‫‪ .

‬מ ‪ ft‬ד‬ ‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשם״ח‬

‫ח ת ם סופר‬
‫דרשות‬
‫מרבינו משה סופר זצוק׳ל‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫בעהט״ח ספר שרת חת״ם סופר וחידושי ח״ם על הש״ס ועוד‪.‬‬
‫נולד בפראנקפורט־א׳׳ט בשבעה לירח תשרי שנת תקכ״ג לפ״ק‪ .‬ועלה‬
‫השטים כ״ה תשרי שנת ת״ר לאלף הששי‪ .‬ומשה היה רועה עדת‬
‫ה׳ בק״ק דרעזניץ‪ .‬מאטערםדארף׳ ובק׳׳ק פרעםבורג‪ .‬ושם חלקת‬
‫מחוקר! ספון‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬

‫החבור למה בשני כרכים׳ כילל כשתי מאות דרשות‬
‫ואוצר אמרות טהורות למועדים ויתר ימות השנה מכתבי ‪T‬‬
‫המחבר זצוס״ל שהיו ת״י נכדו הג׳ימ שלטה אלכסנדרי סופד דל‪.‬‬
‫]גם נאספו פה‪ .‬דרשות ומאמרים שנדפסו כבר‪ .‬בתקונים הרבה[‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬
‫העתקתים וזכיתי לסדר אותם ולהוציאם לאוד‪ .‬בציונים‬
‫טתנ״ך ומחדל בפנים הספד וגם הערות בשם ‪.‬שער יוסף״‬
‫*י יוסח! נ&תלי שטערץ‬
‫חתן הנ״ם שלמה אלכםנדרי סוסי דל‬
‫מ ה ו ד ש י ם זצוקיל מ ק ר א ק א בן רבינו המחבר זצוקיל‪.‬‬ ‫בן הגאון‬
‫סע ר עטה )בוקאווינא‪ .‬רומאניען(‬
‫שנת ו ק ס ת הסופר בטתניו )תדפ״ט( לפ״ק‪.‬‬
‫כ ר ך ראשון‪:‬‬
‫תשרי־־ניסן‬
‫בהוצאות המסדר״ וגיסו מהדר בנימין דוב סופר נ׳יי‪ .‬ובהשתתפות‬
‫בית ‪.‬מסחר הספרים אברהם שאכטער גדאםם־ווארדיין‪.‬‬

‫דפוס והוצאת‬
‫אברהם יצחכן פריעדמאן‬

»•©• • • • a * ® • • • • ft ft +• » • ® • • • • • • ® * • «

‫בס״ד‬

‫ ר ק ו נ ע ב ד ע״י‬0 ‫ס פ ר ז ה נ‬
. " ‫"יודאיקה א י מ ג ' א ו צ ר ו ת ה ת ו ר ה ב ע ״ מ‬
" ‫" שע״י חיים ר ו ז נ ב ר ג‬0‫נ י ת נ ת ר ש ו ת ל ״ ה י ב ר א בוק‬
. ‫ל ה כ נ י ס ו ל א ת ר ולהפיצו ל צ ו ר ך ש י מ ו ש אישי ב ל ב ד‬
‫ו ז א ת למודעי‬
‫אין ר ש ו ת ל א ף א ח ד ל ה ד פ י ס ו או ל ה ע ת י ק ו‬
‫ב כ ל אופן ש ה ו א או ב כ ל א מ צ ע י ש ה ו א‬
‫בין ב ח י נ ם בין ב ש כ ר בין ל י ח י ד בין ל ר ב י ם‬

‫ניתן ל ה ש י ג ע ו ת ק מ ס פ ר ז ה ועוד ס פ ר י ם‬

‫ המשולבת‬v v ‫וכן ה ת ו כ נ ה‬
1
( • ‫ה פ ו ס ק‬ ‫)בשלוב א ו צ ר‬
:‫אצל‬
‫ב י ת ספריית מורגנשסרן‬
‫ אשדוד‬3620 .‫ד‬.‫ ת‬14 ‫רחוב ר ב א‬
0 8 - 8 6 6 - 5 0 5 9 ‫ פ ק ס‬0 8 - 8 6 6 - 0 8 2 1 ‫טלפון‬

OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN LIBRARY
14 RAVAH STREET
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEL
Email- kidosheypolin@bezeqint.net

This sefer has been provided by
Judaica Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaica Image OTZROT HATORAH.
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books)
to anyone else even if they don't sell them.

‫כרד ראשון הנוכחי‬
‫מכיל‬
‫דרשות ומאמרים‬
‫ל ר א ש השנה‪ ,‬ש ב ת שובה׳ ע ר ב יה־ב‪ ,‬חג הסוכות‪ ,‬ס מ י כ ת ה ת ו ר ה‬
‫ח נ ו כ ה ‪ ,‬ח׳ טבת‪ ,‬פרשיות שובביים ודת‪ ,‬פ׳ שקלים‪ ,‬ער״ח א ד ר ל ת ק‬
‫זיק אדר‪ ,‬פ׳ זכור‪ ,‬פורים‪ ,‬פ׳ פרה׳ ו ל פ ר ש ת החודש‪,‬‬
‫עם‬
‫ל ו ח ה מ פ ת ח ו ת ל כ ל פסוקי חנ׳יך ומאמרי חדל׳ ורשימת כ ל ע ר ך ו ע ר ד‬
‫אשר ידובר א ד ו ת ם ב כ ר ך הזה‪.‬‬

‫‪PUBLISHED‬‬ ‫‪BY‬‬

‫‪THE‬‬ ‫‪RABBI‬‬ ‫‪J O S E P H‬‬ ‫‪N E H E M IA H‬‬ ‫‪KDRNITZER‬‬ ‫‪INSTITUTE‬‬

‫‪NEW‬‬ ‫‪YDRK‬‬ ‫‪5721‬‬

‫והוצאת‬ ‫דפוס‬
‫אברהם ימזס • י י ע מ א ן‬
‫נץ־ יארה ג י‪.‬‬

‫כעזהי״ת‬
‫אקדמות מילין להוצאה השניה‬
‫ל ב חכם לימינו וגו׳‬
‫)קהלת י ‪ /‬בי‪(.‬‬
‫פירש רבינו זצ״ל בח״א דף קס״ט‪ ,‬כי הלב נוטה לשמאל‪ ,‬משם מקור החיים והוא משפיע‬
‫חידת לכל האברים‪ ,‬והימין רומז על יד ררגל הפועלים ומוציאים כלי מעשיהם לפעול עם כל‬
‫באי עולם‪ ,‬״ולב חכם לימינו״ פי׳ כל שפעת חיותו שבלבו אינו לצורך חיות עצמו‪ ,‬אלא לפעולת‬
‫עצמו — עם הצריכים לו — ואינו משגיח על חיות עצמו‪ ,‬כי משליך נפשו מנגד‪ ,‬וההיפך לב כסיל‬
‫רק לשמאלו‪ ,‬מקום חיות עצמו‪ ,‬להשפיע לעצמו ולא לאחרים וכו׳)ע״ש על בחינת ״חנוך ואברהמ״‪,‬‬
‫וכן בהקדמה הראשונה בפרק ״ ר ב ע ו ותלמידיו״ ובאריכות ״בפתוחי חותם״ לשו״תודס חי״ד(‪.‬‬
‫ל״ב שנים עברו עלי מיום שזכיתי בעזהי״ת להעתיק לסהר ולהו״ל מפר דרשות חמט סופר׳‬
‫ומהן שנים נוראות מלאות סבל וצרות שעבדו עלי ועל כלל ישראל‪ ,‬אימדת שלא על‪ 1‬עלי ל * ב אדט‬
‫מעולם‪• .‬אריי הלבנון אדירי התורה נהרגו ונשרפו באכזריות על קה״ש ונדלדלו מעיבות‪ ,‬המדרד*‬
‫ואבדה חכמת חכמים‪ ,‬והושמדו מאות אלפי ספרים ובתוכם גם ספרי ח ת ם סופר זצ״ל‪,‬‬
‫מי אני הדל שאבוא להעריך את החומר העצום‪ ,‬אוצר הבלום בתוך שני כרכי דרשות ‪mm‬‬
‫סופר‪ ,‬הלא הם הדרכה נפלאה לכל ירא וחרד‪ ,‬בשכבו ובקומו ובלכתו בארצות החיים‪ ,‬וכשאנחנו‬
‫הוגים בדרשותיו נדמה לנו כאלו אנחנו שומעים את קולו‪ ,‬קול גדול ולא יסןש‪ ,‬מורה דדך גם לדורנו‬
‫הנבוך‪ ,‬דור שכאלו עליו כוון מרן בתשובתו חא״ח סי׳ נ״א‪ :‬״המערב ספרי הגיון עם דברי תודה‬
‫עובר על חורש בשור וחמור יחדיו‪ ,‬ואם הוא מנהיג ישראל הוא מנהיג בכלאים״‪ ,‬ודייל‪.‬‬
‫ומודד‪ .‬אני להמחיה חיים שזיכני לעלות לאה״ק ולשבת בתוככי עיה״ק ירושלים תובב׳׳א‪,‬‬
‫להמשיך בעבודתי משימת חיי‪ :‬לסדר כתבי יד של מרן זצ״ל‪ ,‬וגלל כן הנני מודה להה״ג המפחרסם‬
‫איש המעש ורב פעלים לתורה ולתעודה מוה״ר שמעון קורניצר ני״ו ולמנהלי ״מכון ר ב ע ו יוסף‬
‫נחמי׳ קורניצר אבדק״ק קדאק^ זצ״ל״ מנכדי הח״ס זצ״ל‪ ,‬ולכבוד הג״מ המו״מ מוה״ר י ע ק ב‬
‫פרידמאן הכהן ני״ו‪ ,‬שזכו להוציא מחדש ספר דרשות חתם סופר‪ .‬כולם יתברכו בברכה משולשת‪,‬‬
‫חכות מרן המחב־ שקיים בעצמי כל ימיו ״לב חכם לימינו להרבות כ ב ו ד ה׳ ולזכות נפש זולתו״‬
‫יעמוד להם לפעול להרמת קרן התורה והדת עבג״צ בב״א‪.‬‬
‫חותם פעיה״ק ירושלים י״ג טבת יום הולדת בן מרן‪ ,‬מאור הגולה בעל מכתב סופד זי״ע‪.‬‬
‫יוסף נ פ ת ל י ש מ ע ד ן‬
‫המסדר והמו״ל ספרי‪ :‬ב ר כ ת משה עמ״ס חולין וקונטרס‬
‫על חי׳ ח״ס עמ״ס חולין‪ ,‬מ כ ת ב סופר ב׳ חלקים‪,‬‬
‫דרשות ח״ם ג׳ כרכים‪ ,‬חי׳ ח״מ על י״ד‪ ,‬וחיי ו ד ם על‬
‫התורה‪.‬‬

‫בעזהי״ת‬

‫אודה ה׳ בכל לבב שזיכני להיות מהמ־םייעים לדבר מצוד‪ ,‬להוציא לאור מחדש ספרי יורשות‬
‫חתם סופר ח״א־ח״ב‪ .‬הספרים האלה יצאו לאור בשנת תרפ״ט ע״י ש״ב היקר הרב הגאון המפורס©‬
‫מוהר״ר יוסף נפתלי שטערן שליט״א שהקדיש מיטב כחותיו הנעלים לסידור והוצאת ספרי מרן ק״ז‬
‫הח״ס זצ״ל וספרי ק״ז ר ב ע ו שמעון סופד אבדק״ק קראקא זצ״ל‪.‬‬
‫הגאון רבי יוסף נפתלי שליט״א הפליא לעשות וביגיעה עצומה ובבקיאות נפלאה קבץ וסידר‬
‫והוציא לאור בי״ק של הגאונים הנ״ל בהוספות הגהות והערות מאירות עינים על דבריהם‬
‫הקדושים‪ .‬בשנת תשי״ב‪ ,‬תשט״ו הוציא לאור שני חלקים מכתב סופר לק״ז רש״ס זצ״ל ובשנת‬
‫תשי״ט הוציא לאור דרשות חתם סופר ח״ג‪ .‬כעת הוא גומר הדפסת חי׳ ח״ס על התורה בחמשת‬
‫כרכים־ ועוד ידו נטויה בעהי״ת להוציא לאור יתר כי״יז למי־י בעח״ם זצ״ל‪ .‬ה׳ הטמב יומקהו‬
‫ויאמצהו בעבודתו הקדושה שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן המקום‪ ,‬יחייהו ה׳ וישמרהו‬
‫ויזכהו לקבל פני משיח צדקנו בב״א‪.‬‬
‫עוד היום‪ ,‬אחרי שנים רבות לא נמחק מזסרדגי גודל שמחתו של אאמו״ר הגאון הצדיק‬
‫ר ב ע ו יוםןש נחמי׳ קורניצער‪ ,‬אבדק״ק קראקא זצ״ל‪ ,‬בהופעת ספרי דרשות ח׳י׳יס בפעם הראשונה‪,‬‬
‫‪.‬ועד כמה התענג על כל מאמר ומאמר שבהם‪ .‬חיבתו והערצתו של אאמו״ד זצ״ל ל ד ב ר י ק״ז הזז״מ‬
‫זצ״ל היתה עד להפליא‪ .‬בכל דרשותיו היה משלב דברי אגדה או שמעתתא משמיץ בשיעוריו‬
‫שלמד עם מאות תלמידי ישיבתו הרמה בק״ק סוליש היה רגיל ת מ י ד לבאר שיטות ופסקי הח״ם;‬
‫תשובותיו להלכה היו ג״כ מיוסדות על דברי הח״ס זצ״ל ומהם לא זז‪.‬‬

‫מרוב טרדותיו בהנהגת הקהלות הקדושות שבהם שמש כרב ואביד לא הספיק אאמו״ר‬
‫זצ״ל‪ ,‬רובי תודותיו נכתבו ע״י תלמידיו ואאמו״ר זצ״ל רשם בעצם כי״ק רה מעט מזעיר ־ בבחינת‬
‫ראשי פרקים א כ ר ו ן ־ על עלים בודדים‪ .‬תמיד קיוינו וציפיט שיעלה בידו לסדר את חידושיו‬
‫לדפוס אבל בעוה״ר שקעה החמה שלא בעונתה ואבא זצ״ל לוקח אל על בהיותן בן נ״ב שנים‪,‬‬
‫בעש״ק ב׳ אייר תרצ״ג‪.‬‬
‫כשעוררוני רבים וכן שלמים להוציא לאור מחדש את ספרי דרשות חתם סופר שמחתי‬
‫שניתנה לי האפשרות לעשות נחת רוח לנשמתו הטהורה של אבא זצי׳ל ולמלא רצונו ומגמתו‬
‫להרביץ תורת ק״ז הדרס בישראל ולהפיץ מעינותיו חוצה‪ .‬אני תפילה שבזכות זה נזכה לסדר‬
‫ולהוציא לאור גם את חידושי אאמו״ר זצ״ל בקרוב בעהי״ת‪.‬‬

‫לזכר עולם באהלה של תורה‬
‫נשמת אמי מודתי הצדקת הרבנית ברינדל בת ק״ז הגאון הצדיק מוה״ר פנחס חיים קליין‬
‫זצ״ל‪ ,‬אבדק״ק סוליש‪ ,‬בן הגאון הקדוש ר ב ע ו שמואל שמעלקא זצ״ל מח״ס צרוד החיים‪.‬‬
‫אינני כדאי ל ס פ ‪ -‬אף מקצת שבחה של אמי מורתי ז״ל‪ ,‬ואינני ראוי לתאר את גודל מדרגת‬
‫צדקתה‪ ,‬עדינותה‪ ,‬חכמתה ורוחב בינתה‪ .‬היא היתה כאם רחמניה לכל בני הישיבות והקהלות אשר‬
‫אאמו׳׳ד הגה״צ זצ״ל הי׳ דבם ומורם‪ .‬בעדינות נפלאה דאגה לכל קשי יום‪ ,‬טפלה באלמנות ויתומים‬
‫והכניסה לחופה כלות עניות‪ ,‬והכל בהצנע לכת‪.‬‬
‫נפטרה‪ .‬בימי השואה‪ ,‬ל׳ מרחשון‪ ,‬א׳ ‪ n n‬כסלו תש״ב‪ .‬לא זכינו להקים מצבת זכרון על‬
‫קבורתה‪ ,‬אבל זכרון מעשיה הדגולים ואצילות נפשה חרותים על לוח לבנו ונר הם לרגלינו‪ .‬יה״ר‬
‫שנזכה אנחנו וכיו״ח ללכת בדרכיה הנעלות והנשגבות ולעולם לא נטוש תורת אמנו‪ .‬זכותה תגן‬
‫עלינו אמן‪.‬‬
‫ונשמת אחי הגדול הרב הגאון הקדוש מוהר׳‪ -/‬שמואל שמעלקא‪ ,‬מ״מ אבא הגה״צ זצ״ל‪,‬‬
‫שמסר נפשו — ביחד עם הרבנים הגאונים חברי הביד״צ וראשי הקהלה זק*ל — להעביר את‬
‫גזירת הגידוש של קהלת קראקא‪ .‬בגלל השתדלות זו נהרגו כולם ונשרפו עקשה״ג ית׳ בערב‬
‫ר״ח אדר תש״א‪ .‬ונשמת זוגתו הרבנית הקדושה חי׳ פערל )בת החסיד המפורסם הקדוש מוה״ר‬
‫שרגא פיבל טירקל הי״ד(‪ .‬ונשמות ילדיהם הקדושים יעקב משה‪ .‬מרים‪ ,‬יוסף נחמי׳ שנהרגו ונשרפו‬
‫עקד״״ש במחנה בלזיץ‪.‬‬
‫ונשמת גיסי הה״ג חו״ש הקדוש מוה״ר מתתיהו הכהן בן החסיד מוה״ר חיים כ״ץ זק״ל‪,‬‬
‫ונשמת אשתו אחותי היקרה אצילת הרוח‪ ,‬הקדושה דבורה גיטל שנהרגו עקה׳׳ש יום הזכרון‬
‫נקבע ליום כ״ט׳ מרחשון;‬
‫ונשמת אחי העלוי הבחור הקדוש מוה״ר ישראל שלום אשר מסר נפשו להצלת ילדי‬
‫ישראל בימי השואה ונהרג עקה״ש‪ .‬יום הזכרון נקבע ליום א׳ דר״ח כסלו‪ :‬ונשמת אחי הגדול‬
‫הבחור המו״מ בתורה וביראה מ׳וה׳׳ר עקיבא ז״ל שנפטר והלך לעולמו בדמי עלומיו‪ .‬בלמדו‬
‫בישיבת הונסדארף‪ ,‬ביום ח׳ תמוז תרפ״א‪:‬‬
‫ונשמת מחותני‪ ,‬ידידי רע כאח לי הקדוש מוה״ר יעקב בן מחו׳ החסי!ד המפורסם‪ ,‬גבר‬
‫מורם מעם מוה״ר יוסף פרנקל זק״ל הי״ד‪ .‬רבי יעקב הי׳ איש דגול מרבבה בתורה יבחסידות‪.‬‬
‫בימי השואה עמד לימין אמי הצדקת ועשה עמה חסד ר ב הוא שם נפשו בכפו ופעל יומם ולילה‬
‫;‬

‫במסירת נפש לטובת הצלת אהב״י ובפרט לטובת רבנים ות״ח‪ .‬בסוף ימי השואה נהרג עקה״ש‬
‫ביחד עם אשתו וחמשה ילדיהם‪.‬‬
‫ארץ ארץ א ל תכפי דמם ואל יהי מקרפ לזעקתה‬
‫‪,‬‬
‫ה ינקום דמם וינוחו ויעמדו לגודלם לקץ הימין‬
‫יה״ר שזכות ק״ד זזוז״ס ז‪1‬״ל תעמוד לי ולביתי ולזרעי לראות דורות ישרים יבורך‬
‫ותתקיים בנו ברכת ק״ז ג*וו«תו הק׳ שלא יבש המעיין ולא יקצץ האילן פרי עץ חיים וקיים‬
‫אמן‪.‬‬

‫הגאון הצדיק ר ב ע ו עקיבא קורניצר‬ ‫של ק״ז‬ ‫יומא דהילולא‬ ‫ברוקלין י״א טבת תשכ״*‬
‫זצ״ל‪ ,‬בן בתו של מרן הח״ס זצ״ל‪.‬‬
‫ב ה ג ה ״ צ מ ו ה ר ‪ -‬ר יוםף נחמז״ ק ו ר נ י צ ר‬ ‫שמעון‬
‫אבדק״ק קראקא זצ״ל‬

‫בןזזן״י‬

‫הקדמת המול•‬
‫קדית סופרים‬
‫]בםס&ר שלמה אלכסנדדי סומרי*([•‬

‫שער עלי קרת‬
‫יתברך הבורא ויתנשא המרומם סל כל ברכה ותהלס אשר לו הגדולה והגבורה והתפארת יהכצה ובידו‬
‫לגדל ולחזק לכל לתת פח ותעצומות לכל בריותיו אשר ברא‪ .‬ברוך הנותן ליפף כח שהחייט וקיממ‬
‫והגיפני לזמן הזה‪ .‬לראות גמר החבור הגדול והקדוש הזה׳ אהמ־נו בכל לבב בסוד ישרים ופדה‪ .‬אזמרה שמו לסל‬
‫ואגדלנו בחווה! אשר הביאני פד הלום להיות שליח לדבר מצוה הלזו‪ .‬ליהנות בני אדם מתפלומות חכמה תורת רבן‬
‫כל ישראל זי״פ שהיו ספונים קרוב למאה שכיס‪ ,‬ומפחה יהיו למאורות מיד ולדורות**(‬
‫* *‬

‫השער ההוא אפחח במילים דרכינו המחבר זי״פ‪ .‬וזה לשון קדשו בפ׳ ואתחנן משנת תקצ״א לפ״ק‪:‬‬ ‫פתח‬
‫^ ‪ D J ? £ 2‬ישראל ושמרת לפכות וגו׳ כמכר דבר לך זנת מלב ודבש‪ .‬המקרא קשי ההבנה‪ .‬ונ״ל הנה בכל פרשיות‬
‫הלנו שנה ומשלש בתוכחהיו ומזכיר מרן ישראל בכל פרט ופרט‪ ,‬והוח לסגולה נפלאה כי הזכרת האק‬
‫המקודש מוליד קדושה בלב השימס כמו בטומאה ולח ישמע טל פיך וכמו כל האומר רחב רחב ]מגילה כרו‪ [.‬כץ‬
‫ההיפוך בקדוכה בהזכרת ארן הקדושה ואנשי קודש‪ .‬ועיי׳ ריש ספר שפתי ישנים שחבר ספרו בשביל זה שיזכרו סל‬
‫שפהוחם הספרים ויהי׳ סגולה להתקדש‪ .‬ואמר הקב׳׳ה שכל כך יתקדשו כלל ישראל שאס ישמע שם ישראל ישמור‬
‫רפשה מצור! ה׳‪ .‬וזהו ושמעת ישראל אם השמע שם ישראל ושמעת בקולו מ״י הזכרת שם ישראל ומסיים למשל כאשר‬
‫דבר לך ארן זבת חנב ודבש בכנ מנין ופנין ״ כדי שע׳׳‪-‬י ההזכרה יתוסף לך קדושה ה״נ דכוותי׳‪ .‬סכל״ק‪ .‬א(‬
‫כן הדבר! כי בתתי לפניכם ספר גדול בכמות ובאיכות! אשר נדפס בס״ד בתכלית הדיוק מעצם כתב יד קדשו‬
‫י כאשר יצאו הדברים מעט הקדוש עפ סופר מהיר ספרא רבא רעיא מהימנא מאיר פיני ישראל רבינו משה‬
‫סופר זצוק״ל — ושמעת ישראל! כי כספר שם חת״ם סופר נקרא עליו! הכר נא‪ .‬החותמת חידושי תיורת מישה אמת!‬
‫וכל מעשה תקפו וגבורתו בחורה ופרשת גדולת צדקתו הלא כמה גלויים וידועים לכל‪ .‬כי על מי לא נגה אור ת‪.‬ירתו‬
‫והוראתו בקדושה‪ ,‬וכל יומא שמעתתי• בפומן וקול נשמע בבית אולפנא בחת׳ים סופר שנינו — נבחר שמו של‪.‬משה‬
‫רבן של ישראל״ ובהזכרת שם זה לבד! די לעורר כל אדם כזוכה לראות ולהגות בס׳ הקדוש הנוכח; לשמור ולעשות‬
‫*( לזכר נשמת כבוד םו״ח הנ״ם שלמה *אלכסנדדי מופר דל‪ .‬כאשר הוא ז״ל ממטו קרא הקדמתו לחי• דדם עמ־ס‪fbr.‬‬
‫שהדל בשנת תרנ״ט לפ״ק בשם ״קר־ת סופרים״‪ .‬לכן בחרתי ל י נם הסננון כבו שהוא שס‪ .‬ובזה הנני יוצא קצת ידי נתינת תודה ע ל כל‬
‫רטוב אשד נטלני׳ וכאב את בן ירצני‪ .‬סחכבתו חככת שלסה שאבתי‪ .‬ולאמריו אמדי טעם הקשבתי‪ .‬מ תורה ונתלה דחס אבות‪ .‬יחדיז ם‬
‫היו םעולבות‪ .‬וכל תשוקתו וסנםתו היה שאשקיד על התורה בלי דאנה וטרדות הזמן‪ .‬וא״א לתאר התעטנ הרוחני םסי ששמע ממז דל פה‬
‫מפיק םרנליות דית סאבותיו הקדושים זציל‪ .‬אשד על ידי נועם שפתיו והטעםתו הצחה כרה אוזן השומע להבין הדברים ע ל בוריין‪ .‬ת ם‬
‫חםישור־ס םהח׳׳ס ד־ע‪ ,‬דברים כהוייתן כאשר יצאו פש״ק אביו זצ״ל! עלזי לב השומע‪ .‬והוא ד ל הורני ויאמר לי הרבה ענינים הטבע‬
‫לדרשות ומאמרי ח׳׳ס כאשר הבאתי הרבה פעמים בשמו ז׳׳ל בפנים הספר‪ .‬ובמשך ימי חליו כשנת תרס״ד לפיק כמה חדשים שסבל יםודיפ‬
‫י״נ במם גי כ״ה ניסן תרפ״ד לם״ק תנצב״ה‪.‬‬ ‫גדולים מאהבה‪ ,‬שמח מאוד כאשר ^כה לדאות עוד גליון השמיני מדרשות ‪ on‬הטכחי‬
‫**( בתוארי הכבוד של כבוד האנשים שיוזכרו בהקדמתי‪ .‬הנני פתאד כלם דק בתואר הכללי‪ :‬ד‪1‬ם״ • ]‪,‬״הגאון מורט‪/‬״ או ״ ת ח ל‬
‫״‬

‫פורט״‪ .‬או ״הגביר סודנו״[ איש איש לפי מהללו‪.‬‬
‫א( ומעין זה מצאתי לסדן בכייק בסוני• אין מעברין ניסן בניסן משנת תקשיו לפיק באמצע הדרוש ש=‪ .‬ואעתיק אפם קצהו וזל״קן‬
‫ואיידי דאיידי אסיק לכל םילי דד אי פדשתא לפרש נם ע*ד אנדה מה דאטר עמדו ואשמעה מה יצוה ה• לכס ובו• וכו• וי״ל דטהרה מביאה‬
‫לידי רה״ק וההפך בטימאה רצוני אותה הטומאה שלא הותרא במקדש! מסתמא םדחקת הקדושה ודה״ק‪ .‬מ ם ידוע ש ל א ו ח ק א כשהאדם‬
‫עצמו מטא אלא אפיי שכינת דטסאים וההבטה בהם סונעת ההשנה‪ .‬וההפך בהבטה בדברים הקדושים — וזד‪ ,‬כוונת הפסוק בבלעם ולא‬
‫הלך כפעם כשעם לקראת נחשים דשת אל המדבר פניו ררא ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו דוח אלקים ונר םה טובו אהליך יעקב ונד‪.‬‬
‫הרצון כי בכל פעם היה מ׳‪.‬ין עצמו לנבואה ע״י ה‪1‬לוכו שפי לםכןום פיוחד ועכשיו לא עשה דבר רק הביט ע ל אהלי ישראל ומחב‬
‫קדושת ההבטה ז;היא חל עליו שפע האלקי‪ .‬וזהו ולא הלך לקראת נחשים וטי דק דשת אל מדבר אהלי ישראל פניו וירא אותם שיק‬
‫לשבטיו ועי־ז הי׳ עליו רוח אלקיס‪ .‬ע״כ פתח ואמר סד‪ .‬כוי• אהליך יעקב כמד‪ .‬רב טוב צס‪ p‬באהלי׳ ממדי ההבטה בהם יזכה אדם להשראה‬
‫השכינה וכו׳ ובו׳‪ .‬עכל־ק שם‪.‬‬
‫ולשמופ‬

‫סופרים‬ ‫הקדמת הפדל‬ ‫מרית‬
‫ולשמוע בקולו של החרש כמשה מפי סנבורס‪ ,‬מוצב להבומ אש במכמם מסוארס‪ ,‬אם כן דבר שפתים אך למחסור‬
‫בהקדמת מלק להשמיע תהלתו של המחבר או להרבות בשבת םמגיפ לכתבים ביקר תפארת לרשות ואגדה של רבעו‪.‬‬
‫לאמור משכו וקמו לנס ספר מלש פעמו וראו כי סוב הוא!‬
‫א מ נ ם כן‪ .‬אך כבר אמז״ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לרברים הרבה‪ .‬ופי״ רבינו המחבר זצ״ל בני״ק משנת‬
‫פק״ח וזל״ק‪ :‬פי• שידבר כרצונו שהרי שיחת חולין שלו צריך לימוד ופליהו לא יבול פכל״ק — ומי לכו‬
‫נלול מרבינו החתים סופר זצ״ל שזכה ללימוד תורה לשמה בתכלית השלימות האפשרי‪ .‬וגלל כן נתקיים בו ז״ל מס‬
‫שכתב בעצמו לקמן בסוף חלק ב׳ דף ת״ה ע״ג בשי רצא ל״ה והנה וכוי באמצע המאמר‪ :‬וכשאדם מוסק בשני אלם‬
‫לשמוע בישן וחדש לשמה‪ .‬זוכה לשלישי סיעתא מן שמיא ונתקיים בו חכמת אדם תאיר פניו שרה״ק הופיע בקרבו‬
‫וכר‪ .‬ומשוס כן זבה רבינו ד״מ שכל תשובותיו וחידושיו וכל אופניו‪ .‬יש בהם אור הי‪ .‬ומייגעין עצמן ומדייקים בלשונו‬
‫םזהב כמו ברברי ראשונים‪ ,‬ב(‪ .‬והגאון המפורסם מלובלק במהמח״ס תורת מסד אמר למוח״ז הגה״ק מקראקא ז״ל‪:‬‬
‫להכק תשובת ח״ס על בורי׳ צריכים ללפתי לשנותה ד׳ פעמים ־־־ וממילא פשיסא שזכה ״לדברים הרבה״ הנ״ל‪ .‬שכל‬
‫הגה ודיבור שיצא מסי קדשו‪ ,‬וכל תנועה ומעשה‪ .‬סכל המה נר לרגלי בני האדם ואור לנתיבתם — ובכגון זה‬
‫מצוה וחובה להרבות דברים בזה‪ .‬כמ״ש הרמב״ם במסי אבות פ״א מי‪-‬ר חל״ק‪ :‬החלק הדי הוא הנאהב והוא הדבור‬
‫בשבח המפלות השכליות או מעלות המדות וכוי וכן לשבח החשובים ולהודות מפלותיהם כדי שיסבו מנהגיהם בפיר‬
‫בל אדם וילכו בדרכיהם וכוי עכל*ק‪ .‬ומוח׳׳ז הגה״ק מהורש״ס מקראקא זצ״ל בהסכמתו מל שה״ג החדש בשנת תרכ״ד כתב שם‬
‫וול״ה‪ :‬גדולים מעשה צדיקים כי יסופר לדורות הבאים אחריהם לפורר לבבם לאמור זה הדרך הלך פלוני הצדיק לכו‬
‫אמריו‪ ,‬חכות הרבים תלוי בהקדושים אשר בארן המה‪ .‬באופן ש־הי׳ זכר צדיק לברכה‪ .‬ברכה להמזכירים אותו וברכה‬
‫להצדיק בעולם הפליק כי ינתן לו מהלכים בין צבאי מרום העומדים‪ .‬פ״י החיים אשר בפוה״ז המזכירים בשבחו‬
‫ולומדים ממעשיו לעשות כמוה* ולהליך בדרכיו ונוי פכל״ק‪ .‬גלל כן ראוי ונכק וכשר הדבר להציג בפתיחת השפר‬
‫הקרוש שיחת חולין מפיק מפומא דהאי גברא קדישא רבינו המחבר‪ ,‬תהליכותיו ותרומת מדותיו אשר עוד לא נודעים‬
‫כ״כ‪ .‬אשר רובם ככולם שמעתי אני וכבוד גיסי נ׳׳י מפי מו׳׳מ הג׳׳מ שלמה אלנסנדרי סופר דל אשר שמעם מפ״ק‬
‫של אביו רכינו מהודש״ש זצ״ל מקדאקא — ואענדנו עטרות לי להעתיק גס מתולדות הח״ס שכתב מוח״ז הגה״ק‬
‫מקראקא הנ׳׳ל זצ״ל‪ .‬בשנת ת״ר לפ״ק‪] .‬אשר רק ההתחלה והסיום חסר[‪ .‬ואם כי תולדות אלו כבר נדפסו בספר אבני‬
‫בית היוצר )תר״ס לי( להג״מ יצחק ווייס נ״י דומ״ן דק״ק ווערבוי‪ .‬אעפ״כ היות שהמחבר‪ .‬הנ״ל נ׳׳י בטובו שלח לי‬
‫העצם כי׳׳ק‪ .‬ובהנדפס יש קצת עירוב פרשיות והשמטות מתיבות‪ .‬וגס יש לי בס״ד הוספות רבות בתולדות אלו‪.‬‬
‫מדברים הנאמרים פח״פ לבנו מו״ח הרב ז< לכן מהראוי להשבות עוה״פ עכ״פ אפס קצהו מהם‪ .‬וכיד ה׳ הטובה‬
‫פלי יהי׳ משולב עם מרגליות טובות שמצאתי בהמון כתבי קודש דרכינו הח׳׳ס‪ ,‬שהם ציור ורמות יקר לכל המסופר‬
‫ממדותיו הנעלים‪ ,‬ומי ־תן והיה לבבנו זה להלוך אחר קצת ממתיו ופעולותיו‪ .‬והיו לזכרון בין פינינו‪ .‬ויהי נועם ה׳‬
‫פלינו‪.‬‬

‫ימי הנעורים ישל רביגו המחבר‪.‬‬
‫משה בהשכמה עלה דכתיב‬
‫דשכם משה בבקר]שבת פיו‪[.‬‬

‫רבינו המחבר זצוק״ל היה מהצדיקים ששמם קודם להם‪ .‬ופי׳ בפן יוסף ברבה פ׳ נשא פ״י‪ .‬לפי שידוע טוב‬
‫מעשיהם קודם בואם לעולם והעליונים שמחים בהם ובטרם אצרך בבטן ידעתיך)*‪ ,‬כי נולד בז׳ תשרי‬
‫קרית חוצות‬ ‫שנת תלן‪:‬״ג לפ״ק סמוך לקבלת שבת‪ .‬ובעת לדתה שלחה אמו הצדקת המפורסמת מ׳ ריזל‬
‫ע״ס להגאון החסיד האי״ד מהור״ר אברהם 'אבוש זצ׳׳ל להמתין בבהכ׳׳נ בקבלת שבת׳ לכל *(עיי מיש רביכו לקמן בחיב‬
‫יחולל ש״ק בלדתה‪ ,‬והגאון הנ״ל המתין באמרו‪ :‬ראר להמתין ‪.‬דיפ וועלט ווארטעט אויף בדרוש ;•ך אלול תקצ׳׳א לפיק‬
‫במדרש זה‪ .‬ופי־ בח״ס בחי׳‬ ‫איהם״)**‪.‬‬
‫פנרס פ״ז רף צל פיא דיס‬
‫מלוק לבן וטי• ־ ־ * * ( ק כתב מו״ח הרבמהורש״א דל מליון חונז המפולש סו״ר תרמ׳יז לי‪ .‬ובנליון חונן המשולש החדש )תרס״ס לי( דף‬
‫‪ 0‬פ״א במס שנדפס שם ״ותהל ומצד בן ביום ז׳ תשרי״ ובספרה שם שנפקדה בליל י״א טבת‪ .‬כתב מרח סרב סכ־צ זיל בזהיל‪:‬‬
‫רחובות הריה‬
‫כ( ודליק של סרן ז״ל בוים בחי׳ בסוף מסי חולין בד״ה לישנא וכוי‪ :‬וע״ד שפירשתי הפסוק כי אם בתורת ה׳ חפצו ובתורתו יהנה‬
‫יומם ולילה פי׳ לא יהי׳ חפץ העוסקים לחדש חדשים לבנות בית חדש על שמו אני קריתי ושתיתי מים זרים כי כל ננד שמא אבד שפי׳‪,‬‬
‫אך תחלת חפצו וכוונתו תורת ה׳ חפצו להשיג דברים ישנים נאסרים מפיו ש ל הקביה למשה בסיני וזהו חפצו בתורת ה׳ ולא בשל עצמו‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ואטנס ע״כ עי״ז ובתורתו ש ל עצפו יהגה יומם ולילדי‪ .‬כי חושב מחשבות אולי כך כוונת הקרא אז המשנה או ההלכה אלא לפי״ז תקשה‬
‫כך וחוזר וחושב מחשבה אחרת אולי כך עד שלבסוף טשינ האמת סה שהיה חפץ ה׳ וכדבתיב אם ת־זפשנה ככסף וכשטסוניס אז תבין‬
‫יראת ה׳ ודעת קדושים תמצא‪ .‬ע׳׳כ אם בתורת ה׳ חפצו וכל מגמתו׳ ועי״ז בתורתו יהנה יומס ולילה‪ .‬והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר‬
‫לא יפוש מעשית פדי דדנ יגעתי ולא מצאתי אל תאסן ט א״א לבהםיד בלא חידוש‪ .‬אשר פריו יתן בעתו דייקא כי לפעמים אינו סשינ האמת‬
‫עד אחר םחשבות רבות ועיונים עמקים כי פן ה׳ עת ל כ ל חפץ פתי יוציא חידוש זה ויפצא סברא זו וכדכתיב יצפון לישרים תושיה שהקב״ה‬
‫צופה וטופן התושיה ער זפנה והייט פריו יתן בעת״ו‪ ,‬ופים ועליהו ל א יבול כל הסברות והסיד וההיא שעלה בדעתו בתחלה לא ישיבו‬
‫ריקם לגמרי כי יש בהם אור ה• והל אשר יעשה יצליח אמ אומר ב׳ או נ׳ אופנים הכל אמת כי כל אשר יעשה יצליח כי כסו האילן‬
‫שעושה כפה םירות וכולפ טוב למאכל וניזפד למראה הינ כל אשר יעשה יצליח עכל״ק שפ —‬
‫כתב‬

‫סופדים‬ ‫הקדמת המרל‬ ‫מרית‬
‫‪ 3‬ת ב מוח״ז הגה״ק מהורש״ס מקראקא זצ״ל בתולדות אביו רבינו מ״ס ]כאן ההתחלה מעצם כי״ק שקבלתי כהנ״ל! ומלאי‬
‫רשם לפני המחלה ההיא‪ .‬מה שמפורסם שהח״ס סקשה בסיותו בן ג׳ שנים לאלופו שלמד עמו בסי בראשית‬
‫ריצר וגו׳ מפר מן האדמה״ ותרגם לו‪ :‬ערר ‪5‬אן ד ע ערר״ ושאל הנער קושי׳ רש״י שם‪ ,‬א( ונער בו‪ ,‬וכששאל מול‬
‫קרית חוצות‬ ‫הפעם יסר אותו‪ ,‬וסיפר כל הנ״ל לאביו״ וסיפר אביו הרב ר׳ שמואל ז״ל להגאון רנ״א‬
‫מ‬
‫ז״ל דברי הנמר‪ .‬ופקד הגאון זצוק״ל מל הרב ר׳ שמואל זצ״ל שהוא בעצמו ילמוי פ‪ °‬י ילדה אותה למסמזמיז לשבמס‬
‫בן משכיל כזה — ממתה מתחילים דברי מוח״ז הנה״ק הנ״ל וזל״ק[‪ :‬ויהי כשמופ את חדשים זהו ברור וכן שפעמי‬
‫לברי איש אלקים השליך כל פסקיו מנגד וישב ללמוד את בנו אשר הי׳ אז בן שלש שנים‪ .‬מפס קלוש אאמרר זצ״ל‪ .‬א״כ‬
‫דהי מרכבתו דבר אמת ומלבשתו מנוה ויראת חטא בן מכס מכבד אב סר למשמעתן אי אפשר שנסקרה בהריון‬
‫ש ג י‬ ‫ה י‬ ‫ש ) י ם‬ ‫ש ג פ‬ ‫ס י ה‬
‫י צלמו ב ח ל ר א י « » מ ^ מ ^‬
‫א‬
‫'‬ ‫‪P‬‬ ‫ויורהו פץ חיים תורת ה׳ ויחכם מכל בני גילו‪ .‬וכאשר‬
‫‪,‬‬
‫בפיו חמשה חומשי תורה וביותר ספר ויקרא תורת כהניס מסודר בהלכותיו אשר העריך א׳ כתב מרו חל״ה• ומס‬
‫לו אביו — גם סייס בשנה ההיא מס׳ ביצה)*‪ .‬ועוד הגדיל ]הגיד[ לנו אבינו זצ״ל הכ״מ המופת מל זה בי רוב צדיקים‬
‫אשר חידש חיי דאורייתא בסיומא להאי מסכתא‪ .‬ויתמהו פליו גדולי הדור דק״ק פפ״ד ה״ה כוללו קולס זמנם למקונומים‪.‬‬
‫סרב הגאון מופת הדור מוהד׳ר פנחס הצר איש הורוויטן זצוק״ל בפהמ״ח ספר הפלאה׳ ואיש והספס כי מהרו לצאת &צ‬
‫אלקי חסיד שבכהונה מוהר״ר נתן אדלפר הכהן זצוק״ל וישימו אותו מטרה לדבריהם ^*( וברשימת י שיח סרב‬
‫ה ׳‬
‫הקדושים ויהי שעשופם יום יום כי ראו את חכמתו הבינו לאחריתו והי׳ פד‪-‬פובד ׳ ז״צ‪ :‬ראס לבר פצא שחתם‬
‫גס אביו שמר את הדבר אשר הגיד לו הגאון מהור״ר אביש החסיר זצוק״ל הנ״ל לאמור לימודו נם ק במס׳ זו כי נח‬
‫לאט לי אל הנער כי יעמוד לנס עמים בקרכ הימים — ויהי אביו מלמדו תורת ה׳ וחכמות כל נפשי׳ לרביטזקיכי זצ״צ בפסקו‬
‫בסוגי• למחוך‪.‬‬ ‫אשר שאלו עיניו לא האציל מאתו— שמעתי מפיו הקרוש כי כן הדריכו אביו)* בדרך ה׳ מין ם‬
‫פ מ ל ו‬

‫על דעתו‪ .‬לא העלהו מל משכבו בלילות כ״א מתוך דברי תורה‪ .‬אשר העיר לו אטו ‪, J T w ,,,f,‬‬
‫י חביו זג בחי ס ס ממיס‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫_‬
‫פעם קושי׳ והערה בעניני דעסוק בה ופעם מדרש תמוה בפרשת השבוע כאשר יוכל כתובות )לפוס פימסרקוב‬
‫שאת אז והיה כהעיר השחר יעמוד על משמרתו וישאלהו אביו הגד נא לי בני פתרון תרס״ג לי( לפי הספר צ״א‬
‫‪1‬‬
‫הקושי׳ או המדרש אשר סערותי לך היגעת המצאת? והיה אם מצא את פתרונו עמוד ב׳ דה לא וכוי פ״ש‪.‬‬
‫)כטוב בעיניו( הושיבו על כנו שמה בתורתו ואם הקרה פעם לא מצא פתרון הדבר וייסריהו בשבט פיו! יגעתי‬
‫ולא מצאתי אל תאמין‪ .‬גם שבטו לא חשך מאתו)*‪ .‬וכאשר יענה אותו כן ירבה וכן‬
‫*( וברשימת מרח הרב‬ ‫יפרוז אהבתו בלבו אך לה׳ נשא כפיו נא ה׳ גל פיני ואביטה נפלאות מתורתיך‪ .‬עכ״ל‬
‫ז״ל‪ :‬ומזה היה רגיל לומר‬ ‫י‬ ‫ב‬
‫יייח״»‬
‫מ ו ח ‪ 1‬ז‬
‫לית קושי׳ דלית לה פרוקא*‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫?י» ־‬ ‫‪. ..‬‬
‫‪Y‬‬
‫י‬ ‫ו ה נ ה זכה רבינו המחבר זצ׳׳ל להשכים ולהעריב מטל ילדותו בבית הועד של רבותיו‬
‫בפסד״מ רבינו הפלא״ה ורנ״א זצוק״ל‪ .‬ולח זזה ידו מתוך ידם‪ ,‬וכאשר העיד בעצמו בשו״ת ח״ס חאו״ח‬
‫סי׳ קצ״ז ״ותלי״ת לא זזה ידי מתוך ירם ולא חסרתי מסם וכוי״ ופל רבו המובהק מרנ״א זצ״ל בתשובת ח״ס חו*מ‬
‫רסי׳ נ׳‪ :‬״כי לא זזה ידי מתוך ידו ממש לידע כל דרכיו מוצאיו ומבואיו — ובסססירא על רבו הקדוש הנ־׳ל הנדפס‬
‫לקמן במדור הספדים בחלק ב׳ כותב‪ :‬אני רצתי אחריו מאה פרסאות ועזבתי בית אמי חדר הורתי כידוע ומפורסם‬
‫לכל והתעניתי בכל אשר התענה אבי‪] .‬ע״ש שהעתקתי בשפר יוסף כל הפנין מעזיבת בית אמו מכי״ק מוח״ז הגה״ק‬
‫מקראהא זצ״ל שהזכרתי לעיל[‪.‬‬
‫ומצאתי בחי׳ אגדה של מרן ז״ל מילדותו מזכיר שם שני רבותיו הנ׳׳ל‪ .‬זה בונה וזה סותר‪ .‬ותלמידם הצעיר‬
‫לימים עושה ציצים ופרחים פפ״י דרך תורת רבותיו זי״ע — וז״ל פס‪:‬‬
‫איתא סוף קידושין אאפ״ה קיים כל התורה אפיי מרובי תבשילין‪ .‬והא דמדייק דוקא מרוב* תבשילין‪ .‬אמר אמ״ו‬
‫מר״ן כץ •‪:‬״י דמרמז בזה דיצאו מכלל ב״נ אף להקל‪ .‬דהנה הפרשת דרכים רצה להוכיח שיצאו האבות‬
‫מכלל ב׳׳נ אף להקל מדמצינו דשמרו את השבת וקיי״ל גוי ששבת חייב מיתה יעיי״ש — ואמר הרב החסיר המאס״ג‬
‫מהו׳ פנחס אבדק״ק פה״ד יפ״א דאין מזה ראיה כלל‪ .‬לסנה לדידן קיייל דהיום הולך אחר הלילה אבל גבי ב״כ‬
‫‪4‬‬
‫הלילה הולך אחר היום וכן כתי יום ולילה לא ישבותו בתחילה יום ואח״כ צילה — וא״כ לילי שבתות לגבי ב״נ שייך‬
‫לפ׳׳ש ומותר בו לשבות כיון שפבד ביום וי׳׳ו‪ .‬ויום שבת שובת כיון שפתיד לפבוד בליל מש״ק השייכת לגבי ב׳׳נ לשבת‬
‫וא״כ שבת כישראל ועבד כב״נ ולא מוכח מיד ודפח״ח‪ .‬ואמר אמ״ו מרץ נ״י פדיין יש להוכיח דאיך שמר י״ט ושבת‬
‫הסמוכים ששבת ג״כ ביום וי״ו‪ .‬ואף דמותר במלאכת אוכל נפש הלא הרמב״ם ‪0‬׳ גוי שקבע מופר למצמו חייב מיתה‬
‫אפיי מועד בעלמא‪ .‬וא׳׳כ מוכח שפיר כנ״ל ב(‪ .‬וזהו שאמר רבא שקיים אפיי מרובי תבשילין שהוא בייט בפ״ש ומוכמ‬
‫שיצאו אף להקל ודוק ודפח״ח — מיהו מעמה חדשים מקרוב באו תוס׳ על התורה וכ׳ שם וזה תוכן לשונם איתא‬
‫במדרש דכשמלה משה למרום אמרו מ״ה תנה הודך על השמים‪ .‬והשיב להם אתם אכלתס בב״ח אצל אאפ״ה‪ ,‬וכי‬
‫פ״ז דהך מדרש פליג אגמרא דדן שקיים אאע״ה אפיי מרובי תבשילין פי׳ תבשילי׳ מפורט׳ שלא מירב תבשיל של‬
‫בשר עם חלב והיינו דכתיב חמאה וחלב והדר ובן הבקר שבתחילה חלב ואח״כ בשר שפיר דמי ע״כ תוכן דבריהם‬
‫רחובות הריה‬
‫א( אגב אעתיק פה מה שפי׳ רבינו דל בזה בכי׳־ק בפי בראשית מענת טו״ב טתדק לטיק תל״ק‪ :‬ואדפ אין לעבוד את האחפד‪..‬‬
‫יראה ה׳ חפץ שיהי׳ נופו של אדם עפר פן האדמה רצוני לומד עפר ממש בלי שום תערובות כח עליון‪ ,‬ויפדו בו נשמה עליון על כל ‪•ntht‬‬
‫‪,‬‬
‫מסש דתחברו שניהם׳ ואי דיה יודד כטר‪ .‬ידוע מ א שיש בו ממים העליוני׳ חלק דוחני עיכ לא המטיר ה ‪ /‬ידגה האידים העוליפ ‪ p‬האדן‬
‫יש בהם ניכ מתערוכות ההבל היוצא מנשיםת ותטעות בני אדם אשד בהם נשמת שדי‪ ,‬אמנם אז אדם אין נמצא כי האיד ההוא חיידק‬
‫העפרורית ארציות מםש ע״כ אז*ם הנעשה מהנבל הזה הוא ממש עפר מן האדמה בלי תערובות כלל‪ .‬עכל״ק‪.‬‬
‫ב( עי׳ בפנים יפות ע ל התודה בפי נח בקרא יום ולילה ונו׳ ע״ש‪.‬‬
‫ימיי׳ ש‬

‫סופריה‬ ‫הקדמת המרל‬ ‫מרית‬
‫יפיי״ש‪ .‬וסנה לפי פי׳ התוס׳ בגמרא הנ״ל לא יתכן עיי אלמ׳יו מ״ל בעירובי תבשילין לסקל! ע״כ אענה את חלקי‪.‬‬
‫לגם מזה מוכח דצאו לסקל״ ראמרו בש״כן מלב מנ״ל לשרי״ ומשני מדאצסריך למיסר בב״מ ש״מ חלב לבד שדי״ וא״כ‬
‫לגבי ב״נ לכאורה ייה״ אסור חלב להרי גם הם מצווין אאבר מן המי ואיל אה‪-‬נ א״כ אברהם איך האכיל המלאכים‬
‫מלב ואין לומר שהיי חלב פמאה שאינו נוהג בו אבר מן החי ז״א שהרי כתי׳ חמאה וחלב פמאס אינו מעמיד חע״כ‬
‫שיצא להקל! אלא שי׳׳ל ללמא הי׳ חלב מתה שיצא לאחר מימה שאינו מן החי״ ‪6‬לא שדא רא״כ למה הקסיל מלערב‬
‫סתבשילין הלא גם אם יערבם לא הוי רק דרבנן דררך בישול אסרה תורה ואי הוה גם חלב מתה הוי חרי לרבק‬
‫שמותר לכאורה וכן דעת הנח ביי־ עיי״ש אפ״כ שלא היי חלב מתה ואפ״ה אכל אברהם ש״מ שיצאו מכלל בן נח‬
‫־‬ ‫‪ . .‬י‬ ‫אף להקל ודוק עכל״ק‪ .‬ג(‪.‬‬
‫וידוע מ״ש מוח׳׳ז הגה״ק מקראקא בסוף פתיחתו ׳״פתוחי חותם״ לשו״מ ח״ס חיו״ד אחרי שמזכיר שם רבותיו‬
‫הנ״ל כתב‪ :‬לא הניח דבר קפן ורבר גדול מדבריהם• הקדושים״ ופליהו לתרופה שיחת חולין של ת׳׳חסאלה‬
‫לכל אלה הדברים המה אזנו וחקק על לוח לבו ופפ״י הדברים האלה גדל והצליח ופשה פרי הלולים קדש לה׳ עכל״ק‪.‬‬
‫ו כ ב ר הארכתי למדי לקמן בחייי‪ :‬ב׳ בהספד מל רבו מרנ׳׳א זצ״ל )דף שפ״א פ״א( ש‪ !:‬הבאתי כפי ידיעתי כצ‬
‫המקומות בתשובות ובחיי"ח״ס שמזכיר מה שקיבל ושמע מרבו מרנ״א זצ״ל‪ .‬וחבל כי כתבי רבינו סח״ס‬
‫מילדותו נאבדה ששם וראי רשם הרבה ח״ת מרבו הק׳ מרנ׳׳א זי״פ״ כאשר מצאת• בכתביו הנשארים מימי חרסו בסי‬
‫רצא בכמה מקומית‪ ,‬שמזכיר מה שהביא במקום אחר מרבו הנ״ל‪ .‬ובמאמר א׳ כתב‪ :‬ויקן יעקב משנתו ויאמר אכן‬
‫יש ה׳ במקום הזה ואנכי לא ירמתי‪ .‬וקשה הלא ידע ומפני זה חזר להתפלל במקום שהתפללו יו אבותיו )ועיי׳ מ״ש‬
‫בקונטרס הדרשות בשם ארמ׳׳ו נ״י( מכל״ק‪ .‬וכיוון מל הרנ״א זצ״ל כמו שהזכיר שם במאמר אחר בפירוש קושי׳ זו‬
‫בשם ״והקשה מרע נ״י״‪.‬‬
‫‪ J‬ם כבר הבאתי לקמן בחלק ב׳ בדרוש הספד מל הפלאה זצ״נ )דף שע״ז פ״א( דבר פלא מיש הח״ס‪,‬בחיי פמ״ס‬
‫חולין דף ח׳ מ״א דבר א׳ ששמע מרבו הפלאה ןצ׳׳ל בשמחת פורים״ וכתבהח״ס‪ :‬והנה אפ״ג דלחוכא ולשמחת‬
‫פורים אמרה״ נ״ל הואיל ונפיק מפומי׳ דגברא קדישא לא יגע לריק ה׳׳ו וכוי פ׳־ש שהארכתי ד(‪ .‬כה התבונן רבעו‬
‫ז״ל מילדותו בהם ובמשנתם ובשיחות חולין של רבותיו ורושם הזק עשה בלב תלמיד הצעיר הזה על כל ימי חייו‬
‫הקדושים״ אל מול פני המנורות של רבותיו הגדולים העלה תמיר נר התורה ה(‪ .‬וראה מה שכתב כ״ק זקני הג״מ‬
‫משה סג״ל פאללאקזצי׳ל אבדק״ק באניהאד בעהמח״ס וידבר משה וכו־ בקונטרס מוסר שחיבר בימי חרפו‪ ,‬בפרך גאוה‬
‫אחרי שמאריך שם בגנות הגאוה וכשלונס לפרנס ומנהיג כתב בסופו וזל׳׳ק‪ :‬אבל דבר פשוט הוא כי מי שישאלו לו‬
‫כלי כסף וכלי זהב ושמנות ויתגאה בם בוז יבוזו לו ונחשב כשוטה בעיני בני אדם׳ כן הדבר הזה כי אין איש בעולם‬
‫אשר קנה לו הפכל בכספו וממונו כי אם מאת ה׳ היתה זאת ומידו ניתן לו בשאלה כל ימי התגוררו בעוה״ז וא״כ‬
‫איפה איך יתגאה במעשי ה׳ וכי חבירו לא היי חכם כל כך כי יתןיה׳ את רוחו עליו ולא נשאר לך כי אס להודות‬
‫ולהלל לה׳ אשד גדלך ונשאך על כל גני אדם שכמותך ולעבדו מבודה תמה כפי שכלך אשר חננך ה׳ להבין בתורתו‬
‫״‬
‫ו ת‬ ‫ח ו‬ ‫ומצוותו ולהורות לעס ה׳ דרכי ה׳ תמיל‪.‬לא יחשה — ואאט״ו נר״ו)* הגיד לי אשר‬
‫ר ר י ר‬
‫‪1‬‬
‫שמע מרבו רבעו משה מאור הגולה בעל ח״ס זצלה״ה פיחת חולין וכך היי אומר‪ :‬מי‬
‫ק‬ ‫‪£‬ג מ‬ ‫י‬ ‫ה י א‬ ‫(‬ ‫ימר‬ ‫כ‬ ‫ה ע י ל ם‬ ‫מ מ מ ר‬ ‫כ פ ת‬ ‫ו ר ו א ה‬ ‫ה ע ט ה‬ ‫ו א ת‬ ‫ת‬ ‫ה ג ד‬ ‫א ת‬ ‫ו א ת‬ ‫הכה‬ ‫א ת‬
‫? ‪ ' 1‬אלל‪£‬‬ ‫*‬ ‫‪^1‬‬ ‫לי‬ ‫הלי‬ ‫יז‬ ‫שהכיר‬
‫ה א ס‬
‫ז^מבאטהאלבעהמיםברימ‬ ‫הגדולים אשר בעינו[ איני יודע איך אפשר להיות‪ .‬ודל בלשון לע״ז‪ :‬ווער געקאנט‬
‫דפן כהן אוני יען נר דאס גדלות אונד דאס עניוות אונדזעהט אן ד ע הייטיגעוועלט יצחק‪.‬‬
‫ווייס איך ניכט ורע מאן לעבען קאן עכ״ל הקדוש והטהור )והכהן והלוי היו מורנו ר׳‬
‫נתן אדלער ובעל הפלאה זללה״ה[‪ .‬את כל זה הי׳ אומר בימיו וחכם מהו אומר בימים ההם בזמן הזה ירא הי‬
‫וירחם ונכיר מיעוט ערכינו דלותעו ושפלותעו ויטהר לבנו לעבדו באמת כאשר עם לבבנו אמן ואמן‪ .‬עכל״ה שם‪ .‬ו(‪.‬‬
‫רחובות הריר‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫נ( עי׳ בשרת ה״ס חיו״ד סי׳ ע״נ ד״ה ולשליםות הענין וכוי‪ :‬כד הוינא טלי׳ אשינא פילתא בפני ם״ו הנאון מהו׳ נתן אדלער כ״ץ‬
‫זצ״ל וישרו הרבדים בעיניו וכו׳ והוא מקצת מהכתוב פה! וסיים שש‪ :‬ונהי דקטטתא היא מ״מ קלסוה• פ״ו מאון זצ׳׳ל‪.‬‬
‫ד(אנב אעתיק כאן מיש דבינו ד ל בפ׳ קרח משנת תקפ״ז לפיק ליישב דברי רבו בפנים יפות וזליק‪ :‬ויהי׳ המתים בםנפה י״ד אלף‬
‫וז׳ מאות מלבד הסתים ע״ד קרח‪ ,‬יליד מה רצה בזה מלבד המתימ עיד קרח‪ .‬י״ל כתי׳ הדומו מתוך העדה וד״ל ירימו• תרומה א׳ פארבעי׳‬
‫פתיר אלף שהוא ט״ו אלף והנה מתו י״ד אלף וז׳ מאית מלבד ר׳־נ שמתו‪-‬עיר קרח וקרח ודתן ואבירם הדי רנ״נ חסד מ״ז ממספר פדו א^ף‬
‫ועל אלו הנין אהרן והצלם בקטדת ש ל מ ת מלאך המות למדע׳׳ה כשאחז״ל בשבת פר״ע ודרשו על זה פסוק עלית למדום שבית שבי לקחת‬
‫״‬
‫פתטת באדמ ע ש והנה באד׳׳ם ‪.‬נמטדי• מ״ז כנ״ל‪.‬‬
‫ובהפלאה על התורה ב׳ כאן בי מתו א ׳ מכ״ה מכל ישראל היינו כ״ד אלף ועשה ע׳׳ז חשבונות רבות ולכאור׳ טעות הוא שהדי‬
‫לא מתו רק י׳׳ד אלף בנ׳ל‪ .‬ונמצא חסר מחשבונו כ״ה פעמימ יו״ד אלף‪ .‬וי׳׳ל דהחסדון ר״נ״אלף וי״ל כי ד״ן איש הי׳ שרי אלף ופל א•‬
‫הנין וכיפר במיתתו על אלף שלו ע״ד טול הרב שבהם״ וכשתסיר ד״ן אלף פתיר אלף׳ תמצא כי י״ד אלף הוא א׳ פכ״ה שכהש וחשבוט של‬
‫רבנו ז׳׳ל מכוון והיינו דכתי׳ מלבד הפתים ע״ד קדח לומד שאותן ד״ן אלף לא יחשבו‪ .‬עבל״ק שם‪.‬‬
‫ס( כעין שפי׳ פדן דל בכי״ק בפ׳ בהעלותך פשנת תקס״ב לם״ק וזל״ק‪ :‬בהעלתך את הנרות אל פול פני המטרה יאירו שבעת‬
‫הנדות ויעש כן אהרן אל מול פני המטרה העלה נרותיה‪ .‬י־ל ע״ד רמז דאי׳ בירושלמי שקלים האומר שפועה יהי׳ דומה בעיניו כאלי בעל‬
‫השמועה עומד לננדו שנאי אך בצלם יתהלך איש עיש והוא פסונל מאוד להמשיך על עצמו מאוד אותו התיחשזכה לחדש אותה השמועה‪.‬‬
‫וידוע כי ז׳ מ״ת יש מה מ ז׳ קני מנורה ואפר הרוצה להעלות הנדות אל פול פני הפטרה יעלמ ז׳ נריתיה ר׳׳ל פול פני הפטרה פול פני‬
‫ת״ח בעל השפיעה שידמה צורתו לפניו כאלו עומד לננת‪ .‬ואמר ויעשכןאהרן ופירש׳׳י למיד שבחו שלא שינה ר״ל אעפ״י שהי׳ אחיו מ ת ל‬
‫של מרע׳יה מ״מ הי׳ מדאה כאלו מדע״ה עומד לפניו בכל דבור ואמרו בשמו וק׳׳ל‪ .‬עכל׳׳ק‪.‬‬
‫ו( ואעתיק עוד פקונטרפ הנזכר מכבוד זקני זצ׳׳ל מ״ש שפ פדזתפ בערך בחור וזליה‪ :‬אשרי האיש ירא ה׳ ואחדל איש ו ל א‬
‫אשהבתפי׳ אלא אשרי שירא ה־בעוח איש בכחו ביפי חרפו ואשרי לפי שיוכל לופד אשרי זקנתיט שכפרה על ילתתיט מלי האי ואילי—‬
‫וכפו שסיפר לי אאפ׳ו הרב נד״ו בלפת אצל רביט מ ת ל בעל‪-‬חןז׳פ מופר זצ״ל בא לבהר היכלו חבית פטערמאון פו״זז חייפ רעכנאווא‬
‫והנס‪-‬‬

‬‬ ‫וכל עליותיו של משה רבינו זיל בהשכמה היו‪ .‬וכן מהכר בחי׳ סוגיות לסחיס‬ ‫)ירושלים תמיג לי( רף ג׳‬ ‫ובחיס בחיי מל מסכת כתובות )פיפטרקוב חרס״ג לפ״ק( דף הספר כ״ח עמוד ב׳ ד ה רע״ב‪.‬וכחו הגדול בתשובותיו‪.‬ס‪ (.‬‬ ‫מוח״ז הגה״ק מקראקא זצ״ל בתולדות של אביו החיש וזל״ק‪ :‬שמעתי מפיו הקדוש מיום שהגיע לכלל משרה‬ ‫כתב‬ ‫שטס לא הלך ד׳ אמות בלא דברי תורה‪ .‬וכעת‬ ‫‪ pro‬קנ״ו ר״ה וסנה נהירנא אלוף נעורי סרב מו״ם מסנדל ליליג וכו׳ ושם סוסיי ר״ה‪ :‬ראיתי בבי״ק בסוגי׳ מאמרה‬ ‫ואי מרבוחי סרג המופלג מו״ה מסנדל ליליג זצ״ל דק ורב בבהמ־ד בססד״מ וכוי‪ .‬ ‫נדברו יראי‬ ‫אב״ד בק״ק קעללין ]כמכר בשו׳׳ת ודפ חאו״ח פי׳ ק״ם[ שלפת יחד אצל הגאון מו״ה נתן ארלער זצלה׳׳ה ובתוך הדברים אשר‬ ‫הלכה פלוני‬ ‫ה• איש אל דעה אפר םהר״ח אל רביט מ ת ל אפ עודט זוכר יפים פקדם כשהלכו לטיל שם חזרו הלכות שכת ושם חזרו‬ ‫כ״ק זקני‬ ‫וכד דהי רבנו מ ת ל כפחדיש ומשתק את פהר״וז ואפר ‪ 1‬נ‪ $‬נץ אשרי לדותט שלא ביישה זקטתיט — וכוי וכוי עכל־ה של‬ ‫של פהו״ח‬ ‫בעהמ״פ דדבד פשה זצ״ל שפ‪] .‬‬ ‫סל פתח וכוי וכח״ס חידושי כתובות )סאטמאר תרס״ח לפ״ק( דף ג׳ סוף עמוד לי‪.‬‬ ‫‪ D T P‬בחיי ממ׳יס ב״ב שם כתב‪ :‬סי׳ שאיננו שוכב מל מטתו אלא לנוח מיגיעו ומד שניעור אינו מתעצל וקם‬ ‫בזריזות לתורה ועבודה ואק לו אלא הכנת סנדלין ומנעליו לקום ממטתו‪ .‬ואלו הם‪:‬‬ ‫א‪ (.‬‬ ‫ד״ה מ״ש וכר וכן בשו״ת ח״ס אהע״ז ח״ב בהשמטות סימן קנ״ג ד ה מ״מ אומר וכוי‪ .‬כמו שכתב מוחיז הגה׳יק מקראקא זצ׳׳ל בתולדות הח״ס‬ ‫הטל‪.‬ובשדת ודפ חאו״ח סי• ע״ד פשנת תקציה לי‪ :‬נהירנא זה ששים שנה כד הוינא טלי׳ בעיר מולדתי בק״ק פפד״פ היי פלעיזיפ‬ ‫כך על עשירים שטמים היותר בכך אך לא ידעתי אז שורש הדברים ופה עזר עליהם פפי רבותי מאונים זצ״ל ומי‪ .‬וכבר ציינתי הרבה לקפן בח׳׳ב בדרוש הספד על רנ׳׳א זצ׳־ל[‪:‬‬ ‫ובכל‬ .‬ובסוף התשובה שם נם בשרת ח״ס או״ח סימן פיו‪.‬מתבר בשו״ת ח״ס חאףמ מ״ש שם בשער יוסף‪ .‬ופל ראשם רבו המובהק הגאון רנ״א‬ ‫הנה‬ ‫זצוק״ל ]כאשר תאר אותו בהספד המר לקמן בסוף חלק ב׳ בדפ קונטרס הספדים‪ :‬כי נטלה עטרת ראשי‬ ‫•רב״ המובהק׳ וכוי[‪ .‬וממנו זצ״ל קיבל לרוב בנגלה ובנסתר‪ .‬ועיי בשרת מחנה חיים ח״נ חאו׳׳ח פי׳ ט׳ץוכן בלקוטי חבר בדיש ח׳ב סזכירים נ״כ פביקורו‬ ‫מ ״ ל וכ׳ הלקוטי חפר שזה דדה בשנת תקצץ לם״ק ושפת הזקינים מאהבים מטער עד מאד זה בזה[‪.‬״ואין לי בזה דבר פקובל‬ ‫לפגצך עלי״‪ .‬אך העם הארץ פצל שוכב על‬ ‫מפתו וכל רסיוטו סל משכבו סליקו וכרכתי׳ והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון א״כ מטתו כאוצר בלום פכל״ק‪.‬אלמו״ר הגאון מסו׳ נומבלי‬ ‫מחכר בשרת ח״ס מארח סימן מ׳ ד״ה וא״ש מה שקשה וכוי וראיתי לאלוף נעורי במנחת שייארזצ״ל וכוי‪ .‬לל ‪p‬‬ ‫מ ר‬ ‫ן כ ס‬ ‫ג‬ ‫‪v‬‬ ‫ס‬ ‫מקראקא זייע מח״ס כתב‪:‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫שממתי מפיו מיום שעמד על לעתו דעת תורשו לא עבר עליו יום אשר לא חידש דבר בחידושי דאורייתא פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מכיל‬ ‫עמלו בתורה‪ .‬םג״מ ר׳ נתן בן ר׳ שלמה מאז רב׳יד בפפר״מ מס׳ ביצה מוזכר ספלפול עם‬ ‫בעהמ״ס בטן שלמה סמ״ס סנהדרין ומס׳ מ״ז‪ .‬ומי׳ גשה״ג התדש אות ז׳ מ״ש בלרוש הספל לד סבת תק״ע‬ ‫לפ־ק וע״ש )לף ע״ז ע״נ(‬ ‫גשם מומ״ז סגס״ק זצ״ל מקראקא[‪ .‬ובודס בהי׳ עם׳׳פ‬ ‫תלין דף ר ע״א םובא בפתוחי ת ת פ לשו״ת זדם חיו״ד‪ :‬הי יודע כי כעין האפוד לפעלה הבנתי מקיצורי• דברים ורסיזותן של רבותי הקתשיפ‬ ‫»״ל אלא חפ שפו מחסום לפיהם ולא נילו אלא ברמז לצנועי תלפידיהפ וטי‪] .‬בימי פלרמו קם בחצות‬ ‫סלילה ולפת זקנותו היה כיפור פד חצות הלילה‪ .‬נ‪ (.‬והיה נזהר מאוד להעיר בחצות לילה‪ .‬ושם בדש‬ ‫תרנ״א לי( דף ו׳ ס״ד ודף ז׳ ס״ד‪ .‬‬ ‫כי כן רבים היו רבותיו של מרן זצ״ל‪ .[.‬םנ״מ ר׳ מסנדלי ליליג זצ״ל‪ .‬ובשו״ת ח״ס חיו״ד סימן רצ״ד ד״ס ואני אומר וכר‪ .‬במל ילדותו)* והכל היה מקובל בידו‬ ‫*( בתולדות מוח״ז הגה־ק‬ ‫ן ל ל צ ןל ^ ל‬ ‫ה ר ן ר ו ת י‬ ‫כ‬ ‫‪1‬‬ ‫ס‬ ‫מו‬ ‫ע‬ ‫ד‬‫מרבותיו הקדושים (‪ .‬ובחי׳ח״ס סוגיות)ירושלים ד״ס אושפיזכני וכו‪ .‬ד‪ (.‬סג״מ ד ממגלי שייאר ובס סג״מ ר• מיכל שייאר למד אצלם גק״ק ממק בשנת תקל״ו ומקל״ז לס״ק‬ ‫גשסי׳ ‪ p‬י״נ שטם)*‪ .‬אלוף נעורי״‪ . ‫סרפדים‬ ‫ה ק ד מ ת המו״ל‬ ‫הדירו‬ ‫ו ה נ ה מלבד רבותיו סמוגסקים סג״ל! מזכיר מרן סח״ס פור סרגה במור ״מו״ר‪ -‬או ‪.‬וכן מזכירו בחיי‬ ‫ח׳׳ס פמ״ס ביצס רף ג׳ ע״א‬ ‫כהן וכף‪ . :‬ומרב אהבת רבו הגאון מוה״נ ארלמר כ״ץ דל על העלם כי ראהו שהוא כלי המחזיק ברכה ברכת ר׳ויתאו‬ ‫מאוד להטקו משרי תורתו ויאספהו אל ביתו חדר הורתו הושיבו בחיקו לא זז ידו מתוך ידו נתן עליו מהודו ויביאהו‬ ‫אל סדריו גלה לו תעלומי החכמה וסוד ה׳ לא הסתיר מנגד עיניו כי ירע את קדושתו ותומת לבו כי רבה היא״‪.‬‬ ‫פטה של תלמידי חכמים כיצד כל שאין תחתיה אלא‬ ‫סנדלין בימתו החסה ומנעלין בימות הנשמים ושל עפ‬ ‫‪ pnn‬תמה לאוצר בלום ]בבא בתיא נ״ח‪.‬ובכן ראה סימן ברכס לעולם‪ .‬וי״ד שנים רצופים ]והוא ז׳ שנים בק״ק מט׳׳ד וזי שנים פה ק״ק ס״ב[‬ ‫לא סלה סל משכבו בלילות כיא במקום אשר ישב שם לעבוד עבודתו ערבה מליו שינתו—מל כל שיעורא שלמד פם‬ ‫תלמידו חזר ד׳ סממיס בכל יום ובליל ש״ק הי׳ נעור פד חצות והזר על כולי תלמודא בששת ימי המעשה‪.‬ושם כ׳ סליו סמ־ס רק‪ :‬ועובדא ‪T‬ענו‬ ‫שהמסיר סמסורסס מו״ס זלמן חסיד זצ״ל בססד״מ וכוי‪ .‬‬ ‫ר ת מ ת הריה‬ ‫.‬ושם בסוסי׳ י״ח וכן נדפסה משובם וו ממש בשו״ת ח״ס‬ ‫*( בן צ׳ לבינו לקמןבח״א‬ ‫סיו״ר סימן ר״ז רק מס ככתיבה מסר שם‪ .‬מוזכר בשרת ח״ס חו״מ בהשמטות ״ בסי׳ קצ״ב בכו ר׳ הירן שייאר דל המוזכר‬ ‫ד ה וסוד צל״מ וכוי וכ״כ מורי ז״ל בספרו בנק שלמה בסנהדרין שם‪ .‬מחכר בשרת מ״ס חאףמ סי׳ קצ״ז‬ ‫קרית חוצות‬ ‫בין רבותיו ססלא״ם ורנ״א זצ־ל‪] .‬ב‪ (.‬‬ ‫ה( עיי בשזית ודפ חיו״ד פי׳ ל״ה ד״ה אמנם וכו׳ ״ולא שמעתי בזה מפירי שופ דבר פכןבל׳׳ ושם‪ .‬ובח״ם ונשנית משנת תק״ע לפיק‬ ‫בחיי סמ״ס פסחים דף י״ח ריש סמה־ ר ושממתי ממורי הגאון מהו׳ מסנדלי ליליג זיל כ• החיס‪ :‬וראיתי בכתבי‬ ‫רב בבס־מ דק״ק פפד״מ וכוי‪ .‬םג״מ ר׳ יודא ליסא כ״ן ז*ל בפהמ״ס מנחת כהן‪ .‬סג״מ ר״ ולמן מסיי דל‪ .

‬ממש כמ״ש הגאון הנזכר‪ . 1‬‬ ‫י‬ ‫שנה כתכ רכינו חשוכות״‬ ‫‪.‬והוא מורה מל אהבתו ודבקתו בין התשובות שכתב רבו‬ ‫בסי״ת ותורתו ולכשיבוא לפניו כיוצא בזה יהיו הדברים מחודדים בפיו ומשוננים והוא בילדותו לאלו שכתב רבו‬ ‫בזקנותי‪ -‬כי תורת אמתהיתה‬ ‫בבחי' יששכר לרפת מה יפשה בישראל אס יארע ככה ע״ש לשונו הזה‪.‬ואחר שמה‬ ‫קטנה ראה המ־ס שהתשובה לנ׳׳ש עודנה על השלחן‪ .‬וופט פר מיך ח״ו מכשיל זיק — מ״ו ח״ו —‬ ‫פאקק איין אונד שיקק וועג דימ תשובה‪ — .‬והשיב להם חלילה‪ .‬פקד פל הב״ד‬ ‫לישב והתירו האשה להתנסבא לכל גבר דיחצביין‪ .‬ואמר לו׳ אמור לי איך הצעתי‬ ‫והסברתי לפניכם בלימוד השיפור ענין סלוני‪ .‬‬ ‫ואם ה שלחני למחי׳ לפני בית ישראל‪ .‬‬ ‫ם וא‬ ‫ש‬ ‫ח‬ ‫‪.‬ולא פיין רק בסוף התשובה‪ .‬והי ממו שהלכה כמותו בכל מקום מיי בהקדמת חתן סופר הנ׳׳ל[‪.‬תלי״ת אין רעם דור בין איכיס‪ .‬פ״ז אני אומר האמת כן הוא אבל‬ ‫פכ״ז החיוב עלינו לילך בעקבות הקדושים לעשות האפשרית כפי כחינו להקדיש ימינו לה׳ ולתורתו חלילה להספיק‬ ‫בילדי נכרים בספרי מינות וקוסמים ואפיקורסים כי אם בתורת ה׳ שם יבלה בחור בטוב ימי נעוריו ויראת ה׳‬ ‫ראשית חכמה וכוי ע״ש כי מתקו דבריו ז״ל—וזאת החורה אשר שם משה לפני בני ישראל ולכל אשר שאלו מאתו‬ ‫מדי כנפות הארץ אשר השיב בעיון נמרץ מחוררים ומשוננים‪ .‬כי אם קיים בעצמו כל המ״ח דברים שהתורה נקנית בהם ומהם במיעוט‬ ‫שינה וכר‪ .3‬‬ ‫מפ‬ ‫" י • " מ מ ו כמ בזקנותו‬ ‫ש ש מ פ‬ ‫מ ה‬ ‫״‬ ‫פ‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫ושמעתי מכבוד מו״ח הג״מ שלמה אלכסכדיי‬ ‫ד ל‬ ‫ס ו פ‬ ‫אביו הק׳ זצ״ל‪ .‬ישבו‬ ‫אז אצל מרנא מהור״ם מ ע ט זצ״ל בחדר מטתו ]כידוע שבסוף ימיו שכב מל פרשו פרש דד ל״*‪ 4‬וכאשר התפלאו‬ ‫סל מסירת התשובה פל קונטרס הגדול ששלחו הס‪ .‬כמו שכתב רבעו דל בעצמו כמתנצל מל אשר השיב תמיד בעיון נמרץ אוך אןך‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫*( דלומ מ־ש תלמידו‬ ‫שהמתיק מוח״ז הגה״ק מקראקא זצ״ל בסוף הפתיחה ״סתוחי חותם״ לשו־ת ח״ס חיו״ד _‬ ‫ש י ‪5‬‬ ‫י‬ ‫ומיי לקמן בחלק ב׳ בסוף הספר בלקוטי אמרים במפלות התורה בפי דברים מ״ש רבינו ^ י ר ״ ' ‪\ .‬הן הם בני הנעורים סברותיו וחכמותיו אשר הוליד‬ ‫רבינו ד״ע מל ידי ניעור הלילה ושקידה רבה בילדותו ומילא אשפתו מהם )* והכל היה מסודר מאז בחדרי מוחו‬ ‫ררית‬ ‫מוכן לפניו ביום בוא שואל לשאול או מקשה להקשות‪ .‬ולא‬ ‫יכול פוד להתאפק הגדול הנ׳יל ואמר‪ :‬רעם סרעשבורגער רב סליעהט דיע תורה אים קאפף הפריין‪ . ‫סרפדים‬ ‫ה ק ד מ ת המו״ל‬ ‫מרית‬ ‫ובכל שנה מר״ח אלול פד אחר יה״כ חזר פל כל ששה סדרי משנה ]בסדר[ המשניות וחזר פל כולי תלמודא דש״ס‬ ‫בבלי ירושלמי ספרא וספרי ותוספתא בדרך קצרה במיונו הזך והנמרץ‪ .‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪.‬וכשגמר התשובה‪ .‬אחרי שכתב שם תשובה ארוכה והתיר‬ ‫האתתא לעלמא בלא גט סיים תשובתו‪ :‬אך היות ט ככל םדברים האלם וכל סחזיון סז‪ 0‬בבר עלם על‬ ‫רפיוכי‬ .‬ושוב אמר הגאון הנ׳׳ל חידוש השלישי מחי׳ וקרא הח״ס לאי מתלמידיו שבביתו‪ .‬וכמו שנתב נכרו הג״מ שמואל עהרפנפעלד זצ״ל אבדקיק מט״ד בהקדמה‬ ‫ז‬ ‫לספרו התן סופר על סוגיות הש״ס אחרי שהאריך מגדולת זקנו הח״ס ועל הקורא לקיים זכור ימות עולם וגו׳ ועל‬ ‫בני משפחתו לקיים שאל אביך ויגרך לידע במה זכה לכך מפני שהקדיש מי נעוריו לה׳ וכו׳ וכר כתב אה׳׳כ‪ :‬נערי‬ ‫בני ישראל בחורי חמד צאן קדשים הביטו וראו כמה יגדל אדם מל פני האדמה פד כמה תכה אדם יליד אשה להיות‬ ‫קיים זכרו לדור דורים פד עולמי עד אם בדרך הקודש מימי מלומיו ונעוריו יבחר‪ .‬וכל א׳ מהב״ד רצה לראות בראשונה החלטת המ״ס‪ .‬ולאחר שנים הרבה נפגשו מוח״ז הגה״ק מקראקא זציל והג״מ ר׳‬ ‫שלמה קוופסש הרב״ד מנ״ש בפהח״ס שרת הכמת שלמה וסיפר לו הרב״ר מכיש‪ .‬ושאלו‬ ‫לממא דל‪ .‬כשהגיע התשובה סנ״ל לידס‪ .‬‬ ‫ו כ ב ו ד מו״ח הג״מ שלמה אלכסנדר־ סופר דל סיפר מה ששמע מפיק של אביו מוח״ז הגה״ק הנ״ל‪ .‬אמר לבנו האברך הבי ר*‬ ‫שמואל וואלף ]וגם אחיו הנמר יניק וחכים הבי שממון היי אז בחדרו של אביו[ שישלח התשובה לנ״ש‪ .‬והבין הח״ס‪ .‬שם חלקת מחוקק ספון‪ .‬‬ ‫‪.‬אמר‬ ‫הכ״ס‪ :‬האמנתי שתעבור מוה״פ מל תשובתך שערכת לבי דיגא רבא מנ״ש‪ .‬תיכף אחר שינת צהרים השיב הח״ס‪ .‬רק במה שנולד בטבע מונן למעלה ]כרמב״ם בשמנה פרקים רפ״ח והלכו׳ תשובה הייה[ וכל ימיו ורגעיו ועתותיו‬ ‫בתורת ס׳ חפצו‪ .‬ובכן לא פסע רבעו זצ״ל כל‬ ‫מעלות שהתורה נקנית בהם בפסיעה אחת‪ .‬רק מסתכל אני בהכתב לפי שהוא מסוגל ליראת שמים — ןרדופ מס שאמר מרנא‬ ‫ר־נ״ל דל על הח״ס‪ .‬מיד ולאלתר הי׳ תשובתו הנפלאה‬ ‫‪a‬‬ ‫ק‬ ‫בצדו‪ .‬ולא הטה אזן לדברינו דברי תוכמה ומוסר השמיענו‪.‬נו היתכן קמנסט דוא הקב״ס‬ ‫חושד זיין דארט ורפ איך מיין גאר ניקס נור צו טוהן זק רצון‪ .‬‬ ‫ו ד א ה מה שכתב מרן בשרת ח״ס אהפ״ז ח*א סוסי׳ פ׳ ואפתיקנה פה‪ .‬ואמר לו חידוש ב׳ והראה לו הח״ס שכן נרשם אצלו בפנקס‬ ‫החיי‪ .‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫מכליה שם‪.‬אמר מהור״ס‬ ‫בנפט זצ״ל‪ .‬‬ ‫ז״ל מתואר נבון‪ .‬שפ״א‬ ‫ביקר גדול א׳ את הח׳׳ס‪ .‬שה״א נשלחה שאלה חמורה בשאלת פגונס מבי דינא רבא‬ ‫דק״ק נ״ש בפקודת מרנא מסור״ם בנפט זצ״ל ]שהי׳ כבר חלש מאוד בשניו אחרונים[ להח״ס‪ .‬כדברים האלה דבר אדוני רבעו‪ .‬‬ ‫פממיס הפצרנו ט שאל יפנה את נפשו למת זקנותו‪ .‬רקרא ויאמר‪ :‬ח״ו ח׳׳ו הרבה שנים בין איך אין קיין בעטט געלפגמן‪—.‬ובדרך זה נהג עצמו כל ימי היותו אתנו פד‬ ‫כי בא דבר ם׳ להוציא את האור מנרתיקה בפרה‪.‬והכין לו ג׳ חידושים מהפריות שבחיי לאמרם לפני הח״ס‪ .‬תנו לי התשובה‪ .‬ושאל לבנו הבי ר׳ שמואל וואלף מדוע לא שלח החשובה‪ .‬‬ ‫י‬ ‫י ‪ .‬‬ ‫‪31‬מה‬ ‫לאמור‪ :‬אם אני לעצמי מה אני אס לא אהי• עבד נרצה לעבודת הי ולשרת את עמי ישראל למה לי חיים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬וכשהציע גדול הנ־ל‬ ‫חידוש א׳ הראה לו הח״ס שכי׳כ בקיצור בגליון ש״ס שלו‪ .‬ותיכף כשראה החלטת סח״ס לסיתרא‪ .‬ונתפעל מזה‬ ‫הח״ס מד מאוד‪ .‬ואץ רואה שום חילוק‬ ‫אם לא יבוא לפניו שוס ספק מ־מ הוא מתבונן מעצמו‪ .‬ואח״ז מיץ עוד בהתשובה‪ .‬שהוא מי שאומנתו תבונה שפסקו כל היום להתבונן ולחדש י " ‪ >1‬סל־מ‪ .‬ואני אהי׳ כעצל חוכק יד מה אשיב לשולחי דבר מה אפשה כי יפקוד אל‪.‬וסברו הב־ד שמצא איזה פקפוק‪ .‬והשיב‪ .‬ובאותו יום שהגיע‬ ‫השאלה קונטרס גדול מהב״ד‪ .‬ואמר לו הנדס‪ :‬אין יעדעם‬ ‫דור האט הקב״ה זיין ייד וואס פסקנת זיינע שאלות‪ .‬ואס תאמרו וכי נשוה אותנו‬ ‫לארז בלבנון חד בכמה דורות אפר לא היה על עפר משלו שיהיה הקדושה והטהרה החכמה ההנהגה והרבצת תורה‬ ‫רראה באיש א׳ מצומדה חרוזים יחד בכל שלמות האפשרי אולי כמה מאות פנה לא היה כמותו ברומה לו ומי יתן‬ ‫אס נזכה פור לדוגמת פני משה רבעו אבינו רוענו עד ביאת הגואל במהרה‪ .

‬ועש בחיי בפרק ‪'.‬באיזה טענה ימרה הזקן הזה‪ .‬וביותר צ״ע מה האריך כאן אל הכהן העומד‬ ‫שם נשרת את ה׳ אלקק־ ולא אמר סתם אל הכהן או אל השופט דכתיב תחלת הפרשה אל הכהנים הלוים ואל הפוסט‬ ‫אשר יהי׳ בימים הסם‪ .‬כמו שצי לי הרב המו׳׳ל נ״י[‪ .‬‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫‪.‬‬ ‫ל מ ה‬ ‫י לי‪.‬והנדס‬ ‫‪.‬ע׳׳כ גדר בעדי שלא דז‪ .‬לול׳־שדבסדף דבריו והזכיר ברכת ר׳ פדדא ששנה לתלמידו‪ .‬ד ד חובתי •צאתי שהרי כבר השבתי לו‪ .‬אמנם‬ ‫מרגליות זצ״ל בספרו ברב גיסץ בשם פרפשבורג כתב קיצור תשובתי והפלה שלא כיי! כמ־ש בשרת ח״ס ח&ו״ח סי׳‬ ‫סודמי אלא הלכה כדברי הראשונים‪ .‬ואינני מחריב ליבון אבנים‪ .‬כי חידוש הוא שרן ללא נשאל‪ .‬‬ ‫נמרצו אמד מרן זצ״ל בכי״ק בפי שפטים משנת תקצ״ד לפ״ק וזל״ק‪ :‬והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל‬ ‫ומה‬ ‫הכהן העומד שם לשרת את ה׳ אלקיך וגוי וכל העם ישמעו ויראו‪ .‬ותשובה זו לא‬ ‫נדפסה מ ד ע רק בפרמ מילי דאבות ח״ג הנ״ל מהעתקה שפשה הגר״׳ד זיל‪ .‬ואולם‬ ‫אמר שפמד הרב סילא פל החקירה‪ .‬ורוח ה׳ דיבר בו פכל־׳ק — ומיי'‬ ‫דגר פלא בשדת גדם ח״ב סוסיי קל״א ד ה ואני הרהרתי וכו׳ ונשנה שס עוה״פ סוסיי קל״ח ד ה והנה בדידי הוה‬ ‫עובדא וכוי — וכן עיי׳ בשו״ת ח״ס חידד סוסי׳ מ״ה‪.‬אלא שאיני יוצא י״מ‬ ‫למרב סשזאלריקם זלוסםיס ד בהשיבי לשואל אסור או מותר ספור או חייב ותל״מ‪ .‬אך היות רוב השואלים הם ת״ח ודברי ש״ע‬ ‫ודמ ומפרשיה נם סם ראו סרס ששאלו וכל רצונם לשאול אולי יוכל הנשאל לחדש דבר שלא כדברי הפוסקים ההמה‬ ‫או לחלוק עליהם או לומר שיש לסמוך פ״ד פלוני וכדומה וא״כ פ״כ צריך אני להודיפו מא־זו טפס אני פוסק שלא‬ ‫כמו שראה ‪$‬ד< השואל כ ד שאס יבדוק אחד וימצא ספות שאחזור ואומר דברים שאמרתי לפניכם טעות היה ביד‬ ‫כי כל אדם עלול לפעמו וע״כ מחריב להודיע טעמי ונימוקי‪ .‬‬ ‫ך ע ן כי כפלאת בפיני הקורא משובה א׳ ממרן הת״ס ז״ל שנדפסה בספר שו״ת מילי דאבות מ״ג סי׳ ו׳‪] . ‫הקדמת חטדל‬ ‫מרית‬ ‫רעיוני משעה דאשזנם מגשמים פכבוני בכתיבת תשובה ‪1‬ו יותר מערך משר שבועות וכתבתי מפפ שוב הקיפוני סרדן‬ ‫ממעכב מם דמים !פשרם ימים וכן כמם שפמים מד שאמרתי סלא דבר הוא ללא מסמייעא מילתא ש״כ קבלתי פלי‬ ‫בקבלה נמורם שלא לסמוך בעת זה עלי דדי וכאלו לא נאמרו הדברים םנ״ל מפי כלל ואינני מונע דברי תורם ואד‬ ‫שולח למעלתכם יראו דמיין ודרוש וקבל שכר אבל למפשה ימשו הם לפי הכרעתם או מטעמא דדי או משארי פעמא‬ ‫אך לא יסמכו פלי כלל ואשיי שיבא מכשורי לא בפינא פכל״ק‪.‬ועתה בבוא שנית תשובתו להשיג פלי אם אני עומד סל‬ ‫ע מ ד ורואס אני שאין ממש בראיותיו והרי ראיתי שזה בדק אחרי ולא מצא אלא מ״ש חבילות תשובות שאין בהם‬ ‫ממש ומהלי להשיב לו להצדקני מה לי ולזאת ממ״נ אס יעשה כדברי הרי טוב ואם לא יעשה זה טוב יותר שאץ‬ ‫עלי אחריות‪ .‬‬ ‫בעיני‬ .‬ומל זס השיב תלמידו הג״מ ישראל דוד מרגליות יפה זצ״ל‬ ‫במהנדס שדק ממולח המחכים וכר אבדק״ק פפזינג‪ .‬‬ ‫חס לי ארבעים שכס שלי״מ ולא אירפ לי׳ אלא ב׳ פעמים‪ .‬וסמי לי כל מנין שרת הוא פלי לפמוס משא ושלא ברצוני לישא ולקבל אחדות דאחרינא‪ .‬פי•‬ ‫בשו״ת ?ז״ס אספ״ז ח״א סי׳ קי משנת מקצ״ה לס״ק‪ .‬ולא יאמין כיון שחסידים הם רוח ה׳ בקרבם ותורתם‬ ‫משתמרת ומסכי׳ םסלכה אל האמת‪ .‬והנה זה מקיל מבודת ה׳‬ ‫רחובות הריה‬ ‫•( בפי שו*ת נדן דוד לתלפיד של רבינו ד ל הנ״פ דוד דייטש זצ״ל אבדק״ק יארפמ בא׳ פפכתביו לחברו אשר השינ על דבריו‬ ‫)פו בא בהקדמת מ ד ו ש ם ( כתב‪ :‬הנפ שלא זכיתי למדת דבינו בעל ח״פ דל שהי׳ ע״ד שכ־ בעל פרי תואר שקודפ שהי׳ פחדש איזה דין‬ ‫חיי הדבק נשפתו באוד האפת ומי יעלה בהר ה׳ עכ׳׳ל שם‪.‬והיינו דקאמר אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה׳‬ ‫אלקי׳ הואל ועומד לשרת וטרוד בשרותו משדה יהי׳ לו טמנה לזור בזדון שלא לשמוע‪ .‬ומכס מ ה וחבריו מצאתים חסדים ואנשי מעשה שוהי׳ שעה א׳ ומתסללי׳ ומקריבי׳ קרבנות כל היום‬ ‫וכל הלילה לא יחשו ותורתם מתי משתמרת שיבואו ויכדעו מלי‪ .‬פירש״י שמחגלין לו מעצמן בלא טורח כשהוא מלמדן‪ .‬פעם אחת החזרני הגאק מהר״ז מרגליות זצ׳׳ל במה שרציתי‬ ‫להוציא עמוס׳ כףס במה מדליקין שיש לכתוב בגט מדינתא כמ״ש בקונשפאנט׳ והחזרני הגאון הנ׳׳ל והורתי לו‪ .‬לא הייתי פורץ גדרי שלא להשיב על מנץ א‬ ‫טעמיי©‪.‬ראיתי כמה גדול כחן של צדיקים‪ .‬‬ ‫ט ו ט ם‬ ‫ך‬‫ו א ח ל ל במס׳ ע״ז דף ל״ם מ״ א י‬ ‫ש מ ה‬ ‫ח‬ ‫ר‬ ‫‪3‬‬ ‫ד כ ת‬ ‫מ‬ ‫‪3‬‬ ‫לצלוחית של סליטין מגולה ריחה נודף וכד ולא עור אלא דברים שמכוסין‬ ‫ממנו ממגלץ לד שנאמר מלמות אהבוך קרי ביי מלומות‪ .‬ונלפ״ד אחדל חסידי הראשונים היו שוהין שפה א׳ קודם תפלתם ופריך תורתן מתי משמרת‬ ‫ומשני כיח שחסידים הס תורתן משתמרת מאליהן‪ .‬זולת זה לא ידעתי תלי״ת‪ .‬והנני להמתיק‬ ‫אמס קצהו ודל שם‪ :‬שלום וכ״מ לידיד הרב המופלג המאוה״ג מהו׳ דוד נ״י אבדק״ק פיזונג יע״א‬ ‫‪ 5J"P‬ס מ נ י ‪'.‬נתן דעתו לדון באם הפדם הם קרובים‬ ‫ורן להתיר! ואם כי ראייתו אין מחוור כ״כ‪ .‬אי לא שיאמר אני בעל מלאכה א׳ פוסק בתורה ומעיין‬ ‫בס יומם וללס‪ .‬ופתה‬ ‫ירית‬ ‫כי זכית* ללמזד לולב הגזול)* שבתי ופיינתי וראיתי כי שלא כדין הודתי ודברי הראשונים‬ ‫קר ת חוצות‬ ‫אמםיים‪ .‬ושוב פעם א׳ בפנץ לכתוב מל הנהר דמתקרי או דמתקריא היי לי פס הגאון‬ ‫פ‬ ‫מ ה ר ״ ז‬ ‫ה ג א‬ ‫מרו ז‪-‬ל בשנת תסצ״ד לפ?‬ ‫ח‬ ‫ר״ש לאמזי ‪1‬צ״ל {עי׳ שו״ת ח״ס אהפ״ז ח״ב סימן ל״ס[ וחזרתי בי‪ .‬אך אם טעיתי פ״כ לחזור בי‪.‬ולב‬ ‫להשיב וכו׳ וכד סכל״ק שם*( )ומיי לקמן בלקומי אמרים בסוך ח״ב ם׳ ואתחנן ד ה הגזול דף ל־ד ע״א ד״ס בבל‬ ‫וכו׳ ובחי׳ ח״ס עמ״ס שבת‬ ‫אחרי וכוי מ״ש מ״ש רבינו דל[‪.‬נודע שבאמת הפרים הם קרובים זה לזה‪ .‬תשובה הנדפסת בספרו הנ״ל‪ .‬יל״ד מה שייכות דכל העם זהו מוסר‬ ‫ואזהרה לגחלי ישראל שלא ירבו מחלוקו׳ אבל כל סעם מה להם ולו‪ .‬‬ ‫סס׳ב׳ וומרס ח״ם אסעיו‬ ‫ד ו מ ה‬‫‪.‬והשיב הכיש עוה״ס‪ .‬‬ ‫בחיי שם כתב‪ :‬להס״ד טון שמכלה זמנו להבין לתלמידיי מפסיד בלימוד עצמו ואפילו דברים המנוני מתכסי׳ ממנו‬ ‫קמ״ל אפיי םממסי' ממגלין לו — ונורמ מ״ש רבינו רמ״א זצ״ל בתשובותיו במה״ק סימן קכ״ח‪ :‬והנה כאשר נשאל‬ ‫חתני חביבי הגאון המפורסם רבי משה נ״י אב״ד דק״ק פרפשבורג על זה‪ .‬והנה בתחלת הפרשה הזהיר שיפלו אל השופט אשר יהי׳ בימים‬ ‫הסס סירש״י אץ ^ אלא שופט שבימיך שלא יאמרו שני הצדדים אנו מחולקי׳ בדבר מי יכריע הלא אלו שבירושלים‬ ‫איכס חשובים נגמז כלום פ״כ הזהיר אין לך אלא שופט שבימיך וצוה וקמת ועלית על כל פנים — אך סתה‬ ‫שכבר מלו ושמעו מסיהם‪ .

‬העיד על עצמו שלא עבר עליו יוס שהיה רבו בעיר‪ .‬‬ ‫מובא לקמן בסוף ה״ב בלקוטי אמרים פ׳ ויקרא —‬ ‫ו כ ב ו ד מו״ח הרב מהורש״א סופר ז״ל שמע מפ״ק אביו זצ״ל ששמע תחת אחד השיחים ננהח״ס זצ״ל‪ .‬‬ ‫ובמכתב מכ״ק מרן ז״ל‪ .‬‬ ‫ב( וחד מגדולי תלמידיו בספרו משכיל אל דל ח׳׳נ דף ע׳׳ט עיב כתב‪ :‬ושפעתי פפנידי אפת כשחיי רבינו הגאון )בעל ודפ זללודד‪.‬מהאידך‪ .‬‬ ‫רחובות הריה‬ ‫א( והנ־ם פישל סופר דל שלא זזה י ת סיד רבו הח״ס‪ .‬וכמו שאמר ר׳ יוחנן במס׳ עירובין דף נ״ג פ״אשנים פשר תלמידים הי׳ לו לר׳‬ ‫אושמיא ברבי וכו׳ ולמדתי לב כל א׳ ואי וחכמת כל א׳ ואי‪ .‬והנני כותב על ספר בדיו כל מה שיחנני הי״ת הן בהלכה הן באגדה וכו׳ יותר אינני מחויב וכו׳ מ״ש‪.‬וצריך להתפלל עציהם שיוכלו נשא ולעמוד בבית מדרשו—׳ופ״א אמר‪ :‬ורפ ‪8‬יעל‬ ‫כח קאסט מיך דאס איין תלמיד קענן מיר קוקין אין ד פ צורה — א(‬ ‫ו ב מ כ ת ב א׳ כתב מוח״ז' הגה״ק מקראקא זצ׳׳ל למו״ח הרב מהורש־א סופר ז״ל שא״א להעריך העבודה הגדולה‬ ‫מאביו רבינו ז״ל בלימוד השיעור עם תלמידיו‪ .‬ומרגלא הי׳‬ ‫בפומי׳ דמרן‪ :‬הרוצה שאכירנו‪ .‬‬ ‫רב ואב״ד בק׳׳ק פאטערםדאדף במדינת הנר( היה בא בפפתריפ באישון לילד‪ .‬‬ ‫אך יש בקדושה שד פנינים שיהי׳ פרוש בתכלית מה שאפשר לנברא בשום אפשריות רהי׳ סופו כמנוך ‪p‬‬ ‫ירד שנתהפך לאש מבשר ונפשה מלאך וזהו פרוש כמוני כביכול‪ .‬וסשיטא שמדרגות שובים היה גם‬ ‫בין תלמידיו וכל אחד לפום דרגא דלי׳ נגש ונתקרב יותר לרבו‪ .‬וכולם המה ציור דמות •קר מדת נפש רבעו זצ׳׳ל‪ .‬והיינו דקחמר יכול קדוש כמוני ותהיי כחנוך ת״ל כי קרוש אני ס׳ אלקיכם המשגיח בשפלים וה״נ בפוצם קדושתך‬ ‫משגיח על בני דורך‪ .‬קשה מחור פל‬ ‫התלמידים לסבול הקדישה ויורחים‪ .‬‬ ‫קדושים תהיו יכול כסוני ת״ל‬ ‫כי קדוש אני ה׳ *סדרש>‪.‬וכל הפתיחה ״סתוחי חותם״ לשרת ח״ם‬ ‫חיר׳ד ממוח״ז הגה״ק זצ״ל מקראקא על קוטב זה—ואם אדם גדול כרנינו הח״ס ד׳ל אשר כידוע שד מרדכי מעט זצ״ל אמר‬ ‫מליו לעבפנדיגר חרה‪ .‬‬ ‫חכמת זרות יונעם להם עכ״ל‪.‬‬ ‫רפה ותולעה במתי מדבר וננו מ מבפפו על שזכו לשמוע מפי פשה עכל׳׳ק‪.‬אותו אכיר‪] .‬ועליו הכתוב אומר )ישעי׳ דג(‬ ‫רבינו ותלמידיו‪.‬שלא עלה להסתכל‬ ‫בצורתו שהיה בדוק אצלו שההסתכלות ברבו זצ״ל‪ .‬שהוא דמות דיוקנא של ישעי׳ הנביא ע׳׳ה ומור ופוד‬ ‫)סי׳ בחתן סופר ח׳יא ״ביית אבות״(‪ .‬אלא קדוש כמו אאע״ה שהי׳ פרוש וקדוש אבל מעורב פס הבריות ופשה נפש בחרן והמשיכה לעבודת‬ ‫הי״מ ומפאת זה היי קדוש כהשי״ת אשר ע״כ נקרא אלקינו היותו משגיח פלינו פס פוצס פרישתו ית״ש‪ .‬וכשבא לביתו אחר הלימוד עם התלמידים הוצרך להחליף בכל יום חלוקו‪ . רבעו הח״ס‬ ‫כשהי׳ לומד עס תלמידיו במתיבתא רבא הי׳ לומד הגמרא כמתחיל והי׳ מראה באצבע ופינו ולבו על התיבות כאלו‬ ‫לא למד עדין פרק זה מעולם‪ .‬כמו בראשית נתינת התורה‪ .‬כמו שהאריך בח׳׳ה בשפר אהבת ה• פ״ו‪.‬וכאשר עלו בלבו רעיונות נשגבים בחריצות נפלא כשטף מים כבירים ונהר היוצא‬ ‫מפדן הפסיק מלימודו וגעה בתפלה אהבה רבה אהבתנו ה״א וכו׳ כי זה היה אצלו כהפסק מעבודתו הגדולה שהוא‬ ‫צמצם שכלו הרחב למען עבוד עבודתו ללמד עכל״ה — ]ובמק״א כ׳ מו״ח הרב ז׳׳ל שזה היי ל״ק של הח״ס‪ :‬כמה‬ ‫בכיות ותפלה שסכתי שיפזרניהי״ת ועזבתי'״ דרך הראשון )דרך הפלפול( ואחזתי בהשני ומני׳ נא אזוע[ — זהו באמת‬ ‫אחת מן העבודות הגדולות‪ .‬שאחד ממדרגות‬ ‫היותר גבוהות בקדושה‪ .‬וס״א כשכבשו החלוק יצאו מים‬ ‫רבים מרוב הזיעה בהלימוד פכ״ד‪—.‬ולעומת זה מצד אחר אינו יכול להיות כמו הקב״ה‬ ‫המשגיח בכל השפלים ומנהיגם וחנוך מצד פרישותו העלים עינו מבד דורו והן הנה דור המבול — ואק הקב׳׳ה‬ ‫חפץ בזה‪ .‬בקדושה ובטהרה ובלב בוער בכל כרו־ לכבוד שמו‬ ‫הגדול ית״ש‪ .‬שנעתק בריש *סתוחי חותם״ ע״דשנתבו לרבינו לשלוח חיבור א׳ שהדפיס מרנא ז״ל והשיב להם‪.‬ובכל נפשו נהלס להוסיף אומץ בתורת ה׳ ב(‪ .‬מגלת פן החמא — ובפאפר א׳ בכי״ק משנת תקם״ב לש׳׳ק ‪80‬׳ וארא באמצע פאסר‬ ‫הארוך שמדבר שפ ממעלת סרע״ה כתב הח׳׳ס‪ :‬ולא עוד אלא אפיי מי שזכה דק לראות שניו וללימוד ממיז החליף כח אשר ע״כ לא שלמדי‪.‬עכל״ק שם ‪ -‬־ ועיי בתנא דבי אליהו סי״ג מובא‬ ‫בינה והשכל ונותן חלקו‬ ‫חכמה ודעה‬ ‫ם״ח המלמד מורם ברבים לישראל לשם שמים וכוי הקב־ם מרתם מליו ונותן ט‬ ‫יראה ישבע וגר‬ ‫מעמל נסשו‬ ‫סם שלשם צדיקים אברהם יצחק רעקב‪ .‬‬ ‫שלא עלה על לבו להדפיס חי׳ ובסיף המכתב כתב מרן‪ :‬כל עוד שיחייני ה׳ ויתן לי כח הריני מוכן ללמוד פס כל הבא‬ ‫לשמוע לא• אשקוט ולא אנוח כאשר ציוני הי אלקי מהאני בחנם וכר ולהשיב לכל שואל מד מקום שידי ושכלי מגיע באפס‬ ‫דמים‪ .‬דד דיטש בעה״ס אהל דוד זצ״ל אמר‪ .‬סעשיהם אם דק תורת זד ו מ ל ת ם ‪ .‬מכל״ק — כמו מאמר זה‪ .‬וזכות הרבים תלוי בו כל הימים וכל הזמנים‪ .‬‬ ‫‪ D T l H‬בכי״ק בפי קדושים משנת פק״ח לפ׳׳קכתב וזל״ק‪ :‬נ״ל וראי לא יסלה סל דסת שיהי׳ סרוש וקדוש כםקב״ס‪.‬כן הי׳ גלוי לפני רבעו ז״ל כל מידותיהם של תלמידו‬ ‫מקטן ועד גדול התמדתם ותהלובותם‪ .‬‬ ‫ולקמן‬ .‬ובראש אשמורת ודרה פדלנ שור לבוא לועדות הבתיש האלו‬ ‫ששם הבחורים תלמידיו‪ .‬או אם נם מים גנובים ולדגו סתרים הסד‪.‬כדי להשגיח סן החלונות לידע סד‪ .‬באגרת חלמידו הג״מ פייבל פלויט זיל בספרו לקוטי חבר ב״ח בריש ח׳׳ג[‪.‬מקייה ויסתר משה את פניו ומצמצם השגתו ומעביר ידיו על פניו׳ וכמו שהאריך‬ ‫בזה מו״ח הג״מ שלמה אלכסנדרי סופר ז״נ בהקדמתו *קרית סופריה״ למסי חולין וכתב שס‪ :‬ונודע מק׳׳.‬פיכ במיתתי‬ ‫בם׳ כי תשא ל״ב! כל‬ ‫קצת כילקוט‬ ‫שזה מגע לכל המם מקצה‪ .‬כן מבריח מן הקצה אל הקצה בכתביו הקדושים ובחיבור הגדול‬ ‫הזה מבחי׳ אאפ״ס הנ״ל‪ . ‫סו&דים‬ ‫הקדמת המרל‬ ‫מרית‬ ‫נאמר וכל המם ישמעו‬ ‫של זה הזקן‬ ‫במעי ישראל שארית סעם שיאמרו קדושי מליח אעם בד תורה‪ .‬כשאדם זוכה לעסוק בתורה לשמה׳ וכיון שאדם לומד באופן זה‪ .‬וה״נ אאפ״ה‬ ‫אמפיי שלא הי׳ בפרישתו מתדמה להיית אך בהשגחתו בבני דורו עם קדושתו בפנין זה התרמה להי״ת ובאלה מפץ‬ ‫הי‪ .

‬ושם בדפ הנזקין‪ :‬זה לי ארבעים‬ ‫ררית חוצות‬ ‫שנה עוררני תלמידי וכו׳ ופוד ומוי•‬ ‫*‪' f‬כמו שרבי׳ תלמידו‬ ‫וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם‪ .‬ומעבר לדף של המכתב הזה נרעב ד‪*.‬כן דאג רבינו הקדוש גם בפד זיווגם‪ .‬או‪ :‬אדוני יודע‬ ‫כי עמוס סתלאות אנכי מחבלי טרדן לא אוכל לבלוע רוקי‪) .‬‬ ‫פמ״ס חולין דף למ״ד נדא‪ .‬וכוי פכל״ק‪.‬‬ ‫ומוזכר בשרת ח ם חחו״מ סי׳ ל״ב‪.‬‬ ‫וידוע‬ .‬שלא נדפסו‪ .‬ותי׳ מתלמיד שני‪ .‬איש הכותב‪ :‬סימנומא קאמינא כי ממוס התלאות אנכי מוקף‬ ‫בהקפת כל הראש בחבלי נורדון וכו׳ כי ממש לבלוע רוקי לא אוכל)שדת ח״סחיו״ד סי׳ ס״ח ושם סי׳ פ״ז‪ :‬ולהיות הזמן מאוד‬ ‫יקר וכו׳(‪ .‬נפלאה אהבתו אליהם מאהבת איש פל בנו‪ .‬יפרח בימיו צדיק‪ .‬להבסיח לסם בית אולפנא נס אחר חתונתם‬ ‫באין מפריע ד(‪ .‬הוא יהי׳ י צדיק כתפר‬ ‫יפרח מה תמר אין לו אלא לב א׳ כך לא יהי׳ בלבו אלא א׳ ית״ש וכל מעשהו מיוחדים לשמו ית׳‪ .‬חברתו שמחה‪ .‬ואם יכעס לא מיס ע״י מורי הגאון זללםים‬ ‫אמר פעם אחת בנסיון‬ ‫יתקצף‪ .‬או‪ :‬והיותי עמוס עדיין מטרדות השו״ת שגמרנו היום בפזס׳׳י‪) .‬לא בחיל ו ל א‬ ‫בכח׳ כ״א פי שנים בדוח ה׳ ותודתו הכ״ד פק״ק םיב יום ד׳ *דד״ח םדחשון תקפ״ט לפיק םשה״קסופר םפ״סדמיין‬ ‫בעזה״י‬ ‫ב[‬ ‫איקלע לאתרין תלמידי הרב הותיק מלא עתיק הרב הדיין המופלג כבוד מהו׳ שמואל ווייל נ״י דיין דק״ק ב״ה יע׳׳א —‬ ‫ובידו סמיכת הכסים גדולי׳ מגאוני הדור יהי׳ לי אתו שעשועיס ומצאתי שאהבה נפשי כי הגדיל והאדיר לעשה ציצים ופרחי׳ פרח‪ .‬ובח״ס פמ״ס גיטין‬ ‫בסוגי׳ דסרוזבל מזכיר ח״א מתלמידו ר׳ ברוך באיי ז״ל וסיים‪ :‬ושפתותיו דובבות‪ .‬והוא ראוי להעמיד תלמידי׳ הגוניפ‬ ‫מופלאים וקולו ערב לירד לפגי התיבה ולהיות שליח צבור הגון ומי כמוהו יודע דת ודין ושקיל וטדי בהלכה ובקי בהלכו׳ ודינים ומאמן ידיו‬ ‫במכתב ידו‪ .‬והוא למדן מופלג וםאז סבב הנלנל החוזר החוסר בעריה וירד מנכסיו הוצרך ליהנות מכבוד תורתו‪ .‬ואינם יודעי׳ בין ימינם לשמאלם בעו״ה אך אם יש לו חזוק וישב כחמרא על דורדתי׳ עד כי יהי׳ גאון מופלג כאשר‬ ‫אקוה אי״ה אז ידאו עיניו ישמח לבו ויגיל בעזה׳׳י וחכם שכמותו עיניו בראשו יהי כן ה׳ עמנו הכ״ד החותם בכל חותמי ברכות‪.‬וזל״ה‪ :‬והברכה אחת‬ ‫*( מקום מושבו בק׳׳ק אודשע‪ .‬אם םרםכ״ת‬ ‫נכנם לענין גדול וקדוש הלז ידאה עכ״פ לעשות לו חיזוק בלי פוט ח״ו כי פה בצע בבצע כספו אם מעט ואם הרבה אם לא מטין‬ ‫לו סזונו׳ ופרנסה עד מ יגדיל ויצטרך ח״ו לקפוץ על הרבנות״ליך הנהונים במדינות אלו‪ .‬כידוע ומפורסם‪ .‬זםו רבימ אבינו זצ״ל אשר סוכן בצדק כסאו אמת ושלום שפס בבל שפרי בתי ישראל‪.‬עכל״ק‪.‬וזה לשונם‪:‬‬ ‫א[ בעזה״י‬ ‫עטי בחותפי זוכה לה׳יה התורני המופלג כבוד מהו׳ מנשה נ״י •פק״ק עיר חדש‪ .‬‬ ‫ה( כבוד אדסו״ר הנימ יוסף צבי דושינםקיא שליט״א אב״ד ור״פ דק״ק חוכט )טשעכאסלאוואקיי( כתב במכתבו הנעים איי הנדפס בריש‬ ‫ס׳ ברכת משה ]עס״ס חולין[ וברפת יצחק ]חי׳ סוניות[ מרבותיו‪ .‬‬ ‫נ( בכי״ק בשי חקת משנת תקם״ז לפיק כתב סדן וזליק‪ :‬יםר״ח ד׳ במסדה‪ .‬מוחוקני ם‬ ‫בי עלה יעלה וגדל יגדל בעזה״י והי עמו ואין להאריך בהפלגה כי אין דרכי בכך — לעומתו אומד בדיך המחדק עץ חיים‪ .‬ולבסוף הוא קרח מכאן ומכאן פלוני מץ אוי‬ ‫דעביל במקום פלוני‪ .‬שרת ח״ס אםמ״ז ח״ב סי׳ קמ׳׳ב(‪ .‬ונחת ינחתו מלא כף נחת ‪.‬וזלי׳ק‪:‬‬ ‫שיל״ת פ״ב יום עש״ק ה׳ אדר תקצ״ו לש״ק‪.‬‬ ‫ולשרים למשסס ישורו םמם עדתו קסלתו ק״ק ס״ב אשר לשלשס סמס מסיבי צסד למורה ומבודם וגמ״מ מקסלס מעד.‬‬ ‫משהקסומד פפיפדפיין‬ ‫ד״ש לתלםידי הרבני מהו׳ ליםםאן כ״ץ נ״י‬ ‫ואנב אציג פה עוד ב׳ סבתבים עצם כי״ק‪ .‬בכתב ובפ״פ‪ .‬ ‫המה מצבו עמודי התורה בכל עז והדר ביתם בית ומד לחכמים החדקו את תלמידי רבינו היי מאוכלי שלחנם כשלש‬ ‫מאות איש בחור מוסלגי תורה זס יוצא לםוראם וזה בא למלאות כדו מים חיים מבאר הפרוה שר המורה רבינו זצ״ל‪.‬דיל האיש אשר יבחר בו ה׳ להקימו על עדתו ויהי׳ מטהו יפרח נשה עוז‪ .‬‬ ‫ד( ולדונמא אציב פה מכתב א׳ שהעתקתי םעצס כי׳׳ק אות באות‪ .‬הקים ברכים כושלות ורבים השיב‬ ‫מסק ג(‪ .‬יהי׳ להם לשם ולתפארת‪ .‬כך יהי׳ מנהנו‪ .‬לא הסתפק לרוב‬ ‫בהזכירו הפרותיסם בלשון •נתעוררתי מא׳ מתלמיד״ רק לכלם בשם יקרא להכתב בספר זכרון לפניו‪ .‬אשר הכרתיו פאז בהיותו עתיר נכםין‪ .‬והוספה !מתלמיד גי‪ .‬‬ ‫ו ם ד ף הנהגת רבינו אבינו זצ־ל את תלמידיו ואת קהלמו מדתו‪ .‬וזקני הנים יצחק ובנו הנים משה פנ״ל פאללאק זצ״ל‪ .‬דועכפע לדרב א ב ד דשם בעדהתו׳י אד• נחןאלי הניל‪.‬‬ ‫מארבע פינות העולם נסרו לק״ק ס״ב וסיוצד בקצם סארץ בא לשמוס דבר ס׳ אשר דיבר ביד עבדו משם‪.‬וכל קהלה •נאה כסו שהיא הצריכה למשועבד דאוריתא ימצא בו נחת עד לאחת וא׳־צ לומד שהוא נאמן רוח‪ .‬‬ ‫ו כ מ צ ו ת האב מל הבן‪ .‬שו׳׳ת ח״ס חדמ קמ״ד(‪ .‬ה( אשר כל אורחותיו וכל משאו ומתני בספרו משכיל אל דל ח״גכללח׳‬ ‫הי׳ לקוח מן הספר חובת הלבבות )עי׳ באגרת בלקוכןי חכר ב״ח הנ״ל( — ומתנאי בזהיל‪ :‬ודכירנא כשזכיתי ליצק‬ ‫הפרישות המיוחדת שכ׳ הח״ה בשער הפרישות פ״ד ״אם יצחק לא ירבה‪ .‬מנכבדי‬ ‫קהלתו‪ .‬ולדוגמא בח״ם‬ ‫‪.‬עד לאחת והי‬ ‫פשהקסופד םפ״פדמיין‬ ‫עפנו דכ׳ד פ ה ק״ק ם׳׳ב יום ב׳ כף כסלו תקצ״ח לפיק‬ ‫]הרב די שמואל הנ״ל ז״ל מוזכר בשו״ת ח״ס אהע״ז ח״ב סי׳ ק״י[‪.‬הרחקתו א‬ ‫נ ח ה ‪/‬‬ ‫רחובות הריר‪.‬נשמפו תן הוצק בשפתותיו ולשונו מרפא לנפש שימח לב נשבר באמרי פיו ובפצתו ירווח‬ ‫לרוח נדכאים‪ .‬ישמי׳ ל־׳ב[‪ .‬ובמדת אהבתו לתלמידו‪ . ‫מומרים‬ ‫הכןדמת ה מ ר ל‬ ‫הריח‬ ‫ו ל ס מ ן במ״א דף ס״א פמו‪ 1‬ג״ כתב מרן‪ :‬וסנה זם מחר מארבעים שנס מלי״ת שנא נתבטלה ישיבה מפצ שולמפי‬ ‫* אשיי יום א׳ וכוי — חל״ק של מומ״ז םגס״ק זצ״ל מקראקא במולדות סמ״ס‪ :‬הן לצדק ימלוך מלך ולשדים‬ ‫למשפטו ישות‪] .‬מזכיר קושי׳ מתלמיד א ‪ .‬‬ ‫שלום וכ״ט ליינ הרבני הנגיד המופלג צדיק ונשגב כמהו׳ נתן אלי׳ נ־י *( ה׳ עליו יחי׳ —‬ ‫יקרתו הג־עני ונזדדזתי לדבר מצוה להשיבו נידן נכבדות מדובר בו להתקשר בתו עם א׳ מיוחד מבחירי תלמידי הבח׳ המופלג כ״ה אברהם‬ ‫באבילויא ה׳ יאריך ימיו — לא אאריך בהפלגת שבחו אשריו אם יזכה לו הוא מופלג בתודה מעוטר ביראת שמים עד להפליא‪ .‬ואין לשמר ולהפר! י ק‬ ‫ת ל מ י ר י ו‬ ‫ת‬ ‫ב י‬ ‫העדה הקדושה)* ברבם הקדיש‪ .‬לא יאומן כי יסופר אהבתו מל תלמידיו ומל מדתו‪ .‬ימרח‬ ‫כשושנה‪ .‬ש פ ת‬ ‫שושן מלא ישן ועדיין לא הגיעו הרבנים הנ״ל לחצי כבוד התודה הראוי לו והריני כםוסיף תוספי פרובה על העיקר יורה יורה ידין ידין׳ וקהלה‬ ‫נאה כמות שהיא אשד ימגו עליו להושיבו בראש על גפי מרומי קרת‪ .‬היי בתכמה נפלאה — לאס לאס הנסילם על‬ ‫שדי תרומות שדי התורה והחכמה בשבס מוסר רראה קירב הרחוקים‪ .‬דבריו הקדושים בנחת‪ .‬ומ״מ יפרח כשושנה היינו עפ׳׳י משל*‬ ‫שהמשיל בתיה לשושנה שמשתנה במראה שנדאי׳ אליו שיתראה אל בל איש לפי דדכו של אותו האיש ועי״ז יפרה בימיו צדיק שימשיך רבים‬ ‫לעבודת ה׳ כי זה היי דרכו של אהרן ועי״ז רבים השיב מעון כידוע‪ .‬אשד אבחר בו מטהו יפרח׳ צדיק כתסד יפרח‪ .‬לא יאומן בי יסופר‪ .‬ואפפ״כ היתה השגתתו‬ ‫הנעלה גס בענין זה ובכל םצטרכותם‪ .

‬שיעל צייט געסאבט ורפ אונגווארפר‬ ‫*א>‪3‬הספילאעל רבנ שגן׳‬ ‫וופרפ איך אויך זא איין בקי אין קדשים וטהרות*(‪ .‬רק לעת זקנתו שהי׳ חלוש א ם נזדמנה לו בדית מילה הקיל‬ ‫לעצמו שהוא היי מוהל עכיל ]עי׳ בח״י ופרים אויה סי׳ ת׳־ע — ואנב אזכיר שהאחרון שניטל על יד קדשו בז׳׳ך אלול תקצ״מ לפיק‪ .‬‬ ‫ואעתיק פ ה סה שלא ראיתי עוד מובא במנהגי רבינו זצ״ל מד שמצאתי בשוית פהריא״ץ זצ״ל ]שכבד הבאתי ממט דל בודב דף שפ״ב‬ ‫ע״א ד׳־א בשם ח׳יס[ בחאו־ח סי׳ נ״ב ודל‪ :‬גם אני שהתעניתי תליסר שנין בעד בני הבכור לא הקלתי מעולם לםשוך על סיום מסכת —‬ ‫נס מרן דבינו הקדוש בעל חת״ס דיל התענה כל ימיו שהוא עצמו היה בכור‪ .‬בזה הלשין •‬ ‫ועפ״י מעשה שהיי שהכיר ונתודע לרבו צדקתו האמיתית לקחו ר ם הקדוש ]הח״ס[ לביתו‪ .‬הן בהלצה חן באסיה‬ ‫‪ p&hm‬שליט׳א‬ ‫שמורים בקרבו‪ .‬כיב נתל הי׳ אצלו הכאב של התוכחה‪ .‬הרב הנים עקיבא סופר ז״ל פפאםא‪ .‬ופעם א׳ ביום שמיני עצרת בא לחדר רבו הקדוש כדרכו תםידין כסדרן ללמד לפניו‪ .‬איש כל‬ ‫דרכיו כלכל"במשפט ומעשיו במשורה וחסן ה׳ בידו הצליח ומתה מה לך לסור מדרך חיים הלזה אשר ראית וסתבוכנמ‬ ‫סכ״ל — ובכן רוב התלמידים הביטו אחרי משה רבם בכל תנועותיו ודרכיו התבוננו בהם ושמרו דרכו הקודש תשר‬ ‫_‬ ‫םורה להם בהסברת פנים בלשון רכה ורוח נמוכה והרחמים והחנינה והחמלה עליהם)*‬ ‫ת י‬ ‫מ ב‬ ‫וכל פעולה ותנופה ודבור שכולם היו מיוחדים לעבודת הבורא או לדבר המביא ל י י ר‪5‬״ל טחגמתלתל^ל אי •‬ ‫וכאשר אמר פ״א‪ :‬אם אני לוקח חפן מצד זה לצד אחר יש׳ לי ג״כ כוונה מיוחדה לזה׳ מכתבו הכפים הניממ ואשר‬ ‫ודאי סזריח אור לישרים בלבותם וכל א׳ לפוס דרגא דליי קלט ריח טוב וראה דרך התנצל במניעת מכתבו זמנים‬ ‫מובא מפני שלא רצה להמריחיכי‬ ‫ישרה שידבק בה הוא וביתו אחריו‪ .‬ואדדכ הוכיחו תוכחה רבה על‬ ‫המאורע הנ״ל‪ .‬עוד להמנות בין תלמידיו‪ .‬ושם בפרוזדר עמד כסא‪ .‬וכו׳ עוד הוספת ״ברכת יצחק״ פאם״ו הגאון הצדיק כקש״ת פו׳׳ה יצחק המכונה זעקל ‪ *7"30‬אבי פרן זצוק׳ל‬ ‫ובעלים לתרופה‪ .‬והכיר הספר שהיי‬ ‫בידו הקדושה בעת שהי׳ בחדר‪ .‬ועלהו ל א בלה‪ .‬והח״פ היי נם סנדק שלו‪ .‬‬ ‫ו( והנ״מ פייבל פלויט ז״ל הנ־ל דשם בספרו לקוטי חבר ב״ח הדג כל מנועים הקדושים של רבו וצדק״ל‪ .‬נאנב אזכיר עוד סה‬ ‫שהביי זקני הנאוי זיל שם בספרו ברכת משה דף נ״ח ע־נ בניםוק הכבד בשי• הרוקח והש״ך‪ .‬ואעתיק‬ ‫עוד פה כדש לי כבוד הנ״מ שלמה זלמן עהרענרייך שליט״א אבדק־ק שאסלוי וזיל‪ :‬שפעתי מפיק םויז הנה׳׳ק בעל שדת קי ל אריה ד״ע‬ ‫שהרב הנאון הקדוש מרה חיים יוסף אבדק •׳ק סטראפקוב זצוקיל בעהם״פ טיב ניטין וקידושין שהיי בבחרותו תלמוד לפדן הדיס ד״ע ואח״כ‬ ‫היי דרכו להתנודד אצל צדיקי הדור ושימש קתשי עליונים ובתוכם הרב הקדוש איש אלקים דבינו מנחה םענדל םחםנג ודבינו נפתלי‬ ‫םדאפשיץ ועוד כמה וכמה קדושי קשישא‪ .‬ואמר לאאזמ״ו שכל המדרגות שראה אצל הקדושים ההם דאה נ״כ אצל רבו הח״ס זי״ע‪ .‬מנופה י״נ נפה‪ .‬ופתחו והציץ בו ודאה שהוא ספר ספרא דצניעותא‪ .‬ששסע שהח״ס לא רצה ‪.‬ומהםהדים שיק זצ״ל ושאר גדולי תלמידיו אך למותר להעיר שהכל הי• חקוק בזכמנם מרבם הקדוש‪.‬ראיתי חידושי תורתו הצרופה‪ .‬וךח״ס ל א רצה תיכף להוכיחו א ל א‬ ‫ליכנס עסו תחלה בדברים‪ .‬ואפר לו דבינו בלשון צחות! ודע איד זעהע לערנט איהר תדי׳׳ר ניקס‪ .‬ובו• וכו׳ אהבת תורתו מי ישער‪ .‬והי• מצטער מאוד עד שהי׳ רוצה דדו להקבד בחייו‪ .1‬‬ ‫בפצתו להאיר פניו אליך בהיות מיניך רואות שנים כמה פני משה כפני חמה‪ .‬ואפר לו רבינו א־זה צ׳׳ע בתום׳ בסוגי׳ הניל‪.‬ובעת חהיא שנת תקצ״ח ל׳ למת על שבת שקלים סוגי׳ דתדיר‪ .‬היי‬ ‫נברז כבוד אחי סו״ח‪ .‬והכאתי‬ ‫שם ס״ש החים ביד׳ עשים חולין וזל״ק‪ :‬ואני לא הודיתי בו להיתר ונם לא לאיפור מפני כבודו של השיך ושלחתי למגי מנרי הודאת אחרינא[‪.‬ולאחי פטירת אביו הנהיק מקראקא זצ״ל״שםו עיניהם בו דל‪ .‬זאלל איך מיך מתכבד בקלון חבירי דין• פ י‬ ‫ר ב‬ ‫הפמד ואני תמר לאחורי‪.‬ומרוב עטתנותו ברח סכסא• כבוד הלזה[‪ .‬והוא נבהל ונשתוסס והבין‬ ‫שרבט רצה לפייסו‪ .‬‬ ‫ב ח ך‬ ‫ה כ ה‬ ‫ן ע ת ה‬ ‫ס‬ ‫ימי‪.‬ופתאום בא רבינו םביהבינ בפנים שוחקות והקדים לומר לו ״נוט שבת״! איזט דער טלית בייטל אייעד‪ .‬ואודכ בשהינ אחר תפלת פוםף‬ ‫המתין התלמיד הנ״ל עד יציאת דבינו םביהכינ כי דרכו הי׳ לצאת אחרון‪ .‬ואסר הנ״ל‪ :‬איך האב דאסאלס נישט געטוישט פיט דאטשילד פאר שפחה אונד נחת ח ח —‬ ‫וארשה‬ .‬ושממתי מכבוד מרח סג״מ שלמה אלכסנדרי‬ ‫ש ר מ‬ ‫מ נ ח‬ ‫ב‬ ‫ל פ‬ ‫ס ״ א‬ ‫ג א‬ ‫ש ה ג א י ז‬ ‫זצ״ל‬ ‫ק‬ ‫ה ג ה‬ ‫א ט י‬ ‫ק‬ ‫מ ס‬ ‫ש ש מ ע‬ ‫מ ס‬ ‫ד ל‬ ‫ס י פ ר‬ ‫של סמ> הזמו הגמרא גררכן‬ ‫״‬ ‫‪^°‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫םת״ס ישן שינת צהרים! ומוח״ז הי׳ אז בחור צעיר אבל חכמתו כמלאך אלקים ]וברשימות סערספח‪1‬ן * ך סאבע פא״ת‬ ‫מרח הרב דל כתוב‪ :‬כה אמר לי אאמו׳ר זצ׳׳ל בזה הלשון‪ :‬איך האב אלם קלאןבחודל איין סלם• הקדושה עכילפ״שי‬ ‫דמן פאטפ זכרונו נכרכה ״ פסרשטאנדפן‪ .‬ס״ז ע״י ממבםג״מ ר־ מאור‬ ‫לדש עייל‪ :‬מי כמומ מנכימ‬ ‫ו ה נ ה הרב תלמידו הנ׳׳ל דל כותב באגרת שלו )שהזכרתי‪ .‬ופ״א אירע לו ‪6‬רתיחת הבחרות שהתעבר על ריב לא לו‪ .‬‬ ‫*( וכבוד מיד הג״ס אברהם פניל םאללאק שליט״א רבדק״ק באניהאד‪ .‬עליתם‬ ‫הציב ובנה בנין‪ .‬ואמר לו רבו ‪3‬״ל* בזהיל‪ :‬מיום אלסוד‬ ‫דבר אחר‪ .‬והודיפ לאב־ו מהאורח הנכבד ומסיבת‬ ‫י א‬ ‫י ד ר‬ ‫א י ז מ‬ ‫י‪ton‬‬ ‫‪S3M9‬לו הח״ס בפנותנותו‪ :‬וואס‪.‬‬ ‫רחובות הריה‬ ‫היא לך אהובי תלמידי חביבי נ״•‪ .‬והבין התלמיד ויצא מלפניו‪ .‬עכיל‪.‬עכל״ה של כבוד נדד הרב שליט״א‪] .‬כמוהו מתפלפל לורו כל‬ ‫ה‬ ‫הילל ל״ש זצ׳׳ל בעדן הנהגה והנהלת תלמידם בז׳ ״ל‪.‬אפי׳ שיחה קלה וכוי וכו׳ עכליה של אדמו״ר שליט״א — וכבוד נדו־ הניט אברהם פדל‬ ‫רבדק״ק ביה‪ .‬לתב דברי רבו הדדס דל חי׳ יסוד כל ענק‪ . ‫סופדימ‬ ‫* הקדמת המיל‬ ‫סתת‬ ‫וידוע שהג״מ ר׳ מאיר א״ש זצ״ל בפהמ״ס שו״ת אמרי אש״ התפלל שלשים שנים רצופים נ‪0‬עמר י ד ס ‪1‬רגלי‪0‬מל‬ ‫רדית חוצות‬ ‫אריכות ימים של רבי הנדים זצ׳׳לו*א‪ .‬כותב שם בהקדמתו כשמספי שם םתלסידו של דבינו הח״ס ה״ה זקנינו הניס זעקל סנ״ל םאללאק הניל זצ^‪ .‬שבשנת ת״ר אחר פטירת רבו דל ״מרוב אהבה אשר בספרו אמרי• ימןר מה״מ דף‬ ‫אהבתיו ומרוב הפגת שנתי בימי חליו נהייתי ונתליתי כמפט משך שנה חמימה״ פ״ש‪ .‬הבי אלי כבן את אביו ויותר מז^‬ ‫י ב ב ל‬ ‫ו א מ‬ ‫ל פ ״ ב‬ ‫ט א ת י‬ ‫‪ b n a ^ l l‬מפתו‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ר׳ שמפון הלך לחדר אביו‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫איבפרן קאפף געוואכסען‪ .'JTO yjF&jvn.‬כתב לי םה שסיפר לו תלסיד א׳ אשר זכה ללםוד הרמז‬ ‫שנים אצל רבינו דל‪ .‬גלל כן באתי לשאול ולדרוש סבת הדבר הזה‪ .‬וכשיצא רבו מחדרו לתפלת שחרית ונמש התלמיד חשקה לדעת פה לםד רבו‪ .‬האטטע איך זא ‪.‬וחד מגדולי תלמידו בהקדמתו‬ ‫לספרו לקוטי חבר ב״ח חיא כותב‪ .‬ולמה י‬ ‫בתשובותיו ״תלמידי׳׳ וזה ימים חסר בתשובות רבינו אלי תואר זה‪ .‬‬ ‫ודאה שזר הי׳ בעיני התלמיד סוני׳ זו‪ .‬דביקותו ואהבתו לרבו הודם דל פי יבאר‪ .‬ונקרא לבית רביט‪ .‬בוראי חטאתי ח״ו היא הזידעפאהבתהתצנדלים‬ ‫כלא זכיתי‪.‬ובכל לילה אחד חצזת לכד יהד ע‪ 0‬רבו הקתש‬ ‫עד אוד הבוקר‪ .‬אין דפר טאטע דל האפ געוויסט לאס איך וברשימת מרין מ״מ שלמה‬ ‫ךצ‬ ‫ס י פ ל‬ ‫ס מ‬ ‫א‬ ‫לא‪6‬מ^»‬ ‫? ^‬ ‫קענן איהם בפסספר וויע אלטפרע פין מיר״ כבר בילדותי בינותי שכל דרכיו ותנועותיי‬ ‫ו ש א ל‬ ‫ל‬ ‫זצ‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫מ א י ר‬ ‫מ ר‬ ‫ס ג‬ ‫ש ל‬ ‫ר י מ י‬ ‫ב ת כ י נ ת‬ ‫ש ע ר‬ ‫א י ז ה‬ ‫מ י י‬ ‫ו ה ר ג י ש‬ ‫י‪5‬י‬ ‫ה ס‬ ‫ידש‬ ‫ר‬ ‫מאוה׳ג‪.‬‬ ‫‪'" °‬‬ ‫" '‬ ‫'['‬ ‫*‬ ‫ב י נ ו‬ ‫ו ת י‬ ‫ת א ר‬ ‫כ ה‬ ‫פ ד‬ ‫ל א‬ ‫אימת דצבורא לא דבר קסן‬ ‫א י‬ ‫אוהו מה זה ופל מה זה״ והגאון השיב בתומתו‪ .‬לפיל( לאלוף נעורו הג״מ אלס אחד חן ימצא׳ אץ‬ ‫‪ .‬וכל דברי רבו חקוקים ‪ *78‬לבו‪ .‬וידוע מגדולת תורתו ושקידתו בלימוד והרבצת תורה‬ ‫ברבים ומדתו מדת האשת שלו‪ .‬גדול )זענפט( ועליו הי׳ מנח תיק גדול‬ ‫עם טלית‪ .‬בעומק רב ועיון יפה‪ .‬ונדפשו עוה״פ בפי שידת‬ ‫פשה לודס )סאטמאד תרס״ח לי(‪ .‬להנחת בזה‪ .

‬פל‬ ‫הירושלמי‪ .‬ממנבת קדש איש אלקים הרי׳׳ף זצ״ל ע״ש‬ ‫ואכמ׳׳ל — והנני להעתיק עוד איזה מקומית מתולדות הודם למוח״ז הגה״ק זצ״נ כסדר‪] .‬‬ ‫‪•.‬רק‬ ‫וארשה‬ ‫לקבן פה אשר אמור פס הספר‪ .‬אשר מאפס המקים והעת השמטתי הרבה‪ .‬וןאת ראו עיני ואזני שמפו נפלאות נראיתי‬ ‫מימיך‬ ‫מפנוותבוהו של אבינו רבינו זנוק״.‬מם להוסיף תפלות חחינות ובקשות חרשים מקרוב באו אשר נא שערום אבותינו רוצה לסניק עכל״ק‪.‬‬ ‫גס לדוגמה ההסכמה מהח״ס להלכות רמב״ן מל מש׳ בבורות חלה ונדרים )דפוס פ׳׳כ שנת כלילת יופי לפ״ק( ולספר‬ ‫״מהנה ישראל״ לתלמידו ר׳ בער פרענק דל‪ .‬ובעצתו סנחהו להורות לו הדרך הנכונה בזה‪ .‬והוא שבכל הזדמנות יהי׳ הסכמה ]כס״מ ששמעת* נתקבצו בס׳ א״‬ ‫ששים הסכמות ויותר מח״ס זציל[ או מכתב תמודה וכדומה! הכל היה ללמד ולהורות מוסר ודעת‪ .‬ולמטה בגליון הערותי[‬ ‫ובזה אחתום חלק ראשון מהקדמתי‪ .‬‬ ‫ר‪.‬וח״ו לא באתי להלל ולשפר מחו ומעשיו של רבינו זצוק״ל! תקצר היריעה מהביל‪ .‬ה׳־ הוא המרחם על יריאיו ויקשב ה׳ וישמע צעקת בית ישראל ויחמול‬ ‫על מיטב הצאן פן יתעו בישימון ויאבדו באין רועה —* ויוסיף ה׳ ימים על ימי מלך עוד תשע שנים חי אתנו‬ ‫הנם כי כולמו עברו עליו ביסודם קשים ומרורים — אך למלאכת ה׳ נא רפה ידו לעבוד עבודתו בקדש לא הלה‬ ‫זרועו שם לילות כימים והיה היוס למלאכה והלינה למשמרת תודת ה׳ נא נח לא שליו ולא שקט לשרת בקודש הן‬ ‫רחובות הריה‬ ‫‪ (r‬עיי לקמן בחלק כ׳ דף ש׳יה עמוד־ ‪:‬׳ דיה כתיכ מנינינו־ יכו׳ מדבורים בנ׳ל‪ .‪: .!וחנו מהרה ויוציאנו‬ ‫מאפילה לחורה אז יגולה חרפתי אז תדעין ני ערמה שכנתי ערום מדעת ואי.‬אך הי׳ עטרות בדאבון לנפש‬ ‫הצדיק רבימ זצ׳־ב בשמעו את הדברים האלה זלגו עיניו דמעות בכוחי גנח וילולי יילל במר נפשו דבר אלי איך נחשך‬ ‫מאור תיגג אג״ אהי׳ מאור הגולה איך נתמעטו לבות ישראל אס אני אהי׳ רכס ירחה ה׳ .‬יסודם קשים ומרורים באו מים פדי‬ ‫נפש כמעט נגזרנו אמרנו בחטף אביר הרועים‪ .‬ואעתיק לשונו הקדוש של סרן ם״ש בפנקס כי‪-‬ק בסוף שידי קודש שלו ]בין חרודם ומליצות ושםות‬ ‫רש׳׳י ורשב״ם ודמב׳׳ן וכו׳ הםרומזיס בתורה[ וזיל שם‪ :‬אנחנו בני אאע״ה שאמר ואנכי עפר ואסר‪ .‬‬ ‫צי להעיר פוד‪ .‬אומר אני להשיב דבר כאשר עם ממה שהעגל רוצה לינק ספרם‬ ‫לבבי‪ .‬ומיי בשרת‬ ‫ח״ס ח׳׳ו סושי׳ פ״ג[‪ .‬דזאי־גז משה עניו מאוד‬ ‫נא קרא את הההלות אשר הללוהו בנגכחביס הבאים אליו‪ .‬לא למורנו לא למלכנו עכ^ק‪.‬וזל״ק בל מוח״ז הגה״ק מקראקא זצ״ל‪. ‫סופדים‬ ‫הקדמת המדל‬ ‫מרית‬ ‫משרה• בהסכמה עלה‪.‬דעו כי אני רק מלמד‪ .‬רק ריב מלכדים הם לילדי בנ״י הקשתים!‬ ‫ואני לילדי בניי ‪:‬דולים בשנים‪ .‬‬ ‫בלימוד‬ .‬‬ ‫אין דעת חכמים נוחה מהם‪ .‬ד ה׳ יחליפו בח!‬ ‫זךןן חכינו רבינו אשר לא תש כהי יניא הלבין שפרו עד היותו בן ס״ח שנים שנת תקצ״א כפ״ק אז חלינו היא‬ ‫נשא ביסיריס של אהיה שאין בה לא ביטול תורה ותפלה‪ .(.‬משנת תקצ״ת ‪ .‬ה שנה העברה קראתי• לפני כבוד קדושתו אגרת אשר כתב מד‬ ‫מגדולי גאוני הארץ‪ .‬ודברים כאלה אשר יכתירו לצדיק‪ .‬ונפשו בשאלתו וז״ל‪ :‬יומי נא אדוני‬ ‫מאור הגולה ורבן של ישראל יאיר עיני באיר תורתי‪ .‬ובשו״ת ח׳׳ש ח״ו רסי׳ ה׳ מייתי ראי׳ לדכא‪ ..‬ושמעתי ממו״ה הרב דל שלא בא שום ספר לארגז הספרים של מרן ז״ל אם לא שם פינו הקדוש על‬ ‫הספר מתחלתו עד סופו[‪ .‬ראם מ״ש‪.‬ודי לנו במה שסדרו קדמונינו ז״ל‪ .6‬נפלאת היא — אמנס כמו כן גם מרן ז״ל בחן ובדק גנזי נסתרות אפילו ההסכמות‬ ‫או נושה מצבת הראכונים דל‪ .‬עבדי‬ ‫דהע״ה שאמר ואנכי תולעת‪ .‬הלתבן שנתפוש אומנתו של ירבעם לשאול שי בראש — ולא נדמה לא לאבינו‪ .‬ז‪ .‬תלמידי מדע׳׳ה שאמר ואנחנו מה‪ .‬ונפשו בשאלתו לחוות לו דעת־ את אשי‬ ‫ישראל‪ .‬וזה הכותב בתוך מכתבו חורה ביקש מפי אבינו רבינו זצ״ל‪ .‬וברתא דמרן מ׳ שמחה לעהמאנן עי‪-‬י׳ה שפרה שאמר‬ ‫פ״א החים לביב באיזה הזדמנות‪ :‬אל תתנאו שאתם בני הרב סם־״‪ .‬והעולה על כל האמור להדפיס בתחלת המחזור לקופים מהקדמות‬ ‫הגאון הכיל לסידורו כי היא מנחה לה חכמה ויראת ה׳ וכוי הנ׳׳ד הבעה״ח וכוי‪. בי לא תורה ולא חכמה‪ .‬אס עוד נשמת רוח חיים יאפו קסת הסופד במתנו להשיב שואלו •‪:‬דבר ה׳ י לכל‬ ‫דבר הקשה אשר הביאון אליו — הלא זה רבינו אבינו ידענו מה ה־׳ לו י‪.‬עליו לא יוסיף 'וממנו‬ ‫לא יגרע״ זולת בסוף תפלת י״ח מה טוב ונעים להדפיס שם כל התפלות דצלו חז״ל בתר צלותא בסוף פ׳ הקורא‬ ‫כאשר המה נדפסים כבר בסידור הגאון מרה ימבץ דל‪ .‬ים גס צירים סבבוהו על משכבו לקחת נפשו‬ ‫זממו לא מש מתוך אהל תירה‪ .‬ועוד‬ ‫כדברים האלה דיבר אלי בדמעות שליש‪. .‬‬ ‫]ומעין זה בצוואתו הקדושה |‪.‬או ההשכמה לחיבור נר מערבי מבעהמ״ח מפרשי ים ז״ל‪ .‬ראה בשו״ת ח״ס החוי׳מ סימן פ׳׳ט ד ה מזה נ״ל וכוי מהםכמות פל ספרים שמכם‬ ‫רבינו ז״ל‪] .‬רמו‬ ‫זצ׳ל בשרת ח״ס חףמ סימן מ״א אודות מנהג וחיוב נפילת ההסכמה וכתב שם‪ :‬וכבר כתבתי זה בהסכמתי לספר‬ ‫ה״ג אלא שהצפנזור השמימ שם איזס שורות וכתבתי שנית בססכמתי לש״פ קפן הנדפס בדובנא וכוי‪] .‬ורואה אנכי זכות הרבים ללקופ באמרים מסידורו של כגאון‬ ‫סצ״ל קיצורי דינים ודברי מוסר השכל הנאמרים פס דבר יום ביומו ובכל מועד מועדים וחצי מועד כי דברי הגאון‬ ‫דלייהמה קילורין לעיניס ומרפא לנפש ולשונו צח ינקי ובו׳ ובתנאי שלא יבואו אל תוך המחזור שום דבר מסתד‬ ‫תורה הנאמרים בחשאי ולא יראה החוצה וכוי‪ .‬ואפתיק פה קצת מהסכמת מרן ז״ל על מחזורים גדולים דלא‬ ‫י‬ ‫קרית‬ ‫שכיחי נ״כ שנדפסו בוויפן וזל״ק‪ :‬שיל״ת פ״ב נגהי יום ב׳ י׳׳ג כסלו ק ׳ א ‪y‬‬ ‫‪<jVD‬‬ ‫ע‬ ‫‪0‬‬ ‫לרום מעלת הארון הנכבד וכו׳ נדרשתי לאשר שאל ממני מפלת הארון עבור הדפסת אומר אני אם הי׳ צדך לדבר‬ ‫מחזורים הגדולים אשר עלה ברפיוניו לחזור ולקובפו וכוי ורצונו להוסיף עליהם דברי ומנע עצמו מלכתוב אלי ממד‬ ‫ס‬ ‫ד‬ ‫זה‬ ‫י‬ ‫מ‬ ‫פ ם‬ ‫מ ג י ד‬ ‫ר ש‬ ‫נ ו ו ב‬ ‫למטע הסוב ממני כי י?סר‬ ‫י‬ ‫רבים כהנה וכהנה‪ .

‬וזהו ופתחה‬ ‫שהעיד ההיא תפתח לך ניכ ולא די שהועילה העיר לעצםה אלא נם לך תניע תועלת לפתוח נם לך — והעם הנפצא בתוכה יהי׳ לפם‬ ‫ועבדוך ר״ל עוד תועלת שני היוצא להפוכיח והוא‪ .‬‬ ‫ע( ובבי״ק בפי שפטים פשנת תקס׳־ב לפיה כתב רבינו דצ־ל וזל״ק‪ :‬הי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אלי׳ לשלום‪ .‬ועקבת םשיחא קדמן דאתיון ע״כ חוצפא ישנא ובשני טובא ע״כ טובה מ ת זקני רחבעס אנפ תהיי עבד לעפ הזה ונו׳ —‬ ‫ע״ב יסביר פנים יפות לכל באי שעד עירו וביותר למבקשים כבוד ונתלה הפ פקכלי שוחד ההתפארות והכבוד‪ .‬נמצא זה שהניע לשניהם‬ ‫נם ימי־ תו לא צריך לםיעתא דשפיא יותר כי כבר עזת חי״ת בתכלית העזר ׳ ומיעתא דשפי׳ האפשרי — אך סיפ צריך עזר ורחמי ה׳‬ ‫שיוסיף לו כח להעמיד תלמידים בזקנותו מצד תשות כח הדבור ואל יחד נדונו דדו‪ .‬‬ ‫רחובות הריה‬ ‫~‬ ‫ח( פוח״ז הנה״ק םקראקא זצ״ל כתב ראשונה תולדות אלו‪ .‬ושיבה הוא שב דשש פפש‪ .‬וגבר ישראל בתורה‬ ‫ובחכמה‪ .‬פתוחי חותם׳־ ושם כשוף הפתיחה בקיצור הניל י — ואני העני דברתי פזה לקשן בחלק א׳ דף ס״א ע״‪ :‬עיש‬ ‫ושמעתי פפדח הרב ז״ל שאפר הח״ם לעת זקנותו‪ :‬כל אדמ בהניע ליפי זקנותו בדרך ושבע יוחלש א׳ מחושיו או כת הזכרון או כח השכל‬ ‫ותל׳י אצלי כח הזכדון שלי נחלש פעט ולא ‪3‬ח השכל — ואעמיק פה מ״ש פרן מענין זה ביפי זקנותו ונרשפ בבי״ק פשנת תקצ״נ לפ״ק‬ ‫בפי קדושים‪ .‬ואפנם ביפי השיבה הוא בהיפוך שהשכל‬ ‫בבר מיושר ובטבע הוא שימין ההלכה אל האםת ולא ישתבש בשיבושים אך צריך פיעתא דשמי׳ שלא ישבח באצבע כבירא לשכחה‬ ‫שנחלשו חושי הזכדון כידוע וצריך לזה סיעתא! וכשזוכה אדם לשניהם נם יחד ששכלו ישר ושלם ונם זוכר ואינו שוכח הרי הוא וקן‬ ‫ושיבה נם יחד כי זקן הוא בחור שקנה חנפה כמשחז׳ל בתקום והדרת פני זקן‪ .‬עכל״ק‪.‬ד״ל הנה אחדל יגעתי ופצאתי תאפיין אבל ל‪$‬וקפיי נירפא פיעתא פשפי׳ ויש בזה ב׳‬ ‫פירושים א׳ לאוקפי נירפא שלא ישמח פה שלומד ויש מפורשים לאוקפי נירםא לכוון ההלכה אל האפת לאו כ ל אדם זוכה כדהע״ה וה׳ עפו‬ ‫שהלכה כמותו בבל פקום — ושני הפירושים אםתיים בי בילדותו ובחמתו של אדם אזי זין צריך םיעתא דשסיא כל כך לענק הזכתן‬ ‫בי נירפא דינקותא אין שכחה פצויי בל בך אבל צדך סיעתא רשמיי לבוק ההלכה א ל האפת בי השכל איננו סושלם בילדות עפ״י פ מ‬ ‫?•ב אחדל האי צורבא מרבנן דאודי הודאה או מיהודה או פלוי או *ששכר‪ .‬ד ^ ד פ ה נפ עד זקנה ושיבה אדרבה עיקר תפלה‬ ‫הוא ‪8‬ל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני‪ .‬הנוכח ופוצא שפתיו ופחשבותיו שיהי׳ פתוקניפ פבאן ואילך ע״י שהחודתפ‬ ‫‪.‬פיפ עדיין אל תעזבני עד אניד זרועך לתר לכל יבוא נבודתיך לבשר צדק בקהל רב‪ .‬מהפך כמומר חומם לב שונאו ויאהבהו‪ . ‫סופרים‬ ‫הקדמת ה מ ר ל‬ ‫מרית‬ ‫בלימוד תלמידיו הן בצרכי עדת קהלמו ולצרכי כל בית ישראל עליו היו כולנו וכל אשר שאלו מאתו השיג מניון לםירך‬ ‫תורת משה אמת כאשר יראה פין כל בתשובות הסס אשר הנפתי מנופה וכר‪ .‬אך לשפ ה׳ ולא לכבוד עצמו דדו‪ .‬‬ ‫ישפחהו ה׳ כאשר שפחני כי הדיפ ה׳ קדנו להושיבו על כפא נבון לפניו ואל ידאנ בי ה׳ עפו נמר החיל‪ .‬‬ ‫מלאה םאק תהלתו תהלה למשה איש אלקיס נשיא ישראל רשכבה״ג אשר האיר פני מב<י מאור תורתו זה לו מיום‬ ‫סיותו בן איש ח״י שנים‪ .‬פקופ אתי להעתיק פה פכתב שהעתקתי לי םפנקפ כיי לחתנא דרכינו ח׳׳פ‪ .‬‬ ‫לואת קראו אומו רבינו הקדוש איש האמת והשלום מי בעל דברים יגשו הלום מקצבי הארץ קרבו יאתיון לחסות‬ ‫תחת כנפיו ולתורתו איים ייחילו‪ .‬והנה אין הזמנים הללו בםקדפת ת א לנהונ נשיאות בדמה בעו׳׳ה בי יד‬ ‫רבנים פטה‪ .‬בעצה ומושי׳ גבורה ויראת ה׳‪] .‬‬ ‫ומילא בריפו בספק של צדיקים וראשונים‬ ‫גללו של דבר חבו פפתקיפ ובלו פחפדיט הנפ שלא היי לי פנאי להשיבו מ ל פעם ופעפ מ״פ נהניתי פתבשו אשר תחת למוט — וחם?‬ ‫מ פ ו מ ו ת י פנים אל מנים זקינו ואבי׳ של מןנו מ א הרב מאח פוזר יוזפא שאמי! כ״ץ מרל ‪ 1‬ז דגמי־ בק׳׳ק לי©א ‪ wvn‬ישיבה ‪33‬ךק‬ ‫•היי אבץ‪<3 -‬ך‪$‬‬ ‫הוא חרב הפאזדנ פהו׳ יזאלף ש**ח‬ ‫‪ppfev‬‬ ‫‪%‬מא ]נפמד לקמן מ ד א דף ק״נ *ת[ ומו הוא זקינו ע ל הרב החד‬ ‫מקיר‬ .‬פי מ א ל א שבית‪ .‬את אשר‬ ‫ביכיםס אליו יגידו‪ . זצ״ל[‪.‬בשרת ח״פ ודו סי׳ נ״ה‪ .‬בכל מקהלות‬ ‫מ‬ ‫ישראל שלום ישמיפ׳ ס( שלום שלום יאמר לרמוק מרעהו‪ .‬ח(‪.‬הרבץ תורה לרבים פד היותו בן נדו שנים כששים שנה — ויצאו מחיקו תלמידים אלופים‬ ‫מסובליס אלפים ורבבות ואשר שתו מבאר תורתו מים חיים נוזלים מעטו עט סופר מהיר בתשיבותיו אשר השיב אץ‬ ‫מספר הלא זם ארבעים שנם נשען עליו כל בית ישראל אליו התאספו םמדרים סורים ומורים כל גאוני דורו גדולים‬ ‫אשר בארן המה‪ .‬האויבים‬ ‫״‬ ‫נעשו אוסבים כי ידבר את סאויביס בשער‪ .‬‬ ‫כלכל דבריו במשפט בכל מקום אשר דבר דמו מגיע לא ברשם ולא ברעש‪ .‬עיכ נותניפ לד& כחפצם‬ ‫זפובה עצת חכמי ישראל סוף פס׳ ברבות עפ בן אחיו של ד״י ‪ p‬חנניא — — והיי ראשיתו מצער מאוד ישנא אחריתו בתרייתא עדיפא‬ ‫םקםייתא יהי ה׳ עמו וממלה בסות בעל דתאזד בכל עוז להעסיד תלמידים ולהפיץ פעיינותיו‪ .‬בי אז יצליח‬ ‫ואז ישכיל ולא נבחר אאע״ה אלא ידעתיו אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושפרו דדך זד ואחתום בבל חותמי ברפות שאיה א״נ‬ ‫פשהקפזפר פםיםדפ‪..‬ומן או היי לנו שעשועיפ בתודה שבכתב הרות על לוחותיו פעולפת פפיריפ‪.‬וזה לשונו‪ :‬שיל״ת פ״ב ננהי‬ ‫ליום נ׳ א׳ דר׳׳ח אדד׳ש כסא כבוד מרום פדאשוין לפיק‪ .‬במפתח בבא פזלא מבא לטמא רבא דדה שאירי ידידי ורב חביבי הרב הפופלנחרוץ‬ ‫בעל פיפיות עופו* לתלפיות כשית מהו׳ שפעין ר ץ שאטי• נ־י אבדק״ק פאטאק‪.‬שאלו מאתו דבר ה׳ והוא ינחם תומת ישרים‪ .‬ה״ה ת״פ‬ ‫זלסן שפיטצר דל בעמדם תקון שלפה רב דקהיי מדען שהעתיק בפנקסו פבתב זה‪ .‬עמ*״ק‪ .‬‬ ‫למוכיח בשער שלא יתחיל בחדופיפ אלא וקראת לשלופ׳ והיה אפ שלום תענך ופתחה לך דיל בי בשפוע הנוכח לקול המוכיח יהי בזה‬ ‫תועלת רב להסוכיח בעצםו שבזכות‪.‬ועוד ועוד —‬ ‫ובענק הנהנת הקהילה וכוי מהנזכר בפנים‪ .‬הנזבח י‪6‬תחו לו שערי שטים ושערי לבו למפיף אהבה דראת ה׳ פתלפידי יותר פכלפ‪ .‬םכי״ק של הודם זצ״ל‪ .‬ו‪5‬וא שופט צדק מל אשר זדו‪ .‬וסופד וענות צדק יותר מזה‪ .‬יחדיו יהיו ממים כרעים יתאחדו‪.‬יהי לך לפש ועבדוך ד׳׳ל שזכותם ת ל ד בך‪ .‬וזל״ק ‪:‬‬ ‫נם עד זקנה ושיבה אל תעזבני עד אניד זרועך לדוד לכל יבוא נבורתיך‪ .‬כי כל איברי‪.‬אזהרה‬ ‫‪.‬מכל״ק של מונדז סגה״ק מהורש״ס מקראק).‬‬ ‫לפוטב‪ .‬למען החפיפם בתש שרת דדס חידד שהו״ל בשנת תדיא לם״ק‪ .‬והיינו דקאפד דהע״ה נס עד זקנה ושיבה שכבר זכיתי‬ ‫לשניהם נם יחד‪ .‬והנה לוטה פה מכתב‬ ‫לתלמידי הרב מהו׳ יודל ניי יקראהו פעלתו ואחייב ישלחהו לידו‪ .‬וראה בשדת דדם‬ ‫חחדם פי׳ כ׳ בתה ופ״ש אלי וטי‪ .‬‬ ‫קבלתי פכתב בשורה משארי הרב הפאה׳ינ הפופלנ בתורה כמהו׳ שמעון שא‪8‬ין כהנא דבא נ־י כי עלה ונתעלה על נפי מדופי‬ ‫קדיתבם הפהוללה ושפחתי ב׳ שפחות א׳ בי הריס ה׳ קתו וכסא בבות של שאירי הניל ושנית בי זכיתם בקהלתבפ לאור יקרות תיל יזו׳‬ ‫מ לא אלמן ישראל — אך שם נאסר בפכתבו אלי בי לא זבה להשתעשע עפ יקרת ב מ ד תלמידי פעלתו הרב נ״י כי לא הי׳ בביתו ב״א‬ ‫בעוקי בדאי — והן היופ אני כותב אגדת םדט לשאירי הנ״ל הריני שונו בתוכו פכתב הלז לידית פריס נ״י להודיעו טיבו של שאירי הרב‬ ‫הנ״ל נ׳* — מבית ויודעו אני היות לנו שעשועים פנים אל פנים אחר שהביא לי פטתב פשדח נאון פוזנא הפליט מאוד ומצאתיו פלא דבר‬ ‫ה׳ ועדיין לא הניע פרח ועניי במכתבו לחצי כבוד שאפדה תורה מ הוא חריף ושנון מפולפל בסברות ישחת ונמנות לא *״ד פלפול מוזונ‬ ‫‪ iptumi‬על אדני םז‪ .‬‬ ‫אוהב שלוט ורודף שלום‪.‬אס אנשי זתע בחזקה רדו‪ .‬והים כאשר ירים משם את ידו‪ .‬ואם במקהלות מס לבבות נפרדו‪ .‬רואי פניו יוחילו כראות פני*יקים‪.‬לא בחזק יריע‪ .‬כל שוממי שמעו יראו רעדו מדברו‪ .‬אפנט‬ ‫‪ tm5‬כתב פתיחתו הנפלאה ‪.‬וכל פה שישיבו יהי• לך שבר טוב בעמלם וכאלו יעבדוך‪ .

‬אםס״ז ח״א תד״ח לי‪ .[.‬מתחיל במאמרים לריש ירחי תליתאי לשבועות‬ ‫משנת תקס״ב לי‪ .‬אח״כ תשובם א׳ לסגר״ד‬ ‫דייטש דל‪ .‬שוב מעט חיי בשדמ י״ד‬ ‫ס׳ תערובות‪ .‬חמדמ תבר״ך לי‪ .‬ובסוף הפנקס נספח קונטרס בסוגי* דסולםת‪ .‬‬ ‫רחובות מריה‬ ‫דיהדנםודמ והי׳ שניהם בק־ק םפד״פ עיר פולדתי ושפעתי פפי פודי מאון פהו׳ נתן אדלער זצ״ל אחד שהפלינ פאוד את הזקן פהו׳ יוזפא‬ ‫הנ״ל חזר ואסר יפה סח הבן פכח האב על הרב פת׳ וואלף הנ׳יל וזהו הרב שלכם הוא נצר משרשם הנ׳יל‪ .‬החותפ באהבה וברכת שלופ וכל טוב‬ ‫]מים שמעון שאטין פץ ז״ל אבדקיק םאטאק מוזכר בשרת ח״פ כ״פ‪ .‬וכתוב כסדר עה״מעד‬ ‫שלהי שנת תקצ״ז לפ״ק סיים מרן הפנקס בדרוש לדך אלול‪(*.‬‬ ‫כולל חי״ת וויכוחים ]חליפות אגרות עשרים ואי[ עם ת״ח בענינים שונים‪ .‬זכות הצדיקיפ ותלמידי חכסים יעמוד‬ ‫פשהקסופד מפפד״ם‪. ‫סופרים‬ ‫הקדמת חטרל‬ ‫מרית‬ ‫הספדים מרבינו ה מ ח ב ר זצוק״ל שיצאו אורה עד היום‪.‬שוב מדא׳׳ג משנת תקס״ג לסיק‬ ‫מסי שמות מד ס׳ בלק‪ .‬ותקס״ב לס״ק עד סוף ס׳ בהר‪.‬‬ ‫מסי ביצה )חרנ׳׳ח לי‪ (.‬וכן כסדר סד ס׳ ראה תקס״ט לס״ק‪.‬התחלה‬ ‫‪o‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫מס׳ בראשית תקס״ה לס״ק מד ס׳ דשלח! שוב ס׳ וארא־יתרו‪ v .‬‬ ‫ד> כ ת ב יד םרבימי דרשות ומאמרים מה״ת מחזיק קצ״א דפים גיכ בתבנית )גראס סאליא( דרשות ומאמרים‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫סה״ת‪ .‬מ״ז סוגיות )תרנ־ג‬ ‫לי‪ (.‬‬ ‫א> ואלו הס הכתבי יד חיי הלכות שלא נדפסו פוד‪.‬ס׳ סזכרון! זכמן תרומת מלתמת ס׳‬ ‫שהיתם בשנת תקס״ם לס״ק )תרל״כו לי(‪ .‬‬ ‫והנה הי׳ בדעתי להאריך פפילוקת אתן אלקיפ דמנו זצ׳׳ל פה שאספתי מה‪ .‬ויקהל וס׳ סרה ותו לא‪ .‬‬ ‫‪.‬מסי ב״ב )תרנ״ו לי‪(.‬אח״כ דרוש כ״ו אלול‪ .‬ממש״ק ו׳ תמוז תקמ״ז לי )י״א ממודם(‪.‬נדו סם חיי מ״ס ממ״ס ס״ז״ וסוכם‪ .‬מס״ חילק )תרנ״ם ל ‪ (. :‬קונטרס סודכוח״ םתחלם יום א׳ י״ב אלול תקמ״ו לפ״ק‪.‬מסי גיסין׳)חרנ״ג לי‪ (.‬‬ ‫והיי לי לעינימ להניחה בעיון ובשקידה רבה מדד‪ .‬ח‪-‬כ‬ ‫מרי״ט לי‪ .‬ל״ז סוגיות )תרס״ח לי‪ (.‬וחדושים סל מסכת הלא המם‪ :‬מסי‬ ‫כדרים )תרמ׳מ לי‪ (.‬סד ס׳ כי תבוא תקש״ט לס״ק‪ .‬‬ ‫ב> ה כ ״ י השני מם״ת ודרשות‪ .‬שירת משה שירי קודש‪ .‬‬ ‫פנקס‬ .‬בחירד פי׳ דצינ‪ .‬‬ ‫•( הפנקס החמישי הנוכחי אין תחת ידי העצפ כייק‪ .‬‬ ‫לנו עד עולם הרד‪ .‬‬ ‫ואלה הם הפנקסאות ח״ אנדה והמת בכתובים כתב יד קדשו׳ שלא נדפסו עוד‪.‬אולם לפען לא יעוכב ו מ א ת מ ע ו ד הקדוש מחתיז‪ .‬מסי כתובותמה״ק‬ ‫\תרס״ג לי‪ (.‬ע״כ אקוה מ תמצאו נחת עד‬ ‫לאחת דחי׳ כבודו לכס לשם ולתפארת ופד״פ יהי״ לו שעשועיפ וטיול תעלוז קריה ברבות צדיקים ואשמח נם אני כי הרב נ״י הוא שאירי‬ ‫םפשפחתי דהיינו מאון פהו׳ יוזםא הנ׳׳ל הי׳ בן אחי אפ אבי הדל שוד בני מאון פהרשש״ך זציל‪ .‬פנקש העתקו‪ .‬ופה‪ .‬מסי שבת )תרמ״ס לי‪ (.‬כי זה הי׳ תדדי פחו׳ מ״פ יודא נרינוואלד מלל אבדק׳ק פאטפאר שהיי‬ ‫חתן של בן הדדס מ״מ יוזפא ז״ל‪ .‬את״כ במאמרים לר״ם משנת ישרי״ם תק״ס לס׳׳ק וכסדר סל כל התודה‪ .‬ש״ע ה״ס״ סרק איזהו נשך מסי מגילם וממס מיי סל מסכת שונות )תרנ״ד לי‪ (.‬וכן כסדר לכל שנה‪ .‬וזמתו של דמנו ינן עלינו‪.‬ד׳ קובצים מל קל״ב סודות״ ל״ו סוגיות )תמ״א לי‪ (.‬בלי תורה פ׳׳פ לא ניחא לפרי׳ כבדוני׳ דבני אברהם‬ ‫יצחק דעקב דתו־ סרעהו צדיק כתיב׳ וה׳ חפץ לפען צדקו שיהי׳ תעי צאן קדשו שובליס על טורחנפ של ישראל ולבעי דחפי אחבלי׳ ע ל‬ ‫עלי׳ ופה אאריך החכפ עיניו בראשו עכליק‪.‬‬ ‫ד«> כ ת ב יד החמישי דרשות ומאמרים סה״ת ג״כ בתבנית סלה גדול )גראס םאליא( מחזיק קי״ז דפים‪ .‬י״ב סוגיות )מרס״מ ל׳‪ .‬שהם *פפנקם העתקה על התורה״ מ הפנקס העתקה הזח נחשב כעת כמו העצם מיק‪.‬שוב לר״ה מקס״ס לס״ק‬ ‫וכסדר סה״ת לכל שנה ושנה מד ס׳ בחקתי שנת תצדק לס״ק‪.‬תקס״ו‬ ‫נרשם על כל התורה‪ .‬מחזיק קס״ז דסים בתבנית קווארמ‪ .‬אמנם אח״כ בשנת תרם״ד שלח בטומ כבוד־ פחו׳ מ״מ אברהם‬ ‫חנוך *•יעדםאנן נ״י רבדקיק טאטפאר‪ .‬ומשנים אלו נמצאים דלוגים הרבה‪ .‬ובאהע״ז ח־ב פי״ די— ובשו״ת דדם חידד רסי•‬ ‫מ ו ט להרב ריטובי׳ כיץ כתוב‪ :‬הניעני נועם מכתבו ונהניתי מאוד וה׳ ישפות שלום לו ולתורתו ומסתמא נם הוא יאחז דרכו דפזרעי׳ דאהדן קאתי‬ ‫להיות אוהב וחרף שלום ומקרב את הבריות לעמדת ה׳ ותורתו ואעינ דחכם כבולם־ בני‪ .‬וכן בשנת תקס״ס לא היי בקו כמ״ש לקמן במ״ב‬ ‫בסססידא על הסלאה זצ״ל‪ .‬גס בשנת תקס״מ ל׳ נשמטו ח״א מהרבה סרשיות כי אז בעת‬ ‫המלחמה הי׳ מרן בגולה כידוס ואיזה מאמרים נרשמו בכך הזכרת[‪.‬ולקוסים סה״ת הנקראים תורת משם‪.‬וכן בשנת תקס״ז שנת הוסעת אורו בס״ב נרשם מעט‪ .‬מחזיק רי״ב דסים בתבנית קווארמ‪ .‬מתחיל בסי עקב שנת תקנ״ס לס״ק בק״ק‬ ‫מכףד עד ס׳ נצבים‪ .‬חאדח מרס״ו ל‪ .‬וכמו כן‬ ‫משנת תקס״א לס״ק‪ .‬כמו‬ ‫מקס״ג ל׳ שלא הי׳ במזג השוה כמ״ש בשו״ת חףמ סימן קכ״א‪ .‬הפנקס הקדוש הלזה ]שבא לידו מכבוד ת ת ‪ T O‬מאבדק־ק פאטפאר חדל[‪.‬מה״ת ותליתאי )תרס״ח לי‪ (.‬‬ ‫ה כ ״ י הראשון סה״ת ודרשות‪ .‬מסי שבומומ ומסי נדם והלכות נדם )מרס״ב לי‪ (.(.‬אח״כ חי׳ משנת תקנ״ג לי בסרוסםין במסי חגיגם י״ז ע״א )י־א עמודים(‪ .‬‬ ‫מסי ססחים‪ .‬‬ ‫]זולת הספי• מ ח ל הנוכחי שנלקט ונדפש סהם[‪.‬מתחיל בדרוש לס• בי תבוא תקס״ט לס״ק‪ .‬תרכ׳ד ל׳‪ .‬מסי חולק מה״ק מל שני סרקים )מרנ״ג לי‪(.‬ששפעתי בזה מכבוד פרח הרפ ש ל פ ת‬ ‫אלכפנדרי פופר ז״ל‪ .‬מתחיל‬ ‫בפי במדבר נגהי ליום תליתאי שהוא תליתאי לירחי תליתאי תקצ״ד לפ״ק‪ .‬ולח רשם מרן ז״ל סל כל סרשת סשגומ‪ .‬ובעשרה נליונות הראשונים מדרשות ודם דלקמן )שנדפסו מדען( נרשפ על דרשות אלו משנת תקצץ־ ספ׳ במדבר‬ ‫ולהלן עד שלהי תקצ׳ז שנלקחו פפנקפ העתקה על כל התורה‪ .‬ליד מרח הרב דל‪ .‬וכן בשנת תקס״ח ‪5‬י ג״כ מסס‬ ‫כי לא הי׳ בקו'ככתוב בשרת ח״ס אהע״ז ח״ב סימן ס״ו‪ .‬ותודי כמד פרח הרב דל הי׳ רק פנקס ההעתקה העתק מדויק מכי״מ הנ׳׳ל שנעשה בפקודת אביו‬ ‫מה׳׳ק מקראקא זצ״ל‪ .‬‬ ‫כ ת ב יד הקלישי דרשות ומאמרים עס״ת בתבנית עלם גדול )גראס סאליא( מחזיק קט״ז דסים‪ .‬לזאת לקמן מדף פי ולהלן לא הוזכר‬ ‫עוד על הדרשות תקצ״ד״תקצ״ז‪ .‬שהיי תחת יתנו מרישא עד נמירא‪ .‬סליק‪] .‬‬ ‫מ ק ו ר חיים תורת חכם שסרו הגדול מת״ם סוסר מרוך מל ארגה חלקי ש״מ קוק אל‪ q‬ושלש מאות ושבע תשובות‬ ‫‪1‬‬ ‫שאלות ]שו״ת מ״ס מיוד נדסס בראשונה שנת תר״א לי‪ .

‬וכאשר הדפיס מחו׳ הגמהר׳‪-‬׳י נדו־ .‬עוד קונטרס בפ״ע נמצא שם בסוגי׳ לש״ש‬ ‫תקנ״ו לפ׳׳ק דרפזניץ שנת אשר״י א ד ם שומע לי לפ״ק‪ .‬שוב דרוש לבר מצוה משכת‬ ‫ז> פ נ ק ס כולל סוגיות משנת תקצ׳׳ד לפ״ק עד שנת תקצ״ז לפ׳־ק‪ .‬מי׳ על פרק שבועות המרות ושבומת הסקדון‪ .‬‬ ‫ב( קונטרס אחרון למסי חולין עד דף ל׳׳ט ע׳יב‪ .‬סוגי׳ אנו היו כרוכים ומחוברים‬ ‫קונטרסים‬ ‫ד>‬ ‫מס ל״ז סוגיות אשר מרן המחבר דל סדרם בסימנים זאי׳ז ומו׳׳ח הרב דל מסר כל הסוגיות‬ ‫להמדפיסים במונקאטש בשנת תרס״ב לס״ק ע״מ להדפיס הכל‪ .‬תקס״ב‪ .‬סליק‪.‬הנמצאים תח״י נכדי הח׳׳ס‬ ‫ואף‬ ‫זצ׳׳ל במקומות שונים‪.‬ובסוף חתם שמו‬ ‫הקדוש‪ .‬‬ ‫מ פ נ ק ס כולל נדו סוגיות‪ .‬אח״כ נמצא חי׳ ט‪ :‬פ׳ אנדרוגינוס‪.‬תקס״ד‪ .‬ואידך דרשות ומאמרים‪ .‬וימים האריכו עכ״ל‪ .‬והשליח‬ ‫מפל‬ .‬רק הדרשות מפנקס זה לז׳ אדר תקע״ד ותקע״ה לפ״ק ודרוש לח׳ טבת תקפ״ו‬ ‫לפ׳׳ק קבלתי ונדפסו בס׳ הנוכחי[‪.‬ועוד קונטרס בפ״ע משנת ישרי׳׳ ס לפ׳׳ק בסוגי׳ מוכר שטיח‬ ‫לחברו וחזר ומחלו‪ .״ל‬ ‫אבדק״ק סאטמאר חיי פמ׳׳ס כתובות בשנת חרס׳׳ח לס״ק‪ .‬סוגי׳ הראשונה דשם בסוגי׳ דסימני לצים‬ ‫פנל!ס‬ ‫י>‬ ‫מער״ח אייר תקצ״א לפ״ק — וכן כסדר‬ ‫בח״ש חידד סימן ע״ח — השניה בסוגי׳ המסס ובה״כ היא‬ ‫לפ״ק‪ .‬‬ ‫ח( ךןי' עמ״ס ביצה שכחבם מרן ז״ל בקין האחרון שלו שנת תקצ״ט לפ׳׳ק עד סוגי׳ דמתוך ונפטר מתוך דבר‬ ‫הלכה זי״ע‬ ‫דא מן הראוי להודיע שתח״י דודי הג״מ יואל סופר ז״ל בן מוח״ז הגה״ק מקראקא זצ״ל הי׳ פנקס עלין‬ ‫וכנו*‬ ‫גדולים‪ .‬המוזכר בשו״ת ח״ס חירד סימן רכ׳׳ו‪ .‬וקצת מדרוש ז״ך אלול משנה הנ״ל‪ .‬‬ ‫בודדים על שלשים סוגיות מן שנת תקנ״ה—תקנדא לפ׳׳ק‪] .‬‬ ‫גס זאת הנני מוצא לנחוץ לרשום בזה יתר הכי״ק שלא נדפסו עוד׳ הידועיס לי‪ .‬‬ ‫פלה גדול .‬ובסוף הפנקס איזה תשובות‪] .‬חיי בריש מס׳ גיטין כששה ע מ ו ד ם מרבו הרנ״א זצ׳׳ל אב״ד דק״ק כאסקאווץ —‬ ‫י‬ ‫אח״כ כתב הח״ס חידושיו פמ״ס גיטין מכיל קמץ עמודם‪ .‬ודרוש הספד לז׳ אכ תקע״ה ל׳ על‬ ‫הרב הצדיק ר׳ מרדכי ברודא זצ״ל‪ . ‫סופרים‬ ‫הקדמת המרל‬ ‫קרית‬ ‫כ> ‪ O D J B‬קווארש‪ .‬אולס הדפיסו אז רק מל ל״ז סוגיות‪ .‬ואחר העתקה כתב‬ ‫רבינו‪ :‬פכ״ל הרב בעל קרבן אשם ז״ל בספרו עמ״ס זבחים כ״י ודסח״ח‪[.‬במש״ק נגהי כ״ה שבט קפ״ה לפ״ק‪ .‬‬ ‫אחרי שכ׳ מרן חי׳ במס׳ כתובות ס׳ ע״ב סוגי' דמינקת חברו‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫תקס״א לפ״ק‪ .‬בק״ק מ׳׳ר כ״א א׳׳ר תקנ״ט לפ״ק‬ ‫חמשה וחצי עמודים‪ .‬וסיים‬ ‫החידושיו עמ׳׳ס ניכוין יום ד׳ י״א טבת תקנ״ו לפ״ק‪ .‬והם‪ .‬‬ ‫ועל שמונה סוגיות ]משנת תקנ״ג‪ .‬מסר הפנקס הק׳ לא׳ לשלחו פ״י בי דואר לבטליו‪ .‬גס איזה ח״א נדד דרוש‬ ‫על איזה פרשיות‪ .‬‬ ‫מיום הי ב׳ כסליו תקצ״א לפ״ק נדפס‬ ‫כולל כ״א סוגיות‪ .‬מפנקס הזה אין לי רשימה וכפי השערתי כאשר‬ ‫‪1‬‬ ‫ראיתי הפנקס יש שס חי׳ על שלשים סוגיות או יותר‪.‬הכולל י״א סוגיות משנת תקנ״ג )סרוסטין( ושנת תקנ״ד <דרעזנץ(‪ .‬ל״ה עמודים‪ .‬ממזבון מרחהג׳׳מ שלמה אלכסנדר‬ ‫וזוסר ז״ל[‪.‬י״ח עמודים‪.‬‬ ‫י‬ ‫א> ‪ D p J S‬אחד‪ .‬גס נמצאים שם איזה דרשות שבכל התאמצות שלי לדאבוני לא קבלחי העתקה מהס‪ .‬תקנ׳׳ט‪ .‬ובסוצי׳ אחת במס׳ ב״מ נמצא שם העתק מ ט י על זבחים מבעהמ׳׳ח ס׳ קרבן אשם‪ .‬תקע״ח לפ׳׳ק[‪.‬כתב באמצע‬ ‫הקונטרס וזל״ק‪ :‬עד כה פזרני הי״ת לברר הלכה הפמוקה אשר הלכו בה נימושת והניחו מקום להתגדר ופ״ד‬ ‫דשאילנא קדמיכון באלמנה שהניקה שנה ויותר ויען חלה התינוק תחלואים רפים ניסא הרופא שהחלב ארסי׳ וגמלתו‬ ‫ונתרפא והי׳ פניה ואביונה ונזדמן לה שידוך הגין וכו׳ ]ואחר שהבי׳ רבינו דברי פנ״י פתאים עברו ונענשו מיתה[‬ ‫כ׳ מרן אח״כ וז״ל‪ :‬ובסביבותינו הוה עובדא ב׳ מסדרי קידושין פרצו גדר‪ .‬התחילה לכתוב בפש״ק פ׳ כי תשא תקנ״ד לפ״ק‪ .‬חי׳ אלו מוזכרים בפרת ח״ס אהפ״ז‬ ‫ח״א סימן י״ב ד ה ואעתיק וכוי ולקמן בח״א דף קכ״ט נדב[‪.‬‬ ‫והם כנראה מחי׳ מט״ד עיי בס׳ ילקוט דכיאל‪ .‬חצי הפנקס חי׳ עמ״ס כתובות‪ .‬סוגי׳ ראשונה פיקר שירה בכלי מט״ו שבט תקע״ד לפ״ק ואח״כ כשדר השנים פד‬ ‫שנת תקע״ו לפ״ק בגיטין ר״פ השולח מפש״ק פי נח‪] .‬סימן קב״ז‪ .‬אח״כ כ׳ מרן חיי עמ׳׳ס תמיד‪ .‬ואחר כלות ההדפסה מחי׳ אלו‪ .‬אח״כ בסוגי׳ דבל תאחר ממעלי יומא דפצרתא תקס״ו לפיק‪ .‬דרוש‬ ‫צפי נצבים תקע׳׳ ד ל׳ בבהכ״נ צוקערמאנטל‪ .‬ונשארו מי׳‬ ‫סוגץת הנ״ל — כל הפנקסאות כי׳׳ק הנ״ל שנרשמו עד כאן נמצאים תחת ידנו‪ .‬שנכתב בפרוססין אור ליום ה׳ למ׳׳ר למב״י תקמ׳ח לפ״ק‪.גראס פאליא( מתחיל בהל׳ פת ושלקות מסי׳ קי׳׳ב ואילך מד ‪.‬ועוד דרוש לבר מצוה משכה הנ״ל‪.‬ולש״ש תקע״ו לפ״ק‪ .‬שוב פל פ׳ ראוהו ביד‪ :‬״התחלנו יוס ג׳ כ״ו מנחם תקס״ה ל בלימוד‬ ‫הישיבה בפזה״י• ס״ז ממודם‪ .‬‬ ‫על ארבעים סוגיות תקפ״ד—תקס־ו לפ״ק‪ .‬סליק ]חי׳ אלו מסרק‬ ‫שבועת העדות מוזכרים בשרת ח״ס חדמ סימן ל״ז[‪.‬התחיל מרן לכתוב במט״ד יום ו״ כ*נ כשליד‬ ‫‪.‬תק״ס‪ .‬גם קצת דברי אגדה מדרוש פ׳ נצבים ודך‬ ‫אלול תקפ״ה‪ .‬וישנם שם חי׳ סוגי׳ מכ״ח ממודם( — עוד ראיתי שס מה שראוי להעתיק פה‪.‬‬ ‫נ> פ נ ק ס על ס ר ב סוגיות משנת תקפ״ב לפ׳׳ק פר שנת תקפ״ד לפ״ק‪.‬נשלח לידו גם פנקס זה ]פ״י השתדלות כבוד גיסי הג״מ‬ ‫בנימין דוב סופר נ׳׳י[‪ .‬‬ ‫]בפנקס הזה ראיתי נרשם בקונטרס א׳‪ :‬בעזה״י ״עיה״כ״ פ״ה לפ׳׳ק פק׳׳ק פ״ב מה שחנני הי״ת גיטין סוגי׳ המטמא‬ ‫והמדמע והמנסך‪ .‬‬ ‫ג>‬ ‫התחלה‪ :‬הטוב ומטיב לטובים וכו׳ וכו׳ בלמוד הישיבה פה ק״ק מאדרשרארף גגהי ליום פרב שבת‬ ‫י‬ ‫קודש והישר בעיניו תעשה מבש״ר טו״ב לפ״ק‪ .‬סוגי׳ ראשונה בפירודן נ״ז נותנין קרפף כעיר לשבת שירה‬ ‫פנל!ם‬ ‫זז>‬ ‫תקפ״ר לס״ק — סוגי׳ אחרונה ביומא נ״ח ע״ב סוגי׳ כל פנות שאתה פונה ר׳׳ח חנוכה קפ״ולפ״ק‪.‬וכתב י״ח ממודיס‪) .‬‬ ‫השכים עד סוגי׳ דשבח ב״מ י״ד מ״ב מיום א׳ כ״ח מרהשון תצד״ק ׳בדבריך‬ ‫תק״ן‪ .

‬כל הנ״ל‬ ‫רשמתי ליתר שאת‪ .‬הזכיר כ״פ ‪.‬פנקס קטן פספתיק לפצמו תלמיד א׳ ממצם כי״ק מימי חרפו של רבינו ז״ל למועדי‬ ‫עוד‬ ‫השנה‪ .‬והסנקס הזה הי׳ למראה מיני רבו הח״ס זצ״ל כי בם׳ מקומות בחדא‬ ‫משנת תק״פ לס״ק הניהס מרן דל בסנקס הנ״ל ובמקום א׳ כתב סשרה תיבות מליון‪ .‬בהיכל מלך מלכא רבנן לשמוע תורה מפיו‪ .‬‬ ‫יבוא הקורמ חל הקודש פנימה‪ .‬תודה ותש״ח לו בעבור טרחתו והשתדלותו‬ ‫גס בעשרה גלימות ראשונים שנדפסו מדען‪] .‬‬ ‫א( שם הספר‪.‬תהתי עוהיפ עש־י העצם פיק‪ .‬וכן חיי ממיס‬ ‫סנהדרין‪ .‬כי בחי׳ הנדפסים ונם בכתבי ייק מציין‬ ‫או מפחיק רבינו חי׳ במסכת שונות ‪.‬וגס‬ ‫ב‪&5‬רם‬ ‫בתכונת מלאכתי אשר עשיתי בו בס״ד‪.‬‬ ‫וכן חי׳ עמ״ס טב מומתק בשרת ח׳׳ס חו״מ סימן נ׳ ושם סימן צ׳׳ב ד ה ואעתיק וכד‪ .‬כיון חי׳ ממיס שבת מימי חרפו‪ .‬‬ ‫נ( הכתבי יד אשר מהם סדרתי הספר הגדול הזה‪.‬באו פה חמשה‬ ‫דרשות אשר קבלתי מכבוד מחו׳ הנ״מ שמואל פהרנפפלד נ״י אבדק״ק מאטפרסדארף‪ .‬כי כבר כתבתי בפנים בחלק א׳ בשערי שער יוסף דף י״ז מ״ב והמתקתי מ״ש הנדס בכי״ק‬ ‫במי' לשדע ירד משנת מקניט בזה״ל‪ :‬ויש לנו בזה אריכות דברים גפנין קריפת ים סוף לסתום פי דוברי שקר‬ ‫ואכתוב מזה בחבורינו חת״ם סופר אי״ה עכל״ק‪.‬הי׳ פמ׳׳ס חולין נעתק קצת בשרת ח״ס הידד סימן י״ט וסימן שטא‪ .‬‬ ‫ג( פ נ ק ס קווארט מסמםורסס הנ״מ מרדכי אפרים המטלה ר׳ פישל סופר ז״ל מתלמיד הח״ס ורבו הקרוש‬ ‫אםבו מאוד‪ .‬אשר הח״ס כעצמו כותב בשרת ח׳׳ס נדו סימן ס״א‪ :‬האמת אגיד כי מל״י ימצא‬ ‫בכלל חי׳ תורה שלי שאני רגיל לעשות קונטרס מיוחד לכל שנה ושנה ולהעלות מה שחנני ה׳ מיד שבת בשבתו וכר‪.‬כשהייתי מדען[‪. ‫סופרים‬ ‫ה ק ד מ ת המו״ל‬ ‫סרית‬ ‫מעל בהקדש וכפלם הסנקס מד היום הזה‪ .‬ונס העתקתי מאשר נשאר תח״י פלים בודדים‬ ‫מימי חורפו של מרן משנת תקנ״ד־‪-‬מקנ״ח וכמעט אכלה שן הזמן — וחוץ מהנ״ל שתחת ידנו‪ .‬מימי חרפו׳‪ .‬ובפנקסאות אלו מל ההורס רשם נס מרן דרשותיו‪ .‬כי הוא זצ״ל התחיל לסדר לדפוס‪ .‬‬ ‫הספד נקבע מכבר גס לדרשות וח״א של רבינו זצ״ל בשם חת״ם סופו‪ /‬מכבוד מוח״ז הגה״ק מםורש״ס זצ״ל‬ ‫ש•‬ ‫מקראקא‪ .‬וחי׳ פמ״ס נדז מועתק בשרת ח״ס חידד סימן א׳ ושם סימן קל״ד‬ ‫ובשו״ת ח״ס חדמ סימן נ׳״ וכן בכייק בפ׳ בא משנת תק״ס כתב‪ :‬ויאמר משה בנעורינו ובזקנינו נלך מנדש שיי‬ ‫פסוקים אלו נ״םיום מסי ע״ז בחידושינו — וחי׳ ממ״ס ב״ק ב״מ‪ .‬ולמצוה רבה יחשב מי שיש לו ידמס מסנקס סק״ הזה להשיג ביות‬ ‫מיד הרב המנוח הלל ז״ל‪.‬נס אתה סלים בודדים היו‬ ‫תחיי מהה״צ הנ״ל משנים סללו‪ .‬מחי׳ ב״מ נעתק קצת בשדת ח״ס חדמ סי׳ ל״ר‪.‬מוזכרים בשדת ח״ס חידד סימן נדז‪ .‬והנה כל‬ ‫קר ראתם עיני בבית גנזיו חידושי אנדס השייכים לשלש רנליס והמה דבדם יקרים וכו׳ והעתקתים לי הנה לזכרון‬ ‫מלשון הצח של אמדה נר״ו וכד יום ר עש״ק פ׳ תבוא מירחם צ׳יק כיי מ׳ת לס״ק הק׳ שמואל העדעס פכ״ל‪(** .‬‬ ‫בודאי נאבדו או נשרפו בעדה הרבה מהם באורך הזמן וחבל‪.‬בקונטרס הוויכוח״‬ ‫הנ״ל‪ .‬והנני יוצא ונכנס‪.‬אשר לא ראו אור עדין*(• ומכבוד מחר הנ״מ יוסף בדמנארטפן נ״י‬ ‫רבדק״ק ודמן קבלתי שמנה דרשות‪] .‬אולם הרבה דרשות נרשמו מרבינו דל‬ ‫בקונטרסים בס״ע אשר רבינו זצ״ל קבצם וסדרם בין חי׳ סוניות שלו‪ .‬וכתב בשפר הפנקס בזה״ל‪ :‬יתמלה הבורא וכוי והשתא דאתימ להכי ק״ק ס״ב וכו׳ אמ״ו הנאוןמו״ם‬ ‫משה סופר מפפ״ד ספרא רבא דישראל נר״ו‪ .‬ובכי״ק בפרשת‬ ‫משפטים משנת תקפ״ו לס״ק כתב במאמר א׳‪ :‬״והארכתי במגולתי התחברה לתורה ותפלה• ופירשתי וכוי‪ .‬חמשה דרשות״ אלו‪ .‬כי באומן‬ ‫בי שנים לא הסלה הנדס בקונםרסיו ח״א שלו‪ .‬וכן מס׳ שבופות שלמד מרן מ ד שנס‬ ‫בשנה בק דבחא למצרתא כמו שמוזכר בשו״ת ח״ס אהפ״ז ח׳־א סימן קי ד ה ותשובת הרשב״א וכו‪ .‬‬ ‫היו תח״י ב׳ פנקסאות‪ .‬שתח״י נמצא פנקס אי מימי‬ ‫חורפו של רבינו המכיל ‪.‬ובפנקס הזה בסוף פ׳ כי תבוא תקפ״א ל׳ כתב הנ״מ ר׳ פישל ז״ל בזם״ל‪ :‬״מפי נצביס ואילך‬ ‫*( דרשות אלו העתיק לי ש״בהנ״ם שמעון אהרן סופד נ״י פודען ר״פ בטירנוי <סלאווי>‪ .‬ועוד ועוד‪ .‬‬ ‫אשר קבלתי רשימה! וממקצתם עשיתי במצמי רשימה מסס! ובודאי‬ ‫והנה כל מה שרשמתי כאן הם מהדומים‬ ‫ישנס עוד בעולם מחיי מרן דל שאין לי מהם ידיעה ברורה‪ .‬‬ ‫כבר‬ .‬‬ ‫מנוים לפניך קורא היקר לעיל כל הכתבי יד שהם תחת די ממזבון כבוד מדח הג״מ שלמה אלכסנדרי‬ ‫ככף‬ ‫סופר ז״ל‪ .‬והעתקות אלו‪ .‬‬ ‫**( ועי׳ סה שכתבתו לקסן בח׳׳א דף י״ז ע״ב בשער יוסף ע״ש‪.‬מאמרים של אביו רבינו המחבר זי״ע מל חמשה חומשי תורם‬ ‫וקבעם בשם ‪.‬חת״ם סופר״‪ .‬ואני קראת• את ספרי חת״ס סופר נוטריקק חידושי ת׳ורת מישה מטל‪ .‬‬ ‫קרית ספר‪.‬אמרתי לדבר קצת ולפורר פל כל הנוגע בהספר הקדוש הנוכחי‪ .‬וכמו כן‬ ‫דרשות וחי׳ אגדה משנים רבות‪ .‬וכבוד בנו מדח הרב מהורש״א סופר ז״ל כתב לי במכתב א׳ ודל‪ :‬מ״׳ד קריאת שס‬ ‫מת״ם סופר תוכל להזכיר בםקדמם שלך שאאמ״ו זצ״ל סידר התשובות וקרא להם שם חת״ם סופר ואמר שכך שמע‬ ‫ממרן אביו הח״ס דל כשהי' ינוקא וחביריו היו ג׳׳כ בשעשפי ילדים מחברים להם ספרים שכתבו מה שחרפו וכל א׳‬ ‫המאמן למצא לספרו שם הנאה לו‪ .‬ודרוש הספר משנת תקס׳׳ו ל׳ מל ממצית השקל ז״ל קבלתי ממחר הנ״מ מרדכי‬ ‫שטראססער הכהן נ״י אבדקיק שפליפ‪[.‬והוא ז״ל רשם סל פנקסו מה ששמע מרבו הח״ס בשנת זק״פ ותקפ״א לפ״ק‪ .

‬ופי‪. ולכי‬ ‫מוסר ותוכחה תורה מתאמת***(‪ .‬ופייס זקנינו דל‪:‬‬ ‫פין מיינע אייניקלעך זאלל איך הערען רבש״ע אזעלכע דרשות‪.‬פעין הסאורע‪ .‬‬ ‫במחתה שניה זה׳ שלישית זה‪ .‬כשלבשתי הטלית חנני השי״ת במאמר זה‪ .‬אס לא היי מצם כי״ק כל מרן דל לנגד פיני ]או םפתגן‬ ‫בדיוק והוגה סס״י הכי״ק[ אף שברור הוא שיצא מעטו או מפה קדשו״ רשמתי בדיוק מאין לוקח המאמר‬ ‫או הדרוש*(‪.‬נם איזה שבועות וכו׳ עד אמן וכן יהי׳ד‪ .‬‬ ‫*‬ ‫ועתה ארשה לי להעיר מעט בסגנון דרשות רבינו זי״ע — ידוע מ״ש רבינו בצוואתו הקדושה‪ :‬ולא ידרוש בלשון‬ ‫לאומים וכו׳ כי אם באופן אשר שמעתם ממני דרשות ואגדות חכמינו דל עכל״ק**(‪ .‬׳ במסי סנהדרין דף ק״א נדא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טוצה לפולם שנאמר ודבר במתו מם‬ ‫סוב‪ .‬וגם בהוספה מכי״ק שתלדי בשמי יוסף במקומות שמציין מרן שכתבם במקום אחר וסם תחת‬ ‫ידי‪ .ה למבין ]ולדוגמא מי׳ לקמן בדף ש״מ עמוד א׳ בד״ה אך ובו׳ הסיום בתורת משה בתיבת ‪.‬ומלבד שמסרתי‬ ‫היתה לאחד ולחבר כל דרשות ח״ס והיו לספר אהד‪ .‬ועל כן‬ ‫הזהיר להעתיק זה עפ הדרוש לבר פצוה אחר פי׳ פחז״ל בחנינה ה׳ עיב[ ושם פעבד לשער הנ״ל כותב‪ :‬הפעתיק יעתיק את זה הדף עם‬ ‫דרשת בד םצוה והפתיחה לקמן קודם דיה ויהי בתרף ההוא קור גדול ע״ש כי ש ם ממומו עכל׳׳ק‪ .‬ובסוף קונטרס שירי קודש של הוז״פ כתוב.‬‬ ‫י ***( בס׳ שבט סיהוייא להנסהר״י ‪5‬ר״וו ז״ל אבדק״ק םאטסאר‪ .‬ואחיי שכתב לו שמלבד שלא להדפיס דפבץ דק עמ הםנימ תודה פידש״י ותרנום‪ .‬ובהנדפס סתחיל הספר כך‪ :‬דרוש לבד םצ‪1‬ה פ׳ ויצא תקס״ט לס״ק‬ ‫את״כ‪ :‬איחא בחנינה ם״ק ה׳ ע״ב וכו׳ וכו׳ שוב‪ :‬והנה התלמידים וכו• עד׳ וכן יה׳יר — ובכייק אף שמרן התחיל ב״כ בדרוש לבד םצוה‬ ‫ומ׳ וכו׳ אבל כשהניע לסד׳ה ‪.‬רבים הםה וא׳יא לפורטן — ]ואף בהעתקות סעצם כייק צריכים לבחון ‪.‬נלל כן יש לזהר ככל האפשר להדפיס הכל פעצפ כי־ק ולא מהעתקות[‪.‬כן היו כל דברי מרן הערת רוח ממרום בעת.‬‬ ‫ו ב כ ל ל תדע כי בכל מקום מהחבור םגדול סזס‪ .‬לא יועיל ולא ידק ע״ש‪].‬ובאמת הספד הזה הוא יסוד‬ ‫אמונה ושורש הדת למע״ד וכו׳ עכל״ק‪ .‬בדרשות או סססדים וכדומה‪ .‬נקט רבינו‬ ‫דרכו של רבו הפלאה זצ״ל‪ .‬‬ ‫ו ב ס ו ף מהמאמרים או דרשות מעתים קבועים! המתקתי בסופם* גס אותן מאמרים או דרשות אשר‬ ‫י לא היו תח״י בפצם כי״ק‪ .‬המעיין בס׳ הקדוש‬ ‫מם‪ .‬סאםדים שדשסו התלמידים מד! ששמעו מרבם כל א׳ לפופ דרגא דילי׳ והבנתו‬ ‫את דברי •רבו נשמט ולא בא בחבור הקדוש *‪.‬ה׳ אלקי ונו׳ ושוב ה׳ אלקי גדלת םאוד הוד והדר לבשת׳ תהליפ‬ ‫ק״ד‪ .‬כ״פ השמטות סשורות שליפות‪ -‬ותיבות רבות‬ ‫מאוד עי׳‪/‬פ׳ש לקסן בדרוש לז׳ טבת תקיע לט״ק דף פ׳ עיא‪ .‬והוא ברור לכל מי שבקי באגדתא של הפלאה זצ״ל‪ .‬ואני השלמתי המאמר מפ״י הנמצא העתק ממאמר זה בס׳ תקון שלמה לחתנא דהח״ס דל במילי דהספידא‬ ‫דרוש גי‪ .‬כי בנקל יתהוו איזה חסד דתד בדברי מדן‪ .‬כן גם במילי דאגדתא ודרושים בנוטם מוסריו וגנזי סתריו בגמטריאות ופרפראות‪ .‬כי אם נדפסו בתורת משה למ״ס דל ״במםדורא קמא״ מס״ת‪ .‬ולא יספיק‬ ‫מליון להראות על המקומות‪ .‬כותב‪.‬דף קליב ע״א כותב‪ :‬וכבד אמדו משמי׳ דסדנא ורבנא ח״ז בעדדפ‬ ‫הרל שאמר בלשונו הקי‪ :‬דבורי תוכחה בדרשה בלי ד״ת מנן שוד‪ .‬יראה שרבינו דל דרש תמיד דבר בפתו בפי השבוע שדרשו מעין המאורע‪ .‬לפי הזמן ההיא לומר דבר בעתו[‪ .‬או שמחליפים שם היוצר וכוננם‪ .‬ובפ׳־ב‬ ‫תרשין תחלה ואח״ב קורין בתורה‪ .‬יה‪ .‬ואירע אז שהאקדו״ט‬ ‫היי להב ענק נחוץ להתיעץיעס דבינו‪ .‬‬ ‫לדוגמא הס׳ הזכדון לודס זיל נדםם סהעתק ]כי העצם כייק תחיי הוא[‪ .‬וכמו שכל דבריו ופפולותיו של רבינו ז״ל היו שקולים בשקל הקודש עפ״י דרכי רבותיו‬ ‫מאורי ישראל זי״ע‪ .‬והרב דמדינה שאל אותו‪ . תורת אמת היתה בפיהו וטי ורבים השיב מעון נדת‬ ‫ומל‬ .‬וכך אסר רבינו לתלמידו זקני הנ״ל קודם שלבש הטלית‪ :‬עתה מתירא אני שאתבייש ח״ו‪ .‬לקוטי חבר ב״ח ודא קמ כ״ח ע״ד[‪.‬‬ ‫ו ב כ ל דרשה ודרשה דברי הרמב״ן סקדוש מוזכרים‪ .‬ולבדוק אם ההעתקה מדויקת‪.‬ועיי לקמן בסוף ח״ב בפתיחה לפ׳ בחקתי תקצ״ח לפ״ק מ״ש רבעו דל פל קרא אשר פריו יתן בעתו ע״ש‬ ‫שהקב״ה מזמין בכל עת‪ .‬ולא המרותי שם כלום[‪.‬יהיה‬ ‫איזה שיה״‪] .‬אלא גם שבכדד קבלו הדרשות אלו תמונה חדשה״ פל ידי‬ ‫מקונים הרבה ונדמ‪ .‬וכשעליתי בסדרנלז תחתונה לעלות לאזדק לחדשה חדשתי דבר זה‪.‬שיא בשיק שדרש‬ ‫מרן בבהכינ הנחלה‪ .‬השיב הח״ס‪ :‬איך אפשר להיות תלמיד ההפלאה ולא יהי׳ לו יד באגדה‪ .‬ודרכו של הדרם הי• לסדר דרשתו בשיק אחרי בואו מתפלת מוסף מבית מדרשו עד הליכה לבהכ״נ‪ .‬הזהיר דבינו ב׳׳פ שהספר יתחיל בפחדל‬ ‫ש״ס פ׳יק דחנינה וכוי‪ .‬עיי לקמן בח״ב דף שע״ז ע״ג העתקתי הסכמת הח״ס מל‬ ‫הפנים יפות‪ . :‬לכאן שייך להעתיק סדף הראשון ודרוש לבר סצוה והפתיחה״‬ ‫]בי סרן ז״ל כתב מעבי לשער הספר קודם דרוש לבר סצוה םד״ה »והנה התלסידים עד סד׳יה א ‪ p‬נכוחות‪ .‬וסספר ססעודת בר םצוה של ב״א‪.‬ועיי לקמן בח״אדף קצ״א ע׳׳ב ד״ה כתיב וטי ע״ש[*‬ ‫*•**( כ״כ בפי לקוטי חבר ב״ח ח־ג במנהגי דדם — ואנב ארשום פה מה שסיפר לי כבוד ס״ד מ״מ אברהם סנ״ל סאללאק‬ ‫שליט״ארביד דק׳>ק ב״ה מה ששמע מפיק זקנינו הנ״מ ר׳ זעקל פאללאקסגיל זצ״ל תלמיד מובהק של רבינו המחבר ד״ע‪ .‬לצצגד‬ ‫ואי‪-‬מוגן‪ .‬‬ ‫אז בא• יבוא הדרוש לבד פצוה כי שפ מקומו‪ .‬כתב לו עוד וזליק‪ :‬ב( כי ספרי‬ ‫‪.‬ובעת הכנה לדרוש‪ .‬ואח״כ כשהתחיל וםיפד ‪.‬ובאו להדדס אחד סעודת שחרית ושהו ש ם כ״כ עד שבא השמש לקרוא לרבינו לביהכ״נ‪ .‬נ ל עיני וכוי‪] .‬וכמה שמח‬ ‫הנדס כשנדפס הפנים יפות פס החומשים בשנת תקפ״ה‪ .‬כסו שהוא בדפוס‪ .‬םה בין סאסרים • בות סאוד שראיתי נדפסים ממה שרשסו התלםידים םפי השסועה״ לאותן סאםרים נוסא‬ ‫שנמצאים תחת ידי בעצם כי״ק‪ .‬לקח מרן ז״ל החומש פם פנים יפות****( ]וכבד כתבתי לקמן בדף הנ״ל שבדרשות‬ ‫רובו ככולו משנת תקפ״ה ולהלן מזכיר רבינו דברי רבו הפלאה[‪.‬ולא בתחלת הספר — ובכלל יש בהנדפם‪ .‬עד‬ ‫היכן ידו מגעת בדרושי אגדה‪ .‬והלא ידוע ומפורסם מה שכתב רבינו בצוואתו הקדושה‬ ‫תנ״ך עם פירש״י ז״ל ותורה עם פי׳ רמב״ן תסגו ותלמדו את בניכם כי הוא ראש אמונת אומן וכו׳*****(‬ ‫•( וחוץ מפנקס הנים• פישל סיפר דל הנ״ל‪ .‬וכשעמדתי לפני הביםה כבר היתה הדרשה שלמה מסודרת במלואה‪ .‬ואני םנס רשמתי בפנים סססר בכל מקוס שםפתקתי מפנקס סנילי‬ ‫בלשון זס‪ :‬״מפנקסו ולשונו של סרב ר' פישל סופר דלי‪.‬םהתלסידים שהיו סוכנים לסעודת סצוה‪ .‬ודי ב.‬‬ ‫הרםבין פצויי ן אלא שעוסקיו אינם םצויין ואפי התיח אינם רוציפ לעיין בו ולא ימצא א׳ בעיר וכו׳ הבקי בו‪ .‬וכשנשקתי הפרוכת זה‪ .‬ואחד שבא‬ ‫בחזרה מביחכינ הניד לו‪ .‬ולא אפרוז אם אומר שרובו ככולו בדרשות ומאמרים‬ ‫בס׳ הנוכהי מוזכר הרמב״ן ]וכן בכתבי יד עה״ת[‪ .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫**( אגב אזכיר כי קודם הדרשה נהנ לומר פסוק בישעי׳ כ״ה‪ . ‫סופרים‬ ‫מבוא הספר‬ ‫מרית‬ ‫מ ר ייחד לו אדמו״ר כ״י קונטרס בכתיבת ידו״‪ .‬ושמעתי מכבוד מו״ח הרב ז״ל שכשלקח‬ ‫הח״ס ההורמנא מהרב דמדנת מעהרין מרנא מהור״ם בנפט זצ״ל בשנת תקנ״ד לפ״ק‪ .‬‬ ‫*****( ובשרת ודם וויו סי' ס׳א כתב לתיח אחד שביקש להדפיס הרמבין בלי פנים עהץז וביקש מודזיס ליתןלו חיי על הרמבץ‬ ‫להדסיםס‪ .

‬מה ראה מל ככה לרשום גמסריות שאינם מיקרי החכמה והלא יכול לסארין‬ ‫במקומות שקיצר מרוב טרדה‪ .‬ובמשנה תורה כולו אש‪ .‬מרשימת פדה הרב‬ ‫םהורשיא סופר ז״ל |‪.‬וכבר כתב מו״ח הרב ז״ל בסוף הקדמתו קרית סופרים סמ״ס‬ ‫חולין שזה כיו מנין קרני הוד של מרע״ה שאומר במדרש סוף פ׳ כי תשא שזכה לזה שמד שהיי כותב התורה נשתייר‬ ‫בקולמס קימפא והפבירן מל ראשו וממנו נפשו לו קרני הוד‪ .‬ואמראדמ־חדל שסלא בעיניו איך שלאחר כסה שנים שיצאו לאור ספדי ח״ס דאה אשד לו דנל על לשונו על הדוב דברי הרמב״ן ז״ל וכמעט‬ ‫ב ח ב תשובותיו דבר בקדשו סהדסב״ן ז״ל עכיל‪ .‬ומל מאמר ום‬ ‫כתב מוח״ז הגה״ק מקראקא זצ״ל ביאור רחב מכמה עמודים‪ .‬שהנ״פ נטע וואלף דל דבדק׳־ק פ״ב תלמיד מובהק סהחימ‪ . ‫המורים‬ ‫מבוא ה ס פ ר‬ ‫מרית‬ ‫ו ע ל זאת אפורר פיני הקורא‪ .‬וז״ש שנשתייר בקולמס והעבירן על ראשו‪ .‬המשך פוף הדרוש לתחלתו‪ .‬כי כל מאמר מרבינו ז״ל ממוק פמוק‪ .‬הראו לי בחלום ס׳ אחד שחבר דסבין וכי בו הפי׳ הפשוט כאלו‬ ‫דזקב״ה אוסר אהי׳ עם מי שאהי׳ רצונו סי שמייחד כל מעשיו לשסי לבד עם אותו אהי׳‪ .‬שכפה פעםים אשד זקנו דל דבר בקדשו מהח״ס זצלה״ה שהיה עוד בחיים חיותו פי‬ ‫ודדם נפטר שנה אחת קודפ שנפטר הוא דל והבין מתוך שיחותיו ודעתו ז״ל ששורש נשמת הודם הוא משורש נשמת הרםבין ז״ל ושורש נשמתו הוא נשפת‬ ‫הדפביםדל‪ .‬ועי׳ בשידת משה שהדפיס מחן׳ הנאבדק״ק‬ ‫םאטמאר מדל מבי׳ ששמע םר׳ פייבל סלויט דל בהםדדם לקושי חבר ב״ח שמעולם לא הלך מלימוד החומש בסדר השמע שלמד החים עם‬ ‫תלמידיו שלא זלגו עיניו דמעות מרוב הדנשת חדוה ואהבת התורה‪ .‬ואז כאשר הגפתי למאמר הנ״ל על הכלל כולו יצא‬ ‫מו״ח הרב ז״ל‪ .‬ואןתיק סד‪ .‬דיל‬ ‫שסי וחפצי ורצוני שתתפשו סעשי אבותיכם בידכם עיד אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן עכל״ק — ]ועי׳ בהסכגמ‬ ‫דח״ס על הלטת רמב־ן נדרים ועל הלמת בטרות וחלה‪ .‬מכתב סופר״ למוח״ז הגה״ק הנ״ל[‪ .‬עי׳ בם׳ לב עבדי על צזה«‬ ‫וים קודם ד״ה בנותי וכלותי וטי ובסוף הצוואה נוש םזה‪ .‬כפה שפח רטט ז״ל שנדפסו עם ספר‬ ‫הרי״ף וסיים שמ הסכמתו‪ :‬יזכני ה׳ דצא הדבר לפועל צדק למען יפוצו חוצה מי מעין היוצא סבית קדש קדשים הדסב־ן וכו׳[‪ .‬שאביו הבהיק מהורש״ם מקראקא זציל שהיה ספרא רבא כבר בבחרותו‪ .‬בני ד ארכת יותר סדי‪ .‬וכה שפטתי גס אני עליהם בחסרון ידמתי בסתרי תורם‪ .‬ט‬ ‫הידיעה היא בראש והעבירו מסל לראשו ומנמ מלכתוכ כל הדברים שהיי ידועים לו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש‪.‬ואחרי שהאריך במשנה דאבות נוטריקון וגמטראות פרפראות לחכמה לעורר חפץ לאכילס וסתוי״ס‬ ‫שם לחכמת אלקות המקובלת‪ .‬להסביר דברי אביו זצ״ל‪] .‬ולדוגמא ראם‬ ‫בסמאמר בס׳ תצוה ]סבאתיו לקמן בח״א דף קל״ו ס״ד בשמר יוסף[ נמצא שם גמסריאות ונראין כפרסראות שבלמדם‬ ‫אק מגרסת בגוף המנין הניבר אס לא נאמרו‪ .‬‬ ‫יאעורר פוד ולפקוח פיני הקורא כדרכו ורואה גמסרי׳ ונושריקות בדרשות רבינז המחבר זצ״ל ועובר מליםס‬ ‫לחשבם שהמה שפשופים בעלמא פרפראות לחכמה‪ .‬‬ ‫‪0‬‬ ‫**( ושמעתי ממו״ח הג״ס שלמה אלכסנדרי סופר ז״ל‪ .‬והדד‬ ‫‪1‬‬ ‫ראה פ־א חי׳ שרשם לעצמו בלשון נאה באריכות‪ .‬כי אס בכלל הקיצור אהב‪ .‬ומן המפט אשר סחחיל מוח״ז זצ״ל לסדר בביאוריו הנפלאים‪ .‬גלל כן אעמיק פה בקיצור מה שרשם בזה כבוד‬ ‫מרח הנ׳׳מ שלמה אלכסנדר סופר ז״ל‪ .‬ושם בדרוש הארוך לז׳ אדר תקסיט לי‪.‬‬ ‫כרוב‬ .‬ועכ״ח בודאי הס דברים נפלים ונשגבים ואס ריק הוא ממני הוא מחסרון ידיסמי‪.‬‬ ‫*( לדוגמא עי־ לקמן בח״ס בדרוש הארוך לז׳ אדר תקים לפיק‪ .‬ס־ש בזה בהקדסה לסי ישסח סשה על ט״כ ]לד״ם טייטלבדם ד״ע[ ודל‪:‬‬ ‫שמעת• מאדםדח דל ]הוא בעה״ס ייטב לב ומ׳ זצ׳׳ל[‪ .‬ויודפס אי״ה בל״ב בססר‬ ‫‪.‬ויאפר לו אביו הפעם קצו*‬ ‫יותר מדי‪ :‬אמת נכון הדבר שגם אני כותב בקיצור בשביל שאין לי פנאי כל כך ליצטדט הלומדים לינע בדברי תודתי• אבל אתה אין לך‬ ‫בבה לקצ‪ -‬גמדה בזז‪.‬ברור שברוח הקודש נכתב עכל״ק‪] .‬‬ ‫©ב״ן היינו רמבין עכל״ק‪ .‬גלילת יופי לס״ק‪ .‬ובהקדסת עץ חיים כותב‪ :‬ומנין ספרי הקבלה הנמצאים אסר לנו סורי זלה״ה כי שלשלת קבלת הדאב״ד ובנו הר*‬ ‫סני נהזד ותלמידיו עם הרמבין דל תלמיד תלמידו טלם קבלה אסיתית מפי אליהו ז״ל שנגלה אליהם וביאור הדמבץ שעשה על התודה ‪m‬‬ ‫עמק מאוד ואין מי שיוכל להבינו וכוי‪ .‬אח״כ אחז דרך קצרה‪ .‬סייס בסוף‪ :‬ואין רצוני בזה רק להעיר פין הקורא לבל יחשוב הגממריאומ בפרס‬ ‫בדברי מרן ק׳יז ןקיני זצ״ל רק לסרסראות כמובן הסשוט שם לגרור מאות האכילה להטעים הדברים‪ .‬לולי‬ ‫אמונתי שאדם גדול כזה אשר רגמי הזמן אצלו יקרו ללמוד וללמד לחדש חדושין להשיב לשואליו ולהנהיג כמפס כל‬ ‫המדינה• ולכתוב רובי תורותיו אס לא כלם‪ .‬כי לא היה סופר מאריך רק‬ ‫אולם‬ ‫פד מהרה ירון דברו בלשון צח וקצר — ויש חח״י מאמר א׳ בפ׳ בראשית מח״ס בכי״ק‪ .‬אשר כבר הבאתי בפנים בדף כיפ ע״ג ממנו ז״ל מל מאמר קצר ד״ה הקצר‬ ‫גזפם וכו׳ מ״ש ותראה‪ .‬והוספתי לפרש שזה חי׳‬ ‫שאלת סרעיה ואמת לי מה שמו ר״ל מה רצונו וחפצו בעבודה כי שמו הוא רצונו והשיב לא אחפץ כיא אהי׳ אשר אהי׳ כנ־ל והואיל‬ ‫ועדיין צריך לידע נדד המעשה פה נייחד לשבו ע״כ חזר ופירוש אלקי אבותיכם אלקי אברהם יצחק ויעקב שלחני ונו׳ זה שמי לעולם‪ .‬‬ ‫וראם אחר זמן מצאתי בפנקס הקמיעות שלו שהמספרים האלו הס כלס שמות קדושים והשתמש בהם לקמיסה א״כ‬ ‫סס גופי תורה ומסחרי׳ אך אין אתנו יודפ פד מה והדברים אך לגדולים חקרי לב‪ .‬כך הלהיב הלבבות ואפי׳ בם׳ תזריע ומצורע — ואני שמעתי סא׳‬ ‫מאנשי פ־׳ב‪ .‬נוכל לדון מל הכלל כולו כמס‬ ‫עמקו דברי הח״ס וכי המה מיפוט מחזיק המרובה‪ .‬‬ ‫לא רק בדברים נסתרים קיצר מרן ז״ל מאוד‪ .‬כולו אש‪ .‬ודי בזה לדק על הכלל כולו מכיל‪.‬והוא ספד יקד ונחמד סאוד־ לסכינים אותו עכל״ק‪ .‬זה ארבעים שנה שאני עוסק בכל שבת‬ ‫בספר יבינו בדדי ובבל שנה םוםיף אני לראות מה שלא דאיתי מקודם ואורו עיני‪ .‬והמנין מה שחכמי כל דור מוציאים לאור תעלומה‬ ‫בתורת משה הכתובה בלשון קצרה פי״ז ״אתסשסותא דמשה בכל דרא וירא״ כ״ז שממשמשים בדבריו מוצאים בהם טעס‪#‬‬ ‫ובזה הם נותנים לו הוד ותפארת רוחני ונצחי שאין לו הפסק עולמית‪ .‬ואנכ אזכיר‬ ‫»זד שחוץ מדברי דסב״ן שלמד מרן ז״ל תמיד נם עם תלמידיו בכל פ׳ השמע ביום ד׳ ה׳ ועש׳ק‪] .‬וכטד םדח דע״ס שלמה אלכסנדרי סופר ז״ל סיפר שהגיע לאזני הח״ס‪ .‬ע*ד אני לדודי ודודי לי‪ .‬‬ ‫וממנו נעשו לו קרני הוד שנתן לדורות הבאים פנין לפנות להפמיק בתורה ולדלות פלינים יקרים וזהו הודו ותפארתו‬ ‫מ״ש‪(**.‬והודם אפר פיא‪ :‬כל מה שמוזכר בכתבי האד״י כמד‬ ‫גפצא ברפב״ן דק האר״י מאד והרחיב הדברים יותר — ומלבד פהנ־ל ידוע פשויש נשמת רטט נשמת רםב״ן ז״ל‪ .‬וזלגו עיניו דסעות סדי דבח םרבו דיע[ חיבב רטט‬ ‫מאוד הספד דבינו בחיי שלמד בכל ליל שיק‪ .‬שמאמריו של סח״כ בדרושיו יש להם כולם כאחד יחם אל המזינה אשר סליה‬ ‫תסוב דרשתו‪ .‬וכה אמר פ־א לבנו מודדו הנה׳ק מקראקא זצ״ל‪ .‬וכחום השני ממשך הבחינה והרפיון אשר הוא יסוד הדרוש בכל בנין הדרוש מרישא עד‬ ‫גמירא•( ולפעמים לא בקל נראה זאת בהשקפה ראשונם לעין הקורא‪.‬ואפר לו דח״ס‪ .‬בפתיחתו למשנה תורה כשלמד הריב הנ״ל דל עם תלמידיו אסה‬ ‫רבי שלי <הח־ס> כשפתח התורה הי׳ אש אוכלת‪ .‬שנדפסו בפרעסבורנ שנר‪ .‬שיחתו של הנזדק בעל ישסח םשה‬ ‫זצ״ל סשודש נשמתו ונשסת הודם ואפר הח״ס בענותנותו‪ :‬בודאי טונתו לפי מאני אוהב ללמוד רמב״ן והוא אוהב ללמוד רםבים —ובפנקס עה׳ת‬ ‫משנת תקס״ז לפיק כתב רטנו הדדס בס״פ פנחס וזל״ק‪ :‬אהי׳ אשד אהי׳‪ .

‬‬ ‫אב‪ .‬והוציא כתב תעודה שקיבל סרבו החים לפני ארבעים שנה ויותר‪ .‬ועי׳ לקפן בדרשות לליל כל נדרי‪ .‬נכד של הניס דניאל פרופטיץ זצ״ל‪ .‬ששםע מפיק אביו זקיני‬ ‫בעהפח׳־ס דדבד סשה זצ־ל בשם אביו הנסהר׳־ז זצ״ל‪ .‬‬ ‫*> בליל ר״ה כשבא מביהכ״נ לביתו ושם חכו סליו במ׳׳ב תורניים ותלמידיו‪ .‬והרביעי׳ וגם הוא עדי אובד ובזה נסתמה נבואתו פכל״ק‪.‬סיים הראשינה‬ ‫ת מ ו ת‬ ‫מ ן‬ ‫פ‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫בסמיכת סתורה דף ניח מיד•‬ ‫א ר ן ר‬ ‫א ן י ר ן‬ ‫‪.‬‬ ‫סבתשאז נכתבה התורה בלשון יונית בימי תלמי המלך והיה חשך ג׳ ימים בפולס כשרפ או״חסייתק״ס‪.‬ניב דיר טט אכט — וסד‪ .‬ולא נסצא כתוב פפט ז״ל שנת תקיץ‪ .‬אסר איש הנ״ל למיח ז״ל‪ .‬‬ ‫י* ב ש ב ת הגדול׳ סגנון הדרשה כמו בשנת שובה הנ״ל‪ .‬ואסרתי היות שהזםן קצר לפסח סוכרח אני לישע‬ ‫א נא‬ ‫לסחר‪ .‬והיום אפי׳ טס םים‬ ‫לא אוכל לשתות אצל בני‪.‬וסיפר לפן״ח הרב דל‬ ‫שלפני שהינ בקשה אמ שהיתה אלםנה שיבוא לביתו‪ .‬‬ ‫‪.‬בבל זה היה לו‬ ‫לעורר יותר‪ .‬עיי לקמן בדרשות לשה״ג בריש ח״ב משנת תקנ״ד־נ״ח לפ״ק ד(‬ ‫‪1‬‬ ‫ז ל״ב בעומר לפני בני ת״ק שמעתתא ואגדה מענין הח״ק‪.‬וכן בכל פעם אח״כ שהיי חלוש לא שם לבו לחולשתו וצדיק‬ ‫באמנתו׳ יודה בברכת דבינו הנ״ל‪.‬ובק״ק פ״ב רק בדין אדר‪ .‬ם([‬ ‫ח> ד י ן‬ ‫א( וכן בכל חיי ותשובותיו הקפיד דבינו בזה‪ .‬ועוד ועור‪ .‬וברמ״א בשרע ארת סוסיי קל״ת ל‪0‬‬ ‫ל״ק של מרן בסי בלק משנת מקפ״ח לס״ק‪ :‬אחז״ל כל הנביאים סיימו רבריסם ברברים סוביס וכתומים‬ ‫חה‬ ‫ודבור אחרון של מרס״ה הי׳ תיבות אלו ויכחשו ארביך לך ואתה סל במותימו‬ ‫*( עי׳ מה שכתבתי לקמן‬ ‫י‬ ‫מ ו ת‬ ‫צ‬ ‫כ ס ש‬ ‫תדרוך)* — אמנם בלעם ד׳ נבואותיו‪ .‬וכשהניע לנבורות נחל ־‪ .‬על כן ססהד לסייס‪ .‬נס יש בזה עוד הדנש למבין עכל״ק‪.‬‬ ‫זז> בק״ק מאמערסדארף דרש לפני בני ח״ק בערי׳ח אדר וזיין אדר‪ .‬שהיה מנהגן לדרוש ביום הזה בכל שנה ושנה ותוכן הדרשה היה לשבר‬ ‫לבטת ישראל בתוכחתו על קרן התורה שנתסעט ועל האפת הנעדרת וט׳ ]ע״ש שהביא בהסבר ספה שנדפס לקסן בדחש ז׳ טבתתקע׳־נ לם״ק[‪.‬וכבר סארכמי בפנים בריש דרוש הראשון לזיין אב בחלק בי‪ .‬‬ ‫ואגב אעורר כי ידוע שסרן דל היה נברא דקפדנא כסו שהעיד על עצסו בשו״ת ח־ס חיו״ד דפי׳ שפיו ״כי נברא קפדנא אנא'‬ ‫]ועי״ בשו״ת דדם אהע״ז ח״א סוסי׳ ס׳ העתקתיו לעיל[‪ .‬ובאתי לקבל פני בנו‪ .‬בסוצאי שבה״נ וכבר הי׳ ססוך לפסח הלכתי להח״ש‪ .‬שאם מ היה מעודד סדי שנה בשנה בליל כל נדרי על שסירת היסוד‪ .‬ואחרי ש‪:‬׳ לי כתב הניל וקבלתי ברכתו ליוה אותי מעט אנח ואסר! איצקל אין פיהם )בעהמען( ברעננט א נרדם סייער ושנה‬ ‫דברים אלו עוהיפ‪ .‬ל״ע ובניו דאגו על חליו‪ .‬‬ ‫ה( ופדי דברי מהם אזכיר מיש לי ס״ד דגים אברהם סניל פאללאק שליט״א דבדקיק ביה שראה טיא דרוש לז׳ אב שהי׳‬ ‫הודי מחו׳ הנה״צ מהד״י נר״וו דל אבדקיק פאטםאד‪ .‬ה׳ או ו׳ דפים בפ׳ דב״ים משנת תקנ״ד לס״ק יקד פפז ותוכחה רבה על חטאת נעוריפ‪.‬והי׳ דרכו של מרן להתחיל בפתיחה באיזה ענין בש״ס עם דרוש אגדתא‪ .‬‬ ‫ג> בליל כל‪ .‬כן היה ריבו של רבינו ]ולרוב מעיז הפתיחה[״‬ ‫והוא מפ*י ש״ס ברבות ליא מ״א‪ .‬‬ ‫ז״ל שהאיש הזה האריך יסים קתב לסאה שנים‪ .‬‬‫ה ם ן‬ ‫ח ל ל‬ ‫ע ל‬ ‫ש ה ל ג ן ה ן‬ ‫ר ש ״ י‬ ‫ס‬ ‫ש ת ה‬ ‫ח ל ל י ם‬ ‫ן ר ם‬ ‫ו ה ש נ י ס‬ ‫י ש ר י ם‬ ‫וקילל עצמו בזה‪ .‬כשחי׳ פ״א עם אביו הנה״ק זצ׳ל במרחץ מ״ב‪ .‬עכ״ד‬ ‫ג( ותלסיח הנהיק ד׳ הלל ליש זציל בפםח שידי פשמל כלל י׳ סרט א׳ מתב‪ :‬ושמעתי מסורי הגאון בעל ח״ס זצלה״ה‬ ‫כשזכיתי ליצק מים על ידו ביסי בחרותי בדרשה של ח׳ טבת‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד( ואגב אספר פה מה ששמעת• סכבוד סויח הרב פהירשיא סופד דל‪ .‬ואח״כ בסוגי׳ שלמדו'‬ ‫מל שיש‪ .‬עי׳ לקמן בחיב בדרוש הספד על טהריז סרנליות זצ״ל‬ ‫מ־״ה ועתה וכוי עיש[‪ .‬ובמשך שהייתו עד בוא לחדרו של סוודז זצ״ל‪ .‬והלך ליםטר םרבו‪ .‬ובשנת תקש״ח כתב תסיד פיקיח לפיק‪] .‬א ל תדאגו יש לי מכתב פהי־ת״פ‬ ‫סופד שברבני באריכות יסים ושנים• גלל כן םיבטח אני עוד בשנים הרבה‪ .‬וכבוד סיד דגים אברד& סניל פאללאק שליטיא רבדקיק באניהאד כ' לי סד‪ .‬שאיזה שעות לפני פטירת דבינו זצ״ל גילה ס ח בסוד לזקיט הנד׳ד סרוסטיץ זציל‬ ‫]עיי בפי לב עברי בדיה ועתה ה׳ הדפ וכוי כאשד בא הנר״ד הניל לחדר הדדפ טוס פטירתו אמר‪ .‬‬ ‫ב( כיכ תלמידו בספרו לקוטי חבר ביח בתש חלק נ׳‪ .‬וכשו כן קפד םרן דל ב^רטי השנה‪ .‬ושוב הדרשה משולב עם מנין ־סוגי׳‪.‬סדבר שם שהדרשות שכתב םרן‬ ‫בזקנותו שכתובים בקיצור נדול ונשסטו ניף דברי התוכחות ושבח הנפטר‪ .‬וםקום אתי לפשר פה פה ששפעתי םשדח הנ״מ שלמה אלעועוידי סופר ז״ל‪ .1T‬‬ ‫והדרשות אלו כאש להבה נגד הרכבת התורה בחכמות חצוניות כאשר יראה הקורא בפנים ג( ואז הים‬ ‫דרכו גם להספיד הרבנים הנפטרים ז״ל‪. ‫סופרים‬ ‫מבוא ה ס פ ר‬ ‫פרית‬ ‫‪ 0‬סגנון סיום חדרוש‪.‬בא איש א׳‬ ‫שפו יצחק לבקר את םוח״ז הנה׳׳ק זצ״ל‪ .‬כשלמד הח״ס סס׳ חולין סשנת תקצדי״ק עד שנת תקציר לפ״ק שסיים בא״ח שבועות‬ ‫ואפי־ הודפ‪ :‬שממה־ ואץ מאוד לפטור מס׳ חולין‪ .‬ואפר לוע‪ .‬ואני צעיר ליסים הייתי ולא זכיתי לירד לסוף דעת‬ ‫רבי שלי‪ .‬ובריש ס׳‬ ‫הזכדון שלו כ׳‪ :‬והנה התלמידים אשר היו סוכנים לסעודת סצות סיום סס׳ נימין ולהתחיל פס׳ שדדטת חולין וכי׳ ונזרתי יזפ א׳ תענית קודם‬ ‫התחלת הססכתא כסבואר בסי חסידים להתעטת קודם לסוד חולק ויבסות‪ .‬וביום ר״ה דרש לסני תקיעת שוסר בביהכ״נ‪.‬בפרט סשנת ישור״ן לפיק וסשנת‬ ‫ונםלאיתי״ו לפ״ק ופשנת תקצינ לפיק־ פזת — וכתב לי הניס יצחק ווייס ניי חפ״ץ דק״ק ווערמי ששפע כיפ פהנ״פ דניאל ז״ל בעהפ״ם‬ ‫דן מדניאל ועוד‪ .‬ואגדה‬ ‫לרוב בקרא למען ירבו ימיכם ורגיל היה ג׳כ לסרש הססרי סל קרא הזה שסיים‪ .‬וכן הוא אומר‬ ‫ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‪ .‬דניאל איש חמודות[ שגילו לו מן השמים‬ ‫שלזאת יסודיו עצומים במיחוש עצירת השתן דיל‪ .‬ואמר לשניהם איזה דרוש‪ .‬‬ ‫נ> ש ב ת שובה‪ .‬‬ ‫ן ס ש ל י ש י מ‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫עתים הקבועים לדרשות של הטחבו זללה״ה‪.‬וסיפר חתנו של הרב הנ״ל לכםד פדח‬ ‫‪.‬‬ ‫ובודאי לדרשה זו כיון מתי־ הנה״צ הניל שכתב במכתב א ׳ שתח״י לסףח הרב זיל משנת תרוים לפיק‪ .‬ואז הספיר ג״כ‬ ‫הגדולים שנפטרו‪.‬וםשיטא שנשארתי שם‪ .‬אסר לו החים‪ :‬איצקל נאך סיין שבת הנחל דר‪£‬ה קענסט ד י ׳ ד ווענסאהרען‪ .‬נדרי — והיה מקפיד לעורר מפגימת בחות ב״ק ר״ל ב(‪.‬והספדים פל גדולים‪] .‬כי אין קץ להרתסקאות שעברו עליו מעת התחיל פפ׳ זו‪ .‬דאה‬ ‫ב כ ר ת ח״ס חאו־ח סי׳ קכ״ח סיופ התשובה‪ .‬‬ ‫ב ל ו ב לרשות של מרן תמצא ‪-‬לסיים בטוב״ או ״לסיים ברבר סוב״‪ .‬ואח״כ כותב ודל‪ :‬אולם מ״ש בילדותו מלא דברי תוכחה וסאדיך‬ ‫בשבת‬ .‬אשד לו החים‪ :‬איצקל פאר מיין שבת הגדול דרשה ווילפם ח א‬ ‫וועגפאהדען‪ .‬אני תלםיד של החים‬ ‫וקראו אותי איצסל פראנ‪ .‬אוסר ואדבר סיים הניל אז היתה עוד עיר סולדתי סלאה חכפים וסופדים‪ .‬להשואל הרב הפופלנ החרק ושטן מהו׳ ח ד צבי ורלן נ״י בלשת זה‪ :‬״והקצרתי בפובן וזד יסיו‬ ‫ושנותיו יאריך כנפשו ונפש אוהב עבדי ה׳ ושופדי תורתו״ והרב הנ־ל רד־צ ודלנר דר בקיק זודאוונא‪ .‬כי א ם‬ ‫או שנת תקי׳יף לפ״ק או םפידש תקצדי״ק לס״ק‪ .

‬רב‪ .‬וכן נעתק לפני כל‬ ‫דרוש רשימת מרן ככתוב בכי״ק‪ .‬בפרט בהנתבי קודש כבני מאה וארבעים שנה שלא היו מ ט ר ט ם‬ ‫וכמעט אכלם עש וסס‪ .‬עד שפקולו היה נראה שכל‬ ‫‪.‬קנ־־ז זק׳ן‪.‬שמעולם לא ר&יתי בתוך־ ספרי המוסר התעודדה כזה כפ‬ ‫שראיתי שם בדרשה זו סכי׳ק כשהי׳' בדרעזניץ עכ״ל‪ .‬בא בס״ד הכל מדוייק כמו שהם בט׳־ק[‪.‬וכן יסד רבינו בשירי קדש שלו בשיר לליל ש״ק חתם שמו בבית שני מ׳מכון שיבתו ה׳שגיח‪.‬וראיתי שד״ק כן‪ .‬ובאשר הורגלתי זה רבות בכניה ככי״ק דמינו‪ .‬קצה הק׳יץ‪ .‬לט כ ת ב ט״ל‪ .‬להראות כי מן השמים הסכימו‬ ‫על ידו‪ .‬מראין להם־ סימן טוב מה שלא עלה סל‬ ‫דעחם עכל״ה‪ .‬‬ ‫זהיר שלא לשנות סדר מאמרי הדרשוח‪ .‬םשום שע״י תוכחתו ודבריו הקחשיס היו כל השובעימ‬ ‫בסעט לעם נברא להיותם בדיה חדשה‪ .‬וגלל כן דקדקתי מאוד ענ כל אות ותיבה להוציא מהכי׳יק אף‬ ‫במקומות כמו בשולי גליוכות שדרכם להיות מטושטש‪ .‬כנון בדף לנ כתב נ״ל עיני‪ .‬שנזדמנו דיני שופר בס״‬ ‫השוה עם גמטרי׳ שלו‪ .‬‬ ‫ב ש ב ת שלפני‬ ‫מ(‬ ‫לחודש אלול יום סילוקו של רבו הרנ״א זי״פ*(‪.‬יכולתי‬ ‫ב״ה כזכות רבינו המחבר להוציא ולהעתיק כל התיבות שבקושי נראי׳ לטין‪.‬כי מאן שפון‬ ‫ומאן חשוב נהרשיא לעצמו כזאת במלאכת הקודש הזאת ברבר* רבינו ז״ל אשר רוה״ק הופיע בבית מדרשו‪ .‬מכתבים סהדדס שאסר לו רב נחל וסקובל‪ .‬ומאמר הראשון בכי״ק מתחיל‬ ‫בקרא מישי מים סיבים ה׳ ראה וגוי מימכון שיבשו ה׳שגיח אל כל יושבי הארץ‪ .‬כל ירא ה׳ באמת הי• לבו נשבר בקרבו לאמר מתי אזכה לאש נחלה וליראת אמת כזאת וכו עכ״ל‪.‬זכ׳ הרב הנ־ל שישנם תודי‬ ‫‪ .‬פז‪ .‬רב שלום‪.‬ני הכל עשה בכוונה מיד ה׳ עציו השכיל״ כי לא נמצא ״ודל״ ומנת ״והבן״‪ .‬‬ ‫איבריו ד א לדא נקשן‪ .‬‬ ‫]ולדאבוני בעשרה גליונות ראשונים שנלפסו בורען‪ .‬‬ ‫בךך‬ ‫‪0‬‬ ‫וזה דבר המלאכה אשר עשיתי בס״ד בספד הה״ הזה‪.‬‬ ‫ורבינו ז״ל בפצמו כותב לקמן בטנין הזכרת שמו פל ספרו בח״ב בדריש לז״ךאלול תק״ע לס״ק בד״ה הל‪ 4‬וכוי שכולם‬ ‫שכחו להבי־ ראי׳ ברורה מהקב״ה בפצמו שהתחיל הפשרת הדברות באנכי נופריקון אנא נפשי כתבת יהבת מ״ש‪.‬הנהיצ ר׳ הלל ליש ז־ל‪.‬אבל זולת פרט השנה הכל אות באות בכחבו‬ ‫וכלשונו של רבעו ז״ל‪[.‬כ״א להעתיק הדרשה כסדר הזה כמו שחברם היוצר דיינו‬ ‫ב>‬ ‫הייתי‬ ‫^ ז״ל בפנקסו‪ . ‫סופדים‬ ‫מבוא ה ס פ ר‬ ‫סרית‬ ‫סליחות בבהכ״נ צוקערמאנמל‪.‬ואפשר שכן הי׳ סקובל נם לדבינו החים זצ״ל‪ .‬שלדעתו כוונת םרן ז״ל בנקודות האלו היה עפם־ש בם׳ דנל םחנה אפרים בסוף ס׳ ויהי ד״ה‬ ‫נפתלי ובו' בשם זקנו הבעש״ט זצ״ל כי סוד כל התורה כולה בסוד מנשה ואפרים וסנשה הוא סוד הקו ואפרים הוא בסוד הנקודה יהוא‬ ‫בדרך ציור כזה ‪ •I‬עש״ה‪ .‬הנ״ס אשד אנשיל ווייס נ״י אבדק״ק סילאדי נאחםאלו‪ .‬וכמעט‬ ‫אי אפשר בגדר ט‪3‬ע אנושי כל מה שפעל ועשה רנינו ז״ל יתורחו ועבודחו אם לא דמן השמים זכו לי׳ — וכל‬ ‫מה לאפשר הייתי נזהר להדפיס גם הקרס המפסיקים בין התיבות כמו שהוא בכי״ק‪ .‬‬ ‫קסו עתה אקו״ם או קו״ם בתולת ישראל‪ .‬קלה קהיל‪ .‬עכ״ד‪.‬מ״מ נפל האמת באמת‪ .‬אבל מד^‬ ‫מ׳ ואילך שהגהתי אני בטצמי כל גליו! מביהד״פ ונתתי עיני ולבי על כל‪ .‬וראוים לכל זמן — כאשר יראה הקורא‬ ‫שהדרשות הנפלאים שדרש מרן לפני מאה שוה‪ .‬‬ ‫הק׳ סדרתי והתחלתי בדרשות ומאמרים מראשית שנה מראש השנה ואילך‪] .‬כי הרבה פעמים כתב מרן בעצמו‬ ‫פרט השנה‪ .‬ומי ששמע ברכתו על התורה בשמחה ובאימה וברתת מפחד הדר נאונו‪ .‬אז הצגתי תיבה הלזו בני שני חצאי‬ ‫מרובע״ אבל זולת זה חם הוספתי תיבה אחת הצגתי בין שני חצאי מרובע‪ .‬קפח פ ק ד קץ קיץ משיה‪ .‬קצד צדיק‪ .‬חם כי מצאתים נפי הבנתי הפעוטה מתאימים לרוקמם לאחד מן הדרושים‪ .‬שמורה שצריך הבנה ושימת‬ ‫נב להפנין‪ .‬לא זכיתי להתפלל בכל השנה בתבניתה ובדמותה‪ .‬רק פרט השנה בריש הדרוש לרוב הצגתי אני‪ .‬גלל כן באו המון קוים שלא במקום הראוי או חסרים לגמרי‪ .‬ומעין זה ב׳ שם בהנהגת ציצ שבת בחוציא ג׳ אות י״ז מה שנפל במקרה הלכו׳ ד״א בטא״ה בסימן‬ ‫ר״מ ע״ש[‪.‬רק לעתים רחוקים*(‪.‬‬ ‫ושמחתי בראותי בסידור יעב״ן בךנ^‪-‬תקיפת שופר וזל״ה‪ :‬דבר נפלא קרה בטא׳׳ח בסימניו‪ .‬‬ ‫ואנבאזכיר עוד םהדפיס בפנקסאותיו שסמן רבינו‪ .‬גמלתי ויגפתי וכ״פ עי׳י כלי זכוכית מגדל האותיות‪ .‬קנה קנ״ה חכמה‪ .‬הנה דרכו של דבינו דל בכל‬ ‫כתבי ‪ ehp‬שלו בסוף כל מאמר לעשות בסוף המאמר קו ונקודה כזה — וכן במכתביו דקחשים וכדומה‪ .‬קפד נך‪-‬ם‪.‬וחבל שנאבדה‪] .‬ובכלל צריכים להיות _ מתון מאור‬ ‫בהעתקת כתבי מרן מימיו אחרונים שכתבם בחפזון נמרץ‪ .‬ורבינו אוצר בלום‬ ‫כבר‬ ‫‪o‬‬ ‫לתורה להלכות ולהגלות וכל הררי התורה היו פתוחים לפניו וכדרכו מאהבת הקיצור לא חש לציונים‬ ‫להמשיך הלבבות כסו שראיתי בדרשה א׳ שלפני והיא על חטאת נעורים דיל‪ .‬‬ ‫*( במנהני חי־מ בשירת משה )םאטמאר תדס׳יח לפיק( בסופו מוזכר מ״ש בס׳ מא״ד תלמידו של מדן‪ .‬דאשז כתם פיז‪ .‬ופתח דברי החבור הזה יאירו בכפל בשמו‬ ‫הקדוש של רבינו המחבר‪ .‬‬ ‫*( אגב ארשום פה םיש לסו׳ח זיל‪ .‬ומבלי לנוון מתחיל סס״‬ ‫הספל‬ ‫הק׳ במאמרים נר״ה משנת תק״ס שהם הראשונים מהכ״י שתח״י‪ .‬לפי שעשה חבורו לש״ש״ וכל העוסקים במלאכת שמים לשמה‪ .‬קלו קו״ל ששון‪ .‬‬ ‫גדרתי ב ע ד וחק שמתי לי לבלתי הוסיף על לשון רבינו ז״ל אפילו אות אי! ]חון במקום שהיה‬ ‫ג>‬‫מראש‬ ‫נראה בעליל שנשארה התיבה בקולמסח דרכינו ורצה לכתבה‪ .‬קנח ספט‬ ‫נקיח לעבוד א ת די‪ .‬‬ ‫בקיצור כל הגה כפלטסו קולמסו הקדושה׳ אשר לעולם נצבים חיים וקיימים‪ .‬אשר מפאת רחוק מקום ומהירת הדפוס ושאר שבות לא עשיתי‬ ‫הגהה )קאררעקטור( קודם גמר הדפוס‪ .‬ושלא להפריד בין הדביקים ח״ו להחליף ולהמיר להשמיט או להוסיף בתוך הדרוש׳ מאמרים‬ ‫אשר הוצגו לבינה בכי״ק‪ .‬הם כאלו כתבס ודרשם רבינו ז״ל לדורות החיים כעת — נעתק‬ ‫ממני בהקפדה גדולה שיבוא כל מאמר וכצ דרוש בעתו וזמנו שיצא מפי מרן ז״ל ורשמו בכי״ק‪] .‬ואפס״י״שלא נתכוין המחבר לכך‪ .‬קיב יביק‪ .‬לכן אף במקום שלא נרכס הצגתי‪ .‬‬ ‫הארכתי לעיל שרבינו המחבר זצ״ל רשם על פנקשאותיו הקלושים הכל בקיצור נמרץ‪ .‬‬ .‬או הטרומי בהערה מיוחדת כהגליון[‬ ‫כי ה׳ נתן לו לשון למו־יס כמו גדולי הרחשונים ז״ל‪ .‬קלח חליק ה׳ עמו‪ .‬ועי׳ לקמן בח״א בדרוש שובבים תקנ״ד לפיק[‪.‬‬ ‫ודל שם בחיר כלל י • פרט אי‪ :‬ודכידנא תפלות מערב שהתפללתי בז׳ אב וכ״ז אלול וחי ט ב ת אחד הדרשה של אנחת מוהר שאמד מורי‬ ‫הגאון זללה״ה בביהכ׳נ הנחלה‪ .

.‬כי פרבינו המחבר דק שני מקופות יש עד דף ס׳ בין חצי עגולים‪ .‬ובודאי שנחלקו לשתים בשעת העתקה לדפוס ופתחלה נדפס שרת דוס אהע״ז‪ .‬‬ ‫ואסבתס ויראתם של אבותיו ורבותיו מול רבינו״ ירושה סם לו מסופים בתוכו! קרא ושנה הרבה ונהירין לי״ שבילי‬ ‫לחיי וכתבי הח׳״ש‪ .‬אבל גם פעמים‬ ‫רבות הנחתיו כמו שהכי׳ מרן זי״פ‪.‬ובכלל אחרי ספירת מרח הרב דל״ לאםמלסתי המרותי עד שהצעתי‬ ‫לסני ש״ח מביני דבר״ ובראשם הכי נכבד מ״ד הג״מ אברהם סג״ל פאללאק שליס׳יא רבדק״ק באניהחד״ ענף סן‬ ‫אבות סקדושים כ׳׳ק אביו זקני הג״מ משה סג״ל סאללאק זצ״ל אברק״ק באניהאד״ בן זקני הגימ יצחק זסקל סג״ל‬ ‫זצ״ל תלמיד מובהק ובן משק בית מרבינו המחבר זצ״ל״ אשר זכרון וחיי רבינו הח״ס לא מש מפיהם כל סימים‪.‬אולם על זאת אעורר‪ .‬וכל הפותח םספר סגדול והקדוש הזה‪ .‬נפ כבר כתבתי לעל שלא עשיתי בעצפי הקארדעקטור םנליונות אלו‪ .‬זולת זה לא‪ .‬והנם תקנתי ככתוב לפנינו‪ .‬הי׳ לאחד ולחבר חי׳ שיש להם שייכות זע״ז‪ .‬אשר פי״ז מוגן יותר מומו‬ ‫לבינו•( ולפממים באיזה מקומות שהמאמר צריך לאתה ביאור״ כתבתי םנלס״ד *בשסר יוסף* אי לזאת קבעתי לי שס‬ ‫וס‪ .‬‬ ‫לדוגמא מי לקמן בסמיכת םתורם אופן כ״ל‪ .‬כי כל מה שהממתי בדברי רבינו המחבר‪ .‬‬ ‫בידם עם׳ס חולין ר״ם נה״נ‪ :‬יתר דברי אנדה זו מבוארים אצליט בתיי תורה שלנו קחנו משם‪ .‬ולחנמא‪ .‬ובםחיכ הפניה לא כיון יפה‪ .‬הלא בודאי כוונת הודם ע ל ש״ס תענית ומפורש ‪p‬‬ ‫לקסן ביברי הת׳׳ס בת״ב דף שע״ט עינ ד״ה עוד ובו׳ כפיש‪.‬ושם בדף ם*ז ע״א נעתק קונטרס שלם מהי•‬ ‫סוניות‪ 0 .‬ובשו״ת מ!ס חחףמ‬ ‫סי״ מ״ג כותב‪ :‬אחר כותבי זאת בדקתי ובינותי בסי ישן נושן כתיבת יד סל מדרש רבה מססר רקרא ואילך לא‬ ‫מדע לי ממי מהגאונים וכוי״ ]ועי׳ בנורת ח״ס חיו״ד סימן שי״ח ד״ה ובמס׳ וכוי כתב‪ :‬ובדקתי במרדכי ישן כתוב‬ ‫‪.‬ובדף כ״נ סוף עמוד נ׳ )לשון‬ ‫זה וכוי(‪ .‬עבדו המדפיסים על חק אשד שמתי‪ .‬וכן הזוהר ומ״ן‪ .‬ואל תתמה מ״ש הודם בחאדח סי׳ קצ״ז שלא יצא‬ ‫םפ״ק של רבותיו שם ס׳ ה!והר בשום דרוש ותל״י לא זזה ידי מתוך ידם וכו׳ ודאי ברבים אפשר שלא יצא מפורש מפי מדן‪ .‬‬ ‫)י הפסוקים מתנ״ך לרוב הביאם מרן ז״ל בשינויים‪] .‬‬ ‫אף אם לא נקוב צשס ״שמר יוסף״ — וגם סימנא מלתא״ בל ציוני מאחז״ל ומדרשים וכדומה הבאים‬ ‫במוך חצאי מרובע כזו ] [‪ .‬‬ ‫הבל הוא לשונו הזהב של רבינו הח״ס זצ׳׳ל‪ .‬כתב לו אח״מ והשנית‬ ‫וכו׳ זו קשה סן הראשונה ]כלוסר משאלתו הראשונה[‪ .‬וכן בחי״ ח״מ עמ״ס כתובות רף הספר ל״ז עי*‬ ‫ועוד ועוד‪ .‬כי כן גילה דבינו דע״ק הרבה מעסים‪ ..‬וכן לקטן רף ר״ו ע״א‬ ‫‪ tri‬אשד וכו׳ ועס״ש לקסן דף קנ״ז ע׳׳א ד׳׳ה ליישב וכו׳ בהסנר מרובע‪ .‬הוא בשולי העמוד תחת הקו‪.‬וזכות רבינו הח״ס יעמוד לכבוד מ״ד הרב שלינףא עד זקנה ושיבס להגדיל תורה ולהאדירם‪ .‬ובילקוט שה״ש א׳ כי טובים דודיך מיין דברי תורה‬ ‫קדוביס הם זה לזה כפה דאת אטד או חדו או בן דודו ינאלנו — ואגב אעורר סנח־צות הציון‪ .‬שני דברים•[ שאיני נבנם אליהם ברצוני כלל[ ואחד שכתב ל ו הוזים על שאלתו הראשונה במינקת חבת‪ .‬רשבע רב עונג בזרעו וז״ז סר עולם אמן‪.‬אבל בםעיז‬ ‫הקדושים רבות םאוד מוזכר בפירוש הזוהר‪.‬א( מדם ודו‬ ‫בחי׳ ריפ השוכר ד״ה והנה תום׳ וכוי בםה־ד כתב‪ :‬ועיין תשובתי סצוה להעתיק לבא.‬בדף כיא עמוד ד׳ שורה כת‪ .‬ומעולם לא הבנתי לשח זה‪.‬ואשר לא זכיתי למצוא אותם גם אמרי םיגיעם וסמסוש‪ .‬כאן‪p .‬ולסגומ‬ ‫בתוה״ק ובתורת ח״ס מתוך נחת ורוב כל‪ .‬‬ ‫ואמרי‬ .‬׳סי דומם בעיניו כאלו םסצם‬ ‫כי״ק מונח לפניו‪.‬ומכנס לספמס רק‬ ‫בשם ״אחז״ל״ או ״מדרש רשב״י״*(‪ .‬מל הכל שממי בעזס״י מין בוחנת יגמתי דרשתי וחקרתי גשקילם רבםכםייליפמי‬ ‫וציינתי בתוך מצאי ״מרובס״ המקור‪ .‬‬ ‫*( וכסעט לחוב שויתי עלי להעתיק דבריו הקדושים סםקום אחד‪ .‬ועוד ושד‪ . ‫םופרימ‬ ‫מבוא הספד‬ ‫מרית‬ ‫באלפי מחז״ל ומדרשים שהבימ״ וכמב רק סמס‪.‬עי׳ ברמ״פ במאמר סנפשח״ג״ ובמבוא לירושנמי וויננא‬ ‫‪1‬‬ ‫תרפ״ב לס׳׳ק ע״ד השינוים בירושלמי בלשו! המקראות[‪ .‬או אם לא מצאתי מכוון בש״ס ומדרשי׳ כמו שםביא מרן״ ציינתי סמקום וכתבתי ‪-‬מ״ש* — ואבקש‬ ‫לעיין בחלק א׳ בדרוש לשבת שובה משנת תקס״א לס״ק דף י״ס ממור ב׳״ או לדוגמא בדף ק״ו סוף סמור ג׳ ודף‬ ‫רמים סוף ממור ב׳ וכהנה וכהנה שא״א לפורס״ יראה הקורא רלין סל כל תורת רבעו ז״ל שצריך מיק וםמבוממ‬ ‫רב״ ובודאי נמצא באיזה מקום דרש מדל כזס״ ורק ממני םדל נמלם המקור‪ .‬לכן הנני להת־יע‬ ‫פה‪ .‬כומב מרן סתם! וציינמי שםוא ברבם בראשימ סייס וסוד שסמים רבומ|•‬ ‫גם דברי רמב״ן וחובת הלבבות םשגורים גסי קדשו״ סביא סתם בלי מקורן‪ .‬ואדדכ‬ ‫חת• ם וחסר הציון מב׳ המקומות הניל[‬ ‫*( משאיכ הבא בתוך חצאי לבנה כזה ) ( הוא מרבינו המחבר‪ .מובאים בספרי קדמונים‪] .‬‬ ‫ז( ואחרי תשומת לב עוד לכלל זה‪ .‬וגלל בן תפצא לםעפיפ כפו בדף ה׳ פוף ע״א‬ ‫העדה קצרה בשם ״הםניה״ וכן בדף ו׳ סוף עינ ניב בשפ *הפניה״ ובקף י״א שלהי עמוד נ׳ המתחיל ברש״י שפ זכו׳ חפר שפ ״הפניה״ אבל נ&‬ ‫זה לא ממני הוא‪ .‬והוא‪ .‬בת״ס בחיי‬ ‫עם״ס ב״ב רף ט׳ ע׳־א דייה הלא פרוס וכוי‪ :‬הארכתי בזה בדברי אנדה והרוצה יעתיקפ כאן‪ .‬כתבתי לספמים מליון‬ ‫ספרם קצרה‪ .‬וסי סוד בסוף סססר גח״ר‬ ‫וח״ב בסשלמת הציונים למחדל[‬ ‫ה> ל מ ט ה בהגליון״ נסמן סל סרוב בשם ״שסר יוסף‪ /‬הצגתי הרפיונות אשר ציץ םליהם רבינו המחבר זצ‪-‬ל‬ ‫שרשמס במקום אחר בחי׳״ וכן מה שמצאתי לפיד בהמון כתבי קודש או בחיי מ״ס הנדפסים שיש‬ ‫לסם חבור וקשר לרפיון פלוני או פלוני״ העתקתי או ־ציינתי פ‪:‬״ס לתשובות וחיי ח״ש‪ . עפ מ״ש בחי׳ פ׳׳ק דדזולין וכו׳ וכד‪ c .‬ובהעתקה ש ם _ וכן הוא בשוית ח״ס אהע״ז הנ״ל כותב הח׳׳ם‪ :‬והזקקתני להשיבך לםל דבר‬ ‫]ובהעתקת ‪.‬זו קשה סן הראשונה• וכוי‪ .‬ביארתי בקונטרסי וטוב להעתיקו‪.‬אשדל״ ומו לא‪] .‬‬ ‫*( לדונסא עי׳ לקמן דף צ״ז שעיא כ׳ סתם *פירשו חדל• ושם לקמן בדף קט״ז עיב גבר הזכיר הזוהיי‪ .‬ממתה במקום שלא נרשם בפנים בריש םדרוש שאינו מעצ‪ 6‬כי״ק*‬ ‫‪.‬עד שלפני שנה בא לידי תעתק תשובה הלזו מתלמיד אחד וראיתי שהעתיק ש ם בראשונה התשובה הנדפסת לתלמיד החביב‬ ‫די שלום בשרת ח״ס אהע״ז ח״א סי׳ קל׳׳ז‪] .‬בחי׳ ח״ס עס׳יס נדרים ספ״נ עיש ושם בד״פ השותפין םד״ה אלא‪ :‬ועוד חי׳ הרבה ומי‪ .‬כי אני ציינתי בפנים תענית י״א ע״ב‪ .‬סם גס כן ממני *(‪ .‬להדפיס הציונים שלי חקא בין שני חצאי מרובע‪ .‬‬ ‫על קלף משנת גפן לפיק[״ וכמו כן ישנם הרבה מדרשים *.‬מדצ* צא גמצא״ וםוא מדרש ופלומה״‬ ‫‪.‬כי אמ עשו לרוב שני חצאי עגולים‪ .‬כי מקף ב׳ עד דף מ׳ נשנדפפ בווי*ן>‬ ‫‪.‬ולא החלמתי ח״ו שרק כך כוונת מרן‪ .‬מלבד שתיבת ״שער״ גמסרי׳ נפתלי״ ויזכר שמי ״יוסף נפתלי״ לסוב״ גם בי מה שכתבתי סס רק םשסרו״מ לסי‬ ‫קס דעתי‪ .‬וכ״ם אפיי לשון ‪.‬נראה בעליל שרצון דבינו‪.‬זו קשה מן‬ ‫הראשונה‪ .‬דאה בשו״ת ח״ס הדס השי׳ קס״ד כתיב ש מ‬ ‫מנין קבלת פרס הרבנים ולקבל עליך עול הצימר ולקבל פרס סירס ‪.‬וגם כי לרבינו דיל סי׳ לו הרבם כמבי‬ ‫יל כידוע״ כמו ססיקתא זוסרמא סל שה״ש ומגילת אסתר שהבאתי לקמן בדף רס״ו סמור די‪ .

‬וידומ מ״ש פטרת משפחתה מהרשש״ך ז״ל בהקדמתו‬ ‫לספרו ‪ .‬כי הוצאת הדפוס רבה בעתים הללו‪ .‬וזאת אשר דבר להם אביהם‪ :‬ויהי רצון מלפניך נותן‬ ‫התורה ית״ש שלא ייבש המעין ולא יקצץ האילן סרי סן חי וקים אמן ואמן‪.‬הימה לסוכה‬ ‫בשנת מרס״ג לס״ק‪ .‬וחסדי ה׳ אזכיר‬ ‫מהלות ם׳ כסל כל אשר גמלני כסי׳ רבינו דל לקמן בדרוש ז״ך אלול תקס״ב לפ״ק‪ .‬יראתי ג״כ שבאם אפסיק מעבודתי מתה אשר כל מעייל בס‪ .‬‬ ‫כתבתי וחתמתי סס ק״ק ססרסטס סלך בוקאורנא יום ד ט״ז תמוז לסדר ולס״ק ויאמר משה אל בנ״י‬ ‫הק״ יוסף נ פ ת ל י שטערץ‬ ‫חתן ביב של הנמכר ד״ע‪.‬‬ ‫א נ י סרס אכלה לדבר״ אפרוש כפי לפני שוכן שמים שיואל נא ברוב רחמיו וחסדיו להשפיע רב ברכות על אבותי‬ ‫היקרים ה״ה כבוד אאמ״ו הג״מ אשר המכונה אנשיל שטערן נ״י ואמי מורתי הצנועה הכבודה א״ח מרת‬ ‫אסתר מחיי בת כ״ק זקני הג׳־מ ד׳ משם סנ׳׳ל סאללאק זצ״ל אבדק״ק באניהאד במהמח״ס וידבר משה ותקון משה‬ ‫וכר )אילאק יוגאסל׳(‪ .‬כי זה תסד גדול שאתר כל הטובות זוכה אדם לבוא שפרי׳ בתודה ותהלם‪.‬והתחיל בסקודת כבול מרח הג״מ שלמה אלכסנדרי סוהר ז״ל במצוה רבה הלזו להדפיס‬ ‫םלרשומ ח״ס אלו שם בווימן‪ .‬פד כי יבא שילה ויקבן נשזרים‪ .‬יראו עיניה וישמח לבה ותשכפ פונג מכל‬ ‫צאצאיי דור ישרים‪ .‬ואז קבלתי עלי אס יהי״ ה׳ עמדי וירסאני‪ .‬נחליתי‬ ‫ל״ס! סל שבשנת תרפ״ו לם״ק ביום ג׳ ס״ מקכ ט״ז לחודש מנ״א נצטרכתי לנתוח קשה )אפפראסיאן(‪ .‬זכות סמצוה ״מסמחחיל בדבר הוא העיקר״ כססיקתא זוסרתא שמות נרו• יסמוד לו‬ ‫לראות בדם וב״ב מוסקים בתורה ומצות מתוך נחת והרחבה אט״ר — ובפרה בסוף הקיץ חרפ״ג לס״ק נחלה כבול‬ ‫מרח סרב ז״ל רסי מליו חזק מאוד כל החורף וי״נ ביום ג׳ כ״ה ניסן תרפ״ד לס״ק‪ .‬אולם כאשר כבר הייתי באמצע העבודה‪ .‬ומרוב צמרי נהייתי ונתליתי ותש‬ ‫כחי ל״ע‪ .‬ואני זאת בריתי אותם אמר ה׳ רוחי אשר סליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מסיך‬ ‫ומסי זרסך ומסי זרס זרפך אמר הי מפתה ופד פולס״ ונזכה במהרה לראות בגנין היכל ואולם‪ .‬אמן ואמן‪.‬כשם שזבני הי״ת להיות שליח לדבר הגדול הזם‬ ‫לזכות את הרבים בתורת משה אשכול הכופר‪ .‬ותקח מרים את הטוב בידה עמו״ש‪ .‬כן יזכיני להיות שליש לגמור בקרוב הספר ״מכתב סופר״‪.‬‬ ‫יחברך שמו םגדול ואל יעזבני ואל ימשני לנצח‪ .‬שמה שאדם זוכה להזכיר תהלות‬ ‫ס׳ הוא מתר מעל בל אשר גמלנו טובות‪ .‬להודות פל הפבר ולהתפלל סל הסתיר‪ .‬שוב תוכבד העבודה עלי‪.‬עזרי וסעד שאוכל לעסוק בתוה״ק‪ .‬והיות שמשרה גליונוא מדרשות ח״ס כבר היו במולם‪ .‬ואשר מהם זכה עור מרח הרב דל‬ ‫לראות נליח השמיני[ — אסס״כ למלאות רצון מרח הרב ז״ל אשר על מרש דוי ננח מאוד שלא זכה להרל ספרא‬ ‫לאביו םגס״ק זצ״ל‪ #‬התחלתי בתוך שנת ספירתו בהדססת החיבור הק׳ *מכתב סוסר״ ב׳ חלקים ממוס״ז הגה״מ מקראקא‬ ‫וצ״ל״ ורסאות הים הסבורה הלזו ולכל בשרי מרפא‪ .‬יזכינו ה׳ לשבת שקט ושאנן לאורך ימים ושנים‪.‬‬ .‬‬ ‫באהל תבורך חמותי הצנועה א״ת מטרת במלה מרת הינדא תחיי‪ .‬אשר ייתלו לקראת חידושי תורתו בצמאון׳ ואחרי כן אזכה מור להרל חיי חיס‬ ‫בם׳ כרכים סל סתורה! וגס השמעתתא סוגיות וחירד ועוד להוציאם אורה — וזכותם של המחברים מוח״ז זצ״ל‬ ‫יממח לי שאזכה לסבור ה׳ ולהבין ולהשכיל בתוה׳׳ק מתוך בריות גופא והרחבה ולהיות ממזכי רבים מד זקנה ושיבה!‬ ‫ייקרים בי מקרא שכתוב‪ .‬פל אשר הטיבה ממדי שאוכל להגות בתורת ה׳ באין מפריע‪ .‬זכרם‬ ‫לס אלקי לטובה להאריך ימיה בסוב ובנעימים בריאה ושלמה מרוב כל‪ .‬‬ ‫לחתימה מסין פתיחה‪ .‬אמן‪.‬אמרתי בלבי אשלים מוד בזמן‬ ‫קצר מד כ״ה‪-‬ל׳ גליונות להיות כרך מסוים מעט גס בכמות‪ .‬ראיתי שרברי‬ ‫מורה קרובים הס זה לזה‪ .‬ט ס הישופות׳י בקרא להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא‪ .‬ובסוד שםים םסולם קצמ שמס ממלחמת הסולם• בא ר׳ מקיבא ה״ה כבוד גיסי הג״מ‬ ‫עקיבא סומר נ״י סדר בורק‪ .‬לא אשקוט עד אגמור‬ ‫אתם חיבור מחיבורןם הק׳ הנ״ל‪ .‬וגס מלבד שלא אצא ידח מול חותני המנוח הג״מ שלמה אלכסנדרי סופר ז״ל שרצונו היי‬ ‫להרל כל הדרשות בס״א‪ .‬‬ ‫נלל בן מוטב יותר להדפיס כל הדרשות וכל המאמרים לרגלים ולמועדים שונים ויצא לאור פכ״פ במקצוע הלזה ״חתם‬ ‫סוםר השלם״ — וסל ידי השתדלותו של כבוד גיסי הג״מ בנימין דוב סופר ניי לפורר כבוד קרובי• ומחו׳ נ״י לקוח‬ ‫חלק בהמצוה‪ .‬אמנם אחרי שנרססו גליונות מופטים מספר הק׳ ה<דל‪ .‬יברכם הי בברכה משולשת וינובו בזקנה ושיבה טובה בשמחות וששונים בזרעם וז״ז עד בלי ירח אמן‪.‬‬ ‫ונשים במאי זכיין באתנרי גברייהו בי רבנן וכוי גלל כן מן הראוי להזכיר לטובה ולכרכה זוגתי א״ח חכמת לב‬ ‫מרת דיזל תתי׳‪ .‬ונפסקה סבודמ סהדססה אחרי ככלות פשרה גליונות שנדפסו בווימן‪] . ‫סופדים‬ ‫מבוא הספר‬ ‫מרית‬ ‫ואחרי שמרני סיימ למשוך כשכם סופר מד כס« אודיס סוד! כי התפלת הסוססה מספר םזס‪ .‬פזר לנו הי״ת להו״ל ספר הגדול והקדוש הזה‪.‬ואני תסלס‬ ‫שיקויים בנו הברכה אשר ברך רטנו המחבר את זרעו‪ .‬‬ ‫ולראות שמחות רבות בבתנו הסלמה היקרס מרים תחיי לאיירט‪ .‬‬ ‫מבן רגינו המחבר ר׳ שמעון הגאון‪ .‬בת נדיב ושוע מוקיר רבנן אשר זכס‬ ‫לחתנין רבנן הג״מ משה וואקס ז״ל‪ .

‬‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫ב־ד אני נאסף אל עפי‬ ‫עז‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫©כל מלאכתו אשר ברא אלקיס‬ ‫א‬ ‫ג אכל כבד זה לסצריפ ונו׳‬ ‫עח‬ ‫ואוסר אד טרוף טורף ונוםר‬ ‫ב‬ ‫נז‬ ‫לעשות‬ ‫ויראו אתי יוסף כי פת אביהנש‬ ‫ועתה אל תעצבו ונוי בי למחיה‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫אלה תולדות השמים והארץ ונו׳‬ ‫ד‬ ‫עא‬ ‫ב ונו׳ התחת אלקים אני‬ ‫פז‬ ‫שלתגי אלקיט לפגיכפ ונו׳‬ ‫ואיבה אשית ונד ואתה תשופנו‬ ‫ד‬ ‫פט‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫פח‬ ‫‪//‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫קצז‬ ‫עקב‬ ‫ד‬ ‫צו‬ ‫‪II‬‬ ‫וישיסני לאב לפרעה ונו׳ וםושל‬ ‫דאפד ה׳ הן הארס ונו• ואכל‬ ‫שמות *(‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫בכל ארץ סצרים‬ ‫ב‬ ‫ם‬ ‫וחי לעולם‬ ‫א‬ ‫קי‬ ‫ב‬ ‫צד‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫דאסד וטי ב ש ם הוא בשד וט׳‬ ‫ואלה שסות בנ״י ונו׳‬ ‫ד‬ ‫פו‬ ‫והנה עיניכם דואות ונו׳ כי פי ונו׳‬ ‫ד‬ ‫יז‬ ‫דדאה׳פירבה רעת האדם בארץ‬ ‫וימת יוסף וני׳ ובני ישראל פיו‬ ‫ב‬ ‫קי‬ ‫ונוי ויעצמו בפאוד פאוד‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫נח‬ ‫ד‬ ‫קלג‬ ‫ותצפנהו שלשה ירחים‬ ‫א‬ ‫קג‬ ‫ואתנה לכם ונוי ואבלו את חלב ונוי‬ ‫א‬ ‫ק‬ ‫‪ mt‬ודברים אחדים‬ ‫שפה‬ ‫נ‬ ‫קמט‬ ‫א‬ ‫פב‬ ‫ועינכם אל תחום על כליכם‬ ‫קכז‬ ‫‪//‬‬ ‫ותתצב אחותו סרחוק וגו׳‬ ‫א‬ ‫צדי‪.‬‬ ‫ויסול על צוארי בניסין‬ ‫נ‬ ‫ל‬ ‫צדקה‬ ‫לדלג‪./‬‬ ‫‪?-‬ץ‬ ‫ב‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫צנ‬ ‫המלאך הנואל אותי וט׳‬ ‫א‬ ‫סז‬ ‫והנה שבע שיבליט וטי‬ ‫קלא‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫בך יברך ישראל לאמור ונו־‬ ‫א‬ ‫םה‬ ‫וליוסף יולד שני בנים‬ ‫*( ה נ נ י מציין כא! מפרשיות‬ ‫כ‬ ‫צ‬ ‫ואני נתתי לך שכם אחד ונו׳‬ ‫נ‬ ‫צד‬ ‫דרא יעקב כי יש שבד במצרים ונר‬ ‫נ ש‪1‬נני״ס ת׳׳ת רר‪ . ‫מפתחות הפסוקים לדרשות חת״ם סופר‬ ‫חלה ראשון‬ ‫דף‬ ‫!=‪a‬‬ ‫דף‬ ‫‪4‬‬ ‫ח*‬ ‫נ‬ ‫‪X‬‬ ‫ד יהודה אתה זנו׳ ידך בעורף ונו׳‬ ‫צט‬ ‫הננו עבדים לאדוני וטי‬ ‫בראשית‬ ‫ד‬ ‫שד‬ ‫לא ישור שבם מיהודה ונו׳‬ ‫ויגש‬ ‫ב‬ ‫קנז‬ ‫בראשית ברא אלקיס וטי‬ ‫א‬ ‫עו‬ ‫א אוסרי לגפן עירה וגוי‬ ‫פב‬ ‫דגש אליו יהודה ויאמר וגו׳‬ ‫אד״י לא הי׳ צריך להתחיל זבו׳‬ ‫נ‬ ‫ענ‬ ‫חכלילי עיניפ סיין ונו׳‬ ‫]על פסוק זה תמצא סשם ולהלן‬ ‫ד‬ ‫נז‬ ‫)רש״י(‬ ‫כ‬ ‫קי‬ ‫יששכר חפור נרפ ונו׳‬ ‫בדרשות לח׳ טבת בפי דנש[‬ ‫]זולת הנ״ל תפצא על פסוק זה‬ ‫נ‬ ‫פד‬ ‫‪1‬‬ ‫ד בן פורת יוסף ונו‬ ‫עו‬ ‫ר ל ד זקונים קטן‬ ‫מן דף נ־ו ע׳נ עד דף ס׳ ע״ד[‪.‬‬ ‫ד‬ ‫פה‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫ה׳ יםלוך לעלם ועד‬ ‫וישראל אהב את מסף מכל בניו‬ ‫ד‬ ‫ויורהו דז׳ עץ ונו׳‬ ‫ד‬ ‫פה‬ ‫דהרבו יםי ישראל לפות וטי‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫עט‬ ‫תו׳ כתונת פסים‬ ‫א‬ ‫קצז‬ ‫‪II‬‬ ‫נ‬ ‫פט‬ ‫ד‬ ‫םנ‬ ‫ונראה סה יהיו חלומותיו‬ ‫ב‬ ‫קמו‬ ‫נ והיה אם שסוע ונו׳ כי אגיה׳ רופאיך‬ ‫קג‬ ‫אס נא סצאתי חן בעיניך ונו׳‬ ‫א‬ ‫סח‬ ‫והביד ריק אין בו סיס‬ ‫ב‬ ‫קיי־‬ ‫ב בשבתנו ונו׳ באכלנו לחם ונו׳‬ ‫עב‬ ‫נ‬ ‫סד‬ ‫הילד איננו ואני אנה אני בא‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫קלה‬ ‫י נ צא הלחם וגו־ וםטה האלקים בידי‬ ‫פט‬ ‫ב‬ ‫לא‬ ‫דדע אונן כי לא לו יהי* וטי‬ ‫א‬ ‫צב‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫קפח‬ ‫‪II‬‬ ‫ויאמר השבעה ל י‬ ‫א‬ ‫סד‬ ‫דהי כהיום הזה יבוא וצי‬ ‫ד‬ ‫קשו‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫ד‬ ‫בעוד שלשת ימים ישא פרעה ונד‬ ‫דשתחו ישראל על ראש המטה‬ ‫ע‬ ‫נ‬ ‫קצד‬ ‫‪11‬‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫א וידי סשה וגו׳ ואהרן וחוד וגו׳‬ ‫צז‬ ‫‪.‬‬ ‫פז‬ ‫ונו׳ הקבצו ונו׳ אל ישראל אביכם‬ ‫‪u‬‬ ‫‪a‬‬ .‬‬ ‫בה׳ דחשבה לו‬ ‫והאמין‬ ‫ב‬ ‫קמה‬ ‫ותפתח ותראהו את הילד ונו׳‬ ‫א‬ ‫פב‬ ‫לכלס נתן לאיש חלפות שםלות‬ ‫ד‬ ‫עה‬ ‫התהלך לפני והיה תמים‬ ‫א‬ ‫נז‬ ‫וידא פלאך ה׳ אליו בלבת ונו׳‬ ‫ד‬ ‫פא‬ ‫אל תרנזו בדרך‬ ‫עוד יוסף חי וכי הוא סושל ונו׳‬ ‫ררא‬ ‫א‬ ‫קל‬ ‫מדוע לא יבער הסנה ונוי‬ ‫נ‬ ‫סא‬ ‫חלילה לך וטי להמית צדיק עם‬ ‫ד‬ ‫קלח‬ ‫םי אנכי כי אלך אל פדעהונו׳‬ ‫נ‬ ‫צד‬ ‫ותחי ת ח יעקב אביהם ונו׳‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫רשע ונו׳ השופט ונו׳‬ ‫ד‬ ‫קלה‬ ‫מזה בידך ויאמר מטה וגו׳‬ ‫ד‬ ‫פח‬ ‫אלכה ואראגו בטרם אסות‬ ‫נ‬ ‫כנ‬ ‫‪11‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫עט‬ ‫ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫ואלקים ניסה את אברהם‬ ‫וארא‬ ‫ב‬ ‫פט‬ ‫אל תירה םרדה סצריםה' וטי‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫ראסר מוי ואל תעש לו מאומה וטי‬ ‫ג‬ ‫קט‬ ‫וימלא שבעת יסים אחרי וגו־ היאור‬ ‫ב‬ ‫עד‬ ‫אנכי וגו׳ ויוסף ישית וגו׳ עיניך‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫אשד יאמר היום בהד ה׳ ידאה‬ ‫בא‬ ‫א‬ ‫צב‬ ‫‪II‬‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫דקי־א וטי כי ברך אברכך‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫ולסען תספרי באזגי בגך וגו׳‬ ‫נ‬ ‫פז‬ ‫כל הנפש לבית יעקב וטי‬ ‫א‬ ‫«‬ ‫לפניו ל א היה כן ארבה וגוי‬ ‫א‬ ‫צא‬ ‫ראם־ יוסף וגו׳ על צואריו ונו׳‬ ‫וישלח‬ ‫*‬ ‫לו‬ ‫דאבק איש עמו וט׳‬ ‫א‬ ‫קמו‬ ‫ולכל בניי לא יחרץ כלב לשונו ונוי‬ ‫נ‬ ‫קב‬ ‫!!‬ ‫ויאמר פרעה ונו׳ מה מעשיכם ונו!‬ ‫ויעקב נסע םכותה רבן לו בית‬ ‫ד‬ ‫דיג‬ ‫החדש הזה לכס ונו׳‬ ‫ב‬ ‫צו‬ ‫ריד‬ ‫ולא יהיה בכס ננף למשחית ונוי‬ ‫די"‬ ‫פו‬ ‫כסה ימי שגי חייך ובו׳‬ ‫ב‬ ‫נד‬ ‫ולמקנהו עשה טובות וטי‬ ‫םעט ורעים היו וגו׳ ולא השיגו וגו׳‬ ‫האנשים האלה שלמים הם אתנו‬ ‫ד‬ ‫פח‬ ‫בשלח‬ ‫נ‬ ‫פב‬ ‫ונו• את בטתם ונו•‬ ‫כ‬ ‫קיב‬ ‫ויהי בשלח פרעה את העם ונו׳‬ ‫ויחי‬ ‫א‬ ‫דקדא שסו אלון בכות‬ ‫א‬ ‫עד‬ ‫ויחי יעקב בא״ם ונו׳‬ ‫קינ‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫התיצבו וראו את ישועת ה׳ ונו׳‬ ‫א‬ ‫קמו‬ ‫]על פסוק זה ודרשות ביד והילקוט‬ ‫רשב‬ ‫‪II‬‬ ‫תמצא מכאן ולהלן בדרשות לח׳‬ ‫ב‬ ‫סב‬ ‫דשב יעקב ב א ‪ p‬ונר‬ ‫נ‬ ‫קלא‬ ‫אז ישיר ונו׳ ויאמרו לאםור‬ ‫טבת בפ׳ ויחי[‪.‬המפ‪1‬זר גין הדרשות!‬ ‫צנ‬ ‫«‬ ‫א‬ ‫סו‬ ‫וטםזז טבח והכן‬ ‫אבל יש נחנק זה ביחד לפרשיות‬ ‫דקרא יעקב אל בניו ףאפר האסםו‬ ‫ב‬ ‫פז‬ ‫*‬ ‫‪a‬‬ ‫שובבי״ ס ת׳׳ת מלף רףז עמול ג׳ פ י‬ ‫ד‬ ‫סח‬ ‫‪ 0‬דף וןי״נ עמוד אי‪.

‬‬ ‫ד‬ ‫שש מאית אלף רנל׳ ונו׳‬ ‫ב‬ ‫ריא‬ ‫כאשר עשה ביום הזה וגי׳‬ ‫קב­‬ ‫ואתה תצוה את בניי ייקחו וגו׳‬ ‫<•‬ ‫קלט‬ ‫הרק אך בסשה דבר וגו׳‬ ‫שמעי‬ ‫!‬ ‫ןסכאן ואילך שי׳ בקרא הנ״ל‬ ‫שלח‬ ‫ד‬ ‫רח‬ ‫כ• היום ה׳ נראה אליכש‬ ‫תמצא בדרשות לז׳ אדר עד דף‬ ‫נ‬ ‫סד‬ ‫ויבואו ער נחל אשטל וגוי‬ ‫ג‬ ‫ריד‬ ‫וישימו עליה קטרת‬ ‫קשיה עמיד ד׳|‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ואשבור מוטות עולכם וגוי‬ ‫ויקרא‬ ‫נ‬ ‫טז‬ ‫את מספר ימיך אמלא‬ ‫א‬ ‫צח‬ ‫»‬ ‫ד‬ ‫קי‬ ‫ויקרא אל משה וגו׳‬ ‫ב‬ ‫קפח‬ ‫וזכרתי את בריתי יעקב וטי‬ ‫]מבאן ואילך פי׳ הק־־א הנ״ל‬ ‫ב‬ ‫קכד‬ ‫את אמתי אשלח לפניך וגוי‬ ‫נ‬ ‫צא‬ ‫לא סאסתים ונו׳‬ ‫בדרשות לזא״ש עד דף קעח[‪.‬‬ ‫ג‬ ‫קכה‬ ‫כל אשר צוה ה׳ את משה‬ ‫ד‬ ‫! קיח‬ ‫בהר‬ ‫ג‬ ‫קיח‬ ‫בקע לגולגולת‬ ‫ג־ד‬ ‫קיט‬ ‫ד‬ ‫ד‪.‬פ״נ בי‪ .‬צ‪-‬נד׳ קכ״א א'‬ ‫מב‬ ‫פה‬ ‫ולא תחללו וגו׳ ונקדשתי ונו׳‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫מד‬ ‫יד‬ ‫דאה אתה וגו׳ הודיעני נא ונו׳‬ ‫נושא עדן ופשע והצאה‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫!‬ ‫ו‬ .‬‬ ‫ג‬ ‫קטז‬ ‫•ישלח את נעיי בנ״י‬ ‫‪II‬‬ ‫בהעלותך‬ ‫ד‬ ‫קצר‬ ‫ויקרא אל משה ונו׳‬ ‫א‬ ‫רקח משה הצי הרס‬ ‫נ‬ ‫סג‬ ‫בהעלותך את הגיות וטי‬ ‫א‬ ‫קפד‬ ‫אדם כי יקריב מכם ונוי‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫ותחת דגליו כמעשה לבנת הספיר‬ ‫יד‬ ‫קפח‬ ‫וזה מעשה המנורה ונו׳‬ ‫א‬ ‫קצג‬ ‫ויקריבו בני אהרן‬ ‫ד‬ ‫קנט‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫קכד‬ ‫למה ננרע לבלתי הקריב ונוי‬ ‫א‬ ‫קצה‬ ‫אישר נשיא יחטא‬ ‫תרומה‬ ‫ב‬ ‫קם‬ ‫תרועה יתקעו לססעיהם ונוי‬ ‫ג‬ ‫קיט‬ ‫רקחו לי תרומה וגו׳‬ ‫וכי תבואו מלחמה ונוי וביום‬ ‫א‬ ‫קעח‬ ‫צו את אהרן וגוי‬ ‫ן מכאן ואילך בפשיקהנ־ל בדרשות‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫שמחתכם וגו׳‬ ‫ב‬ ‫דח‬ ‫!!‬ ‫לעד״ח וז׳ אדר |‪.‬ ‫ולא תטמאו בהם ונטפוזם בם‬ ‫כ‬ ‫קצב‬ ‫׳שמת את שתי האבנים וגו׳‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫והייתם קדושים לאלקיכם‬ ‫.‬‬ ‫ק=י‬ ‫יען לא האפנתם בי להקדישני‬ ‫סכל חטאתיכם לפני ה׳ ־טהרו ‪ 1‬ל ד ‪ 1‬א‬ ‫כי תשא‬ ‫בל ר‬ ‫ג‬ ‫ז‬ ‫כי תשא את ראש וגו׳‬ ‫קדושים‬ ‫א‬ ‫קיח‬ ‫זה יתנו ונו׳ מחצית השמל ונוי‬ ‫א‬ ‫ע‬ ‫סי סנה עפר יעקב וגוי‬ ‫!‬ ‫איש אמו ואביו ת־או‬ ‫‪1‬‬ ‫]עוד פי־ מדף הנ׳ל ואילך|‬ ‫כ‬ ‫ק־‬ ‫א‬ ‫ק‪:‬‬ ‫ואת שבתותי תשמרו אני ה׳‬ ‫י* ן‬ ‫קעד‬ ‫כי זה משה האיש וטי‬ ‫פנחס‬ ‫ד‬ ‫צנ‬ ‫את שבתות• תשטדו ומקדשי וטי‬ ‫נ‬ ‫רט‬ ‫למה ה׳ יחרה אשך בעמך‬ ‫נ‬ ‫סח‬ ‫ביום השמיני עצרת תהי׳ לכס ונו׳‬ ‫ד‬ ‫כח‬ ‫ואבדיל אתכש מן העמים וגו׳‬ ‫זכור לאברהמ ונו׳ עבדיך‬ ‫ד‬ ‫די‬ ‫דברים‬ ‫אמור‬ ‫רט‬ ‫אנא חטא העש הזה וגו׳‬ ‫ה׳אלקי אבוו^כס יוסף עליכם‬ ‫‪-‬‬ ‫מג‬ ‫וכי תזבחו זבח תודה לה׳ ונו׳‬ ‫ד‬ ‫די‬ ‫ועתה אש תשא חטאתם‬ ‫ן‬ ‫בבם _אלף<ג?נסים ונו׳ תסצא ברף‪.:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אל נא תעזוב אותנו והיית‬ ‫ד‬ ‫ריא‬ ‫והדיש את הדש. וגו׳‬ ‫ונערתי לך שש ודברתי אתך ונו׳‬ ‫נ‬ ‫יח‬ ‫לנו לעינים וגו׳ והטבנו לך‬ ‫ד‬ ‫נח‬ ‫ובשר זבח וגו׳ לא יניח וגו׳‬ ‫ד‬ ‫קנז‬ ‫את כל אשר אצוה אותך וגו׳‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫רח‬ ‫‪.‬צ־ב נ־‪ . ‫מ פ ת ח ו ת הפסוקים‬ ‫עמוד!‬ ‫| עסוד ‪1‬‬ ‫‪a‬‬ ‫דף‬ ‫דף‬ ‫דבר אל בני ישראל ואמרת‬ ‫א‬ ‫קםג‬ ‫פוקד עוןאטת ומי רםהד םשה ונו׳‬ ‫נ‬ ‫קנ‬ ‫כתוב זאת וטי כי יד על כס יגוי‬ ‫אליהם מועדי הי אשר תקראו‬ ‫נ‬ ‫םט‬ ‫כי לא תשתחוה לאל אחר‬ ‫יתרו‬ ‫ח‬ ‫ג‬ ‫פב‬ ‫אותם ונו׳ שבת הוא לה• וטי‬ ‫כי אוריש טיס םשגיך וטי‬ ‫קצה‬ ‫וישמע יתרו וגוי מה שמוע שסע וטי‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫שבתון זכרון תרועה‬ ‫נ‬ ‫מד‬ ‫לא תבשל נדי }חלב אמו‬ ‫קעג‬ ‫וישב משה וגו׳ מן הבקר עד וגו׳‬ ‫נ‬ ‫‪II‬‬ ‫ב‬ ‫קיב‬ ‫‪II‬‬ ‫ועתה אם שמוע תשמעו בקולי‬ ‫כי כל הנפש אשר לא תעונה‬ ‫א‬ ‫רט‬ ‫ויתן על פניו משוה‬ ‫והיית= לי מגולה מכל העמים ונוי‬ ‫‪11‬‬ ‫א‬ ‫לג‬ ‫בעצם היום הזה ונו׳‬ ‫ויקהל‬ ‫מה‬ ‫ואתם תהיו לי סטלכת כהגים וגו׳‬ ‫דבר אל בני ישיאל לאסור‬ ‫ד‬ ‫ירי‬ ‫ויקהל משה את בל ונו׳‬ ‫משפטים‬ ‫בחסשה עשר יום לחדש השביעי‬ ‫נ‬ ‫דיא‬ ‫•‬ ‫‪II‬‬ ‫יז‬ ‫ק‬ ‫ואלה הטשפטים אשר תשים וגו׳‬ ‫הזה חנ הסכות שבעת יסים לה•‬ ‫א‬ ‫ריר‬ ‫א‬ ‫קכא‬ ‫‪II‬‬ ‫ונוסי כל הפרשה עד כי בסוכות‬ ‫נ‬ ‫«‬ ‫וחם הביאו אליו עוד גרבה וגו׳‬ ‫נ‬ ‫וכי׳ יזיד איש וגוי מעם מזבחי וגו׳ קטו‬ ‫הושבתי את בני ישראל בהוציאי‬ ‫פרודי‬ ‫ב‬ ‫לב‬ ‫וכי יגצו וגו׳ ולא יהיה אסון וגו׳‬ ‫אותם סארץ םצרים — חפי• על‬ ‫ג‬ ‫קכד‬ ‫אלה פקודי המשכן וגו׳‬ ‫ד‬ ‫קכא‬ ‫‪II‬‬ ‫פסוקים אדו׳ תמצא מדף ל״ז‬ ‫ובצלאל בן אזרי וגו׳ עשה את‬ ‫ד‬ ‫קטז‬ ‫אס כופר יושת עליו‬ ‫עסוד ד׳ עד דף נ״ו עסוד ב׳‪.‬‬ ‫וראיתם אותו וזכרתם א ת‬ ‫א‬ ‫רי‬ ‫הוא אשר דבר ה׳ ונו׳‬ ‫ד‬ ‫קצב‬ ‫שמן זית זן*‬ ‫י״‬ ‫פא‬ ‫כל מצות ה׳ וגו׳‬ ‫א‬ ‫רט‬ ‫זאת החיה אשד תאכלו‬ ‫ד‬ ‫קשא‬ ‫מחוץ לפיוכת אשר על העדות וגו׳‬ ‫למען תזכרו ועשיתם וגו׳‬ ‫‪mi‬‬ ‫.‬ ‫תזריע‬ ‫ב‬ ‫קצג‬ ‫קרה‬ ‫ג‬ ‫ריב‬ ‫אשה כ• תזריע וגוי׳‬ ‫ג‬ ‫קצא‬ ‫ולא יזח החשן פעל האפוד‬ ‫רב לכס ונו׳ ומדוע תתנשאו‬ ‫*‬ ‫רב‬ ‫והיה על מצח אהרן‬ ‫ד‬ ‫‪ 1‬פד‬ ‫והיא הפכה שער לבן‬ ‫א‬ ‫קשט‬ ‫על קהל ה׳‬ ‫מצירע‬ ‫א‬ ‫יקפח‬ ‫ופתחת עליו םתוחי חיתם קדש לה׳‬ ‫'ד‬ ‫קיט‬ ‫אם כמות כל האדם וגו׳‬ ‫ואם בא יבוא הכהן וגו׳ אחר* ‪j‬‬ ‫ד‬ ‫קצא‬ ‫ולא ׳שאו ע־ן ומתו‬ ‫חקת‬ ‫קצז‬ ‫ופר חטאת תעשה ליוש וגו׳‬ ‫‪ I‬צט‬ ‫הטוח את הבית‬ ‫רט‬ ‫ו‬ ‫קמא‬ ‫ונועדתי וגו׳ ונקדש בכבודי‬ ‫חקת התירה ונו׳‬ ‫‪1‬‬ ‫זאת‬ ‫‪1‬ן‬ ‫אחרי‬ ‫ד‬ ‫ריא‬ ‫א‬ ‫קצו‬ ‫ושכנתי בתוך בג׳־י‬ ‫ד‬ ‫‪ j‬י לד‬ ‫בזאת יבוא אהרן‬ ‫א‪.‬‬ ‫כי נרים ותושבים אתם עסדי‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ותכל כל עבודת משכן וט׳‬ ‫ב‬ ‫יז‬ ‫ק‬ ‫אב עבד יגח השוד וגו׳‬ ‫ב‬ ‫קיב‬ ‫וא־ש כי לא יהיה לו נואל ונו•‬ ‫א‬ ‫קנו־‬ ‫א‬ ‫קטז‬ ‫כשף ישקיל כסוהר הבתולות‬ ‫א‬ ‫קה‬ ‫ואיש כי ימכור בית מושב ונו׳‬ ‫ד‬ ‫דיג‬ ‫ד‬ ‫גו‬ ‫לא תזבח על חמץ דם זבחי וט׳‬ ‫אל תקח מאתו נשך ותרבית‬ ‫א‬ ‫קכנ‬ ‫ירא משה וט׳ ויברך אותם משה‬ ‫א‬ ‫כי אש ששועונו׳ כי ילך מלאכי וגו׳ קבר‬ ‫‪11‬‬ ‫נ‬ ‫ויראת מאלקיך‬ ‫ג‬ ‫קבה‬ ‫‪-‬‬ ‫כ‬ ‫וברך את לחמך וגז׳ והשדותי וגו׳ קטז‬ ‫בחקותי‬ ‫א‬ ‫רינ‬ ‫ביום החדש הראשון וגו׳ תקים וגו׳‬ ‫ב‬ ‫קבב‬ ‫ב‬ ‫אם בחקותי תלכו וטי‬ ‫א‬ ‫ריר‬ ‫דתן את השלחן וגו׳ ויערוך וגן׳‬ ‫לא תהי משבלה ועקרה בארצך‬ ‫‪.‬למשה היה למנה‬ ‫תצוד‪.

‬כה אסר ה׳ מצא חן‬ ‫ננ‬ ‫ח‪ .‬יעזוב רשע דרכו וטי‬ ‫יהושע‬ ‫עוד פי׳ על קרא ל מ ק ירבו‪.‬‬ ‫נ‬ ‫‪U‬‬ ‫והשלנ וטי‬ ‫שומטים‬ ‫דאה‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫י‬ ‫ה ‪ .‬קדש ישראל לה׳ וגד‬ ‫מלכים א׳‬ ‫י•‬ ‫פי ישוב ה׳ לשוש עליך וט׳‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫עב‬ ‫ח‪ .‬פחיתי כעב פשעיך וטי‬ ‫ולדן אסר דן טר אריה יזנק‬ ‫א‬ ‫מה‬ ‫ואפפת ת נ ך ותרושך וטי‬ ‫נד‪ .‬והיה ביום ההוא יתקע‬ ‫ע״ב[‪.‬והביאותיס אל הר קדשי‬ ‫קמו‬ ‫ואוהביו כצאת השמש בגבורתו‬ ‫חנ הסכות תעשה לך שבעת‬ ‫וט׳ כי ביתי בית תפלה יקרא‬ ‫שמואל א׳‬ ‫נ‬ ‫םו‬ ‫יפים באספך וט׳‬ ‫לכל העפים‬ ‫ה‬ ‫א‪ .‬הצבי ישראל ונוי‬ ‫ירמיה‬ ‫?ד‬ ‫‪a‬‬ ‫והותרך ה• בפרי בטנך וטי‬ ‫ד‬ ‫קנ‬ ‫ב‪ .‬והנה מים מצאים מתחת‬ ‫לעין הנמצאים בין דף ל׳׳ו—סי! שהם‬ ‫‪II‬‬ ‫כד‬ ‫ועתה כתבו לכם וט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫־ לנ‬ ‫מפתן הבית‬ ‫לתג ה ס ו כ ו ת ש׳׳ת! שם תמצא מדף‬ ‫טו‬ ‫כי אביאט אל האדמה‬ ‫‪II‬‬ ‫מ׳׳נ ו א י נ ו מ ג ל ב נ ה לרוב נפי ה נ ר פ ה ‪.‬דפקדם בטלאים מאתים‬ ‫כ‬ ‫קלח‬ ‫תפחה את זכר עטלק וטי‬ ‫ב ‪.‬ואבדה חכמת חכםיו וטי‬ ‫וזאת הברכה*(‬ ‫א‬ ‫פא‬ ‫והיה עקב תשמעון וט•‬ ‫א‬ ‫לה‬ ‫רדד בישותן סלך וטי‬ ‫ב‬ ‫בתך תהי׳ מכל ז‪/‬מימ וטי‬ ‫קד‬ ‫לח‪ .‬תסצא לפרשת‬ ‫ב‬ ‫פא‬ ‫ראה למדווי אתכם וגד‬ ‫כד‪ .‬כל איש אשר *יסרה את‬ ‫תמצא מדף א׳ עמוד ב׳ עד דף‬ ‫א‬ ‫י׳ ע״ב[‪.‬תלי־ חסדיו ישמור ורשעים‬ ‫נ‬ ‫ננ‬ ‫‪n‬‬ ‫יד‬ ‫פדום וקדוש אשכון וגו׳‬ ‫ב‬ ‫בחשך ידסוי וגו׳ דרס קרן משיחו‬ ‫כי תצא‬ ‫*‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫טו‬ ‫יא‬ ‫ט‪ .‬ויקהלו וט׳ כירחהאתנימ‬ ‫א‬ ‫כו‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫קבב‬ ‫את החסד ואת הרחמים‬ ‫בדג הוא החדש השביעי‬ ‫ב‬ ‫טו‬ ‫בן מאה ועשרים שנה ונר‬ ‫לא‪ .‬הצדיק אבד ואין איש שם‬ ‫ב‪ .‬כתוב לך את שם היום‬ ‫מלכים ב׳‬ ‫כו‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫ב •‬ ‫עד‬ ‫את עצם היום תזה וט׳‬ ‫ויביאו כל עם ה א ‪ p‬בית‬ ‫הזה וזנה וטפד‬ ‫וקס העם‬ ‫מיח‬ ‫הבעל ונו׳ ואת צלמיו שברו היטב‬ ‫]מבאן ולהלן בדרשות ח׳ טבת[‬ ‫א‬ ‫כב‬ ‫כל הפרשה‬ ‫ד׳‬ ‫רט‬ ‫לו‪ .‬קול אופר קרא וטי ודבר‬ ‫‪M‬‬ ‫פ‬ ‫עב‬ ‫ולנד יאמר ברוך מרחיב נד‬ ‫י‬ ‫לא‬ ‫ארץ חטה ושעורה ונו•‬ ‫אלקיט יקופ לעולם‬ ‫‪a‬‬ ‫וידא ראשית לו כי ש ם‬ ‫ועתה ישראל מההיא שואל‬ ‫עז‬ ‫םב‪ .‬הה׳ אין בציון וגו׳‬ ‫ב‪ .‬ושפתי בהם אות וטי‬ ‫קלט‬ ‫ד אלף תלי ועשרת אלפים איש‬ ‫קצנ‬ ‫*‬ ‫״ כאשד השםיב החדשיפ וטי‬ ‫קלא‬ ‫כ״ה‪ .‬א ל תבוא בית סדזח וגף‬ ‫ח‪ .‬‬ ‫׳׳ כי כאשר ירד הגשם‬ ‫פיך וטי דק חזק ואסץ‪. ‫מ פ ת ח ו ת הפסוקים‬ ‫‪4‬‬ ‫י*‬ ‫‪t‬‬ ‫חיי‬ ‫יב‪ .‬וקרא זא״ז ואפר קק״ק‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫םנ‬ ‫אמדתי אםאיהס ונו׳‬ ‫‪9‬‬ ‫ד‬ ‫?>•‬ ‫וט׳ והבית י פ ל א עשן‬ ‫קכט‬ ‫ישתו יין נסיכם ונד‬ ‫ד‬ ‫סב‬ ‫ב‬ ‫יא‬ ‫יא‪ .‬כל כסף הקדשים אשד‬ ‫ואעידה בפ א ת השםיפ מד‬ ‫קכ״ו ב׳ קפ״נ אי‪.‬כן יאבדו כל ארביך ה׳‬ ‫ד‬ ‫מה‬ ‫עשר תעשר אוו פל תבואת וט׳‬ ‫ט‪ .‬םי נתן לםשיסה יעקב ומי‬ ‫קט‬ ‫חלקת מחוקק ספון וטי‬ ‫ד‬ ‫לד‬ ‫מעמך וטי‬ ‫ד‬ ‫לד‬ ‫פד‪ .‬כל הפרשה‬ ‫ה מ א מ ר י ם לפי‬ ‫סה‬ ‫״ ( רשמת־‬ ‫ד‬ ‫קמד‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ה נ ר פ ה דר‪ .‬אל יעזבינו ואל יטשטונד‬ ‫ד‬ ‫כט‬ ‫נ‪-‬‬ ‫א‬ ‫במדבר ונו׳‬ ‫ומיד ככלות שלפה וט׳ ואת כל‬ ‫נ‬ ‫קפט‬ ‫יחזקאל‬ ‫חשק שלסה אשר חפץ לעשות‬ ‫יב‬ ‫טו‬ ‫ויקרא סשה ליהושע וטי‬ ‫נד‬ ‫א‬ ‫יו‬ ‫טרשת הקהל‬ ‫בד‪ .‬קרא בגרון אל‬ ‫טו‪] .‬ברגע קטן עזבתיך‬ ‫קב‬ ‫מן הבשן‬ ‫ב‬ ‫קי‬ ‫למען ידם ימיכם וט׳‬ ‫נ‬ ‫צא‬ ‫וברחמים נתלים אקבצך‬ ‫קלח‬ ‫ולא ק ם נביא ונו׳‬ ‫ב‬ ‫קנו‬ ‫‪a‬‬ ‫ך‬ ‫יא‬ ‫נה‪ .‬‬ ‫קכט‬ ‫והיה בהניח היא וט׳ לרשתה‬ ‫‪H‬‬ ‫כט‬ ‫״ הלא פרוס לרעב לחפך וגו׳‬ ‫טו‪ .‬פי׳ בבל הפרשה הלזו‬ ‫ד‬ ‫קנב‬ ‫עיף דנע וט׳‬ ‫ב‬ ‫כשופר הדפ קולך‬ ‫ב תמצאי מדף קכיט ואילך בדרשות‬ ‫קסנ‬ ‫*‬ ‫פג‬ ‫׳׳ הן ביופ צופכפ תפצאו וטי‬ ‫ד לז׳ אדר ובדרשות ומאמחמ לפ׳‬ ‫קצו‬ ‫‪0‬‬ ‫‪II‬‬ ‫"בד ‪ -‬א‬ ‫ד זכור‪ .‬ו מ ר ה הלבנה ומשה‬ ‫האדט‪ .‬‬ .‬ואמרתם כה לחי וט׳‬ ‫נצבים‬ ‫םו‬ ‫והיה מדי חדש בחדשו וטי‬ ‫שמואל ב׳‬ ‫ב‬ ‫קפה‬ ‫על פה עשה ה׳ ככה וט׳‬ ‫נ‬ ‫םז‬ ‫ו‬ ‫הנסתרות לה״א ונד‬ ‫ע‬ ‫א‪ .‬‬ ‫םחשבותי‬ ‫לא‬ ‫״ בי‬ ‫כז‬ ‫סחשבותיכם וטי‬ ‫א‪ .‬דקדבו ימי דוד למות וט׳‬ ‫וילך‬ ‫ג‬ ‫‪P‬‬ ‫מ‪ .‬הגה לשלופ מר לי פד‬ ‫קפה‬ ‫א‬ ‫פכ‬ ‫והמיר ה• סמך כל חולי‬ ‫פ‪ .‬ותקרא שסו שםואל וטי‬ ‫נז‪ .‬‬ ‫‪3‬‬ ‫סו‪ .‬והדיחו ביראת ה׳ וט׳‬ ‫]זולת הנ״ל‪ .‬מריש ה ס פ ר עד דף ל״׳ו ע מ ו ד‬ ‫לח‪ .‬עלץ לבי בה׳ רמה קרני‬ ‫ד‬ ‫מז‬ ‫והיית אך שפח‬ ‫א‬ ‫קינ‬ ‫על לב וט׳‬ ‫נ בה׳‬ ‫נא‬ ‫״ ואמר סולו סולו פט דדך וגו׳‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫בשופר גדול וט׳‬ ‫עקב‬ ‫ב‬ ‫עה‬ ‫כט‪ .‬ואשיבה שופטיך כבראשונה‬ ‫עד‬ ‫ד‬ ‫נז‬ ‫דאמר וד אלי רב לך‬ ‫כי שם ה׳ אקרא וטי‬ ‫נ‬ ‫לא‬ ‫וני'‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫לד‬ ‫עם נבל ולא חכם ונו׳‬ ‫ואתם הדבקים בה׳ וטי‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫ג׳ — ומדף‬ ‫נ‬ ‫ם‬ ‫בוא גוג וט׳‬ ‫קפז‬ ‫‪H‬‬ ‫‪It‬‬ ‫לציין ה מ א מ ר י ם ה ר ב י ם נפי זו! סגלויס‬ ‫י*‬ ‫סז‪ .‬בדרשות לשבת תשובה‬ ‫נ‬ ‫צה‬ ‫כי מי נד נתל וט׳‬ ‫ענ‬ ‫החפה ונו׳ ונגד זקניו כבוד‬ ‫בין דף י״ב עםוד ‪ n‬ודף ל״ב‬ ‫א‬ ‫צו‬ ‫אם יהי נדחך וטי‬ ‫‪.‬ופניה לא היו ל ה עוד‬ ‫נ‬ ‫מת‬ ‫נד‬ ‫ב‬ ‫יד‬ ‫•‬ ‫ח‬ ‫ב‪ .‬דף קפ״נ‪-‬קצ״ו[‪.‬‬ ‫מבא בית ה׳ ונו׳ כי באםונה‬ ‫מ ידעתי אחרי מותי וטי‬ ‫א‬ ‫קי ז‬ ‫ה ם עושים‬ ‫כו‬ ‫באחרית הימים ונד‬ ‫ד‬ ‫גם בי התאנף ה׳ בגללכם‬ ‫ישעיה‬ ‫האזינו‬ ‫ואתחנן‬ ‫פז‬ ‫האזיט השמימי וטי‬ ‫א‬ ‫קנז‬ ‫ומועבר זד בי לםענבם‬ ‫א‪ .‬‬ ‫מ ‪ .‬והיה ביום ההוא ביום‬ ‫נ‬ ‫קמז‬ ‫‪11‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ולמותר‬ ‫ם׳יא ואילו‪.‬כי עלה מות בחלוניט‬ ‫אנכי הולך כדרך וטי‬ ‫ב‬ ‫כד‬ ‫וילך משה רדבר וט׳‬ ‫קב‬ ‫טז‪ .‬לכו ונלכה עד הרואה וגו׳‬ ‫אשר קרך בדרך וט׳ ואתה‬ ‫תחשוך‬ ‫נח‪ .

‬בגאות דשא ידבצגי וט׳‬ ‫ה‪ .‬ויבטחו בך יודעי שמך ונד‬ ‫יב‪ .‬י״נ ב׳‪ .‬לך דופיה תחלה וט‬ ‫לח‬ ‫ב‪ .‬אל תשסח ישראל‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫ד ״ נס אני אודך בבלי נבל ונו•‬ ‫יב‬ ‫ח‪ .‬אברכה את ה׳ בכל עת וגו׳‬ ‫ד‬ ‫לנ‬ ‫ה׳ בך השטן וגו׳‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫‪a‬‬ ‫״ עיגי ה׳ אל צדיקים וגו׳‬ ‫ד‪ .‬זבח ומגחה לא חפצת‬ ‫ח‪ .‬‬ ‫קנ‪ .‬בחצוצרות וקול שופר וט׳‬ ‫יב‬ ‫לד‪ .‬וצדיקים ישטחו יעלצו‬ ‫״ עבדו את ה׳ ביראה ונילו‬ ‫נ‬ ‫כא‬ ‫‪u‬‬ ‫א‬ ‫לז‬ ‫לפני אלקים‬ ‫ו‬ ‫ברעדה‬ ‫א‬ ‫כג‬ ‫‪11‬‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫א ״ שיח לאלקים זפרו שסו ונר‬ ‫קנט‬ ‫נ‬ ‫כה‬ ‫ד‬ ‫לא‬ ‫ד עא‪ .‬י*א אי‪ .‬עמוס‬ ‫א‬ ‫קפה‬ ‫ד פה‪ .‬לא ידעו לא יביט בחשכה‬ ‫‪.‬כנען בידו מאזני םרםה‬ ‫ד‬ ‫לה‬ ‫‪U‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ג‬ ‫קי‬ ‫יא‪ .‬רחוק מישועתי דברי שאנתי‪.‬‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫א ״ צדיק כתמר יפרח ונר‬ ‫א‬ ‫ה׳ םלאה הארץ וגו׳‬ ‫ז‪ .‬השבתי יסיס מקדם שנות‬ ‫יד‪ .‬ותחסרהו מעט פאלקיפ ונו׳‬ ‫קסב 'ג‬ ‫ביל בעםימ‬ ‫לב‬ ‫נ ענ‪ .‬תתן אמת ליעקב חסד‬ ‫ד‬ ‫קצה‬ ‫‪ a‬׳׳ סקילות סים‪ .‬דעו כי ה׳ הוא האלקים‬ ‫ד‬ ‫קלב‬ ‫לו‪ .‬כ״ז אי‪.‬אוהב צדקה ומשפט חסד‬ ‫פז‬ ‫בשם אלהיו ואנחגי נלך ונוי ‪.‬אלקים לט םחםה ועוז וטי‬ ‫״ והיה יום אחד וט׳ לעת‬ ‫״ כרחם אב על בנים וט׳ זכוד‬ ‫ב‬ ‫כ‬ ‫מז‪ . ‫מ פ ת ח ו ת הפםוהים‬ ‫עסוד|‬ ‫‪A‬‬ ‫‪4‬‬ ‫דדי‬ ‫דף‬ ‫זרו‬ ‫*‪%‬‬ ‫‪3‬‬ ‫יב‬ ‫ב פה‪ .‬ימים על ימי מלך תוסיף ונו׳‬ ‫תהלים‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫קי‪ .‬הפירושים בדף‬ ‫‪II‬‬ ‫יט‬ ‫״ הרופא לכ‪ *5‬תחלואכי ונו׳‬ ‫ב‬ ‫רב‬ ‫בפנלת ספר ונו׳‬ ‫פ׳׳נ אי! פ״ו ב׳‪ #‬פ״ז בי‪ .‬כי כל העמים ילכו איש‬ ‫א‬ ‫עה‬ ‫״ ותבט עיני בשודי‬ ‫ג לנ‪ .‬למגצח וט׳ כל הקפיטל‬ ‫יואל‬ ‫א פב‪ .‬כי עמך מקוד חיים ונו‬ ‫אדוני וני׳ זה דבר ה׳ אל זדובבל‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫׳׳ בואו שעדיו בתודה ונו׳‬ ‫לז‪ .‬סבוני כסיס כל היום‬ ‫יח‬ ‫״ לולי האמנתי לראותו‪­.‬וזרחה לכש יראי שמי ונו׳‬ ‫קט‪ .‬הושיעה ה׳ כי נמר חסיד‬ ‫יד‪ .‬בקרוב עלי מרעימ לאכול‬ ‫ט‪ .‬שמח נפש עבדך וט׳‬ ‫כז‪ .‬מדף‬ ‫קנח‬ ‫א‬ ‫א פט‪ .‬אתה כהן לעולם וט׳‬ ‫ד‬ ‫קכד‬ ‫«‬ ‫‪//‬‬ ‫א‪ .‬נד­‬ ‫הפי׳ בפסוקי יונה ה מצא‪ .‬‬ ‫״ פקדת הארץ ותשוקקה וטי‬ ‫ם‬ ‫״ יושב בשמים ישחק‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫יחייט סיומים וט׳‬ ‫סח‪ .‬שויתיה׳ לגגדיתסידוט׳‬ ‫ל־ב ב׳‪.‬‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫ד צ‪ .‬לאמוד לך אתן את‬ ‫י•‬ ‫ד‬ ‫נא‪ .‬תשלח קציריה עד ים וט׳‬ ‫קכז‬ ‫טז‪ .‬והיה כעץ שתול על סלני‬ ‫ב‬ ‫קינ‪ .‬בבוא אליו נתן הנביא ונו׳‬ ‫מלאכי‬ ‫א‬ ‫לנ‬ ‫כנען‬ ‫נ‬ ‫יד‬ ‫״ לך לבדך חטאתי ונו׳‬ ‫ב‬ ‫מנ‬ ‫נ‪ .‬עיני בנאמני ארץ לשבת‬ ‫נ‬ ‫קינ‬ ‫וסומך צדיקיס ה׳‬ ‫]פי׳ םסוקימאלו מדף ם׳־ד ע״ד‬ ‫ד‬ ‫עמדי‬ ‫ד‬ ‫יז‬ ‫לח‪ .‬אל ישוב דך נכלס ונר‬ ‫יב‪ .‬ואני תסיד איחל והוספתי ונוי‬ ‫קצח‬ ‫ה ‪r.‬תורת ה׳ תמימה וט׳‬ ‫כ‪ .‬ברכי נפשי את ה׳ וטםר‬ ‫מ‪ .‬חרב פתחו רשעים וגו׳‬ ‫וט׳ לא בחיל ולא בכח ונו׳‬ ‫קא‪ .‬נתת ליריאיך נס להתנופמ‬ ‫ד‬ ‫כב‬ ‫ד׳‬ ‫נ‬ ‫״ ברכי כשלו סצום ונו׳‬ ‫ד‬ ‫סא‪ .‬לכן כה אמר ה• בכל‬ ‫נ‬ ‫יד‬ ‫א ״ חסד ואמתי נפגשו ונו׳‬ ‫פה‬ ‫״ שבטך ומשענתך המה ינחמוני‬ ‫קנ‬ ‫רחובות מספד ונו׳ וקראו ונו׳‬ ‫א‬ ‫טו‬ ‫פו‪ .‬מצמיח חציר לבהמה וט׳‬ ‫ב‬ ‫קפד‬ ‫״ לא על זבחיך וט׳ לנגדי תסיר‬ ‫ד‬ ‫יז‬ ‫ה׳ וט׳‬ ‫קה‪ .‬כי השתות יהרסון וגו׳‬ ‫ד‬ ‫יז‬ ‫לעשוק אהב‬ ‫א‬ ‫ינ‬ ‫עד‪ .‬כל כבודה ב ת מלך‬ ‫אי‪ .‬נשאת עון עמך כסית וטי‬ ‫קפכ‬ ‫קהל אהללך וגו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫יב‬ ‫כנ‪ .‬תשב באחיך תדבר וט׳‬ ‫״ ולא יהיה כנעני עוד בבית‬ ‫נ‬ ‫ק*‬ ‫קד‪ .‬ואכלתם אכול ושבוע ונו׳‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫יתהלט‬ ‫ב כב‪ .‬מלא פניהפ קלון ויבקשו‬ ‫קכט‬ ‫ונו׳ בך בטחו אבותיט‬ ‫א‬ ‫כח‬ ‫א‬ ‫עא‬ ‫שמך ה׳‬ ‫עו‬ ‫״ יפטירו בשפה ייניעו ראש‬ ‫ג‬ ‫כט‬ ‫ד פד‪ .‬ויעבור מלכם‬ ‫נ‬ ‫ב ׳׳ שמחט כימות עניתנו ונו׳‬ ‫םב‬ ‫לב‪ .‬מזמור שיר חנוכת וט׳‬ ‫י״ט עמוד ד׳ עד דף ל׳׳אעיא‪.‬שובה ישראל עד ה״א‬ ‫קפה‬ ‫ד עה‪ .‬יהי שם ה׳ סבורך ונד‬ ‫ד‬ ‫לד‬ ‫״ ישב עולם לפני אלקים‬ ‫כד‬ ‫מים ונו׳‬ .‬ב‬ ‫צב‬ ‫ד ״ יכדססנה חזיר סיער ונו׳‬ ‫סח‬ ‫ים‪ .‬בי אני לצלע נכון וט׳‬ ‫עד דף ס״ח ע״ב[‪.‬ע‬ ‫ב‪ .‬צ״ג א׳‪ .‬כי כל ימינו פט בעבדתיך‬ ‫פט‬ ‫״ כי רנע באפו חיים ברצוט‬ ‫מיכה‬ ‫א‬ ‫קפנ‬ ‫‪a‬‬ ‫‪u‬‬ ‫ב‬ ‫לנ‬ ‫לא‪ .‬רבים ונו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫ד ״ משמים הביט ה׳ ונו׳‬ ‫ו‬ ‫לאברהם‬ ‫צז‪ .‬ויאמר ה׳ אל השטן יגער‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫א צח‪ .‬ייב‬ ‫‪K‬‬ ‫לד‬ ‫עולסים‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ישראל וט•‬ ‫די‪ .‬ציו ב׳‪.‬אשדי אדמ לא יחשוב ונו׳‬ ‫ב‬ ‫קמז‬ ‫וה׳ ביאשמ‬ ‫קל‪.‬אור זרוע לצדיק ולישרי‬ ‫לז‬ ‫זכריה‬ ‫נ‬ ‫קכו‬ ‫לב שמחה‬ ‫ג­‬ ‫לה‬ ‫״ עין ה׳ אל ידאיו ונו׳‬ ‫ג‪ .‬צופ הרביעי וטי והאמת‬ ‫א‬ ‫סב‬ ‫כל הקפיטל‬ ‫ונו׳ אז אמדתי הנה באתי‬ ‫והשלום אהבו‪ .‬כי לא ססוצא וססעדב וט׳‬ ‫קנ‬ ‫וגומר כל הקפיטל‬ ‫ונו׳ כל הפרשה‪ .‬הפקד עליו רשע ושטן‬ ‫א‬ ‫כה‬ ‫* אלמדה פוש •גיס דרכיך ונו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫קלא‬ ‫א‬ ‫קפו‬ ‫יעמוד על ימינו ונו׳‬ ‫ב‬ ‫קסו‬ ‫״ זבחי אלקים רוח נשברה וט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫קצנ‬ ‫״ בשלום ובמישור הלך אתי וט׳‬ ‫״ כצל כנטותו נהלכתי ננערתי‬ ‫ב‬ ‫קפנ‬ ‫נה‪ .‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫ב‪.‬פ׳׳ט‬ ‫״ כרחוק מזרח ונו׳ הרחיק םסט‬ ‫פה‪ .‬ואען ואוסר ונו׳ םה אלה‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫ק‪ .‬בפרוש רשעים כמו עשב וט׳‬ ‫ד‬ ‫אתה מתי לי מצר תצרני ונו׳‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫כז‬ ‫ולא יבושו עמי לעולם‬ ‫א פנ‪ .‬צדק ומשפט םכון כםאך וט׳‬ ‫סט‬ ‫ל‪ .‬ביום ההוא אקים א ת‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫את בשרי ונו׳‬ ‫ד‬ ‫סח‬ ‫סכת דוד הנופלת‬ ‫״ תנה עוזך לעבדך והושיעה‬ ‫צט‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫לבן אמתך‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫״ שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי‬ ‫יונה‬ ‫ב‬ ‫א פח‪ .‬‬ ‫ב פ‪ .‬ננתקה את פופרותיפו וט׳‬ ‫הושע‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫‪*.‬אשיי יושבי ונוי יראה אל‬ ‫מכא‬ ‫ג ־ ״ כי אתה גוחי מבטן ונו׳‬ ‫ל‬ ‫ב‬ ‫יד‬ ‫אלקים בציון‬ ‫ב‬ ‫קלז‬ ‫״ הצילה מהרב גפשי ונו׳‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫״ ילכו םחיל אל ודל ונו׳‬ ‫״ אספרה שפך לאחי בתיך‬ ‫ל‬ ‫‪ .‬כל העטים תקעו כף ונו׳‬ ‫כ‬ ‫מח‬ ‫ערב יהיה אוד ונו׳‬ ‫כד‬ ‫כי עפר אנחנו‬ ‫א‬ ‫קי‬ ‫נ‪ .‬נשכחתי כמת סלב וט׳‬ ‫לפניהם‬ ‫ב‪ .‬י׳׳ז ב׳‪ .‬סי יתן סציון ישועת‬ ‫תפצא בדף ו׳ נ׳‪ .‬אך ריק זכיתי לבבי וט׳‬ ‫ד‬ ‫ט‪ .‬מי יתן לי אבר כיונה ונו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ח‬ ‫״ והשיב לב אבות על בניםוט׳‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫כארבה‬ ‫מה‬ ‫ס‪ .‬‬ ‫‪H‬‬ ‫י‬ ‫את פשעינו‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫פנימה ונו׳‬ ‫ד‬ ‫מח‬ ‫יד‪ :‬ומש חצי ההר צפונה וט׳‬ ‫ה‬ ‫ד‬ ‫בה־‬ ‫‪H‬‬ ‫נ‬ ‫קד‬ ‫סו‪ .‬׳ נחני בצדקתך וט׳‬ ‫אל‬ ‫ט‪ .‬כי ישרים דרכי ה׳ ונו׳‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫קנח‬ ‫ב צב‪ .‬פירוש על זה‬ ‫עז‪ .‬‬ ‫ידי‪.‬‬ ‫א‬ ‫כל הסזמוד‬ ‫א‬ ‫קסט‬ ‫גו‬ ‫יד‪ .

‬דשם המלך וטיפס על הארץ‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫רכז בעיניו לשלוח יד וט׳‬ ‫״‬ ‫ב‪ .‬יראת ה׳ תוסיף יםים ושנות‬ ‫‪0‬‬ ‫כ‬ ‫רא‬ ‫‪H‬‬ ‫מרדכי‬ ‫*‬ ‫רשעים תקצורנה‬ ‫‪0‬‬ ‫א‬ ‫קצז‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫‪H‬‬ ‫יפת‪ .‬ישבו לארץ ידפו וטי בתולות‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫״ מאשפות ירים אביון וט׳‬ ‫• ואת פרשת הכפף׳ פי׳ ע ל‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫ירושלים‬ ‫א‬ ‫נה‬ ‫קטו‪ .‬עד חצי המלכות וינתן לך‬ ‫א‬ ‫עב‬ ‫כ י ״ ה‪ .‬בי נר םצוה ותורה אור וכו׳‬ ‫ב‬ ‫קנה‬ ‫׳׳ וקבל היהידים את אשר וט•‬ ‫״ איש יהודי היה בשושן ונו׳‬ ‫ט‪ .‬לא לט ה׳ וט•‬ ‫זה תמצא בי־ף‪ :‬קכ״ח ב־‪/‬‬ ‫ב‬ ‫צד!‬ ‫נ‪ .‬ויהי בימי אחשורש וט׳‬ ‫«‬ ‫‪0‬‬ ‫״ וככל מדינה ומדינה ונו׳ ורבים‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫קא‬ ‫״ בימים ההם בשבת וט׳‬ ‫נ‬ ‫קלב‬ ‫מעמי האו^י מתיהדים ונו׳‬ ‫ב‬ ‫מד‬ ‫קסט‪ .‬וימצא כתוב אשר הניד‬ ‫א‬ ‫מה‬ ‫א ב‪ .‬נך‬ ‫שלופ לכל זרעו — ]פי׳‬ ‫קעד‬ ‫י•‬ ‫נ‬ ‫מה‬ ‫ז‪ .‬הבל הבלים אסר קהלת‬ ‫לב‬ ‫‪//‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫נה‬ ‫ה׳ נלך וט׳ כל הקפיטל‬ ‫יי*‬ ‫‪11‬‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫קלב‬ ‫ה‪ .‬‬ ‫קלט‪ .‬הביאני א ל בית היין ותלו‬ ‫ד‬ ‫קנח‬ ‫י‬ ‫קפו‬ ‫הפיל פור הוא הנודל‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫ריד‬ ‫עלי אהבת‬ ‫נ‬ ‫קנה‬ ‫״ וכל סעשה תקפו וגבורתו וטי‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ישט עם אחד וט•‬ ‫״‬ ‫ד‪ .‬רבת שפנה לה נפשי וט׳ קענ‬ ‫ב‬ ‫קם‬ ‫• לך כטס את כל היהודים ונו׳‬ ‫קהלת‬ ‫קכב‪ .‬ועד לו מרדכי וט׳‬ ‫ב‪ .‬לדעת מה זה ועל מה זה‬ ‫ד‬ ‫םא‬ ‫״ דרכי ציון אבילות ונו׳‬ ‫על פנלת‬ ‫ישנם פאפרים‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫* חטא חטאה יחשלים וטסו־‬ ‫‪BP‬‬ .‬תכון תפלתי קטורת לפניך וגו׳‬ ‫״ ומרדכי יצא מלפני ה מ ל ך‬ ‫א‬ ‫נב‬ ‫ג‬ ‫נ‬ ‫קמה‪ .‬אם ישמרו בניך בריתי וט׳‬ ‫ב‬ ‫קכח‬ ‫״ ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו‬ ‫א‬ ‫םא‬ ‫ד ״ לבד ראה זה מצאתי וט׳‬ ‫מז­‬ ‫קלג‪ .‬נופת תטופגה שפתותיך פלה‬ ‫״ כי מרדכי היהודי וט־ ודובר‬ ‫קכד‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫נט‬ ‫דבש וחלב תחת לש‪-.‬שיח לה׳ שיר חדש וטי‬ ‫‪H‬‬ ‫א‬ ‫רא‬ ‫‪H‬‬ ‫נ‬ ‫קע‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫״ ביום ונו׳ כטוב לב הפלך ביין‬ ‫סו‬ ‫‪a‬‬ ‫*‬ ‫ט‪ .‬נפלה עטרת ראשינו וט׳‬ ‫קעט‬ ‫״ שש אנכי על אמרתך ונוי‬ ‫א‬ ‫רד ‪.‬וזרח השםש ובא וט׳‬ ‫‪:‬‬ ‫לד‬ ‫‪0‬‬ ‫ב ״ יד‪ .‬נס זנו בחשיבה כאורה‬ ‫ד‬ ‫רנ‬ ‫״ כל חיל עם וסדינה הצרים ונו׳‬ ‫נ‬ ‫מט‬ ‫ב‬ ‫יב‬ ‫קםא‪.‬‬ ‫א‬ ‫קי‬ ‫ד‬ ‫מנ‬ ‫קיח‪ .‬הטיבה ה׳ לטובים וט׳‬ ‫א‬ ‫קצת‬ ‫מרדכ־ על בנתנא ותיש‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫א‬ ‫קלב‬ ‫* בל עבדי הפלך וט׳‬ ‫ב‬ ‫ע‬ ‫סדום ונו׳ ולא חלו בה ידים‬ ‫״ כמעט כלוט בארץ ואני‬ ‫נ‪.‬מעלה נשיאים מקצה הארץ‬ ‫םרדכי‬ ‫ח‪ .‬לב חכמ לימינו ונו׳‬ ‫מז‬ ‫ד‬ ‫רנ‬ ‫על בית הסן‬ ‫א‬ ‫םא‬ ‫ד יא‪ .‬ארוממך אלקי המלך וט׳‬ ‫נ‬ ‫עט‬ ‫בלבוש מלכות תכלת ונו׳‬ ‫נ‬ ‫נד‪.‬ותשם אסתר את‬ ‫א‬ ‫קסם‬ ‫נ י‪ .‬אחר הדברים ונו׳ כשוך ונו׳‬ ‫משלי‬ ‫נ‬ ‫קצו‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫קעה‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫קעב‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫רא‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫פד‬ ‫ו‪ .‬ונהפוך הוא אשד ישלטו‬ ‫רא‬ ‫ה‬ ‫ענ‬ ‫״ ישטח ישראל בעושיו וט׳‬ ‫נ‬ ‫קצו‬ ‫היהודים הפה בשונאיהם‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫״ יהללו שסו בסחול ונו׳‬ ‫ב‬ ‫רד‪.‬דברתי אני עם לבי וט׳‬ ‫מד‪.‬פ־ בי •רבו ימיך ויוסיפו לך‬ ‫א‬ ‫קצא‬ ‫״ ובבואה לפני הסלך וטי‬ ‫א‬ ‫קסט‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫שטת חיים‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ד‬ ‫קצז‬ ‫ב‬ ‫״ ובבל יום ויום ונו׳ לרעת את‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫קנט‬ ‫״ על כן קראו לימים האלה ונו׳‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫״‬ ‫• ‪0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪M‬‬ ‫ד‬ ‫דך‬ ‫ש ל ו ם אסתר‬ ‫א‬ ‫קע‬ ‫״ ותאמר אסתר למלך בשם‬ ‫י‪ .‬בפה יזכה נער את ארחו‪.‬‬ ‫• רווח והצלה ונו׳ ממקום אחר‬ ‫*‬ ‫עד‬ ‫א ״ זבו נדריה סשלנ ונד‬ ‫ינ‬ ‫לא עזבתי םקדיך וטי‬ ‫נ‬ ‫ל־‬ ‫קנח‬ ‫‪0‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫ד‬ ‫קסנ‬ ‫ב ה‪ . ‫מ פ ת ח ו ת הפסוקים‬ ‫עסוד‬ ‫‪-1‬‬ ‫יף‬ ‫‪a‬‬ ‫דף‬ ‫דף‬ ‫ד‬ ‫קנב‬ ‫ד‪ .‬ק־ס בי‪#‬‬ ‫א‬ ‫ענ‬ ‫וט׳ בראש כל חוצות ונו׳‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫״ סן המצד קראתי יה‬ ‫ר״נ די‪.‬ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה‬ ‫כל‬ ‫׳׳ ותכתוב אסתר וט׳ את‬ ‫ד‬ ‫קפח‬ ‫גס תפלתו תועבה‬ ‫ד‬ ‫«‬ ‫ד‬ ‫דא‬ ‫תוקף וט׳‬ ‫כי הניד להם אשר הוא יהודי‬ ‫י‬ ‫שיר השירים‬ ‫ד‬ ‫קפו‬ ‫י‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬שמור רגליך כאשר ת ל ך‬ ‫קבו‪ .‬שירהסעלות ונו׳ אז יאמרו‬ ‫א‬ ‫רב‬ ‫״ אם סזרע היהודים מרדכי וטי‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫אל בית האלקים ונו׳‬ ‫ד‬ ‫צא‬ ‫ביויס הגתל ה׳ ונו׳‬ ‫א‬ ‫קב‬ ‫ז‪ .‬ב ח ך הבא בשם ה׳‬ ‫א‬ ‫קננ‬ ‫י להיאות לה לבוא אל הסלך‬ ‫״ דנדל עון בת עסי םחטאת‬ ‫א‬ ‫לט‬ ‫קיט‪ .‬טוב‪ .‬עושה משפט לעשוקים ונו׳ קי‬ ‫א‬ ‫קלג‬ ‫׳־ ליהודים היתה אודה וט׳‬ ‫מגלת אסתר‬ ‫ד‬ ‫עד‬ ‫קסז‪ .‬שמחתי באומרים לי בית‬ ‫נ א‪ .‬קמ״זב׳‪.‬אחרית דבר מראשיתו וט•‬ ‫קעב‬ ‫׳־‬ ‫ב‬ ‫רנ‬ ‫«‬ ‫״‬ ‫א‬ ‫מה‬ ‫א ״ ביום טובה היה בטוב וט׳‬ ‫ט‬ ‫קלב‪ .‬ויותר שהיה קהלת חכם וט׳‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫״ ק ח ב ה׳ לבל קוראיו ונו׳‬ ‫רב‬ ‫׳׳‬ ‫״‬ ‫ב‬ ‫נד‬ ‫״ בקש קהלת לםצא דברי וט׳‬ ‫נ‬ ‫צט‬ ‫״ שומר ה׳ את כל אוהביו‬ ‫ב‬ ‫קלח‬ ‫י והעיד שושן צהלה ושמחה‬ ‫נ‬ ‫םח‬ ‫״ מוף דבר הכל נשמע‬ ‫ד‬ ‫ר‬ ‫׳׳ תהלת ה׳ ידבר פי‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫‪a‬‬ ‫‪s‬‬ ‫ב‬ ‫נו‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ב‬ ‫קסו‪ .‬הדודאים נתנו ריח וגוי‬ ‫על קרא זה לרוב בםיום דרשות‬ ‫קצפ‬ ‫לז׳ אדר מדף קפיה עפוד א׳‬ ‫״ ויסר הסלך את טבעתו ונו׳‬ ‫איכה‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫!טרד היהודים‬ ‫נ‬ ‫קטנ‬ ‫א‪ .‬מה טוב ופה נעים ונו׳‬ ‫‪11‬‬ ‫*‬ ‫א‬ ‫קנא‬ ‫כ‬ ‫דה‬ ‫ב • ח‪ .‬מסיר אזטי סשםוע תורה‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫נ‪ .‬לך אכול בשמחה לחמך ונו׳‬ ‫נ‬ ‫קלה‪ .‬‬ ‫״ טוב ה׳ לכל ורחמיו על‬ ‫נ‬ ‫קבנ‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫בל מעשיו‬ ‫א‬ ‫לז‬ ‫״ שמח בהוד בילדותך ונו׳‬ ‫א‬ ‫קבז‬ ‫‪//‬‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫מא‬ ‫‪n‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ח‬ ‫״ פותח את יתך ונו׳‬ ‫‪11‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כ‬ ‫קעב‬ ‫א‬ ‫נא‬ ‫יב‪ .‬ופניתי אני בכל םעשי זט׳‬ ‫קמה‬ ‫קבה‪ .‬ניתה יתדה טעוני וט׳‬ ‫עד דף קצ״א עמוד ני‪ .‬נדרי לה׳ אשלם ‪w‬׳‬ ‫קנ‪-‬נ אי‪ .‬אותי נהנ ויולך ונו׳‬ ‫א‬ ‫םט‬ ‫״ ה׳ זבדט יביך ונו׳‬ ‫ק״מ א ‪ /‬קםיב א׳‪ .‬אשר שלט האדם באדם וט׳‬ ‫ר •‬ ‫ד‬ ‫רב‬ ‫׳־ ופני המן חפו‬ ‫א‬ ‫םא‬ ‫נ ט‪ .‬איכה יועם זהב וט׳ תשתפכנה‬ ‫ד‬ ‫עט‬ ‫קטז‪ .‬תן חלק לשבעת ונו׳‬ ‫מט‬ ‫״‬ ‫נ‬ ‫דא‬ ‫״ האחשתרניס בני הרסכים‬ ‫ד‬ ‫סב‬ ‫ד‬ ‫קא‬ ‫‪.‬כי נםכיט אני ועסי ונו­‬ ‫נ‬ ‫םא‬ ‫נ ז‪ .‬‬ ‫ב‬ ‫מז‬ ‫״ חססות אל בגרונם ונו׳‬ ‫״ אשר לא תבוא ושתי ונו׳‬ ‫ב‬ ‫קבה‬ ‫׳׳ על כן היהודים הפדזים ונו׳‬ ‫נ‬ ‫קכא‬ ‫ב‪ .‬כי חזק בריחי שעריך‬ ‫ב־נ‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫״ מניד דבריו ליעקב ונוי‬ ‫א‬ ‫קצט‬ ‫א‪ .‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪U‬‬ ‫א‬ ‫עז‬ ‫ד" ״ על זה היה ת ה לבט ונו׳‬ ‫קכ‪ .‬קניח די‪ .‬דאיתי את כל המעשים ונו׳‬ ‫נ‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫* עד חצי המלכות ותעש‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫‪11‬‬ ‫ד ״ טז‪ .‬ועוד‬ ‫א‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫ב‬ ‫קפט‬ ‫״ ובבזה לא שלחו'את ידם ‪.

‬‬ ‫אתו דרדקי האידנא וכוי דאפי׳ ביפי יהושע‬ ‫קדע׳׳א‬ ‫דניאל‬ ‫נ‬ ‫קפה‬ ‫בן גון לא איתסר טותייהו וכו•‬ ‫א‬ ‫צד‬ ‫ט‪ .‬לכו אכלו משמנים וט־ כי קדוש היום ונו׳‬ ‫ד‬ ‫עו‬ ‫אלא אימא הכל כקרוביו‬ ‫כ‬ ‫ב‬ ‫פ‬ ‫מפני מה מתין בניו וכו׳ כשהן קטניפ‬ ‫•‬ ‫׳׳ ויעשו בל הקהל השבים סן השבי סכות וט׳‬ ‫נ‬ ‫״‬ ‫קי‬ ‫כי לא עשו מימי ישוע בן טן כן בנ־י ]סי׳‬ ‫ד‬ ‫קפד‬ ‫על פשוק זה תמצא מדף ל״ז עמוד ד׳ ולהלן[‬ ‫קי‬ ‫כל הם־דיר דמעות על אדם כשר וכו׳‬ ‫•‬ ‫ינ‪ .‬הטה אלקי אזנך ושפע סקיי עיניך ונו׳‬ ‫»‬ ‫קלט‬ ‫היו זה שמו של הקביה‬ ‫‪H‬‬ ‫נחמיה‬ ‫ב‬ ‫קםב‬ ‫אנכי וכו׳ אםירה נעימה כתיבה יהיבה‬ ‫ב קה ״‬ ‫ח‪ .‬ק״ד בי׳ נףו א׳‪.‬‬ ‫קעא‬ ‫נ‬ ‫סה‬ ‫בי אורך יסים ושנות חיים ובד אלו שנותיו‬ ‫•‬ ‫נר חנוכה משמאל ומזוזה םיסין‬ ‫ד‬ ‫םט‬ ‫וכי לאודה הוא צריך‬ ‫•‬ ‫א‬ ‫של אדם המתהפכות עליו פרעה לטובה‬ ‫ד‬ ‫קלז‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫קנט‬ ‫יד‬ ‫יד‬ ‫* ע״א גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם וכד‬ ‫ד‬ ‫קסא‬ ‫א‬ ‫ים‬ ‫״ עיב נתלה תשובה שדוחה את ל״ת שבתורה וכד‬ ‫א‬ ‫קפ‬ ‫סוכה‬ ‫ב‬ ‫טז‬ ‫אמות בא׳ בשבת‬ ‫לישב‬ ‫דאויס‬ ‫שכל ישראל‬ ‫כל האזרח וט׳‬ ‫כז ־‬ ‫ב‬ ‫עז‬ ‫לעולם יהא אדם ענותן כהלל וט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫פט‬ ‫בסוכה אחת‬ ‫נ‬ ‫קסה‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫פו‬ ‫מעשה בהא ששבת בגליל העליון ובד‬ ‫ד‬ ‫טו‬ ‫לעולס יתפלל אדם שלא יחלה וכוי‬ ‫‪m‬‬ ‫כטעיא איבעי׳ להו פי שפך לפי וכד‬ ‫א‬ ‫קלד‬ ‫כל היוצא למלחמת ביד טתב נט וכו׳‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫ב‬ ‫פט‬ ‫ג‬ ‫ריב‬ ‫פ׳׳ט עיד מסנן ברישא והדד אמרי ומי‬ ‫בשביל ד׳ דברים חסה לוקה מ ד ועל שגי‬ ‫*‬ ‫כ‬ ‫קו­‬ ‫‪7‬‬ ‫פינית‬ ‫עליהם הד‬ ‫•‬ ‫עב‬ ‫אחין שנשפך דסן כאחד‬ ‫ג‬ ‫דד‬ ‫א‬ ‫ט‬ ‫ענף עץ אבות זכו׳ האםת והשלום אהבו‬ ‫לבע״ב‬ ‫ד‬ ‫נב‬ ‫‪5‬׳ מה נפשלו ישראל לתםתז‬ . ‫מ פ ת ח ו ת הפסוקים‬ ‫‪4‬‬ ‫דף‬ ‫ן‬ ‫דף‬ ‫‪1‬‬ ‫דף‬ ‫ו‬ ‫הםסבת‬ ‫כ‬ ‫כה‬ ‫פוזע׳ב אסר להן למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם‬ ‫לרוב ציינתי‪-‬‬ ‫אסתר בסדור לסורים‪ .‬כי כאן‬ ‫א‬ ‫קפדי‬ ‫פט ״ פלגא עלי ופלנא עלך וכר‬ ‫מהססוזר בדרשות לדא[‪.‬‬ ‫כל המתעצל בהש&ידו של חכם וכו׳ פי־ ע״ז‬ ‫״‬ ‫שח‬ ‫בדף‪ :‬ע׳ ני ע׳־ה נ׳‪ .‬ביפים ההש רא־תי ביהודה תרכים ‪:‬תות‬ ‫קפד‬ ‫״‬ ‫א‬ ‫בשבת ונוי‪.‬‬ ‫׳‬ ‫קעיא ד׳‪.‬רבן ומי‬ ‫ד‬ ‫דרשינא לי׳ לך הי הנתלה וכו׳‬ ‫צ‬ ‫נ סו ע־ב שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר מאת•‬ ‫ת׳׳ח אין להמ מטחה וט׳‬ ‫שמעשה העגל שוין וכו׳ אין חכםה לאשה‬ ‫ד‬ ‫קשנ‬ ‫נ‬ ‫ת׳׳ח מרבים שלום בעולם‬ ‫ע‬ ‫אלא בפלך וכו׳‬ ‫ב‬ ‫‪K‬‬ ‫די‬ ‫משנ‬ ‫ד סט ״ כחלינת לעיניה ושבקוה ואמי דלא םנרי ביה‬ ‫שבת‬ ‫קשא‬ ‫דחםגא ידכרינך ל ש ל ם‬ ‫נ‬ ‫בו‬ ‫לאיניש בקריבתה‬ ‫א‬ ‫לב‬ ‫אש באנו לכתוב אין אנו םפפיקין‬ ‫ז‬ ‫ד עא עיא מ מפטרי רבנן ומי מחייה חיים וכוי‬ ‫סו‬ ‫םצית חנובה ני• איש וביתו וט׳‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ב‪.‬‬ ‫סח‬ ‫‪11‬‬ ‫‪11‬‬ ‫יום ראשון סדליק שםונה‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ב׳ מאסרי דד׳ תנחום מדף ס״נ עיד ואילך‪.‬‬ ‫לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפשקו ממנה‬ ‫«‬ ‫ב‬ ‫קה‬ ‫אנשי אמינה וכו׳‬ ‫מסכת ברכות‬ ‫ב‬ ‫קכנ‬ ‫ב קסהע־ב מפני מה ת״ח שבבבל פצויינין וכו׳‬ ‫טז‬ ‫מה לו לאב שהנלה את בניו ובו׳‬ ‫א‬ ‫קנא‬ ‫יציץ ופרח ישראל אלו ח־ח שבבבל וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫לויז‬ ‫אין להקביה בעולמו אלא ד*א של הלכה‬ ‫ב‬ ‫עב‬ ‫ד קנ‪ :‬ע״א אחיס בהספידא דהתס קאימנא‬ ‫טז‬ ‫רב ביבי בר אביי מבד לאשלוסינהו וט׳‬ ‫עירובין‬ ‫קלח‬ ‫ט* כתיב חוטאים חטאים כתיב‬ ‫ד‬ ‫קבט‬ ‫דוד דנלי מסבתא וכו׳‬ ‫גג •‬ ‫יכל המשביע עצמו מדיית אין טבשרין אותו‬ ‫‪d‬‬ ‫בשורות רעות‬ ‫נ‬ ‫בז‬ ‫•מיכל ב ת שאול הניחה תפילין‬ ‫צו ־‬ ‫קל‬ ‫כל הקורא קיש בלא תפילין כאלו הקריב‬ ‫פסחים‬ ‫ב‬ ‫קצנ‬ ‫עולה בלא מנחה‬ ‫ושאין לו קרקע איט עולה‬ ‫ב ח ע?׳ב לכדר׳ אפי וכוי‬ ‫*‬ ‫לתל‬ ‫יב‬ ‫ופי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלמות‬ ‫דח­‬ ‫נ‬ ‫את ה׳ אלקיך תייא לרבות ת״ח‬ ‫נ כב ״‬ ‫קיד‬ ‫כל ונו׳ וחנינא בני ת לו בקב חדזבין וכו׳‬ ‫ד‬ ‫פו‬ ‫קכט‬ ‫ראשונים דסםדו נפשייהועל קדושת השם וט׳‬ ‫‪d‬‬ ‫‪II‬‬ ‫נ גו ע״א כשם שאין בלבך אלא אחד ובו•‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬ ‫קיב‬ ‫ומנעו בניבם מן ההניון‬ ‫א‬ ‫צנ‬ ‫א‬ ‫נפתח באל זמ' ונביים באל‬ ‫כה‬ ‫מעשה בחשיד אהד וכו׳‬ ‫ה‬ ‫‪ 9‬־‬ ‫נ‬ ‫קעב‬ ‫נהלה דעה שנתנה בין שתי אותיות וכו׳‬ ‫יומא‬ ‫ד‬ ‫קיז‬ ‫כתיב לה׳ הארץ ומלואה ובו׳‬ ‫ם‬ ‫יא‬ ‫ד ד ע׳׳ב לא בא הכתוב אלא לסדק אכילה ושתיה שבםעיו‬ ‫כה‬ ‫עתיד־מ בחירי ישראל שיתנו ריח טוב וכו׳‬ ‫לג‬ ‫אמרי תו אמאי לא אתי משיח וכו׳‬ ‫א יט ״‬ ‫ה‬ ‫קבב‬ ‫אפי־ עובדן במעי אמן אמרו שירה וט׳‬ ‫קפה‬ ‫למה נמשלה אשתר לשחר וכו׳‬ ‫כט ״‬ ‫כלימ שאגי עושה להכין אבנישש וכו׳ שמא‬ ‫נ‬ ‫קפט‬ ‫א גב עיא חמש מקראות בתורה אק להן הכרע וכו׳‬ ‫בצל אל היית וידעת‬ ‫קסד‬ ‫ננ ״ לא מתו בני אהרן אלא על שהורו הלכה‬ ‫אסר היאיל ואתעבד לי נישא בהאי קרא‬ ‫רינ‬ ‫בשני ‪£‬שד‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫קסנ‬ ‫קכנ‬ ‫ימים האריכו שנים לא האייכו‬ ‫קיט ע״ב עשירים שבאיי בסה הן זוכין וכו׳‬ ‫מפתחות המאמרים‪.

‬‬ ‫דף ניט עיב[‪. ‫מפתחות המאמרים‬ ‫‪J‬‬ ‫חי‬ ‫ח״‬ ‫ח״‬ ‫‪M‬‬ ‫הפסכת‬ ‫‪Is‬‬ ‫נ‬ ‫פלאבה לא קבילו על־זד‬ ‫״ז?ר‬ ‫תיד פדי עץ הדד זה אתרונ וכו׳‬ ‫קצז‬ ‫«‬ ‫»‬ ‫א ה ע*א‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫רה‬ ‫ד‬ ‫נב‬ ‫כל הנוטל לולב באטדו וכו׳ והקריב עליו קרבן‬ ‫מה ע• א‬ ‫א־ג ״ ע״ב כי הוינא טלייא אפינא פלתא דשאילנא לפפייא‬ ‫ננ‬ ‫והיית אך שסח ל ר מ ת לילי י•© האחרון וכוי‬ ‫מתעיא‬ ‫ד‬ ‫רב‬ ‫ואישתבח כוותי וכו׳‬ ‫הללו בוטן והללו מכין וכו׳ האיך לא יכולנו‬ ‫נב *‬ ‫ד‬ ‫רה‬ ‫אק בין איד לאיש וכוי כל המין‬ ‫ב ו ״‬ ‫לב‬ ‫לכביש את חוט השערה היה‬ ‫נ‬ ‫קנח‬ ‫פספך נאולה לנאולה עדיף‬ ‫‪n‬‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫‪ m‬יש מהן וט׳ אלו חסידים וכו׳‬ ‫ננ ״‬ ‫נ‬ ‫ק*י‬ ‫ז עיא םעוני לחרות וכו׳‬ ‫כשהיינו שפודפ שפחת בית השואבהלאדאיט‬ ‫•‬ ‫אסתר ביה״ק נאסרה וכד כל הענין‬ ‫‪a‬‬ ‫שינה בעינינו‬ ‫ד‬ ‫קם‬ ‫ד‬ ‫מנ‬ ‫א‬ ‫קמי‬ ‫ב‬ ‫ני״‪.‬קל־א נ׳‪.‬‬ ‫קנ׳׳ה א׳‪ .‬״‬ ‫כ‬ ‫ק<‬ ‫•‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫*י \‬ ‫פז‬ ‫‪H‬‬ ‫‪U‬‬ ‫נ‬ ‫קפא‬ ‫ביבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי וכו׳‬ ‫ד‬ ‫פט‬ ‫‪a‬‬ ‫ו!‬ ‫דהי ביפי אחשורש אמד רב די והי הדא‬ ‫»‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫צא‬ ‫ב‬ ‫קב‬ ‫רכת־ב והתמכרתם שש וכר‬ ‫ד‬ ‫צד‬ ‫•‬ ‫‪II‬‬ ‫יא ע־א‬ ‫ב‬ ‫קבא‬ ‫א‬ ‫קינ‬ ‫‪h‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫קפא‬ ‫ד‬ ‫פא‬ ‫‪.‬ר״׳ז די‪.‬‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫םנ‬ ‫בשלפא יום הכפוריםוט׳אלא ט״ו באב סאי היא‬ ‫קמ״א נ׳‪ .‬‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ר׳׳א הוי יתיב וכו׳ ננה ולא אתו רבנן ובו־ תני‬ ‫‪11‬‬ ‫‪n‬‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫קפט‬ ‫מינ־ה ארבעין זמנין וכו׳‬ ‫יז י היכי עביד וט׳ סעביר ראשון ראשון‬ ‫ג­י­‬ ‫לד‬ ‫ד‬ ‫קנו‬ ‫״ ע״ב אלמלא מקרא כתוב א־י אפשר לאסרו סלםד‬ ‫נ‬ ‫קצר‬ ‫א‬ ‫לו‬ ‫שנתעטף הקב״ה כשליח ציבור וט׳‬ ‫א‬ ‫עא‬ ‫ט ע״א וכתבו לו אלקים ברא בראשית‬ ‫קרי להו צום וקרי להו ששון ושמחה בזמן‬ ‫יה ״‬ ‫כיום‬ ‫ע״ב אותו היום ודתה שפחה לפני הקב׳ה‬ ‫שיש שלום וט׳‬ ‫פה‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫שנבראו גט שמים וארץ וכו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫]וק משמ כשדר תמצא פי׳ בדרשות לח׳ טבת[‪.‬‬ ‫לפה תוקעין ופריעין כשהן יושבין וכוי כדי‬ ‫״‬ ‫קל״ד א׳* קל־ז ני! קניה ד׳‪ .‬קע״ב אי‪.‬קנ״ב נ׳‪.‬קע״ח נ‪ .‬‬ ‫לי‬ ‫ד׳ דברים היה ר׳ עקיבא דורש ואני אין‬ ‫‪II‬‬ ‫יעלה ברוש זה סרדכי וכו׳ מר דרור ומתרנסי‬ ‫דורש כמותו וט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫צב‬ ‫קב‬ ‫מרי דבי‬ ‫ך‬ ‫באע״ב בקש קהלת לה־ות כמשה וט׳‬ ‫קנא‬ ‫והיה לה׳ לשפ זו מקיא מגלה ובו׳ פי׳ בדף‬ ‫]זולת זה במאמ־יש לסוכות מדף מ״ה ע*נ עד‬ ‫כ״ט ב׳‪ .‬קמ׳׳ה א׳‪ .‬‬ ‫אל תפסיעו פשיעה נמה ו ט‬ ‫אחשירש אמר רב אחיו של ראש וכד שהכל‬ ‫א‬ ‫סה‬ ‫אסור לאדם לשמש מטתו בשני רעבון וט׳‬ ‫•נ‬ ‫קלח‬ ‫נעשו דשין בימיו וכו׳‬ ‫‪0‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪it‬‬ ‫נ‬ ‫פו‬ ‫‪II‬‬ ‫כא ״‬ ‫נ‬ ‫קפי‬ ‫‪a‬‬ ‫קבב‬ ‫נקום וט׳ ונקיים בנםשין וט׳ לא יהי׳ בך אמון‬ ‫נ‬ ‫פו‬ ‫ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחלתו ועד םופו‬ ‫•‬ ‫לד‬ ‫ריא נזר תענית וט׳ אלא שזה מעביר על םדותיו‬ ‫כהעיב‬ ‫א‬ ‫ח‬ ‫המולך אמר רב שמלך מעצמו וכד‬ ‫כשם שמשנכנס אב מטעטין בשמחה כך‬ ‫כטעיא‬ ‫א‬ ‫קפז‬ ‫‪ W‬יא ע׳׳ב איהו נפי טיטעא טעי וכו׳‬ ‫קלו־‬ ‫סשנכנם אדר סרטן בשמחה‬ ‫‪ a‬יב עיא שאלו תלמידיו את רשביי מפני מה נתחייבו‬ ‫יט‬ ‫כל המתאבל על יתשלים זוכה ורואה בשסחתה וט׳‬ ‫ל ע״ב‬ ‫וכו׳ פי׳ על זה תמצא בדף‪ :‬קב׳ח ד׳‪.‬קפ׳׳ב א׳‪ .‬קפיד ב׳‪-‬ר״וא׳‪.‬קס״ו א׳> קס׳׳ח א ‪ /‬קעיא ני!‬ ‫מנילה‬ ‫קע׳׳ו ב׳‪ •.‬קציד נ׳ קצ־ו ני‪ .‬קצ״ט נ׳> ד״נ‬ ‫א‬ ‫קפה‬ ‫מ זפן קהלה לכל ולא צריך לדברי‬ ‫ב ע׳׳א‬ ‫אי! ד׳ץ נ•‪ .‬קצידז ד׳‪ .‬‬ ‫נ‬ ‫רב‬ ‫ב יב עיב ביום השביעי וכו׳ יום השביעי שבת היה ום׳‬ ‫דה‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫קכא‬ ‫זכו׳ פלפד שפרחה בה צרעת ום׳‬ ‫ב‬ ‫קצד‬ ‫זו דברי חע פתיפתאה וכו׳‬ ‫ד‬ ‫קפנ‬ ‫‪a‬‬ ‫‪0‬‬ ‫א‬ ‫רד‬ ‫״ ע״ב אתי את ופסק‬ ‫ד‬ ‫קפל‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫א‬ ‫קכט‬ ‫ד ע ״ א דדיב אדפ לקרות את המילה בלילה ועף‬ ‫ד‬ ‫‪0‬‬ ‫זמןדזב אליו ום׳ כל »סוק זה על שוס קדבנמו‬ ‫‪*9‬‬ ‫‪U‬‬ ‫א‬ ‫‪B‬‬ ‫‪B‬‬ .‬ר׳‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫״‬ ‫א־נ‬ ‫ו‬ ‫בי! ריא ב׳ ר״ה א׳׳ ר״ו ה‪.‬קניא א׳׳ ק״ע ד־‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫לערבב השטן‬ ‫ב‬ ‫קפיו ד׳‪ .‬‬ ‫‪11‬‬ ‫קבו‬ ‫לאדם שטוב לפניו וכו׳ זה מרדכי וכו׳‬ ‫הפט ותקע ט לא יצא וט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫מ ״‬ ‫קלא‬ ‫הוא אינו ש ע אבל אחרים משיש‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫כתוב אחד אומד שבתון זכרון תרועה וכוי‬ ‫כט ׳׳‬ ‫יא ע״א באנו באש ובמיש באש בימי נ׳׳נ ותוציאנו‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫קלסז‬ ‫לרויה בימי המן‬ ‫•‬ ‫מלטת י שיש עמו תרועה טון ה׳ אלקיו עפו וט׳‬ ‫נ‬ ‫לב י‬ ‫ר׳ אלעזר פתח וכו׳ בעצלתים ימך המקרה וכי׳‬ ‫תענית‬ ‫ד ע׳א‬ ‫ד‬ ‫קבה‬ ‫בשביל עצלות ובו׳ ואין מך אלא עני ובו׳‬ ‫״‬ ‫כח‬ ‫אף כנשת ישראל שאלה שלא כה־נן וט׳‬ ‫ב‬ ‫קם‬ ‫־׳‬ ‫לט‬ ‫ה עיב‬ ‫ד‬ ‫קםא‬ ‫ר״נ וכו׳ פתח וכו׳ בקים עליט אדם אדמ ולא מלך‬ ‫׳‬ ‫יעקב אביט לא מת וכ‪.‬קס״ט די‪ .‬‬ ‫בעי ד׳ ירםי׳ לפעלה עשירית וכו׳‬ ‫ד‬ ‫רב‬ ‫ביצה‬ ‫ופתננח‬ ‫נ ״ ע״ב קיימת בט רביט ומשלוח םנות ום׳‬ ‫כ‬ ‫פאי לאין נכון לו לפי שלא הניח עית‬ ‫טו עיב‬ ‫ב‬ ‫קבה‬ ‫לאביונים‬ ‫ראש השנה‬ ‫א‬ ‫קצו‬ ‫לחדשים מכיל וטי דלמא מאי ראשון ראשון‬ ‫ז ע־א‬ ‫אמד אביי כי נזקי מבי סר הוי שבענא כי‬ ‫דח‬ ‫לסילתיה‬ ‫א‬ ‫פטאי להתם קדיב• ל• שתין צעי דשיתין‬ ‫ו‬ ‫פלטות כדי שתםליכוני וכו׳ ובפה בשוטר‬ ‫טז ״‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫קעה‬ ‫סיני קדירה ובו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫מיחייב א־נש לבשוםי בשל־־ א עד דלא ידע וכו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫•י׳ על זה תמצא בדף‪ :‬קב׳׳ד די‪ .

‬קציח נ׳‪.‬קנ״ז אי‪ .‬פי' על זה תסצא‬ ‫בדף‪ :‬קפדז כ׳‪ /‬קי״ט ב׳‪ #‬ק־כ ד׳‪ .‬קל״ד ד ‪ /‬קל״ו אי‪.‬קצ״מ ב'‬ .‬קצ״א א׳‪ .‬קע״א‬ ‫‪3‬‬ ‫קננ‬ ‫כנ ע״ב נדז^ה עבירה לשפה זמ׳‬ ‫די‪ .‬קמ״נ ב׳‪ .‬‬ ‫ד לבע״א‬ ‫קפא‬ ‫ב‬ ‫קפד‬ ‫נ‬ ‫קעב‬ ‫ובמד‪ .‬קנ״ה א׳‪ .‬‬ ‫‪II‬‬ ‫קלי‬ ‫כא‪.‬יאע׳׳א‬ ‫קכח‬ ‫דן על אונס כסזיד וט׳‬ ‫אמר קדנא דברים בנו שמא וט׳ למחילות‬ ‫נדרים‬ ‫ד‬ ‫קסד‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫'ב‬ ‫םנ‬ ‫א ח ע״ב‬ ‫קסו‬ ‫‪u‬‬ ‫‪II‬‬ ‫אין וטי אלא הקטה מוציא חטה מנרתיקה וכוי‬ ‫•‬ ‫‪0‬‬ ‫ושמואל אמד מפני שהפריז זט׳ שנאמר במד‪.‬קכ׳׳נ א׳‪ .‬עי!"‬ ‫משלם דמישלם בעובדיה‬ ‫קס״ט ד׳׳ קע״נ א׳ קע״ה נ ‪ .‬קפ״בב׳‪.‬ק״נ די‪ .‬קש״ח נ׳‪. .a‬‬ ‫מיד‬ ‫קפיא א׳״ קפ׳ץ אי‪ .‬קליט די‪ .‬קס״א נ׳> קס״ז ב׳‪ .‬‬ ‫א‬ ‫פ ח‬ ‫ק‬ ‫כחע״ב ד״ל הוי אזיל באודחא וכוי נסור מיני הא טלתא וכו׳‬ ‫קטז‬ ‫ליכא דידע לישנא בישא כהמן וכו׳‬ ‫ב‬ ‫קצח‬ ‫שלהי •י כל האוחז ס׳׳ת עתם וכו׳‬ ‫א‬ ‫‪£‬‬ ‫ק‬ ‫‪11‬‬ ‫‪II‬‬ ‫מועד קטן‬ ‫משכת‬ ‫ב‬ ‫קפז‬ ‫‪u‬‬ ‫‪II‬‬ ‫א‬ ‫לח‬ ‫ט ע״א ודאין מערכין שמחה בשמחה מנ״ל וכו׳‬ ‫ב‬ ‫קצח‬ ‫דמפקי׳ לבולי שתא בשה״י פה״י‬ ‫נ‬ ‫םא‬ ‫בשלסא לישראל עמו דאחיל להו עון דיכ׳׳פ וכו׳‬ ‫)תופ׳( הכשף נתון לך נמטרי׳ דהכסף עולת‬ ‫נ‬ ‫קכנ‬ ‫כה ״ ראוי היה רבנו שתשרה וט׳ אלא שבבל גרסה לי׳‬ ‫ד‬ ‫קםא‬ ‫העץ רמז לו שיתלה עליו‬ ‫ב‬ ‫עה‬ ‫״ ע״ב ט נח נפשי׳ דרבינאוט׳ תמרים הניעו ראש וכו׳‬ ‫ד‬ ‫קסח‬ ‫‪u‬‬ ‫‪II‬‬ ‫י•‬ ‫קעט‬ ‫•‬ ‫‪//‬‬ ‫ב‬ ‫צא‬ ‫א״ל ר״א לבר קיפוקההוא יומא מאי אמרת וט׳‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫צו‬ ‫ב‬ ‫קיט‬ ‫נלוי ויתע וכו׳ לפיכך הקחםשקליהןלשקליווכו׳‬ ‫ד‬ ‫קב‬ ‫כז ‪ -‬בכו בט להולך וכוי להולך בלא בנים‬ ‫ידע*א משל דאחשורש והסן וט׳ לאחד היה לו תל‬ ‫נ‬ ‫פא‬ ‫א כחעיא למה נסמכה מיתת מרים וכו׳‬ ‫קכח‬ ‫וכו׳ ולאחד הי׳ לו חחץ וכו׳‬ ‫י•‬ ‫קמד‬ ‫רב יוסף כי הוך בר שיתין עבד להו יומא‬ ‫»‬ ‫‪a‬‬ ‫צו‬ ‫טבא לרבנן וט׳‬ ‫נ‬ ‫קסט‬ ‫נתלה הסרת טבעת יותר ממ״ח נביאים וט׳‬ ‫חגיגה‬ ‫״ ע״ב לא תהיה לך זאת לפוקה זאת מכלל דאיכא‬ ‫טף למה באו וטי ]פי׳ תמצא בדרשות לש׳׳ש[‪.‬‬ ‫תמצא בדף‪ :‬ק״כ די‪ .‬קע״ט אי‪.. קמ״אב׳‪ .‬ק״ם א׳‪ .‬‬ ‫•‬ ‫ד נ‬ ‫קעז‬ ‫אחריתי ומאי נינהי מעשה דבת שבע וט׳‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫קצז‬ ‫טו ע׳׳א נבר מלכא ע־לאה ממלכא תתאה‬ ‫קלח‬ ‫מאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא וט׳‬ ‫א יו‬ ‫קסב‬ ‫התך זה דניאל שחתכוהו מגדולתו וטי‬ ‫״‬ ‫יבמות‬ ‫‪a‬‬ ‫לדעת מה זה וט־ שמא עבדו ישראל זול‬ ‫קי‬ ‫ב יד‬ ‫קטב‬ ‫חמשה חופשי תורה וכוי‬ ‫א‬ ‫קכא‬ ‫לא תתגודדו לא תעשו אטחת *נוחת‬ ‫א‬ ‫קסח‬ ‫‪It‬‬ ‫‪II‬‬ ‫א‬ ‫כח‬ ‫ד קהעיב‬ ‫עובדא דאבדן‬ ‫קנט‬ ‫‪u‬‬ ‫'‪1‬‬ ‫ב‬ ‫קעז‬ ‫״‬ ‫‪//‬‬ ‫‪ .‬מי׳ על זה תמצא‬ ‫פאעיא‬ ‫אתי מלא קומצי קפחי דידכו ודחי עשרה‬ ‫בדף‪ :‬ל״א ד ‪ .‬קמ״ה נ׳‪ .‬‬ ‫ד‬ ‫‪.‬‬ ‫קכנ‬ ‫א׳׳ קל׳׳א ב׳׳ קל״נ ב׳‪ .‬ק מ א׳* קצ״ה א׳‪ .‬קכ״ח‬ ‫א‬ ‫‪r‬‬ ‫קכט‬ ‫־קפא‬ ‫נאמד וכו׳ ממוכן כלום הכינו שולחן לר‪:‬יך‬ ‫וט׳ ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות‬ ‫‪a‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ה‬ ‫ב׳״ קל״א בי‪ .‬קס״ב נ׳‪ .‬מב בניו ום׳‬ ‫ו‬ ‫אדע‬ ‫נ‬ ‫קם‬ ‫לא ניתנה תורה אלא למשה וטי ונתנה לישראל‬ ‫א לח ״‬ ‫קצז‬ ‫שילא וטי וסת כתב שלמטה וכד‬ ‫»ז ע״א דרש‬ ‫א‬ ‫קענ‬ ‫אר׳׳י מאי דכתיב שמש וכו׳ מלמד שעלו שמש וכף‬ ‫ב לטע׳ב‬ ‫קלט‬ ‫לא נעשה עפו דבר וטי לא םפני שאוהבין וכד‬ ‫‪n‬‬ ‫‪••II‬‬ ‫שאין פבדכין בתורד‪ . ‫מ פ ת ח ו ת המאמרים‬ ‫‪4‬‬ ‫ח*‬ ‫המסכת‬ ‫המסכת‬ ‫)תום׳ שם( שפעתי שעשרה וכוי ואסר שיתן‬ ‫לאחשודש כל ©־יונס‪ .‬כתובות‬ ‫ב ה ע״א‬ ‫קלד‬ ‫עד עכשיו באונם ועכשיו ברצון‬ ‫ד‬ ‫קכה‬ ‫נחלים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמיס‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫קצ‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫א‬ ‫קבב‬ ‫וארץ ובו׳‬ ‫ז ע״ב‬ ‫״ ע״ב וכל זה וכו׳ מלמד שכל ננדו של אותו רשע‬ ‫נ‬ ‫קלח‬ ‫פוק ואייתי לי בי עשרה וט׳‬ ‫נ יז עיא‬ ‫קעט‬ ‫חקוקין לו על לבו‬ ‫א‬ ‫שוס תשים וט׳ שתהא אימתו עליך‬ ‫‪H‬‬ ‫קי‬ ‫קנ ״‬ ‫לשאר עסו לסי שסשים עצםו כשירים וט׳עד‬ ‫נ‬ ‫יב‬ ‫ברכת הבית ברובה‬ ‫ב ״ ע״ב‬ ‫קסט‬ ‫נם אלה ביין שט וט׳‬ ‫ב‬ ‫קצא‬ ‫נהונ נשיאותי ברסיס וזרוק מרה בתלמידים‬ ‫‪II‬‬ ‫האי צודבא מרבנן דמרחסין לי׳ בני מתיא וטי‬ ‫קי־ ״‬ ‫טון שהניעה לבית הצלמים וכו׳ שסא אתה‬ ‫נ‬ ‫צח‬ ‫נ־ר ר‪.‬קל״א ‪.‬ע״ב סאי מברך ובו׳ הנפרע לישראל שכל צריהם ובו׳‬ ‫ק״ס ד׳.‬פי׳ על זה תמצא בדף‪ :‬קכ־ח‬ ‫‪II‬‬ ‫‪.‬קני׳ד‬ ‫ע ע׳־א! הני ששה דיה״כ מנד מי וכו׳ ואטאי קראו‬ ‫ני‪ .‬‬ ‫א‬ ‫קעב‬ ‫נ׳׳ קצ׳׳ח ב׳‪.‬קפ״ט א־ד‪ .‬פ ״ נ א ‪ /‬נףה ב׳‪ .‬קש״די‪.‬‬ ‫ם‬ ‫קעט‬ ‫ד‬ ‫קפח‬ ‫׳ינע״א נדור שנדר פרצותיהן של ישראל וט׳ וכו׳‬ ‫עשית בני הסן ועשרת צריך לםמרינהו במזימה‬ ‫ד‬ ‫קעז‬ ‫ובמות אביה וט׳ אל תקרי לבת אלא לבית וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫א‬ ‫דא‬ ‫אחת וכו‬ ‫״ ע ״ב טון שנפל פור בחודש אדר שמח וכוי ולא‬ ‫א‬ ‫ת‬ ‫‪U‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ו‬ ‫היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה‬ ‫נ‬ ‫סה‬ ‫דברי שלום וכו׳ טלםד שצריכ׳ שרטוט כאסית׳ שית‬ ‫‪a‬‬ ‫באדר נולד‪ .‬תחלה‪ .‬‬ ‫׳‬ ‫א‬ ‫ם‪:‬‬ ‫כה ״ אתה חשת על קן צשור אתה חוס ורחום עלינו‬ ‫קפ״ו א׳‪.‬‬ ‫א‬ ‫קלה‬ ‫בן יאיר שהאיר עיניהם של ישראל בהפלתו וכו׳‬ ‫‪II‬‬ ‫‪11‬‬ ‫«‬ ‫לכלס נתן וכו׳ אפשר דבר שנצפער בו אותו‬ ‫נ‬ ‫קסז‬ ‫!!‬ ‫א‬ ‫קנה‬ ‫צדיק ומ׳ רסז רםז לו וכוי‬ ‫ב‬ ‫קפא‬ ‫»‬ ‫‪II‬‬ ‫ב‬ ‫פט‬ ‫״ ע״ב ליהודים היתה אורה וכו׳ זו תורה וכו׳‬ ‫מרדט מוכתר בנימוסו ה»ה וט׳ פי׳ על זה‬ ‫‪II‬‬ ‫א‬ ‫קני־‬ ‫בדף‪ :‬קב״נ ד ‪ .‬‬ ‫קמט‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫א‬ ‫לי‬ ‫טז ע״א כל האוסר דבר חכמה אפילו באו״ה נקרא חכם‬ ‫ב‬ ‫קעט‬ ‫»‬ ‫‪It‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ד‬ ‫קצנ‬ ‫אופה זו םשולה לעפר וכוי‬ ‫ד‬ ‫קסו‬ ‫יב ע״ב אלמלא אינתת הראשוטת וכו׳‬ ‫‪11‬‬ ‫א‬ ‫ר‪3‬‬ ‫ויבהילו פלסו־ שהביאו בבהלה‬ ‫ב‬ ‫קשב‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ותאפר אסתר וכי׳ םלסד וכוי ובא םלאד וכר‬ ‫‪It .‬‬ ‫אלפי ככדי כסם א דית וכד פי׳ על זח‬ ‫קפ״ה די‪ .‬ק״ע ד ‪.

‫מ פ ת ח ו ת המאמרים‬ ‫יף‬ ‫‪4‬‬ ‫דף‬ ‫דף‬ ‫ם‬ ‫חטפמג‬ ‫המסכת‬ ‫א‬ ‫‪no‬‬ ‫קבע״א חזזד בך ימי א‪0‬ד ‪ h‬טי בראש זכו*‬ ‫סוטה‬ ‫‪a‬‬ ‫יש‬ ‫קה י עבד שמכרו רבו ובו׳ פ^מיש לזה על זה ופר‬ ‫א״ר אלפסנדח כל אדם שיש ט נסות ח ח וכד‬ ‫‪t‬‬ ‫קיט‬ ‫א‬ ‫קפא‬ ‫כל מ האי ריתחא לידתה רחמנא עלן ויפרוקינן‬ ‫ת״ח צריך ומי אחד םשםנה בשמינית‬ ‫קפח‬ ‫ב‪:‬‬ ‫קפנ‬ ‫מאי לשון רפידיפ שייטו עצמן מדברי ונידה ומי‬ ‫י‬ ‫קי‬ ‫עמד ונירש אשתו וכוי אסרה ל ו בתו אבא‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫וההוא נברא אוקיט ליי ע״ז על כל ונלמ וסי‬ ‫קשה יותר משל פרעה ומי‬ ‫מכות‬ ‫מאי דכתיב יחי ראובן וכוי וזאת לימדה וכד‬ ‫קינ ״‬ ‫ל־‬ ‫בשעה שנזלל משה נתמלא הבית מלו אור‬ ‫קכז‬ ‫ד•‬ ‫‪s‬‬ ‫מי נרם לראובן וכד‬ ‫יא ע״ב‬ ‫קני־‬ ‫כדעיא בא חבר^ק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק‬ ‫קענ‬ ‫ד‬ ‫באמונתו יחיה‬ ‫קפ‬ ‫עובדא דדן בן תשים ומי והייט דכתיבישמח‬ ‫‪3‬‬ ‫‪8‬א‬ ‫וכבר היה ר״נ וראב״ע וכד הל העני!‬ ‫קינ‬ ‫צדיק וכו׳‬ ‫א‬ ‫‪9‬‬ ‫קיט‬ ‫מה טיבן של ומי סיים זה כל מה שכתוב בזה‬ ‫•י‬ ‫עבודה זרה‬ ‫פא‬ ‫שהתכלת ח ס ה לים וינ• דומה לרקיע וכו׳‬ ‫על בל אומה ולשון‬ ‫מלםד שהחזירה הקמה‬ ‫ב ע״ב‬ ‫קט‬ ‫מפני מה נענש ח ד זכו׳ מפני שקרא לד״ת וט׳‬ ‫א‬ ‫קא‬ ‫ולא קיבלוד!‬ ‫ניטין‬ ‫מצות קלה י•* לי וסוכה שמה ובד‬ ‫נ ע״א‬ ‫רחמנא או בטילך או בטולא דבר עשו וט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ד ע״ב‬ ‫קפא‬ ‫נ‬ ‫לא לצלי אינש צלותא דפזפפי וכד‬ ‫ענ‬ ‫בא יתוש ונכנס בחוטמו וט׳‬ ‫ד‬ ‫קעד‬ ‫יצא ר׳׳ע ודרש והיה לאהרן ולבניו מ־וצה וטי‬ ‫עו‬ ‫עיבדא דהאי ינוקא וט׳ מי נתן לסשסה וכו׳‬ ‫כל העוםק בתורה בלבד ח פ ה בפי שאין לו‬ ‫עז‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫קננ‬ ‫אלקי ומי‬ ‫קידושין‬ ‫ד‬ ‫קנ‬ ‫מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקן?‬ ‫יח ע׳־א‬ ‫ושסתם סם תם וט׳ נסשלה תורה כסם חיים ומי‬ ‫כנ‬ ‫נ‬ ‫קצפ‬ ‫עובדא דינאי המלך הקם להם בציץ שבין עיניך‬ ‫קפח‬ ‫‪a‬‬ ‫קצו‬ ‫םו‬ ‫דרש ד׳ דדא בםחוזא נר סותר בסםזרת וט׳‬ ‫א‬ ‫עד‬ ‫סנ ע״ב שיננא םפ׳ עיניה דדין‬ ‫בבא קמא‬ ‫‪T‬‬ ‫‪x/‬‬ ‫יב‬ ‫שיהא קורין במנחה כשבת משום יושבי קרטת‬ ‫אבות‬ ‫‪a‬‬ ‫בבא מעיעא‬ ‫א‬ ‫‪9‬א‬ ‫והיה זהיר במצוד קלה ?בחמורה ושי‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫קח‬ ‫סלד ריבית יותר םסה שםמיחיס ספסידים ומי‬ ‫נ‬ ‫?נא‬ ‫יפה ת״ת עפ דדך ארץ וכוי‬ ‫ב‬ ‫פד‬ ‫קא פיפלני בסתיבתא דרקיעא אם בהרת ומ׳‬ ‫ד‬ ‫©ז‬ ‫אפ אין קפח אין תורה‬ ‫נ‬ ‫כט‬ ‫פחלה שם״נ חלאים תלוין בסרה וכו׳‬ ‫ג‬ ‫קד‬ ‫ד ד סאוד מאוד הוי ש פ ל ח ח‬ ‫בבא בתרא‬ ‫יד הוי נולה למקומ תודה‬ ‫ה‬ ‫‪3‬‬ ‫קכנ‬ ‫איכא דאמרי וט׳ האי דטמנה כי היט דנאסדו‬ ‫‪11‬‬ ‫נ‬ ‫ענ‬ ‫טו אין מ מ ט לא משלות דשעימ וכו׳‬ ‫סו‬ ‫בת מלך נמב‬ ‫‪a‬‬ ‫קפה‬ ‫והםשכילים יזהירו וט׳ זה חין וכוי ומצדיקי‬ ‫יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעודדו וטי‬ ‫‪8‬ב‬ ‫‪r‬‬ ‫‪II‬‬ ‫הרביס וכוי אלו מלמדי תטקות‬ ‫‪a‬‬ ‫ה ז‬ ‫קנו‬ ‫ד‬ ‫לנ‬ ‫ולא אירע קרי לכ״נ ט*כ‬ ‫גדול המעשה יותר סן העושה וכוי‬ ‫קנה‬ ‫ארבע מחת בטתני צדקה הרוצה שימן ולא‬ ‫‪ H‬ינ‬ ‫מצד הוא מונח ולא בתוכו וכו׳‬ ‫עפ יד‬ ‫נד‬ ‫יתנו אחדימ‬ ‫פיט עברית הכי א״ל דכתיב תפחה את זכר‬ ‫עז פנים לניהנס וכו׳ ותן הלקט בתורתך‬ ‫כ‬ ‫‪II‬‬ ‫עפלק וטי‬ ‫קפח א‬ ‫קסז‬ ‫נ‬ ‫‪ .‬‬ ‫פד‬ ‫קנו‬ ‫איל ההוא צדוקי לר״א אלקיכם כהן הוא וטי‬ ‫כךצ נ׳‪.‬קמ״ב ני‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לכמ לא נאמר אלא להם סיכן לתהיס םה״ת‬ ‫ערכין‬ ‫נקוטו מיהא פלנא ביחיט‬ ‫נ‬ ‫קיח‬ ‫ל‬ ‫ו עיא ליק הא בתחלה הא בסיף‬ ‫אין ב״ד בא עד שתבלה םחטה סן הכיס‬ ‫‪a‬‬ ‫ז‬ ‫י ע״ב ספרי חיים וספרי םתים וט׳‬ ‫קנ‬ ‫םא‬ ‫אין ב״ד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא יםצא‬ ‫נ‬ ‫קטי‬ ‫יא ע׳יא סניי לעיקר שידה וכוי‬ ‫עא‬ ‫מאי אתני לן רבנן םעולם ל א שה לןעודבא וטי‬ .‬‬ ‫א״ל ההוא צדוקי לדי אבהו אלהיכן גחכן הוא‬ ‫קל״ב ב׳״ קל״ו ב׳‪ .‬מ‬ ‫דהע״ה לסד םאחיתוםל ב׳ דברים‬ ‫ו‬ ‫סיום שחרב בהפ״ק וטי אלא אין טזרין וכוי‬ ‫זבחים‬ ‫ושסתי כרכו־ שסשותיך םליני תרי םלאכי‬ ‫נתקבצו טלם אצל בלעם וכו׳ שמא מבול בא‬ ‫קטז א‬ ‫הלז‬ ‫ברקיע וכוי חד אמד שוהם וטי‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫לעולם ומיהי עוז לעסו יתן וט׳‬ ‫זקניפ שבאותו הדור אפרו פני פשה כפני‬ ‫ב‬ ‫קפז‬ ‫‪H‬‬ ‫‪II‬‬ ‫ענ‬ ‫חפה פני*יד‪1‬שע כפני לבנה וטי‬ ‫מנחות‬ ‫קנד‬ ‫נ‬ ‫ז‬ ‫לאעיב ס״ד בסוף שיטה כנמה שמים על הארץ ומ׳‬ ‫קסג‬ ‫טנ ״ ובשעה שנכנמ ח ד למת המרחץ ומ׳ וכיו.‬ ‫קענ‬ ‫ד‬ ‫פב‬ ‫שנזכר במילה שבבשח נתישבה דעתו ומי‬ ‫קםנ‬ ‫בן מנשה הוא והלא בן פשה הוא ומי‬ ‫סות‬ ‫קפה‬ ‫כל שאינו מניח בן ליורשו וט׳‬ ‫הסס׳ בכל סקום ומי םוקטר אלו ת״ח העוסקיו‬ ‫א‬ ‫קפו‬ ‫בתודה בכל מקומ ומי כאלו םקפירין ומי‬ ‫סנהדרין‬ ‫תחלת דינו שיא אלא על ד״ת‬ ‫חולין‬ ‫אמור לדממה אחותי את אבש בדור לך הדבר‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫םכס ולא מלכם להוציא א ת המוסד‬ ‫ה עיא‬ ‫ד‬ ‫עפ‬ ‫כאהותך וט׳‬ ‫ישראל קחשיס יש רוצה ואין לו וכד‬ ‫ז עיב‬ ‫קל‬ ‫נ‬ ‫קעו‬ ‫שלש מצות נצטוו ישראל וטי‬ ‫‪P‬‬ ‫הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח‬ ‫ס ״‬ ‫ראוי ה י ה עזרא שתנתן תורה על ידו וכוי‬ ‫נ‬ ‫לו‬ ‫שתכלת דומה לים ומי‬ ‫פטעיא‬ ‫קא‬ ‫יהודה וחזקי׳ בני ר׳ חיי וכו׳ אין ביד בא‬ ‫סשה סה״ת סניין ומי הסן וכוי אמתו־ וכ‬ ‫הלטע׳׳ג‬ ‫עג‬ ‫עד שיכלו שני בתי א ט ת סישראל וטי‬ ‫מרדכי וט• פי׳ על זה בדף‪ :‬קל׳׳א ני‪.

‬‬ ‫קיז‬ ‫־ ט נב^ל להון וט־ זה עפרון וכו׳‬ ‫א‬ ‫כט‬ ‫ישעיה סיסן תצ״ו‪ .‬סימן תרנ־ב‪ .‬‬ ‫סח‬ ‫השלים שניו לסדת שטע‬ ‫א‬ ‫נה‬ ‫ס׳ ראה סיסן תתצ״נ‪ .‬בשעה שעלה סשה לסדום‪] .‬אלי בים ואלי בם־ני ועזבתני‬ ‫ב יכ דאמר משה משה מזה מוצא באברהם אברהם‬ ‫קפה‬ ‫‪II‬‬ ‫•‬ ‫קי‬ ‫יש מ םס*ק ומי‬ ‫קעד‬ ‫״ ואנכי תולעת ובו׳ חשיך דרא דאתתא דבריתא‬ ‫רינ‬ ‫* ם החדש לי יום ומלכות שלכם לי ח ר ום׳‬ ‫כה‬ ‫״ קי‪ .‬עשר וכו׳ בשבל שתתעשר וט׳‬ ‫פט‬ ‫פד כ איסה זו בבל חשכה זו סדי וכו׳‬ ‫קפח‬ ‫נח נ תע הי׳ יושב ודורש והצבור מתנמנם ומי‬ ‫״ דלך סימן תתקסיא‪ .‬כמין םטבע אש וט׳ זה יתנו כזה יתט‬ ‫רבה בראשית‬ ‫ד‬ ‫לט‬ ‫״ אסר‪ .‬‬ ‫פז‬ ‫צח ד הקבצו וכו׳ בשפ שאין בלבך ומי‬ ‫יא‬ ‫צו‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫קא‬ ‫עבדיה‪ .‬לקדוש ה׳ מכובד זה יה׳יכ וכו׳‬ ‫צח‬ ‫פנ‪ .‬פתוב אוסר עבח את ה׳ בשסחה וכו׳‬ ‫צז‬ ‫כז ח וישמע יתרו מ ר ה בני אמ ערבת ומי‬ ‫קצה‬ ‫אסתר די‪ .‬כל כהן שאיט שוקל דזטא‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫שלשה הפה נמלאו סמני ‪1‬׳ הסה פסח וכו׳‬ ‫ום׳ אלא שהכהנים חרשים מקרא‬ ‫א‬ ‫כא‬ ‫האזינו הלכה אדםפישדאל שהי• חושש באזט‬ ‫קטו‬ ‫ז ה לעצסן וכי׳‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫קנז‬ ‫סע וי‪ .‬ואנכי איש חלק לטוץ וקרח וט׳‬ ‫כה‬ ‫כריתות פ״נ ה ‪ .‬ענה מרדכי אינייטל לכפל פנלת תענית ום׳‬ ‫ק«‬ ‫לנ א ‪ wpn‬יי זט״ הה״ד מ לקח טוב וסי‬ ‫״ וי‪ .‬מלה ננךאת בייא ומ׳‬ ‫א‬ ‫קננ‬ ‫שמך נעל זט בניו לחוטים של ציצית וט׳‬ ‫רה‬ ‫פ־ב ני‪ .‬ישסעאל אח• האץ־ אתה קורא וט׳‬ ‫די‬ ‫הקב־ה טלם לסוד נאולה‬ ‫קיי‬ ‫ידים שלה• הפםכת‬ ‫סי שה‬ ‫ס׳ בא‪ .‬‬ ‫ס״ז ע**ג בשעה שנפטר משה רטנו‬ ‫תמורה‬ ‫א‬ ‫זו עשירית האטה‬ ‫נ‪3‬‬ ‫קעה‬ ‫לנן עדן וכד‬ ‫בס ב או״ה שהן פכלין שדותיהן וכו׳‬ ‫•‬ ‫ל©‬ ‫ח‬ ‫״ ז בחדש השביעי שהוא פשובע בכל וכו׳‬ ‫משניות‬ ‫ד‬ ‫לו‬ ‫ל ז במס הראשון זה ט״ו וכו׳‬ ‫ברכות ם״ט הי‪ .‬סי׳ קפ״נ‪ .‬ולכל בנ״י וט׳ ר׳ ישעי׳ וכו׳ ה״ה התענה‬ ‫א‬ ‫ו*‬ ‫עוקצי} שלהי הסס׳‬ ‫קיי‬ ‫שסונים וחפש תעניות וט׳‬ ‫א‬ ‫קפח‬ ‫״ מ תשא‪ .‬בן עיר שהלך לכרך‬ ‫*‬ ‫א‬ ‫לז‬ ‫ם׳ תולדות‪ .‬ביום עפדך וכו׳ שברך יהיה כשברו‬ ‫עא‬ ‫אותן ע׳ יום שטן איגרת לאיגרת ומ׳‬ ‫‪ P‬י‬ ‫תהלים יב‪ .‬יכ דקליטיינוס סלכא ת ה דעי חזידין וכו׳‬ ‫תשע סיסן תקכ״ב‪ .‬יות־־י םה שבעהיב עושה‬ ‫רבה‬ ‫כל השופרות כשהן חוץ משל‬ ‫ר״ה פ״נ ב ‪.‬חסש אצבעות של יד יפינו של‬ ‫ו‬ ‫תמיר השיר שהלוים היו אומת׳ בבהפ״ק וט׳‬ ‫ב‬ ‫עח‬ ‫עיז סיב‪ .‬‬ ‫ו‬ ‫עט‬ ‫עם העני העני עושה עם בעה״ב‬ ‫ט‬ ‫טרה ומי‬ ‫כז‬ ‫* כפ־נ‪ .‬זה סחדש דרש יהדדע ום׳‬ ‫״‬ ‫אסתר רבה‬ ‫קיח‬ ‫אשם הוא ומי‬ ‫ביפים ההם זבו׳ בהפ״ק חרב ורשע זה עשב‬ ‫נ‬ ‫קפד‬ ‫ועושה פחיחין וכו׳ תט יפים כעד יפים‬ ‫ם״ח טי‪ .‬מרביות של ערבה ומי‬ ‫סוכה‬ ‫קפד‬ ‫נ‬ ‫‪II‬‬ ‫«‬ ‫רות ה׳ טי‪ .‬והיה כאשר יחפ פשה ידו ומי‬ ‫ילקימ‬ ‫ס׳ לך לך י׳׳ד‪ .‬במאסרים‬ ‫ל ח תמים הי• בחחתיו כל סי שנאסר בו תסים‬ ‫לפ׳ סרה[‪.‬הדישש בשיניו וט•‬ ‫ב‬ ‫נכ‬ ‫שקליס א׳ די‪ .‬בזכות שאסר אאע׳יה אס םתט ועד‬ ‫ק*‬ ‫קם‬ ‫מנילה רפ״א‪ .‬עד ה׳ אלקיך אם אט עושין‬ ‫ספה‬ ‫השק ומ׳‬ ‫ט‬ ‫תשובה מי מעיד עלינו וכו׳‬ ‫דתן את קולו בבכי בשפ שלא פייס יוסף את‬ ‫צג‬ ‫כנ‬ ‫פ‬ ‫אחיו אלא בבמה כך הקב׳׳ה וכו׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ל‬ ‫צז‬ ‫ד ‪.‬ה א שומר סצוה זו אסתר שהיתה עסוקה‬ ‫״קכב‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫במצות טעור חמץ וט׳‬ ‫קמ‬ ‫לד ו ועשו ארק וכו׳ אתם צאני ואני תעה ום׳‬ ‫מדרשים שונים‬ ‫ויקרא רבה‬ ‫בר״ה אומר בניך גנבים הס וכו׳‬ ‫קמט‬ ‫נקראו הנביאים מלאכים ומי‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫קנב‬ ‫סיבן אפרו כל ת־ח שאין מ דעת ומי‬ ‫• פו‬ ‫פנ‬ . ‫מ פ ת ח ו ת המאמרים‬ ‫‪ii‬‬ ‫יף‬ ‫‪i‬‬ ‫ח״‬ ‫אף הקמה רתר לט פליחה אחת משלו ואיזו‪.‬בלילה ההוא נדדה וכו׳ אמרו ישראל רבש״ע‬ ‫קיט‬ ‫״• ה נבחר ‪ w‬של משה מעשרו של קרח‬ ‫קפה‬ ‫כתבת בתורה איש ט יסות ובן אין לו וכו׳‬ ‫קיז‬ ‫נבחר ע פ של מרדכי סעשח ש? המן‬ ‫״ ו‬ ‫קהלת חי‪ .‬יש אוכל אטלה אחת וכו׳‬ ‫ד‬ ‫כד‬ ‫ס׳ ויחי‪ .‬ודף קעיה ע׳־נ[‪.‬כי הוא טרף וירפאנו למי שעלתה‬ ‫פח‬ ‫‪ no‬את מוצא אברהם חיה קע״ה שנים ויצחק ק׳׳פ וכוי‬ ‫לו סכה וט׳‬ ‫מד י‪ 0‬דשם שק וכו׳ לסי שתפס יעקב אביט את‬ ‫״ מימן תקל״ב‪ .‬כי פסו אסונ‪-‬ם סבני אדם אבלסןהסלאכים‬ ‫קפא‬ ‫‪II‬‬ ‫‪0‬‬ ‫קי־‬ ‫לא פסו‬ ‫שטות רבה‬ ‫קלב‬ ‫״ כב‪ .‬כ ל עצמותי תאמרנה ה׳ וט׳‬ ‫לה‬ ‫יא ה עובדא הווה ברוסי בערובת צוסא רבה ומי‬ ‫״ חקת סיסן ייט‪ .‬כל אלה וט׳ וםסקוס שפסקתי וכו׳‬ ‫ם׳ ואדא‪ .‬הן קרבו יסיך וט׳ כך אפר‬ ‫קצח‬ ‫*‬ ‫«‬ ‫משה בהן קלסתץ• וכו׳ ן י־נ אופנים בין דף קכ־ז‬ ‫עיר‪ .‬‬ ‫וה׳ נתן קלו לפני חילו בראש השנה וכו׳‬ ‫יואל ב‪.‬בבל לבבך בשני יצדיך‬ ‫נ‬ ‫לט‬ ‫לו‬ ‫ביצד טוב ומצד הרע‬ ‫ב‬ ‫סב‬ ‫יז‬ ‫‪ #‬ב ת פי׳׳ד ה ‪ .‬האיטר אחטא ואשוב וכו׳‬ ‫יומא‬ ‫יד‬ ‫אין םסיקין ום׳‬ ‫ב‬ ‫קפז‬ ‫את זו דרש ראב״׳ע עטרות שטן אדם‬ ‫״‬ ‫א‬ ‫קפז‬ ‫למקום וכוי אשחכם ישראל ומי‬ ‫לא‬ ‫א‬ ‫קנה‬ ‫יכול אלהיכון עתיד וכו׳ יותר סכן‬ ‫]ובמדור לעיה״כ ליל כל נדרי[‬ ‫ישט עס וט׳ אותו שנאסר בו ה׳ אחד ישן‬ ‫כ‬ ‫לו סעפו אםר הקביה אני אין לפני שינה וט׳‬ ‫לפ‬ ‫פ״ד ה ‪ .

‬בדבר שקלקלו ט נתקט‬ ‫ד‬ ‫נד‬ ‫ומפני חטאינו וט׳ ואין אנו יטלים לעלות וכו׳ ולהשתחוות‬ ‫כשנפל פור באדר שמח ש ט הי׳ ימי אפילה במצרים‬ ‫א‬ ‫ינ‬ ‫ממקומו הוא יפן ברחסים‬ ‫וכמו ט פושעי ישראל ולא ידע כי לכל בניי היה‬ ‫נ‬ ‫קפו‬ ‫אוד במושטתם ל ק ליהודים היתה אורה‬ ‫ר׳׳ה ויכ״פ ופיוטים‬ ‫תפלות‬ ‫שרע ארח‪.‬ורשימת שמות הנספרים וצ״ל•‬ ‫‪ m‬דרוש סססד ז׳ טבת ס׳ ויגש תקצ‪-‬א לפ״ק ]דף צ׳׳א פיא[‪.‬ברוך הוא אלקיט שבראנו לכבודו וטי פי׳ על זד‪.‬קמ״ב די׳ קםיפויב׳‪ .‬‬ ‫א‬ ‫קלה‬ ‫בפ׳ ואתה תצזי‪.‬‬ ‫נ‬ ‫קנד‬ ‫לארץ ישראל‬ ‫הושיענו ח״א וקבצנו וט׳ כל טיס אשר עשית וכו׳‬ ‫קסד‬ ‫והתמכרתם ואין קונה שם טסונה ברכה‬ ‫א‬ ‫דו‬ ‫<טסח ברוך ה׳ לעולם(‬ ‫ב‬ ‫קעב‬ ‫ה• אורי בר״ה וישעי ביה״כ‬ ‫ב‬ ‫קי‬ ‫שבת ד״ט‪ .‬‬ ‫ט( ״‬ ‫‪ o‬השפל פצ ס ג מ ר׳ וואלף אינר זציצ אבלק ק צייסניק‬ ‫‪ 0‬פצ םג־מ ר׳ קאפל זצ צ אבדק״ק וופרבר ]דף ציו פ׳׳ג(‪.‬‬ ‫ה> פצ סי מ ר׳ צ ט אבלק ק אה״ו‪ .‬‬ ‫כ‬ ‫פז‬ ‫סיסן תציב יש טועים להתעטת בה״ב אחר הפסח‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫זכרט לחיים וט׳ למענך אלקים חיים‬ ‫״ תקים מ״ב‪ .‬ופצ‬ ‫ר׳ קאזיל טעבון זצ נ‪] .‬‬ ‫|לף ק״ג פ א [ •‬ ‫הג״פ ר׳ יומף תאוםים זצ״ל אבלסיק ברפסלוי‬ ‫‪ a‬פצ הג‪-‬מ ד מ ש ל ם זציצ אבלק״ק ס־ב‪| .‬קס״ג ע־ג[‪.‬שם תלו הדבר‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫הנשמה לך והניף פעלך וט׳‬ ‫בםוקף חומה מימות יב״נ לחלוק כביד לאיי‪ .‬קעיד אי‪ .‬‬ ‫יב> פל סנ׳׳מ ר׳ יעקב גלייוויג זצ״ל אבלק׳ק אויסטפרלין‪.‬‬ ‫דק״ק ןאמושס ומל סג״מ ר• מאיר שיף רבדק״ק ס ס ר מ ]לף פיו פ ל(‪.‬‬ ‫]רף פ׳ מ״ג[‪.‬ואימא שיבסד דף ר״א ני‪ .‬פצ‬ ‫‪ o‬פצ םג״מ ר׳ צ מ הרש אברק־ק במרלין ופצ השתלצן וס״ו‬ ‫הנימ ר׳ יוזשא שאטין כ ץ זצ׳־ל רב דבה׳ מ דק״ק גלוגא רבתי‪ .‬‬ ‫י« פל סג״מ ר׳ םשה טובי׳ זצ״ל אבדק׳יק האטי ן דף קסיא פ׳כ[‬ ‫ו> מצ סגימ ר׳ נדכל שיאר זצצ אבלקיק מאנהיים׳ ועצ‬ ‫יד( ררוש סססל ס׳ ויקרא וי״ו אדר תקצ״ב לס ק ]לן‪ .‬רף פ״ר פ׳׳ל[‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫תקציא <םנ״א סקיז> ועקידת יצחק לזרעו היום תזכור‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫יומ זה אפ יקיה בשבתי קודש טבעו אם בחול וכו׳‬ ‫‪a‬‬ ‫כ‬ ‫״ )מניא סקיט( בר׳־ה דן על עליונים ותחתונים וכו׳‬ ‫נ‬ ‫כט‬ ‫הקצר בזעם ומאי־יך אף‬ ‫סי׳ תי־י״ם <סניא סק״ח( בכל השנה אומרים בחשאי‬ ‫על חטא שחפאט לפניך בטומאת שפתים ועל חטא‬ ‫‪M‬‬ ‫כח‬ ‫בשכמל״ו ס‪1‬ני שסשה ננכה ססלאכיס‬ ‫א‬ ‫קד‪.‬‬ ‫״ פצ כמס גאונים תקציב לס ק ] י י פ״ג[‪.‬קעיט א׳‪.‬‬ ‫מ ״ מ ר׳ צ מ ו»סושט אברק״ק מיד׳ וטצ הג מ ר׳ סרדט שאכטין‬ ‫ט‪ 0‬פל ה ג״מ ר׳ אלעזר זצל אבלק־ק סאנטוב ומל־‬ ‫רבלק״ק פיר חלש‪] .‬פצ סג״מ ר׳ י ו ס ף אב״ל‬ ‫]דף קייב מ״א[‪.‬בשמנה בטבת נכתבה יתורה יונית‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫עה‬ ‫וט• בטי מ לא טדע איזו היא הצרה שאירע מ‬ ‫ב‪-‬ד‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫פ‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫צו‬ ‫ד‬ ‫•כט‬ ‫ב׳‬ ‫קא‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫זוכר יצוריו לחיים ברחמים‬ ‫נ‬ ‫ט‬ ‫בטזר חש הלטת ראש השנה בעריה הנחלי׳ מתענין‬ ‫ו‬ ‫וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך‬ ‫א‬ ‫ינ‬ ‫סוסי־תקפיב)בסנ־א> ביה״כ אוסיים ממקומו ב כ ל התפלות‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫״ תקפיד‪< .‬‬ ‫שחטאנו לפניך בממשות פה‬ ‫‪II‬‬ ‫נ‬ ‫תרליט )מנ״א סק״ח> כל ישראל ראוי׳ לישב בסוכה אחת‬ ‫א‬ ‫מלח וממי או מחל וסלח ]עי׳ מנ״א פי׳ תקפ״דפק״נ[‬ ‫חש הלכות מיכה‪ .נ‪.‬‬ ‫יא( פל הג״מ ר• יחזקאל סג׳יל זצ״ל במהמחיס נו״ב‪ .‬ל״ב בי‪ .‬רף פ ז פ ב ( ‪.‬‬ ‫|לף פ־ פ ב[‪.‬דף קנ״נ ני‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫ק״ע בי‪ .‬הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובו׳‬ ‫קעז‬ ‫ממצא כתוב אשר הניד מרדכי‪ .‬אי‪ 1‬כי הכל הבל עד נסידא‬ ‫נ‬ ‫כא‬ ‫ב‬ ‫קסז‬ ‫ודבק‪ :‬לבט בפצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה שסך‬ ‫א‬ ‫כה‬ ‫א‬ ‫לנ‬ ‫ופביא נואל לבני בניהם‬ ‫.‬רף פ״ל פ א | ‪.‬‬ ‫א> לרוש הספד פל כמה גאונים בס׳ פקפ ]רף ס״א פ א [ ‪.‬‬ ‫כח‬ ‫ג‬ ‫כפ‬ ‫ולסלשיניפ אל תהי תקוה וכל הםינים כדנע יאבדו‬ ‫‪ pun‬ועל םתחינו כל מנדים זה‬ ‫הדודאים נתנו ריח זה‬ ‫נ‬ ‫לא‬ ‫ותן שכר טוב לכלהבוטמיפ בשסך באסת וכו׳‬ ‫ב‬ ‫פד‬ ‫נר חטבה‬ ‫‪a‬‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫קכט‬ ‫‪u‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ב‬ ‫פט‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫ברכט אביט ביט כאחד באוד פניך כי באור פניך נתת וכו׳‬ ‫נ‬ ‫טנ‬ ‫דאד׳ היה שיחי׳ יעקב ק״מ שנים וט׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫קםז‬ ‫ח‬ ‫‪a‬‬ ‫י•‬ ‫צח‬ ‫א‬ ‫קה‬ ‫אלקי טנור לשוני פרע וכד ולמקללי נפשי תידום‬ ‫דבך על צואריו עוד זרל יעקב עתידים ישראל שיקראו‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫יהיו לרצון אפרי פי וחניון לבי לפניך וכו׳‬ ‫ב‬ ‫קב‬ ‫על שסך תעה ישראל האזינה טהנ כצאן יוסף‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫הפותח יד בתשובה לקבל פושעים‬ ‫על שאפר פ ח ר ה מחני נא מספרך לא נזכר שסו‬ ‫‪. ‫מ פ ת ח ו ת המאמרים‬ ‫‪-1‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‪1‬‬ ‫א‬ ‫מ״נ דה׳־חטכה ה״ב כיוס כיה נצח חשמונאים את היונים ‪TO‬‬ ‫הקב״ה‬ ‫והעם שומעי׳‬ ‫פשעה שי‪31‬מ משב וחדש‬ ‫תפלות כל השנה‬ ‫ד‬ ‫טז‬ ‫מ ח ל עוונותיהם ומי‬ ‫א‬ ‫קט‬ ‫וסותר האדם‪ p :‬הבהסד‪ .‬‬ ‫‪ 0‬מצ סגימ ר• ח ד דנצהייטער זצ״צ‬ ‫רשימת‬ .‬בטדז> אין שטן ואין פנע רע ר״ת שופד‬ ‫פייט יום ב׳ דדיה‪ .‬דרדקי אפרי ס״פ כפולה ססאמר וט׳ קעיז ב•‬ ‫ד‬ ‫סב‬ ‫אל ארך אפים אתה ובעל הרחמים נקראת וט׳‬ ‫א‬ ‫קמח‬ ‫שבועות' פ״ק כיון ששסע משה שעירי רנליפ שםכםמם‬ ‫ד‬ ‫כז‬ ‫עשה לפען תשביר וכו׳‬ ‫נ‬ ‫קנט‬ ‫רסב״ם ספ״ב דהל' נעילה כל הבשרים בטלים חוץ מתורה‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫כי ה׳ שפט־נו ה׳ םחוקקיט וט׳‬ ‫א‬ ‫קסד‬ ‫יד‬ ‫תמכתי יתידותי בשלש עשרי תיבות וכו׳‬ ‫ד‬ ‫קצי‬ ‫מפתח מהספרים שנדפסו בחלה זה‪ .‬טן דף ס״נ עינ ודף ע ע׳־א‬ ‫ד‬ ‫פט‬ ‫)ס־כות( לברכה ולא לקללה וכו׳‬ ‫נ‬ ‫רב‬ ‫סיום השו״ע טוב לב סשתה תסיד ונעוץ סופו בת־זלתו‬ ‫ב‬ ‫רד‬ ‫סליחות‬ ‫ירושלמי‬ ‫א‬ ‫יד‬ ‫לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים‬ ‫א‬ ‫פז‬ ‫פ״ק דשבת מזירת י״ח דבר שלא לספר בלשון עסיס‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫צדק ומשפט מבון כפאך וט׳‬ ‫מנילה פ״ק‪ .‬פ״א נ ‪ /‬פיד ני‪.‬‬ ‫־סגימ ר משם כין זצ־ל אכלק״ק באסקאוזיטן |דף ק פ א פ׳א[‪.‬‬ ‫חאיל ונתעצל משה במלחמת עפלק לא הכניס ישראל‬ ‫קייב ני‪ .‬דדם‪ .‬חכם חניטיו לתקוע בזה חודש‪.‬‬ ‫תםצא בדף‪ :‬י־ח די‪ .

‬שמסבנים הפנייה בחנוכה‬ ‫נ‬ ‫קפ‬ ‫לת והיזוק המצכות‬ ‫‪B‬‬ ‫א‬ ‫קמט‬ ‫מצות מילם‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫פח‬ ‫מל הפתחים‬ ‫נ‬ ‫אות ה‬ ‫ד‬ ‫ק*ד‬ ‫מאבד מצמו ללמת רי<‬ ‫‪a‬‬ ‫‪nop‬‬ ‫ס מ ס למחצית השקל‬ ‫מנהגי ישראל זנמוסיהם‬ ‫‪a‬‬ ‫]ומשם להלן מול טממיס[‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫התאמלות מימי• מקודשים‬ ‫‪a‬‬ ‫‪3‬‬ ‫קפ‬ ‫‪a‬‬ ‫קכה‬ ‫ממס להוקף ולבסוף ישב‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫התמוררת תשובה‬ ‫‪e‬‬ ‫אות נ‬ ‫א‬ ‫קכט‬ ‫״ צסמולת סןרים ביום לוקא‬ ‫א‬ ‫יד‬ ‫הכנת המחשבה צתפצס‬ ‫‪e‬‬ ‫א‬ ‫לב‬ ‫ניסים נסתרים‬ ‫‪a‬‬ ‫השתוות צאו ה‬ ‫‪a‬‬ ‫•‬ ‫פד‬ ‫נימנומיס ב ד מינים‬ ‫‪a‬‬ ‫•‬ ‫?*‬ ‫״ לאות ב־ק בבשריט‬ ‫ב‬ ‫לב‬ ‫‪V‬‬ ‫‪a‬‬ ‫גז‬ ‫נחמת ירושלים‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫רא‬ ‫ממם לבסומי בפוריא‬ ‫ד‬ ‫כה‬ ‫סבלצה מאדה‬ ‫‪a‬‬ ‫נבול פ ס‬ ‫סמס שממשיכים סמורת פורים‬ ‫ד‬ ‫‪3‬‬ ‫קי‪3‬‬ ‫‪a‬‬ ‫פו‬ ‫הגבהת הלב במטלת ה׳‬ ‫‪a‬‬ ‫נר מצוה ותורה אור‬ ‫נ‬ ‫לליצה שלאחריו‬ ‫‪3‬‬ ‫ד‬ ‫קע‪3‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ט‬ ‫התחברות מ ס הסושמיס‬ ‫•‬ ‫אות י‬ ‫א‬ ‫אות ם‬ ‫•‬ ‫הממשה והמיץ‬ ‫‪a‬‬ ‫‪1‬‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫פרך ישראצ וסיקץ מוצמופ‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫יה‬ ‫סממני הקטורת‬ ‫פא‬ ‫סממשה והמחשבה‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫״ ישיבה במצרים‬ ‫‪3‬‬ ‫סגולת שמימת קול תודה‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫י‪3‬‬ ‫״ ימים הנוראים‬ ‫נו‬ ‫סתורה והטבמ‬ ‫•‬ ‫א‬ ‫ן‬ ‫‪0‬‬ ‫צאזני הילד‬ ‫נ‬ ‫נח‬ ‫הלל מצראה והלל הגרול‬ ‫‪a‬‬ .‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪A‬‬ ‫ח*‬ ‫*‪%‬‬ ‫===‬ ‫יצ״נו ויצה׳׳ר‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫עב‬ ‫מרך הרבצת תורה ותשב״ר‬ ‫נ‬ ‫לו‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫אות א‬ ‫ד‬ ‫פא‬ ‫ישיבות‬ ‫עט‬ ‫״ החזקת פיח ‪/‬‬ ‫‪3‬‬ ‫נ‬ ‫פרן אכילת לברים טמאים‬ ‫‪X‬‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪M‬‬ ‫קי‬ ‫קי‬ ‫ב‬ ‫לה‬ ‫• אקלות‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫‪IB‬‬ ‫ייחוד ממשיו להי״ת‬ ‫עט‬ ‫הודאה וקרבן תודה‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫לו‬ ‫‪ a‬ארבמה מינים‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫צט‬ ‫ישראל בני מלכים‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫המתקת התורה בצשק זר‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫לט‬ ‫‪a‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬ ‫•י‬ ‫‪3‬‬ ‫קיא‬ ‫יששכר וזבולן‬ ‫ב‬ ‫פט‬ ‫‪0‬‬ ‫נב‬ ‫•‬ ‫‪a‬‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬ ‫א־ד‬ ‫‪n‬‬ ‫קכמ‬ ‫יין נסך‬ ‫צה‬ ‫• הנקודה בפבודת ישראל‬ ‫א‬ ‫פז‬ ‫‪ a‬אהרוג המורכב‬ ‫‪H‬‬ ‫‪B‬‬ ‫קננ‬ ‫יבוס וחליצה‬ ‫א‬ ‫צז‬ ‫״ הרב ושלימות התלמיד‬ ‫א‬ ‫נז‬ ‫‪ a‬אש ומים ביראת ה•‬ ‫אות כ‬ ‫ב‬ ‫קפד‬ ‫״ ה ת פ ר ט ת והתקרבות לאדה‬ ‫ב‬ ‫פז‬ ‫‪ a‬אמת ושלום‬ ‫א‬ ‫עד‬ ‫כתנות או״ר ומדר‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫קםז‬ ‫ד‬ ‫קכז‬ ‫‪ a‬אמונה בחכמי לור ולור‬ ‫ב‬ ‫קפיב‬ ‫כבוד מלך‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫קנד‬ ‫״ הנחת תפילין במוה״מ‬ ‫ב‬ ‫קלא‬ ‫‪ a‬אדר שני‬ ‫מ‬ ‫קה‬ ‫כבוד התורה ולומליס‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫קנה‬ ‫״ הממשה יותר מהמושה‬ ‫א‬ ‫קלנ‬ ‫‪ a‬אור התורה ותנאיה‬ ‫קנט‬ ‫כגס׳׳י ליונה אמתלא‬ ‫‪a‬‬ ‫־ הרכבת התורה מס ספרי‬ ‫אות כ‬ ‫ב‬ ‫קפה‬ ‫הגיון‬ ‫‪ a‬בית המקדש‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫קענ‬ ‫כהניס קפדגים ה ס‬ ‫ד‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫קפא‬ ‫־ המלמה בדבר אחר‬ ‫אות ל‬ ‫א‬ ‫לנ‬ ‫‪ a‬ג ט ה ביה״כ‬ ‫'‬ ‫ב‬ ‫קפח‬ ‫״ הגנת זכות אבות‬ ‫נ‬ ‫עו‬ ‫לשק הרמ‬ ‫‪ a‬ביטול ת״ת משוס משיית‬ ‫‪3‬‬ ‫קח‬ ‫אית ח‬ ‫ד‬ ‫פ‬ ‫מצוה‬ ‫נ‬ ‫קלה‬ ‫נ‬ ‫א‬ ‫״ חסד — ושלום‬ ‫ד‬ ‫• בכור ומפשר‬ ‫‪H‬‬ ‫קע‬ ‫ט‬ ‫• חרם‬ ‫האדם וגמר‬ ‫‪ a‬בחירת‬ ‫ד‬ ‫פב‬ ‫לשונות זרים‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫יא‬ ‫• חושים שבאדם‬ ‫נד‬ ‫הממשה‬ ‫א‬ ‫פז‬ ‫נ‬ ‫יה‬ ‫׳ חיוב האב בהדרכת ב״ב‬ ‫נ‬ ‫עב‬ ‫‪ a‬בחי־ נותן והמקבצ צדקה‬ ‫ב‬ ‫לשק הקודש‬ ‫ד‬ ‫כנ‬ ‫״ חנוך — ואברהם‬ ‫‪ex‬‬ ‫‪9‬‬ ‫•‬ ‫א‬ ‫ענ‬ ‫‪ a‬ביאת בן ליל‬ ‫א‬ ‫קסט‬ ‫לב חכם לימינו‬ ‫‪a‬‬ ‫כד‬ ‫״ חוטא‬ ‫ד‬ ‫צנ‬ ‫‪ a‬ברכת צדיק‬ ‫אות ט‬ ‫ב‬ ‫לא‬ ‫״ חינוך‬ ‫א‬ ‫‪ a‬ברית הלשון והממזר‬ ‫נ‬ ‫קי‬ ‫א‬ ‫מחלוקות‬ ‫‪a‬‬ ‫קיב‬ ‫״ חיכוך והדר הלימוד‬ ‫נ‬ ‫קח‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫קב‬ ‫‪0‬‬ ‫פב‬ ‫״ חיה מ״מ לקדש השם‬ ‫א‬ ‫קיא‬ ‫במל תשובה‬ ‫‪a‬‬ ‫מלחמם‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫ו‬ ‫״ חסיד ובמל תשובה‬ ‫שבכתב‬ ‫ב ח נ ת תורה‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫‪0‬ה‬ ‫׳־ חיוב סממדת תלמידים‬ ‫ד‬ ‫קלנ‬ ‫ושבמ׳׳ס‬ ‫א‬ ‫פו‬ ‫ו‬ ‫מנין שנות האלם‬ ‫‪a‬‬ ‫ענ‬ ‫״ חכמת הוה״ק‬ ‫אות נ‬ ‫נ‬ ‫פז‬ ‫מינים זאפקורסיס‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫קכד‬ ‫׳־ חברה ואגודה‬ ‫ד‬ ‫יי‬ ‫א‬ ‫גוף ונפש‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫קי‬ ‫״ חלומות‬ ‫‪3‬‬ ‫לב‬ ‫מצות אנושיות‬ ‫ב‬ ‫ינ‬ ‫גצות‬ ‫‪a‬‬ ‫מצות שבין אלם למקום‬ ‫‪H‬‬ ‫ב‬ ‫קפ‪7‬‬ ‫י חלול ש־׳ק‬ ‫ד‬ ‫פט‬ ‫‪H‬‬ ‫ג‬ ‫לה‬ ‫ובין אלם לחבירז‬ ‫אות ט‬ ‫ד‬ ‫קכא‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫לו‬ ‫מלת םכתפקות‬ ‫‪u‬‬ ‫נ‬ ‫קפט‬ ‫״ טוב מרב ומומיל‬ ‫א‬ ‫כז‬ ‫גילוצ יתומים‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫פא‬ ‫מצוה קלה וחמורה‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫טמס לאכילת תפוח בדבש ב ר ם‬ ‫נ‬ ‫פה‬ ‫גלגצ השצזת והכוכבים‬ ‫‪m‬‬ ‫*‬ ‫עח‬ ‫מדותיו של הקב׳ ה‬ ‫‪g‬‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫טממי המצות‬ ‫ב‬ ‫קב‬ ‫גילול בנים לתורה‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫עט‬ ‫מקום תורה‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫יט‬ ‫ד‬ ‫גבאי צדקם‬ ‫»‬ ‫קד‬ ‫ממלת ישראל מם סשם‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫פא‬ ‫נ‬ ‫קבב‬ ‫גמילות ח ס ד ם‬ ‫•‬ ‫‪3‬‬ ‫צא‬ ‫מורף‬ ‫יכ״פ‬ ‫אכילת‬ ‫טמס לעךמור‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫גרים‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫«‬ ‫מדת השתווה‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫ינ‬ ‫בככותבת‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫קפא‬ ‫נ‬ ‫מנין לחידוש הפולם‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫לא‬ ‫אות ד‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫צו‬ ‫מיתה פתאומית ד ל‬ ‫‪a‬‬ ‫בו‬ ‫״ למצות אכילה במיהכ־ס‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫«‬ ‫• לאמירת בשכמל״ו בקול בי״כ‬ ‫א‬ ‫כה‬ ‫דורש ברבים‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫קנ‬ ‫מרי דדן מ ד דירכן‬ ‫כה‬ ‫•‬ ‫‪s‬‬ ‫‪a‬‬ ‫״ לקדאת פסוק אור זרומ‬ ‫נ‬ ‫‪3‬‬ ‫קכנ‬ ‫מלבוש לבן‬ ‫פנ‬ ‫דפנות הסוכה‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫לד‬ ‫לצדיק ביהכ״פ‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫קנט‬ ‫מלחמת רשות‬ ‫‪a‬‬ ‫פה‬ ‫*‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫סד‬ ‫־ למזוזה בימין וני ח בשמג*‬ ‫נ‬ ‫‪H‬‬ ‫קפב‬ ‫מלבושי האלם והתורה‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫כ‬ ‫קד‬ ‫לרך הממוצמ‬ ‫‪3‬‬ ‫קפו‬ ‫מחזיקי תורה‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫פה‬ ‫‪ .‬צרח פל פתח בית מבחוץ‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫קעד‬ ‫לת תורתינו הקלושה‬ ‫*‬ ‫קנה‬ ‫מלבוש ישראל‬ ‫•‬ ‫״‪ .‬‬ ‫מאותא' עדת ״ למען ימצא כל איש ערכו ודרכו אשר יחפץ‪. ‫הלזה׳‬ ‫‪ptfm‬‬ ‫רשימת כל ערך וערך ככל האפשר׳ הנמצאים בחלה‬ ‫‪.

a‬צורת גוף האלם‬ ‫שער לבן ובהרת‬ ‫‪U‬‬ ‫א‬ ‫תורה וצרכי גופו‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫פד‬ ‫‪a‬‬ ‫אות ‪p‬‬ ‫ד‬ ‫קננ‬ ‫תוספת מצו׳־‬ ‫*‬ ‫ב‬ ‫פח‬ ‫שבת ותוספי שבת‬ ‫‪a‬‬ ‫‪H‬‬ ‫תורה ומצוס‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫צד‪.‬‬ ‫ח תמימות בעבורת השם‬ ‫ד‬ ‫עו‬ ‫‪ 0‬תלמיי חכם‬ ‫ג‬ ‫א‬ ‫‪0‬‬ ‫שס ‪.‬ז וקנאת סרת ישר!*‬ ‫ג‬ ‫יב‬ ‫קדאת התורה‬ ‫קני‬ ‫ל ו ח תיקון הטעיות‬ ‫‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫תיקון‬ ‫טעות‬ ‫‪13‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ח־ ‪1‬‬ ‫תיקון‬ ‫טעות‬ ‫‪ZJ‬‬ ‫»_‬ ‫‪4‬‬ ‫דף‬ ‫תיקון‬ ‫טעות‬ ‫י‪.:‬ינ‬ ‫טו‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫נבואה‬ ‫נביאה‬ ‫יז‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫פטב‬ ‫‪a‬‬ ‫נסתק‬ ‫אפיי‬ ‫לנ‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫הנזכר‬ ‫הנכבד‬ ‫ד ! יא‬ ‫•‬ ‫ויראו‬ ‫דראה‬ ‫כ‬ ‫•‬ ‫‪a‬‬ ‫ל מכשיריו נמצא מכשיריו אמ השגה‬ ‫•‬ ‫עולפ‬ ‫עמלים‬ ‫‪ a‬ן פנ‬ ‫ן ״‬ ‫לרצח‬ ‫ורצון‬ ‫ט‬ ‫ב‬ ‫י ‪1‬‬ ‫י‬ .‬‬ ‫סז‬ ‫שמיני עצרת‬ ‫ד‬ ‫קנט‬ ‫‪ H‬פעולת ההפכים‬ ‫א‬ ‫תורה‬ ‫•‬ ‫קעה‬ ‫תורם מבודה וג״מ‬ ‫‪a‬‬ ‫ג‬ ‫נא‬ ‫שם ״חג האסיף׳‬ ‫א‬ ‫אות צ‬ ‫הכי‬ ‫ו‬ ‫תורה משמחת לב‬ ‫‪a‬‬ ‫ג‬ ‫סח‬ ‫שמות י׳׳ב נשיאים‬ ‫‪It‬‬ ‫‪ 0‬צדק‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫ה‬ ‫‪H‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫קט‬ ‫תורה שבעי׳פ‬ ‫ד‬ ‫סט‬ ‫שם מכב״י‬ ‫ד‬ ‫טו‬ ‫« צלקם תציל ממות‬ ‫נ‬ ‫קטב‬ ‫‪a‬‬ ‫ב‬ ‫עא‬ ‫שופט‬ ‫פד‬ ‫‪ a‬צבוע‬ ‫‪II‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫קטה‬ ‫תורה וקרבנות‬ ‫כ‬ ‫פב‬ ‫שם לשון מלבוש‬ ‫צא‬ ‫‪ 11‬צליק־ם ועוה־ז‬ ‫א‬ ‫קפו‬ ‫‪a‬‬ ‫תורה ומול מלכות‬ ‫'‬ ‫ב‬ ‫פד‬ ‫שמיטם‬ ‫‪3‬‬ ‫ק‬ ‫‪ a‬צורת המטבע‬ ‫‪a‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫שנא‪.‬‬ ‫קטון‬ ‫תורה ‪ -‬־ ולב שמח‬ ‫א‬ ‫קפז‬ ‫קט‬ ‫‪ .‬ראש השנה‬ ‫‪ft‬‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫פנימיות התורם‬ ‫‪a‬״ ׳‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫ס‬ ‫‪ a‬תורה וחכמת חיצונים‬ ‫'ד‬ ‫שרש השלום‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫פשוקי לזמרה‬ ‫‪II‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כ‬ ‫סא‬ ‫‪ 11‬תכלת שבציצית‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫שופר‬ ‫ב‬ ‫סד‬ ‫פרסום שס עושי מצוה‬ ‫‪a‬‬ ‫נ‬ ‫« תורה וגדולה במק יא‬ ‫כ‬ ‫שלשה כתריס‬ ‫ב‬ ‫עד‬ ‫פנימיות עצם הקרושה‬ ‫"‬ ‫פד‬ ‫‪n‬‬ ‫ב‬ ‫פז‬ ‫‪ a‬תעכית בה״ב‬ ‫ג‬ ‫כא‬ ‫שבת שובה‬ ‫ד‬ ‫פג‬ ‫פדיון כפש במססר ק־ס‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫כג‬ ‫״‬ ‫ג‬ ‫קס‬ ‫פלפול התורה‬ ‫ד‬ ‫‪U‬‬ ‫״ תלמיד חכמים‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫מ‬ ‫‪ a‬תורה וחכמות הכלולים בם‬ ‫ג‬ ‫לג‬ ‫שנאת חנם‬ ‫כ‬ ‫קפג‬ ‫‪r‬‬ ‫ד‬ ‫‪ a‬תפילין‬ ‫א‬ ‫םכ‬ ‫שמחה בגמרה של תורה‬ ‫‪a‬‬ ‫‪ a‬פריצות הילוך הנשים‬ ‫קט‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫םג‬ ‫שמירת הלשק‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫קפד‬ ‫בזרוע וגוף חשופה‬ ‫קלב‬ ‫»‬ ‫ד‪.‬‬ ‫מד הטםי׳ ספורדים הסה מפרידים‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫נודוך‬ ‫יודיך‬ ‫כט‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫טכביפ‬ ‫ככבים‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫‪0‬‬ ‫‪a‬‬ ‫ח הוגה עולליה סוגה טל ריכ פשעיה‬ ‫א‬ ‫ד‬ ‫פי׳‬ ‫פי‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫כיוצא‬ ‫טוצה‬ ‫ינ‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫מתוקנים‬ ‫םתקנים‬ ‫יד‬ ‫נ‬ ‫‪9‬‬ ‫טוטת‬ ‫טוטפ‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫סזה‬ ‫סה‬ ‫יז‬ ‫‪a‬‬ ‫י‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫במתיקות‬ ‫במתיקות‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫‪a‬‬ ‫עוז‬ ‫עוד‬ ‫יא‬ ‫לגרות‬ ‫לגרוס‬ ‫כז‬ ‫‪II‬‬ ‫‪a‬‬ ‫טוב‬ ‫חוב‬ ‫יב‬ ‫ד‬ ‫‪9‬‬ ‫ופענלי‪. ‫ערך מאות ע׳‪-‬ת׳‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪\z‬‬ ‫דף‬ ‫דף‬ ‫א‬ ‫קב‬ ‫ערך שבת וכיבוי אב ואם‬ ‫ד" ערך קבוץ ישראל מקצה שנת‬ ‫ט‬ ‫מרך סלר התפלה מאנשי כהיג‬ ‫א‬ ‫קה‬ ‫‪ 0‬שמירת הלשון‬ ‫יח‬ ‫השמטה‬ ‫ב‬ ‫כח‬ ‫״ סתרי תורה‬ ‫נ‬ ‫קי‬ ‫‪ II‬שנדרת היסוד‬ ‫* קדושה ובחינתה וההיפוך‬ ‫ב‬ ‫סנ‬ ‫‪ n‬סוכה‬ ‫ב‬ ‫קסט‬ ‫» שלחן ומכורה‬ ‫ב‬ ‫צ‬ ‫בטומאה‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫‪ a‬סולות התורה ורמזיה‬ ‫א‬ ‫דיר‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪H‬‬ ‫כ‬ ‫ק‬ ‫‪ a‬קדושת להק ׳‬ ‫ד‬ ‫פו‬ ‫‪ n‬סבלנית‬ ‫ד‬ ‫קט‬ ‫ד ״ קדושת סורים‬ ‫קלא‬ ‫‪ 0‬סעודת מצוס‬ ‫ת‬ ‫אות‬ ‫ב‬ ‫קסד‬ ‫‪ n‬קומץ המנחה‬ ‫כ‬ ‫קפח‬ ‫‪ H‬ספק עבירה‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫תקיעות‬ ‫״‬ ‫כ‬ ‫קצנ‬ ‫‪ It‬קרבנות‬ ‫אות ע‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫נ‬ ‫קסו‬ ‫״ קרבנות ותפלה‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫‪ H‬עבולת ס׳‬ ‫‪H‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫אית ר‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫״‬ ‫‪II‬‬ ‫‪II‬‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ר״ה בשבת‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫‪II‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫תשובה‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫‪a‬‬ ‫א‬ ‫כד‬ ‫משרת י״ת‬ ‫״‬ ‫כ‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫‪ II‬ראש השנה‬ ‫ב‬ ‫פב‬ ‫מבולת הצליקים‬ ‫־‬ ‫‪II‬‬ ‫•‬ ‫ב‬ ‫יא‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫‪ a‬רגלים‬ ‫א‬ ‫צח‬ ‫מבולת ה׳ בשמחה‬ ‫•‬ ‫‪U‬‬ ‫א‬ ‫יא‬ ‫תוכחה‬ ‫ד‬ ‫ל‬ ‫‪ II‬רב ותלמיר‬ ‫י•‬ ‫קי‬ ‫מליית הצדק והלור‬ ‫‪a‬‬ ‫ד‬ ‫טז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫נ‬ ‫קכג‬ ‫קכא‬ ‫מדכאות של פכו״ם‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪II‬‬ ‫תוכחה ופעולתה מהדורש‬ ‫וראשון‬ ‫ראשון במצוה‬ ‫נ‬ ‫קכד‬ ‫מבודת ה׳ בלב ובאברי׳‬ ‫‪a‬‬ ‫‪1:‬‬ ‫א‬ ‫בא‬ ‫ברבים‬ ‫א‬ ‫לד‪.‬‬ ‫לפענליך‬ ‫ינ‬ ‫״‬ ‫שבוים‬ ‫שוסח־ס‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫‪II‬‬ ‫ועצום‬ ‫ועצומים‬ ‫סה‬ ‫ה‬ ‫נם ‪n‬‬ ‫נם‬ ‫בי‬ ‫•‬ ‫שלט‬ ‫שלו‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫יד הראשון אלף ה״אשון ר׳יל אלף‬ ‫ב‬ ‫ה‬ ‫תבשילין‬ ‫תבשולין‬ ‫כח‬ ‫״‬ ‫שרידי‬ ‫שחדי‬ ‫כד‬ ‫‪a‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪a‬‬ ‫חנון רחום‬ ‫כז חנון ודחוס‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫פלכי‬ ‫סלט‬ ‫נה‬ ‫״‬ ‫יבלה‬ ‫יכלה‬ ‫לה‬ ‫‪a‬‬ ‫פנים‬ ‫סינים‬ ‫כה‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫איכ‬ ‫כז‬ ‫ו־‬ ‫*‬ ‫קורים‬ ‫קורא‬ ‫נא‬ ‫‪a‬‬ ‫הנה‬ ‫הסדינה הנה המלעם ה נ ״ נ‬ ‫יט‬ ‫א‬ ‫להם רק זכהו‬ ‫להם זטת‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫שושנה‬ ‫השכינה‬ ‫•‬ ‫ביום‬ ‫טוס‬ ‫סד‬ ‫ד‬ ‫‪11‬‬ ‫נסחוק‬ ‫*לשמוע״‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫סבב‬ ‫‪ .‬‬ ‫בעבירה‬ ‫ד‬ ‫קנב‬ ‫עבודת עראי במצות ה׳‬ ‫‪H‬‬ ‫‪11‬‬ ‫א‬ ‫יב‬ ‫״ תפלה בכוונה‬ ‫כ‬ ‫ע‬ ‫ראש חולש תשרי‬ ‫ב‬ ‫קננ‬ ‫עבירה לשמ״ה‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪H‬‬ ‫ד‬ ‫קפא‬ ‫״ בלשון זר‬ ‫נ‬ ‫קה‬ ‫ריבית‬ ‫ב‬ ‫קגו‬ ‫ענווה‬ ‫א‬ ‫כז‬ ‫‪ II‬תשובה תפלה וצדקה‬ ‫אות ש‬ ‫ג‬ ‫קעא‬ ‫ערבות‬ ‫' ‪a‬‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ח מחסי מ‬ ‫‪II‬‬ ‫אות ‪to‬‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫שמחה ‪ -‬ותשובה‬ ‫ד‬ ‫עד‪.

[.0‬‬ ‫אחרים‬ ‫מ‬ ‫בגמרא נתרפא עט‬ ‫וטי‬ ‫שםע‬ ‫שטה‬ ‫לוי‬ ‫צ‬ ‫החולי הזה‬ ‫]ופסיק‬ ‫]מסיק‬ ‫לט‬ ‫צא‬ ‫צ״ל‬ ‫נ״ל‬ ‫לנ‬ ‫קצת השלמת הציונים‬ ‫שים‬ ‫פיתה‬ ‫שם‬ ‫פה‬ ‫צד‪.‬מ״ב ל ה משלח וגף ]תהלים‬ ‫בפייט‬ ‫כא‬ ‫לבה״כביהיכ קטז‬ ‫לבה״כ‬ ‫כז‬ ‫טז‬ ‫זבפייט‬ ‫פ׳[‪ .‬ירושלמי דה םיד[‪ .‬שם שזרה ס׳‪/‬‬ ‫כםימאה‬ ‫מט‬ ‫בכל התודה קלט‬ ‫בכל‬ ‫ט‬ ‫בטומאתו מ׳ פשוט‪ .‬ל׳יא‬ ‫כ׳־ט‬ ‫נט‬ ‫זה‬ ‫םזה‬ ‫ולא ע ל‬ ‫ולא שפחת‬ ‫הם המה‬ ‫הסה ה ם‬ ‫לו שססתםק לו ממש שמסחפי‪ .‬וע״ז השיב תק־ס לס ק‪ .[.‬דה ואשטר וכר‬ ‫]דבדיפ[‬ ‫בו‬ ‫פו‬ ‫בפ׳ השבוע קכח‬ ‫בם׳ דלך‬ ‫ל‬ ‫אחדל וכו מיי ילקוט ר״ס בחקותי‪ .‬שם‬ ‫נלטל‬ ‫חט אצלם‬ ‫מ‬ ‫בטהרתו ואיש קמא‬ ‫בטהרתו‬ ‫ט‬ ‫חטא צלם נקראת מה‪] .‬מ״ב[‪ .[.‬ממור ג׳‬ ‫בכזה‬ ‫נד‬ ‫קמה‬ ‫השינ‬ ‫השיב‬ ‫כח‬ ‫שורה י־ז וזה מ ר שאומר הפייטן וכו ו הוא‬ ‫בכיה‬ ‫קסז‬ ‫יעלו‬ ‫יעלה‬ ‫האותיות מריש בסיימ למוסף יום נ׳ לרה דה עשה וכר‬ ‫כ‪1‬הוא נכי״ון‪ .‬צ<‬ ‫נטחוק‬ ‫השיב‬ ‫בא‬ ‫‪a‬‬ ‫ועונשן‬ ‫ועונשו‬ ‫א‬ ‫יט ]ב״ב ק״י‪ [.‬דח‬ ‫בוא‬ ‫ברובים‬ ‫כ‬ ‫חגים יש‬ ‫מינו‬ ‫לט‬ ‫כרוכים צ׳ מ״א שורה כ ו אמ ל וכו־ !מגילה ייל‪.‬‬ ‫שלרוב‬ ‫ננד כל הסדינה צו‬ ‫שלאחר‬ ‫ננ‬ ‫פיתם‬ ‫א‬ ‫עפו‬ ‫ל‬ ‫טו‬ ‫והערות׳ ותקוני טעותי הדפוס‬ ‫ביום‬ ‫ביוה‬ ‫ב‬ ‫נשקו בר נשק <בר נמחק(‬ ‫לז‬ ‫והשמטות ״לשער יוסף‪/‬‬ ‫תלמודו‬ ‫תלמידו‬ ‫ינ‬ ‫היינו‬ ‫הסוני‬ ‫םו‬ ‫ק״נ‬ ‫קלם‬ ‫ו‬ ‫‪P‬‬ ‫שחוטאים‬ ‫שחוטא‬ ‫םד‬ ‫דף) אי ע״אשזרהצ״ח מיחקז סז״צ‪]:‬יומא‬ ‫‪1‬‬ ‫ומצפין‬ ‫ומצפון‬ ‫כד‬ ‫קיא‬ ‫נ‪:‬זר‬ ‫נזר‬ ‫סח‬ ‫כי*[‪ .‬‬ ‫מיי יש שיור‬ ‫ק*‬ ‫ואמר‬ ‫ואופר‬ ‫סב מדומזיי סני מרומז״ נפסזגןסנ״י כז‬ ‫קדושה יש שיור‬ ‫כי מחשטתי‬ ‫להגדיל‬ ‫במקומות הרבה‬ ‫במקומו‬ ‫א‬ ‫קדוש‬ ‫קודש‬ ‫להנו‪-‬ל‬ ‫לנכות* נגח‬ ‫כט ננוחי ננוח‬ ‫המן אשד‬ ‫הסן ניחש‬ ‫מכיש שאפל מכ״ש שאפשר קצא‬ ‫כגיייים‬ ‫ננוליס‬ ‫ל‬ ‫ניחש‬ ‫שאפי׳‬ ‫ונוסד‬ ‫ונם‬ ‫לו‬ ‫וםכיון‬ ‫ומכון‬ ‫יאושר‬ ‫יישב‬ ‫חילולי‬ ‫הילולים‬ ‫ננ‬ ‫אדני צ״א‬ ‫אדנ תניא‬ ‫קצב‬ ‫בני‬ ‫בני‬ ‫כח‬ ‫סניעה‬ ‫תרועה‬ ‫נה‬ ‫הספרים‬ ‫הספרי‬ ‫קצד‬ ‫דף ע׳יח‬ ‫דף ח‬ ‫לנ‬ ‫והיא‬ ‫דדד‬ ‫כא‬ ‫דשב‬ ‫דשבל‬ ‫קצו‬ ‫ובדיו‬ ‫ובדין‬ ‫‪v‬‬ ‫כנ״ל‬ ‫ד‪.‬ממול‬ ‫לי אזויהואווהואגפ׳ וירא כי י׳׳ג‬ ‫נתערבבו‬ .‬שורה ו דהי בם־ות וכו׳ ציצ‬ ‫קלו‬ ‫זהב׳ והיי‬ ‫והב׳‬ ‫יא‬ ‫יח‬ ‫]ב״ב ק׳ט‪ [:‬והי ביום וגז זקזצ שופר‪ .‬מזררטבצא פועל‪ .‬ממור ב׳ דם‬ ‫יט‬ ‫נלנל‬ ‫ט‬ ‫קם‬ ‫הנגרים‬ ‫הניטים‬ ‫יג‬ ‫כל וכו׳ בבחי זבולן ]בפסחים סיח‪ .‬‬ ‫ועיז‬ ‫יט‬ ‫קלב‬ ‫בבניט‬ ‫בבנים‬ ‫ב‬ ‫שם ״כשער יוסף״ שורס א׳ תקרס‪ .‬נ״ל‬ ‫כב‬ ‫להתעקר‬ ‫לתעקי־‬ ‫פני‬ ‫בני‬ ‫אסרי לי אתתי לה‬ ‫אמרי נא‬ ‫טז‬ ‫יא‬ ‫קיום לעולם‬ ‫קיום בעה״ז‬ ‫קצז‬ ‫נמחוק‬ ‫אל‬ ‫לו‬ ‫את*(‬ ‫|‬ ‫בלא״ה‬ ‫יפטר‬ ‫‪j‬‬ ‫ימטיר‬ ‫מא‬ ‫‪. ‫ל ו ח תיקוז הטעיות‬ ‫תיקון‬ ‫טעות‬ ‫‪4‬‬ ‫תיקון‬ ‫טעות‬ ‫דף‬ ‫תיקון‬ ‫טעות‬ ‫דף‬ ‫בדרוש ב•‬ ‫בדרוש ‪M‬‬ ‫קמח‬ ‫בהייתי‬ ‫בהיותו‬ ‫כלי פסןט‬ ‫לט כל חפצו‬ ‫שהוזכרו‬ ‫בניהם ומשדה קסט‬ ‫בניהם‬ ‫רעיו‬ ‫םרעיו‬ ‫לד‬ ‫קנה‬ ‫אז שאלו‬ ‫אחד ששאלו‬ ‫כב‬ ‫בחלילי‬ ‫בחליל‬ ‫ננ‬ ‫אוט‬ ‫אותם‬ ‫ישראל ת״ת ישראל אומרים מ«מ * י‬ ‫ואי לאו הכי ס­‬ ‫ואלה‬ ‫םנ‬ ‫נד‬ ‫נם‬ ‫קסא‬ ‫והיי‬ ‫מתיבת »כי עד כה‬ ‫ח‬ ‫אלי‬ ‫פה ישמעו ולא ידאו שסעו ולא למדו ח‬ ‫ולא״ חפרים ][ ח‬ ‫אלו‬ ‫נטלווק‬ ‫את‬ ‫בנ בייושלפי פ״א טרושלםי יבסו׳ קסז‬ ‫ט‬ ‫כדרכן‬ ‫כדרך‬ ‫יא‬ ‫דא״א‬ ‫וא״א‬ ‫קעב‬ ‫נדא‬ ‫תרועה ע״כ‬ ‫יז תרועה א״א‬ ‫קעה‬ ‫בו זאת‬ ‫בזאת‬ ‫שקיבץ‬ ‫שקיבל‬ ‫כו‬ ‫שנפגם‬ ‫שכנם‬ ‫אברהם אביט קפד‬ ‫אברהם‬ ‫סדוסז‬ ‫סרסז‬ ‫לד‬ ‫פי יש עדה‬ ‫‪.‬סב‬ ‫שמחת‬ ‫רצה‬ ‫רצא‬ ‫סנ‬ ‫והקתשיס‬ ‫והקת׳‬ ‫א״כ לו‬ ‫א״כ נתגלה‬ ‫ריא‬ ‫עי‬ ‫‪0‬׳‬ ‫‪3‬נר‬ ‫והולכימ עד והזלבים‬ ‫נדכאים נוכאים ]ישעי׳ נ״ז[ םו‬ ‫נתגלה‬ ‫מלת הטבילה‬ ‫הטבילה‬ ‫ע‬ ‫אני‬ ‫לי‬ ‫וא״ל הקביה זד‬ ‫וא״ל זה‬ ‫שייך לסוף שורה דינ‬ ‫סונה‬ ‫פנה‬ ‫ראשונה‬ ‫וכי ראשה‬ ‫וראשה‬ ‫*( בסוף שורה כ״ע אחר •שעה* נשממו תיממ‬ ‫יולד‬ ‫עא‬ ‫אלו‪) :‬והמעיין שם במוס׳ י״ם אי׳ג צלי קיר ־־בין‬ ‫יוליד‬ ‫ה‬ ‫שוכן עד ו‬ ‫שוכן‬ ‫כי מיאצנוריו צלי קיר מונח כאביי ילויןין על לאו‬ ‫יותר‬ ‫יתד‬ ‫כה‬ ‫עז‬ ‫שלוחי‬ ‫שולחי‬ ‫מהר צבי הנכללות ועיי מ״ש מהרב׳׳א ואין כאן מר‪.‬וכנראה צ״ל אמר‬ ‫שורה י י עד פוררת אז בפועצ‪ .‬ציל ך׳ פשוטה‪ .‬‬ ‫]ישעי נ״ה[‬ ‫לד יהושע שם׳‬ ‫רחצה״ ז בםםמר דהעה״ז הוא‬ ‫קצה‬ ‫מעווטתינו‬ ‫מעיינותיט‬ ‫םכ‬ ‫שונתן‬ ‫שינתן‬ ‫סז‬ ‫כםםםר‬ ‫משה תורתו‬ ‫פ־שה תורתו‬ ‫מו‬ ‫לב‬ ‫לכל‬ ‫לנ‬ ‫יב‬ ‫לעבר אחיכ‬ ‫לעבר שנה‬ ‫קצם‬ ‫כהונת‬ ‫קדושת‬ ‫פח‬ ‫מ בהיותט‬ ‫בהיותגו‬ ‫ע‬ ‫היא‬ ‫ה‬ ‫שנה‬ ‫ההיא‬ ‫ובשת‬ ‫כגסת‬ ‫טו‬ ‫עשו אלא‬ ‫עשו לפגים‬ ‫רניחנו‬ ‫וינחנו‬ ‫נשיאתך ברםיה מט‬ ‫דייקא‬ ‫לה‬ ‫לפגים‬ ‫ב׳עמו‬ ‫בעמו‬ ‫נב‬ ‫דייקא‬ ‫ע״ד‬ ‫‪II‬‬ ‫שנח שניה‬ ‫שינה שנה‬ ‫רד‬ ‫עפ״י‬ ‫שתי׳‬ ‫אסדר אב״ד אמז״ר הגאון אנ״י‬ ‫אותה שנה‬ ‫אותה שנזר‬ ‫האלקימ‬ ‫אלקים‬ ‫נד‬ ‫ע״ד‬ ‫ע׳׳ו‬ ‫שנזר‬ ‫‪ .‬דם ראש וטי שורה ג׳ מ‬ ‫ד‬ ‫יטדו‬ ‫מז‬ ‫קכב‬ ‫העובר‬ ‫העיטר‬ ‫לו‬ ‫יגיד״ו‬ ‫]עקב[‬ ‫מא‬ ‫קכז‬ ‫תתיר‪.‬‬ ‫ת״ת‬ ‫סט‬ ‫ביחזקאל זכו ]מ׳ א׳|‪ .‬וס להאריך‬ ‫צבי‬ ‫כ‬ ‫כטיאחרי כתבם רז׳ל בטתכם זאת‬ ‫לאחרים בזס מ״מ היי לו לאניי לנ שמח פזס הפלפו‪.‬מג שורה ה׳ תביא בית‪] :‬מ־בנו‪.‬‬ ‫ט״ן‬ ‫‪H‬‬ ‫קכא‬ ‫קבל‬ ‫שקל‬ ‫סד‬ ‫שורה כ״ו וגם כבר נאמר וט׳ ]פסחים‬ ‫קייג‪ .

‬דף כ״ג מיג דס ושמתם וטי‪ .‬דף קס״מ מ״ב מדי שולם ג־ לימי צל לימין‪ .‬‬ .‬והסניס יפות שציינתי שם בשמר יוסף כ‪ :‬שממתי גשם סגאק פני יהושמ וכר״ ובשים‬ ‫ה״ס סאו״ס סימן קמ״א דם אן מיינתי וכי• מוטל ג״כ פני יהושמ הנ״ל‪ .‬שם שולס ייא תיקונם‪ .‬סי׳ נשרת סיס סידר‬ ‫סימן רס״ל ד״היוא״כ וט׳ כתב שם מק‪ :‬וכן נ ל בסומות שילה שלא מציט שנכנסו סלשתיס כלל וגתצוהו אלא שנשבה הארון מני‬ ‫נתן חומותיו וכוי‪ .‬דף פ׳׳נ מ־ב מם‬ ‫שהבאתי שם בשמר יוסף מהסצא״ס ורטס‪ .‬דף ג• מ״ב שורה יד כמשסזיל ]בשפות לגס שם[‪ .‬ת״כ גס כאן‪ .‬בש״י״ שורה ס• ״עשם״‬ ‫‪ H‬עושה* ק״א מ־א ‪-‬בס־*״ שורה סו ותה צ״׳ל ותלה‪ .‬מצאתי כמת בתנחומא סיפ הברכה מ״ש ־— ומם שהבאתי שס המרת רמ״א נמס׳ ינמוס לף ס״א מ״א מקרא ו י מ י ‪/‬‬ ‫מצאתי שהקשה כן ברכינו בחיי בסי מקת ייס י״ל עש‪ .‬ד ף ק ס מ״ג נש*י שולה ד בסי*‬ ‫*״ל בסי‪ .‬דף קמו מ־נ ובנר סוכרסי לנד פני יהושע ומי‬ ‫וצא זכיתי למצוא הפני יהושע נס״ק לברכות‪ .‬למועזץי‬ ‫שו ה ט״ו טמינו צ׳ל בימינו‪ .‬ושם סימן דיס לה ונס וכו‪ .‬שם סדס מרחוק ובו׳ איש ססיד ]כתענית י״א‪ .‬דף ד מ״א בציץ בגליק׳ מתיבת ‪.‬דת נ״מ מיד •נשמר יוסף״ בלבד הרא״ע שהבאתי״ ראיתי במת שגם םרנ״ס שט‬ ‫משיג מצין‪ .‬וש״ר וכו‪ .‬ונםמוררתי שמדפ‬ ‫ומדרש לא נמצא לשק ממל! כל ״הצדקים״‪ .‬צריכים למסיק וציל ]נאסתל לבסס• ־ אות כ״ה[‪ .‬צ״צ ב״ר דיס מ״מ‪ .‬ובפנים יפות שם בריש הפרשה עסוק ג״ כתב חצ‪ :‬מ יס״כ סוא יום חסד חם לץ מאיי בזוהר וכן איי נמללש וטי »״‪4J‬‬ ‫ר\ז מ׳־א מ״ב מ״ש ״בשמר יוסף״ נמנן קרא שופך טז וכוי‪ .‬סמהיש־׳א שסט*‬ ‫מק הוא במסי יומא לף מ״ב מ״ב דה אשר וטי‪ .‬ועי• רמב״ן בס• אסד כ״ג סוף פסוק‬ ‫כ״ד‪ .‬דף צ״נ עיא ‪.‬שם שילם י׳ מומלק‪•! .[.‬ובן ממרס״ רק ומשה קייס במולס ופי• במס• מדים‬ ‫לף ל״מ מ״ב‪ .‬מיי מס הגיגה י״ג מ״ב ותוס׳ שם‪ .‬ראיתי אמ־כ בסילור ימטץ במלור לסוכות סייתיקרא םנ״׳ל‪.‬דף קל ג מ״ג דה ומדו ובו מייתי מק ש״ס סוטס סמלו כל •ם^למןים״‬ ‫וגרשו וכו‪ .‬דף קל״ז מ ג שורס כ״ל אמרו נמלרש וט׳‪ .‬הוא בשמר הנסיגה סלק סי‪ .‬דף קיו מיל נדם ומי וכו ואון מצאתי לי נספר משנת חכמים וכו* םו‪6‬‬ ‫למםד׳ם חגיו מצ מ״ח דבדם שהתורה נקנית בהם מ ש בסי• המוזכר‪ .‬דף סיס מ״א דם נססיקתא וסו״‬ ‫מי• בת״מ צס״ס ז״ל מסיק בסיס יתרו דה אצא שלאיתי וכר‪ .‬הנה מוזכר מול‪ .‬ונשו״ת מיס אהע״ו <‪1‬נ סיק י״פ‬ ‫דם נחזור וכו ושם סימן פ־ז דה הארכתי ונר ובשרת ח־ס ס״ו סימן ליל דה ואמת וכו׳ ובם סיק ס״א‪ .‬דף קכ א מ״ב שורה מ ו מעש נמקים‬ ‫וט׳ כוונתו במ״ש לקמן לף קכ״ס מ״א דם אקלא וטי‪ .‬ומי׳ במדרש תלפיות במנף לול ד ה ילקומ שמואלוטי‪ .‬נשמר יוסף׳• שסי׳ *ה מרומו קצם‬ ‫נרש״י יונס‪ .‬נשמל יוסף״ נדה אוצי וכד נמ״ש מלן מה שקיבצ מרט הלרא‬ ‫מיי בפנים יפות ר״פ וירא בפסוס יקח נא וכי מזה‪ .‬דף ק־ח מ ׳ב שורה מ״מ נ צל מכלי זיי״ן‪ .‬מגמד ג׳ שורה ט‪ 0‬נפשם‬ ‫‪.‬ראיתי אח־כ שסמ־ס במי• ממס גיסין לף מ״ל מ‪-‬א דם אצא וכו שטר לבדםם מישי‬ ‫דף סיו רמ״ג וכן שממתי וכו׳ מי׳ מזה בימרומ לבש נדב דרוש ט בסופו מיש ובפניי בפ• בחקותי בפסוק ואשטר ממות וכר‪ .‬וכ״כ הסיס בחי׳ למס׳ ביב ס׳ מ״נ! ופן הניא בשרת מהר ס שיק חארס סימן ע דו בשם רט‪ .‬ד ף‬ ‫צ״א מ״ב ד ה א ׳כ וכוי כ׳ מרן! ט חורבן שילם מצעו צא סי׳ סורבן ט צא שלט ט יד גדם אך ישר‪1‬י גנזוהו ונו‪ .‬ד ף ציג מיא הנאתי נש״י תשובת סיס מסוף סאו״מ וטי‪ .‬דף קנ״נ המ׳׳א נש״י‪ :‬ציל למיל נלחש וטי‪ .‬זבכי״ק מד סומר! יש למתוק ט במפות בא ברסוס‪] .‬דה ס״ו מ״ל שןךם ו ]מיי׳ וכר[‪ .‬דף קמ״מ מ״ל נש״י שולה י״ס נמה שציינתי סי׳ יד ס שמזטל סס• אצה לבלי הבדת‪ .‬דף צל מ״ל לס ©את וכו כמש ‪.‬נשמר יוסף״ שם נשמס בסופו‪ :‬וכן מפולש‬ ‫נמס׳ נלה ל״א מיא‪ .‬ומי• במ״מ מאגוז סיא פי״מ‪ .‬בפסחים ס״ו מ־ב[‪ .‬ח* י״ד‬ ‫מ״ד דם שם וטי כשאמיכ שב גם וכר‪ .‬דף כ׳ מ״א מ״ש ‪.‬דה מ״ז מ״ב ד ה רוממות וכד כמ־ש בסובת הצבבות וכר‪ .‬קצרתי קצת וטונמי‬ ‫סיס למ״ש במנן> יוסף במסכת ביב לף ס׳ ע״א במיץ ימקנ שם מ״ש‪ .‬מיי נמ׳׳ס חיי סוגיות ירושלים סרנ״ג לס״ק לף ר׳נ נל‪ 1‬דה ומימז‬ ‫וכו׳ ולקק לף קמ״ו מיד‪ .‬כ כ האטלרםם בשם מללש‬ ‫נתסלת מרטת למ״ש‪ .‬דף ס״ו ‪9 9‬‬ ‫שורס מ״( ממנו‪] .‬דף ד״נ מ״נ •נשער יוסף שם דה אסשר וכו‪ .[:‬ד ף ד מיד שורה י־ל כמשאסדצ‬ ‫]םבת פמ‪ .‬ילקוט ראומי״‪ .‬דף כיס מ״א ד ה נספמלתוכו ציינתי שם מצ איכס ד׳ ד‪ .‬דוק ח• מ״ג שורה ז׳ צא סי• כס ובו* ‪ p‬הוא בטיק מלת ״לא״! וצמיד צריטם לסשמימ תיבת ‪.‬דף קס״‪$‬‬ ‫מ״ב נש״י שם׳ סנה מחבל ג״כ נח״ס סי סוגיות )ילושלים הלנ״ג ל( סוגיא ליס דה כשטל וכו והיא הקושי׳ שבסס םו שציימי•‬ ‫דף קס״ב מ״ג נשיי שם צ״צ«מ־יך במכילתא וכו‪ .‬דף קל״ה מ ב דם אי• ובו מימי מק מדרש דלך אינו זז וכו׳ ‪-‬ובן ממרס״ קיים וק‬ ‫כ״פ בהדרשוס לד אדר *לקמן מזכיר ק‪ .‬דף ק• מ״ל ‪.‬דף מייל מ־נ שולה כיס נציק מי• לדק וכוי נשממ וכציל‪ :‬סי׳ מ ד ם ל״מ ג «‬ ‫וגמסרש״א שם ומי• רדק וכר‪ .‬שורה י״ל ‪.‬ומאמר ‪ or‬גרפס כסס לקמן‬ ‫גידנ דף רסיב מ־ב[‪ .‬צאי‪ . ‫המלטת הציונים והערות‬ ‫ד׳ בסדה באן וכו׳ מיי לקמן נידב דף שסיד מ־ג‪ .‬בשמר יוסף״ שורה מ ׳א! מהדי אסתר! צ׳צ מהרי אסאל — ונמק זה מיי מוד בירושלמי חגיגה ס״בס״ב גני הני תלי מסיד‬ ‫וכו‪ .‬בשרת ס״ס חיו״ל סימן פ ו לה ומש וכו‪ .‬וביצקוס ורבה שצסמ לא מצאתי לשון‪.‬דף ג״א‬ ‫עב ‪.‬דף קצ״א ע״ג שורה מ״ל ]אשת״ל י |‬ ‫‪5‬״ל ]מגילה י?[‪ .‬מגיא• וטי‪ .‬וסיינס״מ‬ ‫מס״ק צה״ס זצ״ל נסי פנחס דה איתא בשבת וטי‪ .‬כן סוא בטיק׳ ״מג״א״‪ .‬שם ‪.‬לנרד צריכים לכסיל תיבת •שב• צםמת סמאמר‪ .‬דף פ ה מא נמה שצי נסי שם צחי• ניס שמזכיל הג״מ ל׳ משולם‬ ‫זצ״ל‪ .‬‬ ‫כתר‪ .‬דף צ״ו סיג שורה נדו נציק ‪.‬ראיתי אח״כ שכ״כ נשרת סיס חאוס סיק קמ״א דה שלא ופד״‬ ‫ונשו״ת ס״ס אהע״ו ס״נ סימן ס״ס* וניד סיס ע מ ס מ ד ם רף ו׳ פ״ב‪.‬מיי בדטב״א במסי המגית לף יי‬ ‫מינ ד ה ש״ס מאן וכו מ״ש‪ .‬דף קס״א מ״ל למ״ש שם גש״י! ראיתי נמה מ״ש הסיס כיד למס׳ שגת שם ע ש‪ .‬ע״י״ צ״צ מיץ‪ .‬דף קי״ מ ע״ל שורה ל״ג ]פי׳ וכוי[ צ״ל מייפסס־ם ק ׳מ‪ .‬הנם מוטי‬ ‫םססר סלל גיכ• גיד ס״ס ממיס שבת לף י״נ ע״ נ ונסי• ס״ס עני״ס נינ דף הכסל יי למל‪ .‬ציצ תיקטם‪ .‬דף גב מ״ל בדה הלל וכוי כתבתי נין שני מצאי מרובמ ]גסש םחיים[ כי כן סבי• נשמו מי• זס שמכיר מק במגף יוסןג‬ ‫במ׳ישם וסי זס הוא מהגאון מסרח ווצאזין דל‪ .‬שם בשמר יוסף ומי• דלט משס וטי יש למחוק וצ‪-‬ל והוא נירו׳שלמי בטלים סיג• דף מיו‬ ‫מ־נ צשורס מ״ז! מי׳ רמ״מ ממ״ל מ״ג פ״י ובסה״ד לני סייגן ר אנא אות ס׳‪ .‬דת כ״ג מ״ג‬ ‫שורס מ״ו מיי ילקוט ישעי• נ־ז׳ צא מצאתי שם לק שם קאפימצ ם׳ לש תקל‪ .‬ובן ראיתי בטיק כסוגי׳ אבני הל שנללללו תקימ ל־ כ מק בלרוש ח׳׳ל‪ :‬מפ״י מש מס‪-‬רשים מ״מ בחורבן שילם‬ ‫לא באו גרם אל היכל ה׳ אלא סבה סי׳ שהוציאו הארק לימן ונשנה נמצחמס ונמקלש ה׳ היי נהיסוך ט ארק גנח במקומו וסיס‬ ‫באו היכצו וכר מכל״ק‪ .

‬ניכר כי‬ ‫ילוע עיקר קבלת תמובה היא מפני מהקב״ה חפץ‬ ‫ממחים אנחנו לקלאת בואו ולוצים‪ .‬לענינינו מרומז פה ענין‬ ‫שיש למעלה ששה מדרגות הידועים הנקראים ימי‬ ‫התקיעות ואפלמ בקיצור לקאמר תמלח קציריה על‬ ‫בנין כל ימות עולם כידוע ליודעים לולי כן לא היינו‬ ‫ים אותן המונאים הקוצלים אותנו חלבית להם מפע‬ ‫מיחקיס כלל פירוד ימים למעלה — ולכן אמר ר׳‬ ‫לב עד ים ויונהותי׳ אותם היונקים אותנו מלחת על‬ ‫עלפון )זבחים צ״ז ע״א( שכל הרגל נחשב ליום א׳ לרוב‬ ‫נהל‬ .‬ועל״ז פי׳ הפקוק‬ ‫במכה מלפני זה לכן מחמב ליום אחד הכה זהו פי׳‬ ‫חקל ה׳ מלאה ה א ק בלבר ה׳ ממים נעמו וברוח‬ ‫הפקוק ואברהם זקן בא בימים פי׳ אעפ״י מהיי זקן‬ ‫פיו כל צבאם‪ /‬פי׳ כי כל כך גבר חקלו על יומבי‬ ‫י‪/‬‬ ‫בא רק בימים ולא נמנים כי אלו ה מכ״ל מכים‬ ‫האת על מבילם לתקן עולם כל כך על מיהי׳ בני‬ ‫הי׳ נעמה ממנו מכה א׳ אבל עכמיו כל מכותיו לא‬ ‫אלם לומים לככביס ולמלאכים וכלול הארץ יזוכך‬ ‫י^׳ע למכה א׳ מלימה וק״ל והכה מאול הי׳ צדיק‬ ‫על מיהי׳ כממים וזהו חקל ה׳ מלאה הארץ על‬ ‫גמור כל ימיו והי׳ בן ימים ולא בן מכים אך במלכו‬ ‫מבלבל ה׳ ע״י לברי מורמו ומצותיו ממיס נעמו פי׳‬ ‫חנוא חנוא א׳ וילד מזה ונעמה בן מכה במלכו וק״ל —‬ ‫אומן ה א ס הנזכלים למעלה נעמו ממיס ע״י לבל‬ ‫חהו למען ירבו ימיכם מיאריכו הימים ויהי׳ כל מנה‬ ‫ה אמה בפי צליקיו׳ וע״י רוח פיו מבפי הנ״ל נעמו‬ ‫‪.‬לעמוס למענינו אז ילבה קעלוגו‬ ‫הקדומים ימלח מקלמ עזלו לעולל לב כל ימלאל‬ ‫של ק״ס ע״כ אנו מבקמיס ללעולס נזכה להמובה‬ ‫לתמובה וא״כ בתמובה כזה ימ לבעל דין לחלוק‬ ‫גמורה באופן מנהי׳ ראויס לישועה בזכוהנו — ומ״מ מלא‬ ‫ולומר כי לא עמו המובה לק •ע״י התעוללות מלך‬ ‫לגרום עלינו קערוג הנ״ל ע״כ כמיוכמב זה בקפר‬ ‫ולא עינה מלבם •אמנם ממום כן מצוה לממוח בבוא‬ ‫יוכחב מהוא עומה למענו ויוקהם פי המקערג — והנה‬ ‫ימים אלו במ״ע מל תמובה ומממחת לבנו ‪.‬ע״כ אין הקב״ה צריך להמגיח על‬ ‫מניס כי זה לא מכיח מיחי׳ כל כך ימים עד מיעלו‬ ‫בני אלם בפועל אלא מממיס הביע ה׳ ראה אח כל‬ ‫לחמבון כמה מנות חיים — והתי׳ על זה הוא מדירי‬ ‫בני אלס מן הממים יכול להביע זה אם הס מהוקנים‬ ‫בבעל תמובה מהמניס הבאות אחל ממב המה ימים‬ ‫או פגומים‪ .‬פכיס מלעה לכוובה וק״ל‪:‬‬ ‫למענך חלקים חייס‪ .‬אנחנו למוב ולחדול‬ ‫בחיים ולא במימחן מל למעי׳ והא״מ אנו׳ מתפללים‬ ‫מעומק ידינו וזהו מי יתן מציון יסועת ימלאלפיי׳ איך‬ ‫זכרנו לחיים ע״י זכומ חמובה מאנו עומיס כי אמה‬ ‫אפמל מיותן ישועת ימלאל במוב ה׳ מבותעמו והס‬ ‫מלך חפץ בחיים ולא במוח למע — ומ״מ כממכחוב‬ ‫אינם מביס מעצמם וע״ז באכמתלז יגל יעקב יממח‬ ‫זח בקפל החיים‪ .‬פי׳ כי אנו לוצים‬ ‫לכו אכלו מממנים וגו׳ כ י ק מ מ היום לאדונינו ואל‬ ‫מיומיע לנו ע״י חמובה לאוי׳ ומלא יצעלך לומל למעני‬ ‫תעצבו כי חדות ה׳ היא מעוזכם — הוא פקוק‬ ‫למעני אעמה כי ע״ז נצעער חזקי׳ מלך יהודה ואמל‬ ‫בנחמי׳)ח׳ י׳( ונאמר בר״ה ע״מ וי״ל כך לכתיב מי‬ ‫למלום מל לי מל כילוע )מבלכות י׳ ע״ב( אך אמנם‬ ‫יתן מציון ימועת ימלאל וגו׳‪ /‬יובן כך כי הנח בימים‬ ‫כי כמהקב״ה מצה‪. ‫סופר‬ ‫חת״ם‬ ‫לראש השנה‬ ‫ממה״י מה שחנגי הי״וז בר׳׳ה שנת ישרים לפ״ק‪.‬‬ ‫קלומתו ובי •׳ע סל ר״ה יומא אריכמא לעוצם הקדומה —‬ ‫משמים הביכו ח׳ לאה את כל בני האלם ממכון‬ ‫והכה הצדיק הגדול כל ימיו מתאחדים מל״ה עד‬ ‫מבתו המגיח וגו׳ פי׳ כי הלא בילינו‬ ‫ל״ה מאז מתעלה ע״כ לקלומהיותל מעולה מאמל הי׳‬ ‫נתקן ולפגום ח״ו במעלה זבמעה‪ .‬כתוב מאתה עומה למענך אלקים‬ ‫ישלאל ועי״ז הממחה יומן ימועת ימלאל — והן חכה‬ ‫חיים ולא למענינו כלי לקתוס פיו מל ק״ם וק״ל‪:‬‬ ‫דברי עזרא הנ״ל כי הי׳ עצבים בל״ה אמל להם‬ ‫כי אולך ימים ושנות חיים ושלום יוקיפו לך אחז״ל‬ ‫בודאי אי הי׳ באמצע המנה והיי התעוללות החמובה‬ ‫במק׳ יומא)‪ qi‬ע״א ע״א( וכי יש לך ימים שאינם‬ ‫מעצמיכם הי׳ ראוי לעצוב — אך באמר חיום קדומ‬ ‫של חיים אלא אלו שנות אלס ממהפכים מלעה לעוגה‬ ‫והוא גורס ההמעולרומ א״כ אס מעצבו יהי׳ מקום‬ ‫י״ל כך כי נלחקו חז״ל בקלא בן שנה שאול במלכו‬ ‫לבע״ל לחלוק ע״כ חלומ ה׳ היא יי*י׳ מעוזכם לומר‬ ‫ולפע״ל כי כל עול שהימים מקולשי׳ אזי הס מתאחליס‬ ‫כי אנו מומחים מזכינו להמעוררוח הלב וק״ל‪:‬‬ ‫זה עם זה יותר לכן יומו של הקב״ה אל‪ q‬שנים כי‬ ‫תשלח קציריה על ים ואל נהר יונקותיה וגו׳ על‬ ‫אינן נפרדים זה מזה והכל הולך על דרך א׳ ולולי‬ ‫‪ qp‬המזמור‪ .‬וכן ממכון מבמו הוא כתא הכבול מ ה‬ ‫ארוכים באמת אך אותן מכבל עבלו מחכוא קולט‬ ‫יכול ג״כ להמגיח כנ״ל וק״ל‪:‬‬ ‫והי׳ בבחי׳ מנים ומתהפכיס לזכיות הם נמאלו בבחינת‬ ‫זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכחבנו בקפל החיים‬ ‫מכות חיים וזהו ממה‪.‬‬ ‫ליום יחמב — וכבוא אל המאמר מחתחלנו מהי׳ קשה‬ ‫כל צבאם מזה נעמה ככב וזה מלאך כנ״ל׳ וכל‬ ‫לחז״ל מתחיל כי אורך ימים א״כ מיירי בצדיק גמור‬ ‫כיוצה בזה עומי׳ בצבא מרום ובפמליא מל מעלה‬ ‫מימיו ארוכים איך אמר אח״כ ומנות חיים וכי יש לו‬ ‫ובכקא הכבול‪ .

‬לק ביחזקאל מצינו דקלא ליה״כ ל״ה‬ ‫בקומתו מל אלח״ר מהוא מאה אמה וק׳‬ ‫ובחז״ל מלא מזה‪ . ‫סופר‬ ‫לר׳׳ה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪2‬‬ ‫המכה ולא על העתיד כי מ׳ י ו ד ע מה יולד יום —‬ ‫נהר ריבוי שפע ועוב כמו נהר‪ .‬מקורין ימים קלומיס וכ״כ בעזרא כי קלומ‬ ‫ת״ח חמכתתיס לגליהס כקלאיס זיז שלי הס ילעכה‬ ‫היום אעפ״י מחענין נכון מ״מ נ״ל ליתן רמז‬ ‫ואיך נפרנק שכיחס — ועתה מתחיל ואומל בתפלתו‬ ‫כי אלול הם ימי רצון על מלעת ערב ער״ה הוא‬ ‫אלקים צבאות שוב נא וראה ופקול גפן זאת וכנה‬ ‫לגע האחרון מימי אלול הוא בתכלית הרצון ומתחיל‬ ‫אשר נעעה ימיניך היינו פשועה לפניה שמרמזת ימין‬ ‫מיל כלגע יום ל״ה מהוא תכלית הלין נמצא בכניקת‬ ‫פשועה בשעת קבלת התורה ימינו תחבקני מימינו אש‬ ‫המנה מתחבלי׳ לצון עם לין והנח לצון לין גמכולי׳ קדוש‪.‬משום ל״ו פרצופים ומ״מ אין עושי׳ כן‬ ‫ז״א לאה והבע מלחוק ה׳ נלאה לי פי׳ כי יש‬ ‫אלא צורת יול בתוכה עב״י קי׳ ל״ב בא״ח — והעעם‬ ‫נלאות בפלנק מה ענץ הלול וחכי קאמל ילמי׳ע״ה‬ ‫משוס שהקב״ה חותר חתירה רבה לבעלי תשובה ויהי׳‬ ‫מרחוק מפני לחקות שלכם מעבולה ה׳‪ .‬נלאה לי‬ ‫השכינה מזה תשפעו עוונות הלול כי רבו ולהיות כי‬ ‫פתח מרווח וזהו הפותח י״ל בתשובה לקבל פושעי׳‬ ‫אהבת עולם אהבתיך פי׳ אני אוהב אתכם אהבה‬ ‫וחעאי׳ פי׳ שפותח פתח של יו״ד דל״ת היינו יד כלי לקבל‬ ‫שאינה תלוי׳ בלבל שהיא אהבת עולס שהרי חינה‬ ‫פושעי׳ וחעאי׳ ומש״ה לא נעשה הפתח מד״ו אלא‬ ‫בעלת — ע״כ משכתיך חקל לוצה אני למשוך בתוכך‬ ‫מי״ל וק״ל — והנה יד בתשובה גמערי׳ תשכ״ע כמו‬ ‫מלת המקל •ע״י עשיית השלום כי באתלא לפלולא‬ ‫קרע מען והיינו כיום הכיפורי׳ עיקור יום התשובה‬ ‫לינא שלי׳ ומלוב אהבתי אתכס מצה אני להמשיך‬ ‫ואז לית לי׳ למות למעוני — וממנו מתברכי׳ כל‬ ‫החקל ביניכם׳ אשל ע״כ אני עושה שלו׳ ביניכם‬ ‫המק״ל ימים לאית לי׳ למות וזהו פותח את יליך‬ ‫ומשו״ה א״א לי להוכיח על שאלי עבילות כנ״ל הלוך‬ ‫היינו בתמובת כנ״ל ועי״ז וממביע לכל חי דץון גמערי׳‬ ‫להרגיעו ישלאל וק״ל‪:‬‬ ‫שס״ל ועפ״י פמועו כל ח״י היא כנקת ימלאל והיא‬ ‫ממביע מהרצון העליון‪:‬‬ ‫בעזה״י אחל לכתוב על קלל משנת אשרי כ ל‬ ‫ט ו ב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעמיו פי׳ כמתחבר‬ ‫ירא ת׳ — לפני בא יום ה׳‪:‬‬ ‫עוב ה׳ עם כל היינו קמיכת גאולה לתפלה‬ ‫ף א ^ ן השנה מס זה לא נמצא בתורה אדרבא קורא‬ ‫אזי ממילא ורחמיו על כל מעמיו‪:‬‬ ‫הימים ההם תקופת השנה ומייחקיס לקוף‬ ‫ו א ש ב ר מעות עולכם ואולך אתכם קוממיות אחדל‬ ‫שנה שלפניו‪ .‬ועעמא נ״ל כשכל ישלאל צדיקים‬ ‫היכא למיזא וי״ל כי עול בגמעלי׳ ק״ו כמ״מ מהריעבץ‬ ‫גמורים והשנים כתיקונן ובימים האלו מוקיפי׳ אומץ‬ ‫גבי מקבלי׳ עול מלכות ממים‪ .‬כבר‬ ‫פ״ק גבי לס נעכר ונעמה חלב — והנה התורה היא‬ ‫כתבתי במקום אחל כי המחלוקת הוא מפליל ישוב‬ ‫בת זוגה מל מבת ובה ד ך אותיו׳ ובפרע בר״ה יום‬ ‫בני אלם ועושהו מלבל וגס כבל נאמר כי מעבע‬ ‫הלין אז גם אותיו׳ מנצפ״ך נמני׳ עם א״ב ות״ל ז״ך‬ ‫הגרים להיות שלום גלול ביניהם ע״כ אמל כמתמי׳‬ ‫אותיו׳ ועם •‪#‬ו‪£‬ת )ך עולה תמכ״ע גמערי׳ קל״ע‬ ‫עם שלילי חלב הי׳ מהלאוי להיות אהוביס זה לזה‬ ‫מעץ וזהו עמה עמי אות לעובה פי׳ צירוף מבת‬ ‫והנה מצאו חן להיות מדבל דוקא נפללים במחלוקת הלוך‬ ‫מנקלא אות עם ההורה מחיא עובה גם עובה גמערי׳‬ ‫להלגיעו ישלאל אמל הלוך במקול לא אמל הלך‬ ‫כ״ב כמו אותיו׳ התולה בלי הכפולות ועי״ז ילאו‬ ‫אלא הלוך כאומל הישלאל שהוא הת״ח אין לו לעשות‬ ‫שונאי ויבושו ועיי׳ בקמוך אי״ה‪:‬‬ ‫שום לבל תמיד כ״א להלגיעו ולשום שלום ומנוחה‬ ‫פ ו ת ח את יליך ומשביע לכל חי לצון — אומלים‬ ‫ביניהם ועל שמחלוקת לאשונה פקודה שני׳ ממהלת‬ ‫הפותח יל בתשובה לקבל פושעי׳ וחעחיס‬ ‫לבוא וא״א לת״ח המכונה ישלאל להשגיח על שוס‬ ‫כי ח״א פתוחה לבעלי תשובה והנה קול הה״א הוא‬ ‫עבילה כי יכלה זמנו בשימת שלוס ומרגוע ביניהם‪.‬ולי בזה שברון לב‬ ‫אולי לא יהי׳ עובי׳ כאלו‪ .‬‬ ‫לו פרצופי׳ והי׳ ראוי׳ להיות צורת הה״א כמו ל׳‬ ‫ושמא תאמל לא חעאתי ואין להוכיח על שום לבל‬ ‫ובתוכה ואייו‪ .‬‬ ‫לת ככן מזכיר אשר נעעה ימינך להזכיר לנו אהבת‬ ‫ת נ ה עוזך לעבדך והושיעה ילבן אמתיך ל״ח אלול‬ ‫נעורי׳ זהו תקיעה ראשונה — ואח״כ שברים גנוחי‬ ‫וע״ז )נקיים עשה עמי אות לעובח ויראו‬ ‫גנח על צמת שעבלו ראשינו כגונח מתוך חליו וזה‬ ‫מונאי ויבושו עמ״ש כבל לעיל פ׳ תבוא על פקוק‬ ‫שאמל שלופה באש כקוחה מגעלת פניך יאבלו איך‬ ‫וראו כל עמי ה א ח כי מם ה׳ נקלא ננליך ואוקיף‬ ‫אהובה שאלקת בימינך כמלומז בתקיעה איך עתה‬ ‫כאן קצת ביאור כי ברית קלמ הוא מגלמ חק״ם‬ ‫גנוחי גנח במבליס מפני ממלופה באמ — ותוקע‬ ‫כילוע לממו״ה עמלק מונא המילה וכן תפילין ממום‬ ‫תקיעה פמועה אחרי׳ מרומז על ימין פמועה העתילה‬ ‫כן כ׳ מג״א לתקוע בימין ממום המנון עומל על‬ ‫לבא במהרה בימינו וזהו תהי ילך על אימ ימינך‪.‬והנה מ״ע הוא לע‬ ‫ע׳׳י מע״ע טעמו אזי מתיחקים על העבל תקופת‬ ‫ולא‬ .‬‬ ‫ימינו אבל בשמאל תפלה מל יל מגינח ע״מ והשופר‬ ‫וחוזר ומתפלל והוא תרועה יילולי ייליל להתפלל על‬ ‫ג״כ מבלבל המען כילוע — אמנם ל״ה למבת שקול‬ ‫העתיל לבוא ולא נקוג ממך תחיינו ובשמך נקרא אמן‪:‬‬ ‫נגל מלמתן לכן מבת ל״ת עוופל ברית תפילין וממו״ה‬ ‫ה פ ט ר ה יום שני של ר״ה מצא חן במלבר עם‬ ‫אין צריך לתקוע במבת — ועמ״מ בחי׳ למק׳ כלה‬ ‫שלולי חרב הלוך להרגיעו ישראל‪ .‬וכוח לימי׳ הקדומי׳ האלו‬ ‫לכו לראות כך באויבינו שלו — ולא לי בזח למה‬ ‫להיות זכנ למכה" העבלה ולא לאש למכה הבאה‬ ‫פלצת גלליכו ואלוה כל עובלי ללך הישל — יכלקמנה‬ ‫ממא״כ יחזקאל מלאה אחר החורבן מחזקת המכים‬ ‫חזיל מיעל חיז שלי ילעכת פי׳ כתיב הלא פלוש‬ ‫מקולקלי׳ בעו״ה מלוכלך בחנוא והימים האלו באים‬ ‫ללעב לחמך ואם לאו עכיים מלולים תביא בית אבל‬ ‫לכפל ומקבלי׳ עלינו לתקן להבא ולא למוב לכסלה‬ ‫שניהם כאחת לא יכוכו וא״כ איך יכלקמכה חזיל‬ ‫ע׳׳כ מהיחס לאמ למנה הבאה‪:‬‬ ‫מיער הוא מקים שככו וזיז שלי ילעכה הייכופרכקת‬ ‫ו מ ד ‪ .

‬חז״ל סוף תענית עתיד‬ ‫פעמים חיים גמערי׳ רע״ב וק״ל נ״ל‪:‬‬ ‫הקב״ח לעשות מחול'לצדיקים והס מראי׳ אליו באצבע‬ ‫והגה אמר כפל זכרנו וכתבנו׳ מלך חפץ׳ ולמענך‬ ‫ואז כשיעמדו בזאת המדרגה אזי ע״י תוף וכנור‬ ‫אלקי׳ כי ב׳ מיני חיים יןם א׳ תנצחי׳‬ ‫ישיגו הוי׳ ית״ש חהו יהללו שמ״ו דייקא היינו אדני‬ ‫ועליהם אנחנו מתפללים היום והס בבחי׳ מחשבה —‬ ‫ית״ש אותו יהללו במחול ומראי׳ עליו באצבע — ואז‬ ‫וב׳ חיי עה״ז והם בחי׳ מעשה—והנה אין כונס תפלתנו‬ ‫בתוף וכמר• יזמרו לו עצם הוי׳ ית״ש‪:‬‬ ‫אלא לזכות ורצון מלך עליון ית״ש חיי׳ הנצחי׳ המחשבי׳‬ ‫ןזל*} לבי בה׳ רמה קרני בה׳ אחז״ל ולא רמה פכי‬ ‫ממילא נמשך מזה חיי עה״ז ג״כ שהרי הקב״ח חפץ‬ ‫רמז למלכות דחע״ה שנמשח בקרן — ומה‬ ‫בעבודתנו ולא המתים יהללו יה‪ .‬‬ ‫גיכ חסד‪.‬ככתי״ק םי בי תבא משנת תקנ״ט לפ׳׳ק ונדפס בת״ם פי‬ ‫וילך בדרוש לד״* שנת ש״ש לם״ק ואין שם סקומו‪ .‬וזהו‬ ‫ויראה דזח הי׳ מכשלו של אדה״ר בעץ הדעת ומשום‬ ‫זכרנו לחיים היינו חיי׳ הנצחי׳ שחס בבחי׳ זכרון‬ ‫כן חלף שחי׳ לו לחיות יומו של הקב״ה אלף שני׳‬ ‫ומחשבה׳ ואח״כ תכתבנו בספר החיים שחס חיי׳‬ ‫נמלה ממנו שבעים שנח וחמה נחנו לדהע״ה כידוע—‬ ‫העה״ז המעשיי׳ בבחי׳ כתיבה זהו תעשה ממילא‬ ‫והנח עלץ חם ג׳ אותיו׳ עין למד צדיק להורות אפי׳‬ ‫למענך הואיל ואתה אלקי׳ חיים א״כ לא שאול תודך‪:‬‬ ‫אם הוא למדן וצדיק מ״מ קודם יהי׳ עינו פתוח על‬ ‫זה היום תחלת מעשיך זכרון לץם ראשון ועל המדינות‬ ‫דרכיו — ואדח״ר כיכול ממנו העין של עלץ ונשאר ל״ץ‪.‬הנ״ל ע״כ אמרה‬ ‫היינו חיים נצחיי׳ העליונים והנה אחז״ל)קנהדלץ דף‬ ‫חנה ע״י בנה שירום קרן למשוח דחע״ה עי״ז עלץ‬ ‫ז׳ ע״א( תחלת דינו של אדם על ד״ת נ״ל לפלש ג״כ‬ ‫לבי כנ״ל‪:‬‬ ‫כנ״ל שתחלה נפקק מה יזכה בענין תולה ומצות‬ ‫ב ח צ צ ל ת וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳ יל״ד‬ ‫היינו חיים נצחיי׳ ואח״כ כפקק עליו חיי העה״ז באגב‬ ‫דחל״ל בקול חצוצרת או בחצוצרת ושופר‬ ‫ועפל — ובזה מיושב קו׳ תוק׳ שם וק״ל — וידוע‬ ‫וי״ל דידוע כי חחצוצרת מצותן בתענית שמצות היום‬ ‫דיש ימים עליונים וחם נקראי׳ ימי קדם דמים‬ ‫בחצוצרת ולא בשופר — והנה קולו של שופר גנוחי‬ ‫ראשונים כמו שאל לימי׳ ראשוני׳ ויש נמי ימי׳ תחתוני׳‬ ‫והס שניי׳ לראשוני׳ הנ״ל — וזהו דקאמר זה היום‬ ‫•( הוא‪:.‬ץ׳ טי מאות‪ .‬פי׳‬ ‫***( עי פשוט גימטדיי תשע מאות כידוע גימטרי׳ של אותיות‬ ‫‪1‬‬ ‫שהקריאה בגרון אינו צריך לחשוך גשום פנים‬ ‫מנןנפ״ן חמתחילין מאות ת׳ ואילן‪ .‬להיותו אלקי׳ חיי׳‬ ‫ענין עלץ לבי לרמה קרני יובן לפמ״ש בח״ה אפי׳‬ ‫ע״כ חי חי הוא יודיך כינוכי היום! ועי״ז אנו מדויחי׳‬ ‫מי שהוא עובד ח׳ אס אינו נשמר ממפסידי הדברים‬ ‫שלא יקופח שכרנו ע״י כווב העה״ז‪ .‬שמור‬ ‫אפי׳ בשבת שאינו זמן שופר מ״מ הוא זמן קריאה‬ ‫זה כי ת»מדך אליו פעמים רבות בחי׳ רבנו זי״ע‪.‬‬ ‫ד ף א בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך‪ .‬ם׳ ו׳ מאות׳ ן׳ זי מאות‬ ‫ף׳ ח׳ מאות‪ .‬כי לא בקשנו‬ ‫הנוובי׳ ואינו מחשב עם נפשו לשום עין עיונו על‬ ‫כרוב העח״ז רק חיים הנצחי׳ והקב״ה שנותן לכו הוא‬ ‫עצמו ומעשיו אזי יככס ההפסד עליו מכל עבריו —‬ ‫לנוובתו ית״ש כי הוא רוצה בעבודת חיים כנ״ל‪ .‬ואגב אעורר היות‬ ‫כך הוא הקדר תחלת מעשיך שאתה עושה בשעת‬ ‫שאמר ^ודיז הגאון הקדוש מרן מחרש״ס מ ״ ל שמאמר זה של רבנו זי״ע הי׳‬ ‫ך^דין‪ .‬‬ ‫בו יאמר ובריות בו יפקדו וכו׳— יובן עפ״ימ״ש‬ ‫גמכורי׳תתק״ל***( ובימי דהע״ה נעשה ממנו עלץ והנה‬ ‫מג״א )קי׳ תקצ״א ס״ק ע׳( דבר״ה דן על עליוני׳‬ ‫עלץ במלואו עי״ן למ״ד צדי״ק גמערי׳ ת״ח — ולכן‬ ‫ותחתוני׳ והתחתוני׳ נדונים דרך כלל כגון ז׳ שנים‬ ‫נתקלל קק ודרדר כי ק״ץ גמכןרי׳ אלף כמו עלץ—‬ ‫לעב יע״ש — ונ״ל מ״ש על עליונים פי׳ דין עליון‬ ‫דרדר גממרי׳ ת״ח מילואו של עלץ‪ .‬‬ ‫שנקרא יום ראשון ואחי׳כ ובריות בו יפקדו ולא‬ ‫*•( כוונת דבינו עם ד׳ אותיות גמטדי׳ קיל חסר וי׳־ו וכפ״ יחדו ויהי‬ ‫בהיות הבוקר ויהי קול השופר קל חסר וכן ואת קולו שמענו מתוך האש‬ ‫בפרוערוכו אלא על המדינות בו יאמ־י וכו׳‪.‬ח׳ מאות‪ .‬‬ ‫בגרון‬ .‫ב‬ ‫סופי‬ ‫ל ך יה‬ ‫חת״ס‬ ‫גנח רצוצי ייציצ כידוע — ואמר כי בחעכיס תכי׳‬ ‫וצא כ ק צממ רנצכו כשחקיר מ״מ מןעו״צ שהוא ק״ו‬ ‫יריעו צפני בא חמצך ה׳ פי׳ קולם ר״ח בימי אלול‬ ‫משאר זץ עמ״ש צעיצ פ׳ מבוא עצ פסוק ושמעה בקוצ ח׳‬ ‫יתענו ויבכו כי ימי רצון חמה‪:‬‬ ‫אלקיך־־באריפמז עצ מזץאצ זץ*( ושם נאמר‪.‬למ‪5‬חי׳‬ ‫כ ל העמים תקעו כף הריעו צאצקי׳ בקול רנה פי׳‬ ‫זין נעשה חופה צצליקים מעשר עצ עשר וחייכו מאה‬ ‫צע״צ יחי׳ כצ העמים בבחי׳ זבוצן לעבוד‬ ‫אמה‪ /‬והיימ ואשבור מממ עוצכם כשאשבר מ״מ מן‬ ‫עבודתיכו‪ .‬וידוע כי העשירי׳ המק^יקי׳‬ ‫ש מ ח נפש עבדך כי אציך ה׳ נפשי אשא חכה‬ ‫לומדי תורה הם מארי דידין חתו כל העמיס תקעו‬ ‫ישראצ שמעו חקוצ מתוך החשך ועשן כידוע‬ ‫כף פי׳ יתנו בכף ידם — ואנחנו עם ה׳ הריעו‬ ‫קהם מחיצות וחקוצ יצא מביניהם ואכו מתארם מתי‬ ‫לאלקים בקול רנה היינו חורה‪:‬‬ ‫נשמע שנית כמו ‪ .‬כנראה מלשונו הקדוש ע״כ *ריכים לרוקן הג‪-‬עות שם‬ ‫בדפוס בחיב אבל )יוח״כ( הגדול וגו׳ תנ׳יל ״יובלי׳ הגדול וגוי‪.‬הוא זכרון ליום ראשון שאתה זוכר החיי׳ הכצחיי׳‬ ‫ע״י גילוי אליי ז״ל‪ . p‬ע״כ שמח כפש עבדך ר״ת עשן‬ ‫לחיים יש בנוסח הזה ד״פ חיים — כי‬ ‫זכר^‬ ‫ק״ת חשך אמצע חיבות מפב״ד גמכורי׳ ק״ל **( —‬ ‫הנה גושפנקא דמעשי בראשית הוא שם‬ ‫ואמר כי אליך ח׳ נפשי אשא פי׳ כשנזכה לזאת‬ ‫אהו״ח היוצא מפסוק את השמים ואת ה א ס והוא‬ ‫המדריגה אז כמאות למה שיותר מזה להקתכל‬ ‫חציו ראשון של אהיה וחציו השני של יהו״ח ית״ש‬ ‫באקפקלרי׳ היותר מאירה והוא בשם הוי׳ ית״ש וזהו‬ ‫ולהיות כי ממקום מקלש הושתת העולם נחתם הר‬ ‫כ* אליך הד׳ נפשי אשא — ועד״ז יתפרש הפסוק‬ ‫המורי׳ בחותם הנ״ל׳ ולכן פ׳ עקידה מתחיל ויהי‬ ‫יחללו שמו במחול בתוף וככור חמרו לו — כי בעה״ז‬ ‫אחר הדברים האלה ר״ת אחו״ה — וס״ת מליח —‬ ‫צריכים חוף וכנור להשיג רוה״ק או נביאה לאספקלרי׳‬ ‫צרפס יחד עולה רע״ב וע״כ כתי׳ ברע״ב פדך ממות‬ ‫שאינה מאירה השגת שם אדנ״י הנקרא שמו ית׳‬ ‫בשם רע״ב הנ״ל הוא מחי׳ העולם בשכון שס אחו״ה‬ ‫אמנם להשיג הר׳ ית״ש אין שום ה״א אך לע״ל ישיגו‬ ‫על מרי״ה — ולכן היום שהושתת העולם מזכיר ד׳‬ ‫שמו ויראה באצבע כמ״ש‪ .‬וכל עם ה׳ בית ישראל — חס יעקקו‬ ‫עדנ אזי אוצך אתכם קוממיות במאה אמה ככ״צ‪:‬‬ ‫•חורה והיא נקראת רכה‪ .‬עי׳ »ל״ח ברכות בהקדמתו שהאריך בזה‪ .‬ך׳‪ .

‬חקב״ח זה יהי׳ לנו לשמחת‬ ‫כריסם מעלני׳ ומשום כן ועמקים עמקי לבנו יעטפו‬ ‫נפש כי לא יצטלך להתפלל עלינו — כי עולותיהם‬ ‫בר לבב בשעת חפלה ע״ל פקרת הארץ ועי״ז ותשוקקי׳—‬ ‫של ישראל חייכו מלת הגבהות ה מ מ נ ה עולה וגס‬ ‫ולא שנחי׳ ח״ו כמתרעמיס אלא שמחי׳ ביקורי׳ אנחנו‬ ‫זבחיהם הוא מלת חחככעה חמכוכה זבחי אלקי׳ רוח‬ ‫וקבלנו הכל על שכמנו וזהו יתרועעו בתרועה וגנוחי‬ ‫נשברה ב׳ המלות ההפוכות יהי׳ שכיחם לרצון לפני‬ ‫ח׳ כי יחי׳ במקום הראלי ובזמן הראוי א״כ לא יצ ורך‬ ‫גנח ‪ qb‬ישירו גס בשמחה‪:‬‬ ‫עלינו התפלה כלל‪ . -‬ל עלי׳ ן אלא שלוחא לעלמא נמי — ומרמז החילוק‬ ‫ישמול ורשעי׳ בחשך ילמו ושניהם בסכנה א׳ ומ״מ‬ ‫שבינו למלכי צלק על לבלתי מלכי צלק על שהייתי‬ ‫אלה לחיי עולם ואלת לחלפת ללאון עולם‪ .‬א״כ מה שנקרא בית תפלה הוא‬ ‫ושלחו מנות לאין נכון לו ואחז״ל )רפ״ב לביצה(‬ ‫לכל העמים וק״ל‪:‬‬ ‫מי שלא הניח ערובי תבשולין‪ /‬י״ל לאותם‬ ‫אנשי׳ קברו י״כו ושבת ב׳ קלושות הס ולא מחני‬ ‫באן שעריו בתודה עפ״י מש״כ ח״ה אלו היינו‬ ‫ערובי תבשילין ומשרה לא הניחו ע«ה‪ .‬אך עתה בימי עזרא אירע‬ ‫אותו ׳^לא שאין אכו מביכים רב טובתו עליכו ומבקשים‬ ‫שלא בא עדים ביום ראשון שהי׳ בערב שבת וממילא‬ ‫יותר ע״כ יצא העגל הזה עמ״ש בשער הבחינה‪ .‬והבר‬ ‫הי׳ גס שבת י״ט של ר״ה וקימ״ל קדושה אריכתא‬ ‫כתבתי במק״א כי היראה שער לתורה ותורה שער‬ ‫היא ואלו הות קלקא אדעתי׳ כך הי׳ גם הם מניחים‬ ‫ליראה פכימית הרצויה )עי׳ חי׳ ח״ס שבת ‪ q i‬ל׳‬ ‫ע״ת אלא שזהו לא שכיח שיהי׳ אלול מעובר‪ .‬אך להיות כי לה׳ המלחמה והוא‬ ‫ייהיות שלוחם ממש לכן אתה כחן לעולם ולא לוקא‬ ‫ישים פלות בין עמו ובין מצרים וזהו רגלי חסיליו‬ ‫‪ .‬מ״מ יתפלל כן‬ ‫לשן ע״י ששמרו מעגלוחיך עי״כ הרעיפו לשן ואין‬ ‫מפני או״ה שיחי׳ לנו עבדים והולכים לאור שלנו‬ ‫זה כ״כ רבותא‪ .‬ולדלהו אקור‬ ‫מודי׳ להקב״ה על כל הכווב אזי חייכו עובדים‬ ‫לשלוח לחו מנות ג״כ‪ .‬וזהו ותשוקקי׳ שעשית לה‬ ‫כס הוא )נתפלל יה״ר שיכבסו רחמיו את כעקץ‬ ‫השמוקקומ ועי״כרבמ חעשרכה וגו׳ יהר המזמור כבר‬ ‫מעליכו — והכה מצד א׳ הוא לכו לכבוד ולתפארת‬ ‫כמבמי׳ במקום אחר — ומקיים עטרמ שכמ נוובתיך‬ ‫ומ״מ מצד אחר לא נשמח בזה סיחי׳ חקב״ח צריך‬ ‫ומעגליך ירעפון לשן‪ . ‫סומר‬ ‫לד״ה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪4‬‬ ‫ל ך בשרי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪w‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪3‬‬ ‫י״י־‬‫שרגיל א יום ה׳‬ ‫מ‬ ‫קול נ י ב‬ ‫בגסון ואמר כשופר חרם קולך פי׳ באותו ל פ‬ ‫בו השופר לחייט גטח וייליל‪:‬‬ ‫אל הר קלשי ושמחתים בבית חפלמי‬ ‫מלשון חקרון — והביאותים‬ ‫פ ‪ 5‬ד ת הארץ ותשוקקי׳ פ׳ פקדת‬ ‫עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי‬ ‫שחקר ה א ח מהרבה טובים ועי״ז כתעוררו‬ ‫כי ביתי בית תפלח יקרא לכל העמיס — אחז״ל‬ ‫לשוב כלי לחבויבס באחריתם ע״ל כל שכה שרמה‬ ‫)ברכות ‪ q i‬ז׳ ע״א( בהמ״ק כקרא בית תפלתו ימ׳ כי‬ ‫במחלתה מתעשרת בקופה‪ .‬לכן‬ ‫במאמר לבקו שערים וכו׳ מעכץ זח‪ .‬אך במה יולע רחמיך ירעפו נאות‬ ‫כמבואר ואזי יחי׳ זה השם שנקרא בחמ״ק בית תפלתו‬ ‫מלבר אם עתה אחר שאנחנו בגלות מ ר יתום בבחי׳ מלבר‬ ‫ית׳ יחי׳ זה לנו לשמחת נפש כי אץ התפלה עלינו‬ ‫אם עתה ירעפו אז נלע כי רחמיך עלינו—חת ע״ל שאומר‬ ‫כנ״ל — וכ׳ ח״ח כי בהיות אדם עושה רצון ח׳ אזי‬ ‫הפייטן עוררתנו בפועל עוררט בלא פועל — ואמר‬ ‫תשובנה כל המלות המגונות משובחות כמי שמרפא‬ ‫לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו <‪qt‬‬ ‫בסס חמות כי יהי׳ באופן ובמקום הראוי — ונבוא אל‬ ‫ישירו‪ .‬פי׳ כי כרי׳ או״ה לבשו עצמם מעור הצאן‬ ‫המכוון בע״ה‪ .‬ירעפו נאות מלבר פי׳ כי‬ ‫לזאת‪-‬מתפלה כ־׳א נעסה רצונו ית׳ לא יצטרך לכל‬ ‫לשעבר עטרת שכמ טובתיך אין זה חלוש כ״כ ולא‬ ‫זה׳ אמנם )נבואר שביחמ״ק הוא מקום כפרה גס‬ ‫יודע בזה עול רחמיך במה שחי׳ מעטר שני׳ שהי׳‬ ‫לאו״ה )כמרז״ל סוכה נ״ה ע״ב ע׳ פרים סל‬ ‫כוובמיך לייקא שחי׳ טובים לך שישראל עשו רצונך‬ ‫חג לכפר על ע׳ אומות( ואס כזכה לעשות רצונו ית׳‬ ‫למעגליך ירעפון לשן שמעגלי יצדק שלך חם הרעיפו‬ ‫באופן שלא יצכורך התפלה עלינו‪ .‬אמר כי לע״ל נשמח במה שיקרא‬ ‫חקלושי׳ ישראל כי עורם מעליהם הפשיטו ומלאו‬ ‫ביחמ״ק בית תפלתו של ‪.‬כי לא‬ ‫צריך להנהיג וללברו‪:‬‬ ‫בכח יגבל איש אלא בלצון הבולא ית״ש והוא ישים‬ ‫ה׳ מלכנו ה׳ מחוקקנו ה׳ שופכונו הוא יושיענו כי‬ ‫פלות — ואמל בתחלה עליו בשמים ילעס על של‬ ‫המלך מצוה למחוקק שיעשה נמוסי׳ וחוקיי כפי‬ ‫שלהם — ואח״כ ילין אפסי אלץ — ואח״כ אחל‬ ‫הכאות למליכה ולעולם — והשופכו ממונח להקים החקי׳‬ ‫שיגלע קלני לשעים יתן עוז למלכו היינו תורה‬ ‫החמה במקל ורצועה — ומי שבא לפכי המלך בבקשה‬ ‫לחכמים כי אין עוז אלא חולה ואין מלכו אלא‬ ‫אלות החקים החמה הוא כמשיב לא בי הוא —‬ ‫לבנן — ועי״ז יליס קלן משיחו תלוממנה קלטת צליק‪:‬‬ ‫מקרתי‬ .‬ולקמן בדרוש‬ ‫אמר שלחו מנות לאין נכון לו — ודבר זה ילוע שאז‬ ‫לש״ש תקע״א בקה״ל הוא יפתח לבכו וכר( ‪ -‬ע״כ‬ ‫הי׳ שני ימים כמבואר בש״ק )ר״ת י״ט ע״ב( דעל‬ ‫אמר באו שעריו תכ״ל תבואו בתולה ע״י שתולו לה׳‬ ‫אותו זמן אמרו מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר‪:‬‬ ‫על כל הכווב‪:‬‬ ‫רגלי חקיליו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא‬ ‫כתן לעולם על לברתי מלכי צלק — פי׳ כי‬ ‫אתה‬ ‫בכח יגבר איש ה׳ יחתו מריביו עליו בשמים‬ ‫מלכי הי׳ כהן לאל עליון חיינו שלוחא‬ ‫ירעם וילין אפסי א ח ויתן עוז למלכו וירים קרן‬ ‫לרחמנא ולא שלוחא לעלמא — משום שהוא חי׳ צריך‬ ‫משיחו — פי׳ אם בשעת מלחמת מעורבים מצרים‬ ‫שעל לתומכו ולא הי׳ בכחו לגייר גרים — וכל מה‬ ‫ויהולים בשני הכתות א״כ איזה מהכתות שיגבר לעולם‬ ‫לאינהו לא מצי עבלי שליח לא מצי משוי משום הכי‬ ‫ישראל בסכנה י איך נתפלל שיצולו ישראל ויפלו‬ ‫הי׳ שליחא לרחמנא משא״כ אאע״ח על שלא הי״‬ ‫המצרי׳ — אמנם בולאי אי תגבורו׳ א׳ מהכתות‬ ‫צריך לסעל הי׳ בכחו לקבל גרים‪ .‬נמצא שגס הם‬ ‫בכח עצמו ולהם אין בלילה לתלג אשל תמצא ילו‬ ‫יכולים להעשות כתנים ע״י שיתגיירו ויכול אאע״ה‬ ‫יהי׳ גוי או ישראל‪ .

‬וח״כ אוח ה׳ משמו חגלול‬ ‫לאותה שעה אמכם אכחט כגילה כל חיום בשמך לבל‬ ‫כמשך בתוך חלבריס האלו וחוא חכיצק הקודש‬ ‫ב ך נזהיר שמיך ועי״ז בצלקתך ירומו שתבין כי עכיי׳‬ ‫שאמרכו וזהו בח״ס בה״י — ע׳׳כ אמר אל תטמאו‬ ‫ואביונים אכחט חה הביאתכו לזה ע״כ תרחם עליט‪:‬‬ ‫בח״ם כי אז עליין הוא בבחי׳ בח״ם בח״י וננומתם‬ ‫ב״ס בלא ח״י ח״ו כי תסתלק‪:‬‬ ‫א ל תבוא במשפט את עבליך כי לא יצלק לפכיך‬ ‫ו מ ה יובן מת לכתי׳ ריש פ׳ בא ולמען תספר‬ ‫כל חי׳ אמר כי המלך נכנס תחלה ללאו אורח‬ ‫באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי‬ ‫ארעי למיקס מלכא אבלאי )ר״ה ח׳ ע״ב(׳ ואם‬ ‫במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם פי׳ כי זהו פלא‬ ‫הוא איכט צליק ויפוש חרון אף על ילו — ויפסילו‬ ‫שהרי המצרי׳ רצו לשוב אל ח׳׳ וח׳ לא רצם וחזק‬ ‫כ״ע הבאים אחריו ע״כ לא ישפטוהו כלל לא בסוף‬ ‫לבס׳ וישראל מאנו שמוע והקב״ח המשיך בהם אות‬ ‫דלאו אורח ארעי — ולא בתחלה משום הפסל רבים—‬ ‫משמו הגלול והשיבם אלי! — ח ח ו אשר התעללתי‬ ‫חהו שאמר דהע״ה על עצמו שלא יבוא עמו במשפט‬ ‫במצרים שלא קבלתי תשובתם ־ ואת אותותי אשר‬ ‫כלל לאם יכניסהו בתחלה לדין שוב לא יצדק לפכיך‬ ‫שמתי בס בישראל מוסב על בניך ובני כנין־ הנזכרים‬ ‫כל חי ח״ו‪:‬‬ ‫והס הי׳ בבחי׳ ב״ס בלי ח׳ והמשכתי להם אות שלי‬ ‫כ צ ל כנטותו כהלכתי ככערתי כארבה ‪ -‬י״ל כך‬ ‫וזהו אותותי לייקא אשר שמתי ב״ס לייקא ‪ -‬־ ועליז‬ ‫להכה במכת ארבה כתיב לפכיו לא הי׳ כן‬ ‫יתפרש נמי מאי לכתי׳ לע״ל גבי מפלות האומות‬ ‫ארבה כמוהו ואחריו לא יהי׳ כן יל״ל מ״ט שכה‬ ‫)ישעי׳ ס״ו( ושמתי בהם אות ושלחתי מחם פלטים‬ ‫קרא גלישכי׳ ואמר בלפכיו — כמוהו שהוא בכמות‬ ‫וגו׳ לאז תחי׳ הקליפה כעלה נבל ועי״ז יהי׳ האומות‬ ‫הרבה — ובלאחריו אמר כן שהוא איכות וי״ל כי‬ ‫כאפק ואין המק בשרם — אמנם רצח חקב״ח להשאיר‬ ‫רש״י נדחק הא הי׳ לאחריו טפי מני׳ בימי יואל‬ ‫מהם פלטים להגיד כבולו באיים ע״כ ממסיך לחם‬ ‫וערמב״ן ולפענ״ד אה״נ לאחריו הי׳ בכמות טפי מני׳‬ ‫אות משמו כנ״ל כלי שיחי׳ לחם קיום מה חחו‬ ‫והכמיב לא העיד על הכמות רק על האיכות — והוא‬ ‫ושמתי בה״ס לייקא או״ת לייקא ועי״ז ושלחתי מחם‬ ‫כי מדרך הארבה לבוא על ארן מלאה טוב לאכול‬ ‫פלטי׳ וגו׳‪:‬‬ ‫יבולה כדכתי׳ ביואל כגן עדן ה א ת לפניו פי׳ קודם‬ ‫ארממך‬ .‬מרמז‬ ‫היודע כגן יבוא בככור וקול זמר לפכי המלך לא‬ ‫עליהם עולה כו״ו יום ואח״כ יורל ע״ש חשח״כ כצל‬ ‫יעמול איש החוצה — ואפי׳ אם יחי׳ בגדיו מוזהבי׳‬ ‫כנכוותו נחלכתי כמו גלגל הצל שהוא נונוח •עולה‬ ‫אי בלוי׳ חסחובות — לעולם יתלבש במלבושי המלך‬ ‫ויורל והעעם לזה משום שננערתי כארבח וק״ל —‬ ‫המשוררי׳ כדי שיחי׳ כלם במלטש א׳ מלובשים —‬ ‫ועיי׳ בסמוך‪:‬‬ ‫וגם חון רפרנס מחקי המלך לעבדיו — אמרו בכי‬ ‫ולא תטמאו בתם ונטמתם בס — אחז״ל)יומא מ״ט‬ ‫המדינה חכה כלכו נשורר ובתוך הרעש הגדול הזה מי‬ ‫ע״א( אלם מטמא עצמו למטה מענו מכומאים‬ ‫ישגיח על קולנו — ועי״ז כהי׳ מלובשי׳ בלבושי המלך‬ ‫אוהו למעלה הרבה ויל״ל מלוע שני קרא ברישא אמר‬ ‫ומיני׳ מביתו — ואם כי המלך חכם גדול ומבין‬ ‫בה״ם ובסיפא אמר ב״ס—וי״ללהנח אין לך לבר כוומאה‬ ‫רודע כגן ויבין כי אין אט מכגכים כראוי ממילא‬ ‫בעולם שאין בו שום קלושה—ובהיות האלם נזהר מאכול‬ ‫יבין רדע ממוצא הדבר כי הלחן השיאט לכך וירחם‬ ‫הטומאה ההיא ושומר מצות ה׳ ב״ה אזי מעורר‬ ‫עלינו רמלא משאלתט ברחמי׳ — והכמשל הוא בעצם‬ ‫הקלושה שבתוכו לכוובתו ולטובת תיקון הקליפה‬ ‫פי׳ הקרא בקצור — צדק ומשפט מכון כסאך —‬ ‫ההיא׳ אמכם בחטאו בה אזי לא לי שחוטא בנפשו‬ ‫שאמה יושב עליו ולפי כבוד אותו הכסא ראוי שיקדמו‬ ‫עול נוסף שהכיצוץ הקלושה שחי׳ בתוך הקליפה ההיא‬ ‫פטך בעלי חסל ואמח שהוא כאה לצדק ומשפט —‬ ‫מסתלק ממנו הואיל ואירע לאלם תקלח על ידו‬ ‫וא״כ במה נכנס קמי מלכא קלישא — אמר אשרי‬ ‫ע״ל ואח הבהמה חחרוגו וממילא יתטמא החוטא הזה‬ ‫העם יודעי תרועה שכל היולע זה מתלבש באור‬ ‫יותר הואיל ונשארה בו הטומאה בלי שום ניצוץ קולש—‬ ‫פניו יה״ש והרי אט מלובשים באור פכיו ומה צורך‬ ‫כמצא שמתחלה טימא עצינו מעט ועי״ז מטמאי׳ אותו‬ ‫ליותר מזה — וחכה אין אט יולעים יותר מלבר א׳‬ ‫הרבה והבן זה — וחכה בכל מקום כי האי גוכא אזי‬ ‫לתקוע ולבכות ולא לכוון בשום כווכה כמו חיולע‬ ‫אוח משמו הגלול ית״ש מתמשך בתוכו כשחז״ל איש‬ ‫כגן ממש שמשכה בכל שעה ושעה לפי הראוי לכוון‬ ‫ואשה שם י״ה ביכיחס‪ .‫נ‬ ‫סופר‬ ‫לד״ה‬ ‫חה״ם‬ ‫בא הארבה אז הי׳ האח מלאה טוב כגן עלן‬ ‫מקרסי החת יד שר פלוני וכן מי שעבר והשופט‬ ‫ואחריו מלבר שממה כי השחית א ק ומלואה — אמכם‬ ‫מכהו וגא לפני המחוקק לחחפלל לפניו יאמר אינני‬ ‫במצרים בא שלא כלרך הכובע — כשהיתה א ק‬ ‫אלא מחוקק ולא שופכו ומה לי בזה — אמנם השי״ת‬ ‫מלאה יבול לא בא על אחר שחכה הברל ועשאוחו‬ ‫ב״ה וב״ש הוא בעצמו המלך והמחוקק והשופט ע״כ‬ ‫שממה אחר בא ואכל יתר חפליעה — חח האיכות‬ ‫הוא הוא אשר יושיענו ולא אחר‪:‬‬ ‫לא יהי׳ כן — והרמז לזה על ישראל — כי מהראוי‬ ‫צ ד ק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך‬ ‫שהקב״ה מעורר לב עובליו וצליקיו לעבולתו אבל‬ ‫י אשרי העם יודעי הרועה ה׳ באור פניך‬ ‫שיבוא לעם לא אבו שמוע והשליכו אחרי גיוו ולא‬ ‫^ ‪ — p b‬יאמר משל למלך שנכנס למדינה וחשובי‬ ‫שמעו מקוצר רוח מאין יבוא עזרם ואעפ״כ מקר לחם‬ ‫בני מליכה יוצאים לקראתו׳ ומהראוי רפי כבוד כניסתו‬ ‫ב׳ מצוות פסח ומילה כלי שיחי׳ כלאי׳ עכ״פ‬ ‫של מלך בצבים ופרדים וכדומה כפי זה יהי׳ היוצאי׳‬ ‫לגאולה — הוא ממש כארבה שנתעורר לבוא על ארן‬ ‫לבושי מכלול כלס — ויחי׳ בכי מדיכה א׳ עכיים‬ ‫שממה מבלי אוכל — והנה ׳לוע שמפני כן לא זכו‬ ‫ואביונים ומאומה אין בידם לא ללבוש ולכסות וגם‬ ‫לגאולה אמתיות הקיימת לעולם אלא כגלגל החוזר‬ ‫לא להוציא הוצאות ויתיעצו כי המלך שם טעם כל‬ ‫כמשחז״ל על פסוק החלש הזח לכס שהחלש‪ .

‬חהו מרחוק ה׳ נראה לי באותו רגע‬ ‫הצליקי׳ — כי מלרך חצליקי׳ שלא יאונה להם כל‬ ‫שהייתי עומל מרחוק לעבור עבירה אז ה׳ נראה לי‬ ‫און רגלי חסיליו ישמור ולא יארע שום מכשול אמנם‬ ‫•( עיי רש־י סוף פי לך לך פסוק שנים עשר נשיאים יוליד‪.‬‬ ‫שמך וזהו ע״י ארוממך עי״ז ואברכ״ה שמך לעולם‬ ‫בלי תורה חנקראי׳ יעקב מ״מ הרי הם‬ ‫ועל״ יפחח צינור ובריכ״ח עולמיח — ועי״ז יזכה‬ ‫כעוקקי תורה ע״י שמפרנסים את החכמים המבוכים‬ ‫למדרגה גדולה מזח לפחוח ציכור ובריכה מלי יום‬ ‫ישראל וילוע כי הפרנסה והמזונות כקראו חק כי‬ ‫ץם על שלבקוף יגרום גמר זיווג העליון שהוא‬ ‫‪.‬‬ ‫עליו מער — ומוצא לו רוח שככון מאוצרוחיו שלמעלה‬ ‫ומזה זכינו לארבעה והוא ברכה רחמים חיים ושלו׳‬ ‫לעוזרו על החשובה — משא״כ בארה שקוגר בעדם‬ ‫אמנם אין זה שלומיך )נמש ועוב בעיניך לברך אומנו‬ ‫ללחי החשובה — שהרי חכה בכורי מצרים פי׳ בכור‬ ‫בכל עח ובכל שעה בשלומיך )נמש ע״כ חברכנו‬ ‫מחשבוחם שהי׳ לשוב אל ה׳ אוחו חכה הקב״ה מבחי׳‬ ‫באור פניך וק״ל‪:‬‬ ‫אלם עד בחי׳ בהמה שנעשו כבהמוח לא השכילו אה‬ ‫מרבים שלום בעולם פי׳ כי בעבע עולים‬ ‫ת״ח‬ ‫ה׳ כמ״ש במקום אחר **( על פקוק כבל לב פרעה —‬ ‫הגופי׳ שלא יהי׳ שום שלו׳ כי הגופי׳‬ ‫ועי״ז שלח אוחוח ומופחיס בחוככי מצרים כי אלו‬ ‫מפוררים אלא שלש השלו׳ שבעולם הזה הוא ע״י מה‬ ‫שבו לא הי׳ יכול לפרקם ניקיו ונפלאוחיו‪:‬‬ ‫שה״ח מעוררי׳ נשמחם לחורה ועבולה ועי״ז מזלכך‬ ‫מרחוק ה׳ נראה לי ואהבה עולם אהבחיך על כן‬ ‫הגופות והנשמוח מאירי׳ ועי״ז כמה פעמים משיג זה‬ ‫משכחיך חקל — פי׳ לפי מ״ש הח״ה‬ ‫‪1‬‬ ‫מ״ש זה כי הנשמות הרוחניות הם אחלות נמצא שהם‬ ‫שארם א׳ רלף אחר חאוחיו הרעוח ואש אהבה אשה‬ ‫מרבי׳ ומגלילי׳ השלום בעולם הזה ויהי׳ מרבים‬ ‫א׳ בערה בו מאל ובחוך כך בא לו התעוררות‬ ‫מלשון מוליליס יוללו על ברכי יוסף )נתרגם ורבי יוסף‪:‬‬ ‫תשובה ואמר אלו הייתי דולף אחר עבורת ה׳ באש‬ ‫ב ר כ י כשלו מצום ובשרי כחש משמן ע״ל אין‬ ‫אהבה כ״כ הלא הייחי מחקילי העולם ונהפך לבעל‬ ‫בילינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי‬ ‫תשובה גמור‪ .‬‬ ‫חק לכהני מאת פרעה וגס נקראו משפע יכלכל‬ ‫הכליה הנרצה—והיינו בכל יום אברככח ועי״ז ואחלל״ה‬ ‫לבריו במשפע עריפ כיסוי חלם‪ .‬‬ ‫כאנשים‬ . ‫לר״ה‬ ‫‪fV1‬״‪D‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לעוררכי לחשובה — ועי״ז ואהבת פולס אהבחץ־ ‪pb‬‬ ‫א ר מ מ ף אליך המלך ואברכה שמך לעולם ועל‬ ‫הכפש או התורה אהבתיך אוחח האהבה שהייתי אוהב‬ ‫י בכל יום אברכך ואחללח שמך לעולם‬ ‫את העולם זתבליו אותה האש בערת לאהבתך ועי״ז‬ ‫ופד יתפרש כי ע״י שמרומם ומשורר לפני חשי״ה‬ ‫משכתיך חשל שנעשיתי חקיל וגומל נפשו איש חקיל‪:‬‬ ‫באמה עי״ז ממשיך צינור ובריכה לשכינה הנקראת‬ ‫מגיד לבריו ליעקב חקיו ומשפכויו לישראל פי בכי‬ ‫‪.‬ילוע כי הרצון הוא בחי׳ מחשבה והוי׳‬ ‫לרכיו ומשם יפרל עוד והי׳ השמים לארבעה והיינו‬ ‫יח״ש בחיי לבור הורה שבכמב ושננמם לבניך וצריכים‬ ‫ל׳ לברים שיושגו ע״י ב׳ הנ״ל והוא ברכה רחמים‬ ‫אנו לערב חמדומ ועי״ז מבוא הגאולה — וזהו יהי׳‬ ‫חיים ושלום שהוא העוב שבכולם — ומ״מ אינו שלו׳‬ ‫לרצון אמרי פי שהדבור שלנו יעלה למקום הרצון‬ ‫גמור שהרי נפרל לארבעה — וכל זה הואיל• ולא‬ ‫העליון שהוא בחי׳ מחשבה כמו שאנו אומרי׳ שמחפלחנו‬ ‫זכינו לאור פניו ממש רק שבאור פניו ימ׳ נחן לנו‬ ‫נעשה כמר‪ .‬‬ ‫אנחנו אין בילינו )ניקורי הצליקי׳ אפי׳ אם אני‬ ‫•י( בחיי רבעו דפי׳ק דפסחים ע״ש דף זי עייב ד״ה וכתיב ויחפש‬ ‫ונערותי אצום כן מ״מ יארע מכקול ע״ל אם הראשוני׳‬ ‫כגדול חחל וגוי‪.‬והגיון לבי הוא בחי׳ מחשבה — יעלה‬ ‫כל הנ״ל אמנם כשנזכה שנהי׳ אנחנו דבקים בו ממש‬ ‫לפניך יה״ו יה׳ ששם מקום הדבור‪ /‬ולשם יעלה בחי׳‬ ‫ונהי׳ אנחנו אור פניו ממש ע״ל ישא ה׳ פניו אליך‬ ‫מחשבה •שלכו — באופן שיוכלל וימערב בחי׳ מחשבה‬ ‫שימן לנו משאמ ומחנה ומה היא המחנה פניו‬ ‫ולבור זה בזה — ועי״ז יחעורר המעשה הכרצה היא‬ ‫שנהי׳ אנחנו נקראי׳ בשמו יח׳ אזי נחזור לאחלומ‬ ‫הגאולה שיעשה הקב״ה צורי וגואלי‪:‬‬ ‫גמור וישם לך שלום ממש וישיב הכל אחל — שהוא‬ ‫מ ע ל ה נשיאי׳ )נקצה הארץ ברקים למער עשה‬ ‫שלום האמה וזהו שאמרו במלרש וישם לך שלום זה‬ ‫מוצא רוח מאוצרוחיו שהכה בכורי מצרים‬ ‫שלימומ של מלכומ ביח לול והבן — חהו ברכנו‬ ‫מאדם על בהמה שלח אומוח וגו׳ רב עובו על בימ‬ ‫אביכו כלכו כאחל לייקא שלא כהי׳ כראי׳ כפרליס‬ ‫ישראל שאפי׳ רשעים שהם בבחינה נשיאי׳ כלה ענן וילך*(‬ ‫זה מזה ע״י מקרי חגופי׳ אלא מברככו כלכו כאח״ל‬ ‫— והם בקצה ה א ס עמקי הקלפוה והקב״ה מעלהו—‬ ‫באור פניך שיחי׳ לכו אור פכיך כי במחלה לא‬ ‫ע״י החחעוררוח של חשובה ששולח בקרבו וחיינו‬ ‫נחברכנו באור פניך רק ע״יאור פניך האחלוח נמח‬ ‫ברקים למער עשה שחהחעוררוח קדושה שלמעלה‬ ‫לנו שני לברים והוא א׳ מורח חיים‪ .‬השני אחבמ‬ ‫הם כקראי׳ מער כדכחיב ועל העבים אצוה מהמעיר‬ ‫חסל וצלקה שנחי׳ אוהבים לעשוח חסל וצלקח‪.‬ואנחנו החומרי׳ המה מבלילים בין נשמתנו‬ ‫בערבות עושים )נקלה במחשבתם לעלות — על רוכב‬ ‫ולכן כשברכנו הקב״ה בשעמ מ״מ ונתן לנו תורתו‬ ‫בערבות על בי״ה שמו וכשעומלי׳ שם במקום גבו׳‬ ‫הקלושה שחי״ס זו שמענו כי הוא ימ״ש אחל מ״מ‬ ‫לפני ולפנים אז יעלזו לפניו ממש ימ״ש עח וחלות במקומו‪:‬‬ ‫נמחלק ללילן לשמי ממנומ א׳ מה שנמן לנו חמורה‬ ‫יךןי׳ לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יחו׳ צורי‬ ‫והשנית שנמן בלבנו לב עחור לעבלו ולמור אחר‬ ‫וגואלי‪ .‬ ‫לבריו אפי׳ ליעקב הא כיצל כשזהו היעקב חנכבל‬ ‫שירו לאלקים זמרו שמו קלו לרוכב בערבות ביה‬ ‫מגיל חקיו ומשפעיו פרנסה ומזונות לישראל ע״ל‬ ‫שמו ועלזו לפניו ע״י שישירו לאלקי׳ עי״ז‬ ‫יששכר וזבלן‪:‬‬ ‫יזמרו ויכרתו כל החוחים והקוצים הסובבים השכינה‬ ‫ב ר כ נ ו אבינו כלנו כאחל באור פניך וכף כי‬ ‫עליונה חהו ע״י שירו לאלקי׳ עי״ז זמרו שמו פי׳‬ ‫הקב״ה ב״ח וב״ש חגלול הוא אחל בתכלית‬ ‫יזמרו מה שהוא קבב שמו ית׳ ואח״כ קלו לרוכב‬ ‫האהלות‪ .‬וזהו הקב״ח מגיל‬ ‫שמך לעולם שהוא לשון זיווג והילול״א כילוע לי״ח.

‬אזי ׳ באוחן עשרה ימים שהם ‪ .‬בחינת שנה‬ ‫בר״ה נצעוינו יום תרועה יהי׳ לכם והיא מ״ע בפ״ע‬ ‫תמתקנים כל השנה אז היינו עולים לבחינה רצון‬ ‫יהי׳"מאיזה עעס שיתי׳ — ומ״מ עעס חפשוע לעורר‬ ‫אך עחח כל ימינו שבכל ימוח חשכה פנו בעברתיך‬ ‫התשובה כמ״ש רמב״ס בהלכוח חשובה או להושיב‬ ‫ע״כ צריכינס לכלות אותן תימיס שראוי להיות בחי׳‬ ‫כסאות למשפע או להמליך ה׳ עלינו יהי׳ איך שיהי׳‬ ‫שנה ובחי׳ רצון אותן צריכים אנו לכלות בבחי׳ תגת‬ ‫מ״ע היא זו — ומשוס כן אחר שתקענו מיושב‬ ‫ודבור בתפלה ווידוי אולי יכפר ה׳ בעדינו‪:‬‬ ‫ויצאנו י״ח אליבא דכל הספיקות אנו עומדין לתתפלל‬ ‫מוסף ותוקעין בתפלת לא כסדר הראשון לחובח היום‬ ‫ב״ה אשר עזרני להעלות חי׳ תורד‪ .‬כבודת בת מלך פנימת ממשבצות זהב לבושה‪.‬יהי׳ לכם — נמצא שזהו רני פלע ממש‬ ‫ר״ל פשעיות תתורה הוא אשר יתואר וישוער‬ ‫ומערבב תשען — ר״ל מערבבו לשלב ולערכו עם‬ ‫בנתמד מזתב ומפז רב׳ אמנם זת אינו עיקור תתורת‬ ‫שם א״כ כנ״ל — וזהו מכוון בלשון רש״י ממאת‬ ‫רק כמו מלבוש לעיקור כבודת של תורה שהוא אור‬ ‫שמחבבין המצות ר״ל שתוקעין לשיר ביום חזה ש״מ‬ ‫פנימיותת ומי יכול לשער ולעשות לזת תואר או‬ ‫שהוא משוס חיבוב מצות וק״ל‪:‬‬ ‫ערן‪ .‬ע״כ‬ ‫לפ״ק( תשלח קצירי׳ עד ים ואל נתר יונקותי׳ למה‬ ‫אמר בבא אליו נתן הנביא כאשר בא אל ב״ש ר״ל מיד‬ ‫פרצת גדרי׳ פי׳ כי די לאשת לתתקנאות בירך‬ ‫כשבא אל בת שבע חיש קל בא אליו נתן הנביא—‬ ‫חברתה ולעשות שפחתה צרה — אבל מה צורך עוד‬ ‫ע״כ •עמד להתפלל כי לא נתנו לו זמף להחחרכו‬ ‫להשפיל הגבירה לפני שפחתת — חתו תשלח קציריח‬ ‫מעצמו — ואמר הרב כבםני וגו׳ כי פשעי אני אדע‬ ‫אותם תקוצריס זמורות של עמך אותם שלחת עד ים‬ ‫גס בלא נביא מוכיח‪:‬‬ ‫ותיונקי׳ שפעתינו שלחת עד נחר פי׳ הרחבת גבולם‬ ‫אף״י למת תוקעין ומריעין כשהן יושיין ותוקעין‬ ‫ותי׳ די צרת לנו בזת וא״כ נצכ״פ מתראוי שנמלוך‬ ‫ומריעין כשהן עומדין לערבב השען‪ ./‬חתו כל כבודת של תתורת תנקראת בת מלך*(‬ ‫כי בי‪.‬פירש״י‬ ‫גס אנחנו ולמת פרצת גדרית — ות״נ אמר תי׳ צרי׳‬ ‫כשרואה שמחבבין המצות — ונ״ל הכוונה כךדכתיב‬ ‫לראש ושלא תאמר שזהו על מגן פי׳ שאין בזת כפרח‬ ‫אתה סתר לי מצר תצרכי רני פלע תסובבני סלה׳‬ ‫עון כי מה לנו• בכך אס יהי׳ גם הס ראשים ז״א‬ ‫מרמז לנו דעיקור מיתוק תשען הוא בשם א׳ל כי‬ ‫כי ה׳ חוגה על רו‪.‬על סדר משנת‬ ‫שכבר יי״ח רק לשמחת מצוה כתוקע לשיר לקיים‬ ‫ישמ״ח צד״יס לפ״ק‬ ‫מ״ע של וביום שמחתכם ובמועדיכס כנ״ל — ולשמחת‬ ‫ובחסדו אתחיל חי׳ משנת לתקוה טובה לפ״ק‬ ‫מת זו עושת הלא אינו חג אקיף ולא קציר ולא‬ ‫נעשה לנו בו נק יציאת מצרים וענני כבוד וכדומה—‬ ‫לפני בא יום ה׳ בער״ה טוב מתוק לס״ק‬ ‫ואיננו רק שמחת מצוה שזכינו לקיים מ״ע של יום‬ ‫כל‪ .‬‬ ‫תרועת ‪.‫ד‬ ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת׳ים‬ ‫)הקוני זהר שתין ותשע ל״ה ותוסף ללדת וגף( הכל‬ ‫כאנשים וכו׳ וזהו ברכי כשלו אפי׳ מצום אפ״ה יארע‬ ‫תלוי במזל אפי׳ ס״מ בהיכל! והכוונה שק״ת תלוי‬ ‫כשלון ועבירה על ידי ואמר ברכ״י ההיפוך מרגל״י‬ ‫במזל העליון כידוע ליודעים מזל ר״ת משבצות‬ ‫חקידיו — וכשרי כמש משמן הוא שלוח הרשעים‬ ‫?הב לבושה‪:‬‬ ‫אפ״ה אינני עועם עעם איקורי׳ אפי׳ משומן נמי‬ ‫ב ב א אליו נתן הנביא כאשר בא אל ב״ש — הנה‬ ‫כחוש כשרי וק״ל‪:‬‬ ‫חלוק גדול יש בין השב מאליו כי הוא מקובל‬ ‫ך!יי צריה לראש אויביי שלו כי ה׳ חוגה על קיב‬ ‫ונרצה יותר מן השב ע״י מוכיח — וצדיקים גמורים‬ ‫פשעי׳ אחז״ל )מ״ר שם( יכול על מגן ת״ל כי‬ ‫בכווחיס בתם שודאי יעשו תשובה מהר והי׳ עוב לו‬ ‫ח׳ הוגה עולליה הלכו שכי לפני צר׳ פי׳ ע״ד‬ ‫לדהע״ה אלו לא שלח לו הקב״ה את נתן והי׳ ממחין‬ ‫שפירשתי כמקום אחר )לעיל לר״ת שנת ישרי״ם‬ ‫עליו זמן מה והוא הי׳ שב מאליו בלי ספק‪ .‬ירבו ימיך ויוקיפו לך שנוח חיים — כי‬ ‫פנימת ר״ל תפנימיות היא עיקר כבודת ממשבצות‬ ‫העושים רצונו של מקום ב״ה המה שותפים‬ ‫זהב לטשה ר״ל המלבוש החצון הפשוע גם הוא חשוב‬ ‫להקב״ת בקיום כל תעולם קרא כדכתיב נמוגים‬ ‫יותר ממשבצות זהב — ויש בזה רמז משאחז״ל‬ ‫א ח וכל יושבי׳ אנכי תכנתי עמודי׳ קלה — ויומו‬ ‫•> כמחז״ל בסייר ר״ש תדוםה במסוק ועשו לי סקדש ושכנתי‬ ‫של הקב״ה אלף שנה א״כ ראוי הוא שיחי׳ כל יום‬ ‫בתוכם חח״ד כי לקח טוב נתתי םשל לבתו של םלך וכוי‪.‬רק עשרת ימים‬ ‫שהוא ס״ס משולב בשם א״ל וע״י מה נעשה׳ זה ע״י‬ ‫שבהם משלים עשרה פעמים י״ב צרופי׳ עולה מאה‬ ‫רני פלע וק״ל — והנה מצינו בקרא וביום שמחחכם‬ ‫ועשרים׳ וזהו והי׳ ימיו ממש רק מאה ועשרים‪:‬‬ ‫ובמועדיכם ותקעחם בחצוצרות על עולותיכם והוא‬ ‫בי כל ימינו פנו בעברתיך כלינו שנינו כמו הגה —‬ ‫לשמחת מצות ירע ההוא נצעוינו לתקוע ומצינובש״ס‬ ‫אם היינו מחקנים ימינו בבחי׳ דבור התורה‬ ‫שתיו שופרות בביתמ״ק כמבואר בעירוכין — ואמנם‬ ‫וחפלה‪ .‬‬ ‫ויום‬ .‬ב פשעי׳ כי זולח זה לא יעשה‬ ‫שמו סמא״ל ואס ישולב בשם א״ל כזה אקל״מ‬ ‫לנו צרת וא״כ תרי בזת תם עונך בת ציון ומדוע‬ ‫אזי היא ממותק במדת החסד ונהפך לאוהב‪ /‬חח‬ ‫אחר כל זת עוללי׳ תלכו שבי לפני צר‪:‬‬ ‫סוד עזאז״ל עז״ז — א״ל׳ ואין כאן מקומו — וזה‬ ‫ב ש ג ב הוא בשר והי׳ ימיו מאה ועשרים פי׳ כי‬ ‫נעשה ע״י שמחה בעבודת ת׳ כדכתיב תחת אשר לא‬ ‫הימים שאינם מחוקנים נאבדים כידוע בפי׳‬ ‫עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה ועבדת את אויביך‬ ‫הפקוק זקן בא בימים—וידוע נמי כי כל יום שהוא‬ ‫ונשמע ההיפך כשתעבוד השי״ת בשמחה יעבדוך‬ ‫מתוקן יש •לו י״ב שעוח לי״ב צרופי הוי״ה יח״ש והנה‬ ‫אויביך — ומשום כן ע״י פסוקי דזמרה מזמרים‬ ‫כל השנה אדם חולך אחר בצעו לבר מירד ימי‬ ‫העריצים והחוחים משוס םהיא עבודה בשמחה ושיר—‬ ‫תשובה והשנה יש בו שנ״ה ימים ע״כ אמר בשג״ם‬ ‫וזהו הכוונת אתת סתר לי מצר היא ר״ת אסל״מ‬ ‫גמערי׳ שמ׳׳ה תוא בשק עוקק בבשריות‪ .

‬‬ ‫תבנים‬ .‬עשרת הדברות‬ ‫•( הוא לקמן אייר‪ . ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪8‬‬ ‫גמכורי׳ הכ״ל**(‪ /‬ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם אזי‬ ‫ויום קל עובדי ת׳ נחשב כאלי חי ת״ק שנה חצי׳‬ ‫מבין מפיכם כביכול יהי׳ חיות להיו״ם‪:‬‬ ‫של אלף שנה — ובזה אני‪ -‬מבין מ״ש נחשב לעוברי‬ ‫ת פ ו ח מתוק בלבש ואומרים ית״ר שחחחלש עצינו‬ ‫עברה יום לשנה יום לשנה כי מדח לובה מרובה‬ ‫מכה כרובה ומתוקת — כי ים יווב ערב‬ ‫ממדה פורעניח א׳ לח״ק כמבואר וכיון סיומו של‬ ‫ומועיל והחכם וצדיק בוחר הכווב באמי הוא ישוב‬ ‫צדיק כחשב לחמש מאוח שנח א״כ מהראוי שמכ״פ‬ ‫כידוע אעפ״י מאיכו ערב לחכו — אמכם יוחר מזה‬ ‫יומו של עובר עברה יחשב לשנה — וכחיב ׳מים‬ ‫מי מעובד ה׳ אחר מכתקע אתבתו את ה׳ בלב ותקוע‬ ‫על ימי מלך תוסיף שנוחיו כמו דור ודור ר״ל׳כי‬ ‫במכל ואז יעבדכו במתוקוח כי מחוק האור לעיכים‬ ‫יום ר״ה הוא כלל מכל עשרה ימים והוא בבחינה‬ ‫ויחי׳ כרוב וערב ותמועיל בא ממילא כי קוף תכבוד‬ ‫עבור כאלו הוא מעובר מעשרה ימים ומוציא מכח‬ ‫לבוא וכאמן תוא בעל מלאכתך וגו׳ — לכן מתפללין‬ ‫אל הפועל כל הימים זא״ז כילוע שהיא בסוד אם‬ ‫‪.‬ה״נ מעמיו יהיו עיקור‬ ‫שארי ימים כל יום הוא רק יום א׳ משא״כ ימי מלך‬ ‫וחכמחו עפל וגס יהיו מוקלם בזמן כי לא ימחין‬ ‫היינו ר״ה היא מחובר מעשרה ימים וא״כ שנוחיו‬ ‫לעמוה על שיבץ כל המצוח לא״כ יכלה רוב ימיו‬ ‫חם כמו לור ולור ר״ל כל לומה עולם כנ״ל —‬ ‫בלי חורה ח״ו אלא יהיו מעמיו מוקלמים גס בזמן—‬ ‫וחיינו נמי ל מ ק ירבו ימיכם וגו׳ ומה רבוי שלהם‬ ‫כור״ב מתו״ק גמכורי׳ חקס״ג כמנין מאנו מונין במנה‬ ‫כימי השמים על ה א ס שהוא מהלך ח״ק שנה ה״נ‬ ‫תזאת אי״ת‪:‬‬ ‫יהי׳ כל יום ח״ק שנח — ואמר כי בי ירבו ימיך‬ ‫וה׳ נתן קולו לפני חילו זה ר״ה כי רב מאוד‬ ‫ר״ל ב״י ע״י שנשחהפו עמי בקיום עולס עי״ז ירבו‬ ‫מחנהו אלו ימראל ועצום ‪.‬‬ ‫מ״מ )לי יכילנו אי הי׳ ג ספרים נפתחים אבל כשאין‬ ‫עולם כי כיכול מהם כל השפעה עד עולם — ועד״ז‬ ‫ג׳ ספרים נפתחים בו רק בינוניס לחוד יעשה‬ ‫יאמר כמי ואחם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כלכם‬ ‫תקב״ת בחסדו‪:‬‬ ‫היום כי יהרה אלח״י ישרא׳׳ל גמערי׳ חרי״ג וכבר‬ ‫מ א ש פ ו ת ירים אביון להושיבי עם נדיבים עם‬ ‫חזכרחי זה לעיל*( — וח״כ יחרה ישרא״לירם — ג״כ‬ ‫נדיבי עמו מושיבי עקרת הבית אם‬ ‫•*( גימטרי׳ תרבי׳ג עשרה יותר םתדי״ג היינו‪ .‬‬ ‫מיהי ״ כרובה ומתוקה שנזכה לבינת ותמכל והעמת‬ ‫הבנים! וכשהוא מחוקן בחשובה רצוי׳ אזי מתתקנים‬ ‫חוב האמתי במחוקוח! ולכן דב״מ מר״ח מלו דיעה‬ ‫עשרה ימים שחם בבחינת ה׳ אלפים ׳שנח שהם רוב‬ ‫בינת שבל מרמז על המחוקוח‪ .‬ע״כ אמר החיצבו וראו כלומר האמינו כמו‬ ‫חוזר ופורכון בתדיא ועצומים עושי דברו אלו צדיקים‬ ‫הרואה אחה שר״ל ראי׳ שכליה והבנה והאמנה הלב׳‬ ‫גמורים ע׳מו צ׳אן מ׳רעיתו ר״ת עצ״ם שהם תמעצימי׳‬ ‫ח״נ האמינו בישועה ח׳ אשר יעשה לכם חיו״ם לייקא‬ ‫דברי הצדיקים — כי גדול יום ה׳ זה יות״כ ר״ל‬ ‫ר״ל עמכם בצירוף ושוהפוח שלכם יעשה ה׳ אח‬ ‫אעפ״י שיוה״כ הוא יום ה׳ רחמים ולא הוא וב״ד‬ ‫היום הזח ונעשיחם שוחף לו בענין זה׳ ועי״ז אשל‬ ‫כמו ר״ה ועוד שהוא גדול בחי׳ חסד רחמים בחסד‬ ‫ראיחם אח מצרים לא חוסיפון לראוהם עוד עד‬ ‫‪.‬עד ירת״כ‬ ‫של ז׳ נימין ועל השמינית ושל עשרת נימין שהזכירו‬ ‫שהוא יום רצון ויום מחילה ויוצאים זכאים בדינם —‬ ‫חז״ל)עימכין רף י״ג ע״ב( והנה באותו ז׳ של פסח היו‬ ‫ונבוא אל תמכוון בעזת״י ות׳ נתן קולו לפני חילו‬ ‫נתונים בלין ויצאו בלימוס בזכות האמונה ונעשו שותף‬ ‫זה ר״ה שנקרא ות׳ תוא וב״ד ונתן קולו בשופר‬ ‫להקב״ת באותו סיום תכלול משבעת ימים עולת ז׳ פעמים‬ ‫לעוררם בתשובה — כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל‬ ‫ת״ק שהוא ג׳ אלפים ת״ק — ותיו אז בשנת ב׳‬ ‫שיש בתם ג׳ כתות כי תיבת ר״ב מורה על ג׳‬ ‫אלפים תמ״ח ליצירה עולה ה׳ אלפים תתקמ״ח תיינו‬ ‫כמשחז״ל ימים שנים רבים שלשת — ומ״מ עיקור‬ ‫כל ימוח עולם חסר בץ שנת! וילוע כי בחינת ב״ן‬ ‫כוונת הקרא רב מאוד מחנהו קאי על ר׳שעים‬ ‫נההקן במצרים בלא״ה בסול כל״נ לא י ח ס כלב‬ ‫ב׳ינוניס ר״ת ר״ב אבל בני עלי׳ מועכוים תם ע׳׳כ‬ ‫לשונו‪ .‬ותתפוח על מעשים‬ ‫ימות עולם או כלו! כי אלף הראשונים שהי׳ שנותיו‬ ‫נוובים כמשאחז״ל מת תפוח פריו קודם לעליו אף‬ ‫של אלת״ר מתקנים בלא״ת ע״י תשובת נכונת בר״ת‬ ‫ישראל הקדימו נעשה לנשמע הרי תפוח מרמז על‬ ‫כי אותו היום יצא בלימוס — ונבוא אל המכוון כי‬ ‫המעשים ומרמז נמי שנעשה מוקדם לנשמע שהוא‬ ‫ר״ח נקרא ימי מלך שבו מתתקן כורסי מלכא עילאת‬ ‫שמיעה השכל והבנה כי מעשיו יהיו מרובים וקודמים‬ ‫ייח״ש ע״כ אמרינן המלך הקלוש המלך המשפנו‬ ‫מחכמחו וע״כ החפוח עיקור ודבש כופל מ ד ם מג״א‬ ‫כילוע — חח שאמר ימים על ימי מלך הוסיף כי‬ ‫מע״כ אין מברכין על הלבש‪ ..‬בדרוש כ״ו אלול תקם״ב לפ״ק ד״ה אתם‬ ‫הכוללים עצמם‪.‬‬ ‫•נ*ביס וגו׳ הנה הקב״ה ובו‪.‬עושי דברו אלו‬ ‫ימיך על שיוסיפו לך שנוח חיים שיעשה מיום א׳‬ ‫צדיקים כי גדול יום ה׳ זה יוה״כ ומייכילנו ג׳קפרים‬ ‫כמה מאוח שנים — או רומז על ר״ה שכולל שנוח‬ ‫נפתחים עיין ילקונו ביואל — ונ״ל דמקמי׳ מ״נו‬ ‫של כל החיים כנ״ל‪:‬‬ ‫פותח ג׳ ספרים כלל בר״ת וממתין לבינונית עד‬ ‫ו מ ה יוק נמי מה שאמר מרע״ה ההיצבו וראו אה‬ ‫ירה״כ הי׳ להמחין עם כל הספרים עד יות״כ —‬ ‫ישועה ה׳ אשר יעשה לכס היום כי אשר‬ ‫וי״ל ממום םאם היו הבינוניס נמפנויס עם הצדיקים‬ ‫ראיחם אה מצרים היום לא חוסיפון לראוהם עול‬ ‫היי נחמבים לרשעים בערך תצדיקים ע״ד באת אלי‬ ‫על עולם — כי יום ז׳ של פסח הוא ג״כ כלול‬ ‫להזכיר עוני ולהמיח אי* בני — וכן אי היו נשפכוים‬ ‫מכל ז׳ ימים שעברו ואין להאריך בביאור ענין זה‬ ‫עם הרשעים הי׳ מפיש חרון אף ע״י הרשעים ובעידן‬ ‫כי כל מה שבר״ה הוא בבחינה עשרה הוא בפסח‬ ‫ריחחא מדקדקים עפי ע״כ נדונים הרשעים והצדיקים‬ ‫בבחינת ז׳ — ובקומת בבחינה ח‪ /‬והוא סול כינור‬ ‫שניהם בראש השנה ומשייריס הבינוניס‪ .

#‬‬ ‫מדיח על בעולו םל ס״ס ע״כ אדם כי יקריב מכ״ם‬ ‫אלושכותיו שלאדם המתהפכים מרעה לעובה‪ .‬‬ ‫צדיק‬ .‬ולהיות כי יש ג״כ כרץ‬ ‫אביו״ן לחושיבי עם כדיבים עם כדיבי עמו ר״ל להושיב‬ ‫שערי עומאה וכו״ן מרמז ג״כ על הכחש ע״כ צריכין‬ ‫אביון בין ב׳ כדיבי״ חכ״ל הייכו אל עליון וחסדי א ט ה‬ ‫לצרפה עם חקמ״ך קומך ח׳ לכל הכופליס כמאחז״ל בכו״ן‬ ‫היינו כליבי עמו — ועי״ז מושיבי עקרה הביח חייכו‬ ‫שנאשרי)ברכות ד׳ ע״ב(—והכה כשתמכה י׳׳ג אותיות‬ ‫בחיכח רחל חשוב למקומה כי חשוב״ה חשוב ה׳‬ ‫מאל״ף תהיי המ״ם אות הי״ג ואחריו חי״ד הוא כו״ן‪ #‬וכן‬ ‫לגבי וי״ו — ואח״כ אם הבכים היא לאה בחי׳ ביכה‬ ‫כשתמכה מאלף אחרוכח למפרע י״ג אותיות יהי׳‬ ‫שמחה — ועי״ז הללו יה כי ימים אלו הם בחי׳‬ ‫העי״ן אות הי״ג ואחריו הי״ד חחי׳ הקמ״ן‪ /‬כמצא כרין‬ ‫י״ה כידוע‪:‬‬ ‫וקמ״ך המרמזי׳ על כתר תורה הם באמצע העגולה‬ ‫א ד ם כי יקריב מכם קרבן לה׳ אחז״ל )חולין ח׳ ע״א(‬ ‫ושכי אלפין א׳ בראשו וא׳ בקופו והם כקראים ידי‬ ‫מכש להוציא אח המומר הרמז בזח כי ס״ם‬ ‫משח כי משה הוא חתורח וידיו הייכו ב׳ פעמים י״ד‬ ‫במילואו סמ״ך מ״ס ואם הסיר אוחיוח ס״מ השאר מכ״ם‬ ‫אותיות ואהרן הוא כח״ג וחור הוא מלכות ב״ד משבע‬ ‫והוא גמערי׳ סח״ר כמו אחה סחר לי שהוא בעולו של‬ ‫יחודא הם תמכו בשכי ידיו מזח אח״ד גמערי׳ י״ג‬ ‫ס״מ—וגם אם הצרף מכם עם א״ל במילואו אל״ף למ״ד‬ ‫אותיות ומזה אחד י״ג אותיות ככ״ל—ובשעה שהצליח‬ ‫עולת חפ״ר שהוא המכוון חפ״ר עצה אויבינו — ואם‬ ‫בנה מזבח וקראו ת׳ כקי כו״ן קמ״ך ככ״ל וממחלת‬ ‫חצרפו עם מילואו של א״ל לבד חיינו מכם עם ל״ף‬ ‫כשהיו ברפידים רפו ידיחם מדברי תורה רפו ידיח״ם‬ ‫מ״ד עולה נדר שהוא כו׳׳ן ד״ר שרומז לשערי בינה‬ ‫דייקא ושוב כקעו מרפיון ידים למדבר ק ץ ו ה ק זה‪:‬‬ ‫שהיא החשובה כידוע — כללו של דבר כי מכ״ם‬ ‫כ י אורך ימיםושכות חייסיוקיפו לך ואחז״ל)יומאע״‪(.‫ה‬ ‫סופד‬ ‫לר״ה‬ ‫חת״ם‬ ‫הבאה אמר הצדיק פשועה מרמזת על עם אי נ א ק‬ ‫תמים שמחה—אחז״ל בפ׳ע״פ)דף קי״א ע״א( ההולך בין‬ ‫חייכו ישראל ונקודתה ב׳ סגל גמערי׳ שמיס המרמז‬ ‫גדודי קדים יפתח כאל ויסיים באל* ר״ל יאמר אל כא‬ ‫על ישראל ששים רבוא כפירש״י על פקוק מעתו‬ ‫הצילכי וחושיעכי מכל רע ומזיק כי אתה אל ע״ש‬ ‫שלשלמה ק׳ גטרים קביב לה — ושכיחם היו בעקידת‬ ‫במיק׳ — וחעעם ע״ד הפשוע כי אל הוא חסד‬ ‫יצחק איש וא׳פר כי א׳ של אש היא א׳ של חקב״ה‬ ‫עליס מהקב״ה השורה על ישראל שהם מרכבה לאותה‬ ‫‪.‬שנת ישוק לפ״ק‬ ‫מס׳ שבת ק״ה ע״ב‪ .‬וכתר‬ ‫ושמומ אלו גמערי״ שלהם אשפ״ח—והכה כלל המפלה‬ ‫מלכות הוא האוחז בקופו באלפי ישראל החלף לן‬ ‫צקפר צרומיכו לפכי ה׳ חוא‪-‬בחיכמ אביון ע״דמפלה‬ ‫שלמת — ואמנם כתר תורת תיא תמקשרת שכיהם‬ ‫לעט״ כי עכי ואכלן אככי*— ואיביי׳ו׳ןגמערי׳ משי״ע אם‬ ‫על״ז כי חמשים שערי ביכה יש בתורה והיא כתכה‬ ‫מקיר זה ממספר אשפ״ח הכ׳׳ל ישאר ס״ב אם מחלק‬ ‫כשלשה פעמים מ׳ יום עולה ק״ך יום כשכותיו של‬ ‫ס״ב לבי פעמים אל וחכיח אביון כיכיחם ר״ל מפלה‬ ‫מרע״ה וכמקפר ק״ך זקכים של אכשי כנת״ג! וחייכו‬ ‫בין ב׳ פעמים אל ככ״ל חייכו חקיעח מרועה הקיעה‬ ‫ב׳ אותיות כו״ן קמ״ך כי הכון רומז על נון שערי‬ ‫כנ״ל — חחו מאשפ״מ ירים אביון יסיר ממט מספר‬ ‫ביכה <קמ״ך גמערי׳ ק״ך‪ .‬ר׳ פיסל סופר זצ״לן‬ ‫גיסי כ״ו ‪ -‬ווסגיוו‪.‬והרצון בזת דרש׳׳י פי׳ ימים‬ ‫‪) V'tSHt‬ססי׳ חקפ״ח( הקשה על הרמז שופר ר״ח אין‬ ‫האריכו שבלו ימיהם בעוב‪ #‬וחנת זת על שני אופנים‬ ‫שען ואץ פגע רע הא אדרבא שופר ר״ח שען‬ ‫אם הוא ח״ו לנכףון אזי אוכל חייו מן העולם׳ ואם‬ ‫ואין פגע רע וחי׳ אח״נ דחכי קאמר אעפ״י שיש שען מ״מ‬ ‫הוא בברכה אזי הוא הכנה להאריך עוד ימי חייו‬ ‫אין פגע רע שכסמממו עענוחיו—והוא דוחק מכמה‬ ‫בעוב ועטדח ח׳ ע״כ אמר למען ירבו ימיכם בברכה‬ ‫טעמים א׳ דאע״ג דבחורח כתיב מלא וי״ו הייכו ע״פ‬ ‫כתיב והוא הגורם לשנות חיים‪ /‬וזה שאמר כי אורך‬ ‫מסורה אבל העיקר דשופר חסר כחיב וראי׳ שחרי‬ ‫ימים היינו בילוי ימים בעתי ושנות חיים יוסיפו לך‬ ‫אמרו שפ״ר בגמטרי׳ פ׳ס׳ח׳ס׳! ועוד מכ״ל שוי״ו מרמז‬ ‫אותן אורך הימים חם יוסיפו לך שנות חיים ע׳׳י‬ ‫ואין פגע רע דלמא חלילה ויש פגע רע כיון שהוי״ו‬ ‫שיחי״ לך הכנה עובה לעטד ת׳ וק״ל ]ר״ת א׳ז׳‬ ‫אינה שרשימ — ע״כ כ׳׳ל בהקדם כי חא״ב מחחיל‬ ‫ניש׳י׳ר׳ לפ״ק וד׳ו׳ר מ׳ש׳י׳ח[‪:‬‬ ‫באלף ומסיים באלף כי אלף הראשונה מספרה אחד‬ ‫ומרמז על אחדותו של חקב״ה ע״כ נקו‪-‬דחח פחח‬ ‫בראש השנה תקפ״א בלילה פי׳ הפסוק‬ ‫צירי גמטרי׳ כ״ו כמו שם חוי״ה יח״ש*( ואלף אחרונה‬ ‫למעץ ירבו‬ ‫•> בי מתח סיכמו קו י»ר כמו וי״ו תירי סיסנו מתי נקודות כ»ני יודיץ‬ ‫]מפכקסו ולשוכו של תלמיד רביכו‪ .‬‬ ‫שכראח בהר קיכי כאש — וא של אפר מרמז על בכי‬ ‫חמדה שאט כמראים ישראל בכי אברהם אע״ח חכקרא כדיב‬ ‫כם אככי עפר ואפר — וכשחקלק ב׳ אלפי״ן מאש‬ ‫— ואנו מכרלץ מפלתיכו בין ג׳ שמות אלו דהייכו א׳‬ ‫ומאפר כשאר ש׳ מאש ופיר׳ מאפר‪/‬צרף ש׳ עםפ״ר‬ ‫חקדו של חקב״ח והשני חסדי א ט מ ובין ב׳ מיטמ‬ ‫הרי שפ״ר חקר וי״ו* ועתה בצירוף השכי אלפין‬ ‫אל הכ״ל אומרים חושיעכו והצילכו וגו׳ משום חכי‬ ‫היינו שמיחדים ישראל אחד אח לבם לה׳ אחד כעשה‬ ‫אמרו יפחח כאל ויסיים באל — וכראה שזהו ג״כ‬ ‫משפ״ר א״ש אפ״ר ר״ת אין שען אין פגע י ע והוא‬ ‫מקיעה מרועה מקיעה כי חקיעח היא כחסד כידוע —‬ ‫מזכיר אש ואפר של יצחק לזכותינו ולייחדכו עם אלקיכו‪:‬‬ ‫וחייט ממחיל כאל ומקיים כאל והפלה כאמצע הייכו‬ ‫והנה שלשת כתרים תם כתר כחוכח הוא האוחז‬ ‫שברים מרועה גכוחי גכח יילולי ייליל — והכה לבעל‬ ‫בראש תראשון אלף תמרמזת על תקב״ת כי‬ ‫הק״ם ממכווכים כשם קר״ע שע״ן משולב בהוי׳ ר״ל‬ ‫ל‬ ‫הכה״ג הוא• קדוש ה׳ וכזרו תציץ פתוח על ו קודש‬ ‫קר״ע עם הרי ושע״ן עם הוי״ כמובא ככל המחזורים‬ ‫לח׳ והעיקר שהוא במקום קדשו בבתמ״ר‪ — .‬י״ל‬ ‫קרבן לח׳ אזי הוא מוציא המומר שהוא הס״ס וק״ל‪:‬‬ ‫כך דהש״ק הקשה למען ירט ימיכם למה דוקא ימיכם‬ ‫ולא אמר שכותיכם ומשכי ההוא בברכה כתיב עיי׳‬ ‫ממה״י חיי מרד‪ .

‬וכל מה שמזקינים‬ ‫והי׳ ביום ההוא יתקע בשופר גלול — ובאו‬ ‫לעמם מתיישבת עליהם וזה כוונת תפקוק צריק‬ ‫האובלים באת אשורי והנדחים בא״מ׳והשתחוו‬ ‫‪.‬עפי״מ לאיחא בגמ׳ קירושין קפ״ק‬ ‫עד עכשיו ה^חה משמרלמ ומחאווחש^הי׳ לח בן —‬ ‫צליק כעוח״ז למה לומה לאילן שעומל במקום עתרת‬ ‫וכיון שעשמה כל מה שבילה וכככקח ביום ראש‬ ‫ונופו עומל במקום טומאה כמו כן הצליק עיקרו‬ ‫השנה לבהמ״ק לחחפלל לפני ל׳ הקכ״ח — אז‬ ‫מלובק במקום עליון למעלה והוא עומל למטה‬ ‫רפחה רוחה וכהקררה לעחה הן שימלא ל׳ בקשחח‬ ‫בעוה״ז‪ .‬וכן עשחח חכה‬ ‫ורעננים יחי׳‪ .‬נמצא לפ״ז יקרא‬ ‫זח — לרבינו שעלי׳ גאון ז״ל אמר עשר שעמים‬ ‫חצליק שמים ואח לחיינו שעיקרו עומל בשמים‬ ‫לתקיעת שופר‪ .‬לברא את תעולם בינה׳׳ד‪ .‬כי אי אפשר ליששכר בלא‬ ‫מבינינו תוא תמיל כגר או כתושב — אם אתם‬ ‫זכולון שיתף מלח הרחמים הייכו שהוצרך לברוא‬ ‫גרים בעות״ז אני תושב ואם אתם תושבים אני‬ ‫אכשים שהוצרכו למלת הרחמים והם יהי׳ זבולון‬ ‫במררגת הגר וממילא תני חרי נועמא אחל תוא‬ ‫ליששכר וע״ז אמר אלת תוללות השמים והאח חייכו‬ ‫כי לקבל תשראת מלכות שמים עלינוי אנו צריכץ‬ ‫חצליקים גמורים שכקראים שמים קורס לאח כתכ״ל‬ ‫לזכור בגייות ולשוב בתשובה שלימה לפניו‪ :‬ולא‬ ‫וזהו בחבראם כלומר עיקר בריאחם נגינרהי ביום‬ ‫כמו שאנחכו עושים בער׳ת ברור תחוא שאנו רוצץ‬ ‫עשוה ל׳ אלקים אח ושמים היינו בשעה שנבראו‬ ‫בכל יום לתתרמות לאומות ולשכח חגלוח ולבקש‬ ‫אותם בני אלם שהוצרכו לשיחוף מלח הרחמים ותם‬ ‫מהמלכות• חירות הנכרים — ומת לנו בתקיעת שופר‬ ‫נקראים אח תחלה לשמים כהנ״ל — על יליתם‬ ‫אם לא לזכור בגלות חמר — לכן אמר המשורר‬ ‫נגמרח בריאח הצדיקים כלאיחא בחולין )צ״א ע״א>‬ ‫מן המצר קראתי יה שאני חושב שאני במצור ובמצוק‬ ‫לבעי איחכליא רחמי על עליא שאלמלא עליא לא‬ ‫— אז ענני במרחב יה כי הוא במרריגת תושב‬ ‫הוי איתכליא — לכן מ מ ו ח חליקלוק שבחחלח כתיב‬ ‫ומלך ובילו להיטיב לי! אבל קיצר הרחב והרחיב הקצר‬ ‫שמים קולס לאח ואח״כ כתיכ אח קולם לשמים —‬ ‫לא יצא תיינו םתוא במלריגת תושבוהקב״חבמלריגח‬ ‫והנח לעחיל אי״ח יחי׳ ישראל כולם יולעיס אח ל׳‬ ‫גר לא יצא בתקיעת כי תקיעת שופר מרמז על‬ ‫מקטנים ועל גלולים וכל חאומוח יהי׳ לנו לוגמת‬ ‫היפוכו שנזכור שאנו גרים בעה״ז ובפרש בין האומות‬ ‫זבולון כעין ?נאמר ועמלו זרים ורעו צאנכם ויהי׳‬ ‫—תהו פי׳ הפקוק ובאו האוכלים ב א ח אשור וחנלחים‬ ‫ישראל כולם מכונים כשם שמים ואח! לכן אינר‬ ‫כ א ח מצרים היינו אוחן בכ״א שהי׳ מחזיקים עצמם‬ ‫למען ירכו ימיכם וימי כניכם על האלמה כימי‬ ‫בגלות כלכר האכול ומורח וחי׳ נמשכים בעיניהם‬ ‫השמים על האח — כלומר שכולם יהיו ככחינת‬ ‫כגרים המת חכו לשמוע בקול שופר גלול ולהשתחוות‬ ‫שמים תחלה ל א ח ‪:‬‬ ‫לל׳ בתר קלשו—אבל אותם שחיו מחזיקים עצמם‬ ‫מ ה שנאמר כחנה ופני׳ לא היו לה עול לכאורה‬ ‫בגלותם כתושבים לבין אומות תמת לא חכו אח״כ‬ ‫צריכין להכין מה טעם אם מחמת שבטוחה‬ ‫והיינו מה שאמרו חדל כל תמתאבל על ירושלים‬ ‫חיתח שתקוכל תפלתח‪ .‬ואפ״ה עול ינובון בשיבה חיינו כל‬ ‫קראתי ית לכן צריך לתקוע במקום תקצר קיצר חמ‬ ‫זמן שמזקינים ומרוחקים יומר מעיקרו לשנים ורעננים‬ ‫הרחב ותרחיב את תקצר לא יצא ויבואר שעמו של‬ ‫יהי׳ כלומר מוקיפץ חכינה ושכלומ‪ .‬שם תוא עיקרו שמול‬ ‫לל׳ ונ״ל עפי״ינ לאיתא במק׳ ר״ת תפכו ותקע בו‬ ‫ובחצרות אלקינו יפריחו להיינו בעה״ז שלומה לפרוזלור‬ ‫לא יצא — ומפרש בירושלמי שנאמר מן תמצר‬ ‫הוא לומה לפרח‪ .‬‬ ‫ולשוב בתשובה שלימה כמו שאמר חרמב״ם עורו‬ ‫מחמת שעיקר נטיעתם הוא בעה״ז וע׳׳י שמרחיקים‬ ‫ישנים משינתכם הקיצו מתרלמתכם וגם שני תכועמים‬ ‫הצדיקים מגיע לחם חלק למעלה בעה״ב — חה פי׳‬ ‫תאלת תם אתל כי מצינו במקרא שתקב״ת נקרא גר‬ ‫הפקוק אלה תולדות השמים והאח בהבראם ביום עשות‬ ‫למה תהי׳ כגל ב א ח וכו׳ כאיש נלתם כגבול לא יוכל‬ ‫ד׳ אלקים א ח ושמים! והיינו עפי״מ דאיתא בקפר עשרה‬ ‫להושיע)ילמי׳ י״ל ח׳ ש׳(—וגס צליק נקלא בעוח״ז גל כמו‬ ‫מאמרות ע״מ שללשו רז״ל בראשית ברא אלקיס‬ ‫שנאמל כי גל אנכי נאח—וחמה שני הפכים בזמן שאלם‬ ‫שעלה במחשבת‪ .‬כלומר‬ ‫מחזיק עצמו כגר חקב״ה נקלא חושב כינו שנאמל‬ ‫שרצת לברא את העולם כולו מאנשים צדיקים כינו‬ ‫ושכנחי בחוכם — ואם האלם מחזיק עצמו בעוח״ז‬ ‫משה רביכו שיוכלו לעמול נגל מלת תלין ואותת‬ ‫כחושב לילך אחרי שרירוח לבו הרע אז אין חקב״ה‬ ‫מחשבה עלייך •אינה בטלה כעין שנאמר וקביביו‬ ‫יכול ללור אצלו ונעשה כביכול כגר וזהו פי׳ הפקוק‬ ‫כשערה מאול והוקיף הנ״ל נופך ראה שאין העולם‬ ‫פ׳ בתר כי גרים ותושבים אתם עמלי חיינו אחל‬ ‫מתקיים מאכשים האלה‪ .‬‬ ‫או לא — כי גם בלעלת ישי עול עקרות בעולם‬ ‫א״כ הצדיק ג״כ בכל כוחו יהי׳ בעה״ב ויהי׳ חפצו‬ ‫להן אמר ופני׳ לא חיו לת עול‪:‬‬ ‫לילך מעוה״ז כלי שיבוא לעיקרו אבל מצינו להיפוך‬ ‫שיפה שעה אתת לצליק בעה״ז מכל חיי •עה״ב וגם‬ ‫לפני תקיעת שופר‬ ‫שכלו וחכמתו הוא יוחד בעח״ז‪ .‬זח לו בכך מקחמא הוא לכוובח‬ ‫י אלקיכו יפריחו עור ינובון בשיבה לשנים‬ ‫מאמו יתברך שיומנע ממנו לבר זה‪ .‬ולכאורה הנוף הולך בכל מקום אחר עיקרו‪. ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫הת״ס‬ ‫‪!0‬‬ ‫ל׳ הוח מחויב לעשוס כל מה שאפשר לו — ואם‬ ‫צדימ כתמר יפרח וגו׳ שתולים בבית ל׳ בחצרות‬ ‫אח״כ אינו עולה לו ‪.‬‬ ‫כחמר יפרח שתולים בבית ל ‪ .‬וכשנעיין בהם הגנה נכללים בשני‬ ‫ונופו עומל כאח אך מחמת שאי אפשר להיוח יששכר‬ ‫שעמים—א׳ שתשופר תוא רמז לקבלת עול מלכות‬ ‫בלא זטלון הוצרך לחיות בעח״ז בני אלם שמכינים‬ ‫שמים כמו שהי׳ בשעת מתן תורתינו וכעין מלכותא‬ ‫מזון וטרף כלי שיוכל הצליק לעמול בעבולחו והן‬ ‫לארעא — ב׳ לחרול תלבבות ולזכור בגלות המר‬ ‫מקבלץ שכר מן חצריקים הם נקראים אח ושמים‪.‬הלא זח הוא ככלל עיון תפלח‬ ‫זוכה ורואה בשמחתה וק״ל‪:‬‬ ‫— וכ״ל לחנה כל מי שיש לו שום חפזלכקש מאח‬ ‫יתיינו‬ .

‬‬ ‫רשעים תקצורכח‪ .‬ועל״ז תוקעים תקיעת בחחלה פשועה שמא‬ ‫מדה״ד וב״ד שלמעלה מעורר הדין בהזכירו חעא‬ ‫לשמחת י״ע ושמחת מצות כדכתיב וביום שמחתכם‬ ‫וגלם ר״ה יבואו בכי אלקים לתתיצב על ה׳ א״כ‬ ‫ותקעתם‪ .‬והריח ב״י ירט היינו י״ב לפי חשבונו של‬ ‫לעיל לעיקר מקיעמ שופר לקבל החורה כמו‬ ‫יצחק ויוקיפו לך שנוח חיים אם חוקיף מקפר חיי״ם‬ ‫גשעמ קבלמ המורה ואמכם העיקר הוא מורה שבע״פ‬ ‫שהוא ק״ח על ב״י יהי׳ שמונים שנה — ולכאורה‬ ‫וע״כ מרועה אומי׳ מורה ע׳ ר״ל המורה עם ע׳‬ ‫ק״ד כשישראל יושבים על אדמתם חחת גפנם ותאנתם‬ ‫פכים לחורה שהי׳ כלוליח חורה שבע״פ ומשו״ה מברכים‬ ‫והשיג דיש את בציר ובציר ישיג את זרע יבלו ימיהם‬ ‫לשמוע קול שופר ולא לשמוע קול מרועה שהוא‬ ‫בהבלי עוה״ז וידמו בחשך ימיהם‪ .‬ועי״ז בא התעוררות הבכי על תחעאים וחייכו‬ ‫צריך תחטלח מה לעשות ‪-‬־ ע״כ אמר חקב״ה‬ ‫שברים תרועת גכוחי גנח ויילולייליל כדכתי׳ על‬ ‫חמליכוכי עליכם ובאמת הוא דבר תימת מת עכין‬ ‫חצר הצורר והרעוחס ושוב שומחיס בזח והיינו פשועה‬ ‫להמליכו חיום מיומים וחקב״ח מלך עולם ועד! אלא‬ ‫לאחרית—וחייכו וגילו ברעדה שישמחו באותה רעדה‬ ‫למורת כאלו עד עתת מרדכו במלכותו יח״ש ועכשיו‬ ‫שזכו לכך‪:‬‬ ‫אט מחלשים המלוכה חח במחשבת ומ״מ תות וילוי‬ ‫לפכי הקב״ה חייכו חמליכוכי כלי שעי״ז יעלה זכרוכיכם‬ ‫בחושך אוי ל׳י׳ש׳ריים‬ ‫בעזה״י ר׳די תקי״ף לס״ק זרח‬ ‫לפכי לעובח זכרוכיכם לייקא בזכרון ולא בלטר ויידוי‬ ‫למען ירבו ימיכם וכו׳ כימי השמים על ה א ק ‪.‬ויל״ד הול״ל וימי רשעים תקצורכת‬ ‫למןון ירט ימיכם וימי בכיכם‪ .‬כי ע״י ששמחו בתחלה‬ ‫כי בכל יום ימיי בעיניך כאלו הלם יצאת‬ ‫בקדושת ובקריאת תתורח ששמעו מעזרא עי״ז בא‬ ‫ממצרים ועול כל לס יהי״ בעיניך כאלו קבלת התורה‬ ‫לחם התעוררות מלמעלה שהביכו איך רחקו מה׳ וכן‬ ‫נמצא כל לם הוא למיים ואז נזכה כלם השלישי‬ ‫הוא דרך לעולם כשאדם עובד ה׳ בשמחה שוב בא‬ ‫חלם אם בקולו משמעו ונחי״ לפכל — והיינו למען‬ ‫לו התעוררות על שכחרחק עד עכשיו וחפץ לחחקרב‬ ‫ימו ימיכם כי ימים שנים רבים שלשה! וחייכו ירב״ו‬ ‫ומצעער! ואמכם שוב ישמח ויגל באותו הצער שזכה‬ ‫ימיכם! ואמר כימי השמים על האס דכתיב השמים‬ ‫לכך והוא ע״ד משל חולת שמתחלה לא הרגיש ביקוריו‬ ‫שמים לח׳ והארץ נתן לבכ״א! י״ל כששכיכתו‪ .‬י״ל ע״ד תפשוע‬ ‫או יראת ת׳ חוקיף שכיס — י״ל נגפ״י מ״ש בק׳ ‪p‬‬ ‫י ולמדתם את בכיכם למען ירט ימיכם כי‬ ‫חיים פי׳ על משכיות דלכך כקרא מק׳ יומא מפכי‬ ‫הגלולים יעבדו ת׳ מאתבת כדכתיב בתחילת תפרשת‬ ‫שאותו היום הוא כולו יום שעומדים בחשובה ומע״ע‬ ‫אמכם עם בכיכם אשר לא יביכו במחלתם תלמלם‬ ‫לילה ויום משא״כ כל השכה עוקקיס בחשך והיום‬ ‫למען ירבו ימיכם וימי בכיכם יאמרו לתם עבלו ה׳‬ ‫הוה לילה ע״ש‪ .‬נשארו י״ב םכים פלגא עלי‬ ‫אעפ״י שלא כשבע תקב״ת לאטתיכו כך אלא שישבו‬ ‫פלגא עלך‪ .‬כתיב יראת ת׳ תוסיף יירם ושכות‬ ‫לבני אדם לם״ק‪.‬והיינו למען ירט ימיכ״ס‬ ‫•( עיי• תויפ »• ואדא בדיה ונתתי אותה לכם וכו׳ בזה ובכייק‬ ‫‪1‬‬ ‫•י בחקותי משנת תק*״ג ל§״ק דיה ונתחי משכני וגי‬ ‫וימ״י‬ .‬מ״מ ק׳ מת תי׳ תמקרא‬ ‫לא הו״מ למימר ומני רשעים תקצורכת שאין לתם‬ ‫חקר אי תי׳ כתיב למען ירט שכותיכם ועול מאי‬ ‫ימים כלל‪ .‬ע״כ אמר לא כן‬ ‫לשון הקרא אלא קול שופר לאמי׳ מלרשא לבעי׳‬ ‫לא יערידך כלל כי יעמדו זרים ורעו צאנך ואתה‬ ‫שופר הורה שבע״פ על זה מברכים‪:‬‬ ‫עיניך יאירו באור תורת יותר )נאור תיוס שלמעה‬ ‫אלא כצאת השמש בגבורתו‪ .‬וח״כ‬ ‫המה שמים לה׳ ואז האס כתן לבכ״א! לאפוקי כשהוא‬ ‫דכוותי׳ מתחלה כככקו לשמחת מצוח י״ע וקריאת‬ ‫חלילה בהיפוך אז לח׳ האס ומלואה ולא כתן לב״א‬ ‫התורה חכו שהרגישו חקרוכם ותנואס ובכו בכי רב‬ ‫וחייכו כימי השמים על ה א ס וק״ל‪.‬בעליונים‬ ‫ואומר לחרופאים שאין לו מכאוב כלל‪ .‬והייכו למען ירבו ימיכם על האלמה אשל‬ ‫ולא יזכו לגבורות שמונים‪ .‬ע״פ משאחז״ל‬ ‫אשר כשבע ת׳ לאטתיכם לחח להם כימי השמים על‬ ‫פר״ע )דף פ״ע ע״ב(חשבוכו של יצחק ימי שכותיכו‬ ‫ה א ס ‪ .‬ע״כ יפה אמר ושנו״ת‬ ‫כשבע ת׳ לאטתיכם לתלת שם כימי השמים על‬ ‫רשעים תקצורנת—ואמר כי בי ירבו ימיך שגס תלילות‬ ‫ה א ס אבל אמם תזכו לתלת שם רק ימים מועעיס‬ ‫כימים יאירו ויוקיפו לך שנות חיים שיחיו כל השבעים‬ ‫ומיל מזכו לככק חיים לג״ע‪:‬‬ ‫נחשבים ולא יעמידום על י״ב ועוד שחכו לגמרות‬ ‫ל מ ה חוקעין ומריעי׳ וכו׳ לערבב השען‪ .‬וגס הניח בכלל מונח ימי שנותינו שבעים‬ ‫מעשיכו‪ .‬כתי׳ בעזרא אל חעצט כי חדות‬ ‫יחייגו מיומים בעם הסלים״ יקימנו ונחי״ לפניו—‬ ‫ח׳ היא מעוזכם‪ .‬והשחא הצדיקים כל ימיהם לילה‬ ‫ויאריך ימי אטתיכם וימיכם א״כ י״ל למען ירבו ימיכם!‬ ‫כיום יאיר ע״כ יראת ת׳ הוקיף ימים‪ .‬‬ ‫כמבואר שם בפקוק וא׳׳ל עזרא אל חעצט כי אדרבא היא‬ ‫א מ ״ ל )ר״ה ע״ז ע״א( אמר חקב״ה המליכוכי‬ ‫חדות ה׳ והיא מעוזכם שע״י שמחת מצות תראשוכים‬ ‫עליכם כדי שיעלה זכרוכיכם לעובח בשופר!‬ ‫ותדביקות הרגשחם בחולי חעאיכס חת קיען רפאות‬ ‫י״ל דלגבי הקב״ח עוב לתתודות דוקא משא״כ לגבי‬ ‫התשובת‪ .‫ו‬ ‫סופר‬ ‫לד״ה‬ ‫חת״ס‬ ‫וגילן ברעדה‪ .‬וחכה קיצר שמחם עד שהעמידם על‬ ‫בא״י כל ימי עולם! מ״מ כזכת לכך אס אכו מעיבים‬ ‫י״ב שנה‪ .‬כבר כמבמי‬ ‫שמונים‪ .‬‬ ‫פת ]ר״ת תקפ״ז לפ״ק[‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ובקפרי חייכו כימי השמים כשמש בגבורתו‬ ‫שתם ימי תשמים—כתיב כי בי ירבו ימיך ויוקיפו‬ ‫ונפלאותיו‬ ‫ש נ ת‬ ‫מה שחמי הי״ת דדי‬ ‫לך שכות חיים‪ .‬משא״כ ברשעים‬ ‫ואחז״ל ההוא בברכת כתיב‪ .‬ואמכם אח״כ‬ ‫א״כ השמים הוה כ ק י ק ע ואס להי״ח והוא למעלה‬ ‫כשהקיל חליו צעק מר על יקוריו‪ .‬ואיל הרופאים‬ ‫כביכול ואם כזכה ששכינתו למעה א״כ גם השמים‬ ‫שישמח עתה כי זה הוא קימן שיחזור לבריאותו‪ .‬אבל יובן עפ״י מ״ש תרמ״ע שאם זוכים יושבים‬ ‫שבעים שכת איכא כ׳ דלא מיעכשת ופלגא דלילה‬ ‫בא״י זמןמח ומשם זוכים לככקחיים לג״ע*( וחייכו‬ ‫ודאכילח ושתית וצלויי‪ .‬אך אמר וששת רשעים‪ .

‬יכילו כל‬ ‫ובהסתר פכים‪ /‬וע״כ כתיב והרעותס ונזכרתם אמנם‬ ‫יושבי תבל כי ה׳ הוא אכקיס יהפוך אל עמים שפה‬ ‫וביום שמחתכם שהקב״ה משגיח עליה‪ 5‬בעין יפה‬ ‫ברורה יחד היינו ה׳ מלך גאות לבש — עד שזמן‬ ‫והם נזכרים ועומדים יוסיפו עוד צןמחה מצות ושמחה‬ ‫השביעי יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם׳ והלוים‬ ‫בעבודה ה׳ והי׳ לכם זו הוספת על הזכרון שכבר‬ ‫חלקו מזמורים אלו לז׳ ימי השבוע ונדחק התנאליתן‬ ‫הס מוזכרים — וכבר כחבחי במקום אחר דכתיב‬ ‫עכ״פ שום קצת שייכות לעין בריאת אוהו היום‪:‬‬ ‫בקללה תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה‬ ‫*( כדאיתא במג׳יא פ׳ תקפ״ד שאין להתוודות ולהזכיר חטא בדיה—המגיה‬ ‫ועבדת‬ .‬מורת לן כי תיראים עצמם מוכים מתקל‬ ‫לא יושיענו על קוק לא נרכב ולא נאמר עוד‬ ‫י‬ ‫אבל הבכיס שאין להם זכות אבותם הס מוכים‬ ‫אלחינו למעשה ידינו אשר בך ירחם יתום)הושע י״ד ג׳(‪.‬‬ ‫דאז כתיב ביום עשות ה׳ אס ושינים והוא בכיקן‬ ‫כי בחי׳ זכמן הוא רצון העליון שאין שם שום דין‬ ‫כשכברא עולם במעשת ואז ביומו כגכז תאור ולא‬ ‫והשען מחמחק שם‪ .‬‬ ‫מבחיכה הכקרא׳ צדקה ולא מחקד עצמו‪ .‬והוא דוחק> וחוק׳ פילשו בשם‬ ‫והיינו לה׳ ה א ס ומלואה‪ .‬נמצא נשארנו באין מגן ומחסה לא‬ ‫השמים כיומו של הקב״ה אלף שכיס‪:‬‬ ‫אשור ולא מצרים ולא מעשי ידינו ונהי׳ כיהומיס‬ ‫ואז אלקינו אבי יחומיס הוא יושיענו וחייכו אשר בך‬ ‫עוד י״ל כימי השמים על האס דאחדל )מגילה י׳‬ ‫ירוחם יחוס שאין לו בעחון ומושיע כ״א ה׳ אלקיו‪:‬‬ ‫ע״ב( יום חכוך המשכן הי׳ שמחה כיום שכבראו‬ ‫ו ב מ ה דאמור לעיל שיעלה זכרוניכס לפני לעובה‬ ‫בו שמיס ו א ס ‪ .‬י״ל עפ״י שכתב רמב״ס שהשופר‬ ‫שבזמן הרביעי ידין ת׳ עינו ויבער קוצים ינכרמי‬ ‫הוא לעורר בתשובה והבעיה תקב״ת שיתקע בשופר‬ ‫עולמו אל נקמות ת׳ אל נקמות הופיע ואה״כ בזמן‬ ‫שפעולתו גדול׳ כל כך ויתן בלב השומעים כל כך‬ ‫החמישי יקבץ נדחיו בתשרי כתידין להגאל תרנינו‬ ‫עד שאפי׳ האובדים והנדחים ונתערבו בגויס ולמדו‬ ‫לאלקיס עוזינו תקעו בחודש שופר כי חק לישראל‬ ‫ממעשיהם יחזרו בתם וישתחוו לה׳ בהר הקודש‬ ‫והזכיל גם גאולה ראשונה עדות ביהוסף שינו בצאתו‬ ‫בילושלים—והנה כתיב על הצל הצולל ותרעותם‬ ‫על אלץ מצליס‪ .‬‬ ‫עושרם וחושבי׳ כחי ועוצם ידי עשה לי אה החיל הזה‬ ‫וא״כ אס בתשגת העה״ז יום לשכת יחשב לכשיגיעו‬ ‫ומעשה ידיהם וכספם ועשרם הוא אלהיהס‪ .‬‬ ‫שמחבבים חמצוח‪ .‬‬ ‫מכללו כמשאחז״ל)ר״ה ע״ז כ״א( המליכוני עליכם כדי‬ ‫ע״כ אמר למען ירבו ימיכם וימי בכיכם כחקד גבות‬ ‫שיכלה זכרוניכס לפני לטובה ובמה בשופר‪ .‬עד‬ ‫ירושלמי שהוא סובר שהשופר הוא שופל גדול שלע״ל‬ ‫שבחר בעם ה׳ וצמצם שכינת עזו בירושלים ינקום‬ ‫ומחבהל ופעם א׳ בהיל ולא בחיל ופעם ב׳ ודאי‬ ‫מקדש והיינו גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלקינו‬ ‫בחיל ע״ש ואין לו שחר ולפע״ד אלו ואלו דא״ח‪.‬‬ ‫וימיי בניכם אפי׳ על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם‬ ‫ל מ ן ז ן ירבו ימיכם וגוי‪ .‬‬ ‫שופ״ר היינו שו^ר מערב השען ומבעלו‪:‬‬ ‫ואחז״ל לע״ל יתי׳ כל שעת כ א מ ק ה ולא כבעולת‬ ‫מתני׳ שלתי מס׳ תמיד השיר שהלויס הי׳ אומרים‬ ‫כל יום כיוס חכוך‪ .‬וקלקלו ב״א מעשיהם‪ .‬ומקיים לו כמי שומע לי ויהי עתם‬ ‫ונזכרתם וביום שמחתכם ותקעתם והי׳ לכם לזכלון‬ ‫לעולם יהי׳ כל יומא זמני׳ ועתיס של גאולה׳ שוב‬ ‫פי׳ כי אם בא צר תצורר מסתמא תם נשכחים ח״ו‬ ‫אח״כ זמן הששי אחל מלחינה גוג ומגוג ‪.‬י״ל כימי הקמים על הארץ‪.‬ותעכין כי בכמות אין לתם קצבת אשר‬ ‫על סוסי מצרים אלא יאמר אשור לא יושיענו עוד‬ ‫לא ישפר מרוב ויברך אתכם כאשר דבר לכם אך‬ ‫מכאן ואילך על סוס לא נרכב עוד‪ .‬בראשית ברא אלקים על מנת שימלא‬ ‫לעלבב השען‪) /‬ל״ה ע״ז ע״ב( פילש״י שמאת‬ ‫כטדו את כל ה א ס ובכל ינקום מוקער ומוגש לשיני‪.‬ורמז חנון ורחום גמערי׳ שק״ח כמספר‬ ‫הוא בראשית ברא אלקיס שמים וארץ והוא בר״ה‬ ‫שס״ח מינים שהי׳ בקערת שמבעל השען ביה״כ—וחנה‬ ‫כשעלה במחשבה ולא הי׳ בו עצב וכן הי׳ יום חכוך‬ ‫אסחערבוחצרף מספר שעץ עם זכ״ר יעלה גמערי׳‬ ‫תמשכן ובתמ״ק חתוכהו ושמחת לבו של הקב״ה‪. ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת״פ‬ ‫‪12‬‬ ‫בעזזדי מה שחנני היית דד• א י ש י ר מ״ליך לס״ק‪.‬אבל ביום שכבראו בו שמים ואס‬ ‫חנון ורחום ה׳‪ .‬א״כ ירבו ימיכס כל יום ויום‬ ‫בבתמ״ק וכו׳‪ .‬תנת עעמים שאמר התנא‬ ‫כיום חמך שהוא כימי שמים על האס לאפוקי‬ ‫)ר״ת דף ל״א ע״א( דחוק מאד לכוון דבר יום ביומו‬ ‫אס ושמים וק״ל‪:‬‬ ‫—אבל ז׳ מזמורים אלו תם נגד ז׳ זמנים של כל‬ ‫ל מ ה חוקעין ומריעין כשחם יושבין וכשהן עומדין‬ ‫ימות עולם‪ .‬וכראת דלא קאמר כיום בריאת עולם‬ ‫במה בשופר ואחדל שופר מערבב השען‪.‬ה״נ לא יהודה סמכנו על אשור ובעחנו‬ ‫דבר לכס‪ .‬וע״ז כחיב זכר עשה לנפלאוחיו‬ ‫הי׳ שמחה שלימת‪ .‬עד‬ ‫הקודש בירושלים‪ .‬אמכם לע״ל‬ ‫כי בר״ה אין לתתודות ולהזכיר חגיא ופשע אלא ישמענו‬ ‫כזכה כננו בזכות עצמכו ותשיב לב אבות על בכים‪.‬ולא נאמר עוד‬ ‫באיכות יש להשגת קצבת אלף פעמים כדור המדבר‬ ‫אלהינו למעשה ידינו המה הטעחיס כל חילם ורוב‬ ‫כמו שדרשו חדל על פקוק אדם א׳ מאלף מצאתי‪.‬‬ ‫הר קדשו׳ שוב חעאו וגלו בעו״ה והשכינה ינתעלעלת‬ ‫דביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים ב א ס‬ ‫בד׳ אמות של הלכה או במקום מושב הדיינים והיינו‬ ‫אשור והנדחים כאס מצרים והשתחוו לח׳ בהר‬ ‫אלקיס נצב בעדת אל בקרב אלקים ישפוע‪ .‬רוצה‬ ‫כימי השמים על האס—א״כ י״ל דכל העושה מצוה‬ ‫לומר שאין להזכיר בר״ה מרדנו במלכוחך*( אך יאמר‬ ‫יום א׳ כאלו קייס שכת תמימת כדדרשיכן פ״ק‬ ‫הריני מקבל עול מלכוחך היום הזה והמובן שעד‬ ‫דחגיגת מקרא ואותי יום יום ידרשון ומרע״ת ברך‬ ‫עכשיו לא קבלוהו עליו למלך כהוגן אבל לא יאמר‬ ‫ישראל אלף פעמים זו משלו ויברך אתכם כאשל‬ ‫כן להדיא‪ .‬ולא‬ ‫למדרגה אלף יהי׳ יום כאלף שכה והייכו כימי‬ ‫נאמר עוד כן‪ .‬‬ ‫אשר ישיג דיש את זרע מ״מ ירבו ימיכם ויאירו כימי‬ ‫י כהיב כגבוה שמיס על ה א ס גבר חקרו‬ ‫השמים על ה א ס כצאת השמש בגבורתו‪:‬‬ ‫על יראיו וכתיב ותקד ה׳ מעולם על יראיו וצדקתו‬ ‫מ ח ן עמכם דברים ושוט אל ה׳ וגו׳ אשור לא‬ ‫לבכי בכים‪ .

‬וי״ל מיני׳ מוכח לכתיב אקר‬ ‫לו מאומה עתה ילעתי וגו׳ ולא חקכת את בנך את‬ ‫נשבע ת׳ לאבותיכם לתת להם ואחז״ל)קנהלרין צ׳ ע״ב(‬ ‫יחילך ממני׳ וק׳ מה לצה אבלהס להלויח בתעלת‬ ‫לכס לא נאמר אלא לתם מכאן לת״ה מן התורת וק׳ מה‬ ‫מום׳ אבל יובן ע״פ מ״ס אבלבנאל בפקוק בחנה כל‬ ‫ענינו לרמזו כאן לוקא! תנת בתשובת רלב״ז ח״ל‬ ‫הימים אשל היה הוא שאול לה׳ שאמלה שיהא קאול‬ ‫ק״י תרכ״ז כ׳ בשם הריעב״א לתרי תחיית המתים‬ ‫לה׳ ולא נתנתו במתנה לה׳ לא״כ שוב אין לה בן׳ וכ״כ‬ ‫יהיו א׳ קוף כל ימות עולם אקל עליו נאמר רבים‬ ‫הפוקקים הכותב ק״ת ומנללו לחלועין לבהכ״נ שוב‬ ‫מיקני אלמת ‪.‬ל׳ פעמים אות כיוצא בו׳ והנה נאמל‬ ‫כל זח אי ימיכם תיינו שנותיכם לאורך ימים ושנות‬ ‫כוונת הזוהל על• אותיות קופי תיבות ויש בפקוק‬ ‫חיים אבל אי ק״ל ימיכם ולא שנוחיכס הלרא קו׳‬ ‫ראשון ב׳ אותיות גלולות תיינו עי״ן של שמע ולל״ת‬ ‫של אחל ונחשבים כמו ח׳ אותיות ותמקפר מכוון‪:‬‬ ‫•( מ ח ן לבפ נסי דיין »•» סנהדרין הנ״ל תחחי׳ם טווית ע״»‬ ‫ר״ה‬ .‬וצליך להקביל לבל זח מ״ק יצחק‬ ‫ב׳מ׳ש׳ריים לפ״ק‪.‬ועול יעקב לאו זלעו קל אבלהם אלא‬ ‫ל מ ע ן ירבו ימיכם ואחז״ל בברכת כתיב ואין לדייק‬ ‫זלע זלעו וכן עשו ומ״ש׳ אבל יובן קכבל כתבתי‬ ‫׳ מיני׳ ימים ולא שנים‪ .‬י״ל היפוך מהכוונה הפקועה לאחז״ל‬ ‫מלכיוח׳ אמנם החוקע הוקע והשומע שומע לעולל‬ ‫במק׳ תמיד )ל״ב ע״א( מה יעשה אדם ויחי׳ ימית‬ ‫—אס שמעו ונתעולדו הלי קיימו מ״ע של ושבה‬ ‫עצמו מה יעשה אלם וימות יחי׳ עצמו‪ .‬שמתו כי מלוע לא יזכו אלו שקבלו‬ ‫אין לו בן כי קלוש הוא לה׳ ע״כ לצה לפלותו‬ ‫מאו״ה מה שקבלו איך לא חכו בשלותן של ישלאל‬ ‫באיל אך בקלושת הגוף אין לו פליון על שחומם‬ ‫תהו לבר המחוייב מצל השכל ולא צריך קלא ולאי׳‬ ‫ע״כ לצה להעיל בו מום ולפדותו באיל והקב״ה מיחה‬ ‫לזה הן אל לא יעות משפע‪ .‬וצ״ל הא דכתיב ימיכם‬ ‫במקום אחל קאמל הקב״ה אל ‪.‬ולפע״ל זהו מה שהשיב‬ ‫בו אל תעש לו מאומה ובאמת אינו שלו כי‬ ‫ליב״ח ללומיים תלווייהו מהאי קלא וכו׳ נקוע מיהא‬ ‫קלוש הוא לה׳ ע״כ אעל ולא חשכת את בנך יחילך‬ ‫פלגא )קנתללין שם( ל״ל כבל כתבתי במקום‬ ‫ממני—מ״מ אמל לו הלבה אלבה את זלעך היינו‬ ‫אחל שת״ה עכ״פ מוכלח כיון קהקב״ה יולע עתילות‬ ‫אע״ג לממילא גס בני יצחק אינם בניו של אבלהס‬ ‫איך בלא האלם ע״ל לשמש בג״ע וקוף נתבעלת‬ ‫מ״מ תתפשר חקב״ה אחל יקלא על שם אבלהם‬ ‫מחשבתו אע״כ אחל שקבלו הגופים עונש עץ הידעת‬ ‫ואי ע״ש יצחק והיינו יעקב ע״ש אברהם ועשו ע״ש‬ ‫ע״י עעימת מיתת שוב יקיצו מתוקנים וישמשו בג״ע‬ ‫יצחק והיינו כי ביצחק ולא יצחק עצמו ולא כל זלע‬ ‫כמו אלה״ל קולס החעא וא״כ כיון שמוכח שיולע‬ ‫יצחק וצ״ל לזלעו של יעקב‪:‬‬ ‫עתידות מוקם העם הזה חנה ממילא מוכח ת״ה‬ ‫שיתין אתווןע בק״ש על ובשעליך עי׳ תשב״ץ ח״ב‬ ‫שלעתיד עכ״פ אלא רצה להוכיח ג״כ ת״ה של צליקים‬ ‫י קי׳ לל״ו וח״ג קי׳ נ״ו כ׳ ל״ל ששים תיבות‬ ‫לראות בעובתן של ישראל מתנך שוכב וקם והרומיים‬ ‫אס הכפיל בשכמל״ו ב׳ פעמים׳ והקשו לו הא אחוון‬ ‫לא קבלו‪ .‬זה ממנו שאינם מאמינים בתשועת ׳ישלאל‬ ‫קאמל ולא תיבות גם לוחק לכפול ב״פ בשכמל״ו‬ ‫אבל עכ״פ הוא מוכלח — והנה עכ״פ מוכלח ת״ה‬ ‫ע״ש—ולפע״ד שיתין אתוון ל״ל או אותיות של ל״ת‬ ‫אך אם ישלאל יאליכו ימיהם על האלמה כל ימי‬ ‫או של ק״ת של תני ששים תיבת ושייך שפיל אתוון‬ ‫עולם כימי השמים על הארץ ולא יחלב תבית ואין‬ ‫ולפ״ז אין צליך ללחוק לכפול ב׳ פעמים בשכמל״ו‬ ‫משיח לישלאל אין תכלת לת״ה* ע״כ הוצרך ללמז‬ ‫אלא להא קיי״ל האותיות תגלולות שבתולה כל אות‬ ‫כאן עכ״פ יתי׳ ת״ת לכם לא נאמר אלא להם*( אמנם‬ ‫יהי׳ כמוי‪ .‬והשתא י״נ‬ ‫על ה׳ אלקיך ואז לאוי לשמוע לשמוח לתקוע תקיעה‬ ‫קפלן קל מתים היינו צדיקים גמורים הממיתים‬ ‫שני׳ של שמחת מצות וביום שמחתכם ובמועדיכס‬ ‫עצמם תם נכתבים לאלתר לחיים וקפלן קל חיים‬ ‫כנ״ל—והנה השען השומע קול שופל בכל גבולי‬ ‫היינו רוב עולם המחיים עצמם שהקב״ה עושה עמהס‬ ‫ישלאל חושש שישמעו ויתעוללו ויקוייס ביוס ההוא‬ ‫לפנים משוה״ל ותלויין ועומדין מחיה אותם — ויען‬ ‫יתקע בשופל גלול כאשל פילשתי שהקופל יפעל‬ ‫אין לאוי להחזיק עצמו כצדיק גמול ולא כלקע גמור‬ ‫פעולה גלולת ויבולע תוא מן תעולם — ומ״מ בהיל‬ ‫אלא כבינוני ע״כ אנו אומליס זכלנו לחיים מלך חפן‬ ‫ולא בחיל אולי לא ישמעו קול השופר המעולל‬ ‫בחיים זה מולה למיידי בבינוניס דקייך חפץ בחיים‬ ‫לתשובת׳ אמנם שוב כשתוקעים שנית לשמחה מל מ״ע‬ ‫ולא חפץ במות המת וכתבנו בקפל החיים כנ״ל‬ ‫של חשובה אז ולאי בהיל כי שמעו והאזינו והרי‬ ‫למענך אלקיס חיים למענו—והיינו מחי׳ חיים קמחית‬ ‫הוא קרוב להחבעל מהעולם‪:‬‬ ‫אפי׳ אותן המחיי׳ עצמם יתן לכם חיים אלוכים‪:‬‬ ‫ה א למקיק מג״א )קי׳ תקצ״א ק״ק ז׳( לעקילת‬ ‫בעזה״י מה שחנני הי״ת ר״ד• שנת ידן לאומים‬ ‫יצחק לזלעו קל יעקב לעקו נקלא זלע יצחק‬ ‫ולא זלע אבלהס‪ .‬עפל יקיצו אלה לחיי עולם ואלה‬ ‫אינו יוצא ילי כתיבת ק״ת שאינו קלו—והנה אאע״ה‬ ‫לחלפות וללאון עולם—אך מיל אחל ביאת המשיח‬ ‫הקליש בנו ומעתה אפי׳ לא ישחענו ולא יקרבנו מ״מ‬ ‫יקיצו תצליקים ‪.‬‬ ‫מאבלהס‪ . ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת׳׳פ‬ ‫יילוכתא אע״כ תאי ימיכם בברכת כתיב לומר אריכות‬ ‫ועבלת את אויביך ר״ל ממילא נשמע הברכה תחת‬ ‫סכים ובילוי ימים בעוב‪:‬‬ ‫אשר אנו עובלים ה׳ בשמחה יעבלונו אויבינו‪:‬‬ ‫מ ח י ה חייס יתן לכס חיים עוביס ארוכים ומתקוכיס‬ ‫ונבוא אל המכוון בעזה״י כשהוקעין בל׳׳ה •התקיעה‬ ‫)יומא לף ע״א ע״א( אומרם מחיה חיים י״ל‬ ‫עיקרית לעולל תשובה וגנותי גנח על‬ ‫דאחז״ל )עירוכין י׳ ע״א( קפרי חיים וקפדי מהים‬ ‫עונוחינו על הצל הצולל הוא שאול שבעיקה ושיעבול‬ ‫פתוחים לפניו‪ .‬תעק לו מאומה‬ ‫לומר שגס יבלו ימים בעוב כפירש״י ר״פ האורג‬ ‫קאאע״ה לצה להעיל בו מוס ואמל הקב״ה אל תעק‬ ‫אבל לא למעע שנים‪ .

‬שחמי היי׳ת ר׳׳ד‪.‬ואז ממילש יאריכו ימיהם‬ ‫יעבירנו ו ״פיישן יסד משום דכמי׳ זכרון מרועה מקרא‬ ‫על זמן תתחית ועוד יותר"ויהי׳ האבות בעצמם בא״י‬ ‫קודש כס״ד דר׳ לוי סם‪ .‬וממילא נפרש יום ולא‬ ‫ה א ס כל השנים כולם בלי הפסק והיינו נגני לכתיב‬ ‫לילה! ומעמה ר׳ לוי ידע שעם שמא יעבירנו אלא‬ ‫כי בי ירט ימיך לבלות בשוב ואפ״ה יוסיפו לך‬ ‫הוא גופי׳ הוי קשי׳ לי׳ יעבירנו ויעבירנו הא כמיב‬ ‫ששת חיים‪:‬‬ ‫יום אפי׳ גשבה ולשופר גופי׳ לא איצשריך דהא לאו‬ ‫מ ה רש״י פ׳ כי תשא כ׳ לששת אלם מתשרי‬ ‫מלאכה היא אע״כ למכשירים א״כ מ״ש נגזור שמא‬ ‫מנינן והקשה הרמב״ן הא שנות אלם מיום‬ ‫יעבירנו ע״כ חידש ר״ל כמיב זכרון מרועה לומר אפי׳‬ ‫הוללו מנינן כלקיי״ל בעירוכץ‪ .‬עולם אך הצליקים‬ ‫ונהי דמקיעמ שופר מומר מן החורח ללאו מלאכה‬ ‫מ מ ן מהוא.‬דאי׳ בזוהר‬ ‫מכיסן שכזכה ועמך כלם צליקים‪:‬‬ ‫מולדומ׳ מר״ח רודף עשו אמ יעקב ורבקה יעצמו‬ ‫ואי׳ פלוגתא פ׳ הקומץ כימי השמים כגבוה שמים או‬ ‫למקוע בסופר ולשוב במסובה עד שנמרצח יצחק‬ ‫כלמרחקא שמיא מארעא וכ״ל לאלו ואלו לא״ח—‬ ‫מח״ד ולבסוף נפרד עשו מיעקב עשו הולך לדרכו‬ ‫לגבוה שמים רומז לאכשים הפורשים ממאות העולם לגמרי‬ ‫שעירה עם שעיר המשתלח ויעקג נסע סוכומח בתג‬ ‫וכרשב״י)ברכומ ל״ה‪ (:‬וכאלו מגבי׳ רגליו מ ה א ס ומתחיל‬ ‫הקוכות ע״ש! ע״כ אמר ע״י שבתון זכרון מרועה אץ‬ ‫לעוף לגובה השמים—אמכם מי שאיכם פורסים ועובלים‬ ‫זכסן‬ .‬היות כן‬ ‫בין כשחם יושבין על אדממם ובין כשהן עומדים‬ ‫נעש ששתיהם מתשרי — וחנה למנין שמים מונץ‬ ‫בגולה‪ .‬כימי השגמם‬ ‫וכו׳ שבעו בחול וכו׳ והוא נגד ש״ם דר״ה ר״פ י״ש‬ ‫יהי׳ על ה א ס שיהי׳ כל יום שנקצב עליהם יומו של‬ ‫של ר״ה דמסקינן שופר אינו דוחה שבח משום שמא‬ ‫שמיס שהוא אלף שנים‪ .‬‬ ‫ה א ס כמכיכי שמים שהוא מכיסן כן יחי׳ מספרכם‬ ‫אין זכרון לחכם עם הכסיל‪ .‬וע״כ נלע״ד דלא נדחו‬ ‫והיינו אשר נשבע ת׳ לאבותיכט לתת לתם ממש‬ ‫דברי ר״ל ור׳׳ל גופי׳ לא נעלם ממנו שעם של שמא‬ ‫נשעת תתחי׳׳ וק״ל‪:‬‬ ‫יעבירנו שצריכים בלולב ומגלה ולא נעלם ממש ק׳‬ ‫הסיס הא לאו מלאכה היא לאצשריך קרא למעושי—‬ ‫שנת תצד׳׳ק‬ ‫בעזה״י מד‪ .‬אך ק׳ מ״ש מוקעים ומריעים‬ ‫כמאן לאמר לקוסשינר סב רישי׳ לפלן‪ .‬י׳׳ל עפ״י מדרש לעולם ה׳ דברך‬ ‫כרשב״י הם כגבוה שמים מעל ה א ח והיינו למען‬ ‫נצב בשמים הקב״ה אמר לאדה״ר ביום אכלך ממנו וחזר‬ ‫ירבו ימיכם הזקנים וימי בניכם הבחורים כימי השמים‬ ‫בו לא ח״ו שחזר בו אלא שהרי דברו נצב בשמים‬ ‫על ה א ס לכל מר כדאימ לי׳ למר כמה למרחקי‬ ‫פי׳ יום סל א ס הוא כ״ד שעות ויום של שמים הוא‬ ‫ולמר כמה דגבהי וק׳׳ל‪:‬‬ ‫אלף שנה וא׳׳כ לעולם דברך נצב בשמים עיי׳‬ ‫בפיוט יום ב׳ דר״ה שמו מפוארים — יסד ר״ם‬ ‫במרדכי במס׳ יי״ה — והנה מספר ימי־ כל אדם נקצב‬ ‫הגדול בחרחים המחחיליס חיכם חנונףו‬ ‫כמה יחי׳— ואמר למען ירבו ימיכם‪ .‬שוב אץ יראת אלקיס לנגל עיניהם‪ . כיקר בריאת‪ -‬עולם תעליון ביציאת‬ ‫היא מ״מ רבנן גזרו שמא יעבירנו דאיכא איסור‬ ‫מצרים ומתן תורמ וכשאר אינכף מתשרי מנינן שתוא‬ ‫חשאמ מן המורח ודברי ר׳ לוי קימים וגם דברי‬ ‫הרת עולם הזח — ואמנם בעירוכי׳ ובכל ענינים‬ ‫הפיישן א״ש‪:‬‬ ‫חשגעים לכל< יחיל ויחיל אי אפ‪0‬ל לחלק ולומר‬ ‫תוקעים ומריעים כשהם יושבים וכשהם עומדים לערב‬ ‫צליק יחי׳ בן עשרים מניקן ורשע מתשרי כי אלם‬ ‫חששן )ר״ה ע״ז ע״ב( י״ל דסברא מקיעח‬ ‫‪1‬‬ ‫יראה לעינים והאלקים יראת ללבב ע״כ מנינן כל א׳‬ ‫פשושה סי׳ חירומ ומרועח גנוחי גנח מצר הנודר וא״כ‬ ‫מיום חוללו אבל כללות ישראל כשעושץ רצונו של‬ ‫בא״י כשהם יושבים על אדממם שייך מקיעה פשושה‬ ‫מקום מונים שטחיהם מניסן ואזבמלבר שנמנו אחר‬ ‫וכשהם עומדים בגולה כי עמידה רומזמ על גלומ‬ ‫עגל ומנין חומש הפקולים הי׳ גלוי לפניו שהי׳‬ ‫ויסורים כפירד״י באמם כצבים וא״כ כשחם עומדים‬ ‫למרגלים כלאי׳ במלרש למייתי רמבץ שא את ראש‬ ‫בגלומ ראוי להריע‪ .‬ומסכי אין השעם כנ״ל אלא לערב חמרועח‬ ‫מניקן דקיי״ל לתקופות מכיסן מנינן ואמנם לעניכי‬ ‫מדה״ד בין ב׳ מקיעומ חסד נבשל הדין חד במרי‬ ‫הארצ*י‪ 0‬לשמשה ולכשיעה הכל מתשרי מכיכן וע״כ‬ ‫וחייכו לעלבב הםשן‪:‬‬ ‫הבשייים כאן למען ירט ימיכם כימי השמים על‬ ‫ב מ ס ד ה שבמון זכרוו מרועה‪ .‬לאייל ח ״ י לפ״ק‬ ‫מכשירי שופר דוחה שבמ דכמיב יום מרועה אפי׳‬ ‫בשבמ ולמקיעה גופא לא איצשרך דהא לאו מלאכה‬ ‫למען ירט ימיכם וגו׳ פימן״י במס׳ שבת ימים‬ ‫‪1‬‬ ‫היא אלא למכשירים וחכמים ס״ל ליום ולא בלילה‬ ‫האריכו שבילו ימיהם בשוב ויען אורחא‬ ‫ע״ש במוס׳ שנדחקו‪ .‬ולפענ״ד להא איצעריך זכרון‬ ‫דמלחי מ*' שמבלה מדו בשוב וישמן ישורון ויבעש‬ ‫חרועח דלא נימא ביום אפי׳ בשבמ קמ״ל לפעמים‬ ‫גורם לו קיצור שנים וביותר בניו אחריו המגוללים‬ ‫יהי׳ רק זכרון ולא מרועה והיינו בשבמ ולא הוכן‬ ‫בכל‪ .‬ולפענ״ל ס״ל לרש״י‬ ‫בשבח לא ידחו מכשיריו נמצא אםיעבירכו חייבחשאמ‬ ‫דולאי תי׳ ראוי למנות לשנות‪ .‬ע״כ אמר‬ ‫שופר וצריך לעשוח שופר חדש או הוא חוץ למחום‬ ‫כאן בברכתן של ישראל למען ירט ימיכם וימי בניכם‬ ‫או צריך להעבירו ל״א בר״ה קמ״ל דלא דחי מבמ‬ ‫לבלות בשוב ועלנה. ‫סומר‬ ‫לר׳יה‬ ‫חת״ם‬ ‫אמ חשי״מ כר׳ ישמעאל ואםמת לגכך ומ״מ דבקים‬ ‫ו״ה תהצ״ג ל‪6‬״ה‬ ‫בהשי״מ הם הולכים על ה א ק עד שיגיעו לשמים‬ ‫למען ירבו ימיכם וגו׳ על האדמה אשר נשבע ה׳‬ ‫שככגדו באופק והייש מרחקי שמיא מארעא—ואורחא‬ ‫לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ‬ ‫‪1‬‬ ‫דמלמא בחורי ישיאל א׳׳א להיוהם כרשב״י והם‬ ‫ואחז״ל)סנהדרין צ׳ ע״ב( לתת לכם לא נאמר אלא לתם‬ ‫כרחקא שמיא מאיעא והזקנים גדולי ישראל דעבדי‬ ‫מכאן לת״ה מן תתורה‪ .‬איןזכרון לראשונים‪.‬‬ ‫וה״פ דהנה בפ׳ ראל״מ )קל״א ע״א( ס״ל לר״א‬ ‫שנת תפל״ד‪ . ואפ״ה יהי׳ כימי השמים על‬ ‫ויהי׳ רק זכרון ולא מרועה‪ .

‬הבל הבלים‬ ‫די ביום א׳ שופר לחוד אבל באויר השמא צריך ב׳‬ ‫שאין בו ממש ואיננו בבחינת כתיבה ושפר כי אין‬ ‫ימים לערב זכות שבת עמו — היינו שבחון עם זכרון‬ ‫בו ממש כמ״ש במק״א על בי״ה ה׳ צור עולמים‪.‬גם השען בתוכם‪.* והארכתי בזה דבזימן‬ ‫שהוא מקור החיים א׳ יכל צרכי עוה״ז והקב״ח חפץ‬ ‫שישראל שרויס <‪$‬ל אדמתם בדד ובגוים לא יתערב‬ ‫גם בזת לא תהו בראת לשבת יצרה וזהו‪.‬‬ ‫והשנית חיי עבודת ת׳ וצרכי עוה״ז למען ה והוא‬ ‫בגיו״ה אין זברון לחכם ישראל עם תכשיל או״ת לולא‬ ‫נדרש לקיום נצחי ונקרא כתיבה בספר‪ .‬‬ ‫ומרע״ת אמר וכימיך דבאך פרש״י כימיך בימי נערות‬ ‫בחר ה׳ יראה‪:‬‬ ‫כן יהי׳ דבאך בימי הזקנה שאדס דב חב מזקנה‬ ‫ותהרא שמו שמואל כי מה׳ שאלתיו‪ .‬והוה סל״א שתקרבת הקרבן שתי‬ ‫מחזירים שכחת ויכלו את הכל ח״ו‪ .‬או״ת‬ ‫נתרוקן הוא ותולך ריק בארץ כמו בשמים ותיינו‬ ‫שמכלים פאת שדה נאמר אעשה כלה בכל הגויס‬ ‫שיהי׳ כימי השמים כן יתי׳ על ה א ח ‪:‬‬ ‫וישראל שאיכם מכלים פאת כאמר אתם בכי יעקב‬ ‫לא כליתם אימחי בחודש השביעי — נ״ל היינו דכתיב‬ ‫ף ״ פ י״ש של ר״ח זכרון תרועה בשבת‪ .‬פי׳ ישראל מרוב חשאם‬ ‫זכרון תרועה‪ .‬הנה רמב״ן כ׳ משו״ה כתי׳ בי״ש של‬ ‫סבלו תוכחת וצרות ועכ״פ נשבע בשמו תגדול שלא‬ ‫שבועות וביה״כ לדורותיכם בכל מושבותיכם אע״ג‬ ‫לכלוחם ע״כ• משייר מהם פאה היינו אפאיחם או‬ ‫שהוא מצות הגוף ופשיעא שנוהג בכל מקום ובכל‬ ‫שכחה אשביתה מאנוש זכרם ויהי׳ כשכחה‪ . ‫ח‬ ‫סופר‬ ‫לר״ד•‬ ‫חת״ם‬ ‫לר״ד‪ .‬הי׳‬ ‫יהי׳ בחחק ואמק כימי הנערות וכן יש לברך שיזם‬ ‫לח לקרותו מישאל ולא שמואל‪ .‬אומרים זכרנו‬ ‫׳ זכות שבת עם זכות תרועה כי בבריאת‬ ‫לחיים וכר וכתבנו בק׳ תחייס ובסוף אומרי׳ בס׳‬ ‫עולם הי׳ יום ב׳ דר״ת בשבת שבו יצא אדת״ר בדימוס‬ ‫חיים וגו׳ מכד ונכתב לפניך‪ .‬ושעמא‬ ‫כולם ידעו את ח׳ מקענים עד גדולים‪ /‬והיינו ותשיב‬ ‫נ״ל כי כל הנפקדות בר״ת נפקדות במדה״ד ע״כ‬ ‫לב אבות על בניס בעבודת ה׳ ושכל ובינה‪ .‬וע״כ מתפללים‬ ‫זכות שבת מגינא ומצלי ביום ב׳ של ר״ה‪:‬‬ ‫זכרנו לחיים חיי עוה״ז בחי׳ זכרון כי הוא מכך חפן‬ ‫ח ל י ל ה לך להמית צדיק עם רשע ר״ל מי שהוא‬ ‫בחיים לא תוהו בראה‪.‬תמצ״ד? לפייס ]מפנקס העתקה על כל התורה[‬ ‫זכרון לגיונות ראשונים ונתרצה הקב״ה ומחל לישראל‬ ‫ועי״ז אין זכרון לחכם יעקב עם תכסיל עשו‪:‬‬ ‫ל מ ע ן ירבו ימיכם ׳וימי בניכם‪ .‬ע״ד והשיב לב אבות‬ ‫שבתון זכרון תרועה היינו יום ב׳ דר״ה דמערב‬ ‫‪1‬‬ ‫על בנים‪:‬ולב בניס על אבותס‪ .‬וסוב כתבנו בס׳ החייםיחיי• עד‬ ‫צדיק בדינו ומ״מ הוא רשע אותו ימות‬ ‫למענך אלקיס חיים — אך שוב מזה ‪.‬כי יומא קגרים בכל‬ ‫בא׳ לחודש השביעי שעולת זכרונינו לפניו לשובת ואין‬ ‫מקום ובכל זמן ותקרבנות שפלים ליום ע״ש והוספתי‬ ‫שכחה לפני כסא כבודך‪:‬‬ ‫נופך‬ .‬י״ל חנה‬ ‫הנערים לידע את ה׳ כמו תזקניס וכדכתי׳ כי‬ ‫תרבתה בתפלת יותר מדאי כדאי׳ במדיש‪ .‬וחיינו אני‬ ‫הי״ש ובהעדר שעם זה אין שביתה ומקרא קודש קמ״ל‬ ‫ת׳ אלקיכם שאין או״ה יכולים לשלוש לכלותינו ואימתי‬ ‫לדורותיכם ובכל מושבותיכם‪ .‬כי ב׳ מיני חיים חס בלב‬ ‫ואמר )חמור שיר ליום השב.‬ואמנם‬ ‫זמן אלא כיון שאין שעם מפורש בתורה בשבועות‬ ‫אם ימסרם ביד או״ה הלא חמה מכלים פאה ואינם‬ ‫מה יום מיומים‪ .‬יל״ד‪ .‬וחנת תרבהה יותר מדאי כדי להפך‬ ‫ימיכם וימי בניכם ע״ד וכימיך דבאך כימי השמים‬ ‫גם הדין לרחמים ויהי׳ הבן הילוד בחסד ורחמים‬ ‫על הארץ שאין חולשה להם בזקנתם ולא חסרון דעת‬ ‫וע״כ אמרח לעלי ואשפכה נפשי לה׳ מדה״ר דייקא—‬ ‫בשעת תחלת בריאתם — כימי השמים על האח•‬ ‫יחנה משאל ואלצפן הראשונים מלבד שהי׳ משבש לוי‬ ‫אץ יחוס ימים למלאכי מרום שהם למעלה מגלגלים‬ ‫שהוא בעל דין עוד הי׳ שלוחא דדינא ביותר ע״כ‬ ‫חוץ מששן שאין לו שום שימוש בשמים כ״א על‬ ‫חם נתעסקו בנדב ואביחו ונדחו מפסח ראשון וע״כ‬ ‫ה א ח והוא יורד ריקם מן השמים לשוש באח ולשעון‬ ‫לא רצתה חנה לקרוא שמו מישאל דדייקא בשמאי‬ ‫עצמו עונות בכי ישראל ועולה ומסשין וחחר ויורד‬ ‫ע״כ קראה אוחו שמואל כי מה׳!רחמים שאלתיו‬ ‫עם כל חפצו לעכוש ומשרת כתיב ויהי חיוס ויבואו‬ ‫ולא מאלקים מדה״ד‪:‬‬ ‫בני אלקי׳ להחיצב על ה׳ ויבוא‪ .‬מחה אס זוכה‬ ‫עם הכלל סדום ע״ז אמר חלילה אלא אדרבא אפי׳‬ ‫לעבוד ת׳ בכל לבבך בשני לבבות שגס כל‪ .‬ע״כ בסוף שתפילת אנו‬ ‫שתקריב בו שום קרבן דכיון שנתקדש עובר על ולא‬ ‫מבקשים יותר בספר החיים שהוא דבר קיום נזכר‬ ‫יראו פני ריקם לכן רצת לעשות קצת חבורת ביצחק‬ ‫וגם נכתב שיחי׳ העוה״ז שהוא בחי׳ זכרון ותעות״ב‬ ‫ולתוציא ממנו קצת דם כדי שלא תהי׳ ראי׳ ריקנית‬ ‫שהוא כתיבה הכל משולבים זה בזה — והכת דרך‬ ‫וכשאמר לו הקב״ה אל תעש לו מאומת תראת לו‬ ‫תנערים שיותר חיי העת״ז בלבם וחוזק ואומץ מהזקנים‪.‬‬ ‫האיל והקריבו עולת ראי׳ אז אמר אשר יאמר היום‬ ‫ולעומת זת תזקנים לבס נועה לתבונה ודעת את ה׳‪.‬צלעי‬ ‫‪$‬דיק כזה יגן ויציל והיינו צדיק עם רשע שהוא‬ ‫העה״ז הס י לכבודו ית״ש אוכל ושותה זיסן‪/‬זעשייל‬ ‫בעצמו צדיק מצד ורשע מצד‪:‬‬ ‫והכל בזמנו ומקומו לרצונו וע״ז התפלל דהע״ה •שבחי‬ ‫יאמר חיום בהר ה׳ יראה — נראה אאע״ה‬ ‫אשר‬ ‫בבית ה׳ כל ימי חיי אפי׳ ימי חיי ההבל יהי׳ לחזות‬ ‫לא רצת לקדש תמקום לבית עולמים עד‬ ‫בנועס ה׳ ולבקר בהיכלו‪ .‬וחיינו לולי כעס‬ ‫לחם והכבשים הם גורמים הי״ש וכן יה״כ סד״א‬ ‫אויב אגור ע״כ מס׳ייס אני אני הוא אני שתייתי‬ ‫הכנסת הכהן לפני ולפנים וקרבנותיו הם גורמים‬ ‫ותנני ואיני מוסר אותם לגמרי ביד או״ה‪ .‬‬ ‫ב ל ב ה פ׳ אמור לא תכלת פאת שדך וגו׳ אני‬ ‫ואמנם כשעושין רצונו ש״מ או ששבי׳ מעבירות אזי‬ ‫ח׳ אלקיס וסמיך לי׳ בחדש תשביעי‪ .‬ובאמת הוא‬ ‫בפ׳ תשבוע אמרתי אפאיחס פירש״י אעשה אותם‬ ‫רק משום שמא יעבירנו וא״כ למה כתיב‬ ‫פאת אשביתת מאנוש זכרם‪ .‬‬ ‫תרועה יצורפו זע״ז כי אץ זכרון לראשונים כי עתת‬ ‫‪.‬ולב בנים‬ ‫נולד יצחק בר״ה שהוא מדה״ל ורחל נפקדה בדינה אלא‬ ‫על אבות בחחק ואומץ ובריאות‪ .‬והיינו למען ירבו‬ ‫שנתהפך ליוסף‪ .

‬‬ ‫ארוכתן חיים של שלום חיים של טובת וכו׳ ע״ש‬ ‫והיינו יום תרועה וגנוח* וע״כ תרועת מלך יש לו‬ ‫קחשיב ט׳ מיני חיים ע״כ כתיב בברית תתורת כי‬ ‫שיייכות עם מלכיות ועם שופרות — והנה המנגן לפני‬ ‫היא חייך כי ט.‬אך היום‬ ‫מתפללי׳ ט׳ פעמים זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים‬ ‫ביום הקדוש ובמקום קדוש בבהמ״ק שאש עומדים כריעי‬ ‫וכתבנו‬ .‬אבל עלינו לתבוע‬ ‫מחי׳ חיים יתן לכם חיים טובים ארוכים ומתוקנים׳‬ ‫עלבונו של אבינו מלכיש ואי לאו שאנחנו תיום ריעי‬ ‫כי החיים צריכים חיים ואלה הם חיים של‬ ‫המלך ושותפים במלכות הוה יותרא לתבוע ע״ד חשיב‬ ‫מיתת וחיים קצרים׳ אך כשיחיו אותן החיים יהי׳‬ ‫את לאתאבולי על ירושלים חשיב את לגשת ולייליל על‬ ‫ארוכים ומתוקנים‪ .‬עלבונו של אביהם שבשמים‪.‬והיינו מחי׳ חיים המחי׳ את החיים‬ ‫מלכות שמים אך הקב״ה אמר היום הוא שבתון‬ ‫הוא יחי׳ חת היותכם ויתן לכם חיים טובים ארוכים‬ ‫זכרון תרועת של תרועת המלך עם ישראל ע״כ יום‬ ‫ומתוקנים׳ וכבר פירשו חז״ל ס״פ הי׳ קורא שהי׳‬ ‫תרועת יתי׳ לכם דייקא ולא לי כי אני חדות ה׳ תיא‬ ‫רב מתפלל שתתן לנו חיים ארוכים וחזר ופירש מהו‬ ‫בישראל אבל ישראל תובעים‪ . פעמים תיים גמשרי׳ ברי״ת ומצות‬ ‫תמלך מנגן בשירים ותשבחו׳ בחצוצרות כסף חתב‪. ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪16‬‬ ‫המלך והובעים עלבונו והגנוח והייליל הוא פל כבודו‬ ‫נופך! הנה כי כן גס בר״ה אין מבואר בקרא מה‬ ‫‪#‬ל מלך המהולל ע״כ תוקעים בחצוצרות סל כסף‬ ‫יום מיומים כי לא נעשה בו שום נס׳ אלא כתיב‬ ‫מפני כבודו סל מלך וריעיו אך הקול היוצא ממנו‬ ‫בו מצות עשה יום חרועח והוה סד״א ביום תקיעת‬ ‫אינו סיר וזמר אלא קול סופר תרועה גנוחי וייליל‪.‬‬ ‫שופר עושי׳ י״ט ואם אין שופר ומכ״ש השתא דתקינו‬ ‫היינו בחצוצרות סמתם יצא קול סופר סתוא תרועה‬ ‫רבנן שלא לתקוע בשבת ממילא אין כאן י״ט של ר״ה‬ ‫‪/‬ולא זמר׳ בזת תריעו לפני המלך ה׳— אמנם כ״ז‬ ‫כלל אלא הרי תוא כשאר שבתות השנה! ואולי אי‬ ‫כסיסראל עוסים רצונו סל מקום כל הסנה׳ אך‬ ‫הי׳ כן לא הי׳ כח ביד חז״ל לבטל הי״ט ותקרבשת‬ ‫בערה אם כל השנת פורקים עול מלכות סמים אין‬ ‫לגמרי— ולהשמר מזה כתיב יהי׳ לכס שבהון זכמן‬ ‫לנו לתבוע כבודו מאו״ה כי אדרבא הששן עומד‬ ‫תרועה שהיום נקרא זכרון ולא יום תרועה נמצא‬ ‫ותובע שהישראל מהחברים עם ארה ופורקים עול‬ ‫אפי׳ אין תוקעץ בו הוא י״ט זכמן תרועה׳ ושוב‬ ‫מלכות שמים ותורתו בערת — ע״כ עצת היעוצה‬ ‫נצטוינו מצות שביום זכמן תרועת יתי׳ לנו יום‬ ‫לתקוע פעמיים א׳ מיושב לעורר בתשובת"כדי שיקבלו‬ ‫תרועת ותוא טפל אגב סיום וממילא אעפ״י שבכולו‬ ‫עול מלכותו כבתחלת ויתיו ריעי תמלך כבראשונת‬ ‫חז״ל תקיעת בסבת מ״מ קדושת סיום לא בטל ועיי׳‬ ‫ושוב יתקעו מעומד בתפילת מוסף לתבוע עלבון‬ ‫בסמוך אי״ה‪:‬‬ ‫אבינו שבשמים מארה כי על זה נתקן כל סדר‬ ‫ואמנם להבין מת ענין זכמן תרועה׳ וליישב משאחז״ל‬ ‫התפלה מלוך על כל העולם וכו׳ — ואמנם לפ״ז‬ ‫)ר״ה ט״ז ע״א( אמר הקב״ה בר״ה חמליכוני‬ ‫שהתקיעה הי׳ לעורר תשובה היא בשופר של קרן‬ ‫עליכם כדי שיעלה זכיוניכם לפני לטובה ובמה‬ ‫ולא בחצוצרות של כסף והיינו דקאמר המליכוני עליכם׳‬ ‫•בשופר׳ וצריך ביאור לסוןבמה בשופר מאי קושי׳ מלה‬ ‫פי׳ אחר שבערה פרקו אנשים עולי מעליהם׳ ע״כ‬ ‫הירח—כחיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך‬ ‫תחזרו ותמליכוני עליכם כדי שעי״ז אח״כ יעלה‬ ‫ה׳ ומזה הקרא למדנו שבביתמ״ק תי׳ חוקעים בר״ה‬ ‫זכרוניכם לפני לטובת בזכרון תרועה כריעי תמלך׳ ובמת‬ ‫גם בחצוצמת׳ ויל״ד מ״ט בתצוצרות הזכיר עצם הכלי‬ ‫בשופר ולא בחצוצרות כיון שעיקרו בא לעורר תשובת‪:‬‬ ‫ובשופר הזכיר רק קול שופר ולא אמר בחצוצרת‬ ‫ושופר או בקול חצוצמת וקול שופר — בפ׳ בחרא‬ ‫תחל השבה וברכותיי לייישיויריץ עמך לפ״ק‬ ‫דר״ה ס״ל לר׳ יוסי דפסוק ח׳ אלקיו עמו ותרועת‬ ‫לי״ט של ר״ה ] מ ם נ ק ס העתקה הנ‪-‬ל[‬ ‫מלך בו יוצדק לפסוקי מלכלת ולפסוקי שופרות ור״י‬ ‫למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה ומסיים‬ ‫פליג דלא שייך אלא למלכיות והטור פסק כר׳ יוסי‪.‬נתת לי וע״כ‬ ‫חדותו של הקב״ה עם ישראל כביכול מרעיו ואוהביו‬ ‫ירבו ימיכם על האדמה כימי השמיס כל האס כן‬ ‫ובניו וממש איהו והם חד ובראשית בשביל ישראל‬ ‫ירבו ימיכם על האדמת ולא תאמרו לכם ניתנה‬ ‫שנקראו ראשית עלת תיום במתשבתו לברוא העולם‪/‬‬ ‫האס! אך לעומח זה כחיב בשוכחי ה׳ לה׳ הארץ‬ ‫ויען אנחש נחשב כמלכות עצמו ע״כ עלינו‬ ‫ומלואה שאפי׳ מלואה סל האס שהוא קנין הפימח‬ ‫להצטער לגנוח מלב על שאנו מאיס שבעים ארה‬ ‫נמי אינו שלהם אלא של הקב״ה והם נהני׳ בעה״ז‬ ‫אין מכירי׳ כבודו וגדלו ובזמן תמבול כתיב אצל הקב״ה‬ ‫ומועלין בהקדש—ובצדיקים החושבי׳ שאין להם אלא‬ ‫עצמו ויתעצב אל לבו׳ אך עתה הקב״ה אינו מתעצב‬ ‫האדמה להם ניתנה האס כדכתיב והארץ נחן לבני‬ ‫אלא שמת בעמו ישראל ונתת רות לפניו שאמר ועושים‬ ‫אדם כי צדיק גהר אומר ויקס לך כמו שמים על הארץ‪:‬‬ ‫רצונו ואתבתי אחכם אמר ח׳‪ .‬‬ ‫תתורה הס הרי״ב אלא אם עובר על א׳ מהם אז‬ ‫והמגנה מייליל בחליל הספד או כמ״ש הרמב״ס‬ ‫תתקיים מצוה תתרי״ג הוא תשובת ואם לא יעבור‬ ‫שהשופר הוא כרחא קרא עורו ישנים מתרדמתכם לזה‬ ‫אינו אלא תרי״ב ט׳ פעמים חיים — וע׳׳כ אש‬ ‫לוקחים חלילים או שופר של קרן בעלמא‪ .‬‬ ‫כימי השמים על ה א ס ולא על האדמה —‬ ‫‪1‬‬ ‫מ״מ צ״ע תא ותמעת מלך משמע ריע מלך ומשו״ה‬ ‫כי הכדור בכללו עד סופו כקרא אס— ועליונו‬ ‫יוצדק למלכיות ואיך יאמרו בשופמת שהוא לש‪1‬ן גנוחי‬ ‫שמשם תפירות דשאים ואילנות כקרא אדמה היינו‬ ‫גנח וילולי ייליל! אבל להבין כל חנ״ל בעזת״י׳ הנה‬ ‫פכי האס—ומשטרי תשמיס שולשי׳ בכל כדור האס‬ ‫חזינן ר״ה הוא יום תרועה גנוחי גנח אפי׳ אם כל‬ ‫מקצה עד קצה מעבר לעבר׳ אך האדם לא ידמה‬ ‫ישראל עושים רצונו ויושבים על אדמתם אפי׳ בימי‬ ‫בנפשו שהכל שלו אלא כאריס שיורד לקנין חפירות‬ ‫דוד ושלמה׳ ומצינו עזרא אמר חדות ח׳ תיא מעוזכם‬ ‫והאס לא תמכר לצמיתית כי לי הארץ — ומביאי‬ ‫ואי׳ חדוה וה׳ א<לר גנוחי גנח — אך בר״ה הוא יום‬ ‫במרים אומרים על האדמת אשר‪ .

‬הלי ש׳ פעמים חיים נגד ש׳‬ ‫יקום לעולם־״ הקב״ה אמר העלהו על א׳ ההרים‬ ‫הנ״ל עיי׳ בפנים ם״פ הי׳ קולא‪:‬‬ ‫אשר אומר אליך״ ומבואר במדרש )אברהם אביכו(‬ ‫אם ישמרו בניך בליחיוגו׳ עלי על ישטלכסא לך וגו׳‬ ‫וירא המקום ולא הר כי הי׳ עמק ולא הר אך‬ ‫אויביו אלכיש בשח ועליו יציץ נזרו)חהליס קל״ב(‪.‬וכשס שב״ל‬ ‫ימיכ׳ עלהאלמ׳! הנה כתי׳)קוף איכה( חלשימינו כקדם‬ ‫שלמעלה יקבלו עלות על אלו‪ .‬א״כ כשאמר הקב״ה אל משלח ילך לא עבר‬ ‫'לכסא לך פי׳ בשבילך בזכוחך אמנם אס ישמרו בניך‬ ‫הקב״ה על לבריו הראשוכיס כי אמר על א׳ ההרים‬ ‫בליתי ולא יצשלכו לזכוחך א״כ יהי׳ זכותך שמול‬ ‫אשר אומר כל זמן שלא יאמר לו זהו ההר עליין‬ ‫לבני בניהם ישבו לכקא לך‪ .‬‬ ‫שהקריב אלה״ל קלן א׳ הי׳ לו במצחו)חולין ק׳ ע״א( כי כן וידוע כי זריחה ושקיעה היינו קלם ואחול הנ״להוא‬ ‫נבלאו בע״ח בקלן א׳ ואחל החשא נעשו ב׳ קרנות‪ .‬ת׳ לכל‬ ‫וכ״לכי כחיב)חהליםקל״ש( אחור וקלם צרחכיכי האלם‬ ‫קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת הוא ר״ה שהוא‬ ‫הנשמה חלק אלוה ממעל הוא כאורח צליקי׳ כאור‬ ‫בחינה אמה‪ .‬הנה ביום ר״ה יום הלין והנורא‬ ‫ע״כ ברכו עמה יומר‪:‬‬ ‫ונ״ל שלמעלה עומליס ממעל לו אלו מיימיני׳ ואלו‬ ‫מקמאילי׳ ורכנה לתתולוה והקב״ת צות לתקוע בשופר‬ ‫ואתם תהיו לי גןמלכת כדגים וגוי ל‪.‬כי מפאח האס אבל מפאח השמים והגלגל בכל מקום‬ ‫קלן גמשלי׳ עפל כי הכל הי׳ מן העפל ואחל שהוא מגלגל הוה זריחה והיינו ושמהם אח דברי אלה‬ ‫שנגזל כ׳ ישוב גם אל העפל כי עפל אתה ואל עפל על לבבכס בגלוח כדי למען ילבו ימיכם כשתזכו‬ ‫תשוב הוי ב׳ פעמים עפר! וזו תיא קללתו של אלה״ל לחזור לא״י יהי׳ כימי השמים על האס כולו זריחה‬ ‫ולא שקיעה כלל חילוש ימינו כקדם‪:‬‬ ‫ע״כ הקריב אותו שור שלא תי׳ לו לק קלן א׳ שלא‬ ‫להזכיר הקללה בקרבנו! והקב״ה עשה פשר והחי׳ זוכר יצוריו לחיים ברחמים‪ .‬בקפל חיים‪.‬‬ ‫אברכך! )וירא( א לאב וא׳ לכן׳)לש״י שם( יל״ל‬ ‫‪1‬‬ ‫לחיים׳ וכחוב לחיים‪ .‬ומפרש בהחלה רצון יראיו יעקה‬ ‫של עולם וגוף העכור הוא כשיל בחושך הולך כצר‬ ‫רצון ומחשבה בעלמא ולא בלבור כ״א בשופר! ואח״כ‬ ‫מערבי אחור של עולם מחשיך והולך והקב״ה הרכיבם‬ ‫שועחם שע׳׳י שופל במחשבה ישמע קול שופר ויושיעם‬ ‫הגוף והנשמה זה בזה והיינו אחור וקלם צרחני אך‬ ‫לצליקיס לאלחל לחיים וקומל לכל אוהביו הבינונים‬ ‫‪.‬למענך אלקי׳‬ ‫‪.‬ואם גם הם ישמלו‬ ‫לא כגזר העלאה‪ .‬ואמל אני מעיל במכשפי׳שחשאס במחשבה‬ ‫כשחחזרו והקשה רמב״ןא״כ איך שייך ע״ז למען ירט‬ ‫ולשיהם וכן מנאפי׳ והלהולי עבילה‪ .‬ע״כ הוצרך‬ ‫שובה ׳שלאל על וגו׳ בילקוש אמלו ישלאל מי מעיל‬ ‫הקב״ה לבשל ליבור הראשון ואמר ברכה לאב וברכה‬ ‫בנו אמל הקב״ה אני הייתי על ממהל‬ ‫לבן וכיון שאברהם מקר הבן עמה לרצוכו לגמרי רק‬ ‫במכשפים אני אהי׳ על על תהשובה הוי שובה ישלאל‬ ‫משוס כבול שמים שלא ישכון מלך הכבול בעמק‬ ‫על ה׳ אלקיך‪ .‬‬ ‫לאה שם ענן קשול ושכינה ]שורה[ וידע זהו המקום אך לא‬ ‫כי החחיל נשבעה׳ ללול אמה מפרי בשנך אשיח‬ ‫ה ר ‪ .‫ט‬ ‫סופי‬ ‫ל ר יה‬ ‫חת״ם‬ ‫חיים״ זוכר יצוריו ויהףא מלאך ה׳ אכ אברהס שכיה מן השמים וגד כי ברך‬ ‫וכחבנו בקפל החיים‪ .‬‬ ‫למה לא ברכו כלל בקריאה ראשוכה! וי״ל כי דבר אלקינו‬ ‫לחיים שובים ולשלום‪ .‬ולחמים וחיים ושלום‪ .‬‬ ‫ולהלהר במחשבה והיינו גנוחי גנח ויילולי ייליל בלי‬ ‫למען ירבו ימיכם וגו׳ כימי השמים על האק‪.‬ה״נ יקבלו לשובה‬ ‫דק׳ איך שייך חילוש על מה שכבר הי׳ מקלם אין‬ ‫על תשובה‪ .‬ועכ״פ אח״כ הקריב חייל ממורמו‬ ‫בליתי אזי יהי׳ שמול לשלישי׳ ולאלפי׳ עלי על‬ ‫וראה בלה״ק שזה יהי׳ ביהמ״ק ואמר אין כבולו של‬ ‫ולעולם אויביו אלביש בשת כ׳ ידעו האויבי׳ כי עכ״פ‬ ‫מלך ית׳׳ש לשכון בעמק המפלל וכעשה הר אשר‬ ‫יש לבן הלז זכות אטתיו׳ ולקוששא למלת׳ עליו יצק‬ ‫יאמר היום בהר ה׳ יראה כמבואר במלרש׳ הכה‬ ‫נזלו של עצמו ולא של אבותיו כי לא יצשלך‪:‬‬ ‫עכשיו הי׳ סככה לאב ובן כיון שיחי׳ הר יאמר‬ ‫עמה העלהו והוא ההר אשר אמר ה׳‪ .‬דוש לפיק‪.‬‬ ‫כשישוב ל שטה עמו יחלש! לנו לב שחול ויקולק‬ ‫שומר וממחין על יה״כ‪ .‬‬ ‫כי כבר נתפייק ע״י שופר׳ ועל״ז קרוב ‪.‬אך מי יעיל על מחשבה כי מלאך‬ ‫׳ בקפרי דמיימי רש״י ושמתם אה דברי אלה‬ ‫אינו מכיל מחשבה ולא ירצו מה״ש להאמין להקב״ה‬ ‫על לבבכם דקאי בזמן הגלומ שלא יהיו כחלשים‬ ‫שהוא נוגע‪ .‬ונקיש פרה לםל״א לפרה לרע לו אבל הקב״ה חפץ בחיים ע״כ אמרי׳ מהחלה‬ ‫שפיר למי לתרי במתן תורת נעשו חירות ממלאך זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים רק לרך חפץ ושוב‬ ‫תמות לק ע״י עגל חזרה גזירה למקומה וה״א ליקח מחפללים ליותר מזה והוא שיחיינו חיים של רחמי׳‬ ‫חיי׳ של צדיקי׳‪:‬‬ ‫פלח לקנח צואת בנת קמ״ל בר״ת לא מלכלי׳ קוםתשא‪:‬‬ ‫מחיה‬ .‬מקא״כ יה״כ הוא רב חקל עיי׳ פני‬ ‫נוגה הולך ואור על נכון היום והיינו קלם מזרחו‬ ‫יוקע פ״ק לל״ה‪ .‬לף כ״ו ע״א( י יל״ל הול״ל משוס ללא אי״ה יחולשו כקלם בלי אחור כלל כנ״ל אך אם‬ ‫אקלי שופל קהלי כל השופלות אקלו קרן ואקרו ח״ו לא יקיימו ההורה בגלוה ויצשלך לחלש קבלה‬ ‫שופל׳ לפלה קרן אקלי שופל לא אקלי‪ .‬והנה בשיני נשעה מחן חורה לא כשחלק‬ ‫מוקף ואח״כ תתלת ת׳ ילבל פי ועי״ז גם תלשעיס‬ ‫היצה״ל לגמרי אלא נשאר אחור וקלס כנ״ל ואם‬ ‫זוכים ומתקלבים ויבלך כל בשל אפי׳ הלשעיס קם קלשו‪:‬‬ ‫כל השופרות כשרים חח משל פלת לאקלי קלן אנו מחזיקי׳ בחור׳ גם בגלות אזי לכשיחלש ימינו‬ ‫)בר״ה‪ .‬‬ ‫חיתוך אותיות‪ .‬הנה קול החולה כבקיני א״כ לי שיהי׳ כמו בשיני קלם ואחור‪.‬אמנם אח״כ קחו עמכס לבליס במוקף‬ ‫זה מחולש אלא חחלעלהלאשונו׳קהי׳כבר בימי קלם‪.‬ואה כל הלשעיס ישמיל הוא‬ ‫משכה היצה״ר ויהי׳ כלו קרם בלי אחור והיינו חלש‬ ‫קפלן של לשעים — כל זת בשעת שופר שרם הפלה‬ ‫ימינו כקלס‪ .‬כי הקב״ה חפץ חיים‬ ‫וחפץ היינו בלי שעם ולא רחמים אלא חפץ‬ ‫אלתו התק״ל קנה היינו הוקיף על מקפר קר׳׳ן מקפר‬ ‫שפ״ר נעשה תתק״ל ע״כ אין לתקוע אלא בקר״ן ע״כ אפי׳ לרשע לא יחפח במוחו אעפ״י שלפעמי׳‬ ‫שפ״ר ולא בקרן לחול‪ .

‬ל א •משתבש כי הרועה משמע גנוחי‬ ‫בשופר ור״ל המליכוני עליכם שלא יהי׳ לכס מלך‬ ‫ומשמע יצולי* וגם זה אין לו שחר א״כ מאי אתקץ‬ ‫על גוף אלא הקב״ת ועבולהו‪ .‬וכבר הארכנו מ ה במקומו רק‬ ‫מחיך[ חיים יחן לכם חיים שובי׳ ואלוכי׳ ומהוקנים‪.‬אפשר לפרשו יום‬ ‫אפילו חשאים כמו עונוח מרוב קלושה ישראל‪:‬‬ ‫רעיון מחשבת ולביקות בהקב״ם כמו ותרועת מלך‬ ‫אתמיץ ר׳ אבוהו בקקרי וגו׳‪ .‬נמצא הצדיק הלז אע״ג‬ ‫חשובה גם בחם אין מצוה מה״ה אלא ברבוי מעשים‬ ‫שיש לו חיים לשוב מ״מ הוא בלאגה וצעל שאולי הם‬ ‫בכל האברים בפועל ממש והם הבינונית בבחי׳ המוח‬ ‫לרע והיינו ימי׳ ארוכי׳ כי חיי צעל אלוכים הם ולא‬ ‫והלב‪ .‬בער״ה הגלולי׳ מתענין׳ והקשת מג״א‬ .‬ירא׳ חלוויי׳ מלומזי׳ ס׳נ׳י׳ ל״ח ס׳ול נ׳מתיק‬ ‫במצלי׳ כי אין אסול אלא לשקוע שם אבל אנחנו‬ ‫י׳חליו׳ ושמתם ב׳א׳ל׳ן׳ ל״ת ב׳ית א׳לקים ל׳גש נ׳הלך‪:‬‬ ‫מעומלי׳ לנכךע׳ כל שעה לגול ולחזול לא״י ע״ש‬ ‫הנה הוא אמלו בלשון בלכה ואני אומל בלשון אחר‬ ‫תלו^ה מבעל כח הק״ם כי אותיות לפני תלועח‬ ‫כי בעות״ר כתיב ובגוים ההם לא מלגיע ולא ממצא‬ ‫שס״ה לק״ה והוא יוה״כ שהוא יום שס״ה‬ ‫מנוח לכף לגלך ובכל לול עומלי׳ עלינו ומי יאמל‬ ‫דלי׳ לי׳ רכןוח לאסעוני אלא שס״ד ודק״ה הוא‬ ‫להם מה יעשו לגלשינו ממקומינו ע״כ איננה ישיבה‬ ‫קעורת דקה דיה״כ! חלועה גמעלי׳ תפא״ר כמו‬ ‫אלא כללול לעוף! ואחל הוצעוח האלו אומל אני‬ ‫שמים א ת העליונים שהוא תפארת עם מלכות‪:‬‬ ‫יפה קאעל לבינו האי לבין גנוחי בין ילולי הכל הוא‬ ‫]מתורת משה הנלפס מהדו״ק[‬ ‫מלועה אך בהיומינו יושבים על אלממינו הי׳ עיקר‬ ‫הילולים לשמחה ולביקוח בה׳ לומי׳ לוהעבלמם שופר‬ ‫ער״ה‬ ‫מלועה ביוח״כ וכשישבו שבעים שנה בגלומ בבל‬ ‫הבכנס לשבת מרחם מישיח׳ף׳ ל ׳ ך טל ילדותך לפ״ק‪.‬ולהסביר מה שנלע״ל אקלים לילולי מיליל‬ ‫מלכו ויש שגאותו מלכו ויש כספו חהבו‪ .‬ללפע״ל‬ ‫כי החיים שובי׳ געושל ונכסי׳ לפעמים‬ ‫כל אלם עיר קשנה והכלולים היינו המחשבה הראש‬ ‫הס ללע ולפעמי׳ הם לשוב שצליק חכה לשני שולחנו׳‬ ‫והלב ושפיכה לבם לה׳ ולא השק וההעני׳ גורמץ‬ ‫אמנס הצליק עצמו מפחל כשלואה ללכיו מצליחי׳‬ ‫אלא קרעו לבבכם חהו בער״ה לאו לווקא מחענין‬ ‫כי חושש שמא הוא לו לעונש אבל באמה הקב״ה‬ ‫בחעני׳ אלא בשפיכה לב והרבוה בהפל׳׳ ובעשרה ימי‬ ‫יולע שהם לשובה ולהקנחו‪ .‬ואקלים‬ ‫דהע״ה למל מאחיתופל ב׳ לבלי׳ אשל יחלץ‬ ‫עול מ״ש בחשו׳ ללב״ז ח״א סי׳ ע״ג היתר לללי׳‬ ‫נ מ ח ק סול ועוד אל ביה אלקי׳ נהלך‬ ‫בלגש‪ .‬‬ ‫אכהוב בקיצור מה שנחחלש לי כעה בעה״י‪ .‬הרמב״ם כ׳ שבאורך‬ ‫בו שר״ל רעיון ולביקות המלך בנו ורעיונינו בו! אך‬ ‫‪1‬‬ ‫י הימי׳ נסתפק לנו! ולבריו צע״ג איך אפשר‬ ‫מלכתיב זכרון תרועה א״א לפרש תרועה לשון רעיון‬ ‫שיסופק מה שראינו ממרע״ה ונהגנו כן שנה אחר‬ ‫להיינו זכרון היינו׳ רעיון אע״כ זכרון תרועת שופר‬ ‫שנה בכל לול ודור! ורבינו האי כ׳ כי הכל אמה‬ ‫ולומר המליכוני שיעלה זכרוניכם לפני לשובה במה‬ ‫והעושה כ ן ‪ .‬הנה זה הוא אם אחר‬ ‫ולא לפנים אותן תיו גנוח או אפי׳ גנוח וילולי והנה‬ ‫שניסת האלם עומל במרלו אבל אס שרם סיסשין כבר‬ ‫סתמא בכל ר״ה הי׳ תרועה יללה יש מהם לשמחה‬ ‫עשת תשובה נמצא בבואו להסשין כבר נתהפכו‬ ‫ורביקות ויש לתפלה ובקשה! אמנם אותן ר״ה שממרגלי׳‬ ‫לזכות וע״ז אמחדל ח׳ר׳ם׳ מתפשש בר׳מ׳ח׳ וכשמשיב‬ ‫ואילך אעפ״י שלא הי׳ נוסעי׳ באות׳ שעת מ״מ הי׳‬ ‫לרכיו יוצא ממנו ונעשה מח׳ר׳ס׳ ר׳ח׳ע׳ לכתי׳‬ ‫מעותלי׳ בכל סעה ורגע לנסיעות הענן ואז יסעו‬ ‫ברוג רחם תזכור עיי׳ פ׳ ואלו מגלחין‪ .‬וביה״כ אפי׳ בני מעים מהעני׳ חם הפחוחים‬ ‫ימי׳ אחלי׳ ותיינו יהן לכס חיים שובי׳ של עושר‬ ‫וכחיב וכל קרבי שם קלשו וכהיב בקרבך קלוש ואז‬ ‫ונכסי׳ וארוכי׳ שלא יהי׳ בעיניכם כימים אחלי׳‬ ‫הכל קיוש ושהור על שביום הראשון של םגכוח‬ ‫אלא כללך של צליקיס שלואגים על זה ולעולם‬ ‫כולם מקובלי׳ כעם קלוש על שאפי׳ שגגו׳ שלהם‬ ‫באמת יהי׳ מתוקנים מאת ה׳‪:‬‬ ‫נחשבי׳ *כעונר כלכחיב הגל לעמי פשעם ולביה יעקב‬ ‫ב‪£‬׳ אמר כתיב שבתון זכרון תלועת‪ .‬חת מרמז כי‬ ‫'וכמי׳ ויש אשר יהיה הענן לילה ויום! וגם עמ״ש שם רמב״ן‬ ‫אוהיו׳ שאחר ששן הם אוהיו׳ סי״ת לומר שמסית‬ ‫בפ׳ בהעלומך ואפי׳ אומן ימים רבים שישבו בקלש‬ ‫ואח״כ איחיוח ש׳ש׳ן׳ שאחר ההסחה מששין! ואוחיוח‬ ‫י״ז שנים אעפ״י שעכשיו ילעי׳ למפרע םישבו י״ז‬ ‫קולס ש׳ע׳ן׳ ר׳ח׳ם׳ שהששן חושב בהשעינו יחרים‬ ‫שנים במקום א׳ אבל הם לא ילעו ולא שקשו ולא‬ ‫האלם בחרס ויוחן ביל* למ״ח חלבו של מלאך‬ ‫נחו בבעחון שעה אחמ ע״כ אפשל שמרועמ ר״ה‬ ‫המוח אבל לא כן אלא בלוגז לחם חזכול ילחם ל׳‪:‬‬ ‫שלהם היה גנוחי או גנוחי וגם ילולי ובאורך הימים‬ ‫ממלע״ה על עכשיו נשכח ממנו מה הי׳ אז‪ .‬כי יש שתאוסו‬ ‫ר׳ אבהו‪ .‬ובפ׳ פנחס‬ ‫חעאתם ע״כ הוא ראשון לחשבון עונוח שיחשבו‬ ‫בקרבנות כתיב יום תרועת‪ .‬ואנו אין‬ ‫יש לתפלה בעת צרה בכי׳ סל סמחה ולביקות וכתי׳‬ ‫לנו מלך אלא הקב״ה לעשות רצונו ועי״ז גם הוא‬ ‫השיבו נגן בתרועה אך גנוחי גנוח איננו אלא לצער‬ ‫חכור אותנו לשובה ועל״ז היוצר יחל לבם המבין אל כל‬ ‫ותרועה של יה״כ של יובל בולאי של שמחה וחירות‬ ‫מעשיהם שנתהפכו לשובה עי״ז אין המלך זקן וכסיל‬ ‫וקריאת לרור ותרועה של נסיעת הלגלים הי׳ תרועה‬ ‫נושע ברוב חילו שקיבל מעבירות סהקית לישראל כי‬ ‫של מלה״ר סל תפלה ויהי בנסוע הארון ויאמר משה‬ ‫הנה עין ה׳ אל יראיו ל)ליחלים לחסלו‪:‬‬ ‫קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך ואין‬ ‫כאן מקום גנוחי גנוח! אך נסיעת לגלים ממרגלים‬ ‫ו ה נ ה אחדל תיצת״ר מסית ועולה ומסשין ונושל‬ ‫ואילך שתיו נוסעים נגולים ונזופי׳ ומלולללים לאחור‬ ‫רשות ונושל כשמה‪.‬‬ ‫וילעו שישבו עכ״פ שבעים שנה בלי מרועה הליעו‬ ‫הטוף מייתי מדרש ומייתי לי׳ ע״ז ריש הלכות‬ ‫הלעומ של מפלה כמו במלבל קולם מרגלי׳ וכשעלו‬ ‫ר״ה‪ . ‫סומר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪18‬‬ ‫איך מהעני׳ כולם‪ .

‬כי אנו מתפללי׳ ונפשי‬ ‫כעפר לכל תחי׳‪ .‬כי מחשעס סהגוף פעלו ראוי לחוס‬ ‫כחמורו של ר״פ בן יאיר שאין הקב״ה )נביא תקלה‬ ‫אפי׳ על המצרים כי מעשי ידי שובעי׳ בים וכף‬ ‫ע״י ובפרי האדמה כמחדל השחר׳ נשל׳ שעם‬ ‫וחיינו חוס׳ על עמלך וחנה אפ״ח השביע מעשי‬ ‫הפימ׳ והיינו והותירך ולא יהי׳ כזמן שעבר וכל׳‬ ‫ידיו בים בשביל קיום ישראל כי מלבד סהם ג״כ‬ ‫ולא נותר מ‪.‬‬ ‫לכל כמו העפר ומ״מ תיא נדוש מכל שתכל דשים‬ ‫למען ירבו ימיכם וגר‪ .‬כי חשב‬ ‫וכל החיים שאינם בני בריתך יודוך קלח יודו לה׳ על‬ ‫מיראה וכעשי׳ מעוכוח חשאי׳ שוגג שוב לו שהקב״ה‬ ‫שזכו בני בריתו בחיים שובי׳ וא״כ והשיבך והרבך‬ ‫ימחה לגמרי כעב וכעכן אעפ״י שאפשר חכה אח״כ‬ ‫מאבותיך היינו כנ״ל שכל החיים יודו וישבחו על‬ ‫לשוב מאהבה רהפכו לזכיף מ״מ איכו מאמין בעצמו‬ ‫שובתנו‬ .‬ומפרשי׳ שאזכה להשפיע‬ ‫מה שחנני הי״ת ך׳ה שנת ש ״ ש אנכי על אמרתיך‪.‬כתי׳ בברכת והותירך‬ ‫זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכחבנו נספר החיים‬ ‫ה׳ אלקיך לשוב׳ בפרי בשנך ובפרי בהמתך ובפרי‬ ‫למענך אלקים חיים‪ .‬ע״ד הנשמה לך והגוף‬ ‫‪.‬ע״כ כיון שהנשמ׳ והגוף שניהם שלך עשה‬ ‫וםיפי' דקרא כי ישוב ה׳ לשוש עליך לשוב כאשר‬ ‫למען סמך להשביע בים שונאינו׳ והיינו זכרנו לחיים‬ ‫שש אל אבותיך וגר‪ . ‫סופר‬ ‫לר״ה‬ ‫חת״ם‬ ‫ויאמר לא הן ולא שכרן ע״כ מתפלל סיושלכו במצולות‬ ‫מן הגול׳ אמר לתם עזרא עכשיו שזכיתם לחזור לא״י‬ ‫ים לא חכרו ולא יפקדו אך הקב״ה אוהב ישראל‬ ‫הריעו מתוך שמחה ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא‬ ‫ויודע יצרם תשוב שתם בני אברהם שאמר ואנכי עפר‬ ‫מעוזכם‪ .‬אבל ברכת הקב״ה כימי שמים על‬ ‫ונשאר פעולתם בכח ה א ס בכל יום ויום כגדול‬ ‫ה א ס שחסמי׳ משפיע לכל וחם גבוהי׳ מךהכל ולתתך‬ ‫פירות ובני אדם וכל צבא תשמיס אבל בזמן תאדם‬ ‫ס לשם ולמחלה‪:‬‬ ‫ת א‬ ‫מליון על כל גויי‬ ‫הוא כחציר יחלוף לכאור׳‪ /‬אך ‪.‬וקשה הא לעיל אמר‬ ‫הפשושים כי מלך יח״ס חפץ בחיים לקיום מעסי‬ ‫והשיבך ותרבך מאבותיך׳ ולכאורת בלא״ת יל״ד מת‬ ‫ידיו ועוד כחבנו בס׳ החיים שהוא הגאולה חיים‬ ‫יכול להיוח יוחר מאבוחינו שחשעימן תקב״ה בעה״ז‬ ‫אמימים אע״פ סיס עי״ז הפסד לאחריני כי זה העשה‬ ‫בכל מכל כל כדאי׳‬ ‫מעין עח״ב כדכחי׳‬ ‫למענך אלקי׳ חיים כי סמנו קראמ בסמך‪:‬‬ ‫פ״ק דב״ב׳ נ״לדעכ״פ תי׳ מתקנאי׳בהםואבימלךאמר‬ ‫כ ר ח ו ק מזרח ממערב הרחיק ממנו אח פסענו‬ ‫לך מעמנו כי עצמת ממנו מאוד ובני לבן אמרו‬ ‫י כרחם אב על בניו ריחם ה׳ על יראיו‬ ‫מאשר לאבינו עשה כל הכבוד הזח ונתי הקב״ה־שש‬ ‫כי הוא ידע יצרכו זכור כי עפר אנחנו‪ .‬נ״ל פלוגמא‬ ‫להשיב להם אבל אחרי׳ לא ששו כ״א נצשערו בכבודם‬ ‫בכוסח׳ סלח ומחל או מחל וסלח כי סליחה הוא‬ ‫וציערום ג״כ ולע״ל ישמחו כל הגוים בגדולת ישראל‬ ‫רק המחכה זמן ומחילה הוא מחייה העוין לגמרי כפי׳‬ ‫והחזיקו עשרה אנשים מכל הגוים בכנף איש יהודי‬ ‫רמב״ן בפי׳ סלחחי כדבריך במרגלי׳‪ .‬‬ ‫אדמתך לשוב׳ כי תצדיק לא מבעי שמשפיע בפרי‬ ‫פעלך חוסה על עמלך הנשמה לך והגוף שלך ה׳‬ ‫בשנו ומגדלו בתורת ויראת אלא גם בפריי בהמתו‬ ‫עסה למען סמך‪ .‬כי בי ירבו ימיך ויוקיפו לך שנות‬ ‫ויהפכו לזפיו׳״ וחיינו כרחוק מזרח ממערב הרחיק‬ ‫׳ חיים‪ .‬כי יום במילואו כזה יו״ד ו״ו מ״ס הוא‬ ‫ריתס ת׳ על יראיו תעושים תשובת מיראת היינו‬ ‫גמשרי׳ שם הקדוש יב״ק במנשרי׳ יחף אלקים והמקדש‬ ‫יראיו דייקא והשעס כי הוא ידע יצרנו תשוב זכור‬ ‫יומו יוקיף בו מילוי יו״ד בוי״ו להוקיף עשרה מיני‬ ‫כי עפר אנחנו לא מרובכם כי אתם המעש עפר‬ ‫חיים כדאיתא ק״פ חי׳ קורא חיים ארוכים חיים של‬ ‫ואפר כאברהם יצחק ויעקב חוש המשולש ע״כ הרחיק‬ ‫שלום חיים של שובח וגף ע״ש וחיינו כי בי ירבו‬ ‫פשעינו ולא השליכם למצולה׳ ולפ״ז יס שליחה הגרוע‬ ‫ימיך אם ימיך ירבו במלואו שמו של הקב״ה כנ״ל‬ ‫ממחילת ־היינו כשמתחיל בתשובה ועדיין לא שב‬ ‫אזי ויוסיפו לו עוד מילוי יו״ד שתוא שנות חיים ואם‬ ‫מתפלל שיקלח וימתין ויאריך אפו עד שישוב ויזכת‬ ‫ממלא חוא״ו באל״ף וביו״ד כנ״ל יתי׳ גמשרי׳ קכ״ג‬ ‫אח״כ למחיית עון ע״כ מתפלל על קליתת תחילת‬ ‫כשנותיו של אהרן׳ שכ׳ רמב״ם בחל׳ חנוכת והוא‬ ‫ואח״כ מתל וכשכבר שב מיראת מבקש תחלה על‬ ‫מסוגל לרדיפת שלום ויהי׳ חיים ושלום וחיינו כי‬ ‫המחילה ושוב מבקש על הסליחה שימתין ולא ישליך‬ ‫אורך ימים תיינו מילוי תיבת יום חנ״ל ושנות חיים‬ ‫במצולה אולי חכה להפכם לזכיות‪:‬‬ ‫ושלום יוסיפו לך‪:‬‬ ‫]מתורת משה הנ״ל[‬ ‫ואמר כימי השמים על האס‪ .‬נו דבר והיינו למען ירבו ימיכם כימי‬ ‫מעשי ידיו אבל הם שלו ממש גוף מקודש כמו נשמה‬ ‫השמים על ה א ס כמו ימי גלגלי השמים תניכר‬ ‫חלק אלוה ממעל וע״כ כל חגוים כמר מדלי נגד‬ ‫כ א ס ושייך ריבוי בזמן ה״כ ירבו ימיכם‪:‬‬ ‫ישראל‪ .‬והכה כחי׳‬ ‫וכתיב והי׳ מלכי׳ אומניך ושרותיהם מניקותיך׳ ועל‬ ‫משליך במצולוח ים כלחשאחם ומוסיפי׳ במקום אשר‬ ‫זה אנו מתפללי׳ וכתוב לחיים שובים כל בני בריתך‬ ‫לא חכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם‪ .‬ודע עפ״ר ואפ״רתוא גמשרי׳ חרל״ז עם‬ ‫כ׳ רמבים באורך הימים נקתפק לנו איך חיו אותן‬ ‫תכולל גמערי׳ אברתם יצחק יעקב׳ ואם נקתלק כת‬ ‫תרועות אם גכוחי לבד או יללה לבד או שתיהן ע״כ‬ ‫תיצת״ר ע״י תשובת מיראת אזי קרוכ לודאי שישובו‬ ‫אתקין ר״א בקקרי מה שתיקן ות׳ ירויח לנו ויקוייס‬ ‫מאתבת ויתפכו לזכיף ע״כ שוב שלא ישליכם למצולה‬ ‫השיבו נגן בתרועת‪:‬‬ ‫אלא ירחיקם מעל פניו לשעה עד שישובו )נאהבת‬ ‫למען ירבו ימיכם‪ .‬לא שייך ריבוי בזמן כי תעבר‬ ‫עלי׳ כן אזכה למדת עניוות הנה כן ראוי שיתפלל‬ ‫‪1‬‬ ‫אין אך בגלגלי שמיי תפועלי׳ על ה א ס‬ ‫אדם על עצמו‪ .‬אמנם עכשיו בגלו׳ חמר הזה שבעו״ח לא‬ ‫ואשר שע״ז אמר תקב״ת לא מרובכ׳ מכל תעמי׳ כי‬ ‫מצאנו מנוח ומתקיים ובגוים ההם לא חרגיע יש לנו‬ ‫אתם המעש ממעשיי עצמכם שהרי אאע״ח אמר אנכי‬ ‫להריע דומיא דתרעות נקיעת ממרגלים ואילך ויפה‬ ‫עפר ואפר‪ .‬וכתי׳ כי אורך ימים ושנות חיים ושלום‬ ‫ממנו את פשענו לא השלכה בים כרחם אב על בניו‬ ‫יוקיפו לך‪ .

‬אך ר׳ יצחק אמר למה חוקג ץ כאלו הדבר‬ ‫קמייחא שנכנס לפנים משורה הדין אפשר שישמע אצ‬ ‫חלוי ברצונינו ולכשיבעל השעם שיחן יחבשל חקיעח‬ ‫חפלחו של יצחק ׳וחן רשע אבל בהפל׳ מוסף‬ ‫שופר ע״כ המה ש״ק‪ .‬ולהבין דבר‬ ‫ויחעורר חסד לאברהם סאין לו לק״ם אחיזה בו אז‬ ‫זה שכ׳ חוק׳ בשם ירושלמי פ״א בהיל ולא בחיל פעם‬ ‫‪.‬הוא ודאי בחיל‪:‬‬ ‫ב׳ ודאי בהיל נקביר החלה אחקין ר׳ אבהו בקקרי‬ ‫והאלךןי׳‪.‬והיינו דברי ירושלמי הנ״ל‬ ‫אנו מבקשים להקביר שעם למה שאמרה חורה ודין‬ ‫זימני קמייחא בהיל ולא בחיל כי הוא בחלה שעי‬ ‫הניין לנו‪ .‬נסה אח אברהם‪ .‬ע״כ יש לחוש שע״י חפלה יצחק יכנס עם עשו‬ ‫שום דבר בקיום המצוה‪-‬עי״ז ע״ש הדברי׳ יצאו מפי‬ ‫לפנים משורה הדין אך אחדל)פ״ק דע״ז(חלחשעי קמייח׳‬ ‫קדוש עליון הרמב״ם ז״ל! ומשו״ה כשאמר ר״ע מפני‬ ‫הקב״ה יושב ודן אז נכנס לפני׳ משורה הדין אך‬ ‫מה אמרה הורה נקכו מים בחג וכו׳ אין לחמו׳‬ ‫חלה שעי שעוסק בחור׳ דכחיב בי׳ אמה אינו עושה‬ ‫דחמנא אמר נקכו מ״מ יש ליהן שעם הקרוב אל‬ ‫לפנים משורה הדין‪ .‬נ״לעפ״י‬ ‫ענין ר׳ אבוה> בקשרי‪:‬‬ ‫מ״ש רבעו בחיי קוף פ׳ נצביס בשם הרמב״ם בפקוק‬ ‫הנקחרו׳ לח׳ אלקייו קכ׳ ז״ל בפי׳ הפקוק ההוא‬ ‫ולבוא אל המכוון בעזה״י נפרש החן אמה ליעקב‬ ‫שאין לנו לחרחר אחר המצוח כי לכולם קוד נשגב‬ ‫חסד לאברהם‪ .‬נמצא‬ ‫שעמי׳ הנקחרי׳ על המצוה היא לה׳ אלקינו ומ״מ‬ ‫יצחק מחפלל בעד עסו ויש לחוש שחקב״ה יעשה‬ ‫והנגלוה לנו ולבנינו עד עולם בכל דור ודור מחויבי׳‬ ‫עמו לפני׳ משורה הדין כמו שעשה יצחק עצמו אחר‬ ‫החכמי׳ הצדיקים להקביר ‪.‬‬ ‫ילולי יליל מ״מ עיקר עצמיוחה הוא בכיה‬ ‫חה יהי׳ שרש לבניהם שסובלים •זד אחר אשר היו‬ ‫של שמחה ודביקוח בה׳ כדכחיב ו ה מ ע ה מלך ב‪/1‬‬ ‫למעלוח עליון על כל גוי׳ ה א ת שוב בעו״ה כבר‬ ‫ואמנ׳ שבמס הוא הוא שבר פושעי׳ וחשאי׳ יחדיו!‬ ‫קרוב לאלפיים נמסרו ר״ל לשבי וביזה הרג ואבדון‬ ‫ושניהם דאוריי׳ או יחרועע וידבק בה׳ וממילא יקחלקו‬ ‫ר״ל והכל סובלי׳״ וכשראה הקב״ה וילכו ־שניהם יחדיו‬ ‫הקליפו׳ והפושעי׳ או יעביר גלולים מן ה א ת וממילא‬ ‫בשמחה! ראה שמשרש הקדוש הזה יצאו קלושים‬ ‫יתוקן עול׳ במלכוח שדי ויכול לחקוע גם שניהם‬ ‫גבורי׳' כיוצא בו ע״כ אמר ושמחי זרעך ככוכבי השמים‬ ‫אעפ״י שאינו צריך כמו שאנו אומרי׳ ולמלשיני׳ אל‬ ‫שוב יחי׳ ‪.‬והנה לעיל)חה אר״ע מפני מה אמרה‬ ‫העהיד ואח״ז חחרי׳ לכקדרן הראשון בהיוח בהמ״ק‬ ‫הורה הקריבו עומר בפקח כדי שיהברכו לכם חטאה‬ ‫שהוקעיס שבר רשעי׳ ואח״כ הרוע׳ מלך כנלע״ד‬ ‫הקנה לא פריך רחמנא אמר הקריבו עומר‪.‬כי עשו אעפ״י שנקרא זרע‬ ‫ומי בא בקוד ח׳ ומ״מ מצו׳ על כל איש למצוא שוס‬ ‫יצחק אבל זרע אברהם אינו נקרא כמ״ש מג״א! ואחדל‬ ‫שעם על כל מצוה ולהקביר לו ‪$‬ענין כמו שעשה‬ ‫פ״ק דמגלח)דףו׳ע״א( אמר יצחק לפני הקב״הרבש״ע‬ ‫הוא ז״ל בק׳ מורה נבוכי׳ אבל חלילה לקנוח קום‬ ‫יוחן עשו ואמר הקב״ה רשע הוא ואמר יצחק בל‬ ‫דבר ע״י השעם קהקביר‪ . ‫סופר‬ ‫חת״ם‬ ‫‪20‬‬ ‫מקיני בין על הקברי׳ בין על החרועח! אך אחר‬ ‫שובחינו והייש כי ישוב ה׳ לשוש עליך לשוב פי׳‬ ‫שבעו״ח מפני חשאינו גלינו מארצנו צריכי׳ אכו מרועה‬ ‫לשיש אחרי׳ על שובחינו כאשר שש הוא יה׳ על‬ ‫י‪/‬‬ ‫של יללה ובכ של צער להמפלל על פדומ נפשנו‬ ‫אבוחינו והוא שש ולאחרי׳ לא שש אבל עחה ישוב‬ ‫וחיומ כן מי שאינו מהאבל על חורק ירושלס איש‬ ‫וישיש אחרים ואע״ג דהכא לא כחי׳ לשיש ביו״ד אלא‬ ‫זוכה לירושלם של עמיד ע״כ לא מועיל ההרועח‬ ‫לשוש בוי״ו מ״מ הלמד של לשוש מורה על פועל יוצא‬ ‫שהיא ההפלה על העחיל על שהחלה הוקע שברי׳‬ ‫לאחרי׳ שישישו בשמחהינו‪:‬‬ ‫גנוח גניח על העבר ומחוך אוחו הצער וגנוחי על‬ ‫א מ ר ר׳ יצחק למה חוקעי׳ ופריך רחמנא אמר חקעו‬ ‫חורבן העבר שוב )ניד מריע ומיילל להחפלל על בנין‬ ‫)ר״ה נף׳ז ע״א(‪.‬ומקיק לא על עצם חחקיעה‬ ‫כשחוקעי׳ שהוא בהלה שעי שני׳ שעוקק בחורה‬ ‫שאל אלא על חהקיעה פעמים חח לא אמרה חורה‬ ‫דכחיב בי׳ אמה ואינו עושה לפני׳ משורה הדין‬ ‫אלא מנהגינו הוא ומקיק לערבב השען‪ .‬ע״כ החן אמה ליעקב בשעה‬ ‫השכל והנקחרו׳ לה׳ אלקינו ע״כ אמר מפני מה‬ ‫שאינו עושה לפנים משורה הדין ואז יהיה‬ ‫אמרח חורה ולא אמר מפני מה מנקכי׳ מים אלא‬ ‫חסד לאברהם דייק׳ שאין לעשו חלק באברהם‬ ‫מפני מה אמרה חורה לומר גזירה המלך היא אלא‬ ‫כי איננו זרע אברהם כנ״ל‪ .‬והיינו הנקחרו׳ לה׳ פי׳‬ ‫למד צדק וכי א״א ללמד עליו שום צדק ע״ש‪ .‬ואחר שזיכהו‬ ‫משה ר׳ ע״ה שיעורא לאידך‪:‬‬ ‫ה׳ בבן יחיד לזקונו וגדלו ל״ז שנים בגדול׳ וכבוד‬ ‫אמגם כבר כהבהי לעיל שהחרועה אעפ״י שהיא‬ ‫והורה שוב מ ס מ לשחישה וכעין כי נשאחני וחקליכני‪.‬בגלוה עולים ככוכבי׳ ויורדי׳ עד •לעפר‬ ‫מהי חקוה וחחריס ואומרי׳ על הצדיקים אעפ״י‬ ‫ושוב אח״ז וירש זרעך שער אויביו בב״א‪:‬‬ ‫דבחד מנייהו קגי וח״נ דכווחי׳״ וע״כ אהיהב שיעורא‬ ‫—‬ ‫^‬ .‬לפענ״ד לא אח אברה׳‬ ‫חשר״ח ־מיש״מ והר״ח ומ״ש רמב״ס שבאורך הימי׳‬ ‫ויצחק נסה הקב״ה אם יעמדו בצדקחן‬ ‫נקחפק לנו מלבד שהדבר אין לו שחר איך אפשר‬ ‫‪7‬‬ ‫כי לנסיח האומה הקדושה העחידה לצאה הימנו‬ ‫שיקחפק לנו הלא כל דור ראו אבוחיו האיך חקעו‪.‬׳עמי׳ עפ״י נגלה אבל‬ ‫שכבר ברך יעקב חזר ואמר לעשו כאשר חריד ופרקה‬ ‫במנאי לעקוח אח כל דברי חחורה הזאה שלא ישונה‬ ‫עולו‪ .‬‬ ‫בהחלה נסה הק^״ה אח אבוחינו ויחהלכו מגוי אל‬ ‫מלבד זה עוד קשה הרי בש״ק יהבי שיעורא לשברי׳‬ ‫‪1‬‬ ‫גוי ומממלכ׳ אל עם אחר להיוחס שרש לבניהם‬ ‫ולהמעח וכיון דשיעורא הל״מ א״כ כיון דמן ההורה‬ ‫שיכולים לסבול גלוח וצרוה ושוב באחרונה נסה אס‬ ‫ליכא אלא או שברי׳ או הרועה א״כ לאחה ענין יחיב‬ ‫יעמדו בהריגוח ושממה על קדושה ה׳‪ .

‬קחו עמכם‬ ‫משובתם ע״י החשובה שלתס יתרפאו כשישובו שעי״ז‬ ‫דברים הם דברי הוכחה כפירש״י על אלה הדברים‬ ‫אוהבם נדבה כל )יה שאהבם יהי׳ אצלם רק נדבה‬ ‫ושובו בזה אל ה׳‪ .‬יבמוה ק״ה‬ ‫יחקדש‬ .‬והנה בישעי׳ הנבי׳ כחי׳ )כ״ח ש׳(‬ ‫חכמחו שלשאול כי כל העולם קראו‪.‬ומכ״ש שעל קוק לא נרכב הגלולי׳ לא‬ ‫מדבר אליו הוא שמע הקול וכל ישראל לא שמעו׳‬ ‫יאזינו כמאמר הקב״ה הן אח רגלים רצח וגו׳ כנ״ל‬ ‫והרוצה להסביר דבר זה ע״ד האמה י‪3‬ין מהו מראוח‬ ‫וכל כך פרץך ה מ ר במילואו כי גם קענים חנוקוח‬ ‫הנבואה ומה הוא חושמא דז״א שהוא הריח ומה הוא‬ ‫של ביה רבן מאנו שמוע כי יחקלקלו מאבוהם כנ״ל‪.‬והנה הזהיר בח״ה מהמנע מלהזהיר‬ ‫וחסד כי שב אפי ממנו כי יאמרו בנפשם שהם ראויס‬ ‫על הרע כל שהוא ואין לנו למחול על כבוד הבורא‬ ‫לחרון אף ועתה כששב אפי ממנו יהי׳ בעיניהם כולו‬ ‫יה״ש ואס יהי׳ קשנה שבקשנוה הרי הוא נחפק בשביל‬ ‫נדבה וחסד כנ״ל ויהי׳ זה להם לרפואת וק״ל‪:‬‬ ‫חברו על שלא הזהירו‪ .‬וזהו שאמר שאני מצוך לקח עמך‬ ‫רואה שרם שהגיע לנבואה כי לא יהכן לו הנבואה‬ ‫לצרי הוכחה מוקר להוכיח ברבים‪ .‬ולא למשמע‬ ‫נא אחוהי אה פירושו אמרי והרגל לשונך בשבילי‬ ‫אזניו יוכיח ושפש בצדק דלים והוכיח במישור לענוי‬ ‫לא מר אחוחי אח‪ .‫יא‬ ‫סופר‬ ‫חת׳׳ם‬ ‫לשבת שובח‬ ‫ע״ב( רק מה שאני מצוך קחו עמכם דברים וקובו‬ ‫בעזה״י מה שחנני הי״ת לשבת שוגה י׳ש׳רי׳ם לפ״ק‬ ‫אלה׳ היינו אשר בך ירוחם יתום שאין לו אבואםככ״ל‪:‬‬ ‫שובה ישראל עד ה׳ אלקיך וגו׳ )הושע י״ד(‪ /‬אקצר‬ ‫א ר פ א משובהם אוהבם נדבה כי שב אפי ממש‬ ‫ואומר כי אמר הנביא לה״ח המכונה ישראל‬ ‫)הושע שם(‪ .‬ובזה נבין לשון• הקרא גבי‬ ‫רגלים רצח וילאוך ואיך חחחרה אח הקוקי׳‪ .‬נמצא שכל אלו לא‬ ‫גבי מסך שער החצר מעשה רקם לומר כי אלו‬ ‫צויחיך להוכיח כי כשם שמצוה־ לומר לבר הנשמע‬ ‫מדרגוח שלשה ר״ח ר׳ק׳ס׳ ר׳יח ק׳ול מיראה בהס‬ ‫כך מצוה שלא לומר לבר שלא נשמע‪) .‬ומה מעשה‪ .‬ולפע״ד הודיענו‬ ‫לרכיבה הקוקיס‪ .‬והגדולי׳‬ ‫לנביא היום יקרא לפנים הרואה‪ .‬‬ ‫מנ״ל שמברכים על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל‬ ‫‪.‬והענין כי חמשה חושים‬ ‫לאמר בשבילו כל השא עון פי׳ כל השא כל מה‬ ‫באדם ב׳ מהם גשמיים ממש והם המשוש והשעה!‬ ‫קאחה נושא ומוחל לעוברי עבירה עון הוא בידך שלא הי׳‬ ‫אך חוש תראות תוא קצת רוחני וחוש הריח הוא‬ ‫לך לשחוק‪ .‬לו נביא והוא‬ ‫אה מי יורה דעה ואה מי יבין שמועה גמולי מחלב‬ ‫רק מקרה אך הוא ידע • והבין כל שקרה לו מקרה‬ ‫עחיקי משדים‪ .‬וה״נ אמרו אליו הרגלו על לשונכם‬ ‫א ת )ישעי׳ י״א ג׳ ד׳(‪ .‬‬ ‫חלקו של מרע״ה )במדבר ב׳ ש ( וישמע אח הקול‬ ‫לא ישמעו‪ .‬דמה‬ ‫שאול )שמואל א׳ נר ש׳( לכו ונלכה עד הרואה כי‬ ‫קשני העם למקילה אשר הולכי׳ עליה ברגל‪ .‬והיינו דקאמר הכא בהקדם כי אשור‬ ‫מראה ע״כ קרא לו רואה ע״ש העצם שלו תהו כי‬ ‫הוא מלשון מקילה רגלים כמו וחש אקורינו )חהלים‬ ‫לנביא היום פי׳ אס הוא היום נביא א״כ הי׳ לפנים‬ ‫מ״ל י״ש( וכדומה‪ .‬יובן עפ״י מ׳׳ש בח״ה כי יש‬ ‫כי הוא ישוב בתכלית התשובה עד ה׳ כי כשלת פי׳‬ ‫תועלת גדול לבעל חשובה במה שחשא כי עי״ז יהי׳‬ ‫כי במנעו התוכחה מן העם גרס להם מכשול ותקלה‬ ‫תמיד נכנע וכל מה שיגמול לו ה׳ יהי׳ בעיניו נדבת‬ ‫ועמ״ש במק׳ קנהדרין )דף נ״ה ע״א( בקוגי׳ דתקלה‬ ‫וחקל כי יאמר בנפשו שהי׳ ראוי לקצף הבורא ית״ש‬ ‫וקלון שיש ללמוד ק״ו מבהמה כשאירע לאדם תקלה‬ ‫והנה מחחקל עמו! משא׳׳כ הצדיק אפשר שיתגאת‬ ‫על ידה אמרה תורת וגס את הבהמה תהרגו ק״ו‬ ‫במעשיו על תבורא ית״ש ע״ש‪ .‬והנה מצינו )בראשיח י״ג י״ג( אמרי‬ ‫ביראת ה׳ ולא למראה עיניו ישפוע ‪ .‬ונשלמה פרים שפחינו פי׳ נלמוד ק״ו מפריס אניס‬ ‫יה איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו ואין הגוף נהנה‬ ‫וכבשים בהמה שאירע לאדם הקלה ע״י כנ״ל‪ .‬והבונה לקשניס יחומים שאין להם ]מי[‬ ‫הנבואי ע״כ הי׳ עצמיוחו מזוכך קודם עד שהי׳בבחי׳‬ ‫שמלמדם הרע‪ .‬הנה פשישא לי כי‬ ‫זולה זה״ והנה יש בזה הרבה מדרגוח עד שיש‬ ‫אשור לא יושיענו ההוכחה לללוח עם המכוני׳ בקס‬ ‫מהם מדרגוח ריח ויש למעלה מזה מדרגוח קול חחו‬ ‫אקור מקילה הרגלים אוחו ההוכחה לא יושיענו כי‬ ‫‪.‬‬ ‫הקול מוליך לימין משה זרוע חפארהו ואז ידע כי‬ ‫וילוע מ״ש חז״ל )קבה ל״ב ע״ב( על פקוק וחבל אה‬ ‫כניס דברינו אלו בעה״י — ולזה הרמז נ״למאחז״ל‪-‬‬ ‫מעשי יליך איזהו מעשייליו של אלם הוי אומר אלו‬ ‫)יומא ד׳ ע״ב( שנהעכב משח׳ בענן שסה ימים למרק‬ ‫בניו ובשחיו וח״נ אמר ולא נאמר עול אלקינו למעשה‬ ‫אכילה במעיו פי׳ להפך גשמיוחו לרואניוח וזהו למ׳ר׳ק׳‬ ‫ילינו פי׳ כאלו אמר ולא נאמר עול לברי אלקינו‬ ‫ר״ה מ׳ראה ר׳יח ק׳ול׳ ולזה הראה בפ׳ ה מ מ ה נאמר‬ ‫לבנינו הנקראים מעשה ילינו‪ .‬חה שאמר ארפא‬ ‫לאדם תהו כי כשלה בעוניך‪ .‬וההיפך מזה קח שוב כאלו כחי׳ וכל קח‬ ‫יותר רוחני ממנו ולכן אחז״ל )ברכות דף מ׳׳ג ע״ב(‬ ‫שוב פי׳ כל הלקח והלמוד לצווח בשוב! שוב הוא לך‪.‬והנה כל‬ ‫ידעו לרך ה׳ אמר אלכה לי אל הגדולים וכו׳ כי‬ ‫נביא ונביא צריך הוא לזכך גופו עד אשר יהי׳ לכל‬ ‫המה ידעו דרך ה׳ ואח״כ כשלא שמעו לו גם הם‬ ‫הפחות כל גשמיות שלו מזוכך וישוב רוחניותו כרוחניות‬ ‫והחריקו נגדו אמר לו ה׳ י״ח )שם י״ב ה׳( כי אח‬ ‫של חוש הראוה עכ״פ‪ .‬וכן להיפוך אל יהי׳ קל‬ ‫אן־ןי׳ כשל לישראל יפרח כשושנה וגו׳)הושע שם(‪/‬‬ ‫בעיניך לצוות על שוב כ״ש כי למצוה רבה יחשב לו‬ ‫קרא כדכתיב והריחו‬ ‫בחחלת נפרש‬ ‫בזכוהו הרבים‪ .‬ואמר‬ ‫ממנו הוי אומר זה הריח ולא אמרו כן בברכח‬ ‫אשור לא יושיענו וגו׳ ע״ד שאמר ירמי׳ הנבי׳ ע״ה‬ ‫הראות ותיינו משוים דברכת הריח יומר רוחני!‬ ‫)ירמי׳ ה׳ ה׳( אחר שלא שמעו אליו הקשניס כי לא‬ ‫ודק יותר מזה הוא תשמע בחינת הקול‪ .

‬‬ ‫שמיס עליו ורחמיך‪ .‬והוא •תמוה‪ ".‬והשעס מפרש והולך‬ ‫אליו ולא עוד אלא שממנו ית׳ יבוא הדבור אל פיו‬ ‫ושפש בצדק דלים וגס יוכיח במישור לענוי ארץ‬ ‫לתתפלל לפניו ע״ד אדני שפתי תפתח‪ .‬וכמ״ש במקום אחר על פקוק כי תחבוט זיתך‬ ‫ולמחול כל א׳ אל מי שחשא לו וכל זה עושי׳ כדי‬ ‫לא מפאר אחריך ע״ש‪ .‬וגו׳‬ ‫זיה שחובטין אוחו להוציא שמנו כמאחז״ל על פסוק‬ ‫)הושע שם(‪ .‬מפלח רשעים ומ׳׳שלכל‬ ‫יקתגפו במנעס מהם מאכל כי ישמחו ‪3‬חזות נועס‬ ‫זה ואמר כי גדול יום ה׳ ‪-‬זה‪-‬יה״כ נמצא כיון שכל‬ ‫ת׳ ע״ד דכתי׳ ויחזו אלקי׳ ויאכלו וישתו׳ וא״ת מ״מ‬ ‫זה ההכנה הוא בעבור יה״כ א״כ מהראוי שיהי׳ כלם‬ ‫מת הועלת בקגוף זת י״ל לעלות מזה למדרגת אחרה‬ ‫מוכנים ליום בואו ובאממ אינו כן כי מי יכילנו שהרי‬ ‫והוא מעלת הקול כמרע״ה ע״י )נמק אכילת שבמעיו‬ ‫שלשה ספרים נפחחים ביה״כ ויש ט ספר רשעים‬ ‫כנ״ל— והשתא נבוא לביאור הפסוקי׳ שהתחלנו בס‬ ‫גמורים כנ״ל ש״מ שלא שבו‪:‬‬ ‫פתח דברנו‪ .‬ח׳ בבכי וחרשה וכדומה‬ ‫כידוע—ואמר עוד ילכו יונקוחיו פי׳ ילדיהם ילכו‬ ‫וברחמיו יתן להם בלבם מרחמיו וחסדיו שיהי׳ יכולים‬ ‫למדרגה יוהר מאבותיהם וכן הגידו חז״ל במס׳ ברכוה‬ ‫להתנהג במדותיו ע״ד שאחז״ל ונתן לך רחמים ורחמיך כל‬ ‫סוף פ׳ אלו דברים דהאי יונקוחי׳ הוא כמו יניק‬ ‫מי שמרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים‬ ‫וחכים כמ״ש מהרש״א ח״א שם וכיון שילכו יונקותיו‬ ‫)שבת קנ״א ע״ב( משמע מדבריהם שינתן לך רחמים‬ ‫מהראוי הי׳ שלא יסחגפו ויחענו כלל ואפ״ה ויהי‬ ‫פי׳ שהקב״ה יתן לו לב רחום וע״ז יהיו ראוי לרחמי‬ ‫מ י ה הודו כזיה הזה שחובטין אוחו ומוציא שמנו‪.‬כי רב מאד מחנהו אלו ישראל‬ ‫ומראה וריח וקול אין בהם משום מעילה אפי׳ בהקדש‬ ‫כלס נגשים לפניו בו ביום כי עצום עושי דברו תם‬ ‫עצמו )כדאי פסחים כ״ו ע׳׳א(׳ שנית שהם לא‬ ‫תצדיקי׳ 'ועל ידם מקובל גס‪ .‬והנח לע״ל בביאת משיח צדקנו לא יתגלה‬ ‫בילסוט יואל א׳‪ .‬י״ל~הי כבר‬ ‫ח׳ שיהי׳ בבחי׳ ריח לא למראה עיניו ישפוש שלא‬ ‫כתבנו לעיל)ר״ה שנת י׳ש׳ר׳י׳ס׳ ד״ה לכו וכוי( שבר״ת‬ ‫יהי׳ בבחי׳ מראה ולא בבחי׳ שמיעה וזהו ולא למשמע‬ ‫הקב״ה שולח תתעוררות ממעל לכל איש ישראל לשוב‬ ‫אזניו יוכיח רק בבחי׳ ריח‪ .‬‬ ‫אצל גדולי הדור ההוא ע״כ יתגלה במדרגה )ומוצעת‬ ‫כי גדול יום ה׳ זה יוה״כ ונורא מאד ומי !שיננו‬ ‫השוה לשניהם והוא בחי׳ ריח וזהו והריחו ביראת‬ ‫ג׳ קפרים נפתחים ע״ש‪ .‬וה׳ נתן קולו לפני חילו בר״ה‪.‬ומ״מ אותן הקשני׳ אשר‬ ‫לדרכו פנה אל בצעו מקצהו עד שביה״כנמצא בתם‬ ‫ידעו ה׳ יתענו ויסגפו נפשם ולא לחשא יחשב להם‬ ‫עוד הרבה רשעים שהרי גם אז ג׳ ספרים נפתחים‬ ‫לשני טעמים א׳ כי מה שאחז״ל סהמצער עצמו ה״ל‬ ‫מוכח שימצאו גם ביה״כ רשעים גמורים׳ וזה פי׳ הנ״ל‬ ‫כמועל בהקדש שנאמר בקרבך‪ .‬וה״נ אחר ששב אל ה׳ הוא‬ ‫ץאפ״ה לא יהי׳ עבירה בידם כי וריח לו כלבנון והרגום‬ ‫ברחמיו יורתו דרכיו וימן ‪.‬‬ ‫לכל‬ .‬יראת לי כי מה שדרכן‬ ‫זית רענן יפת פרי הואר )מנחוה נ״ג ע״ב ומ״ר ר״פ‬ ‫שלי בני אדם בימים אלו לתרבות צדקה ולבקש מחילת‬ ‫מצות(‪ . ‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪22‬‬ ‫יונתן זכרו יהי׳ כזכר קול יבבחא וכו׳ פי׳ כקול‬ ‫יחקדש כל חמצה לכנס לחצר בית ת׳ פנימית—‬ ‫החצצרות ושופרות במעה שמנקכי׳ יין בבהמ״ק ‪£‬נקרא‬ ‫ולזה כחי׳ שלש פעמים בשנה ירא״ה כל זכורך ירא״ה‬ ‫לבנון כן יהי׳ זכרם ע״ש הרי מדרגת ‪.‬‬ ‫בבחינת קול שלא יהי׳ קשת לדלות העם לסבול אורו‬ ‫כי רב מאד מחנהו אלו ישראל‪ .‬קדוש )** תענית י״א‬ ‫וה׳ נתן קולו לפני חילו בר״ה כי ישלח קולו משמי‬ ‫ע״ב( זה לא שייך באלו שהם בבחי׳ מראה ריח וקול‬ ‫קדשו לתיות בפה עמו‪ .‬וכן בתקתל כתי׳ בבוא כל ישראל ליראו׳״ת‬ ‫מדרגה היותר גדולה וא״ש וק״ל‪:‬‬ ‫דייקא‪ .‬‬ ‫י*( בדש״י שם דיה כאלו‪ :‬משמע כאלו מועל בהקדש אבל בגמר׳ אינו‬ ‫ולא ידרוך במקלחם׳ ואיש און מחשנוח ה׳ לסלוח‬ ‫מ»ורש להדי׳ ואםשד שלסאםר אחד כיון רבנו זייע‪— .‬ונבוא אל המכוון דאמר אחי׳‬ ‫שיאמר עליהם שאחזו הס בדרכיו של הקב״ה מה הוא‬ ‫כטל לישראל יפרח כשושנה דאז יהי׳ כמו שושנה‬ ‫רחום וכו׳ לא יפה עושי׳ כ י מ ה לו לרשע להתלבש‬ ‫שאין ממנה אלא מראה היפה כמ״ש רדק ה״נ יהי׳‬ ‫בלבושו של הקב״ה ולשמש בשרביטו של מלך׳ וכל זה‬ ‫בבחי׳ מראה‪.‬וע״ד אס‬ ‫החסידים הגדולים באופן שיהי׳ שוה לשניהם‪ ..‬והנה‬ ‫תפלתי שגורה בפי וכו׳ — וגס כי יש גס הרבה‬ ‫לע״ל בהגלות מלכנו ית״ש עלינו נהי׳ כלנו ראוי׳‬ ‫וחרבה רשעים מ״מ הקב״ה מצרפם עם צדיקיו חלבנה‬ ‫לנבואה ויהי׳ כלם לכל הפחות בבחי׳ מראה *(‬ ‫בהדי בוקמי׳׳ כל זאת עושה כדי שיהי׳ להם זמן‬ ‫ובניהם הבאים אחריהם בקדושה ובשהרה יעלו למעלה‬ ‫מר״ה עד יוה״כ להיות מוכן ליום מועד 'ה‪ /‬וא״כ‬ ‫יותר )מה לבחי׳ ריח והנה בנים כאלו לכאורה‬ ‫מהראוי שאחר כל החקדים האלו נעורר לבבנו לתשובה‬ ‫עבירת בידם לסגף נפשם בתענית ויתר סגופי׳ להיות‬ ‫גמורה באופן שבהגיע יה״כ נהי׳ כלנו צדיקי׳‪ /‬ובכל‬ ‫שאינם מצווים׳ וגם אין בידם עון אשר חשאו‬ ‫זאת אין איש שם על לב וכל ימי תתשובה איש‬ ‫ונפשם מטוהרה כל כך‪ ..‬והרי הוא יעבור‬ ‫האוח העולם הזה ויחזו אה אלקי׳ ויאכלו וישתו —‬ ‫על מדותיו לא רק לשעה אלא לעולם כי מאת ה׳‬ ‫וההועלח שיצא להם מזה הוא זכרי כיי״ן לבנון והרגום‬ ‫זאח לה וזהו שהזהיר הקו״ה דרשו ה׳ בהמצאו וגו׳‬ ‫ואמר יעזב רשע דרכו פי׳ שהרשע יעזב דרכי ה׳‬ ‫•( עיין יואל ג׳ אי וכדד״ק שם‪.‬לו בלבו מעין רחמי שמים‬ ‫יונחן כקטרה בוקמי׳ וכו׳ וכיון מעלו למדרגה ריח‬ ‫ואז אח״כ תהי׳ תשובתו גמורה באופן שגס מת״ד‬ ‫הקטרה הרי אין בו מעילה׳ ועוד ישובו יוקבי בצלו‬ ‫חסכים עם המחילה כי כל המעביר על ממתיו‬ ‫יחיו דגן פי׳ רד״ק שיהנו מזו כאלו אכלו דגן וכל‬ ‫מעבירים על פשעיו)ר״ה י״ז ע״א(‪ .‬כי עצום‬ ‫י‬ ‫הגדול וגס לאבבחי׳ מראה לחוד שלא יהי׳ ספון‬ ‫עושי דברו אנו צדיקי׳ שהקב״ה מעצים להם כח‪.‬קול שהיא‬ ‫דייקא‪ .‬ויך שרשיו כלבנון שיהי׳ שרשם מלובן‬ ‫תרחמנות והכניעה ונשיאת עון למחול למי שחשא‬ ‫מעבירוה כי הכל נמחל וזכו לנבואה ולבחי׳ כבזמן‬ ‫אין בו ממש שבין לילה תי׳ ובין לילת אבד אחר‬ ‫עולי רגל לראוה והיינו לבנון בהמ״ק נקרא כך‬ ‫יה״כ׳ אבל כה יעסו ישובו אל‪.‬בהקדים כי הגוף המסוגף יכונה בשם‬ ‫יןמב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו ‪ .

‬והכזב‪ .‬כי קוף לא יקיים מה ק^דר‬ ‫הריהי כמזמר ומכרית ח״ו אמתתו של הי״ת ועושהו‬ ‫אך כיצד יעצןה׳ וישוב אל י י בבכי ותחנונים ועי״ז‬ ‫זייפן חלילה‪ .‬אם ישכון חצריך לתתפלל‬ ‫של מעלת כאלו אינו יולע וכאלו יקבל ממנו עבולת‬ ‫אזי אגבו גם אנחנו נשבעה בשוב ביתך קדוש תיכלך‬ ‫מזויפת ח״ו׳ ומה שאמרו בזה חז״ל שגם תם לא כוונו‬ ‫ועמ׳׳ש בקמוך אי״ה‪:‬‬ ‫יפה עמ״ש למעלת בפ׳ שופעים על פקוק קול צופיך׳‬ ‫ת כ ו ץ תפלתי קשרת לפניך משאת כפי מנחה ערב‬ ‫ותנת תמתפלל בכוונת )חמר ומכרית כל החוחים‬ ‫י )חחליפ קמ״א(‪ .‬ע״כ לאחר שנעקת לו נק ויגרשתווילך‬ ‫לתכרית וגוי ולא יכנקו תפלתם אבל עתת ע״י הצדיקי׳‬ ‫אמר במתודת אמת תוא כי אברכת ת׳ בכל עת אני‬ ‫צעקו רשעים ות׳ שמע‪:‬‬ ‫רגיל לומר שירות ושבתות וברכות לת׳ אך אינם מלב‬ ‫ובזה ממש יתפרשו פקוקי תחלים)ק״ת ב׳( לך דומי׳‬ ‫כי תמיד תתלתו דק ‪.‬יאמר כמה‬ ‫ומ״ש׳ כי דברי עונוח גברו מני פשענו אחה תכפרם‬ ‫רב עון המחפלל בלא כוונה הלב גס כי יהרהר‬ ‫ואיך נכנק לפניך הלא עונוחינו מבדילים‪ .‬מדעת עצמו כי מחקבותי‬ ‫לחת שעם לצורך החפלה כי הקב״ה יודע מחקורנו‬ ‫לא ישובו ריקם לעולם ויעשו אשר חפצתי והשלו׳ ההוא‬ ‫וגס רוצה להשיב עמנו ומה צורך לעוררו על זה‪.‬‬ ‫אעפ״י שאינו כדאי ויכניע לבו לה׳ ויהי׳ זה לו לכפרת‬ ‫)תחלים ל״ל( הנה המתפלל בכוונת הלב‬ ‫‪.‬פי׳ כי בח״ה נדחק הרבה באיז׳ מקומן‬ ‫ממרום או מי שתופק כן‪ .‬איבריו תחצונים ועי״ז יתעורר גם לכל‬ ‫פי׳ רק שנשלם ההחחייבות שנדרנו לה׳ ונשבענו‬ ‫השומעים ישמעו עשוי׳ וישמחו גדלו לה׳ אתי ונרוממת‬ ‫שבועות הר שיני‪ /‬וכיון שאנו עושי׳ רצונו ית׳ הוא‬ ‫שמו יחדיו — ועמ״ש בקמוך בזת‪:‬‬ ‫יעשה רצוננו וא״כ הדומי׳ היא יותר תהלת ובכל זאת‬ ‫גם אני אודך בכלי נבל אמחך אלקי אזמרה לך‬ ‫אחה השומע חפלה עדיך כל בשר יבואו להחפלל‬ ‫בכנור קלוש ישראל )חהלים ע״א(‪ .‫יב‬ ‫סוםר‬ ‫ל ש ב ת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫לא יצוייר שתתי׳ לכבודך אך אמתך אלהי אזמרה לך‬ ‫לכל מי שחשא נגדו‪ .‬וזהו שמקיים קדוש ישראל שנקרא‬ ‫באמת ועי״ז יהי׳ ראוי גס הוא לקליחח עונוח מהקכמת‬ ‫הוא ית׳ כן ע״ש ואתה קלוש יושב תהלוח ישראל‪.‬בפת׳ אבל מכאן ואילך אני‬ ‫י‪/‬‬ ‫תתלת אלקי׳ בציון‪ .‬הקשרה שהי׳ החלבנה בהדי‬ ‫כמורל במלטת בכלי זמר לשיר על אפו וחמתו׳ ויותר‬ ‫טקמי׳ ואח״כ חכון משאה כפי לפניך‪.‬ולכן רוצה הקב״ה שחתי׳‬ ‫צופיך וגו׳ )ונלפק בת״מ בהפשרה שם במקומו ע״ש‬ ‫חלבנה בהדי בוקמין כדי שלא תהי׳ תפלת הצדיקי׳‬ ‫ד״ת קול צופיך וכו׳(׳ ע״כ י״ל כקתוצרך לשנות שעמו‬ ‫פעולה בשלה ח״ו — תהו שאמ׳ דהע״ה עיני ה׳ אל‬ ‫לפני אבימלך ולדבר דברים בלא לב ולב תלת זת‬ ‫צדיקי׳ להשגיח עליהם בכל צרכם ואפ״ה אזניו אל‬ ‫בתשא מת שתתפלל לפעמים בלא כוונת תלב זת‬ ‫שועתס רוצת בתפלתם והשעם כי פני ה׳ בעושי רע‬ ‫לעמה זת‪ .‬אם אותה חתולי׳‬ ‫אבייש ע״ח )שבת פ״ש ע״ב(׳ משא״כ תמיד של בין‬ ‫תחי׳ בכלי נבל במחשבת נבל אשר נבלה יחשוב אזי‬ ‫הערבים‬ .‬שיתי׳ מרבת לקלוח למי שחשא נגדו — ומפרק‬ ‫רעחי הם החוחי׳ והקוצים כנ״ל‪:‬‬ ‫ואמר כי לא מחשטתי מחשבותיכם וגו׳ פי׳ אינו דומה מי‬ ‫ןוי^י ה׳ אל צדיקים ואזכיר אל שועתם וגו׳ )תהליס‬ ‫שתופק בדרכי ומחשטתי ע״י שאני מערת עליו רוח‬ ‫ל״ד(‪ .‬היא הצדקה‬ ‫רע מזה אם יחי׳ זה בשעה שתמלך יושב ומצפת‬ ‫שאני נוחן משאה לשון מחנה כמו וישא משאה מאח‬ ‫שיטאו לעבלו ותנת תם באים למרות עיני כטלו׳‬ ‫פניו )בראשיח מ״ג ל״ד(׳ ואמר שחפלחו וצדקה שלו‬ ‫וח״כ' קלוש יושב תהלות ישראל יושב ומצפה לתתלות‬ ‫יתכנו לפני ת׳ כמנחת ערב שחי׳ יותר מכפר ממנחת‬ ‫והם מהפכי׳ זמורה על אפיו ח״ו‪ .‬ולך ישלם נדר‬ ‫תמצפון עם ‪.‬ע״כ‬ ‫של לילה וחמת מעשים כמוכח בחשבונו של יצחק‬ ‫אמר גס אני אולך אפי׳ כשאולך‪ .‬ועי״ז יקלח למי שחשא כנגדו במחילה גמורה‬ ‫ומצפה לעבודחנו‪ .‬לפמ״ש לעיל שאנו צריכי׳‬ ‫והקוצים בעלי השקר ‪.‬לכן אשרי‬ ‫בעונות וחשאים ופיו ילבר חהלוח ה׳ ועושה לעח‬ ‫תצדיק אשר תבחר וחקרב‪ .‬עון אך העושה רצון בורא ית״ש גם ה׳ יתן תשוב‬ ‫לא די לו כי שכרו רב מאד ותפלתו מתקבלת גס כי‬ ‫ועושה רצונו בלי קפק א״כ תפלה זו מה שיבה ולא‬ ‫מעורר לב השומעים על שכלם מודים ומשבחים עמו‬ ‫עוד אלא שהקב״ה יושב ומצפה לתפלתן של צדיקי׳‪.‬‬ ‫הוא שלו׳ באמת משח״כ מחשטחיכס וק״ל‪:‬‬ ‫והנה במי שאינו הגון א״ש שיתפלל שיחוננו הי׳׳ח‬ ‫א ב ר כ ה ה׳ בכל עת תמיד תהלתו בפי וגו׳‪.‬לקלוח מוקב על האדם‬ ‫שישוו הנפש עם השפתי׳ ואז יבשו ויחפרו חושבי‬ ‫'תזה‪ .‬פ שתי׳ יותר תהלת לך‬ ‫מקבל על עצמי בת׳ תתהלל נפשי תפנימית שישוה‬ ‫אם תיינו דוממים ושותקים מלתתפלל‪ .‬וילוע כי כלי‬ ‫בקר כי חמיד של שחר לא כפרת אלא על עבירות‬ ‫יתפרש לפעמים מלשון מחשבת כמו ויתנכלו‪ .‬‬ ‫והנקיון על נאמן כי כל הלבריס היוצאים מן לב‬ ‫וי״ל כי הקב״ה רוצה בתשובת רשעים ולתת להם‬ ‫‪:‬כנקיסאל לב׳ והנה להיות ‪.‬‬ ‫מה״ד ג״כ ככל תמעביר על מלותיו כנ״ל וזתו ואל‬ ‫ע״כ לא יעשה כן אלא תרננה שפתי כי אזמרה לך‬ ‫אלקינו כי ירבה לקלוח ‪.‬ובהיפך תמתפלל בזיוף‬ ‫חחלת לתתפלל לת׳ כדי שיחן לנומרחמיו בלבנו ואת״כ‬ ‫כאלו מכרית ומזמר ח״ו אמחחו יח״ש ועושתו זייפן‬ ‫חהי׳ הצדקה מקובלח׳גם כחבנו כי תפלתנו מתקבלת‬ ‫חלילה — והנח אנו רגילים לנגן תשבחות בקול נגון‬ ‫אגבחפלח הצדיקי׳ לכן מחפללים בכנופי׳ חלבנה בהדי‬ ‫או בכלי שיר כי גלול אלונינו ית׳׳ש׳ אמנם כשחחי׳‬ ‫בוסמין׳ חהוחכוןחפלחי קשורה לפניך שתקבל תפלתי‬ ‫התפלת תתיא למיון ולא לכטלו איך נשיר בזהויתי׳‬ ‫אגב חפלה הצדיקי׳ כמו‪.‬פי׳ שישוב גם אל אלקינו‬ ‫וגם נפשי אשר פדיח )הוא פקוק שלאחר תנ״ל(‬ ‫מת״ד ויקובל תפלתו כי ירבה‪.‬וזאת המרידה אני עושה בככור כמשמח‬ ‫וירחמהו פי׳ יתן בלבו מרחמי שמים ע״ד ונתן לך‬ ‫ומנגן במרדו במלך‪ /‬חה אני עושה בשעה שהוא יושב‬ ‫רחמים‪ .‬כמה מגלולי חז״ל העילו‬ ‫מקום לכוש שמת מפני קצפו ואלו יתפללו הס לבדם‬ ‫לעצמסשלא יכלו לכווןבתפלתם)ירוק׳ברכו׳(ולהע״ה אמר‬ ‫לא יפתה להם שער אלא בקושי גדול׳ אך ע״י שיפתחו‬ ‫על עצמו‪)-‬תתליס ק״ו( און אס ראיתי ‪-‬בלבי לא ישמע‬ ‫כל חלוני רקיע לתפלתן של צדיקי׳ אזי גם תפלת‬ ‫ת׳ וגו׳׳ ועמ״ש בזת לעיל בפרשת שופשים על פקוק קול‬ ‫רשעים עולה עמהס‪ .

‬דהנה כתיב ואכל ושצע ודשן ופנה אל‬ ‫החמציה ה״ל כגנב ומכר ונהי דעי״ז מהחייב ארבעה‬ ‫אלהיס אחרים )וילך( דאורחא דמלתא שיבעש מרוב‬ ‫וחמקה מ״מ הא קימ״ל בכל ההורה אין ‪£‬ליח לדבר‬ ‫שובת ע״כ תתפלל' שאעפ״י שירבצהו בנאות דש״א‬ ‫עבירה ח‪1‬ץ ממעילה ושכיחה ומכירה )קילושין מ״ג‬ ‫ר״ת ד׳שן ש׳בע א׳כל מ״מ על מי מנוחות ינהלהו —‬ ‫ע״א( נמצא שהמשלח הוא הק״ם הוא חייב ולזה‬ ‫גס כתבתי במקום אחר על פקוק וימירו את כבודם‬ ‫הקב״ה מניח עליו כל עונוח בנ״י ולכן אנו אומרים‬ ‫בתבנית שור אוכל עשב‪ .‬יראה הפי׳‬ ‫א׳כל ש׳בע ד׳שן כנ״ל וזהו כשעירים עלי דשא וק״ל‪:‬‬ ‫כך כי כל העבירוה שעמי ה א ח חושאים מהכפר‬ ‫ע״י הצדיקי׳ לומדי ההורה‪ .‬אולי הי׳ מהכוון לומר כשרוצה‬ ‫או כשילכו מלפני החכם הדורש ויבואו לאכול ולשתות‬ ‫לזרוק מרה בהלמידיו קמצה להעמיק עליהם עבודה‬ ‫אזי ישליכו דבריו אחרי גיזדם ויהי׳ להם דבר ה׳‬ ‫ה׳ מה שהוא קצה קשה להם קכיר להם שכינחא‬ ‫למשא׳ וידוע כי שעירים הוא הגשם הבא בכח ושלא‬ ‫קדישא העומדח מיללח על בניה והיא קובלח עד‬ ‫לרצון משא״כ רביבים שיורד בנחת‪ /‬וע״כ אמר שדברי‬ ‫עח קץ קול ברמה נשמע וא״כ די לכם שחהי׳ כמוה —‬ ‫יהיו כשעירים מצד מה וכרביבים מצד מה‪ /‬וחיינו‬ ‫ובאלו הדברים המשיך לבם ויקבלו וזהו נהג נשיאהך‬ ‫כרביבים שיהיו לרצון עלי עק״ב פי׳ ע׳ ד ש׳המלך ב׳מקבו‬ ‫דייקא‪:‬‬ ‫בעול שאני עומד לפניכם היום׳ אמנם ־יהיו לכם‬ ‫למשא כשעירים בשבתכם על קיר תבשר ותהיו דש״א‬ ‫כי עזרא הקן קריאה במנחה בשבח משוס‬ ‫אחדל‬ ‫יושבי קרנוח )ב״ק פ״ב ע״א(‪ .‬ממקום גבוה‬ ‫נרמז בזה ג״כ שהתפלל על ההיפוך שלא יבעש מרוב‬ ‫בעונוחינו נמקר אל המלכיוה ואין לנו בזה אלא‬ ‫שובה ג״כ‪ .‬כןתן לצדיק א״א לו לקבלו אם לא‬ ‫יכפר עליהם הלא הח״ח אשר שומע אינו יכול לעשוה‬ ‫יצרף עמו שכינתי׳ קדישא להוקיף לו כח לקבל ע״ד‬ ‫בזח יוחר ממה שנצשוה לישב באימה ולשמוע דברי‬ ‫אל חאמר כחי ועוצם ידי וכו׳ כי הוא הנותן לך כח‬ ‫אלקי׳ חיים ןא״כ במה יחכפרו רשעים אלו‪ . ‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫הת״ם‬ ‫‪24‬‬ ‫השמים ואדברה והשמע האיץ אמרי פי‪.‬וזהו פנה אלי וחנני וק״ל‪:‬‬ ‫היא השמים מה שיהי׳ לה בבחי׳ דבור קשה יהיה‬ ‫מי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיוה‬ ‫אחז״ל‬ ‫להאחבחי׳ אי ה רכה כי הס שני הפכים וההיפוך ג״כ‪:‬‬ ‫)ברכוה י״ז ע״א(‪ .‬י״ל ע״ד‬ ‫כשעירים‬ ‫דידוע רהקב״ה מניח כל העוונוח על ראשו של ק״ס‬ ‫רמז עפ״י מה קפירשחי פקוק בנאוה‬ ‫בי״כ כמבואר במדרק פ׳ אחרי על פקוק ונשא הקעיר‬ ‫דשא ירביצני על מי מנחוה ינהלני‪)/‬ההלים כ״ג( ואמר‬ ‫והשעם לזה הוא דאמרו במדרש כי בר״ה שוען השען‬ ‫אמ״ו אב״ד דק״ק פפ״ד נ״י שהפי׳ שההפלל שיהן לו‬ ‫בניך גנבים הם‪ /‬והבונה מבוארה בהיוחנו חושאיס‬ ‫מדה ההקחפקוה שגס כי לא יה״ל כ״א קורמי‬ ‫א״כ כל השפע שאנו ממקיכיס ממקום גבוה הוא‬ ‫באגמא )כעירובין כ״ב ע״א( יעקור! בהורה׳ וזהו‬ ‫בגניבה וכאלו גחל להקב״ח כנקח ישראל וכווכחו‬ ‫בנאות דשא ירביצני שלא יהי׳ לו אלא דשא מ״מ על‬ ‫לחייבנו כפל בכל חשאהנו כדין הגנב׳ והנה להיוח‬ ‫מי מנוחות ינהלני‪ .‬‬ ‫לדברי׳ בשלים וא״ש וק״ל‪:‬‬ ‫םה שהנני השיית בסיום וכו׳ מזה‪.‬ע״כ אמר מה שיהי׳ להנשמה‬ ‫‪.‬‬ ‫למרום‬ .‬אמנם אס גם הצדיקים אין להם יהרון‬ ‫במ״ש חז״ל )מתני׳ קוף עוקצים( לא מצא הקב״ת כלי‬ ‫רק שעושים כפי החחייבוח א״כ איך יגיש על הרקעי׳‬ ‫מחזיק ברכת לישראל אלא תשלום שנאמר ת׳ עוז‬ ‫שמקצרים פחוח ממה שחייבים‪ /‬והנה בקריאה ההורה‬ ‫לעמו יתן ת׳ יברך את עמו בשלום‪ /‬פי׳ כי מלא‬ ‫יושבים בבחכ״נ ועושים החולים ודברים בשלים ומי‬ ‫עומקו שהקב״ה‪.‬לכן החפללשיהי׳ מכפר כמנחה ערב‬ ‫כשה׳ צרוה זו לזו כשהרצה האחח כן הכעצן השני׳‬ ‫כפרה מרובה—ובזה יובן פקוק פנה אלי וחנני כי‬ ‫ה״נ רצון הגוף הוא כעש הנפש וההיפוך בהיפוך‪/‬‬ ‫יחיד ועני אני )חהלי׳ כ״ח ש״ז(‪ /‬פי׳ בהיוחו יחיד ואין‬ ‫וידוע כינוי להנפש שמים ולהגוף א ח כאשר דרשו‬ ‫כאן חפלה צדיקי׳ שהעלה חפלחו עמו וגם הוא עני‬ ‫בפקוק יקרא אל השמים מעל ואל ה א ח לדין עמו‬ ‫ואין כאן משאה כפו ע״כ החפלל למרככו מחנה חנם‬ ‫)קנהדרין צ״א ע״ב(‪ .‬כי ר״ח עק״ב ע׳ ד ק׳ המלך‬ ‫שאור שבעיקה ושעבוד מלכיוח מעכב‪ /‬כי שאור קבעיקה‬ ‫ב׳מקבו ע״ש מ״ש מה‪ .‬‬ ‫שובה‬ ‫משערי ההיחר דין שיהכפר על מה שהרשעים פוגעים‬ ‫י״ל ע״י רמז קצת כבר כתבתי במקום אחר*'‬ ‫באיקור‪ .‬והנה זה שייך כשיש‬ ‫בעזה״י לש״ש שבה אשרי כ ל ירא ה׳‬ ‫לחצדיקים שוס עודף כגון במה שפורקים הצדיקי׳‬ ‫ישראל עד ה׳ אלקיך כי כשלת בעוניך‪.‬ואמרתי כמוקיף על דבריו דמ״מ‬ ‫כי בעו״ה כל השפע שאנו ממשיכים ‪.‬ע״ד דרוש המוייהו בעינן‬ ‫עלי דשא וכרביבים עלי עשב‪ .‬ע״כ עמד‬ ‫לעשות חיל )עקב ־ ח׳ ‪-‬י״ז( והצדיק נקרא׳ א׳י׳ש׳ ושכינחא‬ ‫עזרא וחקן לקרא בחורה גם במנחה דשבח שהוא יוחר‬ ‫קדישא א׳ד׳נ׳י׳ — צרף אדני איש עולה מלו״ם וזהו‬ ‫מההחחייבוח ובפרש ח״ח העוקק בחורה כל השבוע פשור‬ ‫ה׳ עוז לעמו יחן ה׳ יברך אח עמו בשלום — והנה‬ ‫מהחמרה ביום חקבח )כדאי׳ במג״א קי׳ רצ״א( ואפ״ה‬ ‫כחיב )חהליס ח׳ ו׳( וחחקרהו מעש מאלקי׳ כי השם‬ ‫יושבים באימה ושומעים קריאה ההורה ובזה יחי׳ כפרה‬ ‫הוי׳ יח״ש מהגלגל בי״ב שעוח היום בי״ב צרופי׳‬ ‫להנ״ל ולכן אמרו שחקן משוס יושבי קרנוח הס‬ ‫כידוע — וי״ב פעמי׳ הוי׳ יח״ש עולה שי״ב חהו עליה‬ ‫העוקקי׳ בדברים בשלים כידוע מנקחח מודה אני‬ ‫לפניך עלא שמח חלקי מיושבי קרשח שהם משכימים‬ ‫•( עיי חיש בחי׳ פסחים דפוס ירושלים ביה עיב דיה וארשום פר‪.‬ואני אומר עתה דהפקוק‬ ‫לחוד לא יקפיק כי יאמר דברי הרב ודברי ההלמוד‬ ‫מרמז לנו אורחות עולם דכל זמן שהמלך במקבו הם‬ ‫דברי מי שומעים אבל ע״י שעבוד מלכיוח נמכר‬ ‫ימים הקדושים ימים הנוראים או כל זמן שהחכם‬ ‫השפע להם ובשבח ומכר יש שליח לדבר עבירה וא״ש וק״ל‪:‬‬ ‫עומד ומדבר על לבס מקבלים הדברים באהבה‬ ‫נשיאחך ברמה חרוק מרה בחלמידים )כהובוח‬ ‫וברצון ונחת יהי׳ להם׳ אמנם כשיעברו ימים האלו‬ ‫ק״ג ע״ב(‪ .‬‬ ‫)פקיקהא דר׳ האזינו‬ ‫הערבים שכפר עבירוה של כל היום‬ ‫אולי ריכז למ׳׳ש ח׳יה כי הגוף והנפש הס‬ ‫כהנא פ׳ ש״ז(‪ .

‬סרסיו כצבמץ‬ ‫שהזמין לו מזה‪ .‬אהי׳ בשל‬ ‫זכור חרפמך מכי כבל כל היום )מחלים ע״ל‬ ‫ליסלאל יפרמ כסוסכה ו ? סרשיו כלבכון‪ .‬‬ ‫כוסף על מספר ב״ן מספר ל״ך וכעסה עב״ל‪ .‬אך‬ ‫חלילה חי׳ למרמס להם‪ .‬ומ״מ מועלה משעם הכ״ג‬ ‫המקדש והקרבשמ ממידי׳ כסדרן ומוקפיס כהלכתן‬ ‫וזהו אל ישוב ל״ך ככלס לך לייקא כשהם בבחי׳ מ ל‬ ‫ס ה ס קיומם סל יסלאל כמו סהלאה הקב״ה צאאע״ה‬ ‫ור״ח אלכ״י א׳ל י׳שוב ל׳ך כ׳כלם אפ״ח אל ישוב כי‬ ‫כששאל מה אדע אמל קח לי עגלה מסולסמ ועיי*‬ ‫עני ואביון יהללו שמך חייכו בזכומ הצדקה שאכו כוחני׳‬ ‫סוף מגילה‪ .‬גם מה ממני פריך נמצא הא עד עמה‬ ‫מרמז שהווה כל תעולמוח והוא אביכו כ״כ סל״ה‬ ‫היי דברי אפרים סממודיו ואמר מה לי עוד לעצבי׳‬ ‫בסער חאוחיוח בביאור י״ג מלוח אמכם כשחושאי׳‬ ‫איך אמר עמה ממני פריך נמצא שהם דבריהשי״מ‪.‬לכן בחשאם ח׳׳ו אזי כל הככבי׳ כלחמי׳‬ ‫אפסי א ק ומשם מכה בדין לכמר מלוכה‪ .‬ולא כרבה לקלויף רק אזכיר עכ״פ‬ ‫יוחר'להכו ל מ ל סעחיל לשבח ולחולוח למלך במה‬ ‫ההכרח‪ .‬והכה כשעוסי׳ רצוכו כקראי׳ בחי׳‬ ‫בעצבי׳ אינו מוהה עליהם ורק מה לוי עוד ופל המוקיף‬ ‫בן וחקב״ה ברחמיו כרהמי אב כקרא הוי׳ ימ״ס שזה‬ ‫גורע‪ .‬ג׳ מכשירי‬ ‫להם צדקה ע״כ אמר עכי ואביון יהללו סמך עכ״פ‬ ‫קרבן המעכבי׳ פולעכי׳ וחם כקכיס והשיר‪ .‬והשעס‬ ‫)ממכ?׳ קכהלרי׳ ע״א ע״א( ומכ״ס האלון לעבלו לכן‬ ‫לזה הוא כי עפ״י שבע מ ע ל ט מ השמי׳ וככביהס‬ ‫אכו אומדים נסחרים שהוא יושב בדין ממקומך סאמה‬ ‫אין מעמל לישראל בעה״ז‪ .‬ממה שכיהן ל מ ל מכיש עומל‬ ‫ריח לו כלבנון‪ .‬ושלא‬ ‫הכזכלי׳ שאפי׳ בהמחייב׳ כצי׳ ח״ו אוי ויעמוד בין‬ ‫מאמר אדרבה מון שאמם בבחי׳ עבדים לא ראוי לחח‬ ‫החיים וגו׳ ובו כסא פכים לישראל ביה״כ‪ .‬‬ ‫עמו ויעסה סל״י והשעם שצריך לכל זה הוא כ׳י‬ ‫ע״כ אש ממפללי׳ כל היום ממקומו הוא יפן‪:‬‬ ‫כ׳שלמ ב׳עוכיך ר״מ ככ״ב וצריך לשללו ככ״ל‪:‬‬ ‫הפטרה )הוסע י״ד( אלפא משובמם אוהבם כלבה‪.‬גמשלי׳ סי׳׳ג‪ .‬ובעל מסובה שהוא יוחל‬ ‫בסמליה ממקומך הופיע׳ ובמוסף ממקומו הוא יפןאע״פ‬ ‫מהצדיק לכן סוב״ה‪ .‬הנה פסוקים אלוי‬ ‫בכפשו‪ .‬גם חכה ביה״כ‬ ‫הכ״צ כי יש לנו ממולמכז ועוד נרויח‪ .‬ועמה במי צא אבלכו כלוםמסלס‬ ‫מפלח כך הוא בהיפוך מהראוי‪ .‬‬ ‫אפלים מה לי עול לעצבים אפי ענימיו ואשורנו‬ ‫וחכה צריך לומר אע״ג להעפרכס עבל חנוש מהחייב‬ ‫מ מ ש רענן ממכי פריך נמצא‪ .‬כמצא אעפ״י ששכי ה מ ל י ׳‬ ‫לבר נאה בעזהי״מ‪ .‬ולכן עב״י אביוץ'גמשרי׳ צדק״ה‪ .‬וע״כ צ״ל נוסח מפלה כך ׳הוא‬ ‫ומהסלחו מעש מאלקים‪ .‬כ ל היום סמך מכואן בפיהם‪:‬‬ ‫סבסמי׳ עליש להאביזיכו צל אלה‪ .‬משא״כ‬ ‫בחם וזהו שאמל להע״ה )שם קי״ש פ״ז( כמעש כלוכי‬ ‫כסעוקק במ״מ ואז ממראה מ ק ן יושב בישיבה והממרים‬ ‫ב א ת ואני לא עזבמי פקוליך וחכה כ׳מעש כ׳לוכי‬ ‫בו יש לו דין זקן ממרא ע״פ ב״ד הגדול ואפי׳ רצו‬ ‫ב׳ארן ל״מ ככ״ב‪ .‬אלא סלא עזב פקוליו הא עזב‬ ‫למחול לא מההי מחילה‪ .‬וא״כ מה יש לעסומ‪ .‬ילוע שורכוסרפוק הרשע אמר כילהיומכועמה‬ ‫יוכקומיו דהי מ י מ הודו‪ .‬כ׳ המוס׳פ״ק לע״ז)דף ג׳‬ ‫להפך לבבכו לשוב ולסו* אליו בחיומ הבימ על מכונו*‬ ‫ע״ב ל״ה סכיומ( לחך לישכא לשכיומ יושב ולן‪.‬לכן הלאה חקב״ה לאבומ‬ ‫סם שהוא כסא הדין משם מופיע וחמלוך עליכו כי‬ ‫בשל״י המשלל מעלכומ והגביהם למעלה מ ח כ מ י ם‬ ‫ממ״כ אם מ כ י ם אם כעבדים יכול למחול ולדון‬ ‫ומסיליהם‪ .‬והלא‬ ‫מסא״כ זכור חרפמך מכי כבל כל היום אומן עכיי׳‬ ‫ימחמן לבב אנוש לאמר וכי לא נכמרו רחמי אבינו‬ ‫מרודים‪ .‬מ״מ כיון סצייך עכ״פ לפזר ממוכיכו‪ .‬סנ״י )סם ס״ח(— כמצא צדיק הכקרא‬ ‫עוסק בהורה כמ״ס לעיל לעכין אמירה למכה גוונה‬ ‫אי״ס הוא א׳ פחוח ממספל הוי׳ סהוא יס״ב‪ .‬כי מה לו למכיר ג״פ לבנון‪ .‬אימהי עכיים ממלים הבי׳‬ ‫ב״ע כחצוצרמ יבבמא שעל נסכי יין בבהמ״ק*‬ ‫ביה בזה״ז ואפ״ה פלוס לרעב לחמך )ב״ב י׳ ע״א(‪.‬יסובו יושבי בצלו‬ ‫ור״ע הביא לו מקרא מלא הלא פרוס לרעב לחמך‬ ‫יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון ותרגום יוכקן‬ ‫ועכיים מרולים הביא ביה‪ .‬וכשם שהצדיק‬ ‫שגשחרימ לן‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫וכעמ לא הגעכו כלזאמ* לזה בא כממרץ בפסוקי׳‬ ‫ע״כ אומרים כן במוסף שיפן מכסא לין לרחמי׳ ולאילך‬ ‫אלו כ׳ אלו נמי הי׳ נומןבצבנו לשוב אליו נגד בחירמפ•‬ ‫צישכא צ״ל כוסח מפלה כך הוא‪ .‬שוב‬ ‫קשי ההבכה‪ .‬ותרגום‬ ‫בבחי׳ עבלים א״כ המפרנס עכיים מהחייב בכפשו‬ ‫יב״ע כריח קשרמ של ביהמ״ק‪ .‬ילכו‬ ‫כ״א(‪ .‬‬ ‫א ל ישוב לך ככלם עכי ואביון יחללו שמך וגו׳‬ ‫כ י שב אפי ממש‪ .‬מויל״ל אוממ אפרים מהליעוד*‬ ‫חבושי׳ מ״מ יחשב לצלקה מה שכוחכי׳ לישראל כלי‬ ‫לסון עוד אין לו סחר דמסמע ע ל מה ש מ ר מקק‬ ‫סלא יוחן לאו״ה‪ .‬והלא בילו הי׳‬ ‫ממהומו הוא יפן ברחמים‪ .‬ולכן‬ ‫חכחב אחר ג׳ סעומ‪ .‬ב׳ הקשרמ סהי׳ מגין יומר מן חקרבנומ‬ ‫לעכי ואביון‪ .‬ויהי׳ סל״י כי‬ ‫ואם שרצו למחול ל ק סורר ומורה יכולי׳ למחול‬ ‫הוא שי״ג והבורא משלים המכין לעשוח של״י‪ .‬וריח לו כלבכון‪ .‬זכרו כיין לבשן וע׳ מ״ש מ ה אסמקד‬ ‫במרלו ומכאץ המלך‪ .‬אם כן הלק״ל מ״ש יוח״כ שאכו אומרים‬ ‫ממחבל עם אלכ״י לקבל מלא עומסו כן בעל המשובה‬ ‫כל היום ממקומו הוא יפן ברחמים״ וי״ל לחכה אב‬ ‫סהוא בחי׳ סי״ג מצרף ה׳ ועתרו‪ .‬וכבוא על‬ ‫אומרים כן כל חיום וכ׳ מג״א )ססי׳ מקפ״ב( מפני‬ ‫סדר‬ .‫ע‬ ‫סומר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חתי׳פ‬ ‫סכל היום יוקב ולן׳ וצ״ע למשמע לקימ״ל לבקניומ‬ ‫למלום סביר‪ .‬וזהו לוחק מה לסון כוסח‬ ‫ורצוככולא הי׳ שוב‪ .‬וחקב״ה‬ ‫לייסב בלי סכאריך יומר מדאי נקדים כי הנה בחיומ‬ ‫מושל עליכו בבחי׳ אלכ״י כאלון על מ ל י ו ואז ראוי‬ ‫מקדש ה׳ על מכוש הייכו מושנילי׳ נסלס אלת‪i< :‬‬ ‫שלא הועיל הצלקה‪ .‬והחושא חזה שסב צליך‬ ‫העצה הוא כך דידוע דאיכו ממחייב אלא כשיושבי׳‬ ‫הוא לשם של״י ימ״ש למסלל מערכמ ה כ מ י ם העומלי׳‬ ‫חב״ל במקומם אבל מצאם בבימ פגי והמרה בס פשור‬ ‫כגלו וכבר כמבמי לעיל בר״ה למשוס כן בחל׳ש‬ ‫)סם י״ד ע״ב( וכן אפיי חמרה במקומם איא לגמור‬ ‫השביע׳י באח׳ל ס״מ שלי—ומעמה כבוא אל מ ח‬ ‫דיש אלא במקומם ממס ע״כ אגו מ ק ס י ם ממשי‬ ‫הפסוק שהמחלכו שאמר שובה ישראל על ה׳ אלקיך‬ ‫סממקומו יפן ולא ישנ סם סלא כהי׳ ח״ו מ ק ן ממלא!‬ ‫ומרמז סוב״ה הוא סי״ג ויהי׳ על ה׳ באופן שיצרף‬ ‫וביה״כ ידוע סהקב״ה בבחי׳ זקן כל היום כמלג מיוד‪.

‬הנה כ ח י ׳ ) ק ה ל ה ז׳ י״ל(‬ ‫צאוריו עוד! חחו שאמר! אפרים מה לי עוד לעצבים!‬ ‫בצל‪ .‬החכמה בצל ה כ ק ף ואס»ל )פקחיס לף נ״ג‬ ‫מדוע רמזתי עוד ועודף אל העצבי׳ חפקלת עמקי‬ ‫ע״ב( המעיל מלאי לכיק של ח״ח זוכה ויושב ביקיבה‬ ‫הקליפות הלא שוב תי׳ לרמז עודף במאכל או קות‬ ‫של מעלה! והנח אלו ב׳ כחוח בעלי צל חכמה ובעלי‬ ‫‪7‬‬ ‫בשוה ומת לי עוד לעצבי׳ אני עניתיו ואקורנו פי‬ ‫צל כ ק ף שהם יששכר חבולן המה מקריבי ה נ ק מ ה ׳‬ ‫אני כתבתי לשון עינוי לרמז על קיעור כותבת ובזה‬ ‫חכמ״ה כק״ף גמערי׳ גר״ל׳ ויש גרל לה׳ ויש לעזאזל —‬ ‫אשויכו‬ .‬‬ ‫כקעלח בוקמי׳ קמקעילי׳ בלבנון‪:‬‬ ‫והנה בלה״ק אס נרצה לומר שיש לזה עודף נאמר‬ ‫השליקיח אמל ישובו יוקביבצלו ייייו לגן ויפלחו‬ ‫נגד‬ ‫עוד! כמו ביצה ועוד״ שפירושו עודף! וכן ויבך על‬ ‫כגפן זכרו כיין לבנון‪ .‬דהנה אחדל ביומא דף פ׳ דלהכי שני‬ ‫מה שהם פולחים כשושנת‪ .‬בזת לעיל פ׳ תולדות ונבאל עול לקמן‬ ‫ואמר כי עוד נררח! אפרים מה לי עוד לעצבים‬ ‫‪.‬ומזמנו כל שולחנו‬ ‫ממני! יהי׳ רק אוהבם נדבה לא מחק החיוב רק‬ ‫נחשב כמזבח)עי׳ כחובוח ק״ה ע״ב וחוק׳ ‪3‬יס ד״ה וכי וגף‬ ‫כנדבה וה״ל נהמא דכיקופא׳ אלא שוב להם יותר‬ ‫‪.‬עי״ז ויך שלקיו כלבנון‬ ‫קרא ביה״כ וכ׳ לשון עינוי ולא לשון אכילה לומר‬ ‫כאלו־ עליין לבנון• קייס‪ .‬והנה אחדל שם ע״ש לבכוחבה‬ ‫אהגלות כי אז נקראת הקבינה בחי׳ אקתל ע״ש‬ ‫הגרעין הוי שפי מהאוכל! ב׳ קבא לחמרי קבא‬ ‫ואנכי הקתל אקתיל וש׳ו׳ש׳נ׳ה׳ גמעלי׳ א׳ק׳ת׳ל׳ ע״כ‬ ‫דקקייחא וקריח‪ /‬חהו לרמז על פקולה מרובה על‬ ‫אס אז יפרחו כשושנה הלי זח עליף מקלבנות שזהו‬ ‫האוכל היינו קיהי׳ רובו עוונוח ח״ו ע״י חשא א׳‪.‬כמזור להנ״ל‬ ‫אני עניחיו ואשורנו! אני כברוש רענן ממני‬ ‫שלעולם לא עזבתים בצלותם׳ יפרה כשושנה פי׳ עיי‬ ‫פריך נמצא‪ .‬‬ ‫לנקך יין ע״ג המזבח ימלא גרונו של ת״ח יין )יומא‬ ‫משובתם בתמי ׳ וכי אני ארפא משובתם כי שב אפי‬ ‫ע״א ע״א( וכן ויביא לאיש אלקי׳ בכורי׳‪ .‬‬ ‫וברכוב נ״ה ע״א( וכשחכס יושב ו מ ר ק והעם שומעי היינו‬ ‫מה שנחרב בהמ״ק וגלו לבין האומר! ובא עתה כמחשב‬ ‫חצוצרוח וקול הרועה מה כחי׳ חמן כשופר הרס‪.‬אי״ת׳ ע׳ל׳ י׳ש׳ל׳א׳ל׳ גמערי׳ ת׳ק׳‪0‬׳‪ .‬והיינו מה שהם קובליר‬ ‫דמשונה בשיעור׳ לשער ב ט ח ב ‪ /‬וי״ל שעם לרמז ענין‬ ‫תגליות ומקיימי׳ תולה ומצות וע״כ נקלאיס שושנה‬ ‫מאחז״ל )קידושין מ׳ ע״ב( לעולם יראה אדם עצמו‬ ‫בין החוחי׳ אעפ״י שלא אמל כאן בין החוחי׳ מ״מ‬ ‫כאלו הוא מחצה זכאי ומחצה חייב עבר עבירה א׳‬ ‫הא קמך אלעיל אהי׳ כעל לישראל שהוא תגלות‬ ‫אוי לו שהכריע עצמו וכל העולם לכף חובה! ומכ״ש‬ ‫לנקרא בשם אהי׳ ואס שם יפרחו כשושנה ה״ל‬ ‫יכ שאנו מחשבי׳ עצמיש כמו בינוני׳ א״כ צריך‬ ‫שושנה בין החוחי׳ ועוד לשם שושנה בעצם ‪wm‬‬ ‫לחח צב על הנ״ל‪ .‬‬ ‫כי יקריב מ כ ס קלבן מ כ ס בעצמיכם והרי זה קיומם‬ ‫ורמזזהלוקאבפקולח גרעין קל כוחבת ולא בפקולח של‬ ‫כמו בלבנון וכפילק״י בפ׳ נצבים קהיקולי׳ מקיימי׳‬ ‫אגוז וכדומה‪ /‬היינו להורוח לנו אעפ״י דרובו‬ ‫אוחנו! נמצא קלא הפקלנו בזה כלום‪:‬‬ ‫עוונו׳ מ״מ הקובה מהני ומהפך לו לזכוח‬ ‫ונגד השניה קהקעלח מגין אפי׳ בקעה חלון׳ אמל‬ ‫ומוחלי׳ לו ולכל חעולס בשביל א׳ שעשה חשובה‬ ‫ילכו יונקוחיו ויהי כזיח הודו יריח לו כלבנון‪.אח בהיוחם בארץ‬ ‫השל‪ /‬ועול יש בזה רמז במ״ק לקמן כי יש תק״ף‬ ‫אויביהם וגו׳ ואחז״ל )מגילה י׳׳א ע׳׳א( להעמיל להם‬ ‫לקלושא הוא הק׳ע׳־־׳ר׳ אקר לה׳ נגל תק״ף בעומאה‬ ‫בכל דור מרשיו נמצא שבכל זמן ועידן ימצא שלש‬ ‫ק׳ע׳י׳ל׳ לעזאל ק׳ס׳ ל׳י׳ל׳י׳ת׳ גמבולי׳ כנ״ל וכבר‬ ‫אלה בישראל‪:‬‬ ‫הארכתי‪ .‬‬ ‫שלש נגד שלש שאבדנו׳ אמר נגד מה קהי׳ הקרבנומ‬ ‫קולך‪ /‬נמצא לבעלי צל הללו אם ישובו בחקובה ע״י‬ ‫מעמלן ושלשן של ישראל׳ אמר אהי׳ כעל לישראל‬ ‫קול הלולש הרי הוא נחשב כמנחוח ויין נקכי׳ וכיבבה‬ ‫יפרח כשושנה ויך שלשיו כלבנון פי׳ ילוע כי שם‬ ‫החצוצרה וזהו ישובו יושבי בצלו אס ישובו בחשובה‬ ‫אהי׳ אקר אהי׳ הוא אשר עמהס בגליות להצילם ע״כ‬ ‫אוהן שיושבים בצלו ‪ 10‬הח״ח הנזכר לעיל אשר מ י ה‬ ‫אמר הלא לא נתתי׳ לאבלה ח״ו אהי׳ זה ה ק ס א ה י ׳‬ ‫הולו ולי לו בקב חרובי‪ /‬ונקראי׳ יושבי בצלו ע׳׳ל‬ ‫הוא כעל לישראל כי על הוא תמיל ואינו נפקק‬ ‫כי בצל החכמה ד^ל הכקף! אזי יחי׳ לגן הם המנחוה‬ ‫ועוב לכל כמבואר בלבלי חדל)ריש מק׳ תענית(׳ ועול‬ ‫ויפרחו כגפן ה ‪ 0‬הנקכי׳‪ /‬זכרו כיין לבנון מה‬ ‫הזכיר ע ל ב י ישראל בגלות נמשלים כמתי׳ והקב״ת‬ ‫קהה״ה מזכיר להם לקוב הוא כקל חצוצרא ליבבהא‬ ‫עוזרם בכל צר׳ וכאלו מחי׳ אותם ומוריד להם על‬ ‫על יין בהמ׳׳ק — נמצא שלא אבלנו כלל כי כדר‬ ‫של חחי׳! ע״כ אמר אהי׳ בעזרתי לישראל כמו‬ ‫הבשחנו יוצרנו יח׳׳ש ואף גס .‬והנה ענין זה‬ ‫כשזורעי׳ אומו מצמיח ממנו מומר המוציא ממרים‬ ‫שמלקלקיס על כזית ועל כביצה הכוונה מלח‬ ‫הרבה ודבק קגי! ה״נ הרשע אעפ״י קרובו עוונות‬ ‫ההקחפקוח שמפרשים ואכלה ושבעה שזה שביעה‬ ‫אם יזרע בדמעה ברנה יקצור כנ״ל־—והנה ידוע‬ ‫ומקחפק׳ והוא ע״ל כל העולם נחון בקביל חנינא‬ ‫ומובן אלו לא גלו יקראל אעפ״י קהי׳ שחן ללבם‬ ‫בני וחנינא בני לי לו בקב חמבין )חולין פ״ו ע׳׳א(‬ ‫לשוב לא זכו במשובה כנ״ל לכל האמור והי׳ חוקפח‬ ‫שהפי' לי לו שמקחפק בזה בשמחה וכגון זה ראוי קיקא‬ ‫רשעתם יורד וזב אל עמקי הקליפומ ‪:‬חיו משא״כ‬ ‫ה׳ פנים לו ולכל הלור בעבורו! וזהו ילכו יונקוחיו‬ ‫עתת שתם שבים בתשובת כדכתי׳ ושבת עד ה׳‬ ‫מה קהי׳ ראוי לו לינק ילכו לכל העולס! ויהי‬ ‫אלקיך ושמעת בקולו ועי״ז זוכי׳ לכל תאמור כדכתיב‬ ‫מ י ה הולו קהוא מ ק ח פ ק ב מ י ה ועי״ז וריח לו כלבנון‬ ‫שם ושב ת׳ אלקיך את שבותך ותשיבך ותרבך מאבותיך‪. ‫סופר‬ ‫ל ש ב ת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪26‬‬ ‫והקלף הם מקבלי׳ נקכיס ומשוררי קיר׳ כי הרוצה‬ ‫קדר הכתובי׳ בעזה״י אמר ית׳ כמתרץ בעדו ארפא‬ ‫‪.‬‬ ‫וזכוח כלם חלוי בו! כמבואר ק״פ יה׳׳כ ויליף לה‬ ‫ע״ל לאמלו חדל )בלכוח כ׳ ע׳׳ב( שהקב״ה נושא‬ ‫מארפא משובחם משמע של כלם ומקיים כי קב אפי‬ ‫פנים לישלאל על שמלקלקיס על מ י ה ועל כביצה!‬ ‫ממנו משמע יחיד ע״ש! ולכן מרומז הפקלה בגרעין‬ ‫חהו פועל כמו ה ק ע ל ח קהלי ישא פנים פי׳ שישא‬ ‫של כוחבח שהוא פקולח מרובה על האוכל ואפ״ה‬ ‫פנים של זעם ויראה להם רצונו‪ .

‬ו א מ ר אשרי א ד ם‬ ‫י״ל ע״ד משל מי שמכקש ד ב ר מ א מ ה מ ל ך ו ה ו א‬ ‫‪1‬‬ ‫עוז לו ב ך מ ה ח ז ק ב ה ׳ ו ד ב ק ט כמ״ש לעיל ו כ מ ו‬ ‫איכו כמצא באומו ה ע מ א ץ מן ה מ י ע ה שלא יעכהו‬ ‫מ ס ל ו ח בלבבם!‬ ‫שעשו ח ס י ד י ם הראשונים ועי״כ‬ ‫כיון שאין ה מ ל ך בביהו וא״כ ה ו א בבימו אולי בא‬ ‫א מ נ ם עוברי ב ע מ ק ה ב כ א ה ם ע מ ק י מ ח ש ט ח עה״ז‬ ‫לפכיו בשריפש ‪.‬‬ ‫‪.‬וכשובח פי׳ כחפוש‬ ‫וא״ש ח כ ל וק״צ‪:‬‬ ‫ו נ ח ק ו ר מ״ש ל א מ ק ו ב ל מ פ ל ה ש ה ל א ימיכך משושה ל ק ב ל‬ ‫ס ל ו סלוי פ ט ד ר ך הרימו מכשול מ ד ר ך ע מ י‬ ‫ואטד‬ ‫שבים ש ע מ ה ח ע ה שהמלך ימ״ש ע ו מ ד ה כ ן ל ק ב ל‬ ‫כ י כ ה א מ ר ר ם ו כ ש א שכן ע ד ו ק ד ו ש ‪ .‬‬ ‫לף‬ ‫ואין כושל! היינו ב מ ס ל ו ת באויר‪ .‬וזהו שאכו‬ ‫נ מ צ א שע״י הייבירה מ ו ס י ף פ י מ מ כ מ ו הגרעין הנ״ל‬ ‫א ו מ ר י ם נ ח פ ש ה ד ר כ י ט ו כ ח ק ו ר ה ‪.‬מ ד ו ח‬ ‫ובכיין‬ ‫ה ד ר ך ! א׳ •באדר ה מ צ א ה צח מ ק צ פ ו ח שרוצים צחשוף‬ ‫י מ מ כ ח י י ח ד ו ח י בי״ג ח י ט ה היינו הבישששריפש‬ ‫צ ח ם ה מ פ צ ו מ ה ח מ ה כ י ד ו ע חח ה ד ר ך י ס ו ק צ מאבן‬ ‫של י״ג פוכקנוין ו ה ו א מ ס ו ד ר ב מ כ ל י ח ה ס ד ו ר מ כ ט ד‬ ‫נ ג ף ע״י א מ י ר מ זמירות ושירי ד ח ע ״ ה ה כ א מ ד י ס ב כ ו ע ם‬ ‫עצמו ימ^ש! ובשערי ד מ ע ו מ כ י ל א כ ש ל ט ה פי׳ ע מ ד מ י‬ ‫צ כ ט ד י ׳ א ך ס כ כ ה שכי׳ ה י ו מ ר עצומה ה ו א ט ף‬ ‫‪.‬‬ ‫שבמ כ מ ו ס ל ו ל ר ו כ ב ‪J‬ע ר ט מ ׳ ס ל ס ל ה ו ח ר ו מ מ ך ‪ .‬ב מ ה שהוא אומר! ו ל כ ן יחשוב‬ ‫ציוה ל ס ד ר ה ! ו כ ן ה ק ו נ ה ס ל י ח ה ומחזור ו מ ה פ ל ל ט‬ ‫ב מ ח צ ה מ פ ל מ ו ב ג ד ו ל ה ה ט ר א ימ״ש ושפלומ ה א ד ם‬ ‫ו ל ט ב ל ע מ ו ו ע ״ כ א מ ר שסומך במוכן ל ט ח כ י ה ׳‬ ‫ה ע ו מ ד כגדו ר מ ג א ה ג ״ כ ‪ ..‬ה ד ק ד ו ק י ׳ ב כ פ ל עכין‬ ‫כ ד ל י ם וכרשים מ ע י ק ר א ובאש בבחי׳ כ י א ה ה י ח ו ס‬ ‫במלו& שוטמ! ואחזה לי ל פ ל ש בעה״י ע ל מ פ ל ו ח ישראל‬ ‫וחנון •־ולמה ל א ה ע כ ה ה ל א ד ב ר ה ו א ‪:‬‬ ‫כ י ה ם ע ו צ י ם מ ע צ ה מ ע צ ה א ך יש ל ה ם ‪3‬׳ ס כ ט מ‬ ‫ז ח מ ה שאנו א ו מ ר י ם בפזמון י״ג‪ .‬־*דבקים —‬ ‫שוב בלי ס פ ק ‪:‬‬ ‫ואז ימבשלו מ מ ט כ ל ה מ מ ש ט מ הזרומ מח‪5‬לי חעה״ז!‬ ‫וזבחיהם לרצון ע ל מזבחי כ י בימי בימ‬ ‫עולותיהם‬ ‫ח ה ו ו א מ ר ס ל ו ס ל ו ‪ -‬פ י ׳ <זמרו ושבחו כ י ח ל ו לשון‬ ‫מ פ ל ה י ק ר א ל כ ל ה ע מ י ם )ישעי׳ נ״ו(‪.‬ע ״ כ א מ ר ע ו ל ו ח י ה ם ח ב ח י ה ם‬ ‫ג׳ קדוש מ ו פ ר ש ו מ ו ב ד ל מ כ ל ע צ ם ‪ :‬ו מ ק ר י ה נ ב ר א י ם —‬ ‫הנ״ל מ ה ש ה ם מ ג ב י ה י ם ל ב ם ב ד ר כ י ה׳ ו ג ם ס ו ב ר י ם‬ ‫ובשלש א ל ה ס ד ר ו ל נ ו קדמונינו ביה״כ לשבחו! ד ק ו ד ם‬ ‫ר ו ח ם זה יתי׳ לרצון בלי מ ו נ ע כ י ביתי בית ת פ ל ה‬ ‫ש א ו מ ר י ׳ ק ד ו ש אומרי׳ פ י ו ש מ ל ך עליון שהוא ר ם ונשא!‬ ‫י ק ר א ל כ ל ה ע מ י ם ו ל א יהי׳ שוכ שום ע כ ו ב ‪:‬‬ ‫ל ע ד י ע ד ימלוך הייכו שוכן! ו א ח ״ כ ק ד ו ש ה היינו‬ ‫יושבי ביחך ע ו ד יהללוך ס ל ח אשרי א ד ם‬ ‫אשרי‬ ‫ק ד ו ש — כחזור לעכיכיכו כ י כ ה י א מ ר שזה אלקיכו‬ ‫עוז לו ב ך מ ס ל ו ת בלבבם עוברי ב ע מ ק‬ ‫ג ד ו ל ו ר ב כ ח ככ״ל! מ ר ו ם וקדוש א ש מ ן ו א ח ד כ א‬ ‫ה ב כ א מעין ישיחוהו ג ם ב ר כ ו ח יעשה מ ו ר ה י ל כ ו‬ ‫ושפל ר ו ח פי׳ כגד עצמו א ו מ ר שהוא ישכון א מ מ מ ס‬ ‫מ ח י ל א ל ח י ל י ר א ה א ל א ל ק י ם בציון )חהלים פ״ד(‪.‬‬ ‫אדוקה למעלה במקום‬ ‫וקדוש ימ״ש! כ י כשממו‬ ‫בח״ה מחמי׳ ע ל האנשים ה ע ו מ ד י ם ל ה ח פ ל ל ו נ כ נ ס י ם‬ ‫ג ט ׳ ו א ח ד כ א ו ש פ ל ר ו ח ה י י ט ע ם ה ט ף ובדברים‬ ‫ויוצאים ממחשבה למחשבה ב ד ר כ י העה״ז ואיך ת כ נ ס‬ ‫כ א ל ה י פ ע ל ל ה מ י ו מ ר ו מ שפלים ו ל ה ח י ו מ לב כ ד כ א י ס‬ ‫ת פ ל ה זו ל פ נ י הקב״ה! ו ה נ ה כ ב ר כ ׳ ל ע י ל שצריך‬ ‫הייכו מ ח ם ב מ ו ורומו להמיומם פי׳ מ מ י מ ה מ ח ש ב ה‬ ‫ל ת ק ן ב׳ מ ס ל ו ת א׳ באויר ת ע ו ל ם ! וא׳ בנפשו וגופו‬ ‫ר ע ה וזרה ש ל ה ם ו א ם כ ה יעשה מ ה כ מ י ב בחרי׳ כ י‬ ‫ו א מ ר אשרי יושבי ביתך ת ם תצדיקיס אשר ל א ישלנה‬ ‫ל א לכצח א ר י ב ‪:‬‬ ‫ב ה ם המזיקים ע ו ד יהללוך ס ל ת י ע ל ה ב מ ס ל ח ישרת‬ ‫ה׳ הצדקה מ ה שאט אומרים בהממלומ סליחוח‪.‬ו א מ ר ו‬ ‫כ ב ר כ ח ב ח י לעיל כ י ל פ נ ו ח מחשבתו צריך שיגבה‬ ‫זמרו ושבחו עי״ז פ כ ו ד ר ך מ א ב כ י כ ג ף ה ש ו כ כ י ם ב א ו י ר‬ ‫לבו ב ד ר כ י ה׳! ו ע ו ד ישפיל מ ס עיניו! א מ נ ם בזה‬ ‫ד ר ך עליוח המפלומ! ו ע ו ד ה ר י מ ו מכשול מ ד ר ך‬ ‫ל א נ ש ה ר האויר מזוהמת ה ק ל י פ ו ח ו ה נ ה כ ל זה‬ ‫ע מ י הייכו בכפשוהם ה ו א המכשול שזכרם‪ /‬ו ח כ ה‬ ‫ה י א מ פ נ י שאו״ה ושריהם א י נ ם עובדים ש כ ס א׳!‬ ‫מ ו ר ה לכו ד ר ך איך יאמר א ד ם בכפשו ל פ כ ו ח מ כ ש ו ל‬ ‫א ב ל לע״ל ג ם ת ם ילכו בית אלקי י ע ק ב א״כ אין‬ ‫הנ״ל כ י כ ה א מ ר פי׳ כ ה י א מ ר בכפשו! ר ם וכשא‬ ‫כ א ן מ ע כ ב — ו ח נ ה ה ג א ו ה מ כ ו נ ה בשם ע ו ל ה כמ״ש‬ ‫שוכן ע ד וקדוש שמו פי׳ מי שאני רוצה ל ה ח פ ל ל‬ ‫במדרש ע ל ז א ת ת ו ר ת ה ע ו ל ה ׳ ושברון ר ו ח ‪ .‫יד‬ ‫סופר‬ ‫לשבח שובה‬ ‫חמ״ם‬ ‫צו‪ .‬נ ק ר א‬ ‫ע ח ה ל פ נ י ו מ ח ו א ר נשלש א ל ה א׳ ר ם ונשא לרומעוחו‬ ‫זבת כ ד כ ת י ב זבחי א ל ק י ם ר ו ח נשברה! וכאחז״ל‬ ‫וגדולתו ואיממ ע ל י ^ ע ל המחחון! כ׳ שוכן ע ד שהוא‬ ‫)סנהדרין מ״ג ע״ב( ע ל פ ס ו ק זובח ת ו ד ה שהוא הזובח‬ ‫נצחי זה ש נ ק ר א הוי״ה ימ״ש שהוא הי׳ ה ו ה ויהי׳!‬ ‫יצרו ו מ ח ו ד ה עליו‪ .‬במקום ש ה מ ל ך ט ד א י כמצא שם! ולהיומ כ י א ס‬ ‫ה א ד ם ב ע מ יציאמ ה ד ב ר י ם ד ר ך מ ס צ מ ה ג ו ף מ ה מ ח ס ג ה‬ ‫ימצא שריפש ככ״ל ברחוב ו י מ ס ר ה ו ל מ ל ך ט ד א י ל א‬ ‫א צ מוצא שפמיו״ וצבו פ נ ה אכה ואכה א צ הלצי‬ ‫־יעשה ל ו בקשחו כ י אין ל ט ככון לבקשה ה ה י א ו ל א‬ ‫ה ע ו ל ם ו ל ט ב ל עמו‪ .‬ש מ ו‬ ‫השריפש! ואכחכו ־אלו באש ל פ נ י ך ב ח ס ד א ו במעשים‬ ‫מ ר ו ם וקדוש אשכון ו א ח ד כ א ו ש פ ל מ ח צהחיומ ר ו ח‬ ‫ח * ה י •אומר אולי ל א צ ד ק ו מ ע ס י ט לפכיך! א ך באש‬ ‫• שפלים ו ל ה ח י ו מ לב כ ד כ א י ם ‪ .‬שלא כעשה ככימוח! או ה ד ב ר י ם‬ ‫כ ב ר כ ת ב ח י ב מ ק ו ם א ח ר כ י כ ל קניני חעוה״ז נזכרו‬ ‫אשר כ ח ו ב י ם ב ח ו ך השריפש איכס ר א ו י ם שיעכה‬ ‫בקרא‬ .‬א ך י ד ו ע ם ה ע נ י כימן צו מ א ה ח מ כ ך אשציגאש‬ ‫אשורנו פי׳ ארמז לו כ י א ש ו ר ט א ו שהוא לשון ה ב ע ה‬ ‫ע ק ס ע פ י צ ע והוא׳ שר מ מ ו כ ה מ ח מ צ ך ל כ ת ו ב בחכם‬ ‫ו כ א ל ו א מ ר אכי מ ר א ה צו מ ה שאומר »יהל‪ 4‬או שהוא‬ ‫להעכיים א מ מבוקשם! ובזה יבואו לפכי ה מ ל ך והשרים‬ ‫מלשון אשור ו מ ס צ ח כ מ ו ו מ ש אשורט)מרצים מ״ל( פי׳ ב מ ה‬ ‫ז ח מ ה הואיל ו מ א מ ה מ ל ך ה ם כבחריס א״א שישיבו‬ ‫שהגבצמי שיעור ע י ג ר וצא שיפור א כ י נ ה בזה ואראהו‬ ‫ר י ק ם א ם ה מ ל ך כמצא ב א ו מ ו ח ע ה ! ו א ם ב כ ל ז א מ‬ ‫א ו א ד ר י כ ה ו צ ה ו מ מ כ י א נ י כברוש רענן! מ מ נ י פ ר י ך‬ ‫ישיבהו מ ק ם ‪-‬אז צריך ח ק י ר ה מ ה פשעו‪ .‬ב מ ה ‪.‬שכפמ דו כשממ אלקי׳‬ ‫י ו ד ע ל ט ככי‪ 4‬ושלא י א מ ר אה״כ ה כ ל ככון מ״מ‬ ‫חיים ח ל ק א ל ף מ מ ע ל וראשה קשור‪.‬למעלה ו מ מ מ י מ ח‬ ‫איכך כ ד א י לאומו אצשלא שאמה רוצה ל ה ח ל נ ש בו‬ ‫ב ט ף ה כ ט ף הזה ו כ י כ ל ‪ .‬מ י ו מ ה מלוי׳ ט בשעה זו‬ ‫ע ״ כ א מ ר ובזכומ שלשמ א ט ה כ י ב נ י ה ם ר א ו י ם ל כ ל‬ ‫שהוא מ ק ש ר ה ע ם א ל עליון ע״ד ו א מ ם ‪.

‬‬ ‫י בדבריך תזכה בקפעיך )קס כ״א(‪ .‬נ״ל דעחה אחרי כתבם רז״ל זאח‬ ‫רצון ויום יקועת הוא לה׳ אמנם להיוח אנו יראים‬ ‫בגמ׳ נחרפא החולה הזה קהרי כל שעמו א״כ כל‬ ‫מיום מחר כי פנה היום ע״כ ממהרים כל מה‬ ‫השנה יעשה מה שלבו חפ׳ן ויקמוך על הקובה‪ /‬ושוב‬ ‫שאפשר לשלוח הפלחינו במרוצה האפקרי מערב עד‬ ‫ממנו מי שעוקה עבירה בהחלש כי אס יקוב לא ישוב‬ ‫ערב כל מה שאפשר לנו להעביר ביום ההוא אנו‬ ‫לכקלה כן נ״ל — והנה האומר אחעא ואקוב הלא‬ ‫מעבירים‪ .‬־בנראה שמרן ז״ל נדרנו מאהבת‬ ‫הקיצור לא חש לזה להזכיר כלל שזה שני מדרשים שונים‪ .‬וזהו בהחלה הוא עוג ובפעם השני׳ פשע‪.‬ועל זה קורא‬ ‫באוהו מקום ובאוהה אשה ולא יכקל בה נמצא‬ ‫לנו השען גנבים עוברים בדרך קכבקוהו לקשים‪.‬והנה לע״ד גם קרי מעלה קרי‬ ‫עוברים בעמק הבכ״א‪ .‬מה הפעולה‬ ‫היחחה איק אק באצבעותיו וחנה הוא נכוה והוא‬ ‫מזה הוא כך כי בהיוח כל הקנה כולה א״א לנו‬ ‫מבקק לו רפואה די לו קנרפא‪ .‬וי״ל ע״ד מקל א׳ הי׳ מוחזק לגנב‬ ‫לבדך חכואתי מקתמא יקנן אצלי חעאים קנונים אקר‬ ‫ועבר לדרכים שאינם כבושים וקלוליס באופן שלא‬ ‫הם לך לבדך ולא ידע מהם קום ברי׳ ועי״כ אירע‬ ‫יפגקוהו שוערי המלך‪ .‬וכן י״ל הנוקחא מחה והעבר‬ ‫בניך וגוי‪ .‬והנה הוא‬ ‫אחןי׳ל כי בר״ה אומר הששן בניך גנבים הס‬ ‫בענוחנוחו לא חקב שיהי׳ זה להורוח השובה )ע״ז‬ ‫וביה״כ אומר י כי הס כמלאכי השרה *(‬ ‫ד׳ ע״ב( רק מרוב עונוחיו הקעניס הנעלמים רצה‬ ‫ובזוהר מוקיף קהקב״ה אינו רוצה בקנגולי׳ שלו‬ ‫הקב״ה לענקו ע״כ נחן לפניו המכקול חזה‪ .‬ואחר ששב הגנב ההוא וחזר‬ ‫לי והרע בעיניך עקיחי קעקיחי דבר מה שהוא בבחי׳‬ ‫בו •וקבל על עצמו שלא לעבור הדרכים האלה עוד‬ ‫רע‪ .‬ואולי מקום כן כ׳ קהאומר אחשא ואקוב‬ ‫אהה קצפה עד מאוד ואח״כ חאמר חלילה לכלוח אה‬ ‫יק לו הקובה אלא קהוא קקה מאוד‪ .‬‬ ‫לשכור לו הפאקש לעבור ושומרי המלך אמרו כי זה‬ ‫(‬ ‫ועשיתי כן למען תצדק בדבריך תזכה בקפשיך בפורענות‬ ‫לא ׳הכן לו להיוחו מוחזק מכבר לגנב אזי גס עהה‬ ‫שהייה רוצה להביא על מה שקדם כבר‪:‬‬ ‫חשדינן שרוצה לעבור במהירוח רב שלא יפגשוהו‬ ‫ספיה״ב גדולה הקובה שמביא׳ רפואה לעולם‬ ‫קושרי המלך‪ .‬ירצה כי‬ ‫פועל דמיוני ביה״כ להיוח כמלאכי הקרח‪ .‬וידוע‬ ‫ומשרידו בקעיר המקהלה‪ .‬‬ ‫שהחשובה הביאה רפואה למדוה רעוה‪:‬‬ ‫וכאלו אנו יראים ממנו שלא יפגשנו הוא‪ .‬‬ ‫והענין הוא כך כשאדם חושא וחונוא עד קנתמלא‬ ‫והנה עוברי בעמק הבכ״א הנ״ל מעין ישיתוהו עוקים‬ ‫קאחו ומי יודע זה רק אל דעות יח״ש‪ .‬‬ ‫שהקטרוג בניך גנבים הם* קאי על ר״ה כביאורו כתב מרא״ש בד״ד‪ .‬וא׳׳כ כקאח״כ קב גם מזה‬ ‫א ס פ ת כל עברמיךהקיטח מחרון אפך קובנואלקי‬ ‫כי אין לומר חמיד יעקה כן קהרי זה חעא‬ ‫יקענו והפר כעקך עמנו)ההליס פ״ה(‪ .‬חהו אקפת כל עבדתיך‬ ‫נושא עון ופקע וחשאה‪ .‬פי׳‬ ‫בהחלש‪ .‬חנה הוא בא אל הבי דואר‬ ‫לכך רק שהוא רע בעיני״ך הס קרי ההקגחה‪.‬ע״כ אין הקב״ה חפץ בקנגורי׳ קלו‪:‬‬ ‫עלי׳ אחשא ואקוב כמובן‪ .‬בקל״ה נדחק דעון ופשע הוי‬ ‫תיית מאקף כל עבדתיך ועי״ז הקיבות מחרון אפך‬ ‫לא זו ‪ cp‬זו‪ .‬עיי זוהר פ׳ אמוד ד״ה אך בעשור לחודש השביעי וגוי‬ ‫פקעינו וחעאחינו וכדומה‪:‬‬ ‫רב יצחק אמד וגוי‪:‬‬ ‫חקד‬ .‬‬ ‫ומה גס בר״ה צריכים לזה שופר‪ .‬וקא מחמה ילכו מחיל אל חיל‬ ‫ההקגחח ג״כ אינם יודעים כי לא ידעו מחקבוח‬ ‫יראה אל אלקים בציון בחמי׳ וכי ההולך במחשבחו‬ ‫בני אדם מה נעקה בקוגג או במזיד‪ .‬אבל לא אצלך כי אתה יודע קלא הייחי ראוי‬ ‫‪ 6%‬בדרך המלך ילך‪ .‬ופשע וחשאה הוי זו ואצ״ל זו והוא‬ ‫הלא שוב‪ .‬והנח דחע״ה‬ ‫מענין לענין וכי בזה חכה לחזוח בנועם ה׳ בחפלהו‪:‬‬ ‫חשא בבח קבע ולא הי׳ ראוי לכך‪ .‬‬ ‫סי׳ כ״ד וז״ל‪ :‬דאה סמא״ל שלא מצא חטא בישראל ביום הכפורים ואמר רכון‬ ‫אלא שלאחר תשחרקו בחשא ה״ל כקוגג לבקחו ולבשה‬ ‫העולם יש לך עב אחד במלאכי־השרת וגוי‪ .‬יותר שובנו אלקי יקענו והפר כעקך עמנו‬ ‫דוחק‪ .‬ואולי נמצא באיזה מדרש בפירוש כלשון הזה שהביא רבינו‪.‬ע״כ צ״ל באוחה קעה פקר בדברי חז״ל ולא‬ ‫לדבר לה״ר בצדק בניך דומים למלאכי השרה כאומר‬ ‫האמין‪ .‬עפ״י מ״ק‬ ‫אבל אס חוזר ואוכל הו״ל מומר להכעיק‪ .‬‬ ‫דודאי חז״ל קאמרו אין מקפיקין כוונחס כלל כלל לא‬ ‫אמנם הלא שוב במקום קמפיר כעקו בכעקו שוב‬ ‫אלא קעי״ז עלה לו מזור לקבלו כנ״ל‪ .‬והנמשל אקדים כי מה קאנו עושים‬ ‫קנאמר ארפא משובתם‪ .‬הכוונה כנ״ל‬ ‫ישראל אלא עוב לי לרחם ע״ד לולי כעק אויב אגור‪.‬אומד‬ ‫ובפעם השלישית חעאה‪ .‬‬ ‫הרפואה לא יכוה עוד אפי׳ אם יחהה בגחלים‪.‬ולפע״ד ליישב ע״פ מה דאי׳ פ׳ אין מעמידין)ע״ז‬ ‫ולא עם עבדתיך‪:‬‬ ‫כ״ו ע״ב( האוכל פרעוש א׳ ויחוש א׳ עדיין לא הוי‬ ‫לך לבדך חעאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק‬ ‫מומר להכעיק דאפשר בעי למשעס שעמא דאיקורא‪. ‫סומר‬ ‫ל ש ב ת שובח‬ ‫חת״ם‬ ‫רמב״ם בפי׳ המקנח פ׳ הרואה על ננח לעשות לה׳‬ ‫בקרא גבי עורכי מלחמה ב׳יח כ׳רס א׳קח ר״ח בכ״א‪.‬וידוע מי‬ ‫*( שער יוסף‪ .‬ובפעם קליקיח‬ ‫בא שטן לקטרג את ישראל והוא פורט עונותיהם ואומד‬ ‫רבש״ע גנבים חם ישראל וגוי‪ .‬ובפדד״א)ס׳ מ״ו( מובא ברא׳יש סוף יומא‬ ‫ממילא ה״ל כשונג‪ .‬אבל היאומן קעי״ז‬ ‫להעביר חפלהינו דרך יקר מפני המזיקים שולחי הק״ס‪.‬ע״כ הקב״ה‬ ‫מזה כל מעיינם ועיון שלהם‪ .‬אך לפ״ז נפל‬ ‫יותר שיתן בלבנו לקוב אליו ויפיר כעקו עמנו פי׳‬ ‫במצודה פוקר בדברי חז״ל שהשובחו קשה מאוד כידוע‪:‬‬ ‫עם מעשינו ולא עם כעקו‪ .‬וכמה החבולוח‬ ‫והנה הבעל הקובה הקב״ה עוזרו קיכול לעמוד‬ ‫להקיר המקכיס ומעבירים בדרך כר‪ .‬ומ׳׳מ גרע הוא מב״פ הראשונים‪.‬‬ ‫והזוהר שהזכיר מרן‪ .‬ולזה אנו עושים פועל דמיוני כמלאכי‬ ‫יודע שכבר אחז״ל שלא הועיל החקובה ומאי ואשיב‬ ‫הקרה קעקיס העולם בשיקה א׳ — וע״ז בא השען‬ ‫דקאמר‪ .‬וחנה זהו עבירה בפ״ע מלבד החשא קחשא‬ ‫גנב מפורקס העובר על הפאקע מה קי׳ יש בודאי‬ ‫ועל זאה העבירה לא אמר אחשא ואשוב וא״א לומר‬ ‫רוצה להעביר מכק‪ .‬אמנם ביה״כ‬ ‫עם האומר אחשא ואקוב אין מקפיקיס בידו לעשוה‬ ‫דליה לי׳ רשות אזי אנו עוברים דרך קלולה ועה‬ ‫הקובה‪ .‬חהו לך‬ ‫בכמה אצפין בעזה״י‪ .‬עי׳ ילקומ תהלים םי׳ תשי״ח וזי׳לז־אתה מוצא ביום הכפורים‬ ‫שעבר עבירה וקנה נעקיח לו כהיחר‪ .‬ולפי הבנתו‬ ‫ערוהו‪ .‬גם ברכוח יעשה‬ ‫נוחן לפניו מכקול בחטא גדול כדי מיהי׳ ראוי לקבל‬ ‫מורה אפי׳ בשעה שהם רוצים' לברך להקב״ה גם כן‬ ‫פורענוח המעוחד‪ .‬ומה ענין זה וכבר כ׳ בזה‬ ‫כי קרי ההקגחה הס נקראים עיני ה׳‪ .

‫‪ite‬‬ ‫פו&ו‬ ‫לשברו שובה‬ ‫חת״ם‬
‫ח ס ד ואממ כפגקו צדק וקלום כקקו אמת מאת דכפחא)ברכומ ציד ע״א(‪ .‬וניל מ ד א י מחשבה שהיא‬
‫מצמח וצדק מקמים כקקף גם ה׳ ימן תשוב מחלק פפש המשכלת שמחשב בדברים זמם צזה צא‬
‫וארצש ממן יבולה )חהלים פ״ה(‪ .‬הנה לכאורה יועיל השבעה‪ ,‬כי הבחירה חפקימ‪ .‬אך יש מחשבה‬
‫פרנקחינו קקח ממ״נ דאס נעמוד הכל על דין חורה חיצונית מצד כח המדמה שבגוף שלפעמים קליפה‬
‫הלא ירבו מחלוקוח ביקראל קדוחח מאה פרנקוח‪ ,‬מתלבשת בו‪ ,‬לזה מחני השבעה בשם פ״י‪ .‬רדוע‬
‫והקם גבולך קלום חלב חשים יקביעך‪ ,‬ואם נעבור מעאחז״ל )סנהדרין דף צ״א ע״ב( על פסוק יקרא אצ‬
‫הכל על מדותינו ונתפוק לפנים מקורת הדין‪ ,‬ירבו השמים מעל ואל ה א ת לדין עמו כי הנשמה נקרא‬
‫עזי פנים ואין הגקמים נעצרים אלא בקביל עזי פנים‪ ,‬קמים והגוף א ת ‪ .‬וכבל כ׳ לעיל שצריך להוכיח נפשו‬
‫)תענית ז׳ ע״ב( נמצא ממ״נ פרנקתינו מקופחת ח״ו‪ ,‬בהחלה חפלחו ליקרח אל ה׳ חהו האזינו השמים‬
‫אמנם הנכון אעפ״י קעפ״י השבע ירבו מחלוקות ע׳׳י ואדברה דברי חוכחוח להנשמה הנקראת שמיםדצגבח‬
‫א‬ ‫ה‬
‫ת הגוף ישמע אמרי‬ ‫תעמדת דין חורה מ״מ כקהקב״ה עזרנו ע״ד בקרב לא מהני השבעה‪ ,‬והשמע‬
‫פ״י היא השבעה הפיל‪ :‬י‬ ‫אלקים ישפוש‪ ,‬אזי אין ששן ואין פגע רע אזי הקב״ה‬
‫נותן בלבותם שישמעו ויאזינו‪ ,‬ואין כוונתינו ח״ו על‬
‫בעזה״י ו י ל ך ו ש ב ת ש ו ב ה‬ ‫הקפידא והדקדוק כמו בעת כקלונת קל ירושלים‪,‬‬
‫שנת כמה ל ך ב ש ד י‬ ‫אלא לאפוקי קלא נעלים עין מקוררים‪ ,‬נמצא זה חה‬
‫עלתה בידינו‪ ,‬ושרם נבוא אל תיתוך הפקוקים נאמר‬
‫מקל קני מלכים היו מתגרים זה בזה עד קזת קלח ‪ p‬מחה ועשריס שכה אנכי היום‪ ,‬היד מלאו ימי ושנומי‬
‫‪1‬‬
‫)רצףי( לא אוכל עוד לצאמ ולבוא וה׳ אמר אלי צא‬ ‫בכי מדינתו ללחום עם בני מדינתו קל זה והיו‬
‫הורגים זח אח זה‪ .‬פגע בהם פקח א׳ אמר לו מת תעבור את הירדן הזה‪ .‬ר״ל כי כל המתקן למשה‬
‫לך מלובק בכובע וקריון וחרבך על ירכך‪ ,‬אמר לו בחי׳ מאה מגיע לעולם האצילות א׳ ע״ד כהן לוי‬
‫להרוג פלוני אויבי‪ ,‬אמר לו ומה עקה והלא מעולם ישראל כמ״ש במקום אחר בעבין מאה ברכות‪ .‬וע״ב‬
‫לא ראיתיו ולא עקה לך רע‪ ,‬וכי מפני קמלכיומלכך כי לחיו ימיו מאח ועשרים שכח ואז אי כמי לא כחשב‬
‫מתגרים זית בזת אתם נעקים אויבים זה לזה עד עקרים שכיס הראשוכים שלא יחשבו למעלה מ״מ‬
‫להרוג‪ ,‬אך התקובה על זה כך‪ ,‬המדינה היא ליוקבי׳ יקארו לו מאה למשה ויגיע א׳ מהם לאצילות העליון‬
‫כגון בני אדום רוצים בארצם‪ ,‬ולא יעבור *עליהם וזהו בן שכה שאול במלכו ע״י קכתמכה מלך מחלו‬
‫יקמאעל‪ ,‬ואם בוא יבוא הרי הוא קונאס׳ ומחק החיוב לו כל עונותיו*( וצעקה בן שכח כאלו הי׳ חי מאה‬
‫לכל בני אדם ללחום נגדו וכן בהיפוך‪ ,‬אלא קהמלך ועשרים שיש לו שכה א׳ ה״כ שאול במלכו‪ .‬והכה אדם‬
‫הוא המנהיג ואפשמפק קל כל אומה ומה שהמלך קכככק לשם לאצילות חכה לשכה מה לו לחזור ולצאת‬
‫זה עוקה למלך זה ה״ז ממילא נוגע כאלו כל המדינה למשת ולהתחיל תיקון אחר מי יודע אם <גיע צמאה‬
‫חתריקו נגדו‪ .‬ונבוא אל המכוון הנח חקד ואמת שכיס‪.‬אחרים תהו שאמר ערע״ח בן מאה ועקרים‬
‫הם ב׳ דברים קוחרים כי חקד הוא לפנים מקורח שכח אככי היום מלאו ימי ושכותי י חצדיכים ואמר ימי‬
‫הדין‪ ,‬והאמת הוא להעמיד הכל על דין תולה וסכומי כי לא רצה לחלות גדולה בעצמו שתיקן כל‬
‫כמקחז״ל פ״ק דע״ז )דף ד׳ ע״ב( אמנם הצדק השנה כתיקונה רק עכ״פ יום א׳ בשנה יה״כ המתקן‬
‫והקלום אינם קוחליס זא״ז כי מי קני קינהגו הכל כל השנה כולה ויום אחרון של שנה אחרונה שהיא‬
‫בצדק יוקל וגם בקלוס‪ .‬אמנם מ״מ אמל קלא חקד יום תמיתה ג״כ מכפר »‪ ptf‬מלאו שנותיו ע״י ימיו‬
‫ואמת נפגקו זה בזה במלחמה עלוכה כי מ ק ד ואמת וזהו סיום מלאו ימי ושנותי ולא אוכל עוד צצאת‬
‫קותלים זא״ז‪ ,‬ועי״ז צדק וקלוס נקקו מלשון נשקו בר מאצילות ולחזור ולבוא שם במאה שנים אחרים כולי‬
‫דהיינו כלי זיין קע״י קקני מלכים חקד ואמת פגקו האי ואולי ואלו‪ ,‬תייתי נכנק לא״י הי״ תקוח יש קונה‬
‫זח בזה‪ ,‬ע״יז צדק ושלום הולכים מזויינים ע מ ך כאיק עולמו בקעה א׳ וכפר אדמתו עמו וכמו שאול ע״י‬
‫למלחמה משעם הנ״ל כי צדק תלי׳‪.‬באמת ושלום מלכו ה״כ אפקר ע״י כביקח לא״י אמנם וה׳ אמר‬
‫אלי לא תעבור את הירדן חזה וק״ל‪:‬‬ ‫מלי׳ בחקד‪ .‬אך אמר מ״מ‪ .‬אממ מאת תצמח לעולם‬
‫נעקת את קלנו להתנתג באמת‪ ,‬אמנם וצדק מקמים ויפרא משה ליהושע ויאמר אליו צעיכי כצ ישראל‬
‫חזק ואמץ וגו׳ וח׳ הוא ההולך לפכיך הוא‬ ‫‪1‬‬
‫נקקף קהקס יתן בלבם הצדק ואז גס ה׳ יתן תשוב‬
‫וארצש תתן יבולה קתהי׳ פרנקה שובה ליקראל‪ :‬יהי׳ עמך לא ירפך ולא יעזבך לא מירא ולא תחת‪,‬‬
‫לא ידעו ולא יבינו בחקכה יתהלכו )תהליס פ״ב(‪ .‬כי הכה ערע״ה כעכש על אמרו כל הדבל אשר יקשת‬
‫פי׳ מתפחדיס מפני מיעוש פרנקה והיינו חשכה וגו׳ וכדומה‪ ,‬והוא מפכי שהקב״ה מדבר ממוך גרוכו‬
‫תמצפת על שלחן אחרים עולס חקך בעדו)ביצת כ״ה‪ .(:‬הי׳ צריך להיוח עכיו ביוחר ואי חי׳ ץצא ‪ m‬הגדר‬
‫ואמר כאחד הקרים ופי׳ בו המיוחד שבשריס הוא כל שהוא הי׳ בכלל כל הממיהר כבואמו וחכממו‬
‫הק״ם ס׳ל דנמקלו דייני קקרי להק״ס שגם הוא מקמלקמ ממש‪ ,‬משא״כ שארי נביאי״ וחכמי״ איכס‬
‫מקמכלים רק באקפקלרי׳ מלאך וכדומה עיה יש להם‬ ‫מפלחו ע״י קוחד קעיר המשתלח‪:‬‬
‫האזינו הקמים ואדברה וחקמע הארץ אמרי פי‪ .‬הימר וממק חיוב לזמק מרה במלמידים וצא כככק‬
‫תנת בתרגום מפרק כי קם ה׳ אקרא על בזה בכלל כל העמיהר‪ ,‬וידוע כי ליהושע בא קר‬
‫תפלה ע״ק ע״כ גס אני אפרק קרא זה על תפלה‪ .‬צבא ה׳ ללחום מלחמומיו וגם כבואמו הי׳ ע״י שר‬
‫כי כ׳ מג״א )קי׳ צ״ח( בקס ק׳ הגן לבשל‪ .‬מחקבה מש״ש‪ .‬והייכו דאמר לו מרע״ח לעיני כל ישראל להק‬
‫*( כםיש רשיי וישלח בפסוק בשמת בת »»מעאל ולוזלן ‪*nurmn‬‬ ‫בתפלה יאמל קס פ״י‪ .‬וקקה לי וכי יועיל קם לבשל‬
‫בחילה אנוקית ומאן דלא מכוון מחינן לי׳ במלזפתא מחלת וכוי עיש אגדת שמואל‪ .‬ועי׳ דרכי משח בחקדמח לחלק אורח ח»»‪0‬י‬
‫ואמן‬

‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חודם‬
‫‪30‬‬
‫לב נדכאים )ישעי׳ כ״ז כףו(‪ .‬יל״ל מתחיל בלשון יחיד‬ ‫ואמץ פי׳ אע״ג דאת ענוותן מ״מ לעיני כל יקלאל‬
‫ומקיים בלשון לביס שפלים ונדכאים גס כפל עכין‬ ‫חזק עצמך חרוק מלת ואל תילא ואל תחת קעי״ז‬
‫דכא וקפל לוח גס מאי האי דקאמל אח״כ כ׳ לוח‬ ‫יעזבך ת׳ ויקלק קכינתו ע״ד כל תמתיתל! ז״א כי‬
‫מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי דמני׳ דלקו פ״ק‬ ‫אינך מוקפע מהקב״ה עצמו לק וה׳ המולה על צירוף‬
‫דע״ז )דף ה׳ ע״א( דאין ב״ד בא עד שיכלו כל הנשמות‬ ‫הוא וב״ד שכיכה מתלבקת במלאך הוא ההולך לפניך‬
‫קבגוף וי״ל לפי מה קמבואל בק״פ ית״כ בקוגיא‬ ‫ללחום מלחמתך והוא בעצמו יהי׳ עמך וא״כ אל הירא‬
‫דפ״כ דוחה קבת ואין הולכים בו אחר הלוב מבואר‬ ‫ואל תחת שיעזבך וילפך לא כן כנ״ל‪:‬‬
‫אפי׳ מנוק הנמצא בעיל שלובת גויס קנעכין קיוס‬ ‫כ י אביאנו אל‪.‬האדמה וכו׳ ואכל וקבע ודקן ופנה‬
‫כל תמצות שבתולה דייניכן לי׳ כגוי גמור מ״מ לענין‬ ‫אל אלהים אחלים ועבדום וגו׳ וענתה הקילה‬
‫פ״נ מחללין עליו את השבת דחייקיכן קמח הוא ממיעוע‬ ‫הזאת לפניו לעד כי לא תקכח מפי זרעו‪ .‬יל״ד ופנה‬
‫ימלאליס! ואע״ג דלא שייך מושב שיחלל קבת ח׳ כדי‬ ‫א ל אלהיס אחרים ועבדום הוא כפל‪ ,‬ועוד איך ימשוך‬
‫קיקמול קבתות הלבה! דהלי אינו עתיד לקמור הקבת־‬ ‫קע״י קאכל• וקבע יפנה אל ע״ז והיל״ל ולס לבבך‬
‫מ״מ מותל‪ /‬והשעם לזה נלע׳׳ד מקום קעכ״פ נפקו‬ ‫וקכחת! ועוד איך תהי׳ הקילה לעד כי לא תשבח‪.‬‬
‫ממקול ישלאל יצאת ואין בן דוד בא עד קיכלו כל‬ ‫ר״ל דתנת בכמת איקולים לא דבלת תורת אלא כנגד‬
‫הנשמות שבגוף א״כ יש בחיותו תועלת להכשאליס‬ ‫היצ״ה כדי ליתן יניקה כל קהוא לקליפה ע״ל לא‬
‫קיצאו מהל ממאקלס ויתוקן עולם במלכות שדי —‬ ‫תחקוס קור בדיקו כידוע—ואמנם להזכיס למנוקים‬
‫וידוע כי לכא הוא החולה! והיינו לקאמל‪-‬להו נביא‬ ‫מ מ ק ק תקליפות אין לתם לתול אחלי ההיתלים התמה‬
‫לישראל בקליחותו קל הקב״ת קהוא שוכן את דכא‬ ‫כי אדלבא בזת מתעולרי׳ הקליפות ממקומם‪ .‬ומקו״ה‬
‫היינו מקוכן אפי׳ אם הוא קפל לוח פי׳ שאינו צדיק‬ ‫אחז״ל )קנהדלין דף ק״ז ע״א( כל הנכשל ביפ״ת קופו‬
‫אלא הוא ממי קאינו ׳עובד ה׳ והיינו קפל לוח קיק‬ ‫להוליד בן קולל ומולח כי זה הוא כלול שכשהצדיקים‬
‫בו ללח שעלת וחועא מ״מ הקב״ה שוכן אתו עמו‬ ‫מנוקים מקיג וקליפה אזי מולידים בנים צדיקים כמותם‬
‫פ״י מוותר על תולתל עבולו והשעם לזה לא בקבילו‬ ‫או גדולים מהם אמנם כקהאויר מלוכלך מהקליפות‬
‫אלא להחיות על ידו קפלי לוח ונדכאים לבים הס‬ ‫אזי החולה פוחהח •והולכה כמו תלמידי אלי׳ ביוס‬
‫יקלאל בגולה שעי״ז יכלו נקמות קבגוף והיינו דמקייס‬ ‫קילוקו! וכדכתיב אמרלת ת׳ אמללת טהלללת בעליל‬
‫כי לוח מלפני יעטלף וכקמות אני עקיתי‪:‬‬ ‫ל א ח מזוקק קבעתים ומנוקה מכל קיג לפקולת! ואמל‬
‫ואמר עוד בעדן בצעו קצפתי ואכהו הקתל ואקצוף‬ ‫אתה ה׳ תקמלם מן תדלל זל לעללס כי קביב רקעיס‬
‫וילך קובב בדלך לבו‪ ,‬דלכיו לאיתי ואלפאהו‬ ‫יתתלכו ואיננו מזלקק !׳הדבל מבלאל — ללבן תנכקל‬
‫‪,‬‬

‫וגף‪ .‬יל״ד אמל שכבר הכתו •בעון בצעו מדוע חזל‬ ‫ביפ״תפי׳קבאמת הי׳ צדיק ולא הי צריך ליתן מקלס ליצ״ה‬
‫ואמל לאקצוף מ״ש לזה הקצף קאחל ההכאה! ועוד‬ ‫ולקליפה והוא מעוררו עליו נמצא קנעכמ במל׳ שמוליד בן‬
‫מה דלכיו לאיתי וארפאהו א״כ מ״ש הכהו בתחלה‬ ‫קורר ומור׳ אצנ״פ קהי׳ מהראוי קיולי׳ בן צדי׳ כמותו מ״מ כיו׳‬
‫ודוחק לומל דלכיו קקב אחר הבאתו‪ /‬גם להבין‬ ‫קעורר הקליפה על עצמו כאלו אינו צדיק ע״כ יוליד בן קולל‬
‫מאחז״ל צדקת תציל ממות במי שחלה ונשה למות‬ ‫ומורה—ובזה יובנו דברי חז״ל מגילה י״א קאמרו׳ ודוד הוא‬
‫ומלאכי לחמיס מזכיליס אקר עשת צדקה פ״א לעי״ז‬ ‫הקנלן הוא בקנוטחו מהחלתו ועד קופו והנה קמכו כן‬
‫ניצול ומביאו לק״י במשלי וכן אי׳ פ״ק דב״ב בעובדא‬ ‫‪.‬על הקרא שכתוב‪.‬הקטן אבל הוא גופי׳ קשי׳ מ״ש‬
‫דבכימין הצדיק! וקקח א״כ מדוע חלה בתחלה! גס‬ ‫תיארו‪ p.‬על קטנוהו ולא על צדקתו מהחלחו ועד‬
‫להבין ‪.‬מאחז״ל )קבת ל״ב ע״א( לעולס יתפלל אדם‬ ‫קופו כמו הוא מקה לאהרן לאינך‪ .‬לעוד הא מקה‬
‫שלא יחלה שאם חלה אומריס לו הבא זכות והפטר‬ ‫הי׳ עניו יותל ממנו ומ״ט לא תיארו למקה בעניווח‬
‫לקקה ממ״נ אי לא נתחייב למות א״כ הלי מיד בתחלת‬ ‫ודוד בצדקוה שהרי כל האומל דוד חטא אינו אלא‬
‫חליו נגזל עליו שלא ימות‪ ,‬ואי מתחייב א״כ מה לי‬ ‫שועה‪ .‬אבל י״ל דאחז״ל דוד חטא ביפ״ת והוליד‬
‫אס בא לידי חולי או לא כיון שנתחייב מיתת צליך‬ ‫ממנת אבשלום ותודיענו כי מפני ענותנותו לקחה‬
‫זכות להפטל‪ .‬וי״ל דהנה מלבד מת קחטא האדם‬ ‫כי חקב קתוא צליך לקת‪1‬ס פיות הקליפות וק״ל‪.‬‬
‫ומרד בממ״ה הקב״ה עוד זאת בקגולס קיענק ועוקה‬ ‫ונבוא א ל המכוון בעזה״י בהקליס דחמלרגה היותר‬
‫לחמנותו קל היקב״ה אכזליות ועל זה אחז״ל )קבת‬ ‫גלולה תיא בתיותם יוקביס על אלמתם ומתקיים בתס‬
‫קמ״ה ע״ב( לא די שחוטא אלא קמטליחיס אותי לידע‬ ‫אוכל קמעא ומתברך במעיו! וזהו ואכל וקבע ולקן‬
‫איזה גזירה קקה אביא עליהם והא״ק הכל בתקדים‬ ‫וא״כ אין‪ .‬לו ליתן מקום לקליפות ולעוררם ואפ״ה יפנה‬
‫דאין הקב״ה מעניש על חטא עד קיעקה אעפ״י שיודע‬ ‫א ל אלחים אחרים תמוני תקליפות קכקראו אלהים‬
‫בודאי קייעקה כן כאחז״ל על פקוק באקל הוא‬ ‫אחרים יפנו אליהם להוקיף להם כח ע״י יפ״ה וכחל‬
‫קס )מ״ל וילא נ״ג ולק״י •קם(! ולכן מתחלה גזל‬ ‫)חולין קיש ע״ב( ובלומה! לאלו אזי הכמוב מבקר כי‬
‫על אדם לפעמים קיקבול יקוליס וחולי ולא יותל על‬ ‫לבקוף אחו לועבלום כי היום •אומר לו עקה כך וכו׳‬
‫עונוח ידועים אמנם אחל קכבל חלת חזל ומתעולל‬ ‫ואם יאמרו נא ישראל מי מעיל בנו שהיינו כלאים‬
‫עליו מה קגלס להקב״ה שיתאכזל וזה קקח מאוד‬ ‫כל כך לחקוס קור בליקו על זה אמר וענחה השירה‬
‫ע״כ צליך זכות אחל להפטל והזכות בזה כקמזכיליס‬ ‫ל ע ל כי ל א השכח מפי זרעו ומזה ראי׳ ברורה קהס‬
‫קתוא בעל לחמים מלחם על עניים ואומללים ואוחז‬ ‫מקלוש׳ עליון שההורה מחזרה עליהם ואינה משחכחח‬
‫בדרכיל מל הקב״ה וזהו כדאי מיבוא ויכפל על מת‬ ‫מבכיהס כנ״ל וק״ל‪:‬‬
‫קעקה לחמנותו קל הקב״ה אבזריו׳ והא״ק הכל דאמר‬ ‫לית״כ מ מ ס וקלוש אשכון ואת לבא‬ ‫בהפטרה‬
‫בתחלה הוכה בעון בצעו ואחר קהוכה חזרתי ואקצוף‬ ‫וקפל רוח לתהיות רוח קפלים ולהחיות‬
‫על‬

‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ם‬

‫תשובה כחולי שנתרפא וחזר לחליו ידוע קקקח החולי‬ ‫כל קהביאני לכך אמכס דרכיו ראיתי וידוע כי דרכיו‬
‫האחרון מן הראשון כי בתחלה חלה בהיותו בכחו‬ ‫קאי על ההדבק‪ .‬בדרכיו של הקב״ה מת הוא לחוס‬
‫ועתה כחנה אחר שנחלש מחולי הראשון וכן נמי‬ ‫וכו׳ ואמל כי אותם לאת ועל ידס יעתר לו ה׳‬
‫בבעל תשובה השב לכקלה‪ ,‬לכן אמר ירבעם מי בראש‬ ‫כנ״ל‪ ,‬ואמר כוד מת קיותל מזה והוא בולא כיב‬
‫פי׳ מי יזכה להיות לפני ה׳ ולא את האלקים א״ל‬ ‫שפתים קנוס שלום ללחוק ולקלוב אמר ה׳ ולפאתיו‬
‫הקב״ה נזה זכה בן ישי ולא הוא ע״כ אמר אי הכי‬ ‫כחס הוא מתעובליס על מדותס ויק י להס קלוס אפי׳‬
‫לא בעינא‪:‬‬ ‫עס הלחוקיס קחשאוכגדם זה‪.‬הוא גלס גלול שיתרפא‬
‫אחדל ־פ״ב לשבת )דף ל׳ ע״א( דהע״ה התפלל שימות‬ ‫קהלי ״ אינו מתאכזל על מי קלאוי להתאכזר כליו‬
‫באי בשבת‪ .‬וקשה הא איתא שם )לף קנ״ו‬ ‫ויק לו שלום מכלעבליו ע״כ אמל ה׳ולפאתיו‪:‬‬
‫ע״א( מי שנולד בשבת ימות בשבת שיכפר על הלילה‬ ‫ואמר עוד והלקעיס כיס נ גלש כי הקקש נא יוכל‬
‫שחללו שבת בלידתו וי״ל לאין‪.‬חעא על ילד תנולד‬ ‫ויגרקו מימיו לפק ושיש אין קלוס אמל חלקי‬
‫כי מת לו ־לעשות אך בעון אבותיו שהי׳ לו לשמש‬ ‫ללקעיס‪ .‬כי אחל קהזכיל למענה קהלקעים ניצולים‬
‫משתו מיום ל׳ ואילך שלא תלד בשבת ויבואו לידי‬ ‫בזכות קיק להם קלוס ומעביליס על מדוהיהס אמל‬
‫חלול כדאיתא סיפ בנות כותים )דף ל״ח קוףע״א(‬ ‫עתה אין כל הלקעים קוים בזה כי אותן הלקעיס‬
‫ומשרית ימות הבן בשבת משא״כ דהע״ת ידוע כי‬ ‫קחס כיס כגלק אין קלוס אמל אלקי כלקעיס ההם‪,‬‬
‫בעון התחולל כי קבור הי׳ אביו לבוא על האמה וסבור‬ ‫והוא כי כל מיני מזיקים קבעולס הקול והכול והמבעה‬
‫המזנה מתהפכת בשעת בעילה שלא תלד׳ אלא לא‬ ‫וההבעל לא יזיקו כ״א‪ .‬כאקל ימצאו'דבל מה לה אחז‬
‫יאונה לצדיק כל און ונזדמנה לו אשתו וא״כ מה‬ ‫בו לכן יק הצלה מהם• וכן כל הלקעיס ההולכים‬
‫ה״ל למיעבד וק״ל‪:‬‬ ‫אחל קלילות לבם ותאות הפקס מ״מ אם לא ימצאו‬
‫אחדל כשאומרים ישראל יהא שמי׳ רבה מברך‬ ‫•מה‪ .‬להאחז בו לא 'יחשאו׳ ומקום כן כהי למצוויס‬
‫יוצאת ב״ק ואומרת אשרי למלך שמקלסין‬ ‫אנחנו מבלי להתחבל עם לקע כלילך קנא יחתה חיק‬
‫אוהו בביתו כך ומה לו לאבי שהגלה את בניו ואוי‬ ‫אק באקו מ״מ אס אילע קנתחבל עמו אפשל להכצל‬
‫לתם• לבנים שגלו מעל שלחן אביתם )ברכות ג׳ ע׳׳א(‪.‬‬ ‫מהזיקו ומקרית כן לזכות יחשב להרקע*אם תיקן‬
‫יובן כי תאמת הקב״ה ב״ה וב״ק תגדול לא אוכל‬ ‫מלותיו להיות לו קלום עס הבליות ומעביל על‬
‫בסל אבירים ואינו אלא נחת רוח לפניו שאמר ונעשה‬ ‫ממתיו—אמכם יק מזיק א׳ והס המיס הזדונים הים‬
‫רצונו וא״כ יתכן כי יותר נחת רוח לפניו כקעוקין רצונו‬ ‫נגלק קאס נמי נא יעבל קס איק וצי אדיל לא‬
‫בין תאומות וקובלים גליות ובזיונות עבורו ונכנקים לבה״כ‬ ‫יעבלנו מ״מ יעלה לקמים קיאו וגליו ילומו עד למעלה‬
‫ושבים אליו בבכי ואנחת ועושים מעשים כמשתוקקים‬ ‫ומבלבל את עצמו בלפק ושיש כידוע ומה כדמו לו‬
‫מתי כזכה לקוב אל ביתך לעבוד עבודת תמת ומתפללים‬ ‫הלקעיס המינים ואפקולקיס אקל קתו בקמים פיהם‬
‫שיתי׳ שמו• הגדול מבורך א״כ הרי זה קלוק יותר‬ ‫לדבל על ת׳ ועל תולתו תועה כי אס כמי לא ימצא‬
‫נאה לפניו יח״ש נמצא שאינו חקר מנחת רוח שלו‬ ‫דבל מה להאחז בו מ״מ הם מבלבלים עצמם ומתלתליס‬
‫כלום׳ ומי הוא המפקיד אנחנו‪ ,‬כי בהיות בתמ״ק על‬ ‫הרהורי מינות וכדומה אקל כ״כ כל באיה לא יקובין‬
‫מכונו אחל עבודת יה״כ היי׳ ממשמקין ובאים ימי החג‬ ‫ולא יקיגו ארחות‪-‬חיים ואקול‪ .‬בקום אופן בעולם‬
‫תקוכות ובאנו לחזות בנועם ת׳ לבקל בתיכלו לראות‬ ‫לווכח עם אפיקולק יקלאל דמקכא בליצנותי׳ ואמל‬
‫ולילאות ולשאוב לה״ק ולקבל שפע פלנקה על כל‬ ‫ל׳ שלפון )קבתקע״זע״יא( אם נהק לץ‪-‬אחליולהלגו‬
‫הקנה שבחג נידונין על המיס‪ ,‬אמנם הן אנו עמה‬ ‫הוא בורח לבית ע״ז ולא לבתיהם קל אלו קהס‬
‫בעו״ת באין אלוחת אב המיד בכן בשן בניס חחקל!‬ ‫׳מכילין וכופלין‪ .‬וזהו קאמלוהלקעים אקל כיםכגלק‬
‫בית מקדש אל חלב בכן דלכנו מאנו לצלוח‪ ,‬נמצא‬ ‫אקל הקקכו לא יוכל אפי׳ אם אין לו מי קיזיק מ״מ‬
‫ההפקד מגיע לק לנו‪ .‬וזה קאמל בת קול מת לו‬ ‫יגלקו מימיו לפק ועיש חותם הלקעים אין להס קלום‬
‫לאב קהגלה‪ .‬את בניו מה הפקד הגיע לו מזה הלא‬ ‫ואין קכל בעמלם בזת‪:‬‬
‫עבודתו תמת גם עתה ורק אך אוי להם לבנים קגלו‬ ‫אחדל בפ׳ חלק )דף ק״ב ע״א( קאמל הקב״ה‬
‫מעל שלחן אביהם ‪.‬בבוא חג תקוכות •וק״ל‪:‬‬ ‫לילבעם חזול בך ואני ואתה ובן יקי נעייל בג״ע‬
‫עוברה קהליחה ביות״כ לוחקין לח‪ ,‬ואחז״ל)יומא‬ ‫ואמל מי בלאק ואמל בן יקי בלאק‪ ,‬אי הכי לא‬
‫פ״ב ע״ב( ההוא דלא קקל לחיקה ׳קלי‬ ‫בעינא‪ .‬י״ל‪-‬כוונת ירבעם• בזה עפ״ימ״ק במקום אחל‬
‫עלי׳ זורו לקעיס מלחם וההוא דקבל לחיקה קלי‬ ‫מי קצליך קעד לתמכו אינו בעוח קיכצל מחעא לעולם‬
‫עלי׳ בשלס יצלתיך בבשן ידעתיך‪ .‬וקשת החם מקמע‬ ‫כי אפקל קבזמן מן י הזמנים ינוצח מיצה״ר אמנם מי‬
‫מרחס הוא חורו לקעים ולא קודם ותכא קאמל‬ ‫קאינו צליך קום קעד כאבות העולם היצה״ל מקולק‬
‫בשלס יצלתיך אפי׳ קולס תיצירת קודם מ׳ יום של‬ ‫ממנו לגמלי ועומד •בנקיון‪ ,‬וכבל נאמד במקום אחל‬
‫יצילת אפי׳‪ ,‬וי״ל כי בולאי משעת שננעל ממעי‬ ‫דנח קהי׳ צליך סעד לתמכו כתיב את האלקיס התהלך‬
‫אמו מקדימו היצה״ר לכל‪ .‬אלם‪ ,‬ומשום כן הוא‬ ‫נח‪ ,‬מקא״כ אבותינו כתיב התהלך לפני קהלך לפני‬
‫עלול וקלוב לחשוא לפחח חשאת רוק‪ ,‬י אמנם בני‬ ‫ה׳ וכן כתיב אקל התהלכו י אבותי לפניו‪ ,‬וכן תי׳‬
‫אל חי אנחנו אקל נקממ שלי מבינם•‪ ,‬וחלקם חלק‬ ‫להע״ה קהלג היצה״ל לגמלי כמקאחז״ל קפ״ק לביב‬
‫אלות ממעל מבשן מלילת ומליון אללבא קם בבשן‬ ‫יעיב אמל ילבעס אה״נ קמצה לחזול בו ובפלע‬
‫אמו נל לולק על ראקו וצופה ומביש כילוע מילחי‬ ‫קיהי׳ בעוח מחעוא עוד ולקוב עוד לכקלה אבל לקוב‬
‫קדם )נלה ל׳ ע״ב(‪ ,‬ולולי גוף עכור• של אמו מקיפו‬ ‫עתה ולחזול וללחום עם היצ״ה ומי יודע אס לא תהי׳‬
‫תי׳ יותר גלול ממלאכי קרת ולכן ביוה״כ קגם האם‬ ‫המלחמה האחרונה קקה מן הראשונה כי יקלח לבעל‬
‫מזלככת‬

‫סופר‬ ‫ל ש ב ת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪32‬‬

‫מעיינות החכמה תהי״ עד עתה י כמעין המתגבר‬ ‫מזדככמ הרבה מועיל לחיקה ולא •לשאר איקוריס‬
‫כובע ותולך ממדרגת למדרגת ועתה לא הי׳ כובע‬ ‫בשאר ימומ השכח רק דוקא ביוה״כ‪ ,‬והא״ק דלהאי‬
‫למת שאחריו וק״ל‪ .‬וכקדים כי מקע״ו תפלות שהמפלל‬ ‫דאלחש קרי עלי׳ בערס יצרמיך בבשן כי השבע‬
‫תייכו בכל סינף ועילוי מדרגת חשב מעתה תקובל‬ ‫ברוב ישראל שהחי׳ כשממ אל חי בקרבו גם בשרם‬
‫תפלתו וכמו שאכו עושים בעשרמ ימי משובה מעעם‬ ‫טצר משא״כ האי דלא אלחיש ע״כ לא קדממו כשמה‬
‫זת׳ אמכם בן מאת ועשרים תיוס ולא יכול לצאת‬ ‫עובה א״כ כהי דגם רעה עדיין לא ראה מ״מ לכשיצא‬
‫ממדרגת זאת למדרגת אחרת כלל ות׳ אמר גם‬ ‫מרחם ויפגעהו מכוול זה יהי׳ לו עבד עולם וע״כ‬
‫היום מלא יעבור א״כ תו לא יעטר בודאי‪:‬‬ ‫קרי עלי׳ זורו רשעים מרחם ולא מקודם‪:‬‬
‫ה׳ אלקיך הוא עובר לפכיך הוא יממיד‪ .‬וגוי יהושע‬ ‫וב ץךן יובן לא מהי׳ משכלה ועקרה בארצך אח מקפר‬
‫הוא עובר לפכיך וגוי ובקוף מקיים והי הוא וגף‬ ‫ימיך אמלא )משפשים(‪ .‬כי ראוין אלו להמכומ‬
‫תוא יתי׳ עמך‪ .‬כי כתיב לע״ל )מיכה בי( ויעטר‬ ‫ימי קכי הייהם משעח הריון כי כבר כחשט שם‬
‫מלכם לפכיתס ות׳ בראקס ר״ל קלא יתי׳ לפכיתם‬ ‫לאכקי חיל וכמו קמכו ליוכבד וכמו קאמרו עוברים‬
‫והם אחריו קתוא בחי׳ אחרי ת׳ אלקיכםמלכו אלא‬ ‫שירה )קושה ל״א ע״א( ואי מקום דעכ״פ איכא‬
‫לכל תפחות יהי׳ ה׳ בראקס קל כל א׳ וא׳ כמו את‬ ‫למימש לעיעוע כפלים מ״מ בברכחן של ישראל שלא‬
‫האלקים תתתלך‪ ,‬ויק עוד מדרגת גדולת )חת אקר‬ ‫מהי׳ משכלה הי׳ ראוי למכומ שכומיהם מהריון‪,‬‬
‫תתתלכו אבותי לפכיו‪ ,‬כביכול והוא אחריתם‪ ,‬אמכם‬ ‫והי׳ זה ‪ w‬מקרון בימי חייהם‪ ,‬וכקדים כי עקר‬
‫לכל הפחות יהי׳ הככקל זוכה והי בראקם‪ .‬ופה‬ ‫ועקרה יאמר על משמיש החכמה והביכה שבאדם‬
‫אמר מרע״ה עכ״פ כל זמן קהרע בעולם ר״ל הככעכים‬ ‫אשר מבין שכיהם יולידו הדעמ וע״ז כאמר לא יהי׳‬
‫ע״כ ילך ה׳ לפכיהם והוא יקעידס׳ ואח״כ יהוקע‬ ‫בך עקר ועקרה דקאי על• שכלו של אדם וכמשחז״ל‬
‫הוא עובר לפכיך ע״ד ויעטר מלכם לפכיהם׳יואמכם‬ ‫)בכורומ מ״ד ע״ב( עקר ועקרה במלעידים‪ ,‬וע״ד‬
‫וה׳ יהי׳ עמך ממק ולא לפכיך‪:‬‬ ‫הרמז כמיב באאע״ה ויעע אשל בבאר שבע כי אעפ״י‬
‫אם אין קמח אין תורת )אטת פ״ג( הוא ע״ד רמז‬ ‫שאברהם ושרה הי׳ עקר ועקרה בגופס מ״מ בשכלם‬
‫כי אם אין הגלולים מחבערים מן ה א ק אין‬ ‫הולידו דעח הרבה ועשו כפש בחרן—והכה יפה כח הבן‬
‫תתורה בקלימוח ע״כ צריך להקיר הקובץ ולעקותו‬ ‫מהאטמ ר״ל הדעח מחכמה וביכה כי חכמ״ה ביכ״ה‬
‫קמח חה ע״י עקק חחורה ע״כ אם אין מורה אין‬ ‫גימ׳ קמ״ג*( יחר עליהם דע״ה כמקפר אש״ל דוק‬
‫קמח והוא מאמר מחהפך‪ .‬והכה עכין קר״ע קנו״ן‬ ‫ומקכח—וע״ד הקוד ע״י זיווג זח ולידמ הדע״מ‬
‫הוא כן־‪ /‬הוא גרס קמיוח עיכים כמ״ק במקום אחר‬ ‫משמלשל גילוי באר קבע ־וע״כ ויעע אקל בבאר קבע‬
‫בקם מורי בהפלא׳׳ה כ״י על פקוק ומפקחכה עיכי‬ ‫ואעפ״י שהוא שבע הוא מקלוס למקפר עשרה ע״כ‬
‫‪,‬‬
‫קכיהס‪ ,‬ולע״ל לחזור לקדמומו הי עין בעין יראי כמבואר‬ ‫בא״ר קב״ע גמערי עשר״ה—וכשכהרפאו מעקרוה‬
‫אצליכו—וכן גרס מימה׳ ולע״ל יוחזר לעובה וחי לעולם‬ ‫הטפי׳ כולד יצחק הכקרא שה לעבח וממט כולד‬
‫ע״כ צריך למקן עי״ן ח״י גמכורי׳ קמ״מ הכ״ל—‬ ‫יעקב הם< ק״ה מ״ס אומיומ משמ״ה גמערי׳ עק״ר‬
‫והכה ע״פ ממוכומ אומיומ אזי שען ממובר מקי״ן כוי״מ‬ ‫עקר״ה ע״כ רעש משח״ה ביום הגמל אה יצמק—‬
‫כו״ן‪ ,‬וקיץ הוא עי״ן וי״ו כזה עי‪ /‬שי״מ ממוכה‬ ‫כחזור להכ״ל כי עקרה יאמר על השכליוח‪ /‬ע״כ‬
‫נו! כו״ן ממוכה יו )הייט ו׳ ובחחמיחה יו״ד מהופכמ(‬ ‫אמר בברכחן של ישראל לא חהי׳ משכלה ועקרה‬
‫עב״י א״ח קי׳ ל״ב—כמצא כשמקרע אומיומ ששץ‬ ‫בארצך ר״ל שלא הפיל אשה פרי בעכה וגם לא‬
‫יהיו ע״ו כ״ו י״ו יתי׳ אותיות עי״ן ח״י)ע׳י׳כ׳ והייט עיץ וג׳‬ ‫יחי׳ העיטר עקר בשכלו כי בערס יצרחיך ידעהיך‬
‫ווי״ןהוא ח״י(חהוקרע קע״ן וחכה חטר ק׳ע׳ן עולה‬ ‫וחי׳ ראוי למטח שטחיו מימי עיבור‪ ,‬ומ״מ אה מקפר‬
‫קכ״ע תוא יותר ממקפר קמ״ח כמקפר אר״י וכקכקרא‬ ‫ימיך אמלא‪:‬‬
‫ה׳קע׳ן כמקחז״ל )יומא כ׳( אזי עולה ארי״ה חתו‬
‫‪*Wl‬״‪ f‬יפורק הפקוק בפרשה השטע בן מאה ועשרים‬
‫ארי״ה קאג מי לא יירא‪:‬‬ ‫מכה אככי חיום לא אוכל עוד לצאח ולבוא‬
‫ו ‪ 5‬ף ץ יובןמאחז״ל בקעה קהחכם יוקב ודורק והעם‬ ‫וה׳ אמר אלי לא חעטר אח הירדן הזה‪ .‬ר״ל כי‬
‫קומעים הקב״ה מוחל עוכוחיהן קל ישראל)מדרש‬ ‫קוד כל ימי עולם הם מ״ש אלף שכה ושכח החמשים‬
‫ש״ע משלי יו״ד( ר״ל כי בשוחים קהקב״ה מוחל עוכומיהם‬ ‫הוא היובל הגדול שער הכין שלא זכה לו מרע״ה‬
‫מכבר כי אלולי כן הק״ם לא מכיחס לשמוע קול ה מ ר ק‬ ‫בחייו וחחקרהו מעש מאלקים‪ ,‬והכה ביום מ״מ חיקן‬
‫כי קמיעה בכאן הייכו האזכה והבכמ הלב וזה א״א‬ ‫מרע״ה שיח אלפי קכי דהאי עלמא כמובן כמוגים‬
‫בציבור כ״א בבישול הק״ם והקרמו‪:‬‬ ‫א ת וכל יושביה אככי מככחי עמודי׳ קלה—כשאר‬
‫ובזה יובן מאחז״ל ר׳ ביבי בר אביי קבר לאשלומי שכיס‬ ‫עדיין ממקפר מיש אלף הכ״ל קך ג״ם אלף וימי‬
‫מקרא ואי הרטם במעלי יומידכפורי מכי לי׳ וכי‬ ‫שכי חייו ק״ך קכה‪ ,‬ק״ך פעמים קק״ה ורביע ימים‬
‫בע׳ מהעכין והלא בעשירי מהעכין אלא כל האוכל ושוהה‬ ‫שכל יום עולה שכח כידוע‪ ,‬עולה מ״ג אלף מ״מ‬
‫בחשיעי מעלה עליו הכחוב כאלו חמעכה משיעי‬ ‫כשאר עדיין משכמ חמשיס אלף קי׳ע ימים ומחשוב‬
‫ועשירי )ברכוח ח׳ ע״ב(‪ .‬והקשו הא אין מצוה לחחעטמ•‬ ‫ימי עיטרו של מרע״ה ששה חדשים עולה מקפר‬
‫בש׳ כלל ומאי אמר כאלו החעכח כףויו״ד ע״ש במוק׳! גם‬ ‫הכ״ל‪ ,‬כמצא ביום מיממו עלה למדרגחו העליוכה‬
‫יל״ד וכי בשביל שרוצה לאשלומי לקריאה דכולי׳‬ ‫הזאמ שלא זכה אלי׳ במייו וחייכו כקממו ממט‬
‫שמא במעלי דכפורי לא יכול לאכול באומו יום ג״כ‪,‬‬
‫ועוד וכי לא ידע דבגליל משחישין חשבמ בעיו״כ)ק״פ‬ ‫•( א‪8‬שר לחבין החשבון עתי מדות חכמת ובינת‪ ,‬ובזווגם לחדא‬
‫או״ב(וגס ר״עאמר ט הגיעעמ לעמוד מבהמ״ד כידוע‬ ‫כיסוד דכינת חרי שלוש עולח קמיג כן מיר» כבוד חותני חת״ג מויח שלמה‬
‫אלכסנדרי שופר שליני* כוונת ‪0‬ךן זקנו זי״ע‪.‬‬
‫פקחים‬

‫ח‬ ‫סופי‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״מ‬
‫למביאיהם כי עדיין לא זכו או״ה לשיעור הכ״ל וע״כ‬ ‫)פקחים רךע ע״א( וכיכלזת נעלם מענו‪ .‬אבל תענין‬
‫צריכים לקיים מ״ע ולמדתם בבנים‪:‬‬ ‫חוא כך דהוא קבל‪.‬לאקלומי ביום אחלון קל ימי תקובה‬
‫)מדיד‪ .‬עובדה וכר עד כאן הוא משנת תקס׳׳ג(‬ ‫‪.‬שכבל נתקן הכל ואז לאוי לתקלים החלגוםקיחבעל‬
‫לש״ש תכןנ״ה לם״ק‬ ‫תתלגום בקנים מקרא חד בתלי )עי׳ ח״ק חי׳ חולין‬
‫דף ״כ״ח ע״ב ד״תאמל ל״ח וכו׳( אמנם תאמת כי מלקון‬
‫שובה ישראל עד ת׳ אלקיך כי כשלת בעוניך קחו‬ ‫תקלא דמקמע כל תאוכל וקותח בע׳ כאלו תתענת‬
‫עמכם דברים ושובו אל ת׳‪ .‬הוא כפל ענין‬ ‫ע׳ ויו״ד מוכח קחי׳ קבלא חצונת קלאוי לתתענות‬
‫במלות שונות׳ י״ל קצת ע׳יד תלצת דתנת עיקרן של‬ ‫קניתם ותעעם בזת כי מבואל קקפק עבילת צליך‬
‫ימים הללו להוקיף דבקות בת׳ ממת שתי׳ בשנת‬ ‫כפרה יומר מודאי עבירה ומקום כן תיתת חעאת‬
‫העברה‪ ,‬אך כל זת לתאדם תשלם ומת חקר! כי אם‬ ‫‪.‬בת דנקא ואקס תלוי בקתי כקף וכמ״ק תל״י בבלכות‬
‫תוקפת תדבקות יום יום‪ ,‬אבל אותן תמלוכלכיס בחעאים‬ ‫תביאו רמ״א בתג״ת ק״ע בתל׳ עי״ת ע״ק וכ׳ תעעם‬
‫מכל תקנת תמת צריכים מריקה וקנויפת תחלת מחלאת‬ ‫כי אין לבו דות עליו על תקפק‪ ,‬ונ״ל מקרת בחעאת‬
‫עונותיתס ואח״כ לתתדבק אל ת׳‪ /‬וע״ז כתיב יגנזוב‬ ‫בת דנקא קתוא ל״ב פרועות כמ״ק חוק׳ ר״פ איזתו‬
‫רקע דרכו תחלה ואח״כ ויקוב אל ת‪ /‬ומכ״ק כקצריך‬ ‫נקך קיתי׳ בפי״ך ובלבב״ך לעקות״ו כי תבאת תקלבן‬
‫לרמז תחלת מכתמי עונות קבין אדם לחבירו המרובים‬ ‫תוא תמעק״ת ותתודו את חעאתם תוא בפי״ך וכוונת‬
‫קלא יראת פני ה׳ קודם לזה‪ ,‬תהו ואחם הדבקים‪ ,‬ואח״כ‬ ‫הלב ותחלעת תוא בלבב״ך וע״כ יתי׳ במקפל ל״ב‬
‫בת׳ אלקיכם חיים כלכם תיוס פי׳ קלא יתואר חיותיכס‬ ‫פלועות‪ ,‬אמנס תקפק לא ייחס לבבו בקלבו כי‬
‫חלק אלוה ממעל באופן קיהי׳ נקרא חיי• ת׳ כ״א‬ ‫יאמר חף אני מפקע ולא אנת לי כל און ע״כ תחמיל‬
‫שמתיו תחלה דבוקים זת בזת ולא זולת‪ ,‬והיינו דקאמר‬ ‫להביא בעד ב׳ כקף קהוא מ״ח דנקא וכל דנקא‬
‫לתו נביא לישראל שובת ישראל עד ת׳ אלקיך בהחלת‬ ‫ל״ב פרועות לרמז ח״ם ל״ב כנ״ל—והנה יוה״כ מכפר‬
‫צריכים אתם לשוב בדברים שמגיעים רק עד ת׳ ולא‬ ‫על תקפק ע״כ תייבי אקס תלוי א״צ לתביא אחר‬
‫אליו ממש כ״א עד ת׳ ולא עד בכלל ותיינו דברים‬ ‫יות״כ)מתני׳ כריתות כ״ה ע״א( והי׳ מתראוי לתתענות ע׳‬
‫שבין אדם לחברו כי כשלת בעוניך שאתת נכשל‬ ‫ויו״ד קיהיו מ״ח קעת בתענית כמו מ״ח דנקא‬
‫בעוניך דייקא הנוגע לאדם וחברו ואח״כ קחו עמכם‬ ‫תנ״ל אלא ׳תתורת ציוותה לאכול והאכילה לקמה‬
‫דברים ושובו אל ת׳‪:‬‬ ‫מחקב תיקון כמו תעינוי‪ ,‬מ״מ מוכח מזת קעדיין‬
‫*( בילמוט ]תושע רמז תקכ״ב[ לכו ונקובה אל ת׳‬ ‫לא נגמר תתיקו‪-‬ן בעית״כ אדרבא עיקר התיקון עדיין‬
‫‪1‬‬
‫כי תוא ערף וירפאנו‪ ,‬למי קעלחה לו‬ ‫לא נעקת דתקפיקות עדיין לא מתוקנים וא״כ איפת‬
‫מכת וקרעת תרופא כיון שראת שלא נתרפא תלך‬ ‫עוב לתמתין לאקלומי אחר כל תתיקונים כמו קנותגיס‬
‫אצל רופאים אחרים ולא תי׳ מוצאים לו רפואת א״ל‬ ‫אנחנו קיהי׳ זה בקמיני עצרת וק״ת‪:‬‬
‫לך אצל הרופא שקרע לך המכה והוא מרפא אותך‪,‬‬ ‫וב?ה יובן בפ׳ וילך מ״ע הקפיד הקהל העם דוקא‬
‫כך אמר תנביא לישראל‪.‬כל מת שאתם מפליגים מן‬ ‫• בחג תקוכות קבקנת הקמעה‪.‬ולא בכל קנה‬
‫הקב״ה‪ ,‬הנחמות רחוקים מכס אלא עשו תשובת‬ ‫וכל רגל‪ ,‬וכן אמרו בבוא כל ישראל ליראות תיבת‬
‫והקב״ה גואל אחכם הוא שהכה הוא שמרפא שנאמר‬ ‫כל מיותר‪. ,‬וגם כולו ללא צורך לתזכיר שעולים‬
‫אנכי אנכי הוא מנחמכם ע״ש‪ .‬ויראה עפ״מ שאמרנו‬ ‫ליראות‪ ,‬אמנס ראה הקב״ה שאין שוס רגל ראוי‬
‫רמז על השם קרע שען עפ״י מ״ש הרמב״ם באגרת‬ ‫לקבק תנבחל במקום תנבחל לקרות שם תתורת ברבים ע״׳‬
‫תימן שעיקר שנאת או״ת עלינו הוא מחמת קנאת‬ ‫מלך יקלאל אלא בחג תקוכות אחלר״ת ויות״כוגס זת‬
‫תורת קתק״ם מקנא בנו — ועונשו של בעלי קנאת‬ ‫לא בכל תקנים אלא בקנת הקמעה קהיו לוב תקנת‬
‫הוא כמאחז״ל ]קבת קנ׳׳ב ע״ב[ ורקב עצמות קנאת‬ ‫בעלים ממלאכתם ועוקקים בתולת‪ ,‬ועוד בקאלי‬
‫כל מי שיש לו קנאת עצמותיו מרקיבין‪ ,‬חת העונש‬ ‫חגים אקל יבאו לקמוח בבית‪ .‬ה׳ולהודוחעלקהצליחו‬
‫יחול על תעכו״ם ותק״ס‪ ,‬וזתו קל״ע ר״ת ק׳נאת‬ ‫בתבואותיתם ופירותיהס ע״כ נקרא חג האקיף׳ אמנם‬
‫ר׳קב ע׳צמות‪ .‬והנה ידוע כי בשעת מ״ת תי׳ חרות‬ ‫עתה קלא אקף כלל קתרי תי׳ קנת תקמעת וא״כ‬
‫ממ״ת ומאו״ת ]ע״ז ת׳ ע״א[ וע״י שחעאו בעגל נשתעבדו‬ ‫קמחת הביאה לבית ת׳ הוא•מכל יקראל בקות בכוונת‬
‫לתם ונתעורר עליתם קנאת תק״ס והארה‪ ,‬והיינו‬ ‫א׳ ותוא ליראות ואז ראוי לקרות תתורת לפני כל‬
‫תעקל תנ״ל קתקב״ת תרופא חנם ית״ק קלע המכה‬ ‫ישלאל באזניהם ל״ל שיהיו• מאזינים ומקבלים‪ .‬ואחז״ל‬
‫קלתם‪ ,‬מעקת תכגל תיינו תמכת‪- ,‬ולרפאות קלעת‪,‬‬ ‫עף למין באו• לימן שכל למביאיהם )ליש חגיגה(‬
‫קעולל עליתם קנאת ארת תיינו קר״ע כג״ל קינאת‬ ‫והקושי׳ מפורקממ הא כחיב בהדיא ובניהם אשל לא‬
‫שער יו&ף‬
‫*( טול קורא בין עיניך לזבדון ובלל גדול שבספר הזד״ לא יבואו כיז» אלו!‬
‫ידעו ישמעו ולמדו‪,‬ונ״ל כך דלע״לכהיב)ירמי׳ל״ג( כי כלם‬
‫הדברים אשר עצם כי״ק לפנינו‪ ,‬או מפנקס ההעתקות אשד נעשה‬ ‫ידעו אוחי למקענם ועד גדולס‪ ,‬ונ״ל מ״מ לא ימבעל‬
‫בפקיודת בנו של מדן ז״ל'ביק מוחיז הגאון מהודש״ס ז״ל אבדקיק קדאקא‬
‫]ולזאת יקרא יסנקס העתקות על בל התורה׳׳ וכבר נדפס מזח לעיל בחי׳‬ ‫מצומ וצמדמס אמ בניכם כי עכ״פ ימקיים אצל‬
‫לד״ה ויודפס עוד מזה אי״ה[‪ ,‬ואשד כתבו תלמידים מפי השמוע׳ סנענו‬
‫מלהביאם‪ ,‬זולתי‪ .‬מה שרשם חד מבני היכלא קדישא האי חסידא ופדישא‬
‫הלמידי‪ 0‬והיינו מאומות העולם האומרים לכו ונלכה‬
‫מהו״ר ‪5‬ישל סופד ז״ל חד מתלמידים האדוקים של מדן ז״ל שכתב לעצמו‬ ‫בימ <*לקי יעקב ויורנו מאורחומיו‪ ,‬ונבוא אל המכוון‬
‫משנת תק״פ תקפ״א‪ ,‬ויש לנו אותות נאמנים שפנקס ר׳ פישל ז״ל הי׳ למראה‬ ‫בעזה״י כי הי׳ קשה בקברן הנבמר הנ״ל בזמן ומקום‬
‫עיניודבו זציל׳ והמאמר הנ״לעד דיה ולא יהי׳ כנעני‪ .‬עוד וכו׳ ועד בבלל‬
‫לוקח מאת קונטרס שהעתיק לעצמו תלמיד אחד הרגני מהו״ר שמואל‬ ‫הראוי כנ״ל‪ ,‬הי׳ ראוי שימחכמו הקנונים ויהי׳ ג״כ‬
‫העדיעס ז״ל ואומד בשער קונטרסו בי זבה להעתיק מכי״ק של רבו והיות‬
‫שזאת התודה היא מימי חורפו של מדן והרבה מהם נאבדו וכמה אכלה שן‬ ‫גדולים כמו לע״ל וזהו עף למה באו פי׳ למה באו‬
‫הזמן כי לא הי׳ מכורכים‪ ,‬ומעט‪ ,‬עלים נפרדים הנמצא תחיי היי לנו ליד‬
‫לבדוק אחר קונטרס העתקות של ריש העדיעפ ז״ל והנה אמת נבון הדבר‬
‫כלל מדרגמ בניהם אשר לא ידעו כי הי׳ ראוי שיהיו‬
‫שהם מלשון קדשו של דבינו‪ ,‬ובכן הדשסנום‪:‬‬ ‫כלם יודעים וישפוך רוחו עליהם ומשני לימן שכר‬
‫ליקב‬

‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״פ‬ ‫‪34‬‬
‫דייקא לעקות מקמרת וקייג דאל״ה יהי׳ אצל בכיכם‬ ‫ר׳קב ע׳נמוח‪ ,‬והנה בנהוג קבעולס אם יקחוה לחברו‬
‫מצות אכקים מלומדת‪ ,‬ואמר כי לא דבר ריק הוא‬ ‫פקקה הקנאה‪ ,‬כך חוקביס יקראל להקחווח לאו״ה‬
‫מכם לחקוב אתכם כאכקים רקים אין זה ת״ו ככ״ל‪,‬‬ ‫והן חנה לופאיס אחרים רופאי אליל וקוברים לתתרפאות‬
‫ועוד קבזכות קייגים תחי׳ חרות ממ״ח ומאו״ת חתו‬ ‫עי״כ‪ ,‬וההב״ח אומר לא כן אלא כל מה קאחס‬
‫כי הוא חייכם תייהו חרות ממ״ת‪ ,‬ובדבר תזת תאריכו‬ ‫מקתווים לתם תהי׳ הקנאה יוחר גדולה עד קחקובו‬
‫ימים על האדמה חייכו חרות מאו״ה‪:‬‬ ‫ממק אל ת׳ באופן קמתראוי קתגדל תקנאת ואז‬
‫במסורה ד׳ וירא ת׳‪ ,‬וירא ת׳ כי רבת רעת‬ ‫תפקק‪ ,‬כי ‪ p‬דרכת קל תורת קרפואותית תפוכים‬
‫תאדם )בראקית(‪ ,‬וירא ת׳ כי קכואת‬ ‫ע״ד מה יעקה האדם ויחי׳ ימית עצמו ]תמיד ל״ב‬
‫לאת )ויצא(‪ ,‬וירא ת׳ כי קר לראות )קמות(‪ ,‬וירא‬ ‫ע״א[ ואחז״ל ]עירובין נ״ד ע״א[ חק בראקו יעקוק‬
‫ה׳ ויכאץ מכעק בכיו )האזיכו(‪ .‬תעכין בקיצור בהיות‬ ‫בחורה‪ ,‬ומהידוע כי לפי העבע הוא מזיק למיחוק‬
‫;‬
‫כי רבת רעת האדם ע״כ הקדים הוא ית״ק תתקובה‬ ‫הראק‪ ,‬ובכמו זה פירוק המקנה ]אבות קפ״ה[ הפוך‬
‫בעקרת ימים אלו קתם ממידת ביכת תכקראת לאת‬ ‫בה והפוך בה דכולא בה ובה חחזי וקיב ובלי׳ בה‪,‬‬
‫כידוע‪ ,‬אך וירא ה׳ כי קכואה לאה בעיכיתם ותימים‬ ‫פי׳ קתנתג בת מנתג תתפכים כנ״ל‪ ,‬ובת תחזי ראיח‬
‫הללו לתם לעול ולמקא ואקר באים לתתקבץ בבהכ״כ‬ ‫תעינים תיפך תמיחוק כי תיא מזיק לראית ע״כ אמר‬
‫וירא ת׳ כי קר לראות הוא רק כבוא לראות דבר‬ ‫כי לא כן הוא אדרבא בת תחזי כמו קמצינו במרע״ת‬
‫חידק מת ולבו בל עמו‪ ,‬ע״כ וירא ח׳ ויכא׳ן מכעק‬ ‫לא כהחח עינו‪ ,‬וקיב ובלי׳ בה‪ ,‬ולא החוק למות‬
‫בכיו המקלקלים מעקיתס ע״ד און ועצרת ואין לתאריך‪:‬‬ ‫קודם זמנך מ״ו מרוב חולמא ־ומומיה — ואמרתי מענין‬
‫כי אכי לצלע ככון ומכאובי כגדי תמיד כי עוכי אגיד‬ ‫פעולה החפכה מל מורה הוא‪ ,‬הרואה ממזונומיו‬
‫אדאג מחכואתי ]תחלים ל״ח[‪ ,‬פי׳ כי תמתודת‬ ‫מצומצמים ירבה בצדקה ]גיעין ז׳ ע״א[‪ ,‬וזהו פי׳ הממנה‬
‫יתתפכו עוכותיו לזכיות אבל רק אס עוקת מקובה‬ ‫קעקקכו בה ]כזבה קי״א ע״א[ החוממ במכיר פי׳ קפרנקחו‬
‫מאתבת‪ ,‬אך תעוקת רק מיראת חתו ומכאובי כגדי‬ ‫קמח עליו ]למון הקרא בעמוק ד׳ וגס אכי כחחי להם‬
‫תמיד קמתירא מפכי מכאוביו‪ ,‬על כן אעפ״י קעוכי‬ ‫כקיון מיכים[ לא יגמע בהם חומץ לאכל הגזל הכקרא‬
‫אגיד ומתורת מ״מ אדאג מחעאתי קכקארו מגגות‪:‬‬ ‫חומץ מכף מעול וחומץ ]חהליס ע״א[ אבל מעבל הוא‬
‫ולא יתי׳ ככעכי עוד בבית ד׳ ]זכרית י״ד[‪ .‬ע״ד‬ ‫כדרכו ואס כחרפא כחרפא פי׳ יעמה מלו ליקא וליחן‬
‫רמז דצתיב קאו זמרת ותכו תוף ככור כעיס‬ ‫באמוכה ואם יומיע המי״ח יומיעהו ומה לו לחחבולוח‪,‬‬
‫עםכבלחקעובחודקקופרוגו׳ ]מחלים פ״א[כי בכל מיני‬ ‫ומקיק הק״ק לא יגמע ופולע‪ ,‬זהו ‪.‬גמ;עח הגזילוח‬
‫זמר יק בהם אחקה לחצוכים‪ ,‬ואמר קאו זמרה‪ ,‬פי׳‬ ‫קהיא באמח רק פליעה כדכחיב ׳]איוב כ׳ ע״ו[ חיל‬
‫קיקלקו הזמרה וכעין זה קמעמי בקם הגאון‬ ‫בלע ויקאיכו‪ ,‬אבל מגמע ובולע הייכו צדקה קאוצר‬
‫בעל קאגמ ארי׳ ז״ל‪ .‬כי אומיוח קאחר ז׳מ׳ר׳‬ ‫לכפקו במקום קאין יד קל אדם קולעח קם לכן היא‬
‫הוא אחיוח כ׳ח׳ק׳‪ ,‬וגם חף כי יק בו אחיזה קהיא‬ ‫בליעה באמת‪:‬‬
‫גמערי׳ לילי״מ‪• ,‬גם יקלקו כיכור כעיס עם כבל‪ ,‬כי‬ ‫ראםך אליהם קימו לבבכם לכל הדברים אקר‬
‫ידוע עכיכו קל כיכור תלוי למעלת ממעתו קל דוד‬ ‫אככימעיד בכם תיום אקר תצום את בכיכס‬
‫]רפ״ק דברכוח[‪ ,‬אחז״ל בעת״ז קל ז׳ כימין וקל ימות‬ ‫לקמור לעקות וכו׳ כי לא דבר ריק תוא מכם כי‬
‫המקיח קל ח׳ ולעת״ב קל יו״ד כימין ]עירוכין י״ג‬ ‫תוא חייכם ובדבר תזת תאריכו ימים על תאדמת‬
‫ע״ב[ וקדוקתו ידוע כי תואתמדת תכקראת כל וכקראת‬ ‫וגו׳ ]האזינו[‪ ,‬כי הכה תרבות כדרים וקייגים לתורת‬
‫אית‪ ,‬ובעו״ת יק בעת״ז אחיזת לחיצונים ליכק מקם‪,‬‬ ‫הס החומה המגיכה עליכו מעין הרע קל או״ה‪ ,‬עמ״ק‬
‫ותייכו ככור כעיס עם כבל קתכבליק‪.‬לו אחיזת אקר‬ ‫בזת בקוכערק תיקון קופריס פ׳ אחרי על מחז״ל ככ״י‬
‫עליו‪.‬כתיב וחרב פיפיות בידם ל׳עקות כ׳קמת ב׳גוים‬ ‫קאלה קלא כהוגן ע״ק‪ ,‬וגם קס כתבתי דאין בעקיית‬
‫ר״ת אותיות כב״ל‪ ,‬לכן ביום ר״ת קתוא יום תדין‬ ‫קייגים מקום דן לכף חובה וח״ו קיחקדו יקראל‬
‫יקתלקו כלם קלא לעורר תדין‪ ,‬רק תקעו בחודק‬ ‫בעיכיחס כי כל יקראל בחזקמ כקרוח אלא קלכתחלה‬
‫קופד קתוא במדת תכקראת ביכת קתוא יין תמקומר‬ ‫ראוי לתזתר בכל חאפקרי דלעולם יק לחוק קודם‬
‫בעכביס קאין אחיזת לחצוכים כלל‪ ,‬והכה לכן כקראו‬ ‫המעקה קלא ככקל ח״ו‪ ,‬וגם קם תארכתי בפ׳ קדוקים‬
‫תאומות קוככי את תקדוקת ככע״ן ר״ת כ׳יכור כיעים‬ ‫דע״י תוקפת גדרים וקייגיס יוכר קעבודתו מרצוכו‬
‫ע׳ס כ׳בל קתתי׳ לכבל‪ :‬קליעת בכיכור כעים‪ ,‬ולכן‬ ‫וחפצו לאתבת ת׳ ולא כמצות אכקים מלומדת *(‪ ,‬ותייכו‬
‫לע״ל לא יתי׳ עוד ככעכי בבית ת׳‪ ,‬ואולי יק לרמז‬ ‫דקאמר לתם מרע״ת ליקראל תמצוח אקר אככי מעיד‬
‫במת קאמר תכתוב ככען בידו מאזכי מרמת לעקוק‬ ‫בכס תיום תצוו את בכיכם לקמור לעקות לקמור‬
‫אהב ]הוקע י״ב ח׳[ באקר אכו כולכו מורכבים מחלק‬
‫קדוקה עליוכה כיכור כעים‪ ,‬וחלק הגופכי קליעח‬ ‫שער יוסף‬
‫(רבעו חזביד פה קונטרס חקון סופדים ובן טצינו בחידושיו שמזכיו־וקונטדסים‬
‫היצה״ר כקרא כבל ולכו ליחן לכ״א חלקו הראוי לו‬ ‫כטו«דאשו״ן לציון׳ •חכם חרשי״ס״«לוית חץ״ »קנ״ה חכמה׳ ״קנייה‬
‫במאזני צדק בכל יום ויום כמ״ק במ״א‪ ,‬אמכם אכו‬ ‫בינה״‪ ,‬קונטרס ״כבוד ח׳״ )םוזכדבחי׳ ח״ס שבועות דף ל״ט( קונטרס קמ׳׳ח‬
‫)מתבר בבתי״ק חי׳ שבועות תקס״א( ועוד‪ ,‬כנראה כולם בשם יקרא לפי‬
‫לא כן אלא בכל יום הלכנו לדרכינו ועוקקים כקמחיכו‬ ‫פרט השנה‪ ,‬וכלאלו כתב רבינו בימי חרפו‪ .‬ואח״כ חדל לקרות שסות מיוחדות‬
‫ובבוא ימים הללו עוקקים הגוף מכל וכל חה לא‬ ‫לקונטרסיו‪ .‬כיא שם כולל נתן לכל דבריו חת״ם סופד‪ ,‬כנראה מכתי״ק אשד‬
‫תח׳‪-‬י משנת חקנ׳׳ט בחי׳ על שו״ע יו׳׳ד סי׳ קייז בענין התקופה וזל״ה; ויש‬
‫נאה‪ ,‬וזהו כנע״ן כנ״ל בידו מאזני מרמה קאינו קקול‬ ‫לנו בזה אריכות בענין קריעת ים סוף לסתום פי דוברי שקד ואכתוב מזח‬
‫בפלק הצדק לכלכל דבריו במקפע לעקוק אהב כנ״ל‬ ‫בחבורינו חחים סופר אי״ה עכ״ל‪ .‬ודברים אלו שהזכיר מרן םקונטדס תקון‬
‫סופדים חניל‪ ,‬נדפסים בתורת משח דיש פ׳ אחרי ובפ׳ קדושים דייה דבר‬
‫קעוקק פעם הגוף פעם הנקמה וק״ל וע״ז אומר‬ ‫אל ובו׳‪ .‬ועי׳ בשו״ת ח״ס אויה סי׳ קצ״ז ד״ה כולי האי וכו׳ שגם בתוספת‬
‫הקען בר״ה בניך גנבים הס פעם עוקקיס הגוף פעם‬ ‫עכודח מנדבת לב אדם צריך שמירח שלא יחי׳ נעשו אצלו קבע כמצות‬
‫אנשים מלומדה ע״ש‪:‬‬
‫הנקמה‬

‫יח‬ ‫סופי‬ ‫לשבת שובר!‬ ‫יי«‬
‫מ״מ לולי כן עכ״פ הייתי מאמין לראוח עכ״פ באר[‬ ‫הנשמה וביו״כ אומר שחם כמה״ש פי׳ ואין להם ח י ח‬
‫החיים הקלושה לקיים שם מצותיו כאשר חפץ ח׳‪:‬‬ ‫שאור שבעיסה מעכב שהרי יכולים להיוח כמה״ש‬
‫? } י ק ל סממני תקכורת הכתובים בחרא איכס כ״א‬ ‫אם ירצו נמצא שמצה לקשרג בקנגריא דלי׳ ע״כ‬
‫ארבע אבות ותם תאבות לכל תי״א סממנים‬ ‫‪1‬‬
‫הקב״ה אינו רוצה בסנגרי׳ כמובא בזוהר‪:‬‬
‫)כריתות ו׳‪ (:‬וחס הצרי והציפורן חחלבנת והלבונה‪,‬‬ ‫לפ״נן‪.‬‬ ‫לערש שנת ישור״ן‬
‫ובקרא נשף ושחלת והלבנת ולבונת זכה‪ ,‬ובקרא לא‬
‫כתיב מפורש יותר ותצרי רומז על תתורת שהיא‬ ‫בחגיגה ג׳‪ .‬דרש ראב״ע שף למה באו לימן שכר‬
‫צרי ומרפא לכל הגוף והלבונה זכה חם חקלי ת׳‬ ‫למביאיהם ומקיים בקוף אין ה מ ר ימוס‬
‫המלבנים עונוחיהם של ישראל‪ ,‬ובין שני אלו‬ ‫קראב״ע קרוי בהוכו‪ .‬מ ת כי בי״ה צור קני עולמים‬
‫הציפורן והחלבנה‪ ,‬החלבנה ילוע למרמז על רשעים‬ ‫עה״ז בה׳ ועה״ב ביו״ד )מנחוה כש‪ ,(:‬ועוד בריאמ‬
‫גמורים‪ ,‬ואמנם ציפורן תוא רוב כלליות ישראל‬ ‫עוה״ז פחח בבי״הב׳ראקיח וחורה פחח באל״ף א׳נכי‪,‬‬
‫שהיא חלקה כציפורן יעקב איש חלק ושחורה מבחוץ‬ ‫נמצא יק כאן א׳ י׳ רתח לתורה ועוה״ב והב׳ רומז‬
‫ע״ל כאתלי קלר כיריעות שלמת אמנם תוכח יפה‬ ‫לעות״ז ובריאתו‪ ,‬וכקתצרפם יתי׳ אותיות איב״ה אקר‬
‫כמשל גנת אגח שאין תוכו מתלכלך‪ ,‬ומביאים בורימ‬ ‫קם זת כינינו לתנחק‪ ,‬תצדיק ימקוך תכל לתורה‬
‫כרשינת לייפות ולתסיר שחרירות תיא תשובת ומע״נו‬ ‫ועות״ב וחנחק מצת בתיפוך וכקגברת תנחק בערת‬
‫כלכתיב ותרבי לך נתר ובורית )ירמי׳ ב׳ כ״ב( ומביאין‬ ‫נאמר א׳יכת י׳קבת ב׳לל ת׳עיר ואמר בזותר שהוא‬
‫יין קפריסין שתתי׳ עזת בין תאומות ותיא יין תתורה‬ ‫ר״ת איב״ח‪ ,‬ואומר אני כקנגבל אנחנו אי״ה יתי׳ א׳ז‬
‫כמשאחז״ל )ביצת כ״ת ע״ב( ראויס תם אלו שהנהן‬ ‫ייאמרו ב׳גוים ת׳גליל‪ ,‬ובכל זת מקולב סקס י״ת‬
‫לתם לת אש‪ .‬ובאמת אלו חיו ישראל עשיריס ומושפעים‬ ‫עם אותיות א״ב אמנם יותר עוב אם קם י״ת מצורף‬
‫לכאורה תיו עומלים ביותר נגל תאומות כי גס‬ ‫זע״ז ואותיות א״ב מרוחק חת אמר אאע״ת א׳קר‬
‫עשיר יענת עזות‪ ,‬אך חענין הוא כך אלו היינו‬ ‫י׳אמר ת׳יוס ב׳תר—ותרקע עוקת בתיפוך מקרב‬
‫זוכים להשפע הקלושה תנקרא׳‪-‬שמן תראש תי׳ מזב‬ ‫אותיות א״ב ומרחק קם י״ת ע׳יכ לא י׳א׳ב׳ת׳‬
‫כי אלרבא תי׳ גורמת כניעת ושפלות לפני הי״ה‬ ‫ת׳ קלוח לו‪ ,‬ויותר רע מזת תאפיקורק קאמר אין‬
‫ולא יתגאת בזת כלל ע״ל לא מרובכם כי אתם‬ ‫ת׳ ואין מקלב סקס כלל אפי׳ ברחוק וע״ז נאמר‬
‫תמעש )ק״פ כת״ל( אמנם לתיות כי בעו״ת לא זכינו‬ ‫כל באי״ה לא יקובון ל״ל—ותנת תיותר צליק מאאע״ת‬
‫לכל זת שיתי׳ שפע תעשירות א״כ במקום שמן נקרא‬ ‫הקילוב הוא באופן זה‪ ,‬זרע אברהס א׳ה׳ב׳י׳ קתורתו‬
‫מים ובמקום ראש נקרא רגל ות״ל מ״י רגלי״ס ואותה‬ ‫המרומז באל״ף היא עה״ז קלו המרומז בח״י‪ ,‬ותבי״ת‬
‫גורמת גאוה נגל ה׳ וישמן ישורן חלילה ע״כ שוב‬ ‫קהוא עה״ז היא בעצמה היו״ל קחיא עוה״ב ליפה‬
‫ויאת עניותא‪ ,‬חהו שאין מכניסין מ״י רגלי״ס במקלש מפני‬ ‫קעה א׳ בתקובה ומע״ש בעה״ז מכל חיי עוה״ב וע״כ‬
‫הכבול שלא נחי׳ רולף הגאוה ותכבול על ישפיע‬ ‫נקרא בקילוב אהב״י—אמנם יותר שוב מזה גילול‬
‫ה׳ עלינו שמץ חרא״ש‪:‬‬ ‫בניס ותלמיליו לת״ת כי גרים קל אאע״ה לא חי׳‬
‫לחם קיוס לעולם וגס כל בניו חוץ מאחל יצחק‬
‫קצת דברי אגדה לשבת שובה תק״ע לפ״ק‬ ‫כי לא זכה אאע״ה לכך למה קאנחנו זוכים לתיותינו‬
‫‪ p « s‬דחגיגת ג׳ ע׳׳א שבת של מי הימה של ראב״ע‬ ‫קייס לעולם עולמים לפני ה׳—וילוע כי אהבה‬
‫י ובמה הימה האגדה היום בפ׳ תקתל וגו׳ אס‬ ‫תיותר אפקרי הוא בבחי׳ ביאה כמער איק ולויות‬
‫אנשים באים ללמוד נשים באים לשמוע שף למה באו‬ ‫)מלכים א׳ ז׳( ולכן נעקת מצירוף אתב״י אותיות‬
‫לימן שכר למביאיהס‪ ,‬וא״ל אין חדור יחוס שראב״ע‬ ‫ביא״ה ומרומז בר״ת ביני י׳קראל א׳ות ת׳וא לעולם‬
‫שמי בתוכו‪ .‬וחקו׳ מפורסמת שהרי בקרא מבואר‬ ‫ר״ל ע״י הבנים הקיימים לפני ה׳ לעולם‪ ,‬והנה בגלות‬
‫ובניתס אשר לא ידעו וגו׳ גם מת לירזן סכר‬ ‫כתיב יתומים תייכו ואין אב ר״ת י׳תומים ה׳ייכו קם‬
‫למביאיתס וכי אין לתם שכר שוב בעמלם בקיום מ״ע‬ ‫י״ת ואין א״ב ר״ל אל״ף בי״ת כי אין בילינו מקלות‬
‫של הקהל‪ ,‬ומ״ק תך מ״ע מכל מ״ע דעלמא‪ .‬ולזה י״ל כך‬ ‫תרקעיס ואף לא מיקורי תצליקיס ואין לנו אל״ף‬
‫דלע״ל בעולם תתיקון שיתי׳ בב״א כתיב)ירמיילא( כי כלם‬ ‫קתיא תמורה ולא הבי״מ קהיא עוה״ז‪ ,‬והנה ראב״ע‬
‫ידעו אותי למקשנס ועד גדולס‪ ,‬כי יערת רוח ת׳ על‬ ‫לרק שף למת באו ליתן קכר למביאית״ם דייקא‬
‫עמו באופן שאפי׳ עוברי׳ שבמעי אמם יאמרו שירת‬ ‫לצרף קם ביא״ה חנ״ל ועל זה אמר אין ת מ ר יתום‬
‫כמו שתי׳ כבר קצת דוגמא לזה בעברם ים סוף‪ ,‬והכת‬ ‫קלא נתקיימת בזת תלור יתומים חיינו ואין א׳ב כי‬
‫אס כשער משאחז״ל בשעה שהחכם יושב ודורש והעם‬ ‫יק לנו אב תמלריכנו בנתיבות יוקר ומעגלי צלקוק״ל‪:‬‬
‫שומעים חקב״ה מוחל עווכוחיחס של ישראל‪ ,‬ואם זה‬ ‫ל ן ל י ה א מ נ מ י לראות בשוב ת׳ בארץ חייס)תתלים כ״ז(‪,‬‬
‫בחכם מחכמי הדור שופש שבימיו‪ ,‬וקבת מעש עם‪,‬‬ ‫ר״לכאלו כתיב לולי תאמנתי לראות בשוב ת׳ תאמנתי‬
‫ואכשי׳ כמוכו אשר בכל השכח איש לדרכו פנינו‪ ,‬אם‬ ‫לראות בארץ חיים‪ .‬ותכוונם כי אין עיקר קיום תתורת‬
‫כערוך לעומת זה הקבח הנבחר כל ישראל בכללם‬ ‫ותמצות אלא בארץ החיים תיא א״י ועי״ז אנו זוכים‬
‫השמים בארץ הקדושה וחי׳ זה מקצת שנת תשמשת‪ ,‬שתי׳‬ ‫לראות בשוב ה׳ המקווה והכה אמנם תאמת כן הוא‬
‫כל השכה שבת לת׳‪ ,‬קדושי׳ ושתורי׳ וכסוף עשרת ימי‬ ‫ואכו מאמיכים זה אבל אפי׳ לא הייכו זוכים לכל זה‬
‫תשובה ויה״כ ואח״כ כקבצו ובאו במקום קדשו בית‬ ‫מ״מ חייכו שמחים רק קכזכה לעבול ה׳ בא״י אפי׳‬
‫המקדש‪ ,‬והדורש הוא המלך תיושב על כסא ת׳ ותעם‬ ‫בלי תקלום קכר כי מה שוב מזח‪ ,‬ולשון האמנתי‬
‫עומדי׳ ואזכס אל ס״מ‪ ,‬אין ספק שמהראוי שיערה‬ ‫הוא חוזק כמו יתל תקועה במקום נאמן ואמר לולי‬
‫רוח ה׳ עד שלא ישאר שף שלא ידע אה ה׳ כאשר‬ ‫שהאמה כן הוא קהאמנהי לראוח בשוב ה׳ בעה״ב‬

‫סומי‬ ‫יישבת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪36‬‬

‫צבה״כ הבצ שאין ט חעח ע״ד מפי עוללים ויומך‬ ‫יהי׳ נע״כ חח חי׳ תמיהת ראב״ע אס אנשי׳ באי׳‬
‫יסדמ עח למען צוררך להשבית ארב ומתנקם‪:‬‬ ‫לצמוד כשי׳ לשמוע א״כ שף למה באו לא הי׳ לחם‬
‫יהגה ידועמשאחז״צ )שבסנ״ל‪ (:‬פרמושלראב״גגחי״‬ ‫צהיומ בבחיכמ שף כלל אלא כולם ידעו אמ ה‪/‬‬
‫ובאכממרץ לימן שכר למביאיהם׳ והוא עפ״י מה שאמר‬
‫יוצאת ברציעה שבץ קרני״ שלא ברצון חכמי״ ומקיק‬
‫מרע״ח לימרו)בהעלוהך( אל כא יי‪,‬עזוב אוהכו וגו׳ והי׳ מן‬
‫חש״ס לא שלו הימה אלא של שכנתו ומחוך שלא‬ ‫השובחחוא אשריישיב ה׳ עמכווהשבכולךופירשכו כווכמו‬
‫מימה בה נקראמ על שמו׳ והנח מחאמר דלעיל ע״פ‬ ‫כך כי עיקר שובהו של אדם להשיב לאהריכי וללמד‬
‫מה שפלשהיו‪ /‬נראה שבאממ מימה הרבה אלא שאנשי‬
‫דעמ לאמרי׳״ ולע״ל אשר לא ילמדו עוד איש אח רעהו‬
‫דורו לא קבלו הוכחה׳ ונועו העולם וקברו שלא מימה‬ ‫וגו׳ כי כלם ידעו אוהי וגו׳ יחי׳ עיקר שובמיכו ללמד‬
‫וקראו חפרה על שמו אבל האממ אינו כן כי מיתה‬ ‫עם ארה אשר יבואו ויאמרו לכו וכלכה באור ה׳‬
‫כפי יכלמו‪ .‬והנה דור נקרא דור ימוס! ומצינו כמי‬ ‫רורכו מדרכיו‪ .‬והכה מרעיה משב אז שיעטר אה‬
‫שנקרא דור קודר ומורה כדכמי׳ בקרא )החלים ע״מ(!‬ ‫הירדן ואי הי׳ כככס לא״י הי׳ אז עולם המיקון והי׳‬
‫והענין כשמכמי חדור אינם משגיחי׳ על דורם א״כ הדור‬ ‫כולם יודעי׳ אמ ה׳‪ /‬ע״כ בקש מימרו שילך עמהם‬
‫ימוס — הוא אינו אביהם והם אינם בניה אמנם כשהוא‬ ‫כדי שיהי׳ להם גר צדק שיוכלו להשיב עמו ללמדו‬
‫עושה אמ שלו והמה אינם משגיחי׳ על דבר אין הדור ימוס״‬ ‫אורמומ ה׳ חח שאמר והי׳ מן חשוב ההוא אשר יישיב‬
‫אלא דור סורר ומורה‪ .‬וחייכו מממלה קבר ר׳ יהושע‬ ‫ח׳ עמט ר״ל אהד חמיומד מחשוטמ הגדולומ שיישיב‬
‫כי ראב״ע איכו מוכיה על לב שחרי פרמו יוכימ וע״כ‬ ‫ה׳ עמט‪ .‬הוא שכזכה להשיב לך כי זולה זה אין‬
‫‪.‬מאל מה אגדה הי׳ היום כי כ<מח זח האיש קאיכו‬ ‫מ פ ן בכל השוטח‪ ,‬וחכה גס בזמן ההקהל הי׳ מחראר‬
‫מוכיה מה אגדה יכול לומר ברבים נייון שאיכו רוצה‬ ‫שיערה רומו על הקשכים אלא שעדיין לא הגיע זמן‬
‫להוכימ אך כששמע אמ דבריו אמר שעימי כי קברמי‬ ‫עולם המיקון שיאמרו ארה לכו וכלכה וגו׳ ע״כ הכימ‬
‫שחדור ימוס אבל איכו כן כ״א דור סורר ומורה ואין‬ ‫השף כמו שהם שיזכו האטמ על ידיהם לחיי העה״ב‬
‫ז‬
‫הדור מום שראי״ע שרוי במוכו‪:‬‬ ‫ללמדם דעמ וחייכו לימן שכר למביאיחם‪:‬‬
‫ןןז״ף הרמז*( א מ מ \ עפ״ימח דכמיב ואיבה אשימ‬ ‫אמגם יל״ד עוד מ״ש שאל דוקא מה אגדה חי׳‬
‫ביכך ובין פאשה וכ׳ בזוהר כי ״איבה״ ר״מ‬ ‫היום ולא שאל על דבר הלכה‪ ,‬ומו מיי‬
‫״איכה ״יסבה ״בדד ״העיר ואומר אכי מסממא כי‬ ‫אמר ראב״ע אם אכשי׳ באי׳ ללמוד כשים באי׳ לשמוע‪.‬‬
‫חיכי דמרומז חמגברומ הכמש על חאסה ובכי׳ במינה‬ ‫בקרא משמע בהיפוך למען ישמעו קאי אאכשי׳ ולמען‬
‫״איבה״ ה״כ צריך שיהי׳בו רמז המגברומ חאשה עלי׳‬ ‫למי״י דבמרי׳ קאי אהכשי׳ דכמי׳ במר אכשי׳‪ .‬גס‬
‫חח כ״ל ר״מ ״אז ״יאמרו ״בגרם ״הגדיל‪ .‬וכ״ל דוקא‬ ‫מה לשון אין הדור ימוס‪:‬‬
‫באותיות אלו כ‪ -‬הם ממציח ושרש הכל כי בי״ה ה׳‬ ‫ן ^ ״ ל טדאי עיקור חקפידא שהאכשי׳ ישמעו ר״ל יאזיכו‬
‫צור שכי עולמים כמצא י״ה הוא עה״ז והבא ובאומ‬ ‫ויקבלו עול חמורה וחמצומ בלטחם במעמד‬
‫ב׳ מממיל בראשית ובאומ א׳ מממיל הדברומ אככי‬ ‫הכבחר ההוא‪ .‬אמכם הכשים אין קפידא בקבלמם‬
‫כמצא חיבה איב״ה כולל הכל‪ .‬וחיומ מה שהוא איב״ה‬ ‫בלב רק שילמדו שלא חאמר לא ידעחי ולא שמעחי‬
‫אצל הכחש היא ביאה חיווג קב״ה ושכיכחי׳ עם ככסמ‬ ‫מצוה זו מעולם‪ .‬אבל אץ קפידא בקבלחה כי החיוב‬
‫ישראל חה ההיקון איכו אלא ע׳יי גדול בכים למ״ה‬ ‫על הבעל לכוף אח כל בכי ביחו לעטדחו והקב״ה‬
‫ע״כ כחיב ״בכי ״ישראל ״אוח ״היא ר׳׳ח ״ביאה״‬ ‫רצה בזח׳ שלא חחי׳ ההורה חלוי בכשים שדעחן‬
‫ואמכם בשעמ מורבן כחיב יחומיס הייכו ואין אב ר״ל‬ ‫קלות‪ ,‬ואח״כ יחפחה גם הוא אחרי עצה אשחו‪ ,‬ע״כ‬
‫אומיוח י״ה שהם ב׳ עולמים מזה ימומים חייכו ר״מ‬ ‫חלה השמיעה והקבלה באכשי׳ והלמוד בעלמא תלת‬
‫י״ה וגם אץ א״ב הייכו אלף בית של הורה כי הי׳‬ ‫בחכשים׳ ואז יטאו חשף לראות הפלא הזה איך‬
‫שרי׳ בגרם אץ חורה ע״כ אראב״עשלכן יביאו השף‬ ‫אטתיתס כככעי׳ לת׳ ותורתו ויגדלו גם תם ביראת ה׳‪:‬‬
‫לימן שכרלמביאיהם דייקא שיחי׳ ביא״ה ע״י למוד‬ ‫אמנם באם האכשיס איכס מקבלים בלבם רק כככסים‬
‫השף וע״ז אמר ר׳ יהושע הואיל וראב״ע מזהיר העם‬ ‫לדרסת תחכם ללמוד בי כתת יכתתו בו‬
‫כל כך על למוד משב״ר ממילא לא יקוים בדורכו‬ ‫אבל לא עלת על לבם לעשות ולקיים לבסוף כשי׳‬
‫ימומים היינו ואין הדור ימוס שראב״ע שרוי במוכו‬ ‫מושלים בו כאשר בערת אכו רואי׳ בעיכיכו שזה כל‬
‫כי אדרבא יגרום הזולג האמחי חקב״ה עם כנסמ‬ ‫פרי חשאתם באמרם מה לי לעשות וא״א לי לכוף‬
‫ישראל סיהי׳ במהרה בימינו אמן‪:‬‬ ‫אשתי ובכי ביתי׳ וא״כ לקבוץ כזה למה יטאו חשף‬
‫ד ר ש ה לשי׳ש תמע׳׳א לפ״מ**(‬ ‫ולמה יראו אלו הקשכיס יגיעי החכם לריק ולמת‬
‫יתרגל בעטדה זו וראוי הי׳ לאסור באיסור גמור מבלי‬
‫ברוך הוא אלקיכו שבראכו לכבודו והבדילנו מן‬
‫‪1‬‬ ‫תביא יעוף לבת״כ בעת תדרשת‪ ,‬ותייכו דקאמר ראב״ע‬
‫המועים וכמן לכו מורמ אמח וחיי עולם כשע‬
‫אם אכשי׳ באים ללמוד ר״ל אם תגיע תזמן בערת‬
‫בהוכיכו‪ .‬יש לפרש עפ״י מ״ש רמב״ס רפ״ב מחל׳ שבמ‬
‫שאכשי׳ איכס באים כ״א ללמוד א״כ ממילא כשיס‬
‫דפ״כ דומה שבמ שההורה כימכח למיומ דכמיב אשר‬
‫באי׳ לשמוע ר״ל שתן בבתי׳ אכשי׳ ותן תמושלות‬
‫יעשה אוהס האדם וחי בהם‪ ,‬הא למדמ שחמורה‬
‫בעם׳ ולא אישמעו ויקבלו באמת‪ ,‬אלא לתם כיתן‬
‫כיחכה לחסד ורחמים בעולם ולא לכקמ*׳ ואוחן‬
‫משפש השמיעה והבחירה וממילא יתכו כתף סוררת׳‬
‫האפקורסים שאומרים שזה הוא חלול שבח עליהם‬
‫א״כ שף למה להביא והי׳ לכו לאסור ביאה השף׳‬
‫•( עי׳י לעיל גסאמדים ‪vb‬״‪ v‬תקס״ו דייה בחגיגה ג׳ וכוי‪.‬‬ ‫אך היוח הקטץ חזה לעוכשולא לשכר ע״כ אכיח השף‬
‫•*( הפתיחה הי׳ בסוגי׳ מאכילין הקל הקל תחילה‪,‬יושמעתתא בסוגי׳‬ ‫פה כדי שיחי׳ להם קצה שכר במה םמביאיס שפיהם‬
‫אין חולכין כפ*נ אחד הרוב‪ ,‬ויודפס בקובץ הסוגיות אי״חי‬
‫הכחוב‬

‫יט‬ ‫שופר‬ ‫לשבי! שובה‬ ‫חת״ם‬
‫כי באחזו בולמוס האכילו לחה״פ חאקור לזרים להצילו‬ ‫הכחוב אומר וגם אני נחחי להם חוקים לא מובים‬
‫מרעהו ]מכהות צי׳ה עי׳ב[‪ ,‬וכסאמא בבמ סגע ובא‬ ‫ומשפמים לאיחי׳ בהם ע״ש בפנים—והענין כי הקב״ה‬
‫אליו כהן הנביא בזב מהחלה מיראה עונש ילמקבל‬ ‫ברא העולם לכבודו וזה כל פרי כוונתו םיעמיל ע ם‬
‫כע״ק כחן גם ה׳ העביר חמאחך לא חמומ ]לימואל‬ ‫אחד בעולם ויכירו שמו הגדול וידעוהו ויהללו ס‪ .‬תו‪,‬‬
‫ב׳ י״ב[‪ ,‬ע״כ אמר סירה נגד ב׳ אלו‪ ,‬ואמר ברכי‬ ‫ואם יחבמל זה הרי כל כוונה בריאה שמיס ו א ק על‬
‫נפשי אח ה׳ היא הכסמהוגם וכל קרבי אח ק ס ק ד ק ו‬ ‫מ ג ן ו כ ״ כ והאריך רמב״ן בפ׳זו פ׳ האזינו על פקוק‬
‫הס הקרביים ובכי מעיים‪ ,‬ואמר מה םאמדתי ברכי‬ ‫פן ינכרו צרימו‪ ,‬ומקו׳׳ה פ״נ דוחה כל ההורה כדי‬
‫נפשי מסוס הקולח לכל עוככי לקבלכי בחמיבה ומה‬ ‫קלא יחבמל האיק הזה מעבוד ה׳ ואיי יחחללוקבחוה‬
‫קהקרביים יברכו הוא היופא לכל החלואיכי והתיר‬ ‫הרבה‪ ,‬והתלול הזה הוא בעצמו כיצירתו‪ ,‬אמנסהרקעים‬
‫מאכלים אקורים להחיוח כפקמיקראל—חח כמי מה‬ ‫אומרים תקב״ת נתן תתורה לנקמה כי מה אכפת‬
‫קהקיב יחזקאל להזקניס קא״ל‪ .‬אקח מגרקח בעלה‬ ‫לו בעבודחינו ומה מקגיח עלינו‪ ,‬רק כמלך קיק לו‬
‫יק לזה עי׳ז כלום והשיב להם באריכוח ובחוך‪ ,‬חדבריםי‬ ‫חיוה ועופוח ומקחק בהם לרצונו ברצוחוממיחם וברצותו‬
‫אמר גם אנכי נחחי להם הקים לא נוובים ומשפמים‬ ‫מחיי אותם ומי יאמר לו מה יעקה ע״כ חוקנים זה‬
‫לא יחיו בהם ]יחזקאל כ׳ סנהדרין ק״ה ע״א[‪ ,‬וחייכו‬ ‫לחלול תורת כי מת אכפת לולתקב״ת בפ״נ—והיינו‬
‫הם קאלו אקה קגרקח בעלה וכו כווכחם כק׳ הנ״ל‬ ‫שאנו מברכים ברוך תוא אלקינו קבראנו לכבודו־‬
‫כיון קגרקה וכקאיח לאחר אסורה לו‪ ,‬ולא האמינו‬ ‫ותבדלנו מן תתועיס תאומריס שבראנו לנקמת ולא‬
‫קמקום קיקמור קבחוח הרבה מוסב לחלל קבס אי‬ ‫לכבודו‪ ,‬ועי״ז שאנו מודים שבראנו לכבודו א״כ אנו‬
‫א״כ לדידהו פ״כ איכו לוחה קום מצוה ולא נאמר‬ ‫אומרים שנתן לנו תורת‪ .‬אמת ואפיית נמע בתוכנו‬
‫עליהם וחי בהם וכהאפיקורקי׳ למייהי רמבים המל‪,‬‬ ‫חיי עולם תזת ולא נמית דכתיב ותי בתם וכתרמב״ס תפל‪:‬‬
‫עי׳כ ונחחי לחם חקים לא נוובים ומקפנוים לא יחי׳‬ ‫הןא יפהח לבנו בחורחו וישים בלבנו אהבהו ויראהו‬
‫בהם היפך וחי בהם‪:‬‬ ‫למען לא ניגע לריק‪ .‬י״ל הענין בזה כך‪,‬‬
‫והנה הקב״ה מקבל חקובהיכו בכל סנה וקנה גס כי‬ ‫דאחז״ל ]ק״פ יוה״כ[ גדולה חשובה שדוחה ל״ה מבחורה‬
‫היא רק מיראה כי בכל יום מחכה לו אולי יוקיף‬ ‫דכחוב לאמור הן ישלח איש אח אשחו וגוי והיחה‬
‫אומץ ויעבול מאהבה‪ ,‬וחי׳ זח אם היחה תקובמינו‬ ‫לאיש אחר הישוב אליה עוד וגו׳ ואח זניח רעים‬
‫כהוגן אפי׳ קחחי׳ מיראה מ׳״מ מחוך סלא לקמהבאלסמה!‬ ‫רבים ושוב אלי נאום הי‪ ,‬והקשה נסי חום׳ יה״כ מאי‬
‫אך בעו׳׳ה בעבור הימים הקדושים האלה כל איש‬ ‫אולמי׳ דחשובה הא בכל עשה דוחה ל׳׳מ! וה״נ מ״ע‬
‫חוזר והולך אחר בצעו ואחר שרימה לבו ולשכה הבאה‬ ‫של ושבח עד ה׳ אלקיך דוחה ל״ה דלא יוכל בעלה‬
‫בבוא הימים האלו‪ ,‬לי לו אם מחמה יראה ישוב‬ ‫הראשון אשר שלחה לשוב לקחחה ע״ש‪ ,‬ולפע״ד קשה‬
‫לקלמוהו ויהי קב מיראה כמו חקהא חכא וכן בכל‬ ‫עוד כיון דכחיב ואח זניח רעים רבים א״כ ליכא‬
‫קכה וקכה׳ כמצא לבסוף כסלא קב כל ימיו מאהבה‬ ‫אלא זנוח וליכא כלל לאו דלא יוכל בעלה הראשון‬
‫א״כ על מגן הפר הורה לקבל הקובה מיראה קלא‬ ‫וגוי‪ .‬והנלעייד דהנה ע״ד מקל גרושה קהולכח ומחקדקה‬
‫מה״ל במחזיר גרוקחו מקכקאיח׳ ע״כ אחר קאמרכו‬ ‫לאחר על חנאי אם יהרצה לי בעלי הראקון אזי לא‬
‫והוליכו קבראכו לכבודו והבלילכו מן החועים‪ ,‬ולהיומיכו‬ ‫יהי׳ קידושין מעיקרא ויהי׳ כל בעילוחי זנוח‪ ,‬הנה‬
‫מרגישים בעצמכו שאין זאח מאהבה רק מיראה‪ ,‬אכו‬ ‫מדין ההורה היא מוחרח לבעלה הראשון וכל בעילוח‬
‫חחרים ומחפלליס קיפחח לבבו בתורתו וישים בלבכו‬ ‫תשני תמת בעילות זנומ וה״נ הלא השב מאהבה נעשים‬
‫אהבהו דייקא ויראהו קאחר האהבה קהיא גלולה‬ ‫לו זדונות זכיות וכל זית נבלה שאכל ה״ל כאלו אכל‬
‫מהאהבה כידוע—ואמר למען לא כיגע לריק בעבודה‬ ‫קרבן יפקח בירושלם וכדומת‪ ,‬נמצא שתעבירת שמכונת‬
‫היראה קל עכשיו כלל‪:‬‬ ‫כנבעל לבעל אחר ה״ל על תנאי‪.‬קאס יקוב אין כאן‬
‫ואמר יה״רמלפכיךקכקעור חקיךבעוה׳׳ז—חכה כמיב‬ ‫עבירת ונקואים לבעל אחר כלל‪ ,‬רק בעילת זנות הוה‬
‫אם בחקוחי הלכו ופרק״י קחהי׳ עמלים בחורה!‬ ‫לאין צריך לדחיית עקת את תליית כלל—אך תקב‬
‫וצריך להבין מה ראו חז״ל לפרק כן׳ וי׳ל דמהידוע‬ ‫מיראת קאז תזדונות נעקיס‪..‬רק קגגות ולא נעקרו‬
‫ע״י קפריצי בני עמנו באו לחה נועם על כל מצוח‬ ‫הקידוקין למפרע לזה צריכים לומר קתעקת דוחת‬
‫ההורה עי״ז חפוג חורה כי יאמרו בכול הנועם ובכללה‬ ‫ל״ת‪ ,‬ותקתא מיוקב ק׳ תוק׳ יה״כ הנ״ל דבעלמא‬
‫המצוה על קלא הניחו לנו קום מצוח עקה ול״מ‬ ‫עקת כת״ג אינו דוחת את תל״ת מקום קבידו לעקות‬
‫ומחללים קבה בפרקי׳ ועוקים כל חועבח ה׳ ומבקשים‬ ‫באופן שלא יצשרך לדחות קתרי יכול לקוב מאתבת‬
‫קכר כקומרי חורה וחמפורקמוח אינם צריכים ראי—‬ ‫ואפ״ה תקב״ת מקבל תשובת‪ ,‬וחיינו דקאמר לאמור‬
‫והאמה קחלילה לנו לומר קאין נועם לכל המצות אלא‬ ‫תן ישלח איש את אשתו וכו׳ ואת זנית רעים רבים‬
‫קנעו מעגלוחי׳ לא חלע והקב״ה לא גלח לכו קולו‬ ‫ר׳׳ל אם תרצת לא יתי׳ אלא זנות בעלמא ואפיית‬
‫ועעמיו וכ״כ רמב״ן כמלך ס מ ה י ‪ p‬עם אנסי קולו‬ ‫ושוב אלי נאום ה׳ היינו מיראה‪ ,‬והמעם לזה שתקב״ת‬
‫או אפי׳ בינו לבין עצמו וגהר גזירה פלוניח אינו צריך‬ ‫עובר על ל״ה לקבלו מיראה‪ ,‬היינו ממק כמו אותו‬
‫לומר לההמונים מ״נו עלחה כך במאקבה לפניו אלא‬ ‫השעם קפ״נ דוחהמצוח כדיקעי״ז יעבדהו עודיוחר‬
‫נאמן עלינו הליין הכאמן קכך ראוי וכמון ונווב לנו‬ ‫וה״נ עי״ז יבא לעבדו מאהבה אחה לאחח ומומב‬
‫ואין לנו רקוח להרהר אחרי׳ כ* מקחמא הוא לכלוב‬ ‫לעבור על ל״ה א׳ מקיחחללו קבחוה הרבה— ואחקוב‬
‫לנו כל הימים‪ .‬והנה‪ .‬קיי״ל כל הקנה או צוואה ושמי‪.‬‬ ‫קלזה אמר דהמע״ה ]ההליס ק״ג[ ברכי נפקי אח‬
‫מחנה וכיוצא כל זמן קאין אנו יולעים קיבה חלבר‬ ‫ה׳ וכל קרבי אח קם קדקו וגו׳ הקולח לכל עונכי‬
‫ומעמו אנו מלקלקי׳ בלגזון השנור ההוא ולוישי׳ בו‬ ‫הרופא לכל חחלואיכי׳ דהנה דהע״ה ניקה ב׳ אלו‪,‬‬
‫לשון‬

‬מושך דק‬ ‫דיוק הזה של מרן בחי׳ לב״ב לא תנוח דעת מי שזוכה ורואה לישנא דש״ס‬ ‫מלת ׳׳זוכה׳׳ עמו מבלי לשלול הראיה ממי שאינו מתאבל[ ובודאי דפח״ח‪ .‬שמא‪ .‬‬ ‫לצאת מלקות היחיד לרה״ר ובתוך בית ידו כגרוגרת ג( מה לו לברוח הרקיקה מעבר לים הלא לצאת מן‬ ‫וכדומה‪ .‬ואמרתי‬ ‫חלקי הסותר לא ינועוני להשיב על דבריו הקדושים ואם הם עניים במקום‬ ‫לתקן הדבר וגם זה דק ארשה לי בהשתמשי בלשונו הזהב בענין זה ממש‬ ‫אחד עשירים הם במק״א וחקו ממתקים בלשון קצרה מיעוט מחזיק המרובה‬ ‫לקוח מחי׳ ח״ם למסי ב״ב שם וזל׳׳ק‪ :‬כתבתי במקום אחד דמכלל הן אתה‬ ‫כי משמים קא זכו לי׳ זכותו יגן עלינו‪:‬‬ ‫שומע לאו מי שאינו מתאבל אינו זוכה ורואה בשמחתה פי׳ אינו זוכה אבל‬ ‫מ״מ דואה בשמחה ויצעק מכאב לב ודבר זה מבואר בשבת ס״פ מי שהחשיך‬ ‫כ״ש‬ .‬ע״כ‬ ‫אם כוונתו בלי שעם או בשעס כיון ששומר המצות׳ רצו ללחום עמס ביס דוקא׳ מה עקה הקב״ה בקע‬ ‫ע״כ פילש׳י אס תתי׳ עמלים בתולה׳ כי• זה הוא קימן הים והוביקמייסונעקה יבקהונקאר תשמאבשומאתו‬ ‫מובהק מי שאינו עמול בתולה אפי׳ עושה כל מצות והשתול בשתלתו—ולבא אל המכוון בעזה״י אקדים‬ ‫ה׳ חייקי׳ קמא מינות נזלקה בו—והיינו קאנו מתפללים דלא במהרה הקכינה קולה אמאן דקני קמי׳ וחדל‬ ‫קנקמר חקיך בעה״ז חקיך דוקא—ואמר ונזכה ונחי׳ תמהו על זה ע״ד הפלא שהקרה קכינחו על דבורה‬ ‫ונלאה‪ /‬ע״ד קפלקתי כל תמתאבל על‪.‬הי׳ להעתיק התולה בלקון אקכנז או לקונות אחריס‬ ‫הדברים האלה וככל החזיון חזה יק לתמתיק‬ ‫ויהי׳ קפל קען מהכיל ונחזול אחליה ג׳ או ד׳ פעמיס ככל‬ ‫בפקוקי יונת בן אמתי קתם קצת מקוללי הבנה‪.‬והנה ראה זה[ מצאתי מדגניתא טבא בהגהותיו‬ ‫״זוכה״ ורואה כ״א אינו דואה כלל‪ :‬ואם גדרתי בעדי בהגישי אל המלאכה‬ ‫למםי תענית וזל״ק‪ :‬גמרא אינו רואה וכוי ודמב״ן בתורת ה^רם גורס אינו‬ ‫לסדר כתבי קודש שלא לגדוע ושלא להוסיף בעצם לשון קדשו ]זולת במקום‬ ‫זוכה ורואה בנחמתה ובחיי ישבתי עכ״ל‪ .‬תתורה ולהוציא מהם חדקים לבקרים׳ אצל דבר העומד אהה ברחת אל תיס קתוא עצמו‬ ‫ובי״ג מדות קתתורת נדרקת גם כי אז יתנגד הדין בורח שנאמר הים ראה וינוק ע״ק והוא חמוה׳ ונראה‬ ‫לשעמים תנ״ל כי אנו עוקים חוקי אלקיס ותורתיו לפרק עפ״י מה קכבר כהבהי בחי׳ למק׳ פקחים בפ׳‬ ‫וחק תוא בלי שעם׳ וגזירת המלך יתייק כך היא‪ .‬דבר שמא׳ ע״כ חקבו קבים ינוצחו יקראל קכל מת‬ ‫והנה כי כן הקב״ה התנה אם בחקתי תלכו ואת קביבקת שתור בים שמא ותתפך בתיפוך׳ א״כ בים‬ ‫מצותי תקמלו ונתתי גקמיכס׳ הי׳ התנאי אע־יג קנקמול היונה שמא והחמור עתור ולתדי׳ אמרי׳ במק׳ ע״ז פ׳‬ ‫כל מצותיו מ״מ צליכיס קנקמול אותם כחקים בלי אין מעמידי׳ ]דף ל״ש ע״א[ חמרא דימא שהור חורא‬ ‫שעם כאקל צוני יהי אלקי‪ .‬כי אם שלא יהיי‬ ‫משה שלא נהי׳ נבהל להשיב אף אם נמצא דבר קושי חהבנה שגם כל‬ ‫נראה שדבינו מעתיק לשון שלא נמצא לחדל ועליו בונה דיוקו‪ .‬אך‬ ‫בסוף תענית דשם מפורש יוצא כל שאינו מתאבל אינו דואה‪ :‬כלל[‪ .‬ועל גרסא זו בנה כ״ק מדן זצ״ל‬ ‫הנראה לעיניט חפדון תיבה אחת מפאת עט סופד מהיח‪ .‬וצע״ג חדא וכי אין נביא לה׳ חח ממנו‬ ‫החולי בהאדס האוכלת‪ .‬מעתה אס נהרגה הבהמה הלא יקלח נביא אחר‪ .‬יאך מאד###BOT_TEXT###amp;אך הובבד‬ ‫ורואה בשמחתה שנאמר שמחו את ירושלים וכו׳ ולא הפכו וכל שאינו‬ ‫הדבר ממני‪ .‬והאיר ה׳ עיני אהדי כי יגעתי‬ ‫מתאבל וגוי‪ .‬אמנם בשלהי מס׳ תענית נמצא דבר והפכו ושם נאמד ושאינו‬ ‫לחפש בתוך המון כתבי קדשו אולי אמצא פשד דבר אמרתי אעיין עוד‬ ‫מתאבל על ירושלים אינו ״דואה״ בשמחתה ולא כמו שהכי׳ רבינו אינו‬ ‫בהגהות ח״ס על הש״ס‪ .‬ילוקליס זוכה וחולדה ששמם כדבר כמלא עפ״ק דמגלה]י״ד ע״ב[׳וכן‬ ‫ומאת בנחמתת וכל קאינו מתאבל אינו זוכה ומאת בדין שהרי אפי׳ ר״מ דייק בקמא ]יומא פ״ ג ע׳־ב[‬ ‫שער יוסף‬ ‫אף הם נראים כמשמשי׳ וכו׳ ע״ש עכ׳׳ל‪ .‬ס״מ‬ ‫מתאבל אינו ״זוכה״ ורואה ]ודייק מדן ז״ל שמלת אינו‪ .‬‬ ‫ע״ב ק״ע ח״מ קי׳ למ״ו קעיף א׳[—הנה כי כן בתולתינו וע׳׳כ אנו מתפללים ונזכה ונחי׳ ונראה‪ .‬אך אס נעקה התורה בלא שעם וכחק שחקק הקפר לח״ל הוא כפקיעה קשנה מלודיס לכפר ‪$‬וד‬ ‫תמלך ונאמר נעו מעגלותי׳ לא תדע אזי על כרחכו וכדומה—וראיתי בילקוש אמר הקב״ה ליונה אדם בורח‬ ‫לעיין באותיות‪.‬דלראי׳לחוד‬ ‫הקדוקת אס באנו לומל שעמים על המצות א׳כ נכון גס הרקעיס זוכים׳ אך עיקר תפלתינו קנזכה ונראה‬ ‫כהזוכים וקוכים‪:‬‬ ‫‪.‬חה רואה כקאינו זוכה‪ .‬על פקחים פרק י׳ דייה‬ ‫אפי׳ יעקה אדם כל התולה ומצותי׳ כראוי׳ ואך בלבו שמוני בניך וגוי[ קהמצליס חקבו קהיקלאל קנעקלו‬ ‫יעקה לקבה או לשעם פלוני אלמוני אין הדבל מקובל ליונים יונתי חמהי קהיא עוף שהול ע״כ הקב״ה‬ ‫לפני ת‪ /‬ע״כ אנו אומלים בעבור אבותינו קבעחו בך בעזרתם והס קנמקלו לחמורים אין תקכינת קולת על‬ ‫וחלמדם חקי חיים חק״י דייקא כן תחנכו ותלמדנו‪ .‬אס נתעלב בו דבל ולא עלבון תאב יתייק׳ כי חקק בקב ננוה אל ת׳ יתי׳‬ ‫פלוני אינו מזיק עוד או במדינה זו איננו מזיק׳ מפני זה פחיתות ליקראל ע״כ ברח לח״ל ואין ‪.‬תקכינת‬ ‫מה נאקרה נבלה מפני •שמתה מחמת חולי וידבק ־״ קורה בחייל‪ .‬‬ ‫ותהי׳ שגולח בפינו כמים הניגלם‪ .‬מ׳מ האמנתי כאן‬ ‫פידושו‪-‬ולפי פירושו של דבינו בגרסת רמב׳ין‪ . ‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ס‬ ‫‪38‬‬ ‫לקון הדיוש כל מה קיקבול הלשון׳ חוך מה קהוא בנחמתת‪ .‬וע״ז פירק׳׳י במה יודע אפוא דימא שמא וקימנך שמא שהוד שהור‪ .‬וע״כ לא‬ ‫בא בנו בעלה המתנה מפני האומדנא קלא כ׳ לאחל אמר כל קאינו מתאבל אינו זוכה ואינו רואה‪ .‬והסגנון מהדרוש הנ״ל לא ידאה חוגה‪.‬מיושב קושי׳ מהדש״א שם‬ ‫בחד״א ע״ש וק״ל‪-‬האדכתי בזה יען מכאן אתה דן על בל תודת רבינו‬ ‫צריך תקון סופדים באופן שלא לנגוע בעצם דיוקו דמרן‪ .‬תיקון‬ ‫השתוממתי מאדי׳ דאבדהם תלי תניא בדלא תניא שלא מצאתי בחז״ל המאמר‬ ‫כזה אמרתי עם לבי רשאי אני וחובה עלי להחליף ולהמיר ולהשמיט לשון‬ ‫בלשון זה‪ .‬כמעט נפחה לבי לפרוץ גדרי‪ .‬ונאקר בקבת לקאת מקא כבידה על ]כ״ה עי׳א[ כקכבר קרתה עליו פ״א בא״י קוב לא‬ ‫תכתף בתוך ביתו כי הוא מלאכה המיגעה ונתיר פקקה ממנו גם בח״ל כמוכח מיחזקאל בנהר כבר‪.‬אלא‬ ‫אלא מפני קקמע מיתת בנו וכן לעולם ]ב״ב דף קמ״ו אינו זוכה ורואה׳ מקמע קיראה אלא קלא יזכת *(‪.‬והיינו דקאמר בין המתאבל ובין‬ ‫דאתקל לי׳ כי בבשול השעם בטל הקשר והתקנה׳ שאינם מתאבלים קניהם רואים בנחמת ירוקלים׳ אלא‬ ‫כמו במי קקמע קמת בנו וכ׳ כל נכקיו לאחר ואח״כ שזה זוכה ורואה‪ .‬ולא כצעלך לעיין‬ ‫עוד בת לעולם׳ כי אם יפול קפק בדבל נעיין בעעם בתחלת במה שברח מפני ה׳ תרקיקת וידוע מקאחז״ל‬ ‫תמצות ונדע מיד תמותל ותאקול׳ ונאמל מי׳ענאקל )מכילתא פ׳ בא ילקוש ירמי׳ קכ״ת( קתבע עלבון תבן‬ ‫חזיל מפני קתוא אלקיי׳ ומזיק‪ .‬והנה עלבי פקחים ]עי׳ בחי׳ ח״ק‪ .‬בש׳׳ס מם׳ ב״ב דף ם׳ ע״ב לא נמצא רק וכל המתאבל וגוי זוכה‬ ‫הדרוש שלפנינו ולהציג לישנא דחי׳ ב״ב במקומו‪ .‬ושלא בא דק ללמד מכלל הן«תה שומע לאו‪] .‬דאחז״ל במק׳ שבת ]ק״פ שואל[ שלע״ל גנ&‬ ‫לקון מקופק קאז יד בעל הקשר על התחתונה׳ מקא״כ הרשעים יקבו ויראו בשמחתן קל צדיקים אלא אלו‬ ‫'כשנודע לנו קיבת ושעמו קל הנותן או המתקן אנו יאכלו ויקמו ואלו ירעבו אלו ישמהו מכרוב לב ואלו‬ ‫הולכים אחר אומדן השעם ואיננו מדקדקים בליקנא יצעקו מכאב לב‪ .‬ב( הלא הקיק מקיק במ״ק‬ ‫אין כאן נבלת‪ .‬‬ ‫) מסגנון לשון דרכינו מוח״ז זצ״ל נראה דלשון חז״ל כך הוא מי שאינו‬ ‫וכבוד רבינו במקומו מונח‪ .

.‬ועי׳ תוי״ט פי״ב‬ ‫מקרא ונפש אדם‪ .‬אבל פירוש הקרא ובהמה רבה משמעות הגמרא שם‪ .‬וכן מוכח בתמורה דף ט׳ ע״א דקאי על בהמות ממש דילפי׳ מקרא‬ ‫בתודה וכו׳ דהא בטומאת אהל קאי רשב״י ובזה אמד שאין קרוי אדם במותו‬ ‫זה ובהמה דבה דהדבה בהמות קדוים בהמה ‪ -‬אמנם מה שסיים רבינו ״כי‬ ‫לפי דעתו ובקרא אהדינא מדובר בחי וא״כ גם חילוק ד״ת בטל ואיך מייתי‬ ‫העכו״ם אינו קדוי אדם עתוס׳ יבמות״‪ .‬הלא‬ ‫לו על• טובת הבולא ית״ק ולא הלע לו על לעתמ‬ ‫הכל• יקבול תנביא לטובת יקלאל׳ גס מת קהפליגו‬ ‫קל יקלאל‪ .‬ובמס'‬ ‫ריש ע״א[ ומהדש״ל מוחק מקדא דמייתי הש״ס בהקושיא תיבות ובהמה‬ ‫כריתות דף הנ״ל מייתי הגמרא מקרא דאדם אתם ולא עכו״ם דהסך בשמן‬ ‫רבה‪ .‬ואולי‪.‫כ‬ ‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫ראוי ומחוייב לעם ת׳ אלו לאחוז בקצות ללכי ה׳ מה‬ ‫כ״ק תבורא ית״ק‪ .‬א״כ קקה מאד מיט חלה לו וצוח כי‬ ‫כלל על• חוס הקמק‪.‬בהנאה )כמו שהוכיח המל״מ סוף הלכות אבל( אינו מטמא‬ ‫מלח ובהמה רבה קאי על י״ב דבוא אדם שהזכיר שלא נטעה ליחס להם‬ ‫כמו‬ .‬כלומר סיפא דקרא פירושא דרישא והוא נמשך על‬ ‫דטומאח אהל שהוא דק במת‪ .‬ולפי״ז יפח דקדק הח״ם לא לכתוב‬ ‫*(לשונו הטהור של מרן מוח״ז זי״ע קושי ההבנה קצת‪ .‬פשיטא דכונת ח״ם‬ ‫וע״ז משני משום בהמה‪ .‬וכד מוכח פשטות הםוגי׳ ביבמות שם‪ .‬דמתחילה הקשה‬ ‫המשחה לעכו״ם פטור דכתיב על בשד אדם לא ייסך‪ .‬זה הוי מטעם הדחקה שלא יבואו לחנות‪ .‬גס ילי׳ד מ״ק לו תקב״ת ואני‬ ‫כלוכי׳ הלא זה דבלי עד היותי על אדמתי ע״כ‬ ‫לא אחוק על נינוה העיל הגלולה אקל יק בה הלבה‬ ‫קדמתי לבלוח תרקיקה וגו‪ /‬הלא ה׳ יאמר לו הלא‬ ‫משתים עקרי לבוא אלס אקל לא ילע בין ימינו‬ ‫כה דבלי בהיותך ביס ע״כ נתתיך במעי הדגה קעל‬ ‫לקמאלו ובהמה לבה׳ מה כוונה יק במקפל הזה ולא‬ ‫כלחך תקא ותקבול עול הקריאה אל נינוה ויקובו‬ ‫הי׳ לו לומל אלא בני אלם הלבה כמ״ק ובהמה לבה —‬ ‫ואקבל תקובתם‪ .‬ולחוס וחנון על נינוה קעי״ז יוכל‬ ‫חפצו ושם הוא יבשה וישלה קכיכה עליו׳ ותו קקי׳‬ ‫יותל פחיתות יקלאל קאינס אוחזי׳ מעקי אביהם‬ ‫מה הי׳ לו לבלוח כלל הלא אם יבוא הדיבול אליו‬ ‫קבקמיס ית״ק‪ .‬גס דקדוק לקון עד היותי על אדמתי‬ ‫גס תיבת ובהמת לבה יק במקמע הלאקונית לתי׳ א׳‬ ‫מת לי אס אמל כן בתיותו על אדמתו או במקום‬ ‫'דקאי אבני אדם קהס לומה לבהמה כי הגוי אינו‬ ‫אחל׳ גס ע״כ קדמתי לבלוח תלקיקת מיותל‪ .‬אם כי עכו״ם מטמא במגע ומשא‬ ‫ה׳ ע״ב[‪ .‬כן קיקובו אל ה׳ ויהי׳ פחיתות לישראל‬ ‫כקבא התולעת ותחליב הקיקיון לא נתעצב יונה עליו‬ ‫נגד רצונו‪ .‬על מה יורה‬ ‫לא ה״י ולא וי״ו לא ה״ל לקרותן אדם ולא לכתוב בהמה רבה—]ועי׳ במם׳‬ ‫לשונו»לתי׳ א״׳ דקאי וכוי‪ .‬‬ ‫כהנים בטוטאה אבל לא לענין טומאת מקדש וקדשיו‪ .‬ומשום לישנא ובהמה רבה דםוף‬ ‫כמפורש שם ביבמות‪ .‬אבל לדעתינו גם בחייו אין העכו״ם בכלל אדם כדיליף רשב״י מקרא‬ ‫התופי שם ביבמות דף צ״א ע״ב ד״ה ת״ש כל וכוי ובתום׳ זבחים רף צ״א‬ ‫ואתן צאני וגוי אדם אתם‪ .‬וכיוצא בזה הקשו‬ ‫שם‪ .‬תו נדקדק אחל קהקב״ה‬ ‫גדולה ומה הצלת מלעתו הי׳ בו קהלי עליץ לא‬ ‫תחזילו ע״כ קלא בטובתו וקבל וקבול• וקיבל לילך‬ ‫הזכיל כלום מחום הקמק והלי קמן בעלות הקחל‬ ‫לנינוה ע״מ‪.‬והנה כל עול קלא יצאו ללכי ה׳ מכח אל‬ ‫ברח לח״ל פקיעה א׳ כנ׳יל ביבקת׳ מקום דכיון קכבל‬ ‫הפועל הגם קתאמת‪ .‬ומה שהעלה הח׳׳ס שם‬ ‫ידע וגו׳ קטנים‪ .‬ולא הלעה בתמי׳ על קחלה אפך‬ ‫תקפינת כלי למתל יציאתה ולא תמתין עול על קחולות‬ ‫על קאני מטיב׳ לאוי קיחלה אפך על בני עמך הלעיס‪.‬אבל בש״ם יבמות‬ ‫ח״ס חיו״ד סי׳ של״ו בסוף החשובה בד״ה וכבד הארכתי וכוי׳ וראיתי בס׳‬ ‫דף ס״א ע״א דםקשה על דשב״י דם״ל עכו״ם אינו קרוי אדם טקרא הנ״ל‬ ‫ערכי עלי מהה״ג מהד״א ביק ז״ל בעהמ״ח ספרי אהל מועד אות א׳ סי׳ ז‬ ‫אשד יש בה הרבה מי״ב דבוא אדם• אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה‬ ‫וז״ל וראיתי דבר פלא בשו״ת ח״ס חיו״ד םי׳ שלייו וכו׳ והעתיק שם דברי‬ ‫רבה‪ .‬וםאי ס״ד דמקשן וכי.‬אבל בים הי׳ קבול שיחי׳ בטוח מזה׳ ע׳׳כ א׳יל‬ ‫לבוא כמי קלואה טובותיו יוצאיס אל הפועל ופועל‬ ‫הקב״ה הלא הים גופי׳ יבלח מפניו ויעשה יבקה כמו‬ ‫בעולם והוא האיק אינו אוחז בללכי הבולא ולא לומל‬ ‫קהי׳ כבל במצרים הים לאה וינוק׳ ויקאל יונה‬ ‫י‬ ‫מללכ ו והיות כן זה האיק יונה קהי׳ תובע עלבונם‬ ‫(‬ ‫טהול בטהלתו‪:‬‬ ‫קל יקלאל קהי׳ מעקיהם מקולקלים אז׳ חלה לו מאול‬ ‫אך בכל זה עדיין לא פלטנו מלתלץ ומה יעקח‬ ‫בצאת טובת הבולא וחקליו מן הכח אל הפועל כי‬ ‫יונה בבואו אל היבקה לתלקיק כי הוא מחוז‬ ‫‪1‬‬ ‫הוא אלך אפי׳ ‪.‬ואפי׳ לשי׳ ידיאים המובא בהג״מ פ״ג מהלכות אבל‬ ‫הקדא דלא איירי בבהמה ממש רק דקאי על בנ״א גדולים שדעתן כבהמה‬ ‫ה״ג דאף במגע ומשא לא מטמא‪ .‬ומת‬ ‫שחים עשרה דבוא אדם שהמה ׳יא ידעו בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה היו‪.‬בהמה‬ ‫קדוין אדם ממ״ש אשד יעשה אותם האדם וחי בהם אפי׳ עכו״ם שעוסק‬ ‫ממש‪ .‬ותנת יונת קמוכקס כנקת יקלאל וחקב‬ ‫הוא לחום וכו׳ ]ילקוכו עקב תתע״ג סבת קל״ג ע״ב[‬ ‫הוא כקיבלח ליס ויהפך לקס דבל טמא כי היונה‬ ‫ובהיפוך הס לאויס לעונק כימצוה וחובה עלינו הלבק‬ ‫ביס טמא תו לא ־הקלה שכינה עליו׳ ומקו״ה לא‬ ‫בדלכיו‪ .‬טדמקשה הש״ם מקרא דיונה‪.‬‬ ‫עכו״ם דמותד‪ .‬ל״ל‬ ‫חדל ]נלליס ל״ח ע״א[ ויתן קכלה קנתן קכיל קיווי כל‬ ‫הטובה לע לך‪ ..‬ומתרץ משום בהמה׳ן והיינו דלגבי בהמה קרויין אדם כתי׳ קמא על‬ ‫חיים וסיים בזה׳׳ל והנה לפ״ז הלכה קושיי ד״ת על מה שהקשה שאין עכו״ם‬ ‫קרא ונפש אדס וגו׳ מוכח דס״ל להש״ם פשטא דקרא ובהמה רבה‪ .‬תו‬ ‫קרוי אדם עתוק׳ יבמות׳ וקשה מה בעי בזה לא‬ ‫קקי׳ כי מ״ע לא הקיב לו חקב״ה קום הקובה על‬ ‫לכתוב לא ה״י ולא וי״ו לא ה״ל לקיומן אדם ולא‬ ‫זה עד לבקוף אחל מעקה הקקיון א״ל ואני לא אחוק‬ ‫לכתוב בהמה רבה*(‪:‬‬ ‫על כינוה וגו׳ אבל עתה תי׳ כמתלוצץ בו ח׳יו ההינוב‬ ‫לייקב‬ ‫חלה לך ]יוכה ל׳ פקוק ה׳[‪ .‬ותי׳ משום בהמה כדכתיב שם בקר וחמורים וגבי בהמה‬ ‫דנגעים מ״א בעכו״ם ל״ש טומאת נגעים מדכתיב אדם כי‪ :‬יהי׳ בעוד וכו׳‬ ‫מיקרו אדם׳ שוב הקשה מקרא דיונה‪ .‬ויש לדחוק ולומר‪ .‬והמעיין‬ ‫נמצא דק פלוגתא בין ד״ ת והד׳ משולם ולד״ת עכו״ ם אינו קרוי אדם אלא‬ ‫בחיים שם יראה דלק״מ‪ .‬יאמל על זה׳ להנה‬ ‫שער יוסף‬ ‫‪:‬‬ ‫תואר אדם והקדא בעצמו מפרש שיחתו‪ .‬ום״ד דמקשן כפרש״י ביונה אשר לא‬ ‫ועי׳ מל״מ פ״ט מהלכות טומאת צרעת ה״א בזה‪ .‬ולע״ד צריכים להגיהה ״לשירוש אי״‬ ‫כריתות דף ו׳ ע״ב שם מקשה הגמרא ג״כ מהני קראי ומתרץ לאפוקי בהמה‬ ‫דקאי וגוי‪ .‬ע״כ הלע לו מאול׳ אמנס כן חז״ל‬ ‫קנית יתי׳ קב ואל תעקה כמוקעקה בראקונה ויכבוק‬ ‫האקימו ליונה קתבע עלבון תבן ולא עלבון תאבקתלע‬ ‫נבואתו ומת לי חייב מיתת פ״א או ב׳ פעמים‪ .‬כבד כ׳ מל״מ שם דזה דק לענין אזהרת‬ ‫לא הו״ל לקרוא אותן הראשונים אשר לא ידעו בין ימין לשמאל בשם אדם‪.‬וא״כ מוכח דעכו״ם קרוי אדם‪ .‬הלא הח״ס אמר בפירוש ״ואין עבו״ ם במותם‬ ‫האדם‪ .‬‬ ‫קרויין עוד אדם דהעכו״ם חושבים בפירוד הנשמה מהגוף נשאר הגוף בלי‬ ‫ומתרץ משום בהמה‪ .‬ולפי מה דמייתי מדן פי' דקדאיאפשר לדחוק ולומד‪ .לא ידע דה״נ מצי׳ לשנויי משום‬ ‫שום לחלוחית רוחניות וע״ב מנתחים אותו ואין חוששים לבזיונו כםש״כמדן‬ ‫בהמה‪ .‬כדמשני על קושי׳ ראשונה מקרא דנפש אדם‪] .‬ופירוש זה מרומז קצת ברש״י סוף יונה בד׳׳ה ובהמה רבה בני‬ ‫לא כגרסא שלפנינו במם׳ יבמות משום בהמה—ואגב אעורר לעיין בשו״ת‬ ‫אדם גדולים ודעתן כבהמה שאינן מכירים מי בראם עכ׳׳ל‪ .‬היינו בהמה ממש‪ .‬וזה קא״ל הקב״ה ״ההיכוב״ חלת לך‪ .‬הנה בתום׳ יבמות שש דייה ואין וכו׳‬ ‫להקדמה את דברי ד״ת ותורת חיים ואומר דבר סותר וצייע עכ״ל‪ .‬‬ ‫ואנקיס קוחלים׳ קנלאה כעצת מובחלת ודוחק הקעה״‬ ‫וייטיב לך בכל הטוב — גם מה ענין למז בהקיקיון ומה‬ ‫גס הלא תמוה יהי׳ בעיני בעלי הקפינה ויחקבוחו‬ ‫צורך להמקיל מקלים ליונה ומ״ט קמח בו קמחה‬ ‫לבולח מחמת מלדין וכדומה‪ .‬ובהמה רבה בני אדם גדולים ודעתן כבהמה וכו׳ ]ועי׳ ירמי׳‬ ‫שאפשר לומד שהחמירה תורה בטומאת מת שלא יבואו להנות ועל כן מת‬ ‫ל״א כ״ו וזרעתי את בית ישראל וגו׳ זרע אדם וזרע בהמה ובמס׳ חולין דף‬ ‫עכו״ם דמותד בהנאה אינו מטמא באהל‪ .‬דובהםה רבה‬ ‫קדויין עוד אדם לפי דעתם ואמונתם״ והיינו במותם גם לפי דעתם אינם‬ ‫דקדא‪ .‬קתוא ית״ק לחום וחנון אלך‬ ‫שלתה שכיכה עליו בא״י אין מונע קתקלה עליו גם‬ ‫אפיס מ״מ אין העונק כ״כ גלול ולא הפלעניו׳ ממתלת‬ ‫בח״ל‪ .

‬ובחוס• ב״ק דף ל״ח ע״א ד״ה אלא וכוי אחד שהביאו דאיי מקרא‬ ‫פלוני או הר פלוני וכדומה כדי לתקן בעברו דדך שם ניצוצית המגולגלים‬ ‫חנ״ל כתבו‪ :‬אך התם הוי קודם ם״ת עכ״ל[‪ .‬‬ ‫הלע ליונה! ואמל הלא זה לבלי על היותי על אלמת״ו‬ ‫אבל תקב״ת תיודע ועד אם יודע קיק בזת ניצוץ‬ ‫פי׳ זה הלבל מאחה לחום וחנון קבלתי‪.‬וזאת קנית נלאת דמעיקלא‬ ‫תפלתם בח״ל הוא מן תתימא וקלא מן תלין‪ .‬כן בתייתו‬ ‫קדוקת קעתיד לתתגייל בודאי לאוי קתקובל תקובתו—‬ ‫על אלמתי דוקא וע״כ קלמתי לבלוח תלמימה מנועם‬ ‫ואפי׳ מלע״ת כקתלג תמצלי פנת כת וכת עד קתצץ‬ ‫תנ״ל למאוק את ילומלים בעיני תאו״ת‪ .‬ואיך אפשר להעמיס‬ ‫בדברי מדן ח״ס ששלילת שם אדם םעכוייםהוא רק בעכויים מת וז״ב—ולא אמנע‬ ‫**( ‪ .‬וזה שאמד םרע״ה ליתרון נוסעים אנחנו אל‬ ‫באדם ובבהמה‪ .‬ולא‬ ‫תם נמאלו בעילם ומקומם ואל מעע תפלתם‪ .‬ואקדים כי ניצוצית‬ ‫ז״ל מן ארם צובה עפ׳יי סדר א׳יב איות כ׳ נדפס בשערי ציון לתקון חצות‪.‬דלקבל תמובה‬ ‫לאימ גלול ולס״ ומפולקס הי׳ בין האומות מלא בנקל‬ ‫מילאת תוא מלא מן תדין ממום דכתיב‬ ‫יבוא אימ מאלץ ימלאל ללור בח״ל‪ .‬וא״כ‬ ‫לילך תלמימת מתי׳ מנולפולין מל קותלי ים כמבואל‬ ‫תיכח ביקלאל אבל באו״ה קפ״נ מלהס אינו דוחה‬ ‫ביחזקאל ]כ״ז[׳ מממם יתפמכו הקול אל לוב תעולם‪.‬ועכצ״ל‬ ‫המקום אשד אמר ה׳ ולא קפצה לן ארעא ש״מ כי ד׳ דבר טו״ג על ישראל‬ ‫לפי הכלל הידוע! כשהבי״ת השמוש אינה שואית והיא קמוצה הוי הקמץ‬ ‫ע״כ לכה אתנו הטבנ״ו לך כי אחה גד וכן אמד להלן והיית לנו לעינים‪.‬‬ ‫ולמיייז גם רגינו מהרע״א לא נתכוין לקושיא דק להורוח דמקרא דירםי׳‬ ‫קבקליפת‬ .‬ורק מקרא שם ט׳ כ״ה מאדם ועד בהמה עוד אינו מיושב(‪.‬וכמו קאמל‬ ‫מצליך לקיקיון להיות לו מומל ומגין כך צריכים‬ ‫ילמי׳ באמת ]ע׳ א׳[ מי יתנני במדבל מלון אולחים‬ ‫הגלים לחיות מומל לפלי כמבואר אצלינו במקום‬ ‫ואעזבת את עמי וגו׳ כי כולם מנאפים עצלת בוגדים‬ ‫אחל על פקוק והיית לנו לעיניה מאמלמלע״ה לחובב**(‬ ‫וע״ד מי יתן לי אבל כיונת אעופת ואקכונת ]תתלים‬ ‫ות״נ תי׳ בתנך אנקי נינות תלאוי לתתגייל הס או‬ ‫•> כשיד וכוח כנסת ישראל עם דודה מהרב המקובל רי חיים הכהן‬ ‫בניתם נתקבלת תקובתם בלחמים‪ .‬ונבוא אל המכוון‬ ‫תמתל כאמל אכלו התולעת לא נצנועל אללבא הוקיף‬ ‫בעזה״י ואומל כי יונת לא תמיב ב׳ תי׳ תאחלונים‬ ‫ממחה כי זה הי׳ כל פלי חפצו‪ .‬ועי״( תוכלח יונת לחזור‬ ‫במקומם לא תי׳ מתלאוי קתקובל תפילתם‪ .‬ומעתה לכאורד‪ .‬ועי׳ תוסי נדה דף ע׳ ע״ב דייה ואין וגוי בזה[‪ .‬יל׳יד נוסעים אנחנו מיותר‪ .‬ובזה הבנתי טעם לטורח טלטול נסיעת מסען של ישראל‬ ‫בכך‪] .‬‬ ‫מבת לא הי׳ מהלאוי קתקב״ת יקבל מתם תקובתס‪.‬‬ ‫חיינו משום שגם בחייו לא הי׳ בכלל אדם פנימי חלק אלקי ממעל‪ .‬ותנלע״ד‬ ‫מללכיו ולבוא אל נינוה ולקלוא הקליאהמלא ברצונו*‬ ‫לומל כך דבקלמא אנחנו לא נפקח גל על העכו״ם‬ ‫אבל על לעת מיעלו ויבואו לילומליס אל בהמ״ק ומם‬ ‫ולא ניחוק מקפיקא דלמא נפקי מני׳ בנין קעחידים‬ ‫יממע ת׳ תפלתם כאמל תתפלל קהע״ה‪ . תדע דלא םייתי‬ ‫כ״ג(‪ .‬עדיין‬ ‫טוב כמו הרואה ט׳ בחלום והוא בחינת ע״י טו״ב גמטריי קמ״ז כמו שנותיו‬ ‫תקשה מדוע לא הקשה חש״ם ביבמות מקרא שם )תי י״ג וי״ד( ותהי הכינם‬ ‫של יעקב ומזמורי תהלים‪ .‬ע״כ יציאחו‬ ‫הן ימלח אימ את אמתו וגו׳‪ .‬כי תנת‬ ‫בבחי׳ אימות ותגילומי׳ תוא בבחי׳ גילומי אמת‪ .‬ובעלות‬ ‫לא מייך מתזיל גלוקתו ממנמאית‪ .‬והלאה לו תקב״ת מאין‬ ‫אמל במל חמולים במלם ואין אימות לבתמת ובתדי׳‬ ‫תקועתם קל נינות תקועת נצח כ״א כמו עקב ובזה‬ ‫אמל המקונן*( כלום ימ תנאת מבקל' חמולים‪ .‬ובכל הני באדם בכתובים הנ״ל הבי״ת קמוצה והוי‬ ‫ובמקום אחר הארכתי בזח עכל״ה ‪:‬‬ ‫באילו בהאדם‪) .‬א ו ל י רומז מדן מוח׳יז זי״ע על מה שכתב בקןזי׳׳ק בקונטרס על סדר‬ ‫טוב להזכיר בעניו זח הערה נכונה מה ששמעתי ממו׳יח הרה״ג תפארת ישראל‬ ‫הפרשיות משנת תקס״ב? לפי׳ק וזי׳ל‪ :‬ויאמר משה[ אל חובב וגוי‬ ‫מהורי שלמה אלכסנדרי סופד שליט״א במה שכתב רבינו רע״א ז״ל בגליון‬ ‫נוסעים אנחנו אל המקום אשד אטד הי אותו אתן לכם לכה אתנה והטבנו‬ ‫הש״ם שם ביבמות על תוסי הנ״ל בשם ר״ת לחלק בין אדם להאדם וז״ל‪:‬‬ ‫לך כי ה׳ דבר טוב על ישראל‪ .‬וטעמא רמת עכו״ם מותר בהנאה‪.‬אמנם כן‬ ‫לתתגייל דמקפיקא כי האי לא מחללים קבחא‪ .‬א״כ‬ ‫צדיק כחמל יפלח‪ /‬אמנם לקעים כמו עקב יפרחו‬ ‫ה״ל אח״כ כמחזיל גלומתו ממנמאית‪ .‬אבל לתקאל‬ ‫לה׳ ושילמו בתוך ילוקליס‪ .‬עוד שם גבי שחין)ט׳ יי( פודה באדם ובבהמה‪ .‬‬ ‫במקום ה״י הידוע‪ .‬אמנם אח״כ בזלוח‬ ‫תנ״ל וחמב מאין לאוי לקבל או״ת בתמובה אס לא‬ ‫המממ ותקב״ת תוציא חמת מנלתיקת ותך על לאמ‬ ‫יעלת לילומלים—וחומב אני כי לצת יונת לתבאימ ליח‬ ‫יונה אז תלגימ כוונת אחלת בהקיקיון כאקל אומל‪.‬קשה‬ ‫והלא לעבד אבותינו קפצה לי׳ ארעא אע״כ כדי שייטיבו למקום המחנות‬ ‫חוץ מזה שלא הביאו חתוס׳ מקרא המוקדם במכת שתין )שם טי טי( והי­‬ ‫המסעות ההםה שהיו מ״ב בבחי׳ שם של מ״ב כידוע ושם! תיקונם‪ .‬‬ ‫יקלאל וילוקלים בעיני או״ת כדי קימאקו בת ולא‬ ‫ואקלים כי הגלים המה בבחי׳ קליפה מומל לפלי‬ ‫יתפצו לעלות‪ .‬ע״כ בא אל תקפינת ונתן כל קכלת‬ ‫קולמ תלולים ונקלא קליפת נוגה קמקם ניצוצות‬ ‫כממתל לצאת מאלץ תלזו ואין חפץ בת ולא לצת‬ ‫הקדומות מעתילים לתתגייל ותלאת לו הקב״ח כמם‬ ‫לתתעכב כאומל כקדום כעמולת תיא‪ .‬משא״כ בישראל נשאר קדושה‬ ‫והפליתי לא משמע כן‪:‬‬ ‫בהגוף שהי׳ משכן לנשמת ישראל הלק אלקי ממעל‪ .‬והנה בתום׳ סנהדרין דן* נ״ט ע״א‬ ‫אין לו שחר׳ ויי יל דכתיב מהי מצעדי גבר כוננו ודרכו יחמץ )תהלים ל״ז‬ ‫ד״ח אלא האדם וכוי מייתו דברי ד״ת הנ״ל וסיימו וז״ל.‬לזה‬ ‫עוד אפי׳ בחול נמי לא מעלים מקום קמחי׳ בן לע״ז‪.‬והנה‬ ‫לק״מ דוקא בימלאל דתדביקות קלהס בתקב״ת הוא‬ ‫בתעלות הקיקיון יק לפלק כוונת א׳ כך‪ .‬ולדעתם‬ ‫וכן באייע טי פםוק טי‪ .‬אגל מתקבל‬ ‫קאין מבכיו עתיד לתתגייל‪ .‬ואמנם‬ ‫כי הנאימ ליחה וימאלו במקומם ומם לא יועיל‬ ‫בודאי אלו תיו עולים לילוקליס ומתפללים בבתמ״ק‬ ‫חמובחס — והקב״ה המיפל עצה אימ פעל ההיפך מע״י‬ ‫תי׳ לאוי קתקובל תפילתם כי כבל תתפלל קתע״ת‬ ‫בואו בקפינת נתפלקם קלומתן מל ימלאל יותל וחיו‬ ‫ע״ז בתפלתו כקיבוא גוי מ א ק לחוקת ויתפלל אל‬ ‫בתוך תקפינת ממבעים אומות וכולם נללו נללים‬ ‫תבית יקמע אל ויענם ]מלכים א׳ ח׳[‪ .‬א״כ‬ ‫תי׳ לו קצת נחמה ע״כ ממח נו ממחה גלולת‪ .‬אמנם בילקוט שם וכן מדמב׳ין שם ח• י״ח ד״ח‬ ‫ואמונתם עכ״ם במוחו נשלל ממנו שם אדם‪ .‬אנקי נינות קקיבל תקב״ת תקובתס‪ . ‫סופי‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪40‬‬ ‫נ״ה[‪ /‬והנה אימ• גלול ומהולל כיונה הי׳ מכר במעלליו‬ ‫ליישב כל זת נ״ל לפי תאמול‪ .‬‬ ‫באופן מעי״ז אפי׳ אם ימלת הקב״ח נביא אחל אל‬ ‫כי אין חקוה מקופם לעבוד מאהבה כמובן‪ .‬‬ ‫שער יוסף‬ ‫הנ״ל דכתיב ג״כ ובאדם בביי׳ת קמוצה הוי כאלו כתיב ובישראל ובחאדם‬ ‫כמו שגילה קרא דאדם כי ימות באהל‪ .‬שהודאתה‬ ‫הקרא אדם עי׳ שיטה מקובצת ב״ק ל״ח דייה אלא וכו׳ חילוק זה(‪ .‬ובתום׳ סנהדרין לא חלקו‬ ‫שם או כדומה‪ .‬וכבד‬ ‫על האדם והבהמה )דמקדא דסכת ברד אין דאי׳ כ*כ כיון שפרעה הי׳ רגיל‬ ‫באדנו כי עיקר הטבתן של ישראל שייטיבו לאחדיני הוא •ע״י אמצעות‬ ‫להעמיד גם רועי ישראל על בהמותיו כילקוט שם רמז קפ״ב ועל כן תוארם‬ ‫גרים שהם כמועיניםשקודין ברילעי׳ן לכן אזר״ח ג״ד גמטריי טי״ת‪ .‬אך מתקב״ת עומת כ\‬ ‫מאלצו וביאתו ל א ת אחלה יעמה לומם גלול ובחל‬ ‫ע״ד פ״נ דוחה מבת מיממול קבתות הלבה‪ .‬כי ה׳ דבר טוב‬ ‫עי• ידמי• ל״ב כ׳ ובישראל ובאדם עכ״ל‪ .‬קבלתי ממ״ו הגאון חחסיד מהוי נתן אדלעד כ״ץ ז״ל לפעמים הקבי׳ח‬ ‫בפי הבא על יבמתו םדכתיב במצרים ]שטות טי י׳יט[ כל האדם והבהמה‬ ‫מזמין לצדיק ע״י סבות רבות שיעבוד דדך פלוני כדי שיעבוד לפני אילן‬ ‫עכ״ל‪] .‬ממא״כ בעכו״ס‬ ‫לקעה קלה ואח״כ יבולו‪ .‬וא״כ‬ ‫נינוה והם ימובו אל ה׳ לא יבחלו ללכת אל ילומלים‬ ‫צ״ע על‪ .‬‬ ‫וראי׳ לחלוקו של די׳ת עכדפח״ח‪ :‬ועיי אייע שמות זי כ״ד ושם פסוקכ״ט‪.

‬ואומל מה אקרא על מגן הלא‬ ‫ע״ב רבוא‪ .‬אדם מישראל‬ ‫הוא רק מגודל לבב מהוא גם הוא לעדן ויודע איכו‬ ‫שהוא חושש באזכו מהו שיהא מותר‬ ‫אלא קפק אולי עדיין לכמיזקין ייעיב דרכיו ומחללים‬ ‫לרפאותו בסבת כך סכו חכמים כל סהוא ספק פ״כ‬ ‫חמבח עליו‪ .‬תאמת כל דבריהם מאפס ואין‪ .‬ולזה אמל פח מלע״ה חאזיכו באזכיכס‬ ‫מק׳ מ ו א שהם ג״כ בבחי׳ אדם כמו ישראל וראוי‬ ‫ולא תאעלו דול דעה אכחכו כי יערוף כמעל לקחי‬ ‫לקבל תשובתם‪ .‬‬ ‫פ״כ הוא דהרי פשיעא לי׳‪ .‬והקב״ה ממיב אמליו ינמ חציל‬ ‫כוערים אח פריו‪ .‬חאת שכית ממ״כ‬ ‫הפורמ ממיכוח מייח‪ .‬ושובה מרדות א׳ בלבו סל‬ ‫יש פ״ר דינים גימערי׳ מנצפ״ך‪ .‬גס כי אח״כ‬ ‫מ׳׳ע מחללי׳ מבת על פ״כ תלא ע״כ עודכו עומד‬ ‫שביק חדא דכתיב וירא ח׳ כי שבו מדרכם הרעה‬ ‫במלדו ולא כתן אל לבו למוב מעוכותיו ולא מייך‬ ‫ולא הזכיר חמק‪ .‬ישעי׳ כ״ה יי[‪ .‬ומה שהוא יוחר מי״ב רבוא הי׳ בחמה‬ ‫מאיכו חחל ריקם על דרך כאמל ילד הגמס וחמלגוגר—‬ ‫רבה הוא בבחי׳ בחמה ולא שייך בו אישוח ואין כאן‬ ‫ולבא אל המכוון בעזה״י כקדיס מה מימ לעיין לפמ״מ‬ ‫אישור בקבלתם לחשובה—ודקדק לומר אשר לא ידע‬ ‫‪1‬‬ ‫רמב״ן פ׳ בחקותי דמה עכין ללופא בבית עובד ה‬ ‫בין ימינו לשמאלו לומר כי בשובם אל ת׳ כתיב ]יוכת‬ ‫כי אדם יחלת בתעאו ויתלפח במובו וכיתן למות‬ ‫ג׳ חי[ וישתו איש מ ד ר ט הרעת ומן תחמק אשר‬ ‫ללופא ללפאות ולא לחול׳ לתתרפאות—וא״כ קמח‬ ‫בכפיהם‪ .‬אמכם לע״ל‬ ‫החציר ועשבי חשדה חם גדלים בלי עורח ועידור‬ ‫‪.‬אבל תענין תוא כנ״ל כי השבים‬ ‫מועב מיחלל מבת א׳ ואל יתהללו מבתות תלבת‪.‬‬ ‫ת׳ בלי עעם ופכית ככ״ל‪:‬‬ ‫ובא כמהרץ אם ספק פ״כ הוא פי׳ אם הכבדה אזכו‬ ‫במדרש רבה פ׳ זו חאזיש השמים‪ .‬ולכאורה הוא‬ ‫יקום לעולם ]ישעי )ל[׳ וחעכין כי יש חרבה מבכי‬ ‫כגד חש״ס שאמר שחשובה דוחה ל״ה דחן ישלח וככ״ל‬ ‫אדם אשר לא יאבו לשמוע לקול הקורא בתוכחת‬ ‫‪1‬‬ ‫ובמדרש משמע שאין הקב״ה בכלל זה שהוא אל ולא‬ ‫מוסר׳ יש מעעם אפקירותא כי יבוז לשכל מיליו‪ .‬‬ ‫יבקשו מאת הקב״ה להעביר העדים דהייכו שמים‬ ‫וכיכוס כלל‪ .‫בא‬ ‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫עטדח לבה‪ .‬‬ ‫עמ״ש ע״ז בק׳ בכין אריאל פ׳ זו‪ .‬ומיתו בחולי מאלי איבלים י״ל‬ ‫שעם לעשות רצוכו ית׳ ושבו מדרכם תרעת בכלל‪.‬והייכו דא״ל הקב״ה איך לא אחוק‬ ‫כבל צץ אבל דבל אלקיכו מע״י הדולמ ברבים הוא‬ ‫על כיכוח שיש בה יוסר מי״ב רבוא אדם חייכו חומש‬ ‫יקום לעולם‪ .‬‬ ‫אעפ׳׳י מחעא באבל א׳ ופגם בחעא פלוכי איכו‬ ‫והכת חשכיה לא שבו אלא מתחמק כי אמרו מת אכפת‬ ‫מומל לכל תתולח כולה ועוד אפי׳ מומל לכל‬ ‫לחקב״ח אם אוכל אבר מה״ח או לא עיקר קפידתו‬ ‫תתולה אפשרי עוד יממע לקול דבלי אלקים חיים‬ ‫היא מה שבין אדם לחבירו כי האדם מדיכיי וכדברי‬ ‫וישוב אל ה׳ וירחמהו—אמכם תחוממ באזכו שרומז מזה‬ ‫האפיקורסים וחם לא שבו אלא מהחמק‪ .‬לעומס זה מהרה קל יבולו שבין לילה‬ ‫וארץ והקב״ה ימלא רצונם נמצא אין שענה במה‬ ‫הי׳ ובין לילה אבד‪ .‬‬ ‫כתחלקו לשכי כתות אחת שבו בחמימוח כחק בלי‬ ‫ומ״ע לחלל מבת‪ .‬‬ ‫חסדו כצץ השדה וגר יכש חציר כבל צץ ודבר אלקיכו‬ ‫‪.‬וצע״ג להמשיך המדרש לכאן‪ .‬והקב״ה לא‬ ‫תכביד אזכו מממוע לקול תמולים אותו לעת׳ אשר‬ ‫קיבל אלא תשובת אותם ששבו מדרכם הרעה בכלל‪.‬ואי בהא גופי׳ מספקא‬ ‫דאיחא במדרמ ילקוע לע״ל יאמרו ימראל לפכי הקב״ח‬ ‫לי׳ א״כ לא חשיב לו כלום על שאלתו‪ .‬וי״ל כי הקב״ח כשהוא בחסד גמור הוא בבחי׳‬ ‫חרבה אומרים מה אבלה זמן תלא אפתח ספרן סל‬ ‫אל הקד אל—אך בעה״ז שמעורב בדינים וידוע כי‬ ‫צדיקים בביתי ואעיין בחם‪ .‬‬ ‫שנקרא חקב״ה איש ואיכא ל״ת ‪.‬נגד זה המה קבועים ומשורשים נ א ק‬ ‫שבקליפה חם החומש מהקדושה באופן שנששיס רבוא‬ ‫גזעם‪ .‬חקוח שמים ואלץ לחכם‬ ‫כדרבוכות וכמסממת כעועים ]קתלת י״ב י״א[‪ .‬‬ ‫ע׳׳כ כתיקל באזכיו וכבודנו לא מב‪ .‬וכל‬ ‫הישוב אליה עוד ותקב״ת משיבם אככי אל ולא איש‪.‬ונבא אל המכוון בעזת״י‪ .‬וכתיב דברי חכמים‬ ‫נמצא הי׳ הבריאה לבעלה‪ .‬והכה‬ ‫לעומח זח יתקיימו עי״ז שמים ואק‪ .‬אך אם ודאי איככו פ״כ כגון מההכבדה‬ ‫דוחה שבת והא אזן כמי אם תוא ספק פ״כ דוחת‬ ‫היא מאפיקורקח אין מחללים עליו חשבת כי כל‬ ‫שבת‪ .‬וקשה תרתי ל״ל חיינו חך‪ .‬אקדים לפרש‬ ‫רבש״ע עדוחיכו קיימים מכאמר העדוחי בכם היום‬ ‫פסוקי חאזיכו וגו׳ יערוף כמעל לקחי וגו שכראה‬ ‫אח השמים וגו׳ אמר הקב״ה חריכי מעבירם שכאמר‬ ‫ספת יתר תלי פילוס—תחלה אכתוב בקיצול מ״ס‬ ‫כי הככי בורא השמים החדשים‪ .‬‬ ‫וכמעע קע אח״כ יהפוך לבבו למחשבה אחרת‪ .‬וכבר כחבנו לעיל שאין מהראוי לקבל חשובה‬ ‫דבר אלקיכו בפיו אמת ועל זת כתיב כי כאשר ירד‬ ‫ולעבור על ל״ה דהן ישלח איש וגף רק מפני שזח‬ ‫הגשם והשלג מן השמים וגר כן יהי׳ דברי אשר יצא מפי‬ ‫כל האדם ושעל כן נברא העולם שיעמוד אדם ויכיר‬ ‫לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח‬ ‫בוראו ואם לא יקבלהו בתשובה וידח א ק אחר הנופל‬ ‫אשר שלחתיו‪] .‬בהצערף דיני פר‬ ‫אדם עצמו‪ .‬ועוב מיחחלל מבח א׳ במוחו‬ ‫מה היי ספיקו אי כסתפק בדין אס ספק פ״כ מ ח ת‬ ‫ואל יחחללו מבחוח הרבה בחייו‪:‬‬ ‫שבת או לא אבל הא פשיעא לי׳ שאזן הוא ספק פ״כ‬ ‫ו ן ז ‪ £‬״ י הדרומ חכ״ל ימבחי קרא כדכחיב ]פ׳ האזיכו[‬ ‫לא הי׳ צריך לסיים כמסתפק ותאי אזן כמי אי ספק‬ ‫הם קכאוכי בלא אל ואכי אקכיאם בלא עם‪.‬וההיפך באילכות כעועים שצריכים‬ ‫שמתקיימים‬ .‬הן ישלח איש‪.‬והרמז האלף לך שלמה ומאחים שהוא החומש‬ ‫כל הבמל חציל הגדל מאליו ואומדים מחם יודעים‬ ‫לכוערים אס פריו לשומר שהוא הקליפה הנקרא‬ ‫מעצמם מה לעשות‪ .‬למחר יאמרו רבכףע‬ ‫אצליכו במקום אחר על פסוקי מקראי קודס‪ .‬בזה ימ לשאול אם‬ ‫וחייכו אשר לא ידעו בין ימיכו לשמאלו הסמים ••עס‬ ‫כחלל עליו חמבת כי לכאולת אין תרופת למכתו‪.‬דודאי בעה״ז‬ ‫מה שאדם נותן על לבו בעצמו איכו אלא לשעה קלה‪.‬קול‬ ‫כחיב חן ישלח איש אח אשחו והיחח לאיש אחר‬ ‫ואומר קרא ואומר מה אקרא כל תבשר חציר‪ .‬כי ברית‬ ‫עם חסד אל אזי א״ל פ״ר גמערי׳ אי״ש ואז נקיא איש‬ ‫כ מ ת ה לקול הדורש ברבים שאיכו חחר ריקם כי‬ ‫מלחמה‪ .‬ויש‬ ‫איש‪ .‬וזה מאמל הכבי׳ קול מל הקב״ה אמל לי קלא‬ ‫ישראל יש חומש גרים שהוא י״ב רבוא עולה יחד‬ ‫דבלי תוכחות מוסר‪ .‬משא״כ‬ ‫הושמו‪ .

‬‬ ‫לא‬ ‫״•> ח»מעת׳ חי׳ בסוגי׳ דכותבח הגסה ויודמס בקובץ חסוגיו׳ אי׳ח‪.‬ואין לומר א״כ‬ ‫שיחיינו בעזרהו מפני שהוא יום הדין׳ ואח״כ אני מבקש‬ ‫אפי׳ כולי קתא נמי לא לצלי מוקף דאע״ג דקבח בעלמא‬ ‫עזר לעצמי ומת תוא ביום תקליקי שהוא שבח שובה‬ ‫תוא תא אין מקלקי׳ למלך בקעת הזעם‪ .‬ע״י תיקוני‬ ‫אעשה ולק״מ ק׳ מג״א‪:‬‬ ‫עקרה ימים קבין כקה לעשור אמנם ביום שבת קודש‬ ‫א י ׳ נ י״ל וליישב נמי מ״ע לא מקשה בל״ז והא אמרת‬ ‫קבה קובה׳ דבקעה קחחכם יוקב ודורק חקב״ה מוחל‬ ‫ג׳ ראקונות עוקק בת״ה קתוא קתירה לעיקר‬ ‫עונוהיהם קל יקראל והענין כי י״א ארורים יקבפ׳‬ ‫(‬ ‫המימרא וראוי׳ להקדים קוקי׳ ז‪ /1‬גסיל״ד מה דפקיעא‬ ‫חבוא וכל א׳ כלול מאוחן קלפניו‪ /‬והאחרון אקר לא‬ ‫לרק״י דקפורי דברים וקבח קרי בקעת חרון ק׳ קצת‬ ‫יקום את דברי התורה הוא כלול מכל קלפניו העולה‬ ‫אמרו במדרשים אין מקלקי׳ למלך בקעת הזעם‪ .‬‬ ‫קאי אשעה קתציבור מתפללין וממילא לית לן ילפותא‬ ‫ב ת ל ת קעי קמייתא‪ .‬ועוב‬ ‫ולא בדין—ומיוקב נמידברי תוק׳ רפ״ד דברכות)ד״ת תפל׳‬ ‫יותר שיתפלל על נפשו׳ אע״כ בקעת חרון קאמר‪.‬י״ל את״נ‬ ‫שהוא קליקי בקודק לקני ימי ר״ת׳ אז יקימנו להקים‬ ‫ור״ת לרבותא נקע אע״ג דתוא עקי״ת דתפלת יחיד‬ ‫דברי תתורת תזאת לעקות אותה ועי״ז ונחי׳ לפניו‬ ‫נקמע מ״מ בקעת חרון לא לצלי )ולרק״י לאו ]דוקא[‬ ‫בית״כ שאנו עומדים לפניו ממק לפני ת׳ תעתרו‬ ‫יומא קמא דריק קתא אלא קתם ריק םתא דלרק״י‬ ‫נחי׳ חיי עד אמן‪:‬‬ ‫אין חילוק בין יומא קמא ליומא בתרא כיוף דאמרי׳‬ ‫מלכיות זכרונות וכו( לכן פריך חחלה א״ת דצפרא‬ ‫כעזה״י פתיחה ]לדרש׳ ש״ש[ פה ק״ק פ״ב תכןע״ג לפ״ק‬ ‫‪.‬וא״כ עכ׳׳פ לא יפקוד על‬ ‫שמתקיימים קמים וארץ ע״י קבלת תקובת ז״א דתרי‬ ‫דלתיים נשעת חר‪ .‬דלא מענשי׳ אביעול מ״ע שתי׳‬ ‫מדקאמר בר״ה לא לצלי אינק בתלת קעי קמייתאמקמע‬ ‫כעין ציצית אלא בקעת חלון‪ .‬לעמוד לפניו יח״ק ביה״כ ונהי׳ חייס׳ע״כ‬ ‫מיד תא בתלת קעי קמייתא עוקק בת׳׳ת די״ל העעם‬ ‫אמר יחיינו בר״ה הנקרא יומיס אני מבקק עזר ממנו‬ ‫מקום חרון ומת בכך קעוקק בת״ת‪ . ‫סומר‬ ‫ל ש ב ת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫‪42‬‬ ‫אלא דלא מיעניק על זה‪ ..‬פירק״י בקעת חרון׳ ומקמע‬ ‫על עשי״ת וא״כ אין לומר נקע ר״ת לרבותא הא אין‬ ‫היינו בקעה קליקית דוקא כמ״ק תוק׳‬ ‫שוס מעלת לעשי״ת וע״כ דוקא ל״ת אבל שאר ימות‬ ‫וכ״כ מג״א)קי׳ תקצ״א( לרק״י׳ ויראה דהי׳ קקה לרק״י וכי‬ ‫השכח ת״ל רק שבח שרי וא״כ ע״כ לא‪.‬וית״כ אנחנו בבחי׳ תעומדיס לפני ת׳‬ ‫ובדין לחוד לא אכפת לן עד דאיכא חרון דמענשי׳‬ ‫ממש לפני ת׳ תעחרו׳ ובמה אנו זוכים בזה‪ .‬ותיינו דקאמר תם קנאוני בלא אל לאמור‬ ‫שיחח שחרית וצתריםוכו׳ משמע דבמוקף ליכאציבורא‬ ‫שאני איש ולא אל׳ ע״כ אקניאם בלא עם תיינו באנשי‬ ‫לעולם ולק״מ ק׳ מג״א‪ .‬לגרוס דמיפקד אז דיני׳ ויענק‬ ‫בלאח״נ הקמים כקפר נגולו ]ישעי׳ ל״ד ד׳[׳ ע״כ‬ ‫על בישול מ״עכןכראת לכאורת— ועג״א תקשת על‬ ‫ישראל דואגים לאמור תן יקלת איק׳ והקב״המקיבם‬ ‫פרש״י מאי פריך תק״ק ותא אמרת ג׳ ראשונות עושק בת״ת‬ ‫דאז בעולם התיקון אי״ת נקרא אל ולא איש—ותנת‬ ‫ולרש״י מת קושי׳ תא עכ״פ איכא חרון‪ .‬‬ ‫בקאר ימות תקנת מותר לתתפלל גם בקמייהא׳ ויל״ד מ״ע‬ ‫•(מסי •וטח י״א ע״א ילקוט יחדו רגייב ודש׳יי שם דיה נוגד חסד וגוי‪.‬‬ .‬ומה״ע אין‬ ‫במקפר ק״ו מאחד עד אחד עקר‪ .‬משא׳׳כ בראשונות איכא‬ ‫ביום השלישי יקימנו ונחית לפניו‪ .‬אלא לפמ׳׳ש לעיל ליתא •לתא‬ ‫כינוה שתם לא עם כ״א נמשל כבתמות נדמו ככ״ל‪:‬‬ ‫מילתא דמת ענין שניות לראשונות דבשני׳ איכא דין‬ ‫לסיים בדבר עוב כתיב ]תושע ו׳[ יחייכו מיומיס‬ ‫לחוד ואין תפקד לתתפלל‪ .‬ולכאורת‬ ‫כבר חי׳ דברינו לעיל שחקב״ה שלח יונה לנינוה ולקבל‬ ‫רש״י נשמר מזה שכ׳ בד״ת ותא אמרת ראשונות וכו׳‬ ‫סשובתס שהם הי׳ בחינה בהמה והי׳ כל זה לעורר‬ ‫שניות דן וכו׳ שהוא שפת יתר אלא רצונו שהקושי׳‬ ‫תשא ישראל שלא שבו אל ה‪ /‬ותנת ישראל שעכו אז‬ ‫תי׳ ממת דאמר שניות דן ולא גרע דין מחרון גלי‬ ‫כיון קבעת״ז הקב״ה איש ולא אל אינו ראוי לשוב‬ ‫דין וא׳׳כ גם בשניי לא לצלי מוקף ואין לומר נשני׳‬ ‫אליו עוד כמ״ק ליחזקאל איש שגרש אשתו יש לזה‬ ‫איכא ציבורא דמצלי׳ ז״א רש״י נשמר וכ׳ כיון שתוא‬ ‫ע״ז כלום‪ .‬וברוך אקר יקים תוא תאחד‬ ‫שתציבור מתפללי׳ דמשמע דהיחיד שמתפלל באותו‬ ‫עקר העולה ג״כ ק״ו ברכוה הנ״ל׳ אלא קמדת עובת‬ ‫שעה שהציבור מתפללי‪/‬מועיל לו—ולפע״ד ק״לדשמעתא‬ ‫ערובה על מדח פורעניוח על אחה חמק מאוח*(‬ ‫דתתס ק״ל אדם כ<דון בכל יום ולא דרשי׳ בהמצאו‬ ‫נמצא עולה ג״ל אלף ברכוה למקימי ההורה ומחזיקים‬ ‫אלו עקי״ת ע״כ מפרקי׳ בעת רצון עניתיך בכל תקנת‬ ‫בה אחרים לעקוח׳ וזה מפקחין הג״ל בקבה להקיבס‬ ‫בשער׳ שהציבור מתפללי‪ /‬אך אנו קי״ל כקוגי׳ ר״ת‬ ‫מעוונם להבי׳ עליהם ג״ל אלף בלכאן׳ והיוח כי עיקר‬ ‫י״ח ע״א דרשו ת׳ בתמצאו בעקי״ת וא״כ בעת רצון‬ ‫חחיוח תלוי בתולה וג״ח שאפי׳ דביח עלי מחרפאין‬ ‫עניתיך נמי בעשי״ת קאמר׳ אבל בשעת שהציבור‬ ‫ע״י חורה וג״ח ]ל״ה ח״י ע״א[׳ ע״כ באה הברכה‬ ‫מתפללי׳ אין שום תועלת לתיחיד ומקו״ת לא מייתי‬ ‫במקפר ג״ל קחוא גמ״ל למ״ד גמילוח חקד ולמוד‬ ‫לי׳ הרי״ף והרמב׳׳ס—ותא״ק תכל ונאמר מת דפי׳רש״י‬ ‫חורה׳ נחזור לחנ״ל קע״י קאנו מקימים חורה בקבה‬ ‫מקום חרון בהק״ד כ׳ כן וק״ל משו״ה לא מקשה הק״ק‬ ‫שובה נזכה‪.‬ואין אדם צדיק בארץ‬ ‫ו ג ו ולחוק תוא שיתי׳ אדם נמלע מבישול מ״ע כנ״ל‪.‬ואקר לא יקים‬ ‫אומרייתללבר׳יתוית״כ)עי׳ר׳ית ל״ב‪—(:‬בצל״ח דברכות‬ ‫פי׳ למב״ן עפ״י ירוקלמי קאינו מקים התורה לתחזיקת‬ ‫מקשת אהלי״ף ותרמב״ס דלא מייתי תא דאי׳ תתס‬ ‫ביד תמבעל אותה ולהקיבם מעונם׳ והנה כן' יק‬ ‫ת׳ ע״א בעת רצון עניתיך אימתי עת רצון בשעת‬ ‫לעומת זה י״א ברכאן‪ .‬‬ ‫נמי ומקני איכא ציבורא וא״כ ק״ל עת רצון עניתיך‬ ‫בטסי ע״» ד׳ ע׳׳ב אמר ר׳ יוסף לא לצלי אינש צלותא דמוספי וכו‪*.‬כי ר״ת‬ ‫חרון דמענקי׳ אעשה גרע שפי וליתא למ״ק׳ מיתא‬ ‫הוא נקרא יומים שהוא יומא אריכתא והוא יומא‬ ‫בפקיעות י״ל דודאי חרון לחוד כמי לא איכפת לן‬ ‫דדינא שרי׳ בעלמא וצריך עזר מאת הקב״ה ע״כ‬ ‫אי לאו דאיכא דין בהדי׳ שעי״ז מעיינינן במילי׳׳‬ ‫יחיינו מיומים‪ .‬משום חרון‬ ‫מפני קדן לא יתפלל ותלא בלא תפלת נמי מיפקד‬ ‫וזעם תוא רק מקום יוקב ודן וא״כ קקת תא עוקק בת״ת‬ ‫דינא קתרי כל באי עולם עוברי׳ כבני מלון‪ .‬‬ ‫תקחר וכו׳( קתוכיחו דזמן תפלת מוקפי׳ מיד בקחרית‬ ‫דאמרי' פ׳ התכלת)דף מ״א‪ (.

‬יכולי׳ למחול׳ אך קיי״ל המקום גורם אס‬ ‫שתעלמתי עיני ותם יאמלו על כי אין אלקי בקלבי‬ ‫אינם יושבים במקומם אינו נידון כזקן ממרא‪) .‬לעח עלב בחלה שעי בהלייחא הקב״ה משעשע‬ ‫משתחוי׳ לחמה ולא בשעה שכובלים כל הגויס ע״ז היינו‬ ‫עם חשב״ל ל״ל כיון שמאה שאין העולם מהקיים‬ ‫משום ללא מעייני בעובלי׳לשאר אינשיאלא של מלכי׳‬ ‫בחולחן של הגלולים אזי עושה בשביל חקעניכ! חבל‬ ‫לחול שהם נילוניס בכל יום‪.‬תנת לב החובל א״ל דןום סרא‬ ‫והי׳ לאכול אין לו שחל‪ ..‬וא״כ פריך תכא שפיר תא‬ ‫שאין בו חעא‪ /‬והחינח אם מלמלים‪ .‬וחנה אסמ״ו אין‬ ‫לא הוכיחו כך ביחיד לא לצלי הא בצבור לצלי וכן‬ ‫עושי׳ לצוכו ומכ״ש כשגם עע״ז‪ .‬אלא שלכאורה זה קשה הלא הוא ברח שלא‬ ‫הלומלים׳להכלנילוןעפ״י עסק החולה׳ לאחז״ל הלואי‬ ‫יראה אליו ח׳ בחו״ל ואיך רצח עחה שיגלה אלץ‬ ‫*( ע•' לעיל באגד‪ .‬כמי׳ וקס העם הזה וזנה וכו׳ ועזבני‬ ‫בעסק המורח בתלת שעי קמייתא‪ .‬הנח מה‬ ‫אח כל באי עולם כלי לזון כל א׳ בלין ומשפע‪.‬לכן הוכיחו‬ ‫כלל ע״ד מעלי׳ עין משוללים! דבשמעחא אמלי׳ללמא‬ ‫תא בשאר ימות תשנה לצלי וע״כ אין העעם משוס‬ ‫מיפקל לינא‪ .‬אך לעומח זה בשלישיה כשיושב וזן יקופח‬ ‫זעם וע״כ משוס לין תוא ותלת שעי ממש קאמר‬ ‫פלנקחם כיון שאין עיני ה׳ אלקינו בה מאין יבוא‬ ‫וא״כ כל לייקת מיני׳ תא כל ימות השנה לצלי היינו‬ ‫עזלחס באין אלוחה אב המיל בנון בנים חחסל ואז‬ ‫אפי׳ בשעה ראשונה ומוכח לזמנת כל סיום וא״ש—‬ ‫יאמלו השועים שמפני עונש עונם יקופח פלנקחכ*‬ ‫וי״ל עוד עפ״י מ״ש בירושלמי הובא בפ״ל לרוש י״ג‬ ‫ועועים הס כי איננו" לעונש כלל‪/‬לק סחקב״ה מעלים‬ ‫ללמ״ל אין אלס נילון בכל יום מ״מ מלך נידון בכל יום ע״ש‬ ‫עין מעוונם לעובחס וממילא בעלה השפעה חאלקי‪.‬ואעל‬ ‫כממרא*(‪:‬‬ ‫ועתה כתבו לכס את תשילת תזאת ולמלה את ב״י‬ ‫ובפ׳ השבוע)וילך( אמרנו לפרש ע״ל אגלה מה לשייך‬ ‫פי׳'ועמה לעת ההיא שלא מצאתי קולת לוח בעולמי‬ ‫להנ״ל‪ .‬והנה‬ ‫מ ־ ן נ י קלאי דיונה יש לעיין וישכב וילדם מ״ש לישן‬ ‫לקלוקים לבו כמו לבו כפל ועזבני והפל אח בריחי‪.‬עשו זאת עכ״פ‬ ‫והפל אמ בלימי וכו׳ וחלה אפי בו ביום ההואועזבמים‬ ‫וכתבו מגלות לתנוקות לתתלמל בה ולמלה אמ ״בני״‬ ‫והקמלמי פני מהם והי׳ לאכול ומצאוהו לעומ לבומ‬ ‫ישלאל לייקא עם תקענים תינוקות שנ״ל שאמצא‬ ‫וצמח ואמר וגו׳ על כי אין אלהי בקלבי וגו׳ ואנכי‬ ‫עכ״פ קצת קולת לוח בתלת שעי בתלייתא‪:‬‬ ‫הקהל אקחיל פני ביום ההוא על כל הלעה וגו׳ ועחה‬ ‫כהבו לכס אח השירה הזאה ולמלה אח בנ״י שימה בפיהם‬ ‫לם״ק*(‬ ‫לש׳׳ש תהע״ד‬ ‫דרוש אגדה‬ ‫למען חהי׳ לי השילה הזאה לעל בבני ישלאל‪ .‬זה הוא מחק‪.‬שסי‬ ‫כי יחשבו זח ללעת ואני הקחרחי פני לעובתם על‬ ‫י״ד( ע״כ אנו מבקשי׳ ממקומו הוא יפן ולא נהי׳ נדונים‬ ‫כל הלעה אשל עשה וזה לעונה גלולה מ״ל‪ .‬‬ ‫שנקלאמ בלימי יום ולילה וחלה אפי בו ביום ההוא‬ ‫והנלע״ל ע״ל לרוש להקב״ה אפי׳ כשהוא יושב על‬ ‫ועזבתים פי׳ הקב״ה אומל בהגיע זמן חלון אף מה‬ ‫כסא לין מ״מ אנו אומרי׳ אס• כבנים רחמנו וכו׳ ואס‬ ‫לי לעשות לעובתם כ״א ועזבתים ותסתלתי פני מאם‬ ‫כעבלים וכו׳ להאב והאלון יכולי׳ למחול׳)עי׳ סנהלרי׳‬ ‫ללא לעיין בדינייהו‪ .‬‬ ‫בעת צרת‪ .-.‬אך נגל זה וחי׳ לאכול היינו‬ ‫ע״א‪ (.‬לש״ש משנת אשד׳׳י ב״ל ד״ה ממקומו הוא‬ ‫״( חשמעתת' הי׳ בענין סויקא דאוריי' ובר״פ ‪ S I D‬אבל‬ ‫וגוי בתוספת מעט‪.‬וכשחקב״ת עוסק‬ ‫הרגיש במע״מ שם‪ .‬אנשי ארצך חעאים ורעים‬ ‫שני׳ לן שלישיה זן לביעיה אס אין שחוק עם לויחן‬ ‫א״כ מה זה מאחה עם‪ .‬יליד מה לשון יתעשת מבכיןחכבד‬ ‫אחרי הוילוי׳ ועחה כ׳ לכס אח השירה מהועחה׳ ולמלה‬ ‫גם צ״ע מת ענין לגורל בענין זת לידע בשל מי הרעה‬ ‫אח בני ישראל ובכל הפרשה נאמר ישלאל והכא בני‬ ‫ומה חי׳ שאלתם אי מזה עם אהה חיינו מ ה ארצך‪.‬‬ ‫שנרדם י״ל כי רצה לשאול שאלה חלום מה יחי׳ עמחם וכמו‬ ‫וקולם שלן צליך לעסוק בחולה ל״ל לעיין ענין החולה‬ ‫שאמר שאול)שמואל א׳ כ״ח( ולא ענני עוד גם ביד הנביאי׳‬ ‫בעח״ז ומה יעשו לומלי׳ ואיך מהנהגים המחזיקים עם‬ ‫גם• בחלומות‪ .‬נוסח ההפלה כך הוא‪ .‬‬ ‫והוה ס״ל הא לקב״ה כועס בשעה שמלכי מזרח ומערב‬ ‫והנה‪ .‬וה״נ‬ ‫ואיכא חשב״ל אבל אי לאו הכי ח״ו מלח״ל מחוח‬ ‫הו״מ להקשות כן לעיל בברייתא לאל זועם בכל יום‬ ‫נגלם ח״ו ע״כ עצה עובה ללמל אח בניהם חורה‬ ‫אלא משוס להמם לא נפקא מני׳ מילי ללינא נער‬ ‫למען יגינו עליהם‪:‬‬ ‫עד הכא לר׳ יוסף לינא קאמר לא לצלי אינש‬ ‫וחושב אני כי ככל חלבליס האלה והחזיק הזה‬ ‫ומיושב נמי ק׳ מג״א וק״ל‪:‬‬ ‫נאמלה בפ׳ זו! החלה אמל וקם העם הזי*‬ ‫מ״ש מוס׳ בלף הקלום)ל״ה שניוה( דלמאי דמשני איפוך‬ ‫חנה וגו׳ ועזבני והלואי אוחי עזבו וחולחי שמלו אלא‬ ‫ובשני׳ עוסק בח״ח הא לאמרי׳ במוקף ממקומו הוא‬ ‫לא לי להם זה והפל אח בליחי חיינו בעול סולח‬ ‫יפן ברחמים‪ .‬‬ ‫בחלום‬ . ‫ככ‬ ‫סופר‬ ‫לשבת שובה‬ ‫חת״ם‬ ‫אומי עזבו ותולתי שמלו)מ״ל פתיח׳ איכח(‪.‬‬ ‫ישלאל — אבל הענין ג׳ לאשונוח הקב״ה עוסק בח״ח‬ ‫ופי׳ בו רש״י ורד״ק אולי‪ .‬אך כשהוא עוסק בח״ח יושב בבחי׳ זקן ויושב‬ ‫כשיגיע זמן אכילת וחלוק מזונות בתלת שעי אמצעיי‬ ‫בישיבה[ והמורד נידון כזקן ממרא עפ״י ב״ל ה ג מ ל‬ ‫ומצאוהו צמת שלא יתי׳ לתם במת לתתפלנק מפני‬ ‫דקיי״ל אינם‪.‬והמובן‬ ‫בין גדולה לקענה‪ .‬גם ויראו האנשים יראה גדולה מה‬ ‫עוסק עס חנוקוחשל ב״ל כמבואל בשמעחין‪ .‬ולפי הנ״ל י״ל דה״א עעמא משום‬ ‫בהולה ולואה שגם בזה לא נמצאו שלימי׳ איכא למיחס‬ ‫ח מ ן ובשעה שלישי׳ הוא דלא לצליוא״כ כד דייקה‬ ‫שבשעה שיושב בדין ויגיע שעה החלון ח״ו ישפוך‬ ‫מיני׳ הא בצבור לצלי היינו בשעה ג׳ אבל ב׳ שעוח‬ ‫זעמו ויחחייבו כלי׳‪ /‬ע״כ כווב יוחל להעלים עין מחם‬ ‫ראשונוח אפשל שאיננו זמן מוקף כלל‪ .‬ועוד כי הגיל להם כי מפני מ*‬ ‫הפשוע הוא כך קולם שהקב״ה זן צליך ללון החלה‬ ‫תוא בורח וכי מפני זת יראו יותר אמ ח׳‪ .‬אבל אי לא מיפקל ולא מעייניי בעובדא‬ ‫ח מ ן לא״כ בשאר ימות השנה נמי אין מקלסי׳ בשעת‬ ‫עדיף‪ .‬ואמל על כי אין אלקי‬ ‫אל אלקיך אולי' יתעשת תאלקים לנו פירש״ *לשון‬ ‫בקלבי ואנכי הסחל אסחיל מ״ש יסחיל עול פניו‬ ‫עשתונותיו מחשבה‪ .‬אח בניהם חולה‬ ‫אמרת ג״ר עוסק בת׳׳ת ואין כאן חרון כלל‪ .

‬יש לעיין מ״נו כתיב כקיא‬ ‫שימומ הוא ואל ימחללש״ש על ידו—ואומר אכי שרב‬ ‫עם אל״ף יתירת מת שלא כמצא כזת ועוד מת כי‬ ‫החובל הי׳ סבור מה שאין יוכה מתפלל הוא כדעת‬ ‫אתת ד׳׳ וכ״ל דאחז״ל יוסף שקדש שם שמים נסתר‬ ‫החושבים מה תועלת בתפלה ממ״כ אי חשא אדם‬ ‫כיתוסף לו אות א׳ משמו של תקב״ת עדות ביהוסף‪.‬והמוכח כשישראל יקראו לו כביא שקר‬ ‫אס אתה מעם אתר אין תועלת בתליפין הללו כי‬ ‫אין חלול ד׳ כי יודעים ומאמיכים כי יש כבואה‬ ‫סכוכא בחרי אומי לא סלינו ליקח כפס זת החהזה‪.‬‬ ‫בנביאי ד׳ רק כבודו של יוכה חללו לומר שהוא נביא‬ ‫והשיב לתם עברי אככי ואיככי בחליפין אך מ״מ‬ ‫שקר ומה איכפת לו בזה אבל הגוים יחללו ד׳ ויאמרו‬ ‫השילוכי בים כי יודע י אני כי בשלי תסער הגדול הזה‪:‬‬ ‫אין נביא כלל ומדהא ליתא תא כמי ליתא וחס על‬ ‫כתיב אל תתן עליכו דם כקיא כי אתת ד׳ כאשר‬ ‫כבוד שמים! ואמר לברוח וימיתיחו ד׳ חה רצוכו מושב‬ ‫תפצת עשית‪ .‬עד כי חקיכו‬ ‫וממפיסכא בהדי׳! ושמואל לא עבר אלא במברא דאימ‬ ‫נ א ת וחקב״ת מסתיר פכיו מתם ואבד תעושר תתוא‬ ‫בי׳ כוחי אמר ששכא במרי אומי לא שליש‪ .‬יל״ד כוובא‬ ‫ומשום כך עובד ד׳! ואיכא יראה רבהי המשליך כפשו‬ ‫(‬ ‫ותעיקר מת ויאמר אסתירת תו״ללמימר תככי מסתיר פכי‬ ‫מנגד מפכי הי׳׳ה כמו שעשה יוכה וחייכו ויראו האנשים‬ ‫מתם מת ואומר כאלו תוא במחשבת וסוב ניחם׳ י״ל קצמיע״ד‬ ‫יראה גדולה אמ ד׳ כי עד עכשיו היו יראים לכפשם‬ ‫צתות כתי׳)סוף מלאכי( הכה אככישולח לכם את אלי׳‬ ‫לא אמ ד׳ וזח יראה קשכה׳ אבל עכשיו יראו יראה‬ ‫הכביא לפכי בוא יום ד׳ הגדול והכורא והסיב לב אבות על‬ ‫גדולה ומפרש כי הגיד להם כי מפכי ד׳ הוא בורח!‬ ‫בכים ולב בכים על אבותם פן אבוא ותכתי אח ה א ת חרם‪.‬‬ ‫פי״ שבורח מפכי כבודו של הי״מ ומשליך כפשו מכגד‬ ‫תעכין כי בכותג סבעולס החלה גדולן סל יסראל עמך‬ ‫שלא ימחלל כבודו י״ה ועי״ז יראו גס הם יראה גדולה‪:‬‬ ‫כולם צדיקים! אמכם וישמן ישורון ויבעש! בזקכותם‬ ‫במס׳ שבה פ״ב)דף ל״ב‪ (.‬חת‬ ‫העכין הוא אחר שכבר כגזרה גזירהח״ווכיהן רשוח למשחיה‬ ‫הכה‬ .‬אימא רב לא עבר‬ ‫הרעו והשחיתו מרוב שובח ובניהם אשר ילדו ויתגדלו‬ ‫במברא דאימ בי׳ כומי אמר דלמא מיפקד דיני׳‬ ‫בכוובת מיד בילדותם לא יראו את ד׳‪ .‬העכין‬ ‫בעכין רע! ותמת סבים אל ד׳ בזקכותם וחי׳ אחריתם‬ ‫יראה דרב לשעמי׳ דהכה בודאי אס אדם א׳ במברא‬ ‫כווב מראשיתם׳ כמצא תאבות תראשוכים הי׳ ראסיתם‬ ‫דחייב לשבוע א״כ כולם בסירה כי צריכים כס להכצל‬ ‫נווב מא