו ויסע אל‬
‫ארץהימן ויבוא אל עיר מילרתו‪ .‬ויטצאעיד את אמו הזקנה בחייה וישע‬
‫בנחלת אכיו‪ .‬ויעש צדקה וחסד כל ימיו‪ .‬וישמור את עצמו מאד מכל‬
‫תרמית וענלה‪ .‬ורק האמת והיושר היו נר לרגליו‪ ,‬עליו כתוב איש אמונים‬
‫מי ימ~א‪ .‬ועליה כתוב אשה יראת ה' היא תתהללז‬

‫‪.‬‬

‫‪.-‬א=ע‪84,1:‬ב)‪,-‬יי‪4-‬‬

‫‪.‬‬
‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-.,,‬‬

‫‪.,..‬‬

‫א‪4‬יהו הנביא‬

‫בנ ‪43‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫‪-‬‬

‫שערר‪.‬‬

‫לימורי אליהו הנביא ותרכהתר‪.‬‬

‫‪,‬נוכוה נ‪ ).‬הניא א*ר יוסי פ;ס אהה הייתי מהלך בדרך ונכנסרני‬
‫לחורבה אחה מהורבית ירושלים לההפלל‪ ,‬בא אליהו הנביא זכור לטוב‬
‫ושמר לי על הפהה והמהין לי עד שסיימהי הפלהי * לאחר שםיימהי‬
‫הפלהי אמרלי‪ .‬שלום עליך רבי‪ .‬ואמרהי לו שלום עליך רבי ומורי‪.‬‬
‫אמרליבני מפני מה נננמה לחורבה זו‪ ,‬אמרהי לו להתפיל * ואמר לי‬
‫היה לךלההפלל בדרך* אמרהי ‪ 14‬מתיירא הייהי שמא יפסיקו בי עיברי‬
‫דרכימ‪ .‬ואמרלי היה לך לההפלל תפלה קצרה‪ .‬באוהה שעה למדתי‬
‫ממנו נ' דברימ * למדתי שאין נננפין להורבה‪ ,‬ולמדהי שמהפללין בדרך‪.‬‬
‫י‪ ,‬בני מה‬
‫ולמדהי שהמהפלל בדרך‬
‫מהפלל הפלה קצרה‪ ,‬ועוד אמר ל‬
‫אמרת"‬
‫ו‬
‫]‬
‫קול שמער* בחורבה זו‪.‬‬
‫שמעהי בתקול שמנהמתכיונה ואומדה‪.‬‬
‫אוי?בנים שבעוניתידם ההרבתי אה ביתי ושרפתי אתהיכלי והגליהיםלבין‬
‫‪ .‬ואמר‬
‫יהייך יהיי ראשך‪ .‬לא שעה זו בלבד אומרת כך‪ .‬אלא‬
‫האומוה‬
‫ל‬
‫בכליוםויום ג' פעמים אומרת כך‪ ,‬ולא וו ב?בר‪ .‬אלא בשעה שישראל‬
‫נכנמים לבתי כנמיותויבתי מדרשוה ועונין‪ .‬יהא שמיה רבה מברך‪,‬‬
‫הקב"ה מנענע ראשו ואימר‪ .‬אשרי המי‬
‫ך שמקלסין אוהו בביתו כך‬
‫מה לו לאב שהנלה את בניו ‪ ,‬ואוי להם לבניםשנלי מעל שלהן אביהם‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(נרכות י‪ 1:‬איש אחד היה מהפלל אהורי ביה הכנםת ולא ההזיר את‬
‫תניו לביה הכנסה‪ .‬ויעביר שם אליהו נדמה לו כמוחר ישמעאלי ואמר‬
‫לו‪ .‬איך נועזת לההפלל כך לפני ארונך‪ .‬ואהה מראה בזה באיוו יש‬
‫חשו שתי רשייות‪ .‬הוציא את חרבו והכיהו‪( .‬ישגורסין ופסק אה ראשו)‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫[‪6‬מד סנועהיק זס סו‪ 6‬ונעסס פ‪ 65‬ס‪56‬יסו יסרוג ‪6‬דס כעכור זס וככר‬
‫סתפ‪ 165‬ע‪ 5‬זס כנפוס? סס"ס‪ .‬יכהיווסי ‪6‬גרותמסים"‪ 6‬גתכ וז"‪ .5‬י"(‬
‫ד‪6‬ירכני‪5‬יס כטיימ‪ 6‬ל‪ 6‬ק‪6‬י ‪566‬יסו‪66 656 .‬ותו ‪6‬יםר‪ 65‬סוס טסרר ‪6‬פיס‬
‫ק‪6‬י‪ .‬דסוס ‪6‬ירמי ‪3‬יס ‪565‬יסו ס‪6‬ינו יסר‪ 656 56‬טרכי ו‪5‬כך סרגו ‪56‬יס‪.1‬‬
‫עכ"‪ .5‬וסנסכ‪ 5‬מכין יכין סספירוס סזס ס‪ 61‬לוחק גרו‪ 5‬מ‪6‬ד ‪5‬וכור כך ה"ו‬
‫ע‪56 5‬יסו סגכי‪ .6‬כי ‪6‬פי' כסמהן ס‪5 5‬ייקיס ‪6‬ין סקכ"סכוכי‪ 6‬סק(ס ע"י‬
‫וגו'‪ .‬ונו‪5‬כר זס ‪6‬יגו מוכן רממג"פ ‪ 06‬סיס סוכר סזס ערכי טסזס ס‪6‬מר‬
‫‪ 15‬כווקיימתקנוי נורך‪1 .‬ט‪ 5‬רעתי כ‪5‬תי ספק סקולטום סמסרם"‪ 65 6‬פ‪5‬טר‪4‬‬
‫ונריס ס‪56‬ס‪ 656 .‬ס‪6‬יזס ה‪5‬מיד טועססכגים ןכריס זריס ס"‪5‬ק כרכרי‬
‫סנוסרסן‪16 .6‬סיס כ‪6‬ן ‪6‬חס ט"סוחסרון דכריס‪ .‬וכור‪6‬ייס ‪5‬ער‪5‬סטסרס"‪6‬‬
‫‪5*51‬כטו‪5‬ט סע‪5‬יון נון פירוס סזס‪ .‬וע"‪ :‬תלוס מל ‪6 ::‬רס להלןג‪6‬ן‬
‫ינבון‬

‫"‬

‫אליהו הנכיא‬

‫‪40‬‬

‫‪3‬גמר‪ 6‬סלו דכרי סחירוטי ‪6‬גדוח‪ .‬ולפענ"ד גר‪6‬ס לפרס ר‪6‬ין טוכליס‬
‫כפטוטן ס??ויהו כחרכ‪ .‬כי סרי ‪6‬ף כהורס טככהכ ת‪5‬יכו כעכיכיסכ‪6‬לש‬
‫ססמקר‪ 6‬יו‪ 65‬מירי פסוטו‪ .‬וננכל‪0‬כן כדכרי חכנויס כסיו לגילין עפזי רונ‬
‫לומרדכריר‪.‬ס כורך רר!ז‪ .‬סרי כהוכ כי מתו גל ס‪6‬כ‪0‬יס ר‪1‬מכקטיס ‪6‬ש‬
‫גפסך‪ .‬ו‪6‬ין לולור סדהן ו‪6‬כירס מהו המס כידוע‪6 .‬ל‪0 6‬כע‪0‬ו עגייס‪.‬וגמף‬
‫הקוככנ!ה‪.‬ועיין נדריס (ח‪ ):‬ופוך כת!כ סכ‪6‬סתס ‪6‬ה ליחכו כעעי פרעס‬
‫וכעיכי עכדיולהת חרכ כיוסלסרגכי‪ .‬וכי חרכ מת‪ 0‬נהנו מ‪0‬ס ו‪6‬ר‪1‬רן‬
‫‬‫ס‬
‫ד‬
‫י‬
‫כ‬
‫ס‪,‬ס כ‪6‬נ!ת סרגו ‪16‬הט כחרכ כעכול זס‪ .‬ז‪6‬ת ל‪ 6‬סיס‪6 .‬ל‪ 6‬כףשצ‬
‫סנהכו עליסם עול סעכוד קטס יותר למיי‪ .‬מכנס זס סלער כסס סריגא‬
‫חרכ‪ .‬כ?!ו סו!ככס ‪5‬מר סעניוה כסם מיתס‪ .‬ועפי"ז יםלפרס כ‪6‬ן סזס ס‪5‬וס‬
‫ססיס תהפלל ‪6‬הורי ‪3‬ית סכגסה מכהוןיל‪ 6‬סחזיר ‪6‬ת פכיו לכיסכג"ס‬
‫ם‬
‫סיס ‪6‬י‪0‬עסירגדול ומפינג מכוער‪.‬ו‪6‬הכ ‪6‬ת גופו מ‪6‬דכררך סגכיריו קאי‬
‫סרעה‪ .‬וסגסיג ע‪5‬מו כג‪6‬וס לפגי סמקוס סל‪ 6‬ר‪5‬ס לככום לכיסככ"ס לווצק‬
‫‪6‬ה ‪3‬טכו סס‪ .‬ו‪6‬ף גס ל‪ 6‬רגנ לסחז*ר ‪6‬ה פניו גכגד פתח כיסככ*ס‪.‬‬
‫נדי ‪ 630‬י‪60‬כ כקרכו ס‪6‬ויל סיול‪ 6‬פ"י ספתחמן סדחקוסלחן‪0‬ל כיר)כג"כב‬
‫ן מיהס ז‪6‬פ‬
‫ועל ז‪6‬פ חרס ‪6‬פו ‪0‬ל ‪6‬ליסו סככי‪ 6‬וסעניסו כמיהה חרכ‪.‬י‪6‬י‬
‫ט‪53‬סהס ‪ 05‬רי‪0‬ן‬
‫‪6‬ל‪ 6‬עכיוה‪ .‬וסחרכ סזס סייכו כמו סהרב טל‬
‫וך‬
‫סו‬
‫פכ‬
‫סע‬
‫ונו' לתה הרכ כירס לסרגכו‪0 .‬פ*רומו ס‪ 61‬עול ‪0‬‬
‫י נדול‪ .‬ולפיסניינאש‬
‫ו‬
‫‪0‬‬
‫י‬
‫כ‬
‫ספסק‪6‬ה ר‪6‬טו כחל‪ .3‬סייגו נ"כ סמכוון כך ססע‬
‫ס‬
‫י‬
‫ס‬
‫ו‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫נ‬
‫ע‬
‫כ‬
‫ס‪11‬‬
‫י סיס כפסק ר‪6‬סו מעל ‪615‬לו‪% .‬ס עשד‬
‫‪6‬ח"כ כסכנעה ר‪ 06‬לנוטסכ‪6‬יל‬
‫סרמז הכיןכךכי חר"ככגימטריה ד"ל ונ!סכ"ן‪ .‬וספסר"‪ 6‬כגי' ססס כועע‬
‫‪"63‬ה כק‪ .0‬טככח זס ס‪0‬ס מסהכל כרסעיס ומעכימס כ‪6‬יזס עוכ‪ 0‬ס*ליש‬
‫‪61‬פי' כמיהס‪.‬כי ככה זס ססס סרג מ‪0‬ס ‪6‬תסמ‪5‬יי‪ .‬וכ‪6‬ן כוד‪6‬י מכאסכר‬
‫ןתר לומל סמנסו כעכיוה‪ .‬מדס כגגך מדס החת‬
‫חט‪ 6‬מ"י נל‪1‬פ‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫‪6‬‬
‫יקונוס זקופס‪.‬ולנמיל‪ 6‬מוכן ס‪6‬חקכ סיסיכול לסכולס‪6‬ויר סל לחןכיר~כי"ם‬
‫!זסספייו‪ 0‬ס‪ 61‬עכ"פטנין ‪6‬מהי כמוכן לכל מווס על ?‪5‬ל!ה]‪:‬‬

‫‪6‬י‬

‫יו*‬

‫ני‪:‬י*ר כמךכרותישה פ"נ) כך פיפר אליהו הנביא ז*ל לפני החבמים‬
‫‪.‬‬
‫בארם אחד שהיה עומד בביה הכנסת הוא ובנו‪ .‬כל העם היו‬

‫מעשה‬

‫עונים אתר העובר לפני התיבה אמן והללויה‪ ,‬ובנוענה דברים שלתיפלות‪.‬‬
‫אמרו ‪ 11‬הבריוה שימחהבבנו * אמר להם מה אעשה לו הינוק הואישחק‪.‬‬
‫וכן עשה כל ח' ימי החג ולא אמר לו אביו כל דבר וסופו האה‬
‫שבמשך איוו שנים מהו אשתו ובניו ובני בניו ויצאו פ*ו נפשוה םושך‬
‫ביהו‪ .‬ולא נשתייר לו אלא שהי נפשית‪ .‬אחד חינר ופומא‪ .‬ואחר‬
‫‪1‬‬

‫שוטה ורשע‪:‬‬

‫שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרמ על שלא קרא ולא שצה‬
‫אני ההוא בבית דבנפת‪.‬וכיון שהניעשליח צבור‬
‫פעם אחת הייתיעימי‬
‫לקדושה‬

‫אליהו הנביא‬

‫כד ‪47‬‬

‫לקדושת השם הגביה אותו האדם אה קולו וענה אחריו בכל כחו ואמר‬
‫ק' ק' ק' וכו'‪ .‬אמרתי לו בני מה ראית שהגבהת קולך עד מאד * אמרלי‬
‫לא זכיתילא למקרא ולא למשנה ועכשיו שניתן לי רשוה לענות טה‬
‫שאני יודע לענות' אמרתי אגביה את קולי על כל פני‬
‫ם בזה המעם *‬
‫והגוח עלי נפשי‪ .‬ומופו היה שבמשך איזו שנים עלה אותו האיש מבבל‬
‫וארץישראל ונעשה ממונה מן הקימר ער כל בירניות שבארץ ישראל‬
‫י בניו עד מוף בל הדורות‪,‬‬
‫צנתעשר מאד הוא ובניוובנ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫א"רסי"י) שיב מעשה באדם אחד ששאל אותי פעם אחת ואמרלי‬
‫קט*‪)1‬‬
‫ק‪)1"5‬‬

‫נוהן לחם לכל בשר‪.‬‬
‫רבי מפני מה נאטר (תסליס‬
‫בותן לבהמה לחמה וגו'‪ .‬ולאדם אין מכין הוא לו פרנמה מזומנת ומתוקנת*‬
‫י זה‬
‫חלא שצריך לטרוח להכין לעצמו לחם‪ ,‬אמרתי לו בני לא על יד‬
‫בלבד שהארם עישה בידיו הוא ניז‪.‬ן‪ .‬אלא עי*‪ 1‬שהקב"ה מברך את מעשי‬
‫ירי כל אישיאיש לפיזניוהיו‬
‫‪ .‬ובלתי ברכתו של הקבוה לא היה קיום כלל‬
‫השוטה‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ל‬
‫ו‬
‫צא‬
‫ר‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ו‬
‫למעשי ידיו של האדם * וע‬
‫‪.‬‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ב‬
‫כיון‬
‫מן‬
‫שממל ממנו חכמה ובינה דעה והשכל‪ ,‬וכי יכול הוא לפרנם את עצמו‬
‫אפי' שעה אחת‪ .‬הרי הוא חשוב כבהמה‪ .‬לפיכך נמצא שהקבקה מפרנם‬
‫צה הארם בכל רגע ורגע‪ .‬ע"י הברכה ששולח במעשיידיו‪ ,‬וע"י שנותן‬
‫בו הכטהובינה דעה והשכל‬
‫ונאמר (סס‬

‫י‬

‫ועוד שאל אותי ואמר‪ .‬רבי שני פעמים גלו ישראל‪ .‬בביתראישן‬
‫ובבית אחרון‪ ,‬בבית ראשון ניהן להם זמן‪ .‬ולמה בבית אחרון לא ניתן‬
‫להםזמן‪ .‬אמרתי לובני יושבי בית ראשון אף על פי שהיו עוברי ע"ו‬
‫ווה בהם דרך ארץ ואהבה מזה לזה‪ .‬ועסקו בצדקה ובנמילת חסדים‪.‬‬

‫והקבקה היה צופה ומבים שישדי בזמן גלות של ע' שנה שיתלבנוויצורפו‬
‫יתתקנו מאותו החמא של עקז שהיו נשתקעים בה‪ ,‬אבל יושבי ביה שני‬
‫שחרב בשביל קנאה ושנאת חנם‬
‫‪ .‬ופירוד לבבכוחתותילוא נתנלה קצם‪,‬שדיי‬
‫עדיין השטן הזה מרקדבין ישראל ועמל בכל‬
‫להרבות בין ישראל‬
‫קנאה ותחרות ושנאת הנם‪ .‬ואין הדבר תלוי אלא בנו‪ .‬ומה עלינו‬
‫לעשותי לשפיך רחמים ולבקש תחנונים ותפלה מלפני הקב"ה‪ .‬אז יתגלגלו‬
‫ותמיו המרובים עלינו‪ .‬ויתקיימ בנו מה שנאמר נמיגס כ') עלה הפורץ‬
‫לפניהם וגו'‪:‬‬

‫(חאו סי"ו) שוב מעשה בעם הארץ אחד שבא כנגדי פעםאחת והיה‬
‫טתלוצץ ומלשג בדברים * ואמרתי לו בני מה אתה משיב לאביך שבשמים‬
‫י דברים שאני משיב‪ ,‬בינה ורעת לא נוצו‬
‫ביום הדין‪ .‬אמרלי‪,‬רביישל‬
‫ר‬
‫מ‬
‫א‬
‫מה‬
‫ו‬
‫ל‬
‫מלאכתך‬
‫י*‬
‫לי מן השמים שאלמוד תורה‪ .‬אמרתי בני‬
‫‪.‬רונ ל‬
‫ציד אני‪ ,‬אמרתי לו בנימי נתן לך דעת להביא פשרק לא‬
‫מצודות‬
‫ולהשליך‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪48‬‬

‫ולהשליך למים להעלות דנים‪ .‬א"י‪ .‬רבי בזה נתנו לי בינה ורעת מן‬
‫השמים ‪ ,‬אמרה‪ .‬לו אם לזה נתנו ‪5‬ך נינה ודעת מן השמים‪ .‬לדברי‬
‫תורה שכתיב בה (ונייס ‪ )'5‬כי קרוב אליך ‪-‬הרבר טאד בפיך ובלבבך‬
‫~שוהו‪ .‬על אחת כמה וכמה שנהני לך בינה ורעת מן השמים‪ .‬מיד היה‬
‫על עצמו ללמוד תורה‪:‬‬
‫מרים אה קולו ובכה ומתאנח‬

‫וקבי‬

‫(סכתי"ג‪ ).‬שוב מעשה בתלמיד אהר שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש‬
‫ה"ה ה‪-1‬בה ומת בחצי ימיו‪ .‬והיתה אשתו ניטלת תפיליו ומחוירהם בבהי‬
‫כנמיות ובבתי מררשית ואטרה להם ‪ ,‬כתוב בתורה (זנריס‪5‬ץכי הואחייך‬
‫ואורךימ'ך בעלי שקרא הדבה ושנה הרבה ושימש ת"ה הרבה מפני מה‬
‫מת בחצ'ימיו‪ .‬ו‪5‬א היה אדם מהזירה דבר‪ .‬פעם אחה נתארחתי אצלה‬
‫והיתה ממיחה כל אותו המאורע‪ .‬אמרתי לה בתי בימי נדותך מה הוח‬
‫אצלך אמרה לי הם ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבעך‬
‫טה הוא אצלך‪ ,‬אמרה לי אכל עמ‪ 4‬ושתה עמי רחצתילו אתרגליו וסבתי‬
‫אתהשמן וישן עמי במטה אהת בקירוג בשר‪ .‬אב‪ 5‬לא עלתה דעהן‬
‫ל‬
‫יל דבר אחר ו‪5‬תסמס)‪ .‬אמרתי לה ברוך המקום שהרגו‪ .‬שאיןלפמו‬
‫ע‬
‫משיא פנים‪ .‬שבן כתוב בתירה (ויקר‪ 6‬י"ת) ואל אשה בנדת טמאתה לא‬
‫תקרב‪ .‬יכול יחבקבה וינשקנה וידכר עמה דכרי תיפלות ויהא ישן‬
‫עמה בבגדיה על ממה אחת‪ .‬הלמוד לומר לא תקרב‪ .‬אפילו קירוב‬
‫בשר אמיר‪:‬‬
‫ז‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(סגטוריןס"ג‪ ):‬ו;יד סיפר אליהו הנביא ז"‪ 5‬לפני החכמים * פעם אהת‬
‫‪ .‬לראות אם נמצא ביגיהמבך‬
‫הייהי מחזר על תפוחי רעב שבירושלים‬
‫שראוי לההיותי ולהשיב את נפשו‪ .‬מצאתי תינוק שהיה תפוח טרעב‬
‫ומוטל באשפה‪ .‬שאלתי אותו‪ .‬מאיזו משפחה אתה * אמר לי ממשפחה‬
‫ר מאותה המשפהה ‪,‬‬
‫פלונית אני‪ .‬אמרתי לו כלום נטתיי‬
‫י לא חוץ‬
‫אמרל‬
‫ממני ‪ ,‬אמרתי לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה תדצה ללטור‬
‫ממני אמר‬
‫י הן ‪ ,‬אמרתי לו אמור בכל יום שמע ישראל ‪ %‬אלהינו ‪%‬‬
‫ל‬
‫י*‬
‫אחר אמרלי‪ .‬הם שלא להזכיר בשם ה'‪ .‬שכך למדו אותי אבי ואמ‬
‫ומיר הוציא יראתו מחיקו והיה מחבקה ומנשקה עד שנבקע כריסו ‪ ,‬ונפלה‬
‫יראתו לארץ ונפל הוא עליה ‪ ,‬לקיים מה שנאמר (‪1‬יקר‪ 6‬כ"‪ )1‬ונזעת* פגריכם‬
‫על פגרי גלוליכם‪ .‬ולפיכך הביא הקב"ה עליהם הרב ורעב ואנדון‬
‫כי אמרו לאל מור ממנו ודעת דרכיך לא הפצנו‪ .‬ועבודת גלולים‬
‫היהה חביבה עליהם כל כך ער שאפילו התינוק היה מוסר נפשו עלנה ‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(מו'ר סוסטיס) רבי מאיר היה רגיל לדרוש בבית המררש בכל ליל‬
‫‪ .‬פעם אחת נמשכה הדרשה‬
‫שבת ואשה אחת היהה רגילהלשמיע הררשה‬

‫והאשה המתינה עד שיגמיר‪.‬‬

‫ה דמצאו‬
‫אח"כ הלכה יבית‬

‫שכבו הנרוה של‬
‫שבת‬

‫ל‪4,44%4444‬י‪,‬ה__‬

‫אליהו הנניא‬

‫כה ‪45‬‬

‫שבה * אמר לה בעלה היכן היית עד עכשיו‪ .‬אמרה ‪ 6‬שומעת הייתי‬
‫לרבי מאיר דורש‪.‬ודיה אותו האיש ליצן‪ .‬אמר לה בכך וכך שמעשית‬
‫אין טוע נכגמת לביתי ער שהלכי ותרוקי בפניו של רבי מאיר‪ .‬יצאה‬
‫לה מביתו * ננלה אליהו זנוד לטוב לרבי מאיר ואמר לו הרי בשבילך‬
‫‪ .‬וסיפר לו האיך היה המעשה* מה עשה רב‪1‬‬
‫יצאה האשה מביתה‬

‫מאיר הלךייש‬
‫ב לו בבית המדרש ובאתה אותה האשה להתפלל וראה‬
‫אותה עשהרבי מאיר עצמו כאלו נחלה פתאום עלעיניו ואמרר' מאיר‬
‫כל אשה היודעת ללחוש עלהעין תבוא ותלחושלי * אמרו לההשכנות לכי‬
‫לבעלך הלכה אצל רבף‬
‫אשי עצמך לוחשת על עינו ותרוקי בפניו ותתרצי‬
‫מאיר‪ .‬שאל אותה‪ .‬היודעת טת ללחוש על העין* וכיון שנתבהלה ממנו‬
‫השיבה לא‪ .‬אמר לה רבי מאיר אפילו הכי רוקי בפני ז' פעמים ויופב‬
‫י והתרצי לבעלך ואמור ‪15‬‬
‫לי‪ .‬עשתהכך‪ .‬אח'כ אטר להרבי מאיר לכ‬
‫אתה אטרת ‪5‬י לרוק בפני רבי מאיר פעם אחת* ואנכיהריירקתי בפניו‬
‫ו פעמים‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫~עפגיתכ') מעשה שנארבישמעוןבן אלעזר ממגדל גדור טבית רבו ‪,‬‬

‫‪.‬‬

‫והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת הנהר ושמח שמחה גדולה ודףתה‬
‫דעתו גמה ע‪5‬יו על שלמד תורה הרבה * נזדמן לו א‪5‬יהו הנביא לנמותו‬
‫ונדמה לו ברמות ארם מכוער ביותר * אמר לו שלום עליך רבי‪% ,‬א‬
‫החזיר לו ר' שמעון שלום אלא אמר לו בכעם*ריקה כמה מכוער אוהו‬
‫‪ .‬אמר לו אליהו איני יודע אלא‬
‫האיש‬
‫‪ .‬שמאכלבניעירך מכוערים כמותך‬
‫לף ואמור לאומן שעשאני טי' (סקכ"סו כמהמכוערכ‪5‬י זה שעשית כיון‬
‫החמה‪6‬‬

‫‪.‬‬

‫שירע ר' שמעון בעצמו‬
‫שחטא בדבריו‪ .‬ירר מן‬
‫‪.‬‬
‫ואמר לו‪,‬נעניתי לך* מהול לי‪ .‬אמר לו איני מוחל לך ער שתלך לאומן‬
‫‪ .‬היה ר'שמעוןטפיי‪5‬‬
‫שעשאני ותאמר לו כמה מכוער כלי זה שעשית‬
‫אחרי אליהו עד שהגיעו לעירו‪ .‬יצאו בני עירו לקר~תו והיוקוראים לו‬
‫שלום עליך רבי רבי‪ .‬מורי מורי‪ .‬אטר ‪5‬הם אליהו למי אתםקוריןרבי‬
‫‪ .‬אמרו לו לזהשמטיילאחריך‪ ,‬אמר להם אם זהרבי טלירבו כמותו‬
‫רבי‬
‫בישראל‪ .‬אמרו לו מפני מה‪ .‬אמר להם כך וכך עשהלי‪ .‬אמרו לו אף‬
‫עלפי כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא‪ ,‬אמר להם בשבילכםהריני‬
‫‪ .‬מיד נכנםרבי שמעון ודרש‬
‫מוח‪5‬לו‬
‫‪ .‬ובלבד שלא יהא רניל לעשותכך‬
‫לעולם יהא אדם רך כקנה‪ .‬ואליהי קשה כארז * ולפיכך זכה קנהלימול‬
‫הימנו קולמום לכתוב בו מפר תורה תפילין ומזווות‪:‬‬

‫ונשהפחלפניו‬

‫(‪6‬טטש"‪ 1‬ע"ק) מעשה שהיה ר'יומי בן קממא מהלך בדרך‪ .‬פנע בו‬
‫אליהו הנביא לנמותו‪ ,‬ונתג‪5‬ה לו בדמות אדם אחד‪ .‬נתנו שלום זהלזה‪.‬‬
‫א"ל אליהו רבימאיזו מקום אהה‪ .‬א"ל ר'יומימעירגדילה של חכמים‬
‫הטל מופרים אני א"ל *רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו ואניאתן לך‬
‫אלף‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אליצ הנביא‬

‫‪50‬‬

‫ש * ש ש י ע " א ן ע ~ ן ץ " א ן א ע " ן א " ן‬

‫" ן ן ן ן‬

‫‪ /‬ז " ן ו א א א א א "‬

‫אלף אלפים דערי זהכ ואבנים טובות ומרגליוה * א"כ ר' יומי' אם אווה‬
‫י כל כמף וזהב ואבנים מובות ומרגליות שבעולםאיני רר אלא‬
‫נותןל‬
‫במקים תורה* וכן כתוב במפר תהלים ע"י דוד מלך ישראל (תסליס קי"ס)‬
‫טוב לי תורתפיך מאלפי זהב וכמף ולא עוד אלא שבשעה פטירתו של‬
‫ארם איןמלוין לו לאדם לא כמף ו‪5‬א זהב ולא אבנים טובות ומרנליטז‬
‫אלא תורה ומעשים מובים בלבד‪ ,‬שנאמר (טס‪ 1‬ככ) בהתהלכך הנחה‬
‫אותך* בשכבך תשמור עלקץ‪ .‬והקיצות היא תשיחך‪ .‬בהתהלכך תנהת‬
‫אותך‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬בשככך השמורעליך בקברי והקיצות היא תשיוך‬
‫לעולם הבא ו‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(ז"ח ל) מעשהשקיה ר' אלעזר בר' שמעון טפייל בדרך אצל נהר‬
‫גדול נזדמן לו שם אליהו הנביא לנמות את מיב לבו ‪ ,‬ונתגלה לו ברמות‬
‫איש זקן ונער אחד עמו‪.‬והיה נדמה לוכאילו ממתינים לאן ~כליוןעיניפ‬
‫על איזה מפינה שתעבור שמה שייכל לעבור את הנהר עם הנער אל עבר‬
‫השני לררר הנחוץ להם טאד‪ .‬כאשר ראה ר' אלעזר את הצער של הזקן‬
‫אמר לו מבא מבא הנח את הנערעלכתפי מצד אחו ואתה התלה עצמך‬
‫עלי על כתפי מצד השני ואעביר אתכם את הנהר ויאמר אליו‬
‫י‬
‫ד‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫הלא אתהאדון נכבד בדור הזה ואתה רך ומפונג מנוער * ואין בך כח‬
‫לעבורה קשה כזאת להעכיר אותנו על כתפותיךי א'ל ר' אלעזר * מבא‬
‫סבא אם אתפום אותך ואת נערך בשתיידי *יש בי כח להשליך אתכס לעבר‬
‫השני של הנהר במרחק של חצי מיל א"לאליהו האם אתה עומק בתורה‪.‬‬
‫א'ל הן‪ ,‬אאל והלא התורה נקראת תושיה‪ ,‬שמתשת כחו של אדם‪ ,‬א'ל‬
‫והלא התורה נקראתרפיאה ושקוי לעצטות * שנאמר רפאותתהי לשרך‬
‫ושקוי ‪5‬עצמיתיך‪ ,‬וכן אני שתיתי תורה הרבה כזה ששותה הרבה סמי‬
‫רפואה ונתחזק כחי* נתדצה ‪5‬ד אליהווהעביר ר' אלעזר אותם על כתפי‬
‫ו*‬
‫אח"כ שאל אותו ר' אלעזר ואמר‪ ,‬סבא מבא מה עושה אצלך זה הנער‬
‫א*ל אליהואני מלמד שלוואני לומד עמו הורה א"ל ר' אלעזר מבא מבא‬
‫תדע שכחי גדול בעוה*ז ובעוה"ב ובזכות זה שאתה מלמד תורה לילרי‬
‫ישראל לא אניח למלאך של גיהגם ליגע בך לרעה ואני אכנימך לעוכס‬
‫הבא בכחי הגרול וממשלתי שישלי שם‪ .‬א"ל אליהו רבי רבי * אסת‬
‫שדבריך יש להם כח גדול בעולם הכא כאחר מן מלאכיעליון המשמשיפ‬
‫לפני הקכ"ה ותיכף נעלם זה הזקן עם הנער וכא ראה אותם ר'אלעיר‬
‫עוד‪ .‬אז אמר ר' אלעזר שמע מינה שזה ה" אליהו הנביא והיה שמת‬
‫ר' אלעזר בשביל זה שעמד בנמיונו והשפיל עצמו כל כך לא ננד איש‬
‫י אם נגדאליהו הנביא‪,‬‬
‫פשוט כ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫(נ"מפ"ד‪).‬רבי ישמעאל בר'יופי נתמנה מן המלכות לפרהנהא‪.‬‬

‫עלכופ)י‬
‫גמ‬
‫‪%8‬וס טר סמונס כל סגגכיסלחפט ‪5‬חריסס לסופכס ו‪5‬מוסרספל‬

‫‪ " " " / , 4‬ן " ק " " " " ‪1 ] ,‬אמיא‬

‫ט ‪51‬‬

‫פגע בו אליהו הנביא ואמר ‪ * 6‬עד מהי אתה מוסר עמו של אלהינו‬
‫להריגה‪ ,‬אמר לו ר' ישמעאל מה א"שה גזירה המלכות היא עלי‪ .‬א"ל‬
‫אביך ברחלמדינת אםיא אתה ברח לך למדינה לודקיא‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫(מ‪"1‬ר ויגם ‪ )1"5‬עולאבן קישר נתבעע"יהמלכות להמיתו‬
‫‪ .‬קם וברה‬
‫ד אצל ר' יהושע בןלוי רדף אחריו שליח המלך והבע לממור‬
‫לעירלי‬
‫בידו את הנידון למיתה‬
‫‪ .‬ואם לאו יחריב את כל העיר * נכגם ר' יהושע‬
‫בןלוי אליו ופייםו ואמר לו‪ ,‬מומב שתהרג רק אתה בלבר ולא יהרגו כ‪5‬‬
‫הצבור על ידך‪ ,‬נתפיים ומםרוהו ליד שליח המלך‪ ,‬היהרגילאליהן הנבש‬
‫ידבר עם ר' יהושע בן לוי‪,‬ואחרי מעשה זה לא התגלה אליהו אליו‬
‫התענה ריב"ל עבור זה ל' יום ובא אליהואליו * א"ל רינ"ל מפני מה לא‬
‫נתגליתלי עד עתה‪ ,‬א"ל אליהו וכו חבר אני למומרים* א"ל והלא כך‬
‫למדנו במתניתין םיעה של בני אדם שאמרו להם תנו לנו זה האיש ואם‬
‫לאו נהרגו את כלכם ימםרו לידם זה האיש ואל יהרגו ככם א"ל‬
‫אליהו אף עלפי שכךהוא הדין אבכאין זאת משנת חמידים‪ ,‬והיה הרבר‬
‫הזהצריך להיעשות עלידי אחרים ולא על ידך‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫(מכות י‪ )6‬פעם אחת אכל ארי לאיש אהר ברחוק ג' פרםאות ממקומו‬
‫של ר' יהושע בןלוי‪ .‬לא דיבר אליהו עמו ג' ימים‪ ,‬אחוכ שאלו מפבי‬
‫מה לא בא * א"ל אליהו מפני שהיה לך לכקש רחמים שלא יארע דבר‬
‫תקלהבימיך בגליל שלך‪ ,‬כמו שאמר םבא ההוא על הכהן גדולשהגנלין‬
‫לעיר מקלם חוזרין במותו‪ ,‬והיו מתפלליםעליו שימות‪ ,‬ולמה נכוה הכוץ‬
‫גדול ומה היה ‪ 15‬לעשות * אלאשהי'לו לבקש רחמים על דורו שלאיארע‬
‫יבר תקלה ולא ביקש ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(כתוכות קס‪ ):‬רבענן הביא לואיש אחד כר עםדגים קטנים מטוגניפ‬
‫‪ .‬א"ל טשפפישלי כאן לא רצה רב‬
‫במתנה שאלו רב ענן מה רצונך‬
‫ה‬
‫צ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫פ‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ש‬
‫י‬
‫א‪4‬ל‬
‫ך‬
‫ענן לקבל ממנווא"ל פםול אני ל‬
‫ן‬
‫י‬
‫ד‬
‫ל‬
‫לי‬
‫שאדוני‬
‫איני‬
‫המתנה‬
‫המשפפ אך יקבל אדוני ממני את‬
‫ואלימנע ממני מצות הקרבת‬
‫בכורים רתניא כתיב (ת"נ ו') ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהיס‬
‫לחםבכוריסעשייםלחם שעורים וכרמלבצקלונו וכי אלישע אוכלבכירים‬
‫היה* אלאלומר לר כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילומקריבבכור‬
‫שאמרתיםי‬
‫א"ל רב ענן אמה שלא רציתי לקכל ועמשיו בשכיל הפעם‬
‫לי‬
‫אקבכ‪ ,‬שלחו רב ענן עם המשפפ לפני רב נחמן וכתבלו‪ .‬ישפופ אדומ‬
‫לאיש הזהמשפפי‪ .‬כי אני פםול לוליי‬
‫ן* אמר רב נחמןכיון‬
‫ששלח‪5‬י‬
‫‪,‬‬
‫כךשמעמינה קרובו הוא * היה עומד לפניו משפט שליהומים אמר ‪8,‬‬
‫מצות עשה וזה מצות עשה עשה של כבוד הורה קורם * םילק מלפמץ‬
‫בממפםהיתומים והכנים עצמו לדין משפט של זה האיש‪ ,‬כאשר ראא‬
‫הבעל‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪68‬‬

‫הבעלדין שלו את הכבוד שחלק רב נחמן לזה שכנגרו‪ .‬נסתתמוטענותיו‪.‬‬

‫אליהו הנביא היה רגיל לבוא אל רבענן ללמוד עמו סדר אליהו * ואחר‬
‫מעשה זה נסתלק ממנו ולא באאליו‪ .‬ישב בהעני‬
‫ת ובקש רחמים ובא *‬
‫'‬
‫י‬
‫ה‬
‫פאזיהלאה הי' מטילעליו אימה ופחד‪ ,‬ולא יכיל רב ענן לסבול‬
‫א‬
‫יד‪ .‬עשהלו אהל קמן בחררו בהפסק מחיצהבינוובין אליהו‪,‬ובך היה‬
‫'ח‬
‫בפ‬
‫ה‬
‫יושבלפניועד שגמר עמו כל הסרד‪ .‬ולכך נחלק הסדר על ב' חלקים‬
‫ד עמו מקורם נקדא סדראליהו רבא ‪ ,‬ומה שלמר עמו אח"ב נקשא‬
‫ומהשיט‬
‫טרר אליהו זומא‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫היה ל‪1‬‬

‫‪"%‬נו'‪ ):‬חסיר אחר היה רגיל אליהו הנביא לדבר‬
‫לאותו החסיד בית ועשה לו לפני שער החצר מבפנים ביתשער קמן להיות‬
‫שומר הפתח יושב בו ומשמר‪ .‬ועל ידי זה לא יכלו הענים לננום‬
‫בנקל תוך החצר מעת ההיא והלאה לא נתגלה עוד אליהו לפמ‬
‫עמו‪,‬‬

‫‪1‬‬

‫אותו דו‪1‬סיד ?‬

‫(כתוכות ס‪ ),5‬אבוה בר איהיומנימין בראיהי‪ ,‬אחרהאכיל להמשמש‬
‫שלו מכלמין ומק של סעורתו‪ .‬והשני האכיל את המשמש שלו לשובע רק‬
‫סמין אחד של סעודתו‪ .‬עם הראשון התחבר אליהו הנביא והיה רגיל‬
‫ליבר אתו‪ .‬יעם השני לא רצה אליהו לדבר‪ ,‬וכן היו שניחםידים‪ .‬יש‬
‫אומרים שהיי רב טרי ורב פנחם בני רב חסדא* אחד מהם הקדיםלהאכיל‬
‫את המשמש שלו קודם סעודתו ‪ ,‬והשניהיה מאחד להאכיל את המשמש‬
‫לאחר סעודתו‪ ,‬זה שהקדים להאכיל את המשמש דיבד אליהו הנביא‬
‫י‬
‫‪ .‬ועם השני לא רצה אליהו לדבר?‬
‫לו‬
‫שמ‬
‫ע‬
‫‪.‬ואליהו‬
‫(סנסירין קי"ג) דרש ר'יוסי כצפורי ‪ ,‬אבא אליהו קפדן היה‬
‫הנביאהיהרגיללבואאליו המעת ההיא שדרש כך לא נתגלה אלט שלשה‬
‫ימים‪ ,‬כאשר בא אליהו אליו אח"כ שאלו ר' יוסי‪,‬מפני מה לא בא אדוני‬
‫עד עתהי א"ל משום שדרשתעלי שקפדןאנכי‪ ,‬א"לר'יוסי והלא האראיו‪4‬‬
‫שהקפיד אדוני מיד על דברי ‪4‬‬
‫(קיי‪1‬סין ט‪ ).‬א"ר המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהר‬
‫נופהו והקב"ה מלקהו ברצועה * נפי' ססקכ"ס סו‪5‬ח ט‪5‬יו טטיניס רטיס‪561.‬יסו‬
‫טסנכ סלה י‪1‬כ‪555 5‬תמן סרע‪1‬ת ‪5‬ט‪51‬ס‪ .‬כ‪6‬דס סכפות ס‪6‬י;‪ 1‬יכ‪ 1115 51‬ממקומט‪.‬‬
‫נוהנושא אשה ההוגנתלו‬
‫‪ .‬אליהו נושקו והקב"ה אוהבה וחנא על בלמין‬
‫אנשיםבין כהן בין לוי בין ישראל אם נושא אשה שאינה הוגנת לג אליהו‬
‫כותכעליו והקב"ה חותם על דבריושכך הוא האמת‪ ,‬ומה בותבעלט‪,‬אוילו‬
‫ל את ולפוגם אתמשפחתו‪.‬וכלהפוסופסול‪.‬ואינו מדברבשבחושלעולם‪,‬‬
‫י"ו‬
‫ט ורעי‬
‫‪%‬ש"ן‪5‬וס סטוס‪65‬ס ‪1‬רטו ט"יסכט‪6 6‬קסק‪6‬יגס סוגנם‪5‬ו‪.‬סימןססו‪ 6‬ט‪5‬מט‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫פסע‬

‫‪ 9 4 4 4 6‬נ = *‪-‬ג=‬

‫**ו*‪*4‬ו*****‬

‫הווו =הנביא‬
‫אלי‬
‫‪*4‬ו***‬
‫וע‬

‫ו ו ו ו ו ו ו ו ו ו ן * ‪=*4‬‬

‫כז ‪68‬‬

‫ו ו ‪*4‬ן*ו=‪4‬ן ‪* , * 4 4‬‬

‫פסע‪ .‬ו‪5‬פיכך ‪6‬עו תסגסג‪5‬סכי‪ 6‬סכח‪5‬עולס‪6 .‬ל‪5 6‬סיפוך סכ‪ 5‬תס‪5‬וכוטיו‬
‫(סכי‪ 6‬רטוסלטו‪5‬ס]‪:‬‬
‫(ינטות ס"ג‪ ).‬א"ר אלעזר מה דכהיב אעשהלו עזר כנגדו‪ ,‬זכה עוזרתו‪.‬‬
‫לא זכה כנגדו‪ .‬איכא דאמרי ר' אלעזר הקשה‪.‬כתיבכנגדו וקרינןכניגרו‪.‬‬
‫י מצא את‬
‫זכה כנגדו עטוור ‪ 115‬לא זכה מנגדתו נסי‪ 6‬מ‪5‬קס ‪16‬ת‪ .]1‬ר' יומ‬
‫אליהו‪ ,‬שאל אותו כתיב אעשהלו עזר‪ ,‬במה אשה עוזרה לאדם‪ ,‬א"ל‬
‫אליהו‪ ,‬אדם מביא חמים‪ ,‬האם חמים הוא כוסם' ואם מביא פשתן‬
‫י בעלה‬
‫האם פשתן הוא לובש‪ ,‬נמצא שהאשה היא מאירה את עינ‬
‫ו!‬
‫ומעמידתו על רגלי‬
‫(מנילס ט"‪ ):1‬רבה בר אב‪.‬ה מצא אה אליהו הנביא‪ .‬שאל אוהו ואמר‪.‬‬
‫ן נחלקו בפעמים מה ו‪.‬אתה אסתר שזימנה את המן *‬
‫שנים עשר רבנ‬
‫‪ .‬א"ל‬
‫אסתר‬
‫ואין אני יודע האמת מחמת איזה מעם ראתה‬
‫לעשות כך‬
‫אליהו כל המעמים הן של התנאים והן של האמוראים כלם מעמים‬
‫אמיתים‪ .‬ובשביל כל הי'ע מעמים ראתה אסתר לזמן את המן אליה‬
‫על הסעוז‪-‬ה‪:‬‬
‫(חניגס ע"‪ ):1‬דבה בר שילא מצא אה אליהו הנביא‪ .‬שאל אותו מה‬
‫עושה הקב"ה‪ ,‬אמר לו אליהו הקב"ה אימר הלכות בשם כל רבנן וב‪,‬טם‬
‫ד' מאיר אינו אומר‪ ,‬איל ולמה‪ .‬א"ל משום שלמד הורה מפיו של אחר‬
‫ו‪~6‬מע כן ‪6‬טיס גקר‪6 6‬חר]‬
‫‪ .‬א"ל דבה ומה בכך‪ ,‬ה?א ר"מ דמון מצא‪ ,‬תוכו‬
‫‪.‬מאיד בני כך היה אומר‬
‫‪ .‬א"ל אליהו עכשיו אמר הקב"ה‬
‫אכל קליפתו זרק‬
‫ד‬
‫ע‬
‫מ‬
‫בזמן שאדם מצ‬
‫אומרת‬
‫מה‬
‫ה‬
‫נ‬
‫י‬
‫כ‬
‫ש‬
‫‪.‬‬
‫ן‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ל‬
‫קלני מדאשי קלני טזרועי‬

‫‪.‬‬

‫ןפי' ככד ט‪5‬י ר‪6‬טי‪.‬‬
‫י ט‪5‬י זרוכי‪ .‬תסתת פייפות ותטיסות כח טן‬
‫כ‬
‫כ‬
‫ס‪5‬רות‪ .‬ככיכו‪ 5‬כ‪6‬דס סת‪5‬טטר תתכ‪6‬וכיו‪ .‬וכטין זס גזכר כפסוקיס‪,‬‬
‫כי ‪6‬גכי ידטתי ‪6‬ת טכ‪6‬וכיו‪ .‬פתו ‪6‬גכי כ‪5‬רס‪ .‬ככ‪5 5‬רתס ‪5‬ו ‪5‬ר]‪.‬‬
‫ואם כך הקביה מצפער על דמן של רשעים שנשפך‪ ,‬קל והומד על רמן‬
‫שלצדיקים שנשפך‪:‬‬
‫(גיטין ו‪ ):‬ר' אביתר מצא את אליהו הנב‪,‬א‪ ,‬שאר אותו מה עושה‬
‫הקב"ה‬
‫‪ .‬א"ל אליהושעיסק בענין פלגש בנבעה‬
‫‪ .‬א'ל ד' אביתד ומה אמר‬
‫הקב"ה‪ ,‬א"ל שדודש הפסוק ותזנה עליו פלגשו (סופעיס י"ס) ואיפ‪4‬‬
‫אביתרבני כך הוא אומד‪ .‬זבוב מצא לה‪ .‬יונתן בני כך הוא אוטד‪.‬‬
‫נימא מצא לה‪ ,‬א"ל ד' אביתד האם יש ח"ו ספק לפני הקב"ה‪ .‬א"ל‬
‫אליהו אלו ואלו דבדי אלהים התם‪ ,‬זבוב מצא ולא הקפיר * נ'מא‬
‫מצא והקפיד‪:‬‬
‫ב"ס‬

‫‪.‬‬

‫אליהו הבביא‬

‫‪64‬‬

‫ע"מ ג'ע‪ ):‬ר' נתן מצא את אליהו הנביא ושאל אוהו מה עושה‬
‫‪ .‬חאת היה בשעה שנחלקו ר' אליעזר והכמים על התנור שהתכר‬
‫הקב"ה‬
‫דיליות ונהן הול בין חוליא להוליא‪ .‬שהיה ר' אליעזר מטהר והכמים‬
‫מממאים * ואמר להם ר' אליעזר אם הלכה כמוהי הרוב זה יוכיה‪ .‬נעקר‬
‫ההדוב ממקומו מאה אמה*ויש אומרים ארבע מאות אמה אמרו לואין‬
‫מביאין ראיהמן החרוב‪ .‬הזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים‬
‫תביהו הזרו אמתהמים לאהוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה פיאמת‬
‫‪ .‬הזר ואמד להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוניהו דמו‬
‫המים‬
‫כותלי בית המדרשליפול‪ .‬גער בהם ר' יהושע ואמר‪ .‬אם הלמייי הכמים‬
‫כבודו של ר'‬
‫מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טובכם‪.‬לא נפלוטפני‬
‫‪ .‬הזר‬
‫יהושע‪.‬ילא זקפו מפני כבורו של ר' אליעזר* ועדיין מטין ועומרין‬
‫ואמר להם אם הלכהכמותי מן השמיםיכיהו יצאתה בת קיל ‪.‬ואמרה‪.‬‬
‫מה לכם אצל ר' אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום‪ .‬עמד ר' יהושע על‬
‫רגליו ואמר (ונריס ‪ )5‬לא בשמים היא אין אנו משגיהים בבת קול‪.‬‬
‫"כבר כתוב (סתזת גג) אהרי רבים להמות‪ ,‬ואז שאל ר' נהן אה אליהו‬
‫מה הקב'ה עושה השיבו אל'הו שהקב"ה שמה ואומר נצהומ במ‬
‫י‪2‬‬
‫גצחומ בנ‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫(אי עא רמ"‪ ):6‬ר' שמעון בד יוהאי הלך לפבריא פגע בו אליהו‬
‫‪ .‬שאל אותו ר' שמעין במה עומק הקב"ה‬
‫‪ .‬א'ל‬
‫הנביא נהן לו שלום‬
‫אליהובענין הקרבנות הוא עוסק יאימר הירושי תורה משטך‬
‫‪ .‬אשרי הלקך*‬
‫ובאתי להקרים לך שלום ולשאול אוהך שאלה אחת שנשא?ה בישיבה של‬
‫טעלה בעניוגןו'הקרבנוסת)‪ .‬על הפסוק באהילגני אהיתי כלהוני אכלתייעיי‬
‫עפ דבשי‬
‫(סיר מי שאין בו אכילה ושתיה איך הוא אומר אכלתי‬
‫י עם הלבי‪ ,‬א"רשמעון והקב"ה מה השיבלהם‬
‫‪.‬‬
‫יערי עם דבשי שהיתייינ‬
‫א"ל אליהו‪ .‬הקנ"ה אמר הרי ר' שסעון בר יוהאי כעולם יאמר הוא‬
‫תיריץ על זה‪ .‬וע"ב בחתי לשאול אותך קושיאהיאת‪ .‬א"ר שמשן לבעביר‬
‫האהבה הגדולה שהקב"ה אוהב לכנסת ישראל משנה את מנהנו* ואעפ'י‬
‫‪ .‬מ"ם בשביל אהבתו לכנסת ישראל הוא אוכל‬
‫שאין דרכו באכילה ושתיה‬
‫ושותהכרי יעשוה רצונה כיון שבא אצלה‪ .‬במקימו אינו אוכל ושותה‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫ובמקומה הוא אוכל ושותה‪ .‬וכן המ?אכים ששלה הקב'ה לאברהם‬
‫‪ .‬במקומם‬
‫שבשמים לא אכרו ו?א שתו‪ .‬ואצל אברהם אכלו ושתו בשביל אברהם‪.‬‬
‫כלה שנכנפה להופה והיא הרצה לאכול האם אין בדיןשיאכל התנה עמה‬
‫כוה‬
‫ע‬
‫אעה"י שאין דרכו לעשות כך וזהו באתי לגני‬
‫י‪.‬‬
‫כש‬
‫‪ .‬אכאלההויתייעריעםדב‬
‫שבאתי אצל כנסת ישראל לכנום עמה להופה‬
‫חו'‬
‫‪.‬‬
‫‪ .‬א"לאליהורבי הייךשדבר זה בקש הקב"ה לומר אנל רצה לוכתע‬
‫אותך בזה* אשרי היקך שהקב*ה משתבמ עסך למעלה* ועליך כתינ‬
‫שצע‪ 56‬כקם צריק מושל יראה אלהיםו‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫טר‬

‫אליהו הנכיא‬

‫כח ‪66‬‬

‫(?סר מ‪0‬סטים קישע‪ )4‬נהגלהאליהו לר' שמעון בריוחאי ואמר לו* כמו‬
‫שאתה משתרל בכל מצוה ומצוה לקיים אותן לשם יחור קוב"ה ושכינתיה‬
‫עם‪ .‬כל המהנות הקדושים שלמעלה ושלממה‪ .‬כך הקב*ה ושכינתו וכל‬
‫המחנות הקדושים שלמעלה ושלממה מתיחרים ברות ש?ך בכל מצוהומצוה‪.‬‬
‫והם אוהבים אוהך ושומרים אותך כדמיון אב ואם שאוהבים ומנשקים את‬
‫בנם אהובם ואימרים אותו תמיר אחר הרברים האלה גילה אליהו לר'‬
‫שמעון כמה סורות התורה‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫י‪ 55‬קג'‪ )*6‬נתנ?ה אליהו הנביא ?ר' הייא בחלום והוריעו שננזר‬
‫וו‬
‫על יר(‬
‫ייםליחדב* וזרוו שיהאמצו החכמים בתלמור תורה וע"י קקול‬
‫שרל‬
‫יעקב ינצ?ו מן היריםירי עשו ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(ור~ר ויחירי"ג) נתנלה אליהו הנביא לר' יהורה אצל שערעירמבריא‬
‫ואמר לו שיש חשכות למעלה ואין יחור העולמות כראוי‪ .‬כיון שהשכינה‬
‫יןמי שיעמוד ב*רץ‬
‫בנלות‪.‬ולפיכךיש הרבה מעיקים לכנמת ישראל יא‬
‫להרחיק אותן המעיקים‪ .‬א*ל ר' יהורה הרי עמלה‪ .‬בוה להרחיקמ ולא‬
‫עלהבידי‪ .‬א"לאליהו לא עלה בירךיע‬
‫ן כי עיקר הרבר הלה בהמהקר*‬
‫הדינים למעלה * ואתה עוד לא פע?ת בעבורתך להמתיק אתהרינים למעלה‬
‫כי רקע*י המתקת הדינים תתעורר מרת הרחמים על השכינה הקרושה‬

‫ועל ישראל‬

‫‪.‬‬

‫(חנינס ט'‪ ):‬אמרלו א?יהו הנביא לבר הי הי ויש אומרים שאמר‬
‫כן לר' אלעור‪ .‬מה דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני‬
‫(י‪0‬פיס מ'ח)‪ ,‬מלמר שחזר הקב*ה על כל מרות מובוה ליתן לישראל ולא‬
‫טצא אלא עגטרנ אמר שמוא? ויש אומרים רב יומף היינו ראמרי אינשי‪,‬‬
‫יפה עניות לישראל כמו רצועה ארומה לסום לבן‪:‬‬
‫‪4‬‬

‫[זססנו‪6‬מרפ‪60 .65‬ססעניותכ‪5‬כר מ‪5‬י‪6‬סטוכס‬
‫‪"6‬כסע‪0‬ירות‬
‫י‪0‬נוו‪ .5‬וס‪5‬רת‬
‫‪6‬ו‬
‫רכ‬
‫‪0‬ל‬
‫כ‬
‫סו‪5 6‬סיפוךטכין רע‪,‬ומס זו ססכטחס‪50‬י‪6‬חייכן ~‪516‬י‬
‫טיס ל‪3‬יס‪ .‬ומתפ‪55‬יס ע‪ 5‬חייס ‪ 50‬עו‪0‬ר וככור‪ .‬וכחמס ‪6‬תת סיתס‪65‬יוכ‬
‫ס‪ 65‬נענ‪3 0‬עניות‪ .‬ונס‪6‬ין מוכן ‪6‬יך ‪0‬ייך‪5‬קי‪5 61‬עכיות כפס מוס‪ .‬וגס‬
‫‪6‬יןטו‪3‬ן ‪60‬ססי‪ 6‬מוס טו‪3‬ס ‪6‬יך טתן ז‪6‬ת ס‪0‬י*ם‪ .‬כי ס‪ 65‬כ‪ 5‬מוהפ‬
‫טו‪13‬ת נת‪5‬ות ‪33‬חירת ס‪6‬וס ונס‪6‬ין טו‪3‬ן סמ‪3 5050‬ר‪ 61‬סומק‪.6‬וכי‬
‫‪65‬גמי‪ 6‬וכל יפס מזס‪ .‬וי"‪ 5‬וסכס י‪ '3 0‬מיכי עוכ‪0‬ין‪ '6 .‬עע‪ 0‬ש‬
‫עכירות‪1 .‬ס‪ 61‬נטן ‪65‬וס מוס ככגר מוס‪ '3 .‬יסולין ‪%5‬ףעע;ך ‪06‬‬
‫ס‪6‬וסמןריפסו‪5‬ת קגמ‪65‬ת ‪53‬כו ‪0‬סן מיוס לנטת‪ .‬ועי"זיוס‪56135 5‬כ‪5‬‬
‫טוות טוכות‪ .‬כטו ‪:0‬פי‪ 3‬סטסגיסטכסף ‪1‬י‪5565‬ורףכ‪5‬י וט' * וכ‪6‬ן ערכר‬
‫‪ .‬כמו‪0‬יול‪ 0‬ע‪ 5‬ספסוק סנס ‪5‬רפתיךונו'‪0 .‬חזר‬
‫כפכין יסולש ‪%50‬יוף‬
‫יקכ"סע‪ 5‬כ‪ 5‬תחתעונהע ‪5‬יהן ‪5‬יפר‪.56‬פירופ ק‪0‬זר‪5‬מ‪5‬ו‪56‬ירוף גזס ‪0‬ט‪3‬‬
‫‪%‬‬

‫*וי‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪66‬‬

‫ילויוכלו‪5‬כו‪6‬טמ‪5‬נון לכלטדות טוכוה‪ 6% .‬ח‪ 656 65‬מגיות‪ .‬ונונוי‪65‬תוכן‬
‫גי זס ס‪ 65‬נ‪5‬רך‪55‬ירוףסו‪ 6‬ר‪6‬וי ‪5‬מסיי‪1‬ת‪.‬וכןזס סכ‪3‬ר ג‪5‬טרף ג"כ ר‪6‬וי‬
‫‪5‬מסייות‪ .‬כי ‪ 65 0556‬תגרוססמסייות קלקו‪ .5‬ומפיז יתורןס‪6‬ין סק‪"3‬ס‬
‫גותןנונוס סנוווח טו‪:‬ות‪6 .‬ל‪6‬כיון סמ"יס‪5‬ירוף סזס גזוכך ס‪6‬דס סיוג‪5‬‬
‫לכו‪6‬לכ‪ 5‬נווות טו‪3‬ות‪ .‬מ"כ גתסככ‪6‬ילו ססי"תגותן גססנורות טו‪3‬ות‪ .‬כיק‬
‫ססו‪6‬גותןזס ס‪5‬ירוף‪ .‬וגסיונן סטכוון ס‪ 5‬סטס‪ .5‬כי ‪ 06‬ייכס סום ל‪3‬ן‬
‫כר‪5‬ומס ‪6‬וונוס גדכק נור‪6‬ס ‪6‬ודס ס‪ 5‬סר‪5‬ומס מ‪ 5‬טור ססוססלכן‪ .‬ונר‪6‬ס‬
‫כ‪6‬י‪5‬ו סי‪6‬נוכס מנווקס מד ססו‪5‬י‪6‬ס רס‪.‬וגופלנוזס פחר מ‪5‬סוסססגיוקונזמ‬
‫‪5‬קול כמ‪5‬יו‪6 .‬מפ"י סכ‪6‬נות‪6‬ין סנוכס‪6‬יונוס כ‪ 5‬כך‪.‬וסגנוס‪5‬סו‪ 6‬סמגיות‪.‬‬
‫ס‪6‬מפ"יס‪6‬יןסי‪ 6‬טכס‪6‬יוטס כ‪ 5‬כך‪ .‬טחטת ססמגי מתפרגמט‪5‬דקות‪ .‬נז"מ‬
‫סו‪ 6‬ר‪3‬ר טפורסס ותטי‪6 5‬ינוס ופחך מ‪5‬חכיריו סל‪6‬ימגקו גס ססכמניות‪.‬‬
‫ומי"ז סולכיס ‪3‬ררךסיסר]‪:‬‬
‫שרטת כע‪ ):‬אמר לו אליהו הנכיא לרב יהודא אחיו של רב מלא‬
‫החסיד‪ .‬לא תכעם ולא תחפא‪ ,‬אל תרניל עצמך באכילה ושתיהיתירה ולא‬
‫תחמא‪ .‬וכשאתה יוצא לדרך ס?כף בקונך וצא אמר ר' יעקב א*ר חמרא‬
‫ז‬
‫ו תפלת הדרך‪4‬‬

‫‪.‬‬

‫(ניעין ט‪ ),‬אמר לואליהי הנביא לרב נהן‪ .‬אכול שליש ושתה שליש‪.‬‬
‫‪ .‬לכשתכעום תעמוד על מילואך ולא תיווקו‬
‫הצחמקום פנוי בבפנך שליש‬
‫ארבעה פרקי תורה ודרך ארץ מדברי‬
‫אליהו הנביא מלוקמ מן תד"א ועוד‬
‫מררשיםאהרים‪.‬‬

‫פרק א‪.‬‬

‫ישרי‬

‫דץאדם ישמרוןיפב את הדברים האלה בלבו שיע‬
‫יוהעצמי‬
‫בהורה‬
‫כשור לעול ונחמור למשא וכפרה החורשת ב'שדה‪ ,‬וישב ויהגה‬
‫בכל יום תמיד שנאמר (יסעיס ‪"5‬כ) אשריכם וורעי על כל מים‪.‬זו דברי‬
‫תורה המשולה למים שנאמר (יסעיס נשס) הוי כל צמא לכו למים‪ .‬מה על‬
‫בל סים זהו על כל דברי תורה* כיצד אם קרא אדם תורה יקרא נם‬
‫נביאים וכתיבים וישנה משנה והלכות מדרש יאגדות‪ .‬וירבה בישיבה‬
‫וימעפ בסחורה אז מיר שירה עליו רוח הקודש‪ ,‬ותורתד בתיך מעיו‪,‬‬
‫ומלהו על לשונו כמו שנאמר (סט‪61‬ל כ' כ"נ) רוח ה' דבר ני ומלתו על‬
‫לשתי דהרי הוא בן עולם הבא ומעיד אני עלי את השמים ואת האדץ‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫בין‬

‫אליהו הנב"א‬

‫כט ‪67‬‬

‫בין ישראלבין אומוה העולם ביןאיש בין אשה‪.‬בין עבד‪.‬ובין שפחה‪.‬‬
‫*‬

‫חבללפי המעשה שהוא עושה כך רוח הקודש שורה עליו ולפיכך אף‬
‫גם דאום העומק בם?אכה או בררך ארץ אל יתייאש עצמו מרוח הקידש‬
‫ועולם הבא‪ .‬נמו שאמרו הרכמים כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב* הא‬
‫כיצד‪ .‬ארם עושה מלאכה ‪ 53‬ששה ונח בשביעי‪ .‬נתרצה עם בניו ועמ‬
‫בני ביתו‪ .‬שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח‬
‫בשביעי‪ .‬שוכח בל צער שהיה ‪ *15‬וכך הוא מרתו של אדם‪ .‬יום טיבה‬
‫‪ .‬יום רעה משכח יום טובה * אמר להם הקב"ה ‪5‬ישראל‬
‫מש‪:‬ח יום דעה‬
‫כתבתי לכם בתורתילא ימוש ספר התורה הזה מפיך לסחע ‪ *)6‬אף על‬
‫פי שאתם עושים מלאכה כ‪ 5‬ששת ימים * שבת יעשה כלו תררה‪ .‬שנאמר‬
‫ימים יוצרו ולו אהד בהמ (תסליס קל"ט) זה יום השבת לישיאל‪ .‬מכאן אמרו‬
‫ישנים אדם ו"טנה בשבתוי‪5‬ך לביה ה‪:‬נסת ולבית המדרש ויקרא בתורה‬
‫וישנהבנביאים‪ .‬ויתפ?ל אל הקב"ה בלב ש?ם וברעה מיושבת‪ .‬אח"כילך‬
‫לביהו ויאכל וישתה‬
‫‪.‬לקיים מה שנאמר (קסלה ע) לך אכול בשמחהלחמך‬
‫ב‪4‬‬
‫‪ .‬ואף אםאין בו באדם‬
‫ושתה בלכ מוביינך כבר רצה אלהים את מעשיך‬
‫אלא דרד ארץ ימקרא בלבד מומרין לו מלאך אחד לשמרו‪ .‬שנאמר (סמ~ת‬
‫גג) הנה אנכי שו‪5‬ח מלאך לפניך לשמיך בדרך וגו'‪ .‬קרא אדם הורה‬
‫נביאיםיכתיבים‪ ,‬מומרין לו שני מ?אכים‪ .‬שנאמר (תסליס ‪ )65‬כי מ‪5‬אכיו‬
‫יצוה לך לשטרך ב‪:‬ל דרביך‪ .‬אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה‬
‫משנה ומו‪-‬רש הלכוה יאנדותושימש תלמידי חכמים נוסולימוד סגמר‪ .16‬הקב"ה‬
‫‪ .‬משלו משללמה הדבר דומהלמלך המהלך בדרך ובעעמו‪.‬‬
‫בעצמו‬
‫י‬
‫י‬
‫מ‬
‫ש‬
‫מ‬
‫ן שהגףעו לחמה ולשרב הולך אביו אצל בנו בחכמה ברוחה ש‪. 5‬חמה‬
‫כיי‬
‫ועושה צל לבנו‪ .‬כדי שלא יגיע בו החמה והשרב‪ .‬שנאמר ‪3‬תס*ס קג‪ )6‬ה'‬
‫שימרךה' צלך על יד ימינך‪:‬‬

‫הגיייים‬

‫פרק ב‪.‬‬

‫י הקטנים שצייד ת‪5‬מיך חכם להיות‬
‫זי‬
‫יעולםיענשיומשבתורה ובד‬
‫רי‬
‫ש‬
‫יע‬
‫מ‬
‫זם טובים וביראה שמים עם אביו ואמו ועם‬
‫יבו ועם אשתו ובניו ובני ביתו ושכניו‪ .‬ועם קרובים ורחוקים‪ ,‬ואף ממ‬

‫‪.‬‬

‫כי‬

‫גויבשיק‪ .‬כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד ימטה ומהקב‪ 5‬על הבריוה‪.‬‬
‫וממ"א אהימיו ושנותיו בשם טוב‪ ,‬כי בזמן והאדם הוא עניו בתורה‬
‫ובמעשים טובים הכל מתייראין ממנו‪ .‬שנאמר (דנריס כח) וראו כל עמי‬
‫הארץבי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך‪ .‬וכלם משבחים ומפארים ומהללים‬
‫אותו‪ ,‬ואומרים ראו אדם וה שהוא חכם נדול בתורה ובעל מרות מובות‬
‫ואוהב את כל הבריהת ושפ‪ 5‬ברך‪ .‬ודיבורו בנחת עם הבריוה‪ .‬אין וה‬
‫ני אם שהתורה הביאתו למדות טובוה כאלה‪ .‬נמצא שנכנם עלידו בלב‬

‫ייו‬

‫כל הבריוה אהבהתורה‪ .‬ומהקדש שם שמים ער ‪ .‬אבל תלמיד חכם‬
‫שאינו‬

‫אלירצ הנכיא‬

‫‪68‬ןןולע‪-‬י_‪,‬ן‪_-,‬ן‬
‫שאינו עניו בתורה‪ .‬ועוד הוא בעל מדות מגונות ורעות ומתנאה‪ ,‬ואין‬
‫דיבורו בנחת עם הבריות ‪ ,‬הוא שנוי לכל ואין הבריות מיבלין אותו‪.‬‬
‫ואומרים ראו זה בן תורה‪ .‬כמה הוא מלא עם מדות מנונות ורעות ע"י‬
‫התחךה שלמד‪ .‬ונכנם על ירו בלב הבריות בזיון לתורה‪ .‬נמצא שם שמים‬
‫מתחלל על ידו‪ .‬מכאן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעה‪ ,‬נבלה מובה‬
‫‪,‬ן"‬

‫‪ 4 -‬ש ח ל ן ‪.‬צ‪-‬ע‬

‫‪"/‬ל‬

‫‪7 4 - 4 -‬‬

‫‪/‬‬

‫ע‪,4,/4-‬יש‪/‬יע‪--‬מן‪-4‬ע"אל‪4‬ןה_‪/‬ן ש ‪ ,‬י ש " ‪ /‬ה‬

‫ןה_ןןן‬

‫י‪/‬ן‪/‬י‪/‬י‪,1/‬י‪/‬י‬

‫הימנו‪ .‬ועור אמרו דעה קנית מה חסרת‪ .‬דעה חסרת מה קנית ‪ ,‬וכל המרבה‬
‫גבוד שמים וממעם כבור עצמו‪ ,‬כבוד שמים מתרבה וכבודו מתרבה‪ .‬ונל‬
‫הממעמ כבודשמים ומרבה כבוד עצמו‪ .‬כבור שמיםבמקימו עומד‪ .‬וכבידו‬
‫מתמעמ‪ .‬ומעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיף חכם שהוא קורא ושונה‬
‫לשם שמים‪ .‬והוא אוכל משלו ואינו נהנה משל צבור עליו הכתוב אומר‬
‫אסליס קכ"ח) אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך‬
‫‪ .‬ובל‬
‫וטוב לך‪ .‬ואומר שיר ‪ )'1‬מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים‬
‫תלמיד חכם המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים‪ ,‬ואינו נושא פנים‬
‫לעשיר ולעני‪ .‬אלא מקרא הוא מקריא את כלם כאחת‪ ,‬ומשנה הוא שונה‬
‫אתכילם כאחת‪ ,‬מתוך כך הקב"ה מרחם עליו ונותן בו חכמה ודעה בינה‬
‫והשכל‪ ,‬ונותן לו חלק עם הצריקים אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ועליו הוא אומר‬
‫יסעיס גג) מעמל נפשו יראה ישבע ונו' ‪ ,‬ולא עוד אלא שכל הלמיר חכם‬
‫שיושב וקורא ושונה ועומק בתורה אפילו בינו לבין עצמו‪ ,‬הקב"היושב‬
‫י ה'‬
‫כננדו וקורא ושונה עמו‪ .‬ועל זה כהיב‪ .‬שפכי כמים לבךניכח פנ‬
‫ואין נוכח אלא פנים כנגד פנים‪ .‬כמו שכתוב (מ"‪ 6‬ג) ויחנו אלה‬
‫נוכח אלה‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫פרקנ‪.‬‬
‫‪ ,‬אם דבקה נפש ישראל אחרי הקב"ה לשפוך ךפניו שיח‬
‫י‬
‫י‬
‫ת‬
‫פ‬
‫ש‬
‫‪ .‬ויהיישב בדעתו הימב איך הוא‬
‫את עצמו מקודם‬
‫בהפלה ובקשה‪.‬‬

‫יכין‬

‫‪ .‬א' שלא‬
‫צדיך לעמור להתפלל‪ .‬וידע שלמרו החכמים ד' דברים בתפלה‬
‫יעמוד ארם בבקעה להתפלל כדרך עכו*ם‪ .‬ב' שלא יעמוד ברשותהרבים‬
‫ויתפלל ‪ ,‬מפני דעת הבריות ודעת נשים שיבלבלו אותו‪ .‬ג' שיקדש אדם‬
‫אה מקום תפלתו ד' אמות לצפון‬
‫‪ .‬ד' אמות למערב‪ .‬ד' אמות לררום *‬
‫ומלפניו עד מלא עיניו ‪ ,‬ואם מתפלל בביתו צריך לקדש את בל הבית‬
‫אפילו מאה אמה‪ ,‬למה‪.‬כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא‪ ,‬ד' שיעמוד אדם‬
‫להתפלל בצר הקיר באימה ביראה ברתה ובזיע‪ ,‬ולא יפמיק שום רבר‬
‫בינוובין הקיר ‪ ,‬שנאמר (מלכיסכ כ) וימב חזקיהו פניו אל הקירויהפלל אל‬
‫דף וגו' ויבך חזקיהו בכי גדול‪ .‬בוא וראה ולמדמן חזקיהו המלף‪ .‬שאעפ"י‬
‫שהיה חזקיהו צדיק גדול‪ .‬מ"ם נענש על תפלתו הראשינה שלא התפלל‬
‫בהוגן וחלהחולי נדול *כי כשבא מנחרב והקיף את ירושלים עמד חזקידו‬
‫בצצפלה לפני הקב"ה* שנאמר(מלגיס ג'י"ט)ויתפללחזקיהולפני ה' ויאמר וף‬
‫אלהי‬

‫מ"‪__",4‬אלהי‬

‫הנבא‬

‫ע~עץ‪-/,,4"-‬לנ‪4,‬י‬
‫המה ה' אזנך ושמע‪ .‬פקח ה' עיניך‬

‫אלהי "פראל יושב הכרובים וגו'‬
‫וראה ושמע את דברי סנחרב וגו'‪ .‬נראה שהיה חזקיהו מדבר עם הקב"ה‬
‫באדם ‪.‬שהוא מרבר עם חבירו‪ .‬נג"‪ 5‬ס"ט‪ 6‬כמס ססוכיר סס סוי"ס כ"ס "י‪1‬ס‬
‫פעמיס ‪15 655‬רך גד‪ .51‬כי כ‪6‬מר‪ 1‬סטס ס'"וגך ‪1‬סמע פקס ס' עיגיך ור‪6‬ס‪ .‬סףיכל‬
‫‪15‬ל(ר כמו ססתס‪ 55‬זני‪(56‬ךגי"‪ 5‬ע) סטס ‪56‬סי ‪6‬וגך וסטע פקה עיגיך ור"ס‪1 .‬כן כטס‬
‫ס"מר "ח"ג "מגס ס' סחריכו ((‪5‬גי"סור ונ‪ .'1‬זס ססס סוכיר‬
‫" ‪15‬רך גד‪ .51‬כי‬
‫‪ 5‬ישעיהו הנביא‬
‫‪5‬ל‬
‫סי' יכ‪15 51‬מר ‪6‬מנס סמריכ‪1 1‬ג‪.1'1‬בויד נחה רוח אלהים ע‬
‫ואמר לחזקיהו המלך * והלא ארם שהוא מרבר עם מי שהוא‬

‫גדול ממנו הלא מרת'ע כל גופו ונזדעזעין כל אנריו‪ .‬המדבר לפני‬
‫מלך מלכי המלכים הקב*ה על אהה כמה וכמה שיהיה מדבר באימה‬
‫וביראה ברתת ובזיע‪ .‬לפיכך חלה חזקיהו חולי גדול‪ ,‬שנאמר (מ‪5‬כיס כ'ג)‬
‫ביםים ההם חלה חזקיהו למות ונו' * וע"י שהתפלל אח*כ על מטתו _כהונן‬
‫שהיסב פניו אל הקיר והתפלל בדמעות‪ ,‬הקבשה שהוא רחום וחנין ומלא‬
‫רחמים‪ .‬היה רואה שפתיו דובבוה מישרים בחכמה בבינה בדעת ובהשכל‬
‫ובהכנעה גדולה‪ .‬שמע מיר את תפלתו ונקרעה נזירתו הרעה‪ .‬ושלחאליו‬
‫ע"יישעיהו הנביא לאמר (מ‪5‬כיס סס) שמעתי את תפלתך כו' הנני רופא‬
‫לך ביום השלישי תעלהבית ה'‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫פרקר‬

‫*‬

‫אשרי לזה האיש ירגיש ~צעד ש‪ .‬אחרים‪ .‬ומצמער עצמו ;ם‬
‫הצביר‪ .‬כי שכר הרבה ניתנים לו מן השמים בשביל כך‪ .‬בוא וראה‬
‫ולמד מדרכיו של משה רבנו עליו השלום‪ .‬שנאמר (סמותי"‬
‫)וידי משה‬
‫כבדיפ ויקחו אבן וישימו תתתיו וישב עליה * וכי לא היה לו למשה רבנו‬
‫ע*ה כר וכסת שישבעליה‪ .‬אלא אמר משה בדעתו הואיל וישראלשרוין‬
‫בצער * אף אניאהיה עמהם בצעד* עלכן לא יראה אדם את הרבים ‪-‬שך‪,‬ום‬
‫לא חסר‬
‫בצער ויאמר א?ךואוכל ואשתה ושלום‬
‫י דבר *‬
‫עאשאלוייןאמר כן*‪.‬כי בזמן שהרבים שרוים בצערעלויה*חניפדשיכפיורש עצמול מהם‪.‬‬
‫שני מלאכי שרה ההולבים עמו מבית הכנסת ומבית המדרש עד ביתו‬
‫אומריםעליו‪ .‬אותו האיש הפורש עצמומן הצבור אל יזכה לראות בנחמת‬
‫הצבור‪ .‬אבל זה שמשתתף עצמו בצערן של צבור אעפ"ישאין חפרלו‬
‫כלום‪ .‬הוא זוכה לראות ולהתנחם ולשמוח בנחמת הצביר‪ .‬כמו שנאמר‬
‫שישו אהה משוש כל המתאבלים עכיה‪ .‬וכמו כן אל יפרושכ? אדם את‬
‫יהשכינה‪,‬‬
‫עצמו מן הצבור מלבוא לבתי כנסיות ול מדרשות להקביל פנ‬
‫כבהתיבידו* ולא עוד אלאעשישידדיק‬
‫ואף אם הוא עם הארק‪ .‬מ"ם שכר הלי‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ס‬
‫נ‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫צ‬
‫ה‬
‫את עצמו לשמוע דברי תורה בבתי מררשות ותפלת‬
‫*‬
‫בבתי‬
‫ויענה בכל כחו אמן יהא שמיה רבא מברך * ירחם עליו אביו שבשמים‬
‫ויפהח את לבו ויפכ~ק את עיניו מעט מעמ להשכיל במקרא במשנה‬
‫ובוצדה‬

‫‪60‬‬
‫ן‬

‫‪/‬‬

‫ן‪,‬‬

‫ן‪7‬ןןשןןיה‪7‬ןןן‪_-‬ן‪//7‬ן‬

‫אליהו הנכיא‬
‫‪ 7‬ן ן ן ן י ‪- / 7 7 / 7‬‬

‫תילןן‪/‬יע‪7‬ןיל‬

‫ן ן ן ‪ 7‬ן ן‬

‫‪/‬‬

‫‪ , .-.-.‬ה ן * ‪4‬‬

‫‪ 4‬י*‪4‬‬

‫‪-‬‬

‫ובהגרה ולהבין רברי התפלותי ושכרו מרובהלעילם הבא'בשביל שציעף‬
‫את עצמו בעוה"ז להבין רברי תירה ותפלה‪ .‬ולמה בית ישראל דוטין‬
‫בעוהעו אצל אביהם שבשמים ‪ ,‬למלך בשד ודם שיש לו בנים ועבדים‬
‫הרבה‪ .‬עמר ובנה בהים היבה ופלטויין הרבה‪ .‬וביניהם דרכים יפים‬
‫ומישרים הרבה שאין להם סוף‪ ,‬העלה המלך דבר על דעתו ואמר‬
‫‪ .‬אצרוף‬
‫את עבדי ואת בני מי הוא שאוהב אותי וירא ממני‪ .‬ומי שירא ממני‬
‫ואינו אוהב אותי‪ ,‬מה עשה המלך עמד ובנה מבוי שהוא מאה אמה על‬
‫טאה אמה‪ ,‬ועשה בתובו חצר שהוא ד' אמות על ד' אמות ועשה בתוכו‬
‫פשפש קטון שהוא ד' טפחים על ד' טפחים ויוצאלמישרים גדוליםלהקביל‬
‫טתוך פשפש הקטון פניו של המלך ובני המלך יעבדיו באים ועומרים‬
‫‪ .‬ומי שירא ממנו‬
‫בחצר ובמבוי‪ ,‬והמלך יורע בדעתו מי אוהבו יירא ממנו‬
‫ואינו אוהבו הירא מן המלך ואינו אוהבו עומד בחצר ובמבוי ואינו מצער‬
‫נופו לבנום בפשפש הקטון‪ .‬אומר להם הקב"ה‪ ,‬בני מה ;שיתם ‪ ,‬אניבאתי‬
‫להקביל פניכם ואתם לא באתם להקבילפני * שנאמר מדועבאתיואין איש‬
‫וגו'‪ .‬אבל האוהב והירא מן המלך מצער את גופו ונכנמ בפשפש הקמק‬
‫שהוא יוצא לטישרים גדולים להקביל פני המלך‪ ,‬ועל אלו נאמר‪ ,‬לפקוח‬
‫עינים עורות‪ .‬להוציא מממגר אמיר‪ .‬מבית בלא יושבי השף לעעימ עט ש‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫" ‪,‬‬

‫‪ 4‬פ ‪- 4 - 1 1‬‬

‫שאש‬

‫" '"‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪",,,4‬ע‪,4‬‬

‫לא ‪61‬‬

‫א‪,‬יהן הנכיא‬

‫עטערה‪.‬‬

‫עגיניאייהו הנביא עלרברהגאולה‪.‬‬

‫(‪1‬סר פגהס רג"מ) מעשה שהציעו אינם מאמינים לפני ד' אליעזר‬
‫שטלות האלה * א' אהם מצפים שיבנה לכם בית המקדש‪ .‬והרי נזנר‬
‫בפפוק 'שבית השני נקרא ביה האחרון* ככהוב (חגי כ) גדוליהיה כביד‬
‫הביונ הזה האחרון מן הראשון ‪ ,‬משמע שלא יהיה עוד בית המקדששלישי‪.‬‬
‫בי אהם אומרים שאהם קרובים למלך הע‪5‬יון יותר מכל שאר האומות‬
‫עיבדי אלילים‪ .‬הרי המקורב למלך הוא תמיד בשמחה בלא צער בלא פחד‬
‫‪ .‬נמצא‬
‫בלא דוחק ואהם המיד מובלים צער דיחק ויגון יותר מכל אוה"ע‬
‫שאנהבו הקרובימלמלך‪ .‬שהרי אנחנו המיד בשמהה ואין אנו מוב‪5‬ים צרות‬
‫בי לא הסר לני כלום‪ ,‬ואתם מרוהקים‪ .‬ג' אהם אין אוכליםנבלה ומרפה‬
‫כדי שתהיו בריאים והזקים‪ .‬ואנואוכלים כל מהשנחפוץ ואנחנו חזקים בכת‬
‫ובבריאות ואהם המיד חלשיםושולמים בכם הרבה חליים יותר מבכל שאר‬
‫‪:.,‬ה"ע * מכ‪ 5‬זה מוכח שאתם עם שנוא לאלהיכם‪ .‬ר' אליעזר נצמער‬
‫באד מזה והציע אלו השאלוה לפני אליהו הנביא‪ .‬אשל אליהו הן גם‬
‫ביעיבה שלמעלה ברקיע נסתדרד שאלות האלה לפני הקב"ה * וכך הוא‬
‫ע‪:‬ין הדבר‪ .‬כאשריצאוישיא‪ 5‬ממצרים בקש הקב"הלעשוהם בארץכמלאכים‬
‫ווקרועים שלמעלה‪ .‬ורצה לבנוה להם בית קסקדש בשמים ולהורידולארץ‪.‬‬
‫ולנמוע לישיאל בשורש קדוש כדמיון שלמעלה * וזהו שכתוב הבאמו‬
‫ותטעם‪ .‬בהר נחלהך מכון לשבהך פעלת ה'‪ .‬במה שפעלה אהה ה' ולא‬
‫אחר* טכון לשבהך פעלת ה'‪ ,‬זה ביה ראשון‪ .‬מקדש ה' כענוידיך זה‬
‫בית שני‪ .‬ושניהם אומנותו של הקב"ה וכיון שחמאו ישראל נבנה בית‬
‫‪ .‬ולפיכך לא נתקיים* ועל זה אמר שלמה (תס~ס‬
‫סמקדש עלידי אנשים‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ו‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ע‬
‫א‬
‫ו‬
‫ש‬
‫ע‬
‫ט‬
‫ב‬
‫ם‬
‫ו‬
‫י‬
‫ק‬
‫קג*ו) אם ה' לא יבנה‬
‫‪.‬‬
‫שהריאין‬
‫וכן‬
‫בימי עזרא גרם ההמא ונבנהבית המקדש עוי אנשים ו‪5‬א היה בו קיו‬
‫ם *‬
‫אבל לעתיד לבוא כתיב (הסליס‪-‬קתו) בונה ירושליםה'‪ .‬הוא ולא אחר * וע‪5‬‬
‫בנין זה אנו מצפים‪ .‬והוא יהיה ביה המקדש ‪3‬פול‪ ,‬בית על גבי בי‬
‫ה*‬
‫ושניהם ביחדיורידם הקביה מן השמים‪ .‬אחד יהיה ‪:‬קרא בית דאשון‪ .‬ואחד‬
‫ביהשני‪ .‬ביתשנייהיה בהתגלותלכל העולם‬
‫‪.‬שיראו הכל אומנוהו של הקב'ה‬
‫בקיום האמיוני‪ .‬וכל לב תשהוקק לראותו בשמחה שלימה וביה הראשון‬
‫יהיה ע‪ 5‬נבי בקעשני מכומה ונעלם בתוךענני כבוד אשר יעלו עד רום‬
‫ד‪,‬וטמים ועל בנין זה טבחנו מצפים‪ .‬ואפילו העיר ירושלים תקום ע'י‬
‫טומניהש של הקב"ה כמו שכהוב (הריס כ)ואני אהיה לה נאום ה' חומת‬
‫אשסביב מבל שקביונ המקדט בעצטו ‪4‬‬
‫השובת‬
‫ל‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫פ‬

‫אליהו הנביא‬

‫תשובת שאלה הב' היא‪ ,‬כי בודאי אנחנו קרובים למלך העליון‬
‫יותר מכל אוהקע עובדי אלילים‪ ,‬שהרי הקבוה עשהלישיאלשיהיו הלב‬
‫של כ‪ 5‬העולם‪ .‬והםבין אוה"ע כמו הלב בין שאר אברי הגוף‪ ,‬שכל‬
‫היותןתלוי בהלב‪ ,‬וכ‬
‫ןגם ירושלים בתוך העולם היא כמו הלב בהגוף *‬
‫ובמו שהלב הוא קרוב ומקושר יותרלמלךהעליון אשר בהגוף‪ .‬שהוא המוח‬
‫טקור החכמה ביגה ודעת‪,‬כימן המוח נשפע אל הלב חכמה בינהודעת‪.‬‬
‫~פיכך הלב הוט מרגישוסוכל יוהר סכל אכרי הנוף כל מיני צער וצרוה‬
‫של הגוף‪ .‬וגם הלב הוא רך וענוג יותר מכל שאר אברי הגוף הרחוקים‬
‫מן המוח‪ ,‬וכן ישראל בין אוה"ע‪ ,‬כיון שהם בבחינת ‪5‬ב של בל‬
‫העולם * על כן הם קרובים ודבקים יותר למלך העליון ובעבור וה‬
‫סוב‪5‬ים צער וצרות יוהר מכל אוה"ע עובדי אלילים הרחוקים מן מלך‬
‫‪1‬‬

‫העליון ו‬

‫תשובת שאלה הנ' היא* כי סה שנאמר לישראל לאכול נבלה ומרפה‬
‫שקצים ורמשים הוא ג*כ לבעבור זה שהם בבחינת לב‪ ,‬שהרי הלב בגוף‬
‫אעפ"י שהוא רך וחלש הוא המלך והקיו‬
‫ם של כל שאר אברי הגוף *‬
‫מכל‬
‫ל‬
‫ש‬
‫והוא נומל לעצמו מזון היותר צח ונקי ומובחר מיני ה‪5‬יחות הנוף‪.‬‬
‫שהוא הדם‪ ,‬אבל כל שאר האברים ניזונים משאר מיני הליחות של הגוף‬
‫שיש בהם הרבה פמילה‪ ,‬ולפיכך נמצא לפעמים בשאר האברים נגעים‬
‫וצרעת‪ ,‬מה שאיןכן בלב שאין בו כל מום‪,‬וכןישראל בחר איתם הקב"ה‬
‫וקרבםאליו שיהיו הלב של כל העולם‪ .‬ובכן הםצהיכיםליזון רקבדברים‬
‫‪ .‬ככהוב נעל ד)‬
‫נקיים ומהורים זכים וצלולים‪ ,‬שלא יהיה בהם בל מום‬
‫כלך יפה רעיתי ומום אין בך‬

‫‪.‬‬

‫(‪"1‬חכי תנ") רבי שמעון בריוחאי ברח מחטת נזירה המלכותלמדבר‬
‫לוד ונגנז במערה הוא ור' אלעזר בנו‪ ,‬נעשה להם נם שהוציאה להם הארץ‬
‫עץ חרוביןומעיין מים‪ ,‬והיו ניווניםמן החרובין ושתו אותן המים וא‪5‬יחו‬
‫הנביא היה רגיל לבוא אצלם בכל יום ב' פעמים ולמר עמהם תורה ולא‬
‫ידע איש מזה‪ ,‬וישבו שם י"ב שנים עד שמת הקיסר ובמלה הנזירה‬
‫ויודיע אליהו הנביא להם שבטלה הנזירה ויצאו משם‪ ,‬פעם אחתנתעוררה‬
‫שאלה כין החכמים של החבריא קדישא ואמרו‪ .‬הרי ידוע שהקללות‬
‫שבתורת כהנים הן כנגד חורבן בית ראשין‪ .‬והקלרות יבמשנה תורה‬
‫הן כנגד חורבן בית שנ"‪ ,‬ואנו מוצאים בקללטע שבתורת כהנים הבמחות‬‫של נחמה ואהבת הקב"ה לישראל‪ ,‬דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב ונו‬
‫ובתיב ואף גמ זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאמתים וגו'‪ ,‬ובקללות‬
‫שבמשנה תורה לא נמצאו בהן הבשחות ונחמות כלל‪ .‬ולאידעו החבריא‬
‫קדישא מה להשיב על זה‪ ,‬ויכתוב רכי יוסי בר' יהודה מכתב לר'שמעון‬
‫בר יוחאיויציעלפניו שאלה הזאת‪ ,‬וישי‬
‫ח את הסכתכ ע*ייונה אחת*‬
‫ותבוא‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪- - - -" -. / 4 " " 4‬‬
‫‪- -.‬‬

‫אליהוהנביא‬

‫‪-‬‬

‫‪-//_-‬ק ‪/ ,‬‬

‫‪7‬‬

‫‪4‬‬

‫לב ‪68‬‬

‫ה ן ן ן ‪ / 7‬ן ‪ /‬ן ן ‪ /‬ן ‪ / /‬ן ן ק ן ן ‪ / /‬ן ‪ /‬ן ז ז ז ז ז ז ז ז ז‬

‫‪4‬‬

‫ז‬

‫והבוא היונה לפני ר'שמעין ותניח לפניו אה המכתב* כאשר הסהכל‬
‫ר' שמעוו בתיך המכתב בבה הוא וגם ר' אלעזר בנו על פרירתו מן‬
‫ימביייא ש?ו ‪ ,‬וגם ע? מה טלא נתגלה להם לפתור שאלהם אשר נבכו‬
‫י וי מה יעשה הרור האחרון כאשר ישימו אל‬
‫בה‪ ,‬בכה ר' שמעון ואמרו‬
‫לבם שאלה הזאת ולא ידעו פהרונה‬
‫‪ .‬הלא יפ‪3‬ו ח*ו ביאוש גדול‬
‫‪ .‬בתוך כך‬
‫בא אליהו הנביא לפניהם ואמר להם אשרי חלקכם שהקב'ה שלחני לשכך‬
‫דמעוהיכם‪ ,‬כך אמר הקנ*ה כ? הבמחות ונחמות של ישראל נרמזות באותן‬
‫הקל?ות‪ .‬כאב האוהב את בנו‪ .‬ואם בנו חטא‪ .‬הופם האב את הרצועה‬
‫של מלקות בידו ונוהם ושואנ עליובקיליקילותשיחתכנולנזרים‪ .‬אבל באמה‬
‫המנות הן קלות וברחמים רבים‬
‫‪ .‬בוא וראה הקשהמן הק?לות שבתוב גם‬
‫'‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ע‬
‫בל חלי וכל מכה וגו'‪ ,‬יעלם‬
‫ב‬
‫י‬
‫ת‬
‫נ‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫ע‬
‫י‬
‫א‬
‫ל‬
‫ך‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫ע‬
‫*‬
‫השמדך *‬
‫אלא יע)ם‪ .‬כלומר ה' המשרה שנינהו עליך יכבש ויכמה אוהן בנוקבא‬
‫דההום רבה שלא יצאו ח'ו לחוץ‪ .‬עד הטמדך‬
‫‪ .‬כלומר עד עולם‪ ,‬שהרי‬
‫להשמיד את ישרא‪ 3‬חוואי אפשר לעילמ‪ .‬מהמת שנשבע הקכ"ה שלא‬
‫יכרית את ישראל ‪3‬עולמי עו‪3‬מים‪ .‬רכהיבכן יעמוד ורעכם ושמכם ובתיב‬
‫הי אני אם ימרו שמים ממעל וגו'‪ ,‬ובכן גם אותן הקללות תה‪.‬ינה נע?מות‬
‫ומכומות לעולם ולא יצאו ח"ו לחוץ‪ .‬ובן נילה אליהו לר' שמעון עוד‬
‫ברכות ונחמוה הנרמוות בפמיקי התוכהה‬
‫‪ .‬ונם ני‪3‬הלו מוד גרול שבהפסוק‬
‫ודעו חייךתלוים לךנ‪:‬נגד ופהדת לילה ויומם ולא האמין בחייך‪ .‬שם נרמו‬
‫קץ הגאולה * אהרי כן כתב ר' שמעון תשובה על השאלה שנשלחהאליו‬
‫ויתן את המכתבבפי היונה וישלחנה אל החברייא קדישא * ונעשה ביניהם‬
‫שמחה גדולה ‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫נסגסורין ‪ ),15‬הבא דבי אליהו ששה אלפים שנה יעמוד העולם‪ .‬שני‬
‫אלפים תוהו‪ .‬שני אלפים תורה * שני אלפים‪"'/‬מות המשיח * ובעינותינו‬
‫שרבו יצאו מהם מה שיצאו‪ .‬א'ל אליהו לרב יהורהאהיו של רב מלא‬
‫החמיך * אין העולם נפי' כ‪5‬תי מסיסו פחות משמנים וחמשה יובלוה ‪ ,‬נסייט‬

‫ש‬
‫‪,‬א‪8‬‬

‫ל‪56‬טס ‪1‬ר"ן סגס‪ .‬גמג‪ 6‬גכחסכ‪1‬ן ס‪,‬ס מוסיף ע‪ 5‬ס~מן ‪6‬סר כ‪5‬תי מסיח ע‪1‬ל ר'ןסטש‬
‫וביובל האחרון בןדוד בא‪ .‬א*ל רביהודה בתחילתו של יובל או במופו‬
‫‪ .‬נס‪ '.‬ס‪6‬ס י‪1‬נ‪5‬‬
‫א*ל אינ‪,,‬ידע‪ .‬ועוד שאלו רב יהורה‪ .‬כלה או אינו כלה‬
‫ס‪6‬הר‪1‬ן ס‪ 61‬סקן ‪6‬סר כ‪5‬ס‪ .‬סייגו סטכ"פ ‪ 65‬יתעככ סמסיח י‪1‬תר‪16 .‬סתיג‪ 1‬ג‪5‬ס‪.‬‬
‫סייקו‬
‫‪5‬סי‪1‬ת ס‪ 65‬יכ‪ 61‬י‪1‬ק‪ 6‬כוס סי‪1‬כ‪ 5‬ס‪6‬הר‪1‬ן ‪ 656‬סמן סיג‪ 5‬ס‪6‬מרון מס‪65‬ס‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫כ‬
‫י‬
‫ס‬
‫‪.‬‬
‫ו‬
‫‪5‬‬
‫ח‬
‫י‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ס‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫כ‬
‫'‬
‫ח‬
‫‪6‬‬
‫ס‬
‫ג‬
‫ס‬
‫כ‬
‫ח‬
‫‪1‬‬
‫ת‬
‫‪6‬‬
‫י‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫א'ל‬
‫ומן‬
‫איני יודע‪ .‬רבאשי אמר‪.‬כך‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫ל‬
‫א‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ל‬
‫אמר‬
‫ר‬
‫ע‬
‫א‬
‫ל‬
‫‪.‬‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ר‬
‫י‬
‫פ‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ב‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫פ‬
‫צ‬
‫ת‬
‫* מן‬
‫האחרון‬
‫ווובל האחרון והלאה החכה לו‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫(יומ‪ 6‬יעי) עוד אמר לו אליהו הנביא לרב יהודה אחיו ש? דב מלא‬
‫ווצצד‪ .‬אהם מתמיהים ואומרים מפני מה עוד לא בא משיח* הרי העם‬

‫יום‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪64‬‬
‫יום הכפורים הוא ונכעלו כמה בתולות בנהררעא‪ ,‬א"ל רב יהורה והקב'ה‬
‫מה אומר לוה‪ .‬א"ל אליהו‪ .‬הקב"ה מלמד זכיה ואומר הרי היצר הרע‬
‫‪4‬‬

‫‪ " / / " - -‬א ע ש א י י ל י י‪",4/‬ש"על‪,‬על_י"‪4‬‬

‫י " ‪4 4‬‬

‫‪ 4 /‬ה " ‪4 4‬‬

‫לפתח חטאה רובץ * עיד שאלו רב יהודה‪ ,‬והששן מה אתשר* אמר לו‬
‫ם הכפורים אין רשוה להשטן לקטרג‪ .‬שאלו רבנן מנאלן זאת‪ .‬אמר‬
‫ביי‬
‫דמי בר חמא‪ .‬השם"ן בגימטריא שם"ר‪ .‬כי רק שם"רימי השנה יש לו‬
‫‪ .‬וביום הכפוריםאין לו רשות להשמין ‪:‬‬
‫רשוה להשמין‬
‫*‬

‫(סכסדרין ‪5‬ח‪ ).‬ר' יהושע בן לוי מצא את אליהו הנביא שהיה עומר‬
‫על פהח המערה של קבר ר'שמעון בר יוחאי‪ .‬שאלד' יהושע בן לוי את‬
‫אליהו האזכה לבוא לעילם הבא‬
‫‪ .‬א'ל אליהו אם ירצה ארון הוה‬
‫וכיססכיגס סיתספפסס‪ ,‬א"ריהושעבןלוישנים ראיתי וקול שלשה שמעתי‬
‫[כמס פלי‪6‬ותיס כמ‪6‬מר סזס כמוכן‪.‬וכול מס סס‪(6‬ייכ"‬
‫ל ‪ 06‬יזכס (כו‪6‬‬
‫‪6‬‬
‫כ‬
‫(טולס סכ‪ .6‬סיינו ‪ 06‬יזכס לכו‪ 6‬חי ‪3‬גופו (טעס ס ‪.‬כי סי' ת‪5‬פס‬
‫ט( זס כלינויו‪ .‬וכן זכס כ‪6‬מת (כו‪ 6‬חיכגן טון כד‪6‬ית‪ 6‬כמסכת כתוכות‬
‫(טז‪ .):‬ותס ס‪6‬מר כ' ר‪6‬יתי וקול ג' סמטתי‪.‬י"ל דר"ס ‪3‬ר יוח‪6‬י זכס‬
‫(מדרנס גדו(ס כמו ס‪6‬כות סטתודיס מקכרס תייסכגופס כטת סר‪6‬וי (ז‪6‬ת‬
‫ומתפ(ליס ט( יסוטת יסר‪6‬ל‪ .‬כמו‪ 63‬לטיל ס‪(6‬יסו סככי‪ 6‬רוחן ‪6‬תידיסס‬
‫קודס סתפ(ס‪ .‬ויס נזס טכין טמוק ס‪6‬טפ"י סכסמתס (טטלס כטולס סטליון‪.‬‬
‫מ"מ‪6‬ין מוטי(ס סס תפ(תס לטכיכי טולס סזס‪ .‬לי לסמסיך יסוטס טליסר‪6‬ל‬
‫כטולס סזס‪5‬ריך סמתפל( (סמ‪ 65‬ג"כ כטולססזס‪ .‬וזסו טכין תפלת ס‪6‬כות‬
‫כקכרס‪.‬וכן זכס רקכוי (מדרנס סז‪6‬ת‪ .‬וייוט סכל סמתפללכר‪6‬וי ססכיכס‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ככגרו‪ .‬כמוכ‪ 6‬כס"ס‪ .‬וככן מכלסכן סס‪6‬כותוכן גס רסכ"י כסטססטומדיס‬
‫מקכרס (סתס(( כוד‪6‬י כ‪6‬ס סמס ססכינס (טמוד ככגדס‪ .‬וזס סטכין‬
‫סססכיכס כ‪6‬ס טס ‪6‬ליסו לסיות כמטרס ס( רסכ"י כסטס סיטמוד מקכרו‬
‫(סתפ(ל‪ .‬ור' יסוסטכן (וי סלין ררך פתח סמטרס ור‪6‬ס ;כיס‪.‬סיינו ;זכס‬
‫לר‪6‬ות גס ‪6‬ת רסכ"י כמו סר‪6‬ס ‪6‬ת ‪6‬ליסו‪ .‬וסמט קול סלסס‪ .‬כי ‪6‬ת‬
‫ססכעסטל(‪ 6‬יכול לר‪6‬ות רק סמט ‪5‬ת סקול‪ .‬וכוד‪6‬י סמט ריכ"ל ~סנ"‬
‫סג‪6‬ו(ס‪ .‬וטזכ ס‪6‬לתיכף ‪6‬ת ‪6‬ליסו ‪6‬ימת ‪6‬תי מסיח‪ .‬ור‪5‬ס‬
‫סדתפפת~מס סכמכס רפכ"י מן ססכיכס ט( תפ(תח‪:‬‬
‫(‬
‫‪ .‬א*ל‬
‫אמר לו ר' יהושע בןלוי לאליהו אימת יבוא המשיח‬
‫לך ושאל את המשיח‪ .‬שאל ריב"ל היכן הוא נמצא ומה המה מימניו‬
‫אקל שהוא יושב אצל פתח שער העיר רומי בין עניים מנוגעים סובלי‬
‫חליים‪ .‬וכולם מהירין ‪:‬ל הנגעים שלהם ביחר ומנקים אוהם‪ .‬אח'כ‬

‫אליהו‬

‫הובשים וקושרין את כולם ביחר‪ .‬ועל זה נצרך עה ארוך‬
‫והמשיח מתיר כל נגע ונגע בלבד ומנקה אותה וחובשה תיבף‪.‬‬
‫כדי שיהיה מוכן ומזומן בכ‪ 5‬רנע‪ .‬כי יחשוב פן יבוקש ברגע זו‬
‫את ישראל‪ .‬ולא יהעכב בזמן חבישת כל הנגעי‬
‫ם שלו *‬
‫לגא~‬

‫‪6‬פסל‬

‫אליהו הנביא‬

‫ל‬

‫לג ‪65‬‬

‫ן‪6‬פמל סיסיכפו סס סו‪ 6‬ט‪ 5‬דלר סכתוכ ‪6‬ת‪65‬ס סחלכס וגו'‪ .‬ט‪65‬‬
‫גתמ‪65‬ס ‪5‬ול ‪ 656‬תפולכנס ס‪ 5‬ילוס‪5‬יס‪ .‬וכן ‪5‬סיפוך ככתוכ וילר מיעקכ‬
‫וס‪36‬ירסריר מפיר‪ .‬וגס מסתכן סכפיר לומי ‪ 65‬סיו מניותיס ‪6‬ת סעניהם‬
‫ראזנוגטש ‪5‬כו‪ 6‬סעירס‪ .‬כרי ס‪ 65‬תפלח ס‪5‬רעת ע‪6 5‬הריס‪ .‬וע‪5‬כן סיו‬

‫תוכרחיס ‪5‬פ‪3‬ת מחון ‪5‬פתפ סער סעיר‪ .‬וסעוכריס וס‪3‬יס זרקו ‪5‬סס‬
‫פרוטוה ‪5‬רקס‪ .‬וסתטיח ג"כ תגוגטוחו‪5‬ס *וכיון ססו‪ 53‬קמולין כעד כ‪55‬‬
‫יטר‪ .56‬כמו סכסוכ וסן‪ 6‬מחו‪55‬מפסטיגו‪.‬ולז‪6‬ת יסיכתוכין טגייס כ‪56‬ס]‪.‬‬
‫הלרר' יהושע בן לוי למקים ההוא‪ .‬ראה אה המשיח ואמר לו שלוםעליך‬
‫‪ .‬א"להמשיונ‬
‫‪ .‬א"ל שלום עליך בןלוי‪ .‬א"ל אימת יבוא האדון‬
‫דבי ומורי‬
‫‪ .‬חזר ר' יהושע בןלוי אצל אליהו‬
‫‪ .‬שאל אותו אליהו‬
‫היום‬
‫‪ .‬מה אמר לך‬
‫אמר‬
‫ו‬
‫ב‬
‫י‬
‫ש‬
‫ה‬
‫ח‬
‫י‬
‫המש‬
‫י ‪ ,‬א'ל אייהו א"כ הנפיח‬
‫ם‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ש‬
‫‪.‬‬
‫ך‬
‫י‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ן‬
‫ב‬
‫לו‬
‫לי‬
‫הבא‪,‬‬
‫לך וואביך לעולם‬
‫כיון שזכר גם אה שם אביך‪ .‬אמר ריב"ל הלא‬
‫אמרלי רברי שקר שאמרלי כיהיום יבוא וכא בא‪ ,‬א"ל אליהו כך אמר‬
‫לך (תס‪4‬ס‪5‬ס) היום אם בקולו תשמעו‪.‬‬
‫(עייות פ'ח ת"ז) אאר יהושע מקובל אני מדבן יוחנן בן זכאי ששמע‬
‫מדבו‪ .‬ורבו מרבו‪ .‬היכה למשהמפיני‪ .‬שאין אליהו הנביא בא לטמא‬
‫‪ .‬ולקרב המרוחקין בזרוע‪.‬‬
‫ולמהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע‬
‫רבי יהורה אוטר לקרב אבל לא לרחק‪ .‬רבי שמעון אומר להשוית‬
‫‪ .‬וחכמיםאומרימ לא לרחק ולא לקרב אלאלעשית שלוםבעולם‪.‬‬
‫המחלוקת‬
‫שצאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנכיא וגו' והשיב לב אבות‬
‫עלבנים ולב בנים על אבותם‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫(פסיקת‪ 6‬רכתי) מה נאוו על ההרים רנלי מבשר בשעה שהקב"ה‬
‫ם קורם שיבוא המשיח בא אליהו הנביא‬
‫נואל את ישראל‪ ,‬שלשהיטי‬
‫ועומד על הרי ישראל ובוכה ומסניר עליהם ואומר* הרי ארץ ישראל עד‬
‫מתי אהם עימרים בארץ ציה ושממה * וקולו נשמע בכל העולם‪ .‬ואח"כ‬
‫האמר בא שלום לעולמ‪ ,‬בא שלום לעולם שנאמר מה נאוו על ההרים‬
‫‪ .‬ביום שני בא ועומד על הרי ישיאל ואומר‬
‫רגלי טבשר טשמיע שלום‬
‫‪.‬‬
‫ם‬
‫ו‬
‫י‬
‫ב‬
‫מבשר‬
‫שנאמר‬
‫ב‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ב‬
‫ו‬
‫מ‬
‫באה מובה לעולם באה‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ל‬
‫*‬
‫שלישי‬
‫בא ועומד על הרי ישראל ואומר באתישיעה לעולם באת ישועה לעולם‪6‬‬
‫שנאמר משמיעישועה אומרלציון מלך אלהיך‬

‫‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪.‬‬

‫(‪6‬כוורסס) על פי הממורה נראהכי בחמשה מקומות נכתב יעקוב‬
‫מלא בוא"ו‪ .‬ובחמשה מקומות נכתב אליה חמר וא"ו‪ .‬והמעם כי יעקב‬
‫אבינו תפש הוא"ו משמו של אליהו הנביא בתורת משבון‪ ,‬ער שיבוא עם‬
‫משיח בן דוד המצתר בוא"ו מדות‪ .‬שנאמר במשיח ונחה עליו רוח ה'‬
‫רוה הבמה ובינה‪ .‬רוחעצה‪ .‬וגבורה‪ .‬רוח דעת‪ .‬ויראת ה'י ואז יחויר‬

‫‪.‬‬

‫לש‬

‫אליווהנייא‬

‫‪46‬‬

‫‪5‬ו היא"ו ויהיה שמו של אליהו שלם * והמעם של א‪5‬יהו‪.‬סירי ‪54‬כר‬
‫להיות ברבו‪ .‬בי רק אז יהיה שם הקב'ה ש‪5‬ם ובסאו שלם במדיה‬
‫ביפינו אמן ‪:‬‬
‫(סגזת‬
‫מסרחג) מעם המנהנ לפתוח הדלה קודם אמההע ‪4,‬פוך‬
‫חמהר‪ ,‬הואתסערלש‬
‫ידרך הבתוב(מ‪"5‬כי ג) הנני שולח מלאבי ופנה הררך ‪5‬פמ‬
‫ופתאום יבא א‪ 5‬היב‪5‬ו הארון אשר אתם מבקשים‪ .‬ום‪5‬אך הברית' אטר‬

‫אתם חפצים הנה בא וגו' האדון זה מלך המשיח‪ .‬מלאכי מלאך הברקע עה‬
‫אליהו הנביא‪ ,‬הנה בא‪,‬הייפ שהוא יבוא קודם ביאת האדון המשיה אל‬
‫היב‪5‬ו וכיון שהגאולהשיימה תלויה בביאת אליהו הנביא מקודם לבשד‬
‫הגאולה לבן בליל פסח קודם אמירתשפוך חמתך שאנו מחמילים לבקט‬
‫על הנאולה נוהגין לפתוח הדלת ולהוביר שמו של אליהו הנביא‬
‫ש‬
‫עלביאתו והדבור עם המעשה של פתיחת הד‪5‬תיועילו שניהם ‪5‬השרי‬
‫ו‪5‬התפ~‬
‫זאת בלבבנינו‪ .‬למעןידעו הסימן האםיתי שלביאת המשיח * בהיב‬
‫מה נאוועל ההרים רג‪5‬י מבשד משמיע שלום מבשר פוב משמיע ישועה‬
‫סמהרה בים'נו אמן‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫ועיו‬

‫‪1‬‬

‫ש‪__445‬שש‪4-4‬‬

‫גזף‪%‬זקכ‪14‬ם‪8‬‬

‫‪¢‬זל‪8í‬גגזקכ ‪%%‬גגגז*‪1‬ט ╞‪╨21╨1‬ג‪~21 14‬ד‪3‬זק‬

‫דלז‪╨8‬‬
‫╨‬
‫ז÷ד‪1‬ם╞; סז ד‪:‬כ‪(6 ñú4‬ג ‪ú‬ד‪5 ¢¢‬ףםז ╨ףזדו‪ 6":‬י‬
‫ז‪:‬יל‪÷ú‬ז‪3‬ס‬
‫זט‬
‫‪3‬פ‬
‫‪2‬ז‬
‫ל‬
‫י‬
‫‪ñ‬‬
‫ג‪ñ‬דג‪ñ ññú ¢ñ6 ñ‬ץ‪ú÷ú‬ג ‪¢ñ‬י‪╞ 'ñ‬י‪¢‬ג‬
‫) ‪.‬ז‪úñ‬ץגגכ‬

‫םללףם"(‪í‬‬

‫‪6‬‬
‫"‬
‫ח‬
‫‪ú‬דט"‬
‫ה‬
‫‪6‬ז╨‪ ñ‬ץ‬
‫‪ú ñ ¢‬ץגכ ‪ú‬ף(‪36 . ñ‬‬
‫י‪ñ‬‬
‫‪ 5‬ח‪3¢ñ ñ ¢ñ‬‬
‫ףג"ץ גם‪ñ ñ6‬יסי‬
‫ז‬
‫ס‬
‫י‬
‫‪ñ ñ‬ף‪ú ÷ñ‬ץדגדג‪6 ñ‬ח‪¢‬ג‪ñ3 ñ‬דד‪úñ ú‬ץ‪ú‬ג÷ג‪. ñ‬ז‪ú‬ף(‪ ñ‬ס‬
‫‪6‬‬
‫ג‬
‫‪ñ ñ‬‬
‫ס‬
‫ז ‪3‬דזלח ‪ñ‬‬
‫÷‬
‫‪ñ‬ף(‪5 ñ‬ח‪ñ‬‬
‫ז‬
‫ך‬
‫‪ . ñ‬זץ( ‪ññ‬ץ‪ñ÷ú‬‬
‫י (‪úñ‬ףם ‪ú‬ף‪1 ñ5‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪ú‬‬
‫י‬
‫ד‬
‫י‬
‫ס‬
‫ז‬
‫‬‫י‬
‫ז‬
‫ג‬
‫י‬
‫‪( ¢‬ךג‪3‬‬
‫‪:ñ‬‬
‫ג ‪(6ú‬ג‪ñ‬ז ‪ñ‬דיג‪ 6‬סיז‬
‫‪ñ‬יףז‪¢‬ג‪6 ñ‬ח‪ñ ¢‬ףץ‪ ñ¢‬זגזי‪. ñ‬זי÷י(‬
‫‪ññ ñ‬ג‪6‬‬
‫‪á¢‬זכ ?‬
‫ו‬
‫ג ‪?ñ‬גךג‪ í‬קיג╨ז ק‪3‬קךי‪ í‬גחז‪ í‬ז‪╨ñ‬זכ‪ .‬ק÷ו ה‪á‬ל ד‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫ה ץ?‪á‬ז╨╨ז‬
‫ך‬
‫כקההקךיל זטךה ‪?ñ‬ץ╨ג ╨‪¢‬ג‪9‬ה ג'ד╨ג *‪1‬י‪2%‬‬
‫‪ó‬‬
‫ג‬
‫ו‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ד‪╨╞Σ‬ז‪ú‬ג╨ז ל‪ñ‬ל‪ú ú¢‬‬
‫ו‬
‫ם ק?ה כק?ה טך‪ó‬‬
‫ז‬
‫╨‬
‫ך ק╨ץ ט‬
‫ג‬
‫?‬
‫‪ú‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫‪á‬‬
‫‪.‬‬
‫‪í‬‬
‫ו'‪ ó‬ךחל╨ז ו‪4‬ם הםו ‪╞:‬ז‪ Σ‬ל‪¢‬ץ "‬
‫ג לטוזל'╨ג זך‪9‬וז‪á‬ז‪ñ‬גל‬
‫?‬
‫ךק‪¢á╨ ¢‬ז ץיג╨‬
‫‪%‬‬
‫ז ?╞ ‪9‬ו╞‪ .‬טךגה ךט╨גק ‪á‬פ‪¢‬זלג╨ז ד?‪ú‬ז‪ á‬ץ‬
‫םז ?‪.¢‬‬
‫‪ú‬‬
‫ק‬
‫ק╨‪ñ‬ג ‪%ñ‬ה ק‪ú‬ז‪á‬‬
‫ל‪'?ñ‬ק‬
‫ם‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ו קך‪ó?9ñ‬‬
‫‪÷ñ‬גט‬
‫ם‬
‫ד╨זט‪ í‬וגה ╨ו וםהג‪ íñ‬ל‬
‫ק טץ╞ גלג‬
‫ך‬
‫‪ñ‬‬
‫ך‬
‫ק‬
‫ק‬
‫ק"‪ñ‬ז‬
‫ל ו╞‪╨ú‬ז ז‪á‬קלחל‪ó‬‬
‫ק‪ ú‬ץך‪? ó‬קםךם‬
‫ז‬
‫╨‬
‫ז‬
‫ךהז‪ ó‬ק‪ñ‬ץגל וזלז‪ ú‬ז╨לל ג╨ז ‪ú‬ז‪╞÷ñ óú¢‬זקה ‪.‬ט‪¢9‬ל וג╨‪ó‬‬
‫כ‬
‫"‬
‫ם‬
‫?‬
‫‪╨ ¢‬ץ‪á‬ז╞ וז‪óú‬‬
‫‪9‬םח ץגם‪ í‬קלה~ג ךך'╞ ‪2‬ל‪¢ ú‬ז‪ í‬ך‬
‫כקזל‪á%‬ז╞לג╨ז הק‬
‫‪ú‬‬
‫ז ק‬
‫?ם‪ á‬גך'‪¢*)¢╨* í‬קג ך‪ú‬זי╨‬
‫‪.‬זךקזל ץ' ‪¢*ñ‬קג‬
‫‪3‬ל‬
‫ם ץ‬
‫כ ╨╞זם קגץלז╞‬
‫ז‬
‫ם'‬
‫‪* í‬‬
‫‪1 í‬ג╞‬
‫ם ‪4‬כ'‪ó‬‬
‫ז?ג‪íñ‬‬
‫‪9‬‬
‫?‬
‫ם‬
‫*‬
‫ל‬
‫‪:‬‬
‫ט‬
‫' ‪'á‬ג‪í‬‬
‫ה ק‪4‬ח‪? ¢ñ‬‬
‫?'ג‪ñ í‬ל╞גק כ‪¢╞╨ñ‬ו ‪1ñ‬ה ?ג ‪4‬‬
‫ם כ╞╨ז‪ñ‬ג‪ * íñ‬ג‪9‬‬
‫ה‬
‫כ‬
‫‪ñ‬‬
‫ם‬
‫י‬
‫ו‬
‫‪ í9?%‬זךל‪ ¢‬קל‪9‬ל ‪ñ‬םג ‪ñ‬ל‬
‫‪ í9‬גקד' ל‪9‬ג‪,‬קז‪.‬‬
‫‪í‬‬
‫ך‬
‫ק‬
‫ט‬
‫'‬
‫לכק╨ז זךגכ‬
‫ה ץ?ל‬
‫‪í‬‬
‫"‬
‫ז‬
‫‪%3‬ג╨ז‪ ú‬ו‪á‬זל'╨ז כ‪ñ‬ט‪4‬‬
‫‪í‬‬
‫ז‬
‫ג‬
‫ז‬
‫╨‬
‫ם‬
‫‪ú‬‬
‫ג‬
‫י‬
‫כ‬
‫ל‬
‫‪á‬‬
‫÷‬
‫╨‬
‫‪ñ‬‬
‫ג ‪╞áΣ3‬ם‪ú‬‬
‫‪╞÷ñ‬זק‬
‫"‪╨9‬‬
‫?‪╨'1‬‬
‫*‪9%‬ם‬
‫‪╞4í‬זם‬
‫? ╨ג'ךג‪╞÷ñ ó‬זקג‪ í‬ז╨ק?קה ╨‪╞╨ñ‬טו÷*ף'╨ג *ג?‪ñ‬כ‬
‫ז‬
‫╨‬
‫ם‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ך‬
‫‪ñ‬םו ו‬
‫‪1‬‬
‫‪í‬‬
‫'‬
‫ם‬
‫*‬
‫ק‪ñ‬ג╨ז ק‪3‬גךי‬
‫‪¢ í‬חז‪ í‬טח╨זכ‬
‫ם‬
‫‪3‬‬
‫ח‬
‫‪í‬‬
‫‪,‬‬
‫ך‬
‫‪ñ‬‬
‫י‬
‫?‬
‫ו ק‪*? ú‬ם╞ל'╨ג‬
‫╨‬
‫╨'חז‪÷4. í'ñ‬םט‪ ú‬גכ‪9‬ט'‪ í‬ץטלכ‪á‬ג‪╨? ¢‬ג ‪ ú%‬ך‪ñ‬י‪ú‬‬
‫?ה"÷ק╞'ל‪í‬‬
‫╨‪ ?á‬ץ‪ í‬ך‪á‬זלג╨ז ‪╞÷ñ‬זק'‪ í‬ךזט‪íñ‬‬
‫‪ ú‬ה‪¢á‬ג‪ú‬‬
‫‪í‬‬
‫ג‬
‫╨‬
‫ז‬
‫טו‬
‫ה‬
‫ך‬
‫?‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ק‬
‫‪.‬‬
‫??‪ ÷ñ‬ה‪4 íú÷á á÷%‬ו"ק‬
‫‪ó╨?¢‬‬
‫‪ñ ó‬ל╞גקה '‬
‫ג‬
‫כ‬
‫זהז‪¢‬ל‬
‫‪:‬‬
‫‪í‬‬
‫י‬
‫ך‬
‫ק‬
‫ד‬
‫ק‬
‫╞‬
‫‪á‬‬
‫ג‬
‫╨‬
‫'‬
‫‪ñ‬‬
‫ק‬
‫‪ó ó‬ג גה גזץ‪ó9‬‬
‫‪ ¢‬ד‪9‬ה‬
‫'‬
‫‪ ó‬ז‬
‫יז‬
‫כ‬
‫‪5‬‬
‫‪ú‬‬
‫ק‬
‫ג‬
‫ך‪1‬גג‪ í‬פ╞'÷ג‪ í‬גל╞זק'‪ í‬ך‪4‬ק'‪í‬‬
‫‪4á .‬קג‪╨ í‬ך‪% ó‬קג *קלג דו‪í¢‬‬
‫ג‪9ó‬ג‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫פי÷‪í‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫ה ‪ .‬דיםץ‬
‫יז÷‬

