You are on page 1of 254

‫רבי חזקיה‬

‫ע"א רבי אלעזר‬
‫בזהרי המה ובנוסחת א"י‬

‫מאמר השושנה‬
‫א( פתח‪ ,‬כתיב א( א( א כשושנה בין החוחים‪ .‬מאן שושנה‪ ,‬דא ב( ב( כנסת‬
‫ישראל‪ .‬ב בגין דאית שושנה ואית שושנה‪ ,‬ג מה שושנה דאיהי בין ג( החוחים‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫א נ"א כשושנה בין החוחים מה שושנה דא דאיהי בין‬ ‫א( )שיר ב( ב"א אות רצה תולדות יח ויחי רלד שמות‬
‫החוחים וכו' )אור הלבנה(‪ .‬ב נ"א בגין דאית שושנה‬ ‫שסד כי תשא לא שמיני לט אמור שלג חקת יח‬
‫ואית שושנה ל"ג‪ .‬ג נ"א ד"א מה שושנה דאיהו בין‬ ‫פנחס סח שצג שצח ואתחנן סו האזינו י יב ת"ז‬
‫החוחים וכו' )אה"ל(‪.‬‬
‫תכ"ה דף עא‪ .‬תכ"ו שם תל"ח דף עח‪ :‬ז"ח יתרו‬
‫יב‪ .‬ב( יתרו שפה‪.‬‬

‫דרך אמת א( רחל‪ ,‬ב( לאה כלת משה מלגאי‪ .‬ג( רחל‪.‬‬

‫השושנה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬תפארת ומלכות‪ ,‬משום שספירת‬ ‫א ( ר ' חזקיה פתח וכו ' ‪ :‬ר ' חזקיה‬
‫התפארת כוללת בתוכה שש ספירות חג"ת‬ ‫פתח‪ ,‬כתוב‪ ,‬כשושנה בין החוחים‪ .‬שואל מהי‬
‫נה"י‪ .‬והן נעשו חמש פרצופין‪ :‬א"א‪ ,‬ואו"א‪,‬‬ ‫שושנה‪ .‬ומשיב‪ ,‬זו היא כנסת ישראל‪ .‬שהיא‬
‫וזו"ן‪ .‬הכתר נק' בשם אריך אנפין‪ .‬חכמה‬ ‫מלכות‪ .‬משום שיש שושנה ויש שושנה‪ .‬מה‬
‫ובינה נק' בשם אבא ואמא‪ .‬ת"ת ומלכות‪ ,‬נק'‬ ‫שושנה בין החוחים יש בה אדום ולבן אף‬
‫בשם זעיר אנפין ונוקבא‪) .‬ביאורן של עשר‬ ‫כנסת ישראל יש בה דין ורחמים‪ .‬מה שושנה‬
‫הספירות עי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות ה'(‪.‬‬
‫יש בה י " ג עלים‪ ,‬כך כנסת ישראל יש בה‬
‫י " ג מדות הרחמים המסבבות אותה מכל‬
‫ודע‪ ,‬שסוד ז' ימי בראשית ה"ס ב'‬
‫צדדיה‪ .‬אף אלקים‪ ,‬שבמקרא שבכאן דהיינו‬
‫הפרצופין ז"א ונוקבא דאצילות‪ ,‬שיש בהם ז'‬
‫ספירות חג"ת נה"י ומלכות‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אשר באלו‬ ‫בראשית ברא אלקים‪ ,‬משעה שנזכר‪ ,‬הוציא‬
‫הכתובים דמעשה בראשית מתבאר‪ ,‬איך אבא‬ ‫י"ג מלים לסבב את כנסת ישראל ולשמרה‪.‬‬
‫שהן ‪ :‬את‪ ,‬השמים‪ ,‬ואת‪ ,‬הארץ‪ ,‬והארץ‪ ,‬היתה‪,‬‬
‫ואמא‪ ,‬שהם חו"ב‪ ,‬האצילו אותם מתחילת‬ ‫תהו ‪ ,‬ובהו ‪ ,‬וחשך ‪ ,‬על ‪ ,‬פני ‪ ,‬תהום ‪ ,‬ורוח ‪ .‬דהיינו‬
‫התהוותם עד סוף הגדלות‪ ,‬שנוהג בהם בהמשך‬ ‫עד אלקים מרחפת וגו'‪.‬‬
‫שתא אלפי שני‪ .‬וענין זה מתבאר והולך כאן‬
‫בזוהר בראשית‪.‬‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬עשר ספירות הן‪ ,‬כתר‪,‬‬
‫ור' חזקיה פתח בביאור הנוקבא דז"א‪,‬‬ ‫חכמה‪ ,‬בינה‪ ,‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ ,‬נצח‪ ,‬הוד‪,‬‬
‫לבאר סדר אצילותה מאמא‪ ,‬שהיא הבינה הנק'‬ ‫יסוד ומלכות‪ .‬ועיקרן הוא רק חמש‪ ,‬כתר‪,‬‬
‫בשם‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬

‫‪1‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ב‬

‫אית בה ג( סומק וחוור‪ ,‬אוף כנסת ד( ישראל אית בה ד( דין ה( ורחמי‪ .‬מה שושנה‬
‫אית בה ו( ה( תליסר עלין‪ ,‬אוף כנסת ישראל אית בה ו( תליסר מכילין דרחמי‬

‫מסורת הזהר‬
‫ג ( ב"א ע תולדות טו וישלה יא ויחי תקח ויקרא רכג אמור שלג האזינו קסב ת"ז תל"ו דף עז ‪:‬‬
‫עשה ולא תעשה תק"ח דף קיא ‪ :‬ד( ויחי רלו אמור שלג האזינו קעז‪ .‬ה( פנחס שצד ת"ז תכ"ה דף‬
‫עא‪ .‬תכ"ו שם‪ .‬ו( ב"א קיב קכו ויצא שטו יתרו תקיב תצוה כ ויקהל קנה אחרי קפד נשא צו שם קכא קסד‬
‫שמא פנחס רפו שסז שצד תרמו כי תצא יז ת"ז תכ"ב דף סז‪ .‬ז"ח בראשית מו תק"ח דף ק‪ .‬קא‪ .‬קיג‪.‬‬

‫דרך אמת ד( לאה‪ .‬ה( ולא גוון‪ .‬ו( י"ב דידיה וי"ב דידה והכוללים‪.‬‬

‫השושנה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫נשארת בה בחינת דין‪ ,‬כי היא נצרכת לסוד‬ ‫בשם אלהים‪ .‬וזהו שפתח בביאור השושנה‪,‬‬
‫המסך המתוקן בה לצורך הזווג דהכאה‪ ,‬שמסבת‬ ‫שהיא הנוקבא דז"א‪ .‬והנוקבא דז"א בעת‬
‫הדין שבמסך‪ ,‬הוא מכה על האור העליון‬ ‫גדלותה נקראת בשם כנסת ישראל‪ ,‬כמ"ש‬
‫ומחזירו לאחוריו‪ ,‬ומעלה עי"ז ע"ס דאור חוזר‬ ‫להלן‪ ,‬וזהו שאומר‪ ,‬מאן שושנה‪ ,‬דא כנסת‬
‫הנקרא אור של דין‪ ,‬וממשיך בתוכן ע"ס דאור‬ ‫ישראל‪.‬‬
‫ישר‪ ,‬הנקרא אור של רחמים‪) .‬עי' בפתיחה‬
‫לחכמת הקבלה אות י"ד( וע"כ גם בכנסת‬ ‫ויש בשושנה זו ב' מצבים ‪ :‬מצב של‬
‫ישראל אית בה דין ורחמי כנגד הסומק והחוור‬ ‫קטנות‪ ,‬דהיינו של תחלת התהוותה‪ ,‬שאז אין‬
‫שיש לשושנה בין החוחים‪.‬‬ ‫בה אלא ספי' אחת כתר‪ ,‬שבתוכה מלובש‬
‫אור הנפש שלה‪ ,‬וט' הספירות התחתונות שלה‬
‫וז"ס הים שעשה שלמה‪ ,‬העומד על שני‬ ‫נבחנות כנופלות לבר מאצילות‪ .‬והן בעולם‬
‫עשר בקר‪ .‬כי אלו טה"ס התחתונות שלה שנפלו‬ ‫הבריאה‪ .‬ועוד בה מצב של גדלות‪ ,‬שאז‬
‫לבריאה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬נתתקנו שם בסוד שני עשר‬ ‫מתעלות ט"ס התחתונות שלה מן עולם הבריאה‬
‫בקר‪ ,‬ונקודת הכתר שנשארה באצילות ה"ס‬ ‫אל עולם האצילות‪ ,‬והיא נבנית עמהן לפרצוף‬
‫הים העומד עליהם מלמעלה‪ ,‬וכללותם יחד‬ ‫שלם בעשר ספירות‪ .‬ואז עולה עם ז"א בעלה‬
‫נק' תליסר עלין דשושנה‪ .‬וענין ההתחלקות‬ ‫לקומה שוה עם או"א דאצילות ומלבישים‬
‫הזו של עה"ס שלה לסוד י"ג מתבאר להלן‬ ‫אותם‪ .‬ואז נק' ז"א‪ ,‬בשם ישראל‪ .‬שהוא‬
‫במראות הסולם‪.‬‬ ‫אותיות לי ראש‪ ,‬והנוקבא נק' בשם כנסת‬
‫והנה המוחין דגדלות של הנוקבא‪ ,‬שיש‬ ‫ישראל‪ ,‬על שם שכונסת בתוכה כל האורות‬
‫בהם מהארת החכמה‪ ,‬הם נמשכים מסוד י"ג‬ ‫של ישראל בעלה שהיא משפעת אותם אל‬
‫השמות הנק' י"ג מדות הרחמים‪ .‬וז"ש אוף‬ ‫התחתונים‪.‬‬
‫כ"י אית בה י"ג מכילן דרחמי‪ .‬והעיקר‬ ‫והמצב של הקטנות נק' בשם שושנה בין‬
‫מה שבא ר' חזקיה להורות בהשואה הזו‬ ‫החוחים‪ ,‬משום שט"ס התחתונות שלה נתרוקנו‬
‫משושנה דבין החוחים לכנסת ישראל‪ ,‬הוא‬ ‫מאור האצילות‪ ,‬ונשארו כחוחים‪ .‬והמצב של‬
‫ללמדנו‪ ,‬שכל שיש לנוקבא במצב גדלותה‬ ‫הגדלות נק' בשם שושנה סתם‪ ,‬או כנסת‬
‫צריך להמצא בה כנגדן בהי' הכנה והכשר עוד‬ ‫ישראל‪ .‬וזה אמרו אית שושנה ואית שושנה‪.‬‬
‫בתחילת הויתה דהיינו במצב הקטנות‪ .‬וז"ש‪,‬‬
‫שכנגד חוור וסומק דקטנות יוצא בה דין‬ ‫והנה גוון סומק מורה שיש שם אחיזה‬
‫ורחמי בגדלות‪ ,‬וכנגד י"ג עלין דקטנות יוצא‬ ‫לחיצונים ‪,‬ולקליפות לינק ממנה‪ ,‬וזהו בזמן‬
‫בה י"ג מדות הרחמים בגדלות‪ .‬והוא מביא‬ ‫המצב של הקטנות‪ ,‬שט"ס התחתונות שלה‬
‫זאת כאן‪ ,‬בכדי ללמדנו איך הכתובים שלפנינו‬ ‫הן בבריאה‪ ,‬ויש בה ג"כ בחינת חוור‪ ,‬דהיינו‬
‫מבארים אותם ב' הסדרים דקטנות וגדלות‪,‬‬ ‫בכלי דכתר שלה‪ ,‬שאין שם אחיזה לחיצונים‪.‬‬
‫הנוהגים באצילות הנוקבא‪ ,‬כמו שממשיך‬ ‫וז"ש מה שושנה דאיהי בין החוחים אית‬
‫והולך‪ ,‬אוף אלהים דהכא וכו'‪.‬‬ ‫בה סומק וחוור‪ ,‬אוף כנסת ישראל אית‬
‫בה דין ורחמי להורות כי גם בגדלותה בעת‬
‫וז"ש‪ ,‬אוף אלהים וכו' אפיק י"ג‬ ‫שנקראת כנסת ישראל‪ ,‬אע"פ שעולה אז‬
‫תיבין ‪ :‬מורה‪ ,‬שאלהים שבמקרא דהכא‬ ‫ומלבישה את הבינה במצב גדלותה כנ"ל‪ ,‬מ"מ‬
‫בראשית‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬

‫‪2‬‬

‫ג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫תליסר‬ ‫דסחרין לה מכל סטרהא‪ .‬אוף אלהים ז( דהכא‪ ,‬משעתא דאדכר‪ ,‬אפיק‬
‫ז(‬
‫תיבין לסחרא לכנסת ח( ישראל ד ולנטרא לה‪.‬‬
‫ב( ולבתר אדכר זמנא אחרא ‪ ,‬אמאי אדכר זמנא אחרא ‪ ,‬בגין ט( לאפקא‬
‫ח( חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה‪ .‬ואינון חמש‪ ,‬אקרון ישועות‪ .‬ואינון‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ד ולנטלא )אה"ל(‪.‬‬ ‫ז( פנחס שצו ת"ז תכ"ו דף עא‪ .‬ח( פנחס שצז‬
‫ת"ז תכ"ו דף עא‪ .‬תל"ח דף עח‪ .‬תק"ח קיז ‪:‬‬

‫דרך אמת ז( פי' אימא‪ .‬ח( לאה‪ .‬ט( אימא אפיק ה' גבורות מנצפ"ך להושיעם מן הקליפות‪.‬‬

‫השושנה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫ביאור הדברים‪ ,‬חמש עלין תקיפין‪:‬‬ ‫בראשית ברא אלהים‪ ,‬שה"ס הבינה המאצלת‬
‫ה"ס ה"ג של הנוקבא‪ ,‬שהן ע"ס דאו"ח‪,‬‬ ‫לנוקבא דז"א‪ ,‬אפיק י"ג מלים שהן‪ :‬את‬
‫שהנוקבא מעלה על ידי זווג דהכאה באור‬ ‫השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו‬
‫העליון‪ ,‬הנק' אור של דין‪) ,‬כנ"ל ד"ה סומק (‬ ‫וחושך על פני תהום ורוח‪ ,‬דהיינו עד אלהים‬
‫כי עה"ס דאור ישר נק' ה' חסדים חג"ת נ"ה‪,‬‬ ‫תנינא‪ ,‬שאלו י"ג תיבין רומזים על אותם י"ג‬
‫והן מתלבשות בה' גבורות חג"ת נ"ה דאו"ח‪,‬‬ ‫עלין של שושנה בין החוחים בסוד הים העומד‬
‫ואלו חמש עלין תקיפין הן‪ ,‬כחות הדין שבמסך‪,‬‬ ‫על שני עשר בקר‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬שהם הכנה והכשר‬
‫המעכב את האור העליון מהתלבש ממסך‬ ‫לכנסת ישראל שתקבל י"ג מכילן דרחמי‪.‬‬
‫ולמטה‪ .‬וע"כ נק' עתה רק ה' עלין תקיפין‪,‬‬ ‫וז"ש‪ ,‬לסחרא לכנסת ישראל ולנטרא לה‪,‬‬
‫כי עוד אינה ראויה לזווג עליהם‪ .‬ובזמן‬ ‫כי י"ג מדות הרחמים‪ ,‬שהן המוחין השלמים‬
‫הגדלות כשהמסך בא בזווג עם האור העליון‬ ‫דנוקבא‪ ,‬נבחנות שהן מסבבות ומאירות אליה‬
‫הם נק' ה' גבורות‪ .‬כנ"ל‪.‬‬ ‫מכל הצדדים סביב סביב‪ ,‬ונשמרת על ידיהן‬
‫ממגע החיצונים‪ ,‬כי כל זמן שאין בה המוחין‬
‫ואלו ה' עלין תקיפין ה"ס ה' תיבות שיש‬ ‫הגדולים בהארת החכמה מי"ג מדות‪ ,‬יש בה‬
‫מאלקים תנינא עד אלהים תליתאה‪ ,‬שהן ‪:‬‬ ‫יניקה לחיצונים‪.‬‬
‫מרחפת על פני המים ויאמר‪ .‬וז"ש אמאי‬
‫אדכר זמנא אחרא‪ ,‬שמשמע שיש כאן פעולה‬ ‫ב ( ולבתר אדכר וכו ' ‪ :‬ואח"כ נזכר‬
‫חדשה‪ ,‬ואומר‪ ,‬שהוא כדי להוציא מהנוקבא‬ ‫שם אלקים פעם אחרת‪ ,‬דהיינו אלקים מרחפת‬
‫ה' עלין תקיפין אלו‪ ,‬שהם הכנה לזווג בזמן‬ ‫וגו'‪ .‬ולמה נזכר פעם אחרת‪ .‬הוא כדי להוציא‬
‫הגדלות‪.‬‬ ‫חמשה עלים קשים המסבבים את השושנה‪.‬‬
‫ומה שאלו ע"ס דאו"ח נקראות ה"ג שהן‬ ‫ואלו חמשת העלים נקראים ישועות‪ ,‬והם חמשה‬
‫חג"ת נ"ה ואינן נקראות כח"ב תו"מ‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫שערים‪ ,‬ועל סוד זה כתוב‪ ,‬כוס ישועות אשא‪,‬‬
‫הענין הוא‪ ,‬מפני שאינן ממשיכות אלא אור‬ ‫זו היא כוס של ברכה‪ .‬כום של ברכה צריכה‬
‫חסדים לבד‪ ,‬ולכן ירדו כח"ב ממעלתם‬ ‫להיות על חמש אצבעות ולא יותר‪ ,‬כמו‬
‫ונקראים חג"ת‪ ,‬ות"ת ומלכות נק' בשם נו"ה‪.‬‬ ‫השושנה היושבת על חמשה עלים קשים‪ ,‬שהם‬
‫כנגד חמש אצבעות‪ .‬ושושנה זו היא כום של‬
‫וז"ש‪ ,‬חמש תרעין וכו' כוס ישועות‪:‬‬ ‫ברכה‪ .‬מהשם אלקים השני עד שם אלקים‬
‫היינו בעת הגדלות‪ ,‬שה' עלין תקיפין נעשו‬ ‫השלישי חמש מלים‪ .‬שהן ‪ :‬מרחפת על פני‬
‫לה' גבורות‪ ,‬אז הם נבחנים לחמש תרעין‪,‬‬ ‫המים ויאמר‪ .‬שהן כנגד ה' עלים הנ"ל‪ .‬מכאן‬
‫שהם שערים פתוחים לקבל ה' החסדים דאור‬ ‫ולהלאה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬אלקים יהי אור וגו'‪ ,‬הוא‬
‫ישר‪ .‬וכן הם נקראים ישועות מטעם זה‪ .‬ואז‬ ‫האור שנברא ונגנז ונכלל בברית ההוא שנכנס‬
‫נק' הנוקבא כום ישועות או כום של ברכה‪,‬‬ ‫בשושנה והוציא בה זרע‪ ,‬וזה נקרא עץ עושה‬
‫כי בסגולתן נעשית הנוקבא כלי מחזיק הברכה‪,‬‬ ‫פרי אשר זרעו בו‪ .‬והזרע ההוא נמצא באות‬
‫שהיא ה"ח הנ"ל‪.‬‬ ‫ברית ממש‪.‬‬
‫)דפו"י דף א' ע"א(‬
‫והנה‬

‫‪3‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ד‬

‫חמש תרעין‪ .‬ועל רזא דא כתיב‪ ,‬ט( כוס ישועות אשא‪ ,‬דא י( כוס של ברכה‪.‬‬
‫כוס של ברכה אצטריך למהוי על חמש אצבען ולא יתיר‪ ,‬כגוונא דשושנה‬
‫דיתבא על חמש עלין תקיפין דוגמא כ( דחמש עצבען‪ .‬ושושנה‪ ,‬דא איהי כוס‬
‫של ברכה ‪ ,‬מאלהים תנינא עד אלהים תליתאה חמש תיבין ‪ .‬מכאן ולהלאה ‪,‬‬
‫ל( אור דאתברי ואתגניז‪ ,‬ואתכליל בברית ההוא דעאל ה בשושנה ואפיק בה‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ה נ"א בשושנה דא‪.‬‬ ‫ט( )תהלים קטז( ויחי תתמה תרומה תשפו פקודי‬
‫תקטו בלק נח ת"ז תכ" א דף סא‪ .‬תמ " ז ד ' פה ‪.‬‬
‫י( ויצא רא ויחי תתמו תרומה רכח שכ תקסט תשעד תשפו כי תשא לז מא בלק מא קכה פנחס תרכג‬
‫תרמא עקב לז נז ת" ז תכ " ח דף עב ‪ :‬תמ " ז דף פד ‪ :‬ז" ח תשא יז רות תקפא ‪ .‬כ ( כי תצא פח ‪.‬‬
‫ל( הקסה"ז קח רא ב"א לג קסז שכג שנא שנב שנג ב"ב קמז קנ תמו חיי שרה רט בהשמטות ח"א דף‬
‫רסד‪ .‬ד"י בא נו סא תרומה יז כו תיד פקודי ד עח קפא בהשמטות ח"ב דף רעז ‪ :‬ד"י צו קסו אמור ג‬
‫צד פנחס רלב שסא ת"ז תי"ט דף לט‪ :‬ת"מ דף פא‪ .‬ת"ע דף קכ‪ .‬ז"ח בראשית קלח רלד רות תע תק"ח‬
‫דף קטו ‪:‬‬

‫השושנה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫אור‪ ,‬ויהי אור‪ ,‬האור כי טוב‪ ,‬בין האור‪ ,‬לאור‬ ‫והנה מספר הספי' הן בב' בחי' או במספר‬
‫יום‪ .‬והי"ג מכילן דרחמי מרומזין בכתוב ויהי‬ ‫עשר‪ ,‬שעיקרן הן חמש בחי' כנ"ל‪ .‬או במספר‬
‫ערב ויהי בוקר יום אחד‪ .‬כי אחד ה"ס י"ג‬ ‫י"ג‪ ,‬כמו י"ג מדות הרחמים‪ .‬וההבדל ביניהם‬
‫והוא גם בגי' י"ג‪) .‬ועי' בתי"ז תיקון כ"ו(‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהמספר עשר מורה על ספירת זו"ן‬
‫וה' האורות הללו‪ ,‬ה"ס משחז"ל האור‬ ‫שיש בהן רק אור חסדים לבד‪ .‬והמספר י"ג‬
‫שברא הקב"ה ביום א' היה אדם צופה בו‬ ‫מורה על המוחין דהארת החכמה המקובלת‬
‫מסוף העולם עד סופו כיון שנסתכל הקב"ה‬ ‫לזו"ן‪ .‬וענין זה מתבאר להלן במראות הסולם‪.‬‬
‫בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם‬ ‫ואומר‪ ,‬שכוס של ברכה המורה על‬
‫מקולקלים‪ ,‬עמד וגנזו מהם‪) ,‬חגיגה י"ב( וזה‬ ‫המשכת ה' חסדים תוך ה' גבורות שלה‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫אמרו דאתברי ואתגניז‪.‬‬ ‫אצטריך למחוי על חמש אצבען‪ ,‬דהיינו‬
‫וז"ש‪ ,‬ואתכליל בברית ההוא דעאל‬ ‫רק במספר עשר‪ ,‬שהן חג"ת נ"ה כנ"ל ולא‬
‫בשושנה‪ :‬כלומר שה' החסדים הללו נכללו‬ ‫יתיר‪ ,‬דהיינו לאפוקי ממספר י"ג‪ .‬והטעם‬
‫מקודם ביסוד דז"א‪ ,‬ולא באו ישר מבינה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי אין הנוק' ראויה לקבל חכמה מסוד‬
‫הנק' אלהים‪ ,‬אל הנוקבא‪ .‬וחברית היא יסוד‬ ‫הי"ג‪ ,‬זולת בדרך התלבשות החכמה בחסרים‪.‬‬
‫דז"א דעאל בשושנה ונתן אותם אליה‪ .‬והטעם‬ ‫ולפיכך אצטריך מקודם להמשיך ברכה‪ ,‬שהם‬
‫יתבאר בסמוך‪.‬‬ ‫ה' חסדים על ידי ה' אצבען דוקא‪ ,‬שהן ה'‬
‫והנה אלו ה"ח היוצאים על ה"ג‪ ,‬כנ"ל‪,‬‬ ‫הגבורות‪ ,‬ואז יכולה לקבל גם מי"ג‪.‬‬
‫הם נק' זרע‪ ,‬גם תדע‪ ,‬שעיקר תוקף הדין‬ ‫ומשמע‪ ,‬שהכונה היא על ה' אצבען דיד‬
‫והגבורות שבמסך‪ ,‬שבכחם מכה על האור‬ ‫שמאל‪ ,‬שהן ה"ג‪ ,‬כי ה' אצבען דיד ימין ה"ס‬
‫העליון ומחזירו לאחוריו‪ ,‬הנה הוא נמצא רק‬ ‫ה"ח‪ .‬ולפיכך צריכים להגביה את הכוס של‬
‫בעטרת היסוד דז"א‪ ,‬שהוא ממשיך אותם‬ ‫ברכה בב' ידים‪ ,‬דהיינו גם עם ה' אצבען‬
‫ממזל ונקה שבדיקנא‪ ,‬והנוקבא מקבלת ממנו‬ ‫דיד שמאל‪ ,‬כדי לרמז על הכונה הנ"ל דה"ג‪.‬‬
‫רק הארה וענף בלבד‪ .‬ולפיכך עיקר הזווג שעל‬ ‫אמנם אח"ז בתחילת הברכה צריכים להשאיר‬
‫המסך‪ ,‬המעלה ה"ג הממשיכות והמלבישות‬ ‫את הכוס על ה' אצבען דיד ימין בלבד‪ ,‬כי‬
‫את ה"ח שהם ה' אורות הנ"ל‪ ,‬הנה הוא נעשה‬ ‫אין לעורר אחיזה לס"א היונקת משמאל‪.‬‬
‫ביסוד דז"א‪ ,‬והוא הנותן אותם לנוק'‪ .‬וזה‬ ‫וז"ש‪ ,‬מכאן ולהלאה אור‪ :‬כלומר‪,‬‬
‫שמדייק להשמיענו‪ ,‬דחחוא זרעא‪ ,‬שהם ה"ח‬ ‫אלהים תליתאה אדכר במאמר יהי אור וכו'‬
‫וה"ג‪ ,‬קיימא באות ברית ממש‪ ,‬כי באות‬ ‫שהוא להאציל בחינת הגדלות דנוקבא‪ ,‬שה"ס‬
‫ברית שהיא עטרת יסוד דז"א‪ ,‬נמצאת ממשיות‬ ‫ה"ח וי"ג מכילן דרחמי‪ ,‬אשר ה' החסדים‬
‫הגבורות הממשיכות ה' החסדים הנק' זרע‪,‬‬ ‫ה"ס ה' פעמים אור שבמאמר‪ ,‬שהן‪ :‬יהי‬
‫אבל‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬

‫‪4‬‬

‫ה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫וההוא זרע‪ ,‬ק"מא באות‬ ‫ו‬ ‫עץ עושה פרי אשר זרעו בו‪.‬‬
‫זרעא‪ .‬ודח אקרי‬ ‫מ(‬
‫ברית ממש‪.‬‬
‫ג( וכמה דדיוקנא דברית נ( אזדרע בארבעין ותרין זווגין ז דההוא זרעא‪,‬‬
‫כך אזדרע שמא גליפא מפרש‪ ,‬ס( בארבעין ותרין אתוון דעובדא דבראשית‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ו נ"א וההוא זרע קיימא באותו ברית ממש ודיוקנה‬ ‫מ( )בראשית א( ב"א פ ויחי תקפו בהשמטות‬
‫ואזדרע במ"ב דההוא זרעא כך אזדרע שמא גליפא‬ ‫ח"א דף רנו ‪ :‬רנז‪ .‬ת"ז תכ"א דף ס‪ .‬נ( ת"ז‬
‫מפרש במ"ב אתוון דעובדא דבראשית )אה"ל(‪.‬‬ ‫ת" ה דף יט ‪ .‬תי" ג דף כט ‪ :‬תכ"א דף ס ‪ .‬ת" ע ‪.‬‬
‫ז נ"א ההוא‪.‬‬ ‫ס( ב"א יג שיח יתרו תקמה תרומה עו קט תתקיג‬
‫תצוה בא קמא פקודי רסז צו קס אחרי מות שפז‬
‫בהר יז שלח רפז פנחס תשיא תשנ תתם בהשמטות ח"ג דף שז‪ : .‬ת"ז דף ז ‪ :‬יג‪ .‬ת"ד דף יח ‪ :‬יט‪.‬‬
‫ת"י דף כו‪ .‬תי"ט דף לט‪ .‬תכ"א דף נ ‪ :‬תכ"ב דף סד ‪ :‬סו ‪ :‬תל"ו דף עח‪ .‬ריש תמ"ב תס"ט דף קג ‪:‬‬
‫קד‪ .‬במאמר דבעל הקבין ת"ע קכו ‪ :‬קלה‪ .‬ז"ח אות מח‪ .‬נט‪ .‬שפה‪ .‬תק"ח דף צד ‪ :‬צו‪ .‬קב ‪ :‬קים ‪:‬‬

‫השושנה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫כמא דדיוקנא דברית שהיא יסוד הנוקבא‪,‬‬ ‫אבל יסוד הנוק' מקבל רק בחינת דיוקנא של‬
‫אזדרע במ"ב זווגין דההוא זרעא‪ ,‬דאות‬ ‫הגבורות שלו‪ .‬וע"כ נק' יסוד הנוקבא רק בשם‬
‫ברית‪ ,‬שהבחן זה הוא ברזא דיחודא‪ ,‬דהיינו‬ ‫דיוקנא דברית‪.‬‬
‫בסוד הזווג‪ ,‬הנה כך תקיש לסדר אצילות‬
‫בנינה של הנוקבא ע"י הבינה הנק' עובדא‬ ‫ג( וכמה דדיוקנא דברית וכו' ‪ :‬וכמו‬
‫דבראשית‪ ,‬שהיתה ג"כ בסוד שם מ"ב‪ .‬וכבר‬ ‫שצורת חברית נזרעה במ"ב זווגים מאותו הזרע‪,‬‬
‫ידעת שיש ב' מצבים בבנין הנוקבא‪ ,‬שהם‬ ‫כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות‬
‫קטנות וגדלות‪ .‬הנה הקטנות נק' בשם גליפא‪,‬‬ ‫של מעשה בראשית‪.‬‬
‫שפירושו חקיקה לבית קבול לאורות של זמן‬ ‫ביאר הדברים‪ ,‬סוד שם מ"ב אתוון‪ ,‬הוא‬
‫הגדלות‪ ,‬כי כל המקובל לנוקבא בזמן הגדלות‬ ‫הוי"ה פשוטה‪ ,‬והוי"ה במילוי‪ ,‬והוי"ה במילוי‬
‫צריכה להכנה ולהכשרה להם מימי הקטנות‪,‬‬ ‫דמילוי‪ ,‬שיש בהן מ"ב אותיות‪ .‬וענינן יתבאר‬
‫)כנ"ל אות א' בד"ה והנה המוחין( וע"כ נק'‬ ‫במראות הסולם‪ .‬וההוא זרעא דקיימא באות‬
‫בשם גליפא‪ ,‬ובחינת הגדלות שלה נק' בשם‬ ‫ברית‪ ,‬שהן ה"ח וה"ג‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬הוא נמשך מהשם‬
‫מפרש‪ ,‬כי כל הסתום בעת הקטנות מתפרש‬ ‫מ"ב‪.‬‬
‫ונודע בעת הגדלות‪.‬‬ ‫וזה אמרו וכמה דדיוקנא דברית שהיא‬
‫וזה אמרו כך אזדרע שמא גליפא מפרש‬ ‫הנוקבא‪ ,‬אזדרע במ"ב זווגין דההוא זרעא‪,‬‬
‫הנוקבא נק' שם‪ ,‬גליפא היא הקטנות שלה‪,‬‬ ‫של אות ברית‪ ,‬כך אזדרע שמא גליפא מפרש‬
‫מפרש הוא הגדלות שלה‪ .‬וגם הם אזדרעו‬ ‫במ"ב אתוון דעובדא דבראשית‪ ,‬פי' כי‬
‫ונבנו במ"ב אתוון‪ ,‬כמו המ"ב זווגין שברזא‬ ‫ב' בחי' יש להבחין בנוקבא ‪ :‬א' היא בנין‬
‫דיחודא באות ברית‪ .‬וז"ש מ"ב אתוון‬ ‫פרצופה‪ ,‬שהיא נבנית ע"י הבינה‪ ,‬המתבאר‬
‫דעובדא דבראשית שהן מ"ב האותיות‬ ‫כאן בעובדא דבראשית‪ .‬הב' היא ענין הזדווגותה‬
‫המובאות כאן מבראשית עד הב' של ובהו‪.‬‬ ‫עם הז"א‪ ,‬הנקראת רזא דיחודא‪ .‬וזה אמרו‪,‬‬

‫הסולם‬ ‫מאמר השושנה‬ ‫מראות‬
‫או בח"ב‪ ,‬וחג"ת עילאין‪ ,‬וחג"ת תתאין נהי"ם‪.‬‬ ‫שמא גליפא מפרש בת"ב אתוון דעובדא‬
‫ויש להבין זה‪ :‬הרי נאמר בספר יצירה עשר‬ ‫דבראשית‪ :‬הנה מצינו הרבה מיני מספרים‬
‫ולא תשע עשר ולא אחד עשר‪ ,‬הרי שאין‬ ‫במנין הספירות ‪ :‬א( מספר עשר שהן כח"ב‬
‫לגרוע או להוסיף על מספר עשר‪.‬‬ ‫חג"ת נהי"ם‪ ,‬ב( מספר ז' שהן חג"ת נהי"ם‪.‬‬
‫אמנם כן הוא שאין לגרוע ולהוסיף על‬ ‫ג ( מספר ו ' הנק ' ו ' קצוות חג " ת נה " י ‪.‬‬
‫מספר עשר מכל מדרגה או פרצוף‪ .‬אלא שיש‬ ‫ד( מספר חמש שהן ה' חסדים חג"ת נו"ה או‬
‫לדעת‪ ,‬שאלו ע"ס כח"ב חג"ת נהי"ם אינן‬ ‫ה"ג‪ .‬ה( מספר י"ג‪ ,‬שהן י"ג מכילן דרחמי‪,‬‬
‫בעיקרן‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬

‫‪5‬‬

‬‬ ‫ע"ס‪ .‬כי כשנאמר‬ ‫הזה נבדלו מג"ר דבינה ונעשו לפרצוף נבדל‪.‬אמצע‪ .‬אע"פ שהם עומדים כבר מפה ולמטה‬ ‫כנ"ל‪ .‬כי נתוספו ג ' ספירות בפרצוף‪.‬‬ ‫אינו פוגע כלל בג"ר דבינה‪ .‬והכרח הוא שאותם ה"ס הנכללות‬ ‫ב' ספירות כתר וחכמה‪ .‬אמנם‬ ‫נהי"ם‪.‬‬ ‫ב( ועתה נבאר ענין מספר י"ג‪ .‬עם הכולל‬ ‫מזו‪ .‬‬ ‫בת"ת‪ .‬כי באמת אין ענין התכללות‬ ‫הוא מאיר תמיד בשוה‪ .‬שהן ‪ :‬כח"ב‬ ‫בדרך כלל‪ .‬‬ ‫ומה שאנו מפרטים רק לספירת הת"ת‬ ‫ובינה וז"א ונוקבא יש בכל הספירות‪.‬גם נתוספה עליהן בחינה‬ ‫ג"ר‪ .‬שיש ג'‬ ‫ספירות חג"ת נה"י‪ .‬הכוונה היא‪ .‬‬ ‫להיות ה"ס כח"ב תו"מ גם בת"ת לבדו‪ .‬ויש ה"ס כח"ב תו"מ בחכמה לבדה‪.‬שאין בראש דא"א דאצילות אלא‬ ‫ולא חכמה‪ .‬שאינן עצם הבינה‪.‬דהיינו רק ו"ק בחוסר‬ ‫בו לבחינת חג"ת‪ .‬וכשאנו אומרים ה' ספירות‪ .‬וע"כ הן נבחנות עתה לבחינת ו"ק‬ ‫במנין הספירות אינו גורע כלום ממספר העשר‪.‬ע"כ יש‬ ‫והוא מטעם‪ .‬אבל הז"ת דבינה‪ .‬עם שש הספירות המתפרטות‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ו‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר השושנה‬ ‫מראות‬ ‫דכתר חכמה נתלבשו תוך הכלי דבינה‪ .‬אינו ענין לשבח הת"ת‪ .‬‬ ‫בלבד ולא להג"ר‪ .‬ולפיכך‬ ‫סתימתה‪ .‬בכדי להשפיע‬ ‫נה"י‪ .‬‬ ‫וגוף בחסרון המוחין דראש‪ .‬‬ ‫בינה מראש א"א‪ .‬‬ ‫מחשבים גם למלכות עם הת"ת‪.‬כי הכח"ב ירדו‬ ‫ונעשתה לבחינת גוף‪ .‬אינה ממעטתה מבחי' ג"ר ומוחין‬ ‫העיקריות‪ .‬לכן יוצא לנו מספר‬ ‫כלים בינה זו"ן בכתר‪ .‬ולכן הן הסובלות מן הפגם הזה‪ .‬הנחשבות לבהי'‬ ‫בו לבחינות מחודשות דהיינו לה' מיני חסדים‬ ‫ג"ר‪ .‬אמנם בדרך פרט יש בכל ספירה‬ ‫תו"מ‪ .‬‬ ‫באופן שכלי דכתר וחכמה חסרה בכל הספירות‪.‬חג"ת‪.‬ומנין ז' ספירות הוא כשאנו‬ ‫משום זה‪ .‬שבכל אלו המספרים המובאים‬ ‫חכמה‪ .‬וע"כ מציינים אותן לה' בחינות מיוחדות‬ ‫דא"א‪ .‬ג' קוין שבז"א‬ ‫כנודע‪ .‬דהיינו‬ ‫לזו"ן‪ .‬מלכות‪.‬ג'‬ ‫הספירות זו בזו‪ .‬ולפיכך נבדלו ג"ר דבינה בפני עצמן‪.‬‬ ‫הכוללת כל ה' החסדים ונק' יסוד‪ .‬דיציאת‬ ‫להיותו רק אור חסדים כמבואר‪.‬להיותה רק אור‬ ‫ולפי"ז יש לשאול למה אין מחשבים את‬ ‫חסדים מעצם מהותה בע"ס דאו"י )עי' בפתיחה‬ ‫ה"ס הנכללות בכל אחת מכח"ב למנין הספירות‬ ‫לחכמת הקבלה אות ה'( ובאור הזה אין שום‬ ‫ורק הת"ת בלבדו‪ .‬‬ ‫משא"כ התכללות ה"ס בת"ת‪ .‬ודע‪ .‬ויש בכל אחת מהן ה' ספירות‬ ‫הקוין שבבינה נעשו לחב"ד‪ .‬אמנם כל אלו ששת הפרטים חג"ת נה"י‬ ‫בחכמה‪ .‬‬ ‫מתחלקים לע"ס באופן זה ‪ :‬כי בכל אחד מהם‬ ‫והוא כי התפרטות זו היא ענין התכללות ה'‬ ‫יש ג' קוין‪ .‬וג'‬ ‫תיקון הפרצוף‪ .‬‬ ‫כי עתה ג' קוין שבג"ר דבינה נחשבו לחב"ד‪.‬וע"כ גם יציאת הבינה‬ ‫הספירות זו בזו מוסיף כלל על מספר ה"ס‬ ‫לחוץ מראש‪ .‬שמאל‪ .‬‬ ‫הרי הם י"ג ספירות‪ .‬הת"ת‪.‬הוא ה"ס הנכללות בת"ת‪ .‬וזהו‬ ‫בעיקרן רק ה' ספירות לבד‪ .‬‬ ‫לבד‪ .‬והאורות‬ ‫מהראש‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬ ‫‪6‬‬ .‬כי‬ ‫וג' קוין שבז"ת דבינה נחשבו לחג"ת עלאין‪.‬וז"ת בפ"ע‪ .‬שז"ס אבא הוציא את אמא‬ ‫נצח הוד‪ .‬שתהינה ראויות לציינן במיוחד‪.‬‬ ‫הנק' ישראל סבא ותבונה‪.‬הרי שענין‬ ‫אלא הן מבחי' התכללות הזו"ן בבינה‪ .‬הרי שיציאת הבינה‬ ‫וחסרים להם הכלים דכתר חכמה‪ .‬נעשו בה ב' בחי' נבדלות זו‬ ‫קצוות‪ .‬הוא‪ .‬כי נעשו בזה למחוסרי‬ ‫עתה תראה‪ .‬וכן יש בינה זו"ן בבינה וכו '‬ ‫אינם רק התפרטות של ספירה אחת‪ .‬שהם ‪ :‬ימין‪ .‬ז"א‪ .‬מטעם פחיתותו מהג"ר‪ .‬אלא‬ ‫ואלו ג' הכלים בינה וז"א ומלכות‬ ‫אדרבה הוא בא לו מפאת חסרונו כלפי הג"ר‪.‬‬ ‫מספר זה נתחדש ויצא בעולם התיקון בסוד‬ ‫וג' קוין שבז"א נחשבו לחג"ת תתאין‪ .‬וע"כ ה"ס הנכללות בת"ת נק '‬ ‫לחוץ ומסבה זו נחלקה הבינה לב' בחינות ‪:‬‬ ‫רק חג"ת נ"ה‪ .‬וכן יש בינה ז"א ונוקבא‬ ‫עשר‪ .‬אלא שספירת הת"ת כוללת בתוכה שש‬ ‫ג' כלים אלו ואפילו בכתר חכמה‪ .‬כי אין בכל פרצוף שבאבי"ע‬ ‫קוין שבמלכות לנה"י‪ .‬וז"ת‪.‬והבינה שלו יצאה מראש דא"א‬ ‫נשתנו שמייהו של ה"ס שבו‪ .‬ומנין ו'‬ ‫מראש דא"א‪ .‬שמפאת יציאת הבינה‬ ‫היא בלי התפרטות הו"ק שבת"ת‪ .‬הנק' כתרא וחכמה‬ ‫בו שהן רק ה' מיני חסדים בלבד‪ .‬וכן צריך‬ ‫יש בכל פרצוף עשר ספירות חב"ד‪ .‬כי‬ ‫הספירות‪ .‬כי הפגם דחסרון מוחין דראש‬ ‫בת"ת שש ספירות חג"ת נה"י‪.‬והתו"מ ירדו בו לבחינת‬ ‫המוחין דראש‪ .‬‬ ‫ועם המלכות הכוללתם הם ע"ס‪ .‬ומסבת הפגם‬ ‫שעיקרה היא רק ה' ספירות לבד‪ .‬ונמצא שיש ה"ס כח"ב תו"מ בכתר‬ ‫נעשו לחג"ת‪ .‬‬ ‫מתוך שעיקרו של ת"ת הוא רק אור דחסדים‬ ‫ונודע‪ .‬וג' קוי המלכות נעשו לנה"י‪.‬‬ ‫דראש‪ .‬‬ ‫בספירות ונכנסות במנין הספירות‪ .‬הכוונה‬ ‫והנה נתבאר‪ .‬הנה‬ ‫זה שהת"ת לבדו נחשב לשש ספירות חג"ת‬ ‫הן צריכות גם להארת חכמה‪ .‬ונמצא‬ ‫שלו הנק' יסוד‪ .‬הלא ה"ס נעשו‬ ‫ונעשו לפרצופי או"א עילאין‪ .‬והוא‪ .‬נכנסים הפרטים שלו במנין‬ ‫שינוי בין היותו בראש לבין היותו בגוף‪ .‬ובדרך זה‬ ‫ויש ה"ס כח"ב תו"מ בבינה לבדה‪ .‬ועם המלכות הכוללתם‬ ‫דתיקון רק ג' כלים שהם ‪ :‬בינה‪ .‬שהן ‪ :‬ג"ר בפ"ע‪ .

‬שהוא רק אור החסדים וחסר חכמה‪.‬הנה גם אז אין או"א עילאין מקבלים‬ ‫ממעל לפרסא עד היסודות דאו"א עילאין‬ ‫חכמה רק ישסו"ת‪ .‬ואפילו בעת‬ ‫מאמרות‪ .‬וע"ב‬ ‫מרומזין בהוי"ה פשוטה שהיא כתר‪ .‬והאויר שלהם‬ ‫אמנם איז זה קביעות‪ .‬‬ ‫טבען לעולם‪ .‬וז"ת נתקנו לפרצוף‬ ‫מלכא‪ .‬וע"כ אינם נפגמים כלל מחמת‬ ‫ואו"א עי' שהם חו"ב‪ .‬חוזרת הבינה כולה‬ ‫בבראשית ב ' דף ז ' ד " ה וכבר ( הרי שאלו‬ ‫לראש דא"א‪ .‬‬ ‫ג"כ אוירא דלא אתידע‪ .‬כי אם לא היתה היציאה לא היתה שום‬ ‫ולהמשיך חכמה ע"י המ"ן הנק' דעת‪ .‬שהוא אור חכמה‪ .‬אלא שיש הפרש‬ ‫וכ"ח אותיות דמילוי המילוי שהן ביחד מ"ב‬ ‫בין או"א עילאין לישסו"ת‪ .‬המכונה שם דיוקנא ממש‪ .‬והם בחינת ג"ר גמורות‪ .‬‬ ‫חסדים בלי חכמה הנק' אויר‪ .‬ששם הראש דא"א שהוא כתר‪.‬כמ"ש‬ ‫שהתחתונים מעלים מ"ן‪ .‬והאור שבהם נק'‬ ‫ד( ובזה נבוא לביאור השם מ"ב‪ .‬כי או"א עילאין‪.‬והוי"ה‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬ ‫במילואה‬ ‫‪7‬‬ .‬מחמת היותם בגוף דא"א‪.‬‬ ‫שהתחתונים מעלים מ"ן והבינה חוזרת לראש‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬לבין‬ ‫כבר ידעת‪ .‬‬ ‫המלבישים אותו מהפה עד החזה‪ .‬‬ ‫שאין בהן אלא אור חסדים‪ .‬‬ ‫דא"א‪) .‬כי ע"י העלאת‬ ‫אינו נעשה לאור‪ .‬וע"כ הפרסא‬ ‫מ"ב וסוד מ"ב זווגין המובא כאן בזוהר אות ג'‪.‬אין בה אלא אור‬ ‫דהוי"ה בפשוט‪ .‬עי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות פ"ד(‬ ‫נמצאים נפגמים מחמת היציאה מראש דא"א‪.‬שמתבאר שם השם‬ ‫רוח‪ .‬אבל י"ג מורה על המשכת הארת‬ ‫במקום החזה‪ .‬‬ ‫ואז יכולות הז"ת דבינה לקבל חכמה מא"א‬ ‫כי חסרון החכמה‪ .‬כי ג"ר דבינה אינן משנות‬ ‫שלמעלה מחזה‪ .‫ז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר השושנה‬ ‫מראות‬ ‫הם נבחנים לאוירא דכיא‪ .‬כלומר‬ ‫רק לבחינת אוירא‪ .‬אנן בעינן למהוי קדם‬ ‫שבהם נק' אוירא דכיא‪ .‬שהם רק ה'‬ ‫וז"ס הפרסא גו מעוהי דא"א שנעשה‬ ‫חסדים‪ .‬הם נק' שם מ"ב דאצילות‪.‬ונבחן אז‪ .‬לב' בחינות ‪ :‬ג"ר‪ .‬ונבחנים כאלו לא יצאו‬ ‫שכלהו שמות מ"ב נחתמו ממנו‪ .‬העולים יחד מ"ב‪.‬והי' לא נפיק מאויר שלהם‪.‬שיש בהם ל"ב אלהים ועשרה‬ ‫בחינתן הוא חסדים בלי חכמה‪ .‬‬ ‫אותיות‪ .‬שפירושו שהדעת‬ ‫מפני שנעשו חג"ת כפולים בפרצוף‪.‬והאור‬ ‫תחתונים בוכים‪ .‬אלא נק' אוירא סתם‪.‬ואז הישסו"ת מקבלים חכמה‬ ‫ג' הספירות שנתוספו בסבת יציאת הבינה‬ ‫מא"א ומשפיעים לזו"ן‪ .‬וז"ת‪ .‬‬ ‫בתחלה‪ .‬והם מלבישים‬ ‫מראש דא"א‪.‬‬ ‫אוירא דכיא‪ .‬שהם הראש דא"א ואו"א עילאין‬ ‫מחמת יציאת הבינה לחוץ כמבואר‪.‬שהוא חכמה‪.‬כי רוצים לעלות ולקבל הארת החכמא‬ ‫נבדל הנק' ישראל סבא ותבונה‪ .‬שהארה זו מחזירה את הבינה לראש‬ ‫הצריכות לאור החכמה בכדי להשפיע אל הזו"ן‪.‬כי השם אויר פירושו אור‬ ‫דבעלי קבין נוסח אחר(‪ .‬ומטעם זה הם‬ ‫מהראש גורמת מספר י"ג ספירות בפרצוף‪.‬השם מ"ב דעובדא‬ ‫שהם בחינת ג"ר דבינה‪ .‬כי ה' ספירות מורות‬ ‫אוירא דלא אתידע‪.‬אבל או"א עילאין‬ ‫נבחן מספר י"ג בכל מקום שהוא‪ .‬‬ ‫מ"ן מהתחתונים נמשכת הארה מע"ב ס"ג‬ ‫אמנם הישסו"ת‪ .‬‬ ‫לא"א מהחזה עד הטבור‪ .‬שה"ס הרקיע המבדיל בין מים‬ ‫החכמה‪ .‬‬ ‫ולהשפיע לבנים שהם זו"ן‪.‬‬ ‫מורגש בהם לחסרון ממש‪ .‬כי האורות המקובלים‬ ‫דא"א‪ .‬שהם ז' ימי בראשית‪ .‬שהם ז"ת דבינה‬ ‫דא"ק‪ .‬‬ ‫נמצא בתיקוני זוהר ) תיקון ס " ט במאמר‬ ‫והטעם הוא‪ .‬‬ ‫היציאה מהראש‪ .‬וע"כ הם‬ ‫מראש דא"א‪ .‬כנ"ל‪ .‬מפני שעצם‬ ‫דאצילות‪ .‬שהבינה נחלקה‪ .‬בכח ג' ספירות חג"ת עילאין שנתוספו‬ ‫עליונים‪ .‬שג"ר דבינה‬ ‫בפגם מחסרון הארת הראש דא"א‪ .‬הנמצאים‬ ‫לחוץ‪ .‬הרי‬ ‫דחכמה לזו"ן‪ .‬כלומר העומד להתידע‬ ‫לזו"ן‪ .‬שהם ז' ימי בראשית שהם זו"ן‬ ‫כלל מחמת יציאתן מהחכמה‪ .‬שהם מים תחתונים‪ .‬ולא אוירא דכיא‪.‬‬ ‫עומדת מתחתיהם ומבדלת ביניהם‪ .‬ועשר אותיות דהוי"ה במילוי‪.‬כי מהמת היציאה לחוץ‬ ‫שכלהו השמות נחתמו ממנו‪ .‬והוא ד' האותיות‬ ‫מראש דא"א שהוא חכמה‪ .‬לבחי'‬ ‫נשארים גם אז בחזרתם לראש דא"א בבחי'‬ ‫המשכת חכמה אל הזו"ן‪.‬כי‬ ‫אוירא סתם‪ .‬כי עד שם‬ ‫ג( עתה נפתח לנו הפתח לבאר סוד שם‬ ‫נמשכת בחינת הראש דא"א‪ .‬לא היתה אלא להשפיע הארת החכמה‬ ‫וכן נק' אוירא דאתידע‪ .‬וז"ס מים‬ ‫נתקנו לפרצוף מיוחד הנק' או"א עילאין‪ .‬שהי' נפיק‬ ‫לחוץ אינן אלא הכנה והכשרה להמשכת מוחין‬ ‫מאויר ונעשה אור‪ .‬‬ ‫מ"ב בב' אופנים‪ :‬אופן א( הוא השם מ"ב‬ ‫ולפיכך נבחנת הבינה שיצאה מהראש דא"א‬ ‫דאצילות‪ .‬ולפיכך‬ ‫שאוירא דישסו"ת אתידע‪ .‬אופן ב( הוא‪ .‬וע"כ הם נק'‬ ‫למספר י"ג ספירות‪ .‬‬ ‫שלהם אינה ממשיכה חכמה‪ .‬שהן אינן נפגמות‬ ‫דבראשית‪ .‬ולפיכך אוירא‬ ‫ונבחן שעיקר יציאת הבינה מראש דא"א‬ ‫שלהם אינו נבחן לדכיא‪ .‬והם‬ ‫מלבישים לא"א מהפה שלו עד החזה‪ .‬כי בעת‬ ‫מציאות להמשיך הארת החכמה לזו"ן‪) .‬מחמת יציאתה‬ ‫ישסו"ת וזו"ן‪ .‬‬ ‫ועם זה יתבאר לך ההבחן מה' ספירות‬ ‫כי אינם משנים דרכם לעולם‪ .

‬זה‬ ‫הבא‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ח‬ ‫מאמר הנצנים‬ ‫ד( בראשית‪ .‬‬ ‫אוירא דכיא‪ .‬נעשה אדם‪ .‬אמנם‬ ‫בישסו"ת ל"ב שמות אלהים‪ .‬הם באים מאו"א עילאין‪ .‬שהארה זו מחזירה הבינה לראש‬ ‫ותרין זווגין דחאי זרעא דיסוד דז"א כך‬ ‫דא"א‪ .‬זה הוא יום רביעי‪.‬ביום ג'‪ .‬ובחינת מים‬ ‫אמנם הזו"ן שה"ס ז' ימי בראשית אינם‬ ‫עליונים‪ .‬ומקבלים גם הם‬ ‫אור ה"ס ה' חסדים‪ .‬ויתבאר‬ ‫ומאו"א עילאין‪ .‬שעולים יהד בגי'‬ ‫לסוד שם מ"ב‪ .‬הנצנים נראו בארץ‪ .‬‬ ‫בראשית‪ .‬שהוא כמו ארץ החיים‪ .‬‬ ‫ה"ס שם מ"ב‪ .‬נעשה ונשמע‪ .‬‬ ‫הם בגי' מ"ב‪ .‬כי אעפ"י שהם ה' חסדים‬ ‫בעיקרם‪ .‬מ"מ כיון שיש בתוכיותם הארת‬ ‫ולפיכך מרומז שם מ"ב דזו"ן בסוד ל"ב‬ ‫החכמה מל"ב אלהים דישסו"ת‪ .‬והוי"ה במילוי המילוי‬ ‫חכמה מל"ב אלהים‪ .‬בארצנו‪ .‬הנצנים דא עובדא‬ ‫ביום השלישי‪ .‬ד"י כי תצא קטו קיח ת"ז‬ ‫תמ"ז דף פג‪ .‬דכתיב צ( ותוצא הארץ‪.‬‬ ‫ארץ‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר השושנה‬ ‫מראות‬ ‫ה' חסדים‪ .‬אינם יכולים‬ ‫במקומו‪.‬אמנם‬ ‫וזהו שאומר ר' חזקיה כאן בזוהר )אות ג'(‪.‬שהיסוד דז"א משפיע‬ ‫אוירא דכיא מאו"א עילאין‪ .‬הנק' שם המעלה‪ .‬‬ ‫הנצנים‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫וכתוב שם‪ .‬שהוא עתיד להקדים‬ ‫נראו בארץ‪ .‬‬ ‫הוא מעשה בראשית‪ .‬זה הוא יום ששי‪.‬הם נבחנים‬ ‫אלהים ועשרה מאמרות‪ .‬ואומר‪.‬כי הפרסא מבדלת ביניהם‪ .‬‬ ‫איך הנוק' נבנית והולכת מהו"ק דז"א‪ .‬לב ‪ :‬מד ‪ :‬תק"ח דף קטז ‪ :‬צ( לקמן ס"ז וש"נ‪.‬עת הזמיר הגיע‪ .‬זה הוא‬ ‫ד( בראשית ר' שמעון וכו' ‪ :‬בראשית‪.‬ר' שמעון פתח‪ .‬פ( הקסה"ז עז ב"א שפא ב"ב קנו בהשמטות‬ ‫ח"א דף רנט‪ .‬נשמע‪ .‬נראו בארץ‪ .‬שהם ו' קצוות חג"ת נה"י דז"א‬ ‫שהיה בו זמיר עריצים‪ .‬וכל בנינה‬ ‫זה הוא יום חמישי‪ .‬ע"ש‪ .‬ויש‬ ‫שאוירא דלהון אינו נבחן לאוירא דכיא‪ .‬מתי‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫שכתוב בו‪ .‬שכתוב בו‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ע( )שיר ב( ב"ב לא וירא א ויחי צב צג ויקרא מב ז"ח דף כד‪ .‬ולכן‬ ‫מתחת הפרסא שבחזה דא"א‪ .‬נראו בארץ‪ .‬‬ ‫הנוקבא לית לה מגרמה ולא מידי‪ .‬רס‪ .‬ששת ימים דמעשה‬ ‫בארץ‪ .‬והם מקבלים מישסו"ת‪.‬וקול התור‪.‬אבל בעת שזו"ן כבר קבלו הארת‬ ‫במילואה שהיא חכמה‪ .‬ואז נעשו גם‬ ‫לנוקבא‪ .‬כי כתוב כאן נעשה אדם‪.‬אימתי‪ .‬ונמצא האוירא דכיא שבאו"א‬ ‫שמקבלים‪ .‬שאז מקבלים ישסו"ת הארת חכמה‬ ‫ומשפיעים לזו"ן וזו"ן נעשים אז כבחינת‬ ‫אזדרע וכו'‪ .‬הנצנים‪ .‬והבן זה‪ .‬כי ל"ב נתיבות החכמה עושים‬ ‫מ"ב אל ההוא זרעא דיסוד הז"א‪ .‬‬ ‫וסוד עשרה מאמרות הם בעיקרם בחינת‬ ‫עד ב' דמלת ובהו‪.‬בעת‬ ‫המתבאר שם בהסולם ד"ה וכמה‪ .‬ונמצא שאין ה"ח מזו"ן נעשו בחי'‬ ‫יכולים לקבל כלום משם מ"ב‪ .‬כי משוה‬ ‫שעולים לראש‪ .‬שהוא עולם‬ ‫ר"ש פתח‪ .‬מחוסרי ג"ר‪ .‬כנ"ל‪.‬והולך ומפרש כאן‬ ‫וגו' לעשות תולדות‪ .‬כי‬ ‫מארת חסר ו' שהוא לשון קללה‪ .‬‬ ‫עוד בחי' שם מ"ב‪ .‬‬ ‫לקבל‪ .‬ישרצו המים‬ ‫הוא ממה שהז"א נותן לה‪ .‬שה"ס שם מ"ב‪ .‬בסוד מים‬ ‫בא הרמז של"ב אלהים עם עשרה מאמרות‬ ‫התחתונים‪ .‬אימתי‪ .‬הוא‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬הנק' בשם זרע‪ .‬‬ ‫בעת שהתחתונים מעלים מ"ן ונמשך מ"ד‬ ‫וכמה דדיוקנא דברית אזדרע בארבעין‬ ‫מע"ב ס"ג דא"ק‪ .‬ז"ח בס"ת דף כו‪ : .‬‬ ‫יום שבת‪ .‬הנצנים דא עובדא‬ ‫דבראשית‪ .‬ועם זה תבין היטב‬ ‫מ"ב‪ .‬ד"י תרומה כט תכח ויקהל עז בהשמטות ח"ב דף רעו‪ .‬אז נראו‬ ‫דבראשית‪ :‬כלומר‪ .‬שע"כ כתוב בו יהי‬ ‫שמהם נבנים ע"ס דפרצוף הנוקבא דז"א‪ .‬שה"ס ל"ב‬ ‫הגליפו דשם מ"ב‪ .‬בסוד‬ ‫שה"ס שם מ"ב‪.‬הם מ"ב אותיות מבראשית‬ ‫פעמים שם אלהים הנזכרים במעשה בראשית‪.‬ביום פ( השלישי‪ .‬שכתוב ותוצא הארץ‪ .‬ומקבלים הארת החכמה מל"ב‬ ‫בחינת בנין פרצוף הנוקבא שהיא בסוד שם‬ ‫נתיבות החכמה‪ .‬כי אלו ה' אורות שבמאמר יהי‬ ‫למעלה מפרסא דחזה דא"א‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א(‬ ‫‪8‬‬ .‬שה"ס שם מ"ב‪ .‬הנה ה' החסדים‬ ‫שהיא בינה‪ .‬כי ל"ב אלהים הוא ישסו"ת‪ .‬ואמר שההוא זרעא‬ ‫זו"ן בבחינת שם מ"ב‪.‬ע( הנצנים נראו בארץ‪ .‬כי הנוק' נקראת‬ ‫עשיה לשמיעה‪ .‬כי הם נמצאים‬ ‫שם מ"ב מטרם שיקבלו מל"ב אלהים‪ .‬דהיינו שניהם יחד דוקא‪ .

‬ומשיב שזה היה ביום ג'‪.‬ת( וקול י( התור‪ .‬ולא נשאר לה‬ ‫במדת הרחמים‪ .‬ואמר לה הקב"ה לכי ומעטי את עצמך‪.‬עולם הנשמות‪ .‬ובשביל שהיא מקבלת מההוד הכלול‬ ‫נאצלה בסוד ב' מאורות הגדולים‪ .‬ד"י(‪ .‬ד"י בא‬ ‫עב תרומה תשנג ויקהל ר בהשמטות ח"ב דף רעו‪.‬דהוה ביה ר( זמיר עריצים‪.‬‬ ‫לשון כריתה‪ .‬והוא יום חמישי דמעשה‬ ‫שהוא ת"ת‪ .‬נשמע דא יום ששי‪ :‬כלומר‬ ‫וז"ש כדין נראו בארץ ‪ :‬כלומר‪ .‬עולם הנחמות‪ :‬הגהה‬ ‫ש ( הקסה"ז רט ב"א צח קי שה ב "ב קסא‬ ‫פבחוץ היתה והמדפיסים הכניסוה לפנים )אה"ל(‬ ‫וישלה יב ע"ה בהשמטות ח"א דף רנב‪ .‬הנק' ארץ‪ .‬ע"כ נקרא קבלתה זו‪ .‬וזה ששואל‬ ‫יום חמישי‪ :‬התור‪ .‬‬ ‫המלכות‪ .‬‬ ‫צו מח פנחס שעה תט ז"ח דף טו ‪ :‬מד ‪ :‬ת( ויחי צב ויקרא מד ת"ז תל"א ד' עה ‪ :‬א( )בראשית א(‬ ‫להלן רלג ב"א קנט קסז קעז רכו תיג ב"ב קעב בהשמטות ח"א ד' רנב ‪ :‬רנז‪) : .‬מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית‬ ‫משום זה מהראש אל הגוף‪ .‬כדי לשתף אותה‬ ‫דז"א‪ .‬כמו שמבאר והולך‪ .‬‬ ‫יחד‪ .‬דכתיב ישרצו המים וגו'‪.‫ט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ק( כדין נראו בארץ‪ .‬דכתיב א( נעשה אדם‪ .‬ח דהוה עתיד‬ ‫למקדם ב( עשיה לשמיעה דכתיב *( הכא נעשה אדם‪ .‬וזה הכלל שאין‬ ‫דהיינו שנראו פעם כך‪ .‬שנשמע‬ ‫אל הנוקבא רק ביום הששי‪ .‬הנה אבא‬ ‫באצילות זולת נקודת הכתר שלה‪ .‬‬ ‫)חולין ס ‪ (:‬ואז ירד לבחי' נקודה תחת היסוד‬ ‫שה"ת עלתה לנקבי העינים‪ .‬והוא משפיע אותם לנוקבא‪ .‬כלז ‪ :‬ז"ח בראשית נ תרעג תרפג שה"ש תקצו תרל תק"ח דף קיב‪: .‬או מת"ת‪ .‬‬ ‫שנקרשת נקבי העינים‪ .‬ונקרא זה‪ .‬כי עינים ה"ס אבא‪ .‬לכן אומר הכתוב נראו בארץ‪.‬‬ ‫ש( מארת חסר‪ .‬כמו שאמרו חז"ל שקטרגה הלבנה‬ ‫עשיה לשמיעה ‪ :‬שמיעה ה"ס בינה כי‬ ‫ואמרה אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר‬ ‫ראיה ושמיעה הם חכמה ובינה‪ .‬דא יום ששי‪ .‬או מיסוד‪ .‬וז"ש‪ .‬‬ ‫ק ( הקסה " ז עה ‪ .‬ט נ"א דוגמת ארץ החיים שהוא‪.‬וט"ת שלה נפלו לבריאה‪ .‬ואח"כ עת הזמיר‬ ‫הנוקבא מקבלת רק מהקו האמצעי דז"א‪ .‬ג( )שמות כד(‪.‬וביאור הדברים הוא‪ .‬‬ ‫למעבד תולדות‪ .‬שהיא בינה עילאה‪ .‬וזמיר‬ ‫ארץ‪ .‬אשר מוחין אלו‬ ‫אלא‬ ‫)דפו"י דף א' ע"א *( ע"ב(‬ ‫‪9‬‬ .‬ואומר שהנצנים שהם ספירות הז"א‪.‬ב( לך שטו שמות טו בהר יד שלח ק בלק קה‪ .‬ואמא שהיא בינה יצאה‬ ‫עריצים‪ .‬‬ ‫עולם הבא‪ .‬ת"ז תמ"ז פג ‪ :‬תנ"ו צ ‪ :‬תס"א ד' צד‪.‬‬ ‫עם ת"ת דז"א‪ .‬דכתיב‬ ‫דא יום ד' החוה ביה זמיר עריצים‪:‬‬ ‫נעשה אדם דחוח עתיד למקדם‬ ‫כי ביום ד' נתמעטה הלבנה שהיא הנוקבא‬ ‫דז"א‪ .‬וקול התור דא‬ ‫פעם כך ועתה נראה באופן אחר‪ .‬כי תחילה‬ ‫בראשית‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬שז"ס שאין בא"א‬ ‫קבול לקבלת מוחין דחיה‪ .‬‬ ‫תס"ט ד' קטז ‪ :‬ת"ע ד' קכ‪ .‬ביום ג'‬ ‫דמעשה בראשית‪ .‬בשם קול‬ ‫שוה לת"ת דז"א‪ .‬ועמדה‬ ‫הוציא אמא לחוץ ואבא עצמו אתתקן כעין‬ ‫תחת היסוד‪ .‬עת הזמיר הגיע‪ .‬ונמצא שנאצלה ביום ג' בשוה‬ ‫התור‪.‬עשיה ה"ס‬ ‫אחד‪ .‬דא יום רביעי‪ .‬וז"ש‪ .‬דא יום שבת‪ .‬ויקרא מב ‪ .‬‬ ‫התור‪ .‬ונודע‪ .‬נשמע‪ .‬וכתיב התם ג( נעשה‬ ‫ונשמע‪ .‬דאיהו ט דוגמת ארץ החיים‪.‬ר ( ויקרא מג ‪.‬כמו‬ ‫באמצעות יום ו'‪ .‬כיון‬ ‫שקול התור אינו מקובל אל הנוקבא רק‬ ‫שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא‪ .‬ומעתה הולכת ונבנית ע"י נצח‬ ‫דכר ונוקבא‪ .‬‬ ‫הנצנים‬ ‫הסולם‬ ‫מעמר‬ ‫מכריתין כל הקליפות הנאחזות בנוקבא‪ .‬שבסוד התיקון דצמצום ב'‪.‬בשלח רלח תרומה‬ ‫תתעה ספרא דצניעותא מד ויקרא קפח שמיני ב פנחס קכא תצז‪ .‬והנה נראו משמע שנראו‬ ‫הסובבים את השושנה‪ .‬‬ ‫דת"י או מדעת‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ח נ"א דהוא )אה"ל(‪ .‬ואז היתה‬ ‫בנצח דז"א‪ .‬שהוא יסוד דז"א הכולל נו"ה‬ ‫שאומר להלן‪ .‬בארצנו‪ .‬‬ ‫קיד ט"ד קטו ט"ב קיז ט"ג קכ ט"ב‪ .‬הוא הוד דז"א‪ .‬‬ ‫דרך אמת י( תור בגי' ישרצו‪.‬הנק' יום ג' דמעשה בראשית‪.‬הוא נצח דז"א וקול‬ ‫אימתי היה זה‪ .‬וע"י עלית‬ ‫והוד ז"א‪ .‬שהוא‬ ‫הגיע‪.‬ועריצים הם החיצונים והקליפות‬ ‫נתקבלו ונראו בנוקבא‪ .‬דא יום חמישי‪ .‬זמיר‬ ‫ה"ת אליו נתתקן הזווג של רוש בה"ת‪.

‬ואתגניזו תמן‪ .‬אלו הם האבות שנכנסו במחשבה‪.‬‬ ‫באשלמותא‪ .‬הנה עי"ז גדלו‬ ‫ונכנסו בעולם הבא‪ .‬שהיא בינה‪ .‬אבהן‪ .‬ומתמן נפקו בגניזו כ ואטמירו גו נביאי קשוט אתיליד‬ ‫יוסף‪ .‬ונעשתה ראויה אח"כ לעלות‬ ‫הנ"ל‪ .‬ואומר‪ .‬ונגנזו שם‪.‬עלתה הנוקבא ביום‬ ‫בבחינת ג' גו ג'‪ .‬היינו בשעה‬ ‫עתה שהעשיה שהיא ה"ת מלכות‪ .‬ואח"כ ביניקה נעשו חג"ת‪ .‬וע"כ מדייק להשמיענו שהוא מז"א‬ ‫מלכות עלתה והלבישה את או"א עילאין‬ ‫הגדול‪ .‬דהיינו ששתלן‬ ‫ה( ד"א הנצנים אלין וכו' ‪ :‬פירוש‬ ‫במקום אחר‪ .‬ושם ראשית בנינו של הז"א‬ ‫וע"י השפעת יום הששי‪ .‬היינו משום שהנצנים‬ ‫כי ישנה היא אותיות שניה ואני ישנה כמו‬ ‫נראו בארץ‪ .‬שפירושו שהחג"ת מלובשים‬ ‫שבת דמעשה בראשית עד אמא עלאה‪ .‬עת לקצץ את הרשעים‬ ‫הנוקבא כמו אבא‪ .‬כ נ"א ואטמרי בהו )אה"ל(‪ .‬והקדימו עשיה לשמיעה‪ .‬נעשו חב"ד דחיה‪.‬‬ ‫וישלח קה ויחי שטו תסט תשעו משפטים צו פקודי‬ ‫תקיט ויקרא רלח קדושים עח פנחס לה'‪/‬א שלד שמד‬ ‫ת" ז ת "ו דף כב ‪ :‬תי " ג דף כט ‪ .‬ואם לא היו נראים מכבר‪ .‬לספירה שניה לכתר‪ .‬נעשו חב"ד של נשמה‪ .‬שהוא בינה‪ .‬‬ ‫בעת עיבורו הוא עולה לאו"א הנק' מחשבה‬ ‫בארצנו דא יום שבת‪ .‬כי בשעה שהקשת‬ ‫לשמיעה‪ .‬‬ ‫לאט לאט‪ .‬אבא נק' מחשבה‪ .‬כי בו נעשה התיקון הזה להקדים עשיה‬ ‫נה"י‪ .‬ונמצא‬ ‫ונגלו שם‪ .‬כי‬ ‫שהרחבנו ענין זה‪.‬ואימתי אתחזון‪ .‬ואח"כ‬ ‫המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים‪.‬והעולם לא היה מתקיים‪.‬‬ ‫אח"כ ע"י גדלות א' ולבסוף ע"י הגדלות הב'‪.‬קודמת‬ ‫שהקשת נראית בעולם‪ .‬וע"כ אומר‪ .‬לא‬ ‫אני שניה‪ .‬הנחלקין על החזה של הז"א‪.‬הנצנים‪ .‬ע"ש‪.‬ועאלו בעלמא‬ ‫דאתי‪ .‬כמו שמבאר והולך‪ .‬ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל‬ ‫והם ב' פרצופין‪ .‬והקים אותם שם‪ .‬ל נ"א‬ ‫ד( פקודי תרעג‪ .‬שלכן היתה השמיעה ביום‬ ‫כדרך נטיעות‪ .‬‬ ‫עלמא דאתי‪ .‬אז הם מתגלים‪ .‬‬ ‫התחתון עולה לעליון ממנו נעשה כמוהו ממש‪.‬‬ ‫ומחמת עלית המלכות לנקבי העינים‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬ובאותה שעה‪ .‬‬ ‫נעשה לנשמע‪ .‬דאיהו דוגמת‬ ‫ועלמא דאתי‪ .‬‬ ‫הנצנים‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הקדושה‪ .‬על בחינת השגת מוחין דחיה של ז"א‬ ‫ולהלביש או"א עילאין‪ .‬אח"כ ע"י יניקה‬ ‫ומשם יצאו בגניזו‪ .‬ונסתרו תוך נביאי האמת‪.‬כי זה הכלל אם‬ ‫עקרן משם ושתלן במקום אחר והגדילו‪.‬אני ישנה שניה ודאי לחכמה‪ .‬כמו במתן תורה‪ .‬למה נצולו‪ .‬ואח"כ‬ ‫לשמיעה‪ .‬וכדין נראו‬ ‫בארץ ואתגלו תמן‪ .‬כי העשיה שהיא‬ ‫הקטנים‪ .‬כאן מבאר את הכתוב‬ ‫נמתקה שם מאד‪ .‬‬ ‫כי אבא נתתקן בנוק' הנק' אני‪ .‬שהן חג"ת משרשן‪.‬הוא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫י‬ ‫ה( י ד"א הנצנים אלין אינון אבהן‪ .‬ודורש‪.‬ועי' כאן במראות הסולם‪.‬ואז נראו בארץ‬ ‫אלא כו"ח בראשו ובינה יצאה לגוף‪ .‬וז"ס הנטיעות כקרני חגבים היו‪.‬ה( ב"א ע נח רסז רפט וירא תמ"ז‬ ‫ואיטמרו ביה )אה"ל(‪.‬ומתי הם נראים‪ .‬וז"ס מ"ש בתיקונים‬ ‫נראית‪ .‬ולקבל מוחין שהם‬ ‫גופיה‪ .‬‬ ‫ונגלה סוד היובל‪ .‬שמתחילה היתה מדתם כמו‬ ‫הששי‪ .‬ונעשתה‬ ‫הזמיר הגיע‪ .‬דהא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫י נ"א ל"ג ד"א‪ .‬ד( דעאלו במחשבה‪ .‬תי " ח דף ל ‪ .‬תנ "ח דף צב ‪ :‬ת " ע דף קיט ‪:‬‬ ‫תק"ח דף קב‪.‬כי הנה"י דז"א נק' בנין‪.‬שבזה‬ ‫כי חג"ת נק' זו"ן הגדולים‪ .‬עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן‪ .‬ע"ש‪.‬תל " ז דף עא ‪ .‬שנק' אבהן‪ .‬מפני שהולכים וגדלים‬ ‫וזה אמרו כאן‪ .‬בשעתא דאתגלי ה( קשת בעלמא‪ .‬וה"ס סיהרא‬ ‫דז"א‪ .‬עת‬ ‫תי' ס"ט‪ .‬‬ ‫שפירושו נטיעות‪ .‬שבת פה‪ (.‬‬ ‫גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים‪ .‬ונה"י נק' זו"ן‬ ‫זכו לקבלת התורה‪) .‬שהנצנים סובבים על חג"ת‬ ‫מוחין דחיה כמו אמא עילאה‪ .‬ואמא נק'‬ ‫ארץ החיים ‪ :‬אמא עילאה נק' ארץ החיים‪.‬‬ ‫היו נשארים בעולם‪ .‬‬ ‫בגדלות ב'‪ .‬‬ ‫שה"ס אמא עילאה‪ .‬ונעשתה‬ ‫תוך הנה"י‪ .‬וענין‬ ‫וז"ש דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא‬ ‫זה עמוק מאד‪ .‬וע"כ נעשתה‬ ‫בגדלות א'‪ .‬‬ ‫נולד יוסף ונסתרו בו‪ .‬לב ‪ :‬לו ‪ :.‬היינו‪ .‬נכנס יוסף בארץ‬ ‫כמו‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪10‬‬ .‬‬ ‫מן העולם‪ .‬‬ ‫הנטיעות הן אבהן כנ"ל‪ .‬‬ ‫וע"י עליתן לעיבור לחו"ב‪ .‬שער הנון‪.‬‬ ‫הראויה למוחין לעת גדלות‪ .‬ל ואטמירו ביה‪ .‬‬ ‫דאתי‪ :‬הכונה היא על עיבורו של ז"א‪ .‬והשיגו שם את המלכות הממותקת‬ ‫אחר‪ .‬ע"י העיבור‪ .‬ונק' בשם נצנים‪.

‬יורד‬ ‫בשעתא דעאל יוסף בארעא קדישא‪ .‬דהיינו באור מועט‪.‬כי נמצאים‬ ‫לון תמן‪ .‬‬ ‫הנצנים‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫לקבל מוחין דגדלות ב' שהוא מוחין דחיה‪.‬‬ ‫הז"א בארעא קדישא שהיא הנוקבא פב"פ‬ ‫עם הז"א בקומה שוה‪ .‬כי אין המוחין דחיה‪.‬ואין להם אלא נפש‬ ‫ז"א כלפי הנוק' כערך או"א עי' כלפי ישסו"ת‪.‬גם השמיענו שמקום ההתגלות הוא‬ ‫נבחן‪ .‬‬ ‫ע"י היניקה נעשו לו לחג"ת‪ .‬‬ ‫בעת הזווג‪ .‬ואז נקראת הנוקבא ארעא‬ ‫נולדים ויוצאים מאו"א למקומם למטה‪ .‬שהזו"ן‬ ‫המיוחד אל ספי' נה"י דז"א‪ .‬שהם משיגין אור דחב"ד‪ .‬וז"ש ומתמן נפקו בגניזו‪:‬‬ ‫ואז ננסרת הנוקבא ממנו ונבנית לפרצוף שלם‬ ‫שאחר שקבלו החג"ת כל המוחין דעיבור‪ .‬ונציב לון תמן‪:‬‬ ‫וז"ש ואטמירו גו נביאי קשוט‪ :‬כלומר‪.‬‬ ‫עתה נחשבים לטמירין ונעלמים‪.‬הם נו"ה שהשיגו על ידי היניקה‪.‬נמשך האור‬ ‫שה"ס חכמה‪ .‬נ נ"א דנצנים )אה"ל(‪.‬כי בהתחשב עם בחינת האורות‪.‬וז"ש אתיליד יוסף‪.‬וע"כ אומר ואטמירו ביה‪.‬ואור הנפש שהיה בחג"ת‪ .‬וז"ש ונציב‬ ‫והשיג ו"ק‪ .‬וא"כ מאי שואל עוד הפעם אימתי‬ ‫נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות‪ .‬‬ ‫משיגים ע"י יניקה‪ .‬‬ ‫כלומר‪ .‬בסוד את קשתי נתתי בענן וכו'‪ .‬ואין‬ ‫ובהתחשב עם בחי' הכלים‪ .‬בעלמא‪ .‬והוא‬ ‫בגניזו‪ .‬נגלית‬ ‫נביאי קשוט‪ .‬ועלמא לא אתקיים‪.‬ואלו‬ ‫ימינא בשמאלא‪ .‬משיגים ביניקה‬ ‫לשאול הלא כבר ביאר זאת לעיל שהם מתגלים‬ ‫כלים דנו"ה‪ .‬אור דחג"ת שהוא רוח‪.‬‬ ‫קשוט‪ .‬ויש התכללות‬ ‫החג"ת שלו לבחינת חב"ד וראש‪ .‬ומבחי' הכלים‬ ‫בנוקבא‪ .‬וז"ש‪ .‬‬ ‫ואינו נגלה‪ .‬ונפקי‬ ‫קדישא כי המוחין דהיה נק' קודש‪ .‬דהיינו רק מבחינת‬ ‫התכללות ימינא בשמאלא‪.‬ונה"י שקנה‬ ‫ימינא בשמאלא בסוד ה' גבורות שבנוקבא‪.‬נמשכים רק בעת הזווג‪ .‬וכן במוחין דגדלות שמבחי' האורות‪.‬‬ ‫ומשיב‪ .‬בגין נ דהנצנים נראו בארץ‪.‬הנק' נביאי‬ ‫ברזא דאחד‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬וז"ש להלן‬ ‫אבל אטמירו בהם‪ .‬כדין אתגליין אינון‪ .‬להשמיענו שעדיין‬ ‫שהיא בחינת התכללות ימינא בשמאלא בעת‬ ‫אין להם לחג"ת האורות דגדלות בשלימות‪.‬‬ ‫כי רק על ידה נמשכו בעת הזווג‪ .‫יא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין אינון‪ .‬‬ ‫כמו שמבאר והולך‪ .‬דהיינו‬ ‫בהם‪ .‬‬ ‫קשת‪ .‬אבל עד‬ ‫לאורות‪ .‬‬ ‫רוח בלבד‪ .‬עאל יוסף בארעא קדישא ונציב‬ ‫עדן לקצץ חייבין בעלמא‪ :‬כלומר בעת‬ ‫לון‪ :‬כי אחר מוחין דגדלות א' מתחיל הז"א‬ ‫שמתרבין‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪11‬‬ .‬הם‬ ‫במוחין דהיה‪ .‬כי גם אחר יציאתם מאו"א למקומם‬ ‫שאומר עאל יוסף שהוא יסוד דגדלות של‬ ‫נשארו עוד בגניזו‪ .‬‬ ‫על ידי השגת מוחין דיניקה‪ .‬‬ ‫הזווג‪ .‬ועכ"ז הם עוד בטמירו‪ .‬שהם נבחנים עוד לבחינת‬ ‫וז"ש‪ .‬וז"ש ואטמירו גו נביאי קשוט‬ ‫וע"כ אין מוחין דחיה שה"ס חכמה‪ .‬‬ ‫דהיינו היסוד דגדלות‪.‬אתיליד יוסף ואטמירו ביה‪ :‬כי‬ ‫אתחזון‪ .‬שע"י מוחין אלו נעשו‬ ‫דהיינו בסוד ה' חסדים שבזכר‪ .‬הוא הנוקבא‪.‬והטעם כי ערך‬ ‫עוד בהעלם מוחין דראש‪ .‬מ אמאי אשתזיבו‪ .‬אם בסוד התכללות‬ ‫חדשים המכונים נה"י של מוחין דגולות‪ .‬‬ ‫חליפי גרסאות‬ ‫מ נ"א אימתי )אה"ל(‪ .‬ודע שיש תמיד ערך הפוך מכלים‬ ‫עתה נתגלו במדת הגדלות כראוי‪ .‬‬ ‫ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא‪ .‬‬ ‫רק המוחין דנשמה‪ .‬עוד הם בהעלם‪.‬דהיינו בביתא דידה‪ .‬ונולדים לו נה"י‬ ‫וע"כ שואל אימתי אתחזון‪ .‬‬ ‫ואומר עוד ואימתי אתחזון וכו'‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬הענין הוא כי גם בעת הזווג ישנן‬ ‫אחר תשלום המוחין דיניקה עולה ז"א לעיבור‬ ‫ב' הבחנות‪ .‬‬ ‫בארעא קדישא דייקא‪ .‬כמ"ש להלן‪.‬ובההיא שעתא עת הזמיר הגיע‬ ‫וז"ש‪ .‬כי יש התכללות שמאלא בימינא‬ ‫ב' למוחין דגדלות א'‪ .‬כי האור שלהם נעלם עוד‬ ‫וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן כלומר‪.‬‬ ‫אחורים אצל הז"א‪ .‬והם נשארים רק ברשות הנוקבא‪.‬כי בגדלות א' הוא משיג‬ ‫שרק מבחינה זו נמשכין המוחין העילאין‪.‬שהוא יסוד דגדלות‬ ‫בימינא‪.‬‬ ‫אלא בנוק' שהוא בחי' ישסו"ת‪ .‬בשעתא דאתגלי קשת בעלמא‪:‬‬ ‫הכולל נו"ה דגדלות‪ .‬ואומר‬ ‫ועדיין הם בהעלם‪ .‬ואז נתפשטו להם החג"ת מתוך הנה"י‪.‬‬ ‫ואומר ואטמירו ביה‪ .‬אם בסוד התכללות שמאלא‬ ‫נה"י מכונים בשם יוסף‪ .‬ובההיא שעתא עת הזמיר הגיע‬ ‫עדן לקצץ חייבין מעלמא‪ .‬היא יסוד דז"א‪ .

‬‬ ‫ז"ח דף מב ‪ :‬ט ( ) שמות כה(‪ .‬קל ינוקי דלעאן באורייתא‪.‬‬ ‫דחיה מעביר את הקליפות מהארץ שהיא‬ ‫תורי זהב נעשה לך‪ .‬וה"ס תורי‬ ‫שיש לה לנוקבא קומה שוה עם ז"א‪ .‬כנגדם כתוב‪.‬לא היו מקובלים‬ ‫וע"כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור‪ .‬דכתיב ט( ועשית שנים‬ ‫כרובים זהב‪.‬שעי"ז‬ ‫בנין גדול‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ס נ"א ינוקי רביין דעלמא אשתזיב )אה"ל(‪.‬ולא‬ ‫שהחג"ת נעשו אז לחב"ד דחיה‪ .‬‬ ‫נשא שמא‪ .‬תק"ח דף צה‪.‬‬ ‫שגורמים לגילוי החג"ת בסוד מוחין דראש‪.‬כמ"ש כל זה לעיל בדיבור‬ ‫נקראים מוחין דו"ק דנוקבא‪ .‬נערים‪.‬ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא‬ ‫ותורי זהב‪.‬‬ ‫דהיינו המוחין דאחור כנ"ל‪ .‬דאלמלא דנראו בנוקבא אותם הנצנים‬ ‫שמתרבין הרשעים בעולם‪ .‬וז"ש‪ .‬ועשית שנים כרובים זהב‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫יב‬ ‫ו( ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין‪ .‬הנקרא‬ ‫וז"ש‪ .‬כי גילוי המוחין‬ ‫ילדי עולם אלו‪ .‬ו( קל ינוקי דלעאן‬ ‫באורייתא‪ .‬וכן‬ ‫כלל בנוקבא זולתם‪ .‬ח( בהשמטות ח"ב דף רעח‪ .‬דאינון אפי זוטרי‪.‬ע"ד שהיה‬ ‫האחורים שלה כנ"ל‪ .‬העולם ניצל‪ .‬‬ ‫נשארים בה גם בעת המוחין וגדלות‪ .‬ואומר‪ .‬ז( תורי‬ ‫זהב נעשה לך‪ .‬‬ ‫שעומדת באחוריו של ז"א‪ .‬אלו הם ילדים‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים רביין דעלמא הם בחי'‬ ‫מוחין דאחור הנ"ל בדיבור הסמוך‪ .‬אמאי אשתזיבו‪.‬כלומר מתחילת התהוותה‪ .‬‬ ‫בעת ריבוי הקלי' שיש להן כח להחריב עולם‬ ‫אלא אחר שהיא משתלמת עם המוחין הללו‪.‬‬ ‫הגילוי של מוחין עילאין הנ"ל‪ .‬‬ ‫ו( בא קמג פקודי תרצג ויקרא רצג‪ .‬ובגין אינון מ רביין דעלמא‪ .‬למה בני העולם‬ ‫המקיים את העולם וגורם לאבות שיתגלו‪.‬עלמא אשתזיב‪ .‬ונודע‪ .‬‬ ‫הכתוב וראיתיה לזכור ברית עולם‪.‬שהם מוחין שבשעת‬ ‫קטנותה‪ .‬ואינן יכולות להאחז בה עוד‪ .‬אפי זוטרי‪.‬אלא‬ ‫זהב וה"ס ב' הכרובים‪ .‬ואלמלא דנראו לא אשתארון‬ ‫אפי זוטרי‪ .‬ח"ב דף רעא ‪ .‬הוא‬ ‫היינו קול הילדים העוסקים בתורה‪ .‬שהגורם‬ ‫עוד אלא שסבת המשכת המוחין דחיה הנ"ל הם‬ ‫לכל זה הוא‪ .‬ד" י אחרי מות נב קצט ‪ .‬‬ ‫צו‪ .‬הנה לא אשתארון בה‬ ‫בזמן דור המבול‪ .‬וכן רביין דעלמא וכן ינוקי‬ ‫בעלמא כו'‪ :‬יש כאן סוד גדול‪ .‬אלין אינון ח( ינוקי רביין עולמין‪ .‬ואז נבנית‬ ‫מוחין דחיה בסוד קשת בענן‪ .‬‬ ‫המלכות‪ .‬שבשביל זה קטרג‬ ‫אשר אלו המוחין דחיה הנמשכים בסוד‬ ‫הירח שאין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד‪.‬לקבליהון‪ .‬ואז נבחנים‬ ‫הסמוך‪ .‬‬ ‫נקרא קל ינוקי דלעאן באורייתא‪ .‬ד"י‪.‬רעז ‪ :‬רעח‪ .‬במוחין דפב"פ עם הז"א‪ .‬ב" א ק שעא לך קד ויצא קה רג וישלח קכט ויחי שצו תמט תעז‬ ‫תרומה ק תח תפג תתקכב בהשמטות‪ .‬ומאן מקיים עלמא‪ .‬‬ ‫ו( ומאן מקיים עלמא וכו' ‪ :‬ומי הוא‬ ‫בגין דהנצנים נראו‪ :‬פירוש‪ .‬דהיינו בבנין‬ ‫אחיזה מרובה לקליפות והס"א‪ .‬‬ ‫מוצלים מכליה‪ .‬כמ"ש והולך‪ .‬ואלו המוחין דאחור‪ .‬‬ ‫בעיקר בכלים דמוחין דאחור בסוד אפי זוטרי‪.‬וגרם לאבהן דאתגליין‬ ‫העדר ברוחני‪ .‬שח ‪ :‬ד"י ת"ז תל"ח דף עח ‪ :‬ת"ע‬ ‫דף קלו ‪ :‬קלז ‪ :‬קמ ‪ :‬ז"ח תולדות אות יד תרומה נה סט אחרי מות מט שה"ש קנא‪ .‬קי ‪:‬‬ ‫הנצנים‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫כלומר‪ .‬‬ ‫נבנית הנוקבע בסוד ב' המאורות הגדולים‪.‬וזא‬ ‫עלמא אשתזיב ומי הוא המקיים והמציל‬ ‫הם נק' אפי רברבי‪ .‬‬ ‫כבימי המבול‪ .‬שנמחה מחמת זה כל היקום‪.‬ונק' ינוקי רביין עולמין‪.‬כי תחלה‬ ‫רביין עולמין ובחי' הזווג שלהם במצב זה‪.‬שאין שינוי או‬ ‫את העולם בעת ההיא‪ .‬ז( )שיר ב(‪.‬שה"ס קל ינוקי‬ ‫וז"ש‪ .‬שהם המוחין‬ ‫דחיה‪ .‬שמחמתם נעשו‬ ‫כבר מזמן בעת קטנותה‪ .‬כי לא היו לה‬ ‫הנה אז אין לבני העולם תקנה אלא על ידי‬ ‫כלים במה לקבלם‪.‬‬ ‫התכללות ימינא בשמאלא‪ .‬שז"ס‬ ‫עלמים‪ .‬כמו שהיה בימי המבול‪ .‬בהר ה‬ ‫שלח קה קמ בלק נד פנחס תג תנא עקב סו בהשמטות ח"ג דף שב‪ .‬וז"ש‪ .‬הנה אין תקנה זולת בהמשכת‬ ‫חוזרת לעיבור ב' לאו"א עילאין‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫בראשית‬ ‫‪12‬‬ .‬ובשביל‬ ‫משום דהנצנים נראו בארץ‪ .‬‬ ‫המוחין דחיה גם בעת גדלות‪ .‬דהיינו‬ ‫הזו"ן לאפי זוטרי‪ .‬שכתוב‪ .

‬דכלא קיימא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ע נ"א דהא )אה"ל(‪.‬נ( פתח‬ ‫כ( עינים‪ .‬שהוא הקרקע דעולם האצילות העומדת‬ ‫בראשית‪ .‬שנפרדו מכל בחינת אצילות ע"י‬ ‫דבראשית‪ .‬‬ ‫ותמן תנדעון‪ .‬הא' הוא בי"ע‬ ‫לבאר הפירוש של בריאת שמים וארץ שבמקרא‬ ‫דפרודא‪ .‬ת"ל ד' עד‪ :.‬ומתוך‬ ‫הוא ‪ .‬שהכל עומד ברשותו‪ .‬כי כל היוצא מיצירה‪.‫יג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מאמר מי ברא אלה‬ ‫ז( בראשית‪ .‬שואל‪ .‬כי בדרך כלל נבחן עולם‬ ‫מראש א"א‪ .‬שעתיקא הסתום הזה‪ .‬וע"כ המלכות שלו נק' פתח‬ ‫ונחשבים לבחינת גוף בלי ראש‪ .‬ברא אלה‪ .‬דכללות ד' עולמות‬ ‫דכל עיינין תליאן ליה כי מוחין דחכמה‬ ‫אבי"ע‬ ‫נק' עיינין‪ .‬ומאן איהו‪ .‬וקצה‬ ‫וזו"ן עומדים למעלה מפרסא דהיינו בעולם‬ ‫השמים הזה‪ .‬ע דהאי מתים עתיקא ס( דקיימא לשאלה‪ .‬ונעשה הז"א בבחינת יצירה‪.‬לאתר רכל עיינין תליאן ליה‪ .‬הנק' ראש מבחי'‬ ‫עולם אצילות‪ .‬ע( פקודי כ שח ת"ז ת" נ‬ ‫דף פו‪ .‬כי המלה ברא‪.‬שהוא ז"ת דבינה‪ .‬לאתר‬ ‫האצילות לבחינת חכמה‪ .‬ונודע שאין בראש א"א אלא כתר‬ ‫שמשום זה הם נבדלים מבחינת ראש דא"א‪.‬‬ ‫שנוהגת בו שאלה‪ .‬‬ ‫ומאן איהו‪ .‬ואם כן למה‬ ‫עליהם מלמעלה‪ .‬ומי‬ ‫פירושה לבר ממדרגת אצילות‪ .‬ובשביל‬ ‫נעשתה בחינת עשיה‪ .‬ר' אלעזר פתח‪ .‬כי‬ ‫שמאחורי הפרסא דאצילות‪ .‬תל"ח ד ' עט‪ .‬ואין מוחין דחכמה בכלהו פרצופי‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪13‬‬ .‬למקום שכל העינים תלויות אליו‪ .‬וע"כ יש ב' מיני בי"ע‪ .‬ע"כ היא בראה בהכרח‬ ‫גם את הזו"ן‪ .‬ברא ע( אלה‪.‬פ( מ"י‪ .‬ומי הוא‪ .‬‬ ‫ז( בראשית ר' אלעזר וכו' ‪ :‬בראשית‪.‬ההוא דאקרי צ( מקצה השמים לעילא‪ .‬לאן אתר‪ .‬והיה‬ ‫אצילות גופיה‪ .‬מ( להלן מז ב"א שי שיג משפטים‬ ‫רח תרומה ב פקודי קה ריג רטז פנחס שפה ת"ז‬ ‫תכ"א דף מב ‪ :‬תמ"ט דף פה ‪ :‬ת" נ דף פו ‪ .‬והוא בדרך סתום שאינו‬ ‫נק' עשיה‪ .‬ונעשתה משום זה לבחינת בריאה‬ ‫בו שאלה‪ .‬תס" ג צד ‪ :‬ז"ח דף לז ‪ .‬‬ ‫עינים‪ .‬‬ ‫חכמה בלבד‪ .‬ס( ב"א ל שיג לך ריב תרומה ב פקודי ריד ריח בלק קנו‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אצילות‪ .‬‬ ‫ומשיב‪ .‬‬ ‫מ"י‪ .‬ותמן תנדעון‪ .‬שנוהגת שם שאלה נקרא מ"י‪.‬תנ"ב ד' פז ‪:‬‬ ‫ז"ח ד' לז ‪ :‬צ( להלן קמג ב"א יג תולדות קטז ויצא רלו יתרו תקס תרומה רא רנח ויקהל קא שכד פקודי‬ ‫ריח בהעלותך ג ת"ז ת"ה ד' כ‪.‬אלא שהפרסא שבגוי מעוהי דא"א‪.‬כי אלו הבינה‬ ‫למעלה ממנו‪ .‬כי שמים וארץ הם הכלל דז' ימי‬ ‫הפרסא‪ .‬שם תנדעון הסוד הזה‪.‬היינו בפתח עינים‪ .‬הוא הנקרא‬ ‫בערך הראש דא"א‪ .‬שהוא לשון שאלה‪ .‬נקרא מ"י‪ .‬הוא בא‬ ‫לבד‪ .‬כי בפתיחתה מושפעים המוחין דחכמה‬ ‫למחוסרי מוחין דחכמה‪ .‬שהם הבינה וז"א ונוקביה‬ ‫צ"ל האציל‪ .‬‬ ‫עינים‪ .‬זולת ע"י פתיחתה של המתות‬ ‫מאמר מי ברא אלה‬ ‫דראש א"א‪.‬‬ ‫דרך אמת כ( פי' עטרה פתח לעינים הם נצח והוד עי' פ"ח ב' פ' אחרי מות דף ע"א ב'‪.‬‬ ‫איך שהבינה בראה את הזו"ן‪ .‬תק"ח דף צג ‪ :‬קח ‪ :‬פ( לך ריב ריג ויחי תקפא משפטים שצז תכז תרומה ב טו ריט רנ ויקהל‬ ‫נ פקודי ריד בלק שמז ת"ז תי"ח ד' לו‪ :‬תכ" א ד' נה ‪ .‬שהוא מלכות דראש‬ ‫שהבינה עצמה יצאה לבר ממדרגת הראש‬ ‫א"א‪ .‬הוא פתח עינים ‪ .‬אותו הנקרא מקצה‬ ‫כי היוצא מבחינת בריאה נק' יצירה‪ .‬ומאן איהו פתח עינים‪.‬‬ ‫שאו מרום עיניכם‪ .‬ושם תדעו‪ .‬אלא הכוונה היא בערך הראש דא"א‬ ‫ביאור הדברים ר' אלעזר פתח‪ .‬עומדת עליהם מלמעלה‪.‬תק"ח דף צג ‪ :‬נ ( ויקהל תנג‬ ‫אחרי מות רעח‪ .‬לכל פרצופי אצילות‪ .‬ל( שאו מרום עיניכם וראו מ( מי ברא אלה‪.‬שאו מרום עיניכם וראו מי ברא‬ ‫המלכות דראש דא"א‪ .‬שהוא‬ ‫ר"א פתח‪ .‬‬ ‫אלה‪ .‬כי ספירת החכמה של ע"ס דראש נק'‬ ‫שבמקום החזה שלו‪ .‬ועדיין הם‬ ‫המלכות דראש א"א דאצילות מכונה פתח‬ ‫אצילות‪ .‬שהם הזו"ן דאצילות‪ .‬אין שאלה נוהגת שם‪ .‬‬ ‫אצילות‪ .‬‬ ‫שהם לבר מהראש דא"א בלבד‪ .‬שאו מרום עיניכם‪ .‬ואומר‪ .‬‬ ‫ל( )ישעיה מ(‪ .‬והנוקבא‬ ‫השמים למעלה‪ .‬כלומר‬ ‫עינים‪ .‬אמנם אין להשוותם לבי"ע ממש‬ ‫מגולה‪ .‬וז"ש‪ .‬שנוהגת‬ ‫דא"א‪ .‬לאיזה מקום‪.‬והב' הם הבי"ע דעולם‬ ‫כתוב ברא שהיא בריאה ולא אצילות‪ .

‬הנה היא נחלקה‬ ‫עלית מ"ן‪ .‬לעילא לית תמן שאלה והאי‬ ‫המלכות שבראש דא"א המוציא את הז"ת‬ ‫קצה השמים אקרי מ"י‪ :‬כלומר‪ .‬ואיהו בארח מתים ולא אתגליא‪ .‬ונבראו גם הם‬ ‫אינה מקבלת ממנו חכמה‪ .‬כי הבינה ממקורה בע"ס דאור‬ ‫הז"ת דהאי סתים עתיקא הנק' ישסו"ת שהן‬ ‫ישר‪ .‬ונחשבת גם עתה לבחינת‬ ‫ומאן איהו מ"י‪ :‬הז"ת דבינה שהן עומדות‬ ‫ראש גמור‪ .‬וז"ש מקצה‬ ‫הזו"ן בבינה‪ .‬כנ"ל‪ .‬כי הן עצמן נעשו בחינת בריאה‪.‬והבנים שלהם שהם‬ ‫זו"ן וכן הג' עלמין בי"ע התחתונים כולם‬ ‫הזו"ן‪ .‬אלא רק‬ ‫קיימות לשאלה‪ .‬כי שם עומדים‬ ‫תמן שאלה‪ .‬שהם הזו"ן הנק' אלה‪ .‬ועל דקיימא לשאלה‪ .‬הנחשבים‬ ‫להמשכת חכמה‪ .‬וע"כ הם נפגמו מחמת מציאותם‬ ‫בחי' קצה השמים לעילא‪ .‬כנ"ל‪ .‬ע"כ נבחנים‬ ‫וכיון שהג"ר דבינה אע"פ שהם מפה ולמטה‬ ‫לקצה השמים לעילא‪ .‬‬ ‫ורק הז"ת שהן ישסו"ת שהם קיימין לשאלה‪.‬וז"ש‬ ‫ממלכות דראש דא"א‪ .‬כי השמים והארץ שהם‬ ‫לא"א מחזה עד הטבור‪ .‬דא"א‬ ‫מקבלים מישסו"ת הזה הנקרא מ"י‪ .‬ונמצא כי‬ ‫אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה‪ .‬דכלא‬ ‫מהראש דא"א‪ .‬להיותן מחוסרי חכמה‪ .‬‬ ‫נאמר אבא הוציא אמא לחוץ‪ .‬שמשום זה יצאה לבחינת‬ ‫לשאלה‪ .‬וכאלו לא יצאה כלל מהראש‬ ‫לשאלה‪ .‬ולפיכך אין לה‬ ‫בכחם במחוסרי ראש כמהו‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫זה הן נחשבות לבחינת בריאה‪ .‬כי הראש דא"א נק' עתיקא קדישא‪.‬‬ ‫אבי"ע‪ .‬הם מלבישים מטבור ולמטה‪ .‬שלפני‬ ‫ולא חכמה‪) .‬והאי קצה השמים אקרי מא"י‪.‬הבינה שיצאה מהראש דא"א‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬דהיינו לקבל מ"ן להמשכת‬ ‫אור חסדים בלבד‪ .‬ומלבישין‬ ‫קיימא ברשותיה‪ .‬וז"ת‬ ‫שואלין על הגשמים‪) .‬ריש תענית( ואומר שרק‬ ‫בפ"ע‪ .‬ולפיכך הם צריכים להארת חכמה‬ ‫הז"ת דבינה‪ .‬שהם בהי' הג"ר דבינה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫יד‬ ‫ברשותיה‪ .‬והיא נתקנת בסוד או"א עילאין‬ ‫ברא‪ .‬והם‬ ‫נחשבים לבריאה‪ .‬כי הם‬ ‫שולט כח המסך להוציא הז"ת דבינה שמתחתיו‬ ‫אינם נזקקים לזו"ן הצריכים להארת החכמה‪.‬וע"כ ברא‬ ‫שהרי אפילו בעת שהיא נמצאת בראש א"א‪.‬וסיימה שם‬ ‫סתים עתיקא הנק' ישסו"ת שהם בחי' קיימא‬ ‫בחינת הראש דא"א‪ .‬מכח‬ ‫לשאלה ברא אלה כלומר‪ .‬נבחן שם לגוף‬ ‫ע"כ נקראים גם הם בשם עתיקא כמו הראש‬ ‫בלי ראש‪ .‬לית‬ ‫מ"מ שם אינו פועל כלום‪ .‬שהם שרשים של הזו"ן הנמצאים‬ ‫השמים לעילא דכלא קיימא ברשותיה‪.‬אקרי מ"י‬ ‫דהא לעילא לית תמן שאלה‪ .‬‬ ‫בבינה‪ .‬ויתבאר עוד להלן‪.‬‬ ‫אלה‪ .‬ולו"ק בלי ראש‪ .‬להיותם בעצם רק בחינת‬ ‫עוד לבחי' ראש א"א מטעם הנ"ל‪ .‬הנה הן מבחינת התכללות‬ ‫מהארת ראש דא"א‪ .‬כי היא כח‬ ‫וז"ש‪ .‬והם נק' ישסו"ת‪ .‬‬ ‫לבר מראש דא"א‪ .‬שהן נק' ישסו"ת ונק' מ"י הן‬ ‫בשביל הזו"ן‪ .‬שהן או"א עלאין‪ .‬מטעם‪ .‬לעילא‬ ‫דבינה לבר מראש‪ .‬ובחינה הב'‬ ‫מחמת הפרסא שבחזה דא"א המבדלת אותן‬ ‫שהיא הז"ת דבינה‪ .‬והוא מקבל רק מישסו"ת הנק' מ"י‪.‬‬ ‫לקבל בשבילם הארת חכמה‪ .‬שנעשו למחוסרי חכמה‪ .‬רק הז"ת של האי‬ ‫הנוקבא שעלתה לחכמה דא"א‪ .‬‬ ‫המלבישין לא"א מפה עד החזה‪ .‬אין מטבעה לקבל חכמה כלל‪ .‬‬ ‫דהיינו הג"ר דבינה‪ .‬וע"כ אינם‬ ‫רק במקום החזה דהיינו ממעל הז"ת דבינה‬ ‫נק' מ"י‪ .‬הן הנק' מ"י‪ .‬‬ ‫ולפיכך הג"ר דבינה‪ .‬כי שאלה פירושו עלית מ"ן מלשון‬ ‫משום זה לב' בחינות‪ :‬ג"ר לפ"ע‪ .‬גם אינם בחי' קצה השמים‪ .‬נק' בשם האי סתים‬ ‫דהיינו לקבל מ"ן מהזו"ן ולעלות לראש דא"א‬ ‫עתיקה‪ .‬ועליהם‬ ‫ז"א‪ .‬כי השמים הם‬ ‫בגוף דא"א‪ .‬וזכור זה‪.‬‬ ‫מעוהי דא"א העומדת בחזה שלו‪ .‬כי הם אינם מקבלים מ"ן‬ ‫או"א עילאין‪ .‬דהאי סתים עתיקא וכו' ברא‬ ‫וזה אמרו דהאי סתים עתיקא דקיימא‬ ‫אלה‪ .‬משום שהז"א הנק'‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫שמים מקבל מהם‪.‬דהיינו לבר‬ ‫וע"כ נק' המ"י קצה השמים לעילא‪ .‬בסו"ה כי חפץ חסד הוא‬ ‫אור החכמה‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫דא"א נבחנים כאלו עומדים עוד בראש דא"א‪.‬‬ ‫דא"א‪ .‬דהיינו לקבל בתוכם את הזו"ן ע"י‬ ‫בריאה וגוף דא"א‪ .‬וז"ס הפרסא שבגוי‬ ‫כלא קיימא ברשותיה‪.‬ועליהן נופלת לשון‬ ‫דא"א דמיא‪ .‬עי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות‬ ‫ה'( ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמתה כלל‪.‬וע"כ‬ ‫עד סיום עולם האצילות‪ .‬‬ ‫כי אע"פ שמסך הזה עומד בפה דראש א"א‪.‬אלא משום המצאם בגוף א"א נק' בשם‬ ‫סתים עתיקא‪.‬כי המלה ברא‬ ‫שום פחיתות של משהו מחמת עמידתה למטה‬ ‫מורה על חסרון ראש מבחי' אצילות‪ .‬וע"כ המחוסר חכמה‪ .‬ומפריעתם מלקבל חכמה‪.‬‬ ‫ואית‬ ‫‪14‬‬ .

‬ואז עולים הישסו"ת‬ ‫לא"א ונעשים שם פרצוף אחד עם או"א ואע"ג דאתגליא יתיר מכולא קיימא‬ ‫עילאין‪ .‬והזווג נק' בשם ידיעה‪.‬כי הבינה עומדת אב"א עם‬ ‫החכמה להיותה רק בחי' חסדים‪ .‬‬ ‫והנך רואה דברי הזוהר‪ .‬מתעוררים הישסו"ת בשבילם לעלות גם זה מבואר בזוהר תרומה הנ"ל‪ .‬וז"ל תו‪.‬הנוקבא דז"א‪ .‬שנקרא מ"י‪ .‬מתרגם פשפש )איוב ח' ח'(‪.‬ומפשפש היינו שמפשפש נמשכו לה המוחין העליונים ע"י העלאת מ"ן‬ ‫במעשיו‪ .‬שאז הבינה חוזרת לקבל הכא אינון" עכ"ל‪ .‬כי הזו"ן העולים‬ ‫ח( ואית אחרא לתתא וכו'‪ :‬ויש אחר‬ ‫למ"ן נבחנים שם לבחי' דעת לאו"א‪ .‬כי לח ראיתם כל תמונה‬ ‫חכמה בשביל הזו"ן‪.‬מ"ה‪ .‬אלא אע"ג דמשיכו‬ ‫עולים למ"ן לישסו"ת רק ע"י העלאת מ"ן עילאה דאתמשך לא אתגליא עד דאשתלים‬ ‫מבני אדם התחתונים אל הזו"ן‪ .‬הרי שע"כ נק' מ"ה‬ ‫הארת החכמה בשביל הזו"ן‪ .‬‬ ‫הזו"ן למ"ן אל הישסו"ת‪ .‬וענין‬ ‫סתום כבתחילה‪ .‬ואז עולים דאמשכותא דכולא‪ .‬ולמנדע מדרגא לדרגא עד‬ ‫אסתכלתא מה פשפשתא הא כלא סתים‬ ‫סוף כל דרגין‪ .‬וידע אדם את חוה אשתו‪ .‬כי אפילו ישסו"ת להורות שכל השלימות הגדולה של המוחין‬ ‫שהם הז"ת דבינה אינם צריכים להארת ההם באה רק אחר דמטי המוחין לנוקבא‪.‬וחוזרת‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬באופן שנשמות הכא‪ .‬מה בין האי להאי‪ .‬אלא בעת שהזו"ן עולים למ"ן פשפשתא הא כלא סתים כדקדמיתא‪:‬‬ ‫לישסו"ת‪ .‬מה בין זה לזה‪.‬‬ ‫החכמה לצורך עצמם‪ .‬דרגא תתאה‬ ‫הישסו"ת הנק' קצה השמים לעילא‪ .‬נוהגת בו‬ ‫מלשון‪ .‬‬ ‫אלא הראשון הסתום‪ .‬‬ ‫אשר‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪15‬‬ .‬עד סוף כל דרגין דהיינו‬ ‫מה ידעת‪ .‬דהיינו וכבר נשלמה בהן‪ .‬‬ ‫עכ"ל‪.‬נק' בשם ידיעה‪ .‬מנחות‬ ‫הזווג דאו"א הנק' הסתכלות או"א זה בזה ע"י מג ‪ (:‬בגין דכל דרגין עילאין באשלמותהון‬ ‫עליתם לראש דא"א‪ .‬כי מבחינת עצמם דומים ואומרו‪ .‬כדי להעלות הזו"ן לזווג או"א‪ .‬שפירושו‪.‬מה חקרת‪ .‬שהוא‬ ‫לדרגא מדעת של מדרגת או"א אל המוחין‬ ‫מלכות‪ .‬וז"ש כיון דשאל בר דאיהו רזא דעלמא תתאה אקרי מ"ה‪.‬‬ ‫נש ומפשפש לאסתכלא‪ :‬לאסתכלא היינו ותנינן‪ :‬אל תקרי מ"ה אלא מאה‪) .‬כמא‬ ‫דאת אמרת‪ .‬שאע"פ שכבר‬ ‫וזה אמרו כיון דשאל בר נש דהיינו‬ ‫שמעלה מ"ן‪ .‬וז"ש ולמנדע‬ ‫שאלה‪ .‬הלא הכל‬ ‫מהז"א אל הנוקבא הנק' סוף כל דרגין‪ .‬בהיותה‬ ‫פב"פ עם החכמה רק לצורך הזו"ן‪ .‬ונמצא הז"א הנק' שמים עומד בין‬ ‫)תרומה דף קכ"ז ע"א(‪ .‬אבל גם הזו"ן אינם אמאי אקרי מ"ה‪ .‬דאיהו אתר סופא דכל דרגין‪ .‬מפשפש פירושו חקר‪ .‬וזהו‬ ‫לאסתכלא בכדי שאו"א יסתכלו זה בזה‬ ‫ג"כ דברי ר' אלעזר כאן מה ידעת מה‬ ‫וימשיכו חכמה‪ .‬ד"י תרומה טז ריט ויקהל מג מט ת"ז תכ"א ד' נה ‪ :‬ת"ל ד' עג ‪ :‬תס"ג ד'‬ ‫צד ‪ :‬תק"ח ד' קיט‪.‬כיון ששאל האדם וחקר להסתכל ולדעת‬ ‫דהיינו להמשיך המוחין בסוד הדעת מדרגא‬ ‫ממדרגה למדרגה עד סוף כל המדרגות‪ .‬כי‬ ‫עלית מ"ן ) עי ' בפתיחה לחכמת הקבלה אות‬ ‫חקר‪ .‬הוא מ"ה‪ .‬‬ ‫למטה‪ .‬כי המה‬ ‫ומשיב‪.‬ואינם נזקקים‬ ‫לקבל חכמה‪ .‬וז"ל‪" .‬אז נקראת הנוקבא‬‫דלתתא‪ .‫טו‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ח( ואית אחרא לתתא ואקרי ק( מ"ה‪ .‬כי היא סוף כל דרגין ומסיימת את‬ ‫בשם מ"ה‪ .‬והיא נבחנת לבחינת קצה שמים‬ ‫מטי תמן אל הנוקבא דז"א‪ .‬‬ ‫וז"ש כיון דמטי תמן מ"ה‪ :‬כיון שהמוחין‬ ‫כמו הז"א‪ .‬דהיינו ג"כ כמו בזוהר תרומה‪.‬‬ ‫צ"ד וצ"ה(‪ .‬מ"מ איהי קיימא לשאלה‬ ‫כמו שישסו"ת היו מטרם העלאת מ"ן‪ .‬‬ ‫עם הז"א פב"פ‪ .‬ואז מסתכלים או"א זה בזה וממשיכים לשאלה‪ .‬מה ידעת מה אסתכלתא מה‬ ‫הז"ת דבינה אל הג"ר שלהם‪ .‬סופא‬ ‫בני אדם עולות למ"ן אל הזו"ן‪ .‬מה ידעת‪ .‬ובין הנוק'‬ ‫הנק' קצה השמים לתתא‪ .‬כדקדמיתא‪ .‬אלא קדמאה‬ ‫סתימאה דאקרי מ"י קיימא לשאלה‪ .‬‬ ‫דמדרגת הז"א‪ .‬וקיימא באתגליא‪.‬‬ ‫לראש דא"א ולקבל חכמה‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫או נק' חכמה ע"י הדעת‪ .‬ע"ש‪.‬ונקרא מ"ה‪ .‬אחר שהגיע שמה‪ .‬כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק( בהשמטות ח"א ד' רנג‪ .‬ונק' כן מטעם המבואר בזוהר‬ ‫האצילות‪ .‬מה חמית‪ .‬‬ ‫הגורמים לזווג שלהם‪ .‬כי הארת החכמה הנמשכת‬ ‫ע"י קלית מ"ן וזווג כנ"ל‪ .‬נקראת גם הנוקבא בשם מ"ה‪.‬מה הסתכלת‪ .

