You are on page 1of 136

‫מעין‬

‫‪Maayan‬‬

‫חורף ‪2008‬‬
‫גיליון מס' ‪) 4‬מופץ יחד עם מגזין הקולנוע מערבון ועין הכמהין‪ ,‬ספר השירה של ואן נויין(‬

‫כתב עת לספרות‪ ,‬שירה‪ ,‬אמנות ורעיונות של האקדמיה החופשית‬
‫עורכים‪ :‬יהושע סימון‪ ,‬רועי ארד‬
‫מערכת מעין‪ :‬חגי בועז‪ ,‬אסף גלאי‪ ,‬רפרם חדד‪ ,‬כרם הלברכט‪,‬‬
‫ארי ליבסקר‪ ,‬נמרוד קמר‪ ,‬יוני רז פורטוגלי‪ ,‬נעמה גרשי‪ ,‬אלישבע לוי‬
‫זהייה קונדוס‪ ,‬איתמר רוז‪ ,‬דן שדור‪ ,‬ג' אילן‪ ,‬שרוליק איינהורן‪,‬‬
‫מעיין שטראוס‪ ,‬אהרון שבתאי‪ ,‬רועי רוזן‬
‫שער קדמי‪ :‬פאהד חלבי‪ ,‬עזמי בשארה‪2007 ,‬‬
‫שער אחורי‪ :‬טלי אריאלי‪ ,‬ללא כותרת‪2008 ,‬‬
‫הוצאת הגיליון התאפשרה הודות לתמיכה מיוחדת של קרן רבינוביץ' לאמנויות‪ ,‬מועצת הפיס לתרבות ואמנות‬
‫והמרכז להדרכת ספריות‬
‫עיצוב‪ :‬כרם הלברכט‬
‫קשרי חוץ‪ :‬מעיין אמיר‬
‫עריכה לשונית‪ :‬יעל שטיין‬
‫ייעוץ משפטי‪ :‬נטעלי שרון‪ ,‬יעל ברדה‬
‫מו"ל‪ :‬עמותת מעין ‪ -‬כתב עת לשירה‬
‫‪www.maayanmagazine.com‬‬

‫לכתבי יד‪ ,‬מנויים ותגובות‪maayaned@gmail.com :‬‬
‫ת‪.‬ד ‪ ,16277‬תל אביב־יפו ‪61162‬‬

‫האקדמיה החופשית‬

‫‪31/01/2008 12:18:07‬‬

‫‪maayan04-c.indd 3‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫פרוזה‬
‫דוב שחור ‪ /‬ראובן שבת ‪8 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עין הכמהין ‪ /‬ואן נויין ‪9 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נופשון בקפריסין ‪ -‬רשמים ‪ /‬יוני רז־פורטוגלי ‪16 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שור ‪ /‬בועז לביא‪30 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫טיול ספארי ‪ /‬דן שדור ‪39 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫תמר ‪ / II‬אמיר נעמן ‪87 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דומני ‪ /‬רועי ארד ‪93 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫השיא ‪ /‬דניאל פוגל ‪122 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גאנדי ‪ /‬אבנר הנמן ‪128 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הייתי הכלב של סרן יהודית שניאורסון ‪ /‬יפתח אשכנזי ‪131 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רעיונות ומאמרים‬
‫הקדמה ‪ -‬על שמות כתבי עת בישראל‪6 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫היפא וביירות ‪ -‬שלוש זמרות פופ לבנוניות ‪ /‬נמרוד קמר ‪17 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שירתו של גו צ'נג‪ ,‬המשורר הרדיקלי בסין ‪ /‬אליוט ויינברגר‪ .‬תרגום‪ :‬אהרן שבתאי ‪33 . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גלגולו של השיר "כדורגל אמריקני" בעיתונות ‪ /‬הרולד פינטר‪ .‬תרגום‪ :‬אהרן שבתאי ‪45 . . . . . . . . . . . .‬‬
‫על הפירה ‪ -‬מסה הלכתית ‪ /‬צפיה דגני ‪60 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דורון ‪ -‬טקסט התערוכה על אמנות וחברות כוח האדם ‪ /‬מעיין שטראוס‪ ,‬רועי ארד ויהושע סימון‪83 . . . .‬‬
‫פרסום ראשון בשפת ירטימה בכתב עת לשירה ‪ /‬רון ישראל בן אמנון ‪142 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שירה‬
‫הגר רוה‪7 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מיכל דר ‪11 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ליה מאור‪13 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אהרן שבתאי ‪22 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ואאל נוראדין‪ .‬עברית‪ :‬לנה אטינגר ‪25 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עודד כרמלי ‪27 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גילית פישר ‪32 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נעמה גרשי ‪38 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סרג' אברבוך ‪44 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫זוהר וגנר‪50 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רמי פרג ‪52 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫יהושע סימון ‪53 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫יהונתן וורטהיים ‪54 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אורית גת‪55 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מאיה פולק‪56 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ורה בוזגלו ‪61 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מיטל נסים ‪62 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נֹעם בקנר ‪63 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫מעין | ‪4‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:29‬‬

‫‪maayan04-c.indd 4‬‬

‫אריק חיות ‪64 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עמית נויפלד‪66 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עידן קטייפה‪85 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נועם גינגולד ‪86 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קרן גרין‪89 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫א‪.‬ב‪ .‬דן ‪90 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מאיר קובלסקי ‪92 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כנרת לוריא ‪106 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אפרת קדם ‪108 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ענבל שטראוס‪111 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עדיה פיטרמן ‪112 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מירב כהן נחמיה ‪113 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דניאל שי קיסרי ‪117 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אבישי סיון ‪120 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רינת ראובן‪126 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אדם גרין‪ .‬עברית‪ :‬יהושע סימון ‪127 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫איתמר בן כנען ‪129 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מוטי אמר‪136 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫צאלה כץ ‪138 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גלי פיאלקוב‪139 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רות מרגלית ‪141 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רז סופר ‪144 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫יוני רז–פורטוגלי ‪145 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אמנות‬
‫פרדי ‪15 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אליה מילנר ‪28 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מיכל אברהם‪67 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פאהד חלבי ‪68 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫זויה צ'רקסקי ‪69 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גל דרן‪70 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פין אלגרן‪71 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דוד עדיקא ‪72 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נועה צאושו ‪73 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אילת גזית ‪ -‬פוסטר האמצע‪74 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עינב ויסמן ‪76 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הילה "טוני" נבוק ‪77 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫איגור גלמן־זאק‪78 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫משה גרשון ‪79 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אלכסנדרה צוקרמן‪80 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נועה יערי ‪82 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ברק רביץ‪84 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נטע לירז ‪91 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עמית בוימל ‪105 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רן קידר ‪116 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אור הלברכט‪130 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אבישי סיון ‪140 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קרן סימון‪143 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫מעין | ‪5‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:30‬‬

‫‪maayan04-c.indd 5‬‬

‫הקדמה‬
‫לגיליון ‪ 4‬של מעין מצורף‪ ,‬נוסף למגזין הקולנוע מערבון‪ ,‬ספר השירה הראשון של ואן נויין‪ ,‬שבלטה בגיליונות‬
‫הקודמים של מעין‪ .‬ואן נויין היא בת לפליטים מווייטנאם שגדלה ביפו ד'‪ .‬הוריה לא דיברו עברית‪ ,‬והיא לא‬
‫דוברת וייטנאמית‪ ,‬וכך בראה תחביר יוצא דופן‪ ,‬עצמאי‪ .‬עם זאת‪ ,‬ואן לחלוטין לא עונה לדימוי הרווח של‬
‫פליט‪ :‬היא בחורה בוהמיינית שמנסה לבלוע את החיים ולהגיע בכל מחיר למצב של לוקסוס‪ ,‬כך שבשפה‬
‫ובתחביר שלה יש תזקיק ייחודי של עושר ואביונות‪ ,‬עופש וזוהר סהרורי‪ ,‬כמו חילזון שהוא גם ערום‪.‬‬
‫למרות הצלחת עיתוני השירה החדשים‪ ,‬כמעט ולא יצאו לאור ספרי שירה של המשוררים שיצאו מקצף גליהם‬
‫של כתבי העת הללו‪ .‬כך שכאילו ניצבים שני יקומים פואטיים מנותקים‪ :‬המשוררים הרגילים שממשיכים‬
‫להוציא את ספריהם הרגילים‪ ,‬שמעלים אבק במדפים האחוריים )ראו שירו של עידן קטייפה(‪ .‬והמשוררים‬
‫החדשים‪ ,‬שלא מוציאים ספרים‪ ,‬אלא מתבטאים בעיקר בכתבי העת‪ .‬נקווה שספרה של ואן נויין‪ ,‬שמופץ במעל‬
‫ארבעת אלפים עותקים‪ ,‬יצליח‪ ,‬ויהיה ראשון מספרים רבים של הדור החדש הזה‪.‬‬
‫כל גיליון של מעין נפתח עד כה בשירה‪ .‬הגיליון הנוכחי שונה ונפתח בשלוש מסות ספרותיות‪ ,‬שלכולן גם‬
‫שורה תחתונה פוליטית‪ :‬על האחרון של עמוס עוז; על תמלילי אריק איינשטיין; על רב המכר "אם יש גן עדן"‬
‫)רון לשם(‪ .‬בהמשך העיתון‪ ,‬מאמרה של גליה יהב על המתח בין כסף וממסדיות באמנות הישראלית העכשווית‬
‫ומאמר על ג'אנדק‪ ,‬תעלומת הרוק האמריקאית‪ .‬עוד מהחידושים במעין‪ ,‬שמבשרים על כניסה למחוזות חדשים‬
‫עבורנו‪ :‬שני סיפורים שמקרבים את העיתון אל סף המדע הבדיוני וחדירה לאגף התיאטרון‪ :‬שני מחזות‪ .‬בגיליון‬
‫זה מצטרפים לכוחות הצעירים והלא מוכרים בדרך כלל‪ ,‬גם יואל הופמן‪ ,‬מוטי גלדמן וזלי גורביץ'‪ .‬במעין אין‬
‫אפליה על רקע גיל‪ ,‬אלא על רקע של טריות החומרים והרלבנטיות שלהם‪.‬‬
‫בזמן החולף נטלנו חלק במספר פרויקטים‪ :‬הקמנו גלריה זמנית לאמנות בשם "החדש והרע"‪ .‬היינו שותפים‬
‫)עם "הכיוון מזרח" ו"אתגר"( לעריכת "אדומה"‪ ,‬אסופת שירה מעמדית‪ ,‬שזכתה לביקורות נהדרות ולמכירות‬
‫של ‪ 2800‬עותקים‪ ,‬שהופכים אותה לאחת האנתולוגיות המצליחות ביותר בשנים האחרונות‪ .‬אירוע ההזדהות‬
‫עם עובדי "קופי טו גו"‪ ,‬שהיינו קשורים להפקתו‪ ,‬היה הצלחה גדולה ולמחרת התקבלו דרישות המלצרים‪.‬‬
‫כיום אנחנו עובדים עם עוד כתבי עת על אסופה לשירה חדשה שנועדה לתעד את הדור הנוכחי בשירה‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬אנחנו בונים )בסיוע שלמה קראוס( אתר חדש למעין שיאפשר לקרוא את כל החומרים שפורסמו במעין‬
‫וחומרים חדשים שיהפכו למעשה את האתר לעיתון נוסף שיתעדכן פעמיים בשבוע‪ .‬משלחת של מעין ביקרה‬
‫הקיץ בשגרירות הסורית בעמאן כדי לקבל אישור כניסה ולנסות למנוע את המלחמה ואת יצר הג'יימס בונד של‬
‫ההנהגה הישראלית‪ ,‬שהתבטא מאוחר יותר בפעולה בצפון סוריה‪ .‬יתכן שנכשלנו‪.‬‬
‫נתקלנו השנה בתופעות של אלימות פיזית נגדנו‪ .‬אנחנו מצידנו נמשיך בפעילות בדרך של שיתוף פעולה‬
‫ורדיפת שלום‪ .‬הגיליון הקודם של מעין ומערבון היה גם הראשון שבו שילמנו סכום סמלי לכותבים העיקריים‪,‬‬
‫ואנחנו מקווים שנוכל להמשיך בכך‪ :‬מעין הוא העיתון של הכותבים והקוראים בו‪.‬‬
‫מקווים שתיהנו מהעיתון‪,‬‬
‫מערכת מעין‬

‫מעין | ‪6‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:31‬‬

‫‪maayan04-c.indd 6‬‬

‫ההיגיון של הכתיבה הלאומית ‪ /‬נועם יורן‬
‫בספרו האחרון‪" ,‬חרוזי החיים והמוות"‪ ,‬מציג עמוס עוז‪ ,‬בדומה לדודו טופז‪ ,‬את‬
‫הפנטזיה של המדינה על העממיות היצרית‪ ,‬אהבה שתלויה בכך שהעממי יישאר‬
‫בתפקיד הידוע‪ ,‬הבזוי‬
‫העלילה של "חרוזי החיים והמוות" )עמוס עוז‪ ,‬כתר‪ (2007 ,‬מתרחשת במהלך לילה אחד‪ .‬המספר הוא סופר‬
‫חשוב שמוזמן לערב ספרותי בבית העם‪ .‬הוא פוגש אנשים שונים‪ .‬עם אחת מהם‪ ,‬בחורה עכברית בעלת חזה‬
‫שטוח ומיניות מעוכבת‪ ,‬שמקריאה לקהל מתוך ספרו‪ ,‬הוא מנסה לשכב ולא עומד לו‪ ,‬או שאולי הוא רק מדמיין‬
‫שהוא מנסה לשכב ולא עומד לו‪ .‬ובמשך כל הזמן הזה הוא מדמיין לעצמו את סיפורי החיים של האנשים האלה‬
‫– סיפורים שהולכים אט אט ומתפתחים‪ ,‬נשזרים בחלקם זה בזה ומתערבבים במגעים האמיתיים המעטים של‬
‫הסופר עם הדמויות‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬הדמויות בספר הן לא "באמת" דמויות‪ ,‬כמו ברומן רגיל‪ ,‬כאלה שצריך להשתקע באמונה בקיומן‪,‬‬
‫אלא הן רק מה שמקרין עליהן המחבר ‪ -‬משעמום או כמגננה מפני הנוכחות שלהן‪ .‬כך נפתח הספר‪ :‬הוא יושב‬
‫בבית קפה קצת עלוב לפני הערב הספרותי‪ ,‬מתבונן במלצרית‪ ,‬ומבחין מבעד לחצאית בקו התחתונים שלה‪ .‬היא‬
‫מבחינה בזה‪ ,‬הוא מבחין שהיא מבחינה ‪ -‬הנה לנו התחלה אפשרית לסצנה מביכה ואמיתית ‪ -‬ומיד הוא נסוג‬
‫אל הדמיון‪:‬‬
‫בעודו ממתין לחביתה‪ ,‬מצייר לו המחבר את אהבתה הראשונה של המלצרית הזאת )הוא מחליט‬
‫ששמה יהיה ריקי(‪ :‬כשהיתה רק בת שש עשרה התאהבה בשוער המחליף של קבוצת בני יהודה‪,‬‬
‫צ'ארלי‪ ,‬שפעם אחת‪ ,‬ביום גשם‪ ,‬הופיע במכונית הלאנצ'יה שלו לפי מכון היופי שעברה בו וחטף‬
‫אותה משם לבילוי שלושה ימים במלון באילת )דוד שלו היה שותף בבעלות על המלון הזה(‪.‬‬
‫באילת צ'ארלי גם קנה לה במתנה שמלת הופעות מדהימה‪ ,‬שמלה כמו של זמרת מיוון‪ ,‬שמלה‬
‫עם נצנצי כסף והכל‪ ,‬אבל כעבור שבועיים עזב אותה ושוב נסע לבלות באותו מלון‪ ,‬והפעם‬
‫עם סגנית מלכת המים‪ .‬ואילו ריקי‪ ,‬במשך שמונה השנים וארבעת הגברים שעברו עליה מאז‪,‬‬
‫לא חדלה לחלום שיום אחד הוא יחזור‪ :‬היו לו קטעים כאלה‪ ,‬שכאילו היה נורא כועס עליה‪,‬‬
‫מפחיד כזה‪ ,‬מסוכן‪ ,‬כאילו שתכף ישתולל‪ ,‬והיא היתה מה זה נבהלת‪ ,‬מוות‪ ,‬ואז פתאום‪ ,‬בבת‬
‫אחת‪ ,‬הוא היה ככה מתבהר וסולח לה ושמח ממנה כמו ילד‪ ,‬מחבק אותה‪ ,‬קורא לה גוגוג‪ ,‬מנשק‬
‫בצוואר‪ ,‬מדגדג קצת בנשימה החמה שלו‪ ,‬מפשק לה עם קצה האף שלו ככה בשיא העדינות‬
‫את השפתיים‪ ,‬זה היה עושה לה בגוף זחילות חמימות כאלה כמו של דבש‪ ,‬ופתאום הוא היה‬
‫מעיף אותה באוויר נורא חזק‪ ,‬מעיף כמו כרית‪ ,‬עד שצרחה אמא'לה‪ ,‬אבל תמיד הוא היה תופס‬
‫אותה ממש ברגע האחרון ומחבק‪ ,‬שלא תיפול‪ ...‬אף פעם צ'ארלי לא הרים עליה יד ואף פעם לא‬
‫העליב‪ .‬הוא היה הראשון שלימד אותה לרקוד צמוד ולימד אותה ללבוש בגד ים מיקרו‪...‬‬
‫מגע מביך עם מלצרית‪ ,‬ומיד נקמה‪ .‬שימו לב באיזו קלות כולא המחבר את האשה בתבנית הברורה כל כך של‬
‫ איך נאמר? והרי יש רק שם אחד לזה ‪ -‬פֶרחַה‪ .‬מבט אסור אל התחתונים‪ ,‬ומיד העונש ‪ -‬היא פֶרחַה‪ ,‬עם כל‬‫הגינונים‪ ,‬ושמלה מה זה יפה ‪ -‬עם נצנצים! פֶרחַה טיפשה ועלובה‪.‬‬
‫וזה‪ ,‬המעשה הזה שעושה המחבר באשה‪ ,‬האלימות של מעשה הכתיבה‪ ,‬זה מה שחשוב בספר החדש של‬
‫עמוס עוז‪ .‬זה מה שאמיתי בו ‪ -‬אמיתי מעבר למה שנדמה כמשחק השתקפויות אינסופי‪ .‬הרי הדמויות בספר‬
‫הן לא אמיתיות ‪ -‬הן לא "אמיתיות" כדמויות ספרותיות‪ ,‬אבל גם לא כדמויות אמיתיות‪ ,‬בעולם‪ .‬הן לא דמויות‬
‫בדיוניות‪ ,‬וגם לא אנשים אמיתיים‪ .‬וגם מעשה הכתיבה ‪ -‬הוא לא אמיתי‪ .‬זה לא עמוס עוז שמספר לנו "באמת"‬
‫איך הוא כותב‪ ,‬איך הוא יושב בבית קפה ומציץ בתחתוניה של המלצרית‪ ,‬אלא עוז שרק מדמיין בשבילנו איך‬
‫סופר יכול לכתוב‪ .‬אז איך אפשר לעגן בתוך הריקוד האינסופי הזה איזו תחושה של מציאות‪ ,‬של אמת? בתוך‬
‫כל הריקוד המבלבל הזה‪ ,‬אלו לא הדמויות שמקנות תחושה של מציאות‪ ,‬אלא הכנות המתגלה בביזוי האוטומטי‬
‫הזה של האשה במעשה הכתיבה‪.‬‬
‫מעין | ‪7‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:32‬‬

‫‪maayan04-c.indd 7‬‬

‫צריך לדייק‪ :‬זה גם לא האופי הווידויי לכאורה )סופר כותב על כתיבה( שיוצר את תחושת הכנות‪ .‬יותר‬
‫מדויק לומר את ההיפך‪ :‬דווקא משום שאין זה "באמת" וידוי )זה לא באמת עמוס עוז שכותב על עמוס עוז(‬
‫יש בדברים איזו כנות משונה‪ ,‬לא אישית ‪ -‬אותה כנות של מי שלא באמת מתכוון לדבריו‪ ,‬ודווקא משום כך‬
‫יכול לומר לפעמים איזו אמת עמוקה שלא אומרים כאשר כן מתכוונים‪ .‬זהו סוג הכנות שניכר דווקא בשקר‬
‫האוטומטי‪ ,‬שנמצא דווקא באוטומטיות של השקר‪ .‬האשה מפריעה לסופר הישראלי החשוב ומיד מגיע התגמול‬
‫ היא פרחה מטומטמת שמתפעלת משמלה עם נצנצים‪ ,‬ומבלה את שנותיה בזיכרון חופשה באילת עם גבר‬‫שלא שם עליה קצוץ‪ .‬ההמצאה הזאת כנה באוטומטיות שלה ‪ -‬כמה שחוקה היא שרשרת התווים המרכיבים את‬
‫תמונתה של ריקי‪" :‬מכון יופי"‪" ,‬שמלה עם נצנצים והכל"‪" ,‬סגנית מלכת המים"‪" ,‬כמו של זמרת מיוון"‪" ,‬מה זה‬
‫נבהלת"‪ .‬אבל דווקא האוטומטיות היא סוד הכנות של ההמצאה ‪ -‬היא כנה כי היא חושפת את ההיגיון הנוקשה‬
‫שמתוכו כותב הסופר‪ ,‬מעבר למשחקי ההצצה והאשמה של עמוס עוז‪ :‬סופר ישראלי חשוב בשנות השמונים‬
‫)כאשר סופר חשוב עדיין היה סופר חשוב( ומולו מלצרית פרחה שאפילו לא מכירה את שמו )וגם כאן חשובות‬
‫שנות השמונים‪ :‬כי אז גם הפרחות היו פרחות‪ ,‬ובטח שלא הכירו את הסופר החשוב(‪.‬‬
‫ההיגיון הנוקשה והלא אישי הזה הוא ההיגיון של הכתיבה הלאומית‪ ,‬של כתיבה שברגע האישי ביותר‬
‫שלה משמיעה את הקול של המדינה‪ .‬נאמר את זה ככה‪ :‬מהיכן יודע הסופר ‪ -‬גיבור הספר ‪ -‬כל כך הרבה על‬
‫המלצרית ריקי? מדוע הדמות שלה מסוימת כל כך? כל זה בגלל הצצה בקו התחתונים? כאן צריך לומר כי כל‬
‫התמונה שלה‪ ,‬שמאחוריה מסתתר הסופר‪ ,‬היא התמונה של "העממי" כפי שהוא מתפקד בהיגיון של המדינה‪:‬‬
‫עממי שהוא תמיד מקור של חיוּת אבל בו בזמן גם איזה זיהום בזוי שיש להתגונן מפניו‪ .‬זה מתבהר במיוחד‬
‫בהשוואה אל האשה השנייה בספר‪ ,‬רוחלה רזניק – הקריינית המעריצה שהסופר מנסה ללא הצלחה לזיין‪.‬‬
‫לא יכול להיות ניגוד בוטה יותר מזה‪ :‬האשה "התרבותית"‪ ,‬המפוחדת וחסרת המין מול הפרחה עם המיניות‬
‫המתפרצת‪ .‬לא נתעכב על העובדה שלריקי‪ ,‬כמו לצ'ארלי וללוסי חבריה‪ ,‬ובניגוד לרוחלה רזניק ושאר אנשי‬
‫"התרבות"‪ ,‬אין שם משפחה‪ .‬כלומר מובן שהם מזרחיים‪ .‬אבל לא המזרחיות היא הנושא כאן‪ :‬לא עדתיות כפי‬
‫שבדרך כלל מדברים עליה )מזרחיות מול אשכנזיות(‪ ,‬אלא מזרחיוּת כְּמה שממלא את תפקיד "העממי" בהיגיון‬
‫של המדינה )הרי זה אף פעם לא צמד אלא תמיד שלישייה‪ :‬מזרחיות‪ ,‬אשכנזיות והמדינה(‪.‬‬
‫אז מדוע הדמות של ריקי מסוימת כל כך? זה לא רק בגלל המבוכה של הסופר‪ ,‬האשמה שלו‪ ,‬או המיניות‬
‫האימפוטנטית שלו עצמו‪ .‬כל אלה יכולים אולי להסביר מדוע הוא מבזה בדמיונו את האשה‪ .‬אבל האופן‬
‫המסוים שבו הוא מבזה אותה ‪ -‬פרחה מטומטמת ‪ -‬הוא כבר לא רק שלו‪ ,‬אלא זה הרגע שבו הסופר הלאומי‬
‫מדבר באמת ובתמים בקולה של המדינה‪.‬‬
‫כל אלה לא דברים חדשים‪ :‬דודו טופז‪ ,‬למשל‪ ,‬עושה את זה כבר הרבה זמן ובצורה טובה הרבה יותר מעמוס‬
‫עוז ‪ -‬כל אותה אהבה גזענית למזרחי ולעממי‪ ,‬אהבה שתלויה כולה בכך שהמזרחי יישאר באותו תפקיד בזוי‬
‫המוקצה לו במסגרת ההיגיון של המדינה‪ .‬מה שחדש כאן הוא הצורה הנסיונית‪ :‬לא רומן אלא מין תרגיל‬
‫ספרותי שנע בין הדמיון למציאות‪ ,‬כמו שמבקרים אוהבים לפעמים לומר‪ .‬אבל גם בהקשר הזה הטלוויזיה יכולה‬
‫ללמד אותנו כמה דברים מועילים‪ .‬הלקח שלימד אותנו הריאליטי תקף כאן‪ :‬הדמויות האמיתיות ביותר הן לא‬
‫הבדויות וגם לא המציאותיות‪ ,‬אלא אלה שהן לא בדיוק מציאותיות אבל גם לא בדיוק בדויות‪ ,‬או אולי אלה‬
‫שהן גם אמיתיות וגם בדויות‪ ,‬שדווקא בתוך המציאותיות שלהן מתגלה יסוד הבדיון‪ ,‬או להיפך‪ .‬המשתתפים‬
‫ב"כוכב נולד" הם אמיתיים משום שהם לא באמת מפורסמים )כלום יש דבר כזה "באמת" מפורסמים? אבל זאת‬
‫בדיוק השאלה שמעלים אלה שהם לא באמת מפורסמים(‪ .‬והדמויות בספר החדש של עמוס עוז הן אמיתיות‬
‫לגמרי משום שהן לא באמת בדויות‪ :‬הן אמיתיות לגמרי משום שברגע המובהק ביותר של חירות הכתיבה‬
‫– הסופר רואה את המלצרית ומדמיין – ניכר לא החופש היוצר אלא ההיגיון הכובל אותו‪ ,‬הסגירוּת המלאה של‬
‫הדמיון‪.‬‬
‫אולי אפשר לומר את זה כך‪ :‬כמו הריאליטי‪ ,‬גם הספר החדש של עמוס עוז בנוי סביב חשיפה של מנגנון‬
‫נסתר‪ .‬כמו השופט ב"כוכב נולד" שמסביר למתמודד‪" ,‬שר ָת את זה יפה אבל לא מרגש"‪ ,‬גם עמוס עוז מגיש את‬
‫הריגוש יחד עם המתכון לריגוש‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬כמו הריאליטי‪ ,‬האכזבה החוזרת היא שהחשיפה של המנגנון‬
‫היא קונפורמית לחלוטין עם המנגנון‪.‬‬
‫השקיפות המלאה של המנגנון‪ :‬איך מקנים לדמות בדויה את תחושת המציאות? אחת התשובות שהספר‬
‫מספק פועלת על דרך אותו לוואי אלים של מעשה הכתיבה‪ :‬דרך ההקטנה המרחיקה‪ ,‬דרך עולם החצי והכמעט‪.‬‬
‫מעין | ‪8‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:33‬‬

‫‪maayan04-c.indd 8‬‬

‫צ'ארלי‪ ,‬שלריקי כמעט היה רומן אתו‪ ,‬הוא שוער מחליף‪ ,‬ולוסי‪ ,‬החברה של צ'ארלי‪ ,‬היתה סגנית מלכת המים‪,‬‬
‫וארנולד ברטוק‪ ,‬העסקן הזוטר‪ ,‬פוטר מחצי משרה בחברת משלוחים‪ .‬החצי מקנה תחושת מציאות‪ ,‬כמו הזיוף‬
‫הקל או הרעד של המתמודד ב"כוכב נולד"‪ .‬זה יכול להיות עניין מכאני לגמרי‪ :‬קפה נטול קפאין שאחות בית‬
‫החולים יוצאת לשתות באמצע המשמרת שלה מציאותי יותר מסתם קפה‪ .‬אבל זה לא רק עניין מכאני לגמרי‪.‬‬
‫ההקטנה המסוימת הזאת של הדמות ‪ -‬בעיקר של אותן דמויות "עממיות" ‪ -‬היא עוד דרך להרחיק מאתנו את‬
‫הדמויות‪ .‬מה שבשבילן הוא מקור לגאווה‪ ,‬הוא המוקד של הבוז והנלעגות שלהן בעינינו‪.‬‬
‫זיון ללא זיון‬
‫אי אפשר להתייחס לספר בלי להתייחס גם לזיון–לא–זיון השני‪ .‬בין שני אלה נע הספר‪ :‬רגע ההצצה בתחתונים‬
‫של המלצרית הפרחה‪ ,‬ורגע הכישלון בזיון עם הקריינית הספרותית העכברית‪ .‬בתום הערב הספרותי הסופר‬
‫מתלווה אליה ומפלרטט אתה‪ ,‬אבל היא נבהלת ועולה לבד הביתה‪ .‬יותר מאוחר הוא עולה אליה ומנסה לשכב‬
‫איתה‪ ,‬אבל אחרי שהיא גומרת ומגיע תורו הוא כושל – פתאום לא עומד לו‪ .‬או שאולי כל זה‪ ,‬כולל הכישלון‬
‫ַבז ִיון‪ ,‬הוא בעצם פרי דמיונו של הסופר כי מיד לאחר מכן אנחנו קוראים שוב את הסצנה מנקודת מבטה של‬
‫האשה‪ ,‬ומגלים שהיא בעצם לא פתחה לו את הדלת‪ .‬בכל אופן‪ ,‬אם הזיון הוא אמיתי או דמיוני‪ ,‬כך הוא מסתיים‪,‬‬
‫אחרי כישלונו של הסופר‪:‬‬
‫אילו רק אפשר היה לדבר דיבורים כאלה‪ ,‬ואפילו בלחש במיטה בחושך‪ ,‬קרוב לשתיים לפנות‬
‫בוקר‪ ,‬אולי היתה רחל מעיזה להגיד לו בערך כך‪ :‬אתה שלא תהיה עצוב‪ ,‬אני נורא מבקשת ממך‪,‬‬
‫אתה בכלל אל תהיה עצוב‪ ,‬אף טיפה‪ ,‬ואל תהיה לי אף טיפה מתנצל‪ ,‬אין צורך‪ ,‬כי האבר שלך‬
‫הרפוי דווקא חודר אותי עכשיו‪ ,‬ממש עכשיו‪ ,‬חודר אותי ומגיע לי כל–כך עמוק פנימה‪ ,‬מגיע לי‬
‫למקומות הכי עמוקים למקומות ששום אבר דרוך לא הגיע אף פעם בחיים שלי ושום אבר דרוך‬
‫בכלל לא היה יכול להיכנס לי כל–כך עמוק בתוכי‪.‬‬
‫אבל איך יכלה להביע רגש כזה‪ ,‬בדיבור או בלחש‪ ,‬באוזני איש שאותו היא בעצם מכירה כמעט‬
‫רק מקריאת ספריו?‬
‫היה זיון או שלא היה? זה היא שמדברת על אברו הרפוי‪ ,‬או שמא הוא המדבר על האבר דרך פיה? זה שוב‬
‫אותו משחק מסיכות לא נגמר‪ ,‬ושוב ‪ -‬הכנות שלו נמצאת במקום אחר‪ :‬קשה לחשוב על תיאור בוטה יותר של‬
‫"הזיון הספרותי"‪ .‬בהצטנעות הזאת מאחורי האבר הרופס יש גסות גדולה הרבה יותר מאשר‪ ,‬נאמר‪ ,‬בהתרברבות‬
‫המדוברת של ההוא שרץ לספר לחבר'ה‪ .‬כי מה החוכמה לזיין עם אבר דרוך‪ ,‬ומהו זיון כזה לעומת זיון באבר‬
‫רפוי‪ .‬הרי הזיון באבר הרפוי הוא גם וגם‪ ,‬שניים במחיר אחד‪ :‬גם זיון וגם משוחרר מכל הגועל נפש של המין; גם‬
‫לזיין וגם להיות נאהב כמו אח או בן או תינוק‪ .‬אין פלא אפוא שהפנטזיה הזאת על פסיביות )היא מגיעה לטירוף‬
‫חושים‪ ,‬והוא ‪ -‬אפילו לא עומד לו( היא דווקא נושא אופייני לפורנוגרפיה‪ .‬בפורנוגרפיה הרגילה‪ ,‬הפסיביות‬
‫נעזרת בדרך כלל באיזה חפץ‪ :‬הגבר האדיש יש לו‪ ,‬נאמר‪ ,‬אופנוע‪ ,‬או בגדי עור‪ ,‬או ג'ינס )כמו בפרסומת של‬
‫קסטרו שהוקרנה לא מזמן‪ :‬גבר צעיר נשען על מכונית משטרה‪ ,‬ומאחוריו שורה ארוכה של שוטרות הניגשות‬
‫אחת אחרי השנייה למשש את ישבנו העטוף בג'ינס(‪ .‬ומה יש לו כאן? כאן יש לו ספר ‪ -‬הרי איך יכלה לדבר‬
‫על אברו הרפוי והחודר והיא בעצם "מכירה אותו רק מקריאת ספריו"‪.‬‬
‫ספר במקום זין‪ :‬זה וידוי גס ומביך יותר מזה של הסופר שמתוודה‪ ,‬נאמר‪ ,‬כיצד הוא מנצל את המוניטין שלו‬
‫כדי לזיין‪ .‬אבל הווידוי הזה הוא גם אמיתי‪ .‬את זה כבר הראתה לנו המלצרית )שהופר החליט ששמה הוא ריקי(‪:‬‬
‫הדמיון הספרותי שחודר לתחתוניה הוא כולו "בִמקום"‪ ,‬הוא כולו דרך להרחיק את האשה‪ ,‬לזיין בלי מגע‪,‬‬
‫להתרחק מהמגע האמיתי והמביך שנוצר לרגע )הוא הביט והיא הבחינה שהוא מביט( ‪ -‬וזה בדיוק מה שעושה‪,‬‬
‫נאמר‪ ,‬האופנוע בגרסה הפורנוגרפית של הפנטזיה הזאת‪.‬‬

‫מעין | ‪9‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:34‬‬

‫‪maayan04-c.indd 9‬‬

‫עמוס דיאט‬
‫איך נסכם את התנועה בין שני הזיונים–לא–זיונים הללו? בין שני הזיונים הכושלים והמתפארים בכישלונם?‬
‫אין טעם להשוות "מי יוצאת יותר טוב"‪ :‬המלצרית הפרחה )והמזרחית( או האשכנזייה התרבותית וחסרת המין‪.‬‬
‫הרי שתיהן‪ ,‬זה ברור‪ ,‬הן אשה אחת‪ .‬וכאן שוב צריך להיזכר בהיגיון של המדינה שמדבר מפי הסופר הלאומי‪.‬‬
‫התנועה בין שתי דמויות האשה היא האופן שבו נקשרת הארוטיקה ללאומיות‪ :‬צריך להתחיל עם הפרחה‪ ,‬עם‬
‫העממיות שהיא ְמלֶאת חיות ומיניות אך גם מגעילה ומחרידה‪ ,‬כדי שאפשר יהיה להגיע בסוף למיניות הטהורה‪,‬‬
‫של הסופר האשכנזי עם הצעירה התרבותית האשכנזית‪ ,‬שהיא כל כך טהורה עד שאינה אפשרית ‪ -‬זיון באבר‬
‫רפוי‪ .‬כלומר צריך להיפטר מהמטען המעיק הזה של המין עם האשה האחרת )אחרת כאשה וכפרחה חסרת‬
‫תרבות וכנראה מזרחית( כדי להגיע למין עם האשה הדומה )דומה כאשכנזית‪ ,‬תרבותית‪ ,‬אבל גם כלא–אשה‪,‬‬
‫אשה חסרת נשיות( ‪ -‬מין טהור שהוא גם "הזיון הספרותי" )ומין טהור ‪ -‬הדיבור על טוהר מיני קשור לרוב‬
‫לגיוס של המין ללאומיות‪ ,‬לחדירה של הלאומיות עד המין(‪.‬‬
‫ושוב לא השאלה העדתית )מזרחיים מול אשכנזים( היא החשובה כאן‪ .‬היא חשובה רק בהקשר ההיגיון של‬
‫המדינה )מזרחים‪ ,‬אשכנזים ומדינה(‪ ,‬כלומר בהקשר המקומות שתופסים בהיגיון הזה "מזרחי–עממי" ו"אשכנזי–‬
‫תרבותי"‪ .‬את המפה הזאת אפשר הרי לתאר גם במונחים מופשטים‪ :‬העממי–מקור הלגיטימציה–מקור החיות‬
‫שהוא גם האחר הפנימי‪ ,‬המלוכלך‪ ,‬המפחיד‪ ,‬השונה‪ ,‬ומולו התרבותי‪-‬הטהור‪-‬היפה‪ .‬זה לא סתם צמד‪ :‬אל השני‬
‫אפשר להגיע רק דרך הראשון‪.‬‬

‫נועם יורן פרסם מספר ספרים‪ ,‬כותב על תרבות ולהפך‪.‬‬

‫מעין | ‪10‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:34‬‬

‫‪maayan04-c.indd 10‬‬

‫רגל פה‪ ,‬רגל שם ‪ /‬רועי ארד‬
‫אריאל הירשפלד ניתח את שירת איינשטיין כשירה שמייצגת את כל מה שטוב‬
‫בישראל‪ .‬על פי אותה שיטה של הירשפלד‪ ,‬אפשר לראות דרך איינשטיין גם את‬
‫חוליו של השמאל הישראלי הפריך ‪ -‬הסנטימנטליות‪ ,‬הפסיחה על שני הסעיפים‪,‬‬
‫העיוורון לסביבה והחד צדדיות‬
‫המאמר של אריאל הירשפלד ב"מוסף הארץ" על סוג הישראליות בפואטיקה של אריק איינשטיין הוא מאמר מפתח‬
‫בהבנת סוג השמאל הפריך‪ ,‬מערך הליבה של שבט תרבותי‪ ,‬שבט ה"משלנו"‪ ,‬שאחרי רצח רבין חש ש"לקחו לנו את‬
‫המדינה"‪ ,‬ואכן מעמדו התערער מאוד‪.‬‬
‫הפוליטיקה של הגעגוע‬
‫במאמרו‪ ,‬מנסה הירשפלד להוכיח שהתמלילים פרי עטו של איינשטיין הינם שירה‪ .‬מבקר טהרני יכול היה בקלות‬
‫להוכיח שאיינשטיין לא משורר‪ ,‬ולסתום את הדיון‪ .‬לטעמי‪ ,‬אין זה מעניין לשאול אם מאן‪-‬דהו הוא משורר או‬
‫כתבן או פזמונאי‪ .‬אינני חושב שהמשורר הממוצע עליון על טבח או גנן‪ .‬רוב המשוררים שאני פוגש הם אנשים לא‬
‫מעניינים יתר על המידה‪ .‬כשם שלימדו פילים וקופים לצייר עם החדק‪ ,‬מצדי שגם צבים‪ ,‬שקנאים ולוטרות יוכרזו‬
‫משוררים ויזכו בפרסי משוררים או אפילו ימונו לוועדות המחלקות פרסי שירה‪ .‬יתכן שהדבר יתרום לשירה העייפה‬
‫שלנו קצת חיוניות‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬כשם שאף אחד לא שואל בפליאה "היאך אתה מעז לקרוא לאדם הזה שוטף כלים‪/‬אספן חוברות סריגה?"‪,‬‬
‫לשם נוחות‪ ,‬אקרא לכל אדם שפרסם קצת שירים משורר כשאני נדרש להתעסק בשיריו‪ ,‬והעולם לא ייחרב‪ .‬במלחמת‬
‫העולם השנייה‪ ,‬בחזית לוב‪ ,‬נתפס קולונל איטלקי על ידי בעלות הברית‪ .‬כששאלו אותו לדרגתו‪ ,‬הוא ענה "אני‬
‫משורר"‪ .‬לכן‪ ,‬כלל איני מתרעם על כך שהירשפלד‪ ,‬בטורו הראשון ב"מוסף הארץ"‪ ,‬הציג את אריק איינשטיין‬
‫כמשורר‪ .‬שיהיה משורר‪.‬‬
‫אני מנסה להשתמש בגישה זו של הירשפלד לניתוח סמל "ישראל היפה" ו"השמאל היפה" )יואב קוטנר מגדיר‬
‫ב"מומה"‪" :‬איינשטיין הוא ארץ ישראל האמיתית"( כדי להבין את הבעיה הפוליטית של הקבוצה הזו‪ ,‬שאיינשטיין‬
‫הוא אחד מסמליה‪ ,‬ולא לחינם נבחר ככזה‪ ,‬ולא ישראל גוריון‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫יש הבדל אסתטי גדול בין שיר לפזמון מולחן‪ .‬נדירים מאוד בימינו הטקסטים הפזמונאיים שיעמדו עצמאית גם‬
‫ללא המוזיקה‪ .‬תמלילים ערומים של פופ או רוק יכולים להיות נהדרים כשירה אבל הם פעמים רבות מביכים‪ .‬זה‬
‫לא הופך אותם לשירים פחות טובים כשהם מלווים בגיטרה ותופים‪ .‬מוזיקאי המנסה להתחרות בשירה דומה לעתים‬
‫לאצן מרתוני המנסה את מזלו מול רקדניות אמנותיות ‪ -‬לא תמיד דרכו תצלח‪ .‬אני בטוח שאילו הירשפלד‪ ,‬בכסאו‬
‫כמבקר רציני וקפדן‪ ,‬היה מקבל את מילות שירי איינשטיין ללא המוזיקה‪ ,‬היה חושב כי הינן שטות מוחלטת וחסרת‬
‫ערך אמנותי‪.‬‬
‫הנה טקסט של איינשטיין שהירשפלד הגדיר כפלא‪ ,‬ופתח איתו את המאמר‪" :‬זה לא בדיוק געגוע‪ /,‬זה סתם‬
‫נעים להיזכר‪ /‬לא כל כך רוצה להתעמק מדוע‪ /,‬זה בא ונמוג מהר"‪ .‬הטקסט מצמרר עם לחן‪ ,‬אבל גם בפורום של‬
‫גרפומנים לא היה זוכה לאהדה אלמלא היה מולחן‪ .‬בבחינה של הטקסט בתורת שירה‪ ,‬נקל להבחין במשקל הרצוץ‬
‫והמחוץ‪ ,‬בחזרה הסתמית והמיותרת על המילה "זה"‪ ,‬בבחירת המילים הבנאלית‪ ,‬בחריזה הקלשלשת )געגוע–מדוע‬
‫להיזכר–מהר(‪ ,‬במילה "להתעמק" התלושה מהמשלב‪ ,‬במעין סנטימנטליות שאפילו עליה הכותב לא לוקח אחריות‬
‫)"זה לא בדיוק געגוע‪ ,‬זה סתם" וגו'(‪.‬‬
‫דווקא את אי לקיחת האחריות הזו‪ ,‬את הישיבה הרטננית על הגדר‪ ,‬המאפיינת את שירת איינשטיין‪ ,‬מאבחן הירשפלד‬
‫כְּליבַּת הפואטיקה של איינשטיין‪ ,‬ורואה בה דגם מבריק שלפיו יש לנהוג‪.‬‬
‫לגבי אריק איינשטיין‪ ,‬עלי להודות שאני נהנה לשמוע אותו באלבומיו הישנים‪ ,‬וגם את אותם שירים ממש שנראה‬
‫כאילו אני תוקף כאן‪ .‬גם איני מנסה לכפור ביתרונות שהירשפלד הידען מביא לתרבות העברית‪ .‬עם זאת‪ ,‬אני‬
‫חושב שהכוח של איינשטיין הוא לא בטקסט‪ ,‬אלא ביסוד חמקמק וקשה יותר לאפיון‪ :‬ההגשה הנונשלנטית שלו‪.‬‬

‫מעין | ‪11‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:35‬‬

‫‪maayan04-c.indd 11‬‬

‫נראה כי באופן הבסיסי ביותר‪ ,‬איינשטיין מגיש את השיר שלא עבור אף אחד‪ .‬הוא לא משתדל או מתיימר לדבר‬
‫מה‪ ,‬הוא הרבה פעמים מְשחק עם הקול שלא באופן תקני‪ ,‬לעתים נגד הטקסט‪ .‬דווקא בהגשה שלו מתבטא הצד‬
‫הנכון והטוב של הישראליות האיינשטיינית‪ ,‬שהירשפלד מנסה לבודד‪ ,‬וזה גם היתרון של איינשטיין על פני זמרים‬
‫רבים‪ ,‬אז והיום‪ ,‬שנראים כמתאמצים‪ .‬באלבומים האחרונים‪ ,‬הנונשלנטיות של איינשטיין אבדה‪ ,‬ולכן הם גם פחות‬
‫מעניינים‪.‬‬

‫השינוי כעמידה במקום‬
‫הטקסט השני שהירשפלד מביא שייך לאיינשטיין הפוליטי‪ ,‬או "הפוליטי"‪ .‬הירשפלד מצטט את המילים הידועות‬
‫"אני ואתה נשנה את העולם‪ ,‬אני ואתה אז יבואו כבר כולם‪ ,‬אמרו את זה קודם‪ ,‬לפנ ָי‪ ,‬לא משנה ‪ -‬אני ואתה נשנה את‬
‫העולם"‪ ,‬ותופש יפה את מרכז הכובד של השיר‪ ,‬שהוא אמירות האגב בשיר‪ ,‬שהופכות אותו על קנקנו‪ ,‬ה"אמרו את‬
‫זה לפני"‪ ,‬ואז ה"לא משנה"‪ .‬כלומר‪ ,‬בתוך השיר יש גם את הביקורת על הפאתוס שבשיר‪ .‬כלומר‪ ,‬יש כאן איזה מצג‬
‫אירוני על מהפכה שהיא מראש לא קיימת‪ .‬כמו הליכה של מדרכה אחת קדימה ואז קפיצה אחורה בת שתי מדרכות‪.‬‬
‫להט מהפכני ללא מהפכה‪ .‬המילים זהות מבחינת השורש ‪ -‬הוא מתכנן לשנות את העולם‪ ,‬אבל‪ ,‬לא משנה‪.‬‬
‫זהו שיר שהוא למעשה "המנון השלום" האמיתי של ישראל‪ :‬ועדות שלום ללא שלום‪ ,‬מצגי שווא של מפגשים‪,‬‬
‫עסקי סרק במלונות חמישה כוכבים בבירות ערביות‪ ,‬שרי אוצר ָת פּוּחיים בתרבוש‪ ,‬מפלגת פועלים שמבצעת הפרטה‪,‬‬
‫הצהרות על ועדת שלום ובמקביל תקיפה נועזת מאחורי הקווים‪ ,‬שמעון פרס אומר ככה‪ ,‬ושמעון פרס אומר ככה‪,‬‬
‫הפסקת מגעים בעקבות פיגוע דקירה במזרח ירושלים‪ ,‬שרים ערביים דוהרים על עגלות גולף בחוות מבודדות בניו‬
‫אינגלנד ולא יודעים שהטמינו להם מכשירי ציטוט‪ ,‬הסכמי שלום שבמקביל להם תנופת התיישבות‪ ,‬שטחי בי וסי‬
‫ואייץ' ‪ 1‬וכו'‪ .‬שינוי העולם ללא שינוי מזכיר את הכותרת באחד העיתונים הראשיים לא מזמן ‪" -‬אולמרט אמר כן‬
‫ליוזמה הסעודית‪ ,‬בלי פליטים‪ ,‬בלי גבולות ובלי ירושלים"‪ .‬הרי מה משמעות השיר "אני ואתה נשנה את העולם"?‬
‫אני ואתה לא נשנה את העולם‪.‬‬
‫הייתי מקבל את הטענה שזו הגזמה‪ ,‬ראייה פשטנית או תרגיל אינטלקטואלי לקחת שיר תמים וממנו להסיק‬
‫שהוא מעיד על מנטליות של מחנה מסוים והוא מצידו אחראי לכך שאין שלום‪ ,‬אבל "אני ואתה נשנה את העולם"‬
‫אינו שיר תמים‪ ,‬אלא שיר פוליטי‪ ,‬שיר שמושמע לפני הנאומים בהפגנות שלום עכשיו‪ ,‬או בהתכנסויות חמוצות‬
‫הורמונים של נוער מרצ‪ ,‬כשהבנות בחולצות קרועות חושפות רצועה שמאלית של חזייה לבנה‪ ,‬והבנים עם שיער‬
‫שמן ועיניים נוצצות וקול זמבורה‪ .‬ובהחלט חוסר האחריות של "מחנה השלום"‪ ,‬ה"לא משנה" הזה שמגיע אחרי‬
‫הליכת כברת דרך‪ ,‬הוא אחת הסיבות המרכזיות לכך שאין שלום‪ .‬הרי אחד ממייסדי שלום עכשיו היה עמרי‬
‫פדן‪ ,‬שניסה לשנות את העולם‪ ,‬עשה את ה"לא משנה" ומינף את הפעילות הפוליטית שלו להשגת זיכיון לרשת‬
‫המבורגרים‪ .‬הרי גם במלחמה האחרונה בלבנון ובעזה היה את עמיר פרץ שהבטיח לשנות את העולם ואמר את‬
‫ה"לא משנה" הא‪-‬פוליטי הזה‪ ,‬שהירשפלד מגדיר‪" :‬זו תפנית‪ ,‬שאילו לא היה עלי מוראו של המשורר הזה הייתי‬
‫אומר שהיא לא פחות מגאונית‪ ,‬אבל כאן אומר שהיא מפתיעה ושוברת–לב‪ ...‬רגע מפעים של הכלה"‪.‬‬
‫אם מנתחים את "שירי ההפגנות"‪ ,‬אפשר גם לדבר על "שיר הסטיקר" של הדג נחש במילותיו של דויד גרוסמן‪.‬‬
‫השיר מורכב רק מסיסמאות סטיקרים מימין ומשמאל‪ ,‬והפזמון מעיד על הביקורת נגד עצם הסטיקר‪" :‬כמה רוע‬
‫אפשר לבלוע" ‪ -‬כלומר חברי הדג נחש משתמשים בכותב בכיר כדי להביע עמדה נגד אמירת עמדות‪ .‬השיר נבחר‬
‫כמובן לשיר השנה‪ .‬ממשיך אחֶר שמשלב את המגמה הא–פוליטית הוא מוקי‪ ,‬בשיר "מדברים על שלום" שנושא את‬
‫הפזמון "כולם מדברים על שלום‪ ,‬אף אחד לא מדבר על צדק"‪ .‬גם שיר זה הפך ללהיט גדול‪ ,‬שמאחד גולנצ'יקים‬
‫וחברות כנסת מהשמאל‪ :‬תנו לנו את השירים הפוליטיים שלנו א–פוליטיים‪.‬‬
‫הירשפלד מתייחס גם ל"יושב על הגדר" שגם הוא המנון של "רגל פה רגל שם"‪ .‬קשה להבין ‪ -‬או יותר נכון‪ ,‬קל‬
‫להבין ‪ -‬מדוע הא‪-‬פוליטיות הזו בשירתו הפוליטית של איינשטיין כל כך מושכת את הירשפלד‪ .‬תאמרו‪ ,‬איינשטיין‬
‫הוא סמל השמאל‪ ,‬גבר יפה באמת ‪ -‬אבל בשיריו הוא מכין את האווירה שהולידה תופעות כמו חיים רמון‪ ,‬רב–‬
‫בלורית אחר שהיה סמל שמאל‪ ,‬או כמו אנשי מרצ שלפני הסקרים כמעט ערקו לקדימה‪ ,‬באמירת "אני מצביע‬
‫שמאל אבַל"‪ ,‬כלומר אנשים שהשמאלניות שלהם נמצאת בסנטימנטלי שלהם אל עצמם‪ ,‬שמאלניות של געגוע‪ .‬את‬
‫הגדר בשיר‪ ,‬הירשפלד מעדיף לרפרר דווקא לסמל היהודי של הגדר‪ ,‬לגבול הזהות היהודית‪.‬‬

‫מעין | ‪12‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:35‬‬

‫‪maayan04-c.indd 12‬‬

‫שיא המאמר של הירשפלד‪ ,‬גם על פי כותב המאמר‪ ,‬הוא ניתוח השיר "סע לאט"‪ ,‬שיר סמלי שמכיל שילוב בין שני‬
‫המוטיבים‪ :‬הסנטימנטליות של איינשטיין והפוליטיות הא–פוליטית של הדור שהוא סמלו‪ ,‬דור שראוי לו מנהיג‬
‫רוחני עיוור למחצאין וביישן‪/‬מתנשא כל כך עד שהוא פוחד להופיע בציבור ‪ -‬אותו ציבור שממשיך לסגוד לו‬
‫והופך אותו לאגדה‪ .‬כשגרתי ברחוב חובבי ציון פגשתי אנשים שעברו לגור שם רק כדי לראות אותו במכולת‪ ,‬אוחז‬
‫בצניעות קוטג' דל–שומן ומברך את בעל המקום בענווה‪ ,‬בשניות שבהן הוא אינו מסתגר‪ .‬כאמור‪ ,‬אין לי טענה נגד‬
‫אורח החיים של איינשטיין שהוא ללא דופי ‪ -‬אך מעניינת העובדה שאותו אדם סתגרן ושתקן הוא אלה של קבוצה‬
‫מסוימת‪ ,‬שאני מנסה להבין‪.‬‬
‫השיר "סע לאט" נפתח ב"נוסעים במכונית הישנה לתוך הלילה הרטוב"‪ .‬ובכן‪ ,‬מדוע חשוב היה לאיינשטיין‬
‫להזכיר שהמכונית היא "הישנה" )מבחינת כמות ההברות המכונית יכולה היתה להיות ירוקה או לבנה(? האם יש לו‬
‫שתי מכוניות‪ ,‬חדשה וישנה? המילה "הישנה" מתייחסת לטעמי למניירה של הצטנעות )איני עשיר ונהנתן‪ :‬מרכז‬
‫התדמית של איינשטיין הוא בהסתפקות במועט‪ ,‬מול החיבה למכוניות ענק של הזמרים המזרחיים‪/‬צביקה פיקים‪/‬‬
‫כוכב נולד( וגם ל ַישן במובן הנוסטלגי )"הישן והטוב"(‪ .‬בשיר הזה‪ ,‬שאותו תייג הירשפלד כ"הבולט והדרמטי"‬
‫בשיריו של איינשטיין‪ ,‬מתוארת גם איכשהו נוכחות ערבית ובכלל אזכור של הקונפליקט הישראלי–פלסטיני‪.‬‬
‫לכך נגיע עוד מעט‪ .‬בקבינה של המכונית שני יושבים‪ :‬צְבי‪ ,‬המייצג את העולם בחוץ‪ ,‬ומציע לגיבור את עמדותיו‬
‫חסרות–הרגש לגבי חקלאות ומדע‪ ,‬הוא לא איש של אנשים‪ ,‬אלא של היגיון כלשהו‪ ,‬לעתים מופרך‪ .‬ומולו אריק‬
‫האינטימיסט והרגשן שבורח מחשיבה ריאלית ונזכר ב"ואיזה מסכנים החיילים ‪ -‬ששוכבים עכשיו בבוץ" ובאותה‬
‫נשימה גם בתקבולת מרתקת‪ ,‬ל"הפסד של הפועל‪ ,‬ואיזה מסכנים האוהדים" )החיילים=אוהדי הפועל=אריק(‪.‬‬
‫אבל המעניינת ביותר היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬ההתייחסות לדמות הערבי בשיר הזה‪ ,‬שגם השורה לגביו מצוטטת במאמר‬
‫של הירשפלד‪" :‬צבי אומר שגילו כוכב שיש עליו חיים‪ ,‬ואני חושב‪ :‬עוד מעט זה עזה‪ ,‬ורק שלא יעוף איזה רימון‬
‫ונלך לעזאזל"‪ .‬כלומר הרימון יעוף‪ .‬פתאום עף רימון משום מקום‪ ,‬ללא סיבה‪ .‬בניגוד לשאר העולם שבו מחפש‬
‫איינשטיין את האנושי והחמים‪ ,‬אין מאחורי העפת הרימון שום אדם‪ ,‬שום חייל השוכב בבוץ‪ ,‬שום אוהד הפועל‬
‫מסכן שקבוצתו‪ ,‬אבוי‪ ,‬הפסידה‪ .‬כלומר הפלסטיני והעיר עזה מתממשים ב"איזה רימון"‪ ,‬המצוין בפועל סביל‬
‫)פאסיב(‪ ,‬ולא נוכחים כבני אדם ממש‪ ,‬בעלי מניע‪.‬‬
‫זהו השיר על החד‪-‬צדדיות‪ .‬השיר אמנם פורש הרבה אפשרויות‪ ,‬כמעין סיאנס לאומי שבו איינשטיין יוצא‬
‫מהמכונית הישנה אל תוך המדינה וחזרה למכונית )הירשפלד באבחון יפה‪" :‬איינשטיין משלב בקלות את הסגריר עם‬
‫מצב המדינה כולה"(‪ .‬אבל למעשה זהו שיר בכייני‪ ,‬שבמרכזו עומד המגזר הבכייני של איינשטיין‪ ,‬ש"הולך לעזאזל"‪.‬‬
‫נוכחותם של תושבי עזה אפילו זעירה מהחייזרים באותו כוכב של צבי שנתגלה באותו משפט‪ .‬אם לא די שהערבי‬
‫לא נמצא‪ ,‬עזה מקבלת את הכינוי המרחיק "זה" לפניה‪ .‬איינשטיין אפילו לא נעזר בכינוי מקום אלא בכינוי הפרש‬
‫זמן לציון המרחק מעזה‪" ,‬עוד מעט זה עזה"‪.‬‬
‫הירשפלד בוחר נקודות ציון מדויקות ומיטיב לתאר את ההקבלה בין איינשטיין לבין ישראל‪ ,‬אבל שוגה בשיפוט‬
‫שלו‪ .‬וכך מנתח הירשפלד את השורה של איינשטיין על הרימון המתעופף מעצמו‪" :‬הישראליות הזאת אינה כלל‬
‫הוויה של יחד גס וחמסני‪ ,‬אלא אוסף של שבירויות‪ ,‬פחדים‪ ,‬מוגבלויות ושברי‪-‬הומור"‪.‬‬