‫‪ñ‬סי÷ג‬

‫‪.‬‬

‫ג‬
‫╨‬
‫י‬

‫טי*‪¢‬‬

‫‪4‬םי*‪¢‬‬

‫כ‬

‫ק‪:‬י*‪¢‬‬

‫גסיפך‬

‫‪ñ‬‬
‫'‬
‫ט‬
‫י‬

‫י‪ññ‬קך‬

‫גק‪ñ‬ג‪9‬ה ‪3‬פוכ םךיח‬
‫‪ ó‬טל‪í‬‬
‫╨ג÷ם*י‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ה‬
‫÷‬
‫ק‬
‫‪.‬זגלץכ ל╞זק‪ñ ú‬ק‪ í‬טק‪¢‬ו‪ 5‬ד‬
‫‪ñ‬ד╞‬
‫‪9‬קז╨╞‪ ú‬ג?‪ñ‬ץ‬
‫ז ÷╞זק‪ú‬‬
‫‪í‬‬
‫ג‬
‫י‬
‫╨‬
‫ץ‬
‫‪ú‬‬
‫╞‬
‫╨‬
‫‪9‬‬
‫ץ‬
‫ך‬
‫ה‬
‫÷‬
‫‪á‬‬
‫‪¢‬‬
‫ז‬
‫י‬
‫ז‬
‫קדג╨‪ 4‬קדקך‪í:‬‬
‫זג‪ú‬זךג‪í‬‬
‫╨ך‪ñ‬גז╨ג‪í‬‬
‫דךי‬
‫‪ í‬זד÷ה‬

‫ה╨לפוג‪í‬‬

‫לג‪ú‬ז‪ú‬‬

‫אליהו הנביא‬
‫‪88‬‬
‫נתט?טים בהם בכשראל‪ .‬שעומקים בהורהבכי ?ם תמיד טתוף‬
‫צצרומתוף הדחק‪.‬וןיר גמהבעליגפ'םי;‪45‬סם ב‪2‬שראלששין‬
‫‪8‬ף‪94‬ה*ןי‬
‫אעדד זס‪4‬זיטיםשתעוכםמצ?יסםמעול‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫ס‪9‬לות‪2.‬טף גןמםקיגעיםע"י‬
‫ם ‪2‬תירה ועו‪9‬קים גתורה‬
‫יי‬
‫םפטיי‪:‬טכינו"גשט‪2‬םזכיר גמהפמחיםוכ‪9‬העוכ'םיש‬
‫ן מזונות‪ .‬ונוסנים קקרלמ‪2‬מכיםשכלמרו‬
‫?סםו‪2‬שסטלש"'‬
‫עםבגיסםתורה‪.‬זכור ג‪4‬הנ‪4‬ריםוךטן'ם‪ 5;:‬בהםבךשראלשאינם‬
‫יודעיםגין‪:‬סיג‬
‫ם ?שמאלם‬
‫‪?.‬כור‬
‫‪.‬ועומקים בתורהבכייום תמיר‬
‫ג‪9‬ההניםיהנותןש בהםבכשרא‪ 5‬שסקגיטים וטןיסים‬
‫י‬
‫"‬
‫ב‬
‫ל‬
‫קגס'יתו?‪9‬תיטדןשא‪.‬ימח‪9‬ריםומפטןיםומצ*יםלישועתף בכל‬
‫יום תמיר‪ :‬לסינו שבשסכם צריק טתה ‪ 2‬וסס'ר ו‪9‬ל מעשיף‪-‬‬

‫יסם‬
‫טיא‬
‫צי‬
‫י‪9‬י‬
‫יסם‬

‫?"מינה*טנא‪2‬פנו?לייף‪9‬יףסכגיםוחסכיףמגדילים על ‪3‬עף‬
‫א ‪2‬ם צ‪5‬‬
‫רחוטיףשאכיןצ‪9‬ף ג'תויראל משסימני *מי‬
‫אומות העולם‬
‫ףיהוןפףזטם ךמצאו ?זסהה‪4‬שים‪3‬שרים‬
‫ס‬
‫מ‬
‫י‬
‫ש‬
‫"‬
‫ק‬
‫א‬
‫'‬
‫ו‬
‫גע'ר טסת תשאלכי ממאתםו"ל"זף'מם* ג?הוי יא‬
‫טשחיה בענור העקסה‪ .‬ואנחנו עמףי*שסאלסטקכקיםומשבחים‬

‫ימ‬

‫ן"י‬

‫וט?"ריםטת שסף ‪94‬ליים‬
‫י‬
‫ז‬
‫ה נש‪9‬ף‬
‫יוןפ‪4‬כף‬
‫"‬
‫*‬
‫פ‬
‫כ‬
‫י‬
‫ק‬
‫ס‬
‫י‬
‫י‪ '2:‬צ‪9‬ףוזראי*זשישי‬
‫ןךמקדש ?ע'ג'?יס‪9‬רייה‬
‫ם ‪3‬ל‬
‫צ‬
‫טעשיסםממי‪4‬יםגש"יקה‪ .‬על אחת ‪3‬מה ןגמה שקךסםעיינו‬
‫וטי"זף'מנף‪.‬גי עטףכשןטלמם קנינףטזר טעילם*שג"סר‬
‫סלאהיא ל‪'4‬ףמגףהיא יןבעף ממטר‪2‬הננ'יאש'ת‬
‫*‬

‫?יף‬

‫רך‪3‬ך‪2 .‬נאמרקירש‪2‬שכשיליי?אשית"בואהה‪:‬אבינ‪4‬שבשטכמ‬
‫?כור מה ש‪3‬תספלנו‪9‬תורתף‪.‬י‬
‫איןטהף אבות על בסים ובנים‬
‫לאיומתן אבות‪ .‬ונאמרגן לא ‪2‬שא בעוןסטבכאב לא ךשא‬
‫ןי‬
‫גציןמגן*ע‬
‫עירש"‬
‫םסםרש‪5‬וםיאברו כעשראל מן סעולם‪ .‬תאבד‬
‫תיןפףטןסעולם‬
‫י ?לסעולם ןגף סקסיםגטשנה אם‬
‫ר‬
‫ס‬
‫מ‬
‫י‬
‫נ‬
‫ז‬
‫האיןןסףשסץ‪:‬לכינו ש‪3‬זטכם ‪3‬הבתלנו‬
‫יןרייונה‬
‫"יןתיכ‬
‫ע‬
‫סגרו?ה‪.‬טור ‪4‬ה‬
‫ססס'אעסןף‪.‬ןשסי שחמםע‪5‬ניסנה‬
‫י‬
‫'‬
‫ע‬
‫ס‬
‫מןגהטשמים ?שרהרבולןם‪.‬אשייא‬
‫עגין‪:‬טינד?זמאיו‬
‫י‬
‫י‬
‫ילס‪9‬ה ב‪9‬ה * ‪9‬מף זשפהמ‪9‬פ צלני‪9‬בהיגןכפגו?לו כס‪9‬יף‬
‫ץךינו‪.‬וקייםע‪2‬ינו מהשסכטסף?נוןיטןן*לטן‪4‬יןט‪4‬ני‪"%‬שה‪.‬‬
‫גיאיףמע‪45‬קבורילחסרלאש?ןייקגן‪*4‬שך'?עקז‪9‬ף ?סצל‬
‫תוכפףוקטצןקלזפףנפס'ש?נונשי?הק‪2‬קהג‪%9‬ה‪'"9‬טשטן‪:‬‬
‫*‬

‫*‬

‫יא‬

‫‪.‬‬

‫י"‬

‫‪ .‬ע ש ‪ ,‬י י ‪ " 4‬ל ‪ 4 4‬ע ‪ ,‬ן ן ‪ , ,‬יאליה הנביא‬

‫לה ‪6%‬‬

‫תהאעיחחנ‪59‬אינטונש‬
‫מאמר‪*8"188 .‬ש"‪%"64‬ש‪%‬‬
‫ע"י‪4‬א*פש‪"9‬צ‬

‫פתה אליהו‬
‫עםפירושיפה ורחב‬

‫‪4‬‬
‫*‬
‫"‬
‫ן‬
‫א‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫י‬
‫'‬
‫ו‬
‫‪:‬‬
‫ל‬
‫י‬
‫ן‬
‫(‬
‫"‬
‫(‬
‫"‬
‫ש‬
‫‪4‬‬
‫ו‬
‫")‪*:[")4‬גל‬

‫נלקט מן מפרי נרולי המקובלים בהרחבת הביאור ובדומפת‬
‫נופך משלי כאשר חנני יוצרי ובוראי‪.‬‬

‫הקמזיהודהיודלכטה"רישראליצחק'"‪5‬יאזענגשינ‪.‬‬
‫מלפנים רב בקאק טארלא וכעת חונה בק"ק לארז*‬
‫טחבר הספרים יך‪4‬וך‪ 2‬נדריבם‪ ,‬שערי זהר תורה‪.‬‬

‫‪18‬נ"מ___‬

‫האפק אאנ‪59‬אינטרנט‬

‫שו‪ 6‬א‪6‬ש‪4‬ש‪8‬שש‪6‬א‪.‬שחאש‬

‫ע"יחיי‪8‬‬
‫פש‪"9‬י‬

‫אליוודצניא‬

‫‪91 6‬‬

‫מאמךאליהוהנביאבהכמת הקבלה‪.‬‬

‫*מח"לף"ויט‪-‬רמ‪1‬גטיןיש‪4‬ףייאמישא‪4‬חי?ווחא‪,‬ף‬
‫‪1‬‬

‫אור צח‬

‫זח הניאוראורצחיאיר אור בהיר וצחעל המאמרפןרצח‬
‫אליהו *יהוא נלקמ מן ספרי גרולי המקובלים‬
‫‪ .‬הלא המה‬
‫שפררמ רמונים" "הדרת טלך" חשפע פל" ומידור חב"ד של‬
‫הרב בעל התניא זצוקלה"ה ובעזרת צורי וקוני הרחבהי‬
‫דבריהם הקדושים בלשון קל וצח ובהומפת נופך ממה שחנני‬
‫השי"ת ברוזח‪ .‬כדישיהי' נקל יותר להמעי*ןלהביןדברים‬
‫חקדושים העוטדים ברומו של עולם והם ימודי האמונה‬
‫אשר בלעדם יבלה האדם שנותיו בבחינת קפנות המוחין‬
‫אשר לאירעביןימינו לשטאלו בענין העבודה הזאת אשר‬
‫נתן הקב"ה לנו‪ .‬מה היא * למה היא‬
‫‪ .‬ולמי היא‪ .‬ואשרי‬
‫לאדם אשר ישמור רברים האלה בלבו ויהבונן חמדי ה'‬

‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫י‬

‫ז אליהו ואמר‪~ .‬יסו סנני‪ 6‬לטונ כוון ‪5‬נ‪6‬ל נת‪6‬תר טזס‬
‫טשרזו‬
‫כקי‪5‬ור גתרןריכ גופי סחכתסזכס‬
‫י‪6‬לסית טנקר‪6‬ת חכתת סקכלס‪.‬‬
‫חי‪%‬עכיןאין ‪%‬ף נ‪6‬חוותו ספ‪0‬ועועניןס‪56‬ילות‪.‬וגסכי‪6‬ר געקט‪5‬תות‬
‫ח‪5‬יס וטעס ס‪56‬ל‪64‬ותגין סספירות וסכרחתט‪ .‬וסנס ‪6‬תל רבוןעלמין‬
‫ססעס נ‪%‬אין מוף‪ .‬וקל‪6‬ו רנוןעלתין‪.‬כי סו‪ 6‬ר‪5‬ס לוכל כענין סעולס‬
‫אש~‪5‬וחו‪5 ,‬כן קר‪ 6‬לא"םרכון עלתין‪ .‬ועוד ‪0‬רכוןע‪5‬תין כ‪ 61‬כתו חחויכ‬
‫ת‪5‬י‪6‬ות סנכר‪6‬יסיכיר ט‪6‬דסויכו‪6‬לידי סחלטס סי‪0‬‬
‫סתמ*ת *כי‬
‫ס‬
‫ט‬
‫נ‬
‫‪6‬‬
‫ל‬
‫ק‬
‫נ‬
‫‪.‬‬
‫ק‬
‫ו‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫ת‬
‫נ‬
‫א‬
‫א‬
‫ו‬
‫ה‬
‫‪.‬‬
‫ן‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ר‬
‫מלתין‬
‫ס‪6‬רז‬
‫לע‪51‬ס נחסיג‪ ,‬ולכן ‪0‬יס"‬
‫כח‪5‬ח סו‪ 6‬ופירו‪0‬ו ‪0‬רכון עלתין ‪6‬תס סו‪ 6‬תחויכ סת‪5‬י‪6‬ות‪.‬כי ‪6‬נ"ת‬
‫"אןט על נחיגת סגג'לס‪.‬וסו"‪ 6‬תולס ע‪ 5‬נחי' סנסתל‪ .‬כלחר טת‪5‬רכחי'‬
‫עגלט תוכן ‪0‬כחיגת סנסתר סו‪ 6‬תחויכ סת‪5‬י‪6‬ות‪ .‬ו‪6‬טפ"י ‪ 6100‬נמתר‬
‫ת ס‪0‬כל ת‪5‬ד ע‪5‬תותו ‪6 ,‬כל ת‪5‬ד סנכר‪6‬יס וסמתדרותסעילס כחכמס‬
‫יי‪0‬ג‬
‫ת‪6‬ד‪ .‬טןע וגנ‪5‬ס ‪%‬וכייס ננוס תעלכל גנוסיס סתחדט כטוכו‬
‫ככא‬
‫ל~טעיו ת"כ‪.‬כ‪6‬ילוסו‪ 6‬ככחינת‪6‬תרי לגוכח‪.‬וץד ולא בחושב‬
‫נפ‬
‫ןת(עףנע‬
‫ן טעס ‪0‬עורג‪ 5‬כפי כע‪5‬י ס‪6‬שגם כ‪6‬תלס‪6 .‬חו ‪ 651‬כ‪6‬חו ס ‪.‬‬
‫"םיכ‬
‫סי‪6 0‬‬
‫‪"8‬היעכיג‪5‬תין ‪6‬חו סתגויכ‪6‬יוס ח‪0‬נון ‪ 50‬וכריס סנת‪65‬יסכעי‬
‫סכרהם‬

‫תתי‬

‫אלקקו הנביא‬

‫‪?8‬‬

‫‪.‬ין‬
‫נל מהוסין י‬

‫הףא ‪2‬ילאה של כל איהשין מהימא עף‬
‫תפישאבף ‪4‬לל שנמהוא דאפיקת ‪2‬שרמקינין רקךינן‬

‫טטיוה‬

‫*‬

‫‪.‬‬

‫אור צח‬

‫להון‬

‫חנריס רניס סדומיס(ו‪6 .‬ל‪ 6‬קסקווס ס‪ 61‬סר‪06‬ון וסכ‪6 6‬חריו מכוגס כ‪0‬ס‬
‫סכי‪.‬ויט עיך למספר ס‪6‬חד עס מספר סכ' ו‪6‬פי(ו ‪(0‬טס מספר ר)ןכו‪.6‬‬
‫לפי ‪0‬מ‪5‬י‪16‬ת מספר סרכ‪ 61‬כ‪ 6‬מ‪5‬ירוף חלקיס קעכיס מספר ‪6‬חד ‪6‬חד‪.‬‬
‫מס ‪60‬יןכן כרכון ע(נוין ‪0‬סו‪6 6‬חד ‪61‬ין‪0‬כי ‪3‬דומסלו‪ .‬ו‪6‬ף גס‪6‬ין עלוך‬
‫גו כגג עס כנגות סס‪0‬תג‪0‬גות ‪0‬נ כג סעוגמות‪.‬כי חעגו‪3‬גיר תפיסס‬
‫וסלכ‪0‬ס כ‪6 .%‬ף ל‪ 6‬כדמיון ס(כ‪0‬ת סרוחכיות כג‪0‬מיות‪.‬כי כל סס‪0‬תל‪0‬לווש‬
‫טל יכ‪ 61‬רככות סעו(מותי‪56‬ילות כרי‪6‬סילירס ע‪0‬יס ככר‪ 16‬רקמן‬
‫י‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ג‬
‫ן חסותו מו‪0‬גלכו כלל‪5 .‬ל‪6‬‬
‫וס‪6‬רס כעלמ‪ 6‬נו‪16‬ל סעלנניות ‪0‬ל סא"ם‪"0‬י‬
‫טנו סכווכס ‪0‬ל "‪6‬חך" ס‪ 61‬ע( ‪5‬ד ס‪0‬לילס‪0 .‬ס‪6 61‬סך כערך כזס ט‪6‬ץ‬
‫ת ס‪ 61‬חד ‪1‬ל‪ 6‬כחוטכן‪ .‬פירו‪60 0‬ין *‪6‬חד*‬
‫טכי כערכו (סמ‪0‬י( (ו‪ .‬וזסו"ג‬
‫סזס יכ‪1‬ל (ככום כטוס חטכון ‪0‬כעו(ס‪.‬יעןכי‪6‬ין‪0‬כי לו‪16 .‬יתכ‪6‬ר‬
‫י‬
‫ע‬
‫ק‬
‫כ‬
‫ט‪6‬ין ‪6.‬חי‬
‫" סזס כמו ס‪6‬חך ‪6 (0‬יזס ח‪0‬כון ‪0‬כע‪1‬לס‪.‬כי גכל ח‪0‬כק‬
‫סכעו(ס מ‪31‬ן מעלמו נמו‪0‬כל סר‪06‬ון טמספר ס‪6‬חד ס‪ 61‬מספר סמיכמש‬
‫ט‪3‬זס סח‪0‬כון‪601 .‬ר סמספריס סכזס סח‪0‬כ‪1‬ן‪.‬סס סמרוכיס‪6 .‬כל ס‪6‬חד ‪0‬ל‬
‫סרכוןע(מין כספוך סו‪ .6‬סזס ה‪6‬חד ;‪ 51.‬סנזספר סמרוכס כגד כל רני‬
‫סמספריס סמרו‪3‬יס ‪6‬טר ככ(מיכי סח‪0‬כגות ‪0‬כעולס‪.‬כי כל סכרי‪6‬ס עם‬
‫לכ‪ 61‬רככות סעו(מות ‪6‬טר ‪3‬ס סי‪ 6‬המיעוט כגד זס ס‪6‬חד‪.‬וסכל (עומהש‬
‫כערךטפס‪6‬חתכגדיסס‪16‬קיכום‪ .‬אנת הואעילאהעלכלעילאיןםתיטש‬
‫ן פירוט עליון ע(כל סעליוכיס ס‪0 61‬סא"ם כקר‪ 6‬עלת כל‬
‫על כל מתימי‬
‫הע(ות וסכת כל' סס‪3‬ותכי כ(ס ע(ו(יס גנכ?כ‪ .1‬ס‪ 61‬המ‪6‬ליל וסמס ג‪56‬לש‪.‬‬
‫ומפכי ק‪6‬מר ‪6‬כ"ת ‪1‬על‪"6‬ס‪0 .‬כ‪ 3‬זס מורס סיותו כתפם כמקוס הוו‪0‬ג‬
‫כמסותו‪.‬כי ‪6‬כ"ת מורס‪6‬יזס מסות‪ .‬ועיל‪"6‬ס מורס על סימן סמקוס‪61.‬ין‬
‫מן סמווה ס‪(6‬ס‪63‬לוס‪.‬כי ‪6‬יככו כתפם כמקזס ‪61‬ין מסותו מוקנ כ(ל‪ ,‬לזס‬
‫‪6‬מר סתימ‪ 6‬עלכל סתיועין‪ .‬לסורותט‪6‬ין (עכיןמקוס‪0‬וס‪0‬ייכות‪6‬ליו ח*ו‪.‬‬
‫כי"פי(‬
‫ו כערך ססתימין ה‪ 61‬טמיר וכעלס ‪6‬ליסס ‪60‬יןמ‪0‬יגין ‪ 13‬כלל‪.‬הכל‬
‫סספירות סעליוכות וכ( ס‪0‬כליס סכפרדיס סן ‪3‬ערכו ככע(י גוף לרוכ סעלמו‬
‫וסתינותו מסס‪.‬לית מחשבה ת?ימא בך כלל סגווכס ‪3‬זס ‪0‬סנס‬
‫ססעכעיס סרומכיס יכו(יט לסיות מו‪0‬ג כמח‪0‬כס‪6 .‬כל ‪3‬הא"ם ‪6‬פילו תפיסס‬
‫מועטת כמח‪0‬כס‪6‬ין ‪ 13‬כ(ל ח"ו‪ ,‬כי נס כחסרוחגי סל סמחקכס סו‪6‬כהג‬
‫ד‪3‬ר ג‪0‬מי לעומת סרוחגיות ‪0‬ל מסחם סא"ם ‪"3‬ס‪ .‬אנת הוא ראפיקת‬
‫עשר תקונין ‪6‬חר ‪0‬ספ(יג כמע(ות סמ‪56‬י( כמ(ופ קלרות סתחע לרכר‬
‫כעכין ס‪(456‬ות ‪0‬סא"ם ס‪56‬יל ע‪0‬רס כ‪56‬ליס טגר‪,‬ר‪6‬ק תיקוכין‪ .‬מפר סיט‬
‫גסס פקון סכח וסגכורס סכ(תי פכליתות קל סמ‪6‬ליל‪ .‬מעעס כעליוי‬
‫חמג‪:‬והס‬

‫אליהו הבביא‬

‫" ה ש ע ל‬

‫לז ‪98‬‬

‫" א א " א א א א ע ן " י י ש א " ‪- 4 1‬‬

‫להון עשרקפירן לשנסגא (נ"אלשנטלא)‪9‬הין?‪:‬טיןטמיטין דלא‬
‫שמןלןו?‪1‬טיןי"ןש‪*11‬י‪9‬הוושפ‪9‬טישתמבנינ)טא‪ .‬היא‬

‫‪-‬‬

‫דקשקי"‬
‫ואנ‬

‫אור צח‬

‫י ההגלות כחו וגכורהו (כרו‪ 8‬עולמות‬
‫‪5‬מ‪5‬עוהט רוק‪6‬יכולהנו‪6‬ליל לכ‪(51‬יי‬
‫וגכר‪5‬יס כעלי גכול‪ .‬וכן גס (מגין סספעת הספע הן העסר ספירות‬
‫כיו המ‪56‬יל ככליס כיו ה‪6‬ומן להקן כסס כל פעולוהיו‪ .‬וסן תקון העולס‬
‫מטעס סעליון תהיה הגהגת סעולמוה‪1 .‬סמ‪56‬יל יוכל עליון צססתתר‬
‫ול‪5‬מ‪5‬ס"ו‬
‫ר הספע‪ .‬כ‪16‬פןסיוכלו העולמות לקכ( סספעת ‪6‬ורו כמוסו‪5‬מלוס‬
‫פל‪ 6‬יהכט(ו ממ‪61‬והן‪.‬וקרינןלהון עשר ספירן פירום ססעסרההיקונין‬
‫ס‪6‬לה ‪6‬גחנו קור‪6‬יס ‪6‬ותן ‪3‬סס ספירות‪ .‬מלסון ספילוה‪6‬יס‪ .‬וסטעסמפכי‬
‫םכהן מ‪6‬יר ‪6‬ור סא'ם‪ .‬וע( ירי ‪6‬מלעוהן כספע ה‪6‬רסלכל העי(נווה ולכל‬
‫סככר‪6‬יס הכגליס וסגע(מיס ככל רגע ורגע לסיוהן חייס וקיימיס‪ .‬לאנהנא‬
‫[לאנהרא] בהון עלמין מתימין דלא אתנלין ועלמין דאהנלין יורס‬
‫‪3‬זס כי טעס ‪6‬לילוה העמרה תיקונין סו‪ 6‬כרי טסא"ם י‪6‬יר כהן ה‪6‬רתו‬
‫ויגסיג ויחיה עלידי ‪6‬מלעוהן עי(מות העליוניס הגסחריס ועולמות התההוניס‬
‫סגגליס‪.‬כי ‪06‬ל‪ 6‬היו סספירוח ל‪ 6‬סיו סעו(מות ‪3‬כח לקכ( ספע ה‪6‬ית‬
‫סא"ם כ"ה לרוכ רוממותו וגדלותו‪ .‬וסיו מהכטלין כמ‪5‬י‪16‬תן‪ .‬כננ‪ 65‬סעעס‬
‫‪55‬ילוה סע"ס הו‪ 6‬מפגיסני מניגיס סכמעט הסענין ‪6‬חר‪06 .‬חפני טר‪5‬ס‬
‫סא"ם לכו‪6‬ליוי התגלות כח מלכוהו ככחינה נחוה ררג‪( 6‬ה‪56‬יל ולכרו‪5‬‬
‫ולי‪5‬ור ו(עסוס רככות עו(מות עס נכר‪6‬יס כעלי גכול וגסמייס‪ .‬ו‪6‬ס מפר‬
‫קרלס סא"מ לססהיר וללמלס ‪6‬ורו סגו‪1‬ל ככויסיוכלו כ( סעולמוה עס כ‪5‬‬
‫סגכר‪'6‬ס הגמל‪5‬יס ‪3‬סס ‪6‬פי(ויהגכר‪6‬יס הגסמייסלקכל תמיר ‪6‬ורו והספעתו‬
‫‪3‬נודה גמ‪15‬ס וגכול כל ‪6‬חר לפי כחו ומררגתו ‪1‬ל‪ 5‬יתכטלו כמלי‪6‬והן‪.‬‬
‫ובהון אתכמיאת מבני נשא יכ‪6‬ר כזה עוד תיקון ‪6‬חד סנעסס ע*י‬
‫סטמר ספירות סנקר‪6‬ין תיקונין‪ .‬וסו‪ 6‬סחס (‪ 6‬ס" מתלכם ס‪6‬רה ‪6‬ור‬
‫סא"ם כסספירות‪ .‬כרמיון כח הגסכנה סננה(כם ומהפסט כפנעויות ‪6‬כרי‬
‫סגוף‪6 .‬ז ממי(‪ 6‬היה כן כעולס העסיה סהיה מתגלס ס‪6‬רת ‪6‬ור סא*ם‬
‫‪3‬לי‪ -‬לכוק‪ .‬ונסלעיני התרס הגסמי היה מהגלה ‪6‬ותס ה‪6‬רה‪ 161 .‬ל‪ 6‬היס‬
‫כ‪6‬פטרות סתתקייס הגסמה כגוף הנסמי כר‪6‬יתס גועס זיו ‪6‬ותס סס‪6‬רס‪.‬‬
‫גמם"ככי (‪ 6‬יר‪6‬גי ה‪6‬רס וחיע ‪5‬כלכיון ס‪6‬ותס הה‪5‬רס מתלכסת‬
‫סספירות‪ ,‬גהכסית ‪6‬והה הס‪5‬רהמן ה‪5‬נסיססגסמייס ויכוליס להתקיהם‬
‫‪3‬עולס‪ .‬ומה‬
‫עי"סכתוכ ‪61‬תה מחיס ‪6‬ח כ(ס‪.‬וכן מה סכהיכ ומלכותו כסל‬
‫טסלס‪ .‬סכל נעסס נססתר‪ .‬ךאנת הוא דקשיר לוו ומיחד לוןי"(‬
‫ס‪6‬עפ*י סכל ספירס פועלתפעולס ‪6‬חרה‪ 36‬תטעה ח"ו לומרסיססתפרדוה‬
‫כיגשן‪6 .‬ל‪ 6‬סכל הפעולוה ממקור ‪5‬חר גוכעות‪ .‬והו‪ 6‬כח ס‪"14‬ם‬
‫י‬
‫מ‬
‫פ‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ס‬
‫נפנימיותן‪ .‬כמו כגוה ה‪6‬וס סכל ‪6‬כר מיוחר לפעו(ה‪6‬יז‪,‬יה‪ .‬וכל ספכמלונן‬
‫כוכעות‬

‫תי‬

‫‪4‬ד‬

‫ייו‬

‫אייהך הנכיא‬

‫ה"שי יק"ד‬
‫ו*‬
‫יטאורט‪4‬ריש חדטן‬
‫ו‬
‫י‬
‫‪4‬‬
‫‪4‬‬
‫י‬
‫י‬
‫ל‬
‫ט‬
‫‪4‬‬
‫ש‬
‫ר‬
‫ו‬
‫י‬
‫א‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ק‬
‫‪.‬ואעין‬
‫ישוריש ‪3‬ף‬
‫סכרי"טטליו ‪2‬שרט*ירןשמסשיבליהושט‬
‫עשר‬

‫אור צח‬
‫*כשהתן כח ‪6‬חר ‪0‬סו‪ 6‬כח סכ‪0‬תס סתתפ‪0‬ט כפכיתטה כל‬
‫עום ס‪6‬תל כפל ל‪0‬ון ק‪0‬י"ר ותיח"ר‪ .‬ירתז כזס ‪6‬ל כ'תיכי רכיקוה סי‪0‬‬
‫שו‪4‬מפירוה‪ .‬ס‪6‬הר ס‪61‬עכין סתק‪0‬רוה ‪0‬יטלסן‪6‬לו עס ‪6‬לס(סיוהן תתוצות‬
‫‪6 %‬חת תנלן‪ .‬וס‪0‬כי סו‪ 6‬עכין סיחוך ‪0‬ל זינ תכחיכת ת‪0‬פיע ותקנל כוי‬
‫‪4‬ממ‪0‬יך עי"ז ‪6‬ת ‪6‬ור סא"ם ני*‪0‬תל‪0‬לות תטס מ‬
‫כלטסס‪ .‬ער סגכר‪6‬יס סג‪0‬נדיס‬
‫וסספליס לסחיוהס‪ .‬כמ‪"0‬כ ו‪6‬הס תחיס ‪6‬ה ‪ .‬ותחו‪ 0‬כטוכו ככ"י‬
‫שמיו תע‪0‬ס כר‪05‬יה‪.‬ועכין סיחור ‪0‬לזיוג‪6‬יכו ‪5‬ורק ‪6‬ל‪ 6‬כד' מ‪6‬ירוה ‪0‬סן‬
‫ובמט וכיכס ‪1‬נקר‪16‬ת ‪ 636‬ו‪6‬עו‪ .6‬וגס נחפ‪6‬רת ותלכוה סכקר‪16‬ה כר‪6‬‬
‫גיה‪ 16 6‬זעיר גוקכיס‪1 .‬על ‪5‬לס סר' מפירות רעזזוה סו' ‪6‬וטות סל‬
‫שטס סוי"ס כ"ס‪ .‬וכל ספירס ת‪5‬לס סר' ספירוה סי‪0 6‬יי‪ 0‬לעולס תל‪5‬‬
‫‪4‬םלס ‪0‬סן סר' עולתוה‪56 .‬ילוה‪ .‬כרי‪6‬ס‪ .‬י‪5‬ירס‪ .‬ע‪0‬יס‪6 .‬כ‪ 6‬כע‪0‬ס ‪10‬ר‪0‬‬
‫‪6‬עעס ס‪56‬ילות‪6 .‬ית‪0 6‬ור‪ 0‬לעולס סכרי‪6‬ס‪ .‬זעיר ‪0‬ור‪( 0‬ע‪1‬לססעיי‬
‫ס‪.‬‬
‫חלכוה ‪0‬ור‪ 0‬לעולס סע‪0‬יס‪ .‬וככ( עולס ועולס ש כפרטיוה‬
‫מפירות‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ע‬
‫שטחווה‪ .‬כת‪0 65‬סעסר מפירוה ‪0‬ל עו(ס ס‪56‬ילוה סן ככחי' זכר‪ .‬עטר‬
‫ספירות ‪0‬ל עו(ס סכרי‪6‬ססן ככחי' כקכס‪ .‬ע‪0‬ר מפירות ‪0‬ל עולססעיס‬
‫ק כנחי' זכר‪ .‬וע‪0‬ר ספירוה ‪ (0‬עולס סע‪0‬שסן ככח" כקכס‪ .‬ו‪6‬לססי'‬
‫ש‪11‬הות ‪0‬סן ככלל כ'תיכי זיווגיס י‪0‬לסס עהר ר' עכיכיס ‪0‬סס זס לתטס‬
‫*שס‪ .‬סל‪ 6‬סתס‪0 .‬כל ותח‪0‬כס‪ .‬קול ורכור‪ .‬וכתו לת‪0‬ל כתק* כו"ר‬
‫‪0‬נסתהו סופיעס כתוחו ‪0‬כל סטוכ‬
‫י לעסוה כ‪5‬ר סיכלו גן גחתר‪ .‬ואם‬
‫ל‬
‫ר‬
‫ר‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ל תיכפ תופיע כלכ סתלך‪ .‬ועי"ז‬
‫אעיכ‬
‫כח סתח‪0‬כס‪ .‬וכס סלכמכין‬
‫כפרסיום לפי ערך חתרה סלנ נ‪6‬יזו מקוס ‪0‬יסי'סגן‪ .‬וגרלו ורוחכו‪.‬‬
‫ות‪6‬חס ע‪5‬יסיכעע‪ .‬וסלי זס זיוג"ח‬
‫ר ‪0‬ל "כתס וכעס‪.‬וסייכו ססכל עם‬
‫סתחסכס‪6 .‬חקכ ‪5‬ריך סתלךליהן פקורהו כרכר ס~ס לעכריו‪ .‬ונ‪5‬רך ‪6‬ס‬
‫סי‬
‫ד‪0‬גי כחות‪.‬וסןסקיל עס סריכור‪ .‬וסייכו זיוג ס‪0‬כי‪ .‬ונוכ‪0‬רי ‪6‬חזס‬
‫(‬
‫‪0‬‬
‫ת‬
‫כ‬
‫ס‬
‫'‬
‫ס‬
‫י‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ס‬
‫סקכ"ס תס סו‪ 6‬סעכין ‪0‬ל כללוה‬
‫‪3‬תלך תלכי‬
‫‪36‬אלסכין‬
‫שר' עולתוה ‪6‬כי"ע‪0 .‬סס ר' כחעוה זס לתטס תזס‪ .‬חכתס וכיכס סיש‬
‫‪0‬כל ותח‪0‬כס‪ .‬הפ‪6‬רה ותלכום סיעו קול ודיכור‪ .‬וכתו ‪60‬לל סתל כו'ר‬
‫יע‪0‬ין כ'זיווגין ס‪6‬לס עי"ז ‪0‬כ‪0‬תהו סופיעס כתוחו ‪6‬ולסכ(י לרכר סזס‪.‬כן‬
‫שגת‪0‬לכסמפירום וסעולנוות ‪0‬סכ'תעי רכקוה‪00‬ייך כסס‪ .‬וסו‪ 6‬ססהק‪0‬רות‬
‫‪(0‬סןלסיוחן תתוזגוה ‪6‬לו ת‪(6‬ס‪.‬ונס ססהיחרות ‪0‬לססכעכין זיוג ‪ 30‬ת‪0‬פהצ‬
‫שוקכל‪ .‬סכל כע‪0‬ס ע*י‪6‬כ"ת סו"‪ .6‬סייכו ע"י סגיל‪1‬י וסס‪6‬רס סכ‪6‬ס תן ‪6‬ור‬
‫יאזם לסופיע כפכיתיוה סמפירוה‪.‬כי סו‪ 6‬לסספירוה ככסתה‪ 6‬לגופ‪ .6‬כתו‬
‫‪0‬גיכר כזס סת‪6‬תר ‪6‬ח‪-‬כ‪ .‬ובגין דאנת מלנאו כל מאן דאפריש תר‬
‫פןחבריה מאלין עשר מפירן אההשב ליה כאלו אפריש בך‪.‬‬
‫‪6‬כל ‪61‬כר‪,‬‬

‫פ'רא‬

‫ח‬
‫וז‪ ¢‬פ‬

‫ם‬
‫י‬
‫‪ñ‬‬

‫ח‬
‫י‬
‫ז‬

‫╨ ‪90ñ‬ח‪ú‬‬
‫‪ñ‬חכה ‪ñ‬‬
‫‪¢9‬ק‬
‫ז‬
‫ס‬
‫קילםז‪ú‬ג‪ñ‬כ ג‪5í‬ץז‪ Σ ú‬ל‬
‫לל÷ז‪¢‬‬
‫כ‬
‫ך‬
‫ם‬
‫‪ñ‬‬
‫ג‬
‫‪1.‬ך‪6 ú¢6ñ 6‬‬
‫ם‬
‫‪%‬‬
‫כ‪.‬‬
‫‪ñ ¢‬ו"‪╨ñ í‬זזףגף ╨ף╨גלגזחכ זלחםי‪ñ3 í‬‬
‫╞יגג‪¢ñ3 ú‬ח ‪6‬ח╞ ‪5 .‬ץ‪5ññ ñú‬ם‪ñ÷ ñ‬ז‪ ñ¢‬זזיז÷‪ñ‬‬
‫╨ל‪65‬‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫‪6‬ג‪ññ ¢‬ל‪3 í‬ףםלץ‪╨ññ ú‬ז‪í‬יףם‬
‫‪1‬‬
‫‪÷ñ‬לז‪3 ñ¢‬דחם‪5 ú‬‬
‫‪÷3‬‬
‫‪.‬לגז‬
‫‪ñ‬ו"‪í‬‬
‫ףד‪ñ‬‬
‫ז‬
‫‪:‬ק ‪ñ%ñ‬י‪ñ‬םה‪╨ñú3‬ז‪ ñ¢‬ףג‪¢‬זט ╨גכ ‪ññ‬ףגז‪ ú‬זלזדף ‪ñ‬סזזזדז‪ú‬כ גח‪ 3ñ‬ם‬
‫ל‪"ñ‬ל ‪╨ ñ"╨÷ñ‬ף‪5‬לז ‪.‬ז‪ñ‬ל‪ñ‬ם ╨ס‪6 ñ‬‬
‫ם ‪6ñ‬ז‪÷ñ ñ‬ז‪¢‬ף‬
‫ט ‪.‬ז╨ץ‪ñ‬‬
‫‪ñ‬לם‬

‫÷‬
‫ג‬
‫י‬

‫‪ñ‬יםכ‬

‫ג‬
‫י‬

‫ילםט‬

‫‪ñ‬ם‪ í13‬ף‬
‫ם ‪ñ‬לם‬
‫ט ‪6‬ף"ף‬
‫‪3‬‬
‫‪0‬‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫ג‬
‫‪ñ‬‬
‫י‬
‫‪╨ñ‬זםט ז‪úñ‬חגגי ‪ñ6¢‬ג םלם‬
‫ט‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫יד‪¢ú‬‬

