You are on page 1of 10

Parshat Vayera 5770

Rabbi Ari Kahn

The Purpose of the Akaida


Avraham's View of Death
‫ב‬-‫ א‬,‫בראשית פרק כב‬
:‫ַוְיִהי ַאַחר ַהְּדָבִרים ָהֵאֶּלה ְוָהֱאֹלִהים ִנָּסה ֶאת ַאְבָרָהם ַוֹּיאֶמר ֵאָליו ַאְבָרָהם ַוֹּיאֶמר ִהֵּנִני‬
‫שם‬
ָׁ ‫שר ָאַהְבָּת ֶאת ִיְצָחק ְוֶלְך ְלָך ֶאל ֶאֶרץ ַהֹּמִרָּיה ְוַהֲעֵלהּו‬ֶׁ ‫ַוֹּיאֶמר ַקח ָנא ֶאת ִּבְנָך ֶאת ְיִחיְדָך ֲא‬
:‫שר ֹאַמר ֵאֶליָך‬ ֶׁ ‫ְלֹעָלה ַעל ַאַחד ֶהָהִרים ֲא‬
And it came to pass after these things, that God
tested Avraham, and said to him, Avraham; and he
said, 'Here I am. And he said, Take now your son,
your only son Yitzchak, whom you love, and go to the
land of Moriah; and offer him there for a burnt
offering upon one of the mountains which I will tell
you. Bereishit 22:1,2.

When confronted with the Divine imperative, Avraham


does not flinch; he marches to the place that God told
him; the word of God would be fulfilled. The Torah only
tells of Avraham’s actions, and the narrative gives us no
sense that Avraham hesitated in any way: Avraham
awakens early and sets out on his macabre mission. We
are not made privy to the thoughts racing through
Avraham’s mind. Did this grotesque commandment cause
Avraham to question the promises God had made to him,
or to question his basic understanding of God as merciful
and good?

Readers of the text may be far more intrigued by those


thoughts than by the actions which the Torah describes.
On a logical level, Avraham faced a quandary: God had
previously assured him that this son, and no other, would
carry on his name and his mission; the covenant forged
with Avraham was to be continued through Yitzchak and
his children. If Yitzchak, as yet unmarried and childless, is
to be slaughtered in sacrifice, can Avraham comprehend
or contend with the thought that God’s words would be
proven false?1
1
Rabbi Soloveitchik cited his grandfather Rav Chaim as applying one of the rules of hermeneutics in
this case: When two verses contradict one another, the third, reconciling verse is sought. In this case,
the third verse was the commandment of the angel who told Avraham to cease and desist. See Halakhic
The gnawing, haunting elements of the akeida stem from
the permanence of death: If death can be temporary, if
the body can be healed, reunited with the soul, then the
harshest element of the akeida disappears. Can it be that
Avraham's own experiences told him that the akeida was
not the final act of Yitzchak's life-story? Avraham himself
had been thrown into a fiery furnace – apparently with his
father's blessing or acquiescence2 – and emerged
unscathed; perhaps he believed, with a conviction that
few others can comprehend, that Yitzchak would live,
even if he offered him as a sacrifice.

Life After Death?


This may be related to a possible resolution which seems
to elude Jewish minds: Avraham was to have killed
Yitzchak, and subsequently Yitzchak would return from the
dead. The idea of resurrection is certainly a Jewish idea,
and is considered a basic principle of faith; nonetheless,
ever since the idea was hijacked3 by Christianity and made
a central tenet of that religion, Jews seem to distance
themselves from the concept, despite the fact that we
confirm this principle of faith in our prayers on a thrice -
daily basis.

While this may resolve some of the questions that we


have regarding Avraham's mindset, it is not the scenario
of choice, for the simple reason that Avraham did not, in
fact, kill Yitzchak. Nonetheless, various midrashim and
commentaries prefer to read Yitzchak’s death into the
text.

‫ "חורב" פרק ל‬- (‫פרקי דרבי אליעזר )היגר‬


‫ר' יהודה אומ' כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נפשו של‬
‫ וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמ' לו אל תשלח ידך נפשו‬,‫יצחק‬
‫חזרה לגופו וקם ועמד יצחק על רגליו וידע יצחק שכך המתים עתידים‬
.‫להחיות ופתח ואמ' ברוך אתה ה' מחיה המתים‬

Man, Rabbi Joseph B. Soloveitchik (translated by Lawrence Kaplan) page 143 footnote 5.
2
See Midrash Rabbah Bereishit 38:13, where it is reported that Terach delivered Avraham to Nimrod.
3
It is my assumption that a misreading of the akeida by early Christians is what made the crucifixion
and resurrection a central part of their religion.
Rav Yehuda said, 'When the sword reached his
throat, his soul ascended and Yitzchak died. When He
made his voice heard from between the keruvim
saying “Do not raise a hand to the boy,” (Yitzchak's)
soul returned to his body, Yitzchak arose and stood
on his feet. Yitzchak knew that this is how the dead
would be resurrected in the future, and he said,
“Blessed are You who resurrects the dead”. Pirki
D’Rebbi Eliezer, Chapter 304

The scenario described in this midrash is radically


different than what we have come to visualize: Although
Avraham does not actively kill him, Yitzchak dies on the
altar. His soul ascends to heaven, but is returned to his
body when the Voice of God rings out from between the
keruvim, and Yitzchak experiences and comprehends
resurrection.