‫מעין | ‪13‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:36‬‬

‫‪maayan04-c.indd 13‬‬

‫חבורה של בהמות‪ .‬זה מה שהיינו ‪ /‬רועי לבנה‬
‫מול "אם יש גן עדן"‪ ,‬רב המכר של רון לשם‪ ,‬שזכה בפרס ספיר והפך לסרט המצליח‬
‫"בופור"‪ ,‬מציג רועי לבנה את לבנון שלו‪ ,‬שבה אין חברים‬
‫‪.1‬‬
‫לפני כשנתיים‪ ,‬בעקבות עוד תקופה של אבטלה‪ ,‬הזדמנתי לראיון במשרדו של הקב"ט הראשי של אחת‬
‫מחברות ההיי טק המצוחצחות של הרצליה פיתוח‪ .‬הוא היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו ולבש חולצה‬
‫לבנה מכופתרת‪ ,‬מקטורן אבטחה קל ותג מזהה שנתלה מהכיס הימני שלו‪ .‬כשהגעתי הוא לחץ את ידי לחיצה‬
‫חזקה‪ ,‬חייך חיוך שקט ובוטח וביקש ממני להמתין במשרדו עד הראיון‪ .‬נשארתי שם לבד‪ ,‬סוקר את החדר‬
‫במבט משועמם‪ .‬על שולחן העבודה שלו ניצבו שלוש תמונות‪ :‬אשתו‪ ,‬הילד וצילום של מַקלע על רקע מבצר‬
‫הבופור‪ .‬כשחזר לחדר לא התאפקתי ושאלתי אותו אם הוא מתגעגע ללבנון עד כדי שמצא לנכון להניח את‬
‫הצילום ליד התמונות המשפחתיות‪ .‬הוא שוב חייך‪ ,‬ואמר בנימה נוסטלגית שהוא מתגעגע רק לנוף‪.‬‬
‫רב המכר "אם יש גן עדן" מספר על חיילים ישראלים בבופור בשנתיים האחרונות לכיבוש בדרום–לבנון‪ .‬על‬
‫כריכתו החיצונית מתנוסס צמד המילים "רומן מאלף" שהדביקה לו חיה הופמן‪ ,‬ואמנון דנקנר הוסיף מאחור‬
‫"זה בעיקר ספר עלינו והחיים שלנו בארץ הזאת על היפה והנורא שבהם"‪ .‬הקלות שבה מוכתר ספר מסוג זה‬
‫כקול אותנטי האמור לייצג את קולו של "דור שלם ‪ -‬שנלחם בשם 'רעות'" )כך על הכריכה האחורית( מעידה‬
‫במשהו על אותם דברים שדומה שלעולם לא יישתנו במחוזות הישראליות‪.‬‬
‫האפקט העיקרי של הספר הוא החיבור בין עולמם הפוליטי הנבוב של לוחמי החי"ר שכילו את זמנם‬
‫ולעתים את חייהם בשורה של מבצרי בטון בדרום–לבנון‪ ,‬לטעמו של הקורא הפטריוטי ששש אלי סיפורי‬
‫גבורה והקרבה בכל עת שאלה מזדמנים בפניו‪ .‬למעשה מטרתו היא לטהר את העבר שרבים מדי חוו באמצעות‬
‫מִסגור שלו לצד סיפורי גבעת התחמושת‪ ,‬המיתלה‪ ,‬כ"ג יורדי הסירה ועזית הכלבה הצנחנית‪.‬‬
‫על פי רוב‪ ,‬דמויותיו של לשם אינן מהוות יותר מקריקטורות סטריאוטיפיות‪ .‬קרוב לוודאי שהן צוירו‬
‫בהשתתפותם הפעילה של חיילי גבעתי‪ ,‬ששיחות עמם היוו את הבסיס התחקירי לכתיבת הספר וייתכן מאוד‬
‫שכך אותם חיילים רואים את עצמם ואת חבריהם‪ .‬בעיניי הדבר רק מטריד יותר‪ .‬רוב הנפשות הפועלות‬
‫מצוירות לאורכם של שלושה קווים עיקריים‪ :‬גזענות‪ ,‬שמבחינה בין המזרחים–הערסים–הדפ"רים לאשכנזים–‬
‫הצהובים–ההומואים; שוביניזם‪ ,‬שמבחין בין אלה ש"פותחים" בחורות ומתנהגים אליהן כאל חפצים‪ ,‬כמתחייב‬
‫מצו הטסטוסטרון‪ ,‬לבין המהוססים יותר‪ ,‬ה"לא מבינים עניין"‪ ,‬שהם‪ ,‬קל לנחש‪ ,‬אשכנזים בדרך כלל; וה"ֵרעות"‬
‫ מושג שממשיך מסורת ציונית זקופה וגאה המקדשת את האחווה הגברית ומנפה מתוכה את כל מי ששונה‬‫– המתבודדים‪ ,‬המפונקים והבתולים‪.‬‬
‫מכאן נע הספר בין שני קצוות‪ .‬מחד‪ ,‬הוא לא בוחל במילים ושוזר בכל משפט שיוצא מפי הנפשות הפועלות‬
‫בו שלל קללות וגידופים אותנטיים‪ ,‬שניכר כי נאספו בעמל רב‪ .‬בשלבים מסוימים דומה כי לשם משתעשע‬
‫בכתיבת ספר על האנטי–גיבור הישראלי החדש‪ :‬לחיילי גבעתי שהוא מתאר אין בלורית‪ ,‬הם אינם משכילים‬
‫וכל חלומותיהם מסתכמים בהריגת מחבלים‪ ,‬אוננות וטיולים בדרום אמריקה‪ .‬אולם מאידך‪ ,‬משלב כלשהו‬
‫מתחוור כי לא כותב הספר ולא קוראיו המיועדים רואים בנפשות הפועלות בו אנשים שהשטחיות והרדידות‬
‫של תפישת עולמם ראויות לביקורת כלשהי‪ .‬במקומות רבים מדי נראה כי האסקפיזם הפוליטי שמפגין גיבור‬
‫הספר‪ ,‬ארז‪ ,‬ראוי בעיניהם להערכה‪ ,‬ולראיה ‪ -‬הוא אינו זוכה ולו לאמירה ביקורתית אחת ממי מהדמויות‬
‫האחרות‪ ,‬פרט לאלה שמוגדרות מיד כפחדניות ותבוסתניות‪ .‬מדובר באדם שהשכים מדי בוקר במטרה אחת‬
‫– "להוריד" כמה שיותר מחבלים ולאחר מכן להצטלם עם גופותיהם למזכרת‪ ,‬באופן שמתואר בספר בפירוט‪.‬‬
‫טקסים כאלה היו‪ ,‬כידוע‪ ,‬שגרה בקרב לא מעט יחידות ששירתו בדרום–לבנון‪.‬‬
‫מתוך האסקפיזם הזה‪ ,‬שדוגל בהרג מקצועי ולא–פוליטי של האויב‪ ,‬נובעת גם השנאה הקשה והעיוורת‬
‫לכל השמאלנים‪ ,‬ארבע האמהות האלה שלא מבינות בצבא‪ ,‬התקשורת והג'ובניקים‪ .‬החייל–הקרבי–הלוחם‬
‫מעין | ‪14‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:37‬‬

‫‪maayan04-c.indd 14‬‬

‫בצבא ההגנה מצויר כיצור נטול–מוחין‪ ,‬שחי ברדיפה מתמדת אחרי אתגרים ושאיפות חסרי משמעות‪ .‬החתירה‬
‫להגשמת האתגר הנוכחי‪“ ,‬הורדת" מחבלים‪ ,‬אינה דורשת משמעות או הצדקה‪ .‬לדמויות בספרו של לשם די‬
‫בתחושות הסיפוק‪ .‬השהייה בדרום לבנון מצדיקה את עצמה מכיוון שהיא מספקת‪ ,‬וכמוה ככל הנראה גם‬
‫השהייה ברצועת עזה‪ ,‬שעמה הספר מסתיים‪ ,‬וההחזקה בשאר השטחים הכבושים‪ ,‬שנראה כי עוד ייכתבו ספרי‬
‫גבורה רבים בטרם תסתיים בעצמה‪.‬‬
‫וגרוע מזאת‪ :‬גיבור הספר‪ ,‬שבקולו בחר לשם להעביר את סיפור המעשה‪ ,‬מדבר ופועל כמי שהתמכר‬
‫למלחמה‪ .‬הוא חווה חוויה של זרוּת‪ ,‬שלתחושתו אנשים שלא עברו את שחלף עליו אינם יכולים להבין‪ .‬אבל‬
‫להבדיל מחוויות זרוּת נוסח "במערב אין כל חדש"‪ ,‬הזרוּת של גיבורו של לשם מקדשת את המלחמה כערך‪ .‬כך‪,‬‬
‫במילים האלה‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא מסכם את שירותו בלבנון‪" :‬אם לא ישרור שלום בינתיים‪ ,‬אני ארצה שגם הילד שלי‬
‫יעבור את מה שעברתי שם אני‪ ,‬את האתגרים‪ ,‬את הכאבים והפחדים ]‪ .[...‬ככה זה אצלי‪ .‬התבגרתי שם‪ ,‬לטובה‬
‫ולרעה‪ ,‬ואפילו היה לי שם טוב לפעמים"‪ .‬נבואת הזעם הזאת‪ ,‬שבה גבר מוריש לבנו את המלחמות שהוא לחם‬
‫אמורה לדעתי לזעזע ולקומם‪ .‬בישראל של שנות האלפיים‪ ,‬שבה דבריו של כל חייל קרבי זוכים להערצה ללא‬
‫קשר לתוכנם וסופרים‪ ,‬שכמו לשם לא היו חיילים קרביים‪ ,‬חשים מחויבים להתנצל בפרק המסיים את ספרם‪,‬‬
‫הנבואה הזו הופכת ל"קול של דור שלם"‪.‬‬
‫את הפרדוקס הגדול של הספר‪ ,‬ואולי לא רק שלו‪ ,‬ניתן למצוא באחד מעמודיו האחרונים‪ .‬לשם כותב שם‬
‫כי "תחושת הסתמיות שחקוקה על כל אחד מהקורבנות‪ ,‬ועל הצלקות‪ ,‬וחוסר האונים שבידיעה שלא ידעתי‪,‬‬
‫ותחושת ההחמצה העמוקה האישית על שלא הייתי ולא חוויתי‪ ,‬והרצון‪ ,‬באמצעות הדמויות‪ ,‬לצרוב בי את‬
‫עוצמת החוויה ולהבין ‪ -‬כל אלה יחד הביאו אותי לכתוב את הדברים"‪ .‬כך‪ ,‬במשפט אחד‪ ,‬הוא מצליח להצביע‬
‫גם על חוסר התוחלת של השהייה בלבנון ושל ההרוגים‪ ,‬שמי יודע אם נתבגר יום אחד בכדי להכיר בסתמיות‬
‫של מותם‪ ,‬וגם על החמצה אישית‪ ,‬לא פחות‪ ,‬שהוא חש מכיוון שלא היה שם‪ .‬את תחושת ההחמצה של המוות‬
‫הסתמי הספר מבקש‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬לקדש ולהוריש לדורות הבאים של המתגייסים לצבא בתקווה שגם הם‬
‫יבקשו להרוג ולהיהרג ככה סתם‪ ,‬ללא מטרה‪ ,‬בשביל הסיפוק‪.‬‬
‫הציונות זקוקה לסיפורי גבורה בסופה של כל מלחמה מיותרת שאליה היא יוצאת‪ ,‬וספרו של לשם מספק‬
‫לה אחד מצוין‪ .‬הוא זיכה את קהל הקוראים הישראלי בעוד דור של גיבורים ראויים להערצה‪ ,‬והפעם כאלה‬
‫שמקללים‪ ,‬יורקים‪ ,‬מזיינים ונשב"זים‪ .‬הם לא קוראים את טולסטוי‪ ,‬אבל כן שומעים את שלמה ארצי‪ ,‬ואחד מהם‬
‫אפילו מנסה לדקלם את שייקספיר וברנרד שואו בעמדת השמירה‪ .‬בגלל שהם לא יודעים לכתוב ברמה סבירה‪,‬‬
‫בא איזה עיתונאי מ"ידיעות אחרונות" וכתב בשבילם את הספר‪ ,‬ועכשיו כל עם ישראל יכול לשבת‪ ,‬להתמסטל‬
‫מטוסטסטרון ולהתווכח על איך בדיוק קשרו את האפוד של המא"ג בדרך למארב‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫חבורה של בהמות‪ .‬זה מה שהיינו‪ .‬היינו אכזריים ורעים בצורה יוצאת דופן‪ ,‬אחד כלפי השני וגם כלפי חוץ‪.‬‬
‫התעללנו ופסלנו כל מי שהיה שונה‪ ,‬חדש או אחר‪ .‬לא היינו יפים‪ ,‬לא היינו חכמים‪ ,‬לא היינו חברים‪ .‬בניגוד‬
‫לכל ההבטחות של המפקדים בטירונות והדודים עם הצ'אפחות מהבר מצווה‪ ,‬לא נשאר לי אף חבר מימי הצבא‪.‬‬
‫הפעם שבַּה הייתי הכי קרוב למות בלבנון הייתה כשניסיתי להתאבד בשירותים‪ ,‬אחרי חמישה ימים רצופים‬
‫של תורנות מטבח‪ .‬חשבתי שאם אקרצף עוד סיר אחד אתפוצץ‪ .‬כן‪ ,‬היו גם כמה מארבים שיצאתי אליהם ולא‬
‫ידעתי איך קוראים לחלק מהאנשים שיושבים לידי בתוך השיח כי הם לא דיברו איתי בגלל שהייתי החייל‬
‫ה"צעיר" )החדש( ביותר בפלוגה‪ .‬כשהפכו אותי למפקד והוצאתי בעצמי חיילים לבית המטבחיים שבחוץ‪ ,‬לא‬
‫האמנתי באף אחד מהצעדים שצעדתי‪ .‬אינני עומד בסטנדרטים המחמירים של אמנון דנקנר ‪ -‬הסיבה היחידה‬
‫שבגללה המשכתי לשרת לא היתה "ֶרעות"‪ .‬למען האמת היחס ביני לבין חלק גדול מהאנשים בפלוגה גבל‬
‫בשנאה הדדית ועמוקה‪ .‬גילוי אמיתי של רעות היה צריך להתבטא דווקא בארגון של סירוב פקודה פלוגתי; אז‬
‫לפחות היו מפרקים אותנו וכולנו היינו משתבצים בתפקידים בעורף‪.‬‬
‫נשארתי בשל הנטייה המולדת שלי לציית למערכות‪ :‬פחדתי להיכנס לכלא‪ ,‬וכן‪ ,‬הייתי ילד טיפש בן ‪ ,20‬הרי‬
‫על זה בדיוק הצבא בונה‪ .‬כמו לשם גם אני ייפיתי את המתים שלי‪ ,‬הפכתי את עצמי לחבר הכי טוב שלהם‬
‫אחרי שהם התנדפו‪ ,‬שכנעתי את עצמי שאני סוחב מהקרבות ההירואיים שלא השתתפתי בהם צלקות שלא‬
‫מעין | ‪15‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:38‬‬

‫‪maayan04-c.indd 15‬‬

‫יימַחו‪ .‬אבל לי אין בעיה לוותר על כתרים שאיש אינו ראוי להם‪ .‬השנים האחרונות בלבנון לא היו מלחמה‬
‫ולא היתה בהן גבורה‪ .‬הן היו יומיום סתמי‪ ,‬ריק וחסר משמעות‪ ,‬שבתוכו הסתובבו חופשיים ילדים צעירים‬
‫וטיפשים מדי‪ ,‬שצבעו את עצמם בצבעי "רמבו" והצטלמו עם הנשק וכל הציוד שמשלמי המיסים קנו להם‪,‬‬
‫ילדים שהאופי המחורבן שלהם משך אותם לחפש אקשן וריגושים והמדינה והצבא ניצלו אותו עד תום‪.‬‬
‫אף אחד לא דיבר על הקורבנות המרכזיים של המלחמה‪ :‬תושבי דרום לבנון‪ .‬לא בשמאל‪ ,‬לא בימין ולא‬
‫בדרגים הצבאיים‪ .‬אף אחד לא חשב שהעוצר שהוטל על רצועת הביטחון בכל לילה משפיע עליהם בכל צורה‬
‫שהיא‪ .‬אף אחד לא חשב על הילדים בני ה‪ 12-‬שרעו כבשים ועיזים בין מטענים‪ ,‬פצצות מרגמה וקנים של‬
‫מקלעים‪ ,‬אף אחד לא חשב על משפחות שנקרעו בין בני המשפחה שהתגייסו לחיזבאללה לאלה שבחרו בצד"ל‪.‬‬
‫אף אחד לא חשב על כפרים שלמים שהיו צריכים להיבנות מהיסודות בכל פעם שהשלטון הישראלי רצה‬
‫להפעיל לחץ פוליטי על סוריה‪.‬‬
‫לשם והמרואיינים שלו צודקים‪ :‬אף פעם לא נהיה יפים יותר משהיינו שם‪ .‬היום אנחנו קב"טים בחברות היי‪-‬‬
‫טק‪ ,‬סמנכ"לים בקשת ויועצי תקשורת של אולמרט בקדימה‪ .‬השיער של כולנו נסוג‪ ,‬לרובנו יש כרס וכמה‬
‫מאיתנו כבר הספיקו להתחתן ולהביא‪ ,‬מדושני עונג וחסרי אחריות‪ ,‬גם ילד או שניים‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שכבר אז‬
‫היינו מכוערים עד אימה‪ .‬הבעיה היא‪ ,‬שהנסיגה הצפויה–מראש בשיער התחילה כבר בלבנון‪.‬‬
‫ולכל הווטרנים הגיבורים‪ ,‬הפטריוטים יפי–הבלורית ושאר קובעי–טעם שמתכננים קריירה ספרותית‪ ,‬כדאי‬
‫לומר שבשביל לכתוב ספר אמיתי על לבנון אין מנוס מלומר אמירה פוליטית כלשהי‪ .‬מי שלא אומר אותה‬
‫כותב דברים חסרי משמעות בדיוק כמו המלחמה‪.‬‬

‫רועי לבנה הוא כיום דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת ברקלי‪ ,‬קליפורניה‪.‬‬

‫מעין | ‪16‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:39‬‬

‫‪maayan04-c.indd 16‬‬

‫קיץ ‪ /‬דנה פרנק‬
‫קשה לקרוא לזה רוח‪ .‬ובכל זאת‬
‫היא גורמת לקצה הסיגריה שלי לפעום באדום‬
‫כמו לב שקראו בשם בעליו‬

‫דנה פרנק‪ ,‬ילידת ‪ .1989‬אין קשר משפחתי‪.‬‬

‫מעין | ‪17‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:39‬‬

‫‪maayan04-c.indd 17‬‬

‫שירי עין הכלב ‪ /‬מיכל דר‬
‫עין כלב‬
‫עיניים מכוערות ועצבניות‬
‫של כלב זקן‬
‫עיניים קרובות מעידות על פחדנות‬
‫טיפות זיעה נמלטו מבין גבותיו המרוטות‬
‫שופך ניטים לתוך קופסא‬
‫של חבר ברומניה‬
‫לא מגולח‬
‫כמה שמיימי‪ ,‬התנתקות מהקרקע‬
‫מגלה צריבה חדשה בעין‬
‫הפעם מחומץ ואלכוהול ושמן‬
‫הפעם מבדידות וחוסר שינה‬
‫הפעם מאכילת יתר‬
‫הפעם מכל פעם‬
‫שהיה לך משהו להגיד‬
‫ושתקת‪ ,‬יא הומו אחד‪.‬‬

‫*‬

‫אני רוצה להגיד משהו על נמלה גדולה מדי ועל פרעושים ועל‬
‫חולצות הפוכות‪ .‬זאת הקדמה‪.‬‬
‫על עקיצות ומחשופים ושיר שמתנגן רחוק מחוץ לחלון‪.‬‬
‫על האוויר הנעים שנכנס מהחלון‪.‬‬
‫על האביב ‪ -‬או שאולי זה קיץ ‪ -‬או סוף החורף‪.‬‬
‫ועל פריחה‪.‬‬
‫אני רוצה לכתוב את הצלילים של מכונת הכביסה‬
‫ואת השקט של השמיכות המבולגנות‪.‬‬
‫לגנוב מכוס המים השקופה‬
‫את היופי שלה‪ .‬אני רוצה להסביר‬
‫את מה שיש‪ .‬את הדלת הפתוחה‬
‫למרפסת ואת אור הפלורסנט‪.‬‬
‫לכתוב את משק הכנפיים‬
‫הבלתי נשמע של חרק ליד נורה‪,‬‬
‫את הפכפוך והשקשוק של מכונת הכביסה‪.‬‬
‫את הטלפון שענו לו בטעות‬
‫והניחו חזרה במבוכה‪.‬‬
‫קחו את זה כי זה משעמם‪,‬‬
‫מעין | ‪18‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:39‬‬

‫‪maayan04-c.indd 18‬‬

‫אבל אין לי שום ברירה‬
‫אלא לכתוב את זה משעמם‪.‬‬
‫אין ברירה אלא לכתוב‬
‫מגושם‪ .‬על מה שקרה במהירות‬
‫לכתוב לאט‪ .‬ועל מה שקרה לאט‬
‫לא קיימים שעונים‪.‬‬
‫כל רעש הוא רק הלב שלי או של מישהו אחר בפעולה מתמדת‪.‬‬

‫*‬

‫עיני לא נעצמות‬
‫כתפי מבקשות‬
‫מנוחה‬
‫ידי מבקשות‬
‫מילים‬
‫עיני מחפשות‬
‫שירים שנגמרים‬
‫פשוט ב‬
‫התעמעמות‬
‫שקטה‬
‫ליטוף על הגוף‬
‫תחפושת‬
‫הוא נכנס‬
‫לאולם‬
‫ושכח‬
‫מיד‬

‫לילה‬
‫באוהל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח‬
‫על הרצפה ליד תנור חשמל עדין‬
‫ואדמומי‬
‫ועגמומית כתיבת‬
‫חיי באותיות‬
‫לא מתקשה‬
‫עם התקשות‬
‫שרירי עם השנים‪.‬‬

‫מעין | ‪19‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:40‬‬

‫‪maayan04-c.indd 19‬‬

‫בוקר‬
‫הפיג'ויה הזאת היא כמו‬
‫שער הפוך אל תוך השחר‪.‬‬
‫שהוא חרוז כתום‪.‬‬
‫כרגע אין לי‬
‫כוס תה צמחים‬
‫בוערים ליד הפקאן‬
‫הגדול שלא מתרימים דם‪ ,‬ולא נחלטים לתה‪,‬‬
‫ולא בונים מצבה‪ ,‬ולא מגירים זיעה‪ ,‬דמעה‪ ,‬או ריח‪,‬‬
‫כל עוד אתה לא חותך ופוצע להם את אברי המין‪.‬‬
‫ציפור מסתבכת בסבך‪.‬‬
‫)החתולה מבהילה אותי(‪.‬‬
‫שכחתי מה רציתי לכתוב אבל התרנגול אמר את זה‪.‬‬

‫*‬
‫לו היית שוכח אותי כפי שהים שוכח‬
‫את הטובעים בו אולי הייתי נעתרת‬
‫לקול ההיגיון ושוכחת אותך כפי שהגשם‬
‫זוחל על עמוד ונספג בקרקע‬
‫כל עוד קולך שיכול )אמנם אינו‪,‬‬
‫אך יכול הוא( להופיע בכל רגע‬
‫ולשבור את הבדידות כמו מקל דק‬
‫נשמר ספק אוכל כחלודה ומהדהד‪.‬‬
‫כל עוד זוכר אתה את שמי‬
‫)על אף שלא בטוב( ואף שאין בי שפע‬
‫זוכר אתה‪ ,‬והרי פירושו סיכוי‬
‫לפגוש בך ולקרטע שוב עם ראשי בחול‪.‬‬
‫שכח אותי מיד כקול הרעם העובר ‪-‬‬
‫אתה היושב לבטח ודבר אינו זוכר‪.‬‬

‫כשהפטמה נוגעת בסדין‬
‫כל העת עצמותי קשוחות‬
‫ולעתים התרפותי מובילה‬
‫למגע קר ורתוע זה‬
‫קושי המזרן לעומת רוֹך הפטמה‬
‫קצה הרגיש‪-‬כהה‬
‫התה נפל על הסדין והשאיר כתם חוּם‬
‫מעין | ‪20‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:40‬‬

‫‪maayan04-c.indd 20‬‬

‫בצורת שני דובים מחזיקים‬
‫עמוד חשמל‪,‬‬
‫או לפי תיאוריה אחרת‪,‬‬
‫איש יושב לבד‪.‬‬

‫*‬
‫השעון מכה בי‪ ,‬שכחתי‬
‫לבטל את הצלצול‪.‬‬
‫עכשיו השעות נקבעות‬
‫עבורי רק על ידי השמש והכוכבים‪.‬‬
‫איזו הקלה‪ ,‬באיזו אהבה‬
‫אני מניחה את ראשי‬
‫ועוצמת את עיני‪,‬‬
‫נותנת לשינה גדולה ואילמת‬
‫לפרוס את חסותה עלי‬
‫ולנבוח פקודות‪.‬‬

‫קובלנותיו של אלמן‬
‫כואב לי בברכיים‬
‫אני לא ישן מספיק‬
‫הפלתי עובר שלם‬
‫ואני עוד מחכה לראות מה ילד יום‬
‫גשם עלול לצלצל פתאום‬
‫סילון מים סורר ינקר את עיני‬
‫פנטזיות!‬
‫זה ענייני השלם‬
‫לסכם בצורה ברורה ובהירה ככל שאוכל‬
‫מראות עיני החד גוניים‪,‬‬
‫היום‪ ,‬בדירה הזאת‪,‬‬
‫בחדר שלי‪,‬‬
‫בין ארבעה הקווים שלי‪.‬‬

‫מיכל דר‪ ,‬ילידת ‪ .1987‬משוררת וסטודנטית לאמנות‪ .‬מתגוררת בירושלים‪.‬‬

‫מעין | ‪21‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:40‬‬

‫‪maayan04-c.indd 21‬‬

‫נזכרתי בְך‪ ,‬חולון ‪ /‬חאתם חושי‬
‫נזכרתי בְך‪ ,‬חולון‬
‫ירבו בי געגועיי‬
‫שִ קלך היה מיליון‬
‫יָרפאו בי פצעייך‬
‫נזכרתי בך‬
‫נזכרתי בך חולון‬

‫התחלנו בכיכר‬
‫ועלינו לְשנקר‬
‫זר לא יבין זאת‬
‫זר‬
‫די בעדותך די‬
‫נזכרתי בך‬
‫נזכרתי בך‪ ,‬חולון‬
‫נזכרתי בך עוד‬
‫איך ימיי בקירבך‬
‫איש לא יגיד לי‬
‫לֶך מעיר ידידיי‬
‫נזכרתי בך‬
‫נזכרתי בך‬
‫נזכרתי בך חולון‬

‫חאתם חושי הוא משורר פלסטיני‪ .‬עורכות האתר "מחסנמילים" )‪ (mahsanmilim.com‬פגשו אותו כשהמתין במחסום ליד בית לחם בדרך לטיפול כימותרפיה וצילמו‬
‫אותו מקריא את שיר האהבה הזה לעיר חולון‪ ,‬כשהוא במחסום במזרח וליבו במערב‪ .‬חושי מגדיר עצמו כמשורר הפלסטיני היחיד שכותב שירה עברית‪.‬‬

‫מעין | ‪22‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:40‬‬

‫‪maayan04-c.indd 22‬‬

‫רמאללה ‪ /‬ביי דאו‬
‫עברית‪ :‬דן דאור‬

‫ברמאללה‬
‫הקדמונים בשמי כוכבים משחקים שח‬
‫שלבים אחרונים‪ ,‬פתאום בהיר פתאום אפל‬
‫הציפור שגרה בבית השעון‬
‫קופצת ואומרת את השעה‬
‫ברמאללה‬
‫השמש מטפסת על הקיר כמו זקן‬
‫חוצה את שוק האיכרים‬
‫בטס נחושת מחליד‬
‫מאירה את עצמה‬
‫ברמאללה‬
‫כל האלים שותים מים מכד חרס‬
‫קשת פונה למיתר יחיד לשאול על הדרך‬
‫עול ימים הולך לקצה העולם‬
‫לרשת את הים הגדול‬
‫ברמאללה‬
‫המוות מגדר את הזריעה בצהריים‬
‫פרחיו נפתחים מול חלוני‬
‫עץ שמתנגד לו מקבל את צורתו המקורית‬
‫של הוריקן‪ ,‬שלוחת רסן ואלימה‬

‫ביי דאו הוא הידוע במשוררים “המעורפלים” הסינים )יחד עם יאנג ליין ודואו דואו הגולים וגו צ’נג המת( נולד בבייג’ינג ב‪ ,1949-‬ומאז הטבח בכיכר טיין‪-‬אן‪-‬מן ב‪1989-‬‬
‫הוא גולה בארצות שונות‪ ,‬כיום באמריקה‪ .‬מועמד נצחי לפרס נובל‪ ,‬שהוא לא יקבל כנראה עד שהשוודים יגמרו לעשות את החשבון שלהם עם סין‪ .‬הוא ביקר במזרח התיכון‬
‫במסגרת פסטיבל המשוררים בירושלים‪.‬‬

‫מעין | ‪23‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 23‬‬

‫שני שירים ‪ /‬אבישי סיון‬
‫מלחמת לבנון השלישית‬
‫השתמטתי מצה"ל‬
‫לכן אני לא ישראלי החי בישראל‬
‫)כמעט כמו עובד עבודה זרה(‬
‫אין לי חברים שהם פועלים זרים – אני זר‬
‫הישראלים החושדים והמחשידים לבינתיים כמו כל בינתיים בולעים ומעכלים רוק‬
‫לא מקובל על ישראל צרבת או עגבת או שפעת המוחות‬
‫אני הקומבינה – אותי השחיתות מנסה לבסוף לאתר‬
‫ואולי חבל שלא יצא לי לאחוז נשק‬
‫עכשיו אני מוכרח לשחד מתנחל או מחבל‬
‫פק"ם תמורת כדור בראש‬

‫‪.2‬‬
‫אני רוצה להצליח ולהיות מיליונר‬
‫לא משנה במה‬
‫למכור אוויר‬
‫לצוד נאצים‬
‫לסחור בנשים‬
‫למלא טוטו לוטו פיס חורים בכותל‬
‫לצייר כמו מטורף זאבים טורפים )את הכבשים של קדישמן(‬
‫לאסוף בקבוקים למִחזור כמו ברסלב חוזר בתשובה‬
‫לרצוח זקנים גריאטריים כמו אנרכיסט של כבוד‬
‫אני רוצה להצליח ולהיות מיליונר‬
‫אני רוצה כל כך הרבה כסף כי כבר אין לי חשק לכלום‬
‫שירים עבור עלוקות חיי‬
‫‪.1‬‬
‫)לקרן(‬
‫התאהבנו אך מעולם לא היתה בינינו אהבה‬
‫הזיונים בכוח‬
‫החנופה מרחמים‬
‫הרגעים והז ִכרונות נכחדו בשל היותם מאמץ מיותר לזכרון הנוכחי‬
‫קמנו בבוקר מאותה מיטה כדי להביס אחד את השני‬
‫במהלך היום מלכדנו את הבית בהישגיות רעילה‬
‫בלילה הלכנו לישון באותה מיטה כדי לנסות לרפא אחד את השני ממחלת היותנו‬
‫את בגדת בי יותר מאשר אני הצלחתי לבגוד בך‬
‫הפסדתי‬
‫הופקרתי‬
‫התפ ֵתיתי להפעיל את מנגנון השוביניזם שתמיד היה בי אך לעולם לא השתמשתי בו‬
‫מעין | ‪24‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 24‬‬

‫‪.2‬‬
‫)לזונה הקבועה שלי(‬
‫לקום מוקדם בבוקר ולעבוד כדי שהצ'קים יפסיקו להשפיל אותי‬
‫הגיעו לידיי שטרות מזויפים – תורי היה לרמות‬
‫חדרתי אליה עוד ועוד ועוד‪ ...‬בכלל לא לכיוון האורגזמה‬
‫והיא יפה רוחשת מחלות חולשה אפסות ורכות‬
‫הייתי רוצה שתעזור לי להתאהב‬
‫אך היא כועסת שהכסף מסריח והצ'ק בדיחה‬
‫אני גומר ורוצה למות‬
‫הלסת ננעלת והגולגולת נסדקת‬
‫אוטומטית אני ברחוב משוטט בוכה‬
‫בלי שטרות הסכנה או הצ'ק היתום‬
‫עם הבושה שנלכדה בגופי הטוטליטארי‬
‫לספור אגורות ולא לישון‬
‫לנתק את הפלאפון ולא להתאבד‬
‫להתעלף לחלות להתרכך עד לסילוק העצמות‬
‫להירטב מבושה‬
‫לירוק בפרצוף של הבנקאי ולמכור לו את שאריות העתיד בזול‬

‫‪.3‬‬
‫)ליאנה היפה(‬
‫בצ'ט הייתי מקסים‬
‫פנטזיה במידות מדויקות‬
‫המילים התאספו והתלבלבו לרומנטיקה חד פעמית‬
‫טשטשתי את העורמות נוטפי החרמנות‬
‫הייתי אמין באופן הבלתי מתפשר‬
‫היא כבר השתוקקה להתחתן או לקבור אותי בבוז‬
‫לא רציתי להיפגש כי אני גבר מכוער עם רגשות זולים‬
‫)היא לעולם לא תבין כיצד העזתי להתחבא כך(‬
‫ומהי בעצם חוכמת שובבים‬
‫מול גוף שותק שהכל פועם בו כהלכה‬
‫רק עליבות‪ ,‬כנראה‬

‫‪.4‬‬
‫)לאלוהים(‬
‫אני לא יודע מה הם חשבו לעצמם‬
‫היה ברור כשאני אצא מהכלא זה מה שיהיה‬
‫רוקנתי את הבנק הראשון שראיתי‬
‫בבית זונות זיינתי זונה אחר זונה אחר זונה אחר זונה‬
‫רצחתי את השוטר שעצר אותי ואת העורך דין שייצג אותי ואת השופט ששפט אותי ואת הרב שבירך‬
‫אותי‬
‫אנסתי את הטרמפיסטית הראשונה‬
‫ברחתי בכמה וכמה מכוניות‬
‫מעין | ‪25‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 25‬‬

‫שחיתי בביוב‬
‫הגעתי אחרי כיבוי האורות‬
‫התגנבתי לתא שהתרוקן ובשל כך גדל והסריח מחיטוי בוטה‬
‫אוננתי כדי לישון‬
‫בבוקר אף אחד לא זכר בכלל שהשתחררתי‬
‫בחוץ החיות מחפשות אותי בנרות‬
‫חזרתי לצייר ולכתוב על תשוקות רחוקות ונהדרות‬

‫‪.5‬‬
‫)לשוטרי התרבות(‬
‫למה אתה מציק להם‬
‫למו"לים מחייכי התותבות‬
‫ללקטורים המצוננים‬
‫לשלפוחיות האקדמיה‬
‫ולקוראים הנאמנים לחשק של עצמם‬
‫למה אתה מציק להם עם שירת היאקוזה שלך‬
‫בסדר הבנו שאתה גר בשכונת עוני‬
‫)לא שכונת עוני רצינית כמו פעם(‬
‫ושהגשם ממיס את הקירות וכבר התחלת‬
‫את חייך הגריאטריים‬
‫אבל למה החרב לפני המילה‬
‫והכוּס הוא פתח התודעה‬
‫ורק כשהאמבטיה מלאה בדם אפשר להירגע ולהתרפק על סוף יום‬
‫מה הם עשו לך – מעולם לא פגשת אף אחד מהם‬

‫אבישי סיון‪ ,‬יליד ‪ ,1977‬משתדל לעשות קולנוע‪.‬‬

‫מעין | ‪26‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 26‬‬

‫כלת הים ‪ /‬יוני רז פורטוגלי‬
‫מאחורי מרכז פרס לשלום‬
‫השמש‬

‫יוני רז פורטוגלי‪ ,‬יליד יפו‪ .‬תסריטאי‪ ,‬משורר‪ .‬ספרו "יומני הטיילת" נכתב בימים אלה‪.‬‬

‫מעין | ‪27‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:42‬‬

‫‪maayan04-c.indd 27‬‬

‫פיסת ‪ /‬יותם פלדמן‬
‫שלושה עיתונאים ורודי פנים‪ ,‬קטני גוף ודומים זה לזה עד גיחוך עמדו בראש גרם המדרגות בו ירדה רינה‬
‫אל משרדה בקומה הראשונה מתחת לאדמה של בניין מערכת העיתון המקומי‪ .‬היא הידקה את שערה הלבן‬
‫בספירלה צפופה של מקלעת סיכות שבליבה סיכה גדולה יותר מעוטרת בדמות ציפור כחולה‪ .‬עיניה הזעירות‪,‬‬
‫כמעט חסרות אישונים‪ ,‬התרחבו מעט נוכח פני העיתונאים בעת שהצליחה לעגל לעברם את שפתיה לחיוך‪.‬‬
‫השלושה בני לא יותר משלושים‪ ,‬נראו מבוגרים משהיו‪ .‬הם הנהנו אליה בחומרה מבלי לקטוע את שטף‬
‫התלונות ששטחו זה בפני זה על מדווי הנפש והגוף‪ .‬משהגיעה אל תחתית גרם המדרגות השליכה לפח את‬
‫שארית הסיגריה שנותרה בפיה‪.‬‬
‫במשרדה‪ ,‬על שולחן עץ כבד‪ ,‬נח צרור גליונות נייר‪ ,‬חומרי הגלם שמהם הרכיבה את העמוד השבעים‬
‫וארבע בעיתון‪ ,‬מרחק שני דפי פרסומת מסופו‪ .‬היא קיבצה אל העמוד דברים‪ ,‬זוטות‪ ,‬שלא מצאו את מקומם‬
‫בדפים אחרים‪ ,‬סמטת סנדלרים זעירה שהתפצלה מהשדרות הראשיות המרווחות של העיתון‪ .‬היו בעמוד‬
‫תשבץ‪ ,‬מתכון‪ ,‬שלוש או ארבע מודעות אבל‪ ,‬קריקטורה ושתי מודעות פרסומת קבועות‪ .‬האחת של בית הקפה‬
‫"הפוך" ששכן מול בניין מערכת העיתון והשנייה של חברת "שטיינברג" לייצור מכונות כרסום תעשייתיות‪,‬‬
‫אשר מלתעותיהן החשופות הסבו מידה לא מבוטלת של אי‪-‬נחת לחלק מקוראי העיתון‪ .‬מתחת לתשבץ‪ ,‬בפינה‬
‫הימנית התחתונה של העמוד‪ ,‬היה טור תחזית מזג האוויר השבועית לימאים ‪ -‬חמש או שש שורות קצרות‪ ,‬כל‬
‫אחת מהן לא ארוכה מחמש מלים שהיו כלואות בין ארבעה קווים שחורים קלושים שהולחמו לכדי מסגרת‪.‬‬
‫אחד הגליונות שמצאה כתמיד על השולחן הכיל את התחזית השבועית ששוגרה ממשרדי המכון המטאורולוגי‬
‫אל מכשיר הפקס שלה‪ .‬אותו מכשיר ששימש גם תחתית לקומקום ומגש לניירות טיוטה‪ .‬לשם הכנת התחזית‬
‫הצליחה להפעיל את כל כלי העבודה שהיו על שולחנה‪ :‬משהדפיסה את התחזית המקוצרה שכתבה‪ ,‬מחקה‬
‫חלק מהמילים בטיפקס וכתבה אחרות על גביהן‪ ,‬מדדה בסרגל את אורך השורות‪ ,‬צופפה וריווחה אותן‪ ,‬ועוד‬
‫שאר מלאכות שהעסיקו אותה משך חלק ניכר מיום העבודה‪.‬‬
‫הקושי שבהכנת הטור היה טמון במלאכת ההצפנה שגזרה על עצמה‪ .‬קיבוץ האותיות הראשונות של כל‬
‫אחת משורות התחזית הצטבר למסר בן חמש או שש אותיות שכיוונה אל אדם אחד בלבד‪ ,‬אף שבהחלט יתכן‪,‬‬
‫ידעה‪ ,‬שאחרים הצליחו לפענח אותו ויתכן שהם אף מתעניינים בו ועוקבים אחריו מדי שבוע‪ .‬קוראים אלה‪,‬‬
‫כמו גם הקורא שאליו כוון המסר‪ ,‬ימצאו ביום שישי בין שורות התחזית את המילה ששאצלי כפי שבשבוע‬
‫שעבר אולי הצליחו למצוא את המילה מתאוה ובשבוע שקדם לו‪ :‬עסוקה‪.‬‬
‫את שארית היום כמו גם את יום העבודה הבא בילתה רינה במלאכות שאמנם לא היתה סיבה להקל בהן‬
‫ראש‪ ,‬אך היו קלות ונינוחות יותר מהכנת תחזית מזג האוויר‪ .‬היא בחרה את התשבץ מתוך מאגר של עשרות‬
‫תשבצים שהמתינו לתורם במגירתה‪ ,‬מצאה את המתכון בספר או מדמיונה ואת הקריקטורה מאוסף שהכין‬
‫המאייר מראש בעבור עיתון אחר אשר לפני שנים ירד מנכסיו‪ .‬משגמרה את כל אלה שיבצה ביום שלישי‬
‫בצהריים את מודעות האבל וסקרה את העמוד כולו‪.‬‬
‫היא גילגלה בזהירות את הגיליון המוגמר‪ ,‬עטפה אותו בגומייה משרדית והכניסה לבקבוק פלסטיק שאותו‬
‫הניחה בתוך חריר עגול שנפער בקיר שמאחוריה‪ .‬החריר הוביל אל מערכת של צינורות פנאומטיים אשר‬
‫קישרו בין משרדה‪ ,‬שהיה היחיד מתחת לאדמה‪ ,‬לבין שאר משרדי עובדי העיתון בקומת הקרקע ובקומה‬
‫הראשונה‪.‬‬
‫****‬
‫ביום שישי בשעה חמש וארבעים יצא בעלה של רינה לשחייה כהרגלו ואילו בשעה שש וחמישה‪ ,‬נקישה‬
‫בדלת‪ .‬היא הזדרזה לפתוח אותה לעמוס‪ ,‬שותפו של בעלה בבעלות על חנות המכולת השכונתית‪ .‬בדרך אל‬
‫הדלת אחז בה כאב בטן קל שהתעורר ממראה הדג שניקתה והפקירה על שולחן המטבח‪ ,‬תוכו הרך מתערבל‬
‫במעטפתו החיצונית‪.‬‬
‫עמוס‪ ,‬שקומתו היתה גבוהה במעט מגובה משקוף הדלת‪ ,‬נאלץ להתכופף כשנכנס לבית‪ .‬הוא הניח ליד‬
‫דלת הכניסה מטרייה רטובה ומטפטפת תוך שהתכופף לנשק אותה על לחייה‪.‬‬
‫"היתה תאונה ברחוב‪ ,‬שמעת משהו?"‪ ,‬שאל‪.‬‬
‫מעין | ‪28‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:42‬‬

‫‪maayan04-c.indd 28‬‬

‫"באמת? לא‪ .‬שום דבר לא שמעתי"‪ ,‬אמרה בשעה שניגבה את ידיה במגבת המטבח‪.‬‬
‫"כן‪ .‬משהו נורא‪ .‬טנדר פגע בחיפושית‪ ,‬אמבולנסים בכל הרחוב"‪ ,‬אמר‪.‬‬
‫רינה שתקה לרגע‪ ,‬התלבטה אם לגשת אל החלון ולהביט אך הכריעה שלא‪" .‬רוצה משהו לשתות?"‪,‬‬
‫שאלה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬מים‪ .‬תודה"‪.‬‬
‫רינה הלכה בכבדות אל המטבח ואילו עמוס ישב על הספה בסלון ועלעל בספר שנשכח עליו‪ ,‬תרגומים‬
‫של מכתבי נפוליאון לאהובותיו‪ ,‬מתנה שקיבלה רינה מהמתרגם‪ ,‬משורר חסר הצלחה בעליל שהתגורר בדירה‬
‫שמולם‪ .‬רינה חזרה אל הסלון כשכוס המים בידה‪ .‬בדרכה לסלון ניסתה לתכנן את תנועת הגשת הכוס כך‬
‫שתצליח להעלים מעיניו של עמוס‪ ,‬אם טרם שם לב‪ ,‬את הרעד שאחז בידיה ולאחרונה החריף‪ .‬היא הושיטה‬
‫את הכוס במהירות לעברו‪ ,‬מנסה לנצל את תנופת התנועה כדי להוביל את הכוס בביטחה אל יעדה לפני שישיג‬
‫אותה הרעד‪ .‬נדמה היה לה שהיא מצליחה‪ .‬תנועת היד היתה מהירה ויציבה‪ .‬כמה טיפות שעלו על גדות הכוס‬
‫כתוצאה ממהירות התנועה סימנו באוויר חץ קלוש שלאורכו רצתה להשלים את הדרך‪ .‬אך במחצית הדרך‬
‫הצליח רעד היד להדביק את התנועה‪ .‬רציפות המסע נקטעה‪ ,‬והיד נעה מצד לצד תוך שהכוס מאיימת להיפרד‬
‫ממנה‪ .‬כשניסתה לצמצם את הרעד הוא רק החריף ותנועות היד היו נוקשות יותר ויותר‪ .‬כף ידה התעוותה‬
‫וננעלה לצורת צבת שלפתה את הכוס בחוזקה‪ .‬עמוס חייך וחילץ את הכוס מידה בעדינות‪ .‬היא ישבה על‬
‫הספה לצידו‪.‬‬
‫שניהם לא היו אנשי שיחה מיומנים‪ ,‬ודאי שלא לאחרונה‪ ,‬וגם לא היה להם חפץ רב בשיחה‪ .‬אחרי חילופי‬
‫דברים קצרים ‪ -‬העבודה‪ ,‬מצב מכוניתו של עמוס ושיפוץ חזית הבניין‪ ,‬הובילה אותו בידה אל חדר השינה‪.‬‬
‫לפני שישבו על המיטה הספיקה לסלק ממנה חזייה שנשכחה וצרור עיתונים‪ .‬שניהם הסירו בדממה את‬
‫בגדיהם‪ ,‬שכבו במיטה‪ ,‬בתחילה בדממה‪ .‬בהמשך זוחלים זה מעל זו‪ ,‬בדממה יתרה‪.‬‬
‫מעט אחרי שבע וחצי נבהלה רינה מהשעה המאוחרת ומיהרה לגרש את עמוס מעליה ולהכניס את הדג‬
‫לתנור‪ .‬הוא אסף את הבגדים שהניח על כיסא ליד המיטה והתלבש בחיפזון תוך שהוא מהמהם להיט ששמע‬
‫ברדיו ‪ -‬טוס אל תוך הלילה ‪ -‬אמרו המילים באנגלית‪ .‬בדרכו החוצה עבר עמוס במטבח והספיק להחליק את‬
‫ידו על שערה‪ ,‬להוסיף נשיקה ולהיפרד לשלום‪.‬‬
‫כשחזרה רינה אל משרדה ביום שני‪ ,‬לאחר החופשה שקיבלה ביום הראשון של השבוע‪ ,‬ראתה פתק צהוב‬
‫שהוצמד בנייר הדבקה אל דלתה‪" :‬תיכנסי ב–‪ 14:00‬למשרד של אמיר"‪ .‬היא זיהתה את כתב היד העגול‪,‬‬
‫הילדותי של שרון‪ ,‬מזכירת העורך‪ ,‬שהופיע מדי חודש על המחאות המשכורת‪ .‬עד שעות הצהריים הספיקה‬
‫להעתיק לגיליון נייר חלק את תחזית מזג האוויר לשבוע הבא ולהתחיל לשחק במילותיה‪ .‬בשעה עשרה‬
‫לשתיים סידרה את הניירות שעל שולחנה ויצאה אל המסדרון‪.‬‬
‫במדרגות העולות אל הקומה הראשונה‪ ,‬שם היה משרד העורך‪ ,‬פגשה במשה ציפורי‪ ,‬עורך מדור הצרכנות‬
‫שנשען על המעקה וכרסם את רגליו של ארנב שוקולד עצום ממדים‪ ,‬אולי דוגמה שקיבל מיבואן ממתקים‪.‬‬
‫"רוצה רגל?"‪ ,‬הציע לה ושבר את אחת מרגלי הארנב לפני שהספיקה להשיב‪" .‬תודה"‪ ,‬אמרה והגישה את‬
‫הממתק אל פיה‪ ,‬מבלי לנסות אפילו להסתיר את רעד היד‪.‬‬
‫"אני הולכת לאמיר"‪ ,‬סיפרה לו‪.‬‬
‫"אה‪ .‬קרה משהו?"‪ ,‬שאל‪.‬‬
‫"לא יודעת‪ .‬הוא קרא לי"‪ ,‬אמרה וכרסמה את שארית רגל הארנב‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬מה יכול להיות הכי גרוע"‪ ,‬ניסה להרגיע אותה‪ ,‬ללא סיבה של ממש‪.‬‬
‫"השוקולד נורא‪ .‬ממש איום ונורא"‪ ,‬השיבה לו‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬את צודקת‪ .‬יופי‪ .‬יופי לראות אותך"‪ ,‬אמר‪ ,‬תוך שהוא דוחס אל פיו את שארית הממתק‪" .‬כן גם אותך"‪,‬‬
‫הספיקה לענות כשעלתה במדרגות‪.‬‬
‫למרות שבניין המערכת לא היה גדול‪ ,‬רינה לא פגשה בעורך הראשי יותר משלוש פעמים בעשרת החודשים‬
‫שבהם היה בתפקידו‪ .‬היא זכרה אותו כטיפוס בעל מראה יגע‪ ,‬חיוור במיוחד‪ .‬הוא לבש חליפה חומה‪ ,‬מעט‬
‫מיושנת וקטנה ממידתו‪ .‬הוא הזדרז לקום מכיסאו כדי ללחוץ את ידה וצנח בחזרה אל הכיסא מיד לאחר לחיצת‬
‫יד‪ ,‬מותש ממאמץ הקימה‪.‬‬
‫"יופי‪ ,‬שבי‪ .‬שמח שבאת‪ ,‬שמח שבאת"‪ ,‬אמר ומזג לה כוס מיץ תפוזים מבקבוק שהיה על שולחנו וצנח שוב‬
‫אל כיסאו‪ ,‬מופתע מהתעייפותו‪.‬‬
‫מעין | ‪29‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:43‬‬

‫‪maayan04-c.indd 29‬‬

‫על שולחן העורך הונח לוח שנה שהעניק העיתון לעובדיו לרגל השנה החדשה ועל שערו ‪ -‬מעשה משונה‪,‬‬
‫חשבה רינה ‪ -‬תמונת ילד שמנמן שלטאה נשכה את אצבעו‪ .‬בלט לעיניה הדמיון בין מבטו ההמום של הילד‬
‫לבין הבעת פניו של עורך העיתון שהזמין אותה לשבת על הכיסא שמול כיסאו‪.‬‬
‫"קראתי לך כדי לספר לך על שינוי שאנחנו עושים בעיתון"‪ ,‬אמר‪ .‬היא תקעה את עיני השעווה בעיניו‪.‬‬
‫"אני רוצה להגיד שיש פחות קוראים"‪ ,‬המשיך‪" ,‬מקצצים במשכורת‪ ,‬מבטלים מדורים‪ ,‬מפטרים כתבים"‪ ,‬אמר‬
‫כשידיו מפרפרות באוויר ומאיירות את דבריו‪.‬‬
‫"כן"‪ ,‬ענתה‪.‬‬
‫"מה שאני אומר לך‪ ,‬אני חושב"‪ ,‬עצר וחשב‪" ,‬זה שבמצב שלנו‪ ,‬כלומר המצב שעכשיו‪ ,‬אני לא יודע מה‬
‫יהיה בעתיד כמובן‪ ,‬אני לא חושב שאנחנו יכולים להמשיך לשכור מישהי כמוך‪ .‬כלומר מישהי שרק תסדר את‬
‫העמוד של התשבץ‪ .‬את בטח מבינה"‪ .‬רינה הנהנה באיטיות‪.‬‬
‫"אני באמת מצטער על זה‪ .‬מאוד מאוד מצטער‪ .‬כמובן שעוד נשלם לך שלושה חודשים‪ ,‬אבל אני לא חושב‬
‫שנמשיך את הדף אחרי השבוע הקרוב"‪ ,‬המשיך ואמר בקצב מתגבר שסימן את סופה הקרוב של השיחה‪" .‬אני‬
‫מקווה שתצליחי להסתדר‪ .‬אם תצטרכי משהו‪ ,‬מכתב המלצה או לא יודע‪ ,‬אז כמובן שאין שום בעיה"‪.‬‬
‫לרגע חשבה להציע שתמשיך בשירותיה‪ ,‬עוד כמה שבועות‪ .‬אולי בתשלום מופחת‪ ,‬בהבטחה לתשלום‬
‫עתידי כלשהו‪ ,‬ואולי ללא תשלום כלל‪ .‬אך דמיינה את האפשרות שיסרב וזו נראתה לה משפילה מדי‪" .‬תודה"‪,‬‬
‫אמרה וקמה מכיסאה‪.‬‬
‫היא ירדה במדרגות‪ ,‬נכנסה אל המשרד והשלימה את סידור מילות התחזית כך שיתאימו למסר האחרון‬
‫שהצפינה בטור‪ :‬עזהבר‪ ,‬שנראה לה כפרידה משעשעת‪ .‬עד לשעות הערב הספיקה להשלים את שאר חלקי‬
‫המדור‪ ,‬כך שלא תיאלץ לחזור אל המשרד למחרת‪ .‬אחרי שהטמינה את הבקבוק בחריר העגול‪ ,‬גלגלה את חוט‬
‫החשמל של הקומקום ושמה אותו בשקית ביחד עם כמה צעצועי עץ שקישטו את שולחנה ומילון למונחי מזג‬
‫האוויר שרכשה כשנשכרה לעבודה‪.‬‬
‫***‬
‫שבוע לאחר מכן‪ ,‬בשעות אחר הצהריים‪ ,‬צלצל הטלפון בבית‪ ,‬קוטע את קריאתה בספר מכתביו של‬
‫נפוליאון‪ .‬עמוס היה בטלפון ושאל אותה אם הספיקה לראות את העיתון‪ .‬היא השיבה שעוד לא ראתה‪ ,‬ואילו‬
‫הוא אמר לה כי נדמה לו שפרסמו עמוד ישן שלה‪ .‬המילה צחקתי ששלחה לו לפני חודשים רבים‪ ,‬תשובה‬
‫לעלבון מעקיצה שהטיחה בו‪ ,‬נחה בין שורות תחזית מזג האוויר לימאים‪.‬‬
‫בערב הספיקה לקנות את העיתון וראתה שעמוס צדק‪ .‬לא רק תחזית מזג האוויר היתה שלה‪ ,‬אלא העמוד‬
‫כולו היה עמוד שהכינה בעבר‪ :‬אותו התשבץ‪ ,‬המתכון‪ ,‬האיור ואותה תחזית מזג האוויר לימאים‪ .‬היא לא זכרה‬
‫אם מודעות האבל היו ישנות או חדשות‪ .‬בערב אמרה לעמוס שזה בוודאי סידור זמני של העיתון‪ ,‬עד שתימצא‬
‫מישהי שתחליף אותה או דבר מה שיחליף את העמוד עצמו‪ .‬עמוס אמר לה שהוא מקווה שזה זמני "לא שזה‬
‫משנה"‪ ,‬אמר‪" .‬כן‪ ,‬ברור שזה לא משנה"‪ ,‬השיבה‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬בשבוע שלאחר מכן הופיע שוב עמוד ישן שהכינה רינה ובתוכו מסר ששלחה לעמוס וכך גם בשבוע‬
‫שאחריו‪ .‬שבועות רבים וחודשים חלפו והתחוור לשניים שלא היה זה סידור זמני‪ .‬יתכן שלא מצאו כלל מחליף‪,‬‬
‫או שלא חיפשו‪ .‬פעם אחר פעם הופיעו בעיתון עמודים שהכינה לפני חודשים‪ ,‬בהתאם לסדר הפרסום בשנה‬
‫האחרונה בה עבדה בעיתון‪ ,‬כאילו שכרו מנהלי העיתון אוטומט שהצליח לשחזר במדויק את מעשיה‪ .‬מודעות‬
‫האבל‪ ,‬הספיקה לגלות במשך הזמן‪ ,‬לא היו אותן מודעות‪ ,‬אלא מודעות חדשות‪.‬‬
‫החודשים שבהם המשיך העיתון להדפיס את הדפים היו לשנים ועמודי השנה האחרונה לעבודתה של רינה‬
‫לא חדלו להתפרסם‪ .‬כך היה גם לאחר מות בעלה ואחרי שניתקה כמעט כליל את קשריה עם עמוס‪ ,‬זמן לא‬
‫ארוך אחרי ההלוויה‪.‬‬
‫***‬
‫בבוקר חורפי נסעה רינה מביתה אל השוק‪ ,‬וראתה מהחלון את מבנה מערכת העיתון‪ .‬היא ירדה מהאוטובוס‬
‫בסמוך לו ונכנסה אל מבנה המערכת‪ .‬שומר הכניסה‪ ,‬שוודאי הספיק להתחלף פעמים רבות מאז שעזבה לא‬
‫הכביד עליה בשאלות ולא מנע ממנה להיכנס ולעלות במדרגות אל חדר העורך‪ .‬המזכירה‪ ,‬שהתחלפה אף היא‪,‬‬
‫גם כן לא הקשתה כשנכנסה למשרדו של אמיר‪.‬‬
‫היא דפקה על הדלת בשקט ועמדה מולו‪ ,‬סוקרת את השינויים שהספיק לעשות במשרדו‪.‬‬
‫מעין | ‪30‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:44‬‬