‫כ‬
‫ג‬
‫ז‪0‬לף╨גז‪ú¢‬ז‪¢‬ז‪ .‬י‬
‫ם‬
‫י‬
‫ז‬

‫ם‬
‫‪6ññ‬ג‪ñí‬גס דזזםי‬

‫‪ññ‬ףג‪¢‬ז‪ú‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ל‬

‫י÷זג‬
‫‪6‬‬
‫ם‬
‫‪ñ‬‬

‫דדף‬

‫ט‬
‫ם‬
‫ז‬
‫╨‬
‫כ ‪ñ‬דל‪ñ‬ם י‬
‫י‬
‫ז‬

‫‪3‬ףד‪ñ‬‬

‫‪6‬ג‪ í‬ז‪6‬גח לג‪6¢ñ‬ם‬
‫‪6‬‬
‫ז‬
‫גז‪╨3 ¢ú‬ז‪¢¢‬ד‪ú‬ז ‪ñ‬‬

‫םיז‪ ñ‬י‪6‬‬

‫ם‬
‫ףםלז‪ .‬ף‬

‫‪ññ‬ףג‪¢‬ז‪ . ú‬זףדגכ ╨‪ñ¢‬‬

‫םףג ף‪¢‬יז‬

‫ם‬
‫י‬
‫ג‬

‫ם‬
‫י‬

‫‪í‬‬
‫ס‬

‫ףדי‪4‬‬

‫הץז‪¢‬ד‪ú‬ז ‪ñ1‬ז‪¢‬ץ‬

‫םד‪¢‬ה‪í‬‬

‫ף╨‪ ñ‬זףג‪¢‬ז‪¢‬‬
‫ף‪ñ ñ‬יגיגז‬

‫ל‪÷ññ. ¢6‬י"‪ ñ‬ל‪÷¢÷¢‬‬

‫ם ‪.‬זף*ס‬
‫ז‪ ¢ú‬דז‪1‬‬
‫ק╨ג╨גז ד‪ñ‬ך‪ñ¢‬‬
‫╨‬
‫ג‬
‫‪ú‬‬
‫י‬
‫ם‬
‫ז‬
‫י‬
‫ג‬
‫ג‬
‫"‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫‪¢‬‬
‫ד‬
‫ז‬
‫ט‬
‫ז‬
‫ג‬
‫ג‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫ג‬
‫‪ñ‬‬
‫ם‬
‫‪ñ‬‬
‫ם‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ñ‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ח‬
‫ל‬
‫‪ñ‬‬
‫‪.‬‬
‫ג םל‪ñ‬ם‬
‫י‬
‫חז‬
‫ך גח‪ñ‬זי ‪6ñ‬ז‪ññ ñ‬ףג‪¢‬ז‪ñ ú‬ח‪ ¢ñ‬ג‪¢ñ‬חלק ‪ñ‬‬
‫‪6‬‬
‫י‪0‬‬
‫ל ‪ñ‬ףג‪ú¢‬‬
‫כ‬
‫כ ‪1ñ‬דז‪ ú‬םדל‪¢‬ג ל‬
‫ם ל‪ñ ú¢‬ח‪ñ‬ט ‪ññ‬ז‪ñññ 6‬‬
‫ם ל╞‪ú‬‬
‫‪3╨ñ‬ז‪ . ñ¢‬זג‪6‬ל‪ñ ññññ ¢‬‬
‫ז‪ñ ñññ‬‬
‫‪,¢‬ד‪3‬ז‪ññ ñ¢‬ז‪ ñññ 6‬וםהג‪ñ í‬‬
‫כ ח"ז ‪ '3‬יחז‪ ú‬דף‪¢‬גז‪¢ñ . ú‬ג ס‪ ñ‬ד÷‪ 6¢‬ל÷םכ‬
‫ז ףז‪ú ññ‬ףזחג‪ñ‬‬
‫ם ‪6‬ף"ף ‪ñ‬דךגף‪ ñ‬ס‬
‫זלף‪¢‬ג‪¢ñ ¢‬י÷ג‪ . ñ‬םל‪ñ‬‬
‫יץדךגףז‪6úú‬דג‪ .ñ‬זסז ץז‪ ñú‬ףג‪¢‬ז‪ñ ú‬גךיל‬
‫ז ‪ñ ñ‬לז‪ .ú‬ל*ל ג╨ג÷‪6 ñ‬ח‪ ú‬ם‪ñ‬זזטהכ‬
‫‪¢‬‬
‫ח‬
‫ז‬
‫ג‬
‫‪ .‬זףז‪¢‬‬
‫÷‬
‫‪0‬ק ‪¢6ñ‬כ ‪.‬ז‪úññ‬דז‪ñ ú‬גיג÷‪ ñ‬דף‪ñ‬ג‪¢ ú‬‬
‫ד‪6‬חק‬
‫ל‪ñ‬ם‬
‫‪ñ‬‬
‫ג‬
‫‪5‬‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫י‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫ג‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ף‬
‫‪¢‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ף‬
‫לף‪¢ñ‬‬
‫ם‬
‫÷זג ‪╨ññ ¢16‬ז‪ 06 í‬גףי‪¢‬ז ‪¢¢‬ט חםגכ ‪ñ‬‬
‫לגדג‬
‫ךזדג‪ ñ‬ל‪ñ‬גדג‪. ñ‬זקג ‪6ñ‬ז‪ ¢ñ6 ¢‬גדגףז ‪6‬‬
‫ם ף‪÷ñ ¢3‬ג‪ ¢ñ6 ¢‬ל╨דט ‪ñ‬ח‪4‬‬
‫כ ד‪í6¢‬‬
‫ף‪ ¢ñ‬דזזדל‪ . í‬ז‪ñ‬ד‪ ñ‬םףג ‪6ñ‬ל‪ññ ¢16 ú‬ל‪6 ñ‬ח‬
‫‪6‬‬
‫ז‬
‫ט ‪ñ‬‬
‫‪ñ‬ף‪ññ‬גג‪ú‬‬
‫י‪ñ‬‬
‫כ דזזדג ‪ñ‬ף‪ññ‬גז‪. ú‬‬
‫‪ñññ 6‬ה╨ז‪ñ ú‬דזז╨ג‪ñ‬‬
‫ם‬
‫‪6.‬‬
‫ל‬
‫‪ñ‬‬
‫ז‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫ד‬
‫‪ú‬‬
‫‪ñ‬‬
‫י‬
‫‪6‬‬
‫‪1‬‬
‫ק‬
‫‪6 ú¢6ññ‬ז‪ñ ¢‬ו*‪ñ í‬ל‪ú‬ם‪ñ3‬‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫כ ‪╨ñ‬ל‪ñ‬ם‬
‫‪4‬‬
‫~‬
‫‪ñ‬‬
‫ז‬
‫כ ‪ñ 13‬‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ñ‬‬
‫י‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ñ‬‬
‫י‬
‫ג‬
‫"‬
‫ף‬
‫כ‬
‫‪ñ‬‬
‫ג‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫ם‬
‫ז‬
‫ף‬
‫ף‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫ג‬
‫ל‬
‫‪5‬‬
‫ף‬
‫דף‪6 ññ‬ח"י‬
‫ם‬
‫‪ñ‬ח‪ú‬דז‪ ú‬ז‪úñññ ÷¢‬דז‪ñ ú‬‬
‫‪ññ‬ףץץ‪= ú‬‬
‫ץך╞ גךם ם‪ñ‬גז‪ ú‬ד‪ñ ñ¢‬ףג‪¢‬ז‪3 ¢‬‬
‫‪0ñ Σ‬ףג‪¢‬ז‪ ú‬ף"ג ‪ñ‬ג‪6¢ñ‬ם ‪6‬גד‪ ñ‬ל÷גגלגכ‬
‫ח ‪ñ‬ף"ג ףיז‪ñú¢‬‬
‫זהףם‪ñ‬‬
‫י‬
‫ג ג‪6¢ñ‬ם ג‪ ñ‬ם‪ ññ‬ס‪ñ ñ‬‬
‫‪¢úñ‬ג"ד לםז‪ú‬‬
‫‪ñ‬‬
‫‪¢‬‬
‫ז‬
‫‪ú‬‬
‫י‬
‫י‬
‫‪ ñ‬ז‪ñ‬יגד‪ú‬ג‪ .ñ‬ז‪1ñ‬‬
‫‪ú‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫ף‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ñ‬‬
‫‪ú‬‬
‫ל‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ז‬
‫ס‬
‫‪ñ‬‬
‫ופ‪4‬‬
‫‪6‬‬
‫‪¢‬‬
‫ח‬
‫ג‬
‫ם‬
‫‪ñ 6‬גח‪¢1‬‬
‫‪╨ ú‬ז‪¢‬לג‪ñ‬‬
‫כ ‪ñ‬ל÷ז‪÷. ¢‬י‬
‫ם ג‪6¢ñ‬ם‬
‫ז ‪ú‬דז ףגס ם‪6‬ם‪ñ‬ג‪ ñ‬ף‬
‫וף‪ ú¢6‬זלםיז‪ ú‬ם‪4¢‬ל‪ñ‬גט ‪ñ‬ףץ ל‬
‫‪ú%6á‬ז זדז'‪ñ .‬גגך ‪ñ‬ס‪ñ ú6‬ד‪¢‬םז‪╨ ú‬ג‪ú‬ד‪¢ ñ‬‬
‫ז םג‪ú‬כ ףזס ם‪6‬ם‪ñ‬ג‪ñ‬‬
‫÷ םג‪6¢ñ‬ם ‪ñ‬גים‬
‫*╨"ג ףיז‪ . íñ¢‬ז‪ñ‬גץז ךה‪ñ‬ףג‪¢‬ז‪ ñ‬גז‪¢‬חדז ם‪ñ‬ץ‪ñ‬גט ‪ñ‬ץץ ם‬
‫ץ ‪ñ‬ץג‪ . ¢‬ם‪ñ‬גקט‬
‫‪¢‬‬
‫ז‬
‫‪ 0‬חקז ג‪ñ‬ג‪6‬ם חזך‪6‬ג‪¢úñ3 ñ‬ג"ד ל‪5‬ז‪ ú‬דז‪╨¢‬זג‪ ñ‬ףג‪¢‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ס‬
‫‪ññ‬ףג‪¢‬ז‪. ú‬ז‬
‫‪63‬‬
‫‪¢‬‬
‫ג‬
‫‪ñ‬‬
‫ס‬
‫ג‬
‫‪ñ‬‬
‫‪¢‬‬
‫ך‬
‫‪6‬‬
‫ם‬
‫ג‬
‫ל‬
‫ל‬
‫ז‬
‫ף‬
‫ף‬
‫ל‬
‫‪ñ‬‬
‫‪.‬זםס‪6‬ח‬
‫ך ‪¢ñ‬ף‬
‫ם‪ ñ¢6ñ‬ם‪3‬ם‪ú‬ג‬
‫‪ú‬‬
‫פ‬
‫÷‬
‫ד‬
‫ל‬
‫‪ñ‬זם‬
‫‪ñ‬‬
‫ם‬
‫ז‬
‫ך‬
‫י‬
‫‪ñ‬‬
‫ז‬
‫‪¢‬‬
‫ד‬
‫ג‬
‫‪¢‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ף‬
‫‪ñ‬ףג‪¢‬כ ‪:‬‬
‫ח"ז ם‪ñ‬ף‪¢‬ג‪ ñ‬ח‬
‫כ ח‪¢3‬ג‪ ñ‬ל‪6‬םגכ‬
‫טל‬
‫‪3‬ל‪6ñ ñ‬ל‪ ¢‬ז╨דגכ ‪6¢‬ד‪ú‬‬
‫‪.‬‬
‫ג‬
‫‪ú‬‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫‪¢‬‬
‫ץ‬
‫ס‬
‫ם ‪3‬‬
‫ך‬
‫ף‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ג‬
‫‪¢‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ñ‬‬
‫ם‬
‫ז‬
‫‪6‬‬
‫╨‬
‫ם‬
‫ל‬
‫╨÷‬
‫‪16ñ ñ‬ל‪¢‬ג‪ñ ñ‬ף‪5‬לגז‪ ú‬חץ‪ñ‬ז‪ñ ú‬ו"‪í‬‬
‫םץף‪ú1‬‬
‫‪0‬ך‪╨ ú‬ה‪╨ ú‬ז÷זיםג‬
‫ט ‪ññ‬ףג‪¢‬‬
‫ז‬
‫ל‪ú‬ף‪ñ‬ך ‪ú‬‬
‫ז‬
‫‪6ñ 6‬ל‪ñ ú‬‬
‫ם‬
‫י‪¢‬זף‪1. úú‬ם‪ 6‬ס‪¢¢ ñ‬ט ה‪6‬ל‪6 .ú‬‬
‫‪ 6‬דל‬
‫ז ‪ñ‬גק‪¢‬‬

‫ח‬
‫י‬

‫כ‬
‫ג‬
‫י‬

‫‪ñ‬‬
‫‪.‬‬
‫‪¢‬‬
‫י‬

‫ם‬
‫ו‬

‫ט‬
‫ם‬

‫ז‬
‫ל‬
‫י‬

‫ז‬
‫י‬

‫‪ñ‬‬
‫‪6‬‬
‫י‬

‫ם‬
‫י‬
‫ם‬

‫‪.‬‬

‫יל‪"ñ‬י‬

‫כ‬
‫ג‬
‫י‬

‫‪¢‬ה╨ה‬

‫‪6‬זזלז"‪ ¢‬ד‪6‬זכ‬

‫כ‬
‫י‬
‫ז‬

‫כ‬
‫י‬
‫ז‬

‫ם‬
‫י‬

‫ג‬
‫י‬

‫ףגץ‪1‬‬

‫ם‬
‫ף‬
‫ל‪¢‬כ ‪¢ñ‬י י‬

‫‪úñ‬דג‪6‬‬

‫וז÷ם‪ñ"ñ‬‬

‫‪¢"3úñ‬‬
‫י‪ñ‬גגז‬
‫‪ñ ¢‬לגז‪¢ñ‬‬

‫‪4‬‬
‫ח‬

‫אןיהו ו‪::‬ביא‬

‫~)‪1‬‬

‫אור צח‬
‫סמיוסר על יסורי קכלת ס‪6‬ייז'ל‪ .‬וזס ל‪0‬וגו ‪3‬קי‪15‬ר מטט‪ .‬סטעס מט‬
‫א"םכל‪0‬ין‪6‬וי‪ .‬סייגונופגי‬
‫כתסלזיוו‪6‬ור ס‪0‬מ‪60 ,0‬יע‬
‫סגקר‪6‬‬
‫"‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫‪0‬‬
‫'‬
‫י‬
‫ח‬
‫נ‬
‫'‬
‫י‬
‫ח‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ו‬
‫‪6‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫ל‬
‫ע‬
‫‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ל‬
‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ח‬
‫‪1‬‬
‫ל‬
‫נ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ם‬
‫"‬
‫א‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ל‬
‫כ‬
‫‪6%‬‬
‫כך‬
‫‪3‬ח"‬
‫'‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ההגלוה כלכר‪.‬וס"י‬
‫ה הקו וטחוט סגמסך נומגו ‪6‬חר ס‪5‬ננ‪15‬ס סטולמות‬
‫‪6‬ני"ע ‪6‬יגו ‪6‬ל‪ 6‬רק נהי' ה‪6‬יס‬
‫כומגו‪.‬ו‪6‬ין עיוך כלל לא"ם עס‬
‫כללוה המתל‪0‬ל‪1‬ת סד' עולמוה‪ .‬וגמנםע"ל‬
‫כמ‪6‬‬
‫"גי ו' ל‪0 6‬גיתי‪ .‬פי'כלי ‪0‬וס‪0‬גוי‬
‫כלל כין קורס סטסהלסלות ל‪6‬חו הס‪0‬כל‪0‬ל‪1‬ה‪.‬לפי ססא"ם ית'‪6‬יגנו מותפס‬
‫ככחי' הלכםה כלל כ‪:‬סםהל‪0‬לות‪60 .‬ס סי' לו כחי' הפיטה וסלכ‪0‬ס סרי‬

‫"וי‬

‫וד‪6‬י‬
‫היפטטה"רה הר‪06‬ונסנוכחי' ע‪5‬נוופו‬
‫(‪:‬י' זס ‪0‬גוי כע‪5‬מוהו‪.‬‬
‫"‬
‫ל‬
‫‪0‬‬
‫"‬
‫ל‬
‫‪6‬‬
‫ן‬
‫י‬
‫‪6‬‬
‫ו‬
‫ו‬
‫ה‬
‫ו‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ע‬
‫ו‬
‫ו‬
‫י‬
‫ז‬
‫ו‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫"‬
‫ז‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ר‬
‫"‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ר‬
‫גלל‪6 .‬ל‪ 6‬נוכחי' ‪6‬ו‬
‫ל‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ערך לגכי‬
‫עלמס‪ .‬ויוכןיותר‬
‫ע‪5‬כווהי ;נוו ‪60‬יןעיך(זיוקוי הקמ‪ 0‬לגכי‬
‫"‬
‫ח‬
‫‪0‬‬
‫ס‬
‫‪.‬‬
‫ן חיות הז‪6‬ק נ"כ‬
‫עכין הזה מנומלחיי סגפס ס‪6(:‬תופיסט כ"כרי סגוף ‪"0‬י‬
‫רק כחי' גילוי לוע‪5‬נוות טגפ‪ .0‬רמפגי ‪0‬סגפ‪ 0‬סי‪6‬יו‬
‫ח חייס כפ‪5‬ס ע*כ‬
‫ככ‪6‬יר נונוגס"ור‬
‫זולההנוכי"?סי‪ 6‬סמט זרס כח סחייסלסחיוה ‪6‬ונע‬
‫י‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ל‬
‫'‬
‫י‬
‫ח‬
‫כ‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ר‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ת‬
‫י‬
‫‪6‬‬
‫כ‬
‫‪0‬‬
‫ח‬
‫נ‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ו‬
‫נ‬
‫ל‬
‫ע‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ל ל‪6‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫‪0‬‬
‫סרכר‪",‬כ‬
‫החיוגי‪0‬כגפס‪.‬‬
‫י‬
‫ר‬
‫כ‬
‫‪6‬‬
‫כ‬
‫ומס ‪0‬גר"ה כחוה נוחולקיס‬
‫סנוף‪ .‬כנוו כח ס‪0‬כל כמוח והר"יס‬
‫ק‬
‫ר‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ל‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫פ‬
‫כ‬
‫ה‬
‫סע"יגלוי ס‪6‬רתס‬
‫כטין וכיו‪ .65‬כל זס גתס‪,‬ו נון‬
‫הי‪ 6‬נו‪6‬ירס כמוח וכל ‪6‬כרי הגוףכ‪16‬י ס‪1‬ס‪ .‬ורק נוחמת כ‪ 4‬סמוחגעסס‬
‫מן ס‪6‬רת סנפ‪ 0‬כו ‪16‬ר ‪0‬כל‪ .‬ונותמת כלי העין גע‪0‬ס ‪0‬נוהנון ס‪6‬לת סגפט‬
‫‪6‬ור ‪0‬ל כת סרהוה‪0 .‬הכלנוין ה‪6‬רה"ח‬
‫ת סי‪ 6‬וסס‪0‬חגות גולרס רק‬
‫פ"י ‪6‬כלי הגוף‪1 .‬גלג‬
‫‪1‬ה‬
‫נז‬
‫‪ "5‬נופגי ‪0‬כגפם ‪6‬ין גיכר ‪0‬וס סתחלקות‪ .‬כי‬
‫"‬
‫‪1‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ג‬
‫‪6‬‬
‫‪0‬‬
‫? "חך פסוע‪ .‬והנוופת ‪6‬ס נוס‬
‫רו‪6‬יט‬
‫רק"ו‬
‫וסוח‪ 6‬מוליו‬
‫י‬
‫ג‬
‫ח‬
‫ס‬
‫"כגוף ‪0‬לס‪.‬‬
‫ור‬
‫הל‬
‫ו‬
‫מפגי‪0‬חסיון הרנל וכעין כגופול‪ 6‬גרס סוס חסרון‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ו‬
‫"הו‪ 6‬תמיר גוף סלסכ‪5‬לנוו‪.‬ונוזס יוכן ‪0‬י‪ 0‬כגפ‪ 0‬כחי'‬
‫כנפס‪ .1‬וע"כ נווליד‬
‫י מכחי' התפ‪0‬טותס ‪63‬כרי הגוף לכחות נוחולקיס‪.‬‬
‫שמ‪1‬קה‪0‬מיניללגנוי‬
‫להיוהכי החחלקות כח‪1‬תיה ‪6‬יגו ‪6‬ל‪ 6‬כחי' ההגלות ה‪6‬רתס כלכר‪ .‬כרמיון‬
‫זיו ‪.‬ס‪0‬מ‪ 0‬סנו‪6‬יר כחלל העולס על ס‪5‬רן‪ .‬וימ טכיס מפסיקיס‪ .‬וכמו כןכליס‬
‫ך חלוגות ‪0‬י‪ 0‬כסס ע‪00‬יותכנוס גווגיס ‪0‬עי"ז ג‪0‬הגס מסות‬
‫חכליס ‪0‬יגיסיר‬
‫'‬
‫י‬
‫ה‬
‫כ‬
‫ל‬
‫ו‬
‫נ‬
‫י‬
‫‪6‬‬
‫הנלוי כל ס‪6‬רת זס ה‪6‬יר‪6 .‬כל כל זה‬
‫‪0‬ייך כלל וכלל‬
‫ע‪5‬מיות‬
‫ת‪6‬ור הסמס‪1 .‬נכל סןוגנו‪ 6‬סז‪6‬ת ייכן לכ(סכיל לנועלה כפירו‪ 0‬כחי' ‪6‬ור‬
‫אזם‪ .‬ונו‪6‬חר ‪0‬גקל‪ 6‬כ‪0‬ס ‪16‬ר סרי ס‪ 61‬רק כחי' סתגלות סס‪6‬רסתן‬
‫ע‪5‬נויוהויה' מנום סגקר‪ 6‬חי החייס‪; .‬ל‪1‬מר ע‪5‬נויות נוקור כלסחייס‪ .‬ורק‬
‫נוכחיגה ההגלות ה?‪6‬רסנון ע‪5‬מוהו יה' ננו‪0‬ך יכומכוה פרטיות רכוה ע"י‬
‫נחיגת סקו‬
‫כפגימיוה הסםירוה ‪0‬ל הך' טולנוות ‪6‬כי"ע ‪3‬הסהלםל‪1‬ת‬
‫מטס נוטה לוסויק‬
‫ות‬
‫"ו ככחי' ו‪6‬תס נוחיה ‪6‬ה כולס כססתר ע‪5‬וס‪.‬נו‪6‬ך‪ .‬ומכל‬
‫ן מס ‪60‬מרוכגין ר‪6‬גת מלנ‪6‬ו‪60.‬יגו מרכלנון סע‪5‬נויות ומסות סא'ם‬
‫זס‪:‬וכ‬
‫כי הס מן גי‪3‬וי ס"רהו עמהפקע כפנימיוה סספירות כגח סנפס כגוף‪.‬‬

‫ואליו‬

‫אליהו הנביא‬

‫לטין‬

‫ץשרמפירן‪.‬אנוןטן?יןוסדרן‪ .‬חד‪8‬ריףוסרקצי וסרשינדני‬
‫היארטנהעלדן‪ .‬נליהטאןדאנהי‪3‬לף?א לעלא ו~אלסזא‬
‫ינש‬
‫‪8‬א‬
‫נ?‬
‫ו‬
‫א‪4‬‬
‫נ"מולסמרא‪.‬יבדשיןטקינתווןדמניהוקךחיןגשמהיןיבנ‬
‫‪,‬‬

‫וכמה‬

‫אור צח‬
‫ואלין עשר מפירגאינון אזלין כמררן חד אריך חד קציר וחד‬
‫בינוני סכווגס כזס (סורות לגו ‪0‬סיר טנוירת‪.‬סספירות סו‪ 6‬כסרר ‪56‬ילתן‬
‫ע(‬

‫י‬
‫ו למטלס מזו כררך עלס וע(ול‪ .‬ו‪6‬ין סכווגס כ‪6‬מלו ‪6‬ריך וק‪5‬יל ‪6‬ורך‬
‫וקוליגכיוינומס ח"ו ‪6‬ל‪ 6‬סרולס לכ‪6‬ר לגו כזס ‪0‬סעולס מהגסג עפ"י‬
‫מרוה ה‪6‬כס טסן חסדדין ורה‪:‬וימ‪ .‬וסכל געסס ט"י סספילות ססן גכולייס‬
‫לפי ערך מררגת מ‪5‬כ סגכר‪6‬יס‪ 6(1 .‬מ‪5‬ר סת‪56‬יל‪ .‬כי‪56‬לו ל‪06‬ייך ‪0‬וס‬
‫ס;הגות סמרות רק סטוכ סטסור כ(כר‪ .‬ופי' ס(‪6‬ייך סייגו קו סחסך ססס‬
‫‪6‬ריכת ‪6‬פיס ‪6‬פי' לרמטיס‪ .‬וק‪5‬יר ל"( ק‪5‬ר ‪6‬פיס‪.‬ןסייגו כטל חינוסססו‪6‬‬
‫קוסרין‪ .‬וכיגוגי סו‪ 6‬קו סיחוכס סמהמ‪5‬ט כין סגיסס‪ .‬רסייגו סספייפ‬
‫חפ‪6‬לתסי‪ 6‬מתמ‪5‬טס כין ספירותחסר וגכורס‪ .‬וכן ספילת ימור סי‪6‬כין ג‪5‬ח‬
‫וסור‪ .‬וכלזס גכלל כ‪6‬מרו ‪6‬ריך ק‪5‬ירוכיגוגי רסייגו חסרוין ורחמיס סזס‬
‫כללוח כל ס‪56‬ילות‪ .‬וזס כללוה סתק;רות סספירות ‪(6‬ס עס ‪6‬לס לסיוחן‬
‫נותוינוח לפעתיס על חסד‪ .‬לפעמיס טלרין ולפעמיס על לחמיס‪ .‬ואנוז‬
‫קוא דאנהי‪ 3‬לון וליה מאן דאנהינ לך לא לעילאולא לתתא ולא‬
‫מכל ממרא סכווגס כזס סו‪ 6‬כיון ס‪6‬מר סססגוי סל חסד רין ורחמיס‬
‫ססיגויס סס נ~ר סספיןוה‪ .‬טליגו (סזסרסל‪ 6‬מפגי כךגייחס ספטולס‬
‫ם‪6‬ייסס‪ .‬כיסל‬
‫י‪3‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ ,‬מ‪5‬ך ע‪5‬מן ‪6‬ין ככחן לפטו( כלוס‪ .‬וכל כחן סו‪ 5‬רס מן‬
‫סא"םסת‪56‬יל ע"י ;מופיע ‪16‬רו כהוך סספירות וממל‪16 6‬תן כגסמס כגוף‪.‬‬
‫וע"י סכח סזס סמ‪6‬יר כתוכן והופף עליסן סו‪ 6‬תגסיגן כרוטס עררו יגסל‪.‬‬
‫‪(1‬כל‬
‫יחפז יטס ‪6‬ותן‪ .‬וט"ז ‪6‬מר ‪6‬גתסו‪ 6‬ר‪6‬גסיגלון‪.‬וכרי לסוויע‬
‫י‬
‫ס‬
‫‪6‬‬
‫;‪6‬ין ‪56‬ל סמ‪56‬יל סוס סכרחול‪ 6‬סיס סהפעלוה ;יסיס גהפעל כנרכרזולהו‪.‬‬
‫‪6‬סרייייס תוכרח כעכירו לססהכות מר‪5‬ון ‪6‬לר‪5‬ון‪ .‬ע"ז ‪6‬נול ו~ת ת‪6‬ן‬
‫ד‪6‬גסיגלךוכו'‪ .‬וטפי"זגכין כם‪6‬גחט נותפ(ליס וחזכיריס סמות סקדוסש‬
‫וסכיגויסםל סקכ"ס‪; .‬כ( ;ם ‪1‬כיגוי מרמז (ספירס מיוחרת‪; .‬תסי' כווגתגר‬
‫כזכילת וקלי‪6‬ה ה‪:‬קיה (‪6‬יחס סספילס סזס ססס ‪16‬סכיגוי מרתז טליס‪.‬‬
‫‪6‬כ( סמח;‪3‬ס הסי' (קסך ‪6‬ותס סספילס כמקורס ססו‪6 6‬ור סאום‪ .‬כוי‬
‫לסמסיך כתוכס ספט חרססנון סונקול ססו‪ 6‬טמיר יגעלס‪ .‬וכ‪6‬ופן זסימ‬
‫ככחגו לגרוס סטפטת סספע לכל סטולנוות‪ .‬וט"ן ‪6‬מלו חז"ל ‪6‬ליו ול‪6‬‬
‫למיותיו‪ .‬לבושין הקינוולון רמנייהו פרח*ן נשמהון לבני נשא‬
‫פירוםכיון סר‪6‬ס סמ‪56‬יל ;ט"י ‪6‬מ‪5‬עות טולמ ס‪6‬ל(ות כלכד עור (‪6‬יסיו‬
‫מוכסריס גכל‪6‬יס גסמייסלקכלס‪6‬להו סגרולסוסט‪5‬ומס‪ .‬ט"כ כל‪6‬סמתלמלות‬
‫ס( עור ג'מיגי עולמות כול(יס זס למטס מזס‪.‬כרי ק‪6‬חלי ססתרות יכות‬
‫נ‪4‬‬

‫‪5‬ין‬

‫ש‪:‬‬

‫א'י‪-‬ו‬

‫י"ייי"‬

‫נכשהני*ין~ק?ה‪%‬ןדאהקליאיגן*יןלנ‪:‬יןבושין?טכוקאה‪:‬קןיי‪,‬אוריהון‪.‬‬

‫אור צה‬
‫ך‬
‫ה‬
‫ק‬
‫ו‬
‫נ‬
‫‪.‬‬
‫ס‬
‫י‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ן מספר יוכלו גס ככי"יס ‪0‬פ(יס לק‬
‫ה‬
‫ו‬
‫י‬
‫ת‬
‫"י‬
‫מן‬
‫ע'י‬
‫‪6‬מ‪5‬עות הספירוה‬
‫ככ( הד' עו(‪:‬נוה סכ‪1‬לליט‪ .‬ווצהס ‪6‬תחיל למכוהן‬
‫כר‪ 6‬המ‪56‬יל ספירות‬
‫"כחסרוורת‪.‬טול‪6‬מעיולסר‪06‬סיכתריל‪6‬כסו‪.‬טין‪0‬הןהקגיקכךח"יןלוןל‪.‬כו‪0‬הייןיכולגס‬
‫כי‬
‫עויע‪0‬ר ספירוה י‪56‬ילום‬
‫וכפירוהי"‪15‬ל‪1‬ת כערך ס(נו‪0‬ין‪.‬סהן כפירות ססכיות רעו(ס הנרי"ס‪.‬‬
‫גקר‪6‬יןגופין‪ .‬ו‪6‬ור הא"ם ס‪ 61‬כג‪0‬נות‪ 6‬לגופ‪ 6‬כעולס ס‪56‬יל‪1‬ח‪ .‬והעכין‬
‫נופ‪ 6‬ו(כוס‪ 6‬גס כעולמוה מ(מטס מהס הו‪.6‬כי גזפ‪ 6‬לגכי לכו‪ 60‬סו‪6‬‬
‫ס‪:‬ירניוה לגכי חי‪5‬וכיות וכסהר לגכי כנלס‪ .‬כי‪6‬ין סנוף מתגלס ערוס רקע"י‬
‫לכוס‪ .‬והחילוק סכיןפנימיות וחילוניות הו‪0 .6‬ספגימיות ככחי' רוכי‪6‬‬
‫נו‪0‬פיע‪1 .‬סחי‪15‬גיות הי‪ 6‬ככחי'נוקכח‪ .‬סננקכל סהיות ט(‪ 1‬מן כחי'הפכימיום‪.‬‬
‫כמו סהגוף מקכל חיוהמן כח סכפס ‪6‬כר כפכימיוס "כריו‪ .‬וכן עולם‬
‫ס"ללוה ה‪ 61‬כחי'‬
‫ופכימיות לגכי פולסהכרי"ס ‪0‬ס‪ 61‬ככח" כוקכ‪5‬‬
‫וחי‪15‬ניוה‪ .‬ולפיכך רוכר"עולס ה‪5,‬ילות ‪6‬כ‪1 .6‬עולס הכרי‪6‬ס כקר‪6 6‬ינו‪.6‬‬
‫"כל סעכין ‪0‬ל כסכ‪:‬ק‪1‬רת"‬
‫‪ 6‬לגופ‪ 6‬כזכר עור כעולננוה ‪0‬לנוטס‪.‬כי הטעם‬
‫ס(‬
‫כטמת‪ 6‬וכלסו‬
‫ל‪ 6‬יחכןכי ‪6‬ס ע( ס"רה"ו‬
‫ר סא"ם‬
‫סה‬
‫יקז‪6‬ת יהכן לכגוה הסלנלסלות ע‪1‬למותילמטט‬
‫ו"‬
‫‪.‬מה‬
‫כס‬
‫דכ‬
‫"‪0‬סנופיןולכוקי‪.4‬‬
‫עלנוין‬
‫ססו‪ 6‬פגיוניוה וחי‪15‬כיוה גחי' רוכר‪ 6‬וכוקכ‪ .6‬וכזסיוכן ‪6‬מרו ומכייסו פרלק‬
‫ג‪0‬כנהין לככי ג‪ .60‬ר*ל כמו נגסמיוה געסית הה‪1‬לדס ע*י זכר וכקכס‪ .‬כן‬
‫‪3‬רוהכיוה ע"י הזרווגות ‪ '3‬ע‪1‬למות עליתיס סגקר‪6‬יס‬
‫ו‪6‬ימ‪ .5‬טסן‬
‫‪6‬ם‬
‫עי(ס ס‪56‬ילות ומולס סכרי‪6‬ס‪ .‬כולרין כ‪0‬מות טל ס‪5‬ויקה‬
‫‪"3‬סגווליס תסן‬
‫מט‪1‬לס ס‪56‬י(ות‪ .‬וגהגלות לפרוח ל‪3‬ני כם‪ 6‬עוי עולס הכרי‪6‬ס‪ .‬וזהו‪"0‬מר‬
‫ומכייהו‬
‫פןחין‪ .‬סייכו סהןכ"ות לירי סתגלות ותעוס ע"י הלכו‪0‬ין‬
‫ע‬
‫זוק"‪ .‬סוהו‪1‬ק‪"6‬עולס ס‪3‬רי‪6‬ס ע(מ‪ 6‬וכוקכ‪ .6‬וכמה ‪3‬דפין תקינהל‬
‫דאתקריאו ‪3‬ופאלנני לבושין דמכמייו עליהון פ?ום ‪6‬חר ‪0‬סוהר‬
‫‪3‬רי‪6‬ת כ' מלמות הכו(ליס ‪0‬ל ‪56‬ילות וכר‪64‬ס סהןככחי' גופ‪ 6‬ולכו‪60‬‬
‫ווכר‪ 6‬תוקכ‪ 6‬דונזוווגן כחר‪ .6‬עהס י‪6‬מל עוך ‪0‬ר‪6‬ס רימ‪56‬ילכי ‪6‬יןוי‬
‫נ‪0‬תי ‪6‬לס ע‪1‬למוה סכול(יס לסתנלות גכר‪6‬יסגסנוייס‪.‬כי ל‪ 6‬יוכלו לט‪3‬ול‬
‫עוך ‪6‬ורו הגוו( ויהכטלו כמ‪5‬י‪16‬ת‪.‬ולפיכך הר‪3‬ס עור חיקוכיןלכיו‪ 6‬עור‬
‫‪0‬כי עולמות כעליס ‪0‬ל ‪3‬חי' רוכר‪ 6‬גוקכ‪6‬ומזרווגן כהר‪ .6‬וכסס כמסוכמס‬
‫קפירות סיכהירו ויפלימו יותר ויותר (‪6‬ור הא"ם‪ .‬כוי ‪0‬יוכלו לסכר‪6‬הס‬
‫גכר‪6‬יסהגמנוייסולסיוהס כקיוס חזק‪ .‬וע"ז ‪6‬נור וכמסגופין הקעת‪ .16‬פי*‬
‫ס‪.‬תיקן עוך‬
‫קמלנר תיק‪1‬ןהלכו‪0‬ין ‪0‬סןהעמ ספירותי‪3‬רי"‬
‫ספייות‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ע‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ו"‪5‬ילות מורנס נ' ‪0‬ל כמס ס‬
‫יפירות כעולסכמי ‪0‬כקר‪ 6‬עולס סיליי‬
‫ס‪.‬‬
‫וה‪:‬פירוה ‪0‬ל‪ 1‬גקר‪6‬ין גופין‪ .‬מפכי טגכי‪ 6‬לסן עור מרינסו' ‪0‬ל כמס‬
‫ספייוה נעולסכללי‬
‫ע‪(1‬ס סעטיס‪ .‬ססן' ‪3‬כחי'לכוטיןלבכיסספייוס‬

‫"סי‬

‫סי‬

‫הי"‬

‫ל"‬

‫‪0‬גקר"‬

‫סל‬

‫מ‬

‫י‬
‫‪%‬‬
‫דררדעאוטינא‪.‬גבוךאררועאלקאוא‪.‬‬
‫רטסןריאונהקינאדא‪.‬חי‬
‫אליהו הנביא‬

‫*‪/‬הן"ן‪'-‬י‪/‬ןי‪7‬ףי‪/1‬ה‪/1‬ה‪4/1‬ר‪/‬לון‪4"14/‬ן‬

‫ט ק ה י ‪ /‬ו ו ל ל ו ו ל ‪ /‬ל ‪-.‬ע‬

‫תפארת‬

‫איר צח‬
‫י סגס סס כ' ‪3‬ח‪'1‬‬
‫‪0‬ל פ‪1‬לס סעירס‪ .‬וטטס סמוהיהסנופין ולכוסיןסי‪6‬מפנ‬

‫‪0‬ל רוכר‪ 6‬וגוקכ‪ 6‬דלנזדווגין כחדח‪ .‬להמסיך ס‪0‬פעות מנוקור סתייס עך‬
‫סככרהיס הגסווייס ו‪:‬םפליס‪ .‬סספירות פל עולס סי‪5‬ירס נקר‪6‬ין גופין‪ .‬כען‬
‫‪0‬ה‪ 61‬על(ו‪ 6‬ורכור‪ .6‬וגקר‪5‬נ"כ ‪3‬ר‪ 15 6‬זעיר‪ .‬והספירות 'סל עולס סע‪0‬יס‬
‫גקר‪5‬ין (כוסין‪ .‬כיון קהו‪ 6‬עלמ‪ 6‬דנוקכ‪ 6‬ונקר‪ 6‬ג"כ כרת‪ 16 6‬גוקכ‪6‬‬
‫וזעיר‪ .‬כדכניק כ' פ‪1‬לכנוס הר‪6‬סוניס ‪55‬י(יה וכרי‪0 :6‬נקי‪6‬יס ‪ 636‬ו‪6‬ינו‪.6‬‬
‫כיון ‪0‬הס כנורלגס יותר גכוהמהנות ‪0‬קרוכיס יותר (המקור‪.‬וגס‪0‬הזווונונק‬
‫סו‪ 6‬הדירי ל‪5‬ורך קיוס כל סעולמ‪1‬ה‪ .‬נו;‪'6‬כ ססזרווגות ‪0‬ל כר‪ 6‬וכרה‪6‬‬
‫‪0‬תולס ‪3‬מכרות יסר‪ (6‬עס קר‪ .131‬וגס קדו‪0‬ת סזנון גויס סזןווגוהן‪ .‬וים‬
‫כסזרווגוהן הרכס מררגוה פרטיוה‪.‬כיל‪6‬וכל הזמגיס‪0‬וין‪.‬ול‪6‬ו כלסעכיומ‬
‫דומין‪ .‬נמ‪0 65‬זכר עך מהה ‪ '3‬מיני סזוווגות סל כחי' דכור‪ 6‬עס ‪3‬ח*'‬
‫נוק‪0 63‬סן ו' מורגות ‪0‬ל ספ'יוס רן ד' עולמות כו((יס הנקר‪6‬יס ‪56‬ילות‬
‫כרי‪6‬ס‬
‫ספירות ‪0‬ל‬
‫ע‪0‬יס‪ .‬וס‪0‬ור‪ 0‬סלסן הן סר' ספילותמן‬
‫‪8‬‬

