‫הפורמליזם הרוסי מאת אן ג'פרסון‬

‫ההיסטוריה והמייסדים‬
‫מייסדו‪ :‬ויקטור שקלובסקי‪ .‬הוא זה שציין את תחילתו ב‪ 1914 -‬בעקבות מאמר על השירה‬
‫הפוטוריסטית‪ ,‬ואת סופו ב‪ 1930 -‬בעקבות הבעת חרטה אשר נגרמה מלחצים פוליטיים‪.‬‬
‫הפורמליזם צמח משתי קבוצות סטודנטים קטנות‪ Opojaz (1 :‬מפטרבורג – התעניינו בשירה‬
‫הפוטוריסטית ולא היו שבעי רצון מדרכים מקובלות לחקר הספרות‪ (2 .‬החוג הבלשני של‬
‫מוסקבה – רצו להרחיב את תחום הבלשנות ולכלול בו גם את השירה‪.‬‬
‫למרות שיש הבדלים בין תרומותיהם של הפורמליסטים השונים‪ ,‬הערך התיאורטי של‬
‫מחקרם נתפס על הצד הטוב ביותר‪ .‬במהלך המאה ה‪ 20-‬הפורמליזם היה בעל אופי של‬
‫תופעה מקומית והורחק מהתפתחויות אינטלקטואליות‪ .‬למרות זאת‪ ,‬הוא השפיע על תנועות‬
‫תיאורטיות חדשות כמו מחקרם של רומן יאקובסון ורנה וולק בארה"ב והתפתחות‬
‫הסטרוקטורליזם הפריסאי בשנות ה‪.60-‬‬
‫עקרונות תיאורטיים כלליים‬
‫הפורמליזם מנסה להעמיד את מחקר הספרות על בסיס עצמאי‪ .‬הוא צמח לא כדי לעדכן‬
‫תיאוריה קיימת‪ ,‬אלא כדי לאפשר את המושג תיאוריה ספרותית‪ .‬התיאוריה הפורמליסטית‬
‫מוציאה את הלא ספרותי מתחום הדיון שלה ורואה את החיים והאומנות כמנוגדים זה לזה‪.‬‬
‫גישות קודמות לחקר ספרות‪ (1 :‬פוזיטיביזם – הטקסט צריך להבחן לפי הקשרו החברתי‬
‫וההיסטורי‪ :‬המחקר מבוסס על צירוף מקרי של פסיכולוגיה‪ ,‬הסטורה‪ ,‬פילוסופיה‪ ,‬אסתטיקה‬
‫וכו'‪ (2 .‬השיטה הגנטית – חקירת הטקסט מכיוון מקורותיו ותהליך התהוותו‪ (3 .‬מימטיות –‬
‫)מימזיס( האומנות היא חיקוי של העולם האנושי‪ (4 .‬אקספרסיביות – האמן‪ ,‬רגשותיו ודמיונו‬
‫הם העומדים במרכז‪.‬‬
‫כל הגישות הללו העמידו דברים שונים במרכז‪ ,‬אך את הספרות עצמה העמידו כמשנית‪.‬‬
‫הפורמליזם‪ :‬רצה להפוך את האומנות לראשית‪ .‬כל תפיסות הספרות הפשוטה כמו דעות‬
‫האמן‪ ,‬ייצוג מימטי או סימבוליות מובילות ללימודים מעבר לאומנות עצמה‪ .‬מה שמכונן את‬
‫הספרות כספרות הוא ההבדלים בינה לבין מערכות אחרות של עובדות‪ .‬טיב המדע‬
‫הפורמליסטי הוא חיפוש כל מה שמייחד אותה כאומנות‪.‬‬
‫מושג מפתח בקביעת ההבדלים‪ :‬הזרה – האומנות עושה הזרה לדברים שנעשו הרגליים או‬
‫אוטומטיים בחיי היום‪-‬יום‪ .‬ייחוד התיאוריה הפורמליסטית הוא מיקוד ההזרה בלשון‪ :‬ניתוח‬
‫ההבדלים העולים מהניגוד בין לשון שימושית ללשון שירה‪.‬‬
‫המושג אשר הפך את הפורמליזם למדעי ושיטתי‪ :‬חקר הספרותיות – חיפוש מה הופך יצירה‬
‫לספרותית‪ .‬השם 'פורמליסטים' הגיע כתוצאה מהתעסקותם בתכונות הצורניות של הספרות‪,‬‬
‫אך שם זה מטעה‪ .‬התעסקותם בצורה נבעה מהתעסקותם בהגדרת הייחוד של הספרותיות‪.‬‬
‫תחבולה צורנית – אמצעי למימוש ההזרה‪ .‬ההשקפה הראשונית של הפורמליסטים ראתה‬
