‫לוד יוצאת לגולה‬

‫בעצם ימי הקרבות על לוד‪-‬רמלה יצאתי לבקש את המטה ‪ -‬דבר דחוף היה לי אל מפקד‬
‫החזית‪ .‬הגעתי לנען ולא מצאתיו שם‪ ,‬אצתי לגזר ואף שם איננו‪ ,‬שמתי פעמי לכפר ברייה הסמוך‪.‬‬
‫ידענו שהדרך זרועה מוקשים‪ ,‬ולאחד שצוינה הדרך הבטוחה‪ ,‬המנועה מתלות‪ ,‬המשכנו ונסענו‪.‬‬
‫בדרכים כבר לא היה זכר לחילות הלוחמים‪ ,‬הם הרחיקו בכיבושיהם והעמיקו לחדור‪ .‬בברייה מצאנו‬
‫את חיל‪-‬המשמר כשהוא מתבצר‪.‬‬
‫שאלתי אם עבר כאן מפקד פלוני וקראתי בשמו‪ :‬י‪-‬ל‪ .‬נאמר לי כי רק עכשיו עברה מכונית‬
‫אשר עלתה בקירבת מקום על מוקש‪ ,‬המוטור התרסק כולו‪ .‬השניים שישבו במכונית ניצלו בנס‪ .‬הם‬
‫משערים שמפקד החזית אשר אותו אני מחפש היה בה ואתו עוד אחד אשר את שמו לא ידעו‪ .‬סיפרו‬
‫שהמפקד עצמו יצא בשלום והחבר בן‪-‬לווייתו נפגע ברגלו‪ .‬הם הביעו תמיהת התפעלות מאותו אדם‬
‫ומכוח התגברותו על עצמו‪ .‬ייתכן שיש שבר ברגל‪ ,‬ייתכן שקיבל זעזוע‪ ,‬אבל הלה היה שקט ועצור‪,‬‬
‫הרגיע ועודד את אלה שהוליכוהו‪ ,‬כי צלע על רגלו האחת‪ .‬והשניים ‪ -‬המשיכו וסיפרו ‪ -‬עצרו מיד ג'יפ‬
‫צבאי והמשיכו את דרכם לחזית‪.‬‬
‫מתוך פרטי‪-‬תיאורם עמדתי על כך שזה היה האיש המבוקש על‪-‬ידי‪ ,‬וחברו ‪ -‬הוא י‪ .‬ר‪) .‬יצחק‬
‫רבין( הבינותי איפוא שנס גדול אירע כאן שיצאו בשלום‪ .‬אחד מהם‪ ,‬כנראה‪ ,‬נפגע במקצת‪ .‬הורו לנו‬
‫את הכיוון שבו יצאו‪ ,‬ואנו דלקנו אחריהם‪.‬‬
‫בעינבה שוב פגשנו חיל‪-‬משמר‪ .‬ומענין‪ ,‬מצאנו שם קנטינה צבאית ומשקאות קרים‪ .‬נמכרו בה‬
‫בזיל הזול‪ .‬משראונו עייפים ושטופי‪-‬זיעה קיבלונו במאור‪-‬פנים והשקונו חינם אין כסף‪ .‬זכות החברות‬
‫לפלמ"ח עמדה לנו‪.‬‬
‫בכפר דניילה מצאתי את שביקשתי‪ .‬כאן איווה לו המטה את שבתו‪ .‬היה בית נאה‪ ,‬בעל שתי‬
‫קומות‪ ,‬מרפסת גדולה לו המפולשת למערב‪ ,‬צופה כולה אל פני לוד‪ .‬ממרפסת זו נשקף נוף רהב‪-‬ידים‪,‬‬
‫שטח כרמי‪-‬הזית של לוד ואף לוד העיר עצמה‪ .‬כאן ישבו אנשי המטה הכללי‪ ,‬השקיפו על פני חזית‬
‫לוד ותיכננו את חמיבצע של הצבא לכיבוש העיר‪.‬‬
‫הקרבות היו בעיצומם והוראות נשלחו מכאן לכל קטעי החזית בסביבה‪ .‬ג'יפים מצוידים‬
‫מכשירי קשר עמדו הכן למטה‪ ,‬העבירו בקדחתנות פקודות והוראות לכל קטעי החזית‪ ,‬ואף מסרו‬
‫ידיעות על המתרחש שם‪ .‬בקצה המרפסת עמד ראש‪-‬המטה‪ ,‬שרק לפני חצי שעה נתרסקה מכוניתו על‬
‫מוקש; בשלוה עמד‪ ,‬כאילו לא אירע דבר‪ ,‬ותר במשקפת על פני לוד‪ ,‬כשהוא מברר תוך כדי כך עם‬
‫חבריו את תוכניות הפעולה האחרונות לקראת כיבוש לוד‪ .‬על‪-‬ידו חברו י‪ .‬ר‪ ,.‬רגלו הפגועה מורמת‬
‫ומושענת כשהיא יחפה‪ ,‬שקוע בבירור תוך כדי ריתוק למקומו‪ ,‬כאילו אין לו הרגשת כאב וכאילו לא‬
‫ניצל זה עכשיו מאבדון‪ .‬העירותי להם ברמיזה על הנס שאירע להם לבל יהיו סבורים שהדבר הוא‬
‫בגדר סוד‪ .‬חייך חד מהם בתנועת‪-‬סוד כאומר‪ :‬יד לפה‪ .‬ידידי‪ ,‬ואל תספר ברבים‪.‬‬
‫כאן ראיתי את ק‪ .‬אשר ניצח אחר‪-‬כך על כיבוש העיר לוד‪ .‬כולו לוהט ודרוך לקראת קרב‪.‬‬
‫הפנים נמרצים ויחד עם זה שופעת מתוכו חברות גדולה לאנשים הסובבים אותו ודאגה אבהית‬
‫לחייליו‪-‬חבריו‪ .‬הוא דן ומברר כל פרט מפרטי תכנית הקרב אשר משמיע לו בשקט ובמתינות מפקד‬
‫הבריגדה מ‪ .‬שכל הופעתו ועמידתו היא כשל סלע איתן ושקט‪ ,‬שהגעש האצור בו נמסך‪ ,‬ומפעפע‬
‫בדמותו של ק‪ .‬העומד נוכחו‪.‬‬
‫המצב בחזית אותה שעה היה כך‪ :‬יום לפני זה נכבשו עינבה וג'ימזו והגיעו לדניילה ומצד שני‬
‫כבשו את שדה‪-‬התעופה של לוד‪ ,‬יהודיה‪ ,‬התחברו עם בן‪-‬שמן ויצרו על‪-‬ידי כך מלקחיים הסוגרים על‬
‫לוד ורמלה מצד צפון‪-‬מזרח וחוסמים את דרכי הבריחה לאויב‪.‬‬

‫דניילה ‪ -‬כפר רם‪ ,‬נשקף על פני כל הכיכר מערבה אל כרמי הזיתים של לוד‪ ,‬ואף העיר לוד‬
‫פרושה לפינך כעל כף היד‪ .‬כן רואים את בן‪-‬שמן ואת רמלה ומערבה ‪ -‬את שדה‪-‬התעופה ותל‪-‬‬
‫ליטוינסקי באופק‪ .‬על בית‪-‬נבאללה עוד נמשכו אז הקרנות‪ .‬לוד עדיין לא נכבשה‪ .‬רמלה עדיין לא‬
‫נכנעה‪ .‬הפלמ"ח‪ ,‬חלקו רבץ במשלטים צפונה מג'ימזו וחלקו נמצא גם מזרחה מקובב ומג'ימזו לקראת‬
