You are on page 1of 96

‫מהדורה מורחבת של קונטרס קדושת הנישואין‬

‫מיועד לרבנים‪ ,‬מורי הוראה‪ ,‬יושבי על מדין‪ ,‬ועוסקי תורתו‬

‫ניסן תשע"ז‬
‫יו"ל ע"י בד"צ שערי שלום‬

‫בית שמש‬

‫טל'‪ ,052 - 7144365 :‬מחו"ל‪972-52-7144365 :‬‬

‫מען למכתבים‪ :‬רחוב משה רבנו ‪ 9/1‬בית שמש‬

‫‪Bdzshaareyshalom@gmail.com‬‬

‫פקס‪ ,153-2-5805850 :‬מחו"ל‪972-153-2-5805850 :‬‬

‫‪‬‬

‫יוצא לאור בסיוע מכון "משנת יוסף"‬

‫‪‬‬

‫עימוד ועיצוב‪:‬‬
‫‪054-8415852‬‬

‫‪‬‬
‫תוכן העניינים‬
‫ד‬ ‫פתיחה‪ :‬דעת תורה ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬

‫אודות האיסור החמור של 'גט מעושה'‪:‬‬
‫ה‬ ‫פסקי הלכה ציבוריים עם חתימות גדולי הרבנים והאבדי"ם‬
‫ט‬ ‫בירור הלכתי מאת מרן הגרמ"ש שליט"א בעל התשובות והנהגות‬
‫יד‬ ‫טיוטת פסק דין מאת הגרח"ש שאנן זצ"ל בעל העיונים במשפט‬
‫יט‬ ‫סיכום הלכתי מאת הגר"ד ליאור שליט"א בעל שו"ת דבר חברון‬
‫כ‬ ‫בירור הלכתי מאת הגר"ג אקסלרוד שליט"א בעל המגדל צופים‬
‫בירור הלכתי מאת הגר"א שלזינגר שליט"א בעל השואלין ודורשין כו‬
‫בירור הלכתי מאת הגר"ש זעפראני שליט"א בעל המשפט שלמה לה‬
‫לח‬ ‫דיון הלכתי מתוך שו"ת בריתי שלום (ח"ג סימן יז כולל נספח)‬
‫סב‬ ‫עדויות תלמידי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מתוך השו"ת הנ"ל)‬
‫סד‬ ‫מכתב תשובה ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א (מהשו"ת הנ"ל)‬
‫סה‬ ‫עוד דיונים משו"ת בריתי שלום (ח"ד סי' טז ‪ -‬יז‪ ,‬וח"ו סי' יז ‪ -‬יח)‬

‫אודות קדושת הנישואין ביהדות‪:‬‬
‫'מאמר קדושת הנישואין' ובסופו מכתב מהגר"מ שטרנבוך שליט"א עט‬
‫פב‬ ‫דברי רשכבה"ג הגרח"ע גרודז'ינסקי זצ"ל על דבר פירצה דומה‬
‫פג‬ ‫דברי הראשל"צ הגרב"צ עוזיאל זצ"ל על דבר פירצה דומה‬
‫פד‬ ‫גדולי ישראל מדורות עברו על פירצות דומות בחומת הנישואין‬

‫גנוזות ונספחים‪:‬‬
‫פט‬ ‫דבר החרם שהכריזה אגודת הרבנים דאמריקה (בשנת תרצ"ה)‬
‫צב‬ ‫מאמר 'שלשה המה נפלאו ממני' (נדפס ב'הדואר' שנת תרצ"ה)‬
‫צד‬ ‫מאמר 'פרשבורג ‪ -‬פראג' מאת מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל‬
‫דעת תורה ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬

‫בס"ד‬
‫לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון פנחס שפירא שליט"א‬
‫ראש ישיבת אור המאיר‬
‫שמעתי שאתם עוסקים בעבודת הקודש בענין הצלת קדושת עם ישראל לדורות‪ .‬אהיה עמכם נטפל‬
‫לדבר מצוה ותזכו לעשות נחת רוח למעלה ולמטה למען עם ישראל הקדוש‪.‬‬
‫שמעתי ממרן רבן של ישראל הגרי"ש אלישיב זצוקלה"ה שיש לומר תמיד את האמת להלכה‪ ,‬אף‬
‫במקום שיכול לגרום לריחוק אחים טועים מדת ישראל‪ ,‬מכיון שאנחנו אחראים רק לומר את האמת‬
‫להלכה ולא לחשב כבשונו של עולם‪.‬‬
‫מרדכי יוסף משה היילפרין‬
‫אב"ד דקהל חסידים‬
‫ומורה צדק‬
‫ה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫פסק הלכה מאת י"ד רבנים ואבדי"ם על כשרות גט שסודר כתוצאה מהסכם קדם נישואין‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫ו‬

‫החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל משנת תשמ"ו‬
‫בראשות הגר"א שפירא זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל‬
‫ט"ו אדר א' תשמ"ו‬

‫הובאו לידיעתנו הצעות שונות שנערכו והוגשו ע"י ארגון נשים נעמ"ת המדברות בכתיבת הסכם‬
‫על יחסי ממון בין בני זוג הבאים להנשא זל"ז‪.‬‬
‫על פי הצעות ההסכם האמורות‪ ,‬אם יתגלעו סכסוכים בין בני זוג במהלך חייהם המשותפים והאשה‬
‫תגיע למסקנה שרצונה לקבל גט מבעלה‪ ,‬תוכל האשה לכפות על בעלה לתת לה גט שלא כדין‬
‫ובניגוד להלכה וזאת על ידי חיוב בעלה בתשלומים כספיים גבוהים מכח ההסכם המוצע‪.‬‬
‫בהצעות אלו ישנם סעיפים המוכיחים כי למציעים אין כלל ידיעה בהלכה‪ ,‬או שסבורים כי יכולים‬
‫הם לכפות על הבעל מתן גט לאשתו ע"י עקיפת ההלכה‪.‬‬
‫כמו כן הוכנסו בהצעות אלו סעיפים בעניני מזונות‪ ,‬שאין להם יסוד בהלכה והם נוגדים במפורש‬
‫את הדין‪.‬‬
‫מועצת הרבנות הראשית לישראל דוחה על הסף את כל ההצעות הללו‪ .‬זהו נסיון לשנות את החוק‬
‫הקיים ליחסי ממון בין בני זוג מעיקרו‪ .‬ובמיוחד במה שנקבע בו כי זכות האיזון בין בני הזוג היא‬
‫רק עם שקיעת הנשואין‪.‬‬
‫הצעות אלו תגרומנה לשיבוש וערעור יחסי הנשואין‪ ,‬השלום והאחוה בין בני הזוג‪ ,‬ולפגיעה‬
‫חמורה בזכויות המוקנות לאשה על פי דין‪ .‬לא יעלה על הדעת שרבנים רושמי נשואין ועורכי חו"ק‬
‫יתנו ידם לפגיעה בדין תורה‪ ,‬או שבית דין רבני יסייע בכל דרך שהיא לכפיה או לחשש כפית גט‬
‫שלא על פי ההלכה‪.‬‬
‫לפיכך על הרבנים רושמי הנשואין בכל אתר להסביר לבני הזוג הבאים להנשא ולהזהירם מחומרת‬
‫הצעות ההסכם האמור‪ ,‬שלא ילכו שולל אחרי הצעות הבל שיש בהם משום זריית חול בעיניים‪,‬‬
‫פגיעה במוסד הנשואין המקודש בעם ישראל‪ ,‬ערעור חיי המשפחה ופגיעה בזכויות האשה‬
‫ומעמדה‪.‬‬
‫ביקרא דאורייתא‬
‫הרב יחיאל יצחק הלוי‬
‫המזכיר הכללי‬
‫ז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫ח‬
‫ט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫‪‬‬

‫תשובת הגר"מ שטרנבוך שליט"א והגרא"ד אוירבך שליט"א‬
‫ראב"ד ירושלים וראב"ד טבריה‬

‫(סי' צט סק"ו) הכריע כדברי הרמ"א שאם‬ ‫הביאו לפני "הסכם קודם נישואין"‬
‫קנס עצמו אם לא יתן גט‪ ,‬אפי' כשאח"כ‬ ‫שתיקנו "הסתדרות הרבנים" בארצה"ב‪,‬‬
‫כשמתחרט מרצונו לגרש‪ ,‬וכל מה שמגרש‬ ‫שענינו שהאדם לפני שמתחתן‪ ,‬עושה הסכם‬
‫הוא כדי להינצל מקנס‪ ,‬אי"ז גט מעושה‪.‬‬ ‫שבו הוא מתחייב לאשתו שאם תיפרד ממנו‬
‫ובתורת גיטין (שם) כתב דאפי'‬ ‫מאיזה סיבה שהיא והבי"ד לא ייעצו לה‬
‫למחמירין שהביא הרמ"א דס"ל דהקונס‬ ‫לחזור לבעלה‪ ,‬אזי הוא מתחייב לשלם לה‬
‫עצמו אם לא יגרש הרי"ז גט מעושה‪ ,‬יש‬ ‫מזונות עבורה בזמן שהיא פרודה ממנו בסך‬
‫עיצה שיוכל הבעל לקנוס עצמו כדי שיתן‬ ‫מאה וחמישים דולר כל יום‪ ,‬ומסכים‬
‫גט‪ ,‬והוא שיקבל הבעל ק"ס שמוחל כל‬ ‫להתחייב כן אפי' אם יהיה לאשה איזה‬
‫החיובים שיש להאיש על אשתו מתשמיש‬ ‫הכנסה ואינה זקוקה שיתן לה מזונות‪.‬‬
‫ומעש"י אף אם לא יגרשנה‪ ,‬והוא ישאר‬ ‫ולדעתם מצאו בזה תקנה שהבעל לא יוכל‬
‫בחיוביו לאשתו שתיקנו לו חז"ל (כמזונות‬ ‫לעגן אשתו‪ ,‬דכיון שהבעל התחייב שאם‬
‫ושאר חיובים)‪ ,‬וממילא אח"כ הבעל יגרש‬ ‫תיפרד ממנו הוא חייב לה מזונות בסך מאה‬
‫אשתו‪ ,‬שהרי לא ירצה להישאר במצב כזה‬ ‫חמישים דולר כל יום‪ ,‬אזי אם תיפרד ממנו‬
‫שהיא מונעת ממנו כל דבר והוא מחויב‬ ‫יכופו הבעל לקיים התחייבותו‪ ,‬והבעל כיון‬
‫כלפיה בכל החיובים שתיקנו חז"ל שאדם‬ ‫שלא ירצה ליתן לה סכום רב כ"כ‪ ,‬בע"כ‬
‫חייב לאשתו‪ .‬ועיצה זו מועיל לכו"ע‪ ,‬דהא‬ ‫יאלץ להסכים ליתן גט לאשתו‪ .‬ושמעתי‬
‫דהמחמירין ס"ל דהקונס עצמו זהו גט‬ ‫שאיזה רבנים מפורסמים מכאן ג"כ נצטרפו‬
‫מעושה‪ ,‬זהו דוקא משום שתלה חיובו בקנס‬ ‫להתיר לעשות "הסכם קודם נישואין" זה‪.‬‬
‫אם לא יגרשנה‪.‬‬ ‫ויסוד המתירין לעשות הסכם זה‪ ,‬הוא‬
‫ומעתה טוענים המתירים‪ ,‬ש"הסכם‬ ‫שסומכין על מה שפסק רבינו הרמ"א (אה"ע‬
‫קודם נישואין" זה שתוכנו שקונס עצמו‬ ‫סי' קלד ס"ד) וז"ל "דאם קיבל עליו קנסות‬
‫ליתן לה מזונה בסכום גבוה לכשתיפרד‬ ‫אם לא יגרש‪ ,‬לא מקרי אונס‪ ,‬מאחר דתלה‬
‫ממנו‪ ,‬לא מיבעיא דמועיל לדעת הרמ"א‬ ‫גיטו בדבר אחר ויכול ליתן הקנסות ולא‬
‫והחזו"א‪ ,‬אלא אפי' למחמירין בקנסות ג"כ‬ ‫לגרש‪ ,‬ויש מחמירין אפי' בכה"ג‪ ,‬וטוב‬
‫מועיל‪ ,‬דכיון שאינו מזכיר שמתחייב לה‬ ‫לחוש לכתחילה ולפוטרו מן הקנס‪ ,‬אבל אם‬
‫ממון אם לא יגרשנה‪ ,‬אלא רק קנס עצמו‬ ‫כבר גירש מפני זה ואפי' גירש מכח שבועה‬
‫שיתן לה סכום גבוה ביותר למזונות הרי"ז‬ ‫שעשה מעצמו לגרש‪ ,‬הגט כשר‪ ,‬הואיל‬
‫מועיל לכו"ע‪ ,‬וכמש"כ התורת גיטין הנ"ל‪.‬‬ ‫ומתחילה לא אנסוהו על כך"‪ .‬וכן בחזו"א‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫י‬

‫שהכשיר בדיעבד גט שניתן מחמת קנס‬ ‫אבל האמת ששטר הסכם נישואין זה‪,‬‬
‫שקנס עצמו‪ ,‬מ"מ אינו מועיל "הסכם קודם‬ ‫הוא חורבן הדת ממש ומכשילין בחשש‬
‫נישואין"‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬דהנה בשו"ת‬ ‫איסור אשת איש ומרבים ממזרים בישראל‪.‬‬
‫מהרשד"ם חאה"ע סי' ס"ג דן במי שמדעת‬ ‫שמה שסומכין על הרמ"א‪ ,‬חדא‪ ,‬שבפת"ש‬
‫עצמו ורצונו נשבע לקיים מה שיגזור עליו‬ ‫שם הביא שבתשו' משכנות יעקב וכן הבית‬
‫הבורר שמינוהו לפשר בינו לאשתו‪ ,‬והבורר‬ ‫מאיר חולקים על הרמ"א ולדעתם אם‬
‫גוזר לגרש‪ ,‬והוא מחמת שנשבע לקיים מה‬ ‫מגרשה מחמת הקנס שקנס עצמו יש‬
‫שיגזור עליו הבורר‪ ,‬ה"ה מוכרח לגרש‬ ‫לחשוש אפי' בדיעבד שהגט פסול‪ ,‬והביא‬
‫אשתו‪ .‬וכתב שם המהרשד"ם דאין לומר‬ ‫שם המשכנ"י שכן הוא לדעת המכתב‬
‫דכמו שכתב המהרי"ק דהקונס עצמו אם לא‬ ‫מאליהו ומהרח"ש‪ ,‬וכתב עוד שזהו ג"כ‬
‫יתן גט ואח"כ גירש מחמת מפני הקנס‪ ,‬כיון‬ ‫דעת רבים מגדולי הראשונים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן‬
‫שהוא חייב עצמו מרצונו בקנס אי"ז גט‬ ‫בערוך השולחן (קל"ד סעיף כח‪-‬כט) תמה‬
‫מעושה‪ ,‬ה"נ נימא בנד"ד דכיון שהוא מרצון‬ ‫על הרמ"א שפסק דבדיעבד הגט כשר‪,‬‬
‫עצמו נשבע לקיים דברי הבורר‪ ,‬אי"ז גט‬ ‫ותמה דכיון דהרשב"א פוסל הגט לגמרי‬
‫מעושה‪ .‬דזה אינו‪ ,‬דאולי הוא בשעה‬ ‫היאך הכריע בדיעבד נגד הרשב"א שפוסל‬
‫שנשבע לא העלה בדעתו שיגזרו עליו‬ ‫לגמרי הגט‪ ,‬ועיי"ש מה שתמה מיד‪ .‬וסיים‬
‫לגרש‪ ,‬ולכן אח"כ כשגזר עליו הבורר‬ ‫שם דמפשטיות לשונו של הרמ"א משמע‬
‫והוכרח מפני השבועה הרי"ז אונס עכ"ד‪.‬‬ ‫דהרמ"א גופא מיירי רק כשלא חזר בו ממה‬
‫ומבו' מדבריו דשי' הקדמונים שמקילין‬ ‫שקנס עצמו‪ ,‬אבל אם מתחרט על הגט‬
‫בקונס עצמו אם לא ייגרש שאי"ז גט מעושה‬ ‫ורוצה לחזור מהקנס‪ ,‬וכפוהו על הקנס‬
‫מפני שאונס שהביא עליו מדעתו אי"ז אונס‪,‬‬ ‫ומחמת הפסד הקנס גירש‪ ,‬גם הרמ"א מודה‬
‫זהו דוקא אם בשעה שהביא ע"ע האונס‬ ‫דהרי"ז גט מעושה‪.‬‬
‫והיינו בשעה שקיבל ע"ע הקנס או השבועה‬
‫ומעתה כיון שלדעת האחרונים (המכתב‬
‫העלה בדעתו שלבסוף יוכרח לגרש מפני‬
‫מאליהו ומהרח"ש והבית מאיר ומשכנות‬
‫האונס‪ ,‬אבל אם באותה שעה לא העלה‬
‫יעקב ועה"ש) אזי מי שגירש מפני שהוכרח‬
‫בדעתו שיוכרח מפני האונס לגרשה לכו"ע‬
‫מחמת הקנס שקנס עצמו‪ ,‬יש לפקפק שאפי'‬
‫הרי"ז גט מעושה‪ .‬וכן מבואר בשו"ת‬
‫בדיעבד זהו הגט מעושה והיא אשת איש‪.‬‬
‫מהריב"ל (ח"ב סי' י"ח) עיי"ש שכתב דגם‬
‫בדורינו שאנו יתמי יתמי‪ ,‬איזה חכם יפה‬
‫לשי' המהרי"ק דס"ל דכל אונס שהאדם‬
‫כוחו לתקוע עצמו לתקן "הסכם קודם‬
‫מביא על עצמו אי"ז אונס‪ ,‬ולכן מי שנשבע‬
‫נישואין" זה עפ"י פסק הרמ"א והחזו"א‪,‬‬
‫מדעת עצמו לגרש אשתו והוכרח מחמת‬
‫ולהכריע באיסור אשת איש שהיא חמורה‬
‫השבועה לגרש אי"ז גט מעושה‪ .‬מ"מ א"א‬
‫שבחמורות שאין צריך לחוש לכולהו הנך‬
‫לכופו בנידוי או בחרם לקיים שבועתו‪ ,‬דאף‬
‫אחרונים הנ"ל‪.‬‬
‫דבעלמא בי"ד מנדין לעובר על השבועה‪,‬‬
‫מיהו כאן דכולי טעמא שאי"ז אונס זהו‬ ‫ועוד‪ ,‬דהאמת שאפילו לפי הרמ"א‬
‫יא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מאונס על דבר אחר אי"ז גט מעושה‪ .‬והיינו‬ ‫מפני שהוא הביא האונס על עצמו‪ ,‬מצינן‬
‫דס"ל לתו"ג דהכל תלוי באמירה ולא אזלינן‬ ‫למימר דהאי גברא לא אסיק אדעתיה‬
‫בתר הכונה‪ .‬ולהכי ס"ל נמי הכא לתו"ג‬ ‫כשנשבע שיכפוהו על שבועתו בשוטים או‬
‫שאם פטרה מכל חיוביה כלפיו אע"פ‬ ‫בנידוי ואדעתא דהכי נשבע והלכך אי כפינן‬
‫שמובן שכוונתו כדי שיאלץ לגרשנה‪ ,‬מ"מ‬ ‫ליה לקיים שבועתו הוי אונס שלא הביאו‬
‫כיון שלא הזכיר בפיו שעשה כן כדי‬ ‫הוא עליו עכ"ד‪ .‬ומעתה לדבריהם א"א‬
‫שיגרשנה‪ ,‬הרי"ז שלא תלה הקנס בגט‪ .‬אבל‬ ‫לסמוך ש"הסכם קודם נישואין" מועיל לפי‬
‫לפי"מ שחלק עליו החזו"א (סי' צ"ט סק"ו)‬ ‫שיטת המקילין בקנסות (שהרמ"א פסק‬
‫וכתב דאפי' אם נימא כשי' התו"ג שאם‬ ‫כוותיהו בדיעבד) שהרי כל התחייבות‬
‫אונסין אותו על דבר אחר שלא כדין והוא‬ ‫שהוא שמתחייב ב"הסכם קודם נישואין"‪,‬‬
‫כדי להינצל מהאונס נתן גט אי"ז גט‬ ‫י"ל שקודם הנישואין אפשר שלא העלה‬
‫מעושה‪ ,‬מ"מ אי"ז תלוי אם יזכיר בפיו‬ ‫בדעתו שיהיה אח"כ פירוד ביניהם‪ ,‬ואדעתא‬
‫שאונסו על הגט‪ ,‬אלא כל שליבו וליבם‬ ‫דהכי הסכים להתחייב מפני שסבר שלא‬
‫יודעים בלא אמירה שכוונתם לאונסו‬ ‫יהיה פירוד‪ ,‬וא"כ אם אח"כ מגרש כדי שלא‬
‫בשביל עיכוב הגירושין‪ ,‬הרי"ז כמו שאונסין‬ ‫יצטרך לשלם התחייבותו שהתחייב בהסכם‪,‬‬
‫אותו כדי שיגרש והוי גט מעושה‪ .‬וא"כ‬ ‫הרי"ז אונס שלא הביא על עצמו‪ ,‬והרי"ז גט‬
‫לדידיה פשוט וברור דה"ה בנד"ד אין זה‬ ‫מעושה לכו"ע‪.‬‬
‫תלוי אם יזכיר בפיו שקונס עצמו אם לא יתן‬ ‫ומה שהמתירים סומכים עצמם עוד על‬
‫גט‪ ,‬אלא כל שמובן שכוונתו במה שהתחייב‬ ‫מש"כ בתו"ג שגם למחמירין בקנסות זהו‬
‫עצמו בקנס (והיינו בנד"ד שחייב עצמו ליתן‬ ‫דוקא אם כשקיבל ע"ע הקנס הזכיר שהקנס‬
‫לה מזונות בסכום גבוה) הוא כדי שיוכרח‬ ‫תלוי בגט אבל אם לא יזכיר שהקנס תלוי‬
‫ליתן גט‪ ,‬הרי"ז שתולה הקנס בגט‪ ,‬ובודאי‬ ‫בגט לכו"ע אי"ז גט מעושה‪ .‬ולכן ב"הסכם‬
‫אינו מועיל למחמירין בקנסות (שלדעת‬ ‫קודם נישואין" זה‪ ,‬מאחר שאין מזכירין‬
‫האחרונים הנ"ל יש להחמיר כשיטה זו אפי'‬ ‫בהסכם שהחיוב תלוי בגט‪ ,‬הרי"ז מועיל‬
‫בדיעבד)‪ .‬ולפמשנ"ת לעיל אזי בנד"ד‬ ‫לכו"ע‪.‬‬
‫שקודם הנישואין קנס עצמו אינו מועיל‬
‫לכו"ע וכמ"ש המהרשד"ם ומהריב"ל‪.‬‬ ‫אמנם דע דפשוט וברור שהתו"ג‬
‫לשיטתו דס"ל שם (ד"ה דלא מקרי אונס)‬
‫ובלא"ה‪ ,‬כיון שרשמו ב"הסכם קודם‬ ‫דאם אונסין אותו ליתן ממון בסתם ולא‬
‫נישואין" שמתחייב ליתן לה למזונות כמאה‬ ‫מזכירין שהאונס כדי שיסכים ליתן גט‪ .‬והוא‬
‫חמישים דולר לכל יום שסתם אדם אין בידו‬ ‫ביודעו שכוונתם לאונסו בשביל עיכוב‬
‫לפרוע סכום כהאי‪ ,‬ולדין תורה כשאין בידו‬ ‫הגירושין אומר להם הניחו לי ואגרשנה‪ ,‬אזי‬
‫לפרוע חובו הוא פטור מלשלם ואסור‬ ‫כיון שהאונס לא הזכיר בפיו שאונס אותו‬
‫להושיבו במאסר על כך או שאר אמצעי‬ ‫כדי שיתן גט‪ ,‬הרי"ז שלא אנסהו על הגט‬
‫כפיה‪ ,‬וא"כ אם אח"כ האשה תכפהו לפרוע‬ ‫אלא על דבר אחר‪ ,‬וכשנתן גט להינצל‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫יב‬

‫היא פירצה בבית ישראל להרבות גירושין‬ ‫הקנס כשאין ביד הבעל לפרוע כדי שיוכרח‬
‫בישראל‪ ,‬שעד עתה אם הבעל לא רצה‬ ‫לגרשנה‪ ,‬הרי"ז שכפאתו ליתן לה ממון‬
‫לגרשה אירע הרבה פעמים שכדי לא‬ ‫שלא כדין כדי שיגרשנה‪ ,‬והוי גט שניתן‬
‫להישאר עגונה הסכימה האשה להשלים‬ ‫מחמת שכפאתו על ממון שלא כדין דלכו"ע‬
‫עמו‪ ,‬אבל מעתה ע"י הסכם קודם נישואין‬ ‫הוי גט מעושה‪ .‬ואפי' אם כשיכפוהו ליתן‬
‫זה תוכל האשה לאלץ בעלה לגרשה‪ .‬והיאך‬ ‫הממון שלא כדין לא יזכירו שכופין אותו‬
‫נעיז פנינו לתקן תקנה חדשה שעלול לקעקע‬ ‫כדי שיגרשנה‪ ,‬מ"מ הרי"ז גט מעושה‬
‫לפי"מ שהעלו החזו"א (סי' צ"ט סק"ו)‬
‫האישות בישראל‪ .‬ואם רבינו גרשום תיקן‬
‫ובעונג יו"ט (אה"ע סי' רס"ח) ובערוך‬
‫חרם שלא לגרש אשה בעל כרחה כדי שלא‬
‫השולחן (סי' רל"ד סכ"ה) דגם אם לא‬
‫יתרבו גירושין בישראל‪ ,‬כ"ש שאין לנו‬
‫אנסוהו על ממון כדי שיתן גט‪ ,‬אלא רק‬
‫לתקן תקנה חדשה שיגרום ריבוי גירושין‪,‬‬ ‫אנסוהו ליתן ממון שלא כדין והבעל מדעת‬
‫ואף שתקנו בהסכם זה שאין הבעל מתחייב‬ ‫עצמו כדי להינצל מהכפיה מציע שיגרשנה‪,‬‬
‫במזונות גבוהים רק אם אין בי"ד מייעצים‬ ‫הרי"ז גט מעושה‪( .‬ודחו דברי התו"ג דס"ל‬
‫לאשה להשלים עם בעלה‪ ,‬מ"מ עדין יגרום‬ ‫דאם אונסין אותו לשלם ממון שלא כדין‬
‫ריבוי גירושין שלא בצדק‪ ,‬שעלול שגם‬ ‫ואין מזכירין שאונסין אותו כדי שיגרש אי"ז‬
‫במקום שיהיה ראוי שתשלים עם בעלה‪,‬‬ ‫גט מעושה)‪ .‬והארכתי בזה במק"א‪.‬‬
‫מ"מ האשה ומשפחתה יפעילו לחץ על‬
‫ויש עוד טעמים לבאר שמדינא אינו‬
‫הבי"ד שלא ייעצו לעשות כן כדי שיוכרח‬ ‫מועיל ההסכם קודם נישואין‪ ,‬אבל כבר די‬
‫בעלה לגרשה‪ .‬ותקנה זו אינה מביא תועלת‬ ‫בדברינו אלה לבאר שמדינא הסכם קודם‬
‫אלא למעט נשים שבעליהן מעגנן שלא כדין‬ ‫נישואין באיזה אופן שהוא אין זה תקנה‬
‫אבל מאידך גיסא יגרום להרס חיי אישות‬ ‫אלא תקלה שמכשילים בית ישראל בחשש‬
‫בישראל‪.‬‬ ‫איסור אשת איש‪ .‬וכבר אמרו בגמ' קידושין‬
‫והנני קורא לגדולי תורה כאן ובארצה"ב‬ ‫(יג‪ ).‬שדיינים המורים שלא כדין בדיני‬
‫לעמוד בפרץ למחות נגד מתקני "הסכם‬ ‫עריות הם קשים לעולם יותר מדור המבול‪.‬‬
‫קודם נישואין" שלא יתפשט תקנתם רח"ל‪.‬‬ ‫וגם בלא"ה לתקן הסכם קודם נישואין‬

‫והקב"ה יעזור ונזכה לשמור חוקיו ולעשות רצונו ית"ש !‬

‫משה שטרנבוך‬
‫יג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫וחיבה‪ ,‬וקשה לו להעלות על דעתו שהיא‬ ‫כל הנ"ל דברים ברורים‪.‬‬
‫תיפרד ממנו‪ ,‬מבלי אפשרות לפייסה‬ ‫ויש לי להוסיף‪ ,‬שכל ההתחייבות לא‬
‫ולהחזירה‪ .‬ואסמכתא לא קניא‪ .‬וגם מעכשיו‬ ‫תופסת עפ"י דין כי זה אסמכתא‪.‬‬
‫לא יועיל‪... .‬‬
‫אברהם דב אוירבך‬ ‫בד"כ שעומדים להינשא זה מתוך אהבה‬

‫י"ז מנ"א תשע"ה‬
‫כיהודה ועוד לקרא הנני להמתיק ולחדד כמה דברים בפס"ד החשוב הנ"ל ע"פ מה‬
‫שקיבלתי ממו"ר הגריש"א זצוק"ל‪ ,‬שמחלק שבאונס שהביא על עצמו שמעולם לא חשב‬
‫שזה יקרה כמו בנדו"ד שבשעת חתימת ההסכם לא עלה על ליבו שיגיעו לפירוד‪ ,‬אזי עצם‬
‫חתימתו על ההסכם וודאי הוי בגדר אסמכתא בעלמא‪ .‬לכן צדקו דברי הראב"ד שנדו"ד אינו‬
‫קשור כלל לנדון של אונס שהביא על עצמו‪.‬‬
‫כמו"כ יש להעיר שבעצם החתימה על ההסכם יש חשש עישוי שהבעל חותם על ההסכם‬
‫בגלל שהוא רוצה את השידוך‪ ,‬והורי הכלה או הרב מסדר הקידושין מכריחים אותו לחתום‬
‫באיום שבלי הסכם אין חתונה‪.‬‬
‫וגם אין מדרך ישראל סבא לתן דברים חדשים בזמן הקידושין‪ ,‬וכבר בזמן הקידושין‬
‫להעלות הנושא של גירושין‪.‬‬
‫וודאי שצדקו דברי הראב"ד שהיא פירצה בדת ישראל‪.‬‬
‫וע"ז באעה"ח‬
‫נחום איזנשטיין‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫יד‬

‫טיוטת פסק דין מאת הגאון רבי חיים שלמה שאנן זצ"ל‬
‫אב"ד תל אביב‬

‫ואני מודה שההתחייבות שבשטר זה נעשה‬ ‫הסכם לפני הנשואין לחיוב מזונות‬
‫בקנין המועיל בדין תורה וכחומר כל‬ ‫במקרה של פירוד‬
‫שטרות בב״ד חשוב והתנאים נעשו כחומר‬ ‫מעשה בא לפנינו בבני זוג שבאו‬
‫כל התנאים‪ ,‬ולראיה באתי על החתום בשני‬ ‫לביה״ד הבעל תבע גרושין‪ .‬שני בני הזוג‬
‫ימים לחדש אלול שנת תשנ״ז פה קיבוץ‬ ‫הודיעו שאין הם חפצים בשלום זה עם זו‪,‬‬
‫גבעת השלשה והכל שריר וקים״‪" .‬נאום ‪...‬‬ ‫ברם האשה תבעה שהבעל ישלם לה‬
‫עד‪ 2 ... :‬עד‪... :‬״‪.‬‬ ‫כתובתה במליון ‪ ₪‬וכן תבעה שהבעל ישלם‬
‫הבעל אמר שהרב שחיתן אותם הסביר‬ ‫לה ע"פ הסכם שעשתה עימו עובר לנשואין‪.‬‬
‫לו שהסכם זה נעשה למנוע עיגון‪.‬‬ ‫וזה לשון ההסכם‪ ,‬שאינו נושא כל‬
‫אין ספק שהסכם זה וכיוצא בזה אין רוח‬ ‫כותרת‪:‬‬
‫חכמים נוחה הימנו בלשון המעטה והוא בא‬ ‫״חתימת ידי תעיד עלי כמאה עדים‬
‫כדי להרוס את מוסד המשפחה המקודש‬ ‫שהתחייבתי בקאג"ס לזון ולפרנס את אשתי‬
‫בעם ישראל‪ ,‬לא ברור לנו אם הרב שסידר‬ ‫מרת ‪ ...‬כהלכות גוברין יהודאין דזנים‬
‫את ההסכם והקידושין הוא רב שומר‬ ‫ומפרנסים נשותיהם בקושטא‪ .‬ואם ח״ו לא‬
‫מצוות‪ .‬בודאי יש בהסכם זה מעין עצת‬ ‫מיתדר לנו לקבוע דירתנו הקבועה ביחד‬
‫בלעם בפעור דהיינו אין שום התחייבות‬ ‫בדירה אחת מאיזה טעם שיהיה‪ ,‬אני‬
‫לנשואין וברגע שהאשה תחליט לעזוב את‬ ‫מתחייב לה מעכשיו סך מאה דולר ליום‬
‫בעלה אם משום שעיניה תיתן באחר או‬ ‫עבור מזונותיה ופרנסתה כל זמן היותנו‬
‫משום סיבה אחרת כגון שבעלה יהיה חולה‬ ‫נשואים כדמו״י‪ .‬וחיוב מזונות ופרנסה בסך‬
‫או שתרצה לבלות בחו״ל אצל חברים היא‬ ‫הנ״ל יהיה בתוקפו גם אם יש לאשתי פרנסה‬
‫תוכל לעשות כך ואף תזכה ברכוש רב‪ ,‬וגם‬ ‫ו‪/‬או הכנסה ממקור אחר‪ .‬ואני מוחל לה כל‬
‫תבקש כתובה של מליון ‪ ₪‬ויותר‪ .‬ואם רצון‬ ‫הזכויות והחיובים שזוכה בהם אדם שנושא‬
‫התורה שהאיש יגרש את אשתו ולא ההיפך‪,‬‬ ‫אשה מתשמיש ומעשי ידיה בזמן שחיוב‬
‫הרי מעתה האשה תגרש את בעלה בעל‬ ‫הנ״ל בתוקפו‪ .‬אולם אם אזמין אותה לד״ת‬
‫כורחו מתי שתרצה ולא ההיפך‪.‬‬ ‫בנידון הפירוד בב״ד בירושלים וב"ד יפסקו‬
‫על כן אין ספק שיש לדחות בשאט נפש‬ ‫עליה שהיא לא צאית דינא בענין הפירוד‪ ,‬הן‬
‫הסכמים שכאלו‪ .‬התירוץ שהסכמים שכאלו‬ ‫משום שתסרב להופיע לד״ת‪ ,‬והן אם תבא‬
‫באים למנוע עגון אינו נכון‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא רק‬ ‫לב״ד והב״ד יפסקו בינינו ואני אהיה מוכן‬
‫שאין הסכמים אלו מונעים עיגון‪ ,‬אלא אף‬ ‫לקיים פסק או הצעת הב״ד והיא תסרב‬
‫יוצרים עגון‪ ,‬מאחר ובמידה והבעל ייתן גט‬ ‫לקיים פסק או הצעת הב"ד‪ ,‬יפסק חיובי זה‪,‬‬
‫טו‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫שמתנה אדם עם חברו אין הולכים אחר‬ ‫בגלל הסכם שכזה ספק גדול אם הגט יהיה‬
‫הלשון הכתוב בו אלא אחר הכוונה״‪ ,‬הבאנו‬ ‫כשר והדבר ישליך גם על הילדים שיולדו‪.‬‬
‫שם מתי אומרים אדם לא נאמן לומר לא‬ ‫ולפעמים הסכמים שכאלו גורמים לעיגון‬
‫הבנתי ומתי נאמן‪ ,‬ונעתיק קטע מדברנו שם‪:‬‬ ‫עקב התבצרות הבעל שאין לו כבר מה‬
‫למדנו מבבא מציעא סח ב בשטר של רב‬ ‫להפסיד‪.‬‬
‫עיליש שנכתב בו פלגא באגר ופלגא בהפסד‬ ‫ואגב כך נעיר כי הניסיון הראה שבדרך‬
‫שאמרו שאין לפרש השטר כפשוטו ועל כן‪:‬‬ ‫נכונה ניתן למנוע ברוב רובם של המקרים‬
‫״אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוא‪,‬‬ ‫עיגון בלא לשנות מהלכה המסורה בידינו‪,‬‬
‫ואיסורא לאינשי לא הוי ספי‪ .‬מה נפשך‪ ,‬אי‬ ‫ולגבי המקרים הנדירים ביותר גם הסכמים‬
‫פלגא באגר ‪ -‬תרי תילתי בהפסד״ וכו'‪ ,‬וכן‬ ‫שכאלו לא ימנעו‪.‬‬
‫נפסק בשו״ע יורה דעה סימן קעז כה‪ :‬אם‬
‫כתוב בשטר פלגא באגר והפסד‪ ,‬אם הנותן‬ ‫ברור לכל שהבעל לא הבין משמעות‬
‫או המקבל אדם גדול וידוע שלא היה עושה‬ ‫הסכם זה אשר נותן רק זכויות לאשה שהיא‬
‫איסור רבית נא דנין אותו להיתר לומר אם‬ ‫יכולה לגרשו מתי שתחפוץ ומאיזה סיבה‬
‫יטול חצי הריוח שיקבל עליו שני חלקים‬ ‫אפילו משום שמצאה נאה ממנו ואילו הוא‬
‫באחריות‪ ,‬ואם לא יקבל עליו אלא חצי‬ ‫לא יוכל לגרשה אלא א״כ היא תסכים ואף‬
‫האחריות שלא יטול אלא שליש הריוח‪ .‬אבל‬ ‫אז ישלם לה מליון ‪ ; ₪‬ואילו הבעל יהיה‬
‫באינש אחרינא דלא אתחזק בהכי‪ ,‬דיינינן‬ ‫חולה וישכב בבית חולים או ח״ו יפול בשבי‬
‫לשטרא כפשטיה והוה ליה שטר שיש בו‬ ‫או יהיה במילואים ארוכים‪ ,‬או יתקע בחו״ל‬
‫רבית ואם יש הפסד יפסיד החצי כפי תנאו‪,‬‬ ‫ולא יוכל לחזור מכל סיבה שתהיה‪ ,‬הרי ע״פ‬
‫ואם יש בו ריוח לא יקבל כלום״‪.‬‬ ‫ההסכם רשאית האשה לקבל מאה דולר‬
‫ליום מאחר והם לא גרים ביחד‪ ,‬כמו כן‬
‫הרי למדנו כשברור שבעל השטר הוא‬ ‫רשאית היא להתנות קבלת הגט בקבלת‬
‫ת״ח וודאי לא התכוון שיהיה איסור ריבית‪,‬‬ ‫כתובה וכפי שאירע במקרה זה‪ ,‬גם אם אין‬
‫הרי שיש לנו להוסיף ולגרוע בשטר כדי‬ ‫מגיעה לה כתובה ע״פ הדין‪ ,‬אין ספק‬
‫לפרש כוונתו‪ ,‬משא״כ באינו ת״ח‬ ‫שהמתחייב לא חשב על כך‪.‬‬
‫שמפרשים השטר שנתכוון לאיסור ריבית‪,‬‬
‫ועיין ש״ך שם ס״ק נ שאם הוא אדם גדול‬ ‫ואף שיש תרופה לכך בהסכם שהבעל‬
‫אם תפס מפקינן מיניה כיון שפשוט לנו‬ ‫יפנה לביה״ד בירושלים (איזה?) עובדה‬
‫שלא נתכוון להתנות תנאי שיש בו איסור‪.‬‬ ‫שהבעל לא חשב על כך ולא שת לבו להנ״ל‪.‬‬
‫וכן מצינו מנחות דף עג ב‪ :‬שלמי‬ ‫כבר הארכתי בספר עיונים במשפט‬
‫העובדי כוכבים עולות‪ .‬איבעית אימא קרא‪,‬‬ ‫חושן משפט חלק א סי׳ יא שפעמים‬
‫ואיבעית אימא סברא‪ .‬איבעית אימא סברא‪,‬‬ ‫שהסכמים נקבעים על פי הכוונה ולא על פי‬
‫עובד כוכבים לבו לשמים וביאר רש״י‪ :‬לבו‬ ‫הניסוח‪ ,‬הבאנו דברי השו״ע חו״מ סימן סא‪,‬‬
‫לשמים ‪ -‬כוונתו הוא שיהא קרבנותיו כליל‬ ‫טז שם נאמר‪ :‬״יש מי שאומר שתנאי‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫טז‬

‫תנאו בטל וחייב בה‪ ,‬כנפסק בשו״ע לח‬ ‫לשמים ולא שיאכלו‪ .‬הרי לנו שאף שהגוי‬
‫סעיף ה וסי׳ סט סעיף ו‪.‬‬ ‫אמר במפורש ״שלמים״‪ ,‬אנו מפרשים‬
‫שכוונתו הייתה לעולה‪ ,‬ולא אומרים דברים‬
‫כמו כן מחילה לא תועיל כל עוד לא‬
‫שבלב אינם דברים‪.‬‬
‫נתחייב בה וכשם שאין ניתן להסתלק‬
‫מירושה לפני האירוסין כך אין ניתן‬ ‫ובשו"ת חתם סופר אבן העזר ח״א סי׳‬
‫להסתלק מזכות עונה לפני הנשואין‬ ‫צז‪ ,‬הובא גם בפ״ת סדר הגט ס״ק יג‪ ,‬במי‬
‫שבמקום לומר בעת הגט אני מבטל את‬
‫במקרה שהסכם כולו בנוי כמקשה אחת‬ ‫המודעה‪ ,‬אמר אני מבטל את הגט‪ ,‬כתב‬
‫אין חולק שיש חסרון של קני את וחמור עיין‬ ‫שברור שלא נתכוון לבטל את הגט אלא‬
‫חלקת מחוקק אבן העזר מא ס״ק ד ופ״ת‬ ‫סבור שזה מין תחינה או שסבור שזה מחזק‬
‫חו״מ רג ס״ק ד‪.‬‬ ‫את הגט ומוצא שפתיו בלא כוונת לבו לא‬
‫והנה הסכם זה ברור שיש בו אסמכתא‪,‬‬ ‫מעלה ולא מוריד‪ ,‬עי״ש‪ .‬ועיין עוד בזה‬
‫ומה שנכתב בו שההתחייבות נעשתה בב״ד‬ ‫בתוספת ביכורים לסדר הגט למהר״ם אות‬
‫חשוב‪ ,‬אנן סהדי שלא הקנה בב״ד חשוב‬ ‫כו‪.‬‬
‫והכל יודעים שחכמי ישראל מתנגדים‬ ‫ומסקנת הדברים שם היא‪ :‬״למדנו‪,‬‬
‫למתווה של משפחה על כרעי תרנגול‪ ,‬ואם‬ ‫מכמה מקומות‪ ,‬שהמתחייב על דבר שאינו‬
‫נשאל את הצדדים האם היה ב״ד חשוב‬ ‫יודע על מה התחייב‪ ,‬ההתחייבות חלה‪ ,‬או‬
‫בזמן חתימת ההסכם‪ ,‬ברורה התשובה שלא‬ ‫משום שהמתחייב הסכים להתחייב כפי מה‬
‫היה ב״ד חשוב‪ .‬וכלל הוא שאין הודאת בעל‬ ‫שכתוב לפניו‪ ,‬או משום ״תקנת השוק״‪ ,‬אבל‬
‫דין מועילה כשאנו יודעים שהדבר לא יתכן‬ ‫המתחייב וטעה בהתחייבות‪ ,‬הולכים אחר‬
‫שאכן אירע‪.‬‬ ‫הכוונה ולא אחר הכתוב‪( ,‬ואפשר שיש‬
‫מחלוקת בדבר‪ ,‬ומכל מקום אין להוציא‬
‫בשו"ע חו״מ קיג ב נפסק‪ :‬״אפילו‬ ‫מהמוחזק״‪.‬‬
‫הקרקע כל שהוא‪ ,‬יכול לשעבד עליו הרבה‬
‫מטלטלים‪ ,‬ואם אין ללוה קרקע והמלוה זכה‬ ‫ברור הדבר שאותו בעל כשהתחייב לא‬
‫לו בתוך שדהו באחת מההקנאות שקונים‬ ‫העלה על דעתו אה האפשרות שיאלץ לעזוב‬
‫בהם קרקעות‪ ...‬הרי זה מקנה עליו כל‬ ‫את ביתו ואשתו תמרוד בו ובו זמנית יחויב‬
‫מטלטלין שירצה‪ ...‬ואם אין קרקע גם‬ ‫במזונות עונשים‪ 3,000 ,‬דולר‪ .‬יש להניח‬
‫למלוה‪ ,‬יכתוב הקניתי לו ארבע אמות קרקע‬ ‫שלכל היותר חשב שהוא יחויב אם הוא‬
‫בחצרי ואגבן הקניתי לו המטלטלים‪ ,‬ואע״פ‬ ‫יחליט לעזוב את אשתו‪.‬‬
‫שאין אנו יודעים לו קרקע‪ ,‬הודאת בעל דין‬ ‫ועל כן אין הסכם זה מחייב‪.‬‬
‫כמאה עדים לחובתו״‬ ‫עוד יש לנו לדון‪ ,‬הבעל התנה שהוא‬
‫וכתב סמ״ע ס״ק יב‪ :‬״כשאין אנו‬ ‫מוחל לה על עונתה ברגע שלא יגורו ביחד‪,‬‬
‫מוחזקין בו דלית ליה קרקע‪ ,‬אז אפילו כתב‬ ‫הלכה היא‪ :‬אם התנה שלא יתחייב בעונה‬
‫יז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫דגמר והקנה״‪ ,‬וכיון שכך שברור שלא היה‬ ‫בשטר בסתמא דהקנה לו מטלטלים אגב‬
‫ב״ד חשוב‪ ,‬נראה שאין להסכם זה מקום‬ ‫קרקע סגי בהכי ואמרינן ודאי יש לו קרקע‪,‬‬
‫בהלכה‪.‬‬ ‫אבל כשאנו מוחזקים בו דלית ליה קרקע‪,‬‬
‫ועוד‪ ,‬כיון שודאי שהוא נגד תקנת‬ ‫לא סגי בהכי דדלמא טועה וסובר דמקנין‬
‫הציבור‪ ,‬שיתבטל מושג הנשואין והאשה‬ ‫מטלטלים אגב קרקע שאינה שלו‪ ,‬ואינו‬
‫תוכל לגרש את הבעל מתי שתרצה‪ ,‬ואין כל‬ ‫יכול להקנות מטלטלים אגב קרקע‪ ,‬אלא אם‬
‫ספק שאין ב״ד חשוב שלא נדבר על התפסת‬ ‫כן הקנה לו בפירוש בפנינו ושאלו העדים‬
‫זכויות‪ ,‬וקנס ב״ד‪ ,‬ואין כל ספק שאין‬ ‫את פיו אם יש לו‪ ,‬או כתב כן בשטר השעבוד‬
‫גמירות דעת‪ ,‬ודאי שאין מקום לכל‬ ‫הקניתי לו ארבע אמות קרקע‪ ,‬ואז אמרינן‬
‫ההתחייבות‪.‬‬ ‫כיון דידע דצריך הקנאה אינו משקר ובודאי‬
‫יש לו קרקע אף שאין אנו יודעין בה״‪.‬‬
‫והנה מה הגדרה של ב״ד חשוב נאמרו‬
‫כמה שיטות וכדי להקל נציין לאנצ״ת כרך ג‬ ‫והנה לכאורה אין נראה כך שהרי לגבי‬
‫ערך בית דין עמ׳ קסג ״ונחלקו ראשונים‬ ‫ב״ד חשוב כתב רמ״א רז טו‪ :‬״ואס ציוה‬
‫בגדרו של בי״ד חשוב‪ :‬יש אומרים שאין‬ ‫לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשוב‪,‬‬
‫בי״ד חשוב אלא סמוכים בארץ ישראל‪ ,‬אבל‬ ‫אע״ג דלא קנה [בבית דין חשוב] מהני‪,‬‬
‫כל הראשונים אינם מצריכים סמוכים דוקא‪,‬‬ ‫דהודאת בעל דין כמאה עדים‪ ,‬ואפילו לא‬
‫אלא מהם שכתבו שיהיה בי״ד חשוב‪ ,‬שהוא‬ ‫אמר בפירוש אלא ציוה לכתוב שטר חוב‬
‫אלים להפקיע ממון‪ ,‬ואף על פי שאינו‬ ‫מהני כאילו פירש בהדיא״‪.‬‬
‫סמוך‪ ,‬כגון בית דינו של רב אמי ורב אסי‪,‬‬ ‫וכתב סמ״ע ס״ק מב‪ :‬אע״פ שאנו‬
‫ומומחה לרבים‪ ,‬ובי״ד שיש בו תלמיד‬ ‫יודעים בודאי שלא קנה בבית דין חשוב‬
‫חכמים שנזכר במקומו ובסביבות מקומו‬ ‫מועילה הודאתו‪ ,‬״והטעם דכיון דהודה‬
‫בחכמה‪ ,‬ורבים שותקים לדבריו ומאזינים‪,‬‬ ‫ואמר דקנה‪ ,‬הוי ליה כאילו ידענו שגמר‬
‫ובזמן שחושבים את חכמי ישראל ואת בתי‬ ‫והקנה״‪ ,‬ושונה דין זה מהמקנה אגב קרקע‬
‫דיניהם חושבים אותו בכללם‪ ,‬ההוא בי״ד‬ ‫שבסי׳ קיג ״דאם ידענו בודאי שאין לו קרקע‬
‫חשוב‪ ,‬ואשר אינו כך אינו חשוב‪ ,‬ומהם‬ ‫דלא מהני הודאתו‪ ,‬שהקנה אגב קרקע‪,‬‬
‫שסוברים שכל שלשה דיינים הבקיאים‬ ‫דשאני התם כיון דאין לו קרקע במה יקנה‪,‬‬
‫בדיני אסמכתא נקראים בי״ד חשוב‪ ,‬ויש‬ ‫אבל כאן דתלוי בגמר ומקנה‪ ,‬והרי הודה‬
‫אומרים שבי״ד חשוב הוא החשוב שבאותה‬ ‫שקנה בב״ד חשוב וה״ל כאנן סהדי דגמר‬
‫עיר‪ ,‬כמו שכתוב‪ :‬ואל השפט אשר יהיה‬ ‫והקנה״‪ ,‬הרי שלדבריו אין כאן אודיתא‪,‬‬
‫בימים ההם ואפילו יש חשובים מהם בשאר‬ ‫אלא גילוי דעת שהקנה בסמיכות דעת‬
‫מקומות‪ ,‬אין לנו אלא בי״ד חשוב של אותו‬ ‫גמורה המועילה לבטל את החסרון של‬
‫המקום‪ .‬ויש אומרים שיחיד מומחה‪ ,‬או‬ ‫״האסמכתא״‪.‬‬
‫שלשה הדיוטות‪ ,‬שיש להם כח לכוף ולדון‪,‬‬ ‫מכל מקום אף לרמ״א וסמ״ע הנ״ל‬
‫הרי זה בי״ד חשוב‪.‬‬ ‫בנדון שלפנינו רחוק הדבר שיש ״אנן סהדי‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫יח‬

‫דעת ר׳ מיימון שהגט כשר דעת רשב״א‬ ‫והנה הטעם שב״ד חשוב מועיל הוא או‬
‫להחמיר‪ .‬דעת רמ״א הגט כשר‪ ,‬ובדעת ב״י‬ ‫משום שהתפיס שם זכויותיו ויש כוח לב״ד‬
‫כתבו כמה אחרונים שהגט פסול‪ ,‬כיון‬ ‫להפקיע מעותיו אע״פ שלא אמר מעכשיו;‬
‫שהביא את דעת הרשב״א להלכה‪ ,‬וכן פסק‬ ‫או משום שהרי הוא כאילו מודה שאם לא‬
‫הבית מאיר שם ועוד שהחמיר כרשב״א‪.‬‬ ‫יביא ליום שנקבע זכויותיו בטלות ואין אדם‬
‫משכנות יעקב‪ ,‬הובא גם בפ״ת ס״ק י לא‬ ‫משחק בב״ד ר״ן נדרים כז ב ומכל מקום‬
‫נחלקו הראשונים והתירו אלא כשהתחייב‬ ‫בדבר שאין לב״ד שייכות אין קניין בב״ד‬
‫לשלם מפני שרצה להתגרש וגם עתה רוצה‬ ‫חשוב מהני ‪ -‬ריטב״א שם; או משום שב״ד‬
‫מצד עצמו לגרש‪ ,‬ואף אם נחלקו ורמ"א‬ ‫חשוב הרי זה כמי שהקנה מעכשיו‪-‬סמ״ע רז‬
‫הקל בדיעבד‪ ,‬״דווקא שקיבל הקנס עליו‬ ‫מ ע״פ תוספות ב״מ סו א ורמ״א שם יד וטו‪.‬‬
‫מדעת עצמו ורצונו מבלי ששמו אחרים‬ ‫והנה ע״פ החוק הסכם רכוש שנעשה‬
‫עליו הקנס‪ ,‬ואף בזה אינו מבואר בדבריו‬ ‫לפני נשואין יש לו כללים שאין הוא חל אלא‬
‫שיתיר גם כן שיתחרט אחר כך קרוב הדבר‬ ‫אם כן אושר ע״פ חוק‪ ,‬תנאים אלו בודאי לא‬
‫דלכ״ע חיישינן ליה לגט מעושה‪ ...‬ובשל‬ ‫נתקיימו במקרה שלפנינו‪ ,‬ואין הנידון‬
‫תורה ובפרט באיסור ערווה יש להחמיר״‪.‬‬ ‫שלפנינו בהתחייבות למזונות גרידא כיון‬
‫כמו כן נחלקו עוד הפוסקים האם נידון‬ ‫שברור לכל כי מדובר במזונות עונשין‪ ,‬ולכל‬
‫הרשב״א כשהחיוב אינו תופס מן הדין וניתן‬ ‫היותר מדובר בתנאי רכוש שאין החוק מכיר‬
‫מעיקר הדין לחזור מההתחייבות‪ ,‬ונציין‬ ‫בם‪ .‬ואין זה כמזונות בת אשתו‪ ,‬ששם‬
‫לחזון איש אבן העזר צה אותיות ג‪-‬ה‪,‬‬ ‫הכוונה שם למזונות ממש‪ ,‬וכיון שחל‬
‫ולספר עטרת דבורה ח״א (עמ' ‪ ...‬א"ה‪ .‬צ"ל‬ ‫החיוב‪ ,‬משלם גם כשאין צורך למזונות‪.‬‬
‫סי' עה) שהביא בהרחבה שיטות הפוסקים‪.‬‬ ‫מכל המצטבר נראה אין מקום לחיוב‬
‫האמור לעיל הוא טיוטא מפסק דין שלא‬ ‫ממון בעקבות הסכם זה‪.‬‬
‫הגיע למעשה מאחר והייתה הסכמה בין‬ ‫במידה וההסכם מחייב וכל שכן אם אינו‬
‫הצדדים‪ ,‬ועל כן פסק הדין לא סוים ולא‬ ‫מחייב והבעל כדי להינצל מחיוב המזונות‬
‫נבדק בשנית ונחזור על מה שאמרנו‬ ‫יגרש את אשתו‪ ,‬הרי שיש חשש לגבי הגט‬
‫בפתיחה‪ :‬אין ספק שהסכם זה וכיוצא בזה‬ ‫וכפי שיבואר להלן‪:‬‬
‫אין רוח חכמים נוחה הימנו בלשון המעטה‬
‫והוא בא כדי להרוס את מוסד המשפחה‬ ‫מי שאנסו אותו שלא כדין לתת גט ‪ -‬הגט‬
‫המקודש בעם ישראל והסכם זה לא רק שלא‬ ‫בטל‪ ,‬כמבואר שו״ע קלד ה וב״ש ס״ק ט‪.‬‬
‫ימנע עיגון כמו שמאמינים ״התמימים״‬ ‫מחלוקת ראשונים ר׳ מימון ורשב״א‬
‫אלא ירבה ח״ו ממזרים בעם ישראל‪.‬‬ ‫הובאה בב״י וברמ״א קלד ד מי שגירש‬
‫חיים שלמה שאנן‬ ‫בגלל שקיבל עליו לתת קנס אם לא יגרש‪,‬‬
‫‪‬‬
‫יט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫תשובת הגאון רבי דב ליאור שליט"א‬
‫ראב"ד קרית ארבע וחברון‬

‫סכומי הכסף‪ ,‬שנדרש לשלם ע"פ ההסכם‪ ,‬ולא‬ ‫בס״ד‪ ,‬ג' שבט תשע״ו‬
‫לכבוד מרן הרב הגאון רבי דוב ליאור שליט״א‬
‫ננקטו אמצעי כפייה כגון מאסר‪ ,‬וגן לא איימו‬
‫על הבעל בנקיטת אמצעים אלו"‪.‬‬ ‫ראיתי בספר עטרת דבורה של הדיין הגאון‬
‫ולעיל מזה כתב הרב לביא שאין לבני זוג‬ ‫רבי אוריאל לביא שליט״א‪ ,‬חלק א סימן עה‪,‬‬
‫לערוך שום הסכם קדם נישואין אלא אם כן‬ ‫שכתב מאמר ארוך בענין ההסכם קדם‬
‫"חיוב הממון יבוצע בכפוף לפס"ד שינתן‬ ‫נישואין הנקרא הסכם לכבוד הדדי‪ ,‬אשר‬
‫בבית הדין‪ ,‬פס"ד לחיוב הצד השני בגירושין‪,‬‬ ‫דומה מאוד להסכם קדם נישואין של צהר‬
‫ובלבד שגם מימוש חיוב הממון יפסק במסגרת‬ ‫הנקרא הסכם מאהבה‪ ,‬ובמסקנת דבריו בסיום‬
‫בית הדין"‪.‬‬ ‫המאמר כתב‪:‬‬
‫ובמכתב פרטי שכתב לי הרב לביא הסביר את‬ ‫"במקרה שבו הצדדים חתמו על הסכם קדם‬
‫דבריו בעטרת דבורה‪ ,‬שגם אם לא היה איום‬ ‫נישואין הקרוי "הסכם לכבוד הדדי"‪ ,‬הרי‬
‫בצווי מאסר שלא כדין תורה וגם לא היה זה‬ ‫שע"פ הוראת הרמ״א (אה״ע סי' קלד) אין‬
‫סכום בלתי אפשרי בעבור הבעל‪ ,‬עדיין ישנו‬ ‫לאשר סידור הגט‪ ,‬ועליהם לבטל את ההסכם‪.‬‬
‫ספק על כשרות הגט גם לגבי דיעבד‪ ,‬ומספק‬ ‫אך אם ברור לבית הדין שהבעל נשאר ברצונו‬
‫יש להצריך גט נוסף לאחר שיבטלו את‬ ‫לתת גט‪ ,‬וכך בזמן סידור הגט הבעל מסכים‬
‫ההסכם‪ .‬ומה שאפשר להתיר בדיעבד‬ ‫לתת גט גם לולי הקנס‪ ,‬אם סודר הגט‪ ,‬הגט‬
‫במקרים אלו הוא רק אם כבר התחתנה פעם‬ ‫כשר‪ .‬יש אומרים שבנסיבות אלו בלבד אפשר‬
‫שנייה בלא גט נוסף‪.‬‬ ‫לכתחילה לסדר גט‪ ,‬ובפס״ד מביה״ר הגדול‬
‫משיחות שערכתי עם כמה דיינים בכירים‬ ‫(פד״ר ח״ב עמ' ‪ )14‬הורו שבכל מקרה יש‬
‫מהציונות הדתית‪ ,‬עולה שגם הם מסכימים‬ ‫לבטל את חיוב הקנס קודם לסידור הגט‪.‬‬
‫עם הדברים של הרב לביא‪ ,‬ורק מתוקף‬ ‫אם כבר סודר הגט‪ ,‬והגט הושג כתוצאה‬
‫תפקידם במשרה שיפוטית אינם יכולים‬ ‫ממימוש ההסכם או מאיום לממשו‪ ,‬לדעת‬
‫לפרסם זאת ברבים‪.‬‬ ‫הרשב״א הגט בטל‪ .‬אמנם יש אומרים‬
‫רציתי לשאול האם כבוד הרב שליט״א‬ ‫שבדיעבד הגט כשר‪ ,‬אך גם לשיטה זו‪ ,‬יש‬
‫מסכים עם הדברים של הרב לביא ושאר‬ ‫לברר שחיוב הממון בהסכם הוסדר בדרך‬
‫הדיינים הנ״ל?‬ ‫שהיא ברת תוקף ע"פ ההלכה‪ ,‬ואין להכשיר‬
‫את הגירושין בטרם הושלם בירור זה‪ ,‬ואין‬
‫גם אני מצטרף בזה להבהרת הרב הגאון לביא‬ ‫להכשיר את הגירושין בדיעבד‪ ,‬אלא לאחר‬
‫דב ליאור‬ ‫שידוע שהבעל היה יכול לעמוד בתשלום‬
‫‪‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫כ‬

‫תשובת הגאון רבי גדליה אקסלרוד שליט"א‬
‫אב"ד חיפה‬
‫ב"ה י"ז אדר ה' תשע"ז‬
‫בירור הלכה בענין הסכם ממון בין בני זוג לפני הנישואין שיש בו הטלת קנס‬
‫על הבעל אם לא ירצה לגרש את אשתו כאשר היא תדרוש גט‬
‫יצויין שהסכם זה נתחבר ע"י רבנים‬ ‫לכבוד הרב הגאון הנעלה חו"ב משנתו זך ונקי‬
‫מתונים‪ ,‬הולך ומתפשט בקרב חוגי‬ ‫מוהר"ר פנחס שפירא שליט"א ביתר עילית ת‪.‬ו‪.‬‬
‫החילונים ו"המזרחי המתון"‪ ,‬ואני הקטן‬ ‫אחדשכת"ר‪ ,‬ראשית אני מתנצל על כך‬
‫מנהל מאבק עיקש ע"מ להעביר את רוע‬ ‫שהתאחרתי במענה על בירור ההלכה שכתב‬
‫הגזירה מעם הקודש‪...‬‬ ‫אלי בענין "הסכם לכבוד הדדי"‪ .‬הסיבה היא‬
‫וצדדי ההיתר‪ ...‬א) פסק‪ ...‬השו"ע ורבינו‬ ‫שנעלם לי המכתב לפני שעיינתי בו‪ ,‬ובימים‬
‫הרמ"א סי' קל"ד שמי שנתן גט לאחר שקבל‬ ‫אלו מצאתיו‪ ,‬והצטערתי על כך‪ ,‬מכיון‬
‫על עצמו קנסות הגט כשר‪ ,‬ולדעת מרן‬ ‫שכת"ר לוחם משלחמות ה' ית'‪ ,‬ואנו בדור‬
‫החזו"א סי' צ"ט ס"ק ה' כוונתם גם לגוונא‬ ‫יתום וכמעט בטלה מחאה מן העולם ח"ו על‬
‫שחזר בו הבעל מרצונו לגרש‪ ,‬ולא כפירוש‬ ‫פגיעה בעיקרי הדת‪ .‬ואילו ידעתי במה‬
‫רוב האחרונים בדעתם‪.‬‬ ‫המדובר הייתי כותב אל כת"ר מיד‪ ,‬מ"מ גם‬
‫ב) דברי התורת גיטין שכשזוג הסכימו‬ ‫לאחר זמן רב לא אמנע מלכתוב בנושא‬
‫להתגרש אפשר לקבל בקנין שהבעל יפטור‬ ‫הנוגע ליסודות עליו מושתת קשר הנישואין‬
‫את האשה מכל חיוביה כלפיו‪ ,‬וממילא רק‬ ‫על פי ההלכה‪.‬‬
‫הוא ישאר בחיוב מזונות ומחמת כך ירצה‬ ‫והריני להעתיק מתשו' כת"ר וז"ל‪,‬‬
‫לגרש‪ ,‬ושזה מהני אף למחמירים בקנסות‪.‬‬ ‫הנידון אשה שהתחתנה עם "הסכם לכבוד‬
‫אך לכאורה יש להחמיר בנדו"ד מחמת‪...‬‬ ‫הדדי"‪ ...‬ועיקרו שאם ביום מן הימים‬
‫דכאן בשעה שקבל על עצמו את‬ ‫תחפוץ האשה להתגרש והבעל יסרב יתחייב‬
‫ההתחייבות יתכן שלא עלה בדעתו‬ ‫לשלם לה מזונות מוגדלים עבורה ועל אף‬
‫שיביאהו הדבר לידי פירוד שלא‬ ‫שאינה חיה עמו (לא כולל מזונות הילדים)‪,‬‬
‫מדעתו‪...‬וחילוק כזה כתב המהרשד"ם‬ ‫וממילא כדי לא לשלם זאת יתרצה לגרשה‪,‬‬
‫אה"ע סי' ס"ג דף ל"ז על דברי הרב מימון‬ ‫ואחר זה החליטה האשה להתגרש ודרשה‬
‫שאם קבל הקנס רק אם הבורר יאמר לו‬ ‫מהבעל גט‪ ,‬והבעל גירשה בגט בעוד עומד‬
‫לגרש ולא ישמע אליו לא חשיב קבלה‬ ‫כנגדו חרב החיוב של המזונות המוגדלים‬
‫מרצונו‪ ,‬כיון שיתכן שסבר שהבורר יפסוק‬ ‫עבורה על אף שאינה חיה עמו‪ ,‬האם מותר‬
‫שלא לגרש‪ ,‬וכ"ש להכא שבזמן הנישואין‬ ‫לישא אשה זו‪ ,‬או שיש לאמור לבא לישאנה‬
‫לא העלה על דעתו שתהיה מריבה‪ ,‬עכ"ד‬ ‫שילדיו ממנה יהיו ממזרים רח"ל‪.‬‬
‫כת"ר‪.‬‬
‫כא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫לגבי התחייבות קנס‪ ,‬ומסתמך על דברי‬ ‫(ובאתי באמצע דבריו להעיר שיש חילוק‬
‫המאירי גיטין פ"ח ע"ב שאם קיבל על עצמו‬ ‫מהכא להתם‪ ,‬כי בנידון הרב מימון כתב‬
‫קנס אם לא יגרש וכפוהו עי"כ לגרש הגט‬ ‫המהרשד"ם דיתכן שסבר הבעל שהבורר‬
‫פסול‪ ,‬והוסיף המאירי שם דלא דמי לנשבע‬ ‫יפסוק שלא לגרש‪ ,‬ופירוש דברי‬
‫לגרש כיון שהתם יכול להישאל על‬ ‫המהרשד"ם בפשטות שהבעל היה בטוח‬
‫שבועתו‪ .‬ומבואר בהמאירי דלא כהחזו"א‬ ‫בצדקו ואצלו היה גדר ודאות שהבורר‬
‫בדעת הרשב"א‪ ,‬דהרי במאירי משוה‬ ‫יפסוק שלא לגרש‪ ,‬ולכן התחייבותו הייתה‬
‫התחייבות קנס לשבועה‪ ,‬ושבועה מחייבת‬ ‫בטעות ולא חשיב התחייבות מרצון‪,‬‬
‫מן הדין‪ .‬וכן ממילא אין הוכחה מהריטב"א‬ ‫משא"כ בנידון דידן קשה לומר שבעת‬
‫ומהר"י בן הרא"ש שהם מדברם בשבועה‬ ‫שחתם על ההסכם לא העלה בדעתו שיגיעו‬
‫ולא בקנס‪ ,‬ודוקא בשבועה כשר הגט‪ ,‬כיון‬ ‫לגירושין‪ ,‬כי מי הוא שיודע עתידות‪ ,‬ולכן‬
‫שיכול להישאל על השבועה ולא נשאל הרי‬ ‫אי אפשר לומר שהתחייבותו היתה בטעות‪.‬‬
‫שנתן את הגט ברצון‪.‬‬ ‫ג‪.‬א‪.).‬‬
‫(המשכנ"י (אה"ע סי' ל"ח) כתב דמכיון‬ ‫המשך דברי כת"ר אך לא כלשונם‪ ,‬כת"ר‬
‫שהב"י הביא את דעת הרשב"א דהוי גט‬ ‫מביא את דברי רבינו בצלאל אשכנזי והבית‬
‫מעושה תיכף אחר תשו' הרב מימון ולא‬ ‫מאיר והתורת גיטין והמשכנות יעקב‬
‫כתב שהרשב"א חולק על הרב מימון‪ ,‬נראה‬ ‫והערוך השלחן שהבינו כולם ברשב"א‬
‫דסובר דאין מחלוקת ביניהם‪ ,‬דהרב מימון‬ ‫שמיירי בכל גווני (דהיינו שהתחייב בקנס‬
‫מדבר באופן שלא נתחרט מהרצון לגרש‪,‬‬ ‫גמור לתת קנס אם לא יגרש‪ ,‬ומחמת יראת‬
‫והרשב"א מדבר שנתחרט ואינו רוצה לגרש‬ ‫חיוב הקנס גירש‪ ,‬שהגט פסול‪ ,‬והבית מאיר‬
‫ולכן הוי גט מעושה‪ ,‬וכ"כ המכתב מאליהו‬ ‫נשאר בצ"ע על כשרות הגט אפילו אם גירש‬
‫ומהרח"ש וכו'‪ ,‬עכ"ד המשכנ"י יעויי"ש‪.‬‬ ‫בכה"ג ברצון)‪ ,‬ולא כהחזו"א שלומד בדעת‬
‫ג‪ .‬א‪).‬‬ ‫הרשב"א שהתחייבות הקנס לא תפסה‬
‫עוד הביא כת"ר דגם הגרי"ש אלישיב‬ ‫מדינא‪ ,‬רק היתה בגדר אסמכתא דלא קניא‪,‬‬
‫ז"ל הו"ד בקובץ תשו' ח"ב סי' קס"ג מחמיר‬ ‫ולכן פסול הגט שהיה מסירת גט בטעות‬
‫בקונס עצמו ליתן גט שהגט פסול אם נתן‬ ‫שחשב שיש עליו חיוב מדינא‪ ,‬אך אם‬
‫מחמת הקנס‪ .‬עוד הביא כת"ר קושיית‬ ‫נתחייב מדינא קנס הגט כשר גם אם נתחרט‪.‬‬
‫החזו"א על הפוסקים הלומדים בדעת הרב‬ ‫(ואין ברשב"א שום רמז למ"ש בחזו"א‪,‬‬
‫מימון שסובר שהגט כשר רק אם הבעל‬ ‫ופשטות דברי הרשב"א ככל הפוסקים‬
‫מגרש מרצונו ולא מחמת כפיית הקנס‬ ‫שלומדים דלא כהחזו"א‪ .‬ג‪.‬א‪.).‬‬
‫שקיבל על עצמו‪ ,‬מתוס' גיטין ע"ה ע"א‬ ‫בהמשך כותר כת"ר שאין ראיה‬
‫בד"ה מכלל שפירשו שהטעם שמהני קבלת‬ ‫מהריטב"א סי' צ"ו בתשו' ומהר"י בן‬
‫מאתיים זוז בע"כ הוא משום שתלה הדבר‬ ‫הרא"ש בשו"ת זכרון יהודה סי' ע"א הובאו‬
‫מדעתה וחייב עצמו לקבלם‪ ,‬והלא שם מיירי‬ ‫בב"י שמי שנתן גט מחמת שבועה הגט כשר‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫כב‬

‫ובס' "כפיה בגט" בהוצאת "אוצר‬ ‫בחזר בו מרצונו לקבלם‪ ,‬ומביא כת"ר‬
‫הפוסקים" שקבל הסכמת כל גדולי פוסקי‬ ‫מהתשב"ץ ח"ב סי' ס"ח שהיה בדורו של‬
‫דורנו מביא בע' תכ"ה משו"ת מהרי"ק שרש‬ ‫הרב מימון וכותב אליו וז"ל ומכאן תוכל‬
‫ס"ג ענף ב' שכתב שאונס ממון דבר פשוט‬ ‫ללמוד לענין שאלתך שאם מעצמו גרש‬
‫הוא שהוא אונס וכ"כ בשו"ת החדשות סי'‬ ‫שאין זה גט מעושה‪ ,‬הרי מפורש שהתשב"ץ‬
‫כ"ט‪ .‬ושם בס' כפיה בגט מביא מהנאות‬ ‫ידע שדברי הרב מימון נוסבים על מצב‬
‫דשא סי' קס"ב שהסכמת הפוסקים שאונס‬ ‫שהבעל עומד ברצונו לגרש‪ ,‬וכת"ר נו"נ בזה‬
‫ממון בגט פוסל‪ ,‬וכ"כ בשם החמדת שלמה‬ ‫בהרחבה בתשובתו‪.‬‬
‫אה"ע סי' פ' ס"ק א' שבפוסקים כתבו‬ ‫(והריני להוסיף בזה דאין ראיה מהתוס'‬
‫דאפילו אונס ממון הוי אונס‪ ,‬ואי ידעינן‬ ‫הנ"ל לדעת החזו"א‪ ,‬דאפילו אם נלמוד‬
‫באונסו אפילו לא מסר מודעא יש מקום‬ ‫שתלה בדעת האשה ונתחרט אח"כ ע"ז‪ ,‬הרי‬
‫לבטל את הגט‪.‬‬ ‫שם מדובר שחלות הגט היתה בעת שמסר‬
‫וכן כתב בחלקת יואב דיני אונס ריש ענף‬ ‫את הגט לידי האשה בתנאי שתתן לו‬
‫ה' שפשוט הוא שאונס ממון הוה אונס בגט‪,‬‬ ‫מאתיים זוז‪ ,‬והאשה עומדת בתנאי ושולחת‬
‫וכן בשו"ת צ"צ החדשות סי' רס"ב אות ג'‬ ‫לו את הר' זוז‪ ,‬וזה שהוא אינו רוצה לקבל‬
‫מסיק וז"ל ומ"מ כיון דהסכמת כל הפוסקים‬ ‫אינו פוגם בקיום התנאי‪ ,‬כי תלה הדבר‬
‫דאונס ממום חשוב אונס כמו שקבצם‬ ‫בדעתה שהיא תתן‪ ,‬ואין נ"מ אם ירצה‬
‫מהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ט"ו הביאו‬ ‫לקבלם או לא‪ ,‬זהו כונת התוס'‪ ,‬וממילא אין‬
‫המכתב מאליהו שער ז' סי' י"ט והוסיף‬ ‫מכאן ראיה למה שמדבר הרב מימון‪.‬‬
‫עליהם ופסק כן‪ ,‬חלילה לזוז מזה‪ ,‬וכן סתם‬ ‫וכתבתי מזה בספרי מגדל צופים ח"א סי'‬
‫בשו"ת דברי מלכיאל ח"ז סי' ל"ה שאונס‬ ‫מ"ה‪ .‬עוד הערתי שם על מה שהביא הרב‬
‫ממון הוה אונס בגט‪ ,‬ע"כ מס' "כפייה‬ ‫מימון לעניננו את דין אין אונס בגיטין‬
‫בגט"‪ ,‬יעויי"ש‪ .‬ג‪.‬א‪.).‬‬ ‫המובא בתחלת גמרא כתובות‪ ,‬וצע"ג דבריו‬
‫עוד כתב כת"ר שגם לרבינו פרץ ביארו‬ ‫דהתם הוא תקנה דרבנן משום צנועות‬
‫המבי"ט והמהרשד"ם שכאשר הכפיה היא‬ ‫ומשום פרוצות וכל המקדש אדעתא דרבנן‬
‫בגופו גם ר"פ יסבור דהוי גט מעושה שלא‬ ‫מקדש ושם לא התקיים התנאי שע"מ כן‬
‫כדין ופסול (והרי בנדוננו שמדובר לא בחוב‬ ‫גירש‪ ,‬ואין זה שייך לנדוננו‪ .‬עוד הבאתי שם‬
‫ממוני גרידא אלא בהסכם נישואין המיועד‬ ‫מ"ש הב"מ על דברי המהרי"ק שמי ששעבד‬
‫לביצוע בערכאות‪ ,‬וכאשר הבעל יפר אותו‬ ‫עצמו בקנס לגרש לא הוי אונס‪ ,‬וכתב עליו‬
‫פשיטא שיחילו עליו עונש מאסר מכיון‬ ‫הב"מ דמכיון דהמהרי"ק אינו מזכיר את‬
‫שע"י שאינו מקיים את ההסכם מעגן את‬ ‫תשובת הרשב"א צ"ל שלא ראה את דברי‬
‫האשה ו"סרבן גט" מיקרי‪ ,‬וידוע כמה‬ ‫הרשב"א‪ ,‬ולכן אין במקום זה לפסוק‬
‫מתעללים במי ש"זוכה" לכינוי זה‪ ,‬והוי‬ ‫כמהרי"ק נגד תשו' הרשב"א‪ ,‬ע"כ מס'‬
‫עונש שבגופו שאין שום הוה אמינא לומר‬ ‫מגד"צ‪.‬‬
‫כג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫בזה‪ ,‬ולא מדובר במזונות גבוהים שלמעלה‬ ‫שלא מיקרי אונס)‪.‬‬
‫מיכלתו‪ ,‬דהרי אין בנדונים אלו דין כפיה‬ ‫והערתי זו כתב כת"ר בתוך דבריו‪.‬‬
‫ואיך נחייב מזונות שיכריחו אותו לגרש‪.‬‬ ‫כמו"כ כתב כת"ר דאף לדברי התורת גיטין‬
‫ובהכרח לומר שהבעל יכול לעמוד בתשלום‬ ‫דבמחייב עצמו במזונות ופוטר את אשתו‬
‫המזונות‪.‬‬ ‫מחיוביה כלפיו ואינו מזכיר שזה למטרת‬
‫ולכן מותר לחייב את הבעל במקרים אלו‬ ‫הגירושין אין בזה אונס‪ ,‬וטוען בצדק כת"ר‬
‫לדעת מהרי"ט מכיון שאינם כפיה והרי‬ ‫שבס' בית יעקב מבעל התו"ג שיצא מאוחר‬
‫מדינא צריך להבעל לגרש אלא שאין כופים‪,‬‬ ‫בעשר שנים מהתו"ג כותב שאונס ממון הוי‬
‫ולכן מותר לחייבו במזונות האשה הגם‬ ‫אונס בכה"ג שמדבר התו"ג‪ ,‬דהיינו שחזר בו‬
‫שיתכן שזה יגרום שיתן גט‪ ,‬אך מכיון שיכול‬ ‫התו"ג וסובר דהוי אונס‪.‬‬
‫לעמוד בתשלום המזונות אין זה נקרא גט‬ ‫עוד כתב כת"ר אפילו אליבא דתורת‬
‫מעושה‪ ,‬הגם שיש מחמירים וסוברים שגם‬ ‫גיטין‪ ,‬דשם מדובר במחייב עצמו במזונות‬
‫מכפיה שאינה מכרחת לתת גט צריך‬ ‫במקום שאינו חייב אולם ביכלתו לעמוד‬
‫להתרחק מחשש שזה גט מעושה‪.‬‬ ‫בהתחייבות‪ ,‬משא"כ ב"הסכם ממון"‬
‫אך אינו דומה כלל לנדוננו שכותבים‬ ‫שבנדוננו כתוב במפורש שמחייב עצמו‬
‫מפורש על התחייבות מזונות גבוהים שלפי‬ ‫במזונות מופרזים‪ ,‬ורובא דרובא אינם‬
‫האומדנא יכריחו את הבעל לתת גט‪ ,‬וזה‬ ‫יכולים לעמוד בזה‪ ,‬והוי כחונק את עצמו‪,‬‬
‫ברור לדעת הפוסקים דהוי אונס כאשר‬ ‫ובזה גם התורת גיטין יסבור שהוי אונס‪.‬‬
‫הבעל מתחרט מהתחייבותו‪ ,‬והחזו"א‬ ‫ודבריו נכוחים ואמיתיים בלי ספק‪.‬‬
‫יחידאה בזה‪ ,‬ומובא בחת"ס שמי יאמר‬ ‫וכת"ר הביא ממהרי"ט ח"א סי' קי"ג‬
‫שסובר כהלל המובא בגמרא שאין משיח‬ ‫שאם חייבו בי"ד בנכפה מזונות לא הוי גט‬
‫לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה‬ ‫מעושה‪ ,‬וכן במאיס עלי באמתלא מבוררת‬
‫(סנהדרין צ"ט ע"א) הרי הוא אפיקורס‪,‬‬ ‫הביא הציץ אליעזר ח"ג סי' כ"א כמה‬
‫שכבר נחלטה ההלכה דלא כהלל בין כל‬ ‫אחרונים אם חייבו את הבעל במזונות‬
‫חכמי ישראל‪ ,‬וכן ר' אליעזר הגדול מכיון‬ ‫האשה לא הוי גט מעושה‪ .‬אע"ג דאין דין‬
‫שלא קיבל את דעת הרבים בתנור של עכנאי‬ ‫כפיה‪ ,‬מ"מ הרי חובה לגרש‪ ,‬וכת"ר דן‬
‫הגם שהיה גדול הדור לא התירו לו חכמים‬ ‫בהסבר זה כפי דעתו הרחבה‪ .‬כן הביא כת"ר‬
‫את נדויו עד סוף ימיו מכיון שיחיד ורבים‬ ‫את הבני אהובה פי"ד אות ט"ו ואת‬
‫הלכה כרבים‪.‬‬ ‫הישועות יעקב שם ס"ק ג' דהיכר שנוגע‬
‫וכן בנדוננו זה‪ ,‬דרכם של אלו הרוצים‬ ‫לחרפת רעב הוי אונס אף בכפיית ממון אף‬
‫רח"ל לשנות את דרכי ההוראה המסורה‬ ‫אם אין מרומז בה גט (ואולי כונתם לדברי‬
‫ממשה רבינו ע"ה כמו שעשו הרפורמים‬ ‫התורת גיטין)‪( .‬ויש לי להעיר בזה בדברי‬
‫וכו' תולים עצמם בסברא של יחיד שנדחה‬ ‫המהרי"ט הנ"ל שבהכרח לומר דחיוב‬
‫מהלכה מכל וכל והולכים נגד דין התורה‬ ‫המזונות הוא באופן שהבעל יכול לעמוד‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫כד‬

‫בוודאות‪ )4 .‬גם חיוב מזונות כשאינה עמו‬ ‫שהלכה כרבים ובדרך שלהם מגיעים עד‬
‫חשיב כחיוב ממון התלוי בגט כמבו' בבית‬ ‫להתרת אשת איש כמו המקרה שסודר בצפת‬
‫יעקב וגם מבואר שחזר בו מדבריו בתורת‬ ‫לאדם שמוגדר כ"צמח" שאיבד דעתו לגמרי‬
‫גיטין‪ )5 .‬וכ"ש הכא שנתחייב במזונות‬ ‫וחידשו שאפשר לזכות לו גט ואת הציווי‬
‫מוגדלים למטרת הגט בודאי שחשיב כעיקר‬ ‫לשמה ולזכות לו את המתן גט לאשה‬
‫כוונתם בחיוב עבור הגט שמבואר‬ ‫ומסתמכים על דמיון מילתא שאינו דומה‬
‫במהרשד"ם וכן במבי"ט שפוסל את הגט‪.‬‬ ‫כלל למה שהם מדמים בדמיון כוזב‪.‬‬
‫עכ"ד כת"ר שליט"א‪.‬‬ ‫ועברתי על כל פסק הדין שלהם בעיון‪,‬‬
‫והגם שאין אני רואה עצמי כשר המסכים‬ ‫ולא מצאתי אפילו יחידאה שסובר שאדם‬
‫על דברי כת"ר‪ ,‬ואיני ראוי לכך‪ ,‬מ"מ מכיון‬ ‫בלי דעת כלל אפשר לזכות לו את הציווי‬
‫שאני מבין שרצון כת"ר לדעת חוו"ד הריני‬ ‫לשמה ומתן הגט‪ ,‬וכתבתי תשובה ארוכה‬
‫מצטרף לדברי אלקים חיים הנ"ל‪ ,‬וכך היא‬ ‫בזה‪ .‬אך זה דרכם‪ ,‬שעוטפים את תורת‬
‫ההלכה‪ ,‬ואני מסכים עם כת"ר‪ ,‬וכפי‬ ‫השקר שממציאים בלבוש כביכול של‬
‫שהבאתי לעיל מס' "כפיה בגט" שהביאו‬ ‫פוסקים מפורסמים‪ ,‬ומדמים קלא אילן‬
‫מגדולי הפוסקים בדורות הקודמים שלכל‬ ‫לתכלת‪ .‬ועיקר הכאב שדורנו דור יתום שאין‬
‫הדעות התחייבות ממונית המאלצת את‬ ‫כח לפוסקי דורנו לצאת במחאה מספקת נגד‬
‫הבעל לתת גט לאשתו ונותן את הגט מחמת‬ ‫מגלים פנים בתורה שלא כהלכה‪).‬‬
‫התחייבותו ואם לא היה מתחייב לא היה‬ ‫המושג הסכם ל"כבוד הדדי בין בני זוג"‬
‫מגרש הוי כפיה שלא כדין והגט פסול עכ"ד‪.‬‬ ‫הוא כבר נודף אפיקורסות‪ ,‬מכיון שחז"ל‬
‫ואין להסתמך על דעה יחידאה כנגד כל‬ ‫כבר חיברו את המסמך הנ"ל שהוא מסמך‬
‫הפוסקים ולהתיר א"א או כל הלכה אחרת‬ ‫הנקרא אצלנו היהודים שלא מחפשים‬
‫שבתורה‪ ,‬כי אחרי רבים להטות‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫"חדשות" מסמך הכתובה‪ ,‬והמילה כבוד‬
‫לשנות אפילו קוץ בהלכה ממה שקבלנו‬ ‫הדדי הוא מסמך הבא לפרוק את עול‬
‫בסיני‪ .‬ורציתי להעיר שכבר בסעיף הראשון‬ ‫השו"ע‪ .‬ג‪.‬א‪.).‬‬
‫שבהסכם ל"כבוד הדדי" פרצו גדרי ההלכה‬ ‫‪...‬‬
‫במה שקבעו שאפשר לקדש על מנת שהבעל‬
‫וכת"ר כתב בסוף תשובתו‬
‫או האשה ימחלו על מצות עונה‪ ,‬כי אין‬
‫מחילה על כך‪ ,‬ומובא בגמרא דהמקדש את‬ ‫וז"ל‪ ,‬סיכום הדברים ‪ )1‬דברי החזו"א‬
‫האשה על מנת שאין לך עלי שאר כסות‬ ‫שיש להקל בקנסות נדחים מדברי המאירי‬
‫ועונה בדבר שבממון תנאו קיים ובדבר‬ ‫ומדברי התשב"ץ בח"ב‪ )2 .‬גם אם נקבל את‬
‫שבגופו אין תנאו קיים‪ .‬ובסעיף הראשון‬ ‫דברי החזו"א ‪ ...‬בנדו"ד שיכול להגיע‬
‫שבהסכם קבעו כנגד הדין הנפסק בשו"ע‬ ‫לכפייה בגופו (במאסר) וודאי דיש להחמיר‪.‬‬
‫אה"ע סי' ל"ח סעיף ה' ‪...‬אבל אם התנה‬ ‫‪ ... )3‬יש להחמיר בנדו"ד (גם לחזו"א) עפ"י‬
‫שלא יתחייב בעונה תנאו בטל עכ"ל‪,‬‬ ‫דברי המהרשד"ם שגם המקילים בקנסות‬
‫לא הקילו אם יתכן שלא היה בדעתו לגרש‬
‫כה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫הגיטין באה"ק‪ ,‬למעט בי"ד של הרב נסים‬ ‫ובהגהת רמ"א שם ז"ל דכל המתנה על מה‬
‫קרליץ שליט"א‪ ,‬ובי"ד של הבד"ץ העדה‬ ‫שכתוב בתורה ואינו ממון תנאו בטל‪.‬‬
‫חרדית בירושלים שליט"א‪.‬‬ ‫ו"בהסכם לכבוד" הנ"ל בתחילתו‬
‫ואני ישבתי בבי"ד העורך גיטין למעלה‬ ‫מתירים לפרוש איש מאשתו ואשה מבעלה‬
‫מעשר שנים‪ ,‬וידוע לי שאין מתענינים מה‬ ‫מחמת התחייבות ההסכם‪ ,‬הוא נגד ההלכה‬
‫קרה לבני הזוג שבאים להתגרש ב"בית הדין‬ ‫כי לא תופס על זה התחייבות‪ .‬וכבר הערתי‬
‫למשפחה" שהוא בית דין חילוני וערכאות‬ ‫לעיל שהסכם "לכבוד הדדי" הוא מילת‬
‫ממש‪ ,‬ואין מושג לדיינים מה כתוב בתיק‬ ‫זלזול כנגד תקנות חז"ל שהתקינו את‬
‫והאם לא איימו על הבעל וכפוהו לגרש‪,‬‬ ‫ההסכם לכבוד הדדי בכתובה‪ .‬עוד רציתי‬
‫דבר שקורה הרבה‪ .‬ורוב גדול של הגירושין‬ ‫להעיר שבהסכם הנ"ל כותבים על‬
‫עובר קודם כל את "בית הדין למשפחה"‪,‬‬ ‫התחייבות של אלף וחמש מאות דולר‬
‫ואם יש איזה ציוץ מהבעל שאינו מוכן לגרש‬ ‫לחודש אם לא יסכימו לתת או לקבל גט‪ ,‬אך‬
‫כבר מאיימים עליו שיוכרז כ"סרבן גט"‪,‬‬ ‫לא גילו בזה כוונתם‪ ,‬כי בהרבה מקרים אין‬
‫תואר שהומצא כאן בארה"ק ע"י אירגוני‬ ‫בזה כדי לכוף את הצדדים להתגרש‪.‬‬
‫השמאל ואומץ ע"י הערכאות להתעלל‬ ‫ובפועל בהסכם הנ"ל יכתבו סכום הרבה‬
‫בבעל כל מה שאפשר‪ ,‬ומחמת פחד מ"תואר‬ ‫יותר גדול‪ ,‬ולא רק מחצית משכורת אלא‬
‫כבוד זה" בהרבה מקרים נותן גט‪.‬‬ ‫כמה וכמה יותר מגובה המשכורת‪ ,‬באופן‬
‫וכבר כתבתי באחד מכרכי ספרי מגד"צ‬ ‫שההסכם יהיה לו כח לכוף לגירושין‪,‬‬
‫שיש לשקול שאולי צריך לבטל את חוק‬ ‫ובאופן זה אין הוה אמינא כלל לומר דלא‬
‫נישואין וגירושין‪ ,‬ויותר טוב שיתחתנו‬ ‫הוי כפייה שלא כדין‪ .‬ומפשטות לשון‬
‫אזרחית ללא חופה וקידושין ואז יינצלו‬ ‫הפוסקים שכתבו המחייב עצמו בקנסות‬
‫מהחששות החמורים לאיסורים המתבצעים‬ ‫דהוי גט מעושה‪ ,‬ולא כתבו קנסות גבוהים‬
‫כל יום תחת השמש‪ ,‬וכן מחמת המתירנות‬ ‫שאין יכול לעמוד בהם‪ ,‬משמע שאפילו יכול‬
‫הנוראה שמחליפים נשותיהם‪ ,‬אם בהסכמה‬ ‫לעמוד בקנס אך הקנס דוחק אותו לגרש ג"כ‬
‫או בהעלמת עין או מחמת ההתנהגות‬ ‫לא הוי גט מרצון והוי גט מעושה שלא כדין‪.‬‬
‫החברתית המתירה רח"ל איסור אשת איש‬ ‫וכבר מבואר לעיל שזה הסכם שאמנם‬
‫ואין בעיניהם בזה כל דבר מכוער‪.‬‬ ‫נכתב ע"י רבנים‪ ,‬אך מההסכם נראה שהם‬
‫ולדאבוננו נהפכה התנהגות זו לנורמה בעיני‬ ‫לא רבנים אורטודוקסיים וסטו ממסורת‬
‫חלק ניכר מהציבור‪ ,‬וזו הסיבה לריבוי‬ ‫ההלכה‪ .‬והריני לחזק ידי כת"ר ללחום כנגד‬
‫הגירושין‪ ,‬כי כל ענין הנישואין לא נראה‬ ‫הסטיה מההלכה שהתחילה מהגיור המזויף‪,‬‬
‫בעיניהם כקשר אמיתי‪.‬‬ ‫ועכשיו רוצים לקעקע את יסודות חיי‬
‫א"כ מדוע הרבנות צריכה להיות מעורבת‬ ‫המשפחה ולהרבות ממזרים בישראל רח"ל‪.‬‬
‫בקלות הראש הזו‪ .‬אך מי שרוצה בדוקא‪,‬‬ ‫ובעיקר צריכים הדיינים בבתי דין‬
‫ונראה ששייך לענין רוחני ונשמתי ומאמין‬ ‫הממשלתיים‪ ,‬שהם עורכים כמעט את כל‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫כו‬

‫יערכו לו נישואין כדמו"י‪.‬‬ ‫בהקב"ה ובתורה‪ ,‬ואצלו הנישואין הוא לא‬
‫"שכירות חודשית"‪ ,‬לאחר שיקול דעת‬
‫ואסיים בכבוד רב ובברכה לפני הדר"ג להצלחה בכל‬
‫עניניו ולעמוד בפרץ לחזק בדק קדושת בית ישראל‬
‫ובתפלה להשי"ת ופרוס עלינו סוכת שלומך ותצילנו‬
‫מכל מיני פורעניות ויתגדל ויתקדש שמיה רבא‬
‫בביאת משיח צדקנו מיד ממש‬
‫וע"ז באעה"ח הרב גדליהו אקסלרוד‬
‫אב"ד חיפה ת‪.‬ו‪( .‬בגימלאות) מח"ס שו"ת מגדל צופים ח"ח‬
‫‪‬‬

‫תשובת הגאון רבי אליהו שלזינגר שליט"א‬
‫ראב"ד שכונת גילה בעיה"ק ירושלים‬

‫דעל כתפיה"‪ ,‬ועוד כיוצא באלה‪.‬‬ ‫הסכם ממון קדם נישואין‬
‫לאחרונה הגיע מארה"ב נוסח חדש לפיו‬ ‫בשנים האחרונות הפך ענין "הסכם‬
‫ההסכם קדם הנישואין כולל בתוכו סנקציות‬ ‫הממון" שבין בני הזוג קודם נישואיהם‬
‫קשות נגד הבעל באם יסרב לתת גט לאשתו‬ ‫לדבר נפוץ מאד‪ .‬הסכם זה נעשה בעיקר‬
‫גם באופן שביה"ד פסק שאינו חייב לגרשה‬ ‫בזיווג שני‪ ,‬אבל כהיום הזה רבים עורכים‬
‫(גם בהסכמי ממון פה בארצה"ק ישנן‬ ‫הסכמי ממון גם בזיווג ראשון‪.‬‬
‫סנקציות נגד סרבני גט‪ ,‬אך לא במידה קשה‬ ‫הסכם זה כולל בתוכו בעיקר עניינים‬
‫כפי שהיא נוסחה ע"י הסתדרות הרבנים‬ ‫ממוניים שבין בני הזוג‪ ,‬למשל אם יש לכל‬
‫בארה"ב) עד כדי שיצטרך לשלם ממון רב‬ ‫אחד מבני הזוג דירה משלו‪ ,‬רושמים‬
‫לכל יום של סירוב‪.‬‬ ‫בהסכם שכל אחד ישאר עם דירתו שלו‪,‬‬
‫ועל כך קמה צעקה וזעקה גדולה ומרה‪,‬‬ ‫וכיוצ"ב‪ .‬וכל זה יכול להיות טוב ונכון‬
‫כיון שיש כאן חשש גדול ל"גט מעושה"‪,‬‬ ‫בתנאי שהסכם הממון אינו סותר את‬
‫והיינו גט שניתן על ידי עונש או קנס ובעל‬ ‫הכתובה‪ .‬אבל אם יכתבו בהסכם שבמקרה‬
‫כרחו של הבעל‪ ,‬ורבנים רבים (ואף אני הק'‬ ‫של גירושין איש לא חייב לשני שום ממון‪,‬‬
‫ביניהם) חתמו נגד הדבר הזה ובראשם‬ ‫ומיַתֵּ ר את הכתובה שבה יש‬ ‫זה סותר ְ‬
‫גאב"ד העדה החרדית הגאון רבי משה‬ ‫התחייבות ממונית‪ .‬וכן אם יכתבו שלא‬
‫שטרנבוך שליט"א‪ ,‬וכפי שניסח זאת‬ ‫תוכל לגבות את כתובתה מנכסיו במידה ולא‬
‫כדלהלן‪:‬‬ ‫יהיה לו כסף לשלם לה‪ ,‬אף זה סותר את‬
‫פסק הלכה ואזהרה חמורה אודות‬ ‫הכתובה‪ ,‬כיון שבכתובה הוא מתחייב‬
‫קדושת היחס חלחלה אחזתנו מההצעה‬ ‫שתוכל לגבות כתובתה "אפילו מגלימא‬
‫כז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫בפירוש‪ ,‬וכמבואר במבי"ט (ח"ב סי' קלח)‬ ‫החדשה להנהיג סידור גט ע"י שהבעל‬
‫ובמהרשד"ם (שם) שהעיקר תלוי בכוונה‪.‬‬ ‫מקבל על עצמו בקנין בשעת הנישואין שאם‬
‫רואים אנו רח"ל את בתי ישראל‬ ‫תרצה האשה להתגרש ובית הדין לא ימצאו‬
‫בחורבנם‪ ,‬וישראל סבא בסכנה!‬ ‫לנכון לחייבו ליתן גט עפ"י דתוה"ק‪ ,‬הרי‬
‫שיהיה מחוייב לשלם לה מזונות אף שחיה‬
‫וע"ז באעה"ח (‪)-‬‬
‫בנפרד ממנו ואינו מחוייב במזונותיה מחמת‬
‫***‬ ‫תיקון חכמים‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מאמרים רבים נכתבו בנושא זה‬ ‫ועל כן כדי להוציא מדעת הטועים‪ ,‬וכדי‬
‫של הסכמי ממון קדם הנישואין (ראה‬ ‫לשמר את קדושת היחס של עם ישראל‬
‫בתחומין חלק כא‪ ,‬ועוד)‪ ,‬וכמעט בכל‬ ‫לדורות הבאים עד ביאת גואל צדק בב"א‪,‬‬
‫הנוסחאות ואליבא דכל השיטות נמצאו‬ ‫הננו לגלות את דעת ההלכה הצרופה בעניין‪,‬‬
‫פגמים הלכתיים‪ .‬ואינני מדבר על הטעם‬ ‫כדלהלן‪ )1 :‬להלכה אין להקל בגט הניתן‬
‫לפגם שיש בהסכם ממון שנעשה בשעת‬ ‫מחמת חיוב ממוני שקיבל על עצמו‪ ,‬אלא‬
‫הנישואין‪ ,‬והבעל צריך לחתום על הסכמה‬ ‫רק בצירוף טעמים חזקים נוספים‪ ,‬וכהכרעת‬
‫לקנסות ועונשים במידה ולא ירצה לגרש את‬ ‫מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות‬
‫אשתו‪ .‬איזה פנים יש לנישואין כאלה‪ ,‬ה'‬ ‫(ח"ב סי' קסג) שאף שקיבל על עצמו מ"מ‬
‫ירחם‪.‬‬ ‫נחשב לאונס אם חזר בו אח"כ מרצונו לגרש‪.‬‬
‫וכדי לתת פתרון במקצת לאלה‬ ‫ויעו"ע בדברי נתיה"מ בסי' רה (ס"ק א‬
‫שחוששים להנשא ללא הסכם ממון‪ ,‬מפני‬ ‫וס"ק ט) שכדי להכשיר גט לא מספיק שלא‬
‫החשש העתידי שבית הדין יפסוק שהבעל‬ ‫היה אונס אלא צריך שיהיה גם רצון חיובי‬
‫צריך לתת גט‪ ,‬והוא יסרב‪ ,‬ותשאר עגונה‬ ‫מצד הבעל‪.‬‬
‫בחיי בעלה‪ ,‬עלה ברעיוני מה שכתבתי‬
‫‪ )2‬וגם המקילים בחיוב ממוני שקיבל על‬
‫במכתבי לכמה מגדולי הדיינים שליט"א‪,‬‬
‫עצמו דיברו רק בחיוב ממון שנעשה מתוך‬
‫וראה להלן‪.‬‬
‫דעה רצינית שישנה אפשרות שיתגרש‪,‬‬
‫וזאת למודעי‪ ,‬כי סנקציות נגד הבעל‬ ‫כמבואר במהרשד"ם (חאה"ע סי' סג)‪ ,‬מה‬
‫בהסכם הממון‪ ,‬שמחייב את הבעל באיזה‬ ‫שלא שייך כאן‪.‬‬
‫שהם חיובים גם אם ביה"ד פסק שאינו חייב‬
‫‪ )3‬כמו"כ‪ ,‬גם המקילים בחיוב ממון‬
‫לגרשה‪ ,‬זוהי עוולה וחטא ופשע‪ ,‬כי אם‬
‫שקיבל על עצמו דיברו רק בחיוב ממון‬
‫ביה"ד פסק שאינו חייב לגרשה‪ ,‬כי אז זוהי‬
‫שיכול לעמוד בו‪ ,‬וכלשון הרמ"א ש"בידו‬
‫תורה‪ ,‬וזו הלכה‪ ,‬ואיש לא יכול לכפות על‬
‫ליתן הקנסות"‪ ,‬וכמו שמפורש במבי"ט‬
‫הבעל לגרשה גם לא באופן שלא יהיה חשש‬
‫(ח"ב סי' רו)‪.‬‬
‫מפני גט מעושה‪ ,‬כיון שהבעל נוהג עפ"י דין‬
‫תורה כפי שנפסק ע"י בית הדין הרבני‪ .‬וכל‬ ‫‪ )4‬כל חיוב מזונות או כל דבר אחר‬
‫הסכם ממון יכול להיות מנוסח רק באופן‬ ‫שנעשה במכוון למטרת כפיית הגט פוסל‬
‫את הגט‪ ,‬ולא משנה אם מזכירים את הגט‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫כח‬

‫יקפידו עמו עד כדי כך‪ ,‬ונמצא דהוי אונס‬ ‫כשר‪ ,‬עם התראה לבעל סרבן‪ ,‬ורק בתנאי‬
‫שלא הביא על עצמו מדעתו‪ .‬ובשו"ת מהר"י‬ ‫שביה"ד אכן פסק שהוא חייב לגרשה‪ ,‬ולא‬
‫לבית הלוי (סי' יא) הביא לדברי המהריב"ל‬ ‫באופן אחר בשו"פ‪.‬‬
‫הנ"ל וכתב דיש לחשוש לדבריו‪ .‬וכן מבואר‬ ‫***‬
‫בדברי הרא"ה המובא בשיטה מקובצת‬
‫והנה יוכח להלן מדברי ראשונים‬
‫(ב‪,‬ב) בסוגיא דנאנס על קיום התנאי‪ .‬וכתב‬
‫ואחרונים דכל קנס שמוטל על הבעל כדי‬
‫שם שזהו דוקא היכא שתלה הדבר בדעת‬
‫ללחוץ עליו לתת גט לאשתו‪ ,‬הוי הגט‬
‫עצמו (או אף בדעת האשה גבי קידושין)‪,‬‬
‫מעושה ופסול‪.‬‬
‫שאז אמרינן שהיה סבור לקיים התנאי‪ ,‬ואם‬
‫נאנס על כך הוי אונס בעצם המעשה‪ .‬אך אם‬ ‫כתב המהרשד"ם (אבהע"ז סי סג‪ ,‬דף‬
‫תלה התנאי במישהו אחר‪ ,‬אזי אף שנאנס‬ ‫לג‪,‬ג) דאף לדעת המקילין בקנסות שהביא‬
‫אין טענת אונס מדינא מכיון שאסיק‬ ‫על עצמו‪ ,‬מאחר שכל אונס שאדם הביא על‬
‫אדעתיה שאולי לא יקיים התנאי‪ .‬ודקדק‬ ‫עצמו אינו אונס‪ ,‬מ"מ זהו דוקא היכא‬
‫הברכת שמואל (סי' ו) מלשון דברי הרא"ה‬ ‫שבשעת קבלת הקנס העלה בדעתו אפשרות‬
‫שמפרש לדין טענת אונס לא משום‬ ‫רצינית לכך שיצטרך לגרש בעל כרחו‬
‫שמפרשים כך לתנאי ולא משום אומדנא‬ ‫(מחמת הקנס) מתוך מריבה‪ .‬וכתב שם‪ :‬דאף‬
‫דמוכח שהוי גט בטעות‪ ,‬אלא משום גט‬ ‫לרבי מימון שהיקל בגירש מחמת הקנסות‬
‫מעושה‪ .‬וביאור הדבר כתב בספר "בריתי‬ ‫וזהו דוקא היכא שקיבל על עצמו את‬
‫שלום" (ח"ד סי' טז) עפ"י דברי הרשב"א‬ ‫הקנסות מתוך אפשרות רצינית שיגרש‪,‬‬
‫בתשובה (ח"א סי' תש"ז) דבמקדש אשה‬ ‫משא"כ היכא שקיבל על עצמו שישלם קנס‬
‫במעכשיו אם לא יבוא תוך ל'‪ ,‬לא יכול‬ ‫באם הבורר יגיד שיגרש‪ ,‬מצינן למימר‬
‫לגרשה בתוך הל'‪ ,‬מאחר "דאין גט אלא‬ ‫דאפשר שלא העלה בדעתו שאכן הבורר‬
‫לאחר גמר קידושין"‪ .‬וביאר בשערי יושר‬ ‫יפסוק כך ‪ -‬עכתו"ד‪.‬‬
‫(שער ז פרק יח‪ ,‬עמ' רסה) את דברי‬ ‫ובספר המבי"ט (ח"ב סי' לקח) אף‬
‫הרשב"א‪ ,‬דבתנאי כזה אף אם אמר מעכשיו‪,‬‬ ‫שחולק על המהרשד"ם‪ ,‬אך זה מחמת‬
‫כוונתו שיחול רק מזמן קיום התניא למפרע‪,‬‬ ‫שודאי ידע שאולי או ודאי יפסקו כך‬
‫אך לא למפרע ממש‪.‬‬ ‫הבוררים שעליו לגרש‪ ,‬ומשמע שאם סבר‬
‫הרי דאף אם אמר מעכשיו לא נגמר‬ ‫דיתכן והבורר לא יפסוק שצריך לגרש‪ ,‬על‬
‫המעשה עד שיתקיים התנאי‪ .‬ויש לשאול‬ ‫דעת כן לא התחייב בקנס‪.‬‬
‫לכאורה דא"כ אמאי איתא שם בגמרא‬ ‫כתב בשו"ת מהר"י בן לב (ח"ב סי' יח)‬
‫שבאונס דשכיח טובא כגון דפסקיה מברא‬ ‫במי שנשבע לחלוץ‪ ,‬דנהי שמחוייב לחלוץ‬
‫וודאי דאין טענת אונס‪ ,‬הא מ"מ בשעת גמר‬ ‫ואין זו חליצה מעושה כיון שהביא זאת על‬
‫המעשה גירושין הוא אנוס על כך‪ ,‬ואפש"ל‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל לכפותו בשוטים ובנידוי על‬
‫כמו שכתבו רבי מימון והמהרי"ק שכל אונס‬ ‫קיום השבועה אין לעשות‪ ,‬כיון דמצינן‬
‫שהביא על עצמו מרצון אינו אונס‪ .‬וממילא‬ ‫למימר שלא העלה בדעתו שבית הדין‬
‫כט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫עם הזבה ממילא בימיהן זה נכלל באותה‬ ‫מובן שכל זה דווקא באונס דשכיח טובא‪,‬‬
‫הגזירה‪.‬‬ ‫אך באונס דשכיח קצת בזה יש טענת אונס‬
‫ומבואר מזה דהיכא ששייך אותו הטעם‬ ‫מדינא (לולא תקנת צנועות ופרוצות)‪ ,‬וכמו‬
‫הרי זה נעשה כלול באותה הגזירה‪ ,‬ולא‬ ‫שכתבו המהרשד"ם והמהריב"ל והמבי"ט‬
‫אמרינן בזה דאין לנו כח לחדש גזירות‬ ‫ומהר"י לבית הלוי דהיכא שלא העלה‬
‫מדעתנו‪ .‬וממילא יצירת הסכם זה היא בגדר‬ ‫בדעתו כל כך לא אמרינן שהוי אונס שהביא‬
‫מתנה על מה שכתוב בתורה [דסוגיין‬ ‫על עצמו‪ ,‬וא"ש היטב חילוקו של הרא"ה‬
‫דעלמא היא כשיטות שבמילי דאיסורא גם‬ ‫בין היכא שסבר שיבוא לבין היכא שתלה‬
‫בדרבנן התנאי בטל‪ ,‬דעשו חיזוק לדבריהם‬ ‫הדבר במישהו אחר‪.‬‬
‫כשל תורה]‪ ,‬וכעין מה שמבואר בשו"ת‬ ‫נמצא שבנידון דידן‪ ,‬שרובא דרובא לא‬
‫הרא"ש (כלל לג‪ ,‬סי' א) שכתב שהנושא‬ ‫מעלים בדעתם בעת החתונה במחשבה‬
‫אשה ומתחייב שלא ישא אחרת עליה ועברו‬ ‫רצינית שיגיעו למצב שבו האשה תרצה‬
‫עשר שנים ולא ילדה שהתנאי קיים על אף‬ ‫ותצטרך לכפות אותו ליתן גט בניגוד‬
‫שעוקר דין תורה שמחוייב לישא אחרת‪,‬‬ ‫לרצונו‪ ,‬ממילא וודאי שלא חשיב כאונס‬
‫ומטעם שבשעת עשיית התנאי לא היה ודאי‬ ‫שהביא על עצמו‪ ,‬והוי גט מעושה לכו"ע‬
‫דמיעקר‪ ,‬דדילמא תלד‪ ,‬ומבואר שאם היה‬ ‫רח"ל‪.‬‬
‫ודאי דמיעקר היתה ההתחייבות בטילה‪,‬‬ ‫עוד כתב שם בספר "בריתי שלום" דיש‬
‫ולפי"ז ה"ה כאן שההתחייבות בטילה‬ ‫מקום רב לומר‪ ,‬שכל החיים חיי אישות‬
‫מדינא‪.‬‬ ‫באופן כזה המה באיסור כמו המשהה את‬
‫וכ"ש למש"כ בשו"ת המהרש"ך (ח"ב‬ ‫אשתו בלא כתובה‪ ,‬דזיל בתר טעמא‪ ,‬דכאן‬
‫סי' פב) שדברי הרא"ש המה רק היכא שלא‬ ‫האשה יכולה להוציא את הבעל ללא שום‬
‫היתה הכוונה למיעקר‪ ,‬אך אם היתה הכוונה‬ ‫מעצור‪.‬‬
‫לעקור ד"ת אזי אף בספק אם יעקור‬ ‫דהנה בשבת (יג‪,‬א) בברייתא דבא וראה‬
‫ההתחייבות בטילה‪ .‬וכאן גם היה ודאי‬ ‫עד היכן פרצה טהרה בישראל מבואר בכמה‬
‫דמיעקר וגם זו היתה הכונה לחיות כך‪.‬‬ ‫ראשונים (ר"י מלוניל ומאירי) דבאמת חז"ל‬
‫וכיון שההתחייבות בטילה הרי הוי‬ ‫לא גזרו כלל שלא יאכל הטהור עם הזבה‪,‬‬
‫עישוי שלא כדין‪ ,‬והגט בטל רח"ל אף בלא‬ ‫כיון שבימיהם לא היו צריכים לגזור על כך‪,‬‬
‫מה שנתבאר לעיל‪.‬‬ ‫ורק אח"כ כשירדה הטהרה בעם ישראל‬
‫והסיק שם מכמה טעמים שהעיקר לדינא‬ ‫וכבר לא אכלו חוליהן בטהרה אזי ממילא‬
‫הוא כדברי המחמירים בקנסות מכמה‬ ‫נוצר גם איסור לאכול הטהור עם הזבה‬
‫טעמים‪ .‬א) רוב הראשונים סבירא להו‬ ‫ונכלל באיסור של הזב עם הזבה‪ ,‬ולא שגזרו‬
‫להחמיר באונס שהביא על עצמו‪ ,‬והרי הם‬ ‫גזירה נוספת‪ ,‬וכאמור גם לא שזה היה נכלל‬
‫הרשב"א‪ ,‬הריטב"א והמאירי‪ .‬ב) אין אף‬ ‫מעיקרא בגזירתם הקודמת‪ ,‬אלא שממילא‬
‫אחד מהראשונים שמיקל באופן ברור‪.‬‬ ‫כיון דשייך בזה אותו הטעם דלא יאכל הזב‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫ל‬

‫כאן האשה לא מסכימה להתקדש לו בלא‬ ‫אמנם המהרי"ק למד בדברי רבינו פרץ‬
‫שיחתום קודם לכן על ההסכם‪ .‬ודמי ממש‬ ‫שמיקל באונס שהביא על עצמו‪ ,‬אך‬
‫לנידון הר"ח גם לדברי החמדת שלמה‪.‬‬ ‫התשב"ץ למד בדברי רבינו פרץ לא כך‪,‬‬
‫וממילא יתכן שבזה גם הרמ"א יודה שיש‬ ‫אלא הוא מיקל באונס ממון שלא יכול‬
‫להחמיר גם במקום שחשב מראש על‬ ‫להגיע לידי כפייה בגופו‪ ,‬ונמצא שאין‬
‫האפשרות שיגרש‪.‬‬ ‫אפשרות להחשיב את דעת רבינו פרץ כדעה‬
‫עוד כתב שם בספר ‪,‬בריתי שלום" דמה‬ ‫מקילה גם במקום שיכול להגיע לכפייה‬
‫שרוצים לטעון‪ ,‬דכיון שהתשלום מוגדר‬ ‫בגופו‪ ,‬כיון שאין דבר ברור מה דעתו‪ .‬ג)‬
‫כ'מזונות' לכן אין בזה חשש גט מעושה‪,‬‬ ‫הרמ"א היקל בכך לענין דיעבד וזה משום‬
‫נראה שאין טענה זו מספקת כלל‪ ,‬כיון‬ ‫שסבר שגם הריטב"א בתשובה (שהובא‬
‫שמבואר בהדיא במבי"ט (ח"ב סימן קלח)‬ ‫בב"י) הוא בין המקילים‪ .‬אך כבר השיגו‬
‫ובמהרשד"ם (שס) וכן בעוד אחרונים‬ ‫עליו האחרונים הן מחמת דברי הריטב"א‬
‫שהעיקר תלוי בכוונה ולא באמירה‪ ,‬ואם‬ ‫באותו מקום עצמו שמשמעותם לא כפי‬
‫עיקר הכוונה היא עבור הגט‪ ,‬הוי גט מעושה‬ ‫שהבין הרמ"א‪ ,‬והן מחמת שלא ראה את‬
‫אף שהכפייה היא על דבר אחר ולא על הגט‬ ‫דברי הריטב"א בחידושיו לב"מ שהביא‬
‫עצמו וגם היא כפייה כדין‪ .‬ואמנם בראנ"ח‬ ‫השיטה מקובצת‪ .‬ד) הרמ"א לא ראה את‬
‫(ח"א סי' סג) מבואר שבעישוי כדין העיקר‬ ‫דברי המאירי‪ ,‬וסבר שהרשב"א הוא דעת‬
‫תלוי בהזכרה ולא בכוונה‪ ,‬אך איך נוכל‬ ‫יחידאה‪ .‬ואע"פ כן תמהו עליו גדולי‬
‫לעשות מעשה להקל כנגד דברי המבי"ט‬ ‫האחרונים וכתבו שאיך נקיל כמהרי"ק ורבי‬
‫והמהרשד"ם‪ .‬גם הלא במאירי [אשר נדפס‬ ‫מימון במקום שהרשב"א חולק עליהם‪.‬‬
‫בדורות האחרונים‪ ,‬ולא היה בפני הראנ"ח]‬ ‫וכ"ש כשנתברר כיום שאף המאירי סובר‬
‫מבואר כמעט בהדיא כדעת המהרשד"ם‬ ‫כדעת הרשב"א‪ ,‬ואין זו דעת יחיד‪.‬‬
‫והמבי"ט‪ ,‬ולא כדעת הראנ"ח‪ .‬ומ"מ גם‬ ‫ויש להוסיף מה שכתב בשו"ת משכנות‬
‫לראנ"ח זהו דווקא בסכום סביר שיכול‬ ‫יעקב (חאבהע"ז סי' לח) דאין לסמוך להקל‬
‫הבעל לעמוד בו בלי להגיע לחרפת רעב‪,‬‬ ‫בגט שניתן מחמת קנסות אף לענין דיעבד‪,‬‬
‫וכפי שהוכח לעיל מהראשונים והאחרונים‪.‬‬ ‫מאחר שדעת הר"ח ועוד ראשונים (ב"ב מו)‬
‫[וגם לא מבואר בראנ"ח כלל אם 'מזונות'‬ ‫דבמתנה וגט אף אונסא דנפשיה הוי אונס‬
‫נחשבים כהזכרה מפורשת או לאו‪ ,‬ובשאלה‬ ‫גבי אשה שלא הסכימה להתקדש לבעל‬
‫זו נחלקו אחרוני האחרונים]‪.‬‬ ‫אא"כ יתן לה כל נכסיו במתנה‪ ,‬ודעתם שהוי‬
‫ואי אפשר לומר שבנדו"ד אין אומדנא‬ ‫מתנה באונס והמתנה בטילה‪.‬‬
‫דמוכח שעיקר כוונת ההתחייבות היא‬ ‫ואמנם בשו"ת חמדת שלמה (אבהע"ז‬
‫בשביל הגט‪ ,‬כי למה שהבעל יסכים לשלם‬ ‫סי' פא) נחלק עליו מחמת דשאני קנס‬
‫לאשתו מזונות בלא להתחשב ביכולת‬ ‫שמתחילה קיבל על עצמו ברצון גמור ללא‬
‫ההשתכרות שלה‪ .‬וגם הלא מסכמים מראש‬ ‫שום לחץ מהאשה‪ ,‬אבל בנידון דידן הלא‬
‫לא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫ואני הקטן רציתי לחשוב בכיוון אחר כדי‬ ‫שעד תקופת הפירוד היא מסכימה להסתפק‬
‫לפייס את החוששים‪ ,‬והרעיון הוא להתבסס‬ ‫במזונות נמוכים יותר‪ ,‬ולמה דווקא לאחר‬
‫על הכתובה שהיא מדאורייתא לכמה דעות‪,‬‬ ‫הפירוד מסכים הבעל להתחייב במזונות‬
‫או מדרבנן לדעות אחירות‪ ,‬וכל מטרתן "כדי‬ ‫מוגדלים בלי שהיא תסכים להסתפק בפחות‬
‫שלא תהא קלה בעיניו לגרשה"‪ .‬ובזמן חז"ל‬ ‫מכך‪ .‬ועל כרחך שהמטרה היא בשביל‬
‫שקבעו מאתיים זוז היה בזה גורם מרתיע‪ ,‬כי‬ ‫כפיית הגט‪.‬‬
‫זה היה סכום גדול‪ .‬אבל בימינו הוא סכום‬ ‫***‬
‫פעוט‪ ,‬וזה לא משחק כלל ועיקר בחישוב‬
‫ובענין זה פניתי לכמה מגדולי התורה‬
‫לגירושין אם לאו‪.‬‬
‫שליט"א ובקשתי את חוות דעתם בנידון‪.‬‬
‫והנה זכורני שלפני שנים רבות שמעתי‬
‫בס"ד‪ ,‬ער"ח שבט תשע"ו‬
‫מכמה פוסקים חשובים שטענו שיש לכתוב‬
‫בכתובה סכום של מחיר דירה ממוצעת (לפי‬ ‫אמע"כ הגאון הגדול מוה"ר רבי ‪ ................‬שליט"א‬
‫המקום שבו החתונה נערכת) ולמשל‬ ‫אחדשה"ט ושכת"ר באה"ר ‪ -‬לאחרונה‬
‫בירושלים יש לכתוב סך של מליון ומאתיים‬ ‫נתוודעתי יותר מבעבר‪ ,‬לסוגי הסכמי ממון‬
‫אלף שקל‪ .‬וזה סכום מרתיע שיגרום לנסות‬ ‫בנוסחאות שונים אשר בכל אחד מהם‬
‫להעדיף תמיד "שלום בית" ולא לגשת לבית‬ ‫חסרון אחר‪ .‬יש ונוסח אחד סותר את‬
‫הדין על כל דבר שטות והבל ולדרוש גט‬ ‫הכתובה ועוקר אותו מעיקרו‪ .‬יש ונוסח אחר‬
‫פיטורין‪ ,‬שהיום לצערינו מצוי מאד גם‬ ‫שיש בו קנסות ועונשים לבעל סרבן גט‪ ,‬ויש‬
‫בקרב אוכלוסיות שבעבר מעט מאד נשמע‬ ‫בו חשש לגט מעושה‪ .‬ועוד כיוצ"ב‪ .‬ואני‬
‫אצלן‪ ,‬והיום היד קלה על הֶ ֶדק הגירושין‪.‬‬ ‫מורה לכל אלה המתעקשים לערוך "הסכם‬
‫והנה במידה והענין הגיע לבית הדין‪,‬‬ ‫ממון" קדם נישואין‪ ,‬שיתייעצו עם תלמידי‬
‫והוא פסק שעל הבעל אכן לגרש את אשתו‬ ‫חכמים כדי שהנוסח יהיה כהלכה וכדין‪.‬‬
‫ולתת לה כתובה‪ ,‬והוא מסרב (שזה החשש‬ ‫אך כידוע ישנן קבוצות (בעיקר של‬
‫העיקרי מסַ ְרבָ ן גט)‪ ,‬כי אז על ידי שיפחיתו‬ ‫נשים) הלוחצות על נוסחאות שאי אפשר‬
‫לו משמעותית מסכום הכתובה בה התחייב‬ ‫להסכים עמן‪ ,‬ולצערי גם רבנים מסויימים‬
‫סכום גדול‪ ,‬יתכן ובזה יתרצה לתת גט‪.‬‬ ‫נכנעים ללחצים‪ ,‬מה שגורם בסופו של דבר‬
‫ואולי אף יש לבדוק אפשרות לתת‬ ‫לקלקולים רבים‪.‬‬
‫לכתובה תוקף חוקי עפ"י חּוקֵּ י המדינה‬ ‫והאמת היא שמאז ומעולם היו בעלים‬
‫(אולי כמו משכנתא) ואז אם ביה"ד פסק‬ ‫סרבני גט‪ ,‬אך לא היו עושים הסכמי ממון‬
‫שחייב לתת לה כתובתה‪ ,‬כי אז המדינה‬ ‫לפני הנישואין‪ ,‬ובפרט משום שלא רצו‬
‫תגבה ממנו כמו כל חוב שחייב מטעם‬ ‫להכניס אוירה של גירושין קודם הנישואין‪,‬‬
‫המדינה‪ .‬אלא א"כ יסכים לתת גט‪ ,‬והלחץ‬ ‫מה גם שבודאי בעת ניסוח ההסכם היו‬
‫עליו יּותַ ר‪.‬‬ ‫ויכוחים בין הצדדים מה שגרם לאוירה‬
‫המעלה בהצעה זו שהבסיס לכל הוא‬ ‫עכורה מאד בכניסה לחופה‪.‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫לב‬

‫הנישואין זכויות לאיש וזכויות לאשה‪ ,‬ויש‬ ‫"הכתובה"‪ ,‬ואין חשש של ויכוח על‬
‫שיווי משקל במערכת ההלכתית בין‬ ‫פרשנות הסכם הממון‪ ,‬כיון שהכתובה שווה‬
‫הזכויות [ובפרט אחרי חרמי רבנו גרשום‬ ‫לכל‪ .‬אין כאן גם חשש לגט מעושה כיון‬
‫מאור הגולה‪ ,‬שמבואר בראשונים שבאו‬ ‫שתביעת כתובה אינה לא עונש ולא קנס‪.‬‬
‫להוציא מן הבעל הכוח היתר שיש לו‬ ‫(אמנם אם המדינה תדרוש כסף זה כחוב‪,‬‬
‫בנישואין]‪ .‬וכן להבדיל בין חוקי האלקים‬ ‫ויהיו על זה עונשים וקנסות‪ ,‬ובעקיפין יש‬
‫ותורתיו לחוקי בשר ודם‪ ,‬מכל מקום הרי‬ ‫חשש לגט מעושה)‪.‬‬
‫נצטוו הגוים על הדינים‪ ,‬ועל פי דעתם וכח‬ ‫וכל זה אמור כמובן רק באופן שבית הדין‬
‫שכלם של בשר ודם‪ ,‬מכוונים לעשות‬ ‫פסק שעל הבעל לגרש את אשתו‪ .‬ובשום‬
‫מערכה של חוקים שיהיה בה שיווי המשקל‬ ‫אופן לא באופן אחר (כיון שיש וניסחו נוסח‬
‫בין כוח הבעל לכוח האשה‪.‬‬ ‫של הסכם ממון לפיו הבעל יענש בקנסות‬
‫ואילו כאן בארץ ישראל‪ ,‬הרי מצד אחד‬ ‫קשים באם לא ירצה לגרש את אשתו עפ"י‬
‫ע"פ החוק (שראשיתו בהסכם של מייסדי‬ ‫רצונה גם אם ביה"ד פסק שאינו חייב לגרש‬
‫המדינה עם המפלגות הדתיות)‪ ,‬ענייני‬ ‫את אשתו)‪.‬‬
‫גירושין ונישואין נידונין בבית דין רבני‬ ‫כיון שענין הסכם הממון קודם הנישואין‬
‫ועפ"י ההלכה‪ ,‬והכרעתו מחייבת‪ .‬אך דא‬ ‫הופך להיות מצוי מאד לא רק בזיווג שני‬
‫עקא שמשך עשרות שנים‪ ,‬לאט לאט‬ ‫אלא גם בזיווג ראשון‪ ,‬אודה עד מאד‬
‫הפקיעו מכח בית הדין את הכרעת ההלכה‬ ‫למעכת"ר באם יוכל לחוות דעתו החשובה‬
‫כדין תורה בדברים שנראה להם שיש בהן‬ ‫בנידון‪ ,‬ולהתייחס גם למה שהצעתי במכתב‬
‫זכות יתר לבעל או 'השפלה' לאשה‪ .‬אך‬ ‫זה‪.‬‬
‫מאידך באותם הדברים שנותנת ההלכה כוח‬
‫המברכו בברכה מרובה‪ ,‬אליהו שלזינגר‬
‫יתר לאשה‪ ,‬השאירו את כוח האשה כפי‬
‫שהוא‪ .‬ולדוגמא‪ :‬השאירו את החרם דרבינו‬ ‫***‬
‫גרשום שלא יגרש אדם אשה בעל כרחה‪ ,‬כך‬ ‫וחכם אחד שליט"א העיר על הדברים‪,‬‬
‫שאין אדם בארץ ישראל יכול לגרש את‬ ‫כדלהלן‪:‬‬
‫אשתו אם אינה מתרצית לכך‪ ,‬כי כך היא‬ ‫במחילת כת"ר דומני שהצעה זו צ"ע‪,‬‬
‫ההלכה‪ ,‬וההלכה כביכול מחייבת אצלם‬ ‫ויש לחוש דאתי למיפק חורבא‪ .‬דהנה כל מי‬
‫ע"פ ההסכם עם הרבנות וע"פ החוק‪.‬‬ ‫שמצוי קצת במצב ההווה בבתי הדין‬
‫ומאידך היא כן יכולה לכפותו‪ ,‬וכפי שהוא‬ ‫ובערכאות המדינה בענייני משפחה בארץ‬
‫נהוג אצל כל הגויים בכל העולם‪ ,‬שבשביל‬ ‫ישראל‪ ,‬יודע כי הדין מוטה לטובת האשה‪,‬‬
‫להנשא צריכים כמובן להסכים שני‬ ‫באופן של העדר צדק ומשפט גם לגבי‬
‫הצדדים‪ ,‬אבל לגירושין די בצד אחד הדורש‬ ‫המצב בערכאות של גוים הדנים בזוגות של‬
‫זאת‪ .‬ופועל יוצא מכך‪ ,‬הוא 'סביבה‬ ‫גויים‪:‬‬
‫משפטית' עויינת לבעל‪ ,‬הנותנת לאשה את‬
‫והענין הוא דהתורה נתנה בענין‬
‫הכוחות והזכויות שהתורה נתנה לה וגם את‬
‫לג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫האסורים אם עומד בסירובו (והוא דבר‬ ‫אלה של מערכת המשפט ה'אוניברסלית'‪.‬‬
‫שאינו שכיח כלל מלבד כמה סיפורים‬ ‫דבר זה הביא חורבן גדול אצל אחינו‬
‫ידועים של לוקים בנפשם)‪ .‬וגם עכשיו‪,‬‬ ‫שאינם שומרי תורה לע"ע‪ ,‬וגרם להרס גדול‬
‫ממילא כל מה שהוא רכושו מחציתו שלה‬ ‫במוסד המשפחה‪ ,‬שכן הרבה ואולי רוב‬
‫על פי חוק המדינה (ואין הבי"ד יכולים‬ ‫האנשים חוששים להינשא‪ ,‬שכן על פי‬
‫לקבוע אחרת‪ ,‬ורק יכולים למשוך את‬ ‫דיניהם‪ ,‬וכאמור המוסדות המשפטיים‬
‫הדיונים לשנים הרבה "עד שיתרצו שני‬ ‫כופים דעתם בזה גם על בתי הדין‪ ,‬ברגע‬
‫הצדדים")‪ .‬ולעניות דעתי הקלה‪ ,‬חלק ממה‬ ‫שהם נישאו מחצית מכל רכושם נעשה‬
‫שכת"ר מתאר שלאחרונה נתרבו מקרי‬ ‫רכוש האשה (אא"כ כתבו 'הסכם ממון'‬
‫גירושין אצל חוגים שלא היה הנגע ניכר‬ ‫מפורט וגם אז אין זה שולל את 'שיקול‬
‫בשנים קדמוניות‪ ,‬חלק חשוב באשמה לכך‬ ‫הדעת' של "בתי הדין למשפחה")‪ ,‬ומתוך‬
‫הוא קריסת האיזון בין כוח הבעל לכוח‬ ‫כך רבים חיים חיי אישות באיסור בלא‬
‫האשה בבתי הדין‪ ,‬מצב שפעמים האשה‪,‬‬ ‫כתובה ונישואין כדת משה וישראל‪ ,‬מחשש‬
‫בהרגישה את הכוח שבידה‪ ,‬וכשאין דעתה‬ ‫להיכלא ב'כלא' הנישואין אשר חותך בסכין‬
‫נוחה כל כך מבעלה‪ ,‬אף בלא שתהא סיבה‬ ‫חדה בגופם ובממונם‪.‬‬
‫רצינית ומספקת לכך‪ ,‬מבקשת להתגרש‪,‬‬
‫ועד כדי כך‪ ,‬שהערכאות שלהם‪ ,‬ברצונם‬
‫בידעה כי עתידה לקבל חצי מכל רכוש‬
‫להעמיד דתותיהם ודיניהם הנלוזות‪ ,‬מאחר‬
‫בעלה‪ .‬וכל הזמן עד שיתממשו הגירושין‪,‬‬
‫שראו שאין הגברים נישאים‪ ,‬קבעו שכדי‬
‫היא תהא זכאית לדור בדירה‪ ,‬והבעל יחוייב‬
‫שיחולו עליהם דיני זוג נשוי אין צריך אלא‬
‫למצוא לו מקום ללון‪ ,‬שהרי זו "טובת‬
‫שיחיו כאחד אפילו זמן מועט כמשלוש‬
‫הילדים" שיגורו בדירה מסודרת ושמי‬
‫חדשים‪ ,‬ואם באותו זמן היו משתתפים‬
‫שיגדלם תהא האם וכו'‪ .‬ואף שהוא נזקק‬
‫בענייניהם כבני זוג הרי כל ההתחבויות של‬
‫לשכור לעצמו בית דירה ללינה בדמים‬
‫זוג נשוי חלים עליהם‪ .‬ובכך רק מביאים‬
‫יקרים‪ ,‬הרי כל מזונות הילדים יחולו על‬
‫חורבן אחר חורבן‪ ,‬כי מצב משפטי זה הוא‬
‫הבעל (שאינו זוכה לגדלם ולחנכם אלא‬
‫גורם מניע אצל הגברים שלא לבקש קשר‬
‫לראותם לזמנים קצובים בלבד)‪ ,‬ואין לומר‬
‫של קיימא עם אשה בכלל‪ ,‬וד"ל‪.‬‬
‫שיהא חיוב המזונות עליה אף שיש לה‬
‫משכורת נכבדה פי כמה מבעלה‪ ,‬שהרי מדין‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬כאן בארץ ישראל‪ ,‬אין שום‬
‫תורה האיש חייב במזונות בניו‪ ,‬ואף שאין‬ ‫צורך ושום תועלת לתת עוד כוח לאשה‬
‫חיובו אלא עד גיל שש‪ ,‬בהא אזלי בתר מנהג‬ ‫בענין הנישואין‪ ,‬כי בלאו הכי כל הכוחות‬
‫העולם האוניברסלי שחיוב מזונות הוא עד‬ ‫בידה‪ ,‬אין ביד בית דין לכופה לקבל גט‪,‬‬
‫גיל י"ח ויותר‪ ...‬כללו של דבר‪ ,‬האשה‬ ‫אבל היא יכולה לכוף את הבעל‪ ,‬אם מסרב‬
‫צריכה להיות צדקת גמורה שלא להתפתות‬ ‫לבי"ד‪ ,‬וכגון לעכל את משכורתו‬
‫אחר הכוח השרירותי שהמצב בבתי הדין‬ ‫וחסכנותיו‪ ,‬למנוע ממנו לצאת לחו"ל‪,‬‬
‫ובהערכאות נותנים בידה‪.‬‬ ‫לעכל רכושו ולמוכרו‪ ,‬ואף לכלאו בבית‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫לד‬

‫כן נראה לענ"ד‪ ,‬ובמחילת כת"ר נדרשתי‬ ‫על מצע הדברים האמורים לעיל‪ ,‬נראה‬
‫ללא שאלתני‪ ,‬מפני החששות הנראים לעיני‪,‬‬ ‫לי רעיון שלילי להוסיף בכוח האשה‪,‬‬
‫וכדין תלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות‬ ‫להוסיף לה כמחצית דירה בירושלים‪ ,‬בזמן‬
‫וחובה שחייב לומר (שבועות לא‪,‬א)‪.‬‬ ‫שבלאו הכי היא מקבלת מחצית מהדירה‬
‫תשובה לחכם שליט"א‪:‬‬ ‫ומכל רכושו ואף אם הדירה נרכשה כולה‬
‫בדמי הורי הבעל או מירושה שקיבל‪ ,‬וזה‬
‫דברי החכם חשובים ומרשימים מאד‪,‬‬
‫עצמו עשוי להיות גורם מקלקל ומעודד‬
‫ונשמעים גם מפי רבים אחרים‪ .‬אמנם מתוך‬
‫לגירושין‪ ,‬וכמצב המתואר לעיל‪.‬‬
‫דבריו נוצר הרושם כאילו האשה נשאת‬
‫לשם ממון‪ ,‬ומחכה לרגע שתוכל להתגרש‬ ‫וכל זאת מלבד טעמים הלכתיים רבים‬
‫ואז לזכות בכסף רב‪ .‬ובאמת אין כך פני‬ ‫שאין להאריך בהם‪ ,‬והעיקרי שבהם שמרגע‬
‫הדברים‪ ,‬וכבר אחז"ל דיותר משהאיש רוצה‬ ‫שקובעים תנאים ממוניים כדי לכפות‬
‫לישא האשה רוצה להנשא‪ ,‬דטב למיתב טן‬ ‫גירושין‪ ,‬בין אם זה תחת הכותרת 'הסכם‬
‫דו מלמיתב ארמלו (קידושין ב‪,‬ב)‪ ,‬ובודאי‬ ‫ממון' ובין אם זה תחת הכותרת 'כתובה'‪,‬‬
‫רוב הנשים רוצות לחיות עם בעליהן ובחיים‬ ‫נמצא שבאמת אין זה לא 'כתובה' ולא‬
‫טובים‪ ,‬ולפעמים אף מוכנות לסבול ובלבד‬ ‫'הסכם ממון'‪ ,‬אלא "הסכם נישואין" הקובע‬
‫שלא להתגרש מסיבות שונות‪.‬‬ ‫תנאים בהם תוכל האשה לכפות גט‪ ,‬ובעצם‬
‫באיזה תנאים יתנהלו נישואי הזוג (ואילו‬
‫גם כל דברינו נכתבו באופן שבית הדין‬
‫'הסכם ממון' כשר אינו בא אלא לקבוע את‬
‫פסק על פי דרישת האשה שעל הבעל לגרש‬
‫התנאים הממוניים שישררו אם וכאשר‪ ,‬ח"ו‪,‬‬
‫את אשתו‪ .‬וראוי לזכור שפעמים רבות‬
‫יתגרשו בני הזוג כדת משה וישראל)‪ ,‬ויש‬
‫המצב הפוך‪ ,‬שהבעל הוא דורש את הגט‪,‬‬
‫כאן הסכם המחליף את תפקיד הכתובה ואת‬
‫וביה"ד פוסק לטובתו‪ ,‬ודרישתו צודקת‪ ,‬ואז‬
‫דיני התורה‪ ,‬וזו עקירת דבר מן התורה‪,‬‬
‫ידה של אשתו תהא על התחתונה‪ .‬וחז"ל‬
‫והמרת ההסכם ההלכתי המקודש‪ ,‬החותם‬
‫בקשו להקשות עליו לגרש "שלא תהא קלה‬
‫ההלכתי שהוא כשם הוי"ה השוכן בין שני‬
‫בעיניו לגרשה"‪ ,‬ומשמע שזה היה החשש‬
‫בני הזוג ומקיים את השלום והשכינה‬
‫העיקרי‪ ,‬ולא זה שהיא תבקש להתגרש‪.‬‬
‫ביניהם‪ ,‬בהסכם ממוני‪ ,‬שהוא כעוון‬
‫ובודאי מן הראוי שגדולי ישראל ידונו‬
‫המבדיל בין בני הזוג ובינם למקום רח"ל‪.‬‬
‫בצדדי המותר והאסור‪ ,‬הרצוי והמצוי‪.‬‬

‫‪‬‬
‫לה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫תשובת הגאון רבי שלמה ידידיה זעפראני שליט"א‬
‫אב"ד כתר תורה בשכונת בית וגן בעיה"ק ירושלים‬
‫בס"ד ז' אדר תשע"ה‬
‫בדבר המגמה הפסולה והחמורה ליצור הסכם "טרום נישואין" בין בעל‬
‫ואשה ואשר על ידו רוצים להטיל חיוב ממוני שלא כדין על בעל אשר לא‬
‫יתן גט לאשתו שתובעתו לגירושין‪ ,‬ואשר מכח הלחץ הכספי יאלץ הבעל‬
‫באונסו ליתן לה גט בעל כרחו‪ ,‬ושלא מרצונו‪ ,‬מכח ההתחייבות שיחתום‬
‫עוד בטרם שנשא את אשתו‪.‬‬
‫הנני כ"יהודה ועוד לקרא" להצטרף למחאת הרבנים שליט"א היוצאים‬
‫כנגד מגמה פסולה וחמורה זו‪:‬‬
‫מכירה ה"א) לא הצריך הרמב"ם שיאמר‬ ‫א) כבר ידועים דברי הרמב"ם ריש‬
‫רוצה אני‪.‬‬ ‫הלכות גירושין (פ"א הלכה א‪-‬ב)‪ :‬שלא‬
‫ג) עוד קיי"ל דאונס מחמת ממון נמי‬ ‫יגרש האיש אלא ברצונו שנאמר (דברים כד)‬
‫חשיב אונס‪ ,‬ושעל כן אם גזלו ממנו ממון‬ ‫"והיה אם לא תמצא חן בעיניו וגו' וכתב לה‬
‫כדי לאלצו שיתן גט ומחמת כן נתן את הגט‪,‬‬ ‫ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו"‪.‬‬
‫הגט בטל‪ .‬וכדמוכח מעובדא דפרדיסא‬ ‫"אם לא תמצא חן בעיניו" מלמד שאינו‬
‫בב"ב (מ‪ ):‬וכ"כ המאירי גיטין (פח‪ ,):‬שו"ת‬ ‫מגרש אלא ברצונו ואם נתגרשה שלא‬
‫הרשב"א (ח"ד סימן מ) בשם הראב"ד ור"ח‬ ‫ברצונו אינה מגורשת‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן נפסק‬
‫ועוד‪ .‬וכשם שאונס ממון הוי אונס לדין‬ ‫בשו"ע אבה"ע (סימן קלד ס"ז)‪ ,‬ובב"ש שם‬
‫מודעה במכר כך הוי אונס לביטול גט או‬ ‫(סק"ג) כתב דשלא כדין בישראל הגט פסול‬
‫מתנה‪.‬‬ ‫מדאורייתא‪.‬‬
‫ד) קיבל על עצמו קנס אם לא יגרש אך‬ ‫ב) וכתבו האחרונים נתיה"מ (סימן רה‬
‫לפני כתיבת הגט אמר שמתחרט וחוזר‬ ‫ס"ק א‪,‬ט) בית אפרים (אבה"ע סימן קכב)‬
‫מרצונו לגרש‪ ,‬הרי זה נחשב אנוס‪ ,‬ועל כן‬ ‫חמדת שלמה (חו"מ סימן יג) זכר יצחק‬
‫אם לאחר שחזר בו מהרצון נאלץ לכתוב‬ ‫(ח"ב סימן מד) חידושי הגרנ"ט (סימן קפ)‬
‫הגט ע"מ להפטר מהקנס הגט בטל‪ ,‬משום‬ ‫משנת ר' אהרן (קידושין סימן ה)‪ ,‬קונטרסי‬
‫דהו"ל גט מעושה‪ .‬כ"כ הרשב"א בתשובה‬ ‫שיעורים גוסטמן (קידושין עמ' ‪ ,)40‬דבגט‬
‫(ח"ד סימן מ) הובאה במרן הב"י (אבה"ע‬ ‫לא סגי בדעת מקנה כבמכר‪ ,‬או מתנה‪ ,‬אלא‬
‫סימן קלד)‪ .‬ומה שהביא מרן הב"י את‬ ‫בעינן רצון‪ .‬עפ"ז כתבו לבאר מדוע‬
‫תשובת ר' מימון נג'אר דהקונס את עצמו‬ ‫הרמב"ם (פ"ב מהלכות גירושין ה"כ)‬
‫לקיים הבטחתו שיגרש‪ ,‬דהוי גט‪ .‬כתבו רוב‬ ‫הצריך בגט שכופין אותו כדין לומר רוצה‬
‫האחרונים בדעת מרן הב"י שהביא את שתי‬ ‫אני‪ ,‬ואילו בתליוהו וזבין (פ"י מהלכות‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫לו‬

‫ולהכשיר בדיעבד גם אם התחרט‪ .‬מ"מ גם‬ ‫התשובות בשתיקה‪ ,‬דמר אמר חדא ומר‬
‫החזו"א מודה דבאופן שחייבוהו שלא כדין‬ ‫אמר חדא ולא פליגי‪ .‬דהרשב"א מיירי‬
‫והתחרט הו"ל גט בטל וכדכתב שם‪ .‬ובנ"ד‬ ‫בנתחרט מהרצון לגרש ושעל כן הו"ל גט‬
‫הו"ל חיוב שלא כדין מכמה טעמים‪ ,‬ראשית‬ ‫מעושה וכשם שכ"כ המאירי גיטין (פח‪,):‬‬
‫אין הבעל חייב לזון את אשתו שבורחת‬ ‫ואילו רבי מימון נג'אר מיירי שרק זירז את‬
‫ממנו‪ ,‬ושנית שכל ההתחייבות כהנ"ל הויא‬ ‫עצמו לגרש אך לא חזר בו מהרצון לגרש‪.‬‬
‫אסמכתא שסומך בטרם הנישואין שלא‬ ‫כ"כ היש"ש (גיטין פ"ט אות כח)‪ ,‬שו"ת‬
‫יצטרך ח"ו להגיע למצב שכזה‪ ,‬ולבסוף‬ ‫בצלאל אשכנזי (סימן טו)‪ ,‬כנה"ג (אבה"ע‬
‫מכח חיוב הממוני הגבוה [‪ $ 1,500‬לחודש‬ ‫סימן קנד הגב"י אות כו בדעת הריטב"א)‪,‬‬
‫חוץ מהמזונות שחייב ליתן לילדיו] נאלץ‬ ‫שו"ת דברי אמת (קונטרס יא בענייני גיטין‬
‫לגרש‪ ,‬הרי דלכו"ע הו"ל גט מעושה‪ ,‬ועיין‬ ‫סימן א)‪ ,‬מכתב מאליהו (אלפאנדארי שנת‬
‫למרן הגריש"א זצ"ל (קובץ תשובות ח"ב‬ ‫תפג‪ ,‬סימן כ)‪ ,‬משכנות יעקב (סימן לח)‪,‬‬
‫סימן קסג) אשר דן חוב ממוני כאסמכתא גם‬ ‫מהרח"ש (דף יד)‪ ,‬בית מאיר (סימן קלד‬
‫בתנאים יותר מחייבים‪ ,‬וק"ו בהסכם "טרום‬ ‫ס"ד)‪ .‬חילוק זה מתחזק גם על פי דברי‬
‫נישואין" שהוא אסמכתא גמורה‪.‬‬ ‫המאירי דכתב בב"ב (מ‪ ):‬בעובדא דבריה‬
‫ובהתחייבות טרום נישואין הנ"ל יעמוד‬ ‫קשישא דאונסא דנפשיה לא הוי אונס כהר"י‬
‫הדבר להוצאה לפועל‪ ,‬וגם להכנסה לבית‬ ‫מיגש‪ ,‬ועכ"ז בגיטין (פח‪ ):‬בקנס את עצמו‬
‫כלא‪ ,‬והרי זה אונס גמור שלא כדין‪.‬‬ ‫והתחרט כתב דהגט פסול כיון שהתחרט‪.‬‬
‫ז) עוד נזכיר את שו"ת הריטב"א אשר‬ ‫ה) גם לדעת הרמ"א (סימן קלד ס"ד)‬
‫כתב בסימן צ"ו דנשבע לגרש לא הוי גט‬ ‫שהעמיד מחלוקת בין דעת הפוסלים‬
‫מעושה ואפילו התחרט‪ ,‬כיון שבידו להשאל‬ ‫למכשירים‪ ,‬כתבו המשכנות יעקב (שם)‬
‫על שבועתו‪ .‬ואילו בתשובה בסימן קע"ח‬ ‫ובערוה"ש (סימן קלד סכ"ט) ובקובץ‬
‫כתב דבהשביעוהו באופן שאינו יכול‬
‫תשובות (ח"ב סימן קסג) למרן הגריש"א‬
‫להשאל על השבועה דתלי בדעת אחרים‬
‫זצ"ל דכל זה מיירי בלא התחרט‪ ,‬אבל‬
‫(יו"ד סימן רכח ס"כ) הוי גט מעושה‪ ,‬ולפי‬
‫זה בקנס שקנס את עצמו ואין לו אפשרות‬ ‫בהתחרט גם להרמ"א הגט פסול‪.‬‬
‫להמלט ממנו הוי גט מעושה לדעת‬ ‫ו) לעומת זאת החזו"א (אבה"ע סימן צט‬
‫הריטב"א אם התחרט‪ .‬כמו"כ עיין במרן‬ ‫סק"ה) למד בדעת הרמ"א דמיירי בהתחרט‪,‬‬
‫הב"י שם (אבה"ע סימן קלד) אשר הביא‬ ‫ועכ"ז הביא דעת הפוסלים והמכשירים‬
‫לתשב"ץ אשר כתב לישב דברי הרשב"א‬ ‫וס"ל דלהרשב"א אונס דנפשיה הוי אונס‬
‫מהגמרא גיטין (מו‪ ):‬באומר קונם פירות‬ ‫כר"ח ב"ב (מ‪ ,):‬ואילו לרבי מימון אונס‬
‫העולם עלי אם לא אגרש‪ ,‬דלא חשיב גט‬ ‫דנפשיה לא הוי אונס וכשיטת הר"י מיגש‬
‫מעושה כיון שבידו להשאל על נדרו‪ ,‬אבל‬ ‫שם‪ ,‬וכ"כ לפרש מהראנ"ח (ח"א סימן סג)‬
‫בקונס את עצמו לגרש אין בידו להמלט‬ ‫ובשו"ת אורים גדולים (סימן טו‪ ,‬פז)‪ .‬לפי‬
‫מהקנס אם לא יגרש‪ ,‬ועל כן הו"ל גט‬ ‫זה עולה דפסק הרמ"א לחוש רק לכתחילה‬
‫לז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫הנ"ל דבסוף התשובה כתב דרשאין לכוף‬ ‫מעושה‪.‬‬
‫את הבעל לשלם את מזונות האשה שחייב‬ ‫ח) וע"ע למרן הגרע"י זצ"ל בשו"ת‬
‫לה‪ ,‬אין זה סותר להנ"ל‪ ,‬כיון דהתם מיירי‬ ‫יביע"א (ח"ה סימן יד אות ג) דכתב בשם‬
‫האג"מ במזונות שהבעל חייב לה כדין‬ ‫הריטב"א כתובות (קג‪ ).‬והבית יעקב (סימן‬
‫וכנ"ל‪ ,‬וכ"כ בהערה בשם מרן הגריש"א‬ ‫עז ס"ב) וזכור לאברהם אביגדור (דף קנח)‬
‫בקובץ תשובות (ח"א סימן קפ)‪.‬‬ ‫דאם חייבוהו במזונות בעוזבת את הבית‬
‫חיוב שלא כדין ומחמת כן נאלץ לגרש‪,‬‬
‫י) כמו"כ מה שכתב הגאון רבינו יוסף‬ ‫הו"ל גט מעושה‪ .‬וכ"כ הגרמ"פ בשו"ת‬
‫חיים בשו"ת רב פעלים (ח"ד אבה"ע סימן‬ ‫אגרות משה (ח"ד אבה"ע סימן קו) דאם‬
‫ט) להטיל חיוב מזונות על מי שאירס אשה‬ ‫כופין אותו ממון ליתן לאשה כעונש על‬
‫שניה על אשתו‪ ,‬ותובעתו כנוס או פטור‪,‬‬ ‫שאינו נותן לה גט‪ ,‬ומחמת זאת נאלץ‬
‫ומכח כן יגרשנה‪ ,‬שאני התם דאין ביה"ד‬ ‫לגרשה‪ ,‬הו"ל גט מעושה‪ .‬וכ"כ הגר"מ‬
‫מאפשר לו לכונסה על אשתו וכאשר נשבע‬ ‫שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א‬
‫לה כנהוג‪ ,‬ונמצא שבעוברו על התחייבותו‬ ‫סימן תשפא) שנדבר עם הרב מבריסק מרן‬
‫לאשתו ואירס עליה אשה ואין ביה"ד‬ ‫הגרי"ז זצ"ל על המגמה הפסולה והחמורה‬
‫מאפשר לו לכונסה‪ ,‬הרי שהוא מעגן את‬ ‫שמטילים על הבעל חיוב מזונות מעבר‬
‫הארוסה‪ ,‬וחל עליו הדין לחיוב מזונות‬ ‫ליכלתו ושלא כדין ומחמת כן נאלץ לגרש‪,‬‬
‫לארוסה שהגיע זמנה ואינו נושאה‪ ,‬ושעל כן‬ ‫וענהו מרן הגרי"ז כי הדבר הנ"ל גורם לו‬
‫חיוב מזונות זה שהיא בחובתו של המארס‪,‬‬ ‫עגמת נפש עד שהוא חולה ממש מדבר זה‬
‫לא חשיב גט מעושה‪ ,‬וכשם שכך הדין בכל‬ ‫שמביא לידי גט מעושה‪ .‬וכבר כתבנו לעיל‬
‫חיוב בתנאי כתובה‪ .‬אבל חיוב שלא כדין‬ ‫שכ"כ מרן הגריש"א זצ"ל בקובץ תשובות‬
‫לכו"ע הו"ל אילוץ של אונס לעשות הגט‬ ‫(ח"ב סימן קסג)‪.‬‬
‫מעושה‪.‬‬ ‫ט) ומש"כ הגרמ"ש בשו"ת תשובות‬
‫והנהגות שם להעיר על הגרמ"פ באג"מ‬
‫סוף דבר הכל נשמע‪:‬‬
‫דענין גט מעושה שהוא מהחמור שבחמורות באיסור אשת איש ואף יש בו השלכות‬
‫לבעיית ממזרים‪ ,‬ומאן ספין ומאן רקיע לפגוע בקדושת עם ישראל ע"י פרצה נוראה זו‪.‬‬
‫וע"ז באתי עה"ח‬
‫ז' אדר תשע"ה יומא דהילולא דמרע"ה‬
‫שגדר פרצותיהן של ישראל (מגילה יג‪,).‬‬
‫והיה אביהן של גודרי גדר בישראל (ויק"ר פ"א ס"ג)‬
‫שלמה ידידיה בלאאמור"י זעפראני‬

‫‪‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫לח‬

‫תשובת הגאון רבי פנחס שפירא שליט"א‬
‫אב"ד שערי שלום בעיה"ת בית שמש‬
‫זוג שעשו הסכם קדם נישואין למניעת סרבנות גט‪ ,‬ואח"כ התגרשו ביוזמת‬
‫האשה ונישאה האשה לאחר על סמך גט זה‪ ,‬האם ילדיה מהשני ממזרים‪.‬‬