‫את יצירת האומנות כסך כל תחבולותיה‪ .‬השקפה מאוחרת יותר פיתחה את מושג השחיקה‪:‬‬
‫התחבולות הספרותיות כשלעצמן נתונות לשחיקה‪ .‬הספרותיות כבר לא מאופיינת רק בסיכול‬
‫המבע )‪ -‬תחבולות ההזרה פועלות על המציאות‪ .‬הניגוד בין הרגיל למוזר חופף לניגוד בין‬
‫ספרות ללא‪-‬ספרות(‪ ,‬אלא גם בסיכול הצורה )‪ -‬הזרה של תחבולות ההזרה עצמן‪ .‬הניגוד בין‬
‫הרגיל למוזר קיים עכשיו בתוך הספרות עצמה(‪.‬‬
‫הועלתה ההבחנה בין תחבולה לפונקציה‪ :‬אפקט ההזרה של תחבולות תלוי בפונקציה שלהן‬
‫על היצירה בה הן מופיעות‪ .‬אותה תחבולה יכולה למלא מגוון של פונקציות ומספר תחבולות‬
‫יכולות למלא פונקציה אחת‪.‬‬
‫מושג ההבלטה‪ :‬פותח כדי להבחין בין גורמים דומיננטיים לגורמים שחוקים‪ .‬יצירה תכלול‬
‫יסודות שחוקים‪ ,‬המשועבדים ליסודות גורמי הזרה או "מובלטים" )הערה שלי‪ :‬בשיעור קראנו‬
‫להם "נתפסים"(‪ .‬שתי מערכות היחסים הן צורניות‪ ,‬אך המעניין בהן הוא יחסי הגומלין שבין‬
‫שתיהן‪ .‬המרכיבים המובלטים ביצירה מובחנים לא רק מול הלשון השימושית‪ ,‬אלא גם מול‬
‫מרכיבים אחרים שנשחקו‪ .‬בהשקפה הקודמת היצירה הייתה גיבוב שרירותי של תחבולות‬
‫הזרה‪ .‬עתה היצירה היא ישות‪ ,‬בה המערכת עצמה קובעת מהי הפונקציה של תחבולה‬
‫מסוימת ואם היא תובלט או תישחק‪.‬‬

‫ההשלכות‬
‫להלן מספר עמדות פורמליסטיות אשר חשוב לדון בהם כדי לבחון את תרומת התיאוריה ‪:‬‬
‫המחבר – העתקת עמדתו ממחוץ לטקסט אל תוך הטקסט‪ .‬הוא אינו בעל חזון או‬
‫•‬
‫גאון‪ ,‬אלא פועל מיומן המארגן חומרים שהזדמנו לידו‪ .‬תפקידו הוא ידיעת הספרות‪ .‬ידיעותיו‬
‫על החיים אינן רלוונטיות‪ .‬השינויים בספרות אינם תלויים במחבר – הם עיבוד מחודש של‬
‫תחבולות קיימות‪ ,‬זאת מכיוון שהשימוש בלשון שירה אינו תלוי בהקשר כמו בלשון שימושית‬
‫אלא רק באמצעי הביטוי עצמם‪ .‬כל זה שולל קשר בין הביוגרפי לספרות‪ .‬זו הייתה טעותם‬
‫של הגנטיסיסטים‪ :‬ההנחה שהביוגרפיות אמיתיות והן הסיבה הראשונית והמקור של הטקסט‬
‫הספרותי‪ .‬ההשתמשות בביוגרפיה הייתה רלוונטית רק כאשר השירה דיברה על החיים‬
‫עצמם בלבד)דוגמא לכך המובאת במאמר‪ :‬פושקין( והמשוררים היו הגיבורים בשירה שכתבו‪.‬‬
‫ממשות )מציאות(– שינוי בצורה ספרותית אינו נובע משינוי בממשות‪ ,‬אלא מהצורך‬
‫•‬
‫לרענן צורות ספרותיות שחוקות‪ .‬צורה ספרותית מוערכת לפי קליטותה ולא לפי יכולתה‬
‫לחקות את המציאות‪ .‬התפקיד אותו ממלאת הממשות ביצירה הוא משני בלבד‪ :‬היא אחד‬
‫המרכיבים‪ ,‬בדיוק כמו הלשון הרגילה והתחבולות של זמננו‪ .‬תחבולת הממשות ביצירה‬
‫מוצגת ע"י "הנמקה" – היא מוסוות בעזרת מעטה של ריאליזם‪ .‬הריאליזם הוא תוצר לוואי‬
‫של כתיבה‪ ,‬ולא באמת חיקוי ישיר של הממשות‪.‬‬
