You are on page 1of 4

‫‪ČĢđĕ‬‬

‫‪Ğ‬‬ ‫‪ĤđČĘ‬‬
‫"‪ĕ‬‬
‫‪Ħ"Ħ‬‬
‫‪ĥďĦđđģĕĕĘ'ď‬‬
‫‪Ĥ"č‬‬

‫מ‬ ‫אדר א' תשע"א‬


‫ל‬ ‫ג‬ ‫|‬ ‫א‬‫"‬‫ע‬‫הדורת תש‬ ‫תשא | ט"ו‬
‫פרשת כי‬
‫ון ‪21‬‬ ‫י‬
‫"עד ָה ֱאל ִֹהים‬
‫"נְת ִּתי ָך ֱאל ִֹהים ְל ַפ ְרעֹה"‪ ,‬וכמו ַ‬ ‫כמו ַ‬ ‫הלשון "יִרְ חֲצוּ מַ יִם"‪ ,‬אבל שם טעונים הטמאים‬
‫ָיבֹא ְּדבַר ְׁשנֵיהֶם"‪.‬‬ ‫טבילת כל הגוף במקוה לכך כתב "ירחצו במים"‪.‬‬
‫חס ושלום! לא נתכוונו לע"ז‪ ,‬ונתינת הטעם מוכיח‪,‬‬ ‫רבי יחזקאל אברמסקי‬
‫יש"‪ ,‬אלמא דבמקום משה‬ ‫דקאמרי ִּ"כי זֶה מ ֶֹׁשה ָה ִא ׁ‬ ‫)מרשימותיו של ר' מרדכי יפונה(‬
‫רצו להעמיד‪ ,‬ומה שאמר דוד "ַו ּי ִָמיר ּו ֶאת ְּכבוֹדָם‬
‫ִתנ ּו )ל‪ ,‬יג(‬
‫זֶה י ְּ‬
‫ְּב ַת ְבנִיתׁשוֹר אֹכֵל ֵע ֶשׂב"‪ ,‬הכי קאמר‪ :‬שהמירו כבודם‪,‬‬ ‫ׂה כָמו ָֹה )ל‪ ,‬לח(‬
‫ִאיׁש ֲא ֶׁשר ַי ֲע ֶש‬
‫משה שעשה לו הקב"ה ניסים ונפלאות על ידו‪,‬‬ ‫אמר ר' מאיר הוציא הקב"ה כמין מטבע של אש‬
‫וכן אמר גבי שמן המשחה‪ ,‬שאין דרך ]כבוד[‬ ‫מתחת כסא כבודו והראהו למשה‪ ,‬ואמר לו זֶה‬
‫בתבנית שור‪ ,‬וישתחו למסכה‪ ,‬לכבדה‪ ,‬ולא לשם‬
‫להשתמש בשרביטו של מלך‪ .‬וכן אמרו רבותינו‬ ‫י ְִּתנ ּו )ירושלמי שקלים פ"א‪ ,‬ה"ו(‪ .‬משה התקשה במחצית‬
‫עבודה זרה‪.‬‬
‫שלא יעשה אדם בית תבנית היכל‪ ,‬ולא מנורה של‬ ‫השקל‪ :‬מדוע בתרומת האדנים – היסודות למשכן –‬
‫בכור שור‬
‫שבעה ]קנים[‪ ,‬אבל עושה הוא של ששה ושמונה‪,‬‬ ‫ולקרבנות ציבור הגבילה התורה את האדם שלא יתן‬
‫ולכך נאסר לבישת שעטנז‪ ,‬לפי שבגדי כהונה היו‬ ‫יותר ממחצית השקל? על כך אמרו חז"ל ש"הראה‬
‫ָהם ַו ֲאכ ַּלֵם ו ְֶא ֱע ֶשׂה‬ ‫ִיחה ִּלי ְוי ִַחר ַא ִּפי ב ֶ‬
‫ַתה ַה ּנ ָ‬
‫וְע ָּ‬ ‫של כלאים‪ :‬שש כיתנא‪ ,‬תכלת‪ ,‬עמרא‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫לו הקב"ה למשה מטבע של אש"‪ ,‬היינו השם יתברך‬
‫או ְֹת ָך ְלגוֹי ּגָדוֹל )לב‪ ,‬י(‬ ‫רבותינו‪ .‬ואין ראוי לזרים שילבשו מעין שלובשים‬ ‫גילה את אוזנו‪ ,‬שכבגון דא לא המטבע עיקר אלא‬
‫אמר משה לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬ומה כסא‬ ‫משרתי הקב"ה‪.‬‬ ‫האש‪ ,‬ההתלהבות אשר בה הוא נותן את נדבתו לה'‪.‬‬
‫של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך‪,‬‬ ‫בכור שור‬ ‫חתם סופר‬
‫כסא של רגל אחת לא כל שכן )ברכות לב‪(.‬‬

‫כלומר‪ ,‬משה טען כי בהפיכתו לגוי גדול במקום עם‬ ‫ְאת ַה ְּמנֹרָה ַה ְּטהֹרָה )לא‪ ,‬ח(‬
‫וֶ‬ ‫ֶה ָע ִׁשיר לֹא י ְַר ּבֶה ו ְַה ַּדל לֹא י ְַמ ִעיט‬
‫ישראל‪ ,‬יהיה העם משול לכסא בן רגל אחת‪ ,‬משום‬ ‫ָתת ֶאת ְּתרו ַּמת ה'‬ ‫ֲצית ַה ָּׁש ֶקל ל ֵ‬ ‫ִמ ַּמח ִ‬
‫מובא בחזקוני שלא מצינו בשום כלי מכלי המשכן‬
‫שאז נקרא על שמו ולא על שלשת האבות‪ .‬ותמוה‪,‬‬ ‫ֹׁתיכֶם )ל‪ ,‬טו(‬ ‫ַפר עַל נ ְַפש ֵ‬ ‫ְלכ ֵּ‬
‫שיקרא טהור רק המנורה והשולחן ַ]על ַה ְּמנֹרָה‬
‫הלא צאצאיו גם הם בני אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ואותם‬
‫ַטהוֹר"‪,‬‬‫ֻל ָחן ה ָּ‬ ‫ַטהֹרָה‪ַ ,‬יֲער ְֹך ֶאת‪-‬ה ַּנֵרוֹת"‪) ,‬אמור‪ ,‬כד‪ ,‬ד(‪" ,‬הּׁ‬
‫ַש ְ‬ ‫ה ְּ‬ ‫ושוב הזכיר בסמוך כפרה על הנפש‪" ,‬ו ְָהיָה ִל ְבנֵי‬
‫שלש רגלים יעמדו לאומה גם מכאן ואילך?‬
‫)אמור‪ ,‬כד‪ ,‬ו([‪ ,‬והטעם‪ :‬לפי שלא היו עליהם שום מתן‬ ‫ֹׁתיכֶם"‪ .‬כפילות‬ ‫ָאל ְל ּזִכָרוֹן ִל ְפנֵי ה' ְלכ ַּפֵר עַל נ ְַפש ֵ‬
‫ִי ְשׂר ֵ‬
‫ברם‪ ,‬מה היא הסיבה שאיננו מזכירים בתפילותינו את‬ ‫דמים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫זו לשם מה?‬
‫הצדיקים הראשונים כמו נח ושם ועבר‪ ,‬הגם שאנחנו‬
‫ואולי י"ל בדרך דרוש‪ ,‬דידועים דברי חז"ל "אמר רבי‬ ‫אלא‪ ,‬מקרא ראשון מדבר בזמן שבית המקדש קיים‪,‬‬
‫צאצאיהם? משום שראשית אומתנו החלה באברהם‪,‬‬
‫יצחק הרוצה שיחכים ידרים ושיעשיר יצפין‪ ,‬וסימניך‬ ‫שבשקלים המובאים למקדש היו מקריבים קרבנות‬
‫ללא כל קשר והמשך לקודמיו‪ .‬בהודיע הקב"ה‬
‫שולחן בצפון ומנורה בדרום" )ב"ב כה‪ (:‬הרי שמיוחדים‬ ‫לכפר על נפשות בני ישראל‪ .‬ואילו השני מלמדנו‬
‫לאברהם אבינו כי הוחלף שמו לאברהם‪ ,‬מאותו‬
‫שני אלו לא רק בסגולותיהם אלא גם בכיוונם ההפוך‬ ‫שאף לאחר חורבן הבית‪ ,‬שעה שאין לנו לא שקלים‬
‫רגע נהיה לאומה בפני עצמה שאינה מתייחסת יותר‬
‫זה מזה‪ .‬ואם כן היה מקום לטעות ולחשוב שדוקא‬ ‫ולא קרבנות‪ ,‬מכל מקום "ו ְָהיָה ְל ּזִכָרוֹן ִל ְפנֵי ה'"‪.‬‬
‫על אבותיו הקודמים אלא רק אליו בלבד‪ ,‬וכמאמר‬
‫לחכמה נדרשת טהרה‪ ,‬משא"כ לעשירות‪ ,‬לזה נדרש‬ ‫שיקראו פרשת שקלים מן הספר ותעלה הקריאה‬
‫נְת ִּתי ָך"‪.‬‬
‫הקב"ה ִּ"כי ַאב הֲמוֹן גּ וֹיִם ַ‬
‫חריצות‪ ,‬או כסף‪ ,‬או כשרון המעשה‪ ,‬או מזל‪ ,‬וכגון‬ ‫לזכרון לפני ה'‪ ,‬לכפר על נפשותיהם כאילו הביאו‬
‫ִיחה ִּלי‪ַ ...‬ואֲכ ַּלֵם‪,‬‬‫גם כאשר אמר הקב"ה למשה "ה ַּנ ָ‬ ‫אלו מסגולות ארציות‪ .‬לכן באה תורה"ק והדגישה כי‬ ‫ָתינ ּו"‪.‬‬
‫ּנְש ְּל ָמה פ ִָרים‪ְ ,‬שׂפ ֵ‬
‫שקלים ממש‪ .‬כמו שנאמר‪" ,‬ו ַׁ‬
‫ו ְֶא ֱע ֶשׂה או ְֹת ָך ְלגוֹי ּגָדוֹל"‪ ,‬לא נתכוין לכלות רק את‬ ‫אי אפשר לזכות‪-‬לא בהצלחה רוחנית ולא בהצלחה‬ ‫בשם רבי בצלאל הכהן‪ ,‬מו"צ דוילנא‬
‫האנשים כיחידים‪ ,‬כי אם לבטל חלילה את האומה‬ ‫גשמית‪-‬מבלי טהרה‪ ,‬שהטהרה היא מקור הברכה‬ ‫***‬
‫כולה‪ ,‬על דעת שמשם ואילך תתחיל אומה חדשה‬ ‫ומפתח ההצלחה בכל העניינים‪ ,‬ולהורות ענין זה‬ ‫)והשווה בס"ד להלן 'עולת שבת' פ' שמיני בענין פ' פרה כעין זה לגבי‬
‫מצאצאי משה‪ .‬לפיכך המשיל זאת משה לרגל אחת‪,‬‬ ‫ַטהֹרָה"‬ ‫ַמנֹרָה ה ְּ‬ ‫כתבה תורה"ק דוקא בשני אלו‪"-‬ה ְּ‬ ‫קרה"ת דפ' פרה(‪.‬‬
‫שכן אומה חדשה זו לא תתייחס יותר אחרי שלשת‬ ‫ַטהוֹר"‪.‬‬
‫ַש ְל ָחן ה ָּ‬
‫ׁ‬
‫ו"ה ֻּ‬
‫האבות‪ ,‬רק אחריו בלבד‪.‬‬
‫מנחת הלוי‬ ‫ֻת ּו )ל‪ ,‬כ(‬
‫י ְִרחֲצ ּו ַמיִם ְולֹא ָימ‬
‫רבי אלחנן וסרמן‬
‫שה )לב‪ ,‬א(‬ ‫ִּכי בֹ ֵׁשׁש מֹ ֶׁ‬ ‫כאן הוא אומר "יִרְ חֲצוּ מַ יִם" ואילו גבי טמאים‬
‫"מ ּדו ַּע ּב ֵֹׁשׁש ִר ְכ ּבוֹ לָבוֹא"‪ .‬אמרו לא‬ ‫מאחר לבא‪ ,‬כמו ַ‬ ‫הוא אומר "ירחצו במים"‪ .‬דקדק הכתוב בלשונו‪,‬‬
‫ויש ליישב עוד באופן אחר בפשטות‪ ,‬דאותם ג' רגליים‬ ‫יבא עוד‪ .‬עשה לנו אלהים‪ :‬שופט ודיין‪ ,‬מנהיג‪ ,‬ודבר‪,‬‬ ‫שכן כאן מדבר ברחיצת ידים ורגלים ויאה‬
‫ית ַא ָּתה ו ְַא ֲהרֹן ִע ָּמ ְך" )יט‪ ,‬כד(‪.‬‬ ‫ָל ָ‬ ‫מצינו שנאמר "וְע ִ‬ ‫לא נשאר בלוחות לא כתב ולא מקום גליון‪,‬‬ ‫שוב אינן מן המנין מכיוון שאם ח"ו לא תועיל ולא‬
‫ובהכרח כאן שנאמר "ואיש לא יעלה עמך" הכוונה‬ ‫ושפיר מותר היה משה לשוברם‪.‬‬ ‫תעמוד להם זכות האבות להצילם‪ ,‬הרי זו הוכחה‬
‫לאהרן‪ ,‬שרק הוא הורשה לעלות בראשונה ונאסר‬ ‫ה‪ .‬ובזה מיושבת כמין חומר קו' המהרש"א פסחים‬ ‫חותכת שכבר תמה זכות האבות‪.‬‬
‫בשניה‪) ,‬וכן מבואר גם בחזקוני‪ ,‬וברמב"ן ובמושב‬ ‫)פ"ז סוף ע"ב( "רבי אלכסנדרי דאמר שלשה חזרו‬ ‫מנחת הלוי‬
‫זקנים פירשו שבא למעט זקני ישראל‪ ,‬ואילו רבינו‬ ‫למטעתן אלו הן ישראל כסף מצרים וכתב לוחות‬
‫אברהם בן הרמב"ם פירש שבא למעט את יהושע(‪.‬‬ ‫וכו' כתב הלוחות דכתיב "ואשברם לעיניכם" )דברים‬
‫ַו ּי ִֶפן ַוֵּירֶד מ ֶׁשה ִמן ָה ָהר ּו ְׁשנֵי ֻלחֹת ָה ֵעדֻת ְּביָדוֹ‬
‫ב‪ .‬ועיין בהמשך דברי המשך חכמה‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫ט(‪ ,‬תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות" כלומר‪,‬‬ ‫ֻבים‪.‬‬ ‫ֵיהם ִמ ּזֶה ו ִּמ ּזֶה ֵהם ְּכת ִ‬‫ֻבים ִמ ְּׁשנֵי ע ְֶבר ֶ‬ ‫ֻלחֹת ְּכת ִ‬
‫"בירושלמי )ע"ז פ"ג‪ ,‬ה"א(‪ :‬רבי אבהו מידמך )בשעת‬ ‫שבנ"י ראו את כתב הלוחות פורח‪ ,‬מדכתיב‬ ‫ו ְַה ֻּלחֹת ַמ ֲע ֵשׂה ֱאל ִֹקים ֵה ָּמה ו ְַה ִּמ ְכ ָּתב ִמ ְכ ַּתב‬
‫פטירתו( עברין קומי י"ג נהרין דאפרסמון‪ ,‬אמר לון‬ ‫"לעיניכם"‪ ,‬והיאך יתכן‪ ,‬הלא הכתב היה חרות‬ ‫אל ִֹקים הוּא ָחרוּת עַל ַה ֻּלחֹת )לב‪ ,‬טו‪-‬טז(‬ ‫ֱ‬
‫כל אילין למאן? אמרו ליה דידך‪ .‬אמר לון‪ ,‬וכל אילין‬ ‫ומפולש ואינו אלא אויר? ותי' שם המהרש"א‬
‫א‪ .‬הרמב"ן וכן הכלי יקר הקשו שפסוק זה אין‬
‫דאבהו? " ַואֲנִי ָא ַמ ְר ִּתי ְל ִריק ָיג ְַע ִּתי‪ְ ,‬לתֹה ּו ו ְֶהבֶל ּכ ִֹחי‬ ‫שהיה נס בתוך נס‪ ,‬שיכלו בנ"י לראות אותיות‬
‫משה‬‫מקומו כאן‪ ,‬כי אם למעלה בפסוק "ַו ּי ִֵּתן ֶאל ֶׁ‬
‫אלֹקי"‪) .‬ישעיה‬ ‫ָתי ֶאת ֱ‬ ‫ֻל ִ‬
‫ָטי ֶאת ה'‪ ,‬ו ְּפע ּ‬ ‫ֵיתי; ָאכֵן ִמְׁש ּפ ִ‬
‫ִכ ּל ִ‬ ‫אויר פורחות באויר‪.‬‬
‫ָעדֻת ֻלחֹת‬ ‫ְּככ ַּלֹתוֹ ְלד ַּבֵר ִא ּתוֹ ְּבהַר ִסינַיְׁשנֵי ֻלחֹת ה ֵ‬
‫מט‪ ,‬ד(‪ ,‬פירושו על פי מה שכתב במורה הנבוכים‬ ‫ו‪ .‬אמנם לפ"ד הצפנת פענח כפי שביאר‪ ,‬שהכתב‬ ‫ֻבים ְּב ֶא ְצ ּבַע ֱאל ִֹקים" )לא‪ ,‬יח(‪ ,‬שם היה לו‬ ‫ֶאבֶן ְּכת ִ‬
‫]חלק ראשון פרק נד[ וז"ל‪ :‬וצריך למנהיג המדינה‬ ‫ביחד עם הגליון סביבותיו נעתק מן הלוחות ופרח‪,‬‬ ‫להזכיר מהות הלוחות ותכונות הכתב‪ .‬והטעימו‬
‫וכו'‪ .‬וביאר הרמב"ם כי המנהיג צריך להתנהג בי"ג‬ ‫באופן שלא נשארו לא האותיות ולא הגליון‬ ‫כ"א לפי דרכו מדוע תיארה התורה מהות ואופן‬
‫מדות האלה‪ ,‬ולפעמים להתאכזר כ"פוקד עון על‬ ‫בלוחות‪ ,‬וכל החתיכה פרחה באויר‪ ,‬מבואר הענין‬ ‫הכתב דוקא בשעת שבירת הלוחות ולא מיד‬
‫בנים" וכו' יעויין שם דבריו הקדושים‪ .‬וזה שר' אבהו‬ ‫היטב‪ ,‬שהרי יכלו לראות את הכתב כמקודם‪ ,‬אלא‬ ‫בשעת נתינתם‪ ,‬והקושי מבואר‪.‬‬
‫היה מנהיג הדור‪ ,‬וכמו דאמהתא דבי קיסר קרו ליה‬ ‫שלא היה הגוש קבוע יותר בלוחות אלא נעתק‬
‫מדברנא דאומתיה )כתובות יז‪" ,(.‬ונשוא פנים" – זה ר'‬ ‫מהלוחות ופורח באויר‪ ,‬והדברים מכוונים ונפלאים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ועיין בזה דברים נפלאים מרבינו הגאון מרוגאצ'וב‬
‫אבהו בבי קיסר )חגיגה יד‪ .(.‬וכן היה נוהג לנקום בעושי‬ ‫מנחת הלוי ע"פ הצפנת פענח‬ ‫בצפנת פענח שעמד בזה‪ ,‬וביאר שלכאורה באמת‬
‫עבירה‪ ,‬וביחוד במינים )הלא הם הנוצרים(‪ .‬וכמו‬ ‫איך שבר משה את הלוחות הא לכאורה עבר בזה‬
‫שאמרו בעבודה זרה )כח‪ ,‬א( שאני ר' אבהו דמוקמי‬ ‫ְנִת ְצ ֶּתם ֶאת ִמ ְּזְבח ָֹתם וגו' ו ְִא ּב ְַד ֶּתם‬‫על לאו ד"ו ַּ‬
‫ָאל )לב‪ ,‬כ(‬
‫ַוַּי ְׁש ְק ֶאת ְּבנֵי ִי ְשׂר ֵ‬ ‫אל ֵֹקיכֶם" )דברים‬ ‫ֶאת ְׁש ָמם וגו' לֹא ַת ֲעשׂוּן ּכֵן לַה' ֱ‬
‫"תמוֹת נ ְַפִׁשי ִעם ְּפ ִלְׁש ִּתים"‪ .‬ולכן‬ ‫ביה מיני בנפשייהו ָּ‬
‫היו מראין לו י"ג נהרי דאפרסמון שכל אחד נגד מדה‬ ‫לפי הפשט לא נתכוין משה להשקותם‪ ,‬אלא לפזרו‬ ‫יב‪ ,‬ג‪-‬ד(‪ ,‬אזהרה למוחק את השם‪ .‬ובע"ז י"ג ע"ב‬
‫אחת )של י"ג מדות(‪ ,‬אף שהתנקם בעושי רע‪ ,‬יש‬ ‫ולאבדו‪ ,‬אלא כשנתנו במים‪ ,‬על כרחך שותין אותו‪,‬‬ ‫מצינו דמטעם זה אסור לאבד קדשים חרמים‬
‫לו שכר הצפון על זה‪ .‬לכן אמר‪ַ" :‬ואֲנִי ָא ַמ ְר ִּתי ְל ִריק‬ ‫שאי אפשר להם שלא ישתו מן המים‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫וערכין אפי' שלא בדרך בזיון‪ .‬ובהכרח צ"ל שפרח‬
‫על כרחם נראין כשותין אותו‪ .‬לכך הוא אומר "וישק‬ ‫הכתב‪ ,‬וכדאיתא בפסחים )סוף פ"ז ע"ב(‪ ,‬שאז מקום‬
‫ָטי" – מה שעשיתי משפט וריב‬ ‫ָיג ְַע ִּתי וכו' ָאכֵן ִמְׁש ּפ ִ‬
‫את בני ישראל"‪ .‬אבל רבותינו אמרו שנתכוין לבודקן‬ ‫הכתב בגויל גם פקעה קדושתו‪ ,‬כדאיתא בשבת‬
‫"את אלוקי" – הוא‪ ,‬שהדביק במידותיו‬ ‫ברשעים – ֶ‬
‫כסוטות‪.‬‬ ‫)קט"ז‪ ,‬ע"א(‪" ,‬מקום הכתב לא קמיבעיא לי‪ ,‬דכי‬
‫של הקב"ה ש"לא ישא פנים לשונאיו" )ע"פ דברים ז‪,‬‬
‫י( – המה עובדי עבודה זרה‪ ,‬ודו"ק היטב"‪ – .‬עד כאן‬ ‫לתשובת המינין שמלעיגין על אותה שתייה‪ ,‬אמר‬ ‫קדוש אגב כתב הוא דקדוש‪ ,‬אזל כתב אזלא‬
‫מהמשך חכמה‪.‬‬ ‫להם בכאן רמז‪" :‬אלהים שאוכלים ושותים אותו‪ ,‬אין‬ ‫לה קדושתיה"‪.‬‬
‫בו ממש‪ ,‬והם אוכלים בשר תרפותם‪ ,‬והם שותים‬ ‫ג‪ .‬אמנם עדיין יקשה איך שבר משה את הלוחות‪,‬‬
‫ג‪ .‬והנה בהשקפה ראשונה דברי רבינו המשך חכמה‬
‫דמו בכל שנה"‪.‬‬ ‫והרי נשאר הגליון סביב האותיות למעלה ולמטה‬
‫סתומים וחתומים‪:‬‬
‫בכור שור‬ ‫וכו' וכדמבעיא ליה בגמרא שם‪" ,‬כי קמיבעיא‬
‫‪ .1‬שלא פי' רבינו כיצד ובמה נפגם אהרן במעשה‬
‫***‬ ‫לי של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה‬
‫העגל‪ ,‬שנמנע ממנו לעלות בהר‪.‬‬
‫והשווה לדברי הרמב"ן כאן שכ"כ‪" :‬והנה רצה לבזות‬ ‫שבין דף לדף שבתחלת הספר שבסוף הספר"‬
‫‪ .2‬איך קישר רבינו בין המעשה דרבי אבהו לפגם‬ ‫וברש"י שם פי' "דמתחלה לשם חלק קדוש‬
‫מעשיהם‪ ,‬והנה טחן אלוה שלהם והכניסו בבטנם‬
‫של אהרן במעשה העגל‪.‬‬ ‫והשתא כשנמחק כתב הספר נמי חלק הוא"‪,‬‬
‫"תזְ רֵם ְּכמוֹ‬
‫שיוציאוהו ברעי ובצואה כענין שנאמר ִּ‬
‫‪ .3‬וכן תמוהים מצד עצמם דברי רבי אבהו‬ ‫ֹאמר לוֹ" )ישעיה ל‪:‬כב("‪ .‬וניכרת כוונתו‬
‫ָדוָה‪ֵ ,‬צא ּת ַ‬ ‫וא"כ לא פקעה קדושת הגליון‪ ,‬כלומר קדושת‬
‫בירושלמי הנ"ל‪ ,‬באומרו "ַואֲנִי ָא ַמ ְר ִּתי ְל ִריק‬ ‫של רבינו ה"בכור שור" "לתשובת המינין" שהכינוי‬ ‫האבן החלקה סביבות הכתב‪ ,‬כשפרח הכתב‪,‬‬
‫ָיג ְַע ִּתי" וכו'‪ ,‬שלכאורה מופלא הדבר זה שתהה‬ ‫לנוצרים‪ ,‬ולשקץ פולחנם המאוס‪'-‬מאס'‪ ,‬הידוע‪.‬‬ ‫ואיך שברם משה?‬
‫רבי אבהו באומרו שיגע לריק‪ ,‬והלא היה מנהיג‬ ‫מנחת הלוי‬ ‫ד‪ .‬ובהכרח‪ ,‬שהיות והכתב היה חרות ומפולש מעבר‬
‫וגדול הדור ומגדולי מרביצי התורה בישיבתו‬ ‫לעבר‪ ,‬הרי שלא היה בו ממשות אלא אויר )שלכן‬
‫בקיסריה‪.‬‬ ‫באמת אמרו חז"ל שהמ"ם והסמ"ך שבלוחות בנס‬
‫‪ .4‬וביותר‪ ,‬שלא נתבררה כוונת רבינו המשך חכמה‬ ‫היו תלויות(‪ ,‬אם כן‪ ,‬היאך יתכן ש"פרח" הכתב? וכי‬
‫כל עיקר בעצם השוואת דברי המורה נבוכים‬ ‫אויר באויר "כתב" יקרא? ובהכרח שפרח הכתב‬
‫לעובדא דרבי אבהו‪ .‬ובקיצור‪ ,‬המעיין בדברי‬ ‫ביחד עם אבן הגויל סביבותיו‪ ,‬שאז אכן עדיין‬
‫המש"ח‪ ,‬הירושלמי‪ ,‬והמו"נ יתקשה לבארם‬ ‫מי יעלה בהר ה'‬ ‫ניכר וקריא חלל הכתב בתוך אבן הגויל סביבותיו‪.‬‬
‫ש לֹא ַיעֲלֶה ִע ָּמ ְך )לד‪ ,‬ג(‬
‫ו ְִאיׁ‬
‫ולקשרם‪ .‬וכבר נתחבטו בזה מפרשי המש"ח‬ ‫יוצא א"כ שלא נשאר בלוחות לא הכתב ולא שום‬
‫החונים על דגלו ונלאו למצוא הפתח‪) ,‬עיין‬ ‫א‪ .‬מי האיש?‬ ‫גליון סביב הכתב‪ ,‬כי שניהם פרחו ביחד‪ .‬ונשאר‬
‫מש"ח מהדורת קופרמן‪ ,‬וכן במהדורת "משך‬ ‫כתב המשך חכמה "זה אהרן שנפגם במעשה העגל‬ ‫רק מסגרת הלוחות כשהם חלולים באמצעם‪,‬‬
‫חכמה השלם" להרב שמואל חיים דומב‪,‬‬ ‫ולכן לא עלה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כוונתו‪ ,‬שהרי בלוחות ראשונות‬ ‫חסרים מהכתב והגליון שסביבו‪ ,‬וממילא שוב‬
‫ְּכב ֶֹדךָ" )לג‪ ,‬יז‪-‬יח(‪ .‬וברש"י‪" :‬ראה משה שהיה עת רצון‬ ‫בנו‪ ,‬לא שהוא יתעלה מתפעל ומתרגש‪ ,‬אלא כאותה‬ ‫שהפריד בין הדבקים וביתר את המאמר‬
‫ודבריו מקובלים והוסיף לשאול להראותו מראית‬ ‫הפעולה הבאה מצד האב כלפי הבן שהיא תוצאה‬ ‫לשניים‪ ,‬ולא זאת בלבד אלא שהפסיק ביניהם‬
‫כבודו"‪ .‬וכי זו עת רצון אחרי שנתנדה והורד מגדולתו?‬ ‫של רגישות וחמלה והתפעלות בהחלט‪ ,‬תבוא מצדו‬ ‫במאמר אחר לגמרי‪ ,‬ולאחר מכן הביא את‬
‫ז‪ .‬ויותר מזה תמוה כל הענין‪ ,‬שאפילו בשעת‬ ‫יתעלה כלפי חסידיו לא מתוך התפעלות ולא מתוך‬ ‫דברי רבינו המש"ח על הירושלמי מעובדא‬
‫עשרת המכות וקריעת ים סוף ומתן תורה )בלוחות‬ ‫שינוי‪ ...‬כלומר שהפעולות אשר כמותן נעשות על‬ ‫דרבי אבהו כמאמר נפרד עה"פ "פקד עוון‬
‫הראשונות(‪-‬שהיה אז שיא התגלות אלוקות וגילוי‬ ‫ידינו מתוך תכונה נפשית והיא הקנאה או הפעלת‬ ‫אבות" מבלי שום קשר לאהרן(‪ .‬וצ"ב‪ .‬ורבינו‬
‫שכינה‪ -‬גם אז לא ביקש מרע"ה "ה ְַר ֵאנִי נָא ֶאת‬ ‫נקמה או נטירה או חמה‪ ,‬נעשים מצדו יתעלה‪ ,‬מחמת‬ ‫המשך חכמה כדרכו בקודש קיצר מאוד כאן‬
‫ְּכב ֶֹד ָך"‪ .‬והרי אז עמד ברום המעלה של אספקלריא‬ ‫חובת אותם אשר נענשו‪ ,‬לא מתוך התפעלות כלל‪...‬‬ ‫ולא פירש שיחתו‪.‬‬
‫המאירה‪ .‬והכיצד דוקא לאחר חטא העגל‪ ,‬כשהיו‬ ‫וראוי למנהיג המדינה אם היה נביא להתדמות‬ ‫ד‪ .‬ולהבין כ"ז בס"ד בטו"ט חייבים אנו להתבונן‬
‫בנ"י נזופים ומרע"ה מנודה‪ ,‬אז מצא חן והרהיב‬ ‫בתארים אלה‪ ,‬וייעשו על ידו פעולות אלו במדה ובמי‬ ‫תחילה בעיקר דברי המו"נ שציין רבינו ]מו"נ‪ ,‬חלק‬
‫ו"ה ְר ֵאנִי נָא ֶאת‬ ‫ָכךָ" ַ‬ ‫לבקש "הו ִֹדעֵנִי נָא ֶאת ְּדר ֶ‬ ‫שראוי לכך‪ ,‬לא מתוך סתם התפעלות‪ ,‬ולא ישחרר‬ ‫ראשון פרק נד[‪ ,‬וז"ל‪" :‬דע כי רבן של חכמים משה רבנו‬
‫ְּכב ֶֹדךָ"‪ ,‬אתמהה?‬ ‫מוסרות הכעס‪ ,‬ואל יתן להתפעלויות להשתרש בו‬ ‫ע"ה בקש שתי בקשות‪ ,‬ובאה לו התשובה על שתי‬
‫ובאמת נראה שעל קוטב שאלה זו סובבים כל‬ ‫כי כל התפעלות רעה‪ ,‬אלא ישמר מהן כפי יכולת‬ ‫הבקשות‪ .‬הבקשה האחת היא‪ ,‬שהוא בקש ממנו‬
‫דברי המורה נבוכים כאן‪ ,‬וליישב כל זאת באו דבריו‬ ‫האדם‪ ,‬ויהיה פעמים למקצת בני אדם רחום וחנון‬ ‫יתעלה שיודיעו עצמו ואמתתו‪ ,‬והבקשה השניה‪ ,‬והיא‬
‫הקדושים‪ ,‬כאשר יבחין המעיין היטב בדבריו‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬מתוך סתם רגישות וחמלה אלא כפי הראוי‪,‬‬ ‫אשר בקש תחלה‪ ,‬היא שיודיעו תאריו‪ .‬והשיבו יתעלה‬
‫ח‪ .‬וביאר המו"נ בזה כי מידותיו של הקב"ה אינם‬ ‫ויהיה פעמים למקצת בני אדם נוטר ונוקם ובעל‬ ‫על שתי השאלות בכך שהבטיחו להודיעו כל תאריו‬
‫כמדת בשר ודם ואינם נפעלות על ידו מתכונות‬ ‫חמה כפי הראוי להם ולא מתוך סתם כעס‪ ,‬עד‬ ‫ושהם פעולותיו‪ ,‬והודיעו כי עצמותו לא תושג כפי‬
‫הנפש‪ ,‬כי איננו בעל תכונות נפשיות כמובן‪ .‬ואין‬ ‫שיצוה לשרוף אדם והוא בלתי כעוס ולא רגוז ולא‬ ‫שהיא‪ ,‬אבל העירו על מקום מבט ישיג ממנו תכלית‬
‫י"ג מדותיו של הקב"ה נפעלות מכח התפעלות או‬ ‫שונא לו אלא כפי שייראה לו שהוא חייב‪ ,‬ותהיה‬ ‫מה שאפשר לאדם להשיגו‪ ,‬ואשר השיג הוא ע"ה לא‬
‫התרגשות כי זה לא יתכן אצל הקב"ה‪ .‬אלא שהקב"ה‬ ‫מגמתו להפיק מה שיש באותה הפעולה מן התועלת‬ ‫השיגו אדם לפניו ולא אחריו‪ .‬בקשתו ידיעת תאריו‬
‫מפעיל מדותיו‪ ,‬כגון חימה או נקמה‪ ,‬רק מחמת חובת‬ ‫הגדולה לבני אדם רבים‪...‬‬ ‫הוא אמרו הודעני נא את דרכיך ואדעך וכו'‪ ...‬וכאשר‬
‫אלו אשר מגיע להם עונש‪ ,‬וגם אז במדה מדודה‬ ‫ועם כל זה ראוי שיהו פעולות הרחמנות והסליחה‬ ‫בקש ידיעת התארים ובקש הסליחה על האומה‬
‫ובדקדוק מבלי תוספת כל שהיא‪ .‬וכן מדות החמלה‬ ‫והחמלה והחנינה באים מצד מנהיג המדינה הרבה‬ ‫ונענה על הסליחה להם‪ ,‬אחר כך בקש השגת עצמו‬
‫והרחמים מפעיל הקב"ה לא מתוך התפעלות או שום‬ ‫יותר מפעולות העונשין‪ ,‬כי כל שלש עשרה מדות‬ ‫יתעלה והוא אמרו הראני נא את כבודך‪ ,‬נענה על‬
‫נטייה רגשית כמובן‪ ,‬אלא אך ורק לפי מה שראוי‬ ‫הללו מדות רחמים פרט לאחת והיא פוקד עון אבות‬ ‫ָכ ָך ונאמר‬
‫הבקשה הראשונה והיא הו ִֹדעֵנִי נָא ֶאת ְּדר ֶ‬
‫להפעיל מצד המקבל ובמדה מדויקת‪ .‬וכל הפעלת‬ ‫על בנים‪ ,‬כי אמרו ונקה לא ינקה ענינו ושירוש אינו‬ ‫ַל‪-‬פנֶיךָ‪ ,‬ונאמר לו בתשובת‬ ‫ֲביר ּכָל‪-‬טו ִּבי ע ָּ‬
‫לו אֲנִי ַאע ִ‬
‫המדות אצל הקב"ה מגמתה להפיק מירב התועלת‬ ‫משרש‪ ,‬ממה שנאמר ונקתה לארץ תשב‪.‬‬ ‫השאלה השניה לֹא תוּכַל ִל ְראֹת ֶאת ָּפָני‪ ,‬וכו'‪ ...‬הנה‬
‫לבני אדם וזו בלבד התכלית‪ .‬וכמו שביאר המורה‬ ‫ודע כי אמרו פוקד עון אבות על בנים אינו אלא בעון‬ ‫נתבאר כי הדרכים אשר בקש ידיעתן והודיעו אותן‬
‫נבוכים כל זה באריכות‪ ,‬כמובא לעיל‪.‬‬ ‫עבודה זרה בלבד לא בשום עון אחר‪ ,‬והראיה על‬ ‫הם הפעולות הבאות מאתו יתעלה‪ ,‬וחכמים קוראים‬
‫ט‪ .‬והנה מצינו שמיד לאחר חטא העגל התחנן‬ ‫כך אמרו בעשרת הדברות על שלשים ועל רבעים‬ ‫אותם מדות‪ ,‬ואומרים שלש עשרה מדות‪ ,‬ושם זה‬
‫מרע"ה להקב"ה‪ ,‬ככתוב‪ַ" :‬וי ְַחל מ ֶֹׁשה ֶאת ְּפנֵי ה'‬ ‫לשנאי‪ ,‬ואינו נקרא שונא כי אם עובד עבודה זרה‬ ‫נאמר בשמושם על מדות בני אדם‪ ,‬ארבע מדות‬
‫"שוּב‬ ‫ַמךָ" וגו'‪ׁ ,‬‬ ‫ָמה ה' ֶי ֱחרֶה ַא ְּפ ָך ְּבע ֶּ‬ ‫ֹּאמר ל ָ‬ ‫ֱאל ָֹקיו ַוי ֶ‬ ‫כי כל תועבת ה' אשר שנא‪ – ...‬עכ"ל הרמב"ם‬ ‫בנותני צדקה‪ ,‬ארבע מדות בהולכי לבית המדרש‪,‬‬
‫ַמךָ" )לג‪ ,‬יא‪-‬יב(‪ ,‬ועורר‬ ‫ָחם עַל ָהרָעָה ְלע ֶּ‬ ‫ֵמחֲרוֹן ַא ֶּפ ָך ו ְִה ּנ ֵ‬ ‫שם‪] .‬ועיין עוד ברמב"ם שמונה פרקים‪ ,‬פ"ז‪ ,‬ובהל'‬ ‫ואלה רבים‪ .‬ואין הענין כאן שהוא בעל מדות‪ ,‬אלא‬
‫ָחם‬ ‫והפעיל מידת הרחמים אצל הקב"ה‪ ,‬ככתוב "ַו ּי ִּנ ֶ‬ ‫יסוה"ת פ"א‪ ,‬ה"י[‪.‬‬ ‫עושה פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידינו‬
‫ַמו" )לג‪ ,‬יד(‪ .‬אמנם‬ ‫ֲשר ִּד ּבֶר ַל ֲעשׂוֹת ְלע ּ‬ ‫ה' עַל ָהרָעָה א ֶׁ‬ ‫ה‪ .‬והנלע"ד שרבינו המש"ח נתעורר מדברי המו"נ‬ ‫כתוצאה ממדות‪ ,‬כלומר מתכונות נפשיות‪ ,‬לא שהוא‬
‫ַמ ֲחנֶה ַו ּי ְַרא ֶאת‬ ‫ֲשר ָקרַב ֶאל ה ַּ‬ ‫אחרי כן‪ַ" ,‬וי ְִהי ַּכא ֶׁ‬ ‫האלו להבין יסוד גדול‪ .‬שהרי לכאורה קשה‬ ‫יתעלה בעל תכונות נפשיות‪...‬‬
‫ַלחֹת‬ ‫ָעגֶל ו ְּמחֹלֹת ַו ּי ִַחר ַאף מ ֶֹׁשה ַו ּיְַׁשל ְֵך ִמ ּיָדָו ֶאת ה ֻּ‬ ‫הֵ‬ ‫קושיא עצומה‪ ,‬מדוע דוקא לאחר חטא העגל‬ ‫וזה היה תכלית מטרת שאלתו‪ ,‬כי סוף הלשון ואדעך‬
‫ְש ּבֵר א ָֹתם ַּת ַחת הָהָר" )לב‪ ,‬יט(‪ ,‬אז להיפך‪ ,‬הפעיל‬ ‫ַוי ַׁ‬ ‫ביקש מרע"ה שתי הבקשות הגדולות‪" ,‬הו ִֹדעֵנִי‬ ‫למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה אשר‬
‫"מי לַה' ֵאלָי")לב‪,‬‬ ‫מדת הכעס והפורעניות‪ ,‬ואז קרא ִ‬ ‫ו"ה ְר ֵאנִי נָא ֶאת ְּכב ֶֹדךָ"?‬ ‫ָכ ָך ו ְֵא ָד ֲעךָ"‪ַ ,‬‬ ‫נָא ֶאת ְּדר ֶ‬ ‫אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בעקבות פעליך‬
‫יש ַח ְר ּבוֹ‬ ‫כו( ונאספו אליו כל בני לוי‪ .‬וציוום " ִשׂימ ּו ִא ׁ‬ ‫וכבר נפלאו בזה הראשונים והאחרונים‪ .‬וכן תמה בזה‬ ‫בהנהגתם הנה נתבאר לך כי הדרכים והמדות דבר‬
‫יש‬
‫ַמ ֲחנֶה ו ְִה ְרג ּו ִא ׁ‬ ‫ָשעַר ּב ַּ‬‫ָשוּב ּו ִמ ַּׁשעַר ל ַׁ‬ ‫עַל ְירֵכוֹ ִע ְבר ּו וׁ‬ ‫הרמב"ן )לג‪:‬יב(‪" :‬וכי יבקש משה להרויח בעבור מעשה‬ ‫אחד‪ ,‬והם הפעולות הבאות מאתו יתעלה בעולם‪,‬‬
‫יש ֶאת ְקרֹבוֹ‪ַ .‬וַּי ֲעשּׂו ְבנֵי‬ ‫יש ֶאת רֵעֵה ּו ו ְִא ׁ‬ ‫ֶאת ָא ִחיו ו ְִא ׁ‬ ‫העגל"? והרי אז להיפך‪ ,‬הורד משה רבינו מגדולתו‬ ‫וכל פעולה שנשיג מפעולותיו נתארו יתעלה בתאר‬
‫ֵלוִי ִּכ ְדבַר מ ֶֹׁשה ַו ּי ִּפֹל ִמן הָעָם ַּב ּיוֹם הַהוּא ִּכְׁשל ֶֹׁשת‬ ‫ֵית ֵמ ֶארֶץ‬‫ֲשר ֶהעֱל ָ‬ ‫ַמ ָך א ֶׁ‬‫שנאמר "ל ְֶך רֵד ִּכי ִׁש ֵחת ע ְּ‬ ‫שאותה הפעולה יוצאת ממנו‪ ,‬ונקראהו בשם הנגזר‬
‫ׁ" )לב‪ ,‬כז‪-‬כח(‪ .‬ולאחר שהרג ג' אלפים מעובדי‬ ‫ַא ְלפֵי ִאיש‬ ‫ִמ ְצ ָריִם" )לג‪ ,‬ז( וברש"י "לך רד‪ :‬רד מגדולתך‪ ,‬לא‬ ‫מאותה הפעולה‪ .‬המשל בכך כאשר הושגה עדינות‬
‫העגל שוב הפיל תחינתו לפני הקב"ה לסלוח על‬ ‫נתתי לך גדולה אלא בשבילם‪ ,‬באותה שעה נתנדה‬ ‫ניהולו בהתהוות עוברי בעלי החיים‪ ,‬והמצאת כחות‬
‫ֹּאמר ָא ּנָא‬ ‫ָשב מ ֶֹׁשה ֶאל ה' ַוי ַ‬ ‫חטא העגל‪ ,‬כמש"כ "ַו ּי ָׁ‬ ‫משה מפי ב"ד של מעלה"‪ ,‬והאיך יתכן למרע"ה לומר‬ ‫בו ובמגדליו לאחר לידתו המונעים ממנו את המות‬
‫ָהב‪.‬‬ ‫ֲט ָאה גְ דֹלָה ַוַּי ֲעשּׂו לָהֶם ֱאל ֵֹהי ז ָ‬ ‫ָח ָטא הָעָם ַה ּזֶה ח ָ‬ ‫אתי ֵחן ְּבעֵינֶי ָך הו ִֹדעֵנִי‬ ‫ַתה ִאם נָא ָמ ָצ ִ‬ ‫דוקא אז "וְע ָּ‬ ‫והאבדן ושומרים עליו מן הנזקים‪ ,‬ועוזרים לו בצרכיו‬
‫אתם ו ְִאם ַאיִן ְמ ֵחנִי נָא ִמ ִּס ְפ ְר ָך‬ ‫ַתה ִאם ִּת ָּשׂא ַח ָּט ָ‬ ‫וְע ָּ‬ ‫ָכ ָך ו ְֵא ָד ֲע ָך וגו' )לג‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫נָא ֶאת ְּדר ֶ‬ ‫החיוניים‪ ,‬וכעין פעולה זו לא תיעשה מצדנו כי אם‬
‫ָת ְב ָּת" )לב‪ ,‬לא‪-‬לב(‪.‬‬ ‫ֲשר ּכ ָ‬‫א ֶׁ‬ ‫ֹּאמר‬
‫ו‪ .‬ועוד תמוה לכאורה מה שהשיבו הקב"ה‪ַ" :‬וי ֶ‬ ‫לאחר התפעלות והתרגשות והוא ענין הרחמנות‪ ,‬לכך‬
‫י‪ .‬רואים אנו כאן הנהגת מרע"ה המופלאה ביותר‪:‬‬ ‫ֲשר ִּד ּב ְַר ָּת ֶאֱע ֶשׂה ִּכי‬‫ה' ֶאל מ ֶֹׁשה ּגַם ֶאת ַה ּדָבָר ַה ּזֶה א ֶׁ‬ ‫נאמר עליו יתעלה רחום כדרך שנאמר כרחם אב על‬
‫מצד אחד מפעיל רחמיו בחמלה מרובה ומעורר‬ ‫ֹּאמר ה ְַר ֵאנִי נָא ֶאת‬ ‫את ֵחן ְּבעֵיַני‪ ,‬ו ֵָא ָד ֲע ָך ְּב ֵׁשם‪ַ .‬וי ַ‬‫ָמ ָצ ָ‬ ‫בנים‪ ,‬ואמר וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על‬
‫ולהחזירם למוטב בעבותות אהבה‪ .‬והושפע מזה‬ ‫שאיננה מופעלת אלא בעונש עובדי ע"ז בלבד ולא‬ ‫רחמי הקב"ה‪ ,‬ומצד שני מפעיל מידת האכזריות‬
‫לשער כי אין מן הנכון להרוג את עובדי העגל‪ ,‬וכמו‬ ‫בשום עוון אחר‪ ,‬וכמו שביאר המו"נ‪ ,‬ובזאת המידה‬ ‫יש ֶאת‬ ‫יש ֶאת רֵעֵה ּו ו ְִא ׁ‬ ‫יש ֶאת ָא ִחיו ו ְִא ׁ‬ ‫להרוג ִ‬
‫"א ׁ‬
‫רבי אבהו שחשב בהתחלה כי אין זו הדרך הרצויה‬ ‫השתמש מרע"ה בשעת חטא העגל כנגד עובדי‬ ‫ְקרֹבוֹ"‪ .‬ומיד לאחר מכן שוב מפעיל מידת הרחמים‬
‫להתנהג עם עוברי עבירה‪ ,‬ולא יקבל שכר על זה‪.‬‬ ‫העגל‪ ,‬כשהרגו בני לוי ג' אלפים מהם‪.‬‬ ‫להפיל תחינתו על בנ"י‪ .‬הרי שדוקא בשעת חטא‬
‫)ובאמת שצדק מבחינה זו שבשאר עבירות חוץ מע"ז‬ ‫יג‪ .‬ובזה יובן מה שרבינו המש"ח קישר בין עובדא‬ ‫העגל נתגלה מרע"ה בכל תוקפו וגדולתו ובשלימות‬
‫אין להשתמש באכזריות‪ ,‬ורק נגד עובדי ע"ז מותר‬ ‫דרבי אבהו בירושלמי לדברי המו"נ‪ .‬שהרי רבי אבהו‬ ‫מדותיו‪ ,‬להפעיל רחמים כשנדרש‪ ,‬ואכזריות היכן‬
‫ורצוי להשתמש במדה זו‪ .‬ועיין חזון איש יור"ד סי'‬ ‫התפלא לראות י"ג נהרי אפרסמון בשכרו וקרא על‬ ‫שצריך‪ ,‬והכל במדה מכוונת ומדוייקת לתכלית‬
‫עג‪ ,‬דלפעמים אין בהנהגת האכזריות משום מיגדר‬ ‫עצמו "ַואֲנִי ָא ַמ ְר ִּתי ְל ִריק ָיג ְַע ִּתי"‪ .‬וביאר בזה המש"ח‬ ‫הרצויה‪ .‬ונתעלה מרע"ה בשעה ההיא להידמות‬
‫פירצה אלא הוספת פרצה‪ ,‬שיהיה בעיניהם כמעשה‬ ‫שרבי אבהו חשב שזה שהתנקם בעושי רע – מה‬ ‫להקב"ה כביכול וכמש"כ המורה נבוכים "וראוי‬
‫השחתה ואלימות ח"ו(‪ .‬וכן חשב אהרן‪ ,‬ומהאהבה‬ ‫שעשה ריב ומשפט במינים )הם הנוצרים שהתפשטו‬ ‫למנהיג המדינה אם היה נביא להתדמות בתארים‬
‫שאהב את בנ"י היה מוסר נפשו עליהם ואומר "אם‬ ‫בתקופתו‪ ,‬והתרכזו בעירו קיסריה( והשתמש במידת‬ ‫אלה‪ ,‬וייעשו על ידו פעולות אלו במדה ובמי שראוי‬
‫בונין הן אותו )העגל( הסרחון נתלה בהן‪ .‬מוטב שיתלה‬ ‫האכזריות כנגדם – על זה לא יקבל שכר‪ .‬כי דימה‬ ‫לכך‪ .‬לא מתוך סתם התפעלות" וכו'‪ .‬וכמו שהבאנו‬
‫הסרחון בי ולא בישראל" )ויק"ר פר' י‪ ,‬סי' ג( וכן נתיירא‬ ‫שרק על מידת החמלה והרחמנות יקבל שכ ‪.‬ר משא"כ‬ ‫מדבריו לעיל‪.‬‬
‫מלעמוד בפניהם שאמר "הרי הרגו את חור שהיה‬ ‫מידת האכזריות היא מידה מגונה‪ .‬ומה שהשתמש‬ ‫יא‪ .‬ואין לומר שע"פ ציווי ספציפי מהקב"ה עשה כל‬
‫נביא עכשיו אם הורגים אותי שאני כהן מתקיים‬ ‫בה במלחמתו עם המינים הי' מכח ההכרח למנוע‬ ‫זאת‪ ,‬שהרי מובא בתנא דבי אליהו רבא )פ"ד( "מעיד‬
‫ַש ה' ּכ ֵֹהן‬‫"אם י ֵָהרֵג ְּב ִמ ְק ּדׁ‬ ‫עליהם המקרא שכתוב ִ‬ ‫התפשטות נגע זה בישראל‪ ,‬וההכרח לא יגונה ולא‬ ‫אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקדוש ברוך הוא‬
‫ְונ ִָביא )איכה ב‪ ,‬כ( ומיד הם גולים )שם(‪ .‬והיה בהנהגה‬ ‫ישובח‪ ,‬אבל לא יקבל על זה שכר‪ .‬עד שהודיעוהו‬ ‫למשה לעמוד בשער המחנה ולומר "מי לה' אלי"‬
‫רכה זו משום תביעת כבוד הבן מבלי תביעת כבוד‬ ‫משמים שהפעלת מידת האכזריות נגד עובדי ע"ז‬ ‫ולשים איש את חרבו על ירכו ולהרוג איש את אחיו‬
‫האב )ועיין ילק"ש ירמיה‪ ,‬רמז שכה(‪.‬‬ ‫איננה מגונה כלל‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬נתדבק בזה במידותיו של‬ ‫ָאל‪,‬‬
‫ורעהו וקרובו‪ ,‬והוא אמר ּ"כֹה ָא ַמר ה' ֱאל ֵֹקי ִי ְשׂר ֵ‬
‫הקב"ה "שלא ישא פנים לשונאיו" – המה עובדי‬ ‫וגו'"? אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו‪ ,‬אם‬
‫עד שבא מרע"ה וציווה לכל בני לוי )ואהרן בכלל!(‬
‫עבודה זרה‪ ,‬כהנהגת משה רבינו בעובדי העגל‪ .‬ולכן‬ ‫אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו ורעהו וקרובו‪,‬‬
‫ָשעַר‬ ‫ָשוּב ּו ִמ ַּׁשעַר ל ַׁ‬
‫יש ַח ְר ּבוֹ עַל ְירֵכוֹ ִע ְבר ּו וׁ‬
‫" ִשׂימ ּו ִא ׁ‬
‫הראוהו דוקא י"ג נהרי דאפרסמון משום שקיים כל‬ ‫יהיו ישראל דנין ויאמרו לי‪ ,‬לא כך למדתנו רבנו‬
‫יש ֶאת ָא ִחיו"‪ .‬וגו'‪ ,‬והורה להם דנגד‬ ‫ַמ ֲחנֶה ו ְִה ְרג ּו ִא ׁ‬
‫ּב ַּ‬
‫הי"ג מידות בשלימות‪ ,‬הן מידות הרחמים והן מידות‬ ‫)מכות ז‪ ,(.‬סנהדרין שהרגו נפש אחת מישראל פעם‬
‫עובדי ע"ז מחויבים להפעיל מידת עונשין ואכזריות‪,‬‬
‫האכזריות‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא שבהפעלת הרחמנות‬ ‫אחת בשבוע‪ ,‬נקראת מחבלנית‪ ,‬מפני מה אתה הורג‬
‫וכמו שנתבאר היטב לעיל‪.‬‬
‫לראוי לה והאכזריות כנגד עובדי ע"ז בזה גופא‬ ‫שלשת אלפים ביום אחד?! לפיכך תלה בכבוד של‬
‫ובזה ביאר רבינו המש"ח שרק אז הוכשר מרע"ה‬ ‫נבחנת ומשתקפת גדלותו של המנהיג שכן בכך‬ ‫יש‬
‫ָאל ִשׂימ ּו ִא ׁ‬ ‫מעלה ואמר ּ"כֹה ָא ַמר ה' ֱאל ֵֹקי ִי ְשׂר ֵ‬
‫להתקרב לדעת דרכי הנהגת הקב"ה ומצא חן בעיני‬ ‫מראה שאין הוא נפעל ע"י תכונות נפשו הטבעיות‪,‬‬ ‫ַח ְר ּבוֹ עַל ְירֵכוֹ וגו'"‪ ...‬כיון שאמר בשם הקדוש ברוך‬
‫השי"ת לקיים בו "אני אעביר כל טובי על פניך" לבוא‬ ‫אלא מתעלה מעל נטיותיו ורגשותיו העצמיים‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬מיד "ַוַּי ֲעשּׂו ְבנֵי ֵלוִי ִּכ ְדבַר מ ֶֹׁשה "‪ .‬ועיי"ש בדברי‬
‫בסוד השי"ת לדעת י"ג מידותיו‪ .‬וזה היה בשעת‬ ‫ומפעיל דרכי ההנהגה כפי הנדרש לצורך ולתכלית‬ ‫התדבא"ר כל הענין בהרחבה‪.‬‬
‫ֹּאמר ה'‬ ‫מתן לוחות השניות בהר סיני כמש"כ "ַוי ֶ‬ ‫ההטבה המירבית‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫יב‪ .‬ומעתה‪ ,‬לפי עומק דברי המורה‪ ,‬מובן מה שדוקא‬
‫ְנִצ ְב ָּת עַל ַה ּצוּר" ופירש"י – הנה‬ ‫ִה ּנֵה ָמקוֹם ִא ִּתי ו ַּ‬ ‫ויסוד זה למד רבינו המש"ח מדברי המו"נ כשביאר‬ ‫באותה שעה ביקש מרע"ה שתי הבקשות הגדולות‬
‫מקום אתי – בהר‪ .‬עיי"ש‪ .‬ולכן משה שזכה לבוא‬ ‫בקשות משה רבינו ותיזמונם הבלתי נתפס‪ ,‬בתשובה‬ ‫האלו‪ .‬כי אז נתגלה שיש לו יחס והתדמות באיזו‬
‫בסוד הדברים – עלה‪ .‬אמנם אהרן "שנפגם במעשה‬ ‫לתמיהת הרמב"ן‪" ,‬וכי יבקש משה להרויח בעבור‬ ‫בחינה להקב"ה כביכול‪ ,‬בהפעלת מידות הרחמים‬
‫העגל" בענין זה גופא – לא יעלה‪.‬‬ ‫מעשה העגל"? וביסוד זה גם נתחוורו לרבינו המש"ח‬ ‫והאכזריות כל אחת בעיתוי המתאים ובמדה הנכונה‪,‬‬
‫ולפ"ז נתיישבו בס"ד כל ההערות שהערנו בתחילת‬ ‫דברי רבי אבהו המופלאים כשקרא על עצמו "ַואֲנִי‬ ‫ולהופכם ולהטותם כפי שנדרש לתועלת הצלת בנ"י‪,‬‬
‫הדברים‪ ,‬ומבואר הקשר בין הירושלמי לזה ש"ואיש‬ ‫ָא ַמ ְר ִּתי ְל ִריק ָיג ְַע ִּתי"‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬ועמד על תובנה עמוקה‬ ‫והכל מבלי התפעלות תכונותיו הנפשיות הטבעיות‪.‬‬
‫לא יעלה עמך" הכוונה לאהרן‪ .‬והבן כל זאת היטב‬ ‫זו רבינו המש"ח מזה שחז"ל נקטו מספר י"ג נהרות‬ ‫ומצא חן בעיני הקב"ה זה שמצד אחד ביקש סליחה‬
‫כי רבינו המש"ח כדרכו בקודש קיצר ולא פירש‬ ‫אפרסמון בדיוק אצל רבי אבהו‪ ,‬כרמז לי"ג המדות‪.‬‬ ‫על האומה והפעיל רחמיו‪ ,‬ומצד שני הרג את עובדי‬
‫שיחתו‪ ,‬ובפרט כאן‪] ,‬ועיין הטעם במגילה כה‪:‬‬ ‫יד‪ .‬ולפי יסוד זה שלמד רבינו המש"ח מדברי המו"נ‪,‬‬ ‫העגל והפעיל מידת הנקמה והאכזריות‪ ,‬והכל במדה‬
‫תד"ה מעשה של עגל השני נקרא ולא מיתרגם[‪.‬‬ ‫יובן מדוע ובמה נפגם אהרן במעשה העגל‪ ,‬שטעותו‬ ‫שקולה ומדודה‪ ,‬כנדרש לתכלית התועלת‪ ,‬לכלות‬
‫וזה רעיון נכבד ונפלא מאוצרות רבינו המשך חכמה‪.‬‬ ‫של אהרן היתה שלא עמד בפרץ במדת העונש‬ ‫הרע להסיר הנגע כדי להציל החלק הטוב‪ .‬ובהוכיחו‬
‫והרוצה להתחקות על שורש הדברים לעומקם יתבונן‬ ‫והאכזריות‪ ,‬להתנגד ולעשות ריב ומשפט בעובדי‬ ‫התדמותו זו להקב"ה כביכול‪ ,‬רק אז הוכשר להתקרב‬
‫היטב בדברי המורה נבוכים‪ ,‬כי משם דלה רבינו‬ ‫העגל‪ ,‬כי מטבעו ומתכונות אופיו היה אוהב שלום‬ ‫עוד יותר‪ ,‬ונענה השי"ת לבקשתו הראשונה "הודיעני‬
‫המש"ח חביון עוזו ואוצרות קודשו‪.‬‬ ‫ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪ .‬וסלל‬ ‫נא את דרכיך"‪ ,‬ונגלו לו י"ג מדותיו של הקב"ה אשר‬
‫מנחת הלוי בביאור דברי רבינו המשך חכמה‬ ‫דרכו בעבודת ה' לקרב את הבריות בדרכי נועם‬ ‫כולן רחמים מלבד אחת‪ ,‬פוקד עון אבות על בנים‪,‬‬

‫)‪655 Princeton Ave., POB 81 Lakewood NJ 08701 732-905-1111 (V) 732-905-1221 (F‬‬ ‫זכות הפצת הגליון מוקדשת לע"נ‬
‫‪For e-mail subscription and sponsorship information‬‬ ‫צבי ב"ר מאיר נפתלי הלוי‬
‫נלב"ע ד' חשוון תשמ"ב‬
‫‪please contact: olas-shabbos@tashbar.org‬‬ ‫בתיה ב"ר דוד יוסף‬
‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬ ‫נלב"ע י"ח אלול תשס"ד‬