You are on page 1of 11

‫מאמרי חסידות‬

‫מאמר‬
‫ד"ה לך ה' החסד‬
‫מכ"ק הרב הלל הלוי‬
‫מפאריטש‬
‫יו"ל לראשונה מכת"י מעתיק‬

‫נערך ע"י עקיבא שבריק‬


‫ד' שבט תשע"ט‬
Spreading the waters from the spring of the
Holy Baal Shem Tov requires much
time, effort and great detail.
We need your financial support.
To donate via paypal please use the link
below:
http://paypal.me/ashavrick

Akiva Shavrick
aShavrick@gmail.com

1
‫מאמר מכ"ק ר' הלל הלוי‬
‫מפאריטש‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‬
‫לך‪ 1‬ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ .‬וקשה‪ ,‬אם כן מהו החסד‪ .‬ויש להקדים‬
‫מאמר רז"ל‪ ,‬אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא כו'‪ ,‬ויהי‬
‫מורא שמים עליכם‪ .‬ויש להבין‪ ,‬למה קרא אותו בכאן בשם רב ולא בשם אחר‪ ,‬כמו‬
‫אדון‪ ,‬שיש לו שייכות יותר לשם עבד‪ .‬ועוד יש להבין מה שסמך למאמר הנזכר לעיל‬
‫ענין המאמר דויהי מורא שמים עליכם‪ ,‬שלכאורה אינם שייכים זה לזה‪ .‬ולהבין כל‬
‫הנזכר לעיל יש להבין ענין ולדבקה בו‪ ,‬ולכאורה איך אפשר לדבקה בו‪ ,‬הלא לית‬
‫מחשבה תפיסא ביה‪ .‬אך באמת יש בזה שני אופנים‪ ,‬הראשון על ידי אותיות התורה‬
‫והתפלה‪ ,‬שהוא מדבק עצמו באותיות ותיבות של התורה והתפלה‪ ,‬ועל ידי זה ממילא‬
‫נדבק במהותו ועצמותו יתברך‪.‬‬
‫ושרש הענין יובן על פי הקדמה הידוע בשרש האותיות‪ ,‬שאינם נמשכין מה' מוצאות‬
‫הפה‪ ,‬שאם כן היה התינוק והבהמה יכולין לדבר‪ ,‬רק שרשם הוא מעצמות הנפש‬
‫המלאה אותיות‪ ,‬כמאמר ויהי האדם לנפש חיה‪ ,‬ומתרגמינן לרוח ממללא‪ ,‬ולכן נקראת‬
‫נפש אדם בשם מדבר ולא בשם משכיל‪ ,‬כי כח המשכיל הוא הארה מצומצמת מן‬
‫הנפש [אף על פי שכל הנפש מלובש בו‪ ,‬היינו על ידי צמצום הנפש להתלבש כולו‬
‫בדבר הפרטי‪ ,‬ולכן נקראת נפש המשכלת כו'] אבל האותיות הן המה אור והתגלות‬
‫הנפש עצמה‪ ,‬כאשר מתגלה בבחינת אור פשוט‪ ,‬כמו שהוא בעצם שהוא כח פשוט‪,‬‬
‫כן גילוי אחריה הוא גם כן בדומה לו‪ ,‬גילוי אור פשוט בתכלית‪.‬‬
‫אך גם בבחינת שרש האותיות הקבועין בעצמות הנפש‪ ,‬יש שתי בחינות‪ .‬הראשון‪,‬‬
‫בחינת אותיות הכתובים‪ ,‬והשני‪ ,‬בחינת אותיות החקוקים‪ .‬ופירוש אותיות החקוקים‪,‬‬
‫היינו יחודם בעצמיות הנפש ממש‪ ,‬עד שאין הנפש יכולה להפרד מהם כלל‪ ,‬וכמשל‬
‫אותיות החקוקים באבן‪ ,‬שחקוקים בתוכיות האבן‪ ,‬עד שבלתי אפשר לחקוק אותו עוד‬
‫בציור אותיות אחרים‪ .‬אבל אותיות הכתובים‪ ,‬הוא מה שכלול בנפש בבחינת זיו ואור‪,‬‬
‫והיינו מה שביכלתו להאיר בבחינת כחות בפרט‪ ,‬שכל ומדות‪ ,‬שגם שכח הזה הוא‬
‫בעצמיות הנפש‪ ,‬אבל מכל מקום יכול לפשוט את עצמה מהארה זאת ולהתלבש‬

‫‪ 1‬המאמר נדפס כאן לראשונה מכתב יד‪.‬‬


‫‪2‬‬
‫בהארה אחרת‪ ,‬להאיר שכל ומדות באופנים אחרים‪ ,‬כידוע‪ ,‬דהנפש תוכל להחיות כמה‬
‫גופים‪ ,‬כל גוף באופן אחר לגמרי ממהות חיות דגוף הראשון‪.‬‬
‫אך הנה אנו רואים בכח המוליד‪ ,‬שמוליד נפש שלימה בדומה לו ממש‪ ,‬ועל כרחך‬