‫רעיונות בספרות – אותה עמדה כמו בשאלת הממשות‪ .‬הרעיונות הם חלק‬
‫•‬
‫מהחומרים הזמינים‪ ,‬אין להם חשיבות בפני עצמם )בזאת הפורמליסטים נבדלים הבדל‬
‫מהותי מאנשי הביקורת החדשה האמריקניים‪ ,‬לדעתם האומנות קיימת כדי להעביר‬
‫משמעות(‪.‬‬
‫ברור כי סילוק המחברים‪ ,‬הממשות והרעיונות נובע מהגדרת ההזרה והספרותיות ומהווה‬
‫חלק מזיקוק הספרות‪ .‬המונחים "צורה" ו"תוכן" הוחלפו ב"חומר" ו"תחבולה"‪ .‬אולם‪ ,‬הגבול‬
‫המפריד בין תחבולה וחומר שונה לחלוטין מהגבול המפריד בין תוכן וצורה‪ .‬בעבר הדגש‬
‫הושם על התוכן‪ :‬הצורה היוותה כלי בתוכו אפשר היה להציג את התוכן ושינוייה נבע אך ורק‬
‫מצרכיו‪ .‬התיאוריה הפורמליסטית מייחדת את הצורה‪ :‬התוכן תלוי בצורה והצורה נקבעת‬
‫בידי צורות אחרות‪ .‬יסודות של צורה בעצמם יכולים להיכלל במושג חומר )לדוגמא תחבולות‬
‫שחוקות הן חלק מהחומר של היצירה(‪ .‬חלוקה זו נובעת בעיקר מעקרון ההזרה והצורה‬
‫הנתפסת‪ .‬מהרגע שמובלטת הצורה לא ניתן לדבר על כל תוכן אחר מלבד הצורה עצמה‪.‬‬
‫שירה‪ ,‬פרוזה וההיסטוריה של הספרות‬
‫בעקבות ההתעניינות של הפורמליסטים במחקר הספרותיות גדלה המודעות למושג הז'אנר‪.‬‬
‫התברר כי הספרותיות נבנית בצורה שונה בין סוגי היצירות השונים )לדוגמא בשירה‬
‫ההבחנה העיקרית היא בין לשון שימושית ללשון השירה ובספרות ההבחנה היא בין ארגון‬
‫הסיפור לדרך הצגתו )הרחבה בנושא תגיע בהמשך((‪.‬‬
‫השירה‪ ,‬לפי יאקובסון )אחד מבלשני מוסקבה( היא "אלימות מאורגנת כלפי המבע הרגיל"‪.‬‬
‫מחקרם של הפורמליסטים מקיף שלושה תחומים עיקריים של אלימות זו )תחומים אשר‬
‫נחקרים רק בשל כושר ההזרה שלהם‪ ,‬ולא לשמם(‪:‬‬
‫‪ (1‬מרקם צלילי – אפקטי התחבולות‪ :‬הבלטת ההיבט הצלילי של המבע הרגיל ‪" -‬חספוס‬
‫" או "סיכול" של ההיגוי‪ ,‬ובנוסף הבלטת יסודות צליליים אשר בד"כ מתעלמים מהם‬
‫בלשון השימושית‪.‬‬
‫‪ (2‬חוקי המשקל – יצירת מתח בין התחביר )המגדיר את חוקי צירוף המילים בלשון‬
‫הרגילה( והריתמוס )המגדיר עקרון צירוף מילים בשירה(‪ .‬הדגש אינו על השירה עצמה‬
‫אלא על ההבדל המייחד אותה מלשון רגילה‪.‬‬
‫‪ (3‬סמנטיקה – הפעלת מספר משמעויות של המילה יחדיו – תחבולה אשר הייתה‬
‫מפריעה לתקשורת רגילה‪ ,‬התלויה בכך שלמילה אין משמעות כפולה בעת שיח‪.‬‬
‫הסיפורת ‪ -‬שורשי מחקרה נעוץ בשירה‪ ,‬אולם במשך הזמן התברר כי העקרונות של השניים‬
‫שונים מדי ולא ניתן להחיל על הפרוזה את העיקרון המייחד של השירה‪ .‬מחקר הסיפורת‬
‫התבסס על הבחנה בין האירועים מצד אחד לדרך בנייתם מצד שני‪ .‬כלומר – בין הפבולה‬
‫)רצף כרונולוגי של האירועים( לסוז'ט )הסדר והדרך בהם מיוצגים האירועים בסיפור(‪ .‬היחס‬
‫בין השניים זהה ליחס בין הלשון השימושית ולשון השירה‪ .‬הסוז'ט יוצר הזרה על הפבולה‬