‫‪maayan04-c.indd 30‬‬

‫"לא רציתי להפריע לך‪ ,‬האמת שיש לי בקשה די קצרה"‪ ,‬אמרה‪.‬‬
‫הוא הביט בה מבולבל‪ ,‬מופתע אך גם מסוקרן מכניסתה אל החדר‪.‬‬
‫"אולי אתה לא זוכר אותי"‪ ,‬אמרה והוא לא הכחיש‪" ,‬לפני כמה שנים עבדתי כאן‪ ,‬הייתי מכינה את העמוד‬
‫של התשבץ והמתכון ותחזית מזג האוויר לימאים"‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬כן‪ ,‬בטח שאני זוכר‪ .‬יופי שבאת‪ ,‬יופי שבאת‪ .‬מה שלומך?"‪ ,‬אמר בעייפות‪ ,‬ממשיך לנסות לפענח את‬
‫הסיבה לביקור‪.‬‬
‫"שמתי לב שאתם ממשיכים לפרסם את העמודים שהכנתי‪ .‬אני מתכוונת בדיוק אותם עמודים שהכנתי‬
‫כשעבדתי כאן‪ .‬והאמת שהייתי מעדיפה שתפסיקו"‪.‬‬
‫"אנחנו לא מפרסמים עמודים שאת הכנת"‪ ,‬אמר בעייפות‪ .‬כשהסתכלה בפניו‪ ,‬תמיהתם הזכירו לה שוב את‬
‫הילד שלטאה נשכה את אצבעו‪.‬‬
‫"אני חושבת שכן‪ ,‬זה בדיוק אותו הדבר"‪.‬‬
‫העורך התעקש לטעון ששכר עובדת חדשה שעושה עמודים חדשים ואילו רינה אמרה לו שאם כך כנראה‬
‫שהיא מרמה אותו‪" .‬אפילו התחזית לא נכונה"‪ ,‬אמרה‪" ,‬אתה יכול לבדוק‪ ,‬זה די קל‪ .‬אתה יודע‪ ,‬זה באמת לא‬
‫בסדר‪ ,‬התחזית יכולה להטעות אנשים"‪.‬‬
‫"התחזית חדשה‪ ,‬אין מה לבדוק"‪ ,‬פסק‪.‬‬
‫"אתה מבין‪ ,‬זה מצב מעט לא נעים‪ .‬הייתי מאוד רוצה שתפסיק"‪.‬‬
‫"אני לא חושב שאני מבין"‪ ,‬ענה‪" ,‬אין לי ממש איך לעזור"‪.‬‬
‫רינה שתקה עד שהתרצתה‪" .‬הבנתי"‪ ,‬השיבה ויצאה מהמשרד‪.‬‬
‫בדרכה לתחנת האוטובוס הספיקה לרדת במדרגות אל משרדה בקומה הראשונה שמתחת לאדמה‪ .‬במשרד‬
‫עמד גבר שלא הכירה‪ ,‬וסידר ארגזי ציוד משרדי על מדפי ברזל‪ .‬הוא לא הספיק להסב את ראשו לאחור‬
‫ולהבחין בה לפני שיצאה מן המשרד ועלתה במדרגות‪ .‬בדרכה החוצה הספיקה לנופף לשלום אל שומר‬
‫הכניסה‪ .‬בשבוע שלאחר מכן‪ ,‬כשפתחה את העיתון‪ ,‬לא מצאה את המדור שלה‪.‬‬

‫יותם פלדמן‪ ,‬סטודנט לפילוסופיה ועיתונאי מתל אביב‪.‬‬

‫מעין | ‪31‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:45‬‬

‫‪maayan04-c.indd 31‬‬

‫סתיו בפתח תקווה ‪ /‬יודית שחר‬
‫סגרו את בית הספר‪ ,‬הלכתי הביתה‪,‬‬
‫בפתח תקווה של מטַה עובדים זרים‪,‬‬
‫להקות ציפורים נודדות‪ ,‬הסתופפו‬
‫מתחת לדקלים ברחבה מחכים‬
‫להסעה לפני כניסת השבת‪,‬‬
‫זרי פלסטיק נוקשים לבנים וורודים‬
‫'‪ ’maid in China‬פרחו בוהקים‬
‫ב"שוק המזרח הרחוק"‬
‫ורקב גויבות ודם רימונים וקטיפת חבושים‬
‫וזהב חלות מהבילות מתגוללות‬
‫בערמות לצד המדרכות‪:‬‬
‫ברוך אתה המוציא לחם מן הארץ‪.‬‬
‫פועלת הוראה‪ ,‬מאה עשרים וחמישה‬
‫אחוזי משרה‪,‬‬
‫נערי האוצר בירושלים של מעלה‬
‫אמרו אין עבודה אין שכר‪,‬‬
‫ישחקו לפני הנערים ויזינו את ילדיי‬
‫את כסותם ואת מעונם‬
‫בשלושת אלפים שמונה מאות שקלים‪,‬‬
‫ובכיכר זר עקור מבע עָקב אחר ההסעה שהתרחקה‬
‫ויונה אפורה רחצה אברתה בברכת מזרקה חלודה‬
‫מרצדת שברי בקבוקי וודקה‬
‫עם צפירת השבת‬
‫במצבה לברון בנימין אדמונד דה רוטשילד‪.‬‬

‫יודית שחר‪ ,‬אמא לשניים‪ ,‬גרה בפתח תקווה‪ ,‬עוסקת בחינוך מיוחד וכותבת שירה פוליטית‪ .‬רקע‪" :‬השיר נכתב בשביתת המורים‪ ,‬נכון לעכשיו שביתה שנמשכת מזה שלושה‬
‫שבועות‪ .‬אני מורה לחינוך מיוחד ולהיסטוריה‪ ,‬בעלת כפל תואר‪ .‬אני עובדת משרה ורבע ולא מגיעה לשכר של ‪ 4000‬שקלים‪ :‬פועלת הוראה אקדמית בשכר מינימום‪ .‬כל‬
‫בר דעת יודע שלהתקיים משכר של ‪ 4000‬שקלים פירושו להיות עני‪ .‬אתם יודעים שמורה במדינת ישראל לא ראוי לשתייה חמה? המורים מפרישים מהמשכורת מדי חודש‬
‫עבור התה והקפה שהם שותים"‪.‬‬

‫מעין | ‪32‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:46‬‬

‫‪maayan04-c.indd 32‬‬

‫וידוי של כתב צבאי ‪ /‬יפתח אשכנזי‬
‫אני יכול לתאר מצב היפותטי בו אני מקיים יחסי מין )לא מלאים( עם רפול‪.‬‬
‫למרות שביחסים מהסוג הזה‪ ,‬יש לציין‪,‬‬
‫אני בתול‪.‬‬
‫זה לא שעל בנים אני מאונן‪,‬‬
‫אבל ביליתי פעמיים במועדונים של כאלה‪ ,‬כשהייתי בחו"ל‪.‬‬
‫המגע שלנו מתרחש על גדות הליטני‪ ,‬מסביב מחבלים שמתים להקים מחנות השמדה‪.‬‬
‫רפול ואני יושבים בדובונים על מנוע הגפ"ס‪ ,‬נמסכים בצחוק נעורים שכולו חינני‪.‬‬
‫אישוניי מלטפים את גיבור ישראל שצנח במיתלה וקיבל רקע אדום‪ ,‬אך נותר כחידה‪.‬‬
‫השפנפן מגביר את אור הכוכבים‪ ,‬תורם לאטמוספרה הרומנטית‪ ,‬מעודד את החרמני‪.‬‬
‫רפול שואל על היחידה‪.‬‬
‫לשמחתי‪ ,‬הוא מנסה לגלות מי אני‪.‬‬
‫הוא יודע להתחבר לאנשים‪ ,‬יש בו קסם מחוספס‪ ,‬אמיתי‪ ,‬ראשוני‪,‬‬
‫שמצחק בכפתורי מדיו המהודקים למנוע קריעת‪-‬קרב בקשר אלכסוני‪.‬‬
‫הוא מספר בדיחה "אירוטית" על החברה של הצנחן והעץ של גולני‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬למרות שאני לא בעניין‪,‬‬
‫הוא נוגע בי בכף ידו האמונה‪-‬האיכרית‪.‬‬
‫אני מוכן‪,‬‬
‫כל זמן שאין משהו מחייב‪ ,‬כמו חדירה אחורית‪.‬‬
‫ויהיה לנו מושלם ונעים‪:‬‬
‫תפאורה של גבורה‪,‬‬
‫מצררי תאורה‪,‬‬
‫מרדכי אנילביץ' שקורם עור וגידים‪,‬‬
‫שובלי מטוסים‪ ,‬כפרים שהופכים לשרידים‪,‬‬
‫כוחות שריון‪ ,‬איגופים‪ ,‬רעל גאוות יחידה במארבים‪,‬‬
‫כיפה שלטת‪ ,‬נוהל חניבעל‪ ,‬ילדי אר‪.‬פי‪.‬ג'י נותבים‪,‬‬
‫סיכת סוף מסלול‪ ,‬סיכת שמן הרובים‪.‬‬
‫הלוף נפתח‪,‬‬
‫"רוצה ללכת לחמ"ל יפתח"‪.‬‬
‫ואני הולך עם רפול‪ ,‬למרות המצב המגוחך‪.‬‬
‫ואנחנו כבר בחמ"ל )את הסמב"ציות הוא שלח לבונקר לספור פצצות מרגמה(‪,‬‬
‫אמר לכולם שיש לנו קפ"ק‪ .‬גם אני וגם רפול לא מכירים את חוקי המשחק‪.‬‬
‫הוא מפנה את השולחן‪ ,‬משליך לרצפה את המפות הפרוסות‪.‬‬
‫"אני רוצה להיות קודם"‪ ,‬אני אומר לו‪ ,‬מחליט על‪-‬אף כבודו לנסות‪,‬‬
‫להתנסות‪" .‬קשה לי"‪ ,‬אני מתנצל‪ ,‬והוא מחייך‪" ,‬לחכות"‪.‬‬
‫אני מתיישב על השולחן‪ ,‬מתאווה שרפול ינשק אותי ארוכות‬
‫בשפתיו הגבריות והסדוקות‪.‬‬
‫מעין | ‪33‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:46‬‬

‫‪maayan04-c.indd 33‬‬

‫מבט על חגורת הבקו"ם‪ ,‬שכבר נהפכה לטבלת ייאוש של ריבועים שחורים‪,‬‬
‫על הכומתה‪ ,‬שעלולה לנשור במגעים סוערים‪ .‬בקשר מודיעים על גפרורים‬
‫בוערים‪ .‬מיטב בנינו נורים ויורים‪ .‬רפול לא מורגל לעמדה‪ ,‬תפס בשרירים‪.‬‬
‫חולם לצבוט את עור הקרחת העדין‪,‬‬
‫לנסות לעסות את המוח שהגה את דוקטרינת הג'וקים המסוממים‪.‬‬
‫הוא יודע שערבים מקשיבים רק לכוח‪ ,‬הוא ינק מערבייה‪ ,‬הוא מבין‪.‬‬
‫תותחים במטח אחרון לפני השינה המטכ"לית‪ .‬מדוחות עשן כבשמים‪.‬‬
‫רצון מנתר ונפיץ לומר‪" :‬סבותניק מטומטם‪,‬‬
‫סבא שלך אנס את סבתא שלי בפוגרום מן הסתם"‪.‬‬
‫הכל מתאושש‪ .‬עכשיו תורי לאייש‪,‬‬
‫באור אדום שמטשטש גוף גועש‪,‬‬
‫אבל רפי חושש‪ ,‬אולי מתבייש‪.‬‬
‫מתלבש‪,‬‬
‫הלכתי לישון לבד במיטה הצרפתית‪ ,‬אחרי עוד ראיון עם חיילינו הטובים‪-‬נלהבים‪,‬‬
‫שיודעים שישראל שואפת לעשות שלום עם כל שכניה הערבים‪-‬אויבים‪.‬‬
‫המלחמה נמשכת‪ ,‬צרור יריות‪,‬‬
‫הם לא בני‪-‬אדם אלא חיות‪.‬‬
‫רפול ממש לפני הפרידה‪ ,‬כשהיינו כנים וקרים‪,‬‬
‫מזהיר אותי שבסברא ושתילה הולכים להפיץ עליו שקרים‪.‬‬
‫לאירוע הנ"ל יש רק שני לקחים מאושרים‪:‬‬
‫יש מאזן דמוגרפי‪ ,‬ולכן עלינו כגברים וכיהודים‬
‫לכוון רק למקומות הנכונים והטהורים‬
‫שמהם יוצאים ילדים‪.‬‬
‫לבטוח בפה מלא בחיילים‬
‫שעושים לילות כימים‪,‬‬
‫כדי לעשות את החיים‬
‫שלנו לנסבלים‪.‬‬
‫)את רפול פגשתי רק עוד פעם אחת אחרי הפרישה בתל עדשים‪,‬‬
‫כשכבר לא זכר את האירועים‪ ,‬ולא זכר אותי‪ ,‬ולא זכר אחרים‪,‬‬
‫והלכנו שנינו יחדיו למסיק זיתים(‬
‫בעיר ההריגה‬
‫קום לך אל עיר ההריגה בעומק לבנון‪,‬‬
‫ההרים ירקדו לכבודך כאילים‪ ,‬לאחר הפגזה ממושכת‪.‬‬
‫קום לך לָך אל עיר ההריגה‪ ,‬ושם יש דחפורים המון‪,‬‬
‫לך ותראה את דבורה אשה אנוסה‪ ,‬ערומה ונכרכת‪.‬‬
‫לך לך אל החרבות‪,‬‬
‫מעין | ‪34‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:47‬‬

‫‪maayan04-c.indd 34‬‬

‫אל הריסות הבתים‪.‬‬
‫רד נא אל שורות‬
‫הדחפורים‪.‬‬
‫אתה לא משוטט‪,‬‬
‫אתה לא הֵלך‪.‬‬
‫הרי אתה לא מתמוטט‪,‬‬
‫אתה בתנועה חיילית של קריאת מפת קוד כורע ברך‪.‬‬
‫וזו ידָך שנוגעת ברפרוף בגדרות החשמל הרכות‪.‬‬
‫זו ידך‪ ,‬שמעבירה במחסום משפחות משפחות‪.‬‬
‫זה פיָך שאומר‪:‬‬
‫"ממנוע"‬
‫זה אתה שמת שהמחסום ייגמר‪,‬‬
‫והכל בסדר ‪ -‬הכל מתפקד ‪ -‬הכל ידוע‪.‬‬
‫זה אבי שהסיע אותי פעם אחת לזרעית‪,‬‬
‫לראות ביחד את ההפגזה‪.‬‬
‫ולא העזנו להביט אחורנית‪,‬‬
‫כן‪ ,‬מאוכזבים שמענו ביחד את קולות הרעמים במערכת הכריזה‪.‬‬
‫ואלפי–רביבי–רסיסים–לוהטים וחייל אחד בער‬
‫מקלשוני גופרית‪ ,‬שריחפו באוויר האכזר‪,‬‬
‫לאבי ריח הגופות היה מוכר‪.‬‬
‫אז הוא‬
‫סיפר לי על מלחמותיו‬
‫ועל היום בו הוא איבד את השמיעה באוזן אחת‪,‬‬
‫כאשר פגז נחת בשוחה‪ .‬כאילו הוא רצה להבהיר לי‪ :‬זו המלחמה שלך‪.‬‬
‫הוא לא רצה לראות‪ ,‬עד כמה אני מבועת‪.‬‬
‫הסכין ‪ -‬קום שחט‪.‬‬
‫ערפני ככלב‪ ,‬כי חטאתי חטאים רבים‪,‬‬
‫כי הרגתי‪ ,‬כן הרגתי‪ ,‬הרגתי אנשים‪.‬‬
‫ובכפר המנותץ בלבנון‪ ,‬זה שנכתש בראשי נפץ ובמצלמות–אינפרה–אדומות‬
‫עומדת אישה אחת‬
‫שפוטה לתלפיות‪.‬‬
‫נשרפת כאשת לפידות‪.‬‬
‫היא זאת‬
‫שבין רגליה כרע‬
‫נפל‬
‫שכב‪.‬‬
‫אנס וננעץ ונשכב‪.‬‬
‫בין ברכיה כרה בה סימן‪,‬‬
‫והוא זז מעליה בתנועת אגן‬
‫מנסה לגמור חושב על אחותו‪.‬‬
‫והיא כבר כורעת מוזרעת מזמן‬
‫לחה לקראתו‪.‬‬
‫והרחם רחמתיים שלל גוונים‬
‫דוהה בעורקים‪.‬‬
‫חזה ערום נלחץ לשדיה הזכים‬
‫שזורמים נוזלים‬
‫מעין | ‪35‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:48‬‬

‫‪maayan04-c.indd 35‬‬

‫מתואמים לתנועתו‪.‬‬
‫שמים בקשו רחמים‪.‬‬
‫ריבון העולמים קרא מספד בתפילין מחוללים‪,‬‬
‫על עיר ההריגה‬
‫על הרוצחים‪.‬‬
‫עליי‪,‬‬
‫כי מת אהיה‪,‬‬
‫כי מת הייתי כשרצחתי אנשים‪.‬‬

‫יפתח אשכנזי‪ ,‬יליד ‪ ,1980‬גר בירושלים‪ ,‬ספרו האחרון "בירקנאו אהובתי" יצא לאחרונה‪.‬‬

‫מעין | ‪36‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:48‬‬

‫‪maayan04-c.indd 36‬‬

‫מחפש לי צרות ‪ /‬רוקה דלטון‬
‫עברית‪ :‬אהרן שבתאי‬
‫בליל אסיפת התא הראשונה שלי ירד גשם‬
‫איך שהתרטבתי ריגש מאוד ארבעה‬
‫או חמישה טיפוסים מממלכת גויה‬
‫כולם נראו משועממים מעט‬
‫אולי כי נרדפו ויום יום עונו בסיוטיהם‪.‬‬
‫מארגני איגודים ושביתות דיברו‬
‫באיזו צרידות ואמרו לי שאהיה חייב‬
‫למצוא לי שם בדוי‬
‫שאצטרך לשלם חמישה פזו לחודש‬
‫שנמשיך בזה כל יום רביעי‬
‫ואיך מתקדמים הלימודים שלי‬
‫ושלהערב נקרא מנשר של לנין‬
‫ושלא צריך להגיד "חבר" בכל רגע‪.‬‬
‫כשיצאנו נפסק הגשם‬
‫אמא נזפה בי שאיחרתי לבוא הביתה‪.‬‬
‫‪1969‬‬

‫רוקה דלטון )אל סלוודור‪(1975-1935 ,‬‬

‫סיפורו של רוקה דלטון הפך לאגדה בפוליטיקה ובאמנויות של אמריקה הלטינית‪ .‬יליד אל סלוודור‪ ,‬דלטון למד משפטים אצל הישועים באל סלוודור‪ ,‬מקסיקו וצ'ילה‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 1955‬הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית‪ .‬בזמן פעילותו הפוליטית דלטון נאסר תכופות‪ .‬פעם עמד למות בירייה‪ ,‬וניצל משום שארבעה ימים קודם לביצוע גזר הדין‪ ,‬נפלה‬
‫הממשלה‪ .‬פעם אחרת‪ ,‬שגם בה נידון למוות‪ ,‬רעידת אדמה מוטטה את חומות הכלא‪ ,‬והוא נמלט‪ .‬דלטון חי את רוב שנותיו בגלות )בצ'כיה‪ ,‬במקסיקו‪ ,‬בגווטמאלה ובקובה(‪.‬‬
‫ב‪ 1975-‬הוא יצא מקובה‪ ,‬חזר לאל סלוודור ונלחם כאיש גרילה ב"צבא העם המהפכני"‪ .‬במסתור עד לסוף חייו הוא פרסם את שיריו בשמות בדויים אחדים‪ .‬דלטון נרצח‬
‫בנסיבות לא ידועות על ידי חבר של פלג מאואיסטי יריב‪.‬‬

‫מעין | ‪37‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:49‬‬

‫‪maayan04-c.indd 37‬‬

‫הטבח של ‪ / 1913‬וודי גאתרי‬
‫עברית‪ :‬יהושע סימון‬
‫בוא נלך אחורה ל–‪1913‬‬
‫לקלומט‪ ,‬מישיגן‪ ,‬עיירת המכרה‬
‫אקח אותך לנשף חג מולד חגיגי‬
‫כורי נחושת צוהלים ב"היכל האיטלקי"‬
‫נצעד אל הדלת‪ ,‬נטפס מדרגה‬
‫שם רוקדים כולם לצלילי נגינה‬
‫זה זמן ללחוץ ידיים לכל מי שנראה נחמד‬
‫הבט בילדים מרקדים סביב עץ חג המולד‬
‫אתה שואל כמה מקבלים ואם יש עבודה‬
‫הם יספרו לך שליום זה פחות מחמישייה‬
‫חוצבים בנחושת‪ ,‬מסכנים את החיים‬
‫נשאר רק לבלות את החג עם האשה והילדים‬
‫באוויר פטפוטים‪ ,‬צחוק ושירה‬
‫ורוח חג המולד על העמק שורה‬
‫לפני שתדע‪ ,‬אתה החבר הכי טוב של כולם‬
‫תרקוד סביב סביב במרכז האולם‬
‫וילדה קטנה ליד אורות עץ המולד‬
‫מנגנת על פסנתר‪ ,‬תשמור על שקט בצד‬
‫כולם נהנים ואף חוגג לא לחוץ‬
‫שבריוני איל‪-‬הנחושת נקבצים כבר בחוץ‬
‫בריוני הבוס נכנסים להיכל בלי מפתח‬
‫"יש אש"‪ ,‬אחד מהם לפתע צורח‬
‫אשה אחת מכריזה "הכול מתוכנן‪,‬‬
‫תמשיכו לחגוג‪ ,‬אין שום עשן"‬
‫רק כמה אנשים מיהרו‪ ,‬שלושה או ארבעה‬
‫"זה רק הומור של שוברי השביתה"‬
‫איש אחד משך את בתו וניסה לברוח‬
‫אך הבריונים נעלו את הדלת בכוח‬
‫ואחרים נסו אחריו‪ ,‬אחריהם מאה וכמה‬
‫אבל הרוב נאלץ להישאר על הרצפה‬
‫הבריונים השתויים צחקו מבדיחות‬
‫כשהילדים נרמסים על גרם המדרגות‬
‫עוד לא חזיתי במראה כה נורא‬
‫מעין | ‪38‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:49‬‬

‫‪maayan04-c.indd 38‬‬

‫נשאנו את ילדינו אל העץ שכרע‬
‫שוברי השביתה ציחקקו בלי בושה‬
‫ומספר הילדים המתים שבעים ושלושה‬
‫הפסנתר בשקט שיר–אבל קונן‬
‫ומעל העיירה שט ירח כריסמס צונן‬
‫ההורים ייבבו‪ ,‬הכורים זעקו באנחה‬
‫"ראה מה עוללה תאוות הבצע שלך"‬

‫"השיר הזה מוגן בזכויות יוצרים בארה"ב על פי תקנה ‪ 1# 54085‬לתקופה של ‪ 28‬שנים‪ ,‬ומי שייתפס שר אותו בלי רשותנו‪ ,‬יהיה חבר טוב מאוד שלנו‪ ,‬כי לנו לא אכפת‪.‬‬
‫תפרסמו אותו‪ ,‬תכתבו אותו‪ ,‬תשירו אותו‪ .‬תרקדו איתו‪ .‬תעשו איתו יודל‪ .‬אנחנו כתבנו אותו‪ ,‬זה כל מה שרצינו לעשות"‪ .‬כך כתב וודי גאתרי )‪ ,(1967–1912‬זמר עם‬
‫צפון–אמריקאי‪ ,‬בסוף שנות ה–‪ ,'30‬על חוברת משיריו שהופצה בין מאזינים שביקשו את המילים לשיריו‪.‬‬
‫וודי גאתרי נולד באוקלהומה ונקרא על שמו של וודרו וילסון שנבחר לנשיא ארה"ב בשנת הולדתו‪ .‬היה זמר "האדם הפשוט"‪ ,‬קומוניסט ותומך נלהב של איגודים‪ .‬שירו‬
‫הנודע ביותר "ארץ זו שלך היא" הפך להמנון הפולק של התנועה לאינטגרציה גזעית בראשית שנות ה–‪ .'60‬בתקופת השפל הכלכלי וסופות האבק של אמצע שנות ה–‪ ,'30‬הוא‬
‫הלך ברגל ובטרמפים מטקסס לקליפורניה‪ ,‬שם זכה לפרסום עם תוכנית רדיו פופולרית ומדור קבוע בעיתוני פועלים‪ .‬בשיריו‪ ,‬גאתרי שילב פעמים רבות לחנים עממיים של‬
‫זמירות עבדים‪ ,‬מוזיקה אירית וטקסטים מחורזים‪ ,‬והוא נחשב לזמר המחאה הצפון–אמריקני הראשון‪ .‬כשלא ניתן לו לשיר את שיריו הקומוניסטיים היה עוזב את המקום‪ ,‬לא‬
‫לפני שקבע‪" :‬אני יכול לשיר בהליכה!"‪ .‬ברוב שיריו גאתרי מופיע רק בליווי הגיטרה שלו )עליה כתב "המכונה הזאת הורגת פשיסטים!"(‪" .‬הטבח של ‪ "1913‬נכתב ב–‪1944‬‬
‫על אירוע אמיתי בזמן שביתת כורי הנחושת בקלומט )‪ ,(Calumet‬מישיגן‪.‬‬

‫מעין | ‪39‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:50‬‬

‫‪maayan04-c.indd 39‬‬

‫בדיחה ושירה ‪ /‬שוהם מנלה‬
‫בדיחה סוציאליסטית‬
‫בנק הפועלים הוא בנק בעלי ההון‪ ,‬בנק לאומי הינו מופרט ובבנק דיסקונט אין הנחות בכלל‬

‫איילים‬
‫הראיתי לאיילים‬
‫זין וביצים‬
‫והייתי המאושר באדם‬

‫שוהם מנלה‪ ,‬יליד ‪ .1988‬טבעוני וסוציאליסט‪ ,‬ישמח לקבל תגובות ל‪.shoham_m@walla.com -‬‬

‫מעין | ‪40‬‬

‫‪31/01/2008 12:18:50‬‬

‫‪maayan04-c.indd 40‬‬

‫המחיר ‪ /‬אמיר נעמן‬
‫“לא כאב"‪.‬‬
‫“בכלל? אפילו לא דקירה?"‬
‫“כן ‪ -‬דקירה‪ ,‬אבל ד"ר בליץ‪ ,‬זה הרופא שעושה לי את זה‪ ...‬אז הוא מאוד עדין‪ .‬לא הייתי הולכת סתם לכל‬
‫אחד‪ .‬שמעתי עליו רק דברים טובים"‪.‬‬
‫“לאיפה בעצם מכניסים את זה?"‪.‬‬
‫“מה‪ ,‬אתה לא רואה?"‪.‬‬
‫"בעיני את יפה כל הזמן"‪.‬‬
‫“חמוד‪ .‬הנה‪ ...‬בשפתיים‪ .‬ואז הוא מזריק פה‪ ...‬מהצד‪ ,‬ובמצח הוא גם‪ .‬אתה רואה את הנקודה של הדקירה?‬
‫עשיתי את זה רק אתמול‪ .‬כאן‪ ...‬אז זה"‪.‬‬
‫“איך זה מרגיש?"‪.‬‬
‫“אממם‪ ,‬קשה לי להסביר ממש‪ .‬רדום כזה‪ .‬כמו אחרי שנרדמת על היד‪ ...‬אז רק בשפתיים‪ ...‬ובמצח‪ .‬אבל‬
‫זה טוב‪ .‬זה טוב"‪.‬‬
‫"את מאוד אמיצה פנינה פפר"‪.‬‬
‫"תודה קפטן‪ .‬רוצה שאמצוץ לך?"‬
‫“כן"‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬רביעי לאפריל ‪ .2009‬שכבה נמוכה של הסטרטוספרה‪ .‬איירבוס ‪ .3000‬טיסה של בריטיש‬
‫איירווייז בבעלות של איל הון יהודי אמריקאי בשם תיאודור תיאודורוביץ' מלונג ביץ'‪ ,‬ירושלים המזרחית‬
‫ורמת השרון‪.‬‬
‫מהירות‪ :‬הקול‪.‬‬
‫יעד‪ :‬עוצמה‪ .‬כוח‪ .‬חו"ל‪ .‬ביזנס‪.‬‬
‫משתתפים‪ :‬סלבריטאים מנופחים מקוֹק‪ ,‬משהו שנראה כמו הזמר סטינג‪ ,‬בעלי חברות ביטוח וחברותיהם‬
‫הדוגמניות‪ ,‬דוגמניות‪ ,‬בעלי עיתונים‪ ,‬שחקני קולנוע‪ ,‬אנשי פרסום‪ ,‬סוחרי נשק‪ ,‬סוחרי סמים ופוליטיקאים‪.‬‬
‫מהירות‪ :‬דרוך על גופת חברך ‪ -‬תקבל תנופה‪ .‬מהירות המספרים המרצדים בתחתית המסך בסי‪.‬אן‪.‬אן‪.‬‬
‫מהירות הנאסד"ק‪ ,‬מהירות הספין‪ ,‬זמן מצמוץ‪.‬‬
‫יעד‪ :‬כל דבר שמאחוריו מסתתר דבר נוסף‪ ,‬גדול יותר‪ ,‬נוצץ יותר‪ .‬אורגזמה‪ .‬הכוכבים‪ .‬זוהי טיסה מספר ‪.7‬‬
‫מספר מזל‪ ,‬לא לבעלי הקסקוסיויהקסקונטהקסופוביה‪ .‬טיסה לבעלי מזל‪.‬‬
‫טיסה שבע ‪ -‬יעדה הכוכבים‪.‬‬
‫*‬
‫האיש שדומה לסטינג ישב ליד החלון‪ .‬הוא ראה את העננים כשהסתכל למטה‪ .‬השמים היו מתחתיו‪ .‬מעליו צבע‬
‫כחול שהלך והשחיר ככל שגבה‪ .‬הנה צביר כוכבים שלגבי האיש שנראה כמו סטינג ‪ -‬היה חסר שם‪ .‬פשוט‬
‫מספר כוכבים שנתאספו אחד סביב השני למין צורה שהזכירה מעט את אוריון לבוש חגורה‪ ,‬או דובה גדולה‪.‬‬
‫אבל זה היה כמו צורות בעננים ‪ -‬עננים כפי שהם נראים מכדור הארץ‪.‬‬
‫על אף מראהו האירופאי האיש שנראה כמו סטינג היה איש עסקים סיני‪ ,‬נצר לשושלת מינג הידועה‪ .‬שמו‬
‫היה סטינג מינג‪ .‬אף אחד לא חשב שהוא נראה כמו הזמר האנגלי המפורסם‪ ,‬ולכן לא צחקו על צירוף המקרים‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫הוא ישב על כורסה מכוסה בעור‪ .‬מולו נפתח שולחן קטן עם כוס וויסקי וצלחת פירות ים‪ .‬פירות הים היו‬
‫כל כך רחוקים מהים‪ .‬אף קלמרי לא היה מאמין )אם לקלמרים יש מערכת אמונה כלשהי( שיום אחד‪ ,‬אחרי‬
‫מותו‪ ,‬באמת יגיע לשמים‪.‬‬
‫מאחורי הסיני ישבה שושנה שושן‪ ,‬סוכנת דוגמנים שמנמונת‪ ,‬אך לבושה בטעם‪ .‬היא כתבה בלפטופ הקטן‬
‫מעין | ‪41‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:09‬‬

‫‪maayan04-c.indd 41‬‬

‫שלה מכתב‪ .‬רוב המילים היו מסומנות בקו אדום‪ ,‬שכן נכתבו בשגיאות‪:‬‬
‫"דניאל היכר‪,‬‬
‫אני קואסת אליך ואואבת אותך מאוד‪ .‬באוטו יום כשאיינו במסרד אסתכלת אלי בדרך‬
‫שמסתקלים אנשים שאם מאואבים‪ .‬אבל אז הגיע חבר שלך אמיר וניהית משהוא אחר‪ .‬למה‬
‫אסיתה לי את זה?"‬
‫היא היתה פגועה‪ .‬דמעה זלגה על המייק–אפ שלה‪.‬‬
‫בצד השני של המטוס ישבו אלכסיי אלכסנדרוביץ' ותומר תמוז‪ .‬אלכסיי גלש באינטרנט גם הוא באמצעות‬
‫הלפטופ‪ .‬הוא היה משקיע מכובד במטרה להרחיב את הציונות‪ .‬להרחיב גיאוגרפית‪ .‬היו לו חברים בדרגות‬
‫גבוהות במערכת השלטונית‪ ,‬למשל ‪ -‬ראש הממשלה‪ .‬הם דיברו במייספייס כעת‪ .‬בלינק נוסף‪ ,‬סמוך לפרצופו‬
‫החייכני מאלכוהול של ראש הממשלה‪ ,‬חיכה בסבלנות פרצופו חדור האידיאולוגיה והשמנמן של מורד‬
‫אפריקאי‪ ,‬שלמרות שאמר לאלכסיי שהכסף שהוא חייב לו מחכה בבנק בבון‪ ,‬אלכסיי לא קיבל על כך אישור‪,‬‬
‫ואיים לבטל את משלוח הנשק‪ .‬זה היה איום סרק כמובן‪ .‬הוא ידע שהסודני ישלם בסוף‪ .‬הסודנים משלמים‪.‬‬
‫גם המורדים וגם הממשלה )הוא עבד עם שניהם(‪ .‬השחורים משלמים‪ ,‬הלבנים מתמקחים‪ .‬חוץ מזה הנשק היה‬
‫זול‪ :‬יד שנייה‪ .‬שאריות מדרפור‪ ,‬קוסובו‪ ,‬צ'צ'ניה וסין‪.‬‬
‫תומר תמוז שתה את היין הלבן שהזמין מהדיילת הנאה וחשב על המיצב שהוא עתיד להקים בפומפידו‬
‫בעוד שבועיים‪ .‬מיצב ענק שדורש שלושה מנופים ופסנתר כנף‪ .‬העבודה התעסקה באי יכולת למימוש תשוקות‬
‫במרחבים אורבנ‪ ...‬מה שהזכיר לו את ז'קלין פריזל‪ ,‬זונת הצמרת שהכיר לו ז'ק ז'נה‪ ,‬האוצר של התערוכה‪ .‬הוא‬
‫חשב עליה ועל איזה יום בפאריז כשהיא קראה לסעיד מהצד השני של הרחוב אחרי שתומר לא הביא לה את‬
‫הכסף ביורו אלא בפרנקים ‪ -‬בזמן שהמטוס החל להתרומם מעלה במפתיע‪ ,‬ולרטוט ולרעוד‪ ,‬והמנוע השמיע‬
‫רעשי מאמץ‪ ,‬וכוס היין נפלה לו על המפשעה‪.‬‬
‫“את עושה לי כל כך טוב‪ ,‬פנינה פפר"‪ ,‬גנח הטייס אבי אביון‪.‬‬
‫שפתיה הקשות מבוטוקס נכרכו סביב אבר מינו הזעיר‪ ,‬אבר מינו המשחיר‪ ,‬מלא בעור מיותר וורידים‬
‫בולטים‪ .‬תא הטייס כולו התמלא ריח מפשעתו‪ .‬טייס המשנה החדיר לפנינה פפר אצבעות לתחת‪ ,‬עיניו‬
‫עצומות‪ ,‬נושך את שפתיו‪.‬‬
‫"אממ אמממ אמממ"‪ ,‬היא אמרה‪ ,‬אפילו שהיתה בקלות יכולה לבטא את המילים שהתכוונה להגיד‪ .‬היא‬
‫התכוונה להגיד‪" :‬ההגה‪ ,‬אבי‪ ,‬ההגה"‪ ,‬אך היא רצתה שהוא יחשוב שפיה מלא‪ ,‬שהוא סותם לה את הפה עם אונו‬
‫הזעיר‪ ,‬כי אולי יש עוד לאן להתקדם בעבודה הנוראית הזו‪ :‬כל היום לשאול אנשים מה אתם רוצים‪ ,‬ולהגיד‬
‫לילדים‪ ,‬אין קוקה קולה רק פפסי‪.‬‬
‫"את אוהבת את זה אה‪ ...‬זונה?" הוא אמר והיא דמיינה את עצמה מגלגלת עיניים‪ ,‬ובינתיים ההגה של‬
‫המטוס בשיפוע למעלה‪ ,‬מעלה אותם הדרגתית לנקודה לא רצויה סמוך לאקסוספרה‪ .‬מעלה עוד ועוד‪ .‬השמים‬
‫משחירים ונקודות האור מנצנצים ביתר שאת‪ :‬הכוכבים הרחוקים ‪ -‬פרוקסימה קנטאורי‪ ,‬אלפא קנטאורי‪ ,‬וצביר‬
‫הכוכבים אנדרומדה‪ ,‬כולם היו שם‪ ,‬כשאבי אביון היה קרוב לאביונה כשרעד המטוס כולו‪ ,‬כשפרץ את גבולות‬
‫האטמוספרה ונזרק לחלל הריק של החלל החיצון‪" .‬אני גומר אני גו‪ ,"...‬ולאחר שפנינה ניתקה במהירות את‬
‫אחיזתה מאותו פין מרוגש נפלט ממנו סילון סמיך של זרע לבן‪ ,‬שריחף באוויר כמו ענני נוצה‪.‬‬
‫כמה דקות לאחר מכן הצליחה דיילת זוטרה אך נאה מאוד בעלת שדיים גדולים להגיע אל תא הטייס‬
‫ולדפוק על הדלת‪ .‬בין כל דפיקה היתה הפוגה ארוכה‪ ,‬שכן היתה הדיילת נזרקת לתקרת הקבינה‪ ,‬ונאלצת‬
‫להוריד את עצמה בכוח חזרה אל הדלת‪.‬‬
‫הדלת נפתחה‪ .‬כמה מטרים מעל הרצפה צף טייס המשנה ומאחוריו מנסים אבי ופנינה לרכסן את עצמם‬
‫באפס משיכה‪ ,‬מה שגרם להם לעשות סלטות באוויר שהזכירו כלב שרודף אחרי זנבו‪ .‬הם נהמו במאמץ משותף‬
‫ובמבוכה מזורזת‪.‬‬
‫"מה קרה? מה קרה לנו? לאן הגענו?"‪ ,‬צעקה הדיילת המפוחדת‪ .‬מאחוריה הנוסעים המכובדים תלויים כמו‬
‫מריונטות באוויר‪ ,‬מתנגשים אחד בשני‪ ,‬היסטריים‪.‬‬
‫אבי אמר‪" ,‬אני לא יודע‪ .‬לא יודע מה קרה‪ .‬נראה לי שהמסלול שלנו לקח אותנו אל מחוץ לאטמוספרה‪.‬‬
‫דני )זה היה שמו של טייס המשנה( תעזור לי להיחגר‪ .‬אנסה לסובב אותנו בחזרה למסלול‪ .‬הם טיפסו בחזרה‬
‫מעין | ‪42‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:10‬‬

‫‪maayan04-c.indd 42‬‬

‫למקומם ואבי הצליח לחגור עצמו אל הכיסא‪ .‬הוא לחץ על מספר כפתורים ואחז בהגה באסרטיביות‪" .‬תסתובב‪,‬‬
‫תסתובב"‪ ,‬הוא לחש‪ .‬עצם את עיניו ולחש‪ .‬אך דבר לא קרה‪ .‬המטוס המשיך במין זחילה עיוורת אל תוך‬
‫החשיכה‪.‬‬
‫הטייס וטייס המשנה נאחזו בחגורות בטיחות‪ ,‬קירות‪ ,‬דלתות‪ ,‬עמדת דיילות ובכמה כיסאות והגיעו אל‬
‫קבינת הנוסעים‪.‬‬
‫"גבירותי ורבותי‪ .‬אני הטייס וזהו משני‪ .‬עקב תקלה טכנית במטוס נסחפנו אל מחוץ למסלולנו המקורי‪.‬‬
‫אנחנו מנותקים מקשר אלחוטי‪ ,‬והחמצן יחזיק רק לעוד מספר שעות אבל אין סיבה לדאגה‪ .‬אני מניח שמגדל‬
‫הפיקוח יבחין שנעלמנו ויוציא משלחת חיפוש‪ .‬בכל זאת מדובר פה בטיסה אקסקלוסיבית מלאה באנשים‬
‫חשובים ונכבדים"‪.‬‬
‫שושנה שושן צעקה‪" :‬איזה מין דבר זה? אנחנו משלמים במיטב כספינו לטוס במטוס המהיר ביותר בעולם‬
‫והבטוח ביותר בעולם וזה מה שקורה?"‪.‬‬
‫דבריה לא היו מדויקים‪ .‬אמנם היה זה אמור להיות המטוס המהיר והבטוח ביותר בעולם‪ ,‬אך אף אחד‬
‫מהנוסעים לא שילם על טיסתו‪ .‬כולם קיבלו הזמנות‪ .‬כולם חוץ מאחד ‪ -‬אלכסיי אלכסנדרוביץ'‪ ,‬שהיה אחד‬
‫מהשותפים האילמים של חברת התעופה‪ ,‬ולכן לא שילם מעולם‪ .‬על דבר‪.‬‬
‫"את צודקת גברתי‪ .‬כשנחזור בחזרה‪ ...‬ונחזור‪ ...‬יהיו אנשים שייאלצו לשלם את המחיר‪ .‬גם אנחנו‪ ,‬אנשי‬
‫הצוות מופתעים ומזועזעים‪ .‬אולי זו התלות שלנו‪ ,‬כגזע‪ ,‬בטכנולוגיה שהכניסה אותנו למצב הזה‪ .‬נסתרות‬
‫דרכי‪."...‬‬
‫)מגדל הפיקוח באמת ישים לב שהם נעלמו מהרדאר‪ ,‬חשב אבי אביון‪ ,‬בזמן שהמשיך ודיבר עם נוסעיו‪ ,‬אבל‬
‫הם יחפשו אותנו למטה‪ ,‬על הקרקע‪ ,‬ולא יחשבו על לחפש אותנו בשמים(‪.‬‬
‫כשסיים להרצות והרגיע מעט את כולם‪ ,‬הקפטן אבי אביון הדליק את מערכת המוזיקה‪ .‬לרוב‪ ,‬השימוש‬
‫היחיד בה היה כדי להשמיע מוזיקה חסרת קצב לנוסעים בעת עלייתם אל המטוס‪ .‬רוב האנשים עדיין מאוד‬
‫לחוצים מלטוס ומשהו במוזיקה שלא שמים לב ששומעים מרגיע את נפש האדם‪ .‬אבל ברגע זה‪ ,‬המוזיקה‬
‫המונוטונית‪ ,‬חסרת המוזיקה‪ ,‬היתה כנראה מוציאה את נוסעיה של טיסה ‪ 7‬של איירבוס ‪ 3000‬של בריטיש‬
‫איירווייז מדעתם‪ ,‬וגורמת לאנדרלמוסיה‪ .‬השקט ששרר במטוס היה מלא במתח הזה בדיוק‪ .‬מי הולך להישבר‬
‫ראשון‪ .‬מי ייצא מדעתו?‬
‫מלבד הכסף שהיה המכנה המשותף הברור ביותר בין כל הנוסעים ‪ -‬הכסף והפרסום‪ ,‬חוסר הדעת היה אולי‬
‫הדבר שהכי הודו לו ברגעי משבר‪ .‬אך ללא הדעת לא ידעו שיש להם על מה להודות‪ .‬הם פשוט חיכו בקבינה‪,‬‬
‫בשקט מתוח‪ ,‬לא יודעים ממה המתח‪ ,‬מרחפים במקומות מוגדרים יחסית וכבר לא בכל מקום‪ ,‬כבר לא נתקעים‬
‫אחד בשני כמו מכוניות מתנגשות בקרנבל‪ .‬ואז אבי אביון שם מוזיקה‪.‬‬
‫היה לו בתיק את האיי פוד של בתו אייבונה אביון‪ .‬הוא חיבר אותו למערכת בלי להכיר את הפליי ליסט‬
‫אבל הכל היה יותר טוב מהשקט‪ .‬השקט המתוח חסר הדעת הזה‪.‬‬
‫ביצ'ס אנד ניגרס ביצ'ס אנד ניגרס‬
‫ביצ'ס ביצ'ס ביצ'ס ביצ'ס ביצ'ס אנד ניגרס‬
‫הרבה יותר טוב‪ .‬כולם נרגעו מעט‪ .‬כולם מלבד עידית תדהר‪ ,‬דוגמנית בדרכה מעלה‪ ,‬שהיתה גם זוגתו של‬
‫תומר תמוז‪ ,‬שהיתה בדרכה לסגור עסקה עם ספורט'ס אילוסטרייטד לגבי צילומי שער‪ ,‬שהיתה בת חמש עשרה‬
‫ אבל אף אחד לא ידע‪ .‬אף אחד מלבד ד"ר גור גורביץ' ‪ -‬אבל הוא והיא הגיעו להסדר‪ .‬הוא ינתח והיא‪...‬‬‫אאאו‪...‬‬
‫לחץ האוויר גרם לה לכאבים נוראיים בחזה‪ .‬לא חזה של ילדה בת חמש עשרה ‪ -‬חזה של אשה‪ .‬אשה‬
‫שנראית בשנות השלושים לחייה ‪ -‬בגוף‪ ,‬ובשום מקום בחייה ‪ -‬בפרצוף‪.‬‬
‫אאאו‪ ...‬היא מלמלה‪ ,‬אבל אף אחד לא שמע‪ .‬תומר תמוז‪ ,‬בן זוגה‪ ,‬התמקם כמה שורות לפניה‪ .‬הוא היה‬
‫מפוחד מאוד‪ .‬זיעה קרה עמדה על פניו כמו ג'לי‪ .‬היא רצתה לצעוק אבל הכאב היה משתק‪.‬‬
‫באותו הזמן‪ ,‬בצדו השני של המטוס‪ ,‬ליד תא הטייס‪ ,‬פנינה פ‪ .‬הרגישה גם היא כאב משתק בפניה‪ .‬לחץ נורא‬
‫מעל גשר אפה‪ ,‬בצידי המצח‪ ,‬מעל הרכות‪ ,‬בשפתיים‪ ,‬מהם נפלטה דמעה קטנה של דם‪ .‬היא הרגישה את העור‪,‬‬
‫איך שהוא עומד עוד רגע להיבקע‪ .‬היא רצה לקבינת הנוסעים‪.‬‬
‫מעין | ‪43‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:11‬‬

‫‪maayan04-c.indd 43‬‬

‫"אמא'לה‪ ,‬אמא'לה‪ .‬אני צריכה פלסטר או משהו!" ועצם הדיבור קרע את עור שפתיה‪ ,‬ואת עור הפנים‬
‫המתוח שלה‪ ,‬ורסס של דם עמד באוויר‪ ,‬ובתוכו גם דמעות וחלקיקי עור וחומר צמיגי‪ .‬עננת הדם פגעה בחלון‬
‫ובקיר שליד שושנה שושן‪ ,‬מעט התיז לה על החולצה והיא צעקה‪ .‬כל הנשים‪ ,‬הדוגמניות והשחקניות המעטות‬
‫החלו כולן לצווח‪.‬‬
‫עידית תדהר התפוצצה ראשונה‪ .‬שדיה פקעו ופיזרו המון דם‪ .‬תפרים זעירים בבטן ובראש נפרמו‪ .‬הגברים‬
‫כולם הסתתרו מאחורי ידיהם בזמן שנשות המטוס התפזרו לחלקיקים‪ .‬הקבינה נצבעה באדום‪ .‬הצעקות נמשכו‬
‫כשבע דקות‪ ,‬כי בתום שבע הדקות כולן איבדו כל כך הרבה דם‪ ,‬שלא נשאר להן מספיק כוח לצעוק‪ .‬לאחר‬
‫עשר דקות כל הנשים מתו‪ .‬כולן מלבד שושנה שושן‪ ,‬שהיתה ‪ 100%‬נטורל‪.‬‬
‫*‬
‫הגברים התאספו במעגל‪ .‬את חלונות הקבינה כיסתה שכבת קרח‪ .‬כבר לא היה אפשר לראות את הכוכבים‪ ,‬את‬
‫החלל השחור‪ .‬המנוע הפסיק לעבוד ורוב מנות האוכל נאכלו‪ .‬מכיוון שהיתה זו טיסת מחלקה ראשונה‪ ,‬היתה‬
‫על המטוס כמות נכבדת של אלכוהול‪ .‬הגברים )ושושנה(‪ ,‬אחד ליד השני‪ ,‬שתויים‪ ,‬במסדרון מרחף עטוף קרח‬
‫ודם‪ ,‬התדיינו‪.‬‬
‫"אם אנחנו בחלל‪ ,‬ולא על כדור הארץ‪ ,‬האם כשנמות עדיין נגיע לגן עדן?"‪ ,‬שאל אלכסיי‪ ,‬שהיה כפייתי‬
‫בענייני גן עדן‪ .‬הוא היה תורם כסף לכל זרם דתי שהכיר כדי להיות די בטוח שיגיע לאיזה סוג של גן עדן‪.‬‬
‫“לפי ההיגיון הזה"‪ ,‬אמר סטינג מינג‪" ,‬מר אלכסנדרוביץ'‪ ,‬גם אם היית אמור להגיע לגיהינום לא היית‬
‫מגיע אליו"‪.‬‬
‫"מעניין"‪ .‬הרהרה שושנה שושן‪" ,‬אולי פה בחלל אין גן עדן וגיהינום כמו שיש על הקרקע‪ .‬זה באמת נשמע‬
‫פחות אמין כשאתה נמצא כאן למעלה"‪.‬‬
‫וזה אכזב אותה מעט בגלל שתמיד חשבה שחוסר ההצלחה שלה באהבה מציב אותה במקום דומה לזה של‬
‫הקדושים המעונים‪ ,‬המרטירים הנוצרים‪ ,‬וביום מן הימים‪ ,‬אולי אחרי מותה‪ ,‬היא תפוצה על בתוליה‪.‬‬
‫תומר האמן אמר‪" ,‬גן עדן וגיהינום הם מקומות שאחרי שאתה הולך אליהם ‪ -‬אין לך למי לספר‪ .‬קצת כמו‬
‫המצב שלנו כרגע‪ .‬אתם לא חושבים? כפי שאני רואה את זה אנחנו תקועים כאן ואף אחד לא הולך להציל‬
‫אותנו‪ .‬אין איך! למעשה אנחנו כבר מתים‪ ...‬אבל‪ ...‬עדיין יש לנו הכרה‪ .‬הגוף שלנו עדיין חי‪ .‬אתם מבינים‬
‫על מה אני מדבר? יש לנו את הפריבילגיה באמת לחוות גן עדן וגיהינום‪ .‬לא רק לדבר על זה‪ .‬מי באמת יכול‬
‫להגיד שיש לו זכות כזו חוץ מאיתנו? הרי בסופו של דבר כולנו יודעים שאין דבר מלבד הגשמי‪ .‬האדמה‪ .‬כדור‬
‫הארץ‪ .‬החיים‪ .‬והנה אנחנו כאן‪ .‬בשמים‪ .‬חווים חוויה‪ .‬אבל למעשה אנחנו מתים‪ .‬וכפי שאמרתי ‪ -‬בשמים‪ .‬בואו‬
‫נשחק גן עדן‪ .‬איזה מקום מוצלח יותר לשחק בו גן עדן מאשר בשמים? רוצים? בואו נשחק גיהינום‪ .‬אנחנו‬
‫הרי בתוך קופסא סגורה מטונפת בדם ואין לנו לאן לברוח‪ .‬יש לנו אלכוהול‪ ,‬סמים )ז'תומרת לי יש קצת קוק‬
‫בתיק( ‪ -‬אפשר להשתמש בהם גם בגן עדן וגם בגיהינום"‪.‬‬
‫החבורה הביטה בו חרש‪ .‬דבר מה שהרגיש כמו הארה אלוהית הלהיט את פניהם‪ .‬אחרי כמה שניות אמר‬
‫הטייס‪" :‬איך נתחיל? במה נתחיל?"‬
‫הם דנו בנושא והחליטו להתחיל בגיהינום ואז לעבור לגן עדן‪ .‬להתחיל ברע ולסיים בטוב‪ .‬אחר כך‪ ,‬כמובן‪,‬‬
‫יכלו לעשות את זה שוב בסדר הפוך‪.‬‬
‫גיהינום‪ ,‬אם כן‪ ,‬דרש מהם להוריד את כל הבגדים‪ .‬כולם התבקשו להתנשק אחד עם השני ולקיים יחסי‬
‫מין מהסוג המלוכלך ביותר‪ .‬דבר זה לא היה זר לאף אחד מהמסובין כי כך התנהלו לרוב על פני כדור הארץ‪.‬‬
‫כולם מלבד שושנה שושן‪ ,‬שהיתה מוקפת בגברים נאים ונואשים‪ ,‬האשה היחידה‪ ,‬ובליבה חשבה שזה מרגיש‬
‫לה יותר כמו גן עדן‪ ,‬אבל לא אמרה דבר כדי שלא יפסיקו‪ .‬הם שתו עוד אלכוהול והסניפו מהקוק שהיה‬
‫לתומר תמוז בתיק‪ .‬מיצי גוף התפזרו מסביב והתערבבו עם הדם והבשר וביחד עיטרו את הקירות‪ .‬הגברים‬
‫הזקנים יותר השילו מעליהם את רגשי הנחיתות‪ .‬הגברים הצעירים לא השוויצו יתר על המידה בשרירי הבטן‬
‫המפותחים שלהם‪ ,‬בטרייספס ובבייספס‪ ,‬אותם גידלו במשך חודשים בחדרי כושר ובמכונים לייעוץ אסתטי‪,‬‬
‫עם מיצי חלבונים וכדורים שנמסים בבטן‪ .‬שושנה שושן הרגישה לראשונה בחייה מאושרת עם גופה הרופס‪,‬‬
‫מכוסה הצלוליטיס‪ ,‬עם חוסר האחידות בצבע גופה‪ .‬כל אחד מהגברים התעסק בחלק אחר מבשרה‪.‬‬
‫לאחר זמן לא מוגדר‪ ,‬שכן לא היתה יותר דרך למדוד את הזמן‪ ,‬החליטו לעבור לגן עדן‪ .‬שושנה שושן‬
‫מעין | ‪44‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:11‬‬