‫עמק אילון; באותה שעה נלחמו גם על לוד ורמלה מצד מערב‪ .‬המלחמה היתה נטושה במערב ובמזרח‬
‫כאחד‪ .‬ודניילה שוכנת בתווך‪ .‬חולשת על המלחמה מזה ומזה‪ .‬חששות רציניים הדאיגו שמשוריינים‬
‫של האויב עתידים לפרוץ את קו המלקחיים ולהבקיע אל תוך לוד הנצורה‪ .‬ק‪ .‬עומד להיפרד‪ ,‬מתפרץ‬
‫למערכה‪ .‬בו ברגע אני צד בברק העינים את חיוך ההבנה בין מ‪ .‬וק‪ .‬בהיפרדם איש מרעהו ‪ -‬האחד‬
‫במתן הפקודה וחברו בצעידה לביצוע‪ .‬אתה חש בעליל הבנה הדדית‪ ,‬ריעות‪ ,‬ברית‪-‬גורל‪.‬‬
‫אותה שעה כבר החלה מערכת ההתקפה על העיר לוד‪ .‬המשוריינים והג'יפים של "הזקן"‬
‫)יצחק שדה( בפיקודו של משה ד‪) .‬דיין( התפרצו פנימה‪ - .‬מדחוק ראינו את מסע הג'יפים‪ .‬כרוח‪-‬‬
‫סערה דהרו‪-‬חלפו ופלטו אש קטלנית לכל עבר‪ .‬מטחי היריות הלמו בחלל האויר‪ .‬עברו בסערה את‬
‫לוד הערבית ולא היה כוח שיעמוד בפניהם‪ .‬כך הגיעו עד קירבת רמלה‪ .‬כאן ערך להם האויב קבלת‪-‬‬
‫פנים "חמה" מבנין המשטרה‪ ,‬אחדים מהם נפגעו והשיירה פנתה אחורה ושוב טסה‪-‬עברה עם נפגעיה‬
‫את לוד וחזרה לבן‪-‬שמן‪ ,‬ממקום שיצאה‪ .‬במסע‪-‬טירוף זה היכו בתדהמה ובתמהון את העיר על‬
‫אוכלוסיה הערבים‪ ,‬אבל עדיין לא היה זה כיבוש ממש‪ .‬ובינתיים כבר נע חיל‪-‬הרגלים בדרך‪ ,‬ועמד‬
‫בשערי העיר‪.‬‬
‫ובמטה היו אז רגעי‪-‬מבוכה‪ .‬חיל‪-‬הרגלים בפיקודו של ק‪ .‬שקרב אל העיר חשב לתומו שהעיר כבושה‪,‬‬
‫שהג'יפים כבשוה‪ .‬הם לא ידעו שהג'יפים חזרו‪ .‬ואי אפשר היה להודיע לחם בעוד מועד על מצב‬
‫הדברים והיה חשש לתבוסה‪ .‬היה ידוע שהעיר היא מרובת אוכלוסין‪ ,‬בת רבבות‪.‬‬
‫מפני‬
‫גם‬
‫חששו‬
‫משורייני הלגיון הערבי‪ ,‬ואילו‬
‫אנו לא היה כמעט כלי נשק כבד‬
‫ברשותנו‪.‬‬
‫כדי לכבוש עיר בת ‪35‬‬
‫אלף תושבים ולפרק את הנשק‬
‫מהאוכלוסיה המרובה ‪ -‬הן לכך‬
‫דרושים אלפי חיילים‪ .‬וכיום‬
‫מותר לגלות ברבים‪ :‬את העיר‬
‫לוד כבשו ‪ 300‬בחורים‬
‫מישראל!‬
‫זוהי הפליאה שבדבר‪ .‬הג'יפים‬
‫אמנם חיכו בתדהמה את העיר‪,‬‬
‫אבל רבבות עוד שארו בה‬
‫שיודעים ללחום‪ .‬לא כוח הצבא‬
‫עמד כאן‪ .‬התימרון הוא שהציל‪.‬‬
‫גדודו של ק‪ .‬חדר העירה‬
‫והשתלט‪ ,‬על אף האש שנורתה‬
‫עליו על‪-‬ידי כוחות אויב שערכו‬
‫בינתיים את עצמם לקרב‪ ,‬על‬
‫קטע אחד במרכז העיר‪.‬‬

‫הוא הודיע למטה‪ :‬הגדוד מתבצר בקטע זה‪ .‬חלק מהאוכלוסיה נכנע ומסגיר את עצמו‪ .‬ומה‬
‫הלאה?‬
‫קרוב לשקיעה יצאה שיירת אוטובוסים מדניילה ועמה תוספת כוח לעזרה‪ .‬אף אני יצאתי‬
‫עמהם לטפל בעניני האוכלוסיה הערבית‪ .‬באפלולית הערב ראינו בעיר אלפי תושבים נוהרים בדממה‬
‫עצורה אל המסגד והכנסיה כדי להסגיר את עצמם‪ .‬בוגרים‪ ,‬ילדים וזקנים‪ ,‬נשים וצעירים המו‬
‫ברחובות ‪ -‬אלפי אדם‪ .‬הם הוכנסו לשני בניני‪-‬הענק הללו ולפי השערתנו כבר התרכזו שם למעלה מ‪-‬‬
‫‪ 15‬אלף נפש‪ ,‬לחוצים‪ ,‬צפופים ודחוקים בפנים‪ .‬מה איפוא לעשות עמהם? כיצד להשתלט על ים‪-‬‬
‫האדם הסוער והמסוער בכניעתו? העיר עצמה לא היתה עדיין בידינו‪ .‬חרוד חרדנו שנאבד וניבלע‬
‫בתוך המון זה ופשוט מן הנמנע יהיה להילחם‪ .‬עדיין לא היה ברור לנו אם זו באמת כניעה‪ ,‬או רק‬
‫כניעה מדומה היא‪ .‬בנין המשטרה היה בידי הלגיון ומתוכו ירו אל הרחובות להשבית את התנועה‪.‬‬
‫אלפי אנשים מסרו עצמם לשבי והמערכה טרם נגמרה‪ .‬אין לדעת כיצד ייגמר הדבר ומחר‬
‫בבוקר אין לנו מזון בשביל אלפים אלה שברשותנו‪ .‬לא קם עוד ולא יכול היה לקום מנגנון שיטפל‬
‫באלפי השבויים‪ .‬בחלקי העיר האחרים אי‪-‬אפשר להתנועע‪ .‬הצפיפות בפנים איומה ויש סכנה שמאות‬
‫ובודאי גם ילדים ותשושים צפויים אותו לילה ממש לחנק‪ .‬אין שם מקום לשכב ואין שם מקום לשבת‪.‬‬
‫במהירות הבזק החלטנו לשחרר חלק מן הנצורים ולשלוח אותם העירה‪ ,‬לביתם‪ .‬נכסנו לשם‬
‫כך פנימה למסגד ואחר כך לכנסיה‪ .‬השלך הס‪ ,‬ובכל הפינות הודיעו ברמה‪ :‬נשים וילדים ‪ -‬הביתה!‬
‫נשים וילדים הולכים לביתם! עם ההודעה עבר רחש בציבור הצפוף והתחילו זזים ויוצאים ‪ -‬ילדים‪,‬‬
‫נשים וזקנים ‪ -‬וחיתה מעט הרווחה‪ .‬ואחרי זה עוד שארו שם אלפי גברים‪.‬‬
‫הערבים היו מודהמים‪ ,‬לא ידעו את נפשם‪ .‬הם לא ידעו איזה כוח יהודי מצוי בעיר והפחד‬