‬אשר עכ"ז‪ .‬ולפי"ז‬ ‫דגדלות‪ .‬‬ ‫מה אסתכלתא‪ .‬דומה הנוקבא רק‬ ‫שהנוקבא היתה מטרם העלאת מ"ן‪ .‬הרי הרויחה‬ ‫התחתונים בהעלאת מ"ן‪ .‬שאומר מה ידעת ומה וכו' הכל סתים‬ ‫כדקדמיתא‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הטבור דא"א ונמצאת עומדת למטה מפרסא‬ ‫אשר אחר העלאת המ"ן והמשכת המוחין עוד‬ ‫שבגוי מעוהי דא"א‪ .‬כיון שעלתה‬ ‫שלמים דג"ר אל הז"א‪ .‬שכל העלאת‬ ‫שאלה(‪.‬אבל הנוקבא הרויחה הרבה ע"י‬ ‫והמשכת המוחין‪ .‬דהיינו ממש‬ ‫הפירוש הוא‪ .‬אשר בטעם הא' מבאר המוחין‬ ‫דחזה דא"א ששם מאיר הראש דא"א‪ .‬הא כלא סתים כדקדמיתא‪.‬מ"מ נשארו הישסו"ת בגוף א"א‪.‬והכל סתים כדקדמיתא‪.‬שבחינת הארת ראש דא"א‬ ‫הכל סתום בנוקבא כמו מטרם העלאת מ"ן‪.‬‬ ‫הזה‪ .‬לית תמן‬ ‫הנוקבא את המוחין וראש א"א‪ .‬שהרי‬ ‫שנק' אמא‪ .‬אלא הרווח‬ ‫וע"כ נעשית הנוקבא בסוד מאה כמו אמא‪.‬משום שה"ס‪ .‬‬ ‫נפסק למעלה מפרסא זו‪ .‬אבל מדרגתה עתה שוה כמו‬ ‫קיימא לשאלה‪ .‬והז"א אל הנוקבא‪.‬והכל סתים כדקדמיתא כמטרם‬ ‫ויש להבין הדברים‪ .‬‬ ‫הישסו"ת בעת היותו בחינת ו"ק‪ .‬שזה ודאי גדלות גדולה בשביל‬ ‫אשר בגדלות א'‪ .‬ואע"פ שנעשו‬ ‫חסר ג"ר דגדלות‪ .‬דהיינו מחזה‬ ‫כמוהו‪ .‬‬ ‫לשאלה‪ .‬כנ"ל‪ .‬כנ"ל )אות ז' ד"ה וז"ש‬ ‫דהיינו דקיימא עוד לשאלה‪ .‬ומשום זה הם משפיעים מוחין‬ ‫וטעם ב' מדגיש לבאר‪ .‬כי לא תוכל לקבל בחינת ראש‬ ‫ברכות‪ .‬על מה שנק' הנוקבא‬ ‫עתה בראש א"א‪ .‬דהיינו מהחזה עד‬ ‫שה"ס‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪16‬‬ .‬שהיה עומד שם מחזה עד‬ ‫דגדלות בנוקבא‪ .‬‬ ‫עילאין‪ .‬ר( מה ידעת ‪.‬והיינו‬ ‫סתים( באו"א גופייהו שהיו עומדים שם מטרם‬ ‫ע"י עליתה למקום ישסו"ת בכח אלו המוחין‬ ‫העלאת מ"ן‪ .‬שהנוקבא משפעת לתחתונים‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה דאליהו‪.‬והוא מטעם הלבשתה את‬ ‫העלאת מ"ן‪ .‬כי עלתה למקום ישסו"ת‪.‬דהיינו בעוד‬ ‫והנוקבא נעשית בסוד מאה ברכות כנ"ל‪ .‬ע"ד‬ ‫העליונים שהשיגה הנוק' הנק' מאה ברכות‪.‬שהרי קבלה עתה בחינת אמא‬ ‫מקום הישסו"ת דקטנות‪ .‬‬ ‫המוחין כיון שאינם נגלים כלל‪ .‬כנ"ל אות ז' בד"ה וז"ש לעילא‪ .‬‬ ‫רק למקום הישסו"ת דקטנות‪ .‬עולים רק או"א עילאין‬ ‫הנוקבא‪ .‬דהיינו ו"ק דגדלות‪ .‬וכן עלו למעלה מפרסא‬ ‫בשם מ"ה‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ר( תרומה טז‪.‬וע"כ מבחינה זו לא הרויחה‬ ‫מ"ן‪) .‬להיותה נמצאת למטה מפרסא דחזה‬ ‫איך יתכן לומר שעוד נשארת הנוקבא בבחינת‬ ‫דא"א‪ .‬וכן למה נמשכו אליה‬ ‫הנוקבא בחינת אמא‪ .‬כמו‬ ‫אמנם מצד אחר‪ .‬‬ ‫המ"ן היו לזה‪ .‬וכן גם כאן במאמר‬ ‫והתחתון העולה לעליון נעשה כמוהו‪ .‬‬ ‫הטבור דא"א‪ .‬כמו שהישסו"ת היו מטרם‬ ‫לגמרי כמו שהישסו"ת היו מטרם העלאת המ"ן‬ ‫העלאת מ"ן‪ .‬אלא שהיא ו"ק דגדלות‪ .‬‬ ‫שנתבאר ) עי ' לעיל אות ז ' ד " ה וז " ש דהאי‬ ‫שע"כ אמרו אל תקרי מ"ה אלא מאה‪ .‬מה פשפשתא‪ .‬שפירושו העלאת‬ ‫דהאי עש"ה(‪ .‬‬ ‫גדלות ב' של הנוק' וזה יתבאר להלן במאמר‬ ‫אלא שנתעלו למקום או"א שמקודם לכן‪.‬אבל עוד‬ ‫לראש דא"א ולא הישסו"ת‪ .‬‬ ‫אמנם גדול מאוד‪ .‬ועוד‪ .‬מפני שהוא ו"ק דאו"א‬ ‫כי בחי' מאה היא באמא ואלפים היא באבא‪.‬שז"ס שנעשתה בסוד מאה ברכות‬ ‫אומרים שם בזוהר תרומה בטעם הא' למה‬ ‫כנ"ל‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫טז‬ ‫ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין‪ .‬ונמצאת הנוק' במקום אמא‪.‬הנק' גדלות א' וגדלות ב'‪.‬‬ ‫דהיינו שמלבישין מפה עד החזה דא"א ולפיכך‬ ‫מצד אחד נעשו הישסו"ת בחי' ראש א"א‪ .‬שפירושו ו"ק בלי ג"ר‪ .‬‬ ‫נקראת הנוקבא מ"ה‪ .‬כנודע‪.‬אלא‬ ‫לבחינת מ"י דקיימא לשאלה‪ .‬דהיינו‬ ‫והענין הוא‪ :‬כי יש ב' בחינות מוחין‬ ‫מטרם העלאת מ"ן‪ .‬אין הפירוש של כדקדמיתא‪ .‬שהרי‬ ‫עתה תבין היטב כוונת הזוהר תרומה‬ ‫נעשו פרצוף אחד עם או"א עילאין העומדים‬ ‫הנ"ל בב' הטעמים שאומר‪ .‬אמנם מבחינה אחרת‪ .‬כי ע"י‬ ‫שהיה קיימא לשאלה‪ .‬שהוא מהחזה עד הטבור‬ ‫מוהין אלו מתעלים הזו"ן ועולים למקום‬ ‫דא"א הרי גם המוחין דנוק' דומים לגמרי‬ ‫הישסו"ת שמקודם העלאת מ"ן‪ .‬א"כ מה מועילים‬ ‫העלאת מ"ן‪ .‬אל תקרי‬ ‫ומשום זה נבחנים אלו המוחין רק לבחינת‬ ‫מ"ה אלא מאה )מנחות מג ‪ .‬ונעשית גם הנוק' בבחינת קיימא‬ ‫עד הטבור דא"א‪ .(:‬שה"ס מאה‬ ‫ו"ק דגדלות‪ .‬כיון דמטי תמן מ "ה‪ .‬והשגת ג"ר דגדלות נק'‬ ‫לפרצוף אחד‪ .

‬בההוא גוונא ממש‪ .‬ג( ז"ח ד' פג‪.‬ומה אדמה‬ ‫לך בכל יומא ויומא וכו' )ד"א(‪ .‬‬ ‫ד( )איכה ב( בהשמטות ח"א ד' רנג‪ .‬‬ ‫שפא ת"ז תכ"א ד"ס‪ :‬ז"ח ד' כו‪ .‬כי הישסו"ת‬ ‫העולם‪ .‬מה אשוה לך‪ .‬מ( ס"ת תרות"י‪.‬דהיינו אותה מדרגה הסתומה‬ ‫תאבדון מהר מעל הארץ וכו'‪.‬דמ"ה‪.‬‬ ‫למטה‪ .‬גדול כים‬ ‫ברכות הזהרתי אותך לשמרם ולעשותם‪ .‬כעין שאת יושבת‪.‬מ"ה אדמה לך בההוא גוונא‬ ‫ידיה‪ .‬כמו שעתה אין נכנסים בך העם הקדוש‬ ‫פרשה )דברים ד' כ"ו( כתוב פסוק זה‪ .‬אעדך בכל יומא ויומא‪ .‬ד"י ת"ז תכ"ו‬ ‫נפק קלא ואמר מה אודך מה אדמה לך מה אעדך‬ ‫ד' עא ‪ :‬תק"ח ד' צג ‪ :‬ק ‪ :‬קיג ‪ :‬ת( )דברים ל(‬ ‫בההוא מה‪ .‬כנ"ל ) אות ז ' ד " ה וז " ש‬ ‫יופי וגו'‪ .‬שהיא בינה‪ .‬תרפאך ותקים אותך‪.‬והבן זה היטב‪.‬בכל‪ .‬ש( מה אעידך מה אדמה לך‪ .‬כי גדוד‪.‬ועתה שאת כאן‪ .‬וה"ס‬ ‫העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ‪.‬שאין לך קיום ורפואה‪.‬‬ ‫הברכות שהנוקבא מקבלת מהז"א בזווג‪ .‬‬ ‫בסוד מ"ה כנ"ל‪ .‬ואם תאמרי‪ .‬שכתוב‪ .‬וזו היא הנחמה שלך‪ .‬עטרית לך בעטרין‬ ‫קדישין‪ .‬ע נפק קלא ואמר‪ .‬כי כשחרב‬ ‫וזה אמרו נפק קלא ואמר מה אעידן‬ ‫בית המקדש‪ .‬‬ ‫כעיר שחוברה לה יחדיו כי אלו מאה‬ ‫מתרגם עוכלסא )איוב י"ט י"ב(‪.‬יצא קול ואמר מה אעידך ומה‬ ‫וכו' בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין‬ ‫אדמה לך‪ .‬הנקראת מ"י‪ .‬ואתה‬ ‫שברך‪ .‬והא אסהידת וכו'‬ ‫בהשמטות ח"א ד' רנז ‪ :‬רנט ‪ :‬ד"י קדושים קו‪.‬פ נ"א מה אעדך בההוא יומא‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫מחמת שחטאו ישראל בע"ז ולא רצו להעלות‬ ‫שה"ס מאה ברכות‪ .‬כי חורבן ביהמ"ק היה‬ ‫הן‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪17‬‬ .‬באותו אפן ממש‪ .‬‬ ‫מ"ן לזווג זו"ן אלא שרצו להמשיך השפע‬ ‫ונמצאת עוד קיימא לשאלה כמו הישסו"ת מטרם‬ ‫לס"א הנק' אלהים אחרים‪ .‬ב( )תהלים קכב( וישב צט אחרי מות‬ ‫בההוא מ"ה אעדך ל"ג‪.‬‬ ‫העליונה‪ .‬פ מה אעידך ל( צ ומה אדמה לך‪ .‬ואם לא‪.‬שהזהיר‬ ‫אכנוס אני למעלה עד שיכנסו בך צבאותיך‬ ‫הכתוב לשמור ולקיים את הזווג‪ .‬דהיינו ירושלים של מעלה‪ .‫יז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ט( ס ועל רזא דנא כתיב‪ .‬‬ ‫בכל יומא ויומא אסהידת בך מיומין קדמאין‪ .‬בההוא מ"ה אעידך‪.‬מאחר שאני משוה‬ ‫מזהיר הכתוב‪ .‬ד( מה אשוה לך‪.‬דכתיב מ( א( הזאת העיר שיאמרו כלילת‬ ‫יפי וגו'‪ .‬הזאת העיר שיאמרו כלילת‬ ‫הוא ז" ת דאו"א ‪ .‬קראתי אותך‪ .‬שבכל‬ ‫קדמאין אלו הו"ק דגדלות שהנוקבא מקבלת‬ ‫יום ויום העידותי בך מימים קדמונים‪ .‬שכתוב‪.‬וז"ס מ"ה אעידך‪ .‬שפירושו‬ ‫בסדרים הקדושים‪ .‬דכתיב ת( העדותי בכם היום את‬ ‫השמים ואת הארץ‪ .‬כי אבד תאבדון מהר מעל‬ ‫לך מדרגה זו‪ .‬וז' הימים של או"א הם ראשונים‬ ‫שחברה לה‪ .‬אלא שהן ו"ק דגדלות‪.‬‬ ‫הזווג הנ"ל דזו"ן ונתבטלו מאה הברכות מן‬ ‫ט( ועל רזא דנא וכו' ‪ :‬ועל סוד זה‬ ‫הנוקבא ונחרב ביהמ"ק‪.‬צ נ"א ומה אדמה לך‬ ‫א( )איבה ב(‪ .‬ועשיתי אותך ממשלה על‬ ‫ונק' כן להיותם ו"ק דאו"א‪ .‬שלא‬ ‫על זווג זו"ן שהם נק' שמים וארץ‪ .‬שמסבה זו נפרד‬ ‫העלאת מ"ן‪ .‬על אלו מאה‬ ‫המלכות‪ .‬דהיינו במ"ה ההוא אעידך‪ .‬מה אעידך ומה אדמה לך‪ .‬ד"י תק"ח‬ ‫ד' קיג ‪:‬‬ ‫דרך אמת ל( נ"א בהחוא יומא ומה אדמה לך בכל יומא ויומא‪ .‬‬ ‫עברת עליהם לכן נתקיים בכם ח"ו כי אבד‬ ‫מי ירפא לך‪ .‬ירושלים הבנויה כעיר‬ ‫דהאי ע"ש(‪ .‬כד אתחריב בי‬ ‫מקדשא‪ .‬העטרתי לך‬ ‫השמים ועד קצה השמים וגו' )דברים ד' ל"ב(‬ ‫בעטרות קדושות‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬נק' יומין קדמאין‪ .‬‬ ‫ממש עטרית לך בעטרין קדישין וכו'‬ ‫אכלוסך פירושו גדודיך צבאותיך‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ס נ"א ועל רזא דנא מה כתיב )אור הלבנה(‪ .‬שהכל מתקיים על‬ ‫וז"ש‪ .‬עברית לך שלטנו על עלמא‪ .‬ע נ"א‬ ‫ש( )איכה ב( בהשמטות ח"א ד' רנג‪ .‬שהיא‬ ‫הארץ וכו'‪ .‬‬ ‫)אה"ל(‪ .‬קרינא לך ב( ירושלים הבנויה ג( כעיר שחוברה לה‪ .‬‬ ‫אל ז' הימים דזו"ן דכתיב העידותי בכם‬ ‫כך הוא כביכול למעלה דהיינו בירושלים של‬ ‫היום את השמים ואת הארץ כי שם באותה‬ ‫מעלה‪ .‬‬ ‫כתוב‪ .‬מה אדמה לך‪ .‬כך אני נשבע לך‪ .‬‬ ‫הכתוב כי שאל נא לימים ראשונים וגו' ולמקצה‬ ‫מה אדמה לך‪ .

‬‬ ‫הראשונים מקבל הז"א‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫יח‬ ‫כגוונא דאנת יתבא‪ .‬אלא בערך הקודם למוחין‪.‬‬ ‫השמים לעילא‪ .‬ודאי ההוא דרגא סתימאה עלאה‪ .‬שהוא‬ ‫מבריח מן הקצה אל הקצה‪ .‬וע"ז אומר הכתוב‪.‬גרמו בזה‬ ‫וכו'‪ .‬ואז הוא מבריח‬ ‫המוחין דתבונה הנק' עטרין קדישין‪ .‬ה( דלא איעול אנא לעילא עד‬ ‫דיעלון בך ק אכלוסך לתתא‪ .‬שהם ו"ק מישראל‬ ‫יוד( מי קצה השמים וכו' ‪ :‬מ"י‬ ‫סבא שהם חג"ת נה"י‪ .‬שהוא‬ ‫נבחנת לראש השמים‪.‬שאין כאן כל משמעות‪ .‬והיא מקבלת משם‬ ‫הטבור דא"א עד הנוקבא‪ .‬ומקבלת שלטנו‬ ‫בטבור דא"א‪ .‬כלומר‪ .‬מ"ה ש קצה השמים לתתא‪ .‬ודא איהו נחמה דילך ‪ .‬הכי אומינא לך‪ .‬דכלא קיימא ביה‪.‬והשתא דאנת הכא‪ .‬הכי הוא כביכול לעילא‪ .‬‬ ‫המלכות‪ .‬ואי תימא דלית לך קיימא‬ ‫ואסוותא‪ .‬שישסו"ת שנקראו מ"י‬ ‫הוא התבונה‪ .‬שהפירוש הוא בעת שהזו"ן עולים ומקבלים‬ ‫גם פירוד לנוקבא כי ט"ס התחתוניות שלה‬ ‫המוחין דישסו"ת‪ .‬הנמצאת עתה בקצה‬ ‫דז"א‪ .‬‬ ‫י( מ"י קצה השמים לעילא‪ .‬ו( גדול כים שברך‪ .‬שהם‬ ‫משום שהוא עומד באמצע בין ישסו"ת למלכות‪.‬והנוקבא‬ ‫על עלמא‪.‬‬ ‫נפלו לקליפות והיא חזרה לנקודה תחת היסוד‪.‬עד הקצה האחרון‪ .‬כי המ"י מסתיים‬ ‫כלילת יופי משוש כל הארץ‪ .‬ד"י‬ ‫בלק יח ת"ז תס"ג ד' צד ‪ :‬תק"ח ד' ק ‪ :‬קיג ‪:‬‬ ‫מי ברא אלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ולמה אומר מקצה ועד קצה‪ .‬‬ ‫חג"ת נה"י דבינה‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק נ"א אוכלוסך‪ .‬כי הנוק' הנק'‬ ‫סוף כל דרגין מחזה דז"א ולמטה‪ .‬שקצה השמים דלתתא שהוא מ"ה‬ ‫וז"ש מ"ה אשוה לך וכו'‪ .‬וקצה השמים דלעילא‬ ‫ועל כן‪ .‬שהיא המלכות דבינה‪ .‬ואז נק'‬ ‫מקצה דמ"י עד הקצה דמ"ה‪ .‬‬ ‫הוא יש"ס‪ .‬עד הקצה דז"א‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬דהיינו ישסו"ת דקיימא‬ ‫ואז נעשים האורות שלה בסוד מאה ברכות‬ ‫לשאלה המלביש מהחזה עד הטבור דא"א‪.‬‬ ‫שהיא המלכות דבינה‪ .‬‬ ‫ויתקנו מעשיהם ויעלו מ"ן לזו"ן‪ .‬וזה ירש יעקב שהוא ז"א‪ .‬שהרי עתה נעשו‬ ‫תעלה הנוקבא לישסו"ת הנק' מ"י‪ .‬‬ ‫שהיא מ"ה עומדת בסיומו כנ"ל‪ .‬וז"ש מ"י ירפא‬ ‫דהיינו הנוקבא‪ .‬שהוא מ"ה‪.‬ז( מ"י ירפא לך‪ .‬ויהיה‬ ‫בראו את ז"א ומלכות הנקראים אל"ה‪.‬הכולל ו' הימים הראשונים‪ .‬ברישא דקרא‪ .‬כי לכאורה היה לו‬ ‫הנק' שמים דלתתא‪.‬אמנם הכתוב‬ ‫וז"ש‪ .‬נתחברה עם התבונה יחדיו ונעשתה‬ ‫עומד יעקב‪ .‬ודא ירית יעקב‪.‬ואז תהיה‬ ‫שניהם בחי' קצה השמים אחד‪ .‬הנק' שמים‪ .‬שאל נא לימים הראשונים‬ ‫שנחרב ביהמ"ק ונגלו מעל אדמתם‪ .‬הוא ז"א המתחיל להלביש ממקום‬ ‫הנוקבא לבחינת התבונה‪ .‬מן הקצה הראשון‬ ‫ויש עוד פי' ב'‪ .‬הנה אז‬ ‫ונמצאים שניהם במקום אחד ממש‪ .‬‬ ‫שאז נמצא‪ .‬ונעשה הז"א לבחי'‬ ‫סוף‪ .‬‬ ‫שיעור הכתוב מהקצה דיש"ס‪ .‬הואיל דדרגא דא אשוה‬ ‫לך בכלא‪ .‬וע"כ אומר‬ ‫שוב ימשכו המוחין עילאין אל הזו"ן ושוב‬ ‫הכתוב מקצה עד הקצה‪ .‬והנוק' נוטלת התבונה‪.‬שבסבת חטאם של ישראל‬ ‫כמ"ש‪ .‬כי הימים‬ ‫לך רפואה‪.‬מ"ה אשוה לך כגוונא דאנת‬ ‫מדבר כבר אחר המשכת המוחין אל הזו"ן‪.‬ושם מתחיל יעקב כנ"ל‪ .‬‬ ‫וז"ש‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪18‬‬ .‬והנוק' נעשתה לבחי' תבונה‪.‬כנ"ל‪.‬דהיינו מסוף עד‬ ‫הן בסוד עליתם לישסו"ת‪ .‬‬ ‫ו( )איכה ב( בלק יח בח"ג צ"ג תק"ח ד' ק ‪ :‬קיג‪:‬‬ ‫ז( )איכה ב( ויחי תקפ בהשמטות ח"א ד' רנג‪ .‬‬ ‫מ"ה‪ .‬וז"ש מ"י קצה‬ ‫ישראל סבא‪ .‬ש נ"א ועד‬ ‫ה( ויחי תמב נשא קפח ואתחנן נג ת"ז ת"נ ד' פו‪:‬‬ ‫קצה השמים לתתא‪.‬‬ ‫כמו האורות דתבונה כנ"ל‪ .‬‬ ‫יתבא‪ .‬אשר השמים דלעילא‬ ‫שהוא מ"י‪ .‬‬ ‫מ"ה היינו הנוקבא שמטרם העלאה מ"ן שהיא‬ ‫כעיר שחומרה לה יחדיו‪ .‬עלתה והלבישה על קצה‬ ‫לך‪ :‬היינו אם ישובו בני ישראל בתשובה‬ ‫השמים לעילא‪ .‬הנק' ימים ראשונים‪ .‬פירושו קצה השמים למטה‪ .‬‬ ‫פירושו קצה השמים למעלה שהוא ישסו"ת‪.‬מי ברא אלה‪ .‬דהיינו על המ"י שהוא ישסו"ת‪.‬‬ ‫להכתוב לומר מראש השמים ועד קצה השמים‪.‬ר נ"א ויקים )אה"ל(‪ .‬וביניהם‬ ‫עיר‪ .‬‬ ‫ירפא לך ר וינקים לך‪.‬כגוונא דלא עאלין השתא בך‬ ‫עמא קדישא בסדרין קדישין‪ .

‬שמהם‬ ‫הדברים הסתומים‪ .‬‬ ‫אלעזר‪ .‬‬ ‫תתצג תתקט תתקכג שמיני קיט בלק לג פנחס רנט‬ ‫כי תצא נח ת"ז ד' יג‪ .‬בכה ר"ש‪ .‬הא‬ ‫הכתוב‪ .‬ורק על ידי העלאת‬ ‫ר' אלעזר‪ .‬בכה ר"ש‪ .‬נבראו‪ .‬ועוד מקשה לו ובמ"ה‬ ‫בדבר ה' שמים נעשו‪ .‬אם תאמר‪ .‬‬ ‫אל"ה‪ .‬ט( )תהלים לג( ב"א שפח וירא‬ ‫תיד ויצא קצא תרומה תרלט בח"ג צ"ה צו קז ת"ז תכ"ב ד' סג ‪ :‬תס"ט ד' קז‪.‬שהרי בקביעות אין‬ ‫העליון‪ .‬שהרי ככבים ומזלות גלויים הם‪.‬אלא הפירוש‬ ‫שמעון‪ :‬אלעזר‪ .‬‬ ‫דהא איתגליא איהו‪.‬ע"ז הקשה‪ .‬הא אתחזן תמן תדיר‪ .‬ועמד רגע אחד‪ .‬מאי אלה‪ .‬א"ר‬ ‫מ"ן ותפלה ממשיכים אלו המוחין‪ .‬דהיינו מחזה עד הטבור‪ .‬הלא הם המוחין‬ ‫הזו"ן נטלו מוחין דבריאה מן המ"י‪.‬‬ ‫וזה אמרו‪ .‬‬ ‫ח( )שמות כו( ויצא כט ויחי רצד בשלח קסח תרומה‬ ‫ב נ"א אמר ר' אלעזר )אה"ל(‪.‬והנוק' דבר‪.‬איזה חידוש הוא‪ .‬כי מוחין דו"ק נק' ככביא‬ ‫שלהם עתה רק בבחינת בריאה דא"א‪ .‬איזה חידוש‬ ‫דא"א‪ .‬ויגלה לו סתימא דרזא עילאה דבני‬ ‫דא"א‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬שבני העולם אינם יודעים אותו‪ .‬למטה מפרסא‬ ‫עלמא לא ידעין ליה‪ .‬‬ ‫הארת ראש דא"א‪) .‬ששם אינה מגיעה עוד‬ ‫מוחין אלו בעולם ור"ש גילה אותם כאן‪.‬מאי אלה‪ .‬ע"כ צוה לו לפסוק‬ ‫כי מ"י הוא ישסו"ת העומד במקום בריאה‬ ‫דבריו‪ .‬ובמ"ה‬ ‫איתבריאו‪ .‬שאפשר להמשיכם תדיר‪ .‬ר"ש שאל לו‪ .‬כנ"ל אות ז' ד"ה וז"ש דהאי‪.‬ואינם חידוש כל‬ ‫מאמר מי ברא אלה דאליהו‬ ‫כך שעליהם יראה הכתוב מ"י ברא אלה‪ .‬ואם אל"ה נאמר על‬ ‫לבינה אלא לזו"ן דאצילות הנק' מ"ה‪ .‬אי תימא ככביא ומזלי‪ .‬וע"ז סובב הכתוב‬ ‫מהחזה עד הטבור דא"א‪ .‬כי כן הם נמשכים בכל יום‬ ‫ובמ"ה‪ .‬‬ ‫אחר שהזו"ן משיגים אלו המוחין שהם עולים‬ ‫אי תימא ככביא ומזלי‪ .‬וע"כ הוא קיימא לשאלה‪ .‬אלעזר בני פסוק מילך‪ .‬שתיק ר' אלעזר‪ .‬כי זה אינו כן‪ .‬הלא תמיד הם נראים‪.‬ואין‬ ‫יא( אמר ר"ש וכו'‪ :‬אמר ר' שטעון ‪:‬‬ ‫לפרש שהמוחין האלו נוהגים תדיר בלי‬ ‫אלעזר בני‪ .‬שאפשר להמשיכם תמיד‪.‬כלומר‪ .‬היינו‬ ‫הככבים והמזלות‪ .‬דהיינו על המוחין‬ ‫ומלבישים את המ"י הזה ונוטלים מקומו‬ ‫דו"ק דגדלות שהשיגו‪ .‬אי על מלין סתימין‪ .‬כי ר' אלעזר לא גילה‬ ‫אלא‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪19‬‬ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ת נ"א ויגלי סתימו )אה"ל(‪ .‬‬ ‫הז"א נק' ה'‪ .‬וקאים א רגעא חרא‪ .‬אי תימא ככביא ומזלי‬ ‫ע"ש(‪ .‬לא לכתוב אלה‪.‬דע"כ נבחן לבריאה דהיינו לבר מראש‬ ‫וכו'‪ .‬שהיא מלכות‪ .‬ב א"ר שמעון‪.‬‬ ‫היה רוצה לגלות סוד המוחין דגדלות ב'‪.‬נעשו השמים‪ .‬שהם הזו"ן‪.‬לא היה צריך שיכתוב‬ ‫יצאו‪ .‬כי עוד לא היו נגלים‬ ‫שבגוי מעוהי דא"א‪ .‬במלכות הנקראת‬ ‫אתבריאו כי אלו המוחין אינם מיוחסים‬ ‫דבר ה'‪ .‬כלומר‬ ‫מתחזי תמן תדיר‪ .‬עמוד מלדבר‪ .‬כד"א ט( בדבר ה' שמים נעשו‪ .‬‬ ‫דהיינו אפי' בימות החול‪ .‬מי ברא אלה‪.‬ור"ש‬ ‫וז"ש ועל דא מ"י ברא אלה‪ :‬כלומר‪.‬שהוא‬ ‫הוא כנ"ל‪ .‬ותתגלה סתימת הסוד‬ ‫הפסק‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה דאליהו‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫כאן אלא בחינת המוחין דגדלות א'‪ .‬ועל דא‪ .‫יט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫דאיהו ח( מבריח מן הקצה אל הקצה‪ .‬ת ויתגלי סתימא דרזא עלאה דבני‬ ‫עלמא לא ידעין‪ .‬כמו שאתה אומר‪.‬כנ"ל‪ .‬אל הקצה‬ ‫בתראה דאיהו מ"ה‪ .‬‬ ‫על אלו המוחין אומר הכתוב מ"י ברא אלה‬ ‫שהוא מוחין עילאין דחיה‪ .‬כמ"ש בדבר ה' שהוא ז"א ונוקביה‪.‬מאי אלה‪ .‬מן הקצה קדמאה דאיהו מ"י‪ .‬דהיינו‪.‬בגין דקאים באמצעיתא‪ .‬‬ ‫הרגילים של הזו"ן‪ .‬‬ ‫מאמר מי ברא אלה דאליהו‬ ‫יא( אמר ר"ש‪ .‬א נ"א שעתא חדא )אה"ל(‪.‬שתק‬ ‫לז"א אלא ו"ק בלי ראש‪ .‬מהו אל"ה‪ .‬מ"י ברא אלה שהם הזו"ן‪ .‬וז"ש‬ ‫ומזלי‪ .‬הרי גם המוחין‬ ‫מ"י ברא אלה‪ .‬‬ ‫אפילו בימות החול‪ .‬ונמצא‬ ‫משמנענו הכתוב במ"י ברא אלה‪ .‬‬ ‫בעת תפילת שחרית‪ .

‬כי אראה שמיך‬ ‫דראש א"א יצאו לבר מהראש דהיינו למדרגת‬ ‫מעשה אצבעותיך וגו'‪ .‬ואתא‬ ‫אליהו ואמר לי‪ .‬‬ ‫מעתיק יומין‪ .‬והטעם הוא פשוט‪ .‬‬ ‫דבר סתום היה לפני הקב"ה‪ .‬דעד דלא אתתקן הוא‬ ‫ודע‪ .‬מעשה הקב"ה‪ .‬נקודת המלכות הזו אשר עלתה לחכמה‬ ‫נקודה אחת‪ .‬‬ ‫מחשבה שזה גרם אל הנקודה למהוי בינה‬ ‫הנקראת מחשבה‪.‬וזו עלתה להיות‬ ‫והחכמה נתקנה על ידה כדכר ונוקבא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫כ‬ ‫יב( אלא רזא דא לא אתגליא‪ .‬‬ ‫כיון שעומדת בזווג עם חכמה‪ .‬אלא ביום אחד שהייתי על חוף‬ ‫המלכות הנק' נקודה לבחי' רישא דא"א‪ .‬וכלחו עלמין אחרבו‪ .‬‬ ‫יג( א"ל‪ .‬צייר בה‪ .‬הוא עבד ברישא דא"א‪ .‬מחמת‬ ‫ע"א( כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא‬ ‫העליה לבחי' בינה‪ .‬חקק‬ ‫בינה הנקראת מחשבה‪ .‬שכתוב‪ .‬והענין הוא‪.‬והמקבל מחכמה נבחן לבינה‪ .‬בר יומא חד דהוינא על כיף ימא‪ .‬וגלי במתיבתא עלאה‪ .‬הנוק' דחכמה‪ .‬שהיא מלכות‪ .‬שבעת שעתיקא קדישא רצה‬ ‫או"א וזו"ן‪ .‬כי היא הנוק' דחכמה‪.‬וע"כ יש‬ ‫באדרא זוטא דף ר"צ ע"א‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬רבי‪ :‬מלה סתימא הוה קמי קב"ה‪ .‬פרצוף עתיק הוא הראש‬ ‫מחכמה‪ .‬אכן אין הבינה נקראת בשם‬ ‫לאתתקנא‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה דאליהו‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫בצמצום ב'‪ .‬ולא‬ ‫הא' של עולם האצילות‪ .‬ר' ידעת מה הוא מי ברא אלה‪ .‬אלו הם‪ .‬‬ ‫להתגלות לעולמות‪ .‬כי בהאי נקודה דסליק למהוי מחשבה‬ ‫דכל סתימין בעא לאתגלייא עבד ברישא‬ ‫צייר וחקק כל ה' פרצופי אצילות‪ .‬בשעתא‬ ‫לכנותה בשם חכמה‪ .‬ודא סליק למחוי מחשבה‪:‬‬ ‫מכל סתומים רצה להתגלות‪ .‬דכתיב‬ ‫י( כי אראה שמיך מעשה *( אצבעותיך וגו' ה' אדונינו כ( מה אדיר שמך‬ ‫בכל הארץ‪.‬כלומר שהמלכות עלתה‬ ‫עלתה משום זה ונעשתה למחשבה דהיינו לבחי'‬ ‫ונכללה בבינה‪ .‬עובדא דקב"ה דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו‪ .‬היא מקבלת‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬אמינא ליה‪ .‬‬ ‫גוף‪.‬וגילה אותו‬ ‫בישיבה של מעלה‪ .‬בשעה שהסתום‬ ‫וז"ש‪ .‬כי‬ ‫בה כל החקיקות‪.‬וז"ס חכמה אתפשט ואפיק‬ ‫שמך בכל הארץ‪.‬כלא אתקין כעין דכר ונוקבא‬ ‫מחשבה רק בהיותה בחינת ראש ביחד עם‬ ‫וכו' דהאי חכמה אתפשט ואפיק מיניה‬ ‫החכמה‪ .‬צייר בה כל ציורין חקק בה כל‬ ‫וזהו שמבאר כאן ואמר בשעתא דסתימא‬ ‫גליפין‪ .‬‬ ‫לאתתקנא‪ .‬וזכור זה‪.‬כ( בהשמטות ח"א ד' רסו ‪ :‬ד"י שמות יז בשלח קטו תרומה רסה ספרא דצניעותא‬ ‫נח ויקהל קמד‪.‬‬ ‫בינה‪ .‬מנא לן‪.‬ולברכא ליה‪ .‬ואשתכח החכמה כדו"נ ובינה וזו"ן‬ ‫בהם ולברך אותו‪ .‬ושם‬ ‫הים‪ .‬ודא‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫י( )תהלים ח( ז"ח סז‪ : .‬והוא נק' סתימא דכל‬ ‫למלכות‪ .‬כנ"ל‪ .‬דהיינו‬ ‫יב( אלא רזא דא וכו' ‪ :‬אלא סוד זה‬ ‫בחכמה שלו נקודה חדא‪ .‬פירושה‪ .‬דהיינו שהעלה‬ ‫לא נתגלה‪ .‬ועליו אמרו באדרא רבא )דף קל"ה‬ ‫מלכות לבחי' נקודה‪ .‬וז"ש‪ .‬עשה בתחילה‬ ‫כלומר‪ .‬תאנא‪ .‬השם מחשבה‬ ‫בתיקונוי לא אתתקנו כל אינון דבעי‬ ‫על החכמה ופעמים על הבינה‪ .‬וזה הוא‪ .‬היא‬ ‫מחשבה‪ .‬וכן איתא‬ ‫כי מחשבה‪ .‬‬ ‫מיניה בינה דהיינו שחכמה הוציאה לבחינת‬ ‫יג ( א " ל רבי וכו ' ‪ :‬אמר לי ‪ :‬רבי ‪.‬ונמצא שאעפ"י שמשורשה היא‬ ‫סתימין‪ .‬שהם א"א‬ ‫נקודה חדא‪ .‬בכח התיקון דאתתקן‬ ‫רומז‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב *( דף ב' ע"א(‬ ‫‪20‬‬ .‬ה' אדוננו מה אדיר‬ ‫הגוף דא"א‪ .‬הידעת מהו‬ ‫נתתקנה הנוק' המעלה או"ח להלביש ע"ס‬ ‫מי ברא אלה‪ .‬אמרתי לו‪ .‬וחקק בה‪.‬‬ ‫דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין בעא‬ ‫אמנם מעצם בחינתה הנה היא בינה ולא‬ ‫חכמה‪ .‬הרי נעשתה‪ .‬צייר בה את כל הציורים‪ .‬שיש לבני אדם להסתכל‬ ‫סתימתה‪ .‬וז"ש ודא סליק למהוי‬ ‫בקדמיתא לית עמא מתתקנא‪ .‬כי לפעמים נק' בזוהר‪ .‬שהיא בינה‪ .‬ונסתיים הראש דא"א בספי' החכמה‬ ‫וצבאם‪ .‬ובא אליהו ואמר לי ‪ :‬רבי‪ .‬אלין שמיא‬ ‫וחילהון‪ .‬השמים‬ ‫דראש א"א‪ .‬ואשכח דכר ונוקבא וה"ס התיקון‬ ‫דצמצום ב'‪.

‬כי זה תלוי בזה‪.‬בחי' הראש‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה דאליהו‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אותיות נגד ה' ספי' כח"ב זו"ן‪ .‬והי"מ היו צריכות‬ ‫אצילות‪ .‬‬ ‫מחשבה‪ .‬‬ ‫ואח"כ אור הבינה‪ .‬צייר בה כל ציורין היינו על ב'‬ ‫כי חג"ת דגוף הם כח"ב‪ .‬כי צייר בה פירושו‪.‬שהם ה"פ אצילות‬ ‫מדרגה לב' חצאים‪ .‬שם במקום נקבי עינים וסיימה‬ ‫ולפיכך אנו מבחינים שרק ב' האותיות מ"י‬ ‫שם את הראש‪ .‬כי עלית הנקודה לבחינת‬ ‫דהיינו תחלה בא הכלי דכתר ואח"כ הכלי‬ ‫מחשבה שהיא בינה‪ .‬והענין הוא‬ ‫דאצילות‪ .‬עלתה עתה למקום‬ ‫ולפיכך אם אין מבחינה הכלים אלא ב' הכלים‬ ‫הבינה של ראש הנק' נקבי עינים‪ .‬‬ ‫דכח"ב חסרים מהן‪ .‬‬ ‫כח"ב זו"ן נק' בשם קדוש אלהים‪ .‬שבו ה'‬ ‫ואגליף‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪21‬‬ .‬‬ ‫שהם כתר חכמה נשארו במדרגה‪ .‬שכתר וחכמה נשארו‪.‬שאל"ה הן‬ ‫רומז בזה לענין רב‪ .‬כי לפי"ז היו צריכות להשאר‬ ‫מחשבה‪ .‬וע"כ נעשתה כל מדרגה מחוסרת‬ ‫נעשה בהכרח גם בע"ס דגוף‪ .‬דיינו שעם עלית הנקודה למהוי‬ ‫ואיך לשאול‪ .‬ועד"ז‬ ‫נפלו מהם‪ .‬כי הנקודה‪ .‬שה"ס‬ ‫הוא באורות שבהם באים התחתונים תחילה‬ ‫המלכות עם המסך שבה‪ .‬הנק' סיום רגלין‪ .‬בשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגליא‪ .‬‬ ‫והענין הוא‪ .‬יצאו קומת ו"ק‬ ‫נשארו בכל מדרגה‪ .‬הרי אין בהם אלא ב'‬ ‫נוקבא דחכמה שהיא בינה‪ .‬אשר המלכות‬ ‫ג"ר שבה‪.‬‬ ‫וסיימה שם ‪ .‬פירושו‬ ‫שמתחתיה‪.‬וג' האורות‬ ‫נבקעה כל מדרגה לב' חצאים שחציו העליון‪.‬‬ ‫דהיינו ע"י הזווג שנעשה על המסך דהאי‬ ‫ובינה וזו"ן נפלו ממנה‪ .‬‬ ‫האותיות אל"ה שנפלו מכל מדרגה ונחסרה‬ ‫מהם‪ .‬צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין‪.‬כי אין אור בלי כלי‪.‬יצאו מבחינת‬ ‫הציור דאגני‪ .‬וכו' עד אור הכתר לבסוף‪.‬נמצא בזה שנעשה סיום‬ ‫דחכמה וכו' עד כלי המלכות לבסוף‪ .‬‬ ‫המסך שלה‪ .‬י"ם הן זו"ן‪ .‬כי מדרגה שלמה בע"ס‬ ‫יסוד כל החכמה‪.‬‬ ‫כי זה הכלל‪ .‬שהם הכנות‬ ‫לבחי' בית קבול על האורות בכלהו פרצופי‬ ‫ב' אותיות א"ל במדרגה‪ .‬עלתה‬ ‫מדרגה לב' חצאים מכח סליקת הנקודה למהוי‬ ‫עתה למקום בינה של הגוף‪ .‬ועתה אחר שנחלקה כל‬ ‫שנאצל על ידה כלהו ציורין‪ .‬נעשו חסרונות וחקיקות‪ .‬עבד ברישא‬ ‫ודא סליק למהוי מחשבה‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ל( ב"א ב ז‪.‬‬ ‫ל(‬ ‫הוא‪ .‬שהיתה עומדת לזווג‬ ‫מתחילה בא אור המלכות‪ .‬אבל ג' אותיות אל"ה‬ ‫הסיום של הראש‪ .‬אבל חקק בה כל גליפין‪ .‬דהיינו‬ ‫של כתר ושל חכמה‪ .‬ונעשה הזווג על‬ ‫האורות‪ .‬כי מסבת חסרונן לא נשאר במדרגה‬ ‫הרי שבסבת עלית הנקודה למהוי מחשבה‬ ‫זולת אור המלכות ואור הז"א‪ .‬ומתוך שענין זה הוא יסוד כל המוחין‬ ‫לנפול ממנה להמדרגה התחתונה‪ .‬‬ ‫ענין חסרון‪ .‬וז"ס ענין התחלקות של השם‬ ‫וזכור דברים האלו המבוארים כאן‪ .‬בכלים באים העליונים מתחלה‪.‬והיפוכו‬ ‫חדש בע"ס דכל מדרגה‪ .‬ירדו מתחת מקום‬ ‫הז"א של השם אלהים‪ .‬שהיתה עומדת‬ ‫וזה אמרו צייר בה כל ציורין חקק בה‬ ‫מקודם לכן במקום הנקודה האמצעית שהיא‬ ‫כל גליפין שרומזין בזה על התחלקות כל‬ ‫המלכות דע"ס דגוף‪ .‬יש לבארו היטב‪.‬זולת ב' האותיות מ"י‪.‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫שיש תמיד ערך הפוך בין הכלים לאורות‪.‬‬ ‫במקום מלכות של ע"ס דראש הנק' פה‪.‬והבינה וז"א‬ ‫באופן שאם שוב ישיגו הכלים דבינה וזו"ן‬ ‫ונוקבה דכל מדרגה נאבדו ממנה וירדו למדרגה‬ ‫תיכף ישיגו גם ג"ר דאורות‪ .‫כא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נקודה חדא‪.‬‬ ‫שמתחתיה‪ .‬וסיימה את הגוף‬ ‫שם בת"ת במקום החזה‪ .‬‬ ‫המסיימת את הגוף של הפרצוף‪ .‬וג' הספירות בינה ז"א ומלכות‬ ‫נשארו‪ .‬כי הם‬ ‫אלהים על מ"י אל"ה‪ .‬דהיינו למדרגת גוף‪ .‬אור המלכות ואור הז"א‪ .‬נמצא כי לא‬ ‫נקודה דסלקא למהוי מחשבה‪ .‬חקק בה כל גליפין היינו ג'‬ ‫אצילות ונפלו לבחי' בי"ע דפרודא‪.‬הנק' ו"ק‪.‬הנקראת ת"ת‪.‬במדרגה שה"ס אור המלכות ואור‬ ‫של הראש הנק' אח"פ‪ .‬‬ ‫כח"ב‪ .‬‬ ‫דאו"ח ואו"י בכלים דכתר וחכמה בכל פרצוף‬ ‫וג' אותיות אל"ה נפלו מכל מדרגה למדרגה‬ ‫ופרצוף‪ .‬ואלו ג' הספירות‬ ‫האותיות מ"י שנשארים בכל המדרגה צייר‬ ‫בינה וזו"ן דגוף הנק' תנהי"ם‪ .‬ואח"כ אור הז"א‪.

‬ובינה‬ ‫ע"כ בעת שנמשך האור הזה לראש א"א‪ .‬וע"כ ג' הכלים בינה‬ ‫מהשם אלקים ‪ .‬כמו‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬‬ ‫בלבדה‪ .‬ע"כ אינם יכולים לקבל גם החכמה‪.‬קיימא ולא קיימא‪ .‬ונבחן‬ ‫בינה וזו"ן שעלו למקום הראש‪ .‬כמו שהי' לפני צמצום ב'‪ .‬שהוא התחלה אל‬ ‫והוא משום דנפק מגו מחשבה‪ .‬שהרי הזווג‬ ‫עמוקים וסתומים ואינם מאירים באל"ה‪ .‬שהוא בנין עמוק היוצא מתוך המחשבה‪.‬שנתחברו אותיות אלו‬ ‫יתבאר בהמשך‪.‬‬ ‫אל"ה בשם אלקים‪ .‬חזרה למקומה‪ .‬והשם‬ ‫חוזר ומוריד את הנקודה מתוך המחשבה שהיא‬ ‫אלהים נשלם‪ .‬הנה אין בקומה הזו אלא אור החכמה‪.‬‬ ‫מקום הזווג חזר למקומו בפה דראש‪ .‬שלמעלה‬ ‫אחד כבר קיימא בנינא בכל השלימות‪ .‬והוא מטעם‪ .‬‬ ‫מ"י והוא שירותא לבנינא‪ .‬מ"מ עדיין נק' רק‬ ‫בעגל‪ .‬אע"פ שכבר התחברו אל"ה במ"י‬ ‫אל"ה‪ .‬ונשתלם שם אלהים‪ .‬‬ ‫הראש‪ .‬אמנם מצד ב' לא קיימא עוד‬ ‫מקום הבינה‪ .‬וכן ג"ר דאורות‪ .‬לא אקרי אלא מי‪ .‬הנק' בוצינא קדישא‬ ‫יד( ואגליף גו בוצינא וכו'‪ :‬וחקק בתוך‬ ‫סתימא‪ .‬וכל עוד שלא ברא‬ ‫כלומר‪ .‬הנה עתה חזרה‬ ‫וסתום בשם אלקים ‪ .‬‬ ‫באלו‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ואלו שחטאו‬ ‫ונעשה השם אלהים כנ"ל‪ .‬וז"ת שעלו אינן יכולות לקבל‬ ‫וזו"ן דכלים חזרו גם ג"ר דאורות כנ"ל‪.‬ונקרא מ"י‪ .‬‬ ‫אלהים ‪ :‬אורות כח"ב באל"ה‪ .‬וכיון שחזרו בינה‬ ‫וכיון שהם ז"ת‪ .‬‬ ‫קדישין‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫כב‬ ‫יד( ואגליף גו בוצינא קדישא סתימא גליפו דחד ציורא סתימאה קדש‬ ‫קדישין בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה‪ .‬שהוא קדש‬ ‫קדשים‪ .‬לא עלה בשם אלהים‪ .‬חקיקה של ציור סתום אחד‪ .‬והוא עומד ואינו עומד‪ .‬קדש‬ ‫חד ציורא דהיינו קומה של ע"ס‪ .‬ובאה למקומה האמיתי‬ ‫אלה‬ ‫דאלקים‪ .‬רצה להתגלות ולהקרא בשם‬ ‫ז"א ונוק' שהם אל"ה‪ .‬הוא התחלה לבנין‬ ‫השם אלהים‪ .‬הוא‬ ‫וזו"ן חזרו למדרגה‪ .‬כי ג' האותיות‬ ‫מחמת עליתם לראש א"א‪ .‬משום דהאי‬ ‫הבנין‪ .‬הוא עמוק‬ ‫נקודה דסלקא להיות מחשבה‪ .‬ואין שם‬ ‫וזה אמרו ואגליף גו בוצינא קדישא‬ ‫רק מ"י‪.‬חזרו עתה למדרגה של‬ ‫זה אלקים‪ .‬החנו שנחקק מסך ומקום זווג מחדש‬ ‫וז"ש‬ ‫)דפו"י דף א' ע"ב(‬ ‫‪22‬‬ .‬ועוד אינו נקרא אלא‬ ‫ונפק מגו מחשבה‪ .‬הוא התלבש בלבוש יקר המאיר‪.‬שהרי‬ ‫מצמצום ב' הנ"ל‪ .‬‬ ‫החכמה בלי התלבשות תוך חסדים‪ .‬כי הוא עמיק וסתים בשמא‬ ‫הספירות בינה‪ .‬וזכות זאת היטב שאל"ה הנפולים הם‬ ‫מתפשט עוד בג' אותיות אל"ה‪ .‬כי על ידי עלית מ"ן‬ ‫שמפרש והולך‪.‬וג'‬ ‫בנינא דשמא‪ .‬וברא אל"ה‪ .‬ששם מאירה החכמה‬ ‫אל"ה חזרו ונתחברו אל המ"י במדרגה אחת‪.‬וחסדים אין‬ ‫ונתלבשו כח"ב זו"ן דאורות בה' אותיות דשם‬ ‫להם שם‪ .‬כי הבנין עוד לא נשלם‪ .‬דהיינו אותיות מ"י באותיות אל"ה‪.‬שהוא מטעם הערך ההפוך שבין‬ ‫שלפני זה לא אקרי אלא מי כי האותיות‬ ‫הכלים לאורות כנ"ל‪.‬‬ ‫אל"ה עוד סתומות בשמא דאלהים‪ .‬ומה שמכנה את‬ ‫שהוא אור החסדים‪ .‬ומטעם זה‬ ‫בחי' כלי בינה וזו"ן החסרים למדרגה‪ .‬ז"א ומלכות שנפלו מהראש‪.‬‬ ‫ונשלם שם אלהים במדרגה‪ .‬שהם‬ ‫נעשה במקום המלכות שלמטה מהן‪ .‬בעא לאתגלייא ולאתקרי‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫ג נ"א ראשיתא‪.‬אורות זו"ן‬ ‫ולפיכך נבחן שהשם עמיק וסתים ואינו‬ ‫בי"ם‪ .‬הבוקע כל מדרגה לשתים‪.‬‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫מתחתונים נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק‪.‬‬ ‫שה"ס ג"ר‪ .‬‬ ‫סתימא‪ .‬כי‬ ‫שהשם אלהים חזר ונתגלה‪ .‬ואקרי מי ג שירותא לבנינא קיימא‬ ‫ולא קיימא‪ .‬ועלו אותיות‬ ‫הקומה הזו דג"ר בשם ציורא סתימאה‪.‬אמרו על סוד זה אל"ה אלהיך ישראל‪.‬עמיק וסתים בשמא‪ .‬והוא קומת ג"ר הנק' קדש קדישין‪.‬ואקרי מ"י שירותא לבנינא‪:‬‬ ‫ונשלם השם אלהים‪ .‬דהיינו שחסרות אותיות‬ ‫מ "י‬ ‫למקום המלכות דראש‪ .‬‬ ‫כלומר שהאורות של השם אלהים הם עוד‬ ‫נמצאות חוזרות לבחינת ראש‪ .‬אבל‬ ‫נבחן עוד בנין קומה זו בבחי' לא קיימא‬ ‫בעת שאל"ה מתחברות בשם אלהים הן נעשות‬ ‫ועדיין אל"ה אינם מגולים בה‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה דאליהו‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫במלכות דראש א"א‪ .‬למקום המלכות‬ ‫של הראש‪ .‬שהיא המלכות שנכללה‬ ‫קדש קדישין אשר הגליפו החדשה הזו ממשיך‬ ‫בבינה‪ .‬והיא גליפו דחד ציורא סתימאה‬ ‫הנר הקדוש הסתום‪ .‬כלומר מצד‬ ‫שבהיות האור הזה מע"ב ס"ג דא"ק‪ .‬וזה אמרו‬ ‫אורות כח"ב‪ .

‬‬ ‫אתחברון אתוון אלין באלין נ( ואשתלים בשמא אלהים‪ .‬וסליק אל"ה בשמא‪.‬אה"ל(‪ .‬ואליהו פרח‪ .‬בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא‬ ‫היו אל"ה יכולות לקבל כלום ממ"י ולא האיר‬ ‫כיון דכבר נשלם השם‪ .‬אתלבש בלבוש יקר דנהיר‪ .‬ה נ"א וברא אלה‬ ‫מ( משפטים רב‪ .‬וברזא דא‬ ‫אל"ה בשמא אלהים כי עתה מאירים בו‬ ‫אתקיים עלמא‪ .‬שקבל מבחינת זווג הגוף‪ .‬והשתטחו לפניו‪.‬כנ"ל‪ .‬פירוש‪.‬וממנו‬ ‫לבוש יקר דנהיר אשר דרך הלבוש הזה‬ ‫ידעתי הדבר‪ .‬ח נ"א מלה דא וקאימנא‬ ‫)אה"ל(‪.‬‬ ‫מאירות בשלמותן‪ .‬‬ ‫טו( וכמה דאשתתף וכו'‪ :‬וכמו‬ ‫שאין ז"ת יכולות לקבל אור חכמה בלי חסדים‪.‬ואינון דחבו ו בעגלא ‪ .‬ועד דלא ברא‬ ‫נמצא לדבריו דלא אתקיים עלמא תתאה כמו‬ ‫אל"ה לא סליק בשמא אלהים‪ .‬‬ ‫הנוקבא הנק' מ"ה‪ .‬‬ ‫מ"י באל"ה‪ .‬וז"ש‪ .‬ז נ"א הכא הוא‬ ‫בלק שצב‪ .‬‬ ‫כנ"ל‪ .‬ע"י לבוש יקר המאיר‪.‬וז"ש וברזא דא אתקיים‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫עלמא‬ ‫‪23‬‬ .‬ברא אלה‪ .‬‬ ‫דחסדים‪ .‬ולא ראיתי אותו‪ .‬כבעת‬ ‫שנתחברו מ"י באל"ה והיו לשם אלקים‪ .‬ע"י‬ ‫היותו בגוף דא"א‪ .‬‬ ‫כי מאחר שכבר יש להם לבוש יקר מחסדים‬ ‫הן יכולות לקבל בו גם חכמה‪ .‬שעמדתי על הסוד והסתר שלו‪.‬ואשתלים בשמא אלהים כי‬ ‫וזהו‪ .‬אתלבש בלבוש‬ ‫בכו ואמרו‪ .‬שלמטה‬ ‫אתלבש בלבוש יקר דנהיר ואז אשתתף מ"י‬ ‫מחזה הנק' בריאה‪ .‬‬ ‫טו( וכמה דאשתתף מ"י באלה‪ .‫כג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מ( ד בשמא דא‪ .‬וזה‬ ‫של שיתוף מ"י באלה ואשתלים לגמרי כמו‬ ‫אמרו אתחברן אתוון אלין באלין היינו‬ ‫עלמא עילאה‪ .‬ה וברא אל"ה‪ .‬כי כבר עלו אל"ה‬ ‫באלהים אלא מ"י בלבד‪ .‬‬ ‫לבוש יקר המאיר שהוא אור החסדים ‪ .‬‬ ‫שהמשיכה‪ .‬כי מטרם‬ ‫עלמא עילאה‪ .‬לאפוקי מר' אלעזר שאמר על עלמא‬ ‫עתה מקבלות אל"ה קומת החכמה מפאת‬ ‫תתאה‪ .‬וכל החברים‪ .‬ועד לא ברא אלה לא‬ ‫סליק בשמא אלהים ‪ .‬מקבל המוחין בדרך זה‬ ‫כי עתה נשתלם ונתגלה שמא דאלהים‪ .‬היה די לנו‪.‬‬ ‫לשמוע את זה‪ .‬ואתלבש בלבוש יקר דנהיר‪ .‬ע"כ חזר ועשה הזווג דקטנות‪ .‬ל"ג‪ .‬‬ ‫וברא אל"ה וסליק אל"ה בשמא‪ .‬אלא‬ ‫יקר דנהיר‪.‬ויצא השפע לאלהים אחרים‪.‬וברזא‬ ‫דא אתקיים עלמא‪ .‬וע"כ‬ ‫אלהים‪ .‬וכל ה' אותיות אלהים‬ ‫וכו' הא כלא סתים כדקדמיתא‪ .‬נ( משפטים רב‪ .‬נ"א ל"ג דא‪ .‬הכי הוא ע( ז שמא דאשתתף תדיר‪ .‬ואז נגלו‬ ‫ולא סליק בשמא בלאו הכי‪ .‬באותו הדרך שנתבאר דלא‬ ‫על ידי הלבוש היקר הנ"ל שהוא קומת‬ ‫סליק בשמא אלהים עד דקומת החכמה‬ ‫החסדים‪ .‬ועכ"ז אינן מאירות כלל‪ .‬אם לא היינו באים לעולם‪ .‬והמשיך קומת החסדים‪.‬כיון דמטי תמן מ"ה‪ .‬דהיינו שהשפיע‬ ‫באל"ה וסליק בשמא אלהים הכי הוא שמא‬ ‫האור ההוא לאל"ה‪ .‬כנ"ל‪ .‬ס( )שמות לב( ב"א‬ ‫וסליק בשמא אלקים אתחברון אתוון אלין באלין ואשתלים‬ ‫רלב ויחי שעח שמות רפג כי תשא פה פקודי שח‬ ‫בשמא ועד וכו'‪) .‬ונבחן‪.‬‬ ‫המ"י נפרד מן אל"ה ולכן אמרו אל"ה‬ ‫כיון דכל הסיתום של השם שאינו יכול להאיר‬ ‫אלהיך‪ .‬כמו שר' שמעון הולך ומבאר‪.‬כך‬ ‫והקומה דחכמה נתלבשה באור החסדים‬ ‫השם מתחבר תמיד‪ .‬שהסו"ה עולם חסד‬ ‫יבנה‪ .‬ע"ש‪.‬גם עלמא תתאה שהיא‬ ‫הבינה וזו"ן בתכלית השלמות שבהם‪ .‬ומניה ידענא ח מלה דאוקימנא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ד נ"א בשמא דא‪ .‬ו נ"א בעלמא‪ .‬מ"ה ידעת‬ ‫שהשיגו לבוש דחסדים‪ .‬ע( משמטים רד‪.‬והאור ההוא נעשה אל הקומה‬ ‫ובסוד זה מתקיים העולם‪ .‬‬ ‫בז"ת שהן אל"ה‪ .‬דחבו‬ ‫לראש‪ .‬‬ ‫מי ברא אלה דאליהו‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שהמ"י השפיע להם אור החסדים ללבוש‪ .‬בעא לאתגלייא ולאתקרי בשמא‬ ‫פגמו בהאי לבוש יקר דנהיר הנ"ל‪ .‬וזהו אמרו‪ .‬ופרח אליהו ולא חמינא ליה‪ .‬היינו‬ ‫פירוש‪ .‬ועי"כ סליק אל"ה בשמא‬ ‫דאשתתף תדיר כן הוא קיים לעד לנצחיות‪.‬וזה אמרו‪ .‬על רזא דנא אמרו ס( אלה‬ ‫אלהיך ישראל‪.‬הוא יכול להאיר את אור החכמה‬ ‫בא ר' אלעזר‪ .‬לא‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫שמא דא אשתתף )אה"ל(‪ .‬וזה‬ ‫בעגלא וכו' אלה אלהיך ישראל‪ :‬כי הם‬ ‫אמרו‪ .‬‬ ‫באל"ה הוא מחמת חסרון הלבוש דחסדים‪.

‬‬ ‫הנקודה דחזר ונפיק מגו מחשבה‪ .‬בראשית‬ ‫וסליק בשמא אלהים‪ .‬אינו כך‬ ‫מ"י‪ .‬שנצטמצמה שלא לקבל בה‬ ‫מ"ה‪ .‬הרי השמים‬ ‫והנה אחר שנמשכה קומת החכמה מחמת‬ ‫נבראו בשם מ " ה ‪ .‬‬ ‫היתה היכולת שיבראו שמים וחיליהון ע"י‬ ‫שהיא המלכות‪ .‬‬ ‫הארץ אשר תנה הודך על השמים‪ .‬שמיא וחיליהון במ"ה‬ ‫דבריו לעיל‪ .‬חזר ועשה‬ ‫על השמים‪ .‬על השמים י איהו לסלקא בשמא‪ .‬בכו‬ ‫ואמרו‪ .‬כיון דעלמא תתאה‪ .‬אבל בשמים עצמו‪ .‬שהמוחין נמשכים משם‬ ‫אלהים דישסו"ת ע"י השיתוף דמ"י באל"ה‬ ‫מאמר אמא אוזיפת לברתא מאנהא‬ ‫שהן ממעל השמים שהם ז"א‪ .‬וז"ש בגין דברא נהורא לנהוריה‬ ‫מלכות ‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫כד‬ ‫על רזא וסתרא דילה‪ .‬‬ ‫מאמר אמא אוזיפת לברתא מאנהא‬ ‫פ( כי‬‫טז( א"ר שמעון‪ .‬כי מ"ה‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ט על דא‪ .‬כנ"ל‪ .‬ונתתקנה בסוד הזווג דהכאה להעלות‬ ‫שהם מוחין דחיה‪ .‬וע"כ פסק ר"ש‬ ‫מעלמא עילאה‪ .‬דהיינו אחר שברא אור‬ ‫חסדים ללבוש יקר אל אור החכמה שבשם‬ ‫דא בדא וסליק בשמא עילאה ונתלבש אור‬ ‫מ"י )כנ"ל אות י"ד( שאז נתלבשו זה בזה‪.‬פירוש‪ .‬אתא ר' אלעזר וכלהו חברייא ואשתטחו קמיה‪ .‬הוא על השמים מעל לז"א‪ .‬להשמיענו‪ .‬מ"ה ממשיך‬ ‫לא היה בה שום צמצום כלל‪ .‬‬ ‫השמים‪ .‬‬ ‫זווג דו"ק להמשכת אור חסדים‪ .‬‬ ‫ט )תהלים ח( לעיל אות יב‪ .‬בגין דברא ק( נהורא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ס נ"א ל"ג על דא )אה"ל(‪ .‬היינו אלקים העליון‪ .‬וע"כ‪ .‬וזהו שמפרש ר"ש בעצמו עד‬ ‫ולכן אומר הכתוב‪ .‬שההוד שהוא‬ ‫המוחין‪ .‬‬ ‫שעולה בשם אלקים‪ .‬שמיא וחיליהון במ"ה אתבריאו‪ .‬שהוא‬ ‫כנ"ל‪ .‬וזה אמרו‪ .‬מ"ה לא הוי הכי ולא אתבני‪.‬שהם‬ ‫וגו'‪ .‬מישסו"ת שבהם‬ ‫ולא מלכות‪ .‬‬ ‫החכמה באור החסדים‪ .‬‬ ‫ק( בלק שנה‪.‬‬ ‫כי מ"י שהיא בינה‪ .‬ע"כ‬ ‫היה שם אלא על הנקודה האמצעית לבדה‪.‬‬ ‫אור‪ .‬שהוא מלכות‪ .‬שהוא מ"י‬ ‫השמים וצבאם נבראו במ"ה שהוא המלכות‪.‬ובנין שמא אלקים באו"א לבד‪.‬דהיינו מעל השמים‪ .‬שאמרנו‪.‬דכתיב‬ ‫אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' וכתיב צ( מ"ה אדיר שמך בכל הארץ אשר‬ ‫ג( תנה הודך על השמים‪ .‬ומקודם לכן כתוב‪ .‬שבו סליק בשמא אלהים‪ .‬‬ ‫דהיינו אור חסדים אל אור החכמה ואתלבש‬ ‫אחר שברא אור לאורו‪ .‬כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך‬ ‫ברא אל"ה‪ .‬‬ ‫הוא בנוקבא‪ .‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שגם עלמא תתאה מ"ה‪ .‬י נ"א איהי )אה"ל(‪.‬צ( לעיל אות יב‪.‬אבל לא בשמים שהוא מ"ה‪.‬אתקיים בשמא אלהים‬ ‫עלמא כגוונא דעלמא עילאה‪ .‬הנקרא שמים‪ .‬‬ ‫כי כתוב‪ .‬ואז מ"י נהיר באל"ה‪.‬איך סדר בנין אלקים‬ ‫שמיא וחיליהון‪.‬מ"ה‪ .‬‬ ‫דרך אמת נ( ס"ת מלכ"ה‪.‬כי הצמצום לא‬ ‫המוחין בשמא אלהים בעלמא עילאה‪ .‬‬ ‫ולא נבנה בסוד מ"י אל"ה‪ .‬וז"ש על‬ ‫השמים איהו לסלקא בשמא‪ .‬אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די‪.‬שהוא שם‬ ‫ממ"י לאל"ה‪ .‬עולה ונכלל בבינה הנקראת אלקים ‪.‬שהמלכות נכללת בה‪ .‬והנה אליהו לא פירוש אלא‬ ‫אתבריאו היה כח למ"ה לאפיק תולדות אלו‬ ‫סדר המוחין‪ .‬‬ ‫חכמה באור חסדים‪ .‬ואתלבש אור‬ ‫שהוא מעל ז"א‪ .‬המורה על הבינה הנקראת מ"י‪.‬מ"ה אדיר שמך בכל‬ ‫ז"א אין שם מ"י רק מ"ה‪ .‬שהוא בינה‪.‬שהוא‬ ‫טז( א"ר שמעון וכו'‪ :‬אר"ש‪ .‬וע"כ הגיעו המוחין‬ ‫והמלכות עלתה בשם העליון אלקים‪ .‬ועל דא משום‬ ‫או"ח‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫‪24‬‬ .‬שהוא המלכות והכתוב ‪.‬כי אין תולדות בלי מוחין עילאין הנ"ל‪.‬הפירוש הוא‪.‬‬ ‫אבל לא ביאר כלום‪ .‬על כן‬ ‫ישסו"ת‪ .‬והוא בשמא‬ ‫ברא אלקים‪ .‬‬ ‫עילאה‪ .‬כנ"ל‪ .‬ואתחברו אתוון אלו באלו‬ ‫הבינה‪ .‬כנ"ל‪.‬אשר מעת צמצום א'‬ ‫פירוש‪ .‬אשר תנה הודך על‬ ‫סוף המאמר‪.

‬‬ ‫זכר‪ .‬מבינה‪ .‬ת"ע ד' קכ‪ .‬ע"י דחזר ונפיק מגו מחשבה‪ .‬לא היה אלא להמתיק‬ ‫שאתה אומר‪ .‬תי"א ד' כו ‪:‬‬ ‫תכ"א ד' מב ‪ :‬מח ‪ :‬תכ"ו ד' עא‪ .‬והיינו משום שקבלה את הכלים המכונים‬ ‫למלכות‪ .‬אז‬ ‫מחשבה‪ .‬‬ ‫או"ח‪ .‬שע"י זה נטהרת הבינה מכל צמצום‬ ‫שהיא בינה‪ .‬ואמא‬ ‫ס( אוזיפת לברתא מאנהא‪ .‬כמו‬ ‫בתוכה הצמצום והמסך‪ .‬ועל כ דא‬ ‫ר(‬ ‫אלהים‪ .‬מ וקשיטא לה בקישוטהא‪ .‬שהוא שם‬ ‫בחזרה את הנקודה ממקום בינה למקומה‪.‬תנ"א ד' פו ‪ :‬תנ"ב ד' פז‪ .‬סליק המלכות לאבא‪ .‬כי אז יוצאת הה' מן מ"ה‬ ‫וחוזרת ומקבלת אור חכמה כמ"ש לעיל‪ .‬באופן שאין יותר מכתר חכמה‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫בכל‬ ‫‪25‬‬ .‬המוריד‬ ‫ארון חברית בשם אדון כר הארץ ‪ .‬למטה‪ .‬ת נ" ג ד' פז ‪:‬‬ ‫תנ"ד ד' פז ‪ :‬תנ"ה ד' פח‪ .‬כי‬ ‫י"ג(‪ .‬הנה אז צייר‬ ‫הארת חכמה‪ .‬ד"י שלח קנג פנחס שצו ת"ז בהקדמה ד' ד ‪ :‬יג‪ .‬ואחר‬ ‫ובמקומה נכנסת י'‪ .‬ואימתי קשיטא לה בקישוטהא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫כ נ"א ל"ג דא‪ .‬כמו שנתבאר )לעיל אות‬ ‫הזה דשמא אלהים לא יתכן כלל במ"ה‪ .‬דהיינו המלכות‬ ‫ודא סליק למהוי מחשבה‪ .‬כמו שהיה בצמצום א'‪ .‬שעליה היה הצמצום ממקורה גם‬ ‫בצמצום א' ואינה ראויה לקבל בתוכה שום‬ ‫נתקנה בה כעין דכר ונוקבא‪ .‬ומתי מקשטת אותה בקישוטיה‬ ‫בתוכה‪ .‬כנ"ל‪ .‬אבל ט"ס הראשונות היו נקיות מכל‬ ‫במ"ה‪.‬שכל הקומות דה"פ אצילות‬ ‫אתבני‪ .‬היינו‪ .‬ל נ"א אלין מאלין‪ .‬ת"א ד' יז‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬אל פני האדון ה'‪ .‬כי רק במ"י שייך כל הבנין של שם‬ ‫נצטיירו בה‪ .‬וקבלה המלכות מקום‬ ‫ממעלה‪ .‬וז"ש מ"ה לא הוי הכי ולא‬ ‫בה כל ציורין‪ .‬ונקראת המלכות מ " י‬ ‫שקומת החכמה מתלבשת בחסדים מאירה מ"י‬ ‫כמו הבינה‪ .‬כנגד כל ישראל‪.‬‬ ‫שי שכז שמא ב"ב כח לב לג רמא שעה תולדות קפב‬ ‫ויחי תשפא בהשמטות ח"א דף רנא‪ .‬ונפק הנקודה‬ ‫בגדים ‪ .‬בשעה שנראה לפניה כל זכר‪.‬ואתלבש דא בדא וסליק בשמא עלאה‪ .‬נ"א וקשיט‪ .‬כדי להמתיק המלכות במדת‬ ‫יז( אלא בשעתא דאתמשכן וכו' ‪:‬‬ ‫הרחמים‪ .‬תס"ח ד' צח ‪ :‬תס"ט‬ ‫ד' קיא‪ .‬‬ ‫דרך אמת ס( מלוה מלבושיה‪.‬והנה כל הבנין‬ ‫דהיינו בגדים דבינה כנ"ל‪ .‬‬ ‫הארץ‪ .‬והיו ראויות לקבל אור החכמה‪ .‬ומה שקבלה‬ ‫נקראת המלכות אדון‪ .‬כדי לקבל הזווג דהכאה ולהעלות‬ ‫כראוי‪ .‬כי החכמה‬ ‫עצמה‪ .‬והנקודה שהיא מלכות סליק למהוי‬ ‫בגדיה לבת ומקשטת א ו תה בקישוטיה‪ .‬הרי הכתוב קורא את המלכות המכונה‬ ‫נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק‪ .‬שהוא לשון זכר‪ .‬ומאז נצטמצמה גם הבינה‬ ‫נמשך השם אלקים מבינה שהיא האם למלכות‬ ‫ונתתקנה במסך שלא לקבל אור החכמה‬ ‫שהיא הבת‪ .‬רנו ‪ :‬רסב ‪:‬‬ ‫ד"י וארא ח בא מז קד יתרו שצח תמא תרומה יח תריח תרלט ספרא דצניעותא ז נח פקודי יב ריא‬ ‫בהשמטות ח"ב ד' רעח‪ .‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אלהים‪ .‬ז"ח ד' ג ט"א ד' ד ט"א ד' ה ט"א ט"ד ד' ו ט"א ד' יג ט"ד ד' לד ט"ב ט"ד‬ ‫ד' מג ט"א ט"ג ט"ד ד' סו ט"א ט"ג תק"ח ד' צג ט"ג ד' קג ט"ב ד' קיב ט"ג ד' קטז ט"ב ט"ב ט"ג‬ ‫ט"ד ד' קכא ט"ג‪.‬אלא‬ ‫רק בצמצם הב'‪ .‬והמוחין המכונים קישוטין ‪ .‬תנ"ו ד' פט ‪ :‬תנ"ח ד' צא ‪ :‬תס"ד ד' סה‪ .‫כה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫בראשית ברא‬ ‫לנהוריה‪ .‬‬ ‫צמצום‪ .‬‬ ‫באל"ה ומתגלה שם אלהים‪ .‬למלכות‪ .‬תל"ח עח ‪ :‬ת" נ ד' פו‪ .‬ולא‬ ‫או"ח‪ .‬ולפיכך ע"י העלאת מ"ן מתחתונים‪.‬ואבא אתתקן‬ ‫אלא בשעה שאותיות אלו אל"ה נמשכות‬ ‫בה כעין דכר ונוקבא‪ .‬מ נ"א ולא קשיט‬ ‫ר( )בראשית א( הקסה"ז כב לט קנא קפט ב"א יג דש‬ ‫)אה"ל(‪ .‬דהא מ"ה לא הוי הכי ולא אתבני‪.‬הרי שהבינה ממקורה ראויה‬ ‫שאז כתוב עליה‪ .‬תס"ה ד' צו‪ .‬בינה‪ .‬מהאם‬ ‫ממחשבה‪ .‬דא אלהים עלאה‪ .‬הנה ארון הברית אדון כל‬ ‫המלכות‪ .‬כי אז‬ ‫לקבל חכמה בלי שום צמצום‪ .‬נ"א וקשיטת‪.‬ואז היא מתקשטת בבגדי זכר‪.‬כי האם משאלת‬ ‫בינה‪ .‬דאחר דעבד פרישא דא"א נקודה חדא‬ ‫המ"ה היא קצה השמים לתתא‪ .‬‬ ‫יז( אלא בשעתא דאתמשכן אתוון ל אלין אל"ה מלעילא לתתא‪ .

‬ע"ש‪ .‬כנ"ל‪ .‬ת( )יהושע ג( ב"א שצד ב"ב רמב ויחי שצב בהשמטות‬ ‫ח"א ד' רנא ‪ :‬ד"י שמות ריג‪.‬ובינה ז"א‬ ‫שבראש דא"א הנק' קדש קדשין‪.‬כלומר‪ .‬ונמצא עתה‪.‬נמשכו‬ ‫העולה לעליון נעשה כמוהו‪ .‬כנ"ל‪ .‬ולפיכך‬ ‫בקישוטין דאמא‪.‬ואלו ג' ספירות שנפרדו מכל מדרגה‪.‬דכתיב ש( אל פני האדון ה'‪ .‬היינו‬ ‫שפירושו‪ .‬כד"א ת( הנה ארון הברית אדון כל הארץ‪ .‬כי התחתון‬ ‫הכלים בינה וזו"ן מהגוף אל ראש דא"א‪ .‬לקחו עמהם גם‬ ‫אלין אל"ה מלעילא לתתא‪ .‬וחקק בה‬ ‫עמהם גם האו"א‪ .‬הנה אז עולה עמהם גם‬ ‫הנוקבא לאמא‪ .‬נפרדו מאמא ונפלו‬ ‫לנוקבא‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ש( )שמות כג( בא קכו משפטים תקמד תקמח‪ .‬‬ ‫מפה ולמטה‪ .‬בניינא עמיקא דנפיק מגו מחשבה‪.‬שאז‬ ‫לאו"א ומקבלים המוחין דקדש קדשין אשר‬ ‫נפרדו ג' האותיות אל"ה מאו"א ונפלו למדרגה‬ ‫שם‪.‬‬ ‫עמהם גם או"א המלבישים עליהם‪ .‬שבזה הוחזרו ג' הכלים בינה‬ ‫לעת גדלות‪ .‬כנ"ל‪ .‬נפיק גם‬ ‫מ"י‪ .‬עלו הזו"ן לאו"א‪ .‬דהיינו בעת‬ ‫את הזו"ן המלבישים עליהם‪ .‬בעת הגדלות‪ .‬בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא‪ .‬כנ"ל‪ .‬וכן‬ ‫המוחין‪ .‬נעשו הבינה וזו"ן דא"א לבחי'‬ ‫שהם המוחין דג"ר‪ :‬או מאמא תתאה הנקראת‬ ‫או"א ממש‪ .‬כי זה‬ ‫בעת הקטנות‪ .‬כי עתה משמשת עמהם הנוק'‪ .‬שאלו ב' הספירות‬ ‫ועד"ז ממש‪ .‬ואמא אוזיפת לברתא מאנהא‬ ‫בינה וזו"ן שהם אל"ה‪ .‬העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו‪ .‬ונמשכו ג' האורות דכח"ב הנק'‬ ‫דאמא חוזרים לאמא‪ .‬ואז מקבלת הנוקבא‬ ‫קדש קדשין‪ .‬‬ ‫וז"א ומלכות מכל קומה למדרגה שמתחתיה‪:‬‬ ‫שאו"א עלו עתה עמהם לראש דא"א‪ .‬שהכלים‬ ‫וזה אמרו‪ .‬‬ ‫זה נמצא ג"כ דקשיט לה בקישוטהא‪ .‬כי אז נבחן‬ ‫וזה אמרו ואמא אוזיפת לברתא מאנהא‬ ‫שאל"ה דאו"א שהן בזו"ן נמשכו מלעילא‬ ‫וקשיטא לה בקישוטהא‪ .‬ע"כ קשיט לה‪ .‬כיון דג'‬ ‫לתתא ונתלבשו תוך הזו"ן‪ .‬‬ ‫אוזיפת לברתא מאנהא‪ .‬שזה נבחן דאמא‬ ‫תבונה נמשכה לנוקבא‪.‬ונבחן‬ ‫המוחין דגדלות המבוארים לעיל בדברי ר"ש‪.‬הרי הן נעשו לבחינת נוק' ממש‪ .‬והטעם הוא‪ .‬שבינה וזו"ן נפרדו מהראש‬ ‫ואימתי קשיטא לה בקישוטהא כדקא‬ ‫דא"א ונפלו לגוף שלו שהם מלובשים באו"א‬ ‫חזי‪ .‬ועולים גם הזו"ן‬ ‫דנקודה סלקא למהוי מחשבה‪ .‬‬ ‫שמתחתיהם שהם הזו"ן‪ .‬היינו בעת ביאת‬ ‫העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו‪ .‬כי בעת שהוחזרו‬ ‫המוחין דקדש קדשין שבאמא‪ .‬למלכות‪ .‬ונמצאת מתקשטת‬ ‫התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו‪ .‬ע"ש‪.‬ונמצאים משום זה גם בגדלות‪.‬הנה לוקחים‬ ‫בכל קומה‪ .‬שהנקודה חזר ונפיק מגו מחשבה‬ ‫למקומה‪ .‬כי אל"ה דאבא‬ ‫אותיות אל"ה דאמא נמשכו אל הנוקבא‬ ‫שהוא יש"ס נמשך לז"א‪ .‬‬ ‫הן נק' ג' אותיות אל"ה‪.‬‬ ‫שבזה הוחזרו הבינה וזו"ן שלהם אל מדרגתם‬ ‫דאו"א כנ"ל בא"א‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫כו‬ ‫כדקא חזי‪ .‬‬ ‫ונתבאר שם בהסולם‪ .‬‬ ‫במצב הקטנות‪ .‬כדין נפקת ה' וליעילת‬ ‫י'‪ .‬בשעתא דאתמשכן אתוון‬ ‫בינה וזו"ן חזרו ועלו לאו"א‪ .‬ובינה‬ ‫ג"כ שוים כמוהו ומקבלים אותם המוחין‬ ‫ז"א ומלכות דאו"א נפלו לזו"ן‪ .‬כי‬ ‫וקשיטא לה בקישוטהא‪ .‬ואל"ה דאמא שהיא‬ ‫במצב הקטנות‪ .‬‬ ‫ומלכות דזו"ן נפלו לבי"ע‪ .‬שהם‬ ‫הכלל‪ .‬ותדע‪ .‬ודא‬ ‫אקרי אדון‪ .‬בקישוטהא‪ .‬שג' הכלים אל"ה בינה וזו"ן‬ ‫וזו"ן למדרגה‪ .‬כי עי"ז שג' הכלים‬ ‫וז"ש‪ .‬וקבלו שם אותם המוחין‬ ‫שמתוך שאמא אוזיפת מאנהא אל"ה לברתא‬ ‫דקדש קדשין שבראש א"א‪ .‬ועם‬ ‫קדשין‪ .‬ואתקשיטת במאני דכורא לקבליהון דכל דכר בישראל‪.‬ועלו גם‬ ‫הם לראש דא"א‪ .‬כנ"ל‪ .‬והנה בה בעת‪ .‬שבכחה נפרדו ג' ספירות בינה‬ ‫בשעת הקטנות‪ .‬שהן כתר וחכמה הן נק'‬ ‫שאו"א קבלו המוחין שבראש א"א‪ .‬‬ ‫שאמא השאילה כלים אל"ה שלה לברתא שהיא‬ ‫שנמשך גליפו דחד ציורא סתימאה קדש‬ ‫הנוקבא‪ .‬בא"א ואו"א וזו"ן‪ .‬כי אחר‬ ‫שנשארו במדרגה‪ .‬כי כבר נעשו למדרגה אחת‬ ‫כל גליפין‪ .‬וע"כ במצב הגדלות שחזרו הבינה‬ ‫תבונא‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫‪26‬‬ .‬שנעשו‬ ‫כי בינה ז"א ומלכות דא"א נפלו לאו"א‪ .‬כי יש ב' מיני קישוטין מאמא אל הנוקבא‪.‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫וזו"ן דא"א למדרגת הראש שלו‪ .‬‬ ‫בהם הנקודה מגו מחשבה למקום המלכות‪.

‬היינו‪ .‬‬ ‫כמו הבינה‪.‬כנ"ל‪ .‬כנ"ל אות י"ז ד"ה וז"ש ואמא(‪ .‬דהיינו אל"ה‪ .‬לגבי‬ ‫שאז אינה נקראת בשם אדנ"י שהיא בחי'‬ ‫אתר דא‪ .‬הם לוקחים עמהם גם‬ ‫בה‪ .‬ואז‬ ‫של מטה‪ .‬שתיקה בשנים‪ .‬שהם בינה ומלכות‪ .‬כי‬ ‫הנה ארון הברית אדון כל הארץ‪ :‬ארון‬ ‫בעת שהבינה ותו"מ דעליון‪ .‬כי אם לא עמדתי‬ ‫מלדבר ) כנ " ל אות י " א ( לא השגתי היחוד של‬ ‫ממנה‪.‬אלא בשם אדון שהוא זכר‪ .‬‬ ‫שאינה קיימא לשאלה עוד‪ .‬כנ"ל‪ .‬נבהן שעדיין הקישוטין‬ ‫יח( ואתוון אחרנין וכו' ‪ :‬והאותיות‬ ‫האלו אינם כדקא חזי‪ .‬היינו השתיקה ששתקתי‪.‬‬ ‫שהוא המלכות‪ .‬ואומר‬ ‫המשכת‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫‪27‬‬ .‬בגין לאמשכא אתוון‬ ‫אלין‪ .‬מלה בסלע‪ .‬כי היא עוד קיימא‬ ‫לשאלה‪ .‬מן הבינה‪ .‬‬ ‫אז נבחן שהקישוטין הם כדקא חזי‪ .‬כי אין ענין עלית‬ ‫דאל"ה דעליון נופלות לתחתון בעת קטנות‪.‬שהם אתוון אל"ה‪.‬ה"ס העלאת מ"ן דישראל‬ ‫מעלין מ"ן כדי להמשיך המוחין דגדלות ע"י‬ ‫שה' דמ"ה מורה על קיימא לשאלה‪ .‬‬ ‫קיימת עוד לשאלה‪ .‬‬ ‫והולך‪.‬ואת המקדש‬ ‫מן התחתונים כדי להשתלם לגמרי‪ .‬וז"ש‪ .‬‬ ‫נק' הנוקבא‪ .‬ובודאי‪ .‬והתחתון קונה את אתוון אל"ה ואת‬ ‫אדון כל הארץ‪ .‬ודא אקרי אדון כלומר‪.‬מחמת היותו עמהם יחד בראש‬ ‫נפקת ה' ואעילת י'‪ :‬היינו ה' דמ"ה‬ ‫דעליון‪ .‬שהוא שם זכר‪ .‬‬ ‫שעלה לישראל סבא‪ .‬הרי היא נשלמת לגמרי ואינה‬ ‫עליו‪ .‬א"ר אלעזר‪ .‬הרי שהכתוב מכנה את הנוקבא בשם‬ ‫התחתון‪ .‬וענין המשכה זו כבר נתבאר לעיל‪.‬וכדין אדדם מעילא עד בית אלהים‪ .‬‬ ‫אלהים כמו אמא‪.‬אל מקום זה‪ .‬דהיינו שכל הזכרים בישראל מתראים‬ ‫י' אל המ' ונק' מ"י אז ממשיכים לה ישראל‬ ‫לפניה ומקבלים ממנה‪ .‬למהוי אלהים כגוונא דיליה‪ .‬שצריכה עוד להעלאת מ"ן‬ ‫המקדש של מעלה שהוא בינה‪ .‬‬ ‫אל"ה בפי‪ .‬‬ ‫מ"ן נוהג עוד בה‪ .‬ואני שופך דמעות ברצון נפשי‪.‬כי התחתון העולה לעליון נעשה‬ ‫נפקת ממנה‪ .‬כי היסוד דז"א הנק' ברית עייל‬ ‫חוזרים לראש דעליון‪ .‬‬ ‫ואמא עילאה מקשטת לנוקבא בקישוטין דילה‪.‬היינו הפירוש שאמרתי והעירותי‬ ‫לאמא עילאה‪ .‬‬ ‫)אה"ל(‪.‬כמו שמפרש‬ ‫ואז אדדם מלמעלה מבינה‪ .‬הנני מזכיר אותיות‬ ‫למקום אמא עילאה שמחזה ולמעלה דא"א‪.‬מן הבינה‪.‬‬ ‫וע"כ הן נמשכות לתחתון בעת הגדלות‪ .‬כי נבראו ונבנו ב' עולמות‬ ‫נחשבת לדכורא‪ .‬דהיינו מ"י‪ .‬משום‪ .‬עד בית אלקים‪.‬ואז היא‬ ‫ששוה פי שנים‪ .‬כמו התבונה‬ ‫מלמעלה‪ .‬ממשיכות להם ישראל‬ ‫הנוקבא בבחינת קיימא לשאלה‪ .‬אלא בעת שהנוקבא עולה‬ ‫אל"ה אזכרה‪ .‬כי ה' זו דמ"ה מורה שהיא‬ ‫כמוהו‪) .‬ובמה‬ ‫ודא אקרי אדון‪ :‬בעת שהנוקבא עולה‬ ‫אמשיך אותן‪ .‬והשתיקה בשנים‪.‬‬ ‫ע"י עלית מ"ן אותיות אחרות אל"ה‪ .‬שפירושו‪ .‬שהוא מלכות‪ .‬כדין‬ ‫המוחין שבהם‪ .‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫דה' זו דמ"ה נפקת ממנה ואעילת י' במקום‬ ‫תבונה העומדת מחזה ולמטה דא"א‪ .‫כז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫יח( ואתוון אחרנין משכן לון ישראל מעילא לגבי אתר דא ‪ :‬א( אלה‬ ‫אזכרה‪ .‬ע"ש‪ .‬ושפיכנא דמעאי נ ברעות נפשי‪ .‬בקול רנה ותודה המון‬ ‫לתבונה ומקבלת המוחין ממנה‪ .‬‬ ‫וז"ש בשעתא דאתחזון קמה כל‬ ‫פירוש‪ .‬וע"כ נחשבת לזכר‪ .‬‬ ‫ואתוון אחרנין וכו' אל"ה אזכרה וכו' בגין‬ ‫קיימא לשאלה‪ .‬ואז אתבניאת בשמא‬ ‫עילאה העומדת מחזה ולמעלה דא"א‪.‬שהזכרים שבישראל מקבלים מן ז"א‬ ‫שאנשים אומרים‪ .‬שפירושה מ"ה ידעת‬ ‫וכו' הא כלא סתים כדקדמיתא‪ .‬דהיינו לקבל מ"ן‪ .‬‬ ‫מ "י‬ ‫המלכות הנקראת עתה בשם‬ ‫וע"כ אינן כדקא חזי‪ .‬‬ ‫וכשהנוקבא עולה לתבונה והתבונה מקשטת‬ ‫לה בקישוטהא דילה‪ .‬הרי‬ ‫לאמשכא אתוון‪ .‬אחר דנפקת ה' ממ "ה ואעילת‬ ‫דכורא‪ .‬והזכרים שבישראל מקבלים‬ ‫ביחד‪ .‬השתיקה שלי בנתה את‬ ‫הקישוטין אינם כדקא חזי‪ .‬שאז עוד נמצאת‬ ‫האחרות‪ .‬וז"ש‪.‬והנוקבא סלקא בשמא‬ ‫נקבה‪ .‬והוא מפני‬ ‫אלהים‪ .‬דהיינו אל‬ ‫שמטרם עלית מ"ן כנ"ל )אות ח' ד"ה והנך(‪.‬כדי שהמלכות תהיה נקראת‬ ‫בשעתא דאתחזון קמה כל דכורא וכו'‬ ‫אלקים כעין הבינה שנקראת אלקים‪ .‬אדכרנא בפומאי‪ .‬או מאמא‬ ‫ה' ונק' מ"י כמו אמא‪ .‬וז"ש‪.‬אבל בעת שנוקבא עולה‬ ‫מלה בסלע‪ .‬ובמאי‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫נ נ"א ברעות נפשי בגין לאמשכא אתוון אלין ל"ג‬ ‫א( )תהלים מב(‪.‬הוא כמו‬ ‫נבחן‪ .‬‬ ‫ב' עולמות אלו‪.‬‬ ‫כדי להמשיך אותיות אלו אל"ה‪ .‬פירושו‪ .‬הנה אז עוד‬ ‫חוגג‪ .

‬המוציא במספר‪.‬ואחת שהיא‬ ‫יחד עם זה‪ .‬מה‬ ‫דאמרנא ואתערנא ביה‪ .‬שזו מדרגה התחתונה‪ .‬כי אחר שהכתוב רמז‬ ‫האותיות אל"ה היא נקראת בעצמה אלהים‪.‬ע נ"א מה דשתיקנא ואבני‬ ‫ב( )ישעיה מ( חיי רה נח רי יתרו קמה משפטים רח‬ ‫תרין וכו' )אה"ל(‪.‬והם מוציאים צבאות למיניהם‬ ‫שהעלה המ"ן אדדם מעילא אמשיך לאותיות‬ ‫שאין להם מספר‪.‬הד דא‬ ‫דאתמר ג( מ"ה‪ .‬וחד ד( מ"י‪ .‬‬ ‫להתבונן על בנין הנוקבא בשמא אלהים‪ .‬מ"ה‪ .‬כי אפקת ה' דמ"ה ואעלית י'‬ ‫במספר צבאם‪ .‬שהיא ע"י עלית‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫הנוקבא כמו עלמא עילאה עצמה‪ .‬לכן אדכרנא בפומאי ושפיכנא‬ ‫מלכות‪ .‬אין מדרגתה הקודמת שהיא‬ ‫מ"י‪ .‬הישו התפלה בשערי‬ ‫פירושו‪ .‬שאז עוד‬ ‫יקרא מרוב אונים ואמיץ כה איש לא נעדר‪.‬ונק' סלע‪ .‬אשר דרגא דמ"י אצטריך כדי‬ ‫המוציא רומזת על אותה שנודעת ואין כמוה‪.‬ובודאי מלה בסלע‪ .‬שלמות המקרא‪ .‬דהיינו מצוינת‪.‬משתוקא בשתים ע מה דשתיקנא‪ .‬‬ ‫תרומה תשעא תתלה ויקהל רפו פקודי רטו ת"ז‬ ‫תמ"ט ד' פה ‪ :‬ת"נ ד' פו‪ .‬‬ ‫יט( אמר ר' שמעון מכאן ולהלאה שלימו דקרא‪ .‬הנה‬ ‫וז"ש‪ .‬כי הנוקבא‬ ‫ומדרגת מ"ה‪ .‬מלה בסלע משתוקא בתרין‪.‬אבל במה דשתיק ר"א ונתן מקום‬ ‫לר"ש שיגלה המוחין דחיה‪ .‬ואחר המשכת‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬משתוקא ס בתרין‪ .‬דכתיב ב( המוציא במספר‬ ‫צבאם‪ .‬שעל ידי כן אמא‬ ‫כמו אמא‪.‬תנ"ז ד' צא‪ : . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫כח‬ ‫בקול רנה ותודה המון חוגג‪ .‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הנה ה' הידיעה של המוציא רומזת על אותה‬ ‫המשכת אותיות אל"ה דאמא עילאה אל‬ ‫שנודעת‪ .‬‬ ‫עלאה‪ .‬‬ ‫נק' קיימא לשאלה‪ .‬דהיינו מ"ה‪.‬היא‬ ‫מ"ה נחסרת ממנה‪ .‬תרין דרגין אינון דאיצטריך‬ ‫הנוקבא לאמא עילאה‪ .‬שתיקא דילי בנה מקדשא לעילא‪.‬ודא תתאה‪ :‬דא עלאה רשים ואמר‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ס נ"א בשתים )אה"ל(‪ .‬ד( לעיל אות ז‪ .‬כי שתי מדרגות הן‪ .‬והטעם הוא כמו‬ ‫המוציא במספר צבאם‪ .‬הרי נבנו תרין עלמין‬ ‫למהוי רשים כל חד מינייהו‪ .‬המוציא להם מן הארץ‪.‬כנ"ל‪ .‬וזו‪ .‬וז"ש משתוקא בתרין‪.‬כי מספר ששים רבוא הם הכוכבים‬ ‫דמעות שאינן חוזרות ריקם‪ .‬היא עליונה‪ .‬דהיינו‬ ‫ממשכת מאו"א עילאין‪ .‬וז"ש‬ ‫כמו שר"ש מבאר והולך‪.‬דאברו ואיבנו תרין‬ ‫עלמין כחדא‪.‬ששתיהן הן במדרגה אחת שהיא‬ ‫אותם‪ .‬‬ ‫להמשיך השלימות ובחי' קדש קדשין אל‬ ‫דהיינו מ"י‪ .‬כנ"ל‪ .‬היינו להמשיך‬ ‫והכל אחד‪ .‬א"ר אלעזר‪ .‬שב' מדרגות צריכות‬ ‫אחד עם עלמא עילאה‪ .‬אלא גם המ"ה צריך‬ ‫תחתונה‪ .‬‬ ‫דמעאי ברעות נפשי‪ .‬‬ ‫אל"ה מעילא‪ .‬‬ ‫להיות מצוינות בנוקבא שהן מדרגת מ"י‬ ‫דאברו ואבנו תרין עלמין כחדא‪ .‬עד בית אלהים היינו‬ ‫עד הנוקבא שנק' בית אלהי"ם‪ .‬כי עלמא תתאה שהיא הנוקבא נעשית‬ ‫מצוין‪ .‬רשים פי'‬ ‫כהדא‪ .‬מלה בסלע‪ .‬כעין זה‪ .‬בה' הידיעה‪ .‬דאתקשטת במאני דכורא‪ .‬אלא העליונה היא מ"י דמלכות‬ ‫והתחתונה היא מ"ה דמלכות‪ .‬וכדין היינו אחר‬ ‫העומדים יהד‪ .‬שכתוב‪ .‬ונקראת גם הנוקבא מ"י כעלמא‬ ‫מהן צריכה להיות רשומה‪ .‬‬ ‫הוא ממלא ומשלים את הביאור הזה בהמשך‬ ‫כי מאמר דר' אלעזר העלה את הנוקבא עד‬ ‫של הכתוב המוציא במספר צבאם לכלם בשם‬ ‫התבונה שהיא למטה מחזה דא"א‪ .‬‬ ‫ובנה מקדשא לתתא‪ .‬מאו"א‪ .‬דאיצטריך למהוי רשים כל חד מינייהו‪ .‬‬ ‫הנוקבא‪ .‬זו היא‬ ‫מכאן ולהלאה‪ .‬‬ ‫עילאה מקשטת לה בקישוטין דילה‪ .‬שאז נעשית‬ ‫יט( אמר רבי שמעון וכו'‪ :‬אר"ש‪.‬‬ ‫מלה בסלע‪ .‬וז"ש אל"ה אזכרה‪ .‬ג( לעיל אות ח‪ .‬אשר המוחין דג"ר שמקבלת ע"י‬ ‫עלתה לאמא ונעשית דכר כמו אמא עלאה‪.‬המדרגה העליונה רושמת ואומרת‬ ‫להמצא בה כמקודם לכן‪ .‬שכל אחת‬ ‫במקומה‪ .‬המוציא‬ ‫הנקראת מ"י‪ .‬שהיא‬ ‫וז"ש למהוי אלקים כגוונא דיליה‪ .‬ז"ח ד'‬ ‫לז ט"ב‪ .‬ה( דא עלאה‪ .‬זה מ"י‪ .‬אמנם‬ ‫אחת היא שנאמר עליה מ"ה‪ .‬כנ"ל‪ .‬ה( תרומה ה טו ריט‪.‬בשאו מרום עיניכם וראו מ"י ברא אל"ה‪.‬‬ ‫עליתה והלבשתה לעלמא עילאה‪ .‬תרין דרגין אינון‪ .‬‬ ‫אל‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫‪28‬‬ .‬אשר ה' הידיעה של‬ ‫שמבאר לפנינו‪ .‬‬ ‫לנו‪ .

‬שהם בהי' הקשוטין במאני‬ ‫בנהירו דשלימו עילאה וכו'‪ .‬‬ ‫כלומר‪ .‬היא מעלמא תתאה‬ ‫או מבהינת מוחין דחכמה‪ .‬מספרים‪.‬לבלי מספר או‬ ‫בנוקבא במשך שתא אלפי שני‪ .‬היא מקבלת‬ ‫שהיא אמא עילאה‪ .‬מ"י וס"ה‪ .‫כט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫המוציא במספר צבאם‪ .‬ואיננה מאירה‬ ‫וזה‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫‪29‬‬ .‬ורבוא מורה על מדרגות דא"א‪.‬אבל הולדת הבנים והפריה והרביה‬ ‫נסתר הוא‪ .‬‬ ‫ואין להקשות ממ"ש הזוהר פרשת תרומה‬ ‫ודא"א לרבבות‪ .‬המוציא‪ .‬במספר שתין רבוא אינון‪.‬וז"ש וכלא חד‬ ‫הם שפע המוחין דאו"א עילאין‪ .‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫לתחתונים‪ .‬ויש לאו"א עילאין ב' הבחנות‪.‬ומכאן תבין‬ ‫שההארה הבלתי שלמה נבחנת‪ .‬ולפיכך בעת שהנוקבא‬ ‫זולת בעת שעולה ומלבשת את עלמא עילאה‬ ‫עולה ומלבשת לאו"א עילאין‪ .‬שאינה מקבלתה‬ ‫וע"כ ה"ס ששים רבוא‪ .‬‬ ‫וכו' )תהלים יט(‪ .‬ולמדרגת מ"ה של עלמא דאתגליא‬ ‫פירושם ו"ק‪ .‬כי‬ ‫התולדות‪ .‬וע"כ אינו כתוב בה' הידיעה‪ .‬‬ ‫דרגא מהן לנוקבא‪ .‬הוא סו"ה‬ ‫מקבלת ואשתמודעית בהם והוא דרגא דמ"ה‪.‬‬ ‫דישסו"ת למאות‪ .‬עש"ה‪.‬להיותם מלבישים מפה‬ ‫היא הכוונה על עלמא דאתגליא‪ .‬המוציא‬ ‫דלית ליה חושבנא להורות שהם מחוסרי‬ ‫לחם וכו' דא דרגא תתאה וכלא חד‪:‬‬ ‫השלימות הנקע מספר‪.‬דהיינו תוך הו"ק שלו‪.‬דהיינו ההוא‬ ‫ותדע דאלו המוחין דאו"א עילאין הנ"ל‬ ‫דאשתמודע‪ .‬אינה ראויה להוליד‪.‬בסו"ה השמים מספרים כבוד אל‬ ‫יורשת מעלמא עילאה‪ .‬‬ ‫ששים רבוא‪.‬‬ ‫דקיימין כחדא‪ .‬‬ ‫כל מילין דאינון מרזא דעלמא עלאה‪ .‬ההוא דאשתמודע ולית כוותיה‬ ‫בנציצו שלים‪ .‬כגוונא דא‪.‬‬ ‫ו"ק דא"א' שהיא רבבות‪ .‬‬ ‫דרך אמת ע( פי' כל מלין דאינון באתגליא כתובין עיין תרומה קמ"ח ב' ובגליון פ' פקודי‪ .‬וכאן אומר שהיא מעלמא‬ ‫דא"א‪ .‬‬ ‫עילאה‪ .‬כי עדיין חסרה גם אז לבחינת‬ ‫קורא תתאה‪ .‬שהיא הנוקבא‬ ‫ולמטה דא"א‪ .‬שמקבלים מן הראש‬ ‫דאתגליא יתיר‪ .‬ומה שקורא לה עילאה‪ .‬דאו"א עילאין‪ .‬‬ ‫השמים מספרים כבוד אל וכו' כי השמים‬ ‫כמו שביאר ר"א למעלה‪ .‬ולפיכך אם תחסר חד‬ ‫וז"ש‪ .‬ונצצי‬ ‫המוציא‪ .‬‬ ‫תתאה‪.‬ההוא דאשתמודע‪ .‬וכן בכל‬ ‫או מבחינתם עצמם‪ .‬‬ ‫צריכה להיות רשים בנוקבא‪ .‬ונהירין בנהירו שלים‪ .‬כי מדרגות‬ ‫בנוקבא לבחינת פרצוף אחד‪ :‬זו עלאה‪ .‬‬ ‫הראש דא"א‪ .‬הוא נוקביה דז"א‪ .‬הרי שמספר‪ .‬‬ ‫מקום שכתוב ה' הידיעה‪ .‬פ( המוציא‪ .‬דאפיק ה' ועייל י'‪ .‬כי ה' הידיעה של‬ ‫קלו( מאי מספרים וכו' אלא דנהרין ונצצין‬ ‫המוציא רומזת על המוחין השלמים שמקבלת‬ ‫בנציצו דנהורא עילאה‪ .‬ואפיקו חילין לזינייהו‬ ‫וז"ש‪ .‬גם ה' הידיעה של המוציא לחם‬ ‫רומזת על מוחין דג"ר‪ .‬‬ ‫עילאה‪ .‬שאז נבחנים גם הם לרבבות כמוהו‪.‬ועל שם זה קורא לה‬ ‫מספר שלם שהם ששים רבוא‪ :‬ששים‪.‬עלאה רשים ואמר המוציא‬ ‫דלית לון חושבנא‪ :‬מספר‪ .‬פירושו תכלית‬ ‫במספר צבאם כלומר‪ .‬פ( סוד המוציא‬ ‫לחם מן הארץ‪.‬מורה‬ ‫כי אלו הם תכלית גבהם של המוחין הנוהגים‬ ‫על הארת השלימות הגמורה‪ .‬דז"א לעשרות‪.‬אלא הם מוחין דישסו"ת שהנוקבא‬ ‫שהז"א משפיע אותם לנוקבא‪ .‬שאז נבחנים לאלפים‪.‬וע"כ יש לה לנוקבא מספר‬ ‫דאתגליא אינה עולה ומלבשת לעלמא עילאה‪.‬וז"ש‪ .‬וע"כ הם ביחס הזה רק בחי'‬ ‫דז"א‪ .‬כלולות יחד‬ ‫נבחנים לסוד ששים רבוא‪ .‬והענין הוא כמ"ש לעיל‪ .‬‬ ‫ו( המוציא לחם מן הארץ‪ .‬שהמוציא במספר צבאם‪ .‬בעת שעלמא‬ ‫המתלבשים באו"א‪ .‬לאלפים‪.‬ובגין כך סלקין‬ ‫דכורא הנ"ל‪ .‬ומוחין אלו‬ ‫כלומר שהן שתיהן‪ .‬כי גם דרגא זו‬ ‫ה"ס ז"א‪ .‬דרגא דמ"י שהנוקבא‬ ‫השלימות‪ .‬וז"ש‬ ‫בשמא שלים‪ .‬תמ"ט ד' פה ‪ :‬ז"ח רות ד' פו ‪ :‬פז‪.‬וכלא‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ו( תרומה תשע עקב כט ת"ז תכ"ב ד' סח‪ .‬סתירא‬ ‫המאירות תוך או"א‪ .‬וסליקין בשמא דכליל‬ ‫מאו"א עלאין‪ .‬וזו‬ ‫דנוקבא נבחנות ליחידות‪ .‬וו"ק הם ששים‪.‬הפירוש הוא‪.‬‬ ‫על מדרגת מ"י של הנוקבא‪ .‬‬ ‫)דף קס"ח(‪ .‬‬ ‫אסתתרא ה' מתמן‪ :‬הכוונה היא‪ .‬שגם כאן‬ ‫אלא רק לו"ק דא"א‪ .‬וכו' עש"ה‪ .‬‬ ‫שאז עלמא עילאה בסתירא‪ .‬עליה אומר הכתוב‪.‬כבוד אל‪ .‬דא דרגא תתאה‪ .‬ומ"ש שם בתרומה‪.‬‬ ‫רק בשם מ"ה תלויים‪ .‬כמעש בזוהר )תרומה דף‬ ‫המוציא במספר צבאם‪ .‬כמ"ש לעיל‪ .‬ההוא ע( דאשתמודע ולית כוותיה‪ .

‬במספר‬ ‫ז(‬ ‫לון חשבנא‪.‬‬ ‫ומ"ה האמורים‪ .‬‬ ‫הנוק' אלו ב' דרגין‪ .‬תנ"ז ד' צא‪ .‬אה"ל(‪ .‬שהן‪ :‬מספר ובלי מספר‪ .‬שאין בהן אותן‬ ‫עולות בשם אלקים ) כנ " ל אות י " ד‬ ‫ואינן‬ ‫המוחין דמספר מאו"א עילאין‪ .‬‬ ‫התולדות שלה שהן במספר שתין רבוא‪ .‬שפירושו‪ .‬לא אוליד ולא אפיק‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫פ נ"א כגוונא דא לכלם‪) .‬‬ ‫מתחברים אל"ה עם מ"י‪ .‬הן‬ ‫בשם‬ ‫ואז כתוב‪ .‬בשם יקרא‪ .‬‬ ‫שבה נבחנות התולדות שהן מבחינת בלי‬ ‫ואינה מוציאה את הגנוזים בה‪ .‬‬ ‫במספר שתין רבוא ומצד עלמא תתאה מ"ה‬ ‫אלא נקראת מ"י )כנ"ל אות י"ד( אינה מולידה‪.‬כמ"ש לעיל‬ ‫להם מספר‪ .‬בשם יקרא‪ .‬כלומר‪ .‬‬ ‫שהם בלי מספר‪.‬בין כל חילין דילהון‪ .‬דאלו ב'‬ ‫קרא והוציא כל מ"ן ומין שיתקיים בשלמותו‪.‬ראה קראתי בשם‪ .‬שאז‬ ‫ושמא תאמר‪ .‬בין אינון שתין‪ .‬ולא כלום‬ ‫שהשלימות הגדולה של המוחין‪ .‬‬ ‫מ"י שבה‪ .‬כדי שבצלאל יתקיים במלוא קיומו‪.‬והם פרצוף אחד בה‪ .‬לתוספות שלמות בלבד‪ .‬‬ ‫חסרות‬ ‫למיניהן לבלי מספר‪ .‬שז"ס ברכת הזרע‬ ‫דלית לון חושבנא כי נתבאר דב' דרגין‬ ‫המובא בכתוב הבט נא השמימה וספור הככבים‬ ‫אם תוכל לספור אותם‪ .‬ואלו ב' דרגין מ"י‬ ‫ובתולדות‪.‬אני מזכיר‬ ‫אינון ב' דרגין כחדא‪ :‬שמצד אחד נבחנות‬ ‫את שמי‪ .‬כנ"ל‪ .‬דהיינו בשם השלם אלקים‪ .‬ה"ס ישסו"ת המתלבשים בנוקבא‬ ‫בבחינת קיימא לשאלה מ"ה‪ .‬הרי שברכת הזרע באה‬ ‫או"א עילאין המתלבשים בנוקבא‪ .‬אלא שעוד הן‬ ‫שכבר‬ ‫לבוש היקר של חסדים‪ .‬מהו‪ .‬שמחוברות בה בבחי' מדרגה‬ ‫יקרא‪ .‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫וטעם הדבר‪ .‬‬ ‫אומר במספר שתין רבוא אינון דקיימין‬ ‫וזהו בשם יקרא‪ .‬המוציא במספר צבאם לכולם‬ ‫קיימין בה כחדא‪ .‬וכיון שכן‪ .‬ויאמר לו כה יהיה‬ ‫מ"י ומ"ה רשימין בנוקבא‪ .‬אינו כן‪.‬כלומר‪ .‬ומחזה ולמטה שבה היא מלבשת‬ ‫לששים רבוא אלו‪ .‬צ נ"א בשמא לעילא‪.‬ומצד‬ ‫הב' הן בלי מספר‪ .‬וע"כ נמצאות גם בתולדות שלה‬ ‫כתוב‪ .‬ה"ס המוציא במספר צבאם דהיינו‬ ‫אלא בזמן שמדרגה זו אינה עולה בשם אלקים‪.‬נבחנת בהן‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬שאז הן נסתרות‪.‬אלא מישסו"ת‬ ‫בהסולם( כיון שברא אותיות אל"ה‪ .‬לאו הכי הוא‪ .‬אם‬ ‫דכלא חד‪ .‬היה צריך לומר בשמו יקרא‪.‬דא"כ בשמו מבעי ליה‪.‬‬ ‫דרגין שבה‪ .‬ט( ואתחנן קפ‪.‬הוא כנ"ל בדבור הסמוך‪.‬הנבחנת לבלי מספר‪ .‬‬ ‫ויש לה גם ברכה‪ .‬‬ ‫דאלהים‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א(‬ ‫‪30‬‬ .‬באותו שם שלו‬ ‫כחדא ואפיקו חילין וכו'‪ .‬מאי בשם‬ ‫יקרא‪ .‬דהיינו משם מ"ה‪ .‬ונעשית בזה‬ ‫רק בבלי מספר‪ .‬נעשות בה בבחינת פרצוף‬ ‫אחד‪ .‬שקורא אותם בשמותיהם‪ .‬ובין לכל צבאותיהם‪ .‬ואז יש לה מבחינה זו‬ ‫אחר כל השלימות של המוחין דמספר שהשיגה‬ ‫סוד מספר דשתין רבוא‪ .‬‬ ‫מספר‪ .‬‬ ‫מחוסרי השלימות להיותן בחסרון המספר‪ .‬למיניהם‪.‬‬ ‫ז( תרומה יא‪ .‬ואפיקו חילין לזינייהו‬ ‫מ"ה‪ .‬כי מצד עלמא עילאה‬ ‫כי אם היה כן‪ .‬ונקרא אלהים‪.‬ועלו בשמו‪.‬אשר מחזה ולמעלה שלה היא מלבשת‬ ‫כ( לכלם בין אינון וכו'‪ :‬לכלם בין‬ ‫לאו"א עילאין‪ .‬לזה‬ ‫אז בכח השם הזה הוציא אותם בשלמות‪.‬נבחנות גם בתולדות של‬ ‫תאמר‪ .‬ובחינת מ"ה‬ ‫מאו"א עילאין מ"י‪ .‬כעין זה‪.‬ח( בשם יקרא‪ .‬שאין‬ ‫לישסו"ת‪ .‬ומבחינה‬ ‫מן מ"ה בסוד בלי מספר‪ .‬תקונים חדשים ד' קא‪ .‬דלית לון חושבנא‪.‬א"כ נמצאות התולדות שלה‬ ‫כנ"ל‪.‬ח( חיי שרה ריב ויחי שסח שמות רסו‬ ‫פקודי ב פנחס שפה תקוני זהר ת"מ ד' פ"א ‪:‬‬ ‫תמ"ט ד' פה ‪ :‬ת"נ ד' פו‪ .‬ולפיכך‬ ‫לבחינת עלמא עילאה‪ .‬שה"ס שמא‬ ‫למשהו חסרון‪.‬‬ ‫אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק צ בשמא ואקרי מ"י‪ .‬‬ ‫דהיינו שנתלבשו בלבוש היקר דחסדים‪ .‬שפירושו‪ .‬וז"ש ואפיקו חילין לזינייהו דלית‬ ‫אע"פ שכולם היו נסתרים בה‪ .‬ולפיכך‪ .‬דהיינו אע"פ‬ ‫לון חושבנא דהיינו שמוציאה התולדות‬ ‫עלו אותיות אל " ה ‪ .‬‬ ‫אחת ממש‪ .‬יש לה תוספת לברכה‬ ‫שבנוקבא‪ .‬‬ ‫כ( פ לכלם‪ .‬ושתיהן נכללות בנשמות‬ ‫זו ה"ס עלמא תתאה‪ .‬‬ ‫הבלי מספר‪ .‬אי תימא דקרא לון ט( בשמהתהון‪ .‬במספר שתין רבוא אינון‬ ‫דזרע תלויות לגמרי בבחינת עלמא תתאה‬ ‫דקיימא כחדא‪ .‬כי הברכה והפריה ורביה‬ ‫וזה אמרו‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ל‬ ‫שתין רבוא אינון דקיימין כחדא ואפיקו חילין לזינייהו דלית‬ ‫חד‪ .‬אשר מ"י ה"ס‬ ‫זרעך )בראשית ט"ו(‪ .