‫‪maayan04-c.indd 44‬‬

‫חששה‪ .‬אבל חששותיה התפוגגו כשגילתה שגן עדן כלל את אותן פעילויות כמו גיהינום‪ .‬ההבדל היחיד היה‬
‫בכך שתומר תמוז הציע שיכבו את האורות‪ .‬שושנה שושן אפילו לא התבקשה לשנות את תנוחתה על הרצפה‪,‬‬
‫ליד השירותים‪.‬‬
‫כך המשיכו נוסעי טיסה מספר שבע של בריטיש איירווייס‪ ,‬איירבוס ‪ 3000‬בבעלות שיתופית עם תיאודור‬
‫תיאודורוביץ'‪ ,‬אשר שוכן לו בלונג ביץ'‪ ,‬ובאל‪-‬קודס‪ ,‬וברמת השרון‪ .‬הם המשיכו כך למה שנראה כמו נצח‪.‬‬
‫הם המשיכו כך אפילו שהחמצן בקבינה נגמר ומרוב הזיות לא שמו לב שבאמת מתו‪.‬‬
‫אם מתו ואם לאו‪ ,‬היו הוכחה ללא תוקף לקיומן של השערות כמו גן עדן וגיהינום‪.‬‬
‫שלושת אלפים שנה אחרי זה )בזמן כדור הארץ(‪ ,‬הגיעו אל אחד מירחיו של צדק‪ :‬איו‪ .‬הם נקלעו לכוח‬
‫משיכתו החלש‪ 150 .‬אלף שנה מאוחר יותר נמצאו על ידי ספינת חלל שהגיעה מהכוכב מלמון ‪ 8‬כדי לחקור‬
‫את אזוריה המרוחקים של הגלקסיה‪ .‬נוסעי טיסה ‪ 7‬של איירבוס ‪ 3000‬של ב‪.‬א‪ .‬הגיעו לגן עדן ולגיהינום‪,‬‬
‫פגשו בחייזרים ונסעו לקצותיו המרוחקים של היקום והזמן‪ ,‬והכל במחיר של כרטיס טיסה‪ ,‬שמחירו מופרך‪,‬‬
‫ללא ספק‪ ,‬שאותו קיבלו במתנה‪.‬‬

‫אמיר נעמן‪ ,‬יליד ‪.1984‬‬

‫"כשראיתי את בית הקפה באצ‘ו‬
‫קינג ג'ורג ‪85‬‬

‫החילותי להאמין בעתידה של תל‪-‬אביב‬
‫אין תרבות עירונית בלי בתי קפה‪,‬בלי‬
‫בטלנים והולכי בטל"‪.‬‬

‫על פי א‪ .‬ס‪ .‬ליריק‬

‫מעין | ‪45‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:12‬‬

‫‪maayan04-c.indd 45‬‬

‫שיר ‪ /‬יואל הופמן‬
‫עוד מעט אביב‬
‫אני רואה גחלים‬
‫אשה גרוזינית‬

‫מעין | ‪46‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:13‬‬

‫‪maayan04-c.indd 46‬‬

‫שירי אהבה דיגיטליים ‪ /‬נמרוד קמר‬
‫התפסן‬
‫את מרגישה את‬
‫המגנט? כמו תפסן‬
‫קפיצי עם קרח יבש‬
‫שהולך ונמס עד‬
‫שניפגש‬

‫זירוקס‬
‫בחנות לצילום מסמכים גלסי‬
‫כל העכברים דביקים‬
‫כל המקלדות טחובות‬
‫אבל יש להם אופיס ‪2007‬‬
‫בחנות צילום מסמכים גלסי‬
‫הבוס הוא סחבק‬
‫כל העובדות חייכניות‬
‫יש מיץ פטל ללקוחות‬
‫אוזני המן בפורים‬
‫תמונות מטיולים למזרח‬
‫על הדסקטופ‪,‬‬
‫גישה חופשית לאינטרנט‬
‫לאתר הומלס‬
‫בחנות צילום מסמכים גלסי‬
‫יש ערמות של כוסות חד פעמיות‬
‫אף אחת מהן היא לא כוס טיפ‪.‬‬

‫מעין | ‪47‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:13‬‬

‫‪maayan04-c.indd 47‬‬

‫הצ'ט המתנקז‬
‫צ'ט בניגוד לאימייל חייב להוביל לנקודת ניקוז‬
‫משם מחליטים ‪ -‬ביי או מתי נפגשים‬
‫אני יכול לדמיין את שנינו מתנקזים בתוך משפך של איקאה‬
‫נוצץ אבל זול‬
‫שוודי אבל ישראלי‬
‫שוודי אבל רומני‬
‫נמרוד ולי–טל‬

‫תיבה‬
‫בתקופה שיצאנו‬
‫עשיתי כביסה פעם אחת‬
‫החלפתי מצעים פעם אחת‬
‫נסעתי לבקר את סבתא שלי פעם אחת‬
‫שילמתי שכר דירה פעם אחת‬
‫רוקנתי את הפח פעם אחת‬
‫יצאתי מהעיר פעם אחת‬
‫הלכתי לסופרמרקט פעם אחת‬
‫התגלחתי פעם אחת‬

‫אבל בדקתי אימייל ‪ 62,459‬פעמים‬
‫בכל התיבות‬

‫נמרוד קמר הוא אמן ועיתונאי‪.‬‬

‫‪&=?L7<DCG74IA7A‬‬
‫‪BEA <K4:? M8< L<3 M84; 7 :<;4A 7L6:7 MGJA BK J @E L6: 7<DCG @>D7‬‬
‫‪7 6 84 E  K L 8 >  B 64 8 37  M 8 ? A E 4  M < M 8 E A L A  7 : C 77‬‬
‫‪@<648EB<4M8<K36<?8D877684E<D:<4<;GLAE8<D7‬‬
‫‪M83?J:M8?E8G?6E8@<CA3A@<C8L@<A8:MA‬‬
‫מעין | ‪48‬‬

‫?‪www.etgar.info!@<;KG‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:13‬‬

‫‪maayan04-c.indd 48‬‬

‫גבעת השטן ‪ /‬קרן ציטר‬
‫פסטיבל בירה השתרע לאורך רחוב קארל מרכס‪ ,‬מהבית שלי )פרנקפורטר טור( עד אלכסנדרפלאץ‪ .‬רק אנשים‬
‫עם שערות לבנות הסתובבו שם‪ .‬מאות דוכנים עם סוגים שונים של בירה ובשר נוטף מסתובב על עמודי ברזל‬
‫וזקנים בוואריים מנגנים באקורדיון‪ .‬תחת אוהל לבן הם הקימו מסעדה עם במה שעליה ניגנה תזמורת של כלי‬
‫נשיפה שירים של הצבא האדום ואנשים שתו וזללו ונתנו לחצוצרות לאכול להם את האוזניים‪ .‬נורה התקשרה‬
‫בדרך ואמרה שהיא פגשה את יוזף במ ַאפִיה ליד הבית שלה והם יושבים שם ושותים קפה‪ .‬כשהגעתי לשם‬
‫קניתי בקבוק אייס‪-‬טי ושאלתי את נורה ויוזף אם הם מצאו הרפתקת טבע להיום‪ .‬נורה אמרה שיש‪ ,‬ויוזף סיפר‬
‫שבמערב העיר נמצאת הגבעה הכי גבוהה בברלין‪ ,‬היא נקראת גבעת השטן‪ ,‬ועליה ‪ -‬זה סוד ‪ -‬היה בסיס של‬
‫הסי‪.‬אַיי‪.‬אֵיי‪ ,‬עם שלוש צלחות לוויינים‪ .‬צריך להיכנס דרך גדר‪ ,‬להשתחל‪ ,‬ואז נכנסים לבסיס נטוש עם חורים‬
‫בקירות‪ ,‬מההפגזות‪ ,‬ומסתובבים שם גם חזירי בר‪ .‬זה היה סימן האזהרה הראשון‪ .‬מעולם לא ראיתי חזירי בר או‬
‫אפילו חזירים נורמליים ‪ -‬ורודים‪ .‬ככה נוצרות מלכודות ‪ -‬לא צריך לראות ולא צריך להרגיש ‪ -‬מישהו פשוט‬
‫מציין את קיומם ואחרי כמה זמן‪ ,‬אתה מאמין ומבלה את כל ימיך בניסיון להוציא אותן מהראש‪.‬‬
‫‪...‬עם קרניים‪.‬‬
‫‪...‬כן‪.‬‬
‫‪...‬הם מסוכנים לא?‬
‫‪...‬לא‪ ,‬אחד מהם ברח ממני ורץ לשיחים‪ .‬הם בסדר‪ .‬נכנסתי לאחד הבניינים ויש תחושה שמישהו גר שם‪.‬‬
‫הרוח שנכנסה דרך החורים והחלונות השמיעה קול אימים ולא יכולתי להישאר שם כי פחדתי‪ ,‬וראיתי גרם‬
‫מדרגות אבל היה חשוך מדי ופחדתי לעלות‪ .‬זה היה מעניין‪ .‬כדאי שתלכו לשם‪ .‬זה יכול להיות כמו מבחן פחד‬
‫ מי נשאר יותר זמן‪.‬‬‫הוא אמר שאפשר למצוא את הגבעה במפה ואמר לנו באיזו תחנה לרדת מהרכבת‪.‬‬
‫גבעת השטן‪-‬שלושה לוויינים‪-‬בסיס סי‪.‬איי‪.‬איי‪-‬חזירי בר‪-‬מפה‪-‬פחד‪-‬מבחן‪-‬פחד אני חייבת לעבור כל‬
‫מבחן גם אם אני לא אוהבת לטייל בטבע ‪ -‬בין רגע הפך הבוקר המבולבל והיבש )החיים שלי עשויים אוויר!(‬
‫לבוקר רטוב וכהה עם רובין וויליאמס ואגודת המשוררים המתים‪ ,‬עצים ירוקים‪ ,‬מערות‪ ,‬לחשושים ותחושות‬
‫בטן נוראיות‪ ,‬סכינים‪ ,‬פושעים‪ ,‬גדר פרוצה ‪ -‬יוליה תקנא‪.‬‬
‫דיברנו על רופאי שיניים‪ .‬על כיסאות הרכבת היה ריפוד עם צורות גיאומטריות בצבעי פסטל שהרגיעו‬
‫את עיניי והניחו את גבי כאילו נשענתי על חתול מפוחלץ‪ ,‬בהיתי בחלון ושמעתי את נורה אומרת שרופאת‬
‫השיניים שלה גרה קרוב‪ .‬לא הכרתי את הדרך‪ ,‬אמרתי לה שאני צריכה ללכת לרופא שיניים‪ ,‬אחרי זה חייכתי‬
‫והצבעתי על הבעיה‪ .‬נורה הבינה ואמרה שהרופאה שלה מאוד טובה ומאוד זולה‪ .‬אמרתי לה שיש לי כבר למי‬
‫ללכת ונורה הוסיפה שהיא גם מאוד נחמדה‪.‬‬
‫הרכבת חלפה בין טבע לבניינים עם ציורי גרפיטי‪ .‬אני בהיתי בחלון וחשבתי שכל הטיול הזה הוא בסך הכל‬
‫מאוד מרענן כי הרבה זמן לא יצאתי לחיק הטבע‪ .‬בזמן שהבחנתי לראשונה בצבעי הפסטל והפרווה על כסאות‬
‫הרכבת‪ ,‬נורה אמרה שצריך לרדת‪.‬‬
‫גבעת השטן היתה ממש מול התחנה למרות שלא ממש ראינו אותה ‪ -‬ראינו יער גדול‪ .‬יכולנו ללכת רק‬
‫בכיוון אחד‪ ,‬על כביש מאוד גדול ותעשייתי‪ .‬צעדנו באיטיות כשמשפחות על אופניים וזוגות צעירים במכוניות‬
‫חסכוניות‪ ,‬הקיפו אותנו כעדת זבובים‪ .‬בשלב מסוים הבחנו בדרך עפר שהתפצלה מדרך האספלט בה צעדנו‪,‬‬
‫הצעתי שנלך בדרך הזו כדי שאם נצטרך להתגנב דרך הגדר בבוא הזמן‪ ,‬אף אחד ישים לב‪.‬‬
‫***‬
‫לא מזמן ‪ -‬לפני שבוע ‪ -‬נורה ואני דיברנו על גבעת השטן וחשבנו על הגדר המשולשת‪ .‬זה היה כמו כלוב ולא‬
‫היתה לנו ברירה אלא להמשיך ללכת‪ .‬פחדתי‪ .‬לא רעדתי או בכיתי‪ ,‬אך הפחד מהאיש עם החולצה האדומה‬
‫שעמד על יד הגדר ועקב אחרינו עם מבטו‪ ,‬והאנשים שיכלו לבוא ולהיכנס ולהרוג ולאנוס אותנו היתה איומה‪.‬‬
‫מעין | ‪49‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:14‬‬

‫‪maayan04-c.indd 49‬‬

‫לא היה לנו סיכוי‪ ,‬הסתכלתי על המקל בידי ‪ -‬זה אפילו לא היה מחבט בייסבול‪ .‬חתיכת העץ תישבר על ראשו‬
‫והוא יתעצבן וירסק אותי ואת נורה‪ .‬העצמות שלנו יתנפצו כמו גפרורים וההורים שלי יהיו כל כך עצובים‬
‫ הם ימותו מכאב‪.‬‬‫אבל עוד לא הגענו לשלב הזה והכלוב היה בשלבי התהוות ראשוניים‪ .‬נורה הסכימה לעבור לדרך הצדדית‬
‫ואני אמרתי לה שאני צריכה להשתין ‪ -‬נכנסתי קצת למעבה היער וצעקתי לה "‪ ”watch me‬אבל היא הבינה‬
‫למה אני מתכוונת וסובבה את הגב‪ .‬אחרי זה התחלנו ללכת‪ .‬נורה אמרה שהיא מפחדת מעקיצות ופרעושים‪.‬‬
‫אני גמעתי בקמצנות מבקבוק האייס‪-‬טי כי לא רציתי להתייבש או להשתין שוב בין העצים‪ .‬האוויר היה כמובן‬
‫נעים ‪ -‬לא היינו עושות את הדרך הזו בגשם‪ .‬לקחנו מקל בעובי שני סנטימטר ובאורך שלושים והמשכנו‬
‫ללכת‪ .‬לא היינו צריכות את המקל‪ ,‬אך חשבתי שבכך אנחנו עושות עם הטבע חסד‪.‬‬
‫השמים היו בהירים‪ ,‬היום היה יפה ואנחנו צעדנו‪ .‬הלכנו והלכנו עד שהדרך התפצלה לשני שבילים‪ .‬גבעת‬
‫השטן עמדה בין השתיים‪ ,‬גאה‪ ,‬יציבה ואימתנית‪ .‬מכוסה כולה ברעמת עצים כמו פרוות דב אימתני‪ .‬שני‬
‫השבילים לא היו אלא כלי שנועד לשרת את הגבעה ונורה תהתה באיזו דרך צעדו סוכני הסי‪.‬איי‪.‬איי כדי להגיע‬
‫למבצרם‪ .‬קשורים באזיקים למזוודותיהם‪ ,‬גופם מזיע תחת חליפות‪ ,‬מצחם נוטף מים אך רגליהם קשוחות‬
‫ויציבות‪ ,‬צועדים בין השיחים במבטא אמריקאי נינוח‪ ,‬בדיוק כפי שעשו באותם רגעים אחיהם בוייטנאם‪,‬‬
‫מנפצים זרדים מתים תחת מגפיים כבדות‪ ,‬מביטים סביבם בחשד‪ ,‬אוחזים ברוביהם המשומנים ועיניהם כמעט‬
‫שורפות את העצים בחוסר אמון‪ .‬לאן נעלמו חזירי הבר?‬
‫בחרנו בשביל הימני‪ .‬עכשיו היינו ממש בתוך היער והרגשנו שאנחנו עולות ‪ -‬ההליכה הפכה למעייפת‪.‬‬
‫העצים הקיפו אותנו ואני חשבתי שהמקום אקזוטי‪ ,‬נהניתי להרחיק עלים וענפים בעזרת המקל‪ ,‬הרגשתי נשית‬
‫וגברית גם יחד‪.‬‬
‫חלפנו על פני קרחת יער קטנה עם שני ספסלים שנועדה לעסקאות קוקאין ופגישות עם מרגלים‪ .‬כשחשבתי‬
‫על סוכני סי‪.‬איי‪.‬איי דמיינתי אנשים בחליפות‪ ,‬כשחשבתי על סוכני ק‪.‬ג‪.‬ב‪ ,‬דמיינתי קסדות מכוסות בפרוות‬
‫חיה רטובה עם ריר וניבים‪.‬‬
‫אחרי זמן מה הגענו לגשר גדול‪ ,‬עשוי עץ‪ .‬חצינו את הגשר ולשם הטיול עצרתי במרכזו להסתכל על הנוף‪.‬‬
‫הסתכלתי על הנוף לכיוון ברלין ‪ -‬ראיתי עיר מרוחקת‪ .‬הסתובבתי להסתכל על הנוף לכיוון ההר ‪ -‬ראיתי יער‪.‬‬
‫לא היה זכר לבסיס הסי‪.‬איי‪.‬איי‪ .‬כשהסתכלתי למטה ראיתי נער רוכב על אופני בי‪.‬אמ‪.‬אקס‪ ,‬נותן לגלגלים‬
‫להחליק על החול האדום‪ ,‬בין השיחים היבשים‪ .‬מקצה ההר עד לתחתית‪ ,‬בין צמחים ירוקים ושמיכות ישנות‪,‬‬
‫בקפיצות חופשיות וסטיות מהירות באלכסון‪ ,‬נעלם רוכב הבי‪.‬אמ‪.‬אקס תחת הגשר‪ ,‬ושב והציץ מעברו השני‪.‬‬
‫הסתובבתי מוקסמת‪ ,‬כאילו צפיתי במופע דולפינים‪ .‬עקבתי אחריו בזמן שהוא צלל מטה במדרון ונעלם במורד‬
‫ההר‪.‬‬
‫תחת הגשר עמדו חברי הקבוצה על יד ערימת אופניים‪ ,‬חלקם החלו מטפסים‪ ,‬דוחפים את אופניהם אל‬
‫פסגת ההר‪ ,‬ואחרים עקבו אחר חבריהם ושוחחו בעצלתיים‪.‬‬
‫***‬
‫התיישבנו לנוח ולעשן סיגריה‪ .‬חשבתי על שיני הצהובות ונורה אמרה שאחרי שנסיים נצטרך לכבות את‬
‫הסיגריה כמו שצריך כדי שהיער לא יישרף‪.‬‬
‫אמרתי "בסדר" למרות שידעתי ששום דבר כזה לא יקרה‪ ,‬ואז הרמתי את מבטי אל פסגת ההר וראיתי‬
‫לראשונה את בסיס הסי‪.‬איי‪.‬איי‪ .‬הוא דמה לעיר העתיקה בירושלים או למבצר ח ָללִי תמוה או בקיצור ‪ְ -‬לז ַיִן‬
‫ מגדל לבן שבקודקודו ניצב עיגול לבן )אנטנה( כמו העיגול של אלכסנדרפלאץ‪ ,‬ולצידו נחו שני עיגולים‬‫זהים בגודלם‪ ,‬צמודים ליסודות המגדל‪.‬‬
‫המשכנו ללכת ולטפס אל צמרת ההר‪ .‬אינני זוכרת על מה חשבתי‪ ,‬אך אני זוכרת שלעתים הרמתי את עיני‬
‫אל הפסגה על מנת למלא את ליבי בתקווה מחודשת‪ ,‬אך המגדל נעלם ורק אלפי עצים יבשים החזירו לי מבט‬
‫עייף‪ .‬המשכנו לטפס‪.‬‬
‫***‬
‫לילה קודם ישבתי עם נורה וחברה שלה בבר מכוער ושתינו בירה‪.‬‬
‫חברה שלה סיפרה שבאזור בו אני גרה היה אדם שחתך לבחורות את הפרצוף‪ .‬הוא היה מסתובב מול הבית‬
‫מעין | ‪50‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:15‬‬

‫‪maayan04-c.indd 50‬‬

‫שלי‪ ,‬עוצר בחורה באיזו אמתלה‪ ,‬מרטש לה את הפנים ובורח‪ .‬המשטרה מעולם לא מצאה אותו‪ .‬העיתונים‬
‫קראו לו "החותך"‪ .‬מעולם לא שמעתי על הסיפור הזה וחשבתי שכדאי שאני לא אדבר יותר עם אנשים על יד‬
‫הבית שלי‪ .‬זה קרה השנה ‪" -‬החותך" עדיין חי‪.‬‬
‫***‬
‫לפתע הבחנתי בגדר ‪ -‬בפסגת ההר‪ ,‬במרחק מאתיים מטר ‪ -‬גובהה כשלושה או ארבעה מטרים‪ .‬הצמחייה גדלה‬
‫עליה פרא ולא יכולתי לראות דרכה כלום‪ .‬אז גם הבחנתי באיש עם החולצה האדומה‪ .‬הוא עמד לבד על יד‬
‫הגדר שלוב זרועות‪.‬‬
‫טיפסנו בדרך האפר בלי להחליף מילה‪ ,‬החולצה והמכנסיים התלכלכו בבוץ ואבק‪ .‬הגענו לגדר‪ ,‬האיש‬
‫עמד לידנו‪ ,‬כמו שומר ראש קולומביאני‪ .‬הוא עקב אחרינו במבטו‪ ,‬בלי להזיז את הגוף או את הזרועות ‪ -‬רק‬
‫עם העיניים‪ .‬זאת לא היתה הגדר שדמיינתי‪ .‬זאת היתה גדר משולשת ‪ -‬בגובה ארבעה מטרים‪ ,‬ועוד שתי‬
‫גדרות באותו הגובה‪ ,‬במרחק מטר אחת מהשנייה‪ .‬כל הגדרות היו מכוסות בעשבים ירוקים ובעשבים מתים‪.‬‬
‫הלכנו לאט לאורך הגדר‪ ,‬בלי להסתכל אחורה‪ .‬אחרי שהתרחקנו מהקולומביאני‪ ,‬נורה אמרה‪ :‬צריך למצוא את‬
‫הפרצה‪ .‬אחרי דקות ספורות מצאנו פרצה מאד צרה ‪ -‬מישהו הפסיק את הפורץ באמצע המלאכה ‪ -‬הברזלים‬
‫היו חשופים ומאיימים כמו ציפורניים‪ .‬לא ידענו אם להיכנס או לא‪ .‬להיכנס לתוך הגדר יהיה כמו להיכנס‬
‫לכלוב חשוך בבוקר אביבי‪.‬‬
‫אמרתי לנורה שאני שולחת אס‪.‬אמ‪.‬אס ליוליה שתדע איפה אנחנו אם יקרה משהו‪ .‬נורה אמרה שלא צריך‬
‫ יוזף יודע לאן הלכנו‪ .‬החזרתי את הפלאפון לכיס‪.‬‬‫המשכנו לעמוד על יד הגדר‪ ,‬מלוכלכות ויבשות‪ ,‬שתקנו או דיברנו בקצרה‪ .‬כששמענו אנשים מתקרבים‬
‫)מאחורי העיקול בצד שמאל(‪ ,‬נכנסנו פנימה ‪ -‬ידענו שנחצה את הגדר‪ ,‬היינו בכלוב הזה עוד לפני שנכנסנו‪.‬‬
‫***‬
‫הגדר היתה מכוסה בעשבים שוטים ועשבים חיים‪ .‬הלכנו באיטיות בין הגדר הראשונה לגדר השנייה‪ ,‬חיפשנו‬
‫את הפרצה בגדר השנייה ‪ -‬לא מצאנו‪ ,‬אך המשכנו להתקדם‪ .‬הבסיס היה גדול והכלוב אליו נכנסנו הקיף אותו‪.‬‬
‫התרחקנו מהחופש והמרחבים והעמקנו תחת כובד השליחות אל תוככי הכלוב‪ .‬בחנתי את המקל בידי וחשבתי‬
‫שזה אפילו לא מחבט בייסבול‪ .‬אין לנו סיכוי‪ .‬נורה הלכה לפני‪ .‬נדמה לי שהחודש הזה כולם משתגעים‪ .‬שמענו‬
‫קולות ‪ -‬אנשים חלפו על יד הגדר ‪ -‬לשמחתנו הצמחים המטפסים הסתירו אותנו‪ .‬התכופפנו ‪ -‬הרגליים שלי‬
‫רעדו ‪ -‬מתוך אינסטינקט‪ ,‬ואחרי שהקולות התרחקו מעט‪ ,‬המשכנו ללכת עד שנתקלנו בפרצה השנייה‪.‬‬
‫בזמן כתיבת שורות אלה‪ ,‬הטלפון שלי צלצל שמונה פעמים ברציפות‪ ,‬וכשפתחתי עכשיו את האימייל‬
‫שלי גיליתי שקיבלתי שבע הודעות‪ .‬כל הטלפונים וכל האימיילים הם מאותו אדם‪ .‬הוא מאוד רוצה לדבר‬
‫איתי‪ .‬נראה לי שהוא השתגע וזה מפחיד אותי‪ ,‬בייחוד בזמן שאני כותבת וכל הבית חשוך חוץ ממנורת שולחן‬
‫שמפיצה אור מינימלי שאמור להאיר את מה שצריך ולהחשיך את מה שלא‪ .‬השבוע שמעתי על שלושה מקרים‬
‫של התקפי שיגעון ‪ -‬הראשון היה על אשת עסקים אוסטרית שקפצה מגשר בווינה‪ .‬היו לה שלושה ילדים‬
‫קטנים ובעל‪ .‬היא חטפה התקף פאניקה‪ .‬האיש שסיפר לי את זה תהה למה היא התאבדה ומה היתה הסיבה‬
‫לשיגעון‪ .‬אני לא חושבת שהסיבה באמת קשורה לפאניקה‪ .‬הקשר בין מציאות להתקפי פאניקה הוא רק תירוץ‪.‬‬
‫בגלל זה אני שונאת שיגעון‪ .‬הגדר השנייה היתה פחות מפחידה אך נורה ואני לא דיברנו ואם החלפנו מילים‬
‫עשינו זאת בלחישה‪ .‬לא ראינו מה יש מעבר לצמחייה שטיפסה על הברזלים והפכה לגג שכיסה את הגדר‬
‫המשולשת והזכיר לי שאין לאן לברוח ואיש לא ישמע אותי צורחת‪ .‬המקרה השני היה בחור שלא שתה ולא‬
‫עישן‪ ,‬אך משום מה הוא הגיע לפאב ושבר בקבוק וויסקי על ראש של אשה וקרא לגבר שעמד לידה ‪" -‬אמא"‪.‬‬
‫עכשיו הוא בבית משוגעים‪ .‬אסור לאף אחד לבקר אותו‪ .‬זה כל מה ששמעתי‪ .‬לא הכרתי אותו ‪ -‬הבחור שלא‬
‫מפסיק לצלצל סיפר לי על זה‪ .‬אולי שיגעון זה מחלה מדבקת? אני בחיים לא אענה לטלפון‪.‬‬
‫מצאנו את הפרצה בגדר האחרונה והמראה שהתגלה לפנינו היה אף גדול מסקרנותנו ‪ -‬דרך פתח מאוד קטן‬
‫ונמוך )צריך לזחול כדי להשתחל( התגלגלה האדמה מטה אל יסודות של בניין‪ .‬המבנה היה עצום‪ ,‬אולי זה היה‬
‫מקלט או מעבדה לחומרים רעילים‪ .‬מעולם לא ראיתי בניין כל כך קרוב וכל כך חשוף ‪ -‬בדרך כלל מכסים את‬
‫היסודות במדרכה או בחצר אחורית‪ .‬המבנה דמה לשן ענקית שמזדקרת מבין החניכיים‪ .‬אנחנו הבטנו מטה‪,‬‬
‫תוהות אם להתגלגל או להמשיך ללכת‪.‬‬
‫מעין | ‪51‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:16‬‬

‫‪maayan04-c.indd 51‬‬

‫התגלגלנו מטה‪ .‬מכאן הדרך היתה חולית ומסריחה‪ .‬מישהו גר שם‪ .‬ראיתי בקבוקים זרוקים על משטח בטון‬
‫)רחוק מאיפה שזחלנו( ולמטה‪ ,‬בתחתית‪ ,‬בצמוד לבניין ‪ -‬ערמות של שמיכות רקובות‪ ,‬בקבוקים ופחיות ועצים‬
‫כרותים כמו חידקים חולים שמחוררים את הגוף‪ .‬ראיתי את הגדר מציצה עלינו ממעל‪ ,‬וניסיתי להגיע לתחתית‬
‫בלי ליפול‪ .‬יושבת או כמעט שוכבת על התחת‪ ,‬מגששת עם הרגליים כמו שני מחושים אחר נקודות אחיזה‪.‬‬
‫המקרה השלישי קפץ מהמרפסת‪ .‬הוא חלה בדיכאון והיה פרנואיד כבר הרבה זמן‪ .‬קונסטאנט התקשר לספר‬
‫לי על זה‪ .‬לא ממש הכרתי את הבחור‪ .‬קונסטאנט אמר שהוא הלך לפסיכולוג והפסיכולוג לא עזר‪ .‬הרגשתי‬
‫שמישהו מסתכל עלינו‪ .‬מציץ מהגדר‪ .‬היינו בתחתית והתקרבנו לכיוון ערמות הזבל‪ .‬מישהו הסתכל עלינו‪,‬‬
‫הרגשתי את עיניו על גופי‪ .‬זה היה "החותך" ‪ -‬כאן הוא הסתתר‪ .‬רציתי להגיד את זה לנורה‪ ,‬אבל פחדתי לדבר‪.‬‬
‫הוא היה מופנם ועישן הרבה גראס‪.‬‬
‫זאת לא רק תקופה של שיגעון‪ ,‬זו גם עונה של גידולים סרטניים‪ .‬השנה שמעתי על שלושה אנשים שגילו‬
‫שיש להם גידול בראש‪ .‬שניים מהם הם קרובי משפחה שלי‪ .‬אני חושבת שזה בגלל הטלפון הסלולרי ‪ -‬זה‬
‫מסרטן‪ .‬כמו סיגריות ‪ -‬הקרינה מחממת את המוח ואף אחד לא מאמין שיש קשר ישיר בין השניים‪.‬‬
‫לא חשבתי על סיגריות‪ .‬הלכנו לאט ‪ -‬הוא עקב אחרינו‪ ,‬חדרנו לקן שלו וידעתי שהוא לא ישתוק לנצח‪.‬‬
‫נורה אמרה שנצטרך לטפס למעלה במקום אחר‪ .‬כי יש יותר מדי זבל‪ .‬לא רציתי להסכים אבל היא צדקה‪ .‬אני‬
‫הובלתי והיא אחריי‪ .‬הטיפוס היה קשה ומלוכלך‪ .‬הרגשתי שאין לי מושג מה יהיה הצעד הבא‪ ,‬לא מצאתי שום‬
‫נקודת אחיזה‪ .‬ואז התחילו השאלות לנקר במוחי‪ :‬מה קורה פה? למה הוא מסתכל עלי ולמה אני לא רואה אותו?‬
‫ואיך זה שכולם פתאום משוגעים? במוצהר? איך זה לא יוצא להם מהראש? למה הוא לא יוצא לי מהראש?‬
‫מצאתי עץ שיצא ונבלע באדמה‪ .‬נשענתי עליו לראות עד כמה הוא יציב ואז טיפסתי‪ .‬הסתובבתי לנורה כדי‬
‫לראות אם היא עוקבת אחרי‪ ,‬מיששתי לרגע את מותניי והרגשתי את התחתונים צמודים לגוף ואת המכנסיים‬
‫שמוטים לפחות שלושה סנטימטר מתחת‪ .‬לא מיששתי או הרמתי את המכנסיים כי ידעתי שנורה מסתכלת‪.‬‬
‫***‬
‫הגעתי לגובה הקרקע‪ .‬השמש זרחה‪ ,‬האוויר היה קריר והרוח נשבה ברכּוּת והניחה את הדעת‪ .‬האדמה שינתה‬
‫צורה וסוליות נעליי נעו ברכות על מרצפות אפורות ומוכרות‪ ,‬כאילו צעדתי בשבילים אלמוניים של עיירת‬
‫פיתוח‪ .‬למרות שהמקום נראה נטוש ומוזנח‪ ,‬הסביבה הלא טבעית והמוכרת נתנה לנוזלים מרגיעים להתפשט‬
‫במוחי ולשמן את גלגלי ההיגיון שהחלידו וחרקו והחרישו את אוזניי‪ .‬הפחד כמעט ונעלם‪.‬‬
‫ההקלה הפכה לנינוחות משועשעת כשפגשנו את התיירים האמריקאים בקומה של הלוויינים‪ .‬נפנפנו אליהם‬
‫לשלום והם נפנפו בחזרה‪ ,‬הסתובבנו במבנים הנטושים כצרכנים מיומנים הבוחנים מוצר מוכר‪.‬‬
‫נורה צילמה את הנוף ואת הגרפיטי על הקירות‪ ,‬היא תיעדה אותי מחייכת‪ ,‬נשענת על לבנת ענק‪ ,‬בתוך חללים‬
‫עזובים וחרבים‪.‬‬
‫השמש התקררה והאוויר הפך סגריר‪ .‬נורה שאלה את האמריקאים אם הם יודעים היכן היציאה והאמריקאים‬
‫אמרו‪" :‬לכו ישר עד שתגיעו לשער"‪ .‬ראשי התנער בחופשיות והפך לרעמת סוס פראי בצבע חום‪ .‬אין הרפתקאות‬
‫ואין סודות בעולם‪ ,‬רק אתרי תיירות ושיגעון מפלצתי שמשחיר ומערפל את העיניים‪.‬‬
‫יצאנו דרך השער‪ .‬חלפנו על פני מגרש חניה עמוס מכוניות ומשפחות שרק הגיעו או עוד שנייה יעזבו ‪-‬‬
‫שמיכות ועגלות וילדים וזוגות עייפים שמחזיקים ידיים או הולכים זה לצד זה ברגיעה‪ .‬ירדנו מההר‪ ,‬דרך כביש‬
‫דו כיווני ‪ -‬זה היה הכביש הרחב ממנו סטינו בתחילת המסע‪.‬‬
‫נורה זרקה את המקל ‪ -‬היא אמרה שהיא לא צריכה אותו יותר‪ .‬חשבתי שהמקל יכול להיות מזכרת מהטיול‪,‬‬
‫אך זרקתי אותו גם כי הרגשתי ילדותית‪ .‬צעדנו במורד ההר ודיברנו על רוכבי האופניים‪ ,‬על הילדים שחלפו‬
‫על פנינו‪ ,‬על אחיהם הגדולים והקטנים‪ ,‬האוויר הנעים‪ ,‬המכוניות והמוניות שחלפו לצידנו‪ .‬דיברנו על השיגעון‬
‫אליו נקלענו בגלל יוליה והאגם ויוזף‪ ,‬חזירי הבר והגדר המטורפת‪ .‬הסתכלתי בסקרנות על צידי הדרך‪ ,‬בוחנת‬
‫את העצים‪ ,‬כאילו עיניי היו אצבעות המחפשות זרעי מריחואנה בקופסת גפרורים ‪ -‬עלים‪-‬עשב‪-‬חום‪-‬אדמה‬
‫ועוד עצים ‪ -‬לא ראיתי חזירים‪ .‬אפילו בני אדם לא נכנסו למעבה היער‪ .‬צעדנו‪ ,‬כשאר המבקרים‪ ,‬על דרך‬
‫האספלט שנסללה במיוחד בשבילנו‪.‬‬

‫קרן ציטר‪ ,‬ילידת ‪ ,1977‬אמנית וידאו וסופרת‪ ,‬חיה בגרמניה‪.‬‬

‫מעין | ‪52‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:17‬‬

‫‪maayan04-c.indd 52‬‬

53 | ‫מעין‬

maayan04-c.indd 53

31/01/2008 12:19:19

54 | ‫מעין‬

maayan04-c.indd 54

31/01/2008 12:19:22

55 | ‫מעין‬

maayan04-c.indd 55

31/01/2008 12:19:26

‫אין מי שיכופף את עץ השדר ‪ /‬אלכסנדר באשלצ'ב‬
‫מרוסית‪ :‬ג'וני ספקטור‬
‫הסירו חצוצרות הנחושת‬
‫תח ַת ם מִתחו מיתרי הפלדה‬
‫פן תנותצנה שיניכם בבושת‬
‫נוכח מרחיקנו הקודר מלידה‬
‫כעפר מעופש לרגלינו‬
‫עפים הבזקי כנות שיַר ֶת נו‬
‫אתם שוב בין כף הזהב לכזב הטינה‬
‫ואני בין זאב הערבה לקטון הכינה‬
‫הזמן בממדים אחרים‬
‫מאיים לפרוץ בין הפתחים‬
‫חורים שחורים אחוזי הכפור‬
‫צוהר לעולמות האור‪,‬‬
‫כמו שטרפתם‪ ,‬כך החפיסה חילקתם‬
‫את החלונות טבלתם וברשתות עטפתם‬
‫אתם פרסות בשבילנו פרזלתם‬
‫ואנו שילמנו את מה שהטלתם‬
‫עצים ניסרתם לבית החרושת‬
‫אנו שורשים שוב הצמחנו‬
‫אתם הטלתם כף של נחושת‬
‫אל מול דייסת האטד שאכלנו‬
‫את צרתנו לא חלמתם‬
‫מחשבתנו לא עמדה על‪-‬ידכם להיגהק‬
‫לולא בוודאי כבר נחנקתם‬
‫ואנו כך הסתפקנו בלהתלקק‬
‫רק נותרה עננוּת של יגון ותוגה‬
‫מעל ארץ שיבת יערות‬
‫הערים מלבלבים חבורה‪ ,‬חבורה‬
‫ופריחת דבר האילנות‬
‫הדרכים סובבות‪ ,‬סובבות‪ ,‬תעלות ומכשול‬
‫אחים לעבר הנהר אצים אתם להיחפז?‬
‫כבד משא על צווארינו העול‬
‫עוד מוקדם‪ ,‬נערים‪ ,‬להתרחץ‬
‫טובים המים המצננים את בשרנו‬
‫מעין | ‪56‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:29‬‬

‫‪maayan04-c.indd 56‬‬

‫מערבולת עמוקה בהם נחבאת‬
‫לא נרווה כאן ולא נרחץ פנינו‬
‫גם קשרי הריסים לא נוכל להתיר כעת‬
‫אז הנה לך שביל חזרה‬
‫תתפתל לארץ מולדת‬
‫בין אם טובלים מישהו או לחילופין אזכרה‬
‫הכל משתה‪ ,‬מסיבה לפורענות מועדת‬
‫ואם זר ינדוד לכאן באקראי‬
‫להשתומם מחיינו הדלים עד מאוד‬
‫מכוחנו הלבבי שלא שכיח מדי‬
‫ומרוח השטות השמורה בכבוד‬
‫נגלגל לקראתו עביט של כרוב כבוש‬
‫נאפה רקיק גבינה בלי בצק‬
‫אז מה? בפנים הכל ריק וכחוש‬
‫ומבחוץ עדיין לוחץ ודוחק‬
‫הנה לך תירוש דבש תוסס‬
‫ענב‪-‬רעה‪ ,‬רעילה‪ ,‬באושה‬
‫הנה לך פראג ברנש‬
‫וגם חבר איתה וארשה‬
‫וכך נצחקק מצוננים‬
‫ולא משנה על מה ולמה אחים‬
‫ואם הבקרים משעממים‬
‫אזי הערבים זה פחד אימים‬
‫שבע ֶת נו מצטופפים בדוחק על שרפרף‬
‫כל העולם על דרגש‪ ,‬שבת אחים‬
‫שְ ני ילדתי נומי‪ ,‬נומי‪,‬‬
‫אין מי שיכופף את עץ השדר הצפוני‬

‫אלכסנדר באשלצ'ב )‪ (Alexander Bashlachev‬הוא בארד–רוקר שפעל באנדרגראונד הרוסי של שנות ה–‪ ,80‬עידן הפרסטרויקה‪ .‬הוא הופיע ברחבי ברה"מ‪ ,‬בליווי גיטרה‬
‫ופעמונים‪ .‬בכתיבתו והופעותיו שילב וירטואוזיות מילולית עם קצב מיוחד‪ .‬נחשב לאחד המשוררים המרכזיים של שלהי העידן הקומוניסטי‪ .‬בשנת ‪ 1988‬שם קץ לחייו‬
‫בקפיצה מקומה תשיעית‪.‬‬

‫מעין | ‪57‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:29‬‬

‫‪maayan04-c.indd 57‬‬

‫שיר לעצמי ‪ /‬ג'וני ספקטור‬
‫בתוך נפחי תעוקת היממות‪ ,‬ערפתי עצמי עת חמדתי לצון‪,‬‬
‫משחק בעפרון לא מחודד‪ ,‬קיטון דחוס‪ ,‬תקרת עשתונותיי העשנה‪.‬‬
‫נכנסתי בברית ללא דמים‪ ,‬משכתי את עצמי בגשמי מונסון‬
‫של פרדס חנה‪ ,‬כור מחצבתי‪ ,‬או שמא שם נרדף לקרחנה‪.‬‬
‫מעבָּרה של ערב רב‪ ,‬אשר אינו רוצה לדעת את שאינו יודע‪,‬‬
‫כלבים נובחים‪ ,‬תחת השמש אין איש אשר אינו יכול להשתגע‪.‬‬
‫פרמתי את התפרים אשר כורכים את ילדותי‪ ,‬כמו ספיידרמן בחוברת הדרכה‪,‬‬
‫חנה אמי העקרה הורישה לי את המבוכה להזדקף )נכוחה( אל מול אימת התוכחה‪.‬‬
‫אהבָתי המבקשת קבלות של מס שפתיים אשר אינם בתוקף לצורך פדיון נפשי‪,‬‬
‫בשרי שאר התמרוקים‪ ,‬הליקוקים‪ ,‬הניתוחים‪ ,‬דשן )בזבל אנאורגאני( כאי אפשי‪.‬‬
‫של הרחובות‪ ,‬המשקאות‪ ,‬הכדורים‪ ,‬הגינונים‪ ,‬כתיבתה הנבובה של פנדורה או של נוח‪ ,‬עמוד דום‪,‬‬
‫משמאל לימין לכל דכפין מציג בתפאורה של לית ברירה את מרכולתו הכוח‪.‬‬
‫איטר יד ימינו‪ ,‬שאף היא לא על העליונה‪ ,‬סומא אשר הפריט את נשמתו‪ ,‬אופנה לכל עונה‪.‬‬
‫ומפיסטו מימיני צועד קוממיות כנגד מחוג השעון‪ ,‬אשר עצר כאן מלכת‪ ,‬עוד תנועה מגונה‪.‬‬
‫אפיים ארצה מצווה שלכת‪ ,‬גרסת כיסוי לבין כסה לעשור‪ ,‬סימן קריאה לעוד תקופה דועכת‬
‫הכנס סיסמא תצא שעת מלחמה‪ ,‬דבורה הנביאה כורכת את ספריי ההשהייה בכריכה רכה נמעכת‪.‬‬
‫סמוך על סמוך‪ ,‬או דרוך על דרוך‪ ,‬דרך חתחתים הלוך ושוב‪ .‬ועוד אני כבר מתמול שלשום זומם‪,‬‬
‫כנגד עצמי להתקומם‪ ,‬רוכן‪ ,‬גוחן‪ ,‬את מה שלא חופן‪ ,‬הופך למת כסוכן‪ .‬בכורח הדפסתי מנשרים אך אין‬
‫להם מועֶן‪ ...‬חפץ לפרוט את הזיכרונות‪ ,‬שטרם הועלו על המוקד‪ ,‬טיוטות נאמנות לאמנות של הרכַּבת‬
‫הסד‬
‫בפילוחי חיי הקמאים‪ ,‬כמיהה לסזון אחר‪ ,‬אחוז עוועים לחרדת קודש של תשלום המעשר‪.‬‬

‫ג'וני ספקטור‪ ,‬יליד אוקראינה‪ .‬כעת חובש בבית סוהר ביטחוני וסטודנט לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בחיפה‪.‬‬

‫מעין | ‪58‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:30‬‬

‫‪maayan04-c.indd 58‬‬

‫חורף ‪ | 2008‬כתומנטה‬
‫כתומנטה‬
‫דיזנגוף ‪ ,173‬תל–אביב‬
‫טלפון‪03-5279899 :‬‬
‫אימייל‪info@katomenta.com :‬‬
‫‪www.katomenta.com‬‬

‫מעין | ‪59‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:32‬‬

‫‪maayan04-c.indd 59‬‬

‫עמית בוימל‬

‫מעין | ‪60‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:33‬‬

‫‪maayan04-c.indd 60‬‬

‫שני שירים ‪ /‬איתי מאירסון‬
‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫אל המאפייה ההומה נכנסה‬
‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫מאופרת שפתיים עד מצח‬
‫מעודכנת צעיף עד מכנס‬
‫רק אמש רקדה בפאב‬
‫עברה איזה אירוע מוחיטו‬
‫וכעת היא בחנות המפעל‬
‫משלמת על באגטים ופיתות‬
‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫את מקרה מסתבך והולך‬
‫כפועל יוצא מן הכלל‬
‫את מזכירה לי בעיקר את עצמך‬
‫אל ג'יפ מבריק נכנסה‬
‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫זה ארבע על ארבע על ארבע‬
‫פנס על פנס על פנס‬
‫היא הגברת הראשונה של הצומת‬
‫נסיכת כל עמדת תדלוק‬
‫אצלה כל רמזור הוא תזכורת‬
‫לזינוק בעלייה בזינוק‬
‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫את מקרה מסתבך והולך‬
‫כפועל יוצא מן הכלל‬
‫את מזכירה לי בעיקר את עצמך‬
‫אל הסלון הריק נכנסה‬
‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫הכלים במטבח מודחים לה‬
‫שטופים בברק מנומס‬
‫והבית ריק לה שטיחים שטיחים‬
‫היא תבכה ועוד לא צהריים‬
‫איש לא שלח לה הבוקר פרחים‬
‫אגרטליה יודעים רק מים‬

‫מעין | ‪61‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:35‬‬

‫‪maayan04-c.indd 61‬‬

‫רעיית שר התחבורה הנכנס‬
‫את מקרה מסתבך והולך‬
‫כפועל יוצא מן הכלל‬
‫את מזכירה לי בעיקר את עצמך‬

‫לא אתחתן עם בִתך‬
‫במטבחך מרעיש מקרר איכותי מתוצרת כחול–לבן‬
‫ובעלך את הכלב נוהג להוציא בכל ערב לטיול בגן‬
‫את אישה נפלאה מהסוג הישן וביתך בקפידה מרוהט‬
‫וסירי תבשילייך שולחים ניחוחות עד לקצה הרחוב כמעט‬
‫ארנונתך משולמת בזמן‬
‫וקנסות לא ידעת מאודך‬
‫אך לא לא לא לא‬
‫לא אתחתן עם בתך‬
‫בנעלי בית רכות ממתינה את בנחת לגיל הפרישה הקרב‬
‫ובכוס של תה מתכסה את בערב מפני הסגריר שבלב‬
‫יכול הייתי אצלך בסלון למצוא מדי פעם מנוח‬
‫ולבוא אצלך עם עגלת תינוקות בשבת זה אפילו קצת נוח‬
‫עציצייך פורחים נפלאות‬
‫נקשרים בסורגי חלונך‬
‫אך לא לא לא לא‬
‫לא אתחתן עם בתך‬
‫בארון המטבח היפה מכולם שומרת את שלל עוגיות‬
‫ובפינת האוכל קערה של ממש מלאה בספק פירות‬
‫ספרות מקור בין מצעייך מושלכת לעת תחליטי לישון‬
‫ובפרוץ מבזק אמונים את שומרת לחדשות הערוץ הראשון‬
‫את יפה ממש כמו פעם‬
‫על כך יעיד חיוכך‬
‫אך לא לא ושוב פעם לא‬
‫לא אתחתן עם בתך‬

‫איתי מאירסון‪ ,‬יליד ‪ .1979‬משורר ותסריטאי‪.‬‬

‫מעין | ‪62‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:36‬‬

‫‪maayan04-c.indd 62‬‬

‫מר עולם ‪ -‬קטע ממחזה ‪ /‬ליאור ווטרמן ויונתן לוי‬
‫תמונה ‪ :5‬מוסמוסיה‬

‫רמון‪:‬‬

‫פה ליד המשחטה‪ ,‬מרדכי‪ ,‬אני בונה מעשנת קרה‪ ,‬לבשר‪ .‬מה אתה אומר?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫פפה?‬

‫רמון‪:‬‬

‫גזע אחד של פקאן סיני היה הופך אותי למאושר באדם‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫באמת אומרים פקאן סיני הכי טוב לעישון‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫אלון אדום‪ .‬אבל כשלבשר יש מתיקות טבעית‪ ,‬גם פקאן סיני נותן מענה סביר‪.‬‬
‫אבל אנחנו בחלל‪ ,‬מרדכי‪ .‬לא אלון אדום ולא פקאן סיני‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫זה לנקניקים?‬

‫רמון‪:‬‬

‫פתחתי לפניך את הדלת מרדכי ובלב שלם אפשרתי לך למקסם את החוויה במקום הזה‪ .‬לא‬
‫עשו אותי אתמול מרדכי‪ ,‬ידעתי בדיוק מה זה תובע ממני‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מרדכי‪ ,‬אני יודע‬
‫שאתה שוכב עם הבת שלי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫זה לא נכון‪ ,‬על מה אתה מדבר?‬

‫רמון‪:‬‬

‫אני רואה אותך‪ ,‬מרדכי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫לא שכבתי איתה‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫עם מי?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫עם הבת שלך‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫עם מי?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫עם מוס‪...‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫עם מוסמוססססססססס‪ .‬נו‪ ,‬איך זה לזיין את מוסמוס‪ ,‬הבת של רמון?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫לא‪ ...‬זיינתי‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫מבחינתה כל זה כבר התרחש‪ ,‬מרדכי‪ ,‬זה כבר קרה‪ .‬מה אמרת לה?‬
‫איך ניגשת אליה? הא דבר!‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫יש לך טעות‪...‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫דבר איתי כמו שדיברת איתה מרדכי‪ .‬תתחיל איתי כומו שאתה מתחיל איתה‪ .‬אני הבחורה‪ ,‬אני‬
‫מוסמוסססס‪ .‬תפתה אותי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫להתחיל איתך?‬

‫רמון‪:‬‬

‫)שותק(‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫הי‪ ...‬הי )מחייך( אני‪ ...‬מרגיש דברים מוזרים ביחס אלייך‪...‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫משעמם‪ .‬איטי מידי‪ .‬פרווה‪ .‬אל תשקר‪ .‬קח אותי מפה‪ ,‬מרדכי‪ ,‬תבלבל אותי‪ ,‬תעשה שאני‬
‫אשכח הכל‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מוסמוס )מסתכל לרמון בעיניים( את יפה‪.‬‬
‫)רמון מהנהן‪ .‬מוסמוס נכנסת ומתיישבת על ברכיו(‬

‫רמון‪:‬‬

‫כמו שאמרת את זה לי תגיד לה‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫את גורמת לי להיזכר בדברים‪ ,‬לגעגועים‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫למה אתה מתגעגע‪ ,‬מרדכי?‬
‫מעין | ‪63‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:36‬‬

‫‪maayan04-c.indd 63‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫לעצמי‪ .‬לעולם‪ .‬היה עולם‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אתה מבלבל אותי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫את מוצאת חן בעיני‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫זה לא יעבוד‪ ,‬זה סתם אתה אפילו לא יודע מי אני באמת‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אני חושב שאני אוהב אותך‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫גם לאחותי אמרת את זה?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫תראי‪ ,‬פסוטה מדהימה‪ .‬אני מאוד מעריך את אחותך‪ ,‬אבל כשאוהבים מוסמוס זה עלול להיות‬
‫אכזרי כלפי מי שנשאר מחוץ לתמונה‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫מצוין‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫מרדכי אתה מבלבל אותי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫את מוצאת חן בעיני‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫זה לא יעבוד‪ ,‬זה סתם‪ ...‬אתה אפילו לא יודע מי אני באמת‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אני חושב אוהב אותך‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫מה היית עושה איתי? עכשיו?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫הייתי מקרב את המבט שלי לשלך‪ ,‬מסתכל עלייך מקרוב‪ ...‬הייתי נצמד אלייך‪...‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫"הייתי הייתי" תעשה לי‪ ,‬תיגע בי!‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אני מצמיד אותך אליי ומנשק אותך‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫איפה?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫פה‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫ופה?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫גם פה‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫ואני‪ ...‬מרדכי‪ ,‬ואני?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מתפשט בך גל חום כמו חשמל‪ .‬זה מתחיל להתפתל ולהתחמם‪ ,‬כמו נחששש ‪-‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אני לא מבינה מה קורה לי מרדכי‪ ,‬פפה‪ ,‬מה הוא עושה לי? מה קורה לגוף שלי? אני רוצה‬
‫שנלך‪ ,‬שתיקח אותי מפה‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫לאן?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫לא יודעת‪ ,‬לבית של סבא'שך‪ ,‬יש שם מקלחת?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫הוא רק מת בבית הזה‪ ,‬אני לא מסוגל להיכנס לשם‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫תפסיק‪ ,‬אתה לא יכול להחזיק אותי ככה‪ ,‬לא ידעתי שאתה מאמין בשטויות האלה‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫על מה את מדברת?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫ברוחות וזה ‪-‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אני לא מאמין בכלום‪ ...‬זאת פשוט תחושה לא נעימה להביא אותך למיטה שסבא שלי בדיוק‬
‫מת בה‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫מה מיטה? אני ממש צריכה פיפי מרדכי‪ ,‬בוא נעלה‪ .‬אני רצה לשירותים‪ .‬ווי‪ ,‬יש פה כסף‪ ,‬רגע‪,‬‬
‫יש פה איזה ‪ 400‬שקל‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫כנראה נשאר לו‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫מה לעשות עם זה? )פאוזה( איפה אתה מרדכי?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מחכה לך במיטה‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אני לא רוצה שנשכב‪.‬‬

‫מעין | ‪64‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:37‬‬

‫‪maayan04-c.indd 64‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אני מפשיט אותך‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אי נתפס לי השיער‪ ,‬תשחרר לי‪ ...‬שיט!‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מה?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫זה אבא שלי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אל תעני‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אני חייבת‪ ...‬פפה?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫)לועג בלחש( "פפה"‬

‫רמון‪:‬‬

‫איפה את?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫יצאתי‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫עם מי?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫סתם‪ ,‬עם תופיק‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫אה‪ .‬תני לי אותו רגע‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫הוא הלך רגע‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫לאן הוא הלך?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫הוא הלך להביא לי תחתונים‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫תחתונים באמצע הלילה?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אבא זה עניין של בנות אתה לא מבין כלום‪.‬‬

‫רמון‪:‬‬

‫טוב‪ ,‬שיחזיר אותך מהר‪ .‬תשמרי על עצמך‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מה זה‪ ,‬זה קצת מוזר מה שקורה פה‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫מה מוזר?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫הגוף שלך‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אתה לא אוהב את הגוף שלי?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מה כולם אצלכם ככה?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫מי זה כולם?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אחותך‪ ,‬נגיד?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫על מה אתה מדבר?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫התחת שלך מקדימה‪.‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אה‪ ,‬הבהלת אותי כבר‪ .‬אני יודעת שאצלכם זה הפוך‪ .‬גם אצל פפה ותופיק הטוסיק מאחורה‪.‬‬
‫מה‪ ,‬זה מפריע לך?‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫לא יודע‪ ,‬קצת מוזר לי‪ .‬מה עושים?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫לא יודעת‪ ,‬זה פעם ראשונה שלי‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אז אולי מקדימה?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫לא‪...‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אה‪ ...‬אז ה ‪ -‬כוס ‪ -‬מאחורה?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫נו כן‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫וגם של אמא שלך?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫אין לי אמא‪ .‬המוח של פפה יצר אותנו‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אז למה הוא עשה ככה את הבנות?‬
‫מעין | ‪65‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:37‬‬

‫‪maayan04-c.indd 65‬‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫לא יודעת‪ ,‬תשאל אותו‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫מה‪ ,‬הוא יכול ליצור כל דבר שהוא רוצה?‬

‫מוסמוס‪:‬‬

‫לא‪ ,‬רק מה שהוא רוצה באמת‪.‬‬

‫מרדכי‪:‬‬

‫אז מה הוא רוצה ממני?‬

‫שיר‪ :‬דג חלל‬
‫דג חלל‪ ,‬דג חלל‬
‫נלכד בידי דייג חלל‬
‫בקרס של חכת חלל שאל מרום הוטלה‬
‫מה תפסת איש דייג?‬
‫מה מונח על שולחנך?‬
‫לא דג כי אם שברי לוויין עמוס על צלחתך‬
‫דג חלל‪ ,‬דג חלל‬
‫נלכד בידי דייג חלל‬
‫חוט של אור בשמי השחור את זיק חייו נטל‪.‬‬
‫מה תפסת איש דייג?‬
‫מה מוטל בקצה החוט?‬
‫זה רק מגף אפור וריק שעף לאסטרונאוט‪.‬‬
‫דג חלל‪ ,‬דג חלל‬
‫נלכד בידי דייג חלל‬
‫בקרס של חכת חלל שאל מרום הוטלה‪.‬‬

‫מר עולם‪ ,‬מחזה מאת ליאור ווטרמן עם יונתן לוי‪ ,‬הועלה לראשונה בפסטיבל עכו ‪ .2007‬ביימו יונתן לוי וליאור ווטרמן‪ .‬השתתפו‪ :‬פסוטה‪ :‬מיכל וינברג‪ ,‬מוסמוס‪ :‬דפנה‬
‫הרכבי‪ ,‬מרדכי‪ :‬מוטי ברכר‪ ,‬פחימה‪ :‬ג'קי המאממת‪ ,‬פפה רמון‪ :‬יונתן לוי‪ ,‬תופיק‪ :‬ליאור ווטרמן‪ .‬מוזיקה‪ :‬עוזי פינרמן‪.‬‬
‫תקציר‪ :‬לאחר התרסקותה הפתאומית של מעבורת חלל‪ ,‬עובר האסטרונאוט קפטן רמון טרנספורמציה המאפשרת לו לשרוד את הפיצוץ ולפתח כוחות מיוחדים‪ ,‬באמצעותם‬
‫עולה בידו לברוא תחנת חלל בה מתרחש סיפור המחזה‪ .‬רמון יוצר מיקרו קוסמוס המאויש על ידי זימה‪ ,‬תשוקה‪ ,‬בדידות‪ ,‬געגועים וכמיהה‪ .‬מרדכי‪ ,‬צעיר תושב כדור הארץ‪,‬‬
‫נחטף ומובא אל התחנה‪ .‬שם הוא נופל קורבן למשחקי השליטה ולמניפולציות של הקפטן ובנותיו‪.‬‬

‫מעין | ‪66‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:37‬‬

‫‪maayan04-c.indd 66‬‬

Michal Avraham, Electric Sheep, 2006, Photo: Gal Deren

‫ גל דרן‬:‫ צילום‬,2006 ,‫ כבשה אלקטרונית‬,‫מיכל אברהם‬

67 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 67

31/01/2008 12:07:31

Above: Hilla Toony Navok, Fracture, 2006

2006 ,‫ שבר‬,‫ הלה טוני נאבוק‬:‫למעלה‬

Right: Ayelet Gazit, Untitled, 2007

2007 ,‫ ללא כותרת‬,‫ אילת גזית‬:‫מימין‬

Previous: Eran Nave, Me as a Hamburger Bread, 2006

69 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 68-69

2006 ,‫ אני כלחמניית המבורגר‬,‫ ערן נווה‬:‫בעמוד הקודם‬

68 | ‫מעין‬

31/01/2008 12:08:14

‫וסלי ויליס )‪ ,(2003–1963‬מוזיקאי ואמן שחור חסר–בית מהעיר שיקגו שסבל מסכיזופרניה ומשקל יתר‪ .‬ויליס‪ ,‬המכונה "מוצרט של המאה ה‪"20-‬‬
‫התנשא לגובה של שני מטרים ושקל מעל ‪ 160‬קילוגרם‪ .‬הוא התפרנס ממכירת רישומי הנוף שלו ברחובות העיר ומנגינה על אורגנית קסיו שרכש ברשת‬
‫קיי–מארט‪ .‬שיריו הפשוטים ניחנים בהומור ובהקשרים מוזרים בסגנון זרם התודעה‪ ,‬שבהם מוזכרים כוכבי פופ ורוק‪ ,‬רשתות מזון ופוליטיקאים‪ .‬במהלך‬
‫שנות התשעים הם זיכו אותו בעדת מעריצים נאמנה ובחוזה הקלטות‪ .‬כיוצר עצמאי‪ ,‬ויליס הוציא כ–‪ 20‬אלבומים‪ ,‬ויחד עם להקת הפּאנק–רוק שלו "וסלי‬
‫ויליס פיאסקו" הוא הפיץ עוד כ–‪ 400‬שירים‪ .‬לרוב‪ ,‬הלחן של שיריו ניתן להם מהמנגינות הקבועות בזכרון נגן הקסיו‪ ,‬עובדה שאיפשרה לו לשים דגש‬
‫על המלל‪ .‬הנה דוגמא מאחד משיריו הפופולריים ביותר ‪" -‬אלאניס מוריסט"‪" :‬את רוקרית מטורפת ‪ /‬את צבוֹע מזמר ‪ /‬את כוכבת רוק בשם אלוהים‬
‫‪ /‬את יכולה לנער את התחת של סדאם חוסיין ‪ /‬את כל כך נחמדה בטווח הרחוק ‪ /‬אלאניס מוריסט! ‪ /‬אלאניס מוריסט! ‪ /‬אלאניס מוריסט! ‪ /‬אלאניס‬
‫מוריסט!"‬

‫למעלה‪ :‬וסלי ויליס‪ ,‬מקדונלדס ‪ ,2‬ארה"ב‬
‫משמאל‪ :‬אורן ענבי‪ ,‬תחת )קיבוץ שפיים(‪2007 ,‬‬

‫מעין | ‪70‬‬

‫‪31/01/2008 12:08:35‬‬

‫‪Above: Wesley Willis, McDonalds 2, USA‬‬
‫‪Left: Oren Anavi, Ass (Kibbutz Shefayim), 2007‬‬

‫פין אלגרן‪ ,‬לאב‪ ,‬שטוקהולם ‪2006‬‬

‫‪Finn Ahlgren, Love, Stockholm 2006‬‬

‫מעין | ‪71‬‬

‫‪maayan 04 art.indd 70-71‬‬

Above: David Adika, Untitled, NY (DJ)
Homage to Avner Ben Gal, 2006
Right: Inbal Strauss, Calatrava Checkpoint, Jerusalem 2007

(‫ ניו יורק )די ג'יי‬,‫ ללא כותרת‬,‫ דוד עדיקא‬:‫למעלה‬
2006 ,‫מחווה לאבנר בן גל‬
2007 ‫ ירושלים‬,‫ מחסום קלטרווה‬,‫ ענבל שטראוס‬:‫מימין‬

73 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 72-73

31/01/2008 12:08:40

Naor Atia, Self Portrait as a Yotvata Chocolate Milk, 2006

75 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 74-75

74 | ‫מעין‬

31/01/2008 12:09:15

2006 ,‫ דיוקן עצמי כשוקו יטבתה‬,‫נאור עטיה‬

Above: Bradlee Hicks, WDKWTCT
(We Dont Know What to Call Them), 2007
Right: Ela Alfon, Apple, 2007

77 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 76-77

‫ אלימלל‬,‫ ברדלי היקס‬:‫למעלה‬
2007 ,(‫)אנחנו לא יודעים מה לקרוא להם‬
2007 ,‫ תפוח‬,‫ אלה אלפון‬:‫מימין‬

Fahed Halabi

‫פאהד חלבי‬

76 | ‫מעין‬

31/01/2008 12:09:19

Freddy (Shachar Kislev),
Merav Svirsky, House Wrapping, 2006

79 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 78-79

2006 ,‫ עוטף בית‬,‫מרב סבירסקי‬

Pee and Death, (unpublished press illustration), 2007

,(‫פרדי )שחר כסלו‬
2007 ,(‫פיפי ומוות )איור עתונות גנוז‬

78 | ‫מעין‬

31/01/2008 12:09:21

Above: Efrat Kedem, No Parking for my Heart

‫ אין חניה ללב שלי‬,‫ אפרת קדם‬:‫למעלה‬

(from Hacongress 17, Curator: Sari Golan), 2007

2007 ,(‫ שרי גולן‬:‫ אוצרת‬,17 ‫)מתוך תערוכת הקונגרס‬

Left: Maya Lerman, Local Scale, 2006

Next Page: Noa Tsaushu, Pencil Case
(from “In Jeans”, The NEW&BAD Contemporary Art Gallery), 2007

81 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 80-81

2006 ,‫ קנה מידה מקומי‬,‫ מאיה לרמן‬:‫משמאל‬
‫ קלמר‬,‫ נועה צאושו‬:‫בעמוד הבא‬
2007 ,(‫)מתוך התערוכה "בג'ינס" בגלריית החדש והרע‬

80 | ‫מעין‬

31/01/2008 12:09:34

82 | ‫מעין‬

maayan 04 art.indd 82

31/01/2008 12:09:58

‫האוזן השלישית פותחת דף חדש‬

‫שירה עברית קלאסית‪ .‬שירה מתורגמת ופרוזה‬
‫ספרים בנושאי קולנוע ומוזיקה‪ .‬מגזינים‪ ,‬קומיקס ואנימציה‪.‬‬
‫‪8502-5633093‬‬
‫חנות הספרים של האוזן השלישית קינג ג‘ורג‘ ‪ ,48‬ת“א‪ ; 03-6215226 .‬עמק רפאים ‪ ,8‬י‪-‬ם מעין |‬

‫‪31/01/2008 12:19:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 85‬‬

‫כרוז מס‪ 1 .‬לתלמידי כתות י"א ‪ /‬אהרן שבתאי‬
‫אני לא אשרוף חנות‬
‫החבר של בתי לא ירסק חלונות ראווה‬
‫אבל אתם‬
‫אתם‬
‫אתם‬
‫תלמידי כיתות י"א‬
‫עוד תעלו בלהבות את הסנטר‬
‫ואז‬
‫האוליגרכיה שמקרצפת בצעירים את המדרכות‬
‫ששוטפת להם את המוח‬
‫ששולחת אותם להרוג ולהיהרג‬
‫שתולה אותם להתייבש כסחבה במרפסת העוני‬
‫תשתין בפחד מתחת לכורסה‬
‫ובידיים מיוזעות תוציא את הפנקס‬
‫ותכתוב לכם את הצ'ק הגדול‬
‫הצ'ק הגדול‬
‫ותקבלו בחזרה את הביצים‬
‫אני רואה את היום בעיניי‬
‫מבר כוכבא עד לקינג ג'ורג'‬
‫מפצפצים חנות חנות בנק בנק‬
‫הסנטר נדלק כמדורת חג‬
‫מאפר הכסף הנשרף בכספות‬
‫הכבוד לעבודה ההיגיון החברתי השמחה הגאווה‬
‫ואה הא הא הא הא‬
‫בא סוף לעוני‪ ,‬קץ לשפל‬

‫מעין | ‪86‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 86‬‬

‫שני שירים ‪ /‬רועי צ'יקי ארד‬
‫סדנת הדיג של בכירי המשק‬
‫שלושה מנכ"לים בכירים‬
‫בסדנת מנהיגות–באמצעות–ספורט‬
‫לכדו בטעות את אותו הדג‪.‬‬
‫גופתו מוטלת על‬
‫הרחוב ההולנדי בטיילת של טבריה‪,‬‬
‫מחוברת לשלוש חכות‪.‬‬
‫שלושת המנכ"לים חסרי אונים‪,‬‬
‫ליד הדג המת הגדול‪ ,‬שזימיו שבורים‪.‬‬
‫בן ‪ 14‬עובר ממש כמה סנטימטר מהם‪,‬‬
‫בגדיו ‪ -‬קשקשים מחזירי אור‬
‫הם חוששים שהוא ישאל שאלות‪,‬‬
‫אבל הוא רץ להתחרמן עם‬
‫החבֵרה‪ ,‬הזין עומד לו בבנטון‪.‬‬
‫סיבי הדיג של שלושת המנכ"לים‬
‫הסתבכו זה בזה לפקעת‪.‬‬
‫השלושה עדיין עם החכות‬
‫מקיפים את הדג המסכן‪.‬‬
‫הם כבר לא ילמדו דבר!‬
‫לא ילמדו דבר!‬
‫חבורת ברסלבים‪ ,‬שואגים משהו‪ ,‬מהדהדים במרחק‪,‬‬
‫אחד מהם עם נעליים תוצרת הארץ‪.‬‬
‫המנכ"ל מהביטוח‬
‫ניגש לדג ומשך בחוטים בכח‬
‫כדי לשלוף את הקרסים‪ ,‬אבל הם תקועים חזק‪.‬‬
‫הוא הלהיט מצית והחוטים הדקים והעדינים ניצתים וניתקים בקלות‪.‬‬
‫לשנייה נזהבה להבה על הדג הקרוע‪.‬‬
‫המנכ"ל הזה לוקח את הדג המת‬
‫וזורק אותו מעבר לחומת האבן‪ ,‬אל אפלת הכנרת‬
‫"ממילא הוא מת‪ ,‬למה לזרוק אותו למים?"‪,‬‬
‫אומר אחד מהם‪,‬‬
‫כשהמנכ"ל הזה מנקה את ידו בגוויית חינמון שהתגלגל בטיילת‪.‬‬
‫שיר השכונה והשרפרף‬

‫)לאהוד ברק(‬
‫אני הייתי ראשון בשכונה הזו‬
‫הייתי הגבר היפה ביותר בשכונה הזו‬
‫מעין | ‪87‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:41‬‬

‫‪maayan04-c.indd 87‬‬

‫היה לי השיער הכי נמרי בשכונה הזו‬
‫התחת הכי המיושב בשכונה הזו‬
‫היו לי הרבה נמלים‪ ,‬הכי הרבה אדומות בשכונה הזו‬
‫תדלקתי בכל תחנות הדלק בשכונה הזו‪.‬‬
‫תדלקתי בסולר‪ ,‬ובדלק הכי טוב בשכונה הזו‪.‬‬
‫אכלתי מכל ספלי הלפתן בשכונה הזו‬
‫לעסתי מפיות כל בנות מנהיגי השכונה הזאת‬
‫אני זה שנטעתי את כל העצים בשכונה הזאת‬
‫אני זה שגדעתי את כל העצים בשכונה הזאת‬
‫אני זה שעקרתי ביד את כל השיחים בשכונה הזאת‬
‫בשל מהלך נסיבות חיוני ומוכח‪.‬‬
‫בכיתי לכל מרזב ומרזב בשכונה זאת‪.‬‬
‫צבעתי את כל פסי החצייה בשכונה הזו ואז עברתי באדום‬
‫אהבתי את כל האהבות בשכונה הזאת‬
‫לאף אחד לא היו אהבות יותר ממני‪.‬‬
‫שכבתי עם כל הבתולות בשכונה הזו‬
‫ראיתי סרטים קוריאניים‪ ,‬אכלתי אומצות טרטר בכל המסעדות בשכונה הזאת‪.‬‬
‫אחר כך לעסתי את הצלחת‪ ,‬המלצר‪ ,‬השולחן והשרפרף שלי‪.‬‬
‫לא נותר שום שרפרף בשכונה הזאת‪.‬‬
‫אני לעסתי את השרפרף האחרון בשכונה הזאת‪.‬‬
‫זו השכונה שלא נותר בה שרפרף‪.‬‬
‫אנשים רצים‪ ,‬אנשים ישנים‪ ,‬אנשים‬
‫עומדים באלכסון בשכונה הזאת‪.‬‬
‫אי אפשר לעמוד על שרפרף עכשיו‪ ,‬כבר כמה שנים‪,‬‬
‫ולראות מה יש במזווה‪ ,‬אם נשאר משהו‪.‬‬

‫מעין | ‪88‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:42‬‬

‫‪maayan04-c.indd 88‬‬

‫כמה שירים ‪ /‬עידן קטייפה‬
‫מערת המכפלה‬
‫כמו צב עם כנפיים אני טס‬
‫מעל מערת המכפלה שלנו‬
‫המערה היפה שלנו‬
‫בואי נתחבא בה‪.‬‬
‫מרחוק אני רואה במעופי את ירושלים‬
‫כל כך מגוחך‪ ,‬צב )בעל שריון(‬
‫עם כנפיים‪.‬‬
‫ואת יודעת שאין לי סיכוי לנחיתה‪.‬‬
‫במסלול התרסקות‪.‬‬
‫באופק מערת המכפלה‪.‬‬
‫בואי ונבנה בה משהו‪,‬‬
‫בואי ונרקוד‬
‫בואי ונשיר‬
‫בואי ונאהב כמו שתי נמיות בירדן‪.‬‬
‫צב עם כנפיים‬
‫צב עם כנפיים ודמעות‬
‫צב עם כנפיים ודמעות וחיוך עצוב בזווית של הפה‬
‫צב עם כנפיים ודמעות וחיוך עצוב בזווית של הפה ‪ -‬מרוסק על המדרכה‪,‬‬
‫בכניסה המוצלת‪ ,‬היפה‪,‬‬
‫במבואות מערת המכפלה‪.‬‬

‫במרתף ההוצאה לאור‬
‫במרתף ההוצאה לאור היה חשוך‪.‬‬
‫ערמות על ערמות של ספרים ולידם ערמה אחת גדולה של עיתון שלכאורה מייצג את השמאל‪.‬‬
‫בחוץ חום נעים של אביב‬
‫בפנים עבדו תנורים ומזגנים לחמם את המרתף‬
‫כן‪.‬‬
‫ידיים קרות‪ ,‬לב חם‪.‬‬
‫עורך השירה בחדר בלי חלון נראה ממש כמו עורך שירה בחדר בלי חלון במרתף של הוצאה לאור‪.‬‬
‫הוא ישב בסוודר‪ ,‬מנוזל‪ ,‬ושאל‪:‬‬
‫"האם התכוונת להזרקה של סם? או אולי ניתן לפרש את השיר ככזה העוסק באקט של אוננות?"‬
‫ישבתי מולו‪ ,‬וכל מה שעבר לי בראש‪ ,‬זה שאני בטח אכתוב שיר שייקרא‬
‫"במרתף ההוצאה לאור"‪.‬‬
‫זו היתה ההוצאה לאור הראשונה שהזמינה אותי לביקור‬
‫כלומר‪ ,‬זו הפעם הראשונה שהייתי בהוצאה לאור‪.‬‬
‫לפעמים המציאות היא פאזל מושלם של סטריאוטיפים‪.‬‬
‫עברתי מעורך השירה לבעלת הבית‬
‫מעין | ‪89‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:42‬‬

‫‪maayan04-c.indd 89‬‬

‫היא ישבה וחישבה )ביד ולא במחשב(‬
‫אני צריך לשלם להוצאה לאור כמעט עשרת אלפים שקל )ניתן גם בתשלומים(‬
‫ואז יוציאו לאור כ‪ 350-‬עותקים של קובץ השירים שלי‪.‬‬
‫חשבתי על תאילנד ‪ -‬איך רצתי בלילה ערום על חופי האי‬
‫חשבתי על פריז ‪ -‬איך ישבתי בקפה וקראתי את העבד‪.‬‬
‫אפילו בדולר זה לא נשמע מעט‪.‬‬
‫אני לא נביא‪ ,‬גורו‪ ,‬מנהיג‪ ,‬רודף תהילה‪ ,‬רודף שמלות‪ ,‬או עשיר‬
‫זאת אומרת זה לא כל כך דחוף לי להוציא לאור תוך ויתורים מרחיקי לכת‪.‬‬
‫יצאתי‪.‬‬
‫היה חם ונעים‪ .‬בבן יהודה פניתי צפונה‪ ,‬לכיוון סוכנת הנסיעות‪.‬‬
‫כשהעברתי לסוכנת את הכרטיס )כדי לחלק ל‪ 8-‬תשלומים שווים(‬
‫עצרתי לשנייה‪ ,‬בוהה קדימה בתמונה של ערסל תחת קוקוס‬
‫אולי ישתמשו בעשירייה שלי כדי לפעור פתח לחלון?‬
‫אולי אני משאיר אותם בחושך‪ ,‬דוחף אותם עמוק יותר לעומק המרתף?‬
‫זמזום המזגן כל כך מרגיע‪ ,‬תיכף אצא לשחייה‪ ,‬אשכב על הערסל ואתבונן בקוקוס‪.‬‬

‫‪/‬‬
‫זה שאתה תורם לספרייה‬
‫לא אומר שצריך לקרוא לה על שמך‬
‫כמו‬
‫שזה שאתה קבלן חול‬
‫לא אומר‬
‫שצריכים לקרוא לך חוף‪.‬‬

‫עידן קטייפה‪ ,‬חי בתל אביב‪.‬‬

‫מעין | ‪90‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:42‬‬

‫‪maayan04-c.indd 90‬‬

‫שני שועלים ‪ /‬בועז לביא‬
‫את השועל הכניסו לבית הסוהר‪ ,‬כאילו היה פושע גדול‪ .‬אבל למעשה‪ ,‬היה חף מכל פשע‪ .‬חודשים עקבו אחריו‪ ,‬התקינו‬
‫מכשירי האזנה באפרכסות הטלפון שלו‪ ,‬ירדו לו לחיים‪ .‬תמיד נסעו בעקבותיו שתיים או שלוש מכוניות‪ ,‬תמיד לבנות‪,‬‬
‫תמיד עם שני גברים‪ ,‬עצובי מבט‪ ,‬עייפים לגמרי‪ .‬בסוף תפסו אותו‪ ,‬כמובן‪ ,‬על איזו שטות‪ ,‬הוא חצה את הכביש באדום‪,‬‬
‫ירק על המדרכה ליד בית כנסת‪ .‬עצרו אותו באמצע הלילה‪ ,‬כמו שעוצרים את כולם‪ ,‬והוא מיד ידע לאן הוא הולך וכמה‬
‫זמן ישב שם‪.‬‬
‫האם התחרט על משהו? כן‪ .‬היה לו עניין לא סגור עם שועל אחר‪ ,‬סיפור ישן וארוך‪ .‬הוא ידע שאם לא ייצא מבית‬
‫הסוהר תוך‪ ,‬נאמר‪ 5–6 ,‬שנים‪ ,‬סיכוי גבוה שהשועל האחר כבר ילך למקום רחוק‪ ,‬או ימות‪ .‬הוא חייב היה לפגוש את‬
‫השועל ההוא‪ ,‬להתוודות‪ ,‬לבקש שיסלח לו‪ .‬חופשות לא נתנו לו בכלל ‪ -‬תקעו אותו באגף האיקסים‪ ,‬שעה ביום של‬
‫סיבובים בתוך חצר פנימית‪ ,‬וטלפונים למשפחה‪ .‬לא היתה לו משפחה‪ :‬הוא היה מדבר עם העורך דין‪ ,‬רועה גרמני‪ ,‬חצי‬
‫עיוור‪ ,‬שלא רק שהפסיד‪ ,‬כצפוי‪ ,‬מול הדרורים והאווז מהתביעה‪ ,‬אלא גם סיבך אותו באיזה תיק נוסף‪ ,‬שתקע את השועל‬
‫לעוד ‪ 10–12‬שנה לפחות‪ .‬אבל הרועה הגרמני הכיר מדוזה שהכירה תנין‪ .‬והתנין‪ ,‬תמורת תשלום ראוי‪ ,‬מוכן היה להוציא‬
‫את השועל מהכלא ל–‪ 24‬שעות‪ .‬והוא הוציא‪.‬‬
‫בארבע ועשרים בבוקר‪ ,‬בתוך פורד ישנה על הכביש הישן לחיפה‪ ,‬שאל התנין את השועל‪" :‬אני מכיר אותך יותר מדי‬
‫טוב‪ ,‬שועל‪ ,‬גם בלי שפגשתי אותך פעם אחת‪ .‬אני יודע שלא עשית שום דבר בחיים שלך לאף אחד‪ .‬אתה לא צריך להגיד‪.‬‬
‫אבל מישהו היה צריך לשנוא אותך בשביל לעשות לך את זה‪ .‬מישהו צריך לשנוא אותך עד כדי כך‪ ,‬שאפילו להרוג אותך‬
‫זה קטן בשבילו‪ .‬מה עשית למישהו בשביל שיושיבו אותך במקום הזה‪ ,‬שועל?"‬
‫"פעם כבר הייתי שועל"‪ ,‬אמר השועל‪ ,‬והביט מזרחה‪ ,‬אל העצים השחורים‪" .‬הייתי שועל‪ ,‬הייתי תוכי‪ ,‬חילזון‪ ,‬סלעים‬
‫מכל מיני סוגים‪ .‬מה שאתה רוצה הייתי‪ .‬גם לא התחלתי בתור שועל‪ ,‬לפני זה הייתי עוד דברים‪ ,‬בנאדם‪ ,‬סוס‪ ,‬עצים‪ .‬הייתי‬
‫אזדרכת‪ ,‬דקל‪ ,‬איך קוראים לזה‪ ,‬צמחים מטפסים גם הייתי‪ .‬אבל בהתחלה‪ ,‬לפני הסיבוב של כל הדברים האלה‪ ,‬הייתי עוד‬
‫פעם שועל‪ .‬אפשר להגיד שקודם כל הייתי שועל‪ .‬ואז הייתי הרבה דברים ועוד פעם שועל‪ ,‬ואז עוד דברים‪ ,‬והנה ‪ -‬עוד‬
‫פעם אני שועל‪ .‬פעם שלישית שאני שועל אם אתה חושב על זה"‪.‬‬
‫השועל לא הוסיף עוד לדבר‪ ,‬והתנין לא שאל‪ .‬בקריית ביאליק עצר התנין את האוטו והשועל יצא לפגוש את השועל‬
‫האחר‪ ,‬בדירה שלו‪ .‬השועל האחר חיכה לו‪ ,‬ידע שיבוא‪ .‬השמש כבר עלתה‪ ,‬והם ישבו שניהם במרפסת‪ .‬התנין נמנם‬
‫באוטו‪.‬‬
‫מה דובר שם‪ ,‬על המרפסת? קשה היה להקשיב‪ :‬הקור חדר עמוק לעצמות‪ ,‬ורעש של גנרטור מרחוב סמוך החריש את‬
‫העולם‪ .‬חפרו שם בור‪ .‬אבל השועלים דיברו‪ .‬השועל האחר הציע לשועל הנמלט קפה‪ .‬הם עישנו סיגריות ישראליות‪.‬‬
‫נדמה היה שהמקרה בו דנו קרה הרבה לפני כל דבר אחר‪ .‬אין ספק כי קדם אף לפעם ההיא‪ ,‬הראשונה‪ ,‬בה היה השועל‬
‫שועל‪ .‬מסיבה כלשהי‪ ,‬בחר השועל לא לומר זאת לתנין‪ ,‬אך גם הפעם ההיא‪ ,‬הראשונה‪ ,‬לא היתה ראשונה‪ ,‬ולפני כן היה‬
‫השועל שועל עוד אינספור פעמים‪ .‬וכך‪ ,‬בעת שהתנין נמנם‪ ,‬ישבו השועל והשועל האחר על המרפסת ודיברו זה עם זה‪.‬‬
‫כבר נפגשו בעבר על המרפסת‪ ,‬וגם אז התנין נמנם‪ .‬הבור כבר נחפר ברחוב הסמוך‪ .‬קריית ביאליק התעוררה כבר אי פעם‬
‫לבוקר כזה‪ ,‬והשועל האחר‪ ,‬הזקן‪ ,‬הקשיב לדבריו של חברו הצעיר‪ ,‬והנהן בראשו בעצב‪ .‬כן‪ ,‬הוא ידע הכל‪ ,‬שום דבר לא‬
‫הפתיע אותו‪ .‬אבל הוא רצה לשמוע את זה באוזניים שלו‪ ,‬לראות את השועל מדבר‪.‬‬
‫"זה גמור‪ ,‬זה סגור"‪ ,‬אמר בסוף השועל הזקן‪ .‬היה זה האות‪ ,‬והשועל הנמלט ידע שניתנה לו מחילה‪ .‬הוא קם מן הכסא‪.‬‬
‫"אתה חוזר עכשיו פנימה?"‪ ,‬שאל הזקן‪" .‬כן"‪ ,‬אמר השועל‪" ,‬התנין מחכה לי"‪.‬‬
‫"הזמן‪ ,‬בפנים"‪ ,‬אמר הזקן‪" ,‬עובר לאט יותר מהזמן בחוץ‪ .‬אולי אתה כבר יודע את זה‪ .‬כשתצא משם‪ ,‬תדע שעברו‬
‫עליך ‪ 1000‬שנה‪ ,‬אבל בחוץ ‪ -‬רק עשר‪ ,‬עשרים‪ ,‬שלושים שנה‪ .‬מי שיושב‪ ,‬זוכה באריכות ימים‪ .‬מתושלח ישב כמעט כל‬
‫החיים‪ ,‬תדע לך‪ .‬אריכות ימים"‪.‬‬
‫בדרך חזרה שתק התנין‪ ,‬אבל השועל לא חיכה שיפנו אליו‪ .‬הוא צחק ושר ‪ -‬מעולם לא הרגיש כל כך מלא חיים‪ ,‬כל‬
‫כך שמח לדהור‪.‬‬

‫בועז לביא הוא סופר ותסריטאי‪.‬‬

‫מעין | ‪91‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:43‬‬

‫‪maayan04-c.indd 91‬‬

‫שירים ‪ /‬סרג' אברבוך‬
‫פרט מתוך צורה אזרחית‬
‫האדם‪ ...‬לא‪ ,‬יותר טוב ‪ -‬החתיכה חולוד דחלן והחתיך‬
‫שלה ]נראים בערך כך ‪ () -‬ביחד[ יוצאים את האוטו ‪-‬‬
‫יוצאים את האוטו בקואורדינציה מלאכית‪.‬‬
‫וכל מי שאינו סלבריטי יודע עכשיו איפה פנים ואיפה חוץ‬
‫זוהי זכות‪ ,‬אני אומר לחתיכה שלי‪.‬‬
‫אולי היחידה שאין לנו באזרחות‪.‬‬
‫אני מספר לבת שלי‪.‬‬
‫)( יצאו מהאוטו‬
‫וצמחי המטפס שחלפו על פניהם עשו חשק‬
‫עשו חשק לטפס אל תוך דירה ולהציע משקה‪.‬‬
‫והפרסומות לסירופ נגד שיעול שהופיעו בהן עשו חשק‬
‫באמת לחשוק משהו גרוני )אבל המילה לִעלוּע עלתה בי ותמצתה את זה טרם הספקתי לעשות את זה‬
‫ביד(‬
‫אחר כך עשיתי ביד עליה ‪ -‬חולוד‬
‫אמרתי את שמה הפרטי‬
‫אמרתי את שמה הפרטי‬
‫והחתיכה שלי‪ ,‬החתיכה שלי )דמיינו לעצמכם(‬
‫היתה החתיכה שלי‬

‫לשכנים שלי בנאות העיר‬
‫ושוב מן הפרברים העלובים האלה‬
‫ניבטת עיר אחת גדולה ועומדת ‪-‬‬
‫מלכת דראג ותיקה‬
‫שכבר לא מקפידה על בתי השחי‬

‫מעין | ‪92‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:44‬‬

‫‪maayan04-c.indd 92‬‬

‫סרג' אברבוך‪ ,‬יליד ‪.1981‬‬

‫מעין | ‪93‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:44‬‬

‫‪maayan04-c.indd 93‬‬

‫השוק והשדה ‪ -‬סֶמי–מניפסט ‪ /‬גליה יהב‬
‫האמנית והאוצרת גליה יהב שופכת אור על המאבק הפנימי המרכזי באמנות‬
‫המקומית‪ ,‬בין היקום המופרט למתוקצב‪ ,‬בין ההתמסרות לפעימה הארוטית של ההון‬
‫וההחלטה לבקש את סיועה של המדינה‬
‫כשמוסדות תצוגה ציבוריים כגון חללי תצוגה "קהילתיים" או "אלטרנטיביים" משתפים פעולה עם אמנים המשתפים‬
‫פעולה עם גלריות מסחריות‪ ,‬מה שקורה בדרך כלל הוא שנולדים יחסי כפיפות לא מוצהרים‪ ,‬לא מוכרזים‪ .‬מתקיימים‬
‫במפגש כזה שני פערי–הֶרגלים‪ .‬האחד‪ ,‬הוא עצם העובדה שמוסדות אלה מאוישים באוצֶר‪ .‬עובדה זו אינה מובנת מאליה‬
‫אצל אלה הרגילים לעבוד עם גלריסט או דילר‪ ,‬או עם מפיקים‪ ,‬ספקים ובעלי מקצוע‪ .‬הפער השני נפער מתוקף איזו‬
‫אפולוגטיקת–תקציב של המוגבלים מראש )המוסדות הציבוריים( בפני אלה שהשמים הם הגבול עבורם )אמנים מחוּזרים‬
‫ונסחרים( ויוצר צורך בבירור מחודש של התפקידים והמנהגים‪.‬‬
‫לא נעים לאוצרים‪ ,‬הרואים את קצה התקציב עוד בטרם נהגתה המילה הפנים–אמנותית הראשונה‪ ,‬לסרס‪ .‬הם מבינים‪,‬‬
‫ולו באופן אינטואיטיבי בלבד‪ ,‬את נחיתותם העקרונית ביכולת הפוטנציאלית לעזור לאמן לממש חלום‪ .‬הם מבינים שהם‬
‫ניצבים מול סטנדרטים אחרים מהנהוג אצלם‪ ,‬הם נידונים לקרתנות אל מול האנשים שמקפיצים את מכסה–הנייד באצבע‪,‬‬
‫אומרים משפטים קצרים ומקבלים עם שליח עד פתח הבית‪ .‬אוצרים רבים הופכים משום כך למגייסי כספים אד–הוק‪.‬‬
‫אחרים נאלצים להסתפק באוצרוּת של עבודות אמנות שמומשו זה מכבר‪ ,‬מסיבות אחרות ובהקשרים שונים‪ ,‬ולאלצם‬
‫לתוך התערוכה שעל הפרק‪ .‬כלומר‪ ,‬פער הֶרגלים זה‪ ,‬שניתן לקרוא לו גם תוצאת המפגש בין היקום המופרט לבין היקום‬
‫המתוקצב או בין השוק לשדה‪ ,‬שוחק במיוחד את מעמד האוצר‪ ,‬את משמעות העשייה שלו‪ ,‬המצטמצמים פעמים רבות‬
‫לכלל עלה תאנה אינטלקטואלי‪ ,‬מעצור ביישני אחרון בפני ההפיכה של האמן למסחרי לגמרי‪ .‬האוצר מייצר להון הקשר‪,‬‬
‫מסווה תרבותי‪ ,‬עומק‪ ,‬ארומה‪ .‬דבריו יתורגמו אחר כך למגוון שפות‪ ,‬של ארצות בהן מתקיימים ירידי אמנות‪ ,‬ויתפקדו‬
‫כדף היח"צנות המלווה את האמן בדרכו לבינאום המסחרי‪.‬‬
‫מדברים פה ושם על אמני הון‪ .‬אני משתמשת בביטוי זה מתוך הסתייגות‪ ,‬שכן הוא מסתכן בהשלכת האחריות בעניין‬
‫יחסי הכוחות הכלכליים‪ ,‬קרי התנהגות ההון‪ ,‬על רדיפת הבצע של האמן הפרטי בלבד‪ .‬במציאות‪ ,‬אותו אובייקט אמנותי‪,‬‬
‫רדיקלי לעתים‪ ,‬ביקורתי וסרבן במשמעויותיו‪ ,‬יכול להיסחר היטב עקב תכונות של השוק ולאו דווקא של האמן ו‪/‬או של‬
‫האמנות שלו‪.‬‬
‫בעבודה האוצרותית הלא מסחרית המשתפת אמנים הקרויים אמני הון יש‪ ,‬אם כן‪ ,‬איזו אנומליה‪ ,‬איזו אי–הוגנות או‬
‫אי‪-‬שקיפות בסיסית קשה לתיאור‪ .‬זה משהו מהסוג של חוזה שלא הופר אך נמתח עד קצהו או של מתק שפתיים שאינו‬
‫הונאה‪ .‬זה מזכיר את ההליך המביס הכולל פרפרים בבטן‪ ,‬תקוות גדולות וסדר יום משותף המתגלגלים להתפכחות‬
‫ה"וואן נייט סטנד" המדכדכת‪ ,‬להכרה שאתה )לא אתה הפרטי בהכרח‪ ,‬אלא הערכים שלך‪ ,‬העמדות שלך‪ ,‬ההבנות‬
‫האידיאולוגיות שלך(‪ ,‬הוא נושא הכלים‪ ,‬הלחשן‪ ,‬נערת המים ולא גיבור המחזה הזה‪ .‬בפשטות‪ ,‬זו כנראה הצורה הסופית‬
‫של שיתוף פעולה בין עשירים לעניים‪ ,‬בין נינוחים לחרדים‪.‬‬

‫כאוצרת לא מסחרית מטעם גלריה קו ‪ ,16‬חלל תצוגה "קהילתי" ו"אלטרנטיבי"‪ ,‬עבדתי במספר מקרים עם אמני–גלריה–‬
‫מסחרית‪ .‬עם רדת התערוכה נלקחו האובייקטים המתוקצבים והממומנים זה מכבר לגלריה‪ ,‬במטרה למוכרם לפי החלוקה‬
‫הידועה של ‪) 50/50‬בין אמן וגלריסט(‪ .‬נהניתי מעצם התערוכה‪ ,‬התצוגה‪ ,‬העזרה במימוש פרויקט‪ ,‬מהמעורבות בהפקתו‪,‬‬
‫מתגובות הקהל‪ .‬שאלות על גורלם של האובייקטים לאחר התצוגה לא היו במקומן‪ ,‬נתפשו כחטטנות לא עניינית‪ ,‬כמו‬
‫לשאול מישהו כמה כסף הוא עושה‪ ,‬או כמו לשנות את חוקי המשחק תוך כדי המשחק‪ .‬הרי מלכתחילה לא עבדתי‬
‫באוריינטציית רווח‪ ,‬מכירה לא היתה בראש שלי‪ ,‬המוטיבציה שלי היתה פרשנית ולא כלכלית‪ ,‬לא סגרתי עסקה על‬
‫אחוזים )בעצם‪ ,‬בחיים לא סגרתי עסקה(‪ .‬אז מה מקור התחושה שהתחוללה מעל ראשי איזו חזירות?‬
‫מעבר לאספקט האישי )טבעי להרגיש רע כשאחרים עושים כסף ואתה לא(‪ ,‬העיקרון שמחוזק ומשוכפל במצבים‬
‫האלה הוא של שימור קטגוריות נפרדות בין מה שנחשב אירוע אמנותי מסחרי‪ ,‬לפעמים קוראים לזה "מקצועי"‪ ,‬לבין מה‬
‫שנתפס כאלטרנטיבי‪ ,‬אקספרימנטלי‪ ,‬ביקורתי‪ .‬רוב הזמן ההפרדה הזו נוחה לכל הצדדים‪ ,‬משום שגם ה"אלטרנטיבי"‬
‫לכסף מעוניין בהיבדלות הזו‪ ,‬דרכה הוא שואף להיחשב אינטלקטואל‪ ,‬חקרן‪ ,‬פרשן‪ ,‬מורם מעם המקיים דיון פילוסופי או‬
‫סוציולוגי בתרבות ובאמנות‪ ,‬ולא כמפיק אירועים‪ .‬הבעיה היא כמובן שאף אחד לא אוהב להיאנס לתוך עמדתו‪ ,‬להיקלע‬
‫אליה כמתוך הכרח ולא מתוך בחירה ריבונית‪ .‬כלומר‪ ,‬השינוי ביחסי הכוחות‪ ,‬במי קובע את תנאי הפעולה‪ ,‬הוא הממד‬
‫המדכדך‪ .‬אם פעם יכולתי להפטיר בחטף מתנשא מעט‪ ,‬באליטיזם כמעט רסקולניקובי ש"אני לא מתעניינת בצד המסחרי‬
‫של האמנות"‪ ,‬הרי שהתחוור לי שהצד המסחרי של האמנות מתעניין בי ‪ -‬כיום נותר לי לקוות שהצד המסחרי של האמנות‬

‫מעין | ‪94‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:44‬‬

‫‪maayan04-c.indd 94‬‬

‫ימשיך להשאיל לי עבודות‪ ,‬ימשיך לחשוב שאין בפעולותיי משום נזק לערכן‪ ,‬ימשיך להאמין שההקשרים שאני קושרת‬
‫עבור העבודות "שלו" תורמות להון הסימבולי והממשי שלהן‪ .‬מיצוב יחסי הכוחות החדש מוסר מסר די ברור‪ .‬התעקשות‬
‫על חשיבות התהליך‪ ,‬משחקי שפה‪ ,‬מחקר‪ ,‬פרשנות‪ ,‬שאלה‪ ,‬פארודיה וספק שייכים לאזור‪ ,‬לשכונה‪ ,‬לסביבת הצדק שהם‬
‫המוסר של החלשים‪.‬‬

‫תדמית חדשה‬
‫בשנים האחרונות )ללא אחריות היסטורית לגבי תאריכים( כוחות השוק הצליחו לעבור שינוי תדמית מאסיבי בשדה‬
‫האמנות המקומי ולחלחל לתוכו הן פרקטית והן להיגיון המבנה אותו‪ .‬המסחרי הצליח לשכנע אותנו שהוא לא צ'חצ'ח‪.‬‬
‫השדרוג של האמנות המוצָרית מתיוגה כמגונה לכלל כוח חזיתי מוביל‪ ,‬הוא שינוי שאספקטים אחרים הקשורים לשדה‬
‫האמנות לא עברו‪ ,‬או לפחות לא באותה מידה‪ .‬כך ששדה האמנות מתמיין מחדש לפי שינוי זה באופן יסודי‪ ,‬בחריש‬
‫עמוק המשאיר הרחק מאחור סוגי מיונים וחלוקות אחרים )למשל‪ ,‬חלוקה דורית‪ ,‬חלוקה למדיומים‪ ,‬או אפילו חלוקות‬
‫משנה כמו סגנון‪ ,‬שפה והתעניינויות אמנותיות(‪ .‬כל אלה נסוגים לרקע מפני העוצמה המדבירה של אפקטיביות השגשוג‬
‫הכלכלי‪ .‬ואפילו מפני מראית העין שלו‪ ,‬השמועה על אודותיו‪ ,‬היִראה מפניו‪ .‬שינוי התדמית היסודי הזה כמו מהפנט את‬
‫כל השותפים‪ ,‬מרפה ידיים ומכניע לא בכוח אלא בהימשכות הכמו–מגנטית של השבוי לָרצות את שובהו‪ .‬כולנו מתנהלים‬
‫מתוך מעֵין שכנוע עמוק סהרורי בכך שדווקא הפוטנציאל המסחרי‪ ,‬האופק הכלכלי של דבר מה הוא המוכיח שהתחום‬
‫אינו טיפש‪ ,‬שאיש לא מכר את נשמתו לשטן‪ ,‬שלא נגזר כל ויתור על אמירה ייחודית‪ ,‬שהאידיאולוגי עודנו כלול בעסקה‪,‬‬
‫שאיש לא פתח את התחת לאלי הון‪ .‬לשם אי פרימת הסחרור הסהרורי הזה צריך שכולם יהיו בו‪ .‬שוכנענו באותו הִפנוט–‬
‫מרצון‪ ,‬באוטוסוגסטיה שאינה נטולת טאצ' של אופורטוניזם ולוּק של אינטרסנטיות‪ ,‬בהתנדבות כמעט מתלהבת )שאינה‬
‫חפה מצדקנותו של קרנף הנוזף בהיפי על שאינו מבין את "רוח הזמן"‪ ,‬או "לאן נושבות הרוחות"‪ ,‬או ש"כשחוטבים עצים‬
‫עפים שבבים"(‪ ,‬שאספנים הם אינטלקטואלים‪ .‬שגלריסטים הם נועזים‪ ,‬יפים ואמיצים‪ ,‬שהם טועמים ומתנסים‪ .‬איכשהו‬
‫אנחנו מצליחים לבלוע את זה שמופשט פסטלי זה הדבר בה"א הידיעה‪ .‬סבך קוצים אורנמנטי א–היסטורי ווירטואוזי‬
‫כעכשווי‪ .‬פסלונים זה בדיוק מה שאנחנו רוצים וצריכים‪ .‬צילומי ברושים בסתיו כפילוסופיה ויזואלית‪ .‬הוצאת ספרי‬
‫מחקר על אמנים שאמנותם נרכשה זה מכבר לאוסף של מממן הספר‪ ,‬היא בדיוק האמירה הבוערת‪ ,‬בדיוק תחום המחקר‬
‫המרתק‪ .‬מסתבר שמה שאנחנו רוצים הוא ציור שמן כחול הכולל נופים ריאליסטיים של הרים ונהר‪ ,‬ג'ורג' וושינגטון‬
‫וצבאים משוטטים )במחקר שערכו האמנים קומר ומלמד על "הציור המבוקש ביותר באמריקה‪ ,‬בסין או בקניה"‪ ,‬אלה‬
‫ההעדפות הגלובליות שהסתברו כהשקעות הטובות ביותר‪ ,‬בניגוד לציור מופשט ולצבע ירוק–חיוור(‪ .‬מה שברור אצל‬
‫שחקני תיאטרון שמשתתפים בפרסומות פחות ברור בשדה האמנות הפלסטית‪ .‬כך שההתבטלות האינטלקטואלית בפני‬
‫המסחרי עברה שינוי תדמית אמיתי‪ ,‬והיא אכן מתניעה "שוק" שמחזק ומתחזק את עצמו ומתבסס ככוח מניע‪ ,‬מבלי‬
‫שייחשפו שיטות הצנזורה )והצנזורה העצמית( האינטגרליות לו‪.‬‬
‫בורדייה מתאר היטב איך מתנהלת "מנטליות רייטינג" וכיצד היא שואבת‪ ,‬מגייסת‪ ,‬מבטלת‪ ,‬מאחדת‪ ,‬גורפת לקרבה‬
‫כל יציאה מגדר‪ ,‬כל חריגה‪" .‬אי אפשר להציג את המילייה הזה כהומוגני"‪ ,‬הוא אומר‪" .‬יש קטנים‪ ,‬צעירים‪ ,‬חתרנים‪,‬‬
‫נודניקים הנאבקים נואשות ]‪ [...‬הבדלים מזעריים בתוך המרק ההומוגני העצום הזה שבו מטביל אותם מעגל )הקסמים( של‬
‫מידע הסובב‪-‬הולך במעגל בין אנשים שהמשותף להם ‪ -‬בל נשכח זאת ‪ -‬הוא שהם כפופים לאילוצי הרייטינג"‪.‬‬

‫העסקה‬
‫במקביל‪" ,‬המדינה" ו"העירייה" )ובפועל‪ ,‬מינהל התרבות ואגפי התרבות השונים בעיריות ובמועצות המקומיות‪ ,‬על‬
‫הוועדות השונות המתכנסות במסגרתן ויועצים אמנותיים ממונים( לא שינו תדמית‪ .‬התפישה הרווחת לגביהן היא שהן‬
‫הממסד‪ .‬חינוכיות‪ .‬ממלכתיות‪ .‬מצנזרות‪ .‬לכן הן חשודות‪ .‬התפישה הרווחת לגבי אופן ההתנהלות של ה"ממסד" היא‬
‫שמדובר בעניינים עבשים‪ ,‬במעשים שמרניים‪ .‬ברור שההחלטות והשיקולים אינם צודקים‪ ,‬לא חופשיים‪ ,‬לא מאווררים‬
‫או שקופים‪" .‬הממסד" מסרס‪ ,‬איטי‪ ,‬ובייחוד ‪ -‬כולל ועדה‪ .‬והרי רק מלשמוע את המילה ועדה מתחשק להקים את תנועת‬
‫הדאדא מחדש‪ .‬ברור שחתימה ג'קסון פולוקית מסולסלת על צ'ק בבית קפה או ביקור נונשלנטי בסטודיו הם הרבה יותר‬
‫ליברליים‪ ,‬יותר קוסמופוליטיים‪ .‬זו חתימה עכשווית‪ .‬היי טקית‪ .‬היא גם נדיבה יותר בדרך כלל‪ .‬אין ספק שהיא מעניקה‬
‫תחושה הרבה יותר טובה מאשר לשבת ולחכות שהוועדה תאשר או לא תאשר‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬לכאורה הגיוני יותר שאמן יפסע יד ביד עם מיזָמַן מאשר שיגיש וימתין‪ .‬בעצם המחשבה על אופציית הוועדה‬
‫המסדרת יש משום זילות דמותו המיתולוגית‪ ,‬המסורתית‪ ,‬האתית והאפּית של האמן בה"א הידיעה‪ .‬זה לא סקסי‪ .‬הדימוי‬
‫של זה מסריח מקיבוצניקיות‪ .‬מסובייטיות‪ .‬איש העסקים‪ ,‬הספונסר‪ ,‬אינו מחויב להליכים מעיקים ומתישים‪ .‬הוא‪ ,‬מקשיב‬
‫לך בתשומת לב ומקבל החלטות מהירות וגבריות‪ .‬בגדול‪ ,‬העסק מתחיל להידמות למה שקורה אצל עורך דין‪ :‬אתה ניגש‬

‫מעין | ‪95‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:45‬‬

‫‪maayan04-c.indd 95‬‬

‫לעורך הדין עם המקרה שלך‪ ,‬הבוער בעצמותיך‪ ,‬התקדימי בעיניך‪ ,‬ויודע‪ ,‬פשוט יודע‪ ,‬שאם עורך הדין מאמין בקייס שלך‪,‬‬
‫הוא יסכים לעבוד על אחוזים בלבד‪ .‬רבים מאתנו חוו כבר את הדכדוך הקל‪ ,‬את חמיצות האכזבה המציפה כשבכל זאת‬
‫רצה אותו מתדיין–בשמך ‪" -‬משהו מראש"‪ ,‬סכום–פיקס‪ ,‬כשסרב לעבוד עבורך רק על סמך התוצאה‪ ,‬כשהוא מבליע )או‬
‫לא טורח להבליע( את הצבעת אי–האמון בך הגלומה במעשה‪.‬‬
‫ההסכם הלא כתוב של האמנות עם מממניה העסקיים הוא הסכם של השקעה‪ ,‬שתניב פירות תדמיתיים ושיווקיים‪.‬‬
‫לזכות בפַטרון זה כמו לקבל הצבעת אמון‪ .‬זה נעים‪ .‬אלא שהאפקט המצטבר של יחסי כוחות אלה הוא הפיכתה של‬
‫האמנות והאמנים לרנטביליים‪ ,‬לבעלי תשואה כזו וכזו‪ ,‬לנמדדים על פי יחס הקהל )וכדי להקצין‪ :‬ההמון(‪ ,‬כלפיהם‪.‬‬
‫אחד הביטויים שרווחו לאחרונה לגבי פעילות אמנותית‪ ,‬הוא שיש להכיר בכך שהיא השקעה שחוזרת לאיטה‪,‬‬
‫שרווחיה אינם נראים לעין בחדות ובמהירות‪ ,‬מראש ועל סמך תכנון קפדני‪ .‬נאמר שההתנהלות של האמנות היא של‬
‫שכפול ושִרשור עצמיים במובן זה שפעילות מייצרת פעילות‪ ,‬שמנחילה את עצמה ומתפשטת וכך‪ ,‬בדרכי עקיפין שאין‬
‫לשערן מראש ואין לאומדן לבטח‪ ,‬מחזיר שדה האמנות את ההשקעה הכספית שניתנה לו )הדברים נאמרים גם אל מול‬
‫מוסדות המדינה והגופים העירוניים האמורים לתקצב‪ ,‬כשהם מתנהגים כפטרון או פילנתרופ או מצדדים בהפרטה(‪.‬‬
‫למרות מידת הנכונות המסוימת של הדברים‪ ,‬יש בהם תבוסה מראש למנטליות הרייטינג‪ ,‬להיגיון הרנטביליות‪ .‬בהיגיון‬
‫כזה האמנות תמיד תפסיד‪ .‬יש להודות על האמת ‪ -‬האמנות היא גם הוצאה שלא תחזור‪ .‬היא בזבוז כסף‪ .‬לעתים בזבוז‬
‫גחמני‪ .‬לכן יש לדרוש תמיכה באמנות דווקא לפי היגיון ההוצאה‪ .‬שהרי מי שיודע להחזיר את השקעתו‪ ,‬זקוק רק להון‬
‫ראשוני או להלוואה מגשרת‪ .‬דווקא מי שעוסק בפעילות איטית ומביכה מבחינה אידיאולוגית הוא שצריך תמיכה במלוא‬
‫משמעותה של המילה‪.‬‬
‫באמנות אסור להסכים לעבוד על אחוזים‪ .‬אסור לעבוד על סמך מבחן התוצאה‪ .‬אסור להאמין ככה במוצר‪ .‬ידיעת‬
‫ההצלחה מראש היא בעצם הבטחת הכישלון‪ .‬בעצם השימוש במונחי הצלחה בשדה האמנות טמונה הזוועה‪ ,‬שם החַזירוּת‬
‫הגרגרנית ותאוות הבצע המסווה את עצמה בהסוואות של ליברליות ועכשוויות מופרטת‪ .‬כי אמנות אינה השקעה‪ .‬אמנות‬
‫היא הוצאה‪ .‬מה שנשאר בחוץ‪ ,‬שנשמט כקטין מוזנח בשיטת הפַטרונוּת אד–הוק הרווחת הם הממדים האינטימיסטיים‪,‬‬
‫האינטלקטואליים‪ ,‬הביקורתיים‪ ,‬הנסיוניים שעשויים להיות כלולים באמנות‪ .‬מי‪/‬מה שנשאר בחוץ הוא המוזר‪ ,‬התמהוני‪,‬‬
‫המטורלל‪ ,‬הלא מוכשר‪ ,‬הממציא שפה‪ ,‬הלא מקובל‪ ,‬המתאבל‪ ,‬הסוטה‪ .‬הלא–דומה הופך ללא–נראה‪ .‬ההפרטה מחניפה‬
‫לאגו משום שהיא מעניקה תחושה של מצליחנות‪ ,‬אלא שהיא גם הורסת את האופק‪ ,‬בכך שהיא מקרבת אותו אלינו עד‬
‫כדי עיוורון‪ .‬הסכנה הנלווית לאופק המצוי מול האף ממש היא בפיצול החד–משמעי לדיכוטומיות בעלות ארומה‪ ,‬ליחסי‬
‫כוח בהם ה"מסחרי" גוזר על "הניסיוני"‪" ,‬האלטרנטיבי" או "המחאתי" להצטמצם לכלל שם נרדף לכל מה שמ ַעפַן‪ ,‬לכל‬
‫מה שלא שיחק אותה‪ ,‬שלא הצליח‪ ,‬שאינו ממומן‪ ,‬הראוי לבוז כטרחן‪ ,‬כאוונגרדיסט–אנכרוניסט‪ ,‬כמודרניסט‪ ,‬כמנהל‬
‫מוסר של חלשים‪.‬‬

‫הפַטרונים‬
‫החידוש לכאורה של מוסד הפטרונות מבוצע כיום בצורה מנוכרת ואכזרית יותר מאי פעם‪ ,‬שכן אינו כולל את ממד‬
‫ההטבה שבו )"הפטרון המיטיב"(‪ .‬החד פעמיות‪ ,‬ההמצאה היצירתית‪ ,‬הנדירות ואפילו המקוריות עברו מידיהם של אמנים‬
‫ואידיאולוג ֵי‪-‬אמנות לידיהם של ספונסרים‪ .‬לעתים אלה מחלקות השיווק והקד"מ‪ ,‬משרדי הדוברות‪ ,‬קשרי החוץ והיח"צ‬
‫של חברות או רשתות‪ .‬ממד הפטרונות כיום אינו כולל את המחויבות לאמן ולאמנות‪ .‬נעשה בהם שימוש‪ ,‬ישיר וולגרי‬
‫בדרך כלל‪ ,‬רק במידה והם נענים לסדר יום החיצוני לעניין שלהם ובמידה שהם מוכנים לאייר ולקשט היגד לא להם‪.‬‬
‫במקרים הקיצוניים האמנים כבר אינם נתפשים כבעלי כישרון )שעשוי למתג את הפטרון כבעל מעמד‪ ,‬הבנה‪ ,‬אנינות‬
‫וכולי( אלא כבעלי כישורים בלבד‪ ,‬כגרפיקאים או כמעצבי תפאורה ואביזרים‪ .‬כל ממד הגותי‪ ,‬חשדני‪ ,‬מייצר‪-‬הבדלים או‬
‫אינטלקטואלי מסולק‪ ,‬נחתך החוצה כסרח עודף מיותר בדרך הנכספת אל העם‪ .‬כל ממד של דיון במשמעויות מוזח הצידה‬
‫כזמזום טורדני‪ ,‬כהתעקשות טרחנית מצד מי שלא הפנים את הקצב העכשווי‪ .‬כלומר‪ ,‬מתקיימת ההישענות המסורתית‬
‫על מיתוס האמנות כאנינה‪ ,‬כגבוהת מצח‪ ,‬השייכת למעמדות הפנאי‪ ,‬כאירוע של מורכבות‪ ,‬כמזרימה חמצן לתרבות‪ ,‬אך‬
‫תוך כדי ובאמצעות פרקטיקה סכרינית וממולחת של חיסולה ככזו‪ .‬בספֵירה האחרונה הזו‪ ,‬האידיאולוגית‪ ,‬מתקיים מעין‬
‫פשע כפול‪ ,‬פשע מושלם‪ :‬מדמיינים קהל‪ ,‬נושאי תערוכות‪ ,‬תזות באמנות‪ ,‬אמנים ראויים ממש כמו שזכיין או מנהל ערוץ‬
‫מדמיין הומו צעיר עם אספירציות קולנועיות וממקם אותו בפלורנטין‪ .‬אלא שהמחשבה המסתירה את המנדט שלה‪ ,‬את‬
‫שיפוט הטעם שלה‪ ,‬את ההיררכיות שהיא בונה‪ ,‬את ההבדלים שהיא יוצרת‪ ,‬ומציגה את עצמה כשקופה‪ ,‬אינה לוקחת‬
‫אחריות על הכוח לקבוע מסמרות במציאות‪ ,‬להציב סדר יום‪ ,‬לייצר שדה‪ .‬בשימת הדגש הפטרונית על "נתינה לקהילה"‬
‫ולא על עמדת הכוח של לקבוע קהילה‪ ,‬יש מן ההיתממוּת‪ .‬בנוסף‪ ,‬כמו שכולם יודעים‪ ,‬כשמדמיינים את "הקהל"‪" ,‬העם"‬
‫או את "הקהילה" תמיד מדמיינים נמוך ופשטני‪ .‬תמיד עוברים מסאטירה לקומדיית טעויות‪.‬‬

‫מעין | ‪96‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:47‬‬

‫‪maayan04-c.indd 96‬‬

‫במונחיה של מרתה רוזלר‪ ,‬האמנות נמצאת בבעלותם של עשירים ש"חושיהם קולטים כל תפנית בתרבות‪ ,‬וכאשר מתפתח‬
‫כיוון המנסה לחמוק מלפיתתם ההופכת כל עשייה לכסף‪ ,‬הם מצליחים‪ ,‬במוקדם או במאוחר‪ ,‬לנכסה כהשקעה"‪ .‬העובדה‬
‫הפשוטה היא שבישראל מעולם לא תמך איש עשיר במפעל אמנותי מתמשך כלשהו‪ .‬ובאמירה איש הכוונה היא גם לגוף‪,‬‬
‫לעסק‪ ,‬לחברה פרטיים‪ .‬ובמושג מתמשך‪ ,‬אין הכוונה למפעל אמנותי בן שלושה ימים המתחולל כל שנה כיריד‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫הכוונה היא למימון שעשוי לייצב עשייה רצופה ומחויבת לשדה האמנות כאזור של פרקטיקה ודיון‪ ,‬בלא הציפייה לכניעה‬
‫נפשית של שדה זה להגיונו הכלכלי של הגורם המממן וללא הפיכתו של שדה זה ל"עובד שלו" העובד אותו‪ .‬הכוונה היא‬
‫לתקצוב החירות‪ ,‬לא פחות‪ .‬לתקצוב הסתירה אותה מנסח בורדייה ב"על הטלוויזיה" כ"סתירה שבין התנאים הכלכליים‬
‫והחברתיים שאליהם יש להגיע כדי להפיק סוג מסוים של יצירות ]‪ [...‬המכונות "טהורות" )איזו מילה מגוחכת(‪ ,‬נגדיר‬
‫אותן כבלתי תלויות באילוצים מסחריים וכדומה‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬לבין התנאים החברתיים להעברת המוצרים שהופקו בתנאים‬
‫אלה‪ ,‬מצד שני; סתירה בין התנאים שבהם עליך להימצא כדי שתוכל ליצור מתמטיקה פורצת דרך‪ ,‬שירה פורצת דרך‪,‬‬
‫וכדומה‪ ,‬לבין התנאים שבהם עליך להימצא כדי שתוכל להעביר את הדברים הללו לשאר העולם"‪ .‬מה שמחליף עשייה‬
‫תרבותית ואמנותית מזן זה הוא בדרך כלל העיסוק המוגבר בפן החברתי‪ .‬בישראל רווחות לאחרונה תערוכות חברתיות‬
‫המסכמות נושא ברוח של מוסף שבת או אקטואליה רכה‪ :‬העובדים הזרים‪ ,‬ההתנתקות‪ ,‬הסחר בנשים‪ ,‬מלחמת לבנון‬
‫השנייה‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מתקיימת הישענות על נושאים מוסכמים של סדר היום להבדיל מזיהוי אוצרוּתי של הרוחש תחת סדר היום‬
‫הציבורי‪ .‬במצב כזה‪ ,‬התצוגה האמנותית מאשרת שהנושא ראוי‪ ,‬מרכזי וחשוב‪ ,‬עד כדי כך שאמנים עוסקים בו‪ .‬זה‬
‫מאשר מחדָש גם את הדימוי של אמנים כאנשים רגישים‪ ,‬שהקרביים היצירתיים שלהם הם נייר הלקמוס של החברה‬
‫כולה‪ .‬הזהות בין האמנות לבין סדר היום הציבורי מושגת‪ ,‬והתערוכה מתקבלת כמדגימה עבור הצופה את פניו השונים‬
‫של הנושא‪ .‬התערוכה מאפשרת את חוויית הדרמה באופן מטונימי לזו המתחוללת "בחוץ"‪ ,‬אבל עם קתרזיס‪ .‬תערוכות‬
‫חברתיות מהסוג הזה גם נמצאות עם היד על הדופק לכאורה‪ ,‬אך גם חומקות מקביעת עמדה ביחס לנושא‪ .‬כשהן מסייעות‬
‫להיעלמות המחשבה המורכבת ולהפיכת הכל לידידותי למשתמש‪ ,‬מסייעות תערוכות מסוג זה "לקרב את האמנות לעם"‪.‬‬
‫העם הרי לוקה בלבו ואסור לו להתאמץ‪.‬‬

‫שובה של המדינה‬
‫בשאלה על מה עדיף לנו להישען‪ ,‬על השוק או על המדינה‪ ,‬אני מציעה את ההצעה השמרנית לכאורה‪ ,‬לחזור ולהישען‬
‫על המדינה‪ ,‬לדרוש מהמדינה שנוכל להישען עליה‪ .‬פשוט לחזור להיות קצת יותר עניים מאשר נעים לנו לחשוב על‬
‫עצמנו‪ .‬אני מציעה זאת גם כתרגיל מחשבה העוסק במה נעשה בבוקר שאחרי השוק וגם כניסיון החלמה )להבדיל‬
‫מההבראה הכלכלית(‪ .‬הרי השוק חרמן‪ ,‬גחמני‪ ,‬לא רואה אותנו‪ ,‬לא מתחייב‪ ,‬לא בנוי לקשר‪ .‬השוק זחוח‪ ,‬חסר אחריות‪,‬‬
‫בולמי‪ .‬בעצם הוא מציע לנו חיסול מרהיב‪ ,‬ספקטקולרי‪ ,‬של כל מה שהוא אמנות‪ .‬המדינה אמנם פחות סקסית‪ ,‬אבל נעים‬
‫לחלום שניתן לחייב אותה לניהול )יחסים( תקין הכולל ועדה מקצועית שתפריד ותתווך בינה ובינינו‪ ,‬הנבדל מגחמנותה‬
‫של ארוטיזציית–השוק–החופשי )על הטרדותיו המיניות(‪ .‬זוהי מנטליות התקציב השוטף לעומת המנטליות של לעשות‬
‫מכה‪ ,‬הישענות על התשוקה למחויבות‪ ,‬על הצורך לחייב את המדינה להתחייב לנו ולא על התשוקה לגנג‪-‬בנגס של בעלי‬
‫המאה והדעה‪.‬‬

‫המאמר עובד מתוך שתי הרצאות בכנסים‪" :‬האם לאמנות יש אתר משל עצמה?" בתיאטרון תמונע ו"על מוזיאונים בעידן הרייטינג" במוזיאון אשדוד‪.‬‬

‫מעין | ‪97‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:48‬‬

‫‪maayan04-c.indd 97‬‬

‫שירים ‪ /‬דודו ויזר‬
‫נו ׂח קציצה‬
‫נוח קציצה‪ ,‬נוח קציצה‬
‫נוח קציצה בתת–מודע‬
‫בתת מודע נוח קציצה‬
‫ופסלת ופסלת ופסלת ופסלת‬
‫ופסלת ופסלת‬
‫נוח לי כאן‪ ,‬נוח לי כאן‬
‫נוח לי כאן‪,‬‬
‫כתב–תרבות‪ ,‬כתב–תרבות‬
‫כתב–תרבות‪ ,‬כתב–תרבות‬
‫נוח קציצה בתת מודע‬
‫בתת מודע נוח קציצה‬
‫בתת מודע‬
‫בתת מודע‬
‫בתת מודע‬
‫שום דבר קונקרטי‬
‫את ‪ 15‬דקות התהילה שלי‬
‫זין קיבלתי וזה לא מפליא‬
‫לא עשיתי שום דבר ראוי לציוּן‬
‫עכשיו כבר מאוחר‬
‫אצטרך למות בלי חד"ת*‬
‫ברור שזה מבאס לאללה‬
‫אבל אני לא אתבכיין‬
‫יש דברים יותר גרועים‬
‫למשל כאב בַאוזן‬
‫הגיע הזמן שאני אשלים עם זה‬
‫אני לא גאון‪ ,‬סתם לוזר זקן‬
‫נרקיסיסט מתפקע מחשיבות עצמית‬
‫אני מקווה מאוד שהטקסט הזה יודפס‬
‫בכתב עת לספרות‪ ,‬שירה‪ ,‬אמנות‬
‫* חד"ת ‪ -‬ראשי התיבות של ‪ 15‬דקות תהילה‬

‫דודו ויזר הוא נגן רחוב‪ ,‬בדרך כלל ליד הכספומט בדיזינגוף סנטר‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא פזמונאי שעבד עם זמרים ידועים‪ ,‬משורר והומלס‪ .‬נוח הוא אביו של המשורר‪.‬‬

‫מעין | ‪98‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:49‬‬

‫‪maayan04-c.indd 98‬‬

‫להיות משורר ‪ /‬אהרן שבתאי‬
‫משורר צריך קודם כל לחדול להיות משורר‬
‫א‪ .‬כנהוג בפגישות אלה‪ ,‬הכנתי דברים על עצמי‪ .‬יכול להיות שמה שאמש‪ ,‬כשהתכוננתי‪ ,‬נראה לי נכון ומתאים‪ ,‬לא‬
‫ייראה לי בדיוק כך הערב‪ .‬כי מצד אחד אני עקבי ומושכל‪ ,‬ומצד שני אני תמיד מין מדיום‪ .‬אבל זו תכונה שטובה לשירה‪,‬‬
‫ללהיות משורר ‪ -‬השינויים‪.‬‬
‫ב‪ .‬יש הבדל בין לכתוב שיר טוב‪ ,‬לבין להיות משורר‪ .‬אפשר ללמוד לכתוב שיר טוב‪ .‬יש לכך דגמים‪ ,‬ויש גם טווח מסוים‬
‫שבו אפשר לגוון‪ .‬אבל להיות משורר זה דבר שונה‪ .‬קיטס קרא לכך "היכולת הנגאטיבית"‪ .‬אני תמיד אומר שזה היכולת‬
‫להמשיך‪ .‬להמשיך זה לעשות ולהגיד משהו אחר‪.‬‬
‫ג‪ .‬וזה יכול להיות לאו דווקא נעים‪ .‬מצד אחד אני אוהב שירה וכאילו נעשיתי מרוהט בה במשך כל כך הרבה שנים‪.‬‬
‫אז אפשר להרגיש‪ ,‬אומרים לי‪ :‬תהיה מכובד! אבל אני לא מכובד‪ ,‬אלא "‪ .”notorious‬הקהל צמא למכובדות‪ .‬יש‬
‫מחסור בלגיטימציה‪ ,‬באוטוריטה תרבותית‪ ,‬ובעיקר במקום שבו העדר הלגיטימציה והעדר כבוד גלויים לאור היום‪.‬‬
‫אלא שברגע הזה‪ ,‬מול ציפייה למודת צייתנות כזאת‪ ,‬אתה דווקא רוצה להגיד דבר מרגיז‪ ,‬ביקורתי‪ ,‬להתבדח בגסות‪,‬‬
‫להשתולל‪ .‬ההתנהגות השערורייתית היא מאפיין של הליריקה מאז ה"קומוס" הדיוניסי והשירים הימביים של ארכילוכוס‬
‫והיפונאקס‪" .‬יאמביזיין" משמע להתקלס‪ ,‬ללגלג‪ .‬התפקיד האתי של השירה היה לשבח ולחייב‪ ,‬ולכן גם לגנות ולשלול‪.‬‬
‫זה בולט בשני השירים הראשונים של האיליאדה ‪ -‬שאי אפשר לשבח מבלי לגנות ולשלול‪ .‬ב"המלך ליר" יש מעמד מלא‬
‫גידופים‪ ,‬וגם יש הרבה מזה ב"טרוילוס וקרסידה"‪.‬‬
‫ד‪ .‬לשירה יש הֵצע כמוצר שצובר חשיבות‪ ,‬כשעמום שיש לו יוקרה‪ .‬בקלות היא מוצאת דרך להתחנף לקהל הצמא‬
‫למכובדות‪ .‬הביקוש לכך הוא נתון אידיאולוגי קבוע‪ ,‬ובמיוחד כשהספרות נכתבת ומשווקת כחלק ממיזם ממלכתי של‬
‫התעלמות והכחשה‪ .‬היא מספקת חממה )מעין גדר הפרדה( שבחסותה אפשר להתנאות בניקיון רוחני‪ .‬הטבח האבסורדי‬
‫של מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬הפטריוטיזם העדרי‪ ,‬האטימות‪ ,‬התרפסות המשכילים והעיתונות‪ ,‬היו הרקע לשערוריות‬
‫שחוללו בזמנם טריסטן צארה והדאדאיסטים‪ ,‬לפרובוקציות של מאיאקובסקי‪ ,‬ל"אנטי שירים" של ניקנור פארה‪.‬‬
‫ה‪ .‬בעיניי המצב היום די דומה‪ ,‬לאחר שהתנסינו בכמה שנים מפוארות של "המלחמה נגד הטרור"‪ .‬אבל גם בעבר‪ ,‬בימים‬
‫מתוקנים יותר‪ ,‬העדפתי חוש ביקורתי‪ ,‬הומור‪ ,‬פשטות מטומטמת‪ ,‬הגזמה‪ ,‬כל דבר שמתנכר לשירה‪ ,‬ומסיר ממנה את‬
‫המרכאות‪ .‬משורר צריך ראשית כל לדעת לחדול להיות משורר; לצאת לרחוב‪ ,‬להסתכל במכוניות‪ ,‬ולהיווכח שבמציאות‬
‫שיר הוא לא דבר חשוב‪ ,‬שזו צביעות להחשיב שירים‪ .‬כי השירה היא קודם כל היציאה הזאת החוצה‪ ,‬חופש‪ ,‬מחווה‬
‫רדיקלית‪ ,‬כפי שציין ריימון קנו‪" :‬זה תמיד משהו קיצוני‪/‬שיר"‪ .‬וזה נוגע להבדל בין לכתוב "שיר טוב" לבין להיות‬
‫משורר‪.‬‬
‫ו‪ .‬משורר חושב‪ ,‬משתנה‪ ,‬ושיר הוא מחווה של שינוי‪ ,‬הוא בתנועה‪ .‬הוא לא נגמר‪ ,‬צריך מיד לקרוא אותו מחדש‪ ,‬ושוב‬
‫ושוב‪ ,‬כי המחווה הזאת עונה לצורך המתמיד באוריינטציה אתית )להבחין‪ ,‬להחליט‪ ,‬לזוז‪ ,‬להתנגד(‪.‬‬
‫ז‪ .‬לכן המרכיבים הדינמיים של שיר הם מתעתעים‪ .‬מבקרים‪ ,‬מורים‪ ,‬מדריכי סדנאות לא מזהים אותם‪ .‬לכאורה מספיק‬
‫לבחור היטב מילים‪ .‬זה הגורם ששמים אליו לב‪ .‬אנשים מתאהבים במילים ובדימויים‪ ,‬כאלו צועדים על רצפה רצופה‬
‫של מילים‪ .‬אבל חשובות יותר המילים שלא בוחרים בהן‪ .‬כך נוצרים בשיר המרווחים‪ .‬במרווחים בין המילים‪ ,‬שאותם‬
‫אין לנחש‪ ,‬הוא מוצא את אופי התנהגותו‪ ,‬נע‪ ,‬נקטע‪ ,‬נחלץ ממקסם בבואתו‪ ,‬נתקל במשהו אחר‪ ,‬ומקבל היזון חוזר‪,‬‬
‫הזרה‪ ,‬ביקורתיות‪ .‬במרווחים האלה הוא מנתב‪ ,‬עובר מעניין לעניין ומָרמָה לשונית אחת לשנייה‪ .‬על פי המרווחים‬
‫נוצר גם השיפוע שבו ההיגד מטפס או גולש )הטופוגרפיה‪ ,‬הדינמיות(‪ .‬וזה גם נוגע לקצב‪ ,‬שהוא מומנט החיים‪ ,‬הייחוד‬
‫הגופני–גימנסטי של השיר שנע ומקבל כובד ואמינות בעיתוי )של כל מילה( ובזמן‪.‬‬
‫ח‪ .‬גורם חשוב אחר הוא הגודל הנכון‪ .‬לשיר יש גודל שרק בו הוא אמיתי‪ .‬זה כמו בציור ובארכיטקטורה‪ .‬לנמל התעופה‬

‫מעין | ‪99‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:49‬‬

‫‪maayan04-c.indd 99‬‬

‫הצנוע בקהיר יש גודל נכון‪ ,‬וכך לנמל סכיפהול ליד אמסטרדם‪ .‬אמנם הוא ענקי‪ ,‬אך ענייני ושוקק חיים‪ .‬לנמל התעופה‬
‫נתב"ג ‪ 2000‬אין גודל‪ ,‬אין מידה‪ ,‬ומבחינה זו השיר שהקדשתי לו )התפרסם ב"הארץ"‪ (10/2/2006 ,‬מדבר לא רק על‬
‫המדינה שהקימה אותו כמונומנט‪ ,‬אלא גם על מובן ההגזמה בשירה‪ .‬גרעין השיר הוא מבנה בעל מידה שמסתפק בטור‬
‫האנכי של המילים הפותחות כל שורה‪" :‬אלהים‪ ,‬איזה מסדרון שיש‪ ,‬אבן וזכוכית‪ ,‬גבוה וריק‪ ,‬בדרך אל המזוודות"‪ .‬החזרות‬
‫הרבות בכל שורה מבטאות את היהירות המנופחת של המונומנט‪ ,‬את הפולחן הנובורישי של השיש‪ ,‬הזכוכית‪ ,‬הגודל‬
‫וכדומה‪ .‬מאידך‪ ,‬ברמה של השירה המגמה הפוכה‪ .‬הגרעין הענייני נכתב במעין פואטיקה של וויליאם קרלוס וויליאמס‪,‬‬
‫בסגנון שירו הידוע‪" :‬כל כך הרבה תלוי‪/‬במריצה אדומה‪/‬מזוגגת במי גשם‪/‬ליד התרנגולות הלבנות"‪ .‬הפואטיקה הזאת‬
‫)שנעשתה שמרנית( נפתחת בשיר על נתב"ג ‪ - 2000‬להגזמה ברוח דאדא או גרטרוד שטיין‪ .‬השיר אינו רק אילוסטרציה‬
‫)למבנה המנופח והכוחני(‪ ,‬אלא גם אקט שמשחרר את המילים מעול המבנה האידיאולוגי שנכפה עליהן‪.‬‬
‫ט‪ .‬מבחינת החשיבה‪ ,‬התחביר )הקומפוזיציה( הוא בעיניי גורם חשוב יותר מעצם החומר הלשוני‪ .‬מה שמוליך את האנשים‬
‫שולל ומטעה מבחינה פוליטית אינו דווקא המילים )המסולפות וה"מכובסות"(‪ ,‬אלא בייחוד התחביר‪ ,‬הקונספציה‬
‫שמקשרת את העובדות‪ .‬אני רגיש קודם כל לתחביר‪ .‬כשיש תחביר‪ ,‬קונספציה‪ ,‬יש שיר‪ .‬אבל תחביר קשור במובן הרחב‬
‫להבנת המציאות‪ .‬כדי לחבר‪ ,‬משורר צריך להבין היטב את הקשרים בין העובדות‪ ,‬העובדות הנפשיות‪ ,‬האֵתִיות‪ ,‬העובדות‬
‫בסביבתו ובעולם‪ .‬לשם כך צריך כושר שיפוט‪ ,‬דעה‪ ,‬יכולת לטעון‪ .‬אם אתה צייתן‪ ,‬אינך מבין כלום‪ ,‬אתה מבין רק את מה‬
‫שרוצים שתבין‪ ,‬כמו תלמיד בכיתה עם ארבעה חלונות‪ .‬כדי להבין ולטעון )לחבר עניינים‪ ,‬להסיק(‪ ,‬צריך יכולת לפרק את‬
‫ההגדרות‪ ,‬החומות והסיווגים שנבנו ונבנים מסביבנו כאריזות של זהות וכקונספציות‪ ,‬כמכשולים‪.‬‬

‫דברים שנשא אהרן שבתאי בסינמטק ירושלים‪ - 2006 ,‬הגרסא המלאה‪.‬‬

‫מעין | ‪100‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:50‬‬

‫‪maayan04-c.indd 100‬‬

‫פקודה מס‪ 2 .‬לצבא האמנויות ‪ /‬ולדימיר מאיקובסקי‬
‫מאנגלית‪ :‬אהרן שבתאי‬
‫זה בשבילכם ‪-‬‬
‫הבאריטונים הבשרניים‬
‫אתם‪ ,‬שמאז ימי‬
‫אדם‪,‬‬
‫הרעדתם את המאורות האלה המכונות תיאטרונים‬
‫עם האריות של הרומיאים והג'וליות‪.‬‬
‫זה בשבילכם ‪-‬‬
‫הציירים‪,‬‬
‫שגדלתם חסונים כמו סוסים‪,‬‬
‫תפארתה הטורפת הצוהלת של רוסיה‪,‬‬
‫מתחבאים בסטודיו‪,‬‬
‫וכמו פעם כופים חוקים דרקוניים על פרחים‬
‫ועל גופים מגודלים‪.‬‬
‫זה בשבילכם ‪-‬‬
‫אלה שחוגרים עלי תאנה קטנים של מיסטיקה‪,‬‬
‫שמצחיהם חרושי קמטים ‪-‬‬
‫אתם‪ ,‬פוטוריסטים קטנים‪,‬‬
‫אימאג'יניסטים‪,‬‬
‫אקמאיסטים‪,‬‬
‫שהסתבכו בקורי החרוזים‪.‬‬
‫זה בשבילכם ‪-‬‬
‫אלה שהחליפו בלורית פרועה‬
‫לתספורת אופנתית‪,‬‬
‫נעלי לכש ללאקה מצוחצחת‪,‬‬
‫אתם‪ ,‬אנשי הפרולטוקולט‪,‬‬
‫שממשיכים להטליא‬
‫את כנפי מעילו הדהוי של פושקין‪.‬‬

‫זה בשבילכם ‪-‬‬
‫הרקדנים והמחללים בחלילים‪.‬‬
‫שמוכרים את עצמכם בגלוי‪,‬‬
‫חוטאים בסתר‪,‬‬
‫ומציירים לעצמכם עתיד כאקדמאים‬
‫עם קצבות מזון מוגדלות‪.‬‬
‫אני מזהיר אתכם‪,‬‬
‫אני ‪-‬‬
‫גאון או לא ‪-‬‬
‫שעזב את השטויות‬
‫מעין | ‪101‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:50‬‬

‫‪maayan04-c.indd 101‬‬

‫ועובד ברוסטה‪,‬‬
‫אני מזהיר אתכם ‪-‬‬
‫לפני שהם יפזרו אתכם בקתות הרובים‪:‬‬
‫תפסיקו עם זה!‬
‫תפסיקו עם זה!‬
‫שכחו מזה‪.‬‬
‫יירקו‬
‫על החרוזים‬
‫והאְריות‬
‫ושיח הוורדים‬
‫ועל יתר מיני הגועל‬
‫מאפסנאות האמנויות‪.‬‬
‫את מי עכשיו מעניין ‪-‬‬
‫“אה נפש אומללה‪,‬‬
‫איך הוא התייסר‪"?.....‬‬
‫עובדים טובים ‪-‬‬
‫אלה האנשים שאנחנו זקוקים להם‬
‫יותר ממטיפים מצמיחי שיער‪.‬‬
‫הקשיבו!‬
‫הקטרים נוהמים‪,‬‬
‫ומשב רוח חודר בסדקים ודרך הרצפות‪:‬‬
‫“תנו לנו פחם מהדון!‬
‫חרשי מתכת‬
‫ומכונאים למחסן הנשק!"‬
‫בשפך כל נהר‪ ,‬ספינות קיטור‬
‫עם חור כואב בצידיהן‪,‬‬
‫מייללות אל הרציפים‪:‬‬
‫“תנו לנו נפט מבאקו!"‬
‫בשעה שאנחנו מתמזמזים ורבים‬
‫איך למצוא תשובות יסודיות‪,‬‬
‫כל הדברים צורחים‪:‬‬
‫“תנו לנו צורות חדשות!"‬
‫היום אין כבר טפשים‬
‫כדי להתקהל פעורי פה מסביב ל"מאסטרו"‬
‫ולחכות למה שיגיד‪.‬‬
‫חברים‪,‬‬
‫תנו לנו אמנות עם צורה חדשה‪,‬‬
‫אמנות‬
‫שתמשוך את הרפובליקה מתוך הבוץ‪.‬‬

‫מעין | ‪102‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:51‬‬

‫‪maayan04-c.indd 102‬‬

‫שירים מתוך "לרוץ ברחובות" ‪ /‬ריימון קנו‬
‫עברית‪ :‬אהרן שבתאי‬
‫המטרו האווירי‬
‫בחסות גרם המדרגות‬
‫מתרוממות באוויר החצאיות‬
‫ברציף פאסי ליד עץ התפוח‬
‫של בעלת דירה ריקה‬
‫שבה מתפשטת‬
‫גברת‪.‬‬
‫יש לסמן לנהג‬
‫הגברת חיכתה לאוטובוס‬
‫האדון חיכה לאוטובוס‬
‫עובר כלב שחור שצולע‬
‫הגברת מסתכלת בכלב‬
‫האדון מסתכל בכלב‬
‫ובינתיים האוטובוס עבר‬

‫עַם הפסלים הקטן‬
‫העם הקטן של הפסלים‬
‫בגני הטילרי‬
‫הוא עם קטן של נודיסטים‬
‫האדונים והגברות האלה‬
‫ברצון מתפשטים ערומים‬
‫למרות שיש שם ילדים‬
‫ותיירים שנפשם טהורה‬
‫והיונים מטילות צואתן‬
‫על עַם הפסלים הקטן‬
‫הזבובים‬
‫הזבובים של היום‬
‫אינם זהים עוד לזבובים מפעם‬
‫הם פחות שמחים‬
‫יותר כבדים‪ ,‬יותר מלכותיים‪ ,‬יותר חמורים‬
‫יותר מודעים לנדירותם‬
‫הם יודעים שהם צפויים להשמדה‬
‫בילדותי הם באו בשמחה להידבק‬
‫מעין | ‪103‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:51‬‬

‫‪maayan04-c.indd 103‬‬

‫במאות‪ ,‬אולי באלפים‬
‫על נייר שהוכן כדי להרגם‬
‫הם באו להיכלא‬
‫במאות‪ ,‬אולי באלפים‬
‫בתוך בקבוקים בעלי צורה מיוחדת‬
‫הם החליקו‪ ,‬דשדשו‪ ,‬גוועו‬
‫במאות אולי באלפים‬
‫הם שפעו‬
‫הם חיו‬
‫עכשיו הם מחשבים כל תנועה‬
‫הזבובים של היום‬
‫אינם זהים עוד לזבובים של פעם‬

‫מעין | ‪104‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:51‬‬

‫‪maayan04-c.indd 104‬‬

‫פקסי ליידי ‪ /‬גלעד מאירי‬
‫מטוס קל בצבע ירוק מטאלי טס בטיסת עסקים מעל האוקיאנוס‪ .‬על המטוס הופיע הלוגו של חברת התקשורת‬
‫"אוראנוס"‪ :‬איש שופך דלי מלא‪ .‬בעד לחלונות העגולים נראתה שרשרת איים קטנטנים שְזוּרה לאורך שונית‬
‫אלמוגים ארוכה‪ .‬מלמעלה נראו צמרות הדקלים והעצים הצמריריים‪ ,‬כפודלים ירוקים‪ ,‬ומפרציהם המבהיקים‬
‫של האיים נדמו כנגיסות עגולות ומנומסות בחול הפודרה הלבן והנימוח‪ .‬פה ושם נראו להקות דולפינים‪,‬‬
‫עופות מים נדירים ופינגווינים‪.‬‬
‫ריטה הטייסת העבירה את הפיקוד לטייסת האוטומטית והתפנתה לצפות בשידורי הפרסומת של ערוצי‬
‫הלוויין‪ .‬מעת לעת היא ציינה ביומן מפרסם חדש שעלה לאוויר ורעיונות חדישים של שיווק‪.‬‬
‫במטוס היו רק מנהלת השיווק של מחלקת הפקסים‪ ,‬קטיה‪ ,‬והמזכירה המוטסת שלה‪ ,‬יונה‪ .‬הן ישבו ליד‬
‫מערכת עריכה ממוחשבת‪ ,‬ובדרך בין פגישות‪ ,‬קטיה ערכה סרטון תדמית‪ .‬הסרטון היה אמור להיות מוכן‬
‫לקראת פרזנטציה שתיערך בסוף החודש‪ .‬הפרזנטציה היא השלב האחרון לקראת ההודעה של אוראנוס על‬
‫דגם חדיש של פקס‪ :‬פקסי ליידי‪ .‬הדגם החדיש היה בעל יכולות מופלאות‪ ,‬אולם גם בעל עיצוב פרובוקטיבי‪.‬‬
‫הפקס עוצב על פי מודל של שפתי אשה חושניות כך שהמסמכים היו יוצאים מפיה כמו לשונות נייר‪ .‬הפקס‬
‫הממוחשב יכול היה להעביר כמעט כל מה שהוא בין נייר לצלולויד‪ :‬דפי טקסט‪ ,‬ניירות צבעוניים )כגון‬
‫דוגמאות טפט ללקוח(‪ ,‬תמונות סטילס‪ ,‬סרטי וידאו דיגיטליים וסרטי–זיעור‪.‬‬
‫ההודעה בתקשורת על המוצר החדש היתה אמורה להפתיע את השוק כך שחברות מתחרות יזדקקו לזמן רב‬
‫עד שיוכלו ללמוד את רזי הטכנולוגיה החדישה‪ .‬ולכן כל צוות פרויקט הפקס‪ ,‬כולל אנשי ההפקה החיצוניים‪,‬‬
‫נבחר בקפדנות על פי קוד סיווג מיוחד ומבחני אישיות‪ .‬בסופו של דבר היה מדובר בצוות שנועד לעבוד יחד‬
‫באינטנסיביות ותחת תנאי לחץ לאורך זמן על פרויקט סודי‪.‬‬
‫יונה היתה צעירה וחסרת ניסיון ובחירתה לפרויקט על פני מזכירות מנוסות ומוכרות נראתה תמוהה וגררה‬
‫עימה גל רכילות‪ .‬חוץ מקורס מעבד תמלילים למזכירות לא היתה לה השכלה מקצועית כלשהי‪ ,‬אולם היה לה‬
‫כשרון לתקשורת‪ ,‬כפי שהיא כינתה זאת‪ .‬הכשרון התבטא ביכולת ליצור מערכות יחסים הרמוניות וקלילות‬
‫עם קולגות‪ ,‬תפישה מהירה של תוכניות מכשירי טלפון ניידים ומיומנויות תקשורתיות עם ישויות‪ .‬בשיחותיה‬
‫עם קטיה היא נהגה לספר כיצד היא יודעת מה יקרה בינו לבינה בסרטים‪ ,‬ואיך שהחברות שלה מתרגזות עליה‪,‬‬
‫כי היא מקלקלת להן‪.‬‬
‫ולמרות אהבתה לטיסות‪ ,‬יונה לא כל כך רצתה לעלות על הטיסה הזאת‪ .‬היו לה כל מיני סידורים והיא‬
‫רצתה לקחת יום חופשה‪ ,‬אבל קטיה ביקשה ממנה שתתלווה אליה והיא התרצתה‪ .‬סך הכל‪ ,‬היה עליהן לעמוד‬
‫בלוח זמנים צפוף ולמרות הקשר הטוב ביניהן‪ ,‬יונה לא היתה יכולה לסרב לבוסית שלה‪ .‬מה עוד שיונה ידעה‬
‫שמרקורי בנסיגה‪ ,‬ולכן נגזר מלמעלה‪ ,‬כנראה‪ ,‬שסידוריה יידחו‪.‬‬
‫קטיה ויונה ישבו רכונות על מסך המחשב ובחנו קליפים נבחרים מחומר הגלם‪ .‬קטיה הֶעריכה את הערותיה‬
‫של יונה שנבעו מפשטות וחוכמת חיים‪ .‬קטיה היתה מתייעצת עימה בשאלות מקצועיות‪ ,‬כמו באשר למוזיקת‬
‫רקע מסוימת והלוק הכללי של האייטם‪ .‬יונה היתה ערה ליחס האינטימי של קטיה‪ ,‬שלקחה אותה תחת חסותה‬
‫וטיפחה אותה‪ ,‬ויונה מצידה התמסרה לקטיה מתוך הוקרת תודה‪ .‬יונה קיוותה שלאחר היציאה של הפקס לשוק‬
‫מסגרת הפרויקט לא תפורק והיא תמשיך להיות המזכירה של קטיה בחברה‪.‬‬
‫על המחשב היו דגומים קליפים של אקסטרים קלוז–אפים של שפתיים מחייכות ‪ -‬שפתי אשה‪ ,‬גבר‪ ,‬ילדה‪,‬‬
‫ילד ותינוקות מכל הצבעים והגזעים; גברבר וכלבלב מאושרים עומדים על פסגת הר גבוה ומקבלים צילום‬
‫בפקס של גברת עם כלבה חמודה; אריה שואג שיובא מסרט טבע; רגליים חטובות של גבר הפוסע בזהירות על‬
‫חול זך‪ ,‬שהופכות לרגלי אשה חטובות הפוסעות בביטחון לעבר גחלים לוחשות‪ ,‬קליפ שהורד מאתר האינטרנט‬
‫של מחלקת ההסברה של משרד התיירות של איי פיג'י; סצנות ארכיון מסרטי ריגול ומתח של שחקני קולנוע‬
‫מפורסמים בולעים או יורקים ניירות מקומטים; מזרקות של דפי פקס; צילומים מכל הזוויות של פקסי ליידים‬
‫נוצצים בצבעי שפתון מטאלי ועוד‪.‬‬
‫באמצע השתלת אפקט מורכב של הכלאה בין נשיקה לפליטת פקס דממו מנועי המטוס‪ .‬הטייסת האוטומטית‬
‫הכריזה בקול נשי קריר שהמטוס מאבד גובה‪ ,‬אבל אין צורך להיכנס לפאניקה‪ ,‬אלא לעשות את הפעולות‬
‫מעין | ‪105‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:52‬‬

‫‪maayan04-c.indd 105‬‬

‫הנדרשות‪.‬‬
‫המטוס טס בגובה נמוך ולריטה היה כמעט בלתי אפשרי לתת מענה לכל השינויים הבלתי צפויים שהתחוללו‬
‫בפרמטרים של המטוס‪ .‬על מסכי המחשב הופיעו תמונות של ציפורים נודדות בפורמט של חץ‪ .‬ריטה הבינה‬
‫שהמטוס יורט על ידי ציפורים שנקלעו למנועי המטוס והיא לחצה על כפתור ניתוק של מיכלי הדלק‪ ,‬שנשפך‬
‫בבת אחת לים‪.‬‬
‫לנוסעות היה די זמן לחגור את חגורות הבטיחות‪ ,‬אבל לא הרבה יותר מכך‪ :‬מרגע ההתראה על התקלה ועד‬
‫להתרסקות עבר זמן קצר‪ .‬המהלומה בקרקע היתה עזה‪ .‬חגורות הבטיחות של קטיה וריטה נקרעו והן עפו מתוך‬
‫השמשות הקדמיות אל תוך הג'ונגל‪ .‬חגורת הבטיחות של יונה נקרעה והיא נחבטה במקרר‪ ,‬הוטחה לרצפת‬
‫המטוס‪ ,‬אבל לא עפה החוצה‪ .‬סביבה התגוללו בקבוקי מים מינרליים‪ ,‬מגזינים פרסומיים של טלוויזיה‪ ,‬אופנה‬
‫ותיירות‪ ,‬תיקים‪ ,‬משקפי שמש ורסיסים רבים של חומרה‪.‬‬
‫למרות כאבים עמומים בכל חלקי גופה היא קמה ויצאה בריצה מהמטוס‪ .‬פסיעותיה הראשונות היו על‬
‫קרקע חולית רכה והקשו את ההתרחקות מהמטוס הבוער‪ .‬במרחק מה מהמטוס היא ראתה את ריטה וקטיה‬
‫שרוּעות כמו בובות על אדמת הג'ונגל‪ .‬יונה התקדמה לעברן‪ ,‬אבל פיצוץ קטן שנשמע מהמטוס גרם לה לסטות‬
‫ממסלולה לתוך הג'ונגל ולתפוס מחסה מאחורי מספר סלעים לבנים‪ .‬פיצוץ גדול הדהד בג'ונגל ועשן שחור‬
‫היתמר מבעד לשרכים ולענפי העצים‪ .‬חלקו הקדמי של המטוס המבוקע התלקח באש‪ .‬משום שהדלק כמעט‬
‫כולו רוקן מעל הים‪ ,‬הלהבות שככו בפרק זמן קצר ויונה יצאה מהמחסה ופילסה את דרכה בין השרכים לעבר‬
‫ריטה וקטיה‪ .‬היא מצאה את שתיהן שוכבות ללא רוח חיים בצמחייה הפראית‪ .‬יונה התיישבה על האדמה‬
‫ובכתה‪.‬‬
‫לאחר שנרגעה התנחמה בכך שקטיה וריטה היו רווקות כמותה‪ ,‬אבל עדיין היתה זו טרגדיה למשפחות‬
‫ולחברים‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי היה זה חלק מהסיווג של הפרויקט ‪ -‬רווקות‪ .‬יונה התבוננה בעד לסבך לכיוון הים‪,‬‬
‫לכיוון הבית‪ .‬קרני השמש האחרונות רטטו בעלווה‪ ,‬כצרור אור הנועל את היום‪.‬‬
‫היא שחזרה את ההתרסקות‪ .‬ההתרסקות על האי ולא בלב ים הצילה אותה‪ .‬הדיוק המרבי של נחיתת האונס‬
‫על אי פצפון ועל חולית רכה נראה לה כמעט מתוכנן‪ :‬סביב החולית לא היתה כמעט צמחייה‪ ,‬מה שמנע מהאש‬
‫להתפשט‪ .‬לנוכח צירוף המקרים‪ ,‬הליקוי בחגורות הבטיחות של ריטה וקטיה נראה לה גם חלק מהתכנון‪.‬‬
‫מחשש לפיצוצים נוספים דחתה יונה את חיפושיה בתוך המטוס אחר מזון‪ ,‬מים‪ ,‬בגדים והיא החלה לסרוק‬
‫את אזור ההתרסקות ברדיוס יחסית גדול כדי למצוא פריטים שאולי יהיו חשובים לחילוצה או להישרדותה‪.‬‬
‫הראות בשעות אחר הצהריים המאוחרות בתוך הסבך האפלולי היתה מעט מוגבלת והיא לא מצאה פריטים‬
‫בעלי ערך ממשי‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬היא נתקלה בתיק עור שחור לא מוכר‪ .‬היא פתחה את התיק ולתדהמתה גילתה‬
‫מכשיר פקסי ליידי‪ .‬היא התבוננה שוב בעיצוב הסקסי של הפקס ותהתה כיצד עלה נוסע סמוי זה לטיסה‪.‬‬
‫היא נזכרה בגיחוך שבלהט ריצתה מהמטוס היא ראתה זרוקים גם משקפי שמש מגניבים‪ ,‬תיק איפור וז'קט‬
‫אופנתי‪ .‬היא הרהרה בייאוש באותם חלקי ציביליזציה בלתי רלוונטיים שנותרו לפליטה שלמים ובריאים‬
‫וחזרה לאסוף אותם‪.‬‬
‫בדרכה היא אספה כפות דקלים וענפים רכים‪ .‬היא פרשה אותם על האדמה במרחק סביר מהמטוס‪ ,‬כמצע‬
‫ללילה‪ .‬היא התיישבה על כפות הדקלים‪ ,‬הביטה מעלה ברשת הכוכבים מעליה‪ ,‬שהיתה בטבע ברזולוציה‬
‫גבוהה במיוחד‪ ,‬וציפתה לחשכה הגדולה שתעטוף אותה‪ .‬החלה נושבת בריזה קרירה מהים‪ ,‬יונה התכרבלה‬
‫בז'קט האופנתי ונשכבה‪.‬‬
‫מחשבות הישרדות על מקורות של אש‪ ,‬מים ומזון הציפו אותה‪ .‬במרחב הפתוח היא חשה כמו בכלא‪ ,‬תקועה‬
‫בסט תפאורה‪ .‬אין מה לעשות באי ואין עם מי לדבר‪ .‬כמה זמן אפשר להחזיק כך מעמד? כל יום לאכול דגים‬
‫לא מתובלים? איך תדע מה הוא דג הראוי למאכל? כיצד תבנה רפסודה או תבעיר אש למדורת איתות? סיבוב‬
‫באי הפחיד‪ ,‬אך גם משך אותה‪ .‬היא השתעשעה במחשבה שתצא לציד עם תיק איפור‪ ,‬ז'קט ומשקפי שמש‪.‬‬
‫היא נזכרה בסידורים שלא הספיקה לעשות ושאולי לא תעשה לעולם ומיד עלתה לנגד עיניה התחזית‬
‫של נסיגת מרקורי‪ .‬הצמידות המדויקת לאוראנוס הפכה את הנסיגה לטעונה באנרגיה קוסמית של הפתאומי‬
‫והבלתי צפוי‪.‬‬
‫שרשרת המחשבות האסוציאטיבית המעיקה והמפותלת סממה את ערנותה והיא נעשתה מנומנמת‪ .‬מחשבה‬
‫סהרורית‪ ,‬לעשות ציפורניים לנצח על האי‪ ,‬ליוותה אותה אל תוך שנתה‪ .‬הלאות הגדולה הכריעה את החרדה‬
‫והלילה כמו נלחץ מתוך שפופרת דיו‪ ,‬פלש ומילא את כל מעברי האור‪.‬‬
‫מעין | ‪106‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:52‬‬

‫‪maayan04-c.indd 106‬‬

‫היא התעוררה בבוקר‪ ,‬כאשר היה עדיין מעטה חשכה דק‪ .‬היא הביטה בשעונה‪ .‬להפתעתה הוא עדיין עבד‬
‫והיה לה זה כסימן שהיא לא יצאה מחוץ לעולם‪ .‬יונה שכבה על האדמה הקרירה וחשה בבת אחת את הטעם‬
‫הרע והיובש בפה‪ .‬היא הביטה מעלה בין הענפים וראתה נקודות חומות בין הענפים ‪ -‬תמרים‪ .‬היא נעמדה‬
‫והביטה בקוצי הדקל‪ .‬יהיה עליה לקייץ אותו ורק אז תוכל לטפס עליו‪ .‬היא עשתה סיבוב בין העצים הקרובים‬
‫אליה וכמו בהזמנה היה מונח על אבן שבר מתכת חד מהמטוס‪ .‬היא נטלה אותו וקייצה את כפות הדקל‪ .‬לאחר‬
‫מכן היא טיפסה בזהירות על עץ הפרי וקטפה תמרים‪ .‬אכילת התמרים נטעה בה תחושה שהיא תסתדר כמו‬
‫תמיד‪.‬‬
‫לאחר ששבעה ואף מעט רוותה מהתמרים העסיסיים היא הרכיבה את משקפי השמש ויצאה לסיבוב בחוף‪.‬‬
‫החול היה לבן ונקי וציפורי מים עמדו בשונית ושלוּ דגים בשעה האחרונה של הגאות‪ .‬המראה היה מתוך סרט‬
‫של הנשיונל ג'אוגרפיק‪ .‬היא חשה אמביוולנטיות בלתי צפויה לנוכח הסיטואציה‪ .‬מחד‪ ,‬היא חשה הנאה בלתי‬
‫מובנת של תיירת מהנוף האקזוטי‪ ,‬החופש והמרחב ומאידך‪ ,‬היתה מודעת לכך שחייה בסכנה וחברותיה נהרגו‪,‬‬
‫והן עדיין לא קבורות‪.‬‬
‫האשמה והדיסוננס הזכירו לה את הפקס שהיה על המטוס‪ .‬היא חשבה שזה מה שעשוי להסביר את סיבת‬
‫ההתרסקות‪ :‬היה זה ניסיון התנקשות‪ ,‬כי גילו שדגם של פקסי ליידי נגנב והוברח על המטוס‪ .‬מחשבה זו נתנה‬
‫לה תקווה שהחילוץ יהיה מהיר‪ .‬המתנקשים חייבים לדעת אם הפקס נפל לידיהם של המתחרים‪.‬‬
‫היא שבה מיד על עקבותיה לעבר הסלעים והוציאה את הפקס מתוך תיק העור‪ .‬היא התבוננה בו ומחשבה‬
‫שטותית חלפה בראשה‪ ,‬אולי הוא לא זקוק לחשמל? אבל כל פקס זקוק לחשמל‪ .‬היא שמעה קול צלול בתוכה‪:‬‬
‫תבדקי את הפקס‪ .‬יונה הפכה את הפקס מכל כיוון אפשרי‪ ,‬אבל לא ראתה שום דבר מיוחד‪.‬‬
‫יונה התיישבה על כפות התמרים וגבה שעון לדקל‪ .‬פניה היו מופנים לעבר הים‪ .‬היא הניחה את הפקס בין‬
‫ירכיה‪ ,‬לחצה על כפתור ההדלקה ועצמה עיניים‪ .‬היא דמיינה שהיא שולחת ומקבלת פקסים‪ .‬הפקס לא הגיב‬
‫מיד לחום האנושי ויונה פקחה את עיניה‪ :‬ודאי‪ ,‬אין דפים‪ .‬היא השיבה את הפקס לתיק העור ושבה למטוס‪,‬‬
‫אולי ניירות התעופפו ברוח אחרי ההתרסקות‪ .‬ואז בדרכה למטוס היא נזכרה שבכיסה יש נייר מקופל עם מספר‬
‫תזכורות לקטיה‪.‬‬
‫שברי המטוס היו מפוזרים סביב ושקט מוזר עמד באי‪ .‬הבריזה מהים פסקה וקולות הצקצוק והנקישה של‬
‫עופות המים הגמלוניים נדמו‪ ,‬כאילו הכל יצאו להפסקת צהריים מוקדמת‪ .‬יונה הסתכלה לכיוון המקום בו שכבו‬
‫דוממות ריטה וקטיה‪ .‬אוראנוס זו חברה גדולה והיא תורה לביטוח להגיע להסדר כספי איתה ועם המשפחות של‬
‫ריטה וקטיה כדי להימנע מתביעות על התקלה בחגורות הבטיחות‪ ,‬אלא אם כן יאשימו מי מהן בגניבת הפקס‪.‬‬
‫ואולי בכל מטוס קל של אוראנוס מושתל מוצר חדיש‪ ,‬אפילו לא מוצר מושלם‪ ,‬אלא רק דגם דמה כדי שהחברה‬
‫תמיד תוכל לטעון נגד עובדיה במקרים של תביעות ענק שהם עסקו בריגול תעשייתי?‬
‫הפחד מעימות משפטי ארוך עם עורכי דין ממולחים הניע אותה לדמיין תסריט מסוג אחר‪ .‬כל ההתרסקות‬
‫בוימה כדי לעשות כותרת הרואית לפקסי ליידי‪ :‬פקס יציל ממוות‪ .‬כן‪ ,‬אפילו מזכירה אהבלה הצליחה להפעיל‬
‫את הפקס בתנאי שטח‪ ,‬ללא תשתית חשמל וטלפון‪ ,‬ובכך הצילה את חייה‪ .‬הפקס יוצא כאן ידידו הטוב של‬
‫האדם‪ .‬כדי לשמור על הסיפור ההוליוודי הם לא יאשימו אף אחד בגניבת פקסי ליידי‪ .‬ואז אחרי שיתנו את‬
‫הפיצויים יחכו שנה שנתיים‪ ,‬יחפשו אותה על משהו ויפטרו אותה‪.‬‬
‫יונה החלה לפקפק גם במותן של קטיה וריטה‪ .‬היא התקשתה להאמין ששתי עובדות הוקרבו על מזבח יחסי‬
‫הציבור של החברה‪ ,‬אבל היא הרגיעה את עצמה עם הזיכרון הקשה שהן אכן לא נשמו‪ .‬אבל אולי היו אלו‬
‫כפילות מסיליקון? יונה הביטה במטוס השרוף וזה היה נראה לה אמיתי מאוד‪ .‬היא נזכרה בסרט שערכה עם‬
‫קטיה על המחשב‪ ,‬אבל לא יכולה היתה להיזכר אם הקבצים האחרונים נשמרו באתר האינטרנט של החברה‪,‬‬
‫וצער עמוק הציף אותה על אובדן עבודה יצירתית כה רבה שעשו יחד‪ .‬הפרויקט האחרון המשותף שלה עם‬
‫קטיה הפך למעין צוואה ויונה חשה רגש חם של מחויבות כלפי הפרויקט האחרון שלהן‪ .‬פתאום‪ ,‬היתה עוד‬
‫משמעות להישרדות שלה‪.‬‬
‫יונה שבה על עקבותיה לכיוון הסלעים כדי לנסות ולשלוח פקס‪ .‬היא שלפה את הנייר מכיסה האחורי‪ ,‬נטלה‬
‫מכחול שחור מערכת האיפור ורשמה פקס למרכזיית חברת אוראנוס בו היא מבקשת חילוץ‪ .‬היא סדרה לעצמה‬
‫תנוחת ישיבה יציבה ונוחה ליד הדקל ואחזה את הנייר בידה‪ ,‬אבל היא היססה‪ .‬חשש התגנב לליבה שהיא‬
‫משחקת לידי מחלקת יחסי הציבור של החברה‪ .‬הרי היא יכולה לנסות להמתין מעט עד החילוץ‪ .‬למרות מזג‬
‫האוויר הנאה והסבירות שצילום לוויין ממקם בדיוק את אתר ההתרסקות עדיין קינן בה הפחד מעיכוב בחילוץ‪,‬‬
‫מעין | ‪107‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:53‬‬

‫‪maayan04-c.indd 107‬‬

‫אולי אף עיכוב מכוון‪ .‬היא הכניסה את הנייר לפקס ועצמה עיניים‪.‬‬
‫לאחר מספר שניות היא פקחה אותן וראתה שהפקס עבר בצורה אורגנית‪ .‬פקסי ליידי הוא פקס חכם והוא‬
‫מסוגל לזהות את מספר הפקס של השולח‪ ,‬אם הפקס השולח הוא גם פקסי ליידי‪ .‬ואכן לאחר מספר דקות של‬
‫המתנה מתוחה נשמעו צקצוקים דיגיטליים ונייר פקס תשובה עבר דרך השפתיים הלוחשות של המכשיר‪ .‬לשון‬
‫ההודעה היתה שמסוק עם צוות רפואי וצוות צילום בדרך אליה‪ .‬יונה השיבה פקס המאשר את קבלת הפקס‬
‫ מעשה שבשגרה‪.‬‬‫יונה הסירה את נעליה ליד הסלעים וניגשה עם ערכת האיפור לשלולית מים צלולה שנותרה בחול מגאות‬
‫הליל‪ .‬בהולכה בחול הנעים היא התבוננה סביב כדי לצוד בעין זוויות צילום שיוציאו אותה טוב על רקע האי‪.‬‬
‫היא הגיעה לשלולית והתבוננה בהשתקפות השמים‪ ,‬בקמטי פניה העדינים ובשערה‪ .‬למרות שהיה לה כבר לוק‬
‫ילידי‪ ,‬היא סדרה את שערה הלא מסורק ושמה קצת פודרה על פניה כדי לרכך את התאורה הטבעית החזקה של‬
‫השמש‪ .‬קטיה היתה בטח רוצה שהפרזנטציה האחרונה שלה תהיה מופקת באופן הכי אותנטי שאפשר‪.‬‬

‫ד"ר גלעד מאירי חבר קבוצת "כתובת" ומנהל "מקום לשירה" בירושלים‪.‬‬

‫רינגלבלום ‪ ,19‬באר שבע‬

‫חנות ספרים‪ ,‬בית קפה וגלריה‬

‫·‪‰¯È˘†È¯ÙÒφ˜ÈËÂ‬‬
‫˘‪∫‰ÁÈ˙Ù†˙ÂÚ‬‬
‫‪±∞∞∞≠≤∞∞∞†∫߉≠߇†ÌÈÓÈ‬‬
‫מעין | ‪±∞∞∞≠±∂∞∞†∫߆ÌÂȆ 108‬‬
‫‪poemab@gmail.com‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:54‬‬

‫‪maayan04-c.indd 108‬‬

‫שלושה שירים ‪ /‬שירי ארצי‬
‫*‬
‫אמבטיות של אפרסקים‬
‫ובתוכם תפוחי עץ ירוקים‪.‬‬
‫בועות קטנות עסיסיות‬
‫בריח של וניל ‪-‬‬
‫הכל בתמצית של קיץ‪.‬‬

‫*‬
‫מראה נשברת ואז אני מדביקה אותן לטפט של זכוכיות‪,‬‬
‫חלונות נשברים לתוך החדר בסידור אינסופי‪.‬‬
‫אלדד בוכה המון‪.‬‬
‫אני מפחדת שבסוף הוא יגיע לבית חולים גריאטרי‬
‫והוא בסך הכל בן ‪.5‬‬
‫אני מפחדת שהחרא שלו בטיטול החדש יהפוך להיות‬
‫פח הזבל של השכנים‪,‬‬
‫אני שמחה לפחות על הירוק של עיניו‪.‬‬
‫לפעמים הייתי רוצה להפגיש אותו עם עמית הרקדנית‪,‬‬
‫היא כמו דוב אכפת‪-‬לי בכריעת פלייה‪.‬‬
‫ואני מתפללת שהוא לא יקרא לי שירים של יונה וולך‪.‬‬

‫*‬
‫מיקי מאוס טובע במפולת השלגים באמבטיה‬
‫הוא טובע ומצליח לראות את רכבת השדים‬
‫שמתפשטת בתוך ריסיה‬
‫שבוהקים כמו‬
‫שני פנסים אדומים‪.‬‬
‫היא מסחטת תפוזים‪,‬‬
‫קרוסלה גבוהה בשמים‪,‬‬
‫סוכריית לוליפופ אדומה‬
‫והוא ג'חנון עסיסי בחליפת שלושה חלקים‬
‫מחייך חיוך של מישהו שראה כבר הכל‪.‬‬