‫הדביר לחלוטין את כוחות‪-‬המרי‪ .‬הם נהרו לקראת כניעה כצאן‪ ,‬סבורים היו שכל העיר שוקקת צבא‬
‫יהודי‪ .‬הם פחדו להישאר יחידים בבתיהם וביכרו להיות יחדיו וחשבו משום‪-‬מה שכאן בחסות היהודים‬
‫הם בטוחים יותר בחייהם‪.‬‬
‫ק‪ .‬המפקד הספיק בינתיים לאסוף שישה מנכבדי העיר עם הכומר בראשם ושלחם למשטרה‬
‫להודיע שהעיר נכנעה ולהציע להם שאף הם ייכנעו‪ .‬המשלחת הערבית צעדה אל בנין המשטרה אבל‬
‫קידמו את פניהם ביריות‪ .‬אחד מהם נפל‪ ,‬גם פצועים היו והמשלחת נסוגה‪ ,‬חזרה כלעומת שבאה‪ ,‬מבלי‬
‫שהספיקה להגיע לשיג ושיח עם הלוחמים הערבים בפנים‪.‬‬
‫נפגשתי עם הכומר ‪ -‬אדם צעיר‪ ,‬נבון‪ .‬ידע שכהונתו מגוננת עליו ולא יאונה לו כל רע‪ .‬היה‬
‫מרוצה מהיחס לאוכלוסיה ואף הביע זאת‪ .‬הודעתי לו שהננו מכריזים הערב עוצר‪-‬בית עד הבוקר‪ .‬רק‬
‫משעה שבע יהיו רשאים האזרחים לצאת לרחובות‪ ,‬לבוא למסגד ולמנזר ולהביא אוכל לנצורים‪.‬‬
‫ביקשתי שישמרו על הסדר‪ ,‬שבל תיגרמנה תקלות‪ .‬ביקשתיו להודיע לאנשי העיר שאם יירו תושבים‬
‫על חיילים עברים‪ ,‬דמם בראשם‪ .‬באי‪-‬כוח התושבים ביקשו להפעיל את בארות המים‪ ,‬והובטח למלא‬
‫את מבקושם‪.‬‬
‫היה ברור לנו שהעיר עדיין לא כבושה‪ ,‬שכל רגע יכולים להתפרץ משורייני האויב ולשים‬
‫לאל את כיבושינו‪ .‬ועל הכל ‪ -‬בנין המשטרה הוא בידי האויב‪ .‬זהו מבצר עצום החולש על לוד ומתוכו‬
‫אפשר גם לפרוץ אל העיר‪ .‬ואילו אנו‪ 300 ,‬איש בלבד ‪ -‬כיצד נעמוד? אותו לילה לא יכולנו לחשוב‬
‫על כיבושים נוספים‪ .‬העיקר היה ‪ -‬להתבצר‪ .‬תבענו תגבורת ועזרה ובראש וראשונה ‪ -‬נשק כבד‪ .‬ק‪.‬‬
‫החליט להימנע מכל פעולת התקפה במשך הלילה ‪ -‬נהג הפעם להיפך מן המקובל‪ .‬המצב היה סתום‬
‫ומעורפל והוא אמר‪ :‬לא אפקיר חיי‪-‬אדם‪ .‬איני רוצה לשלוח אנשים סתם למות‪ .‬תחילה יש ללמוד את‬
‫המצב‪ ,‬לבחון‪ ,‬לקבל תוספת נשק‪ .‬בינתיים‪ .‬גם נתברר שמספר התושבים הוא גדול מהמשוער והעיר‬
‫מוקפת כרמי‪-‬זית רחבי‪-‬ידים ואף בהם בודאי מצאו מיקלט ומחבוא אלפי אנשים‪.‬‬

‫הוחלט להתחיל בפעולה רק למחרת באור היום‪ ,‬ובינתיים להחזיק מעמד בעמדות הכבושות‪.‬‬
‫שכבנו איפוא לישון כשרק קטע העיר המקיף את הכנסיה ואת המסגד בידי צבא ישראל‪ .‬העיר עצמה‬
‫עדיין לא חדרו אליה‪ .‬הוצבו עמדות בכיוון המשטרה למנוע התפרצות‪ .‬וכן עמדות סביב ומשמרות‬
‫הועמדו על האלפים הנצורים‪.‬‬
‫במזרח הוסיפו באותן השעות ללחום‪ .‬עדיין לא ידעו מה המצב בעיר לאמיתו ובאיזו מידה‬
‫תילחם האוכלוסיה עצמה‪.‬‬
‫מבעוד שחר התעוררתי ויצאתי בלווית שני חברים לתהות על הסביבה‪ ,‬לגשש על גבולות‬
‫השטח הלא‪-‬נודע‪ .‬לאור דמדומי שחר נכנסנו לגראז'‪ .‬אני לרחש לחברי‪ :‬לנוע בזהירות‪ .‬עור אפשר‬
‫לקבל כדור ממארב‪ .‬פתאום נישא ובא אלי מתוך אפלולית הגראז' קול‪ :‬יה חווג'ה ש‪-‬ה! קול אשה היה‬
‫זה‪ .‬ערביה זקנה קרבה אלי וסיפרה בבכי מר שהנה בתה שיכלה את ילדתה הקטנה‪ .‬היא מבקשת‬
‫שתסודר לה אפשרות של קבורה‪ .‬הן עוצר בעיר ואין להתנועע‪ .‬עגם עלי חלב‪ :‬פתיחה לא טובה היא‬
‫ליום הזה‪ .‬ראיתי את האם ‪ -‬נערה צעירה‪ ,‬ובזרועותיה התינוקת ששבקה חיים‪ .‬שאלתיה‪ :‬מי היא?‬
‫ענתה ‪ -‬בעלי הוא פלוני מכפרכם השכן‪ .‬והיכן הוא עצמו? ‪ -‬במסגד‪ .‬הצעתי לה לחכות והלכתי למסגד‬
‫למצוא את בעלה שהכרתיו‪.‬‬
‫נכנסתי פנימה וברם‪-‬קול ביקשתי‪" :‬יה סעיד א‪ .‬פ‪ .‬מכפר פלוני ‪ -‬היכן אתה?" עם כל קריאה‬
‫לציבור הגדול הזה היתה משתררת דממה‪ .‬אלפי האנשים הכלואים שהר כל הלילה כאן‪ ,‬והיו דרוכים‬
‫תמיד לאשר יודיעו להם‪ .‬ואף הפעם כך‪ .‬לא ידעו דבר מהמתרחש בעירם‪.‬‬
‫הופיע ה"סעיד" המבוקש‪ ,‬שמח לקראתי‪" :‬יה חווג'ה ש‪-‬ה!" יחסים טובים היו ביני לבין אנשי‬
‫הכפר‪ .‬שאלתיו ‪ -‬היש כאן עמו מבני משפחתך? ענה‪ :‬יש ויש‪ .‬הצעתי לו שימצאם ויכנסם ליד הפתח‬
‫ואני אבוא אליהם‪ .‬לא סיפרתי לו על מות ילדתו‪.‬‬
‫לאחר חצי שעה התרכזו שם קרוב ל‪ 50-‬נפש‪ ,‬בני משפחה וקרובים ואני מכיר את רובם‬
‫אישית‪ .‬הוצאתים החוצה‪ ,‬הודעתי לאב על האסון במות ילדתו והצעתי להם שיאספו את שאר בני‪-‬‬
‫המשפחה בעיר וישתדלו לצאת מתוכה‪ ,‬כי עתידים להתחולל כאן קרבות עזים ומי יודע מה ילד יום‪.‬‬