‬‬ ‫על מסך דמ"ה שהוא בהי' עלמא תתאה‪.‬מ"י לא אוליד וכו' כיון דברא אלה‬ ‫בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו‪ .‬‬ ‫אונים‪ .‬דהיינו הן על דרגת‬ ‫שתין רבוא שבה‪ .‬‬ ‫נפיק הנקודה מגו מחשבה למקומה למלכות‪.‬על שתיהן שורה השם‪.‬ואקרי אלהים‪ .‬לכלם בשם יקרא‪.‬מורות על קיום ושלימות‪.‬הם המוחין‬ ‫שבלימותיה‪ .‬והמוחין דבלי‬ ‫קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא‬ ‫מספר הבאים דוקא משם מ"ה‪ .‬‬ ‫כי נתבאר לעיל בסמוך‪ .‬שורה על הנשמות והתולדות שלה‬ ‫חסדים הנק' ברא הנה אז ואסתליק בשמיה‬ ‫בב' דרגותיה כחדא‪ .‬‬ ‫באלין ואסתלק בשמיה ואקרי אלקים‪ .‬ומ"ש ראה קראתי בשם‬ ‫בשמא אלהי"ם‪ .‬והן על דרגת כל הילין‬ ‫ואקרי אלהים‪ .‬ר נ"א ואסתלקו‪.‬לכן‬ ‫וכו' בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו‬ ‫גם על הנשמות והתולדות שיצאו משם אלהים‪.‬שהמלים קריאה‬ ‫שפירושו‪ .‬דברא נהורא דחסדים לנהוריה‬ ‫בשם‪ .‬‬ ‫כגוונא דא ראה קראתי בשם‪ :‬אדכרנא שמי לאתקיימא ט( בצלאל על קיום‬ ‫אשלמותיה‪.‬בההוא שם דיליה‪ .‬ודא הוא בשם יקרא‬ ‫הושבנא‪ .‬כדין‬ ‫וז"ש‪ .‬שז"ס מ"י ברא אל"ה‪.‬דא ריש דרגין‪ .‬‬ ‫אפיק טמירין לזיניה אע"ג דכלהו הוו‬ ‫ואמיץ כח‪ .‬מהו‪ .‬שנתעלה בשם אלקים‪ .‬ומשיב‪ .‬כך לא נעדר איש ממספר זה למטה‪.‬זהו סוד העולם העליון‪ .‬מרוב אונים‪ .‬וסליק בשמא‬ ‫כא( מרוב אונים‪ :‬שואל‪ .‬דא רזא דעלמא עלאה‪.‬מ"מ לא סליק‬ ‫מלובשים בהשם‪ .‬שמטרם זה‪ .‬‬ ‫איש לא נעדר‪ .‬שהיא סוד השם השלם‪ .‬היינו אחר שהוסיף ונזדווג‬ ‫למעלה‪ .‬זהו רוש המדרגות‪ .‬כמו שאמרנו‪.‬ודא הוא בשם‬ ‫יקרא‪ .‬הנקרא‬ ‫טמירין ביה‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק נ"א אלה ל"ג )אה"ל(‪ .‬שבשם הזה הוציא התולדות הן‬ ‫דחסדים לבד‪ .‬מאי מרוב אונים‪ .‬וכל‬ ‫שהשם נקרא על התולדות בההוא שם דיליה‬ ‫בחינותיה הן בתכלית השלימות‪ .‬‬ ‫וכו' ‪ :‬מביא ראיה מהכתוב‪ .‬קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה‪.‬כדין בחילא דשמא דא‪ .‬כי‬ ‫שהוציא בכח השם הזה‪ .‬ואז אתחברון אתוון אלין‬ ‫שעל זה רומז הכתוב‪ .‬נמנו אח"כ‪.‬‬ ‫ט( )שמות לא( להלן קמט תרומה תעט ויקהל שצ‬ ‫פקודי ת שלח קכט‪ .‬רומז‬ ‫והוציא עליו קומת מוחין של חסדים הנק'‬ ‫לכתר דאו"א עילאין‪ .‬ע"כ בכל מקום‬ ‫ועכ"ז כלא טמירא ביה‪ .‬כדי שיתקיימו בשלימותיה של‬ ‫לבוש יקר דחסדים‪ .‫לא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫טמירין לזיניה‪ .‬מרוב‬ ‫עילאה‪.‬ומשום שאיש לא‬ ‫חזרו בה בינה וזו"ן דכלים וגה"ר דאורות‪.‬‬ ‫אמא אוזיפא לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ברא אל"ה‪ .‬מטעם שהם אינם‬ ‫שיהיה הכל בצורה אחת‪ .‬‬ ‫חסדים יכולים לקבל הארת חכמה שהם המוחין‬ ‫דמספר שתין רבוא‪ .‬שברכת הזרע תלויה‬ ‫נמצאת בהן אותה השלימות של השם‪ .‬אע"ג דכלהו הוו טמירין ביה‪ .‬שהיא‬ ‫לגמרי בשם מ"ה שהיא בחינת דלית להון‬ ‫התלבשות החכמה בחסדים‪ .‬אע"פ‬ ‫השם‪ .‬והשפיע אותה לאל"ה‪ .‬שכל‬ ‫וזה אמרו כאן ‪ :‬מ"י לא אוליד ולא‬ ‫הרצונות עולים בו‪ .‬כ( ואמיץ כח‪ .‬כי עתה אחר שהשיגו קומת‬ ‫דלית לון חושבנא‪ .‬ועוד נשארים אל"ה‬ ‫שמתו ישראל ונענשו בחטאותיהם‪ .‬שהוא ריש דרגין של‬ ‫בלי מספר‪ .‬‬ ‫יכולים לקבל הארת חכמה בלי חסדים‪ .‬ונתבאר לעיל במאמר אליהו‬ ‫במין דששים רבוא והן במין דלית לון‬ ‫לר"ש‪ .‬דסליקו ביה כל‬ ‫רעותין ואסתלקו ביה *( בארח סתים‪ .‬ר ואסתלק‬ ‫בשמיה‪ .‬ומתעלים בו בדרך סתום‪.‬‬ ‫כיון דברא אל"ה‪ .‬דהיינו שיתלבשו זה בזה כמו שהם‬ ‫שאותיות אל"ה עלו למ"י‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬כי המוחין דמספר הם‬ ‫הארת החכמה‪ .‬דאע"ג דכבר‬ ‫מ"י‪ .‬י( )ישעיה מ( ויקהל רפו פקודי‬ ‫רטו ת"ז תמ"ט ד' פה ‪ :‬פו‪ .‬שהארת החכמה אינה מקובלת בלי‬ ‫חושבנא‪ .‬‬ ‫דחכמה‪ .‬דהיינו כנ"ל‪ .‬‬ ‫נעדר ממספר ששים רבוא‪ .‬כ( )שם( שם‪.‬היינו מאותם ששים רבוא‬ ‫והיתה לגליפו דחד ציורא קדש קדשין‪ .‬הן למעלה והן למטה‪.‬כיון דברא ק אל"ה‪ .‬אלא‬ ‫וכמו שאיש לא נעדר ממספר ששים רבוא‪.‬כדי‬ ‫עמיק וסתים בשמא‪ .‬שה"ס‬ ‫המוחין‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"א *( ע"ב(‬ ‫‪31‬‬ .‬אפיק לון בשלימו‪ .‬ואתלבש דא בדא‪ .‬והפירוש הוא‪ .‬דהיינו שנתן בהם הלבוש של‬ ‫דאלהים‪ .‬‬ ‫כא( י( מרוב אונים‪ .‬‬ ‫ולא נעדר מאלו ששים רבוא אף אחד‪ .

‬כנ"ל‪ .‬ואיש לא נעדר‪.‬שהן‬ ‫המוחין דמספר שתין רבוא‪ .‬‬ ‫המוחין הללו‪ .‬ש בית‬ ‫בקדמיתא ולבתר ב'‪ .‬שה"ס בינה דא"א שנעשה כתר‬ ‫ואיש מהם לא נעדר‪ .‬ב( למה נכפלו‬ ‫וז"ש‪ .‬רצה להוציא את‬ ‫רבוא דאפיק בחילא דשמא‪ .‬ועכ"ז ואסתלקו‬ ‫אותיות דרב המנונא סבא‬ ‫ביה בארח סתים‪ .‬‬ ‫אוירא דכיא‪ .‬ואח"כ ב' אלפין דשתי‬ ‫נמשך המספר דשתין רבוא‪ .‬‬ ‫מאמר אותיות דרב המנונא סבא‬ ‫כב( בראשית רב המנונא סבא אמר‪ .‬ע"כ נעשית‬ ‫בחו"ב‬ ‫לגמרי כמו או"א עילאין‪ .‬ואח"כ כתוב א' בתחילה ואחר‬ ‫עלמא תתאה‪ .‬שהיא או"א עילאין כנ"ל‪ .‬בסוד אמא‪ .‬שהיא ריש כל דרגין‬ ‫רצה הקב"ה לעשות את העולם‪ .‬דהיינו אלקים את‪ .‬שהוא בינה‪ .‬כי ה"ס אוירא דלא אתידע‬ ‫שהי' לא נפיק מאוירא דיליה‪ .‬ת"נ ד' פו‪ :‬תק"ח ד' קא‪ .‬דא רזא דעלמא‬ ‫אותן האותיות‪ .‬סדר האותיות שבהן‪.‬מ( ותרין‬ ‫אלפין שנין נ( עד דלא ברא עלמא‪ .‬סתימין‬ ‫דאיש לא נעדר לעילא אוף הכי לא נעדר‬ ‫שהיו נכללות בגה"ר שהן או"א‪ .‬אוף הכי לא נעדר לתתא‪.‬שמתחילה ב' ביתין דשתי‬ ‫עלאה‪ :‬דהיינו בחינת מ"י שבנוקבא‪ .‬שאע"פ שקומת‬ ‫החסדים המכונה אויר היא יוצאת על בחי'‬ ‫בהפך‪ .‬ובגין דאיש לא נעדר‪ .‬וכו'‪.‬מאינון שתין רבוא דאפיק‬ ‫בחילא דשמא‪ .‬ששם סליקו דכל רעותין‪ .‬א(‬ ‫למה באו האותיות א"ב בהפוכא בהתחלת‬ ‫התורה‪ .‬‬ ‫דכיא כמו בג"ר דבינה דא"א‪.‬וזה‬ ‫ומשיב‪ .‬כנ"ל‪ .‬מאינון שתין‬ ‫בעת שהקב"ה‪ .‬כאשר‬ ‫ג"ר דבינה דא"א‪ .‬כי היא מלבשת‬ ‫המלות אלהים את‪.‬וחכמה ובינה נק' ב' אלפין שנין‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לב‬ ‫דאסתלק בשם אלהים כדקאמרן‪ .‬שנקראים אותיות‪ .‬שמשם‬ ‫המלות בראשית ברא‪ .‬שמתחילה כתוב ב' ואחר כך ב'‪ .‬תק"ח ד' קכא‪ :‬נ( ויגש ב‬ ‫תק"ח ד' קכ ‪:‬‬ ‫אמא אוזיפה לברתא מאנהא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫עילאין הם שלמים בסוד מספר שיתין רבוא‪.‬כמא‬ ‫הכלים של זו"ן‪ .‬מצאנו במלים‬ ‫)כנ"ל במראות הסולם ד"ה והוא( וע"כ נק'‬ ‫בראשית ברא אלקים את‪ .‬שכל‬ ‫הזה‪ .‬אשכחן אתוון בהפוכא‪ .‬משום שהאור הזה נמשך מבחינת‬ ‫כך א'‪ .‬ואלפיים שנה מטרם שנברא‬ ‫נבחנת גם קומת החסדים שבה לבחינת אוירא‬ ‫העולם‪ .‬היינו‬ ‫אלהים את‪ .‬היו עוד האותיות‪ .‬וע"כ הוא בתכלית השלימות‬ ‫בראשית‪ .‬היה הקב"ה מסתכל ומשתעשע באותיות‪.‬בגין למהוי כלא דיוקנא חדא‪:‬‬ ‫כמה דאיש לא נעדר לעילא‪ .‬‬ ‫המדרגות מקבלות ממנה‪ .‬כי הוא בסוד‬ ‫כב( בראשית‪ .‬רב המנונא סבא אמר‪ .‬פח‪ :.‬מ( תרומה תרלז‬ ‫היינו אלקים את לבתר‪ .‬שהיא מ"ה‪ .‬הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו‪.‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ש נ"א בי"ת בקדמיתא ולבתר בי"ת בקדמיתא היינו‬ ‫ל( )שם( חיי שרה נח פקודי רטו ת"ז תמ"ט ד' פה‪:‬‬ ‫בראשית ברא לבתר א' בקדמיתא ולבתר א' בקדמיתא‬ ‫פו‪ .‬ולפיכך‬ ‫היו עוד סתומות‪ .‬וז"ש‪ .‬‬ ‫אתמנון ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד‪ .‬אלא כד בעא קב"ה למעבד עלמא כל אתוון הוו סתימין‪ .‬כל האותיות‬ ‫דאצילות‪ .‬שהן או"א וישסו"ת וזו"ן‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬ומשמיענו‪ .‬שתי קושיות מקשה‪ .‬‬ ‫ז"ח ד' מט‪ .‬דהיינו‬ ‫בראשית ברא‪ .‬‬ ‫אמרו איש לא נעדר ‪ .‬ומשיב‪ .‬ולא היו‬ ‫לתתא‪ :‬כיון שהנוקבא הלבישה לאו"א‬ ‫נודעים‪ .‬כן הנוקבא שלימה במספר‬ ‫לאו"א‪ .‬ל( איש לא נעדר‪ .‬כי משם משגת‬ ‫הזו"ן שהם נק' עולם‪ .‬‬ ‫לעלמא עילאה‪ .‬מ"מ היא בתכלית‬ ‫השלימות‪ .‬ואמיץ כח‪ .‬אוזיפת לברתא מאנהא‬ ‫ומטרם דברא עלמא‪ .‬היו האותיות דזו"ן כלולות‬ ‫וקשיט לה בקישוטהא‪ .‬בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו‪.‬מתחילה ב' ואח"כ א'‪ .‬וכמו שמוחין דאו"א‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪32‬‬ .‬לבתר א' בקדמיתא ולבתר א'‪ .‬‬ ‫עילאין‪ .‬כד בעא קב"ה למעבד עלמא‪.‬רב המנונא וכו' ‪:‬‬ ‫כי חפץ חסד הוא‪ .‬היינו בראשית ברא‪ .

‬באו כל האותיות לפניו‬ ‫אמנם יש בירור אחד חשוב מאד‪ .‬פח ‪ :‬פ( ויגש ב ת"ז ד' טז‪ .‬להורות‪.‬וברשימתך ימותו )כע"ש שבת נ"ה‪ (.‬‬ ‫פ(‬ ‫אתוון קמיה‬ ‫ע(‬ ‫כד בעא למברי עלמא‪ .‬ושבתם‬ ‫אחרונה גם במלה מות‪ .‫לג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מסופא ארישייהו‪.‬שבעת ההיא שהיו למ"ן בחו"ב‬ ‫עבדו‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫שעליה נברא‪ .‬בכדי להגיע‬ ‫והנה הדרוש הזה של האותיות הוא עמוק‬ ‫אל גמר התיקון הנרצה‪ .‬ע"כ מכונה התכללות זו דזו"ן שבתוך‬ ‫אלהים‪ .‬אתן לך‬ ‫אחת מהן‪ .‬אמרה רבון העולמים‪ :‬טוב לפניך‪.‬‬ ‫לכם את ארובות השמים והריקותי לכם‬ ‫שאת חותם המות‪ .‬‬ ‫לברוא את העולם‪ .‬הוא משום שבאו בסוד מ"ן‪.‬‬ ‫ללא עבדו‪) .‬הן פרטות כל ראשי המדרגות‬ ‫למטה‪ .‬אבל‬ ‫אשר יעשה יצליח‪) .‬סדרן הפוך תמיד מהמ"ד‪.‬איך אפשר לעולם שיתקיים‪ .‬‬ ‫לטומאה )ע"ח ש' מ"ג בהקדמה( ולפי"ז קשה‬ ‫מאד‪ .‬ונודע שזה לעומת זה עשה‬ ‫בחו"ב‪ .‬וע"כ הנכשלים‬ ‫בתחילה‪ .‬‬ ‫כמו שיש ד' עולמות אבי"ע דקדושה‪ .‬מלאכי ג'(‪ .‬וענין ביאתן מסופא ארישייהו‬ ‫האותיות‪ .‬כלומר שת' היא אות‬ ‫ברכה עד בלי די‪ .‬הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו‪.‬‬ ‫עלמא‪ .‬בעת שהתחיל לברר את‬ ‫רק בסוד הברכה בלבד ולא בשום דבר‪ .‬שכלול וקיום‪.‬אתו כל‬ ‫ס(‬ ‫כג(‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ס( ב"ב א לך רעח שי וירא א וישלח קלא מקץ רמ ויגש א ויחי תלה תרומה תע תרלה פקודי יב ויקרא קלד צו‬ ‫קכד שלה פו ז"ח ד' כז‪ .‬ובחנוני נא‬ ‫אנשי האמונה‪ .‬ז"ח ד' סו ‪ :‬עד‪ .‬ומשום שאת כך‪ .‬אבל המ"ן‪ .‬ואחר כך כתוב‪ .‬שאין‬ ‫להבחין כלל בין עובד אלהים ללא עבדו‪.‬‬ ‫מהן לא תחסר‪ .‬כי איך‬ ‫כג( כד בעא למברי וכו'‪ :‬כשרצה‬ ‫נדע להבדיל בין טוב לרע‪ .‬ולברוא בי את העולם‪.‬שפירושו‪ .‬שום‬ ‫והוא‪ :‬כי בריאת העולם פירושו‪ .‬אם לא אפתח‬ ‫ת'‪ .‬‬ ‫הקדמה קצרה על הקפו של הדרוש הזה‪.‬‬ ‫הנמצאות בד' העולמות אבי"ע‪ .‬כי אני חותמת הטבעת‬ ‫מקורם ואין להם שום פירות רוחניות לברכה‪.‬וכל אות מהן‬ ‫להיותו ממטה למעלה‪ ) .‬וז"ש‪ .‬‬ ‫בירור‬ ‫באופן שיוכל העולם להתקיים ולגמור הכונה‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪33‬‬ .‬ועוד‪.‬‬ ‫והפוכו הם הדבקים בקדושה שזוכים לברכה‬ ‫אמת‪ .‬‬ ‫האותיות דזו"ן קמיה דקב"ה‪ .‬כן‬ ‫כי אז היו הזו"ן לבחינת מ"ן בהב' אלפין‬ ‫יש ד' עולמות אבי"ע דטומאה כנגדם‪ .‬החל בת' שהיא‬ ‫סופא דכלהו אתוון ומסיים בא' שהיא רישא‬ ‫וזהו הקוטב של כל הדרוש הזה של‬ ‫דכלהו אתוון‪ .‬כמ " ש בז " ח שה " ש‬ ‫היתה חושבת את מעלת מדרגתה‪ .‬אות אחרונה שבמלה‬ ‫והם נובלים והולכים עד שנסתמים לגמרי‪.‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬תהלים א'( והוא הבירור‬ ‫אין את ראויה לברוא בך את העולם‪ .‬שקיימו את התורה מן א' עד‬ ‫בזאת אמר ה' צבאות‪ .‬כי‬ ‫הזו"ן הנק' עולם‪ .‬ז"ח‬ ‫ד' סו ‪ :‬פח‪.‬‬ ‫שלך שהיא אמת‪ .‬‬ ‫או ח"ו להיפך‪ .‬הרי מפורש‪ .‬וז"ס הכתוב‪ .‬‬ ‫בו ללכת בדרכי אבי"ע דטומאה‪ .‬וישרה את‪ .‬כי‬ ‫אב"ג בסדרן הוא רק בסוד מ"ד‪ .‬שהם ממעלה‬ ‫כ"ב אותיות‪ .‬בכדי למברי אותם‪ .‬והמ"ן גורמים תמיד שעשועים‬ ‫בעולם עשיה לא יוכר בין עובד אלקים ללא‬ ‫לעליון‪ .‬ובכדי לבארו באפס מה‪ .‬כעץ שתול על פלגי מים‬ ‫להתחיל באות אמת‪ .‬וסדר‬ ‫מדרגתה בקדושה המיוחדת לאותה האות‪ .‬‬ ‫אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל‬ ‫אמר לה הקב"ה ‪ :‬יפה את‪ .‬ובחנוני נא בזאת‪.‬כי באו כל האותיות כולן אף אחת‬ ‫ולא כסדרן בא"ב‪ .‬מיד יצאה‪.‬משום‬ ‫שאת עתידה להיות רשומה על מצחותיהם של‬ ‫היחיד שבעולם העשיה‪ .‬לדעת אם הוא קדושה‪.‬עד דלא ברא‬ ‫עשה הקב"ה כח שקול בס"א כנגד הקדושה‪.‬וע"כ‬ ‫שנין‪ .‬והוא‪ :‬כי‬ ‫מסופן לראשן‪ .‬שאין בירור כלל בין קדושה‬ ‫הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו‪.‬שהם חו"ב‪ .‬והקב"ה השיב לכל‬ ‫מכל עמוק‪ .‬שפירושו שכנגד כל כח שיש בקדושה‪.‬כלומר‪ .‬יפה למלך‬ ‫במעשה ידיהם‪ .‬‬ ‫חו"ב‪ .‬ואתה נקרא בשם אמת‪ .‬והתחילה אות ת' להכנס‬ ‫אל אחר אסתרס ולא עביד פרי‪ .‬יוכלו בני העולם‬ ‫להגביר את הקדושה על הקליפות‪ .‬אין‬ ‫וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים‬ ‫את ראויה לברוא בך את העולם‪ .‬מתייבש‬ ‫לברוא בי את העולם‪ .‬בכדי לברוא העולם בהוראת‬ ‫שבהם מסודרים כן בסוד תשר"ק וכו'‪ .‬ע( ויגש ב ת"ז ד' טז‪ .‬בין קדושה לטומאה‪.‬אשר ב' אלפין שנין‪ .‬שיש כנגדה אותו הכח גם בקליפות‪.‬‬ ‫סו‪(:‬‬ ‫שעל ידי השגת מדרגתה‪ .‬באו כל‬ ‫ע"כ כתוב‪ .‬‬ ‫ועל כן לא ישיגו בני העולם על ידה‪ .

‬ולמברי בי עלמא‪ .‬ע"כ הפסיק אותה‬ ‫בנוקבא‪ .‬שהם מא' עד י'‪ .‬ז"א‪ .‬עד שבאה הב'‪ .‬לפי שבה שליטת האמת‪ .‬כי ע"כ כ"ב‬ ‫האותיות עצמן מתחלקות לג' דרגות‪ :‬ליחידות‪.‬ועשרות בז"א ומאות באמא‪ .‬‬ ‫מהשורה‪ .‬‬ ‫אמר לה הקב"ה‪ .‬והיחידות למלכות‪.‬‬ ‫דקיק שהמלכות נותנת לס"א‪ .‬שהן‪ :‬בינה‪.‬וע"כ לא תמצא‬ ‫הן ט"ס דז"א והמאות הן מהנוקבא‪ .‬וכן בכ"ב שבמלכות‪ .‬ואם נשלמות גם‬ ‫עלמא וכו'‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לד‬ ‫שריאת את צ( ת צ( למיעל ברישא‪ .‬‬ ‫צ( להלן ריג )ו"ת( ויגש ג יתרו צט )ו"ת( קי בהשמטות‬ ‫ח"ב ד' רעד‪ .‬באופן שאם אין שם אלא יחידות‬ ‫היא הברכה‪ .‬שריאת את ת' למיעל וכו'‪ .‬ומלכות‪ .‬משום שלא‬ ‫הבינה‪ .‬‬ ‫האותיות לג' מדרגות בדרך כלל‪ .‬שהן נהי"ם‪ .‬‬ ‫התיקון‪.‬וכ"ב האותיות שבבינה נק'‬ ‫יותר ראויה לשכלול העולם מכל האותיות‬ ‫אתוון רברבין‪ .‬תכ"ב ד' סד ‪ :‬סח‪ .‬טז ‪ :‬ז"ח ד' ח ‪ :‬פח‪ .‬ז"א ומלכות‪ .‬והעשרות לז"א‪ .‬שה"ס ורגליה יורדות מות‪ .‬ק( פי' ביחזקאל ט' והתוית תו על‬ ‫מצחות וגו'‪.‬‬ ‫במלכות כי אם ד' אותיות קרש"ת‪ .‬כי למעלה מבינה אין כלים‪.‬ד"י חקת יז בלק שלט בח"ג צ"ת פנחס‬ ‫תסד )ו"ת( ת"ז ד' ח‪ .‬ז"ח שה"ש רד‪ .‬כי נודע שאין הסטרא אחרא‬ ‫מדרגות‪ :‬בינה‪ .‬שכנגדה אין שום לעומת בקלי'‪.‬ענין התחלקות כ"ב‬ ‫וז"ש‪ .‬ולכן נתעבתה הרגל השמאלית‬ ‫לכלים‪ .‬ויבואו לגמר‬ ‫באמא‪ .‬יש לה מדרגה‬ ‫ז"א‪ .‬הא ודאי בך אברי‬ ‫בא גם אור הז"א דאורות‪ .‬‬ ‫זעירין‪ .‬ש"ת הן‬ ‫השמאלית של הת' מתחלת להמשך למטה‬ ‫יסוד ומלכות‪.‬ומאות בנוקבא‪.‬והעשרות מיו"ד עד אות צ'‪.‬ו"ת(‪ .‬והענין‬ ‫הקב"ה‪ .‬‬ ‫למטה משורת האותיות‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫בתחילה‪ .‬וכ"ב האותיות שבמלכות הן אתוון‬ ‫דגושפנקא דמלכא‪.‬מלכות‪ .‬כי בכ"ב אותיות‬ ‫מתקיים אלא ממה שהקדושה מאירה לו נהירו‬ ‫שבבינה יש בינה‪ .‬ולפיכך טענה הת' שהיא‬ ‫שהם האותיות‪ .‬ואת אתקריאת ר( אמת‪ .‬אמר לה קב"ה יאות אנת וזכאה‬ ‫אנת‪ .‬אין שם אלא בחינת‬ ‫כי אל אחר אסתרס ולא עביד פרי כנ"ל‪ .‬ועד"ז הן מתחלקות בדרך פרט לג'‬ ‫והענין הוא‪ .‬וכן בכ"ב‬ ‫דקיק‪ .‬וה"ס‬ ‫שבז"א‪ .‬שבכלים נבחן‪ .‬‬ ‫ומלכותו בכל משלה‪ .‬ואז‬ ‫מלכות דאורות‪ .‬‬ ‫דכלים‪ .‬והיא חותמא‬ ‫סתם‪ .‬וראה הקב"ה שתהיה אחיזתו של‬ ‫ואין להקשות‪ .‬אמנם בתחילה היתה הרגל‬ ‫ולמטה‪ .‬‬ ‫עלמא לברר ולהגביר את הקדושה על מרכבות‬ ‫אמנם מבחי' הכלים לבדן הוא בהיפוך‪ .‬‬ ‫מיוחדת בשליטתה‪ .‬וכ"ב האותיות שבז"א הן אתוון‬ ‫כולן‪ .‬בה ודאי יתקיים‬ ‫לבינה‪ .‬הרומזת על נהירו‬ ‫הן ט"ס דבינה‪ .‬באים האורות של‬ ‫לדעת בין עובד ה' ללא עבדו‪ .‬רבון עלמין‪ :‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫עלמא‪ .‬שבהם התחתונים‬ ‫בירור‪ .‬ועשרות בז"א‪ .‬שיחידות הן‬ ‫הס"א חזקה יותר מדאי‪ .‬אלא לית אנת כדאי למברי בך עלמא‪ .‬שהוראת מדרגתה‬ ‫באים תחילה‪ .‬והחזיר רגלה להסתיים בשוה עם‬ ‫הוא‪ :‬כי תמיד יש ערך הפוך בין האורות‬ ‫השורה דקדושה‪ .‬וברשימו דילך‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ת נ"א למלכא אמת )אה"ל(‪.‬וע"כ‪ .‬יאות‬ ‫ת למלכא למשרי באות אמת‪ .‬אמרה‪ .‬וע"כ נבחנות המאות‬ ‫נמצא לה לעומת בס"א‪ .‬אמת‪ .‬כי בה לבד יש בירור והבחן‬ ‫המאות דכלים קרש"ת‪ .‬ולכן אין‬ ‫בכל כ"ב האותיות יציאת רגל למטה רק בק'‪.‬ואם באות גם העשרות דכלים‪.‬ר( נשא רעח האזינו רי ת"ז בהקדמה ד' ד ‪ :‬תס"ג ד'‬ ‫צד ‪ :‬צה‪ .‬‬ ‫דרך אמת צ( עי' בתיקונים דף ע"ד ותמצא טעם למה באים למפרע‪ .‬דאנא ק( חותמא דגושפנקא דילך‪ .‬הרי נודע‪ .‬ש( נח רפח וירא ק ויגש ג‪.‬שהיחידות מא' עד אות ט'‪.‬פירוש‪.‬ק( תרומה נז מצורע לו האזינו רי ת"ז‬ ‫בהקדמה ד' ד‪ .‬הואיל ואנת זמינא למהוי ש( רשים‬ ‫על מצחין ק( דגוברין מהימנין‪ .‬כי אינה‬ ‫שהיא שייכת לאותיות המלכות‪ .‬והפוכו באורות‪ .‬וז"ס רגל הק' הנמשכת‬ ‫לעשרות ולמאות‪ .‬שהעליונים באים‬ ‫שלה‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪34‬‬ .‬שהם מאות‪ .‬‬ ‫כי ידעת שכל אות ואות מהא"ב‪ .‬‬ ‫אות ת'‬ ‫גם יש לדעת בכלל‪ .‬ק"ר הן נו"ה‪ .‬צא‪) .‬שיחידות‬ ‫הטומאה עד שיבולע המות לנצח‪ .‬דקיימו אורייתא מא' ועד ת'‪ .‬כי קרש"ת‬ ‫תופסת רק ד' ספי' של הז"א שמחזה שלו‬ ‫הן במלכות כנ"ל‪ .

‬דאנת חותמא דמות‪ .‬מיד נפקת‪.‬ומטעם זה נק' קוף‪ .‬ע"כ אין פחד מאחיזה‬ ‫החותם שלה והחטיא לאדה"ר בעץ הדעת‪.‬תי"ט ד' לט ‪ :‬מ ‪ :‬תכ"א ד' נה ‪ :‬תס"ט ד' קיא ‪ :‬ז"ח ד' ח ‪ :‬שה"ש‬ ‫ד' ס‪ :‬ע‪ .‬אמרה לפניו ‪ :‬רבון העולמים‪ .‬‬ ‫אות ש'‪ .‬ועל ידי יהיו כל הבירורים‬ ‫עמהן‪ .‬מאי באמת‪.‬לכן יאות למלכא למשרי באות אמת‪.‬נבחנת הת'‬ ‫האמת‪ .‬‬ ‫אות ש'‬ ‫וטועים בני אדם אחריהן‪ .‬לקבל מאה ברכאן‬ ‫לכל אשר יקראוהו באמת‪ .‬נתכפל‬ ‫למברי בה עלמא‪ .‬כי‬ ‫דקרי ולא ידע למאן דקרי‪ .‬‬ ‫וזה אמרו ואת אתקריאת אמת יאות‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬כיון דאנא חותמא‬ ‫לפניך לברוא בי את העולם‪ .‬והענין‬ ‫שאי אפשר להדבק בך זולת ע"י השגת מדת‬ ‫הוא‪ .‬טו‪ .‬‬ ‫יקחו אותך‪.‬אשר‬ ‫יהיו בני העולם מובטחים לגמר התיקון‪ .‬ההוא מאן‬ ‫אלא למי שעשאה כלי )סנהדרין כ"ב‪ .‬אלא שנתתקנה‬ ‫שכבר זכו לרשימו דחותמא שלה‪ .‬וכי אית מאן דיקרי ליה‬ ‫כ"א(‪ .‬כי החלק הנמשך לחוץ שהחזירה‪ .‬ב' סיומין יש לה לנוקבא‪.‬להדמות אל פרצופי הקדושה‬ ‫בסוד זה לעומת זה‪ .‬פי' כיון שהשם שלך אמת‪ .‬כמו הקוף הדומה לאדם‪.‬הואיל ואנת כך‪ .‬כי בי נקרא‬ ‫דגושפנקא דילך‪ .‬ואז‬ ‫עילאין‪ .‬ועוד‪ .‬שהרי אפילו צדיקים גמורים‬ ‫הארה אל הקלי' וס"א‪ .‬מ"מ נענשין מכחה קשה‪.‬‬ ‫יתירה אל הקלי'‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫והשיב לה הקב"ה‪ .‬איני רוצה לברוא את העולם בך‪ .‬אמרה קמיה‪ :‬רבון עלמין‪ .‬ולא עוד‪ .‬והן משקרין בשמא‬ ‫כד( עאלת את ש' וכו' ‪ :‬נכנסה לפניו‬ ‫דקודשא ב"ה‪.‬לכל אשר‬ ‫שלה‪ .‬מנלן‪ .‬כי בהיותה בלי בנין מאו"א‪ .‬בסוד אין האשה כורתת ברית‬ ‫בשקרא‪ .‬משום שבכוחה יהיו הדינים‬ ‫עליה שם‪ .‬לפיכך מהראוי‬ ‫אבל משום שאותיות שקר לקחו אותך להיות‬ ‫שיברא בי העולם‪ .‬והוא הש'‪ .‬רות ד' פח‪ .‬שהיא דינא קשיא‪ .‬קיב‪.‬כי‬ ‫בין הס"א לקדושה‪ .‬האזינו דף רצ"ז ע"א(‪.‬אין‪ .‬כי‬ ‫שמכחה נתהוה המות בעולם‪ .‬טז‪ .‬ועוד שהיא ג"כ חותמא דמות‪.‬‬ ‫מהקדושה ולשקר בשמא דילך‪ .‬וטובה את‪ .‬כי היא אינה ראויה‬ ‫שלה‪ .‬ומחמת זה לא מגיעה ממנה שום‬ ‫קשים יותר מדאי‪ .‬כי כל ישוב‬ ‫דכולא‪) .‬אלא אם האותיות ק' ר'‬ ‫לתעודתם‪.‬תק"ח ד' צח‪ .‬ת"י ד' כו‪ .‬‬ ‫פרצוף‪ .‬השומר על הקליפות‬ ‫התורה מא' עד ת'‪ .‬נעשית בסיום שלה אות ש'‪ .‬‬ ‫לסיומא‪ .‬ויתדבקו בך‪ .‬‬ ‫למלכא למשרי באת אמת ולמברי בי‬ ‫הא' נק' מלכות דמלכות‪ .‬להורות‬ ‫כמ"ש בתקונים )תקון כ"ב( ולפיכך אי אפשר‬ ‫שממנה באה תחילת הכח אל הס"א והקלי'‪.‬‬ ‫העולם‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪35‬‬ .‬וענין ההארה הדקיקה‬ ‫)דף נ"ה ע"א(‪ .‬‬ ‫הנצרכת לקיום הקלי' נעשה באות ק'‪ .‬חזר ואמר‪ .‬וסיום‬ ‫עלמא‪ .‬כי לא נתקבצו‬ ‫מצד היותה האות היותר גבוהה שבמלכות‪.‬‬ ‫משום שלא מיחו ברשעים‪ .‬אלא משום שהנחש זייף‬ ‫ורחוקה מהקלי' והס"א‪ .‬‬ ‫שיוכל העולם להתקיים על ידה‪.‬כי במדתי ירחיקו בני‬ ‫הסמוך‪ .‬והיא הת'‪ .‬‬ ‫הנק' אדם בליעל‪ .(.‬‬ ‫מהיסוד דז"א‪ .‬ניחא קמך למברי‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ת( ויגש ד בשלח רי משפטים שעג תעו תפא בהשמטות ח"ב ד' רעד‪ .‫לה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ימותון‪ .‬ואמיתית את‪.‬‬ ‫שלא להתקרב לינק דרך שם מן הקדושה‪.‬ויובטחו בני העולם‬ ‫לא יתקיים שקר‪ .‬דכתיב‬ ‫נעשית בזה לבית קבול‪ .‬בנקודת הסיום‬ ‫למאן קרוב‪ .‬כי ע"י הארה זו נעשית כלי לקבל מאה‬ ‫ברכות מו"א‪ .‬וזה‬ ‫ג' הראשים של הש' מורים על הארת חג"ת‬ ‫שאיתא בזוהר‪ :‬קרוב ה' לכל קוראיו‪.‬בסו"ה באר חפרוה שרים וגו' )במדבר‬ ‫יקראוהו באמת‪ .‬שמקבלת ע"י הז"א‪ .‬טוב‬ ‫וזה שטענה הת'‪ .‬ובהיותה בבנין פרצוף ע"י או"א‬ ‫העולם את הס"א והקליפות‪ .‬‬ ‫בני האדם למיתה‪ .‬כמ"ש לעיל בדיבור‬ ‫ולמברי בי עלמא‪ .‬שאנכי עומדת בסיום כל‬ ‫שמך שדי‪ .‬שמורה‬ ‫הב' נק' יסוד דמלכות‪ .‬‬ ‫דאמא‪ .‬וע"כ נקרא הסיום הזה בשם‬ ‫בחותמא דגושפנקא דמלכא דהוא שלימא‬ ‫נקודה האמצעית דישובא‪ .‬‬ ‫כד( עאלת את ת( ש קמיה‪ .‬ויפה לברוא את העולם בשם קדוש‪.‬כמ"ש במ' שבת‬ ‫וכל הנוגע בה ימות‪ .‬לית אנת כדאי למברי בך‬ ‫עלמא‪ .‬ואיני נותנת לקליפות להתקרב ולינק‬ ‫אמר לה ‪ :‬יפה את‪ .‬ד"י פנחס תפו תרמ תתנד ת"ז‬ ‫בהקדמה ד' ט‪ .‬אמר ר' אבא‪ .‬וקיימו את‬ ‫להיות חותמא דגושפנקא‪ .

‬שהרי יש לה כל‬ ‫היא מג"ר דבינה שלה‪ .‬והוא משפיע‬ ‫גדול כי ההארה מועטת מאד‪ .‬שזה מורה‬ ‫כ"ב(‪ .‬שע"י מעשיהם הרעים מוציאים‬ ‫וכן נק' חותמא דמלכא כמוה‪ .‬‬ ‫אמנם הלעומת של המלכות דקדושה‪ .‬לש'‪ .(.‬כנודע‪ .‬‬ ‫התחתונים‪ .‬שהקלקול הראשון‬ ‫היא רבת משמעות‪ .‬מורה על סיום‬ ‫היה בחטא דעצה"ד‪ .‬אלא‬ ‫זאת‪ .‬ולא הת'‪ .‬שפירושו‪ :‬שאמר‬ ‫ונמצאת הד' של כ"ב אותיות דמלכות עומדת‬ ‫לעולמו די ואל תתפשט יותר )חגיגה י"ב‪.‬‬ ‫קיום‪ .‬שה"ס זה לעומת זה עשה אלהים‬ ‫העולם ממנה בא‪ .‬שהיא בליטת‬ ‫נטלין לך ב' האותיות דזיוף ושקר של הקלי'‪.‬וע"כ נקראת נקודת‬ ‫והמסכנות שבמלכות בכללה‪ .‬והוא רק כדי‬ ‫מן ג' דבינה אל ג' דמלכות‪ .‬שבת ק "ד (‪ .‬שה"ס דל גאה ואינה רוצה‬ ‫גדולה מאד‪ .‬שבזה התחלת כחן‬ ‫מעשיהם נותנים כח למלכות דס"א להתאחז‬ ‫להדמות אל האדם דבי"ע דקדושה‪ .‬כי א"ח הוא ט"ס דז"א‪ .‬‬ ‫שהקדושה בעצמה מאירה להן כדי להיות לה‬ ‫רש‪ .‬ששם‬ ‫וגם היא אות אמת‪ .‬הנה דוקא משום‬ ‫להיות מקבלת מהג' ולהיות נכנעת אליה‪ .‬שלא תתבטלנה כל זמן שיש צורך בהן‬ ‫והיחוד של הז"א ונוקבא דקדושה הוא בסוד‬ ‫להעניש את הרשעים‪ .‬ע"כ‬ ‫הד' דלית לה מגרמה ולא מידי ומשפעת לה‬ ‫מצאה עוז בעצמה לבא לפני הקב"ה שיברא‬ ‫חסדים בשפע‪ .‬כי חותם המלך‬ ‫הוא כמו המלך עצמו כמ"ש בתקונים )תקון‬ ‫והמקור הב' הזה הוא אות ר'‪ .‬ונמצא בעת שהתחתונים מקלקלים‬ ‫נמשכת להן ע"י אות ק'‪ .‬לבינה ז"א מלכות‪.‬אמר לה‪:‬‬ ‫יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת‪ .‬אם לא היו‬ ‫פגם זה נמחקה הזוית מן הד'‪ .‬והב' הוא‪ .‬כי לית לה‬ ‫הסיום דש' בשם נקודה אמצעית דישובא‪.‬‬ ‫ז'(‪ .‬וע"י‬ ‫כי לא היה מתקיים שקרא בעולם‪ .‬הוא מחמת קלקול‬ ‫ולפיכך נק' אות ש' אות אמת כמו הת'‪.‬דבי אתקרי שמך שד'י כי אחר‬ ‫מלשון דלות וריקנית‪ .‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫בסוד הד' שלה‪ .‬וכבר ידעת שהארה דקיק זו‬ ‫גמור‪ .‬וע"כ נק' ג' מלשון גומל‬ ‫כי בה נק' השם שד"י‪ .‬אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫)קהלת‬ ‫אדם‪ .‬ובה אמר לעולמו די‪ .‬כמו שיש לקדושה‪.‬‬ ‫החותם‪ .‬‬ ‫הנכתב בשם המלך‪ .‬‬ ‫חסדים שבה‪ .‬שג' זו‬ ‫מדתה למברי בה עלמא‪ .‬כמו שאמרת‪ .‬‬ ‫למלכות מגרמה ולא מיד'‪ .‬כי‬ ‫שהיחידות בינה‪ .‬ומטעם זה נקרא החותם‬ ‫אות ד'‪ .‬חשבה הש' בעצמה‪ .‬אמנם עולה מעלת הש' על הת'‪ .‬כי ב' מקורות הן אל הס"א‬ ‫הזוית מן הד' עושה אותה צורת ר' דהיינו‬ ‫ולכל הקלי'‪ :‬האחד הוא בחינת הארה דקיק‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לו‬ ‫בי עלמא‪ .‬והנוק' רק בבחינת נקודה בלי‬ ‫בשפע‪ .‬אע"פ שמעלתך‬ ‫נרגן מפריד אלוף‪ .‬שהזכר דקלי' הוא בבחי' ו"ק‬ ‫המלכות בסוד ד' בזוית בולטת בחסדים‬ ‫בלי ראש‪ .‬‬ ‫שמתיימרת להיות ראש בגאוה גדולה‪ .‬ויש לה לד' בחי' זוית‬ ‫שראתה שדחה הת' משום מדת הדין הקשה‬ ‫בולטת בגגה‪ .‬ועי"ז נעשים הזו"ן לבשר אחד ביחוד‬ ‫התפשטות כלל‪ .‬ועוד לה מעלה נוספת‪.‬כקוף בפני‬ ‫בד'‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪36‬‬ .‬הבא בסיום הכתב‪.‬דבי אתקרי שמך שד"י‪ .‬ומדתה זו נרשמת‬ ‫וזו טענת הש'‪ .‬ויאות למברי עלמא בשמא קדישא‪ .‬ומקור ב' אל הס"א‪ .‬‬ ‫שבגגה של הד'‪.‬‬ ‫גדול בה' פרצופין ובאבי"ע‪ .‬כי מלת חותם‬ ‫אורות דקדושה אל הקליפות‪ .‬והוא מבחינה שכנגדה בבינה‪ .‬שז"ס גם במלכותו נולד רש )קהלת ד'(‪.‬והמאות מלכות‪.‬כי הוא גומל חסד עם‬ ‫דנוקבא לבחי' ישוב העולם‪ .‬שהד' לוקחת מן הג' שמלפניה‪ .‬הא'‪ .‬‬ ‫בז"א‪ .‬ואל‬ ‫וסוד הד' זו מורה על בחינת העוני‬ ‫תתפשט בבחינת הת'‪ .‬כי גם היא חותם המלך‪.‬הכי דחילין מרשימו דחותמא דמלכא‬ ‫שעולות ומתאחזות עד הבינה דמלכות שהיא‬ ‫כאילו הוי מלכא‪ .‬המקבלת מבחי' שכנגדה‬ ‫המעלות של הת'‪ .‬ונעשתה דל ורש‪ .‬פי'‪ .‬כי היא נבחרת לסיומא‬ ‫חסדים‪ ) .‬כי במילואה היא דל"ת‬ ‫עלמא‪ .‬כי ע"כ כל האמתיות ניכרת מתוך‬ ‫המלכות נחלקות בה‪ .‬הלעומת שלך בקליפה מתחזק ביותר‪.‬ובליטת חסדים זו‪ .‬שמכח זה נעשה להן בנין‬ ‫הפרצוף‪ .‬שזה מורה על בליטת החסדים‬ ‫שבה‪ .‬‬ ‫בהתחלת ז"ת דבינה שלה‪ .‬והעשרות ז"א‪ .‬ונק' ג"כ בשם יסוד הנוקבא‪.‬אלא ממה דיהיב‬ ‫לה בעלה ז"א‪ .‬שעי"ז נעשית‬ ‫חיותן בלבד‪ .‬‬ ‫שנסתיים רק בש'‪ .‬ומצד זה אין בנינן‬ ‫אח"ד‪ .‬כי נתבאר לעיל שכ"ב האותיות של‬ ‫אות אמת‪ .‬הוא‬ ‫השיב לה הקב"ה‪ .‬כמו חותם המלך‪ .‬כי אב"ג הן ג"ר‬ ‫ומורה בזה על בנין העולם מבחינת הישוב‬ ‫ומהד' ואילך עד הט' הן ו"ק דבינה שבמלכות‪.‬‬ ‫החסדים בשפע גדול‪ .‬נרמזה בזויות‬ ‫העולם במדתה‪.‬כי מחיקת‬ ‫שהם ק' ר'‪ .‬‬ ‫הש' נק' בסוד השם שד"י‪ .‬שהקב"ה יבחר את‬ ‫שבה‪ .

‬בלי חום שהיא חיות ‪ .‬ונעשה בנין לפרצופי‬ ‫הסיום של הנוקבא‪ .‬‬ ‫בתחילתו יסוד אמת‪ .‬‬ ‫רעה ‪ :‬ד"י ויקרא יא טז חקת יז ת"ז בהקדמה ד טז ‪ :‬תס"ט ד' קיא ‪ :‬ז"ח ד' ח ‪ :‬תק"ח ד' קמז ‪:‬‬ ‫דרך אמת א( בראשית נ"ג ע"ב מקץ ר"ד א' תרומה קנ"ב א'‪.‬‬ ‫על ידה‪.‬הן לוקחות אות ש' בתוכן‪ .‬שהיא צורת היסוד‬ ‫שהש' ראתה כן‪ .‬וע"כ נק' אתוון‬ ‫בראשית א' דף מ"ז ד"ה ימא דקאפו( וכדי‬ ‫דזיופי‪ .‬ואחר כך יקיים לו השקר‪.‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫שלה שקולה כנגדה‪ .‬דהא את ש‬ ‫א(‬ ‫על סטרא בישא אינון‪ .‬אות אמת שבה‬ ‫וגדל ע"כ הס"א בע"ס שלמות עם ראש‪ .‬‬ ‫לאתקיימא נטלי אתש בגווייהו א הוי קשר‪ .‬וק' ר' הן אותיות‬ ‫כי מחורבן הקדושה נבנה הס"א‪ .‬ואלהים אחרים נאחזים בזו"ן דקדושה‪.‬ובחינת‬ ‫נתיחדו האבות ‪ .‬‬ ‫מחורבן הקדושה‪ .‬ונעשה‪.‬והוא בעיקר‪ .‬‬ ‫דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט בקדמיתא‪.‬יצאה מלפניו‪.‬ולפיכך אין‬ ‫בחסדים‪ .‬שזייפו אחד לאחר‪ .‬בנתה את נקודת‬ ‫לר'‪ .‬יאות אנת‬ ‫וטב אנת וקשוט אנת‪ .‬שהארת חג"ת דבינה‬ ‫המושפעין לה ע"י יסוד דז"א‪ .‬והחג"ת נק' אבות‪ .‬שכל מי הרוצה לומר שקר‪ .‬וז"ש‬ ‫וזיוף בבנין גדול כל כך‪ .‬למחוק הזוית הבולטת‬ ‫אם לא היו חומסות להן את הש'‪ .‬כי הס"א זייף אותן על דרך הנ"ל‪ .‬אבל הואיל ואתוון‬ ‫ק"ר אתוון דאתחזיאו על סטרא‬ ‫דזיופא נטלין לך למהוי עמהון לא בעינא‬ ‫בישא ‪ :‬כבר נתבאר זה לעיל בסמוך כי‬ ‫למברי בך עלמא‪ .‬כדי‬ ‫להחריב הבנין ויחוד דקדושה‪ .‬ג( ויקהל תח‪ .‬ד( פקודי תתסג‪ .‬ובגין‬ ‫דאתייחדו בה‪ .‫לז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫עמהון לא בעינא למברי בך עלמא‪ .‬אות אמת היא‪ .‬דבגין א( דלא יתקיים שקרא אלא אי יטלון‬ ‫לך ב( ק ר‪.‬דבגין דלא יתקיים‬ ‫הן ב' המקורות של הס"א ע"ש‪ .‬‬ ‫על ג' אבות שהם חג"ת‪ .‬נטלי‬ ‫שקרא אלא אי יטלון לך ק"ר דהיינו‬ ‫את‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪37‬‬ .‬שהיא אות אמת‪ .‬ה( ויגש ד בהשמטות ח"א ד' רנג ‪ :‬ד"י משפטים תקלג‬ ‫תרומה תיג תעה תשס ויקרא יג טז ת"ז בהקדמה ד' טז ‪ :‬ז"ח ד' ח ‪ :‬מב‪ .‬‬ ‫נשמע‪ .‬כי הסטרא אחרא היא‬ ‫האבי"ע דאדם בליעל‪ .‬‬ ‫דנוק'‪ .‬‬ ‫אמת‪ .‬כנ"ל ע"ש‪.‬כדי להבנות‬ ‫שיתקיימו‪ .‬ואין גמר התיקון בטוח‬ ‫שז"ס ונרגן מפריד אלוף )משלי ט"ז(‪.‬ב נ"א דבי‪.‬ה( ק ו( ר אתוון דאתחזיאו‬ ‫כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה‪.‬את קשוט דאבהתן‬ ‫ולבתר ד( יוקים ליה שקרא‪ .‬מפני שהוא יונק‬ ‫מן המלכות בעת שהיא ימא דקאפו ) כנ " ל‬ ‫ק"ר הן ב' מקורות של הס"א‪ .‬לבחינת כלי ובית קבול‬ ‫אלהים אחרים‪ .‬והנה נתבאר‪ .‬אל חלקן ורשותה ע"י הזיוף של הד'‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫כי אות ש'‪ .‬קשר‪ .‬מאן‬ ‫את קשוט איהו‪ .‬ו( מקץ רמא ויגש ד‬ ‫בהשמטות ח"א ד' רנג ‪ :‬ד"י יתרו קי קיח קנג רז רכב רכט ויקהל רצו בהשמטות ח"ב ד' רעג ‪ :‬רעד‪.‬הנה עתה הגיע זה לאל אחר דס"א‪.‬‬ ‫ואז נבחן שק"ר דס"א הנ"ל חומסות‬ ‫אות ק' ר'‬ ‫להן את חותם הש'‪ .‬ואז נעשה מאח"ד‬ ‫לברוא את העולם על ידי מדתה‪ .‬‬ ‫כי נבנה בש' זו בחי' יסוד אל הנוקבא דס"א‪.‬כיון‬ ‫שהמשיכה להן את הש'‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫כמבואר‪ .‬שהוא לשון חיזוק וקיום‪ .‬ב‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫א נ"א ל"ג הוי )אה"ל(‪ .‬איך‬ ‫קר ‪ .‬אם לא היו ק"ר‬ ‫דאבהתן אתיחדו בה‪ .‬‬ ‫וזה שהשיב לה הקב"ה לש'‪ .‬שלא היה בנין לזיוף ולשקר דס"א‬ ‫בד' שהיא המלכות‪ .‬ומכאן נבנו‬ ‫הנראות על צד הרע‪ .‬וז"ש‪ .‬ע‪ .‬ומשום זה נקרא אות‬ ‫דס"א חומסות להן את הש'‪.‬יקח‬ ‫כנ"ל‪ .‬שהיא בית הקבול של יסוד דז"א‪.‬‬ ‫ג(‬ ‫כה( מכאן‪ .‬ויסוד‬ ‫כה( מכאן מאן דבעי וכו' ‪ :‬מכאן‬ ‫הנוקבא‪ .‬כמ"ש לעיל‪ .‬‬ ‫א( ויגש ד ז"ח בסתרי אותיות ד' ח‪ :‬ב( בהשמטות‬ ‫ח"א ד' רנג‪ .‬ולעשותה ר'‪ .‬כי הלעומת‬ ‫אח"ר‪ .‬ע"י‬ ‫הצירוף‪ .‬כי ג ' הקוים שב ש ' רומזים‬ ‫הש' שעשקה נעשית לה לנקודה דחורבא‪.‬הרי שלא היו מתקיימים שקרא‬ ‫למאה ברכאן מהז"א‪ .‬ד"י וקרא טז יז ת"ז ד' טז ‪ :‬ז"ח‬ ‫ד' ח ‪ :‬פח‪ .

‬והנ'‪ .‬אין את צריכה‬ ‫אהב‪ .‬ואתה‬ ‫הז"א‪ .‬מהו‬ ‫הנקראים צדקות ה'‪ .‬‬ ‫את ש' בגווייהו הוי קשר‪ :‬כי על ידי‬ ‫יצאה אות צ' מלפניו‪ .‬כי ט"ס‬ ‫לאחור‪ .‬‬‫ז( ויגש ה בהשמטות ח"א ד' רנג‪ :‬ד"י יתרו קסה‬ ‫קפח קצט ת"ז בהקדמה ד' טו ‪ :‬טז ‪ :‬ז"ח ד' ח ‪:‬‬ ‫שה"ש ד' ע‪ .‬וע"כ‬ ‫היתה‪ .‬כי קשר מורה שהאחיזה חזקה‬ ‫לה מעלת החותם כמותן‪ .‬וע " כ אין לברוא בה את העולם ‪.‬ונוסף עליהם‪ .‬ולא מיד‪ .‬בהתחלת בריאת העולם‪ .‬צדי אנת‪ .‬‬ ‫שהת' נדחתה מפני הדינין הקשים שבה‪.‬שהם ג"ר דבינה שנתתקנו באו"א‪ .‬שאין‬ ‫מאד וקשה לנתק אותה‪.‬אמר לה‪ :‬צדי‪ .‬דכתיב‬ ‫ח( כי צדיק ה' צדקות אהב‪ .‬לית אנת צריך לאתגליא כל כך‪.‬כעין זה צ אלא הי' מסתכלת‬ ‫דבוקה בצדי‪ .‬בהאי נתיב דאמא יתיב‪.‬והנ' מסתכלת למטה‬ ‫ששיבח אותה הקב"ה‪ .‬וכשהנוקבא דבוקה ביסוד‪ .‬שבי חתומים צדיקים‪ .‬‬ ‫וצדיק אנת‪ .‬ח( )תהלים יא( ויחי תרסח תרומה תתיא כי תשא קיד ויקרא רמד רסה‪.‬צדי אנת‪ .‬‬ ‫צדיק ה' צדקות אהב‪ .‬דאתקריאת צדיק‪ .‬שכתוב‪ .‬מן הנ'‪ .‬ונק' אז היסוד‪ .‬‬ ‫ונבנה היסוד דנוקבא דקלי' באות הש' שע"י‬ ‫והש' מפני אחיזת הס"א שבה‪ .‬צדי את וצדיק את‪.‬כי גם הקב"ה‬ ‫צ'‪ .‬בי חתימין צדיקים‪ .‬טוב לך לברוא‬ ‫שהוא הבינה‪ .‬ומשום זה פניה של הי' מוחזרת‬ ‫כלול יחד עם הנוקבא נק' צדיק‪ .‬מצאה עוז לחשוב‬ ‫זה נעשה להן אחיזה גדולה ביותר בקדושה‪.‬כדברך‪ .‬דהיינו חותם אות ברית קודש‪ .‬‬ ‫מחיקתן את הזוית של הד' דאחד‪ .‬מ"ט‪.‬וצדיק‬ ‫פרצוף זכר ופרצוף נקבה דבוקים זה לזה‬ ‫אנת‪ :‬אות צדי היא יסוד דז"א‪ .‬ועכ"ז אינך ראויה למברי בך עלמא‪.‬כי כשברא הקב"ה את אדם‬ ‫התיקון‪.‬עוד אמר לה הקב"ה ‪ :‬אני‬ ‫ביסוד ז"א‪ .‬אמרה לפניו‪ :‬רבון העולם‪ .‬כי אחר שראתה הצדי'‬ ‫לתוכן את היסוד דנוקבא דקדושה שהיא ש'‪.‬ולעשות אותך בחיבור של‬ ‫כי גם הנוקבא כלולה בך‪ .‬בזווג דלא פסיק‪ .‬וראוי לברוא בי את‬ ‫ובסוד כתרין רחימין דמתחבקין תדיר בזווג‬ ‫העולם‪ .‬אה"ל(‪.‬נתקנה בסוד צדיק וצדק כמו‬ ‫בי את העולם‪ .‬ג אמר לה‪ :‬צדי‪ .‬דהיינו‬ ‫וז"ש‪ .‬ואינם מוחזרים‬ ‫כנ"ל‪ .‬ועל‬ ‫ורכבה על הנ' ונתאחדת עמה‪ .‬ואנת‬ ‫כו ( עאלת את צ ' וכו ' ‪ :‬נכנסה אות‬ ‫דאתקריאת צדיק בי רשים‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ג נ"א א"ל צדי צדיק אנת וצדיק אתקריאת‪) .‬שהוא ברית הקדוש‪.‬וגם צדיק אנת‪.‬‬ ‫להתגלות כל כך‪ .‬‬ ‫דרב המנונה סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫נסתרת ‪ .‬אתיא‬ ‫צ‬ ‫בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא‪ .‬צדיק‪ .‬הוא מפני שנ'‬ ‫אהב‪ .‬ובי יאות למברי עלמא‪ .‬צדי אנת‪.‬אתה רשום בי‪ .‬‬ ‫בה שום אחיזה אל הס"א‪ .‬‬ ‫ידי מדתי יתקיים העולם בדרך בטוח אל גמר‬ ‫וסוד הדבר הוא‪ .‬‬ ‫שהיא ודאי ראויה למברי בה עלמא‪ .‬וצדי אנת במקומי‪ .‬וכשהיסוד‬ ‫באחוריהם‪ .‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫עלמא‪ .‬אבל במקום אחר תתעלה להיות‬ ‫הצדי‪ .‬‬ ‫דשמא דברית‬ ‫י‬ ‫אלהי‪ .‬בסוד ק' של אחר‬ ‫פנים בפנים‪ .‬ע"י‬ ‫אות צ'‬ ‫מילה ופריעה‪ .‬ואנת‪ .‬כי גם‬ ‫הנק' קשר‪ .‬כעין זה‪ .‬שצריכה‬ ‫אז להיות אחור באחור ‪ .‬‬ ‫כן‪ .‬הן חומסות‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬פניה לצד אחר‪ .‬הדוחה כל החיצונים‪ .‬‬ ‫רומז על יסוד דאמא‪ .‬‬ ‫דלא פסיק לעלמין‪ .‬ונעשתה צ'‪.‬צדיק‪ .‬במקומך‬ ‫כעין זה צ' ‪ .‬דהיינו להפריד דבקות‬ ‫בי‪ .‬הרי הק'‬ ‫פנים בפנים‪ .‬דכתיב צדיק ה' צדקות‬ ‫אבל את צריכה להיות נסתרת‪ .‬רומז על יסוד דאבא‪ .‬צדקות‪.‬‬ ‫אמרה‪ :‬אני ראויה למברי בי עלמא‪ .‬‬ ‫אחור באחור שבך‪ .‬ובאה הי' של השם‪ .‬שיורה שהארתה‬ ‫כמ"ש והולך‪.‬שהיא בחינת נצח והוד‬ ‫בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם‪ .‬והלכה לה‪.‬וז"ש בי חתימין‬ ‫צדיקים‪ .‬אמר לה‪ .‬להתחיל בך בריאת העולם‪.‬בי רשים‪ .‬כי‬ ‫האי שביל דאבא‪ .‬ומשום שהצדיק צדקות‬ ‫הטעם שצריכה להיות נסתרת‪ .‬‬ ‫לצד זה‪ .‬צדי‪ .‬‬ ‫הראשון‪ .‬בסוד‬ ‫שנקרא צדיק‪ .‬ע"כ זווגייהו לא פסיק לעלמין‪ .‬ב' פרצופין בראו‪ .‬אבל אנת צריך למהוי טמירא‪ .‬פניה‬ ‫דז"א הן מי' עד צדי‪ .‬שהי'‪ .‬והק' היא התחלת הנוק'‪.‬דאנא‪ (* .‬צ'‪ .‬כי את רשומה‬ ‫עתיד לנסור אותך‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לח‬ ‫כו( עאלת את ז( צ אמרה קמיה ‪ :‬רבון עלמא‪ .‬וזה‬ ‫למעלה כעין זה צ‪ .‬שה"ם ז"א‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫וז"ש‬ ‫‪38‬‬ .

‬דאנא זמין לנסרא לך ולמעבר אפין‬ ‫אשר אחוריהן דבוקים זו בזו ופניהן מגולים‬ ‫באפין אמת הוא שאני עתיד לנסרא לך‬ ‫לצד חוץ‪ .‬שהוא שמא‬ ‫ראויה למברי בך עלמא‪ .‬ומ'‬ ‫וז"ש ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם‬ ‫נ' הן חסד וגבורה‪ .‬כדי שלא יתאחזו‬ ‫שגם בך יש אחיזה לחיצונים‪.‬אבל במקומך עצמך לא יתוקן זה עד‬ ‫וע"כ צריכים אחוריהן להיות נסתרים‪ .‬‬ ‫לי גבורה )משלי ח(‪ .‬וז"ש לית אנת צריך‬ ‫עאלת‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪39‬‬ .‬שהיא גבורה מבחינת בינה הנופלת‪.‬תל"ח ד' עח ‪ :‬תס"ט ד' קז ‪ :‬ת"ע‬ ‫ד' קכ ‪ :‬ז"ח שה"ש רפג‪ .‬תו דאנא זמין לנסרא לך ולמעבד‬ ‫הבינה לגבורה לנ'‪ .‬וע"כ אינך ראויה למברי בך‬ ‫עלמא‪ .‬כי הנ' היא בחינת‬ ‫יצא גם אדה"ר אב"א‪ .‬כמו שרמז לה הקב"ה‪.‬וכשהנוקבא כלולה בו בציור הצ'‪.‬הנה גם אז לא יהיה זה במקומך למטה‪.‬הרי‬ ‫נ' שבה‪ .‬שהיסוד והמלכות הם בה אב"א‪.‬וכן פני הנ' מסתכלת לצד חוץ ולא לצד‬ ‫אבל באתרא אחרא תסתלק זה יהיה במקום‬ ‫אחר‪ .‬והן עומדות בציור אחור באחור‪.‬כי גם בך תצויר בחי' אחיזה לקלי'‪.‬‬ ‫דברית קדישא רכיב עלה ואתאחד בהדה‪.‬כד ברא קב"ה לאדם הראשון‬ ‫ט( ב( דו פרצופין בראו‪ .‬וכיון שהפב"פ לא יתוקן במקומך‪ .‬‬ ‫גבורה דז"א‪ .‬אבל באתרא אחרא תסתלק‪ .‬‬ ‫דרך אמת ב( אדה"ר חכמה עיין פ' אמור פ"ח ב' והיינו יו"ד ורכיב על נו"ן בינה ובקדמיתא לא הוו משגיחין‬ ‫אפין באפין עי' בספרא דצניעותא קע"ו ב' והאזינו רצ"ב ב'‪ .‬‬ ‫אלא רק על ידי עליה למקומי למקום או"א‬ ‫כלומר‪ .‬אסתכל לעילא ד כגוונא דא צ אסתכלת‬ ‫לתתא ה כגוונא דא צ אמר לה קב"ה‪ :‬ו תו‪ .‬ג( בראשית כ"א ע"א‪.‬וע"כ אינך‬ ‫והי' שבה היא יסוד דז"א עצמו‪ .‬נפקת מקמיה ואזלת‪.‬כי י' כ' ל' הן ג"ר כח"ב‪ .‬ואיך אברא בך העולם‪ .‬כמו שאנא‬ ‫זמין לנסרא לך אח"כ ולעשותך פב"פ‪ .‬‬ ‫לתת פתחון פה אל החיצונים להתאחז שם‬ ‫שהיא הק' בסוד צדיק‪ .‬נעשית גבורה זו לבינה‪.‬נעשית‬ ‫וז"ש‪ .‬וז"ש‪ .‬שזה רומז שיש אחיזה באחוריים שלהן‪.‬כי בגדלות בעת שהחג"ת‬ ‫נעשים לחב"ד כנודע‪ .‬גם זו‬ ‫כל כך‪ .‬הנך צריכה להיות בהסתר‪ .‬אכן לא תהיה זאת במקומך‬ ‫הנ'‪ .‬לט‪.‬דאנא זמין ג( לנסרא לך‪ .‬הנוקבא הכלולה בצ' היא ציור אות‬ ‫עלאין‪ .‬‬ ‫היא מצטיירת בו כאות נ'‪ .‬‬ ‫)אה"ל(‪ .‬ה נ"א כגוונא דא י'‬ ‫תזריע מג קדושים סח במדבר ג ת"ז תי"ט ד' לח‪ .‬ולא‬ ‫אתהדרו אנפין באנפין כגוונא דא צ‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ט( ב"א קסה בשלח רלג פקודי רב ויקרא קנו שיח‬ ‫ד נ"א כגוונא דא י' )אה"ל(‪ .‬כדי שלא‬ ‫איהי‪ :‬פי' כי היסוד דז"א כולל עמו הנוקבא‪.‬שמא תאמר‪ .‬‬ ‫מזה‪ .‬אפשר לי‬ ‫וזה אמרו לית אנת צריך לאתגליא‬ ‫למברי בך עלמא בבחינת פב"פ‪ .‬‬ ‫ובעת קטנות שאבא הוציא אמא לחוץ‪ .‬כי‬ ‫נופלת מבחינת ג"ר לו"ק מכח אבא שהוציא‬ ‫לך אפין באפין אבל באתרא אחרא‬ ‫בינה וזו"ן לחוץ מהראש‪.‬‬ ‫ומכח צ' זו‪ .‬‬ ‫תל"ו ד' עז ‪ :‬עת‪ .‬ועל נ' זו נאמר אני בינה‬ ‫הראשון דו פרצופין בראו‪.‬וע"כ רמיז בה נפילה‪ .‬ורזא דא‪ .‬בסו"ה‬ ‫לגמר התיקון‪ .‬כי מתוך שיש חסרון באחוריים‬ ‫אנת צריך לאתגליא כל כך וכו' מ"ט נ'‬ ‫שלך‪ .‬אנת צריך למהוי טמירא לית‬ ‫פה לעלמא‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫לאתגליא כל כך בגין דלא למיהב פתחון‬ ‫וז"ש‪ .‬כי אז תעלה ותלביש‬ ‫הי'‪ .‬ולמעבד‬ ‫לך ז אפין באפין‪ .‬תק"ח ד' קטו‪.‬בעוד‬ ‫ואחוריהם ביתה )מלכים ז'(‪ .‬בגין דלא למיהב פתחון פה‬ ‫אינה טענה‪ .‬ז נ"א גפין בגפין )אה"ל(‪.‬תו‪ .‬כי גם בעת שאתקן לך פב"פ עם‬ ‫לעלמא מ"ט נ' איהי‪ .‫לט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קדישא ורכיב עלה ואתאחד בהדה‪ .‬ובג"כ אנפוי דיו"ד מהדר לאחורא כגוונא דא צ‪ .‬ו נ"א תוב‪ .‬‬ ‫צדיק אנת‪ .‬‬ ‫בהן החיצונים‪ .‬‬ ‫בין הדבקים‪ .‬כי פני הי' מסתכלת לחוץ ולא לצד‬ ‫ולעשותך פב"פ‪ .‬‬ ‫תסתלק ‪ :‬פירוש‪ .‬עוד יותר‬ ‫דברית קדש‪ .‬אתיא י' דשמא‬ ‫הנוקבא‪ .‬דהיינו במקום או"א‪ .‬‬ ‫לאו"א‪ .‬בסוד דו פרצופין‪.‬‬ ‫גם אז תהיה אחיזה לקלי' בדרגתך‪ .

‬לא אברא בך את העולם‪ .‬אמר‬ ‫לעיל אשר המ"ה אינו ראוי למוחין זולת‬ ‫לה הקב"ה‪ .‬שהוא‬ ‫בנין ג"ר‪ .‬שאדה"ר חטא והמשיך‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫המוחין‬ ‫‪40‬‬ .‬‬ ‫כי הנוקבא בהיותה ממקורה מצומצמת שלא‬ ‫לקבל האור‪ .‬‬ ‫ולא בקו ימין‪.‬‬ ‫ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא‪ .‬‬ ‫מלפניו‪.‬‬ ‫כנודע‪ .‬שמוח החכמה של הנוקבא‬ ‫רק בה ולא בע' משום שהדינין הם בקו שמאל‪.‬עי' לעיל‬ ‫הן תלויות בנוקבא‪ .‬אלא משום שיצאה‬ ‫ואמרה הפ' כי הגאולה העתידה להיות בעולם‬ ‫אמא חוץ מהראש דא"א‪ .‬ארץ ישראל‪ .‬כי בחינת ג"ר דמוחין אלו‪ .‬דהיינו בחי' חץ‪.‬הנה אז גלו ישראל‬ ‫רחמן על בניו זו"ן‪ .‬‬ ‫הפ' את עצמה ראויה יותר מן הע'‪ .‬ובונה אותה עם‬ ‫שלה‪ .‬ולכן אם תברא העולם‬ ‫או"א הפנימים ששמשו בנקודים‪ .‬שבה נרשם‬ ‫רש " י דברים ל "ב י " א (‪ .‬מוטב שיכנס החץ בי‪ .‬כי זה הוא פדות‪.‬‬ ‫שמעלים עצמו מעין רואה‪ .‬‬ ‫במדתי הרי בלי ספק שיוכשרו לבא לגמר‬ ‫ולא יתגלו זולת בגמר התיקון‪ .‬ודא הוא פדות‪ .‬וענין הפרות הוא‪ .‬‬ ‫פשע בטמירו‪ :‬כי כל הגאולות הנוהגות‬ ‫פורקנא דאנת זמין למעבד בעלמא בי‬ ‫בשתא אלפי שני‪ .‬‬ ‫יכולה לקבל שום מוחין‪ .‬והיא‬ ‫הוא פדות‪ .‬והאותיות ע' פ' הן נצח והוד דז"א‪.‬וכן אמר לאות ע'‪ .‬כי נתבאר‬ ‫עון‪ .‬‬ ‫מוחין ומתיחד עמה פב"פ‪ .‬וע"כ היא ראויה שיברא בה‬ ‫אז נמשכו אתוון אל"ה שלה אל הנוקבא‪.‬כן‬ ‫לקבל מוחין בהמאנין שלה אל"ה כנ"ל‪ .‬כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם‪.‬שהם ע'‬ ‫אמרה לפניו‪ :‬רבון העולמים‪ .‬ה"ס‬ ‫לעולם מתלבשים בי‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫עלמא‪ .‬דהיינו מעת צמצום א'‪ .‬אבל בך נרשם‬ ‫תחילה את הנוקבא מן הדינין‪ .‬כופף ראשו‪ .‬טוב לפניך‬ ‫לברוא בי את העולם‪ .‬דהא פורקנא דאנת זמין למעבד בעלמא‪ .‬שורה בעיקר על קו שמאל של‬ ‫שלמטה זוכים לגאולה וגם הם שבים לאדמתם‪.‬רעד‪ .‬ונחצית‬ ‫מעל אדמתם‪ .‬ודרשו רז"ל‪.‬כך מי שחוטא‪ .‬שאמא פודה את הנוקבא מדינין‬ ‫משפיע בנוקביה‪ .‬וכמו שיש פירוד למעלה בין‬ ‫כן פדתה את הבנים מן הדינים ונעשו ראויים‬ ‫הז"א שנק' ישראל‪ .‬ואז הנוקבא‬ ‫פשע שבסתר‪ .‬ד"י ת"ז בהקדמה ד' טז ‪ :‬ז"ח‬ ‫ד' מב‪ .‬וכשבני ישראל‬ ‫מטיבים מעשיהם‪ .‬וע"כ בי ראוי לברוא את‬ ‫שהוא הפ'‪ .‬כעין הנחש שמכה ומביא ראשו‬ ‫ראויה לגאולה‪ .‬‬ ‫מתחלת באות פ'‪ .‬אמר לה‪ :‬יפה את‪ .‬לנוקבא שהיא ארצו‪ .‬תק"ח קד ‪:‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫ומה שהפ' חשבה את עצמה ראויה למדת‬ ‫אות פ'‬ ‫בריאת העולם יותר מן הע'‪ .‬והיינו כמו צורתה של‬ ‫בבני )עי'‬ ‫מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס‬ ‫כפופה לתוכה‪ .‬יאות אנת אבל בך אתרשים‬ ‫כנ"ל‪ .‬‬ ‫הנשר הזה רחמני הוא על בניו וכו'‪ .‬וז"ש ודא‬ ‫כלומר‪ .‬כי א"י של מטה‬ ‫קומתה לו"ק בלי ראש‪ .‬שאמא פודה‬ ‫העולם‪ .‬‬ ‫שיתקן החטא דעצה"ד‪ .‬וע"כ יצאה לחוץ‪ .‬כי הגאולה שאתה עתיד‬ ‫פ' ועיקרם בנצח שהוא הע'‪ .‬שהרי המוחין‬ ‫כז( עאלת את פ' וכו'‪ :‬נכנסה אות פ'‬ ‫דנוקבא מתלבשים בשניהם בנו"ה‪ .‬ונעשה ו"ק בלי ראש‪.‬ומוציא את ידיו‪.‬שע"י‬ ‫הנוקבא דז"א‪ .‬‬ ‫העולם‪ .‬שהיא‬ ‫שה"ס שאמרה‪ .‬כי הפדות היא רק במדת ההוד‪.‬כי הפדות הזו מאמא מלובשת‬ ‫הנצח וההוד של ז"א‪ .‬אינן אלא בבחינת ו"ק‬ ‫רשים‪ .‬ואז גם בני ישראל‬ ‫ופדות הזו‪ .‬‬ ‫ואתבני גם הנוקבא בשמא אלהים‪) .‬וז"ס‬ ‫ישראל שלמטה נפרדים מארצם‪ .‬‬ ‫מלובש בנצח‪ .‬דהיינו אחר‬ ‫התיקון‪.‬ואע"פ שאמרה ‪ :‬שיש בי ענוה‪ .‬וזוהי טענת הפ' שהיא הוד דז"א‪.‬‬ ‫הנוקבא ששמה הדינין‪ .‬‬ ‫רשומה בה‪ .‬אמרה קמיה‪ :‬רבון עלמין‪ .‬ואומר‬ ‫שראשה‬ ‫הפ'‬ ‫לחטוא‪ .‬שהגאולה היא פדות מצרינו‪ .‬דאמא אוזיפת לבריתא מאנהא‪.‬יצאה‬ ‫ע"י התיקון‪ .‬בי רשים‪ .‬פורקנא פירושו גאולה‪.‬כי המוחין דנוקבא המביאים הגאולה‬ ‫דמוחין דחיה‪ .‬לא היתה‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬שהז"א‬ ‫שהוא אות פ'‪ .‬וכן על הוד דז"א‪.‬ולפיכך חשבה הפ' שהיא ראויה‬ ‫בונה אותה‪ .‬והמה נגנזו‪.‬הם באים אליה מלובשים תוך‬ ‫יותר מהע'‪ .‬פירוש‪ .‬ובי‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫י( ויגש ה יתרו קמט קסט רז רכב רכט בהשמטות ח"ב ד' רעג‪ .‬כי בעת שהנוקבא מחוסרת‬ ‫אות י " ז ד " ה וזה ( ואמא נק' נשר ‪ .‬‬ ‫מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה‪ .‬לא היתה ראויה למוחין‪.‬הנק' מוחין‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מ‬ ‫כז( עאלת את י( פ‪ .‬גורמים שישראל של מעלה‬ ‫פדות ופדיון‪ .‬וא"כ למה השבה‬ ‫לעשות בעולם רשומה בי‪ .‬שלולא זה‪ .‬ומוח הבינה מלובש בהוד‪.‬שהיא ארצו‪ .‬כלומר‬ ‫גוזליו ירחף וגו' )דברים ל"ב(‪ .‬וה"ס הכתוב כנשר יעיר קנו על‬ ‫לתוך גופו‪ .

‬אבל נצח דז"א כבר‬ ‫פשע בטמירו‪ .‬דאית בהו‪ .‬וכן ע' עון‪ .‬שהמשיך השפע למטה מפרסא‬ ‫ולבניו‪ .‬כנ"ל‪.‬מאן דחב‪ .‬אלא בחינת‬ ‫אפשר להעביר אותו‪ .‬שבת קמ"ו(‬ ‫בבחי' כפיפת ראש‪ .‬כי לא תהיה ראויה לגמר התיקון‪.‬‬ ‫של המוחין דאו"א הפנימים שנגנזו‪ .‬כי אמא שנק'‬ ‫גה"ר של מוחין דחיה‪ .‬לכן אמר לה קב"ה לע'‪ .‬והוא מטעם כי בך אתרשים מכח החטא דעצה"ד כנ"ל‪ .‬חו"ב אלו‬ ‫אות ע'‬ ‫הפנימיים‪ .‬לא‬ ‫פשע בטמירו כי אע"פ שיש בך פדות ע"י אברי בך עלמא‪.‬דהיינו שיתוקן חטא עצה"ד לגמרי‪ .‬אמנם בשביל האי פשע‬ ‫הנ"ל בדיבור הסמוך‪ .‬אע"ג דאמרה‪ .‬נק'‬ ‫כמבואר‪.‬שהן חג"ת‬ ‫אשר זוהמא זו לא תתוקן אלא בגמר התיקון‬ ‫מתגלים במוחין ההם‪ .‬אמר לה קב"ה לא‬ ‫אברי בך עלמא‪ .‬עי' זהר בראשית א'‬ ‫אות רנ"ד( ואומר הכתוב שאין הדמעות האלו ונודע שבהיות הנצח דז"א‪ .‬הוא כי עיקר הפשע אתרשים‬ ‫ועכ"ז הרי הגאולות אלו מחוסרי השלימות‪ .‬ולפי שיש בך אחיזה באמת ישר הוא אלא שנתעוות מכח חיבורו‬ ‫עם ההוד‪ ) .‬‬ ‫בשם דמעות‪ .‬שהיא‬ ‫המוחין דחיה‪ .‬עודו בכל תוקפו‪ .‬לגמרי‪ .‬ישעיה כ"ה( כי החסרון‬ ‫עלמא‪ .‬‬ ‫לקלי'‪ .‬ורק ידוי‪ .‬שה"ס ב' דמעות שמוריד ה'‬ ‫לים הגדול‪ .‬שלא יתפשטו ממנה‬ ‫פוגעין בראשו‪ .‬וע"י זה‪ .‬כלומר‪.‬‬ ‫ומה שמכנה כאן הפשע בלשון עון‪ .‬שכל הגאולות באות על ידיה‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫כ( במדבר נ‪ .‬דאית בי ענוה‪ .‬כי אין הנחש נהרג אלא אם‬ ‫ומסיימת האורות דאצילות‪ .‬שלפי האמת אין אחיזה‬ ‫ביכלתה למחות הפשע דחטא עצה"ד‪ .‬‬ ‫דאצילות אתרשים פשע בנוקבא‪ .‬ואז יאירו וזהו שאמרה דאית בי ענוה‪ .‬לקלי' בו‪ .‬אלא שכללה יחד‬ ‫עם‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪41‬‬ .‬‬ ‫וזה אמרו‪ .‬‬ ‫כי יתוקן הפשע‪ .‬שבה נאחזו הקליפות‬ ‫חזרו ונחרבו‪ .‬שנגנזו ואינם‪ .‬פשע כנ"ל בפ'‪ .‬ולא‬ ‫אמא‪ .‬בדומה לנחש הנושך‬ ‫מלכות המצומצמת‪ .‬הרי שאחיזת הנחש עוד‬ ‫בסו"ה בלע המות לנצח ומחה אדני ה'‬ ‫נמצאת בפ'‪ .‬כגוונא דחיויא דמחי‬ ‫רישיה בין גופיה‪ :‬כי הפשע הזה להיותו כמו שאומר בכל האותיות‪ .‬נמצא כח הנחש‪ .‬עאלת אות ע'‪.‬ותיכף מכניס ראשו לגופו‪ .‬וזה שגרם לאדם דחב בעצה"ד‪.‬‬ ‫החורבן של ב' מקדשין‪) .‬שה"ס הפרסא שתחת‬ ‫לאדם‪ .‬שאין שם המאנין דאמא‪ .‬ואעיל רישיה בין גופיה‪ .‬‬ ‫ולמטה‪ .‬עי ' בתלמוד עשר ספירות דף אלף‬ ‫צ' ד"ה אבל‪ .‬כנודע‪ .‬אינך ראויה שיברא העולם על ידיך‪.‬ואמא מקשטת לה בקישוטהא‪ .‬ואי‬ ‫מפרסא‪ .‬זולת בעת שיבולע עם המוחין בנוקבא‪ .‬ולכן‬ ‫המוחין אלא מבחינת ו"ק דחיה‪ .‬וע"כ אינה ראויה למברי בה‬ ‫דמעה מעל כל פנים‪) .‬נפקת מקמיה‪.‬כי הפדות דאמא עוד אין הוא מדת עצמו דז"א‪ .‬כי ע"כ אין )ב"ק צ"ב( נאחזו הקלי' גם בנצח‪ .‬אע"ג דאמרה דאית‬ ‫ודמעות הן בחינת חסרון שבהם‪ .‬שהוא פ'‪ .‬בטמירו‪ .‬להורות כי‬ ‫בחי' ראש דמוחין דחיה‪ .‬שהן כנגד ב' עיינין‪ .‬‬ ‫ואעיל‬ ‫וז"ש‪ .‬ובאו"פ(‪.‬‬ ‫ומה שאינו אומר באות ע'‪ .‬כפיף רישיה‬ ‫ואפיק ידוי‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬מפני שההוד דז"א הוא‬ ‫כי חזרו ונגלו מעל אדמתם‪ .‬שע"י כן את מביאה גאולה לעולם‪ .‬הם‬ ‫הנחש על חוה והטיל בה זוהמא‪) .‬ל( יתרו צט משפטים תקלב ת"ז ד' טו ‪ :‬יט ‪:‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫בטמירו‪ .‬וזה גרם בי ענוה וכו'‪ :‬אמא עילאה נקראת ענוה‪.‬כי עינים ה"ס חו"ב‪.‬אמר לה ‪ :‬יאות אנת‪ .‬מתלבש‬ ‫נמחות מהפנים של הנוקבא‪ .‬דכפיף רישיה ואפיק ידוי‪ .‬שהוא ע'‪ .‬שה"ס בא‬ ‫שגם המוחין הנמשכים ע"י הפדות דאמא‪ .‬אבל בך אתרשים פשע בטמירו‪.‬והם חסרים נבחן בו זה הקלקול בשם עון‪ .‬שהוא המות לעולם‪ .‬יאות אנת‪ .‬עילאה‪ .‬‬ ‫כגוונא כ( דחיויא דמחי‪ .‬שאז אי‬ ‫האצילות ששם עומדת עתה ה"ת דצמצום א'‪.‬שהם חו"ב הפנימים ענוה מתלבשת בי‪ .‬בנצח הוד‬ ‫ונמצא שמחה אדני ה' דמעה וכו'‪.‬דמחי לבני עלמא‬ ‫המוחין עילאין למקום בי"ע דפרודא שלמטה‬ ‫והביא מיתה לעולם‪ .‬הכי‪ .‬מפח הזוהמא‬ ‫שנתערבה ונדמעה ע"י חטא עצה"ד‪ .‬‬ ‫אפשר להורגו‪ .‬אלא בסוד בהדי הוצא לקי כרבא‬ ‫וע"כ יש בך עוד אחיזה לקלי'‪ .‫מא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫יאות למברי עלמא‪ .‬אבל בך אתרשים אלו‪ .‬וכן ל( ע עון‪ .‬וב' המקדשין מהתכללות המלכות בו‪ .‬היא עולה ומלבשת לאמא‬ ‫המות לנצח‪ .‬בהוד‪ .

‬ומתפשטות בהן שש ספירות‬ ‫גם בעת הקטנות‪ .‬שכל אחת‬ ‫והיא בחינת בינה דגופא‪ .‬הוא מפני שנצח והוד הם תרי פלגי‬ ‫זה נעשה בבינה דא"א שיצאה לבר מהראש‬ ‫דגופא‪ .‬בזו אחר זו‪.‬והם מחוסרי חכמה‪.‬והם חמשפיעים כל המוחין לזו"ן‪.‬‬ ‫והנה הבינה נחלקה לב' בחינות ג"ר וז"ת‪.‬כי הכח"ב שנעשו‬ ‫כלולה מיו"ד‪ .‬יש פחד מאחיזת הקליפות‪ .‬‬ ‫דת"ת שבו‪ .‬‬ ‫והז"א אל הנוקבא בסוד מאה ברכות‪ .‬‬ ‫ט( יתרו פה פז פט צב קטו קמט קנח קפז קצג קצט‬ ‫תרומה כב כג פנחס תשכ בח"ג צ"ר ת"ז ד' טז ‪:‬‬ ‫ת"ע ד' קכו‪ .‬אמרה לפניו ‪ :‬רבון העולמים‪ .‬בסוד כי חפץ חסד הוא )סוף‬ ‫היו נופלים מאצילות לבי"ע דפירודא‪ .‬ז אמר‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ז נ"א א"ל קוב"ה )אה"ל(‪.‬אמרה קמיה ‪ :‬רבון *( עלמין‪ .‬כנ"ל‪.‬שהן‬ ‫עליהם‪ .‬ואינן עצם‬ ‫להיותם סומכים לזו"ן שלא יפלו מאצילות‬ ‫הבינה‪ .‬הנה נתחלקו מהבינה‪ .‬כי בעת‬ ‫אות ס'‬ ‫שהתחתונים מטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן‬ ‫כח( עאלת את ס' וכו' ‪ :‬נכנסה אות‬ ‫לזו"ן והזו"ן לאו"א‪ .‬‬ ‫מבחינת התכללות הזו"ן בבינה‪ .‬ס( )תהלים קמה( שמיני פ ת"ז בהקדמה ד' ח ‪ :‬ת"ע ד'‬ ‫קכו‪ .‬‬ ‫שהג"ר שבה נעשו לאו"א עילאין ומלבישין‬ ‫מחזה ולמעלה דא"א‪ .‬‬ ‫שהיא שש ספירות חב"ד חג"ת לבד‪ .‬אמר‬ ‫הס' שהיא או"א עילאין‪ .‬‬ ‫סתומה‪ .‬מפני שאלו ג"ר דבינה‬ ‫כנ"ל‪ .‬שבמלה‬ ‫שהם ישסו"ת שעולים יחד למספר מאה‪ .‬וכיון שיצאו‬ ‫בי סמיכא לנפלין דכתיב סומך ה' לכל‬ ‫מהראש דא"א לבחינת גוף‪ .‬הנה אז נעשים או"א‬ ‫ס'‪ .‬ונחשבין עוד לבחינת‬ ‫ובעת שהזו"ן הם במצב הזה של הקטנות‬ ‫ראש דא"א אע"פ שעומדים בגוף שלו‪ .‬‬ ‫שהם מחזה דאו"א ולמטה‪ .‬כי יש בי סמיכה‬ ‫מוחין שלימים בהארת חכמה מא"א אל הז"א‪.‬ניחא קמך למברי‬ ‫בי עלמא‪ .‬סומך ה' לכל הנופלים‪ .‬דאית בי נ( סמיכא לנפלין‪ .‬‬ ‫כמבואר‪.‬אלו הנופלים מה יהיה עליהם‪ .‬מאחר‬ ‫נמצאים המוחין מסתלקים מהזו"ן וחוזרים‬ ‫שהם סמוכים עליך‪ .‬אות ס' היא ת"ת דז"א‪.‬ועולים לא"א‪ .‬‬ ‫ממעטת אותם כלל‪ .‬תק"ח ד' קטו‪.‬שאם את יוצאת ממקומך‪ .‬נעשתה אחת עם הם'‬ ‫לה ‪ :‬משום זה את צריכה למקומך‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫והנה התחלקות הבינה לס' ום' האמורים‪.‬שכתוב‪ .‬כנודע‪.‬מיד יצאה מלפניו‪.‬להיותם‬ ‫דו"ק ונקודה‪ .‬‬ ‫הנופלים דהיינו כדאמרן‪ .‬וגם או"א וישסו"ת‬ ‫מתחלקים זה מזה ואו"א עי' נעשים שוב לס'‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬‬ ‫ישסו"ת‪ .‬ולפי שאינם מקבלים אור חכמה גם‬ ‫משפיעים להם או"א עילאין מבחי' הס' שלהם‪.‬כי אלו האורות דס' מגינים‬ ‫חב"ד חג"ת עד החזה‪ .‬ונעשו לפרצוף‬ ‫בעת היותם בקטנות בבחינת ו"ק בלי ראש‪.‬‬ ‫בהיותם בראש א"א‪ .‬דכתיב ע( סומך ה' לכל הנופלים‪ .‬‬ ‫סמך‪ .‬בכדי להשפיע לזו"ן‪ .‬‬ ‫לבחינת ו"ק ונקודה‪ .‬המלבישים לד' ספירות תנה"י דאו"א‪.‬‬ ‫שם כנ"ל‪ .‬ואל תזוזי‬ ‫ממנו‪ .‬וישסו"ת שוב נעשים לם'‬ ‫בז"א לחסדים נשתנו שמייהו לחג"ת‪ .‬ז"ח ד' עב ‪ :‬נ( ת"ז ת"ע ד' קכו‪ .‬ונעשו ו"ק חסר‬ ‫יותר מוכשרת מכל האותיות שקדמו לה משום‬ ‫ראש‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מב‬ ‫כח( עאלת את מ( ס‪ .‬‬ ‫א"א‪ .‬מטעם שהם תופסים‬ ‫שהאורות של הס' יכולים להאיר אל הזו"ן‬ ‫רק ד' ספירות תנה"י דאו"א‪ .‬‬ ‫עם הפ'‪ .‬וע"כ אין לשום קליפה אחיזה בזו"ן‬ ‫נתקנו לאו"א‪ .‬ולפיכך עלו באמת שתיהן כאחת‪ .‬ונתפשטה בחג"ת שלו עד שליש תחתון‬ ‫שהזוהר מבאר טעם כל אחת לחוד‪ .‬שחשבה את עצמה‬ ‫לכן נפגמו מחמת יציאתן‪ .‬אלא‬ ‫דא"א‪ .‬שאז‬ ‫אור חסדים‪ .‬שהיא תנה"י דאו"א לבד‪ .‬אכן‬ ‫בעת שהתחתונים חוזרים ומקלקלים מעשיהם‪.‬ע"כ אין היציאה מהראש‬ ‫אשר אלו האורות אע"פ שהם רק אור חסדים‪.‬לכן‬ ‫מיכה(‪ .‬אבל ז"ת דבינה‪ .‬בהיותם רק אור חסדים‪.‬ולכן נק' אורות אלו בשם סמך‪.‬ועי' )במראות הסולם אות ב' ד"ה‬ ‫והוא(‪.‬שהם מלבישים‬ ‫גם בעת קטנותם‪ .‬‬ ‫ואין באורות החסדים האלו שום אחיזה של‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב *( דף ג' ע"א(‬ ‫משהו‬ ‫‪42‬‬ .‬והם נק' ס'‪ .‬כי‬ ‫לנופלים‪ .‬והם צריכים להארת‬ ‫וזה אמרו עאלת את ס ' וכו ' דאית‬ ‫חכמה‪ .‬טוב לפניך‬ ‫וישסו"ת פרצוף אחד‪ .‬ומשפיעים‬ ‫לברוא בי את העולם‪ .‬והן נק' ם' סתומה‪ .‬‬ ‫אמנם לא כל העתים שוות‪ .‬ונחשבים עוד לבחי' ראש‬ ‫מ"מ הם נחשבים לאוירא דכיא ולבחי' ראש‪.

‬ואין להם‬ ‫על ידה‪ .‬וכן‬ ‫לתהלה דצדיקים‪ .‬כי אמא עילאה נק' תהלה‪.‬נמצא שאלו הנופלים שהם‬ ‫וכיון שהגבורה שלו נמשכת מבינה‪ .‬וגם אז לא תהיה אחיזה לקלי'‪.‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫עלמא‪ .‬כי החיצונים בורחים מהאורות‬ ‫נדחית‪ .‬‬ ‫למלכות‬ ‫)דפו"י דף ב' ע"ב(‬ ‫‪43‬‬ .‬שנ' זו נבחנת‬ ‫בי את העולם‪ .‫מג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לה ‪ :‬על דא אנת צריך לאתרך‪ .‬ומכח זו הגבורה נקרא‬ ‫כי אם יברא בך העולם‪ .‬אלא שממשכת‬ ‫האות ס' למקומה‪ .‬וע"כ אין לה אותו‬ ‫וז"ש‪ .‬כי הי'‬ ‫סומך ה' לכל הנופלים‪ .‬אבל‬ ‫תתאה כאחד‪.‬‬ ‫של ג"ר דבינה‪ .‬מטעם שאינה משמשת רק בעת קטנות‪.‬טוב לפניך לברוא‬ ‫ואות י' רכיב עלה‪ .‬שהסמך ‪ .‬‬ ‫ע( ויצא לא יתרו עז פד תקי תצוה כז ויקהל רצח‬ ‫אחרי מות קפו בהעלותך קל חקת יז ת"ז בהקדמה‬ ‫ד' טז ‪ :‬ת"ע ד' קכה ‪ :‬ז"ח ד' ח ‪:‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫פירוש‪ .‬כי הגבורה דז"א נקראת נ'‪.‬‬ ‫הנ ' רשומה במלה נ פילה ‪ .‬עש"ה‪ .‬הצריכים תמיד לסמיכא‬ ‫הז"א הנק' בסבתי נורא תהלות‪ .‬א"ל על דא אנת צריך לאתרך‬ ‫החסרון שמפניו נדחתה הס'‪ .‬‬ ‫מספקת תמידית‪ .‬הואיל ואינון סמיכין עלך‪ .‬‬ ‫כשיהיו זכאים יוכלו להמשיך המוחין הגדולים‬ ‫וזה אמרו עאלת את נ' וכו' דבי כתיב‬ ‫מכל הקומה בסוד מאה ברכות‪.‬כי יכולה‬ ‫הנ' בעצמה‪ .‬‬ ‫כס( עאלת את ע( נ‪ .‬שבי כתוב‪ .‬נורא תהלות‪ .‬‬ ‫הבינה הנק' נ' שערי בינה‪ .‬ולא תזוז מניה‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫נורא תהלות כי בזה שאני נמצא לבחינת‬ ‫וזה אמרו אי את נפיק מאתרך מה‬ ‫גבורה וקו שמאל בז"א‪ .‬ותהלה דצדיקים נאוה תהלה‪ .‬כנ"ל בדבור הסמוך‪ .‬חשבה‬ ‫ראויה ביותר למברי בה עלמא‪ .‬‬ ‫דז"א‪ .‬מיד נפקת מקמיה‪.‬להיותה ממשכת מוחין דגדלות‬ ‫למקומה‪ .‬אמר‬ ‫הגדלות שהזו"ן עולים לאו"א‪ .‬שה " ס‬ ‫ואז נק' הנ' בשם תהלה דצדיקים‪ .‬ותהי מדתך לשליטה‬ ‫הז"א נורא תהלות‪ .‬כלומר‪.‬וז"ש הואיל ואינון סמיכין עלך‬ ‫יש בי כל מעלות הס'‪ .‬משמשת גם אז‬ ‫לה‪ :‬נון‪ .‬כיון שהם רק סמיכין עלך‪ .‬כיון שהמקום שלך‬ ‫הוא לסמוך את הנופלים‪ .‬וז"ש דבי כתיב‬ ‫ולא תזוז מניה‪ :‬כלומר‪ .‬שאז נק'‬ ‫הגדולים שצריכים להביא לגמר התיקון‪ .‬להגן עליהם בעת‬ ‫נורא תהלות‪ .‬לבחי' מקום‬ ‫ונמצא הז"א אחיד בתהלה עילאה ותהלה‬ ‫תיקון בעת שהתחתונים אינם כדאיים‪ .‬הנה משום זה את‬ ‫מטעם היותה כולה נמתקת במדת הרחמים של‬ ‫צריכה להיות רק במקום הזה ולא לזוז מניה‪.‬מיד חזרה‬ ‫נאוה תהלה‪ .‬הריני ממשכת החסדים‬ ‫תהא עלייהו דאינון נפילין כי אז ישארו‬ ‫היוצאים מאות ס' שהיא תהלה עילאה ונמצא‬ ‫תמיד בבחי' נופלים‪ .‬נאוה תהלה‪ .‬ע"כ נקרא‬ ‫זו"ן ישארו תמיד בקטנות ולא יתעוררו‬ ‫נורא תהלות ונ' זו דז"א משמשת ביסוד דגדלות‬ ‫התחתונים להעלות מ"ן ולא יתגלו כל המוחין‬ ‫דז"א בעת הזווג עם הנוקבא שלו‪ .‬‬ ‫להגן על בני העולם גם כשמעשיהם מקולקלים‪.‬‬ ‫קלקולם של בני העולם‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ח נ"א נפלין )אה"ל(‪.‬ויצאה מלפניו‪.‬כנ"ל‪ .‬אלא‬ ‫מכחו גם הנוקבא בשם תהלה כמו אמא עילאה‪.‬ואז נקראת‬ ‫לסמוך אותם‪ .‬מה תהא‬ ‫עלייהו דאינון ח נפילין‪ .‬הכל כמעלת הס'‪.‬אי את נפיק מאתרך‪ .‬‬ ‫להיות בה כל מעלת הס' וגם נוסף עליה שהיא‬ ‫משמשת גם במוחין דגדלות‪ .‬הם מבחינת ג"ר ומרחיקים החיצונים‬ ‫שלימות לזו"ן לעמידה בפני עצמם‪ .‬כי נתבאר שם‪ .‬וע"כ‬ ‫דידך‪ .‬דבי כתיב נורא תהלות‪ .‬שהיא ודאי ראויה לבריאת העולם‪.‬כנ"ל באות צ' שאומר שם דנ' איהי‬ ‫אמרה לפניו‪ :‬רבון העולם‪ .‬ולפיכך היא חשבה את מדתה‬ ‫דהיינו רק לבחינת סמיכה בלבד‪ .‬‬ ‫אוירא דכיא מאו"א עי' שהם סוד ס' הנ"ל‪.‬שובי למקומך כי בשבילך חזרה‬ ‫נ' זו ביסוד דז"א בבחינת אב"א‪ .‬והיי סמוכה עליה‪ .‬ע"כ אינך‬ ‫לגמרי מכל אחיזה שהיא‪ .‬‬ ‫ראויה לברא העולם במדתך‪.‬אמרה קמיה רבון עלמא‪ .‬‬ ‫כנ"ל‪ .‬‬ ‫ועוד בי מעלה נוספת ותהלה דצדיקים נאוה‬ ‫אות נ'‬ ‫תהלה שהרי אני משמשת גם ביסוד דגדלות‬ ‫כט( עאלת את נ' וכו' ‪ :‬נכנסה אות נ'‪.‬חזרה בשבילם למקומה‬ ‫שהיא צדיק יסוד עולם רכיב עלה‪ .‬אחר שהנ' ראתה את האות ס'‬ ‫משהו לקלי'‪ .‬כי החסדים הנמשכים‬ ‫כלומר‪ .‬‬ ‫את צריכה להמצא באתרך בלבד‪ .‬שאפילו בעת‬ ‫בתהלה של צדיקים כתוב‪ .‬אמר לה‪ :‬נו"ן‪.

‬אבל לא אברי בך עלמא‪.‬‬ ‫הזאת נבחנת המלכות שהיא מאירה לו אל‬ ‫הז"א בג' מקומות‪ :‬א( שהיא נעשתה לכסא‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫הגדלות של אלו המוחין הגבוהים אינם מתגלים‬ ‫את‪ .‬‬ ‫ה"ס מגדל הפורח באויר‪ .‬‬ ‫בגין דעלמא אצטריך למלך‪ .‬‬ ‫אות מ' ל'‬ ‫שז"ס מ' פתוחה בהרוחה גדולה‪ .‬שהיא הנוקבא דז"א‪ .‬‬ ‫ל( עאלת את פ( מ אמרה קמיה ‪ :‬רבון עלמא‪ .‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫עלמא‪ .‬המ' היא חסד דז"א המקבל‬ ‫לו‪ .‬שגם מדתך‬ ‫וביאור הדברים הוא‪ .‬כלומר‪ .‬ולכן לא אברי בך עלמא‪.‬נון תוב לאתרך דהא בגינך‬ ‫תוב לאתרך אנת ול' וך'‪ .‬ובעת השגת המוחין‬ ‫ב( שהיא נעשתה לו ללבוש‪ .‬דהא לא יאות‬ ‫תבת סמך לאתרה‪ :‬אמר לה הקב"ה‪ :‬לא‬ ‫לעלמא למיקם בלא מלך‪ .‬וע"כ נקראת כ' כפופה‪.‬והל' דמלך‬ ‫ל( עאלת את מ' וכו' ‪ .‬‬ ‫מל"ך‪.‬כי בי נקראת מלך‪ .‬ולא עוד‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫פ( להלן ריד בשלח רי ויקהל רצה אחרי מות קפז פנחס תפ ת"ז בהקדמה ד' טז ‪ :‬ז"ח שה"ש ד' ס ‪:‬‬ ‫צא‪ .‬דהא לא יאות לעלמא‬ ‫למיקם בלא מלך‪.‬והל'‪ .‬ע‪ .‬וכסא הוא‬ ‫יצוה ה' חסדו )תהלים מ"ב(‪ .‬‬ ‫ונמצא החסד דז"א עולה ונעשה לחכמה‪ .‬וז"ש‬ ‫אמר לה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מד‬ ‫תוב לאתרך דהא בגינך תבת סמ"ך לאתרה‪ .‬בסוד המלך יושב על כסא רם ונשא‪:‬‬ ‫מהבחינה שכנגדו מחסד דבינה שה"ס יומם‬ ‫כי מדת זו ה"ס ישת חושך סתרו‪ .‬כי ע"כ את נמצאת‬ ‫תהיה מציאות שיתגלה האור הגדול הזה בעולם‪.‬כי אין המוחין‬ ‫אל הז"א‪ .‬אמר לה ‪ :‬הכי הוא ודאי‪ .‬ועוד‬ ‫ולהתקיים בלא התלבשות בסדר ג' האותיות‬ ‫אין זה תיקון השלם‪ .‬כי‬ ‫כך הוא ודאי‪ .‬תק"ח ד' קיז ‪ :‬צ( יתרו תקיג תרומה תקפב תרא ז"ח שה"ש ד' סו‪ .‬טוב לפניך לברוא‬ ‫חכמה בראש א"א ומתפשטת לז"א‪ .‬מיד תבת לאתרה‬ ‫ונפקת מקמיה‪.‬ונמצא שכל היופי של המלכות‬ ‫אור פני מלך בעולם‪ .‬ולכן טענה הנ'‬ ‫אחיזה לחיצונים‪ .‬שובי‬ ‫כמו שאת חושבת את מדתך לתיקון השלם‬ ‫שאין בו עוד אחיזה לקלי'‪ .‬והכ'‪ .‬ודאי לא תהיה עוד‬ ‫מקובל מן נ' זו שביסוד דז"א‪ .‬וגמר התיקון יהיה מובטח‬ ‫שבה ראוי העולם למברי‪ .‬‬ ‫אין מלך בלא מלכות‪ .‬כי לא יפה לעולם לעמוד בלא‬ ‫זולת ע"י המלכות וברשותא דידה‪ .‬והוי סמיך עלה‪ .‬אמר לה ‪:‬‬ ‫דמלך ה"ס המלכות‪ .‬‬ ‫החסד הגדול‪ .‬כי המ' דמלך ה"ס‬ ‫היא דק סמיכא לבד‪.‬‬ ‫וז"ש והוי סמיך עלה כלומר‪ .‬דבי אתקריאת מלך‪ .‬שבעת גילוי מלכותו הוא מתפשט‬ ‫וזו היא טענת המ' למברי בה עלמא‪.‬אבל לא אברא בך את העולם‪.‬שאין העולם יכול לעמוד‬ ‫בגינך תבת הס' לאתרה לסמוך אותך‪ .‬ואז‬ ‫וע"כ המלכות נעשית לו לבחינת לבושא‬ ‫נגלה אור פני מלך חיים מן הז"א‪.‬אי אפשר לגלות‬ ‫כמו הס'‪.‬כי בהארתה נוספו‬ ‫בעולם‪.‬ונמצא כי גם‬ ‫בלא מלך כלומר‪ .‬‬ ‫אור זה בעולם משום שהעולם צריך שיתלבש‬ ‫האור הגדול הזה רק בג' האותיות מל"ך‪ .‬דהיינו יומא‬ ‫לשון כסוי והעלם‪ .‬שובי למקומך‪.‬‬ ‫גם המוחין דגדלות הנותנים עמידה וקיום‬ ‫לא אברי בך עלמא בגין דעלמא‬ ‫לזו"ן מעצמם‪ .‬אלא שכל‬ ‫משום שהעולם צריך למלך‪ .‬ולא רק בחינת סמיכה לבד‬ ‫אצטריך למלך‪ :‬כלומר‪ .‬בסוד יומם יצוה ה' חסדו‬ ‫)תהלים מ"ב( שהוא יומא דאזיל עם כלהו יומי‪.‬שהיא בינה שנעשית‬ ‫אמרה לפניו‪ :‬רבון העולם‪ .‬תק"ח ד' קד ‪:‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫מבחינה זו דבי אתקריאת מלך וכיון שיתגלה‬ ‫למלכות‪ .‬נכנסה אות מ'‪.‬‬ ‫מלבושא‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫‪44‬‬ .‬נעשו החג"ת שלו לבחינת חב"ד‪.‬אנת צ( ול וך‪ .‬‬ ‫הגדולים האלו מתראים רק על ישראל בלבד‪.‬תוב לאתרך‪ .‬ואז‬ ‫צריכה סמיכה מן הס'‪ .‬והך'‬ ‫בי את העולם‪ .‬‬ ‫דאזיל עם כלהו יומין‪ .‬‬ ‫דקדרותא‪ .‬ובעת‬ ‫מלך‪.‬‬ ‫עוד בבחי' אב"א ואורות הס' מגולים כלפי‬ ‫והוא מטעם דהא לא יאות לעלמא למיקם‬ ‫חוץ לשמרך מפני החיצונים‪ .‬אלא גם מדתך‬ ‫למקומך והתחברי עם האותיות ל' וך'‪ .

‬ב( היא מגלה כבוד‬ ‫גילוי אור פני מלך בעולם כנ"ל‪ .‬דאנא‬ ‫ח‬ ‫כבודך‪ .‬כי בך כליה‪ .‬‬ ‫ויציאת קומת האור לשעתו‪ .‬אזדעזעו ר( מאתן אלף עלמין‬ ‫ואזדעזע כרסייא‪ .‬ותהיה הנהגת‬ ‫עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אהד‬ ‫הזו"ן שהם המשפיעים של העולם‪ .‬וז"ס שהכ' היא כתר‪.‬בסוד ישת חושך‬ ‫מחו"ב דבריאה‪ .‬בבחינת‬ ‫ואהד מראה באצבעו ואומר הנה אלהינו זה‬ ‫קומת מ"ד המושפעת על אותה האות‪ .‬‬ ‫אזדעזעת ואמרה קמיה ‪ :‬רבון עלמא‪ .‬‬ ‫אות כ'‬ ‫ובזה נסתלקה לה כל אות ואות והלכה לה‬ ‫לא( בההיא שעתא נחתא וכו'‪ :‬באותה‬ ‫למקומה‪ .‬שז"ס השעשועים של הקב"ה עם כל‬ ‫אות ואות של כ"ב האותיות‪ .‬נחתא מן קדמוהי את ק( כ מעל כורסיה ד( יקריה ‪.‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬הוא בחינת הורדת מ"ד‬ ‫ג( שהמלכות נעשית לו עטרה על רישיה‪.‬נזדעזעו‬ ‫לעיל ותרין אלפין שנין עד דלא ברא‬ ‫מאתים אלף עולמות ונזדעזע הכסא‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫‪45‬‬ .‬וכד נחתת כ מעל כורסיה יקריה‪ .‬‬ ‫מקום לכל אחת ואחת לגלות שליטתה כרצונו‪.‬טז‪ .‬בסוד‪ .‬שהיא עולם‬ ‫כמראה אדם )יחזקאל א'( והוא על ידי צירוף‬ ‫הבריאה ואזדעזעת ואמרה וכו' דאנא‬ ‫ג' האותיות מל"ך שאז אותה המלכות שנעשתה‬ ‫כבודך‪ .‫מה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לא( בההיא שעתא ‪ .‬וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל‪ .‬וכן‬ ‫וכו' )סוף תענית(‪ .‬ואז אזדעזעו ר' אלף עלמין הנמשכים‬ ‫כסא המלך‪ .‬שהוא‬ ‫ז"א‬ ‫ולמטה אזדעזעו למנפל‪.‬וכל‬ ‫עלמא הוה מסתכל קב"ה ואשתעשע בהו‪.‬הנה אז נשמעה תשובתו‬ ‫שמחת לבו )שיר ג'(‪ .‬אמר לה קב"ה ‪ :‬כ"ף‪ .‬‬ ‫בב' בחינות‪ :‬א( שהוא מכסה על המלך‪ .‬ובחינת ההתפשטות הזו‬ ‫ענין תשובתו של הקב"ה לכל אות ואות‬ ‫מלבושא דקדרותא ה"ס ך' פשוטא ואריכא‪.‬מה את עושה כאן‪ .‬בההיא שעתא שהיתה המ' נושאת‬ ‫ישת חושך סתרו ) תהלים י " ח ( ‪ .‬‬ ‫מכ"ב האותיות דזו"ן‪ .‬שהיא כח"ב דבריאה‪.‬טוב‬ ‫עד שיתבררו מאליהן מתוך חפצן עצמן‪ .‬לא אברא בך‬ ‫ועם זה תבין שבעת שהתחילה המ'‬ ‫את העולם‪ .‬ומכסה עליו‪ .‬בסו"ה ועל הכסא דמות‬ ‫לירידת הכ' מעל כסא הכבוד‪ .‬מי‬ ‫לפניך לברוא בי את העולם‪ .‬ומשום זה‬ ‫ונותנת עם קב"ה למברי בה עלמא מבהינת‬ ‫נק' כסא מלשון כיסוי‪ .‬וכלהו עלמין שמשם‬ ‫לבוש אל המלך עצמו‪ .‬ולעת ההיא אמרו חז"ל‬ ‫השייכת למדתה של האות‪ .‬בשיעור המ"ן‬ ‫בסו"ה צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה‬ ‫שהעלתה כל אות ואות וכשקומת האור התהילה‬ ‫בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום‬ ‫לגלות הנהגתה בעולם‪ .‬‬ ‫מהן זכאית להנהגת העולם על ידה‪ .‬ובך‬ ‫לגלות האור הגדול שלה בעולם‪ .‬הן‬ ‫עובדי כוכבים ומזלות‪ .‬ואור פניו מתפשט‬ ‫כמו עלית מ"ן לקבל מקב"ה מ"ד לאותה הקומה‬ ‫ומתגלה על ישראל‪ .‬גרמה לכ'‬ ‫נשמעה כלה ונחרצה‪ .‬‬ ‫ק( ויגש ה יתרו צא תקיא משפטים תקלא פנחס תשלג‬ ‫ת"ז ד' ח‪ .‬בסוד‬ ‫פי'‪ .‬גרם זה‬ ‫המלכות בעולמות‪ .‬‬ ‫לירד מעל כסא הכבוד‪ .‬כ"ף‪ .‬כי אלו הטענות של‬ ‫מלבושא דקדרותא זה‪ .‬‬ ‫סתרו‪ .‬והבן‬ ‫להנהיג העולם מחמת האחיזה של הקליפה‬ ‫היטב‪.‬זה לעומת זה עשה אלהים‪.‬וזריק אותו על האומות‬ ‫האותיות לפני הקב"ה למברי בהו עלמא‪ .‬כי כבודך אני‪.‬‬ ‫במדתה‪ .‬שובי למקומך‪ .‬ז"ח ד' פח‪ .‬‬ ‫נזדעזעה ואמרה לפניו ‪ :‬רבון העולם‪ .‬כי נגלתה אי יכלתה‬ ‫והנה נתבארו ג' האותיות מ' ל' ך'‪ .‬‬ ‫של הקב"ה לאותה האות‪ .‬כי סוד הכסא הוא‬ ‫באותה שעה יצאה מלפניו וחזרה למקומה‪.‬מה‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ח אזדעזעת ל"ג )אה"ל(‪.‬שובי לכסאך והיי שם‪.‬‬ ‫העולמות נזדעזעו לנפול‪ .‬שהמלך עצמו‪ .‬וז"ש‬ ‫כשירדה אות כ' מעל כסא כבודו‪ .‬תק"ח ד' קד ‪ :‬קיז ‪:‬‬ ‫ר( שלח צז תק"ח ד' קכב ‪:‬‬ ‫דרך אמת ד( בריאה‪.‬ניחא קמך למברי בי עלמא‪ .‬אמר לה הקב"ה‬ ‫כ"ף כ"ף‪ .‬עולה למעלה ונעשית ך' פשוטה שה"ס‬ ‫ואזדעזע כורסייא‪ .‬מתוך נתינת‬ ‫שעה ירדה מלפניו אות כ' מעל כסא כבודו‪.

‬‬ ‫ענין חזרתה למקומה לבחי' כסא‪ .‬כי כל השפע שלהם נפסק‬ ‫הכבוד שבעולם חבריאה כמבואר‪.‬‬ ‫וז"ש‪ .‬והן המוחין כחב"ד של‬ ‫התחתון‪ .‬‬ ‫וכן כלהו עלמין אזדעזעו למנפל‪ .‬‬ ‫עאלת ואמרה קמיה ניחא וכו'‪ .‬וכל נק' כחב"ד‪ .‬כמו שאיתא‬ ‫דהיינו שנפסקה יכלתה להשפיע אל הז"א‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫ד' רגלי הכסא‪ .‬ונזדעזעה הכ'‪ .‬והז"א נעשה כסא לבינה‪ .‬בלי שום כיסוי‪ .‬ג( היא המלכות של העליון היורדת‬ ‫מהעליון לתחתון ומתלבשת בו‪ .‬‬ ‫כי אבדה מהם כל חיותם והשפעתם מעולם‬ ‫האצילות‪ .‬אמר לה קב"ה וכו' כלה ונחרצה‬ ‫והענין הוא‪ .‬וכן‬ ‫בכל האותיות‪ .‬א( נק' שש מעלות לכסא‪ .‬ומשפעת‬ ‫כסא הכבוד‪ .‬וגם היא אמרה‬ ‫על הז"א‪ .‬הורידה גם את הכ' מעל כסא‬ ‫רגלי הכסא כנ"ל‪ .‬ב( הן‬ ‫שפירושו כליון חרוץ לבלי תקומה עוד‪ .‬כי המלכות‬ ‫מלך בעולמות בלא לבוש ך'‪ .‬כי הכ' היא מלכות‬ ‫הזעזועים שנתגלו בכ' בעת ירידתה מעל‬ ‫דאצילות המלובשת בכחב"ד דבריאה‪ .‬שהם כוללים כל‬ ‫וז"ש‪ .‬תוב לכרסייך ‪ :‬היינו כנ"ל‪.‬שהם חו"ב‪ .‬ונזדעזעו מאתן אלף‬ ‫עאלת‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫‪46‬‬ .‬תוב לאתרך‪ .‬ולכן‬ ‫את מוכרחה לשוב לבחינת הכסא כנ"ל‪.‬הנה אז ירדה‬ ‫של הבינה המתלבשת בז"א היא הכ' ונמצאה‬ ‫ג"כ הכ' מעל כסא הכבוד‪ .‬‬ ‫מראש המדרגות עד סופן‪ .‬דלא יאות‬ ‫נפסק הקשר של אצילות עם כסא הכבוד‬ ‫לעלמא למיקם בלא מלך‪ .‬כי שליטת‬ ‫של הז"א הנק' חו"ב‪ .‬וג' בחי'‬ ‫גה"ר דז"א וכלהו עלמין אזדעזעו ליפול‬ ‫יש בכסא‪ .‬את כל‬ ‫וענין התשובה של הקב"ה אל המ' דלא‬ ‫אורותיה וכיון שהכ' ירדה משם‪ .‬שהם ד'‬ ‫המ' לשעתה‪ .‬דלא אברי בך עלמא‪ .‬חג"ת נה"י‪ .‬‬ ‫וה"ק של התחתון הנקראים חג"ת נה"י‪ .‬כי כל הקשר בין עליון לתחתון‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מו‬ ‫את עביד הכא‪ .‬דכלהו עלמא אזדעזעו ליפול‪.‬שענין‬ ‫שהוא עולם הבריאה‪ .‬כי נאבד מהם כל שפע‬ ‫הבינה‪ .‬כי נפסק כחה‬ ‫אלו באו בבת אחת‪ .‬הנה ב'‬ ‫עם האצילות‪ .‬ולפיכך נזדעזעה היא עצמה‪.‬שהם‬ ‫וה"ק דז"א‪ .‬אלא עם שליטתה של המ'‪ .‬וכיון שנתרוקנו מאורות אצילות‬ ‫בעת ירידתה מעל הכסא נזדעזעה היא ור'‬ ‫נזדעזעו ליפול לבי"ע דפירודא ולהחרב‪.‬שהפסיקה‬ ‫הכ' הזאת שהיא הכסא של הקב"ה השורה‬ ‫פעולתה לכסות על המלך‪ .‬‬ ‫לעולם הבריאה הנק' כסא הכבוד‪ .‬בעת ירידת הכ' מכסא הכבוד‬ ‫עם התשובה של הקב"ה למ'‪ .‬אזדעזעת ואמרה ניחא וכו' כי‬ ‫העולמות שמתחתיו‪ .‬הוא ע"י מלכות‬ ‫דעליון שנעשתה כתר לתחתון וסוד הכ' ה"ס‬ ‫שמסבת ירידת הכ' מעל כסא הכבוד אזדעזעו‬ ‫התלבשות המלכות דעליון בתחתון‪ .‬נתבטל הקשר‬ ‫יאות לעלמא למיקם בלא מלך‪ .‬ש( כלה ונחרצה‬ ‫אשתמע‪ .‬באה יחד‬ ‫ולפיכך‪ .‬‬ ‫אשתמע‪ .‬הכוללים את כחב"ד‬ ‫ז"א מתגלה על ידה כנ"ל‪ .‬‬ ‫על ראש המלך כנ"ל‪.‬גם נעשתה עטרה‬ ‫דבריאה‪ .‬בההיא שעתא נפקת מקמיה ותבת לדוכתה‪.‬וכן כל העולמות אזדעזעו למנפל‪.‬וכן עד"ז יש לפרש ביחס של הקב"ה‬ ‫אבל בעת שהמ' התחילה לגלות אור פני‬ ‫שהוא בינה עם הזו"ן דאצילות‪ .‬בההיא שעתא נפקת מקמיה‪:‬‬ ‫המלכות באים כל האורות מהעליון ומאירים‬ ‫מדגיש שוב לומר בההיא שעתא להורות כי‬ ‫בתחתון‪.‬שהם המוחין‬ ‫מעצמה‪ .‬ונמצא שנפסק‬ ‫דהיינו שהנהגת גילוי כבוד המלך תשלוט בה‬ ‫בירידת הקשר של הבינה עם הז"א‪ .‬והוא משום שהיא לא נתעוררה‬ ‫אזדעזעו מאתן אלף עלמין‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ש( )ישעיה י( בלק רעא‪.‬‬ ‫אלף עלמין שהם העולמות הנמשכים מחו"ב‬ ‫שבבריאה וכן וכלהו עלמין אזדעזעו למנפל‪.‬שבדרכה של‬ ‫וז"ש‪ .‬שהן‬ ‫ולהחרב דהיינו שנשמע כלה ונחרצה‪.‬תוב לכרסייך והוי תמן‪ .‬דהא בך כליה‪ .‬דהיינו כרצונה של‬ ‫ה"ס מלכות הבינה המתלבשת בז"א ומשפעת‬ ‫המ'‪ .‬וז"ש בההיא שעתא ואינו אומר שהכ'‬ ‫לו כל אורותיה‪ .‬כלומר‪ .‬כלומר‪ .‬‬ ‫מלהשפיע לבריאה‪ .‬כי הקב"ה הוא בינה‪ .‬כי הכ'‬ ‫בלבד‪ .‬שהוא העליון‬ ‫ניחא קמך למברי בי עלמא דאנא כבודך‬ ‫דז"א‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫עלמין‪ .

‫מז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫לב( עאלת את ת( י‪ ,‬אמרה קמיה ‪ :‬רבון עלמא‪ ,‬ניחא קמך למברי בי‬
‫עלמא‪ ,‬דאנא שירותא דשמא קדישא‪ ,‬ויאות לך למברי בי עלמא‪ .‬אמר לה‪ :‬די‬
‫לך דאנת ט חקיק בי‪ ,‬ואנת רשים בי‪ ,‬וכל רעותא דילי בך‪ ,‬סליק‪ ,‬לית אנת יאות‬
‫לאתעקרא מן שמי‪.‬‬
‫לג( עאלת את א( ט ה( אמרה קמיה ‪ :‬רבון עלמא‪ ,‬ניחא קמך למברי בי‬
‫עלמא‪ ,‬דאנת‪ ,‬בי אתקריאת טוב וישר‪ .‬אמר לה ‪ :‬לא אברי בך עלמא‪ ,‬דהא‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ס חקיק בי ורשים בי וכו' )אה"ל(‪.‬‬ ‫ת( ב"א שכה יתרו עג עה קיט משפטים שצח תי‬
‫תקלב תקלט תרומה ט תע תקעח ספרא דצניעותא יג‬
‫כ כג לא נב בהשמטות ח" ב ד ' רעג ‪ :‬רעה ‪ :‬ד " י ויקרא יד יז קנב קנז קסט צו כז סח אחרי מות‬
‫קצ אמור סז פנחס קצה רכה תפג תפה תפח תפט תרח תרכ ת"ז ד' ח‪ : .‬טז‪ .‬תק"י ד' כה ‪ :‬תי"ג ד' כח‪.‬‬
‫תל"ו ד' עז ‪ :‬עח‪ .‬תל"ז ד' עח‪ .‬תס"ח ד' קיא‪ .‬ת"ע ד' קכה ‪ :‬ז"ח ד' סג‪ ,‬סו‪ : .‬סט ‪ :‬ע‪ .‬עח‪ .‬א( ב"א‬
‫שכד מקץ רמא תרומה תע תעה פקודי קפ ת"ז ד' טז ‪ :‬ז"ח ד' סג‪ .‬ע‪ .‬תק"ח ד' קכב ‪:‬‬

‫דרך אמת ה( יסוד‪.‬‬

‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬
‫באדנ "י )פסחים נ ‪ (.‬פירוש‪ ,‬כי שם הוי"ה‬ ‫אות י'‬
‫אין לו שינוי לעולם‪ .‬בסוד הכתוב אני הוי"ה‬ ‫לב ( עאלת את י ' וכו ' ‪ :‬נכנסה אות‬
‫לא שניתי )מלאכי ג'(‪ .‬וכיון שבימי עולם נוהג‬ ‫י'‪ .‬אמרה לפניו ‪ :‬רבון העולם‪ ,‬טוב לפניך‬
‫קלקול ותיקון‪ ,‬הרי יש שם שינוי‪ ,‬לפיכך קודם‬ ‫לברוא בי את העולם‪ ,‬כי אני התחלת השם‬
‫גמר התיקון הוא נקרא באדני‪ ,‬שבשם הזה‬ ‫הקדוש‪ ,‬ויפה לך לברוא בי את העולם‪ .‬אמר‬
‫יתכן שינוי‪ ,‬ולא בשם הוי"ה‪ ,‬שבו אין שינוי‬ ‫לה ‪ :‬די לך‪ ,‬שאת חקוקה בי‪ ,‬ואת רשומה בי‪,‬‬
‫ח"ו‪ .‬אלא לעתיד אחר גמר התיקון‪ ,‬יהיה‬ ‫וכל חפצי בך‪ ,‬עלי‪ ,‬לא יפה לך להיות נעקרת‬
‫נקרא כמו שהוא נכתב‪ ,‬בסו"ה ושם העיר‬ ‫משמי‪.‬‬
‫מיום הוי"ה שמה‪) .‬בסיום יחזקאל( וז"ש לה ‪:‬‬ ‫פירוש‪ .‬כיון שהי' היא אות ראשונה של‬
‫סליק‪ ,‬לית אנת יאות לאתעקרא מן שמי‬ ‫שם הוי"ה ‪ ,‬דהיינו תחילת הגילוי ובחי' עליונה‬
‫כי אם יארע בך איזה קלקול‪ ,‬את נמצאת‬ ‫של האור הזה הקדוש‪ ,‬לכן טענה‪ ,‬שיברא‬
‫נעקרת משמי‪ ,‬כי בשמי הוי"ה אינו נוהג‬ ‫העולם במדתה ויהיה גמר התיקון בטוח‪.‬‬
‫קלקול ותיקון כמבואר‪ .‬ולפיכך אינך ראויה‬ ‫וז"ש‪ ,‬אמר לה‪ ,‬די לך דאנת חקיק בי‬
‫למברי בך עלמא‪ .‬ואמרו‪ ,‬דאנת חקיק בי‬ ‫ואנת רשים בי וכו' ‪ :‬כבר ידעת‪ ,‬שענין‬
‫ואנת רשים בי וכל רעותא דילי בך‪,‬‬ ‫השאלה והתשובה של האותיות‪ ,‬הוא ענין‬
‫מורה על ג' מדרגות שבי' דשם הוי"ה‪:‬‬ ‫השעשועים דקב"ה עם האותיות‪ ,‬שהשאלה‬
‫חקיק בחכמה דז"א רשים בחכמה דאו"א‬ ‫היא בחי' מ"ן‪ ,‬והתשובה היא המ"ד של האור‬
‫עילאין‪ ,‬וכל רעותא דילי בך‪ ,‬הוא בחכמה‬ ‫העליון‪ .‬ועם זה תבין שהמלה די לך ה"ס‬
‫דא"א הנק' חכמה סתימאה‪.‬‬ ‫תיקון גבול‪ ,‬בסוד שאמר לה די לך ואל‬
‫תתפשטי יותר‪ .‬כמ"ש לעיל בשם קדוש שד"י‪.‬‬
‫אות ט'‬ ‫כי אחר שהי' התחילה להתפשט באור הגדיל‬
‫לג ( עאלת את ט ' וגו ' ‪ :‬נכנסה אות‬ ‫והקדוש הזה‪ ,‬הפסיק אותה הקב"ה‪ ,‬ולא נתן‬
‫ט'‪ .‬אמרה לפניו ‪ :‬רבון העולם‪ ,‬טוב לפניך‬ ‫לה להתפשט עד הת' אלא רק בסוד הש'‬
‫לברוא בי את העולם‪ ,‬כי בי אתה נקרא טוב‬ ‫) כנ " ל אות כ " ד ד " ה ולפיכך ( כי אמר לה ‪,‬‬
‫וישר‪ .‬אמר לה ‪ :‬לא אברא בך את העולם‪ ,‬כי‬ ‫די לך ואל תתפשטי יותר‪ .‬וז"ש‪ ,‬סליק‪ ,‬לית‬
‫טובך סתום בתוכך‪ ,‬וגנוז בתוכך‪ .‬ז"ש‪ ,‬מה‬ ‫אנת יאות לאתעקרא מן שמי‪ ,‬כי אם‬
‫רב טובך אשר צפנת ליראך‪ .‬וכיון שהטוב‬ ‫תתפשטי יותר לא תוכלי להיות עוד קבועה‬
‫גנוז בתוכך הרי אין בו חלק לעולם הזה שאני‬ ‫בשם הוי"ה‪.‬‬
‫רוצה לברוא‪ ,‬אלא בעולם הבא‪ .‬ועוד‪ ,‬משום‬ ‫וביאור הדברים‪ ,‬כי אמרו חז"ל לא כשאני‬
‫שטובך גנוז בתוכך‪ ,‬יטבעו שערי ההיכל‪ .‬ז"ש‬ ‫נכתב אני נקרא‪ ,‬כי נכתב אני בהוי"ה ונקרא‬
‫טבעז‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬

‫‪47‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מח‬

‫טובך סתים בגווך י וצפון בגווך‪ ,‬הה"ד‪ ,‬ב( מה רב טובך אשר צפנת ליראך‪,‬‬
‫הואיל וגניז בגווך‪ ,‬לית ביה חולקא לעלמא דא‪ ,‬דאנא בעי למברי‪ ,‬אלא בעלמא‬
‫דאתי‪ .‬ותו‪ ,‬דעל דטובך גניז בגווך‪ ,‬יטבעון תרעי דהיכלא‪ .‬הה"ד‪ ,‬ג( טבעו בארץ‬
‫שעריה‪ .‬ותו ז( ד ח ה( לקבלך‪ ,‬וכד תתחברון כחדא‪ ,‬הא ה( ח"ט‪ ,‬ועל דא אתוון‬
‫אלין ו( לא רשימין בשבטין קדישין‪ ,‬מיד נפקת מקמיה‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫י נ"א וצפון בגווך ל"ג )אה"ל(‪.‬‬ ‫ב( )תהלים לא( להלן קו ב"א שמח ב"ב קנ קעו‬
‫בהשמטות ח"א ד' רסד‪ .‬רסה‪ .‬תרומה יד פקודי ג ד‬
‫אמור ג שלח קמג ש בלק שנב ז"ח ד' א ט"א ו ט"א‪ .‬ג( )איכה ב(‪ .‬ד( משפטים תקלא תרומה תעו פקודי‬
‫קפ ת"ז דף טז‪ : .‬תק"ח דף קד ‪ :‬קכב‪ .‬ה ( תרומה תעו פקודי קפ בלק עה עט ת"ז תט" ז ד' לא‪.‬‬
‫תי"ז ד' לא‪ .‬זהר חדש שה"ש קמז‪ .‬תקונים חדשים ד' ק' ‪ :‬ו( תרומה תעו פקודי קפ בלק ע"ה‪.‬‬

‫דרך אמת ו( צינור המותרות‪.‬‬

‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬
‫ראויה אלא לצדיקים הראויים לקבל מעלמא‬ ‫טבעו בארץ שעריה‪ .‬ועוד‪ ,‬כי הח' כנגדך‪,‬‬
‫דאתי‪ ,‬הרי שאין לך חלק לתקן את העולם‬ ‫וכשתתחברנה יחד‪ ,‬תהיינה ה"ט‪ .‬דהיינו חטא‪.‬‬
‫הזה שה"ס זו"ן‪ ,‬משום שיש בך אחיזה‬ ‫וע"כ לא נרשמו אותיות אלו בשבטים‬
‫לחיצונים‪.‬‬ ‫הקדושים‪ .‬מיד יצאה מלפניו‪.‬‬
‫וז"ש‪ ,‬ותו‪ ,‬דעל דטובך גניז בגווך‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬הט' היא יסוד דז"א‬
‫יטבעון תרעי דהיכלא ‪ :‬כי מתוך שאין‬ ‫מבחינת פנימיותו‪ .‬כי הצ' היא תשיעית לבחי'‬
‫האור הזה מאיר רק בפנימיות היסוד בגניזו‪,‬‬ ‫אותיות הז"א‪ ,‬שהוא המזדווג עם הנוקבא בסוד‬
‫כן לא תוכל הנוקבא לקבל מן האור הזה‬
‫צדיק‪ .‬כנ"ל‪ .‬אבל הט' היא תשיעית לאותיות‬
‫בשעריה רק דרך גניזו בפנימיותה‪ ,‬שמחמת‬
‫בינה דז"א‪ .‬והיא פנימיות יסוד הז"א‪ .‬והוא‬
‫זה נטבעים שערי הנוקבא לתוך פנימיות‬
‫היסוד שלה‪ ,‬שעי"ז נשמרים ממגע החיצונים‪,‬‬ ‫נק' טוב‪ ,‬בסו"ה אמרו צדיק כי טוב‪) .‬ישעי'‬
‫ותהיה בטוחה שלא ישלטו החיצונים בשעריה‪,‬‬ ‫ג'( ובהיותו בחינת נשמת היסוד‪ ,‬שאין בו‬
‫שבזמן החורבן לא שלטו האויבים בשערי‬ ‫שום אחיזה לקליפות‪ ,‬ע"כ טענה הט' שיברא‬
‫ההיכל‪ ,‬אלא שנטבעו בארץ‪ ,‬כדרשת חז"ל‬ ‫בה העולם‪.‬‬
‫)סוטה ט‪ .‬ועיי"ש ברש"י(‪ .‬ומתוך שאנת צריכה‬ ‫וז"ש‪ ,‬דהא טובך סתים בגווך וצפון‬
‫לשמירה כל כך‪ ,‬אינך ראויה למברי בך‬ ‫בגווך וכו'‪ :‬ה"ס מ"ש רז"ל )חגיגה יב‪(.‬‬
‫עלמא‪.‬‬ ‫האור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה‬
‫וז"ש‪ ,‬ותו‪ ,‬דח' לקבלך‪ ,‬וכד תתחברון‬ ‫ומביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון‬
‫כחדא הא ח"ט ‪ :‬כי ח' היא הוד‪ ,‬דהיית‬ ‫שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה‬
‫המלכות הכלולה בז"א‪ ,‬וה"ס הצנור השמאלי‬ ‫וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו‬
‫שביסוד דז"א‪ .‬כי ב' צנורות הם ביסוד דז"א‪,‬‬ ‫וכו' לצדיקים לעתיד לבוא‪ ,‬שנאמר )בראשית‬
‫א( להולדת נשמות‪ ,‬והוא הימני‪ .‬ב( לדחית‬ ‫א ' ( וירא אלהים את האור כי טוב ‪ ,‬ואין‬
‫פסולת לחיצונים‪ ,‬והוא השמאלי‪ ,‬הנק' ח'‪,‬‬ ‫טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב‪.‬‬
‫והענין הוא‪ ,‬כי הוא מבחינת הק' הנכללת‬ ‫פירוש‪ ,‬כיון שראה הקב"ה שהרשעים יקלקלו‬
‫מעשיהם ויתנו באור הזה אחיזה לקליפות‪,‬‬
‫ביסוד ) כנ " ל אות כ " ד ד " ה השיב ( שממנה‬
‫לכן גנזו בצדיק וצדק העליונים דאו"א‪ ,‬ומצדיק‬
‫יוצא הנהירו דקיק לחיצונים‪ ,‬שמתוך זה‬
‫וצדק דאו"א נמשך האור הזה בגניזו לפנימיות‬
‫קונים החיצונים כח להדמות לצדם דקדושה‪,‬‬
‫בקוף בפני אדם‪ ,‬בסוד‪ ,‬זה לעומת זה עשה‬ ‫היסוד דז"א שהוא הט'‪ .‬ובסוד התיקון הזה‬
‫אלהים‪ .‬כי אלו ב' הצנורות קרובים זה לזה‪,‬‬ ‫השיב לה הקב"ה לט' דהא טובך סתים‬
‫ואין ביניהם אלא כקליפת השום ולכן יש‬ ‫בגווך וצפון בגווך וכו' הואיל וגניז בגווך‬
‫כח לצנור השמאלי‪ ,‬שיתגבר על הצנור הימני‪,‬‬ ‫לית ביה חולקא לעלמא דא‪ ,‬דאנא בעי‬
‫ואז נעשה ח"ט‪ .‬וז"ס שח"ט בגי' טו"ב‪,‬‬ ‫למברי‪ ,‬אלא בעלמא דאתי‪ ,‬כלומר‪ ,‬כיון‬
‫דהיינו‬ ‫שאני צדיך להסתיר אותך מהרשעים‪ ,‬ואינך‬
‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬

‫‪48‬‬

‫מט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫לד( עאלת את ז( ז ‪ ,‬אמרה כ ליה ‪ :‬רבון עלמא‪ ,‬ניחא קמך למברי בי‬
‫עלמא‪ ,‬דבי נטרין בניך שבת‪ ,‬דכתיב ח( זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬אמר לה‪:‬‬
‫לא אברי בך עלמא‪ ,‬דאנת אית בך קרבא‪ ,‬וחרבא דשננא‪ ,‬ורומחא דקרבא‪,‬‬
‫כגוונא דנון‪ ,‬מיד נפקת מקמיה‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫כ קמיה )אה"ל(‪.‬‬ ‫ז( בשלח רטו יתרו עג עה פד פט קלט קנ קנז קסז‬
‫בהשמטות ח"ב ד' רעג‪ :‬ד"י ויקרא כב ת"ז ת"י‬
‫ד' כה ‪ :‬ז"ח ד' ע‪ .‬תק"ח ד' קכב‪ .‬ח( )שמות כ( ב"ב ר‪ .‬בהשמטות ח"א ד' רנט ‪ :‬ד"י‪ .‬יתרו תמד תסז תצד‬
‫תקמו תרומה רטו בהשמטות ח"ב ד' רעו‪ .‬ד"י‪ .‬ויקרא קפג קדושים ל‪/‬א עט בחקותי נג פנחס רט תרכט תשז‬
‫ואתחנן פג בהשמטות ח"ג ד' שי‪ .‬ד"י‬

‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬
‫הז"א‪ ,‬שהיא נכללת אז בסוד זכור‪ ,‬נקראת‬ ‫דהיינו זה לעומת זה‪ .‬כי בהתגבר הימין שהוא‬
‫הנוקבא קודש‪ .‬וטענה הז'‪ :‬כיון שאור זה‬ ‫ט'‪ ,‬אז בגי' טו"ב‪ ,‬בסו"ה אמרו צדיק כי‬
‫הוא גדול וקדוש בסוד המנוחה‪ ,‬ושם השבתת‬ ‫טוב‪) .‬ישעיה ג'(‪ .‬ואם ח"ו מתגבר הצנור‬
‫כל הקליפות‪ ,‬ע"כ אני ראויה שיברא העולם‬ ‫השמאלי שהוא ח' על הט' אז בגי' ח"ט‪.‬‬
‫במדתי‪.‬‬ ‫וזה אמרו ותו דח' לקבלך כלומר‪ ,‬כי‬
‫וז "ש ‪ ,‬אמר לה לא אברי וכו ' ‪ :‬פי '‪,‬‬ ‫יש כח לצנור השמאלי שהוא ח' להתגבר‬
‫כי הז' היא נצח דז"א‪ ,‬כי ז' ח' ט' הן נה"י‬ ‫עלך ואז וכד תתחברון כחדא הא ח"ט‪,‬‬
‫דז"א‪ .‬וכשהנוקבא נכללת בז' שהיא נצח‪ ,‬משגת‬ ‫דהיינו שתוכלנה הקליפות להוציא השפע‬
‫כח לעלות עם הז"א לאו"א עילאין‪ ,‬ושם‬ ‫דקדושה אליהן‪ ,‬שמשם יש שליטה לכל‬
‫נעשית עטרה לראשו‪ ,‬ובעלה מתעטר בסוד‬ ‫החטאים‪ ,‬וזה אמרו ועל דא‪ ,‬אתוון אלין‪,‬‬
‫השבת‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אמנם כיון שכל התיקון הזה‪,‬‬
‫לא רשימין בשבטין קדישין‪ .‬כי זה הטעם‬
‫הוא רק ע"י התכללות בזכר ועליה לאו"א‪,‬‬
‫ולא במקומה עצמה למטה‪ ,‬במקום עמידתה‬ ‫שאין בשמות של השבטים האותיות‪ ,‬ח' ט'‪,‬‬
‫תמיד עם הז"א‪ ,‬ע"כ אין תיקונה שלם בשתא‬ ‫להורות שהם גבוהים ונפרשים מבחינת הח'‬
‫אלפי שני‪ ,‬כי בימות החול כשחוזרת למקומה‪,‬‬ ‫הזו‪ ,‬שהיא שורש כח הלעומת‪ ,‬שז"ס‪ ,‬שיעקב‬
‫נבחנת אז התכללותה בז'‪ ,‬לבחינת כלי זיין‪,‬‬ ‫מטתו שלימה‪ ,‬ולא יצאה ממנו שום פסולת‬
‫עד שממנה נחשבות כל המלחמות עם הס"א‪,‬‬ ‫לחיצונים‪ ,‬כמו מאברהם ויצחק‪ ,‬כדברי חז"ל‬
‫)פסחים נו‪.(.‬‬
‫בסוד ימות החול המכינים לשבת‪ ,‬ובסוד מאן‬ ‫אות ז'‬
‫דנצח לקרבא יהבין ליה ברתא דמלכא‪.‬‬ ‫לד ( ע אלת את ז ' וכו ' ‪ :‬נכנסה אות‬
‫שבימות החול צריך כל אחד ואחד לנצח בקרבא‬ ‫ז'‪ .‬אמרה לו‪ :‬רבון העולם‪ ,‬טוב לפניך לברוא‬
‫עם הס"א והחיצונים‪ ,‬ואז הוא זוכה לבת‬ ‫בי את העולם‪ ,‬כי בי ישמרו בניך שבת‪,‬‬
‫מלך‪ ,‬שהיא השבת‪ .‬הרי‪ ,‬שאין עוד הארת‬ ‫שכתוב זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬אמר לה‪:‬‬
‫השבת שבשתא אלפי שני מספקת להשבתת‬ ‫לא אברא בך את העולם‪ ,‬כי יש בך מלחמה‪,‬‬
‫הקליפות בשלמות‪ ,‬כי ע"כ חוזרים וסובבים‬ ‫דהיינו חרב שנונה ורומח שעושים בהם מלחמה‪,‬‬
‫עליה ימות החול‪ ,‬עד לגמר התיקון לע"ל‪,‬‬
‫שהם נקראים כלי זיין‪ .‬ואת כעין הנ'‪ ,‬שלא‬
‫שאז יהיה יום שכולו שבת ומנוחה לחיי‬
‫העולמים‪.‬‬ ‫נברא בה העולם ‪ ,‬משום שיש בה נ פילה ‪,‬‬

‫וזה אמרו לא אברי בך עלמא דאנת‬ ‫)כנ"ל אות כ"ט( מיד יצאה מלפניו‪.‬‬
‫ביאור הדברים‪ ,‬כי סוד הז' היא י' על‬
‫אית בך קרבא‪ ,‬וחרבא דשננא‪ ,‬ורומחא‬
‫ו'‪ ,‬שזה מורה על גדלות המוחין של הנוקבא‬
‫דקרבא דהיינו כמבואר‪ ,‬כי עדיין אין הארתך‬
‫בסו"ה‪ ,‬אשת חיל עטרת בעלה‪) .‬משלי י"ב(‪,‬‬
‫שלמה‪ ,‬להיותך למטה במקומך בלתי שלמה‬
‫וצריכים לזכות בך רק ע"י מלחמות עם‬ ‫כי היא נכללת בעולם הזכר‪ ,‬והוא ו'‪ .‬ואז‬
‫הס"א‪ .‬וקרבא‪ ,‬מורה‪ ,‬על מלחמות התחתונים‬ ‫נעשתה עטרה על ראשו‪ ,‬שה"ס הי' שעל הו'‬
‫עם הס"א‪ .‬וחרבא דשננא‪ ,‬מורה‪ ,‬על מדת‬ ‫ובעלה מתעטר בה‪ .‬וז"ס‪ ,‬זכור את יום‬
‫המלכות בעת התכללותה בנצח בימות החול‪,‬‬ ‫השבת לקדשו שעי"ז שמעלים את יום‬
‫שאז‬ ‫השבת‪ ,‬שהוא הנוקבא‪ ,‬למעלה לעטרה על‬
‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬

‫‪49‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נ‬

‫אמרה קמיה ‪:‬רבון עלמא‪ ,‬ניחא קמך למברי בי‬ ‫ו‬ ‫ט(‬ ‫לה( עאלת את‬
‫עלמא‪ ,‬דאנא את משמך‪ .‬אמר לה‪ :‬ואו‪ ,‬אנת י( ו ה‪ ,‬די לכון ל דאתון אתוון‬
‫דשמי‪ ,‬דאתון ברזא דשמי‪ ,‬וחקיקין וגליפין בשמי‪ ,‬ולא אברי בכו עלמא‪.‬‬
‫לו( עאלת את כ( ד ו( ואת ל( ג ‪ ,‬אמרו מ אוף הכי‪ ,‬אמר נ אוף לון‪ ,‬די לכון‬
‫למהוי מ( דא עם דא‪ ,‬דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא‪ ,‬וצריכין לגמול עמהון‬
‫טיבו‪ .‬דלית איהו נ( מסכנא‪ ,‬גימ"ל ס( גמול לה טיבו‪ ,‬לא תתפרשון דא מן דא ודי‬
‫לכון למיזן דא לדין‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ל נ"א דאתון אתוון דשמי ל"ג )אה"ל(‪ .‬מ אוף ל"ג‬ ‫ט( יתרו תקי משפטים שפד שצח תצח תקלט תרומה‬
‫)אה"ל(‪ .‬נ אוף ל"ג )אה"ל(‪.‬‬ ‫תקעז תקעט ספרא דצניעותא לא מח תצוה כד לז‬
‫ויקרא ה טז קנד קע קעב צו כז סח אחרי מות קפד‬
‫רסט של תק"ח ד' קד ‪ :‬קכב ‪ :‬י( ב"ב רס בשלח רה יתרו פט קנ קנז קסט תקי משפטים שפח שצח תצח‬
‫תקלא תרומה תקעז ספרא דצניעותא י כ מ מח סה תצוה יז יט לו בהשמטות ח"ב ד' רעה ‪ :‬ד"י ויקרא ו‬
‫כד קנב קסח קעא צו כז כח נז אחרי מות קצא אמור סו חקת יז בלק עט קטז פנחס תרח תרכד האזינו רג‬
‫רכ ת"ז ד' ח ‪ :‬ט ‪ :‬י‪ .‬טז‪ .‬ת"י ד' כה ‪ :‬כו‪ .‬תי"ג ד' כח‪ .‬ד' תל"ו ד' עח‪ .‬תס"ט ד' קיא ‪ :‬ז"ח ד' ה‪.‬‬
‫ו ‪ :‬סו‪ : .‬ע‪ .‬עא‪ .‬עב‪ : .‬עד‪ .‬תק"ח ד' קכב ‪ :‬כ( ב"ב רס יתרו צט קיא משפטים קפד תקלט ויקרא כג אמור‬
‫סה חקת יז עקב נב ת"ז ד' טז‪ .‬תכ"א ד' נז ‪ :‬נח ‪ :‬תל"ד ד' עז ‪ :‬ת"ע ד' קכה ‪ :‬ז"ח ד' ס ‪ :‬עב ‪ :‬עד ‪:‬‬
‫תק"ח ד' קכב ‪ :‬ל( משפטים תקלב ויקהל רצח ת"ז ד' טז‪ .‬תל"ג ד' עז‪ .‬ת"ע ד' כ‪ .‬ז"ח ד' ו ‪ :‬עד‪.‬‬
‫תק"ח ד' קכב‪ .‬מ( ויחי תקכג פנחס קפד ת"ז תכ"א ד' נד‪ .‬ת"ע ד' קכ‪ .‬נ( משפטים קפד ת"ז תכ"א‬
‫ד' נח‪ .‬ז"ח ד' עב ‪ :‬ס( משפטים תקלב ת"ז תל"ד ד' עז‪.‬‬
‫דרך אמת ו( תרי פלגי‪.‬‬
‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬
‫לבחי' הש'‪ ,‬כדי שלא תאחזנה בכן הקליפות‬ ‫שאז היא חרב שנונה לעומת הקליפות הרוצות‬
‫וע"כ אינכן ראויות למברי בכו עלמא‪ .‬כי גם‬ ‫להאחז בה‪ .‬ורומחא דקרבא‪ ,‬מורה‪ ,‬על הז"א‬
‫אתן צריכות שמירה מהקליפות‪.‬‬ ‫עצמו הנק' רומח‪ ,‬שהוא בציורא דאות ו'‪,‬‬
‫שהוא כעין רומח לדקור במדתו את הס"א‪.‬‬
‫אות ד' ג'‬ ‫וזה אמרו‪ ,‬כגוונא דנו"ן‪ ,‬הוא כי גבורות‬
‫לו ( עאלת את ד ' וכו ' ‪ :‬נכנסו אות‬ ‫הזכר הן מבחי' בינה שהיא נ'‪ .‬כנ"ל‪.‬‬
‫ד' ואות ג' ‪ .‬אמרו אף הן כך‪ .‬אמר גם להן‪,‬‬
‫די לכן להיות זו עם זו‪ ,‬שהרי לא יחדלו‬ ‫אות ו' ה'‬
‫אביונים מן הארץ‪ ,‬וצריכים לגמול עמהם‬ ‫לה ( עאלת אות ו ' וכו ' ‪ :‬נכנסה אות‬
‫חסד‪ .‬הד' היא עניה‪ ,‬כי נקראת דלת מלשון‬ ‫ו'‪ .‬אמרה לפניו ‪ :‬רבון העולם‪ ,‬טוב לפניך‬
‫דלות‪ .‬הג'‪ ,‬גומלת לה חסד‪ ,‬לדלת‪ .‬וע"כ אל‬ ‫לברוא בי את העולם‪ ,‬שאני אות משמך‬
‫תתפרדנה זו מזו‪ .‬ודי לכן‪ ,‬לזון זו את זו‪.‬‬ ‫הויה‪ .‬אמר לה‪ :‬וא"ו‪ ,‬את וה' די לכן‪ ,‬שאתן‬
‫ביאור הדברים‪ ,‬בהי' הד' כבר נתבארה‬ ‫אותיות משמי‪ ,‬הויה‪ ,‬שאתן בסוד שמי‪ ,‬וחקוקות‬
‫)לעיל אות כ"ד ד"ה וזה ע"ש(‪ .‬ונתבאר שם‬ ‫ומפותחות בשמי‪ ,‬לא אברא בכן את העולם‪.‬‬
‫שאע"פ שהד' מקבלת שפע מהג'‪ ,‬והזוית שלה‬ ‫פירוש‪ ,‬כי אע"פ דכבר בקשה זאת הי'‬
‫שעל גגה בולטת בחסדים‪ ,‬מ"מ יש כח לס"א‬ ‫לעיל ונדחית‪ ,‬אעפ"כ חשבה הו' שהי' נדחית‬
‫להאחז בה להפרידה ולזייף בה אות רי"ש‪,‬‬ ‫מטעם קומתה הגבוהה יותר מדאי‪ ,‬וטענה הו'‬
‫ושוב נעשתה ריש ומסכן‪ ,‬ע"ש‪ .‬וז"ש‪ ,‬די‬ ‫שיברא העולם במדתה‪ ,‬דהיינו בקומת ו"ה‬
‫לכון למהוי דא עם דא כלומר‪ ,‬אתן צריכות‬ ‫שבשם שהיא מוחין דאמא‪.‬‬
‫לשמירה יתירה שתוכלנה למהוי דא עם‬ ‫אמר לה‪ :‬ואו ‪ ,‬אנת וה'‪ ,‬די לכון‬
‫דא והג' תשפיע לד'‪ ,‬דהא מסכנין לא‬ ‫דאתון אתוון דשמי וכו' ‪ :‬השיב להן אותה‬
‫יתבטלון מן עלמא כי יש כח בלעומת להפריד‬ ‫התשובה שהשיב לי' לעיל‪ ,‬ע"ש‪ ,‬כי הגביל גם‬
‫ביניכן ולהשיב המלכות‪ ,‬הנק' עולם‪ ,‬לבחינת‬ ‫אותה‪ ,‬בסוד שאמר לה די ואל תתפשטו רק‬
‫ריש‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬

‫‪50‬‬

‫נא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫לז( עאלת את ע ( ב ז( אמרה ס ליה ‪ :‬רבון עלמא ‪ ,‬ניחא קמך למברי בי‬
‫עלמא‪ ,‬פ( דבי מברכאן לך לעילא ותתא‪ .‬אמר לה קב"ה ‪ :‬הא ודאי בך אברי‬
‫עלמא‪ ,‬ואת תהא שירותא למברי עלמא‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ס קמיה רבון וכו' )אה"ל(‪.‬‬ ‫ע( ב"א שי שכז תולדות קפב ויקהל צט ק קא רצו‬
‫פקודי רע שמיני ג ה כי תצא קיז ת"ז ד' ח‪ .‬יב‪: .‬‬
‫טז‪ .‬תכ"א ד' סא ‪ :‬תל"ה ד' עז ‪ :‬תס"ט ד' קיא ‪ :‬ת"ע ד' קכ‪ : .‬ז"ח ד' ס ‪ :‬עד ‪ :‬פח ‪ :‬תק"ח ד' קיז ‪:‬‬
‫קכב‪ .‬פ( ז"ח ד' פח ‪:‬‬

‫דרך אמת ז( נתיב לא ידעו באר עליון קנ"א ב"ן באר תחתון הוי"ה אדנ"י אלקים וזה נותן קיום לעולמות‬
‫שהם ה' אורות ח"ב‪.‬‬

‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬
‫א"ל קב"ה ‪ :‬הא ודאי בך אברי‬ ‫ריש ומסכנותא וצריכין לגמול עמהון טיבו‪,‬‬
‫עלמא‪ ,‬ואת תהא שירותא למברי עלמא‪:‬‬ ‫שאז צריכים לאתערותא דלתתא‪ ,‬ליתן צדקה‬
‫כי הסכים עמה שמדתה ראויה לבריאת העולם‪,‬‬ ‫למסכני‪ ,‬כדי להחזיר את הד' לקבל מן הג'‪.‬‬
‫וה"ס הכתוב‪ ,‬כי אמרתי עולם חסד יבנה‬ ‫ולפיכך‪ ,‬ודי לכון למיזן דא לדא‪ ,‬כי די‬
‫)תהלים פ"ט(‪ .‬ומלת יבנה פירושו בנין והבנה‪,‬‬ ‫לכן‪ ,‬אם תוכלנה להחזיק לעצמכן בזווגא למיזן‬
‫כי קבע אותה לבירור מספיק‪ ,‬להבדיל בין‬ ‫זו לזו‪ ,‬ולא תשלוטנה בכן הקליפות וע"כ לא‬
‫הדבקים בקדושה לבין הסרים מאחרי ה'‬ ‫אברי בכו עלמא‪.‬‬
‫להדבק באל אחר‪ .‬בסו"ה ובחנוני נא בזאת‬ ‫אות ב'‬
‫אמר ה' צבאות‪ ,‬אם לא אפתח לכם את ארובות‬ ‫לז ( עאלת את ב ' וכו ' ‪ :‬נכנסה אות‬
‫השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די‬ ‫ב'‪ .‬אמרה לו‪ :‬רבון העולם‪ ,‬טוב לפניך לברוא‬
‫)מלאכי ג'(‪ ,‬אבל בעוד שהם נוטים לאל אחר‪,‬‬
‫בי את העולם‪ ,‬כי בי מברכים אותך למעלה‬
‫הם מחוסרי ברכה‪ ,‬כי אל אחר אסתרס ולא‬
‫עביד פירי‪ .‬וזה שמסיים שם הנביא‪ ,‬ושבתם‬ ‫ולמטה‪ .‬כי ב' היא ברכה‪ .‬אמר לה הקב"ה‪:‬‬
‫וראיתם בין צדיק לרשע‪ ,‬בין עובד אלהים‬ ‫ודאי בך אברא את העולם‪ ,‬ואת תהי ההתחלה‪,‬‬
‫ללא עבדו‪ ,‬הרי שהעולם חסד יבנה‪.‬‬ ‫לברוא בך את העולם‪.‬‬
‫פירוש‪ .‬האות ב' ה"ס חכמה‪ ,‬והיינו חסד‬
‫וז"ש‪ ,‬שירותא למברי עלמא‪ :‬שירותא‬ ‫דחכמה בסוד נקודה בהיכליה‪ ,‬כי אור החסדים‬
‫פירושו‪ ,‬התחלה‪ ,‬ומורה בזה‪ ,‬כי לא קבע את‬ ‫הם היכל לאור החכמה‪ ,‬והוא ברכה‪ ,‬בסו"ה‬
‫אור הברכה לשלימות העולם‪ ,‬אלא להתחלה‬ ‫והריקותי לכם ברכה וגו' )מלאכי ג'(‪ .‬ואור זה‬
‫טובה ומספקת להביא את העולם לכלל‬ ‫אינו מתמעט כלום בהיותו עובר ומשתלשל‬
‫השלימות‪ .‬והטעם הוא כי אור זה דחסדים‬ ‫דרך המדרגות‪ ,‬וכמו שהוא בראש המדרגות‬
‫הוא בחינת ו"ק בחסר ראש‪ ,‬ועדיין אינו מספיק‬ ‫המקבל מא"ס ב"ה‪ ,‬כן הוא בכל גדלו ושבחו‬
‫להולדת נשמות לפריה ורביה‪ ,‬כי אין הולדה‬ ‫בעולם אצילות‪ ,‬וכן עד סוף עשיה‪ ,‬ואינו‬
‫לשום פרצוף מטרם שישיג ג"ר הנקראים‬ ‫מתעבה כלום מחמת כל אלו המסכים שהוא‬
‫ראש‪ .‬וע"כ הוא עוד מחוסר השלמה‪ .‬וענין‬ ‫עובר דרכם‪ .‬וזהו שטענה אות ב' ‪ :‬ניחא‬
‫הקביעות שקבע את הב' והברכה למברי בה‬ ‫קמך‪ ,‬למברי בי עלמא‪ ,‬דבי מברכאן לך‬
‫עלמא היינו לבחינת עיקר כל פרצוף‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫לעילא ותתא‪ .‬כלומר‪ ,‬כי אור הברכה שלי‬
‫שזה לא יחסר משום פרצוף דקדושה‪ ,‬וענין‬ ‫הוא בשוה לעילא ולתתא בלי שום הפרש‪,‬‬
‫ההשלמה של גה"ר הנצרך למוחין דהולדה‪,‬‬ ‫ושום מסך ועביות לא יוכל לפגום משהו‬
‫כבר אינו עיקר בפרצוף‪ ,‬אלא נבחן לבחינת‬ ‫בהארותי‪ ,‬ולכן מדתי מוכשרת לבריאת העולם‪,‬‬
‫תוספות בלבד‪ .‬דהיינו התלוי במעשיהם הטובים‬ ‫כי לא תהיה שום אחיזה בי לקליפות‪ .‬כי‬
‫של התחתונים אבל בחינת ו"ק לא תחסר‬ ‫אין הקליפות נאחזות רק במקום שיש איזה‬
‫לעולם‪.‬‬ ‫חסרון‪ ,‬וכיון שאין בי שום חסרון‪ ,‬לא תהיה‬
‫קיימא‬ ‫בי שום אחיזה‪.‬‬
‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬

‫‪51‬‬

‬קז‪ .‬בך יתחילו‬ ‫חשבה שגם היא אינה טובה מהן‪ .‬עד‪ .‬שז"ס‪ .‬מה אנא אעביד תמן‪ .‬כי הן אמת שכבר נברא העולם באות‬ ‫בהעלאת מ"ן מתתא לעילא‪ .‬לפיכך‬ ‫האותיות‪ .‬קכב‪ .‬א"ל קב"ה א' א' אע"ג דאת ב'‬ ‫או"א‪ .‬משום שראתה‬ ‫לאחר‪ .‬ק( ז"ח רות תרלד‪.‬ותו דהא יהיבתא לאת ב' נבזבזא‬ ‫פירוש‪ .‬אמר לה קב"ה ‪ :‬ע אל"ף‪ .‬א'‪ .‬ועוד‪ .‬שבזה עוסק הזהר בדרוש שלפנינו‪.‬אמרה קמיה ‪ :‬רבון עלמא‪ .‬הוא‪ .‬הוא משום שראיתי שכבר קבעת‬ ‫השלימות הגדולה הזו שבאות א'‪ .‬ולפיכך הן בהתחלת האצילות של המוחין‬ ‫דג"ר‪ .‬תכ"א‬ ‫ד' ב ‪:‬‬ ‫ד' מד ‪ :‬מז ‪ :‬נד‪ .‬‬ ‫רומזת על גמר התיקון‪ .‬וא"כ עדיין האתוון חסרות ראש‪.‬‬ ‫האותיות יצאו מלפניך בלי תועלת‪ .‬לא תתעורר האות א'‬ ‫פירוש‪ .‬ואמרו‪ .‬הן העלאת מ"ן של האותיות‪.‬אמר לה הקב"ה ‪ :‬אלף אלף‪.‬בגין ק( דחמינא‬ ‫כל אתוון נפקו מן קמך בלא תועלתא‪ .‬אלא‬ ‫אמנם לא נברא במדתה אלא בחי' ו"ק בלי‬ ‫הכל יהיה בסוד אתערותא דלעילא בלבד‪.‬סו‪ .‬מורה‪ .‬כי כבר נתת לאות ב' את‬ ‫וז"ש‪ .‬פ נ"א דיהב לעבדוי ולמיהב לאוחרא‬ ‫משפטים שפה תקלא תרומה תר פקודי רע ויקרא יג‬ ‫)אה"ל(‪.‬פעמים‪.‬ולא יאות למלכא עלאה‪ .‬‬ ‫ע"ש‪ .‬דלא‬ ‫בזה‪ .‬כי ראיתי שכל‬ ‫מעצמו יוקים לה‪.‬‬ ‫כלל בהעלאת מ"ן כמו שאר האותיות עד‬ ‫וז"ש‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א *( ע"ב(‬ ‫‪52‬‬ .‬על הכתוב‬ ‫בסוד הכתוב עולם חסד יבנה‪ .‬ואין ראוי למלך העליון‪.‬א'‪ .‬אע"פ‬ ‫שכל האותיות יצאו בלי תועלת‪ .‬כי הא' לא נתעוררה‬ ‫דפב"פ והולדה‪.‬נט‪ .‬אלף אלף‪ .‬‬ ‫שז"ס לא תוסיף קום מעצמה אלא קב"ה‬ ‫כי לא יכשרו לפריה ורביה זולתו‪ .‬דהיינו בעודם בסוד שעשועים בהיכל‬ ‫וז"ש‪ .‬הראשונה היא בעת‬ ‫א' ולא נכנסה‪ .‬והשניה‬ ‫למה אין את נכנסת לפני כשאר כל האותיות‪.‬כי אז ג"כ קב"ה‬ ‫אמרה לפניו‪ :‬רבון העולם‪ .‬בגין דחמינא כל אתוון נפקו מן‬ ‫המתנה הגדולה הזו‪ .‬וזהו שאומר כאן‪ .‬כדרך יציאת‬ ‫ב' וגם זה אמת שלא אעביר מתנתה לאחר‪.‬נברא העולם‪ .‬כנ"ל‪ .‬בי נתברר‬ ‫שבאות ב'‪ .‬וזהו שאמרה מה אנא אעביד‬ ‫היחוד אינו אלא באות א'‪.‬‬ ‫א' לא עאלת אמר לה קב"ה‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫ראש כנ"ל‪ .‬‬ ‫יז כא אחרי מות קפה שג בלק קנט שמה פנהס רא‬ ‫ת"ז ד' ז‪ .‬והנה‬ ‫לעלות מ"ן‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫דאמר לה קב"ה‪ .‬ולתת אותה‬ ‫הא' להעלות מ"ן מעצמה‪ .‬תק"ח ד' קא‪ .‬א' א' למה‬ ‫דהיינו בחינת המוחין דג"ר‪ .‬את תהי ראש לכל‬ ‫שיש בכל הקומות בחינת זה לעומת זה‪ .‬דהא *( יהיבתא‬ ‫לאת בי"ת נבזבזא רברבא דא‪ .‬טו ‪ :‬ת"ה ד' יט ‪ :‬תי"ט ד' מב‪ .‬‬ ‫אות א'‬ ‫ע"ש היטב בהזוהר‪ .‬מה אעשה‬ ‫שם אני‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫בה אברי עלמא את תהא ריש לכל אתוון‪:‬‬ ‫והן בגמר התיקון‪ .‬‬ ‫המוחין דג"ר במשך שתא אלפי שני‪ .‬סא ‪ :‬תכ"ב ד' סו ‪ :‬סח‪ .‬‬ ‫תמן כי ראיתי שאיני טובה יותר מהן‪.‬לאעברא נבזבזא פ דיהב‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ע אלף וכו' אמרה ליה רבון של עולם וכו' דכל‬ ‫צ( ב"א קלח מקץ קנח ויגש ו בשלח רטו יתרו תקיד‬ ‫אתוון נפקו )אה"ל(‪ .‬פח‪ :.‬‬ ‫קמך בלא תועלתא‪ :‬כי הטעם שלא הרהיבה‬ ‫שיעביר את המתנה שנתן לעבדו‪ .‬אין בי יחוד אלא בך‪ .‬וכל‬ ‫יש לעומת‪ .‬לא תתכן‬ ‫עיקר בנין כל פרצוף במדתה של האות ב'‬ ‫בה אתעדל"ת אלא רק בכח אתעדל"ע לבד‪.‬‬ ‫כמ"ש בזוהר )ויקרא דף ו' ע"א(‪ .‬ותו‪ .‬‬ ‫שהיו האותיות בסוד השעשועים‪ .‬למה‬ ‫לית אנת עאלת קמאי כשאר כל אתוון‪ .‬קיימא אות‬ ‫תהא משמשת להמשכת הראש לכל אתוון‪.‬‬ ‫לאעברא וכו'‪ :‬וטעם ב' שלא הרהבתי‬ ‫והתשובות הן סוד ירידת המ"ד‪ .‬ע"כ‬ ‫לא היה לי ספק שיהיה עוד אפשר איזה שינוי‬ ‫נפלה לח תוסיף קום בתולת ישראל‪ .‬שהם המוחין‬ ‫לית אנת עאלת‪ .‬וגם כנגדה‬ ‫כל החשבונות‪ .‬אל"ף‪ .‬כי כבר ידעת שכל אלו השאלות‬ ‫רברבא דא ולא יאות למלכא עילאה‬ ‫של האותיות‪ .‬וכל מעשי בני העולם‪ .‬תס"ט ד' קיא ‪ :‬ת"ע ד' קכ‪ .‬לכן את‬ ‫יוקים לה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נב‬ ‫לח( קיימא את צ( א לא עאלת‪ .‬ס‪ :‬סה‪ .‬כי אין מדרך המלך להעביר מתנה שנתן‬ ‫תוסיף קום מעצמה אלא קב"ה יוקים לה‪.‬‬ ‫לח ( קיימא את א ' וכו ' ‪ :‬עמדה אות‬ ‫הוא להורות על ב"פ הנ"ל‪ .‬אמר לה הקב"ה‪ .‬קב"ה יוקים לה‪.‬קיח‪ .‬קכג ‪ :‬קכה ‪ :‬ז"ח‬ ‫)א"ב( ה‪ .‬‬ ‫לעבד זה וליתן אותה לעבד אחר‪.

‬אתוון רברבן הן מבחינת‬ ‫מזה שום שינוי באלו המוחין כנ"ל‪ .‬‬ ‫ישרון כל חושבנין וכל עובדי דעלמא‪:‬‬ ‫הראשונות הן‬ ‫דהיינו אלקים את שהא' והב'‬ ‫כלומר‪ .‬אלהים את‪ .‬‬ ‫לא יהיו אלא בך‪ .‬וכל יחודא‪ .‬הרומזות על‬ ‫דעלמא תתאה‪ .‫נג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לעבדו ולמיהב לאחרא‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ר( ז"ח ד' ב ‪ :‬ה ‪ :‬פח‪ .‬שהיא התלבשה בא' השניה של ז"א‪.‬מורה‪ .‬וזה אמרו בך ישרון כל חושבנין וכל‬ ‫כי ב' הראשונה היא של העליון‪ .‬ש( ויצא רסו תרוטה קב תרכד תתפב תצוה כב ויקהל ריב פקודי קמד רסז‬ ‫ויקרא ג שלח קנב פנחס קכט ת"ז תכ"ב ד' סד ‪ :‬סו ‪ :‬ז"ח ד' ס ‪ :‬ת( ב"א שי פקודי רע‪ .‬כי‬ ‫באת א'‪.‬דהיינו בראשית ברא‪ .‬כדרך העליון הרוצה להשפיע‬ ‫לט( ועבד קב"ה אתוון וכו'‪ :‬ועשה‬ ‫בתחתון‪ .‬והב' דעלמא עלאה התלבשת בב'‬ ‫הקב"ה אותיות עליונות גדולות‪ .‬כי בחינת הב' קבעתי רק‬ ‫שהוא מלכות‪ .‬בראשית בר"א‪ .‬‬ ‫התלבשה בא' דעלמא תתאה‪.‬ואפילו אם יריעו מעשיהם לא יגיע‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬עד‪ .‬ואם יחזרו בתשובה‪ .‬יהיה ג"כ‬ ‫הן ענין אחד‪ .‬כי אין היחוד שלי מתגלה בעולם‬ ‫אותיות מלמעלה‪ .‬אמר לה קב"ה‪ :‬אל"ף אל"ף‪ .‬ומעולם התחתון‪.‬תק"ח ד' קכב‪.‬ימשיכו שוב המוחין‬ ‫דבראשית ברא‪ .‬‬ ‫וכל יחודא לא חוי אלא באת א'‪ .‬‬ ‫מתלבשות זו בזו‪ .‬מבינה ‪ .‬קהלת‬ ‫הראשונה התלבשה בו‪ .‬והן אחת‪ .‬וכן אלף אלף‪.‬חושבנין‪ .‬כי אז יחזרו וימשיכו המוחין דג"ר‪.‬מעלמא עלאה ומעלמא תתאה כלומר‪.‬לית בי יחודא אלא בך‪ .‬ותשובה‪ .‬שלא יהיה תלוי כלום במעשה‬ ‫התחתונים‪ .‬וכן הא' דעלמא עלאה‬ ‫ספירות הבינה‪ .‬‬ ‫דרב המנונא סבא‬ ‫הסולם‬ ‫אותיות‬ ‫כתוב‬ ‫הרומזות על ספירות המלכות‪ .‬כי אז יסתלקו המוחין דג"ר‪ .‬וזה אמרו וכלהו כחדא‬ ‫טובים‪ .‬מורה אם יקלקלו‬ ‫והב' השניה היא של התחתון ז"א אשר הב'‬ ‫מעשיהם‪ .‬‬ ‫הן אותיות מלמטה‪ .‬ואתוון תתאין זעירין הן בזו"ן‪.‬כי כל ענין שכר‪.‬ועובדי‬ ‫דבינה‪ .‬‬ ‫מעולם העליון‪ .‬ב( ב"ב כט לך שיט ויצא רס רסו שלה וישב קא ויחי תשעג תתט תרומה ב ח טו קב קמג‬ ‫קמד ריט תרמט תצוה לו פקודי ריא בהעלותך נט ז"ח שה"ש ד' עב‪ : .‬וכן הא' הראשונה היא‬ ‫ז'(‪ .‬‬ ‫הוו‪ .‬‬ ‫עובדי דעלמא‪ .‬ושני האלפי"ן דאלקים את‪:‬‬ ‫דג"ר‪ .‬ומשום זה‬ ‫וז"ש‪ .‬כדי שישפיעו זו בזו‪.‬שהוא בינה‪ .‬ובגין כך‬ ‫ת( בי"ת בי"ת‪ .‬את תהא ר( ריש לכל אתוון‪ .‬ממלכות‪ .‬וכלהו כחדא הוו‪ .‬‬ ‫עונש‪ .‬עג‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫בראשית‬ ‫‪53‬‬ .‬בך ישרון כל חושבנין‪.‬ואותיות תחתונות קטנות‪.‬בך‬ ‫ב' ב'‪ .‬‬ ‫דעלמא‪ .‬וכן שני האלפי"ן‬ ‫על היחוד הגדול של גמר התיקון‪ .‬שהיא בינה‪.‬‬ ‫והנה כשהעליון רוצה להשפיע בתחתון הוא‬ ‫אם יריעו מעשיהם יסתלקו המוחין דג"ר‬ ‫צריך להתלבש בתחתון וז"ס שתי הביתי"ן‬ ‫שבך‪ .‬‬ ‫המוחין שבך תלויים לגמרי במעשה התחתונים‪.‬‬ ‫לעיקר הפרצוף‪ .‬לא הוי אלא באת אל"ף‪.‬בסוד הכתוב אשר עשה אלקים את‬ ‫האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים‪) .‬אלא הראשונות הן מעלמא עלאה‬ ‫והשניות הן מעלמא תתאה‪ .‬לית בי יחודא אלא בך‪ .‬‬ ‫דרך אמת ח( קנט ותרומה קלב א' ושם קעד א' ותצוה קפ ב' ויקרא ב' א' ופנחס רכ א' ופקודי רכח ב' ויחי‬ ‫רלד ב' ויקהל רה ב'‪.‬א( אתוון מלעילא ואתוון‬ ‫מתתא‪ .‬אל"ף אל"ף‪ .‬ועוד נוסף‪ .‬ב( מעלמא עלאה ומעלמא תתאה‪.‬אמנם‬ ‫הבינה‪ .‬‬ ‫לט( ועבד קב"ה ש( אתוון ח( עלאין רברבן ואתוון תתאין זעירין‪ .‬‬ ‫וכל עובדי דעלמא‪ .‬וכולן הן ביחד‪.‬א( ב"א שי‬ ‫ויקרא א‪ .‬שעליהם יתגלה גמר התיקון‪.‬אע"ג דאת בי"ת בה אברי‬ ‫עלמא‪ .‬זה רומז‬ ‫ששני הביתי"ן הן ענין אחד‪ .‬על העלאת מ"ן ע"י מעשים‬ ‫כדי להשפיע אליו‪ .‬והא' וה ב' השניות‬ ‫אלא במדתך‪ .

‬אין ז"א יכול‬ ‫חסרת ג"ר‪) .‬הרי‪ .‬דא חכמ"ה‬ ‫דעלמא קיימא עלה לעאלא גו רזין סתימין ט( עלאין‪ .‬‬ ‫מאמר חכמה דעלמא קיימא עלה‬ ‫ואומר‪ .‬וזה אמרו מאי בראשית‪ .‬שהם ו"ק דז"א‪ .‬ב( היא החכמה‬ ‫אמא לחוץ אודות הבנים‪ .‬תהלים ק"ד( כי חכמה זו‪ .‬שהעולם שה"ס ז"א‪ .‬וכאן נחקקו ששה‬ ‫נעשה כמוהו‪.‬‬ ‫ר' יודאי אמר‪ .‬הוא שם החכמה‪ .‬ואמר‪ .‬‬ ‫חכמה דעלמא קיימא עלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫סתימין עלאין‪ .‬והיינו ברא שית‪ .‬דעלמא‬ ‫מ( בראשית‪ .‬ד( ב"א יג ויצא קה קלב בהישמטות ח"א‬ ‫ד' רנו ‪) :‬ד"י(‪ .‬הכוונה היא על החכמה‬ ‫שית סטרין בלי ראש‪ .‬עי' לעיל במראות הסולם אות ב'‬ ‫לקבל ממנה כלום‪ .‬היא החכמה‪ .‬הרמוז‬ ‫בראשית נוטריקון בר"א שי"ת‪ .‬‬ ‫דא"א ונעשית שמה חכמה כדי להשפיע אל‬ ‫וכן אבא דאצילות‪ .‬נחקקו בה ו"ק בחסר ג"ר מפאת יציאתה‬ ‫וז"ש‪ .‬להכנס תוך סודות הסתומים העליונים‪.‬מאי ג( בראשי"ת‪ .‬‬ ‫זו נחקקו ששה קצוות רברבין עלאין‪ .‬והיא משפעת לזו"ן‪ .‬והכא אגליפו ד( שית סטרין‬ ‫רברבין י( עלאין‪ .‬שהיא בינה החוזרת להיות‬ ‫אגליפו שית סטרין רברבין עלאין דמנהון‬ ‫חכמה ע"י עליתה לראש א"א‪.‬‬ ‫ד"ה ונודע( הרי שהבינה נחקקה ונעשתה‬ ‫וע"כ בראשית ברא‪ .‬ונעשתה לבחינת ו' קצוות‬ ‫בה‪ .‬אבל לא החכמה‬ ‫שהבינה עצמה יצאה מבחינת ראש דא"א‬ ‫הקדומה דא"א‪ .‬‬ ‫שהם נעשים כמוהם‪ .‬שהם ו"ק דבינה‪.‬רבי יודאי וכו'‪ :‬בראשית‪.‬‬ ‫ע"י המלכות שעלתה להם במקום בינה‪ .‬מהו בראשית‪ .‬והח"כ ע"י מ"ן מתחתונים‪.‬‬ ‫דרך אמת ט( ע"ק‪ .‬י( אצילות‪ .‬‬ ‫עלה היינו החכמה דל"ב נתיבות‪ .‬דא‬ ‫השפע לכל העולמות‪ .‬דמנהון נפיק כלא‪ .‬יש ב' חכמות בעולם‬ ‫עשית‪) .‬כי תחתון העולה לעליון‬ ‫דהיינו באורות הבינה‪ .‬דעלמא‬ ‫כי בעמדה בגוף דא"א אינה יכולה לקבל‬ ‫שהוא זו"ן קיימא עלה‪ .‬‬ ‫נאצלים ויוצאים מהם‪ .‬ואבא עצמו אתתקן‬ ‫דל"ב נתיבות‪ .‬עומד‬ ‫עלאין שהם או"א ומלבישים אותם‪ .‬אלא דא חכמה דעלמא קיימא‬ ‫ומאבא‪ .‬ועילים ע"י לרזין סתימין‬ ‫וזו היא חכמה‪ .‬שחכמה דא"א‪.‬ה( ב"א שעח ויצא צט בהשמטות ח"א ד' רסה ‪ :‬ד"י בא רכ‪.‬דהיינו‬ ‫עליה‪ .‬שמאלו שית סטרין‬ ‫חכמה דעלמא קיימא עלה לאעלא גו רזין‬ ‫שנחקקו בבינה יוצאים כל העולמות‪ .‬שמקבל ממנה ומתקיים‬ ‫מבחינת ג"ר דא"א‪ .‬ו' קצוות‪ .‬ושית‬ ‫באותיות בראשית‪ .‬שבחכמה‬ ‫מכאן‪ .‬וז"ש‪ .‬‬ ‫האצילות‪ :‬א( היא חכמה קדומה‪ .‬בסו"ה כולם בחכמה‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬נתקנו בעצמם כעין דו"נ‪.‬פירושה‪.‬‬ ‫כי בעת שהזו"ן‪ .‬משא"כ החכמה דא"א עצמו‪ .‬שפירושו‪ .‬שהיא הבינה העולה לראש‬ ‫כעין דכר ונוקבא‪ .‬היינו אותו שלא נזכר‪.‬והכא אגליפו שית סיטרין‬ ‫שמהם יוצא הכל‪ .‬בחכמ"ה‪ .‬דמנהון אתעבידו ה( שית מקורין כ( ונחלין‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ג( ב"א שם תולדות קפב ח"א בהשמטות ד' רנו‪ .‬בסוד אבא הוציא‬ ‫דא"א הנק' חכמה סתימאה‪ .‬מי ברא אותם‪ .‬ומהם נעשו ששה מקורים‬ ‫ונחלים‪ .‬לעאלא גו רזין סתימין עלאין‪:‬‬ ‫מראש דא"א‪ .‬הנק' עולם‪ .‬‬ ‫מא"א‪ .‬ולא נברא העולם על ידה‪.‬‬ ‫נפיק כלא כי בחכמה דל"ב נתיבות שהיא‬ ‫בינה‪ .‬ומה‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫שקורא‬ ‫‪54‬‬ .‬דא חכמה‪ .‬‬ ‫הז"א‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נד‬ ‫מאמר חכמה דעלמא קיימא עלה‬ ‫מ( בראשית‪ .‬כ( בריאה‪.‬היינו בחכמה‪.‬הם עולים לאו"א עלאין‪.‬שהוא א"א‪.‬ד"י פקודי יד‪ .‬‬ ‫זו"ן קיימא עלה‪ .‬‬ ‫קצוות הגדולים העליונים‪ .‬כי ששת הקצוות נבראו‬ ‫סיטרין פירושו‪ .‬ונעשתה לבחינת גוף דא"א חסר ראש‪.‬להביאם תוך הים‬ ‫רברבין עי' וכו' והיינו בר"א שי"ת‪ :‬כי‬ ‫הגדול‪ .‬ונמצא‬ ‫כי ראשית‪ .‬שע"י המוחין שמקבל ממנה‪.‬בחכמה‪.‬תרומה רה ויקהל קב‪ .‬שהיא חכמה‬ ‫בינה שיצאה מראש דא"א‪ .‬רבי יודאי אמר‪ .‬וזה אמרו והכא‬ ‫דל"ב נתיבות‪ .‬‬ ‫זו"ן מתקיימין‪ .‬שהם משפיעים‬ ‫ואו"א נק' רזין סתימין עלאין‪ .‬השגת מוחין‪.‬מקבלים מן‬ ‫חוזרת לראש דא"א ומקבלת ג"ר דחכמה‬ ‫החכמה דל"ב נתיבות‪ .‬שהכל‬ ‫אותו הסתום שאינו ידוע‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬קיימא פירושו‪ .‬שהוא מלכות‪ .

‬‬ ‫הם המוחין דז"א‪ .‬ד"י‬ ‫ויקהל כא פקודי א אחרי מות לד )ימא דחכמתא(‬ ‫האזינו רכח‪ .‬ואומר‪ .‬מורה על ו"ק סטרין בלי‬ ‫בר"א שי"ת‪ .‬ע"ז אומר שהוא ההוא סתים דלא ידיע‪.‬והיינו ברא שית מהכא‬ ‫אתברהאו‪ :‬ברא‪ .‬מורה‬ ‫נשארות סתומות לז"א ואינו משיג אותן‪.‬כי מלת ברא פירושו‪ .‬כי נודע שעתיק אתתקן‬ ‫נבראו ונחקקו שית סטרין בלי ראש‪ .‬וז"ש‬ ‫דבינה ‪ .‬גו‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬כי הוא הוציא‬ ‫אתוון רברבין‪.‬ואח"כ בעת חזרתה‬ ‫לראש דא"א‪ .‬שמרומז בבראשית‪ .‬אמר‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫צ כד ל"ג )אה"ל(‪.‬‬ ‫דשית סטרין בעת היות הבינה לבר מראש‬ ‫מאמר מנעולא ומפתחא‬ ‫דא"א‪ .‬האחרים‪ .‬אלא‬ ‫נרמז במלת בראשית בר"א שי"ת‪ .‬שהיא ז " א ‪.‬שהם לעילא מן הז"א‪ .‬סיתום‪ .‬הם ו"ק של‬ ‫דבינה נק' מקורין למוחין‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬שע"כ‬ ‫יצאה הבינה לחוץ לבחי' ו"ק דקטנות‪ .‬להורות כי מחכמה‬ ‫וטעם הדבר הוא‪ .‬כדי להאציל לפרצוף א"א )כנ"ל‬ ‫ז' ימי בראשית‪.‬‬ ‫שהם מבינה‪ .‬ואז הם נעשים לשית‬ ‫אמר לו ר' חייא לר' יוסי‪ :‬מה שאתם אמרים‬ ‫נהלין‪ .‬‬ ‫ו( ב"א רצח ויצא שפז בהשמטות ח"א ד' רסו‪ .‬שית יומין עלאין‪ .‬‬ ‫דמנהון מו"ק רברבין עלאין דבינה אתעבידו‬ ‫ולא יותר‪ .‬מאן ברא לון‪ .‬ב( ברא שית‪ .‬לעאלא היינו להשפיע‪ .‬נקראות שית מקורין‪ .‬‬ ‫הבינה מהראש שלו ועשה אותה לבחינת ו"ק‪.‬‬ ‫ע"כ מרומזות בחכמה זו שבבראשית האותיות‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫חכמה דעלמא קיימא עלה‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫היא בבראשית עצמו‪ .‬‬ ‫ההוא סתים דלא ידיע‪ :‬כיון דמלת ברא‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫‪55‬‬ .‬החוא דלא אדכר‪.‬‬ ‫מאמר מנעולא ומפתחא‬ ‫מא( רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא‪ .‬ומה שו"ק דקטנות‬ ‫בשם אורייתא‪ .‬להיותן רק‬ ‫מקורין אל המוחין דז"א‪ .‬‬ ‫משום שששת ימים עליונים‪ .‬הם‬ ‫שית מקורין‪ .‬כמ"ש‬ ‫אלא ו"ק דחכמה בלבד‪ .‬צ כד מטו לחד בי חקל‪ .‬ודאי כך הוא‪.‬כי ג"ר של החכמה‬ ‫בראשית‪ :‬א( על חכמה‪ .‬בס"ה מנחל בדרך ישתה על כן ירים‬ ‫ראש‪) .‬וזה אמרו אבל‬ ‫להלן‪ .‬ז( ב"א יג קצד ב"ב כח שעה לך רעז תק"ח ד' צג ‪ :‬קטז‪.‬דהיינו רק הו"ק‬ ‫לימא רבא‪ .‬דהיינו אל הנוקבא שלו‪ .‬ולפיכך ב' ענינים מרומזים כאן במלת‬ ‫אחרנין סתימין אינון‪ .‫נה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לעגלא גו ו( ל( ימא רבא‪ .‬תהלים ק"ו( ואז הז"א משפיע אותם‬ ‫ברא שית‪ .‬א"כ מי הוא שברא‬ ‫שקורא אותם ו"ק רברבין עלאין‪ .‬‬ ‫דרך אמת ל( מלכות דבריאה‪.‬הם ו"ק דז"א דקטנות‪ .‬דהיינו שהעלה ה' תתאה לנקבי‬ ‫המקורין למוחין לזו"ן שהם נק' עולם‪ .‬כשהגיעו לשדה אחד‪.‬דהיינו הג"ר דבינה‪ .‬ונחלין‬ ‫סתומים‪.‬והם‬ ‫העינים שלו‪ .‬‬ ‫חכמה‪ .‬הוא משום שלא‬ ‫הבינה‪ .‬אלא ו"ק דחכמה בלבד‪.‬כי בראשית‬ ‫כדי להעשות למקור להשפיע מוחין לזו"ן‪.‬להורות שאין לו לז"א ממנה‬ ‫ראש‪ .‬הוא משום‬ ‫זה‪ .‬כדי‬ ‫ולולא יצאה הבינה לחוץ לא היו ראויים‬ ‫להשפיע אל הז"א‪ .‬‬ ‫נחלין אל הז"א‪ .‬ע"ד האותיות דבינה‪ .‬דמנהון אתעבידו שית מקורין‬ ‫שהוא ברא שית סטרין רברבין אלו‬ ‫ונחלין לעאלא גו ימא רבא‪ :‬כי החקיקה‬ ‫הנרמזים בבראשית‪.‬‬ ‫מורה על הבינה שחזרה להיות חכמה‪ .‬מהכא אתבריא‪ .‬‬ ‫ממנה ג"ר דחכמה‪ .‬ומתוך שהז"א אינו מקבל‬ ‫לשום מוחין כנ"ל‪.‬הנק'‬ ‫דהיינו חכמה סתימאה דא"א‪ .‬ההוא סתים דלא ידיע‪.‬כי ראשית‪ .‬אורייתא היינו ז"א המכונה‬ ‫ימא רבא היינו לנוקבא‪ .‬הם משפיעים אל התורה‪ .‬‬ ‫אות‬ ‫וז"ש‪ .‬והיינו ז( ברא שי"ת‪ .‬מאן ברא לון‬ ‫ההוא דלא אדכר‪ .‬שהם‬ ‫בצמצום ב'‪ .‬הן נעשות למוחין דג"ר הנק'‬ ‫מא ( רבי חייא ורבי וכו ' ‪ :‬ר "ח ור '‬ ‫יוסי היו הולכים בדרך‪ .

‬‬ ‫שעליה היה צמצום א' שלא לקבל חכמה‪ .‬גליפי אגליף ההוא‬ ‫סתימאה קדישא גו נ( מעוי דחד טמירו‪ .‬וג"ר‪.‬כי ה"ת דהו"ה הסרה בא"א‪.‬כי אין‬ ‫עלאין‪ .‬ע"ד הנ"ל בעתיק וא"א‪ .‬אלא רק מחציתה התחתונה של כל‬ ‫חצאין‪ .‬ואח"פ‬ ‫מב( אבל חמינן גו וכו'‪ .‬נ( יסוד אימא‪ .‬‬ ‫שה"ת נשארה בג"ר של כל אחד‪ .‬‬ ‫הפרצופין נחלקו בעצמם לב' חצאים‪ :‬גו"ע‬ ‫וזה אמרו דשית יומין עלאין גבי‬ ‫ונקבי עינים לחוד‪ .‬‬ ‫אל הז"א ממוחין עלאין אלא שית יומין‪ .‬שאומר כך אותו הסתום‬ ‫דזו"ן הגדולים‪ .‬‬ ‫ח( ב"ב לב האזינו רלד ת"ז תל"ו ד' עח‪ .‬‬ ‫הנמשכים בה"פ אצילות הם רק בהי' ו"ק‬ ‫וע"כ אין בא"א אלא ט"ס ראשונות בחוסר‬ ‫דחכמה ונשארים חסרים ג"ר דחכמה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נו‬ ‫דשית‬ ‫ח(‬‫ליה רבי חייא לרבי יוסי‪ .‬‬ ‫הוא סוגר ופותח‪.‬והמלכות נשארה בנקבי עינים‬ ‫בסתרי בראשית‪ .‬ואותו המפתח כולו גנוז בהיכל‬ ‫דמלכות משלימתם במקום מלכות‪.‬‬ ‫מראש שלו‪ .‬‬ ‫היינו נוקבא דעתיק‪ .‬כי הגם‬ ‫ביואר הדברים‪ .‬וזו"ן הקטנים אין להם אלא‬ ‫הקדוש‪ .‬שה"ס נוקבא דעתיק‪ .‬שהוא‬ ‫בסוד הי' דנפיק מאויר שלהם וחזרו להיות‬ ‫אזן‪ .‬והוציאה אח"פ דא"א לחוץ‬ ‫ג"ר וז"ת‪ .‬‬ ‫משום שג"ר דכל פרצוף אינן מקבלות חכמה‬ ‫כנודע‪ .‬כי הבינה‬ ‫אורייתא ולא יתיר דהיינו כמבואר‪ .‬ש דנקיד בנקודה ס( ט( דנעץ‪ .‬אבל ראינו‬ ‫בזו"ן הקטנים‪ .‬רק עטרת יסוד‬ ‫מפתח אחד‪ .‬בבחינת לא אחידע‪ .‬ההוא גליפי‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק ואחרנין )אה"ל(‪ .‬ולכן‬ ‫פירושו‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"א(‬ ‫‪56‬‬ .‬שהם‬ ‫ונמצאת ה"ת בנקבי עינים דאו"א‪ .‬ויה"ו‬ ‫ומכח זה נבחן שכל פרצופי ג"ר‬ ‫באח"פ שהן א"א‪ .‬כי אותו המפתח‬ ‫מדרגה‪ .‬וכל‬ ‫אלא ו"ק דחכמה‪.‬בגין‬ ‫יומין עילאין גבי אורייתא ולא יתיר‪ .‬והם חסרים מלכות‪ .‬שע"ס בינה‪.‬וכן בזו"ן‬ ‫מוחין אלא לבחינת ו"ק של הפרצופין העלאין‪.‬‬ ‫נתתקנו גו"ע לבחינת זו"ן הגדולים‪ .‬שגו"ע ונקבי עינים שבה‪.‬באותו המפתח הוא‪ .‬והמלכות נגנזה בנקבי עינים דעתיק‪.‬חקק חקיקה תוך מעיו‪ .‬שעלתה לבינה‪ .‬אמנם אינם ממשיכים‬ ‫א"א הנק' חכמה סתימאה קדישא‪ .‬אבל אחרנין סתימין אינון‬ ‫בחוסר ה"ת בישסו"ת‪ .‬שה"ס נקודת המלכות דצמצום‬ ‫וא"א‪ .‬ואע"פ שהכל גנוז באותו ההיכל‪ .‬דחד טמירו‬ ‫ג"ר דאורות‪ .‬נשארה מחציתה העליונה של כל‬ ‫הכל‪ .‬ס( יסוד אבא‬ ‫מנעולא ומפתחא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫נשארים תמיד באור חסדים‪ .‬ולכן אין באלו המוחין‬ ‫ומהם נחתמו כל פרצופי האצילות‪ .‬ובז"ת אין‬ ‫נחקקה ונסתרה בה‪ .‬שהוא מטעם ה"ת הגנוזה בהם‪.‬הרי‪ .‬ורק עטרת יסוד‬ ‫של נסתר אחד‪ .‬שהרי אפילו‬ ‫המלכות שלהם נשארה בנקבי עינים דאו"א‬ ‫בפרצופין העליונים ממנו הן נעלמות‪ .‬כי‬ ‫אבל ג"ר של המוחין הן נעלמות‪ .‬גו מעוי דחד טמירו‪.‬חוטם פה‪ .‬נתקן לפרצוף א"א‪ .‬בסוד אוירא‬ ‫אות י"ג ד"ה וזהו(‪ .‬כמו שנחלק הכתר לב' חצאים‬ ‫א'‪ .‬‬ ‫נתקנו לאו"א עלאין‪ .‬שנחקקה בבינה‪.‬ואח"פ לחוד‪ .‬ולכן נחלק הכתר לשני‬ ‫דכיא‪ .‬ונבחן‬ ‫אור חכמה‪ .‬‬ ‫שה"ת משמשת בנקבי עינים בעתיק‪ .‬הא דאמריתו ברא שית‪ .‬‬ ‫אחד‪ .‬ר נ"א סטרי‪ .‬ומחצית הכתר התחתון‪ .‬ודאי הכי הוא‪ .‬ורק עטרת יסוד דא"א משלימתו לע"ס‪.‬סתימאה קדישא היינו‬ ‫דכלים החסדים להם‪ .‬ש נ"א דנקיט‪.‬שה"ת אינה חוזרת ויורדת מנקבי‬ ‫העינים שלהם גם בעת הגדלות‪ .‬ע"ד הנ"ל בעתיק‬ ‫בנקודה הנעוצה‪ .‬‬ ‫ט"ס ראשונות בחוסר מלכות‪ .‬‬ ‫שפירושו‪ .‬גליפי היינו החקיקה‬ ‫שבעת הגדלות הם בחזירים אליהם ‪.‬ט( ויחי‬ ‫תמה בשלח קלח תצוה צט פקודי לח רפט‪.‬ויה"ו‬ ‫ו"ק של המוחין‪ .‬והוא‬ ‫מלכות‪ .‬אותה החקיקה‪ .‬‬ ‫אלא ו"ק דכל פרצוף‪ .‬‬ ‫בנוקבא דעתיק‪ .‬ק אחרנין סתימין אינון‪.‬כן נחלקה גם הבינה וגם הזו"ן‪.‬‬ ‫דרך אמת מ( נ"א סתרי‪ .‬שאין‬ ‫נחלקה לב' פרצופין‪ .‬‬ ‫מב( אבל חמינן גו מ( ר סתרי בראשית דאמר הכי‪ .‬שגולגלתא עינים ונקבי עינים נשארו‬ ‫מדרגה ממשכת לעת גדלות את ג"ר דאורות‪.‬כמי שגונז הכל תחת‬ ‫שם רק יה"ו בחוסר ה"ת‪ .‬ואח"פ שבה לישסו"ת‪.‬כמו פרצוף עתיק‪.‬האח"פ‬ ‫דחסרון אח"פ דכלים‪ .‬עיקר‬ ‫ולפיכך‪ .‬הנקוד‬ ‫משלימה למלכות שלהם‪ .

‬שא"א המשיך‬ ‫וז"ש‪ .‬עקרא דכלא בההוא‬ ‫מפתחא הוי‪ .‬‬ ‫מפתחא הוי היינו רק בעטרת יסוד‪ .‬כי אז נשאר הפרצוף‬ ‫מפתחא‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫י( לך שיג שס משפטים שג תרומה מט קלא תתפו ספרא דצניעותא יג ויקהל רפט פקודי תקד פנחס תשיב‬ ‫תשיג ת"ז ת"ה ד' יט ‪ :‬ז"ח ד' לט ‪ :‬צ‪ .‬בנקודה דנעיץ בעזקא‪ .‬אמנם כלפי‬ ‫המתוקן עם עטרת יסוד‪ .‬‬ ‫שבג"ר שלה שולטת ה"ת‪ .‬‬ ‫וזה אמרו וטמיר ביה כמאן דגניז כלא‬ ‫תחות מפתחא חדא כלומר‪ .‬כ( פקודי ד‪ .‬הכוונה הוא‪ .‬‬ ‫עינים‪ .‬שהם מחצית הכתר התחתון‪ .‬ואק"ג דכלא גניז בההוא היכלא‬ ‫יסוד‪ .‬בספרי‬ ‫פתיחה לחכמת הקבלה דף כ"ה ד"ה וע"ז(‪.‬ל( אחרי מות לב ת"ז תי"ח ד' לג‪ .‬ואע"ג דכלא גניז בההוא היכלא‪ .‬כי א"א נחקק ע"י‬ ‫סוגרת המוחין דג"ר‪ .‬כמבואר‪) .‬היא‬ ‫שולטת רק עטרת יסוד ולא ה"ת‪ .‬כי אז‬ ‫אוירא דא"א אתיידע‪ .‬ולא‬ ‫וז"ש‪ .‬בפנימיות הנוקבא דעתיק‪ .‬הוא כי א"א נחקק ונחסר‬ ‫חדא‪ :‬כי א"א האציל לאו"א עילאין וחקק‬ ‫מג"ר שלו ע"י פנימיות העליון שלו שהוא‬ ‫גם לאו"א בחסרון ג"ר דאורות ואח"פ דכלים‪.‬ההוא גליפי אגליף וטמיר ביה‪.‬שם אינו חסר כלל ג"ר‪ .‫נז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫אגליף וטמיר ביה ‪ .‬וגם בחינת‬ ‫כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא ‪:‬‬ ‫עצמו‪ .‬כי ו"ק‬ ‫כי הוא סוגר את הפרצוף מהארת ג"ר בעת‬ ‫דבינה הנק' ישסו"ת‪ .‬ההוא מפתחא ל( סגיר ופתח‪.‬‬ ‫ושיעור הדברים‪ .‬מ"מ האי גליפי‬ ‫ע"פ שהסגירו ופתיחו נעשים ע"י ה"ת שבנקבי‬ ‫וחקיקה שנעשה בא"א מכח עתיק‪ .‬ואז אחר‬ ‫דכלא גניז בההוא היכלא‪ .‬ולעיל אמרנו שאין בו‬ ‫המלכות דצמצום א' הנקראת נקודה אמצעית‪.‬שהוא המפתחא‪.‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫ה"ת מעתיק‪ .‬דהיינו גם בחי'‬ ‫שיש להם אח"פ דכלים קונים גם ג"ר דאורות‪.‬המתוקנת בכלהו ו"ק דפרצופי אצילות‪.‬שבו נגנזו כל האורות דג"ר‪ .‬‬ ‫עקרא דכלא בההוא מפתחא הוי‪ :‬היכלא‬ ‫כנ"ל בדיבור הסמוך‪ .‬‬ ‫ואמרו דגניז כלא‪ .‬נקיד‬ ‫המלכות דנקודה אמצעית בו‪ .‬אינו‪ .‬שהיא מתוקנת בה"ת בנקבי‬ ‫והם ההיכל‪ .‬דומה‬ ‫העינים‪ :‬שבהיותה עולה לנקבי עינים היא‬ ‫לחקיקה דעתיק עצמו‪ .‬שהיא‬ ‫כאן שיש בא"א גו"ע‪ .‬שבה ג"ר וו"ק‪.‬‬ ‫מבתחא‪ .‬שאינה ממשכת‬ ‫פירושו תיקון המסך לסוד הזווג‪ .‬כנהוג בו"ק דכלהו‬ ‫עצמו הוא גו"ע וחסר אח"פ‪ .‬ומטעם זה הוא מכונה ג"כ פתח עינים‪.‬ולפיכך‬ ‫פותחת המוחין דג"ר שיאירו בפרצוף‪ .‬‬ ‫של או"א עלאין חשובים כמו חכמה וג"ר‪.‬ששם ה"ת בנקבי‬ ‫לפה‪ .‬משא"כ‬ ‫עם אורות דג"ר בעת ירידתו בחזרה למקומו‬ ‫בג"ר דבינה שהם או"א‪ .‬כמאן דגניז כלא תחות י( מפתחא חדא ‪ .‬‬ ‫אלא אח"פ‪ .‬‬ ‫נוקבא דעתיק‪ .‬ונמצא שבנקבי עינים דא"א‬ ‫ובהיותה יורדת מנקבי עינים בחזרה לפה‪ .‬והוא פותח אותו בחזרה‬ ‫שפירושו ו"ק מחוסרי ראש דג"ר‪ .‬‬ ‫ג"ר דנשמה‪ .‬פירושו בחינת המלכות דעטרת‬ ‫וז"ש‪ .‬וזהו לאפוקי מהמסך‬ ‫כלפי עתיק אין לו אלא אח"פ‪ .‬‬ ‫מלכות‪ .‬‬ ‫פרצופין‪ .‬פירושו‪ .‬ולא יקשה לך מה שאנו אומרים‬ ‫דנעץ‪ .‬תל"ו ד' עח‪.‬ומחזירים אח"פ למדרגה‪ .‬כי‬ ‫פירושו‪ .‬כי נתבאר שם שבפרצופי‬ ‫הוא הבינה שהיא היכל לחכמה‪ .‬‬ ‫)כנ"ל במראות הסולם אות ב' ד"ה והוא(‪.‬כי מסך זה‬ ‫דעטרת יסוד‪ .‬כי אע"פ שעתיק‬ ‫וז"ש‪ .‬וההוא מפתחא‬ ‫כ( גניז כלא בהיכלא חדא‪ .‬הן‬ ‫עינים שלה כנ"ל‪.‬והן ג"ר דחיה והן ג"ר דיחידה‪.‬ההוא מפתחא סגיר ופתח‪ :‬ואף‬ ‫עצמו נחקק בה"ת כנ"ל‪ .‬מ"מ עקרא דכלא בההוא‬ ‫וע"כ נבחן המסך שבנקבי עינים בשם מפתחא‪.‬נק' בשם נקודה דישובא‪ .‬‬ ‫גם בחי' ה"ת דעתיק להיכלא דא‪ .‬כי‬ ‫שעליה היה הצמצום הא'‪ .‬שהוא עטרת יסוד‪ .‬שהוא עטרת היסוד‪ .‬להיותו מתוקן במפתחא‬ ‫מחזרת‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫‪57‬‬ .‬כי החסדים‬ ‫)כנ"ל אות ז' ובהסולם ד"ה ותמן(‪.‬רק בהם נבחן הגניזו‬ ‫שהוא בנקבי עינים‪ .‬‬ ‫ו"ק נפיק י' מאויר שלהם ונעשים אור‪.‬ובו"ק שלה שולט‬ ‫שפירושו שהמסך יורד מנקבי עינים שלהם‬ ‫המפתחא‪ .‬‬ ‫מנעולא ומפתחא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫דא‪ .‬כי הוא חסר‬ ‫בחסרון אח"פ דכלים ובחוסר ג"ר דאורות‪.‬וההוא מפתחא גניז כלא מהיכלא‬ ‫בשם נקודה אמצעית‪.‬משא"כ אוירא דעתיק לא אתיידע‪ .‬וז"ש ואע"ג‬ ‫אל הפה‪ .‬בנקודה‬ ‫בו ג"ר כנ"ל‪ .‬כנ"ל בדיבור הסמוך‪ .

‬‬ ‫חמשים‪ .‬באותו ההיכל יש שערים עשוים לסתימה‪.‬ונתבאר לעיל‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נח‬ ‫מג( בההוא היכלא‪ .‬אית ביה גניזין סתימין סגיאין אלין על אלין‪ .‬שיש‬ ‫מעינים לפה בעת גדלות כנ"ל‪ .‬שהרי‬ ‫עוד בסתימו‪ .‬ויש בהם‪ .‬וד"פ עשר הם ארבעים‪ .‬‬ ‫אי הוא לעילא אי הוא לתתא ובגין כך‬ ‫כי שער אחד אין לו צד‪ .‬שהשערים סגורים וסתומים‬ ‫עדיין נמצאים באור חסדים לבד כמקודם לכן‪.‬וז"ש חד תרעא לית ליה‬ ‫עשר‪ .‬וענין המספר‬ ‫עי' נדמה לנו שה"ת היא לעילא בנקבי עינים‪.‬כמ"ש להלן‪ .‬וז"ש‬ ‫הפה‪ .‬לכן יש כאן חקיקה לארבעין‬ ‫והפתיחה על המפתחא‪ .‬‬ ‫עכ"ז אין או"א מקבלים כלום מהאורות דג"ר‪.‬‬ ‫שהיא השער הנו"ן‪ .‬נמצא בהכרח שה"ת ירדה לתתא‬ ‫חמשים‪ .‬שהוא עטרת‬ ‫ונמצא‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫‪58‬‬ .‬ואינון מ( חמשין‪ .‬וג"ר דכל מדרגה שבהן‬ ‫תו"מ‪ .‬אמנם‬ ‫בז"ת‪ .‬‬ ‫אלין‪ .‬אלא הת"ת כוללת ו"ק והן‬ ‫אותה לתתא בפה‪ .‬שהוא עצם ה"ת היורדת‬ ‫פירוש‪ .‬ואינו ידוע אם הוא‬ ‫למעלה או הוא למטה‪ .‬שהרי העלו לכלים דאח"פ שלהם עם‬ ‫תרעין עובד סתימו ואינון חמשין שבעת‬ ‫ישסו"ת ומשפיעים המוחין דג"ר דאורות אל‬ ‫ששערי ההיכל הם בסתימו הם במספר‬ ‫ישסו"ת‪ .‬וג"ר דיחידה‪ .‬‬ ‫ואם אנו מסתכלים ביחס ישסו"ת רואים אנו‬ ‫שהן כח"ב תו"מ‪ .‬דהיינו עד‬ ‫דלא אתיידע‪ .‬ב' בחינות א( בשהם‬ ‫עומדת בנקבי העינים שלהם לעילא‪ .‬‬ ‫עשר‪ .‬‬ ‫כלומר שנעשו כדי לסתום את האורות‪ .‬‬ ‫כח"ב תו"מ‪ .‬ואח"פ שלהם עם ישסו"ת‬ ‫המלבישים עליהם מתחברים למדרגת או"א‬ ‫קץ‪ .‬והנה לפי"ז נמצא‪ .‬לפיכך מיוחסות הסגירה‬ ‫עטרת יסוד שלה‪ .‬דהיינו בית‬ ‫שהן או"א עלאין‪ .‬והם‬ ‫חד תרעא לית ליה סטרא‪ .‬לא נודע אם ה"ת עוד‬ ‫קבול לאורות‪ .‬ב( בעת שהשערים‬ ‫או שהיא ירדה מנקבי עינים לתתא אל מקום‬ ‫פתוחים ומקבלים האורות מהעליון‪ .‬וביחס ישסו"ת‬ ‫ותשע‪ :‬כי מביא לעיל שהסגירו ופתיחו אינו‬ ‫היא לתתא ובגין כך ההוא תרעא סתים‬ ‫נעשה בה"ת רק בהאי מפתחא‪ .‬באופן שאם אנו מסתכלים ביחס או"א‬ ‫אלא ארבעים ותשע‪ .‬כי ביחס ג"ר דבינה‬ ‫חמשין‪ :‬תרעין פירושו שערים‪ .‬‬ ‫כמו שה"ת עוד לא ירדה כלל מנקבי העינים‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫לא ידיע אי הוא לעילא אי הוא לתתא‬ ‫אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין‬ ‫כי ביחס או"א היא לעילא‪ .‬‬ ‫ואינם מקבלים כלום‪ .‬ובכל‬ ‫שאע"פ שה"ת יורדת מנקבי עינים דאו"א‬ ‫אחת מאלו ג' מיני ג"ר יש הרבה פרטים לאין‬ ‫עלאין אל הפה‪ .‬‬ ‫נמצאות כל אלו המדרגות בגניזו ובלתי‬ ‫ונשארים בבחי' אוירא דכיא בלבד‪ .‬ונמצא שאינו חסר אלא המלכות דמלכות‪.‬ודומים‬ ‫נודעות‪.‬לא ידיע‬ ‫חמשים‪ .‬וז"ש‪ .‬ומשום זה נשאר השער‬ ‫ההוא תרעא סתים‪ :‬היינו המלכות דמלכות‪.‬‬ ‫ההוא סתום‪.‬כי יש הרבה מיני ג"ר‪ .‬‬ ‫היכל יש אוצרות סתומים ומרובים‪ .‬בההוא‬ ‫היכלא‪ .‬ובעת שה"ת שוכנת בנקבי עינים‪.‬‬ ‫עשר‪ .‬כנ"ל‪ .‬ולפיכך כשכל אחת בה' ספירות כוללת‬ ‫סטרא היינו המלכות דמלכות שהיא עצם ה"ת‪.‬ונמצאת שגם היא יכולה לקבל‬ ‫שולטת ה"ת נשארות תמיד בבחינת אוירא‬ ‫מהמפתחא אל ט"ס הראשונות שלה‪ .‬‬ ‫הראויות לקבלה לא נעשו בכל ה' הספירות‬ ‫הרי שרק ה"ת עצמה היא הפותחת והסוגרת‪.‬‬ ‫ג"ר דנשמה‪ .‬‬ ‫ותשע ספירות‪ :‬ארבעים מד' הספירות‬ ‫מג( בההוא היכלא אית וכו'‪ :‬באותו‬ ‫כח"ב ת"ת‪ .‬והיו למ"ט שערים‪.‬הן חמשים‪.‬נחקקו לד' רוחות‪ .‬אגליפו נ( לארבע סטרין והוו‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫מ( יתרו לה שלט שפט שצג תצוה סט נשא קצא פנחס מח קצה תשעג תתה ואתחנן מא כי תצא כז בהשמטות‬ ‫ח"ג ד' רפ‪ .‬שבהן אינה שולטת ה"ת אלא עטרת‬ ‫גם המלכות כוללת עשר ספירות שהן כח"ב‬ ‫היסוד הנק' מפתחא‪ .‬אלו על‬ ‫ותשע הספירות הראשונות מהמלכות שכוללת‬ ‫אלו‪ .‬נ( ויצא‬ ‫שצג‪.‬שאז נמשכין בהם ג"ר דאורות‪.‬גניזין סתימין סגיאין אלין על‬ ‫לפרצוף אחד‪ .‬תרעין עובר סתימו ואינון‬ ‫שלהם‪ .‬ד"י ת"ז תכ"א ד' מב ‪ :‬תכ"ב ד' סח ‪ :‬תל"ב ד' עו ‪ :‬תל"ט ד' עט ‪ :‬ז"ח ד' א‪ .‬ג"ר דחיה‪ .‬כי ע"ס הן בעיקר רק ה' ספירות‪.‬אית תרעין עובד סתימו‪ .‬הוא‪ .‬‬ ‫מנעולא ומפתחא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫יסוד‪ .‬רק בד"ס לבד שהן כח"ב ת"ת‪.‬צ‪ .‬ונמצא שבחינת הגליפו דהיינו החקיקות‬ ‫מחזרת האח"פ דכלים וג"ר דאורות לפרצוף‪.‬שכל אחת מהן כלולה מעשר‪.‬אבל מבחינת פתיחת השערים אינם‬ ‫לפה‪ .‬‬ ‫עכ"ז כיון שפתיחת מוחין אינם בג"ר אלא רק‬ ‫ולא במלכות‪ .‬ולא על ה"ת‪.

‬עטרת יסוד‪.‬‬ ‫מפתחא בלחודוי ידיעה‪ .‬לא ידעין ביה אלא ההוא‬ ‫השער הנון גורמת חסרון ג"ר דמוחין מכלהו‬ ‫מפתחא בלחודוי‪ :‬המפתחא הוא עטרת‬ ‫מדרגות ואין בהן רק ו"ק דמוחין‪ .‬‬ ‫שמורה‪ .‬דא מפתחא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ת נ"א ותשע ל"ג‪ .‬דהיינו בז"ת של‬ ‫הסוגר והפותח‪ .‬ועטרת יסוד משמשת‬ ‫בו‬ ‫‪59‬‬ .‬ועטרת היסוד משמשת בהם במקומה‪.‬שהרי מחמתה נשארו או"א עי'‬ ‫באור חסדים בלי ג"ר וכן כל העליונים )כנ"ל‬ ‫וז"ש‪ .‬וכולל אותם בתוכו‪ .‬‬ ‫אי הוא לעילא‪ .‬אלא במפתח ההוא בלבד‪.‬ויסוד דמלכות‬ ‫נשארו סתימין מג"ר כמקודם לכן‪.‬כי עצם ה' תתאה‬ ‫אבל באו"א עלאין שבהם משמשת ה"ת‪ .‬שהיא יסוד דמלכות כנ"ל‪ .‬ועל רזא דנא‪ .‬וחד אתר דקיק לעאלא ההוא‬ ‫מפתחא ביה ולא אתרשים אלא ברשימו דמפתחא‪ .‬ובזה נתבאר‬ ‫בראשית‪ .‬במקום הצר ‪ .‬‬ ‫ז"ח ד' ט‪ .‬זהו המפתח שהכל סתום בו‪ .‬לא ידעין ביה אלא ההוא‬ ‫ב מפתחא בלחודוי‪ .‬שהאי מלכות דמלכות לא‬ ‫עומדת לעילא בנקבי עינים‪ .‬והוא נכנס בבחינה שכנגדו‬ ‫מה שאמרו חז"ל )נדרים ל"ח ע"א( שחמשים‬ ‫שבה"ת‪ .‬חד תרעא לית ליה סטרא‪ .‬והוא‬ ‫שהיא ה"ת לא אתרשים לגנוז ולנעול את‬ ‫סוד חסרון ג"ר דמוחין‪ .‬היא מלה סתומה‪.‬אז ודאי כתוב‬ ‫ששם אינה משמשת המפתחא אלא ה"ת עצמה‪.‬שהן או"א‬ ‫מד( גו אינון תרעין וכו' ‪ :‬בתוך אותם‬ ‫עילאין הנחשבים תמיד לג"ר גמורות‪ .‬בראשית ברא אלהים‪ .‬פ( להלן קכא תרומה נז‬ ‫ת"ז תכ"א ד' ס ‪ :‬מא ‪:‬‬ ‫מנעולא ומפתחא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שאינם יכולים להאיר בפרצוף כל עוד שהיא‬ ‫ונמצא משום זה‪ .‬‬ ‫הוא שער מ"ט‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫שם נשארו בבחינת לא אתיידע‪ .‬המנעולא‬ ‫שערי בינה כולן ניתנו למשה חסר אחד‪ .‬בכל מקום שהוא‪ .‬לעאלא ההוא מפתחא כי‬ ‫וז"ש‪ .‬כי ג"ר אלו‬ ‫דמוחין לא יאירו בעולמות רק בגמר התיקון‪.‬הה"ת שבנקבי עינים נק'‬ ‫מספיק להיות ידיע בשביל ישסו"ת כי נפתח‬ ‫על ידה במוחין דג"ר‪ .‬‬ ‫מוחין ואומר כי לא נמשכו המוחין אלא‬ ‫בראשית‪ .‬‬ ‫של המוחין‪ .‬יש מנעול אחד‪ .‬כשסוגר אותם‬ ‫אבל במקום או"א עלאין שהם ג"ר דבינה‬ ‫השערים‪ .‬בגין כך ההוא תרעא סתים‪.‬והיא סתומה כמזמן הקטנות‪.‬ששם משמשת המפתחא‪ .‬ובהאי מנעולא‬ ‫דהיינו כמטרם ירידתה לפה‪ .‬‬ ‫ס( שמות נז תרומה רמה תצוה סז ת"ז תכ"ב ד' סח‪:‬‬ ‫וכו' )אה"ל(‪ .‬א נ"א איהו לעילא ואיהו לתתא‪.‬והוא כי אין בישסו"ת‬ ‫מנעולא בהיותה נועלת את האורות דג"ר‪.‬כנ"ל‪ .‬ובזה תבין‬ ‫היסוד של המוחין‪ .‬ואינו נרשם וניכר‬ ‫רק לפי הרשימה של המפתח‪ .‬‬ ‫שהוא ה"ת השולטת בג"ר דבינה‪ .‬וע"כ נק' עטרת היסוד בשם מפתחא‪.‬שאע"פ שבבחינת עצם ה"ת לא ידיע‬ ‫ברא‪ .‬ובזה נמצא לא ידעין ביה אלא ההוא‬ ‫בו‪ .‬הרי שסתימת‬ ‫דמפתחא‪ .‬‬ ‫תרעין אית מנעולא חדא‪ .‬בראשית ברא אלקים‪.‬ב נ"א פתחא דמפתחא )אה"ל(‪.‬ע( לא ידיע‬ ‫א‬ ‫הוא לתתא‪ .‬‬ ‫ג"ר אלא ברשימו דמפתחא השולט בז"ת‬ ‫דבינה שהן ישסו"ת‪ .‬והוא‬ ‫בבחינת המפתחא בלבד‪ .‬וז"ש גו אינון‬ ‫נפתחה כלל‪ .‬וששה שערים כלולים בו‬ ‫הבינה‪ .‬‬ ‫היטב‪ .‬ולא אתרשים אלא ברשימו‬ ‫בד"ה וטעם הדבר באות מ"א(‪ .‬כי פתיחת‬ ‫השערים נעשתה רק בישסו"ת שבהם חסרה‬ ‫יש חד אתר דקיק היינו היסוד שבה' תתאה‬ ‫ה"ת‪ .‬שהמפתח סוגר ואינו פותח‪.‬שאינם יודעים‬ ‫דמוחין‪ .‬עכ"ז‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬‬ ‫ביסוד של ה"ת נכנס המפתחא‪ .‬אמנם ביחס לאורות הוא נבחן לג"ר‬ ‫דג"ר‪ .‬מלה גלויה בכלל מלה סתומה‪.‬כי אע"פ ששער הנו"ן הוא‬ ‫עטרת יסוד של המוחין המוריד את ה"ת‬ ‫המלכות דמלכות‪ .‬כנ"ל‪ .‫נט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫אי הוא לעילא אי‬ ‫ס( ארבעין ת ותשע‪ .‬פירושו המשכת‬ ‫ועל סוד זה כתוב‪ .‬שהוא בחינת‬ ‫ותשכיל אמנם‪ .‬אי הוא לתתא‪ .‬הנה זהו רק ביחס‬ ‫מנקבי העינים לפה ונפתח הפרצוף באורות‬ ‫לכלים‪ .‬ע( תצוה צט‪ .‬‬ ‫מד( גו אינון תרעין אית פ( מנעולא חדא‪ .‬‬ ‫במפתח ההוא הסוגר והפותח‪ .‬בראשית‪ .‬הם‬ ‫היא מלכות דמלכות שער הנון‪ .‬וכמו‬ ‫השערים‪ .‬אבל לא בבחינת עצמו‪.‬‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫רק יה"ו בחוסר מלכות‪ .‬‬ ‫שהיא השער המ"ט דכלים‪ .‬ובגין כך ההוא תרעא סתים‪.‬ומקום צר אחד‬ ‫כן המנעולא לא אתרשים להפתח אלא ביסוד‬ ‫להכניס בו אותו המפתח‪ .

‬ודאי הכי הוא‪ .‬מלה גליא בכלל מלה סתימאה‪ .‬אין‬ ‫המורידים את ה"ת מנקבי העינים לפה‪.‬ודאי‬ ‫הרמוזה במלה בראשית‪ .‬מלה סתימאה‬ ‫איהו‪ .‬ובעוד דהוה סגיר במלה דברא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ג נ"א וכלה בגויה‪.‬וזה שמסיק לא ידעין ביה אלא‬ ‫שית תרעין‪ .‬בר"א מלה סתימאה‬ ‫המנעולא‪.‬בראשית‪ .‬כי‬ ‫ונמצא כי המשמעות היא סגיר ולא פתח‬ ‫הוא סוגר כל המוחין בעת הקטנות בעוד‬ ‫שהחכמה נסגרה‪ .‬‬ ‫המפתחא‪ .‬שהן מבחינת הכלים דההוא‬ ‫שמעון‪ .‬כי ע"כ אין פתיחת החכמה‬ ‫מה ( אמר ר ' יוסי וכו ' ‪ :‬אר " י ‪ .‬‬ ‫דכלא בעת הקטנות והוא סגיר ופתח‪ .‬ובכל אתר‪ .‬ואינו פותח אלא ז"ת של‬ ‫שעטרת היסוד דמוחין היא לבדה המפתחא‬ ‫המוחין‪ .‬שהוא עטרת יסוד‪ .‬שהיא‬ ‫בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה‬ ‫רק עטרת יסוד‪ .‬סגיר ולח פתח‪.‬ועוד לא נפתחה‪.‬שכל אחת מז"ת אין בה אלא ו"ק‪ .‬וז"ש בראשית דא מפתחא‪ .‬כדין ודאי כתיב‪.‬צ( בר"א‪ .‬‬ ‫דרך אמת ע( ענין הטעמים סגיר ופתח‪.‬שהוא כולל בתוכו רק‬ ‫כמוהם‪ .‬נמצא משום זה‪.‬בראשית דא מפתחא וכו'‪:‬‬ ‫שהיא מלה גליא‪ .‬‬ ‫דמלה סתימאה איהו ברא‪ .‬דכלא‬ ‫ובכל אתר בר"א‪ .‬כי המלה בראשית שהיא החכמה‪.‬ושמענא לבוצינא קדישא דאמר הכי‪.‬אבל לג"ר של הפרצופין‪ .‬‬ ‫המוחין דבראשית מאירים להן‪ .‬ולא לאו"א שהם‬ ‫וז"ש‪ .‬ובכל אתר‪ .‬‬ ‫איהו‪ :‬כלומר‪ .‬ולפי שכל‬ ‫וזה אמרו ושית תרעין כלילן ביה‬ ‫הגניזו והסגירה לא היו אלא בבחינת עטרת‬ ‫בההוא מפתחא דסגיר ופתח‪ .‬כי ג"ר של‬ ‫יסוד המשמשת בישסו"ת‪ .‬סגיר ולא פתח‪ .‬דהיינו רק בכלים‬ ‫ז"פ ו"ק‪ .‬‬ ‫מגיעים אלא לכלים דישסו"ת היוצאים מבחי'‬ ‫שאינו ממשיך אלא ו"ק דמוחין‪.‬והוא סגיר ופתח ‪ .‬שאמר כך‪ .‬והן‬ ‫להוריד ה"ת מהעינים לפה‪ .‬ופותח אותם בעת הגדלות‬ ‫מאמר בהבראם באברהם‬ ‫להוריד הה"ת מנקבי עינים לפה‪ .‬‬ ‫דמלכות‪ .‬ואינה‬ ‫כוללת את שער הנון דכלים שהוא מלכות‬ ‫שהוא משום שכתובה אחריה המלה ברא‪.‬מלה גליא בכלל מלה‬ ‫בחי' ה"ת שהיא המלכות דמלכות‪ .‬ונמצא המפתחא שהוא הספירה הז'‪.‬‬ ‫בראשית‪ .‬‬ ‫צ( ספרא דצניעותא נח )ברא חצי מאמר(‪.‬ועצם‬ ‫סתימאה‪ .‬ושית תרעין כלילן ביה בההוא מפתחא‬ ‫ע( דסגיר ופתח‪ .‬‬ ‫המוחין חסרות בו‪ .‬‬ ‫מאמר בהבראם באברהם‬ ‫מה( אמר רבי יוסי‪ .‬כד סגיר אינון תרעין ג וכליל לון בגויה‪ .‬‬ ‫שתהיה צריכה להפתח‪ .‬מלה סתימאה איהו‬ ‫סתים ביה כלומר שעמו נעשה הסתימו‬ ‫הרי שבראשית ברא פירושו שהחכמה נסתמה‪.‬כי הכלים‬ ‫משמשים ג"כ רק בבחינת מסך דעטרת יסוד‪.‬אלא להו"ק של‬ ‫כך הוא‪ .‬‬ ‫הדקים הנעשים בכח המסך דעטרת יסוד‬ ‫דהיינו עטרת יסוד‪ .‬שער מ"ט דכלים‪ .‬בראשית מורה על חכמה‪.‬וגם המוחין‬ ‫הדבר ע"ש(‪ .‬אשר ברא היא מלה סתומה‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫שמורה‬ ‫‪60‬‬ .‬‬ ‫שלהן אינם מבחינת המפתחא אלא מבחי'‬ ‫כי בה"ת לא היתה כלל סגירה וחסרון ג"ר‬ ‫ה"ת כנ"ל‪.‬‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫הה"ת בעינים‪ .‬‬ ‫מנעולא ומפתחא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫) כמ " ש לעיל אות מ " א ד " ה וטעם‬ ‫מפתחא‬ ‫בו למסך במקום המלכות‪ .‬וז"ש‬ ‫כוללת בתוכה רק בחינת המפתחא הנ"ל‪ .‬‬ ‫כלומר‪ .‬והנפקא‬ ‫מינה בזה הוא‪ .‬וז"ש ושית תרעין כלילן ביה‬ ‫ההוא מפתחא בלחודוי כלומר‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ס‬ ‫דכלא סתים ביה ‪ .‬אבל אומרו בראשית ברא‪.‬ושמעתי ממאור הקדוש שהוא רבי‬ ‫המדרגות‪ .‬שאין המוחין‬ ‫בההוא מפתחא דסגיר ופתח ומורה בזה‪.‬שהרי היא משמשת‬ ‫באו"א שהם תמיד בבחי' ג"ר כנ"ל‪ .‬‬ ‫המשמעות היא שהחכמה נעלמה ונסתמה‪ .

‬וכיון‬ ‫שכבר היה לו לז"א אור חסדים מבחינת‬ ‫מפתחא פתח תרעין‪ .‬ומטרם שבא אברהם היה הכל‬ ‫בהבראם‪ .‫סא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫תה"ו‪ .‬אל תקרא בהבראם‪ .‬לא היה העולם‪ .‬ותהו היה מחפה על הכל‪ .‬ד ‪ ::‬יג ‪ ::‬יז‪ .‬כי ה"ת ירדה מעינים לפה וישסו"ת‬ ‫נתחברו עם או"א למדרגה אחת ונמשכו‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬כי ברא‬ ‫המושפע בז"א‪ .‬‬ ‫מו( אימתי ההוא מפתחא פתח תרעין ואזדמן לשמושא ולמעבד תולדין‪.‬ואזדמן לשמושא‪.‬והוה חפי על כלא‬ ‫ק(‬ ‫עלמא לא הוה‪ .‬‬ ‫ע"ש‪ .‬כו‪ .‬ויצא העמוד העושה תולדות‪.‬כמ"ש‬ ‫שלו‪ .‬כנ"ל‪ .‬ג( ולמעבד תולדין‪ .‬דעלמא קיימא עליה‪.‬ומה דהוה כלא סתים במלת ברא‪ .‬‬ ‫מ"י לא נהיר באלה‪ .‬וכשתהו‬ ‫זה שלט‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק( בא מט‪ .‬אלא‬ ‫סתים במלת ברא‪ .‬הנה נתלבשו אור חכמה באור חסדים‪.‬‬ ‫אבר יסוד קדוש‪ .‬הנה אז נפתחו השערים בשפע‬ ‫הוא אותיות אבר‪.‬‬ ‫חכמה‪ .‬כי בלי לבוש דחסדים עוד‬ ‫חסרים לו‪ .‬בי אחר שהז"א מקבל המוחין‬ ‫שמורה‪ .‬‬ ‫לא יוכלו האח"פ לקבל המוחין דחכמה‪ .‬ת( אב"ר יסודא קדישא‪ .‬לא חסדים ולא‬ ‫ברא‪ .‬שהוא אור החסד‬ ‫ונפתחו לשמוע‪ .‬כז‪ .‬מה שהיה סתום הכל במלת‬ ‫שהם זו"ן ולא היה לזו"ן אז‪ .‬‬ ‫נשמות הצדיקים‪.‬שאז נפתחו מ"ט שערים במוחין‬ ‫שמא אלהים‪ .‬ושלטא תוהו על עלמא‬ ‫באברהם‪ .‬שהעולם עומד עליו‪ .‬שה"ס‬ ‫)שמות‬ ‫שאז נעשה החסד חכמה‪ .‬ת( ז"ח ד' עב‪:‬‬ ‫דרך אמת פ( צד א'‪.‬אלה תולדות השמים והארץ‬ ‫אות רמ"ט(‪ .‬כי דרך אבר זה הוא‬ ‫בתחתון‪ .‬ת"ע ד' קלח‪:‬‬ ‫ז"ח ד' א ‪ ::‬ב‪ :.‬ב( ואזדמן לשמושא‪ .‬‬ ‫ומשיב כד אתא אברהם וכו' מה דהוה‬ ‫מו( אימתי ההוא מפתחא וכו'‪ :‬ומתי‬ ‫כלא סתים במלת ברא אתהדרו אתוון‬ ‫פתח מפתח ההוא את השערים‪ .‬‬ ‫אברהם‪ .‬הוא כשבא אברהם‪ .‬ר( )בראשית ב( להלן מח ב"ה ריד רלא ב"ב קנט שסה לך רכו שמג שפג וירא רז חיי שרה קי‬ ‫ויחי תשעב בהשמטות ח"א דף רגב ‪ :‬ד"י וארא קפ בשלח צו יתרו קמח רמט רנג פקודי ו צו נז צד‬ ‫קעה שמיני מד תזריע יג נשא לט פנחס מט סה האזינו רכד רלא ת"ז ת"נ ד' פו‪ .‬שהם הכלים‪.‬אתהדרו אתוון לשמושא‪ .‬דכתיב ר( אלה תולדות השמים והארץ ש( בהבראם‪ .‬שהן אור החכמה‪ .‬ולמדנו‪ .‬ותנינן‪.‬‬ ‫בהבראם באברהם‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הולדת נשמות‪ .‬תס"ט ד' קט‪ .‬ולא נתקיים‪.‬ש( ב"א ריט ב"ב קנט שסז לך רכו שמג שפג וירא רז חיי שרה‬ ‫קי ויצא קנג ויחי תלז תשעב בהשמטות ח"א ד רנב ‪ :‬ד"י וארא קפ בשלח צו יתרו רמט רנג פקודי ו‬ ‫צו נז צד שמיני מד תזריע יג נשא לה לט פנחס מט סה האזינו רכ רכה ת"ז תנ"ח ד' צב ‪ :‬ז"ח ד' א ‪:‬‬ ‫ב‪ :‬ג‪ :.‬והוכן לשמוש‬ ‫לשמושא‪ .‬‬ ‫באברה"ם‪ .‬וכד אתא אברהם‪ .‬חזרו האותיות‪ .‬וז"ש‬ ‫דחכמה כנ"ל‪ .‬אימתי ההוא‬ ‫לישסו"ת ג"ר דאורות‪ .‬והוא ענין ירידת ה"ת מנקבי‬ ‫ואז נתחברו אתוון אל"ה במ"י ונשלם‬ ‫עינים לפה‪ .‬‬ ‫פ( כד אתא אברהם‪ .‬‬ ‫ולא נתקיים‪ .‬ששואל‪ .‬ולא אתקיים‪.‬כמ"ש בזוהר‬ ‫חסד‪ .‬יז‪ .‬והמוחין נתלבשו בז"א‪ .‬‬ ‫עם יסוד דגדלות הנקרא אבר יסודא קדישא‪.‬הנק' עלמא תתאה‪ .‬והשיג גם הוא בינה וז"א ונוקבא שהיו‬ ‫לעיל אות ט"ז(‪ .‬ונפק‬ ‫עמודא דעבד תולדין‪ .‬‬ ‫ונתלבשו בז"א ונפק עמודא דעבד תולדין‪.‬וכד שלטא האי תה"ו‬ ‫עלמא לא הוי ולא אתקיים‪ .‬שהם נקראים אצלו נה"י חדשים‪.‬שכתוב‪ .‬ונבחן שעוד המוחין לא אזדמנו לשמושא‬ ‫דעלמא קיימא עליה‪ .‬ומוליד‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫נשמות‬ ‫‪61‬‬ .‬אברהם ה"ס חסד דז"א דגדלות‬ ‫ולעשות תולדות‪ .‬לא היה העולם‪.‬אע"פ‬ ‫כי אז ירדה ה"ת מנקבי עינים דז"א לפה‬ ‫שכבר נתחברו בגו"ע למדרגה אחת‪) .‬שהמפתח סוגר ואינו פותח‪ .‬והוא‬ ‫כד אתא אברהם וכו' אתהדרון אתוון‬ ‫ענין התלבשות החכמה באור חסדים שמטרם‬ ‫לשמושא שנמשכו מוחין דחכמה תוך החסדים‬ ‫התלבשות אור החכמה באור דחסדים ‪.‬ובעוד‬ ‫האלו בשלימות הוא מזדווג בנוקבא ומוליד‬ ‫שהמפתח סוגר במלה ברא‪ .‬ואל"ה עוד סתים בשמא‪.‬פד‪ :.‬שפירושו הוא‬ ‫משפיע לנוקבא‪ .‬ואז‪ .‬‬ ‫ולמעבד תולדין ויש בשאלה הזו ג' דברים‪:‬‬ ‫א( פתח תרעין‪ .‬‬ ‫החכמה‪ .

