You are on page 1of 5

‫ב"ה‪ ,‬אלול תשע"ט‬

‫התרת נדרים בפני בית דין של נשים ‪ /‬אילעאי עופרן‬


‫שאלה‬
‫מוסד חינוכי לבנות‪ ,‬שרוב ככל הצוות החינוכי בו מורכב מנשים‪ ,‬מקיים תפילה ואמירת סליחות‬
‫לתלמידותיו בערב ראש השנה‪ .‬מנהלות המוסד מבקשות לברר האם יש מניעה מלקיים את מנהג‬
‫התרת הנדרים בפני בית דין המורכב מנשים‪ ,‬או שמא חובה עליהן לחזר אחר גברים שבפניהן יתירו‬
‫התלמידות את נדריהן?‬

‫התרת נדרים‬
‫מנהג ישראל להתיר נדרים בערב ראש השנה או בערב יום הכיפורים‪ .‬רבים מקדמונינו התנגדו לעצם‬
‫התרת הנדרים‪ ,‬וטענו שהתרה זו אינה מועילה‪ .‬ר' יעקב בעל הטורים מביא דעותיהם של כמה גאונים‬
‫וראשונים שהתנגדו לאפשרות להתיר נדרים‪ .‬כך למשל מביא הטור בשם רב האי גאון –‬
‫שבדורו' האחרונים אין כח באדם לעולם להתיר שבועה ולהפר כלל לא בא"י ולא בבבל‪1‬‬

‫אך לאחר שהביא כמה דעות המתנגדות להתרה זו‪ ,‬כתב בשם אביו הרא"ש –‬
‫וכל אלו חומרו' הן‪ ...‬אלא כל שבועות יש להן התרה מן התורה‪2‬‬

‫את ההתנגדות העקרונית להתרת הנדרים מסביר הטור בהסבר הנוגע למציאות החברתית שהייתה‬
‫קיימת בעולם העתיק –‬
‫שהחרימו בימי הגאונים ואמרו שלא להתיר שבועו' ומתוך כך היו העולם נמנעין מלישבע‬
‫ובעברי באלו הארצו' ראיתי שהיו מקילין מאד בנדרים ובשבועות ורגילין הרבה לידור‬
‫ולישבע ופריצי טפי ואם לא יתירו להם לא יבאו עוד לבקש התרה אלא יעברו במזיד‪3‬‬

‫בעולם שבו שכיחות הנדרים והשבועות גדולה במיוחד‪ ,‬נכון לאסור את התרת הנדרים‪ ,‬כדי למנוע‬
‫מצב שבו אדם נודר ללא הכרה מתוך מחשבה שבכל עת יוכל להתיר את נדרו‪ .‬אך במציאות שונה‪,‬‬
‫כמקובל בזמננו‪ ,‬שבה נעשו נדרים ושבועות לנדירים וחריגים‪ ,‬ולא שייך לכנותם "פריצי טפי"‪ ,‬הרי‬
‫שבטל עיקר טעמה של חומרה זו‪ .‬הלכה למעשה פסקו הרמב"ם‪ ,‬הטור והשולחן ערוך‪ ,‬כדעת הרא"ש‬
‫הנ"ל‪ ,‬שגם בימינו ניתן להתיר נדרים‪ .‬וכלשון השולחן ערוך –‬
‫מי שנדר ונתחרט‪ ,‬יש תקנה ע"י חרטה‪ ,‬ואפילו נדר באלהי ישראל‪ .‬כיצד יעשה‪ ,‬ילך אצל‬
‫חכם מומחה‪ ,‬דגמיר וסביר‪ ,‬ואם אין יחיד מומחה ילך אצל שלשה הדיוטות‪ ...‬והאידנא אין‬
‫מומחה שיהא ראוי להתיר ביחיד‪4.‬‬

‫דומני שלמרות התנגדותם של הגאונים והראשונים‪ ,‬מנהג העולם להתיר נדרים בימים הנוראים‪,‬‬
‫כדרכם של פוסקים אלו‪.‬‬

‫אישה כדיינת‬
‫הגמרא במסכת נדרים קובעת כי כדי להתיר נדרים דרוש בית דין‪ ,‬אך אין צורך בדיינים מומחים‬
‫אלא די בהרכב של שלושה הדיוטות –‬
‫מועדי ה' צריכין מומחה‪ ,‬ואין פרשת נדרים צריכין מומחה‪ ,‬אפי' בית דין הדיוטות‪5.‬‬

‫‪ 1‬טור יורה דעה הלכות נדרים סימן רל‬


‫‪ 2‬שם‬
‫‪ 3‬שם‬
‫‪ 4‬שולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רכח‬
‫‪ 5‬נדרים עח‪:‬‬
‫לכן‪ ,‬לעניין נדון שאלתנו‪ ,‬יש לברר האם אישה רשאית לשמש כדיינת בבית דין שכזה‪.‬‬
‫בתלמוד הבבלי כולו‪ ,‬כמו גם במשנה או בתוספתא‪ ,‬לא מצאנו פסול מפורש על נשים לדון‪ .‬במסכת‬
‫שבועות (ל‪ ).‬למדנו שאישה פסולה לעדות‪ ,‬והמשנה במסכת נידה קושרת בין כשרות לעדות ובין‬
‫הכשרות לדון וקובעת ש"כל הכשר לדון ‪ -‬כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון"‪ .6‬אך למרות‬
‫זאת‪ ,‬לא נאמר מפורשות כי אישה פסולה לדון‪.‬‬
‫פסילה מפורשת של האישה מלשבת בדין‪ ,‬ניתן למצוא בתלמוד הירושלמי ‪-‬‬
‫נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה שני שנאמר להלן אנשים ולא נשים ולא קטני' אף שני‬
‫שנאמר כאן אנשים ולא נשים ולא קטנים הרי למדנו שאין האשה מעידה מעתה אין האשה‬
‫דנה‪7‬‬

‫מדרשת הפסוק "וְ עָ ְמדּו ְשנֵי הָ אֲ נ ִָׁשים אֲ שֶׁ ר לָהֶׁ ם הָ ִׁריב ִׁלפְ נֵי ה'"‪ ,8‬לומד הירושלמי כי אישה פסולה‬
‫לעדות ומן הטעם הזה פוסל אותה גם לדון‪ .‬הלכה למעשה‪ ,‬קיבלו רוב הראשונים את דעת הירושלמי‪,‬‬
‫וכך היא לשון השולחן ערוך בהלכות דיינים – "אשה פסולה לדון"‪ .9‬אך למרות הסכמה זו בקרב‬
‫הפוסקים‪ ,‬קיימת גם דעה נוספת בראשונים‪ ,‬הסוברת שאישה כשרה לדון‪ .‬כך כותבים התוספות‬
‫במסכת נידה –‬
‫כל הכשר לדון כשר להעיד ‪ -‬וא"ת והרי אשה דכשרה לדון כדכתיב בדבורה והיא שופטה‬
‫את ישראל בעת ההיא ובשלהי פ"ק דב"ק (דף טו‪ ).‬דרשינן אשר תשים לפניהם השוה הכתוב‬
‫אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכי היכי דהאי קרא מיירי בנדונין מיירי נמי בדיינין‬
‫כדדרשינן בהמגרש (גיטין פח‪ ):‬לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ואשה פסולה להעיד כדאמר‬
‫בפרק שבועת העדות (שבועות דף ל‪ ).‬וי"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד אי נמי נהי‬
‫דבנידונין הוי אשה בכלל מ"מ בדיינים אין אשה בכלל ודבורה היתה דנה ע"פ הדיבור אי‬
‫נמי לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים ובירושלמי פוסל אשה לדון אית דילפי מועמדו‬
‫שני אנשים שני מעל פי שנים עדים ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה‪10.‬‬

‫דברים ברוח דומה ניתן למצוא בדברי בעלי התוספות במסכת בבא קמא‪ .11‬הרי שנראה שהבינו‬
‫מסתימת לשון הבבלי ביחס לפסול אישה לדון‪ ,‬ומדמותה של דבורה הנביאה ששפטה את ישראל‪,‬‬
‫שאישה כשרה לדון‪ ,‬לפחות לחלק מן הדעות‪.‬‬
‫הרב עוזיאל‪ ,‬בתשובתו הידועה מראשית ימים של מדינת ישראל‪ ,‬המתירה לנשים לבחור ולהיבחר‬
‫למוסדות הלאומיים‪ ,‬דן בסוגית פסול נשים לדין‪ ,‬מביא את דברי התוספות הנ"ל ומוסיף –‬
‫דהנה למדנו מדברי התוס' (נדה ג' ד"ה כל הכשר) דלחד תירוצא ס"ל דאשה כשרה לדון‪,‬‬
‫משום דקרא דאלה המשפטים אשר תשים לפניהם‪ ,‬נאמר גם על הדיינים‪ ,‬וממנו למדנו‬
‫דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה‪ ,‬וזו היא הוכחה ברורה שהתוס' לא ס"ל‬
‫הדרשה דכל משימות שאתה משים‪ ,‬דאל"כ איך אפשר למנות דיין לאשה והצבור יהיו‬
‫חייבים להתדיין לפניה‪ ,‬האין זאת משרה של שררה?‪...‬‬
‫ואם עדיין הלב מהסס בדבר‪ ,‬ובאמת שכך צריך להיות ולא לדחות הספרי ופסק הרמב"ם‬
‫בהוכחות ודיוקים כל שלא מצאנו מפורש נגד דעתם‪ ,‬בכל זאת יש מקום להכשיר בחירתם‬

‫‪ 6‬נדה פרק ו‬
‫‪ 7‬ירושלמי‪ ,‬יומא‪ ,‬פרק ו הלכה א‬
‫‪ 8‬דברים יט‪ ,‬יז‬
‫‪ 9‬שולחן ערוך‪ ,‬חושן משפט‪ ,‬סימן ז‪ ,‬סעיף ד‬
‫‪ 10‬תוספות‪ ,‬מסכת נידה‪ ,‬דף נ‪ ,‬עמוד א‬
‫‪ 11‬טו‪:‬‬
‫מטעם אחר‪ ,‬והוא‪ :‬שלא נאמרה הלכה זאת אלא במנוי הנעשה ע"י סנהדרין‪ ,‬אבל בשאלתנו‬
‫אין כאן מנוי אלא קבלה‪ ...‬כדרך שאדם מקבל אחד מן הקרובים‪12‬‬

‫אף שעיקר תשובתו של הרב עוזיאל עוסקת במינוי נשים לתפקידי שררה ושלטון ולא בישיבתן‬
‫כדיינות‪ ,‬ניתן לדלות ממנה עיקרון חשוב לנידוננו‪ .‬לדעת הרב עוזיאל‪ ,‬אף אם נאמר שאשה פסולה‬
‫לדין או לשררה‪ ,‬אין הדבר אמור אלא במינוי הנעשה על ידי הסנהדרין‪ ,‬אך הציבור רשאי לקבל על‬
‫עצמו מרצונו גם את מי שפסול לכך‪ .‬ובמקום אחר כתב הרב עוזיאל מפורשות –‬
‫מהאמור אנו למדים דאין אסור מן התורה להתדיין לפני אשה‪ ,‬דהא אפילו להפוסלים‪,‬‬
‫היינו משם דמדמים דין לעדות‪ ,‬ולהאי טעמא יש להכשיר בקבלוה עליהם‪ ,‬מצד התקנה‪,‬‬
‫כמו שמועיל גם זה בעדות‪13.‬‬

‫יוצא שכשם שיכול אדם לומר "נאמן עלי אבא"‪ 14‬ולקבל כדיין אדם הפסול מחמת קרבה משפחתית‪,‬‬
‫כך יכול הוא לקבל על עצמו אישה כדיינת‪ ,‬אף לדעות הסבורות שמצד עצמה אישה פסולה לדון‪.‬‬
‫בכך מצטרף הרב עוזיאל לדברים מפורשים שכתבו רבים מהראשונים‪ .‬כך הם דברי הרמב"ן –‬
‫ושמעינן ממתני' דאשה אינה כשרה לדון דכיון דפסולה להעיד פסולה לדון כדתנן (נדה מ"ט‬
‫ב') כל הכשר לדון כשר להעיד וכלל גדול הוא ולמדין ממנו‪ ,‬וכן אמרו בירושלמי שאין האשה‬
‫מעידה ואין האשה דנה‪ ,‬ומאי דכתיב (שופטים ד') והיא שופטה את ישראל פירושו מנהגת‬
‫שעל פיה ובעצתה היו נוהגין זה עם זה כדין מלכה‪ ,‬ואף על גב דאמרינן בספרי שום תשים‬
‫עליך מלך ולא מלכה נוהגין היו בה כדין מלכה‪ ,‬אי נמי מקבלין היו דבריה ברצונם‪15.‬‬

‫דברים דומים מצאנו גם בדברי הר"ן‪ ,16‬הרשב"א‪ ,17‬והריטב"א‪ ,18‬המכשירים אישה לדון‪ ,‬אם‬
‫קיבלוה המתדיינים עליהם‪.‬‬

‫התרת נדרים על ידי נשים‬


‫בהלכות שבועות קובע הרמב"ם –‬
‫"הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות‪ ,‬ומתירין בלילה ומעומד‪ ,‬שאין ההיתר הזה‬
‫דין"‪19‬‬

‫וכדבריו הורה למעשה גם השולחן ערוך‪ .20‬הרי שעולה מלשונו‪ ,‬שבבית דין המתיר נדרים‪ ,‬ניתן‬
‫להושיב מלכתחילה דיינים פסולים‪ ,‬שהרי התרה זו אינה נחשבת כלל כ"דין" וממילא אין חלים‬
‫עליה פסולי הדיינים‪ ,‬ודומני שכך נהג העולם שלא לחזר אחר דיינים כשרים להתרת נדרים‪ ,‬ולהתיר‬
‫נדרים אף בפני קרובים‪ ,‬הדיוטות ופסולים אחרים‪ .‬נראה כי בית הדין המתיר נדרים‪ ,‬שואב את‬
‫סמכותו מקבלת המתדיינים המבקשים את ההתרה בפני בית הדין‪ .‬ולכן‪ ,‬כדברי הרב עוזיאל הנ"ל‪,‬‬
‫במצב שכזה רשאי אדם לקבל על עצמו כדיינים גם קרובים‪ ,‬הדיוטות או נשים‪.‬‬
‫אלא שמצאנו בדברי ר' עקיבא איגר‪ ,‬התייחסות לסוגייתנו שבה דחה את האפשרות להתיר נדרים‬
‫בפני נשים –‬

‫‪ 12‬שו"ת פסקי עוזיאל סימן מד‬


‫‪ 13‬שם‪ ,‬סימן מד‬
‫‪ 14‬משנה‪ ,‬מסכת סנהדרין‪ ,‬פרק ג‪ ,‬משנה ב‬
‫‪ 15‬חידושי הרמב"ן‪ ,‬מסכת שבועות‪ ,‬דף ל‪ ,‬עמוד א‬
‫‪ 16‬חידושי הר"ן שבועות ל ע"א‪ ,‬הר"ן על הרי"ף שבועות יג ע"א‬
‫‪ 17‬חידושי הרשב"א‪ ,‬מסכת שבועות‪ ,‬דף ל‪ .‬עמוד א‬
‫‪ 18‬חידושי הריטב"א‪ ,‬שם‬
‫‪ 19‬משנה תורה‪ ,‬הלכות שבועות‪ ,‬פרק ו‪ ,‬הלכה ו‬
‫‪ 20‬יורה דעה‪ ,‬רכח‬
‫נראה דוקא בקרובים דאין הפסול בגוף דהא כשרים לדון לאחרים וכן בלילה דד"א גורם‬
‫לה דהיינו הזמן משא"כ בנשים [להסוברים דאשה פסולה לדון]‪ ,‬כיון דפסולים לכל דין‬
‫שבעולם פסולות גם להתרת נדר‪21‬‬

‫העולה מדבריו כי יש לחלק בין פסול קרוב לדון‪ ,‬שאותו התירו הרמב"ם והשולחן ערוך בהתרת‬
‫נדרים‪ ,‬ובין פסול נשים לדון‪ .‬לדברי רעק"א‪ ,‬כיוון שאשה פסולה לכל דין‪ ,‬בעוד הקרוב פסול רק לדין‬
‫של קרוביו‪ ,‬אזי אישה אינה רשאית להתיר בנדרים בעוד הקרוב רשאי לעשות זאת‪.‬‬
‫אף שהחילוק בין פסול נשים לפסול קרובים ברור ומובן היטב‪ ,‬נראה שעדיין ישנו פתח צר להשיג על‬
‫דברי הרב הללו‪ .‬ראשית‪ ,‬כלל לא ברור שעניין פסול הדיינים נוגע לסוגית התרת נדרים‪ ,‬שהרי כתב‬
‫הרמב"ם בהדיא שאין התרת נדרים נחשבת כלל ל"דין"‪ .‬ואף אם נחיל על התרת נדרים את הלכות‬
‫פסולי הדיינים‪ ,‬עדיין תימצי לומר שלחלק מהדעות אישה אינה פסולה לדון‪ ,‬וכפי שהבאנו לעיל בשם‬
‫התוספות‪ ,‬ואף רעק"א רמז להיתר זה בדבריו המובאים בסוגריים‪.‬‬
‫גם בעל ערוך השולחן‪ ,‬התייחס בספרו להתרת נדרים על ידי נשים וכתב –‬
‫ויש להסתפק אם אישה יכולה להתיר נדר‪ ,‬כיון דילפינן משחוטי חוץ‪ ,‬כמ"ש בסעיף ב ונשים‬
‫חייבות על שחוטי חוץ‪ .‬וכן כל מקום שהכשירו קרובים‪ ,‬הכשירו נשים גם כן‪ ,‬כמו בעדות‬
‫עגונה‪ ,‬וכיוצא בזה‪ .‬או אפשר כיון דכתיב ראשי המטות ואין ממנין אישה למינוי איזה‬
‫שררות‪ ,‬כמו שבארנו בחו"מ סי' ז סעיף ד ע"ש‪ ,‬וכן נראה עיקר‪ ,‬מדלא מצינו בשום מקום‬
‫שאשה תתיר נדרים‪22‬‬

‫נראה שבעל ערוך השולחן מסתפק בין שתי הסברות – זו המכשירה נשים לכל דבר שהכשירו בו‬
‫פסולים‪ ,‬ובכלל זה להתרת נדרים‪ ,‬ובין הדעה הפוסלת נשים לכך‪ .‬אך אף נצדד בשיטה הפוסלת‪ ,‬הרי‬
‫שנימוקו הוא ש"אין ממנים אישה לשררות"‪ ,‬והרי בימינו‪ ,‬כאשר נשים מכהנות בתפקידי הנהגה‪,‬‬
‫ממשלה וניהול‪ ,‬קשה לומר שאין ממנים אישה לשררה‪ ,‬וכהתירו של הרב עוזיאל שהוזכר לעיל‪ .‬ואף‬
‫בנוגע לטענתו ש"לא מצינו בשום מקום שאשה תתיר נדרים"‪ ,‬נראה שאין בנימוק זה בכדי להכריע‬
‫את הכף נגד הסברות המתירות‪ ,‬שהרי כל מעמד הנשים בעולם השתנה באופן מרחיק לכת במאה‬
‫השנים החולפות‪ ,‬וקשה לראות במציאות שבזמנו של בעל ערוך השולחן כראיה לזמננו‪.‬‬

‫סיכום‬
‫‪ .1‬מנהג התרת הנדרים בפני בית דין בימי הרחמים והסליחות שנוי במחלוקת בין הראשונים‪,‬‬
‫אך התקבל למעשה ברוב קהילות ישראל‪.‬‬
‫‪ .2‬פסול אישה כדיינת אינו מפורש במשנה או בתלמוד הבבלי‪ ,‬ואף שהתקבל להלכה בקרב רוב‬
‫הפוסקים‪ ,‬ישנן דעות בקרב הראשונים הסבורים שאשה כשרה לדון‪.‬‬
‫‪ .3‬גם לדעות הפוסלות אישה לדון‪ ,‬יש הסוברים שברצון ובהסכמת בעלי הדין‪ ,‬ניתן לקבל‬
‫אישה כדיינת‪.‬‬
‫‪ .4‬התרת הנדרים אינה נחשבת "דין" וממילא גם מי שפסול לדון‪ ,‬כשר לשמש כדיין בהתרת‬
‫נדרים‪ ,‬ונראה שכך נהג העולם למעשה‪.‬‬
‫‪ .5‬אף שדעת ר' עקיבא איגר שאישה פסולה מלשמש כדיינת בהתרת נדרים‪ ,‬נראה שיש פתח‬
‫לחלוק על דבריו בהתבסס על שיטת התוספות המכשירה נשים לדון‪ ,‬ובצירוף שיטת הרב‬
‫עוזיאל‪ ,‬המכשירה נשים לדון כאשר בעלי הדין מקבלים אותן עליהם‪.‬‬

‫‪ 21‬שו"ת ר' עקיבא איגר‪ ,‬מהדורא קמא‪ ,‬סימן עג‬


‫‪ 22‬ערוך השולחן‪ ,‬הנדפס מחדש ע"פ כתב יד‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סימן רכח‬
‫הלכה למעשה‬
‫כיוון שלכל הדעות התרת נדרים אינה אלא מנהג ואינה בגדר של חובה או מצווה‪ ,‬וכיוון שיש פתח‬
‫בדברי קדמונינו לאפשר התרת נדרים בפני בית דין של נשים אם האדם המבקש להתיר את הנדר‬
‫מקבל עליו בית דין שכזה‪ ,‬הרי שלנוהגים ולנוהגות על פי היתר זה יש על מה לסמוך‪.‬‬