‫מוטב להם איפוא להקדים ולצאת בעוד בוקר‪ ,‬לפני פרוץ הקרבות מחדש‪ .‬כ‪ 150-‬נפש התכנסו‬
‫ובתוכם נשים וילדים‪ .‬העמדתי לרשותם ‪ 15‬גמלים שאספתי בחצרות‪ ,‬כמו‪-‬כן חמורים ופרדים‬
‫שהתהלכו הפקר‪ .‬נטלו חפצייהם עמהם‪ ,‬העמיסו את הכבודה על גבי גמלים‪ ,‬ציינתי להם את הדרך בה‬
‫ילכו‪ ,‬ציידתי אותם בתעודות "לבל יגע בהם צבא ישראל לרעה; ביקשתיו להשמיד את התעודות‬
‫בהתקרבם לקוי‪-‬האויב לבל יבולע להם‪ .‬בהתרגשות מילמלו אלי ברכות הודיה‪ ,‬לא ידעו במה לגמול‬
‫לי‪ .‬מפי המשמרות סופר לי אחר‪-‬כך שאנשינו לא נגעו בהם לרעה‪ ,‬עברו בשלום‪ .‬מה היה עמהם שם‪,‬‬
‫בארץ האויב ‪ -‬אין יודע‪.‬‬
‫בשעה שמונה בבוקר נתפרקה הדממה‪ .‬הצבא התחיל נע בעיר‪ .‬גברים ערבים נוספים הובאו‬
‫פעם בפעם על ידי הצבא לריכוז וכך התחילו לאט‪-‬לאט להשתלט ללא קרבות גם על חלקים אחרים‬
‫של העיר‪ .‬אחר כך היו מהלכים כבר ביחידות יותר קטנות ואפילו שניים‪-‬שניים‪ ,‬והיתה הרגשה שהעיר‬
‫השלימה עם הכניעה ורק בנין המשטרה עומד עדיין במריו‪ .‬ערבים לא נעו כמעט בעיר‪ ,‬מלבד נשים‬
‫שיצאו מבתיהן להביא אוכל לבעלים הכלואים‪.‬‬

‫פתאום‪ ,‬תוך כדי פגישה ודיון עם באי‪-‬כוח העיר הערבים התחיל מטח‪-‬יריות‪ .‬הודיעו‪:‬‬
‫משורייני הלגיון פרצו העירה! ואכן‪ ,‬התחילה צליפה איומה של המשוריינים‪ .‬לא ידעו היכן הם‪ .‬גם‬
‫הצבא הופתע ונדהם‪ .‬ידיעה רדפה ידיעה‪ .‬לאחר שעה קלה סופר שתושבים אף הם יורים על צבא‬
‫ישראל ושניים משלנו כבר נפלו חללים‪ .‬מתברר ששני משוריינים פרצו וחם הולמים בעצמת אש‬
‫חזקה‪ .‬ואנו לא היה ברשותנו משוריין שיעמוד בפרץ‪ .‬נשלחו יחידות קטנות שיתחקו אחריהם ויכניעו‬
‫אותם‪ ,‬אך גם מן הבתים התחילו יורים על חיילים עברים שצעדו ברחובות‪.‬‬
‫ישבנו במטה‪ ,‬בבית הכומר‪ .‬מטר היריות הניתך בכוח רב מגיע לאזני הנצורים במסגד‬
‫ובכנסיה והללו מתארים להם בודאי שבעיר נטושים קרבות מכריעים‪ .‬הגברנו את השמירה עליהם‬
‫לבל יתפרצו ונוספו אף הם על שונאינו‪.‬‬
‫זו היתה שעה קשה‪ :‬מה איפוא לעשות? קצין המיבצעים ש‪ .‬וחברו יצאו לאחר שנועצנו‬
‫בינינו‪ ,‬עברו ביעף עם הג'יפ שלהם את כל העמדות‪ ,‬חזרו והציעו תכנית כיצד לערוך את הכוח על‬
‫מנת להגן מחד על החלק הנכבש ומאידך להכות בטאנקים‪ .‬מיד הרגשנו שהמבוכה חלפה‪ ,‬נגוזה‪,‬‬
‫שיודעים מה לעשות‪ .‬התכנית חיתה כזאת שלא נשארה בה אפשרות של נסיגה‪ .‬וכל אותה שעה‬
‫ממשיכים הטאנקים של האויב בשלהם‪ ,‬ממטירים אש ואין יודע בדיוק היכן הם‪.‬‬
‫פתאום הופיע בחור צעיר‪ ,‬פרוע ומאובק ומודיע שמתוך מסגד שני נזרקות עליהם פצצות‪ .‬מה‬
‫לעשות? הערבים בעיר התאוששו ורבים מהם הוציאו נשקם והתחילו לירות‪ .‬היה ברור שאם לא‬
‫תיעשה מיד פעולה נמרצת והולמת בכוח‪ ,‬אנו אבודים‪ .‬היה ברור שאין כל סיכוי למערכה בעיר בת‬
‫אלפי גברים מזויינים‪ ,‬אם לא נהממם במהלומה אחת אשר תביא לכניעתם‪.‬‬
‫הכל בוצע בצורה נמרצת‪ .‬ק‪ .‬האציל מבטחונו ולהטו על כל אדם שעמד לפקודתו‪ .‬הערבים‬
‫אשר הטילו פצצות הוממו בפיאט ו‪ 30-‬מהם נפלו מיד‪ .‬התחילה צליפה שלנו על העיר‪ ,‬על קיני‪-‬‬
‫הלוחמים והעיר כולה היתה לחרדת‪-‬אלוהים‪ .‬רבים נפלו בנופלים ובמשך שעה קצרה‪ .‬המשוריינים‬
‫של האויב נעלמו‪ ,‬נמלטו על נפשם‪ ,‬נתכוונו לפרוץ לרמלה ואין יודע אנה באו‪ .‬בודאי נתקעו באיזה‬
‫ואדי חבוי ומוטלים שם עד היום‪.‬‬
‫ואחר‪-‬כך נודע שבראשונה נתקלו משורייני האויב בארבעה אנשים משלנו‪ ,‬שניים מהם‬
‫שוטרים צבאיים ושתי נערות מן הפלמ"ח‪ .‬הם היו בכל רע‪ .‬ניתנה פקודה‪ :‬כל אחד יציל את נפשו‪ .‬שני‬
‫השוטרים הצבאיים חשו להם מיפלט‪ ,‬הגיעו אלינו בשלום והודיעו ששתי הבחורות אינן! אמרנו‬
‫לעצמנו‪ :‬רע יהיה אם הבחורות לא תימצאנה‪ .‬לאחר שתי שעות וחצי‪ ,‬בשוך הקרב‪ ,‬הופיעו הבחורות‬
‫והן שלמות ובריאות‪ .‬הן מצאו מחסה בתעלה בשולי העיר ומתוכה המשיכו לירות על שני המשוריינים‬
‫והצילו את חייהן‪.‬‬
‫בעיר סער הקרב ואנו ישבנו עם נכבדי העיר בבית הכומר‪ .‬אמרנו להם‪ :‬עיניכם הרואות ‪-‬‬
‫העיר לא נכנעה והקרב נמשך‪ .‬העיר מלאת נשק‪ .‬אם אין בכוחכם להסגיר את הנשק‪ ,‬ניאלץ לעשות‬