‫בקנין שהבעל יפטור את האשה מכל חיוביה‬ ‫הנידון‪ :‬זוג שעשו הסכם קדם נישואין‪,‬‬
‫כלפיו‪ ,‬וממילא רק הוא ישאר בחיוב מזונות‬ ‫שעיקרו שאם ביום מן הימים תחפוץ האשה‬
‫ומחמת כך ירצה לגרש‪ ,‬ושזה מהני אף‬ ‫להתגרש והבעל יסרב יתחייב לשלם לה‬
‫למחמירים בקנסות‪.‬‬ ‫מזונות עבורה ועל אף שאינה חיה עמו (לא‬
‫אך האמת שבנידון זה של הסכמי קדם‬ ‫כולל מזונות הילדים)‪ ,‬וממילא כדי לא‬
‫נישואין הדין הוא שהגט בטל מחמת כמה‬ ‫לשלם זאת יתרצה לגרשה‪.‬‬
‫וכמה טעמים‪:‬‬ ‫ואחר זמן התגרשו ביוזמת האשה‪,‬‬
‫א) גם לדעת הרמ"א והחזו"א המקילים‬ ‫והבעל גירשה בגט בעוד עומד כנגדו חרב‬
‫בקנסות‪ ,‬ישנו חילוק עצום בין נידון זה של‬ ‫החיוב של המזונות המוגדלים עבורה על אף‬
‫הסכמי קדם נישואין לבין נידון הרמ"א‬ ‫שאינה חיה עמו מחמת ההסכם קדם‬
‫והחזו"א‪ ,‬דכאן בשעה שקיבל על עצמו את‬ ‫נישואין‪ ,‬האם מותר לישא אשה זו‪ ,‬או‬
‫ההתחייבות של ההסכם קדם נישואין יתכן‬ ‫שהגט בטל ויש לאמר לבא לישאנה שילדיו‬
‫שלא עלה בדעתו שיביאהו הדבר לידי פירוד‬ ‫ממנה יהיו ממזרים רח"ל‪.‬‬
‫שלא מדעתו‪ ,‬וממילא לא חשיב כלל כקיבל‬ ‫יצויין שהסכמים אלו‪ ,‬שנתחברו ע"י‬
‫עליו מרצונו‪ ,‬וחילוק כזה כתב בהדיא‬ ‫רבנים מתונים‪ ,‬הולכים ומתפשטים בקרב‬
‫המהרשד"ם (חאה"ע סימן ס"ג דף ל"ז ע"ג)‬ ‫חוגי החילונים ו'המזרחי המתון'‪ ,‬ואני הקטן‬
‫על דברי רבי מימון שאם קיבל הקנס רק אם‬ ‫לא חוסך במאמצים ע"מ לשכנעם להעביר‬
‫הבורר יאמר לו לגרש ולא ישמע אליו לא‬ ‫את רוע הגזירה מעם הקודש‪.‬‬
‫חשיב קבלה מרצונו כיון שיתכן שסבר‬
‫וצדדי ההיתר לטענת מנסחי ההסכמים‬
‫שהבורר יפסוק שלא יגרש‪ ,‬וכ"ש להכא‬
‫הנ"ל הם‪:‬‬
‫שבזמן הנישואין אפשר שלא העלה על‬
‫דעתו שתהיה מריבה‪ ,‬וממילא אף לדעת‬ ‫‪ )1‬פסק רבינו הרמ"א (סימן קל"ד) שמי‬
‫הרמ"א והחזו"א כאן בהסכם קדם נישואין‬ ‫שנתן גט אחר שקיבל ע"ע קנסות הגט כשר‪,‬‬
‫יהא זה גט באונס‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫ולדעת מרן החזו"א (סימן צ"ט ס"ק ה')‬
‫כוונתו גם לגוונא שחזר בו הבעל מרצונו‬
‫וסברת המהרשד"ם הנ"ל לאו סברא‬
‫לגרש‪.‬‬
‫יחידאה היא‪ ,‬דכעין סברא זו כתבו בשו"ת‬
‫מהר"י בן לב (ח"ב סימן י"ח) ובשו"ת‬ ‫‪ )2‬דברי התורת גיטין (סימן קל"ד)‬
‫מוהר"י הלוי (כלל ב' סימן י"א) דאף לדעת‬ ‫שכשזוג הסכימו להתגרש אפשר לקבל‬
‫טל‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫לא יגרש וכפוהו ע"י כך לגרש הגט פסול‪,‬‬ ‫המקילים באונס שהביא על עצמו מ"מ אם‬
‫והוסיף שלא דמי לנשבע לגרש כיון שהתם‬ ‫נשבע לחלוץ אין כופין אותו לקיים שבועתו‬
‫יכול להישאל על שבועתו‪.‬‬ ‫לא בנידוי ולא בשוטים מטעם דמצינן‬
‫למימר דהאי גברא לא אסיק אדעתיה‬
‫וממילא מבואר במאירי שאין שום‬
‫כשנשבע שיכפוהו הבי"ד על שבועתו‪,‬‬
‫הוכחה מן הריטב"א לנידון של קנסות‪,‬‬
‫דמצינו הרבה פעמים שהבי"ד לא הקפידו‬
‫מאחר שהריטב"א מיירי בשבועה שיכול‬
‫על כך‪ ,‬ונמצא דאי כייפינן ליה הוי אונס‬
‫להישאל וכאן חמיר טפי לדברי המאירי‪.‬‬
‫שלא הביאו עליו מדעתו‪.‬‬
‫[ובלא"ה הפשט בריטב"א הוא שעדיין‬
‫עומד ברצונו לגרש‪ ,‬וכמ"ש הבית אפרים‬ ‫ב) ומלבד סברת המהרשד"ם‬
‫(חאה"ע סימן קכ"ט)‪ ,‬ודלא כחזו"א‪,‬‬ ‫והמהריב"ל והמוהר"י הלוי הנ"ל‪ ,‬הרי‬
‫ואכמ"ל בזה‪].‬‬ ‫החזו"א מסתמך על כך שלדעת הריטב"א‬
‫בתשובה (סימן צ"ו) שהובאה בב"י (בסוף‬
‫וגם מבואר במאירי שלא כפירוש‬
‫סימן קנ"ד) מי שנתן גט מחמת שבועה הגט‬
‫החזו"א ברשב"א שמיירי בהתחייבות‬
‫כשר [וכבר קידמו בדימוי זה בשו"ת נפת‬
‫שאינה תקפה עפ"י דין‪ ,‬מאחר שהמאירי‬
‫צופים חאה"ע סימן נ']‪ ,‬ולפיכך נדחק בדברי‬
‫משווה זאת לשבועה‪ ,‬ומשמע שמיירי‬
‫תשובת הרשב"א (ח"ד סימן מ') ומפרש‬
‫דומיא דשבועה בהתחייבות התקפה עפ"י‬
‫שכוונתו רק לקנס שהתחייב בדרך‬
‫דין וכל החילוק הוא רק שעל הקנס לא יכול‬
‫אסמכתא‪ ,‬ולא כהבנת רבינו בצלאל אשכנזי‬
‫להישאל‪.‬‬
‫והמכתב מאליהו הקדמון והמהרח"ש‬
‫גם אישתמיט ממרן החזו"א דברי‬ ‫בתורת חיים והבית מאיר והתורת גיטין‬
‫המבי"ט (ח"ב סימן ר"ו) שכתב לחלק בין‬ ‫והמשכנות יעקב והתפארת יעקב והערוך‬
‫שבועה לקנסות מטעם שבשבועה שייך‬ ‫השלחן שהבינו כולם ברשב"א כפשוטו‬
‫הטעם שיש לו מצוה לקיים שבועתו והוי‬ ‫שמיירי בכל גווני‪ ,‬ופסקו כך לדינא שיש‬
‫דומיא דאלו שכופין אותן להוציא מדינא‬ ‫להחמיר כשיטת הרשב"א‪.‬‬
‫שהגט כשר מטעם שמצוה לשמוע דברי‬
‫אך ספר החזו"א על אה"ע נדפס בשנת‬
‫חכמים‪.‬‬
‫תרצ"ב‪ ,‬ורק י"א שנים לאחמ"כ (בשנת‬
‫גם דעת הפוסק הגדול מרן הגרי"ש‬ ‫תש"ג) נדפס במהדורה ראשונית מצומצמת‬
‫אלישיב זצ"ל היתה להחמיר בקנסות היכא‬ ‫ומלאה שיבושים בית הבחירה למאירי על‬
‫שחזר בו אף לעניין דיעבד‪ ,‬כפי שנמסר לי‬ ‫מסכת גיטין‪ ,‬והמהדורה העיקרית המתוקנת‬
‫בעל פה ע"י תלמידיו‪ ,‬וכן מבואר למעיין‬ ‫של המאירי כפי שהיא בידינו היום נדפסה‬
‫היטב בדבריו שבקובץ תשובות (ח"ב סימן‬ ‫רק באדר תשט"ו‪ ,‬דהיינו רק לאחר פטירת‬
‫קס"ג)‪ ,‬והוא היה בתראי כלפי החזו"א‪,‬‬ ‫מרן החזו"א זיע"א‪.‬‬
‫והלא קי"ל דהלכתא כבתראי‪.‬‬ ‫ושם בבית הבחירה על גיטין (פ"ח ע"ב)‬
‫[ואמנם הראנ"ח (ח"א סימן ס"ג) כתב‬ ‫כתב רבינו המאירי שאם קיבל עליו קנס אם‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫מ‬

‫שמסתמך על רבינו פרץ‪ ,‬והלא בדברי‬ ‫שהרשב"א קאזיל בשיטת ר"ח בסוגיא‬
‫התשב"ץ שם מבואר שגם לרבינו פרץ זהו‬ ‫דמתנה טמירתא בב"ב (מ' ע"ב) שהרבה‬
‫דווקא באם כפוהו רק בלקיחת ממון אך אם‬ ‫ראשונים חלקו עליו ופסקו כשיטת‬
‫כפוהו בי"ד בגופו לפרוע חובו אף שקיבל‬ ‫הרשב"ם החולק עליו‪ ,‬אך לא ראה הראנ"ח‬
‫עליו וכפוהו כדין מ"מ זהו אונס גם לרבינו‬ ‫את דברי המאירי שעל אף שמחמיר בקנסות‬
‫פרץ‪ ,‬כפי מאי דאיתא בקטע הקודם מדברי‬ ‫מ"מ בב"ב משיג על הר"ח בתוקף ומסכים‬
‫התשב"ץ שהביא הבית יוסף‪ ,‬וממילא גם‬ ‫לדברי הרשב"ם‪ ,‬ולכן בוודאי שאין לסמוך‬
‫לחזו"א שמכשיר זהו דווקא באם יוציאו‬ ‫בזה על הראנ"ח‪ ,‬שבוודאי היה חוזר בו לו‬
‫ממנו את הממון בלא שום כפייה בגופו‪ ,‬אך‬ ‫היה רואה את דברי המאירי‪( .‬וגם הראנ"ח‬
‫בנידו"ד הלא וודאי שאם יסרב הבעל ליתן‬ ‫לא הקיל בזה למעשה‪ ,‬דסבר דיש לחוש‬
‫את הממון יפנו בית הדין את האשה‬ ‫לדעת הר"ח‪).‬‬
‫להוצל"פ שישימוהו במאסר‪ ,‬וממילא‬ ‫וי"ל דשם בב"ב חלוק מהכא מחמת שני‬
‫בנידו"ד גם לחזו"א הוי אונס אף בלא סברת‬ ‫טעמים‪ ,‬א' דשם לא היתה שום אומדנא‬
‫המהרשד"ם שהבאתי לעיל‪.‬‬ ‫דמוכח שעיקר כוונתה של האשה במה‬
‫וטעם החילוק בין כפייה בגופו לכפייה‬ ‫שסירבה להינשא לו היה מחמת שרצתה ע"י‬
‫בממונו בלבד נלענ"ד לבאר דכיון שקיבל‬ ‫כך לסחוט ממנו את המתנה‪ ,‬דילמא באמת‬
‫עליו ברצונו את הקנס סובר רבינו פרץ שלא‬ ‫לא רצתה להינשא לו אלא שתמורת המתנה‬
‫הוי אונס‪ ,‬אך כל זה בממון לחוד שניתן‬ ‫מסכימה להתפשר ולהינשא לו‪ ,‬משא"כ‬
‫למחילה‪ ,‬אך בצער הגוף דקי"ל (אה"ע סימן‬ ‫הכא שיצירת הקנס נעשתה לשם סחיטת‬
‫ס"ט סעיף ו') שלא ניתן למחילה ממילא לא‬ ‫הגט‪ ,‬ויעויין מזה עוד לקמן באות ו' מש"כ‬
‫מועילה קבלתו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ושנית יש לחלק דשם הכפייה שעושה‬
‫לו היא בשב ואל תעשה שלא נישאת לו‪,‬‬
‫ולפי"ז מיושב כמין חומר דברי רבינו‬ ‫משא"כ כאן שגביית הקנס היא בקום ועשה‪.‬‬
‫פרץ שהביא הטור (סו"ס קנ"ד) שלגבי‬
‫שבועה כן מחמיר אף שקיבל עליו מרצונו‪,‬‬ ‫וזאת מלבד מה שדעת הר"י מיגאש שם‬
‫ולהנ"ל מיושב דהא בשבועה וודאי שאם לא‬ ‫בב"ב שהטעם שבמתנה אינו אונס ולא‬
‫יקיים שבועתו בי"ד יכפו אותו על כך‬ ‫כדעת הר"ח הוא מחמת שיכל למסור‬
‫בשוטי‪ ,‬ולכן אף שקיבל עליו מרצונו הוי‬ ‫מודעא ולא מסר‪ ,‬שלפי"ז בנדו"ד וודאי‬
‫אונס‪ ,‬דצער הגוף לא ניתן למחילה‪ .‬וגם בלא‬ ‫דהוי אונס כיון שלא יכל למסור מודעא‪.‬‬
‫כפיית הבי"ד‪ ,‬אך הלא הוא באונס כלפי‬ ‫והמאירי שם סובר כרשב"ם (ולא כר"י‬
‫שמיא מצד השבועה‪ ,‬והעונש שיקבל‬ ‫מיגאש) שאף בלא הטעם שיכל למסור‬
‫בדי"ש אם יעבור על שבועתו הוא וודאי לא‬ ‫מודעא לא הוי אונס‪ ,‬ובכל זאת מחמיר‬
‫ניתן למחילה‪ ,‬וגם עצם העוון אינו תלוי‬ ‫בקנסות‪ ,‬ועכצ"ל כא' מהחילוקים הנ"ל‪].‬‬
‫במחילתו כלל‪ ,‬וז"פ‪.‬‬ ‫ג) ובר מן דין‪ ,‬הרי החזו"א מסתמך בין‬
‫היתר על דברי התשב"ץ בח"א (סימן א')‬
‫מא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫בהמשך‪ ,‬ובהדיא מפורש בחידושי רבינו‬ ‫משא"כ בנתן ערבון שיגרש‪ ,‬שבזה‬
‫קרשקש (הנדפס ע"ש ריטב"א) עמ"ס גיטין‬ ‫מיירי רבינו פרץ ולא בקיבל עליו קנס‪ ,‬בזה‬
‫בפרק הניזקין (נ"ה ע"ב) בשם רבינו תם‬ ‫הרי הערבון כבר מוחזק בידי הצד השני ואין‬
‫שעל אף שלא איים האנס כלל אלא שהיה‬ ‫שום צד שיגיע לכפייה בגופו‪.‬‬
‫סבור המגרש שיש ביכולתו לעשות חשיב‬ ‫וכן במה דמיירי התשב"ץ באשה שגזלה‬
‫אונס‪ ,‬ומפורש כן יותר בדבריו בפרק‬ ‫ממון מבעלה או שרגילה לגזול מבעלה הרי‬
‫המגרש (פ"ח ע"ב)‪.‬‬ ‫בכל אלו אין שום צד שיגיע לידי כפייה‬
‫ואף שבדברי רב האי גאון בספר המקח‬ ‫בגופו‪.‬‬
‫(סוף שער ל"א) משמע שאף במי שדרכו‬ ‫וכל זה לדברי החזו"א שפירש ברבינו‬
‫לאנוס מ"מ כל שלא איים במפורש לא‬ ‫פרץ שמיירי אף בחזר בו מרצונו לגרש‪ ,‬אך‬
‫חשיב אונס‪ ,‬ולא כדעת רבינו תם הנ"ל‪.‬‬ ‫בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי (סימן ט"ו)‬
‫מ"מ נלענ"ד דבנידו"ד גם רב האי יסכים‬ ‫כתב לפרש את דברי רבינו פרץ שמיירי‬
‫לר"ת‪ ,‬דהא כתב הרמב"ם בהל' גו"א (פ"ט‬ ‫דווקא בעומד ברצונו לגרש‪ ,‬ומ"מ גם‬
‫הט"ז) שהטעם שבמכר בעינן למודעא אף‬ ‫לחזו"א אי"ז שייך הכא וכאמור‪.‬‬
‫בקונה אנס הוא משום 'שזה האונס אינו‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬שהראנ"ח (ח"א סימן ס"ג)‬
‫רוצה לגזול'‪ ,‬והיינו שמכך שרוצה דווקא‬ ‫כתב לחלק בדעת רבינו פרץ בין ערבון‬
‫לקנות ממנו מוכחא מילתא שאינו רוצה‬ ‫לקנסות‪ ,‬שדווקא בערבון שכבר יצא‬
‫לגוזלו ממש‪ ,‬אך בנידו"ד שעזבה את הבית‬ ‫מרשותו ונמצא ביד שליש לא חשיב אונס‪,‬‬
‫והמה פרודים ורוצה בגט הרי וודאי‬ ‫אך בקנסות שעליו ליתן משלו חשיב אונס‬
‫שתעשה הכל בכל הכלים שבית הדין יעמיד‬ ‫אף לרבינו פרץ‪.‬‬
‫לרשותה ע"מ להשיג את הגט‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫נמצא דישנם כמה וכמה חילוקים בין‬
‫אלא שאכתי יש מקום לטוען לטעון‬ ‫נדו"ד לדברי רבינו פרץ אף ללא החילוק‬
‫שמה שכופין אותו בשוטי או במאסר ליתן‬ ‫שכתבתי בראשית דברי (באות א') עפ"י‬
‫מה שמחוייב הוא כאונסא דנפשיה‪ ,‬כיון‬ ‫דברי המהרשד"ם והמהר"י בן לב והמוהר"י‬
‫שביכולתו ליתן את הממון שמחוייב‬ ‫הלוי‪ ,‬חדא די"א שרבינו פרץ מיירי דווקא‬
‫וממילא לא יכפוהו במאסר ובשוטי‪ ,‬והלא‬ ‫בעומד ברצונו לגרש‪ ,‬ותו דדעת הראנ"ח‬
‫קי"ל בבבא בתרא (מ"ז ע"ב) דאונסא‬ ‫שרבינו פרץ מיירי דווקא בעירבון שכבר‬
‫דנפשיה לאו אונסא הוא‪.‬‬ ‫יצא מרשותו‪ ,‬ואף לדעת החזו"א מ"מ היכא‬
‫שיכול להגיע למאסר גם לרבינו פרץ הוי‬
‫אך ע"ז אשיב ואומר שבהדיא כתב‬ ‫אונס‪.‬‬
‫הש"ך בסימן ר"ה (ס"ק י"א) שאף באונסא‬
‫דנפשיה זהו דווקא כשלא מעורב כאן הקונה‬ ‫ד) ואף אם לא איימה עליו האשה‬
‫עצמו אך אם הקונה עצמו הוא זה שאונסו‬ ‫במפורש שתפנה להוצל"פ ע"מ להושיבו‬
‫על דבר אחר כן הוי עישוי‪ ,‬וכבר קידמו בזה‬ ‫במאסר‪ ,‬אך הלא וודאי שתעשה זאת‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫מב‬

‫אותו ממש להוציא‪ ...‬אם עישו אותו בדברים‬ ‫בעל החכמת מנוח בחידושיו על הטור חו"מ‬
‫אחרים שהיה הדין לכופו בהן כגון פריעת‬ ‫(סו"ס קנ"א) הנדמכת"י‪ ,‬וממילא כאן‬
‫כתובה דפריעת ב"ח מצוה ומכין אותו עד‬ ‫שהאשה עצמה תפנה ותדרוש להושיבו‬
‫שיאמר רוצה אני כדאיתא בפרק הכותב‪,‬‬ ‫במאסר חשיב אונס‪.‬‬
‫להציל עצמו מאותו עישוי נתרצה לגרש לא‬ ‫ה) ולפי"ז גם י"ל דמה שכתב רבי מימון‬
‫הוי גט מעושה'‪.‬‬ ‫נגאר (שהובא בב"י) להתיר גבי קנסות הוא‬
‫ומבואר בהדיא בלשון התשב"ץ שאף‬ ‫דווקא במה דמיירי שהתחייב בקנס לשר‬
‫כשכופין אותו כדין מ"מ צריך שלא תהיה‬ ‫העיר [וכמפורש בתשב"ץ (בח"ב סימן‬
‫הכפייה תלויה בגט‪ ,‬אך אם הכפייה תלויה‬ ‫ס"ח) בתשובה לאותו רבי מימון על אותו‬
‫בגט הוי גט מעושה על אף שהכפייה על‬ ‫מעשה שאף מצד האשה כבר לא היה ניתן‬
‫הדבר האחר נעשתה כדת וכדין‪ ,‬וכך פירשו‬ ‫למנוע את הקנס‪ ,‬כיון שכבר התחייב לשר‬
‫בדבריו כל האחרונים‪ ,‬ופסקו כך לדינא‪,‬‬ ‫העיר]‪ ,‬שבזה אף אם יגיע לכפייה בגופו אך‬
‫ולית מאן דפליג בזה‪.‬‬ ‫אכתי י"ל דהוי אונסא דנפשיה וכנ"ל‪,‬‬
‫משא"כ בהתחייב הקנסות לאשה עצמה‬
‫[וגם מוכח כיסוד זה מדברי הרשב"א‬ ‫אפשר דהוי אונס גם לרבי מימון‪ .‬עכ"פ‬
‫והמאירי שמחמירים בקנסות על אף שהוא‬ ‫דברי רבי מימון אינם שייכים בנדו"ד כלל‬
‫כפייה כדין על דבר אחר‪ ,‬שכופין ממון ולא‬ ‫וכלל וכדלעיל באות א'‪.‬‬
‫את הגט‪].‬‬
‫ו) גם דברי התורת גיטין אינם מעלים‬
‫ומצינו שנחלקו האחרונים בביאור דברי‬ ‫ארוכה להכשיר את ההסכם קדם נישואין‬
‫התשב"ץ מהי כפייה התלויה בגט‪ ,‬דלדעת‬ ‫והגט הנעשה בעקבותיו כלל וכלל‪ ,‬וכפי‬
‫רוב האחרונים [המהרשד"ם (חאה"ע סימן‬ ‫שיתבאר לפנינו באר היטב (בסעיפים ט' –‬
‫ס"ג) והמבי"ט (ח"ב סימן קל"ח) והכנסת‬ ‫י"ב) שישנם ארבעה חילוקים מהותיים בין‬
‫הגדולה (סימן קל"ד הגה"ט ל"ח) והבית‬ ‫נדו"ד של הסכם קדם נישואין לנדון התורת‬
‫אפרים (מהדו"ת ח"א סימן ע"ג)] אם עיקר‬ ‫גיטין‪.‬‬
‫הכוונה בתביעת החוב היא עבור הגט הוי‬
‫וראשית כל יש לבאר הפשט בתשב"ץ‬
‫עישוי התלוי בגט‪ ,‬ותליא בעיקר הכוונה היא‬
‫(ח"א סימן א') שעליו סובבים דברי התורת‬
‫עבור הגט ולא באם מזכירים זאת בפירוש‬
‫גיטין‪ ,‬שכתב התשב"ץ שאם כופין אותו‬
‫או לאו‪.‬‬
‫כדין על דבר אחר ולא תולים את הכפייה‬
‫וכן מוכח מדברי התורת גיטין עצמו‬ ‫בגט לא הוי עישוי‪ ,‬וז"ל התשב"ץ שהביאו‬
‫(בדיבור שאחר מכן) שכתב לפרש בדברי‬ ‫מרן הב"י בסימן קל"ד בזה"ל 'יש אונס‬
‫התשב"ץ שמחמיר בכפייה שאינה כדין על‬ ‫אחר‪ ,‬שאעפ"י שהוא אנסו בגופו אינו אונסו‬
‫אף שאינה תלויה בגט שזהו דווקא היכא‬ ‫לגרש‪ ,‬אלא שהוא אונסו לעשות דבר א'‪,‬‬
‫שהזכירו לו את הגט בפירוש‪ ,‬אך אם לא‬ ‫והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש‬
‫הזכירו את הגט בפירוש סובר התו"ג שאף‬ ‫מעצמו‪ ,‬וזה אינו קרוי כפיה‪ ,‬כיון שלא כפו‬
‫מג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫ופטרהו מן האונס‪ ,‬או אפילו אמרו לו גרש‬ ‫כפייה שאינה כדין אינה פוסלת את הגט‪,‬‬
‫את אשתך ונפטור לך מן אונס‪ ,‬דבכי האי‬ ‫ולכאו' צ"ב דא"כ מהו החילוק שחילק‬
‫גוונא יהיה הגט גט'‪ ,‬והיינו לשיטתו‬ ‫התשב"ץ בין כפייה כדין לכפייה שאינה‬
‫שהביאור בתשב"ץ הוא שכפייה על דבר‬ ‫כדין‪ ,‬אך אי נימא שהתו"ג סובר כמהרשד"ם‬
‫אחר התלויה בגט היא דווקא כפייה שעיקר‬ ‫והכנה"ג והבית אפרים הרי שא"ש היטב‪,‬‬
‫הכוונה בה היא עבור הגט‪ ,‬אך אם עיקר‬ ‫שכפייה כדין על דבר אחר פוסלת את הגט‬
‫הכוונה היא עבור הדבר האחר אזי שרי אף‬ ‫רק אם עיקר כוונת הכפייה היה לשם הגט‪,‬‬
‫שמזכירים לו את הגט בפירוש‪.‬‬ ‫אך כפייה שאינה כדין פוסלת את הגט גם‬
‫וז"ל המבי"ט (שם בדף ל"ז ע"ד) 'גם‬ ‫בלא זה‪ ,‬אך מ"מ דווקא באם הזכירו לו‬
‫שכתב הרשב"ץ ז"ל שאם עישו אותו‬ ‫במפורש את הגט‪.‬‬
‫בדברים אחרים ולהציל את עצמו מאותו‬ ‫וז"ל המהרשד"ם (שם בדף ל"ז ע"ג) 'אך‬
‫עישוי נתרצה לגרש לא הוי גט מעוש'‪...‬‬ ‫לפי האמת‪ ,‬כל מי שנגע יראת ה' בלבו יאמר‪,‬‬
‫נראה לי דהיינו כשכופין אותו על דבר אחר‬ ‫כי גם שהאמת הוא שאם אנסוהו למגרש‬
‫לא על כוונת גירושין‪ ,‬והוא מעצמו כדי‬ ‫בדבר אחר שלא לתת גט ומתוך כך נתן גט‬
‫להנצל מאותו עונש מגרש מעצמו‪ ...‬אבל‬ ‫לא הוי גט מעושה‪ ,‬מ"מ ראוי לראות ג"כ‬
‫כשרוצים לכפותו על הגט‪ ,‬ולא היו חוששים‬ ‫שמתחלה כשאנסוהו באותו דבר אחר היה‬
‫לכפותו ולהקפיד עליו על שום דבר אחר‬ ‫כדין‪ ,‬וגם שנראה שלא היה כוונת האונס כדי‬
‫שהיו יכולים לכפותו אלא כדי לכפותו אותו‬ ‫שיתן גט‪ ,‬וכמ"ש מתשובת הרשב"ץ ז"ל‬
‫על הגט כופין אותו על דבר האחר שיודעים‬ ‫שהביא החכם הזה בעצמו‪ ,‬שהרי כתב‬
‫שלא יוכל לקיים ויגרש אז נראה כי הכפייה‬ ‫הרשב"ץ ז"ל שם וז"ל יש אונס אחר שאעפ"י‬
‫היא על הגט ממש וכו'‪ '.‬והכנסת הגדולה‬ ‫שהוא אנסו בגופו אינו אונס לגר' אלא שהוא‬
‫הביא את דברי המבי"ט הללו בקצרה ופסק‬ ‫אונסו לדבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל‬
‫כוותיה לדינא‪.‬‬ ‫מאותו אונס מגרש מעצמו‪ ,‬וזה אינו קרוי‬
‫כפי' כו'‪ ...‬הרי משמע שצריך שיראה בפירוש‬
‫וז"ל הבית אפרים (מהדו"ת ח"א סימן‬
‫שהוא מעצמו גרש‪ ,‬ולא הכרנו שהכונה‬
‫ע"ג עמוד רח"צ) אחר שהביא את דברי‬
‫כשאנסוהו היה כדי שיתן גט‪ ,‬ועוד שצריך‬
‫התשב"ץ ודן בהם 'ודאי דאף שהזכירו‬
‫שהאונס יהיה בדין'‪ ,‬עכ"ל המהרשד"ם‬
‫הגירושין מ"מ כיון שעיקר הכפיה לא היה‬
‫בביאור דברי התשב"ץ‪.‬‬
‫ע"ז והוא נתנו מרצונו‪ ,‬אין זה עישוי על הגט‬
‫רק ריצוי קרוי‪ ,‬שעי"ז שפטרוהו מהאונס‬ ‫ולעיל מזה (בדף ל"ז ע"ב) כתב‬
‫נתרצה על הגט'‪ ,‬ועכצ"ל דמיירי בשעיקר‬ ‫המהרשד"ם וז"ל 'לא נשאר מקום לומר‬
‫כוונת הכפיה לא היתה לשם מטרת‬ ‫שכשכפו למגרש שיהיה הגט גט אם לא‬
‫הגירושין‪ ,‬דאל"כ איך פירש את דברי‬ ‫כשכפו אותו כדין כפרש"י שהוא מאותם‬
‫התשב"ץ‪ ,‬ומהו עישוי התלוי בגט‪ ,‬ולא‬ ‫שיוציא ויתן כתובה‪ ,‬או שכפו אותו כדין על‬
‫מצינו באחרונים ביאור אחר בתשב"ץ זולת‬ ‫דבר אחר ממש והוא מעצמו גרש את אשתו‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫מד‬

‫כנגד חמשת המלכים הנ"ל‪.‬‬ ‫או שתלוי בכוונת הכפייה או שתלוי באם‬
‫ומלבד זאת‪ ,‬הרי כל הקולא היכא שאנסו‬ ‫מזכירים לו את הגט בפירוש‪ ,‬ולכן עכצ"ל‬
‫אותו על דבר אחר כדין והוא מעצמו נתן את‬ ‫שהבית אפרים פירש כפירוש המהרשד"ם‬
‫הגט שלא הוי אונס שנויה במחלוקת קמאי‪,‬‬ ‫וסיעתו‪ ,‬וז"פ‪.‬‬
‫דשיטת רבינו חננאל (שהובאה בטור חו"מ‬ ‫ואמנם דעת הראנ"ח (ח"א סימן ס"ג) לא‬
‫סו"ס רמ"ב) שרק במכר אמרינן דאונסא‬ ‫כך‪ ,‬אלא שהעיקר תלוי באם מזכירים את‬
‫דנפשיה שאני ולא במתנה וגט כפי מה‬ ‫הגט או לאו‪ ,‬אך בוודאי שאין להקל בזה‬
‫שפירשו בחידושי הריטב"א הנדמכת"י על‬ ‫כנגד המהרשד"ם והמבי"ט והכנה"ג והבית‬
‫ב"ב (מ' ע"ב)‪ ,‬ודעת הר"י מיגאש בב"ב‬ ‫אפרים והתורת גיטין‪ ,‬דהלא אף בדיני‬
‫(שם) דאמנם גם במתנה אמרינן דאונסא‬ ‫נפשות קי"ל (באו"ח סימן תרי"ח סעיף ג')‬
‫דנפשיה שאני אך רק היכא שהיה בדו‬ ‫דאין דבריו של אחד במקום שנים‪ ,‬וכ"ש‬
‫למסור מודעא ולא מסר‪ ,‬שלפי"ז בגט שאין‬ ‫הכא שרבים חולקים עליו‪.‬‬
‫בידו למסור מודעא וודאי שגם אונסא‬ ‫ואף את"ל שגם המשנה למלך (פ"ב‬
‫דנפשיה הוי אונס‪ ,‬ונהי שאנן קי"ל כדעת‬ ‫מהל' גירושין ה"כ) והערוך השלחן (סימן‬
‫הרשב"ם והמאירי (שם) שבכל מילי אמרינן‬ ‫קל"ד ס"ק כ"ה) ג"כ ס"ל כראנ"ח [מה‬
‫דאונסא דנפשיה אינו אונס אך הבו דלא‬ ‫שאינו מוכרח כלל‪ ,‬דדילמא ס"ל שהפשט‬
‫להוסיף עלה היכא שאיכא פלוגתא‬ ‫בתשב"ץ הוא דמיירי בהזכרה בפירוש אך‬
‫דרבוותא בעצם הדבר אם הוי אונסא‬ ‫כ"ש לאם זוהי עיקר הכוונה‪ ,‬וכמו שמבואר‬
‫דנפשיה‪.‬‬ ‫במהרשד"ם וסיעתו שהוא חמיר טפי]‪ ,‬הלא‬
‫זאת גם זאת‪ ,‬שמדברי הריטב"א‬ ‫מלבד שקי"ל שבשל תורה הלך אחר‬
‫הנדמכת"י על ב"ב הנ"ל מוכח שלא סבר את‬ ‫המחמיר‪ ,‬הלא אכתי דעת הרוב היא להחמיר‬
‫סברת הראנ"ח והמשנה למלך והערוך‬ ‫בגוונא שעיקר הכוונה היא עבור הגט‪ ,‬וקי"ל‬
‫השלחן הנ"ל לחלק בין הזכרה בפירוש‬ ‫בכל דוכתא לילך אחר הרוב‪ ,‬וגם קי"ל‬
‫לחוסר הזכרה בפירוש‪ ,‬דהא הקשה‬ ‫דהלכתא כבתראי כשראו את דברי‬
‫הריטב"א על פירוש הר"ח מ"ש מדברי‬ ‫הראשונים‪ ,‬וכאן הכנסת הגדולה מביא את‬
‫הגמרא לקמן (ב"ב מ"ח ע"ב) גבי מי‬ ‫דברי המבי"ט לדינא ומציין גם לעיין בדברי‬
‫שהוצרך למעות ומכר מנכסיו שאונסא‬ ‫המהרשד"ם והראנ"ח‪ ,‬אלמא שראה את‬
‫דנפשיה שאני‪ ,‬ותירץ שסובר הר"ח שרק‬ ‫דברי הראנ"ח והכריע כמהרשד"ם‬
‫במכר אמרינן זאת ולא במתנה‪ ,‬ואמאי לא‬ ‫והמבי"ט‪ ,‬וגם הבית אפרים הביא את פירוש‬
‫תירץ בפשיטות דשאני התם שלא מזכירים‬ ‫המשנה למלך בתשב"ץ והאריך להשיג עליו‬
‫בפירוש משא"כ הכא‪ ,‬ואת"ל דגם התם‬ ‫בתוקף‪ ,‬ואילו הערוך השלחן על אף שהוא‬
‫חשיב שמזכירים זאת בפירוש‪ ,‬א"כ יקשה‬ ‫המאוחר בכולם אך לא הביא שום דעה‬
‫על הנך אחרונים מעיקרא דדינא דהא קי"ל‬ ‫החולקת עליו ובכה"ג לא אמרינן הלכתא‬
‫שדברי הגמרא דשם המה לכל מילי‪ ,‬אע"כ‬ ‫כבתראי‪ .‬ובוודאי שאין להרים ראש להקל‬
‫מה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫ד"ה ותטול בלאותיה) שכתב בהדיא שאין‬ ‫דהתם לא חשיב שתולים זאת בפירוש‪ ,‬וא"כ‬
‫לחייב מזונות במאיס עלי אף כשיש רגלים‬ ‫מדוע לא תירץ כך הריטב"א בפשיטות את‬
‫לדבריה מחמת ש'אין לך כופין להוציא יותר‬ ‫דעת הר"ח‪ ,‬ומאין יצא לו להוליד דין חדש‬
‫מזה‪ ,‬שהוא יהא מחויב ליתן לה מזונות‪ ,‬והיא‬ ‫שלדעת הר"ח במתנה ובגט גם אונסא‬
‫לא תהא לו לאשתו'‪.‬‬ ‫דנפשיה אונס הוא‪ ,‬אע"כ דהיה פשוט ליה‬
‫ושו"ר למרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת‬ ‫לריטב"א שאין שום סברא לחלק בין אם‬
‫יביע אומר (ח"ה חאה"ע סימן י"ד בסוף‬ ‫הזכירו את הגט בפירוש אם לאו‪ ,‬ודלא‬
‫אות ג') שלמד בבית יעקב הנ"ל שאם נחייבו‬ ‫כראנ"ח והמל"מ והעה"ש‪ ,‬וז"ב‪.‬‬
‫במזונות יהיה זה גט מעושה‪ ,‬והביא כן גם‬ ‫וחידושי הריטב"א על ב"ב נדפסו‬
‫משו"ת זכור לאברהם (בהשמטות דף קנ"ח‬ ‫כאמור מכת"י רק בדור האחרון‪ ,‬ולא היו‬
‫ע"ד) שסובר כך לדינא‪.‬‬ ‫לעיני האחרונים‪.‬‬
‫[ולפי"ז הבית יעקב סותר לד"ע בתורת‬ ‫ועל הרביעית לא תשיבני‪ ,‬דהמנהג‬
‫גיטין‪ ,‬דלפי דבריו בתורת גיטין העיקר תלוי‬ ‫הפשוט הוא שעושה אשה עם בעלה הסכם‬
‫בכוונה‪ ,‬ואילו לדבריו בבית יעקב העיקר‬ ‫גירושין ובו מוחלת לו על מקצת או כל חובו‬
‫תלוי בהזכרה ומזונות חשיבי הזכרה]‪.‬‬ ‫הממוני כלפיה ממזונות הילדים‪ ,‬ולית פוצה‬
‫ואמנם בשו"ת בני בנימין (סו"ס ל"ה)‬ ‫פה ומצפצף אף שמזכירים את האונס ממון‬
‫ובשו"ת רב פעלים (ח"ד חאה"ע סימן ט')‬ ‫בפירוש‪ ,‬אע"כ דקי"ל כהבנת רוב האחרונים‬
‫ובשו"ת אגרו"מ (חאה"ע ח"א סימן קל"ז)‬ ‫ולא כראנ"ח והמשנה למלך והערוך‬
‫סוברים שחיוב מזונות לא חשיב כהזכרה‬ ‫השלחן‪.‬‬
‫מפורשת‪ ,‬אך כיון דהדבר שנוי במחלוקת‬ ‫ומכל אילין פשוט לענ"ד שאין לצרף את‬
‫הלא וודאי שאין להקל פעמיים גם כדעת‬ ‫דעת הראנ"ח אף כסניף בעלמא לקולא‬
‫הראנ"ח וגם כרב פעלים והבני בנימין‬ ‫היכא שעיקר הכוונה בחיוב היא עבור‬
‫והאגרו"מ‪ ,‬דהלא הוה ס"ס להחמיר‬ ‫הגירושין‪ ,‬ואף במקרה שישנם צדדים‬
‫בדאורייתא‪ ,‬כש"כ כשאיכא כמה צדדים‬ ‫נוספים‪.‬‬
‫נוספים להחמיר כפי שפירטתי לעיל (באות‬ ‫ז) ומלבד כל הנ"ל‪ ,‬אף את"ל דכן יש‬
‫ו') מחמת שיטות הר"ח והר"י מיגאש‪ ,‬וגם‬ ‫לצרף את דעת הראנ"ח במקרים שיש כמה‬
‫שהעיקר הוא כדעת המהרשד"ם וסיעתו‬ ‫צדדים נוספים להקל‪ ,‬אך הלא עצם הדבר‬
‫מחמת כמה טעמים היינו מנהג העולם‬ ‫שמחייבים במזונות כשאינה עמו אפשר‬
‫וההוכחה מהריטב"א ושכן דעת הרוב‪.‬‬ ‫דחשיב כהזכרה מפורשת של הגירושין‪,‬‬
‫ח) וכעת נותר לחקור אם כפייה התלויה‬ ‫דהא זה פשוט לכל שלא מחוייב לזונה‬
‫בגט שהוי עישוי זהו דווקא כשבשעה‬ ‫כשאינה אשתו אלא רק כל עוד לא מגרשנה‪,‬‬
‫שתובעים את החוב יש תלייה בגט‪ ,‬או"ד‬ ‫ואטו במשחקי לשון תליא מילתא‪.‬‬
‫שגם היכא שבשעת תביעת החוב אין תלייה‬ ‫וכך משמע בבית יעקב (בסימן ע"ז ס"ב‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫מו‬

‫שההתחייבות על הקנס וההתחייבות על‬ ‫בגט אך בשעת יצירת החוב היתה תלייה‬
‫המחילה נעשו באותו זמן ויכל הבעל לחזור‬ ‫בגט הוי עישוי‪.‬‬
‫בו באם האשה לא היתה מתחייבת לכן‬ ‫ונראה שמדברי המהרשד"ם והמבי"ט‬
‫חשיב כתלו הדבר בגט‪.‬‬ ‫והכנה"ג והבית אפרים והתו"ג מוכח כצד‬
‫ומבואר בהדיא בתורת גיטין שעל אף‬ ‫השני בחקירה הנ"ל‪ ,‬דהא סוברים שאם רק‬
‫שבשעת תביעת הקנס אינו תלוי כלל בגט‪,‬‬ ‫מזכירים את הגט אך לא זוהי עיקר הכוונה‬
‫כיון שהקנס כשלעצמו הוא אף אם יגרש‪,‬‬ ‫לא הוי עישוי‪ ,‬וא"כ איך יפרנסו את דברי‬
‫מ"מ כיון שבאותו זמן שעשו את‬ ‫הראשונים המחמירים בקנסות על אף‬
‫ההתחיייבות על הקנס היתה תלייה‬ ‫שבשעה שתובעת האשה את הקנס אין שום‬
‫בהתחייבות במחילה תמורת הגט לפיכך‬ ‫אומדנא דמוכח שכל עיקר תביעתה היא‬
‫חשיב כהתחייבות התלויה בגט‪.‬‬ ‫בשביל לקבל את הגט ולא בשביל חמדת‬
‫הממון המגיע לה בדין ובצדק‪ ,‬ובשלמא‬
‫ואם חידש התו"ג להחמיר בהתחייבות‬ ‫לדעת הראנ"ח וסיעתו אפש"ל דכיון‬
‫שאף בשעת יצירתה לא היתה תלויה בגט‬ ‫שכמזכירה את הגט בפירוש כשתובעת את‬
‫אלא שבשעת היצירה היתה תלויה‬ ‫הקנס מחמת שלא נתן את הגט לכן הוי‬
‫בהתחייבות אחרת התלויה בגט‪ ,‬עאכו"כ‬ ‫עישוי‪ ,‬אך לדעת המהרשד"ם וסיעתו ליכא‬
‫בהתחייבות שבשעת יצירתה היתה תלויה‬ ‫למימר הכי‪ ,‬ועכצ"ל דלאו דווקא אם עיקר‬
‫בגט בעצמה‪ ,‬וז"ב‪.‬‬ ‫כוונת התביעה היא עבור הגט הוי עישוי‪,‬‬
‫ט) וכעת נבוא לעצת התורת גיטין‪,‬‬ ‫אלא גם אם עיקר הכוונה בעשיית‬
‫שהציע שהבעל ימחל לאשה על כל חיוביה‬ ‫ההתחייבות היתה בשביל הגט הוי עישוי‪,‬‬
‫כלפיו בתשמיש ובמעשה ידים ורק הוא‬ ‫דאל"כ הא לא מובן איך פירנסו את דברי‬
‫ישאר בחיוביו כלפיה‪ ,‬ולכאורה צ"ב למה‬ ‫הרשב"א המחמיר בקנסות‪.‬‬
‫לא לעשות בצורה פשוטה שיקבל על עצמו‬ ‫גם מבואר כן בהדיא בדברי התורת גיטין‬
‫לזונה בפירוש על אף שאינה נותנת לו‬ ‫[באותו דיבור שבו כתב את העצה שהבעל‬
‫מאומה‪.‬‬ ‫ימחל לה על חיוביה כלפיו וממילא ישאר‬
‫אך למבואר לעיל א"ש היטב‪ ,‬דאם‬ ‫הוא בחיוב מזונות לחוד] שכתב לדון אם‬
‫יתחייב בפירוש לזונה אף כשאינה מקיימת‬ ‫אפשר לעשות שיתחייב בקנס סתם בלא‬
‫את חיוביה כלפיו הרי עיקר החיוב בתחילתו‬ ‫קשר לגט והאשה מתחייבת למחול לו על‬
‫נעשה לכוונת הגט‪ ,‬והוי עישוי גמור‪ ,‬וכמו‬ ‫החיוב באם יתן גט‪ ,‬שלכאורה בכה"ג לא‬
‫בדברי התו"ג בא"ד גבי קנס בסתם עם‬ ‫תלוי החיוב בגט כלל [ואף שנעשה למטרת‬
‫מחילה‪.‬‬ ‫הגט‪ ,‬דמ"מ העיקר חסר מן הספר‪ ,‬דהא ע"י‬
‫החיוב הזה לחודא אינו תלוי כלל בגט כיון‬
‫אך בעצת התו"ג אין שום חשש‪ ,‬כיון‬ ‫שאף אם יתן גט יצטרך לשלם הקנס‪,‬‬
‫שהלא בשעה שהתחייב לזונה לא היתה‬ ‫ודו"ק]‪ ,‬והעלה התו"ג דמ"מ כיון‬
‫מז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫כתיקון חכמים באותו זמן ממש מתחייב‬ ‫הכוונה לשם כפיית הגט כלל‪ ,‬אלא בשעת‬
‫בנוסף בחיוב מחילה שנעשה למטרת הגט‪,‬‬ ‫הנישואין התחייב כמו כל איש ישראלי‬
‫ודמי ממש למה שכתב התורת גיטין לפסול‬ ‫במזונות רגילים כתיקון חכמים המקורי‬
‫היכא שקיבל קנס בסתם ובאותו זמן קיבלו‬ ‫לזונה כשהיא עמו‪ ,‬ורק מה שפוטר אותה‬
‫שתמחל לו היא על הקנס באם יגרשנה‪.‬‬ ‫כעת מחיוביה כלפיו נעשה לשם הגט‪ ,‬אך‬
‫יצירת החיוב לזונה לא היה תלוי בגט כלל‪,‬‬
‫יא) ומלבד הטענה הנ"ל‪ ,‬ישנו חילוק‬
‫לא בכוונה ולא ע"י הזכרה‪ ,‬וז"ב‪.‬‬
‫נוסף עצום ורב בין דברי התורת גיטין‬
‫לנדו"ד‪ ,‬דהלא התורת גיטין לא אמר את‬ ‫וממילא מובן מה שהוצרך התורת גיטין‬
‫דבריו אלא באופן שפוטר אותה מחיוביה‬ ‫לתת עצתו באופן כזה דווקא‪.‬‬
‫כלפיו וממילא מתוך כך נשאר הוא בחיוב‬ ‫וממילא בנדו"ד שמתחייב במזונות‬
‫מזונות המקורי של תיקון חכמים‪ ,‬אך‬ ‫מוגדלים למטרת הגט וודאי דהוי עישוי‪,‬‬
‫בנדו"ד אינו יכול לפטור אותה לפני‬ ‫דהלא כאמור דעת המהרשד"ם וסיעתו‬
‫הקידושין מחיוביה כלפיו מחמת שהוי דבר‬ ‫שהעיקר תלוי באם עיקר הכוונה היא עבור‬
‫שלא בא לעולם‪ ,‬ואף אחר הקידושין אינו‬ ‫הגט‪ ,‬וממילא הכא שמתחייב במזונות‬
‫יכול לפטור אותה קודם הנישואין מחיוב‬ ‫מוגדלים וכל מטרת ההתחייבות במזונות‬
‫עונה למאי דנפסק בשו"ע (סימן ס"ט סעיף‬ ‫מוגדלים היא בשביל הגט וודאי דהוי עישוי‬
‫ו') שלא מהני תנאי בנישואין על עונה [ואף‬ ‫לדעתם אף אי לא חשיב שהזכירו את הגט‬
‫ע"י קנין כסתימת כל הפוסקים וכמו שכתב‬ ‫בפירוש‪ ,‬כיון דסו"ס זו היתה עיקר הכוונה‬
‫הבית מאיר בהדיא והשיג על הבאר היטב‬ ‫בשעת ההתחייבות‪ ,‬ולדעת המהרשד"ם‬
‫שחילק בזה‪ .‬וגם הבאר היטב פשוט‬ ‫וסיעתו זה כל הפשט ברשב"א ובמאירי‬
‫שכוונתו דווקא בקיבלו הקנין בעודה‬ ‫המחמירים בקנסות‪ ,‬דלולא זה אין להם‬
‫ארוסה‪ ,‬אך קודם הקידושין לא יהני אף‬ ‫פשט בדבריהם‪.‬‬
‫בקנין וכמו לגבי סילוק מנכסים שיפלו לה‬
‫שכתב הבאר היטב עצמו בסימן צ"ב (ס"ק‬ ‫י) והאמת שאף אם יעשו הסכם‬
‫ה') שקודם הקידושין לא מהני הסילוק אף‬ ‫שמתחייב רק לזונה מזונות רגילים אף‬
‫ע"י קנין]‪ ,‬והטעם מבואר בראשונים שהוא‬ ‫בשעה שאינה נותנת לו תשמיש ומלאכות‬
‫משום שצער הגוף לא ניתן למחילה‪,‬‬ ‫ע"י שימחל לה על חיוביה כלפיו‪ ,‬מ"מ הוי‬
‫וממילא כ"ש לצערא דגברא שמרובה‬ ‫גט מעושה לפי דברי התורת גיטין‪ ,‬ולא דמי‬
‫מצערא דאיתתא כדאיתא בירושלמי (פ"ה‬ ‫כלל למה שהציע‪ ,‬דהלא מה שהציע מיירי‬
‫דכתובות) שלא ניתן למחילה‪ .‬והלא אינו‬ ‫בשעה שהחליטו ביניהם להתגרש‪ ,‬שזה‬
‫מחוייב הבעל לזונה כשהיא מונעת ממנו‬ ‫נעשה לאחר הנישואין‪ ,‬ובזמן שנתחייב‬
‫תשמיש‪.‬‬ ‫לזונה לא היתה תלייה בגט כלל‪ ,‬משא"כ‬
‫הכא שעושים את ההסכם בעת הנישואין‪ ,‬או‬
‫[ודברי התורת גיטין אינם אלא לעניין‬ ‫לפני הנישואין ע"מ שיחול משעת הנישואין‬
‫מחילת חיובים הנעשית לאחר הנישואין‪,‬‬ ‫ואילך‪ ,‬נמצא שבשעה שמתחייב במזונות‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫מח‬

‫ולפי"ז אף אם יעשו את ההסכם לאחר‬ ‫שזה מהני מדין נתינת רשות ולא מדין‬
‫הנישואין וגם במזונות רגילים בלבד ובאופן‬ ‫מחילה‪ ,‬משא"כ קודם הנישואין שלא מהני‬
‫שפוטר אותה מחיוביה כלפיו וממילא נשאר‬ ‫אף מדין נתינת רשות‪ ,‬כיון שהחיוב עדיין‬
‫הוא בחיוב מזונות‪ ,‬אך היכא שאינה דרה‬ ‫לא חל‪ ,‬וכמו שחילק המל"מ (פט"ו מהל'‬
‫עמו הלא לדעת רבותיו של הריטב"א אינו‬ ‫אישות ה"א) והביאו הגרע"א על גיליון‬
‫מחוייב כלל כשאינה עמו‪ ,‬ובוודאי שיכול‬ ‫השו"ע (בסימן ע"ו)‪ .‬וע"ע בשו"ת יבא הלוי‬
‫הבעל לכל הפחות לאמר קים לי כהנך‬ ‫(חאה"ע סו"ס ו') שג"כ קיים דברי המל"מ‪.‬‬
‫ראשונים‪[ .‬ואם יעשו בהסכם סעיף שמה‬ ‫ובשו"ת מהר"ם מינץ האחרון (סימן י"ט)‬
‫שהתחייב בשעת הנישואין יהיה ללא טענת‬ ‫סובר ג"כ כחילוק המשנה למלך אך מטעם‬
‫קים לי‪ ,‬הלא סעיף זה ייצור את החוב לזונה‬ ‫אחר‪ ,‬יעו"ש‪].‬‬
‫כשאינה עמו‪ ,‬ובוודאי שסעיף זה נעשה‬
‫יב) והאמת שגם אם יעשו את ההסכם‬
‫למטרת הגירושין‪ ,‬ויפסול את הגט‪ .‬וכ"ש‬
‫לאחר הנישואין וגם ע"י שפוטר אותה‬
‫אם יעשו סעיף זה בשעת הנישואין עצמם‪.‬‬
‫מחיוביה כלפיו ונשאר הוא בחיוב מזונות‬
‫והדברים פשוטים‪].‬‬
‫רגילים מ"מ בהרבה מן המקרים יהיה זה גט‬
‫נמצא דאף שפטר אותה מחיוביה כלפיו‬ ‫מעושה‪ ,‬דהמדקדק בלשון התו"ג יראה‬
‫הוי עישוי ממון שלא כדין לכל הפחות‬ ‫שלא כתב אלא שיפטור אותה מחיוביה‬
‫מחמת טענת הקים לי‪ ,‬ואולי אף מעיקר‬ ‫כלפיו בתשמיש ובמלאכות‪ ,‬אך לא כתב‬
‫הדין‪ ,‬ועישוי ממון שלא כדין מבטל את הגט‬ ‫שיפטור אותה מחיובה להיות עמו בבית‬
‫לדעת רוב הפוסקים אף אם לא תלוי העישוי‬ ‫אחד‪ ,‬והחילוק ביניהם רב עד למאוד‪,‬‬
‫בגט כלל‪ ,‬דהיינו שגם לא זוהי היתה עיקר‬ ‫דבמונעת בעלה מתשמיש הטעם שפטור‬
‫הכוונה וגם לא הזכירו את הגט‪.‬‬ ‫ממזונותיה הוא רק משום שהיא מורדת‪,‬‬
‫ואם יוסיפו גם שמקבל עליו בפירוש‬ ‫וכלשון הריטב"א בכתובות (ס"ד ע"א)‬
‫לזונה גם כשאינה חיה עמו ע"י ק"ס‬ ‫'שלא תקנו חכמים מזונות למורדת'‪ ,‬אך‬
‫במעכשיו א"כ הוי עליו כחוב שנעשה לשם‬ ‫כאשר אינה עמו בבית אחד הטעם שפטור‬
‫הגט בשעת יצירתו‪ ,‬והוי גט מעושה גמור‪,‬‬ ‫ממזונותיה אינו רק משום שהיא מורדת אלא‬
‫וכאמור מצד מה שפטר אותה מחיוביה‬ ‫כדכתב הריטב"א עצמו (בדף ק"ג) שהוא‬
‫כלפיו הלא וודאי שיכול הבעל לאמר קים לי‬ ‫משום 'שאין חיוב מזונות לאשה על בעלה‬
‫כדברי רבותיו של הריטב"א ולא לשלם‬ ‫אלא כשהיא עמו‪ ...‬ואפילו לדברי האומר‬
‫מזונות אם לא ע"י התחייבות מפורשת‪,‬‬ ‫שיש מזונות למורדת גמורה התם ביושבת‬
‫ומצד מה שהתחייב בפירוש לזונה כשאינה‬ ‫עמו בבית שמצערתו מתשמיש וקא קנסינן‬
‫עמו הוי כחוב התלוי בגט‪.‬‬ ‫לה לההיא מורדת‪ ,‬אבל כשאינה יושבת עמו‬
‫ואינה באה בטענה אין לה מזונות‪ ,‬וכן דעת‬
‫יג) וגם יש להחמיר בזה מטעם נוסף אף‬
‫רבותי'‪ .‬וע"ע בקובץ תשובות (ח"א סו"ס‬
‫לולא כל החילוקים הנכונים הנ"ל‪ ,‬דזה‬
‫קע"א) מש"כ בזה‪.‬‬
‫פשוט שאף במה דמיירי התורת גיטין‬
‫מט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫שסתם אדם אינו יכול גם לשלם סכום כזה‬ ‫בעצתו זהו דווקא באם היה בידו לפרנס גם‬
‫לאשתו (בנוסף למזונות הילדים) וגם‬ ‫את עצמו בצורה מינימאלית אחר התשלום‬
‫לכלכל את עצמו בצורה מינימאלית‪,‬‬ ‫לאשתו‪.‬‬
‫וממילא הוי אונס גמור והגט בטל לכו"ע‪.‬‬
‫אך אם לא היה בידו אזי הוי עישוי גמור‬
‫יד) והאמת שבנדו"ד אין צורך להגיע‬ ‫הגם שלא תלוי החוב בגט כלל וכדהוכחתי‬
‫לכל מה שהבאתי באות הקודמת‪ ,‬דהלא‬ ‫בספרי שו"ת בריתי שלום (ח"ב סימן י"ח)‬
‫הלכה פסוקה היא שמסדרין לבעל חוב ואין‬ ‫מדברי התורת גיטין עצמו בספרו בית יעקב‬
‫מוציאין ממנו מעבר ליכולתו‪ ,‬וממילא כאן‬ ‫בסימן ע"ז (סעיף א') ומדברי מוהר"י‬
‫אם יעשו ההוצל"פ גבייה מעבר למותר בדין‬ ‫אייבשיץ בבני אהובה (פי"ד מהל' אישות‬
‫תורה [וכפי שרגילין המה לעשות בחיוב‬ ‫הט"ו) וכן מדברי הישועות יעקב (שם ס"ק‬
‫מזונות] יהיה זה עישוי ממון שלא כדין‬ ‫ג') הסוברים כולם דהיכא שנוגע לחרפת‬
‫שפוסל את הגט לדעת רוב האחרונים אף‬ ‫רעב הוי אונס אף בכפיית ממון כדין שאינה‬
‫כשלא תלוי העישוי בגט כלל‪.‬‬ ‫תלויה כלל בגט‪ ,‬ואף כשאין הכוונה בכפיית‬
‫ואף לשיטות שגם בעישוי ממון שלא‬ ‫ממון בעבור הגט‪.‬‬
‫כדין הגט כשר אם לא הזכירו את העישוי‬ ‫ושם בדברי הפוסקים הנ"ל מדובר‬
‫בהדיא‪ ,‬אך הלא ראש שיטה זו הוא הראנ"ח‬ ‫בכפייה בשוא"ת‪ ,‬דהיינו שמיירו בבעל‬
‫(ח"א סימן ס"ג)‪ ,‬והוא עצמו כתב בהדיא‬ ‫האומר מאיסה עלי וכתבו שאם נפטרנו‬
‫(שם בעמודים רצט‪-‬ש) דהיכא שהכוונה‬ ‫ממזונות תהיה זו כפייה על האשה לקבל‬
‫בחיוב היא עבור הגט הוי גט מעושה אף‬ ‫גיטה‪ ,‬כיון שאין מעשה ידיה מספיקין‬
‫כשלא הזכירו את הגט בהדיא אם היה זה‬ ‫למזונותיה ותהיה מוכרחת לקבל הגט‪.‬‬
‫עישוי ממון שלא כדין [ולעיל באות ו' הובא‬
‫שסוגיין דעלמא היא כשיטות שאם נעשה‬ ‫וכעת מצאתי שכדבריהם מוכח‬
‫לכוונת גירושין הוי גט מעושה אף בעישוי‬ ‫בראשונים (ר"י מיגאש‪ ,‬רשב"א‪ ,‬ומאירי)‬
‫ממון כדין]‪ .‬ועכ"פ דעת רוב האחרונים שאף‬ ‫בסוגיא דמתנה טמירתא בב"ב (מ' ע"ב)‬
‫כשלא היה זה לכוונת הגט הוי גט מעושה‬ ‫שכתבו דהטעם שמה שאינה מוכנה‬
‫אם היה העישוי שלא כדין‪ ,‬וכ"ד מרן‬ ‫להתקדש לו בלי המתנה אינו אונס הוא‬
‫החזו"א זיע"א‪ .‬וגם הפשטות היא שחיוב‬ ‫משום דמצי למיכף נפשיה‪ ,‬ומשמע שאם לא‬
‫מזונות שלא כדין כמוהו כהזכרה מפורשת‬ ‫מצי כן הוי אונס‪ ,‬ויעו"ע במילואים לח"ב‬
‫שאם יתן גט לא יצטרך לשלם מזונות‪,‬‬ ‫שבסוף כרך זה‪.‬‬
‫וכעי"ז כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי'‬ ‫וכ"ש להכא דהיכא שהוא באונס גמור‬
‫ר"י)‪.‬‬ ‫מחמת חיוב מזונות שאינו יכול לעמוד בו‬
‫טו) ובהסכמים המכונים 'הסכם לכבוד‬ ‫שהוי אונס אף שמחוייב בו כדין‪.‬‬
‫הדדי' או 'הסכם מאהבה' ישנה ריעותא‬ ‫וזוהי סיבה טובה מצד עצמה לאסור‬
‫נוספת‪ ,‬שמנסחי ההסכמים דאגו לנסחם‬ ‫מכל וכל את ההסכמי קדם נישואין‪ ,‬כיון‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫נ‬

‫לכל משך הזמן שהם נשואים‪ ,‬וממילא‬ ‫באופן שכל צד יוכל לפנות להוצל"פ ולבית‬
‫לכאורה יש לחייב את הבעל במזונות גם‬ ‫משפט לצורך מימוש ההסכם אף ללא צורך‬
‫לאחר הגירושין‪ ,‬אך פשיטא שלא זוהי היתה‬ ‫בקבלת היתר מבית דין‪ ,‬וממילא מלבד‬
‫הכוונה‪ ,‬וע"כ הכוונה היא שמחוייב לזונה‬ ‫האיסור החמור של הרמת יד בתורת מרע"ה‬
‫באלף וחמש מאות דולר בחודש כל עוד‬ ‫הא איכא למיחש שיושיבו את הבעל במאסר‬
‫מתקיימת חובתו המקורית לזונה מתקנת‬ ‫מחמת שאינו עובד כדי מזונותיו‪ ,‬והלא‬
‫חכמים‪ ,‬והלא אין הבעל מחוייב לזון את‬ ‫בדיננו אין מחייבין את הבעל חוב לעבוד‬
‫אשתו אלא כשהיא דרה עמו בבית אחד וגם‬ ‫כדי לפרוע את חובותיו ומטעם ש'כי עבדי‬
‫מקיימת עמו יחסי אישות כסדרן‪ ,‬ומה‬ ‫הם ולא עבדים לעבדים'‪[ .‬ואף לדעת רבינו‬
‫שכותבים בהסכם לכבוד הדדי שהבעל‬ ‫אליהו בתוספות בכתובות (ס"ג סוע"א)‬
‫מוחל לה על חיוביה כלפיו לתקופה שיהיו‬ ‫שלמזונות אשתו כן מחייבים אותו לעבוד‬
‫פרודים‪ ,‬כבר הבאתי לעיל (באות י"א) שלא‬ ‫פשוט שזהו דווקא במקום שמחוייב‬
‫מהני נתינת רשות למניעת עונה אלא לאחר‬ ‫במזונותיה מחמת תיקון חכמים המקורית‪,‬‬
‫הנישואין ולא קודם הנישואין או בשעת‬ ‫ולא במקום שהחיוב הוא מחמת התחייבות‬
‫הנישואין‪ ,‬שאז לא מהני אף מדין נתינת‬ ‫מחודשת‪ ,‬שאז אינו אלא כחוב ממון רגיל]‪.‬‬
‫רשות‪ ,‬ואף לאחר הנישואין לא מהני אלא‬ ‫וממילא הוי עישוי שלא כדין שפוסל את‬
‫לענין יחסי אישות אך לא למה שאינה דרה‬ ‫הגט אף אם לא היה נעשה למטרת הגט‪,‬‬
‫עמו בבית וכפי שנתבאר לעיל (באות י"ב)‬ ‫וכ"ש הכא שנעשה מעיקרא למטרת הגט‬
‫עפ"י דברי הריטב"א בשם רבותיו‪.‬‬ ‫(שלכן אף בעישוי כדין פוסל את הגט)‪.‬‬
‫וממילא שוב הוי עישוי ממון שלא כדין‬ ‫טז) ובהסכם לכבוד הדדי ישנה עוד‬
‫שפוסל את הגט אף אם לא היה נעשה‬ ‫ריעותא נוספת‪ ,‬דמנסחי הסכם זה לא כתבו‬
‫למטרת הגט‪.‬‬ ‫בנוסח ההסכם כלל שחיוב המזונות הוא‬
‫‪‬‬
‫העולה מכל האמור‪ ,‬שזוג שעשו הסכם קדם נישואין‪ ,‬ואח"כ התגרשו ביוזמת האשה‪ ,‬הגט‬
‫בטל לחלוטין‪ ,‬ואסורה להינשא לאחר‪ ,‬ואם תעבור ותינשא לאחר ויוולדו לה ילדים הרי‬
‫שהם יהיו ממזרים גמורים רח"ל‪ .‬ואין לאשה זו תקנה להינשא לאחר עד שתבטל לחלוטין‬
‫את תוקפו של ההסכם קדם נישואין ויגרשנה הבעל בלא אונס‪.‬‬

‫‪‬‬

‫המשך בענין הנ"ל‪ ,‬חילוק בין קנסות בגירושין לשטר חליצה‪ ,‬וסיכום הדברים‬
‫מריבה בשעת קבלת הקנס] נעלמו מעיני‬ ‫נ‪.‬ב‪ .‬יז) דברי המהרשד"ם [שגם‬
‫שנים מחכמי דורנו‪ ,‬ה"ה הרב שמש ומגן‬ ‫המקילין בקנסות לא הקילו אלא בשהיה‬
‫(ח"א סימן י"א וי"ב) והרב שמע שלמה‬ ‫בדעתו אפשרות רצינית שיגרש מתוך‬
‫נא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫המריבה והוי אונס לכו"ע‪.‬‬ ‫(ח"ו סימן כ')‪.‬‬
‫ויש להוסיף‪ ,‬שבשו"ת משכנות יעקב‬ ‫[ואמנם בשו"ת המבי"ט (שם בח"ב‬
‫(חאה"ע סימן ל"ח) כתב שיש להחמיר‬ ‫סימן קל"ח וכן בסימן ר"ו) חולק על‬
‫בקנסות אף לענין דיעבד מחמת שכך יוצא‬ ‫המהרשד"ם במקרה שנשבע לקיים דברי‬
‫לדעת הר"ח וסיעתו (הר"ן והנמוק"י) בב"ב‬ ‫הבורר והבורר גזר שיגרש‪ ,‬וסובר המבי"ט‬
‫שסוברים שאשה שאמרה לבעלה לפני‬ ‫שלמתירין באונס שהביא על עצמו זהו גם‬
‫הקידושין שלא תתקדש לו אם לא יתן לה‬ ‫בנשבע לקיים את דברי הבוררים‪ ,‬אך הלא‬
‫את כל נכסיו במתנה שהמתנה בטילה משום‬ ‫ביאר המבי"ט שזהו משום שידע מראש‬
‫אונס אף בלא מודעא‪ ,‬וכתב המשכנ"י שעל‬ ‫שאולי כך יגזור הבורר ולכן חשיב שהביא‬
‫אף שלא קי"ל כוותייהו בחו"מ אך באה"ע‬ ‫על עצמו את האונס‪ ,‬והיינו שנחלקו‬
‫יש לחוש לדבריהם‪ ,‬ובשו"ת חמדת שלמה‬ ‫המבי"ט והמהרשד"ם באופן כזה האם‬
‫(חאה"ע סימן פ"א) כתב להשיב עליו שלא‬ ‫מעלה בדעתו שכך יגזור הבורר‪ ,‬אך באופן‬
‫דמי לנדון הר"ח מחמת שהכא התחייב‬ ‫שלא מעלה על דעתו כלל שיגיע לידי מריבה‬
‫בקנסות מרצונו הגמור משא"כ התם‪.‬‬ ‫גם המבי"ט מודה למהרשד"ם כדמשמע‬
‫וממילא בנדו"ד היכא שהאשה מסרבת‬ ‫מדבריו שמתיר רק מחמת שאכן מעלה על‬
‫להתקדש לו אם לא יעשה את ההסכם הרי‬ ‫דעתו שהבורר יפסוק כנגדו‪.‬‬
‫וודאי שגם לחמדת שלמה דמי לנדון הר"ח‪.‬‬ ‫ואף את"ל שגם בנדו"ד מעלה על דעתו‬
‫וממילא מסתבר שבזה גם הרמ"א לא‬ ‫אפשרות מסויימת שאולי זה כן יקרה‪,‬‬
‫יקיל אף לעניין דיעבד‪ ,‬דהא יש בזה ספק‬ ‫ודמיא לגוונא שנחלקו בו המהרשד"ם‬
‫ספיקא להחמיר בדאורייתא‪ ,‬דדילמא הלכה‬ ‫והמבי"ט‪ ,‬אך בוודאי שאם היה רואה את‬
‫כר"ח והר"ן והנמוק"י‪ ,‬וגם את"ל שלא אך‬ ‫דברי המהרשד"ם לא היה הגר"ש משאש‬
‫דילמא הלכה כרשב"א והמאירי‪( .‬ויש‬ ‫זצ"ל מקיל בספק דאורייתא כזה שלדעת‬
‫להוסיף שלדעת הר"י מיגאש שבמתנה‬ ‫המהרשד"ם הגט בטל מהתורה‪ .‬גם הלא אף‬
‫הטעם שאונסא דנפשיה לאו אונס הוא הוא‬ ‫לדברי הגר"ש משאש שהעיקר לדינא הוא‬
‫מחמת שיכל למסור מודעא ולא מסר א"כ‬ ‫כדעת המקילין באונס שהביא על עצמו אך‬
‫לא שייך טעם זה בחילונים ושאר עמי‬ ‫הלא מ"מ גם הוא מסכים שהרשב"א‬
‫הארצות שאינם יודעים מאומה מהלכות‬ ‫והמאירי מחמירים בזה‪ ,‬וא"כ הוי ספק‬
‫מודעא ולא מעלים על דעתם שישנה‬ ‫ספיקא להחמיר בדאורייתא‪.‬‬
‫אפשרות כזו‪ ,‬וממילא לדידהו תהיה‬ ‫ואף את"ל שישנם מקרים שמעלים על‬
‫ההתחייבות מעיקרא כהתחייבות באונס אף‬ ‫דעתם אפשרות רצינית של מריבה‪ ,‬אך הלא‬
‫לדעת הר"י מיגאש החולק על הר"ח)‪.‬‬ ‫אכתי הוי ספק ספיקא לחומרא‪ ,‬דדילמא‬
‫וכ"ש בנדו"ד שנמצא שיש כאן ג'‬ ‫הלכה כדעת הרשב"א והמאירי‪ ,‬וגם את"ל‬
‫ספיקות להחמיר בדאורייתא‪ ,‬דדילמא‬ ‫שלא אך דילמא הוא מאותם אלו שלא‬
‫מעלים על דעתם במחשבה רצינית אודות‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫נב‬

‫שהאשה תחפוץ בפירוד לא עלה על דעת‬ ‫הלכה כר"ח והר"ן והנמוק"י שבמתנה וגט‬
‫איש מעולם!‬ ‫אף אונסא דנפשיה אונס הוא‪ ,‬וגם את"ל‬
‫שלא אך דילמא הלכה כרשב"א והמאירי‬
‫יח) ובעיקר ענין 'אונס ממון'‪ ,‬דבר‬
‫שלא מסתכלים על כך שקיבל על עצמו‬
‫פשוט הוא ומוסכם על כל הראשונים שהוי‬
‫מרצונו אלא על דעתו כעת שאינו רוצה ליתן‬
‫אונס‪ ,‬ה"ה הרשב"א והמאירי הנ"ל‪ ,‬וכן‬
‫את הגט וכופין אותו ע"י חיוב הקנס‪ ,‬וגם‬
‫הריטב"א בקידושין (נ' ע"א ד"ה והא) בשם‬
‫את"ל שאף בזה יש להקל אך דילמא לא‬
‫רבו הרא"ה‪ ,‬וביד רמ"ה ושיטות קדמונים‬
‫העלה בדעתו בצורה רצינית שאולי אכן‬
‫בגיטין (פ"ח ע"ב) בשם הרמ"ה‪ ,‬ובשו"ת‬
‫יגרש‪].‬‬
‫הרשב"ש (סימן של"ט) ועוד‪ .‬ומש"כ‬
‫האגרו"מ במקו"א וכן השמע שלמה‬ ‫ומה שהביא השמש ומגן מתקנת רבני‬
‫שלדעת המהרי"ק בשם ר"ת אונס ממון אינו‬ ‫מרוקו לא דמי כלל וכלל לנידו"ד‪ ,‬כיון דשם‬
‫אונס גמור לכל מילי‪ ,‬אשתמיט מהם‬ ‫היה מיירי במורד על אשתו מתשמיש‬
‫שהמהרי"ק עצמו (שורש ס"ג ענף ב') כתב‬ ‫שלדעת מרן המחבר (סימן קנ"ד) כופין‬
‫בהדיא 'גם בענין אונס ממון דבר פשוט הוא‬ ‫אותו בשוטי לגרש‪ ,‬וכפי שכתב בעצמו‬
‫שהוא אונס כאשר כתבת' [וגם האגרו"מ לא‬ ‫בשו"ת תבואות שמש (חאה"ע סימן ס"ו)‬
‫סמך על כך להלכה כלל‪ .‬ואדרבא בנו הגר"ד‬ ‫שבזה היה מיירי שם [וכ"ש למש"כ הוא‬
‫שליט"א מעיד שאביו התנגד בתוקף לכל‬ ‫עצמו במאמרו במוריה (גליון רטו – רטז‪,‬‬
‫הסכמי קדם נישואין‪ ,‬וכן מעיד הגר"ש‬ ‫שבט תשנ"ג) שתקנת רבני מרוקו היתה רק‬
‫משאש בשו"ת שמש מגן שם (חאה"ע ח"א‬ ‫לעגן עפ"י חוק את מה שממילא מחוייב על‬
‫סימן י"א) על התנגדות הגר"מ פיינשטיין‪,‬‬ ‫פי תנאי כתובה בלא שום תוספת‪ ,‬שלפי"ז‬
‫וכ"ש לנידון דידן של הסכמי קדם נישואין‬ ‫אין שום חידוש בתקנת רבני מרוקו ואינו‬
‫שעושים היום שלא עלה על דעת איש‬ ‫עניין לנידו"ד כלל וכלל]‪ .‬ומדבריו בשו"ת‬
‫מעולם]‪ ,‬ואין בנמצא שום קדמון שחולק‬ ‫שמש ומגן נוכל ללמוד שמרן בעל האגרו"מ‬
‫בזה‪ ,‬וגם ברבינו ירוחם (נכ"ד סוף ח"א)‬ ‫זצ"ל התנגד בתוקף להנהיג באמריקה את‬
‫ביאר הבית אפרים (חאה"ע מהדו"ת ח"א‬ ‫תקנת רבני מרוקו‪ ,‬ונראה שזהו מחמת‬
‫סימן ע"ג עמודים שב ‪ -‬שג) שהטעם שהוי‬ ‫שלדעת הרמ"א בסימן קנ"ד (סעיף כ"א) אין‬
‫גט הוא מחמת שיכל לתבוע ממנה את‬ ‫כופין להוציא את המורד על אשתו אלא‬
‫הממון בבי"ד‪ ,‬אך לא מטעם שאונס ממון‬ ‫מנדין אותו שישמש עמה‪ ,‬ולכן לבני אשכנז‬
‫ל"ה אונס‪.‬‬ ‫שייכי גם בזה דברי המהרשד"ם‬
‫והמהריב"ל‪.‬‬
‫[ודלא כמ"ש בחלקת יואב (מהדו"ק‬
‫דיני אונס ענף ה') ובבית אבי (ח"ד סימן‬ ‫עכ"פ חזינן שאף לגבי המורד על אשתו‬
‫קמ"ג) ובהיכל יצחק (חאה"ע ח"א סימן ג')‬ ‫ממש התנגד מרן הגר"מ פיינשטיין לעשות‬
‫שדעת רבינו ירוחם שאונס ממון ל"ה אונס‪,‬‬ ‫תקנה כזו‪ ,‬ובזה דווקא נחלק עליו הגר"ש‬
‫ולא ראו את דברי הבית אפרים במהדו"ת‬ ‫משאש‪ ,‬אך לעשות 'תקנה' כזו לכל מקרה‬
‫נג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מהני‪.‬‬ ‫שנדפסו מכת"י של הבית אפרים רק לאחר‬
‫ובוודאי שאם היה רואה הערוך השלחן‬ ‫פטירת כולם‪ .‬וגם כל הנך רבוותא לא סמכו‬
‫את דברי הריטב"א ואת דברי רבינו בצלאל‬ ‫על כך לקולא למעשה אלא בתור חיזוק‬
‫אשכנזי היה מקבל את דבריהם ללא שום‬ ‫בעלמא‪].‬‬
‫פקפוק‪.‬‬ ‫יט) ואמנם הערוך השלחן (סימן קל"ד‬
‫וכ"ש שלא אתי ספיקו של הערוך‬ ‫ס"ק כ"ג) כתב להסתפק דאפשר שבאונס‬
‫השלחן ומוציא מידי וודאם של הריטב"א‬ ‫ממון אם אמר 'רוצה אני' סגי בכך‪ ,‬דאמנם‬
‫ושל רבינו בצלאל אשכנזי‪ ,‬דהא קי"ל בכל‬ ‫באונס הגוף לא סגי בכך דגדולה מזו מבואר‬
‫דוכתא דאין ספק מוציא מידי ודאי‪ ,‬וכ"ה גם‬ ‫בריב"ש שאף אם הוציאוהו מהמאסר לא‬
‫בדברי הפוסקים כמבואר הרבה בדברי‬ ‫סגי בכך עד דידע בבירור שלא יאסרוהו עוד‬
‫הפוסקים וכן בשדי חמד באריכות בכמה‬ ‫גם אם לא יגרש‪ ,‬אך אונס ממון אינו ממש‬
‫דוכתי שגם בדברי הפוסקים אמרינן כן‪.‬‬ ‫כאונס הגוף ולכן אולי בזה לא בעינן לכך‬
‫שידע בבירור שנתבטל האונס‪ ,‬ונשאר‬
‫וכ"ש היכא שהמסופק אינו ראוי כלל‬ ‫בצ"ע‪.‬‬
‫להיות בר פלוגתא של הוודאים שקדמו לו‬
‫בהרבה‪.‬‬ ‫אך אישתמיט ממנו דבריו המפורשים‬
‫של הריטב"א בקידושין (שם) שכתב בהדיא‬
‫כ) ואמנם הריטב"א בב"מ (דף ס"א)‬ ‫שגם באונס ממון לא מהני הגט אף אם יאמר‬
‫כתב 'הנותן מתנה לחבירו ובשעת המתנה‬ ‫'רוצה אני'‪ ,‬וכן דברי רבינו בצלאל אשכנזי‬
‫מוסר מודעא כי מפני חיוב השבועה הוא‬ ‫בתשובה (סימן ט"ו‪ ,‬בעמודים רס"ט‪ -‬ער)‬
‫שעושה‪ ,‬קרוב הדבר שאין מתנתו כלום‪,‬‬ ‫שכתב בהדיא על דברי תשובת הרשב"א‬
‫ואצ"ל דבגט כיוצא פסול'‪ ,‬עכ"ל הריטב"א‪.‬‬ ‫הנ"ל שפוסל גט הנעשה מחמת קנס 'למדנו‬
‫ומשמע לכאורה שאם לא מסר מודעא‬ ‫מתשובה זו דנדון דידן גט מעושה בעכו"ם‬
‫הגט כשר‪.‬‬ ‫הוי‪ ,‬ואע"ג דאמר רוצה אני בישראל ובטל‬
‫כל המודעות‪ ...‬ואפילו שמחלו לו על‬
‫אך באבני נזר (חחו"מ סימן קל"ח) ביאר‬
‫השמונים אלף לבנים לא יחדל פשע ושערי‬
‫את דברי הריטב"א שזה משום שאם לא‬ ‫אונאה לא ננעלו‪ ...‬ותדע שגם היו מגזים‬
‫גילה בדעתו אחרת אמדינן שמסתמא כמו‬
‫לתבוע כל החפצים שעשה ראובן לאשתו‬
‫שנשבע מרצונו גם כעת גירש מרצונו ולא‬
‫בערכאות‪ ...‬והו"ל כמאן דגזים סתם‬
‫מחמת השבועה‪.‬‬
‫דכתיבנא לעיל דאפילו נסתלק האונס‬
‫ולפי"ז ברור שהכא אם עומד מעליו‬ ‫הראשון שעשה לא נסתלק אונסו עד שיחליש‬
‫'שוט' של חיוב מזונות שהתחייב בשעת‬ ‫כח האנס לגמרי ולא יוכל להרע כלל'‪ ,‬הרי‬
‫החתונה כשלא חשב אז לגרש א"כ ממילא‬ ‫מפורש בהדיא בדבריו שגם באונס ממון וכן‬
‫הוי אונס ואין לנו שום אומדן דעת‬ ‫בקנסות בעינן שיותש כח האנס ואל"ה‬
‫שמסתמא לא בשביל החיוב מזונות מגרש‪,‬‬ ‫אפילו אמר רוצה אני וביטל כל המודעות לא‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫נד‬

‫בכתיבת הסכם על יחסי ממון בין בני זוג‬ ‫וז"פ לענ"ד‪.‬‬
‫הבאים להנשא זל"ז‪ .‬על פי הצעות ההסכם‬ ‫ואף שאומר בפיו 'והתגרשי בו' (בגט)‪,‬‬
‫האמורות‪ ,‬אם יתגלעו סכסוכים בין בני זוג‬ ‫אך הלא מאן יימר שלא גילה בדעתו בדרך‬
‫במהלך חייהם המשותפים והאשה תגיע‬ ‫אקראי לשנים מחבריו שמגרש בגלל‬
‫למסקנה שרצונה לקבל גט מבעלה‪ ,‬תוכל‬ ‫ההסכם‪ ,‬וגילוי דעת בפני שנים על אונסו‬
‫האשה לכפות על בעלה לתת לה גט שלא‬ ‫ואפילו זה שלא בפני זה מספיק כדי לפסול‬
‫כדין ובניגוד להלכה וזאת על ידי חיוב‬ ‫את הגט היכא שאינו חייב לגרש וכדאיתא‬
‫בעלה בתשלומים כספיים גבוהים מכח‬ ‫בריב"ש (סימן רל"ב)‪ ,‬וממילא אין ידיעת‬
‫ההסכם המוצע‪ .‬בהצעות אלו ישנם סעיפים‬ ‫עדים על רצון הבעל לגרש וליכא עדי קיום‪.‬‬
‫המוכיחים כי למציעים אין כלל ידיעה‬
‫בהלכה‪ ,‬או שסבורים כי יכולים הם לכפות‬ ‫כא) יש לציין‪ ,‬שכבר רבה של ירושלים‬
‫על הבעל מתן גט לאשתו ע"י עקיפת‬ ‫הגאון רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל התייחס‬
‫ההלכה‪ .‬כמו כן הוכנסו בהצעות אלו‬ ‫בתשובה שנדפסה בהפרדס (אייר תשמ"ג‪,‬‬
‫סעיפים בעניני מזונות‪ ,‬שאין להם יסוד‬ ‫סימן ל') להצעה להנהיג הסכם קדם נישואין‬
‫בהלכה והם נוגדים במפורש את הדין‪.‬‬ ‫ע"י חיוב הבעל במזונות לפרודתו‪ ,‬ודחה‬
‫אותה מחמת שזהו כקנסות ממש‪ ,‬וכפי‬
‫הרבנות הראשית לישראל דוחה על הסף‬ ‫שנתבאר כאן לעיל באורך‪ ,‬ולא רצה הגר"ב‬
‫את כל ההצעות הללו‪ ...‬לא יעלה על הדעת‬ ‫ז'ולטי להתיר אלא באופן שיש לבעל דין‬
‫שרבנים רושמי נשואין ועורכי חו"ק יתנו ידם‬ ‫מורד על אשתו שאז מחוייב מן הדין‬
‫לפגיעה בדין תורה‪ ,‬או שבית דין רבני יסייע‬ ‫במזונותיה‪[ .‬ויעו"ע במאמרי בתחומין (כרך‬
‫בכל דרך שהיא לכפיה או לחשש כפית גט‬ ‫ל"ה שנת תשע"ה) שהארכתי בעניין הסכם‬
‫שלא על פי ההלכה‪ .‬לפיכך על הרבנים‬ ‫התלוי בדעת בית דין שמפעילים אותו רק‬
‫רושמי הנשואין בכל אתר להסביר לבני הזוג‬ ‫במקום שיש חיוב לגרש‪ .‬ויצויין‪ ,‬שמאמרי‬
‫הבאים להנשא ולהזהירם מחומרת הצעות‬ ‫שם עבר עריכה‪ ,‬קיצורים‪ ,‬ושינויי סיגנון‪,‬‬
‫ההסכם האמור‪ ,‬שלא ילכו שולל אחרי‬ ‫וע"כ בכל מקום שיימצא שינוי כלשהוא בין‬
‫הצעות הבל שיש בהם משום זריית חול‬ ‫הנכתב במאמר שם לבין הנכתב כאן בספרי‬
‫בעיניים‪ ,‬פגיעה במוסד הנשואין המקודש‬ ‫העיקר כמו שכתוב בספרי]‪.‬‬
‫בעם ישראל‪ ,‬ערעור חיי המשפחה ופגיעה‬
‫בזכויות האשה ומעמדה'‪.‬‬ ‫גם בפני מועצת הרבנות הראשית דאז‬
‫(בראשות הרבנים הראשיים הגר"א שפירא‬
‫עכ"ל החלטת מועצת הרבנות הראשית‬ ‫זצ"ל והגר"מ אליהו זצ"ל) עלתה הצעה זו‬
‫משנת תשמ"ו בראשות הגר"א שפירא זצ"ל‬ ‫לדיון‪ ,‬וביום ט"ו באדר א' תשמ"ו יצאה‬
‫והגר"מ אליהו זצ"ל‪.‬‬ ‫החלטה ברורה מטעמם בזה הלשון‪:‬‬
‫כב) גם חיוב במזונות רגילים פוסל את‬ ‫הובאו לידיעתנו הצעות שונות שנערכו‬
‫הגט היכא שנעשה למטרת הגט ובלא חיוב‬ ‫והוגשו ע"י ארגון נשים נעמ"ת המדברות‬
‫לגרש‪ ,‬וכמבואר ביביע אומר (ח"ה סימן‬
‫נה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫שהאיסור הוא רק אם תכריז על עצמה‬ ‫י"ד) שגם בסכום כזה הוי אונס‪ ,‬והוא פשוט‬
‫כפרודה הרי בכה"ג שעושה זאת היא זו‬ ‫וברור לכל‪.‬‬
‫שנתנה אצבע בין עיניה‪ ,‬ודמי לדין המבואר‬ ‫וממילא גם אם יעשו הסכם שמתחייב‬
‫(שם בסימן קס"ה) שאם נדרה היא הנאה‬
‫לשלם לה מזונות רגילים אף כשאינה עמו‬
‫מיבמה בשביל שתיאסר עליו ביבום אין‬
‫גם ללא שפסקו לו הבי"ד חיוב לגרש יהיה‬
‫כופין אותו לחלוץ‪ ,‬ואף בנדרה בחיי בעלה‪,‬‬ ‫זה גט מעושה גמור‪ ,‬וזה פשוט וברור‪ ,‬ולא‬
‫ואף בזמן הזה שמצוה לחלוץ!‬
‫הוצרכתי לזה אלא כדי להוציא מדעת טועה‬
‫כד) ובתור תוספת בעלמא אכתוב חשש‬ ‫אחד‪.‬‬
‫נוסף שישנו בהסכם קדם נישואין‪ ,‬דהלא‬
‫כג) נדון מחלוקת הראשונים בקנסות לא‬
‫הלכה פסוקה היא שכנס על תנאי‪ ,‬בין שהיה‬
‫דמיא כלל למה שנהגו באשכנז לעשות‬
‫התנאי מצידו ובין שהיה התנאי מצידה‪,‬‬
‫'שטר חליצה'‪ ,‬שאחי החתן נשבעים שאחד‬
‫ובעל סתם‪ ,‬צריכה גט מספק מטעם שאין‬
‫מהם יחלוץ לה בחנם אם ימות בעלה בלא‬
‫עושין בעילתן בעילת זנות‪ .‬ובגמרא ביבמות‬
‫בנים‪ ,‬ויש שהוסיפו אף קנסות כספיים על‬
‫(ק"ז ע"א) איתא גבי ממאנת דכיון שאיכא‬
‫כך‪ ,‬אף שלכאורה ילה"ק דהוה חליצה‬
‫קידושין וכתובה לכן אינו בכלל זה‪ ,‬ומשמע‬
‫מעושה כיון שנשבעו על כך וגם מחמת‬
‫שאף אם היה חסר רק הכתובה ג"כ היה‬
‫הקנס הכספי‪.‬‬
‫בכלל זה שאין אדם עושה בעילתו בעילת‬
‫זנות‪.‬‬ ‫אך האמת שלא קשה כלל‪ ,‬די"ל שכיון‬
‫שנשבעו לחלוץ הרי כולם אסורים לבוא‬
‫והרי כל עוד הסכם זה בתוקף ישנו צד‬
‫עליה‪ ,‬ולא דמי למי שנשבע לגרש שעדיין‬
‫גדול שהמה באיסור כמו המשהה את אשתו‬
‫מותר לבוא עליה דהא מצד השבועה יכול‬
‫בלא כתובה‪ ,‬וכך מבואר בספר אין תנאי‬
‫לבוא עליה ורק אח"כ לגרש‪ ,‬אך כאן ברגע‬
‫בנישואין (דף י"ד ע"א)‪ ,‬וממילא שייכי בזה‬
‫שישנה שבועה לחלוץ הרי אסור לבוא עליה‬
‫דברי הגמרא שאין אדם עושה בעילתו‬
‫כיון שאי אפשר לקיים שניהם‪ ,‬דהא ממ"נ‬
‫בעילת זנות ושמא מחלה על ההסכם מחמת‬
‫אם יבוא עליה לשם יבום תו לא יוכל‬
‫כך‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫לחלוץ‪ ,‬וזה פשוט‪.‬‬
‫ואם אכן ההסכם בטל מספק‪ ,‬ומספק‬
‫וממילא כיון שע"י שבועתו אסר עצמו‬
‫אינו מחוייב בממון‪ ,‬הרי אם יחייבוהו יהיה‬
‫לבא עליה דמי לדין המבואר בסימן קס"ה‬
‫זה עישוי ממון שלא כדין‪ ,‬שמבטל את הגט‬
‫לדעת רוב האחרונים אף כשלא תלו את‬ ‫ביבם שאסר על עצמו הנאה מיבמתו שכופין‬
‫אותו לחלוץ‪.‬‬
‫העישוי בגט כלל‪ .‬אכן‪ ,‬יש מקום לפלפל‬
‫בחשש זה‪ ,‬אם יש לאסור מה שלא גזרו‬ ‫וכאן אף אם יעשו שבועה שאם אשתו‬
‫חז"ל בפירוש ולאמר שיש כאן את האיסור‬ ‫תעזוב את הבית ותכריז על עצמה כפרודה‬
‫של חיי אישות בלא כתובה‪[ .‬אמנם דעת‬ ‫יהיה אסור לבוא עליה בטרם יתן לה גט‪,‬‬
‫האור שמח שד"ז של אין אדם עושה‬ ‫מ"מ לא דמי כלל לשטר חליצה‪ ,‬דכיון‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫נו‬

‫אף בלא איום מפורש‪ ,‬ולענ"ד כך יוצא‬ ‫בעילתו בעילת זנות לא תלי כלל באיסורא‬
‫מפורש מדברי הרמב"ם והמשפט צדק‬ ‫אלא בעצם זה שמן הסתם רוצים בחיי‬
‫[היכא שאין כלל הוכחה שאינו רוצה לאנוס‪,‬‬ ‫אישות מלאים‪ ,‬ולפי דבריו לכאורה כאן‬
‫והיכא שיש קצת הוכחה אין הכרע בדעתם‬ ‫וודאי שההסכם בטל‪ ,‬אך האמת שדבריו‬
‫אם סוברים כרבינו תם שהוי אונס או כרב‬ ‫מחודשים מאוד‪ ,‬ואינם מוכרחים בדעת‬
‫האי שלא הוי אונס]‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ואכמ"ל]‪.‬‬
‫סיכום עיקרי הדברים‪:‬‬ ‫אך בלא"ה האמת היא שהגט בטל‬
‫‪ )1‬דברי החזו"א שהרשב"א החמיר רק‬ ‫בוודאות מחמת כל הטעמים המפורטים‬
‫בחיוב קנסות שלא חל על פי דין נדחים‬ ‫שהתבארו לעיל‪ ,‬ולא כתבתי חשש זה אלא‬
‫מדברי המאירי‪ ,‬שבדבריו מפורש שאף‬ ‫לתוספת בעלמא‪.‬‬
‫בקנסות שחייב בהם עפ"י דין הוי אונס בגט‪,‬‬
‫וכדעת רוב האחרונים בבאור דברי‬ ‫כה) אף אם האשה לא איימה על הבעל‬
‫הרשב"א‪.‬‬ ‫שתממש את ההסכם קדם נישואין‪ ,‬מ"מ אם‬
‫ברור שתעשה זאת חשיב גט באונס‪ ,‬וכמו‬
‫‪ )2‬וגם אם כן נקבל את דברי החזו"א‬ ‫שנתבאר לעיל באות ד' עפ"י דברי הרמב"ם‬
‫להקל בקנסות‪ ,‬אך בנידו"ד שיכול להגיע‬ ‫שמבואר בדבריו דהיכא שמיירי באדם‬
‫לכפייה בגופו (במאסר) וודאי דיש להחמיר‬ ‫שרגיל לאנוס ואין הוכחה שכעת אינו רוצה‬
‫כמבואר בתשב"ץ בח"א שבזה גם לרבינו‬ ‫לגזול הוי אונס אף אם לא ראו אותו העדים‬
‫פרץ הגט בטל‪.‬‬ ‫מאיים‪[ .‬והיכא שיש קצת הוכחה הבאתי‬
‫‪ )3‬וגם אם לא יגיע לכפייה בגופו כלל‬ ‫שהוא מחלוקת רב האי גאון ורבינו תם]‪.‬‬
‫מ"מ יש להחמיר בנידו"ד (גם לחזו"א) עפ"י‬ ‫ושו"מ בשו"ת משפט צדק הקדמון‬
‫דברי המהרשד"ם שגם המקילים בקנסות לא‬ ‫(ח"ב סימן י"ז השני‪ ,‬דף ל"ח ע"ג) שדן‬
‫הקילו אם יתכן שלא היה בדעתו שתהיה‬ ‫בעניין אונס ללא איום‪ ,‬והעלה שלא הוי‬
‫מריבה‪ ,‬וזהו אמת לדינא גם לפום שיטת‬ ‫אונס דמינכר כיון דמנ"ל שהיה אונסו‪.‬‬
‫החזו"א‪ ,‬וגם לדברי הראשונים שהקילו‬ ‫ומשמע שאם מסתמא היה אונסו כן הוי‬
‫בקנסות‪ ,‬שהם מיירו רק בכשהיה בדעתו‬ ‫אונס אף שלא איים כלל‪ .‬ושם מיירי בדבר‬
‫בצורה רצינית האפשרות שיגרש כך בשעת‬ ‫שאין הוכחה שלא רוצה לגוזלו‪ ,‬וזה ממש‬
‫קבלת הקנס‪ .‬ויסוד חילוק זה מבואר גם‬ ‫כפי שהוכחתי מהרמב"ם דרק מחמת שיש‬
‫בדברי מהריב"ל ומוהר"י הלוי‪.‬‬ ‫הוכחה שאינו רוצה לאנוס לכן בלא איום‬
‫‪ )4‬וכמו"כ אף הרמ"א והחזו"א שהקילו‬ ‫ל"ה אונס אף במי שדרכו לאנוס‪ ,‬אך לו‬
‫מיירו דווקא בקיבל על עצמו את הקנס‬ ‫יצוייר שאין הוכחה אזי במי שדרכו לאנוס‬
‫מרצונו החופשי‪ ,‬ולא היכא שהתנתה עמו‬ ‫הוי אונס גם בלא איום מפורש‪.‬‬
‫האשה שלא תינשא לו ללא ההתחייבות‪,‬‬ ‫וע"ע בשו"ת בעי חיי (חחו"מ ח"ב סימן‬
‫וכמבואר באות י"ז‪.‬‬ ‫פ"א) שג"כ צידד שבישראל מומר הוי אונס‬
‫נז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מורדת‪ ,‬ואף כשנעשה לאחר הנישואין לא‬ ‫‪ )5‬חיוב ממוני שנעשה למטרת הגט‪ ,‬או‬
‫חל כלל החיוב לזונה כשאינה עמו בבית‬ ‫שנעשה בחדא מחתא עם חיוב אחר שנעשה‬
‫אחד‪ ,‬וממילא הוי עישוי ממון שלא כדין‪.‬‬ ‫למטרת הגט‪ ,‬נחשב כחוב התלוי בגט‬
‫‪ )10‬ומלבד כל זאת יש לפסול את הגט‬ ‫שפוסל את הגט‪ ,‬אף אם בשעת תביעת החוב‬
‫בכל מצב שהוא היכא שאין באפשרותו של‬ ‫לא היתה עיקר הכוונה עבור הגט וגם לא‬
‫הבעל להתקיים בצורה בסיסית אחר תשלום‬ ‫הזכירו את הגט כלל‪.‬‬
‫המזונות לאשתו‪ ,‬או היכא שמאויים במאסר‬ ‫‪ )6‬וממילא היכא שנתחייב מזונות‬
‫שלא כדין מחמת שאינו עובד‪.‬‬ ‫מוגדלים למטרת הגט (כמו שהוא ברוב‬
‫‪ )11‬לכל הדעות אונס ממון שמיה אונס‪,‬‬ ‫הסכמי קדם נישואין) בוודאי שחשיב כעיקר‬
‫ואין שום חולק בזה בראשונים ובאחרונים‬ ‫כוונתם בחיוב עבור הגט‪ ,‬שמבואר‬
‫הקדמונים‪.‬‬ ‫במהרשד"ם ובמבי"ט ובבית אפרים‬
‫שמבטל את הגט‪ ,‬וכך משמע גם מהתו"ג‪.‬‬
‫‪ )12‬גם באונס ממון לא מהני אף אם‬
‫יאמר 'רוצה אני' בשעת נתינת הגט‪.‬‬ ‫‪ )7‬ואף חיוב במזונות רגילים [שנעשה‬
‫בצורה שפוטר אותה מחיוביה כלפיו] פוסל‬
‫‪ )13‬וגם אם לא היה גילוי דעת מפורש‬ ‫את הגט אם נעשה בשעת הנישואין או לפני‬
‫שלא נתן את הגט אלא מחמת החיוב הממוני‪,‬‬ ‫הנישואין‪.‬‬
‫מ"מ כל שאין אומדנא דמוכח שגירש מרצונו‬
‫הגט פסול‪.‬‬ ‫‪ )8‬ואף אם נעשה לאחר הנישואין פוסל‬
‫את הגט היכא שאינה דרה עמו בבית אחד‪.‬‬
‫‪ )14‬אף ללא איום מפורש הוי אונס‬
‫לכו"ע אם ברור שתתבצע כפייה‪ ,‬ואם יש‬ ‫‪ )9‬ובנוסח של ההסכם המכונה הסכם‬
‫קצת ספק תלוי במחלוקת רב האי ורבינו תם‪,‬‬ ‫לכבוד הדדי היכא שנעשה ההסכם קודם‬
‫יעויין לעיל באות ד'‪ ,‬וכן בסוף אות כ"ה‪.‬‬ ‫הנישואין לא חל כלל החיוב לזונה כשהיא‬
‫‪‬‬

‫נספח לדברים ‪ -‬מו"מ על האמור לעיל עם הגאון רבי אברהם ברויאר שליט"א‬
‫בס"ד ‪-‬יום א' לס' כי תשא י' אדר תשע"ה‬
‫לכ' ידידי ורב חביבי הרב הגאון ר' פנחס שפירא שליט"א שלו' ורב ברכה‬
‫מברר‪ ,‬אשרי לו והנני בברכה שיזכה כת"ר‬ ‫הנה איני ראוי להיות שר המסכים‪,‬‬
‫להרביץ תורה בע"פ ובכתב עוד רבות‬ ‫ובמיוחד שלא נוסיתי בכגון דא‪ ,‬אולם‬
‫בשנים‪ ,‬ונזכה כולנו יחד בביאת הגואל‬ ‫לבקשת כת"ר הנני מאשר‪ ,‬כי ידידי הרב‬
‫בעז"ה‪.‬‬ ‫הגאון הנ"ל כבר פקיע שמיה טובא בספריו‬
‫עיינתי כבקשתו בנידון שמברר כת"ר‬ ‫הקודמים שו"ת בריתי שלו'‪ ,‬ויש בזה היקף‬
‫לגבי הסכם טרום נישואין ודבריו קילורין‬ ‫בעומק ובבקיאות בכל ענין וענין שהוא‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫נח‬

‫לשלם‪ ,‬וזה לא נחשב רצון‪ ,‬דהלא רוצה‬ ‫לעיניים‪.‬‬
‫ליפטר מהממון ומכח זה מגרש ונחשב אונס‬ ‫ואעיר קצת הערות כבקשת כת"ר‪.‬‬
‫ממון‪ ,‬דידעינן דאינו רוצה דהרי חזר בו‪ ,‬ורק‬
‫כדי ליפטר עושה זה‪ ,‬וצ"ע‪ .‬דסו"ס אם חזר‬ ‫א הנה הד"מ ציין את הריטב"א וכ' שד'‬
‫בו ולא רוצה כעת ויש דין רצון סו"ס אין כאן‬ ‫הרשב"א בתשו' פליג ע"ז‪ ,‬ולא ציין כת"ר‬
‫רצון‪ ,‬וזה כוונת הפ"ת בשם המשכנות יעקב‬ ‫שזה דלא כמרן ז"ל שס"ל שד' רשב"א הם‬
‫שכ' שד' ה"ר מימון זה כשלא זז מדעתו‬ ‫רק כשהתחייב בדרך אסמכתא‪.‬‬
‫מתחלה ועד סוף‪ ,‬שכיון שיש דין רצון‬ ‫ב הנה י"ל שהרי מבואר בר"מ [פ"ב‬
‫בהכרח צריך לומר שלא זז מדעתו וכפי‬ ‫גירושין ה"כ] שמי שכפוהו כדין מהני‬
‫שהביא כת"ר ממרן הגריש"א ז"ל‪.‬‬ ‫הכפיה וביאר הר"מ באריכות שמה שמהני‬
‫שו"ר בחזו"א (אה"ע סי' צ"ט ס"ק ד')‬ ‫הכפיה כיון שישראל רוצה לעשות כל‬
‫שכ' וז"ל "ה"ז דקנס את עצמו אע"ג דנותן‬ ‫המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא‬
‫הגט כדי לינצל מן הקנס אי"ז אונס וכן‬ ‫שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר‬
‫מבואר כל רהיטת לשונו שכ' אי"ז כפיה‬ ‫רוצה אני כבר תשש יצרו‪ .‬ומבואר בר"מ‬
‫שכ"ז שהוא מגרש ברצונו הוא מגרש‪ ,‬ור"ל‬ ‫שצריך רצון לגט ורק דע"י הכפיה נחשב‬
‫דאע"פ שהוא מוכרח עכשיו דיינינן ליה‬ ‫שרוצה‪ ,‬וכן ביאר הנה"מ [ר"ה ב"ק ב']‬
‫כרצון כיון שהוא הכריח עצמו"‪ .‬וצע"ג דאם‬ ‫והדבר מוכרח דבל"ז מדוע הר"מ הוסיף‬
‫יש דין רצון כד' הנה"מ לא מובן ד"ז‪ .‬ואולי‬ ‫דבר זה הרי גם במכירה מהני תליוה וזבין‬
‫מרן ז"ל לשיטתו (עי' ס"ק ב') שכתב שגם‬ ‫[וכ"כ הזכר יצחק להגאון הגדול בדורו‬
‫אם חשב בהדיא שהגט יהיה בטל שבכה"ג‬ ‫הגרי"י רבינוביץ' מפוניבז']‪ .‬וא"כ ודאי‬
‫דהיה כדין כשר‪ ,‬משום דהויא דברים שבלב‬ ‫פשוט שאם נשבע לגרש‪ ,‬כיון שיש שבועה‬
‫הרי הדין מחייב שיגרש‪ ,‬ונחשב כפייה כדין‬
‫דמסתמא אין כאן מחשבה לבטל את הגט‬ ‫ויש רצון‪ .‬אבל בחיוב קנס‪ ,‬י"ל כיון שלא‬
‫אלא חסרון ריצוי‪ ,‬אכן לדברי הנה"מ צ"ע‪.‬‬ ‫חייב לגרש אלא יכול לשלם את הקנס‪ ,‬נמצא‬
‫[וגם צ"ע עצם ד' הרמב"ם‪ ,‬וכל אריכות‬ ‫שמה שמגרש זה רק בגלל שלא רוצה‬
‫דבריו]‪.‬‬
‫ואכפול ברכה והצלחה‬
‫שנותן התורה יהיה בעזרך‬
‫לברר עוד נידונים ולעמוד כחומה מול הפירצות המתחדשות‬
‫בקדושת יחס ישראל‬