The keruvim are familiar to us from the first parsha of


Bereishit: God stations a pair of celestial protectors on the
path leading back to the Garden of Eden. In our present
context, the keruvim function as an oracle,5 more in line
with the description of the keruvim that stood in the
Mishkan and later in the Beit Hamikdash in Jerusalem. In
fact, this midrash apparently has more to tell us than the
alternate akeida scenario; there is, encoded within it, a
deep understanding of the function of the keruvim and of
the Beit Hamikdash.

The Chosen Place


The akeida took place on a mountain chosen by God and
shown to Avraham, a very specific mountain called
Moriah. This is the very spot on which the Beit Hamikdash
4
Rav Mordechai Cohen reports a tradition that Avraham actually severed most of Yitzchak’s trachea
and windpipe – rendering him a “kosher” offering; see Siftei Cohen Bereishit 23:2,where he cites this
tradition in the name of the Zohar. The source in the Zohar has eluded me (and others). In fact, Rav
Mordechai did not actually find this passage either; he states that he heard that such a teaching is
recorded in the Zohar.
‫שפתי כהן על בראשית פרק כג פסוק ב‬
‫שמעתי שנמצא בזוהר שמה שלא הביא יצחק עמו לפי ששחט בו אברהם רוב שנים והוליכוהו המלאכים תיכף לגן עדן לרפאותו‬
‫ אמר ראה ריח בני כריח שדה שהיה‬,‫ ולזה אמר כשנכנס יעקב‬,‫ונשתהה שם שלוש שנים ובירך עליו ברוך אתה ה' מחיה המתים‬
:‫מכיר בו‬
5
See Sh’mot 25:22
‫שמות פרק כה‬
:‫שָרֵאל‬
ְׂ ‫שר ֲאַצֶּוה אֹוְתָך ֶאל ְּבֵני ִי‬
ֶׁ ‫שר ַעל ֲאֹרן ָהֵעֻדת ֵאת ָּכל ֲא‬
ֶׁ ‫שֵני ַהְּכֻרִבים ֲא‬
ְׁ ‫שם ְוִדַּבְרִּתי ִאְּתָך ֵמַעל ַהַּכֹּפֶרת ִמֵּבין‬
ָׁ ‫)כב( ְונֹוַעְדִּתי ְלָך‬
was constructed generations later, the spot upon which
the Ark of the Covenant stood, shielded by the keruvim.
Yet the confluence of space is not the end of the story:
The sacrifice Avraham was called upon to offer was the
first sacrifice in Jewish history, and it was performed on
the precise spot that would later be the focal point of all
sacrifice. Yitzchak is the first offering, the offering which
consecrated the Altar that would stand on this very spot.
The midrashic insistence that Yitzchak died at the akeida
is no mere quirk: Mount Moriah is the place of sacrifice,
and Yitzchak was sacrificed.

We should note that there are other connections between


Yitzchak and the Mishkan/Mikdash: The Mishkan is
consecrated in the month of Nisan, even though the
materials were collected and assembled months before,
on the 25th of Kislev. Why the delay? The consecration of
the Mishkan had to take place in Nisan, according to
tradition, because Yitzchak was born in Nisan.6

Because the verses tell us that Yitzchak was in fact


spared, we tend to analyze the episode in terms of
Avraham, to delve into his thoughts and follow his actions.
However, if we can entertain the possibility that Yitzchak
perished – actually or figuratively, potentially – as the
Midrash suggests, we are thrust into an entirely different
set of motives, considerations and thought processes. If
we can take the conjecture one step further, as did the
midrash, and include the resurrection, we gain insight into
the inner workings of the Beit Hamikdash and the
sacrifices offered there: God creates man, but man sins.
The result – inevitable, irrefutable - should be death.

So it was from the very first sin in the Garden of Eden: A


person who turns their back on the source of all life will
surely die. Yet God does not carry out the death sentence.
6
Pisikta Rabbati Piska 6.
‫ ותשלם כל המלאכה ד"ה דבר אחר ותשלם‬- ‫פסיקתא רבתי )איש שלום( פיסקא ו‬
‫מה גדלו מעשיך ה' ]וגו'[ מהו מאד עמקו מחשבותיך אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה‬
‫ שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד )שמות‬,‫מקופל עד אחד בניסן‬
‫ שחשב לערב שמחת‬,‫ וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו‬,('‫מ' ב‬
‫ ומניין אלא כשהמלאכים באים אצל אברהם מהו אומר לושי ועשי עגות‬,‫ שבניסן נולד יצחק‬,‫המשכן בחודש שנולד בו יצחק‬
‫ י'( מהו כעת חיה‬/‫בראשית י"ח‬/ ‫)בראשית י"ח ו'( שהיה פסח ואמרו לו שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך )שם‬
‫ לא עשה אלא כיון שבא ניסן והוקם המשכן עוד לא לימלם‬,‫אמר ר' זבדי בן לוי סריטה סרטו לו על כותל כשתבא השמש לכאן‬
,‫אדם אחר משה‬
He allows us to repent. He creates a place and an
instrument of forgiveness: Man can express his realization
that he has sinned and deserves to die, and bring an
offering in his place. And man, who up until that point is
"as good as dead", is then reconnected with the source of
all life; man is resurrected. All of the offerings brought by
guilty, sinful man effectuate a type of figurative
resurrection.