‫זאת במו ידינו‪ .‬הוספנו ואמרנו‪ :‬אנו נותנים צו להפעיל מאפיות למען ספק לחם לאוכלוסיה‪ .‬גם מים‬
‫ניתן וגם לחם‪ ,‬אבל דעו שיריות של האוכלוסיה נדכא בכל חומר‪-‬הדין‪ .‬הם טענו שאין לחם נשק‪,‬‬
‫שצבא ערבי אינו מצוי בעיר‪ ,‬רק המשוריינים הם שיורים‪ .‬כל שיחם ושיגם לא העיד על כניעה‪ .‬נדמה‬
‫להם שהגלגל עוד יכול להתהפך לטובתם; עדיין לא חיתה להם הרגשת מנוצחים‪ .‬ואכן‪ ,‬גם לנו וגם‬
‫להם לא היתה הרגשה זו‪ .‬רק הפעולה הנמרצת אשר נעשתה כלפי המשוריינים היא שהכריעה את‬
‫הכף‪ .‬מיבצע זח קבע בגורל כיבוש העיר‪ .‬מכה זו הממה אותם לחלוטין‪ .‬כל צבא אחר לא היה מחזיק‬
‫מעמד במצב זה; מאות ספורות לא היו מעיזות להתייצב מול רבבות שאלפים מהם לוחמים‪ .‬צבא אחר‬
‫היה נסוג‪ ,‬מתכנן תכנית מחדש ומנסה לכבוש את העיר בעצמה יותר גדולה‪ .‬אבל בלכסיקון של‬
‫הפלמ"ח לא יוכר מקומו של המושג "נסיגה"‪ .‬התקפת המחץ הכריעה את הכף‪ .‬לא בכוח צבאי הושג‬
‫הנצחון‪ ,‬כי אם בדרכי הלחימה‪ .‬מועטים הכריעו כוח עצום‪.‬‬

‫עם מיגור המשוריינים פנינו אל הנכבדים וחזרנו ותבענו מהם כרוז אשר יעבור ברחובות‬
‫העיר ויכריז‪ :‬כל אדם אשר מצוי בידו נשק חייב להסגירו מיד‪ .‬כל אשר יימצא ברשותו נשק שלא‬
‫מסרו ‪ -‬דמו בראש‪.‬‬
‫שאלונו‪ :‬כיצד נערוב לחיי התושבים אשר יהלכו עם נשקם כדי למסרו‪ ,‬הן הם עלולים‬
‫להיירות על‪-‬ידי החיילים‪ .‬ענינו‪ :‬ההוראה היא שאת הנשק מוציאים מפתח‪-‬הבית אל הרחוב ואין‬
‫מהלכים עמו בחוצות‪ ,‬למנוע תקלה וקרבנות‪-‬חינם‪.‬‬
‫יצאו הנכבדים אל המסגד לחפש כרוז‪ .‬חזרו ואמרו‪ :‬אין להם כרוז‪ .‬איש אינו רוצה להכריז‬
‫הודעה מעין זו‪ .‬לבסוף אמרו‪ :‬בעיר מצוי כרוז זקן‪ ,‬שמא יאות הוא לעשות זאת; אמרנו‪ :‬טלו תעודה‬
‫וצאו והביאוהו‪ .‬נטלו את תעודות‪-‬הרשיון ויצאו לרחובה של עיר כשהם מנפנפים בהן לעיני החיילים‪,‬‬
‫לבל יפגעו בהם‪ .‬בתעודה חיה כתוב שהם רשאים להלך ורשאים להביא עמהם אדם נוסף‪ .‬לאחר שעה‬
‫קלה חזרו וכרוז זקן עמהם‪ .‬נשאל הזקן‪ :‬כרוז אתה? ענה‪ :‬כן‪ ,‬מכרוזי לוד אנוכי‪.‬‬
‫ התצא לרחובות להודיע הודעה אשר תימסר לך?‬‫ חאדר‪ ,‬יה קאאיד! )מוכן‪ ,‬השופט(‪.‬‬‫קראתי בפניו את הנוסח למען ישנננו כמו שהוא‪ .‬כשהגעתי לפיסקת האתראה האחרונה‪ ,‬ניסה‬
‫להתווכח ולערער‪ .‬לבסוף נכנע‪ ,‬ציית לפקודה‪.‬‬
‫עבר בלוויית שני חיילים את כל פינות העיר והכריז את ההכרזה‪ ,‬ולבסוף חזר ובישר בשמחה‬
‫שמילא את חצו‪ .‬ביקש תעודה שיורשה לו לנוע באופן חפשי בעיר‪ .‬הרשיון ניתן לו‪.‬‬
‫אבל אף רובה אחד לא נמסר ע"י התושבים באותו יום‪.‬‬
‫בנין המשטרה האיתן שבו היה מצוי עדיין גוף לוחם של האויב עודד את העיר‪ .‬זה היה כוח‬
‫צבאי רציני ועצמת אישו היתה גדולה‪ .‬היססנו עדיין אם להתמודד עמו‪ .‬ברשותנו לא היה כוח גדול‬
‫שנוכל לעקוף אותו‪ ,‬שנוכל לתקוף אותו‪ .‬החלטנו איפוא להמטיר על הבנין כל הלילה אש כדי לשבור‬
‫את רוח הנצורים בו‪ .‬ואמנם במשך הלילה נערכה התקפה חזקה על המשטרה ללא הסתערות ופריצה‪.‬‬
‫העיר הוחרדה כולה משאון היריות ונדמה היה לפעמים שהיא נהרסת עד היסוד‪.‬‬
‫עם בוקר יצאה קבוצת חבלנים וחיל‪-‬עזר עמה לתהות על קנקנה של המשטרה‪ .‬פסעו‬
‫והתקדמו בזהירות‪ .‬בדקו כל מקום אם אינו זרוע מוקשים‪ .‬וכשפרצו לבסוף פנימה‪ ,‬לא נמצאה שם‬
‫נפש חיה‪ ,‬מלבד ערבי פצוע שנעזב לנפשו‪ .‬הוא סיפר שבמשך הלילה חשו להם מיפלט כל אנשי‬
‫המשטרה ‪ 150 -‬לוחמים במספר‪ ,‬מהם שוטרים מקומיים‪ ,‬מהם חיילי הלגיון הערבי וגם אנשים זרים‪.‬‬
‫התברר‪ ,‬שהזרים חיו בריטים וכנראה גם פולנים‪ .‬הם ברחו בבהלה ועל כן לא הספיקו למקש את‬
‫המקום ולהכין מלכודת‪-‬מוות לכובשים‪ .‬תחמושתם אזלה והמזון אזל ובלית‪-‬ברירה נסוגו‪ .‬תחנת‬
‫האלחוט נפגעה וקשרם עם המטה נותק‪ .‬הם יצאו מבעד לחלון שבקיר הדרומי‪ ,‬הסתננו בין הכרמים‬
‫והשדות בכיוון אל אל‪-‬כובאב ועינבה וכך הגיעו אל קווי האויב‪ .‬הם נסוגו על נשקם‪ .‬יש להודות‪ :‬הם‬
‫לחמו באומץ‪ ,‬פיקודם היה רציני ומיאנו להיכנע‪ .‬אפשר היה להכניע אותם רק בכוחו של נשק כבד‪,‬‬
‫אבל נשק זה עמד באותן השעות לרשות היחידות שלחמו בחזית המזרחית‪.‬‬