‫לומר ששרש המשכה זאת הוא מבחינת אותיות החקוקים שבנפש‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬אינה‬
‫אלא בחינת הארה‪ .‬וראיה‪ ,‬שיוכל להוליד לאין שיעור‪ ,‬וגם שיתגלגל בגוף אחר‪ ,‬יוליד‬
‫בנים באופן אחר כו'‪ .‬ועל כרחך לומר שעצמות הנפש הוא נבדל בערך‪ ,‬אפילו מבחינת‬
‫אותיות החקוקים‪ ,‬ולכן ביכלתו להביאם לידי גילוי אור בהארה והשפעה נבדלת‬
‫ופרטית‪ ,‬ולכן ההולדה הוא בחינת השפעה עצמיות‪ ,‬ונמשכת בבחינת נפרד‪ ,‬שזהו‬
‫מבחינת עצמיות הנפש‪ ,‬שלמעלה משתי בחינות אותיות הנזכר לעיל‪ ,‬לכן הוא‬
‫המחברם יחד‪ ,‬והיינו שהעצם יבוא לידי נפרד כו'‪[ ,‬וזהו יתרון בכח המשכיל מבחינת‬
‫שרש האותיות בשתי בחינות הנזכר לעיל‪ ,‬במה שמתלבש בו כח עצמיות הנפש ממש‪,‬‬
‫ולכן נקראת נפש המשכלת כנזכר לעיל‪ ,‬וזהו פנימיות אבא הוא פנימיוות עתיק יומין‬
‫כו'‪ ,‬ודי למבין]‪.‬‬
‫והנמשל יובן למעלה בהפרש שבין אותיות התורה והתפלה לבין אותיות דעשרה‬
‫מאמרות‪ ,‬דשרש העשרה מאמרות הוא למעלה מעלה‪ ,‬הוא בבחינת הזיו והאור דאין‬
‫סוף‪ ,‬והוא מה שבכח האין סוף להתגלות בריבוי מיני גילוים לאין שיעור למעלה‬
‫בעילוי אחר עילוי עד אין קץ‪ ,‬ולמטה בבחינת ירידה אחר ירידה עד אין תכלית‪ ,‬שזהו‬
‫בחינת מלכות דאין סוף אחר הצמצום‪ ,‬הכלולה מחסדים וגבורות‪ ,‬שהוא בחינת‬
‫חיצוניות המלוכה והתפשטותה [כמו מלך על עם כו'] בלבד‪ ,‬שבכאן נופל עיקר השם‬
‫דאין סוף‪ ,‬על שם דאין סוף להתפשטותו‪ ,‬כידוע בשם הרב המגיד זכרונו לברכה‬
‫נשמתו עדן כו'‪ ,‬ונקראת מלכות כל עולמים‪ .‬אבל שרש אותיות התורה והתפלה‪ ,‬הוא‬
‫בבחינת אותו החקוקים‪ ,‬ששרשם בבחינת פנימיות המלכות דאין סוף שלפני הצמצום‪.‬‬
‫וביאור הענין‪ ,‬דאף על פי שבחינת אור אין סוף‪ ,‬וכל מאמינים שהוא כל יכול‪ ,‬להתגלות‬
‫עד אין קץ ואין תכלית‪ ,‬מכל מקום וכל מאמינים שהוא לבדו הוא‪ ,‬ונבדל בערך לגמרי‬
‫מכל מיני גילוים‪ .‬ונמצא‪ ,‬שכאשר מתגלה איזה המשכה והתגלות מאור אין סוף בנפש‬
‫האדם‪ ,‬מזה גופא יבוא להרגיש איך שהוא מושלל ומופלא מגדר גילוי זה לגמרי‪ ,‬עד‬
‫שיבא לכלל ביטול המציאות‪ ,‬וזה מה פשפשת כו'‪ .‬וזהו ענין אותיות התורה והתפלה‪,‬‬
‫כמו שכתבנו למעלה‪ ,‬שהוא הרגשת הרוממות וההפלאה דאין סוף‪ ,‬איך שהוא מושלל‬
‫לגמרי מכל הגילוים דפנימיות ומקיפים ומקיף למקיף‪ .‬וזהו ענין שהתורה נתנה באש‬
‫שחורה על גבי אש לבנה‪ ,‬שזהו הרגשת הרוממות וההפלאה דעצמיות אור אין סוף‪,‬‬
‫איך שהוא לבדו באמת‪ ,‬ואין בלתו נמצא‪ .‬שעל ידי אותיות התורה והתפלה‪ ,‬בא‬
‫להרגיש בחינת פנימיות מלכות דאין סוף‪ ,‬שזהו בחינת התנשאות עצמיות דאין סוף‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫שמנושא באמת מכל מיני גילוים שנתגלו ושעתידין להתגלות ושיכולים להתגלות כו'‪,‬‬
‫הוא נשגב ומנושא מהם‪ .‬וזהו בחינת מלכותך כו'‪ ,‬וזהו ישת חושך סתרו‪ ,‬שבחינת‬
‫חושך הוא נבדל לגמרי מבחינת גילוי אור‪ ,‬אפילו דמקיף למקיף‪ ,‬והוא בחינת לבוש‬
‫וסתר להיות העצמיות נתפס בזה‪[ ,‬וידוע דמלכות הוא בחינת לבוש‪ ,‬אך יש לבוש‬