Yitzchak’s death - or near death - represent the ability of


man to return from death, to extricate himself from the
limbo state between living and dead. This is what sacrifice
does; this is the purpose of the Beit Hamikdash. Every
layer of the akeida account leads in this direction:
Avraham, who represents, chesed (kindness), offers up
Yitzchak, who represents din (judgment). The offering is
accepted: true judgment, the death sentence which is the
letter of the law, is sacrificed in favor of life. Chesed will
be the dominant trait in this place for all time. The akeida
is the chanukat hamizbach – the consecration of the Altar
– for it sets for all time the dynamic of the transformative
and rejuvenating qualities of chesed, as expressed in the
atonement effectuated by sacrifice.7

Recurrent Resurrection
In fact, the idea of resurrection is the major element of the
Haftorah portion read with this parsha: In a dramatic
scene, Elisha revives and resurrects a dead child.

‫ל"ז‬-‫ ל"ב‬,‫מלכים ב פרק ד‬


‫סֹגר‬ ְ ִ ‫בא ו ַי‬ ֹ ָ ‫ ו ַי‬:‫טתו‬ ָ ‫מ‬ ִ ‫על‬ ַ ‫כב‬ ָ ‫ש‬ ְ ‫מ‬ ֻ ‫מת‬ ֵ ‫ער‬ ַ ַ ‫נה הַנ‬ ֵ ִ‫תה ו ְה‬ ָ ְ ‫שע הַבָי‬ ָ ‫לי‬ִ ֱ‫בא א‬ ֹ ָ ‫ו ַי‬
‫על‬
ַ ‫פיו‬ ִ ‫שם‬ ֶ ָ ‫לד ו ַי‬ ֶ ֶ ‫על הַי‬ ַ ‫כב‬ ַ ‫ש‬ ְ ִ ‫על ו ַי‬ ַ ַ ‫ ו ַי‬:'‫אל ה‬ ֶ ‫לל‬ ֵ ַ‫הם ו ַי ִתְפ‬ ֶ ‫ני‬ֵ ‫ש‬ ְ ‫עד‬ ַ ְ‫לת ב‬ ֶ ‫ד‬ ֶ ַ‫ה‬
:‫לד‬ ֶ ָ ‫שר הַי‬ ַ ְ‫חם ב‬ ָ ָ ‫ליו ו ַי‬ ָ ‫ע‬ָ ‫הר‬ ַ ְ ‫פיו ו ַי ִג‬ ָ ַ ‫על >כפו< כ‬ ַ ‫פיו‬ ָ ַ ‫ניו ו ְכ‬ ָ ‫עי‬ֵ ‫על‬ ַ ‫ניו‬ ָ ‫עי‬ֵ ְ ‫פיו ו‬ ִ
‫עד‬ ַ ‫ער‬ ַ ַ ‫רר הַנ‬ ֵ ‫ליו ו ְַיזו‬ ָ ‫ע‬ ָ ‫הר‬ ַ ְ ‫על ו ַי ִג‬ ַ ַ ‫נה ו ַי‬ ָ ֵ‫חת ה‬ ַ ‫נה ְוא‬ ָ ֵ‫חת ה‬ ַ ‫בית א‬ ַ ַ‫שב ו ַי ֵלֶך ְ ב‬ ָ ָ ‫ו ַי‬
‫אל‬ֶ ‫רא‬ ָ ‫ק‬ְ ‫מר‬ ֶ ‫זי ו ַֹיא‬ ִ ‫ח‬ֲ ‫גי‬ֵ ‫אל‬ ֶ ‫רא‬ ָ ‫ק‬ ְ ִ ‫ ו ַי‬:‫ניו‬ ָ ‫עי‬
ֵ ‫את‬ ֶ ‫ער‬ ַ ַ ‫קח הַנ‬ ַ ְ‫מים ו ַי ִפ‬ ִ ‫ע‬ ָ ְ‫בע פ‬ ַ ‫ש‬ ֶ