‫‪‬‬
‫נט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫ט"ו אדר תשע"ה‬
‫לכבוד הגאון הגדול‬
‫מוהר"ר אברהם ברויאר שליט"א‬
‫מחשובי המו"צים בעירנו ביתר ת"ו‬
‫אחדשמעכ"ת‬
‫ומה שהוצרך הריטב"א לשני טעמים‪ ,‬גם‬ ‫קיבלתי בשמחה את גיליוני הסכמתו‬
‫שיכול לא להישבע וגם שיכול לישאל‪,‬‬ ‫החשובה לספרי ח"ג‪ ,‬ואת ההוספות‬
‫אפשר ליישב כמין חומר עפ"י דברי‬ ‫המחכימות שרשם בעניין מה שדנתי בסימן‬
‫האחרונים שהביא הדר"ג המוכיחים שבגט‬ ‫י"ז אודות הסכמי קדם נישואין‪.‬‬
‫בעינן גם רצון חיובי מלבד היעדר האונס‪,‬‬ ‫ולבקשתו אענה את חלקי על מה שכתב‪.‬‬
‫ובנתיה"מ (בסימן ר"ה ס"ק ט') ביאר שמזה‬
‫הטעם החמיר הרשב"א בקנסות‪ ,‬דעל אף‬ ‫א) מה שציין לדרכי משה שמשמע‬
‫שאונס ליכא מחמת שקיבל על עצמו‬ ‫בדבריו שהרשב"א מחמיר בקנסות אף‬
‫מרצונו‪ ,‬אך מ"מ ישנו חיסרון ברצון‪.‬‬ ‫כשהחיוב בהם תופס עפ"י דין‪ ,‬וכשם‬
‫וממילא י"ל כמין חומר דזוהי כוונת‬ ‫שהוכחתי בפנים מדברי המאירי [ואח"כ‬
‫הריטב"א‪ ,‬דמכיון שיכול לישאל אם ירצה‬ ‫ראיתי בשו"ת עטרת דבורה (ח"א סימן‬
‫ממילא אין כאן חיסרון ברצון‪ ,‬אך מ"מ‬ ‫ע"ה) שהעיר שהמאירי הוא ניהו השואל‬
‫אכתי סו"ס הוי אונס כיון ששבועה רביעא‬ ‫בשו"ת הרשב"א המדובר‪ ,‬ונמצא שאחר‬
‫עליו [וזה דלא כמ"ש בשו"ת צמח צדק‬ ‫ששאל את פי הרשב"א וקיבל תשובתו קבע‬
‫(חאה"ע סימן רס"ג) ובחזו"א (חאה"ע סימן‬ ‫כך להלכה בספרו]‪ ,‬וכשם שדעת כמעט כל‬
‫צ"ט ס"ק ב') ובשו"ת אגרו"מ חאה"ע (ח"ג‬ ‫האחרונים בדעתו‪ ,‬אמת ויציב הוא‪ .‬אך‬
‫סימן מ"ד) שאף כשהמגרש נמצא תחת אונס‬ ‫מאידך מבואר בדרכי משה שהבין‬
‫מ"מ אם גירש מרצונו ש"ד‪ ,‬והאמת שלענ"ד‬ ‫שהריטב"א מחולק עם הרשב"א בזה‪ ,‬ובזה‬
‫ד"ז שנוי במחלוקת ראשונים בהא‬ ‫הוא כן כמרן החזו"א‪ .‬ובזה דברי הדרכ"מ‬
‫דבתליוהו וזבין זביניה זביני דמחמת אונסא‬ ‫והחזו"א קשים מאד להולמם למעיין בלשון‬
‫וזוזי גמר ומקני‪ ,‬האם המכירה חלה במעשה‬ ‫תשובת הריטב"א (שמובאת בב"י בסו"ס‬
‫המכירה עצמה שאומר לו לך חזק וקני‬ ‫קנ"ד) שמפורש בדבריו שעירב שני טעמים‬
‫מחמת האונס‪ ,‬ועל אף שאומר כן מחמת‬ ‫להיתר‪ ,‬חדא שקיבל עליו השבועה מרצונו‬
‫האונס מ"מ חלה המכירה מחמת שמתרצה‬ ‫ושנית שיכול להישאל אם ירצה‪ ,‬ומבואר‬
‫במתן המעות‪ ,‬או"ד שמעשה החזקה‬ ‫בהדיא שלא סגי בטעם שקיבל עליו מרצונו‬
‫שנעשה ע"י אמירת לך חזק וקני באונס לאו‬ ‫אלא בעינן גם לטעם שיכול להישאל על‬
‫כלום הוא‪ ,‬אלא שע"י קבלת המעות מהני‬ ‫שבועתו‪ ,‬וכמו שכתב המאירי שמטעם זה‬
‫מדין קנין כסף‪ ,‬כיון שעל קבלת המעות אינו‬ ‫חמירי קנסות משבועה‪ ,‬שבשבועה אינו גט‬
‫מעושה ובקנסות כן‪.‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫ס‬

‫הסופית שתצא מזה‪ ,‬וז"פ‪.‬‬ ‫אנוס‪ ,‬והארכתי בנדון זה קצת במילואים‬
‫ב) מה שכתב הדר"ג לחלק בין שבועה‬ ‫לח"ב (סימן י"ח) שבסוף כרך זה גבי אי‬
‫לקנסות מאחר שבשבועה ישנו רצון לקיים‬ ‫מהני מתן מעות להכשיר גט מעושה‪ .‬ויש‬
‫מצוותו משא"כ בקנסות‪ ,‬חילוק זה כבר יצא‬ ‫להוסיף עוד‪ ,‬דהנה ברבינו פרץ שכתב‬
‫מפי המבי"ט (בח"ב סימן ר"ו)‪ ,‬וזכה הדר"ג‬ ‫להכשיר גט שניתן עליו עירבון כספי ביאר‬
‫לכוין לדבריו‪.‬‬ ‫בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי דמיירי בלא‬
‫חזר בו מרצונו לגרש‪ ,‬ואעפ"י כן מצינו‬
‫ומש"כ הדר"ג בהמשך דבריו שע"כ‬ ‫שלגבי שבועה כן מחמיר רבינו פרץ‪,‬‬
‫צ"ל שגם רבי מימון לא היקל בקנסות אלא‬ ‫ועכצ"ל כן דלגבי שבועה אף שאין חיסרון‬
‫בשעומד ברצונו לגרש [ולפי"ז היינו צריכים‬ ‫ברצון מ"מ הוי גט מעושה מחמת האונס‬
‫לאמר שגם דעת רבי מימון כריטב"א שאף‬ ‫שרביע עליו לדעת רבינו פרץ‪ ,‬ורק באונס‬
‫בעומד ברצונו לגרש מ"מ היכא שאונס‬ ‫ממון שאינו ממש אונס גמור בזה לא‬
‫רביע עליו הוי גט מעושה‪ ,‬אלא שרבי מימון‬ ‫מחמרינן עד כדי כך לפסול במקרה שיש‬
‫מוסיף לחדש כן אף באונס ממון ולא רק‬ ‫רצון‪ .‬נמצא דלפירוש הרב"א גם דעת רבינו‬
‫באונס גמור שבו מיירי הריטב"א]‪ ,‬וכדברי‬ ‫פרץ כריטב"א שבאונס גמור אף רצון לא‬
‫המשכנות יעקב‪ ,‬וגם האבני נזר (שם)‬ ‫מהני]‪ ,‬אלא שלזה מועיל הטעם שאינו אונס‬
‫והערוך השלחן כתבו כן בדעת רבי מימון‬ ‫כיון שהכניס עצמו לכך‪ .‬אך מ"מ בטעם זה‬
‫כפי שפירשו המשכנות יעקב ושאינו מחולק‬ ‫לא סגי לעניין הרצון ולכן צריך גם לטעם‬
‫כלל עם הוראת הרשב"א‪ ,‬וגם אני הקטן‬ ‫שיכול להישאל‪.‬‬
‫הייתי סבור כך מתחלה וכך כתבתי‬ ‫גם מוכח כדבריי בדעת הריטב"א מדברי‬
‫במהדורה הראשונה והשנייה של 'קונטרס‬ ‫הריטב"א במקו"א‪ ,‬הן בתשובה גבי חליצה‬
‫קדושת הנישואין' שהוצאתי לאור‪ ,‬והוכחתי‬ ‫שהובאה בב"י לקמן (בסימן קס"ה) והן‬
‫כן מדברי תשובת התשב"ץ (בח"ב סימן‬ ‫בחידושיו לב"מ (דף ס"א) גבי גט‪ ,‬ובשני‬
‫ס"ח) לאותו רבי מימון על אותו מעשה‬ ‫המקומות הללו מבואר בהדיא שאם חזר בו‬
‫שמבואר שם בדברי התשב"ץ בהדיא שהבין‬ ‫מרצונו שהיה בשעת השבועה ונותן גט או‬
‫שרבי מימון היה מיירי בגוונא שעומד‬ ‫חולץ שלא מרצונו הוי מעושה ופסול‪ .‬וכ"כ‬
‫ברצונו לגרש‪ ,‬מדכתב לו 'ומכאן תוכל‬ ‫בדעת הריטב"א האבני נזר (חחו"מ סימן‬
‫ללמוד לענין שאלתך שאם מעצמו גרש‬ ‫קל"ח) והבית אפרים (חאה"ע סימן קכ"ט‬
‫שאין זה גט מעושה'‪ ,‬וכן מדכתב לצדד‬ ‫השני)‪ ,‬והשיגו על הדרכי משה‪.‬‬
‫להתיר מחמת שהבעל לא פועל אצל‬
‫המלכות לבטל את הקנס ומחמת כך הוי‬ ‫עכ"פ גם להבנת הדרכ"מ והחזו"א דברי‬
‫כמורד על אשתו מתשמיש‪ ,‬אכן בשו"ת‬ ‫הריטב"א אינם ענין כלל לנדו"ד‪ ,‬כיון‬
‫עטרת דבורה (שם בח"א סימן ע"ה) מצא‬ ‫שמבואר במהרשד"ם וכן במהר"י בן לב‬
‫שבשאלה נוספת של רבי מימון אל‬ ‫שגם המקילין באונס שאדם הביא על עצמו‬
‫התשב"ץ (נדפסה מכת"י ע"י מכון ירושלים‬ ‫דיברו רק באופן שכוונתו היתה לתוצאה‬
‫סא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫רק בהלכות גירושין ולא בהלכות מכירה‬ ‫בסוף שו"ת התשב"ץ ח"ב שבהוצאתם)‬
‫לענ"ד אינו דקדוק כיון שדרכו של הרמב"ם‬ ‫מבואר בהדיא שרבי מימון עצמו סובר‬
‫להזכיר רק פרטי דינים המפורשים בהדיא‬ ‫להקל גם בגוונא שחזר בו מרצונו לגרש‪ .‬גם‬
‫בש"ס‪ ,‬ובש"ס איתמר דין זה רק גבי גט ולא‬ ‫במהרי"ק (שורש ס"ג) מבואר בהדיא‬
‫גבי מכר‪ ,‬וכ"כ מרן החזו"א זלה"ה‬ ‫שמקיל בעירבון גם בחזר בו מרצונו לגרש‪.‬‬
‫בגיליונותיו על חידושי הגר"ח הלוי על‬ ‫ואמנם מדבר בעירבון שכבר יצא מרשותו‬
‫הרמב"ם (בהל' יסודי התורה) שאין ללמוד‬ ‫ולא בקנסות שטרם יצאו מרשותו‪ ,‬וכפי‬
‫דין ממה שהשמיט הרמב"ם דין שאינו‬ ‫שחילק הראנ"ח‪ ,‬ואני בפנים ספרי כתבתי‬
‫מפורש בש"ס‪ .‬ואמנם כמה אחרונים‬ ‫לחלק באופן אחר קצת דבקנסות אם לא‬
‫מביאים הוכחה ליסוד זה שבגט בעינן‬ ‫ישלם יכול להגיע לידי מאסר משא"כ‬
‫ל'רצון חיובי' גם ממש"כ הרמב"ם שהטעם‬ ‫בעירבון שלעולם לא יגיע לידי כפייה‬
‫שגט המעושה בטל הוא משום דכתיב 'והיה‬ ‫בגופו‪ ,‬אך מ"מ תהיה שייכת תמיהת הדר"ג‬
‫אם לא תמצא חן בעיניו'‪ ,‬ולמה לא סגי ליה‬ ‫איך ניתן להכשיר זאת לפום מאי דמוכח‬
‫לרמב"ם בהא שבכל דיני קנינים בעינן‬ ‫מהרמב"ם שבגט בעינן רצון חיובי וכמ"ש‬
‫לדעת המקנה‪ ,‬וקצת דוחק לאמר‬ ‫כל האחרונים‪ .‬ומה שכתב הדר"ג לדקדק‬
‫שהמהרי"ק ורבי מימון העבירו כך דרך על‬ ‫מדברי החזו"א (בסימן צ"ט ס"ק ד') שכה"ג‬
‫הרמב"ם וחלקו עליו לחלוטין ועוד בלא‬ ‫דיינינן ליה כרצון‪ ,‬כמובן שדבר זה קשה‬
‫להזכירו‪ ,‬אך לענ"ד אינו מוכרח כ"כ בדעת‬ ‫מאוד להולמו‪.‬‬
‫הרמב"ם מדבריו אלו‪ ,‬דאפש"ל שסוברר‬ ‫לכן לולי דמסתפינא הייתי אומר בדעת‬
‫הרמב"ם כשיטות שבאישות הקנין אינו‬ ‫המהרי"ק ורבי מימון כמ"ש הדר"ג בסוף‬
‫ממש כקנין ממוני‪ ,‬ולכן לא היה סגי ליה‬ ‫דבריו להביא מדברי החזו"א (שם בס"ק ב')‬
‫בלא האי קרא‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שסובר לא בעינן כלל לדין רצון חיובי‬
‫ולפי"ז‪ ,‬שהמקילים בקנסות לא סוברים‬ ‫שחידשו האחרונים‪ ,‬וממילא אפשר לפרש‬
‫כלל לדין של 'רצון'‪ ,‬א"כ מש"כ‬ ‫שכן הוא גם דעת המהרי"ק ורבי מימון‬
‫המהרשד"ם והמהר"י בן לב שגם המקילין‬ ‫שאין דין 'רצון' חיובי בגט‪ ,‬והוי ממש כמו‬
‫באונס שהביא על עצמו לא הקילו אלא‬ ‫במכר שבעינן רק שלא יהיה אונס‪ .‬ועל אף‬
‫היכא שהיתה בדעתו התוצאה שתצא מכך‪,‬‬ ‫שהמהרי"ק עצמו מביא בהמשך דבריו את‬
‫ואילו היכא שלא העלה זאת בדעתו ברצינות‬ ‫דברי הרמב"ם שכשכופין אותו כדין צריך‬
‫הוי גט מעושה אף לדידהו‪ ,‬א"כ אין זה מדין‬ ‫לאמר 'רוצה אני'‪ ,‬אפש"ל שהמהרי"ק הבין‬
‫שאז לא דיינינן ליה כרצון‪ ,‬דהא הם לא‬ ‫שאין זה דין מיוחד בגט אלא גם במכירה כך‬
‫סוברים כלל לחידוש של רצון‪ ,‬אלא משום‬ ‫הוא‪ ,‬וכך מצאתי באמת ביד רמ"ה בב"ב‬
‫שאז לא נחשב זה למכניס עצמו לאונס‬ ‫(מ"ח ע"א) שסובר כן שאף בתליוהו וזבין‬
‫ומחמת שהוי כעין אסמכתא על אונס‬ ‫זביניה זביני דווקא אם אמר רוצה אני‪ ,‬ומה‬
‫הגירושין דמכיון שתלה הדבר בדעת אחרים‬ ‫שדקדק הדר"ג מהא שהרמב"ם הזכיר זאת‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫סב‬

‫שרוצה לשמוע לדברי חכמים‪ ,‬ודלא כהבנת‬ ‫לכן לא גמר בלבו לגרש‪ ,‬ולא חשיב שהכניס‬
‫הקצוה"ח והנתיה"מ (בסימן ט') שעשו מזה‬ ‫עצמו בלב שלם לאונס זה‪.‬‬
‫טעם אחד]‪ ,‬ואף שבגמרא מבואר שבעינן‬ ‫וממילא יש לדחות את מה שכתבתי‬
‫למצוה לשמוע לדברי חכמים [וע"כ בדעת‬ ‫בעוניי במאמרי בתחומין (כרך ל"ה) שאם‬
‫התוספות והעליות דר"י מוכרח לענ"ד‬ ‫יעשו הסכם קדם נישואין שיופעל רק‬
‫כיסוד האחרונים‪ ,‬ודו"ק היטב] אך הלא אם‬ ‫במקרה שבית הדין יפסקו שיש חיוב גמור‬
‫יש חיוב לגרש אזי יש מצוה לשמוע לדברי‬ ‫לגרש אזי שפיר דמי מכיון דהיכא שיש‬
‫חכמים וכאמור‪ ,‬אך בשו"ת בית אפרים‬ ‫חיוב ברור לגרש יש רצון לשמוע דברי‬
‫(חאה"ע סימן קכ"ח) כתב שדברי התוספות‬ ‫חכמים ואין חיסרון ברצון החיובי‪ ,‬אך למה‬
‫המה רק כשהאונס הוא מחמת שכופין אותו‬ ‫שנתבאר כעת יש לדחות זאת מטעם‬
‫להוציא ולא כשהאונס הוא מחמת דבר‬ ‫דבנדו"ד אין זה חסרון ברצון אלא גם אונס‬
‫צדדי‪ ,‬וקשה להקל כנגד דברי הבית אפרים‬ ‫ממש‪ .‬ואמנם כתבתי שם להתיר מטעם נוסף‬
‫על אף שמצד הסברא יש לדון בדבריו‪ .‬אך‬ ‫והוא עפ"י דברי התוספות (ב"ב מ"ח ע"א)‬
‫מ"מ במקום הצורך אפשר להקל על פי טעם‬ ‫והעליות דר"י (שם) דהיכא שנעשה הכל‬
‫שלישי שכתבתי שם להקל בזה‪ ,‬יעו"ש‬ ‫כדין ליתא לבעיית אונס [ובחידושי הרמב"ן‬
‫בפרק ו' למאמר‪.‬‬ ‫מבואר שזהו טעם נפרד ממה שכתב‬
‫בחידושי הרשב"א שאינו אונס מחמת‬
‫ביקרא דאורייתא‪ ,‬הצב"י פנחס שפירא‪.‬‬
‫‪‬‬

‫עדויות תלמידי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬
‫עדות הגרא"ד לוין שליט"א‪ ,‬ראב"ד בית הדין ירושלים לדיני ממונות ובירורי‬
‫יוחסין‪ ,‬בעהמ"ח פסקי דין ירושלים‪.‬‬
‫לכבוד הרב הגאון רבי פנחס שפירא שליט"א‪ ,‬נו"נ לגדולי ישראל בדורות האחרונים‪,‬‬
‫אחדהש"ט‪.‬‬
‫כספיים גדולים‪ ,‬שלפי דעתכם יש בזה חוק‬ ‫מכיון שבקשתם ממני – ברוב‬
‫לעקירת הדת‪ ,‬שהרי מי שמגרש לאחר הסכם‬ ‫ענוותנותכם – לחוות דעתי על מה‬
‫כזה נחשב למגרש בכפיה‪ ,‬שאם אין פס"ד‬ ‫שעומדים לאשר בחוקיהם לאפשר לכל‬
‫של כפיה לגט אזי הגט הזה בטל לפי‬ ‫הנישאים‪ ,‬גם אלו שנרשמים ברבנות‪,‬‬
‫ההלכה‪ ,‬ובניה מאחר ממזרים!‬ ‫לחתום על הסכם קדם נישואים המחייב את‬
‫לדאבון לבי‪ ,‬אני מכיר את הבעיה הזו גם‬ ‫האיש ואת האשה להתגרש כאשר יחליט‬
‫בטרם נחקק חוק כזה בדיניהם‪ ,‬מאז‬ ‫אחד מהם לכך‪ ,‬ואם לא יחוייב בקנסות‬
‫סג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫ח"ו בעיית יוחסין כזו או אחרת‪ ,‬כי הבעיות‬ ‫ששימשתי כמנהל מחלקת הנישואין‬
‫רבות וחמורות!‬ ‫ברבנות ירושלים‪ ,‬בהוראת מרן הגרי"ש‬
‫אלישיב זצ"ל‪ ,‬וכבר אז הגיעו אלי בני זוג‬
‫לענ"ד‪ ,‬לאור המצב הקיים‪ ,‬בהם הרבנות‬ ‫להירשם לנישואין עם הסכמים כאלו‬
‫הראשית כפופה לחוקיהם‪ ,‬לא נותר ליראי ה'‬ ‫ואחרים‪ ,‬ובהנחייתו של מרן זצ"ל לא‬
‫אלא להתנתק ולנהל רישום נישואין וגירושין‬ ‫הסכמתי לאשר אותם אם הם כללו סעיף של‬
‫בבתי דין פרטיים שיבדקו תחילה את כשרות‬ ‫כפיה לגירושין שלא כדין‪.‬‬
‫היוחסין כהלכה‪ .‬כשתימצי לומר‪ ,‬אני קורא‬
‫בזה להפרדת הדת מהמדינה על כל‬ ‫קריאתכם וזעקתכם על סכנת הממזרות‬
‫המשתמע מכך‪ ,‬עד כי יבא שילה ומלאה‬ ‫כתוצאה מהסכמים שיש בהם לגרום לגיטין‬
‫הארץ דעה‪.‬‬ ‫מעושין שלא כדין‪ ,‬מובנת וברורה‪ ,‬וטוב‬
‫עשיתם שהעליתם על הכתב את הדברים‬
‫תבורכו משמים‪ ,‬וכולנו תפילה לבנין‬ ‫למען ילמדו תועים בינה‪.‬‬
‫ביהמ"ק בב"א‪ .‬המכבדכם ומעריככם‪,‬‬ ‫וכבר יצא קול קורא לציבור היראים‬
‫אברהם דוב לוין‪ ,‬אב בית דין ירושלים לדיני‬ ‫לדבר ה' מאת דייני בית דיננו שליט"א‪,‬‬
‫ממונות ולבירור יוחסין‪.‬‬ ‫שלפני שניגשים לשידוכין יש לברר אם אין‬
‫‪‬‬

‫עדותו של הגר"נ איזנשטיין שליט"א‪ ,‬רב שכונת מעלות דפנה בירושלים‪,‬‬
‫וראש ועד הרבנים העולמי לענ' גיורים‪.‬‬
‫לכ' הרב הגאון ר' פנחס שפירא שליט"א‪ ,‬אחדש"ה‪.‬‬
‫שהתחיבויות כאלו עם סכומים של כסף‬ ‫בנידון של מה שמכונה הסכם טרום‬
‫מהווה אסמכתא (וגם לא יועיל קנין בבית‬ ‫נישואין שמעתי ממרן הגרי"ש זצוק"ל כמה‬
‫דין חשוב ואין פה המקום להאריך בזה)‬ ‫וכמה פעמים התנגדות מוחלטת לכל סוגי‬
‫ויגרום לגט מעושה‪ ,‬שידוע דעת מרן זצ"ל‬ ‫הסכמים (חוץ מהסכם שכתוב בו אך ורק‬
‫שעישוי ממון הוה עישוי (כמבואר בשו"ת‬ ‫שהצדדים מתחייבים ללכת לבית דין רבני‬
‫תורת חיים)‪ ,‬וחלילה יכול להרבות ממזרים‬ ‫מסויים)‪ ,‬שמלבד שלא הוה קידושין ע"פ‬
‫בישראל‪.‬‬ ‫רוח ישראל סבא לקדש אישה עם מחשבות‬
‫וע"ז באתי עה"ח‪.‬‬ ‫כיצד להתגרש‪ ,‬אבל עוד יותר חמור‬
‫נחום איזנשטיין‬
‫‪‬‬

‫תשובת מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫סד‬

‫תשובת מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א‪ ,‬ראב"ד ירושלים‪ ,‬ראש ישיבת רמות‬
‫א'‪ ,‬בעהמח"ס מועדים וזמנים‪ ,‬שו"ת תשובות והנהגות‪ ,‬פשט ועיון על‬
‫הש"ס‪ ,‬ועו"ס‪.‬‬
‫בעזה"י כ"ט תשרי תשע"ה‬
‫לכבוד הרה"ג רבי פנחס שפירא שליט"א ה"ה מח"ס בריתי שלום‬
‫הגט‪ ,‬וכן היא לו‪.‬‬ ‫אחדהש"ט וש"ת‪ ,‬קבלתי היום מכתבו‪,‬‬
‫וממהר אני להשיבו‪ ,‬שאצלי אם נדחה ידחה‪,‬‬
‫ונראה שאין בזה תוקף ונקרא גט מעושה‬ ‫ונוגע לתקלה חמורה ביסוד קדושת האישות‬
‫ולא חל כלל הגט והיא עוד אשת איש‪.‬‬ ‫בישראל‪.‬‬
‫הנני המצפה בכיליון לרחמי שמים‬ ‫יסוד דבריו שמתפשט תקנה מכמה‬
‫מרובים‪.‬‬ ‫רבנים‪ ,‬שכל המתחתן מתחייב בשטר‬
‫משה שטרנבוך‬ ‫מעכשיו‪ ,‬לשלם לאשתו אלף וחמש מאות‬
‫דולר כל חודש‪ ,‬אם רוצה ליפרד ולא נתן‬

‫חתימות גדולי הרבנים המצטרפים‬
‫לתשובת מרן הגרמ"ש שליט"א‬

‫‪‬‬
‫סה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫עוד בעניין הסכם קדם נישואין של ארגון צוהר‬
‫בס"ד‪ .‬אייר תשע"ה‬
‫למע"כ‪ ...‬שליט"א‬
‫אחדשמעכ"ת‬
‫לחלוץ דנהי שמחוייב לחלוץ ואין זו חליצה‬ ‫נתבקשתי ע"י הדר"ג שליט"א להעלות‬
‫מעושה כיון שהביא זאת על עצמו‪ ,‬אך‬ ‫ע"ג הכתב את הנקודות שנתווספו לי בעניין‬
‫לכפותו בשוטים ובנידוי על קיום השבועה‬ ‫ההסכם קדם נישואין של ארגון צוהר‪ ,‬ואין‬
‫אין לעשות כיון דמצינן למימר שלא העלה‬ ‫מסרבין לגדול‪.‬‬
‫בדעתו שבית הדין יקפידו עמו עד כדי כך‬ ‫א) בנוגע למה שכתבתי בספרי שו"ת‬
‫ונמצא שהוי אונס שלא הביא על עצמו‬ ‫בריתי שלום ח"ג (שיצא לאור בער"פ‬
‫מדעתו‪ .‬והן הן הדברים ממש‪.‬‬ ‫האחרון) בסימן י"ז שאף לדעת המקילין‬
‫ובשו"ת מהר"י לבית הלוי (סימן י"א)‬ ‫בקנסות שהביא על עצמו מאחר שכל אונס‬
‫הביא לדברי המהריב"ל וחשש לדבריו‪.‬‬ ‫שאדם הביא על עצמו אינו אונס‪ ,‬מ"מ זהו‬
‫[ומה שרק חשש לדבריו נראה דזה משום‬ ‫דווקא היכא שבשעת קבלת הקנס העלה‬
‫שהסתפק אם באמת בנדון כזה לא העלה‬ ‫בדעתו אפשרות רצינית לכך שיצטרך לגרש‬
‫בדעתו שבית הדין יכפוהו בשוטי‪ ,‬ודו"ק‪].‬‬ ‫בעל כורחו (מחמת הקנס) מתוך מריבה‪,‬‬
‫וכעת מצאתי שכדברי כל הנך רבוותא‬ ‫וכמו שכתב המהרשד"ם (חאה"ע סימן ס"ג‬
‫מבואר כבר בדברי הרא"ה שהביא‬ ‫דף ל"ז ע"ג) שאף לרבי מימון שהיקל‬
‫השיטמ"ק בכתובות (ב' ע"ב) בסוגיא דנאנס‬ ‫בגירש מחמת הקנסות זהו דווקא היכא‬
‫על קיום התנאי‪ ,‬וכתב שם הרא"ה שזהו‬ ‫שקיבל ע"ע את הקנסות מתוך אפשרות‬
‫דווקא היכא שתלה הדבר בדעת עצמו (או‬ ‫רצינית שיגרש‪ ,‬משא"כ היכא שקיבל עליו‬
‫אף בדעת האשה גבי קידושין)‪ ,‬שאז אמרינן‬ ‫שישלם קנס באם הבורר יגיד שיגרש מצינן‬
‫שהיה סבור לקיים התנאי ואם נאנס על כך‬ ‫למימר דאפשר שלא העלה בדעתו שאכן‬
‫הוי אונס בעצם המעשה‪ ,‬אך אם תלה התנאי‬ ‫הבורר יפסוק כך‪ ,‬עכתו"ד המהרשד"ם‪.‬‬
‫במישהו אחר אזי אף שנאנס אין טענת אונס‬ ‫ואף המבי"ט (ח"ב סימן קל"ח) שחולק‬
‫מדינא מכיון שאסיק אדעתיה שאולי לא‬ ‫עליו כתב שזה מחמת שבוודאי ידע שאולי‬
‫יקיים התנאי‪.‬‬ ‫או וודאי יפסקו כך הבוררים שעליו לגרש‪,‬‬
‫ודקדק הברכת שמואל (סימן ו') מלשון‬ ‫ומשמע שבעצם הסברא מודה המבי"ט‬
‫דברי הרא"ה שמפרש לדין טענת אונס לא‬ ‫למהרשד"ם אלא שסובר שבנדון דידהו כן‬
‫משום שמפרשים כך לתנאו ולא משום‬ ‫חשיב שאסיק אדעתיה‪.‬‬
‫אומדנא דמוכח שהוי גט בטעות‪ ,‬אלא‬ ‫והבאתי שכך מבואר גם בשו"ת מהר"י‬
‫משום גט מעושה‪.‬‬ ‫בן לב (ח"ב סימן י"ח) שכתב במי שנשבע‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫סו‬

‫ב) ועוד בה‪ ,‬דיש מקום רב לאמר שכל‬ ‫וביאור הדבר נלענ"ד עפ"י מאי דאיתא‬
‫החיים חיי אישות באופן כזה המה באיסור‬ ‫בתשובת הרשב"א (ח"א סימן תש"ז)‬
‫כמו המשהה את אשתו בלא כתובה‪ ,‬דזיל‬ ‫דבמקדש אשה במעכשיו אם לא יבוא תוך‬
‫בתר טעמא‪ ,‬דכאן האשה יכולה להוציא את‬ ‫ל' לא יכול לגרשה בתוך הל' מאחר 'דאין‬
‫הבעל ללא שום מעצור‪.‬‬ ‫גט אלא לאחר גמר קדושין'‪.‬‬

‫דהנה בשבת (י"ג ע"א) בברייתא דבא‬ ‫וביאר בשערי יושר (שער ז' פרק י"ח‪,‬‬
‫וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל מבואר‬ ‫עמוד רס"ה) את דברי הרשב"א דבתנאי כזה‬
‫בכמה ראשונים (ר"י מלוניל ומאירי)‬ ‫אף אם אמר מעכשיו כוונתו שיחול רק מזמן‬
‫דבאמת חז"ל לא גזרו כלל שלא יאכל‬ ‫קיום התנאי למפרע‪ ,‬אך לא למפרע ממש‪.‬‬
‫הטהור עם הזבה‪ ,‬כיון שבימיהם לא היו‬ ‫הרי דאף אם אמר מעכשיו לא נגמר‬
‫צריכים לגזור על כך‪ ,‬ורק אח"כ כשירדה‬ ‫המעשה עד שיתקיים התנאי‪ ,‬ויש לשאול‬
‫הטהרה בעם ישראל וכבר לא אכלו חוליהן‬ ‫לכאורה דא"כ אמאי איתא שם בגמרא‬
‫בטהרה אזי ממילא נוצר גם איסור לאכול‬ ‫שבאונס דשכיח טובא כגון דפסקיה מברא‬
‫הטהור עם הזבה ונכלל באיסור של הזב עם‬ ‫וודאי דאין טענת אונס‪ ,‬הא מ"מ בשעת גמר‬
‫הזבה‪ ,‬ולא שגזרו גזירה נוספת‪ ,‬וכאמור גם‬ ‫המעשה גירושין הוא אנוס על כך‪ ,‬ואפש"ל‬
‫לא שזה היה נכלל מעיקרא בגזירתם‬ ‫כמו שכתבו רבי מימון והמהרי"ק שכל אונס‬
‫הקודמת‪ ,‬אלא שממילא כיון דשייך בזה‬ ‫שהביא על עצמו מרצונו אינו אונס‪ .‬וממילא‬
‫אותו הטעם דלא יאכל הזב עם הזבה ממילא‬ ‫מובן שכל זה דווקא באונס דשכיח טובא‪,‬‬
‫בימינו זה נכלל באותה הגזירה‪.‬‬ ‫אך באונס דשכיח קצת בזה יש טענת אונס‬
‫מדינא (לולא תקנת צנועות ופרוצות)‪ ,‬וכמו‬
‫ומבואר מזה דהיכא ששייך אותו הטעם‬ ‫שכתבו המהרשד"ם והמהריב"ל והמבי"ט‬
‫הרי זה נעשה כלול באותה הגזירה‪ ,‬ולא‬ ‫ומהר"י לבית הלוי דהיכא שלא העלה‬
‫אמרינן בזה דאין לנו כח לחדש גזירות‬ ‫בדעתו כל כך לא אמרינן שהוי אונס שהביא‬
‫מדעתנו‪ .‬וממילא יצירת הסכם זה היא בגדר‬ ‫על עצמו‪ ,‬וא"ש היטב חילוקו של הרא"ה‬
‫מתנה על מה שכתוב בתורה [דסוגיין‬ ‫בין היכא שסבר שיבוא לבין היכא שתלה‬
‫דעלמא היא כשיטות שבמילי דאיסורא גם‬ ‫הדבר במישהו אחר‪.‬‬
‫בדרבנן התנאי בטל‪ ,‬דעשו חיזוק לדבריהם‬
‫כשל תורה]‪ ,‬וכעין מה שמבואר בשו"ת‬ ‫נמצא שבנדו"ד‪ ,‬שרובא דרובא לא‬
‫הרא"ש (כלל ל"ג סימן א') שכתב שהנושא‬ ‫מעלים בדעתם בעת החתונה במחשבה‬
‫אשה ומתחייב שלא ישא אחרת עליה ועברו‬ ‫רצינית שיגיעו למצב שבו האשה תרצה‬
‫עשר שנים ולא ילדה שהתנאי קיים על אף‬ ‫ותצטרך לכפות אותו ליתן גט בניגוד‬
‫שעוקר דין תורה שמחוייב לישא אחרת‬ ‫לרצונו‪ ,‬ממילא וודאי שלא חשיב כאונס‬
‫ומטעם שבשעת עשיית התנאי לא היה וודאי‬ ‫שהביא על עצמו‪ ,‬והוי גט מעושה לכו"ע‬
‫דמיעקר‪ ,‬דדילמא תלד‪ ,‬ומבואר שאם היה‬ ‫רח"ל‪.‬‬
‫סז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫הכוונה לעקור ד"ת אזי אף בספק אם יעקור‬ ‫וודאי דמיעקר היתה ההתחייבות בטילה‪,‬‬
‫ההתחייבות בטילה‪ .‬וכאן גם היה וודאי‬ ‫ולפי"ז ה"ה כאן שההתחייבות בטילה‬
‫דמיעקר וגם זו היתה הכוונה לחיות כך‪.‬‬ ‫מדינא‪.‬‬

‫וכיון שההתחייבות בטילה הרי הוי‬ ‫וכ"ש למש"כ בשו"ת המהרש"ך (ח"ב‬
‫עישוי ממון שלא כדין‪ ,‬והגט בטל רח"ל אף‬ ‫סימן פ"ב) שדברי הרא"ש המה רק היכא‬
‫בלא מה שהארכתי לעיל‪.‬‬ ‫שלא היתה הכוונה למיעקר‪ ,‬אך אם היתה‬
‫שומר ישראל‪ ,‬שמור שארית ישראל‪ ,‬ואל יאבד ישראל!‬
‫ביקרא דאורייתא דכתה"ר‬
‫הצב"י פנחס שפירא‬
‫חופק"ק ביתר ת"ו‬

‫‪‬‬

‫עוד בעניין הנ"ל‬
‫בס"ד‪ .‬ח' אלול תשע"ה‬
‫אחדשמעכ"ת‬ ‫למע"כ הגאון הגדול ‪ ...‬שליט"א‬
‫א) חיוב הבעל במזונות מתקנת חכמים‬ ‫יקרת מכתבו הגיעתני בשבוע שעבר‪ ,‬ובו‬
‫אינו אלא כשהיא עמו בבית‪ ,‬אך כשאינה‬ ‫מגילה ארוכה בעניין הסכם קדם נישואין‬
‫עמו לא חל החיוב כלל מדין 'מזונות'‪,‬‬ ‫של ארגון צוהר‪ ,‬ועיקר דבריו שאמנם הסכם‬
‫כמפורש בדברי הריטב"א (כתובות קג)‬ ‫זה פסול ואסור מתחילתו ועד סופו‪ ,‬ויש‬
‫והוב"ד ברמ"א (סימן ע סעיף יב)‪ ,‬ויעו"ע‬ ‫להילחם בו בכל דרך אפשרית‪ ,‬אך לענין‬
‫בקובץ תשובות (ח"א סימן קעא) מש"כ‬ ‫דיעבד אין לפסול גט שניתן בעקבות כך‪,‬‬
‫בזה‪.‬‬ ‫וטעמו הוא דכיון שמתחייבים זאת בעת‬
‫החתונה או קודם החתונה א"כ הרי זה כחלק‬
‫ב) ואפילו כשהיא כן עמו בבית אלא‬ ‫מחיובי הכתובה של איש לאשתו‪ ,‬ולדעתו‬
‫שאינה מקיימת עמו יחסי אישות גם אז‬ ‫לא יתכן שחיובי הכתובה יגרמו ל'גט‬
‫פטור ממזונותיה מטעם שהיא 'מורדת'‪ .‬ואף‬ ‫מעושה'‪ ,‬וחיילו מהא שהספרדים רושמים‬
‫מחילה מצידו על כך מראש בעת החתונה‬ ‫בכתובה שלא יצא מא"י בלתי רשותה‬
‫אינה מועילה‪ ,‬כיון דקי"ל שצער הגוף לא‬ ‫ובודאי שאי"ז גורם ל'גט מעושה'‪ ,‬עכתו"ד‪.‬‬
‫ניתן למחילה‪ ,‬ורק לאחר החתונה מהני מדין‬
‫והאמת‪ ,‬שעם כל הכבוד והיקר שיש לי‬
‫נתינת רשות וכמו שחילקו המשנה למלך‬
‫כלפי כתר"ה‪ ,‬לא הבנתי את דבריו כלל‪,‬‬
‫ושאר אחרונים‪.‬‬ ‫בשל כמה סיבות ‪:‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫סח‬

‫בלאותיה') שכתב שוודאי שאין לחייב‬ ‫ג) ואפילו אם הוא מאלו שבית דין חייבו‬
‫מזונות באומרת מאיס עלי 'דא"כ אין לך‬ ‫אותם לגרש‪ ,‬שאז סוגיין דעלמא היא‬
‫כופין להוציא יותר מזה שהוא יהיה מחוייב‬ ‫שמחוייב במזונותיה מדינא‪ ,‬אך הלא‬
‫לה מזונות והיא לא תהא לו לאשתו'‪ .‬הרי‬ ‫במזונות 'מעוכבת מחמתו' אינו מחוייב‬
‫ששפתיו ברור מיללו כחילוק שכתבתי‬ ‫לעבוד לדעת הרבה ראשונים‪ ,‬ובוודאי דמצי‬
‫לעיל‪.‬‬ ‫למימר קים לי כוותייהו‪ ,‬וממילא אם יהיה‬
‫ולא מצינו בחז"ל שום חיוב במזונות‬ ‫מאויים שיחייבו אותו ההוצל"פ לעבוד‬
‫לאשה שאינה נותנת לבעלה אישות‪ ,‬כי אם‬ ‫מחמת ההסכם של צוהר הרי זהו עישוי שלא‬
‫באשה שיש ספק בגירושיה‪ ,‬דהיינו‬ ‫כדין‪.‬‬
‫'מגורשת ואינה מגורשת'‪ ,‬ושם הלא הדין‬ ‫והלא ההסכם קדם נישואין של צוהר‬
‫הוא שכופין אותו לגרשה בגט שני‪ ,‬כמש"כ‬ ‫מאפשר פנייה להוצל"פ שלא עפ"י דין‬
‫המרדכי בשם ר"ת‪ ,‬והביאו הרמ"א (בסימן‬ ‫תורה‪ ,‬ושם יכפו אותו לעבוד ע"י צווי‬
‫קנד)!‬ ‫מאסר‪ ,‬שזה הוא עישוי שלא כדין!‬
‫ואמנם מצינו לאחד מגדולי האחרונים‪,‬‬ ‫ד) גם על אף שיכול הבעל להתחייב בעת‬
‫ה"ה המהרי"ט‪ ,‬שיצא לחדש בדין 'נכפה'‬ ‫החתונה במזונות גבוהים‪ ,‬ויכפו אותו בדין‬
‫שעל אף שראוי להחמיר שלא לכפותו‬ ‫תורה לשלם זאת‪ ,‬אך זהו דווקא אם יש לו‪,‬‬
‫בשוטי לגרש‪ ,‬כדי לחוש לדעה המחמירה‬ ‫אך אם אין לו אזי פשוט שעפ"י דין תורה‬
‫שאין לכופו‪ ,‬אך מ"מ יש לחייבו במזונות‪.‬‬ ‫אין כופין אותו לעבוד בשביל המזונות‬
‫וטעמא בעי‪ ,‬אמאי לא חש בזה לגט‬ ‫הגבוהים שהתחייב אלא רק בשביל‬
‫מעושה מחמת כפיית המזונות ?‬ ‫המינימום‪.‬‬
‫ועמד על כך בשו"ת זכור לאברהם‬ ‫ה) ובעיקרא דדינא פירכא‪ ,‬מאין פשיטא‬
‫(בהשמטות שבסוה"ס דף קנח ע"ד)‪ ,‬ותירץ‬ ‫ליה לכתר"ה דמה שהוא מחיובי הכתובה‬
‫בדוחק דכיון שהיה נראה למהרי"ט עיקר‬ ‫אינו גורם לעישוי?!‬
‫כדעות שכופין על כך‪ ,‬ורק חש לחומרא‬ ‫אי משום דהיה קשה לו למה תמיד אין‬
‫לדעה המחמירה‪ ,‬לכן לעניין מזונות לא חש‪.‬‬ ‫הגט גט מעושה מכיון דנפטר על ידו‬
‫ואפשר לבאר באופן דומה קצת‪ ,‬ומרווח‬ ‫ממזונות‪ ,‬זה אינו קושיא כלל‪ ,‬כיון דכנגד‬
‫בהרבה‪ ,‬דהלא פשיטא ליה למהרי"ט שם‬ ‫מה שמחויב לה במזונות הלא מקבל ממנה‬
‫שב'נכפה' יש לו חיוב גמור לגרש‪ ,‬ולא חש‬ ‫אישות של אשה לבעלה‪ ,‬וממילא אין כאן‬
‫לדעה המחמירה אלא לענין דין כפייה‪.‬‬ ‫עישוי כלל‪ .‬משא"כ היכא שאינו מקבל‬
‫והלא היכא שיש חיוב לגרש יש 'רצון' של‬ ‫ממנה אישות‪ ,‬ערבך ערבא צריך מ"ט לא הוי‬
‫הבעל מחמת שמצוה לשמוע דברי חכמים‬ ‫עישוי?‬
‫וכמבואר בגמרא וברמב"ם‪ ,‬אלא שאעפ"י‬ ‫ויסוד חילוק זה מבואר בדברי הבית‬
‫כן כל היכא שאין דין כפייה אסור לכפותו‬ ‫יעקב בסימן עז (סעיף ב‪ ,‬ד"ה 'ותטול‬
‫סט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מורדת מעליו שאז י"ל דאדעתא דהכי לא‬ ‫וממילא הוי עישוי שלא כדין שפוסל את‬
‫התחייב‪[ .‬ואמנם צריך התרה מחמת‬ ‫הגט‪ ,‬אך כיון שמחייבים אותו במזונות‬
‫השבועה‪ ,‬אך מצד ההתחייבות לית לן בה]‪.‬‬ ‫שמחוייב בהם עפ"י דין הרי אין כלל בעיה‬
‫‪ )2‬ושנית‪ ,‬והוא העיקר‪ ,‬הלא מבואר‬ ‫של עישוי שלא כדין‪ ,‬וממילא סגי במה‬
‫בתשב"ץ והביאו הב"י שעיכוב יציאה‬ ‫שרוצה לשמוע לדברי חכמים מחמת החיוב‬
‫מהעיר אינו עישוי‪ ,‬וכך מנהג כל בתי הדין‬ ‫לגרש‪.‬‬
‫בימינו לעשות עיכוב יציאה מהארץ במקום‬ ‫ובמטותא דו"ק היטב במה שכתבתי‪ ,‬כי‬
‫שרואים צורך בכך‪ ,‬ואין לזה שום שייכות‬ ‫הוא נכון מאוד בעזהי"ת‪.‬‬
‫עם מה שקיבל על עצמו בכתובה‪ ,‬דהא גם‬ ‫וכל זה לא שייך כמובן בנדו"ד‪,‬‬
‫לאשכנזים עושים זאת על אף שלא התחייבו‬ ‫שההסכם מחייב אותו אף בלא דין חיוב‬
‫בכתובה‪ ,‬אלא ע"כ שסומכים על דברי‬ ‫גירושין‪ ,‬שאזי אין לו רצון מחמת 'מצוה‬
‫התשב"ץ שבב"י שכה"ג לא חשיב עישוי‬ ‫לשמוע לדברי חכמים'‪ ,‬ולא יועיל מה‬
‫כלל‪.‬‬ ‫שהעישוי נעשה כדין‪ ,‬ופשוט‪.‬‬
‫ומה שהעיר כתה"ר על דברינו שאף‬ ‫והאמת שאפשר לבאר דברי המהרי"ט‬
‫למקילין בקנסות שהביא על עצמו מרצונו‬ ‫באופן נוסף‪ ,‬והוא עפ"י דברי התשב"ץ‬
‫זהו רק באופן שאסיק אדעתיה את האונס‬ ‫והמהרשד"ם והמבי"ט שבכפייה כדין על‬
‫שיבוא אח"כ‪ ,‬וכמבואר בכל גדולי‬ ‫דבר אחר לא חשיב עישוי‪.‬‬
‫האחרונים‪.‬‬
‫אך גם לביאור זה אי"ז שייך בנדו"ד‬
‫והעיר כתר"ה דכהיום שיש אחוזי‬ ‫שעיקר הכוונה בשעת ההסכם היא בעבור‬
‫גירושין גבוהים בציבור החילוני א"כ אצלם‬ ‫הגט‪ ,‬שזה לא הוי כפייה כדין על דבר אחר‬
‫כן אסיק אדעתיה שיתגרשו אח"כ‪.‬‬ ‫וכדדייקו המהרשד"ם והמבי"ט מלשון‬
‫אך הלא אף מי שמעלה בדעתו שיגיע‬ ‫התשב"ץ‪ ,‬וכדבריהם מוכח מהמאירי‪,‬‬
‫לידי גירושין‪ ,‬אך בוודאי שאינו מתחתן עם‬ ‫שבגיטין מחמיר בקנסות ואילו בב"ב סובר‬
‫אשה שחושב שלאחר כמה שנים יגיע עמה‬ ‫כתשב"ץ שכפייה כדין על דבר אחר לא‬
‫למצב של 'גירושין מכוערים'‪ ,‬ובוודאי‬ ‫הויא עישוי כלל‪ ,‬וע"כ הטעם הוא שקנסות‬
‫שחושב שיצליחו לגמור הכל כמו אנשים‬ ‫לא נחשבים כפייה על דבר אחר מאחר‬
‫מהוגנים מתוך הסכמה ולא ירצה לעגן אותה‬ ‫שבשעת קבלת הקנס היתה עיקר הכוונה‬
‫כלל בניגוד לרצונה‪ .‬נמצא דאח"כ אם‬ ‫בעבור הגט‪.‬‬
‫מגיעים למצב כזה של 'מים עכורים'‬ ‫ומה שהביא כתה"ר מהא שכותבין‬
‫וגירושין מתוך אי הסכמה‪ ,‬שזה וודאי אונס‬ ‫בכתובה שלא יצא בלתי רשות אשתו‪,‬‬
‫דלא אסיק אדעתיה‪.‬‬ ‫במחמכ"ת שותא דמר לא ידענא‪ ,‬וזאת‬
‫ואף אם הוא ספק אם העלה בדעתו כן‬ ‫מחמת שני טעמים ‪:‬‬
‫אם לאו‪ ,‬מ"מ מלבד דהוי לכה"פ ספק גט‬ ‫‪ )1‬ראשית‪ ,‬פשוט לענ"ד דהיכא שהיא‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫ע‬

‫למד ברבינו פרץ שמקיל באונס שהביא על‬ ‫מעושה והבנים ספק ממזרים‪ ,‬ואף יותר מכך‬
‫עצמו‪ ,‬אך התשב"ץ למד ברבינו פרץ אחרת‬ ‫מחמת דהוי ספק ספיקא לחומרא [דילמא‬
‫שמקיל באונס ממון שלא יכול להגיע לידי‬ ‫הלכה כמחמירים בקנסות ודילמא לא אסיק‬
‫כפייה בגופו‪ ,‬ונמצא שאין אפשרות‬ ‫אדעתיה]‪ ,‬האמת היא שאף למקילין בקנסות‬
‫להחשיב את דעת רבינו פרץ כדעה מקילה‬ ‫אין זה ספק גט מעושה אלא וודאי גט‬
‫גם במקום שיכול להגיע לכפייה בגופו‪ ,‬כיון‬ ‫מעושה‪ ,‬דהנה כתב האבני מילואים (בסימן‬
‫שאין בירור בדעתו]‪.‬‬ ‫כז ס"ק ו) דלא בעינן ידיעת העדים שהאשה‬
‫ג) הרמ"א שהיקל בכך לענין דיעבד זה‬ ‫מתרצית לקידושין וזאת עפ"י דברי הר"ן‬
‫משום שסבר שגם הריטב"א בתשובה‬ ‫בנדרים (ל ע"א) שהאשה אינה מקנה את‬
‫(שהובא בב"י) הוא בין המקילים‪ ,‬אך כבר‬ ‫עצמה לבעל אלא רק הוא הקונה‪ ,‬ונמצא‬
‫השיגו עליו האחרונים הן מחמת דברי‬ ‫שרצון האשה בקידושין הוא דין צדדי ולא‬
‫הריטב"א באותו מקום עצמו שמשמעותם‬ ‫בעיקר חלות הקידושין‪ ,‬ולפיכך לא בעינן‬
‫לא כפי שהבין הרמ"א‪ ,‬והן מחמת שלא ראה‬ ‫בזה ידיעת העדים‪ ,‬עכתו"ד האבנ"מ‪.‬‬
‫את דברי הריטב"א בחידושיו לב"מ שהביא‬ ‫ומבואר בדבריו דהיכא שבעינן דעת מקנה‬
‫השיטמ"ק‪.‬‬ ‫וודאי שצריכים העדים לדעת זאת‪ ,‬וממילא‬
‫כל שהעדים לא יודעים שהבעל הזה אסיק‬
‫ד) הרמ"א לא ראה את דברי המאירי‪,‬‬ ‫אדעתיה כל זאת כשחתם על ההסכם הנ"ל‬
‫וסבר שהרשב"א הוא דעת יחיד‪.‬‬ ‫הרי וודאי שחסר בידיעת העדים לדברי‬
‫[ואעפ"י כן תמהו עליו גדולי האחרונים‬ ‫האבני מלואים‪ ,‬כיון שהסכם זה גורם לאונס‬
‫וכתבו שאיך נקיל כמהרי"ק ורבי מימון‬ ‫על הבעל ומחסר בדעת המקנה‪.‬‬
‫במקום שהרשב"א חולק עליהם‪ .‬וכ"ש וק"ו‬ ‫ומלבד כל זאת‪ ,‬נלענ"ד דהעיקר לדינא‬
‫בן בנו של ק"ו כשנתברר כיום שאף המאירי‬ ‫הוא כדברי המחמירים בקנסות‪ ,‬מחמת כמה‬
‫סובר כרשב"א‪ ,‬ואין זו דעת יחיד‪].‬‬ ‫טעמים‪:‬‬
‫ואחתום בברכת התורה‬ ‫א) רוב ברור של הראשונים ס"ל להחמיר‬
‫מינאי המוקירו ומעריכו כערכו הרם‬ ‫באונס שהביא על עצמו [ה"ה הרשב"א‬
‫והריטב"א והמאירי]‪.‬‬