‫עצמיות‪ ,‬כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה‪ ,‬שזהו פנימיות המלכות‪ ,‬ויש לבוש נפרד‪,‬‬
‫וזהו בחינת חיצוניות המלכות‪ ,‬עיין בביאור המאמר דכששונה כו']‪.‬‬
‫ויש בזה שני בחינות‪ .‬אותיות התפלה‪ ,‬הוא הרגשת הנפש בחינת הרוממות וההבדלה‬
‫דעצמות אור אין סוף הנשגב לבדו‪ ,‬שעל ידי זה נעשה בחינת כלה שארי ולבבי‪ .‬אך‬
‫אחר כך מתגלה אמיתיות הרוממות וההבדלה שכמו שהוא באמת‪ ,‬שזהו חושך העליון‬
‫עצמו שבא בדרך התגלות והמשכה בנפש‪ ,‬שזהו בחינת אותיות התורה‪ .‬וזהו בחינת‬
‫סוסוון נוקבין וסוסוון דכורין כו'‪[ .‬אך גם גילוי אותיות התפלה בדרך העלאה‪ ,‬מוכרח‬
‫להיות על ידי שיומשך מקודם אותיות התורה בבחינת המשכה‪ ,‬לעורר בנפש בחינת‬
‫העלאה הנזכר לעיל‪ ,‬דכלה שארי ולבבי כו' ודי למבין]‪ .‬ועם זה יובן הדרך הנזכר לעיל‪,‬‬
‫דלדבקה בו‪ ,‬על ידי אותיות התורה והתפלה‪ ,‬כי בעת שמוציא מפיו האותיות‪ ,‬הוא‬
‫מעורר שרש האותיות כמו שהם‪ ,‬ועל ידי זה מתגלה בנפש אמיתיות הרוממות והבדלה‬
‫דבחינת אור אין סוף כמו שהוא לבדו‪ ,‬ועל ידי זה נתעורר הנפש להשתפך אל חיק‬
‫אביה בבחינת כיליון ממש‪ ,‬ולכן אינו רוצה ליפרד כלל מן האותיות‪ ,‬ובעת שאומר‬
‫אות אחד‪ ,‬אינו רוצה ליפרד ממנו כלל‪ ,‬כי להיות שהאותיות חקוקים המה‪ ,‬והמה‬
‫עצמיים‪ ,‬אם כן בכל אות פרטי נתפס כל העצם‪ ,‬ואינו רוצה ליפרד ממנו כלל‪[ ,‬מה‬
‫שאין כן אותיות הכתובים‪ ,‬המה רק הארה בעלמא‪ ,‬וכל הארה הוא המשכה פרטית‬
‫בלבד ולא תפיסת כל העצם כו']‪ ,‬וזהו ענין לאסתכלא ביקרא דמלכא‪ ,‬יקרא דייקא‪,‬‬
‫שהוא בחינת העילוי וההפלאה דעצמות אור אין סוף‪ ,‬ובהסתכלות זאת יש תענוג בלי‬
‫שביעה כלל‪ ,‬לכן לא יוכל לבא לעצמו בבחינת שוב‪ ,‬עד שמסתלק נפשו ונכללת‬
‫באותיות אלו‪ ,‬וכמו שלשה תלמידי רבי שמעון בר יוחאי שנסתלקו בעת גילוי רזין‬
‫דאורייתא‪ ,‬מצד שנדבק נפשם ברזין שראו כו'‪ ,‬וזהו בחינת רצוא‪.‬‬
‫אך אותם שהם בבחינת עייל ונפיק‪ ,‬הוא ענין המשכת אותיות התורה‪ ,‬סוסוון דוכרין‪,‬‬
‫המגלים אמיתת הרוממות למטה בנפשם המלובשת בגופו‪ ,‬על ידי זה תנוח נפשו בגופו‬
‫ולא תגעל אותה‪ ,‬וזהו בחינת שוב שאחר הרצוא‪[ ,‬וכמו אש היסודי‪ ,‬הוא חשוך לגמרי‪,‬‬
‫וכל ניצוץ הנפרד ממנו לא ינוח‪ ,‬וחפצו לעלות במקורו‪ ,‬אך כאשר תפול עליו כח עצם‬
‫יסוד האש‪ ,‬על ידי זה ינוח בפתילה‪ ,‬כי עצם יסוד האש הוא גורם המשכה קצת‪,‬‬
‫וכמאמר ותפול אש כו'‪ ,‬עיין בויקהל הגדול מאדמו"ר נשמתו בגנזי מרום כו' ודי‬
‫למבין]‪ .‬והנה אותם שיש להם בחינת שוב‪ ,‬מזה נמשך שיוכל לפרד מהתיבות שאומר‬
‫‪4‬‬
‫ולומר תיבה אחרת‪ ,‬הן בתורה הן בתפלה‪ .‬אבל בלא כח זה‪ ,‬היה נשאר נדבק בתיבה‬
‫הראשונה כו' ודי למבין‪.‬‬
‫והנה אותם שהם בבחינת זאת‪ ,‬לא יוכל להיות אצלם הדביקות רק בשכל ומדות‪ ,‬שהם‬
‫עשר כחות הנפש‪ ,‬ושני לבושים שהם לבוש המחשבה ולבוש הדבור של הנפש‪ ,‬אבל‬
‫בעת מעשה המצוה‪ ,‬לא יוכל להיות דביקות והתקשרות למהותו ועצמותו יתברך‪ ,‬רק‬
‫כונה ורצון אליו יתברך לעשות רצונו בלבד‪ ,‬ולא שום כונה אחרת‪ .‬ונמצא שהביטול‬
‫הוא רק ברצון ובמעשה‪ ,‬אבל לא בכחות הנפש‪ .‬כי אף על פי שהוא מכוין כונת המצות‪,‬‬
‫הנה הכונה של המצות אפילו רזין דרזין שנקראים יצהרך המה בבחינת מקיף למקיף‪,‬‬
‫ולא יגיעו עדיין לבחינת העצמות הנקראת חושך סתרו‪ ,‬שמובדל בערך אפילו מבחינת‬
‫גילוי אור דמקיף למקיף‪ .‬ונמצא שכחות הנפש בשעת מעשה המצוה המה רק דבוקים‬
‫וקשורים בכונת המצוה וסוד וטעם שבה‪ ,‬רק הרצון הוא אליו יתברך‪ ,‬ונמצא שגם‬
‫לבושי המעשה הוא בבחינת נפרד לגמרי‪ ,‬רק בהעלם יש בזה בחינת הביטול לעצמיות‪,‬‬
‫מצד הרצון המלובש במעשה כו' ודי למבין‪.‬‬
‫וזהו ההפרש בין בחינת בן לבחינת עבד‪ ,‬שבחינת בן הוא בחינת התקשרות באותיות‬
‫התורה והתפלה‪ ,‬שזהו מצד שהנפש נמשך לשרשו אשר לוקח משם‪ ,‬כבן הנמשך אחר‬
‫אביו‪ ,‬עד שמוסר את נפשו בכדי להתדבק באביו ולא לפרד ממנו כו'‪ ,‬ודי למבין‪ .‬ונמצא‬
‫שהעונג וההתקשרות הוא בעצמות כו'‪ .‬ובחינת עבד הוא העבודה במעשה המצות‬
‫שהוא עבודה בלי טעם כלל‪ ,‬רק לעשות רצון ה'‪ ,‬שזהו הביטול לעצמות למעלה מטעם‬
‫ועונג‪ ,‬אבל הטעם ועונג שיש לו בשעת מעשה המצוה‪ ,‬אינה רק לבחינת המשכה וגילוי‬
‫אור שבה כו'‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬
‫ונמצא שבעת לימוד התורה ובשעת התפלה‪ ,‬העבודה באהבה למהותו ועצמותו‪ ,‬ובעת‬
‫מעשה המצות‪ ,‬העבודה באהבה ויראה יחד‪ ,‬רק שהיראה הוא ביטול ברצון למהותו‬
‫ועצמותו יתברך‪ ,‬והאהבה הוא לבחינת ההמשכה שנמשך ממנו יתברך‪ .‬ונמצא שאינם‬
‫מיוחדים בתכלית עדיין כו'‪ ,‬ודי למבין‪ ,‬והיראה אינה מתגלית כלל‪ ,‬כי נכללת‬
‫ומתבטלת לגמרי‪ ,‬כאור הלבנה הנכלל באור השמש בעת קירובה אליו כו'‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬
‫והדרך השני דלדבקה בו‪ ,‬הוא יותר נעלה‪ ,‬עד שיוכל להיות הדביקות וההתקשרות גם‬
‫במעשה כמו בדבור ומחשבה ממש כו' [והוא ענין ובו תדבקון‪ ,‬בנו"ן פשוטה [עיין‬
‫במאמר דאחרי ה' כו' ודי למבין]‪.‬‬
‫וביאור הדברים יובן על פי הנזכר לעיל‪ ,‬בכח המוליד שבנפש‪ ,‬שמלובש בו מבחינת‬
‫עצמיות הנפש ממש שלמעלה מאותיות החקוקים‪ ,‬ולכן מוליד הנפש שלימה בדומה‬
‫לו‪ ,‬שהוא מלבוש מבחינת העצמיות שבו בנפרד כו'‪ .‬וכך יובן למעלה‪ ,‬דהנה מה שאנו‬

‫‪5‬‬
‫אומרים שעצמיות אור אין סוף הוא נשגב לבדו‪ ,‬זהו רק שמו שנתפס במקבלים בגילוי‬
‫כזה שבדרך שלילה‪ ,‬כידוע בענין לאו קודם להן‪ ,‬בשם הרב המגיד נשמתו עדן‪ ,‬ולכן‬
‫נקראת בשם חשך‪ ,‬שמושלל מכל מיני גילוים‪ .‬אך זהו מלמטה למעלה‪ ,‬לגבי המקבלים‬
‫הם קוראים לכל המשכות וגילוים בשם אור‪ ,‬ולעצמותו יתברך בשם חשך‪ ,‬על שם‬
‫שנבדל מכל מיני גילוים‪ .‬אבל מלמעלה למטה הוא להיפוך‪ ,‬שהעצמות נקראת בשם‬
‫אור‪ ,‬וכל הגילוים המתגלים אפילו בגילוי שבדרך שלילה הוא חושך‪ ,‬פירוש שהוא‬
‫אינו במציאות כלל‪ ,‬כי באמת אין שום מציאות כלל בלעדי מציאותו יתברך כו'‪ ,‬וזהו‬
‫כתר עליון‪ ,‬אף על גב דאיהו אור צח כו'‪ ,‬אוכם הוא כו'‪.‬‬
‫ונמצא שמה שנקראת בשם חושך‪ ,‬הוא רק לבוש העצמיות שעל ידו נתפס למקבלים‪,‬‬
‫[רק שהוא לבוש עצמי כנזכר לעיל‪ ,‬כי אינו נתפס בלבוש אחר כלל כו'‪ ,‬ודי למבין]‬
‫אבל מהותו ועצמותו הוא למעלה מלבוש זה‪ ,‬עד שגם הלבוש כלא חשיב כו' [וכידוע‬
‫שיש שני דעות‪ ,‬הראשון שבחינת חושך הוא בחינת בריאה כו'‪ ,‬והשני שאינו רק העדר‬
‫האור כו'‪ .‬וככה למעלה‪ ,‬מה שנתפס בלבוש דחושך‪ ,‬שהוא הגילוי בדרך שלילה‪ ,‬שהוא‬
‫קדוש ומובדל מהשתלשלות‪ ,‬זהו מקור גילוי האור דהשתלשלות‪ ,‬כידוע דברישא‬
‫חשוכא והדר נהורא‪ ,‬זהו כדעת האומרים שחושך הוא בחינת בריאה‪ ,‬אך ביטול‬
‫הלבוש לגבי עצמותו ממש‪ ,‬שהוא האור האמיתי‪ ,‬ומכל שכן הגילויים המתגלים‬
‫מלבוש הזה‪ ,‬זהו כדעת האומרים שחושך הוא בחינת העדר כו'‪ ,‬ודי למבין]‪.‬‬
‫והנה אנו אומרים‪ ,‬גולל אור מפני חושך‪ ,‬שזהו מה שמתלבש אור העצמי בבחינת‬
‫לבוש דחושך הנזכר לעיל‪ ,‬ומזה נמשך גם כן בחינת הצמצום‪ ,‬להתעלם עצמיות האור‪,‬‬
‫בכדי דלא יאיר הארה פרטית באופן ההשתלשלות דששת {ימי בראשית} כו'‪ .‬אך מה‬
‫שאחר הצמצום והעלם‪ ,‬מאיר הארה פרטית בגילוי מבחינת ההעלם הזה‪ ,‬שעל זה אמר‬
‫וחושך מפני אור‪ ,‬הנה זהו שרשו מעצמיות האור האמיתי דאין סוף שלמעלה מבחינת‬
‫הלבוש דחושך סתרו‪ .‬ונמצא שהאור ההשתלשלות‪ ,‬הגם שהוא רק בחינת הארה‪ ,‬אבל‬
‫באמת מלובש בו מבחינת העצמות האור דאין סוף המביאו לידי גילוי אור‪ ,‬וזהו לשון‬
‫הרמב"ם זכרונו לברכה‪ ,‬מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים‪ .‬אך הנה אור הזה‪ ,‬הגם‬
‫שהוא כל יכול והיה יכול להתגלות כמו שהוא בהשתלשלות דששת ימי בראשית כו'‪,‬‬
‫אך מכל מקום כך עלה ברצונו שיהיה נגנז בתורה תחלה‪ ,‬שהוא ענין הלבוש דחושך‬
‫סתרו הנזכר לעיל‪ ,‬שזהו ענין אותיות החקוקים‪ ,‬ואותיות הללו באו ונתלבשו בבחינת‬
‫אותיות הכתובים‪ ,‬שהמה מקור העשרה מאמרות‪.‬‬
‫ולכן סדר העבודה מתחלה יראה חיצוניות הבא מצד הביטול דהשתלשלות הנמשך‬
‫מעשרה מאמרות‪ ,‬שזהו הארה בעלמא שאחר הצמצום‪ ,‬בחינת נראה אור‪ ,‬ומבחינת‬
‫יראה זאת בא לחכמה שהוא עסק התורה ומצות‪ ,‬שזהו בחינת הגילוי דאור אין סוף‬
‫‪6‬‬
‫המלבוש בלבוש דחשך סתרו‪ ,‬שהוא בחינת כלה שארי ולבבי‪ ,‬שיש בו גם כן רצוא‬
‫ושוב מצד אותיות התורה והתפלה כנזכר לעיל‪ .‬ואחר כך‪ ,‬מחכמה זאת דתורה ומצות‬
‫בא ליראה פנימיות [כמאמר ויצונו את כל החוקים כו' ליראה כו'] שזהו בחינת ביטול‬
‫היותר פנימי לעצמות אור דאין סוף כו' ודי למבין‪ .‬וזהו ענין לא בגבורת הסוס יחפץ‪,‬‬
‫שהוא ענין אותיות התורה והתפלה‪ ,‬הפועלת גבורות כלה שארי כו'‪ ,‬להיותם נמשכין‬
‫בחושך העליון כנזכר לעיל‪ ,‬רק רוצה ה' את יראיו‪ ,‬המיחלים בבחינת ביטול לחסדו‪,‬‬
‫אור העצמי שלמעלה מלבוש דחושך סתרו כו' ודי למבין‪.‬‬
‫והנה בחינת הלבוש דחושך‪ ,‬להיותו מקור למקבלים‪ ,‬לזאת הוא מתעורר ונמשך מצד‬
‫ההעלאה כו' כנזכר לעיל‪ ,‬דעל ידי אותיות התפלה נמשכים אותיות התורה כו'‪ ,‬וגם‬
‫אותיות התורה מעוררים אותיות התפלה כנזכר לעיל‪ ,‬והיינו כפי תוקף הדעת‬
‫וההתקשרות שלו בהתבוננות דהשתלשלות העולמות‪ ,‬שהוא בחינת נראה אור‪ ,‬כן‬
‫מרגיש יותר הרוממות וההבדלה דאור אין סוף‪ ,‬שמחמת זה כלה שארי ולבבי‪ ,‬שהוא‬
‫בחינת אותיות התפלה‪ ,‬סוסוון נוקבין‪ ,‬ואחר כך ממילא מתגלה מלמעלה אותיות‬
‫הרוממות וההבדלה‪ ,‬שלא לפי ערך יגיעתו בנפש‪ ,‬שהן המשכות אותיות התורה‬
‫שגורמים השוב כו'‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬
‫אבל לבחינת אור עצמות האין סוף שלמעלה מלבוש דחושך הנזכר לעיל‪ ,‬אין שום‬
‫התעוררות הנפש מגיע אליו כלל‪ ,‬אפילו אם תהיה בתגבורת גדולה במסירת נפש‪,‬‬
‫שנקראת גבורת הסוס‪ ,‬כליון האותיות שבנפש להשתפך כנזכר לעיל‪ .‬ואם כן‪ ,‬על ידי‬
‫איזה דבר יומשך גילוי אור העצמי הנקראת חסדו העצמי לבא למטה בבחינת גילוי‪.‬‬
‫הנה צריך לזה שני תנאים‪ ,‬הראשון‪ ,‬שידע בידיעה ברורה שלא {הוא} העושה כלל‪,‬‬
‫רק הקדוש ברוך הוא הוא העושה‪ ,‬כי אין לך דבר חוץ ממנו ולית אתר פנוי מיניה ואין‬
‫בלתו‪ ,‬ואם כן מכל שכן שלא יתכן שיעשה איזה דבר בלעדו‪ ,‬כיון שאין לך דבר בלעדו‬
‫כלל‪ ,‬רק צמצם את עצמו יתברך להיות נראה האדם בבחינת דבר חוץ‪ ,‬ויהיה נראה‬
‫כמו שהוא העושה או הוא הלומד ומתבונן‪ ,‬אבל באמת ממך הכל‪ ,‬ונמצא שהאדם‬
‫נקראת בשם מסייע שאין בו ממש‪[ ,‬כי כל זה הצמצום והמשכה שנראה לדבר‪ ,‬הוא רק‬
‫הארה בעלמא‪ ,‬בחינת אות ה'‪ ,‬הבל דלית ביה מששא כו' ודי למבין]‪.‬‬
‫והשני‪ ,‬שלא יכוין לזה שום תענוג לעצמו כלל‪ ,‬רק להשלים הרצון והתענוג שנתאווה‬
‫הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬ולכן הוא מקיים התורה ומצות‪ ,‬בכדי‬
‫לעשות מכון לשבתו כו' ודי למבין‪ .‬והא בהא תליא‪ ,‬שכאשר יודע בידיעה ברורה שלא‬
‫הוא העושה‪ ,‬כי אין לך דבר חוץ שיעשה‪ ,‬אם כן אין שייך שום קבלת עונג לעצמו כו'‪,‬‬
‫כי אין לך דבר חוץ שיקבל עונג‪ ,‬רק זהו גופא רצונו‪ ,‬שיהיה נראה בחינת מקבל עונג‬

‫‪7‬‬
‫האלקי‪ ,‬אם כן אין זה עונג שלו‪ ,‬רק עונג של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שיתקבל במקבל כו'‬
‫ודי למבין‪.‬‬
‫והנה על ידי ביטול זה ימצא תענוג בעבודה‪ ,‬אבל התענוג איננו שלו כלל‪ ,‬רק תענוג‬
‫ה' כו' ודי למבין‪ .‬והנה תענוג והתקשרות זאת יכול להיות‪ ,‬הן בשעת עסק התורה‬
‫והתפלה והן בעת מעשה המצות‪ ,‬והיינו שכוונתו שבזה יהיה הגוף שלו כסא לנפש‬
‫והנפש להרוח והרוח לנשמה והנשמה לגילוי אור אין סוף‪ ,‬שזהו השלמת רצונו יתברך‬
‫להיות לו דירה‪ ,‬ומזה הוא שש ומתענג מאד במה שהשלים רצונו יתברך כו' ודי למבין‪.‬‬
‫והנה על ידי עבודה כזאת הוא זוכה לגילוי אור העצמי הנקראת חסדו העצמי כו'‪ ,‬ודי‬
‫למבין‪.‬‬
‫והטעם לזה‪ ,‬כי מטבע הטוב להיטיב‪ ,‬רק במקום שנראה קצת למהות דבר מה‪ ,‬הוא‬
‫בחינת צמצום והסתר‪ ,‬ואינו אתר שלים‪ ,‬וקדושא בריך הוא לא שריא ביה‪ ,‬אבל כאשר‬
‫הוא במדריגת הביטול בשני תנאים הנזכר לעיל‪ ,‬אז הוא בחינת מ"ה בעצם‪ ,‬ואין שום‬
‫תערובות יש בו‪ ,‬אז הוא בחינת אתר שלים‪ ,‬להיות קודשא בריך הוא שריא ביה‪ ,‬שזהו‬
‫אור העצמי שלמעלה מלבוש דחושך סתרו כנזכר לעיל‪ ,‬ודי למבין‪ .‬והנה בבחינה זאת‪,‬‬
‫הביטול והשמחה באין כאחד ממש‪ ,‬כי כל זמן שיש בבחינת השמחה תענוג שלו‪ ,‬הוא‬
‫היפך בחינת הביטול‪ ,‬ולא ישכון כאחד‪ ,‬אבל כיון שהשמחה הוא מצד השלמת רצון‬
‫ה'‪ ,‬במה שיש כסא ומכון לשבתו‪ ,‬והשמחה הוא חדות ה' הוא מעוזו‪ ,‬ולא שמחת עצמו‬
‫כלל‪ ,‬אם כן כל מה שהוא יותר בבחינת ביטול‪ ,‬יותר ימצא אור ה' מקום לשרות בו‪,‬‬
‫ותהיה שלימות רצונו ביותר כביכול‪ ,‬אם כן השמחה יותר גדולה בבחינת התענוג‬
‫למעלה‪ ,‬ממילא גם בנפש תגדל השמחה ביותר‪ ,‬וזהו ענין וגילו ברעדה‪ ,‬שזהו עשרה‬
‫ימים שמראש השנה עד יום כיפור ועד בכלל‪ ,‬וזהו ותגיל נפשי באלקי כו' ודי למבין‪.‬‬
‫והנה בזהר אמר‪ ,‬השמים הוא קודשא בריך הוא‪ ,‬ולכאורה אינו מובן‪ .‬אך הענין הוא‬
‫דכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪ ,‬דאלה הוא בחינת התפשטות במרחב‬
‫גדול‪ ,‬ומי‪ ,‬הוא בחינת נקודה כו'‪ .‬והענין הוא‪ ,‬כי כמו שאנו רואין בגשמיות‪ ,‬שכל‬
‫עיגול‪ ,‬אי אפשר לעשותו בלתי העמדת רגל המחוגה ברמכז תחלה‪ ,‬אם כן נקודת‬
‫המרכז הקטנה מאד הוא מקור לעיגול הרחב כו'‪ ,‬ככה יובן למעלה בבחינת צמצום‬
‫הראשון שנקראת העלם אור העצמי‪ ,‬שרשו בחושך סתרו כנזכר לעיל‪ ,‬אבל מה‬
‫שהעלם הזה נעשה מקור לגילוי אור מן ההעלם הנזכר לעיל‪ ,‬זהו בחינת נקודה דיו"ד‪,‬‬
‫מקור ההתפשטות‪ ,‬וזה בא מבחינת אור העצמי‪ ,‬כנזכר לעיל בענין וחושך מפני אור‪.‬‬
‫והנה לכן אנו רואים‪ ,‬שמבחינת נקודת הצמצום‪ ,‬שהוא רק בסקירא אחת המבריק‬
‫מעצמות אור אין סוף‪ ,‬ונקראת בחינת מיצר וצמצום לגבי העצמות‪ ,‬ומבחינת מיצר זה‬
‫נמשך מרחב גדול לאין שיעור‪ ,‬שזהו שלשה מיני השפעות‪ ,‬דמקיפין ופנימיים ומקיף‬
‫‪8‬‬
‫למקיפין‪ ,‬שזהו שמים וארץ ושמי השמים‪ ,‬ושלשה מיני השפעות הנזכר לעיל נמשכים‬
‫בריבוי רבבות עולמות לאין שיעור‪ ,‬בכל עולם ועולם לפי ערכו‪.‬‬
‫והנה האיך יהיה מבחינת המיצר דנקודת הצמצום‪ ,‬מרחב גדול כזה‪ .‬אך האמת הוא‬
‫מבחינת כח האור העצמי‪ ,‬שגולל חושך מפני אור‪ ,‬והיינו שהוא פועל בבחינת הצמצום‬
‫והעדר האור שנקראת חושך‪ ,‬שממנו דוקא יבוא ויהיה מקור כל הגילוים‪ ,‬ונקראת‬
‫בחינת נקודה‪ ,‬ולכן ממנו נמשך אחר כך מרחב גדול לאין שיעור‪ .‬ונמצא‪ ,‬שאף על פי‬
‫שהגילויים המה רק הארה בעלמא‪ ,‬מכל מקום כח המלובש בהם ופועל אותם בבחינת‬
‫התגלות‪ ,‬הוא הוא אמיתת העצמיות כנזכר לעיל בענין לשון הרמב"ם זכרונו לברכה‪,‬‬
‫מאמיתת המצאו כו'‪ .‬וזהו מה שאמר‪ ,‬השמים דא קודשא בריך הוא‪ ,‬וזהו מה שאמר‪,‬‬
‫שאו מרום עיניכם‪ .‬כי מתחלה צריך להיות בבחינת ארץ‪ ,‬שהוא ההתבוננות דממלא‬
‫כל עלמין המהווה כל העולמות ומחיה אותם כל אחד ואחד לפי ערכו‪ ,‬ואחר כך בגמר‬
‫ההתבוננות זאת‪ ,‬כשאר יגיע לעומק דהשגה זאת‪ ,‬יעלה מדרגא לדרגא בעילוי אחר‬
‫עילוי‪ ,‬עד שתרגיש אור הסובב כל עלמין‪ ,‬שהוא על ידי בחינת גילוי אור המקיף‬
‫דנפשו‪ ,‬שזהו נקראת שמים‪ ,‬ופועל חרדה [כמו חברי דניאל כו'] ומבחינה זאת דשמים‬
‫יבאו לגילוי אור העצמי דעצמות אור אין סוף‪ ,‬שלמעלה מלבוש דחושך סתרו‪ ,‬ומכל‬
‫שכן למעלה ממקיפין ופנימים כנזכר לעיל‪ ,‬וזהו בחינת מרכבה‪ ,‬כי על ידי זה נעשה‬
‫מרכבה לשם הוי"ה‪.‬‬
‫כי הארץ‪ ,‬התבוננות דממלא כל עלמין‪ ,‬הוא בחינת ה' אחרונה‪ ,‬מקור כל ההשתלשלות‪,‬‬
‫בהבראם‪ ,‬בה' בראם‪ ,‬והאדם הוא בחינת הוא"ו‪ ,‬העומד בקומה זקופה‪ ,‬לעלות בעילוי‬
‫אחר עילוי מהלך ת"ק שנה כנגד ה' ראשונה דשם הוי"ה‪ ,‬עד שיתגלה בחינת חרדה‬
‫מאור המקיף דחיה הנקראת שמים‪ ,‬וזהו יו"ד דשם הוי"ה‪ ,‬כי השמים שהוא בחינת‬
‫עולם עליון‪ ,‬שהוא בחינת המקיפין‪ ,‬נברא ביו"ד‪ ,‬וידוע שכח הנקודה דיו"ד הוא בא‬
‫מבחינת אור העצמיות ממש‪ ,‬לכן על ידי זה נעשה כסא ומרכבה לאור העצמי‪ ,‬עד‬
‫שהוא שוכן בו‪ ,‬ועל ידי זה יהיה אצלו אהבה ויראה עצמיות כאחד ממש‪ ,‬שזהו וגילו‬
‫ברעדה כנזכר לעיל ודי למבין‪.‬‬
‫וזהו יחוד שלים דחסדים וגבורות‪ ,‬שהמה בתכלית היחוד‪ ,‬והיינו כאשר מאיר עליהם‬
‫שרשם כמו שהמה באמיתת העצמיות‪ ,‬דלאו מכל אינון מדות כלל כו' ודי למבין‪ .‬וזהו‬
‫ענין שמים חדשים וארץ חדשה‪ ,‬הנעשים על ידי מעשה המצות‪ ,‬ועל ידי כוונת המצות‬
‫וחידושי תורה‪ ,‬שזהו מה שנמשך אור העצמי שאינו בגדר אור פנימי‪ ,‬ולא בגדר אור‬
‫מקיף ומקיף למקיף‪ ,‬כי הוא מובדל בערך אפילו מגדר שם חושך כנזכר לעיל‪ ,‬ואף על‬
‫פי כן בא לידי גילוי מעצמות בבחינת מקיף ובבחינת פנימיות‪ ,‬שלא על ידי התעוררות‬

‫‪9‬‬
‫כלל‪ ,‬רק מצד טבע טובו‪ ,‬רק כשמוצא מקום מוכן לזה‪ ,‬שהוא בחינת הביטול כו' ודי‬
‫למבין‪.‬‬
‫וזהו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב‪ ,‬שהוא בחינת רב ושליט עיקרא ושרשא‬
‫דכלהו עלמין‪ ,‬שזהו בחינת נקודה הנזכר לעיל‪ ,‬שמלובש בה כח ואור העצמי הנקראת‬
‫חסדו כנזכר לעיל‪ ,‬והשימוש הוא להביא אור הנזכר לעיל לידי גילוי‪ ,‬ולכן אל תהיו‬
‫כעבדים כו' על מנת לקבל פרס‪ ,‬שזה מורה שאתה כמו מסייע שיש בו ממש‪ ,‬ובבחינת‬
‫איזה מהות קצת‪ ,‬ולא ישכון בזה אור האמיתי הנקראת חסדו העצמי‪ ,‬רק הוו כעבדים‬
‫המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬והיינו להיות כי הקדוש ברוך הוא בעצמו‬
‫הוא העושה‪ ,‬ואתה מסייע שאין בו ממש‪ ,‬כנזכר לעיל באריכות‪ ,‬ועל ידי זה יהיה מורא‬
‫שמים עליכם‪ ,‬פירוש שיהיה בך נקודת הבטול באמת‪ ,‬בלי שום תערובת יש כלל‪,‬‬
‫כשתדע בידיעה ברורה שאין לך דבר חוץ ממנו‪ ,‬ולא אתה העושה כנזכר לעיל‪.‬‬
‫ומן המיצר זה ישרה בך המרחב דשמים החדשים‪ ,‬שהוא בחינת התגלות אור‬
‫העצמיות‪ ,‬וזהו עומדים צפופים ומשתחווים רווחים‪ ,‬שזהו מן המיצר אל זה המרחב‬
‫מלמטה למעלה‪ ,‬כמו מן המיצר אל המרחב מלמעלה למטה כו' ודי למבין‪ .‬וזהו ולך‬
‫ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ ,‬כאלו הוא היה העושה‪ ,‬שצריך לשלם לו‬
‫שכר‪ ,‬שזהו בחינת חסד עולם הנמשך באתערותא דלתתא כו'‪ ,‬כך הוא מצמצם בחינת‬
‫רב חסד‪ ,‬שאין אתערותא דלתתא מגיע לשם כלל‪ ,‬אף על פי כן הוא נמשך ממילא‬
‫ומאליו במקום שבטל אליו כו'‪ ,‬וזהו חסד גדול כו'‪ ,‬ודי למבין‪.‬‬
‫סליק‪.‬‬

‫‪10‬‬