7
The consecration of the Mishkan also had a “sacrifice”, Nadav and Avihu died that day. See Vayikra
10:3 and Rashi’s comments. According to mystical sources they returned – their souls transmigrated,
see Explorations Parshat Shmini.
‫ויקרא פרק י‬
:‫ש ְוַעל ְּפֵני ָכל ָהָעם ֶאָּכֵבד ַוִּיֹּדם ַאֲהֹרן‬
ׁ ‫שר ִּדֶּבר ְיֹקָוק ֵלאֹמר ִּבְקֹרַבי ֶאָּקֵד‬
ֶׁ ‫שה ֶאל ַאֲהֹרן הּוא ֲא‬
ֶׁ ‫)ג( ַוֹּיאֶמר ֹמ‬
‫רש"י ויקרא פרק י פסוק ג‬
.‫ אל תקרי בכבודי אלא במכובדי‬.(‫ היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי )שמות כט מג‬- '‫)ג( הוא אשר דבר וגו‬
‫ עכשיו רואה אני שהם‬,‫אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך‬
:‫גדולים ממני וממך‬
‫על‬
‫פל ַ‬
‫בא ו ַתִ ֹ‬
‫ך‪ :‬ו ַתָ ֹ‬
‫אי בְנ ֵ ְ‬
‫ש ִ‬
‫מר ְ‬‫ליו ו ַֹיא ֶ‬
‫תבוא אֵ ָ‬‫קר ָאֶהָ ו ַ ָ‬ ‫מית הַֹזאת ו ַי ִ ְ‬ ‫שנ ַ ִ‬‫הַ ׁ ֻ‬
‫צא‪:‬‬‫נה ו ַתֵ ֵ‬‫את בְ ָ‬
‫שא ֶ‬ ‫צה ו ַתִ ׁ ָ‬
‫תחו אר ְ ָ‬ ‫ש ַ‬‫ליו ו ַתִ ְ‬‫ר ַג ְ ָ‬
‫‪And when Elisha came into the house, behold, the‬‬
‫‪child was dead, and laid upon his bed. He went in‬‬
‫‪therefore, and closed the door upon the two of them,‬‬
‫‪and prayed to the God. And he went up, and lay upon‬‬
‫‪the child, and put his mouth upon his mouth, and his‬‬
‫;‪eyes upon his eyes, and his hands upon his hands‬‬
‫‪and he stretched himself upon the child; and the‬‬
‫‪flesh of the child became warm.8 Then he returned,‬‬
‫‪and walked in the house to and fro; and went up, and‬‬
‫‪stretched himself upon him; and the child sneezed‬‬
‫‪seven times, and the child opened his eyes. And he‬‬
‫‪called Gehazi, and said, Call this Shunemmite. And‬‬
‫‪he called her. And when she came to him, he said,‬‬
‫‪Take up your son. Then she went in, and fell at his‬‬
‫‪feet, and bowed to the ground, and took up her son,‬‬
‫‪and went out. 2 Kings 4:32-37‬‬

‫‪The background to this dramatic scene makes the‬‬


‫‪connection with our parsha even more striking: As in the‬‬
‫‪case of Yitzchak, this child was born to a woman and her‬‬
‫‪elderly husband. The parents were informed of the birth‬‬
‫‪by a messenger of God, in this case the prophet Elisha. 9‬‬
‫‪8‬‬
‫‪The Radak describes what we would call today “mouth to mouth” resuscitation: Even when a miracle‬‬
‫‪is performed, it is preferable that it appears like a natural process.‬‬
‫רד"ק מלכים ב פרק ד פסוק לד‬
‫וישם פיו על פיו ‪ -‬כמו שפירשנו באליהו שאמר ויתמודד על הנער והכל לכוין לשון התפלה על מי שמתפלל עליו כמו שאמר‬
‫ביצחק לנוכח אשתו ואפשר גם כן להנשים על הנער לחממו בחום הטבעי היוצא מפיו ומעיניו כי רוב הנסים נעשים עם מעט‬
‫תחבולה מדרך העולם‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Many mystical sources teach that children born in miraculous circumstances are more susceptible to‬‬
‫‪“harsh judgment” and death. Some examples of these "miracle children" are Yitzchak, Binyamin,‬‬
‫‪Chabakuk, and Yona.‬‬
‫ספר קומץ המנחה חלק ב ‪ -‬אות מט‬
‫ואם תאמר כולה עלי הא קריבית וכו' כי זה היה גם כן עקידת יצחק המשפט שיעקד שהוא קרוב למיתה רומז על תכלית תוקף‬
‫היסורים ואחר כך יפדה ממוות מוחץ ורופא )וכן חבקוק בן השונמית שהוא בגימטריא גבורה ויראה שהיה ממדריגת יצחק כמו‬
‫שמובא בזוהר )בראשית ז' ע"ב ובשלח מ"ה‪ (.‬מת וחיה שכך הוא המשפט לנפשות שממדת המשפט( ואמרו ז"ל מעשה אבות‬
‫סימן לבנים והוא רמז לגלות בניו וגאולתן שכמו שעקידת יצחק כולו לה' כן הם מקבלים היסורים באהבה ועל ידי זה שבים‬
‫בתשובה לה' והכל לה' וזהו הא קריבית נפשי קמך רצה לומר שהיה בעבור כבוד שמך וכנזכר לעיל‪:‬‬
‫ספר ערבי נחל ‪ -‬פרשת לך לך )המשך(‬
‫פירש שם בנזר הקודש כי כל בן עקרה נאחז בסטרא דנוקבא‪ ,‬והטעם כי ולד דעלמא נאמר בו למשפחותם לבית אבותם שהולד‬
‫הולך אחר אביו כי חיותו בא מחמת אביו כמ"ש ביוסף ונפשו קשורה בנפשו‪ ,‬משא"כ בן עקרה שהושם בה הנס וההשגחה‬
‫שנתחדש בקרבה הנס ההוא ולכן חיותו בא מסטרא דנוקבא‪ ,‬ולכן שרה אמנו שהיתה עקרה נאמר בה ולשרה בן‪ ,‬והיה מסטרא‬
‫דנוקבא והיה חשש שלא יהיה בן קיימא‪ ,‬לכן הבטיח לה ה' למועד אשוב אליך כעת חיה‪ ,‬ר"ל שהגם שבעת הריון בהכרח יהיה‬
‫בסטרא דנוקבא וברשותה מ"מ בעת הלידה הבטיח ה' שיתגלה שם ובאור פני מלך חיים ויתקשר אז יצחק במקור החיים ויצא‬
‫מתחת רשותה לרשות אביו מסטרא דדכורא ויהיה לו חיים‪ .‬ולכן נתרעמה השונמית על אלישע שלא אמר לה ג"כ בלשון הזה‬
‫למועד אשוב אליך‪ ,‬כי בצדיקים נאמר ותגזר אומר ויקם לך ואם יהיה הוא אצלה בעת הלידה יהיה יכולת בידו למשוך לו חיות‬
‫ממקור החיים‪ ,‬וע"ז השיב אלישע המלאכים שהם חיים כו' עכ"ד‪:‬‬
‫שער הפסוקים ‪ -‬פרשת וירא‬
‫‪The woman's response to the news echoes the response‬‬
‫‪of Sarah:10‬‬