‬וז"ש‪ .‬שהיא עטרת יסוד‪ .‬וזה המסך שהיה מקודם בנקבי‬ ‫דהיינו כמו שאמר ר' חייא לעיל‪ .‬שהיא המפתחא‪ .‬כנ"ל אות י"ד ד"ה‬ ‫ואומר‪ .‬דהיינו הראוי‬ ‫חסר עוד באתוון דאל"ה אור של חסדים‬ ‫לקבל מ"ן‪ .‬וגם כן שמא קדישא‬ ‫דאתברכא‪ .‬ואומר‪ .‬‬ ‫סתימא של מלת בר"א ועשה אותו לאבר‪.‬לא היתה שום מציאות‬ ‫וז"ש‪ .‬מורה על הסגירו של ג"ר מכח עלית‬ ‫ה"ת לנקבי עינים כנ"ל‪ .‬והוא רשום‬ ‫כנ"ל‪ .‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬‬ ‫שתהיה ראויה להקרא מ"י דקיימא לשאלה‬ ‫ולהמשיך מוחין דג"ר כנ"ל‪ .‬שהן אח"פ‪ .‬ודא איהו א( מ"י‪ .‬‬ ‫ואבר מסטרא דא‪ :‬כלומר‪ .‬וע"י אור של ברכה דמ"ה נפתח‬ ‫ג"ר דאורות‪ .‬ענין‬ ‫החסדים‪ .‬דאחר דגם‬ ‫בהאי מנעולא שלהם‪ .‬וזה נבחן‬ ‫)כנ"ל אות י"ד ד"ה וז"ש בעא(‪ .‬הוא מפני שעדיין אין בהם לבוש‬ ‫אות י'‪.‬שהיא עטרה דהאי אב"ר‪ .‬‬ ‫זה‪ .‬ונמצאים אתוון אל"ה שעלו‪ .‬והוא רשים באלה מסטרא דא‪.‬‬ ‫דאיהו מ"ה אתרשים ואפיק מן ברא‬ ‫וברא‪ .‬‬ ‫נרשם במלת ברא‪ .‬‬ ‫נרשם והוציא מן ברא‪ .‬עשו עתה רשימו אחרא‬ ‫שהוא יסוד המשפיע חסדים‪ .‬ונעשה בסוד מ"י‪.‬‬ ‫בחוסר חכמה‪ .‬אבל איך‬ ‫את המפתחא בה"ת שבנקבי עינים שלהם‪.‬שהאי עטרה‬ ‫אב"ר‪ :‬המלכות שירדה מעינים לפה נק'‬ ‫של האבר אתרשים בה"ת שבנקבי עינים‪.‬שהוא האבר‪ .‬שעמהן נמשכות‬ ‫בשמא‪ .‬‬ ‫הוא הסדר של המשכת המוחין בפרטות‪ .‬כדין רשים ד סתימאה עילאה‬ ‫רשימו אחרא לשמיה וליקריה‪ .‬‬ ‫דמפתחא‪ .‬כי ה"ת עצמה ה"ס שער הנון‪.‬כי אל"ה שהן אח"פ‬ ‫קיימא לשאלה‪.‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫קיימא(‪ .‬והוא רשים באלה‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ד נ"א קדישא לגלאה‪.‬‬ ‫בהבראם באברהם‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫וליקריה ודא איחו מ"י‪ .‬שהיא אור של ברכה‪.‬נשלם‬ ‫אתוון אל"ה אל הראש‪ .‬דאיהו מ"ה‪ .‬וברא אלה‪ .‬וזה אמרו סתימאה קדישא‬ ‫הרשימה דאבר‪ .‬‬ ‫הן סתימין בשמא‪) .‬הסתום הקדוש‬ ‫ה"ת מנקבי עינים לפה והעלה אח"פ שהם‬ ‫אל"ה קיים‪ .‬‬ ‫הנרשמין בה"ת‪ .‬ואינן יכולות להתגלות בלי לבוש‬ ‫החמדים‪.‬עתה מבאר בפרט‪ .‬אז רשם הסתום העליון‪.‬הנה אז רשים או"א‬ ‫נשמות הצדיקים‪ .‬דהאי‬ ‫עינים ירד עתה לפה ונעשה הזווג עליה‬ ‫מנעולא שהוא ה"ת‪ .‬כלומר‪ .‬כי אין המוחין‬ ‫מז( כד האי אבר וכו' ‪ :‬כשהאבר הזה‬ ‫נמשכים אלא רק ברשימא דהאי מפתחא‪.‬כי היה‬ ‫אקרי מ"י דקיימא לשאלה‪ .‬ע"ש‪ .‬ולהוריד ה"ת מעינים‪ .‬וברא אלה‪ :‬דהיינו אחר שנתרשם‬ ‫רושם אחר לשמו ולכבודו‪ .‬וגם השם הקדוש המבורך שהוא מ"ה‪.‬‬ ‫ברשימא דאב"ר‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ולהעלות‬ ‫לאתלבשא בהו‪ .‬‬ ‫להמשכת גה"ר‪ .‬כי אב"ר הוא יסוד ועטרה‪.‬‬ ‫דמפתחא‪ .‬ע"ש(‪ .‬שבעת שהאב"ר נרשם במלת בר"א‪.‬‬ ‫רשים סתימאה עילאה רשימו אחרא שהיא‬ ‫וז"ש‪ .‬שהוא לשון של‬ ‫סתימו‪ .‬‬ ‫עם המוחין דחכמה שעודם בחוסר חסדים‬ ‫בסטרא דא‪ .‬וג"כ שמא קדושא דאתברכא‬ ‫מ"י‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫סב‬ ‫מז( כד האי אבר אתרשים במלת ברא‪ .‬שירדה‬ ‫באלה מצד זה‪ .‬ואבר קיים‪ .‬וע"כ היו עוד אל"ה סתימין‬ ‫להם אתוון אלה‪ .‬דהיינו הרשימא של‬ ‫שמא קדישא דאתברכא דאיהו מ"ה‬ ‫המפתחא‪ .‬וע"כ מטרם דאתרשים‬ ‫בהאי מפתחא דאבר‪ .‬שהם או"א עילאין‪.‬‬ ‫מ"ה כי עלמא תתאה נק' מ"ה )כנ"ל אות‬ ‫ח'‪ .‬ואבר שהוא היסוד שקבל קומת‬ ‫וזה אמרו כד האי אב"ר אתרשים‬ ‫במלת בר"א‪ .‬וחקק לאל"ה הזה‬ ‫ומה שאומר ברא אל"ה‪ .‬משא"כ מטרם שהה"ת אתרשים‬ ‫הסתימו דברא ונעשה לאב"ר משפיע‪.‬‬ ‫א( )ישעיה מ( לעיל אות ז‪.‬חקק לאבר הזה אות ה'‪ .‬וזהו בדרך כלל‪ .‬הנה אז מ"י ברא אלה‪ .‬ואפיק מן ברא אב"ר‪ .‬כשנשלם זה‪ .‬אבר‪ .‬עתה נבחנו בהם‬ ‫שאינו נפתח בג"ר‪ .‬ואז‬ ‫אתרשים‪ .‬וברא‬ ‫האי מנעולא שבמלת ברא עם הרשימו‬ ‫אל"ה‪ .‬וזה הוא מ"י‪ .‬אתרשים ואפיק מן בר"א אב"ר‪ .‬בעת שה"ת שבמלת ברא קבלה‬ ‫חסדים מן המ"ה עומד כנגדו מסטרא דא‪.‬וע"י זה אפיק‬ ‫דהאי סתימא עלאה‪ .‬ונמשכו ג"ר כנ"ל‪.‬מבאר‬ ‫אח"כ‪.‬פי'‪ .‬שעוד‬ ‫המוחין דז"א‪ .‬ובאבר מצד זה‪ .‬אינם נק' מ"י כי לא‬ ‫ב' מדרגות זה כנגד זה‪ .‬אתרשים ברשימא‬ ‫והוציאה קומת חסדים‪ .‬כדין רשים‬ ‫אל"ה‬ ‫סתימאה עילאה רשימו אחרא לשמיה‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫‪62‬‬ .‬שהביא מקודם בדרך כלל‪.

‬והמלה מ"י רומזת לחמשים שערי‬ ‫בינה‪ .‬שהיא אות‬ ‫גליף להאי אבר ה'‪ .‬ונטיל קב"ה מ"ה ושדי באב"ר ואתעביד אברה"ם‪.‬‬ ‫ומפרש דבריו‪ .‬כי אלה שהשיגו‬ ‫ולצד זה‪ .‬ויש בה‪ .‬אשתלים שמא קדישא ואתעביד אלהים‬ ‫גם כן שמא *( דאברהם‪ .‬אז הוציא אות ם'‪ .‬כל זה‬ ‫ב( משפטים שפה שצג תרז תרומה ריט תק"ח ד'‬ ‫הגהה )אה"ל(‪.‬ונשלם ג"כ השם אברהם‪ .‬להשלים לצד זה‬ ‫אל"ה קיימא‪ .‬‬ ‫אברהם‪ .‬עלו למעלה מכח ביאת המלכות‬ ‫אל"ה‪ .‬אב"ר קיימא‪.‬ה )צ( וי"א דנטל קב"ה מ"י‬ ‫ושדי באל"ה ואתעביד אלהי"ם‪ .‬וכדין אתקיימו תרין עלמין‪ .‬שהוא בגי' מ"ה‪ .‬‬ ‫העולם הזה )כלומר‪ .‬ויש בה במלה מ"י אות י'‪ .‬וי'‬ ‫מ"ה‪ .‬‬ ‫בהבראם באברהם‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אבר ה' ואותיות אלה י'‪ .‬במלה‬ ‫שאינה ראויה לקבל חכמה רק חסדים‪ .‫סג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מסטרא דא‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ה מוי"א דנטל קב"ה‪ .‬ואית ביה אות תניינא‬ ‫דשמא קדישא יהו"ה‪ .‬‬ ‫מח( אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא כדין אפיק ם'‬ ‫נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא‪ .‬‬ ‫ובמ"ה ברא את העולם הזה‪ .‬עד רמז עילא ותתא‪ .‬קיימא בסתימו‬ ‫לצד זה‪ .‬דהיינו עם המסך‬ ‫וכתוב תולה ארץ על בלימה‪ .‬שהיא‬ ‫מורה‪ .‬ואחד‬ ‫בפרצוף מסטרא דא‪ .‬וזהו רומז למעלה‬ ‫מח( אתערו אתוון לאשלמא וכו'‪:‬‬ ‫ולמטה( ואז עשה תולדות‪ .‬כלומר‪.‬ונשלם השם הקדוש ונעשה הצירוף‬ ‫אשתלים דא אשתלים דא‪ .‬קלט רא שי אמור קט בהר עד נשא קלא שלח קטז מנחס קצב תו תקנא ואתחנן טז האזינו קח‬ ‫בהשמטות ח"ג ד' שז ‪ :‬ד"י ת"ז תס"ט ד' קיב‪ .‬ו( ביו"ד עלמא דאתי ובה"א עלמא דא‪ .‬ומלת ג( מ"ה רומז ק( למנינא דשמא קדישא‪ .‬גליף להאי אלה‬ ‫ראשונה של השם הקדוש‪ .‬וזה מ"ש‬ ‫על ידי ירידת ה"ת מנקבי עינים לפה‪ .‬‬ ‫האבר יצא מכח המ"ה שבפה וכן אל"ה שהן‬ ‫שלקח הקב"ה את האותיות מ"י ונתנן באותיות‬ ‫אח"פ‪ .‬כמ"ש‪ .‬וגליף‬ ‫הויה במילוי אלפין‪ .‬דהיינו עם מסך דזכר הממשיך‬ ‫נתקיימו ב' עולמות‪ .‬דהיינו לצד אותיות אלה"י‪ .‬בי' העולם הבא‪ .‬שרומז על מספר‬ ‫מ"ה הממשיך רק חסדים בלי חכמה‪ .‬ובה'‬ ‫חכמה ולא חסדים‪.‬כי שניהם יצאו‬ ‫אלקים‪ .‬על מסך דזכר הראוי לקבל חכמה‪ .‬ואז‬ ‫להאי אל"ה י'‪ .‬‬ ‫צג ‪ :‬ג( תרומה תריט ת"ז תס"ג ד' צד ‪ :‬ד( )תהלים‬ ‫קמד( ב"ב קלו קמה ר ויחי מד רל תרומה רכה אחרי‬ ‫מות קי בח"ג‪ .‬אבר קיימא‪ .‬ואית בה יו"ד אות קדמאה דשמא‬ ‫קדישא‪ .‬גליף להאי אב"ר ה'‪ .‬ולקח הקב"ה‬ ‫מתחתיהם לפה‪ .‬ואב"ר מסטרא דא‪ .‬ק( ס"א לחשבון השם הקדוש באותיותיו ובמלואו‪.‬אות השניה של השם הקדוש הויה‪ .‬הוא בגימטריא מ"ה‪ .‬וכנגדו עומד אב"ר‬ ‫לקח את הם' לצד זה‪ .‬גליף להאי אל"ה י'‪.‬דהיינו לצד האותיות‬ ‫בקומת החסדים בפרצוף‪ .‬ה( תולה ארץ על בלי‬ ‫מ"ה‪ .‬כשנשלם זה נשלם גם זה‪ .‬סתימאה קדישא אל"ה קיימא‪ .‬‬ ‫ומלת ב( מ"י רומז לחמשים שערי בינה‪ .‬כד אשתלים דא אשתלים דא‪ .‬‬ ‫שאמר גליף להאי אבר ה'‪ .‬וזה אמרו כד‬ ‫אבר"ה‪ .‬ונמצא כד אשתלים דא‬ ‫אותיות מ"ה ונתנן באב"ר ונעשה הצירוף‬ ‫אשתלים דא כי באים בבת אחת‪.‬‬ ‫מה‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב *( דף ד' ע"א(‬ ‫‪63‬‬ .‬אשרי העם וגו' שהויה אלקיו‪.‬ויש אומרים‪.‬כד"א ד( אשרי העם שככה לו וגו'‪ .‬כי הויא במילוי‬ ‫חסדים בלי חכמה‪ .‬כי כאשר התעוררו האותיות‪.‬כי‬ ‫לעיל‪ .‬וזה‬ ‫ה'‪ .‬והמלה מ"ה רומזת‬ ‫י'‪ :‬כי ה' מורה על המסך המוציא רק קומת‬ ‫למספר השם הקדוש‪ .‬‬ ‫כד אשתלים דא אשתלים דא‪ .‬במ"י ברא את העולם הבא‪.‬ה( )איוב כו(‪ .‬לקח אחד את הם'‬ ‫המוחין דחכמה הנק' קדש‪ .‬להיותה בחינת מלכות‬ ‫אלפין‪ .‬ונעשה הצירוף אלקים‪ .‬ויצא השם שלם‪.‬ו( וארא ח תרומה ט האזינו רכו ת"ז‬ ‫בהקדמה ד' ו ‪ :‬ת"ע ד' קכט ‪ :‬תק"ח ד' קיז ‪:‬‬ ‫דרך אמת צ( י"א שהוא גליון‪ .

‬גם כן שמא דאברהם ‪ :‬פי' כי‬ ‫כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחון‪ .‬ובכה ואמר‪.‬‬ ‫וי"א דנטיל קב"ה מ"י ‪ :‬מכאן עד‬ ‫כיון שנשלם השם הזה של אברהם נשלם השם‬ ‫המלות‪ .‬ואתה‬ ‫שנתלבשו ב' הקומות חכמה וחסדים זה בזה‪.‬זהו שנאמר אלה‬ ‫אבר"ה נטלי את הם' ונשלם גם כן שמא‬ ‫תולדות השמים והארץ בהבראם‪ .‬נטיל חד להאי סטרא וחד להאי‬ ‫ר' חייא על הארץ‪ .‬אל תתגאה‪ .‬‬ ‫ואז אחר שנתלבשה החכמה בחסדים אפיק‬ ‫מאמר חזווא דר' חייא‬ ‫מ"ם דהיינו המלכות המקבלת מאלו ב' הקומות‬ ‫יחדיו‪.‬מה שלא נזכר עד כאן השם הויה בתורה‪.‬‬ ‫מאמר חזווא דר' חייא‬ ‫מט( אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא‪ .‬שהוא‬ ‫דאברהם‪.‬דהיינו‬ ‫המאור‪ .‬ונשק את העפר‪ .‬עפר עפר‪ .‬פירושו ביום‬ ‫שנשלמו‪ .‬‬ ‫ואמר‪ .‬כמה אתה‬ ‫בעזות‪ .‬ע"י השם אברהם‪ .‬נתעוררו‬ ‫שמא דאברהם‪.‬ונמצא‬ ‫מקיים את העולם‪ .‬‬ ‫וכדין עביד תולדות ונפק שמא שלים‪ .‬כי ביום עשות‪ .‬‬ ‫להשלים זה על זה‪ .‬ביום עשות הויה אלקים‬ ‫הזוהר‪.‬דגליף להאי אל"ה י'‪ .‬‬ ‫סטרא אשתלים שמא קדישא ואתעביד‬ ‫עפר עפר‪ .‬זהו שכתוב‪ .‬דהיינו להתלבש זה בזה‪.‬כלהו הוו תליין עד דאתברו שמיה דאברהם‪.‬המאור הקדוש שהיה מאיר לעולם‪.‬‬ ‫כמה את ר( קשי קדל‪ .‬ואז נזכר השם‬ ‫כיון דאשתלים שמא דא דאברהם‬ ‫הויה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫סד‬ ‫ז( במ"י ברא עולם הבא‪ .‬ובכה ואמר‪ .‬ודין הוא רמז עילא ותתא(‪.‬וכן אותיות‬ ‫מה שלא היה מקודם לכן‪ .‬אור‬ ‫עתה אחר שהשלימו אתוון זו על זו‪ .‬‬ ‫שמא קדישא אשתלים וכו' ‪ :‬כי הם ב'‬ ‫קומות חכמה וחסדים הצריכות זו לזו כנ"ל‪.‬‬ ‫ז ( תק"ח ד' צג ‪ :‬ח ( ) מלכות( תק"ח ד' צג ‪:‬‬ ‫ט( )בראשית ב( בא קנ יתרו שצח תמב תרומה תתקו‬ ‫קדושים כט ז"ח ד' ב ‪ :‬ט ‪:‬‬ ‫דרך אמת ר( קשה עורף‪.‬שהיא המלכות המקבלת מכולם‪.‬שהרי רבי שמעון לא‬ ‫כנ"ל‪ .‬אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך‪.‬המוקפים אינן מדברי‬ ‫הקדוש‪ .‬‬ ‫בהבראם באברהם‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שמא קדישא ואתעביד אלהים‪ .‬‬ ‫סטרא דידה‪ .‬נבלה בך‪ :‬רבי שמעון‪ .‬כי כל התולדות היו תלויות‬ ‫בלי שלמות‪ .‬אלה‬ ‫תולדות השמים וארץ בהבראם‪ .‬רמז עילא ותתא‪ .‬‬ ‫ואפיק מ"ם‪ .‬‬ ‫אלהים‪ .‬‬ ‫מט( אשתטח ר' חייא וכו'‪ :‬השתטח‬ ‫וז"ש‪ .‬הממונה על העולם‪ .‬וחד נטיל המ"ם להאי סטרא‬ ‫יש‬ ‫דידיה‪ .‬כי אותיות אלה"י נטלי הם' אשתלים‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫‪64‬‬ .‬כמה אתה קשה עורף‪ .‬שזכותו‬ ‫אב"ר ה'‪ .‬ואור החסדים שבמ"ה‪ .‬כמה‬ ‫נתבאר מקודם‪ .‬‬ ‫יש עתה ד' אתוון אלה"י‪ .‬אתה בלה בעפר‪ .‬‬ ‫קיים ומנהיג את העולם‪ .‬הנה אז נטיל חד אותה המ"ם להאי‬ ‫נבלה בך‪.‬ח( ובמ"ה ברא עולם הזה‪ .‬‬ ‫ארץ ושמים‪ .‬הה"ד ט( ביום עשות‬ ‫ה' אלהים ארץ ושמים‪.‬הה"ד‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬השתומם רגע אחד‪.‬וכן גליף להאי‬ ‫השליט הגדול‪ .‬דכל מחמדי עינא יתבלון בך‪ .‬וא"כ‬ ‫אתה חצוף‪ .‬מה דלא הוה ו קדם דנא‪ .‬כמה את בחציפו‪ .‬כל עמודי‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ו נ"א מקדמת דנע )אה"ל(‪.‬כי עמודי העולם‬ ‫לא יהיו נמסרים לך‪ .‬ויש שם ד' אתוון אבר"ה‪ .‬‬ ‫כיון דאשתלים שמא דא דאברהם שמא קדישא אשתלים‪ .‬‬ ‫אותיות באברהם‪ .‬עד שנברא שמו של אברהם‪.‬אור העולמות‪ .‬שאלו ב' הקומות‪ :‬אור חכמה‬ ‫וע"כ לא נשלם שמא קדישא מטרם שנשלם‬ ‫שבאל"ה‪ .‬עפרא עפרא‪.

‬‬ ‫שגם הוא הסכים ששער זה סתום ואין לגלותו‪.‬‬ ‫שאין לה בירור וזווג כנ"ל‪ .‬ואדה"ר בתשובתו תיקן‬ ‫המקיים כל העולמות ומנהיג אותם איך אפשר‬ ‫רק את חלקו בלבד‪ .‬והענין הוא כי תמצא במאמר דר"ח לר'‬ ‫תקוה להצילן מידך‪.‬‬ ‫נ( קם רבי חייא והוה בכי‪ .‬ז רבי שמעון‬ ‫נהירו דבוצינא‪ .‬ולפיכך‬ ‫שהשער הזה נשאר סתום וכל השלימות היא‬ ‫נמצא שגם הם נאכלים ונדקים בכח החוצפה‬ ‫רק בסוד המפתחא‪ .‬דלא יתמסרון בך עמודין‬ ‫דעלמא‪ .‬בוצינא קדישא וכו' ר"ש לא‬ ‫ואשתטח בארעא ונשק לעפרא ובכה‬ ‫אתבלי בך‪ :‬תהילה רצה לומר שגם ר"ש‬ ‫ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל‪.‬אמרו ליה לית אנת רשאי למחמי ליה‪ .‬‬ ‫אשתומם רגעא חדא‪ .‬‬ ‫משום שכל הנשמות כלולות זו מזו‪ .‬וזה שהציק להם‬ ‫של האי עפרא‪.‬כנ"ל‪ .‬עד שבא ר' חייא להתעוררות גדולה‪.‬בכה והתענה‬ ‫כי קליפת העפר שולטת עליהם בחוצפה‬ ‫ארבעים יום אחרים‪ .‬התענה ארבעים‬ ‫ההן מתבלות בעפרא שהוא הקליפות‪ .‬נהירו דעלמין‪ .‬‬ ‫ותידוק‪ :‬היינו כל צדיקי העולם המאירים‬ ‫כמ"ש מפורש היטב במאמר דר"ח‪ .‬שהיא המלכות‬ ‫וז"ש‪ .‬מההוא יומא אתעני‬ ‫ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון‪ .‬‬ ‫מאד‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫ז ריש ר"ש וכו' )אה"ל(‪ .‬שהיא השער הסתום‬ ‫נ( קם רבי חייא וכו'‪ :‬קם ר' חייא‪.‬את‬ ‫ובקשיות עורף‪ .‬והוא כי שמע מר' יוסי‬ ‫וכו'‪.‬ואמר עפרא עפרא לא תתגאי‪ .‬‬ ‫קשי קדל כמה את בחציפו דכל מחמדי‬ ‫פירוש‬ ‫)דפו"י דף ג' ע"ב(‬ ‫‪65‬‬ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫עינא יתבלון בך כי כל אלו הנשמות הגבוהות‬ ‫יש להבין היטב ענין ההשתטחות הזאת‬ ‫מכולם‪ .‬דודאי הכי הוא‪.‬‬ ‫יוסי‪ .‬‬ ‫על המלכות דמלכות‪ .‫סה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫נהורין דעלמא תיכול ותידוק‪ .‬הראו לו במחזה‪ .‬שהן שחמדי עינא נרקבות בך בלי‬ ‫דר"ח‪ .‬היה בהאי תרעא סתים‪ .‬ורבי יוסי עמיה‪ .‬וה"ס‬ ‫יום מאותו היום‪ .‬‬ ‫אתבלי בהאי עפרה‪ .‬שהן תלויות בהברור ובהזווג‬ ‫האפשרות הזו‪.‬‬ ‫בהחלט שר"ש לא אתבלי בך‪ .‬וזה שבכה ר'‬ ‫במלה זו שאמר ר' יוסי משמו של ר"ש‪.‬כי הוא ודאי‬ ‫ונמצא שכל אלו הנשמות הגבוהות מבחינת‬ ‫בתכלית השלימות אלא שלא יכול להבין‬ ‫יחידה וג"ר דחיה‪ .‬דהוו לעאן במלה דא דאמר רבי יוסי‪ .‬ואמר‬ ‫דור ע"י תשובה ומע"ט עד גמר התיקון‪.‬ח ונהיר )אה"ל(‪.‬כלומר‪ .‬שהן כוללות‬ ‫ואנת קיים ונהג עלמא‪ .‬והוו כמה אלפין צייתין למלוליה‪.‬ור' יוסי עמו‪ .‬‬ ‫לו ‪ :‬אינך ראוי לראות אותו‪ .‬שעיקר העסק שלהם בהאי אורחא דאזלי‬ ‫יחד‪ .‬בוצינא קדישא דהוה נהיר‬ ‫עלמא שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא‪ .‬לעיל‬ ‫חייא ואמר לעפרא שהוא הקליפות כמה את‬ ‫)אות מ"ה( וכמה אלפים היו מקשיבים לדבריו‪.‬נמצאים גם הם חסרים מהשלמתם‬ ‫מסבת השביה של אלו הנשמות הגבוהות‪.‬כל עמודי נהורין דעלמא תיכול‬ ‫דמלכות שאינה מקבלת כלום מכל אלו המוחין‬ ‫העלאין שבשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון‪.‬דהא רבי שמעון לא אתבלי בך‪.‬בהיותה בטוחה בכחה שאין‬ ‫רבי שמעון ורבי אלעזר בנו‪ .‬לראות את ר' שמעון‪ .‬ור' יוסי‬ ‫את העולם‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬כמה את חציפא‪ .‬הנה כל הנשמות‬ ‫והיה הולך ובוכה‪ .‬דכל מחמדי עינא יתבלון בך‪:‬‬ ‫ואח"ז תמה ואמר ר"ש נהירו דבוצינא וכו'‬ ‫כי ע"י חטאו של אדה"ר נשרו כל הנשמות‬ ‫ממנו ונפלו בשביה אל הקליפות‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬אח"ז אשתומם‬ ‫הגמורה‪ .‬וגם זה לא בשלימות‬ ‫שלא יהיה שלם בכל שלמותו‪ .‬בכה‬ ‫ואתעני ארבעין יומין אחרינין‪ .‬אתבלי בך‪ .‬אנת בלי בעפרא ואנת קיים ח ונהג עלמא‪.‬כלומר‪ .‬אזל‪ .‬שהיו עוסקים‬ ‫מי שיוכל להציל אותם מידה‪ .‬אמרו‬ ‫דמעת העשוקים ואין להם מנחם )קהלת ד'(‪.‬ואחריו הן הנשמות המתבררות בכל‬ ‫רגעא חדא‪ .‬שהתישב בדעתו‪ .‬‬ ‫השיב לו בשם ר' שמעון‪ .‬אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר‬ ‫בריה‪ .‬כיון שהוא‬ ‫כל הנשמות שבעולם‪ .

‬וחמא נהורא דהוה נהיר למרחוק‪ .‬‬ ‫להעלותן ממדרגה למדרגה‪ .‬ונתחדשו‬ ‫וז"ש‪ .‬וכן ראה את ר"א‬ ‫ורבי אלעזר בנו עלו עליהן‪ .‬ואל‬ ‫ע"א ובז"ח עם פירוש הסולם הוא ביתרו‬ ‫אות רנה(‪.‬דמיכין סתימין בחוריכון‬ ‫נב( פתח ר"ש ואמר וכו'‪ :‬פתה ר'‬ ‫אתערו ‪ :‬הכרוז עורר אלו הנשמות ‪ .‬במלה דא‬ ‫אלעזר היה קם‪ .‬‬ ‫אמר לר"ח משמיה דר"ש‪ .‬‬ ‫נב( פתה ר"ש ואמר‪ .‬אסתכלו‬ ‫השמש‪.‬‬ ‫וישב למרגלותיו של רבי שמעון‪.‬שממנו הגיע לכל‬ ‫ר"ח‪ .‬דהוו‬ ‫שמעון ואמר‪ .‬וז"ש שהגדפין‬ ‫קלא אהדר כמלקדמין היינו‪ .‬הנ"ל‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬ואשמיט גרמיה‪ .‬‬ ‫שציית להשפיל עיניו למטה ולא לזקוף רישיה‪.‬מי שבא לכאן בלי בושה‪ .‬אבל הוא בעצמו היה בכסופא מחמת‬ ‫ראה‪ .‬אל תזקוף ראשך‪ .‬כנ"ל‪ .‬ואין לו כח‬ ‫והאירו יותר מאור זיו השמש‪.‬וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו‪.‬הסתכלו וראו‪.‬וכל אלין גדפין הוו מחכאן להו‪:‬‬ ‫עליונים הנסתרים והסתומים‪ .‬וראה אור‪ .‬‬ ‫למקומם‪ .‬ורבי שמעון‬ ‫דעאל הכא בלא כסופא‪ .‬‬ ‫האי שופרא דבלי בעפרא‪ .‬‬ ‫להתגבר עליהם‪ .‬‬ ‫נא( אדהכי חמא כמה וכו' ‪ :‬בתוך כך‪.‬ואשרי הוא‪.‬‬ ‫כסופא‪ .‬וחמא דהוה עאל והוה קם רבי‬ ‫אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן‪ .‬ולא תסתכל‪ .‬הקיצו‪.‬דהיינו להחזירן‪.‬והשמיט את עצמו‬ ‫התעוררותו זו‪.‬ורבי‬ ‫שמעון לא אתבלי בעפרא‪ .‬יכנס ר' חייא ויראה‪ .‬חמא כמה גדפין רברבין עלאין‪ .‬‬ ‫חמא דמתהדרן ומתחדשן בזיוון ונהירו יתיר מנהורא דזיוא דשמשא‪.‬פקוחי העינים‬ ‫גדפין הם המלאכים המסייעים לנשמות‬ ‫המשוטטות בכל העולם‪ .‬הישנים‪ .‬וכשם שהנשמה‬ ‫תחתונים‪ .‬ואמר‪.‬שרבי‬ ‫וראה ר' חייא את עצמו שהיה נכנס‪ .‬אשרי‬ ‫פירוש‪ .‬עי' בז"ח יתרו דל"ו‬ ‫ואמר‪ .‬השפל עיניך‪ .‬‬ ‫מתיבתא דמט"ט‪ .‬‬ ‫מדרגתו של ר"ש‪ .‬שר"ש ור"א‪ .‬ואור עיניכם סתום בחורי‬ ‫צריכה לסיוע הגדפין אל העליה‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫תסתכל‪ .‬ר"ש רמיז ליה זכאה איהו מאן‬ ‫ראה כמה כנפים גדולות ועליונות‪ .‬קלא אהדר כמלקדמין‪ .‬כעמודא תקיף בכלא‪ .‬ומתיבתא דרקיעא‬ ‫נג( קלא נפק ואמר וכו'‪ :‬יצא קול‬ ‫היא מתיבתא דמט"ט‪) .‬‬ ‫נג( קלא נפק ואמר‪ .‬ומתחדשן בזיוון‬ ‫זכה לשמוע הכרוז הזה שבגללו השיג כל‬ ‫וכו'‪ :‬ראה אותם חוזרים ממתיבתא דרקיע‬ ‫מבוקשו‪ .‬שהיו בלא‬ ‫של הרקיע‪ .‬מאיך עינך לא תזקוף רישך‪ .‬אחר‬ ‫הוו מחכאן להו‪ .‬חמא דמתהדרן‪ .‬ואמר עלאין‬ ‫דרך אמת ש( היה מתבייש בפני הגדולים‪.‬‬ ‫וז"ש‪ .‬מתוך מצוקתו על האי שופרא‬ ‫הוא‪ .‬שהיה‬ ‫מאיר למרחוק‪ .‬טמירין סתימין‪ .‬וז"ש כסיף ואשמיט‬ ‫פירוש‪ .‬כן צריכה‬ ‫עיניכם‪ .‬ועאל‬ ‫ויתיב לרגלוי דרבי שמעון‪.‬בכמה דזמין קב"ה לחדתא‬ ‫אנפי צדיקייא לזמנא דאתי‪ .‬ייעול רבי חייא וליחמי‪ .‬ועלו אל הישיבה‬ ‫ושאר עמודין דיתבין תמן‪ .‬‬ ‫לסיוע שלהם להחזרתם למקומה‪ .‬מאיך‬ ‫עינוי‪ .‬והוא הוה ש( כסיף‪ .‬והוא‪.‬כמ"ש בזוהר דמתיבתא‬ ‫עלאה היא מתיבתא דקב"ה‪ .‬‬ ‫דבלי בעפרא‪ .‬השפיל את עיניו‪ .‬פקיחי‬ ‫בזיו אור פניהם והאירו יותר מהאור של‬ ‫עינא אינון דמשטטין בכל עלמא‪ .‬היה מתבייש ונכנס‪ .‬‬ ‫וחמו‪ :‬תתאין‪ .‬כמ"ש להלן‪.‬חזר הקול כבתחילה‪ .‬בכמה עתיד‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א(‬ ‫צייתין‬ ‫‪66‬‬ .‬וכן שאר עמודי העולם שהיו‬ ‫דאמר רבי יוסי‪ :‬היינו במאמר הנ"ל שר"י‬ ‫יושבים שם היו קמים מפני ר' חייא‪ .‬זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא וזכאה‬ ‫מאן דקאים בההוא עלמא‪ .‬חוזרים ומתחדשים בזיוום‪.‬וכל אלו הכנפים היו מחכות להם‪.‬דהיינו למתיבתא דר"ש‪ .‬עלאין‪ .‬התאוה מאד לראות‬ ‫מי שעומד באותו העולם כעמוד חזק בכל‪.‬כי ההליט לעיל‪ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הקב"ה לחדש פני הצדיקים לעולם הבא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫סו‬ ‫נא( אדהכי‪ .‬וסליקו עלייהו רבי שמעון‬ ‫ורבי אלעזר בריה וסליקו למתיבתא דרקיעא‪ .‬מתיבתא דרקיעא‪ :‬היינו‬ ‫גרמיה וכו'‪.

‬ואתייקר‪ .‬לית ליה חולקא הכא‪.‬וראה שמעלים אותם לישיבה של‬ ‫מתגדל כבוד המלך‪ .‬שאז‬ ‫העומדים‪ .‬ולמעלה‬ ‫העולם‪ .‬חושך לעומת אור‪ .‬ונקרא מלך על כל מלכי‬ ‫הרקיע‪ .‬‬ ‫סתימין‪ .‬אשר‬ ‫שכינתא מעפרא‪ .‬דהוו תמן‪ .‬מסביב כל אינון עמודין דקיימין‪.‬ומר לעומת‬ ‫צייתין למלוליה דר"ש‪ .‬סחרניה כל אינון עמודין דקיימין‪.‬דהיינו אלו דמנדדין אחר שכינתא‬ ‫ולהם קרא שיתעוררו‪.‬משא"כ‬ ‫וז"ש‪ .‬י אסתכלו וחמו‪.‬כלומר‬ ‫מהפכות כל חושך להיות אור‪ .‬מאן מנכון‪ .‬ל( שמות צו ויקהל כא )קוב"ה איתער‬ ‫בדרגוי(‪ .‬עד‬ ‫לא ייתון הכא‪ .‬‬ ‫באותו העולם‪ .‬הוא ראה כמה‬ ‫פירוש‪ .‬שבבי"ע הם קליפות‬ ‫כתות ‪ :‬כת א' היא קדישי עליונים טמירין‬ ‫וטומאה‪ .‬י איסתכלו )אה"ל(‪ .‬קודש וחול‪ .‬אלו עולים ואלו יורדים‪ .‬מי מכם‪ .‬אשר בכל יום הוא מצפה לאור‪.‬וטעמין מרירא למתקא‪ .‬תתאין דמיכין וכו' אתערו‪ :‬הכרוז‬ ‫שמותיו של הקב"ה ואין ח"ו שום חול שם‪.‬אבל לאחרים זולתם לית‬ ‫הפך חשך לאור‪ .‬ומכנה אותם תתאין‬ ‫פקיד לאילתא וכו' מאן דלא מצפה דא‬ ‫דמיכין סתימין בחוריכון שהם דמיכין‬ ‫בכל יומא בההוא עלמא לית ליה חולקא‬ ‫ישנים ואור עיניהם סתים בחורי העינים‪.‬הכרוז מדגיש לכל כתה את עיקר‬ ‫מן הנשמות הצדיקים השייכות לאותן ב'‬ ‫המעלה הרצויה בכל אחת מהן‪ :‬למעלת הכתה‬ ‫כתות הנ"ל‪ .‬וגם אלו‬ ‫מתוק‪ .‬‬ ‫עלמא‪ .‬דהיינו בעולם הזה‪ .‬שזכו לפקיחות עינים ולשוטט בכל‬ ‫ונמצא שאלו הנשמות שזכו לאור האצילות‪.‬בעוד שהכרוז קרא‪ .‬איסור והתר‪ .‬די כ( חשוכא מהפכן לנהורא‪ .‬‬ ‫דלא הוו תמן‪ .‬ולפיכך באורייתא דבי"ע יש כשר ופסול‪.‬עוד‬ ‫ליה חולקא הכא‪.‬מאן דלא מצפה‬ ‫דא בכל יומא בההוא עלמא‪ .‬‬ ‫יצא לכל נשמות הצדיקים‪ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫עשה אלהים‪ .‬והמר יטעם לו כמתוק‪ .‬‬ ‫נה( אדהכי חמא כמה מן חברייא ‪ .‬‬ ‫דיתבא בדד‪ .‬‬ ‫נד( מאן מנכון‪ .‬דהיינו בצוותא‬ ‫ולמעלת כתה ב' אמר מאן מנכון דמחכאן‬ ‫חדא עם הכת הב'‪ .‬ל ואתקרי מלכא מכל מלכין דעלמא‪ .‬וחלק אותם לב'‬ ‫כי שם נבחן‪ .‬להם קרא שיסתכלו ויראו‪ .‬מאן מנכון די חשוכא מחפכן‬ ‫הן נשמות הצדיקים שכבר היו במתיבתא‬ ‫לנהורא‪ .‬‬ ‫הכא‪ .‬דהיינו בעודו בחיים בעולם‬ ‫נה( אדהכי חמא כמה וכו' ‪ :‬בתוך כך‬ ‫הזה‪ .‬אינון ט דמשטטין בכל עלמא‪ .‬‬ ‫תכ"א ד' נ‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‫סז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫טמירין סתימין‪ .‬‬ ‫מטרם שבא לכאן‪ .‬זה לעומת זה‬ ‫דרקיע‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א(‬ ‫‪67‬‬ .‬‬ ‫ראה הרבה מן החברים מסביב כל העמודים‬ ‫המאיר בשעה שהמלך פוקד את האילה‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ט דמשטט )אה"ל(‪ .‬‬ ‫שימשיכו האורות העליונים‪ .‬כי בבי"ע‪ .‬המה שמה רק שמות קדושים נשגבים‪.‬וטעמין מרירא למתקא‪ .‬‬ ‫י( ויצא שיא ת"ז ת"א ד' יז‪ :‬ת"ל ד' מג‪ :‬כ( ת"ז‬ ‫ל ואתקרי ל"ג )או"ל(‪.‬דמחכאן בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא ל( דמלכא‬ ‫פקיד מ( לאילתא‪ .‬‬ ‫כאן‪.‬ראה את בעל הכנפים‪ .‬וכל מר למתוק‪.‬עלאין טמירין וכו' אסתכלו‬ ‫באורייתא דאצילות שם כל התורה כולה‬ ‫וחמו‪ .‬ומצפין תמיד לקב"ה דיוקים‬ ‫בד( מאן מנכון די וכו' ‪ :‬מי מכם‪ .‬‬ ‫הא' אומר‪ .‬אתערו‪.‬לבן הארמי לשם קדוש‪ .‬פקיחי עינא‪ .‬אין לו חלק‬ ‫שהיה בא‪.‬כ נ"א תנאין‪.‬והיו בהם ב' כתות כמ"ש להלן‪.‬שהיא כל אינון משריין‬ ‫דאזלין מתתרכין בתר קב"ה ושכינתיה ואזלין‬ ‫בכל יומא לנהורא דנהיר בשעתא דמלכא‬ ‫מתתרכין משכינתיה‪ .‬וכן‬ ‫פרעה וכל השמות‪ .‬שהוא מטטרון‪.‬‬ ‫טמא וטהור‪ .‬‬ ‫כ תתאין י( דמיכין ת( סתימין בחוריכון‪ .‬מ( שמות צו קסא בא צח בשלח מג קפב רעד‬ ‫משפטים תעג תעה ויקהל תפז ויקרא רא שסז תלה אחרי מות רו רי שיב בלק שנב פנחס תקפ תרצב תש‬ ‫ת"ז תי"ג ד' כח ‪:‬‬ ‫דרך אמת ת( אותן שהשינה סתום בנחיריכם הקיצו משינתכם‪.‬והם‬ ‫דרבי שמעון וראה אותן עולות למתיבתא‬ ‫הנשמות דאצילות‪ .‬ומי שאינו מצפה לזה בכל יום בעודו‬ ‫מכולם‪ .

‬אלין סלקין‪ .‬שבכה ואמר עפרא עפרא וכו' דכל‬ ‫לעפרא‬ ‫מחמדי עינא יתבלון בך וכו'‪ .‬לבלוע כל מימי בראשית‪ .‬כפי‬ ‫יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא‪.‬המלך‪ .‬‬ ‫מזדווג עליו בזווג דהכאה‪ .‬ועילא דכולהו‬ ‫חמא מארי דגדפי דהוה אתי‪.‬שהמלך פוקד‬ ‫וזהו הרמז‪ .‬וחסרה י'‪ .‬שהיא‬ ‫על כללות השכינה הק'‪ .‬וע"כ מכונה הרקיע בשם ש"צ‬ ‫צריך לישבע השבועה‪ .‬אלא ש"צ‪ .‬ומכח הדמעות‬ ‫הבחינות שבמסך‪ :‬חו"ב תו"מ עולות לד'‬ ‫האלו עומד ומתקיים אותו הממונה שעל הים‪.‬‬ ‫וראה כי מהתעוררותן של כל אלו הנשמות‪.‬‬ ‫הקדוש‪ .‬ונעזבה‬ ‫שכינתיה‪ .‬כנודע‪ .‬ולפיכך היא‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א(‬ ‫‪68‬‬ .‬כנ"ל‪ .‬שחסרה שם עשר של המלכות דמלכות‪.‬דסבר‬ ‫ותשעין רקיעין‪ .‬‬ ‫קריאת הכרוז‪ .‬שהיא בעיטה‪ .‬ששמע מאחורי‬ ‫וענין תלת מאה ותשעין רקיעין הוא‪.‬‬ ‫נו( והוא א( אומי אומאה‪ .‬‬ ‫מאות‪ .‬חמא‬ ‫העליון בעט בעיטין במסך‪ .‬והמסך מעכב אותו ומחזיר את האור‬ ‫העליון לאחוריו‪ .‬שהן חו"ב תו"מ‪ .‬שהאור‬ ‫מארי דגדפי דהוה אתי והוא אומי אומאה‬ ‫העליון בועט ורוצה להכנס למטה מהגבול‬ ‫כי ועילא דכלהו פירושו‪ .‬פ( שמות קכג ויקהל יד בהשמטות ח"ג‬ ‫ד' שג‪ .‬שהאור העליון‬ ‫וזוכר בכל יום לאילתא די שכיבת לעפרא‪.‬דהיינו לאפוקי מהאילתא די שכיבת‬ ‫לגמרי‪ .‬שעל המלכות דה"ת‬ ‫שנקרא רהב‪ .‬נמצא‬ ‫ונבהלים מלפניו‪ .‬ס( לך שכא‪ .‬‬ ‫נ( שלח קטז )מתיבתא עילאה ותיתאה( בלק שם פנחס‬ ‫תשעג‪ .‬שהשכינה בעפר‪ .‬שהמלך מפקד בכל יום וזוכר את האילה‬ ‫כי המסך נק' רקיע המבדיל‪ .‬והוא כולל בתוכו‬ ‫השוכבת לעפר‪ .‬וספירת הבינה‬ ‫על זה‪ .‬ואלין נחתין‪ .‬כי ה"ס השער הסתום‪.‬שהיא‬ ‫לתוכו‪ .‬כמו מכח כולם‪.‬ומקדש את שם המלך הקדוש‪.‬נג‪ .‬דשמע מאחורי ס( פרגודא‪ .‬הוא נשבע שבועה‪ .‬מהן עלו ומהן ירדו‪ .‬ונמצא שאלו ד'‬ ‫כאש‪ .‬דמלכא מפקד בכל‬ ‫יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא‪ .‬והמים יתיבשו‪ .‬בשלח שא שלח קיג‬ ‫קצו שכ ז"ח ד' ח ‪ :‬ט ‪ :‬ע( ויקהל יד כא )בטש( ז"ח ד' נג‪ .‬‬ ‫מהמסך ממטה למעלה ומלביש את האור‬ ‫העליון‪ .‬ה"ס או"ח העולה‬ ‫ומארי דגדפי‪ .‬וישב קסא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫סח‬ ‫וחמא דסליקו לון נ( למתיבתא דרקיעא‪ .‬וז"ש בעט בעיטין‪ .‬ויעברו ביבשה‪.‬ירד מט"ט‬ ‫בתלת מאה ותשעין רקיעין וכו' ‪ :‬הזווג‬ ‫ממתיבתא דיליה למתיבתא דר"ש ונשבע‬ ‫דהכאה של האור העליון על המסך נבחן שהאור‬ ‫השבועה דלקמן וז"ש ועילא דכלהו‪ .‬בשעה שכל העמים יתאספו על העם‬ ‫ה"ת‪ .‬אין‬ ‫שהיא השכינה הקדושה‪ .‬והוא‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫ואין בה אלא ט"ס ראשונות שעולות לתשעים‪.‬ז"ח ד' טו‪ .‬בתלת מאה‬ ‫הוא אלא הכוונה היא על מלכות דמלכות‪ .‬נשבע שבועה‪ .‬כי מלכא מפקד בכל‬ ‫ואלין נחתין‪ .‬כי דבר גלוי לכל‬ ‫רקיעין‪ .‬כי על זה לא היה‬ ‫מלכות דמלכות‪ .‬‬ ‫המלאך מטטרון‪ .‬ויאספם‬ ‫ולפיכך נבחנת בהמאה דספירת המלכות‪ .‬‬ ‫שבמסך‪ .‬‬ ‫המסך‪ .‬‬ ‫אין זווג נעשה עליה‪ .‬וכולם חרדים‬ ‫הוי"ה‪ .‬הרותחית‬ ‫מרומזת במאות‪ .‬שהן ד' אותיות‬ ‫בשלש מאות ותשעים רקיעים‪ .‬‬ ‫ולכתה ב' אמר אתערו‪.‬שהחזרה זו‪ .‬שלכתה א' אמר אסתכלו וחמו‬ ‫אלא באותו הדרך שמט"ט הולך ומבאר לפנינו‪.‬וענין זה כבר נתבאר היטב )בהפתיחה‬ ‫נו( והוא אומי אומאה וכו'‪ :‬והוא‪.‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ובעט בעיטין בההוא שעתא‬ ‫דהיינו מכח ב' כתות יחד‪ .‬ובאותה שעה בועט בעיטות‬ ‫ד' בחינות‪ .‬הוא מט"ט‪.‬מוריד דמעות‬ ‫המסך בבחינת בינה‪ .‬שבמסך הנק' רקיע‪ .‬נופלות לתוך הים הגדול‪ .‬פז ‪:‬‬ ‫דרך אמת א( נשבע שבועה‪.‬אמנם אין הכוונה‬ ‫שם ד' מאות‪ .‬כי כתה א'‬ ‫נגלה לו לר' חייא הסוד הגדול הזה ע"י מט"ט‬ ‫עלתה וכתה ב' ירדה וז"ש אלין סלקין‬ ‫שבא למתיבתא דר"ש‪ .‬אמנם נתבאר לעיל‪ .‬‬ ‫ומקבל עליו‪ .‬ע( ובעט בעיטין בההוא שעתא מ פ( בתלת‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫מ נ"א בתלת מאה ושבעין רקיעין )אה"ל(‪.‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫מכונה אילתא די שכיבת לעפרא‪ .‬כי כן הם מסייעין זל"ז‪ .‬בכל יומא‪ .‬והדמעות‪ .‬‬ ‫לחכמת הקבלה דף ד' אות י"ד עש"ה(‪.‬וכאן‬ ‫דרקיע‪ .‬ומתוך שהמלכות נמתקת בבינה‪ .‬בעת הזווג עם‬ ‫ר' חייא שהיא שבויה בין הקליפות‪ .‬כלומר‪ .

‬וקדיש שמיה דמלכא קדישא‬ ‫הצמצום‪ .‬כי‬ ‫שלהבת יה )שה"ש ח'(‪ .‬כי עזה כמות‬ ‫פליטת טפין אלו‪ .‬ולכן גם בענף הגשמי‬ ‫וז"ש‪ .‬ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא‬ ‫נפלטות ויוצאות לחוץ מן פרצוף החכמה‪ .‬ומאינון דמעין קאים ההוא‬ ‫ממנא דימא‪ .‬שמבחינת הזווג הזה היא חסרה שם‪.‬היו נמשכות בהכרח איזה טפות‬ ‫אש שלהבת י"ה‪ .‬ע"כ‪ .‬כי ה' הספירות‬ ‫ומתעוררים באהבה וברחמים על חבירו‪ .‬הרי שהדמעות האלו באו מתוך הרחמים‬ ‫מגבולו‪.‬ואח"פ‪ .‬‬ ‫ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא‪ .‬כי‬ ‫חבירו נמצאות הדמעות רותחות כפי מדת‬ ‫אינו נותן לו לעבור גבולו‪ .‬הוא בועט ומכה על הגבול שבמסך‬ ‫וכלהו מרתתין וזעין קמיה‪ :‬סוד‬ ‫להמשך למטה מגבולו והמסך מחזירו לאחוריו‬ ‫הכאת המסך באור העליון הוא בסוד רתת‬ ‫בסוד או"ח‪ .‬וכן שכינה בתחתונים צורך‬ ‫כי היא סוד העשר החסרות מארבע מאות‪.‬שהולך ע"י ושב לתחיה‪.‬בסוד רשפיה רשפי‬ ‫לאחוריו‪ .‬‬ ‫בעליונים מכה ומוציא לו ענף בבריות הגשמיות‬ ‫שמאלו הדמעות הנופלות לימא רבא‪ .‬כי זה נמשך משורש הדמעות‬ ‫שנאמר לו יקר המים אל מקום אחד )בראשית‬ ‫הרוחניות האמורות‪ .‬‬ ‫נק' דמעות‪ .‬‬ ‫גבוה‪ .‬דהיינו מתוך יראה שלא יקבל יותר‬ ‫כנ"ל‪ .‬הוא‬ ‫כנודע‪ .‬כמ"ש חז"ל )ב"ב‬ ‫מתמלא רחמים ואהבה על חבירו הוא מוריד‬ ‫ע"ד( על הפסוק ובתבונתו מחץ רהב‪ .‫סט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מאה ותשעין רקיעין‪ .‬וכמו שתמצא בענף הגשמי‬ ‫למטה מהגבול שבמסך‪ .‬אבל‬ ‫דראש נק' גלגלתא‪ .‬מהאור העליון‪ .‬וקדיש שמיה דמלכא קדישא‪ .‬ואוריד דמעין על דא‪ :‬המוחין‬ ‫נפלטו תמיד דמעות בעת שמעיו הומים‬ ‫דקומת חכמה מכונים עינים‪ .‬שאינו נבחן שם שום גבול ח"ו‪.‬שהמסך עם כל זריזותו לא הספיק‬ ‫לדחותן ממנו ולמעלה‪ .‬שפירושו שרוצה להמשך‬ ‫העליון אל התחתון‪ .‬‬ ‫והאהבה אל התחתון‪ .‬‬ ‫בתחתון‪ .‬כי נתבאר שאלו‬ ‫האור העליון הנמשך לתחתון ופוגע במסך‬ ‫הדמעות באות מתוך רחמים ואהבה מהאור‬ ‫הוא בועט ומכה בו‪ .‬‬ ‫וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית‪:‬‬ ‫ומתוך שהאור העליון חושק ומתאוה להתפשט‬ ‫כי בעת בריאת העולם לא הגיע שום תיקון‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א *( דף ד' ע"ב(‬ ‫אל המלכות דמלכות ‪ .‬כן אלו הטפות שקומת חכמה‬ ‫וז"ש‪ .‬אמנם‬ ‫כמירת מעיו עליו‪ .‬בסוד הזווג דהכאה‪ .‬היינו מטרם שהמסך דחה אותו‬ ‫שהן רותחות מאד כאש‪ .‬כי ממנה נמשכים מים‬ ‫לא תוכלנה להכלל בקומת החכמה שיצאה‬ ‫רבים אדירים משברי ים‪.‬שאלו הטפות‬ ‫החכמה נק' ימא רבא‪ .‬והן‬ ‫דומא ואתקיים‪ :‬היינו אותו השר של הים‬ ‫המכונות דמעות‪ .‬למטה מגבולו‬ ‫כאשא לגו ימא רבא ומדת המלכות מצד‬ ‫של המסך‪ .‬כן הוא בדמעות האמורות‬ ‫בינתיים‪ .‬כי המאציל תיקן את‬ ‫העולמות‬ ‫‪69‬‬ .‬וכלהו מרתתין וזעין *( קמיה‪ .‬וז"ס שבעת שהאדם הגשמי‬ ‫שנהרג בעת בריאת העולם‪ .‬כי כל דבר רוחני הנוהג‬ ‫א'(‪ .‬וזה אמרו דמעין רתיחין‬ ‫קטנות מאד‪ .‬‬ ‫הטפות שהעינים פולטות אותן מהן ולחוץ‪.‬הוא משום שהאור העליון‬ ‫נמשך תמיד רק מא"ס ב"ה שלמעלה מעולם‬ ‫וז"ש‪ .‬ע"ד שאמרו חז"ל נתאוה הקב"ה‬ ‫לעפרא‪ .‬ב( ואוריד צ( דמעין על דא‪.‬לא רצה לבלוע מימי בראשית‪ .‬הוא כי נתבאר לעיל בסמוך‬ ‫אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש‬ ‫)בד"ה בעט בעיטין(‪ .‬ע"ש‪ .‬‬ ‫כמ"ש להלן‪.‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫בתחתון‪ .‬ותדע‪ .‬להיותן בלי לבוש של או"ח‪ .‬ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא‬ ‫פולטתן ממנה ולחוץ מכונות דמעות‪ .‬ואתקיים‪ .‬אלא שתיכף ומיד‬ ‫בעת שהאדם נכמרו מעיו באהבה ורחמים על‬ ‫המסך מתחזק עליו ודוחה אותו לאחוריו‪ .‬והן‬ ‫וז"ש‪ .‬ואומר‪.‬אשר בינתיים נפלטו דמעות לחוץ‬ ‫וזיע‪ .‬וקביל עליה למבלע כל‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫צ( ב"א רנד שמות קלה שיג שמב ויקהל יד כא פקודי תצא נשא רכב שכז שלח רפה‪.‬וכמו שאלו‬ ‫הדמעות הרוחניות אינן נאבדות כמו הגשמיות‪.‬שבעת‬ ‫דמעות מעיניו‪ .‬כי מה שהאור העליון בועט ומכה על‬ ‫קאים ואתקיים‪ .‬וענין‬ ‫לגו ימא רבא‪ :‬וה"ס הכתוב‪ .‬‬ ‫המסך לעבור גבולו‪ .‬‬ ‫דרך אמת ב( בראשית בו ע"ב ושמות יט ע"א ויקהל קצו ע"א‪.‬‬ ‫לדור בתחתונים‪ .‬עינים‪ .

‬‬ ‫שכל הצדיקים שם הם ראשי ישיבות שאותן‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫וינגבון מיא ויעברון בנגיבו‪ .‬כי מכח הגילוי הגדול הזה‪.‬‬ ‫וב"י יעברו ביבשה‪ .‬‬ ‫דמלכות שזה הספיק רק לט"ר דמלכות ולא‬ ‫שנדמה לנו‪ .‬הן המבררות והמתקנות את‬ ‫שתתקבצנה כל האומות שבעולם בבת אחת‬ ‫המלכות דמלכות‪ .‬בשעתא דיתכנשון כל עממיא‬ ‫הישיבות ידועות הן שם‪ .‬דהא מלכא משיחא‬ ‫אתי למתיבתא דרבי שמעון‪ .‬וז"ש ומאינון דמעין‬ ‫נז( אדהכי שמע קלא וכו' ‪ :‬בתוך כך‬ ‫קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים וקדיש‬ ‫שמע קול שאמר‪ .‬ומשיח בא בכל אלו הישיבות‪ .‬שהוא רק בט"ר דמלכות‪.‬וינגבון מיא‪ .‬משום‬ ‫כל מימוי דבראשית‪.‬מעוטר מן‬ ‫ששרו של ים יבלע כל מימוי דבראשית‪.‬כי לא היה אלא בים סוף‪ .‬שה"ס אצילות‪ .‬שיתיבשו המים‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫מצרים אראנו נפלאות )מיכה ז'(‪ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ש"צ רקיעין‪ .‬ובשעה ההיא בא‬ ‫אחת להשמיד את ישראל ח"ו‪ .‬‬ ‫נז( אדהכי‪ .‬כי ישוב‬ ‫הבי"ע להיות אצילות‪ .‬ויהיה גמר התיקון‪ .‬עד שמתקבצות הדמעות לשיעורן‬ ‫של המלכות דמלכות‪ .‬ויכנוש להו לגויה‪ .‬אבל בגמר התיקון יבולע המות לנצח‪.‬שאין המלך זוכר אותה כלל‪.‬וכל אלו החברים‬ ‫שבכל ישיבה‪ .‬כי בכל‬ ‫לאילתא די שכיבת לעפרא‪ .‬כי עולם‬ ‫ח"ו בעפרא אלא להיפך‪ .‬שיש עליו זווג בכל‬ ‫האצילות יתפשט בשוה עם רגלי א"ק עד‬ ‫יום ויום‪ .‬שז"ס כימי צאתך מארץ‬ ‫שבשבועת מט"ט‪ .‬ורק‬ ‫דר"ש‪ .‬כמו שנשבע לו מט"ט‪.‬‬ ‫הנ"ל‪ .‬וע"כ נותנות חיות לשרו‬ ‫על ישראל‪ .‬פנון אתר פנון אתר‪ .‬כי הגם שהזווג‬ ‫מתיבתא ומתיבתא יש חברי המתיבתא‪ .‬‬ ‫היו הגורמים לביאת מט"ט ושבועתו‪ .‬דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר‬ ‫והגיעו למדרגות רישי מתיבתא‪ .‬שמע קלא דאמר‪ .‬ויש‬ ‫שעושה בכל יום עם שכינתיה‪ .‬אמנם אלו‬ ‫המספיק לברר המלכות כולה‪ .‬כנ"ל‪ .‬כי בכל זווג נפלטות דמעות לחוץ מכח‬ ‫בשותפות‪ .‬ולא במ"ן‬ ‫והמלכות דמלכות נשארה שכיבת בעפרא‪.‬בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא‬ ‫קדישא‪ .‬ויעברון בנגיבו‪.‬המקבלת תיקונה ע"י הדמעות הללו‬ ‫סירב ולא רצה לבלוע כל מימי בראשית‪ .‬אבל אז היתה‬ ‫נתעלו מאד כל אלו הצדיקים שהיו במתיבתא‬ ‫רק התחלה‪ .‬עד שתקבל‬ ‫כל מימוי דבראשית‪ .‬כי‬ ‫לאט לאט‪ .‬לישיבתו של ר' שמעון‪ .‬יקוו המים אל מקום אחד )בראשית א'(‪.‬כי ראה ששום דבר אינו מתבלה‬ ‫כולם אל מקום אחד‪ .‬ואינן נאבדות‬ ‫אותם כי המלכות דמלכות כל תיקונה מוטל‬ ‫רק על התחתונים‪ .‬הוא רק בבחי'‬ ‫עלייהו‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א(‬ ‫‪70‬‬ .‬‬ ‫למלכות דמלכות‪ .‬שיוכל לעמוד לקדש שמיה דמלכא‬ ‫דמלכות תקבל תיקונה משלם‪ .‬ואז יתגלה זה‪.‬וע"כ נהרג‪ .‬הרי שהמלך‬ ‫קדישא‪ .‬וחותם‬ ‫התיקון‪ .‬פנו מקום פנו מקום‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ע‬ ‫מימוי דבראשית‪ .‬וז"ס מ"ש חז"ל על‬ ‫הנה אינו כן‪ .‬שעי"ז‬ ‫ובזה‪ .‬ולפיכך כשנאמר לו לשר‬ ‫אלא נופלות לימא רבא שה"ס המלכות דמלכות‬ ‫הים‪ .‬וקביל עליה למבלע‬ ‫מלך המשיח בא לישיבתו של ר' שמעון‪ .‬ונתעטרו כולם‬ ‫שנשבע‪ .‬כי‬ ‫שמיה דמלכא קדישא‪ .‬‬ ‫ראשי הישיבות בעטרות עליונות‪.‬ביאר מט"ט היטב את השבועה שלו‪.‬עולים מישיבה שבכאן לישיבה‬ ‫על עמא קדישא‪ :‬כי זה יהיה לעתיד בגמר‬ ‫שברקיע‪ .‬אני התחלתי העולמות ואתם גומרים‬ ‫הבעיטין דבעיט בש"צ רקיעין‪ .‬שאז כל אומות העולם תתקבצנה בבת‬ ‫תורה מפיהם של החכמים‪ .‬אלא שפוקד אותה עם כל זווג‬ ‫הפסוק עמי אתה )ישעיה נא(‪ .‬ומכ"ש אלו ב' כתות הצדיקים שהם‬ ‫לשעתו‪ .‬עמי אתם‬ ‫וזווג‪ .‬שבשיעור הזה הולך וקם לתחיה‬ ‫הקליפות היו גוברות עליו מחמת חסרון התיקון‬ ‫שרו של ים‪ .‬שהוא בחינת גילוי הקץ‪.‬‬ ‫העולמות אבי"ע בסוד מ"ן דבינה‪ .‬ויקוו‬ ‫משאלותיו‪ .‬ואינון‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק( שלח קיא‪.‬וכאן נגלו לרבי חייא כל‬ ‫הקליפות שבעולם‪ .‬‬ ‫השיגו מעלות נפלאות ביותר‪ .‬כי אז תתבטלנה כל‬ ‫תיקונה משלם‪ .‬‬ ‫המשיח‪ .‬וכל כחות הרשע‪ .‬דהיינו לקיים ציוויה דמאריה ולמבלע‬ ‫פוקד לאילתא בכל יום ויום‪ .‬שזה יהיה בעת‬ ‫הדמעות הנ"ל‪ .‬‬ ‫לעולם הזה‪ .‬ואז יקום שרו של ים לתחיה‬ ‫ויבלע כל מימוי דבראשית כי המלכות‬ ‫של ים‪ .‬בגין דכל צדיקייא דתמן ק( רישי מתיבתא‪ .

‬ומישיבת חזקיה מלך יהודה‪.‬קמו כל אינון חברייא‪ .‬סלקי ממתיבתא דהכא‬ ‫ומתוך ישיבת אהיה השלוני‪.‬‬ ‫של חברי המתיבתא‪ .‬‬ ‫ר( שלח קסז )מתיבתא דמט"ט( ז"ח ד' לז‪ .‬וקם ר' שמעון‪ .‬וההפרש ביניהם‪.‫עא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מתיבתי דתמן רשימין אינון‪ .‬הוא חותם‬ ‫תורה מישיבתך‪ .‬‬ ‫של המשיח‪ .‬סלקי ממתיבתא‬ ‫דהכא ר( למתיבתא דרקיעא‪ .‬‬ ‫מאות ושלשה עשר טעמים‪ .‬רישי מתיבתא כי לזכות לקבל פניו‬ ‫בעטרין עילאין ביותר‪.‬‬ ‫וז"ש‪ .‬דאורייתך סלקא ת( בתלת מאה‬ ‫הלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫נ נ"א וסתים )אה"ל(‪ .‬דאורייתא דיליה סלקת לעתיק‬ ‫למתיבתא דרקיעא‪ .‬וז"ש בגין דכל צדיקייא דתמן רישי‬ ‫ושבעים אורות‪ .‬לזה אומר‪ .‬והקב"ה‪ .‬‬ ‫בא‪ .‬‬ ‫שהם רשימין במדרגות גבוהות מאד נעלות‪.‬שהוא בגין דכל צדיקייא‬ ‫מתיבתות‪ .‬פנו מקום‪ .‬אמנם עתה אחר שכל אלו‬ ‫ואמר פנו מקום‪ .‬ובא‬ ‫שבחינת רישי מתיבתא הוא ג"ר של מדרגות‬ ‫למתיבתא דר"ש‪ .‬פנון אתר‪ .‬וקם ר' שמעון‪ .‬דהא מלכא משיחא‬ ‫אתי משיח מתעטר מן רישי מתיבתי‪.‬ש( ז"ח ד'‬ ‫לו‪ .‬עולים וטובלים‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫ושבעין נהורין‪ .‬ולא עוד אלא גם משיח‬ ‫יומין‪ .‬ת( נשא יט‪.‬‬ ‫אתי בכל אינון מתיבתי וחתים אורייתא‬ ‫וד' הספירות הו"ב תו"מ‪ .‬ואורו‬ ‫רישי מתיבתא‪ .‬ואינון מתיבתי דתמן רשימין‬ ‫בנהרי האפרסמון הטהור‪ .‬ובההיא שעתא אתי משיח מתעטר מן ס רישי מתיבתי‬ ‫בעטרין עילאין‪.‬ועתה זכו כל אלו חברי‬ ‫כמבחינת ו"ק של המדרגה‪ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אלו המתיבתות להתעטר מחידושי תורתם‬ ‫עלייהו רישי מתיבתא‪ .‬עד שהמשיח בא בכל‬ ‫באמא‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א(‬ ‫‪71‬‬ .‬אמר לו‪ .‬שתורתך עולה בשלש מאה‬ ‫המשיח‪ .‬לא היו זוכין לקבל פניו של‬ ‫היה עולה עד רום הרקיע‪ .‬ונמצא מתעטר מן רישי מתיבתי‬ ‫דתמן‪ .‬ואינון מתיבתי דתמן‬ ‫קם באותה המדרגה עד והוא סליק נהוריה‬ ‫היו במדרגות גבוהות מאוד נעלות‪ .‬דאורייתך סלקא בתלת מאה‬ ‫עד וכל אינון חברין די בכל מתיבתא‪.‬יצא קול‬ ‫בעטרין עלאין‪ .‬וכל נהורא ונהורא‬ ‫סלקי ממתיבתא דהכא למתיבתא דרקיעא‬ ‫אתפרשת לתרי"ג טעמין וכו' דאפרסמונא‬ ‫שכל החברים משם היו זוכין לעלות משם‬ ‫דכיא‪ :‬כלומר‪ .‬כל כך גבהה מעלת‬ ‫כי יחידות בנוקבא ‪ .‬וז"ש‬ ‫החברים לבחינת רישא דאלו המתיבתות‪ .‬שבו כל ספירה סלקא עד מאה אלף‪.‬צריכים להשואת הצורה ‪ .‬וזהו שמסיק בההיא שעתא‬ ‫פנון אתר‪ .‬עד‬ ‫עד רום רקיע‪ .‬וכל אינון חברין די בכל מתיבתא‪ .‬וז"ש אדהכי שמע קלא דאמר‬ ‫לאותם המתיבתות‪ .‬וכל אור ואור מתפרש לשש‬ ‫מתיבתא‪.‬‬ ‫ונותן טעם על מה שזכו לזה כל הצדיקים‬ ‫נמצא שמשיח נתעטר מאורייתא דרישי‬ ‫שבמתיבתא דר"ש‪ .‬‬ ‫אינון וכו'‪ .‬‬ ‫למתיבתא דרקיעא‪ :‬משמיענו‪ .‬ומאות‬ ‫חברי המתיבתות האלו‪ .‬לולא שזכו כל החברים להשיג בחינת‬ ‫שעה קמו כל החברים‪ .‬לבחינת ג"ר של‬ ‫המתיבתות להיות בדרגת רישי מתיבתי‬ ‫המדרגה‪ .‬ועתה זכו כל אלו‬ ‫השער הסתום של המלכות דמלכות‪ .‬שבעת שגילה מט"ט סוד הקץ‪ .‬‬ ‫מפומייהו דרבנן כלומר‪ .‬ומשיח אתי בכל אינון מתיבתי‪ .‬כי ענין הקץ קשור בענין מלך המשיח‪.‬כי המלך המשיח‬ ‫חברי המתיבתות זכו למדרגת רישי מתיבתי‪.‬‬ ‫אתי‪ .‬שלא לחשוב‬ ‫פירוש‪ .‬עמו‪.‬‬ ‫נח( בההוא שעתא קמו וכו' ‪ :‬באותה‬ ‫ולפיכך‪ .‬המשיח ‪:‬‬ ‫רבי‪ .‬וזה‬ ‫והוה סליק נהוריה עד רום רקיע‪ .‬שבעת שנגלה להם המשיח‪ .‬והוה סליק‬ ‫נהוריה עד רום רקיע אמר ליה רבי זכאה אנת‪ .‬ס נ"א ריחי‪.‬אשרי לך‪ .‬‬ ‫וסוד מלך המשיח ה"ס אור יחידה כנודע‪.‬ש( נ וחתים‬ ‫אורייתא מפומייהו דרבנן‪ .‬ועשרות בז "א ‪ .‬‬ ‫נח( בההוא שעתא‪ .‬וזה רומז שר"ש השיג לאותו‬ ‫שהחברים כולם של אלו המתיבתות זכו לעלות‬ ‫האור של עשרת הרקיעין החסרים מחמת‬ ‫משם למתיבתא דרקיעא‪ .‬הן בו ד' מאה אלף‪.‬אז קמו כל החברים ור"ש‬ ‫נמוכות‪ .‬שה"ס‬ ‫אמרו ואינון מתיבתי דתמן רשימין אינון‬ ‫אור יחידה‪.

‬‬ ‫קדומה‪ .‬ד( ב"א תח תולדות מג מה ויחי תשעד‬ ‫שמות קצא שנט בא לט בשלח קא קמג משפטים רעב אחרי מות לה עה נשא ריד שלח לך רסא רעב שיא‬ ‫כי תצא סו ת"ז תכ"א ד' מג ‪ :‬נב ‪:‬‬ ‫דרך אמת ג( בעל הכנפים והוא מטטרו"ן שר הפנים‪.‬וקב"ה איהו חתים אורייתא ממתיבתך‪.‬דהיינו מבחינת עין לא ראתה‬ ‫לו רק ש"ע נהורין חסר הל' העליונים‪.‬כי‬ ‫בו"ק דכל אחד‪ .‬ואז נבחן‬ ‫לא בא )שמואל ב' כ"ג(‪ .‬רק בש"ע‪.‬אלא משום‬ ‫שאמר לו דאורייתך סלקא בש"ע נהורין‪.‬כי קב"ה חתים אורייתא‬ ‫ועד"ז מבחינת האלפים‪ .‬אלא‬ ‫אבל לע"ל עין לא ראתה אלהים זולתך ישעיה‬ ‫רמז לו‪ .‬ורבוא בא"א‪ .‬אלא ג( ג( מארי דגדפין אתי פ הכא‪.‬מ"מ אל‬ ‫דאילין ג' ראשי נשמות היא מבחינת לאחר‬ ‫גיר של המאה העליון של הי' לא בא‪ .‬וזה‬ ‫באתי לחתום תורה מישיבתך‪ .‬והעולם חשב להתהפך‪.‬אמר‪ .‬מי נתן כאן אדם לבוש בגד‬ ‫דכיא‪ .‬ונזדעזעו הרקיעים‪ .‬‬ ‫דאוריתך סלקא בד' מאה נהורין דכל נהורא‬ ‫שכל הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח‪.‬שהם בחי' חכמה‬ ‫אלקים זולתך‪ .‬ומאה‬ ‫מתגדל ומתעטר ע"י חדושי התורה של כל‬ ‫אלף בעתיק‪ .‬‬ ‫הצדיקים‪ .‬וקב"ה עצמו חתים אורייתא‬ ‫דל"ב נתיבות‪) .‬‬ ‫וממתיבתא דחזקיה מלך יהודה‪ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫התים אורייתא מפומייהו דרבנן‪ .‬דהיינו ד' מאה אלף‪ .‬כנ"ל במראות הסולם אות‬ ‫מפומייהו‪.‬ואלפים באבא‪ .‬כי אני יודע שלא‬ ‫וכל נהורא ונהורא אתפרשת לתרי"ג‬ ‫יכנס לישיבה אחרת אלא לישיבתך‪ .‬ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין‪ .‬ז"ח ד' לג‪ .‬ומגו מתיבתא ב( דאחיה השילוני‪.‬‬ ‫א ( לך רפא וישלח ריז יתרו שמג תלט תרומה‬ ‫רד שעו ספרא דצניעותא יז ויקהל קיז נשא שנז‬ ‫שסב פנחס תתצא ז"ח ד' לט ‪ :‬נב ‪ :‬עו ‪ :‬ב ( בהשמטות ח"ג ד' שט‪) .‬שהן שש מאות‪ .‬בההיא שעתא סח‬ ‫ליה ר' שמעון‪ .‬מח‪ .‬ואזדעזע ימא רבא‪ .‬אלא רק‬ ‫יהודה‪ .‬ז"ח ד' יט‪ .‬‬ ‫ב' ד"ה ועם זה ע"ש(‪ .‬ונזדעזע ים‬ ‫חסרות ד' המאות העליונות שהן מחכמה‬ ‫הגדול‪ .‬ואזדעזע ד( לויתן‪ .‬דהיינו בגוף מעולם הזה‪ .‬ונודע מ"ש חז"ל )סנהדרין צט‪.‬ובכל אלף‬ ‫והרים קולו‪ .‬‬ ‫דכיא‪ .‬‬ ‫סלקא לאלף טעמין‪ .‬כדין אזדעזע משיח וארים‬ ‫קליה‪ .‬סלקין ואסתחיין בנהרי אפרסמונא‬ ‫שעה‪ .‬ואזדעזעו רקיעין‪ .‬סיפר לו ר' שמעון אותה השבועה‪.‬ד"י(‪ .‬‬ ‫דחכמה עליונה ואין בה רק ש"ע‪ .‬כי הוא‬ ‫באמא‪ .‬‬ ‫שבעל הכנפים יבא כאן‪ .‬ומגו מתיבתא דאחיה השילוני‪ .‬ג ( ויקהל‬ ‫קלט ת"ז בהקדמה ד' ב ‪) :‬בעל כנפים( ת"ל ד' עה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫עב‬ ‫ושבעין נהורין וכל נהורא ונהורא אתפרשת לשית מאה ותליסר טעמין ע סלקין‬ ‫ואסתחיין בנהרי א( אפרסמונא דכיא‪ .‬וממתיבתא דחזקיה מלך‬ ‫אינו משמש בג"ר ממש דכל אלף‪ .‬וקב"ה איהו חתים אורייתא‬ ‫אמר‬ ‫ממתיבתך וכו ' ‪ :‬כי אומר לעיל דמשיח‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"א(‬ ‫‪72‬‬ .‬‬ ‫דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי‪ .‬כי סוד י"ג הם חכמה‬ ‫נט( ואנא לא אתינא וכו' ‪ :‬ואני לא‬ ‫דל"ב נתיבות הנק' אפרסמונא דכיא‪ .‬אמנם לפי"ז היה לו לומר‪.‬אז נזדעזע המשיח‪.‬כי אז כבר תתוקנה כל המדרגות‬ ‫משמש בד' מאות אפי' בהשלמות‪ .‬וכיון דאורייתא‬ ‫סלקא עד רום רקיעא כמ"ש לעיל‪ .‬אור מאור התורה‪.‬וחשיב עלמא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ע דסלקין כצ"ל )אה"ל(‪ .‬פ נ"א הכי )אה"ל(‪.‬באותה‬ ‫טעמין‪ .‬ובמקום ג"ר‬ ‫אלו הג' זכו לרזין דאורייתא דעין לא ראתה‬ ‫דכל אלף הוא משמש בי"ג‪ .‬‬ ‫נט( ואנא לא אתינא למחתם ממתיבתך‪ .‬כי כן הם‬ ‫עולם ההוא‪ .‬א"ר‬ ‫העולים כל רזין סתימין עלאין ממתיבתא‬ ‫שמעון זה הוא ר' חייא‪ .‬שהן אורות דאבא‬ ‫ממתיבתך‪ .‬ונמצא‬ ‫ימות המשיח‪ .‬‬ ‫וכו' לכן א"ל משיח‪ .‬ונזדעזע הלויתן‪ .(.‬וכלהו רזין דאורייתא‬ ‫שה"ס מן השלשים הכי נכבד ואל השלשה‬ ‫יהיו בבחי' עין לא ראתה וכו'‪ .‬ואין בכל אלף רק תרי"ג‪ .‬‬ ‫דר"ש‪ .‬אלא במתיבתך‪ .‬‬ ‫השייכות לימות המשיח‪ .‬ובמקומן משמש י"ג נהרי דאפרסמונא‬ ‫בתוך כך ראה את ר' חייא למרגלותיו של‬ ‫ר' שמעון‪ .‬כי אע"ג דנהוריה‬ ‫דקב"ה חתים אורייתא‪ .‬כי מבחינת האורות שהם מאמא אינו‬ ‫ס"ד(‪ .‬אשר בד' המאות דאמא חסרים השלשים‬ ‫שנשבע בעל הכנפים‪ .

‬ועיניו זולגות‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫יהודה ואחיה השלוני‪.‬ועלמא יתהפכא‪ .‬‬ ‫מלה המתחדשת בתורה‪ .‬‬ ‫מאמר אמי אתה בשותפא‬ ‫סא( בראשית‪ .‬אשרי‬ ‫כי מחמת גילוי הקץ שגילה מט"ט‪ .‬‬ ‫חזווא דר' חייא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫בעוה"ז‪ .‬דהיינו‪ .‬קה‪ .‬מאן יהיב הכא‬ ‫בר נש לביש מדא דההוא עלמא‪ .‬ק אמר רבי שמעון דא איהו רבי חייא‪ .‬יהבו ליה זמנא‪.‬ו ( ואשים דברי בפיך‪ .‬אמר‪ .‬וזלגן עינוי דמעין ‪ .‬עושה רקיע אהד‪.‬‬ ‫וחד חרוב )סנהדרין צז( ע"כ ארים קליה כי‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ומהאי טעמא אזדעזע גם רבי חייא‪.‬ואמר‪ .‬ואין לו מה לעשות עוד‬ ‫פירוש‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"ב(‬ ‫‪73‬‬ .‬אמר ליה‪ .‬זכאה חולקהון דצדיקייא בההוא עלמא ‪ .‬אמר‬ ‫רבי שמעון זמנא יתייהב ליה‪ .‬מאן יהב הכא בר נש לביש‬ ‫מדא דההוא עלמא‪ :‬המשיח התפלא על‬ ‫מאמר עמי אתה בשותפא‬ ‫רבי חייא על היותו מלובש בגוף הגשמי של‬ ‫סא( בראשית‪ .‬נמצא שכבר תיקן כל בחינת‬ ‫כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה‪ .‬קיח‪.‬נמצא שגמר‬ ‫העמל בתורה‪ .‬עליה כתיב ה( להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪.‬‬ ‫שמעון‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬פט‪:‬‬ ‫ו( )ישעיה נא( להלן סה צו קפב ת"ז תס"ט ד' קד‪ .‬ר' שמעון פתח‪ .‬שבעת‬ ‫חלקם של הצדיקים בעולם ההוא‪ .‬ובכל‬ ‫הרע )כנ"ל אות נ"ו ד"ה בשעתא דיתכנשון‪.‬אמר ר"ש זימנא יתייהב ליח‪:‬‬ ‫פירוש‪ .‬שהמשיח ור"ש הודיעו לו מה‬ ‫היינו לאפוקי ממתיבתא דחזקיה מלך‬ ‫שיש לו עוד לעשות בעוה"ז‪.‬‬ ‫וזלגין עינוי דמעין מרוב הגעגועים לגאולה‬ ‫השלמה‪ .‬וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה‬ ‫לכך‪ .‬משיח א"ל כי לא בא למחתם‬ ‫כלומר‪ .‬ר"ש הוכיח לו שיש ליתן לו זמנא‬ ‫אלא משום דמארי דגדפין אתא למתיבתא‬ ‫מחדש‪ .‬וזכה להאי גילוי‬ ‫כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה‪.‬נהירו‬ ‫דבוצינא דאורייתא‪ .‬ואשים דברי בפיך‪.‬נתנו לו זמן‪.‬שיזדעזעו‬ ‫של בן יוחאי שזכה לכך‪ .‬אמר ר'‬ ‫בעוה"ז בחנם‪.‬ובכה‪ .‬‬ ‫ס( ונפק מתמן מזדעזע ‪ .‬‬ ‫דמט"ט ולשבועתו‪ .‬על ידי האדם ההוא‬ ‫ע"ש(‪ .‬כמה אית ליה לבר נש‬ ‫לאשתדלא באורייתא יממא וליליא ‪ .‬אזדעזע רבי חייא‪ .‬ואז יהבו ליה‬ ‫דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי‪.‬נזדעזע ר' חייא‪ .‬ויהיו מן הישיבה שלך‪ .‬כלומר שיפטרו מן‬ ‫למתיבתא דר"ש בג"ע‪ .‬ומה שאמר‬ ‫ולעסוק בתיקונים חדשים‪ .‬כי‬ ‫בראשית ‪ :‬ר"ש פתח‪ .‬ובכה‬ ‫ואמר ‪ .‬בסוד‬ ‫אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪.‬ואשרי חלקו‬ ‫ההיא יהיו צרות נוראות על ישראל‪ .‬אדהכי חמא לר ' חייא לרגלוי דרבי שמעון‪ .‬זמן ינתן לו‪ .‬להנחיל‬ ‫הרקיעין‪ .‬מדא דההוא עלמא‪ .‬אזדעזע משיח וארים קליה וכו'‪:‬‬ ‫דמעות‪ .‬בגין ד קב " ה ציית לקלהון דאינון‬ ‫ר‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫צ נקא לאתחבהא )אה"ל(‪ .‫עג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צ לאתהפכא ‪ .‬עליו כתוב‪ .‬ז"ח ד' ל‪ .‬‬ ‫כל עבודתו בעוה"ז‪ .‬כי המשיח נפק ממתיבתא דר"ש‬ ‫רצה להמתיק כל אלו הזעזועין‪.‬וכן ימא רבא‪ .‬ולמה לו להיות עוד‬ ‫העולם הזה‪ .‬וכן זכה לקבל פני המשיח‪ .‬הרוצה לדעת מה שאמר לו‪ .‬יתכנש הוא ובנוי‪ .‬ק אמר ליה כצ"ל )אה"ל(‬ ‫ה( )משלי ח( לך רפא ויצא רט רלב ויגש יז ויחי תרפח‬ ‫ר נ"א לאסתכלא )אה"ל(‬ ‫תרומה תשלה שמיני צב פנחס תקה תתסה ת"ז תס"ה‬ ‫ד' צו ‪ :‬בהשמטות ת"ה ד' קמא‪ .‬‬ ‫אחר שזכה להיות הכא‪ .‬א"כ הוא צריך להסתלק וליכנס‬ ‫אמר לו‪ .‬יאספו הוא ובניו‪ .‬ר' שמעון פתח וכו' ‪:‬‬ ‫העולם הזה‪ .‬כי הוא צריך עוד לחיות בהאי עלמא‬ ‫שלו‪ .‬‬ ‫ס( ונפק מתמן מזדעזע וכו' ‪ :‬ויצא‬ ‫המשיח משם כשהוא מזדעזע‪ .‬וליהוון ממתיבתא דילך‪ .‬‬ ‫זמנא כלומר‪ .

‬אשר הזו"ן דאצילות‬ ‫נקראת דיבור‪ .‬והדיבור לנוקבא‪ .‬ואחר החטא דעצה"ד ירד עד‬ ‫הנק' קב"ה‪ .‬שהצדיקים‬ ‫ולאו"א כמו שהיו לפני החטא‪ .‬הרי שהמקרא ואשים דברי בפיך שמביא‬ ‫בדיבור דצדיקים‪ .‬דהיינו להמשיך‬ ‫ולפיכך אומר ובכל מלה דאתחדש באורייתא‬ ‫כל המוחין העליונים‪ .‬שנתן בפיהם של הצדיקים‪:‬‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫ע"י הצדיקים‪ .‬‬ ‫)עיין ב"ב נח‪ .‬נק' שמים חדשים וארץ חדשה‬ ‫למהוי שותפא עמי‪ .‬‬ ‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫לגמרי‪ .‬ב( כי גם אדה"ר‬ ‫ואינו אומר חידוש בהקול דאורייתא‪ .‬‬ ‫באים לו עתה מג' עלמין דבי"ע דפרודא‪.(.‬מלה פירושו דיבור‪.‬כי כבר המאציל תיקן אותם מעצמו‬ ‫השמים ואת הארץ‪ .‬ומוטל על‬ ‫העוסק בתורה עולה למ"ן לנוקבא הנק' בשם‬ ‫הצדיקים תיקון זה לתקן כל הפגמים שנעשו‬ ‫מלה ודיבור‪ .‬ובכל מלה דאתחדש באורייתא‪ .‬והיה לו‬ ‫שהקול עולה לז"א‪ .‬‬ ‫והלביש את ישסו"ת וזו"ן דאצילות‪ .‬לישנא דסגיר ולא פתח‪ .‬ואדם הראשון עלה‬ ‫מ"ן לזו"ן‪ .‬שה"ס עין לא ראתה אלהים זולתך‪.‬כי המאציל‬ ‫עשה התיקון שמים וארץ באופן הנעלה קודם‬ ‫דמתעסקי באורייתא ובכל מלה דאתחדש‬ ‫חטאו של אדם הראשון‪ .‬דהיינו בית הקבול לאורות דז"א‪.‬שעוד לא היו בעולם‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"ב(‬ ‫כי המלה שהיא מלכות מתחדשת ממש ע"י‬ ‫דבר‬ ‫‪74‬‬ .‬ויש‬ ‫שנפגמו ונתבטלו חזרו ונתחדשו‪ .‬אוף הכי את‪ .‬שזה נעשה ע"י המ"ן‪ .‬מה אנא במלולא‬ ‫כי הם חדשים ממש שעוד לא היו במציאות‬ ‫דילי עבדית שמים וארץ כד"א בדבר‬ ‫לגמרי‪ .‬כי לא יצאו עוד מהמאציל‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫עד‬ ‫ש דמתעסקי באורייתא‪ .‬ואומר שעשה‬ ‫הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עמו‬ ‫כן בכדי לשים גמר תיקינם של שמים וארץ‬ ‫ית'‪ .‬השי"ת נתן את כח הדיבור שלו‬ ‫ואלו העולמות דעין לא ראתה שישלימו‬ ‫בפיהם של הצדיקים‪ .‬ובזה פתח‬ ‫בראשית קודם החטא דאדה"ר‪ .‬וישיגו השלמות דנר"ן‬ ‫וע"י המ"ן דצדיקים מתחדש בה תמיד בחינת‬ ‫דאצילות שהיתה לו לאדה"ר קודם החטא‪.‬ה"ס המסך שעליו נעשה הזווג דקב"ה‬ ‫הארץ דאצילות שהם זו"ן ולהעלותם לא"א‬ ‫ושכינתיה‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫הצדיקים‪ .‬הוא‬ ‫קודם החטא לא היתה לו כל השלמות שרצה‬ ‫משום שהנוקבא צריכה לכל זווג בנין יסודה‬ ‫המאציל להעניק לו‪ .‬והצדיקים עצמם‬ ‫מעלים בעסק תורתם‪.‬שאלו נתחדשו ממש‬ ‫ואשים דברי בפיך‪.‬עביד רקיעא חדא‪.‬כמו שהכתובים מבארים‬ ‫באורייתא וכו'‪ :‬ז"א נקרא קול‪ .‬‬ ‫ע"י החטא‪ .‬ובכל מלה דאתחדש באורייתא‬ ‫לעוה"ז הגשמי )עיין חגיגה יב‪ .‬וזה שמביא הכתוב‬ ‫ר"ש כוונתו הוא על המוחין העלאין שגם‬ ‫אדה"ר היה חסר מהם‪ .‬כי אחר כל זווג חוזרת להיות בתולה‪.‬‬ ‫היסוד שלה‪ .‬בקול ודיבור דאורייתא שלו‪.‬‬ ‫חידוש שמים וארץ‪ .‬‬ ‫מוטלת עליהם עבודה מחדש‪ .‬‬ ‫יקבלו בחזרה את הזהרא עלאה של אדה"ר‬ ‫וענין החידוש שאומר בהמלה דאורייתא‬ ‫שהיא נר"ן מעולם האצילות‪ .‬שיש בזה ב' בחינות של‬ ‫וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש‪.‬כי קול התורה עולה למ"ן לז"א‪.‬כן הצדיקים‬ ‫מחדשים ומחזירים אותם כמו שהיה במעשה‬ ‫יבראו שמים בכח הדיבור שלהם‪ .‬וברא לשון סתימא‬ ‫קודם החטא‪ .‬אינם נקראים‬ ‫שמים וארץ חדשים ממש‪ .‬על ידא דההוא דאשתדל‬ ‫באורייתא‪ .‬‬ ‫ושמים וארץ דאצילות ירדו בסבתו לבחינת‬ ‫וכל דיבור ודיבור המתחדש באורייתא של‬ ‫ו"ק ונקודה מטבור דא"א ולמטה‪ .‬משא"כ אלו שמים וארץ שהצדיקים‬ ‫ה' שמים נעשה‪ .‬שהרי היו פעם‬ ‫ר"ש את המקרא בראשית ברא אלהים את‬ ‫בעולם‪ .‬אלא שהם מחודשים כי לאחר‬ ‫הוא‪ .‬כמו שמסיק עמי אתה‪.‬וע"כ אין‬ ‫להבין למה עשה אותם בסתימו‪ .‬והנר"ן שלו‬ ‫וכו' עביד רקיעא חדא‪ .(.‬וכשהצדיק עוסק בתורה מעלה‬ ‫עלו לא"א ואו"א עלאין‪ .‬ולעשותם שותפים עמו ית'‬ ‫בבריאת שמים וארץ‪ .‬שעי"ז נעשה רקיעא חדא‪.‬ולחזור ולחדש את השמים ואת‬ ‫רקיע‪ .‬‬ ‫יתקנו החטא דעצה"ד‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫ש נ"א דאשתדל )אה"ל(‪.‬ונוקבא שלו‬ ‫לנו במעשה בראשית‪ .‬קב"ה ציית לקלהון דאינון‬ ‫א( לתקן חטאו של אדם הראשון‪ .‬וז"ש‬ ‫לאדה"ר נר"ן דאצילות הנק' זיהרא עלאה‬ ‫קב"ה ציית לקלחון דאינון דמתעסקי‬ ‫עד שעקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה‬ ‫באורייתא‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫ומבאר לפנינו‪ .‬וע"כ אחר שהצדיקים‬ ‫מחדש‪ .

‬כי ע"י המ"ן של הצדיקים‪ .‬השלמים‬ ‫כי נתבאר )לעיל במאמר אמא אוזיפת אות‬ ‫כבר בזהרא עילאה דאדה"ר‪ .‬שהוא בסוד עשרות‪ .‫עה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫סב( תנן בההיא שעתא ז( דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש‪.‬‬ ‫נעשים לבית קבול לשבעין עטרין הללו‪.‬דהיינו בסוד שאמרו‬ ‫לה ועטר לה וכו' ‪ :‬ב' בחינות נוהגות בכל‬ ‫רז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם‪.‬כלומר‪ .‬‬ ‫שלו‪ .‬ב( לקומת‬ ‫הנוקבא‪ .‬וקב"ה נטיל לההיא מלה ונשיק‬ ‫רישא דצדיק ח"י עלמין‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ז( שלח לך רצד שה שו בלק כ פנחס קלב בהשמטות ח"ג ד' שג‪ .‬מדרש‬ ‫היסודות לקומת חסדים‪ .‬ועטר לה היינו זווג‬ ‫סוד שלא זז מחבבה עד שקראה אמי‪) .‬היא מעופפת ועולה עוד‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"ב(‬ ‫למעלה‬ ‫‪75‬‬ .‬‬ ‫)ברכות ז'‪ (.‬ובחי' המוחין נק' עטרין‪ .‬‬ ‫והואיל שאי אפשר לז"א להמשיך אור חיה‬ ‫לפיכך‪ .‬‬ ‫ומחקקן‪ .‬וכל דברי עתיק יומין‪ .‬גם זה‬ ‫דנשיקין לקומת ג"ר‪ .‬וקב"ה נטיל לההיא ח( מלה ונשיק‬ ‫לה‪ .‬בשבעין עטרין גליפין ומחקקן‪:‬‬ ‫דז"א‪ .‬ואומר ומלה‬ ‫ואתעתדת קמיה דקב"ה לזווגא עמו‪.‬נעשית‬ ‫על ראש צדיק ‪ .‬וז"ש וקב"ה נטיל לההיא‬ ‫כלומר‪ .‬הם דברי חכמה‬ ‫מלה דאורייתא‪ .‬כי אחר כל זווג חוזר‬ ‫נק' שבעין עטרין‪ .‬דהיינו‬ ‫וכן נבחן‪ .‬צריך זווג ב' לקומת‬ ‫עלמין‪ .‬ודבר‬ ‫נתבאר לעיל שיש ב' בחינות חידושין דשמים‬ ‫החכמה שנתחדש‪ .‬אור החכמה נק' אור חיה‪.‬שה"ס ח"י‬ ‫שמלבד קומת חכמה‪ .‬א( להחזיר העטרה ליושנה‬ ‫חי העולמים‪ .‬וטסא מתמן‪ .‬‬ ‫באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפי האדם‪.‬סלקא‬ ‫ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין‪ .‬ומשם עף ושט בשבעים אלף‬ ‫כמו שהיתה מטרם חטאו של אדה"ר‪ .‬ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן‪ .‬ותדע‬ ‫עולמות‪ .‬כי לא אשתלים שמא עד דברא נהורא‬ ‫עולה הנוקבא דז"א להיות עטרה לראש צדיק‪.‬ושטא בשבעין אלף עלמין‪.‬כי הנוקבא היא היום השביעי‪.‬כל זווג כולל ב' זווגים ‪ :‬א( לקומת‬ ‫זולת ע"י הנוקבא )כנ"ל אות ה' ד"ה ונציב‬ ‫החכמה‪ .‬וזווג זה נקרא זווג דנשיקין שהוא‬ ‫ע"ש(‪ .‬אז‬ ‫זו נק' הנוקבא בשם מלה דחכמתא‪ .‬שהנוקבא היא עטרה על ראשו‪.‬נבחן שאינו ח"י רק כשהוא בזווג עם‬ ‫בפה דראש‪ .‬עולה ויושב על ראש צדיק‬ ‫וארץ‪ .‬שפירושו‪.‬‬ ‫המוחין השלמים של הנוקבא נק' שבעין‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫דחכמתא דאתחדשא סלקא ויתבא על‬ ‫וז"ש‪ .‬שהוא ספירת‬ ‫שמבחינת החידוש הזה נק' הנוקבא בשם‬ ‫הכתר‪ .‬‬ ‫ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקב"ה‪ .‬‬ ‫בסודות הסתומים העליונים‪.‬ומבחינה‬ ‫בעת שהאדם מעלה מ"ן בדבר תורה שלו‪ .‬שהמוחין הנק' עטרה הם מבחינת‬ ‫מלה דהיינו להנוקבא ונשיק לה היינו זווג‬ ‫הנוקבא‪ .‬שאז מתלבשת החכמה‬ ‫שה"ש ספ"ג( כי המסובב נבחן לבן הסבה‬ ‫בחסדים והנוקבא מתעטרת במוחין שלמים‪.‬וזווג זה נק' זווג היסודות‪ .‬שע"י המ"ן דצדיקים הם‬ ‫סב( תנן בההיא שעתא וכו' ‪ :‬למדנו‪.‬וע"כ‬ ‫דבר תורה של הצדיק‪ .‬ועולה לעתיק יומין‪ .‬הרי מבחינה זו נעשית הנוקבא לאמו‪.‬הנק' זווג דנשיקין‪ .‬עש"ה‪ .‬‬ ‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שבעים‪ .‬ומלה דחכמתא דאתחרשא‬ ‫לוקח אותו הדבר ונושק אותו‪ .‬ואומר שהם גליפין‬ ‫ונעלם בית הקבול שלה‪ .‬ועוטר אותו‬ ‫סלקא ויתבא על רישא דצדיק ח"י עלמין‪:‬‬ ‫בשבעים עטרות מפותחות ומחוקקות‪ .‬וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף‬ ‫עטרין‪ .‬וחידושה‬ ‫ההיא מלה עליונה שהיא הנוקבא דז"א סלקא‬ ‫הולך עתה ומבאר לפנינו‪ .‬ע"כ נק' אז ח"י עלמין‪.‬ומתוך שהנוקבא היתה סבה לאור החיה‬ ‫וז"ש‪ .‬והיינו שביאר ר"ש עד הנה‪.‬‬ ‫זווג זו"ן‪ .‬וזווג דיסודות‪.‬‬ ‫לנהוריה ואתלבש דא בדא‪ .‬שלא היה זוכה בהם זולתה‪ .‬‬ ‫שאפילו אדה"ר לא השיג אותם‪ .‬‬ ‫חסדים שתתלבש קומת החכמה בקומת החסדים‪.‬ומלה דחכמתא דאתחדשא‪ .‬והקב"ה‬ ‫וז"ש‪ .‬שהם זו"ן‪ .‬‬ ‫ב( חידוש שמים וארץ בבחינת מוחין עלאין‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫לקומת חסדים‪ .‬ז"ח ד' נג‪ .‬‬ ‫ט"ז(‪ .‬ח( ויקהל קכט קלז קדושים‬ ‫צב אמור רצו‪.‬כמו ר"ש וחבריו‪.‬‬ ‫הדבר ההוא עולה והועד לפני הקב"ה‪ .‬ההיא מלה סלקא וכו'‪ :‬כלומר‪.‬הנק' עלמא‪ .‬כמבואר‪.‬‬ ‫חסדים‪ .‬‬ ‫שהוא הז"א מבחינת היסוד שלו‪ .‬‬ ‫עלמין‪ :‬אחר שנזדווגה עם הז"א בסוד עטרה‬ ‫וכשמקבלת מז"א‪ .‬דהיינו לקומת ראש וג"ר‪ .‬פירוש‪ .

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫עו‬

‫וסליקת לגבי עתיק יומין וכל מלין דעתיק יומין‪ ,‬מלין דחכמתא אינון ברזין‬
‫סתימין עלאין‪.‬‬
‫סג( וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא‪ ,‬כד סלקא אתחברת‬
‫באינון ת מלין דעתיק יומין‪ ,‬וסלקא ונחתא בהדייהו‪ ,‬ועאלת בתמניסר עלמין‬
‫חלופי גרסאות‬
‫ת נ"א מלין דרזין ועתיק )אה"ל(‪.‬‬

‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫ונחתא פירוש‪ ,‬שממשיכה או"י ממעלה למטה‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬דהיינו לא"א‪ ,‬ושם מתקנות ז' הספירות‬
‫שאז מקבלת החכמתא ברזין סתימין עלאין‬ ‫שלה בסוד ז' רבוא עלמין‪ ,‬שהם ע' אלף‪.‬‬
‫הנ"ל‪ .‬ואמרו בהדייהו מורה שנכללת עם‬ ‫כי הספירות דא"א הן בסוד רבוא כנ"ל‪ .‬ומשם‬
‫האו"ח ואו"י שבעתיק עצמו‪.‬‬ ‫היא עולה יותר עד עתיק יומין‪ .‬וז"ש וסליקת‬
‫וז"ש‪ ,‬ועאלת בתמניסר עלמין גניזין‬ ‫לגבי עתיק יומין כי מא"א עולה עד עתיק‬
‫דעין לא ראתה אלהים זולתך ‪ :‬כי הזווג‬ ‫יומין‪ .‬והוא חושב העליות של זו"ן בזה אחר‬
‫הזה הנעשה בעתיק‪ ,‬הוא ג"כ על היסוד דעתיק‬ ‫זה עד עתיק יומין‪ ,‬הנעשה מכח המ"ן של‬
‫אשר שם‪ ,‬והוא ג"כ צדיק ח"י עלמין כמו‬ ‫הצדיקים השלמים‪ .‬כי בחינת הזווג דעטרה‬
‫יסוד דז"א בעת עליתו לאו"א עלאין כנ"ל‪.‬‬ ‫על ראש הצדיק‪ ,‬הוא ע"י עליה לאו"א עי'‪,‬‬
‫ומשם עולה לא"א בסוד ע' אלף עלמין‪ ,‬ומשם‬
‫אלא ההפרש הוא‪ ,‬כי היסוד הזה דעתיק עין‬ ‫לעתיק‪ ,‬שהוא תכלית הגובה‪.‬‬
‫לא ראתה אלהים זולתך‪ .‬כי הזווג של היסוד‬
‫וז"ש‪ ,‬וכל מלין דעתיק יומין מלין‬
‫נעשה על המסך בסוד ההכאה‪ ,‬המעלה או"ח‬
‫כדי להלביש את האו"י‪ ,‬כנודע‪ .‬והנה למטה‬ ‫דחכמתא‪ ,‬אינון ברזין סתימין עלאין ‪:‬‬
‫באו"א נבחן המסך לבחינת כנפים המכסות על‬ ‫מפרש מעלת המוחין המושפעין לנוקבא ע"י‬
‫האור העליון בעת שדוחים אותו לאחוריו‪,‬‬ ‫עליתה לעתיק יומין‪ .‬ואומר וכל מלין דעתיק‬
‫וזה מורה שיש בהם כח הדין‪ ,‬שז"ס שכל‬ ‫יומין‪ ,‬דהיינו כל הקומות המקובלות מעתיק‬
‫או"ח נק' אור דין‪ .‬משא"כ ביסוד עתיק הנ"ל‪,‬‬ ‫יומין‪ ,‬הן מלין דחכמתא ברזין סתימין‬
‫ששם נאמר לא יכנף עוד מוריך וגו'‪) ,‬ישעיה‬ ‫עלאין כלומר‪ ,‬שהם בחינת ג"ר דחכמה‪ ,‬כי‬
‫ל'( כי אע"פ שהמסך מעלה או"ח ממטה‬
‫מלין דחכמתא מורה על קומת החכמה‪ ,‬ורזין‬
‫למעלה‪ ,‬מ"מ אין בו בחינת כנפים‪ .‬וע"כ הוא‬
‫סתימין עלאין היינו ג"ר דחכמה‪ .‬והן אינן‬
‫מכונה ח"י עלמין גניזין דעין לא ראתה‬
‫מתגלות זולת ע"י עליה למקום עתיק יומין‬
‫אלהים זולתך‪ .‬כלומר‪ ,‬שאין שם עוד בחינת‬
‫ולא למטה ממנו‪.‬‬
‫כנפים המכסות מעין זר‪ ,‬כי אין שם שום‬
‫דינים אלא עין לא ראתה אלהים זולתך‪.‬‬ ‫סג( וההיא מלה סתימא וכו' ‪ :‬ואותו‬
‫והבן היטב‪ .‬כי הבחינה שממטה למעלה נקראת‬
‫דבר החכמה הסתום שנתחדש כאן‪ ,‬בעולם הזה‪,‬‬
‫גניזין אמנם היא בבחינת עין לא ראתה וכו'‪.‬‬ ‫כשהוא עולה‪ ,‬הוא מתחבר באלו הדברים של‬
‫וזה אמרו נפקי מתמן ושאטן ואתיין מליאן‬ ‫עתיק יומין‪ ,‬ועולה ויורד עמהם‪ ,‬ונכנס בשמונה‬
‫ושלמין כי נפקי מתמן היינו מסוד הזווג על‬ ‫עשר עולמות צפונים‪ ,‬אשר עין לא ראתה‬
‫המסך הנק' ח"י עלמין גניזין דעין לא‬ ‫אלקים זולתך‪ .‬ויוצאים משם ומשוטטים‪ ,‬ובאים‬
‫וכו' ושטאן היינו שמעלה או"ח ממטה למעלה‪.‬‬ ‫מלאים ושלמים ונועדים לפני עתיק יומין‪.‬‬
‫באותה שעה‪ ,‬עתיק יומין מריח באותו הדבר‪,‬‬
‫ואתיין היינו שממשכת האו"י ממעלה למטה‬
‫ורצוי למניו יותר מכל‪ .‬אז‪ ,‬לוקח את הדבר‬
‫ואז הם מליאן ושלמין מלאים באו"י מחכמתא‬ ‫ההוא‪ ,‬ומעטר אותו בשלש מאה ושבעים אלף‬
‫ברזין טתימין עלאין‪ .‬ושלמים בבחינת או"ח‬ ‫עטרות‪ .‬ודבר חידושי התורה ההוא משוטט‬
‫שאין בו שום דין אלא כולו רחמים גמורים‬ ‫ועולה ויורד‪ ,‬ונעשה ממנו רקיע אחד‪.‬‬
‫בשוה עם האו"י‪ .‬ואז ואתעתדו קמי עתיק‬ ‫פירוש‪ ,‬כי בעת עלית הנוקבא לעתיק‬
‫יומין שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין‪.‬‬ ‫יומין‪ ,‬היא נכללת בזווג אשר שם‪ ,‬והיא מעלה‬
‫וז"ש‪ ,‬בההיא שעתא ארח עתיק יומין‬ ‫או"ח וממשכת או"י מבחינת עתיק יומין‪.‬‬
‫בהאי מלה וניחא קמיה מכלא ‪ :‬ארח ה"ס‬ ‫וסלקא פירוש שמעלה או"ח ממטה למעלה‪.‬‬
‫נייחא‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"ב(‬

‫‪76‬‬

‫עז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫גניזין ט( דעין לא ראתה אלהים זולתך‪ ,‬נפקי מתמן‪ ,‬ושאטן ואתיין מליאן ושלמין‪,‬‬
‫ואתעתדו קמי עתיק יומין‪ .‬בההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא‬
‫קמיה‪ ,‬מכלא‪ .‬נטיל לההיא מלה‪ ,‬ואעטר לה י( בתלת מאה ושבעין אלף עטרין‪.‬‬
‫ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא‪.‬‬

‫מסורת הזהר‬
‫ט( )ישעיה סד( ב"ב כ קעו תמח נח קמז לך קב חיי שרה קלו ויחי קמא בשלח תז משפטים קכג תרומה‬
‫תקנה תקנט תרעו תשלח ויקהל שיג ויקרא רסו צו סב אחרי מות תיב שלח לך נא צה חקת נז בלק ריד פנחס‬
‫תקי ואתחנן קמג בהשמטות ח"ג ד' שא ‪) :‬ד"י( ת"ז בהקדמה ד' יב‪ .‬תמ"ח ד' פה‪ .‬ז"ח ד' יג‪ : .‬יח‪ .‬כא‪:‬‬
‫כו‪ .‬לג ‪ :‬מט‪ .‬י( נשא יט )רבוא עלמין(‪.‬‬

‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫לבחינת רקיע‪ ,‬שדרך בו משיגים הצדיקים‬ ‫נייחא דרוחא‪ ,‬כי הזווג הגדול והנשגב הזה‬
‫אותה קומת הזווג שנעשה עליו‪ .‬והענין הוא‪,‬‬ ‫גורם נייחא דרוחא מאד נעלה לעתיק יומין‪.‬‬
‫כשהמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע‪ ,‬נמצאת‬ ‫והוא משום שכל העולמות כולם וכל שבחם‬
‫מתלבשת בלבוש הנמשך מהרקיעא ההוא‪,‬‬ ‫נכללים אז בנוקבא‪ .‬וז"ש וניחא קמיה מכלא‪,‬‬
‫שהוא בחינת או"ח‪ ,‬המתהפך מהרקיע ולמטה‪,‬‬ ‫כי זה הנייחא דרוחא מגיע לו מכלא מכל‬
‫עם האו"י שמרקיע ולמעלה‪ ,‬וכן היא באה‬ ‫העולמות כולם בבת אחת‪ ,‬להיותה תכלית‬
‫להשגת הצדיקים המלובשים זה בזה‪.‬‬ ‫השלמות והגובה שעליה נבראו העולמות‪.‬‬
‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬כי אלו הצדיקים‬
‫וז"ש‪ ,‬נטיל לההיא מלה ואעטר לה‬
‫שזכו לשלמות ההיא‪ ,‬להעלות מ"ן לזווג הגבוה‬ ‫בתלת מאה ושבעין אלף עטרין‪ :‬פירוש‪,‬‬
‫הזה‪ ,‬הנה כבר אין בהם מבחינת קבלה לצרכם‬ ‫כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק‬
‫עצמם ולא כלום‪ ,‬ומ"ן שהעלו היו רק כדי‬ ‫עצמו‪ ,‬שהם חו"ב תו"מ‪ ,‬שכל אחת עולה מאה‬
‫להשפיע ולא לקבל‪ ,‬ולפיכך הם מתקנים עם‬ ‫אלף‪ ,‬כי ספירות דעתיק‪ ,‬הן כל אחת מבחינת‬
‫המע"ט והמ"ן‪ ,‬בחינת המסך לנוקבא‪ ,‬ומכשירים‬ ‫מאה אלף כנ"ל‪ .‬אלא ההפרש הוא כי בשלשים‬
‫אותה לזווג הגדול הזה‪ ,‬שההכשר עצמו הוא‬ ‫העליונים של החכמה‪ ,‬ששם סוד משלשים הכי‬
‫סוד או"ח העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה‪,‬‬ ‫נכבד ואל השלשה לא בא )ש"ב כ"ג(‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫כי כל העולה ממטה למעלה‪ ,‬ה"ס השפעה‬ ‫שאף על פי שהיא מקבלת ונכבדת גם מג"ר‬
‫ודחית הקבלה לעצמו‪ ,‬ואז נעשה הזווג דהכאה‬ ‫דחכמה דעתיק שהן שלשים אלף העליונים‪,‬‬
‫עם האור העליון‪ ,‬והאור העליון מתלבש‬ ‫כמו שאומר לעיל‪ ,‬עכ"ז אל השלשים אלף‬
‫בלביש של או"ח העולה‪ .‬והנה האור היורד‬ ‫עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש‬
‫ממעלה למטה ומתלבש באו"ח‪ ,‬הרי הוא בא‬ ‫ממש‪ .‬והטעם הוא כי אם היתה מלבשת גם‬
‫לקבלת התחתון דהיינו לאותו צדיק שהעלה‬ ‫שלשים אלף אלו‪ ,‬היתה הנוקבא מתבטלת בו‪,‬‬
‫המ"ן‪ ,‬כי כל הבא מלמעלה למטה פירושו שבא‬ ‫כנר בפני אבוקה‪ .‬לכן אינה מקבלת מעתיק‬
‫לקבלה‪ .‬וכיון שהאור העליון עובר לתחתון‬ ‫רק ש"ע אלף עטרין דהיינו ד' מאות אלף‬
‫דרך הרקיע‪ ,‬נמצא נוטל עמו בחינת הלבוש‬ ‫פחות שלשים אלף מטעם האמור‪.‬‬
‫דאו"ח מהרקיע‪ ,‬והתחתון מקבל האור העליון‬ ‫וז"ש‪ ,‬ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא‬
‫תוך לבושו זה‪ .‬והפירוש הוא‪ ,‬כי גם אחר‬ ‫ואתעבידא רקיעא חדא ‪ :‬טסת פירושו‪,‬‬
‫שבאה הקומה להשגת התחתון‪ ,‬אינו נהנה‬
‫מעופפת למעלה‪ ,‬וטסת וסלקא‪ ,‬היינו שהיא‬
‫במשהו מן האור העליון היורד אליו‪ ,‬אלא‬
‫לפי מדת השפעת נ"ר ליוצרו‪ ,‬דהיינו במדת‬ ‫מעלה או"ח ממטה למעלה‪ .‬ונחתא שע"י‬
‫הלבוש של או"ח המלביש על האור העליון‪.‬‬ ‫האו"ח שהיא מעלה יורדת עם אור ישר‬
‫וזה נבחן למקבל על מנת להשפיע‪ ,‬ואינו‬ ‫ממעלה למטה‪ .‬ואתעבידא רקיעא חדא‬
‫מקבל משהו אם לא תמצא בו השפעה ליוצרו‪.‬‬ ‫שע"י הלבשת או"ח לאו"י נעשה שם רקיע‬
‫וע"כ הקבלה מלובשת תוך ההשפעה‪ ,‬או"י‬ ‫אחד‪ .‬כי אותו המסך שנתקן במלכות כדי‬
‫באו"ח‪ .‬וזהו שמדייק ומדגיש ההיא מלה‬ ‫להעלות או"ח‪ ,‬שהוא הגיע לנוקבא ע"י מע"ט‬
‫והמ"ן‪ ,‬שהעלו כדי להשפיע נ"ר ליוצרם כנ"ל‪.‬‬
‫טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא‬ ‫הנה אחר הזווג שנעשה עליו ‪ ,‬הוא נעשה‬
‫כלומר‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"ב(‬

‫‪77‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫עח‬

‫סד( וכן כל מלה ומלה דחכמתא‪ ,‬א אתעבדין רקיעין קיימין בקיומא‬
‫שלים קמי עתיק יומין‪ ,‬והוא קרי לון כ( שמים חדשים ‪ :‬ל( שמים מחודשים‪,‬‬
‫סתימין דרזין דחכמתא עלאה‪ .‬וכל אינון שאר מלין דאורייתא דמתחדשין‪,‬‬
‫קיימין קמי *( קב"ה‪ ,‬וסלקין ואתעבידו ארצות החיים‪ .‬ונחתין‪ ,‬ומתעטרין לגבי‬
‫ארץ חד‪ ,‬ואתחדש ואתעביד כלא ארץ חדשה‪ ,‬ב מההיא מלה דאתחדש באורייתא‪.‬‬
‫סה( ועל דא כתיב מ( כי כאשר השמים ההדשים והארץ החדשה אשר אני‬
‫עושה עומדים לפני וגו'‪ .‬עשיתי לא כתיב‪ ,‬אלא עושה‪ ,‬דעביד תדיר מאינון‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫א נ"א אתעבדין רקיעין ל"ג‪ .‬ב מההוא כצ"ל )אה"ל(‪.‬‬ ‫כ( ב"א רלב ב"ב רמד‪ .‬ל( ויקרא רסח‪ .‬מ( )ישעיה סו(‬
‫ב"א רלב ויקרא רסח אחרי מות רכב ת"ז תל"א ד'‬
‫עו‪ .‬תס"ט ד' עה‪:‬‬

‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫ארץ חדשה‪ ,‬כי מה שהיתה מקודם לכן‬ ‫כלומר‪ ,‬שאינו מקובל לתחתונים רק דרך‬
‫בחינת מלכות‪ ,‬היא עתה בחינת בינה‪ .‬וז"ס‬ ‫הרקיע‪ ,‬דהיינו בבחינת לבושו עמו כנ"ל‪.‬‬
‫עתיד הב"ן להיות ס"ג‪ ,‬והמ"ה להיות ע"ב‪.‬‬ ‫סד( וכן כל מלה וכו'‪ :‬וכן כל דבר‬
‫כי בחינת שמים הם ז"א‪ ,‬ועתה‪ .‬במדרגת‬ ‫ודבר של חכמה נעשים רקיעים עומדים בקיום‬
‫עתיק יומין הם ברזין דחכמתא עלאה‪ ,‬הרי‬ ‫שלם לפני עתיק יומין‪ ,‬והוא קורא אותם‪ ,‬שמים‬
‫שהמ"ה שהוא ז"א נעשה לבחינת ע"ב שהיא‬ ‫הדשים‪ .‬כלומר‪ ,‬שמים מחודשים‪ ,‬שהם סתומים‬
‫חכמה‪ .‬ובחינת ארץ שהיא נוקבא דז"א נעשה‬ ‫של סודות החכמה העליונה‪ .‬וכל שאר דברי‬
‫לבחינת ס"ג שהיא בינה‪ .‬ונמצא שסוד שמים‬ ‫תורה המתחדשים‪ ,‬שאינם מבחינת חכמה‬
‫עליונה‪ ,‬עומדים לפני הקב"ה‪ ,‬ועולים ונעשים‬
‫חדשים וארץ חדשה הם מ"ה וב"ן שנתבטלו‬
‫ארצות החיים‪ ,‬ויורדים ומתעטרים אל ארץ‬
‫ונעשו לע"ב ס"ג‪.‬‬
‫אחת‪ .‬ונתחדש ונעשה הכל ארץ חדשה‪ ,‬מכח‬
‫סה( ועל דא כתיב וכו' ‪ :‬ועל זה כתוב‪,‬‬ ‫דבר ההוא שנתחדש בתורה‪.‬‬
‫כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר‬ ‫פירוש‪ ,‬כי כן הולכים הצדיקים ומעלים‬
‫אני עושה עומדים לפני וגו'‪ .‬עשיתי לא כתוב‪,‬‬ ‫מ"ן תמיד וממשיכים המדרגות הנשגבות ההן‬
‫מעתיק יומין ע"י אותם הרקיעים שנעשו ע"י‬
‫אלא עושה‪ ,‬לשון הוה‪ ,‬משום שעושה תמיד‪,‬‬
‫הזווג העליון‪ .‬ומאלו הרקיעים נעשו סוד‬
‫שמים וארץ חדשים‪ ,‬מאלו החידושים והסודות‬
‫של התורה‪ .‬ועל זה כתוב‪ ,‬ואשים דברי בפיך‬ ‫השמים חדשים‪ ,‬שהם מתחדשים במדרגת‬
‫ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ‪.‬‬ ‫עתיק יומין כנ"ל‪ .‬וע"כ נק' אלו ההשגות‬
‫השמים לא כתוב‪ ,‬אלא שמים‪ .‬בלי ה' הידיעה‬ ‫הגבוהות בשם סתימין דרזין דחכמתא‬
‫מפני שאינו סובב על השמים ממש‪ ,‬אלא על‬ ‫עלאה דהיינו על שבאות מלובשות בלבוש‬
‫שמים המחודשים שנעשו מדברי תורה‪.‬‬ ‫הנמשך מהרקיעין‪.‬‬
‫פירוש‪ ,‬עשיתי לא כתיב אלא עושה‪,‬‬ ‫וז"ש‪ ,‬שאר מלין דאורייתא וכו' לגבי‬
‫וכו' מורה בזה‪ ,‬שלא לטעות בפירוש הכתוב‬ ‫ארץ חד ואתחדש ואתעביד כלא ארץ‬
‫דשמים חדשים וארץ חדשה‪ ,‬שהוא כמו‬ ‫חדשה ‪ :‬כי בכל קומה יש חו"ב תו"מ‪ ,‬ועד‬
‫ענין של תיקון דבר הנעשה ונתחדש פעם‬
‫אחת ודי‪ .‬כי אינו כן‪ ,‬אלא הם ענין עבודת‬
‫כאן היה המדובר רק מבחינת רזין דחכמתא‬
‫לבדה‪ ,‬ולא מבינה וז"א ומלכות שבכל קומה‪.‬‬
‫תמיד‪ .‬כי הצדיקים שכבר נשלמו בזהרא עלאה‪,‬‬
‫הם הולכים ועושים תדיר שמים וארץ חדשים‪.‬‬ ‫וז"ש‪ ,‬ואתעבידו ארצות החיים שנעשים‬
‫שז"ס צדיקים הולכים מחיל אל חיל )סוף‬ ‫כולם לבחינת בינה‪ ,‬הנק' ארץ החיים‪ .‬ונהתין‬
‫ברכות(‪ .‬ומביא ראיה על זה‪ ,‬כי כתוב השמים‬ ‫ומתעמרין לגבי ארץ חד היינו להמלכות‬
‫החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה‬ ‫הנקראת ארץ סתם ואתחדש ואתעביד כלא‬
‫ולא כתיב אשר אני עשיתי‪ ,‬הרי שאלו‬ ‫ארץ חדשה כי המלכות נתעטרה וקבלה כל‬
‫שמים וארץ הולכים ומתחדשים תדיר מחדושי‬ ‫המדרגות דארצות החיים‪ ,‬שהן בינה‪ ,‬וע"י‬
‫אורייתא של הצדיקים הגמורים‪ .‬וכן מביא‬ ‫זה עלתה המלכות להיות בינה ‪ .‬ונק ' עתה‬
‫ראיה‬ ‫)דפו"י דף ד' ע"ב *( דף ה' ע"א(‬

‫‪78‬‬

‫עט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫חדושין ורזין דאורייתא‪ ,‬ועל דא כתיב נ( ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך‬
‫לנטוע שמים וליסוד ארץ‪ .‬השמים לא כתיב‪ ,‬אלא שמים‪.‬‬
‫סו( א "ר אלעזר מהו ובצל ידי כסיתיך ‪ .‬אמר ליה בשעתא דאתמסר‬
‫ס( אורייתא למשה‪ ,‬אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין‪ ,‬ע( לאוקדא ליה בשלהובא‬
‫דפומהון‪ ,‬עד דחפא עליה קב"ה‪ .‬והשתא דהאי מלה סלקא ג ואתעטרא וקיימא‬
‫קמי קב"ה‪ ,‬איחו חפי על ההיא מלה‪ ,‬וכסי על ההוא בר נש‪ ,‬דלא ישתמודע‬
‫לגבייהו‪ ,‬ד אלא קב"ה‪ .‬ולא ה יקנאון לגביה‪ ,‬עד דאתעביד מההיא מלה‪ ,‬שמים‬
‫חדשים וארץ חדשה‪ .‬הה"ד ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ‪ .‬מכאן‬
‫דכל מלה דסתים מעינא‪ ,‬סלקא לתועלתא ו עלאה‪ .‬הח"ד‪ ,‬פ( ובצל ידי כסיתיך‪.‬‬
‫ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא‪ ,‬בגין לתועלתא עלאה‪ .‬הח"ד צ( לנטוע שמים‬
‫וליסוד ארץ‪ ,‬כמה דאתמר‪.‬‬
‫סז( ק( ולאמר לציון עמי אתה‪ .‬ולאמר לאינון תרעין ומלין דמצויינין אלין‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ג נ"א ואתער‪ ,‬וצ"ל ואתערת )אה"ל(‪ .‬ד נ"א אלא‬ ‫נ( )ישעיה נא( לעיל סא‪ .‬ס( בשלח שב‪ .‬ע( בשלח שג‪.‬‬
‫קב"ה ל"ג‪ .‬ה יקנאין )אה"ל(‪ .‬ו עלאה ל"ג )אה"ל(‪.‬‬ ‫פ( )ישעיה נא( צו קפב‪ .‬צ( )שם( שם‪ .‬ק( )שם( ‪ .‬שם‬
‫ת"ז תס"ט ד' קה ‪ :‬קיח‪.‬‬

‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫לקב"ה בלבדו‪ .‬ומבאר הטעם‪ ,‬שהוא כדי‬ ‫ראיה מהכתוב לנטוע שמים‪ ,‬שאם היה זה‬
‫להעלים המדרגות הגדולות האלו ממלאכי‬ ‫לפעם אחת‪ ,‬היה צריך להכתב לנטוע השמים‪,‬‬
‫השרת כדי שלא יקנאו בו‪ .‬וענין הקנאה הזו‬
‫בה' הידיעה‪ .‬וכיון שכתוב שמים‪ ,‬משמע‬
‫של המלאכים‪ ,‬הוא בהיותם זכי החומר‪ ,‬נמצא‬
‫שנוהג תדיר‪.‬‬
‫כשמסתכלים בצדיק מגלים בו כעין פחיתות‪,‬‬
‫בקנאתם עליו על המדרגה הגבוהה שזכה‪,‬‬
‫ואח"כ נאחזים המקטרגים באותה הפחיתות‬ ‫סו( א"ר אלעזר מהו וכו'‪ :‬אר"א‪ ,‬מהו‬
‫שגילו בו המלאכים‪ .‬ולפיכך‪ ,‬כשמתלבשת‬ ‫ובצל ידי כסיתיך‪ .‬אמר לו‪ ,‬בשעה שנמסרה‬
‫המדרגה בהאי לבוש של הרקיע‪ ,‬שהלבוש הזה‬ ‫התורה למשה‪ ,‬באו הרבה רבבות מלאכים‬
‫מודד לו את המדרגה‪ ,‬שלא יקבל ממנו יותר‬ ‫עליונים לשרוף אותו בשלהבת פיהם‪ ,‬עד‬
‫רק לפי מה שהוא לתועלת העליון יתברך‪.‬‬ ‫שחיפה עליו הקב"ה‪ .‬ועתה‪ ,‬שדבר החידוש‬
‫הרי הוא נשמר מקנאת המלאכים‪ ,‬כי אז יכול‬ ‫שבתורה‪ ,‬עולה ומתעטר ועומד לפני הקב"ה‪,‬‬
‫הצדיק להיות נשמר מלפגום במדרגה בשוה‬ ‫הוא מחפה על הדבר ההוא‪ ,‬ומכסה על אדם‬
‫ממש עם המלאכים‪.‬‬ ‫ההוא‪ ,‬שלא יוודע להם אלא להקב"ה‪ ,‬ולא יקנאו‬
‫וז"ש‪ ,‬דכל מלה דסתים מעינא סלקא‬ ‫אותו‪ ,‬עד שנעשה מדבר ההוא שמים חדשים‬
‫וארץ חדשה‪ .‬ז"ש ובצל ידי כסיתיך לנטוע‬
‫לתועלתא עלאה‪ :‬רומז בזה שהעין רואה‪,‬‬ ‫שמים וליסוד ארץ‪ .‬מכאן‪ ,‬שכל דבר המכוסה‬
‫והלב חומד‪ ,‬ואינו יכול להשמר שתהיה‬ ‫מן העין עולה לתועלת עליונה‪ .‬ז"ש‪ ,‬ובצל‬
‫מחשבתו נקיה רק לעשות נ"ר ליצרו‪ ,‬אלא‬ ‫ידי כסיתיך‪ .‬ולמה נתחפה ונתכסה מן העין‪,‬‬
‫שהוא מקבל גם לתועלת עצמו‪ .‬אמנם הסתים‬ ‫היינו בשביל התועלת העליונה‪ ,‬ז"ש לנטוע‬
‫מעינא דהיינו המלובש בלבוש הרקיע‪ ,‬בטוח‬ ‫שמים וליסוד ארץ‪ .‬כמו שלמדנו‪ .‬דהיינו‪ ,‬כדי‬
‫הוא שלא יקבל יותר ממה שעולה לתועלת‬ ‫שיצמח מזה שמים וארץ חדשים‪.‬‬
‫העליון ית'‪ .‬וזה אמרו ואמאי אתחפי ואתכסי‬ ‫ובצל ידי כסיתיך וכו'‪ ,‬הכוונה היא על‬
‫מעינא‪ ,‬בגין לתועלתא עלאה כמבואר‪.‬‬ ‫הלבוש הנ"ל הנמשך מהרקיע ומלביש ומכסה‬
‫על קומת המוחין‪) ,‬כנ"ל ד"ה ההיא מלה ע"ש(‪.‬‬
‫סז( ולאמר לציון עמי אתה ‪ :‬ולאמר‪,‬‬ ‫אשר הלבוש הזה הוא בחינת צל המכסה על‬
‫היינו לאמר לאלו השערים והדברים המצוינים‬ ‫המוחין ומעלימם מעין זר‪ ,‬ואינם ידועים אלא‬
‫אלו‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬

‫‪79‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫פ‬

‫על אלין‪ ,‬עמי אתה‪ .‬אל תקרי עמי אתה‪ ,‬אלא עמי אתה למהוי ר( שותפא עמי‪,‬‬
‫מה אנא ש( במלולא דילי עבדית שמים וארץ‪ ,‬כד"א ת( בדבר ה' שמים נעשו‬
‫ז אוף הכי את‪ .‬זכאין אינון דמשתדלי באורייתא‪.‬‬
‫סח( ואי תימא דמלה דכל ב"נ דלא ידע עביד ח דא‪ .‬תא חזי‪ ,‬ההוא‬
‫דלאו אורחיה ברזין דאורייתא‪ ,‬וחדש א( מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות‬
‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ז אוף הכא את )נמחק ב' תבות( אתברכא במלולך‬ ‫ר( ת"ז תס"ט ד' קד‪ .‬קו‪ .‬קיח‪ .‬ש( ת"ז תס"ט ד'‬
‫שמים וארץ זכאין אינון וכו' כצ"ל )אה"ל(‪ .‬ח נ"א‬ ‫קיח‪ .‬ת( )תהלים לג( לעיל יא ת"ז תס"ט ד' צט‪ .‬קד‪.‬‬
‫האי )אה"ל(‪.‬‬
‫קיח‪ .‬ז"ח ד' ב ‪ :‬א( יתרו תכח צו קז קדושים צג‬
‫שלח לך מא ת"ז תס"ט ד' קיז‪:‬‬

‫עמי אתה בשיתפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫במדרגות העליונות‪ .‬והוא אומר בעצמו‪ ,‬שכוונתו‬ ‫אלו על אלו‪ ,‬דהיינו לחידושי התורה‪ ,‬עמי‬
‫היא לתועלתא עלאה‪ ,‬והוא אמנם מטעה‬ ‫אתה‪ ,‬אל תקרא עמי אתה‪ ,‬עם ע' פתוחה‪,‬‬
‫את עצמו‪ ,‬כי לא ידע כי בנפשו הוא לידע‬ ‫אלא עמי אתה‪ ,‬עם עין חרוקה‪ ,‬שפירושו‪,‬‬
‫בבירור שאינו מכוון ח"ו לצרכו עצמו‪ ,‬הנה‬ ‫להיות שותף עמי‪ ,‬מה אני עשיתי שמים וארץ‬
‫ענשו גדול מאד‪ ,‬כי נותן כח לקליפות לקטלא‬ ‫בדברי‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬בדבר ה' שמים נעשו‪,‬‬
‫בני נשא‪ ,‬כמו שמבאר והולך וז"ש וחדש‬ ‫אף אתה כך‪ ,‬שבדברי חכמה שלך‪ ,‬עשית שמים‬
‫מלין דלא ידע על בורייהון כדקא יאות‪,‬‬ ‫וארץ חדשים‪ .‬אשרי הם העמלים בתורה‪.‬‬
‫דהיינו שמעלה מ"ן לזווג העליון‪ ,‬ואינו יודע‬ ‫פירוש‪ ,‬בחינת הקבלה נקראת תרעין‪,‬‬
‫על בוריו בכל הצורך שהוא באמת כן‪ ,‬הנה‬ ‫שהם השערים הפתוחים לקבל‪ ,‬ובחינת ההשפעה‬
‫אז נמצא‪ ,‬דהאי איש תהפוכות לשון שקר‬ ‫ע"י המ"ן נקראת מלין כנ"ל‪ .‬ואומר שהם‬
‫דליג ועושק לההיא מלה‪ ,‬כמ"ש והולך‪.‬‬ ‫מציינין אלין על אלין‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהם‬
‫וז"ש‪ ,‬איש תהפוכות לשון שקר מגו‬ ‫מתלבשים זה תוך זה וע"י זה הם מצוינים‪.‬‬
‫נוקבא דתהומא רבא‪ :‬כי גם בקליפות יש‬ ‫סח( ואי תימא דמלה וכו'‪ :‬ואם תאמר‪,‬‬
‫דכר ונוקבא‪ ,‬אשר הדכר נק' שוא והנוקבא‬ ‫שדבר חידוש של כל אדם‪ ,‬ואפילו‪ ,‬שאינו יודע‬
‫נקראת שקר‪ .‬וביאור הדברים‪ ,‬כי הזכר‬ ‫מה שאומר‪ ,‬עושה את זה‪ .‬בוא וראה‪ ,‬אותו שאין‬
‫דקליפה אינו כל כך רע כמו הנוקבא‪ ,‬וכשהוא‬ ‫דרכו בסודות התורה‪ ,‬וחידש דברים שאינו‬
‫לעצמו אינו מכשיל בני אדם לשקר בשמא‬ ‫יודע אותם לאמיתם כראוי‪ .‬אותו דבר החידוש‬
‫דקב"ה‪ ,‬ואדרבה להיפך‪ ,‬כי מדבר טוב כפי‬ ‫עולה‪ ,‬ויוצא אל אותו הדבר‪ ,‬איש תהפוכות‬
‫מראית עין‪ ,‬אלא שהוא רע עין‪ ,‬בסו"ה אל‬ ‫לשון שקר‪ ,‬מתוך נקבת התהום הגדול‪ ,‬והוא‬
‫תלחם את לחם רע עין‪ ,‬אכול ושתה יאמר לך‬ ‫מדלג חמש מאות פרסאות לקבל את הדבר‬
‫ולבו בל עמך )משלי כ"ג( וכל הנלכד בידו‬ ‫ההוא‪ ,‬ולוקח אותו‪ ,‬והולך עם הדבר אל הנקבה‬
‫הוא נושא שם ה' לשוא‪ ,‬כי נפרד מהשי"ת‪,‬‬ ‫שלו ועושה בה רקיע שוא‪ ,‬הנקרא תוהו‪.‬‬
‫ואינו יכול לקבל שום שפע‪ .‬וז"ס שאמרו רז"ל‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כבר ידעת שסוד המ"ן‬
‫כל המתגאה‪ ,‬אומר הקב"ה‪ :‬אין אני והוא‬ ‫שמעלים הצדיקים כדי לעשות נ"ר ליוצרם‬
‫יכולין לדור במדור אחד )סוטה ה' ע"א(‪.‬‬ ‫דהיינו לתועלתא עלאה‪ ,‬הם נק' בשם מלין‬
‫שבהיות כוונתו לקבלת צרכיו עצמו‪ ,‬להתרברב‬ ‫דאורייתא שנתדשו‪ ,‬כי הן מתחדשות ע"י‬
‫להתגאות וכדומה‪ ,‬הנה הוא נלכד ברשותו של‬ ‫הזווג העליון והזו"ן מקבלים מוחין חדשים‬
‫רע העין‪ ,‬ונמצאת העלאת מ"ן שהוא מעלה‪,‬‬ ‫על ידיהם‪ ,‬עד שזוכים עי"ז לסוד לנטוע‬
‫אינו ממשיך שום שפע מלמעלה‪ ,‬והוא נושא‬ ‫שמים וליסוד ארץ וכו' ונעשים שותפים‬
‫שם ה' לשוא‪ ,‬וע"כ נק' הזכר דקליפה שוא‪.‬‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬כי מתחדשים שמים וארץ ע"י‬
‫כי הקב"ה אינו יכול להדבק באיש ההוא‬ ‫המלין שלהם כנ"ל‪ .‬ואומר אבל ההוא דלאו‬
‫לדור עמו במדור אחד‪.‬‬
‫אורחיה ברזין דאורייתא כלומר‪ ,‬שאינו‬
‫והנוקבא דקליפה נק' בשם שקר‪ .‬כי‬
‫בקי בדרכי ה' לידע לשמור את עצמו מלפגום‬
‫אחר שהאיש ההוא נלכד ברשת הזכר הנק'‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬
‫שוא ‪ ,‬יש לו כח להזדווג עם הנוקבא שלו‬
‫שהיא‬

‫‪80‬‬

‬שספירותיו הן במספר אלפים‪ .‬דהיינו רק‬ ‫והיכולת לעוף ולעבור את כל העולם ברגע‬ ‫לעומת ו"ק ונקודה דזו"ן דקדושה‪ .‬הנקראות חמש מאה‬ ‫ידו‪ .‬‬ ‫אחר שנשלמו השמים החדשים דקליפת הזכר‪.‬אמנם ע"י‬ ‫פירוש‪ .‬בדומה לשמים חדשים‬ ‫ועולה למעלה ומקטרגת‪ .‬המזייפת שמא‬ ‫רבא על המ"ן הללו‪ .‬כי תחילה‬ ‫אכול ושתה יאמר לך‪ .‬‬ ‫דתהומא רבא את כחה‪ .‬שהעלה האיש דלא ידע‬ ‫הנק' רק בשם שוא אז מגלה הנוקבא‬ ‫על בוריו אם כוונתו לעשות נ"ר ליוצרו‪.‬שהוא מזדווג עם הנוקבא שלו דתהומא‬ ‫שהיא קליפה רעה ומרה‪ .‬‬ ‫דקדושה לחלקו ולבנינו‪ .‬נפקת מיד ה( אשת זנונים‪ .‬כיון דהאי רקיעא דשוא קאים‪ .‬וכחה מתקיף את‬ ‫וז"ש‪ .‬ד( תרומה‬ ‫תכ"ד ד' סט‪.‬כיון דהאי רקיעא דשוא קאים‪.‬כי בשעה‬ ‫לההיא מלה‪ :‬פי' כי הזו"ן דטומאה אין להם‬ ‫שהיא נמצאת באותו הרקיע‪ .‬‬ ‫כח לדלג למקום דלאו דיליה‪ .‬ט ואתקיף בההוא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ט נ"א ואתקיף בההוא רקיעא דשוא‪ .‬‬ ‫תצוה קלג פקודי תעא תתצד קז קיג קדושים צב‬ ‫אמור רצה שה שיא חקת עה פא ת"ז תס"ט ד' קיז‪:‬‬ ‫ת"ז‬ ‫קס‬ ‫אמור‬ ‫תעט‬ ‫פקודי‬ ‫(‬‫א‬ ‫הושע‬‫)‬ ‫(‬‫ה‬ ‫‪.‬והיא נמצאת‬ ‫ועביד בה רקיעא דשוא דאקרי תהו ‪:‬‬ ‫מעופפת‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫‪81‬‬ .‬מיד יוצאת אשת זנונים‪ .‬‬ ‫לשון שקר מגו נוקבא דתהומא רבא כי‬ ‫סט( וטס בההוא רקיעא וכו' ‪ :‬ואותו‬ ‫הוא מתהפך לשון שקר רק מכח הנוקבא‬ ‫איש תהפוכות מעופף ברקיע שוא ההוא‪ .‬ואז יורדת ומסיתה‪.‬ונפיק לגבי ההיא מלה ג( איש תהפוכות ד( לשון שקר‪ .‬הם מס"א שכנגד החכמה‬ ‫נותן כח לזכר דטומאה לדלג על ז"ת דבינה‬ ‫דקדושה‪ .‬דהיינו לה'‬ ‫נפקת מיד אשת זנונים ואתקיף בהחוא‬ ‫ספירות תחתונות חג"ת נ"ה דבינה הנקראות‬ ‫רקיעא דשוא ואשתתפת ביה ‪ :‬כלומר‪.‬וא"ש תהפוכות‬ ‫ב( להלן קע ב"א שסד מקץ נ שמות ש בשלח עב‬ ‫אשתתפת ביה )אה"ל(‪.‬ששת‬ ‫אלפים פרסאות בבת אחת‪ .‬‬ ‫לההיא מלה כי תיכף בעת עלית המ"ן השיג‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫דתהומא רבא‪ .‬‬ ‫שם הזכר‪ .‬לשקר בשמא דקב"ה‪ .‫פא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ההיא ב( מלה סלקא‪ .‬‬‫תקעט‬ ‫תעהפקודי‬ ‫ג( )משלי טז( פקודי תקעט ויקרא רסט‪ .‬ונטיל לה ואזיל‬ ‫בההיא מלה לגו נוקביה‪ .‬שיתא אלפי פרסי בזמנא‬ ‫חדא‪ .‬‬ ‫דהיינו בחי' חמ"ן‪ .‬שעם השקר שלה הוא נוטל‬ ‫דאקרי תהו מכח השתתפותו עם תהום‬ ‫את נשמתו והורגו‪ .‬ומשם היא‬ ‫וז"ש‪ .‬דהיינו שיעלה מ"ן‬ ‫מבחינת הזכר‪ .‬כי תהו‬ ‫והוא נראה לו כמו שהוא מסטרא דקדושה‪.‬דהיינו המ"ן שהעלה התחתון‪.‬נקרא רקיע דתהו‪ .‬ודלג חמש מאה פרסי לקבלא לההיא מלה‪ .‬וז"ש‬ ‫הנמשכות בזו"ן דקדושה‪ .‬ואזיל בההיא מלה לגו נוקביה‬ ‫הרקיע‪ .‬‬ ‫סט( וטס בההוא רקיעא‪ .‬כי אלו המוחין שנמשכו לו בההוא‬ ‫ההיא מלה‪ .‬כי ספירות הבינה הן במספר מאות‬ ‫הספירות חג"ת נה"י דחכמה‪ .‬המכונות שיתא‬ ‫כנודע‪ .‬ומשתתפת בו‪ .‬ומבחינת השתתפות עם הנוקבא‬ ‫למעלה להקב"ה‪ .‬ואין להם‬ ‫אחד‪.‬ומשקרת בו‪ .‬ודלג חמש מאה פרסי לקבלא‬ ‫יוצאת והורגת כמה אלפים ורבבות‪ .‬וז"ש איש תהפוכות‬ ‫שהיא הנוקבא‪.‬‬ ‫שום מקום וכח להתאחז בבינה‪ .‬וז"ש ודלג חמש מאה פרסי לקבלא‬ ‫אלפי פרסי‪ .‬ומחזיקה‬ ‫עצמו‪.‬שיתא אלפי פרסי בזמנא חדא‪ .‬‬ ‫חמש מאה פרסי‪ .‬בהיותן מחכמה‪.‬וימשיך שפע לצורך גבוה‪.‬ועביד בה רקיעא דשוא‪ .‬מגו‬ ‫נוקבא דתהומא רבא‪ .‬יש לה הרשות‬ ‫משורשם רק ו"ק ונקודה לבד‪ .‬ולא מבחינת‬ ‫זה עומד‪ .‬ואחר שרקיע שוא‬ ‫דתהומא רבא דאשתתף בה‪ .‬‬ ‫שמים שהמשיך בזווגו נק' רקיעא דשוא‬ ‫וע"כ נק' איש תהפוכות‪ .‬‬ ‫דתהומא רבא‪ .‬לקבלא לההיא מלה‪.‬דאקרי תהו‪.‬ההוא איש תהפוכות‪ .‬ונוטלת את נשמתו‬ ‫דקדושה הנעשה ע"י המ"ן דקדושה כנ"ל‪ .‬‬ ‫רקיעא דשוא‪ .‬והשם של הנקבה הוא תהום וז"ש‬ ‫ואח"כ בכח השוא שלו מזדווג עם הנוקבא‬ ‫ועביד רקיע דשוא מכח בחינתו עצמו‪.‬ואלו‬ ‫הימנו‪.‬וממשיך לו אורות‬ ‫דקב"ה‪ .‬שהן בעקרן רק ה'‬ ‫וטס בההוא רקיעא שהוא מעופף ונאחז על‬ ‫ספירות חג"ת נ"ה‪ .‬‬ ‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫כלומר‪ .‬בשש‬ ‫פרסי‪ .‬‬ ‫באותו הרקיע שוא‪ .

‬רחמנא לשזבן‪.‬והנוקבא גדלה על ידו‬ ‫לקדושה‪ .‬‬ ‫ולהרוג בני אדם‪ .‬מאן גרים‬ ‫דא‪ .‬שהוא מושך‪ .‬כי זה לעומת זה עשה אלהים‪.‬שהיא מתגברת שם לעוף‬ ‫מעופפת ברקיע‪ .‬להרוג המוני בני אדם חנם‪ .‬ואז כעבות העגלה חטאה‬ ‫וארץ חדשים לקדושה‪ .‬ואם לא‪.‬דא ההיא חטאה דקטלת בני נשא‪ .‬ו( הוי מושכי העון בחבלי השוא‪ .‬דהיינו‬ ‫פירוש מלה דאורייתא וכו'‪ .‬העון‪ .‬וע"כ‬ ‫בנוקביה‪ .‬כעבות העגלה חטאה‪ . .‬מאן הפילה‪ .‬אותו הנקרא עון‪ .‬‬ ‫החברים‪ .‬כן ע"י המ"ן של אלו‬ ‫אשר החטאה מפילתו לתהומא רבא והורגתו‪.‬ואשתתפת ביה‪ .‬בסו"ה אכול ושתה יאמר לך ולבו‬ ‫בעשר ספירות שלמות‪ .‬‬ ‫לתהומא רבא‪ .‬דהיינו עולם שלם‪.‬‬ ‫פירוש‪ .‬החוטא‪ .‬באינון חבלי השוא‪ .‬רק קושר‬ ‫וביאר לנו ר"ש‪ .‬‬ ‫וכעבות העגלה חטאה‪ .‬כמ"ש לעיל‪ .‬‬ ‫עא( אמר ר' שמעון וכו'‪ :‬אר"ש אל‬ ‫ע( ועל דא כתיב וכו' ‪ :‬ועל זה כתוב‪.‬מאן חטאה‪ .‬הרחמן יצילנו‪.‬‬ ‫כולם ואמרו‪ .‬כי השוא‪ .‬ומתמן‪ .‬ומתמן‪ .‬‬ ‫הוא‪ .‬הרחמן יצילנו‪.‬פתחו כלהון‬ ‫ואמרו‪ .‬ועל כן‪ .‬שהזכר אינו כל‬ ‫כי הזכר גדל רק ו"ק דחכמה‪ .‬‬ ‫העגלה חטאה‪ .‬ואז כעבות העגלה חטאה שמשכתו‬ ‫כחה גדול לקטלא לבני נשא לאלפים ורבבות‪.‬כעבות‬ ‫אם אתם יודעים מעצמכם‪ .‬הנקראת חטאה‪.‬דתמן אתתקפת למהוי טס לקטלא בני נשא‪ .‬בבקשה מכם‪ .‬כחו גדול ביותר ללכוד בני‬ ‫אדם לרשתו‪ .‬שהם שיתא‬ ‫כך רע כמו הנוקבא‪ .‬רחמנא לשזבן‪ .‬לאותה הנקבה‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫צריכים‬ ‫‪82‬‬ .‬כי רבים חללים‬ ‫וז"ש‪ .‬ברכות ז' ע"א(‪ .‬כלומר‪.‬‬ ‫ההוא דאקרי עון‪ .‬זהו זכר‪.‬ואח"כ הוא מפילו‬ ‫וכמו שע"י המ"ן דצדיקים נבנים תמיד שמים‬ ‫לפני הנוקבא שלו‪ .‬ואז נקרא רקיע דתהו כנ"ל‪.‬ברגעא חדא‬ ‫ה"ס וכמה זעמו רגע‪) .‬‬ ‫דלא ידעון איך למפלח לקב"ה על בורייהון‪.‬‬ ‫כי בהיותה משותפת בההוא רקיעא היא‬ ‫מתחזקת ומתגדלת עוד יותר מקומת הזכר‪.‬נפקת‪ .‬ומי גרם לזה‪ .‬העון‪ .‬‬ ‫את הזכר‪ .‬היא אותה החטאה ההורגת‬ ‫דכד קיימת בההוא רקיעא אית לה רשו‬ ‫בני אדם‪ .‬מי הפילה‪ .‬ועל דא ז( כי‬ ‫רבים חללים הפילה‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬וקטלת וכו' בגין‬ ‫הפילה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫פב‬ ‫רקיעא דשוא‪ .‬וע"כ הוא נקרא שוא‪.‬לההיא‬ ‫נוקבא דאקרי חטאה‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫י דאקרי חטאה ל"ג )אה"ל(‪.‬רחמנא לשזבן‪.‬תלמיד חכם דלא מטי להוראה ומורה‪ .‬דא נוקבא י דאקרי חטאה‪ .‬בחבלי שוא האלו‪ .‬בשביל שלא תהיו גורמים לאותה‬ ‫וכעבות העגלה חטאה‪ .‬כי הוא מדמה עצמו‬ ‫אלפי פרסאות כנ"ל‪ .‬ואחר שנפל לרשתו בא ומזדווג‬ ‫עלמא דהיינו עולם שלם בע"ס‪ .‬‬ ‫חטאה‪ .‬‬ ‫עא( אמר ר' שמעון לחברייא במטותא מנייכו‪ .‬מושך‪ .‬‬ ‫וז"ש אית לה רשו ויכלתא למהוי טס כל‬ ‫אמנם משום זה‪ .‬‬ ‫בל עמך )משלי כ"ג(‪ .‬מוטב‪.‬ומורה‪ .‬שלא ידעתם ולא שמעתם מאילן‬ ‫הוי מושכי העון בחבלי השוא‪ .‬נפקת וקטלת כמה אלפין ורבוון‪ .‬אית לה רשו ויכלתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא‪.‬‬ ‫אותו בחבלים ולוכד אותו‪ .‬מהו חטאה‪ .‬ולאחר זה‪ .‬הרחמן יצילנו‪ .‬‬ ‫גדול כראוי‪ .‬‬ ‫ע( ועל דא כתיב‪ .‬‬ ‫עון בחבלי השוא‪ .‬‬ ‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הנקראת חטאה‪ .‬בגין‬ ‫דלא תהוון גרמין לההוא חטאה לקטלא אכלוסין דב"נ למגנא‪ .‬איהו משיך‪.‬פתחו‬ ‫דהיינו אשת זנונים הנ"ל‪ .‬היא הנקבה‪.‬‬ ‫ו( )ישעיה ה( ב"ב שצט מקץ קכח ת"ז תס"ט ד' קיז‬ ‫ז( )משלי ז( קדושים צא ת"ז תס"ט ד' קיח‪.‬ולבתר‪ .‬וזה שיעור הכתוב הוי מושכי‬ ‫בסו"ה כי רבים חללים הפילה )משלי ז'(‪.‬דלא תפקון מפומייכו‬ ‫מלה דאורייתא דלא ידעתון ולא שמעתון מאילנא רברבא כדקא יאות‪ .‬דא דכורא‪.‬היינו תלמיד חכם‬ ‫ויכלתא למהוי טס כל עלמא ברגעא חדא‪:‬‬ ‫שלא הגיע להוראה‪ .‬‬ ‫הולכים ונבנים שמים וארץ לקליפות‪.‬בגין דכד‬ ‫קיימת בההוא רקיעא‪ .‬דא ההיא חטאה דקטלית ב"נ‪.‬שלא תוציאו מפיכם‬ ‫דבר תורה‪ .

‬ורבי אבא עמו‪ .‬בתורה ברא הקב"ה את העולם‪.‬ואח"כ אמר להם‪.‬הכינה‪ .‬‬ ‫ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם‪ .‬דכתיב‪ .‬דהיינו שהיה מוליך‬ ‫הכינה‪ .‬אז ראה‪ .‬שכתוב‪ .‬פעם ד'‪ .‬הכינה הוא‬ ‫והעמידוהו‪ .‬אעיל ארבע תבין‬ ‫בקדמיתא‪ .‬‬ ‫העולם‪) .‬אמר ר' אבא‪ .‬ועד לא אפיק עבידתיה‪ .‬‬ ‫אינון לקביל ארבע זמנין דאסתכל קב"ה באורייתא עד לא יפיק עבידתיה‬ ‫לאומנותיה‪.‬ברא היא בינה‪ .‬וגם‬ ‫חקרה‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ח( ב"ב קעז לך שי תולדות א מקץ רמ ויגש ב תרומה תרלה פקודי יג שמיני א ז"ח ד' פח‪ .‬ואהיה שעשועים יום יום‪ .‬את היא מלכות‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫פירושו‬ ‫‪83‬‬ .‬ברא קב"ה מה דברא‪ .‬‬ ‫ולבסוף עשה בה מעשה‪ .‬אז ראה‬ ‫אלו‪ .‬ואח"כ כתוב השמים‪ .‬בראשית‪ .‬דכתיב‪ .‬הא ארבע‪ .‬שהם כנגד‬ ‫צריכים אתם לשמוע איך לעבוד את ה' מאילנא‬ ‫ארבע הפעמים שנסתכל הקב"ה בתורה מטרם‬ ‫רברבא כדקא יאות‪ .‬‬ ‫הלך לראות את ר' יוסי ברבי שמעון בן‬ ‫עג( ולקביל ארבע זמנין וכו'‪ :‬ונגד‬ ‫לקוניא חותנו‪ .‬ויספרה הוא בינה‪ .‬אז ראה‪ .‬את‪.‬והוה טעין כ( חד גברא אבתרייהו‪ .‬ח( באורייתא ברא קב"ה עלמא‪ .‬דכתיב‪ .‬צא‪ .‬ותרין ותלתא‬ ‫וארבע זמנין‪ .‬ברא קב"ה מה דברא‪ .‬ויאמר לאדם‪.‬ואיהו אסתכל בה זמנא‪ .‬אלהים‬ ‫ושתים ושלש וארבע פעמים‪ .‬כנ"ל אות כ"ב( והוא הסתכל בה פעם‬ ‫בראשית היא חכמה‪ .‬תק"ח ד' קכא ‪ :‬כ( עיין בת"ז תכ"ג ד' סט‪.‬אמר רבי אבא‬ ‫נפתח פתחין דאורייתא‪ .‬כמו שאתה אומר‪ .‬ורבי אבא בהדיה‪ .‬וגם חקרה‪ .‬נפתח פתחי התורה‪.‬וגם חקרה‪ .‬ויספרה‪ .‬ט( ואהיה‬ ‫אצלו אמון‪ .‬הכינה‪.‬פעם ב'‪ .‬י ( )איוב כח( מקץ קלד ויקהל רכח בהר‬ ‫עג ת"ז תנ"ה ד' פח‪ :‬ז"ח ד' מה‪ .‬נבראו השמים‪.‬‬ ‫פעם ג'‪ .‬ואהיה אצלו אמון ואהיה‬ ‫ז"א‪ .‬שכתוב‪ .‬ויספרה‪.‬‬ ‫היה מחמר אחריהם‪ .‬‬ ‫עמי אתה בשותפא‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הרי ארבע‪ .‬ולבתר השמים‪.‬‬ ‫ועד שלא עשה מעשהו‪ .‬ברא‪ .‬וגם חקרה הוא מלכות‪ .‬‬ ‫עד( רבי אלעזר הוה וכו'‪ :‬ר' אלעזר‬ ‫דהיינו‪ .‬דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן‪.‬ב'ראשית ב'רא א'להים א'ת‪ .‬הביא בתחילה ארבע‬ ‫שעתה השעה והזמן להתתקן בדרכנו‪ .‬הוא פעם א'‪ .‬כד"א י( אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם‪.‬ללמד בני אדם שלא‬ ‫היא ז"א‪ .‬ברא הקב"ה מה שברא‪.‬ויספרה‪ .‬ולקביל ארבע זמנין אינון וכו'‪:‬‬ ‫עב( תא חזי באורייתא וכו'‪ :‬בוא‬ ‫אלו ארבעה זמנין ה"ס חו"ב תו"מ‪ :‬אז ראה‬ ‫וראה‪ .‬ואחר ד'‬ ‫שעשועים יום יום‪ .‬דהיינו מאדם גדול‬ ‫שהוציא מעשהו למלאכתו‪.‬ואיש אחד‬ ‫ארבע פעמים אלו שכתוב‪ .‬ולבתר אמר לון‪ .‬וכן‬ ‫הקב"ה משתעשע בה אלפים שנה מטרם שנברא‬ ‫רומזות ד' התיבות הראשונות שבתורה‪.‬אשר‬ ‫מאמר דטעין חמרי‬ ‫ראה‪ .‬ואח"כ אמר להם‪.‬ולבתר עביר בה עבידתא‪ .‬אלקים‪ .‬לאולפא לבני נשא‬ ‫דלא ייתון למטעי בה‪ .‬פח‪ .‫פג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫עב( תא חזי‪ .‬‬ ‫עג( ולקביל ארבע זמנין אינון‪ .‬תק"ח ד'‬ ‫קכא ‪ :‬ט( )משלי ח( ב"א קס ב"ב קעז תולדות א תרומה תרלה ויקהל תלח שמיני א אחרי מות קסח רז‬ ‫קרח לה וילך לט ז"ח ד' ה ט"ד פא‪ :‬תק"ח ד' קטו ט"ב‪ .‬‬ ‫שאפשר לסמוך עליו‪ .‬‬ ‫מאמר דטעין חמרי‬ ‫עד( רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא‬ ‫חמוי‪ (* .‬‬ ‫חמוריהם‪ .‬שסובב על התורה שהיה‬ ‫ההתלבשויות האלו‪ .‬‬ ‫הוא חכמה‪ .‬טעין‬ ‫מלים‪ .‬בגין דלא תהוון גרמין‬ ‫וכו'‪.‬והא אוקמוה‪ .‬ואחר ד' התלבשויות‬ ‫יבואו לטעות בה‪ .

‬וכל יום ויום‬ ‫המלכות משגת את שלמותה וזה סוד ששת‬ ‫גילה מעשהו ונתן באותו יום את כחו‪ .‬‬ ‫שימהרו ללכת‪.‬ל( את שבתותי תשמורו‪ .‬שהוא מלכות‪.‬של רביעי ושביעי‪ .‬דהיינו בביאת יום‬ ‫השבת‪ .‬ביום הרביעי‪.‬‬ ‫וזה אמרו בגין דאינון תלת יומין‬ ‫קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו‪.‬שכל שבוע הוא מדרגה בפ"ע‬ ‫שבימות החול היא חסרה המלכות‪ .‬‬ ‫המדרגה סתומה ואין בה קדושה‪ .‬בוא וראה‪ .‬הוא‪ .‬היו‬ ‫שהרי חג"ת נה"י שהם ששת ימי המעשה‬ ‫סתומים כולם ולא נגלו‪ .‬ויש להבין זאת‪ .‬‬ ‫אלא הפי' הוא‪ .‬וכל יומא ויומא כ גלי עבידתיה‪ .‬בגין דאינון תלת יומין‬ ‫קדמאין כולהו הוו סתימין ולא אתגלו‪ .‬וע"כ‬ ‫פירוש‪ .‬כולם היו תלוים ולא‬ ‫בארצנו דא יום שבת דאיהו דוגמת ארץ‬ ‫נגלה‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫‪84‬‬ .‬ונתקנה ביום ד'‪ .‬‬ ‫עו( דהא אשא ומיא ורוחא‪ .‬וכאן אומר אימתי היה זה רק ביום‬ ‫בלי גילוי הקדושה שבהם‪ .‬תס"א ד' נז‪ .‬הרי שהמלכות‬ ‫עו( דהא אשא ומיא וכו'‪ :‬כי אש ומים‬ ‫נאצלה מחג"ת ביום ג'‪ .‬וז"ש כיון דאתא יומא‬ ‫חג"ת‪ .‬‬ ‫בשביל שאותם שלשת ימים הראשונים‪ .‬‬ ‫בחינת יום שבת‪ .‬‬ ‫הזמיר הגיע דא יום רביעי‪ .‬אפיק עבידתא‬ ‫וחילא דכלהו‪.‬‬ ‫עה( פתח ר' אלעזר וכו'‪ :‬פתח ר"א‬ ‫כי כל זמן שהמדרגה היא בחסרון המלכות‪.‬הרי שהמלכות הנקראת ארץ היא‬ ‫פירושו דוקר‪ .‬ואה"כ אומר שם‬ ‫דהיינו ג' ספירות חג"ת‪ .‬אע"ג דאינון מ( תלת יסודין עלאין‪ .‬וכן אומר‬ ‫רביעאה אפיק עבידתא וחילא דכלהו‬ ‫ר"ש )לעיל אות ד'(‪ .‬והיא שביעי לבנין‪ .‬ושביעי לבנין שהם נה"י‪ .‬כדי‬ ‫זה‪ .‬ביומא רביעאה‪ .‬‬ ‫אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה‪ .‬היינו ביום השבת‪.‬וה"ס שלשת הימים‬ ‫נצח דז"א שהוא יום ד'‪ .‬כי הנצנים שהם‬ ‫דהיינו שנתגלתה הקדושה במלאכה ובכח דכל‬ ‫חג"ת נראו בארץ ביום השלישי ועת‬ ‫ארבעת הימים‪ .‬מתי‬ ‫ימי המעשה ושבת‪ .‬ע"י‬ ‫ורוח‪ .‬כי לכאורה צריכים ששת‬ ‫גילה מעשהו ונתן כחו‪ .‬בשית יומין‬ ‫ברא קב"ה עלמא‪ .‬ד"י קדושים ל‬ ‫לב מג עט בהשמטית ח"ג ד' שי‪ :‬ד"י ת"ז בהקדמה‬ ‫ד' יב‪ .‬והענין הוא כי המלכות‬ ‫שהיא ביום רביעי אז נתגלתה קדושתם של‬ ‫נקראת רביעי ושביעי‪ .‬‬ ‫המלכות במדרגה ההיא‪ .‬‬ ‫ואמר‪ .‬‬ ‫כאשר נאצלו ג' יומין קדבואין שהם הג"ת‬ ‫לכן אמר‪ .‬‬ ‫ימי המעשה להיות יותר חשובים מיום השבת‪.‬‬ ‫)ירמיה ל"ז( והוא שם מושאל למוליך חמורים‪.‬הוא שמתבאר כאן‪.‬ויהב חיליה בההוא יומא‪.‬ורק בהתגלות‬ ‫מלאכתם וכחם ביום השבת‪ .‬תל"ו ד' עז‪ :‬מ( תולדות קיד וארא לג יתרו רצב פנחס‬ ‫תתט ואתחנן כו ת"ז תכ"ב ד' סח‪:‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫החיים‪ .‬שלשה יסודות עליונים‪.‬אימתי גלי עבידתיה ויהב‬ ‫גם בששת ימי המעשה‪ .‬כיון שבא יום הרביעי‬ ‫חשובים יותר מהמלכות שהיא יום השבת‪.‬שאז נתמעטה‬ ‫המלכות ועלתה לעיבור ב' ע"ש‪ .‬והם מגלים שלמות‬ ‫המלכות חסר ג"ר דאורות כנ"ל‪ .‬‬ ‫הוציא המעשה והכח של כולם‪.‬והקדושה שורה בכל‬ ‫חיליה ביומא רביעאה וכו'‪ :‬הנה מקודם‬ ‫השבוע ההוא ועד"ז גם בששת ימי בראשית‪.‬את שבתותי תשמורו‪ .‬בששת‬ ‫נבחנת לסתומה ובלתי נודעת ובהשגתה את‬ ‫ימים ברא הקב"ה את העולם‪ .‬כלהו‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫כ נ"א לא גלי עבידתיה )אה"ל(‬ ‫ל( )ויקרא יט( בהשמטות ח"א רסה‪ .‬תכ"ד ד' סט‪ .‬כי המלכות משלמת המדרגה‪.‬‬ ‫היא נקראת רביעי לאבות‪ .‬אע"פ שהם‪ .‬כי על מדוקרים מתרגם מטענין‪.‬תכ"ג ד' סט‪ .‬וכשנאצלה המלכות‪.‬בההוא יומא‪ .‬‬ ‫רביעי‪ .‬אז מתגלה הקדושה בכל המדרגה דהיינו‬ ‫ומ"ש‪ .‬רביעי לאבות שהם‬ ‫כל ארבעת הימים‪ .‬כי בחסר‬ ‫שית יומין הם הג"ת נה"י‪ .‬תא חזי‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫פד‬ ‫עה( פתה רבי אלעזר ואמר‪ .‬וע"כ מבחינה זו‬ ‫הראשונים‪ .‬כיון דאתא יומא רביעאה‪ .‬וענין‬ ‫מפני שדרכו לדקור את החמורים במחט‪ .‬שהם חג"ת‪ .‬דכל יומא ויומא יהב חיליה ביום‬ ‫מטרם שנגלתה המלכות הרי היו סתימין‬ ‫השבת‪ .

‬להוציא את האומן למלאכתו של כל‬ ‫שהם חג"ת‪ .‬היו תלוים ביום השבת‪ .‬‬ ‫וכתיב ל ס( ותוצא הארץ‪ .‬‬ ‫הרביעי שניהם בחי' מלכות‪ .‬וכתוב‪ .‬כי אחר‬ ‫ובין יומין בתראין שהם נה"י‪ .‬ד"י‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הנה אז יצא הז"א שהוא האומן‪ .‬ותוצא הארץ‪ .‬תדשא הארץ‬ ‫הרגל הרביעית‪ .‬ע"כ עלתה ונכללה ביום השלישי‪.‬‬ ‫בבחינת הג"ר וכל שלמותה‪ .‬ובין של ג' ימים האחרונים‪ .‬שה"ס מלכות‪.‬להיות‪ .‬אז נודעה מלאכתם של כל אחד‬ ‫הימים האחרונים דששת ימי בראשית‪ .‬זו היא שבת‪ .‬ואחר כך‪ .‬ולאחר כך יצאו עוד ג' ימים‪.‬ולא היה‬ ‫יכול להאציל את ג' הימים נה"י זולת אחר‬ ‫ומשיב‪ .‬‬ ‫אלקים ביום השביעי‪ .‬ויכל‬ ‫שד' רגלים שלו הם חג"ת ומלכות‪.‬‬ ‫בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה‬ ‫דכרסייא עלאה הז"א נבחן לכסא אל הבינה‪.‬‬ ‫וכמו שאין הכסא נשלם מטרם שנגמרת בו‬ ‫הרי ביום השלישי הוא‪ .‬ויכל‬ ‫שנתגלתה הקדושה על ג' הימים הראשונים‪.‬הרי שגילוי מעשה‬ ‫של הארץ‪ .‬ויום השבת ה"ס מלכות בזווג ז"א‬ ‫בלא פרודא‪.‬‬ ‫ביום רביעי השלימה המלכות על ג' הימים‬ ‫כלומר אעפ"י שג' הימים הראשונים נשלמו‬ ‫הראשונים בלבד‪ .‬‬ ‫פנים בפנים‪.‫פה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון‪ .‬היה ביום השלישי‪.‬‬ ‫ביום הרביעי‪ .‬‬ ‫עח( וכל מ עבידתייהו דכלהו‪ .‬וזו היא‬ ‫פירוש‪ .‬וז"ש ולבתר יומא‬ ‫והוו תליין עד יום השבת‪ .‬ת"ו ד' רא‪ :‬תכ"א ד' מו‪ :‬תמ"ג ד' פב‪ :.‬אתגלי עבידתיה לאפקא‬ ‫השבת נשלמו בין יומין קדמאין שהם חג"ת‪.‬‬ ‫עז( ואי תימא הא וכו'‪ :‬ואם תאמר‪.‬‬ ‫עח( וכל עבידתייהו דכלהו וכו' ‪ :‬וכל‬ ‫אחד בלי פרוד‪ .‬‬ ‫ונאצלו בנין‪ .‬משום שיום הרביעי הוא‬ ‫נה"י‪ .‬כלומר ששבת ויום‬ ‫ג' הימים‪ .‬שהוא המלכות‪ .‬‬ ‫עז( ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה‪ .‬ולבתר יומא רביעאה וכו'‪ .‬שהם עיקרו של הז"א‪.‬שוא בינה‪.‬‬ ‫השלמתה‪.‬שהוא המלכות‬ ‫הרגל הרביעית של כסא העליון‪ .‬תמ"ז ד' פג‪ .‬עד ‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫שהם נצח הוד יסוד‪ .‬‬ ‫ונכלל ביום השלישי‪ .‬כי‬ ‫פירוש‪ .‬יום הרביעי היה‪ .‬דכתיב נ( תדשא הארץ דשא‪.‬שה"ס מלכות‪.‬וז"ש‪ .‬‬ ‫נגלה המעשה שלם עד שהארץ‪ .‬כדין אתידע אומנותא‬ ‫דכל חד מנייהו‪.‬זהו שכתוב‪ .‬תס"ו ד' צז‪ :‬ת"ע ד' קלז‪ .‬לאומנותיה‪.‬‬ ‫שה"ס ת"ת‪ .‬בגין דיומא רביעאה‬ ‫איהו רגלא רביעאה דכרסייא עלאה‪.‬‬ ‫שנתגלתה בו המלכות ביום הרביעי‪ .‬שהם‬ ‫אחד ואחד‪ .‬אלא יום הרביעי‬ ‫הוא מלכות הנכללת בז"א בת"ת שלו מחזה‬ ‫כדי לגלות עליהם היחוד דהיינו למהוי חד‬ ‫ולמעלה‪ .‬גילה יום הרביעי‬ ‫מעשיהם של כולם‪ .‬ס ( ) בראשית א ( לעיל ד ב " ב קס ספרא דצניעותא לו‬ ‫פנחס קכב ז"ח ד' א‪ :‬ע( בהשמטות ח"א ד' רנז‪ .‬מ עבידתא כצ"ל‬ ‫נ( )בראשית א( להלן רא ב"א עה שפא ב"ב קנה‬ ‫)אה"ל(‪.‬אלא האי אע"ג דכתיב ביומא ע( תליתאה‪ .‬הנק' נצח הוד יסוד‪ .‬רביעאה‬ ‫הוה‪ .‬ונמצא כי ביום‬ ‫רביעאה‪ .‬‬ ‫בהשמטות ח"א ד' רנז‪ .‬ת"ת ומלכות‪.‬הוו‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ל נ"א ותוצא הארץ דשא )אה"ל(‪ .‬שכתוב‪ .‬דהיינו ג'‬ ‫גילתה אותם‪ .‬מכל מקום לא נשלמו בו לגמרי‪.‬ז"ח‬ ‫ד ' א ‪ ::‬יג ‪ .‬בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין‪ .‬‬ ‫אלקים‬ ‫שהם חג"ת‪ .‬ולבתר יומא רביעאה‬ ‫אתגלי עבידתיה לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד‪ .‬בין ג' ימים הראשונים‪.‬הנק' אבות‪ .‬ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫‪85‬‬ .‬ד"י בא סו תרומה תתכט‬ ‫ספרא דצניעותא יט ויקרא קפג פנחס קכב תרלג ת"ז‬ ‫בהקדמה ד' ה‪ .‬‬ ‫אומנא לאומנותיה דכל חד וחד‪ .‬תק" ח ד ' צה ‪ ::‬צח ‪ ::‬קיב ‪ :.‬והוא‬ ‫ואחד מהם‪.‬מחג"ת‪ .‬כן הז"א אינו נשלם מטרם‬ ‫דשא‪ .‬‬ ‫מעשהו‪ .‬וכל עבידתייהו דכלהו וכו'‪.‬אלא אע"פ שזה כתוב ביום השלישי‪.‬כי בהיות המלכות מגלית קדושת‬ ‫הרגל הרביעית של הכסא‪ .

‬כי יום השבת הוא הזכר ומעלי שבתא‬ ‫אלא שצריכים ליום השבת שישלים אותם‪.‬שלמות כל אחת בפני‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫פ( אמר ההוא ד( טייעא דהוה ג( טעין בתרייהו‪ .‬כלומר‪ .‬תי"ט ד' לח‪ :‬תכ"א ד' מו‪ .‬תרין‪ .‬הדא הוא דכתיב‪.‬רביעי ושביעי‪ .‬תס"ט ד' ק‪ .‬ז"ח ד' לב‪ ::‬לג‪ .‬ומשיב‪ .‬ש( קדושים מג ת"ז ת"ע ד' קכו‪ :‬ת( להלן רמז רנב ב"ב קפה קצב קצז ר‬ ‫וישב נז בהשמטות ח"א ד' רנז‪ .‬מהו שכתוב‪ .‬תק"ח‬ ‫ד' קיב‪ :.‬‬ ‫עט ( ואי תימא אי הכי ‪ .‬שב'‬ ‫ג' הימים הראשונים‪.‬וכן הוא רגלא רביעאה‬ ‫בשביעי‪ .‬‬ ‫שיום השבת השלים גם על ג' הימים הראשונים‪.‬מח‪ :‬ב( יתרו תקכט בח"ג צ"ת )דא ודא בלא פירודא(‪ .‬‬ ‫סו‪ .‬שיום השביעי הוא שבת‪.‬‬ ‫היא הנוקבא‪ .‬מובן היטב הכתוב את שבתותי שהם‬ ‫דכרסייא‪ .‬תי"ח ד' לא‪ :‬תכ"א ד' נא‪ :‬ס‪ :‬תכ"ב ד' סה‪:.‬‬ ‫צ(‬ ‫ודא הוא ק( רגלא רביעאה ר( דכרסייא‪.‬‬ ‫דרך אמת ד( פי' סוחר שהיה נוסע אחריהם‪.‬סז‪ .‬ונמצא‬ ‫וע"כ נק' גם הז"א בשם שבת‪ .‬ז"ח ד'‬ ‫יז‪ .‬מאו"א‪ .‬אלא שבת‬ ‫ת( דמעלי שבתא א( ושבתא דיומא ממש ב( לית לון פרודא‪.‬ג( תרומה תקלט בלק לו‪ .‬אבל אחר שתאמר‬ ‫שברביעי לא נשלם אלא רק אחר שנכלל‬ ‫דהיינו שביעי לבנין‪ .‬והם‬ ‫אלהים ביום השביעי את כל מלאכתו‬ ‫נקראים שתי שבתות‪.‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫פ( נח שסד )ואתזן מתמן( בהשמטות ח"א ד' רסה‪ .‬ומהו ד( ומקדשי תיראו‪.‬שהן שתים‪ .‬אמר לו זו היא‬ ‫שבתותי תשמורו‪ .‬ושבת של‬ ‫כן‬ ‫יום ממש‪ .‬מהו את ש ( שבתותי תשמורו ‪ .‬דהיינו כל ששת הימים‪ .‬ונתגלתה שלמותה ביום השבת‪ .‬ד"י )שמחו כולם( בשלח תטז )ומניה בתברכאן( יתרו‬ ‫תמה )ביומא שביעאה תליין( פקודי מה )יומא שביעאה אישתלימו כל עבידן(‪ .‬רס‪) :‬כסא הכבוד( שמות קי קכב ויקהל רפא תזריע צז אחרי מות רי‬ ‫קדושים לח נשא קעט פנחס רב תריט ואתחנן כו קה עקב עא כי תצא קט קכז קלט האזינו יז קצב‬ ‫בהשמטות ח"ג ד' ש‪ :.‬אין להם פרוד‪ .‬לרבות‬ ‫פירוש‪ .‬ז"ח רות ד' עו‪ :.‬נז‪ .‬שז‪ :‬ד"י ת"ז הקדמה ד' ד‪ .‬‬ ‫ומקדשי תיראו‪ .‬והבן‪.‬צ( )בראשית ב( ב"ב קפ יתרו‬ ‫תנב משפטים שס ויקהל רנב פקודי מה ת"ז תכ"ב ד' סז‪ :‬תמ"ז ד' פד‪ .‬א"כ הם רק שבת אחת‪ .‬ומהו‬ ‫עט( ואי תימא אי וכו'‪ :‬ואם תאמר‪.‬בהשמטות ת"ו ד' קמג‪ :‬ז"ח ד' מח‪ :‬א( להלן רמז רנב ב"ב‬ ‫קפג בח"ג צ"ו קצא ר נח שסה יתרו תמז תנו תקל משפטים ה תרומה קעח קפד רה רטו ויקהל קפח‬ ‫רד רח רנח פקודי תרכב בהשמטות ח"ב ד' רעו‪ :‬ד"י ויקרא קפג צו סב סד אחרי מות תח אמור קטו‬ ‫קכו עקב מז ת"ז בהקדמה ד' ב‪ .‬ק( ב"א קיז בהשמטות ח"א ד' רנט‪ .‬‬ ‫השבת‪ .‬ומשיב‪ .‬‬ ‫המלכיות‪ .‬‬ ‫הנק' מיעוט הירח‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫מלכות‪ .‬אלא‬ ‫קדושה הנמשכת מלמעלה‪ .‬‬ ‫תרין‪ .‬אם‬ ‫שבת של ליל שבת שהיא מלכות‪ .‬ד"י קדושים ל‪/‬ב ואתחנן סז בהשמטות ח"ג ד' ש‪ :‬ד"י ת"ז תכ"ג ד' סט‪.‬ד( )ויקרא יט(‬ ‫בהשמטות ח"א ד' רסה‪ .‬ד"י בשלח תטו יתרו תמו תנה תעב תקלא תקמו תרומה קסד קעו קפג רז‬ ‫רטו תנב ויקהל קפח קצט רנב בהשמטות ח"ב ד' רעו‪ :‬ד"י קדושים יט כי תצא קטו האזינו קצב ת"ז תי"ח‬ ‫ד' לד‪ .‬לג‪ .‬שהכוונה‬ ‫והשבת הוא רביעי להם‪ .‬‬ ‫אם כן‪ .‬ששבת היא מלכות‪ .‬‬ ‫תכ"ד ד' סט‪ .‬נא‪ .‬ולמה אומר‬ ‫דכרסייא‪ .‬שאל כי לפי ההוה אמינא‪ .‬אמר לו‪ .‬והם ב' שבתות הנכללים‬ ‫הוא‪ .‬תרין ‪ .‬תכ"ד ד' סט‪ :‬ע‪ .‬אמר לו‪ .‬רביעי ושביעי‪ .‬להיותם ממש חד בלא פרודא‪.‬את‬ ‫אמר לו‪ .‬זו היא קדושת השבת‪.‬ומהי קדושת השבת‪ .‬דהיינו שמשלים גם על האבות‪.‬תכ"א ד' מה‪ :‬מו‪ .‬שמשום זה חזרה לעיבור‬ ‫בשבתותי‪ .‬‬ ‫אשר עשה‪ .‬‬ ‫פ( אמר ההוא טייעא וכו'‪ :‬אמר אותו‬ ‫מוליך החמורים שהיה מחמר אחריהם‪ .‬ת"ל ד' עג‪ .‬ר( לך‬ ‫רנה בהשמטות ח"א ד' רנט‪ .‬המאיר בשבת שהיא‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫‪86‬‬ .‬והטעם שג' הימים‬ ‫היא על בחינת ז"א ונוקבא המאירים בקדושת‬ ‫חג"ת לא נגמרו לכל תיקונם ביומא רביעאה‪.‬ד"י )סמכא( בלק תסט פנחס תרסט ואתחנן נא ת"ז ד' ח‪ .‬דא שבת ודא הוא רגלא רביעאה‬ ‫עצמה‪ .‬תק"ח ד' קכ‪.‬כי מיוחדים פב"פ‪ .‬דא שבת‬ ‫פ ( תליין ביומא דשבתא‪ .‬ת"ו ד' כב‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫פו‬ ‫ויכל אלהים ביום השביעי‪ .‬שהוא ז"א‪ .‬‬ ‫הכתוב את שבתותי‪ .‬‬ ‫ב'‪ .‬מפני שהיה ביום רביעי מיעוט במלכות‪.

‬ס אמר רבי אלעזר לרבי אבא‪ :‬אנח להאי גברא ע דמלה דחכמתא‬ ‫אית ביה‪ .‬הרי שהשבת עצמה היא מכובדת‪ .‬אמר לו אם‬ ‫)שמות ט"ז(‪ .‬שבתותי‪ .‬ושורה עליה‪ .‬ובחי' המשכה מאו"א‬ ‫משום שאלו המוחין דתבונה אינם מקובלים‬ ‫נק' קדוש ה'‪ .‬כי התחתון העולה לעליון‬ ‫בחינת זו"ן דלאו איהו קדש מעצמה‪ .‬מי הוא קדוש‬ ‫דכתיב‪ .‬ו( )ישעיה‬ ‫שאל ר"א‪ .‬הוכיח לו מכאן‪ .‬ומשום זה הוסיף‬ ‫כן עשית את השבת שהיא עצמה אינה קדש‪.‬דהיינו‬ ‫המלכות נעשית תבונה ממש בלי הכר ביניהן‪.‬את‬ ‫לסתימא‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שני אלפים אמה לכל צד‪ .‬את שבתותי‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬נח‪ .‬אלא‬ ‫קדושא דשריא עלוי מלעילא ‪ .‬‬ ‫תתאה‪ .‬א"כ‪ .‬את המלה‪ .‬‬ ‫ר' אלעזר לרבי אבא‪ .‬ס נ"א אמר ליה ר"א‪ .‬וכתוב‪.‬נ אמר ליה‬ ‫אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד‪ .‬דא שבת עלאה ושבת‬ ‫פירוש‪ .‬הוא הקדושה היורדת מלמעלה‪.‬אמר לו‪ .‬‬ ‫תס"ט ד' קח‪ .‬את‪ .‬‬ ‫את שע"ז בא את לרבות‪.‬‬ ‫הכתוב‪ .‬הרי שנזכר שבת לבד‪.‬יב‪.‬וכך הוא‪ .‬‬ ‫פא( פתח ואמר‪ .‬שאל אותו‪ .‬אמור אתה‪.‬י( בשלח תיח ויקהל רמב פנחס תתל ת"ז בהקדמה ד' יא‪) .‬שאנו אין יודעים אותה‪.‬‬ ‫ענג לקדוש ה' מכובד‪ .‬דאנן לא ידענא בה‪ .‬אמר ליה קדושא דנחתא מלעילא ושריא עליה‪ .‬‬ ‫אמר ר' אבא‪ .‬כי רק או"א בלבדם נק' קדש‪.‬אדכר שבת לחוד וקדוש ה'‬ ‫זו"ן ומלבישים לאו"א‪ .‬‬ ‫המלכות שמזווגה יוצאים המוחין של או"א‬ ‫וכבדתו‪ .‬ומהו ומקדשי תיראו‪.‬ט( להלן קמח פנחס תתל ת"ז בהקדמה ד' ב‪ .‬נט‪ :‬תכ"ד ד' סט‪ :‬תמ"ח ד' פה‪.‬‬ ‫וכתיב וכבדתו‪ .‬או‪ .‬מח‪.‬ז"ח ד' מח‪ .‬שהם נק' )לעיל‬ ‫זו"ן‪ .‬אבל‬ ‫במקומה עצמה של המלכות למטה אין לה‬ ‫מכובד‪.‬את בא לרבות תחום שבת‪ .‬אלא‬ ‫נעשה כמוהו‪ .‬‬ ‫רבים‪ .‬‬ ‫ז( בשלח עא עג יתרו תמז תנד תרומה רפ ויקהל קפז‬ ‫קצ רמה רמט פקודי תרכד תתצג בהשממות ח"ב ד' רעו‪ :‬ד"י צו סב אמור קיז נשא שסד עקב לג מח‬ ‫בהשמטות ח"ג ד' שב‪) :‬עדונין( ת"ז ת"ו ד' כב‪ .‬אמר רבי אבא ‪ .‫פז‬ ‫הקומת ספר הזהר‬ ‫אמר ליה דא ה( קדושא דשבת‪ .‬נמצאות תבונה ומלכות‬ ‫לחוד‪ .‬שבת עלאה הוא תבונה ושבת תתאה‬ ‫כיון שאתה אומר שסוד השבת הוא בחינת‬ ‫הוא מלכות‪ .‬נוקבא דז"א‪ .‬‬ ‫מוחין אלו‪ .‬‬ ‫תתאה‪ .‬א"כ למה קורא אותם הכתוב בשם‬ ‫אות ח'(‪ .‬כי אעפ"י‬ ‫וקדוש ה' לבד‪ .‬יא‪ .‬ונ"א‬ ‫ה( ויקהל רנב אמור קי קטו קכז ז"ח ד' יז‪ .‬עלמא עלאה ועלמא‬ ‫מקדשי‪ .‬שכתוב‪ .‬ע נ"א דמלה חדתא‪.‬ח( בשלח עא ז"ח ד' יז‪ .‬שהשבת עצמה אינה מכובדת‪ .‬אמר‬ ‫המאירים בשבת בתוספת על הארת הזו"ן‪.‬אתחזי דשבת לאו איהו מכובד‪.‬וקראת לשבת‬ ‫שהן שתים כלולות ביחד וסתומים ביחד‪.‬ואת ה"ס‬ ‫נראה‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬מאו"א‪.‬‬ ‫מאו"א‪ .‬אמר ליה אי הכי עבידת לשבת דלאו איהו קדש‪ .‬א"ת‪ .‬אדכר שבת לחוד וקדוש ה' לחוד ‪ .‬ו ( וקראת לשבת‬ ‫ז ( עונג לקדוש ה' ח ( מכובד ‪ .‬את לאסגאה וכו'‪ .‬וז"ש בגין כך אסגי‬ ‫יש בו דבר חכמה‪ .‬א"ל דא קדושא‬ ‫דאתמשכא מלעילא‪ .‬אמרו ליה‪ :‬אימא אנת‪.‬כלילן כחדא כי בשבת עולים‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫ת"ע ד' קלא‪ .‬על השבת‪ .‬זו היא שבת עליונה ושבת תחתונה‪.‬דאיהו י( תרין‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫נ אמר להו כצ"ל )אה"ל(‪ .‬הרבה הכתוב במלת את ב'‬ ‫הקדושה הנמשכת מלמעלה נקראת מכובד‪.‬לאסגאה ט( תחום שבת‪ .‬ואומר שגם התבונה סובלת מהסתימא‬ ‫שבתותי‪ .‬כי השבת עצמה היא‬ ‫כלילן זו בזו כחדא‪ .‬ובשיעור הזה נחשבת עוד המלכות‬ ‫פא( פתח ואמר את וכו'‪ :‬פו"א‪ .‬מ"י ומ"ה‪ .‬אמר ליה‬ ‫אי הכי מאן קדוש ה'‪ .‬עזוב אותו האדם‪ .‬שבתותי‪ .‬‬ ‫נח( בשלח עא יתרו תסז אמור קיז ז"ח ד' יז‪ .‬סתימין כחדא כי עכ"ז אין‬ ‫משום שנמשכת לה קדושא מלעילא‪ .‬תמניא אלפי( תכ"א ד' נד‪ :‬תכ"ג ד' סט‪.‬כי‬ ‫כי או"א ה"ס ב' אלפים‪ .‬אמר ליה ומהו קדושא דשבת‪ .‬והכי הוא ‪ .‬אל יצא איש ממקומו ביום השביעי‬ ‫ה'‪ .‬ע"ש‪ .‬אמר לו‪ .‬שהוא‬ ‫של‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫‪87‬‬ .‬תכ"א ד' נז‪ .‬‬ ‫מאו"א עלאין הנק' קדש‪ .‬שהוא לשון‬ ‫אלא הקדושה שורה עליה מלמעלה‪ .‬‬ ‫אמרו לו‪ .‬שעליו נאמר ולקדוש ה'‬ ‫למלכות רק למעלה במקום התבונה‪ .‬‬ ‫אלפים לכל רוח מחוץ למקומו‪ .

‬מקדשי תיראו‪ .‬מ( שבת אנת ושבת קרינא לך‪ .‬ה' ה"ס ז"א‪ .‬ת"ו ד' כב‪ :.‬שב‪ :‬שו‪ :‬ת"ז הקדמה ד' ב‪.‬העביר‬ ‫של המלכות‪ .‬ונמצא שאף‬ ‫ליל שבת‪ .‬תס"ג ד' צה‪ :.‬כד‪ .‬יא ‪ :‬טז ‪ :‬יז ‪ .‬יב‪ .‬כג‪ .‬קט‪ .‬ת"ע ד' קכו‪ :‬קלא‪ .‬‬ ‫שהוא לשון רבים‪ .‬והרבוע‬ ‫שבתוכו‪ .‬ודא שבת דמעלי שבתא‪ .‬ד"י ויקרא קפג צו נז סד אחרי מות‬ ‫רסג שסו תח קדושים יט ל‪/‬א לב עט אמור קי קטו קיט קכג בחקותי נד נשא לד אדרא רבא שנח שסג‬ ‫שלח לך יא נד פנחס תצה תקעב תקפג תריח תרכט תרע תשצט תתל תתנד ואתחנן קי עקב כב לא מה כי‬ ‫תצא כ לז ע קיד קכב וילך כו האזינו מה קפו בהשמטות ח"ג ד' ש‪ :‬שא‪ .‬מח ‪ .‬שהם שנים‪ .‬נ( בשלח תיט )עטרא דשבת( תרומה קפב רמז בח"ג צ"ר אמור קטז אדרא רבא שסג ז"ח ד' יז‪.‬ואחת היא קידוש‪ .‬אבל הא אנא מעטר לך נ( בעטרא‬ ‫עלאה יתיר‪ .‬ובג"כ אסגי את שבתותי‪.‬ואני שמעתי מאבי שאמר כך‪ .‬ובמלות אני ה'‪ .‬תמ"ז ד' פג‪ :‬פד‪ :.‬דאינון תרין כלילן כחדא‪ .‬‬ ‫תכ"ג ד' סט‪ .‬אמר לה‪:‬‬ ‫יש בו שלשים וחמש מלים‪ .‬כט ‪ :.‬ת"ה ד' כ‪ .‬‬ ‫דתבונה‪.‬נט ‪ .‬שבתותי‪.‬‬ ‫פב( אשתאר ל ( שבת ה( אחרא דלא אדכר והוה בכסופא ‪ .‬‬ ‫לפניו‪ :‬רבון העולם‪ .‬ועולים‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫הכל‬ ‫‪88‬‬ .‬כי משום שמוחותיהן כלילן‬ ‫כרוז ואמר‪ .‬ויכולו‪.‬תכ"ד ד' סט‪ :‬ע‪ .‬נח ‪ .‬סב ‪ :‬תכ " ב ד ' סה ‪ :‬סו ‪ :‬סז ‪:.‬‬ ‫אמר לה‪ :‬ברתי‪ .‬ה"ס המלכות‪ .‬ומי‬ ‫על פי שהתבונה לפי עצמה בהיותה עתה‬ ‫היא‪ .‬‬ ‫קכא‪ :. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫פח‬ ‫שבת עלאה ושבת‬ ‫אלפין אמין לכל סטרא‪ .‬נא ‪ .‬יש שתי קדושות‪ .‬שבת את ושבת קראתיך‪ .‬ודייק‪.‬אבל‪ .‬אמרה‬ ‫אחת היא ויכולו‪ .‬ג' שביעי( ז"ח ד' מח‪) :‬תלת‬ ‫שבתי(‪ .‬קכ ‪.‬שבת אתקרינא‪ .‬היינו העגול‪ .‬מי ומא דעבדת לי‪ .‬‬ ‫כ(‬ ‫דא‬ ‫פ‬ ‫תתאה‪ .‬נכללו‬ ‫בכללות אחת עם המוחין של המלכות‪ .‬תכ"ח ד' עב‪ :‬ת"ל ד' עג‪ :.‬תק " ח ד ' קט ‪ .‬וזו היא שבת של‬ ‫כחדא הן ג"כ סתימין כחדא‪ .‬ויומא לאו איהו בלא ליליא‪.‬הנה אני‬ ‫מקדשים יש בו שלשים וחמש מלים‪ .‬אמרה קמיה‪:‬‬ ‫מארי דעלמא ‪ .‬ד" י שמות קז בשלח ע עד תטז תיט‬ ‫יתרו תמד תנה תסז תעה תצד תקכז תקמה משפטים ו תרומה ע קנז קסד קסט קעה קפג רו ריג רטו רפ‬ ‫רפה רצג שיט שכה תנ תנב תקמז תקנח ויקהל קנז קעג קפ קפו קצט רז רכט רלט רמג רנב רנח רעח תנז‬ ‫פקודי מה תקמה תרכד תרעה תרצא תתצ בהשמטות ח"ב ד' רעו‪ :.‬וסתימין כחדא‪.‬פד ‪ :‬צ ‪ .‬ואין יום בלא לילה‪ .‬‬ ‫כ( יתרו תקל תקלב תרומה רה רטו שיט ויקהל קפב‬ ‫בהשמטות ח"ב ד' רעו‪ :‬ד"י קדושים לב ת"ז תמ"ח ד' פה‪ .‬שהיא יראה‪ .‬אין לה‬ ‫אני ה'‪ .‬תכ"ח ד' עב‪ :‬ת"ל ד' עג‪:.‬יג‪ :‬ת"ב ד' יח‪ .‬ס( דאיהי‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫פ נ"א דא ל"ג‪.‬‬ ‫בשבת פרצוף אחד עם אמא עלאה‪ .‬שיש לנו להזכיר‪.‬מ"מ כיון שמוחותיה מאירים‬ ‫שבת‪ .‬ט ‪ .‬‬ ‫ה‪ :‬יא‪ .‬ת"ו בהשמטות ד' קמג‪:‬‬ ‫ז " ח ד ' א ‪ :‬ג ‪ .‬‬ ‫מורגשת הסתימא של המלכות גם במוחין‬ ‫שהמלה את הוא לרבות תחום שבת‪ .‬מד ‪ :.‬‬ ‫דטאין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫מעטר אותך בעטרה עליונה ביותר‪ .‬‬ ‫)כתר שבת(‪ .‬לג ‪ .‬תכ " א ד ' מה ‪ :.‬מקדשי תיראו‪ .‬תל"ו ד' עז‪ :‬עח‪ .‬דהיינו ב' שבתות‪ .‬ע"כ‬ ‫יחד‪ .‬ל( ב"ב קפא )תלת שבת( יתרו תקל )תלת‬ ‫דרגין( ויקהל רז נשא שסד )תלת עדונין( פנחס תשצט ת"ז תמ"ז ד' פד‪) .‬ובקידוש שאנו‬ ‫בתי‪ .‬תס"ט ד' קח‪ .‬שבת‪ .‬מ( לעיל ד לד להלן רמז רנ רנב ב"ב קפה קצא קצז ר רכח שמה שעז נח ד סו שסא וירא שכח‬ ‫וישב נז קעא ויחי תקט תקפה בהשמטות ח"א ד' רנט‪ :‬רסה‪ .‬מו ‪ .‬ס( ת"ז בהקדמה ד' ה‪) :‬ירא שבת( ת"ט ד' כד‪ :‬תכ"ד ד' סט‪ .‬אשר אני‪ .‬שה"ס ליל‬ ‫שום סתימא‪ .‬‬ ‫תל"ו ד' עז‪:‬‬ ‫דרך אמת ה( פי' שכינה‪.‬יח ‪ .:‬ס ‪ .‬והיתה בושה‪ .‬תמ"ח‬ ‫ד' פה‪ :.‬ת"ט ד' כד‪ :‬תט"ז ד' לא‪ :‬תי"ח ד' לד‪.‬ושורה בה יראה‪ .‬נד ‪ :‬נה ‪ :‬נו ‪ :‬נז ‪ :.‬תנ"ו ד' צ‪ :.‬‬ ‫תי " ט ד ' לח ‪ :.‬אעבר כרוזא ואמר‪ .‬ומשיב היינו שהקב"ה כלל ביחד ואמר‪.‬מיום שעשית אותי אני‬ ‫נקראת‪ .‬וכנגד‬ ‫פב( אשתאר שבת אחרא וכו'‪ :‬נשארה‬ ‫שנים אלו‪ .‬לב ‪ :.‬‬ ‫שבת אחרת שלא נזכרה‪ .

‬עב(‪.‬כי בא"ק לא היתה מלכות‬ ‫באו"א‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫‪89‬‬ .‬יא( ובקדושא ג"כ ל"ה תיבין וכו'‬ ‫בנוסח הקידוש שלנו כי בנו בחרת טעות‪ .‬היינו מיומא דעבדית לך‪.‬‬ ‫ונמצאת גם היא בסוד קדש עלאה‪ .‬ואינון תרין‪ .‬‬ ‫מושפעין על ידי‪ .‬ע"ב( תמ"ז ד' פד‪.‬תק " ח ד ' ק ד ‪:‬‬ ‫פ( )בראשית ב( ב"ב קעו קעט ויקהל רנב פקודי מה פנחס תרכט עקב לז מט ת"ז ת"ו ד' כב‪ :‬תכ"ב‬ ‫ד ' סו ‪ :‬סז ‪ .‬ונמצא עתה שהרויחה המלכות‬ ‫אמרה קמיה וכו'‪ .‬ק כלילין כצ"ל )אה"ל(‪.‬שהיחוד‬ ‫כלולות בשמור‪ .‬ו עתה עלתה לשמש במקום ג " ר ‪.‬כי היא‬ ‫המנעולא עצמה‪ .‬וכל המוחין באים רק בסוד‬ ‫נתקנה למלכות דאו"א עלאין‪ .‬יותר משהיתה לה בעולם א"ק‪.‬‬ ‫המלכות דמלכות‪ .‬ח( ח"ב רד‪ .‬ע"ש‪ .‬ס( תקונים תק' כד‪ .‬‬ ‫מקדשי תיראו‪ .‬שלא‬ ‫תיקונה באו"א עלאין נעשית בסוד מקדש שה"ס‬ ‫קבלה מוחין והוה בכסופא והיתה בבושה‪.‬ק( ויקהל רנב‪ .‬ז( שם רז‪ .‬ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪ .‬‬ ‫פג( ובגין דעגולא ורבועא דא‪ .‬ובמנחת יהודה דף כד מביא ג"כ בשם התיקונים תקון כ"ג וכ"ה ע"ש‬ ‫ותמצא פירוש מאמר זה‪ .‬‬ ‫מ"ב(‪ .‬שהיא היסוד דמלכות‪) .‬וחד צ( קדוש‪ .‬‬ ‫ז"ח ד' סד‪ :‬סח‪ :‬תק"ח ד' קכא‪) .‬הרי מיומא‬ ‫עטרא עלאה‪ .‬שהקב"ה אמר לה‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אחרת רק נקודה אמצעית והיא לא נתמעטה‬ ‫הכל ביחד לשבעים שמות‪ .‬ק כא ‪ .‬וא"כ למה לא‬ ‫אבל שבת העליון לא נכלל בשמור‪ .‬שתשמש בג"ר‬ ‫מקבלת מוחין גם ביום השבת‪ .‬י( ויכלו אית ביה ק( תלתין וחמש יא( תיבין‬ ‫ובקדושא דאנן מקדשין תלתין וחמש יב( תיבין‪ .‬חד ט( פ( ויכלו‪ .‬שבת אתקרינא‪ .‬ודייק‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬תמ"ז ד' פד‪ .‬בהיותה סוד‬ ‫של הפרצופין‪) .‬ואנא שמענא‬ ‫מאבא דאמר הכי‪ .‬תמ " ז ד ' פד ‪ .‬ומאן איחו‪ .‬דקב"ה אכליל ואמר‪ .‬כנ"ל אות‬ ‫דלא אתידע‪ .‬אלא‬ ‫נזכר לילה בשבת בראשית‪ .‬שהוא בינה‪ .‬ח( דא ע( עגולא‬ ‫ורבוע דלגו‪ .:‬תכ " ד ד ' סט ‪ .‬ועוד‬ ‫ישראל מתעטרים בהם‪.‬שאינה‬ ‫היינו שהקב"ה העלה אותה‪ .‬וז"ש‬ ‫וז"ש אשתאר שבת אחרא דלא אדכר‬ ‫אעבר כרוזא ואמר מקדשי תיראו כי בכח‬ ‫דהיינו הנקודה האמצעית שלא נזכרה‪ .‬אני ה'‪ .‬אית תרי קדושתי דאית לנו‬ ‫לאדכרא‪ .‫פט‬ ‫אקדמת ספר הזהר‬ ‫יראה‪ .‬שבת‬ ‫כי השלום שלו‪ .‬בסוד אוירא‬ ‫המפתחא‪ .‬ז " ח ד ' טז ‪ :‬תק" ח ד ' קיט ‪ .‬וע"כ נקראת הבינה מלך שהשלום שלו‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬וסליק כלא ר( לשבעין שמהן‬ ‫דקב"ה וכנסת ישראל אתעטר בהו‪.‬‬ ‫טענה ויומא לאו איהו בלא ליליא‪ .‬וכיון שלא קבלה מוחין הוית בכסופא‪.‬‬ ‫ע( ויחי תט תצוה ט ויקהל קעז שכ ת"ז ת"ע ד'‬ ‫ק ל ד ‪ :‬ז " ח אח ר י ד ' מ ה ‪ .‬ר( משפטים‬ ‫תקלא תרומה תרכד ויקהל רנד )ע תיבין( תכ פנחס תרכט )ע"ב( תשיג האזינו יד בהשמטות ח"ג ד' שז‪:‬‬ ‫)ד"י( ת"ז ת"ו ד' כב‪ :‬תכ"ב ד' סו‪) :‬ע"ב( תכ"ד ד' סט‪) .‬ושריא צ בה יראה‪ .‬ועל כן אין מחלוקת‬ ‫אנת לעתיד באלף השביעי‪ .‬תל "ו ד ' עח ‪ .‬‬ ‫ושבת קרינא לך‪ .‬אינון שבתותי‪ .‬הנק' נקודה אמצעית‪ .‬עב( תל"ו ד' עז‪ :‬עח‪) .‬‬ ‫מתגלה על יום ולילה יחד‪ .‬היא טענה‪ .‬הרי אפילו ביום הראשון‬ ‫שהעגול והרבוע הזה הם שבתותי‪ .‬כי מלך העליון‪ .‬ביום שכלו שבת‬ ‫למעלה‪.‬ו( את לאסגאה ז( תחום שבת‪ .‬שהקב"ה וכנסת‬ ‫רק בעת צמצום ב'‪ .‬כי ביום השביעי‬ ‫בזכור‪ .‬אמר לה‬ ‫בזכור‪ .‬דהיינו בתחילת אצילותי בעולם‬ ‫כי שם היתה משמשת בסיום הספירות‬ ‫אדם קדמון‪ .‬שתיהן‬ ‫כתוב‪ .‬לעולם האצילות‪ .‬ואו"א עי' נק' קדש קדשין‪.‬היו כל המוחין‬ ‫במקומה ‪ .‬שבתותי‪ .‬הושלם‬ ‫דמעשה בראשית לא כתוב לילה‪ .‬ק כלילן תרוייהו בשמור‪.‬הכוונה היא‪ .‬וה"ס‬ ‫פג( ובגין דעגולא ורבועא וכו'‪ :‬ומשום‬ ‫נפלא מאד כי טענה‪ .‬י( ה"א מז‪ .‬‬ ‫דעבדית לי‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫צ ביה כצ"ל )אהיל(‪ .‬יב( תק' כ"ד סח ותק' מ"ז פו וגם בח"ב רז‪ :‬ובר"מ‬ ‫ח"ג רעה‪ :‬ותמצא ר"ת ויכלו השמים והארץ ר"ת וה"ו‪.‬אבל הא אנא מעטר וכו'‪.‬‬ ‫דרך אמת ו( ויקהל רד פ"ב‪ .‬ולקביל אינון תרין‪ .‬אשתאר שבת אחרא וכו'‪ :‬ה"ס‬ ‫בעולם א"ק כנ"ל‪ .‬שכתוב שבתותי תשמורו‪.‬הוא זכור‪ .‬כמ"ש לעיל אות מ"א(‪ .‬צ ( יתרו‬ ‫תקמח ויקהל רנב רנח אמור קכז פנחס תרכט ת"ז תכ"ד ד' סט‪ .

‬תכ"א ד' נז‪ .‬ודא שבת דמעלי שבתא‪ .‬שה"ס מאני דכורא‪) .‬‬ ‫תנ" ה ד' פח‪ :‬תס"ט ד' קז‪ :‬ז"ח ד' מד‪ .‬דאיהי‬ ‫והנה המוחין דחכמה נק' ע' שמהן או ע'‬ ‫יראה וכו'‪ .‬‬ ‫בבחי' שמור כמו הרבועא‪ .‬‬ ‫מורה‪ .‬נבחן לבחינת‬ ‫מחלוקת לעילא‪ :‬כי מלכא עלאה ה"ס הבינה‬ ‫רבועא‪ .‬כנ"ל אות‬ ‫ונכללים באו"א שהם בחי' עגולא‪ .‬לכלול‬ ‫באו"א עלאין הנק' קדש קדשין‪ .‬ושבת עלאה שהוא בחינת או"א‪.‬תק"ח ד' קכ‪ .‬ולכן יש בויכלו ל"ה תיבין שהן‬ ‫אות נ"ו ד"ה וכלהו ע"ש(‪ .‬נמצאים גם המוחין דעגולא‬ ‫הוי"ה עלאה דאו"א נכלל בה ואמר אני הוי"ה‪.‬ואלו הם המוחין שכנסת‬ ‫של יום השבת שנתקנה עתה כטענתה‪ :‬ויומא‬ ‫ישראל שהיא המלכות הנק' שבת‪ .‬ואינה משמשת‬ ‫המוחין הללו מתגלים אלא ע"י עלית השבת‬ ‫באו"י מלמעלה למטה לבחינת עצמה אלא רק‬ ‫התחתון להעליון‪ .‬שריא בה יראה עלאה‪.‬ובגין דעגולא ורבועא‬ ‫השבת‪.‬וחציים לשבת‬ ‫וזיע שלא יעבור האור מהמסך ולמטה‪) .‬ובשבת עלאה‪ .‬‬ ‫בשבת העליון בפני עצמו‪.‬מאן איהו היראה‬ ‫דא‪ .‬שהאור מאיר שם באפן שוה בכל מקום‬ ‫דין‪ .‬כיון שהעגולא והרבועא כלילן‬ ‫דשריא בה‪ .‬וז"ש‬ ‫י"ז ע"ש(‪ .‬וע"כ בשבת‪ .‬דקב"ה אכליל ואמר אני ה'‪ .‬‬ ‫שבתוכו‪ .‬כי עין רומזת לחכמה‪ .‬הזו"ן שברבועא עולים‬ ‫דאסתיים בי'‪ .‬ובקדוש עצמו‬ ‫לקדש עלמה דאו"א‪ .‬וה"ס הלילה‬ ‫שבשבת התחתון‪ .‬תכ"ד ד' סט‪ :‬תמ" ז ד' פג‪ :‬פד‪.‬כי‬ ‫יחד בשבתותי‪ .‬שבסבתם יש בגוף‬ ‫ואין בו בחינת דין כלל שיהיה ראוי לומר‬ ‫ימין ושמאל פנים ואחור‪ .‬וכו'‪ .‬ונכללה מדת לילה גם ביום‬ ‫וזהו שאומר‪ .‬ת ( ב"א רצג בהשמטות ח"א ד' רס‪ :‬ד"י‬ ‫משפטים קכד תרומה רא ריד שטז שכח שמא שנד תתסב וילך כו ז"ח ד' סז‪.‬כנ"ל‬ ‫התחתון‪ .‬שצריכין להשמר‬ ‫וביאור הדברים הוא כי תמונת העגול‬ ‫ממנו‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫תרין דע"כ אומר הכתוב שבתותי‪ .‬ועל דא לית מחלוקת לעילא‪.‬נמצאים המוחין מתחלקים‬ ‫באו"ח בלבד‪ .‬ושבת תתאה שהיא‬ ‫ושלמא דיליה זכור איהו ועל דא לית‬ ‫בחינת זו"ן שהם בחינת גוף‪ .‬המלכות נק' יראה‪ .‬דהיינו בלי משהו דין‪ .‬נט‪ .‬ועתה בעליתה‬ ‫חצי המוחין שבשבת העליון‪ .‬שהוא שבת תחתון שעלה ונכלל בו‪.‬כי אין שמור נוהג רק בנוקבא‪.‬כנ"ל‪ .‬ובין מזרח למערב‪.‬כי מלכא עלאה בזכור אסתיים‪.‬‬ ‫השבת‪ .‬מביא המאמר ששמע מאביו‪.‬ומתוך שאין‬ ‫הצמצום שלא תקבל למדתה‪ .‬וכבר ידעת סוד‬ ‫עליו שמור‪ .‬‬ ‫אין דינין ובגוף יש דינין‪ .‬‬ ‫יש ג"כ ל"ה תיבין הרומזות לחצי המוחין‬ ‫כי הוי"ה עלאה דאו"א שורה בה‪ .‬כי ע"כ נק'‬ ‫)דפו"י דף ה' ע"א(‬ ‫בשם‬ ‫‪90‬‬ .‬שהזו"ן עולים ומלבישים לאו"א‪ .‬דהא‬ ‫מלכא עלאה בזכור אסתיים‪ .‬‬ ‫דהא שבת עלאה‪ .‬כמ"ש להלן‪ .‬‬ ‫דמעלי שבתא‪ . .‬שהם‬ ‫אמנם מבחינת מה ששבת עלאה נכלל בשבת‬ ‫בחי' שבת עלאה ושבת תתאה כלילן‬ ‫התחתון נוהג שמור בתרוייהו יחד‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ש( ב"ב קפה י בהשמטות ח"א ד' רנט‪ :‬רסה‪ .‬ותמונת המרובע‬ ‫שמור‪.‬ושלמא‬ ‫דיליה זכור איהו‪ .‬ועל דא אקרי ת( מלכא דשלמא דיליה‪ .‬שזה מורה שאין שם בחינת מחלוקת‬ ‫שבתותי‪ .‬ורבועא‬ ‫מעטר לך בעטרא עלאה יתיר‪.‬כי עליה היה‬ ‫עטרין‪ .‬אבל לא‬ ‫כחדא‪ .‬מ"מ מתוך התכללותו כחדא‬ ‫ואין שם בחינת דין כלל שיארע משום זה‬ ‫בשבת דרבועא‪ .‬וז"ש הא אנא‬ ‫ב' שבתות‪ :‬שבת עליון שהוא עגולא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צ‬ ‫דכתיב תשמורו‪ .‬‬ ‫נבחן לבחינת עגולא‪ .‬שבסבתם יש‬ ‫להבחין בין ימין לשמאל‪ .‬ואע"פ ששמור‬ ‫ובכדי לפרש זה‪ .‬בהיותה מתוקנת במסך ברתת‬ ‫על שניהם‪ :‬חציים לשבת העליון‪ .‬נוהגת גם בעגולא בחינת‬ ‫איזה שינוי במדת ההארה‪ .‬דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא ש( בזכור‪ .‬מתעטרא‬ ‫לאו איהו בלא ליליא‪ .‬‬ ‫מורה על בחינת דין וגבול‪ .‬וז"ש ודא שבת‬ ‫בהו‪.‬הכא לא אתכליל‬ ‫וע"כ נבחן הראש שהוא בצורת עיגול כלפי‬ ‫בשמור‪ :‬כי שבת עלאה עצמו נכלל בזכור‬ ‫הגוף שהוא ברבוע‪ .‬ד"י ויקרא קפג צו סד קדושים עט אמור פד קכז בחקותי נג פנחס רט תרכט תתכג ואתחנן פג‬ ‫בהשמטות ח"ג ד' ש‪ :‬ד"י ת"ז ת"ו ד' כב‪ :‬כג‪ .‬ד"י יתרו תקח תקכט תקמו תרומה רטו בהשמטות ח"ב‬ ‫ד' רעו‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬שה"ס עגולא אין בו‬ ‫מורה‪ .‬וז"ש ומאן איהו‪ .‬דא עגולא ורבועא דלגאה ואינון‬ ‫כלל‪ .‬שיש שם בחינת דינים‪ .‬כי בג"ר שהוא הראש‬ ‫ולא בשמור‪ .‬כלומר‪ .

‬ז " ח ד ' א ‪ :‬ו ‪ :‬מט ‪ :.‬חדשים מקרוב באו‪.‬שהם ב' שלומות‪ :‬דיעקב‬ ‫ואחד הוא יוסף‪ .‬עד ‪ .‬‬ ‫פה( מרחוק דא נקודה וכו'‪ :‬מרחוק‪.‬שיש בו בחי' יעקב‪.‬למקום שאותה הנקודה שורה‪.‬בגין דתרין שלומות לתתא‬ ‫וקרוב אינו נוהג בבינה עצמה‪ .‬כד"א ד( חדשים‬ ‫מקרוב באו‪.‬דא יג( ה( נקודה ו( עלאה דקיימא ז( בהיכליה‪ .‬ולקרוב‪ .‬לרחוק זהו יעקב‪ .‬שאין‬ ‫זו היא הנקודה העליונה העומדת בהיכלו‪.‬‬ ‫ועל זו כתוב‪ .‬מי שנכנס לתוך החלל של‬ ‫ללבוש בכדי לקבלה‪ .‬וע"כ נקראת בהי' השלום‬ ‫העגול והרבוע‪ .‬‬ ‫שאינן צריכות ללבוש החסדים כלל‪ .‬ואין בו ב'‬ ‫קומת חכמה‪ .‬מי‬ ‫כי קומת החכמה רחוקה ממנו והוא צריך‬ ‫הם מחלליה‪ .‬‬ ‫פד( בגין דתרין שלומות וכו'‪ :‬כי שני‬ ‫)כנ"ל אות י"ד( וז"ס הכתוב‪ .‬שהוא ת"ת‪.‬שלום שלום‬ ‫שלומים יש למטה‪ .‬חד יעקב‪ .‬‬ ‫יוסף‪.‬דאסתיים בה' וע"כ אית בה‬ ‫מקובל לו בלי לבוש‪ .‬בהיותה בחינת‬ ‫וכו'‪ .‬שהוא יסוד‪ .‬‬ ‫ואלו תרין שלומות‪ .‬הרי יש בהם מחלוקת‪ .‬אבל שבת‬ ‫שהוא שלום של יוסף‪ .‬‬ ‫ג"ר‪ .‬ו‪ :‬ז‪ .‬אלא שע"י‬ ‫מחלוקת‪ .‬‬ ‫וע"כ נבחנת קומת החכמה בזו"ן שהיא רחוקה‬ ‫ומקדשי תיראו‪ .‬‬ ‫הקומה שלו דחסדים יוכל לקבל גם חכמה‪.‬‬ ‫מיתה‪ .‬ולקרוב‪ .‬כנ"ל ד"ה ובגין(‪ .‬ועל דא כתיב‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫א( )ישעיה נז( יתרו קסט ויקרא שנו מצורע כז אחרי מות שנו בהר כד ת"ז בהקדמה ד' טז‪ :‬תכ"א ד' מג‪:‬‬ ‫תק"ח ד' קכב‪ :‬ב( )ירמיה לא( וירא מה תצו ויחי כב שמות קצט משפטים תקעג ויקרא שנא צו קצב‬ ‫אחרי מות מ קמד שלח לך שי שיז פנחס תרצ ת"ז תכא ד' מג‪ :‬ז"ח ד' עז‪ .‬‬ ‫)ופו"י דף ה' ע"ב *( דף ו' ע"א(‬ ‫ופוגם‬ ‫‪91‬‬ .‬ולקרוב‪ .‬וכן ותתצב אחותו מרחוק‪ .‬ומשום זה כתוב‪.‬וע"כ נק' רבועא‪.‬‬ ‫דכורא‪ .‬ה( ב"א קז‬ ‫ויצא רט תרומה תקפג תצוה ח יט ויקהל קסד קפו שכה שלח שסז פקודי לח תטז אמור קסה פנחס תשטז ת"ז‬ ‫תכ " א ד ' מה ‪ :‬סא ‪ :‬סב ‪ .‬שהרי לא יוכלו לקבל אותה רק ע"י‬ ‫באמצע‪ .‬ואפילו ענין רחוק‬ ‫פירוש‪ .‬כי עונשה‬ ‫התלבשות בחסדים וז"ס מרחוק ה' נראה לי‪.‬אחד הוא יעקב‪ .‬מרחוק ה' נראה‬ ‫מסתיימים בה' שה"ס נוקבא‪ .‬בבחינת רחוק‪ .‬עב‪ .‬ויש בו בחינת יוסף שהוא יסוד‪.‬כי‬ ‫חכמה בלי חסדים‪ .‫צא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫פד( בגין דתרין שלומות לתתא‪ .‬‬ ‫שתי פעמים שלום‪ :‬שלום שלום לרחוק‬ ‫ולקרוב‪ .‬והיינו שכתוב‪ .‬תל "ו ד ' עח ‪ .‬ו( ב"ב קסד ויצא רט בהשמטות ח"א ד' רס‪ :‬ד"י תרומה תרנד ויקהל קא קפב קפט קצו שיב‬ ‫שיט תא תכב פנחס תרעא תרפז ואתחנן פז פט ת"ז בהקדמה ד' טו‪ :‬תכ"ב ד' סג‪ :‬תל"ז ד' עח‪ .‬תשמורו‪ .‬כלומר‪.‬‬ ‫לרחוק ולקרוב‪ .‬הנוהגים תמיד בזווג דגדלות של הזו"ן‪.‬‬ ‫דרך אמת יג( תצוה ק"פ ע"א תמצא פי' נקודה דקיימא גו היכליה ע"ש‪.‬הוא‪ .‬ובגין כך כתיב תרי‬ ‫זמני א( שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ .‬נק' קרוב‪ .‬והזווג התחתון‬ ‫בשם עגולא‪) .‬עג‪ :‬ז( ת"ז ת"ה ד' יט‪ .‬שיש לפחד מפניה יותר מכל‪ .‬שהם בזו"ן הנבחנים‬ ‫לסוד רבועא‪ .‬‬ ‫פה( מרחוק‪ .‬‬ ‫שהוא ת"ת‪ .‬תי"ח ד' לז‪ :‬תכ"ח ד' עב‪:‬‬ ‫תכ"ט ד' עב‪ :‬ז"ח ד' מט‪.‬‬ ‫ונתבאר לעיל )אות י"ד ד"ה קיימא(‪ .‬‬ ‫ז"ת יכולות לקבל קומת החכמה בלי חסדים‪.‬ולא עוד‪ .‬וחד יוסף‪ .‬ז"ח‬ ‫ד' א‪ :.‬כי הוא‬ ‫תחתון ה"ס מ"ה‪ .‬הוא‬ ‫עלאה שה"ס בינה המסתיימים בי' שה"ס‬ ‫כמו שאתה אומר‪ .‬לרחוק דא יעקב *( ולקרוב דא יוסף‪ .‬ג( )שמות ב( ויחי קפא‬ ‫שמות קצט משפטים תקעג אחרי מות סג אמור רסא שלח לך שיז ז"ח דף לה‪ .‬‬ ‫ויוסף‪ .‬כי יש בו זווג עליון להמשכת‬ ‫עלאה הוא מלך שהשלום שלו‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫של יעקב‪ .‬וזה שרומז לעיל‪ .‬זהו יוסף‪.‬ואין בהם מחלוקת‪ .‬מחלליה מות יומת‪ .‬ויש בו זווג תחתון להמשכת‬ ‫חסדים‪ .‬מט‪ :‬סד‪ :‬סח‪ :‬עא‪ .‬זו היא הנקודה העומדת‬ ‫מהם‪ .‬ת " ל ד ' עג ‪ .‬דהיינו ימין ושמאל‪ .‬ד( )דברים לב(‪ .‬משא"כ מלכא‬ ‫לי‪ .‬והעליון ה"ס יעקב והתחתון ה"ס‬ ‫שלומות כמו בזו"ן‪.‬דמלכא‬ ‫שלום ה"ס זווג‪ .‬שנכללת בשמור‪.‬והם‬ ‫לרחוק הוא כמו שאתה אומר‪ .‬והן מקבלות‬ ‫וזה רומז על ב' בחי' זווג שיש בזו"ן‪ .‬סד ‪:‬‬ ‫סט‪ :‬ע‪ .‬לרחוק‬ ‫כד"א ב( מרחוק ה' נראה לי ג( ותתצב אחותו מרחוק‪ .‬וג"ר יכולות לקבל חכמה בקרוב‪ .‬תל " ז ד ' עח ‪ .‬לתתא היינו בזו"ן‪ .

‬וגם השבת העליון‬ ‫שלה מות יומת כי אסור להמשיך בה שום‬ ‫הנכלל בזו"ן‪ .‬‬ ‫ח( ת"ז תכ"ד ד' סט‪ .‬דא נקודה דקיימא‬ ‫ופוגם אותה‪ .‬כי אין הזו"ן יכולים‬ ‫לקבלה זולת בלבוש החסדים )כנ"ל בדבור‬ ‫הזו ב' בחינות‪ .‬‬ ‫ומתוך שנתקנה באו"א עלאין היא נקראת‬ ‫פירוש‪ .‬והמנעולא היא מלכות שבמלכות‪.‬דהיינו שרוצה להמשיך אור לתוך החלל‬ ‫את שבתותי תשמורו‪ .‬כנ"ל מ"ב‪ .‬‬ ‫שהמפתחא נק' נקודה בהיכליה‪ .‬ורבועא הוא זו"ן‬ ‫לאו"א עלאין‪ .‬‬ ‫אותו הסתום העליון שלא נגלה‪ .‬וכל החכמה‬ ‫הזו שישנה תחת ידך‪ .‬כנ"ל אות מ"א ד"ה וטעם(‪ .‬וה"ס הב‪ .‬דהיינו בלי לבוש החסדים‪ .‬וז"ש‬ ‫מ"ה המסתיימים בנוקבא‪) .‬כנ"ל בדיבור הסמוך(‪ .‬דלית מחשבה תפיסא בהם כלל ‪.‬אלא אני ואתם נלך ונעסוק בתורה‪ .‬והיא משמשת רק‬ ‫דקיימא בהיכליה שאלו החו"ב הנק' נקודה‬ ‫בישסו"ת‪ .‬הרי גם קומת‬ ‫כלומר‪ .‬דא ט( נקודה ר דקיימא באמצעיתא‪.‬ונק' זכור ולא שמור‪.‬הכל אחד‪ .‬ת מאן מחלליה‪ .‬אמר להם‪ .‬דאוירא‬ ‫בשמור כיון שנצרך לזווג התחתון דמ"ה‬ ‫דילה לא אתידע‪ .‬ולא בזכור‬ ‫אור‪ .‬המקבלים חכמה‬ ‫וז"ש‪ .‬תל"ו ד' עז‪ :‬תל"ז ד' עח‪.‬‬ ‫החכמה לזו"ן בעת שהזו"ן עולים ומלבישים‬ ‫שעגולא הוא או"א‪ .‬והיינו דכתיב י( מחלליה מות‬ ‫יומת‪ .‬ת"ט ד' כד‪ :‬תי"ח ד' לז‪ :‬תכ"א ד' נז‪ .‬ופגים‬ ‫החכמה נכללה בשמור‪ .‬ז‪ .‬נכלל במדת השמור‪ .‬המשמשת רק בא"ק‪.‬מות יומת‪ .‬י( )שמות לא(‬ ‫ת"ז בהקדמה ד' יב‪ .‬כנ"ל אות ט"ז ד"ה‬ ‫מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא כלומר‪.‬‬ ‫דאית לדחלא ש מנה יתיר מכלא‪ .‬‬ ‫המכונה נקודה בהיכליה‪ .‬ושבת תחתון ביחד‪ .‬ואתה מחמר אחרינו‪.‬דבראשית‬ ‫דא נקודה דקיימא באמצעיתא‪.‬‬ ‫שהיא נקודה אמצעית ממש‪ .‬והיא משמשת‬ ‫וצריך ללבוש החסדים מעלמא תתאה שה"ס‬ ‫רק באו"א עלאין‪) .‬וז"ש מרחוק‪ .‬להאיר את הדרך‪.‬שהן מנעולא ומפתחא‪.‬ועל זה כתוב‪ .‬וכל‬ ‫הנק' נקודה בהיכליה )כנ"ל בדיבור הסמוך(‪.‬‬ ‫שה"ס הנקודה האמצעית‪ .‬והיינו הויה‪.‬והמלכות‬ ‫שבת עליון‪ .‬למקום הנקודה דאמצעיתא‪ .‬‬ ‫אחד יאמר דברי חכמה‪ .‬‬ ‫תנ"ו ד' צ‪ :‬כ( ת"ז תי"ח ד' לז‪ :‬תכ"א ד' מה‪ :‬ת"ל ד' עג‪ :‬תל"ו ד' עז‪:‬‬ ‫דרך אמת יד( תקונים תקון כ"ג כ"ד וכ"ה ובתקון ל' תמצא פי' יותר מבואר‪.‬ועליה שורה‬ ‫שנתקנה באו"א עלאין בסוד אוירא דלא אתידע‪.‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ומקדשי תיראו‪ .‬‬ ‫שהוא חו"ב בפני עצמם‪ .‬‬ ‫קומת החסדים‪ .‬מכונים שהם מרחוק אל הזו"ן‪.‬ת"ל ד' עג‪ .‬כמבואר‪ .‬מי אתה‪ .‬הם נבחנים‬ ‫נק' אני‪ .‬אני‪ .‬ויש במלכות‬ ‫מרחוק ה' נראה לי‪ .‬והיא רק‬ ‫הסמוך(‪ .‬לעיל אות פ‪ .‬‬ ‫נקודה‪ .‬ע"ש‪ (.‬תיראו‪.‬ש נ"א מנה ל"ג‪ .‬אל תשאלו מי‬ ‫הנקראות ישסו"ת‪ .‬וע"כ‬ ‫המפתחא שממנו מושפעת החכמה דל"ב‬ ‫שריא בה יראה ע"ש‪ .‬שמשם קומת‬ ‫וז"ש‪ .‬ורק מלכא עלאה‪.‬ת נ"א מאי‪.‬ועליהם נאמר‬ ‫דאו"א ה"ס הנקודה שבתוכם‪ .‬‬ ‫דאסתיים בנוקבא הנק' שמור‪ .‬וז"ש ומקדשי תיראו‬ ‫נתיבות‪) .‬הנקודה בעצם‬ ‫מקרוב‪ .‬ה‪ .‬מט‪ :.‬‬ ‫באמצעיתא‪ :‬הוא בחינת עצם המנעולא‬ ‫והנקודה ההיא נקראת‪ .‬לאתר דההוא נקודה שריא‪.‬ולפיכך כתוב עליהם‬ ‫ביה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צב‬ ‫תשמורו אתכליל בשמור ח( ומקדשי תיראו‪ .‬דא נקודה עלאה‬ ‫בחינת יסוד שבמלכות‪ .‬ירדו ר' אלעזר ור' אבא‬ ‫ולא בעולם האצילות וע"כ לית השגה תפיסא‬ ‫מחמוריהם‪ .‬ואו"א הם הוי"ה דשריא עלה דהאי‬ ‫שבזכור מסתיימים‪ .‬ונשקוהו‪ .‬מאן מחלליה‪ .‬כי אז נכללים ב' השבתות‬ ‫המלבישים לאו"א ונכללים גו עגולא‪ .‬ששם משמש המפתחא‬ ‫אני‪ .‬מרחוק דא נקודה וכו'‪ .‬ה"ס‬ ‫ומקדשי‪) .‬וכו'‪ :‬כבר ידעת‪.‬דקאי על נקודה דאמצעיתא‪.‬‬ ‫בגין( ועל דא כתיב תשמורו אתכליל‬ ‫לבחינת מלכות דאו"א שהיא חלל‪ .‬‬ ‫ואני והויה‪ .‬אמרו‪ :‬ומה כל החכמה‬ ‫באו"א עלאין שהם ג"ר דבינה‪ .‬כי ע"כ הם סתים עלאה דלא‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫אתגליא ‪ .‬מאן כ( דעאל לגו יד( חלל דעגולא ורבועא‪ .‬‬ ‫וזה‬ ‫‪92‬‬ .‬‬ ‫בהיכליה‪ .‬לאתר דההוא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ר נ"א דקיימא ל"ג‪ .‬כדי לקבל‬ ‫תיראו דכתיב‪ .‬ט( ויחי תט‬ ‫תמה בהשמטות ח"א ד' רס‪ :‬ד"י תרומה תקסז‬ ‫ויקהל קב קסד פקודי לח מא פנחס תשז ת"ז בהקדמה ד' טו‪ :‬ז"ח ד' ב‪ .‬‬ ‫המושמעת בעולם האצילות היא רק מז"ת דבינה‬ ‫אמרו לו‪ .‬דענשיה מיתה‪ .‬וההיא נקודה וכו'‪ .‬ועל דא כתיב תיראו דהיינו ומקדושי‬ ‫כי הם בהכרח בנוקבא מסתיימים‪ .

‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫אצלו‪ .‬והביאה‬ ‫כל החיצונים‪ .‬והיינו הוי"ה וכלא‬ ‫חד‪ .‬שהם או"א‬ ‫דהא שעתא ועדנא הוא לאתקנא בארחן‪.‬וע"כ אינה ניכרת כלל מי‬ ‫כי אם תשמורו לבד‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫א נ"א דנקודה‪ .‬וע"כ נק' טעין חמרי‪.‬מוכרח אני לגלות יותר הענין הזה‬ ‫טעין חמרי‪ .‬אמרו‪ .‬מ( לעיל אות פ‪ .‬שהיא נשמה‬ ‫לקדש‪ .‬ורואה את רוממותה‪ .‬המסייעת לו בדרכו‪ .‬כלומר‪ .‬דהיינו הנק' מוחין דנשמה‪.‬דהיינו מוחין‬ ‫בא הרמז‪ .‬כי הם אחד‪.‬ותדע שהאי אורחא‬ ‫חמוריו ממקום למקום‪ .‬ועליהם לא נאמר יראה‪.‬והיא בחינת‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫כי לולא הסיוע הזה שהקב"ה שולח לצדיקים‪.‬וכל דינין מתעברין מינה ביום‬ ‫את הצדיק למדרגה הרצויה‪ .‬והיא הצורה הנמוכה ביותר‪.‬‬ ‫לפני חמוריו ומוליכם‪ .‬ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא‪ .‬אינו כפשוטו‪.‬וביאר רבי אלעזר הפסוק של‬ ‫ואח"כ עולה למדרגה יותר גבוהה ומשיג לאו"א‬ ‫שבתותי תשמורו‪ .‬אלא אחר שגמרה כל הסיוע שלה‪ .‬וגילה בהן סוד מוחין דחיה‪ .‬ותחילה משיג הז"א לאו"א של הנוקבא‬ ‫שערי סודות התורה‪ .‬ובלשון חז"ל נק' חמרין‪.‬הנה אז ניכרת‬ ‫השבת‪ .‬וההיא נקודה‬ ‫אקרי נ( אני‪ .‬לכל אחד לפי‬ ‫אבתרייהו‪ .‬ומה כל הכמתא דא אית תחות ידך‪.‬‬ ‫יותר למעלה‪ .‬וכלא חד שהם נחשבים‬ ‫נשמת צדיקים‪.‬ששבת‬ ‫לז"א‪ .‬כי החכמה הבאה מבחינת מוחין תתאין‬ ‫ה"ס הסיוע לנשמות הצדיקים‪ .‬שר"א הלך לראות לחמוי‪ .‬‬ ‫דהיינו ומקדשי תיראו‪ .‬‬ ‫גמרה הסיוע שלה‪ .‬‬ ‫שרובן רשעים‪ .‬כי ע"כ נק' גם הנקודה בשם או"א‪.‬והוא עצמו הולך ברגל‬ ‫דאזלי ר' אלעזר ור' אבא‪ .‬שהנשמה של מעלה עוד לא‬ ‫רבועא בגו עגולא‪ .‬ועל דא כתיב מ( תיראו‪ .‬והנה‬ ‫את שבתותי תשמורו ביאר על שבת עליונה‬ ‫בתחילה אין הצדיק מכיר את הנשמה ההיא‬ ‫ושבת תחתונה הבאים ביחד ע"י עלית זו"ן‬ ‫כלל‪ .‬מבחינת המדרגה שהיה‬ ‫של עצמו‪ .‬‬ ‫במאמר מי ברא אלה אות ז' ד"ה וזה אמרו(‪.‬נחתו רבי אלעזר ורבי אבא‬ ‫אוד יחידה‪ .‬ואומרו‪ .‬כנ"ל‬ ‫ממרומים בכדי להעלותן ממדרגה למדרגה‪.‬כמו או"א‪ .‬אמנם בתחילה באה אליהם בדרך‬ ‫ונשקוהו‪ :‬בכדי להמשיך ביאור המאמר‬ ‫עיבור ולא הכירו בה יותר רק במדתו של‬ ‫שלפנינו‪ .‬דהיינו ממוחין דישסו"ת‪ .‬ומבחינה זו אין שם יראה‪ .‬שהזו"ן ממשיכים ביום השבת‪.‬‬ ‫רמז לשיעור המדרגה שהיו עומדים בה אז‪.‬הנשלח להן‬ ‫דישסו"ת לזו"ן‪ .‬‬ ‫כי הז"א יש לו או"א של עצמו‪ .‬‬ ‫שהולכים בו‪ .‬‬ ‫עלאין‪ .‬נ( יתרו תקט‪.‬כי המוחין דחיה דוחין‬ ‫היא‪ .‬‬ ‫עומד בה‪ .‬אלא שהם ממשיכים מקדש‪ .‬שאומנותו היא להעביר נוסעים על‬ ‫של ההוא דטעין חמרי‪ .‬ב שריא ביה ופגים ביה כצ"ל )אה"ל(‪.‬יש בזה‬ ‫וז"ש רבי אבא נפתח פתחין דאורייתא‪.‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫ל( )בחלל דילה(‪ .‬שהם או"א עלאין הנק' מוחין דחיה‪.‬שהלך לראות‬ ‫שמוליך חמורים‪ .‬כי‬ ‫מעלתו ומדרגתו‪ .‬‬ ‫לאחד‪ .‬‬ ‫מאד נעלה ואין קץ לרוממותה‪ .‬עוד נוהגת בהם יראה‪) .‬‬ ‫כי הם עוד עומדים לשאלה‪ .‬ולכן שולח הקב"ה לכל צדיק‬ ‫וכאן סייע אותם ההוא דטעין חמרי‬ ‫וצדיק נשמה גבוהה ממרומים‪ .‬והכתוב‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫ומקדשי‬ ‫‪93‬‬ .‬‬ ‫לאו"א של הנוקבא שלו שהיא מוחין דנשמה‪.‬‬ ‫את ר"י בר"ש בן לקוניא חמוי‪ .‬ע"כ‬ ‫קדש‪ .‬‬ ‫והנה נשמה זו שבאה לסייע לר"א ור"א‪.‬‬ ‫ועל המוחין האלו דרשו את הכתוב ומקדשי‬ ‫והענין ההוא דטעין חמרי אבתרייהו‬ ‫תיראו‪ .‬והוא נק' עיבור נשמת‬ ‫הצדיק‪ .‬נחתו ר"א ור' אבא ונשקוהו‪ .‬שה"ס‬ ‫והנה הצדיקים ההולכים במדרגות הם מרכבה‬ ‫למחמי לחמוי‪ .‬ת"ז סוף תי"ח ד' לז‪ :‬תכ"א ד'‬ ‫מה‪ :‬תליו ד' עז‪ .‬בכדי שיתקנו בדרך ה'‬ ‫שלו שהם ישסו"ת‪ .‬‬ ‫אלא ה"ס אורח צדיקים כאור נגה הולך ואור‬ ‫עד נכון היום )משלי ד'(‪ .‬בעל‬ ‫חמורים‪ .‬וע"כ ביאר‪ .‬גם יש לו או"א של אשתו‪ .‬שפירושו הפשוט הוא‪ .‬וזה נקרא גילוי‬ ‫וזה אני הוי"ה‪ .‬וע"כ יש בקודש‬ ‫לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות‬ ‫ההוא בחינת יראה‪.‫צג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫א ל( נקודה ב שריא ופגים ביה מות יומת‪ .‬שעצם הנקודה נבחנת‬ ‫היתה נשמת ר' המנונא סבא‪ .‬שהם‬ ‫דהיינו לפתוח את צנורות הנשמה ע"י פתיחת‬ ‫ישסו"ת‪ .‬ונדמה לו שהיא נשמה נמוכה ביותר‬ ‫למקום או"א ונעשים הזו"ן עצמם קודש בסוד‬ ‫שנתלותה עמו בדרכו‪ .‬דהיינו‬ ‫דישסו"ת‪ .‬וכיון שההוא אורחא דאזלי ביה ר'‬ ‫עצמה היא בחינת זו"ן שאינם עוד בבחינת‬ ‫אלעזר ור' אבא היה במוחין דנשמה‪ .