‫שירי ארצי )ללא קרבה משפחתית לשלמה ארצי(‪ ,‬ילידת הארץ‪.‬‬

‫מעין | ‪109‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:56‬‬

‫‪maayan04-c.indd 109‬‬

‫שירים ‪ /‬איגור זאק‬
‫עֵז‬
‫חיפשתי חרוז למילה זין ומצאתי את המילה עין‬
‫חיברתי את ההבדלים בין המילים וקיבלתי את המילה עז‬
‫לא חיפשתי לה חרוז כי פתאום איבר מיני הזדקף‬
‫ובאותו הזמן גיליתי צורך עז להשתין‬
‫דעתי הוסחה ונאלצתי לחבוט את ראשי בפינה חדה מאוד‬
‫בין שני רחובות קטנים ומוארים היטב‪.‬‬
‫כשחזרתי להכרה הייתי בן–אדם חדש‪ ,‬טוב יותר‪.‬‬
‫רחלי‬
‫ויגדל הזקן להיות דשא מפלסטיק‬
‫וישא את רחל לאשה‬
‫לרחלי אין אבא הוא נפטר בלידה‬
‫ואמא שלה אלכוהוליסטית‪ ,‬נרקומנית‪ ,‬זונה‪.‬ו‬
‫רחלי יודעת שמעבר לאופק‬
‫קצת לפני ההרים והים‬
‫ישנו דשן אורגני זקן וחכם‬
‫שיכול ורוצה להפוך פלסטיק לדם‬
‫מצד אחד‪ ,‬זין שימותו כולם‪.‬ו‬
‫מצד שני‪ ,‬זין זקן‪ ,‬גדול וחכם‪.‬ו‬
‫סחוט טרי‬
‫‪ 88‬שנות גלות מחכות לזקנ ֵי השבט שקורא לעצמו “סחוט טרי"א‬
‫בהנחה שאני משתייך לשבט הארור הזה מיום היוולדי‪ ,‬נשארו לי ‪ 67‬שנים‪.‬ו‬
‫‪ 67‬שנות הכנה ומדיטציה לקראת היציאה המיוחלת ו‬
‫אל מיץ הקיום הפוסט אנושי‪.‬ו‬
‫מכיוון שאיני יודע לאיזה חלק של הקיום‬
‫ישפריצו אותי צינורות השבט‬
‫אני נאלץ ללמוד כשבע שפות‪ ,‬להתחסן מפני ‪ 49‬סוגי שפעת‪.‬ו‬
‫לשמור על כושר‪ ,‬לנגב ת'תחת ביד שמאל וביד ימין ו‬
‫ללמוד ‪ 3‬מודוסים של שמח‪ ,‬עצוב‪,‬ו‬
‫מופתע‪ ,‬כועס‪ ,‬חרמן‪ ,‬מאוהב וכו'‬
‫קשה‪ ,‬קשה מאוד‪.‬ו‬
‫למזלי צבע עורי לבן ואוזני השמאלית גדולה מעט מהימנית‬
‫מה שיצמצם עם הזמן כחצי מהפונקציות הנ"ל‪.‬ו‬
‫מטרת מכתב זה היא לעורר את רחמיכם‬
‫ולאסוף תרומות שיעזרו לי לשחד את הצינור הראשי‬
‫במערכת הזרימה הפנים שבטית‬
‫בתקווה להקדים את יציאתי לחופשי‪.‬ו‬
‫אנא מִכם תביאו לי כסף!ו‬
‫איגור זאק‪ ,‬אמן ישראלי שגר בלונדון‪ ,‬הציג עבודת אמנות אקטיביסטית במעין ‪ .3‬מיד אחרי שכתב העת יצא‪ ,‬הוא שלח למערכת אימייל ובו כתב‪" ,‬שכחתי להגיד שאני גם‬
‫משורר" וצירף אליו את השירים המופיעים למעלה‪ .‬מיד כתבנו לו שאנחנו רוצים לפרסם אותם‪ .‬ביולי ‪ ,2007‬מת‪.‬‬

‫מעין | ‪110‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:56‬‬

‫‪maayan04-c.indd 110‬‬

‫רות פתיר‬

111 | ‫מעין‬

maayan04-c.indd 111

31/01/2008 12:19:56

‫ארבעה שירים ‪ /‬מיכל כהן‬
‫יש לו זין מנוקד‬
‫משהוא מתנקד בי‬
‫אני סופרת כמה נקודות‬
‫אני חופנת כמה נקודות‬
‫בחיים לא ראיתי זין מנוקד‬
‫הוא מיוחד‬

‫‪/‬‬
‫כשהוא אחז את קצוות שרוכי חולצתי‬
‫לשתי לולאות כפרפר‬
‫הסטתי את ראשי במאמץ‬
‫והפסקתי לנשום מן האף‬

‫בקפיטריה הזו‬
‫נהרגו תשעה בפיצוץ‬
‫הם מטגנים שם בתשע בבקר‬
‫הריחות צהובים‬
‫נדבקים לבגדים‬
‫על קצוות השיער‬
‫ויורדים לפנים‬
‫הם יושבים על הקור הדליל שמנמנים‬

‫גברים במונית שירות‬
‫מתחת לבגדים רטובים‬
‫לאברי מין מקופלים‬
‫ברך נמתחת‬
‫מושב לידי‬
‫פלאפון חם‬

‫מיכל כהן‪ ,‬ילידת ‪.1982‬‬

‫מעין | ‪112‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:57‬‬

‫‪maayan04-c.indd 112‬‬

‫מר וגברת יום ‪ /‬נעמה אריאלה רוזנהק סהר‬
‫זה היה בתחילת הקיץ‪ .‬וגדי הקטן הלך לטייל‪ .‬הוא הלך לחדר הכושר לפגוש את אחיו הגדול‪ ,‬דן‪ .‬גדי ראה בחדר‬
‫הכושר שני אנשים בגובה של כדור‪ ,‬וברוחב של מקל‪ .‬שני האנשים האלה היו מר וגברת יום‪ .‬הם עשו מתיחות‬
‫בחדר הכושר‪ .‬הם היו ממש ג'לי‪ ,‬ולכן הם התמתחו וגדלו‪ ,‬התמתחו וגדלו‪ ,‬התמתחו‪...‬‬
‫גדי ניגש אליהם‪ .‬רק אז הוא הבין שאלה הם מר יום וגברת יום‪ .‬בינתיים‪ ,‬אחיו הגדול של גדי‪ ,‬דן‪ ,‬דאג לגדי‬
‫מאוד מאוד‪ .‬הוא חשב שהוא שכח אותו‪ .‬ולכן‪ ,‬כשגדי הגיע הביתה‪ ,‬גם דן היה שם‪ .‬רק אז‪ ,‬גדי נזכר‪ ,‬בשני‬
‫דברים‪:‬‬
‫דן‪ ,‬אחיו הגדול‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫מר וגברת יום‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫דן היה ברוגז עם גדי‪ .‬וגדי לא ידע למה‪ ,‬אז הוא חשב לעצמו‪" :‬אולי זה בגלל ששכחתי לבוא?"‬
‫אמר דן‪" :‬אתה אפילו לא יודע למה אני כועס עליך"‪ ,‬גדי לא הבין מה דן מנסה להגיד לו‪ .‬זה אולי מצחיק‪,‬‬
‫אבל ההורים שלהם ישבו שם‪ ,‬שמעו את מה שהם אומרים‪ ,‬ראו אותם‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬הם היו עסוקים בעניינים‬
‫שלהם‪ ,‬כאילו שהם לא יודעים מה קורה‪.‬‬
‫זוכרים את הסיפור על מר וגברת יום? יופי‪ .‬אז אתם יודעים מי הם היו? כמובן‪ .‬אמא ואבא של דן וגדי היו מר‬
‫וגברת יום‪ .‬אבל ברגע שגדי ראה שאמא ואבא שלו הם מר וגברת יום‪ ,‬הוא מצא את עצמו יושב במיטה בפנים‬
‫מבוהלות‪ .‬הוא חלם‪ .‬הרי‪ ,‬אסור לו ללכת לחדר הכושר לבד‪ .‬גם לדן לא‪ .‬ובכלל‪ ,‬דן לא משתתף ומתאמן בשום‬
‫חדר כושר‪ .‬הוא קם‪ ,‬בדק אם הוריו הם באמת מר וגברת יום‪ ,‬ונשם בהקלה‪ .‬אלה לא הם‪ .‬אבל הסיפור על מר‬
‫וגברת יום נשאר‪ .‬אתם זוכרים שזה קרה בתחילת הקיץ? ברור‪ .‬כי מאז‪ ,‬בתחילת הקיץ הימים מתארכים‪.‬‬

‫נעמה אריאלה רוזנהק סהר היא בת ‪) 8‬ילידת ‪ ,(1999‬מתגוררת ברמת גן‪ .‬עורכי הגיליון מוסיפים‪ :‬בחנו את הסיפור על סמך העניין הספרותי‪ ,‬המבנה ההיסטרי של הסיפור‪,‬‬
‫והעניין החברתי )התבל כמכון כושר( ולא על סמך גיל הכותבת‪ .‬לגיל צעיר יש יתרונות וההיסטוריה של מלחינים קלאסיים בגיל כזה מוכרת‪ .‬המשורר היפני באשו אמר‬
‫שהוא כותב מגובה של תינוק בן שנתיים‪ ,‬כך שבגיל ‪ 8‬כבר ניכר כי חלק מהתמימות אובדת‪.‬‬

‫מעין | ‪113‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:58‬‬

‫‪maayan04-c.indd 113‬‬

‫הספד ‪ /‬חיים דעואל לוסקי‬
‫סבא שמעון היה הסבא האהוב‪ ,‬מי שאיתו מדברים על כדורגל‪ ,‬על בנים ועל בנות‪ ,‬על כסף‪ ,‬על כל הדברים שעליהם לא‬
‫מדברים עם ההורים‪ .‬סבא שמעון שמת ביום ראשון בערב מיתת נשיקה‪ ,‬היה גם אבא שלי‪ ,‬אדם טוב‪ ,‬שיחד עם אמא היה‬
‫פעיל תמיד בעמותות שונות‪ ,‬ויצ"ו‪ ,‬ניצ"ן‪ ,‬ארגון הפרטיזנים וארגון יוצאי וילנה‪ ,‬היה מזכיר ארגון הנכים ואף אירגן את‬
‫ליגת השחמט המקומית‪ ,‬ואת פעילות השחמט בבית הלוחם בתל אביב‪ .‬אבא שלי שביקש כל חייו ליהנות מהחיים‪ ,‬לשחק‬
‫בכדור‪ ,‬לשחק שח‪ ,‬לשחק קלפים‪ ,‬פשוט כך‪ ,‬לעשות את הדבר הקשה ביותר לעשייה‪ ,‬עשייה של שחרור פנימי אמיתי‪ ,‬חי‬
‫חיי עבודה קשים‪ ,‬חיי יתום‪ ,‬יתום מאב ואם ויתום מהמקום הזה של ילדות המעניק את עוצמת הרקע‪ ,‬הכוח לפעול מתוך‬
‫בטחון שיש מי שמגבה אותך תמיד מאחור‪ ,‬מעניק לך סמכות‪ ,‬מרות וביטחון‪.‬‬
‫אך‪ ,‬למרות החיים בחוסר הביטחון הקיומי‪ ,‬הנפשי‪ ,‬בקיום הרעוע של מי שבא ממקום אחר למקום הזה שהפך עבורו‬
‫לארץ מולדת‪ ,‬המשיך אבא לבקש אחר מימוש אהבתו הגדולה למשחק‪ ,‬להתענגות על הרגש הפועל והמפעיל את הכללים‬
‫העומדים בבסיס הזכות לשחק‪ ,‬עליה נאבק עד ליומו האחרון‪ :‬בזקנתו‪ ,‬המשחק לא היווה עבורו מערכה בה פועלים רק על‬
‫מנת לנצח‪ ,‬אלא הוויה בתוכה פעל אותו הדבר המאפשר לאיש זקן להמשיך ולהוות חלק מהעולם הזה‪ ,‬המתנכר לזקנה‬
‫ולזקנים‪ .‬דרך המשחק פעלה התשוקה‪ ,‬כח הרצון להוכיח כי הוא עודו במלוא חושיו‪ ,‬שהשכל שלו עוד פועל כרגיל‪ ,‬שהוא‬
‫מסוגל לפתור תשבצים מתחילתם ועד לסופם ויכול לדעת לענות טוב יותר על השאלות מהנשאלים ב"מי רוצה להיות‬
‫מיליונר"‪.‬‬
‫המשחק היה חלק מהמלחמה נגד הגוף ונגד העולם‪ ,‬אותו מקום בו ניתן לבטא כושר ריכוז כהתמודדות קצרת טווח‪,‬‬
‫צורה של הבדל וחזרה מול האיום העומד כנגדו של האדם הזקן ‪ -‬אובדן השליטה על המחשבה‪ ,‬על החושים‪ ,‬אובדן כושר‬
‫ההפעלה הרגיל וכה בנאלי של הגוף‪ .‬אני יכול להגיד בפה מלא כי אבא מת במלוא חושיו‪ ,‬במלוא הכרתו ובמלוא יכולתו‬
‫להפעיל את מכלול השלטון על החיים‪ ,‬על ההתנהלות היומיומית תוך ניהול מאבק איתנים‪ ,‬כנגד משרד הרישוי שביקש‬
‫לשלול לו את רישיון הנהיגה‪ ,‬כנגד משרד הביטחון שסרב לאשר לו מינ ֵי עניינים הקשורים בתרזה‪ ,‬המטפלת שטיפלה‬
‫באמא ובאבא במסירות אין קץ עד ליום מותם‪ .‬מימוש הזכות על המאבק הזה היה הדבר שעמד במרכז חייו‪ ,‬ולמרות‬
‫שלא היתה כאן איזו בנייה של מערכת ערכים‪ ,‬הרי שתחושת הצדק והביטחון בהיגיון ובשכל הבריא ‪ -‬בנו מבחינתו את‬
‫הערך המרכזי של החיים שלו‪ ,‬חיים בהם שלטו ההיגיון והסדר‪ ,‬אותו היגיון שעמד מאחורי הניסיון הפומבי האחרון שלו‪,‬‬
‫להעלות לכותרות את פרשת "בנים יחידים"‪.‬‬
‫הסתבר שראשי ההגנה העבירו בזמנו הוראה‪ ,‬שלא לשלוח בנים יחידים לקו הקדמי של החזית במלחמת ‪ ,'48‬ואבא‪,‬‬
‫שהיה בן יחיד להורים שאינם נוכחים‪ ,‬להורים שניספו בשואה ‪ -‬העז להתלונן בפני המפקדים ולהסביר להם את העיוות‬
‫שבחוק‪ :‬בחטיבת הפרטיזנים בה שירת‪ ,‬היו לא מעט בנים יחידים שאינם יכולים להיות מוגדרים ככאלה‪ ,‬שהרי אין להם‬
‫אב או אם שיצהירו עליהם ‪ -‬כבנים יחידים‪ ,‬כאלה שיבקשו למענם שלא לעמוד בקו הראשון‪ .‬הניכור וההתעלמות בה‬
‫נתקל אז‪ ,‬עוד לפני הפציעה שלו‪ ,‬ליוו אותו עד יום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל‪ ,‬בו הופיע בטלוויזיה בעימות מול אחד‬
‫ממפקדי צה"ל הבכירים‪ ,‬תוך שהוא שוטח את טענותיו ‪ -‬שנותרו כמובן‪ ,‬גם הפעם האחרונה הזו‪ ,‬ללא מענה‪.‬‬
‫בפילוסופיית ההתנגדות שאני כותב‪ ,‬פרטיזן הוא מונח מפתח‪ ,‬הוא מי שמחזיק מעמד‪ .‬אבא היה פרטיזן‪ ,‬פרטיזן‬
‫צעיר שם‪ ,‬במקום הפתוח הזה של יערות ליטא‪ ,‬בזמן בו אפפה אפלה כה גדולה את אירופה‪ .‬אבא‪ ,‬שבוודאי לא חלם‬
‫להיות פרטיזן כשיהיה גדול‪ ,‬ולא רצה להיות פרטיזן‪ ,‬ברח אל היער תוך שהוא משאיר מאחור את הוריו בגטו‪ ,‬חוויה‬
‫קשה שהותירה בו עצב כבד‪ .‬יחד עם האהבה וההערצה לאחיו הגדול ‪ -‬חיים‪ ,‬שמת לא רחוק ממנו ביער בפעולה קרבית‬
‫של הפלת עמודי טלפון של הצבא הגרמני‪ ,‬נטישת ההורים היתה לחוויה המעצבת את אישיותו‪ ,‬ולמרות המקלע הגדול‬
‫ממשקלו שקיבל לידיו‪ ,‬הוא חי את החיים תוך רגש אשמה עמוק‪ .‬רגשותיו של אבא נעו מאשמה שנטמעה בחוויית‬
‫ההתנגדות‪ ,‬זו שהתעצמה בנוער היהודי שהעז לברוח ליער‪ ,‬הרבה לפני שהספיקו לגבש איזו תיאוריה פוליטית של מרד‪,‬‬
‫הבנה במשמעות המעשה )הרדיקלי( שהם עושים‪ .‬הפרטיזניות‪ ,‬ההתנגדות‪ ,‬הבליחה בעולם האפל ההוא כברק בשמים‪ ,‬זה‬
‫המאיר וצובע את החושך באור שנעלם מיד‪.‬‬
‫אחרי המלחמה‪ ,‬בזמן הביניים שבין הרגע הזה ‪ -‬הרגע של הפרטיזנים‪ ,‬לבין הזמן של תחילת המלחמה האחרת‬
‫כאן‪ ,‬מלחמת ‪ ,'48‬חי אבא חיים מאושרים למדי‪ ,‬שירת בק‪.‬ג‪.‬ב הרוסי באיתור משת"פים ושכח את דרך ההתנגדות‪ .‬רק‬
‫משהתגייס לחטיבת הפרטיזנים של ההגנה‪ ,‬חטיבת גבעתי שנבנתה מחיילים בעלי ניסיון קרבי קודם‪ ,‬הבין את משמעות‬
‫העזיבה ההיא‪ ,‬ואת כוחה של ההתנגדות החדשה‪ ,‬המתמסדת כאן‪ .‬לעתים נדמה היה לי כי רגש האשמה הכבד אותו סחב‬
‫עימו מהבריחה ההיא אל היער )בלי שמישהו דיבר על זה באותה תקופה(‪ ,‬היה הכוח שדחף אותו להתפרץ מול השיירה‬
‫של שייך חסאן סלאמה‪ ,‬שברח מיפו לירושלים‪ ,‬התפרצות שלא צלחה‪ .‬מול השייך חטף אבא כדור שפגע בו מעל הברך‪,‬‬
‫גרם לו לפציעה קשה שהביאה לקטיעת רגלו השמאלית‪ .‬הפציעה הקשה במלחמת ‪ ,'48‬וזיכרון ההתנגדות ההיא ביערות‬

‫מעין | ‪114‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:58‬‬

‫‪maayan04-c.indd 114‬‬

‫וילנא בין ‪ '43‬ל–‪ ,'45‬עיצבו את דרכו בחייו‪ ,‬חיים שנעו במקביל לתנועתה של המדינה‪ ,‬שהפכה את עצמה לבית אמיתי‬
‫עבור החייל הפצוע‪ .‬אפשר לומר כי מרגע הפציעה ועד ליום מותו‪ ,‬לקחה המדינה אחריות מלאה על החיים הפרטיים שלו‪,‬‬
‫ועוד יותר משקיבל עליו את ההחלטה הקשה והכה אנושית‪ ,‬לשאת לאשה אלמנת מלחמה שהיתה כבר אם לילדה בת‬
‫שנתיים‪ ,‬אחותי מיכל‪ .‬את אמא הכיר אבא כבר בגטו וילנא‪ ,‬שם היתה חברתו של אחיו הבכור‪ ,‬והמפגש המחודש עימה‬
‫בבית החולים בו עבדה כאחות‪ ,‬ייצג את השיתוף הרגשי המורכב בין חוזקה ואשמה‪ ,‬בין כאב הפציעה לתשוקת ההשלמה‪.‬‬
‫עם אמא נצבעו החיים מעשה של יום ביומו בחומרים הקשים העולים מרגשות האשמה העמוקים‪ ,‬מחד‪ ,‬ורגשות הכבוד‬
‫והגאווה העצמית מאידך‪ ,‬תחושות שפעלו חזק בשנות החמישים והניעו את המכונה הגדולה של הציונות )ברגע הנאיבי‬
‫לכאורה( המוגשמת הלכה למעשה‪.‬‬
‫מזלי היה שבתוך חיי ההגשמה נטמעו גם תחושות מנוגדות‪ ,‬כאב וסבל על אובדן הרגל השמאלית‪ ,‬שהפכה חייל‬
‫מאושר‪ ,‬שחקן כדורסל ובליין לנכה קשה‪ ,‬נתונים בתוך נכותה הקשה של אמי‪ ,‬שגררה עימה מהשואה את עדות האלימות‬
‫מסומנת בגוף וברוח‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬כשאני חושב על החיים אותם עברתי עם האדם הזה שהיה אבי‪ ,‬במשפחה הזו שהוא‬
‫בנה עם אמי‪ ,‬שנפטרה לפני חמש וחצי שנים‪ ,‬אני מבין עד כמה חשובים היו הכוחות האלה עבורי‪ ,‬עד כמה הניגודים‬
‫שפעלו בו‪ ,‬רגשית ושכלית עברו אלי בירושה‪ .‬מיטת הנשיקה לה זכה‪ ,‬מבטאת יותר טוב מכל דבר אחר את העורמה‬
‫בה נהג עם החיים ועם המוות כאחד‪ ,‬את עמידתו האיתנה מול הנגיעה הקלה והרכה של המוות‪ ,‬שהיתה חלק מהותי‬
‫ביומיומיות המקומית עבורו‪ ,‬עבור אמא ועבורנו‪.‬‬
‫המוות הפתאומי שקפץ עליו ביום ראשון בערב‪ ,‬הצליח להראות שוב עד כמה המוות עצמו נתון תמיד בהפתעה‬
‫כפולה‪ :‬המוות מפתיע כמובן את הגוף‪ ,‬אותו הוא תוקף בחשיכה האיומה‪ ,‬את מה‪/‬מי שייהפך מיד וכהרף עין לגווייה‬
‫חסרת צבע‪ ,‬אך יותר מכל נדמה כי המוות מפתיע את עצמו‪ ,‬והוא מנסה לאחוז בגוף החי כפי ששאול ביקש לאחוז בכנפות‬
‫המעיל של שמואל‪ ,‬אותו העלה באוב‪ .‬כנף המעיל נקרעה ושאול נותר עם הנבואה )פיסת האריג שבידו המייצגת את החי(‬
‫הרת הגורל אודות מותו הבלתי נמנע‪ .‬כמוהו כך גם ההפתעה הכפולה המקפיאה את הגוף‪ ,‬המצלמת אותו ברגע המכריע‬
‫בו המוות שביקש להרוג את החיים‪ ,‬נותר וחצי תאוותו בידו )פיסת אריג ניתקת מהטקסט ‪ -‬אחרי שהמוות פועל והחיים‬
‫נמלטים מצרור החיים‪ ,‬הוא אינו יכול לפעול שוב את פעולתו הקטלנית(‪ .‬כך מצליחים גם אנו תמיד להתנגד‪ ,‬לשמור‬
‫על כוחנו הפרטיזני ברגע הפאתוס הגדול‪ ,‬שהוא גם הרגע הגרוע ביותר עבורנו‪ :‬אבדן הנשמה החומקת החוצה מן הגוף‬
‫ומותירה אותו חסר תקנה‪ .‬אני מודה לאבא שעשה את זה מהר‪ ,‬ללא כאבים‪ ,‬ללא חרטות‪ ,‬ללא תחושות של פחד או מורא‪,‬‬
‫למי שעמד מול ערמומיות המוות והראה לו את הכוח‪.‬‬

‫קטע שקרא חיים דעואל לוסקי ב–‪ 5.2.2006‬על קבר אביו‪ .‬ד"ר חיים דעואל לוסקי הוא מרצה לפילוסופיה ולאמנות ב"מנשר"‪ ,‬ב"בצלאל"‪ ,‬ב"בית ברל" ובאוניברסיטת תל‬
‫אביב‪ .‬ספרו ‪" -‬הקדמה לפילוסופיה של פני השטח‪ ,‬שמונה סוגיות בפילוסופיה של פריז"‪ ,‬ראה לאחרונה אור בהוצאת "רסלינג"‪ .‬חיים דעואל לוסקי הוא גם אמן פעיל‪,‬‬
‫ותערוכתו האחרונה "עקרון הפעולה הפחותה"‪ ,‬נערכה בגלריית המדרשה בתל אביב‪.‬‬

‫מעין | ‪115‬‬

‫‪31/01/2008 12:19:59‬‬

‫‪maayan04-c.indd 115‬‬

‫ואז הוא אמר שאני זה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים ‪ /‬תמיר לינהרט‬
‫בדיוק שבוע אחרי שילדתי את דולב )עמי התעקש על השם אבל הבטיח שבילד השני הוא ייתן לי לִבחור(‬
‫נתקלתי במקרה בשרית שיינמן‪ .‬היא עמדה מחוץ לבית הקפה הקטן שפתחו ממש מתחת לבית שלי במרכז רמת‬
‫גן ודיברה בסלולרי‪ .‬למען האמת‪ ,‬עברה כמעט דקה עד שהצלחתי לחבר בין הפנים שמתחת לקרחת הנוצצת‬
‫לבין מי שהיתה החברה הכי טובה שלי כשרק הגעתי לתל אביב‪ .‬היה לה אז שיער בלונדיני ארוך וכל פעם‬
‫שאכלנו טוסטים ב"ברווז"‪ ,‬או שתינו ארק ב"בונהם"‪ ,‬כל המבטים הגבריים‪ ,‬וגם לא מעט נשיים‪ ,‬הופנו אליה‪,‬‬
‫חוץ מעמי שטען שבלונדאוויות עם בז'ז'ים גדולים לא מעמידות לו את הפיפס‪ ,‬ושאיך שהוא ראה אותי הוא‬
‫ישר ידע שאני אהיה האמא של הילדים שלו‪.‬‬
‫באותו יום‪ ,‬כמו שכבר אמרתי‪ ,‬שרית עמדה מחוץ לבית הקפה ודיברה בסלולרי ונפנפה בידיים והסתובבה‬
‫במעגלים ורק אחרי כמה דקות היא הגיעה לזווית שממנה היא יכלה לראות אותי בפנים ואז העיניים הכחולות‬
‫שלה נפערו ומיד הסלולרי נדחק לכיס‪.‬‬
‫את נראית נהדר‪ ,‬אמרתי לשרית בזמן שהתחבקנו והיא אמרה‪ ,‬וואי את ממש קורנת‪ ,‬תראי אותך‪ ,‬למרות‬
‫שאני בכלל הרגשתי כמו אסיר בכלא דמון שבמשך חצי שנה עורכים עליו ניסוי פסיכולוגי–סדיסטי שמטשטש‬
‫אותו לגמרי‪ ,‬ממש מועך לו את האישיות‪ ,‬ואז נותנים לו שעתיים חופש לטובת פיקניק ביערות הכרמל‪ ,‬אפילו‬
‫שהפעם האחרונה שהיינו בכרמל היתה אולי לפני שנתיים כי גם עמי וגם אני עבדנו מאוד קשה‪ ,‬וההיריון‬
‫וכל זה‪ .‬שרית אמרה לי שוב שאני נראית קורנת ואז בדיוק אמא שלי חזרה מהשירותים ומיד זיהתה את שרית‬
‫ואמרה לה מאוד יפית ואחרי כמה שניות הוסיפה בהחלט התבגרת בחן‪ ,‬ושרית אמרה לה‪ ,‬גם את גברת קליין‪,‬‬
‫ואמא שלי צחקה ואמרה‪ ,‬בחייְך‪ ,‬אני כבר זקנה בלה וגם ביקשה משרית שתקרא לה מלי‪ .‬בשלב הזה השתררה‬
‫שתיקה‪ ,‬אבל רגע לפני שהיא הפכה למביכה באה מלצרית מתוקה עם גופייה קצרה שמשאירה בחוץ בטן קטנה‬
‫ושאלה אם אנחנו רוצים לצרף עוד כיסא לשולחן‪ .‬שרית אמרה שהיא טיפה'לה ממהרת‪ ,‬יש לה פגישה עם איזה‬
‫מפיק מאוד נחשב בתעשייה )היא אמרה את השם שלו‪ ,‬אבל שכחתי( ושיכול מאוד להיות שזאת פריצת הדרך‬
‫שהיא מצפה לה כבר הרבה זמן‪ .‬לפחות תישארי לקפה‪ ,‬התעקשה אמא שלי והבטיחה לשרית שאחר כך היא‬
‫תקפיץ אותה לפגישה )"ממילא תכננתי לנסוע לרוטשילד"(‪ .‬היא גם ליטפה לה את הקרחת ואמרה שזה מאוד‬
‫מיוחד‪ ,‬ומאוד נעים‪ ,‬ואני נזכרתי בסרט שראיתי בנשיונל ג'אוגרפיק‪ ,‬כשהייתי בהיריון וכל הזמן רק ישבתי‬
‫בבית‪ ,‬על פינגווינים שחיים בנמל סידני‪ .‬הפינגווינים האלה שהם נמוכים מהמקובל ניזונים אך ורק מדגים‪,‬‬
‫אבל אחת לזמן מה הם נאלצים להשיל את כל הנוצות‪-‬העמידות‪-‬למים שלהם‪ ,‬ואז אסור להם להיכנס לים‬
‫במשך שבועיים‪ ,‬שזה אומר גם ארבעה עשר ימים בלי אוכל )"כמו הדיאטה של שורה'לה לפני החתונה של הבת‬
‫שלה"‪ ,‬צחקה אמא שלי כשסיפרתי לה על התוכנית(‪ .‬לפני הצום הכפוי הפינגווינים זוללים וזוללים וזוללים‬
‫כדי לאגור מלאי‪ ,‬ואז במשך שבועיים הם עולים ליבשה‪ ,‬ושם ‪ -‬גם בגלל שהם טרף קל לכלבים וחתולים וגם‬
‫בגלל שהם כבדים ומסורבלים אחרי הזלילה הגדולה וגם בגלל שהם חלשים מהצום ‪ -‬הפינגווינים מוצאים‬
‫מקום מסתור ולא יוצאים ממנו עד שצומחות להם נוצות חדשות‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬באמצע הברית‪ ,‬קצת אחרי שהגיעו דודה של עמי מצד אמא שלו שאמרה שבכלל לא רואים שהייתי‬
‫בהיריון )היא נשמעה כמו שר האוצר כשהוא מכריז שהמשק יצא מהמיתון(‪ ,‬ובעלה שאמר‪ ,‬בן בכור מביא אור‪,‬‬
‫אבל הסתייג מהשם דולב ואני הייתי צריכה לפרש ולנמק כי עמי בדיוק הלך עם גלוריה שעובדת איתו במשרד‬
‫האדריכלים‪ ,‬זו שהוא תמיד אומר שהיא האחות הגדולה שמעולם לא היתה לו‪ ,‬אז הם יצאו החוצה לחכות‬
‫לרבי שנתקע בפקק‪-‬סוף‪-‬הדרך ביציאה מאיילון‪ ,‬אז קצת אחרי הדודה הזו‪ ,‬בדיוק כשחשבתי שהייתי צריכה‬
‫להזמין לברית את שרית‪ ,‬ממש באותו רגע‪ ,‬מי נכנסת לאולמי הנסיכה? בדיוק‪ .‬בכבודה ובעצמה‪ ,‬ועם בחור‬
‫שלא הצלחתי להחליט אם הוא יותר חתיך או יותר צעיר‪ .‬אחר כך התברר לי שהוא סטודנט לביואינפורמטיקה‪,‬‬
‫אל תשאלו אותי מה זה‪ ,‬וגם טייס חובב‪ .‬אמא שלי‪ ,‬שקלטה את הפרצוף סימני שאלה שלי‪ ,‬שמה על עצמה את‬
‫הפרצוף שרומז "אחרי הברית אני אספר לך את הסיפור במלואו"‪ ,‬ואני דווקא רציתי לגרור אותה לשירותים‬
‫כדי להתעדכן במידי אבל שורה'לה ויואל בדיוק צצו‪ ,‬היא במעיל פרווה לבן ובוהק והוא בגולף שחור צמוד‬
‫ושניהם ביחד נראו כמו הדוב הלבן והדוב השחור שראיתי גם כן בנשיונל ג'אוגרפיק ושלמרות שהם קרובי‬
‫משפחה אז הדוב הלבן‪ ,‬שנקרא גם קְֶרמוֹדי‪ ,‬סובל מאוד מהאלימות של הדוב השחור‪ ,‬שגם הוא במצוקה כי‬
‫מעין | ‪116‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:00‬‬

‫‪maayan04-c.indd 116‬‬

‫אין לו מספיק סלמונים לאכול‪ ,‬והכל התחיל מזה שממשלת קנדה נתנה אישור לכרות המון המון עצים במחוז‬
‫קולומביה הבריטית וכל המערכת האקולוגית העדינה שם יצאה משווי משקל‪ .‬באותו סרט גם אמרו שהסלמון‬
‫הוא דוגמה נהדרת להקרבה עצמית של הדור הזה למען הדור הבא‪ ,‬כי זה דג שתמיד חוזר למקום שבו הוא‬
‫נולד‪ ,‬גם אחרי שנים של נדודים בים‪ ,‬ואחרי שהנקבה מטילה ביצים וממשיכה הלאה‪ ,‬הזכר נשאר כדי להפרות‬
‫אותן ‪ -‬ומת‪ ,‬אבל עכשיו אני כבר לגמרי סוטה מהנושא‪.‬‬
‫בערב עמי הקפיץ את גלוריה לבית שלה בצפון פתח תקווה ואמא שלי סיפרה איך יום קודם היא הסיעה‬
‫את שרית לשינקין‪ ,‬לפגישה עם המפיק הבכיר‪ ,‬ובדרך שרית סיפרה לה שבדיוק היא נפרדה מאיזה בריטי אחד‬
‫עם זין ממש גדול אבל לב קטן ועיניים רעות והיא‪ ,‬זאת אומרת אמא שלי‪ ,‬קלטה קירח אחד נורא חמוד יושב‬
‫באיזו חומוסייה‪ ,‬ממש על הרחוב‪ ,‬ומנגב‪ ,‬ופתאום הם‪ ,‬שרית והקירח זאת אומרת‪ ,‬נראו לה מתאימים זה לזו כמו‬
‫אילן ואילנית‪ ,‬אבל לא אילן ואילנית של היום אלא אילן ואילנית של "ישראל שלי חוגגת"‪ ,‬האלבום האחרון‬
‫שהם הוציאו‪ ,‬ב–‪ ,1973‬או אפילו אילן ואילנית של "שוב איתכם"‪ ,‬האלבום הכי טוב שלהם‪ .‬אם לחזור למכונית‬
‫של אמא שלי‪ ,‬אז היא אמרה לשרית‪ ,‬חבל שלא לקחת ממנו טלפון‪ ,‬ושרית אמרה שיש לה את הטלפון שלו‬
‫במנצ'סטר אבל כל החברות שלה השביעו אותה לא להתקשר אליו‪ ,‬ושבכלל היא צריכה להיות יותר פקוחת‬
‫עיניים ולהפסיק ליפול על גברים ערלי‪-‬לב‪ ,‬ואמא שלי נאנחה ואמרה לה שהיא בדיוק כמו הבת שלה‪ ,‬כמוני‬
‫זאת אומרת‪ ,‬שכל הזמן קופצת מנושא לנושא והולכת סחור סחור ואף פעם לא מגיעה לעניין עצמו ושרית‬
‫צחקה ובינתיים הן הגיעו לרוטשילד ואמא שלי הורידה אותה בפינה של שינקין ואז הסתובבה כדי לחזור לרמת‬
‫גן‪ .‬היא תכננה לפנות ימינה בחשמונאים אבל ממש על הפינה היתה שלולית ענקית ובתוכה תקוע נהג חדש‬
‫בגולף אדומה עם אורות מהבהבים אז אמא שלי המשיכה ישר ופתאום מול היכל התרבות את מי היא רואה?‬
‫בדיוק‪ ,‬את הקירח החתיך‪ .‬הרגשתי איך הלב שלי לוחץ על הברקסים‪ ,‬התלהבה אמא שלי )אוטובוס מספר ‪26‬‬
‫כמעט נכנס בה מאחור‪ ,‬אבל הנהג הבין שעצירת הפתאום היתה למען מטרה חשובה ובכלל לא כעס(‪ .‬הקירח‬
‫החתיך התגלה כבחור ספונטני‪ ,‬נכנס למכונית של אמא שלי ויחד הם נסעו לשינקין‪ ,‬שאלו עוברים ושבים‬
‫איפה המשרד של המפיק הידוע )"בפוּקס זכרתי את שמו"(‪ ,‬פגשו את שרית‪" ,‬והכל הודות לבחור בגולף‬
‫האדומה"‪ ,‬סיכמה אמא שלי‪ ,‬ואני חשבתי שאיזה יופי שלפעמים מרע יוצא טוב‪ ,‬ואפילו בעיות הניקוז של תל‬
‫אביב יכולות להוליד שידוך‪ ,‬ובכלל ניקוז כושל זה לאו דווקא רע ואז התחלתי לבכות‪.‬‬
‫המון דמעות זלגו ממני‪ ,‬גם משמחה בשביל שרית‪ ,‬באמת מגיע לה‪ ,‬וגם מהתרגשות על דולב )שבדיוק‬
‫התעורר מהבכי והצטרף אליי(‪ ,‬וגם מכעס על עמי שמה פתאום הוא מקפיץ את גלוריה הביתה‪ ,‬וכמה זמן כבר‬
‫לוקח לנסוע לפתח תקווה ובחזרה‪ ,‬ולמה הוא עוד לא חזר‪ ,‬ואם הוא ישכב איתה אני אחתוך לו ת'זין ואז אמצא‬
‫עורך דין טוב שישכנע את השופט שהיתה לי אי‪-‬שפיות זמנית ויוציא אותי זכאית‪ ,‬ואיך עמי לא מתבייש לשכב‬
‫עם מישהי שהוא בעצמו מגדיר כאחותו הגדולה‪ ,‬מה זה פה הגילוי עריות הזה‪ ,‬איזה כתם זה על המשפחה‪,‬‬
‫ואמא שלי לקחה לידיים את דולב והרגיעה אותו ואז ליטפה לי את השיער וגלגלה אותו בין האצבעות שלה‬
‫בדיוק כמו שעשתה כשהייתי ביסודי כל פעם שרבתי עם ציפי‪-‬פיפי‪-‬ראש‪-‬של‪-‬קיפִּי והעיניים שלי התייבשו‬
‫וגם הלב נרגע‪.‬‬
‫יום אחרי הברית שרית שלחה לי אימייל‪ ,‬להגיד שהיא מאוד נהנתה בברית‪ ,‬ושדולב זה שם מקסים וגם‬
‫דולב עצמו מקסים‪ ,‬אחד התינוקות הכי יפים שהיא ראתה אי פעם )פעם נכנסנו ל"אורנה ואלה" ודניאלה וולמן‬
‫בדיוק יצאה עם התינוקת שלה‪ ,‬ושרית אמרה שהיא נראית זוועה‪ ,‬ושהבת שלה גם כן לא להיט‪ ,‬ושבאופן‬
‫כללי שמונים אחוז מהתינוקות ‪ -‬מכוערים(‪ .‬אחר כך המשיכו להגיע ממנה אימיילים‪ ,‬בערך שלושה בשבוע‪,‬‬
‫בהתחלה מתל אביב ובהמשך מהודו‪ .‬נורא טוב לנו‪ ,‬היא כתבה כל פעם ועדכנה אותי על עוד תכונה ממש‬
‫מקסימה שהיא גילתה אצל הטייס החתיך שלה‪ ,‬ושיש ביניהם חיבור מאוד מיוחד‪" ,‬ואת יודעת שאני לא מאלה‬
‫שממהרות להתלהב‪ ,‬אבל נורא טוב לנו ואני בהחלט מאושרת"‪ .‬אני הייתי מערסלת את דולב ושואלת אותו‬
‫אם הוא מאושר‪ ,‬והוא היה מחייך עם הראש הפצפון שלו‪ ,‬ואז הייתי שואלת את עצמי אם אני מאושרת‪ ,‬ומה‬
‫זה בכלל אומר להיות מאושרת‪ ,‬ואיך בכלל אפשר לדעת אם את מאושרת או לא‪ ,‬ודולב היה שותק ורק בועט‬
‫עם הרגליים הקטנטנות שלו באוויר‪ ,‬ויום אחד הוא נהיה פתאום מאוד מאוד חם ועמי שוב נעלם ומזל שאמא‬
‫שלי לקחה אותנו ל"שניידר"‪ .‬בדרך חזרה לרמת גן היא אמרה ש"רק מי שלא שוטף כלים ‪ -‬לא נשברות לו‬
‫צלחות" וש"אסור לשפוך את התינוק יחד עם המים"‪ ,‬וש"גם אבא שלך‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬לא טמן ידו בצלחת"‪ ,‬ואז‬
‫סיפרה לי שפעם‪ ,‬כשהייתי בכיתה גימל‪ ,‬התקשרו אליה מבית הספר כדי לדווח לה שרבתי עם ציפורה מיימון‪,‬‬
‫ואם לא קשה כדאי שהיא תבוא ותיקח את הילדה‪ .‬אמא שלי בדיוק עבדה אז במשכנות שאננים‪ ,‬אצל הבוכרי‬
‫מעין | ‪117‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:01‬‬

‫‪maayan04-c.indd 117‬‬

‫הקמצן שאחר כך הילדים שלו גנבו ממנו את כל הכסף והוא יצא מדעתו והתחיל להסתובב ברחבי ירושלים‬
‫לבוש בגלימה כתומה‪ ,‬נדמה לי שהוא גם היה ממלמל שברי פסוקים מהתנ"ך אבל לא זה מה שחשוב עכשיו‪.‬‬
‫מה שכן‪ ,‬אמא שלי ידעה שהבוכרי יכעס אם היא תצא באמצע יום עבודה אבל האופציה של להתקשר לאבא‬
‫שלי‪ ,‬שבאותה שנה ישב בבית וכתב את "לביאה שלווה היא טרף קל" )זה היה הספר החמישי שלו והראשון‬
‫שגם הצליח( הרבה פחות מומלצת‪ ,‬ככה שבעצם לא היתה לה ברירה אלא לנסוע לכיוון בית הספר‪ ,‬רק שבדיוק‬
‫באותו יום היו שמועות על הסתננות של חבלן )ככה קראו אז לשאהידים( למרכז ירושלים‪ ,‬והמשטרה הציבה‬
‫המון מחסומים בכל מקום ואמא שלי נתקעה בפקק שלא מהעולם הזה‪ .‬באמצע הדרך היא נשברה וירדה‬
‫מהאוטובוס כדי להתקשר לאבא שלי )"מזל שהיה לי בארנק אסימון–לשעת–חירום‪ ,‬ומזל שהטלפון הציבורי לא‬
‫הושחת כי באותם ימים התפשטה כזו מודה"(‪ ,‬אבל בבית לא היתה תשובה‪ ,‬ואמא שלי נאלצה לחזור לאוטובוס‪.‬‬
‫בסופו של דבר היא הגיעה לבית הספר רק כעבור שעתיים וחצי‪ ,‬והמנהלת הסתכלה בשעון ואמרה לה‪ ,‬אני‬
‫מקווה‪ ,‬גברת קליין‪ ,‬שתדאגי כי מאורע מעֵין זה לא יישנה‪ ,‬ואמא שלי ביקשה ממנה לקרוא לה מלכה אבל‬
‫המנהלת רק הסתכלה עליה במבט של רחמים מהולים בבוז‪ ,‬ואז חזרנו הביתה‪ .‬אבא שלי אמר שהוא לא שמע‬
‫שום צלצול‪ ,‬ואמא שלי האמינה לו אפילו שבאותם ימים כל פעם שטלפון צלצל כל השכונה היתה שומעת‬
‫מזה‪ .‬רק כעבור שבועיים נפל לאמא שלי האסימון‪ ,‬והיא תפסה שאבא שלי מנהל רומן עם איזו "ציירת גרושה‬
‫ומופקרת מטלביה" )אני דווקא זכרתי ציור ממש יפה של בת הים הקטנה שקיבלתי ממנה במתנה ליום הולדת‬
‫שבע(‪" .‬ומה את חושבת"‪ ,‬חתמה אמא שלי את התקרית המביכה‪" ,‬תוך חודשיים הוא שב אליי עם זנב בין‬
‫הרגליים"‪.‬‬
‫לקראת סוף החורף הם חזרו מהודו והודיעו שהם מתחתנים על איזה הר לא רחוק מכרמיאל )דווקא יש לי‬
‫בכרמיאל חברה נורא טובה מהצבא אבל אנחנו כבר לא כל כך בקשר( וכולנו ‪ -‬אני‪ ,‬עמי‪ ,‬אמא שלי ודולב ‪-‬‬
‫מוזמנים‪ .‬עמי הציע שנצא מוקדם ונטייל קצת בצפון‪ ,‬נורא יפה שם בתקופה הזו של השנה‪ ,‬ואמא שלי הסכימה‬
‫איתו וגם הציעה להישאר ברמת גן עם דולב‪ ,‬וככה נסענו עמי ואני לצפון‪ .‬ליד עתלית הוא ירד מכביש החוף‬
‫ומיד אחר כך הוא התחיל לעלות לכיוון בית אורן‪ ,‬אני חושבת שקוראים לאזור הזה שוויצריה הקטנה‪ ,‬והוא‬
‫ עמי‪ ,‬זאת אומרת ‪ -‬לא הפסיק לחייך‪ ,‬כבר הרבה זמן לא ראיתי אותו כל כך מחייך ובדיוק גם התחיל ברדיו‬‫שיר שאני מאוד אוהבת ‪ ,”Love will tear us apart, again" -‬אבל לא בגרסה המוכרת של ‪Joy Division‬‬
‫אלא בגרסה מחודשת‪ ,‬נינוחה יותר‪ ,‬לאונג'ית יותר ‪ -‬ואז‪ ,‬כשכבר היינו כמעט בסוף העלייה‪ ,‬עמי פתאום דפק‬
‫ברקס ואני נבהלתי ושאלתי מה קרה‪ ,‬והוא חייך ושאל אם אני זוכרת‪ ,‬ואני אמרתי‪ ,‬זוכרת מה‪ ,‬והוא אמר‪,‬‬
‫את לא זוכרת‪ ,‬ואני אמרתי‪ ,‬מה אני אמורה לזכור‪ ,‬ואז עמי אמר שזו הנקודה המדויקת של הצעת הנישואים‬
‫הראשונה אבל אני עדיין לא נזכרתי אז עמי חזר לכביש ופתאום אחרי העיקול ראינו את כלא דמון ועמי הזכיר‬
‫לי שגם אז‪ ,‬כשהוא הציע לי בפעם הראשונה‪ ,‬מיד אחר כך נגלה לעינינו בית הסוהר ושנינו צחקנו והתחלנו‬
‫לדמיין איך נשחק בסוהר ואסירה‪ ,‬ולהיפך‪.‬‬
‫קצת אחר כך עצרנו בנקודת תצפית של הקרן הקיימת‪ ,‬עמי המשיך בשחזור‪ ,‬ואת התקשרת לאמא שלך‪,‬‬
‫לספר לה‪ .‬חודשיים אחרי אותו טיול בצפון‪ ,‬הטיול של אז זאת אומרת‪ ,‬בכלל לא דיברנו על מה שקרה‪ ,‬אני‬
‫חושבת ששנינו נבהלנו קצת‪ ,‬אבל אז בדיוק חגגנו שנתיים להיכרות בינינו במסעדה יפנית מאוד נחשבת אבל‬
‫לא הכי טעימה‪ ,‬ואולי היא דווקא כן היתה טעימה ורק האוכל התערבב עם הדמעות שלי אחרי שעמי כרע ברך‬
‫ושלף טבעת בזמן המרק מיסו )"לא היתה לי סבלנות‪ ,‬רציתי לעשות את זה כבר"(‪.‬‬
‫בדרך לחתונה של שרית עצרנו שוב באותה נקודת תצפית‪ ,‬יש שם שער אבן שדרכו אפשר לראות פיסת‬
‫ים‪ ,‬ויצאנו מהאוטו אפילו שהיה מעונן וקר ואני התקשרתי לאמא שלי שאמרה שדולב בדיוק נרדם ושעובר‬
‫עליהם יום סופר–דופּר–כיפי‪ ,‬ועמי חייך‪ ,‬ואני נעמדתי לידו מתחת לשער‪ ,‬ואז הוא אמר שאני זה הדבר הכי‬
‫טוב שקרה לו בחיים‪ ,‬ובדיוק התחיל גשם אבל לא מהסוג המבּוּלי אלא מהסוג הזרזיפי‪ ,‬ואם זה היה סרט בטח‬
‫הייתי מתחילה לבכות‪ ,‬מאושר‪ ,‬אבל במקום זה פתאום התמלאתי בגעגועים לאבא שלי וככה עמדנו בשקט‪,‬‬
‫וגם בחתונה של שרית‪ ,‬שבינתיים כבר צמח לה מחדש הפוני‪ ,‬מיד אחרי שהחתיך שבר את הכוס והרבי התחיל‬
‫לשיר עם ישראל חי‪ ,‬עם ישראל חי‪ ,‬וצעק לכל האורחים להצטרף אליו לעם ישראל עם ישראל עם ישראל‬
‫חי‪ ,‬אני נזכרתי במבט הגאה של אבא שלי כשעמי שבר את הכוס אפילו שהוא הצליח רק בניסיון השני‪ ,‬ועמי‬
‫חיבק אותי ואמר שהוא לא מסוגל לדמיין את החיים שלו בלעדיי‪ ,‬ואני חשבתי שזה מוזר כי בתור אדריכל יש‬
‫לו מלא דמיון‪ ,‬לעומתי שאין לי בכלל דמיון אפילו שאבא שלי סופר ידוע‪ ,‬וכל המחשבות האלה התערבבו עם‬
‫היין ששתיתי כשהגענו לשם ואז רצתי לכיוון שיח מסכן שהשקיף על החופה והקאתי עליו‪ ,‬ואחר כך הקאתי‬
‫מעין | ‪118‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:02‬‬

‫‪maayan04-c.indd 118‬‬

‫עוד קצת וכשהזדקפתי ראיתי מולי את עמי‪ .‬הפה שלו נשאר סגור אבל העיניים שלו ביקשו סליחה ופתאום‬
‫הרגשתי שכל האורחים מסתכלים עליי‪ ,‬ושכל הפנסים מאירים אותי‪ ,‬ושהצלמת השאפה מכוונת את המצלמה‬
‫שלה אליי‪ ,‬וגם הדי‪.‬ג'יי בדיוק שם את "דוד אוהב אותך‪ ,‬ורוצה לעשות לך בת‪ ,‬או בן‪ ,‬או משהו"‪ ,‬שזה גם כן‬
‫שיר שאני מאוד אוהבת אפילו שעמי אמר שבעוד שנה אף אחד לא יזכור אותו‪ ,‬גם לא אני‪ ,‬ומלצרית קטנטונת‬
‫עם שיער עד התחת הושיטה לי בקבוק מים מינרלים ואני שתיתי את כל המים בשלוק אחד והסתכלתי מסביב‬
‫ואז פשוט התחלתי לצחוק כמו משוגעת‪.‬‬

‫תמיר לינהרט‪ ,‬יליד ‪ ,1969‬חי עם אשה‪ ,‬שתי ילדות‪ ,‬שני חתולים וסיפורים‪.‬‬

‫מעין | ‪119‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:04‬‬

‫‪maayan04-c.indd 119‬‬

‫שני שירים ‪ /‬גו צ'נג‬
‫עברית‪ :‬דן דאור‬
‫הדרך הזאת‪ ,‬אדמת לס בחורף‬
‫בצידי הדרך נצברות אבנים‬
‫באור המעורפל נח האבק‬
‫שומר על חומו בקור‬
‫עייפים מהליכה‬
‫את אומרת‪ :‬לא רואים את הבית הריק‬
‫אולי הוא איננו‪ ,‬אנחנו יושבים‬
‫יש שם סוללת אדמה‬
‫אני מכיר את העשב היבש על הסוללה‬
‫גבעוליו השבורים לא מציגים אלא כמה רגשות‬
‫הם מספרים לי‬
‫בלילה‪ ,‬גם הרוח הכי טובה יכולה להיהפך לחיית טרף‬
‫לפרוץ בצעקות פרא‪ ,‬בזו אחר זו‬
‫הם אומרים‪ :‬אל תשב יותר מדי זמן‬
‫אבל‪ ,‬את ישנה‬
‫נשענת על כתפי‪ ,‬קלה מאוד‬
‫שערך החום פזור על חזי‬
‫פזור בשקט בשקט‬
‫מרוב עייפות הוא שכח להתבדר ברוח‬
‫והשמש‪ ,‬השמש לא יכולה לחכות יותר‬
‫אור עיניה האוהדות הולך ונקלש‬
‫איבדתי את השפה שתעיר אותך‬
‫הדרך הזאת‪ ,‬אדמת לס בחורף‬
‫לילה אפל מתחיל לצמוח בין הצללים‬
‫הכוכב הראשון לא בכה‬
‫הוא עצר בעד דמעות הזהב‬
‫את נשענת על כתפי‪ ,‬קלה קלה‬
‫בנשימתי שלא יכולה להתקרר‬
‫שפתייך רוטטות‪ ,‬את מדברת בחלום‬
‫אני יודע‪ ,‬את מבקשת סליחה מאמא‬

‫אוקטובר‪1981 ,‬‬

‫בגיליון ‪ 3‬של מעין הופיע מאמר גדול על גו צ'נג ושירתו‪ ,‬הקשורה למשוררים המעורפלים בסין‪.‬‬

‫מעין | ‪120‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:04‬‬

‫‪maayan04-c.indd 120‬‬

‫שירים ‪ /‬אבי דנגור‬
‫במקלחת‬
‫נעמדתי במקלחת‪.‬‬
‫מים נופלים שיער נצמד‪.‬‬
‫אמר אני לא אוהב בחורים בסטייל בחורות‬
‫אמר הוא רוצה להיות תמיד מצולם בתור בחור‬
‫אבל רוצה בחור ינוח עליו ואז להתנהג בחורה‪.‬‬
‫ישר אמרתי‬
‫רגע רגע רגע‬

‫*‬
‫נתקעתי בבחור זורם‬
‫מאז‬
‫הוא מוליך אותי חשמלית‬
‫ואני מקציף אלקטרונים‪.‬‬
‫לקח אותי למיטה לשבת‬
‫לראות אלבום‪.‬‬
‫אמא שלו דוקרת אותו‬
‫אבא שלו מרביץ לו‬
‫אמא שלו קושרת אותו‬
‫אבא שלו אונס אותה‬
‫אבא שלו אונס אותו‬
‫אמא שלו אונס אותו‬
‫אמא שלו אונס אותו‬
‫אמא שלו אונס אותו‬
‫עצים כחולים‬
‫נוגעים בקו חוט החשמל‬
‫בחור‬
‫בחושך‬
‫ריח שרוף‪.‬‬
‫ירושלים‬
‫לפתע עיניי נפתחות‪.‬‬
‫מעליי רוכנים חמישה גברים ערבים‪.‬‬
‫מסתבר שנחנקתי מכנאפה‪.‬‬
‫אחד מהם צעיר‪ .‬נראה כאילו נקטף מעץ תות באירופה‬
‫סוגר את כפתורי מכנסיו‪.‬‬

‫אבי דנגור הוא יליד ‪ .1980‬מתגורר בירושלים‪ ,‬מתעסק במשחק ובמוזיקה ועובד עם אוטיסטים‪.‬‬