‫מלכים ב פרק ד‪ ,‬י"א‪-‬י"ז‬


‫ערו‬ ‫זי נ ַ ֲ‬‫ח ִ‬ ‫אל ג ֵ ֲ‬ ‫מר ֶ‬ ‫מה‪ :‬ו ַֹיא ֶ‬ ‫ש ָ‬ ‫כב ָ‬ ‫ש ַ‬ ‫עלִָיה ו ַי ִ ְ‬ ‫אל הָ ֲ‬ ‫סר ֶ‬ ‫מה ו ַי ָ ַ‬ ‫ש ָ‬ ‫בא ָ‬ ‫היום ו ַי ָ ֹ‬ ‫הי ַ‬ ‫ו ַי ְ ִ‬
‫ליהָ‬ ‫נא אֵ ֶ‬ ‫מר ָ‬ ‫מר לו אֱ ָ‬ ‫ניו‪ :‬ו ַֹיא ֶ‬ ‫מד לְפָ ָ‬ ‫ע ֹ‬ ‫לה ו ַתַ ֲ‬ ‫רא ָ‬ ‫ק ָ‬‫מית הַֹזאת ו ַי ִ ְ‬ ‫שונ ַ ִ‬ ‫רא לַ ׁ‬ ‫ק ָ‬ ‫ְ‬
‫בר לָך ְ‬ ‫ד ֶ‬ ‫עשות לָך ְ הֲֵיש לְ ַ‬ ‫מה לַ ֲ‬ ‫דה הַֹזאת ֶ‬ ‫חר ָ ָ‬ ‫כל הַ ֲ‬ ‫את ָ‬ ‫לינו ֶ‬ ‫דת ְ א ֵ ֵ‬ ‫חר ַ ְ‬‫נה ָ‬ ‫הִ ֵ‬
‫מה‬ ‫מר ו ֶ‬ ‫בת‪ :‬ו ַֹיא ֶ‬ ‫ש ֶ‬‫כי ֹי ָ‬ ‫מי אֹנ ִ‬ ‫ע ִ‬ ‫בתוך ְ ַ‬ ‫מר ְ‬ ‫תא ֶ‬ ‫בא ו ַ ֹ‬ ‫שר הַצ ָ ָ‬ ‫אל ַ‬ ‫מלֶך ְ או ֶ‬ ‫אל הַ ֶ‬ ‫ֶ‬
‫לה‬ ‫רא ָ‬ ‫ק ָ‬ ‫מר ְ‬ ‫קן‪):‬טו( ו ַֹיא ֶ‬ ‫שה ז ָ ֵ‬ ‫אי ָ‬ ‫לה ו ְ ִ‬ ‫אין ָ‬ ‫בן ֵ‬ ‫בל ֵ‬ ‫זי אֲ ָ‬ ‫ח ִ‬ ‫גי ֲ‬
‫מר ֵ‬ ‫לה ו ַֹיא ֶ‬ ‫עשות ָ‬ ‫לַ ֲ‬
‫חָיה >אתי< אתְ‬ ‫עת ַ‬ ‫עד הֶַזה כ ָ ֵ‬ ‫למו ֵ‬ ‫מר ַ‬ ‫תח‪ :‬ו ַֹיא ֶ‬ ‫מד בַפָ ַ‬ ‫ע ֹ‬ ‫לה ו ַתַ ֲ‬ ‫רא ָ‬ ‫ק ָ‬ ‫ו ַי ִ ְ‬
‫הר‬‫ך‪ :‬ו ַתַ ַ‬ ‫חת ֶ ָ‬ ‫שפ ְ ָ‬‫הים אל תְכ ֵַזב בְ ִ‬ ‫ל ִ‬‫איש הָאֱ ֹ‬ ‫ני ִ‬ ‫ד ִ‬‫מר אל אֲ ֹ‬ ‫תא ֶ‬ ‫בן ו ַ ֹ‬ ‫קת ֵ‬ ‫חבֶ ֶ‬ ‫ֹ‬
‫שע‪:‬‬ ‫לי ָ‬‫ליהָ אֱ ִ‬ ‫בר אֵ ֶ‬ ‫ד ֶ‬ ‫שר ִ‬ ‫חָיה אֲ ֶ‬ ‫עת ַ‬ ‫עד הֶַזה כ ָ ֵ‬ ‫למו ֵ‬ ‫בן ַ‬ ‫לד ֵ‬ ‫שה ו ַתֵ ֶ‬ ‫הָאִ ׁ ָ‬
‫‪And it happened one day, that he came there, and he‬‬
‫‪turned into the chamber, and lay there. And he said‬‬
‫‪to Gehazi his servant, 'Call this Shunamite.' And‬‬
‫‪when he had called her, she stood before him. And‬‬
‫‪he said to him, 'Say now to her, "Behold, you have‬‬
‫‪been careful to take all this trouble for us. What is to‬‬
‫‪be done for you? Would you be spoken for to the‬‬
‫‪king, or to the captain of the army?"' And she‬‬
‫‪answered, 'I live among my own people.' And he said,‬‬
‫‪'What then is to be done for her?' And Gehazi‬‬
‫‪answered, 'Truly she has no child, and her husband is‬‬
‫‪old.' And he said, 'Call her.' And when he had called‬‬
‫‪her, she stood in the door. And he said, 'About this‬‬
‫'‪season, in the coming year, you shall embrace a son.‬‬
‫‪And she said, 'No, my lord, you man of God, do not‬‬