‫עם תמוטת המשטרה גבר הבטחון בלב שמעכשיו יקל למגר את העיר כולה‪ .‬האוכלוסיה ניטל‬
‫כוחה ומצב הרוח שהשתרר עליה היה שמוטב לצאת מן העיר‪ .‬האנשים חרדו מאוד לגורלם‪.‬‬
‫אותו בוקר‪ ,‬בטרם עלו למשטרה‪ ,‬נערכה בבית‪-‬הכומר ישיבה עם באי‪-‬כוח העיר‪ .‬השיחה‬
‫חיתה קצרה ולענין‪ .‬הם חזרו וביקשו שנדאג לכלכלת התושבים‪ ,‬לאספקת מים וכו'‪ .‬לאחר שהובטח‬
‫להם הדבר קמתי ואמרתי‪ :‬הן תדעו שאנו נמצאים עדיין במצב‪-‬מלחמה‪ .‬מה שקרה אתמול עלול לחזור‪.‬‬
‫מי יודע מה צפוי לעיר ולתושביה‪ .‬ביקשתים לחכות רגעים מספר‪ ,‬מיד אחזור‪.‬‬
‫יצאנו למשטרה ולא יכולנו לחזור מיד‪ ,‬אלא לאחר שעה וחצי‪ .‬כל אותו זמן ישבו הנכבדים‬
‫וחיכו לשובנו‪ .‬משנכנסנו קמו על רגליהם והזמינונו ביראת‪-‬כבוד לשבת‪ :‬תפדל‪ ,‬יה קאאיד )לאמור‪:‬‬
‫בבקשה‪ ,‬השופט(‪ .‬ישבתי בשלוה והתנצלתי על האיחור‪ .‬הסברתי‪:‬‬
‫עסוקים היינו בבנין המשטרה‪.‬‬
‫הוספתי ואמרתי‪:‬‬
‫ המצב בעיר מחמיר והולך‪ .‬התושבים אינם מוסרים את נשקם כדרישתנו‪ .‬עד עכשיו לא‬‫מילא איש את ההוראה‪ ,‬גם רובה אחד לא נמסר‪ .‬אתמול נורו יריות רבות ברחובות‪ ,‬סימן הוא שנשק‬
‫מצוי‪ .‬אנו לומדים מזה שהתושבים מתכוננים להתגרות בצבא בכל שעת‪-‬כושר‪ .‬אנו מנסים להפעיל את‬
‫השירותים הציבוריים לטובת האוכלוסין‪ ,‬לדאוג ללחם ולמים‪ ,‬ואילו התושבים מתכוננים להכות‬
‫בצבאנו‪ ,‬וחייל עברי עוד מהסס ללכת בעיר בטוחות‪.‬‬
‫והם בשלהם‪ :‬עשינו כמיטב יכולתנו‪ .‬אבו סבורים שנשק אין‪.‬‬
‫נשאלו‪ :‬המוכן מי מהם להיות ערב לכך שהאוכלוסיה לא תפרוץ במעשה איבה?‬
‫ לא! איש מהם אינו מוכן לכך‪ ,‬אינו רוצה להיות ערב לכך‪.‬‬‫הרהיב עוז אחד מהם ושאל‪ :‬תושבים הרוצים לצאת את העיד ‪ -‬היורשה להם הדבר על‪-‬ידי‬
‫הצבא?‬
‫ניתנה תשובה‪ :‬כל הרוצה לעזוב את העיר רשאיי לעזוב‪.‬‬
‫המשיך אחד הנכבדים ואמר‪ :‬במצב הקיים‪ ,‬שהעיר הפכה חזית‪ ,‬רבים רוצים לקום וללכת‪.‬‬
‫יינתן איפוא צו‪ :‬כל הרוצה לעזוב את העיר יקום ויצא‪.‬‬
‫אמרתי‪ :‬רצונכם זה הוא רצוננו‪ .‬הצו הוא ‪ -‬הכל עוזבים היום את העיר‪ .‬על פני אנשי‪-‬שיחנו‬
‫הופיעו אותות‪-‬רצון וגילויי שמחה עצורים‪.‬‬
‫איש מהם לא מיחה על כך‪ .‬אמנם שניים טענו‪ :‬אנו מבכרים להישאר‪ .‬אנו מוכנים למות כאן‪.‬‬
‫כאן נולדנו‪ ,‬כאן היינו ורצוננו להישאר על משפחותינו עם היהודים בצוותא‪ .‬את האסון המיטו מנהיגי‬
‫הארצות השכנות‪ .‬יודעים אנו שיבואו אוירונים והעיר תהיה טרף להפצצות‪ ,‬אבל אנו מוכנים לכל‪,‬‬
‫נכונים להיות שותפים לגורל עם היהודים כאן‪.‬‬
‫קם אחד ושאל‪ :‬ומה בענין הלגיון הערבי אשר במשטרה? האם לא יירו בנו בצאתנו?‬
‫אמרתי‪ :‬אני בא עכשיו מהמשטרה‪ .‬אין זכר שם ללגיון הערבי‪.‬‬
‫הם הוכו תדהמה ומיד לאחריה באזלת‪-‬יד‪ .‬למדתי מכאן שהעיר ואף הם השליכו עדיין את‬
‫יהבם על המשטרה‪ .‬היו בטוחים שבעזרתה עוד יכו את הצבא היהודי‪.‬‬
‫שקעו בהרהורים‪ .‬עדיין אין הם מאמינים לי‪.‬‬
‫הדגשתי והוספתי‪ :‬אני בא עכשיו משם‪ .‬אין שם נפש חיה מצבא הלגיון‪ .‬אם אינכם מאמינים ‪-‬‬
‫פיתחו את החלון והיווכחו!‬

‫והם האמינו‪ .‬כבר לא יכלו שלא להאמין‪ .‬הדכאון היה חתום בפניהם‪ .‬כאילו קוצצו הכנפיים‪.‬‬
‫איש לא פצה הגה; מוכי אלם ישבו וראשיהם חפויים‪.‬‬
‫שם אחד קץ לדממה ושאל‪ :‬מה גורל אלפי האנשים הכלואים במסגד ובכנסיה? הן לא תיתכן‬
‫יציאה מן העיר כל עוד אבות המשפחה והאחראים לה נתונים במעצר‪.‬‬
‫מילא אחריו שני ושאל כשקולו רוטט‪ :‬הנכון הדבר שאתם מתכוננים בשעה שתותקפו לערוך‬
‫טבח בעצורי המסגד? אמור את האמת? מה גורלם? מה צפוי להם מידכם?‬
‫קמתי והודעתי‪ :‬רצוני להרגיע אתכם‪ .‬אל תחששו‪ .‬ההוראות הן‪ :‬כל התושבים עוזבים היום‬
‫את העיר‪ .‬כרוז יצא מיד ברחובות ויודיע על כך לתושבים‪ ,‬שכל הרוצה לעזוב יתחיל לנהור ברחובות‬
‫אלה ואלה בכיוון מסויים שיצויין על ידינו‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬מיד ציינתי להם את הדרכים בם ילכו‪ .‬הודעתי להם שכעבור ‪ 10‬רגעים ייקרא דרור‬
‫לכל העצורים בכנסיה ובמסגד ללא יוצא מהכלל‪.‬‬
‫ועוד בטרם כיליתי את דברי קמו אנשי שיחי בהתרגשות‪ ,‬נטלו את ידי ולחצוה לאות תודה‬
‫כששפתותיהם ממללות מילות‪-‬תודה והוקרה‪.‬‬
‫הזקן שבהם אמר‪ :‬מאז ידענו את היהודים והם אינם שואפי נקם‪ .‬אנו יוצאים לגלות אבל‬
‫ליבנו רוחש לכם תודה‪ .‬הלוואי ויכולנו לחיות יחדיו כאן בימי שלום‪.‬‬
‫ושוב הטיח אלות וקללות כלפי בני עמו‪ ,‬שהמיטו אסון זה על הארץ‪ .‬ובדברו געה בבכי‪.‬‬
‫בטרם צאתם שאלו‪ :‬מה מותר לקחת לדרך? התשובה חיתה‪ :‬מלבד אוטו‪-‬מובילים וכלי‪-‬רכב‬
‫ממונעים ‪ -‬יותר לקחת הכל‪ ,‬ללא הגבלה‪ .‬כל מה שהאדם יכול לשאת על גבו ולהעמיס על בהמתו או‬
‫על עגלתו‪.‬‬
‫ושוב מתיחות של שמחת‪-‬אפתעה בפניהם‪ ,‬כאילו נגולה אבן מהלב‪.‬‬
‫סרתי למסגד ועמי שני חיילים‪ .‬החצר הפנימית דחוסה המון אדם‪ .‬חשו שבאתי לומר להם‬
‫דבר גורלי‪ .‬ליל‪-‬פחדים היה להם הלילה‪ .‬העיר היתה המומה מיריות והם לא ידעו מה מתחולל בה ולא‬
‫נתנו שינה לעפעפיהם‪ .‬ראשון הייתי שבאתי אליהם מהחוץ‪.‬‬
‫ברם‪-‬קול ביקשתי שיושלך הס‪ .‬ביקשתי להתרכז במידת האפשר ולקרב אלי‪ .‬כל הקהל נע וזע‬
‫בכיוון אל הפתח‪.‬‬
‫בחלל הדחוס עמדה ציפיה מתוחה ודממה‪.‬‬
‫ איסמעו יה ג'מעה )שמעו‪ ,‬בני העדה( ‪ -‬פתחתי והמשכתי ‪ -‬אתם עצורים פה כבר כמה וכמה‬‫ימים‪ .‬גם אליכם הגיע שמע הקרבות הנטושים בעיר‪ .‬עדיין אין לנו בטחון שלא יפרצו מחדש‪ .‬עמדות‬
‫המפתח בידינו‪ .‬אין יוצא מן העיר ואין בא אליה אלא ברשותנו‪ .‬אין מהלך ברחובותיה אלא ברשותנו‪.‬‬
‫המשטרה אף היא בידינו‪ .‬ואשר לכם ‪ -‬אין אנו מתכוונים לעשות לכם כל רע‪ .‬החששות שלכם בשקר‬
‫יסודם‪ .‬במידה שאין אתם פוגעים בצבא שלנו‪ ,‬חייכם ושלומכם שמורים על ידינו‪.‬‬
‫סערה של מחיאות‪-‬כפיים פרצה וקריאות הידדו בחלל‪:‬‬
‫ פל‪-‬תחיה! פל‪-‬תחיה! )יחי!(‪.‬‬‫חיכיתי שתשתרר דממה והמשכתי‪:‬‬
‫ באתי אליכם ובפי בשורה ותקוותי שתשמחו לקראתה‪ .‬בעוד עשרה רגעים אתם יוצאים‬‫כולכם מכאן‪ .‬אתם משוחררים!‬
‫לשמע דברי גאתה ההתלהבות ועלתה‪ .‬הבית רעם מרעם התשואות והקריאות‪.‬‬

‫ כל אחד מכם הולך מכאן ישר לביתו‪ .‬ואל בני ביתו‪ .‬ולאחר כך וכך שעות אתם יוצאים את‬‫העיר‪ .‬כל אחד רשאי ליטול עמו לדרך כל אשר הוא יכול ורוצה לקחת‪.‬‬
‫ייאמר הדבר‪ :‬גזירת היציאה נתקבלה על‪-‬ידיהם בהתלהבות עצומה ובחדוה‪ .‬הם חרדו שהעיר‬
‫תיהרס בקרבות שיימשכו בה‪ .‬התלהבותם היכתה גלים‪.‬‬
‫במטה שבקירבת מקום שמעו את געש התשואות ולא הבינו מה אירע שם בפנים ומה פשר‬
‫ההתלהבות‪ .‬שני החיילים אשר נלוו אלי ולא הבינו את שפת ערב תמהו עלי‪:‬‬
‫מה הברית הכרותה ביני ובין אלפי העצורים‪.‬‬
‫הדברים הלכו איפוא ונתבהרו‪ .‬הכלואים היו גברים‪ ,‬רובם צעירים בגיל מלחמה‪ .‬היו בטוחים‬
‫שיילקחו לשבי‪ ,‬שינהגו בהם כבשבויים‪ ,‬שינותקו ממשפחותיהם וחששו גם לנקמה‪ .‬והרי בשורת‬
‫שחרור שעליה חלמו‪ .‬אפפתם הרגשה שניצלו מאסון גדול‪.‬‬
‫רגעים ספורים לאחר סיימי את דברי נפתחו השערים לרווחה ומהמסגד התחילו נוהרים‬
‫החוצה המונים‪ .‬מאן‪-‬דהו נפנף באגרופו‪ ,‬מטיח דברים ומקלל‪ .‬חשבתי שמא אותנו הוא מקלל‪ .‬אבל לא‬
‫ על ראש מנהיגי עמו יתיך את אלותיו‪ ,‬הם שהמיטו את האסון! ברחוב הסמוך נפגשו המשוחררים עם‬‫תושבים מן העיר עמוסים משא וצועדים עם הכבודה אשר להם בכיוון אל מחוץ לעיר‪.‬‬
‫לא תישכח ולא תימחה תמונה אחת אשר ראינו וזיעזעתנו במיוחד‪ .‬נשים רבות צבאו בפתח‬
‫המסגד וחיכו לבעליהן‪ .‬גדולה חיתה כמובן שמחת הפגישה‪ .‬אבל לבסוף ראיתי כעשר נשים אשר‬
‫נשארו צובאות על יד הפתח‪ .‬הן היו בטוחות שהבעלים כלואים אף הם בפנים ופגוש יפגשום עכשיו‪.‬‬
‫והנה כבר אחרוני היוצאים והבעלים אינם‪ .‬כנראה שלא הגיעו בכלל למסגד‪ .‬אולי נפלו‪ ,‬או חשו‬
‫מיפלט לנפשם בסביבה‪ ,‬לכרמי‪-‬הזית‪ ,‬והנשים לא ידעו‪ .‬זה היה מחזה מחריד תהומה של נפש‪ .‬הנשים‬
‫נדהמו‪ ,‬נבוכו‪ ,‬אומללו‪ .‬הרגשת יתמות ושכול ליפפתן‪ :‬היכן הם בעלינו? עוד שהו במקצת על המיפתן‪,‬‬
‫אולי‪ ...‬לבסוף פנו אחורה‪ ,‬חזרו על עקביהן‪ ,‬פסעו בדממה‪ ,‬עוטות יגון ואילמות‪-‬אבלות‪.‬‬
‫צבאות ישראל שבעיר בצירוף התוספת מחיל‪-‬המשמר שהגיעה היו מחולקים בכל רובעי העיר‬