‫עייס‬

‫עולס ס‪56‬ילות הכקי‪6‬ות חכנוה וכינס תפ‪6‬רת ומלכות‪.‬העו‪0‬‬
‫ינין ריפעולונו‬
‫לע‬
‫וססחגליה מיוחר לגל עולס וכילס פעולס ‪6‬חרה מררגס ‪6‬הר מדרגהלי~חנ‪5‬ת‬
‫יותר ויותר‪ .‬והן נקר‪6‬וה קכל וננחסכה קול וויכור‪1 .‬לענן הזדווגוהןנקר‪6‬ין‬
‫‪6‬כ‪ 6‬ו‪6‬ימ‪ 6‬כר‪ 6‬וכרה‪.6‬ונם סך' ‪16‬סיות ‪0‬ל ס‪0‬ס סוי"ס כ"ס סןמניריס‬
‫לסו' עולמות ‪0‬ל ‪6‬כי"ע כזס‪.‬י חכמס‪ .‬ה כינס‪.‬ר תפ‪6‬רת‪ .‬המלכיה‪.‬‬
‫ומלכו זס מ‪6‬יר ככ( עולס סס סויס ‪(0‬ס עס ‪16‬היות ‪,‬נו(‪16‬ה‪ .‬כע‪1‬לס‬
‫ס‪55‬ילוה מ‪6‬יר ‪0‬ס סוי"ס ‪0‬ל מעוי ע*כ כזס יו"ד ס*י וי"‪ 1‬ס"י‪ .‬כעולט‬
‫סכרי‪6‬ס סו‪0 6‬ס ס"ג כזס יו"ך סיי ‪ 1"61‬ס"י‪ .‬כעולס סי‪5‬ירס ‪0‬ס מ"ס כזכ‬
‫יו"ו ס"ו ו‪"6‬ו ס"‪ .6‬כעו(ס סע‪0‬יס ‪0‬סכ"ן כזס יו"ך סיס ווו ס"ס‪ .‬ונכ‬
‫מ‪6‬יר ככל ספירס וספירסמן סעמר ספירות ‪0‬ס סוי"ס כגיקוד ‪6‬הר כזס‬
‫כספירת כתר מ‪5‬יר סס הויוס גניקול קמ"ן‪ .‬כספירת הכקס כניקור פת"ת‪.‬‬
‫כספירמ כינס ככיקוך ‪5‬יר"ס‪ .‬כחסד סנ"ל‪ .‬כנכורס מו"‪ .6‬כהפ‪6‬ר'‪.‬מ‬
‫חול*ס‪ .‬כנ‪5‬ח חיר*ק‪ .‬כהוך ‪0‬יר"ק‪ .‬כיסוד מ(יפי"ס‪ .‬כמלכות מ‪6‬יר ‪0‬ס‬
‫סוי*סכניקור סח"ק ‪0‬הו‪ 6‬סו"‪ 6‬חול'ס קמ"ן‪.‬ועי"ז כל סע‪1‬למית עס כל‬
‫ר~ספירות סלסןסן קמוריס ודכוקיס ‪6‬לו עס ‪(6‬ס כ‪6‬חדות הגנוור‪.‬כי כח‬
‫‪6‬חו ‪0‬ל המס הוי"ה כ"סננ‪6‬יר ככלס‪ .‬ואתקריאו בתיקונא דא המד‬
‫דרועא ימינא נבורה דרועא שמאלא הפארת ‪3‬ופא עתס חוזרלפרס‬
‫סע‪0‬ר ספירות י‪56‬עות כפרטיות למסהן מ‪0‬נוסוח‪.‬ומכחין ‪16‬הןכ‪5‬לס ‪6‬וס‬
‫י‪0‬ר‪ .‬ומהחילמו סז' מדות מס ‪0‬נגלסיותר ונס נקל יותר לסכינתכליומן‪.‬‬
‫‪161‬מר כמו סי‪ 0‬כ‪6‬רס יוימיןויך ‪0‬מ‪6‬ל וסגוף כ‪6‬מ‪5‬ע‪.‬כן י‪0‬נ' ספירוע‬
‫סגקר‪6‬ות חסך נכורס תפ‪6‬רת‪.‬ועני;ימין למעלס הי‪ 6‬מדת סחסרלסמפיע‬

‫‪80‬‬

‫‪4‬‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫א"יהו הנביא‬
‫ן‬

‫‪-‬‬

‫=‬

‫‪/‬‬

‫"‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫ז‬

‫"‬

‫א‬

‫ד תריןשוקין‪ .‬יסוד מ‪4‬וקא רבופא אות‬
‫קפארה ‪3‬רשא‪ .‬נצחוהי‬
‫ברית‬
‫אור צח‬
‫‪6‬ך טונ והסד כפולס‪ .‬ומדת סגכורה סי‪ 6‬מרתהדין להעכי‪6 0‬ת סרסטיס‬
‫ולסוכך על ה‪5‬ריקיס טל‪ 6‬תגיפ להס כ‪ 5‬רפ‪ .‬ונזרת סהפ‪6‬רת סי‪ 6‬נזרת‬
‫‪ .‬וכלזה נקללהכץמנ‪5‬רכותל‪5‬ורך סנהגת‬
‫סרחנזיס הנזנזו‪5‬פהכין חסר וגכורס‬
‫הכן(ס כהסגחה פרטיה ‪0‬לסכר ופונ‪ .0‬נצחוהודתריןשוקין הנסר‪6‬יתי‬
‫כ‪6‬ן לה‪6‬ריך מעט כמקוס סק‪5‬רו סנזפרסיס‪61 .‬גכ יהורן תפנת הנז‪0‬כיליס‬
‫‪06‬ר כל מטיינס ו‪6‬מוגהס כחקירס ידרך הטכפ‪ .‬ויפערו פיססלכלי חק‬
‫ללעוגנזן הנזקוכליס‪ .‬כ‪6‬סר סר‪6‬ו מקוס כספירות ‪6‬ת המקוריסמן כל‬

‫ה‪.0‬טיס‬

‫"‪6‬כיר והזק‪06 .‬ר נקר‪6‬יס כ‪0‬כ ררך סטכע‪.‬‬
‫לח‬
‫מכ‬
‫נעולסהזה כ‬
‫סכחות‬
‫‪6361‬ר כזס כפזהם"יכי סנס ק‪5‬רו הנזפר‪0‬יסככי‪6‬ורתרין טוקין ל‪6‬יזס ענין‬
‫הן מסעסותכין סספילוה‪ .‬ועה סי‪6‬הכ(יחן וסספעהן כהוך העולמוק‪ .‬ויפקח‬
‫המי"ת ‪6‬ת עיכי להכיןכי כנזו טי‪ 0‬כ‪6‬רס הנממי קתי רגליס המניעוה ‪6‬ת‬
‫סמף מנזקוס לנזקוס‪ .‬ונק‪0‬ר כהן כח ההנועה להכיע ‪6‬פכל הגוף ככמה‬
‫ס הפונזר מן עמל‬
‫תנועות ‪0‬וכוה‪.‬ויוכסרי ‪6‬חזס ‪6‬לוה ‪0‬כן נהללס‪6‬יהי‬
‫לטולס כללויני כחוח‬
‫"הן‬
‫ומ‬
‫כהן ‪0‬הי ספירותהט‬
‫ספירוה‪ .‬ס‪5‬ריך‬
‫י‬
‫פ‬
‫ט‬
‫ז‬
‫י‬
‫‪"5‬נזעי תנועות מכעולס‪ .‬ויק נזהס ‪0‬ווהקמריס גס‬
‫סרוחנייס הגורנזי(‬
‫ול‬
‫סהככ‬
‫לדבריס גסנזייס‪ .‬והס הכחות הידיעיס והגיכריס כעולס‪.‬כמי כמ סמוסך‬
‫וכה סדוחה‪ .‬וים ככ(ל זס כח סמ‪6‬גנפט וכח הע(עקטרין‪ .‬כח הקור וכת‬
‫החוס‪ .‬כח ס‪5‬ונזח‪ .‬כח הנזוליד והמהוה כל מיני כעלי חייס ‪0‬פליס נוכל‬
‫דכו לח וסרוח‪ .‬ופוד הרכס כחוה כ‪6‬לס‪6 .‬סר כלסמזלידיס וגורמיס הרכס‬
‫מיכי תמעות כפולס‪ .‬וכל ‪6‬לה הכחותיםלחלקס פל כ'מיכיס‪.‬עין ‪'6‬סן‬
‫סכחות סגורמיס הרכה הכופיה כעולסע"י התגכרות והתחזקות סכח ‪6‬מר‬
‫רו‪5‬סלכ‪5‬ח ‪6‬ה כח הסכי המנגדו‪6.‬ו לרחותו מנזקוס לנזקוס ‪ 16‬לכעלו ולכפלו‬
‫לגנזרי‪ .‬כמו הכחומ ‪0‬ל נזו‪0‬ך ורוחה‪ .‬קור וחוס‪0 .‬כח ‪6‬חר עוכר ומתגועם‬
‫ככל תוקפופ"י סכת סנעוח מר‪51‬ס לנ‪5‬ח ‪6‬ת סכחסמני סנזנגרו‪ .‬כנזו כמ‬
‫ה‪6‬ור סרוחס ונזכטל ‪6‬ת כח הח‪0‬ך‪ .‬מין כ'סן הכחות סגורנזיס ר*רכס‬
‫תנופות כעולס ע"י כח ססור וסזיו ‪0‬לחן ויופי עעימות‪6 .‬סר פי*ז מכ"‪1‬‬
‫ככל תקפו חמקות וה‪0‬תוקקות כהסוככיס ‪6‬והו ‪ 16‬כהיודעיס ממנו לסנזמכ‬
‫‪6‬ליהס לסתחכר' ‪6‬תס ‪16‬ער‪6‬ות ‪6‬ורס‪ .‬וככן יוכן כי סורם סכחות ‪0‬ל כל‬
‫מיני סתנופות ‪0‬כעולסהן ‪6‬ותן ‪0‬פי הספירות הנקר‪16‬ת נ‪5‬ח וסוד‪.‬דסייגו‬
‫‪0‬נזספירה נ‪5‬ח נמפפ כלמיני כחות סנורנזיס תנופות ‪0‬וגות ע"י הסתגכרות‬
‫‪ .‬ונזן ספירת סוד ג‪0‬פפ כלנזיני סוד‬
‫לג‪5‬ח ככל תוקפו ‪6‬ת סכח‬
‫ר‬
‫ג‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ס‬
‫יכס תנופות חזקות כפולס ע"י סח‪0‬קהם‬
‫ונפינזות סגורנזיס סר‬
‫וזיו חן‬
‫והס‪0‬הוקוקיוופתי להנזטך‪6‬ליר*ס‪ .‬ולפיכך נזהרכק הם"‪ 6‬כנזרת סהור ‪0‬הי‪ 6‬ירך‬
‫ו‪ .‬ויוגק נזטס לסכין ר‪0‬ת ל‪6‬דס לסכ‪0‬ש‬
‫ה‪0‬מ‪6‬ל‪ .‬נמוד סכתוכ ויגע ככףייכ‬
‫כרכר‬

‫ש‪,‬ןה"י‪-4‬הן_‪_,‬‬

‫_"‬
‫"‬

‫‪/‬‬

‫‪,‬אל‪-‬ךולץהנ‪-‬י‬
‫)‪,,/‬‬

‫‪,‬זן‪,‬ן‪_.,,/,/,//,‬‬

‫סא‪,‬וא‬

‫י‪9‬ו'הך?‪?1‬ה סו?ה מיסא‬
‫?ריתק?ש סלכרין ‪9‬התיךהשיש‬
‫*‬

‫*‬

‫אור צח‬

‫איהי‬

‫נונר ס‪6‬סור‪,‬ועי"ז מספךנון סו"ך לרו"ס‪ .‬כירוע כסוך סכת‪ 31‬כל סיוס‬
‫רוס‪ .‬וכזסיוכן סטעס ססספירוה ‪%‬ח וסוך נקר‪6‬ין תרין סוקין‪.‬כי כנוו‬
‫סתריןסיקין ס‪63‬רס סגעוני סן סמניעות ‪6‬תכל סגוף ממקוס לנוקוסונוימין‬
‫תנועוה סוגות‪.‬כןנו‪6‬וחןסתיסספירות גספעכלנויני סכחות סגורמיס כלמיגי‬
‫היעועות ‪06‬ר כע‪1‬לס‪ .‬יוכן עפי"ז געכ סטעס למס יניקת סנכי‪6‬יס סי‪6‬‬
‫עו‬
‫ת‬
‫וו‬
‫דוק‪ 6‬מ‪6‬וחן ססתי ספיר‬
‫ינ‪5‬ח וסוך‪ .‬כי סנכי‪5 6‬ריך ליגק כה כזט ‪6‬סר על‬
‫ייוכל לפעול כנכו‪6‬חו על לכ ססומע סיסי' כטל ‪6‬ליו‪ .‬וז‪6‬נזי;יל (סיוה‬
‫י‬
‫ד‬
‫רוק‪16 6‬ע"י כחסגילוח וססהגכרות לטרעיס ‪1‬לסרעים ול?טיל ‪,‬ימס על‬
‫סעונונ_יס ‪6‬ת נכו‪6‬חו על ררך ‪0‬טחננ‪6‬ו נני‪6‬יס ס‪6‬חרוגיס‪ .‬ככוו ט‪6‬מר‬
‫יסעיסו לכו ג‪ 6‬וגוכחס‪ .‬ונר‪6‬ס נוי ינלח‪ .‬וסרכס סענויס סי'לריך סנכי‪6‬‬
‫לה‪:‬חמם כ‪6‬ותות ומופתים ‪0‬ל מור‪6‬יס נרוליס‪ .‬כרי לסהגכר ככח סר‪5‬וח‬
‫על לכ ססומעיס ‪6‬תנכו‪6‬תו סיסיו נוכוט(יס ‪6‬ליו‪ .‬ועוך סי' כיכ‪1‬לת סככי‪6‬‬
‫לפעע כז‪6‬ת ל‪ 6‬כרעם וכמור‪ .6‬כי ‪ 06‬ככח רוחחן עסורס עליו סור וזיו‬
‫געימס קרוסס‪ .‬עך סכל רו‪6‬סו ו‪0‬ומעינריו נקמהך ‪(6‬יו כססתוקקות‬
‫גרולס‪ .‬וע( זס כתיכ גתת מסורךעליו‪ .‬וזסס‪.‬מורטליניקת סנכי‪6‬יס דוק‪6‬‬
‫מ"וקן סתי סספירות ‪%‬ח וסור‪361[ .‬קם מ‪6‬ת ססי"ת טכ‪6‬ס טגיתי כזס‬
‫‪0‬יכפר עלי ויםלח (י‪ .‬כי סו‪6‬יודע ס‪6‬מת ‪0‬גווגתי לטובס לס‪6‬יר עינעם‬
‫עורות ולססיר כל ת(ונס מעל חכמה סקכלס]‪ .‬ימוד מיומא דנופא אות‬
‫ברית קורש סנס כמו סים כ‪6‬רס סג‪0‬מי ‪6‬נרזס סכותלוי סכח (סספיע‬
‫‪(1‬סוליף כרומס ל‪1‬סעי"ז מתקייס סעולס‪ .‬כן גס לנועלס כס‪5‬לס ‪6‬לסיס‬
‫הרוחגי ‪5‬ריך לסמ‪ 65‬כין סספירות ספירס מיוחרת סעל ירס הלך ססספעס‬
‫מעלמ‪ 6‬ררכור‪( 6‬ע(מ‪ 6‬רנוקכ‪ .6‬וסי‪ 6‬נקר‪6‬תימוך‪.‬גי כנוו קקיוס כלכגין‬
‫הלוי נסיסור‪.‬כן קיוס כל סכרי‪6‬ס הלוי ככח ‪6‬כר סזס‪ .‬וטן לנועלס ‪06‬‬
‫(‪ 6‬סיחס ספירת סיסוך סמעכיר ס‪6‬רת ‪5‬ור סא"ם מעולס לעולס‪ .‬ל‪ 6‬סיס‬
‫קיוס וכו‪5‬י‪6‬ות לסעולמות‪ .‬כשלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה‬
‫י‪63‬ר נזס ענין מפירס סעסירית סנקר‪6‬ת מלכות מס סי‪ 6‬מסחסת כעלס‬
‫ס‪56‬ילות‪ .‬כי‬
‫מרת סמלכותסי‪ 6‬עלמ‪ 6‬רנוקכ‪ 6‬סמקכלת ססספעס סל‬
‫‪6‬ור א"ם ‪6‬חרסיל‬
‫"כמס וכנוס ססתלס(ות כרי ‪60‬ותס ססספעס תתגסס כס ער‬
‫‪0‬תוכל (כו‪ 6‬לירי סחגלות כעולס סע‪0‬יס לכרו‪ 6‬דכריסגסמייסולכלכ( ‪6‬ותס‪.‬‬
‫ו‪6‬ין טעס לענין סזס כעולס ס‪56‬ילות‪ .‬ולפיכך ‪6‬מר ‪0‬מלכר זס סספירה‬
‫סמלכות ‪0‬ל עולס ס‪56‬יל‪1‬תסי‪ 6‬נע‪0‬ית סורם לעולססעסיס כמכו‪6‬ר לעיל‪.‬‬
‫עולסייך ענין ספירת סנולכות גס סס כעולס ס‪56‬ילות סמכי‪6‬ס ‪6‬זל סתורס‬
‫לירי סחגלות וססכנס‪ .‬כי כמו (מסל כ‪6‬רס סג‪0‬חי מררגס ס‪6‬חרונס סמכי‪6‬ס‬
‫‪5‬תר‪5‬ונו ומחסכתו (ילי סמג(ות ספס עקי דיכורו‪.‬וגן סו‪ 6‬כעו(ס‬

‫סו"‬

‫ס~י~ת‬

‫‪82‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫יטניןמכין‬
‫שינוי סמק?הטינאו‪ .‬בינה ל?אי‪9‬הסנבטטין *וע‬
‫אור צח‬

‫נתיב‬

‫ס‪56‬לומ‪0 ,‬ס מ‪0‬מ‪0‬ת מפירת סמלכומ ‪33‬ח" פס‪.‬כי‪1‬ן ‪0‬מכי‪6‬סלירי סמגל‪1‬ת‬
‫ר‪5‬ונו ‪0‬למלך מלכי סמלכיס סקכ"ס‪ .‬וכדי לסכין מס ס‪ 61‬סר‪15‬ן ‪0‬ספירת‬
‫סמלכומ מכי‪6‬מוליוי סמגלומ‪.‬לזס ‪5‬מר ומורס ‪0‬כעל פס קרעןלס‪ .‬סייגו‬
‫‪0‬סי‪ 6‬סי‪ 6‬סמקור ם‪ 5‬סמורס סכעל פס‪ .‬כמו סספירמ סמפ‪6‬רמ סל ע‪1‬לס‬
‫ס"‪5‬ילומ סי‪ 6‬סמקור ‪0‬ל מורס סככמכ‪.‬וכל סמורס סי‪ 6‬ר‪15‬גו ‪0‬ל סנור‪6‬‬
‫ימ"ם‪.‬ולפיכך סלומד מורס‪6 .‬ע"פ סלומר דכריספ‪:‬וטיס תעגיגיס נסמייס‬
‫וגמוכיס‪ .‬כמו סגיס‪6‬וחזין כטלימ ו‪0‬ור סגגח ‪6‬מ ספרס‪ .‬מ"מסי‬
‫‪ 6‬ממהיך‬
‫עלע‪5‬נוו‪6‬ור קוום וגסממו כ‪6‬סליוי סמלסכומ ווכיקומ‪.‬כיון סמוכק ‪6‬ש‬
‫סכלו כר‪15‬ן סכור‪ 6‬ימ"ם‪.‬כיכן סו‪ 6‬ר‪15‬ג‪ 1‬ימ"‪ 0‬סכ"ס יקרס כעוס"ז כך‬
‫וכך יסיס ספסק כך וכך‪.‬וכיון ססמורס ס‪3‬כמכ"יגגס מוכגמ כלמי סמורס‬
‫‪0‬כע"פ‪ .‬ע"כ גמ‪ 65‬סספירמ סתלכוה מסתסת גס סס כע‪1‬לס ס‪56‬ילוח נכח"‬
‫גוקכ‪.6‬כי סי‪ 6‬סמכי‪6‬סליוי סמנלותוסכגס ‪6‬מ סמורס ‪0‬ככמכססי‪6‬ככחי'‬
‫דוכר‪ 6‬סגיכע ננספילמ סמפ‪6‬רמ‪0‬לעולס ס‪.56‬לומ‪ .‬חכמה מוחא‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫א‬
‫'‬
‫מחשבה מלנאו ‪6‬חר סכי‪6‬ר טעסז' ספירומ סמחמוגומססן ככחי נופ‪.6‬‬
‫חוזר נוממ‪ 6‬לעיל‪6‬לכ"ר גס ג' ספירומ סר‪6‬סוגוממסן ככחי' רים‪6‬‬
‫‪.‬‬
‫וזסו ס‪6‬מר ‪0‬ספירמ סחכמס סי‪ 6‬רק ככח" מחסכס ונלג‪6‬ו ‪6‬כל ‪6‬ין סי‪6‬‬
‫‪0‬כל סכולל‪.‬גי ססכל סכו(לסייגו סמקור סל כ(מיגי חכמומ סכעולס‪.‬וסי‪6‬‬
‫ספירמ סכמר כמכו‪6‬ר ‪6‬ח"כ‪ .‬וספירמ סחכמס סי‪ 6‬רקכנוועגף סג‪56‬לםתן‬
‫ססכל סכול(‪ .‬וכמו סמורגל נפי ס‪6‬גסיס ל‪6‬מר‪.‬מיסי‪0‬לו ‪0‬כל עוכ סו‪6‬‬
‫יכול לסכין למסל חכממ סמכונס ‪ 16‬חכמת סנווזיק‪ 6‬וכיע‪ .6‬ולחך ‪0‬ים‬
‫נ' עגיניס כזס‪0 '6 ,‬כלסכולל‪ .‬כ' סחכמס‬
‫עגף ססכל סכ‪1‬לל‪.‬סמכילס‬
‫‪:‬סי‬
‫יי‬
‫כקרכס‪6‬יזו מין חכמס סכעולס‪ .‬ג' סכיגס‪;.‬ו‬
‫"גו סכגה עגף סחכמס סז‪5‬מ‬
‫ו‬
‫‪6‬‬
‫ככל פרעיומיס‪.‬יזסו ס‪6‬מר ‪6‬יסו תחסכס מלג ‪ .‬כי כל כחי' דוגי‪ 6‬נקר‪6‬‬
‫מלג‪6‬ו‪.‬סייגו פגימיומ‪ .‬וכחי'‬
‫גקר‪ 6‬מלכר‪ .‬סייגו חעיגיות‪ .‬על סס‬
‫"‬
‫כ‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ג‬
‫ו‬
‫מ‬
‫‪6‬‬
‫י‬
‫כ‬
‫מ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ג‬
‫ת‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ג‬
‫י‬
‫*‬
‫ס‬
‫ו‬
‫‪.‬‬
‫מכיגס ומ‪5‬יירמ ‪6‬מ ספגימיוום‬
‫ג"כ כג'ל‬
‫ליוי‬
‫סגיי"‬
‫ן גופ‪ 6‬ולכו‪ .60‬ססס ‪ '3‬עגיניס סל כחי' ווכר‪ 6‬וכח" גוקכ‪.6‬פגימיהע‬
‫סע‬
‫כ‬
‫‪,‬‬
‫ק‬
‫ר‬
‫מ‬
‫ו‬
‫י‬
‫ג‬
‫ו‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫ח‬
‫ו‬
‫ס‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ח‬
‫ס‬
‫ו‬
‫מ‬
‫כ‬
‫‪6‬‬
‫'‬
‫ס‬
‫ס‬
‫‪.‬‬
‫ת‬
‫ר‬
‫י‬
‫פ‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ר‬
‫מ‬
‫‪6‬‬
‫ת‬
‫ל‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ולפיכך‬
‫עגף‬
‫מן‬
‫'‬
‫י‬
‫ח‬
‫כ‬
‫כ‬
‫מחסכס מלג‪6‬ו‪ .‬כלומר פגימיומ כחי'‬
‫סמקור סל סקכל סכולל‪.‬סי‪6‬‬
‫דוכר‪0 6‬גקר‪6 6‬כ‪.6‬גי כלזמן ססחכמסל‪6‬גמ‪5‬נו‪5‬נוס ככלי סכיגס ל‪5‬מ‪5‬ס‬
‫ול‪5‬ייר ‪6‬ומס ככלפרטיומיסווקדוקיס‪6 .‬יגגס עוו כעולמ לכו‪6‬ליוי סמנלות‬
‫וסכיס‪61.‬יגגס מוכסרמ עוו ליסגומ ממגס‪-‬וסרי סי‪6‬כמי למסל ‪06‬סופיעס‬
‫מחסכס כמוחס"דס סטוכלו לעסומ לע‪5‬מו פלעין ג‪6‬ס לכימ וירס‪.‬ר~רי‬
‫סמחסכס סז‪6‬ת ‪6‬ין כיכולח לכו‪6‬לידי סמגל‪1‬ת ולס‪51‬י‪6‬ס מכח ‪6‬ל ספועל על‬
‫‪6‬סי יענווק סיטכ ככלי סכיגס סכס סלננזכיןלפי ערך חמומ סלכ ללמ‪5‬ס‬
‫סמח‪0‬כס סז‪6‬ת כתרות ו‪0‬עורע ו‪5‬מ‪5‬ומין ‪6‬יך ומסוכמס‪.‬בינה לבא ובה‬

‫עכ"‬

‫‪"5‬‬

‫הלב‬

‫א"""אא"‪"".‬ן"אןןאליהי‬

‫הנביא‬

‫מב אא‬

‫?היבסשקטייה‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫י‬
‫י‬
‫?‬
‫?‬
‫י‬
‫מ‬
‫ש‬
‫א'‬
‫טה‬
‫ץי‬
‫י‬
‫נ‬
‫י‬
‫ח‬
‫ל‬
‫א‬
‫ששטרטירטכא"יתחתליתרץיהיקיקי‬
‫*‬

‫ומריס?כות‬
‫‪ .‬וע~א‬

‫יישיט‬

‫*סלנאואידם‬
‫שמ‬

‫אור צח‬
‫הלב מבין סיינו כמו סים כ‪6‬רס ג‪0‬מי סלכ סמכי‪6 6‬ת מח‪0‬כות סמוח‬
‫~רי סתגלות כפרטיוה עלפי סמרות סתלויות ‪3‬ל‪ 06 .3‬לסטיכ ‪ 16‬לסרע‪.‬‬
‫‪ 05‬לסרכות ‪ 16‬למעט‪ 06 .‬לסגריל ‪ 16‬לסקטין וכיו‪.65‬וכןים ספירת כינס‬
‫טכס נת‪5‬מ‪5‬ס ‪5‬ור סחכמס ככמס‪5‬מ‪5‬ומין ונ‪5‬טיירס כס כפרטיות לס‪51‬י‪6‬סלירי‬
‫סתגלות‪ .‬נמ‪0 65‬ספירת סכינס סי‪ 6‬ככחי' מלכר‪ .‬ל‪13‬ם ‪6‬ל סחכמס‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫‪6‬‬
‫טלג‪6‬ו‪ .‬ולפיכך סי‪ 6‬ככחין נוק‪ 63‬ונקר‪6‬ת ‪6‬ימ‪.6‬ועל אל*ן תרין כתיב‬
‫הנמתרות לה"א יו‪5‬ס לו~רכזס סססזרווגותם‪05‬תי סספירותחכמס וכינס‬
‫כחי' ‪6‬כ‪ 6‬וכחי' ‪6‬ימ‪ 6‬עור ל‪ 6‬סועילסטיסי' מוכסר לסתגלותעולס סתחתון‬
‫טס נכר‪6‬יס ג‪0‬מייט‪ .‬ער ‪0‬תסהלסל סמח‪0‬כס לע‪13‬ר ע'י סזרווגות פעס‬
‫‪5‬נית ‪0‬ל טתי ספירות ‪6‬חרות‪ .‬ססן תפ‪6‬רת ומלכות כחי' קו( וכחי' רכור‪.‬‬
‫סנקר‪6‬ות ג"כ כר‪ 6‬וכרת‪ .6‬ורק‪ 16‬נע‪0‬ית סמחם‪3‬ס מוכ‪0‬רת לכו‪ 6‬לירי‬
‫כתי' סנגלותלנו ולכניט‪ .‬ולפיכך קור‪6 6‬ת סזרווגות סר‪06‬ונס סל חכנוס‬
‫וכיגס כ‪0‬ס סנ‪0‬תרות לס"‪.6‬כי ‪0‬תי ‪0‬מות ס‪6‬לסמימזות על ס‪0‬תיספירות‬
‫קל חכמס וכיגס‪ .‬כתרעליוןאיהו כהר מלכותועליה אתמרמניד‬
‫נ‪*,‬אשית"אהרית נזס ינ‪6‬ר ‪0‬ספירת סכתר סתי כחינותלס " ססי‪6‬ככהי'‬
‫כתר לכלס‪0‬פייות ד‪56‬ילהם‪.‬וסי‪ 6‬נס ככחי' מלכות למס ‪0‬למעלס סימנס‪.‬‬
‫גיסי‪ 6‬כחי' מקנל סר‪6‬סון ‪0‬מקכלת כקרכס ס‪6‬רס סר‪06‬ונס מ‪6‬ור סא"ם‬
‫סנמ‪0‬ך ממנו ‪6‬חר ס‪5‬מ‪5‬וס ע"י ס‪6‬רת סקו וסחוט כמכו‪6‬רכעו חייס‪ .‬וכתר‬
‫עליון‪6‬ינו נתפ‪ 0‬כמחקכת ס‪6‬רסכי ‪ 06‬כמו סקוןסעליון ‪0‬ל ‪6‬ותימן ססס‬
‫סוי"ס כ"ס‪ .‬וס‪6‬רס סר‪06‬ונס מ‪6‬ור סא"ם סס‪6‬ירס כ‪0‬פירת סכתר סיס‬
‫כ‪5‬מ‪5‬וס ומרס ‪0‬יס"די כס‪6‬רס סז"ת לסחיות כל סעולמות עס כלסספירות‬
‫סלסן ‪0‬סן למטס מן ‪0‬פירת סכתר ער ס‪6‬חרית ‪0‬סו‪ 6‬עולס סתחהון סנסמי‪.‬‬
‫וזסו ‪60‬מר עליו מגיר מר‪6‬סית ‪6‬חרית‪ .‬מגיד סו‪ 6‬ל‪0‬ון סמ‪0‬כס וגס ל‪0‬ון‬
‫‪6‬גירס וק‪0‬ירס‪.‬וסיינו ‪0‬סכתר ס‪ 61‬סממו‪5‬עכין סמ‪56‬יל ססו‪ 6‬ר‪6‬ם‪-‬ת סכל‬
‫‪1‬כיןכל סכרי‪6‬ס‪ .‬וס‪ 61‬ממ‪0‬יך סס‪6‬רס מןסר"סית וער ס‪6‬חרית וגס סעל‬
‫ידו נ‪6‬נרס ונק‪0‬רס כל סכרי‪6‬ס עס ס‪0‬כס סר‪06‬ונס‪.‬ואיהו קרקפתא‬
‫דהפילין רו‪5‬סעוננר כזס ‪0‬סכתרלגורל רוחניותו וסהעלמותו רוממותותפ‪6‬רתו‬
‫וקרו‪0‬תו סו‪ 6‬כערך ‪60‬ר סספירות וסעולמות כמו קרקפת‪ 6‬רתפילין סמונת‬
‫סס‪6‬יס‪ .‬סססימן ס‪6‬נותי ‪06‬סתפילין םל ר‪6‬ס מונחתכרין כמקוס‬
‫עלר"‬
‫סר‪6‬וי על סמוח סו‪ .6‬סכ‪6‬ס יגכיס ס‪6‬רססמניחן ‪6‬ה עיניו וי‪0‬תכל למעלס‬
‫ל‪ 5‬יר‪6‬ס ‪6‬ת סתפילין ‪06‬ר על ר‪6‬סו‪.‬סרי סס‪6‬רס‪6‬ינו רו‪6‬ס ‪6‬ת סקרשת‪6‬‬
‫דתפילין ‪6‬סר על ר‪06‬ו‪ .‬ורקיורע ומרגים ‪0‬י‪ 0‬על ר‪06‬ותפילין ‪0‬יס כסן‬
‫קדוסס ע‪5‬יונס סרכס יותר ויותרנון כסר סר‪06‬סל ס‪6‬דס סמניחן‪.‬וסן‬
‫לנמרי‬

‫‪:4‬ייהו הנביא‬
‫‪84‬‬
‫‪~?.‬מ מ"ה ננוס יו"ך ה"א וא"ו ח"א] דאיך‪ 4‬אדרח שצילדת‪ .‬ואיה‪4‬שחי‪4‬‬

‫י ושפדי‪.‬‬
‫אואתלנייטה‪4‬א‬
‫?‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫ל‬
‫י‬
‫רועף‬
‫דטאשך‬
‫י‬
‫*‬
‫י‬
‫ר‬
‫ך‬
‫ג‬
‫ה‪4‬א‬
‫‪?1‬תט‪?2‬יי‬
‫שקיי‪:‬רבדןעלט‪.‬ן‬
‫צוסני! מטבדת דאשקי‬
‫"‬
‫‪6‬‬
‫ק‬
‫"‬
‫ן‬
‫ט‬
‫א‬
‫פ‬
‫‪4‬‬
‫ב‬
‫ד‬
‫?"לסא ?מדוא‪4‬ךיע‪4‬יומהיאנביע‪4‬טיהי?ך?יטא‬
‫דאיהו‬
‫חיים‬
‫אור צח‬
‫לגמרי מסות ‪6‬תר מ! ‪03‬ל ר‪6‬סו‪.‬וכן סו‪ 6‬מלרגת רוחגיותו וסתפלמוש‬
‫לוממותו תפ‪6‬רתו וקרונתו ‪ (0‬סכתל כפרך סספירות וספ‪1‬למות ‪06‬ר‪6‬חריו‪.‬‬
‫וכיון ססמ‪0‬יל פך פתס ‪6‬ת סספירות ‪53‬לס ס‪6‬דס‪-‬סג‪0‬יר‪ .‬פ"כ מ‪ 65‬עוכ‬
‫לסמסי( ‪6‬ת ספירת סכתר (קרקפת‪6‬דתפי(יןסמוגחין פל 'ר‪ 06‬ס‪6‬דס‪:‬‬
‫איהו שם מ"ה [כזס יו"ל ס"ח ‪ 1"61‬ס"‪ ]6‬דאיהו אורה‬

‫מלבאו‬

‫אצילות ואיהו שקיו דאילנא בדרוערי וענפוי כמיא‬
‫יסודיפופגין ספ‪0‬רספירומ‬
‫דאשקי לאילנא ואתרבי בההואשקיו‪6‬חי‬
‫ר‪56‬י(ות וסר' פו(מות סכול(יס ‪0‬סן ‪6‬כי"פ‪ .‬ו‪6‬מר פל כ' פעמות סל‪06‬וגיס‬
‫‪0‬ל חכמסו‪3‬יגס ופלשן כתיכ סגסתרות לס"‪ .6‬סיינו ‪'60‬ן לפיין כסס‬

‫ולדכר מסס‪.‬וכן גדר‪ 0‬נזוס"ק פס"פ ‪0‬לח תטלח ‪6‬ת ס‪6‬ס וגו'‪ .‬כלומר‬
‫‪0‬ת‪0‬לח ממח‪30‬תך ‪6‬ת פולס סכיגס ‪0‬נקי‪6 6‬ימ‪ .6‬ו‪6‬ת סכגיס תקחלך‪.‬‬

‫זס סיחור ‪0‬ל תפ‪6‬רת ומלכות ‪3‬ר‪ 6‬וכרת‪ 6‬פולס סי‪5‬ירס פס פו(ס ספסיס‪.‬‬
‫כסס מותרלפיין (ח‪0‬וכ ולרכר‪ .‬וכן פסס‪6‬ליסו טפחסמתחי‪ 3‬לדכר כ‪6‬ריגות‬
‫מפולס סעירס ‪30‬ו מקגן זפיר ‪6‬גפין סגקר‪ 6‬כ‪0‬ס ‪6‬ילג‪ 6‬ופןחייס‪ .‬ופל‬
‫זס ‪6‬מר מלג‪6‬ו‪6‬יסו ‪0‬ס מ"ס י‪6‬יסו ‪6‬ורח ‪56‬ילות ו‪6‬יסו ‪0‬קיו ד‪6‬ילנ‬
‫‪*6‬‬
‫וז‪6‬תיוכן פפ"י סג"ל ‪0‬סד' ספירות חכמס וכיגס תפ‪6‬רת ומלכות ד‪56‬ילות‬
‫סן כמו ‪0‬ר‪0‬יס לסך"פ ‪56‬ילות כרי‪6‬ס י‪5‬ירס פ‪0‬יס‪ .‬וסנ‪0‬מס וסחיות ‪0‬ל‬
‫סד"ם ס‪6‬לססן ד' סמות סוי"סכי‬
‫ן מי(ו‪6‬ין פ"כ ס"ג מ"ס כ*ן‪61 .‬פ"פ‬
‫‪0‬פיקר מ‪5‬י‪6‬ות סד' סויות ‪0‬ל פ?כ ס"ג מ"ס כ"‪ 1‬סו‪ 5‬כפולס ס‪56‬ילות‪.‬‬
‫כמו ‪0‬סך' ספירות חו"‪ 3‬תו"תסן כפולס ס‪56‬ילות‪ .‬מ"מ מופיפין ת‪0‬ס‬
‫‪3‬ס‪6‬רותיסן (מעס מטס‪ .‬כ‪6‬ופן ‪0‬כל סוי'ס פס סמילוי ‪(0‬ו סו‪ 6‬סנ‪0‬מס‬
‫וסחיות ס( פו(ס סכללי ‪0‬ל‪ .1‬וכרנו סה‪0‬ס פ"כ סו‪ 6‬סנ‪0‬מס יסחיות סל‬
‫פולס ס‪56‬ילות‪.‬כן ס‪0‬ס ס"נ ‪6‬פפ"י ‪0‬טיקר מ‪5‬י‪16‬תו סו‪ 6‬ג"כ כפולס‬
‫ס‪56‬ילות מ*מ סו‪ 6‬סג‪0‬מס וסחיוה ‪0‬ל פולס סכרי‪6‬ס‪.‬וכן ס‪0‬ס מ*ס דפעס‬
‫ה‪56‬ילות סו‪ 6‬סג‪0‬מס וסחיות ‪ (0‬פולס סי‪5‬ירס‪ .‬וסקס כ"ן דפולס ס‪56‬מ‪1‬ה‬
‫ס‪ 61‬סג‪0‬מס וסחיות סל פולס ספ‪0‬יס‪.‬וזסו ‪60‬מר ‪6‬ליסו פל ס‪6‬ילן סיהץ‬
‫פולססעייס‪ .‬דמ(ג‪6‬ו סו‪ 6‬ס‪0‬ס מ"ס ‪6 6100‬ורח ס‪56‬ילות‪ .‬סייגו כי‬
‫מן פולס ס‪56‬י(ות מ‪6‬יר ס‪0‬ס מ"סכפגימיותס‪6‬ילן ‪0‬סו‪ 6‬פולס סעירס‪1 .‬ס‪61‬‬
‫סיגיקס ‪0‬לס‪6‬ילן סמתפ‪0‬ע כגזפו ופגפיו‪ .‬ר"ל ככל סספירות ‪06‬ר כפ‪1‬לס‬
‫*‪5‬ירס‪ .‬כמו ‪0‬סמט מ‪0‬קיסל‪6‬ילן וס‪6‬ילן מתגולמן‪6‬ותס סס‪0‬קס‪ .‬רבון‬
‫שמין אנה הוא עילתהעילוה וט'‪ .‬כווגתו נזס קעי"‪ 1‬סס‪0‬ס מ"ס‬

‫ט‪6‬יר‬

‫אליהוהנביא‬

‫מנ ‪86‬‬

‫ט‪:‬יםיגדי‬
‫א‪.‬ו?ףניתדמיוןוויהדיוךגא מגל מהד?גאו‬
‫י‬
‫ג‬
‫?‬
‫ד‬
‫ובלאה שטיא וארעא וטשיקה סשהון שמשא ומיהלאךכיסג‪:‬א‬
‫וטןנ‪:‬א‪.‬וקטך?אזיילני‬
‫ןודשטיןרנבתא דעדןועשויןךס?ןד?זירין‬
‫ועדפיןונונין ובני נשא ?טיטתמודעא בהון?יטין*וטיףומנםנין‬
‫עשטיוךססטין'וטיף טשממדר‪4‬ןעשטי סט?טי וליןר‪:‬רע?ף‬
‫אלת‬
‫שטל יכ‬
‫ר ליה וחוךא‬

‫*‬

‫*‬

‫בגיאיוט?טיי ךט‪4‬ף"??מוךע‬
‫' טבף‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ם‬
‫ש‬
‫ל‬
‫ע‬
‫א‬
‫ר‬
‫י‬
‫פ‬
‫ק‬
‫א‬
‫?‬
‫ד‬
‫כ‬
‫ה‬
‫י‬
‫א‬
‫ה‬
‫?‬
‫‪.‬‬
‫ן‬
‫י‬
‫ה‬
‫י‬
‫י‬
‫וליע‬
‫י כולא וטדון‬
‫ט‬
‫א ‪4‬ל‬
‫עתקריאןסןטס‪:‬א* וטנףיית?ף שמ ידיעדאניג הואממי‬
‫שמהן‬

‫אור צה‬
‫ת‪"5‬ר ח(ג‪6‬וס‪,‬י(ן‪ .‬עיקז ס‪6‬ילן קמזר ורכוק ות(וי כא"ם נ"ס ססו‪ 6‬עילת‬
‫סעינזת וסנה כסכות וסו‪ 6‬סכולחחייחו כו כגסתס סחחיס ‪6‬ה סגוח‪ .‬ובך‬
‫לית דמיון וליהדיימנא מכל מה דלבאו ולבר ר"(ס‪6‬ין ‪3‬סמ‪(~56‬‬
‫ן וומוחסיסי' נתפם ‪3‬מחמכס ‪63‬יפן סזס קכוכל (חלק ‪313‬ין ‪3‬חי'‬
‫סוסיחיו‬
‫‪,‬‬
‫כ‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ג‬
‫'‬
‫י‬
‫ה‬
‫‪3‬‬
‫'‬
‫י‬
‫ח‬
‫‪3‬‬
‫ו‬
‫תספיע וננהכל‪ .‬ססו‪ 6‬סעגין מל ילג‪,‬‬
‫ווכר‪6‬‬
‫ו ו‪3‬ה"‬
‫ר(כל‪ .‬פכיחיוהוחעיגיומ‪.‬גיון דליה מהס‪3‬ס הפש‪3 6‬י' כלל‪ .‬וברארו‬
‫שמיא וארעא וכו'‪ .‬טהס הספל‪6‬י‪ ,‬ס‪3‬ר‪ 6‬סמ‪56‬יל ע"‪ .‬ס‪6‬רחו ‪6‬ה ססס‬
‫מוס כתוךס‪6‬ילן ססו‪ 6‬עו‪5‬ס סעירס‪ .‬ומהסכ גס סגכי‪*6‬ס כ( עולס סעסיס‪.‬‬
‫כיון ססני עו(חות ס‪6‬לס תזךוונין כהך‪ 6‬וזס מקפיס כז‪6‬ת‪ .‬ועו(ס סעסיס‬
‫הכ( וחלו‪6‬ס סכלתלוי ‪.‬כעולס סי‪-5‬רס טגו המה ול‪3‬כס כוכ‪3‬יכ ונוולות‪ .‬וע"ז‬
‫‪6‬חר ו‪3‬ר‪6‬ה סחיס ו‪6‬רן עס חחס עכנס‪ .‬סגל זס נורתז ככל( ע( עו(ס‬
‫סי‪5‬ייס עס עו(ס סעסיס‪6 .‬חקכ נוונס ימחסכ טוך ‪3‬סרפיוה גס ס‪%‬‬
‫סננר‪6‬יס‪.‬לאשתמורעא בהוןעילאין וכו'‪ .‬ל"‪5‬גימןכל ‪6‬לס סנכלחיס‬
‫גיכר עלירןעו(חות סע(יוניס כחס"כ ומ‪3‬סיי ‪6‬חזס ‪6‬לוס‪ .‬סיינו קע"י‬
‫גכר‪6‬יס סגסחייס נוכ( לססיג עגין סרוחנייט ועולמות סעליו‪:‬יס‪ .‬ועוך ‪5‬ג‪1‬‬
‫תכיריס ומסיגיס ע"י כ( ‪6‬לס סנכר‪6‬יס ‪6‬יך יתנסגון עי(‪6‬ין ותת‪6‬ין‪ .‬ר"ל‬
‫‪6‬יך סנכר‪6‬יס סע(יוניססריחכייס עס סנ‪3‬ר‪6‬יס סתחהגיס סגסמייס ונהנסגין‬
‫יחרו ות(וין זס ‪3‬זס‪ .‬ו‪6‬לו עס ‪(6‬ס חתפע(יס זס חזס‪ .‬ו‪6‬וחל עוד ו‪6‬ז‬
‫‪6‬סתחורעןעל‪6‬י מתת‪6‬י‪ .‬ר'( סלפעחיס נ‪3‬ר‪6‬יס סע(יוגיס סיוהגי*ס סו‪6‬כיס‬
‫תלסכין חס לחע(ס מסס עיוז סרו‪6‬יס וחכיריס סגכר‪6‬יס סתההוגיס‬
‫יייעו‬
‫סגסמייס‪ .‬וחס ס‪6‬חר ו(יהוירע ‪3‬ך כלל עד‪61‬וון ע( כל‪ 6‬סו‪ 6‬מו‪3‬ן תע‪(5‬ד‪.‬‬
‫מלאכיא ‪1‬כ‪.'1‬‬
‫וכל ספירא איה לה שם ידיעא רבהון‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫ר‬
‫ק‬
‫ה‬
‫א‬
‫ל"ל סמוה סספירותסן ע( סס פמו(ה סספירות וססספעס סלסן‪.‬‬
‫י‬
‫מ‬
‫כ‬
‫‪5‬מם( חסד על סס סספעה עוכ וחסד‪ .‬גכורס ע"ם סספעתוין וג‪3‬ץרס‪.‬‬
‫ן ססמות גקר‪6‬יס‬
‫ספ"רת מ"ס סספעה רחמיס‪.‬וכןכלמ‪,‬ר סספירוה‪.‬ינ‪6‬יח‬
‫גס סח‪65‬כיס סחוריריס סספע לע‪1‬לס סגטמי ע( ‪ ::‬קליחיהן ופעו(הן‪ .‬כתו‬
‫למסג‬

‫‪6‬א‬

‫א " ‪ -‬ן‬

‫‪-‬‬

‫ה ה‬

‫‪/‬‬

‫‪ /‬א " ן‬

‫ן‪,‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪ . /‬מ ן ש ן " ע " ן ן ן " ן א ן ן ן ן ן א ן ן " ‪ / 7 / /‬ו " ‪ " .‬ה ן א‬

‫שמסן ואנההיאשלימו‪.‬ך‪4‬להו‪.‬ןכרשנמ הסתלקסנהוןאשתארו‬
‫‪53‬דו שמהן שגאא בלא‪-‬נשמתא‪.‬שנשהיאסשיםננא ‪9‬סן‪9‬ה‬

‫ידיעא‬

‫אור צח‬
‫למ‪0‬ל אוריאל נהוריאל חמריאל מיכאל גבריאל רפאל נצהיאל‬
‫ו פט‪1‬לס ‪16‬‬
‫יהודיאל צדקיאל מלכיאל כ(ס טל סס מליהוסן לפעול"יז‬
‫לסוריך ‪6‬יזו סספטס סמק‪(3‬יסמן סספירות‪ .‬וע"ו ‪6‬מר טסמ‪6‬ליל כע~ו ‪]6‬‬
‫לו ססידיט‪6‬כי סו‪ 6‬מקור סהייסמכלמיגי כהות סכטולס ומכלמיגי שספט‪1‬פ‬

‫"ה‬

‫ראעוכוה‪ .‬וסו‪6‬‬
‫ה כל סטפירוה כ‪6‬ול והיוה ו;פע‬
‫כל ססמוה ו‪,‬‬
‫"‬
‫ל‬
‫מ‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ו‬
‫מ‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ק‬
‫ר‬
‫‪,‬‬
‫ט‪4‬יגילוי ס‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ס‬
‫ג‬
‫ס‬
‫י סגוף‪.‬‬
‫‬‫ה‬
‫ו‬
‫י‬
‫ה‬
‫ה‬
‫ט‬
‫פ‬
‫ס‬
‫מ‬
‫ק‬
‫ס‬
‫ס‬
‫כ‬
‫‪.‬‬
‫לכל "כר‬
‫ססלימות סל סכל‪ .‬כי כלערס סן הסריס והסוכיס‪.‬‬
‫יס;פטס סז‪6‬ה‬
‫"‬
‫י‬
‫ס‬
‫תמהלק‬
‫מנהון אשתארו כלהו שמהן כנופא בלא‬
‫וכד אנת‬
‫נשמהא כדי להכין סמ‪6‬מר סזס נ‪5‬רך להכי‪ 6‬רכרי סיוור סהכ"ר ‪ 50‬סרכ‬
‫‪ 0‬מטהלק ‪6‬ור א"ם מסטעמות‬
‫כט( ז‪15‬קלס"ס‪ .‬סמקססכ‪6‬ן וסל‪"6‬‬
‫י"(הזור לכהי'‬
‫סרהיג‬
‫ן כמו ססיס קורס סססתלסלות ממס‪.‬י‪"6‬כ (מס‬
‫ך‬
‫סכל ‪5‬‬
‫י‬
‫"‬
‫(‬
‫ו‬
‫ט‬
‫י‬
‫‪3‬‬
‫‪6‬מר סיסה"ר כהיגה גופ‪ 6‬עכ"פ‪ .‬וסל‪6 6‬ין זס "מתי כ"סר‬
‫זו גקרים'‬
‫סגוף יהקייס‪ .‬וכ"מה ‪6‬ין טוך מלכוו כתיכ‪ .‬וכדי (הרן‬
‫"‬
‫י‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ק‬
‫"ע‬
‫תהלס לסכין סטגין סל ‪6‬ורוה וכליס‪ .‬סס‪6‬ורות גקר‪6‬יס גסמה‪ 6‬וסכלשג‬
‫(‬
‫ר א*םסלפגי ס‪5‬מ‪5‬וס‬
‫‪ .‬דסגהירוט סכהיגה סקו סגמסך מטלמוה"ו‬
‫פ‬
‫מקורסר"סון לכ‪ 5‬כחי'סססהלסלונצ‬
‫"הלל ס‪5‬מ‪5‬וס כספירת סכתר‪.‬‬
‫וך‬
‫גו‬
‫ת‬
‫'‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ו‬
‫ו‬
‫"סהכמס ו‪6‬ה"כ כטפירת סכיגס ‪.‬‬
‫סת‬
‫סל‬
‫ל ממגו כטפי‬
‫כפלט‪ .‬טך סי‪'6‬ל"ו‬
‫ופירו‪ 0‬ס‪6‬לסזוסייגו טך"מוכיסוה‪5‬ג‪,‬לות"ול מסגפס כ"רס סגסמי‪ .‬כמוס"רת‬
‫‪.‬סז"ה ירוע סע‪5‬מות סגפססי‪ 6‬למטלס‬
‫ססכל כמוח‪ .‬סר‪6‬יס כטין‬
‫ת‬
‫ר‬
‫‪6‬‬
‫ס‬
‫ל‬
‫"‬
‫ג‬
‫כ‬
‫‪.‬‬
‫ה‬
‫ו‬
‫י‬
‫ע‬
‫מכחי' סהחלקוה כוחוה פר‬
‫כ‬
‫"‬
‫‪6‬‬
‫ו‬
‫עוכןכי כססתלס‬
‫סנש‪,‬י‬
‫ככלל ‪ 16‬יססלקוממיל‪ 6‬כלכוהוה ט‪5‬ס סמהפסטיס כ‪6‬כלי סנוף‪ .‬ויוכל‪1‬‬
‫כולס כט‪5‬מוהס כמוססיו קורס סהגלוהס וסהפ‪0‬טוהס כ"כריסגיף‪ .‬וסנס‬
‫עד"ר רמיון זס סו‪ 6‬למעלסכס"רה ‪6‬ור א"ם תוך טסל ספירות רעילהצ‬
‫ככהי'"ורוה וכליס טזי סקו סנ"ל‪ .‬דסגס כ( ס"ולות גרמו לכהי' גסמס‬
‫וכל סכליס גרמו לכהי' סגוף כמו טר"נו ס‪6‬רת ססכל כסמוה‪ .‬ססמומ‬
‫ככהי' כלי וססכל ס‪ 61‬ככהי' ‪6‬ור ‪ .‬וכלנו כסטתלק ס"רת סנפם‬
‫ס‬
‫היוהגלל‪ .‬כיוגמ‪ 6‬זו סו‪ 6‬נס למט‪5‬ס‬
‫ו"סגוף‪.‬גס"ריס כל ס"כריס‬
‫ע‬
‫נ‬
‫"הכמה וכי‪ 651‬כ‪6‬ין כסתלכסות סל כהי*‬
‫לס‬
‫כע"סר"‪5‬ילות‪ .‬מ‪6‬הר ססכהל‪3‬ו‬
‫כלים‪ .‬כמו קרקפת‪6‬כלי הכתר‪ .‬ומוה‪ 6‬כלי סהכמס‪.‬וילוט‪ 6‬כלי סחסך‬
‫וכי~‪ .6‬סלי כסכרח טגמסל‪ 1‬לכוהות סגפם סמהלכםיס כ‪6‬כלי סגוף‪"61 .‬כ‬
‫‪6‬ור א"ם סמ‪6‬יר כסן עקי כתי' סקו סנ"ל‪.‬וממיל‪6‬‬
‫ג‪6‬סל יסהלק‬
‫'‬
‫י‬
‫ח‬
‫כ‬
‫מ‬
‫‪.‬‬
‫י יסה‪6‬לו כ‪ 5‬סכ‪5‬יס‬
‫ס‬
‫ס‬
‫ל‬
‫ס‬
‫ס‬
‫י‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ס‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ל‬
‫ו‬
‫‪6‬‬
‫ס‬
‫יטתלקו טי"ז‬
‫ם‬
‫"‬
‫ט‬
‫ר‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ז‬
‫"‬
‫כלתי ‪6‬ורוחיות‪ .‬ג‪;6‬ריסהייר סג‪1‬ה נלתי היות כססתלק ממגו סגסמס‪..‬‬
‫‪4‬‬

‫‪1‬‬

‫ס"ית‬

‫‪6‬‬
‫יזסו‬
‫‪1‬ו‬

‫ן ן ן ז ן ן ן‬

‫י‪/‬ןה‬

‫ן ן‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪/-‬ןי "‬

‫‪ /‬ה ג‬

‫‪/‬‬

‫‪ .‬ל ע ל‬

‫ל ~‬

‫' ט ‪/ /‬‬

‫ל‪,‬ןי‪/‬ןע‪,‬ן‬

‫מי‬

‫ל ק ‪ ,‬ו ל ל ע‬

‫‪61‬‬

‫לל‪,/‬י‬

‫ךדיעא אנט הףאמביןולאב‪4‬ינא‪:‬דיזאייתלף אהר‪:‬די?אש?א‬
‫ף?‪4‬מ ג?א*וקעקאה טן איף מהנהנ‬
‫?ט?טמוך?א"יקשףוהיי‬
‫??‪9‬א?די‪2‬איוכסטירטיתצדק וס?‪9‬פ ?פוםעו?דיהיוי?ן‬
‫*‬

‫אור צח‬

‫נשא‬

‫מכסון ‪6‬סה‪6‬רו כ(סו ‪0‬מסן כגופ‪ 6‬כל‪ 6‬ג‪0‬מת‪.6‬‬

‫וזסו ‪60‬מר וכר ‪6‬גת תסת(ק‬
‫‪6‬ךעריין סקוסי‪ 6‬כמקומס‬
‫ת‬
‫ד‬
‫מ‬
‫ו‬
‫פ‬
‫ר‬
‫‪6‬‬
‫ס‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ר‬
‫‪0‬‬
‫פ‬
‫‪6‬‬
‫ת‬
‫‪6‬‬
‫י‬
‫‪5‬‬
‫מ‬
‫סכלי עכ"פ‬
‫דס‪6‬יך‬
‫גסכלתי י‪6‬ור‪ .‬מ‪6‬חר ‪60‬ין עור מלכדו‪"6 .‬כ ‪3‬ססת(קות ‪6‬ור א"ם ח"ו‬
‫סכל חוזל לכחי'‪6‬ין‪6 .‬ך סעגין סו‪ 6‬רי‪0( 0‬ור‪ 0‬סתסוותכחי' סכליס מקיל‬
‫מיוחר כפ"ע‪ .‬ער"ר ‪0‬י‪( 0‬כלי סגוף מ‪5‬י‪16‬ת מיוחדת כפ"ע נם כ(תי חעת‬
‫סג‪0‬מס וסגפ‪ .0‬ו‪0‬ר‪0‬סעגיןס‪61‬כירוע בעןחייס ‪0‬ג‪60‬ר ‪3‬חיגת ר‪0‬ומו כח((‬
‫סלמלוס ‪0‬לפגי סמ‪0‬כתסקו סגעל סגקר‪ 6‬מקוספגוי‪ .‬וס‪6‬מת סו‪ 6‬דלית ‪6‬תר‬
‫פגוי מ‬
‫ויגיס ממ‪ .0‬וכנז‪"0‬כ ס(‪6 6‬ת ס‪0‬מיס ‪61‬ת ס‪6‬רן‪6‬גי מ(‪ * 6‬וכח"‬
‫סר‪0‬ימ‬
‫ת‬
‫‪6‬‬
‫ז‬
‫ס‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫מ‬
‫‪5‬‬
‫ע‬
‫ס‬
‫(‬
‫ע‬
‫ס‬
‫כ‬
‫‪0‬‬
‫ח‬
‫ג‬
‫ס‬
‫‪6‬‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ס‬
‫‪0‬‬
‫ו‬
‫ז‬
‫סא"ם‪.‬‬
‫סי‪6‬‬
‫מכח"‬
‫(‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ג‬
‫(‬
‫ר‬
‫כ‬
‫ו‬
‫מ‬
‫ו‬
‫‪0‬ס ככחי' ססע(ס רוק‪ 6‬ו(‪3 6‬גי(וי‪.‬‬
‫נסעלס ‪0 .‬סו‪ 6‬קרו‪0‬‬
‫‪1‬מ‪16‬תס כחי' סר‪0‬ימו גע‪0‬ס מקור ו‪0‬ור‪0 0‬ל סתסוות מ‪5‬י‪6‬ות סכ(יס‪.‬‬
‫וטל כן גס כססתלק מקול כ( ס‪6‬ולות ‪0‬סו‪ 6‬נחי' סקו סכ"(‪6 .‬ין זס‬
‫רגלח כ(( קיכק( ח‪5‬י‪5‬ות סכ(יס‪.‬כי סרי י‪( 0‬סן ‪0‬יר‪ 0‬מיוחד ‪3‬פגי‬
‫ג~מן מ‪3‬ח" ססעלס ‪ (0‬ע‪5‬מיות סא"ם ‪0 .‬קיס (כחי' מק‪1‬ר סתסווח‬
‫ס‪6‬ולות ‪0‬ס‪ 61‬סקו סג"(‪ .‬וסייגו ‪0‬מקול ‪0‬ור‪0‬ססו‪ 6‬מכחי' סל‪0‬ימו סג"ל‪.‬‬
‫אנת הוא חכים ולא בחכמהיריעא וכו'‪ .‬פירו‪60 0‬ין ‪10‬ס ס‪0‬גס ל‪6‬‬
‫לחכמתו ‪1‬ל‪ 6‬לכיגתו ‪ 6(1‬למקוס מ‪5‬י‪16‬תו‪ .‬כמו ‪0‬כתוככי (‪ 6‬מח‪0‬בותי‬
‫מחס‪3‬והיכס ול‪ 6‬ררכיכס ררכי‪ .‬ולק ס‪0‬גס ‪6‬חת י‪0‬לכו ‪0‬כל מס ‪0‬ס‪56‬יל‬
‫וכל‪ 6‬וילר וע‪0‬ס הר"ע ‪36‬י"ע עס כ( סספירות ‪0‬לסן‪ .‬סכל (‪3 6‬ר‪ 6‬כ‪30‬יל‬
‫ססו‪ 6‬יתפע( מזס ‪0 16‬יקכ( ח"‪6 1‬יזו ‪.‬סטכס מן כ( סכלי‪6‬ס‪6 .‬ל‪ 6‬לק‬
‫(‪06‬תמורע‪ 6‬תוקפך וחילך ל‪3‬גי כ‪.60‬סייגו ‪03‬כי( ‪0‬יתגלס מרת מלכותו‬
‫ית"‪.0‬כי‪6‬ין מלך ‪3‬ל‪ 6‬עס‪ .‬ולאחזאהלוןאיך מהנהג עלמא ברינא‬
‫וברחמי דאיה צרק ומשפט כפום עובריהון רבני נשא ‪6‬לס‬
‫סרכריס סס יסור ‪6‬מגתגו ועכורהכו כתורס ותפלס ותרי"ג מלות‪ .‬לס‪6‬מין‬
‫סמרת ס‪5‬רק ומרת סמ‪0‬פט‪0.‬סן נזרתסדין ‪ (0‬ס‪0‬כיגס סקוו‪0‬ס ‪0‬יק' לרק‬
‫‪0‬עליס רומז ס‪0‬ס ארני ‪6‬ותיות ‪6‬רי"ן‪ .‬ומרת סמ‪0‬פעסייכו מרת סרחמיס‬
‫ממור‪ 6‬ד‪6‬מ‪5‬עית‪ 6‬ספילת סתפ‪6‬רת'‪ .‬מ‪5‬י‪6‬ת מ‪5‬כ ‪0‬גיסן ומררגתן תל‪1‬י נערך‬
‫סכזע‪0‬יס טוכיס ס(י‪0‬י‪0 .(6‬על'ס כהינ תגו עוז (‪(6‬סיס‪.‬וסייט סעגין‬
‫‪0‬ליחור קוכ"ס ו‪0‬כיכתיס‪60 .‬גחגו גורמיס ‪3‬עכורתיגו ‪ (0‬תורס ותפ(ס ותרי"ג‬
‫נוטס(ייחר זססזיווג ‪ (0‬תפ‪5‬לק ומ(כות ‪3‬ר‪ 6‬ובלת‪ 6‬זעילוגוקכיס‪ .‬וכסיות‬
‫סס‪,‬רווגות ‪0 50‬תי ‪(6‬ס סמרות סריגיס גמתקיס תספכיס (לחמיס‪ .‬וסעוגות‬
‫גסעכיס ל‪1‬כיופ וכ‪0‬פע סו‪3‬ס סלבס לע‪(1‬ס‪.‬כי סע‪3‬ילות גולמות ח‪0‬כית‬
‫ופילוד‬

‫אליו‪:‬ו "הנלביא‬

‫‪88‬‬

‫ששאייושיהיןכיוה טששמעפידאוש‪?9‬עיסא צדקטיכיסא‬
‫קרישא‬
‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫אור צח‬

‫ופיווו נק סמדות ‪5‬דק ומספט‪ .‬וכנוגט ‪16‬רס ס( מדת ס‪5‬רק ססי‪ 6‬ססכינס‬
‫סקיוסס כחי' סמלכוה‪ .‬ו‪6‬ז לוהגכר כס מרת סךין ססו‪ 6‬סחסך ויורך רע‬
‫לעילס ח"‪ .1‬וע"י עכורה יסר‪6‬ל סמהגכריס כחורס והפלס ות‪15‬ס מעליס‬
‫ק קוכ"ס וסכיכהיס‪ 161 .‬סחסכוה כט(‬
‫‪6‬ור גרול סעי"ז תתיחריס מספטו‪5‬י‬
‫כוכטל ‪6‬ת סהוסך כירוע‪ .‬ויס נזס כמס וכמס מררגות‪.‬‬
‫מתי(‪6‬כי‬
‫‪1‬‬
‫‪6‬‬
‫ס‬
‫י"ח‪ .‬וכהכ ס‪6‬ריז"ל סעיקר מעקיכווכווכתיגו סו‪( 6‬הקן זעיר‬
‫וסורס ירוע לי‬
‫וגוקכיס לסכינס לקכל ספע ‪16‬ר א"ם סכ‪ 6‬לסס דרך ננרריגוה סעליגוה‪.‬‬
‫י ל‪ 6‬חסיס סכווכס (טג‪5‬ת עלנוינו‪.‬‬
‫וזסו סעכורס סל‪ 6‬ט"מ (קכל פרס‪.‬כ‬
‫סגס םל‪ 6‬ימגע וד‪6‬י סיסתלסל וירד סספע על ר‪6‬ם סמעוריו כמעסיו‪.‬‬
‫כך‪5‬יה‪ 6‬כזוס"ק פרסת טקכ‪ .‬מ‪6‬ן רעכרך לקו‪"3‬ס ‪6‬הכרך תטל ח‪1‬לקיס‬
‫מ‪6‬ינין כרכ‪6‬ן ‪3‬קרתית‪ 6‬רכל עלמ‪ .6‬מ"מ עיקר סכווכס הסי‪ 0‬לסכ‪6‬ה זעיר‬
‫וגוקכיס ולומר לסס יחוד קוכ"ס וסכיכהיס לסכינס סיתייחרו זס עס ‪61‬ה‪.‬‬
‫‪51‬ל ההמס כי הטיגיר ככי ‪6‬רס סהחהוגיס לקלקל ‪ 16‬להקן כעליגיס‪.‬כי‬
‫‪60‬רס מולס מו‪5‬כ ‪5‬ר‪5‬סוי‪5‬סו מגיע ססמימ‪.0‬וסויקי ר' ימורוה גופו סס‬
‫כעולססעליו‪ .‬וספליון עס סלמעלס ממכו עך ס‪46‬ר‬
‫למט(ס‪.‬וכל עולס‬
‫יר סא"מ ל'ס‪6 (:1 .‬רס כמקוס סורס כסמהו למעלס‬
‫‪1‬ו‬
‫קס‪6‬‬
‫סעליון ע‪ 5‬סכלססו‪5‬‬
‫סס יפגוס ‪ 16‬יהקן‪ .‬כך‪6‬ית‪ 6‬כהיקוכיס רכל חך לפוס ריגיס מ‪6‬ן רפגיס‬
‫להה‪ 6‬פגיס כ‪6‬הר ר‪6‬הגזר כסמהיס‪.‬וסיעוסמתסז (סס חסכוהסל ססטר‪6‬‬
‫ס'ס רוק‪ 6‬כעגין ספגס‪36 .‬ל כמנין‬
‫ס‪5‬חחירקו‪6‬ןויסכהעגכלרסויהוהננסרהמ‪1‬עסירלין‪.‬גסול‪6‬כפ‬
‫סיסע‪1‬לס‪ .‬כמ"ם כל סעו(סכיזון נסני(‬
‫ל‬
‫חכיכ‪ 6‬ככי‪ .‬וגס ‪6‬יה‪3 6‬זוס"ק ממוה רף רל"ט ע"‪ 6‬וכויקר‪ 6‬רף כ"ו ע"כ‬
‫טס‪6‬ל ר' ‪6‬לעזר לר"ס ‪6‬כיו עך סיכן עולס סססגס וסמחסכס סל עכורת‬
‫כסניס לויס ויסר‪(6‬יס‪.‬וססיכלו סעולס ער א"ם‪ .‬ו‪6‬ין סכווכס ח"ו ס‪0‬א"ם‬
‫מהפעל ונסהכס ע"י עכורה ס‪6‬רס‪.‬כי ע"ז כהיכ‪6‬כי ס' ל‪ 6‬סניהי‪ .‬וכתי‪3‬‬
‫ס לרקה מס ההן לו‪6(6 .‬סי‪6‬ה יו‪3‬ן עך"מ ס‪5‬נוי‪61‬יס סססמס מ‪6‬ילס‬
‫י‪6‬‬
‫התיך כהוקפסעל כרור ס‪6‬רן‪061 .‬יס מ‪3‬יס ועמיס כסהר ס‪6‬ורמן ס‪6‬רן‪.‬‬
‫וכ‪6‬סר כ‪ 6‬רוח‬
‫סעגגיס טוכ יזרח ס‪15‬ר סגרו( עלי ‪5‬רן‪ .‬ומוכן‬
‫יס‬
‫י ס‪1‬ס ססתכות ‪3‬עלמוה ססתס‪.‬וכן סו‪( 5‬מעלס ממנעול‬
‫~‬
‫'ס‬
‫פר‬
‫מו‬
‫סכ( ז‪5‬ת ‪6‬יגגווג‬
‫טס ‪16‬ר סא"ם‪ .‬סע"י עוכוה ס‪6‬רס פוגנויס למעלס לגרוספייוך ‪3‬יןסתי‬
‫‪6‬ל‪ 0‬סמרוה הפ‪6‬רה ומלכות‪ .‬קוכ"סוסכינהיס‪ .‬זטיר ונוקכיס‪ .‬מספטילד‬
‫ק‪.‬‬
‫כי ממסיכיס לסס חסכוה מן ססט"‪ 6‬וסהגכרוה מרה סדין‪ .‬כנו"ם‬
‫י‬
‫ת‬
‫ט‬
‫פכיך‪ .‬וע"י הסוכס והפליי ~וקס הורס העוה‬
‫מגוהעו(כגרך עלותכו‬
‫ו‬
‫‪5‬‬
‫מ‬
‫ל‬
‫י‪0‬עלמוה‪ .‬כי סחסך כטל ומכוטל ע"י ‪6‬ורס וו‬
‫נוהכטליס כל סססהרוה וס‬
‫הורס‪.‬ו‪5‬זסי‬
‫כ מתיחריס קו‪3‬שס וסכיגקיס‪ .‬וססכיגס סקרוסס כהמל‪6‬ית תן‬
‫קפע‬

‫ל ה ה ה ה ה ה ה ה ‪- - -‬‬

‫מה ‪89‬‬

‫אליהך‪-‬הנביא‬

‫גרישא קאןגיעךק"ריןסמסיקשימ הץצךקאהעירהעקדש‪.‬‬
‫?ילא?טךושהטיףטמגה‪ 3‬עלמא‪.‬א?לנאו ףאיהלףצדקידי‪4‬א‬
‫א טולשליןטווה‬
‫דשיהורין*ןיא טקעמ‪:‬דישאדשיהי?סטיךי‬
‫ףןלעולםשטןדאטן‪:‬‬
‫כלל‪:‬ירר‬
‫*‬

‫‪1‬‬

‫*‬

‫אור צה‬

‫‪0‬סע רכ סכמסך ‪6‬ליס מן ‪60‬ר סספירות סמל"וה ‪6‬ור א"ם ‪"3‬ס‪ .‬אש‬
‫ל‪6‬תחז‪6‬ס‬
‫ליסוייס סיהס ‪16‬רס ו‪0‬ננמס‪.‬דין איהו נבורה וכו' ער‬
‫ס‬
‫ז‬
‫נ‬
‫ע‬
‫י‬
‫‪6‬יך מהכסג עלמ‪ .6‬כ( זס מוכן מט‪5‬מו מכל סג"ל‪ .‬ומור‬
‫כי ‪0‬ס‬
‫ספיי‪1‬ה ס‪6‬חיוג‪1‬ת מן ג‪3‬ורס ער מלכות עיקרן סו‪ 6‬כס‪'3‬ל סתחהוגיס ‪3‬לכו‪.‬‬
‫כיסייך ‪3‬סס ‪0‬כר ועוגס‪6 .‬כל ‪303‬י(סעליוגיס ס‪6‬ין‪0‬ייך ‪3‬סס סכר ועונ‪0‬‬
‫סיסרי ‪63‬ר‪3‬ע ספירות סר‪6‬קוגות כחר חכמס ו‪3‬יגס וחסד‪ .‬כידוע ‪0‬סל‬
‫סנול"כיס גיזוגיס מן מרת סחסר‪ .‬וכזס י‪31‬ן מס סמסייס‪6‬חייכי"ורו עגע‬
‫ס‪0‬מ ספירות ס‪6‬חרונוה‪ .‬כל‪ 6‬ל‪6‬חז‪6‬ס ‪ 6‬מהגסג פלנ!‪ .6‬סיינו‬
‫"‬
‫ג‪.‬יך דאיהלר צרק יריעאעווס‬
‫מ'‬
‫כס‪0‬גחס פרעיות ‪0 (0‬כל ועוגמ‪ .‬אבל‬
‫ל‬
‫רקלכי מ‪5‬ך ע‪5‬ננות סנו‪56‬יל‪6‬ין סייך לפרוך ‪3‬ו ‪0‬וס סהח‪5‬קוה וסקתגות ‪50‬‬
‫חותסרין וננרת סרחכויס‪ 16 .‬מוס ‪6‬חרס‪ .‬כיכ‪ 5‬מרס סי‪ 6‬פרט נק‬
‫סכ(ל וסתחלקוח סכלל ‪5‬פרטיס ‪0‬וגיס‪5561 .‬סמ‪5,‬יל‪6‬ין‪0‬ייך הו‪6‬ויס כ"‪5‬ס‪.‬‬
‫כי לית מח‪0‬כס הסיסס כיסכל‪ .5‬ו‪6‬ך כורמלגו מ‪5‬רסכרי‪6‬סכי סו‪6‬רע!יר‬
‫ס( סחייס וסעוגנ סרוחגי‪.‬‬
‫סכה ‪0‬ל כלנו‪.‬גי כוחוה‪ .‬וסו‪ 6‬ע‪5‬ס ס‪0‬כל‬
‫וסכוכ"‬
‫ל וסכח והקייס וספוכג סכלכלל ‪6‬הך וק‪0‬ר‬
‫סל כל מיגי חכמוה‪ .‬וסס ס‬
‫‪6‬חד‪ .‬מס‪"0‬ין ספס יכול ו‪6‬ין ססכל ‪ 50‬כעל ס' הוסיסיכול ‪3‬סקינ‪.‬‬
‫יהכלית סיןיפה סי‪( 6‬ו‪3‬יגרע‪36 .‬ל ‪3‬קס הכקססו‪ .‬כמ"ם י‪0‬מח‪5‬כ‬
‫ן‪:‬‬
‫מכק‪0‬י ס'‪ .‬כרוך ס' לפולס ‪1116‬ו"מ‬

‫כל"‬

‫"סרל"‬

‫__י_ש‬

‫;‬

‫שק"י‪4-4‬‬

‫אליהו הנביא‬

‫‪94‬‬

‫= ק ק א‬

‫מדר סעודת טלוה מלכה עם הזכירוההנאהםים‬
‫מעניני אליש הנביא‪:‬‬

‫ידס‬

‫לעולכ‪2‬‬

‫ך ‪6‬ל‪ 6‬לכהת‬
‫יסוי סללחיגסו ‪3‬תו‪65‬י סכת ‪5‬פי‪6 6‬יגו‪5‬יי‬
‫ומ‪6‬ן ר‪5‬פסי לימכר פגל‪ 6‬חלפ‪ 6‬כגזכר כמסכה סכה‪.‬‬
‫גיסעוית דוך מלך ימר‪6‬ל סי‪.6‬ו‪5‬ריך לל‪1‬ה ‪5‬ת ססכת ככלרכר טסו‪6‬מעין‬
‫ש סכת‪ .‬ולנן ‪7‬ליק ג"נ גרוק לככור סעורסזו ומוכ‪ 6‬כזו‪/"0‬ן וכספריכ‬
‫קדוסיס סיס ע‪5‬ס כ‪5‬דס ס‪5‬עו גסגס תסוס ‪6‬כילס רקמסעויפ מל‪1‬ס נלכס‪.‬‬
‫תס סמ‪5‬ס קקר‪ 6‬לוזסל סדרס‪.‬ויס קורין ‪5‬ותו שגסכוי*‪ .‬ותמגו סחחי;‬
‫י סו‪6 6‬יגו גרקנ לשלס‪ .‬וטוך‬
‫כנין כ‪6‬רס כק‪3‬ר כזמן החיית סמסיס‪.‬כ‬
‫‪.‬‬
‫‪5‬תרו חז"ל חמיןנתו‪55‬י סנה מליגמ‪.5‬פי' לפו‪6‬ס יס ‪5‬ומריסרסיעיסתיית‬
‫תתין‪.‬ויס ‪15‬מרש פת חתס‪.‬ויס ‪15‬תריס רחי‪5‬ס כמיס חתע‪:‬‬
‫‪.‬‬

‫‪.‬‬

‫בההחלה המעודה יאמר‬

‫טמקינו סעודהא דמהימנוהא שך‪~4.,‬א‪ .‬רא‬
‫ה'אסעירסא דרוד טל‪4‬אמשיהא‬
‫דטירס‬
‫ם ויעקבטה?ןלס‪4‬ראבמריה‪:‬‬
‫ר‪1‬רפיךושרטלחיוקרם (נ"ש)‪:‬‬
‫עסן מוב הטלמוברמא?נוויס‬
‫ל ושראל‬
‫טטן (נ"פ)‪:‬‬

‫י?יק‬

‫א‬

‫משור לדוד ה' רועי לא אחמר ונו' (ג*פ)‪:‬‬
‫ו לסעודס‪:‬‬
‫‪6‬חריכןיגרך על כום ויעולייי‬
‫‪------‬‬

‫זמירוהלמוצאי שבה‬
‫ףךכסד‬
‫‪4‬מטטי מניסה* סטילא‬
‫ה‬
‫ל‬
‫י‬
‫ש‬
‫ע‬
‫י‬
‫ץ*‬
‫?‪4‬א‪4‬סה*ו‪4‬ם"ו‬
‫ן נא‪4‬סה‪8::‬סה ?ף צור‬
‫י*‬

‫‪ --‬יים‬

‫"י‪'4‬‬

‫פירוש‬

‫בנמוצאי‬

‫לעתךיסי‪5‬ל‬

‫י‪1‬סמיוחס‪ .‬זס יוס ססכה‪35 .‬קסך ס'‪ .‬סמלי‪6‬‬
‫סרחכס ת‪5‬ורהס וסגת ‪5‬ת‪5‬ליסו סהסכי ליסר‪6‬ל סגחגתס ‪3‬נלה‪2‬‬
‫סלך בור‪5‬‬
‫‪ .‬לקכן מס סמשור‪,‬‬
‫ושס מססינון ו"גהס‪ :‬יאתהלך ‪5‬ורי *ג"‬
‫י‬

‫ויו‬

‫‪,‬וץ יפירי‬
‫א‬

‫‪4‬‬

‫ש‬

‫‪4‬‬

‫‪/‬‬

‫"‬

‫ן‬

‫‪/‬‬

‫ן‬

‫‪..‬אל‪/.-‬י"הר הנכיא‬

‫‪,‬‬

‫ק‬

‫‪/‬‬

‫‪/‬‬

‫ן‬

‫"‬

‫"‬

‫פ‬

‫א‬

‫ש‬

‫*‬

‫ן‬

‫מו ‪91‬‬
‫‪/‬‬

‫"‬

‫ש‬

‫עם‬
‫‪ .‬אשר כרהלישוהה‪:‬עת‬
‫*‪%‬יגוישכזרי‬
‫דודיםתעוכר חל‬
‫‪ .‬למלם עם אשר שנאל*ראיתפוקף‬
‫?בא‪3‬ישל*קשהטזהךהנלסה‪:‬ק?אנשע?ע‬
‫ם‪9‬ל?ה*‬
‫יגו‬
‫למרבבה‪..‬ןהי השבדעסבא‪.‬לישועהולךנסה‪ :‬גת‬
‫ןכהיכו?ה‪ .‬אשר היאמיים געולה‪ .‬מהרה תטיה‬
‫י‬
‫י‬
‫צ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫ע‬
‫ב‬
‫שמהה‬
‫באם הבנים‬
‫‪.‬ופדו?ן‬
‫‪2‬מגימתאזינזובון‬
‫יןהצרהנשכסה‪ :‬נהה‬
‫יעורןשובון ומיישע?שאבון‪.‬‬
‫י‬
‫עמף?שברסמן'ןצפ?פו עם לא אלמן‪ .‬רברמחשר‬

‫אי‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬

‫‪8‬אטו*גמקיסף ס?טסה‪:‬גיריליםוי;טיסךץ'‪9‬ני‪9‬טם‬
‫ן*צהובקךץ‪3.‬לי?וההובליארץ‪.‬‬
‫ויוצאתואיוצוחה‪2‬‬
‫י‬
‫ח‬
‫‪,‬ל‪ 4‬הההשהיה‪ .‬כ?בואת הוןה‪3 .‬ביתזה‪.‬‬

‫ו?שמע‬
‫א?י‬
‫יקולשמחה‪2‬חזקןמ?אמשמייקינו‪.‬אמיץיעשה‬
‫ל‬
‫ו‬
‫"‬
‫י‬
‫ש‬
‫ש‬
‫וי‬
‫‪ .‬והוא לשלח ‪3‬מעשה‪:‬גינו‬
‫‪3‬השתנו‬
‫‪3 .‬ר?הוסץ?סה‪2‬‬
‫‪3‬מו?אייוםגי?ה‬
‫‪..‬שמף‪.‬נוראעלי?ה*שטחההליי?עם‬
‫מנלה‬
‫‪.‬רוחששוןוהנחה‪ :‬קול צהלהורנה‪ .‬שפתינו אז‬
‫פירוש‬