‫‪lie to your maidservant.' And the woman conceived,‬‬
‫‪and bore a son at that season that Elisha had said to‬‬
‫‪her, in the following year.‬‬
‫ותהר ותלד שרה לאברהם בן וגו'‪ :‬הנה בכתוב הזה ראיתי‪ ,‬לבאר דרוש גדול‪ ,‬בענין בחי' אנשים שנשמותיהם נמשכות מן‬
‫הנקבה‪ .‬וכמו שמצינו בענין חבקוק הנביא‪ ,‬בריש פרשת בשלח‪ ,‬וז"ל דהוה אתי מסטרא דנוקבא‪ ,‬ובג"ד מותא אתקשרת לרגלוי‬
‫וכו'‪ .‬גם מצינו בענין יצחק‪ ,‬שאמרו בפרשת וירא‪ ,‬על פסוק והנה בן לשרה אשתך‪ ,‬דהוה אתי מסטרא דנוקבא וכו'‪ .‬גם מצינו‬
‫בענין בנימין‪ ,‬דכתיב ביה )בראשית ל"ה ח"י( ויהי בצאת נפשה כי מתה‪ ,‬ותלד בן ותקרא שמו בן אוני‪ .‬והנה מצינו‪ ,‬כי לכן מת‬
‫חבקוק‪ ,‬והחיהו אלישע‪ ,‬ויצחק נעקד‪ ,‬ופרחה נשמתו ממנו‪ ,‬כמ"ש רז"ל וצריך לדעת בחי' אלו מה עניינם‪:‬‬
‫ספר עבודת ישראל ‪ -‬פרשת ויצא‬
‫קראה לו בן אוני‪ ,‬פירוש אוני מלשון כח כמו ראשית אוני )בראשית מט‪ ,‬ג( פירוש שאתה הוא הב"ן של כל כחי וחיותי כי לא‬
‫נתקבלה תפלתי שיוסף לי בן אחר ולכן אתה הוא בן אוני כלומר כל כחי מסתלק על ידי לידתך‪ ,‬ואביו קרא לו בנימין‪ ,‬כי בנימין‬
‫הוא מעלמא דנוקבא וכמ"ש האר"י ז"ל‪ ,‬סוד נשמת שלשה הצדיקים יצחק בנימין חבקוק הם משורש הדינין והם צריכים‬
‫להמתקה ולתגבורת החסדים כידוע שם מהאר"י ז"ל ולכן רצה יעקב להמתיקו בחסד וקרא לו בנימין וקשר אותו בחסד דהיינו‬
‫צירוף שמו בן ימין כי ימין הוא החסד ונמתקו הגבורות‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫‪The Pirkei D’Rebbi Eliezer (Chapter 32) heightens this connection.‬‬
‫פרקי דרבי אליעזר )היגר( ‪" -‬חורב" פרק לב‬
‫אמ' לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן מפרי מיעיך‪ ,‬אמרה לה אדוני זקן מאד וחדלה ממני אורח נשים ואי אפשר לעשות‬
‫הדבר הזה אל אדוני איש האלהים אל תכזב בשפחתך‬
The Haftorah began with acts of kindness: Elisha helps the
poor, and the Shunamite woman and her husband go to
great lengths to provide comfortable lodging for Elisha,
the "man of God". All of this parallels the acts of kindness
performed by Avraham at the start of our parsha. The text
then goes into seemingly extraneous detail regarding the
amenities prepared for Elisha's room:

‫י‬-‫ ט‬,‫מלכים ב פרק ד‬


‫לינו‬
ֵ ‫ע‬ ָ ‫בר‬ ֵ ‫ע‬ֹ ‫קדוש הוא‬ ָ ‫הים‬
ִ ‫ל‬
ֹ ֱ‫איש א‬ ִ ‫כי‬ִ ‫תי‬ ִ ‫ע‬ְ ‫ד‬
ַ ָ ‫נא י‬
ָ ‫נה‬ֵ ִ‫שה ה‬ ָ ‫אי‬
ִ ‫אל‬ ֶ ‫מר‬ ֶ ‫תא‬ ֹ ַ‫ו‬
‫סא‬ֵ ִ ‫חן ו ְכ‬
ָ ְ ‫של‬
ֻ ְ ‫טה ו‬
ָ ‫מ‬
ִ ‫שם‬ָ ‫שים לו‬ ִ ָ ‫נה ו ְנ‬ָ ‫ט‬ַ ‫ק‬ ְ ‫קיר‬ ִ ‫עלִַית‬ֲ ‫נא‬ָ ‫שה‬ ֶ ‫ע‬
ֲ ַ ‫ נ‬:‫מיד‬ִ ָ‫ת‬
:‫מה‬ ָ ‫ש‬ ָ ‫לינו ָיסור‬ ֵ ֵ‫באו א‬ֹ ְ‫רה ו ְהָָיה ב‬
ָ ‫מנו‬ְ ‫ו‬
And she said to her husband, 'Behold now, I perceive
that this is a holy man of God, who passes by us
continually. Let us make a little chamber, I beg you,
on the wall; and let us set for him there a bed, and a
table, and a stool, and a lampstand; and it shall be,
when he comes to us, that he shall turn in there. 2
Kings, 4:9-10.

While the objects enumerated seem ordinary, there are


those who see great symbolism in these utensils. The
lamp and the table – the Menorah and the Shulchan – are
reminiscent of the utensils of the Beit Hamikdash. The
Reshit Chachma11 (following a teaching of the Zohar12)
11
Reshit Chachma Sha'ar Ha'anava chapter 3.
‫ פרק שלישי‬- ‫ שער הענוה‬- ‫ספר ראשית חכמה‬
(‫ ז‬,‫ כמ"ש )שמות כה‬,‫והנמשל מובן כי אנו עם ישראל כל תפלותינו ומצוותינו ותורתינו הוא להמשיך השכינה שתדור עמנו‬
,‫ ומבואר הקדמה זו בזוהר ותקונים ובכמה מקומות שישראל צרין צורה‬,‫ בתוכם ממש בתוך לבם‬,‫ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬
‫וכן בזוהר )פרשת תרומה דף קלג( שמי שמתקן להקדוש ברוך הוא מטה ושולחן כסא ומנורה הקדוש ברוך הוא יהא אושפיזיה‬
‫ ונודע כי משכן המלך הוא לב נשבר ונדכה כמו שביארנו‬.‫ ופירש שם הענין בסוד התפלה ע"ש‬,‫בכל יומא‬
12
Zohar Volume 2, 133a: "And she said to her husband, 'Behold now, I perceive that this is a holy man
of God, who passes by us continually. Let us make a little chamber, I beg you, on the wall; and let us
set for him there a bed, and a table, and a stool, and a lampstand; and it shall be, when he comes to us,
that he shall turn in there.( 2 Kings, 4:9-10) Here we have an allusion to the order of prayer: "Behold
now, I perceive" refers to the concentration of mind during prayer; "that this is a holy man of God" ”
refers to the supernal world which sits upon its Throne of Glory and from whence emanate all
sanctifications and which sanctifies all worlds; "who passes by us continually" - with the sanctification
wherewith the worlds above are nourished, he also sanctifies us here below, for there can be no
completion of the sanctification above without sanctification below, as it is written:' I shall be
sanctified in the midst of the children of Israel' (Vayikra 22, 32). "Therefore, let us make a little
chamber": let us have an ordered service as a dwelling for the Shekinah, which is called 'wall', as in the
verse, 'And Hizkiyah turned his face to the wall' (Yishayahu 38, 2). This dwelling place, created by our
prayers and praises, consists of a bed, a table, a stool, and a menorah. By our evening prayers we
provide Her (the Shekhina) with a bed; by our hymns of praise and by reciting the section of the
sacrifice in the morning we provide Her with a table. By the morning prayers, which are said sitting,
and with the proclamation of the Divine Unity (the Shema), we provide Her with a stool; and by means
of those prayers which must be said standing (Amidah) and of the Kaddish and Kedushah prayers and
explains that this is an attempt to emulate the essence
and purpose of the Mishkan/Beit Hamikdash: to bring
holiness into this world.13 The Shunamite was attempting
to build the Temple and bring holiness into her home
through the acts of kindness for a holy man of God, the
Prophet Elisha. In turn, she is blessed with a child, granted
to her in miraculous fashion – despite her husband's
advanced age. When this child perishes, he is brought to
the "quasi-Temple" and resurrected.

With the story told by the Haftorah in mind, the parsha is


cast in a somewhat different light, with the various themes
and events gaining different emphases. Only in the
context of the Haftorah do we understand that Avraham’s
chesed is not only the starting point, it is the point. The
arrival of the long-awaited child may have seemed
momentarily to be the point of the story. The tragic death
of that child may have been seen as the sad end of that
story. Yet the end of the story of the Haftorah is the end of
the midrashic story of the akeida: The resurrection of the
child gives new hope when all hope was lost. This is the
essence of the Beit Hamikdash: to uplift man when all
hope is lost, to breathe into him new hope, and new life.
That is why the room prepared by the Shunamite is
outfitted with the very same utensils as the Temple; that
benedictions we provide Her with a menorah. Blessed is the man who thus endeavours daily to give
hospitality to the Holy One. Blessed is he in this world and blessed shall he be in the world to come.
For these four groups of prayers equip the Shekinah with beauty, joy and lustre, to greet Her Spouse
with delight and ecstasy day by day, through the worship of the holy people. The bed was given to
Yaacov to prepare, therefore he (composed) the evening prayer; the table was prepared by King David
in the Psalms which he wrote ('You prepare a table before me',”(Tehilim 23, 5)); the stool was
prepared by Avraham, through his close union with God, wherewith he benefited the souls of all the
sons of men. The menorah was prepared by Yitzchak, who sanctified the Name of the Holy One before
the eyes of the whole world, and lighted the supernal light in that sanctification. Therefore the Holy
People must direct its mind towards the supernal world, and prepare for the Lord of the House a bed, a
table, a stool, and a menorah, in order that perfection and harmony may reign undisturbed every day,
both above and below.
13
These objects may also be connected with the three commandments bestowed upon women, Challa
nidah and lighting candles. These three elements were also found in Sarah’s tent. See Rashi on
Bereishit 24:67 and Sefer HaLiquitim, Shoftim chapter 15.
‫רש"י בראשית פרק כד פסוק סז‬
‫ שכל זמן ששרה קיימת היה נר‬,‫ כלומר והרי היא שרה אמו‬,‫ ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו‬- ‫)סז( האהלה שרה אמו‬
:‫ וכשבאת רבקה חזרו‬,‫ ומשמתה פסקו‬,‫ וענן קשור על האהל‬,‫ וברכה מצויה בעיסה‬,‫דלוק מערב שבת לערב שבת‬
‫ פרק טו‬- ‫ ספר שופטים‬- ‫ספר הליקוטים‬
‫ כמ"ש רז"ל‬,‫ חלה ונדה והדלקת הנר‬,‫ ושרה אמנו תקנה כל הג' מצות‬.‫ כלם היו גלגול חוה‬,‫והנה שרה וחנה ושונמית וצרפית‬...
‫ ומפני שהיתה תחלת‬.‫ דכתיב חדל להיות לשרה אורח כנשים‬,‫ ונדה‬.‫ ונר דלוק מע"ש‬,‫ברכה היתה מצויה בעיסתה של שרה‬
‫ דכתיב ופניה לא היו‬,‫ חנה תקנה הנדות‬.‫ ותקנו הכל‬,‫ ולכך באו הג' נשים אחרים חנה ושונמית וצרפית‬.‫ לא נתקן כראוי‬,‫התיקון‬
‫ ודרז"ל כי‬,'‫ דכתיב עשי נא לי עגה קטנה וכו‬,‫ וצרפית תקנה החלה‬.'‫ דכתיב ונשים לו שם כסא וכו‬,‫ שונמית תקנה הנר‬.‫לה עוד‬
:‫אליהו כהן היה‬
is why the akeida takes place on the very same spot
where the Temple will one day stand. That is why the
midrash describes Yitzchak's lifeless body on the altar, as
if he were killed and resurrected, for on this hallowed
ground many would find their way back to God, and back
to life.