‬‬ ‫סבא ולא רב המנונא סבא עצמו‪ .‬וז"ס‬ ‫בכ' ובס'‪ .‬עד בהדאי ל"ג‪ .‬לא‬ ‫בעא לאסתלקא ולאתקשרא‪ .‬אז נגלה אליהם בשלמותו‪.‬‬ ‫פו ( אמרו ליה מאן וכו ' ‪ :‬אמר ו לו ‪.‬דהא בלי סמ"ך‬ ‫לא יכלין למהוי‪.‬בגין צ( לסעדא לאינון דנפלין‪ .‬לאתקשרא ז בהדאי‪ .‬כלומר‪ .‬כי עדיין לא באנו‬ ‫מתבארת בפעולת נשיקה‪ .‬אמר לון‪ .‬והוא כי‬ ‫מאחר שאינה יכולה להיות רגע אחד אלא בו‪.‬ת"ע ד' קכ‪ .‬אמנם להלן אחר שהודיע להם‬ ‫סוד הכתוב של בניהו בן יהוידע‪ .‬הי' עשתה מלחמה בשתי אותיות‬ ‫שהנשמה נתגלתה להם בשיעור זה‪ .‬ונ"א בכתר )אה"ל(‪ .‬כי עוד‬ ‫דאמצעיתא המשמשת בג"ר דאו"א‪ .‬ז נ"א בהדאי כחדא‪.‬‬ ‫שלא ישאלו לשמו‪ .‬‬ ‫פו( אמרו ליה‪ .‬שהאורח עוד לא‬ ‫ובזה גמרה הנשמה את תפקידה כי הביאה‬ ‫מתוקן לגמרי‪ .‬ד נ"א נזיל‪ .‬‬ ‫נג עת ת"ז תס"ט ד' קה‪ :‬קו‪ .‬‬ ‫וראו כי הוא רב המנונא סבא עצמו‪.‬וע"כ‬ ‫ג"ר של מוחין דחיה‪ .‬אלא כיון שהשגת חיה בלבדה‬ ‫מי נחנך ללכת כאן‪ .‬כי צריכים‬ ‫ורבי אבא ונשקוהו כי השגת המעלה‬ ‫עוד להאיר את הדרך‪ .‬‬ ‫פ( סמ"ך‪ .‬טו( וגפיף לי‪ .‬כי אתם עוד צריכים‬ ‫נשמת הצדיק ‪ .‬הס' לא רצתה להסתלק‬ ‫בחינת חיה‪ .‬נ"א באתר‪ .‬וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא‪.‬‬ ‫פז( יו"ד אתא לגבאי יחידאה‪ .‬וע"כ נחתו רבי אלעזר‬ ‫מלין דחכמתא לאנהרא אורחא‪ .‬בכה עמי ואמר לי‪.‬‬ ‫נגמר תפקידה של הנשמה ההיא‪ .‬משום שצריכה לסמוך את אלו‬ ‫בחי' חיה‪ .‬צ( לעיל כח‪.‬ה נ"א ולמהוי‪ .‬לעיל לב‪.‬ביאר להם על נקודה‬ ‫אותו לגמרי‪) .‬אמנם השיב להם‪.‬אמרו ליה מאן אנת‪ .‬‬ ‫היא מדרגה שלמה בפני עצמה‪ .‬דהיינו‬ ‫לא נגמר תפקיד סיועה של הנשמה‪ .‬לפיכך נבחן‬ ‫אמר להם‪ .‬ובה אית יראה‪.‬נשיק לי‪ .‬כי עוד צריכים לגילוים‬ ‫של רזין דאורייתא‪ .‬שהוא גילוי‬ ‫יכולים להיות‪.‬ח בתר דלא ט יכלא למהוי רגעא חדא אלא י ביה‪.‬ואז זכו לגילוי‬ ‫ונתעסק באורייתא‪ .‬אמנם באמת עוד לא‬ ‫למחוז חפצנו‪.‬הכ'‬ ‫שחשבו אותו עתה שהוא בריה דרב המנונא‬ ‫לא רצתה להסתלק ממקומה ולהתקשר עמי‪.‬כי עוד‬ ‫היה לה לסייע אותם בהשגת אור היחידה‪.‬לא בעא כ לאסתלקא‪ .‬‬ ‫כלל‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צד‬ ‫ואת טעין אבתרין‪ .‬ובכתה‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫דרך אמת טו( והיה מחבק אותי‪.‬ע( כ"ף‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫כי הרגישו בעצמם שעדיין אינם מכירים‬ ‫ומקדשי תיראו‪ .‬אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ג נ"א לא תשאלו‪ .‬כי עתה הכירו את ערכה‬ ‫לי לסייע אתכם בעסק התורה וכל חד יימא‬ ‫של אותה הנשמה‪ .‬‬ ‫פז( יוד אתא לגבאי וכו'‪ :‬היוד באה‬ ‫אלי יחידה‪ .‬שבה לית השגה תפיסא‬ ‫הפצירו בו שיגלה את שמו‪ .‬וחבקה אותי‪ .‬ו נ"א‬ ‫ס( ואתחנן קמו קנד עקב כב כי תצא צה אדרא זוטא‬ ‫מן‪ .‬וע"כ לפי שלא השיגו עתה רק‬ ‫ממקומה‪ .‬להיות מוליך חמורים‪.‬כ לאסתלקא בגין‬ ‫תשכ בח"ג צ"ר לעיל כח‪ .‬י נ"א בה )אה"ל(‪ .‬ט נ"א‬ ‫ע( ויגש ה פנחס תתיח כי תצא צ לעיל לא‪ .‬נשקה אותי‪ .‬‬ ‫ברי מה אעביד לך‪ .‬‬ ‫ח נ"א לבתר‪ .‬מאן יהב לך למיזל הכא ה למהוי טעון בחמרי ו אמר לון‪.‬פ( פנחס‬ ‫יכיל )אה"ל(‪ .‬וז"ש להם אלא אנא ואתון ניזל‬ ‫אותם להשגת מוחין דחיה‪ .‬‬ ‫ס( יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון‪ .‬בכ"ף וסמ"ך‪ .‬‬ ‫ל"ג )אה"ל(‪.‬‬ ‫רב המנונא סבא הוא בחינת יחידה ובנו הוא‬ ‫בכסא )כנ"ל אות ל"א(‪ .‬אלא‬ ‫אנא ואתון ד ניזל ונתעסק באורייתא‪ .‬אמר לון לא תשאלון מאן אנא‪:‬‬ ‫עמי‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫‪94‬‬ .‬כנ"ל בדיבור הסמוך(‪ .‬ע"כ עוד טעו בו וחשבו שהוא בנו‬ ‫הנופלים )כנ"ל אות כ"ח( כי בלי סמך אינם‬ ‫של רב המנונא‪ .‬‬ ‫כמ"ש לפנינו‪ .‬אמר לון ג לא תשאלון מאן אנא‪ .‬‬ ‫מדרגת יחידה‪ .‬כדי שיבואו להתקשר עמי‪ .

‬כנ"ל במאמר רב המנונא סבא ד"ה ולפיכך‬ ‫שמטעם זה המובא כאן‪ .‬‬ ‫דאו"א‪ .‬כי אי‬ ‫הנה אני מסתלקת‪ .‬ותדע‬ ‫כ'‪) .‬נוהג כך בכל מדרגה‬ ‫ע"ש(‪ .‬‬ ‫ונודע שקומת חכמה אינה יכולה להתלבש‬ ‫וז"ש‪ .‬י' עליונה‪ .‬‬ ‫ואח"כ אבוא אליך‪ .‬שסוד טעין חמרי ה"ס‬ ‫להיות בקבע במקומה בלי שינוי‪ .‬איך‬ ‫וז"ש באות פ"ז יוד אתא לגבאי יחידאה‬ ‫סיבב הקב"ה שאתה באת בעיבור אלינו‪.‬‬ ‫לו וגפיף לו כי רצתה להתלבש בלי חסדים‪.‬וע"כ צריכה‬ ‫פירוש כבר ידעת‪ .‬מלשון כסא הכבוד‪ .‬אמר לון‪ .‬שהן יותר עליונות‬ ‫בלי סמך לא יכלין למהוי‪ .‬וזה שרצו לדעת ממנו‪ .‬ברי מה אעביר לך‪ .‬לך והיה מחמר אחר חמורים‪.‬למהוי טעין בחמרי‪.‬‬ ‫הסתלקות מוחין‪ .‬ואמר‬ ‫כס‪ .‬שהם מושפעין לזו"ן בעת קטנותן‪.‬‬ ‫ובעת הגיע הזמן להשגת המוחין דחיה' שהיא י'‬ ‫וע"כ בכתה עמו ואמרה ברי מה אעביד לך‪.‬‬ ‫ועל כן אני הולך בכך‪.‬שהיא המדרגה שבאתי לזכותכם בה‪.‬ולפיכך‬ ‫יותר חשובה‪ .‬וגפיף לי‪ .‬ואני אהיה עוזרת לך‪ .‬אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה‬ ‫טבין ואתוון טמירין וכו'‪ :‬כלומר‪ .‬ע"כ אני‬ ‫לכן‪ .‬‬ ‫יהב לך למיזל הכא‪ .‬כי כל אימת שהאדם צריך לקבל‬ ‫מעל הכסא אזדעזעא הכסא וכלהו עלמין‬ ‫מדרגה חדשה‪ .‬ומדרגת המוחין דנשמה נק'‬ ‫ע"כ נשיק לי‪ .‬‬ ‫דכ"ס‪ .‬שבאה אלי בלי המוחין דחב"ד‬ ‫שעי"ז באנו להסתלקות המוחין‪ .‬ואתן לך‬ ‫ק( אחסנתא דתרין אתוון עלאין‪ .‬כדוגמת החמרים המסיעים אנשים‬ ‫לא רצו המוחין של הנשמה להתחבר עם הי'‬ ‫ממקום למקום על חמוריהם‪ .‬כי כל התקשרות המדרגות‬ ‫נפש הנק' עיבור ואח"כ יניקה שהוא סוד‬ ‫זו בזו מראש האצילות עד סוף העשיה היא ע"י‬ ‫אור הרוח וכו'‪ .‬והוא משום שהמוחין‬ ‫לי‪ .‬הוא מחויב לבא להסתלקות‬ ‫המוחין הקודמים ולהתחיל מחדש לקנות בחינת‬ ‫אזדעזעו למנפל‪ .‬ר( לך רפא ויצא רט רלב ויחי תרפח תרומה תשלט פנחס תקה תתסה ת"ז‬ ‫ד' צו‪ :‬בהשמטות ת"ד ד' קא‪:‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫יכולה לירד ממקומה דהיינו ממדרגת ישסו"ת‬ ‫עמי‪ .‬כי סוד הס'‬ ‫מאלו שנסתלקו‪ .‬‬ ‫עיבור נשמת הצדיק‪ .‬כדי שתבנה מעצמך בכל הבחינות‬ ‫יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה‪ .‬‬ ‫וכו'‪ .‬ואתה תבא בסוד‬ ‫בעא לאסתלקא ולאתקשרא בתר דלא‬ ‫העיבור‪ .‬אפילו רגעא חדא‪ .‬ומתמלאת מכמה דברים‬ ‫אפשר לעשות הפסקה במדרגות‪ .‬החל בעיבור וכו' עד קומת חיה‪.‬והס' לא בעא‬ ‫טובים‪ .‬בני‪ .‬דאינון ר( יש‪ .‬‬ ‫עיבור של מדרגה חדשה כמו בחינת הנשמה‬ ‫כי היו צריכים לבנין והמשכת מוחין על‬ ‫שבאה לסייע לו‪ .‬‬ ‫דהוי"ה‪ .‬ואמרה לי‪ :‬בני‪ .‬אמנם כ"ף לא‬ ‫מוכרחת להסתלק עכשיו‪ .‬שהן יהיו לך אוצרות מלאים מכל‪.‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫תס"ה‬ ‫ק( אדרא זוטא פט‪ .‬והנה בעת ההיא‬ ‫שהיא קומת החכמה ולהתקשר בנשמת רב‬ ‫גם הצדיק נופל ממדרגתו הקודמת ובא לבחינת‬ ‫המנונא סבא בעת ירידתה לסייע לר"א ור"א‪.‬לצאת ממדרגתו ולבא למדרגה‬ ‫שינוים בעת הליכתן ממדרגה למדרגה‪ .‬כנודע‪ .‬ואתן‬ ‫לאסתלקא בגין לסעדא לאינון דנפלין דהא‬ ‫לך נחלת שתי אותיות‪ .‬‬ ‫וסומכין אותם שלא יפלו מאצילות לחוץ‪.‬‬ ‫ומשום זה‪ .‬ואנא אהוי סעיד לך ‪ .‬ובכה עמי‪ .‬שהם המוחין דנשמה שהיתה בכם מקודם‬ ‫וז"ש‪ .‬מה אעשה לך‪ .‬כלומר‪ .‬פירוש‬ ‫של עיבור יניקה מוחין מחדש‪ .‬בתר כן איתי לגבך ‪ .‬ונתבאר שם שבעת שרצתה הכ' לירד‬ ‫חדשה‪ .‬‬ ‫)כנ"ל אות כ"ח ד"ה דאית ע"ש(‪ .‬יתיר מאלין דאסתלקו‪ .‬אבל‬ ‫שהיא קומת נשמה‪ .‬שהן י"ש‪ .‬וז"ש מאן‬ ‫חג"ת דאו"א‪ .‬הבאה לסיוע להולך‬ ‫כי המדרגות קבועות הן‪ .‬כלומר‪ .‬ובחינת עיבור פירושו‬ ‫הסדר מחדש‪ .‬שנשיק‬ ‫דחכמה באים בה בלבוש וכיסוי ואינם מגולים‪.‬‬ ‫הנה באמת רצתה החכמה לקשר כי גם המוחין‬ ‫הרי אין לי שום תחבולה להתלבש בך‪.‬והענין הוא‪.‬יו"ד עבד קרבא בתרין‬ ‫בלי קומת חסדים הנמשכת מהס' כנ"ל‪ .‬י'‬ ‫כיון שהי' באה יחידאה בלי קומת חסדים‬ ‫ה"ס חכמה‪ .‬ואז אחזור‬ ‫כי המלכות דעליון המתלבשת בתחתון ה"ס‬ ‫אליך במוחין שלמים ומלאים מכל‪ .‬ואותיות נסתרות עליונות ויקרות‪.‬ורק הנשמות מקבלות‬ ‫בדרכי ה'‪ .‬יו"ד עלאה‪.‬וז"ש‬ ‫אתוון בכ"ף וסמ"ך לאתקשרא בהדאי‪ .‬והי' עבד קרבא עמהם‪ .‬וש'‬ ‫הוא עצם המוחין שהנשמה מקבלת מחב"ד חג"ת‬ ‫עליונה‪ .‫צה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫טמירין עלאין יקירין ‪ .‬הנק' ס' )כנ"ל בדיבור הסמוך(‪.‬כמו שלא היתה לו שום מדרגה‬ ‫מלכות דעליון המתלבשת בתחתון‪ .‬וע"כ אינה‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫מעולם‬ ‫‪95‬‬ .

‬ולמה לו לסבול בשבילם‪ .‬ואם‬ ‫וז"ש‪ .‬ובג"כ ברי‪ .‬מקום מושבי הוא טוב ורב‬ ‫וז"ש‪ .‬אין דרכי בכך להתגאות בתורה‪.‬אחסנתא דתרין וכו'‪ .‬הם הקב"ה‬ ‫ממך מה שצריך לנו להשיג כנ"ל‪ .‬אמר לון אתר בית מותבי‬ ‫שהיו מתוקים כמן וכדבש‪ .‬רומז על המשיח‪ .‬‬ ‫ירכב‪ .‬אמרו לו‪ .‬ואמרו‪ :‬לך רכב על החמור‬ ‫עד דייתי ההוא דטען חמרי‪ .‬אם תאמר‬ ‫איהו טכ ועיילא לגבאי‪ .‬שה"ס קבלת פנים של המלך‬ ‫פח( חדו ר' אלעזר וכו'‪ :‬שמחו ר"א‬ ‫המשיח )כנ"ל אות פ"ה ד"ה ובזה( וזה הרמז‬ ‫ור' אבא‪ .‬והגליתי משם‪.‬מקום‬ ‫לנו שם אביך‪ .‬זכריה ט'(‪.‬זיל והוי טעין‬ ‫ש( ושי"ן עלאה‪ .‬עד דייתי מ ההוא דטען‬ ‫טז( חמרי‪ .‬ואמרו‪ :‬זיל רכיב‪ .‬‬ ‫אמר לון ‪ .‬כלומר‪ .‬והוא מגדל אחד הפורח באויר‪ .‬א( להלן‬ ‫קמג ב"א תעא לך תסז יתרו ריג שלח לך קלז קנא‬ ‫תכ"א ד' מג‪ .‬ס נ"א ואיהו דפרח‪.‬ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא‪ .‬‬ ‫לנו מלהשיג ממך‪ .‬עתה שהכירו גודל מעלתו‪ .‬ת( לך רפא‪ .‬ננשק את עפר רגליך‪ .‬מקום מושבך איפא‬ ‫הוא‪ .‬אמרו ליה‪ .‬זיל והוי טעין‬ ‫ערך )קדושין מב‪.‬וז"ש ובגין כך ברי‪ .‬‬ ‫את שמך לא הגדת לנו‪ .‬והוא יכול לצאת מבחינת העיבור‪ .‬אמר להם‪ .‬קב"ה וחד מסכנא‪ .‬מ איהו כצ"ל )אה"ל(‪ .‬שנאמר‬ ‫דטען חמרי‪ .‬וה"ס הכתוב להנחיל אוהבי י"ש‬ ‫דטען חמרי‪ :‬הכוונה היא במה שאמר להם‬ ‫ואוצרותיהם אמלא )משלי ח'(‪ .‬ז"ח שה"ש ד' סו‪ .‬א"כ‬ ‫די לו‪ .‬ואותם הגרים במגדל הזה‪ .‬‬ ‫פח( חדו ר' אלעזר ור' אבא ובכו‪ .‬כי י' היא חכמה והש' היא בינה‪ .(:‬‬ ‫חמרי כי בשביל שאי אפשר להמשיך כלום‬ ‫פירוש‪ .‬הנקרא אחסנתא דאו"א‪ .‬אמרו לו‪ .‬ודא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ו נ"א מליין מכלא‪ .‬יוכלו בעצמם‬ ‫דחיה‪ .‬‬ ‫תוכל לומר לנו אתר בית מותבך‪ .‬שבזה נדע עכ"פ מה שחסר‬ ‫אבא ור' אלעזר‪ .‬וז"ש‬ ‫י"ש‪ .‬והיו מוטעמים להם דבריו‪.‬ה"ס המוחין‬ ‫אולי יש להם עוד מה להשלים‪ .‬נ נ"א‬ ‫ש( פנחס תקפג תשצה תתעד ואתחנן נד בהשממות‬ ‫ועילאי‪ .‬‬ ‫עליו עני ורוכב על החמור‪ .‬הא שמך לא אמרת לן‪ .‬‬ ‫ח"ג ד' שו‪ :‬ד"י לעיל כד‪ .‬אמר‬ ‫לון‪ .‬‬ ‫כאן עוד‪ .‬למהוי לך‬ ‫ת(‬ ‫חמרי‪ .‬א"כ עכ"פ‬ ‫ועני אחד‪ .‬וע"כ‬ ‫עיבור מחדש‪ .‬דהיינו בשיעור הכתוב‬ ‫עוד לגילוים של רזין דאורייתא‪ .‬הסתכלו בו רבי‬ ‫מקום מדרגתך‪ .‬‬ ‫אמרו לו‪ .‬אמר להם‪ :‬ולא‬ ‫וז"ש דפקודא דמלכא איהו עד דייתי ההוא‬ ‫אמרתי לכם שהיא פקודת המלך עד שיבוא‬ ‫אותו המוליך חמורים‪ .‬אמר‬ ‫מדרגתי הוא טוב ונשא לגבי המדרגה שאני‬ ‫להם ולמה זה‪ .‬שלא ישאלו לשמו משום שצריכים‬ ‫לך אוצרין מלייא מכל‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צו‬ ‫אוצרין ל מלייא מכל‪ .‬ואנן נטעין אבתרך‪.‬הנק' טעין חמרי‪.‬ע‪.‬וכן נקראים‬ ‫להיות בעיבור‪ .‬והם יוליכו החמור‪ .‬ועל דא אנא אזיל בכך‪.‬אתר בית מותבי איהו טב נ ועיילא לגבאי‪ .‬‬ ‫ת"ז‬ ‫ת"ז תי"ג ד' כט‪ :‬ב( יתרו תקיג משפטים קנ שלח לך קמה‬ ‫דרך אמת טז( ר"ל קלים וחמורים‪.‬ואיהו א( מגדל חד ס ב( דפרח‬ ‫באוירא‪ .‬שהן‬ ‫זיל רכיב ואנן נטעין אבתרך‪.‬וז"ש למהוי‬ ‫מקודם לכן‪ .‬ובכו‪ .‬‬ ‫ודאי חשובות יותר מאינון המוחין דנשמה‬ ‫ולא אמרית לכון וכו' עד דייתי ההוא‬ ‫שנסתלקו‪ .‬אתר בית מותבך מאי הוא‪ .‬שמלך המשיח‬ ‫ואנחנו נהיה מחמרים אחריך‪ .‬כי מצוות המלך היא עליו‪.‬ורמז להם‬ ‫ואוצרותיהם אמלא‪.‬דהיינו‬ ‫ואני מחמר אחר חמורים‪ .‬הא שמך וכו'‪ :‬כיון שלא אמרת‬ ‫ערך אצלי‪ .‬ע"כ אתה צריך לבחי'‬ ‫יכלו לסבול בחינת העיבור שלו לצרכם‪ .‬שהוא משום שעוד לא השגנו‬ ‫והיקר‪ .‬לא‬ ‫מהמדרגה הקודמת‪ .‬כי הכוונה היא על בחינת יחידה‬ ‫שחסר להם‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫עיילא הוא מלשון דפליג בעלויא‪ .‬הרב‬ ‫לנו את שמך‪ .‬דהיינו שהוא‬ ‫ה"ס עני ורוכב על החמור‪) .‬ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו ‪ .‬רב ויקירא‪ .‬הנה‬ ‫לסייע להם עד שיזכו לאור היחידה‪.‬וזה הוא מקום מושבי‪ .‬כי עתה שכבר השיגו המוחין‪ .‬שפירושו‬ ‫מעולם‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫עומד‬ ‫‪96‬‬ .

‬נט‪) :‬ימא‬ ‫זהר תכ"א ד' מג‪.‬ואנא טעין חמרי‪ .‬‬ ‫גדולים הבאים לאחר הזווג הזה‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ע נ"א ועלינא‪.‬וממנו ולמטה אין הזווג הגדול‬ ‫גלינא מתמן ואנא טעין חמרי‪.‬ושמא‬ ‫מסכנא‪ .‬חוזר ומוליד‬ ‫והוא שב למקומו‪ .‬כי סתם מגדל‬ ‫לזה אומר ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר‬ ‫הפורח באויר‪ .‬וז"ש והוה‬ ‫אבל עכשיו הוא נפלא ממני‪ .‬‬ ‫ג( וארא קפט בשלח קפד אחרי מות שצח כי תצא‬ ‫סו )ימא דאורייתא( ת"ז תכ"א ד' מג‪ .‬‬ ‫ומה שמכנהו רב ויקירא‪ .‬מכונה חד‬ ‫נתמלאו מכל טבין דעלמא מכח שבלע אותם‬ ‫נונא‪ .‬‬ ‫דאורייתא( זהר חדש ד' לב‪ :‬תק"ח ד' קד‪ :‬לעיל מ‪ .‬כי עתה גם ממני עצמי הוא‬ ‫המנונא יצא מהזווג הנעלם ההוא שבעתיק‬ ‫נפלא מהשגתי‪.‬ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא‪ .‬עד שהיה‬ ‫ומבחינת התכללות זו‪ .‬הוא‪ .‬דהיינו‬ ‫וז"ש‪ .‬והמלכות דמלכות אינה‬ ‫הספירות זו בזו‪ .‬כי המשיח ה"ס עני ורוכב על החמור‪.‬אלא רק לט"ר‬ ‫שמעתיק יומין ולמטה באים בבחינות התלבשות‬ ‫של המלכות בלבד‪ .‬הרומז לשער הנון‪ .‬‬ ‫והיה גדול ויקר‪ .‬‬ ‫תאמר‪ .‬מגדל חד וכו'‪ :‬מגדל זה‪ .‬‬ ‫יומין‪ .‬האיהו הוה ד( חד נונא‬ ‫דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא‪ .‬ננשיק עפרא דרגלך‪ .‬וז"ש‪.‬וע"כ קורא אותו בשם אבא דילי‪ .‬ורב‬ ‫עומד בה עכשיו‪ .‬ה"ס‬ ‫אבא דילי הוה דיוריה איבא רבא כלומר‪.‬וז"ש‬ ‫וז"ש‪ .‬שהוא מזדווג‬ ‫מגדל חד דפרח באוירא רב ויקירא‪ .‬הרי כל הפרצופין מזדווגין על המלכות‪.‬דהיינו מסטרא דא לסטרא דא‪.‬ע וגלינא מתמן‪ .‬כמו שאמר‬ ‫רב ויקירא ועתיק יומין כי הוא נק' בשם‬ ‫מקודם לכן‪ .‬אמרו ליה שמא‬ ‫דאבוך אי תימא‪ .‬הוא בינה‪ .‬והוציאני‪ .‬מכתר עד‬ ‫ודא הוא אתר בית מותבי וגלינא מתמן‬ ‫מלכות‪ .‬נק' אז כולם בשם‬ ‫בולע כל שאר דגי הים‪ .‬והוה רב ויקירא ועתיק יומין‪.‬כנ"ל אות מ"ג ד"ה אגליפו עש"ה(‪.‬והוא היה דג‬ ‫והנשמות שבכל העולמות כולם‪ .‬והנה כל הזווגים שמעתיק דאצילות‬ ‫ולמטה אינם כוללים כל ימא רבא‪ .‬היה בים הגדול‪ .‬אשגחו רבי אבא ור'‬ ‫אלעזר ביה‪ .‬וימא רבא הוא‬ ‫ע"י הזווג הגדול שלו‪.‬שהוא יתגלה רק בגמר התיקון‪ .‬לאו אורח דילי בכך‬ ‫לאתגאה באורייתא‪.‬‬ ‫היכל המשיח‪ .‬ונגנז בים ההוא‪.‬כי כבר‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬והחביאני באותו המקום‬ ‫מכל טבין דעלמא‪ :‬היינו אחר תיקונים‬ ‫שאמרתי לכם‪ .‬‬ ‫הזה במציאות‪.‬ד( כי תצא )נונא רבא( תקוני‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫גם כן‪ .‬וזקן ושבע ימים‪ .‬ובתקפו‬ ‫וז"ש ולבתר אפיק לון חיין וקיימין מליין‬ ‫היה שט כל הים ברגע אחד‪ .‬אמר לון‪ .‬ע"כ מציין אותו בשם‬ ‫שהוא בחינת זווג של שער הנון‪ .‬משא " כ בזווג הגדול הזה‬ ‫אמנם בעתיק יומין יש זווג על המלכות הזו‬ ‫דעתיק‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫‪97‬‬ .‬כי‬ ‫עתיק יומין‪ .‬והם חיים וקיימים לנצח‪ .‬‬ ‫חיים וקיימים ומלאים מכל טוב העולם‪ .‬‬ ‫נכללים ומתבטלים בו כנר בפני האבוקה‪.‬‬ ‫כמו הפסקות בדרך הזווג עד שהטפה באה‬ ‫כי היא נשארת בסוד נתיב דלא ידעו עיט‪.‬‬ ‫עם ימא רבא מכל הבחינות שבה‪ .‬שהיה מסבב את הים הגדול מעבר לעבר‪.‬‬ ‫היכלו של המשיח‪ .‬וז"ש דדיירין ביה קב"ה וחד‬ ‫שנזדווג עם המלכות הנקראת ימא רבא‪ .‫צז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫הוא אתר בית מותבי‪ .‬כי כולם‬ ‫אחד‪ .‬‬ ‫וז"ש עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא‪:‬‬ ‫פט( אבל אבא דילי וכו'‪ :‬אבל מקום‬ ‫כי הזווג הגדול הזה בולע בתוכו כל הזווגים‬ ‫מגורי אבי‪ .‬‬ ‫פט( אבל אבא דילי הוה דיוריה ג( בימא רבא‪ .‬והוציאם אחר כך‬ ‫נונין‪.‬דהיינו במגדל הפורח באויר‪.‬ואמאי‪ .‬‬ ‫המלכות‪ .‬‬ ‫לרבות גם על המלכות דמלכות‪ .‬ושאט ימא וכו' כי כל הזווגים‬ ‫לכל ספירותיה של המלכות‪ .‬שהוא טב ועיילא לגבאי‪ .‬אבל כאן דקאי על‬ ‫ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא כלומר‪.‬הזווג הנעלם‪ .‬שהתלבשיות אלו נבחנות‬ ‫בכלל הזווג‪) .‬‬ ‫ליסודות דו " נ ‪ .‬כחץ‬ ‫ביד אדם גבור‪ .‬‬ ‫כל אלו המאורות והנשמות שבלע אותם בעת‬ ‫הזווג‪ .‬‬ ‫ואנא טעין חמרי‪ :‬מקום מושבי הוא במגדל‪.

‬והשם‬ ‫כחץ אינו מוליד )חגיגה ט"ז(‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צח‬ ‫עד דהוה ה( בלע כל שאר ו( נונין דימא‪ .‬מצויין הוא ורב מכל‪.‬היינו שהוא אדון כל המעשים‪ .‬וז"ש ואפיק‬ ‫בניהו בן יהוידע‪ .‬אמנם ודאי הוא‪.‬והוא‬ ‫סבא‪ .‬צ אנת הוא בריה דנהירו דאורייתא‪.‬צ נ"א אנת הוא ל"ג‪ .‬רב‬ ‫רב ויקירא‪ .‬ואתה‬ ‫מלה סתימא איהו‪ .‬והשם גרם‪ .‬‬ ‫דרך אמת יז( ניצוץ קדוש‪ .‬כי כולם יוצאים ממנו‪ .‬חזרו‬ ‫ושמא גרים השם יהו‪-‬ידע גורם שיהיה‬ ‫ואמרו לו‪ .‬הוא‬ ‫בההוא ימא כלומר‪ .‬דבר סתום הוא מרמז‪ .‬‬ ‫את שמו‪.‬והוא תב לאתריה‪ .‬ולבתר ז( אפיק לון חיין וקיימין מליין‬ ‫מכל טבין דעלמא‪ .‬והשגתם היתה עוד רק במוחין‬ ‫נבחן שהזווג הוא ברגעא חדא‪ .‬האי קרא אוקמוה‪ .‬וע"כ חשבוהו לבריה דרב המנונא‬ ‫ימא ברגעא חדא בלי שום התלבשות‪ .‬‬ ‫אותי במגדל רב ויקירא‪ .‬‬ ‫עליונים דאורייתא‪ .‬‬ ‫ח( ת"ז תכ"א ד' מג‪ .‬שהכתוב מראה ומגלה כאן רזין‬ ‫וגניזו במקומו כלפנים‪.‬לרמז על סוד החכמה הוא‬ ‫לי כגירא בידא דגבר תקיף‪ .‬‬ ‫צ( אשגח ר' אלעזר במלוי‪ .‬כי עוד לא השיגו דבריו הנ"ל‬ ‫דעתיק יומין‪ .‬וטמיר לי בההוא אתר פ דאמרית לכו‪ .‬כי השגת שמו‪ .‬ונשקוהו‪ .‬‬ ‫צא( פתח ואמר‪ .‬וז"ש ואפיק לי כגירא‬ ‫מדרגתו‪ .‬‬ ‫מחמר אחרינו‪ .‬אתה הוא בנו של מאור התורה‪ .‬בכו כחדא ונשקוהו ואזלו ק אמרו ליה אי ניחא קמי ר מארנא‬ ‫לאודעא לן שמיה‪.‬ובניהו בן יהוידע על‬ ‫צ( אשגח ר' אלעזר וכו'‪ :‬הסתכל ר'‬ ‫אלעזר בדבריו‪ .‬אתה הוא בנו של רב המנונא‬ ‫יהו‪-‬ידע‪ .‬ק נ"א אמר‪.‬‬ ‫אנת הוא ח( בריה יח( דרב המנונא סבא‪ .‬הוליד אותי כחץ ביד‬ ‫מדרגתו‪ .‬לאחר שהוליד אותי וגנז‬ ‫נקרא ה' צבאות‪ .‬ויפה הוא‪ .‬כי זרע שאינו יורה‬ ‫סודות העליונים של התורה הוא בא‪ .‬ושפיר איהו‪ .‬‬ ‫איש גבור‪ .‬ט( ובניהו בן יהוידע‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫פירוש‪ .‬ר נ"א דמרנא )אה"ל( ונ"א מארי‪.‬אמר ליה אנת הוא בריה יז( דבוצינא קדישא‪.‬אבל מקרא זה‪ .‬וכל‬ ‫מסכנא כנ"ל‪ .‬תכ"ג ד' סט‪ .‬אמר לו‪ :‬אתה הוא בנו של‬ ‫רזא דחכמתא קא אתא כי השם הקדוש‬ ‫המאור הקדוש‪ .‬אולי טוב לפני אדוננו להודיענו‬ ‫סתום‪.‬‬ ‫ה( ת"ז תכ"א ד' מג‪ .‬ט( )ש"ב כג(‬ ‫וירא רט חיי שרה רכב תולדות בא ויצא שסב ויגש נב חקת נד‪.‬‬ ‫העמידוהו‪ .‬ואגניז‬ ‫בההוא ימא‪.‬זה הוא צדיק חי העולמים‪ .‬כי רב המנונא עצמו הוא מבחינת המוחין‬ ‫בתוקפיה כי זה הוא מחמת רוב הגבורות‬ ‫דיחידה‪ .‬ידיעה זו באה על רזא דחכמתא‪.‬והוא תב לאתריה ואגניז‬ ‫צבאות העליונים‪ .‬הוא בלי שום התלבשות וע"כ‬ ‫בשלמות‪ .‬כנ"ל‪.‬בן‬ ‫לי בההוא אתר דאמרית לכו היינו במגדל‬ ‫איש חי‪ .‬בכו יחד‪ .‬ואפיק לי כגירא בידא‬ ‫דגבר תקיף‪ .‬יח( בתקון כ"ג ס"ז ב' )סט‪ (.‬‬ ‫וביאור‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫‪98‬‬ .‬ו( בשלח פג אחרי מות שטו‬ ‫ונ"א אמרי‪ .‬פירושה השגת‬ ‫בידא דגבר תקיף‪ .‬ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה‪ .‬אלא שהן סוד עין לא ראתה‬ ‫ובניהו בן יהוידע )שמואל ב' כ"ג( מקרא זה‬ ‫אלהים זולתך‪ .‬ובתקון כ"א נ"ב א' )מג‪ (.‬חזר לזווג שלו‬ ‫פירוש‪ .‬להראות‬ ‫שאין לידה בלי גבורות‪ .‬אבל‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫פ נ"א דאמרינן‪ .‬הוא רז סתום מאד נעלה‪.‬דדיירין ביה קב"ה וחד‬ ‫פעלים‪ .‬כמ"ש להלן‪ .‬להיותו אות בכל הצבאות‬ ‫שלו‪ .‬וז"ש ושאט‬ ‫דחיה לבד‪ .‬והלכו‪ .‬לאודעא לן שמיה‪ :‬היינו לקבל‬ ‫הנכללות בזווג זה‪ .‬‬ ‫מעתיק יומין‪ .‬‬ ‫הזקן‪ .‬אמנם גבורות אלו אין להן שום‬ ‫דמיון לגבורות הנוהגות בזווגים שלמטה‬ ‫צא( פתח ואמר ובניהו וכו'‪ :‬פו"א‪.‬ובפר' בלק קפ"ו ב'‬ ‫שהיה נמצא עם החסידים‪.‬‬ ‫ואנת טעין אבתרן‪ .‬וז"ש וטמיר‬ ‫בא‪ .‬‬ ‫כי תצא נח ז"ח ד' לב‪ :‬ז ( ת"ז תכ"א ד' מג‪.

‬ולא אתידע‪.‬אבל ממנו‬ ‫וישסו"ת‪ .‬‬ ‫שם זווג אפילו במקומו עצמו‪ .‬מגולה הזווג הזה‪ .‬שה"ס ל"ב אלהים דמעשה‬ ‫והעולמות‪ .‬ולקבל‬ ‫ומדגיש הכתוב את החכמה בלשון בינה‪ .‬ונמצאת שהחכמה הזו נגלית‬ ‫מתגלות לצדיקים שבעוה"ז‪ .‬‬ ‫דסתימא ביה בעתיקא קדישא‪ .‬ע"ש‪.‬אלהים‪.‬נד ‪ .‬וגם א"א דאצילות נעלם‬ ‫מקומה של השפעת החכמה הזו מכ"ש שיודע‬ ‫מהתחתונים‪ .‬שאין ממנו המשכת‬ ‫ידע בחינת חכמה סתימאה של עצמו‪ .‬שהנשמה הזו הנק' בשם‬ ‫וז"ש‪ .‬נט ‪ .‬‬ ‫דחכמתא קא אתא‪ .‬לא ידע‪ .‬כי יש בו זווג במקומו עצמו‪ . :‬לג ‪ .‬טו ‪ :‬טז ‪ .‬הרי שמוחא‬ ‫אלהים דמעשה בראשית‪ .‬תי " א‬ ‫כו ‪ :‬תי " ג ד ' כט ‪ :.‬‬ ‫האזינו אות ע"ב( אלהים הבין דרכה‪ .‬נד ‪ .‬‬ ‫וזה אמרו ובניהו בן יחוידע על רזא‬ ‫שהוא הבינה‪ .‬יש‬ ‫נשמות גבוהות שזכו להיות מ"ן לזווג הגדול‬ ‫בראשית‪ .‬קיז‪:‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫וסו"ה והוא ידע את מקומה‪ .‬קאי על א"א‪.‬בסו"ה אלהים הבין דרכה‪.‬וע"כ אומר אלהים הבין דרכה‪.‬והוא נק' רישא‬ ‫שהוא א"א הנק' עתיקא קדישא‪ .‬ז"ח ד' סד‪ .‬תק"ח ד' קא‪ :‬קז‪ :‬קטו‪ .‬כי הכתר דאצילות הנק'‬ ‫כי השם הוא מורה על נסתר וסתום מתחתונים‪.‬שהם הנשמות דבניהו בן יהוידע‪ .‬אלא‬ ‫ביה בעתיקא קדישא כלומר‪ .‬אבל היא עצמה היא בינה ולא חכמה‪.‬ובניהו בן יהוידע‪ .‬‬ ‫כוונתם היא‪ .‬וכ"ש ההיא חכמה‬ ‫ולא אתידע‪ .‬‬ ‫סתימאה דא"א‪ .‬ודרב‬ ‫עצמותה היא רק בינה‪ .‬‬ ‫ואין ממנו שום התפשטות מוחין לתחתונים‪.‬‬ ‫החכמה‪ .‬בן איש חי‪ .‬אלא‬ ‫מוחין למטה‪ .‬אבל והוא ידע את מקומה מקומה‬ ‫הראש דעתיק יומין‪ .‬והחכמה מאין תבא ואי זה מקום‬ ‫בבחינת לא אתידע ממנו ולמטה‪ .‬אבל הוא‬ ‫כ"ח‪ .‬מח ‪ .‬ורק מוחין‬ ‫בינה ונעלמה מעיני כל חי וכו' אלהים הבין‬ ‫דאו"א שהם המוחין דל"ב נתיבות החכמה‪.‬תכ"א ד'‬ ‫מה ‪ :‬נ ‪ .‬‬ ‫רדל"א ועתיק יומין הוא בבחינת מקיף על‬ ‫ה"פ אצילות א"א ואו"א וזו"ן‪ .‬וגם הצדיקים‬ ‫רק בדרכה של הבינה בעת עליתה לחכמה‬ ‫זוכים ליאות לאור היחידה המאיר בנשמות‬ ‫הגבוהות ההן‪.‬כי ע"כ הוא נקרא בשם חכמה‬ ‫את דרכה של החכמה כשהיא מלובשת בבינה‪.‬נ ‪ :.‬דהיינו‬ ‫ממש‪ .‬כ'(‪ .‫צט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא‪ .‬דרכה‬ ‫אבל הראש העליון שהוא למעלה מא"א‪ .‬או ל"ב‬ ‫ולמטה אינו מושפע כלום‪ .‬ואלו הנשמות הגבוהות‬ ‫ומשפעת למטה‪ .‬אמנם מבחינת פרטיות הנשמות‪ .‬וכ"ש דרכה‪ .‬דרכה ממש רק בחינת דרך אל שפע‬ ‫בניהו בן יהוידע באה מפנימיות החכמה‪.‬וביאר )באדרת‬ ‫הם בבחינת אתידע‪ .‬שאין זווג אפילו במקומו עצמו‪.‬כי הבין דרכה היינו רק החכמה‬ ‫והנה כל זה אמור רק בכללות הנשמות‬ ‫דל"ב נתיבות‪ .‬מכ"ש שהוא‬ ‫שהוא רק לא אתידע בלבד‪ .‬מקומה ממש וכ"ש דרכה כי בהיותו‬ ‫שממנו ולמטה‪ .‬הבין דרכה לשפע החכמה‪.‬‬ ‫דרכה והוא ידע את מקומה‪ .‬מלה סתימא איהו‪ .‬נה ‪ :‬נו ‪ :‬נט ‪:‬‬ ‫תכ"ב ד' סד‪ :‬סה‪ :‬סח‪ :‬תמ"ז ד' פד‪ :‬תס"ט ד' קי‪ .‬ועליו אומר‬ ‫דלא ידע ולא אתידע‪ .‬‬ ‫סתימאה‪ .‬הנק' חכמה דל"ב נתיבות‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫דהיינו‬ ‫‪99‬‬ .‬ב ‪ :‬ג ‪ :‬ד ' ו ‪ :‬יג ‪ .‬משום כי חכמה זו מבחינת‬ ‫זה‪ .‬וז"ש‬ ‫פירושו‪ .‬פירושו שאין‬ ‫שידע את מקומה של החכמה דל"ב נתיבות‪.‬ב‪ :‬טו‪ :‬תי"א ד' כו‪ :‬תי"ג ד' כט‪ :‬תי"ט ד' מא‪ .‬‬ ‫דההוא רישא דע"י לאחר פטירתם‪ .‬אמנם אינו נבחן ללא ידע כמו‬ ‫ואומר עוד וכ"ש ההיא חכמה דסתימא‬ ‫רדל"א‪ .‬כי‬ ‫שם בעולם העליון קומת היחידה הבאה מזווג‬ ‫אומר הבין דרכה‪ .‬שמקבלת מח"ס‬ ‫המנונא סבא ועוד‪ .‬על רזא‬ ‫דחכמתא קא אתא‪ .‬כי רק בו‬ ‫בשתא אלפי שני הם רק מבחינת או"א‬ ‫במקומו ממש‪ .‬וז"ס הכתוב )איוב‬ ‫דא"א הוא בבחינת ידע במקומו עצמו‪ .‬‬ ‫וביאור הדברים‪ .‬תכ " א ד ' מה ‪ :‬מו ‪ :.‬אלא נעשית לחכמה‬ ‫ע"י עליתה לראש א"א‪ .‬ושמא גרים‪ .‬הוא בבחינת לא ידע‬ ‫ממש‪ .‬‬ ‫להיותו עצם החכמה המשפיע אל הבינה‪ .‬תי " ח ד ' לא ‪ . :‬תכ " ב סד ‪ :‬סה ‪ :‬תמ " ז ד ' פד ‪ :‬תס " ט ד ' קי ‪ .‬וזה שיעור הכתוב‪ .‬שאין ממנו המשכת מוחין למדרגות‬ ‫הזוהר‪ .‬לז ‪ .‬כ ( לעיל סב להלן קו ב " א קטז רלה‬ ‫רמד ויצא שסב ויגש נב קלא בהשמטות ח"א ד' רנב‪) :‬ד"י( משפטים שצה בהשמטות ח"ב ד' רעו‪:‬‬ ‫ד"י ויקרא רפג פנחס רצג שכח תקפב תרי תרכח תרנד תרסד תשיט תתנה ואתחנן קה עקב כג שופטים ד‬ ‫כי תצא מה קכז בהשמטות ח"ג ד ' שו ) ד " י ( ת" ז בהקדמה א ‪ .‬דא י( צדיק כ( חי‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫י( לעיל סב ב"א רלה ויצא שסב בהשמטות ח"א ד' רגב‪) :‬ד"י( משפטים שצה בהשמטות ח"ב ד'‬ ‫רעו‪) :‬ד"י( ויקרא רפג פנחס רצד שכח תקפה תרכח תרנד תרסד עקב כג שופטים ד כי תצא קכז בהשמטות‬ ‫ח"ג ד' שו‪) :‬ד"י( ת"ז בהקימה ד' א‪ .‬וכל המוחין דאתידע בעולמות‬ ‫ג"כ בסוד והוא ידע את מקומה‪ .

‬כי רב פעלים איהו‬ ‫דוכרין הכוללים כל האורות שיצאו בשתא‬ ‫מקבצאל‪ .‬‬ ‫אחר זה‪ .‬‬ ‫תנ"א ד' פו‪:‬‬ ‫דרך אמת יט( האזינו רצ"ו א' ופקודי רלב ולהלן י"ז א' וי"ח ב' ושמות י"ג א'‪.‬ושמא‬ ‫במשך הזמן דשתא אלפי שני‪ .‬שהוא‬ ‫ראתה אלהים זולתך‪ .‬‬ ‫ל( פקודי רכא אדרא זוטא קצט ת"ז תי"ח ד' לו‪.‬‬ ‫ה' צבאות יט( איהו‪ .‬בן איש חי דא צדיק חי‬ ‫לנו את איכותה של הקומה הגבוהה הזו‬ ‫עלמין כי השם הזה מורה תמיד על היסוד‬ ‫מאין היא נפקת ובאה‪ .‬דהיינו בנוקבא בהיותו משפיע אליה‪.‬‬ ‫יה"ו ידע‪ .‬ועד"ז גם בחינת מ"ן העולים‬ ‫הכתוב ואמר מקבצאל‪ .‬הגדול‬ ‫והקומות שיצאו בזו אחר זו במשך שתא אלפי‬ ‫מכל‪ .‬ואומר שבכדי להראות‬ ‫וזה אמרו‪ .‬‬ ‫כולם בבת אחת מן היסוד‪ .‬כי‬ ‫העליון ויוצאים ממנו בבת אחת אל הנוקבא‪.‬‬ ‫מתבאר בסו"ה בן איש חי רב פעלים‬ ‫כלומר‪ .‬והוא דרגא עלאה סתימאה דעין‬ ‫וע"כ נקרא צדיק חי עלמין‪ .‬הוי"ה צבאות איהו‪ .‬אהדר קרא ואמר מקבצאל‪ .‬בגין דכלהו נפקין מניה‪.‬ואתא אל הנוקבא‪ .‬מאיזה מקום יצא‪ .‬והוא מטעם‪ .‬שזה‬ ‫בכל חיילין דידיה‪ .‬ואומר‪ .‬הנוקבא נק' עתה בשם‬ ‫והס"א לנצח‪ .‬רשים הוא ורב מכלא‪.‬שהרי הוא עתה‬ ‫שבהארת הנשמה ההיא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫ק‬ ‫עלמין‪ .‬חזר‬ ‫שני‪ .‬אבל לא אתידע לאחרים‪ .‬מלה סתימא איהו‬ ‫וכל המדרגות העליונות שנתגלו בזה אחר זה‬ ‫הארת הנשמה ההיא היא ענין סתום‪ .‬וז"ש בגין‬ ‫הרי נשאר סתום במקומו עצמו‪ .‬‬ ‫היסוד‪ .‬כי משמעותו היא‪ .‬אילן הגדול והיקר הזה‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫כולל עתה בהמ"ד שלו כל המעשים הטובים‪.‬ונקראים שניהם יחד בשם‬ ‫בעלמא‪ .‬נקראת בשם עין לא‬ ‫מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין‪ .‬שהיא מדרגה‬ ‫והעונשים שנתגלו בשתא אלפי שני בזה‬ ‫שהכל בה‪ .‬אשר כל האורות הללו כולם מתקבצים‬ ‫בו בבת אחת‪ .‬והיא מאספת בתוכה מאור העליון‪.‬‬ ‫שענין הזווג הזה הוא בחינת הזווג של גמר‬ ‫צב( רב פעלים איהו וכו'‪ :‬רב פעלים‬ ‫התיקון‪ .‬והיסוד שהוא משפיע המיין‬ ‫מקבצאל‪ .‬‬ ‫לצורך עצמו‪ .‬השיבו הכתוב בשם‬ ‫המשפיע לנוקבא‪ .‬הנק' משום זה‬ ‫ובחי' המלכות הכוללת בתוכה כל המ"ן‬ ‫רב פעלים‪ .‬ומבאר‪ :‬הקומה היוצאת על הזווג‬ ‫והיסורין שנגלו בשתא אלפי שני‪ .‬שהוא נפק מן‬ ‫מקבצאל‪.‬ת נ"א אקרי מקבצאל )אה"ל(‪.‬מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין‪ .‬היא נק'‬ ‫הזה נק' אילנא רב ויקירא‪ .‬ולפיכך אין קץ לגבהה של הקומה‬ ‫וממנה יוצא הכל‪.‬רב מכלא מאן‬ ‫אתר נפק מאן דרגא אתא‪ .‬דרגא עלאה סתימאה‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ש נ"א הוא ל"ג‪ .‬רב פעלים‪ .‬בהאי דרגא‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"א(‬ ‫נמצא‬ ‫‪100‬‬ .‬אבל בזווגו זה‬ ‫לא ראתה וגו' כלומר‪ .‬‬ ‫צב( רב פעלים ת איהו מקבצאל‪ .‬וא"כ‬ ‫ולכן הוא נקרא בשם רב פעלים‪ .‬וע"כ נבחן שאינו חי רק‬ ‫ומשפעתם לנוקבא‪ .‬והיא משביתה הקליפות‬ ‫ביאות הדברים‪ .‬‬ ‫מקבצאל‪ .‬‬ ‫דהיינו חכמה דע"י הנ"ל‪ .‬כי עתה נגלה בו השם הקדוש ה'‬ ‫מקבצאל‪ .‬והנה תחילה‬ ‫דכלהו נפקי מניה שיוצאים כולם בבת אחת‬ ‫הוא מבאר איכות הזווג ומעלת קומת האור‬ ‫אל הנוקבא‪ .‬שפירושו הוא‬ ‫היוצאת מהזווג הזה‪ .‬שהאור העליון מקבץ אותם ביסוד‪.‬ואח"כ מבאר ענין מלה סתימא‬ ‫צבאות בשלמותו הנעלה‪ .‬כי הם כולם‬ ‫גרים כי השם יהו‪-‬ידע גרם להארת הנשמה‬ ‫נתקבצו בו עתה בבת אחת‪ .‬האי אילנא רב ויקירא‪ .‬וזה המתבאר בכתוב‬ ‫אות בכלהו צבאות שלו להיותו רשום מכל‬ ‫והוא הכה שני אריאל מואב עד סוף הפסוק‪.‬שהנוקבא מקבצת בתוכה האורות‬ ‫אלפי שני‪ .‬אשר אין לו מקום בית קבול‬ ‫מקבצאל‪ .‬שעין לא ראתה וגו'‪ .‬וסודו הוא הזווג הכולל לכל הזווגים‬ ‫הוא מקבצאל‪ .‬שהיא מדרגה עליונה‬ ‫לזווג הזה כוללת בתוכה כל בחינת היסורים‬ ‫וסתומה‪ .‬שהמדרגה הזאת‬ ‫הוא מצוין בשם רב פעלים‪ .‬‬ ‫עובדין וחילין והוא רב מכלא והוא מתגדל‬ ‫וז"ש בן איש חי וכו'‪ :‬פי' כי ידעת‬ ‫ועולה בהארתו על כל אלו‪.‬‬ ‫היוצאת מזווג זה‪ .‬מאיזה מדרגה בא‪ .‬ל( אות ש הוא בכל חיילין דידיה‪ .‬ומתחדשים באור‬ ‫ההיא שתהיה סתומה‪ .‬אות הוא‬ ‫הגדול היוצא מזווג זה דרישא דע"י‪ .‬רשים הוא ורב מכלא‪.‬הוא נק' איש חי רב פעלים‪.

‬דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה‪.‬שכל מציאותם והארתם ממנו באים‪.‬וכל הצבאות הקדושים נזונים ממנו‪.‬ומתקבצות‬ ‫כיון שהוא נסתלק‪ .‬שיהיה כולל בתוכו כל‬ ‫הבאים להחיות העולמות הנק' מזונות‪ .‬קאי על רישא דעתיק יומין עצמו‪.‬מכל שתא אלפי שני בבת אחת‪.‬ובדרך זה הוא הולך‬ ‫שני אריאל מואב‪ .‬ונחשב‪ .‬‬ ‫כנישין וסתימין בגויה‪ .‬ונמצאת כל מדרגה ומדרגה אחר‬ ‫וחידש אותם באור העליון‪ .‬ונמצאים‬ ‫ואומר‪ .‬‬ ‫על קיומיהון‪ .‬הן האורות‬ ‫הזה של גמר התיקון‪ .‫קא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫מ( דעין לא ראתה וגו'‪ .‬וכלה אותם‪.‬‬ ‫ובגופא דהאי א היכלא קיימין כל עלמין‪ .‬כי ע"כ יוצאת ונגלית עתה כל‬ ‫לרישא דעתיק ונעלמה שם‪ .‬דכל דרגין‬ ‫השלמות המקווה‪.‬‬ ‫ומבאר בזה איך נתהווה ונתאפשר הזווג הגדול‬ ‫מניה אתזנו וקיימי על קיומיהון‪ .‬ואין לך הארה קטנה‬ ‫וסתומות בו‪ .‬וע"כ‬ ‫דעתיק יומין הוא נבחן בכל משך שתא אלפי‬ ‫הוא נבחן לדרגא דכולא ביה‪ .‬לא נגלה משהו מהם עד‬ ‫עלאין‪ .‬השפע שנמשך ממנו מלמעלה נפסק‪.‬‬ ‫פירוש‪ .‬אחר שהארת גוף דעתיק יומין‬ ‫וז"ש‪ .‬נ( ב"א רמד אדרא זוטא קפט )מזון לכולא‬ ‫ביה(‪.‬כולם הם‬ ‫אלפי שני‪ .‬כי עלתה‬ ‫נפיק כלא‪ .‬ולפיכך ומניה‬ ‫העלמתה בסבת פגם התחתונים‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫האי היכלא קדישא סתימא הנקרא רישא‬ ‫נמצא כל התקון בזמן השלמות האחרונה‪ .‬‬ ‫אחת‪.‬אלא עולה למעלה לרישא‬ ‫צד( הוא הכה את וגו'‪ :‬הוא הכה את‬ ‫דעתיק‪ .‬אמנם גופא דעתיק‬ ‫יומין‪ .‬מקדש ראשון ומקדש שני‪.‬דרגא דכולא ביה‪ .‬אומר ומניה אתזנו דהיינו‬ ‫היכלא קדישא סתימא‪ .‬‬ ‫גמר התיקון‪ .‬‬ ‫שנתגלתה המדרגה‪ .‬ונעלמת שם‪ .‬שכל המדרגות‬ ‫כל העולמות כולם מלבישים עליו והם קיימין‬ ‫שבכל העולמות מקובצות ונעלמות בתוכו‪.‬אומר וקיימי‬ ‫וסתימין בגויה כלומר‪ .‬תרין מקדשין קיימין בניניה‪.‬כי אחר‬ ‫בשיעור הגובה המיוחס לו‪.‬הוא‬ ‫צג( ואיהו היכלא קדישא וכו'‪ :‬והוא‬ ‫מלובש בכל ה' פרצופי אצילות‪ .‬והחריב אותם‪ .‬‬ ‫מ( )ישעיה סד( ת"ז ריש תנ"ה ד' פח‪ .‬‬ ‫העולמות‪ .‬‬ ‫עליו‪ .‬שני מקדשים היו קיימים‬ ‫ומקבץ בתוכו כל קומה ומדרגה המתגלה‬ ‫ונזונים בשבילו‪ .‬וכנגד השפע‬ ‫וז"ש‪ .‬כי המוחין מעמידים לכל פרצוף‬ ‫שהמדרגות הן בעליה וירידה‪ .‬‬ ‫אינה נאבדת ח"ו‪ .‬ולחדשו ולהוציאו בבת אחת כנ"ל‪.‬‬ ‫עלמין וכל חיילין קדישין‪ .‬שכל המדרגות נאספות‬ ‫ידיהם לכל העולמות‪ .‬דכל דרגין כנישין‬ ‫מזונות‪ .‬בבחינת לא ידע ולא אתידע‪ .‬שהוא היכל קדוש וסתום‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫א נ"א אילנא‪.‬והוא מכח‬ ‫שני‪ .‬חוזרת ומסתלקת בסבת‬ ‫חטא התחתונים‪ .‬והן באות שם בזו אחר זו‪ .‬שבמשך ימי העולם‪.‬נמנעה ההמשכה שהיתה‬ ‫ונעלמות בתוכו‪ .‬וכגופא דחאי היפלא וכו'‪ :‬כי‬ ‫נסתלקה‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫וע"כ‬ ‫‪101‬‬ .‬דהיינו מפה דראש שלו ולמטה‪ .‬וע"כ‬ ‫וכניש בגויה מגו נהורא עלאה כי קבץ‬ ‫הגם שהוא הולך ומקבץ לתוכו כלהו נהורין‬ ‫בתוכה מכח נהורא עלאה‪ .‬שכביכול הוא הכה‬ ‫התיקון‪ .‬‬ ‫מתלבש בכל הפרצופין שבאבי"ע‪ .‬ואז מחדש אותן ומוציא אותן בבת‬ ‫אותם‪ .‬לכל טבין ונהורין‬ ‫המתגלים בעולמות‪ .‬ובגוף אותו ההיכל נמצאים כל‬ ‫או גדולה זולת הבאה מגופא דעתיק יומין‪.‬כי הגוף דע"י‬ ‫פירוש‪ .‬כי האי רישא דעתיק יומין איהו‬ ‫להחיות העולמות‪ .‬כנ"ל‪ .‬עד הגיע העת של גמר‬ ‫נמשכת למעלה‪ .‬ומאיר על‬ ‫ההיכל הקדוש הסתום‪ .‬‬ ‫בעולמות‪ .‬‬ ‫ומניה נפיק כלא‪.‬וכנגד המוחין דגדלות‪ .‬נ( וכל חיילין קדישין מניה אתזנו וקיימי‬ ‫על קיומיהון‪.‬‬ ‫לעיל סג‪ .‬הנה בעת הסתלקות המדרגה‪.‬והן‬ ‫המדרגות והקומות שיצאו בזו אחר זו בשתא‬ ‫האורות הבאים למוחין דגדלות‪ .‬‬ ‫צג( ואיהו היכלא קדישא סתימא‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫צד( הוא הכה את שני אריאל מואב‪ .‬‬ ‫וז"ש ובגופא דהאי היכלא קיימין כל‬ ‫ונמצאים בקיומם‪.‬ז"ח ד' יח‪.‬‬ ‫נמשכין מגופא דעתיק יומין‪ .‬וכניש בגויה מגו נהורא עלאה‪.

‬‬ ‫דס"ג‪ .‬הנבחן שהוא נקי מכל צמצום‪ .‬הרי‪ .‬‬ ‫דעתיק יומין‪ .‬כלם אתחשכו‪ .‬דהיינו כז"ת דעתיק יומין‪ .‬בסוד כי חפץ חסד הוא )סוף‬ ‫הגדול שנעשה ברישא דע"י‪ .‬ולפיכך‬ ‫שאח"ז יתגלה הזווג הגדול הנ"ל‪ .‬נתבטל‬ ‫וכלהו נהורין דישראל נחרבו ונסתלקו‪ .‬‬ ‫כביכול הוא הכה לון וחריב לון ושצי‬ ‫לון‪ .‬או‬ ‫שיתוף מדת הדין במדת הרחמים‪) .‬שמהן‬ ‫המסך דס"ג‪ .‬הנמשכים מגופא דעתיק‪.‬כי מתוך‬ ‫והמוחין דישסו"ת שהם מאירים בבית שני‪.‬שהיתה‬ ‫ס"ג‪ .‬וכיון שאין מסך לזווג דהכאה‬ ‫נמשך האור לאו"א שהאצילו ז' ימי בראשית‪.‬ואז יחזרו ויבנו ב' המקדשין‬ ‫בידי שמים‪ .‬כי אין יותר בע"ס אלא‬ ‫דעתיק יומין נסתלקה הארת הגוף דע"י מכל‬ ‫ב' נוקבין‪ .‬נסתלקה‬ ‫לגמרי‪ .‬שמסבת הזווג‬ ‫מידי שמים‪ .‬‬ ‫יש ענין הסתלקות הארת גופא דעתיק‪ .‬וכו' )ישעיה כ"ה(‪.‬‬ ‫שנתבטל הב"ן מכה הזווג הגדול דע"י‪ .‬כנ"ל אות‬ ‫פרצוף ב"ן‪ .‬תרין מקדשין הוו קיימין מגיניה‬ ‫בחינות המוחין המאירות בב' מקדשין‪ .‬וכלהו פרצופי אבי"ע‬ ‫אלפי שני‪ .‬דהיינו ב'‬ ‫מואב‪ .‬כי כל התיקונים סובבים רק‬ ‫דעתיק לשתף הבינה והמלכות זו בזו‪ .‬שבסבת‬ ‫וזה אמרו הוא הכה את שני אריאל‬ ‫הסתלקותו חרבו ב' בתי מקדשים‪ .‬ואינו צריך‬ ‫הנוקבא והמסך‪ .‬דהיינו גם המסך דבחי"ב עצמו‪.‬בסוד‬ ‫על בחי"ד‪ .‬נתבטל‬ ‫דע"י‪ .‬מקדש ראשון ומקדש שני‪ .‬הנקראת מלכות ונוקבא דז"א‪ .‬‬ ‫מלעילא אתמנע‪ .‬‬ ‫ד' ד"ה אדם ע"ש( שמכח השיתוף הזה האציל‬ ‫וכן חטא דעצה"ד‪ .‬שהיא עתה האור של ז"א הנק'‬ ‫היה המסך דב"ן מחובר עם המסך דס"ג‬ ‫חמה‪ .‬נפסק ע"כ‬ ‫האחרונים המשיבים את הב"ן להיות ס"ג‪.‬וממילא נחרבו כל המאורות שממנו‬ ‫אמנם בינתים‪ .‬‬ ‫כתוכים יחד כאחד‪ .‬נגידו‪ .‬נפסקה ונתבטלה‬ ‫מיכה(‪ .‬הנה אז ישוב הב"ן להיות‬ ‫העליון‪ .‬שהוא נגידו דהוה נגיד מלעילא‬ ‫שהוא כל הנרצה‪ .‬כמבואר‪ .‬והוא נפסק מטעם‬ ‫ב'‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קב‬ ‫נגידי דהוה‬ ‫ב‬ ‫ואתזנו מניה‪ .‬מבחינת המסך דבחי"ב שהיא בינה‬ ‫אתמנע‪ .‬שבתוכה‬ ‫וע"כ נתרבו תרין בתי מקדשין ונמצא‬ ‫האור דגופא דעתיק‪.‬‬ ‫האור העליון‪ .‬והיה זה מטעם התיקון הנעשה בגופא‬ ‫והענין הוא‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫וכרסיא‬ ‫‪102‬‬ .‬כי מכחה היתה שבירת הכלים‪.‬והדברים נפלאים ביותר‪.‬כנודע‪.‬הנה נתבטלה עמה גם בחינת מסך‬ ‫לפנינו‪ .‬‬ ‫אין מקום לאור העליון להשפיע שם‪ .‬דרישא‬ ‫כיון שנתבטלה בחינת המסך דב"ן‪ .‬כי ע"כ נחרבו המקדשין‪ .‬‬ ‫והממותקת במדת הרחמים שהיא בינה‪ .‬וכיון שעד עתה‬ ‫בינה עלאה‪ .‬שהן בינה ומלכות‪ .‬אשר כל אלו החורבנות הם התיקונים‬ ‫וכיון שאין המסך מוכשר לזווג‪ .‬‬ ‫לפנינו‪ .‬פירושו המשכה והתפשטות‬ ‫דהיינו ע"ד המסך דס"ג דא"ק שמלפני צמצום‬ ‫האור העליון מעילא לתתא‪ .‬א"כ נפסק הזווג עם האור‬ ‫עוד לשום תיקונים‪ .‬כי‬ ‫וטעם הסתלקותו של גופא דעתיק מטרם‬ ‫משמע שבסבת גילוי קומת הזווג הגדול דרישא‬ ‫אלו התיקונים‪ .‬שהן‬ ‫וכו' כיון דאיהו אסתלק‪ .‬ומטרם שיבת הב"ן להיות ס"ג‪.‬הנק' ס"ג וב"ן‪.‬אלא רק‬ ‫ביטול המסך‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫ב נ"א ונגיד מלעילא אתמנע‪) .‬כביכול הוא הכה לון וחריב לון‪ .‬כמ"ש‬ ‫עמו גם הס"ג‪ .‬בהיותם‬ ‫בסוד בלע המות לנצח‪ .‬לכן נתבטל גם‬ ‫הימים‪ .‬כיון דאיהו אסתלק‬ ‫נגיד מלעילא אתמנע‪ .‬ואז ב' המקדשין יתקיימו לנצח ויהיה‬ ‫השפעת האור מגופא דעתיק יומין‪ .‬המבער את הקליפות והס"א לנצח‪.‬אה"ל(‪.‬כמ"ש‬ ‫הב"ן‪ .‬ושצי לון‪.‬שכל עבודת הצדיקים בשתא‬ ‫לפרצוף א"א דאצילות‪ .‬ובזה נגמר כל התיקון‪.‬הוא‪ .‬וכיון שנתבטלו בחינת‬ ‫וכיון שהב"ן כבר נתתקן לנצח‪ .‬‬ ‫העולמות‪ .‬הוא לחזור ולתקנה כמו שהיתה‬ ‫יצאו ונתקיימו רק במלכות הזו המשותפת‬ ‫מטרם שביה"כ ומטרם החטא של אדה"ר‪.‬‬ ‫על המסך המשותף במדת הרחמים‪ .‬דהיינו כמבואר‪ .‬‬ ‫עמה יחד המסך דבחי"ב שהות ס"ג‪ .‬כי הזווג‬ ‫אור הלבנה כאור החמה )ישעיה ל'(‪ .‬וכל נהורין‬ ‫ונמצא אחר הזווג הגדול דע"י שנתבטלה בחי'‬ ‫דהוו נהירין לישראל‪ .‬וע"כ כל הארת הגוף דעתיק‪ .‬דהיינו אחר הזווג הגדול‬ ‫ולמטה‪ .‬נגידו דהוה נגיד‬ ‫מוחין דאו"א עלאין שמאירים בבית ראשון‪.‬דהיינו‬ ‫של הראש ביטל המסך דב"ן‪ .‬הנה הדברים האלו עמוקים מאד‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫כי ז"א שהוא החמה ישוב להיות ע"ב‪ .‬ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת‬ ‫בגופא דעתיק יומין כאחד‪ .

‬הוא בתוך הגולה‪ .‬ויבש בבית שני‪ .‬תי"א ד' כו‪ :‬תמ"ב ד' פב‪ .‫קג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫צח( וכרסייא קדישא נפלת‪ .‬ההוא דרגא דאקרי אני‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ג נ"א שני אריאל מואב דהוו בקדמיתא מאב דבשמיא‬ ‫ס( )יחזקאל א( פנחס תרנד ת"ז בהקדמה ד' ד‪ :‬ע( מקץ‬ ‫ואתחריבו )אה"ל(‪.‬כלומר המאיר לז"א הנק'‬ ‫עליון עושה הזווג על המלכות שלו המוציאה‬ ‫שמים‪ .‬ונהר יחרב ויבש‪ .‬נתבטל ונפל גם המסך‬ ‫ראשון יאמר יחרב‪ .‬הח"ד ס( ואני בתוך הגולה‪ .‬‬ ‫שבהיותו מתוקן בה היה נבחן למבוע‪ .‬צ‪ .‬צא‪ :‬קח‪.‬נבחנת בחינת הנהר הזה בשם נהר‬ ‫כבתחילה‪ .‬ונודע שמלכות דעליון‬ ‫כי שורש המוחין דב' המקדשין הוא מאבא‬ ‫זו היא כל הקשר שבין הפרצופין‪ .‬שהם‬ ‫המלכות דעליון‪ .‬‬ ‫האור העליון‪ .‬כי בו נפסק הזווג‪ .‬כי‬ ‫וכל האורות שהיו מאירים לישראל‪ .‬כי בהיותה מתוקנת במסך‪ .‬שהיא‬ ‫נהר דנגיד ונפיק‪ .‬אני ה"ס מלכות דעליון הנעשה‬ ‫וע"כ על התבונה אומר‪ .‬ויבש בבית שני‪ .‬‬ ‫שהם מהאב שבשמים‪ .‬תכ"ו ד' עא‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫פרצופין‪ .‬היינו אותה מדרגה הנקראת אני‪ .‬וכיון שאין זווג‬ ‫הגולה‪ .‬‬ ‫הוא בתוך הגולה‪ .‬הה"ד צ( ונהר יחרב ויבש‪.‬בגיניה היינו בגין הפסקת‬ ‫שבתוכם קומת האו"י‪ .‬‬ ‫ק( יחרב בבית ראשון‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬כלומר‪.‬היינו האור‬ ‫הוא הכה את שני אריאל מואב‪ .‬נמצאת התבונה יבשה לגמרי‪.‬ק( ב"א רמו‬ ‫רסט ב"ב טז נח מז וישב מד סה ויגש קל ויחי קפא שפ שמות קטו קכא קמב בשלח רצז תרומה תקסח‬ ‫תצוה ו ויקרא רנג קדושים נ פנחס תע תשנב ואתחנן קפח עקב לו ת"ז בהקדמה ד' א‪ .‬‬ ‫פסיק מימוי ומבועוי‪ .‬ז"ש‪ .‬‬ ‫דרך אמת כ( כבר פי' כבר היה ועתה נפסק וכן בפר' לך לך דף פ"ה א'‪.‬תכ"ב‬ ‫ד' סז‪ .‬יחרב בבית‬ ‫כבר‪ .‬על נהר כבר‪.‬ואינו נמשך‬ ‫המסך‪ .‬דהוו מאב דבשמיא וכו'‪:‬‬ ‫אי"ן שהוא שם הכתר‪ .‬ומתלבשת בתחתון‪.‬היינו המסך‪.‬כמו מימי נהר הנמשכים‬ ‫שפירושו‪ .‬ומבועוי‪ .‬מואב‪ .‬ולא אנגיד כ( כד בקדמיתא‪ .‬כי אותיות אני‪ .‬שאורותיו העלו זו"ן לישסו"ת במקדש‬ ‫או"ח המלביש האו"י דעליון‪ .‬הוא‬ ‫באמא עלאה‪ .‬על הנהר הנמשך ויוצא שמכבר‪.‬תס"ג ד' צה‪ .‬‬ ‫נחרבו עתה ונחשכה‪ .‬שה"ס כסא הרחמים‪ .‬ונחרבו וכלו בשבילו‪.‬על פ( נהר כבר‪ .‬ואח"ז יורדת‬ ‫שני‪ .‬ועל בית‬ ‫ביטול המסך דב"ן‪ .‬שכל‬ ‫שהוא האב שבשמים‪ .‬אמא נק' בית‬ ‫אבי"ע‪ .‬ההוא דרגא‬ ‫דאקרי ע( אני‪ .‬‬ ‫ועתה נפסק כל זה ולא אנגיד כד בקדמיתא‪.‬מואב פירושו‪.‬ז"ח ד' ט‪ .‬אבל עתה כשנתבטל‬ ‫ועתה כלו מימיו ומבועיו‪ .‬לכלהו פרצופי‬ ‫ראשון‪ .‬אמאי‪ .‬כרסייא מורה על מיתוק המלכות‬ ‫שאינו נמשך ממנו האור העליון כמו מקודם‪.‬כי נתבטל ממנה הזווג עם‬ ‫לא רק המוחין הגדולים דב' מקדשין נחשכו‪.‬וכל נהורין דהוו‬ ‫ונמצא עתה אשר החוא דרגא דאקרי אני‪.‬הה"ד ואני בתוך‬ ‫שהמבוע שהוא המסך נחרב‪ .‬‬ ‫בתוך הגולה‪ .‬‬ ‫בבינה‪ .‬‬ ‫על ידה לתחתון‪ .‬היא בתוך הגולה‪ .‬‬ ‫העליון שהיה נמשך בו‪ .‬ז"ש ואני בתוך‬ ‫ומבועוי‪ .‬‬ ‫כתר לתחתון‪ .‬ויבש‪.‬‬ ‫צ( )איוב יד( ב"א רמו רסט נח קעג וישב קסא בח"ג צ"ט בהשמטות ח"א ד' רנג‪) :‬ד"י( בא רכד תרומה‬ ‫תשמב בהעלותך לא ת"ז בהקדמה ד' יד‪ .‬למה‪ .‬על נהר דנגיד ונפיק‬ ‫דפסיק מימוי ומבועוי‪ .‬על נהר כבר‪.‬וז"ש כרסייא קדישא נפלת שמתוך‬ ‫ראשון והתבונה נק' בית שני‪ .‬תק"ח ד' קח‪ .‬יחרב בבית‬ ‫כל המוחין בשתא אלפי שני‪ .‬שמכבר היה נהר ולא עתה‪ .‬כי עתה‬ ‫ראשון‪ .‬לב‪ :‬נ‪ :‬עא‪ .‬בסוד ע"ס דאו"ח שלה‪.‬נפל‪ .‬ונפסק האור העליון מכלהו‬ ‫אלא‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫‪103‬‬ .‬ז"ח ד' סא‪ :.‬‬ ‫נהירין לישראל כלהו אתחשכו‪ .‬ובג"כ הוא הכה את ג שני אריאל מואב‪.‬ויבש בבית שני‪ .‬דפסיק מימוי‬ ‫הקדוש‪ .‬‬ ‫רנ ויחי שפ בשלח שנג פקודי שט פנחס תרנד ת"ז‬ ‫בהקדמה ד' ד‪ :‬תכ"ו ד' עא‪ .‬‬ ‫השפע דגופא דעתיק יומין‪ .‬‬ ‫נחשכו‪.‬וזה אמרו אמאי‪ .‬ומשום זה כתוב‪.‬שהוא המלכות‪ .‬ד‪ :‬ה‪ :‬טז‪ .‬כולם‬ ‫השפע היה קשור בו ונובע ממנו בלי הפסק‪.‬מימוי‪ .‬היא נק'‬ ‫הגולה‪ .‬‬ ‫והולכים בלי הפסק‪ .‬ולאו"א עלאין במקדש ראשון‪ .‬שעל ידו מושפעין‬ ‫הה"ד ונהר יחרב ויבש‪ .‬כלומר‪ .‬הן אותיות‬ ‫וז"ש‪ .‬שהאור העליון נמשך‬ ‫מלכות‪ .‬משום‬ ‫דס"ג שה"ס כרסייא‪ .‬פ( ויצא מו יתרו שכו‪.‬‬ ‫צה( וכרסיא קדישא נפלת וכו'‪ :‬והכסא‬ ‫על נהר דנגיד ונפיק‪ .

‬דהיינו המקטריגים‪.‬כד האי נהר הוה‬ ‫משיך מימוי לתתא‪ .‬וכמדת גדלות קומתו של עליית האו"ח‪.‬כן האור העליון תלוי באו"ח העולה‬ ‫)יומא כא‪ (:‬שהיה רבוץ כאריה‪ .‬האש של גבוה שהיה‬ ‫החי הגשמי תלויה במזונות שאוכל‪ .‬וכן כל חיותו של‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬ואוכל אותו‪.‬שהיא העלאת‬ ‫שעי"ז נתקרבו בדבקות גדולה לאביהם‬ ‫מ"ן ואו"ח‪ .‬היו ישראל‬ ‫וענין אכילת האריה את הקרבן‪ .‬הוא בדיוקנא דאריה‪ .‬כי ע"י הגבורה מתגדלת ועולה קומתו‪.‬דהיינו‬ ‫כי מטרם שנתבטלה הארת עתיק‪ .‬בזמנים הראשונים‪ .‬היו נמשכים לישראל‪ .‬שבהפסקתם‬ ‫רבוץ על המזבח בבית המקדש‪ .‬אוכל הקרבנות‬ ‫המסך‪ .‬הוו קיימין ישראל בשלימו‪.‬‬ ‫וגדל ע"י המזונות שאוכל‪ .‬בגבורה גדולה ממטה למעלה‪ .‬‬ ‫בשלימות‪ .‬והאורות‬ ‫בצורת השפעה כטבע הבינה‪ .‬‬ ‫ומתקיים על ידו‪ .‬ומכיון ששיעור‬ ‫מלמעלה דמות של אריה אחד‪ .‬הוו קיימין ישראל בשלימו‪ .‬כד האי נהר הוה משיך‬ ‫דהיינו‪ .‬‬ ‫בסוד או"י‪ .‬הרי נבחן‪ .‬נבחן‪ .‬הוא המ"ן העולה לחיזוק‬ ‫וקרבנות לכפר על נפשותיהם‪ .‬כי התרחקות‬ ‫המסך ברתת וזיע הדוחה האור העליון ממטה‬ ‫הקליפות מעל הנפשות נבחנת לכפרה‪ .‬הנה אז‬ ‫האו"י שהוא מתלבש ורובץ תוך האו"ח העולה‬ ‫היו ישראל בכל שלימותם‪ .‬הוא ירד וכו'‪ :‬ועוד‪ .‬ובהפסק האו"ח הוא מתבטל מתחתון‪.‬אכיל‬ ‫וקרבנין לכפרא על נפשייהו‪ .‬וכל נהורין דהוו‬ ‫נהירין לישראל כלחו ר( אתחשכו‪.‬ואתחרבו ואשתציאו בגיניה‪ .‬שעם הקרבנות‬ ‫קרבנין כגבר תקיף‪ .‬וז"ש‬ ‫וז"ש נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה‬ ‫בזמנין קדמאין‪ .‬היו מעלים מ"ן לזווג העליון‬ ‫הקרבנות כאיש גבור‪ .‬הוא‪.‬‬ ‫עד הבינה‪ .‬‬ ‫ר( ב"א קמא וישב מד סה‪.‬שהאו"י נזון מהמ"ן ומתגדל‬ ‫כאיש גבור‪ .‬והיה או"י רובץ על הטרף‪.‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫הבינה קבל המע"ט והמ"ן שהעלו בני ישראל‪.‬שמקריבין את ישראל לאביהם‬ ‫אכיל קרבנין כגבר תקיף בקומה זקופה‬ ‫שבשמים‪ .‬כנהר שמימיו‬ ‫ע"ג מדבחא רביץ על טרפיה שראו את‬ ‫נמשכים ממעלה למטה בלי הפסק‪ .‬היה המ"ן עולה‬ ‫)עי' כל זה בספרי פתיחה לחכמת הקבלה דף‬ ‫ד' אות י"ד(‪.‬ששם אור החסדים והשפעה בסוד‬ ‫וזהו אמרו וכל כלבין הוו מתטמרין‬ ‫אריה‪ .‬נ"א דהא בקדמיתא מאב וכו'‪.‬והוו חמאן ליה‬ ‫העליונים‪ .‬וכיון שהיו על שלימותם והיו מעלים‬ ‫בגבורה‪ .‬ואז היתה יורדת‬ ‫המסך ולהעלאת או"ח כנ"ל‪ .‬אור הבינה הנמשך ממעלה למטה‬ ‫מימוי לתתא‪ .‬הוא ירד‬ ‫או"י על המ"ן‪ .‬שהוא שם החסד‪ .‬דדבחין דבחין‬ ‫מהקרבן‪ .‬‬ ‫והכה את הארי‪ .‬וכל הקלי' ברחו ונתרחקו מהם‪.‬ואור החסדים של בינה נמשך בסוד‬ ‫צו( ותו‪ .‬‬ ‫נמצאים בשלימות‪ .‬בדוגמת בעל החיים שמתקיים‬ ‫היו נחבאים מלפניו‪ .‬כי‬ ‫שבשמים‪ .‬‬ ‫וראו איך המ"ן שלהם הוא בחינת טרף לבינה‬ ‫דהיינו אפילו האורות דו"ק ואורות דבי"ע‪.‬ונמשכו מיין דוכרין שהם המוחין‪.‬וע"כ אם קומת‬ ‫מעבירים ומכפרים כל הכתמים מהבגד‪ .‬כי הקליפה של‬ ‫הקבלה‬ ‫‪104‬‬ .‬ונבחן שהאריה של‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫מקמיה ולא נפקי לבר‪ .‬‬ ‫את הקרבנות שב"י מקריבים עליו‪ .‬שהוא אוכל וגדל ע"י‬ ‫שהיו זובחים‪ .‬כי לפי שהיו ישראל‬ ‫שעל המסך‪ .‬‬ ‫עלאה‪ .‬‬ ‫הזה היה מושך מימיו למטה‪ .‬כשהנהר‬ ‫דהיינו המ"ן‪ .‬בזמנין קדמאין‪ .‬שהאריה‬ ‫נק' קרבנות‪ .‬‬ ‫דרך אמת ל( שזובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשותיהם‪.‬וע"כ‬ ‫האו"ח עולה בגבורה גדולה‪ .‬כי היו זובחים זבחים‬ ‫כי עקרו של הקרבן‪ .‬היתה מדת ההשפעה‪ .‬שהיה שורף‬ ‫מהמסך‪ .‬ל( דדבחין דבחין‪ .‬לקטרג‪.‬וכל הכלבים‪ .‬שע"י רחיצה‬ ‫כן קומת האו"י הנמשכת בו‪ .‬‬ ‫בגד מוכתם ומלוכלך בכתמים‪ .‬‬ ‫אלא כלהו נהורין שהיו מאירים לישראל נחרבו‪.‬והיו רואים‬ ‫גודל או"י נמדד במדת האו"ח שעולה מעל‬ ‫אותו על המזבח רובץ על טרפו‪ .‬ולא יצאו לחוץ‪ .‬שהוא טרפו ומזונותיו כנ"ל‪ .‬‬ ‫קומת האו"ח נמדדת במדת גדלה של הכאת‬ ‫שה"ס לכפרא על נפשייהו‪ .‬בדמיון‬ ‫למעלה‪ .‬‬ ‫מ"ן רק לעשות נ"ר ליוצרם‪ .‬אמרו ז"ל‬ ‫הוא מת‪ .‬‬ ‫צו( ותו הוא ירד והכה את הארי‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קד‬ ‫מואב‪ :‬ד דהוו מאב דבשמיא‪ .‬וקרבנין לכפרא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ד נ"א דהוא‪ .

‬‬ ‫שהיו ישראל שלמים‪ .‬ונבחן‬ ‫דעבדין‪ .‬ז נ"א קמיה‪.‫קה‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫על נפשייהו‪ .‬‬ ‫אכיל קרבנין‪ .‬שהיא מזונותיו של אריה‬ ‫כן קליפת הכלב היא כולה לקבל ולא להשפיע‬ ‫)כנ"ל בדיבור הסמוך(‪ .‬והיא‬ ‫אלא כלב‪ .‬בסו"ה הצילה מחרב‬ ‫שהם' מתחלפת בן'‪ .‬‬ ‫נפשי מיד כלב יחידתי )תהלים כ"ב(‪ .‬במקום‬ ‫ל'(‪ .‬מעל המזבח‪ .‬הנה אז כל כלבין הוו‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫שהיתה בקומה גבוהה מאד‪ .‬כמ"ש בזוהר‬ ‫זאת אותו צד האחר‪ .‬‬ ‫ת( בהשמטות ח"ב ד' רעה‪ .‬נחשב‪ .‬‬ ‫מ"ן בגבורה גדולה‪ .‬ו רביע כצ"ל )אה"ל(‪ .‬ולעלוקה שתי בנות הב הב )משלי‬ ‫לאכול את הקרבנות‪ .‬שמתוך כך נמצאה מדת האו"ח‬ ‫כי הוא בור ריק ואין בו מים )בראשית ל"ז(‪.‬כי הוא‬ ‫כי הם קשורין בקליפת כלב‪ .‬לתוך הבור‪ .‬בסוד אין אני‬ ‫קרבנין כגבר תקיף‪ .‬והם יצאו עתה ונגלו‬ ‫צז( כיון דגרמו חובין וכו'‪ :‬כיון שגרמו‬ ‫ממחבואיהם בשליטה גדולה‪ .‬‬ ‫צז( ח כיון דגרמו חובין‪ .‬כביכול‪ .‬‬ ‫דעלמא הדין‪ .‬והאור‬ ‫כלום‪ .‬‬ ‫אכיל קרבנין‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫היינו לעיניו של צד האחר הרע‪ .‬ולפיכך‪ .‬כי אין הוא בכלל אדם‪.‬וקטיל לההוא‬ ‫אריה‪ .‬כי העלו‬ ‫אחרא בישא‪ :‬כי שורש הקבלה לעצמו הוא‪.‬שהרג אותו‪.‬לעינהא דסטרא‬ ‫מתטמרין מקמיה ולא נפקי לבר‪ .‬כי בלאדן הוא אותיות בלאדם‪.‬ומה שמו של אותו הכלב‪.‬‬ ‫בגבורה גדולה‪ .‬כיון שראה‬ ‫הקבלה לעצמה‪ .‬הוא‬ ‫הכה את הארי ודאי‪ .‬ולא נפקי לבר‪.‬בחי' האריה נסתלק‪ .‬ו רביץ על טרפיה‪ .‬‬ ‫כי כמו שהאריה‪ .‬‬ ‫הב‪ .‬ונפסק הזווג‪ .‬שבזה נתנו כח למסך‬ ‫בעינים‪ .‬הב לן עותרא דעלמא דאתי‪.‬הוא ירד לתוך המדרגות שלמטה‬ ‫והרג אותו האריה‪ .‬הוא כולו‬ ‫פירוש‪ .‬כנ"ל‪.‬וכל כלבין הוו‬ ‫מתטמרין ז מקמיה‪ .‬כמ"ש חז"ל במדת‬ ‫מב"ן ומס"ג כנ"ל‪ .‬שה"ס החסד‪ .‬שכל חסד‬ ‫העליון שהוא‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫וז"ש‬ ‫‪105‬‬ .(:‬‬ ‫כביכול כאלו קטיל לההוא אריה‪ .‬‬ ‫דרך אמת מ( לתת לו טרף שלו מהקרבנות‪.‬‬ ‫והיא הקליפה החזקה ביותר‪ .‬כי בזמן‬ ‫נתעלה למעלה לשורשו ונעלם מהתחתונים‪.‬כי מתוך שנתבטלה בחינת המסכים‬ ‫להשפיע ולא לקבל כלום‪ .‬לתוך הבור‪.‬גם אלו‬ ‫והוא יכולים לדור במדור אחד )סוטה ה'(‪.‬וכדין‪ .‬‬ ‫הרעות דס"א הנק' בור‪ .‬‬ ‫ש( ב"א קצא ב"ב סז ז"ח ד' לב‪ :‬תק"ח ד' קז‪:‬‬ ‫ח כיון דגרמו חובין דישראל איהו וכו' כצ"ל )אה"ל(‪.‬ושדרת לחד‬ ‫העונות‪ .‬‬ ‫דס"א בישא כי הכאת הארי היתה לעיניהם‬ ‫ולא יצאו ממחבואן לחוץ‪.‬‬ ‫שפניו פני אריה‪ .‬שהן בורות נשברות‬ ‫אשר לא יכילו המים‪ .‬והוו תמאן ליה‬ ‫ע"ג מדבחא‪ .‬דלא בעא למיהב ליה מ( טרפיה כדבקדמיתא‪ .‬הוא הכה את הארי‪ .‬לגרמייהו הוא דעבדין )ב"ב י'‪.‬‬ ‫ביותר כנגד אור היחידה‪ .‬וזכו לבחינת אריה‪.‬ואותו האריה מה שמו‪ .‬כביכול קטיל ליה‪ .‬מכונה בשם כלב‪ .‬כי משום שלא רצה לתת‬ ‫כלבא למיכל קרבנין‪ :‬כי הלעומת דאריה‬ ‫לו טרפו כבתחילה‪ .‬ופני כלב‪.‬גם ישראל לתתא לא יכלו‬ ‫החסיד‪ .‬שלי שלך ושלך שלך )אבות פ"ה(‪.‬אוריאל שמו‪.‬‬ ‫הלעומת של האריה דאכיל קרבנין הנזכר‪.‬לעינהא דסטרא אחרא בישא‪ .‬הוא הכלב הצועק תמיד הב‬ ‫ע"כ ודאי‪ .‬דצווחין ככלבא ואמרין הב לן עותרא‬ ‫האריה‪ .‬כיון דחמאת‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ה נ"א מעילא‪ .‬ד"י ויקרא רעט צו קכט‬ ‫קלח בלק תעח פנחס ריח ת"ז תכ"א ד' סב‪ :‬סג‪.‬וז"ש‪ .‬בסוד העין רואה והלב חומד )רש"י‬ ‫שבמלכות לדחות האור העליון ממנו ולמעלה‬ ‫סוף פ' שלח (‪ .‬כולן ברחו‬ ‫וז"ש הכה את הארי לתוך הבור לעינהא‬ ‫ונסתתרו מפחד גבורתו של האריה ההוא‪.‬ת( אכיל קרבנין כגבר תקיף‪ .‬לתוך הבור‪ .‬כמ"ש בחסידי אומות העולם‪ .‬ובחי' הקבלה הזו נק' בור‪.‬בסוד אכיל‬ ‫שאין האור העליון נמשך לשם‪ .‬התגבר ושלח כלב אחד‬ ‫על הכתוב‪ .‬ואחיזתה מתחזקת‬ ‫בלאדן שמו‪ .‬‬ ‫להעלות עוד מ"ן‪ .‬איחו נחית לגו דרגין דלתתא‪ .‬‬ ‫הקליפות הקשות שהן הכלבים‪ .‬הוה נחית ה מלעילא דיוקנא דחד ש( אריה‪ .

‬ב( צו קלב בהר מב‬ ‫בלק תעט פנחס ריח תקכה ת"ז תכ"א ד' סב‪ :‬ג( ב"ב נ קסז יתרו רלח צו קכט קלד בלק תעט‪ .‬‬ ‫תיכף ומיד אחר הזווג דע"י‪ .‬ע"כ‬ ‫השפעה כנ"ל‪ .‬אלא כלבא ואנפי כלבא‪.‬ה( דלאו איהו בכלל ע( אדם‪ .‬והוא הכה את איש מצרי איש מראה‪.‬שבכל פעם שחטאו‬ ‫פירוש‪ .‬שע"כ אמרו ז"ל אתם קרואים‬ ‫לא תירא לביתה משלג‪ .‬שה"ס‬ ‫השפעה‪ .‬ד( צו קכט‬ ‫בלק תעט‪ .‬ו( )שמואל ב כג(‪ .‬וזה אמרו ויכיל‬ ‫אדם‪ .‬‬ ‫ביתה לבוש שנים‪ .‬לגרמייהו הוא‬ ‫למיסבל אשא תקיפא‪ .‬ע"כ יכלה לסבול אש חזקה‪.‬ט( והוא הכה את איש מצרי‪ .‬‬ ‫צט( מה כתיב בתריה‪ .‬וכנגד הדינין הללו אמרה הנוקבא‪.‬איש מראה‪ .‬איחו אסתלק ומנע מנייהו‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ט נ"א עלאה ל"ג‪ .‬‬ ‫בלק תעט פנחס ריח תקכה תרפ ת"ז תכ"א ד' סב‪:‬‬ ‫ז"ח ד' פו‪ .‬שה"ס ימין‪ .‬ומשום שביתה לבוש בב' אשיות‪ .‬וסוד הבינה הוא‬ ‫הנ"ל‪ .‬י נ"א ועל דא כתיב בתריה והוא‬ ‫א( בהשמטות ח"ב ד' רעח‪) .‬ח( )שם(‬ ‫ויחי תכד תרומה רלג‪ .‬‬ ‫בכתוב אח"ז‪ .‬הרומז לב'‬ ‫החסד כנ"ל‪ .‬ופניו אל הימין‪ .‬היינו‪ .‬בגין‬ ‫דכל ביתה ח( לבוש שנים‪ .‬ביומא דגרמו חובין‪ .‬תק"ח ד' קיז‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫‪106‬‬ .‬ד"י( צו קלג בהר מג‬ ‫הכה את איש מצרי‪ .‬‬ ‫צט( מה כתיב בתריה וכו'‪ :‬מה כתוב‬ ‫עד כאן הוא סוד הכתוב‪.‬ולא אומות העולם קרואים‬ ‫מתמתק תוך האשיות שלה‪ .‬אמאי‪ .‬ה"ס ב' אשיות‬ ‫שה"ס אד"ם בגי' מ"ה‪ .‬ס( בלאדן שמיה‪ .‬הדינין שכנגד הזכר נק' שלג‬ ‫ישראל‬ ‫וע"כ נבחנים שנמשכים מבי דינא עלאה‪.‬ואש שלה‬ ‫עצמה‪ .‬בגין דכל‬ ‫כי הז"א נק' אדם בעת שיש בו מוחין מהבינה‪.‬‬ ‫ונתבטלו ב' האשיות הללו‪ .‬למה אינה מתיראת‪ .‬‬ ‫המכונה שלג‪ .‬שמיה דההוא כלבא‪ .‬שזה דין העליון‪.‬שהוא אור‬ ‫סמכוני באשישות )שה"ש ב'(‪ .‬הוא מסובב ובא לאחר מכאן‪.‬ואז אחר שיש לה ב' אשיות אלו‪ .‬דהיינו הדינין הקשים‬ ‫שמיה דלאו איהו בכלל אדם‪ .‬ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא‬ ‫ט עלאה י ועל דא כתיב ז( לא תירא לביתה משלג‪ .‬דא דינא עלאה‪ .‬כלומר האור‬ ‫אשיות‪ .‬בלאדן‬ ‫משלג דא דינא עלאה‪ .‬ז( )משלי לא( ויחי תרא חקת פד‪ .‬שהשלג הזה עוזר‬ ‫דעבדין )ב"ב י‪ .‬ומה שמיה דההוא‬ ‫כלבא‪ .‬נגלה‬ ‫למעלה מן בית הדין העליון‪ .‬‬ ‫בסיפא‪ .‬‬ ‫ס( בל אדם שאינו אדם ולא בצורת אדם והמ"ם והנו"ן מתחלפין באותיות א"ב ג"ד וכו'‪.‬‬ ‫צח( ו( ביום השלג‪ .‬שמיה דההוא אריה אוריאל‪.‬דאנפוי ד( אנפי אריה‪ .‬‬ ‫שלה מוציאה צינתם‪ .‬וע"כ כתוב‪.‬הכא רזא‬ ‫דקרא אתא לאודעא‪ .‬בסו"ה ופני אריה אל הימין לארבעתם‬ ‫ממתקת את הדינין הקרים דשלג‪ .‬ואדרבה‪ .‬השלג‬ ‫אדם )יבמות ס"א‪ (.‬ויכיל למיסבל אשא תקיפא‪ .‬חזרו הדינין דשלג‬ ‫צח( ביום השלג ביומא וכו'‪ :‬ביום‬ ‫לתוקפם‪ .‬‬ ‫אחר שנתבטלו המסכים והזווגים דב"ן ודס"ג‪.‬ג( אוריאל‪ .‬‬ ‫החסד‪ .‬משום דכל חסד דעבדין‪ .‬די בכל זמנא דישראל חבו‪ .‬וז"ש לא תירא לביתה‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫ע( בל אדם‪.‬ה( ויקהל שפג אדרא רבא שמ‪ .‬‬ ‫דרך אמת נ ( צו נ " ב פ ' בלק רי " א א ' ולהלן רי " ג ב ' ע לה ב ' דף ב ' ונשא קמ " ג ב ' ויקהל רי " ד ב ' ‪.‬נק' אורי‪-‬אל‪ .‬משום שכל‬ ‫ביתה לבוש שנים‪ .‬ההוא סטרא אחרא אתתקפת ושדרת לחד א ( כלבא ב ( למיכל נ( קרבנין ‪.‬כי אינם נמתקים רק בסיפא שהוא‬ ‫דאנפוי אנפי אריה‪ :‬סוד שם א"ל הוא‬ ‫הנוקבא‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קו‬ ‫הכי ‪ .‬ע"כ רזא דקרא‪.‬עד מה כתיב ל"ג‪.‬ביום שגרמו העונות‪ .‬ומן לא תירא‪ .‬אלא כלבא‪:‬‬ ‫דדכורא הנק' דינא עלאה‪ .‬היא‬ ‫הנמשך מהשם א"ל‪ .‬ט( )ש"ב כג( להלן קמז‪.‬‬ ‫נ( ומה שמיה דההוא אריה‪ .‬שהדין נדון‬ ‫וכו'‪ :‬רומזים בזה‪ .‬‬ ‫אחריו‪ .‬ע"כ רזא דקרא‪ .‬שנים‪ .‬אש של מעלה שהיא הבינה‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ודינין אלו קשים מאד ברישא אלא שנייחים‬ ‫וז"ש‪ .‬ומשמיענו שעתה‬ ‫נוטריקון בל‪-‬אדם כי מ' מתחלפת בנ'‪.‬כי האש‬ ‫)יחזקאל א'(‪.‬אמאי‪ .‬אבל המובא‬ ‫לא תירא לביתה משלג‪ .‬‬ ‫כאן בא סוד הכתוב להודיע‪ .‬כי המובא עד כאן‪ .‬מה כתיב בתריה‬ ‫השלג‪ .‬והאריה ההוא‪ .(:‬וע"כ נקרא בלאדן שהם‬ ‫לה לסבול את האשיות שלה‪ .

‬שהוא הנוקבא‪ .‬כי יתר כל הנביאים‬ ‫דהוה נהיר לון לישראל ומאן איהו‪ .‬‬ ‫האלקים‪ .‬כ( )במדבר יב( וישלח קה‬ ‫לישראל ומאן איהו איש מראה הכא רזא דקרא וגו'‬ ‫יתרו שיג שכט צו לו אחרי מות פח שצז שלח שי‬ ‫)אה"ל(‪ .‬‬ ‫ומטה האלקים בידי‪ .‬וז"ש איש האלהים‪ .‬כש"א‬ ‫בחידות‪ .‬והיה‬ ‫האורות שהיו מאירים להם‪ .‬הוא משה‪ .‬‬ ‫ה'‪ .‬‬ ‫ק( איש מראה‪ :‬כד"א כ( ומראה ולא בחידות‪ .‬שהיא מלכות‪ .‬ונמצאים הם תחתונים ממנה‪ .‬זהו אור‪ .‬אין כוונת הכתוב על איש ממש‪.‬שהיא‬ ‫במצרים נולד‪ .‬הוא הכה את איש‬ ‫בונה ומשפיע מהז"א אל הנוקבא‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫פירוש‪ .‬לגאולת ישראל‬ ‫קא( וביד המצרי חנית‪ :‬זו היא מטה‬ ‫ממצרים‪.‬‬ ‫על ידיה‪ .‬פ( שמות קצו‬ ‫בשלח צ תכד משמטים שעו שפג בהשמטות ח"ב ד' רעא‪ .‬שהיא הנוקבא‪ .‬משה‪:‬‬ ‫היו מרכבה לנוקבא‪ .‬רעב‪) .‬הוא הכה את איש מצרי‪ .‬מ( בעלה דההוא נ( מראה‪ .‬וז"ש‪ .‬וכו' )שמות ב'(‬ ‫ושם זכה לאור העליון‪ .‬וחקוקה בו חקיקה קדושה‪.‬והיה בונה ומשפיע‬ ‫אלא על נהורא‪ .‬חייך‪.‬‬ ‫כד"א צ( ומטה פ( האלהים בידי‪ .‬הוא נסתלק‪ .‬היינו כמו שאתה אומר‪ .‬משא"כ שאר‬ ‫מצרי‪ .‬ותמן אסתליק לנהורא עלאה‪.‬ושם נתעלה לאור‬ ‫נק' כבוד ה'‪ .‬ושם נגדל‪ .‬כי משה היה מרכבה לז"א‪ .‬והנוקבא היתה משפעת‬ ‫כלומר‪ .‬ושם גדל‪ .‬מ נ"א הוה‪.‬‬ ‫האלקים כביכול‪ .‬ומראה ולא‬ ‫השם הקדוש‪ .‬ד"י( שלח שטו ת"ז ת"ס ד' צג‪ :‬ז"ח‬ ‫ד' ל‪ :‬צ( ב"א רסב משפטים שפו בהשמטות ח"ב ד' רעב‪) .‬שהוא ביטל את האור הגדול ההוא של‬ ‫אליהם‪ .‬וכל נהורין דהוו נהירין כ לון‪ .‬‬ ‫ל דההוא נהורא מ דהוה נהיר לון לישראל‪ .‬דא נהורא‪.‬‬ ‫קא( ע( וביד המצרי חנית‪ .‬כי‬ ‫הוא היה מרכבה לז"א‪ .‬לא לזה נתתי לך את המטה שלי‪ .‬ומנע מהם כל הטוב וכל‬ ‫הנביאים‪ .‬דהיינו אותו האור שהיה מאיר‬ ‫הנביאים היו מרכבה לנוקבא‪ .‬והם מושפעים‬ ‫להם לישראל‪ .‬כי ביטל והעלים את האור‪.‬איש‬ ‫ויך את הסלע במטהו פעמים‪ .‬איש‪ .‬דההוא נהורא‬ ‫דלא זכי בר נש אחרא‪ .‬‬ ‫ת"ז תי"ח ד' לא‪ :‬ל( )דברים לג( וישב רפב ויחי‬ ‫תקנט תרומה תקפז ואתחנן לא‪ .‬שהוא נמסר בידו‪ .‬מה דלא זכי בר נש אתרא‪.‬משה‪ .‬‬ ‫ביאור‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫‪107‬‬ .‬ומי הוא‪ .‬דכתיב י( ותאמרנה‬ ‫איש מצרי הצילנו וגו'‪ .‬כביכול‪.‬ומכנהו איש מצרי‪.‬‬ ‫כביכול‪ .‬שכתוב עליו‬ ‫מן הנוקבא‪ .‬כי זכה להנהיג מדרגה זו‬ ‫לא יהיה עוד בידך מכאן ולהלאה‪.‬ובמטה הזה חטא בסלע‪ .‬‬ ‫ויגדל משה ויצא אל אחיו‪ .‬בעלה של אותו מראה כבוד‬ ‫משה‪ .‬‬ ‫הוא משום דזכה לאנהגא דרגא דא‪ .‬‬ ‫ומנהיג את דרגא דא‪ .‬כמו שאתה אומר‪.‬ותמן אתיליד‪ .‬איש הוא כמו שאתה אומר‪ .‬ס( בהשמטות ח"א ד' רנא‪ :‬ד"י ע( )ש"ב כג( להלן קמט‪ .‬ד"י( ז"ח ד' ל‪:‬‬ ‫דרך אמת פ( בראשית מ"ז ע"א‪.‬ולמה נבחן לבעלה דשכינתא‪.‬ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫כ נ"א ליה )אה"ל(‪ .‬ל נ"א דא הוא נהורא דהוה לון‬ ‫י( )שמות ב( שמות רלב‪ .‬ומאן איהו‪ .‬כד"א ל( איש האלהים‪.‬‬ ‫ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו'‪ .‫קז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫כל טבין‪ .‬מ( )מארי דביתיה(‬ ‫ב"א קמח ויחי תקנז פקודי רפד )כלת משה( שמות סא בח"ג צ"נ משפטים תכג תרומה רסג ויקרא מו‬ ‫נשא קצג פנחס רנב תשצב כי תצא טז‪ .‬כי שם‬ ‫בעלה דההוא מראה‪ .‬הרי ששום איש בעולם לא זכה‬ ‫משום כי במצרים נולד‪ .‬נ( בא רטז יתרו שיג שכח משפטים תכג פקודי תשכט פנחס קעד‬ ‫כי תצא צ ת"ז תי"ח ד' לא‪ .‬‬ ‫העליון‪.‬מה שלא זכה לזה איש אחר‪.‬ותמן אתרבי‪ .‬ומונהגים‬ ‫הארת משה אל ישראל‪ .‬וזהו המטה שנברא ערב‬ ‫ק( איש מראה כד"א וכו'‪ :‬איש‬ ‫שבת בין השמשות‪ .‬דזכה לאנהגא דרגא דא בכל‬ ‫רעותיה בארעא‪ .‬אמר לו הקב"ה‪.‬מה‬ ‫ונבחן כאלו קטיל יתיה‪ .‬דכתיב‬ ‫למדתו של משה‪.‬‬ ‫בארץ בכל חפצו‪ .‬‬ ‫מראה‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬דא פ( מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה‪.‬ס( כבוד ה'‪ .‬כי ההפרש בין משה לשאר‬ ‫ישראל‪ .

‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫מכונה הזווג בשם דיבור‪ .‬כד"א ש( ויך את‬ ‫הסלע במטהו פעמים‪ .‬פנחס תצח כי תצא ס ז"ח ד' ל‪) :‬צור( בשלח תלא בהשמטות ח"ב ד' רעא‪ :‬רעב‪ .‬ואור זה נמנע מישראל‪.‬היינו‪ .‬אם מבינה אם ממלכות‪.‬‬ ‫או לבינה כנ"ל‪ .‬אם היא מלכות‪ .‬עד שאין להבחין‬ ‫בה‪ .‬שאז אין היכר‬ ‫האלהים לא היה בו היכר אם הוא שייך למלכות‬ ‫בהם מאין מוצאם‪ .‬וז"ס‬ ‫של בחינת הב"ן עם הס"ג ע"י הכאת הסלע‪.‬ת( )ש"ב כג( ב"א רסג כי תצא‬ ‫עו‪ .‬ולבחי' איש האלהים בסוד כלת משה‪. ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קח‬ ‫ק( וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא‪ .‬ומטעם זה‬ ‫דהיינו בצור ובסלע‪ .‬וגליפא קדישא‪.‬כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים‬ ‫המטה שנברא ע"ש בין השמשות‪ .‬וביטול הב"ן‬ ‫בפרשת חוקת )במדבר כ'( נאמר ודברתם אל‬ ‫אינו נוגע אליו כלל‪ .‬כי מתוך שמטה‬ ‫הדברים שנבראו בין השמשות‪ .‬‬ ‫בעת שעולה לאו"א‪ .‬‬ ‫כחו יפה להמשיך להם לישראל כלהו נהורין‬ ‫ויהרגהו בחניתו‪ .‬ר( בשלח תלא משפטים שפג בהשמטות ח"ב ד' רעב‪:‬‬ ‫ד"י‪ .‬והיינו‬ ‫המלכות לאו"א‪ .‬כי הוא עוד חטא ביותר בדבר החיבור‬ ‫במקומם עצמם מכונה בשם זווג דהכאה‪ .‬דהיינו‬ ‫דבוקים יחדיו נתבטל גם הס"ג עם הב"ן‪.‬כנ"ל‪ .‬ה"ס מיתוקה‬ ‫משה‪ .‬והנוקבא משמשת במאנין‬ ‫שע"כ נחרבו בינתיים המקדשין וכו' ע"ש‪.‬שמשום אותו החטא‬ ‫וכל הנסים והנפלאות‪ .‬‬ ‫כלל הס"ג‪ .‬כי‬ ‫כי ביטול הס"ג נעשה בדינא קשיא‪ .‬היינו בדין קשה‪ .‬‬ ‫קב( מיד ת( וירד אליו בשבט‪ .‬כי מלבד‬ ‫הגדול של המלכות בבינה‪ .‬כי באמת‬ ‫הצור ה"ס מלכות שבה נוהגת הכאה‪ .‬‬ ‫וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא‪.‬וז"ס‬ ‫בסלע‪ .‬וב' החקיקות הללו היו כלולות‬ ‫אליו בשבט‪ .‬‬ ‫אינה ניכרת לבחינת מלכות‪ .‬ונמצא חב בסלע כי בו אינה נוהגת‬ ‫השמשות‪ .‬ד"י( פנחס תרצט ז"ח בשלח יח‪ .‬יש לזכור כאן כל‬ ‫והוא הנקרא מטה האלהים על שם הבינה‪.‬וז"ס עשרת‬ ‫וז"ש ובהאי חב בסלע‪ .‬כי ז"ס הכתוב יודע‬ ‫הסלע וכו'‪ .‬ועל ידו זכה משה לבינה‬ ‫נכנס לארץ הקדושה‪ .‬ובסוד הבינה‬ ‫ס"ג לנצחיות‪ .‬‬ ‫עלאה‪ .‬ולא הוה בידיה לעלמין‪ .‬מטעם‬ ‫מיד המצרי‪ .‬ויהרגהו בחניתו‪.‬ויגזול את החנית‬ ‫במטה כמו בחינה אחת בלי היכר כנ"ל‪ .‬‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ק( בשלח צ תכד בהשמטות ח"ב ד' רעא‪) :‬ד"י(‪ .‬כמ"ש בזהר תצא אות ע"ו(‪.‬‬ ‫משה לא יהבית לך מטה דילי להאי‪:‬‬ ‫חקיקה דשמא קדישא‪ .‬וז"ס חטאו של‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬כי בשבת עולה‬ ‫שהכה בו בצור‪ .‬אבל‬ ‫אין לו שום חיבור עם הב"ן‪ .‬שהוא החנית‪ .‬בין השמשות‪ .‬‬ ‫דאמא‪) .‬א( ויגזול את החנית מיד‬ ‫המצרי‪ .‬כנ"ל אות י"ז(‪ .‬‬ ‫לא נתתי לך המטה שלי שתשמש עמו גם‬ ‫שממנה נמשכה הקדושה‪ .‬‬ ‫בבחינת הסלע‪.‬היינו כי מאותה שעה נמנע ממנו‬ ‫שהוא נברא ע"ש בין השמשות‪ .‬דמההיא שעתא אתמנע מניה‪ .‬והזווג החיצון של זו"ן דהיינו‬ ‫ישראל‪ .‬והזווג הפנימי של זו"ן‪ .‬בדינא קשיא‪ .‬ולא‬ ‫הבינה במלכות‪ .‬ובהאי חב ר( בסלע‪ .‬ונעשית בינה‪ .‬ע"כ יצא לו לשמש עמו גם‬ ‫כי גם בנוקבא עצמה אין אז היכר‪ .‬ולא‬ ‫עם ה"ת‪.‬כי שמש במטה שלו פעמיים‪ .‬מורה על בחינת בינה‪.‬א"ל קב"ה‪ :‬משה לא יהבית לך מטה דילי להאי‪ .‬אלא מתוך שהס"ג והב"ן היו‬ ‫נקראת סלע‪ .‬הכה גם בסלע‪ .‬ובע"ש בין‬ ‫פעמיים‪ .‬מכונה הזווג דהכאה‬ ‫ומאותו הטעם נתבטלה גם הארת משה לבני‬ ‫בשם דיבור‪ .‬‬ ‫כמביא‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫‪108‬‬ .‬ולכן וירד אליו בשבט בדינא קשיא‬ ‫והכית בצור ויצאו ממנו מים וכו'‪ .‬וע"כ היה‬ ‫המטה‪ .‬ואז היה תיכף הב"ן עולה ונעשה‬ ‫והנה המלכות נקראת צור‪ .‬כי מכח הזווג הגדול דעתיק יומין‬ ‫והיא הנקראת חנית בסוד ו' דהוי"ה המזדווג‬ ‫לא היה צריך להתבטל רק הב"ן לבדו‪ .‬אבל גם‬ ‫הכאה אלא דיבור‪) .‬שהם סוד המשכת אורות‬ ‫שהכה את הסלע במטה ההוא‪ .‬‬ ‫שבפרשת בשלח )שמות י"ז( נאמר לו למשה‬ ‫כנ"ל‪ .‬‬ ‫להבין הדברים‪ .‬או בינה‪ .‬ד"י ז"ח ל‪:‬‬ ‫ש( )במדבר כ( בהשמטות ח"ב ד' רעב‪) .‬חייך‬ ‫לא יהא בידך מכאן ולהלאה‪.‬אמר לו קב"ה‪.‬הוא מת‪ .‬‬ ‫מורה על המלכות שהיא רק גליפא לקבל את‬ ‫קב( מיד וירד אליו וגו'‪ :‬מיד וירד‬ ‫שמא קדישא‪ .‬אינה עוד בינה ממש‪ .‬‬ ‫המתבאר לעיל )אות צ"ד ד"ה וטעם‬ ‫הסתלקותו(‪ .‬ולא היה עוד בידו לעולם‪.‬כי הסלע שהוא במקום בינה‪.‬א( )שם( משפטים שעו‪.

‬שנתדבק‬ ‫לא בא אליהם‪.‬היא‬ ‫מושכת בזה אליה‪ .‬עם כל זה‪ .‬כמבואר‪ .‫קט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫על ההוא חובא דמחא בההוא מטה‪ .‬ולא עאל לארעא נ קדישא‪ .‬מת‪ .‬‬ ‫הכי נכבד‪ .‬כי גם הס"ג‬ ‫נתבטל בגלל עליה זו‪ .‬‬ ‫דוד אל משמעתו‪ .‬שלא נפרד מלוח לבו לעולם‪.‬וע"כ נק'‬ ‫מ"ן ולקבל מהם עוד‪.‬בסוף כולם‪ .‬ומנייהו איהו הוה נטיל ע ואתקרב‪ .‬כנ"ל‪ .‬ג"ר שהן חב"ד‪ .‬‬ ‫ע"ד(‪ .‬‬ ‫בבחי' הכאה‪ .‬שהלבנה עושה לשמש‪ .‬‬ ‫שה"ס ארץ ישראל‪ .‬‬ ‫מעלתו הנשגבה ברעותא דלבא‪ .‬וע"כ נתבטלה הארתו לעלמין‪.‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ונשמת בניהו הבאה מהזווג הגדול דעתיק‬ ‫כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות‪ .‬והוא‬ ‫מ"מ וישימהו דוד אל משמעתו‪ .‬‬ ‫כי הב"ן עצמו נתחדש אח"כ ונעשה ס"ג‬ ‫שלהם שבאו בזה אחר זה‪ .‬פ דחושבנא כצ"ל )אה"ל(‪.‬דאיהו נטיל‬ ‫מנהון‪ .‬ובטרם גמר התיקון‪.‬כי החנית היה שייך באמת‬ ‫איהו הוה נטיל ואתקרב‪ .‬ד( וישימהו דוד אל‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫נ נ"א קדישא ל"ג‪ .‬וז"ש ויהרגהו בחניתו‪ .‬ויהבי ליה ברעותא דלבא‪ .‬‬ ‫קג( ב( מן השלשים‪ .‬וע"כ אין עוד ענין לשימוש המטה‬ ‫השלשה לא בא אינון הוו אתיאן לגביה‪.‬ומנייהו‬ ‫דמההיא שעתא אתמנע מניה ולא הוה‬ ‫בידיה לעלמין‪ .‬וזה הוא‪.‬דוד הוא בחינת המלכות‪ .‬כי אע"פ שהם נתנו לו כל‬ ‫לולא נזהר לשמש עמו רק בצור ולא בסלע‪.‬כי ארץ‬ ‫מסך‪ .‬ונמשכים‬ ‫יהלומון‪ .‬‬ ‫ארעא קדישא‪ .‬נמצא שהוא‬ ‫ועליתה אל הבינה‪ .‬נקראות שלשים‪.‬ע"כ יש חורבנות וגלויות‪.‬ואומר‪ .‬ונשאר לבלי‬ ‫וז"ש ולא עאל לארעא קדישא‪ .‬וז"ש ויגזול את החנית מיד המצרי‬ ‫אל הנשמה שלו לתתא‪ .‬כי המוחין דבינה המאירים‬ ‫קד( ואע"ג דלא עאל וכו'‪ :‬ואע"פ שלא‬ ‫אז בה נקראים קדש‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬משום שהתשבחות‬ ‫שום גלות‪.‬ואנגיד לתתא‪ .‬רב פעלים ומקבצאל בקומה אחת‪.‬וישימהו‬ ‫שיש עליות וירידות‪ .‬‬ ‫קד( ואע"ג דלא עאל במניינא פ וחושבנא דלהון‪ .‬‬ ‫והוא מהטעם הנ"ל‪ .‬ואל השלשה לא בא‪.‬כי מתוך ביטול המסך‬ ‫דב"ן נתבטל לו ג"כ מסך דס"ג‪ .‬‬ ‫דהיינו ג' ספירות שכל אחת נכללת מעשר‪.‬שהיא‬ ‫שהוא היה לוקח מהן והמשיך למטה‪ .‬‬ ‫קג( מן השלשים הכי וגו'‪ :‬מן השלשים‬ ‫וישימהו דוד אל משמעתו‪.‬ע ואתקריב‬ ‫ב( )שם( וירא רט‪ .‬על‬ ‫ויהבי ליה ברעותא דלבא‪ .‬‬ ‫למעלה בסבך עץ קרדומות‪ .‬ג( ואל השלשה לא בא‪.‬דוד שם לבו אליו‪.‬ס הכי נכבד‪ :‬אלין שלשים שנה עלאין‪ .‬‬ ‫הם היו באים אליו ונותנים לו בחפץ לב‪ .‬ולא תהיה יותר‬ ‫והוא לא שם לבו לדוד‪ .‬‬ ‫להיותו‬ ‫שהן כלל המוחין המאירים בשתא אלפי שני‪.‬נעשה עתה כמו מביא‬ ‫מקבל ומתכבד מכל אלו שלשים השנה העלאין‪.‬‬ ‫נכנס במנין וחשבון שלהם‪ .‬‬ ‫הרגל הרביעית של ג"ר‪ .‬ואיהו לא הוי‬ ‫ההוא חובא דמחא בההוא מטה מת‪ .‬כי‬ ‫אתי לגביהון‪ .‬שיהיה מגורו עמו‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב(‬ ‫‪109‬‬ .‬‬ ‫והשירים והחסד‪ .‬המקבץ מכל אלו הזווגים דשתא אלפי‬ ‫פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון )תהלים‬ ‫שני בסוד‪ .‬‬ ‫שכל בחינת השלמות שבמלכות מגולה בו‪.‬כי מחמת העלאת והמתקת המלכות‬ ‫שהיא בניהו בן יהוידע כנ"ל‪ .‬עכ"ז הוא‬ ‫לא היתה בחינת הס"ג מתבטלת עם הב"ן‪.‬ומהם‪.‬‬ ‫בו ולא זז מלוח לבו לעלמין‪ .‬ואתמנע‬ ‫נהורא דא מישראל‪.‬ד( )שם(‪.‬ג( )שם( וירא רי‪ .‬‬ ‫יכול לבא אל שלשים השנה העלאין שהן ג"ר‪.‬ואיהו לא הוי אתי לגביהון‪.‬דהיינו בכשיל וכילפות‬ ‫וז"ש דאיהו נטיל מנהון ואנגיד לתתא‪.‬וע"כ לא היה יכול לבא אצלם להעלות‬ ‫ישראל ה"ס עלית הב"ן אל הס"ג‪ .‬‬ ‫אינון הוו אתיאן לגביה‪ .‬כי כל הקומה‬ ‫שלו היא רק ממה שלקח וקיבץ מהזווגים‬ ‫לב"ן כנ"ל‪ .‬ועתה‬ ‫יומין‪ .‬‬ ‫אבל בגמר התיקון ישאר הב"ן בס"ג לנצחיות‬ ‫כי אין להם פירוד לעולם‪ .‬אלו הם שלשים שנה עליונות‪.‬דאע"ג שלא‬ ‫הוא היה לוקח והתקרב‪ .‬‬ ‫ולא היה מת אלא עולה תכף לבחינת הס"ג‪.‬‬ ‫שהוא נוטל מהמוחין דשלשים שנה‪ .‬ס הכי ל"ג )אה"ל(‪ .‬‬ ‫כצ"ל )אה"ל(‪ .‬והוא מטעם‬ ‫פירוש‪ .‬ועכ"ז ואל‬ ‫לנצחיות‪ .‬‬ ‫לא יכול לבא אצלם אח"ז ולקבל עוד מהם‪.

‬ובפר' וישב קפ"ב ב' דלא מתפרשין לעלמין צדיק‬ ‫וצדק ובפר ' תרומה קל " א א ' קל " ד ב ' פקודי ר " ל ב '‪ .‬כנ"ל‪ .‬‬ ‫ומילי דאורייתא בינייהו‪ .‬לגלות להם דברי תורה‪ .‬בסו"ה בלע המות‬ ‫קמו‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ההוא‪ .‬שהוא רב המנונא סבא‬ ‫קה( נפלו ר' אלעזר וכו'‪ :‬נפלו ר'‬ ‫בעצמו‪ .‬דלא‬ ‫ההוא‪ .‬‬ ‫היה יכול לקבל מדוד‪ .‬מקום החמורים‪.‬כי לא יכלו לסבול את האור‬ ‫בו‪ .‬ולא כמו שחשבו לפני זה שהוא רק‬ ‫אלעזר ור' אבא לפניו‪ .‬עיין לעיל אות צ'(‪.‬קמו והסתכלו לכל הצדדים‪.‬וע"כ‬ ‫הללו‪ .‬לגלות לנו הדברים האלו‪ .‬מעלה אל ז"א‪.‬‬ ‫לבתר שעתא‪ .‬איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה‪ .‬שיתדבק בה‬ ‫וז"ש‪ .‬‬ ‫עתה הכירו דרגתו‪ .‬‬ ‫דוד שם ליה לביה ואיהו לאו לדוד‪ .‬ודאי‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ה( מצורע מו‪.‬באים אליהם הצדיקים‬ ‫להעלות מ"ן להשיג את המדרגות הללו‪ .‬אדהכי והכי לא חמו ליה‪ .‬‬ ‫אתפרש מלוחא דלביה לעלמין כי שלמותו‬ ‫פירוש‪ .‬אמר רבי אבא‪ .‬‬ ‫דרך אמת צ( הנה גם כ"י ובעלה אומר לפעמים שאינן מתפרשין לעולם גם בדף שאחר זה ובדף ל"ו‬ ‫א' דהא קול מדיבור לא מתפרש לעלמין‪ .‬‬ ‫הלכו‪ .‬שהשיגו על ידו‪ .‬ע"ש(‪.‬שתמיד בכל דרך שהצדיקים הולכים‬ ‫שנתנה להם נשמת רב המנונא סבא שיוכלו‬ ‫ודברי תורה ביניהם‪ .‬‬ ‫ולא ראו אותו‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקייא אזלין‪.‬כי‬ ‫לנצח‪.‬ונפלו קמיה‪ .‬כן לא‬ ‫וכו'‪.‬ועד היום קוראים למקום‬ ‫וז"ש‪ .‬על פניהם‪ .‬וטרם‬ ‫להיותו מהזווג הגדול דעתיק יומין המשבית‬ ‫שהספקנו להכיר אותו‪ .‬‬ ‫קח( נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה‪ .‬הנקראת סיהרא‪ .‬ולא‬ ‫לנצח‪) .‬ולפיכך יתבו ובכו ולא יכלו‬ ‫הנק' שמשא‪ .‬וז"ש‪ .‬בגין דתושבחן‪ .‬ושוב רצו להנהיגם‪ .‬צ( דלא אתפרש מלוחא דלביה *( לעלמין‪ .‬בתוך כך‬ ‫בריה דרב המנונא סבא‪) .‬‬ ‫כל הקליפות מהשם ב"ן‪ .‬דוד שם ליה לביה כנ"ל‪ .‬פחדו‪.‬ודא איהו וישימהו‬ ‫דוד אל משמעתו‪.‬אמר ר' אבא‪ .‬נעלם מהם תיכף ולא יכלו למצאו‬ ‫שהמלכות‪ .‬נפלו רבי אלעזר‬ ‫כמו שלא יכול לקבל מן ג"ר‪ .‬שנגלה להם בעת גילוי הסודות‬ ‫לדוד כי דוד הוא רגל רביעית לג"ר‪ .‬יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא‪.‬אדהכי והכי לא חמו ליה כי‬ ‫אחר שזכו לקבל ממנו את מדרגתו הגדולה‬ ‫דתושבחן ושירין וכו'‪ :‬ע"י המ"ן‬ ‫והנשאה‪ .‬לא שם לבו‬ ‫הגדול הזה‪ .‬והיו רוצים להנהיג את החמורים‪ .‬דא הוא רב המנונא וכו'‪ .‬שהיא שלמותה האחרונה‬ ‫כנ"ל‪ .‬קמו‬ ‫ותסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה‪ .‬ושירין ורחמין דסיהרא‬ ‫עביד לשמשא‪ .‬לית פרודא להון צ( לעלמין‪.‬‬ ‫לא ראו אותו‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קי‬ ‫משמעתו‪ .‬דאינון ה( זכאין דההוא עלמא אתיאן לגביהון‪ .‬‬ ‫ועזבו את החמורים‪ .‬ולא הלכו‪ .‬אבל בניהו בן יהוידע‪ .‬ודאי זה‬ ‫יחידה‪ .‬הלך לו ונעלם ממנו‪.‬אחרי מות ע " ז ב ' וירא קי " ב ב ' ק " כ‬ ‫ב' חיי שרה קכ"ג א' נראה דמאי דאמר דלא מתפרשן היינו בזמנא דלאו איהי בגלותא ע"ש‬ ‫וכן בפר' שמות ט' א' וכן בפרשת תרומה קס"ט ב'‪.‬לאחר כך‪ .‬שז"ס שהרכיבם על‬ ‫הוא‪ .‬ע"י תשבחות ושירים ורחמים‬ ‫למללא דא לדא שהיה צערם גדול וישבו‬ ‫היא נמצאת ממשיכה אליה את הארת נשמת‬ ‫ובכו עד ולא יכלו לדבר זה עם זה‪.‬חיה‬ ‫מעולם ההוא‪ .‬‬ ‫בניהו בן יהוידע‪ .‬כנ"ל אות צ"ד ד"ה והענין הוא‪ .‬מה שרב המנונא סבא בא אלינו מהעולם‬ ‫החמורים‬ ‫)דפו"י דף ו' ע"ב *( דף ז' ע"א(‬ ‫‪110‬‬ .‬‬ ‫ולהשיגו עוד‪ .‬ישבו ובכו ולא יכלו לדבר זה‬ ‫קמו והוו בעו למטען לחמרי וכו' ואנחו‬ ‫עם זה‪ .‬למהוי דיוריה בהרה‪ .‬וע"כ לא שם אליו לבו‪.‬ודאי זהו‬ ‫לון לחמרי‪ :‬כי החמרי הם סוד הכחות‬ ‫שלמדנו‪ .

‬‬ ‫וחזק‪ .‬קמי והוו צ בעו למטען לחמרי‬ ‫ולא אזלו‪ .‬‬ ‫החמורים והלך לפניהם להאיר להם את אורח‬ ‫המקובל מזווג דאו"א כדי להחיות העולמות‪.‬שכאן נחקק סוד החכמה‪ .‬דהיינו המלכות‪ .‬כשהם באים לעולם ההוא‪ .‬שהוא ז"א‪ .‬דנגדין מעלמא דאתי לגבי חיי‬ ‫ולהשיגו שנית‪ .‬‬ ‫בלבוש יקר דחסדים הבא מזווג היסודות‪ .‬ועד יומא‪ .‬ומי הוא‪ .‬ו( מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'‪.‬ומביאו‬ ‫בתורה‪ .‬וכיון שהכתוב מדגיש לומר כאן רב‬ ‫טובך ולא טובך סתם‪ .‬‬ ‫כתוב אלא רב טובך‪ .‬לא‬ ‫ברום הרקיעים‪.‬הוו קראן‬ ‫לההוא אתר‪ .‬‬ ‫כלומר שרצו להעלות מ"ן מחדש‪ .‬מה רב טובך אשר צפנת ליראיך‬ ‫הסודות נכללו כאן‪ .‬וע"כ יראו והניחו את החמורים‬ ‫מהבינה‪ .‬וכל הסודות‬ ‫טובך‪ .‬‬ ‫נכללו בפסוק הזה‪ :‬רזא דחכמתא‪ .‬לאינון זכאין‬ ‫עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא‪ .‬ודא איהו ענוגא דחיין‬ ‫דנגדין מעלמא דאתי לגבי ח ( חי עלמין ‪ .‬‬ ‫ועד לא נשתמודע ביה‪ .‬‬ ‫קו( פתח רבי אלעזר ואמר‪ .‬ומאן איהו ז( זכר רב טובך יביעו‪ .‬יש עוד להבין הכתוב‪.‬טובך לא‬ ‫כתיב אלא רב טובך‪ .‬‬ ‫כמה הוא טבא עלאה ויקירא דזמין קב"ה למעבד גבי בני נשא‪ .‬המלה רב‪ .‬וזה ז"א‪ .‬לגלאה לן מלין אלין ‪.‬‬ ‫ט( )ישעיה סג( תרומה יז‪.‬דהיינו על המאורע‪ .‬וכל‬ ‫אלעזר ואמר‪ .‬רב דא אילנא רב‬ ‫עינוגא דחיין‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫של הפרצוף והחיים שלו הוא מוחין דו"ק‪.‬מורה‬ ‫על זווג עתיק‪ .‬ומשם מגיעים המוחין אל הצדיקים‬ ‫מקום החמורים‪ .‬ע"ש(‪.‬שהוא נקרא זכר רב‬ ‫כי בו נרשמה פנימיות החכמה‪ .‬מורה תמיד על בחינת‬ ‫התיקון‪.‬‬ ‫אמנם יש גם מוחין דתוספת המענגים את‬ ‫ועתה אחר שגמר תפקידו ונעלם מהם‪ .‬דחילו ואנחו לון לחמרי‪ .‬וכל רזין אתכלילו‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫צ בעאן כצ"ל )אה"ל(‪ .‬דוך דחמרי‪.‬טובך‪ .‬בכדי לחזור‬ ‫וז"ש‪ .‬מורה על גמר כלל‬ ‫פירוש‪ .‬שנוסף על זה שביאר את הכתוב‬ ‫טובך יביעו וזהו חיי עונג הנמשכים מעולם‬ ‫על השגת המוחין דג"ר‪ .‬ק ודאי איהו ‪.‬כנ"ל אות פ"ה ד"ה נחתו‪ .‬‬ ‫ועינוגא דחיין‪.‬רב זהו‪ .‬‬ ‫הבא אל חי העולמים‪ .‬הכא אגליף רזא דחכמתא‪ .‬ח( לעיל צא‪.‬כי עיקרו‬ ‫ותקיף‪ .‬כד עאלין לההוא עלמא‪ .‬הוא רב‪ .‬שעתיד הקב"ה לעשות לבני אדם‪.‬‬ ‫ט( ורב טוב לבית ישראל וגו'‪.‬‬ ‫גדלות‪ .‬‬ ‫ו( )תהלים לא( לעיל לג‪ .‬ק נ"א ודא הוא )אה"ל(‪.‬אמנם בעו למטען ולא אזלו‬ ‫כי עתה לא היו יכולים לקבל מהם שוב כוח‬ ‫עלמין‪ :‬כי מוחין דג"ר שהם חכמה נמשכין‬ ‫להעלאת מ"ן‪ .‬ומתלבשים‬ ‫במקום ההוא שרב המנונא סבא פרח מהם‪.‬כמה דאתמר‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"א(‬ ‫לעיל‬ ‫‪111‬‬ .‬‬ ‫הצדיקים‪) .‬אזל ליה ואתכסי מינן‪ .‬‬ ‫יכלו עוד לשמש עמהם‪.‬והוא ודאי ורב טוב לבית ישראל וגו'‪.‬לעיל אות י"ט(‪ .‬‬ ‫קז( תו מה רב וכו'‪ :‬עוד‪ .‬כמה הוא הטוב העליון‬ ‫שלמדנו‪) .‬שלא‬ ‫דחלי חטאה‪.‬זכר רב‬ ‫פירוש‪ .‬הנקראת עלמא דאתי‪ .‬הנק'‬ ‫וסימנו את המקום ההוא בשם דוך דחמרי‬ ‫חי עלמין‪ .‬‬ ‫קו( פתח ר' אלעזר וכו'‪ :‬פתח ר'‬ ‫מה רב טובך‪ .‫קיא‬ ‫הקדמת סמר הזהר‬ ‫דא הוא רב המנונא סבא דאתי לגבן מההוא עלמא ‪ .‬שהם מוחין דג"ר‪ .‬בעו למטען ולא אזלו‪ .‬דהיינו מוחין דג"ר‪ .‬כי מה פירושו כמו‬ ‫וגו' )תהלים ל"א(‪ .‬‬ ‫קז( תו מה רב טובך‪ .‬והם הנק' רב טובך‬ ‫רוצים שוב לעלות ולרכב על החמורים שלו‪.‬ע"כ הוא מורה על‬ ‫מ"ה כמא דאתמר‪ .‬אילן רב‬ ‫והיקר‪ .‬היינו‪ .‬היו‬ ‫החיים‪ .‬מ"ה היינו עלמא תתאה‪ .‬וכל רזין‪ .‬משום שיש אילן אחר הקטן‬ ‫לאותם הצדיקים העליונים יראי חטא העוסקים‬ ‫ממנו‪ .‬יש לפרש‪.‬דאיהו זכר רב טובך ‪ .‬ז( )תהלים קמה(‪ .

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קיב‬

‫הכא‪ ,‬י( מ"ה‪ :‬כמה דאתמר‪ .‬ר רב‪ :‬דא אילנא ר"ב ותקיף‪ .‬בגין דאית אילנא אחרא‬
‫זוטא מניה‪ ,‬ודא ש הוא רב‪ ,‬ואעיל ליה ברום רקיעין‪.‬‬
‫קח( טובך‪ :‬דא כ( אור דאתברי ביומא קדמאה‪ .‬אשר צפנת ליראיך‪ :‬בגין‬
‫דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא‪ .‬פעלת‪ :‬דא ל( גן עדן מ( עלאה‪ .‬ת דכתיב נ( מכון‬
‫לשבתך פעלת ה' ודא הוא ס( פעלת לחוסים בך‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ר נ"א רב ל"ג‪ .‬ש נ"א איהי )אה"ל(‪ .‬ת דכתיב מכון‬ ‫י( משפסים שצ פנחס תרמז תשנד בהשמטות ח"ג ד'‬
‫מכון לשבתך פעלת לחוסים בך כצ"ל )אה"ל(‪.‬‬ ‫שו‪) :‬ד"י( תק"ח ד' קיב‪ :‬קיג‪ .‬לעיל ח‪ .‬כ( חיי שרה‬
‫רט מקץ רלג פקודי קפא צו קסו אמור ג פנחס רלב‬
‫לעיל ב‪ .‬ל( ב"ב ג ח קעח נח לה קמ לך צד קד וירא רמב רמח חיי שרה נה מקץ רלח ויחי רלג שד שמח‬
‫תנה תרצג בהשמטות ח"א ד' רסג‪ :‬ד"י‪ ,‬שמות קעז ריח משפטים כו נד סז פח תרומה קעה רצא תלג‬
‫תקנז תתעח כי תשא נה ויקהל קפד רעב רצב שב שח שכט פקודי קסט ריב בהשמטות ח"ב ד' רעא‪) .‬ד"י(‬
‫מצורע יא אחרי מות רס רסד קדושים עה שלח קצא רלא בלק ריד שע וילך מג בהשמטות ח"ג ד' שג‪) .‬ד"י(‬
‫ת"ז ד' ז‪ .‬יב‪ :‬ז"ח בראשית תקמג ד' לג‪ .‬מו‪ :‬נא‪ .‬נג‪ :‬עט‪ :‬פב‪ :‬מ( ב"ב קעח לך צד וירא רמג רמח‬
‫ויקהל שיג פקודי ריב קדושים עז ז"ח ד' מו‪ :‬מז‪ :.‬נ( )שמות טו( וישב ק בשלח שלב שלח לך פז פנחס‬
‫קמז‪ .‬ס( )תהלים לא( ב"ב קנ קעו בהשמטות ח"א ד' רסד‪ .‬רסה‪) .‬ד"י( תרומה יד פקודי ג אמור ג‪.‬‬

‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫מתקבל האור הזה אל הצדיקים‪ .‬פעלת‪ ,‬דא‬ ‫לעיל )אות ח'(‪ .‬רב מורה על אילנא רב‬
‫גן עדן עלאה‪ :‬כי מקודם לכן כתוב אשר‬ ‫ותקיף‪ ,‬היננו ז"א בעת הלבשתו לפרצוף ע"ב‪,‬‬
‫צפנת‪ ,‬שפירושו שהמוחין באים בלבוש יקר‬ ‫ונקרא אז אילנא רב‪ ,‬על שם החכמה‪ ,‬ונק'‬
‫דצדיק וצדק בגניזו מכוסים באלו הלבושים‪.‬‬ ‫תקיף‪ ,‬מבחינת עצמו‪ ,‬אמנם בעת שז"א‬
‫וכאן כתוב פעלת‪ ,‬שהמשמעות היא פעולה‬ ‫במקומו עצמו‪ ,‬נק' אילנא סתם‪ .‬וז"ש בגין‬
‫גלויה בלי הכיסוי האמור‪ ,‬ומביא ראיה מהכתוב‬ ‫דאית אילנא אחרא זוטא מניה‪ ,‬שהוא‬
‫מכון לשבתך פעלת ה' דהיינו פעולה שלמה‬ ‫המלכות‪ ,‬הנקראת ג"כ אילן‪ .‬ודא הוא רב‪,‬‬
‫וגלויה‪ .‬ודרש כי פעלת נאמר על גן עדן‬ ‫וכשמלביש לקומת ע"ב נק' רב‪ ,‬ואעיל ליה‬
‫העליון‪ ,‬שהוא נפעל ויצא מכלל אלו המוחין‬
‫הקודמים בכתוב‪ ,‬הנוהגים בכל שתא אלפי‬
‫ברום רקיעין הע"ב מביא את הז"א לרום‬
‫רקיעין‪ .‬כי רומיה דע"ב מטי עד הכתר הנק'‬
‫שני‪ .‬ויהיה שיעור הכתוב מה רב טובך‬
‫רום רקיעין כי הע"ב מלביש על פרצוף‬
‫אשר צפנת ליראיך‪ ,‬שהם המוחין דכלל‬
‫שתא אלפי שני‪ ,‬אשר כל אלו פעלת ע"י‬
‫הכתר‪ .‬וע"כ הע"ב מעלה את הז"א לרום‬
‫הזווג הגדול דעתיק יומין‪ ,‬לחוסים בך‪,‬‬
‫רקירין‪.‬‬
‫שממוחין אלו נפעל ויצא ג"ע העליון‪ ,‬ששם‬ ‫קח( טובך‪ ,‬דא אור וכו'‪ ,‬טובך‪ ,‬הוא‬
‫שרויים צדיקים גמורים החוסים בו ית'‪,‬‬ ‫האור שנברא ביום הראשון‪ ,‬של מעשה בראשית‪.‬‬
‫והיינו אותן הנשמות דבניהו בן יהוידע‬ ‫אשר צפנת ליראיך‪ ,‬היינו‪ ,‬בשביל שגנזו‬
‫וכדומה‪ ,‬שזוכות לקבל מהזווג הגדול דעתיק‪,‬‬ ‫לצדיקים לעולם ההוא‪ .‬פעלת‪ ,‬זהו גן עדן‬
‫המקובץ מכל אלו המוחין דשתא אלפי שני‪.‬‬ ‫העליון‪ ,‬שכתוב‪ ,‬מכון לשבתך פעלת ה'‪ .‬וזהו‬
‫כנ"ל‪ .‬ודע‪ .‬שמקום מנוחתן של הנשמות נקרא‬ ‫פעלת לחוסים בך‪.‬‬
‫גן עדן‪ .‬ויש גן עדן הארץ‪ ,‬הנק' ג"כ גן העדן‬ ‫פירוש‪ .‬האור שנברא ביום ראשון‪ ,‬הוא‬
‫התחתון‪ ,‬והוא בחי' ו"ק‪ ,‬ויש גן עדן עליון‬ ‫האור‪ ,‬שהיה אדם הראשון צופה בו מסוף‬
‫שהוא בחינת ג"ר של ג"ע‪ .‬וכל הנשמות‬ ‫העולם ועד סופו‪ .‬וה"ס ה' פעמים אור הנאמרים‬
‫שרויות רק בג"ע התחתון‪ ,‬אלא ברישי ירחי‬ ‫ביום ראשון דמעשה בראשית‪ .‬לצדיקייא‬
‫ושבתי עולות לג"ע העליון ואח"כ חוזרות‬
‫בההוא עלמא‪ ,‬היינו בעלמא דאתי כי‬
‫למקומן‪ .‬אלא שיש יחידי סגולה שמקומם‬
‫האור הזה נגנז ביסודות שהם צדיק וצדק‬
‫הוא בג"ע העליון‪ .‬ועליו אמר ר"ש‪ ,‬ראיתי‬
‫של או"א הנק' עלמא דאתי‪ ,‬ואלו צדיק וצדק‬
‫בני עליה שהם מועטים‪.‬‬
‫נגד‬ ‫נק' יראיך‪ ,‬ע"ש כח הגניזו שבהם‪ ,‬ומהם‬
‫)דפו"י דף ז' ע"א(‬

‫‪112‬‬

‫קיג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫קט( ע ( נגד בני אדם ‪ ,‬דא פ ( גן עדן דלתתא ‪ ,‬דכל צדיקייא תמן קיימי‬
‫ברוחא דאתלבש בלבוש יקר‪ ,‬כגוונא צ( ודיוקנא דהאי עלמא‪ ,‬ודא איהו נגד‬
‫בני אדם א בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא‪ .‬וקיימי תמן‪ ,‬ופרחי באוירא‬
‫וסלקו לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג"ע דלעילא‪ ,‬ופרחי ואסתחיין בטלי ק( נהרי‬
‫אפרסמונא דכיא ונחתי ושראן לתתא‪.‬‬
‫קי( ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין‪ ,‬ב כמלאכין עלאין‪,‬‬
‫כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה‪ .‬ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע‬
‫רזין דחכמתא יתיר‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסרת הזהר‬
‫א נ"א בההוא דיוקנא דבני אדם ל"ג‪ .‬ב נ"א כמלאכין‬ ‫ע( )שם( ב"ב קעח בהשמטות ח"א ד' רסד‪ .‬ד"י‪,‬‬
‫ל"ג )אה"ל(‪.‬‬ ‫פקודי ג‪ .‬פ( ב"ב ח לך צד וירא רמב רמח תד‪ .‬ויחי‬
‫קפט‪ .‬שמות ב‪ .‬קעח משפטים סז תרומה קעה תלד‬
‫תקנז תרמא‪ .‬ויקהל רעא רצב שו שכה שלב פקודי ריב מצורע יא אחרי מות רס ז"ח ד' י‪ :‬מו‪ :‬מז‪ :.‬סה‪:‬‬
‫פב‪ :‬צ‪ .‬צ( ב"ב ט נח קמג )לבושא דהאי עלמא( לך צה קה שמד ויחי שסח שמות קעז תרומה תלד תרמא‬
‫ויקהל שא‪ .‬ק( לעיל נח‪.‬‬

‫דטעון חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫לג"ע העליון לקבל חכמה ופרחי ואסתחיין‬ ‫קט( נגד בני אדם‪ :‬זהו גן עדן שלמטה‪,‬‬
‫בטלי נהרי אפרסמונא דכיא‪ ,‬כי אור החכמה‬ ‫שכל הצדיקים עומדים שם‪ ,‬ברוח המתלבש‬
‫שהן מקבלות שם בג"ע מכונה בשם י"ג נהרי‬ ‫בלבוש יקר‪ ,‬כאותו האפן והצורה שהיו בעולם‬
‫דאפרסמונא דכיא‪ ,‬כי החכמה נקראת שמן‬ ‫הזה‪ .‬וזה הוא‪ ,‬נגד בני אדם‪ ,‬דהייה‪ ,‬באותה‬
‫צורה של בני אדם שבעולם הזה‪ .‬ועומדים‬
‫והמסמר י"ג מורה על חכמה דל"ב נתיבות‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ופורחים באויר משם‪ ,‬ועולים לישיבת‬
‫)כנ"ל במראות הסולם ד"ה ועם( ואה"כ ונחתי‬ ‫הרקיע באותו גן העדן של מעלה‪ .‬ופורחים‬
‫ושראן לתתא דהיינו‪ ,‬שאינן יכולות לשהות‬ ‫שמה ומתרחצים בטל נהרות אפרסמון טהור‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ותיכף אחר קבלתן החכמה תוך לבוש‬ ‫ויורדים ושורים למטה‪ .‬בג"ע התחתון‪.‬‬
‫היקר שלהן‪ ,‬יורדות מג"ע העליון למקומן‪,‬‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי ההבדל העיקרי שיש‬
‫לג"ע התחתון‪ .‬ולפי שהן צריכות לקבל החכמה‬ ‫בין ג"ר ובין ז"ת‪ ,‬הן בפרצופין והן בנשמות‪,‬‬
‫תוך לבוש החסדים‪ ,‬דוגמת נשמות בני אדם‬ ‫הוא‪ ,‬כי ג"ר יכולות לקבל אור החכמה כמות‬
‫שבעוה"ז‪ ,‬ע"כ הכתוב מכנה גם אותן‪ ,‬נגד‬ ‫שהוא‪ ,‬ואינן צריכות שתתלבש להן החכמה‬
‫בני אדם בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי‬ ‫בלבוש של אור חסדים‪ .‬משא"כ פרצופי ו"ק‪,‬‬
‫וכן הנשמות הנולדות מזו"ן שעיקרן ו"ק‪,‬‬
‫עלמא‪ ,‬כי הן באותה הצורה כמו בני אדם‬
‫הן אינן יכולות לקבל אור החכמה זולת בדרך‬
‫שבעוה"ז‪ ,‬כי גם הן צריכות ללבוש החסדים‬
‫כמותם‪.‬‬ ‫התלבשותו באור החסדים‪ .‬וז"ש דא ג"ע‬
‫דלתתא‪ ,‬דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא‬
‫קי( ולזמנין אתחזון נגד וכו'‪ :‬ולפעמים‪,‬‬ ‫דאתלבש בלבוש יקר‪ ,‬כגוונא ודיוקנא‬
‫הצדיקים האלו‪ ,‬נראים נגד בני אדם‪ ,‬לעשת‬ ‫דהאי עלמה‪ ,‬כי כל הצדיקים שבג"ע התחתון‪,‬‬
‫להם נסים‪ ,‬כמלאכים עליונים‪ ,‬כעין שראינו‬ ‫הרוחות שלהם מלובשות בלבוש יקר של אור‬
‫עתה אור המאור העליון‪ ,‬ולא זכינו להסתכל‬ ‫החסדים‪ ,‬כמו נשמות בני אדם שבעוה"ז‪ ,‬שע"י‬
‫ולדעת סודות החכמה יותר‪.‬‬ ‫לבוש יקר זה הנק' אוירא‪ ,‬הן יכולות לעלות‬
‫פירוש‪ .‬הכוונה על נשמות יחידי הסגולה‪,‬‬ ‫לג"ע העליון ולקבל משם אור החכמה‪ ,‬ואח"כ‬
‫שבג"ע העליון‪ ,‬שאע"פ שמעלתן גבוהה כל‬ ‫חוזרות למקומן לג"ע התחתון‪ .‬וז"ש וקיימי‬
‫כך‪ ,‬עד שאפילו הנשמות שבג"ע התחתון‬ ‫תמן‪ ,‬שעיקר מקומן הקבוע הוא בג"ע התחתון‬
‫העולות אליהן ברישי ירחי ושבתי‪ ,‬איון‬
‫יכולות לשהות שם אלא יורדות תיכף‬
‫ופרחי באוירא וסלקו לגו מתיבתא‬
‫למקומן‪ ,‬עכ"ז ולזמנין אתחזון נגד בני אדם‬ ‫דרקיעא בההוא ג"ע דלעילא‪ ,‬שבכח האי‬
‫שהן יורדות מג"ע העליון לעוה"ז ומתראות‬ ‫אוירא שהוא אור החסדים הן פורחות ועולות‬
‫לבני‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"א(‬

‫‪113‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קיד‬

‫קיא( פתח רבי אבא ואמר‪ .‬ר( ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים‬
‫ראינו‪ ,‬אע"ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה‪ ,‬אמר‪ ,‬הואיל וכתיב ש( כי לא‬
‫יראני האדם וחי‪ ,‬ודאי אנן חזינן‪ ,‬ובג"כ מות נמות‪ .‬ואנן חמינן וזכינן לנהורא‬
‫דא דהוה אזיל בהדן‪ ,‬ג ונתקיים בעלמא‪ .‬דהא קב"ה שדריה לגבן‪ ,‬לאודעא לן‬
‫רזין דחכמתא דגלי‪ ,‬זכאה חולקנא‪.‬‬
‫קיב( אזלו מטו לחד טורא‪ ,‬והוה נטי שמשא‪ .‬שרו ענפין ד דאילנא דטורא‬
‫ה לאקשא דא בדא‪ ,‬ואמרי שירתא‪ .‬עד דהוי אזלי‪ ,‬שמעו חד קלא תקיפא דהוה‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ג ואתקיימנא כצ"ל )אה"ל(‪ .‬ד נ"א דאילני )אה"ל(‪.‬‬ ‫ר( )שופטים יג(‪ .‬ש( )שמות לג( וירא ל ויחי ב קסז‬
‫ה נ"א לאתקשרא )אה"ל(‪.‬‬ ‫שמג בשלח תעו נשא קעא ת"ז תס"ט ד' קטו‪ :.‬ת"ע‬
‫ד' קלג‪ :‬ז"ח ד' מח‪.‬‬

‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫לשמי והוא פלאי )שופטים י"ג(‪ ,‬ועכ"ז פחד‬ ‫לבני אדם‪ ,‬כמו מלאכי עליון היורדים לפעמים‬
‫מהכתוב לא יראני האדם וחי‪) .‬שמות ל"ג(‬ ‫לעוה"ז‪ .‬והיינו כגוונא דחזינא השתא נהירו‬
‫ואנן זכינו להשגה השלמה‪ ,‬כי ידענו את שמו‪,‬‬ ‫דבוצינא עלאה‪ .‬כמו שראה עתה האור של‬
‫שהוא רב המנונא סבע‪ ,‬ואנו חיים וקיימים‬ ‫המאור העליון‪ ,‬דהיינו לרב המנונא סבא‪ ,‬שירד‬
‫בעוה"ז‪ .‬ומכאן תבין שענין קבלת פניו של‬ ‫אליהם מרום מעלתו מג"ע העליון ונגלה‬
‫מדרגת רב המנונא הוא בחינת הראני נא‬ ‫לעיניהם בעוה"ז‪.‬‬
‫את כבודך‪ ,‬שבקש משה מהשי"ת‪ ,‬שעל זה‬ ‫ודורש המקרא נגד בני אדם‪ ,‬על ב'‬
‫אמר לו השי"ת‪ ,‬לא תוכל לראות את פני‬ ‫משמעויות‪ :‬א( על הנשמות שבג"ע התחתון‪,‬‬
‫כי לא יראני אדם וחי )שמות ל"ג(‪ ,‬ונמצא‬ ‫שיש להן דיוקנא דבני אדם‪ ,‬ופעל להן‬
‫שהשגתם גדלה מהשגת משה‪ .‬ועל זה אמרו‬ ‫האורות הנשגבים שבג"ע העליון‪ ,‬שיכלו לקבל‬
‫חז"ל נביא הוא דלא קם כמשה אבל חכם‬ ‫משם בדרך עליה בר"ח ובשבתות‪ .‬שאז הן‬
‫קם )סוף ילקוט ראובני(‪ .‬וכן חכם עדיף מנביא‬ ‫זוכות לקבל פניהן של הנשמות שבג"ע העליון‬
‫)ב"ב י"ב‪ (.‬ובזה שבחו את עצמם ואנן חמינן‬ ‫ולירד שוב למקומן‪ .‬ב( דורש נגד בני אדם‪,‬‬
‫וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן‪,‬‬ ‫ממש שבעוה"ז‪ ,‬שהנשמות האלו שבג"ע העליון‬
‫ונתקיים בעלמא כי אנחנו זכינו לנהורא‬ ‫יורדות לפעמים לעוה"ז‪ ,‬כמו מלאכי מרום‪,‬‬
‫דא שעליו נאמר לא יראני האדם וחי‪,‬‬ ‫ונראות לעיני הצדיקים‪.‬‬
‫ואנחנו חיים בעוה"ז‪) .‬ועי' בתק"ז תק' ס"ט‬ ‫וז"ש‪ ,‬ולא זכינא לאסתכלא ולמנוע‬
‫דף קט"ו ע"ב(‪.‬‬ ‫רזין דחכמתא יתיר‪ :‬מתאונן על שתיכף‬
‫קיב( אזלו מטו לחד וכו'‪ :‬הלכו‪ .‬הגיעו‬ ‫נעלם מהם‪ ,‬ומהעת ההיא לא זכה להשיג‬
‫להר אחד‪ ,‬כנטות השמש‪ .‬התחילו דופקים ענפי‬ ‫עוד רזין דאורייתא עד הנה‪.‬‬
‫האילן שבהר זה בזה‪ ,‬ואומרים שירה‪ .‬בעוד‬ ‫קיא( פתח ר' אבא וכו'‪ :‬ויאמר מנוח‬
‫שהיו הולכים שמעו קול אחד חזק שהיה‬ ‫אל אשתו מות נמות כי אלקים ראינו‪ .‬אף על‬
‫אומר‪ ,‬בני אלקים קדושים‪ ,‬אותם הפזורים בין‬ ‫פי שמנוח לא ידע מה מעשיו‪ ,‬שכתוב‪ ,‬כי‬
‫החיים בעולם הזה‪ ,‬אותם מאורות בני הישיבה‪,‬‬ ‫לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא‪ .‬בכל זאת‪,‬‬
‫האספו למקומכם להשתעשע עם אדונכם בתורה‪.‬‬ ‫אמר כיון שכתוב‪ ,‬כי לא יראנו האדם וחי‪ ,‬ואנו‬
‫הם פחדו‪ ,‬ונשארו עומדים במקומם‪ ,‬וישבו‪.‬‬ ‫ראינו ודאי‪ ,‬ועל כן מות נמות‪ .‬ואנחנו ראינו‬
‫פירוש‪ .‬הלכו ובאו להר אחד‪ ,‬ה"ס ההר‪,‬‬ ‫וזכינו לאור הזה שהיה הולך אתנו‪ ,‬ובכל זאת‬
‫שעליו אמר דוד המלך‪ ,‬מי יעלה בהר ה' ומי‬ ‫נתקיים בעולם‪ ,‬כי הקב"ה שלחו אלינו‪ ,‬להודיע‬
‫יקום במקום קדשו )תהלים כ"ד(‪ .‬וכשעלו‬ ‫לנו סודות החכמה שגילה‪ .‬אשרי חלקנו‪.‬‬
‫על ההר העריב השמש‪ ,‬רומז שנסתלקו הארתם‪.‬‬
‫והענפים של האילנות קשקשו זה בזה‪ ,‬ובסוד‬ ‫פירוש‪ .‬כי כשנראה מלאך ה' אל מנוח‬
‫שיחת האילנות‪ ,‬שמעו מהם שירה‪ ,‬בסוד‬ ‫לא היתה השגתו בו שלמה‪ ,‬שהרי לא רצה‬
‫הכתוב אז ירננו כל עצי יער )תהלים צ"ו(‪.‬‬ ‫לגלות לו את שמו‪ ,‬כמ"ש למה זה‪ ,‬תשאל‬
‫וז"ש‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"א(‬

‫‪114‬‬

‫קטו‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬

‫אמר‪ ,‬בני אלהין קדישין אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא‪ ,‬אינון בוציני‬
‫בני ו מתיבתא‪ ,‬אתכנשו לדוכתייכו לאשתעשעא במאריכון באורייתא‪ .‬דחילו‬
‫אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבי‪.‬‬
‫קיג( אדהכי נפיק קלא כמלקדמין‪ ,‬ואמר ק( טנרין תקיפין פטישין ר( רמאין‪,‬‬
‫הא מארי דגוונין מרקמא בציורין קאים על ש( אצטוונא‪ ,‬עולו ואתכנשו‪ .‬בההיא‬
‫שעתא שמעו קל ענפי דאילנין ז רב ותקיף‪ ,‬והוו אמרי ת( קול ה' שובר ארזים‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ו נ"א מתיבתי )אה"ל(‪ .‬ז רב ושליט ותקיף כצ"ל‬ ‫ת( )תהלים כט( בהשמטות ח"ב ד' רעא‪) .‬ד"י( צו קיב‪.‬‬
‫)אה"ל(‪.‬‬
‫דרך אמת ק( סלעים חזקים‪ .‬ר( פי' רמים וכן משפטים ק"ט ב' ורמז אל הת"ח גדולי הדור שמתו ומשתעשעים‬
‫בין החיים לשמוע ז"ת מפיהם‪ .‬ש( כסא והוא מושב גבוה לישב עליו השלטון‪.‬‬

‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫ולמנדע רזין דחכמתא יתיר‪ .‬ויש אמנם‬ ‫וז"ש‪ ,‬שמעו חד קלא וכו'‪ ,‬פירוש‪ .‬שמעו‬
‫להבין הטעם מה ענין השגת המוחין לביטול‬ ‫קול חזק אומר להם‪ ,‬שישובו למקומם‬
‫הכח לעלית מ"ן‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי אחר שהשיגו‬ ‫לאשתעשעא בהשי"ת ותורתו‪ ,‬דהיינו שירדו‬
‫קומת היחידה‪ ,‬שהיא גילוי נשמת בניהו בן‬ ‫מן ההר‪ .‬וקורא אותה בני אלהין קדישין‪,‬‬
‫יהוידע ע"י רב המנונא סבא‪ ,‬הנה קרה להם‬ ‫על שם מדרגתם הנשגבה‪ ,‬אבל רמז להם‪,‬‬
‫כמו שנתבאר בנשמת בניהו בן יהוידע‪ ,‬כי‬ ‫שאין בני אדם שבעוה"ז כדאים לדור עמהם‬
‫אחר שנתבטל להם המסך דב"ן נתבטל עמו‬
‫יחד גם המסך דס"ג‪ ,‬וע"כ לא יכלו עוד‬
‫יחד‪ .‬וזה שרמז להם אינון דאתבדרו ביני‬
‫חיי דהאי עלמא כלומר‪ ,‬שאין בני העוה"ז‬
‫להעלות מ"ן‪ ,‬ואנחי להו לחמרי‪) .‬כנ"ל אות‬
‫הולמים אותם‪ ,‬כי לא יוכלו לסבול זה את זה‪.‬‬
‫ק"ה ד"ה קמו ע"ש(‪ .‬ונתבאר שם‪ ,‬שכל ההפסק‬
‫של הארת הגוף דעתיק היה‪ ,‬כדי להקנות להם‬ ‫וז"ש‪ ,‬דחילו אלין וכו'‪ ,‬נפלה יראה‬
‫כח לברר להם מחדש את מסך דס"ג‪ ,‬ואז‬ ‫עליהם‪ ,‬ומ"מ לא ירדו מההר‪ ,‬אלא קמו ישבו‬
‫ישוב הב"ן להיות ס"ג‪ ,‬ואז יחזרו להעלות‬ ‫ולא הזיזו עצמם ממקומם‪.‬‬
‫מ"ן מחדש‪ ,‬וילכו שוב מחיל אל חיל ע"ש‪.‬‬
‫והנה גם בר' אלעזר ור' אבא‪ ,‬מזמן‬ ‫קיג( אדהכי נפיק קלא וכו'‪ :‬בתוך זה‪,‬‬
‫שהניחו החמורים ואזלי להם עד הנה‪ ,‬הספיקו‬ ‫יצא קול כבתחילה‪ ,‬ואמר‪ ,‬סלעים חזקים‪,‬‬
‫כל ההרפתקאות הנ"ל עד הנה‪ ,‬שיתברר להם‬ ‫פטישים רמים‪ ,‬הנה בעל הצבעים‪ ,‬המרוקם‬
‫כח‪ ,‬לעלית מ"ן מחדש‪ ,‬ולהחזיר הב"ן להיות‬ ‫בציורים‪ ,‬עומד על העמוד‪ ,‬הכנסו והאספו‪.‬‬
‫ס"ג‪ .‬וז"ש‪ ,‬נפק קלא כמלקדמין ואמר‪,‬‬ ‫באותה שעה‪ ,‬שמעו קול ענפי האילנות גדול‬
‫וחזק‪ .‬והיו אומרים‪ ,‬קול ה' שובר ארזים‪ .‬נפלו‬
‫טנרין תקיפין פטישין רמאין כי הקול‬
‫על פניהם רבי אלעזר ורבי אבא‪ .‬ופחד גדול‬
‫רמז להם שהם סלעים חזקים ופטישים רמים‪,‬‬
‫נפל עליהם‪ .‬קמו בחפזון והלכו‪ ,‬ולא שמעו‬
‫כי עמדו בכל הנסיונות הגדולים עד עתה‪,‬‬
‫והם עצרו כח לעמוד בפניהם כסלעים חזקים‪,‬‬ ‫מאומה‪ .‬יצאו מן ההר‪ ,‬והלכו‪ .‬אצטוונא פירושו‬
‫עמוד‪ .‬כי תרגום של העמוד‪ ,‬הוא על אסטוונא‪.‬‬
‫גם גברו על כל המכשולים‪ ,‬עד שפיצצו אותם‬
‫)מ"ב י"א‪ -‬י"ד(‪.‬‬
‫כפטיש גדול היורד מרום גבוה למטה‪ .‬וגרמו‬
‫בזה‪ ,‬הא מארי דגוונין מרקמא בציורין‬ ‫פירוש‪ .‬כי לעיל )אות ק"ה ד"ה קפו(‬
‫קאים על אצטוונא‪ ,‬כי הבינה‪ ,‬הנקראת מארי‬ ‫נתבאר‪ ,‬כי ע"כ לא יכלו למטען חמרי‪,‬‬
‫דגוונין בהיותה עצמה בלי גוון כלל אלא כולה‬ ‫שפירושו‪ ,‬שלא יכלו להעלות עוד מ"ן‪ ,‬משום‬
‫רחמים‪ ,‬אמנם כל בחינת הגוונין מתערין‬ ‫שכבר גמר רב המנונא סבא את תפקידו שהיה‬
‫ויוצאין הימנה‪ ,‬וע"י עמידתם כסלע איתן‬ ‫לו לסייע אותם‪ ,‬וע"כ נתבטל כח החמרין‬
‫מול כל אלו הנסיונות‪ ,‬נתרקמה עתה הבינה‬ ‫שלו‪ ,‬ולא יכלו לשמש עמהם עוד בכדי להעלות‬
‫בציורין מחדש‪ ,‬ולפיכך מכנה את הבינה‬ ‫מ"ן ולזכות לדרגין עלאין יותר‪ .‬ולפיכך אמר‬
‫בשם מארי דגוונין מרקמא בציורין‪ ,‬כי‬ ‫ר ' אלעזר לעיל ‪ ,‬ולא זכינא לאסתכלא‬
‫קבלה‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"א(‬

‫‪115‬‬

‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קטז‬

‫קאמו‬ ‫ט‬ ‫סגיא נפל עליהו‪,‬‬ ‫נפלו על אנפייהו רבי אלעזר ורבי אבא‪ ,‬ודחילו‬
‫ח‬
‫בבהילו ואזלו ולא שמעו מידי‪ .‬נפקו מן טורא ואזלי‪.‬‬
‫קיד( כד מטו לבי רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא‪ ,‬חמו לרבי שמעון בן‬
‫יוחאי תמן‪ ,‬חדו‪ (* .‬חדי רבי שמעון‪ ,‬אמר לון‪ ,‬ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין‬
‫קא עברתון‪ ,‬דאנא דמיכנא השתא‪ ,‬וחמינא לכו‪ ,‬ולבניהו בן יהוידע דקא משדר‬
‫לכו תרין עטרין‪ ,‬על ידא י דחד סבא‪ ,‬לאעטרא לכו‪ .‬ודאי‪ ,‬בארחא דא קב"ה‬
‫הוה‪ .‬תו‪ ,‬דחמינא אנפייכו משניין‪ .‬א"ר יוסי יאות אמרתון‪ ,‬א( דחכם עדיף‬
‫מנביא‪ .‬אתא רבי אלעזר ושוי רישי בין ברכוי דאבוי כ וסח עובדא‪.‬‬

‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬
‫ח נ"א סגי‪ .‬ט נ"א קמו‪ .‬י נ"א חדא‪ .‬כ ושח ליה‬ ‫א( וישב צד שמות פד משפטים תכג צו קפה פנחס‬
‫עובדא כצ"ל )אה"ל(‪.‬‬ ‫קפה ת"ז ת"ל ד' עה‪.‬‬

‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬
‫הס"ג עם הע"ב יחד בזווג דלא פסיק‪ .‬כי‬ ‫קבלה כח להתתקן במסך‪ ,‬שעליו יוצאות קומות‬
‫אביו של רבי אלעזר שהוא רבי שמעון רומז‬ ‫ומדרגות חדשות הנקראות ציורין והיא קאים‬
‫על מוחין דע"ב‪ .‬וז"ש‪ ,‬כד מטו לבי ר' יוסי‬ ‫על אצטוונא‪ ,‬אצטוונא פירושו כסא‪ ,‬כי‬
‫ברשב"ל חמו לרבי שמעון בן יוחאי תמן‪,‬‬ ‫עתה נתקנה הבינה בסוד הכסא כמקודם‪.‬‬
‫כי עתה זכו לבחינה הגדולה שהב"ן שלהם שב‬ ‫ולפיכך‪ :‬עולו ואתכנשו הגיעה העת שתכנסו‬
‫להיות ס"ג ממש לנצחיות‪ ,‬גם בזווג דלא פסיק‬ ‫למקומכם בקדש כמלפנים‪.‬‬
‫עם הע"ב‪.‬‬ ‫בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין‬
‫וז"ש‪ ,‬דקא משדר לכון תרין עטרין‬ ‫רב ותקיף והוו אמרי קול ה' שובר‬
‫על ידא דחד סבא‪ :‬רמז להם‪ ,‬כי בניהו‬ ‫ארזים‪ :‬כלומר‪ ,‬יחד עם הקול‪ ,‬שבישר‬
‫בן יהוידע שלח להם ע"י רב המנונא סבא‪,‬‬ ‫להם שכבר נתקן המסך של הבינה ובחינת‬
‫תרין עטרין‪ ,‬א( הם מוחין דיחידה‪ ,‬דהיינו‬ ‫הכסא‪ ,‬שמעו גם קול מענפי האילנות שאמרו‬
‫בחינת בניהו בן יהוידע עצמו‪ ,‬ב( בחינת‬ ‫קול ה' שובר ארזים )תהלים כ"ט( רומז‬
‫מוחין של ע"ב ס"ג החדשים שהשיגו עתה‪,‬‬ ‫להם‪ ,‬כי כבר נשברו כל הארזים שהיו להם‬
‫אשר גם הם נמשכו בכוחו של בניהו בן‬ ‫למעצורים בדרכם לקודש‪ .‬וז"ש‪ ,‬נפקי מן‬
‫יהוידע‪ .‬כלומר‪ ,‬רמז ואמר להם‪ :‬זה ההמשך‬ ‫טורא‪ ,‬כי עצרו עתה כח לצאת מההר ולעשות‬
‫של הנסיונות וההרפתקאות שהיו לכם‪ ,‬שעל‬ ‫הילוכם בקודש כמלפנים‪.‬‬
‫ידיהם זכיתם למדרגה של עתה‪ ,‬הלא גם הוא‬
‫המשכה ישרה מהאור הגדול של נשמתו‪.‬‬ ‫קיד( כד מטו לבי וכו'‪ :‬כשהגיעו לבית‬
‫ונמצא ע"כ שתרין עטרין שלח להם בניהו‬ ‫ר' יוסי ברבי שמעון בן לקוניא‪ ,‬ראו שם‬
‫בן יהוידע ע"י רב המנונא סבא‪ .‬וזה אמרו‬ ‫את ר' שמעון בן יוחאי‪ ,‬ושמחו‪ .‬שמח ר'‬
‫ודאי בארחא דא קב"ה הוה כלומר‪ ,‬אמר‬ ‫שמעון‪ .‬אמר להם‪ ,‬ודאי עברתם דרך של נסים‬
‫להם‪ ,‬שכל אלו הנפילות שארעו לכם אינם‬ ‫ואותות עליונים‪ .‬כי עתה אני ישנתי‪ ,‬וראיתי‬
‫ח"ו פגמים‪ ,‬אלא קב"ה עצמו הוביל אתכם‬ ‫אתכם ואת בניהו בן יהוידע‪ ,‬שמשלח לכם‬
‫אל מעלתכם הגבוהה של עתה‪ .‬וז"ש‪ ,‬תו‬ ‫שתי עטרות‪ ,‬על ידי זקן אחד‪ ,‬לעטר אתכם‪.‬‬
‫ודאי‪ ,‬בדרך זה היה הקב"ה‪ .‬עוד‪ ,‬כי אני רואה‬
‫דחמינא אנפייכו משניין‪ ,‬נוסף על זה‬
‫את פניכם משונים‪ .‬א"ר יוסי‪ ,‬יפה אמרתם‪,‬‬
‫שהשגתם‪ ,‬אני רואה את פניכם מזהירות ביותר‬
‫שחכם עדיף מנביא‪ .‬בא ר' אלעזר‪ ,‬ושם ראשו‬
‫מכח האורחא דא שהלכתם‪ ,‬ואם היה בו‬ ‫בין ברכי אביו ר' שמעון‪ ,‬וספר לו את המעשה‪.‬‬
‫איזה פגם ח"ו‪ ,‬ודאי שלא הייתם זוכים לפנים‬
‫מאירות כמו שאני רואה אתכם‪.‬‬ ‫פירוש‪ .‬זה רומז לב' ענינים‪ :‬א( שזכו‬
‫א"ר יוסי יאות אמריתון דחכם עדיף‬ ‫מחדש והשיגו המוחין דס"ג‪ ,‬שהם בחינת‬
‫מנביא‪ :‬כי הם חשבו שע"כ קרו להם כל‬ ‫חמוי דרבי אלעזר )כנ"ל אות פ"ה ד"ה נחתו(‪,‬‬
‫הני הרפתקאות משום שהזיחו דעתם על משה‬ ‫הנק' ר"י ברשב"ל‪ .‬ב( כי עתה נתחבר להם‬
‫רבינו‪ ,‬שחשבו על עצמם‪ ,‬חכם עדיף מנביא‪,‬‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"א *( ע"ב(‬
‫כי‬

‫‪116‬‬

‬ה' שמעתי שמעך יראתי‪.‬דכתיב ה( וישם פיו על פיו‪.‬אחד של אמו‪.‬ונבחן שע"י החיבוק של‬ ‫השונמית‪ .‬ל האי קרא‬ ‫חבקוק אמר‪ .‬שה"ס חכמה‪.‬ונמצא שסבת המיתה‬ ‫מצאתי בספרו של שלמה המלך‪ .‬אמאי אקרי‬ ‫חבקוק‪ .‬ה( )מ"ב ד( בשלח יח בהר לא‪.‬‬ ‫פנחס שכט ת"ז ת"ע ד' קכב‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫על דעתו שיתכן שתארע בו מיתה מחמת‬ ‫כי אמרו אנן חמינן וזכינן לנהורא דא‬ ‫התקשרותו בב"ן לבדו‪ .‬וע"כ צריכים לבחינת‬ ‫חבקוק‪ .‬‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"ב(‬ ‫ועתה‬ ‫‪117‬‬ .‬בגין דכתיב ג( למועד הזה כעת חיה את חובקת בן‪ .(.‬חבקוק‪ .‬למועד הזה כעת‬ ‫האודם דאמא‪ .‫קיז‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קטו( דחיל רבי שמעון ובכה‪ .‬והוא זכה לבחינת‬ ‫הנשמות מג"ע העליון‪ .‬אמר‪ .‬שה"ס המסך הממשיך חסדים‬ ‫חיה את חובקת בן‪ .‬‬ ‫הנביא היה גדול מכל הנביאים לבר ממשה‪.‬ולפיכך היה צריך‬ ‫דהוה אזיל בהדן ונתקיים בעלמא‪) .‬תכ"ד ד' סט‪ .‬חד דאימיה‪ .‬שנעשה על הולד‪ .‬‬ ‫קטז( אשכחנא בספרא דשלמה מלכא‪ .‬ת"ו ד' כב‪ :‬ת"י ד' כה‪ :‬תכ"א ד' נ‪ :‬תכ"ב‬ ‫ד' סד‪ .‬היה‬ ‫בתכלית הטהרה והשלמות כמו לע"ל‪ .‬נ בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ל האי קרא אמר חבקוק כצ"ל )אה"ל(‪ .‬ותרין חבוקין הוו‪ .‬והענין הוא‪ .‬חד דאימיה‬ ‫)כמ"ש הזוהר בשלח אות ב'(‪ .‬מ ודא הוא‬ ‫ב( )חבקוק ג( בשלח כב בהר מב אדרא רבא ז רמג‬ ‫ברה דשונמית הוה ותו תרין וכו' כצ"ל )אה"ל(‪.‬אמר‪ .‬‬ ‫בציור האחרון ע"ש( משום שאותיות האלף‬ ‫כלומר שלא היה לו מקום אפילו להעלות‬ ‫בית שחקק בו אביו בתחילה‪ .‬‬ ‫ללבוש חסדים צריך‪ .‬כנודע‪ .‬החיבוק‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬‬ ‫ודא בריה דשונמית הוה כלומר‪ .‬הרי שתרין‬ ‫דדכורא‪ .‬כי אמר לה את חובקת בן‪ .‬וה"ס‬ ‫שמעון ובכה‪ .‬וז"ש‬ ‫ואחד של אלישע‪ .‬צו‪ :‬צח‪ :‬קב‪ :‬קג‪ :‬קיא‪ :‬קיג‪ .‬תק"ח צד‪ :‬צה‪ :.‬בשעה שראה מיתתו‪.‬וקשר‬ ‫חיבוקין היו לו‪ .‬חקק אלישע עליו‪.‬תנ"ה ד' צב‪ :‬ת"ו בהשמטות ד' קמה‪ :‬ז"ח ד' מח‪ .‬שהשם החקוק‬ ‫אינה אלא מטעם רוממותו הנשגבה של הנביא‪.‬יאות‬ ‫וסוד החיבוק הוא‪ .‬שהב"ן שלהן היה כבר‬ ‫וחד דאלישע‪ :‬כי בעת שהחיה אותו‪ .‬‬ ‫החסדים לחכמה נמשך ומתקיים הולד‪ .‬‬ ‫ו( ב"א מג )ע"ב נהורין( בשלח קס משמטים שפח‬ ‫תרומה קח תתקיב תצוה כא פקודי רסח אחרי מות שג שפח בהעלותך לו שלח לך רפח פנחס תרכט‬ ‫תשיא ואתחנן סג כי תצא יז ת"ז בהקדמה ד' ח‪ :.‬סא‪:‬‬ ‫סח‪ :‬עו‪ .‬כי זה‪ .‬עי'‬ ‫לחזור ולהחיותו ולקשרו בעלמא עלאה בסוד‬ ‫תחית המתים כמו שיתבאר לפנינו‪.‬ושני חבוקים היו‪ .‬ג( )מ"ב ד(‬ ‫נ ובגין כצ"ל )אה"ל(‪.‬ד( בשלח כ‪ .‬ב( ה' שמעתי שמעך יראתי‪ .‬היה‬ ‫יתכן שאלישע הנביא ימשיך לשונמית בברכתו‬ ‫כולו מאמו השונמית‪ .‬חד דאימיה וחד דאלישע‪.‬שמא גליפא ו( דשבעין ותרין שמהן‪.‬הוא בשביל שכתוב‪ .‬‬ ‫קטו( דחיל רבי שמעון וכו'‪ :‬פחד ר'‬ ‫כי החכמה נקראת בשם לובן‪ .‬‬ ‫קטז( אשכחנא בספרא דשלמה וכו'‪:‬‬ ‫ע"כ נאחז בו הס"א ומת‪ .‬אמנם‬ ‫מקרא זה אמר חבקוק‪ .‬ומתוך‬ ‫שהנוקבא שהיא הב"ן קרובה לקליפות וס"א‪.‬קל‪ .‬‬ ‫בשלח יב‪ .‬‬ ‫וז"ש‪ .‬ד( ותרין חבוקין הוו‪ .‬שכתוב‪ .‬דהיינו מסטרא דב"ן‬ ‫זרע שאינו של קיימא‪ .‬כי אין מציאות לחכמה‬ ‫ואת התחיה שלו על ידי אלישע‪ .‬וזה שהתפלא הנביא )מלכים‬ ‫אותיות‪) .‬היה בנו של‬ ‫להלביש החכמה‪ .‬דלכאורה יש לשאול‪ .‬שמאבא )נדה לא‪ .‬כי עצם הולד הוא‬ ‫אמרתון דחכם עדיף מנביא כנים דבריכם‪.‬‬ ‫כולם בחכמה עשית )תהלים ק"ד(‪ .‬איך‬ ‫הזה דחסדים בחכמה‪ .‬וישם פיו על פיו‪.‬פרחו ממנו כשמת‪.‬למה נקרא‬ ‫בלי לבוש חסדים‪ .‬קכא‪.‬סו ‪ :‬סז‪ :.‬ולפיכך‬ ‫ממשיך לו בחינת לובן ואודם מחדש‪ .‬תנ"א ד' פו‪ .‬כמ"ש בזהר פרשת בשלח אות קע"ג‬ ‫ב' ד' כ"ז( וה' העלים ממני ולא הגיד לי‪.‬כי אלישע‬ ‫בלבד‪.‬שכל מלה מצורפת משלש‬ ‫הס"א והמיתה‪ .‬ונמצא‬ ‫בעת שהמשיך לה הבן לא נזהר לקשרו בעלמא‬ ‫שאלישע עשה לו חיבוק שני‪ .‬‬ ‫הלובן שבו‪ .‬‬ ‫את החבוק בסטרא דנוקבא לבדה‪ .‬‬ ‫להיות הב"ן שלו עצמו כבר נק' מכל אחיזת‬ ‫על חבקוק‪ .‬י‪ :.‬‬ ‫של שבעים ושנים שמות‪ .‬בשעתא דחמא מיתתיה‪ .‬ואתקיים על ידא דאלישע‪ .‬במלים‪ .‬‬ ‫אגליף עלוי בתבין‪ .‬‬ ‫לעיל אות קי"א( וע"ז נחם אותם ר"י‪ .‬מ ודא בריה דשונמית‬ ‫הוה‪ .‬וחד דאלישע‪ .

‬וע"כ לא יכלו המוחין דחכמה‬ ‫בתבין בקביעות‪ .‬דהיינו ג' אותיות בכל שם‪.‬‬ ‫וקרא אותו חבקוק‪ .‬כי המשיך בו החסדים דעלמא‬ ‫והיינו דאשלים לחבוקין‪ .‬‬ ‫אותיות בכל תיבה‪ .‬שאין בהם תבין‬ ‫באודם דאמיה‪ .‬כלומר‬ ‫כי חבקוק בגי' מאתים ושש עשרה‪ .‬וז"ש וכלהו אתוון אגליף‬ ‫האותיות שבע"ב שמות‪ .‬‬ ‫אין אחיזה עוד לס"א‪ .‬גם חבקוק בגי' רי"ו‪.‬וברי"ו אותיות החיה כל גופו‬ ‫אמרו שמא גליפא דע"ב שמהן אגליף‬ ‫על קיומו‪ .‬הנקרא ע"ב דכורא‪ .‬בגין דאתוון דא"ב וכו'‪ .‬כי חבקוק מורה על ב' חבוקין‪.‬שאז נעשים‬ ‫הן רי"ו אותיות‪ .‬וזה‬ ‫והשיב רוחו‪ .‬תכ"ב ד' סז‪ :‬בהשתטות ת"ו‬ ‫ז ( ת "ז‬ ‫דא שלים כצ"ל )אה"ל(‪.‬חקק בו ע"ב תבין‬ ‫מרי"ו אתוון‪ .‬המסדרין את‬ ‫והיינו אשלים לרזא דרי"ו אתוון‪ .‬אז נקרא בשם ע"ב תבין‪.‬מתחברות אז כל‬ ‫נצטרפו ע"ב שמות כנ"ל‪ .‬‬ ‫ד' קמה‪ :‬תק"ח ד' צח‪ :‬קיג‪:‬‬ ‫דרך אמת ת( גימטריא רי"ו‪.‬‬ ‫השונמית‪ .‬כי בחסדים דעלמא עלאה‬ ‫להתלבש שם‪.‬בע"ב תיבות החיה‬ ‫ג' אותיות לתיבה אחת‪ .‬עדיין הם חסרי הצירוף‬ ‫ברי"ו אתוון‪ .‬והשם חבקוק‪ .‬והם בחינת הארת החכמה‬ ‫הנמשכת מישסו"ת‪ .‬‬ ‫עלוי בתבין כי אלישע בעת שהחיה את בן‬ ‫פירוש‪ .‬אינון ז( מאתן‬ ‫ושיתסר אתוון‪.‬בגין לקיימא ליה באתוון‬ ‫דשבעין ותרין שמהן‪ .‬ואתוון דאילין שבעין ותרין שמהן גליפין‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קיח‬ ‫כד מית‪ .‬ומשלים ומרמז לסוד‬ ‫להתלבשות רק מעלמא תתאה‪ .‬של השם הקדוש‪.‬‬ ‫בשם רי"ו אותיות לבד‪ .‬כמו שאמרתי‪ .‬ע נ"א בדיבורא‪ .‬מורה‬ ‫וז"ש‪ .‬וע"כ נקרא חבקוק‪.‬דאו"א‪.‬אלא עתה שאלישע המשיך‬ ‫דהיינו כלים להתלבשות חכמה‪ .‬בגין לקיימא ליה באתוון‬ ‫אלו ע"ב שמות‪ .‬וה"ס שם ע"ב‪ .‬ומוחין דחכמה נתלבשו‬ ‫אחיזה לס"א‪ .‬אשלים‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ס חביק כצ"ל )אה"ל(‪ .‬ועל‬ ‫רי"ו אתוון שהיו לו לחבקוק מעת לידתו‬ ‫חבוק הנוסף בו מאלישע‪ .‬ע"י החסדים העליונים‪ .‬כלומר‪ .‬‬ ‫עלאה‪ .‬‬ ‫קיז( וכלהו אתוון אגליף ע ברוחיה אלישע‪ .‬‬ ‫לרי"ו אתוון‪ .‬‬ ‫מתלבשות בהם‪ .‬והאותיות החקוקות של‬ ‫ברוחיה אלישע‪ .‬כי היה צריך לחקוק בו רי"ו‬ ‫פירוש‪ .‬‬ ‫לכל הצדדים‪ .‬‬ ‫דע"ב שמהן‪ .‬שהוא חבקוק‪ .‬פ שמא דאשלים לכל סטרין‪ .‬שהוא מוחין דחכמה‬ ‫בשלמות‪ .‬דהיינו להתלבשות‬ ‫חסדים כנ"ל‪ .‬הם מאתים ושש עשרה‬ ‫אותיות‪ .‬והשתא דאלישע ס חבק ליה‪ .‬וקרא ליה ת( חבקוק‪ .‬כי האותיות שמהן נבנה הולד‪.‬והוא נשלם מכל‬ ‫פרחו ונסתלקו מניה בשעת המיתה ולפיכך‬ ‫סטרין‬ ‫)דפו"י דף ז" ע"ב(‬ ‫‪118‬‬ .‬וכשמשיג הע"ב דכורא‪ .‬כי החכמה נקראת רזא דרי"ו אתוון‪.‬וכשהאותיות מתלבשות‬ ‫אמנם צריכים לחבוק‪ .‬ועז נבחן הולד שיש בו‬ ‫לע"ב שמהן‪.‬עוד לא היתה החכמה יכולה להתגלות‬ ‫אלא החסדים דנוקבא‪ .‬ובעת הגדלות שמקבל‬ ‫קיז( וכלהו אתוון אגליף וכו'‪ :‬וכל‬ ‫לבוש דחסדים מעלמא עלאה מאו"א ורי"ו‬ ‫האותיות האלו חקק אלישע‪ .‬כי עדיין יש בהם‬ ‫נצטרפו האתוון לתבין‪ .‬והביאור‬ ‫רי"ו אתוון בתיקון קוין של שלש שלש‬ ‫הוא‪ .‬שמהם‬ ‫את החסדים מעלמא עלאה‪ .‬הוא נבחן‬ ‫מאתים ושש עשרה אותיות‪ .‬אגליף ביה כל אינון אתוון‬ ‫דשבעין ותרין שמהן‪ .‬ונקרא יק‬ ‫לו חבוק מחסדים דעלמא עלאה‪ .‬‬ ‫בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות‪.‬ובחבוק הראשון שהיה מסטרא‬ ‫בהן ה"ס שם ע"ב‪ .‬‬ ‫רי"ו אותיות שהן בגי' ראי"ה דהיינו אור‬ ‫העינים שהוא חכמה‪ .‬ובעת שאין לו חסדים‬ ‫חבוקים‪ .‬בכדי לצרף רי"ו אתוון לע"ב‬ ‫תבין‪ .‬פרחו מניה‪ .‬כי אלו‬ ‫על ב' חבוקין שהוא על חבוק דאמיה‪ .‬ברוחו של חבקוק‪.‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫היה צריך להמשיך לו רי"ו אתוון וע"ב‬ ‫ועתה שאלישע חיבק אותו‪ .‬כי משלים ומרמז על שני‬ ‫והן ע"ב תבין‪ .‬כי הס"א היתה לה אחיזה‬ ‫של ע"ב תבין‪ .‬חקק בו כל אלו‬ ‫שמהן מחדש‪ .‬פ שמא‬ ‫ת"י ד כה‪ .‬שהוא שם המשלים ומרמז‬ ‫שכל ג' אותיות מהן מתחברות בתיבה אחת‪.‬‬ ‫אתוון מחדש‪ .‬אבל מקודם לכן בעת שלא היה לו‬ ‫דאמיה‪ .

‬‬ ‫קיח( ואיהו אמר ה' שמעתי שמעך יראתי‪ .‬הן מחכמה בכל השלמות‪ .‬שמעתי מה‬ ‫דהיינו‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"ב(‬ ‫‪119‬‬ .‬שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר ח( ה' פעלך דעבדת‬ ‫לי בקרב שנים ר יהון חייהו‪ .‬אלא ה"ס‪.‬‬ ‫באלו שנים קדמוניות שהן ספירות דעתיק‪.‬והענין הוא‪ .‬ק נ"א דמאתן ושיתסר ג'‬ ‫ח( )חבקוק ג( בשלח כג אדרא רבא רמו‪ .‬ר יהון חייו יחייהו כמו חייו כצ"ל )אה"ל(‪.‬בסוד אחר‬ ‫הנה הן רק חזרו לתחיה‪ .‬שבה סוד תחית המתים‪ .‬שפירושו‪ .‬והן אותן רי"ו‬ ‫שהב"ן ישוב להיות ס"ג‪ .‬‬ ‫תהיה אז מכח הזמן שעבר‪ .‬‬ ‫בכל השלמות‪ .‬ט( אדרא‬ ‫אתוון וכו'‪ .‬דהיינו לאחר‬ ‫מלידתו פרחו מניה בעת המיתה‪ .‬הרי רי"ו אתוון שהיו לו‬ ‫דאטעימנא מההוא עלמא‪ .‬ה'‬ ‫לרזא דרי"ו אתוון‪ .‬‬ ‫כח שיתכן ליראה ולהחזיק עצמו בטהרה‬ ‫ונמצא שיש לו עתה ב' חבוקין ממש‪ .‬ועל דא‬ ‫אקרי חבקוק‪.‬חבוקין הם החסדים‬ ‫פעלך שעשית לי בקרב שנים יהיו חייו‪ .‬שמשימותיו ישארו‬ ‫שהב"ן עלה והלביש הס"ג‪ .‬‬ ‫מהעולם‪ .‬‬ ‫הזה דחבקוק‪ .‬שהם המשכת החסדים מעלמא‬ ‫עלאה‪ .‬כי באמת‬ ‫על נפשיה‪ .‬וכל מאן דאתקשר באינון ט( שנים‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫צ כמה דאתמר )אה"ל(‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שהיה לי‪ .‬‬ ‫ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה‪:‬‬ ‫מתקשרים בו החיים‪ .‬וז"ש שמענא מה דהוה לי‬ ‫ויש לשאול‪ .‬ויראתי‪.‬ואשלים‬ ‫התחיל לבקש רחמים על נפשו‪ .‬שהיראה שלו היא מהזמן שעבר‪.‬ללמדם שגם הם יקבלו יראה‬ ‫מהאי אורחא דנסין ואתין עלאין דעברו ביה‪.‬פירושו כמו חייו‪ .‬‬ ‫לא המשיך בו אלישע בעת תחיתו שום דבר‬ ‫התחיל להעלות מ"ן‪ .‬כי‬ ‫דאו"א‪ .‬כמו‪ .‬וא"כ למה‬ ‫פטירתו‪ .‬‬ ‫קיח( ואיהו אמר ה' וכו'‪ :‬והוא אמר‬ ‫ה' שמעתי שמעך יראתי‪ .‬וע"כ נקרא חבקוק על שם ב' חבוקין‪.‬כי‬ ‫ולהשמר מאיזו אחיזה‪ .‬ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה‪ .‬שמענא מה דהוה לי דאטעימנא‬ ‫מההוא עלמא‪ .‬‬ ‫רבא רמו‪.‬וז"ש אשלים לחבוקין‪ .‬וכל בחינת היראה‪.‬ואשלים לרזא ק דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא‪.‬שע"י החבוק הזה‬ ‫תשפיע‪.‬כי אז יהיה כבר‬ ‫ובחינת הב"ן‪ .‬אבל‬ ‫רי"ו אתוון גם בחינת החבוק דאמיה מב"ן‪.‬דהיינו‪ .‬‬ ‫וברזא דרי"ו אתוון נתקיימה בו החכמה‪.‬‬ ‫כי התבין שנצטרפו מרי"ו אתוון נעשו ע"י‬ ‫היינו להשפיע חיים לאותה מדרגה שאין בה‬ ‫חיים‪ .‫קיט‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫לחבוקין‪ .‬בעת‬ ‫סטרין‪ .‬שאין שם אחיזה לס"א שהוא המיתה‪.‬ומשם‬ ‫נקרא חבקוק על שם ב' חבוקין הרי החבוק‬ ‫ממשיך גם עתה יראה שתהיה לו לבחינת‬ ‫דאמיה פרח מניה בעת המיתה‪ .‬כי אין תיקון המסך בלי יראה‪.‬מבעת שנולד‪ .‬שהיא מלכות דמלכות כי תודיע פירושו‬ ‫החבוק הב' של אלישע‪ .‬‬ ‫גם חבוק ראשון דאמיה חזר לתחיה‪ .‬שטעמתי מעולם ההוא‪ .‬והענין הזה‬ ‫במקום הס"ג‪ .‬והן מחסדים‬ ‫מיתתו‪ .‬בקרב שנים תודיע‪.‬דהיינו ממה דהוה לו בעת שנפטר‬ ‫הרצויה‪.‬בתבין אתקיימא לאהדרא רוחיה‪.‬דהיינו בכח היראה מהזמן שעבר‪.‬חייו‪ .‬צ כדאתמר‪ .‬כי מוחין‬ ‫בו עתה יראה‪ .‬ע"כ נבחנים החסדים שהם‬ ‫הכרח הוא‪ .‬ורזא דרי"ו הוא החכמה‪.‬ולא יהיה שום‬ ‫נשמה חדשה ולא יתכן לומר בו ענין תהיה‪.‬‬ ‫וכן הוא סוד המסך שלעתיד‪ .‬אלא שהיראה שלו היא מהזמן‬ ‫דחכמה משלימים את הגוף בכל השלמות‬ ‫שעבר‪ .‬ואין בהם אחיזה לס"א שהוא‬ ‫ועל הסוד הזה אמר להם ר"ש את הדרוש‬ ‫המיתה‪ .‬וכיון שהב"ן הוא‬ ‫בב"ן גם אחד שנעשה לס"ג‪ .‬שה"ס בקשת רחמים‬ ‫חדש מלבד בחינת החבוק שהמשיך לו מאמא‬ ‫על עצמו‪.‬‬ ‫בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה‪ .‬‬ ‫מעלמא עלאה‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬ואמר‪ .‬‬ ‫חייהו‪ .‬ודחילנא‪ .‬ומקודם שהחיה אותו אלישע‪ .‬ומקודם שהחיה אותו אלישע‪ .‬וז"ש שרא למתבע רחמין‬ ‫החבוק של אלישע‪ .‬ואין בו אלא‬ ‫מסך להעלות מ"ן‪ .‬דאל"כ היה כולו‬ ‫בלע המות לנצח )ישעיה כ"ה(‪ .‬‬ ‫עלאה ס"ג‪ .‬‬ ‫כי כבר נעשה שלם מכל סטרין ולא שייכת‬ ‫שהיא קיום כל גופו על קיומו‪ .‬‬ ‫חזר לתחיה‪ .‬וכל מי שמתקשר‬ ‫וז"ש‪ .

‬אמנם חבקוק‪ .‬כי רב המנונא‬ ‫האלו הם חיים נצחיים‪ .‬ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא‪ .‬כי ראיתי אלקים‬ ‫והוא מבחינת מה שהמלכות דאדם קדמון‬ ‫פנים אל פנים‪.‬שבהם החיה אותי‬ ‫בפנים‪ .‬בקרב שנים תודיע‪.‬פעלך שעשית‬ ‫ואמר‪ .‬וחמא ליה מעקר טורין‪.‬שהוא‬ ‫יהון חייהו‪ :‬כי היו לו ב' בחינות שנים‪.‬אף‬ ‫פעלך דעבדת לי בקרב שנים‪ .‬מאירות ז"ת דעתיק מבחינת‬ ‫מבחינת ממה דשמענא‪ .‬בסו"ה‬ ‫התיקון דצמצום ב'‪ .‬‬ ‫לתחיה‪ .‬ואני לא זכיתי בו‪ .‬‬ ‫מתלבשת בהן‪ .‬‬ ‫שנדמה‬ ‫וז"ש בקרב שנים תודיע‪ .‬וראה‬ ‫אותו עוקר הרים‪ .‬ולא זכינא ביה‪ .‬ושנים לאחר ששב‬ ‫קודם גמר התיקון )כנ"ל אות מ"ג ד"ה חד(‪.‬הן כל אלה שכבר זכו לגמר‬ ‫התיקון מבחינת שורש נשמתם עצמם‪ .‬ואמר‪ .‬דהיינו‬ ‫אלפי שני‪ .‬מיום‬ ‫ע"ש‪.‬כבר מוכנים‬ ‫באינון שנים קדמוניות דעתיק בכח החבוק‬ ‫ומזומנים כל התיקונים הצריכים להתגלות‬ ‫ותחית המתים שזכה על ידי אלישע‪ .‬א( תהון‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫ש נ"א ההוא )אה"ל(‪ .‬‬ ‫אבא‪ .‬‬ ‫לגמרי כמו בגמר התיקון‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קכ‬ ‫בה‬ ‫ת‬ ‫לההוא דרגא דלית‬ ‫קדמוניות‪ .‬כלומר ע"י שאני זוכר‬ ‫נשא ידיו על ראשו‪ .‬והן אינן מאירות בשתא‬ ‫פירוש‪ .‬וז"ש וכל מאן‬ ‫סבא הוא מארי דתקונים הללו שבהיכל‬ ‫דאתקשר באינון שנים קדמאיות חיין‬ ‫המשיח‪ .‬בסוד ה' זעירא דהבראם‪.‬שגם הוא משמש‬ ‫אלפי שני‪ .‬לההוא דרגא‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"ב(‬ ‫‪120‬‬ .‬ואז‬ ‫וז"ש‪ .‬בסוד‬ ‫אתקשרו ביה כי נקשרו בו החיים לנצח‪.‬‬ ‫כמו אדם קדמון‪ .‬אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב"ה‪.‬‬ ‫ועל הזמן ההוא שהיה בההוא עלמא‪ .‬דהיינו לעקר טורין דס"א‪ .‬‬ ‫זקיף ידוי על רישיה‪ .‬שהשתמש‬ ‫בסבת מיתתו קבל הב"ן את תיקונו השלם‪.‬‬ ‫שמעתי שמעך יראתי )כמ"ש לעיל בסמוך‬ ‫כנודע‪ .‬כמ"ש לעיל בסמוך(‪ .‬וע"כ זכה לאתקשר‬ ‫והנה בהיכל המלך המשיח‪ .‬שביניהם היה נפטר בעולם האמת‪.‬אומר‪ .‬רבי‪ .‬‬ ‫לי בהם יהון חייהו‪ .‬וז"ש‬ ‫יהון חיינו‪ .‬שהחיים‬ ‫בהיכלא דמלכא משיחא‪ .‬אמר ליה‪ :‬רבי‪ .‬‬ ‫דרך אמת א( תהיו שכנים וחברים בעוה"ב‪.‬שמענא מה‬ ‫המשיח‪ .‬אמר לו‪ .‬שהם‬ ‫קיט( בכה רבי שמעון וכו'‪ :‬בכה ר"ש‬ ‫בקרב ב' בחי' השנים‪ .‬שאין בשבילה שום זווג‬ ‫שנים מקודם מיתתו‪ .‬היה קורא לרבי אלעזר בנו ולר'‬ ‫והנה הז"ת דעתיק נקראות שנים קדמוניות‪.‬נפל על אנפוי‪ .‬‬ ‫המלך המשיח‪ .‬ת נ"א בה ל"ג‪.‬‬ ‫ביראה הזו‪.‬כי ע"י הטהרה שזכה‬ ‫דהיינו כמו חבקוק לפי מדרגתו‪ .‬‬ ‫המלכות דמלכות‪ .‬שמכח היראה הזו‪ .‬‬ ‫ההוא והלאה‪ .‬ואלו הנשמות שבהיכל‬ ‫והיראה שזכה בקרב שנים בעת מיתתו‪.‬‬ ‫מנהיר שרגין בהיכלא דמלכא משיחא‪ .‬ואמר‪ .‬בעולם ההוא תהיו‬ ‫דהוה לי דאטעימגא מההוא עלמא ודחילנא‬ ‫שכנים לראשי הישיבות לפני הקב"ה‪ .‬נפל על פניו‪ .‬פעלך דעבדת לי בקרב שנים‬ ‫נמצא לההיא דרגא דלית בה חיין כלל‪ .‬‬ ‫קיט( בכה רבי שמעון ואמר‪ .‬כמו שכתוב‪ .‬פניאל‪ .‬חיין אתקשרו ביה‪ .‬וז"ש‬ ‫בגמר התיקון עם ביאת המלך המשיח‪ .‬כי בשתא‬ ‫באותה היראה של חבקוק הנביא‪ .‬זכיתון‬ ‫אתון למחמי אפין באפין‪ .‬והן קדמוניות מצמצום א'‪.‬‬ ‫ש‬ ‫חיין כלל‪.‬‬ ‫שעלה ונעשה ס"ג בעת מיתתו כנ"ל‪ .‬אתם זכיתם לראותו פנים‬ ‫בחיים של עלמא עלאה‪ .‬‬ ‫הנה עתה מקבל גם הדרגא ההיא החיים שלה‪.‬בההוא עלמא‪ .‬והרי ר' המנונא‬ ‫זמן מיתתי שבקרב השנים אני מתקשר‬ ‫סבא אור התורה‪ .‬שיבח את עצמו‪ .‬דהיינו הטהרה‬ ‫פרט קטן לא יחסר‪ .‬‬ ‫דטעין חמרי‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫דלית בה חיין כלל‪ .‬מיתתו טהרה אותו‬ ‫בד'ה שמענא מה דהוה לי ע"ש(‪.‬יזכה להתקשר‬ ‫וחמא ליה מעקר טורין מנחיר שרגין‬ ‫באינון שנים קדמוניות דעתיק‪ .‬ומדליק נרות בהיכל מלך‬ ‫אלישע‪) .‬אלא בגמר התיקון‪ .‬מהזמן שעבר‪ .‬אף אני יראתי מהקב"ה ממה ששמעתי‪.

‬ר' חייא וכו'‪ :‬בראשית‪.‬כי אור השמש מורה‬ ‫יכנס בשער הזה‪ .‬תס"ט דף קו‪.‬לד‪ :‬תס"ט ד' קו‪ :‬בהשמטות ת"ו ד' קמה‪ :‬ס ( )שם( לך שפא‬ ‫ויצא עד בהשמטות ח"א ד' רנה‪) .‬מקרא זה היה צריך לומר סוף חכמה‬ ‫לחכמה‬ ‫)דפ"י דף ז' ע"ב(‬ ‫‪121‬‬ .‬שהוא נקודה דסיומא דכלהו שערים‬ ‫לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד‪ .‬ה דאיהי עלאה‬ ‫ו וטמיר וגניז‪ .‬מההוא יומא‪ .‬‬ ‫ב נ"א אלא איהי ראשית ל"ג‪ .‬‬ ‫בכמה מנעולין וכו'‪ .‬‬ ‫עלאין‪ .‬כי מקשה‪ .‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫א נ"א אלא ראשית בגין דיראת ה' וכו' )אה"ל(‪.‫קכא‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫שבבין מארי אולפנין‪ .‬הרי יראת ה'‬ ‫הנר‪ .‬טז‪ :‬ת" ד ד' יח‪ :‬תי"ח ד' לב‪ .‬והיינו השער הנק' מלכות‬ ‫ר"ח פתח ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב‬ ‫דמלכות‪ .‬‬ ‫דהיינו רישי מתיבתא קמי קב"ה‪.‬דוגמת אור השמש היורד‬ ‫לעולם‪ .‬ז"ש‪.‬ומשיב‪ .‬ודאי‬ ‫דאי לא ג ייעול בהאי תרעא‪ .‬ואומר‪.‬יא‪ :‬ת"א ד' יז‪ :‬תי"א ד' כו‪ :‬תכ"א ד' מד‪ .‬ו טמיר כצ"ל‬ ‫ח"ב ד' רעא‪) .‬ד"י( אחרי מות ד קדושים יב בהר י‬ ‫)אה"ל(‪.‬ד"י( בשלח קנ תרומה תקפב ויקרא רכה אמור קכט שלח מז פנחס‬ ‫תתלט ואתחנן עז קיח ת"ז בהקדמה ד' ח‪ .‬לא יכנס אל המלך העליון‬ ‫על ירידת המ"ד‪ .‬וה"ס‬ ‫ויהיו שכנים לו שם‪ .‬‬ ‫ת"ז תל"ג ד' עו‪ :‬תס"ט ד' קיג‪ :‬נ( )תהלים קיח(‬ ‫ב"א תס ב"ב שמ לך שפא תסח וירא קנו ויצא עד‬ ‫ויקרא רכה אחרי מות רפ אמור קכט נשא מו שלח מז שמג בהשמטות ח"ג ד' שב‪) :‬ד"י( ת"ז בהקדמה‬ ‫ד' ח‪ .‬ודאי אם לא‬ ‫נשמת אדם )משלי כ'(‪ .‬ב אלא איהי ראשית לעאלא‬ ‫לגו דרגא דחכמתא עלאה‪ .‬והשער הזה האחרין הוא השער הראשון‬ ‫שואל‪ .‬כ( ויחי יב פנחס תפב‪ .‬והוא‬ ‫חכמה‪ .‬רבי חייא פתח‪ .‬לא ד ייעול לעלמין‪ .‬וע"כ‬ ‫ולהעלות ולאנהיר הנרות בהיכלא דמלכא‬ ‫היה לומר סוף חכמה יראת ה'‪ .‬א בגין דיראת ה' סוף חכמה איהי‪ .‬כמו שלהבת העולה מן‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬הם בידיו של רב המנונא סבא‪.‬‬ ‫מבחינת הס"ג להעלאת מ"ן בגמר התיקון‪.‬וז"ש שב' התיקונים הללו‪ .‬ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד‬ ‫קכ( בראשית‪ .‬זה השער לה'‪ .‬‬ ‫ב' נקודין‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫יראת ה'‪ .‬ועביר ליה תרעין אלין על אלין‪.‬‬ ‫התיקונים‪ .‬כי יראת ה'‪ .‬ויהיו שם מארי אולפנין‪.‬אינם זוכים בהם כי אם ע"י גילוי‬ ‫פירוש כי בהיותו מלכא עלאה וטמיר וגניז‬ ‫נשמת רב המנונא סבא‪ .‬כד"א ל( כי ראיתי אלהים פנים אל פנים‪.‬לפיכך עביד‬ ‫הוא ותלמידיו ר"א ורבי אבא יזכו לאחר‬ ‫שערים רבים אלין על אלין‪ .‬ומאורי אש ה"ס או"ח‬ ‫שערים‪ .‬ה דאיהו )אה"ל(‪ .‬‬ ‫למלכא עלאה דאיהי עלאה וטמיר וגניז‬ ‫ואלו צדיקים גמורים הצריכים לאלו ב'‬ ‫וכו'‪ :‬אין זה משל אלא הוא הנמשל עצמו‪.‬מ( ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל‬ ‫עושיהם תהלתו עומדת לעד‪ .‬‬ ‫י( להלן קמו‪ .‬‬ ‫הכתוב פתחו לי שערי צדק )תהלים קי"ח(‪.‬ראשית חכמה‪ .‬ג יעול כצ"ל )אה"ל(‪.‬‬ ‫עשה האפשרות להתקרב לפניו ית'‪ .‬תכ"ב ד' סה‪ .‬‬ ‫מאמר ב' נקודין‬ ‫ואמר‪ . שהיא סוף‬ ‫שנדמה לצדיקים כהר גבוה )סוכה נב‪ (.‬‬ ‫היא ספירת המלכות שהיא בסיום ע"ס‪ .‬אלא היא‪ .‬הח"ד נ( פתחו לי שערי צדק‪ .‬וה"ס נר ה'‬ ‫שנקראת צדק‪ .‬ראשית חכמה‪.‬ובישר לו כי גם‬ ‫ולית מחשבה תפיסה ביה כלל‪ .‬‬ ‫העולה ממטה למעלה‪ .‬אלו על אלו‪.‬הוה י( קרי לר' אלעזר בריה‬ ‫ולרבי אבא כ( פני"אל‪ .‬‬ ‫שהמה השערים שעשה ה' ונתן אפשרות‬ ‫לצדיקים שיבואו לפניו דרך אותם השערים‪.‬‬ ‫משיחא‪ .‬האי קרא הכי מבעי ליה סוף‬ ‫חכמה יראת ה'‪ .‬המלכות ראשית‬ ‫מנהיר שרגין דהיינו מתקן את המסך החדש‬ ‫להכנס לתוך מדרגת החכמה העליונה‪ .‬אשר בסגולתם‬ ‫פטירתם לשמש שם בהיכל המלך המשיח‪.‬‬ ‫פתחו לי שערי צדק דהיינו שערי המלכות‬ ‫כי סוד המ"ן נק' מאורי האש‪ .‬ס( זה השער לה'‪ .‬‬ ‫מאמר ב' נקודין‬ ‫קב( בראשית‪ .‬ועשה לו‬ ‫אלינו ממעלה למטה‪ .‬למלכא עלאה‪ .‬ה"ס מלכות.‬כי הוא עליון ונסתר וגנוז‪ .‬קמי קב"ה‪ .‬להעביר הס"א‪.‬ל( )בראשית לב(‪.‬‬ ‫מ( )תהלים קיא( להלן קפט משפטים תקג בהשמטות‬ ‫ד יעול כצ"ל )אה"ל(‪ .

‬‬ ‫ב' נקודין‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫מפרידות אותנו מהש"י‪ .‬‬ ‫אלו המכחישים זה את זה‪ .‬ומרירא למתקא‪ .‬‬ ‫באמת כל ריבוי הסתירות נגד יחודו ית' שאנו‬ ‫דהיינו על הרצון לקבל שבנו‪ .‬וההיכלין‪ .‬שלא ישפיעו‬ ‫נברא בהפך גמור מהשי"ת מהקצה אל הקצה‬ ‫עלינו לצנן אהבתו ית' מלבנו‪ .‬כי העוה"ז נברא בבחינת‬ ‫המנעילים ונעשים פתחין‪ .‬שהם ג'‬ ‫כל כח וכח משמש להם עתה לשערי צדק‪.‬השער הזה‬ ‫להשגות מדרגות נשגבות‪ .‬ונעשה החושך לאור‬ ‫יהיה הראשון‪ .‬כי‬ ‫ג' צורות העוברות על חומר אחד שלנו‪.‬כי מחשבת הבריאה היא להנות‬ ‫להשפיע‪ .‬‬ ‫מיוחדת לגלות מדרגה מיוחדת בהשגתו ית'‪.‬למדרגות של‬ ‫לנו כל עניני ההנהגה מהשגחתו ית' בעוה"ז‬ ‫השגה בו ית'‪ .‬‬ ‫מבחינת מרירות הגוף‪ .‬וזה השער‬ ‫היכולת שתספיק להבין באפס מה מדברי‬ ‫לה' צדיקים יבואו בו )תהלים קי"ח(‪.‬שבשיעור‬ ‫הזה יכנס‪ .‬והן‬ ‫בכמה פתחים‪ .‬הוא‪ .‬מי שנכנס‪ .‬בכמה היכלות‪ .‬וז"ס עייר‬ ‫כל מנעול ומנעול מקבלים אנו מדרגה מיוחדת‬ ‫פרא אדם יולד )איוב י"א(‪ .‬כל מה שחשב‬ ‫והוא ענין עמוק ביותר‪ .‬באופן‪ .‬לקבלה ע"מ‬ ‫האמת היא‪ .‬‬ ‫ואלו הזכאים שזכו לזה נמצאים מהפכים‬ ‫קכא( ולסוף כל תרעין וכו'‪ :‬ולסוף‬ ‫חשוכא לנהורא‪ .‬תרעא דא‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ז לגבי כצ"ל )אה"ל(‪.‬‬ ‫שדרכם יבואו לקבל מהש"י‪ .‬ע"י תורה ומצות‪ .‬שמטרם שאנו‬ ‫טועמים בעוה"ז‪ .‬והוא‪ .‬אף כאן‪ .‬אלו על אלו‪.‬ואמת המידה‬ ‫הרי איך שהמנעולים הפתחין‪ .‬שהוא הראשון‬ ‫חכמתו ית'‪ .‬כי יראת ה'‬ ‫וסתירה שהתגברנו עליה‪ .‬כלומר‪ .‬ונמצאים‬ ‫פירוש‪ .‬ואין שום הנאה מובנת לנברא אם‬ ‫השערים לה'‪ .‬דרך השער‬ ‫גדול‪ .‬נעשית שער להשגת‬ ‫מכונה דוקא השער האחרון‪ .‬כי אז יש להם תפקיד הפוך‪.‬ויש לדעת‪ .‬ואלו המדרגות שאנו מקבלים‬ ‫בסתירה גמורה לקוטב מחשבה הבריאה‪ .‬לעיל מד‪.‬כי‬ ‫ומהו פתחין‪ .‬דהיינו ע"מ‬ ‫האחרון דוקא‪ .‬והצד השוה להבין ב' ענינים‬ ‫את שערי ההתקרבות ומרחיקים אותנו מהש"י‪.‬שאי אפשר לזכות‬ ‫מתאמצים לקיים התורה והמצות באהבה בכל‬ ‫לחכמה העליונה זולת אחר השגת השער הזה‬ ‫נפשנו ומאדנו כמצוה עלינו‪ .‬‬ ‫צורות הבאות בזו אחר זו על חומר אחד‪.‬כל מי שרוצה להכנס אלי‪ .‬‬ ‫הפירוד כולם‪ .‬אמר כל מאן דבעי למיעל ז לגבאי‪ .‬והמר נעשה מתוק‪ .‬כי להשגת חכמה עלאה הוא‬ ‫להשפיע נ"ר ליוצרנו‪ .‬שהיא מלכות‪ .‬כי כל סתירה יש בה סגולה‬ ‫לחכמת ה'‪.‬בכמה פתחין‪.‬שהוא צורה הפוכה כלפי השי"ת‪.‬אלי‪ .‬ע"כ נקראים‬ ‫ולא עוד אלא שאמרו חז"ל נתאוה הקב"ה‬ ‫אלו הכחות דפרודא בשם מנעולים‪ .‬‬ ‫הזוהר שלפנינו‪ .‬‬ ‫דהיינו להרחיק אותנו מהש"י‪ .‬שהגם שזה ברור‬ ‫אמנם‪ .‬אף על פי שמתחילתן הן‬ ‫הופכים אותו לקבלה ע"מ להשפיע נ"ר‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"ב(‬ ‫ליוצרנו‬ ‫‪122‬‬ .‬‬ ‫מכריעים את כל העולם כולו לכף זכות‪ .‬כי העולם‬ ‫אבל אם אנו מתגברים עליהם‪ .‬כי סותמים‬ ‫לדור בתחתונים‪ .‬נתהפכו‬ ‫הוא שנקרא ראשית‪.‬‬ ‫לאור‪ .‬ותדע‪ .‬כי כן הוא לפי הרצון‬ ‫על הפתחים נעשו להיכלות החכמה ‪.‬והחושך נהפך‬ ‫הרצון לקבל‪ .‬הנה‬ ‫לקבל שבנו‪ .‬אלין על אלין‪ .‬ואתאמץ לבארו לפי‬ ‫עליהם להנותם במחשבת הבריאה‪ .‬‬ ‫היותו מחויב ח"ו להיות בפרודא מהבורא ית'‪.‬הן מבחינת חשכת השכל‪ .‬משום שעל‬ ‫שאין בו מרצון זה אפילו משהו‪ .‬הם‬ ‫שלנו‪ .‬עשה שער אחד בכמה מנעולים‪.‬‬ ‫בכמה היכלין‪ .‬נעשו להם שערים‬ ‫אמר‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קכב‬ ‫קכא( ולסוף כל תרעין עבד תרעא חד בכמה ע( מנעולין‪ .‬הנה בהיותינו‬ ‫לחכמה עלאה‪ .‬יש להבין היטב מהו מנעולין‪.‬השער הראשון לחכמה‬ ‫הזה שהיה להם מקודם לכן כל הנהגות‬ ‫העליונה הוא‪ .‬נמצאים מנעולין חזקים על אותם‬ ‫לנבראיו‪ .‬מטרם שזוכים להפך בחינת הרצון‬ ‫דלית מחשבה תפיסא ביה כלל וכלל‪ .‬ומבחינה זו‪ .‬‬ ‫להם עתה כולם לבחינת כחות דיחודא‪ .‬ומהו היכלין‪ .‬נמצאים‬ ‫בהשגחתו ית' ונעשים לפתחים‪ .‬יראת ה'‪ .‬כי כחות‬ ‫כל השערים‪ .‬ועל סוד זה‪ .‬שהיא‬ ‫רק להנות לנבראיו‪ .‬וכל אלו כוחות הפירוד‬ ‫אינם משפיעים עלינו לגרוע משהו מאהבת‬ ‫השער הראשון‪ .‬וז"ס המנעולין שעל השערים‪ .‬‬ ‫ע( תרומה נח ת"ז תכ"א ד' ס‪ :‬ד' סא‪ .‬והמר למתוק כנ"ל‪ .‬כתוב ראשית‬ ‫ה ' בכל נפשנו ומאדנו אז כל סתירה‬ ‫חכמה יראת ה' )תהלים קי"א(‪ .‬הנה אז נהפכים‬ ‫בכל מאת הנקודות‪ .‬‬ ‫לקבל שבנו שהוא הטעימה‪ .‬וזה‬ ‫השגחתו ית' לבחינת כחות דפרודא‪ .

‬כי כל‬ ‫עלתה ונמתקה בבינה‪ .‬תרין נקודין הללו‪ .‬‬ ‫המיתוק דמדת הדין במדת הרחמים‪ .‬וידעו כי‬ ‫ה' אחד ושמו אחד‪.‬כי באמת כל‬ ‫ראשית חד ולא תרין‪ .‬שה"ס בינה‬ ‫ובעת ההיא נעשה מהרצון לקבל שבנו בחינת‬ ‫ומלכות יחדיו‪) .‬‬ ‫כי אלו ב' הנקודות נעשו אחת ממש‪ .‬דהיינו רק אחת ולא שתים‪.‬‬ ‫היטב ענין התרעין כמ"ש בסמוך‪ .‬‬ ‫ועל‬ ‫)דפו"י דף ז' ע"ב(‬ ‫‪123‬‬ .‬ושמיה מורה על המלכות‪.‬ואחר תשובתנו שזוכים אנו לקבלה‬ ‫ובכ"מ(‪ .‬וכלא חד‪ .‬‬ ‫וכלא חד דהא הוא ושמיה חד‪ :‬הוא‬ ‫קכב( ב'‪ .‬ואינון תרין י נקודין‪ .‬ומשום שאין להן פירוד‪.‬נעשו כל המנעולים לפתחין‪.‬אין הפירוש שאין הזווג נעשה עליה‪.‬‬ ‫שעי"ז נמתקת לבסוף גם מדת הדין בפני‬ ‫כי מי שלוקח את זו‪ .‬ב( ל דהא הוא ושמיה חד‪ .‬יראת ה' איהי‪ .‬‬ ‫כמ"ש חז"ל בתחילה נברא העולם במדת הדין‬ ‫שאין עוד שפלה הימנה‪ .‬ובגין דלית להו פרודא אקרון‬ ‫הראשון להיכל החכמה עלאה‪ .‬אל השער‬ ‫וז"ש‪ .‬אלא בחשאי ולא באתגליא ועל זה‬ ‫שבו פתח התורה‪ .‬שהיא מדת הרחמים‪.‬כי‬ ‫בגניזא‪ .‬‬ ‫אתה שמך ה' לבדך‪.‬מקבלת‬ ‫ואחת נמצאת בגלוי‪ .‬הופך החומר הזה לפי הטעם שלנו‪.‬וחד קיימא באתגליא‪ .‬‬ ‫בסו"ה ותלכנה שתיהן )רות א'(‪ .‬ט נ"א להאי )אה"ל(‪ .‬אקרון ראשית‪ .‬וגם‬ ‫להחכמה עלאה הוא הראשון‪.‬אי אפשר‬ ‫להשיג זולת בהשגת השער האחרון דוקא‪ .‬חד ולא‬ ‫תרין‪ .‬וענין סוף‬ ‫כי לולא זה לא היה העולם יכול להתקיים‪.‬מאן דיעול ט בהאי תרעא יעול‪ .‬דכתיב‬ ‫פ( וידעו כי אתה שמך ה' לבדך‪.‬‬ ‫ב' נקודין‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬‬ ‫גם המלכות את הזווג העליון יחד עם הבינה‪.‬כי בראשית מורה על‬ ‫מורה השם ראשית‪ .‬ודא איהי ראשית‪.‬כמ"ש בזהר פנחס אות נ"ח‬ ‫מנעולים‪ .‬‬ ‫מבראשית‪ .‬ואומר שכדי לזכות בחכמה עלאה‬ ‫הרחמים )ב"ר פ"א(‪.‬מאן דנטיל האי‬ ‫השערים כולם משמשים לפתחין והיכלין של‬ ‫נטיל האי‪ :‬כלומר‪ .‬תרין אינון דמתחברין כחדא‪ .‬‬ ‫ואומר שבסוד הוא ושמו אחד מחויבות‬ ‫במלכות‪ .‬חד גניזא‬ ‫וטמירא‪ .‬שכתוב‪ .‬מורה‪ .‬ששתיהן‬ ‫יראת ה' מבחינת השער האחרון‪ .‬שמלכות‬ ‫את האור לחושך‪ .‬וחד קיימא‬ ‫זאת היטב לכל ההמשך כי לא אכפיל הדברים‪.‬‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ח לגביה כצ"ל )אה"ל(‪ .‬‬ ‫נקודת המלכות מקבלת הזווג עם נקודת‬ ‫וז"ש ודא איהי ראשית‪ :‬היינו בראשית‬ ‫הבינה‪ .‬‬ ‫באתגליא כי בחינת הדין שבנקודת המלכות‬ ‫ומ"ש אמר כל מאן דבעי למיעל לגבאי‪.‬ואת המתוק למר‪ .‬וזכור‬ ‫כחדא‪ .‬‬ ‫הנהגות השגחתו ית' מרחיקות אותנו ממנו‪.‬פירושו בחינה אחרונה שבהם‪.‬‬ ‫משתיהן‪ .‬כי בהיותן אחת‪ .‬אמנם חכמה עלאה‪ .‬אשר ביום ההוא יהיה‬ ‫אחת‪ .‬מאן דנטיל האי נטיל האי‪ .‬לוקח גם את זו‪ .‬תרעא קדמאה‬ ‫לחכמה עלאה‪ .‬כ בהו כצ"ל )אה"ל(‪ .‬אע"פ שמדת הדין היא‬ ‫חכמת ה'‪ .‬‬ ‫נהורין )אה"ל(‪ .‬ואפשר לכנותה מלכות‬ ‫ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת‬ ‫דמלכות‪ .‬‬ ‫דרך אמת ב( בראשית י"ח ע"ב ותרומה קס"א ע"ב‪.‬‬ ‫שתיהן להיות אחת‪ .‬אחת גנוזה ונסתרת‪.‬כי הוא ושמו אחד‪ .‬תרין אינון וכו'‪ :‬ב'‬ ‫מורה על הבינה‪ .‬וע"כ יש שם ב' נקודות מחוברין‬ ‫ואח"כ נעשו הפתחין להיכלין כמבואר‪ .‬שהיא לשון יחיד‪ .‬י נ"א‬ ‫פ( )תהלים פג( ב"א רצו אחרי מות טז‪.‬‬ ‫גניזא וטמירא‪ .‬ל נ"א דהא הוא‬ ‫שמיה ושמיה חד‪.‬וז"ש חד גניזא וטמירא‪ .‬והם שתי נקודות‪ .‬‬ ‫קכב( ב' ‪ .‬ורק בחינת הרחמים שהיא‬ ‫תרעא דא יהא קדמאה לגבאי‪ :‬כבר ידעת‬ ‫מנקודת הבינה היא דקיימא באתגלייא‪.‬והכל‬ ‫עצמה בגמר התיקון‪ .‬שהוא‬ ‫הן אחת‪.‬‬ ‫נקרצת ראשית‪ .‬ונמצא המסך שנתקן במלכות כלול‬ ‫ע"מ להשפיע‪ .‫קכג‬ ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫יהא קדמאה ח לגבאי‪ .‬ה"ס‬ ‫ליוצרנו‪ .‬אוף הכי‪ .‬‬ ‫ראשית להשגת חכמה עלאה‪.‬ששנים הם המתחברים יחד‪.‬ובגין דלית כ להו פרודא‪ .‬‬ ‫נעשה זה השער האחרון מכולם‪ .‬‬ ‫כל תרעין‪ .

‬יראת ה'‪ .‬הם כביכול‬ ‫יראה‪.‬ודא תרעא‬ ‫לעאלא לכל טובא דעלמא‪ .‬הוא‪ .‬והם שכל טוב בלא רע‬ ‫שכל טוב‪ .‬‬ ‫כנ"ל ואין בהם רע‪ .‬‬ ‫פירוש‪ .‬הרי הן נק'‬ ‫נקראת המלכות‪ .‬דאיהו שכל טוב בלא רע כלל‪ .‬אלין תרין תרעין דאינון כחדא‪ .‬‬ ‫מ הא טוב‪ .‬‬ ‫הוא שכל טוב‪ .‬מטרם גמר התיקון‪ .‬כי ה"ס עצה"ד שחטא בו אדם‬ ‫התיקון‪ .‬ורבי יוסי מבאר המקרא מטרם גמר‬ ‫בלא רע כלל‪ .‬שכתוב עליה ראשית חכמה‬ ‫שהוא כולו טוב בלא רע כלל גם מטרם גמר‬ ‫יראת ה'‪ .‬‬ ‫שהמלכות היא אילן של טוב ורע‪ .‬ודא תרעא לעאלא לכל טובא‬ ‫בהם עשיה בעוד שהם עוסקים בה‪ .:‬תס"ז ד'‬ ‫צח‪ .‬‬ ‫וע"כ אומר שכל טוב דא אילנא דחיי‪.‬קא‪ :‬קב‪ .‬‬ ‫והיראה הגדולה היא שלא לפגמה‪ .‬שאז נעשו ב' הנקודות ב' תרעין‪.‬זכי בר נש‪.‬אלא ב' תרעין‪ .‬ואלו המחזיקים את התורה‪ .‬שהוא שכל טוב‬ ‫כלל‪ .‬יש בהם עשיה‪ .‬כי אז תתגלה‬ ‫הדעת בכל הארץ‪.‬תס"א ד' צה‪ :‬תס"ו ד' צז‪ .‬רבי יוסי אינו חולק‬ ‫הנה טוב‪ .‬כי היא השער האחרון שהוא השער‬ ‫אומר ב' נקודות‪ .‬תס"א ד' צד‪ .‬‬ ‫ב' נקודין‬ ‫הסולם‬ ‫מאמר‬ ‫שיראת ה' היא השער הראשון לחכמה עלאה‪.‬נ נ"א הוא )אה"ל(‪.‬כנ"ל‪.‬וע"כ נק'‬ ‫קכד( לכל עושיהם‪ .‬ובשביל שאין רע שורה בו‪.‬אלין ר( חסדי דוד הנאמנים‪ .‬בלי רע‪.‬ר' יוסי‬ ‫אמר שכל טוב‪ .‬‬ ‫צ( )עץ הדעת טו"ר( ב"א רמה רנד רנז תכה תמא‬ ‫וירא קיד ויחי רמב בהשמטות ח"א ד' רסג‪) :‬ד"י(‬ ‫קדושים קיח אמור שלח בהר סה בהעלותך פו פנחס פב תרכה תשס כי תצא כ ת"ז תכ"א ד' נו‪ :‬תכ"ד‬ ‫ד' סט‪ .‬אבל אלו‬ ‫דעלמא‪ :‬כי גילוי החכמה עלאה הוא כל‬ ‫שמחזיקים אותה‪ .‬‬ ‫השלמות‪ .‬וז"ש ועל דא שרי בהאי אתר‬ ‫התורה‪ .‬ועל דא שרי בהאי אתר יראה‪ .‬הוא אלו ב' שערים‬ ‫תיקון הב"ן‪ .‬זכה האדם‪.‬שאז הן בחינת עצה"ד טוב ורע‪.‬ר( )ישעיה נה( ויחי קעו תרומה‬ ‫תשפה ויקרא שס שמיני פט פנחס יד ואתחנן נב‪ .‬קט‪ :‬קיז‪ :‬ת"ע ד' קלג‪ .‬לבא לכל‬ ‫בינייהו‪ .‬ומה שאינו‬ ‫י"א(‪ .‬ואי לא זכי נ הא רע‪ (* .‬כי‬ ‫הראשון אל החכמה‪ .‬ר' יוסי אמר‪.‬‬ ‫ב' נקודות בשם ב' תרעין‪ .‬והיא השער‪ .‬איהו שכל טוב בלא רע‪.‬הוא‪ .‬מבאר למה נק' השער האחרון‬ ‫שהוא ז"א במוחין דאמא הנק' עץ החיים‬ ‫בשם יראת ה'‪ .‬וע"כ יתכן הכתוב שכל‬ ‫קכג( אמאי אקרי יראת וכו'‪ :‬למה‬ ‫טוב‪ .‬‬ ‫דהיינו ב' הנקודות‪ .‬זהו עץ החיים‪ .‬‬ ‫העושים אותה‪ .‬כנ"ל‪.‬שאז נק' אלו‬ ‫כי אתה שמך ה' )תהלים פ"ג(‪ .‬בגין דאיהו צ( אילנא דטוב ורע‪ .‬כי אז שתיהן‬ ‫טוב בלא רע כלל‪ .‬כי על נקודה דא עונשיה במיתה‪.‬ואם לא זכה‪ . ‫הקדמת ספר הזהר‬ ‫קבד‬ ‫קכג( אמאי אקרי יראת ה'‪ .‬ואינון‬ ‫חלופי גרסאות‬ ‫מסורת הזהר‬ ‫ט נ"א הוא )אה"ל(‪ .‬הנכלל המחשבת הבריאה‪ .‬דא אילנא דחיי‪ .‬ועל כן שורה‬ ‫על רבי חייא‪ .‬ש( ויחי תרסג מצורע כא אמור קנח‪.‬אלין וכו'‪ :‬לכל‬ ‫עושיהם‪ .‬כל אלו העוסקים בתורה‪ .‬ק( שכל טוב‪ .‬הנה רע‪ .‬וזהו שמביא הכתוב וידעו‬ ‫הכוונה היא לאחר תיקון הב"ן‪ .‬משום‬ ‫עצה"ד טוב ורע‪ .‬‬ ‫דבראשית‪ .‬תס"ט ד' צט‪ .‬ש( תמכין אורייתא‪ .‬שכל טוב‪ .‬תנ"ג ד' פז‪ :‬תנ"ו ד' פט‪ :‬תנ"ט ד' צג‪ :.‬משא"כ מטרם גמר התיקון‪ .‬ובכח זה‬ ‫טוב העולם‪ .‬אלו הם חסדי דוד הנאמנים‪ .‬‬ ‫התיקון‪ .‬כי רבי חייא מבאר המקרא על אחר‬ ‫טוב שבעולם‪ .‬‬ ‫ועל שם מדת הדין הזו הכלולה בב'‬ ‫נמצא שהוא השער לכל טובא דעלמא‪.‬‬ ‫ר' יוסי אמר וכו'‪ .‬שבסיבתם נק'‬ ‫התיקון כשהנקודה הזו תתוקן כולה בכל‬ ‫המלכות אילנא דטוב ורע‪ .‬אין‬ ‫וז"ש‪ .‬ומשיב‪ .‬היא נקראת ראשית אל החכמה‪.‬וכיון‬ ‫מתקיים‬