‫מאמר‬

‫ד"ה וירא והנה איל‬
‫פרשת וירא‬
‫מאחד מבניו הקדושים‬
‫של כ"ק אדמו"ר‬
‫הצמח צדק‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‬
‫יו"ל לראשונה מכת"י מעתיק‬
‫י"ג חשון תשע"ח‬

‫נספח‪ :‬מאמרי המהר"ש והרש"ב‬
‫מוגה ונערך ע"י עקיבא שבריק‬
Spreading the waters from the spring of the
Holy Baal Shem Tov requires much
time, effort and great detail.
We need your support.

To sponsor Maamarei Chassidus,
please contact Akiva Shavrick via email:
aShavrick@gmail.com

)‫(מאמרי המהר"ש והרש"ב שייכים לקה"ת‬

1
‫וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו‪ ,‬והקשו ברבות (במקומו וירא פרשה נ"ו) מהו‬
‫אחר‪ ,‬דלכאורה הוא מיותר‪ ,‬והוה ליה למימר‪ ,‬והנה איל נאחז בסבך‪ .‬ותירצו על זה ב'‬
‫פירושים (ברבות אמור)‪ ,‬האחד‪ ,‬הראהו הקדוש ברוך הוא לאברהם את האיל ניתש‬
‫מחורש לחורש‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם‪ ,‬כך עתידין בניך להיות נאחזין‬
‫בעוונות כל ימות השנה‪ ,‬ומסבכין בצרות‪ .‬וזהו נאחז‪ ,‬נאחזין בעוונות‪ ,‬בסבך‪ ,‬נסבכין‬
‫בצרות‪ ,‬בקרניו‪ ,‬עתידין להיות נגאלין בקרניו של איל בשופר של איל בראש השנה‬
‫בתקיעת שופר כו'‪ .‬ולפי פירוש זה‪ ,‬קאי זה על עכשיו נאחזין בעוונות כל ימות השנה‪,‬‬
‫ונגאלין בקרניו של איל בשופר דראש השנה כו'‪ .‬ופירוש הב' דקאי על לעתיד לבא‪,‬‬
‫כי הראהו הקדוש ברוך הוא שהאיל ניתש מחורש לחורש‪ ,‬ואמר ליה הקדוש ברוך‬
‫הוא‪ ,‬סימן לבניך שיהיו נאחזין במלכיות‪ ,‬מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום‪,‬‬
‫ועתידין להיות נגאל בקרניו של איל‪ ,‬דכתיב ויצא כברק חיצו ואדני הוי"ה בשופר כו'‪.‬‬
‫ולהבין זה‪ ,‬יש להבין מקודם פירוש הראשון‪ ,‬כי הנה ענין נאחז בסבך‪ ,‬נאחזים‬
‫בעבירות‪ ,‬כי יש אחיזה ברע‪ ,‬כמו שכתוב ולאחוז בסכלות‪ ,‬כי ענין נאחז‪ ,‬על דרך‬
‫והאחזו בה‪ ,‬וכענין ואחוזת מרעהו (בפרשת תולדות)‪ ,‬ופירוש רש"י‪ ,‬אחיזת לשון‬
‫קביצה ואגודה שנאחזין יחד‪ .‬כמו כן הפירוש‪ ,‬שנאחזים חס ושלום בעבירות‪ .‬וכענין‬
‫עבר ושנה‪ ,‬הותרה לו‪ .‬גם אחז‪ ,‬כענין סרכות הריאה שנסתרך ונתקשר מאד בגוף ונפש‬
‫הבהמית‪ ,‬עד שאינו יכול לפרוד ממנו‪ ,‬ואי אפשר לצאת ממאסר נפש הבהמית כו'‪,‬‬
‫והוא דבוק ומושרש בצרכי גופו‪ ,‬ואינו מרגיש רק עצמו ורצונו‪ .‬ולזאת‪ ,‬אף אם לבבו‬
‫יבין האמת‪ ,‬שהעולם‪ ,‬שהוא תחת הזמן והמקום‪ ,‬הוא כאין ואפס ובטל באור אין סוף‬
‫ברוך הוא‪ ,‬שלמעלה מן ההשתלשלות‪ ,‬שאינו בגדר זמן ומקום כלל‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬קשה‬
‫לו לצאת ממאסר הגוף‪ ,‬ואומר‪ ,‬מה אעשה‪ ,‬שכך נוצרתי‪.‬‬
‫והעצה היעוצה לזה בזהר (פרשת שלח דף קס"ח א')‪ ,‬אעא דלא סליק ביה נהורא‪,‬‬
‫מבטשין ליה‪ ,‬גופא דלא סליק ביה נהורא דנשמתא‪ ,‬מבטשין ליה‪ ,‬דהיינו להשפיל את‬
‫עצמו מזה עצמו‪ ,‬שיהא רע בעיניו המעשה שקשה עליו פרידתו מן הגוף‪ ,‬ומשים אל‬
‫לבו‪ ,‬שגם פושעי ישראל‪ ,‬פורקי עול‪ ,‬העובר כמה עבירות רק למאלות תאוותו‪ ,‬והגם‬
‫‪2‬‬
‫שיודע שאין בהם ממש‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬לא יציל את נפשו מלילך בדרכים כאלו‪ ,‬לפי‬
‫שאינו רוצה לסבול שפלות ודחקות‪ ,‬ולזאת הוא מתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי‬
‫כי בשרירות לבי אלך‪ ,‬כי טבעי גרמה לי‪ .‬ובאמת‪ ,‬אין זו טענה‪ ,‬כי צריך לשנות את‬
‫טבעו ולשבור תאוותו‪ ,‬ולסבול חיי צער נגד כחשו בה'‪ .‬וכך ישים האדם אל לבו‪,‬‬
‫לשבור תאוות הגוף וחומריותו‪ ,‬שלא יהא מונע ומעכב גילוי אור אין סוף ברוך הוא‬
‫וקדושתו‪ ,‬ליבטל וליכלל כו'‪ .‬ואם אינו משבר תאוותו‪ ,‬ורוצה בטבעו כתולדתו‪ ,‬שקשה‬
‫לו ליפרד מטבעו‪ ,‬הרי טענתו טענת פושעי ישראל ממש‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬יש גם כן אחיזה לטוב‪ ,‬על דרך מה שכתוב אחזתיו ולא ארפנו‪ ,‬אחזתיו דייקא‪,‬‬
‫וכמארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה‪ ,‬אפילו תורה אין לו‪ ,‬שעיקר תשוקתו וחפצו‬
‫יהיה לה' לבדו ולדבקה בו יתברך‪ ,‬ולא להתורה בלבד‪ ,‬וכמו שכתוב אחזתיו דייקא‪,‬‬
‫אלא דלית משחבה תפיסא ביה‪ ,‬ואי אפשר להתגלות ולהתפשט בכחות הנפש‪ ,‬עד‬
‫שהביאותיו אל בית אמי וחדר הורתי‪ ,‬בית אמי זו תורה שבכתב‪ ,‬וחדר הורתי זו תורה‬
‫שבעל פה כו'‪ ,‬וכתיב מאחז פני כסא (איוב סימן כ"ו)‪ ,‬וארז"ל (שבת דף פ"ח) שאמר‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה‪ ,‬אחוז בכסאי והחזר להם תשובה‪ ,‬פירוש‪ ,‬כי מלאכי השרת‬
‫קטרגו‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו‪ ,‬כי הוא מוכשר לקבל טומאה ולחטוא‪ ,‬ואיך תנתן להם‬
‫התורה‪ ,‬מה שאין כן מלאכים‪ ,‬שאין באים לידי חטא‪ ,‬כי אינם בעלי בחירה‪ ,‬ולא ישנו‬
‫את תפקידם‪ ,‬ועל כן ביקשו‪ ,‬תנה הודך על השמים כו'‪ .‬כי אם ינתן לישראל התורה‪ ,‬זה‬
‫נכון הכל אם יקיימו התורה‪ ,‬אבל אם יחטאו‪ ,‬מה יהיה‪ .‬ואמר להם הקדוש ברוך הוא‪,‬‬
‫החזר להם תשובה‪ ,‬פירוש‪ ,‬תחזור ותאמר להמלאכים‪ ,‬שיש תקנה להאדם‪ ,‬אף אם‬
‫יחטא‪ ,‬בתשובה שיעשה‪ .‬וזהו החזר להם ואמר להם תשובה‪ ,‬פירוש‪ ,‬שתשובה יועיל‪.‬‬
‫וזהו שארז"ל‪ ,‬שמשה אמר להקדוש ברוך הוא‪ ,‬מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל פיהם‪,‬‬
‫אמר ליה‪ ,‬אחוז בכסאי‪ .‬וזהו מאחז פני כסאי‪ ,‬שקאי על משה‪ .‬והפירוש הוא‪ ,‬אחוז‬
‫בכסאי‪ ,‬כי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬ובאחיזה זו בכסא‪ ,‬בסוד הנשמות‬
‫החצובות בכסא‪ ,‬מנוצחים המלאכים כו'‪ .‬אם כן‪ ,‬על ידי תשובה‪ ,‬האדם אוחז כביכול‬
‫בכסא הכבוד‪ .‬ואם כן‪ ,‬אחיזה זו‪ ,‬הוא האחיזה בלמעלה מההשתלשלות‪ ,‬על דרך‬
‫במקום שבעלי תשובה עומדים כו'‪ ,‬והיינו שמבחינת נאחז בסבך‪ ,‬יבאו לתשובה‪,‬‬
‫להיות מאחז פני כסא כו'‪ ,‬ואזי וסופן ליגאל בקרניו של איל כנזכר לעיל‪.‬‬
‫ובזה יובן הטעם שמצות השופר הוא בשופר של איל דייקא‪ ,‬וכמבואר במשנה‪ ,‬חוץ‬
‫משל פרה כו'‪ ,‬כי עיקר הכוונה בקול שופר‪ ,‬להמשיך רחמים רבים העליונים‪ ,‬שזהו‬
‫בשופר של איל דייקא‪ ,‬לפי שבכבש ואיל יש בהם מטבע הרחמנות‪ ,‬כמו שמורה קול‬
‫כבש וצאן‪ ,‬וכנסת ישראל נקראת צאן‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬ואתנה צאני צאן מרעיתי כו'‪,‬‬
‫שמעוררים עליהם רחמים רבים‪ ,‬על כן צריך להיות בקול שופר של איל כו'‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ולהבין פירוש השני‪ ,‬דנאחזין במלכיות‪ ,‬וסופן להיות נגאל בקרניו של איל‪ ,‬וגם צריך‬
‫להבין מה שייך כל זה לעקידת יצחק‪ ,‬והענין‪ ,‬כי יש עוד פירוש בתיבת אחר‪ ,‬שבתרגום‬
‫יונתן פירוש איל אחר‪ ,‬דאתברי ביני שמשתא‪ ,‬כי אילו של יצחק נברא בערב שבת בין‬
‫השמשות‪ ,‬כדאיתא במשנה פרק ה' דאבות‪ ,‬עשרה דברים נבראו ערב שבת בין‬
‫השמשות‪ ,‬ואחד מהם אילו של יצחק כו'‪ ,‬ולפי פירוש זה‪ ,‬יתכן יותר פירוש תיבת אחר‪,‬‬
‫כפשוטו‪ ,‬שהוא איל אחר‪ ,‬כי כל הבהמות נבראו ביום וי"ו למעשה בראשית‪ ,‬ואיל זה‬
‫נברא בין השמשות‪( ,‬ולא יצטרך להוציא פירוש תיבת אחר‪ ,‬מפירוש הפשוט‪ ,‬שתיבת‬
‫אחר קאי על האיל‪ ,‬כי לפי פירוש המדרש‪ ,‬נצרך לפרש שתיבת אחר‪ ,‬קאי למטה‪ ,‬אחר‬
‫נאחז בסבך‪ ,‬עתידין להיות נגאל בקרניו כנזכר לעיל)‪.‬‬
‫אך להבין‪ ,‬מהו המעלה מה שנברא בין השמשות‪ ,‬ולמה היה נצרך לעקידת יצחק‪ ,‬איל‬
‫שנברא בין השמשות דייקא‪ .‬הנה כתיב‪ ,‬ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי"ה‬
‫אל עולם‪ ,‬ומשמע‪ ,‬דעל ידי ויטע אשל‪ ,‬על ידי זה‪ ,‬ויקרא שם הוי"ה‪ .‬ולהבין מהו ענין‬
‫האשל‪ ,‬הנה מקודם יש להבין פירוש ויקרא שם בשם הוי"ה אל עולם‪ ,‬דהנה כתיב‪ ,‬רם‬
‫על כל גוים ה'‪ ,‬מי לא יראך מלך הגוים כו'‪ ,‬דקרו ליה אלקא דאלקייא‪ ,‬כמו שכתוב‪,‬‬
‫ממזרח שמש עד מבואו‪ ,‬גדול שמי בגוים‪ ,‬אך הם בבחינת פירוד‪ ,‬להיות בחינת יש‬
‫ודבר בפני עצמו‪ ,‬ואברהם היה עומד וצווח בהם‪ ,‬הוי"ה אל עולם‪.‬‬
‫פירוש ענין רם על כל גוים‪ ,‬היינו שאומרים‪ ,‬על השמים כבודו‪ ,‬ועזב את הארץ חס‬
‫ושלום‪ ,‬להיות כי הם אומרים שהמשכת החיות ממנו יתברך להעולמות‪ ,‬הוא בבחינת‬
‫עילה ועלול‪ ,‬וריבוי ההשתלשלות עילה ועלול‪ ,‬הוא כדי שיומשך החיות בגשמיות‪.‬‬
‫וידוע ענין עילה ועלול‪ ,‬שהוא כמו על דרך משל התלבשות השכל במדות‪ ,‬שמהות‬
‫ועצם השכל נמשך ומתלבש בהמדות‪ ,‬וכן המדה במחשבה‪ ,‬ומחשבה בדיבור ומעשה‪.‬‬
‫וכך על דרך זה לדעתם הוא השתלשלות עילה ועלול‪ ,‬עד שנמשך ומתלבש כח הצומח‬
‫בארץ וכח התנועה בגלגלים כו'‪ ,‬כהתלבשות הנשמה בגוף‪ ,‬שעצם הנשמה מלובשת‬
‫ממש תוך הגוף‪ ,‬ומשפעת בו כח החיות‪ ,‬שלכך הנשמה מתפעלת ממקרי הגוף‪ ,‬להיותה‬
‫מלובשת בהגוף‪ ,‬כמו שהעילה מלובשת בהעלול‪ ,‬שמהות העילה מלובש בהעלול‬
‫ואינו נבדל ממנו‪ .‬ולכן אמרו‪ ,‬על השמים כבודו‪ ,‬שאינו נמשך כל כך למטה בעלולים‬
‫התחתונים כו'‪ ,‬רק קרו ליה אלהא דאלהייא‪ ,‬עילה לעלולים עליונים‪ ,‬ולכן הם בבחינת‬
‫פירוד יש ודבר בפני עצמו‪.‬‬
‫אבל באמת טח עיניהם מראות‪ ,‬שאם היה ההשתלשלות בבחינת עילה ועלול‪ ,‬היה הכל‬
‫בחינת אין סוף‪ ,‬ולא היה באפשר כלל להיות התהוות בעלי גבול כו'‪ ,‬מאחר שאין ערוך‬
‫כלל בעלי גבול לגבי אין סוף ברוך הוא הבלתי בעלי גבול‪ ,‬ואם כן‪ ,‬כיון שבחינת עילה‬
‫ועלול הוא התלבשות ממהות העילה בהעלול‪ ,‬אם כן‪ ,‬אם היה ההמשכה גם כן‬
‫‪4‬‬
‫ממהותו ועצמותו יתברך‪ ,‬היה העולמות גם כן בבחינת אין סוף כו'‪ .‬אלא התהוות‬
‫העולמות הוא על ידי צמצום תחלה‪ ,‬להיות נמשך רק הארה בעלמא‪ ,‬שאינה ערוך כלל‬
‫למהותו ועצמותו יתברך‪ ,‬וכמאמר יחיד חי העולמים מלך‪ ,‬שהוא יתברך יחיד חי‬
‫העולמים‪ ,‬הוא רק מבחינת מלך‪ ,‬וזהו ענין המלך הקדוש שאומרים בעשרת ימי‬
‫תשובה‪ ,‬דהיינו שראש השנה הוא תחלת מעשיך‪ ,‬ומקבל בחינת מלכות מבחינת‬
‫הקדוש‪ ,‬שמהותו ועצמותו יתברך הוא קדוש ומובדל‪ ,‬ולא בגדר עילה ועלול חס‬
‫ושלום‪ ,‬רק על ידי גבורות וצמצומים‪ ,‬נמשך להיות מלך‪ ,‬וכמאמר כדי שתמליכוני‬
‫עליכם כו'‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כמו שבחינת חיות כל העולמות‪ ,‬הוא רק הארה בעלמא ממהותו ועצמותו‬
‫יתברך‪ ,‬שאינו כלל ערוך למהותו ועצמותו יתברך‪ ,‬כך הם כל הברואים‪ ,‬לגבי שפע‬
‫האלקי המהווה אותם‪ ,‬שהברואים עצמן אינן רק כמו אור וזיו המתפשט מן החיות‬
‫המהוה אותם מאין ליש‪ ,‬ולכן הם בטילים במציאות לגבי מקורם‪ ,‬כביטול זיו השמש‬
‫בשמש‪ ,‬ולא כמו הגוף לגבי הנשמה כו'‪ .‬וזהו פירוש אל עולם‪ ,‬פירוש‪ ,‬שהשם הוי"ה‬
‫הוא אל עולם‪ ,‬כולא חד‪ ,‬ולא אל העולם‪ ,‬שהעולם הוא יש ודבר בפני עצמו‪ ,‬רק שהוא‬
‫מחיה אותם בבחינת עילה ועלול‪ ,‬על דרך התלבשות הנשמה בגוף כו'‪ ,‬אבל למעלה‬
‫אינו כן‪ ,‬שהעולם הוא רק כמו אור וזיו הבטל בתכלית‪ ,‬לגבי החיות המהווה אותו‬
‫מאין‪ ,‬וחיות זה הוא גם כן הארה בעלמא ממהותו ועצמותו יתברך‪ .‬וזה שכתוב‪ ,‬באורך‬
‫נראה אור‪ ,‬הארה‪ ,‬והארה דהארה כו'‪ .‬וזהו אל עולם‪ ,‬כולא חד‪ ,‬כי העולם בטל‬
‫במציאות‪ ,‬כזיו במקורו‪.‬‬
‫וזה שכתוב‪ ,‬אני הוי"ה הוא שמי‪ ,‬פירוש‪ ,‬כמו ענין השם לגבי האדם‪ ,‬אינו בחינת עילה‬
‫ועלול‪ ,‬שאין השם נוגע כלל למהות ועצמות האדם‪ ,‬ועם כל זה‪ ,‬יש הארה מחיות שלו‬
‫מלובש באותיות שמו‪ ,‬שהרי כשקורין אותו בשמו‪ ,‬הוא מעורר‪ .‬כמו כן הוא ענין שם‬
‫הוי"ה ברוך הוא‪ ,‬הוא בחינת הארה ממנו יתברך‪ ,‬המתלבש תוך כל עלמין‪ ,‬והם רק‬
‫לבושים וטפלים אליו יתברך‪ ,‬כזיו לגבי מקורו‪ ,‬וכולא חד ממש‪ ,‬וזהו אל עולם כנזכר‬
‫לעיל‪.‬‬
‫וכל זה על ידי ויטע אשל‪ ,‬והנה בפירוש האשל‪ ,‬יש שני פירושים בגמרא (סוטא דף‬
‫יו"ד) וברבות‪ ,‬חד אמר פונדק‪ ,‬וחד אמר פרדס כו'‪ .‬והנה מי הכריחם לפרש כן‪ ,‬הוא כי‬
‫אשל בכל מקום הוא אילן‪ ,‬ואי אפשר לומר אילן יחיד‪ ,‬דאם כן מאי רבותיה‪ .‬ועוד‪,‬‬
‫דמאי ענין זה אל מה שכתוב ויקרא שם בשם הוי"ה‪ ,‬לכן אמרו שהוא פונדק או פרדס‪,‬‬
‫ועל ידי זה‪ ,‬היקרא שם הוי"ה בפי הבריאות‪ ,‬דאמר להם‪ ,‬דעו משל מי אתם אוכלים‪,‬‬
‫משל מי שאמר והיה העולם כו'‪ .‬ומה שנקרא אשל‪ ,‬הוא לשון שאל‪ ,‬מה תשאל‪ ,‬תאנים‬

‫‪5‬‬
‫ענבים ורמונים (לפי הדעה דפרדס)‪ ,‬ולפי הדיעה דפונדק‪ ,‬שאל מה תשאל‪ ,‬ביצים בשר‬
‫כו'‪.‬‬
‫ולהבין כל זה יש להבין מקודם דעה דחד אמר פונדק‪ ,‬כי הנה אשל‪ ,‬ראשי תיבות‬
‫אכילה שתיה לוויה‪ .‬ולהבין זה‪ ,‬הנה שלמה אמר‪ ,‬ושבחתי אני את השמחה‪ ,‬אשר אין‬
‫טוב לאדם‪ ,‬כי אם לאכול ולשתות ולשמוח כו'‪ ,‬והוא ילוונו בעמלו כו'‪ .‬ולכאורה‪ ,‬אין‬
‫לפסוק זה הבנה כלל‪ ,‬איך יאמר שלמה‪ ,‬שהיה כל אמרותיו על פי רוח הקודש‪ ,‬ושבחתי‬
‫אני כו'‪ ,‬שאין טוב לאדם כי אם לאכול לשתות כו'‪ .‬אך הענין‪ ,‬כי קאי על תורה ומצות‪,‬‬
‫כי הנה התורה נקראת בשם לחם‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬לכו לחמו בלחמי‪ .‬וצריך להבין ענין‬
‫לחמי‪ ,‬כי ענין לחמו יתכן‪ ,‬שהתורה היא לחם ומזון לנפש האלקית‪ ,‬כמו הלחם הגשמי‬
‫שהוא מזון לגוף‪ ,‬אבל מה שאמר לחמי‪ ,‬צריך ביאור‪ ,‬איך שייך לומר שהתורה הוא‬
‫בחינת מזון למעלה‪ ,‬וכי לאכילה ושתיה הוא צריך כו'‪ .‬אך הענין‪ ,‬כי הנה המאכל‪,‬‬
‫שהוא דומם צומח חי‪ ,‬מחיה את האדם‪ ,‬שהוא מדבר‪ ,‬שהוא במדריגה יותר גבוה‬
‫מהמאכל‪ ,‬ואיך מחיה אותו המאכל‪ .‬אך על זה נאמר‪ ,‬לא על לחם לבדו יחיה האדם‪,‬‬
‫כי אם על כל מוצא פי ה' יחיה האדם‪ ,‬שמוצא פי ה'‪ ,‬הוא החיות של המאכל‪ ,‬והם‬
‫העשרה מאמרות שבהם נברא העולם‪ ,‬שבמאמר תדשא הארץ נברא הצומח‪ ,‬ובמאמר‬
‫תוצא הארץ נפש חיה נברא הבעלי חיים‪ ,‬וכח וחיות המאמר ההוא תמיד מלובש בו‬
‫להחיותו ולקיימו‪ ,‬והוא הוא המחיה את האדם‪.‬‬
‫אך הרי גם האדם נברא במאמר נעשה אדם‪ ,‬ויש בו גם כן מוצא פי ה'‪ ,‬ולמה צריך‬
‫להמאכל שיחיה אותו‪ .‬אבל הענין‪ ,‬כי הנה כתיב‪ ,‬אחור וקדם צרתני‪ ,‬אחור למעשה‬
‫בראשית כו'‪ .‬שהאדם‪ ,‬באמת‪ ,‬הוא אחרון במעשה בראשית‪ ,‬בזמן וגם במעלה‪ ,‬מצד‬
‫גופו ונפשו הבהמית‪ ,‬כמאמר יתוש קדמך‪ ,‬שכל הדברים דומם צומח חי‪ ,‬אף על פי‬
‫שירדו מטה מטה מאד בעשיה גשמיות להיות יש ודבר גשמי‪ ,‬מכל מקום אינם דבר‬
‫נפרד לגמרי כמו האדם‪ ,‬שיכול להיות נפרד לגמרי חס ושלום‪ ,‬ועובר על רצונו יתברך‪,‬‬
‫למרות עיני כבודו‪ .‬רק מצד עילוי נשמתו ונפשו האלקית לבדה‪ ,‬הוא קודם במעלה‬
‫יתירה על כל הנבראים‪ ,‬וגם מצד גופו ונפשו החיונית‪ ,‬יש לו מעלה יתירה על הדומם‬
‫צומח חי‪ ,‬ברוח חיים שבו‪ ,‬שהוא נפש המדברת והמשכלת‪ .‬והמאמרות סדרן ממטה‬
‫למעלה‪ ,‬מתחלה תדשא הארץ‪ ,‬שהוא להיות הצומח‪ ,‬ואחר כך ישרצו המים דגים‪,‬‬
‫ואינן בכלל בשר‪ ,‬ואחר כך תוצא הארץ נפש חיה ובהמה‪ ,‬ואחר כך נעשה אדם‪.‬‬
‫והנה כל זה הוא בבחינת ירידות המדריגות והתהוות השתלשלותם מאין ליש‪ ,‬אבל‬
‫במקורם ושרשם למעלה מסדר ההשתלשלות‪ ,‬הנה הוא להיפוך‪ ,‬שבחינת נפש האלקית‬
‫שבאדם‪ ,‬הוא בחינת אחור‪ ,‬לגבי מקור וחיות הגוף ונפש הבהמית‪ ,‬שנלקחו ממדריגות‬
‫עליונות וגבוהות מאד‪ ,‬אלא שנפלו בשבירת הכלים כנודע‪ ,‬ושם הוא חיות הדומם‬
‫‪6‬‬
‫צומח חי‪ ,‬גבוה ונעלה במעלה יתירה‪ ,‬אלא שנפלו למטה יותר בחיות מצומצמים מאד‪,‬‬
‫כמו דומם וצומח‪ ,‬וכמשל מנפילת החומה‪ ,‬שעליון שבה‪ ,‬נופל למטה יותר בריחוק‬
‫מקום כנודע‪ .‬ולפיכך‪ ,‬המאכל שהוא מדומם צומח חי‪ ,‬מחיה את האדם‪ ,‬ויש לו יתרון‬
‫מעלה על האדם‪ ,‬שהאדם צריך למאכל‪ ,‬למלאות די מחסורו אשר יחסר לו‪ ,‬מבלעדי‬
‫הלחם והמאכל‪ ,‬מה שאין כן המאכל‪ ,‬אין צריך להאדם‪.‬‬
‫והנה ככל המשל הזה בחיות הלחם הגשמי המחיה את גוף אדם הגשמי‪ ,‬כן על דרך‬
‫זה כתיב כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם‪ ,‬אדם דלעילא‪ .‬והיינו מה שכתוב‪ ,‬ועל דמות‬
‫הכסא‪ ,‬דמות כמראה אדם‪ ,‬כי נקרא אדם‪ ,‬מלשון אדמה לעליון‪ .‬כי כמו שבאדם למטה‪,‬‬
‫יש רמ"ח איברים‪ ,‬שבהם ועל ידם מתחלקת החיות שבתוכו‪ ,‬העין רואה כו'‪ ,‬כך‬
‫למעלה‪ ,‬התפשטות החיות הוא בריבוי התחלקות הנבראים‪ ,‬מלאכים ונשמות‪ ,‬בכמה‬
‫מיני מדריגות ממדריגות שונות‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬עיני ה' כו' אזני ה'‪ ,‬שיש מלאכים‬
‫ונשמות שנקראים כך‪ ,‬והתשפטות החיות של כל אחד ואחד כפי מדריגתו ומזגו‬
‫ותכונותו‪ ,‬נקרא בשם אדם‪ ,‬שהוא בחינת ממלא כל עלמין‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬חיות הנמשך לבחינה ומדריגה זו להיות ממלא כל עלמין ולהחיות רוח שפלים‪,‬‬
‫הוא מבחינת מוצא פי ה'‪ ,‬הוא מקור עליון וראשיתא דכולא‪ ,‬בחינת סובב כל עלמין‪,‬‬
‫ונקראת רצון העליון‪ ,‬כי אית רצון ואית רצון‪ ,‬כי רצון התחתון‪ ,‬הוא מה שמתלבש תוך‬
‫עלמין‪ ,‬ורצון העליון‪ ,‬הוא פירוש‪ ,‬שהוא עליון על כל העולמות‪ ,‬שאינו יכול להתלבש‬
‫תוך עלמין כלל‪ ,‬שהוא סתימא דכל סתימין‪ ,‬ולית מחשבה תפיסא ביה כלל‪ .‬והנה‪ ,‬רצון‬
‫העליון‪ ,‬הוא מקור התורה והמצות‪ ,‬ולכן נקראת לחמי ורעייתי פרנסתי‪ ,‬שעל ידי‬
‫אתערותא דלתתא אתערותא דלעילא‪ ,‬להמשיך חיות ממקור וחיי החיים‪ ,‬מבחינת‬
‫סובב כל עלמין לבחינת ממלא כל עלמין‪ ,‬והיינו כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן‬
‫הם תר"ך עמודי אור‪ ,‬שהוא בחינת כתר‪ ,‬על כן יש בכוחם לחבר בחינת סובב כל עלמין‬
‫עם בחינת ממלא כל עלמין‪.‬‬
‫וזהו שנקראת לחמי‪ ,‬כי כמו הלחם שעליו יחיה האדם‪ ,‬כי הגם שעיקר החיות אינו אלא‬
‫מהנפש החיונית‪ ,‬והלחם הוא רק הגורם הקיום‪ ,‬שלא יסתלק הנפש מן הגוף‪ ,‬והוא רק‬
‫מחבר ממש חיות הנפש אל הגוף‪ ,‬כי לחם לבב אנוש יסעד‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬המשכת החיות‬
‫של הנפש והתקשרותה בגוף‪ ,‬הוא מחמת הלחם‪ ,‬כי הלחם הוא הגורם והממשיך חיות‪,‬‬
‫מה שאין כן שאר מיני מאכלים‪ ,‬הם מיני תענוג‪ .‬אבל עיקר הממשיך חיות‪ ,‬הוא הלחם‪,‬‬
‫וכך התורה ומצות‪ ,‬המה הגורמים המשכת אור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬דלאו מכל אינון‬
‫מדות כלל‪ ,‬ונקרא רבון עלמין‪ ,‬למעלה מבחינת עלמין‪ ,‬להתלבש בבחינת עלמין‪,‬‬
‫להיות אנת הוא חכים כו'‪ ,‬ועל ידי התורה נמשך ומתלבש אור אין סוף ברוך הוא‬

‫‪7‬‬
‫בחכמה והמצות‪ ,‬כללותן הוא בחינת צדקה וחסד‪ ,‬נמשך ונתלבש אור אין סוף ברוך‬
‫הוא בחסד‪ ,‬כנודע מענין עולם חסד יבנה‪ ,‬שהחסד צריך להיות נבנה כו'‪.‬‬
‫וזהו ענין אכילה ושתיה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות‪ ,‬כי הנה פעולת‬
‫השתיה‪ ,‬שהוא מוליך את הדם שמתהווה מן המאכל לכל האברים‪ ,‬ולכן‪ ,‬אכל ולא‬
‫שתה‪ ,‬אכילתו דם‪ ,‬כי בלא שתיה‪ ,‬אף שהמאכל מתברר ונתהווה ממנו דם‪ ,‬אך אין‬
‫להדם התפשטות בכל האברים‪ ,‬כי אם בלב לבד‪ ,‬וזהו אכילתו דם‪ ,‬שמתהווה מן‬
‫המאכל דם‪ ,‬אך אין לו התפשטות‪ .‬אבל על ידי השתיה‪ ,‬מתפשט הדם בכל האיברים‪.‬‬
‫וכן יובן למעלה‪ ,‬שענין השתיה‪ ,‬הוא המשכת אור אין סוף גם במדות עליונות‪ ,‬כי הגם‬
‫שעל ידי התורה ממשיכים מבחינת סובב כל עלמין בממלא כל עלמין‪ ,‬זהו רק בבחינת‬
‫ראשית בחינת ממלא כל עלמין‪ ,‬שהוא בחינת חכמה עילאה‪ ,‬אבל על ידי שתיה‪ ,‬הוא‬
‫המשכה למטה יותר‪ ,‬היינו גם בבחינת אכלו ריעים‪ ,‬לעילא‪ ,‬הם בחינת חכמה ובינה‬
‫שנקראו ריעים תרין ריעין דלא מתפרשין כנודע‪ ,‬שתו ושכרו דודים‪ ,‬לתתא‪ ,‬הם בחינת‬
‫זעיר ונוקביה‪ ,‬שהם בחינת המדות‪ ,‬חסד וגבורה ורחמים‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שבבחינה שיהיו‬
‫בחינת ריעים‪ ,‬שהם בחינת חכמה ובינה‪ ,‬צריך להיות בחינת אכילה‪ ,‬ובכדי להיות‬
‫בחינת מדות‪ ,‬צריך להיות שתיה‪.‬‬
‫דהנה‪ ,‬בו יתברך‪ ,‬שאין ערוך אליו יתברך‪ ,‬לא שייך בו בחינת חסד‪ ,‬ואפילו בחינת‬
‫חכמה‪ ,‬וכולם בחכמה עשית כתיב‪ ,‬שבחינת החכמה נקרא לגביה יתברך בחינת עשיה‪,‬‬
‫ונקרא אדם דעשיה כו'‪ ,‬כמאמר אנת חכים כו' ולאו מכל אילין מדות איהו כלל‪ ,‬כי‬
‫המדות הן בחינת גבול ומדה‪ ,‬בכדי ליתן שכר טוב לצדיקים‪ ,‬שיוכלו לקבל שכר‪,‬‬
‫דהיינו ליהנות מזיו השכינה כו'‪ ,‬ולענוש לרשעים כו'‪ ,‬שאם היה רחמים פשוטים בלי‬
‫גבול ומדה‪ ,‬היה מרחם גם על הרשעים כו'‪ ,‬והנה אצלו יתברך‪ ,‬שהוא אין סוף ואין‬
‫ערוך אליו כו'‪ ,‬בכדי שיהיה חכמה ובינה ומדות‪ ,‬צריך להיות בחינת אכילה‪ ,‬דהיינו‬
‫השפעה מלמעלה‪( ,‬כמבואר בזהר ועץ חיים) אבא יונק ממזל הח'‪ ,‬שהוא בחינת אכילה‬
‫ויניקה על ידי המזלות כו'‪ ,‬וזהו אכלו ריעים לעילא‪ .‬וכדי להיות בחינת דודים‪ ,‬שהם‬
‫המדות‪ ,‬צריך להיות בחינת שתיה‪ ,‬שהוא בחינת ירידת ההשפעה למטה מטה‪ ,‬עד‬
‫שיהיה בחינת מדות‪ ,‬כמו למשל שהשתיה מוליך את המאכל למטה‪ ,‬כי מים יורדים‬
‫כו'‪.‬‬
‫וזהו שתו ושכרו‪ ,‬בחינת התגלות כו'‪ ,‬והיינו על ידי מעשה המצות‪ ,‬שממשיכים‬
‫בבחינת זעיר ונוקביה‪ ,‬כי רמ"ח מצות עשה הם רמ"ח איברים דמלכא‪ ,‬שהוא בבחינת‬
‫זעיר אנפין‪ ,‬כי ט' פעמים ט'‪ ,‬הוא פ"א‪ ,‬וראש תוך סוף‪ ,‬הם רמ"ג‪ ,‬וה' חסדים‬
‫המגדילים‪ ,‬הם רמ"ח‪ ,‬והיינו שהמצות הם בבחינת איברים החיצונים‪ ,‬ולכן על ידם‬
‫הוא המשכת אור אין סוף בבחינת זעיר אנפין‪ .‬אבל תורה‪ ,‬היא בבחינת אברים‬
‫‪8‬‬
‫הפנימים‪ ,‬שהוא בחינת מוח ולב‪ ,‬שאינו נמנה בכלל הרמ"ח איברים‪ ,‬ועל כן אין נמשך‬
‫על ידי התורה‪ ,‬כי אם בבחינת חסד וגבורה‪ .‬אך מכל מקום‪ ,‬לפעמים נקראת התורה גם‬
‫כן בבחינת שתיה‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬הוי כל צמא לכו למים‪ ,‬ואין מים אלא תורה‪ ,‬והיינו‬
‫בחינת תורה שבעל פה‪ ,‬כי בתורה שבכתב‪ ,‬נאמרו כל המצות כמו תפילין וציצית‪ ,‬אבל‬
‫לא נתפרשו על בוריו איך לעשות המצוה‪ ,‬ובתורה שבעל פה הוא הביאור בפרט‪ ,‬זהו‬
‫על דרך השתיה‪ ,‬שמוליך המאכל בכל האיברים כנזכר לעיל‪ ,‬ועל כן נקראת תורה‬
‫שבעל פה בשם שתיה‪ .‬גם התפלה נקראת בשם שתיה‪ ,‬כמו שכתוב‪ ,‬שפכי כמים לבך‬
‫נוכח פני ה'‪ ,‬ולכן‪ ,‬על ידי שפיכת הנפש בתפלה‪ ,‬ממשיכים בבחינת מדות עליונות‬
‫כנזכר לעיל‪ .‬וזהו אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות כו'‪ ,‬ופירוש ולשמוח‪ ,‬הוא כי‬
‫שמחה גורם גם כן התפשטות גילוי כו'‪ ,‬ואחר כך כתיב‪ ,‬והוא ילוונו‪.‬‬
‫ולהבין ענין לויה‪ ,‬הענין הוא‪ ,‬כי כל זה הוא רק המשכה בבחינת כמראה אדם‪ ,‬שהוא‬
‫חכמה עילאה ומדות דאצילות כנזכר לעיל‪ ,‬אבל כדי שיהיה המשכת אור אין סוף גם‬
‫למטה בעולמות בריאה יצירה עשיה‪ ,‬זהו ענין לויה‪ .‬כי ענין לויה‪ ,‬הוא כמו שמלוים‬
‫אדם כשהולך לדרך‪ ,‬שענינו הוא ליתן לו כח על הדרך‪ ,‬בכדי שיוכל להלוך‪ ,‬וכמו‬
‫ואברהם הולך עמם לשלחם כו'‪ .‬כמו כן הוא למעלה‪ ,‬דכתיב‪ ,‬ושמרו דרך הוי"ה‬
‫לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬כי דרך הוא מעיר לעיר‪ ,‬כמו כן למעלה‪ ,‬הוא המשכת אור אין‬
‫סוף לבחינת בריאה יצירה עשיה‪ ,‬נקראת בשם דרך‪ ,‬להיות גילוי אור אין סוף גם למטה‬
‫כו'‪.‬‬
‫וזהו ויטע אשל‪ ,‬שהוא בחינת אכילה שתיה לויה‪ ,‬כי האל"ף של אשל מורה על בחינת‬
‫חכמה‪ ,‬אאלפך חכמה‪ ,‬שזהו בחינת המשכת אור אין סוף בבחינת חכמה עילאה‪ ,‬וזהו‬
‫ענין אכלו ריעים לעילא כנזכר לעיל‪ ,‬והשי"ן של אשל הוא ההמשכה לבחינת מדות‬
‫עליונות‪ ,‬כי השי"ן יש בו ג' קוין‪ ,‬נגד ג' מדות‪ ,‬והוא בחינת שתו ושכרו דודים לתתא‬
‫כנזכר לעיל‪ ,‬והלמ"ד של אשל הוא ההמשכה לג' עולמות בריאה יצירה עשיה‪ ,‬שזהו‬
‫ענין ושמרו דרך הוי"ה‪ ,‬שהוא בחינת לויה כנזכר לעיל‪ .‬וגם למ"ד לשון לימוד‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב וכל בנייך למודי הוי"ה‪ ,‬להיות המשכת אור אין סוף גם למטה בבריאה יצירה‬
‫עשיה כו'‪ .‬ושורש ענין למ"ד‪ ,‬הם ל' כלים דזעיר ונוקבא דאצילות‪ ,‬שנעשה מקור‬
‫לעשר ספירות דבריאה יצירה עשיה‪ ,‬כי להמשיך בבריאה יצירה עשיה‪ ,‬צריך להיות‬
‫מקור ההמשכה מלמעלה יותר‪ ,‬וזהו שאמר יעקב‪ ,‬אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך‬
‫הזה כו'‪ ,‬כי כל הדרכים בחזקת כו'‪ ,‬וצריך להיות הנה אנכי עמך ושמרתיך‪ ,‬כי ההמשכה‬
‫להיות דרך הוי"ה‪ ,‬צריך להיות מקור ההמשכה מבחינת אנכי כו'‪.‬‬
‫והנה בעבודה‪ ,‬ענין אשל‪ ,‬אכילה‪ ,‬הקרבת נפש הבהמית‪ ,‬או תורה‪ ,‬לכו לחמו‪ .‬שתיה‪,‬‬
‫תורה שבעל פה וכן התפלה‪ .‬לויה‪ ,‬ושמרו דרך הוי"ה‪ ,‬הוא מחשבה דיבור ומעשה כו'‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ועל ידי זה‪ ,‬ויטע אשל‪ ,‬ממשיך אשל הנזכר לעיל בבחינת באר שבע‪ ,‬שהוא המלכות‪,‬‬
‫מקור דבריאה יצירה עשיה‪ ,‬שזהו תכלית המכוון‪ ,‬כי מצד בחינת מלכות‪ ,‬נתהוו‬
‫העולמות בבחינת הסתר והעלם‪ ,‬שזהו ענין מלך העולם‪ ,‬אבל על ידי אשל‪ ,‬דהיינו‬
‫קיום התורה ומצות‪ ,‬מברכים אשר קדשנו במצותיו‪ ,‬שנמשך בחינת קדוש ומובדל‬
‫בבחינת גילוי למטה‪ ,‬וזהו שעל ידו ויקרא בשם הוי"ה אל עולם‪ ,‬דאל ועולם כולא חד‪,‬‬
‫בבחינת ביטול העולמות לאור אין סוף כנזכר לעיל‪ ,‬שזהו על ידי המשכת אור אין סוף‬
‫בבחינת גילוי למטה‪ ,‬על ידי קיום התורה ומצות‪ ,‬שנקרא אשל כנזכר לעיל‪.‬‬
‫אך כל זה הוא לפי הפירוש דאשל פונדק‪ ,‬אך חד אמר פרדס‪ ,‬הענין‪ ,‬כי כתיב כי האדם‬
‫עץ השדה‪ ,‬ופירוש בזהר (בלק ר"ב) עץ השדה‪ ,‬שהמלכות הנקראת שדה אשר ברכו‬
‫הוי"ה‪ ,‬היא סמוכה על האדם העוסק בתורה ומצות‪ ,‬שממשיך בהשדה מבחינת אדם‬
‫העליון שעל הכסא‪ ,‬והוא עץ השדה‪ ,‬וכמבואר בזהר (שלח קנ"ח) בפירוש היש בה עץ‬
‫אם אין‪ ,‬היש בה עץ אילנא דחי‪ ,‬פירוש זעיר אנפין‪ ,‬אם אין‪ ,‬יש לפרש על בחינת‬
‫מלכות‪ ,‬שהרי הבריאה נקראת יש מאין‪ ,‬לפי שנתהווה מבחינת מלכות‪ ,‬שהוא הארה‬
‫בעלמא‪ .‬ואף שהזהר מפרש שם אם אין‪ ,‬היינו אריך אנפין‪ ,‬ועל דרך היש ה' בקרבינו‬
‫אם אין‪ ,‬שבחינת אין‪ ,‬זהו על דרך והחכמה מאין תמצא‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬גם פירוש זה‬
‫כפשוטו‪ ,‬דבחינת היש ה' בקרבינו‪ ,‬הוא למעליותא גדולה‪ ,‬שהרי גבי יעקב נאמר‬
‫שאמר‪ ,‬אכן יש ה' במקום הזה‪ ,‬דקאמר זה לשבח גדול‪ ,‬וכמבואר בזהר (ויצא ק"ך)‬
‫שכל דרגין עילאין‪ ,‬שהם עשר ספירות דאצילות‪ ,‬שבהם מלובש אור אין סוף‪ ,‬מאירים‬
‫במלכות‪.‬‬
‫וזהו אכן יש הוי"ה במקום הזה‪ ,‬והוא על דרך הארת סובב כל עלמין בממלא כל עלמין‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬על דרך זה גם כן יש לומר פירוש היש ה' בקרבנו‪ ,‬וכענין להנחיל אוהבי יש‪,‬‬
‫שהוא גם כן גילוי דעה העליונה‪ ,‬איך שלמעלה‪ ,‬היש‪ ,‬וכולא קמיה כלא חשיב‪ .‬אם כן‪,‬‬
‫לפי זה‪ ,‬פירוש אם אין‪ ,‬רצה לומר שמאיר רק בחינת מלכות לבד‪ ,‬ואין מאיר בה בחינת‬
‫סובב כל עלמין‪ ,‬והוא דעה התחתונה‪ ,‬שלמטה היש‪ ,‬והמהוה נקראת אין‪ ,‬לפי‬
‫שהבריאה הוא יש מאין‪ .‬ואם כן‪ ,‬על דרך זה פירוש היש בה עץ‪ ,‬הוא לשבח גדול‪,‬‬
‫שמאירים דרגין עילאין‪ ,‬עץ החיים‪ ,‬בבחינת מלכות‪ .‬וזהו ענין כי האדם עץ השדה‪,‬‬
‫שבחינת עץ הוא גם כן ענין לי עצה ותושיה‪ ,‬והיינו בחינת חכמה‪ ,‬כי העצה‪ ,‬התחכמות‬
‫דבחינת מ"ה‪ ,‬וכמבואר בזהר (צו ל"ד)‪ ,‬והא אתמר עצות מרחוק‪ ,‬כמו דאכתיב‪ ,‬מרחוק‬
‫ה' נראה לי‪ ,‬שבחינת מרחוק הוא חכמה‪ ,‬כמו שכתוב אחכמה והיא רחוקה ממני‪ ,‬ומשם‬
‫נמשך העצות‪ ,‬איך להשפיע ולהאיר במלכות‪ ,‬מקור דבריאה יצירה עשיה‪.‬‬
‫וזהו חד אמר פרדס‪ ,‬שהוא נטיעה‪ ,‬שאין ערך הגרעין לגבי הפירות‪ ,‬ולא כמו בתבואה‬
‫כמבואר במקום אחר‪ .‬ועל דרך זה יובן ענין גן עדן שנקראת נטיעה‪ ,‬כמו שכתוב ויטע‬
‫‪10‬‬
‫ה' אלקים גן בעדן‪ ,‬ולכן נאמר בגן עדן שם מלא‪ ,‬מה שאין כן בבריאת העולמות נאמר‬
‫רק שם אלקים‪ ,‬כמו שכתוב בראשית ברא אלקים‪ ,‬וידוע מעלת הגן עדן על עולמות‬
‫עליונים רוחניים‪ ,‬שעולם לשון העלם‪ ,‬שאין מאיר בהם הארת אור אין סוף בבחינת‬
‫גילוי‪ ,‬אבל בגן עדן מאיר הארת אור אין סוף בבחינת גילוי‪ ,‬וכמאמר נהנין מזיו‬
‫השכינה‪ ,‬והגם דלית מחשבה תפיסה ביה כלל‪ ,‬זהו במהותו ועצמותו יתברך‪ ,‬אבל‬
‫בחינת הזיו והארה מאיר בגן עדן בבחינת גילוי‪ ,‬ולכן בהתהוות הגן עדן נאמר שם‬
‫מלא‪ ,‬הוי"ה אלקים‪ ,‬שבחינת הוי"ה מאיר בבחינת אלקים‪ .‬והנה האדם שלמטה‪ ,‬על‬
‫ידי עסקו ועבודתו בתורה ומצות‪ ,‬ממשיכים גילוי אור אין סוף גם למטה כו'‪ ,‬ולכן‬
‫נמשל לעץ השדה‪ ,‬שהוא גן עדן ועץ החיים בתוך הגן‪ ,‬דהיינו כמו שמאיר אור אין‬
‫סוף בבחינת גילוי בגן עדן‪ .‬כמו כן‪ ,‬על ידי עבודת האדם למטה בקיום התורה ומצות‪,‬‬
‫נמשך גילוי אור אין סוף למטה כו'‪ ,‬וגם כי האדם עץ השדה‪ ,‬שממשיך להיות ועץ‬
‫השדה יתן פריו‪ ,‬נשמות גבוהות כו'‪.‬‬
‫ולפי זה יש לומר ענין ויטע אשל בבאר שבע‪ ,‬שהוא בחינת בינה דאצילות‪ ,‬שהוא‬
‫שורש העץ ויסודו‪ ,‬כי ברוחניות‪ ,‬היסוד גבוה מהבנין‪ .‬ועל כן‪ ,‬האשל‪ ,‬שהוא תפארת‬
‫דאצילות‪ ,‬נטוע בבאר שבע‪ ,‬בינה‪ ,‬שנקראת באר שבע על שם שממשיך בבחינת זעיר‬
‫אנפין דאצילות כו'‪ .‬והנה כל זה הוא זריעה ונטיעה‪ ,‬והצמיחה יהיה לעתיד לבא‪,‬‬
‫דכתיב‪ ,‬ביום ההוא יהיה הוי"ה אחד ושמו אחד‪ .‬פירוש שיהיה הוי"ה אחד‪ ,‬כי אמר‬
‫רז"ל על פסוק כי יד על כס י"ה‪ ,‬שאין השם שלם‪ ,‬היינו כי י"ה הוא עלמא דאתכסייא‪,‬‬
‫בחינת סובב כל עלמין‪ ,‬ואין גילוי זה מאיר בבחינת ו"ה‪ ,‬הנקראת והנגלות‪ .‬אך שיהיה‬
‫הגילוי בו"ה כמו בחינת י"ה‪ ,‬זהו ודאי השם שלם‪ ,‬וגם מעלה יתירה‪ ,‬שבחינת ו"ה הם‬
‫במדריגת י"ה‪ ,‬וזהו ביום ההוא יהיה‪ ,‬ב' פעמים י"ה‪ ,‬והיינו הוי"ה אחד ממש‪ ,‬שאין‬
‫בו שום שינוי‪ ,‬שהגלוי שבבחינת ו"ה הוא כמו י"ה‪ .‬ולכן‪ ,‬אחד ושמו אחד‪ ,‬סופי תיבות‬
‫דוד‪( ,‬בזהר ויקרא דף ט"ו)‪ ,‬והיינו כשנמשך הארת פנים מאריך אנפין לזעיר אנפין‪,‬‬
‫נקרא הוי"ה אחד‪ .‬ואחר כך‪ ,‬כשנמשך הארה הנזכר לעיל מזעיר אנפין למלכות‪ ,‬נקרא‬
‫ושמו אחד‪.‬‬
‫וזהו ענין לעשות הישר בעיני ה' אלקיך‪ ,‬דהיינו שיהיה ישר בעין שמלמטה למעלה‪,‬‬
‫השגחה דיחודא תתאה‪ ,‬שם הוי"ה‪ ,‬כי זעיר אנפין נקרא שם אלקים לגבי עתיקא‬
‫קדישא‪ ,‬שזהו ענין והיה הוי"ה לי לאלקים‪ ,‬ולעשות הישר‪ ,‬היינו שיהיה גם בזעיר‬
‫אנפין גילוי הביטול כמו בכתר‪ ,‬דאוכמא הוא קדם עילת העילות‪ ,‬וזהו ישר יחזו פנימו‬
‫כו'‪ .‬אך הנה כתיב‪ ,‬איש תהפוכות ישלח מדון‪ ,‬ונרגן מפריד אלוף (משלי יו"ד)‪ ,‬פירוש‬
‫איש תהפוכות‪ ,‬הוא הבלתי קיים בעבודת ה'‪ ,‬ומתהפך מטוב לרע כו'‪ ,‬וגורם ההיפוך‬
‫מבחינת צדקות אהב שגורם ענין ישר יחזו פנימו‪ ,‬אבל על ידי איש תהפוכות‪ ,‬גורם‬
‫‪11‬‬
‫ההיפוך מזה‪ ,‬וזהו ישלח מדון‪ ,‬פירוש מדון‪ ,‬לשון פירוד‪ ,‬היינו ההיפוך מבחינת ישר‬
‫יחזו פנימו‪ ,‬ולא משגיחין אפין באפין‪ ,‬ונרגן מפריד אלוף‪ ,‬כי לתאוה יבקש נפרד‪ ,‬ולא‬
‫יוכל להיות בו גילוי הוי"ה אחד ושמו אחד‪ ,‬וכמבואר בזוהר‪ ,‬שמפריד היחוד עליון‪,‬‬
‫והוא היפך ענין ויטע אשל בבאר שבע‪.‬‬
‫ופירוש נרגן‪ ,‬הוא האיש אשר דרכו להתאונן ולהתרעם וימצא תניאות תמיד על חבירו‪,‬‬
‫ונקרא כפוי טובה‪ .‬והענין‪ ,‬כי בחטא דור המדבר בענין המרגלים‪ ,‬נאמר גם כן ותרגנו‬
‫באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים‪ ,‬ולכאורה מה שייך ענין זה‬
‫לנרגן‪ .‬אך הענין‪ ,‬כי הנרגן‪ ,‬כפוי טובה‪ ,‬וגם שמחשבה לרעה‪ ,‬והיינו כמבואר ברבות‬
‫(סוף פרשת שלח)‪ ,‬הקדוש ברוך הוא אומר‪ ,‬אהבתי אתכם‪ ,‬והם אומרים‪ ,‬בשנאת ה'‬
‫אותנו‪ .‬והענין‪ ,‬כי נילוס היה משקה כל ארץ מצרים‪ ,‬ולא היה צריכים למטר‪ ,‬אבל בארץ‬
‫ישראל נאמר‪ ,‬למטר השמים תשתה מים‪ .‬והנה מטר אינו יורד כי אם על ידי ואד יעלה‬
‫מן הארץ‪ ,‬מה שאין כן נילוס‪ ,‬היה משקה מעצמו‪ .‬ולכן אמרו‪ ,‬בשנאת ה' אותנו‬
‫הוציאנו ממצרים כו'‪.‬‬
‫אבל באמת‪ ,‬טעות גדול טעו בזה‪ ,‬כי בחינת ארץ ישראל נעלה הרבה יותר מבחינת‬
‫ארץ מצרים‪ .‬והענין‪ ,‬כי בגמרא (סנהדרין דף ל"ט)‪ ,‬רבי אלעזר רמי‪ ,‬כתיב טוב ה' לכל‪,‬‬
‫וכתיב טוב ה' לקויו‪ ,‬הרי רק לקויו‪ .‬ותירצו‪ ,‬משל לבעל הבית‪ ,‬כשהוא משקה את‬
‫השדה‪ ,‬משקה כל השדה כולה‪ ,‬כשעודר‪ ,‬אינו עודר אלא הטובים שבהם‪ .‬והענין‪ ,‬כי‬
‫יש ב' מיני השפעות‪ ,‬שיש השפעה חיצונית‪ ,‬שנמשך מאתו יתברך כדי קיום העולם‪,‬‬
‫וזהו הנקרא טוב ה' לכל‪ ,‬שבחינת זו היא נמשך לכל‪ ,‬ובאה מאליו וממילא‪ ,‬שלא על‬
‫ידי אתערותא דלתתא כלל‪ ,‬ועל זה נאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה‬
‫בראשית‪ ,‬בלי הפסק כלל‪ ,‬ומצד השפעה זו‪ ,‬מקבלים כולם כו'‪ ,‬וזהו כמה ארך אפיים‬
‫לפניו‪ ,‬מאריך אף גם לרשעים כו'‪ ,‬ועל דרך זה היה ענין ארץ מצרים‪ ,‬שנילוס משקה‬
‫אותה מעצמו‪ ,‬אך על זה נאמר ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והיה לד' ראשים‪ ,‬שם‬
‫האחד פישון כו'‪ ,‬שהוא נהר נילוס‪ ,‬נמצא שהשפעה זו הוא לאחר‪ ,‬ומשם יפרד‪.‬‬
‫אבל יש בחינת השפעה פנימית‪ ,‬שאינו נמשך כי אם על ידי אתערותא דלתתא‪ ,‬שזהו‬
‫טוב ה' לקויו‪ ,‬שנמשך רק לקויו‪ ,‬לשון קוין‪ ,‬דהיינו ג' קוין‪ ,‬תורה ועבודה וגמילות‬
‫חסדים‪ .‬ועל זה נאמר‪ ,‬זה ה' קווינו לו‪ ,‬לשון תקוה ולשון קוין‪ ,‬שהמשכנו הקוין כנזכר‬
‫לעיל‪ ,‬ובחינת השפעה זו נקראת בשם מטר‪ ,‬שאין נמשך כי אם על ידי ואד יעלה מן‬
‫הארץ‪ ,‬אד לשון שבר‪ ,‬שהוא בחינת אתערותא דלתתא‪ .‬וזהו הנזכר במדרש‪ ,‬שדה‬
‫שקיא‪ ,‬ושדה בעל‪ .‬שדה שקיא‪ ,‬הוא השפעה החיצונית הנזכר לעיל‪ ,‬ושדה בעל‪,‬‬
‫מיטרא‪ ,‬בעלא דארעא‪ ,‬ואם כן‪ ,‬אף שנצרך לזה אתערותא דלתתא‪ ,‬אבל ההשפעה‪,‬‬

‫‪12‬‬
‫גבהה מעלתה לאין קץ‪ ,‬על ההשפעה הנמשך מאיליו וממילא‪ .‬וזהו מעלת ארץ ישראל‪,‬‬
‫שנאמר בה‪ ,‬הנותן מטר על פני ארץ‪ ,‬ולא על ידי שליח‪.‬‬
‫אך הנה דור המדבר‪ ,‬לא רצו בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬שהוא השפעת אור אין סוף הנמשך‬
‫על ידי אתערותא דלתתא‪ ,‬שנקראת מטר כנזכר לעיל‪ ,‬כי אם בחרו בההשפעה הנמשך‬
‫בלי אתערותא דלתתא‪ ,‬וזהו שאמרו‪ ,‬זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם‪ ,‬ואמר‬
‫רז"ל‪ ,‬חנם בלא מצות‪ ,‬והוא על דרך נהר נילוס‪ ,‬שמשקה כל הארץ מעצמה מאיליו‬
‫וממילא‪ ,‬ולכן אמרו‪ ,‬בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים כו'‪ .‬אך היה כפוי טובה‬
‫דבחינת טוב ה' לקוויו‪ ,‬ובחרו יותר בהמשכה חיצונית גשמיות‪ ,‬ולכן אמרו‪ ,‬בשנאת ה'‬
‫אותנו‪ ,‬והיפכו הענין מההפך אל ההפך‪ ,‬על כן נקראת זה נרגן‪ ,‬ותרגנו באהליכם‪.‬‬
‫וזהו ענין למען ספות הרוה את הצמאה‪ ,‬דוגמת מצרים שהיה רוה‪ ,‬שהנילוס משקה‬
‫כו' והוא מים תחתונים‪ ,‬ולכן מפריד‪ .‬מה שאין כן בחינת הצמאה‪ ,‬הוא ענין צמאה לך‬
‫נפשי כו'‪ .‬וזהו ונרגן מפריד אלוף‪ ,‬כי אלוף‪ ,‬ענין גילוי אחד‪ ,‬והוא ענין לימודי הוי"ה‪,‬‬
‫אלף בינה‪ ,‬שזה הוא ענין אשל כנזכר לעיל‪ ,‬וזה הוא ענין אמת ואמונה‪ ,‬שמקבל האמת‬
‫ומודה על זה‪ .‬והנרגן‪ ,‬הפך ההודאה על האמת‪ ,‬ונקרא איש תהפוכות‪ ,‬שמהפך הדבר‪,‬‬
‫ואומר שהיש הוא נפרד‪ ,‬וזהו מפריד כו'‪ ,‬הפך האמונה‪ ,‬ונקראת בנים לא אמון בם‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬כלל התורה‪ ,‬כי זהו הפך בחינת נרגן‪ ,‬והנרגן ממשיך עץ‬
‫הדעת‪ ,‬כי לא עץ מאכל הוא‪ ,‬הפך אכילה שתיה לויה‪ ,‬וזהו אילן סרק כו'‪ ,‬קלא אילן‬
‫כו'‪ .‬ובמדרש איתא‪ ,‬איש תהפוכות‪ ,‬קאי על הנחש‪ ,‬שהיפך דברים על בוראו‪ ,‬ואמר‪,‬‬
‫מאילן זה דעץ הדעת אכל וברא עולמו (בראשית פ"ך)‪ ,‬וזהו ונרגן מפריד אלוף כו'‪.‬‬
‫וצריך תשובה ממעל לעצים‪ ,‬עץ החיים ועץ הדעת‪ ,‬בחינת באתריה לאו אורחא למיכל‪,‬‬
‫כמו לעתיד לבא‪ ,‬הגוף יחיה מזיו‪ ,‬כי יהיה עצו כפריו‪ ,‬כן באתריה‪ ,‬כלים דעשר ספירות‬
‫דאצילות ואריך אנפין‪ ,‬הם כמו האורות‪ ,‬לכן אין צריך לאכילה כו'‪ .‬וזה הוא ענין‬
‫התשובה‪ ,‬תענית‪ ,‬על דרך עולם הבא כו'‪ .‬ועל זה נאמר‪ ,‬והרוח תשוב אל האלקים אשר‬
‫נתנה‪ ,‬כי בירידת הנשמה בגוף‪ ,‬נאמר‪ ,‬נשמה שנתת בי טהורה היא‪ ,‬בראת יצרת נפחת‪,‬‬
‫וד' בחינות אלו הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה‪ ,‬כי הנשמה חלק אלוה ממעל‪ ,‬וכמו‬
‫שכתוב כי חלק ה' עמו‪ ,‬ועל ידי תורה ומצות‪ ,‬ממשיכים גילוי שם הוי"ה‪ .‬אבל כשפגם‬
‫בתורה ומצות‪ ,‬צריך להיות תשובה‪ ,‬שזהו והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה‪,‬‬
‫למעלה מבחינת טהורה כו'‪ ,‬וזהו עד יעבור עמך הוי"ה כו'‪.‬‬
‫וזהו היש בה עץ אם אין‪ ,‬ומבואר בזוהר כנזכר לעיל‪ ,‬שבחינת אין‪ ,‬למעלה מבחינת‬
‫עץ‪ ,‬כי על ידי קיום התורה ומצות‪ ,‬שנקרא עץ‪ ,‬שרשו מעץ החיים‪ ,‬על ידי זה ממשיכים‬
‫גילוי שם הוי"ה‪ ,‬שזהו מה שכתוב‪ ,‬ישבעו עצי הוי"ה‪ ,‬שהתורה ומצות הם עצות איך‬

‫‪13‬‬
‫להמשיך שם הוי"ה‪ ,‬ולכן נקראו בזהר תרי"ג עיטין כו'‪ .‬אבל על ידי תשובה‪ ,‬בחילא‬
‫יתיר‪ ,‬מגיע בבחינת אין‪ ,‬בחינת והחכמה מאין תמצא‪ ,‬בחינת כתר עליון‪ .‬וזהו שאמרו‪,‬‬
‫מעשיו מרובין מחכמתו‪ ,‬למה הוא דומה‪ ,‬לאילן ששרשיו מרובים וענפים מועטים‪ ,‬כי‬
‫הנה למטה‪ ,‬הענפים הם למעלה‪ ,‬והשרשים מלמטה‪ ,‬אבל למעלה אינו כן‪ ,‬שהשרשים‬
‫הם למעלה‪ .‬ולכן‪ ,‬על ידי חכמתו‪ ,‬ממשיך מבחינת עץ החיים‪ ,‬אבל על ידי מעשה‪,‬‬
‫ביטול‪ ,‬ממשיך מבחינת שרשיו מרובין‪ ,‬מבחינת אין‪ ,‬שלמעלה מבחינת היש בה עץ‬
‫כו'‪ ,‬ולכן עקידת יצחק‪ ,‬שהוא מסירת נפש‪ ,‬היה ממעל לעצים‪ ,‬ממעל לעץ החיים ועץ‬
‫הדעת‪.‬‬
‫ומעתה יובן ענין אילו של יצחק שנברא ערב שבת בין השמשות דווקא‪ .‬והענין‪ ,‬כי בין‬
‫השמשות מחבר יום ולילה‪ ,‬והנה יום ולילה הם שני הפכים‪ ,‬כי יום אור‪ ,‬ולילה חושך‪.‬‬
‫וכן למעלה‪ ,‬יום חסד‪ ,‬ולילה גבורה‪ .‬ובעבודה‪ ,‬יום הוא אהבה‪ ,‬ולילה יראה‪ .‬ואם כן‪,‬‬
‫איך בין השמשות מחבר שני הפכים‪ ,‬אך הענין‪ ,‬לפי שבין השמשות עצמו הוא אין‪,‬‬
‫שאינו לא יום ולא לילה‪ ,‬ואינו מהות זמני כלל‪ ,‬ועל כן יכול לחבר יום ולילה‪ ,‬שהם‬
‫שני הפכים‪ .‬וכמו שרואים בגרעין הנזרע בארץ‪ ,‬שאי אפשר להצמיח‪ ,‬כי אם על ידי‬
‫שהגרעין נרקב דווקא‪ ,‬כי מיש‪ ,‬יש אי אפשר להתהוות‪ ,‬כי אם מאין נעשה יש‪ .‬ועל כן‪,‬‬
‫כשנרקב הגרעין ונעשה אין‪ ,‬אזי דווקא יצמיח בתוספת מרובה כו'‪.‬‬
‫ועל דרך זה יובן בענין בין השמשות‪ ,‬לפי שהוא אין‪ ,‬על כן יכול לחבר שני הפכים יום‬
‫ולילה‪ .‬והנה ערב שבת בין השמשות‪ ,‬הוא התחברות עוד שני הפכים‪ ,‬מלבד התחברות‬
‫דיום ולילה‪ ,‬כי מחבר חול ושבת‪ ,‬שהם שני הפכים‪ ,‬כי חול הוא חול‪ ,‬ושבת הוא קודש‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬בין השמשות זה דערב שבת‪ ,‬יש בו בחינת אין‪ ,‬יותר מסתם בין השמשות דחול‬
‫כו'‪ ,‬וזהו סוד קבלת שבת‪ ,‬מוסיף מחול על הקודש‪ .‬ועל כן‪ ,‬איל זה שנברא ערב שבת‬
‫בין השמשות‪ ,‬האיר בו האין יותר‪ ,‬כי כל הבהמות שנבראו בחול בששת ימי בראשית‪,‬‬
‫נבראו על ידי דיבור‪ ,‬ושבת‪ ,‬שבת מלדבר‪ ,‬רק גילוי מחשבה‪ .‬ובין השמשות‪ ,‬בחינת‬
‫הממוצע בין דיבור למחשבה‪ ,‬כמו הרהור‪ ,‬ובו נבראו עשרה דברים הנזכר לעיל‪ ,‬שהם‬
‫גם כן ממוצעים‪.‬‬
‫וכמו קבורתו של משה‪ ,‬כי הנה אמר רז"ל (סוף פרק קמא דסוטה) על פסוק ולא ידע‬
‫איש את קבורתו‪ ,‬לאותם שעמדו למעלה‪ ,‬נדמה להם למטה‪ ,‬ולאותם שעמדו למטה‪,‬‬
‫נדמה להם למעלה‪ .‬וביאר זה המגיד‪ ,‬נשמתו עדן‪ ,‬כי הנה משה רבינו עליו השלום‬
‫השיג בחייו מ"ט‪ ,‬אבל שער החמישים‪ ,‬לא איתיהב למשה‪ ,‬כמארז"ל על פסוק‬
‫ותחסרהו מעט מאלקים‪ .‬כי חמישים שערי בינה נבראו בעולם‪ ,‬מ"ט שערי בינה נמסרו‬
‫למשה‪ ,‬ושער החמשים לא נמסר לו‪ .‬אך גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם‪ ,‬שאז‬
‫השיג שער החמישים‪ ,‬וזהו ולא ידע איש את קבורתו‪ ,‬ומבואר בזוהר (יתרו פ"ט)‪ ,‬מה‬
‫‪14‬‬
‫עתיקא קדישא טמירא דכל טמירין‪ .‬אמנם פירוש לעליונים נדמה להם למטה כו'‪ ,‬היינו‬
‫כי שער החמישים דבינה‪ ,‬הוא הממוצע בין חכמה לבינה‪ ,‬כי חכמה הוא בחינת אין‪,‬‬
‫כמו שכתוב והחכמה מאין תמצא‪ ,‬ובינה נקראת יש‪ ,‬כמו שכתוב להנחיל אוהבי יש‪,‬‬
‫והממוצע ביניהם המחברם‪ ,‬הוא שער החמישים‪ .‬ולכן‪ ,‬לעליונים‪ ,‬היינו לגבי בחינת‬
‫אין ממש‪ ,‬נדמה למטה‪ ,‬כי השער החמישים‪ ,‬כיון שהוא ממוצע בין אין ליש‪ ,‬אם כן‬
‫הוא למטה מבחינת אין‪ .‬ולגבי תחתונים‪ ,‬בחינת יש והשגה‪ ,‬נדמה שהוא למעלה‪,‬‬
‫דהיינו שהוא בחינת אין ממש‪.‬‬
‫ועל כל פנים‪ ,‬לפי זה מבואר ששער החמישים הוא ממוצע בין אין ליש‪ ,‬וזהו ענין‬
‫קבורתו של משה‪ ,‬ועל כן נברא קבורתו של משה בערב שבת בין השמשות כנזכר‬
‫לעיל‪ .‬וכן אילו של יצחק נברא בערב שבת בין השמשות‪ ,‬כי ענין העקידה הוא עקידת‬
‫יצחק באברהם‪ ,‬כידוע שהוא התכללות שני הפכים דחסד וגבורה‪ ,‬כי אברהם חסד‬
‫ויצחק גבורה‪ ,‬ועל כן היה נצרך לזה איל שנברא ערב שבת בין השמשות‪ .‬וכמו כן יובן‬
‫ענין קרניו של איל‪ ,‬כי הנה קרן יש בו שני פירושים‪ ,‬לשון קרן היובל‪ ,‬ולשון קרן זוויות‪.‬‬
‫כי הנה קרן זויות‪ ,‬מחבר ב' כתלים‪ ,‬והוא עצמו אין‪ .‬וכן מלוכה נקראת קרן‪ ,‬כמארז"ל‬
‫על פסוק רמה קרני‪ ,‬דוד שנמשך בקרן‪ ,‬נמשכה מלכותו‪ ,‬כי מלכות מחבר המלך עם‬
‫העם‪ ,‬והמלכות בחינת אין‪ ,‬קרן המלך והעם‪.‬‬
‫וכמו כן יובן ענין קרן היובל‪ ,‬דמבואר בזהר (במדבר דף ק"ך) רזא דקרן כו'‪ ,‬כי קרן‬
‫היובל ממוצע בין קול אדם לקול הנמשך על ידי בהמה‪ ,‬והוא כענין ההמשכה‬
‫מאצילות‪ ,‬אדם‪ ,‬לבריאה יצירה עשיה‪ ,‬בהמה‪ .‬והממוצע‪ ,‬מלכות דאצילות‪ ,‬שנעשה‬
‫עתיק לבריאה‪ .‬וזהו אחר נאחז בסבך‪ ,‬שנאחזין בעונות כל ימות השנה‪ ,‬ונגאלין בקרניו‬
‫של איל‪ ,‬בקרניו דווקא‪ ,‬שבחינת קרן הוא אין‪ ,‬המחבר‪ .‬והאיל גם כן נברא בין‬
‫השמשות‪ ,‬בחינת אין‪ ,‬ולכן תוקעין בשופר של איל‪ ,‬כי בראש השנה‪ ,‬אמרו לפני‬
‫מלכיות‪ ,‬שתמליכוני כו'‪ ,‬וכן תוקעין בשופר של איל‪ ,‬להמשיך בחינת מלכות‪ ,‬המחבר‬
‫בריאה יצירה עשיה עם אצילות‪.‬‬
‫ושופר דלעתיד לבא‪ ,‬בחינת עתיקא‪ ,‬מלכות דאין סוף‪ ,‬המחבר אצילות עם אין סוף‬
‫כו'‪ .‬וזהו פירוש הב'‪ ,‬אחר נאחז בסבך‪ ,‬שנאחזין במלכיות כו'‪ ,‬וסופן להיות נגאל‬
‫בקרניו של איל‪ .‬כי איתא בפרקי דרבי אליעזר‪ ,‬על פסוק במשוך בקרן היובל‪ ,‬שמשני‬
‫קרניו של איל הנזכר לעיל‪ ,‬קרן שמאל היה קול השופר דמתן תורה‪ ,‬וקרן של ימין הוא‬
‫שעתיד לתקוע בו לעתיד לבא‪ ,‬שנקראת שופר גדול‪ ,‬וכמו שכתוב והיה ביום הוא יתקע‬
‫בשופר גדול כו'‪ .‬כי כמו על ידי קרן‪ ,‬נמשך קול אדם בבחינת בהמה‪ ,‬כך מתן תורה‪,‬‬
‫המשכה מאצילות לבריאה יצירה עשיה‪ .‬ולעתיד לבא‪ ,‬הגילוי מאין סוף‪ ,‬באצילות‬
‫בריאה יצירה עשיה‪ ,‬אשר גם אדם קדמון נקראת אדם דבריאה‪ ,‬ובריאה בחינת בהמה‪,‬‬
‫‪15‬‬
‫וכמו האיל בין חול לשבת כנזכר לעיל‪ .‬וכך לעתיד לבא‪ ,‬יום שכולו שבת‪ ,‬ושבת‬
‫דעכשיו לגבי שבת הנזכר לעיל‪ ,‬כחול לגבי שבת‪.‬‬
‫ולכן איתא באבות דרבי נתן סוף פרק א'‪ ,‬שור שהקריב אדם הראשון כו'‪ ,‬ואיל שהעלה‬
‫אברהם תחת בנו כו'‪ ,‬קרנותיהם קודמות לפרסותיהם‪( ,‬ועיין בחולין דף ס' שמבואר‬
‫שם גן כן בענין פר שהקריב אדם הראשון כו' קרנותיו קודמות לפרסותיו‪ ,‬מדכתיב‬
‫ותטב לה' משור פר מקרין מפריס‪ ,‬מקרין ברישא והדר מפריס)‪ .‬והענין‪ ,‬כי קרן רומז‬
‫לכתר‪ ,‬כמו קרני החיות כנגד כולן‪ .‬ופרסה‪ ,‬בחינת רגל‪ ,‬מלכות‪ .‬וזהו הקרן קיימת‬
‫לעולם הבא‪ .‬ובתחלה‪ ,‬עשה מהסוף עיקר‪ ,‬בכדי להמשיך השפעת עולם הזה‪ ,‬ותשובה‬
‫שלו‪ ,‬להקריב פר שקרנותיו קודמין כו'‪ ,‬הקרן קיימת לעולם הבא‪ .‬ואפשר לומר זהו‬
‫בחינת בהמה רבה‪ ,‬מלכות דאדם קדמון‪ ,‬מה שאין כן כשפרסותיו קודמין‪ ,‬זהו מה‬
‫שנפל בשבירת הכלים‪ .‬והנה מעלת הקרן על הפרסא‪ ,‬גבוה‪.‬‬
‫ועל דרך זה בעבודה‪ ,‬אמרו‪ ,‬אל תהיו כעבדים כו' על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא הוו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬כי הנה גן עדן נקראת פרס‪ ,‬פרוסה‪ ,‬זיו‬
‫והארה‪ ,‬וכתיב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ‪ ,‬פירוש‪ ,‬אפילו מה שעמך‪ ,‬בקרוב‬
‫לך‪ ,‬והיינו מה שכתוב כי עמך מקור חיים‪ ,‬שהם חיי עולם הבא ותענוג אלקי שנמשך‬
‫לנשמות בגן עדן להתענג על ה'‪ ,‬מחמת השגתם והשכלתם בהשגה מופלאת מאד‪ ,‬ועם‬
‫כל זה‪ ,‬אין השגה זו מגעת אלא שהוא בבחינת עמך‪ ,‬שהוא דבר הטפל ובטל אצלך‪,‬‬
‫ולא אתה ממש‪ ,‬כי לית מחשבה תפיסא ביה כלל‪ ,‬אלא השגתם הוא בבחינת זיו‬
‫השכינה‪ .‬ואי לזאת‪ ,‬ועמך לא חפצתי‪ ,‬אלא האהבה רבה‪ ,‬היא להבטל וליכלל באור‬
‫אין סוף ברוך הוא ממש‪ ,‬לאשתאבא בגופא דמלכא‪ ,‬שלמעלה מעלה מבחינת זיו‬
‫והארה‪ .‬והגם שבבחינת זו אי אפשר להיות על דרך יושבין ונהנין מזיו‪ ,‬כי אם אדרבה‬
‫בחינת ביטול במציאות‪ ,‬וכביטול והתכללות הנר באבוקה‪ ,‬הגם שתהיה אין ואפס‪,‬‬
‫ותתבטל שם במציאות לגמרי כו'‪ ,‬מה שאין כן בחינת יושבין ונהנין‪ ,‬שמהותה‬
‫ועצמותה כמו שהוא כו'‪ ,‬אף על פי כן‪ ,‬זה רצונה וחפצה‪ ,‬להתבטל במהותו ועצמותו‪,‬‬
‫מלהיות נהנין רק מזיו כו'‪.‬‬
‫והוא על דרך דמבואר במקום אחר בענין טוב לחסות בה' מבטוח באדם‪ ,‬ופירוש בזהר‪,‬‬
‫שאין הכוונה על האדם הגשמי‪ ,‬שאם כן‪ ,‬לא היה אומר טוב לחסות בה' כו'‪ ,‬דמשמע‬
‫דגם לבטוח באדם‪ ,‬טוב הוא‪ ,‬אלא שיותר טוב לחסות בה'‪ ,‬דהא כתיב‪ ,‬ארור הגבר‬
‫אשר יבטח באדם‪ ,‬אך הכוונה הוא על אדם העליון‪ ,‬וזהו באדם‪ ,‬באדם הידוע‪ ,‬והוא‬
‫בכלל בחינת ממלא כל עלמין‪ .‬ולחסות בה'‪ ,‬היינו בבחינת סובב כל עלמין‪ .‬ועל זה‬
‫אומר‪ ,‬טוב לחסות בה' מבטוח באדם‪ ,‬שהגם שבבחינת ומדרגת אדם העליון‪ ,‬שייך‬
‫מבטוח‪ ,‬שהוא לשון טיחה ודיבוק‪ ,‬כמו וטח את הבית כו'‪ ,‬מה שאין כן לה'‪ ,‬הוא רק‬
‫‪16‬‬
‫לחסות‪ ,‬שהוא בחינת חסיון ומקיף‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬טוב בחסיון הזה‪ ,‬יותר מבטיחה‬
‫ודיבוק בבחינת אדם העליון‪ .‬והטעם אומר אחר כך‪ ,‬כי כל גוים כו'‪ .‬שבבחינת אדם‪,‬‬
‫יוכל להיות נפילה כו'‪ ,‬מה שאין כן בשם ה'‪ ,‬שהוא סובב כל עלמין‪ ,‬כי אמילם‪ ,‬אכרית‬
‫ואמול ערלת הלב כו'‪.‬‬
‫ועל דרך זה אומר‪ ,‬שלא על מנת לקבל פרס כו'‪ .‬והנה פרסותיו‪ ,‬לשון פרס‪ ,‬וקרנותיו‪,‬‬
‫העצמיות‪ ,‬לכן בחרו לאשתאבא בהעצמיות‪ ,‬ולא לקבל פרס כו'‪ .‬וכך איל הנזכר לעיל‪,‬‬
‫כיון שהוא בריאה בפני עצמו‪ ,‬וכמבואר בשל"ה (סוף פרשת וירא) שפירוש איל אחר‪,‬‬
‫שאינו נולד מהבעלי חיים שנבראו ביום וי"ו‪ ,‬כי אם בריאה בפני עצמו‪ ,‬בערב שבת‬
‫בין השמשות‪ ,‬לכן היה קרנותיו קודמות לפרסותיו‪ ,‬וזהו אחר נאחז בסבך‪ ,‬אחר כל‬
‫המעשים‪ .‬כי הנה במדרש לך לך פרשה מ"ד‪ ,‬אחרי‪ ,‬סמוך‪ ,‬אחר‪ ,‬מופלג כו'‪ .‬וזהו אחר‬
‫נאחז בסבך‪ ,‬אחר כל הדורות‪ ,‬אחר כל המעשים‪ ,‬בקרניו עתידין להיות נגאל‪ ,‬בקרניו‬
‫של איל הזה כנזכר לעיל‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫מאמר מכ"ק אדמו"ר המהר"ש‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‬
‫תרל"ד‬
‫וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו‪ ,‬הנה ארז״ל אמר הקב״ה תקעו לפני בשופר‬
‫של איל כדי שאזכור לכם עקדתו של יצחק‪ ,‬וצ״ל‪ ,‬איך ע"י תקיעת שופר יזכור לנו‬
‫עקידת יצחק‪ ,‬שעקדו אברהם ממעל לעצים כמ״ש ויעקוד כו' ממעל לעצים‪.‬‬
‫הנה כתי׳ ויטע אשל וכו'‪ ,‬וח״א פרדס‪ ,‬כי האדם עץ השדה‪ ,‬וכמ"ש רז״ל באבות‪ ,‬כל‬
‫שמעשיו מרובים מחכמתו הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין‪ ,‬שאפי׳‬
‫כל הרוחות שבעולם נושבות בו‪ ,‬אין מזיזין אותו ממקומו‪ ,‬שנא' והי׳ כעץ שתול על‬
‫מים ועל יובל ישלח שרשיו‪ ,‬נמצא שמעשיו נק׳ שרשיו וחכמתו נק׳ ענפיו‪ .‬והנה אדם‬
‫עץ השדה יש בו ג״כ ענפי׳ ושרשי׳‪ ,‬השרש הוא בחי׳ מזל‪ ,‬שהוא בחי׳ אין‬
‫שדבוקה למעלה‪ ,‬וענף הוא בחי׳ הנשמה המתלבשת בגוף‪ ,‬ומ״מ אין המשל‬
‫דומה לנמשל ממש‪ ,‬שלמטה השרש למטה והענף למעלה‪ ,‬אבל בנמשל הוא‬
‫להיפך‪ ,‬שהשרש הוא למעלה והענף למטה‪ ,‬כי יסוד למעלה מבחי׳ מל׳‬
‫המתלבשת בכל העולמות‪.‬‬
‫והנה מעשה מגיע לבחי׳ השרש כמ״ש בזהר והחכם עיניו בראשו‪ ,‬למאן דשרי׳ על‬
‫ראשו כמד״א‪ ,‬ושמן על ראשך לא יחסר‪ ,‬דא עובדין טבין‪ ,‬שמגיע מעט לבחי' השרש‬
‫שהוא מאן דשרי׳ על ראשו‪ ,‬וצ"ל למה דוקא בחי׳ מעשה מגיע לבחי׳ השרש ולא בחי׳‬
‫חכ׳‪ ,‬והלא לכאו׳ חכמתו דהיינו בחי׳ תורה גבוה מבחי׳ מעשה‪ ,‬ולמה מעשה דוקא‪.‬‬
‫אך יש שני תירוצים‪ ,‬א׳ לפי שבמעשה יש ביטול היש יותר‪ ,‬וכד אתכפי׳ סט״א‬
‫אסתלק יקרא דקוב״ה לעילא‪ ,‬וראי׳ לזה שהרי המלאכי׳ ביקשו את התו׳‪ ,‬שא׳‬
‫תנה הודך על השמים‪ ,‬והשיב להם משה כלום יצה״ר יש ביניכם‪ ,‬והנה לא ביקשו תורה‬

‫‪18‬‬
‫גשמי׳ אלא רוחניות שבתו׳‪ ,‬שהוא בחי׳ לחם למעלה‪ ,‬כמ״ש לכו לחמו בלחמי‪ ,‬ונק׳‬
‫דרך הוי׳ וכמ״ש‪ ,‬ושמרו דרך הוי׳ כו׳‪ ,‬ולפ״ז מה שהשיב להם משה כלום יצה״ר יש‬
‫ביניכם אין זה תשובה לשאלתם‪.‬‬
‫אך זהו התשו׳‪ ,‬לפי שעיקר בחי׳ המעשה דכד אתכפיא סט״א‪ ,‬לפי שיתרון האור מן‬
‫החשך דוקא‪ ,‬ששרש החשך הוא גבוה מאד‪ ,‬וכמו קליפה קדמה לפרי‪ ,‬רשע מכתיר את‬
‫הצדיק‪ ,‬וכן בכל מיני פרי ואגוזים‪ ,‬קליפתם קודם לפרי‪ ,‬וע״כ כתי׳ אל גינת אגוז ירדתי‪,‬‬
‫לפי שבאגוז יש ד׳ קליפות כנגד גק״ה [וק"נ]‪ .‬וק״נ היא קליפה רביעית והקליפה קדמה‬
‫לפרי‪ ,‬אך אח״כ שוברין את הקליפה ונוטלין את הפרי‪ ,‬וכך הי׳ הבריאה לכתחלה‪ ,‬לפי‬
‫ששרש הקליפה הוא למעלה מבחי׳ התהו שקדם לתיקון‪ ,‬ע״כ הקליפה קדמה לפרי‪,‬‬
‫וכן בנמשל עיקר הוא כד אתכפיא סט״א‪ ,‬עי״ז יכול להיות גילוי אלקות‪ ,‬אבל בלא זה‪,‬‬
‫אין יכול להיות גילוי אלקות‪ ,‬בחי׳ התורה שהוא בחי׳ הפרי‪ ,‬כמו שאין הגדלת הפרי‬
‫בלא קליפה‪.‬‬
‫וזהו שהשיב להם משה‪ ,‬כלום יצה"ר יש ביניכם‪ ,‬לפי שבלא יצה"ר אין יכול להיות‬
‫גילוי התורה‪ .‬וזהו עיקר בחי׳ מעשה שהוא בחי׳ ביטול הרצון‪ ,‬כי מעשה הוא לשון‬
‫כפי׳ והכרח‪ ,‬וכמו מעשיו על הצדקה‪ ,‬כי בכל המצות העיקר הוא בחי׳ ביטול הרצון‪,‬‬
‫כמו בתפילין לשעבד הנשמה והמוח‪ ,‬וכן עיקר הצדקה הוא רק כפי׳‪ ,‬וע״כ מעשה‬
‫דוקא מגיע לבחי׳ אין‪ ,‬כי קנה חכ׳ קנה בינה בגימ׳ יש‪ ,‬וע״כ צ"ל מעשיו מרובים‬
‫מחכמתו‪ ,‬וכן בתורה צריך ללמוד ע״מ לעשות‪ ,‬שעי״ז נחשב כמעשה עצמה‪ ,‬אבל‬
‫הלומד ע״מ ללמד‪ ,‬אינו נחשב כמעשה‪ ,‬וכן עבודת הקרבנות הוא ביטול היש‪,‬‬
‫ששורפין אותו ע״ג המזבח כנ״ל‪ ,‬ועוד יש טעם לזה דכתי׳ וירא את האור כי טוב‪ ,‬טוב‬
‫לגנוז‪ ,‬וע״כ צריך להיות כלים מרובים דוקא‪ ,‬שבעולם התיקון כלים מרובים‬
‫והאור מועט‪ ,‬אבל בתהו שהי׳ להיפך ע״כ הי׳ שבירה‪ ,‬וע״כ צ״ל מעשיו‬
‫מרובים מחכמתו‪ ,‬כי חכ׳ הוא האור‪ ,‬ומעשיו הוא הכלי‪ .‬וזהו אפי׳ כל הרוחות‬
‫באות ונושבות בו‪ ,‬אין מזיזין אותו ממקומו‪ ,‬דהיינו כל המקטרגי׳ שמקטרגי׳ בר״ה אין‬
‫מזיזין כו׳‪.‬‬
‫וזהו והי׳ כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו‪ ,‬יובל הוא בחי׳ גבוה מאד‪ ,‬ויובל‬
‫הוא בחי׳ הנהגה שמנהיג את השרש שהוא בחי׳ אין‪ .‬וזהו ויטע אשל בבאר שבע‪ ,‬אלף‬
‫הוא המשכה מבחי׳ פלא העליון לבחי׳ חכ׳‪ ,‬ואח"כ נמשך לבחי׳ שין‪ ,‬ג׳ קוין‪ ,‬ג׳ מדות‬
‫עליונות‪ ,‬ואח״כ לבחי׳ למד‪ ,‬בי״ע‪ ,‬וזהו ויקרא בשם הוי׳ אל עולם‪ ,‬דהיינו כמ״ש ביום‬
‫ההוא יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד‪ ,‬כי האידנא יש שינויים‪ ,‬כמו מתחלה בשעת יצ״מ הי׳‬
‫התגלות אלקות‪ ,‬ואח"כ בנין בהמ"ק‪ ,‬ואח"כ חורבן‪ ,‬אבל לע"ל יהי׳ הוי׳ אחד שלא‬
‫יהי׳ שינויים‪ ,‬כי עכשיו כתי׳ מי כמוך באלים וארז"ל באלמים‪ ,‬אבל לע״ל כתי׳ ונגלה‬
‫‪19‬‬
‫כבוד הוי׳ וראו כ"ב יחדיו כי פי הוי׳ דיבר‪ ,‬ושמו אחד‪ ,‬שעתה לא כמו שאני נכתב אני‬
‫נקרא‪ ,‬נכתב בהוי׳ ונק׳ באד׳‪ ,‬גימ׳ היכל‪ ,‬שהיכל מסתיר על שם הוי׳‪ ,‬אבל לע״ל יהי׳‬
‫שמו אחד‪ ,‬שלא יהי׳ הסתר והעלם רק יהי׳ למטה כמו למעלה‪.‬‬
‫אך הנה כתי׳ ונרגן מפריד אלוף‪ ,‬שבעבודה הוא לה"ר ורכילות ושקר‪ ,‬והיינו כמ״ש‬
‫ותרגנו באהליכם‪ ,‬דהיינו שמצרים הי׳ של שקיא‪ ,‬וא״י היא של בעל וצריכה למטר‪,‬‬
‫ע״כ א׳ בשנאת ה׳ הוציאנו כו'‪ .‬אך הנה יש ב׳ השפעות‪ ,‬א׳ השפעה חיצוני׳‪ ,‬שהיא‬
‫נמשכת תמיד לכולם בשוה‪ ,‬ואף שאין אתעדל״ת‪ ,‬ולזה ברית כרותה מימי נח עוד כל‬
‫ימי הארץ כו׳ קיץ כו׳‪ ,‬וזהו מה שנילוס עולה ומשקה אותה‪ ,‬אבל א״י למטר השמים‬
‫תשתה מים היא המשכה פנימי׳‪ ,‬ולזה צריך אתדל״ת דוקא‪ ,‬ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬ולכן‬
‫לא רצו המרגלים להיות בטל אלי'‪ ,‬וע״כ נק׳ נרגן שמהפכים את הטובה לרעה‪ ,‬ומפריד‬
‫אלוף המשכה מבחי׳ פלא העליון לבחי׳ חכ'‪ ,‬וזהו היפך אשל‪ ,‬ונק׳ נאחז בסבך‪ ,‬בחי׳‬
‫אילני סרק וכמ״ש ויחשוף יערות‪ ,‬וע״כ צ״ל בקרניו בחי׳ תקיעת שופר דוקא‪ ,‬שהוא‬
‫בחי׳ תשובה‪ ,‬וכמ״ש והרוח תשוב אל האלקי׳ אשר נתנה‪ ,‬שהיא מזל הנשמה שהיא‬
‫בחי׳ אין‪ .‬וזהו כמו שבעקדת יצחק נא׳ ממעל לעצים‪ ,‬היינו עץ החיים הוא בחי׳ חכ׳‪,‬‬
‫כי עץ הוא מלשון עצה ותושי׳ שהוא בחי׳ חכ׳‪ ,‬וכמ״ש היש בה עץ אם אין‪ ,‬דהיינו‬
‫אם בחי׳ חכ׳ לבד מאיר בה‪ ,‬או גם בחי׳ אין‪ ,‬מקור החכ׳‪.‬‬
‫וזהו ממעל לעצים‪ ,‬היינו בחי׳ האין שרש הנשמה‪ ,‬והגיע לזה ע״ד כמו ענין שרפים‬
‫עומדים ממעל לו‪ ,‬שלכן נקראו שרפים ע״ש שכבר נשרפו ברשפי אש שלהבת‪ ,‬ורוצים‬
‫ליכלל בעצמותו‪ ,‬וע״כ כאלו עומדים שם ממעל לשם אד׳‪ ,‬וכמ"ש בשוא גליו‬
‫אתה תשבחם‪ ,‬אע"ג דלא יכול שבחא אית לי׳‪ ,‬ועד״ז בבעת״ש‪ ,‬ענין ממעל לעצים ע״י‬
‫הביטול שלהם‪ ,‬זכאין אינון מארי דתיובתא כמ״ש בזהר‪ ,‬והיינו לפי שהוא רחוק מאד‬
‫מאור פני הוי׳‪ ,‬ע״כ הביטול שלהם יותר גדול מבחי׳ מעשה המצות‪ ,‬וע״כ מגיעין‬
‫לבחי׳ האין יותר מע״י מעשה המצות‪ ,‬כי מעשה המצות הוא רק המשכה מבחי׳ אין‪,‬‬
‫אבל ע״י תשובה‪ ,‬מגיעין לבחי׳ האין ממש‪ .‬וזהו ענין יוכ"פ‪ ,‬שהוא בחי׳ יום התשובה‬
‫שהוא למעלה מבחי׳ חכ׳ דאכילה‪ ,‬וע״כ צ"ל בו ה׳ עינויין‪ ,‬כי בה׳ בראם‪ ,‬אבל יוכ"פ‬
‫הוא למעלה מבחי׳ מקור העולמות‪ ,‬וע״כ אסור בו ה׳ דברים אכילה שתי׳ כו׳‪ ,‬וזהו‬
‫כמ״ש בעוה״ב שאין בו אכילה כו׳‪ ,‬רק יושבין ונהנים מזיו השכינה כו'‪.‬‬
‫אך צ״ל זה‪ ,‬כי אין לפרש שזה קאי על עוה"ב שהוא ג״ע‪ ,‬דא״כ‪ ,‬מאי רבותא זו שאין‬
‫בו אכילה‪ ,‬הלא הם נשמות בלא גופים‪ ,‬א״ו קאי על זמן התחי׳ שיהיו נשמות בגופים‪,‬‬
‫ואעפ״כ לא יהי׳ אכילה כו'‪ ,‬וזה תמוה איך יהיו ניזונים בלא אכילה‪ .‬אך מתחלה צ״ל‬
‫ענין הלחם למעלה‪ ,‬איך שייך לחם למעלה‪ .‬אך הנה כתי׳ ועל הכסא דמות כמראה‬
‫אדם עליו מלמעלה‪ ,‬אדם היינו בחי׳ ציור קוין חסד ד"י‪ ,‬גבורה ד"ש כו׳‪ ,‬ונק׳ בשם‬
‫‪20‬‬
‫גופין‪ .‬וכמה גופין תקינת לון׳‪ ,‬לפי שהוא מקור להתהוות העולמות ע״כ נק׳ בשם‬
‫גופין‪ ,‬וההוא נביעה איהו כנשמתא לגופא‪ ,‬וכמ"ש בע״ח‪ ,‬אדם דאצי׳ נק׳ אדם דעשי׳‪,‬‬
‫לפי שהוא מקור לעשי׳ ע״י צמצומי׳‪ ,‬וע״כ שייך שם בחי׳ לחם‪ .‬אך זה שייך במדות‬
‫שהוא מקור להתהוות העולמות‪ ,‬וכמ״ש באתי לגני אכלתי‪ ,‬אבל באתרי׳ לאו אורחא‬
‫למיכל כלל‪ ,‬דהיינו מדות עליונות‪ ,‬יגמה"ר מדות שבכתר‪ ,‬שם אין שייך לחם כמ״ש‬
‫בספר בראשית א׳ דרל״ז ב׳‪ ,‬שכלים דע"ס דע"י וא״א הם כמו האורות‪ .‬וזהו עוה"ב‬
‫אין בו אכילה כו'‪ ,‬לפי שבעוה״ב מאיר מבחי׳ כתר‪ ,‬מבחי׳ אין‪ ,‬ושם אין שייך אכילה‪.‬‬
‫אך איך יהי׳ הגוף ניזון מזה‪ ,‬הנה במא׳ תדשא הארץ גו׳ עץ פרי עושה פרי‪ ,‬הי׳ הציווי‬
‫שיהי׳ טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬והארץ לא כן עשתה והוציאה עץ עושה פרי‪ ,‬והנה הפרי‬
‫הוא הנשמה והעץ הוא הגוף‪ ,‬ועתה אין טעם עצו ופריו שוה‪ ,‬וע״כ צריך הגוף למאכל‪,‬‬
‫אבל לע״ל יהי׳ טעם עצו כפריו‪ ,‬דהיינו שיזדכך הגוף ויהי׳ במעלת הנשמה‪ ,‬ע״כ גם‬
‫גוף גשמי יהי׳ ניזון בלא אכילה גשמי׳ רק מזיו השכינה‪ ,‬כמו שמצינו באלי׳ שעלה‬
‫בסערה השמימה‪ ,‬או במשה שעלה למרום ולא אכל ארבעים יום אעפ"י שהי׳ בגוף‬
‫גשמי‪ ,‬לפי שנזדכך גופו עד שהי׳ ניזון ממקום שהנשמה ניזונית כו'‪ ,‬כי גם הנשמה‬
‫צריכה מזון‪ ,‬רק שהוא מזון רוחני‪ ,‬וע״כ כשנזדכך גופו‪ ,‬מקבל גם הגוף ממקום‬
‫שהנשמה מקבלת מזון‪ .‬רק שבמשה אחר שירד מההר הוצרך למזון גשמי‪ ,‬אבל לע״ל‬
‫שיזדכך העולם כולו ע״י טל‪ ,‬שהוא המשכת אתעדל״ע שהיא ממקום גבוה‪ ,‬מבחי׳‬
‫טלא דנטיף מעתיקא‪ ,‬טלא דבדולחא עילאה‪ ,‬ע״כ אין בו אכילה ושתי׳ גשמי׳ רק‬
‫שהגוף יהי׳ נהנה מזיו השכינה כנשמה עצמה כו'‪ ,‬וזהו עצו כפריו שוים‪ .‬וז״ע יוהכ״פ‬
‫שהוא יום התשובה‪ ,‬ממשיכי׳ יגמה״ר שאין שייך שם אכילה כמ"ש באתרי׳ לאו‬
‫אורחי׳ למיכל‪ ,‬וע״כ אין בו אכילה ושתי׳ כו׳ כנ״ל‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫מאמר מכ"ק אדמו"ר הרש"ב‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‬
‫שבת פרשת וירא תרס"ט‬
‫והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו‪ ,‬וצ"ל מהו פירוש תיבת אחר דלכאורה הוא מיותר‪,‬‬
‫ואין לו פירוש‪ ,‬אמנם במד"ר דרש בזה‪ ,‬אחר כל המעשים כשישראל נאחזי' בעבירות‬
‫ומסתבכין בצרות וסופן ליגאל בקרנו של איל‪( ,‬הרי דפירש אחר קאי לאחר שיכלו כל‬
‫הבירורים דרפ"ח ניצוצות‪ ,‬וסופן ליגאל קאי על גאולה העתידה בב"א‪ ,‬אמר יוסף‬
‫יצחק) ועוד שם במד"ר הנ"ל‪ ,‬כל ימות השנה ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין‬
‫בצרות‪ ,‬ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעים בו ונזכרים לפני הקב"ה ומוחל להם‪,‬‬
‫והוא קרן השופר של ר"ה‪ ,‬ולפי' מדרש זה דקאי על כל ימות השנה‪ ,‬צריכים לפרש‬
‫אחר כל המעשים שאינם כדבעי למהוי במשך השנה‪ ,‬ולפ"ז הרי אחר הוא להיפך‬
‫מבחי' אחד‪ ,‬והוא מל' סטרא אחרא‪ ,‬וכדאי' בזהר דאחר הדברים כו' הוא סט"א‪ ,‬ופי'‬
‫במק"מ דהדברים הוא בחי' מל' ואחר הדברים הוא בחי' סט"א‪ ,‬וזהו הפי' דאיל אחר‪.‬‬
‫אמנם בשל"ה פי' איל אחר‪ ,‬שאינו מה שנולד מהבע"ח שנבראו ביום ה'‪ ,‬רק איל זה‬
‫הוא שנברא בערב שבת בין השמשות‪ ,‬שהלא האיל הוא מהעשרה דברים שנבראו‬
‫בע"ש ב"ה‪ ,‬וצ"ל מהו"ע בין השמשות‪ ,‬ומדרי' האיל שהוא נברא ב"ה דוקא‪.‬‬
‫והנה באו"ת של המגיד ז"ל פי' דיום ולילה הוא בחי' חו"ג‪ ,‬ובין השמשות הוא בחי'‬
‫אין המחבר ב' הבחי' דחו"ג‪ ,‬ובכללי' יום ולילה הוא בחי' ז"א ומל'‪ ,‬דיום הוא בחי'‬
‫ז"א‪ ,‬דז"א רובו חסדים וכמ"ש יומם יצוה הוי' חסדו‪ ,‬ואי' בזהר ע"ז יומא דאזיל עם‬
‫כולהו יומין‪ ,‬וחסד הוא בחי' גילוי אור‪ ,‬אבל מדרי' המל' בנינה מן הגבורות כמ"ש‬
‫כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו‪ ,‬שהו"ע גבו' וצמצומים‪ ,‬להעלי' ולהסתיר האור‬
‫בכדי שיהי' התהוות הנבראים בבחי' מציאות יש ודבר נפרד‪ ,‬וזהו"ע לילה שהוא בחי'‬
‫חשך והסתר‪ .‬וכמו הוא ההפרש בין השפעת המדות לההשפעה דבחי' מל'‪ ,‬שהשפעת‬
‫המדות הוא בבחי' גילוי וקירוב כמ"ש מכלכל חיים בחסד‪ ,‬דעצם החסד נמשך מעולם‬
‫לעולם‪ ,‬משא"כ ההשפעה דבחי' מל' שהוא בדרך ריחוק‪ ,‬כמ"ש והים עומד עליהם‬

‫‪22‬‬
‫מלמעל'‪ ,‬וכמו שאנו אומרים בנוסח התפלה המלך המרומם לבדו‪( ,‬וע' מההפרש‬
‫דהשפעת המדות לההשפעה דבחי' מל‪ ,‬בד"ה פקודי ה' ישרים‪ ,‬נ"ה)‪.‬‬
‫וכ"ז הוא בד"כ‪ ,‬דז"א ומל' הם בחי' חו"ג‪ ,‬ובפרטיות הרי בז"א גופא ישנו חו"ג‪ ,‬דמדת‬
‫החסד הוא בחי' יום ואור‪ ,‬שהוא בחי' גילוי אור‪ ,‬וגבורה הוא בחי' לילה וחשך שהוא‬
‫בחי' העלם והסתר שאינו מאיר‪ .‬ולהיות כן‪ ,‬הרי חו"ג הם הפכים זמ"ז‪ ,‬ובכדי שיהי'‬
‫ההתחברו' וההתכללות דחו"ג הוא מצד עצמות אוא"ס שלמעלה משניהם‪ ,‬שאין שם‬
‫בחי' חו"ג כלל אפי' בבחי' התכללות‪ ,‬דבמקום שיש בחי' חו"ג‪ ,‬אפילו רק בבחי'‬
‫התכללות‪ ,‬הרי הוא בחי' שרש ומקור לחו"ג ממש‪ ,‬א"כ הרי משם אי אפשר להיות‬
‫אמיתית ההתכללות דחו"ג‪ ,‬ורק כשמאיר הגילוי מבחי' עצמות אוא"ס‪ ,‬דשם אין בחי'‬
‫חו"ג‪ ,‬משם יכול להיות אמיתית ההתכללות דחו"ג‪ .‬ולכן אמיתית ההתכללות הוא‬
‫במדת התפארת דוקא‪ ,‬דלהיות התפארת עולה עד הכתר‪ ,‬והיינו בבחי' פנימית הכתר‪,‬‬
‫דב' קוין (דחו"ג ה"ה ג"כ) עולין בכתר‪ ,‬רק שעלייתן הוא בחיצוניות הכתר‪ ,‬אבל הת"ת‬
‫עולה בפנימית הכתר‪ ,‬דעלי' (על פנימית הכתר) אתמר לית שמאלא בהאי עתיקא‪,‬‬
‫ומאחר שאינו שייך שמאל‪ ,‬הרי גם בחי' ימין אינו שייך לומר שם‪ ,‬אמנם מזה שאנו‬
‫אומרים לית שמאלא בהאי עתיקא‪ ,‬הרי מזה משמע דכולו ימין‪ ,‬הרי ימין נמצא שם‪,‬‬
‫(ולהיות כן מאחר שיש ימין‪ ,‬הרי אפ"ל דהוא שרש לבחי' חו"ג כו')‪.‬‬
‫הנה ידוע דמה שבחי' עתיק הוא בחי' ימין‪ ,‬היינו מה שהוא בעצם בבחי' אור פני מלך‬
‫חיים‪ ,‬שאין זה בחי' חסד וגבורה‪ ,‬אלא שהוא בחי' גילוי העצמות‪ ,‬ולכן כשמאיר גילוי‬
‫אור זה‪ ,‬פועל הביטול בבחי' חו"ג שמתבטלים בעצם מהותן‪ ,‬ויכול להיות ההתכללות‬
‫וההתחברות שלהם‪ ,‬ע"ד דכתי' המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו‪ ,‬מיכאל שר‬
‫של מים וגבריאל שר של אש‪ ,‬ואין מכבין זה את זה‪ ,‬שהוא כשמאיר הגילוי אור נעלה‬
‫משניהם לכן הם מתבטלים ממהותן‪ .‬והוא עד"מ הידוע בשני שרים העומדים לפני‬
‫המלך‪ ,‬ובעצם הם מנגדים זל"ז‪ ,‬ומ"מ מפני הגילוי דאור פני המלך‪ ,‬ה"ה מתבטלים‬
‫ממהותן ומתאחדים ומתחברים זע"ז‪.‬‬
‫וכמו"כ יובן למעלה דהגם דשר זה של מים‪ ,‬ושר זה של אש‪ ,‬ומ"מ כשמאיר גילוי אור‬
‫נעלה משניהם ה"ה מתבטלים ממהותן המים והאש‪ ,‬ועי"ז יכול להיות ההתאחדות‬
‫וההתחברות שלהם‪ .‬ובדוגמא כזאת יובן גם בבחי' חו"ג‪ ,‬דכשמאיר בחי' גילוי עצמית‬
‫אוא"ס שלמעלה משניהם‪ ,‬הרי גילוי זה פועל בהם הביטול במהותן העצמי‪ ,‬ויכול‬
‫להיות ההתכללות שלהן‪ ,‬וזהו"ע האין המחבר חו"ג‪ ,‬דאין הוא בחי' העדר המציאות‪,‬‬
‫דמציאות הם בחי' ספירות דאצילות‪ ,‬וכמאמר חכמה מוחא‪ ,‬בינה לבא‪ ,‬חסד דרועא‬
‫ימינא‪ ,‬גבורה דרועא שמאלא‪ ,‬שבכללות הוא בחי' חו"ג‪ ,‬ואין הוא מה שאינו מציאות‬
‫דחו"ג‪ ,‬ולכן הוא מחבר ב' הבחי' דחו"ג‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ובזה יובן גם בגשמיות דזמן דבין השמשות אינו בגדר זמן שאינו לא יום ולא לילה‪,‬‬
‫לא חסד ולא גבורה‪ ,‬ובפרט לדעת ר' יוסי דבין השמשות הוא כהרף עין‪ ,‬זה נכנס וזה‬
‫יוצא ואי אפשר לעמוד עליו‪ ,‬שאינו בגדר זמן‪ ,‬והוא ע"ד כמו רגע דחצות שהוא ג"כ‬
‫המחבר ב' חצאי הלילה‪ ,‬שהוא ג"כ ענין חו"ג דחצי הלילה‪ ,‬ראשונה הוא בחי' גבורה‪,‬‬
‫וחצי לילה שני שהיא שייכה לאור היום הוא בחי' חסד‪ ,‬רק שבכללו' הוא בחי' חו"ג‬
‫שבמל'‪ ,‬דלילה בכלל הוא בחי' מל'‪ ,‬ובבחי' מל' יש ג"כ חו"ג‪ ,‬כמ"ש מלך במשפט‬
‫יעמיד ארץ והוכן בחסד כסאו‪ ,‬והרגע דחצות המחבר ב' חצאי הלילה הוא עצמו אינו‬
‫בגדר זמן‪ ,‬דכל מה שאפשר לחלק בזמן‪ ,‬הוא שייך או לחצי הראשונה או לחצי השנה‬
‫והרגע דחצות עצמו אינו בגדר זמן‪ ,‬ולכן אז מאיר בחי' הגילוי דאין כו'‪ .‬וזהו דמכת‬
‫בכורות הי' בחצות דוקא‪ ,‬כמ"ש ויהי בחצי הלילה והוי' הכה כל בכור כו'‪ ,‬שמכת‬
‫בכורות הוא מצד הגילוי דעצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש ועברתי כו'‪ ,‬ודרז"ל אני ולא‬
‫השליח‪ ,‬וזה הי' בחצות דוקא דאז הוא הגילוי דבחי' אין שהוא בחי' עצמות אוא"ס‬
‫ב"ה‪ .‬וכן במקום‪ ,‬הרי הקרן זוית שהוא מחבר ב' כתלים‪ ,‬הקרן עצמו אינו בגדר מקום‪,‬‬
‫כמו בקרן דרומית מזרחית‪ ,‬הרי כל מה שנמשך לדרום זהו כותל דרומי‪ ,‬וכל מה‬
‫שנמשך למזרח הוא כותל מזרחי‪ ,‬ועצם הקרן אינו בגדר מקום‪ ,‬ולכן הוא דוקא המחבר‬
‫ב' הכתלים‪ .‬וכמו"כ הוא בהזמן‪ ,‬דבין השמשות אינו בגדר זמן‪ ,‬ולכן הוא דוקא המחבר‬
‫ב' הבחי' דיום ולילה‪ ,‬מפני שאז מאיר בחי' גילוי האין‪.‬‬
‫ובזה יובן מה שקבורת משה נברא ג"כ בין השמשות‪ ,‬וכדאי' בפרקי אבות‪ ,‬דלהיות‬
‫דבקבורת משה כתי' ולא ידע איש את קבורתו‪ ,‬שקבורת משה הי' בבחי' ולא ידע‪,‬‬
‫היינו בחי' שער הנו"ן דבינה‪ ,‬ומשו"ז עליונים נדמה להם למטה‪ ,‬ותחתונים נדמה להם‬
‫למעלה‪ ,‬עליונים הוא בחי' חכמה נדמה להם למטה‪ ,‬ותחתונים הוא בחי' בינה נדמה‬
‫להם למעלה‪ ,‬אמנם כל זה מה שנדמה להם‪ ,‬אבל לפי האמת הוא למעלה מב' הבחי'‬
‫דחו"ב‪ ,‬והוא האור הממוצע המחבר שניהם‪ ,‬והוא למעלה משתיהם‪ ,‬והוא בחי'‬
‫פנימית הכתר (וע' מענין זה באריכות בד"ה ולא ידע איש את קבורתו‪ ,‬ס"ה) ובחי' זו‬
‫נברא ונתגלה בין השמשות דוקא‪ ,‬דאז מאיר גילוי אור זה דבחי' אין‪ ,‬וזהו ג"כ מה‬
‫שהאיל אחר נברא בין השמשות‪ ,‬דאיל הוא תוקף‪ ,‬ומורה על תוקף הגילוי דאוא"ס‬
‫שמאיר בין השמשות שהו"ע גילוי האין‪.‬‬
‫והנה בעבודה יום ולילה הוא בחי' אהוי"ר‪ ,‬יום הוא בחי' אהבה‪ ,‬ולילה הוא בחי'‬
‫יראה‪ ,‬וכמאמר הזהר שמחה בצפרא רננא ברמשא‪ ,‬שמחה בצפרא הוא בחי' אהבה‪,‬‬
‫שהו"ע קירוב ודביקו' הנפש באלקות‪ ,‬דשמחה זאת נעשית ע"י ההשגה בההתבוננו'‬
‫שמתבונן ומעמיק דעתו בחסד הוה שנתצמצם להתלבש בעולמות להחיותם בבחי'‬
‫אור וחיות פנימי‪ ,‬ובפרטיות ההתבוננות באופני הגילוים‪ ,‬איך שמאיר הגילוי אור‬
‫‪24‬‬
‫בבריאה ויצי'‪ ,‬עד שגם למטה בעוה"ז החומרי יש בכל נברא ונברא אור וחיות אלקי‬
‫כמ"ש ואתה מחי' את כולם כו'‪ ,‬שעז"נ מבשרי אחזה אלקה‪ ,‬וכמו שהוא בעצמו מרגיש‬
‫בעצמו שיש בו אור וחיות‪ ,‬כמו"כ הוא בכל נברא יש בו אור וחיות אלקי שמחי' אותו‪,‬‬
‫והוא מהות הנברא‪ ,‬וההתבוננות כשהוא בהתקשרות ובהעמקת הדעת‪( ,‬היינו אז דאס‬
‫איז צוגיטראגין צוא זיך)‪ ,‬עי"ז נרגש אצלו היוקר דאלקות‪ ,‬ונעשה קירוב ודביקות‬
‫הנפש שנדבק נפשו באלקות כו'‪ ,‬והדביקות הזאת גורמת שמחה ותענוג הנפש באלקות‬
‫עד שכל חפצו ורצונו הוא באלקות‪ ,‬ואינו חפץ בשאר ענינים החומרים כלל‪ ,‬ועיקר‬
‫רצונו הוא שיאיר הגילוי אור בנפשו ובעולם‪.‬‬
‫וגילוי אהבה זאת היא באה מצד הגילוי וקירוב דהשגה אלקית‪ ,‬ויש בחי' אהבה ברשפי‬
‫אש הבאה מצד העדר הגילוי אור‪ ,‬הן בבחי' ממכ"ע גופא‪ ,‬מה שאינו מאיר רק‬
‫המציאות דאלקות‪ ,‬ולא בחי' המהות‪ ,‬שבכללי' הנבראים אינו מאיר בחי' גילוי המהות‪,‬‬
‫כמ"ש כי לא יראני האדם וחי‪ ,‬ואפילו חיות הקדש אינם רואים את הכבוד‪ ,‬והוא מה‬
‫שאינו מאיר בחי' גילוי המהות‪ ,‬ומה שמאיר הוא רק ידיעת המציאות‪ .‬וגם זה בא‬
‫בצמצום מעולם לעולם עד שלמטה האור הוא מצומצם כ"כ עד שאינו מושג אפילו‬
‫המציאות דאלקות‪ ,‬והגם שמרגיש שיש בו אור וחיות‪ ,‬אבל אינו מרגיש שהוא אלקות‪,‬‬
‫ובכדי שירגיש בהחיות הזה שהוא אלקות הוא ע"י עבודה דוקא‪ ,‬שע"י עבודה ויגיעה‬
‫אז הוא מרגיש שהאור והחיות שבו הוא אלקות‪ ,‬ושהעולם מה שהוא חי הוא מאלקות‪,‬‬
‫אבל בלי עבודה ויגיעה אינו מרגיש זאת כלל שהוא אלקות‪ ,‬והאמת הוא דגם העבודה‬
‫ויגיעה הרי ההרגש בעולמות העליונים‪ ,‬והתבוננות זו (וי"ל דהכוונה דכשמתבונן דכל‬
‫כמה שיעבוד בעבודה ויגיעה ומ"מ א"ז כמו ההרגש שלמעלה‪ ,‬זה) גופא פועל בו‬
‫הצמאון ותשוקת הנפש‪ ,‬וכמ"ש נפשי אויתיך בלילה‪ ,‬דלילה הוא זמן החשך וההסתר‬
‫כנ"ל‪ ,‬והוא שאינו מאיר הגילוי אור‪ ,‬אז נפשי אויתיך בתוקף יותר‪ ,‬שאז הוא התשוקה‬
‫והצמאון יותר‪ ,‬וכמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים‪ ,‬שהוא‬
‫מצד העדר הגילוי אור‪.‬‬
‫והעיקר באהבה בבחי' רשפי אש הוא מההתבוננות באואו"ס הסוכ"ע דוקא‪ ,‬דאהבה‬
‫דממכ"ע עדיין אין זה עיקר האהבה דרשפי אש‪ ,‬רק עיקר האהבה ברשפי אש היא באה‬
‫מההתבוננות באוא"ס הסוכ"ע‪ ,‬שמתבונן איך שהוא יתברך קדוש בשמים ובארץ‪,‬‬
‫שעצמית אוא"ס הוא קדוש ומובדל מגדר ומדריגת העולמות‪ ,‬וכמ"ש כי נשגב שמו‬
‫לבדו‪ ,‬דגם בחי' שמו הוא בחי' נשגב שהוא קדוש ומובדל‪ ,‬ורק הודו וזיוו של שמו‬
‫הוא על ארץ ושמים‪ ,‬ארץ הוא בחי' געה"ת‪ ,‬ושמים הוא בחי' געה"ע‪ ,‬וגם שם הוא רק‬
‫הודו וזיוו בלבד‪ ,‬שהוא הארה מבחי' שמו‪ ,‬וכמארז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם‬
‫בראשיהם ונהנין מזיו השכינה כו'‪ ,‬ובד"כ ארץ ושמים הם עולמות העליונים ועולמות‬
‫‪25‬‬
‫התחתונים שהוא כללי' כל ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד‪ ,‬ובכ"ז הרי ההארה הוא רק‬
‫בבחי' הודו בחי' הארה מצומצמת‪ ,‬אבל עצמות אוא"ס ב"ה הוא קדוש ומובדל לגמרי‪.‬‬
‫וכשמתבונן בזה נעשה אצלו הצמאון ותשוקת הנפש שאינו רוצה בהגילוים כמ"ש מי‬
‫לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ‪ ,‬ואינו רוצה בזה מפני שהוא בחי' הארה בלבד‪ ,‬רק‬
‫כל חפצו ורצונו הוא בבחי' עצמי' אוא"ס‪ ,‬ומדרי' האהבה הזאת היא בחי' אהבה‬
‫פנימי'‪ ,‬דאהבה הבאה מצד הגילוי והקירוב הוא בחי' חיצוניות האהבה‪ ,‬אבל אהבה‬
‫הזאת דרשפי אש הוא בחי' אהבה פנימית‪.‬‬
‫ובאמת הרי כללית ענין האהבה הוא בחי' התפשטות הנפש והתפעלותה‪ ,‬דלא מבעי‬
‫דאהבה הבאה מצד הגילוי וקירוב שהיא בחי' התפשטות הנפש‪ ,‬אפילו בחי' אהבה‬
‫דרשפי אש ה"ה ג"כ התפעלות הנפש במורגש‪ ,‬משא"כ בחי' יראה שהוא כיווץ וביטול‬
‫הנפש‪ ,‬והנה בכיווץ וביטול זה שהוא בחי' יראה יש ג"כ ב' בחי'‪ ,‬הא' היא היראה‬
‫הבאה מצד הריחוק וההעלם‪ ,‬שאוא"ס מרוחק מגדר העולמות‪ ,‬וריבוי העלמות‬
‫והסתרים‪ ,‬אמנם יראה זאת היא חיצוניות לגמרי‪ ,‬והוא עד"מ היראה מפני המלך‪ ,‬והנה‬
‫כשהמלך מתערב עם העצם‪ ,‬אז אינו שייך יראה מפניו‪ ,‬אלא כשהוא מתרומם ומתנשא‬
‫וסגור בחדריו היכלי מלך‪ ,‬ומתנהג ברוממות ע"י שריו ועבדיו העושים כל פקודיו‬
‫וציוויו‪ ,‬ומובן כי היא יראה חיצוניות עד מאד (שהירא מהמלך מפני שהוא סגור‬
‫ומתרומם כו'‪ ,‬הנה לירא כזה אין לו שום השגה והבנה במהות המלך וענינו‪ ,‬ואדרבא‬
‫מי שיודע ומשיג מהות ענין המלוכה‪ ,‬ומתבונן במלך והנהגתו הרי כל שיהי' המלך‬
‫קרוב יותר אל העם‪ ,‬ומעיין ומפקח בכל צרכיהם‪ ,‬אז היראה ממהות המלך גדלה באין‬
‫ערוך‪ ,‬ודוקא מקירוב המלך אל העם כו'‪ ,‬אמר יוסף יצחק)‪.‬‬
‫והב' היא היראה הבאה מצד הקירוב דאוא"ס ב"ה‪ ,‬והוא גילוי בחי' אוא"ס הסוכ"ע‬
‫שמאיר בגילוי בעולם‪ ,‬וכמו שהוא מתגלה בשמים כמו"כ הוא הגילוי שלו גם בארץ‪,‬‬
‫דשמים וארץ שוים לפניו ית'‪ ,‬וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא‪ ,‬שעצמות אוא"ס‬
‫ב"ה נמצא בכל מקום בשוה‪ ,‬ומה שאוא"ס ב"ה הוא מופלא ומרומם זהו רק מצדו‬
‫מצד האדם‪ ,‬ומצד ההשתל'‪ ,‬אבל מצד בחי' עצמות אוא"ס הסוכ"ע הוא מאיר בגילוי‬
‫בכ"מ בשוה‪ ,‬דמה שיש התחלקות בהגילוי אור הוא רק בגילוים דממכ"ע‪ ,‬לפי שהאור‬
‫בא במדה וקצבה לפי מהות העולמות וסדרי ההשתל'‪ ,‬אבל באור הסוכ"ע שם אינו‬
‫שייך בחי' התחלקות ומאיר בכ"מ בשוה‪ ,‬ומ"ש והקדוש בשמים ובארץ‪ ,‬היינו שאינו‬
‫בא בבחי' התלבשות בבחי' אור פנימי‪ ,‬דאדם וכן כללות ההשתל' הם בחי' כלים (וכל‬
‫כלי בו שורה ומתגלה אור‪ ,‬אמנם זה בגילויי אורות דממכ"ע)‪ ,‬אבל בבחי' אור הסובב‬
‫שהוא מדרי' העצמית אינו בבחי' גילוי ותפיסא בכלים‪ ,‬והוא נמצא כמו שהוא‬
‫בעצמותו בכל מקום‪ ,‬ומה שנקרא סובב אין הפי' שהוא סובב ומקיף מלמעלה‪ ,‬רק‬
‫‪26‬‬
‫הכוונה בזה שאינו בא בבחי' התלבשות פנימי (ובדרך אור וכלי)‪ .‬וכשמתבונן בכל זה‬
‫איך שד' עומד עליו‪ ,‬ובכל מקום שהוא‪ ,‬הוא עומד לפני אוא"ס ב"ה תפול עליו אימה‬
‫ויראה שירא ומתבושש מגדולתו יתברך שמאחר שהוא עומד עליו‪ ,‬הרי בכל מקום‬
‫שהוא אינו שום מציאות לעצמו כלל‪ ,‬או עכ"פ בחי' יראה תתאה שירא למרוד ח"ו‪,‬‬
‫שליראה זו בודאי יגיע ע"י ההתבוננות בזה‪.‬‬
‫והנה המדרי' הא' דיראה‪ ,‬היינו היראה הבאה מריחוק דאלקות הנ"ל הוא ג"כ בבחי'‬
‫כיווץ וביטול הנפש‪ ,‬היפך בחי' האהבה הבאה בהתפשטות הנפש‪ ,‬וכן בקיום המצות‪,‬‬
‫הנה אם קיום המצות הוא ע"י האהבה‪ ,‬העיקר הוא אצלו כוונת המצוה‪ ,‬דכוונתו‬
‫להמשיך גילוי אור האלקי בנפשו או בחלקו בעולם‪ ,‬משא"כ קיום המצות שע"י‬
‫היראה‪ ,‬הוא מפני שמקיים רצה"ע או לעשות כלים להשראת גילוי האור האלקי‪ ,‬דזה‬
‫ג"כ אינו בשביל הנאת עצמו והוא רק מפני שכן הוא רצון העליון ב"ה (וכמבואר‬
‫במ"א בענין קבלת עומ"ש‪ ,‬לעשות נח"ר‪ ,‬או לקיים גזירתו ית')‪ .‬והעבודה הוא שיהי'‬
‫התכללות המדרי' ויהי' עבודתו בבחי' אהוי"ה‪ ,‬דאהבה לבד אינו העבודה תמה‪,‬‬
‫דאהבה הרי הוא בבחי' יש מי שאוהב‪ ,‬דהרי אפילו מדרי' הב' שהוא האהבה דרשפי‬
‫אש הוא בחי' התפעלות במורגש‪ ,‬ובפרט מדרי' הא' שהוא מצד הקירוב‪ ,‬ובודאי שהוא‬
‫בבחי' התפשטות דהרי קרבת אלקים לו טוב‪ ,‬והדביקות ההוא גורם לו שמחה ותענוג‬
‫הנפש כנ"ל‪ ,‬שהוא בהתפשטות גדולה‪ ,‬עד שמזה יכול לבוא לבחי' היפך ח"ו‪,‬‬
‫(וכמבואר במ"א בענין פלשתי"ם‪ ,‬שמהרוגז בתפלה על הנה"ב וחומריות גופו‪ ,‬הנה‬
‫אחר התפלה יכול לבוא ח"ו לידי כעס כו'‪ ,‬ולכן הרי גם בעת התפלה צ"ל בצמצום‬
‫ובמדה כו')‪.‬‬
‫ולהיות כן צריך להיות האהבה בבחי' ביטול ולא במורגש שאז הרי לא יהי' בה‬
‫תערובות זרות כו'‪ ,‬וכן היראה לבדה ג"כ אינה עבודה תמה‪ ,‬מפני שהו"ע כיווץ וביטול‬
‫הנפש‪( ,‬והכיווץ גורם ענין המרירות‪ ,‬שמתמרמר מאד על עצמו ועניניו‪ ,‬ותמיד הוא‬
‫מכווץ וחופש חטאי נפשו וחסרונותיו‪ ,‬שג"ז אינה עבודה‪ ,‬אם לא בזמנים מוגבלים‬
‫ע"ז‪ ,‬כידוע) והעבודה צ"ל בשמחה‪ .‬וכן בקיום המצות‪ ,‬דצ"ל ההתכללות מב' הבחי'‬
‫דאהוי"ר‪ ,‬דקיום המצות שהם מן האהבה‪ ,‬אינם נעשים בשלימות ויכול ליפול טעות‬
‫בזה‪ ,‬וכמו שמצינו בשאול שהלך אחר הטעם‪( ,‬שהוא מצד האהבה‪ ,‬דכללי' ענין‬
‫האהבה אפי' מדרי' הב' הנ"ל הוא קירוב ודביקות‪ ,‬וממילא גורם לילך אחר הטעם‪,‬‬
‫וכמו שאנו רואין במוחש שאהבה גורמת בהילוך אחר הטעם והכוונה‪ ,‬והיראה גורמת‬
‫לעשות הדבר בהידור כמו שנצטוה מבלי לחקור אחר הטעם כלל‪ ,‬ושאול שעבודתו‬
‫הי' בבחי' אהבה‪ ,‬שהרי הי' בבחי' קירוב‪ ,‬והלך אחר הטעם)‪ ,‬וטעה ורצה להקריב‬
‫מצאן ובקר דעמלק‪ ,‬דכוונתו הי' להמשיך גילוי אוא"ס ב"ה‪ ,‬וחשב כשיקריב צאן ובקר‬
‫‪27‬‬
‫דעמלק‪ ,‬הרי כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין‪ ,‬שיומשך גילוי‬
‫אור נעלה מאד‪ ,‬אבל לפי האמת טעה‪ ,‬וזהו שהושיבו שמואל הלא שמוע מזבח טוב‪,‬‬
‫שהעיקר הוא ביטול הרצון‪ ,‬לעשות בהידור כפי שנצטוה‪ ,‬ולא לילך אחר הטעם‬
‫וסברא‪.‬‬
‫וכמו"כ קיום המצוות שע"י היראה ג"כ אינה בבחי' שלימות‪( ,‬וכמו באברהם‬
‫שהעקידה שעקד את יצחק הי' מבחי' היראה‪ ,‬וב' ראיות לזה‪ ,‬הא' היא התשו' עתה‬
‫ידעתי כי ירא אלקים כו'‪ ,‬והב' כדאי' במד"ר שלא שאלתי היכן הוא ההבטחה דריבוי‬
‫הזרע דיצחק כו'‪ ,‬ומ"מ לא הי' העבודה בשלימות‪ ,‬דבשעה שא"ל המלאך אל תשלח‬
‫ידך אל הנער‪( ,‬לשחטו) רצה אברהם להטיף דם מאחד מאבריו‪ ,‬וע"ז בא הציווי ואל‬
‫תעש לו מאומה‪ ,‬והענין בזה הוא דהעבודה מאהבה הוא שהולך אחר הטעם למען‬
‫שיהי' לנחת ועונג‪ ,‬והעבודה מיראה הוא לקיים הציווי בזריזות והידור‪ ,‬וכמו עקידת‬
‫יצחק‪ ,‬ומ"מ גם עבודה זאת אינה שלימות העבודה‪ ,‬לפי שחפץ להטיף לו דם‪ ,‬ואינו‬
‫עדיין ביטול הרצון שמצד ביטול הרצון כמו בתחלת הציווי ביטל רצונו ולא שאל‬
‫מאומה‪ ,‬כן אחרי כן לא הי' צריך אברהם לחפוץ להטיף דם באחד מאבריו‪ ,‬ובכלל‬
‫בעבודה דיראה שבאה במרירות וצמצום)‪ ,‬וצ"ל העבודה בשמחה‪.‬‬
‫ועיקר העבודה ושלימותה הוא שיהי' התכללות ב' המדרי' דאהוי"ר‪ ,‬וזהו דכתיב‬
‫שלום שלום לרחוק ולקרוב‪ ,‬וקרוב הוא בחי' אהבה‪ ,‬ורחוק הוא בחי' יראה‪ ,‬ושלום‬
‫לרחוק ולקרוב כו' שיהי' ההתחברות וההתכללות דאהוי"ר‪ ,‬והוא מצד גילוי אור א"ס‬
‫ב"ה הסוכ"ע‪ ,‬שזהו פועל הביטול עצמי בנפש‪ ,‬ומשו"ז יכול לעמוד בב' תנועות‬
‫הפכיית‪ ,‬שהגם שמתעורר באהבה‪ ,‬מ"מ לא יהי' במורגש רק בבחי' ביטול‪ ,‬וכמו"כ‬
‫כשמתעורר ביראה‪ ,‬מ"מ יהי' בזה שמחת הנפש‪ ,‬וזהו והנורא אל עליון‪ ,‬וא"ו דוהנורא‬
‫מורה על הגילוי והמשכה‪ ,‬שנמשך בחי' נורא שהיא מדרי' רמה יותר גם מבחי' יראה‬
‫עילאה‪ ,‬והיינו בחי' ביטול עצמי שבנפש‪ ,‬ששרש המשכת ביטול זה הוא מבח אל‬
‫עליון‪ ,‬בחי' אין העצמי דא"ס ב"ה‪ ,‬ועי"ז נעשה ההתכללו'‪ ,‬דאף שהוא מצד מדריגת‬
‫עבודתו עומד בבחי' יראה‪ ,‬מ"מ יהי' ביראתו שמחת הנפש כמ"ש וכל הלבבות יראוך‬
‫וכל קרב וכליות יזמרו לשמיך‪ ,‬שהגם שהלבבות יראך בהתגלות‪ ,‬מ"מ יהי' שמחת‬
‫הנפש ג"כ‪ ,‬וכן במי שמדריגתו בעבודת האהבה‪ ,‬מ"מ יהי' בזה הביטול דיראה‪ ,‬ולא‬
‫יהי' במורגש‪ ,‬וכמ"ש וגילו ברעדה‪ ,‬במקום גילה שם תהא רעדה‪.‬‬
‫וזהו כללי' ענין עקידת יצחק‪ ,‬שהי' כאן ההתכללות דאהוי"ר‪ ,‬דאברהם מדריגתו‬
‫מדריגת האהבה‪ ,‬וכמ"ש אברהם אוהבי‪ ,‬ויצחק מדריגתו ועבודתו בבחי' יראה‪ ,‬וכמ"ש‬
‫ופחד אבי יצחק‪ ,‬ובעקיד' אז הוא ההתכללות וההתחברות דב' הבחי'‪ ,‬וזהו דכתיב‬
‫באברהם עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‪ ,‬שע"י העקידה הגיע למדריגה הזאת‬
‫‪28‬‬
‫דהתכללות‪ ,‬והוא ע"י בחי' האיל אחר‪ ,‬והוא בחי' האין עצמי הנ"ל שמאיר בין‬
‫השמשות וכנ"ל‪.‬‬
‫והנה זאת היא העבודה להמשיך בחי' אין העצמי‪ ,‬וע"י מה ממשיכים בחי' זו‪ ,‬הוא ע"י‬
‫מעשה המצות בפועל‪ ,‬והענין הוא דכתיב והי' מעשה הצדקה שלום כו'‪ ,‬דבכדי שיהי'‬
‫בחי' שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל‪ ,‬שהו"ע שיהי' התחברות והתכללות ב' בחי' הנ"ל‪,‬‬
‫שזהו"ע השלום כנ"ל הוא ע"י מעשה הצדקה‪ ,‬ולאו דוקא מצות הצדקה‪ ,‬אלא דכללות‬
‫המצות נקראים בשם צדקה‪ ,‬וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה‬
‫הזאת‪.‬‬
‫ולהבין כ"ז‪ ,‬ילהק"ת מ"ש ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אל עולם‪ ,‬ואי'‬
‫במד"ר‪ ,‬אשל‪ ,‬חד אמר פונדק וחד אמר פרדס‪ ,‬ולהבין ענין פרדס בעבודה מה ענינו‪,‬‬
‫הענין הוא כמ"ש כי האדם עץ השדה‪ ,‬דהאדם נמשל לאילן‪ ,‬ובמשנה פ' דפרקי אבות‬
‫אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה‪ ,‬לאילן שענפיו מועטין ושרשיו‬
‫מרובין‪ ,‬ואפילו כל רוחות שבעולם באין ומנשבי' עליו אין מזיזין אותו ממקומו‪ ,‬שנא'‬
‫והי' כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו‪ ,‬הרי החכ' נקרא בשם ענף‪,‬‬
‫והמעשה בשם שרשים‪.‬‬
‫וכמו"כ בהאדם שנמשל לעץ השדה יש שרש וענף‪ ,‬והוא בחי' הארת הנשמה ועצמית‬
‫הנשמה‪ ,‬דהנה ידוע דלא כל הנשמה מתלבשת בגוף האדם‪ ,‬דהגוף קטן מהכיל אור‬
‫הנשמה‪ ,‬אלא שמקצת הנשמה והארתה הוא שמאיר בגוף האדם‪ ,‬ועצמית הנשמה‬
‫נשארה למעלה‪ ,‬והם ב' בחי' מקיפים דח"י‪ ,‬שהוא בחי' האין דנשמה שדבוק בבחי'‬
‫העצמית דאוא"ס ב"ה‪ ,‬ובפרט בחי' יחידה שבנפש שהיא חבוקה ודבוקה בך בבחי'‬
‫עצמית אוא"ס ב"ה‪ ,‬וזהו ענין השרש וענף שבאדם‪ ,‬ב' בחי' ומדריגות שבנשמה‪,‬‬
‫עצמית הנשמה שהם המקיפים הנ"ל‪ ,‬ומקצת הנשמה והארתה בג' בחי' נר"ן‬
‫המתלבשים בגוף כו'‪.‬‬
‫ועפי"ז יובן מה שמעשה נק' שרש‪ ,‬להיות שע"י המעשה ממשיכים בחי' שרש ומקור‬
‫הנשמה‪ ,‬והוא כמ"ש בזהר ע"פ החכם עיניו בראשו‪ ,‬במאן דשריא וקיימא על ראשו‪,‬‬
‫ודא הוא דכתיב ושמן על ראשך אל יחסר‪ ,‬אילן עובדין טבין‪ ,‬שעי"ז ממשיכים מאן‬
‫דשריא על ראשו‪ ,‬היינו בחי' שרש ומקור הנשמה‪ ,‬ולהבין זה למה ע"י מעשה דוקא‬
‫ממשיכים בחי' השרש ומקור הנשמה‪ ,‬ולכאורה חכמה שהוא בחי' תורה למעלה‬
‫במדרי' מהמעשה‪ ,‬והמשכת שרש ומקור הנשמה הוא ע"י המעשה דוקא‪ .‬והענין הוא‬
‫דמעשה המצות הו"ע ביטול היש לאין‪ ,‬וכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה‬

‫‪29‬‬
‫בכולהו עלמין‪ ,‬דעיקר הגילוי הוא ע"י ביטול היש דוקא‪ ,‬ובלי זה אי אפשר להיות שום‬
‫גילוי אור‪.‬‬
‫וביאור ענין זה ממה שמצינו במד'‪ ,‬כשבקשו המלאכים שינתן להם התורה וכמ"ש‬
‫תנה הודך על השמים‪ ,‬השיבו להם כלום יצה"ר יש בכם‪ ,‬ולכאורה מהו התשובה הלא‬
‫הם בקשו התו' ברוחניות‪ ,‬שיש תורה כמו שהיא למעלה וכמ"ש לכו לחמו בלחמי‪,‬‬
‫וכתיב ושמרו דרך הוי' כו'‪ ,‬וא"כ מהו התשובה כלום יצה"ר יש בכם‪ ,‬דלכאו' התשובה‬
‫אינה ממעין השאלה‪ .‬אמנם לפי האמת היא תשובה נכונה‪ ,‬דלהיות עיקר הגילוי אור‬
‫הוא ע"י ביטול היש דוקא‪ ,‬כמ"ש ויתרון האור מן החשך‪ ,‬שע"י ביטול היש שהוא‬
‫חשך ניכר האור‪ ,‬ולהיות החשך בשרשו קדום אל האור‪ ,‬וכמאמר ברישא חשוכא והדר‬
‫נהורא‪ ,‬גם למטה הקליפה קדמה לפרי‪ ,‬והוא סובב ומקיף את הפרי‪ ,‬רשע מכתיר את‬
‫הצדיק‪ ,‬ואי אפשר להגיע אל הפרי כ"א בשבירת הקליפה‪ ,‬וכמ"ש אל גנת אגוז ירדתי‪,‬‬
‫שהאגוז יש לו ד' קליפות‪ ,‬שלש קליפות הם גקה"ט‪ ,‬וקליפה הרביעית היא קליפת‬
‫נוגה‪ ,‬ובכדי שיהי' הגילוי של הפרי צריכים לשבור הקליפות תחלה‪ ,‬והתורה היא בחי'‬
‫אור‪ ,‬וכמ"ש ותורה אור‪ ,‬וכדי שיהי' גילוי אור זה הוא ע"י ביטול היש דוקא‪ ,‬ולכן‬
‫ההקדמה לגילוי אור דמ"ת הי' צ"ל תחלה השעבוד במצרים‪ ,‬וכמ"ש לכן אמור לבנ"י‬
‫אני הוי' כו'‪ ,‬שזה הי' התשובה על טענת משה למה הרעת כו' אלו מה חטאו‪ ,‬והשיבו‬
‫לו שהוא בשביל מ"ת‪ ,‬וקודם צ"ל שבירת הקליפה כו'‪.‬‬
‫ובזה יובן גם התשובה כלום יצה"ר יש בכם‪ ,‬כלום למצרים ירדתם‪ ,‬שעיקר הגילוי אור‬
‫הוא ע"י ביטול היש דוקא‪ ,‬ומה שיש מדריגת התורה כמו שהיא למעלה‪ ,‬הרי ידוע‬
‫דשם אין ענין שבירת הקליפה וענינה כלל ח"ו‪ ,‬דתורה כמו שהיא למעלה היא בבחי'‬
‫ע"ס דאצי'‪ ,‬שאין שם תערובת רע כלל ח"ו‪ ,‬ולכן המלאכים אין להם תורה‪ ,‬וכמאמר‬
‫אין משגיחין בבת קול‪ ,‬רק שהמלאכים מקבלים מהנשמות הלומדים בג"ע‪ ,‬וכמ"ש‬
‫חבירים מקשיבים לקולך‪ ,‬ולהיות הגילוי אור התורה למטה הוא ע"י ביטול היש דוקא‪.‬‬
‫אמנם עוד יש יתרון בהתורה כמו שהיא למטה‪ ,‬דיתרון האור הוא מתוך החשך דוקא‪,‬‬
‫שע"י ביטול היש נמשך עוד גילוי אור יותר‪ ,‬והוא אור התהו שקדם אל התיקון‪ ,‬ולכן‬
‫ע"י שבירת הקליפה שהו"ע ביטול היש הנ"ל‪ ,‬מאיר גילוי אור נעלה‪ ,‬והוא לבד זאת‬
‫שגילוי אור התיקון הוא ע"י שבירת הקליפה‪ ,‬דלהיות הקליפה סובב ומקיף את הפרי‬
‫כנ"ל‪ ,‬יש בזה עוד יתרון (והוא מה שהאור ניכר ונגלה יותר למטה כמו שהוא למעלה‬
‫כו')‪ ,‬וזהו דעיקר הגילוי אור והמשכתו הוא ע"י מעשה המצות דוקא‪ ,‬מפני שמעשה‬
‫המצות הו"ע ביטול היש‪ ,‬דענין מעשה הו"ע הכפי'‪ ,‬וכמו מעשין על הצדקה‪ ,‬שפירושו‬
‫כופין על הצדקה לעשותה‪ ,‬שבכל מצוה ומצוה יש כפי' פרטית שכופין את הנה"ב‪,‬‬

‫‪30‬‬
‫וכמו במצות תפילין לשעבד את הלב והמוח‪ ,‬ובפרט במצות הצדקה‪ ,‬שהעיקר בזה‬
‫הוא הכפי' וההכרח‪ ,‬ועי"ז דוקא ממשיכים הגילוי אור כו'‪.‬‬
‫וזהו כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת‪ ,‬דגילוי אור החכמה הוא ע"י‬
‫המעשה דוקא‪ ,‬ופי' חכמתו מתקיימת‪ ,‬היינו שיש בזה עוד יתרון האור‪ ,‬והוא שאפילו‬
‫כל רוחות שבעולם כו' ממקומו‪ ,‬היינו שלא יש בזה דינים וקטרוגים כלל‪ ,‬מפני שע"י‬
‫המעשה ממשיכים בחי' אין העצמי‪ ,‬שאינו שייך בזה דינים וקטרוגים‪ ,‬ואדרבה‪,‬‬
‫בהגלות אור זה יתפרדו כל פועלי און‪ .‬וזהו ג"כ מ"ש ועל יובל ישלח שרשיו‪ ,‬יוב"ל‬
‫הוא לשון המשכה והנהגה‪ ,‬והוא המשכת האין‪.‬‬
‫ועפי"ז יובן מ"ש ויטע אשל בב"ש‪ ,‬אש"ל הם אותיות א' ש' ל'‪ ,‬אלף הוא בחי' פלא‪,‬‬
‫כתר עליון‪ ,‬והוא בחי' אין העצמי כמו שהוא נמשך בבחי' חכמה‪ ,‬דאלף מל' אאלפך‬
‫חכמה‪ ,‬וש' הוא ג' קוין‪ ,‬היינו ג' מדות (שהם עקרי המדות ושרשן)‪ ,‬ול' הוא כנגד ג'‬
‫עולמות בי"ע (כמו שכל עולם הוא כלול מע"ס)‪ ,‬דכשנמשך גילוי האין הנ"ל הוא‬
‫נמשך ומאיר גם בבי"ע כו'‪ ,‬ואח"כ נאמר ויקרא שם בשם ד' אל עולם‪ ,‬והענין הוא‬
‫דהנה על זמן דלע"ל כתי' והי' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד‪ ,‬ופריך בגמ'‪ ,‬אטו‬
‫האידנא לאו אחד הוא‪ ,‬אלא האידנא על בשורות טובות מברך הטוב והמטיב‪ ,‬ועל‬
‫שמועות רעות כו'‪ ,‬משא"כ לע"ל שיהי' כולו טוב‪.‬‬
‫והענין בזה הוא דעכשיו אין השם שלם‪ ,‬כמ"ש כי יד על כוס י"ה‪ ,‬ודרז"ל אין השם‬
‫שלם ואין הכסא שלם‪ ,‬והכוונה בזה הוא שאינו מאיר הגילוי די"ה בו"ה‪ ,‬דבבחי' י"ה‬
‫מאיר גילוי אור כו'‪ ,‬אבל בבחי' ו"ה שהוא בחי' הגילוי ששייך לעולמות‪ ,‬וכמ"ש‬
‫והנגלות לנו כו'‪ ,‬שבחי' ו"ה הם הנגלות כו'‪ ,‬והוא האור השייך אל העולמות‪ ,‬ויכול‬
‫להיות יניקת חיצוני' מזה‪ ,‬וכמו הצפרנים שיונקים מגדי הדם כו'‪ ,‬ולכן הרי עתה יכול‬
‫להיות בשורות רעות ג"כ‪ ,‬משא"כ לע"ל דעל זמן ההוא נאמר ביום ההוא יהי"ה‪ ,‬ב"פ‬
‫י"ה‪ ,‬שגם בבחי' ו"ה יהי' גילוי אור כמו בבחי' י"ה‪ ,‬לכן אז יהי' כולו טוב‪ ,‬ושמו אחד‪,‬‬
‫אטו האידנא לאו אחד הוא‪ ,‬אלא האידנא לא כמו שאני נכתב אני נקרא‪ ,‬נכתב בשם‬
‫הוי' ונק' בשם אדנ"י‪ ,‬אדני הוא מל' אדנות‪ ,‬וכמא' אנת אשתמודע אדון על כולא‪,‬‬
‫שהוא בחי' מל'‪ ,‬ואין מלך בלא עם‪ ,‬שהם נבראים נפרדים‪ ,‬דעל בנים אינו שייך ענין‬
‫המלוכה כ"א על עבדים‪ ,‬וכמו"כ למעלה מבח' מל' נתהוו נבראים שהם בבחי' מציאות‬
‫יש ודבר נפרד‪ ,‬וזהו מצד ההעלם וההסתר דמל' דאד' בגימ' היכל שמעלים ומסתיר‬
‫על בחי' שם הוי'‪ ,‬כמ"ש והוי' בהיכל קדשו‪ ,‬שאינו מאיר בגילוי בעולמות‪ ,‬משא"כ‬
‫לע"ל שיאיר הגילוי אור בעולמות ג"כ‪ ,‬שלא יהי' העולמות בבחי' מציאות יש ודבר‬
‫נפרד‪ ,‬רק שיהי' ג"כ בבחי' ביטול לאלקות וזהו"ע ושמו אחד‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫ועפי"ז יובן מ"ש ויקרא שם בשם הוי' אל עולם‪ ,‬דבכדי שיהי' אל עולם‪ ,‬ההמשכה‬
‫והגילוי בעולם ג"כ‪ ,‬צ"ל הקריאה בשם הוי'‪ ,‬וכנ"ל די"ה יאיר גם בו"ה‪ ,‬ואז הוא נמשך‬
‫האור בגילוי בעולם ג"כ‪ ,‬וכ"ז הוא ע"י המשכת האין הנ"ל‪ ,‬דאז מאיר הגילוי למטה‬
‫ג"כ והמשכת האין כנ"ל הוא ע"י מעשה המצות דוקא כו'‪.‬‬
‫אך הענין דהנה כתיב ונרגן מפריד אלוף‪ ,‬נרגן קאי על היצה"ר ונה"ב‪ ,‬ובפרטי' יותר‬
‫הם רכילות לה"ר ושקר‪ ,‬שזה מפריד אלוף‪ ,‬היינו שזה פועל וגורם סילוק האין העצמי‪,‬‬
‫והוא בדוגמת הנאמר במרגלים ותרגנו באהליכם שהוא ג"כ ענין ונרגן מפריד כו'‪,‬‬
‫והנה טענת המרגלים הי' בשנאת ד' אותנו הוציאנו כו'‪ ,‬ואי' במד"ר‪ ,‬המשל בזה לא'‬
‫שהיו לו שני בנים‪ ,‬ולו שתי שדות‪ ,‬אחת של שקיא‪ ,‬ואחת של בעל‪ ,‬של שקיא הוא מה‬
‫שנשקה מעצמו‪ ,‬ושל בעל הוא שצריך להשקותו‪ ,‬וזהו מצרים וא"י‪ ,‬שבמצרים הי'‬
‫עולה נהר נילוס ומשקה אותה‪ ,‬וא"י הוא דכתי' בה למטר השמים תשתה מים‪ ,‬ובאמת‬
‫בא"י יש יתרון מעלה‪.‬‬
‫דהנה ידוע דיש ב' מיני השפעות‪ ,‬השפעה חיצוניות והשפעה פנימית‪ ,‬וכמארז"ל כתיב‬
‫טוב ה' לכל‪ ,‬וכתי' טוב הוי' לקויו‪ ,‬משל לא' שהי' לו פרדס‪ ,‬כשהוא משקה‪ ,‬משקה‬
‫את כולם‪ ,‬וכשהוא עודר‪ ,‬אינו עודר אלא הטובים שבהם‪ ,‬והשפעה חיצונת נמשך לכל‬
‫בלי אתעדל"ת‪ ,‬דלהיות המשכה זו מבחי' יחוד חיצוני' דאו"א‪ ,‬ויש בחי' השפעה‬
‫פנימית מבחי' יחוד פנימי דאו"א‪ ,‬ששרש המשכתה הוא מבחי' פנימי' ועצמית אוא"ס‬
‫ב"ה‪ ,‬אך השפעה זו הוא ע"י עבודה דוקא‪ ,‬וכמ"ש טוב הוי' לקויו‪ ,‬למי שמקיים תומ"צ‬
‫דוקא‪ ,‬וזהו ג"כ מה שא"י למטר השמים כו' וכמאמר מטרא בעלא דארעא שהוא בחי'‬
‫יחוד פנימי דוקא‪ ,‬וזהו דבגשמי א"י כתיב הנותן מטר על פני הארץ‪ ,‬שנותן בעצמו‬
‫משא"כ בשארי ארצות כתי' השולח מים ע"פ חוצות‪ ,‬שהוא ע"י שליח‪.‬‬
‫אמנם בזה צ"ל אתעדל"ת דוקא כמ"ש ואד יעלה מן הארץ‪ ,‬ודרשו בגמ' שברו הבריות‬
‫את ערפם מיד הגשמי' יורדי'‪ ,‬הרי שצ"ל שבירת העורף (והו"ע אתעדל"ת בביטל היש‪,‬‬
‫כנ"ל) אבל המרגלים לא רצו בקיום התו"מ‪ ,‬רק שיומשך בחי' השפעה חיצונית‪,‬‬
‫הנמשכת בלי אתעדל"ת‪ ,‬וזהו"ע ותרגנו‪ ,‬שהו"ע נרגן מפריד אלוף‪ ,‬שפעלו סילוק האין‬
‫היפך מענין ויטע אשל הנ"ל שהוא המשכת האין‪ ,‬והם פעלו סילוק האין‪ ,‬ולפי האמת‬
‫הרי גם ההשפעה חיצונית אינו כדבעי‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬דלהיות שאין השם שלם‪ ,‬וא"כ שייך גם‬
‫בחי' גבורות‪ ,‬ודוקא לע"ל שיהי' הוי' אחד ושמו אחד‪ ,‬אז יהי' כולו טוב‪ ,‬וכמבואר‬
‫בזהר ע"פ והוי' המטיר על סדום כו' שהוא הוי' דז"א‪ ,‬דלהיות ע"י ריבוי החטאים‬
‫שלהם גרמו להיות סילוק בחי' הוי' דא"א (שהו"ע יחוד פנימי דאו"א כו') במילא‬
‫נמשך להם העונש מהוי' דז"א‪ ,‬ומזה יובן שע"י סילוק האין‪ ,‬גם ההשפעה חיצונית‬

‫‪32‬‬
‫אינה כדבעי‪ ,‬וכן כללות ההשפעה‪ ,‬גם מה שנשפע ונמשך הוא בהעלם וצמצום והסתר‬
‫גדול‪ ,‬וכ"ז הוא ע"י הנרגן שמפריד אלוף‪.‬‬
‫ועפי"ז יובן מ"ש איל אחר‪ ,‬אחר כל המעשים כו'‪ ,‬דעבירות הם היפך ענין המצות‪,‬‬
‫ומצוה הוא מל' צוותא וחיבור‪ ,‬והוא מה שמחברים אוא"ס ב"ה עם עולמות‪ ,‬שיומשך‬
‫אוא"ס הסוכ"ע בעולמות‪ ,‬תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי‬
‫אור‪ ,‬ונק' בשם עמודים‪ ,‬כמו שהעמוד מחבר הגג עם הרצפה‪ ,‬כמו"כ ע"י עמודי המצות‬
‫מחברים וממשיכים אוא"ס ב"ה בעולמות‪ ,‬ועי"ז נמשך להיות גילוי אין העצמי הנ"ל‪,‬‬
‫משא"כ עבירות הוא מל' העברה‪ ,‬שמעבירים ומחלקים בחי' האין הנ"ל‪ ,‬ולזאת מאחר‬
‫שנאחזים בעבירות הרי ממילא מסתבכים בצרות ר"ל‪ .‬והעצה לזה הוא להאחז בקרניו‪,‬‬
‫וקרן הוא שופר‪ ,‬שמורה על ענין התשובה‪ ,‬דע"י התשובה ממשיכים ג"כ בחי' גילוי‬
‫האין הנ"ל‪ .‬דהנה על תשובה כתיב והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה‪ ,‬והוא השבת‬
‫הנפש לשרשה ומקורה‪ ,‬וכשם שע"י המצות ממשיכים בחי' השרש ומקור דנשמה‬
‫כנ"ל‪ ,‬ובמילא נמשך גילוי אוא"ס ב"ה כנ"ל‪ ,‬כמו"כ ע"י התשובה ממשיכים ג"כ בחי'‬
‫שרש ומקור הנשמה‪ ,‬וגם בחי' אין העצמי ששרשו בבחי' כתר עליון‪.‬‬
‫וזהו שבעקידת יצחק נאמר ויעקד אותו ממעל לעצים‪ ,‬ועצים הוא הכולל ב' המדרי'‪,‬‬
‫עץ הדעת ועץ החיים‪ ,‬והעקידה היא במדרי' גבוה יותר גם מעץ החיים שהוא בחי'‬
‫חכמה‪ ,‬דעץ הוא מל' עצה ותושי'‪ ,‬דמדריגתם במדרי' החכמה‪ ,‬וממעל לעצים הוא‬
‫בחי' האין‪ ,‬מדרי' הכתר שלמעלה מהחכ'‪ ,‬וכדאי' בזהר ע"פ היש בה עץ אם אין‪ ,‬שרצו‬
‫לדעת ההמשכות והגילוים שמאירים בא"י אם הוא מבחי' חכ' (שהוא עץ כנ"ל)‪ ,‬וזהו‬
‫היש בה עץ‪ ,‬או דכל ההמשכות והגילוים הוא מבחי' כתר שלמעלה מהחכ'‪ ,‬וזהו אם‬
‫אי"ן‪ ,‬שהוא בחי' כתר כנ"ל‪ ,‬וגם בעקידה ע"י מס"נ הגיע למעלה מבחי' עצים‪ ,‬והוא‬
‫בבחי' האין דכתר‪ ,‬והוא ע"ד מ"ש שרפים עומדים ממעל לו‪ ,‬וידוע בזה שהשרפים‬
‫הגם שמדריגתם נמוכה מלהיות מעמדם ומצבם במקום נעלה כזה‪ ,‬ומ"מ ע"י הביטול‬
‫שלהם הגיעו להיות מעמדם ומצבם ממעל לו‪ ,‬ובעקידה שהי' ביטול גדול כזה‪ ,‬וכנ"ל‬
‫בענין ההתכללות דאברהם ויצחק‪ ,‬לכן הגיע ממעל לעצים כו'‪.‬‬
‫וכמו"כ ע"י התשובה ממשיכים ג"כ בחי' אין העצמי דכתר‪ ,‬וכדאי' בזהר זכאין אינון‬
‫מארי דתיובתא דמשכין לי' בחילא יתיר‪ ,‬דהאמת הוא שע"י התשובה‪ ,‬ממשיכים עוד‬
‫מדריגות נעלי' יותר מכמו ההמשכות והגילוים שע"י מעשה המצות‪ ,‬דהן אמת שע"י‬
‫מעה"מ נמשך בחי' האין כנ"ל‪ ,‬אבל כ"ז הארה‪ ,‬ולא העצמות‪ ,‬משא"כ ע"י התשובה‬
‫שנמשך בחי' עצמו' האין‪ ,‬ולכן ע"י התשובה מתמלא כל הפגמים מה שפגם במעה"מ‪,‬‬
‫(דבמעה"מ אי אפשר למלאות הפגמים‪ ,‬וכמאמר הזהר חסר יומא חדא‪ ,‬חסר לבושא‬
‫חדא)‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫וזהו דיו"כ אסור באכילה ושתי'‪ ,‬להיות יו"כ עיקר זמן התשובה‪ ,‬הוא מעין עוה"ב‬
‫שאין בו אכילה ושתי'‪ ,‬רק צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם‪ ,‬וידוע דמה שעוה"ב‬
‫אין בו אכו"ש הוא כדאי' בזהר דבאתרי' לאו אורחי למיכל‪ ,‬דאכלו ריעים שתו ושכרו‬
‫דודים הוא בבחי' ציור אדם‪ ,‬וכמו עד"מ באדם שלמטה שיש בו גוף ונפש‪ ,‬והנפש‬
‫רוחני והגוף גשמי‪ ,‬ולזאת התחברותם הוא ע"י אכו"ש‪ ,‬וכמו"כ למעלה בציור אדם‬
‫העליון‪ ,‬שהם ע"ס‪ ,‬חכמ' מוחא‪ ,‬בינה לבא‪ ,‬חסד דרועא ימינא‪ ,‬גבורה דרועא שמאלא‪,‬‬
‫(שכ"ז הוא ציור אדה"ע כו')‪ ,‬וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא‪ ,‬שהוא נפש אדה"ע‪,‬‬
‫וצ"ל ענין האכילה לגרום התחברות הנפש עם הגוף‪ ,‬והם המשכות אורות העליונים‪,‬‬
‫להיות אורות בכלים דוקא‪ ,‬וכ"ז באדה"ע‪ ,‬אבל באתרי' שהוא בחי' עתיק (בחי' כי לא‬
‫אדם הוא כו') לאו אורחי' למיכל‪ ,‬שאין צריך להיות האכילה‪ ,‬דלהיות שם אין מציאות‬
‫לכלים‪ ,‬וגם הכלים הם בבחי' אורות ממש‪ ,‬ולכן לאו אורחי' למיכל‪ ,‬שאין שם‬
‫התחברות אוב"כ‪.‬‬
‫וכמו"כ לע"ל הגם שיהי' נשמות בגופים‪ ,‬אבל הגוף יהי' אלקות‪ .‬דהנה ידוע שהציווי‬
‫הי' עץ פרי עושה פרי‪ ,‬שהכוונה שטעם העץ יהי' כטעם פריו‪ ,‬רק שהארץ שינתה‬
‫והוציאה עץ עשה פרי עץ‪ ,‬ופרי הוא גוף ונפש‪ ,‬והי' הכוונה שהגוף לא יהי' גשמי כ"כ‬
‫כו'‪ ,‬משא"כ הארץ שינתה‪ ,‬ונעשה הגוף גשמי וחומרי‪ .‬אמנם כ"ז הוא עתה‪ ,‬אבל לע"ל‬
‫בכלות כל הבירורים‪ ,‬אז יהי' טעם העץ כטעם פריו‪ ,‬שגם הגוף יהי' אלקות בדוגמת‬
‫הנפש ממש‪ ,‬ויהי' ניזון מרוחניות‪ ,‬וכגופו של אלי' שעלה בסערה השמימה‪ ,‬וכמו גופו‬
‫של משה שהי' בהר אלקים ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬לחם לא אכל ומים לא שתה‪,‬‬
‫ובדוגמא כזאת יהי' לע"ל שהגוף יהה ניזון מהרוחניות‪ ,‬ויהי' הגוף בדוגמת הנפש‪,‬‬
‫וא"כ לא יוצרך ענין ההתחברות הנ"ל כמו שהוא עתה‪ ,‬ולכן העוה"ב אין בו אכו"ש‪,‬‬
‫וכמו"כ ביו"כ ע"י התשובה ממשיכים בחי' אין העצמי‪ ,‬ומשו"ז אסור באכו"ש (ובזה‬
‫יש להטעים ענין עצומו של יום מכפר כו')‪.‬‬
‫וזהו"ע בקרניו‪ ,‬בקרניו של איל‪ ,‬שהוא השופר המורה על התשובה‪ ,‬ובשו"ת הרשב"א‬
‫מבאר מארז"ל דשורו של אדה"ר קרנותיו קודמין כו'‪ ,‬דקרן הוא עצם הדבר‪ ,‬וכמו"כ‬
‫הוא באילו של אברהם הנ"ל‪ ,‬אי' באדר"נ שהוא ג"כ מאותן שקרנותיהם קודמים‬
‫לפרסותיהן‪ ,‬והיינו בחי' המשכת אין העצמי הנ"ל שנמשך ע"י התשובה‪ ,‬וזהו"ע‬
‫בקרניו‪ ,‬קרן שופר דלעתיד לבא‪ ,‬וקרן השופר דר"ה‪ ,‬והוא המשכת האין שנמשך ע"י‬
‫התשובה‪ ,‬וזהו מ"ש איל אחר שאינו מן הנבראים שנבראו ביום ה'‪ ,‬שהוא ע"י העלם‬
‫והסתר‪( ,‬דאור זה דיום ה' הוא מאורות המתלבשים בכלים‪ ,‬שהוא בחי' ממכ"ע כנ"ל)‪,‬‬
‫כ"א הארת בין השמשות שהוא גילוי האין כנ"ל‪ ,‬ובד"כ גילוי זה הוא ע"י מעהמ"צ‪,‬‬
‫ועיקר המשכתו הוא ע"י התשובה כנ"ל‪ ,‬וענין התשובה אינו על החטא ועוון דוקא‪,‬‬
‫‪34‬‬
‫דתשובה על חטא כו' הוא בחי' תשובה תתאה‪ ,‬ויש בחי' תשובה עילאה‪ ,‬והוא מ"ש‬
‫והרוח תשוב כו'‪ ,‬וכמאמר כל ימיו בתשובה‪ ,‬ועי"ז ממשיכים בחי' האין‪ ,‬אך כשישראל‬
‫נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות אז מוכרח ענין התשובה‪ ,‬וזהו"ע בקרניו היינו‬
‫המשכת האין‪ ,‬וסופן להגאל בקרנו של איל שעיקר גילוי זה יהי' לע"ל וכנ"ל‪ ,‬ומעין‬
‫זה הוא מאיר עכשיו ג"כ ע"י מעהמ"צ וביותר ע"י התשובה כו'‪.‬‬

‫‪35‬‬