‫טיר‪6‬ותן סל‪0‬עיס ס‪6‬כזריס סהופריס‪5‬סס כור (סכ‪0‬י(ס‪ :‬עתרודיסתעורל‬
‫‪ .‬סכגי מנקסך ס'‪0 .‬תעיר עת ‪6‬סכס (ח(ע סעס ס‪0‬ו‪ 56‬ממך ‪5‬ר‪6‬הפ‬
‫סטוכס ‪0‬תגיע‪5‬ו כ‪0‬ינ‪ 61‬סגו‪( 56‬י‪0‬ר‪0 56‬סס פתס כמו סס פזורס ונדחט‪:‬‬
‫כץ‪4‬א י‪0‬ע ‪5‬עס גדכס‪.‬סגגי מכק"ך ס' סרגו‪ 5‬מלככות מ‪65‬כיס טתקר‪5‬‬
‫י‪0‬ועס ‪5‬עמך י‪0‬ר‪ 56‬סמתגוניס ‪5‬ככס ‪56‬יך‪.‬ויסי' ס‪0‬כוע סכ‪5 6‬יסועס‬
‫‪51‬רחכס‪ :‬בת‪5‬יון ס‪0‬גו(ס‪5 .‬יון ס‪0‬כו‪5‬ס מכגיס וגס מ‪6‬ומס‪.‬יסיר‪5‬ון‬
‫סתס‪ 6‬כמסרס מיוסכת‪ .‬ותקר‪ 06 6‬סככיס ‪6‬סר ת‪0‬מח עסכגיס‪:‬מעינות‬
‫‪6‬זי *‪1‬ונון‪16 .‬י נעת סג‪6‬ו(ס יזוכו מעיגי סי‪0‬ומס ופוויי ס'יטוכו ‪65‬ר‪5‬ס‬
‫אס ק‪6‬נו מימי י‪0‬ע סי‪0‬כחו ‪5‬רתן ‪0‬עכרס ע‪5‬יסס‪ :‬נחה עמך כ‪6‬כ‬
‫רחמן‪6 .‬כק‪0‬ךס' ‪0‬תגסג‪6‬תעמך כ‪6‬כלתמן‪61.‬זי‪6‬מלו יטר‪56‬טסס עס ‪65‬‬
‫‪56‬מן ‪ 651‬געזכ מס'‪ .‬ויל‪6‬וכי ג‪6‬מגט לכלי ס' כסקימו ‪5‬סס סכטחתו‬
‫(נ‪56‬ס‪:‬וירידים פ(ימ* חרן‪ .‬סייכו שי‪ 56‬ס‪6‬סוכיס לס' טכמ(טומכ(יון‬
‫חרון‪.‬טתחו פיסס מסר כטירי‪0‬כח כלי זעקתסכר‪ 16,6% .‬עוד‪5‬מלחמס‬
‫י סחוי‪ 0‬ס‪1‬ס‪ .‬כסכטחת גכו‪6‬ת מסס רכיג‪ 1‬ע"ס ‪6‬כ‬
‫(סמוע ‪5‬וחס‪:‬יה‬
‫סנכי‪6‬יס וי‪0‬מע ככיה זסקו‪0 5‬סון וטמחס‪ :‬חזק ימ‪ 65‬מט‪56‬ותיגו‪ .‬סקכ"ס‬
‫‪ 6100‬חזקו‪6‬מין סו‪ 6‬ימ‪ 65‬מט‪56‬ותיגו וכל~טתעו ‪5‬ט(ח‪5‬ג‪ 1‬כרכס ‪1‬ס‪55‬חס‪:‬‬
‫בטוצאייוסגעס‪ .‬זס טס ס‪0‬כת ‪6‬כק‪ 0‬נו‪6‬תכור‪ 6‬ס*‪5‬ס סיט‪5‬ח‪5‬גו ‪6‬פ‬
‫ס‪,‬‬
‫‪(6‬יסוסתטני‪( .‬סחיק‪5‬ג‪1‬יסועס קל סלחכסוסמחסומנותס‪:‬קול ‪5‬ס‪5‬סורג‬

‫"‪5‬‬

‫עי‬

‫עי‬

‫פרעס‬

‫אליהו הנביא‬

‫ש‪9‬‬

‫מ‬
‫י‬
‫י‬
‫?‬
‫ה‬
‫*ט‪4‬אץהישי?ה‪4‬א* ט‪4‬א‬
‫ה‪4‬א‪:‬‬
‫ך‬
‫ישלנאוט‪4‬יא‪.‬טהשל‪:‬ד?סנניא‪:‬טטץוהןק‬
‫ן‬
‫י‬
‫י‬
‫ר‬
‫סךש‬
‫?דשיי*נ‪4‬רף‪9‬נא‪"9‬יו‪9‬יט?‪4‬רך*גש?ייכור?נך‪4‬ועמרירי‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫וס‪4‬ניא‪:‬‬
‫ד?רףהמובסקםקעודךי‪.‬ההץושנהושטהאה‪4‬קוסי*טתשייה‬
‫יגוךםהיש‬
‫יו?הם ‪ .‬ה?ב‬
‫טד‬
‫‪ .‬זמן‬
‫נ‬
‫י‬
‫ז‬
‫מ‬
‫דכיספקי‬
‫נ‬
‫ט‬
‫ו‬
‫'‬
‫*‬
‫י‬
‫ק‬
‫‪4‬‬
‫י‬
‫י‬
‫ך‬
‫י‬
‫ם‬
‫‪9‬שילי מדשני*שת‬
‫?סניקי מוכףטשנע‬
‫י‬
‫ו‬
‫?‬
‫י‬
‫ע‬
‫י‬
‫י‬
‫ע‬
‫?‬
‫"‬
‫ב‬
‫‪:‬‬
‫ל‬
‫ו‬
‫כ‬
‫א‬
‫ל‬
‫ר‪44‬ר‬
‫‪ .‬להם‬
‫אן"הוהבניא‪ :‬ל‪2‬ם‬
‫לסלוש‬
‫‪4‬‬

‫" ‪ ,‬י‬

‫טרגי‬
‫*‬

‫ב תכבוש‪.‬‬
‫??נוש משגשיכ‪:‬ונהןזך'ןהאזווךצ‪4‬וורשי‪.‬צ‪1‬לנ'ה"רשתירי?רו‬

‫תמביבי‪ .‬אתש?‪:‬הרמ*סיא‪:‬עמוןומוטבמהןה‬
‫ששוניךנפל‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫ך‬
‫ו‬
‫סעםט‪2‬ה*קלץצ‬
‫טכלה*‪9‬דיטף ‪9‬קריבטנ?‬
‫ה*‬
‫ה‪4‬נ‪4‬א‪:‬‬
‫מ?ףוב טזש?ה*שוןטשון ‪2‬םו‪4‬י *שת‬
‫*‬

‫י'יןטטיא‬

‫ף‬
‫ק‬
‫ע‬
‫י‬
‫ף‬
‫ד‬
‫ת‬
‫י‬
‫י‬
‫ף‬
‫‪:‬‬
‫י‬
‫ש‬
‫ט‬
‫י‬
‫ש‬
‫ו‬
‫חב?בני‪.‬בראוסי?יקאויכיטריב‬
‫י ון?'דן‬
‫י‬
‫י‬
‫ו‬
‫שוי‪3‬ושי תניא‪ .‬איש צמח תצמיח‪ .‬ט?יהה הגניאיק‪2‬ף‬
‫ד ‪4‬ןת‬
‫המ'טיס‪?:‬נן*צטיםיהד "פול ופךר ?‪4‬םי‪9‬ס‬
‫*‬

‫*‬

‫?ט?ב‬

‫"יהיצעדד‬
‫אי‬
‫מ‬
‫‪4‬‬
‫א*‬
‫בוישקד‪ .‬נאדךהותיו נדלךמ‬
‫מנורנעשותהרג רב‪ .‬בשרםנערב‪4?.‬ריף ט?טטט‪9‬ןהך"‬
‫רקנב*'על‬
‫פי ר וש‬
‫'‬
‫ס‬
‫‪6‬‬
‫ג‬
‫ס‬
‫ע‬
‫י‬
‫ס‬
‫ו‬
‫ס‬
‫ס‬
‫י‬
‫מ‬
‫ק‬
‫‪3‬‬
‫ת‬
‫תרכגס ‪6‬ז ספתיכו ככי‪6‬ח"ליס‬
‫‪6‬‬
‫כ‬
‫‪6‬‬
‫ו‬
‫כ‬
‫ו‪ .‬וכעת ‪6‬‬
‫*‬
‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫‪6‬ג‪ 6‬ס' ס‪5‬ליחס כ‪:6‬‬
‫ממ‪1‬יי ‪36 . %‬קסך ס' סתחרמ סתחתי ותמלח לכו ‪6‬ת ‪46‬סו‬
‫סכנ‪ 6‬אמץ וחזקרפיון ירי‪ .‬סתחזק חולמתיויותסלח כרכס‬
‫‪)1‬‬
‫‪6‬כתי‪:‬בואלי זכור עכיי ותרורי‪ .‬זסינגי‪ .‬ותקייס דכריך סעוכיס‬
‫‪3‬כל‪1‬מ(‬
‫לחזקגי כמס מתסלחלי מסר ‪6‬ת ‪(6‬יסו סככי‪ 6‬לסתח ‪6‬תלככי‪ :‬וערוי‪4‬כן‬

‫הדש‬

‫‪5‬‬

‫י‪6‬‬

‫די ספוקי ‪6‬סוף וסכןלי פרכסתי ומסרלסכיקי תעוסר מה‪6‬יימר‪6‬ל ותסכיע‬
‫כני סקעכי‬
‫ס מעונה וי‪3‬ו‪ 5‬ספסיח למיר ירוסליס מקוס מוקכי מקוס‪:‬כונן‬‫לעס זו לורי לרי לחכום‪6 .‬הס ל‪1‬רי וכור‪5‬י סכן לעתך רפ‪61‬ס לחכום‪.‬יגס‬
‫י ימר‪6‬ל יר‪ 16‬ויכומו כ‪6‬מר מכ‪13‬ם ‪6‬ת סר מעיר ‪161‬‬
‫פרכסס כריוח‪.‬וסיג‪6‬‬
‫תגר( סתחמי כ‪6‬סר ‪6‬ר‪6‬ס סכיכי ‪6‬ת ‪6‬ליסו סככי‪ :6‬עמון ותו‪ 36‬מסרס‬
‫תכלס מן סעו(ס‪ .‬ותפרסס ‪3‬קרו‪ 3‬פלוחך לעתך‪ .‬ועיל‪5‬יון תמל‪ 6‬תטמה‬
‫'סר‪6‬ל‪.‬כי‪6‬ז כע(ס לעיל ירוסליס‪ .‬ו‪6‬תס תסרס פכיגתך כתוך עסיסר‪5‬ל‬
‫סכחמריס לך‪ .‬כיחר פס‪6‬ליסו סגכי‪:5‬‬
‫‪51‬טמח ‪3‬לנני‪ .‬כס‪6‬ר‪5‬ס סתכקוס כקמתי מ‪16‬יכי וחכי‪ 6‬סנו‪6‬ל ‪%‬ק‬
‫‪:‬‬
‫ות‪5‬מיח ס‪6‬ים סנקר‪5 6‬מח‪ .‬ס(‪ 6‬סתס ‪(6‬יסו סככי‪ 6‬ומלך‬
‫"‬
‫ס‬
‫פ‬
‫ס‬
‫לכן נפמיסיחר‪ .‬תפו( ‪5‬ימס ופחו כלכס‪ .‬כ‪5‬סריעלס ימר‪6‬ל ל‪6‬ר‪5‬סוייכס‬
‫עליה ע"י ‪(6‬יסו סככי‪ 5‬ומלך סמסיח‪ :‬עור ממזרח לכופרכ‪ .‬יעורר מ(ך‬
‫סמסיח על ‪5‬דוסויקתפ"ל (מרוך"תס תלחמס‪ .‬וכקו( ע(‪5‬ויכייסר‪6‬ל ילטש‬

‫‪,‬שניל‬

‫‪6‬ליסו‬

‫אליהו הנביא‬
‫אלביויצריה‪ .‬אליהו‪?:‬ךימ טך‪4‬עי טל‪9‬ה*ומור‪'*4‬שוקך‪9‬‬
‫ה*‬
‫טשקעודו‪9‬ה‪.‬נומו‪44‬פהןיטה‪ .‬אשר אתכמיבליס*אייהו‪:‬ךנו‬
‫ישבח‪.‬ני הנהיענןטןךח אורו ןכח‬
‫‪ .‬חנה ‪3‬פתור‬
‫?י‪9‬כ‬
‫ופךח‪ .‬ןל מרצ"וןופליה אליהו‪:‬‬

‫מז ‪08‬‬

‫ק‬

‫‪4‬י‬
‫‪.‬‬
‫טל'ס'ש‬
‫מוב‬
‫י‪ .‬טת‬
‫ף‬
‫ד‬
‫י‬
‫צ‬
‫'‬
‫י‬
‫"‬
‫י‬
‫ג‬
‫י‬
‫א‬
‫י‬
‫?‬
‫י‬
‫?‬
‫י‬
‫ב‬
‫י‬
‫ש‬
‫כ‬
‫ס‬
‫י‬
‫ה‬
‫‪:‬‬
‫ו‬
‫א‬
‫ל‬
‫?‬
‫א‬
‫י‬
‫‪:‬‬
‫יסרים‪.‬‬
‫אכ נאוו ססרים‪.‬‬
‫י‬
‫מ‬
‫י‬
‫י‬
‫ש‬
‫יסטבשרים'‬
‫י‬
‫נ‬
‫ב‬
‫י‬
‫צ‬
‫י‬
‫י‬
‫י איי‪:‬סני?יצפבנע ‪9‬לטס?ה‬
‫י‬
‫ס‬
‫י‬
‫"‬
‫כ‬
‫י‬
‫?‬
‫ה‬
‫‪4‬‬
‫קאח‬
‫י‬
‫‪9‬‬
‫ו‬
‫"‬
‫ה ?לף‪.‬‬
‫יט*ןע'יי‬
‫יף‬
‫חל‬
‫‪:‬‬
‫ם‪4‬מם‪9‬ל‪4‬י אלי‪:‬ס?גף‪:‬ףא‪%‬ף‬
‫יןי‪4‬האלציי‪:‬ין‪9‬ינטסתלתטלי‪9.9‬האלי‪:‬ט"יגי‬
‫י‬
‫ו‬
‫מ‬
‫?‬
‫ף ‪??4‬די‬
‫ש‬
‫ט‬
‫מ‬
‫?‪4‬טייי‪9‬‬
‫ה ‪9‬א צתלס‬
‫‪1‬‬

‫'‬

‫*‬

‫'‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫י‬
‫שי‪4‬‬
‫ש‪.‬‬
‫אישס"ידסנה‪4‬י‪9‬ל'‪9‬זיו וטס‪:‬ה‪3 :‬ניתוצעבויטקסיב‬
‫‪.‬ךעין‬
‫*‬

‫'‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫*‬

‫‪44‬דל?‪3‬יש‪ :‬גמן נמשיבה טשדו ונם ב‪9‬נים הטקה‪:‬‬
‫רטין ןסמ‪:‬ץשה‪ :‬טט?ל' נסם'‬
‫י?רהלי הטשה*יימ‬
‫'‬
‫?ארוםי‪9‬חו‪9‬רלל‪ :‬ךהירה‪19‬אס‪3‬י 'געת‪ .‬מה נאכל טעטה‪:‬‬
‫ק‪2‬סנון ורחום‬
‫י'ר‪9‬כר‪4‬שיק * הלא מצאנשי‬
‫* אול'‬
‫י‬
‫י‬
‫ף‬
‫י‬
‫ר‬
‫ט‬
‫‪4‬‬
‫ו‪-‬י‪4‬שה‪:‬‬
‫ק‪9‬ל‪4‬י ‪9‬כס‪9‬יו‪ :‬מוב לקרו טס‪9‬ה*ךצין‪:‬יטי‬
‫?מ‬
‫ע‬
‫‪:‬‬
‫?געתי‪9‬ס‪9‬קה* ‪?4‬מף ‪?'?9‬ם‪49‬י‪9‬ה‪32‬צאסי?ב*פתול‪9‬י‪9‬ה‬
‫ט??י ‪9‬מותושץ‪9‬ה‪?:‬טין ‪:4‬רי ?פורמה‪ .‬אפילושנהפרוי‬
‫ה‪2‬‬
‫טסלהךש"?הסשנגים* סל‪3‬ושים נאים מחונים‪:‬נלגושף'וסש?יף‬
‫‪:‬הבו‪:% .‬טשראהבו‪ :‬מחו‪?:‬ריו‪44‬לוים‪8.‬ינשוב נסימ‪2‬‬

‫כ"כיי‬
‫'‬

‫פירו ש‬

‫‪56‬יסו סנכי‪ 6‬ות‪5‬ךסננסיח ‪5‬סלויתכרוח ספתס ‪ 06‬סרסטש‪:‬מרגיזי ‪6‬דתס‪.‬‬

‫ס ס‪6‬ותות סנורגיזשסיוס ‪6‬ת ‪6‬רתמ יסר‪ .56‬ס‪ 65‬סתס יעורגפיו;וקדתס‬
‫"ת‬

‫עסממ ורותס‪ .‬סתעו ‪5‬עלמי סחכלמו מע‪5‬תכס ‪65‬ר‪5‬ות ררוס ותערכ‪.‬כי ‪06‬‬
‫‪65‬ו ס‪6 65‬תכסיכריח‪56‬יסו סגכי‪6‬ות‪5‬ך סתסיח‪ :‬רנךכ‪5‬עוכרי ‪16‬רח‪ .‬כעת‬
‫יר‪6 16‬ת עס יסר‪ 56‬ססס כתוען רעגן ‪61‬זרח כי ‪6‬ולו זלח ג‪16‬ר סכעת‬
‫ן עס‪56‬יסוסגכי‪ 6‬ות‪5‬ךסתסיח‪:‬‬
‫סגרות ויסריח עך כפעס ע‪ 5‬סר‪5‬יו‬
‫מים גו‪ '56‬טנדך זס סתסיח ס‪61‬י‪55‬יחני‪.‬ו‪6‬תס ‪56‬ימכסרגיכסורס‬

‫‪4‬פל‬
‫י עוכס ע"י‪56 -‬יסו סגכי‪:6‬נאוו ע‪ 5‬ססליס‪ .‬תס יפות תסייגס ע‪5‬‬
‫שרי ‪6‬לן יסל‪ 56‬לנ‪5‬י ר‪,‬מכסריס ס‪5‬וחי סטל‪ 6‬ש"ם כ‪6‬מר י‪6‬תלו ‪5‬של‪56‬‬
‫ס‪31‬יסוכי ‪65‬רלכס‪:‬חבי כתעטיגע‪ .‬ססיכלי סקכ"ס ‪5‬כגסתיסי‪6‬‬
‫‪*5‬‬
‫טסתירי ע‪5‬מךכג"ת עוד לגע קטגס עד ס‪6‬פנע ‪16‬יכקי עסכ‪ 5‬מח‪5‬סוננמ‬
‫פ‪6‬סליגיעיוס סקתמ (כי‪ :‬מלכך ‪561‬ך‪ .‬זס ת‪5‬ך סתסיח‪ .‬סמכעיח סקכוח‬
‫ע‪ 5‬סג‪6‬עס‪ .‬כייפס ‪6‬תכ‪5‬יעון‪ .‬ו‪6‬תרעיתי סגס ‪5‬גגוךיופיפ‬
‫‪4‬כגסת‬
‫נ‪5‬עדי סמסכי‪ .‬סיינו‪56‬יס‪ 1‬סגכי‪:6‬‬
‫יסר~‬
‫עפר‬

‫אליהו הנכיא‬
‫‪94‬‬
‫?כר ‪3‬שיק ‪4‬ס‪9‬ךה‪-‬ו‪ .‬ומ‪3‬האינך? הנכיא לקךאתו‪ :‬פץ ע‬

‫ססבשר*?ת‪9‬תמ'ים‪8‬פעשר‪:‬עו‪4‬י ?כיהף *?יס‪4‬כיעו‪3‬ף‪:‬‬
‫קתי‬
‫?י‬
‫הךאלמי ברעהו‪ .‬קנות ע‪4‬דחין‪4‬מ‬
‫ו‪ :‬רסשטיףישנה דינו‪.‬‬
‫‪94‬דל‪9‬ניר שת ‪ :‬שהלו‬
‫*ו‪%‬ןיקב‪1‬‬
‫י‬
‫ב‬
‫ך‬
‫ק‬
‫י‬
‫י‬
‫ת‬
‫‪9‬‬
‫ן‬
‫ס‬
‫סנ‬
‫דו‬
‫י‬
‫מ‬
‫?‬
‫ביים‬
‫רבו‪:‬תגרמנאובה‪,‬‬
‫‪.‬בשמונהסאוהאלףזהובים‪:‬ת‪9‬ע‪ 5‬טה‬
‫?לאופף *ץם?קהןס‪99‬פף‪982‬לתן‬
‫ה‬
‫י‬
‫ש‬
‫וימומרין‪%.‬י‬
‫י‬
‫י‬
‫ק‬
‫כ‬
‫י‬
‫‪4‬ןחורין‪:‬יוםראשון בסש‪4‬ל'ם‪.‬‬
‫‪2‬םפועיים‪ :‬שוע במ‪*4‬‬
‫י‬
‫ע‬
‫*‬
‫סעי?ה‪.‬ענ‪4‬ינוךאצלי?ה‪:‬י‪'"91‬ו‪494‬ל‪8‬יקס‪4‬גיךי *ע?ביךףןיא‬
‫‪ .‬סש?ם‬
‫י?יורי‪ :‬בורא עולםיקען‬
‫"סיען‪ :‬רמקיף‬
‫ט‬
‫י‬
‫י‬
‫‪9‬‬
‫ו‬
‫ו‬
‫י‬
‫י‬
‫מ‬
‫ן‬
‫‪ .‬אז מק‪6‬‬
‫הטו‪4‬מי‪2‬טדאנידמסיםסטעו‪4‬תו‬
‫‪3‬ה‪4‬י‪4‬מי* ‪4‬י‬
‫?‪9‬נותך‪ :‬ובמ ג‪4‬יס?יי‪9‬ה‬
‫‪ .‬ט?קלס ס??אכה‪:‬וץ סמוהר‬
‫י‬
‫ק‬
‫‪2‬‬
‫י‬
‫י‬
‫י‬
‫?‬
‫ג~ךה‬
‫תס‪4‬ליים ‪4‬ץ'ם*ל‪4‬יעען‬
‫י‬
‫ת‬
‫‪9‬‬
‫א‬
‫ל‬
‫‪9‬‬
‫ס‪34‬ך‪4‬אוטתיים‪22‬ןנר?ףימה‬
‫‪ .‬טפמול אשר ?ברת‪ :‬הפשי ב‪1‬פאי‬
‫שהש‪9‬ת‪:‬‬
‫ייביריר*‪9‬נ‪9‬מןעעןשמייי‪2:‬ה ‪4‬א‪9‬הישרח "י‬

‫יי‬
‫*‬

‫ק‪:‬מי‬

‫*‬

‫יי‬

‫מ ססיך עיין‪5‬עי‪5‬כין סמע‪0‬יות עמון(']‪.‬‬
‫[סרו‪3‬ס לסכין ספירוע ‪"50‬י‬

‫פירושעל הזמראליהוהנביא‪.‬‬

‫יר‪5‬ון ‪0‬יכ‪566‬יגוכמסיס גו'‪:‬‬
‫אליהו סג‪3‬י‪ .6‬סנקר‪ 6‬גס ת‪0‬כי וג‪5‬טרי‪.‬יס‬
‫ו‬
‫איש ‪06‬ר קנ‪560 .6‬יסוקג‪(65 6‬סי‬
‫ס‬
‫‪0‬‬
‫ט‬
‫מ‬
‫כ‬
‫זמרי וכטכורת סכט‪5‬‬
‫ככרית ס(וס ט"י תיט"ס‪ .‬ויג‪5 0‬סתפל( ‪0‬כקג~‪1‬‬
‫‪3‬סר סגרמ(‪.‬‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫כ‬
‫ת‬
‫ח‬
‫(‬
‫‪6‬‬
‫יכפר ע‪5‬י‪0‬י‬
‫'‬
‫‪0‬‬
‫ו‬
‫י‬
‫ג‬
‫י‬
‫ט‬
‫ו‬
‫‪6‬‬
‫ר‬
‫ס‬
‫י‬
‫נ‬
‫‪0‬‬
‫‪.‬‬
‫‪:‬‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ס‬
‫ג‬
‫‪0‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫א‬
‫ור‪6‬ס‬
‫כיחי‬
‫י‬
‫‪0‬‬
‫ט‬
‫י"‪ 3‬רורות‪ .‬וט‪ 5‬פי סימניו סו‪ 6‬גקר‪ 6‬כע‪0 5‬טר וחגור כמתכיו ‪6‬זול‪6‬ור‪:‬‬
‫איש זטף ט( טוכרי חתס‪.‬סייגו טכודת סכט‪ .3‬וכטכור זס געכט (‪6‬ח‪6‬כ‬
‫‪0‬יתגט סגכסוגט‪5‬ר ‪0 0(0‬גיס‪ :‬איש ע‪( 6‬ת‪5615‬גפקו מגוחס‪ .‬כ‪0‬כרחמפגי‬
‫‪6‬יזכ‪ .5‬ו‪0‬ס סכי‪6‬ו ‪5‬ו סטורכיס (חס וכ‪0‬ל ו‪ '65‬מת כרטכ‪ .‬ו(לוטגו גתכרכו‬
‫כר ו‪5‬פחת ‪ 50‬קממ ו‪0‬מן ‪56‬ל ס‪(6‬מנס ס‪5‬רפהית‪ :‬איש מוסריו סקסיט‬
‫כתסיס‪ .‬סיינו י‪0‬ר‪ 56‬ס‪6‬סוכיס סקסיכו תוסריו ‪ (56‬סל סגרת‪5‬כ‪6‬תיו (סס‬
‫עדמתי ‪6‬תס פוסחיס ע(סתי ססעטיס‪.‬וסס גטגס כ‪6‬ס מן ססמיס‬
‫י‬
‫ו‬
‫‪%‬‬
‫‪5‬‬
‫י‬
‫ו‬
‫כל סטס ס' סו‪ 6‬ס‪56‬סיס‪ :‬איש עתיר (ס‪0‬ה(ח תן ס‪0‬תיסלכסר כ( כ‪0‬ורהן‬
‫עוכות‪ .‬וסו‪0 6‬ליח נ‪6‬מן ‪5‬ס‪0‬יכ ‪ 35‬כ( י‪0‬ר‪5 (6‬סק‪"3‬ס‪ :‬איש קר‪ 6‬קג‪6‬‬
‫קג‪6‬תי ‪5‬ס' כסר חורכ‪ .‬ורגכ ט(סוסי ‪ 06‬כסטרס כ‪0‬טת ססחלקוחו חי‬
‫סטמימס‪:‬איש הקכי י‪5‬י( ‪6‬ת י‪0‬ר‪(6‬תן ‪0‬וג‪6‬יסססגכוריס מסס ויכ‪0‬ר לסס‬
‫‪3‬סויות טוכות וכו'‪ :‬איש ת‪0‬כי ע( ‪0‬מו גקר‪ .6‬סייגו סקסס ת‪0‬כיסו‪6‬‬
‫טסגוסף ט( ס‪0‬ס‪(6‬יסו‪ .‬ו‪6‬תס סקכ"ס ת‪(5‬יחגו ט"יכתורסוכו'‪ :‬אשרי מ*‬
‫‪0‬ר‪6‬ס פגע כח(וס‪ .‬כיכ‪ 5‬רכר עוכ ‪0‬מיחין (‪6‬רס כח‪15‬ס מורס ע‪5‬‬
‫‪0‬ינוו טוכותזל טוכ‪.‬ופגי ‪(6‬יסו תורס ט(ח(וס טליגו וט( כ‪5‬יסר‪556‬נ‪:11‬‬

‫‪5‬י‬

‫אליהו הנבין‬

‫תו‪ 63‬ככלוס ספריס קווסיס ס‪ 65‬סתס ספרגפ‪63‬יסתפסיך‪ .‬ומפר‬
‫תמטי ס'‪ .‬וספל ס‪6‬מכפסיגו‪ .‬וספר תל‪6‬ס סי‪5‬ויס‪ .‬וספל סג‪151‬ה‬
‫יסל‪ .56‬מנולה להצלחה ‪5‬ומל ככ‪ 5‬לוו‪65‬י ס‪3‬ח קורס פ' פפתיס‬
‫‪56‬יסו‪ .‬וכ‪ 5‬ס‪6‬ומר זס סזמר כגוסמ סזס סו‪ 6‬תזכיל פ' פפנ‪:‬יס‬
‫‪56‬יסו‪ .‬ופוכ ‪5‬כוון ססל‪6‬סי תי‪13‬ח תס‪3‬יג‪5‬פרינכי‪610 6‬תנן‬
‫סיולתזפ‪ 5‬עכןהנן פ‪ 5‬פמך קל‪56‬כת‪5‬ותך"‪.‬כי פ‪565‬יסו ג‪6‬תל‬
‫‪.‬סגגיגוהן ‪5‬ו ‪6‬תכליתי ע‪5‬וס"‪ .‬עסתכווןכיתגן כגיתעלהש‬

‫לי ברכה הצלההנרולה‬

‫"סו‬
‫;‬
‫ך‬
‫ו‬
‫‪:‬‬
‫ך‬
‫י‬
‫נבניא‬
‫‬‫ד‬
‫ש‬
‫‪4‬‬
‫ד‬
‫ד;י הי‬

‫ייל‬

‫מגט ססי"ת כנעס יכחן כי ‪56‬יס*‪1‬כגכי"‪0 6‬ו‪*5 6‬רוף כזס‬
‫נגיתפרי‪ 6‬ס*גותלתזע‪5‬סוי*סכ"ס‬
‫ככו‪5‬וי ס"גגזסידךש ת‪1 . "3‬זס ססס עוכ ‪5‬סתחקחסדמ‪:‬קם‬
‫נירופ‪561 .‬יסו סגכי‪ 6‬סו‪ 6‬תתתיק סהכיס חפ‪ 5‬טל‪3 56‬כ‪ 5‬ת‪651‬י‬
‫פכת קורס כתוכ‪ 6‬כפניס וככתס ספליס קלו;יס‪:‬‬

‫"ליי‬

‫זמרלמוצאי שבת‬

‫עביאאליה‪4‬התשגיטליד‪4‬הנלעריבמקכהי)נאט‪5‬ן‪243‬םטשיסגןךנדע‬
‫אלנףוה"גיא מ"קגישי‪:‬ה‬
‫וס(ל?ךיג‪9‬קכה‪:‬באאלךמעמ‪9‬שימ?ן ‪:‬‬

‫ל‪:‬‬
‫אישטש‬
‫רףיקגאושם טישגשרקלימ ‪2‬ליד דוי‬
‫"‬
‫*‬
‫‪.‬‬
‫טיש‪4‬שמנטר ‪ 4%‬סאי‬
‫יקיסישי‬
‫‪:‬‬
‫‪2‬י‬
‫שי‬
‫ך‬
‫ש‬
‫י‬
‫טל‪:‬הומןגיאטי‪:‬ףו‬
‫משל‪4‬דיג‪9‬הרה‪:‬באטלונ‪24‬ם‬
‫ןווד‪:‬‬
‫ס‬
‫י‬
‫‪9‬‬
‫*‬
‫י‬
‫ג‬
‫ק‬
‫"‬
‫מ‬
‫י‬
‫ף‬
‫‪:‬‬
‫ל‬
‫ט‬
‫ן‬
‫ף‬
‫ט‬
‫ט‬
‫ה‬
‫ך‬
‫ה‬
‫‪9‬‬
‫ג‬
‫א‬
‫ב‬
‫י‬
‫‪4‬‬
‫נ‬
‫ק‬
‫ט‬
‫ןווד‪:‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫ם‬
‫י‬
‫"‬
‫ט‬
‫*‬
‫טל‪:‬ה‪4‬מטגיאחל‪:‬ףימ"שגי מגל‪4‬די‬
‫טישיורות שנים‬
‫רטןזשורר ראוקינ‪:‬יו‪ .‬טיש סנקךא ש‪4‬י‬
‫גס?ןיו*טישואיורעי‬
‫י‬
‫י‬
‫‪4‬‬
‫פ‬
‫‪9‬‬
‫?‬
‫טל‪:‬ך‪4‬סוביאטל!ףומהשןיאל‪:‬הוס(ל?ךייממגהנבאאקי‪902 43‬אלס?‪: 1‬‬
‫הוי‬
‫ד‪:‬‬
‫זו‬
‫א?‪:‬ף‪1‬ס;גיאטל‪:‬ףןס"?גיאקה‪4‬מךלאדי‪94‬מוה‪:‬באאלנו‪2‬ם‪,9‬ךם*‬
‫אישזעף ‪2‬לעיגרימיני‬
‫מ‪".‬יש חש ונשגעססידת‪8‬שמ‬

‫נ"י‬

‫טיי?יר "לש‬

‫שן*ם‪:‬‬
‫‪4‬צר‬
‫?יגימישיש‬
‫טל‪:‬ה‪4‬מנביאטל!ףוס"ל'שגיטטלל‪::‬הף‪4‬ומשן‪4‬דיגג‪99‬הסילהה‪:‬באטינ‬
‫‪24‬םסשןסבןווד‪:‬‬
‫ו‬
‫נ‬
‫חגי‬
‫‪2‬מ‬
‫מ‬
‫י‬
‫"‬
‫מ‬
‫של‪:‬ף‪4‬מנגיא"ך‪:‬ף‪4‬מטשגי מגל?די‬
‫בן‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫"‬
‫ב‬
‫‪:‬‬
‫ו נחת‬
‫אישיצא קסצאלנ*ש‬
‫‪.‬אישכלזל‪4‬הור'ג‪-‬ורגיםולא מת‬

‫ת*טישלמענונמירכן שדוצפךה‪:‬‬
‫ל"מ‬
‫‪:,1‬י‪-‬שלי‪.‬ך ‪,.‬זי‬

‫'‪,‬‬
‫'‬
‫יייז"‪."'1‬יי"‬
‫י‪:,‬‬
‫עי‪.‬‬
‫'י‪".‬‬
‫‪44:4‬ש"‬

‫י‬

‫‪4‬‬

‫אליהו הנביא‬
‫םכןףוד‪:‬‬
‫סמ?גיאי!ךומגי?דיגמסרה!בא"לינועםישי‬

‫טשלל!‪:‬ףך‪1‬וסס‪4‬גגבייאאטאלל!‪:‬ףךיי‪-‬סס'יגיטי!ף‪1‬פגלערייימרה‬

‫‪:‬באאגי‪902 13‬ק"סכןרודג‬

‫טישמומריומקשיבוסססים *טישנענהבטשסשסינבוהים‬
‫ם‪:‬‬
‫טישקףוטמךיו‪:‬הנה הףאליימי‬
‫ה‬
‫ר‬
‫מ‬
‫‪9‬‬
‫כ‬
‫נבאטלי‪13‬עם‪9‬שיםכןרוד‪:‬‬
‫‪:%‬ףיססקןגגייאא"טלל‪!:‬ההווהסתמקשגכייטי‬
‫ס‪4‬ןרוד‪:‬‬
‫!לךךייססגג??ז?דריייססרה‪:‬באטלינועם‪9‬יי‬
‫ט‬
‫טל‪:‬ףי‬
‫םליסשס'ערבית‬
‫‪.‬אישפקיר‪2‬ל קלושורות‬
‫ד‬
‫'‬
‫מ‬
‫‪2‬‬
‫ש‬
‫י‬
‫ט‬
‫ל‬
‫מ‬
‫ש‬
‫י‬
‫ר‬
‫ל‬
‫ם ‪2‬לטבהן‪:‬‬
‫פובות‪.‬איש?יר'נח‪9‬ןלמשיבנב‪4‬י‬
‫טל‪:‬ףיס‪4‬גיאטלנףיממשגיטל‪:‬הומג?עדיכ‪9‬סרה‪:‬באאגינועם‪9‬קימ‪4‬ן)?די‬
‫*‬

‫ם‪9‬ןלוד‪:‬‬
‫טל‪:‬ךומ‪'4‬א‪%‬רטלא!_ףוס‪8‬שניטל‪:‬ףיס ג‪9‬סכה‪:‬באטלנ‪,902 1‬י‬
‫לגילהעררהי?תפטרה‪ .‬איש רכב ‪2‬למיס‪5‬‬
‫איש ‪2‬נא קנאתי‬
‫טשג‪49‬לה*טיש ?לא ‪9‬עם מעםמיתה ףסבורה‪:‬‬
‫טל‪:‬ף‪1‬סקגיאטי‪:‬ףוססיג'טל!ךוסג??דיגיסל‬
‫ה‪:‬באטלן‪13‬‬
‫יעעםם‪9‬מששייסחכבזןרדנודדי‬
‫יגקססה‪:‬נא‬
‫‪:‬‬
‫טל‪:‬ףיס‪9‬גיאאל‪:‬היסס?גיאללךוסג?ער‬
‫נ‬
‫י‬
‫ט‬
‫טיש"?גי‪2‬ישמונקךא‪.‬‬
‫י‪:‬רוגתורה‪.‬פשטיאר‬
‫י‬
‫ו‬
‫מ‬
‫י‬
‫?‬
‫?‬
‫מ‬
‫‪2‬‬
‫ה‬
‫?‬
‫ש‬
‫ף‬
‫מ‬
‫דאררה‪:‬‬
‫ס‪'8‬י ‪9‬שלה מו‪9‬הגקמר‬
‫ה*‬
‫טנ‬
‫'‬
‫צ‬
‫ד‬
‫ת‬
‫יר‪'.‬רה‪:‬באאלינ‪1‬עם‪9‬איס‪9‬ןדוד‪:‬‬
‫גס‬
‫‪1‬‬
‫ף‬
‫‪:‬‬
‫טל‬
‫אי‪:‬ףןסנגיא"י!ף‪1‬‬
‫ד‪:‬‬
‫טל‪:‬ךןסגגיאטל‪:‬ףומסססישגגי'טך‪:‬הוממנ‪4‬ללע‪4‬דדייגסןה‪:‬בא"לינועם‪9‬קים‪9‬ןלי‬
‫י‪3‬מו‪'4‬הר‪.‬יריצ סנבשר'נו יגשורוה‪4‬פובא‪.‬‬
‫טיש"שגימיי‪2‬ג‬

‫טשיתנו‬

‫*‬

‫‪3.‬מוצ‪)5‬י שבתות ‪-‬‬
‫בנים‪2‬ל טבא‬
‫טל‪:‬ף‪1‬סס‪94‬גגייאאיטלל!‪:‬ההווססשגיטלוךימגןעדיגג‪99‬ססררחה!‪:‬בבאאאלינ‪4‬עם‪9‬שים‪4‬ןינ‬
‫ד‪:‬‬
‫מעםנ‪4-‬מ‪4‬ןווו‪:‬‬
‫טיר‬
‫טל‪:‬ףו‬
‫מ"ש‪'4‬טל‪:‬ףיסגלעדי‬
‫ף‬
‫ר‬
‫ש‬
‫א‬
‫טשך'סישיאהשלוכמיו‬
‫מי‪.‬שגרצןל‬
‫ס‪.‬ךעיר‬
‫ם*‬
‫ו שלרסנ'‬
‫‬‫?לים*ךהנה טת‪2‬מוכשלום‪:‬‬
‫ר‪:‬‬
‫של‪:‬ףיס‪9‬גיאטלגהימי?ג'‪5‬יעןיהגיעדיבמהרהיבאטלףטעם‪"9‬ימ ךי‬
‫סגגיא"ליהוסת?גיטל‪:‬ה‬
‫וסגןעדיג‪9‬מרה‪:‬באאלינועםמשימ‪4‬ןווד‪:‬‬
‫'‬
‫א‬
‫י‬
‫ב‬
‫ש?ה‬
‫ת‬
‫ט‬
‫‪41‬סיא‬
‫טל‪:‬ךיכשתיבסנהטנכישסשם‬
‫לפ‬
‫הקדהמגדילומנורא‬
‫‪.‬וסש'ב ‪2‬בטבא‪2‬ל‪9‬ניםו‪2‬בבניםעל אבוהם‪:‬‬
‫שי‪:‬ףס‪4‬גיא"ל‪:‬ף‪1‬ממ?ג'טל‪:‬ףיסנ??ריגקסלה‪:‬באטיפ‬
‫ועם‪9‬שימ‪4‬ן‪-‬רור‪:‬‬
‫ןס‪.‬ל‪49‬יף!‪%‬לסךה‬
‫טף‪4‬הגבורלעי?מ‪4‬דגי' ‪9‬כלגלסוים ‪9‬חקד*וס'וצי‬
‫סשב‪1‬עסואעליל‪4‬שועהלר‪:‬סהו?סצלסה‪.‬וומקייםג'סקראש?היב‪? .‬לאשר‬
‫י ‪%‬ת‪.‬טטן ‪29‬ה‪:‬‬
‫?קהי?יסנמירף ?לח ולכב עלרכ‬

‫לי‬

‫ך‪9‬יף‬

‫י‬

‫ין‬
‫ליני‬

‫קואנששא‪%‬גטרנט‬
‫‪8‬ש‪.0‬שא‪846‬שאש‪*%8‬שאיא ‪:‬‬
‫התתי‬

‫שש'יתייםתשש"ג‬

‫'‬