‫מעין | ‪121‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:04‬‬

‫‪maayan04-c.indd 121‬‬

‫וילון צהוב ‪ /‬דויד‬
‫דויד פרץ על אחת מאגדות המוזיקה העצמאית המסתוריות ביותר‪ :‬המוזיקאי‬
‫האמריקאי ג'אנדק‬
‫ב–‪ 1978‬יצא לראשונה תקליט שנשא את השם ג'אנדק‪ .‬לתקליט קראו "‪ .“Ready for the House‬על עטיפתו הופיעה‬
‫תמונה סתמית של פנים–בית עם ספה כחולה‪ ,‬שטיח מקיר לקיר‪ ,‬פאנלים סגולים‪ ,‬וילון צהוב ושידה קטנה ועליה אגרטל‬
‫עם פרחים אדומים‪ .‬על הצד האחורי של העטיפה הודפסו רק שמות השירים ושם של חברת תקליטים לא ידועה‪ ,‬קורווד‬
‫אינדסטריז‪ ,‬עם המספר הקטלוגי ‪ .0739‬התקליט לא הופץ לחנויות או נשלח לעיתונים‪ ,‬ואלמלא היו מגיעים בדואר‬
‫עותקים ספורים לכמה תחנות רדיו מכללות בארה"ב‪ ,‬לא היתה כל עדות מוחשית לקיומו‪ .‬מאז ועד היום הופיעו כבר ‪34‬‬
‫תקליטים הנושאים את השם ג'אנדק ‪ -‬כולם בפורמט זהה‪ ,‬בחזיתם תמונה אקראית לכאורה ובצד האחורי רשימת שירים‪,‬‬
‫מודפסת כמכתב כופר על גבי מכונת כתיבה אנונימית‪ .‬לא ניתן להשיג את התקליטים‪ ,‬אלא אם תשלחו מכתב לתיבת‬
‫הדואר של קורווד אינדסטריז ביוסטון טקסס ארה"ב‪ ,‬ותמורת ‪ 80‬דולר תקבלו ‪ 20‬דיסקים או תקליטים‪ 51 .‬התקליטים‬
‫שהוציא ג'אנדק הם העדות היחידה לקיומו‪ ,‬מפני שלמרות שתמונותיו מופיעות על גבי עטיפות התקליטים‪ ,‬אף אחד לא‬
‫ראה אותו אי פעם במציאות והוא מעולם לא התראיין לתקשורת או הופיע בפני קהל תחת השם ג'אנדק‪ .‬שום סינגל לא‬
‫נשלח מטעמו לתחנות הרדיו ושום קליפ לא נחשף באמ‪.‬טי‪.‬וי‪ .‬למרות זאת‪ ,‬כאשר ביקש המגזין האמריקאי "ספין" לסכם‬
‫את שנות השמונים‪ ,‬נבחר ג'אנדק לצד מדונה ופרינס כאחד מעשרת האמנים הכי מעניינים של אותו עשור‪ .‬וכפי שניסח‬
‫זאת היטב אחד ממעריציו ‪ -‬ג'יימס מק–ניו‪ ,‬הבאסיסט של יו לה טנגו‪" :‬את הטיטאניק כבר מצאו‪ ,‬אבל ג'אנדק נותר‬
‫האניגמה הגדולה של עולם המוזיקה המערבי"‪.‬‬
‫המוזיקה של ג'אנדק אינה מצייתת לשום קוד מלודי‪ ,‬הרמוני‪ ,‬אסתטי או אופנתי שאתם מכירים‪ ,‬והניסיון לתאר אותה‬
‫במילים משול לניסיון ללמד פרד לדבר ארמית‪ .‬זוהי מוזיקה שמאתגרת כל הגדרה‪ ,‬כולל את ההגדרה למוזיקה עצמה‪.‬‬
‫אפשר לקרוא לזה פולק בלוז של נווד בין כוכבים‪ ,‬אפשר לכנות את זה סלואו–סאדקור לואו–פיי פרימיטיב פסיכדלי או‬
‫כל צירוף הברות ושמות אחרים‪ ,‬ועדיין זה לא יהיה דומה לשום דבר שאתם מצפים לו‪ .‬השירים מתחילים בנקודה אקראית‬
‫ומסתיימים כמה דקות אחר כך מבלי שיעברו דרך איזו נקודת ייחוס מוכרת כמו בית או פזמון וללא שום שינוי כלשהו‬
‫באמצע‪ .‬מינימליזם טוטאלי שמתמצה בקול אנושי )?( עם רקע מוזיקלי של גיטרה אחת שמכוונת בצורה דיסהרמונית‬
‫וקצב שאין דרך לספור אותו‪ .‬בדרך כלל אחרי פתיחה של כמה תווים חסרי כל קשר שחוזרים וחוזרים על עצמם כמו‬
‫חיטוט אינסופי בפצע‪ ,‬מופיע קול מוזר מאין כמוהו שכמעט מתכחש לעובדת קיומו‪ .‬אבוד בצורה ילדותית מצד אחד‬
‫ומצד שני כמעט מלגלג‪ .‬כאילו כל זה אינו אלא בדיחה פרטית גדולה על חשבון המאזין‪ .‬מדי פעם מופיעים בשירים‬
‫תופים פרימיטיביים שנשמעים כאילו המתופף נתקל או נופל על תופים לראשונה בזמן ההקלטה; מדי פעם נושף ג'אנדק‬
‫במפוחית ומדי פעם מצטרפת אליו זמרת העונה לשם ננסי‪ ,‬אבל זה לא באמת משנה‪ .‬מעל הכל ישנה הרגשה של חוסר‬
‫תועלת קיומית ששורה תמידית על תקליטיו של ג'אנדק ויוצרת תחושת אי נוחות עצומה‪ ,‬כאילו שמישהו פתח בפניך‬
‫צוהר לעולם אינסופי של משטחים אפורים מלאים בכלום ריקני שמתמשך ומתמשך ומתמשך‪ .‬האוזן לא מוצאת במה‬
‫להיאחז‪ ,‬ובכל זאת יש שם משהו שלא מרפה ממך‪ ,‬ומכריח אותך להקשיב לו עוד ועוד‪ .‬המילים נשזרות אחת בשנייה‬
‫בצורה שמזכירה התבוננות בציורים הפרדוקסליים של קורנליוס אשר‪ .‬המוח תופס שיש שם משהו הגיוני ופרדוקסלי‬
‫שמחבר את כל הקצוות‪ ,‬אבל לעולם לא מסוגל להכיל בו–זמנית הן את הפרדוקס והן את ההיגיון‪ .‬הטקסטים נעים‬
‫תמידית בין הביזארי לבנאלי ובין המחריד לאווילי‪ ,‬ואיכשהו תמיד מצליחים לגעת בך בנקודות המוזרות ביותר של חייך‪.‬‬
‫אולי העובדה שהוא כל כך שונה גרמה לכמה מבקרים להכתיר את ג'אנדק בתואר "המוזיקאי הגרוע ביותר אי פעם"‪,‬‬
‫ובהאזנות ראשוניות זה אכן נשמע לעתים כאוסף גלי הקול הכי מעוות‪ ,‬חובבני וחסר כישרון שהוקלט‪.‬‬
‫תחושתי האישית היא שהשירים של ג'אנדק מתנהלים לפי היגיון פנימי שברור רק לו‪ ,‬ומזה נובעת הייחודיות שלו‪ .‬ישנם‬
‫יוצרים רבים שעושים דברים משונים לשם המוזרות‪ ,‬ישנם אינסוף חובבים חסרי כישרון שמוציאים תקליטים מזעזעים‬
‫מבחינה מוזיקלית‪ ,‬איכשהו ג'אנדק מצליח להתעלות מעבר לכל זה‪ .‬הוא פשוט שונה‪ .‬גם אחרי האזנה רצופה לעשרות‬
‫משיריו‪ ,‬אני עדיין לא מסוגל לפענח את האניגמה הזו‪ ,‬ועדיין מתקשה להסביר לעצמי את תחושת הזרוּת והמוזרות‬
‫הטבועה תמידית במוזיקה שלו‪ ,‬שאולי מסתכמת היטב במילותיו שלו‪" ,‬הקשיבו לצליל של נפילה מתמדת"‪.‬‬
‫עטיפות התקליטים של ג'אנדק הקדימו את זמנן‪ .‬אין ספק שחלק גדול מאמני השוליים של שנות התשעים‪ ,‬כמו‬
‫פייבמנט ופאלאס הושפעו מהן‪ .‬במבט ראשון הן נראות כאוסף תמונות אקראיות של ג'אנדק ותמונות סתמיות מתוך ביתו‬
‫וסביבתו הקרובה‪ .‬אבל במבט שני הן גם נראות כתמונות שרוצח סדרתי היה משאיר אחריו במקום הרצח כחלק מאיזה‬
‫מסר שהוא מנסה להעביר ליקום‪.‬‬
‫פעם אנו רואים את ג'אנדק הילד חצי מוסתר ומבוהל ממשהו‪ ,‬ואחר כך את ג'אנדק הבוגר בכניסה לבית‪ ,‬חופר‬

‫מעין | ‪122‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:04‬‬

‫‪maayan04-c.indd 122‬‬

‫באדמה‪ .‬פעם אנו רואים חדר חשוך עם חלון‬
‫מכוסה בווילונות ופעם רואים את הבית מבחוץ‪.‬‬
‫האם יש מסר שמוחבא בין כל העטיפות? קשה‬
‫לומר‪ ,‬אבל התבוננות מקרוב בפנים המופיעות‬
‫על העטיפה מגלה אדם מחושב ומנותק מאוד‪,‬‬
‫עם מבט חוקר וחד שנראה כמי שמנסה לומר‬
‫משהו ואינו יודע איך‪.‬‬
‫“כל כך נדיר שאי אפשר להאמין"‪ ,‬כינה את‬
‫אחד משיריו‪ ,‬ואכן‪ ,‬לאורך כל התקליטים שלו‬
‫יצר ג'אנדק עולם פרטי של דימויים ונקודות‬
‫התייחסות שממקמות אותו בעולם מקביל‬
‫לזה שלנו‪ .‬תקליטיו יכולים להוות תשובה‬
‫מוצלחת לשאלה מה שומע אנדרואיד פרנואידי‬
‫בדיכאון‪ ,‬או מה היה קורה אם צ'ארלס מנסון‬
‫היה מצטרף לביץ' בויז ומשפיע על דור שלם‬
‫של מוזיקאים‪.‬‬
‫במובן מסוים‪ ,‬המסתורין שאופף את ג'אנדק‬
‫יכול היה לשמש בסיס ליצירת מניפולציה‬
‫תקשורתית כגון זו של הרזידנטס או השרוף‪.‬‬
‫אבל כפי שהוכח מסיפורה של העיתונאית קאטי‬
‫ויין‪ ,‬שעשתה תחקיר במשך כחצי שנה וטוענת‬
‫שאכן איתרה ופגשה את ג'אנדק‪ ,‬כנראה שהוא‬
‫ג'אנדק‬
‫אינו מעוניין בכך‪ .‬לדבריה‪ ,‬הוא ביקש ממנה‬
‫לכבד את פרטיותו ולא לפרסם את כתובתו‪ .‬אחרי ששתה עימה בירה באיזה פאב ודיבר איתה על הקשר בין אלרגיות‬
‫למאכלי חלב‪ ,‬היא שאלה אותו מה הוא רוצה שאנשים יבינו מיצירתו‪.‬‬
‫“אין שם שום דבר להבין"‪ ,‬הוא ענה והלך לדרכו‪.‬‬
‫חברת האינדי הקטנה ‪ SummerSteps‬הוציאה בשנים האחרונות שני אלבומי מחווה לג'אנדק‪ .‬באלבומים מבצעים‬
‫משיריו אמנים כמו ‪ ,LOW‬ת'רסטון מור‪ ,‬אוליביה טרמור קונטרול‪ ,‬ברייט אייז‪ ,‬ג'ף טווידי )ווילקו( ועוד רבים אחרים‪.‬‬
‫למרות שמדובר באמנים מוערכים מאוד‪ ,‬עדיף לוותר על הדיסק הזה‪ .‬יש משהו פשוט לא נכון בלשמוע את השירים של‬
‫ג'אנדק מבוצעים בצורה נכונה או מקצועית אם תרצו‪.‬‬

‫אפילוג‬
‫האניגמה של ג'אנדק כבר היתה ברורה וכמעט ממוסדת‪ .‬לאחר רבע מאה של התנהלות זהה מול המדיה‪ ,‬נדמה היה שהוא‬
‫מוצא את דרך הפעולה הנוחה לו‪ .‬מדי שנה יצאו שניים–שלושה אלבומים‪ ,‬היו לו כמה אלפי מעריצים שקנו כל אלבום‬
‫שלו‪ .‬המבקרים כבר הכירו את פועלו‪ ,‬ולמעשה הוא היה עוד כוכב אינדי ידוע )יחסית( בקרב קהילת האינדי האמריקאית‬
‫והעולמית‪.‬‬
‫באותה שנה נעשה סרט על התופעה‪ .‬שני יוצרי סרטים הלכו לראיין כמה וכמה מבקרי מוזיקה‪ ,‬מומחים בג'אנדולוגיה‪,‬‬
‫עיתונאים שהתעסקו באיש וביצירתו לאורך השנים‪ ,‬ולמעשה כל מי שהיה לו משהו מעניין להגיד על ג'אנדק‪.‬‬
‫הסרט חשף לראשונה ראיון טלפוני שערך רוב טרובי ב‪ 1985-‬עם ג'אנדק‪ .‬עד היום זהו הראיון היחיד הידוע שבו‬
‫ג'אנדק התייחס למוזיקה שלו‪ .‬הראיון חושף את הדואליות של ג'אנדק‪ .‬מצד אחד הוא מסביר את מקור שמו המוזר )זה‬
‫היה חודש ינואר‪ ,‬ודיברתי בטלפון עם בחור בשם דקר‪ ,‬אז חשבתי שצרוף שמותיהם ייתן לי שם מקורי )‪january+dekke‬‬
‫‪ (r=Jandek‬והופך אותו למעט בנאלי‪ ,‬מובן מאליו‪ .‬ומצד שני הוא לא נותן ולו קצה חוט לגבי שותפיו לעשייה המוזיקלית‬
‫או כל מידע עליו‪.‬‬
‫לפני כשנתיים החל ג'אנדק‪ ,‬באופן מפתיע במיוחד‪ ,‬להופיע לפני קהל‪ .‬אחרי שנים של התבודדות‪ ,‬עלה האיש על בימת‬
‫הפסטיבל למוזיקה באדינבורו וניגן סט שלם של שירים לא ידועים )כנראה מאולתרים על המקום(‪ .‬בשנה האחרונה הוא‬
‫התחיל להופיע ברחבי ארה"ב‪ .‬עדיין הוא לא מתראיין ומסרב לדבר‪.‬‬
‫כבר ‪ 25‬שנה שג'אנדק מחכה לחללית האם שתיקח אותו הביתה‪ ,‬חפשו אותו באתר שהקים לו מעריץ פנאטי‪ ,‬או בתיבת‬
‫דואר ‪ 15375‬ביוסטון טקסס ‪ .77220‬חייכם לא יהיו אותו דבר אחרי זה‪.‬‬

‫מעין | ‪123‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:06‬‬

‫‪maayan04-c.indd 123‬‬

‫* ‪ /‬מאיר קובלסקי‬
‫הביטו‪ ,‬כשאתם עוברים‪ ,‬במכונת ה ְסדָר‬
‫בבית אגודת הסופרים‪ .‬ברזל‬
‫שאפשר היה להתיך‬
‫ולמלא בו חצר‪.‬‬
‫היתה מכונה יותר קטנה‬
‫בקומת קרקע ברחוב צ'לנוב‪.‬‬
‫מי שעמלו עליהן חיו‬
‫מכוסי נתזים של דיו‪,‬‬
‫ומתו והשאירו דירות בעיר‪,‬‬
‫והנכדים משכירים‬
‫לעובדים זרים‬

‫מאיר קובלסקי‪ ,‬יליד ‪ ,1969‬מתגורר בתל אביב ובברלין‪.‬‬

‫מעין | ‪124‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:13‬‬

‫‪maayan04-c.indd 124‬‬

‫שלושה שירים ‪ /‬הגר רוה‬
‫כיוון שקרבת‬
‫כיוון שקרבת‬
‫נשקתי שפתיים‬
‫כיוון שנשקתי‬
‫נשרה חולצתך‬
‫כיוון שהיית‬
‫בחור עם שדיים‬
‫עצרתי כדי‬
‫לדבר קצת איתך‪.‬‬
‫שקט יורד בין–ערביים הפוך‬
‫שקט יורד בין–ערביים הפוך‪,‬‬
‫אור דמדומים מהביל על השוק‪,‬‬
‫שובל–וילון שמוסט ברפרוף‪,‬‬
‫שכנה טרחנית בעד חור המנעול‪.‬‬
‫משק–כנפיים חופר בחתול‪,‬‬
‫שמש‪-‬עדיין פנינה לעיגול‪,‬‬
‫צדף נגלה בבטון–מזוין‪,‬‬
‫טרם המים לשבר–ענן‪.‬‬
‫אלף יורד בחבלבלי–הגן‪,‬‬
‫ירוקים ועמוסים בעורקים‪,‬‬
‫חמקמקה בלשונך את משפכת‬
‫ריר על פיטמתי‪.‬‬
‫שבילים נפתחים וקוצים פה ושם‪,‬‬
‫ליבה ממשמשת לי בין ציפורנים‪,‬‬
‫שובל–כוכבים כדי לתפוס פרכוסים‪.‬‬
‫אני רוצה שירה מתוקה בארץ‬
‫אני רוצה שירה מתוקה בארץ‬
‫בניחוח–פרדסים וחוף בליל–קיץ‪.‬‬
‫כדור נימוח של אושר‪,‬‬
‫נוצות מתפזרות באוויר והיין‬
‫זולג‪.‬‬
‫אני מניף את המזלג‬
‫כשרביט–מנצחים‬
‫ונועץ בבשר–השירה כבתפוח–עץ‪,‬‬
‫נועץ‬
‫ונועץ‬
‫ונועץ‪.‬‬
‫מעין | ‪125‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:13‬‬

‫‪maayan04-c.indd 125‬‬

‫טקסטים ‪ /‬אלי לנדאו‬
‫גוונים‬
‫נשים שעושות גוונים בשיער יש להן תחתונים יותר נקיים יש להן יותר יופי יותר פנימי יותר הן לא‬
‫תוחבות את האף שלהן בענייני הזולת וידיהן נקיות יותר נשים שעושות גוונים בשיער לא מחטטות‬
‫באף בוודאי שלא בפומבי נשים שעושות גוונים בשיער מסדרות את החולצות בארון על פי הצבעים‬
‫נשים שעושות גוונים בשיער לא תולות את התחתונים לייבוש על חבל הכביסה במרפסת אלא במקלחת‬
‫כי כמו שהן לא מסתכלות על התחתונים של אחרים אחרים לא צריכים להסתכל על התחתונים שלהן‬
‫תלויים על חבל נשים שעושות גוונים בשיער הן סקסיות והסקס שלהן לא נועד לכל אחד הסקס שלהן‬
‫נועד למי שראוי לכך ורק למי שראוי לכך נשים שעושות גוונים בשיער מעריכות נשים שעושות גוונים‬
‫בשיער נשים שעושות גוונים בשיער יש להן חוש–מידה וטוב–טעם ולכן הגוונים שהן עושות בשיער הם‬
‫מתונים בין שטני בהיר לבלונד כהה והן מקפידות לחדש את הגוון לפני שמבצבץ השחור או הלבן הכי‬
‫הכי נשים שעושות גוונים בשיער הן הנשים שעושות גוונים בשיער ויש להן עיניים כחולות ותלתול קליל‬
‫ומקצוע חופשי בעל בית על אדמה טויוטה ואוברדרפט בשליטה נשים שעושות גוונים בשיער עושות לי‬
‫את זה במובן מסוים נשים שעושות גוונים בשיער יש להן גבולות מודעים ואני לא מצליח להתקרב אליהן‬
‫יותר ממה שהן מתירות לי וזה לא מספיק לי אני גנוב על נשים שעושות גוונים בשיער‬

‫אמא שלי זה הסיגריה שלי‬
‫אמא שלי זה הסיגריה שלי‬
‫כשאני מריח סיגריה‪ ,‬אני מריח את אמא שלי‬
‫כשאני אוחז סיגריה‪ ,‬אני אוחז באמא שלי‬
‫כשאני מקרב את הסיגריה לפי‪ ,‬אני מקרב את אמא שלי לפי‬
‫כשאני מצית סיגריה‪ ,‬אני מצית את אמא שלי‬
‫כשאני מוצץ את הסיגריה‪ ,‬אני מוצץ את אמא שלי‬
‫כשאני שואף את עשן הסיגריה לקרבי‪ ,‬אני שואף את אמא שלי לקרבי‬
‫כשאני אוחז בסיגריה בין שתי אצבעותי‪ ,‬אני אוחז את אמא שלי בין שתי אצבעותי‬
‫הסיגריה נשרפת לאטה‪ ,‬אמא שלי נשרפת לאטה‬
‫סליל עשן מתפוגג באוויר‪ ,‬אמא שלי מתפוגגת באוויר‬
‫הריח החרוך של הסיגריה הוא הריח החרוך של אמי‬
‫עוד מעט לא נשאר כלום‬
‫כשאני מועך את בדל הסיגריה ומכבה אותה‪ ,‬אני מועך את אמא שלי ומכבה אותה‬
‫יש לי עוד הרבה סיגריות‬

‫אלי לנדאו‪ ,‬יליד ‪ ,1953‬חי בתל אביב ומתפרנס ממתן שרותי מעבדת צילום‪ ,‬גיטריסט הרכב הפּאנק קו ‪ ,4‬לומד פילוסופיה‪.‬‬

‫מעין | ‪126‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:13‬‬

‫‪maayan04-c.indd 126‬‬

‫מוזיקה אמיתית ‪ /‬דויד פרץ‬
‫בגיל חמישים‪ ,‬קפץ עליו הגיל באותה פתאומיות שילדים מדלגים כשמשחקים בחמור ארוך‪ .‬בפעם האחרונה‬
‫שראיתי אותו עוד קיננה בו תולעת אי–הנחת המפורסמת שלו‪ ,‬נמרצות אפלה של אלו שעדיין לא השיגו‬
‫את כל שרצו בחייהם‪ .‬כל כך הרבה שנים לא נצפה בעיר‪ ,‬ועכשיו עמד שחוח באמצע חנות הדיסקים בה‬
‫עבדתי פעם‪ ,‬נראה עייף מגילו ומרוקן מכל מרצו‪ ,‬כפסל שַ יִש מואר בכיעור‪ ,‬תחת שמש הפלורוסנט הנצחית‬
‫של הקניון‪ .‬כשמבטי התקרב הבחנתי שעורו הפך משחום לכהה בבת אחת‪ .‬נראה כאילו קרני השמש שחרכו‬
‫אותו מבחוץ והוויסקי המיושן שהכהה אותו מבפנים ‪ -‬נפגשו סוף סוף באמצע הדרך ככורי פחם עגמומיים‪.‬‬
‫הוא דיבר עם המוכרת בחנות ולפני שהספקתי לסגת לאחור ולהיעלם אל המולת הקניון‪ ,‬לכד אותי החיוך‬
‫התמידי שלו ‪ -‬הדקיק רק מגזרתו הגמלונית‪" .‬מהשמים שלחו אותך הנה‪ ,‬עכשיו שאלתי אותה אם היא יודעת‬
‫איפה אתה‪ ,‬והנה אתה מופיע"‪ .‬חייכתי אליו‪ .‬נזכרתי בימים בהם הייתי מתבונן אליו מלמטה בהערצה‪ .‬נטוע‬
‫דרך קבע במגפי העור שלו‪ ,‬משוטט על המדרכות השבורות כקורא תיגר על אורח החיים המואט שהעיר הזו‬
‫והשמש שתלויה מעליה כמחבט כופה עליך‪ .‬עליך ‪ -‬ולא עליו‪ ,‬האיש היחידי שחי בעיר הזאת‪.‬‬
‫לא משנה לאיזו הופעה הלכת‪ ,‬או באיזה פאב הסתובבת‪ .‬בבאר שבע של שלהי שנות השמונים ‪ -‬מתישהו‪,‬‬
‫היכנשהו‪ ,‬איכשהו‪ ,‬כבר היית פוגש את רעמת השיער הדליל‪ ,‬העיניים היוקדות בשחור ואת אותו חיוך ספק‬
‫ממזרי ספק ילדותי‪.‬‬
‫"היי‪ ,‬מה העניינים איתך?"‪ ,‬שאלתי את החיוך בחזרה‪.‬‬
‫"לא תאמין"‪ ,‬חייך אלי ‪" -‬אני חוזר לעסקים"‪.‬‬
‫אחרי שסיפרו שברח מהנושים ליישוב ההוא בקצה הקו הירוק‪ ,‬אחרי שראו אותו דופק לבנה לתוך חלון‬
‫ראווה של חנות כלי נגינה רק בגלל שהעליבו אותו ואת המוזיקאי האהוב עליו‪ ,‬אחרי שאמרו שאיבד את זה‬
‫לחלוטין ונצפה עומד באמצע הקיץ עם מעיל הגשם השחור והנצחי שלו בבית תמחוי מקומי ‪ -‬כבר באמת לא‬
‫האמנתי‪.‬‬
‫במשך חייו פתח וסגר כל כך הרבה פעמים את אותם עסקים שקשורים למוזיקה שזה היה בלתי אמין לחשוב‬
‫שהוא ינסה לפתוח עוד עסק כזה‪ .‬כולנו גדלנו על ברכי חנויות התקליטים שלו‪ .‬הן היו נעות ברחבי העיר כנחש‬
‫שזז בשמש ותר אחרי צל‪ .‬שבועיים לא היית מגיע לחנות ופתאום הגעת לדלת ברזל סגורה‪.‬‬
‫ושוב היה מתחיל החיפוש‪" .‬איפה החנות שהיתה כאן?"‪ ,‬היית שואל את בעלי העסקים העתיקים ששכנו‬
‫בסמוך‪" .‬מי יודע איפה המשוגע הזה"‪ ,‬פטרו אותך בתנועת יד תמוהה וחזרו לגרש את הזבובים בחנותם‪.‬‬
‫אבל החנות שלו היתה סוג של מגדלור באמצע אפרוריות המדבר לכל מי שחיפש למצוא את הפתח לעולם‬
‫החלומות‪ .‬אם הלכת בעיר העתיקה וראית שני חבר'ה צעירים מגודלי שיער ועם ילקוט שכל‪ ,‬נראים חולמניים‬
‫ולהוטים באותה מידה‪ ,‬ידעת שאם תעקוב אחריהם תגיע בסופו של דבר אל החנות שלו‪ .‬כי את מה שהיה לו‬
‫שם במדפים כולנו חיפשנו ‪ -‬מוזיקה טובה‪.‬‬
‫זה היה המסלול הקבוע של אחר הצהריים בכיתה י"ב‪ .‬ירדתי העירה ומהר מאוד מצאתי את עצמי בחנות‬
‫שלו מדפדף בשקט בין התקליטים‪ .‬כשדפדפ ָת ‪ ,‬יכולת לחוש את כובד מבטו הבוחן‪ .‬מבט שבדק את אצבעותיך‬
‫המשתהות על אלבום זה או אחר‪ ,‬כקובע את המדד להעריך את שווייך‪ ,‬והאם כדאי למכור לך תקליטים‬
‫בכלל‪.‬‬
‫באחד מאותם הימים נכנס נער תמים אל החנות ובאגביות שכזו שלף משקית המשביר לצרכן תקליט של‬
‫להקת פופ אייטיז נשכחת וביקש ממנו משהו דומה‪.‬‬
‫הוא לקח את התקליט בידיו‪ ,‬הסתכל בו ובחן אותו מכל צדדיו בחשדנות מהולה ברצון להקיא‪,‬‬
‫ואז בבת אחת עלה בו הקבס ובמשנהו תקף אותו הזעם המפורסם שלו ‪" -‬אתה רואה את זה?"‪ ,‬שאג אל‬
‫הלקוח האומלל‪" .‬זה?!" ונעץ את אצבעו בעטיפה בפסקנות‪ ,‬כמחפש ליצור חור נוסף בתקליט‪" ,‬זה לא‬
‫מוזיקה!!!" צעק אליו‪ ,‬ושילח את התקליט כצלחת מעופפת דרך הדלת הפתוחה אל הרחוב הבאר שבעי החשוך‪.‬‬
‫גם חדר חזרות היה לו‪ ,‬אולפן הקלטות‪ ,‬ציוד להגברת הופעות רחוב‪ ,‬פאב להופעות‪ ,‬ואת כולם הוא פתח בלהט‬
‫גדול שהתאדה יותר מהר מאדי העשן והוויסקי בפאב‪ .‬ועכשיו הוא כאן שוב "חוזר לעניינים"‪.‬‬
‫“וואלה"‪ ,‬אמרתי בספקנות מהולה בנקיפות מצפון‪.‬‬
‫מעין | ‪127‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:14‬‬

‫‪maayan04-c.indd 127‬‬

‫“כן"‪ ,‬הוסיף באותה התלהבות שהתמחה בה‪ ,‬מהסוג שמזין את עצמו כוודקה ‪" -‬אמרתי לך אלף פעם‪,‬‬
‫אני תמיד נופל‪ ,‬ותמיד קם"‪ .‬כל הברה והברה מהמשפט הזה הודגשו בדחיפת אצבע דוקרנית אל חזי‪.‬‬
‫כאילו סימן כל הטעמה במשפט ביתר שאת כדי שלא אני ולא הוא נשכח אי פעם כל נפילה וקימה שלו‪.‬‬
‫חייכתי‪ ,‬בכל מאודי רציתי להאמין שהוא יכול לחזור לימי הזוהר שלו אי אז בשלהי שנות השמונים‬
‫כשמקומון הכתיר אותו כאיש השנה במוזיקה הבאר שבעית‪ .‬קיוויתי שהוא ימצא את הדרך לפרנס‬
‫את עצמו כראוי ויחיה פעם אחת מהחלומות שלו עם כל המוזיקה שהוא אוהב ואנשים שידברו‬
‫איתו עליה‪ ,‬שכן לא היה משהו ששימח אותו יותר מלדבר על המוזיקה האהובה עליו ‪ -‬אולי הוויסקי‪,‬‬
‫אבל לא משהו מעבר‪ .‬אך בסופו של דבר ידעתי שאני מתבונן בשיכור מועד ומיוחד שכבר מתקשה‬
‫להבחין בין המציאות כפי שרובנו מוצאים אותה‪ ,‬לבין המציאות כפי שהוא ממציא אותה במוחו הקודח‪.‬‬
‫נפרדתי ממנו לשלום ובאיחולי הצלחה ועם מעט חרטה ביחס לחוסר האמון בו ובמפעל חייו‪.‬‬
‫כשהלכתי השבוע במורד המדרחוב ראיתי לפתע שלט שהכרתי היטב מימי נעוריי‪ .‬ליד הפסאז' המהוה עמד לו‬
‫באלכסון על המדרכה אותו מלבן פח ישן שבין פסיו הסגולים נכתב שמו בגדול ומתחת לו באותיות עם פונט‬
‫משנות השבעים ובכתב שיד הזמן עיצבה לא פחות מהמעצב האלמוני היה רשום‪" :‬חנות תקליטים ‪ -‬מוזיקה‬
‫אמיתית"‪.‬‬

‫דויד פרץ הוא מוזיקאי‪ ,‬מפיק‪ ,‬מבקר‪ ,‬כותב‪ .‬מתגורר בבאר שבע‬

‫מעין | ‪128‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:15‬‬

‫‪maayan04-c.indd 128‬‬

‫בַּזמן האחרון קשה למצוא אותָך ‪ /‬שירה סתיו‬
‫אתה מתחפש לאיש שָ מן ומשופם‬
‫או לזקנה בכובע קש‪ ,‬חוצה בְּאיטיות בנאלית את הכביש‬
‫לפני חודש היי ָתּ קאובוי שישב על הבר ואמר לי ‪ -‬אם ה ֵסבֶל היה שמחה‪,‬‬
‫היינו אנשים מאושרים‬
‫הודיתי לָך על הפתגם ושבוע אחר כך היססתי‬
‫אם זה אתה המציץ מן העיניים הכחולות של דוּדוּ‪ ,‬סטודנט בְּבצלאל‬
‫המזהיר אותי‪ :‬אשר יגורתי בא לי‬
‫זה נעשֶ ה יותר ויותר מסובך‪ ,‬הצבעים שאתה מחליף‬
‫רחובות בהם אתה לא נוהג להשתרך פתאום זורקים אותָך‬
‫מוּלי‪ ,‬לבוש כְּחרדי‬
‫בחיי‪ ,‬אתה נעשֶ ה מתוחכם…‬
‫אני הולכת וּמסתכנת ְבּמִשְ ג ִים קשים‬
‫שלשום חשבתי שפגשתי אותָך בְּמהנדס תוכנה‬
‫אבל הֵריחַ‪ ,‬הריח שלו העמיד אותי על טעותי‪ .‬אני חוזרת‬
‫הביתה‪ .‬נועלת את הדלת‪ .‬על המיטה עוצמת את עיני‪ .‬אבל‬
‫מבעד לַשְ מוּרות המבט שלי מבקיע‬
‫קירות‪ ,‬מרפסות סגורות‪ַ .‬מדְרים פחות מקילומטר‬
‫של קו אווירי‪ ,‬מְנקב את הבניין שלָך‪ ,‬קומה שנייה מימין‪,‬‬
‫מוצא אותָך בְּמיטתָך‪ ,‬ישֵ ן‪.‬‬

‫שירה סתיו‪ ,‬ילידת ‪ ,1971‬גרה בתל אביב‪.‬‬

‫מעין | ‪129‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:15‬‬

‫‪maayan04-c.indd 129‬‬

‫שלושה שירים ‪ /‬מירב כהן‬
‫‪.1‬‬
‫שבע‬

‫מספרי מזל‬
‫צעקות הקהל‬
‫אני חוזרת לבינגו‬

‫אתחבא בבינגו‬
‫בגלל כל הצרות‬
‫כל הגברים רק רוצים מכוניות‬

‫אני אברח‬
‫ושוב אברח‬
‫אשתמש‬
‫בכנפי לוחיות‬
‫ישנות‬
‫אמלט את דרכי החוצה‬

‫‪.2‬‬
‫בראש‬
‫מבטל‬
‫שורות‬
‫בחזה‬
‫מבטל‬
‫שירים‬
‫באגן‬
‫מבטל‬
‫מזימות‬

‫מעין | ‪130‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:15‬‬

‫‪maayan04-c.indd 130‬‬

‫ברגל‬
‫נוגח‬
‫ראשים‬

‫‪.3‬‬
‫מחלק מוסר‬
‫פיקפוקי מחלות‬
‫ביעבועי מחשבות‬
‫מניעים זדוניים‬
‫בלתי אנושיים‬

‫רחבות כיבושים‬
‫מועדוני חשפנים‬
‫פאתי יער‬
‫מגרש חניה‬
‫כל המקומות‬
‫כל האנשים‬
‫כל הדברים‬
‫והבלתי‪-‬דברים‬
‫כולם ישנם ביש‬
‫כולם משתפי פעולה‬
‫עם האין‬
‫והעין‬
‫היא צרה‬
‫וטובה‬

‫מירב כהן‪ ,‬ילידת ‪ .1976‬מתגוררת בתל אביב‪.‬‬

‫מעין | ‪131‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:15‬‬

‫‪maayan04-c.indd 131‬‬

‫שלושה שירים ‪ /‬זהר וגנר‬
‫האחוריים שלי‬
‫הלילה נגמר בצהריים‬
‫ארוך כמו דג טונה ובשרני‬
‫הרחוב הראשי היה ריק מאנשים‬
‫הלכת לצידי‬
‫רציתי שתלך מאחורי‬
‫ותצלול לתוך זוג הישבנים‬
‫האחוריים שלי דביקים‬
‫האחוריים שלי מדברים‬
‫זה לא דבק זה דבש‬
‫אחד עולה שני יורד‬
‫אחד מתקשה שני מתנודד‬
‫אתה פרש תורכי‬
‫ואני סוסה‬
‫הלילה נגמר בצהריים‬
‫ירדנו אל העיר יד ביד‬
‫הלכת לצידי‬
‫רציתי שתלך מאחורי‬
‫ולא תסתכל על הפנים‬
‫שתלך מאחורי‬
‫ולא תראה את הפצעים‬

‫ההומו והסומו‬
‫זה היה ערב טרופי לח‬
‫רציתי לשכוח מטיפוס מלוכלך‬
‫נבל שפירק לי את הצורה‬
‫לבשתי את השמלה הכי יפה שלי‬
‫חזרתי ערומה‬
‫ביקשתי מההומו היפה שנצא לבלות‬
‫נסענו ליפו עיר הנמל רציתי לשתות‬
‫לבשתי שמלה חשופה בגב‬
‫ההומו אמר לי את האשה הכי זוהרת‬
‫במקום המטונף‬
‫ואז נכנס אל הבר‬
‫אותו הטיפוס המלוכלך‬
‫מעין | ‪132‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:16‬‬

‫‪maayan04-c.indd 132‬‬

‫שבגללו לא יצאתי שלושה ימים מהמיטה‬
‫כשהיינו שוכבים הוא היה אומר לי‬
‫אף פעם לא ראיתי אשה כל כך רטובה‬
‫רטובה כמו ערב טרופי לח‬
‫רטובה כמו תמסח‬
‫אבל עכשיו הים שחור והחור מטונף‬
‫ומכל המקומות המטונפים בעולם‬
‫הוא נכנס דווקא לכאן‬
‫אז זה הבחור‪ ,‬אמר ההומו‬
‫הבחור שלך דומה למתאגרף סומו‬
‫את לא הולכת אל הסומו אמר לי ההומו‬
‫ושלח ידיים‬
‫בזמן שהסומו יושב אל הבר ולוטש עיניים‬
‫בואי איתי יפָה ההומו אמר‬
‫את כל כך נעימה ויש לי כבר זיקפה‬
‫אבל אני הולכת אל הסומו‬
‫אמרתי להומו‬
‫תיסע הביתה ניפגש מחר‬
‫הלכתי אל הסומו האכזר‬
‫הלכתי אליו כמו אשה מאוהבת‬
‫כמו חולה בכלבת‬
‫אבל הסומו היה במצב רוח רע‬
‫דחף אותי כמו שדוחפים דלת של משתנה‬
‫ההומו קפץ ובא מהמרפסת‬
‫אני על הרצפה מלוכלכת מובסת‬
‫ואין לו שום סיכוי להומו‬
‫מול מתאגרף הסומו‬
‫והסומו בבטנו של ההומו חבט‬
‫ובביצים שלו בעט ובעט‬
‫אבל ההומו נלחם‬
‫ההומו שכבר לא יהיה יפה יותר לעולם‬
‫ואני הלכתי עם הסומו‬
‫מאחורי השארתי את ההומו‬
‫שותת דם‪ ,‬הפרצוף שלו דייסה‬
‫והסומו שוב פירק לי את הצורה‬
‫השאיר אותי מלוכלכת שבורה‬
‫לבשתי את השמלה הכי יפה שלי‬
‫חזרתי ערומה‬

‫מעין | ‪133‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:16‬‬

‫‪maayan04-c.indd 133‬‬

‫ליאור‬
‫כמה זה מסטיק אצלך בקיוסק‬
‫אבל רק בתנאי שמפה לפה‬
‫יש לי חולשה לנערים‬
‫מה אני אעשה‬
‫ליאור מתי כבר תיכנס בי מאחור‬
‫ילדים משחקים כדורגל‬
‫ליאור יבעט את הפנדל‬
‫עשר נקודות על תחתונים לבנים וזרע עצבני‬
‫אנטי איייג'ינג זאת אני‬
‫כמה זה מסטיק אצלך‬
‫ואיזה ילד מדליק אתה‬
‫מדליק אתה אומר לי‬
‫מדליק זאת מילה של הומו‬
‫או של אשה זקנה‬
‫אתה קראת לי‬
‫אשה זקנה‬
‫ליאור ניצחת אותי בעשור‬
‫מתי כבר תיכנס בי כמו שור‬

‫זהר וגנר היא במאית קולנוע וסולנית להקת "זהר וגנר והמסריחים"‪ .‬בין השאר ביימה את הסרט התיעודי "זורקי"‪.‬‬

‫מעין | ‪134‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:16‬‬

‫‪maayan04-c.indd 134‬‬

‫שום ‪ /‬קובי אור‬

‫קובי אור‪ ,‬נולד ומתגורר ברמת גן מ–‪ ,1948‬סופר רוק‪ .‬בעשורים האחרונים מפרסם פנזיני זירוקס עצמאיים‪ .‬השפיע על דור שלם של כותבים‪.‬‬

‫מעין | ‪135‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:16‬‬

‫‪maayan04-c.indd 135‬‬

‫שני שירים ‪ /‬יעל פרידמן‬
‫מסובב כמו ביסלי גריל‬
‫אתה שברירי‬
‫כמו תפוצ'יפס‬
‫וזה גורם לי לרצות לאכול אותך‬
‫להרגיש את הקרנצ'יות שלך התוהה בין שיניי‬
‫ואת נפשך המתרסקת במלתעות ליבי‪.‬‬
‫אני הבמבה שלָך‪.‬‬

‫‪/‬‬
‫הלוואי ויכולתי למזער אותך‬
‫למגש המשימות‬
‫בזמן שאני מגדירה מחדש‬
‫את גבולות העמוד‬
‫ובודקת‬
‫את לו"ז הרכבות לאשקלון‬

‫יעל פרידמן‪ ,‬ילידת ‪ ,1991‬תלמידה‪.‬‬

‫מעין | ‪136‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:23‬‬

‫‪maayan04-c.indd 136‬‬

‫רנגה בחלל ‪ /‬אלכס בן ארי‪ ,‬איתמר שאלתיאל‪ ,‬זלי גורביץ'‪ ,‬ארנבת בר‪,‬‬
‫עודד בן דוד‪ ,‬תומר ליכטש‬
‫אב"א‬
‫צללי יתושים‬
‫על הדף הלבן‪.‬‬
‫ראשית האביב‪.‬‬
‫עב"ד‬
‫הדף מאפיר‬
‫רכבת עננים קלה‬
‫ז"ג‬
‫איפה אתה‬
‫יושב שם עכשיו?‬
‫חצי צל‪.‬‬
‫ת"ל‬
‫כי אִמז ֶה‬
‫ג'ונגל ָאזּ ֶהוּ‪ ,‬ז ֶג'וּנְג ֶל‪.‬‬
‫א"ש‬
‫זה לא זמן ש‬
‫אוזל‪ .‬זה קצב‬
‫פריחת ההדרים‬
‫א"ב‬
‫ועסיסם המתוק )געגוע(‬
‫המכתים את הדף‬
‫ת"ל‬
‫מרגרינה! מרגרינה!‬
‫ביצים טרופות! צלוחית!‬
‫אשׂבע! אשׂבע!‬
‫א"ש‬
‫סכין קהה מוכתמת‬
‫כתמים על הלחם גם‬
‫ז"ג‬
‫השקדיה פורחת‬
‫בששקט ובנחת‪.‬‬
‫יושב על התחת‬
‫א"ב‬
‫הסכין באמתחת‬
‫ממתין‪.‬‬
‫עב"ד‬
‫משב העצים‬
‫רשרוש בשיחים‬
‫ציפורימתעופפות‬

‫מעין | ‪137‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:23‬‬

‫‪maayan04-c.indd 137‬‬

‫אב"א‬
‫מציצים כה וכה‬
‫ושבים למעשה האהבים‪.‬‬
‫א"ש‬
‫עץ נע ואז עו‬
‫מד‪ .‬כמה מיותרות‬
‫רגלי‬
‫א"ב‬
‫רסיסי טל ונוצות רכות‬
‫בכל‪ .‬ואני ‪ -‬במקום‪.‬‬
‫ת"ל‬
‫דו רה מי‪.‬‬
‫מי אני‪ .‬מי את‪.‬‬
‫מין‪ .‬אמבט‪.‬‬
‫אב"א‬
‫בקצה הים ‪ -‬יבשה‪.‬‬
‫בקצה היבשה ‪ -‬ים‪.‬‬
‫ז"ג‬
‫קרטוע הפלפל‬
‫נפילת המלפפון‬
‫רביצת העגבניה‬
‫עב"ד‬
‫טיפת השמן‬
‫קוער האגן‬
‫א"ב‬
‫והפפריקה‪.‬‬
‫מסאים שחומים מרקדים‬
‫לי סביב הלשון‬
‫א"ש‬
‫ליד השמש גבעול‬
‫נִז ְהב‪ .‬לגלוג מכוניות‬
‫אב"א‬
‫חולף על שפת‬
‫הבור הפתוח‪.‬‬
‫טיול של ערבית‪.‬‬
‫ת"ל‬
‫קידוחי הנפט‬
‫לא הניבו נפט‬
‫ז"ג‬
‫תנו ידיים‬
‫לא אחת אלא שתיים‬
‫לא שתיים אלא שֹלש‬
‫עב"ד‬
‫כמה צליל יש‬
‫בידיים הריקות‬
‫מעין | ‪138‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:24‬‬

‫‪maayan04-c.indd 138‬‬

‫ז"ג‬
‫השמים רועדים כמו קרוּם‬
‫תזיז אותם‬
‫ותשתה‬
‫ת"ל‬
‫דע מנין ולאין‬
‫אתה בא ונד בארץ‬
‫עב"ד‬
‫זה שאסף את הגזם‬
‫בצידי השביל‬
‫נח עכשיו בצל‬
‫א"ש‬
‫קרעי עץ הבננה‬
‫זרים צוחקים בדממה‬
‫א"ב‬
‫בבית הקפה‬
‫חולקים קציפת קרמל‬
‫מאותו מזלג‬
‫אב"א‬
‫בקצה השמים‬
‫עננה אחרונה עוברת‪.‬‬
‫א"ב‬
‫ברווזים ברווזים!‬
‫מן האגם הקפוא‬
‫לקדירה‪.‬‬
‫עב"ד‬
‫אוספים את הכלים‬
‫הפזורים אל הבית‬
‫ת"ל‬
‫מסתלקים ומצחקקים‬
‫ומצחקקים ומסתלקים ומכיילים‬
‫מכשירי מדידה‬
‫ז"ג‬
‫בסוף לאסוף את‬
‫הכלי אליו אוספים ‪-‬‬
‫א"ש‬
‫ריחות זיעה ודשא‪.‬‬
‫ואולי לקום? בכוס‬
‫ציפור נוסקת‬
‫אב"א‬
‫גבעול–עשב מתנודד‬
‫מופתע מהיעלמות הגחלילית‪.‬‬
‫פרויקט הרנגה המופיע כאן הוא יוזמה של אתר השירה האיכותי חלל )‪ (chalal.net‬שמנסה להחיות סוגה שירית יפנית קדומה‪ .‬רנגה הוא שיר שרשרת הנכתב במשותף‬
‫על ידי כמה כותבים‪ .‬כל משתתף תורם בתורו חוליה לשיר כאשר כל חוליה מתקשרת למהלך של קודמתה ובו בזמן פותחת מהלך חדש עבור החוליה הבאה אחריה‪ .‬הרנגה‬
‫מורכבת משני סוגים של חוליות המופיעות לסירוגין‪ :‬האחת בת שלוש שורות והשנייה בת שתי שורות‪ .‬בניגוד לרנגה המסורתית בה בנויות החוליות במבנה הברות קבוע‪,‬‬
‫החוליות ברנגהחלל כתובות בסגנון חופשי‪ .‬זאת כחלק מתהליך הניסוי‪ ,‬שמבקש לבחון כיצד סוגה קדומה זו יכולה להיות מותאמת לזמנים כשלנו‪.‬‬

‫מעין | ‪139‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:25‬‬

‫‪maayan04-c.indd 139‬‬

‫ישראל ‪ /‬באיו קמר‬
‫הארץ טובה לייבש כביסה‪.‬‬

‫באיו קמר‪ ,‬עבד בחנות מוצרי דפוס בעיר גלאץ ברומניה‪ ,‬עלה לארץ ב‪.1969-‬‬

‫מעין | ‪140‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:25‬‬

‫‪maayan04-c.indd 140‬‬

‫מחר ‪ /‬זהייה קונדוס‬
‫למריאן‬
‫מחר כאשר אתעורר‬
‫אפגוש אותך‬
‫תן לספל הקפה שלך‬
‫ללוות את מדרגות שיניי‬
‫בטרם לחם‬
‫מתעוררת והתלהבותך לנעליך החדשות‬
‫על סיפורי יבשת רחוקה‬
‫ועל אסיר תפוחי האדמה‬
‫והביסקוויט‬
‫ומזהה אותך קרוב אלי‬
‫מקדים אותי‬
‫הולכת אחריך‬
‫מחר‪ .‬כשאתעורר‬
‫אפגוש אותך‬

‫זהייה קונדוס‪ ,‬תלמידה לתואר שני בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב‪.‬‬

‫מעין | ‪141‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:25‬‬

‫‪maayan04-c.indd 141‬‬

‫שממית ‪ /‬נעמה גרשי‬
‫על תקרת החדר שממית‬
‫בלי זנב‬
‫כבר שבוע‪ ,‬כמעט‪,‬‬
‫בכל יום ממקמת את עצמה מחדש‬
‫מתקרבת לדלת‪ ,‬לחלון‬
‫לקיר הקרוב למיטה‪.‬‬
‫בבקרים אני יוצאת בשקט מהחדר‬
‫לא להפריע את שנתה‪.‬‬
‫סוגרת את הדלת‪,‬‬
‫שומרת‪ ,‬שלא תלך‪.‬‬
‫בערבים מחפשת במרחבי התקרה‬
‫מסמנת לה שאני כאן‪.‬‬
‫היא מביטה בי אורזת את החפצים‬
‫מרוקנת את החדר לתוך קופסאות קרטון‬
‫מפרקת את המחשב‪ ,‬את השולחן‬
‫מורידה את הווילון‪ ,‬את המנורה‪,‬‬
‫מביטה בידיים הזרות החזקות‬
‫גוררות החוצה ארון‪ ,‬מיטה‪.‬‬
‫אחר כך אני הולכת‪,‬‬
‫ואנשים חדשים‬
‫מתמקמים בין הקיר לחלון‬
‫יוצאים מוקדם בבוקר לעבוד‪,‬‬
‫חוזרים בערב מאוחר‪.‬‬
‫לא מחפשים אותה בכלל‪.‬‬
‫אולי לא מביטים על התקרה‪.‬‬
‫או מסיידים את הקירות והולכים‬
‫ובאים‪ ,‬משאירים את הדלת פתוחה‪.‬‬

‫נעמה גרשי‪ ,‬נולדה באשקלון ב–‪ .1978‬מתגוררת כיום ביפו‪.‬‬

‫מעין | ‪142‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:26‬‬

‫‪maayan04-c.indd 142‬‬

‫נאום חיפש אותי ‪ /‬ואאל נורדין‬
‫עברית‪ :‬לנה אטינגר‬

‫נאום חיפש אותי‪,‬‬
‫משוגעת אחת מטרידה אותי‪ ,‬משאירה לי הודעות ושולחת מיילים‪.‬‬
‫מה יהיה איתי‪ ,‬אני מושך רק את המשוגעות האלה‪.‬‬
‫היא מתקשרת‪ ,‬ושוב מתקשרת‪ ,‬כמו טרקטור באוזן‪.‬‬
‫שוטרים יכולים להיות דבר מועיל‪ ,‬בעיקר כשמדובר במכוערת שמזמן אף אחד לא ז ִיין שמחפשת את‬
‫האושר בדמותי‬
‫הגרגמלית והפרנואידית‪.‬‬
‫אני הולך ברחובות‪,‬‬
‫אני פולש לתוכם כמו מגפה ‪ -‬הדבר‪.‬‬
‫רוצח סדרתי‪,‬‬
‫אני מחפש אותם‪.‬‬
‫כדי לזהות את הקורבנות‪,‬‬
‫אני אוהב אותם ככה‪.‬‬

‫המשוגעת מוציאה לי את התיאבון‪.‬‬
‫היא בלתי מדליקה‪.‬‬
‫היא מסריחה מבושם זול‪.‬‬
‫היא תוקפת כמו ג'וק שצועד לי על העור‪ .‬ג'וק אמיתי ‪ -‬אחד גדול כזה עם שערות‬
‫ממש בולטות על הרגליים האחוריות‪ .‬זיג זיג זיג הוא צועד כמוה‪...‬‬
‫אאאאאאאא‪ ,‬רק לא על השפתיים‪.‬‬
‫זונה! עוד קצת את מתקרבת אני קורא למשטרה!‬
‫אני זה אני ‪ -‬בשביל לא לדבר עליה!‬
‫אני דבר וחולירע!‬
‫אני מברך את נפשו הפושעת של קלאוס קינסקי!‬

‫ואאל נורדין‪ ,‬יליד ‪ .1978‬עיתונאי‪ ,‬משורר וקולנוען לבנוני‪ .‬מחלק את זמנו בין פריז לביירות‪.‬‬

‫מעין | ‪143‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:28‬‬

‫‪maayan04-c.indd 143‬‬

‫גמד ‪ /‬מרדכי גלדמן‬
‫בשער האוניברסיטה‬
‫אני מבחין בתלמידה גמדה‬
‫ומנחם את עצמי‬
‫שיכול להיות יותר גרוע‬
‫מצד שני‬
‫כגמד או גמדה‬
‫יכולתי להופיע‬
‫בהצגות ילדים‬
‫במחזות זמר‬
‫אפילו בקרקס מדראנו או מוסקבה‬
‫ילד נצחי שלא ימות‬
‫ארכיטיפ‬
‫בידור‪ ,‬אגדה וגורל‬
‫מצד שני‬
‫גמד או גמדה‬
‫היא התלבטות מעניינת‬
‫אפילו נחמדה‬
‫גמדה אולי תינשא לגבוה‬
‫בעוד שסיכוייו של גמד‬
‫לזכות בכלה רגילה‬
‫ממש גמדיים‬
‫אך שניהם יכולים להתגורר במקרר‬
‫כשהקיץ התל אביבי מכה‬
‫מצד שני‬
‫כוסס בי חשד‬
‫שהבוקר אני גמד גמור‬
‫בעיני עצמי‬
‫ואפסה תקוותי כי פעם‬
‫בעתיד כלשהו‬
‫אהיה גבוה מספיק‬
‫להניח על מדפי ספריית האוניברסיטה‬
‫בלי סולם‬
‫תנין עשוי זהב‪.‬‬

‫מרדכי גלדמן מתגורר בתל אביב ועוסק בכתיבה לסוגותיה‪ ,‬בפסיכותרפיה ובקדרות‪.‬‬

‫מעין | ‪144‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:29‬‬

‫‪maayan04-c.indd 144‬‬

‫הוי איזה מרק נפלא ‪ /‬זלי גורביץ'‬
‫מן הסל‬
‫ומן השַׂ ק‬
‫צ'יקי צָ'קי‬
‫יש מרק‬
‫בַּמרק יש‬
‫הפתעות‬
‫כִּיסנים‬
‫וכוּפתאות‬
‫הוי איזה‬
‫מרק נפלא‬
‫ָמ ֳעלֶה‬
‫ַלפֶּה עוֹלָה‬
‫הפתעה‬
‫לִיהודי‬
‫כל הדרך‬
‫ַל ְמּעִי‬
‫מה מתחת‬
‫אל תשאל‬
‫אל תשאל גם‬
‫מה ֵמעַל‬
‫גבעולים‬
‫וּכְרוּביוֹת‬
‫מלפפונים‬
‫ואטריות‬
‫ועכשיו‬
‫שֵׁ נ ָה טובה‬
‫מתוקה‬
‫וארוכה‬
‫אולי חלום‬
‫בלי משמעות‬
‫אפשר לחיות‬
‫אפשר למות‬

‫זלי גורביץ' הוא פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית‪ .‬חי בתל אביב‪ .‬ספר שיריו האחרון של זלי גורביץ' הוא "זְמַן ָבּבָּ" )עם עובד‪ .(2005 ,‬השיר כאן מתוך הספר‬
‫"דבּל קליק" שייצא בעם עובד ב–‪.2008‬‬

‫מעין | ‪145‬‬

‫‪31/01/2008 12:20:29‬‬

‫‪maayan04-c.indd 145‬‬

Maayan – Poetry, Prose, Arts and Ideas magazine.
Winter 2008 / Issue No.4
Editors:
Roy “Chicky” Arad, Joshua Simon
Editorial Board:
Hagai Boas, Dan Shadur, Rafram Chaddad, Israel Einhorn, Assaf Galay, Kerem Halbrecht, G. Ilan,
Nimrod Kamer, Zahiye Kundos, Elisheva Levi, Ari Libsker, Yoni Raz Portugali, Naama Gershy, Itamar
Rose, Roee Rosen, Aharon Shabtai, Dan Shadur, Maayan Strauss
Cover: Fahed Halabi, Azmi Bshara, 2007
Back: Tali Arieli, Untitled, 2008
Design: Kerem Halbrecht
Public Relations: Maayan Amir
Text Editing: Yael Stein
Legal Advisor: Jonathan Klinger, Yael Berda
Published by:
Maayan Association for Poetry, The Free Academy Israel
Maayan Magazine is supported by Joshua Rabinowitz Fund for arts Tel Aviv, Mifal Hapais – Israeli
Lottery Council for The Arts and Libraries Center.
Website and Translations:
www.maayanmagazine.com
maayaned@gmail.com
P.O.B 16277
Tel Aviv 61162
Israel
Contributors in this issue:
Hagar Raveh, Vaan Nguyen, Reuven Shabat, Michal Dar, Lia Maor, Elya Milner, Nimrod Kamer, Yoni Raz Portugali,
Aharon Shabtai, Wael Noureddine, Lana Ettinger, Oded Carmeli, Freddy, Boaz Lavie, Eliot Weinberger, Gu Cheng, Dan
Daor, Gilit Fisher, Dan Shadur, Naama Gershy, Harold Pinter, Serge Averbuch, Zohar Wagner, Joshua Simon, Rami Pereg,
Orit Gat, Yonatan Wertheim, Maya Polak, Vera Buzaglo, Tzfia Dgani, Noam Beckner, Meital Nisim, Arik Hayut, Amit
Neufeld, Michal Avraham, Fahed Halabi, Zoya Chercassky, Gal Deren, Finn Ahlgren, David Adika, Ayelet Gazit, Einav
Vaisman, Hilla Toony Navok, Igor Guelman-Zak, Moshe Gershon, Noa Tsaushu, Idan Ktaife, Amir Naaman, Noam Gingold,
Keren Green, E.B. Dan, Meir Kowalsky, Roy Chicky Arad, Amit Bauml, Kineret Luria, Efrat Kedem, Inbal Strauss, Merav
Cohen Nehemia, Adaya Peterman, Raz Sofer, Daniel Shay Kesari, Avishai Sivan, Daniel Fogel, Adam Green, Rinat Reuven,
Avner Henman, Itamar Ben Canaan, Yiftach Ashkenazi, Or Halbrecht, Moti Amar, Ruth Margalit, Gali Pialkov, Ron Israel
Ben Amnon, Maayan Strauss, Barak Ravitz, Ran Keydar, Noa Yaari, Keren Simon, Zeela Katz, Alexandra Zuckerman, Pete
Seeger

maayan04-c.indd 146

31/01/2008 12:20:29