‫הצב"י פנחס שפירא‬ ‫ב) מבין הראשונים הקדמונים אין אפי'‬
‫חופק"ק ביתר ת"ו‬ ‫דעה אחת שמקילה בבירור [אמנם המהרי"ק‬

‫נ‪.‬ב‪ .‬ראיתי לכמה שמביאים נוסח חלקי משטר 'תנאים אחרונים' שהביא הנחלת שבעה בשם תקנת‬
‫שו"מ שהבעל מתחייב לזון את אשתו במקרה של פירוד‪ ,‬ואומרים הנה לנו ששטר 'הסכם קדם נישואין'‬
‫הוא תקנה קדומה‪ ,‬ובוודאי שאין בה חשש‪.‬‬
‫עא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫ואין לך בדיחה גדולה מזו‪ ,‬דוודאי לא עלה כזה דבר מעולם על דעת חכמי שו"מ הקדמונים‪ ,‬אלא שפיל‬
‫לסיפיה דקרא בסוף לשון השטר 'תנאים אחרונים' שמפורש שם שהתקנה היתה למטרת אשה שעוזבת‬
‫את ביתה לשם פנייה לבית דין כדי להשכין שלום וסייגים בינה ובין בעלה‪ ,‬ואח"כ היתה חוזרת אליו‪,‬‬
‫וכפי שהיה מצוי מאוד בזמנם‪ ,‬ולכן תיקנו שיתן לה מזונות כל ימי הקטט ואח"כ כשתחזור אליו תחזיר‬
‫לו המותר שלא הוציאה‪ ,‬הרי מפורש שהרגילות היתה שחוזרת אליו לבסוף אחר שבית הדין התקינו‬
‫סדרים ביניהם‪ ,‬ולא עשו זאת כלל לשם אשה התובעת גירושין אלא לשם אשה התובעת שלום בית!!!‬
‫והטעם שהתקינו זאת הוא כנראה כיון שאשה בזמנם לא היו מספיקים מעשי ידיה למזונותיה‪ ,‬ולכן‬
‫ישנו חשש גדול שאם בעלה ינהג עמה שלא עפ"י ד"ת תחשוש לתובעו בבית דין שישפר התנהגותו‪,‬‬
‫כיון שבינתיים לא תוכל לדור עמו ביחד ולא יהיה לה מה לאכול‪ ,‬וע"כ תיקנו למען ה'צד החלש' שלא‬
‫יהיה חלש בדין‪ ,‬ויוכל להרשות לעצמו לתבוע את ה'צד החזק' לדין תורה‪ .‬והדברים פשוטים לחלוטין‪.‬‬

‫‪‬‬

‫בענין דין גט המעושה בישראל שלא כדין‬
‫כוונתו שפסול רק מדרבנן ואם נישאת לא‬ ‫בס"ד‪ .‬ח' אייר תשע"ה‬
‫תצא ואין בניה ממזרים‪ ,‬אלמא שגם גט‬ ‫למע"כ הגאון הגדול‬
‫המעושה בדייני ישראל פסול רק מדרבנן‪.‬‬ ‫רבי ‪ ...‬שליט"א‬
‫והוסיף לקבוע שאף דעת מרן המחבר‬ ‫חבר בד"צ ‪...‬‬
‫לפסוק כרמב"ם‪ ,‬מאחר שגם הוא הזכיר‬ ‫אחר עלות השלום למעכ"ת‬
‫לשון 'פסול'‪.‬‬ ‫קיבלתי היום (באמצעות הדואר) את‬
‫והוסיף לחדש שאף שכתבו גדולי‬ ‫מה שכתב בעניין הסכם קדם נישואין של‬
‫האחרונים שאף לדעת הרמב"ם כל זה בגט‬ ‫ארגון צוהר‪ ,‬ובעצם העניין מסכים הדר"ג‬
‫המעושה ע"י בי"ד של ישראל‪ ,‬ולא‬ ‫לדברינו שהגט הניתן בכה"ג הוא גט‬
‫במעושה ע"י ישראל הדיוטות‪ ,‬מ"מ בנדו"ד‬ ‫מעושה גמור‪ ,‬ואסורה להינשא לאחר עד‬
‫שמעושה ע"י עצמו לא גרע ממעושה ע"י‬ ‫שתקבל גט חדש‪ ,‬אלא שסובר מעלתו שאין‬
‫בית דין‪ .‬עכתו"ד‪.‬‬ ‫זה אלא פסול מדרבנן‪ ,‬ושלפיכך אם עברה‬
‫ואחר בקשת המחילה מהדר"ג נלענ"ד‬ ‫ונישאה לאחר באיסור לא תצא ואין בניה‬
‫שדבריו אינם נכונים לדינא מחמת כמה‬ ‫ממזרים‪.‬‬
‫טעמים‪.‬‬ ‫ומסתמך על מה שדקדקו חלק‬
‫ראשית‪ ,‬דעת כל הראשונים כולם‬ ‫מהאחרונים בדברי הרמב"ם (פ"ב מהל'‬
‫(מלבד הרמב"ם) שגט המעושה בישראל‬ ‫גירושין ה"כ) שכתב שגט המעושה‬
‫שלא כדין פסול מהתורה‪ ,‬ה"ה רש"י‬ ‫בישראל שלא כדין פסול‪ ,‬ולקמיה (בפ"י‬
‫ותוספות והרמב"ן והרא"ש והרשב"א‬ ‫ה"ב) כתב שכל מקום שהזכיר לשון 'פסול'‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫עב‬

‫המהרש"ך‪.‬‬ ‫והריטב"א והמאירי והר"ן והריא"ז והטור‬
‫ורבינו ירוחם והרשב"ש‪ .‬הרי ששלושה‬
‫ועוד חיזוק לפירוש המהרש"ך‪,‬‬
‫דבשו"ת הרשב"ש (סימן של"ט) כתב‬ ‫עשר ראשונים מפורשים עומדים כנגד‬
‫המשמעות ברמב"ם‪.‬‬
‫שמלשון הרמב"ם בפירוש המשניות‬
‫משמע שפסול מן התורה‪ .‬ולא העיר‬ ‫וכתב החזון איש (בסימן צ"ט ס"ק א')‬
‫הרשב"ש כלום שמדבריו של הרמב"ם ביד‬ ‫לפסוק כדעת רוב הראשונים בזה‪ ,‬והוסיף‬
‫החזקה משמע לא כך‪.‬‬ ‫דנראה שאין לצרף את שיטת הרמב"ם אף‬
‫לספק ספיקא‪.‬‬
‫ומה שכתב הדר"ג בפשיטות שמרן‬
‫המחבר סובר שפסול מדרבנן‪ ,‬אך הלא מרן‬ ‫גם המהרי"ט צהלון‪ ,‬אשר דרכו לפסוק‬
‫בבית יוסף וכן בכסף משנה הרבה לתמוה‬ ‫כרמב"ם בכל דוכתא‪ ,‬כאן (בסימן מ')‬
‫על הרמב"ם ונשאר בקושיא עליו‪ ,‬ומדבריו‬ ‫הכריע בפשיטות דלא כרמב"ם אלא כדעת‬
‫בשו"ע אין שום הוכחה גמורה שסובר‬ ‫רוב הראשונים‪.‬‬
‫כרמב"ם ג"כ‪ ,‬דהלא מרן עצמו לא כלל‬ ‫ושנית‪ ,‬גם בדעת הרמב"ם אין הדבר‬
‫בשום מקום את כלל הרמב"ם שכל מקום‬ ‫מוכרע כ"כ‪ ,‬דיעויין במהרש"ך (בביאורי‬
‫שמזכיר לשון 'פסול' כוונתו למדרבנן‪ ,‬ורק‬ ‫הרמב"ם שבתוך שו"ת מהרש"ך בסוף חלק‬
‫הרמב"ם שכלל את דבריו כך יש ללמוד‬ ‫א') שלמד ברמב"ם שבאמת פסול מן‬
‫ממה שכתב כאן לשון 'פסול'‪ ,‬אך בדברי‬ ‫התורה‪ ,‬ומה שלא טרח הרמב"ם לבאר זאת‬
‫השו"ע אין שום הוכחה לכך‪.‬‬ ‫זהו משום דכיון שביאר במעושה כדין‬
‫גם הלא דרכו של מרן השו"ע לפסוק‬ ‫שכשר מחמת שרצונו לשמוע לדברי‬
‫כרוב מ‪-‬ג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם‬ ‫חכמים ממילא מובן לכ"א שבשלא כדין‬
‫והרא"ש‪ ,‬והלא הרא"ש סובר שפסול מן‬ ‫פסול מן התורה‪.‬‬
‫התורה‪ ,‬והרי"ף דעתו ידועה שגם בגט‬ ‫ואת"ל שהמהרש"ך הוא דעת יחיד‬
‫הפסול מדרבנן הילדים אסורים לבא בקהל‪,‬‬ ‫באחרונים בביאור דברי הרמב"ם‪ ,‬אך כנגד‬
‫וא"כ איך אפשר לאמר שמרן יפסוק בזה‬ ‫זה הרמב"ם (אם הוא באמת חולק) הוא‬
‫להקל כדעת הרמב"ם כנגד הרי"ף והרא"ש‬ ‫דעת יחיד בראשונים‪ ,‬ומאי אולמיה האי‬
‫כשעוד הרבה בבית יוסף ובכסף משנה‬ ‫מהאי‪.‬‬
‫לתמוה על הרמב"ם‪ ,‬וכל זאת על סמך‬
‫דקדוק קלוש בלשון השו"ע‪.‬‬ ‫ויתירה מזו‪ ,‬המאירי עצמו (בדף פ"ו‬
‫ע"א) כותב ג"כ להאי כללא שכתב‬
‫גם הלא דעת מרן השו"ע (בסימן ד'‬ ‫הרמב"ם שכל מקום שנאמר פסול אינו‬
‫סעיף י"ד) דהיכא שיש פלוגתא דרבוותא‬ ‫אלא מדרבנן‪ ,‬ואעפ"י כן כאן (בדף פ"ח‬
‫אם הולד ממזר אזלינן לחומרא‪ ,‬ודיינינן‬ ‫ע"ב) פסק שפסול מן התורה על אף‬
‫ליה כספק ממזר שאסור גם בכשירה וגם‬ ‫שבמשנה נאמר לשון 'פסול'‪ ,‬אלמא דיש‬
‫בממזרת‪ ,‬וממילא אף בלא שיטת הרי"ף הא‬ ‫יוצאים מן הכלל‪ .‬וזהו חיזוק גדול לפירוש‬
‫עג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫בלא שום מצוה‪.‬‬ ‫אכתי הוי פלוגתא בין הרמב"ם לרא"ש‪,‬‬
‫ואכפול הברכה למעכ"ת‪ ,‬אשר ניכר‬ ‫ולא יתכן שמרן יפסוק להקל בזה בספק‬
‫ממכתבו גודל יגיעתו לכוין לאמת בכל‬ ‫ממזרות כנגד שיטתו‪.‬‬
‫דבר‪ ,‬ובטוחני שאחר שיקרא מכתבי ישוב‬ ‫גם הלא הב"ש והחזו"א מחמירים בזה‬
‫מסברתו‪.‬‬ ‫בהדיא‪ ,‬וא"כ גם לפום סברתו שהשו"ע‬
‫מקיל בזה היה לו לחלק בזה בין בני ספרד‬
‫ואגב‪ ,‬גם אני הקטן חזרתי בי במקצת‬
‫לבני אשכנז‪.‬‬
‫מהדברים שכתבתי ושהעיר עליהם הדר"ג‪,‬‬
‫אם כי לא שינה את המסקנא הסופית כמו‬ ‫ושלישית‪ ,‬הלא כמו שהביא הדר"ג‬
‫שבאמת גם סובר מעלתו שזהו גט מעושה‬ ‫בעצמו דעת גדולי האחרונים שאף‬
‫גמור למרות הערותיו על מקצת מדברי‪,‬‬ ‫הרמב"ם לא קאמר אלא במעושה ע"י בית‬
‫ובספרי שו"ת בריתי שלום חלק ג' (שי"ל‬ ‫דין‪ .‬ומש"כ הדר"ג דכיון שמעושה ע"י‬
‫בער"פ האחרון) כבר מופיע המאמר בצורה‬ ‫עצמו דינו כמו במעושה ע"י בית דין‪ ,‬לא‬
‫מתוקנת (וארוכה בהרבה ממה שהיה לעיני‬ ‫הבנתי כלל‪ ,‬דהא הטעם לחלק בין בית דין‬
‫הדר"ג)‪ ,‬וכן באתר ההלכתי 'דין'‪.‬‬ ‫להדיוטות הוא משום שבעישוהו בית דין‬
‫י"ל דאף שטעו אך מ"מ הוא חשב שבאמת‬
‫ואם יראה מעכ"ת ליצור עמי קשר‬ ‫יש לו מצוה בזה ולכן גמר ומגרש‪ ,‬וכ"ה‬
‫אמצא דרך בל"נ להעביר אליו את ספרי וכן‬ ‫בהדיא בשו"ת מהריט"ץ (שם בסימן מ')‬
‫חומרים נוספים בנושא‪.‬‬ ‫שטעמו של הרמב"ם הוא משום שהבעל‬
‫ביקרא דאורייתא‬ ‫היה 'נראה לו מצוה לעשות מה שאומרים‬
‫לו אפילו שמאל שהוא ימין'‪ ,‬וכ"כ מרן‬
‫הצב"י פנחס שפירא‬
‫הגרי"ש אלישיב זצ"ל (בהערות למסכת‬
‫‪052-7151680‬‬
‫גיטין) שזהו טעמו של הרמב"ם‪ ,‬ובוודאי‬
‫שזה לא שייך בנדו"ד שכופה את עצמו‬

‫‪‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫עד‬

‫בעניין ההסכם קדם נישואין המכונה 'הסכם נישואין לגישור'‬
‫וכן הוא דעת רבים מגדולי‬ ‫מתוך תשובה לחכ"א באמריקה ששאל‬
‫האחרונים] הסוברים שבקנסות זהו גט‬ ‫מאיתי לחוות דעי על ההסכם הנ"ל‪,‬‬
‫מעושה מעיקר הדין‪ ,‬ולא רק בעיה של‬ ‫בתוספת נופך‪.‬‬
‫לכתחילה מטעם 'מיחזי'?!‬
‫ההסכם לגישור של ידידי הרב דוד‬
‫ואף בדעת הרבינו פרץ שממנו למד‬ ‫מישלוב אומר שחייבים ללכת לגישור‪,‬‬
‫המבי"ט את סברתו‪ ,‬גם בדעתו נחלקו‬ ‫ואח"כ לשמוע בקול המגשר‪ ,‬ולא ‪ -‬ישנם‬
‫התשב"ץ והמהרי"ק (בחדשים)‪ ,‬ואמנם‬ ‫סנקציות כלכליות‪.‬‬
‫המהרי"ק למד כמבי"ט‪ ,‬אך התשב"ץ למד‬
‫כראנ"ח הלומד אחרת לחלוטין ברבינו‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬שאם המגשר יחליט‬
‫פרץ [וכוותייהו מבאר גם רבינו בצלאל‬ ‫להמליץ על גירושין ‪ -‬יהיה הבעל מוכרח‬
‫אשכנזי בחד תירוצא (ובתירוץ שני מוקים‬ ‫לתת גט‪.‬‬
‫לרבינו פרץ בגוונא שלא חזר בו מרצונו‬ ‫ובעצם זהו בדיוק כמו ההסכם של ה ‪-‬‬
‫לגרש וכן מבאר הערוך השלחן)]‪ ,‬ולדעתם‬ ‫‪ ,RCA‬רק בתוספת חוו"ד מקצועית של‬
‫רבינו פרץ מקיל באונס ממון שלא יכול‬ ‫מגשר‪.‬‬
‫להגיע לעולם לידי כפייה בגופו‪ ,‬כמו‬
‫בעירבון שכבר יצא מרשותו‪ ,‬ומדמה זאת‬ ‫ידידי הרב מישלוב מסתמך על תשובת‬
‫התשב"ץ בהו"א שלו לאשה שכבר גזלה‬ ‫המבי"ט (ח"ב סימן ר"ו)‪ ,‬המתיר לתת גט‬
‫מבעלה ממון‪ ,‬אך אח"כ מצדד לחלק‬ ‫לאחר הסכם גירושין אשר בו התחייב‬
‫מטעם דשם הוא אונס שלא כדין‪.‬‬ ‫הבעל לשמוע בקול המגשר‪ ,‬והמגשר אמר‬
‫לתת גט‪.‬‬
‫ולפי ביאור התשב"ץ והראנ"ח [וכן‬
‫הר"ב אשכנזי בחד תירוצא] ברור שכוונת‬ ‫אך לצערי הרב‪ ,‬הוא טועה בכמה דברים‬
‫רבינו פרץ היא דנהי שדעת כל הקדמונים‬ ‫מהותיים‪ ,‬ואפרטם בעז"ה בקיצור נמרץ‬
‫היא שאונס ממון הוי אונס‪ ,‬וזה דבר פשוט‬ ‫כמיסת הזמן הפנוי כעת‪ ,‬והיה לארבעה‬
‫ומוסכם אליבא דכו"ע‪ ,‬אך מ"מ היכא‬ ‫ראשים‪.‬‬
‫שקיבל על עצמו הוי מכניס עצמו לאונס‬ ‫א) המבי"ט לשיטתו במקו"א (ח"ב‬
‫ואינו אונס‪ ,‬כיון שמחל על האונס ממון‪,‬‬ ‫סימן קל"ח) שפוסק כדעת המקילין‬
‫ודווקא בממון שאתיהיב למחילה ולא‬ ‫בקנסות מעיקר הדין‪ ,‬אלא שרק לכתחילה‬
‫באונס הגוף שלא ניתן למחילה‪.‬‬ ‫יש להימנע מפני ש'מיחזי' כגט מעושה‪.‬‬
‫ולפי"ז בנדו"ד של 'הסכם קדם‬ ‫וע"כ סובר המבי"ט שבאופן עקיף כזה אין‬
‫נישואין'‪ ,‬מלבד העובדה שאם לא ישלם‬ ‫'מיחזי'‪.‬‬
‫את הקנסות יכפוהו בגופו לשלם זאת‪ ,‬בין‬ ‫אך מה נענה לכל אותם אדירי הפוסקים‬
‫ע"י צווי מאסר ובין ע"י שיכנסו לביתו‬ ‫[ובראשם הרשב"א והמאירי והריטב"א‪,‬‬
‫עה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫זה לא שייך כלל כשאיירינן על פיסול הגט‬ ‫לתפוס רכושו ויכוהו באם יעמוד על‬
‫מצד עיקר הדין‪.‬‬ ‫ממונו‪ ,‬ונמצא שלהבנת התשב"ץ וסיעתו‬
‫אין שום צד קולא כאן אף לרבינו פרץ‪,‬‬
‫ועצם סברא זו (שלא אסיק אדעתיה‬ ‫מלבד זאת הלא כיון שלא אסיק אדעתיה‬
‫להביא על עצמו את האונס) נמצאת גם‬ ‫א"כ לא נחשב כלל כ'מכניס עצמו לאונס'‬
‫במהריב"ל ובשו"ת מהר"י הלוי‪ ,‬ובספרי‬ ‫והוי אונס ממון גמור‪ ,‬בין להבנת התשב"ץ‬
‫שו"ת בריתי שלום ח"ד (סימן ט"ז)‬ ‫והראנ"ח והר"ב אשכנזי ובין להבנת‬
‫הכרחתי בסיד"ש לסברא זו מתוך דברי‬ ‫המהרי"ק והמבי"ט‪.‬‬
‫הרא"ה בכתובות כדי להסיר מעליו את‬
‫קושיית הברכת שמואל‪ .‬ואח"כ ראיתי את‬ ‫ב) המהרשד"ם כותב בהדיא שגם‬
‫עיקר הבנתי ברא"ה גם בספר 'מקבץ‬ ‫למקילין בקנסות‪ ,‬זהו דווקא בהסכם‬
‫שיעורים' עמ"ס כתובות‪ ,‬אלא שקיצר‬ ‫גירושין הנעשה בכוונה ברורה להתגרש‪,‬‬
‫בעניין ולא האריך בביאור כפי שהארכתי‬ ‫אך אם תולה הדבר בדעת בורר הרי זה גט‬
‫אני‪ ,‬וגם לא הביא את דברי ארבעת‬ ‫מעושה לכו"ע‪.‬‬
‫הפוסקים הנ"ל (ה"ה המהריב"ל‬
‫וחולק המהרשד"ם על המבי"ט‬
‫והמהרשד"ם והמבי"ט ומהר"י לבית‬
‫לחלוטין באותו מקרה ממש שדן בו‪.‬‬
‫הלוי)‪.‬‬
‫ד) הלא כל ירא ה' מבין שאין אנו‬ ‫ג) המבי"ט השיב על טענת המהרשד"ם‪,‬‬
‫מחפשים לתת 'פיתרון' שעל ידו יוכלו‬ ‫שגם כשהולכים לבורר יודעים שאפשר‬
‫לחייב את הבעל בגירושין היכא שחז"ל לא‬ ‫להפסיד‪ ,‬ולפיכך זהו כן 'אדעתא דהכי' כמו‬
‫ראו זאת לנכון‪ ,‬וכ"ש שאין אנו רוצים‬ ‫בכל קנסות‪ ,‬ואף עדיף טפי מחמת שאין‬
‫חלילה לסייע לאשה ש'נתנה עיניה באחר'‪.‬‬ ‫'מיחזי'‪.‬‬

‫האם ה'מגשר' הנכבד שקול כמו‬ ‫ומשמע שכל נקודת המחלוקת ביניהם‬
‫ביד"צ?! היודע הוא לפסוק יחידי בדיני‬ ‫היתה רק האם בהליכה לבורר נחשב שזה‬
‫אבן העזר החמורים שבחמורים?!‬ ‫'אדעתא דהכי'‪ .‬ובהסכם נישואין הרי בד"כ‬
‫אין ממש 'אדעתא דהכי'‪ ,‬וחמיר טפי מאשר‬
‫זאת מלבד הא שלהרבה פוסקים בעינן‬ ‫הליכה לבורר כאשר יש כבר מחלוקת‬
‫דווקא בי"ד של ג' ע"מ לחייב גירושין‬ ‫והאשה רוצה בפירוד‪.‬‬
‫[ועפ"י העילות שקבעו חז"ל]‪.‬‬
‫וממילא נראה שבנדו"ד גם המבי"ט‬
‫אגב‪ ,‬למיטב ידיעתי אין לרב מישלוב‬
‫יודה למהרשד"ם‪ ,‬ואפושי פלוגתא לא‬
‫שום הסכמה בכתב משום פוסק גדול‪ ,‬וגם‬
‫מפשינן‪.‬‬
‫למרות שכותב כאילו הגרי"ש אלישיב‬
‫זצ"ל הסכים עמו בע"פ‪ ,‬ברור לחלוטין‬ ‫ולזה וודאי שלא יועיל הפיתרון של‬
‫שאף אם אכן כך הוא‪ ,‬הרי שהגרי"ש הבין‬ ‫המבי"ט שזה פחות 'מיחזי'‪ ,‬כיון שפיתרון‬
‫ממנו רק את הרישא‪ ,‬דהיינו שההסכם‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫עו‬

‫אח"כ מהרב הראשי הגר"ד לאו שליט"א‬ ‫מחייב רק ללכת לגישור‪ ,‬ולא את הסיפא‬
‫שהגר"ב בארי אמר לו שהוא מתנגד‬ ‫שמתחייב לשמוע בקול המגשר‪ ,‬וכדלקמן‪:‬‬
‫להסכם שלו]‪.‬‬ ‫אני עצמי הייתי נוכח בכנס רבנים‬
‫וכשפניתי אל הגר"ב בארי שליט"א‪,‬‬ ‫בעיה"ק ירושלים‪ ,‬שם הציג הרב מישלוב‬
‫אמר לי שאכן בהתחלה כששוחח עמו הרב‬ ‫את הצעתו‪ ,‬ואמר במפורש שההסכם שלו‬
‫מישלוב לא הבין את משמעות ההסכם‪ ,‬אך‬ ‫לא מחייב לתת גט אלא רק לפנות למגשר‪,‬‬
‫אחר שקרא אותו בעיון והבין מה עומד‬ ‫ולא הזכיר כלל את ההמשך !!!‬
‫מאחוריו‪ ,‬הרי שברור לו שאין שום הבדל‬ ‫גם אמר באותו כנס שהציג את ההסכם‬
‫בין הסכם זה להסכם של 'צהר'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬
‫לאחד מזקני דייני בי"ד הגדול באה"ק‪,‬‬
‫ביקרא דאורייתא‬ ‫ה"ה הג"ר בנימין בארי שליט"א‪ ,‬והסכים‬
‫פנחס שפירא‬ ‫עמו [אם כי סייג את דבריו בכך ששמע‬
‫‪‬‬
‫מכתב לגדול אחד באמריקה בעניין ההסכם קדם נישואין שהחל‬
‫להתפשט בחוגי האורטודוכסיה ‪ -‬המודרנית בארצות הברית‬
‫מהר"י בן לב (ח"ב סי' י"ח)‪ ,‬וכן בעוד‬ ‫בס"ד‪ .‬ג' שבט תשע"ו‬
‫מגדולי האחרונים‪ ,‬ואף בדברי הרא"ה‬ ‫למע"כ הגאון המופלג הגר"א שכטר‬
‫בריש כתובות מבואר כן‪ ,‬והארכתי בזה‬ ‫שליט"א‪ ,‬ראש ישיבת רבינו חיים ברלין‪,‬‬
‫בספרי שו"ת בריתי שלום ח"ד (בסי' ט"ז)‪.‬‬ ‫אחר עלות השלום למעכ"ת‪.‬‬

‫ב) גם הלא בשו"ת משכנות יעקב‬ ‫לדאבון לב מתחיל להתפשט בציבור‬
‫(חאה"ע סימן ל"ח) כתב שאין לסמוך‬ ‫הדתי באמריקה הסכם טרום נישואין‪,‬‬
‫להקל בגט שניתן מחמת קנסות אף לענין‬ ‫המחייב את הבעל בסכום של ‪ 150‬דולר‬
‫דיעבד מאחר שדעת הר"ח ועוד ראשונים‬ ‫ליום לכל זמן שהם פרודים ולא נותן גט‪.‬‬
‫(בב"ב דף מ') שבמתנה וגט אף אונסא‬
‫דנפשיה הוי אונס‪ ,‬גבי אשה שלא הסכימה‬ ‫א) והנה‪ ,‬מה שרוצים להסתמך על דעת‬
‫להתקדש לבעל אא"כ יתן לה כל נכסיו‬ ‫המהרי"ק ורבי מימון שמקילים בקנסות‪,‬‬
‫במתנה‪ ,‬ודעתם שהוי מתנה באונס והמתנה‬ ‫והרמ"א והחזו"א שפסקו כוותייהו לעניין‬
‫בטילה‪.‬‬ ‫דיעבד‪ ,‬אך הלא מפורש במהרשד"ם‬
‫(חאה"ע סי' ס"ג דף ל"ז ע"ג) שגם למקילין‬
‫ובשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סימן‬ ‫הנ"ל זהו דווקא היכא שבשעת קבלת הקנס‬
‫פ"א) נחלק עליו מחמת דשאני קנס‬ ‫היה בדעת הבעל אפשרות סבירה שאכן‬
‫שמתחלה קיבל על עצמו ברצון גמור ללא‬ ‫יגרש‪ ,‬אך אם חשב שלא יגרש כלל אין‬
‫שום לחץ מהאשה‪ .‬והלא כאן אם האשה‬ ‫קבלה זו מועילה‪ ,‬והוי גט מעושה לכו"ע‪.‬‬
‫לא מסכימה להתקדש לו בלא שיחתום‬ ‫וכעין דברי המהרשד"ם מבואר גם בשו"ת‬
‫עז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫יסכים לשלם לאשתו מזונות בלא להתחשב‬ ‫קודם לכן על ההסכם הלא דמי ממש לנידון‬
‫ביכולת ההשתכרות שלה‪ .‬וגם הלא‬ ‫הר"ח אף לפום דברי החמדת שלמה‪.‬‬
‫מסכמים מראש שהחיוב במזונות מוגדלים‬ ‫וממילא אפשר שבזה גם הרמ"א יודה‬
‫יחל רק משעת הפירוד ואילך‪ ,‬ומה פתאום‬ ‫להחמיר אף היכא שחשב מראש על‬
‫דווקא לאחר הפירוד מסכים הבעל‬ ‫האפשרות שיגרש‪.‬‬
‫להתחייב במזונות מוגדלים‪ .‬בוודאי‬
‫שהמטרה היא בשביל הגט‪.‬‬ ‫ג) ומה שרוצים לטעון שכיון שהתשלום‬
‫מוגדר כ'מזונות' לכן אין בזה חשש גט‬
‫ה) ואמנם בראנ"ח (ח"א סימן ס"ג)‬ ‫מעושה‪ ,‬נראה שאין טענה זו מספקת כלל‪,‬‬
‫מבואר שבעישוי כדין העיקר תלוי בהזכרה‬ ‫כיון שמבואר בהדיא במבי"ט (ח"ב סימן‬
‫ולא בכוונה‪ ,‬וגם בשו"ת פנ"י (חאה"ע‬ ‫קל"ח) ובמהרשד"ם (שם( וכן בעוד‬
‫סימן ע"ה) מקיל בעישוי כדין אף כשעיקר‬ ‫אחרונים שהעיקר תלוי בכוונה ולא‬
‫הכוונה על הגט‪ ,‬אך איך נוכל לעשות‬ ‫באמירה‪ ,‬ואם עיקר הכוונה היא עבור הגט‬
‫מעשה להקל כנגד דברי המבי"ט‬ ‫הוי גט מעושה אף כשהכפייה היא על דבר‬
‫והמהרשד"ם והרב"א וש"א‪ .‬גם הלא‬ ‫אחר ולא על הגט עצמו וגם היא כפייה‬
‫במאירי [אשר כידוע נדפס רק בדורות‬ ‫כדין‪ .‬וכן מבואר בשו"ת רבינו בצלאל‬
‫האחרונים‪ ,‬ולא היה בפני הראנ"ח והפנ"י]‬ ‫אשכנזי (סי' ט"ז) ובשו"ת דרכי נועם‬
‫מבואר כמעט בהדיא כדעת המהרשד"ם‬ ‫(חאה"ע סימן נ"ג) [מהא שכתבו דכל‬
‫והמבי"ט והרב"א‪ ,‬ולא כדעת הראנ"ח‬ ‫הטעם שבגט המעושה שלא כדין פסול אף‬
‫והפנ"י‪ ,‬וזאת כדי שלא ייסתרו דבריו‬ ‫באנסוהו על דבר אחר ולא הזכירו את הגט‬
‫מגיטין לב"ב בענין אונסא דנפשיה [ודלא‬ ‫הוא משום שכשהאונס אינו כדין אזי שפיר‬
‫כראנ"ח שכתב שהרשב"א קאזיל רק‬ ‫מוכחא מילתא מדנתרצה האנס שכל עיקר‬
‫כשיטת ר"ח‪ ,‬וכך כנראה סבר גם הפנ"י]‪,‬‬ ‫כוונתו מתחילה היתה על הגט‪ .‬ואף‬
‫והארכתי יותר בספרי שו"ת בריתי שלום‬ ‫שהרבה חולקים עליהם לגבי אונס שאינו‬
‫ח"ג סי' י"ז‪.‬‬ ‫כדין ופוסלים בכל גווני‪ ,‬וגם פשטות‬
‫הסברא אינה כדבריהם אלא כדעת‬
‫ו) וגם לא מבואר בראנ"ח ובפנ"י כלל‬ ‫החולקים‪ ,‬מ"מ נלמד מדבריהם מיהא חדא‬
‫אם 'מזונות' נחשבים כהזכרה מפורשת או‬ ‫דהיכא שעיקר הכפייה נעשתה לשם מטרת‬
‫לאו‪ ,‬ובשאלה זו נחלקו אחרוני האחרונים‬ ‫הגט אזי פסול אף בעישוי כדין‪ ,‬דהא‬
‫כדהבאתי שם‪ ,‬ורבים ס"ל דמזונות חשיבי‬ ‫לדעתם כל החילוק בין כדין לשלא כדין‬
‫כהזכרה‪.‬‬ ‫הוא רק מחמת ה'מוכחא מילתא']‪.‬‬
‫ז) גם הלא מכיון שעצם הדבר אם בגט‬ ‫ד) ואי אפשר לאמר שבנדו"ד אין‬
‫אמרינן דאונסא דנפשיה לאו אונס הוא‬ ‫אומדנא דמוכח שעיקר כוונת ההתחייבות‬
‫שנוי במחלוקת קמאי‪ ,‬דדעת הר"ח והר"ן‬ ‫היא בשביל הגט‪ ,‬דמה פתאום שהבעל‬
‫והנמוק"י שרק במכר אמרינן כן ולא‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫עח‬

‫תשע"א‪ ,‬ונמצא שבמקרים אלו הוי עישוי‬ ‫במתנה וגט‪ ,‬ודעת הר"י מיגאש שגם‬
‫שלא כדין שבוודאי פוסל את הגט רח"ל‪.‬‬ ‫במתנה אמרינן כן מטעם שיכל למסור‬
‫מודעא ולא מסר‪ ,‬הא בגט שלא יכל למסור‬
‫י) ומה שהביא היד אהרן בסימן קל"ד‬ ‫מודעא גם הוא ס"ל כר"ח‪ ,‬ונהי שהמנהג‬
‫שכמה אחרונים כתבו שבקנסות אין הגט‬ ‫הוא כדעת הרשב"ם והמאירי והתשב"ץ‬
‫פסול אלא מדרבנן‪ ,‬הנה הם כתבו זאת רק‬ ‫שגם בגט אמרינן דאונסא דנפשיה לאו‬
‫לשיטת הרמב"ם הסובר שגט המעושה‬ ‫אונסא הוא‪ ,‬אך הבו דלא להוסיף עלה‬
‫שלא כדין בדייני ישראל פסול רק מדרבנן‪,‬‬ ‫היכא שיש צדדים חזקים לאמר שלא חשיב‬
‫וכפי שכבר השיגם היד אהרן על אתר‪,‬‬ ‫כלל אונסא דנפשיה‪ ,‬חדא מטעם שזוהי‬
‫והלא כל הראשונים חולקים על הרמב"ם‬ ‫עיקר הכוונה‪ ,‬ותו דאפשר שכה"ג חשיב‬
‫בזה [כמפורט בספרי ח"ד סימן י"ז]‪ ,‬וכבר‬ ‫הזכרה מפורשת‪.‬‬
‫כתב החזון איש לצדד שאין לצרף את דעת‬
‫הרמב"ם בזה אפי' לספק ספיקא‪ ,‬כיון שלא‬ ‫ח) ואף בנידון שהיקלו הראנ"ח והפנ"י‬
‫מצרפים דעת יחיד לס"ס‪.‬‬ ‫זהו דווקא בסכום סביר שיכול הבעל‬
‫לעמוד בו בלי להגיע לחרפת רעב‪,‬‬
‫יא) גם דעת רוב גדולי האחרונים שאף‬ ‫וכדהוכחתי בספרי שו"ת בריתי שלום‬
‫הרמב"ם ל"ק אלא במעושה ע"י בי"ד‬ ‫(ח"ב סי' יח ובמלואים סוף ח"ג(‪.‬‬
‫שפסקו לו חיוב לגרש‪ ,‬שמחמת כך מתרצה‬
‫לגרש‪ ,‬וזה וודאי שלא שייך בקנסות סתם‬ ‫ט) גם הלא בהרבה מן המקרים הבעל‬
‫היכא שאין חיוב גירושין‪.‬‬ ‫אנוס בכך שאינם גרים יחד‪ ,‬שזהו מהחלטה‬
‫שלה שאינה מחוייבת המציאות מכח‬
‫יב) גם הלא הרשב"ש והמהרש"ך‬ ‫התנהגותו שלו‪ ,‬והוי אונס ולא חל כלל‬
‫לומדים שאף הרמב"ם לא התכוין לכך‬ ‫החיוב ‪ , 1‬דאדעתא דהכי לא התחייב‪,‬‬
‫שפסול רק מדרבנן‪ ,‬וכ"מ במאירי‪ ,‬נמצא‬ ‫וכדקי"ל בחו"מ סימן נ"ה (סעיף א')‪,‬‬
‫שבעיקר הדבר אין זה ברור כלל שיש בכלל‬ ‫ויעו"ע בלשון תשובת הרשב"א ח"א סימן‬
‫שום דעה כזו בראשונים‪.‬‬
‫ביקרא דאורייתא‬
‫הצב"י פנחס ב"ר משה שפירא‬
‫‪‬‬

‫מילואים שם וסיעתו הסוברים שכן מצילה‪ ,‬מ"מ אין בהסכם שלהם‬ ‫טענה זו‪ ,‬שנתעוררתי לה לאחרונה‪ ,‬שייכת ונכונה בין לגבי ההסכם‬ ‫‪1‬‬

‫שום דימיון לחכמי ספרד‪ ,‬דהא עד הפירוד חלק מהחיוב (לפני‬ ‫של הסתדרות הרבנים באמריקה ובין לגבי ההסכם של ארגון 'צוהר'‬

‫מחילתה) הוא מ'דין מזונות' הרגיל ולא מתורת קבלתו‪ ,‬ואילו לאחר‬ ‫בארה"ק‪ ,‬ועל אף שבהסכם של 'צוהר' כו תבים בלשון של כעין חכמי‬

‫שמורדת מעליו נעשה הכל מתורת קנס שקיבל עליו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ספרד‪ ,‬דלא מיבעיא לדעת הב"ש בסי' נ' וסיעתו הסוברים שאף תקנת‬

‫חכמי ספרד אינה מצילה מידי טענת אונס‪ ,‬אלא אף לדעת האבני‬
‫עט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מאמר קדושת הנישואין‬
‫בקום ועשה מלבד באשה שאמרה לבעלה‬ ‫אמת שכל מה שהאריכו הפוסקים עד‬
‫נטמאתי שאמרו חז"ל שאינה נאמנת ומותר‬ ‫הלום אינו נוגע אלא לענין דיעבד‪ ,‬וכדי‬
‫לה להמשיך ולחיות עמו חיי אישות‬ ‫שלא נגיע חלילה למצב של 'קרע בבית‬
‫מלאים‪ ,‬ומפרשים התוספות בנדרים (צ'‬ ‫ישראל לאסור חתון אתם'‪.2‬‬
‫ע"ב ד"ה 'חזרו לומר'‪ ,‬וכן הוא בר"ן שם‬ ‫אך האמת שדבר זה שרוצים להנהיג‬
‫בשם 'יש מי שתירץ'‪ ,‬וכ"ה בתוספות‬ ‫הוא פסול מעיקרו ומתחילתו‪ ,‬שעל ידו‬
‫ביבמות כ"ה ע"א סוד"ה 'אמר רבי') שעל‬ ‫נעשה הבעל קל בעיני אשתו להוציאו‪,‬‬
‫אף שיש כאן לכאורה איסור תורה בקום‬ ‫ושורש הדרישה לדבר מגיע משיטת דת‬
‫ועשה מחמת ששויא אנפשה חתיכה‬ ‫החילוניים הסוברים שהנישואין הם דבר‬
‫דאיסורא‪ ,‬מ"מ למיגדר מילתא כדי שלא‬ ‫זמני וארעי ואינם אלא כשותפות בין שני‬
‫תהא אשה נותנת עיניה באחר ואומרת‬ ‫אנשים לפרק זמן מסויים בחיים‪ ,‬ומחמת‬
‫נטמאתי לפיכך יצאו חז"ל מהכלל שאין‬ ‫שטותם זו חוקקו והנהיגו חוקים רבים‬
‫רשאין להתיר איסור תורה בקום ועשה‪,‬‬ ‫(המשפיעים בעקיפין גם עלינו רח"ל)‬
‫ובמקום היחידי הזה כן התירו איסור תורה‬ ‫שעיקרם לעשות את הנישואין כדבר בר‬
‫גמור ומוחלט אף בקום ועשה!!‬ ‫חלוף בקלות‪ ,‬ולהחריב את קדושת מוסד‬
‫ומפורש כן יותר במאירי (שם בנדרים)‬ ‫הנישואין בעם ישראל‪.‬‬
‫בשם התוספות וז"ל 'הרי בית דין מתנין‬ ‫צא וראה‪ ,‬שלא מצינו בכל הש"ס‬
‫לעקור דבר מן התורה לתקנה גדולה כזו‬ ‫והראשונים והפוסקים שום מקום שהתירו‬
‫שלא יהו בנות ישראל פרוצות ומפקיעות‬ ‫חז"ל איסור מן התורה במזיד בקום ועשה‪,‬‬
‫עצמן מבעליהן‪ ,‬ומיגדר מילתא שאני כמו‬ ‫וכמאמרם ז"ל ביבמות (צ' ע"א) 'שב ואל‬
‫שהתבאר ביבמות פרק האשה רבה'‪ ,‬ומה‬ ‫תעשה שאני'‪ ,‬דהיינו שרק בשב ואל תעשה‬
‫שציין ליבמות פרק האשה רבה היינו‬ ‫בכוחם של חכמים לעקור איסורי תורה‪,‬‬
‫המעשה של אליהו בהר הכרמל!!!‬ ‫לבד בשני מקומות שבהן מצינו שלמיגדר‬
‫מילתא עקרו חז"ל איסור תורה במזיד‬
‫ומכאן לימוד עצום כמה חרדו חז"ל על‬ ‫בקום ועשה‪ ,‬ואיזהו הם‪ ,‬האחד הוא‬
‫שלימות המשפחה‪ ,‬ועשו תקנתה בשורה‬ ‫באליהו בהר הכרמל שבא לעקור עבודה‬
‫אחת עם המעשה של אליהו בהר הכרמל!!‬ ‫זרה מעם ישראל כדאיתא שם ביבמות (צ'‬
‫וכה דברי הגאון בעל השרידי אש זצ"ל‬ ‫ע"ב)‪ ,‬ואומרת הגמרא שם בהדיא שאין‬
‫(בהקדמתו לספר 'תנאי בנישואין ובגט')‬ ‫למילף משם לשאר מילי‪ ,‬ובאמת לא מצינו‬
‫בתיתו טעמו אמאי חרדו כל מצוקי ארץ‬ ‫בכל הש"ס שהתירו איסור תורה במזיד‬

‫בספר 'לדור אחרון'‪ ,‬בהוצאת אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה‪ ,‬ברוקלין‬ ‫כלשונם של רבני ארץ ישראל בשני כרוזים שונים שפורסמו בשנת‬ ‫‪2‬‬

‫תרצ"ז)‪.‬‬ ‫תרצ"ו‪ ,‬ובשניהם מופיעה אזהרה זו בלשון שווה אות באות‪( .‬ונדפסו‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫פ‬

‫מכשלה הלכתית גמורה‪ ,‬שכל העושים כן‬ ‫בשנות התר"ס אודות מה שרצו לעשות‬
‫וחותמים על נוסח כזה בעת נישואיהם הרי‬ ‫נישואין על תנאי‪ ,‬ומבאר בעל השרידי אש‬
‫שעד שיבטלו את ההסכם הנ"ל הרי שכל‬ ‫זצ"ל וז"ל 'האיסור שפרסמו אותו גדולי‬
‫הבעילות שיעשו כל ימיהם יהיו בעילות‬ ‫הדור הקודם היה מכוון בעיקר נגד התנאת‬
‫זנות‪ ,‬וילדיהם פגומים כבני תשע מדות‪,‬‬ ‫התנאי של רבני צרפת‪ ,‬שזה היה תנאם‪:‬‬
‫וכמו המשהה אשתו ודר עמה בלא כתובה‬ ‫באם יתפרד הזוג בערכאות יהיו הקידושין‬
‫שכל חייהם באיסור וילדיהם פגומים‪ ,‬ה"נ‬ ‫שם בטלין מעיקרא‪ ,‬נגד זה טענו הגאונים‬
‫הכא‪ ,‬דזיל בתר טעמא‪ .‬וכבר יצא הדבר‬ ‫מכל הארצות‪ ,‬שדבר זה יגרום לביטול‬
‫מפורש כן במכתביהם של גדולי ישראל‬ ‫קדושת האישות בישראל חס ושלום‪ ,‬וכל‬
‫מהם מלפני מאה שנה ויותר‪ ,‬ומובאים‬ ‫הענין יהפוך למין חוזה של שותפות‬
‫בספר 'אין תנאי בנישואין' שיצא אז‪,‬‬ ‫שאפשר לבטלו כל אימת שאחד מהשותפים‬
‫ואצטט אחד מהם ממוהר"פ הלוי הורוויץ‬ ‫אינו רוצה בהמשך קיום השותפות‪ .'...‬וכמה‬
‫(אב"ד בראדשין והגליל) שכתב שזהו 'דבר‬ ‫אקטואליים דבריו אלו לנידו"ד‪.‬‬
‫שהוא נגד דת קדשינו‪ ...‬זמה היא‪ ,‬שבעת‬ ‫וכיוצא בדברים הללו כתב מרן‬
‫שיכנוס אדם בקשר הנשואין עם אשת בריתו‬ ‫הראשל"צ הרב עוזיאל זצ"ל (בעל‬
‫כבר יעלה על לבו רעיונות פסולים‬ ‫המשפטי עוזיאל) במכתב פומבי שפירסם‬
‫ומחשבות טמאות‪ ...‬ותהא אז דעתו‬ ‫תחת הכותרת 'הסירו מכשול מדרך עמי'‬
‫מגושמת במחשבת פגול‪ ,‬שתהא קלה‬ ‫(הנושא את התאריך ח' בטבת תרצ"ו)‬
‫בעיניו להוציאה‪ ...‬וכבר אמרו רז"ל (נדרים‬ ‫'ההצעה כשהיא לעצמה היא מוזרה‬
‫כ׳ ע״ב)‪ :‬וברותי מכם המורדים והפושעים‬ ‫ומגוחכת שעושה את כל הנשואין ללעג‬
‫בי ‪ -‬אלו בני תשע מדות כו׳ בני גרושת הלב‬ ‫ושחוק‪ ,‬ומתוך כך גם להפקר‪ ...‬אין זה אלא‬
‫כו' עיי״ש‪ .‬וכמה דעות פסולות במטה‬ ‫מעשה פיקציה מכוערת‪ ...‬שעושה את‬
‫באופני נשואין כאלה‪ ,‬וכמה שקדו חכמים‬ ‫הנישואין למשחק ילדים‪ ...‬זהו דבר שברגש‬
‫על תקנת בנות ישראל שלא תהא קלה‬ ‫שאלה שאין להם מושג מהשקפת הנשואין‬
‫בעיניו להוציאה‪ .‬הכזונה יעשה את אחותנו‪,‬‬ ‫היהודיים לא ירגישו בה‪ ,‬ונוח להם איזו‬
‫כי תהיינה בנות ישראל הפקר כשדה הבעל'‪.‬‬ ‫תקנה מדומה ומרומה מכל קדושת חיי‬
‫המשפחה של העם'‪.‬‬
‫ומסיים דברים נוקבים אלו באזהרה‬
‫ש'אין להמציא תחבולות חדשות בדת‬ ‫וכל דבריהם הנ"ל שייכים לנדו"ד ביתר‬
‫קדשנו‪ ,‬ואפילו נביא אין רשאי לחדש דבר‬ ‫שאת וביתר עוז‪ ,‬שרוצים להחריב את‬
‫מעתה וכו'‪ ,‬אשר ח"ו יצטרכו קהל הגולה‬ ‫שלימות הנישואין לחלוטין‪.‬‬
‫להבדל מלהתחתן באלה ולדונם כקראים‬ ‫ובאמת שאי"ז רק עניין של הנהגה‬
‫צדוקים ובייתוסים אשר נבדלו מקהל הגולה‬ ‫גרידא למנוע הריסת חומות המשפחה‪,‬‬
‫עד היום'‪.‬‬ ‫שגם זה עניין חשוב וגורלי מן המדרגה‬
‫הראשונה וכאמור‪ ,‬אך זהו גם עניין של‬
‫פא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫לידי ממזרות ח"ו'‪ .‬וב"ה נשתקע דבר‬ ‫ולאחר שגדולי ישראל בדורות שלפנינו‬
‫ה'תקנה' הנ"ל בתהום הנשייה ולא נאמר‬ ‫אסרו הדבר בהחלט אף מן הטעם הזה‬
‫עוד‪ ,‬וכן יהיה בעז"ה גם ב'תקנה' הנוכחית‪.‬‬ ‫שוודאי שייך גם בנידו"ד‪ ,‬ואף ביתר שאת‬
‫ונשימה נגד עינינו את דברתו של קדוש‬ ‫מאז מחמת כל האווירה והחוקים הסובבים‬
‫ישראל המהר"ם שפירא מלובלין‬ ‫אותנו מכל עבר על ידיהם וכאמור לעיל‪,‬‬
‫זצוקללה"ה במאמר 'פרשבורג – פראג'‬ ‫ומעתה מיהו אשר יהין לחדש דבר מעתה‬
‫(נדפס בספר היובל למהר"ם שפירא‬ ‫ועוד בשם רב יכונה‪ ,‬אין זאת אלא שחובה‬
‫מלובלין מעמוד ר"נ) שביאר בטוטו"ד‬ ‫מוטלת על כל מי שכוחו במותניו לאזור עוז‬
‫שטעותם הגורלית של הרבנים שלא לחמו‬ ‫וללחום מלחמת היהדות וקדושת ישראל‪,‬‬
‫בהשכלה היתה‪' :‬שהיו בטוחים ששום‬ ‫ולהודיע בשער בת רבים כי נבלה יחפצו‬
‫התנגדות לא תועיל לעצור בעד הרעה‪.‬‬ ‫אלו לעשות בישראל‪ ,‬היו לא תהיה!‬
‫סיסמתם היתה שמאל דוחה וימין מקרבת;‬ ‫וכבר היה כזה לעולמים בשנת תרצ"ה‬
‫הם אמרו בנפשם שאין לך אמצעי טוב‬ ‫שקם 'רב' אחד ורצה לתקן הצעה לשינוי‬
‫מליטול כלי ‪ -‬זינה מידה של זו; הם דמו כי‬ ‫הנישואין‪ ,‬שבעת הקידושין יחתום הבעל‬
‫בפשרנות יעשו את הריפורמים פחות‬ ‫על נוסח מינוי שליחות לכתיבת ומסירת‬
‫מזידים ומשחיתים‪ ...‬ומי נצח? יאמרו‬ ‫גט‪ ,‬וטען ששלח הצעתו אל הרב הראשי‬
‫התוצאות והמאורעות ישפטו‪ ...‬החתם סופר‬ ‫הגרא"י קוק זצ"ל והסכים עמו להלכה ולא‬
‫נצח!' עכ"ל הטהורה של מהר"ם שפירא‬ ‫למעשה‪ ,‬ואחר ששמע על כך הגרא"י קוק‬
‫מלובלין זצ"ל‪.‬‬ ‫זצ"ל הכחיש את הדברים מכל וכל ופירסם‬
‫ויה"ר שנזכה להינצל מחבלי משיח‬ ‫ברבים כרוז מטעם הרהר ובחתימתו שבו‬
‫ולעבור בשלום את גלות העשירית‬ ‫נכתב ש'זהו נגד דתוה"ק ופגיעה ביסוד‬
‫המשונה‪ ,‬עד כי יבא שילה בב"א‪.‬‬ ‫קדושת טהרת המשפחה בישראל‪ ,‬ויביאו‬
‫‪‬‬
‫מכתב תשובה נדיר ממרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א‬
‫ג' מנחם אב תשע"ג‬
‫בשאלתו אודות ההצעה לתנאי והתחייבות בשעת נישואין לכל אחד‪:‬‬
‫ההצעה כבר דחו כל גדולי הדור הרבה פעמים‪ ,‬ולא מועיל‪ ,‬ומכשילים הרבים בחמורים‪ ,‬ומצוה לפרסם‬
‫ולהודיע להצעה אין כל ממש‪ ,‬ועצת ריפורמיים לשנות התורה ר"ל‪.‬‬
‫ולשומע לדברינו יונעם ותבוא עליו ברכה‪.‬‬
‫המצפה לרחמי שמים‬
‫משה שטרנבו‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫פב‬

‫‪‬‬

‫דברי רבן של כל בני הגולה רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל‬
‫משנת תר"ץ (נדפס בפתח המהדורה השניה לספר אין תנאי בנישואין)‬

‫מכתב עוז‬
‫מאת כבוד רבנו הגדול הגאון האמתי נשיא ישראל‪ ,‬אביר הרועים‪ ,‬גדול מרבן שמו‪,‬‬
‫מרן ר' חיים עוזר גראדזענסקי שליט"א‪.‬‬

‫‪...‬אם אמנם מאז ומעולם מימי התלמוד והפוסקים הראשונים‬
‫והאחרונים זכרונם לברכה שקדו חכמינו על תקנת בנות ישראל ומשום‬
‫עגינו אקילו רבנן‪ ,‬וגם עתה גדולי ההוראה מתעסקים בתקנת עגונות הכל‬
‫על פי דרכי ההוראה‪ ,‬כפי האפשרות‪ .‬אבל לעשות תקנה כללית שזהו נגד‬
‫דין תורה‪ ,‬הלא הוא גם תקון על מנת לקלקל לפגוע ולחלל קדושת‬
‫האישות בישראל ולעשותה לענין מסחר וקנין‪ ,‬וזהו מבהיל‪.‬‬
‫כי אין לדון ממקרים בודדים יחידים היוצאים מן הכלל לתקן תקנות‬
‫כלליות‪ ,‬שהן נוקבות ויורדות עד התהום לעקור איסורי תורה בעניני‬
‫עריות החמורות‪ ,‬אשר עלינו עוד לגדור גדר בדור פרוץ כזה ולעשות‬
‫משמרת למשמרת כמו שאחז"ל ושמרתם את משמרתי (בפרשה דעריות)‬
‫עשו משמרת למשמרתי (יבמות כ"א)‪.‬‬
‫ועל כן טוב ונכון לפרסם כעת דעת הרבנים גדולי הדור שעבר‪ ,‬שהלכה‬
‫כמותם בכל מקום‪ ,‬במכתביהם ובדבריהם החוצבים להבות אש‪ ,‬המראים‬
‫בעליל את ההלכה והתקלה של התקנה הנ"ל‪ ,‬ואין לזוז מדבריהם‪.‬‬
‫ואלה היחידים אשר יש מהם שכונתם רצויה‪ ,‬אך מחסרון ידיעה שגו‬
‫וטעו‪ ,‬כאשר יראו הדברים ההם ופסק הלכה של כל גדולי ההוראה‪ ,‬בודאי‬
‫ימנעו מזה‪.‬‬
‫הכו"ח יום ה' טו"ב אייר תר"צ‪ ,‬ווילנא‬
‫חיים עוזר גראדזענסקי‬
‫פג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫‪‬‬

‫מכתב הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל‬
‫בכהונתו כרבה של תל אביב בשנת תרצ"ו‬
‫(נדפס בספר 'לדור אחרון' שהוציאה אגודת הרבנים דאמריקה בשנת תרצ"ז)‬

‫ב"ה‪ ,‬תל אביב‪ ,‬יום ח' טבת תרצ"ו‬

‫'ההצעה כשהיא לעצמה היא מוזרה ומגוחכת‬
‫שעושה את כל הנשואין ללעג ושחוק‪ ,‬ומתוך כך‬
‫גם להפקר‪ ...‬אין זה אלא מעשה פיקציה‬
‫מכוערת‪ ...‬שעושה את הנישואין למשחק‬
‫ילדים‪ ...‬זהו דבר שברגש שאלה שאין להם מושג מהשקפת הנשואין‬
‫היהודיים לא ירגישו בה‪ ,‬ונוח להם איזו תקנה מדומה ומרומה מכל קדושת‬
‫חיי המשפחה של העם‪.'...‬‬

‫בן ציון מאיר חי עוזיאל‬

‫‪‬‬

‫עוד מהראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל‬
‫מתוך ספרו שו"ת משפטי עוזיאל (חלק אבן העזר סי' מד)‬
‫'בתקנה זו הננו פושטים מעל הנשואין הצורה הנהדרה‬
‫והקשר הבריא של קדושין נצחיים‪ ,‬ונותנים להם צורה‬
‫פעוטה של קשר שותפי רעוע‪... .‬‬
‫בן ציון מאיר חי עוזיאל‬

‫‪‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫פד‬

‫מכתב הגאון רבי פינחס הלוי איש הורוויץ זצ"ל‬
‫מגדולי גאליציה וגאב"ד בראדשין והגליל‬
‫(נדפס בספר 'אין תנאי בנישואין' עמוד יד)‪.‬‬

‫מה מאד נבהלו עצמי ורחפו כל אברי לקול השערוריה הנוראה עולה‬
‫מארץ צרפת מהארץ אשר בה עמדה ערש אנשי השם ארזי הלבנון אדירי‬
‫התורה המאירים את עיני כל בני ישראל‪ ,‬שמה מתנכלים נכלי דתות לתעב‬
‫גוי קדוש ולחלל הברית שנכרתה על טהרת המשפחה וקדושת הגזע‪ ,‬ע״י‬
‫עצתם הנפתלה‪...‬‬
‫והנה מלבד שהוא נגד דת קדשנו‪ ,‬שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה‬
‫שלום‪ ,‬הנה גם מצד הנמוס ומדת האנושיות תועבה‬
‫היא‪ ,‬זימה היא‪ ,‬שבעת שיכנוס אדם בקשר‬
‫הנשואין עם אשת בריתו כבר יעלה על לבו‬
‫רעיונות פסולים ומחשבות טמאות‪ ,‬לשקר בברית‬
‫אשת נעוריו וכהתל איש יהתל בה ותהא אז דעתו‬
‫מגושמת במחשבת פגול‪ ...‬וכבר אמרו רז"ל (נדרים כ' ע"ב)‪:‬‬
‫וברותי מכם המורדים והפושעים בי – אלו בני תשע מדות כו' בני גרושת‬
‫הלב כו' ע"ש‪ .‬וכמה דעות פסולות במטה באופני‬
‫נשואין כאלה‪.‬‬
‫וכמה שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שלא תהא קלה בעיניו‬
‫להוציאה‪ ,‬הכזונה יעשה את אחותנו‪ ,‬כי תהיינה בנות ישראל הפקר כשדה‬
‫הבעל?!‪ ...‬על כן ישתקע הדבר ולא יאמר‪ ,‬אין להמציא תחבלות חדשות‬
‫בדת קדשנו‪ .‬ואפילו נביא אין רשאי לחדש דבר מעתה‪...‬‬
‫דברי הכותב למען כבוד ד' ולכבוד ישראל קדושתו‪.‬‬
‫פינחס הלוי איש הורוויץ‬

‫‪‬‬
‫פה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מכתב הפוסק האדיר‪ ,‬בעל שו"ת דברי מלכיאל זצ"ל‬
‫(נדפס בספר אין תנאי בנישואין עמוד ‪)32‬‬

‫‪...‬חלילה לתקן דבר כזה בשביל שאפשר שתהי' פרוצות שינשאו בלא‬
‫גט‪ ,‬ובכה"ג אמרינן בב"ק ס"ט "הלעיטהו לרשע וימות" ואין אנו אחראין‬
‫לרמאים‪ .‬וכך ביארתי זה בחבורי ח"א סי' ע"ד שאין מוטל עלינו לתקן‬
‫תקנות בשביל הרשעים‪...‬‬
‫דברי דוש"ת מרחוק מצפה לישועת ה' במהרה‬
‫מלכיאל צבי הלוי טענענבוים אב"ד דק' לאמזא‬

‫‪‬‬

‫מכתב בעל האור שמח על הרמב"ם זצ"ל‬
‫(נדפס בספר 'אין תנאי בנישואין' עמוד טז)‬

‫‪...‬אחי‪ ,‬אל נא תרעו להרוס קדושת כרם בית ישראל לפרוץ גדרו ולעקור‬
‫משוכתו‪ ,‬הן ישראל גוי אחד בארץ השומר טהרתו וקדושתו‪ ,‬גוי איתן אשר‬
‫שמר יחוסו וטהרת אישותו מאז‪ ,‬גם במצרים חתם בשמו הראובני בשם‬
‫י"ה עדות לישראל‪ ,‬ומאז נתן לנו השם תורתו‪ ,‬הבדילנו מן הגוים‬
‫כהבדל הקודש מן החול‪ ...‬ואתם תהיו ההורסים גדר האישות‪ ,‬ויהיו‬
‫עושים מעשה כנענים‪ ,‬ונמצא הממזרות רבה‪ ,‬ויקוים "ומלאה הארץ זמה"‬
‫ויתקיים חלילה על ידכם מקרא שכתוב בעובדיה כפשוטו "וגלות החל הזה‬
‫לבני ישראל כנענים עד צרפת"‪...‬‬
‫יתנו כבוד לד' ולא יהיו יוצאים מן הכלל‪ ,‬אשר בני ישראל בל יתפרדו‬
‫מהם ויאסרו להתחתן עמהם כאשר עשו קדמונינו עם הקראים אשר‬
‫גם עליהם כתב הרמב"ם כי המה כתינוקות שנשבו לבין הגוים‪ ,‬ודמעת‬
‫העשוקים ואין להם מנחם‪...‬‬
‫מאיר שמחה הכהן חותם פ"ק דווינסק‬

‫‪‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫פו‬

‫מכתב פוסק הדור המהרש"ם מברז'ען זיע"א‬
‫(נדפס בספר 'אין תנאי בנישואין' צד ‪)22‬‬

‫ב"ה יום ד' כ"א תמוז תרס"ז‪ ,‬ברעזאן‬

‫‪...‬לא עלה על הדעת מעולם ליסד דבר כזה בכל‬
‫הקדושין שבעולם‪ .‬וגם לפי דעתם המשובשת אין רשות לעשות‬
‫קלקול כזה בלא הסכמות כל גדולי ישראל בכל המדינות‪.‬‬

‫ואם לא ישמעו לקול זעקת גדולי ישראל‬
‫האומרים שאין זה תקון אלא מעוות‪ ,‬ידעו נא כי‬
‫חטאים המה בנפשותם והבדל יבדלו מכל קהל‬
‫ישראל ובניהם יהיו ממזרים‪.‬‬
‫ותקותי רעננה כי עוד לא נכבה בהם אש שלהבת תוה"ק הניתנה מסיני‬
‫ויודו על האמת ולא יסרבו לשוב מדבריהם המוטעים ולא יגרמו לפרוץ‬
‫פרצה בקדושת ישראל למשפחותם‪ ,‬ושלום לנו ולכל ישראל‪.‬‬

‫הק' שלום מרדכי הכהן אבד"ק הנ"ל‬

‫‪‬‬

‫מכתב מרן הגאון שר התורה‪ ,‬ר' חיים מבריסק זצ"ל‬
‫(מתוך הספר 'אין תנאי בנישואין')‬

‫‪...‬אם עד כה הרבו החפשים פרצות והחריבו את הדת‪ ,‬אבל יש תקוה כי‬
‫אם ישוב העם מרעתו ורפא לו‪ ,‬אבל פסול ממזרים‪ ,‬מכה טריה היא שאין‬
‫לה רפואה עד סוף כל הדורות‪...‬‬
‫חיים הלוי סאלאווייציק‪ ,‬חופ״ק בריסק דליטא‬

‫‪‬‬
‫פז‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫מכתב הגאון הישיש המפורסם מו"ה ישעי' זילברשטיין‪,‬‬
‫בעל ספר מעשי למלך על הרמב"ם‪.‬‬
‫(נדפס בספר הנ"ל עמוד ‪)38‬‬

‫קול ענות מארץ מרחקים שמענו‪ ,‬אשר עמדו אנשים חכמים בעיניהם‬
‫להרים יד לחלל כרם ד' צבאות בית ישראל‪ ,‬חוקקים חקי און ומכתבי עמל‪,‬‬
‫והעל אלה נתאפק לראות כבלע מקדש טהרת בית ישראל ומצאנו עון‬
‫ח"ו‪...‬‬
‫ועי' רמב"ם פ"ט מהל' מלכים שכתב "ומאימתי תהי' אשת חבירו כגרושה‬
‫שלנו‪ ,‬משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה‪ ,‬או משתצא היא מתחת רשותו‬
‫ותלך לה‪ ...‬כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין" עכ"ל‪.‬‬
‫ומעתה הם אוחזים במעשי בני נח‪...‬‬
‫ולכן אם אלה המתקנים ישובו מבלע את קדש ישראל לד' ‪ -‬תבא עליהם‬
‫ברכת טוב‪ ,‬אבל אם המכשלה הזאת תהי' תחת ידם‪ ,‬קורא אני עליהם דברי‬
‫הנביא "מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים‪ ,‬על כן על בחוריו לא‬
‫ישמח ד' ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם"‪,‬‬

‫ויבדלו כל המשפחות ההם מקרב ישראל לבלתי‬
‫התחתן בהם עד אשר יבא מצרף ומטהר את בית‬
‫ישראל בב"א‪...‬‬
‫ישעי' זילברשטיין אבד"ק וויטצען‬

‫‪‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫פח‬

‫מכתב גדולי ראשי הישיבות דליטא‪ ,‬טרם עלות הכורת‪.‬‬
‫(נדפס בספר לדור אחרון)‬

‫‪...‬ומה מאד חרדנו לשמוע מחדש מאגודת הרבנים באמריקה‪ ,‬כי‬
‫הראשיים חקונסרבטיבים עומדים על דעתם בפרצותם ובפחזותם להוציא‬
‫את התקנה המקולקלה אל הפועל‪ .‬ובאמת מה נורא הדבר‪ ,‬הן גם בשאלה‬
‫פרטית ובעגוגה יחידית נמלכים בגדולי הזמן‪ ,‬אף כי בתקנה כללית הגוגעת‬
‫לטהרת קדושת המשפחה בישראל בעניני ערוה ואשת איש החמורה‪.‬‬
‫היאומן‪ ,‬כי בעיקרי תורה ירהבו להנהיג תקונים על דעת עצמם!‬
‫וכבר היה מעשה כזה בענין תנאי בנשואין‪ ,‬שרצו איזה רבנים ודרשנים‬
‫בפאריז לתקן תקנה זו של תנאי‪ ,‬ואז יצאו כל גדולי התורה בתפוצות‬
‫הגולה במחאה נגדם‪ .‬וכאשר שמעו אז הרבנים והדרשנים דעת זקני‬
‫ההוראה בטלו את דעתם‪ ,‬כאשר באו כל הדברים בכתובים במחברת ״אין‬
‫תנאי בנשואין״‪.‬‬
‫ועתה אם יתעקשו הקונסרבטיבים להעמיד על רעתם המשובשה להוציא‬
‫תקנות מקולקלות‪ ,‬כמו קדושין ונשואין ושליחות לגרושין או על ידי תנאי‬
‫בנשואין‪ ,‬נפרסם באמריקה ובכל המדינות שאין בדבריהם ממש ושעל ידי‬
‫תקנתם נהיה מוכרחים להבדל מהם ולבלי להתחתן אתם‬
‫ויבוא עי״ז פירוד במהנה ישראל‪.‬‬
‫ואל הקונסרבטיבים ולכל המושפעים מהם הננו פונים בקריאה לבבית‪:‬‬
‫שימו נא אל לבכם את האסון הנורא שתביאו על ידי מעשיכם לקרוע‬
‫בבית ישראל קרע שאינו מתאחה לעולם ; חדלו להרע לבית ישראל במכה‬
‫טריה שאין לה תקנה‪ ,‬כי הפסול לא יפקע ולא יבטל לדורי דורות‪ ,‬ותשמרו‬
‫מלהכשיל ולהכשל באיסור אשת איש וממזרות‪.‬‬
‫נקוה‪ ,‬שיתבוננו להרים מכשול ולבלי להוציא לפועל את אשר יזמו‬
‫לעשות‪ ,‬ויהי עם ישראל בטהרתו וקדושתו‪ ,‬ושלו׳ יהיה לכל קהל ישראל‬
‫מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫פט‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫הכו״ח בחדש שבט תרצ״ו‪.‬‬
‫חנוך העניך אייגעש‪ ,‬ווילנא‬ ‫חיים עוזר גראדזענסקי‬
‫שמעון יהודא הכהן שקאפ‪ ,‬ר״ם דישיבת ״שער התורה״ הוראדנא‬
‫ברוך דובער לייבאוויץ‪ ,‬ר״מ דישיבת ״כנסת בית יצחק״ קאמינעץ‬
‫אלחנן בונם ווסרמן‪ ,‬ר״מ דישיבת באראנאוויץ‬
‫יצחק זאב בלאא״מ הגאון החסיד רשכבה״ג מרן חיים זצוקללה״ה סאלאווייצ'יק אבד״ק בריסק‬
‫אברהם צבי הירש קאמאי אב״ד ור״מ במיר‬
‫‪‬‬
‫פרוטוקול אסיפת אגודת הרבנים דאמריקה בשנת תרצ"ה‬
‫במעמד שלוש מאות גדולי התורה של ארה"ב וקנדה‪.‬‬
‫(מתוך הספר לדור אחרון)‬

‫הרב ר׳ יוסף קאנוויץ שליט״א‬
‫נאום הנשיא‬
‫הם היו שואלים‪ ,‬וכלל הוא כשישאלך‬ ‫רבותי! שעה קשה ונוראה לנו עכשיו‪,‬‬
‫בנך‪ ,‬אין בזה סכנה‪ ,‬כי אז הוא מחכה‬ ‫תלמידי סעמינארי של שכטר כידוע לכם‪,‬‬
‫לתשובה ועושה מה שמצוים לו לעשות‪ ,‬כי‬ ‫החליטו בועידת דתם כפי שנמסר לנו על‬
‫יש בו דרך ארץ‪ ,‬נמוס וכבוד חכמים‪ .‬אבל‬ ‫ידי העתונים‪ ,‬לתקן תקנה חדשה בנונע‬
‫באמריקה אינם שואלים לגאוני הדור‪ ,‬אלא‬ ‫לתקנת עגונות‪ ,‬תקנה שהוא נגד התורה‪,‬‬
‫עושים מה שעושים בענין היותר חמור‬ ‫נגד הדין וההלכה‪ ,‬ושיש בה הריסת הדת‬
‫ונורא של אסור אשת איש והיתר עגונות על‬ ‫וטהרת המשפחה בישראל‪.‬‬
‫דעת עצמם‪ ,‬והם בבחינת "והיה כי יאמרו‬ ‫והנה כבר היה כעין מעשה זו יותר‬
‫אליכם בניכם"‪ ,‬והם אינם שואלים את דעת‬ ‫מחמשים שנה במדינת צרפת בעיר פאריז‪,‬‬
‫גדולי התורה‪ ,‬אלא הם‪ ,‬שלא נפתחו עיניהם‬ ‫קמו אנשים שקראו לעצמם בשם רבנים‬
‫לראות את הקרושה והמאור שבתורתנו‬ ‫וחפצו לתקן נשואין על תנאי בנוגע לתקנת‬
‫כלל‪ ,‬הם אומרים לנו מה לעשות בנוגע‬ ‫עגונות‪ ,‬אבל הם שאלו לגאוני הדור ז״ל את‬
‫להחקים והמשפטים של תורתנו הקדושה‪.‬‬ ‫דעתם‪ ,‬דעת התורה‪ ,‬וכשענו להם רבותינו‬
‫וכשהגענו כבר לשעה נוראה שכזו‪,‬‬ ‫כי זהו נגד הדין וההלכה חדלו לעסוק בזה‪,‬‬
‫מרגישים אנו את הסכנה שיש בזה לקיום‬ ‫ונשתתק הדבר‪.‬‬
‫האומה והדת‪ ,‬ומוכרחים אנו לצאת כנגדם‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫צ‬

‫בוודאי ובודאי בלי שום ספק ופקפוק כלל‬ ‫במלחמת מצוה‪ ,‬שאין לנו רשות להפטר‬
‫וכלל אנו צריכים לעשות כמו שעשה‬ ‫מעבודה זו לקיום האומה והדת‪.‬‬
‫הרמב״ם ז״ל בשעתו להכריז רם על כל מי‬ ‫והנה כשקמו בצרפת אח״כ מתקנים‬
‫שיהין לסדר קדושין עפ"י החלטתם‪,‬‬ ‫מסכנים וחדשו את תקנתם בדבר תנאי‬
‫ולהחרים גם כן את הזוג והעדים‪ ,‬שלא יזידו‬ ‫בנשואי באו אז גדולי חכמי התורה שבדור‬
‫לעשות כדבר הרע הזה!‬ ‫והרעישו את העולם על ידי מחאות נוראות‬
‫בכתבי העתים‪ ,‬והדפיסו ספר מיוחד‬
‫למטרה זו בשם ״אין תנאי בנשואין"‪ ,‬ויותר‬
‫רבותי! קראנו לאספה את הרבנים‬ ‫מארבע מאות רבנים גדולי ישראל מכל‬
‫שבמדינה‪ ,‬באנו לכאן כולנו כאיש אחד‪,‬‬ ‫ארצות תבל יצאו למלחמת מצוה בעט‬
‫בלב אח‪ ,‬ובדעה אחת‪ ,‬להגן על קדושת‬ ‫סופרים להעמיד את הדת על תלה‪.‬‬
‫וטהרת המשפחה בישראל‪ .‬יודעים אנו כי‬
‫אי אפשר להמשיך את קיום האומה‪ ,‬בלי‬ ‫בימי הרמב״ם ז״ל פרצו פרצה בחיי‬
‫קדושת המשפחה וטהרתה‪ ,‬אנחנו‪ ,‬הרבנים‪,‬‬ ‫המשפחה בישראל‪ .‬מה עשה הרמב״ם‬
‫צריכים ומחויבים אנו למסור נפשנו על‬ ‫ז״ל! קם יחד עם בית דינו והחרים בחרם‬
‫קדושת ישראל‪ .‬צריכים היינו‪ ,‬כמו‬ ‫גמור ונורא את כל אלה שהתחילו לפרוץ‬
‫הנביאים בשעתם‪ ,‬לצאת אל העם! לדבר‬ ‫פרץ בדת ישראל ולנגוע בקדושת טהרת‬
‫אל הקהל בחוצות העיר‪ ,‬ברחובות קריה‪,‬‬ ‫המשפחה‪ .‬כך עשה הרמב״ם ז״ל עמוד‬
‫צריכים היינו להשמיע את קולנו‪ ,‬קול ארוך‬ ‫ההוראה בישראל‪ .‬ואם כן דינא הכי‪ ,‬מעשה‬
‫ונורא‪ ,‬קול פולח כליות ולב‪ ,‬קול חוצב‬ ‫רב‪ ,‬ועלינו לצאת בעקבות הרמב״ם ז״ל‬
‫להבות אש קדש‪ ,‬להרעיד ולהחדיר לדור‬ ‫ולעשות כמו שעשה הוא ז״ל‪ .‬הרמב״ם ז״ל‬
‫אחרון את נימי הלב העברי‪.‬‬ ‫פחד ״אולי יעמוד אחרינו בית דין שאינו‬
‫מתוקן ויקלקל ויזלזל בטהרת המשפחה״‪.‬‬
‫ואם אין בידינו להרעיש את העולם‬
‫ובדורנו זה ובארצנו זו כבר קמו אנשים‬
‫באופן האמור‪ ,‬אז לפחות כאן‪ ,‬במעמד של‬
‫שאינם מתוקנים בדעת תורה והתחילו‬
‫שלש מאות רבנים גדולי ישראל‪ ,‬עלינו‬
‫לפרוץ בחומת הדת וטהרת המשפחה‪.‬‬
‫לנדות ולהחרים כמו שעשה הרמב״ם ז״ל‬
‫בשעתו את המסדרי קדושין יחד עם הזוג‬ ‫והנה הרמב״ם ז״ל בשעתו לא הסתפק‬
‫והעדים‪ ,‬בחרם גדול‪ ,‬כי זוהי חובתנו להגן‬ ‫במחאה בלבד אלא עשה מעשה‪ ,‬החרים‬
‫על קדושת דתנו ותורתנו הקדושה‪.‬‬ ‫בחרם גדול ונורא לכל מי שיפגע בטהרת‬
‫הרבנים הגאונים הצדיקים והקדושים‬ ‫המשפחה‪ ,‬ושם נגע האיסור באיסור נדה‪,‬‬
‫בישראל היו תמיד מוכנים ומזומנים למסור‬ ‫איסור כרת‪ ,‬אשר בניהם של אלו פגומים‪,‬‬
‫נפשם על קדושת התורה והאומה‪.‬‬ ‫ומכ״ש עכשיו בתקנתם של אלה‪ ,‬שנגעה‬
‫באיסור היותר נורא וחמור של אשת איש‪,‬‬
‫עונש מיתת בי"ד וממזרות בישראל‪,‬‬
‫צא‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫רואים אנו בתי ישראל בחורבנם‪,‬‬ ‫אני רואה בחזון לפני עכשיו‪ ,‬בשעה‬
‫וישראל סבא בסכנה‪.‬‬ ‫קדושה זו‪ ,‬את רבן יוחנן בן זכאי עומד לפני‬
‫אספסינוס אחורי שערי ירושלים ומתחנן ‪:‬‬
‫שומר ישראל‪ ,‬שמור שארית ישראל‪,‬‬ ‫״תן לי את יבנה וחכמיה"!‬
‫ואל יאבד ישראל!‬
‫אני רואה את רבי יהודה בן בבא‪ ,‬יושב‬
‫דברי הרב ר׳ יוסף קאנוויץ עושים רושם‬ ‫בין שני הרים גדולים‪ ,‬בין אושא לשפרעם‪,‬‬
‫גדול ועמוק עד מאד‪ ,‬דיבר בהתרגשות‬ ‫וסומך שם‪ ,‬תחת חצי האויבים‪ ,‬חמשה‬
‫זקנים ואומר להם ‪ :‬בני רוצו! והוא נשאר‬
‫מרובה‪ ,‬דבר ובכה בקול!‬
‫מוטל לפני האויבים כאבן שאין לה הופכין‪,‬‬
‫והרבנים הנאספים געו בבכיה עמו‪ ,‬אין‬ ‫ובעוד רגע הוא נעשה ככברה‪.‬‬
‫קץ להתרגשות! ופתאום עלה על הבמה‬ ‫אני רואה לפני חבורות חבורות של‬
‫הרב הישיש ר׳ בנימין אדאנאוויץ‪ ,‬ר״מ‬ ‫יהודים‪ ,‬פליטי חרב ופרעות‪ ,‬דור אחר דור‪,‬‬
‫בישיבת ר׳ יצחק אלחנן ובכה בקול גדול‬
‫דור אחר דור‪ ,‬מושכים והולכים בדרכים‬
‫וספרי תורה חבוקים בזרועותיהם‪ .‬כמה‬
‫ונורא במר נפשו על חלול הדת והריסת‬
‫וכמה מתים לפני ארונות הקדש‪ ,‬בהגינם על‬
‫טהרת המשפחה וקדושתה בישראל‪ ,‬הרב‬ ‫הקדוש להם‪ ,‬כמה וכמה צנועים ואנשי‬
‫ר"י קאנווייץ מקריא את כתב המחאה‬ ‫מעשה‪ ,‬צדיקים נסתרים ״עורכי גלות״‬
‫והחרם‪ ,‬ידיו רועדות‪ ,‬לבו רטט ומלא רגש‪,‬‬
‫מרצון‪ ,‬גוררים ממקום למקום במקלם‬
‫ותרמילם‪ ,‬וכל אחר ספר קדוש וחביב לו‬
‫מרגישים השראת השכינה באולם הגדול‪,‬‬
‫בתיק טלית ותפילין שלו‪ ,‬אני רואה מדורת‬
‫מרגישים את קדושת השעה‪ ,‬הלבבות‬ ‫אש גדולה ונוראה‪ ,‬וקדושים מושלכים‬
‫דופקים‪ ,‬דופקים‪ ,‬הפנים מתלהבים באש‬ ‫באש‪ ,‬נשרפים על קידוש השם‪ ,‬על קדושת‬
‫קדש‪ ,‬ונשמע קול החרם על ידי הנשיא של‬
‫התורה והאמונה‪ .‬וכל אלו הקדושים הלכו‬
‫לקראת המות בשמחה ובצהלה והיו‬
‫אגודת הרבנים‪.‬‬
‫נפטרים מחיי העולם הזה בשעה שצעקו‬
‫שלש מאות רבנים גדולי ישראל ומנהיגי‬ ‫לפני יציאת נשמתם הקדושה – שמע‬
‫ישראל ‪ -‬ה' אלקינו ‪ -‬ה' אחד!‬
‫האומה כלם כאחד‪ ,‬פה אחד‪ ,‬בהדרת קדש‬

‫ענו ואמרו אמן על החרם של הרמב״ם ז״ל‬
‫נזדיין נא עתה רבנים נכבדים‪ ,‬בכח‬
‫נפלא זה של מסירת נפש‪ ,‬דבר לנו עם‬
‫שהכריזה באותו מעמד אגודת הרבנים‬
‫מאשרים מתעים‪ ,‬ועם העם אשר מקלו יגיד‬
‫דארצות הברית וקנדה‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬נפגשים אנו עם מהרסי ומחריבי קדושת‬
‫המשפחה בישראל‪.‬‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫צב‬

‫‪‬‬

‫שלשה המה נפלאו ממני‬
‫נדפס ה"הדואר"‪ ,‬גליון כ"ו‪ ,‬תרצ"ה‪.‬‬

‫מאת הרב יעקב לעווינסאן‬
‫(לשאלת העגונה)‬
‫רב גאון‪ ,‬התפלפל בענין זה למצוא היתר‬ ‫הענין שעליו אדבר במאמרי זה הוא ענין‬
‫על פי התורה‪ ,‬ואחרי הפלפול אינו סומך על‬ ‫רם‪ ,‬שקיום האומה תלוי בו‪ .‬והמידה היותר‬
‫עצמו‪ .‬מפני שירא לקחת אחריות של חשש‬ ‫משובחת שנצטוינו בה בני ישראל מעת‬
‫ערוה על שכמו והוא בא במשא ‪ -‬ומתן עם‬ ‫היותם לעם‪ .‬טהרת הגזע‪ ,‬חיי המשפחה‬
‫גאוני הדור שיצטרפו עמו לשאת בעול‬ ‫ותקנת בנות ישראל – בעלי התלמוד חרדו‬
‫ההיתר על פי התורה כדי להתיר את העגונה‬ ‫על אלה‪.‬‬
‫מכבלי העיגון‪ .‬והנה בשרונו פתאום‬ ‫וגדולי הפוסקים‪ ,‬ראשונים ואחרונים‪,‬‬
‫הרבנים הקונסרבאטיביים‪ ,‬שעלתה בידם‬ ‫כתבו ספרים לרבבות כיצד להיטיב את‬
‫לפתור את השאלה היותר חמורה ומכאבת‪,‬‬ ‫מצב האשה האומללה "שלא תתעגן‬
‫שאלת העגונה בישראל‪ .‬לפי דבריהם‪,‬‬ ‫ותשב"‪ .‬וכללו כלל ידוע "בעגונה הקילו"‪.‬‬
‫מצאו תקנה‪ ,‬ומביאים ראיה דוקא מן‬ ‫תורת האישות היא התורה היותר חשובה‬
‫התורה כדי למנוע עיגון; תקנה כזו‬ ‫לכל גאון ומפולפל‪ .‬מספר גדול של תקנות‬
‫שנעלמה מעיני הרבנים והגאונים מאורי‬ ‫נתקבצו בתורת ישראל‪ .‬תקנות "משום‬
‫הדור‪ .‬תוכן התקנה הוא לעשות תנאי‬ ‫צנועות ומשום פרוצות"‪ .‬ובכל זאת לא כל‬
‫ושליחות בעת סידור הקידושין וכתיבת‬ ‫רב וגאון זכה שיתקבלו תקנותיו בענינים‬
‫הכתובה‪ ,‬והשליחות תעשה על ידי האשה‬ ‫חמורים אלו הנוגעים לקיום הלאום‪,‬‬
‫הנישאת בעצמה‪ ,‬כלומר הכלה העומדת‬ ‫קדושתו וטהרתו‪ ,‬משום שטעות כלשהי‬
‫תחת החופה‪ ,‬לה ינתן כח והרשאה מבעלה‬ ‫בענינים אלה מרבה ממזרים בישראל‪.‬‬
‫החתן לסדר גט בעדה על ידי בית דין‬
‫מומחה אחרי שיעגן אותה‪.‬‬ ‫רק יחידים בדורות זכו לתקן תקנות‬
‫בחיי האישות ודבריהם נתקבלו לחוק‪.‬‬
‫פירוש הדבר‪ :‬בת ישראל‪ ,‬בשעת חדוות‬ ‫רבינו גרשם מאור הגולה‪ ,‬קהלת שו"מ‬
‫הנשואים‪ ,‬ברגע היותר מאושר בחייה‪ ,‬תכין‬ ‫בענין נדוניה (אבן העזר‪ ,‬סימן נ"ד) ותקנת‬
‫את עצמה לדורון ולמלחמה‪ ,‬כדי להגן על‬ ‫קהל טוליטולה בדין כתובה (אבן העזר‪,‬‬
‫עתידה נגד המיועד להיות בעלה שמסרה‬ ‫קי"ח) היו האנשים הזוכים שזכו להכתב‬
‫גורלה בידו‪ ,‬להפקיד בידה קמיע של שמירה‬ ‫בספר החוקים של אומתנו‪ .‬ומני אז פסקו‬
‫נגד אהובה‪ ,‬בחיר נפשה המובחר‬ ‫התקנות‪ ,‬התנאים והפורמולאציות‪.‬‬
‫שבמובחרים‪ ,‬המופקר שבמופקרים‪ ,‬המעגן‬
‫שבמעגנים‪.‬‬ ‫וכשנזדמנה שאלת עגונה לרב‪ ,‬ולו גם‬
‫צג‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬

‫עלול להרעיל את לב הכלה ולהשבית את‬ ‫אין אני רוצה לדבר בזה מצד ההלכה‪,‬‬
‫שמחתה!‬ ‫כי מי אני‪ ,‬שאמלא אחרי דברי מאורי‬
‫פליאה דעת ממני כיצד אפשר להציע‬ ‫ישראל‪ ,‬גאוני התורה‪ ,‬שיצאו במחאה‬
‫גלויה ובקנאת ה' וקנאת תורתו נגד התיקון‬
‫דבר שכזה! אהיה מה שאהיה‪ ,‬רב או יהודי‬
‫וההצעה הנזכרת‪ .‬ודברי הגאונים הנזכרים‬
‫של כל השנה‪ ,‬הרי זה נגד הרגש היהודי‬
‫ונגד רגש הרחמים!‬ ‫ופסקיהם הם אצלי תורת אמת שאינה‬
‫צריכה להסכמתי‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬וודאי הבינו המציעים‪ ,‬שתיקון‬
‫במאמרי זה אני חפץ רק להציע לפני‬
‫זה הנוגע בעריות ‪ -‬ענין מסובך הוא‬
‫הקוראים את דעתי והשקפותי על התקנה‬
‫בפלפולים דקים מן הדקים‪ .‬ודברים כאלה‬
‫הנזכרת מצד הנימוס‪ ,‬שכל הישר ונקודת‬
‫אינם נעשים ואינם מתקבלים באומה בלי‬
‫דרך‪-‬ארץ‪.‬‬
‫הסכמת גדולי תורה הידועים באומה‪.‬‬
‫ושלשה המה נפלאו ממני‪:‬‬
‫‪...‬‬
‫ראשית‪ ,‬אין אני יכול להבין את ההגיון‬
‫ושלישית‪ ,‬רוצה הייתי לדעת בשביל מי‬
‫של המציעים‪ .‬הם הרי אנשים מודרניים‪,‬‬
‫נתקנה תקנה זו ? העגונות שנתעגנו כבר‪,‬‬
‫מסיימי אוניברסיטאות‪ ,‬אשר למדו את‬
‫הרי לא תוושענה מן התיקונים‪ ,‬מפני שהן‬
‫תורת האתיקה והאסתיטיקה‪ ,‬איך אפשר‬
‫כבר נישאו שלא על פי ההמצאה החדשה‪.‬‬
‫שאנשים כאלה ינהיגו מנהג גרוע כזה‬
‫ואם כן‪ ,‬הם דואגים לעגונות בעתיד‪,‬‬
‫וימצאו סמוכים למנהגם בתורתנו‪ ,‬תורת‬
‫העגונות שעדיין לא באו לעולם‪ .‬ועל זה יש‬
‫הרחמים ותורת היופי‪ ,‬להשבית מעט העונג‬
‫לי‪ ,‬כמדומני‪ ,‬עצה הגונה בלי פלפולים ובלי‬
‫של צעירים וצעירות ?‬
‫מלחמות‪ .‬והדרך היא דרך ישרה‪ ,‬שכדאי‬
‫לנסותה‪ ,‬וזוהי ‪ :‬לחנך צעירים יותר טובים‪,‬‬ ‫בנינו ובנותינו‪ ,‬החולמים על הרגע‬
‫ללמדם ולנטוע בלבם את תורת המוסר‬ ‫המאושר בחייהם‪ ,‬רגע כניסתם תחת‬
‫הישראלי ותורת חיי המשפחה האידיאליים‬ ‫החופה‪ ,‬שוכחים באותו רגע תלאות תבל‬
‫וקדושת חיי נשואים בישראל‪ .‬אולי על ידי‬ ‫וצרות החיים‪ ,‬ולפני עיניהם ודמיונם‬
‫אמצעי פשוט זה יעלה בידם ובידינו להציל‬ ‫מרחפים רק מלאכי השרת‪ ,‬מלאכי השלום‪.‬‬
‫בנות ישראל מעיגון‪ .‬הלא כה עשו חכמינו‬ ‫והנה באותה שעה גדולה וחגיגית יבוא‬
‫בעלי התלמוד ‪ :‬הזהירו והזהירו‪ ,‬להזהר‬ ‫מסדר הקדושין ויטיל עליהם מרה‪ .‬הוא‬
‫בכבוד האשה‪" ,‬לאהוב אשתו כגופו‬ ‫יספר להם על דבר בוגדים ומעגנים‬
‫ולכבדה יותר מגופו"‪ .‬ולהטפת לקח כזה‬ ‫הממררים חיי האשה‪ .‬ואפשר הדבר שגם‬
‫אני מבטיח אותם‪ ,‬שישיגו עזר והסכמה מן‬ ‫החתן העומד עתה תחת החופה הוא אחד‬
‫העם ומן הרבנים החרדים שיוקירו ויכירו‬ ‫מאלה‪ .‬ומחשש זה יש צורך‪ ,‬בתור הגנה‪,‬‬
‫פעלם ותועלתם בעם‪.‬‬ ‫בכתב מיוחד ובשליחות מיוחדת בשעת‬
‫ואם יאמר האומר‪ ,‬שאין הוא מאמין כי‬ ‫רצון זו‪ .‬האין הדבר נורא! האין מנהג כזה‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫צד‬

‫ועל כן‪ ,‬בשם תורתנו הקדושה ובשם‬ ‫אפשר להרים רוח בנינו ובנותינו ולנטוע‬
‫שלום עמנו וטהרת גזענו‪ ,‬אני אומר‪ :‬הרפו‬ ‫בקרבם את המוסר היהודי‪ -‬הרי יחטא‬
‫מתקונים בדת! אלה לא יעלו ולא יצליחו‪.‬‬ ‫לעמו‪ .‬כי אנו מאמינים באמונה שלמה‬
‫דברים כאלה נכנסים בגבול גדולי התורה‬ ‫בקיום האומה ועתידה‪ ,‬שיום יבוא ושבו‬
‫וגדולי הוראה‪ ,‬לבם הם כואב על גורל‬ ‫בנים לגבולם‪ ,‬גבול התורה והמסרה‬
‫האומללות ועושים כל מה שאפשר‬ ‫היהודית‪ ,‬ומדוע נבחר לנו דרך עקלקלות‬
‫להצלתן והקלת גורלן‪ .‬והכל בהתאמה‬ ‫ל"הקציע" את הדת כדי לסגלה לרוח‬
‫והסכמת לדת‪ .‬יעשו המציעים את שלהם‬ ‫הבוגדים ופריצי הדור בשעה שיש דרך יותר‬
‫ואל יכנסו בגבול אחרים‪ .‬ושלום אמת יהיה‬ ‫קרובה‪ ,‬דרך של שלום‪ ,‬לקרב את בנינו אל‬
‫עלינו ועל כל ישראל‪.‬‬ ‫דתנו ?‬

‫‪‬‬

‫מאמר "פרשבורג – פראג"‬
‫מאת מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל‬
‫ולהתאימו לסביבה הלא–יהודית‪ .‬הרבה מן‬ ‫לפני מאה שנה בערך נלחמו ביהדות‬
‫ה"מתקנים" האמינו בטעות‪ ,‬שבגמישותם‬ ‫שני זרמים שונים; האחד מתון ופשרני‬
‫וותרנותם יעלה בידם לרכוש לבם של‬ ‫והשני חזק ושונא‪-‬ותור‪ .‬שניהם הדגישו‪ ,‬כי‬
‫החוגים הכי–רחבים ולהצילם מטמיעה‬ ‫רק טובת העם והדת לנגד עיניהם‪ .‬לזה‬
‫ושמד ר"ל‪ .‬אך לא כן דמו מנהיגי ישראל‬ ‫שעמד בצד והביט במלחמה‪ ,‬קשה היה‬
‫המושרשים והמוצקים באמונה‪ .‬הם לא‬ ‫להבחין ולהגדיר את הצדדים הלוחמים‪.‬‬
‫נתנו את עצמם להתעות ע"י רוח– הזמן‬ ‫חסרה לו הבהירות הפשוטה שידע לאיזה‬
‫המתעה וקראו באומץ– לב ובגאון‪ :‬לא!‬ ‫מן הצדדים להצטרף‪ .‬אך לנו היום‪ ,‬מפאת‬
‫אסור לתת מקום לחצאיות והתפוררות‪ ,‬לא‬ ‫הרחוק בזמן‪ ,‬נקל להוציא המסקנה‪ .‬ספר‬
‫פשרה ולא ותור‪ ,‬אנחנו רוצים לקיים את‬ ‫תולדות התפתחותם כבר נחתם ופרותיהם‬
‫המלא והשלם ולתכלית זו נלחם ונעבד‬ ‫אחריהם מאפשרים לנו הסך‪-‬הכל‪.‬‬
‫במסירות נפש ועוז‪.‬‬ ‫פרשבורג ופרג – שתיהן יצא שמן‬
‫פרשבורג ופרג היו אז למרכזים‪ ,‬שבהם‬ ‫בעולם היהודי ונתפרסמו בגלל רבניהן‬
‫התרכזו אותם שני הצדדים הנלחמים‪ ,‬כדי‬ ‫וגדוליהן וחיי הצבור היהודי המפכים בהן‪.‬‬
‫באמצעים שונים להיטיב מצב היהדות‪.‬‬ ‫אך כשבא זרם העת החדשה‪ ,‬התחלת‬
‫בפרשבורג נתקלה מלחמת תנופה של‬ ‫תקופת ההשכלה‪ ,‬מצאו הרבה ממנהיגי‬
‫ההשכלה בחומה הבצורה והחזקה כברזל ‪-‬‬ ‫ישראל לנכון‪ ,‬לחוב קדוש לשנות אופי‬
‫החיים היהודיים‪ ,‬ל"תקנו"‪ ,‬להפיג טעמו‬
‫צה‬ ‫הנישואין‬ ‫קדושת‬
‫באישיות הסלעית של ה"חתם סופר" ז"ל‪.‬‬
‫יאמרו התוצאות והמאורעות ישפטו‪.‬‬ ‫בסיסמתו "חדש אסור מן התורה" כלה‬
‫בעברי במסעותי‪ ,‬לתעמולת יח"ל‪ ,‬מפולין‬ ‫עד אפס כל נסיון ל"תקן" את התרבות‬
‫לונדונה היתה לי ההזדמנות לבקר‬ ‫הישראלית‪.‬‬
‫פרשבורג ופרג ולסקור מצב החיים‬
‫היהודיים בהמה‪.‬‬ ‫גם בנו וממלא מקומו‪ ,‬ה"כתב סופר"‪,‬‬
‫לא שנה אף קוצו של יוד מתורתו הקדושה‬
‫אם פרשבורג מתגאה בגדוליה וצדיקיה‬ ‫של אביו‪ :‬יקוב הדין את ההר!‬
‫הנחים ב"בית החיים שלה"‪ ,‬יכולים גם‬
‫גדוליה וצדיקיה הקדמונים לא‪-‬פחות‬ ‫לא כן בפרג‪ .‬תנועת ההשכלה מצאה פה‬
‫להתגאות בפרשבורג דהשתא‪ .‬הגדולים‬ ‫לפני' מנהיגים מתונים‪' ,‬שהיו בטוחים‬
‫ההם הנם בני אלמות בעבור חדושי התורה‬ ‫ששום התנגדות לא תועיל לעצור בעד‬
‫הנאמרים בשמם‪ ,‬שפתותיהם דובבות לא‬ ‫הרעה‪ .‬סיסמתם היתה‪ :‬שמאל דוחה וימין‬
‫רק בקבר כ"א גם בחיי הדור הזה‪ .‬עוד היום‬ ‫מקרבת ;‬
‫שונים בפרשבורג מה ששאל מהר"ם ברבי‬ ‫הם אמרו בנפשם‪ ,‬שאין לך אמצעי טוב‬
‫ז"ל ומה שהשיב ה"חתם סופר" ז"ל‪ .‬ואם‬ ‫מליטול כלי‪-‬זינה מידה של זו; הם דמו כי‬
‫אנחנו בפולין יודעים לספר הרבה‬ ‫בפשרנות יעשו את הריפורמים פחות‬
‫מחריפות המהר"ם איגרא ז"ל‪ ,‬יודעה‬ ‫מזידים ומשחיתים‪ .‬וממלאי מקומם של‬
‫הרבה יותר היהדות הפרשבורגית לספר‬ ‫אלה כשי"ר (רפופורט) וכו' כבר מצאו‬
‫מצדקתו‪ ,‬כי מטרתה היא לסדר אופי חייה‬ ‫לנחוץ ללכת צעד אחד הלאה משביל הזהב‬
‫על פי דוגמת גאוניה‪.‬‬ ‫של הראשונים‪ ,‬כי תאות ‪ -‬הממשלה של‬
‫על כל צעד וצעד אתה מוצא את הדופק‬ ‫המשכילים התגדלה במשך הזמן‪.‬‬
‫החי של היהדות‪ .‬פה אתה מוצא חדר‪-‬‬ ‫ראפופורט וסיעתו כתבו בלשון מובנת‬
‫השעור של ה"חתם סופר"‪ ,‬שלומדים בו‬ ‫בכמה אופנים‪ ,‬שאפו למצוא חן בעיני כל‪,‬‬
‫מאות בחורים תלמוד ופוסקים ; שם תמצא‬ ‫ועל הכל מצאו תירוץ‪ :‬הוראת שעה שאני‪.‬‬
‫מנינים קבועים עוד מזמן מהר"ם ברבי‬
‫וכך התלקחה המלחמה בין בעלי "חדש‬
‫ומהר"ם איגרא ז"ל‪ .‬קשר אמיץ פה בין‬
‫אסור מן התורה" ובעלי "הוראת שעה‬
‫החיים ובין אלה שהלכו לעולמם‪ .‬במשך‬
‫שאני"‪ .‬וכל צד היו לו סניגוריו ומתנגדיו‪.‬‬
‫העת הרבה השתפר והשתלם על יסוד הישן;‬
‫הרבה מוסדות צבוריים נוסדו‪ ,‬ביניהם‬ ‫היהדות הפולנית‪ ,‬בהיותה רחוקה‬
‫האכסניא המפורסמת ובית‪-‬מלון לתלמידי‬ ‫משדה המלחמה‪ ,‬הביטה אל המתאבקים‬
‫הישיבה‪ .‬ומסורת החתם‪-‬סופר עוד היום‬ ‫במזרח אירופה וחכתה ל"מי ינצח"‪.‬‬
‫הזה הנה גורם עיקרי וגדול בחיים‪.‬‬ ‫ומי נצח?‬
‫הנישואין‬ ‫קדושת‬ ‫צו‬

‫נפשות‪ .‬וכשאתה תמה אז ותאב לדעת את‬ ‫בשעה השנית אחה"צ אתה נכנס בקרון‬
‫המספר‪-‬הכללי של היהודים פה‪ ,‬שומע הנך‬ ‫המהיר‪ ,‬הנושאך פרגה ובשעה התשיעת‬
‫שמגיע לשלשים וחמשה אלף‪.‬‬ ‫בלילה הנך שם‪ .‬כמובן‪ ,‬אתה רוצה לראות‬
‫את פרג היהודית‪ .‬ונותנים לך תשובה כי‬
‫כמובן‪ ,‬הבעל‪-‬לוי' שלך רואה תיכף כי‬
‫למחרת בשעה השמינית יכול אתה‬
‫אינך שבע‪-‬רצון מזה והוא נחפז להודיע‬
‫לראותה‪ .‬למחרת באותה שעה בדיוק בא‬
‫לך‪ ,‬כי שכח להראותך חדשה נחוצה‪ .‬הוא‬
‫אחד אליך ומנהל אותך – ישר לבית החיים‬
‫חפץ לטשטש הרושם הרע והוא מראה לך‬
‫הישן‪ .‬הוא מראה לך מצבות מהר"ל מפרג‪,‬‬
‫פלאים הסטוריים‪ :‬הנה הקהלה היהודית‬
‫כלי יקר‪ ,‬ר' דוד גאנז ז"ל‪ .‬ואח"כ הוא‬
‫ועל בנינה שעון עם אותיות עבריות‪.‬‬
‫מנהלך לבית‪-‬החיים השני והוא מראה‬
‫כן‪ .‬זהו הצרה בפרג היהודית‪ :‬השעון‬ ‫מצבת "נודע ביהודא" ז"ל‪ .‬משם הוא‬
‫הולך קדימה‪ ...‬ומראה עברית‪ ,‬אך החיים‬ ‫מביאך למקום שממנו תראה אבני בית‬
‫מראים פנים שונים לגמרי‪.‬‬ ‫הכנסת הישן‪-‬נושן‪ .‬וכשהנך שואל‪ :‬ואיפוא‬
‫ה"חתם סופר" נצח!‬ ‫היא פרג החי' היהודית? אז התשובה‪ ,‬כי‬
‫חיים פה חיים דתיים רק מאה וששים‬
‫‪‬‬
‫תמונת מאורם של ישראל רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל‬

‫רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין זצ"ל (תרמ"ז – תרצ"ד)‬
‫כיהן ברבנות בכמה ערים גדולות‪ ,‬גלינא‪ ,‬סאניק‪ ,‬פיעטרקוב‪ ,‬ולובלין‪ ,‬ייסד את ישיבת חכמי לובלין‪ ,‬יזם וחולל את רעיון הדף‬
‫היומי בעם ישראל‪ ,‬חיבר כמה ספרי הלכה ופרשנות נודעים‪ ,‬ובראשם ספר שאלות ותשובות אור המאיר‪.‬‬