‫ותחבולותיו מובלטות על חשבונה‪ .‬העיקרון בבניית סיפור אינו האירועים המסופרים אלא דרך‬
‫ייצוגם‪ ,‬הנקבעת לא בידי אופיו של המחבר אלא בידי משחקי צליל מילוליים‪.‬‬
‫מאמרו של שקלובסקי על הספר טריסטרם שנדי‪ :‬ספר זה הוא דוגמא אידיאלית לעדיפותו של‬
‫הסוז'ט על הפבולה‪ .‬תחבולות הסוז'ט מפירות שוב ושוב את הפבולה כגון העתקת חומר‬
‫ממקומו‪ ,‬ערבוב זמנים והערות המעידות על מודעות עצמית של המספר‪ .‬לפבולה כמעט לא‬
‫נשארת הנמקה‪.‬‬
‫תפיסה זו שונה מאוד מהתפיסה במסורת האנגלו‪-‬אמריקנית אשר עבדה שאלות של סוז'ט‬
‫לשאלות של ריאליזם )הצורה היא אמצעי להעברת שאלות כגון עמדה מוסרית(‪.‬‬
‫ההיסטוריה של הספרות – לפי הפורמליזם בסיפורת קיימת הבחנה בין צורה שחוקה לצורה‬
‫נתפסת‪ .‬הספרותיות היא תוצאה של עיוות יסודות שנעשו קלאסיים או שחוקים‪ .‬הצורה‬
‫נעשית קליטה בגלל רקע של צורות ספרותיות קיימות‪ ,‬והפונקציה של התחבולה נקבעת לא‬
‫רק לפי היצירה המסוימת‪ ,‬אלא גם לפי מיקומה בין יצירות אחרות במערכת הספרותית כולה‪.‬‬
‫עקרון ההזרה מכניס מימד היסטורי ליחסים בין תחבולה ספרותית למערכת כולה‪.‬‬
‫ההיסטוריה עצמה היא שמאפשרת לבסס את ייחודה של הספרות‪.‬‬
‫קיימים שני כוחות משלימים הפועלים בהתפתחותה של הספרות‪ (1 :‬תחבולות דומיננטיות‬
‫המוחלפות לאחר הישחקותן‪ (2 .‬הכנסת תחבולות מז'אנרים משניים לקו ההתפתחות‬
‫העיקרי של הספרות לשם החלפת תחבולות נשחקות‪.‬‬
‫סיכום‬
‫יתרונותיה‪ :‬לכידותה ועקביותה של התיאוריה הפורמליסטית‪ ,‬אשר לא נבעו מביסוס שיטה‬
‫דוגמטית קבועה מראש או מלחץ אורתודוכסי בתוך הקבוצה‪ .‬הן הובטחו בעקבות מושא‬
‫המחקר של השיטה – הספרותיות‪ .‬החתירה העקשנית לייחוד היא לא רק פורייה ונוחה‬
‫להגשמה‪ ,‬אלא גם עקבית‪ .‬מספר היבטים עיקריים בה )כמו העמדת הלשון במרכז‪ ,‬המעטה‬
‫בערך היסוד הביוגרפי‪ ,‬רעיון מדע הספרות וחשיבות לסטייה מן הנורמה( הטרימו לכמה מן‬
‫הרעיונות החשובים ביותר של תורת הספרות במאה ה‪ .20-‬באלה טמון כוחה של התיאוריה‪.‬‬
‫חסרונותיה‪ :‬נובעים בעיקר מהעניין הבלעדי ביסוד הספרותי‪ .‬היסודות הלא תיאורטיים כמו‬
‫הלשון‪ ,‬התרבות והחברה לא קיבלו ניסוח תיאורטי משביע רצון‪ ,‬והיעדרו מציב מגבלות‬
‫מסוימות על תאוריית הספרות‪ .‬הפורמליסטים ניסו להמיר את תפיסת הממשות בתאוריית‬
‫הספרות ומכך נבעו קשיים רבים‪ ,‬את חלקם קל לראות בהיסטוריה של הספרות‪ :‬הם לא ידעו‬
‫כיצד להסביר איך תיאוריה זאת מתקשרת לסדרות היסטוריות אחרות‪.‬‬
‫שתי מסקנות חשובות מחולשה זו‪ :‬יש צורך בפיתוח נוסף של תיאוריות בסוגיות לא‪-‬‬
‫ספרותיות‪ ,‬ואחת חשובה ביותר היא התיאוריה של הלשון‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful