You are on page 1of 3

‫אריסטו‬

‫בעבודה זו אציג את גישת אריסטו בפרקים ‪ 5 -1‬לספר השלישי בחיבורו אתיקה ניקומאכית‪ ,‬העוסקים‬

‫בשאלה מהי פעולה רצונית ובהתאמה‪ ,‬באילו סוגי פעולות יש להטיל על האדם אחריות (‪1109b32-‬‬

‫‪ .)35‬בחלק הראשון אציג את גישת אריסטו לגבי סוג הכפייה וחוסר הידיעה המונעים מפעולה להיות‬

‫רצונית‪ .‬לאחר מכן אסביר אילו סוגים של כפייה וחוסר הידיעה אריסטו אינו מקבל כנסיבות המנטרלות‬

‫האחריות לפעולה‪ .‬בחלק השני אציג את הטענה המובאת בסוף הפרק החמישי‪ ,‬לפיה אין לאדם אחריות‬
‫למעשיו הרעים כיוון שהוא איננו שליט על דמיונו ועל התכליות אליהן הוא שואף‪ ,‬ואת תשובת אריסטו‬

‫לטענה זו‪.‬‬

‫לדברי‪ ,‬אריסטו‪ ,‬פעולות שנעשו מרצונו של האדם זוכות וראויות לשבח או לגנאי‪ ,‬לכיבודים או‬
‫לעונשים‪ ,‬וכנגד פעולות שנעשו שלא מרצון בעליהן אינן זוכות לגנאי‪ ,‬אלא זוכות לסליחה או אף לחמלה‬

‫(‪ .)1109b30-33‬לפיכך טוען אריסטו בחיבורו‪ ,‬יש לחקור אילו פעולות נעשות מרצונו של האדם ואילו‬

‫לאו‪ .‬לטענתו‪ ,‬פעולות שנעשות מרצונו של האדם הן פעולות שמקור עשייתן הוא האדם עצמו‪ ,‬ואילו‬

‫פעולות שנעשו מתוך כפיה וחוסר ידיעה אלו פעולות שנעשו בשל גורם חיצוני‪ .‬בכך‪ ,‬מתכוון אריסטו‬
‫לפעולות שסיבת עשייתן הוא דבר חיצוני‪ ,‬והאדם לא תרם מעצמו מאומה לפעולתן (נראה כי דוגמא קלה‬

‫להבהרת העניין תהיה כאשר אבריו של אדם הוזזו ללא בחירתו‪ ,‬למשל כאשר הוא מורם באוויר על ידי‬
‫רוח סערה או שאבריו מוזזים על ידי אחר)‪.‬‬

‫אריסטו טוען כי גם מצבים בהם לאדם אין בחירה אמתית האם לעשותם (הוא כפוי לכך)‪ ,‬אך הוא בוחר‬
‫לעשותם בשל השכר המוצע עבורם‪ ,‬כך שיוצא שעשייתם נובעת מבחירתו ולפיכך אלו מעשים שנעשו‬

‫מרצונו ואינם כפויים‪ .‬כמו כן‪ ,‬אריסטו טוען כי גם כאשר אדם פועל כדי להימנע מכאב וצער או כדי‬
‫להשיג הנאה זוהי פעולה שנעשתה מרצון‪ ,‬ואין לתלות אותה בכפיית גורם חיצוני (ההנאה או הכאב)‬

‫כיוון שמקור ההנעה לפעולה הוא האדם‪ .‬יוצא מכאן כי הנאה או כאב אינם מנטרלים את אחריות האדם‬
‫לפעולה‪.‬‬

‫לפי אריסטו כדי שפעולה באי ידיעה תחשב לכפויה‪ ,‬על האדם לא לדעת את פרטי הפעולה‪ .‬אריסטו איננו‬
‫מקבל אי ידיעה של האדם לגבי מה מועיל עבורו או כאשר אדם טועה לגבי כללם של דברים כמסירות‬
‫אחריות מהאדם‪ .‬לדבריו‪ ,‬עצם אי הידיעה מה מועיל או טעות כלליות (למשל איך לפעול במצבים‬

‫מסוימים) היא עצמה ראויה לגינוי והאדם יכול להיחשב בשל תפיסות אלו עצמן כך לרשע‪ .‬רק טעויות‬
‫או אי ידיעה הנוגעות לפרטי הנסיבות בהן פעל האדם (כאשר מקור הפעולה נמצא באדם הפועל)‪ ,‬ראויות‬

‫להביא לו מחילה ורחמים בשל אי ידיעתו‪ .‬לטענתו‪ .‬לפי אריסטו מספיק שהיה בכוחו של האדם להיות שרוי במצב של ידיעה או אי כפייה בראשית‬ ‫המעשה והוא לא עשה זאת‪ .‬כפי שנטען לעיל ביחס לאי ידיעה כללית)‪ .‬או שרק אם אדם פעל "בעל כורחו" אין להטיל עליו‬ ‫אחריות)‪.‬נטיל עליו אחריות כי היתה לו בחירה להיות‬ ‫מודע לחוק והיה עליו להשתדל לעשות זאת‪ .‬שהרי הוא מונעים מרגשות מעין אלו (ולא משיקול‬ ‫דעת)‪ .‬שהרי יש דברים שראוי להתאוות‬ ‫אליהם או לכעוס עליהם ויש שלא (כגון בריאות ולימודים) ומכאן שניתן להעריכם כראויים וכפעולות‬ ‫שנובעות מהאדם‪ .‬נראה כי אריסטו לא מקבל מאת הטענה כי אדם הפועל מתוך כעס או מתוך רוגז או תאווה‪ .‬נטיל עליו אחריות כי ראשית המעשה היה באחריותו שלא להשתכר‪ .‬בנוסף‪ .‬אדם‬ ‫שאדיש לפעולה שעשה מתוך אי ידיעה לא יוגדר שעשה אותה "בעל כורחו" (אמנם לא ברור מדברי‬ ‫אריסטו האם זה מספיק כדי להסיר מהאדם אחריות‪ .‬‬ ‫כמו כן‪ .‬לפי אריסטו לא מספיק שהאדם עשה את הפעולה באי ידיעה כדי שהיא תוגדר כפעולה שנעשית‬ ‫"בעל כורחו" של הפועל‪ .‬כמו כן‪ .‬הסיבה לכך היא שמספיק שבראשית המעשה היה לאדם בחירה בין בחירה או אי בחירה‬ ‫כדי שהמעשה יחשב כנובע מרצונו‪ .‬כפי שפעולה לא בשיקול דעת נחשבת למעשה אנושי ולא‬ ‫כפוי (ולפיכך נתונה לאחריות האדם‪ .‬כמו כן‪ .‬לדברי אריסטו‪ .‬הרי שיש להטיל‬ ‫עליו אחריות‪ .‬כך גם ראוי להתייחס‬ ‫לפעולה שנעשית מכעס ותאווה‪.‬אלא היא מוגדרת בכך כפעולה שלא נעשית ברצון‪ .‬כך למשל‪ .‬אף אם כתוצאה מכך הוא פעל שלא בידיעה או בכפייה‪ .‬אף אם האדם הזיק מתוך שכרות כך שהוא איננו יודע מה הוא‬ ‫עושה בשעת הפעולה‪ .‬פועל‬ ‫בעל כורחו‪ .‬כיוון שראשית ההנעה לפעולה מצויה באדם הפועל ושמדובר אדם היודע את פרטי הפעולה‪.‬אין להסיר מאדם אחריות בשל פעולה‬ ‫שנעשות מאי ידיעה או כפייה שמקורן בהזנחה של האדם הפועל‪ .‬האשמה על הזנחה ודרכי חיים מרושלים‬ .‬והוא איננו מקבל את הטענה כי יש‬ ‫לאותם האנשים ישנו טבע שלא להשתדל ולכן הגיעו למצב זה‪ .‬אריסטו משווה שגיאה מתוך מכעס לשגיאה שלא בשיקול דעת שנראים דומים‬ ‫מצד היעשותן שלא ברצון האדם‪ .‬‬ ‫בנוסף‪ .‬אם‬ ‫האדם פועל בניגוד לחוק ולא היה לו קשה לברר את החוק‪ .‬רק אם האדם מתחרט‬ ‫ומצטער על עשייתו את אותה פעולה באי ידיעה הרי שהיא תוגדר כפעולה "בעל כורחו"‪ .‬‬ ‫אריסטו טוען כנגד העמדה לפיה אדם הפועל מתוך כעס או תאווה הוא פועל בעל כורחו‪ .‬‬ ‫בנוסף‪ .‬כיוון שהמסקנה‬ ‫מכך תהיה שאף ילד או בעל חי לא פועל ברצונו‪ .‬כך‪ .‬או אי ידיעה ביחס לאדם שכנגדו פעל (האם מדובר באויב או ידיד)‬ ‫וכדו' הרי שאין להטיל עליו אחריות‪.‬כך למשל אם האדם טעה לגבי הכלי בו השתמש בפעולתו‬ ‫(חשב שהוא קל והתברר שהוא כבד)‪ .‬גם התאווה והכעס נשפטים על ידינו כמגונים או ראויים‪ .

‬ולפיכך הוא איננו זכאי לשבח או לזכות בגינם‪.‬בסוף פרק החמישי של הספר השלישי מתמודד אריסטו עם הטענה לפיה מעשי האדם הרעים אינם‬ ‫רצוניים‪ .‬ומכאן שהמעשה הרע נעשה‬ ‫ברצונו‪ .‬הרי שאף אם אין בידו לבחור כעת שלא לחלות‪ .‬אף שכעת הם במצב בו הם כפויים‬ ‫לפעול לפי תכונות אלו‪.‬‬ .‬תפיסה זו של מהו טוב ואיזו תכלית ראוי להשיג‬ ‫היא כפויה על האדם ונובעת מטבעו‪ .‬הרי שהוא‬ ‫חלה ברצונו והאחריות מוטלת עליו כיוון שבראשית מעשיו (שגרמו לחולי) לא שמע לרופאים‪ .‬אריסטו מוסיף כי אף אם המטרה עצמה ניתנת לאדם מן הטבע ואין לו בחירה‬ ‫לגביה‪ .‬כך גם המטרות אליהן אינן רק תלויות‬ ‫בטבע אלא גם בו עצמו‪ .‬כתוצאה מכך נאלץ להסיק כי גם המעשים הטובים של האדם נקבעו מראש ואין לו בחירה‬ ‫לגביהם‪ .‬ועל כן אין להטיל אחריות על האדם כיוון שהוא כפוי לתפיסת הטוב‬ ‫אליו ראוי לשאוף וממנה נבעו מעשיו הרעים‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬אדם שאינו שוטה יודע כי מתוך‬ ‫פעולות מקולקלות החוזרות על עצמן‪ .‬אריסטו מוסיף כנגד טענה זו‪ .‬גם אם אחר כך הם כפויים לתכונת אלו‪ .‬לדבריו‪ .‬כפי שתכונות אופיו של האדם תלויות בו מבחינה מסוימת שהרי הן‬ ‫נרכשו כתוצאה מפעולותיו האדם ולפיכך יש לו אחריות עליהן‪ .‬חולה זה‬ ‫ראוי לגינוי על מעשיו וכך גם אנשים שהביאו לקלקול תכונות נפשם‪ .‬הרי שיש להסיק שגם המטרות הטובות נקבעו לאדם מראש ותלויות‬ ‫בטבע‪ .‬כיוון שכל אדם שואף לטוב המדומה בעיניו‪ .‬האדם רוכש ויוצר לעצמו תכונות אופי ולכן האחריות בכללה‬ ‫מוטלת על אנשים שרכשו לעצמם תכונות כאלו‪ .‬הרי שכיוון שהאמצעים להשגתה נובעים מפעולת האדם ומרצונו‪ .‬אריסטו משווה‬ ‫זאת לאדם שלא שמע לרופאיו ולכן חלה‪ .‬שאם נשלול מהאדם את אחריות למעשיו המקולקלים בטענה‬ ‫שהמטרות שהאדם נובעים מטבעו‪ .‫מוטלת על האנשים שרוכשים לעצמם הרגלים מעין אלו‪ .‬כנגד טענה זו משיב אריסטו שהמטרה לה שואף האדם‬ ‫נובעת מתכונות האופי של האדם‪ .