‫וכיוונו את תנועת ההמונים היוצאים אל הרחובות שהוליכו אל מחוץ לעיר‪ .‬המוני תושבים צעדו בזה‬
‫אחד זה‪ .‬נשים הלכו ועומס של חבילות ושקים על ראשן‪ .‬אמהות משכו אחריהן ילדים; צעדו זקנים‬
‫וצעירים‪ ,‬נשים וטף‪ .‬רב היה מספר הצעירים שיכלו לחיות בצבא הלוחם ‪ -‬גם הם הלכו לגולה‪ .‬עגלות‬
‫עמוסות נגררו‪ ,‬נסחבו על‪-‬ידי בהמות ‪ -‬מאות עגלות‪ ,‬ועשרות עגלות היו שלא פרדים סחבו אותן‪ ,‬אלא‬
‫בני אדם‪ .‬לא היה אדם שלא היה עמוס משא לעייפה‪ .‬ואפילו _ _ _ ילד סחב משהו‪ ,‬סל מזון‪ ,‬כד מים‪,‬‬
‫כלי‪-‬קפה וכדומה‪.‬‬
‫היציאה אורגנה במהירות מפתיעה‪ .‬עם עצום ורב נתכנס במשך שעה אחת בשולי העיר‪,‬‬
‫בפתח הדרך הצרה‪ ,‬שלא יכלה לקלוט את השיירות אלא קמעה קמעה‪ .‬מרצונם נהרו התושבים‪ .‬הם‬
‫ציפו לרגע שיוגד להם שהם רשאים ללכת‪ .‬כאילו ברחו מגיהינום‪ ,‬מגיא קרבות‪.‬‬
‫הצבא שלנו לא נגע בהם כאן לרעה‪ .‬ההוראות לצבא אמרו‪ :‬אין לפגוע באיש מן היוצאים ואין‬
‫לעכב איש‪ .‬אין לבדוק את חפציהם‪ .‬בדרך כלל בוצעה היציאה מן העיר בנסיבות הללו ללא סיבוכים‬
‫מיוחדים וללא קטטות עם התושבים‪ ,‬הגם שלפעמים נשמעו יריות‪-‬אתראה‪ .‬קרה ואשה אחת כרעה‬
‫פתאום באמצע הדרך‪ ,‬והתפתלה בצירי יולדה‪ ,‬קרה ולאם אבד בחמולה זו בנה ואיש‪-‬צבא עברי שוטט‬
‫בין ההמונים למצוא את האבידה ולהחזירה לבעליה‪.‬‬
‫המוני אדם נהרו והלכו‪ .‬פני ההולכים לא הביעו איבה‪ ,‬לא הביעו אהדה‪ .‬כל גילוי של יחס‬
‫אנושי מצדנו נענה בהגבת‪-‬תודה‪ .‬השתדלנו להקל עליהם במידת האפשר‪ :‬מפעם לפעם נתקלת במבט‬
‫נוקב של אחד הצעירים ההולכים בשיירה‪ ,‬והמבט אמר‪ :‬לא נכנענו עדיין‪ .‬עור לחום נלחום בכם‪.‬‬

‫ליד באר‪-‬המים שבקצה העיר נצטופפו גושי‪-‬אדם כדי להצטייד במים לדרך‪ .‬הצפיפות היתה‬
‫איומה‪ .‬משראינו את הדחק וההמולה‪ ,‬נפתח מחסום של דרך צדדית ועל‪-‬ידי כך יצרנו מרהב לזרימה‪.‬‬
‫גושי האדם נתרווחו‪.‬‬
‫עמדתי על המסגד ובמשקפת בידי ראיתי את המוני האדם הצועדים בכיוון לכפר בר‪-‬פיליה‪,‬‬
‫במקום שחנה הלגיון הערבי‪ .‬הקרבות התחוללו הרחק‪ .‬תימרות אבק נישאו בעקבות ההולכים‪ .‬אבל‬
‫מקרוב עגום היה לראות את המסע הזה ‪ -‬רבבות הולכים לגלות‪ .‬מיד עם צאתם את העיר התחילו‬
‫להתפרק ולזרוק חלק מחפציהם ומעברי הדרך התגוללו במפוזר חפצים שונים שהאנשים ויתדו עליהם‬
‫כדי להקל על עצמם את ההליכה ברגל‪ .‬ועם ההולכים הרבה בעלי‪-‬חי‪ .‬הם נטלו אתם לדרך סוסים‪,‬‬
‫פרדים‪ ,‬חמורים‪ .‬והללו‪ ,‬עמוסים משא כבד‪ ,‬שירכו את דרכם בשיירה‪ .‬כן הוליכו עמם עזים‪ ,‬כבשים‪,‬‬
‫פרות ‪ -‬הכל ניתן להם לקחת אפילו תרנגולות כפותות נישאו בידי ילדים ונשים‪.‬‬
‫יחידי שוטטתי בתוך קהל האלפים וגם נשק לא היה עמי‪ ,‬ואיש לא הרהיב לפגוע בי‪ ,‬או גם‬
‫להטיח מילת‪-‬זעם‪.‬‬
‫במשך שעות ספורות נתרוקנה העיר לחלוטין‪ .‬דממה מוזרה הילכה ברחובותיה‪ .‬דלתות‬
‫החנויות והבתים נשארו פתוחות ובפנים היה הכל מוטל בערבוביה‪ ,‬כלאחר פוגרום‪ .‬פה ושם ראית‬
‫כלב תוהה ליד חצר בעליו שנתרוקנה‪ .‬לא הבין מה אירע עמהם‪ .‬כלבים וחתולים נשארו ולא הלכו עם‬
‫ההולכים‪ .‬מוזר היה לראותם מהלכים המומים בעיר הריקה‪.‬‬
‫עם ערב נתלקטו פה ושם מאות ערבים‪ .‬הם הגיחו ממחבואיהם‪ ,‬מכרמי הזיתים והשדות‬
‫שבסביבה‪ .‬חלקם נשארו בעיר ולא יצאו בעקבות הגולים‪ .‬אותו ערב יצא הצבא הכובש את העיר‬
‫ובמקומו בא חיל‪-‬המשמר שקיבל את הדאגה לאוכלוסיה המעטה‪ ,‬לבית‪-‬החולים‪ .‬התושבים רוכזו‬
‫מסביב לכומר שאף הוא נשאר בעיר‪.‬‬
‫עם השקיעה יצאנו לרמלה ושם ראינו כיצר מוסעים תושבי העיר באוטובוסים עד לקוי‬
‫האויב‪ .‬גם הם עקרו ויצאו לגולה‪.‬‬
‫למראה המוני הגולים בני ערב עלה בלב זכר גלות ישראלית‪ .‬הערבים אמנם לא היו שלולים‬
‫בשלשלאות; הם לא נעקרו בכוח; הם לא הובלו למחנות הסגר‪ .‬הפעם הלכו מרצונם אל בני עמם‪,‬‬
‫מתוך פחד להישאר בחזית‪ ,‬אבל גורלם היה גורל גלות‪ .‬לאור יקוד השקיעה והדמדומים הפושטים‬
‫ריחפה השאלה‪:‬‬
‫היש עמהם "ירמיהו" שלהם‪ ,‬הצועד בעקבי הגולים‪ ,‬בוכה ומקונן את קינת אסונם וקלונם?‬
‫אבי‪-‬יפתח‬
‫"מבפנים" נובמבר ‪1948‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful