‫על בריאה ועל יצירה במחשבה היהודית‬

‫ספר היובל לכבודו של יוסף דן במלאת לו שבעים שנה‬

‫עורכים‬

‫רחל אליאור ופטר שפר‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫תוכן עניינים‬
‫חלק עברי‬
‫פתח דבר ‪1* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫יאיר זקוביץ‬
‫מדרש בריאה‪ :‬בראשית‪-‬תהילים‪-‬איוב‪-‬תהילים ‪7* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רחל אליאור‬
‫"חנוך בחרתה מבני אדם"‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של "הכוהנים בני צדוק" ‪15* . . . . . .‬‬
‫דוד הלבני‬
‫תיקון המקרא ‪65* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אביגדור שנאן‬
‫"שהכל ברא לכבודו"‪ :‬בריאת העולם ותכליתה בראי ברכת החתנים ‪75* . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אברהם גרוסמן‬
‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז ‪85* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ג'יוליו בוסי‬
‫הפירוש הקבלי הקדום על ספר העיון ‪97* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫משה חלמיש‬
‫הקריאה והקדושה באספקלריה של הליכות שבת ‪103* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬
‫מוסר בעלי הבתים‪ :‬ספר סם חיים לר' אברהם אשכנזי אפיטיקר מלודמיר ‪111* . . . . . . . . . .‬‬
‫חגית מטרס‬
‫מבריאת אדם ‪ -‬להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות ‪147* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫יוסף הקר‬
‫לתולדות לימוד הקבלה ותפוצתה בשאלוניקי במאה הט"ז ‪165* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪IV‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫רעיה הרן‬
‫גאולת העולם או איון העולם‪ :‬התיקון בחסידות ‪181* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אברהם באנד‬
‫חילון הקדש? סוגי הביטוי האינטרטקסטואלי בשיר של עמיחי‪193* . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫חמוטל בר‪-‬יוסף‬
‫יחסים בין‪-‬אישיים כיעד מיסטי בספרות העברית הציונית ‪197* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מירי קובובי‬
‫גלות במולדת‪" :‬קצכן" ו"אפרים" ליואל הופמן ‪225* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נעמה בן שחר‬
‫כתבי יוסף דן‪ :‬רשימה ביבליוגראפית ‪239* . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫החלק האנגלי‬
‫פתח דבר ‪1 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פיליפ ס‪ .‬אלכסנדר‬
‫המושג התלמודי של אחיזת עיניים ובעיית הגדרת הכישוף ‪7 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫דן בן עמוס‬
‫על שדים ‪27 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פטר שפר‬
‫מקוסמולוגיה לתיאולוגיה‪ .‬הניכוס הרבני של קוסמולוגיה אפוקליפטית ‪39 . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מרגרטה שלוטר‬
‫הכוח היוצר של עקרון הרמנויטי‪ :‬הכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" בספרות‬
‫המדרש והתלמוד ‪59 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ברנרד מקגין‬
‫זהויות נבחרות‪ .‬הרהורים על פרשנות מיסטית יהודית ונוצרית ‪85 . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קלאוס הרמן‬
‫פירוש לא ידוע על ספר יצירה מגניזת קהיר ויצירתו המחודשת בין חסידי אשכנז ‪103 . . . . . .‬‬
‫הרברט א‪ .‬דוידסון‬
‫שתי מצוות עשה הראשונות ברשימת הרמב"ם של תרי"ג מצוות שנתנו למשה בסיני ‪113 . . . .‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫תוכן עניינים‬

‫*‪V‬‬

‫אנליס קויט‬
‫חסידות אשכנז על מלאך החלומות‪ .‬שליח שמימי המשקף את מחשבות האדם או מחליפן‪147 . .‬‬
‫חיים סולוביציק‬
‫המדרש‪ ,‬ספר חסידים ופניו המשתנים של האל‪165 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עלי יסיף‬
‫הקדוש בימי הביניים כגיבור וכמספר סיפורים‪ .‬המקרה של ר' יהודה החסיד‪179 . . . . . . . . . .‬‬
‫ג'רולד נקר‬
‫מעגל‪ ,‬נקודה וקו‪ .‬מיתוס לוריאני בספר שער השמים‪193 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מארק ספרסטיין‬
‫"אין לי עסק בנסתרות"‪ .‬דרשותיו של שאול לוי מורטרה על פרשת בראשית ‪209 . . . . . . . . .‬‬
‫ג'יוזפה ולטרי‬
‫"המזרח" בסיפור השבטים האבודים‪ .‬בריאתן של אוטופיות גיאוגרפיות ופוליטיות ‪249 . . . . .‬‬
‫אביעזר רביצקי‬
‫"ברית גורל" או "ברית יעוד"? היהודי החילוני בהגות האורתודוכסית ‪271 . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אבינועם רוזנק‬
‫הלכה‪ ,‬הגות ורעיון הקדושה בכתביו של הרב חיים דוד הלוי ‪309 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קימי קפלן‬
‫"יושר אינטלקטואלי מוחלט"‪ .‬מקרה מבחן של היסטוריוגרפיה יהודית אורתודוכסית‬
‫מודרנית באמריקה‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪339‬‬

‫סבריו קמפניני‬
‫מקרה עבור סנט‪-‬בוו‪ .‬כמה הערות על האוטוביוגרפיה של גרשם שלום ‪363 . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אריק ג'קובסון‬
‫אהבת ישראל‪ .‬לאומיות‪ ,‬הפאריה והאינטלקטואל ‪401 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫פתח דבר‬
‫במשך קרוב ליובל שנים לימד פרופסור יוסף דן‪ ,‬חוקר ההיסטוריה של המיסטיקה היהודית ומבעיה‬
‫הספרותיים המגוונים של מחשבת ישראל לדורותיה‪ ,‬באוניברסיטה העברית בירושלים‬
‫ובאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם‪ .‬עמיתיו‪ ,‬תלמידיו וידידיו במוסדות האקדמיים הרבים‬
‫שלמד ולימד בהם‪ ,‬חקר ופרסם בתחומם‪ ,‬ביקשו לחוג את יום הולדתו השבעים של מורם ועמיתם‪,‬‬
‫בספר המשקף את תחומי עיסוקיו המגוונים של בעל היובל‪ .‬פרופסור דן‪ ,‬המכהן בקתדרה לחקר‬
‫הקבלה על שם גרשם שלום באוניברסיטה העברית בירושלים מאז ‪ ,1983‬כיהן כפרופסור אורח‬
‫קבוע באוניברסיטה החופשית של ברלין מאז ראשית שנות התשעים‪ ,‬חיבר עשרות ספרים ומאות‬
‫מאמרים בתחומי ההיסטוריה של המחשבה הדתית‪ ,‬המיסטיקה היהודית‪ ,‬ראשית הקבלה‪ ,‬חסידות‬
‫אשכנז‪ ,‬החסידות והמשיחיות‪ ,‬ספרות המוסר והדרוש‪ ,‬היצירה הספרותית העממית והספרות היפה‬
‫בת זמננו‪ ,‬המפורטים לפי סדר הופעתם ברשימת הפרסומים בסוף כרך זה‪ .‬בכל אחד מתחומי‬
‫מחקרו פרץ אופקים חדשים והפרה את המחקר ואת ההוראה‪ ,‬העלה שאלות חדשות‪ ,‬הציע הקשר‬
‫היסטורי מקורי והעמיד מערכת רעיונית הנשענת על חקירות טקסטואליות מפורטות ובוחנת‬
‫גבולות פילולוגיים וכרונולוגיים מדויקים‪ .‬מערכת עשירה זו האירה את ייחודם של הכתבים ושל‬
‫הכותבים מזוויות מקוריות‪ ,‬הציבה קריטריונים היסטוריים ורעיוניים שהפרו את המשך המחקר‪,‬‬
‫תרמו להתפתחותו והעמקתו‪ ,‬וזכו למענה ולהמשך בעבודתם של שני דורות של תלמידים ועמיתים‬
‫ברחבי העולם‪.‬‬
‫יוסף דן נולד בשנת ‪ 1935‬בברטיסלאבה שבסלובקיה‪ ,‬עלה עם הוריו לארץ ישראל בשנת‬
‫‪ ,1939‬גדל בירושלים‪ ,‬שם למד בתיכון שליד האוניברסיטה והשלים את חוק לימודיו לתואר‬
‫הראשון ולתואר השני באוניברסיטה העברית בירושלים‪ .‬בשנת תשי"ח הגיש לפרופ' ישעיה תשבי‬
‫את עבודת המ‪.‬א‪ .‬על 'כתב יד אופנהיים ‪ 540‬והשוואתו לספר חסידים' שהתוותה את המשך מחקרו‬
‫לאורך יובל שנים בתחום ההיסטוריה של חסידי אשכנז‪ ,‬יצירתם הספרותית המגוונת‪ ,‬תורת הסוד‬
‫שלהם‪ ,‬תורת המוסר הייחודית שיצרו‪ ,‬ספרותם הדמונולוגית ורבגוניותם הרעיונית‪ .‬החל משנת‬
‫תשי"ט לימד באוניברסיטה העברית ובשנת תשכ"ג השלים בה את עבודת הדוקטור על 'הבסיס‬
‫העיוני לתורת המוסר של חסידי אשכנז' בהנחייתו של תשבי‪ .‬בשנת תשכ"ד התמנה למרצה בחוג‬
‫לספרות עברית והתמחה בספרות המוסר ובתורתם של חסידי אשכנז‪ .‬במהלך שנות הששים פרסם‬
‫מחקרים על בחינות שונות של העולם הרוחני היהודי במאה השלוש עשרה ועל התגוונותו רבת‬
‫הפנים‪ .‬מחקריו דנו בחיבורים כגון 'ספר החכמה' לר' אלעזר מוורמס‪' ,‬ספר הנבון לאחד מחסידי‬
‫אשכנז'‪' ,‬חוג הכרוב המיוחד' ו'ספרות הייחוד של חסידי אשכנז'‪ .‬לצד הההדרה והחקירה של כתבי‬
‫היד האשכנזיים משלהי ימי הביניים עסק ב'כתבי המוסר של מקובלי ספרד' ודן בהרחבה בביטויים‬
‫ספרותיים מגוונים של היצירה העברית בתפוצות ישראל‪ .‬במסגרת זו בחן את 'אלפא ביתא דבן‬
‫סירא'‪' ,‬מעשה ירושלמי'‪' ,‬סיפור יוסף די לה ריינה'‪' ,‬עלילות אלכסנדר מוקדון' ומכלולים סיפוריים‬
‫נוספים‪ .‬בעשור זה אף כתב בשיתוף עם פרופ' תשבי את הערך האנציקלופדי רחב ההיקף על‬
‫חסידות הבעש"ט ותורתה ופירסם חיבור חדשני על 'הנובלה החסידית'‪ .‬בשנת תשכ"ו מונה למרצה‬
‫בכיר בחוג לספרות עברית ובשנת תשכ"ח פירסם את ספרו 'תורת הסוד של חסידות אשכנז'‪,‬‬
‫המיוסד על עיבודה והרחבתה של עבודת הדוקטוראט‪ .‬הספר בוחן את השתלשלותה ההיסטורית‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪2‬‬

‫פתח דבר‬

‫וייחודה הרעיוני של תורת הסוד של חסידי אשכנז כפי שהיא נשקפת בכתבי יד מחוגיהם של יהודה‬
‫החסיד‪ ,‬אלעזר מוורמס‪ ,‬מנחם ציוני ואלחנן בן יקר ומשורה של חיבורים אנונימיים ופסוידואפיג־‬
‫רפיים מן המאה הי"ב והי"ג‪ .‬בשנת תשל"א הפך לפרופסור חבר ופרסם בשיתוף עם י' תשבי את‬
‫'מבחר ספרות המוסר' וזכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל‪.‬‬
‫לאורך שנות השבעים פרסם פרופ' דן מאמרים רבים בתחומים מגוונים העוסקים בספרות‬
‫הדרוש ובסיפור העברי בגילוייו ההיסטוריים השונים‪ ,‬החל מסיפור עשרת הרוגי מלכות וסיפורי‬
‫ספר חסידים‪ ,‬עבור באגדות על ר' אלעזר מוורמס וב'ספר הישר' וכלה ב'משלי סינדבאר'‪ .‬בשנת‬
‫תשל"ד פרסם את חיבורו המקיף 'הסיפור העברי בימי הביניים'‪ ,‬ובמחצית שנות השבעים ראו אור‬
‫ארבעה ספרים המשקפים את תחומי מחקרו השונים בעשור זה‪' :‬ספרות המוסר והדרוש'‪' ,‬הסיפור‬
‫החסידי' 'עיונים בספרות חסידות אשכנז' וחיבור העוסק בכינוס מחקריו בספרות העולם 'הנוכרי‬
‫והמנדרין‪ :‬עיונים בספרות זמננו'‪ .‬בשנת תשל"ו החל ללמד בחוג למחשבת ישראל וכתב בתקופה‬
‫זו שורה של מאמרי הערכה וביקורת על עבודתם של מוריו ועמיתיו חוקרי קבלה וחסידות‪ ,‬גרשם‬
‫שלום‪ ,‬ישעיה תשבי‪ ,‬חיים וירשובסקי‪ ,‬אפרים גוטליב ויוסף וייס שקשרו בין המימד הפנומנולוגי‬
‫למימד ההיסטורי במחקריהם‪ .‬בשנת תשל"ז הרחיב את עיונו לתחום היצירה הקבלית והוציא לאור‬
‫קובץ הרצאות על 'חוגי המקובלים הראשונים' שסלל בו מסגרת היסטורית חדשה להבנת התסיסה‬
‫הרוחנית רבת הפנים במאה הי"ג‪ .‬בשנת תשל"ח פנה לתחום חדש הקודם לימי הביניים והחל‬
‫לפרסם מחקרים על ספרות ההיכלות והמרכבה‪ .‬המאמר 'חדרי מרכבה'‪ ,‬שראה אור בשנה זו‬
‫בתרביץ‪ ,‬סימן שדה מחקר חדש בעבודתו‪ ,‬שבעקבותיו ראו אור ספרים ומאמרים רבים בתחום זה‪,‬‬
‫המצרפים את תורת המרכבה בתורתם של חסידי אשכנז עם מקורותיה בספרות ההיכלות‪ ,‬שנכתבה‬
‫בתקופת התלמוד‪ .‬מחקרים על 'שיעור קומה' ועל 'היכלות רבתי ומעשה עשרת הרוגי מלכות' צירפו‬
‫את הדיון הספרותי לדיון התיאולוגי בהקשר היסטורי חדש‪ .‬בשנת תשל"ח התמנה דן לפרופסור מן‬
‫המניין בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית‪ ,‬וכיהן כראש המכון למדעי היהדות בשנים‬
‫תשל"ט‪-‬תשמ"ג‪ .‬בשנת תשמ"א ייסד במסגרת המכון למדעי היהדות את כתב העת 'מחקרי ירושלים‬
‫במחשבת ישראל' וערך את ששת כרכיו הראשונים לאורך שנות השמונים‪ .‬בעשור זה עסק ב'תורת‬
‫הרע והדמונולוגיה בקבלה הקדומה' והחל לחקור את 'ראשיתו של המיתוס המשיחי בקבלת המאה‬
‫הי"ג' ואת 'בעיית המנהיגות המיסטית'‪.‬‬
‫בעקבות פטירתו של פרופ' גרשם שלום בשנת תשמ"ב‪ ,‬החל לפרסם שורה של מחקרים על‬
‫משנתו ההיסטורית של שלום ועל מורשתו‪ ,‬שראו אור בשנות השמונים‪ ,‬ואף לקח חלק בפולמוסים‬
‫הערים שהתנהלו בנושא זה בעולם האקדמי‪ .‬עוד פרסם וערך בעשור זה מחקרים באגדה ובפולק־‬
‫לור יהודי ובתולדות ספרות השבחים‪ ,‬וכתב שורה של מאמרי ביקורת והערכה על חיבורים שונים‬
‫בתורת הסוד ובספרות ההיכלות‪ ,‬בקבלה‪ ,‬בחסידות ובספרות העממית שהתפרסמו במקומות שונים‬
‫בארץ ובעולם‪ .‬במחצית שנות השמונים פרסם מהדורה של 'ספר הישר' וחיבורים שעסקו ב'פסבדו‪-‬‬
‫אפיגרפיה בקבלה הקדומה' וב'תפיסת ההיסטוריה בספרות ההיכלות והמרכבה'‪ .‬בתקופה זו‪ ,‬במח־‬
‫צית שנות השמונים‪ ,‬כיהן כמנהל הספרייה הלאומית והאוניברסיטאית ויזם שורה של כנסים‬
‫מדעיים בינלאומיים לזכרו של פרופ' גרשם שלום‪ ,‬שדיוניהם ראו אור‪ ,‬בסדרה של קבצים דו‪-‬‬
‫לשוניים במסגרת כתב העת 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל'‪' .‬דברי הכנס הבינלאומי הראשון‬
‫לתולדות המיסטיקה היהודית‪ :‬המיסטיקה היהודית הקדומה' )מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ו'‬
‫א‪-‬ב(‪ ,‬שראה אור בתשמ"ז בעריכתו‪ ,‬היה הקובץ הראשון בסדרה זו של כנסים מדעיים בינלאו־‬
‫מיים‪ ,‬שהניבה בשלהי שנות השמונים כרכים נוספים שעסקו ב'ראשית המיסטיקה היהודית באי־‬
‫רופה' וב'ספר הזוהר ודורו'‪ .‬בראשית שנות השמונים יזם וערך בשיתוף עם פטר שפר את הקמתו‬
‫של כתב עת חדש רב לשוני למדעי היהדות ‪Jewish Studies Quarterly‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫פתח דבר‬

‫*‪3‬‬

‫היוצא לאור בטיבינגן‪ .‬לצד כתבי העת הקשורים למכון למדעי היהדות של האוניברסיטה‬
‫העברית ולמכון ללימודי היהדות של האוניברסיטה החופשית של ברלין‪ ,‬גם ערך בארצות הברית‬
‫את הסדרה בת שלושת הכרכים בשפה האנגלית 'בינה‪ :‬מחקרים בהיסטוריה במחשבה ובתרבות‬
‫היהודית' שהתפרסמו בה תרגומים של מחקרי יסוד של חוקרים בני דורות שונים‪ ,‬שראו אור קודם‬
‫לכן רק בשפה העברית‪ .‬באותה תקופה פרסם מאמרי ביקורת והערכה במגוון רחב של נושאים‬
‫אקדמיים ופובליציסטיים בבמות ציבוריות מגוונות‪ ,‬מתוך כוונה לקרב את מחקר מדעי היהדות‬
‫לקהל הרחב ולציבור המשכיל‪.‬‬
‫בראשית שנות התשעים‪ ,‬במסגרת מגמה זו‪ ,‬המבקשת להרחיב את גבולות הדיון האקדמי מעבר‬
‫לחוג המקצועי ולהעשיר את מגוון בני השיח‪ ,‬ראו אור ספריו 'המיסטיקה העברית הקדומה' ו'חסי־‬
‫דות אשכנז' באוניברסיטה המשודרת‪ ,‬והתפרסמו שלושת הכרכים של 'חסידות אשכנז בתולדות‬
‫המחשבה היהודית' באוניברסיטה הפתוחה‪ .‬בתקופה זו ראתה אור שורה של מאמרים מפורטים על‬
‫ספרות ההיכלות והקשריה ההיסטוריים בכתבי עת מדעיים‪ ,‬לצד מסות רחבות היקף החורגות‬
‫מתחומה של העיתונות המקצועית ופונות לצבור המשכיל‪ ,‬בכתב העת הרב‪-‬תחומי 'אלפיים'‪.‬‬
‫לאורך שנות התשעים כיהן כפרופסור אורח קבוע במכון למדעי היהדות באוניברסיטה החופשית‬
‫של ברלין ופרסם סדרה ארוכה של מאמרים וקבצים בעברית ובאנגלית על משנתו של גרשם‬
‫שלום‪ ,‬במלאת עשור לפטירתו‪ .‬חלקם של פרסומים אלה‪ ,‬בראשית שנות התשעים‪ ,‬נערך בשיתוף‬
‫פעולה עם פטר שפר במסגרת הכנס הבינלאומי השישי להיסטוריה של המיסטיקה היהודית‪ ,‬שנערך‬
‫באוניברסיטה החופשית של ברלין‪ .‬פירותיו של כנס זה שסקר את התקדמות מחקר הקבלה ביובל‬
‫שחלף ממועד הדפסת ספרו של שלום 'זרמים עיקריים במיסטיקה היהודית' )‪ (1941‬ראו אור בשנת‬
‫‪ 1993‬בקובץ בעריכתם המשותפת של שפר ודן‪.‬‬
‫בשנת תשנ"ו‪ ,‬ראתה אור מהדורה מורחבת של חיבורו האנגלי על 'המיסטיקה היהודית והמוסר‬
‫היהודי' ונדפסו שני הכרכים של הספר 'קולות רבים‪ :‬ספר הזיכרון לפרופ' רבקה ש"ץ‪-‬אופנהיימר'‬
‫שערך בשיתוף עם רחל אליאור במסגרת 'מחקרי ירושלים במחשבת ישראל'‪ .‬בשנת תשנ"ז ראה‬
‫אור ספרו המקיף 'על הקדושה‪ :‬דת מוסר ומיסטיקה ביהדות ובדתות אחרות' שנועד לבחון מחדש‬
‫מושגי יסוד בהוויה הדתית היהודית לאורן של התפתחויות במחשבה המודרנית‪ .‬הספר שיצא לאור‬
‫בהוצאת מאגנס‪ ,‬זכה למספר מהדורות ומחברו זכה בשנת תשנ"ז בפרס ישראל‪.‬‬
‫במחצית שנות התשעים פנה בעל היובל לשני תחומי מחקר חדשים – יחסי הגומלין בין חיבורים‬
‫קבליים בכתבי יד ובדפוס ומפרשיהם הנוצריים‪ ,‬והמשיחיות היהודית המודרנית והמחשבה האפו־‬
‫קליפטית‪ .‬בשנת תשנ"ז ראה אור בהוצאת הארוורד ספר שערך על 'הקבלה הנוצרית‪ :‬ספרי מיס־‬
‫טיקה יהודית ומפרשיהם הנוצריים' ובשנת תשנ"ח נדפס ספרו 'המשיחיות היהודית המודרנית'‬
‫באוניברסיטה המשודרת‪ .‬בשלהי שנות התשעים ראו אור בהוצאת נורתויל ניו ג'רסי‪ ,‬ארבעה‬
‫כרכים רחבי היקף בשפה האנגלית המכנסים את פירות עבודתו על התקופות ההיסטוריות השונות‬
‫של המיסטיקה היהודית‪.‬‬
‫בשנת תשנ"ט ראו אור בבית הספרים הלאומי שני כרכי קטלוג 'ספריית גרשם שלום בתורת‬
‫הסוד היהודית’‪ ,‬אותם ערך בשיתוף עם אסתר ליבס‪ ,‬וחיבור נוסף העוסק בכתבי יד יהודיים שנערך‬
‫בשיתוף עם קלאוס הרמן‪ ,‬ראה אור בשפה האנגלית בטיבינגן בשנה זו‪ .‬תרגום גרמני של סדרה‬
‫ארוכה של ערכים ביוגרפיים ועיוניים במדעי היהדות‪ ,‬ראה אור באנציקלופדיה לדתות שערך הנס‬
‫דיטר בץ בטיבינגן‪ ,‬בשנים תשנ"ט‪-‬תש"ס‪ .‬בשנה זו הוענק לפרופ' דן תואר דוקטור של כבוד מטעם‬
‫ההיברו יוניון קולג' ובשנת תשס"ג הוענק לו תואר דוקטור של כבוד מטעם בית המדרש לרבנים‬
‫בניו יורק‪.‬‬
‫העשור האחרון של המאה העשרים‪ ,‬ביצירתו של יוסף דן‪ ,‬הניב יבול ספרותי עשיר ומגוון‬
‫בכתיבה‪ ,‬בעריכה ובתרגום‪ ,‬בלשונות שונות ובארצות שונות‪ ,‬שיש בו פריצת כיוונים מחקריים‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪4‬‬

‫פתח דבר‬

‫חדשים לצד סיכום של כיווני מחקר מן העשורים הקודמים‪ .‬עוד ניכר עשור זה בסימן שיתוף פעולה‬
‫בינלאומי במפעלי מחקר שונים ויצירת קהל קוראים ולומדים בשפות שונות‪ .‬לכיוונים אלה יש‬
‫המשך בעבודות שפרסם בעשור החדש שפתח את האלף השלישי ובאלה הנמצאות בדפוס ועתידות‬
‫לצאת לאור‪ .‬בשנת תש"ס ראה אור חיבורו 'אפוקליפסה אז ועכשיו' ובשנת תשס"ב נדפס בשפה‬
‫האנגלית החיבור האנתולוגי 'הלב והמעיין‪ :‬אנתולוגיה של הניסיון המיסטי היהודי' בהוצאת אוני־‬
‫ברסיטת אוקספורד‪ .‬עשרות מאמרים וערכים אנציקלופדיים בתחומי מחקרו השונים ראו אור‬
‫בארץ ובעולם בשנים הראשונות של העשור הראשון של האלף השלישי ותחת מכבש הדפוס נמצא‬
‫כרך שערך בשם 'ספר הזיכרון לגרשם שלום במלאת עשרים שנה לפטירתו' לצד שורה של‬
‫מאמרים הממתינים לראות אור‪ .‬יבול מחקרי עשיר זה‪ ,‬המונה עשרות ספרים ומאות מאמרים‪,‬‬
‫הרשומים בפירוט ברשימת הפרסומים‪ ,‬המונה קרוב לחמש מאות ערכים‪ ,‬מוקדש לריבוי פניה של‬
‫ההיסטוריה האינטלקטואלית היהודית בפרקיה השונים‪ .‬חקירת ייחודה של היצירתיות היהודית‬
‫רבת הפנים בעולם המסורתי‪ ,‬תוך עמידה על הדיאלקטיקה של הרציפות הדתית‪-‬תרבותית ועל‬
‫ההתחדשות ההיסטורית הטמונות בה‪ ,‬המוצאת מבע ספרותי בדפוסים חדשים‪ ,‬עיוניים‪ ,‬ספרותיים‪,‬‬
‫דרשניים‪ ,‬אגדיים וקבליים‪ ,‬הגיוגרפיים‪ ,‬מיסטיים ומשיחיים‪ ,‬בחילופי הדורות ובשינוי התקופות‪,‬‬
‫מעלה את המורכבות של ההיסטוריה של המחשבה היהודית על רבגוניותה היוצרת‪.‬‬
‫יצירה מחקרית ענפה ומגוונת‪ ,‬הנפרשת לאורך יובל שנים בפני ציבור הקוראים והלומדים‪ ,‬לצד‬
‫הוראה רצופה רבת שנים‪ ,‬באוניברסיטאות שונות בארץ ובעולם‪ ,‬ושותפות במפעלים מחקריים‬
‫רבים‪ ,‬בייסודם‪ ,‬בכינונם ובשמירת רציפותם והתחדשותם‪ ,‬מעלה מטבע הדברים תגובות והדים‬
‫המתרקמים בדיאלוג מחקרי רב קולי‪ .‬עמיתיו‪ ,‬תלמידיו‪ ,‬שותפיו ורעיו של בעל היובל‪ ,‬הפזורים‬
‫באוניברסיטאות ברחבי הארץ ובעולם‪ ,‬הרוחשים לו הוקרה והכרת תודה על פועלו המבורך‪ ,‬תרמו‬
‫מפרי עטם לספר היובל לכבודו‪ ,‬העוסק בתחומים המשיקים לתחומי מחקרו המגוונים בהיסטוריה‬
‫של המחשבה המיסטית היהודית בכלל‪ ,‬ובהיסטוריה אינטלקטואלית של יהודי ימי הביניים בפרט‪,‬‬
‫בהיסטוריה של ספרות הדרוש והמוסר וביצירה הקבלית והחסידית‪ .‬רבים מן הכותבים מתייחסים‬
‫במחקריהם לתחומים שבעל היובל חידש בהם חידושים פורצי דרך‪ .‬בין אלה ייזכרו תורת הסוד של‬
‫חסידי אשכנז‪ ,‬על התגוונויותיה הלא נודעות וגורלם ההיסטורי של יוצריה‪ ,‬ריבוי פניה של ראשית‬
‫הקבלה בצרפת ובספרד במאות השתים עשרה והשלוש עשרה‪ ,‬וזיקתה לספרות המוסר והדרוש‪,‬‬
‫ספרות ההיכלות והמרכבה במיסטיקה היהודית העתיקה בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬והקשריה‬
‫ההיסטוריים והעל‪-‬היסטוריים‪ ,‬בירורים פנומנולוגיים בדבר מהותה של הלשון המיסטית‪ ,‬טבעה‬
‫של הקדושה ומהות התפילה המיסטית‪ ,‬ייחודה של המיסטיקה היהודית‪ ,‬המעמד הסמנטי של החזון‬
‫הנבואה והחלום‪ ,‬המשיחיות וההנהגה הדתית‪ ,‬היצירה החסידית והאפוקליפטיקה המשיחית‪ ,‬הסי־‬
‫פור העברי בימי הביניים‪ ,‬ספרות בת זמננו‪ ,‬היצירה הפולקלוריסטית ותורת הרע הדמונולוגיה‪ ,‬אם‬
‫למנות אך מעט מהרבה‪ .‬מחקריו של פרופסור דן מהווים מצע לדיאלוג רב משתתפים שתרומתם‬
‫המשותפת לחקר היצירה העברית לדורותיה‪ ,‬משקפת את אפיקיה הרחבים והעמוקים של יצירה זו‪,‬‬
‫את ריבוי פניה ואת גלגוליה ההיסטוריים ההולכים ונוצרים מחדש בתמורות העתים מן העת‬
‫העתיקה ועד ימינו‪.‬‬
‫פניה השונות של היצירה ונתיביה הנעלמים של ההיווצרות‪ ,‬מעבר לגילוייה הכתובים‪ ,‬הנרמזים‬
‫בכותרתו של ספר היובל‪ ,‬מהווים ביטוי לעניין העמוק והמקיף של יוסף דן‪ ,‬בהיסטוריה של מחשבת‬
‫ישראל‪ ,‬על תמורותיה היוצרות הנפרשות במהלך העתים‪ ,‬על ייחודה ההיסטורי בכל תקופה ועל‬
‫ההבדלים המאפיינים את החטיבות השונות היוצרות את הרצף של הספרות העברית לדורותיה‪.‬‬
‫תרומתם המגוונת של הכותבים והכותבות בכרך זה‪ ,‬השותפים לעניין בתמורות בגלגוליה של הרוח‬
‫היוצרת‪ ,‬בנסיבות היסטוריות משתנות ובגילויים ספרותיים שונים‪ ,‬מביעה במישרין ובעקיפין את‬
‫הוקרתם למפעלו המחקרי ולתרומתו האינטלקטואלית מרחיבת הדעת של בעל היובל כמורה‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫פתח דבר‬

‫*‪5‬‬

‫וחוקר‪ ,‬ככותב ועורך‪ ,‬כשותף ויוצר‪ .‬עורכי הכרך ומשתתפיו מברכים את יוסף דן בשנים רבות של‬
‫יצירה פורייה ומאחלים לו שיוסיף ויעיין במכלול גילוייה ההיסטוריים של המחשבה היהודית ויאיר‬
‫את עיני הקוראים והלומדים לאורך ימים ושנים‪.‬‬
‫העורכים מבקשים להביע תודה לכל החוקרים שנענו ברצון לפנייתם ותרמו לספר מפרי מחקרם‬
‫ולהתנצל בפני משתתפים רבים נוספים שנבצר מהם לעמוד בלוח הזמנים הצפוף של ההוצאה‪.‬‬
‫תודה מיוחדת לנעמה בן שחר שערכה את הביבליוגרפיה‪ ,‬לבארו סול שסייעה בריכוז עבודת‬
‫המערכת‪ ,‬ולאנשי הוצאת מור בטיבינגן שהוציאו לאור את ספר היובל במתכונת מאירת עיניים‪.‬‬
‫רחל אליאור ופטר שפר‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫מדרש בריאה‬
‫בראשית‪-‬תהילים‪-‬איוב‪-‬תהילים‬
‫יאיר זקוביץ‬
‫א‪ .‬מבוא‬
‫שתי חוויות מפעימות את משוררו של מזמור ח בתהילים ונמסכות ביצירתו‪ :‬האחת‪ ,‬צפייתו בשמי‬
‫הלילה הגבוהים‪ ,‬המרהיבים‪" :‬כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה" )פס'‬
‫ד(;‪ 1‬והשנייה‪ ,‬קריאתו בסיפור הבריאה שבספר בראשית א‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬על פיו מקנה אלוהים שליטה‬
‫לאדם על ממלכת החי כולה )תה' ח‪ ,‬ו‪-‬ט; בר' א‪ ,‬כו‪-‬כח(‪ .‬המשורר‪ ,‬בן אנוש הניצב על פני האדמה‪,‬‬
‫מתקשה להאמין כי ה' אדיר השם‪ ,‬בורא שמים‪ ,‬בחר באנושות להשליטה על בעלי החיים‪ ,‬קרובים‬
‫ורחוקים‪ ,‬אלה שבארץ ואלה שבשמים ובים‪ .‬שאלתו הרטורית‪" :‬מה אנוש כי תזכרנו…" המשתרעת‬
‫על‪-‬פני הפסוקים ה‪-‬ט ניצבת אל מול שאלתו הרטורית האחרת‪ ,‬הפותחת את מסגרת המזמור‬
‫וחותמת אותה‪" :‬ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ…" )פס' ב‪ ,‬י(‪.‬‬
‫פליאתו של המשורר על הכוח הניתן לאדם מפרשת‪-‬דורשת אפוא את כתובי סיפור הבריאה‬
‫בבראשית‪ 2.‬לאחר שנבחן בקצרה את אופן פירושם של כתובי בראשית במזמור‪ ,‬נתחקה אחר‬
‫הנתיב בו הופך המפרש למפורש‪ ,‬הדורש לנדרש‪ ,‬בכמה קטעים בנאומי ס' איוב‪ ,‬בדברי אליפז )ד‪,‬‬
‫יז‪-‬יט(‪ ,‬בתשובתו העקיפה של איוב‪ ,‬בדבריו לאלוהיו )ז‪ ,‬יז‪-‬יט(‪ ,‬שוב בדברי אליפז )טו‪ ,‬יד‪-‬טז(‬
‫ולבסוף בנאומו הקצר של בלדד )כה‪ ,‬ד‪-‬ו(‪ .‬כתובים אלה שבספר איוב אינם התייחסויות בלתי‬
‫תלויות זו בזו‪ .‬אדרבא‪ ,‬קריאה ברמיזות לתהילים לפי סדר הופעתן בספר תלמד כי כל אחת מהן‬
‫מגיבה הן על כל רעותיה אשר קדמו לה והן על סיפור הבריאה הניצב בראש ספר התורה‪.‬‬
‫רמיזה נוספת לשאלה הרטורית "מה אנוש כי תזכרנו" נמצאת במזמור קמד‪ ,‬ג‪-‬ד‪ .‬ניווכח לדעת‬
‫הן כי שני פסוקים אלה אינם נמצאים במקום שייעד להם מחברם‪ ,‬והן כי פרשנותם למזמור ח‬
‫מושתתת על היכרות עם דרשת כתובי מזמור ח בפסוקי ספר איוב‪.‬‬
‫נציג אפוא להלן את המדרש הרב‪-‬שכבתי‪ ,‬תופעה אופיינית לספרות המקרא‪ 3‬בפרט ולספרות‬
‫היהודית המיוסדת עליו בכלל‪ .‬כל דור ודור מוסיף את נדבכיו שלו ליצירה רבת הרבדים של‬
‫הדורות שקדמוהו וכך משמר את רעננותם של הכתובים‪ ,‬על הרלבנטיות שלהם‪ .‬המדרש מפיח רוח‬
‫‪4‬‬
‫חיים בכתובים העתיקים ומרחיב את גבולות היקום הספרותי שלנו‪.‬‬
‫‪ 1‬התמונה תמונת לילה‪ ,‬ומשום כך אין השמש נזכרת בכתוב‪ .‬וכדברי ראב"ע‪" :‬והנה לא יראה ביום כי אם אחד‬
‫ובלילה יראה צבא גדול מאד"‪.‬‬
‫‪ 2‬ראו לדוגמה מ' וייס‪" ,‬על ארבעה מזמורים בספר תהלים"‪ ,‬בתוך‪ :‬מקראות ככוונתם‪ ,‬ירושלים תשמ"ח‪ ,‬עמ'‬
‫‪.165–164‬‬
‫‪ 3‬ראה לדוגמה כיצד דורשים כתובי יש' יא‪ ,‬א‪-‬י )ובמיוחד פס' ו‪-‬ח שם( את סיפור גן עדן דבראשית‪ ,‬וכיצד נדרשת‬
‫הנבואה בישעיה השלישי‪ ,‬פרק סה‪ ,‬כגה‪.‬‬
‫‪ 4‬ראו מאמרי "על הקאנון שבלב – הגנטיקה של הקאנוניזציה בתרבות ישראל"‪ ,‬מדעי היהדות ‪) 42‬תשס"ג‪-‬‬
‫תשס"ד( עמ' ‪.18–5‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪8‬‬

‫יאיר זקוביץ‬

‫ב‪ .‬בין תה' ח‪ ,‬ה‪-‬ט לבין בר' א‪ ,‬א–ב‪ ,‬ד‬
‫פתיחת השאלה הרטורית‪" :‬מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" מביעה פליאה‪ ,‬שאינה נחלת‬
‫הסיפור בבראשית‪ ,‬על המעמד הנשגב שהוקנה לאדם‪ 5‬בממלכת החי‪ .‬המשורר רואה ביתרון שניתן‬
‫לאדם גילוי של חסד אלוהי‪ ,‬כמשמע השמור לעתים לפעלים זכ"ר )ראו לדוגמה בר' ח‪ ,‬א; יט‪ ,‬כט;‬
‫תה' ט יג( ופק"ד )כגון בר' כא‪ ,‬א; נ‪ ,‬כד; שמ"א ב‪ ,‬כא(‪.‬‬
‫המשך השאלה "ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו" )פס' ו( הוא באורו של המשורר‬
‫לכתוב בתורה‪" :‬ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" )בר' א‪ ,‬כוא(‪ .‬האדם ניצב כמעט במעלת‬
‫אלוהים )לצירוף חס"ר ומע"ט בפסוק אחד ראו שמ' טז‪ ,‬יח(‪ ,‬ואין אלוהים‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬אלא בני‬
‫פמלייתו של הבורא )ראו לדוגמה תה' פב‪ ,‬א; פו‪ ,‬ח(‪ ,‬אליהם הוא דובר בבראשית‪ ,‬בנקטו לשון‬
‫רבים‪" :‬נעשה אדם"‪ 6.‬כך הבינו תה"ש‪ ,‬הוולגטה‪ ,‬הארמי והפשיטתא המתרגמים ב"מלאכים" וכן גם‬
‫האגרת אל העברים המזהה את בן האדם בישוע‪" :‬אבל ישוע המחוסר מעט ממלאכים‪ ,‬אותו ראינו‬
‫מעוטר בכבוד והדר" )ב‪ ,‬ט(‪ .‬כנגד הצירוף "כבוד והדר" שבפסוקנו )ראו למשל‪ :‬תה' קמה‪ ,‬יב( מצוי‬
‫הצירוף "הוד והדר" )כגון תה' צו‪ ,‬ו; קד‪ ,‬א; קיא‪ ,‬ג(‪ .‬משוררנו מעמת אפוא בין הודו של ה' )לעיל‬
‫פס' ב( לבין כבוד האדם‪ ,‬הדרו‪ ,‬בפסוקנו‪ ,‬ללמדך כי אך מעט חיסר ה' את האדם מאלוהים‪.‬‬
‫הפועל "תעטרהו" משווה אופי מלכותי לשלטון האדם‪ .‬לעטרת המלך ראו למשל שמ"ב יב‪ ,‬ל;‬
‫יר' יג‪ ,‬יח; שה"ש ג‪ ,‬יא‪ .‬עם זאת נושא הפועל משמעות נוספת‪ :‬האדם מוקף בכבוד והדר‪ ,‬השווה‬
‫תה' ה‪ ,‬יג‪" :‬כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרהו" )וראו עוד שם קג‪ ,‬ד(‪.‬‬
‫פס' זא במזמור‪" :‬תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו" מתקשר אל לשונו של פס' ד‪" :‬כי‬
‫אראה שמיך מעשי אצבעתיך"‪ .‬הפועל מש"ל בפסוקנו מתלכד עם מעשה בריאתם של מאורות‬
‫השמים‪ ,‬שתכליתם לממשלת היום והלילה )בר' א‪ ,‬טז‪-‬יח(‪ .‬מן ההמשך יתברר‪ ,‬עם זאת‪ ,‬כי רק את‬
‫ממלכת החי הפקיד הבורא ביד האדם‪ .‬המילים "תמשילהו… תחת רגליו" שבות אל הפעל "וירדו"‬
‫בבר' א‪ ,‬כוב‪ 7.‬לפועל רד"ה משמעות של רמיסה ברגל‪ ,‬ראו יואל ד‪ ,‬יג‪" :‬שלחו מגל כי בשל קציר‬
‫באו רדו כי מלאה גת…"‪ .‬ועוד הולמת תפיסת פס' ז במזמור את דברי האל לאדם בבר' א‪ ,‬כח‪:‬‬
‫"…וכבשה ורדו…"‪ .‬הפועל כב"ש‪ ,‬כמוהו כפועל רד"ה‪ ,‬מבטא רמיסה ברגל )השווה מי' ז‪ ,‬יט(‪,‬‬
‫ומכאן התפיסה המובעת‪ ,‬למשל‪ ,‬ביהו' א‪ ,‬ג‪" :‬כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו" וכן‬
‫משמע שה"ע "כבש"‪ :‬מדרך כף רגל )דה"ב ט‪ ,‬יח(‪ 8.‬הפועל כב"ש משמש במקרא אף להשתלטות‬
‫על עבדים‪ ,‬ראו יר' לד‪ ,‬יא; נחמ' ה‪ ,‬ה; דה"ב כח‪ ,‬י‪ .‬פס' ז כורך בכתוב אחד את ידי האלוהים ורגלי‬
‫האדם‪ .‬מה שיצר האלוהים בידיו הוא שם תחת רגלי האדם‪ ,‬ראו עוד תה' יח‪ ,‬לט; מז‪ ,‬ד‪.‬‬
‫סדרם של בעלי החיים הנמסרים למרות האדם‪" :‬צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי" )פס' ח(‬
‫"צפור שמים ודגי הים…" )פס' ט(‪ ,‬מהופך לסדר הופעתם בבר' א‪…" :‬וירדו בדגת הים ובעוף‬
‫השמים ובבהמה ובכל ]חית[ הארץ" )פס' כו(; "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת‬
‫‪9‬‬
‫על הארץ" )שם פס' כח(‪.‬‬
‫‪ 5‬ואפשר והכינוי "אנוש" מבטא חולשה‪ ,‬היות האדם "אנוש‪ ,‬חלוש‪ ,‬חסר כוח" )וייס‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.(163‬‬
‫‪ 6‬כמאמר המדרש‪…" :‬בשעה שבא לבראות את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת‪ ,‬אמר להם 'נעשה אדם'"‬
‫)בראשית רבה ח‪ ,‬ד; ראו בפירוש רש"י(‪.‬‬
‫‪ 7‬לחילופי רד"ה‪-‬מש"ל השוו תה' עב‪ ,‬ח‪" :‬וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ" עם זכ' ט‪ ,‬ט‪" :‬ומשלו מים עד‬
‫ים ומנהר עד אפסי ארץ"‪.‬‬
‫‪ 8‬ובלשון חז"ל‪" :‬שיפוע ועלייה וירידה‪ ,‬כגון 'כבש לירד בו'" )מן הספינה‪ ,‬שבת קכב‪ ,‬ע"א(; "בזמן שכהן גדול‬
‫רוצה להקטיר היה עולה בכבש" )למזבח‪ ,‬תמיד ז‪ ,‬ג(‪.‬‬
‫‪ 9‬הסדר המהופך‪ ,‬הכיאסטי‪ ,‬נוהג בציטוט הפנים מקראי‪ ,‬ראו מ' זיידל‪" ,‬מקבילות בין ספר ישעיה לספר תהלים"‬
‫בתוך חקרי מקרא‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ' א‪-‬צז; ר' ויס‪" ,‬על הכיאסמוס במקרא"‪ ,‬בתוך‪ :‬מחקרי מקרא‪ ,‬ירושלים‬
‫תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪.273–259‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪9‬‬

‫מדרש בריאה‪ :‬בראשית‪-‬תהילים‪-‬איוב‪-‬תהילים‬

‫המזמור פותח בקרוב‪ ,‬בבעלי החיים שעל הארץ‪ ,‬וראש להם אלה הקרובים לביתו ואשר בויתו‬
‫על ידו "צנה ואלפים כלם" )ולשון "כלם" חוזרת ללשון הפסוק הקודם‪" :‬כל שתה תחת רגליו" ואף‬
‫ללשון בראשית‪" :‬ובכל" ]פס' כו וכח[(‪ .‬ואחריהם מופיעות חיות הבר "וגם בהמות שדי" )פס'‬
‫ח(‪ 10.‬או אז מתברר כי ממלכת האדם פרושה גם על בעלי החיים שמחוץ לגבולות הארץ‪ ,‬אלה‬
‫שבשמים ובים‪" :‬צפור שמים‪ 11‬ודגי הים" )פס' ט(‪ .‬ועוד נותרת פתוחה השאלה למה מכוון סיומו‬
‫של פסוק ט‪" :‬עבר ארחות ימים"‪ :‬האם הכוונה היא לדגי הים‪ ,‬שהם עוברי ארחות ימים‪ ,‬או שמא‬
‫לחיות הים הגדולות‪ ,‬הלויתן או התנין? ושמע הכוונה לאניות? לכאורה עדיפה ההנחה כי באניות‬
‫עסקינן‪ ,‬וראה ראב"ע‪" :‬שבחכמתו עושה ]האדם[ ספינות ויכיר ארחות ימים והזכיר זה בעבור‬
‫שיצוד הדגים בלב הים" )ובדומה רד"ק( והאדם הוא אכן המכונה "עבר ארח" )ראה יש' לג‪ ,‬ח(‪,‬‬
‫"עבר ים" )שם כג‪ ,‬ב(‪ .‬אך כיוון שאניות אינן חלק מממלכת החי‪ ,‬אפשר שהמזמור מכוון לחיות‬
‫הים הגדולות‪ ,‬וכך הבין הארמי‪" :‬ולויתן דגנח איסרטי ימא"‪ ,‬וראו רשימת הברואים ביום החמישי‪:‬‬
‫"ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל‬
‫עוף כנף למינהו" )בר' א‪ ,‬כא(‪ .‬אזכור חיות הים הגדולות‪ ,‬הגדולים ביצורים שברא ה'‪ ,‬מעצים אפוא‬
‫עוד יותר את ממדי שלטונו של האדם בעולם החי‪.‬‬

‫ג‪ .‬בין איוב ד‪ ,‬יז‪-‬יט לבין תה' ח‪ ,‬ה‪-‬ו‬

‫א‬

‫שאלתו הרטורית של אליפז "האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר" )איוב ד‪ ,‬יז( ושני‬
‫הכתובים שבעקבותיה‪ ,‬המעידים מקל וחמר כי התשובה לשאלה זו היא בלאו מוחלט‪ ,‬שבים אל פס'‬
‫ה‪-‬וא במזמור ח‪" :‬מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‪ .‬ותחסרהו מעט מאלהים"‪ .‬משמע‬
‫"מאלוה" היא בין יותר מאלוה‪" :‬ואם יותר מעושהו יטהר גבר" )רש"י( או לפני אלוה )ראה במ'‬
‫לב‪ ,‬כב; תה' יח‪ ,‬כב(‪ 12.‬בכינויו של אלוהים "עשהו" מהדהדים דברי ה' בסיפור הבריאה‪" :‬נעשה‬
‫אדם" )בר' א‪ ,‬כו; ראה עוד איוב לא‪ ,‬טו; לב‪ ,‬כב; לה‪ ,‬י(‪.‬‬
‫אליפז מקנה לצמד הפעלים פק"ד‪/‬זכ"ר שבתה' ח‪ ,‬ה מובן השונה מכוונת המזמור‪ ,‬היינו פק"ד‬
‫וזכ"ר עוון‪ ,‬כדי להעניש )ראה פק"ד – כגון יש' כו‪ ,‬יד‪ ,‬כא; הו' יב‪ ,‬ג ב; זכ"ר – הו' ז‪ ,‬ב; תה' עט‪ ,‬ח;‬
‫ושניהם יחדיו – יר' יד‪ ,‬י; הו' ח‪ ,‬יג; ט‪ ,‬ט(‪ .‬דומה כי גם הפעל "ותחסרהו" )תה' ח‪ ,‬וא( מתבאר לאליפז‬
‫כגילוי של אשמה‪ ,‬על דרך הכתוב הארמי‪" :‬תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר" )דנ' ה‪ ,‬כז(‪.‬‬
‫ה"אלוהים" – המלאכים‪ ,‬בני הפמליה‪ ,‬נמצאים אשמים אף הם‪" :‬הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו‬
‫ישים תהלה" )איוב ד‪ ,‬יח(‪ ,‬היינו לא יתן בהם אמון )כגון תה' עח‪ ,‬כב( ואף ישים בהם "תפלה" )כך‬
‫יש לקרא; ראה איוב א‪ ,‬כב; כד‪ ,‬יב‪ ,‬אף בכתוב זה עם הפעל שי"ם(‪ 13‬וראה עוד יר' כג‪ ,‬יג המציב‬
‫"תפלה" כנגד "שערורה"‪.‬‬
‫לעומת עבדיו – מלאכיו של האלוהים – בני האדם אינם אלא "אף" )ביטוי לקל וחמר(‪" 14‬שכני‬
‫בתי חמר"‪ ,‬היינו גופם עשוי חמר‪/‬עפר )ראה י‪ ,‬ט; לג‪ ,‬ו; יש' סד‪ ,‬ז(‪ ,‬רמז לסיפור הבריאה‬
‫‪15‬‬
‫האלטרנטיבי )בר' ב‪ ,‬ז; ג‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫‪ 10‬ראו גם "בהמת השדה" )שמ"א יז‪ ,‬מד(; "בהמות שדה" )יואל א‪ ,‬כ(; "בהמות שדי" )שם ב‪ ,‬כב(; "חיתו שדי"‬
‫)תה' קד‪ ,‬יא(‪ ,‬ואין "שדי" אלא צורה ארכאית של שדה )ראו תה' נ‪ ,‬יא; פ‪ ,‬יד ועוד(‪.‬‬
‫‪ 11‬הוא "עוף השמים" שבבר' א‪ ,‬כו‪ ,‬כח וכו'‪ ,‬ומופיע גם הצירוף "צפור כנף" )בר' ז‪ ,‬יד; דב' ד‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫‪ 12‬ראו לדוגמה ע' חכם‪ ,‬איוב )תנ"ך עם פירוש דעת מקרא( ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ' לה‪.‬‬
‫‪ 13‬ראו ‪.H. Hupfeld und W. Nowack, Die Psalmen, vol. 2, Gotha 18883, p. 46‬‬
‫‪ 14‬כמו "אף כי" )ט‪ ,‬יד; טו‪ ,‬טז; כה‪ ,‬ו(‪ .‬ראו נ"ה טור‪-‬סיני‪ ,‬ספר איוב‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬
‫‪” 15‬אשר בעפר יסודם" – שני מובנים‪ :‬האחד – שבאו מן העפר; ומשנהו – שניצבים על יסודות רופפים‪ ,‬על עפר‪.‬‬
‫ראו ע' חכם )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(12‬שם‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪10‬‬

‫יאיר זקוביץ‬

‫"בתי החמר"‪ ,‬גופי בני האדם‪ ,‬ידוכאו "לפני עש" היינו בטרם חשכה )תה' ו‪ ,‬ח; לא‪ ,‬י‪-‬יא(‪ 16,‬ר"ל‬
‫שמשך קיומם קצר ביותר ואין סיפק בידי שוכניהם ללמוד מניסיון העבר ולהימנע מחטא‪.‬‬

‫ד‪ .‬בין איוב ז‪ ,‬יז‪-‬כא לבין איוב ד‪ ,‬יז‪-‬יט‬
‫אם זיקתו של נאום אליפז למזמור ח סמויה למדי הרי שאיוב בתשובתו מעיד על מודעותו לה‪,‬‬
‫חושפה ונותן לה ביטוי גלוי‪ .‬אליפז בדבריו התייחס אך לאשמת האדם‪ ,‬איוב לעומתו מתייחס גם‬
‫לגדולתו‪.‬‬
‫שאלת איוב‪" :‬מה אנוש כי )כלשון פתיחת השאלה בתה' ח‪ ,‬ה( תגדלנו" מבארת את האמור‬
‫בתהילים ח "ותחסרהו מעט…" )פס' וא(‪ .‬המשך הפסוק באיוב "וכי תשית אליו לבך" מתייחס‬
‫באירוניה לפעלים "תזכרנו… תפקדנו" )תה' ח‪ ,‬ה(; ה' גדל את האדם כדי שיקל עליו להתבונן בו‬
‫ולבחנו‪ .‬בפועל "תשית" מצטלצלות מילות המזמור "כל שתה תחת רגליו" )פס' ז(‪ ,‬אך מה רב‬
‫ההבדל בין המצבים המעוצבים בשני החיבורים באמצעות הפעל שי"ת‪.‬‬
‫הפעל "תפקדנו" מופיע בדברי איוב בתקבולת ל"תבחננו"‪ ,‬ואכן יש ולפעל פק"ד משמעות של‬
‫בחינה‪ ,‬ראה תה' יז‪ ,‬ג‪" :‬בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמתי"‪ .‬אלוהים בוחן את האדם‬
‫ללא הרף‪ ,‬ושיתו לבכם להסלמה‪ :‬לבקרים‪" 17,‬לרגעים"‪ .‬פס' יט ממשיך באפיון ההשגחה שאין לה‬
‫קץ ולא הפסק‪" :‬כמה לא תשעה ממני )השווה יד‪ ,‬ו( לא תרפני עד בלעי רקי"‪.‬‬
‫משמע שאלתו העוקבת של איוב‪ ,‬המופנית כקודמתה לאלוהים "חטאתי מה אפעל לך נצר‬
‫האדם"‪ :‬גם אם חטאתי‪ 18,‬וכי בך פגעתי? כינויו של אלוהים "נצר האדם" אירוני‪ .‬אין בה שבח לאל‬
‫על דאגתו לבני אנוש )ראו יש' כז‪ ,‬ג; תה' לד‪ ,‬כא; קכא‪ ,‬ג‪-‬ה; מש' כד‪ ,‬יב ועוד( אלא אלוהים שם‬
‫מצור על האדם‪ ,‬ככתוב בנאומו זה של איוב‪” :‬הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר" )פס' יב(‪,‬‬
‫והרי לפנינו פירושו של איוב לכתוב במזמור ח‪" :‬תעטרהו" )פס' ו(‪ ,‬ולעט"ר כשימת מצור ראה‬
‫שמ"א כג‪ ,‬כו‪” :‬ושאול ואנשיו עטרים אל דוד"‪.‬‬
‫איוב מתריס כנגד אלוהיו‪” :‬למה שמתני למפגע לך"‪ ,‬היינו אתה מתייחס אלי כאילו אני הוא‬
‫מקור הפגעים בך‪" ,‬ואהיה עלי )היינו עליך‪ ,‬תיקון סופרים(‪ 19‬למשא" )פס' כ(‪.‬‬
‫סיום הפסקה השירית "ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני‬
‫ואינני" )פס' כא(‪ ,‬אם אני למשא עליך‪ ,‬אומר איוב‪ ,‬למה לא תשא פשעי‪ ,‬היינו תסלח לעווני‪ ,‬וכך‬
‫יונח לי ואוכל למות בשלום‪ .‬אליפז התייחס לבני האדם כמי ש"בעפר יסודם"‪ ,‬ואיוב מבקש לשוב‬
‫אל העפר‪ ,‬ככתוב בהמשכו של סיפור הבריאה השני‪ ,‬במעשה גן עדן‪” :‬כי עפר אתה ואל עפר‬
‫תשוב" )ג‪ ,‬יט(‪ .‬מה שהוא עונש לאדם בבראשית נתפס לאיוב כגאולה מהשגחתו‪-‬האשמתו של‬
‫אלוהים‪.‬‬
‫אם אליפז טען שאין לאדם סיכוי לצאת צדיק בדינו עם אלוהים‪ ,‬שהרי גם עבדיו‪-‬מלאכיו יאשמו‪,‬‬
‫שואל‪-‬מאשים ומתריס איוב‪ ,‬לשם מה מתעסק אלוהים עם האדם‪ ,‬יציר כפיו הפחות מן המלאכים‪,‬‬
‫ומדוע גדלהו? כדי להאשימו‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬

‫ראו בפירושו של א' כהנא‪ ,‬איוב )תורה‪ ,‬נביאים וכתובים עם פירוש מדעי(‪ ,‬תל‪-‬אביב תרפ"ח‪ ,‬עמ' כב‪.‬‬
‫במילת "לבקרים" ניתן לשמוע גם הד ורמז לביקורת )ע' חכם‪ ,‬עמ' נט(‪.‬‬
‫טור‪-‬סיני )לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(14‬עמ' ‪.85‬‬
‫גם תה"ש גורס "עליך"‪ .‬לצירוף דומה עיינו שמ"ב טו‪ ,‬לג; יט‪ ,‬לו‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מדרש בריאה‪ :‬בראשית‪-‬תהילים‪-‬איוב‪-‬תהילים‬

‫‪11‬‬

‫ה‪ .‬בין איוב טו‪ ,‬יד‪-‬טז לבין איוב ז‪ ,‬יז‪-‬כא‬
‫לפנינו קטע מנאום של אליפז המשיב על דברי איוב שבפרק ז אך בו בזמן גם חוזר אל מסכת‬
‫טיעוניו לעיל )איוב ד‪ ,‬יז‪-‬יט( בשינויים בהם נדון להלן‪ ,‬והפעם בזיקה גלויה לתהילים ח‪.‬‬
‫בשאלתו "מה אנוש כי…" שב אליפז הן אל שאלת איוב באיוב ז‪ ,‬יז והן לשאלת בעל המזמור‬
‫בתה' ח‪ ,‬ה‪ .‬הפועל בו נוקט אליפז "יזכה" הוא משחק מילים על הפעל בתה' ח‪" :‬תזכרנו"‪.‬‬
‫בצלעו השנייה של הכתוב "וכי יצדק ילוד אשה" מהדהדים דברי אליפז עצמו‪" :‬האנוש מאלוה‬
‫יצדק" )ד‪ ,‬יז(‪ .‬כינויו של האדם "ילוד אשה" יונק מדברי איוב בפרק הקודם‪" :‬אדם ילוד אשה קצר‬
‫ימים ושבע רגז" )יד‪ ,‬א(‪ .‬איוב הביע פליאה על כי האל טורח לשית לבו אל יצור שכמותו‪ ,‬בן‬
‫תמותה‪ ,‬שימיו עלי אדמות ספורים‪ ,‬ואילו אליפז מבקש אולי ליתן לצירוף משמעות חדשה‪ :‬האדם‬
‫טמא‪ ,‬וטומאתו מתחייבת מעצם מקורו‪ ,‬מהיותו ילוד אשה )ראה יד א‪ ,‬ד(‪ 20.‬כנגד האדם שב ומציב‬
‫אליפז את הפמליה השמימית‪ ,‬והפעם מכנה בכינויים שונים מאלה בהם נקט בפרק ד‪ .‬שם‪” :‬הן‬
‫בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה" )פס' יח(‪ ,‬וכאן‪” :‬הן בקדשיו לא יאמין ושמים לא זכו‬
‫בעיניו" )פס' טו(‪ .‬לתקבולת "שמים" )היינו דרי שמים(‪ 21‬וקדושים‪ ,‬ראו תה' פט‪ ,‬ו‪" :‬ויודו שמים‬
‫פלאך ה' אף אמונתך בקהל קדשים"‪" .‬שמים" מבטאים טוהר‪" :‬וכעצם השמים לטהר" )שמ' כד‪ ,‬י(‪.‬‬
‫ואם גם השמים אינם זכים‪ ,‬אינם טהורים‪ ,‬מה לו לאדם‪ ,‬ילוד אישה‪ ,‬להלין על כי נמצא חייב‪ .‬תיבת‬
‫"שמים" חוזרת לתה' ח‪" :‬אשר תנה הודך על השמים" )פס' ב(‪" ,‬כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך"‬
‫)פס' ד(‪ .‬האדם במזמור מכיר באפסותו נוכח שגב השמים‪ ,‬ופער זה שבין שמים ואדם מגייס אליפז‬
‫לטיעונו‪.‬‬
‫בפרק ד הציג אליפז את בני האדם כ"שכני בתי חמר" )פס' יט(‪ .‬בנאומו הנוכחי הוא מדגיש‬
‫טומאתם‪ ,‬כנגד טוהרם היחסי של השמים‪" :‬אף כי נתעב ונאלח )לצירוף תע"ב ואל"ח ראה תה' יד‪,‬‬
‫א‪ ,‬ג = נג‪ ,‬ב‪ ,‬ד( איש שתה כמים עולה"‪ .‬העולה היא הרגל לאדם‪ ,‬דרך קיום לו‪ ,‬ממש כשתיית‬
‫מים‪ 22.‬תנו דעתכם גם למשחק המילים בין "שתה כמים" לבין "כל שתה…" )תה' ח‪ ,‬ז(‪ .‬בפרק ז‬
‫התלונן איוב כי אלוהים אינו מניח לו‪" :‬לא תרפני עד בלעדי רקי" )פס' יט(‪ ,‬ומשיב לו אפוא אליפז‬
‫כי לא רק שהוא בולע גם בולע את רוקו אלא אף שותה עולה כמים…‬
‫בפרק טו מקצין אפוא אליפז את טיעונו בדבר אשמתו המולדת של האדם‪ ,‬וזאת על‪-‬ידי העצמת‬
‫המרחק בין עליונים וטהורים‪ :‬קדושים‪ ,‬שמים‪ ,‬לבין תחתונים וטמאים‪" :‬נתעב ונאלח איש שתה‬
‫כמים עולה"‪.‬‬

‫ו‪ .‬בין איוב כה‪ ,‬ד‪-‬ו לבין איוב טו‪ ,‬יד‪-‬טז‬
‫בזו הפעם מצטרף לנזקקים לתה' ח ולגלגוליו בספר איוב רע נוסף‪ ,‬בלדד השוחי‪ .‬הפעלים בראש‬
‫דברי בלדד "ומה יצדק אנוש עם אל ומה יזכה ילוד אשה" )כה‪ ,‬ד( ניצבים בדבריו בסדר כיאסטי‬
‫להופעתם בדברי אליפז בפרק טו‪ ,‬יד‪ .‬שמות העצם "אנוש"‪" ,‬ילוד אשה" חוזרים‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬על‬
‫סדרם שם‪ .‬בלדד מפרש במילים‪" :‬ומה יצדק אנוש עם אל" את דברי אליפז בפרק ד‪ ,‬יז‪" :‬האנוש‬
‫מאלוה יצדק"‪ ,‬היינו לפני אלוהים‪ ,‬ולא יותר ממנו‪ ,‬וכבר הודה איוב בפרק ט‪ ,‬ב‪" :‬אמנם ידעתי כי‬
‫‪ 20‬ראו ‪E. Dhorme, A Commentary on the Book of Job (trans. by H. Knight), Nashville 1984,‬‬
‫‪.p. 213‬‬
‫‪ 21‬טור‪-‬סיני‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬
‫‪ 22‬השוו איוב לד‪ ,‬ז‪" :‬מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים"‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪12‬‬

‫יאיר זקוביץ‬

‫כן ומה יצדק אנוש עם אל"‪ ,‬אך כוונתו שם לומר כי אין לו לאדם סיכוי לצדוק בריבו‪ ,‬לגבור על ה'‬
‫בהתנצחותו עמו‪ ,‬ולא כי אינו ראוי לכך כטענת בלדד‪ .‬בלדד המזדהה עם טיעונו של אליפז ממיר‬
‫את ה"שמים" שבדברי אליפז בירח וכוכבים‪ ,‬וזאת בעקבות אזכרתם של ירח וכוכבים במזמור ח‪,‬‬
‫ד‪ ,‬שם ניתן לראות בהם תמורה לשמים הנזכרים ברישא דקרא‪" :‬כי אראה שמיך מעשי אצבעתיך‬
‫ירח וכוכבים אשר כוננתה"‪ .‬משמע "עד" – אפילו )ראו שמ' יד‪ ,‬כח(‪ 23‬לאמור שגם אורו של הירח‬
‫לא יאהיל = יהל )יש' יג‪ ,‬י; איוב לא‪ ,‬כו(‪ 24,‬היינו יחוויר כנגד אורו של ה'‪ ,‬ככתוב בפס' ג לעיל‪:‬‬
‫"ועל מי לא יקום אורהו"‪ .‬המילים בצלעו השנייה של הכתוב "וכוכבים לא זכו בעיניו" שבות אל‬
‫מילותיו של אליפז בפרק טו‪ ,‬טו‪" :‬ושמים לא זכו בעיניו" אלא שניתנת לפועל משמעות נוספת‪,‬‬
‫‪25‬‬
‫חדשה‪ :‬לא בזכ"ה )בדין( מדובר כי אם בזכ"ך = זה"ר‪ ,‬וראה באיכה ד‪ ,‬ז‪" :‬זכו נזיריה משלג"‪.‬‬
‫האדם‪ ,‬לפי בלדד‪ ,‬רחוק לא רק מאלוהים אלא אפילו מגרמי השמים שאורם כאפס וכאין לעומת‬
‫אור האלוהים‪ .‬ובניגוד לירח ולכוכבים מאפיין בלדד את האדם‪" :‬אף כי אנוש רמה ובן אדם תולעה"‬
‫)פס' ו(‪ .‬מילות "אף כי" הינן ציטוט מדברי אליפז בפרק טו‪ ,‬טז‪ ,‬ואילו בהקבלת אנוש לבן אדם הד‬
‫לתהילים ח‪ ,‬ה‪.‬‬
‫רמה ותולעה עשויות לרמוז לסופו )הקרוב( של האדם‪ ,‬למשכן הקבע שלו בקבר‪ ,‬וראה יש' יד‪,‬‬
‫יא‪" :‬תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה"‪ .‬אם זו כוונת בלדד הרי שהוא מבאר "שכני בתי חמר" בדברי‬
‫אליפז )ד‪ ,‬יט( לא כבני אדם השוכנים בביתם הארעי – גופם‪ ,‬אלא כשוכני קברים‪ .‬לבית המציין‬
‫קברו של אדם ראה תה' מט‪ ,‬יב‪" :‬קרבם )וצ"ל 'קברם'(‪ 26‬בתימו לעולם"‪ .‬מאידך אפשר וכוונת‬
‫בלדד לציין שהאדם הוא העלוב‪ ,‬הנמוך‪ ,‬ביצורים כרימה ותולעה שמקומם מתחת לפני האדמה‪,‬‬
‫בחשכה‪ ,‬והרי אפוא ניגוד הן לאורם של הירח והכוכבים והן למקום שנקבע לאלה‪ ,‬בשמי מרום‪.‬‬
‫השקפת בלדד דומה לתפיסת אליפז המובעת בפרק ד‪ ,‬יז‪-‬יט‪ ,‬אך שלא כאליפז המטיל דופי גם‬
‫ביושבי מרום‪ ,‬במלאכיו‪-‬עבדיו של אלוהים‪ ,‬אליבא דבלדד לא יצדק האדם מפני שהוא כה רחוק מן‬
‫הירח והכוכבים שאף אורם שלהם מחוויר בהשוואה לאור האלוהים‪.‬‬
‫בפרק ד קבע אליפז אודות בני האדם‪" :‬ידכאום לפני עש" )פס' יט(‪ ,‬היינו לפני רדת החשכה‪.‬‬
‫בלדד‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬מבהיר כי האדם מעצם טבעו שרוי בחשכה‪ ,‬כרמה ותולעה‪.‬‬

‫ז‪ .‬בין תהילים קמד‪ ,‬ג‪-‬ד לבין כתובי איוב ותה' ח‬
‫הפס' ג‪-‬ד בתה' קמד שוברים את הרצף בין פס' ב לפס' ה;‪ 27‬בפס' א‪-‬ב מברך המתפלל את אלוהיו‬
‫עליו הוא משליך את יהבו‪ ,‬ובפס' ה ואילך הוא מפגיע באלוהים לקום לעזרו ולהיפרע מאויביו‪.‬‬
‫דומה אפוא כי פס' ג‪-‬ד לא נועדו מלכתחילה למצוא מקומם במזמור קמד והגיעו לכאן בשוגג‪,‬‬
‫ואפשר כי גרם לכך פס' ב‪…" :‬הרודד עמי תחתי"; בשאלה הנשאלת בפס' ג‪" :‬ה' מה אדם‬
‫ותדעהו…" מהדהדת השאלה שבמזמור ח‪" :‬מה אנוש כי תזכרנו…" )פס' ה( ובו במזמור ממשיך‬
‫ומתפלא המשורר על כי "כל שתה תחת רגליו" )פס' ז(‪ .‬משעה שמצאו הפס' ג‪-‬ד מנוח לכף רגלם‬
‫בגופו של מזמור קמד הרי הם כאתנחתא המביעה את צניעותו ואפסותו של המשורר בין ביטויי‬
‫בטחונו בה' לבין הפנייה לעזרה ממנו‪ .‬השאלה‪" :‬ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו" )תה' קמד‬
‫‪ 23‬ראו‪ ,‬לדוגמה ‪.S.R. Driver, Job (ICC), Edinburgh 1921, part 2, p. 176‬‬
‫‪ 24‬דרייבר‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 25‬כגון חכם‪ ,‬עמ' קצה‪.‬‬
‫‪ 26‬כך בתה"ש‪ ,‬בפשיטתא ובתרגום הארמי‪ ,‬וקריאה זו מאמצים רוב החדשים‪.‬‬
‫‪ 27‬ראו‪ ,‬למשל ‪ .C.A. Briggs, Psalms (vol. 2) (ICC), Edinburgh 1907, p. 521‬הוא מניח כי מדובר‬
‫בשתי גלוסות שונות‪ ,‬פס' ג ופס' ד‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מדרש בריאה‪ :‬בראשית‪-‬תהילים‪-‬איוב‪-‬תהילים‬

‫‪13‬‬

‫ג( והכתוב העוקב אחריה המדגיש שבעתיים את הפרדוכס המתבטא בבחירת האדם‪" :‬אדם להבל‬
‫דמה ימיו כצל עובר" )פס' ד( נכתבו תחילה כהערת קורא למזמור קמג‪ ,‬ב‪" :‬ואל תבוא במשפט את‬
‫עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי"‪ .‬כתוב זה מעורר את זכרם של דברי אליפז "מה אנוש כי יזכה וכי‬
‫יצדק ילוד אשה" )איוב טו‪ ,‬יד( וראה עוד בדברי בלדד‪" :‬ומה יצדק אנוש עם אל ומה יזכה ילוד‬
‫אשה" )שם‪ ,‬כה‪ ,‬ד(‪ .‬הקורא במזמור קמג אשר נעור לזיקה בין פס' ב לבין כתובי איוב רשם לעצמו‬
‫הערת שולים שירית המודעת הן לזיקת פס' ב לאיוב והן לזיקת כתובי איוב למזמור ח‪ .‬הערתו‬
‫הועתקה על‪-‬ידי לבלר שהעתיק לו עותק משלו של מזמור תהילים‪ ,‬מן השוליים פנימה‪ ,‬אל גוף‬
‫הספר‪ ,‬וזאת עקב הנחתו שהכתובים הללו הם יסוד אורגני בטקסט‪ .‬כדרכן של הערות שוליים רבות‬
‫‪28‬‬
‫ששולבו בגוף‪ ,‬נקלטה ההערה שלא במקום הראוי לה‪.‬‬
‫את השאלה‪" :‬ה' מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו" )קמד‪ ,‬ג( ניתן להבין בכמה דרכים‪:‬‬
‫א‪ .‬ידיעה כבחירה‪ ,‬ראה לדוגמה‪" :‬ואברהם היו יהיה לגוי גדול… כי ידעתיו למען אשר יצוה את‬
‫בניו ואת ביתו אחריו…" )בר' יח‪ ,‬יח‪-‬יט(; וכן‪" :‬רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה" )עמ' ג‪,‬‬
‫ב(‪ ,‬ופשר הפועל "ותחשבהו" ההולם משמעות זו של יד"ע היא חפ"ץ‪ ,‬ראו‪" :‬אשר כסף לא יחשבו‬
‫וזהב לא יחפצו בו" )יש' יג‪ ,‬יז(‪ .‬הבנה זו של תה' קמד‪ ,‬ג עולה בקנה אחד עם משמעות השאלה בתה'‬
‫ח‪ ,‬ה‪" :‬מה אנוש כי תזכרנו…" )פס' ה ואילך(‪.‬‬
‫ב‪ .‬ידיעה במשמעות בחינה; ראה "ואתה ה' ידעתני תראני ובחנת לבי אתך" )יר' יב‪ ,‬ג( ואף‬
‫השורש חש"ב עשוי להתפרש כך‪" :‬חשבתי דרכי"‪ ,‬היינו בחנתין )תה' קיט‪ ,‬נט(‪ .‬הבנה זו מתיישבת‬
‫עם האופן שבו מבאר איוב את מזמור ח‪…" :‬תפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו" )איוב ז‪ ,‬יח(‪.‬‬
‫ג‪ .‬יד"ע במובן יס"ר‪" :‬ויקח את זקני העיר ואת קוצי המדבר ואת הברקנים וידע בהם את אנשי‬
‫סכות" )שו' ח‪ ,‬טז(‪ ,‬או אז משמע "ותחשבהו"‪ :‬תיכן תכניות להרע לו‪ ,‬כגון‪" :‬לכן שמעו עצת ה'‬
‫אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן" )יר' מט‪ ,‬כ; ראו עוד שם נ‪ ,‬מה(‪.‬‬
‫שלוש המשמעויות עולות בקנה אחד הן עם ההקשר שיועד להערה בשולי מזמור קמג והן עם‬
‫המשכה של ההערה השירית‪" :‬אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" )קמד‪ ,‬ד(‪ .‬ברישא של הכתוב‬
‫מצטלצלים דברי איוב המקדימים לקטע בו עסקנו )ז‪ ,‬יז ואילך(‪" :‬מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני‬
‫כי הבל ימי" )פס' טז(‪ ,‬ואין "הבל" אלא משב רוח החולף מהרה ואינו מותיר אחריו זכר )ראו‬
‫לדוגמה יש' נז‪ ,‬יג( ולפיכך ריק ושווא )כגון איוב ט‪ ,‬כט; קה' א‪ ,‬יד(‪ 29.‬הסיפא של הכתוב קמד‪ ,‬ד‪:‬‬
‫"ימיו כצל עובר" מזכיר כתובים אחרים בספר איוב‪" :‬כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי‬
‫ארץ" )ח‪ ,‬ט(; "אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז‪ .‬כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד" )יד‪,‬‬
‫א‪-‬ב(‪ .‬ראה גם תה' קב‪ ,‬יב; קה' ח‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫הכתובים שנועדו אפוא לעמוד בצד מזמור קמג‪ ,‬ב באו להוסיף עליו ולהשלימו; המשורר מתפלל‬
‫לאלוהים כי לא ישפטנו משום ש"לא יצדק לפניך כל חי"‪ ,‬ובעל התוספת מפציר‪ :‬אל תבחן‪ ,‬אל‬
‫תבחר ואל תייסר אותנו שהרי אנו כאין וכאפס‪ ,‬ולפיכך רחם עלינו‪.‬‬

‫ח‪ .‬מוצא‬
‫בדברינו ראינו כיצד הסיפור הניצב בשער המקרא‪ ,‬סיפור הבריאה )בר' א‪ ,‬א–ב‪ ,‬דא( מתבאר‬
‫במזמור ח בתהילים‪ .‬בעוד המספר מתייחס בשוויון נפש לשלטון שנמסר ביד האדם על ממלכת החי‪,‬‬
‫הרי שהמשורר מתפעל ומתפלא על כי זכה האדם לגדולה זו‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬

‫ראו‪ :‬י' זקוביץ‪ ,‬מבוא לפרשנות פנים מקראית‪ ,‬אבן‪-‬יהודה ‪ ,1992‬עמ' ‪.21–20‬‬
‫ראו עוד תה' לט‪ ,‬ו‪ ,‬ז‪ ,‬יב‪ .‬עיינו בריגס‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪14‬‬

‫יאיר זקוביץ‬

‫מזמור ח מרבה להדהד בשיחם של איוב ורעיו‪ ,‬לשוב ולהתנגן כמעין פזמון חוזר בלב הדיון‪ ,‬תוך‬
‫שינויים בביאור מילותיו של המזמור )לצד המזמור יופיעו בשיח הרעים גם רמיזות לסיפור‬
‫הבריאה(‪ .‬אליפז מניח כי אין אדם בן תמותה יכול לצדוק בדינו עם האלוהים‪ ,‬שהרי גם במשרתיו‬
‫אין אלוהים מאמין )ד‪ ,‬יז‪-‬יט(‪ .‬איוב משיב לו בעקיפין‪ ,‬בפנותו אל אלוהיו‪ ,‬וקובע כי אלוהים גידל‬
‫את האדם ורוממו אך כדי שיוכל לבחנו‪ .‬איוב חפץ כי אלוהיו יניח לו לבוא בעפר‪ ,‬להיחלץ מכבלי‬
‫ההשגחה המתבוננת בו תדיר )ז‪ ,‬יז‪-‬כ(‪ .‬אליפז בשלו‪ ,‬ופעם נוספת הוא מטעים‪ ,‬אף ביתר שאת‪ ,‬כי‬
‫אם גם קדושיו של אלוהים לא יזכו בדין‪ ,‬מה לו לאדם‪ ,‬שהחטא טבע שני לו‪ ,‬כי ילין )טו‪ ,‬יד‪-‬טז(‪.‬‬
‫רע נוסף‪ ,‬בלדד השוחי‪ ,‬מאמץ את טיעונו של אליפז‪ ,‬אך ממיר את קדושיו של אלוהים בגרמי‬
‫השמים )הנזכרים בסיפור הבריאה(‪ ,‬שאף אורם יחוויר נוכח אור האלוהים‪ .‬לעומתם האדם‪ ,‬בן‬
‫מוות הממהר להגיע למקום רימה ותולעה‪ ,‬אלי קבר‪ ,‬או סתם שרוי בחשכת מעבה האדמה‪ ,‬לא יוכל‬
‫לזכות בדין ולהזהיר‪.‬‬
‫הערת שולים לתהילים קמג‪ ,‬ב שמצאה דרכה למזמור קמד‪ ,‬ג‪-‬ד מיוסדת הן על כתובי איוב והן‬
‫על המזמור שבתהילים‪ .‬פסוקיה חולקים על ההנחה כי ה' גידל את האדם‪ .‬אדרבה‪ ,‬אפסותו ניכרת‬
‫לעין ולפיכך אל לו לה' לצפות כי האדם יצדק‪ .‬יואיל ה' ויכיר בכך שראוי לו לשאת לחטא האדם‬
‫ולמדוד לו במידת הרחמים‪.‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫"חנוך בחרתה מבני אדם"‪:‬‬
‫חנוך סופר הצדק והספרייה של "הכוהנים בני צדוק"‬
‫‪1‬‬

‫מסורת הכהונה‪ ,‬ספריית המגילות והמאבק על הדעת‪ ,‬העדות‪ ,‬הכתיבה והזיכרון‬

‫רחל אליאור‬
‫'ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם אתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם'‬
‫)שמות כד‪ ,‬יב(‬
‫'ויכתוב משה את כל דברי ה'' )שמות כד‪ ,‬ד(‬
‫'ויאמר אלי חנוך התבונן בלוחות השמים וקראת הכתוב עליהם… ואתבונן בלוחות השמים ואקרא את כל‬
‫הכתוב ואבין הכל ואקרא ספר כל מעשי האדם… וכתבת להם והעידות בכל בניך' )חנוך א פא‪ ,‬א‪-‬ג‪ ,‬ו(‬
‫'שמעו למאמר לוי אביכם וציתו לפקודי ידיד אל‪ ...‬וכעת בני ספר ומוסר וחכמה למדו את בניכם' )צוואת לוי‬
‫הארמי ‪(1‬‬
‫'ומן נעוריו ילמדהו בספר ההגי וכפי יומיו ישכילהו בחוקי הברית ולקחת מוסרו במשפטיהמה' )סרך העדה‬
‫‪(8–7:1‬‬
‫'הכל אני יודע ואת הכל כתבתי בספרים' )חנוך ב יג‪ ,‬יב(‬

‫א‪.‬‬
‫במאות האחרונות לפני הספירה התנהל פולמוס נוקב על מקור התוקף של הכהונה ועל עקרון‬
‫הנחלתה‪ .‬עובדה זו עולה בבירור מהמספר הרב של החיבורים המצויים בספרות הבתר מקראית‬
‫שנכתבה במאה השניה והראשונה לפני הספירה‪ ,‬העוסקים בראשית הכהונה‪ ,‬בידע המסור בידיה‪,‬‬
‫במקורו‪ ,‬בשימורו ובעקרון הנחלתו‪ .‬דומה שפולמוס זה התנהל על רקע חילופי המשמרות בין כוהני‬
‫בית צדוק לכוהני בית חשמונאי שהתרחש במחצית המאה השניה לפני הספירה בעקבות עליית‬
‫השלטון הסלווקי והמרד החשמונאי‪ .‬כוהני בית חשמונאי‪ ,‬שמונו בידי השליטים הסלווקיים בתמורה‬
‫לסיוע הצבאי שהגישו לנאבקים על כתר אנטיוכוס הרביעי‪ ,‬כעולה במפורש מספר מקבים א )י‪,‬‬
‫יח‪-‬כא; יא‪ ,‬נז; יד‪ ,‬לח‪-‬לט(‪ ,‬כיהנו בכהונה הגדולה בין השנים ‪ 37–152‬לפני הספירה‪ ,‬ללא כל‬
‫מקור תוקף דתי כתוב וללא אחיזה במסורת המקראית‪ .‬בחומש שמורה מישרה זו רק לבניו‬
‫ולצאצאיו הישירים של אהרון בן עמרם‪ ,‬שנבחרו על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית‪ ,‬בבחירה‬
‫אלוהית‪ ,‬בתקופת הנדודים במדבר‪ 2.‬במקרא מכונים צאצאים ישירים אלה בשם בני צדוק מתקופת‬
‫‪M. Kister, ‘5Q13 and the Avodah: A Historical Survey and its Significance’, Dead Sea 1‬‬
‫‪ Discoveries 8, 2 (2001) p. 137‬ראו הערה ‪ 47‬להלן והשוו 'כי בך בחר ה' מכל האנשים על הארץ ויעמידך סופר‬
‫לבריותיו הנראות ושאינן נראות' )חנוך ב טז‪ ,‬ו(‪.‬‬
‫‪ 2‬שמות כז‪ ,‬כא; כח‪ ,‬א‪ ,‬כט; כט‪ ,‬א‪-‬ט‪ ,‬כח‪ ,‬מד; לב‪ ,‬לט; ויקרא כא; במדבר ג‪ ,‬א‪-‬י; כה‪ ,‬יג דברים י‪ ,‬ו‪-‬ח ; כא‪ ,‬ה‬
‫השוו בן סירא מה‪ ,‬ט‪-‬לא‪ ,‬מא‪-‬מה‪ .‬להשקפות מחקריות שונות וחולקות בדבר מעמדה ההיסטורי של הכהונה ראו י'‬
‫וולהויזן‪ ,‬הכוהנים והלווים‪ ,‬אקדמות לדברי ימי ישראל‪) ,‬תרגם מגרמנית י' ברכיהו( תל אביב תרצ"ח‪ ,‬עמ' ‪ 96‬ואילך;‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪16‬‬

‫רחל אליאור‬

‫מלוכת בית דוד ואילך‪ 3.‬כוהני בית צדוק מתוארים באסופה המקראית כמשפחת הכהונה הגדולה‬
‫המעבירה את מורשתה מאב לבן מימי אהרון בן עמרם‪ ,‬בנו אלעזר )דברים י‪ ,‬ו(‪ ,‬נכדו פינחס )שמות‬
‫ו טז‪-‬כה( ונינו אבישוע )עזרא ז‪ ,‬ה‪ ,‬דברי הימים א ה‪ ,‬ל( עבור בצאצאיהם המכהנים בבית ראשון‪,‬‬
‫הקשורים לצדוק בן אחיטוב )שמואל ב ח‪ ,‬יז; דבהי"א ה‪ ,‬לד( בשושלת פאטריליניארית רצופה‪,‬‬
‫המסתימת בשרייה כוהן הראש הנלקח לבבל בעת החורבן )מלכים ב כה‪ ,‬יח( וכלה בכוהנים‬
‫הגדולים בימי בית שני‪ ,‬נכדי שריה כוהן הראש הגולה‪ ,‬יהושוע בן יהוצדק ואלישיב הכוהן הגדול‬
‫המתוארים בספרי עזרא )ז‪ ,‬א‪-‬ו(‪ ,‬נחמיה )ג‪ ,‬א; יא‪,‬יא; יג‪ ,‬ד( דברי הימים א )ה‪ ,‬כז‪-‬מא; ו‪ ,‬לד‪-‬לח;‬
‫ט‪ ,‬י‪-‬יא; כב‪ ,‬יג; כד‪ ,‬ו; כט‪ ,‬כב( ודברי הימים ב )לא‪ ,‬י(‪ .‬הפפירוסים של יב מן המאה החמישית לפני‬
‫הספירה‪ ,‬מספרים על חיילים יהודיים בצבא הפרסי במצרים השולחים מכתבים ליוחנן הכוהן‬
‫הגדול נכדו של אלישיב הכוהן הגדול )נחמיה יב‪ ,‬י‪-‬יא‪ ,‬כב( וההיסטוריון ההלניסטי הקאטיוס‬
‫מאבדרה שכתב במאה השלישית לפני הספירה וראה בכהונה ובמקדש את הסמל המובהק לאופי‬
‫הייחודי של עמי המזרח וביטוי לערכי התרבות‪ ,‬השפה‪ ,‬המנהגים והמסורת המייחדים כל עם ועם‬
‫ומבדילים בין עם למשנהו‪ ,‬מדבר על ירושלים כעל עיר מקדש נודעת ששליטה הוא הכוהן הגדול‬
‫המשרת בקודש‪ 4.‬לכהונה הגדולה מבית צדוק שנקראה בתקופה התלמית גם בית חוניו‪ ,‬הוענק‬
‫במסורת המקראית מונופול מקודש על ההנהגה הרוחנית והפולחנית שהיתה כרוכה במקדש‬
‫ובעבודתו‪ ,‬ובני משפחה זו שזכו בסמכות המושתתת על בחירה מקודשת‪ ,‬היו מופקדים על שימור‬
‫מסורת המחשבה הדתית שעבודת הקודש במקדש היתה מיוסדת עליה )ויקרא ט‪ ,‬ח‪-‬יא(‪ .‬במסורת‬
‫כוהנית שירית מראשית המאה השניה לפני הספירה‪ ,‬שנכתבה בשעה שבני צדוק כיהנו בקודש‪,‬‬
‫מתוארים הבחירה והייעוד המצויים ביסוד עבודת הקודש מזווית הראייה הכוהנית השושלתית‪,‬‬
‫שקדושתה מונחלת מדור לדור‪:‬‬
‫'וירם קדוש את אהרון למטה לוי וישימהו לחוק עולם…‬
‫ותהי לו ברית עולם ולזרעו כימי שמים‪:‬‬
‫לשרת ולכהן לו ולברך את עמו בשמו‪:‬‬
‫ויבחר בו מכל חי להגיש עולה וחלבים‪:‬‬
‫ולהקטיר ריח ניחוח ואזכרה ולכפר על בני ישראל‪:‬‬
‫ויתן לו מצוותיו וימשילהו בחוק ומשפט‪:‬‬
‫וילמד את עמו חוק ומשפט את בני ישראל‪:‬‬
‫…וגם פינחס בן אלעזר בגבורה נחל שלישי…‬
‫לכן גם לו הקים חוק ברית שלום לכלכל מקדש‪:‬‬
‫‪5‬‬
‫אשר תהיה לו ולזרעו כהונה גדולה עד עולם'‪.‬‬
‫י' קויפמאן‪ ,‬תולדות האמונה הישראלית א‪-‬ד‪ ,‬ירושלים‪-‬תל אביב תש"ך‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ; 184–176‬מ' הרן‪ ,‬כהונה‪ ,‬כוהנים‪,‬‬
‫אנציקלופדיה מקראית ד‪ ,‬תשכ"ג עמ' ‪ ; 45–14‬הנ"ל‪ ,‬תקופות ומוסדות במקרא‪ ,‬תל‪-‬אביב תשל"ג; ב' שוורץ‪ ,‬תורת‬
‫הקדושה‪ ,‬עיונים בחוקה הכוהנית שבתורה‪ ,‬ירושלים תשנ"ט‪.‬‬
‫‪ 3‬שמואל ב ח‪ ,‬יז; טו‪ ,‬כד‪-‬כה; מלכים א א‪ :‬לב‪ ,‬לד‪ ,‬לח‪-‬לט‪ ,‬מד‪-‬מה; ב‪ ,‬לה; ד‪,‬ד; יחזקאל מ‪ ,‬מו; מג‪ ,‬יט; מד‪ ,‬טו‪-‬לא;‬
‫מח‪ ,‬יא; ברית דמשק ‪D. W. Rooke, Zadok’s Heirs: The Role and Development of the High .V:5‬‬
‫‪Priesthood in Ancient Israel, Oxford 2000.‬‬
‫‪ Hecataeus of Abdera, History of Egypt, in Diodorus Siculus, Library of History 40,3 4‬תרגום‬
‫אנגלי בספר ‪G. Nickelsburg and M. E. Stone, Faith and Piety in Early Judaism: Texts and‬‬
‫‪ .Documents, Philadelphia 1983, p. 44–46‬על ההקשר ההיסטורי ראו ‪D. Mendels, Hecataeus of‬‬
‫‪ Abdera and a Jewish “patrios politeia” of the Persian Period” in‬מחקרים בתולדות ישראל בתקופת‬
‫הבית השני‪) ,‬עורך ד' שוורץ( ירושלים תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪.146–160‬‬
‫‪ 5‬בן סירא מה‪ ,‬ט‪ ,‬כו‪-‬לא‪ ,‬מא‪-‬מה‪ .‬השוו דברי הקאטיוס ‪‘They call this men the high priest and belive‬‬
‫’‪ that he acts as a messenger to them of God’s commandments‬ניקלסברג וסטון‪) ,‬הערה ‪ 4‬לעיל( עמ'‬
‫‪.44‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪17‬‬

‫בשל בחירה מקודשת זו והייעוד הגלום בה‪ ,‬הוטלו על הכוהנים בני אהרון‪ ,‬המתוארים באיגרת‬
‫מקצת מעשי התורה בביטוי 'ובני אהרון קדושי קדושים'‪ 6,‬חובות ייחודיות‪ .‬אלה קשורות בעבודת‬
‫הקודש‪ ,‬בשמירת מחזורי הזמן המקודש‪ ,‬בתחומי כפרה וטהרה השומרים על המקום המקודש‪,‬‬
‫בפולחן‪ ,‬בלימוד ובהקראה הקשורים למקראי קודש‪ ,‬ובהוראת החוק והמשפט המנחילים עקרונות‬
‫מקודשים לכלל העדה‪ 7.‬כמו כן הוענקו להם זכויות ייחודיות הפוטרות אותם מעול הבעלות על‬
‫נחלות ומשעבוד לעבודת האדמה ולצרכי החולין )במדבר כו‪ ,‬סב( ומזכות אותם בבקרבנות‬
‫ובמעשרות‪ ,‬בתוקף היותם משרתים בקודש המתווכים ומקרבים בין העם לאלהיו‪ .‬הכוהנים‬
‫מחוייבים בברכה ובכפרה ובשמירת הסדר הפולחני המקרב בין שמים וארץ‪ ,‬ומופקדים על שמירת‬
‫העדות‪ ,‬הזיכרון והברית‪ ,‬המצויים ביסוד ההוראה‪ ,‬הקריאה‪ ,‬הכתיבה‪ ,‬המצווה‪ ,‬החוק והמשפט‪.‬‬
‫בתקופת השלטון הסלווקי בארץ ישראל‪ ,‬בזמן מלכותו של אנטיוכוס הרביעי )‪ 164–175‬לפני‬
‫הספירה(‪ ,‬הסתיים הסדר המיוצג בעולם המקראי והשתבשה השושלת הפאטריליניארית הרצופה‬
‫של המשרתים בקודש‪ ,‬כאשר הכהונה הגדולה נרכשה בכסף בימי יאזון )‪ 172–175‬לפניה"ס(‪,‬‬
‫בשעה שהשלטון במקדש עבר לידי כוהנים שלא היו ממשפחת בני צדוק‪ ,‬בתקופתם של מנלאוס‬
‫ואלקימוס משנת ‪ 172‬לפני הספירה‪ ,‬ועבר לידי בית חשמונאי משנת ‪ 152‬לפני הספירה ואילך‪,‬‬
‫יצרו חוגים המשתייכים לבית צדוק וחוגים המקורבים אליהם המכונים 'אנשי בריתם'‪ ,‬שתמכו‬
‫בהגמוניה הכוהנית השושלתית הרצופה והמקודשת על פי הסדר המקראי ובשורשיה המיתיים‬
‫והמיסטיים‪ ,‬ספרות כוהנית ייחודית הקושרת בין עולם הכוהנים לעולם המלאכים‪ .‬ספרות זו נאבקה‬
‫על הזהות ההיסטורית ועל העדות המקודשת‪ ,‬המצויות ביסוד טענת התוקף והסמכות המיוסדים על‬
‫הקריאה‪ ,‬הכתיבה והזיכרון‪ .‬ספרות זו מתעדת מנקודת מבטה של הגמוניה מודחת‪ ,‬שניטל כוחה‬
‫הארצי אולם לא בטלה זהותה המושתתת על בחירה מקודשת ועל ספרי קודש‪ ,‬את ראשית הכהונה‪.‬‬
‫ראשית זו מעוגנת במיתוס מכונן הקשור בבחירה אלוהית‪ ,‬בדעת שמימית‪ ,‬בעולם המלאכים‪ ,‬ובז־‬
‫כויות מולדות הקשורות לשושלת משפחתית מקודשת עתיקת ימים העוברת מאב לבן‪ .‬הזיקה‬
‫הפטריליניארית הכוהנית מוגדרת כזרע קודש ומיוסדת על הפסוק "ויבדל אהרון להקדישו קודש‬
‫קודשים הוא ובניו עד עולם להקטיר לפני ה' לשרתו ולברך בשמו עד עולם" )דברי הימים א כג‪ ,‬יג‬
‫ונוסחים דומים רבים בדבר בחירת אהרון וזרעו בחומש(‪ .‬צוואת לוי הארמי‪ ,‬חיבור כוהני מלפני‬
‫הספירה שנמצא בקומראן ובגניזה‪ ,‬שבה ומדגישה את הביטוי 'כי זרע קדוש אתה וקדוש זרעך‬
‫כקדש כי כהן קדוש אתה נקרא לכל זרע אברהם' )תרגום קטע גניזה‪ ,‬אוקספורד עמ' ב; הספרים‬
‫החיצוניים‪ ,‬א‪ ,‬מהדיר א"ש הרטום‪ ,‬עמ' ‪ .(137‬הכהונה אשר הגדירה עצמה במגילות מדבר יהודה‬
‫כ"סוד קודש קודשים לאהרון עדי אמת למשפט ובחירי רצון לכפר בעד הארץ ולהשב לרשעים‬
‫גמולם" )סרך היחד ‪ 7–5 ,8‬מהדורת י' ליכט‪ ,‬מגילת הסרכים(‪ ,‬כ"בני צדוק הכוהנים שומרי‬
‫הברית" )שם‪ , (2 ,5 ,‬כ"משפט בני צדוק הכוהנים" )שם‪ ,‬סרך העדה ‪ ,(1,1‬וכ'הכוהנים והלוים‬
‫ובני צדוק… ובני צדוק הם בחירי ישראל קריאי השם' )ברית דמשק‪ ,‬מהדורת מ' ברושי וא' קימ־‬
‫רון‪ ,‬עמ' ‪ ,(17–16‬נאבקה על עיצוב הזיכרון ההיסטורי ועל מקורות תוקף מקודשים‪ .‬לשם כך‬
‫קשרה עצמה בכל ממדיה‪ ,‬בעבר‪ ,‬בהווה ובעתיד‪ ,‬בזיקה הדוקה לעולם המלאכים‪ .‬המלאכים מכונים‬
‫בכתביה 'משרתי פנים בדביר כבודו'‪' ,‬מלאכי קודש'‪' ,‬רוחי קודש קודשים אלהים חיים'‪' ,‬ידעי‬
‫עולמים'‪' ,‬מלאכי צדק'‪' ,‬אלי טוהר'‪' ,‬מלאכי דעת'‪' ,‬נועדי צדק'‪' ,‬רוחות אלוהים חיים'‪' ,‬עדת קדו־‬
‫שים'‪' ,‬רוחות פלא'‪' ,‬כוהני קורב'‪' ,‬עדת בני שמים'‪' ,‬עדי הברית'‪' ,‬גיבורי שכל'‪' ,‬רוחי אמת'‪' ,‬רוחות‬
‫‪ 6‬מקצת מעשי התורה‪ ,‬איגרת שנכתבה בידי הכוהנים לבית צדוק במחצית המאה השניה לפני הספירה ונמצאה‬
‫בקומראן‪4QMMT 4Q396 col. IV, line 8, Discoveries in the Judaean Desert X, (eds. E. Qimron .‬‬
‫‪ ,and J. Strugnell) Oxford 1994‬וראו הערה ‪ 11‬להלן‪.‬‬
‫‪ 7‬שמות כח‪-‬כט; מ‪ ,‬יב‪-‬טו; ויקרא ו; ח; ט‪ ,‬ח‪-‬יא; במדבר כו‪ ,‬סב; דברים לג‪ ,‬ח‪-‬יא; מלאכי ב‪ ,‬ד‪-‬ז‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪18‬‬

‫רחל אליאור‬

‫דעת'‪' ,‬רוחות צדק'‪' ,‬רוחות קודש'‪' ,‬אלי עולמים'‪' ,‬מלאכי כבוד'‪' ,‬מלאכי מאורות'‪' ,‬שר אורים'‪,‬‬
‫'רוחות מאירים'‪' ,‬צבא קדושים'‪' ,‬רוחי עולמים'‪' ,‬גורל קדושים'‪' ,‬רוחי בינה'‪ ,‬ו'רוחי דעת אמת‬
‫וצדק'‪ .‬המלאכים‪ ,‬המבטאים ערכים מופשטים שאין להם שיעור‪ ,‬שמקורם אלוהי וחיוניותם נחוצה‬
‫והכרחית לכלל בני האדם‪ ,‬מגלמים בכתבי הכהונה את החיים‪ ,‬הדעת‪ ,‬האמת והצדק‪ ,‬הקודש והפלא‪,‬‬
‫את הזיכרון‪ ,‬הברכה והשלום‪ ,‬הבינה והברית – הערכים הנצחיים והמקודשים החורגים מגבולות‬
‫הטבע המבטיחים את רציפות החיים‪ ,‬אותם הכוהנים נוחלים משמים‪ ,‬יוצרים ברוחם וכותבים על‬
‫ספר‪ ,‬שומרים בשיתוף עם המלאכים ומנחילים בארץ‪ .‬עוד משקפת ספרות כוהנית זו‪ ,‬של נטולי‬
‫כוח הנאבקים על זהות מקודשת הקשורה בעבר קדמון ובעולם החורג מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬עניין‬
‫מכריע בזמן מקודש הקשור במחזורי האור‪ ,‬במקום מקודש הקשור בגבולות טוהרה וקדושה‬
‫ובזיכרון מקודש הכתוב בספרים ממקור שמימי‪.‬‬
‫הזמן המקודש המייצג מחזוריות אלוהית נצחית הנמנית בשמים ובארץ ונשמרת בפי 'אנשי‬
‫השם קוראי מועד הנועדים לעצת היחד בישראל לפני בני צדוק הכוהנים' )סרך העדה‪ ,‬דף ‪,(3–2 :2‬‬
‫קשור ללוח המבוסס על סינכרוניזציה בין חלוקות זמן שביעוניות משביתות מקודשות הנשמרות‬
‫בידי שומרי משמרת הקודש – שבתות‪ ,‬שבעה מועדים בשבעת חודשי השנה הראשונים‪ ,‬שמיטות‬
‫ויובלים‪ ,‬כתשתית לתפישת 'דעת אמת וצדק' 'מועדי דרור' וחירות‪ ,‬ובין חלוקות זמן רבעוניות‬
‫פוריות המשקפות את נצחיות מחזורי הטבע שאינם שובתים לעולם‪ ,‬או מחזורי האור האלוהיים‪,‬‬
‫הכרוכים בברכה‪ ,‬בפריון‪ ,‬בהבטחת המשכיות‪ ,‬באות ובברית‪.‬‬
‫המקום המקודש ביצירה הכוהנית הוא מקום הפתוח אל המרחב הנצחי החורג מגבולות הזמן‬
‫והמקום‪ ,‬מקום שהמוות אינו שולט בו‪ ,‬שהאלוהי נוכח בו והחיים מפכים בו לעדי עד‪ .‬מקום זה‬
‫קשור למסורת המרכבה‪ ,‬לכרובים‪ ,‬לגן העדן‪ ,‬לפרדס‪ ,‬למקדש ולקודש הקודשים‪ ,‬למבנית‬
‫קודש למטעת עולם )סרך היחד‪ ,‬דף ‪ 8‬שו' ‪ ;5‬דף ‪ ;8 ,11‬שירות עולת השבת‪;4Q405 19–20 ,‬‬
‫מגילת המקדש‪ ,‬טור ‪ ,(VII‬התחומים בגבולות של טהרה ונצחיות‪ ,‬וקשורים לעולם חיות הקודש‪,‬‬
‫הכרובים והמלאכים בני האלמוות‪ ,‬או למקום החורג מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬המבטיח את סוד‬
‫קדושת החיים ואת המשכיותם לעדי עד‪.‬‬
‫ספרות כוהנית זו מעגנת את יסודותיה המקודשים באופקים החורגים מעולם החושים ובערכים‬
‫מופשטים ונצחיים‪ ,‬המוסיפים דעת‪ ,‬מילים‪ ,‬אותיות‪ ,‬מספרים‪ ,‬ותבניות מושגיות מחזוריות‪ ,‬לטבע‬
‫נטול השפה‪ .‬ספרות זו‪ ,‬המעניקה ספר‪ ,‬סיפור ומספר למושגים שיש להם ייצוג מטונימי בפולחן‬
‫וייצוג שירי וחזיוני בלשון הסיפור והשיר‪ ,‬הלוח והספר‪ ,‬קשורה בהיבטים רבים למסורת המקראית‬
‫הידועה‪ ,‬אולם היא מבטאת זווית ראייה חלופית של מסורת זו‪ ,‬המתמקדת בהיסטוריה של הכהונה‪,‬‬
‫ובהיסטוריה של הדעת האמת והצדק הקשורים בקודש הקדשים‪ .‬היא דנה בזיכרון המקודש‪ ,‬בזמן‬
‫המקודש ובמקום המקודש הנשמרים בעבודתם של שומרי משמרת הקודש‪ .‬ספרות זו משקפת את‬
‫תפישתם העצמית של הכוהנים כמנחילים בלעדיים של מורשת כתובה מקודשת העוברת מאב לבן‬
‫מאז הדור השביעי לבריאה‪ ,‬ומייצגת אידיאלים מורכבים הקושרים בין הנעלם לנגלה ובין הנשמע‬
‫לנראה‪ .‬ספרות זו המאחדת מיתוס והיסטוריה‪ ,‬מסורות עתיקות ומסורות מחודשות הקשורות‬
‫לעולם המקראי‪ ,‬מהווה חרך הצצה לעולם כוהני מיתי ומיסטי‪ ,‬ריטואלי וטקסטואלי עשיר ומגוון‬
‫מן המאות שלפני הספירה‪ .‬כהונה זו יצרה עולם ערכים מקודש שמקורו בעולם הלא נראה וקשרה‬
‫בין החוק ממקור נעלם לפולחן הנגלה‪ ,‬וחיברה בין דעת שמימית נשמעת‪ ,‬שמקורה בעולם המרכבה‪,‬‬
‫הוא עולם המלאכים הנצחי הנתפש כמקור החיים‪ ,‬לבין לוחות וספרים ודעת כתובה‪ .‬מסורות אלה‬
‫נשמרות בידי הכוהנים בעולם הנראה‪ ,‬ומבטאות מחויבות עמוקה לאמת‪ ,‬דעת‪ ,‬משפט וצדק‪ ,‬חירות‬
‫ודרור‪ ,‬המתנים את המשכיות החיים‪.‬‬
‫עולם כוהני מיסטי זה‪ ,‬שהחזיק במסורת חלופית‪ ,‬שהשתלשלות הדעת הכתובה המופקדת בידי‬
‫הכהונה במרכזה‪ ,‬נדחק במהלך ההיסטוריה לשוליים משעה ששושלת בית צדוק הודחה‪ ,‬שושלת‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪19‬‬

‫כוהנית אוזורפטורית הידועה בשם בית חשמונאי תפשה את מקומה ממחצית המאה השניה לפני‬
‫הספירה‪ ,‬וכוהנים שונים שלא השתייכו לבית צדוק‪ ,‬לא הזדהו בזיקה שושלתית המתיחסת להוראת‬
‫חוק ומשפט‪ ,‬ולשמירת ברית ודעת‪ ,‬צדק ואמת‪ ,‬תפשו את מקומם בתקופה ההרודיאנית‪ .‬לאחר‬
‫שהמקדש חרב‪ ,‬בשנת ‪ 70‬לספירה‪ ,‬עבודת הקודש בטלה‪ ,‬הסדר הכוהני המקראי על גלגוליו‬
‫השונים נדחק לשוליים‪ ,‬ואת מקום ההגמוניה הכוהנית המפוצלת תפשה הגמוניה של חכמים‬
‫שהציעה סדר חלופי המבוסס על תפישת עולם שונה שביסודה ריבונות אנושית ולא השראה‬
‫מלאכית‪ .‬המסורות שהיו כרוכות בכהונה בתקופות שונות צונזרו‪ ,‬תועדו רק באופן חלקי או נזכרו‬
‫רק באופן פולמוסי‪ ,‬שכן אלה שתעדו את המסורות הכוהניות וכתבו אודותיהן בלשון עבר נמנו עם‬
‫חוגי החכמים שבקשו להחליף את ההגמוניה הכוהנית‪ ,‬שהיתה מיוסדת על בחירה מקודשת‪ ,‬על‬
‫זיקה לעולם המלאכים ועל תורשה שושלתית המעוגנת בזכויות מלידה‪ ,‬שבידיה מופקדות באופן‬
‫בלעדי מסורות כתובות מקודשות‪ .‬אמנם קולו של המצונזר מתועד לעתים מבעד לכתיבתו של‬
‫המצנזר‪ ,‬שכן אלה שתעדו את המסורות הכוהניות וכתבו אודותיהן אחרי הספירה‪ ,‬נמנו עם חוגי‬
‫החכמים שבקשו לשמור את המסורת הכתובה המקודשת‪ ,‬אך בקשו לחתום ולתחום אותה לתחום‬
‫שנראה הולם בעיני התוחמים והחותמים‪ ,‬כדי להחליף את ההגמוניה הכוהנית ואת הסדר הכוהני‪-‬‬
‫מלאכי‪-‬שושלתי המיוסד על בחירה מקודשת ובלעדיות סמכות הדעת‪ ,‬שמקורן בסדר המקראי‪,‬‬
‫בסדר חברתי חדש‪ .‬סדר חדש זה‪ ,‬שאינו מבוסס על תורשה ושושלות משפחתיות נבחרות‪ ,‬ואינו‬
‫מיוסד על דעת מלאכים ועל מסורות כתובות מקודשות‪ ,‬או על השראה שמימית המופקדת בידי‬
‫קבוצה מקודשת אחת‪ ,‬המתירה לה להמשיך וליצור תורה משמים הידועה בשם התורה שבכתב‪,‬‬
‫נודע בביטוי תורה שבעל פה‪ .‬חפצם של חכמים עלה בידם במאות הראשונות אחרי חורבן בית שני‪,‬‬
‫משעה שחתמו את התורה הכתובה ואסרו על המשך היווצרותה‪ ,‬הכריזו על הפסקת מקורות‬
‫השראתה – הנבואה‪ ,‬השירה‪ ,‬ההתגלות האלוהית ורוח הקודש‪ ,‬לוחות השמים ודברי מלאכים‪,‬‬
‫דחקו לשוליים את עולם המלאכים הכוהני שהיה מקור תוקף‪ ,‬דעת והשראה‪ ,‬וביטלו את הזיקה‬
‫השבטית‪-‬משפחתית התורשתית כציר ייחוס מכריע בהנהגה רוחנית‪ .‬חכמים פטרו עצמם מכפיפות‬
‫להגמוניה כוהנית למרות שהכירו בייחוד הכהונה‪ ,‬ופטרו עצמם מכפיפות לספרייה הכוהנית‪-‬מלא־‬
‫כית ולבלעדיות הפולחן השמור בידי הכהונה‪ ,‬בשעה שהעמידו את הריבונות האנושית שאינה‬
‫תלויה בבחירה וייחוס מלידה במוקד היצירה‪ ,‬הרחיבו את השותפות בעבודת הקודש ופתחו את‬
‫החירות הפרשנית‪ ,‬את תוקפה של מסורת האבות ואת לימוד התורה‪ ,‬והחליפו את הפולחן הכוהני‬
‫שבטל עם החורבן בסדרים חלופיים שנקשרו לבית המדרש ולתפילה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הם הפכו את‬
‫ספרי הכוהנים – שהיו קשורים לתולדות הזמן המקודש‪ ,‬המקום המקודש‪ ,‬הזיכרון המקודש‪ ,‬הזרע‬
‫המקודש והפולחן המקודש‪ :‬לעולם המלאכים‪ ,‬לראשית הכהונה‪ ,‬למסורת חנוך‪ ,‬לדעת משמים‬
‫וללוח השמש‪ ,‬למסורת המרכבה‪ ,‬לבריתות‪ ,‬שבועות ולחג השבועות ולמסורות הקשורות לשבט‬
‫לוי – ל'ספרים חיצוניים' שהקריאה בהם נאסרה‪.‬‬
‫חכמים יצרו את התורה שבעל פה‪ ,‬ההלכה‪ ,‬המדרש והאגדה‪ ,‬המיוסדים כולם על ריבונות אנו־‬
‫שית וחירות פרשנית ביחס לטקסט מקודש‪ ,‬בשעה שחתמו את התורה שבכתב וגנזו את הספרות‬
‫הכוהנית שהתבססה על השראה אלוהית ודעת מלאכים‪ ,‬על עדות משמים והיסטוריה כתובה‪,‬‬
‫ובשעה שהפקיעו את הזיקה האחדותית בין זמן מקודש‪ ,‬למקום מקודש‪ ,‬ובינם לבין זיכרון מקודש‪,‬‬
‫חוק מקודש ופולחן מקודש שמקורם שמימי‪.‬‬
‫אולם הכוהנים מבית צדוק ואנשי בריתם‪ ,‬והנביאים הכוהנים משבט לוי‪ ,‬שהיו מופקדים על זיקה‬
‫לעולם המלאכים ועל יצירת כתבי הקודש‪ ,‬על הפולחן ועל שירת הקודש‪ ,‬על ההוראה והמשפט והיו‬
‫אמונים על הנחלתם ושמירתם לאורך האלף הראשון לפני הספירה ובמאות האחרונות של האלף‬
‫שקדם לו‪ ,‬לא ויתרו בנקל על ההגמוניה הרוחנית ועל היצירה המקודשת שהיתה מסורה בידיהם‬
‫למעלה מאלף שנים‪ ,‬אלא המשיכו ויצרו חיבורים מגוונים המבטאים את עולמם ואת זווית ראייתם‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪20‬‬

‫רחל אליאור‬

‫באשר למקורות התוקף של עולם רוחני זה‪ .‬החכמים‪ ,‬שחתמו את הקאנון במאות הראשונות‬
‫לספירה אחרי חורבן המקדש וחוללו מהפכה בעולם הערכים היהודי משעה שחתמו את התורה‬
‫שבכתב ואת מקורות השראתה‪ ,‬ופתחו את התורה שבעל פה על עולם ערכיה החדש‪ ,‬שהתבסס‬
‫באופן דיאלקטי על העבר הנסתר הגלום בביטוי 'הלכה למשה מסיני'‪ ,‬לא כללו ספרות כוהנית זו‬
‫בין כתבי הקודש‪ .‬הספרות הכוהנית שנכתבה בזיקה מובהקת לעולם המלאכים ולמסורת המרכבה‪,‬‬
‫לבית צדוק וללוח חמישים ושתים השבתות הידוע כלוח השמש‪ ,‬למסורת הבריתות והשבועות‪,‬‬
‫השבתות וחג השבועות‪ ,‬ולגנאלוגיה שראשיתה במסורת חנוך בן ירד מייסד הכהונה ומביא הלוח‬
‫משמים‪ ,‬המשכה במסורת לוי בן יעקב‪ ,‬אבות אבותיו וצאצאיו כממשיכי הכהונה‪ ,‬ביחזקאל הנביא‬
‫הכוהן בעל מסורת המרכבה והכוהנים בני צדוק‪ ,‬ואחריתה במסורת בית חוניו ומסורת מורה הצדק‬
‫מבית צדוק – הפכה בידי חכמים לספרות חיצונית או לספרות גנוזה או לספרות הנזכרת אגב‬
‫פולמוס‪ ,‬שיבוש וגינוי‪ .‬אולם אל לנו לשכוח שלגבי דידם של יוצריה ושומריה של ספרות עשירה‬
‫זו במאות שלפני חורבן בית שני‪ ,‬היתה זו ספרות מקודשת המשקפת את אמיתת הדברים מזווית‬
‫ראייה מורכבת הקושרת בין הנעלם לנגלה ובין השמימי לארצי במסורת של בריתות ושבועות‬
‫המעוגנות בעולם המלאכים ובמסורת המרכבה‪ .‬מסורת זו כורכת בין חוקי האל לחוקי הטבע‪,‬‬
‫וקוראת את ההיסטוריה כהשתלשלות של תבנית אלוהית המעצבת את ההוויה הארצית בזיקה‬
‫לאידיאלים מקודשים של חוק ומשפט‪ ,‬צדק ואמת‪ ,‬חיים ושלום‪ ,‬ברכה שביתה ומועדי דרור ממקור‬
‫שמימי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬
‫ספריית המגילות‪ ,‬שנמצאה במערות קומראן במדבר יהודה בין השנים ‪ 1956–1947‬מונה שרידים‬
‫של תשע מאות וחמישים חיבורים‪ ,‬שכולם ללא יוצא מן הכלל כתבי קודש‪ 8.‬הספרייה כוללת‬
‫עותקים רבים של חיבורים מקודשים – חיבורים רבים מן האוסף שנמצא במגילות מיוצגים ביותר‬
‫מעותק אחד ויש שמספר עותקיהם נמנה בעשרות‪ :‬שלושים וששה עותקי תהילים‪ ,‬עשרים ושישה‬
‫‪ 8‬על תשע מאות וחמישים שרידי מגילות מדבר יהודה ועל עותקים של כמה מהן שנמצאו בגניזת קהיר מצויה‬
‫ספרות ענפה הרשומה בחלקה הגדול באתר של מרכז אוריון לחקר מגילות מדבר יהודה ‪http://orion.mscc.huji.‬‬
‫‪ .ac.il‬מספר המגילות העצום משקף רק חלק מהמכלול המקורי שכן חלקו אבד‪ ,‬התפזר ונכחד בתמורות העתים אולם‬
‫המכלול הנותר הוא בעל זהות ייחודית‪ :‬אין בין המגילות חיבורים חשמונאיים או פרושיים אלא רק חיבורים הקשורים‬
‫למקרא ולכתבי הכהונה לסוגיהם השונים‪ .‬על שלבי גילוי המגילות ראו א"ל סוקניק‪ ,‬מגילות גנוזות מתוך גניזה‬
‫קדומה שנמצאה במדבר יהודה‪ :‬סקירה ראשונה‪ ,‬ירושלים תש"ח; מ' ברושי‪' ,‬גילוי המגילות הגנוזות וכתבי יד אחרים‬
‫במדבר יהודה'‪ ,‬עידן ‪ ,(1990) 14‬עמ' ‪ .204–198‬לסיכומים עדכניים על החיבורים הכלולים בספריית המגילות ראו‬
‫ע' טוב‪' ,‬מגילות קומראן לאור המחקר החדש'‪ ,‬מדעי היהדות ‪) 34‬תשנ"ד(‪ ,‬עמ' ‪ ; 67–37‬הנ"ל‪' ,‬המגילות המקראיות‬
‫ממדבר יהודה'‪ ,‬בתוך‪) :‬ל' מזור‪ ,‬עורכת(‪ ,‬על מגילת ספר‪ ,‬מאמרים על מגילות מדבר יהודה‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .65–40‬הנ"ל ‪E. Tov et. al, The Texts from the Judaean Desert: Indices and an Intoduction to the‬‬
‫‪ .Discoveries in the Judaean Desert Series, DJD XXXIX, Oxford 2002‬לתיאור מצב המחקר עד סוף‬
‫שנות השמונים ראו י' שיפמן‪' ,‬מלחמת המגילות‪ :‬התפתחויות בחקר המגילות הגנוזות'‪ ,‬קתדרה ‪) 62‬תשנ"ב(‪ .‬לסיווג‬
‫המגילות ראו ‪D. Dimant, ‘The Qumran Manuscripts: Contents and Significance’ in D. Dimant and‬‬
‫‪L. H. Schiffman, (eds.) Time to Prepare the Way in the Wilderness: Papers on Qumran Scrolls,‬‬
‫‪ Leiden 1995, pp. 23–58‬לפולמוסים בדבר זהות כותבי המגילות ראו ‪N. Golb, Who Wrote the Dead Sea‬‬
‫;‪Scrolls, New York 1995; J. C. Vanderkam, The Dead Sea Scrolls Today, Grand Rapids 1994‬‬
‫‪idem and P. W. Flint, The Dead Sea Scrolls after Fifty Years: A Comprehensive Assessment,‬‬
‫‪ Leiden 1998–9‬להערכת ההיקף הרחב של הממצא הספרותי במגילות עיינו ‪L. H. Schiffman and J. C.‬‬
‫‪Vanderkam, (eds.) Encyclopedia of the Dead Sea Scrolls, I–II, Oxford 2000; M. Abegg, J. E.‬‬
‫‪Bowley, E. M. Cook and E. Tov, The Dead Sea Scrolls Concordance, Leiden & Boston 2003.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪21‬‬

‫עותקים של ספר דברים‪ ,‬עשרים ואחד עותקים של ישעיהו‪ ,‬חמישה עשר עותקים של ספר‬
‫היובלים‪ ,‬שמונה עותקים של ספר דניאל לצד עשרה עותקים של שירות עולת השבת‪ ,‬שנים עשר‬
‫עותקים של סרך היחד וחיבורים רבים העוסקים בכהונה ומקדש כגון מגילת המשמרות‪ ,‬מגילת‬
‫המקדש‪ ,‬איגרת מקצת מעשי התורה ומגילת הברכות‪ ,‬לצד ספרות העוסקת בהשתלשלות הכהונה‬
‫בחיבורים כגון צוואות לוי‪ ,‬קהת ועמרם‪ -‬משקפת את עולמם של כוהני בית צדוק ואנשי בריתם‪,‬‬
‫את תודעתם ההיסטורית ועמדתם הנאבקת‪ ,‬ואת יסודות התוקף‪ ,‬הסמכות והלגיטימציה שעליהם‬
‫נשענו‪.‬‬
‫בדברים הבאים אני מבקשת לתאר כמה מממדיה של תודעה כוהנית זו‪ ,‬בזיקה למיתוסים בדבר‬
‫דעת מקודשת ממקור שמימי הגלומה בספרייה כתובה‪ ,‬המצויה ביסוד תפיסתם העצמית של גיבו־‬
‫ריה‪ ,‬ולעמוד על זיקת הגומלין בין ספריית המגילות ממדבר יהודה‪ ,‬שהיא ממשות היסטורית רחבת‬
‫היקף שמציאותה המוחשית אינה שנויה במחלוקת – לעומת פירושיה והקשריה השנויים במחלוקת‬
‫חוקרים – לבין מיתוס הספרייה עתיקת היומין הקשורה בעולם המלאכים‪ ,‬המתואר בכתבים‬
‫שנמצאו בה ובמקבילותיהם בספרי חנוך‪ ,‬היובלים‪ ,‬צוואת לוי ובחיבורים כוהניים נוספים‪ .‬המושג‬
‫ספרייה או משמורת ספרים מקודשים הכתובים על מגילות קלף‪ ,‬משמש כאן בהוראה של אוסף‬
‫כתבים בעל מכנה משותף הקשור בזיכרון‪ ,‬ביעוד‪ ,‬בבחירה ובדעת ייחודית‪ ,‬שנאסף‪ ,‬נשמר ונוצר‬
‫מגילות מגילות בידי קבוצה בעלת זהות מובחנת‪ ,‬הרואה בספרים מקור קדושה‪ ,‬אחדות‪ ,‬סמכות‬
‫וידע‪ ,‬עדות וזיכרון בעלי תוקף נצחי‪ .‬התודעה הנשקפת בכתבים אלה יכולה להיות מוגדרת בעת‬
‫ובעונה אחת הן כתפישת עולם מיסטית הפורצת את גבולות הזמן והמקום‪ ,‬שכן היא מעגנת את‬
‫תשתיתה בעולם המלאכים ובתפישת זמן מקודש ומקום מקודש הקשורים בעולמות מופשטים‬
‫סמויים מן העין‪ ,‬הנודעים בספרים‪ ,‬והן כדת של ספר וספרייה‪ ,‬שכן ביסודה מצויים ספרים מקוד־‬
‫שים המשקפים דעת משמים‪ ,‬הנשמרים בידי שומרי משמרת הקודש המספרים על השתלשלות‬
‫הספרים והלוחות המנחים את דרכם‪ .‬הספרים הכרוכים בעולם המלאכים הנצחי‪ ,‬בערכים וחוקים‬
‫מקודשים ובשושלת כוהנית שמקורותיה שמימיים‪ ,‬יכולים להחשב כהיסטוריה מקודשת‪ ,‬שכן אין‬
‫הם דנים בקורות אנשים שחיו בעבר אלא בחיי אנשים שקורותיהם כרוכים בספרים וחוקים‬
‫שתוקפם נצחי ודבריהם מתיחסים להווה מתמשך ולעתיד צודק המתקיימים לנוכח עולם אלוהי‬
‫נצחי וספרייה מקודשת‪ .‬גילוייה המוחשי של דעת שמימית זו המשתקפת בספריית המגילות שנת־‬
‫גלתה בבמדבר יהודה‪ ,‬מעניק נקודת מבט מרתקת על תכניה ועל תודעתם של נושאיה‪.‬‬
‫הדיון יוקדש להשתלשלותה ולהנחלתה של דעת כתובה זו בשבעה שלבים מימי חנוך בן ירד‬
‫השביעי באבות העולם ועד לימי לוי בן יעקב וצאצאיו משה ואהרון‪ ,‬ולמסורת המרכבה הקשורה‬
‫בעולם המלאכים ובחלוקות שביעוניות ורבעוניות‪ ,‬המצויה בתשתיתה של הספרייה הכוהנית‪ .‬עיגון‬
‫הסדר הכוהני המקודש ומקורותיו הכתובים בראשית הדברים‪ ,‬מתיר להתבונן בעולם הערכים‬
‫העומד בתשתיתו ובסדר העדיפויות המיוצג בו מבעד לסיפור ההיסטורי והמיתי הרטרוספקטיבי‪,‬‬
‫שנוצר בידי קבוצה אחת המייצגת הגמוניה כוהנית עתיקה‪ .‬קבוצה זו מתארת את מהות הקודש‬
‫מזווית ייחודית הכורכת מלאכים‪ ,‬כוהנים נבחרים מלידה‪ ,‬עדות ודעת שמימית‪ ,‬לוחות וספרים‪ ,‬זמן‬
‫מקודש‪ ,‬מקום מקודש ופולחן מקודש‪ ,‬מסורת מרכבה ותורה כתובה‪ .‬מסורת זו מונחלת ונוצרת‬
‫בזיקה לכהונה המגלמת שושלת נצחית של זרע קודש בעולם הנגלה‪ ,‬ולמלאכים המחוננים בחיי נצח‬
‫בעולם הנעלם‪ .‬סיפור היסטורי‪-‬מיתי זה על שלל מרכיביו נדחה‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬בידי קבוצה הגמונית‬
‫חדשה שבקשה להחליף את סיפורה של ההגמוניה הכוהנית המודחת ולדחות את ריבונותה המעוגנת‬
‫בזיקה לעולם המלאכים‪ ,‬לשושלות מקודשות‪ ,‬לספרייה של כתבי קודש ולוחות שמימיים‪ ,‬לתורה‬
‫שבכתב וללוח קבוע‪ ,‬שמקורם אלוהי‪.‬‬
‫הקבוצה החדשה כוננה סדר חדש המבטל את עולם המלאכים‪ ,‬חותם את יצירת כתבי הקודש‪,‬‬
‫מבטל את הלוח הכוהני ומבטל את לוחות השמים‪ ,‬מסייג ודוחק את מסורת המרכבה ואת מסורת‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪22‬‬

‫רחל אליאור‬

‫הספרייה‪ ,‬דוחה את העדיפות השושלתית הכוהנית של זרע קודש נבחר המתחיל בלוי בן יעקב‪,‬‬
‫בבנו קהת‪ ,‬בנכדו עמרם ובנינו אהרון ואת בחירתם המקודשת של כוהנים הקשורים בידע מלאכי‪.‬‬
‫במקומם היא מעלה ריבונות אנושית וחירות פרשנית חדשה‪ ,‬לימוד תורה נטול זיקה ריטואלית‬
‫ומכלול תרבותי הקרוי תורה שבעל פה‪ .‬בדורות אלה‪ ,‬התורה שבעל פה‪ ,‬שכשמה כן היא מדוברת‬
‫ונוצרת בפי בני אדם‪ ,‬מגלמת את היפוכה של התורה שבכתב‪ ,‬שהופקדה משמים בידי בני לוי‪,‬‬
‫וננצרה ונשמרה בנוסחה הכתוב בידי כוהנים ולויים‪ ,‬שהיו ממונים על הוראתה והנחלתה לבני‬
‫ישראל )דברים לג‪ ,‬ח‪-‬יא(‪ .‬בני לוי 'זרע קודש' ובני צדוק 'כוהני קורב קדושי קדושים' ראו עצמם‬
‫קשורים בברית נצחית וליטורגית פולחנית‪ ,‬למקור החוק השמימי האלוהי‪ ,‬ולמוריהם‪ ,‬המלאכים‬
‫שהיוו מקור השראה ודגם חיקוי )מלאכי ב‪ ,‬ד‪-‬ז; שירות עולת השבת ‪.(4Q400, 19‬‬
‫לאור התודעה הקושרת את החוק הכתוב בעולם האלוהי ובהוראת מלאכים‪ ,‬הכוהנים בני צדוק‬
‫ובעלי המסורות המקודשות על שבט לוי‪ ,‬התנגדו ל'מסורת אבות' הלא כתובה שהנחילו הפרושים‪,‬‬
‫מסורת שהתכחשה לחלוקה השבטית המקראית ולבחירה המקודשת הגלומה בה‪ ,‬והתבססה על דעת‬
‫אנושית וניסיון ארצי של חוגים רחבים שלא על פי מפתח שבטי ומסורת מקודשת‪ .‬שלא במפתיע‬
‫סירבו הכוהנים והלויים לראות במסורת אבות נטולת האסמכתא הכתובה המקודשת‪ ,‬מסורת‬
‫מחייבת ומקור תוקף‪ .‬כך עולה מדברי יוסף בן מתיתיהו המתאר את המחלוקת בין בני צדוק‬
‫לפרושים‪' :‬עכשיו רוצה אני להגיד שהפרושים מסרו לעם כמה הלכות ממסורת אבות שלא נכתבו‬
‫בתורת משה‪ ,‬ומשום כך דוחה אותם כת הצדוקים‪ ,‬האומרת שיש לחשוב לחוקים רק את הכתובים‪,‬‬
‫ואילו אלה שממסורת אבות אין לשמור‪ .‬ועל דברים אלה היו ביניהם דיונים וחילוקי דעות גדולים'‬
‫)קדמוניות יג‪ ,‬י‪ ,‬ו ‪ .(298–297‬חכמים בתגובה יצרו את התורה שבעל פה הנשענת על 'הלכה‬
‫למשה מסיני' וכתבו מאוחר יותר היסטוריוגרפיה חלופית ממקור פרושי‪-‬חכמי בנוסח 'פרקי אבות'‪,‬‬
‫הפוסחת על הכוהנים בשלשלת מסירת התורה‪ 9.‬היסטוריה זו החליפה את ההיסטוריוגרפיה הכוה־‬
‫נית השמורה במקרא – המכונה בספרות הכוהנית 'ספר מושה‪ ,‬ספרי הנביאים‪] ,‬שירי[ דויד‪ ,‬ומעשי‬
‫דור ודור'‪ ,‬כעולה מאיגרת מקצת מעשי התורה ונמסרת בספר חנוך‪ ,‬בספר היובלים‪ ,‬בספר בן‬
‫סירא‪ ,‬בצוואות השבטים‪ ,‬ובמגילות מדבר יהודה – המייחסת את הנחלת הדעת הכתובה והספרייה‬
‫המקודשת לשושלת הכוהנית שמוצאה משבט לוי‪ .‬עובדה מאלפת היא שחלק ניכר מהספרות‬
‫המקודשת של הקבוצה הכוהנית העתיקה‪ ,‬הפך לספרות חיצונית בידי הקבוצה החכמית החדשה‬
‫שלא כתבה‪ ,‬וערכים מקודשים לנושאי המסורת הכוהנית‪ ,‬הנודעים משמים בלוחות וספרים ומייצ־‬
‫גים דעת נשמעת ובלתי נראית‪ ,‬וגיבורים הנזכרים לשבח בספרותה בזיקה לכתיבה‪ ,‬ספרים ולוחות‬
‫המייצגים דעת אלהים וידע מלאכי‪ ,‬נדחים ונמחקים או נהפכים לגיבורים נזכרים לגנאי בסיפורים‬
‫חלופיים המסופרים בידי האליטה החדשה‪ .‬כך גיבורי המיתוס הכוהני כגון חנוך בן ירד‪ ,‬מייסד‬
‫הכהונה הקשור למלאכים לספרים וללוח השמש‪ ,‬מלכיצדק‪ ,‬כוהן לאל עליון‪ ,‬הנזכר בהקשרים‬
‫שונים במגילות בזיקה לידע שמימי ולצדק‪ ,‬נוח בן למך הקשור לסיפור הלוח הכוהני באמצעות‬
‫סיפור המבול ולירושת ספרי חנוך סב סבו‪ ,‬או לוי בן יעקב יורש המסורת הכוהנית הכתובה שנו־‬
‫דעה משמים ונמסרה בידי מלאכים – שקורותיהם מסופרות בפירוט בזיקה לבחירה משמים ודמותם‬
‫נזכרת לשבח בספרות הקשורה לבית צדוק בזיקה לספרים‪ ,‬כתיבה‪ ,‬קריאה‪ ,‬חישוב ולוח – נשכחים‪,‬‬
‫מודחים‪ ,‬נדחקים לשולים או נזכרים לגנאי במיתוס החכמי המתנגד לו‪ ,‬כפי שנראה להלן‪.‬‬
‫כידוע המקרא לא היה מגובש וחתום בנוסח יחיד לפני הספירה כפי שעולה בבירור מתרגום‬
‫השבעים‪ ,‬מהנוסח השומרוני ומנוסחי המקרא שנמצאו במגילות‪ ,‬ואפשר להשוות בין נוסחי מסורות‬
‫‪ 9‬ראו מ"ד הר‪' ,‬הרצף שבשלשלת מסירת התורה; לבירור ההיסטוריוגרפיה המקראית בהגותם של חז"ל'‪ ,‬ציון‬
‫מד )תשל"ט(‪ ,‬עמ' ‪ .56–43‬ראוי לתת את הדעת על כך שאין בנמצא טקסט כתוב עברית ממקור פרושי מכל סוג שהוא‬
‫במאות האחרונות לפני הספירה ובמאות הראשונות אחרי הספירה ודומה שמצב זה הוא פרי הכרעה עקרונית ולא יד‬
‫המקרה‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪23‬‬

‫שנויות במחלוקת‪ ,‬במסורות שנכתבו לפני הספירה בידי כוהנים נביאים ולויים‪ ,‬או נערכו אחריה‪,‬‬
‫בידי חכמים‪ .‬כך למשל בסיפור המבול‪ ,‬שהוא סיפור חישוב הלוח במסורת הכוהנית )היובלים ו;‬
‫חנוך א עב‪-‬פב(‪ ,‬מספר ימי השנה הקבוע‪ ,‬שלוש מאות ששים וארבע‪ ,‬שהיה נתון מכריע בלוח‬
‫השבתות הכוהני‪ ,‬נמחק בנוסח המסורה שנערך בידי חכמים או נוסף בנוסח הכוהני העתיק מלפני‬
‫הספירה‪ .‬לוח כוהני זה‪ ,‬שמניינו מתחיל מיום ד'‪ ,‬יום בריאת המאורות בחודש הראשון‪ ,‬חודש‬
‫האביב‪ ,‬ומספר ימיו וחלוקותיו הרבעוניות והשביעוניות‪ ,‬נודע ממקור שמימי לחנוך בן ירד‪ ,‬על פי‬
‫המסורת הכוהנית‪ ,‬הופך ללוח גנוז במסורת חכמים‪ ,‬וימי המועדים‪ ,‬ראשי הרבעונים וראשי החוד־‬
‫שים בלוח השבתות המקודש‪ ,‬שנקבעו תמיד בימי ד'‪ ,‬ו'‪ ,‬א' בזיקה לסיפור המבול בנוסח הכוהני‪,‬‬
‫הפכו לימים האסורים בלוח של חכמים‪ ,‬שראשיתו בחודש השביעי )לא אד"ו ראש(‪ 10.‬ככלל‪ ,‬דומה‬
‫שביטויים ספרותיים אופייניים לספרות הכוהנית הקשורים בעולם המלאכים בתודעת כותביהם‪,‬‬
‫כגון היסטוריוגרפיה‪ ,‬גנאלוגיה‪ ,‬לוחות שבתות ומועדים‪ ,‬שמיטות ויובלים‪ ,‬נבואה ושירה‪ ,‬עדות‬
‫משמים‪ ,‬לוחות השמים וזיכרון היסטורי הקשור בעולם המרכבה‪ ,‬לצד מצוות הקשורות לחיי‬
‫האבות בספר בראשית‪ ,‬נעלמים בספרות החכמית‪ ,‬וביטוייהם בספרות הכוהנית הופכים אחרי‬
‫הספירה לספרות גנוזה או לספרים חיצוניים‪ .‬לפולמוסים נוקבים אלה‪ ,‬בין בעלי המסורת המיסטית‬
‫הכוהנית‪ ,‬שבה הכתיבה אינה מייצגת את מה שהעין רואה אלא את מה שנודע משמים או את מה‬
‫שהנפש רואה ושומעת ממקור אלוהי‪ ,‬ובין האוחזים במסורת האבות הנשענת על ידע אנושי הנמסר‬
‫בעל פה ואין לו מקור כתוב‪ ,‬יש השלכות מרחיקות לכת בעולם ההלכה בזיקה לצדוקים‪/‬בני צדוק‬
‫שומרי מסורת הכהונה הכתובה‪ ,‬הנשענת על גילוי אלוהי ודעת מלאכים‪ ,‬ופרושים‪/‬מפרשים בכוח‬
‫ריבונות אנושית ומסורת אבות לא כתובה‪ ,‬ביחס ללוח‪ ,‬לזיכרון ההיסטורי הכתוב ולעולם היצירה‪.‬‬
‫מחלוקות אלה באות לידי ביטוי בהקשרים מגוונים במסורות של הצדדים השונים‪ ,‬שלא תמיד‬
‫ניתנה הדעת על המכנה המשותף העומד מאחריהם – היווצרות הגמוניה חדשה וסדר תרבותי‪-‬‬
‫חברתי חדש כרוכה באופן בלתי נמנע בהדחת ההגמוניה הקודמת ועולם ערכיה‪ ,‬ובמחיקת הסדר‬
‫הישן‪ .‬גיבוש עולם ערכים חדש במישור הרוחני והגשמי כרוך באופן בלתי נמנע במאבק‪ ,‬בצנזור‪,‬‬
‫דחיקה לשוליים‪ ,‬השכחה ומחיקה של הסדר הקודם‪ .‬כך הלוח הירחי והעיבור במסורת חז"ל‬
‫מחליפים את הלוח השמשי וזיקתו למלאכים במסורת הכוהנית‪ ,‬וחנוך‪ ,‬גיבור הלוח של המסורת‬
‫הכוהנית‪ ,‬מנוכס למסורת עיבור של חכמים‪ ,‬או מודח ונענש במסורת זו כמסופר בסיפור חנוך‬
‫מטטרון בבבלי‪ ,‬חגיגה יד ע"ב‪-‬טו ע"א‪ .‬ההדים למאבקים אלה הנרמזים מבעד לסיפורים‪ ,‬הנודעים‬
‫במקורות כוהניים בשלבים שונים כמאבק בין בני אור ובני חושך‪ ,‬שהוא המאבק בין בני צדוק‪,‬‬
‫המחזיקים בלוח השמש העתיק בעל מספר הימים הקבוע‪ ,‬לבני חשמונאי‪ ,‬המחזיקים בלוח הירחי‬
‫הסלווקי בעל מספר הימים המשתנה‪ ,‬ונודע מאוחר יותר כמאבק בין פרושים לצדוקים‪ ,‬שאינו אלא‬
‫‪ 10‬על מאבקים אלה ראו ר' אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬כוהנים ומלאכים‪ ,‬היכל והיכלות במיסטיקה היהודית‬
‫הקדומה‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .240–212‬על הלוח הכוהני ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .52–39‬על יסודותיו המיתיים של הלוח‬
‫הקשורים במלאכים ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .116–94‬על הזיקה בין הלוח השמשי בן ‪ 364‬הימים והחישוב הקבוע לסיפור‬
‫המבול שם‪ ,‬עמ' ‪ .148–146‬על הלוח כנושא לפולמוס אחרי הספירה ראו בפרקי דרבי אליעזר פרק ז‪ ,‬שם המאפיין‬
‫הבולט של לוח ירחי‪ ,‬סוד העיבור‪ ,‬שנעדר לחלוטין מהמסורת המקראית ונשלל בידי המסורת הכוהנית‪ ,‬נמסר מדור‬
‫לדור דוקא בידי אלה שהעבירו את המסורת הכוהנית בספרי חנוך והיובלים‪ :‬הסוד הועבר בפדר"א מאדם ראשון‬
‫לחנוך וממנו לנוח‪ֵ ,‬שם‪ ,‬מלכיצדק‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪) .‬מהדורת אברהם ברודא‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪ ,‬פרק ז עמ' כד(‬
‫במדרש אגדה‪ ,‬מהדורת ש' בובר‪ ,‬וילנא תרנ"ד‪ ,‬על בראשית פרק ה ד"ה ויתהלך חנוך‪ ,‬נזכר דוקא חנוך‪ ,‬מביא לוח‬
‫השמש במסורת הכוהנית‪ ,‬בזיקה לסוד העיבור‪ ,‬המאפיין את הלוח הירחי במסורת חכמים‪" :‬ויתהלך חנוך את‬
‫האלוהים‪ ,‬עם המלאכים הלך שלוש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור תקופות ומזלות וחכמות רבות…"‬
‫שם‪ ,‬עמ' כג‪ .‬בילקוט שמעוני פרק ה על הפסוק 'זה ספר תולדות אדם' נאמר‪" :‬הקב"ה עיבר את השנה ואחר כך מסר‬
‫לאדם הראשון שנאמר זה ספר תולדות אדם‪ .‬אדם הראשון מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור… חנוך מסר לנוח ועיבר‬
‫את השנה"‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪24‬‬

‫רחל אליאור‬

‫המאבק בין הפרושים והחכמים נושאי הסדר החכמי פרשני החדש‪ ,‬הנשען על ריבונות אנושית‬
‫יוצרת הלכה ופרשנות‪ ,‬ועל אוטונומיה אנושית על הזמן‪ ,‬על לימוד תורה וזכות היצירה האנושית‬
‫של התורה שבעל פה‪ ,‬לבין קודמיהם 'הכוהנים מבית צדוק ואנשי בריתם' שהחזיקו בהגמוניה‬
‫הכוהנית עד לשליש הראשון של המאה השניה לפני הספירה )בן סירא נ; סרך היחד ‪.(8–3:6‬‬
‫הגמוניה נבחרת זו‪ ,‬על פי הסדר המקראי‪ ,‬נשענת בספרות הכוהנית על מסורת אלוהית‪-‬מלאכית על‬
‫קדושת הזמן‪ ,‬שחלוקתו משמים נודעת כ'אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם'‬
‫)ויקרא כג‪ ,‬ד( ועל תורה כתובה משמים הנלמדת בהוראה כוהנית ובהשראה מלאכית )מלאכי ב‪,‬‬
‫ד‪-‬ז(‪ .‬המאבק התחולל בין בני צדוק ואנשי בריתם שעמדו על זמן משמים שמניינו נפתח על פי‬
‫הסדר המקראי בחודש הראשון )ניסן( 'החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי‬
‫השנה' )שמות יב‪ ,‬ב( לבין הפרושים והחכמים שעמדו על ריבונות אנושית בקביעת הזמן )משנה‬
‫ראש השנה ב‪ ,‬ט( ופתחו את מניין השנים בתשרי‪ ,‬החודש השביעי לפי הסדר המקראי‪ ,‬בראש‬
‫השנה‪ ,‬חג שאינו מצוי בתורה בשם זה‪ .‬דומה שהשפעת הלוח הסלווקי‪ ,‬הפותח את מניין השנה‬
‫בסתו‪ ,‬בחודש דיוס המקביל לתשרי‪ ,‬הוא שעומד מאחרי השינוי‪ ,‬שראשיתו בתקופת הכוהנים‬
‫המתיוונים שמונו בידי אנטיוכוס אפיפנס והמשכו בתקופה החשמונאית‪ ,‬שכוהניה ושליטיה מונו‬
‫בידי המלכים הסלווקים יורשי אנטיוכוס‪ ,‬אלכסנדר באלאס ודמטריוס השני‪ ,‬והיו כפופים לסדרי‬
‫הלוח האימפריאלים של בית סלווקוס‪ ,‬אם כי גלגוליו מהתקופה החשמונאית לעולמם של חכמים‬
‫אינם ידועים די הצורך‪ .‬דומה שהבחירה של חכמים בלוח ירחי במאה הראשונה לפני הספירה‬
‫ובמאה הראשונה לספירה‪ ,‬קשורה בהכרעה משולשת‪ :‬בחירת לוח השונה מהלוח האימפריאלי‬
‫הרומי‪ ,‬שהיה לוח שמשי שהוחל מימי יוליוס קיסר משנת ‪ 45‬לפניה"ס על כל האימפריה‪ ,‬בדחיית‬
‫הלוח החשמונאי שהיה במקורו הלוח הירחי האימפריאלי של בית סלווקוס‪ ,‬ובהתנגדות ללוח‬
‫הכוהני של בני צדוק שהיה מבוסס על חישוב המופקד ונשמר בידי כוהנים‪ .‬המאבקים בין הכוהנים‬
‫בני צדוק‪ ,‬הידועים בשם זה במקורות רבים במקרא‪ ,‬במגילות מדבר יהודה‪ ,‬בספר יחזקאל‪ ,‬בברית‬
‫דמשק‪ ,‬בסרך היחד‪ ,‬במגילת המזמורים‪ ,‬בפשרים ובבן סירא‪ ,‬ומכונים במסורות המצנזרות אותם‬
‫ומתפלמסות עמם‪ ,‬בשם צדוקים‪ ,‬לבין יריביהם הכוהנים המתיוונים‪ ,‬הכוהנים חשמונאים‪ ,‬והפרו־‬
‫שים – מצויים במרחבים ספרותיים‪ ,‬רעיוניים‪ ,‬היסטוריים שונים‪ 11.‬בדרך כלל נודע המאבק מזווית‬
‫ראייתם של המנצחים‪ ,‬הפרושים והחכמים‪ ,‬חותמי התורה‪ ,‬נושאי דגל הריבונות האנושית‪ ,‬החירות‬
‫הפרשנית‪ ,‬ריבוי הקולות‪ ,‬התורה שבעל פה‪ ,‬מחדשי קידוש החודש‪ ,‬העיבור ולוח הירח המבוסס על‬
‫תצפית אנושית ועדות של כל אדם‪ ,‬שאין להם אחיזה בתורה‪ .‬נושאי הסדר ההגמוני החדש אחרי‬
‫החורבן דחקו לשוליים את הייחוס הכוהני עתיק הימים ואת הזיכרון הכוהני השבטי וזיקתו למלא־‬
‫כים וצנזרו את ספרותם העתיקה של הכוהנים בני צדוק‪/‬הצדוקים‪ ,‬נושאי רעיון לוחות וספרים‬
‫משמים המופקדים בידי יחידי סגולה‪ .‬חכמים דחו את ההשקפה הכוהנית בדבר לוח השבתות‬
‫המתיחס לשנה שמשית בת ‪ 364‬ימים‪ ,‬המבוסס על חישוב אלוהי המסור בידי הכוהנים מאז שהובא‬
‫בידי חנוך משמים‪ ,‬שם נלמד מפי מלאך הפנים‪ ,‬ואף דחו את רעיון התורה שבכתב ההולכת ונוצרת‬
‫בהשראה אלוהית ומלאכית‪ ,‬הכתובה על 'לוחות השמים' ונשמרת בידי 'ידעים'‪ ,‬מלאכי פנים ומלאכי‬
‫קודש‪ ,‬ונשמרת ב'לוחות הברית' בידי כוהנים‪ ,‬בזיקה למקדש ולספרייה של ספרי קודש‪ .‬עולמם של‬
‫הכוהנים בני צדוק‪ ,‬שנקשר בישויות שמימיות הנודעות בספרים ומכונות אלי טוהר‪ ,‬נועדי צדק‪,‬‬
‫ידעים‪ ,‬קדושים‪ ,‬כוהני קורב‪ ,‬מלאכי פנים ומלאכי קודש‪ ,‬ובבני אנוש המכונים חנוך‪ ,‬למך‪ ,‬מתו־‬
‫‪ 11‬יוסף בן מתיתיהו‪ ,‬קדמוניות יח‪ ,‬טז‪-‬יז‪ ,‬יח‪-‬כב ; מלחמות ב ‪ 166–164 ;161–119‬משנה סנהדרין יט‪ ,‬א;‬
‫תוספתא ידים ב‪ ,‬יג; קוהלת רבה יב‪ ,‬יב‪ .‬על נושא זה נכתבה ספרות רחבה בהקשרים היסטוריים פולמוסיים‪ .‬לדיון‬
‫רחב המביא ביבליוגרפיה ענפה ובוחן את העולה מממצאי מגילות מדבר יהודה ראו י' זוסמן‪' ,‬חקר תולדות ההלכה‬
‫ומגילות מדבר יהודה‪ :‬הרהורים תלמודיים ראשוניים לאור מגילת מקצת מעשה תורה'‪ ,‬תרביץ נט‪ ,‬א‪-‬ב )תש"ן(‬
‫‪.76–11‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪25‬‬

‫שלח‪ ,‬נוח‪ ,‬ניר‪ ,‬מלכיצדק ולוי שהעבירו את הספרים המקודשים ואת המסורת המלאכית של‬
‫הכהונה משמים לארץ‪ ,‬נגנז בידי ההגמוניה החדשה שפעלה בתוקף סמכות אנושית נטולת שושלת‬
‫ונטולת חלוקה שבטית‪ ,‬לא כתבה בעצמה והסתייגה מהמשך כתיבה בהשראה שמימית ודחקה את‬
‫הספרייה ואת הסופרים שנקשרו בשושלת הכוהנית ובמוריה המלאכים‪ ,‬לתהום הנשייה‪.‬‬
‫בראשית המאה השנייה לפני הספירה‪ ,‬מתאר הכוהן שמעון בן סירא את הכהונה הגדולה מבית‬
‫צדוק ואת הנהגתה בלשון תהילה שאין דומה לה‪ ,‬בצביון הרמוני אידיאלי )בן סירא מה ט‪-‬נ; נ‪ ,‬א‪-‬‬
‫לו( ומסכם את דבריו בקריאה 'הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו' )שם נא‪ ,‬כט(‪ .‬אולם‪,‬‬
‫החל מהשליש השני של המאה השניה לפני הספירה‪ ,‬בתקופה הסלווקית‪ ,‬בימי הכהונה המתייוונת‬
‫שתפשה את מקום בית צדוק‪ ,‬עבור בכהונה האוזורפטורית בתקופה החשמונאית‪ ,‬שכיהנה ברא־‬
‫שיתה בחסות בית סלווקוס עד שנות השלושים של המאה הראשונה לפני הספירה‪ ,‬שבתקופתה‬
‫מתגבשים חוגי הפרושים‪ ,‬המשך בכוהנים הזרים שמינה הורדוס )‪ 4–37‬לפני הספירה( וכלה בדור‬
‫החורבן‪ ,‬בדור יבנה ובדור כותבי המשנה‪ ,‬נגנז ונדחק לשולים הסדר הקדום של כוהני בית צדוק‬
‫ואנשי בריתם‪ .‬עולמם הרוחני שהושתת על ספרים ממקור שמימי ועמד בסימן המימרה 'כל אלה‬
‫ספר ברית אל עליון‪ ,‬תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב' )בן סירא כד‪ ,‬כה( ובסימן חובת‬
‫לימוד ספרים אלה המוטלת על בני לוי בצוואת אביהם‪' :‬שמעו למאמר לוי אביכם וציתו לפקודי‬
‫ידיד אל… וכעת ספר מוסר וחכמה אלפו לבניכן ותהוה חכמתא עמכן ליקר עולם' )צוואת לוי‬
‫הארמי‪ ,‬שורות ‪ 12,(7–1‬עבר כמעט מן העולם והפך לספרים חיצוניים בפי ההגמוניה החדשה‪,‬‬
‫למרות שהכוהנים הוסיפו לכתוב בהשראה שמימית אלוהית ומלאכית ולהאבק על דרכם המושתתת‬
‫על זיכרון מקודש‪ ,‬חוק מקודש‪ ,‬פולחן מקודש‪ ,‬זמן מקודש‪ ,‬ומקום מקודש כיסוד לברית של העדה‬
‫כולה המיוסדת על זיקת גומלין בין שמים וארץ‪.‬‬
‫בדברים שיובאו להלן אני מבקשת להביא את נקודת מבטם של המנוצחים‪ ,‬של אלה שהנהגתם‬
‫הודחה‪ ,‬תפישת עולמם נדחקה לתהום הנשייה‪ ,‬ודבריהם נגנזו‪ ,‬צונזרו והוצאו מן הקאנון‪ .‬הכוונה‬
‫היא להאיר את אחד ממוקדיה המרכזיים של הזהות הכוהנית‪ ,‬הקשורה בראשית הכהונה ובראשית‬
‫הספרייה של כתבי קודש ממקור שמיימי‪ ,‬העומדת ביסוד תביעת הכהונה לסמכות‪ ,‬ספרייה המש־‬
‫תלשלת בשבעה שלבים מחנוך בן ירד ועד ללוי בן יעקב במסורת הכהונה‪ ,‬וקשורה בהיבטים שונים‬
‫לספריית המקדש שהיתה מופקדת בידי בני צדוק עד להדחתם במאה השניה לפני הספירה‪ 13.‬ככל‬
‫‪H. Drawnel, “Aramaic Wisdom Poem: Reconstruction of the Text”, Scripta Judaica 12‬‬
‫‪ Cracoviensia, 2, (2004) p. 19‬הטקסט מבוסס על ‪.4Q213 li-4Q213 lii1–9; 4Q213 2 1–8; 4Q214‬‬
‫‪ 13‬הספריות הקדומות ביותר בעולם העתיק היו במקדשים ובהן נאספו בידי הכוהנים כתבי קודש‪ ,‬לוחות‬
‫אסטרונומיים‪ ,‬מיתוסים ותעודות משפטיות בזיקה לבתי מלוכה וכהונה‪ .‬בשירים מספריית אשורבניפל מלך אשור‪,‬‬
‫מציין המלך חובב הקריאה שלמד מהאלים במקדש ומחכמים קדמונים מלאכת סופרים וסודות התכונה ואומר שאף‬
‫מלך לא קדם לו בלימוד מלאכת הסופרים‪ ,‬ואף כותב שכונן את כסא מלכותו בספריית מקדש נבו שם כתב הגיה ובדק‬
‫את כל שנוצר על לוחות ‪L. Casson, Libraries in the Ancient World, New Haven 2001; O. Pedersen,.‬‬
‫‪Archives and Libraries in the Ancient Near East 1500–300 B.C., Bethesda MD 1998; idem.‬‬
‫‪ Archives and Libraries in the City of Assur, Uppsala 1985–6‬הביטוי בראש צוואת לוי הארמי בשורה‬
‫השביעית ‪' :‬ספר ומוסר חכמה אלפו לבניכם' מתורגם לאנגלית בביטוי ‪Scribal craft and instruction and‬‬
‫‪ . wisdom teach your children‬השוו צוואת לוי יג‪ ,‬א‪-‬ב‪ .‬על הסופרים בספריית המקדש בזמנם של בני צדוק ראו‬
‫איגרת אנטיוכוס השלישי‪ ,‬אביו של אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬המעניק פטור ל "מועצת הזקנים‪ ,‬הכוהנים‪ ,‬סופרי המקדש‬
‫ומשוררי הקודש פטורים יהיו ממס הגולגולת ממס הכלילה וממס המלח אשר הם מעלים" )קדמוניות יב‪(142 ,‬‬
‫המבוארת בספרו של מ' שטרן‪ ,‬התעודות למרד החשמונאים‪ ,‬תל אביב תשל"ג‪ ,‬עמ' ‪ .32 ,38‬פטור ממס לסופרי‬
‫המקדש נזכר גם בקדמוניות יא ‪ 128‬בצד פטור לכוהנים ללויים ולמשוררים‪ .‬בתרגום השבעים מופיעה המילה‬
‫סופרים )‪ (grammateis‬כתרגום של המילה שוטרים בנוסח העברי בדברי הימים א כג‪ ,‬ד; דה"י ב יט‪ ,‬יא‪ .‬השורש‬
‫שטר מתיחס בשפות כגון אכדית לכתיבה‪ .‬דהיינו שוטרים מתפרש מלשון שטר ושוטרים הם המופקדים על כתיבת‬
‫השטרות‪ .‬כידוע השוטרים היו משבט לוי )דה"י ב לד‪ ,‬יג(‪ .‬ספר מקבים ב ב‪:‬יג‪-‬יד מזכיר אוצר ספרים וש' ליברמן‬
‫בספרו יוונית ויוונות בארץ ישראל‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ 215–214‬דן בנוהג הפקדת טפסים מקוריים של ספרים‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪26‬‬

‫רחל אליאור‬

‫הנראה ספרייה מקודשת זו מצאה את משכנה הזמני במערות המגילות במדבר יהודה‪ ,‬בתקופה שבני‬
‫צדוק ואנשי בריתם נטלו עמם את הספרייה המונה מאות מגילות‪ ,‬כשעזבו את המקדש המחולל‪,‬‬
‫שקיוו לשוב אליו ולחדש ימיו כקדם‪ ,‬סמוך לשנת ‪ 175‬לפני הספירה‪ ,‬ובינתיים המשיכו לספר את‬
‫ראשיתה של הספרייה המשקפת את מקורות סמכותה של ההגמוניה הכוהנית‪ ,‬את תולדותיהם של‬
‫כותביה ואת עולם המחשבה שבקשו להנציח ולשמר‪.‬‬

‫ג‪.‬‬
‫חנוך בן ירד )בראשית ה‪ ,‬כא‪-‬כד( מתואר בספרות הכוהנית העשירה שנכתבה במאות האחרונות‬
‫לפני הספירה‪ 14,‬כאדם שאין דומה לו‪ ,‬המגלם את ראשית התודעה הכרוכה בדעת‪ ,‬בעדות‪ ,‬בזיכרון‬
‫כתוב‪ ,‬ובידע הנגלה בחזון הנפרש מעבר לקיומם של בני חלוף‪ .‬שמו נקשר בראשית הלימוד ובדעת‬
‫ממקור שמימי‪ ,‬בראשית התודעה ההיסטורית וברוחב אופקים‪ ,‬בהנחלת ידע כתוב‪ ,‬בעדות ובזיכרון‪,‬‬
‫בתום ובצדק‪ ,‬בכתיבה ובקריאה בספרים )חנוך א פרק יב‪ ,‬ג‪-‬ד‪ :‬טו‪ ,‬א; היובלים ד‪ ,‬טז‪-‬כו(‪ .‬חנוך‬
‫הוא השביעי בדורות האדם הנמנים ב'ספר תולדות אדם' )בראשית ה‪ ,‬ג‪-‬לג(‪ ,‬כמצויין במפורש‬
‫במסורת המגילות 'וקינן דור רביעי ומהללאל בנו‪ ,‬ומהללאל דור חמישי וירד בנו‪ ,‬וירד דור ששי‬
‫וחנוך בנו‪ ,‬חנוך דור שביעי' )‪ .(4Q369 1, 9–10‬בצוואת עמרם חנוך הוא הנבחר להיות מייסד‬
‫הכהונה‪' :‬שביעי באנוש רעותה יתקרה ויתאמר… יתבחר לכהן עלמין' )‪ .(4Q545 3, 5–6.‬מספר‬
‫שנות חייו מקביל למספר ימי שנת השמש )בראשית ה‪ :‬כג‪-‬כד( והוא נלקח לשמים‪ ,‬על פי המסורת‬
‫הכוהנית‪ ,‬כדי ללמוד ממלאכי הפנים‪' :‬מעט נוצר על הארץ כחנוך וגם הוא נלקח פנים' )בן סירא‬
‫מט‪ ,‬יד(‪' .‬חנוך נמצא תמים והתהלך עם יי ונלקח אות דעת לדור ודור' )שם‪ ,‬מד‪ ,‬טז(‪ .‬בתרגום‬
‫השומרוני לתורה מתפרשת הלקיחה לשמים בזיקה לאלוהים בנוסח אחד‪' :‬ואתהלך חנוך את‬
‫האלוהים וליתו הלא אנסב יתה אלהים'‪ ,‬ובזיקה למלאכים בנוסח השני‪' :‬ואתהלך חנוך עם האלוהים‬
‫וליתו‪ ,‬הלא נסבתה מלאכיה' )התרגום השומרוני לתורה‪ ,‬מהדורת א' הטל‪ ,‬בראשית ה ‪ .(24‬זיקתו‬
‫לעולמות עליונים במסורות כוהניות שונות מלפני הספירה קשורה בעובדה שחנוך הוא הראשון‬
‫מבני אנוש שנולד בטהרה ללא זיקה לעריות שבנישואי אחים ואחיות שציינו את ראשית דורות‬
‫האדם משת ועד מהללאל )היובלים ד‪ ,‬א‪-‬טז ‪ (11Q12 frags 1–3:‬ובשל תומתו‪ ,‬צדקתו‪ ,‬טהרתו‬
‫במגילות במקדש כנוסח מוסמך‪ .‬על ספריות במקדשים בעולם העתיק ועל ספריית המקדש בירושלים ראו ‪M.‬‬
‫‪Haran, ‘Libraries in Antiquity and their beginnings among Jews’, Mikhmanim (1996), 10:‬‬
‫‪pp. 57–66; M. Haran, “On archives, libraries and the order of biblical books”. Journal of the‬‬
‫‪ :Ancient Near Eastern Society, 22: (1993) pp. 51–61‬פרופ' הרן אינו סבור שכמות הספרים שהיתה בידי‬
‫היהודים בימי בית שני‪ ,‬הנמנית לדעתו בעיקר ביחס לעשרים וארבע ספרי המקרא‪ ,‬מצדיקה את הכינוי ספרייה‪,‬‬
‫לעומת כמויות הספרים בספריות העולם העתיק שנמנו באלפים‪ .‬אני סבורה ששרידי תשע מאות וחמישים המגילות‬
‫שנמצאו בקומראן‪ ,‬הכוללות מאות חיבורים שונים ועשרות עותקים‪ ,‬שהם רק חלק מהממצא המקורי שסביר להניח‬
‫שמקורו בספריית המקדש‪ ,‬לאור זהות מחבריו הכוהנים בני צדוק‪ ,‬מצדיקות את הכינוי ספרייה‪ .‬לדיון מאלף על‬
‫ספריות בתקופת המקרא ובעת העתיקה ראו נ' נאמן‪ ,‬העבר המכונן את ההווה‪ :‬עיצובה של ההיסטוריה המקראית‬
‫בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן‪ ,‬יריעות ג‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪.‬‬
‫‪ 14‬על הספרות הכוהנית הדנה בחנוך ראו להלן פירוט בסעיף ד הערה ‪ .31‬ספרות כוהנית זו שהיתה ספרות‬
‫מקודשת בעיני כותביה ושומריה לפני הספירה‪ ,‬כונתה בפי גונזיה ומתנגדיה במאות הראשונות לספירה בשם 'ספרים‬
‫חיצוניים' )השוו איסור חכמים על קריאתה‪ :‬סנהדרין פי"א א( ונקראה כך בידי מהדירים שלא עמדו על טיבה הכוהני‬
‫המובלע והמפורש בשנת תרצ"ז‪ ,‬שבה ראו אור הספרים החיצוניים‪ ,‬במהדורת א' כהנא‪ ,‬שכן מגילות מדבר יהודה‬
‫התגלו רק עשר שנים לאחר מכן משנת ‪ 1947‬ואילך‪ .‬הכתבים הנידונים להלן‪ ,‬חנוך א‪ ,‬ספר מהלך המאורות‪ ,‬ספר‬
‫היובלים‪ ,‬צוואת לוי‪ ,‬וספר בן סירא הנכללים בספרות זו‪ ,‬נמצאו במקורם העברי או הארמי במגילות מדבר יהודה לצד‬
‫ספרות עשירה ומגוונת הנקשרת במישרין לבני צדוק שנמצאה שם‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪27‬‬

‫ואהבת הדעת שלו הוא הופך ברצון האל לעד נבחר הנלקח לשמים כדי לראות‪ ,‬לשמוע וללמוד‬
‫קריאה וכתיבה מפי המלאכים )היובלים ד‪ ,‬יז‪-‬כה(‪ .‬הוא מצווה בידי מוריו השמימיים לשוב לארץ‬
‫כדי להנחיל בעל פה ובכתב לממשיכי דרכו הכוהנים את אשר למד בשמים‪ .‬מוריו המלאכים‬
‫מתארים בקצרה את קורות תלמידם בספר היובלים שנמצא בקומראן‪' :‬חנוך אחר אשר למד־‬
‫נוהו…ששה יובלי שנים ]…}שב{ לארץ אל תוך בני האדם ויעד על כולם… ויכתוב את כול…‬
‫שמים ואת דרכי צבאם ואת החודשים… אשר לא ישגו הצדיקים'‪ 15.‬עדות משמים‪ ,‬הנכרכת בדמותו‬
‫של חנוך‪ ,‬היא מושג מכריע בתרבות הכוהנית‪ ,‬הקושרת עדות שנלמדה ממקור שמימי לתעודות‬
‫ולמועדים ולביטויים שונים של הברית המקודשת שנכרתה עם עדה השומרת על ייצוגיו הארציים‬
‫של הקודש‪ :‬לוחות העדות‪ ,‬המעידים על מקורו האלוהי של החוק‪ ,‬אהל מועד משכן לוחות העדות‬
‫וארון העדות המעידים על המקום המקודש )שמות כה‪ ,‬טז‪-‬כב(; 'ואנחנו חושבים שהמקדש משכן‬
‫אוהל מועד הוא'‪ 16.‬מועדי ה' המעידים על הזמן המקודש המצווה ממקור שמימי )ויקרא כג;‬
‫במדבר ט‪ ,‬א‪-‬ה; כח‪,‬א‪-‬לא; כט‪,‬א‪-‬לט(‪ ,‬ועדה הקשורה בעדות ותעודה‪ ,‬בברית ובשבועה המעידה‬
‫השומרת על מורשת זו‪ .‬חנוך המכונה עד ו'סופר צדק' )חנוך א יב ג‪-‬ד; טו‪ ,‬א; היובלים ד‪ ,‬יז‪-‬כד;‬
‫ז‪ ,‬לט( הוא מייסד מסורת הכהונה המיוסדת על עדות כתובה הקשורה בזמן מקודש ובמקום מקודש‬
‫החורגים מגבולות הזמן והמקום )היובלים ד‪ ,‬יז‪-‬כה(‪ ,‬באשר הוא ראשון בעלי התודעה ההיסטורית‪,‬‬
‫הנשענת על עדות ראייה ושמיעה של יחיד סגולה הזוכה לראות ולהבין‪ ,‬לשמוע ולזכור את שנבצר‬
‫מזולתו‪ ,‬או לבטא את מה שנגלה בהשראה אלוהית או מלאכית‪ ,‬בחזון ובחלום‪ ,‬ומסוגל ללמוד‬
‫לתרגם זאת לטקסט כתוב בעל משמעות‪ .‬תודעתו משקפת את המעבר המרתק מחווית ההתנסות‬
‫במימד הסתום חסר הגבולות והמופלא אל לידת המודע לעצמו‪ ,‬המאוזן‪ ,‬המחושב‪ ,‬המורכב והשקול‪,‬‬
‫ההופך לעדות כתובה המסתמכת על זיכרון כתוב של הדעת השמימית שמקורה בעולם המלאכים‪.‬‬
‫זיכרון כתוב זה החורג מגבולות הידע הפרטי והניסיון האנושי‪ ,‬הוא התשתית של תודעה כוהנית‬
‫הנשענת על עולם מושגי של יודעי קרוא‪ ,‬כתוב וספור‪ ,‬הרואה ידע זה כמקודש ונובע ממקור אלוהי‬
‫ומבקשת לזכור להבין ולפענח את השתלשלות העבר ואת זיקתו הרצופה להווה‪.‬‬
‫בתודעה הכוהנית הזיכרון והעדות מתייחסים לאושיות הקדושה‪ ,‬התרבות והדעת‪ ,‬הנובעים‬
‫ממגע עם השראה אלוהית או מלאכית ונודעים בחוק‪ ,‬בתבנית ובחזון‪ .‬השראה זו יוצרת עולם‬
‫מושגים חדש המבוסס על יחסי גומלין בין תפישת הזמן בזיקה לתמורות הנצחיות במחזורי הטבע‬
‫הרבעוניים הנראים הנקראים 'מרכבות השמים' )חנוך א‪ ,‬פרקים עב‪-‬פב(‪ ,‬הקשורים לצמיחה‬
‫לפיריון ולמחזורי החיים שאינם שובתים אף פעם וחורגים מרשות האדם וממעשיו‪ ,‬ובין מחזורי‬
‫הקדושה הנודעים כמחזורי השבתה שביעוניים נשמעים‪ ,‬המופקדים בידי האדם וקשורים‬
‫לפרישה‪ ,‬השבתה‪ ,‬שבועה‪ ,‬שמיטה וויתור על ריבונות אנושית‪ ,‬וקשורים למועדי ה' מקראי קודש‪,‬‬
‫'מועדי דרור' ו'לתבנית המרכבה'‪ .‬שמירתו המחזורית של הזמן הקצוב בתקופות רבעוניות המופק־‬
‫דות בידי שמים )ארבע עונות השנה( ובמועדים שביעוניים המופקדים בידי אדם )שבתות‪ ,‬שבעה‬
‫מועדים‪ ,‬שמיטות‪ ,‬יובלים( בזיקה למחזורי הפולחן המעצבים את הזיכרון והעדות‪ ,‬והנחלתו‬
‫‪Discoveries in the Judaean Desert XIII, (ed. J. Vanderkam) Oxford 1994, p. 173, 15‬‬
‫‪) 4Q227,frag 2:1–5‬להלן ‪ (DJD‬הציטוט הוא מנוסח ספר היובלים שנמצא בקומראן‪ .‬בכרכי ‪ DJD 1–39‬נדפסו‬
‫בעברית או בארמית ובתרגום לאנגלית או לצרפתית בין השנים ‪ 2002–1955‬קטעי החיבורים שנתגלו במערות‬
‫מדבר יהודה וצילומי הטקסטים המקוריים בעברית ובארמית‪ .‬טקסטים ממערות קומראן מצויינים באות ‪, Q‬המספר‬
‫הראשון משמאל לאות מתיחס למספר המערה בה נמצא החיבור והמספר מימין מפנה למספר הסידורי הרציף של‬
‫קטעי המגילות‪ .‬סימונים אלה אחידים במהדורות השונות של כתבי מדבר יהודה ומקלים על איתור המובאות‬
‫במהדורות בהן נדפסו‪ .‬למובאה המצוטטת מהמגילות השוו היובלים ד‪ ,‬יז‪-‬יט ועיינו ‪J. C. Vanderkam, ‘The‬‬
‫‪Origins and Purpose of the Book of Jubilees’, in: Studies in the Book of Jubilees, (ed. M.‬‬
‫‪Albani) 1997.‬‬
‫‪ 16‬מקצת מעשי התורה ‪) ,4Q394 frag 3–7:16; Discoveries in the Judaean Desert X‬הערה ‪ 6‬לעיל(‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪28‬‬

‫רחל אליאור‬

‫הרצופה בזיקה לברית ומועדי קודש‪ ,‬היא שהיתה מוטלת על שומרי משמרת הקודש‪ .‬חובות אלה‬
‫הותנו בשליטה בנוסחו המחושב והכתוב של הזיכרון‪' ,‬התורה והתעודה'‪ ,‬שנמצא בתשתית השבועה‪,‬‬
‫העדות והברית‪ .‬על כן‪ ,‬ראשון הזוכרים והמעידים הסופרים והמספרים וראשית הזיכרון הקשור‬
‫בעדות ובדעת‪ ,‬בשבועה ובברית‪ ,‬בקריאה וכתיבה‪ ,‬בספירה‪ ,‬בחישוב ובמחזור מתועדים בהרחבה‪.‬‬
‫דברי מלאך הפנים על חנוך בן ירד הנאמרים למשה על הר סיני‪ ,‬מביעים זאת בקצרה‪' :‬הוא הראשון‬
‫מבני האדם אשר נולדו בארץ אשר למד ספר ומדע וחכמה… הוא החל לכתוב עדות ויעד לבני‬
‫האדם בתולדות הארץ' ) היובלים ד‪ ,‬יז‪-‬יח והשוו שם‪ ,‬כד(‪ .‬בנוסח המגילות נאמר‪' :‬ויכתוב בספר‬
‫אותות השמים כחוק חודשיהמה למען ידעו בני אדם תקופות השנים כחוקות לכול חודשיהמה‪.‬‬
‫ראשון הוא כתב תעודה ויעד בבני אדם בדורות הארץ שבועות היובלים' )‪DJD XXIII, 213‬‬
‫‪ .(11Q12. frag. 4‬חנוך החונך מסורת מקודשת על ראשית התרבות הנשענת על לימוד ספרים‪,‬‬
‫חכמה ודעת‪ ,‬כתיבה חישוב וספירה‪ ,‬מתואר בדברי הכוהן המשורר המונה את השושלת הכוהנית‬
‫במגילות מדבר יהודה בביטוי 'חנוך בחרתה מבני אדם' )‪ .(5Q13‬חנוך מתואר בדברי הכוהן‬
‫הירושלמי יהושע בן שמעון בן סירא בראשית המאה השניה לפני הספירה‪ ,‬בשעה שבני צדוק כיהנו‬
‫עדיין במקדש )בן סירא נא‪ ,‬כח‪-‬כט(‪ ,‬כראשון באבות העולם הקשור בדעת ובזיכרון אשר לשמו‬
‫נקשרו דברי שבח ראויים להיזכר‪' :‬חנוך נמצא תמים והתהלך עם ייי ונלקח אות דעת לדור ודור'‬
‫)בן סירא מד‪ ,‬יט(‪.‬‬
‫חנוך‪ ,‬שהתהלך עם אלהים או עם המלאכים‪ ,‬ונלקח למחיצת מלאכי הפנים בעולם המרכבה‪ ,‬הוא‬
‫עולם המלאכים‪ ,‬הכרובים‪ ,‬האופנים והשרפים‪ ,‬שמרכיביו קשורים לתבנית השמימית של הפולחן‬
‫המקודש‪ ,‬הזמן המקודש והמקום המקודש‪ ,‬מתואר כאדם הראשון שרכש דעת בדבר הקשר בין‬
‫הנגלה לנסתר ובין הנראה לנשמע‪ ,‬בשעה שירד לעומק משמעותה של מחזוריות הזמן האלוהית‪.‬‬
‫הוא למד על זיקתה של מחזוריות זו להיסטוריה המקודשת המיוסדת על ברית ושבועה‪ ,‬המכוננות‬
‫מחזוריות זו ונגזרות ממנה‪ ,‬ועל זיקתן של אלה לפולחן מקודש הכרוך בתודעה על‪-‬זמנית הקושרת‬
‫בין זמן מקודש למקום מקודש‪ .‬זיקת הגומלין בין מחזורי הטבע למחזורי ההשבתה הנשמרים‬
‫במקדש ובין תבנית שמימית על זמנית לבין יצוגה הארצי במקום מקודש נגלו לו בחזון שמימי‬
‫שהבהיר את הזיקה בין הזמן המקודש המכונה 'מרכבות השמים' ומיוצג בארבעת פניה של‬
‫המרכבה המתיחסים לארבעה כיווני המרחב וארבע עונות השנה‪ ,‬ובין המקום המקודש השמימי‬
‫הנגלה לו בחזון המרכבה )חנוך א יד‪ ,‬ח‪-‬כה( שבמרכזו 'כרובי אש… מראה כרובים' )שם‪ ,‬יד‪:‬‬
‫יא‪ ,‬יח( המהווה תשתית למקום המקודש הארצי שבמרכזו מרכבת כרובים בקודש הקודשים‬
‫)מלכים א ו‪-‬ז; דברי הימים א כח‪ ,‬יח(‪ .‬המרכבה או מרכבת הכרובים‪ ,‬קשורה במסורת הכוהנית‬
‫לתבנית השמימית המיתית והמיסטית המאחדת בייצוגים מספריים וליטורגיים את מחזורי הזמן‬
‫הנצחיים וממדי המרחב האינסופיים‪ ,‬וקשורה לייצוגיה המטונימיים בכרובים בגן עדן ובכרובים‬
‫בקודש הקודשים‪ ,‬בשמים ובארץ‪ .‬ישויות אלוהיות אלה המכונות בשירות עולת השבת 'רוחות‬
‫אלוהים חיים' ומיוצגות במקרא בקודש הקודשים‪ ,‬מתוארות בפסוק 'ולתבנית המרכבה הכרובים‬
‫זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' )דברי הימים א כח‪ ,‬יח(‪ .‬שתי המסורות הקשורות במר־‬
‫כבה ונמסרות כעדות על חזון‪ ,‬מדגישות את מקורן העל אנושי הנמסר במסמך כתוב – תיאור‬
‫המקום המקודש הקשור בתבנית המרכבה‪ ,‬נסמך על כתב שמימי‪' :‬הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל‬
‫כל מלאכות התבנית' )דברי הימים א כח‪ ,‬יט( ותיאור הזמן המקודש המתואר בביטוי 'מרכבות‬
‫השמים'‪ ,‬פותח במשפט 'ספר מהלך המאורות… אשר הראני אוריאל המלאך' )ספר מהלך המאו־‬
‫רות‪ :‬חנוך א‪ ,‬עב‪ ,‬א(‪ .‬מקורה השמימי של מסורת המרכבה‪ ,‬הנקשר למראות אלהים אשר הוראה‬
‫משה בהר סיני‪ ,‬מתואר בדברי אלהים למשה‪' :‬ועשית כפרת זהב טהור… ועשית שנים כרובים‬
‫זהב מקשה תעשה אותם משני קצות הכפורת… והיו הכרובים פורשים כנפים למעלה סוככים‬
‫בכנפיהם על הכפורת‪ ..‬אל הכפורת יהיו פני הכרובים' )שמות כה‪ ,‬יז‪-‬כ(‪ .‬מרכבת הכרובים מתוארת‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪29‬‬

‫בתיאורי המשכן והמקדש כייצוג פולחני של מוקד המקום המקודש החורג מגבולות הזמן והמקום‪,‬‬
‫הקושר בין שמים וארץ‪ ,‬מקום שהוא מקור החיים ועדות על נצחיותם‪ ,‬הקושר בין גן עדן לקודש‬
‫הקדשים‪ .‬בחזון הנביא הכוהן‪ ,‬יחזקאל בן בוזי‪ ,‬המרבה לדבר בשבחם של הכוהנים בני צדוק‬
‫בשלהי ימי בית ראשון )יחזקאל‪ ,‬פרקים מ‪-‬מח( מתוארת המרכבה כהוויה שמימית חיה מתנועעת‬
‫ומשמיעה קול‪ ,‬בעלת ארבעה מימדים מרחביים מודגשים השזורים ומורכבים זה בזה ומובדלים זה‬
‫מזה בעת ובעונה אחת )יחזקאל‪ ,‬פרקים א‪ ,‬ג‪ ,‬י(‪ .‬בנוסח ספר יחזקאל שנמצא במגילות קומראן‬
‫נאמר‪' :‬המראה אשר ראה יחזקאל ]‪ [..‬נגה מרכבה וארבע חיות'‪ 17.‬הכוהן בן סירא אומר בקצרה‬
‫על חזונו של הנביא הכוהן בשלהי ימי בית ראשון‪' :‬יחזקאל ראה מראה ויגד זני מרכבה' )בן סירא‬
‫מט‪,‬יא(‪ .‬דומה שאין זו רק יד המקרה שהמילה מרכבה הקשורה למיתוס הכוהני של זמן מקודש‬
‫ומקום מקודש אינה נזכרת בנוסח המסורה של ספרו של הנביא הכוהן יחזקאל‪ ,‬בעוד שהיא נזכרת‬
‫בנוסח קומראן לראשית חזון יחזקאל כמובא לעיל והיא מצויה בתרגום השבעים ליחזקאל מג‪ ,‬ג שם‬
‫כתוב 'כמראה המרכבה' במקום שבנוסח המסורה כתוב 'כמראה המראה'‪ .‬המושג מרכבה כהוויה‬
‫ארבע מימדית‪ ,‬חיה ונצחית הקשורה לדביר קודש בעולם המלאכים וכתבנית מייצגת את מקור‬
‫החיים בקודש הקודשים‪ ,‬מצוי בצירופים שונים בעלי צביון כוהני מובהק בחיבור הליטורגי הנודע‬
‫בשם שירות עולת השבת‪ ,‬שנמצא באחד עשר עותקים בקומראן ובמצדה‪ .‬כך למשל נאמר בסיום‬
‫שיר השבת השביעית‪' :‬דביר לדביר בקול המוני קודש וכל מחשביהם… והללו יחד מרכבות דבירו‬
‫‪18‬‬
‫וברכו פלא כרוביהם ואופניהם ראשי תבנית אלוהים והללוהו בדביר קודש קודשי דבקי פלא'‪.‬‬
‫החיבור המיוסד על חזון יחזקאל‪ ,‬מתאר את שירות המלאכים בעולם המרכבה שהוא התבנית‬
‫השמימית למקום המקודש‪ ,‬לזמן המקודש ולפולחן המקודש‪ .‬עולם זה מתאר את החלוקות הרבעו־‬
‫ניות והשבעוניות של המקום המקודש )ארבע פני המרכבה ושבעה היכלות(‪ ,‬ואת מחזורי הזמן‬
‫המקודש התלויים בהם על פי לוח השבתות הכוהני‪ ,‬המונה בארבע תקופות מחזוריות ובשביעיות‬
‫ימים שבתיות מחושבות קבועות וידועות מראש‪ .‬שלא במפתיע‪ ,‬מסורות כוהניות מיסטיות אלה‬
‫הקשורות ללוח קבוע של החלוקות השביעוניות והרבעוניות של הזמן מקודש )שבתות‪ ,‬שבעה‬
‫מועדים‪ ,‬שבועות‪ ,‬שמיטות‪ ,‬יובלים; ארבע עונות המכונות קציר‪ ,‬קיץ‪ ,‬זרע ודשא( ולחלוקות‬
‫שביעוניות ורבעוניות של המקום המקודש )שבעה דבירים‪ ,‬שבע מרכבות‪ ,‬שבעה היכלות וארבע‬
‫פני המרכבה(‪ ,‬לא מצאו את מקומן בחוגים שהכריזו אחרי החורבן 'אין דורשין במרכבה' )משנה‪,‬‬
‫חגיגה ב‪ ,‬א( ו'אין מפטירין במרכבה' )משנה‪ ,‬מגילה ד‪ ,‬י( ואף בקשו להוציא את ספר יחזקאל‬
‫הפותח בחזון המרכבה מן הקאנון )בבלי‪ ,‬שבת יג ע"ב( ולהשכיח את הזיקה רבת המשמעות בין‬
‫חזון יחזקאל לחג השבועות )מגילה ד‪ ,‬י; חזון יחזקאל הוא הפטרת הקריאה בתורה המתיחסת‬
‫‪19‬‬
‫למעמד סיני( ובין מחזורי הטבע למחזורי הפולחן הקשורים בשבועה ובברית‪.‬‬
‫על פי סדר דורות האדם בהיסטוריוגרפיה המקראית‪ ,‬חנוך בן ירד‪ ,‬השביעי‪ ,‬הוא ראשון העדים‬
‫על מסורת כוהנית‪-‬נבואית על‪-‬זמנית זו‪ ,‬הידועה כמסורת המרכבה‪ ,‬הקשורה בתבנית שמימית‬
‫ובייצוג פולחני של ארבע כנפי הכרובים‪ ,‬ארבע חיות הקודש וארבעת הפנים של המרכבה )יחזקאל‬
‫‪.4Q385, frag. 4:5–6: DJD XXX, (ed. ) D. Dimant and J. Strugnell, Oxford 2001, p. 42 17‬‬
‫‪ 18‬לשירות עולת השבת המכונות באנגלית גם ‪ Angelic Liturgy‬ראו מהדורת ‪Songs of the Sabbath‬‬
‫‪ Sacrifice, (ed.) C. Newsom, Atlanta 1985‬מהדורה נוספת ראתה אור בההדרתה של קרול ניוסם ‪DJD XI,:‬‬
‫‪ . Oxford 1998‬הציטוט מתיחס ל ‪ 4Q403 frag. Iii,14–16: DJD XI, p. 279‬עוד על חיבור זה ראו ב' ניצן‪,‬‬
‫תפילת קומראן ושירתה‪ ,‬תל אביב תשנ"ז ‪ :‬אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪) ,‬הערה ‪ 10‬לעיל(‪ ,‬פרק ‪J. Mayer, “Shire ;8‬‬
‫‪Olat hash-Shabbat: Some Observations on their Calendric Implications”, in: The Madrid‬‬
‫‪Qumran Congress: Studies on the Desert of Judeah II, (ed. J. Trebole-Barrera), Leiden and‬‬
‫‪Madrid 1992, pp. 542–560; D.K. Falk, Daily Sabbath and Festival Prayers in the Dead Sea‬‬
‫‪Scrolls, Leiden 1998.‬‬
‫‪ 19‬ראו אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪.173–162‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪30‬‬

‫רחל אליאור‬

‫א; י(‪ .‬מסורת המרכבה חונכת תודעה דתית הקושרת בין תבנית שמימית הנגלית בחזון נבואי או‬
‫בחלום‪ ,‬לתיאור אנושי כתוב של חוויה מיסטית הקשורה לעדות משמים‪ ,‬לייצוג פולחני של תבנית‬
‫שמימית ולסיפור המתייחס למקורו השמימי של ייצוג זה‪ ,‬לתבניתו הליטורגית ולמשמעותו העל‪-‬‬
‫זמנית‪.‬‬
‫חנוך‪ ,‬הראשון בבני האדם הנלקח לעולמות עליונים‪ ,‬לרקיע ולגן עדן‪ ,‬רואה חזון שמימי של‬
‫דביר הקודש שבו ישויות החורגות מגבולות עולם החושים ומצויות בתחום הנצחי‪ ,‬אותן הוא מתאר‬
‫כ'מראה כרובים'‪' ,‬שרפים‪ ,‬כרובים‪ ,‬אופנים ומלאכים' )חנוך א יד‪ ,‬ח‪-‬כה; עא‪ ,‬ו‪-‬ח(‪ .‬ביטויים אלה‬
‫קשורים בעת ובעונה אחת למרחב המקודש השמימי ולייצוגו המטונימי במרחב המקודש הארצי‪,‬‬
‫דהיינו למסורת המרכבה ולעולם המלאכים הקשורים במקדש ונזכרים בחזון ישעיה )ו‪ ,‬ב‪-‬ג(‪ ,‬בחזון‬
‫יחזקאל )פרקים א‪ ,‬י( בשירי דוד )שמואל ב כב‪ ,‬ז‪-‬יז; תהלים פ‪ ,‬ב; דברי הימים א כח‪ ,‬יח( ובתיאור‬
‫קודש הקודשים בהיכל )מלכים א ו‪-‬ז; דברי הימים ב‪ ,‬ג‪ ,‬י‪-‬יג(‪ .‬חנוך הופך לבן שמים בשעה שהוא‬
‫חוצה בחזונו את סדרי הזמן והמקום ואת גבולות החיים והמוות‪ ,‬כדי ללמוד מהמלאכים ידע כתוב‬
‫ורוחב אופקים החורג מהראייה האנושית‪ ,‬התחומה בדרך כלל בגבולות הזמן והמקום‪ .‬בהתעלותו‬
‫החזיונית הוא צופה במרכבת הכרובים השמימית‪ ,‬שייצוגה הארצי הנבנה בהשראת דגם שמימי‪,‬‬
‫יעמוד לאחר מכן בדביר במשכן )שמות כה‪ ,‬יז‪-‬יח( ובמקדש )מלכים א ו כג‪-‬כח; דברי הימים ב ג‪,‬‬
‫י‪-‬יג(‪ .‬עוד לומד חנוך מהמלאכים תבנית שמימית של לוח המכונה 'מרכבות השמים' )חנוך א‪ ,‬פרקים‬
‫עב‪-‬פב; עה‪ ,‬ג‪ ,‬ח( שיוצב בתשתית הלוח הפולחני של הזמן המקודש שמקורו משמים‪ ,‬הנשמר‬
‫במקדש בידי שומרי משמרת הקודש‪ ,‬הכוהנים שומרי השבתות ושבעת מועדי ה' החלים בשבעת‬
‫החודשים הראשונים של השנה )ויקרא כג; במדבר ט‪ ,‬א‪-‬ח; כח‪-‬כט; מגילת מקצת מעשי התורה;‬
‫מגילת המשמרות; מגילת המקדש(‪ .‬ידע זה בדבר החלוקות השביעוניות של הזמן שמקורן נשמע‬
‫משמים‪ ,‬נמסר בזיקה לידע אסטרונומי נראה אודות חלוקת הזמן האלוהי לארבע עונות מחזוריות‬
‫קבועות ורצופות בנות ‪ 91‬ימים העולות ל‪ 364-‬ימים בשנה )חנוך א עב‪ ,‬לב; עד‪ ,‬יא‪-‬יג(‪ ,‬הנשמרות‬
‫בידי ארבעה ראשי המלאכים )חנוך א פב‪ ,‬יא‪-‬טו(‪ .‬לידע על חלוקת הזמן הרבעונית האסטרונומית‬
‫המחזורית נסמך ידע קוסמוגרפי על הקשר בין ארבעת חלקי המרחב )מזרח‪ ,‬מערב‪ ,‬צפון‪ ,‬דרום(‬
‫לארבעת חלקי הזמן )קציר‪ ,‬קיץ‪ ,‬זרע ודשא( וביניהם לארבעה הראשים בגן עדן שהארץ נחלקת‬
‫על פיהם )בראשית ב‪ ,‬י(‪ ,‬מנקודת מבט שמימית הקושרת אותם לארבע הפנים של המרכבה )יחזק'‬
‫א‪ ,‬ה‪-‬יח( ול'ארבעת מוסדי רקיע הפלא' הנזכרים בשירות עולת השבת )‪ .(11Q17, 8:5–6‬עוד‬
‫לומד חנוך ידע היסטורי על משמעות פרישת הזמן מראשית לאחרית‪ ,‬הקשור בעדות ובתעודה‪,‬‬
‫ובתפיסת הברית בין אלוהים לאדם הכרוכה בשמירת המחזוריות השביעונית של שביתה ומועדי‬
‫דרור‪ ,‬ובשמירת המנין של המחזוריות הרבעונית הנצחית של חוקי הטבע‪ .‬חנוך מנחיל ידע זה‬
‫הנצפה בחזון‪ ,‬על תבנית הזמן המקודש והמרחב המקודש‪ ,‬ידע הכתוב בספרים שמקורם מלאכי‬
‫המעידים על העולם הלא נראה‪ ,‬לבניו הכוהנים שומרי משמרת הקודש )חנוך א‪ ,‬פרקים צב‪-‬צג;‬
‫חנוך ב יג‪ ,‬קו‪-‬קי; טז‪ ,‬ו; יט‪ ,‬ד(‪ .‬בניו המופקדים על עבודת הקודש לומדים ממנו שהידע קשור‬
‫לתודעה היסטורית‪-‬מיתית ומיסטית המעוגנת בזיכרון כתוב ובתבניות מספריות זמניות ומרחביות‬
‫מחזוריות של עולם המרכבה לצד תבניות של כרונולוגיה‪ ,‬גנאולוגיה‪ ,‬קוסמוגרפיה ומיתוגרפיה‪,‬‬
‫ולידע פולחני הנכתב בספרים )חנוך א‪ ,‬פרקים צב‪ ,‬צג‪ ,‬קג‪-‬קד; חנוך ב י‪ ,‬א‪-‬ד; יג‪ ,‬יב‪-‬טז‪ ,‬ס‪-‬סא(‪.‬‬
‫אחרי שחנוך העד העל‪-‬זמני על העולם הלא נראה‪ ,‬המחולק לחלוקות רבעוניות מרחביות וזמניות‬
‫הנראות בעין וקשורות למחזורי הטבע‪ ,‬ולחלוקות שביעוניות מחזוריות בלתי נראות ונודעות‬
‫למשמע אוזן‪ ,‬הקשורות לשביתה ב'מועדי דרור'‪ ,‬הכתובות בלוחות וספרים ונלמדות מהאל והמל־‬
‫אכים‪ ,‬מסיים את הנחלת הידע השמימי לבניו הכוהנים‪ ,‬הוא שב לגן עדן וחי שם כסופר צדק ועד‬
‫נצחי מעבר לגבולות הזמן והמקום‪) .‬המגילה החיצונית לבראשית; ספר חנוך א פרקים קו‪-‬קז; חנוך‬
‫ב יח‪ ,‬ב; תרגום ירושלמי בראשית ה‪ ,‬כד(‪ .‬על פי המסורות השונות הנזכרות במקורות אלה‪ ,‬הוא‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪31‬‬

‫נענה מפעם לפעם לשאלות צאצאיו הכוהנים הקוראים לו מגן עדן‪ ,‬בשעה שהגבולות בין שמים‬
‫וארץ עדיין פתוחים‪ ,‬או מתגלה בגלגולים חדשים ככוהן גדול שמימי ששמו חנוך‪-‬מטטרון מלאך‬
‫שר הפנים‪ ,‬במסורת המיסטית והמדרשית מן המאות הראשונות לספירה‪ ,‬הקשורה לקודש הקד־‬
‫שים‪ ,‬לפרדס ולגן עדן‪ ,‬למלאכי השרת‪ ,‬לשירת הקודש ולירידה ועליה במרכבה )ספר חנוך‬
‫השלישי‪ ,‬ספרות ההיכלות והמרכבה‪ ,‬מדרש אגדה על בראשית ה כד‪' :‬ואיננו כי לקח אותו אלהים‪.‬‬
‫לפי שהיה צדיק הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון'(‪ .‬זהותו הכוהנית המיסטית‬
‫נזכרת למשל במדרש במדבר רבה‪' :‬בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי‬
‫השרת שיעשו אף הם משכן‪ ,‬ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן‪ ,‬והוא משכן הנער ששמו מטטרון‬
‫שבו מקריב נשמותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותן' )שם‪ ,‬פרשה יב‪ ,‬ד"ה להקים את‬
‫המשכן(‪ .‬חנוך מטטרון‪ ,‬שקורותיו מפורטות בהרחבה בספר היכלות‪ 20,‬כבן אנוש שעלה לשמים‬
‫וזכה לחיי נצח כברייה שמימית היושבת וכותבת עדות וזיכרון‪ ,‬מכונה נער‪ ,‬משום שהוא הצעיר‬
‫בבריות העולם השמימי שהרי עלה למרומים שבעה דורות אחרי בריאת המלאכים‪ .‬מטמורפוזה‬
‫סגולית זו‪ ,‬מבן מוות לבן אלמוות‪) ,‬בראשית ה‪ ,‬כא‪-‬כד( בזיקה לצדקתו‪ ,‬הופכת אותו במסורות‬
‫שונות לבן דמותו של מלאך שר הפנים המנחיל ידע שמימי והיסטורי לבני אדם מספרים ולוחות‬
‫)ספר היובלים א‪ ,‬א(‪ ,‬למטטרון מלאך שר הפנים במסורות הקשורות בדעת כתיבה וספרים )ספר‬
‫חנוך השלישי‪ ,‬סינופסיס לספרות ההיכלות‪ ,‬סעיפים ‪ (63,43,29,14–16‬ולכוהן גדול שמימי‬
‫המשרת בהיכלות עליונים‪ .‬כך למשל נמצא אותו כגיבור מרכזי בחלקים מספרות ההיכלות והמר־‬
‫כבה‪ ,‬שנכתבה אחרי החורבן‪ ,‬ככל הנראה בחוגים כוהניים שהיו קשורים לבית הכנסת‪' ,‬מקדש‬
‫מעט'‪ ,‬וחיברו בשפה נשגבת נוסחים שונים של תפילת הקדושה והימנונות מיסטיים הקשורים‬
‫למלאכי השרת ולשבעה היכלות שמימים המנציחים את עבודת הקודש בהיכל שחרב )סינופסיס‪,‬‬
‫סעיפים ‪ .(55–51‬בספרות מיסטית ליטורגית זו‪ ,‬שבה החליפו מלאכי השרת את הכוהנים ששירתו‬
‫בקודש‪ ,‬ושבעה היכלות ברקיע החליפו את ההיכל שנחרב בארץ‪ ,‬חנוך‪-‬מטטרון‪ ,‬המתואר בזיקה‬
‫למסורות מיסטיות על כתב‪ ,‬אותיות ושמות‪ ,‬משרת ככוהן גדול ביום כיפור בטקס הנערך במשכן‬
‫השמימי ליד ארבע חיות הקודש הקשורות לארבע פני המרכבה‪ ,‬וקורא בשם המפורש בדומה לבן‬
‫דמותו הארצי‪:‬‬
‫'והנער הזה מטטרון‪ ,‬מלאך שר הפנים… עומד למעלה במרום ומשמש לפני אש אוכלה אש…‬
‫זה מטטרון מלאך שר הפנים שנכתב באות אחת שבה נבראו שמים וארץ וחתום בטבעת אהיה אשר‬
‫אהיה ונכתב בשבע אותות ובעשרים ושתים אותיות ובשבעים שמות ובשבע קדושות‪ ..‬ונחקק על‬
‫שנים עשר אבנים ונכתב בשבע קולות… וחיה אחת עולה למעלה מן השרפים ויורדת על משכן‬
‫הנער ששמו מטטרון ואומרת בקול דממה דקה זך כסא הכבוד… והנער הזה ששמו מטטרון מביא‬
‫אש חרישית ונותן באוזני החיות כדי שלא ישמעו את הקול הדובר של הקדוש ברוך הוא ואת השם‬
‫‪21‬‬
‫המפורש שהנער ששמו מטטרון מזכיר באותה שעה בשבעה קולות'‪.‬‬
‫‪ 20‬ספר חנוך ג או חנוך השלישי המכונה בכתבי היד ספר היכלות או ספר שבעה היכלות‪ ,‬מספר את קורותיו של‬
‫חנוך מטטרון אחרי הספירה‪ .‬לראשונה נדפס חיבור זה בשם ‪ 3 Enoch‬בידי הוגו אודברג בשנת ‪)1928‬ראו להלן‬
‫הערה ‪ (23‬למהדורה המקובלת ראו ‪Synopse zur Hekhalot-Literatur, (eds.) P. Schäfer, M. Schlüter‬‬
‫‪) and H.G. von Mutius, Tübingen 1981, paragraphs 1–80‬להלן סינופסיס לספרות ההיכלות‪ ,‬ההפניה‬
‫למספרי הסעיפים(‪ .‬על כינויו נער ראו סינופסיס‪ ,‬סעיפים ‪ .5–4‬דוגמה לספרות חנוך השלישי המאדירה את מטטרון‬
‫בהיכלות עליונים ביחס ישר לעוצמת החורבן בהיכל הארצי ומשמרת היבטים שונים של הזהות הכוהנית ראו נספח‬
‫בסוף מאמר זה‪ .‬השוו מדרש אגדה בובר‪ ,‬בראשית ה‪.‬‬
‫‪ 21‬סינופסיס לספרות ההיכלות‪ ,‬סעיפים ‪ .390–389‬על ספרות ההיכלות ועל מקומו של חנוך מטטרון בה ראו‬
‫להלן הערה ‪ .23‬להקשרו של הקטע ראו ר' אליאור‪ ,‬ספרות ההיכלות והמרכבה‪ :‬תורת הסוד הקדומה ומקורותיה‪,‬‬
‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .182–181 ,82‬הנ"ל‪' ,‬בין ההיכל הארצי להיכלות שמימיים‪ :‬התפילה ושירת הקודש בספרות‬
‫ההיכלות'‪ ,‬תרביץ סד‪) ,‬תשנ"ה( עמ' ‪ .380–341‬לקישור חנוך מטטרון ראו למשל מדרש אגדה )בובר( בראשית ה‪,‬‬
‫ד"ה ויתהלך חנוך‪ .‬השוו מדרש אותיות דרבי עקיבא אות א‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪32‬‬

‫רחל אליאור‬

‫חנוך‪ ,‬השביעי באבות העולם‪ ,‬גיבור הספרות הכוהנית‪ ,‬שהועלה לשמים בדור המבול‪ ,‬כדי‬
‫לשמש כעד קורא כותב וסופר‪ ,‬ולמד מן המלאכים קריאה וכתיבה זיכרון ועדות‪ ,‬הופך בספרות‬
‫ההיכלות‪ ,‬במדרשי אגדה ובמסורת התרגום‪ ,‬הקשורות כולן לבית הכנסת‪ ,‬למלאך ששמו מטטרון‪,‬‬
‫מלאך שר הפנים‪ ,‬העד העל זמני הנצחי שיש לו שבעים שמות‪ ,‬החי וכותב בגן עדן ושומר את זכר‬
‫התובנה העתיקה על הקשר שבין כתיבה‪ ,‬חירות‪ ,‬ספירה‪ ,‬מועד‪ ,‬עדות וברית‪ .‬היינו חנוך מביא הלוח‬
‫משמים‪ ,‬הוא הקושר בין עדות כתובה המנחילה את זיכרון העבר ולקחו בזיקה לשבועת מועדי‬
‫דרור‪ ,‬הנשמרים במחזורים שביעוניים‪ ,‬לבין נצחיות מחזורי הטבע הרבעוניים‪ ,‬הקשורים בברית‪.‬‬
‫שמו של מטטרון‪ ,‬הנגזר ככל הנראה מהמילה ארבע‪ ,‬טטרה‪ ,‬ביוונית‪ ,‬נקשר לשמו של חנוך‬
‫במקומות שונים‪ ,‬ביניהם בולטת הפתיחה לספר היכלות המתחילה בפסוק 'ויתהלך חנוך את אלהים‬
‫ואיננו כי לקח אותו אלהים' )בראשית ה‪ ,‬כד( וממשיכה בהצהרת מטטרון‪ ,‬בתשובה לשאלה מדוע‬
‫הוא נקרא בשבעים שמות‪' ,‬מפני שאני הוא חנוך בן ירד' )סינופסיס‪ ,‬סעיף ‪ .(5‬תרגום ירושלמי‬
‫לבראשית ה כד מלמד אף הוא על זיהוי זה‪' :‬ופלח חנוך בקושטא קדם ה' והא ליתוהי עם דיירי‬
‫ארעא ארום אתנגיד וסליק לרקיע במימר קדם ה' וקרא שמיה מיטטרון ספרא רבא'‪ .‬חנוך‪ ,‬המכונה‬
‫ספרא רבא‪ ,‬הסופר הגדול או איש צדיק וסופר הצדק )חנוך א יב‪ ,‬ג‪-‬ד; טו‪ ,‬א(‪ ,‬הגיבור היחיד‬
‫שהוקדשו לו שלושה ספרים ומסורות מפוזרות רבות נוספות‪ ,‬עונה לצאצאיו הכוהנים הגדולים‪,‬‬
‫הקוראים לו בשמו‪ ,‬ממקום מושבו בגן עדן‪) ,‬המגילה החיצונית לבראשית( או מ'פרדס קושטא'‬
‫)‪ ,(4Q209 23:9‬או בקודש הקודשים‪ ,‬שהוא ייצוגו הארצי של גן העדן או הפרדס‪ ,‬וקוראים בשמו‬
‫‪23‬‬
‫אכתריאל‪ 22,‬או חוזים בו בירידתם למרכבה או בעלייתם להיכלות עליונים‪ ,‬בשמו מטטרון‪.‬‬
‫מסורת חכמים יוצאת כנגד משזר מסורות מיסטיות ומיתיות אלה ממקורות כוהניים על הגיבור‬
‫האנושי‪-‬מלאכי‪-‬אלוהי הקשור במסורת המרכבה ובמסורת הכהונה הגדולה‪ ,‬המעיד‪ ,‬הכותב והזוכר‪,‬‬
‫הנזכר כסופר וכבעל ספרים‪ ,‬הקושר בין תרבות לטבע בשבועה ובברית ובין השמימי לארצי‬
‫בספרים ובזיכרון כתוב‪ .‬חנוך הוא זה הקושר בין מסורת הבריתות השביעונית של מועדי דרור‬
‫המשביתים מכל מלאכה‪ ,‬הנשמרים בלוח המשמרות הכוהני‪ ,‬ובין המסורת בדבר נצחיות מחזורי‬
‫ארבע העונות שאינן שובתות לעולם‪ ,‬המשקפות חסד אלוהי‪ ,‬ברכה וברית‪ ,‬המצויות ביסוד חישובו‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬מסורת חכמים הנאבקת בלוח השבתות והעונות הכוהני‪ ,‬המחושב‪ ,‬הקבוע והידוע מראש‪,‬‬
‫הנסמך על הטענה שהזמן אלוהי מקודש ונודע משמים‪ ,‬יוצאת כנגד חנוך מטטרון שהביא לוח זה‬
‫משמים כמבואר במסורות חנוך השונות בספרי חנוך והיובלים ויוצאת כנגד זהותו כעד וסופר צדק‬
‫וכבעל מסורת הכתיבה בספרות הכוהנית לפני ואחרי הספירה‪ .‬מסורת חכמים קושרת את הגיבור‬
‫הכוהני‪-‬מלאכי מייסד מיתוס הכהונה ומביא לוח השמש משמים‪ ,‬שזכה בחיי נצח‪ ,‬עם סיפור העונש‬
‫והלקח הנודע בפרק אין דורשין במסכת חגיגה‪ ,‬העוסק באיסור הדרישה במרכבה‪ ,‬סיפור 'ארבעה‬
‫‪ 22‬כך קורא לו ישמעאל כוהן גדול הנכנס לקודש הקודשים )ספר חנוך השלישי‪ ,‬סינופסיס לספרות ההיכלות‪,‬‬
‫סעיף ‪ ;(151‬והשוו בבבלי‪ ,‬ברכות ז ע"א‪ .‬בנוסח מקביל של הסיפור אכתריאל מזוהה עם מטטרון‪ ,‬סינופסיס לספרות‬
‫ההיכלות סעיף ‪.597‬‬
‫‪ 23‬בבלי‪ ,‬חגיגה יד ע"ב‪-‬טו ע"א; סינופסיס סעיף ‪ .1‬על מטטרון ראו ‪G. Scholem, Jewish Gnosticism,‬‬
‫‪Merkavah Mysticism and Talmudic Tradition, New York 1960, pp. 14–20, 43–55; H. Odeberg,‬‬
‫‪3 Enoch or the Hebrew Book of Enoch, Cambridge 1928, pp. 79–146; J. T. Milik, The Books‬‬
‫‪of Enoch: Aramaic Fragments of Qumran Cave 4, Oxford 1976, pp. 125–135; S. Lieberman,‬‬
‫;‪Metatron, in I. Gruenwald, Apocalyptic and Merkavah Mysticism, Leiden 1980, pp. 235–241‬‬
‫‪P. Schäfer, The Hidden and Manifest God, Albany 1992, pp. 29–36 and index, p. 193; P. S.‬‬
‫‪Alexander, ‘The Historical Setting of the Hebrew Book of Enoch’, JJS, 28–29 (1977–1978),‬‬
‫‪ ; pp. 156–180‬י' דן‪ ,‬המיסטיקה העברית הקדומה‪ ,‬ת"א תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ ; 92–81‬הנ"ל‪' ,‬תפיסת הפלירומה בספרות‬
‫ההיכלות והמרכבה'‪ ,‬בתוך קולות רבים‪ :‬ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ אופנהיימר‪) ,‬עורכים ר' אליאור וי' דן(‪ ,‬ירושלים‬
‫תשנ"ו‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 140–61‬ועיינו שם במפתח‪ ,‬עמ' ‪ ,627‬בערך מטטרון‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪33‬‬

‫נכנסו לפרדס'‪ ,‬שבו המפנה הדרמטי קשור בהתבוננות במלאך כותב ובטעות בפירוש המראה‪.‬‬
‫דומה שרק בסופו של הסיפור אודות ארבעה חכמים בני חלוף שנכנסו ביוזמתם למתחם השמימי‬
‫המקודש‪ ,‬השמור לכוהנים ולמלאכים‪ ,‬ולא הועלו לשמים או נלקחו ברצון האל כקודמיהם שזכו‬
‫לחיי נצח‪ ,‬חנוך ואליהו‪ ,‬נחשפת עלילתו האמיתית הקשורה בחילוף ההגמוניה‪ :‬הדחת הסופר‬
‫הכותב‪ ,‬חנוך מטטרון‪ ,‬גיבור המסורת הכוהנית הכתובה‪ ,‬בעל מסורת הלוח של הזמן המקודש‬
‫ומסורת המרכבה של המקום המקודש‪ .‬ההדחה ממקום מושבו הנישא בגן עדן בפתח ההיכל‬
‫השביעי‪ ,‬שם הוא יושב כעד נצחי ב'פרדס קושטא'‪ ,‬זוכר ומעיד‪ ,‬קורא וכותב‪ ,‬כרוכה בהעמדתו‬
‫והלקאתו בששים פולסאות של אש‪ ,‬בשל טעותו של אלישע בן אבויה‪ ,‬שסבר כשראה את מטטרון‬
‫יושב וכותב‪ ,‬שיש שתי רשויות בשמים )סינופסיס‪ ,‬סעיף ‪ .(20‬לעומת הדחתו והענשתו של מטט־‬
‫רון‪' ,‬ספרא רבא' 'הסופר הגדול'‪ ,‬שישב בפתח ההיכל השביעי‪ ,‬המקביל לקודש הקודשים השמימי‪,‬‬
‫בהדר ויופי שאין כדוגמתם )סינופסיס‪ ,‬סעיף ‪ ;15–12‬קטעי גניזה‪ ,‬עמ' ‪ ,(105‬הרי שרבי עקיבא‪,‬‬
‫גיבור מסורת חכמים‪ ,‬מתואר כמי שיושב במתיבתא דרקיע וכמי ש'נכנס בשלום ויצא בשלום' מן‬
‫הפרדס‪ ,‬או מקודש הקודשים השמימי )בבלי‪ ,‬חגיגה טו ע"א(‪ ,‬בלשון השמורה במשנה ובתפילת‬
‫מוסף של יום כיפור לתאור הכוהן הגדול ביום הכיפורים היוצא בשלום מן הקודש )משנה יומא ז‪,‬‬
‫ד(‪ .‬עקיבא אף מתואר כמי שקושר כתרים לקונו‪ ,‬הקשר שהיה שמור עד אז רק למטטרון למטטרון‪,‬‬
‫שהקדוש ברוך הוא שאהבו וחיבבו 'יותר מכל בני מרומים' קשר כתרים לראשו ו'כתב באצבעו בעט‬
‫שלהבת על כתר שבראשו אותיות שנבראו בהן שמים וארץ' )סינופסיס‪ ,‬סעיפים ‪ (17–16‬והוא זה‬
‫המתואר כקושר כתרים לקונו‪ .‬למרבה האירוניה‪ ,‬ר' עקיבא‪ ,‬שלשמו קושרת המסורת את הפיכת‬
‫ספרי הכוהנים לספרים חיצוניים ולספרים גנוזים‪ ,‬את החלפת ההגמוניה הכוהנית בהגמוניה‬
‫חכמית‪ ,‬את החלפת לוח השבתות הכוהני השמשי שראשיתו בניסן )שמות יב‪ ,‬ב(‪ ,‬בלוח ימים ירחי‬
‫שראשיתו בתשרי‪) ,‬משנה‪ ,‬ראש השנה‪ ,‬פרק ב משנה ט( ואת התורה שבכתב בתורה שבעל פה‪,‬‬
‫הופך לבעל מסורת המרכבה ולנושא הידע השמימי‪ ,‬היוצא ונכנס בשלום בעולמות עליונים‪,‬‬
‫הקשורים במיתוס הכוהני מאז ומקדם‪ ,‬זה הנכנס לפרדס‪ ,‬לגן עדן‪ ,‬למרכבה ולקודש הקדשים‪,‬‬
‫והופך להיות זה הקושר כתרים לקונו )מנחות כט(‪.‬‬
‫אין זה מקרה שחנוך בן ירד – המתואר לפני הספירה ואחריה כמי שהצטיין בתום לב‪ ,‬נלקח‬
‫לשמים ברצון האל‪ ,‬היה 'אות דעת לדור ודור' ונלקח למחיצת מלאכי הפנים‪ ,‬זכה בחיי נצח כדי‬
‫שילמד מן המלאכים ויעיד לבניו הכוהנים על הדעת שרכש בדבר קדושת הזמן ומחזוריו וקדושת‬
‫המקום והפולחן‪ ,‬זה שכתב שלוש מאות ששים וששה ספרים מפי המלאכים והביא את הלוח הכוהני‬
‫ונקשר במקומות רבים בקריאה ולימוד ובכתיבת ספרי קודש ולוחות‪ ,‬במסורת המרכבה ובשמות‪,‬‬
‫בחלומות וחזיונות‪ ,‬בסנגוריה ובכהונה שמימית‪ – 25‬נזכר לגנאי בדברי חכמים במקומות שונים כמי‬
‫שנכתב בספרם של רשעים ונהרג בידי האל‪ .‬חנוך שזכה בחיי נצח במסורת הכוהנית מתואר‬
‫בתרגום אונקלוס על בראשית ה‪ ,‬כד כמי שנהרג בידי האל‪ ,‬ונזכר בבראשית רבה כד א כמי שהיה‬
‫חנף ורשע או כמי שנלקח לשמים כדי שלא יחטא‪ .‬כנגד המסורת הכוהנית המקדשת את הזמן בשל‬
‫מקורו האלוהי‪ ,‬נצחיותו‪ ,‬קביעותו ומחזוריותו המחושבת וידועה מראש המועדת בטבע‪ ,‬ואומרת‬
‫שחנוך נלקח לשמים בראש חודשים בלוח הכוהני‪ ,‬בא' ניסן )חנוך ב יט‪ ,‬ב(‪ ,‬היום בו נברא העולם‬
‫‪24‬‬

‫‪ 24‬על סיפור זה נכתבה ספרות רחבה שהתמקדה בגיבוריו האנושיים ואילו גיבורו המלאכי חנוך מטטרון לא זכה‬
‫כמעט לתשומת לב בהקשר זה‪ .‬ראו א' אורבך‪' ,‬המסורות על תורת הסוד בתקופת התנאים'‪ ,‬מחקרים בקבלה‬
‫ובתולדות הדתות מוגשים לגרשם שלום במלאת לו שבעים שנה‪ ,‬ירושלים תשכ"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;28–1‬י' דן‪' ,‬ענפיאל מטטרון‬
‫ויוצר בראשית'‪ ,‬תרביץ נב‪) ,‬תשמ"ג(‪ ,‬עמ' ‪ ;457–447‬י' ליבס‪ ,‬חטאו של אלישע‪ :‬ארבעה שנכנסו לפרדס וטבעה של‬
‫המיסטיקה התלמודית‪ ,‬ירושלים תש"ן‪.‬‬
‫‪ 25‬חנוך א ; היובלים ד; בן סירא מט; חנוך ב י‪ ,‬א‪-‬ד; המגילה החיצונית לבראשית; צוואות השבטים; חנוך ג;‬
‫במדבר רבה פר' יב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪34‬‬

‫רחל אליאור‬

‫בזיקה לזמן אלוהי‪ ,‬יום בריאת המאורות ובריאת המלאכים‪ ,‬היום שבו הועמד המשכן )שמות מ‪ ,‬ב(‬
‫ונולד לוי בן יעקב )היובלים כח‪ ,‬יד( ונולד קהת בנו )צוואת לוי(‪ ,‬הרי שבמסורת חכמים‪ ,‬היוצאת‬
‫נגד אחדות הזמן המקודש‪ ,‬המקום המקודש וזכות שושלתית מקודשת המצוייה במוקד מסורת לוח‬
‫השמש‪ ,‬חנוך נזכר כמי שנהרג בידי האל בראש השנה‪ ,‬בא' תשרי‪ ,‬מועד שהמציאו חכמים שאינו‬
‫נזכר בשם זה בלוח הכוהני‪ ,‬שבו הראשון לחודש השביעי הוא יום זיכרון המתיחס ליום השויון של‬
‫‪26‬‬
‫הסתו )היובלים ו כג‪-‬כד(‪.‬‬
‫במסורות כוהניות שונות שנכתבו לפני הספירה‪ ,‬ניכר בעליל שגיבור המסורת עליו נאמר‬
‫במגילות‪' :‬חנוך בחרתה מבני אדם' )‪ (5Q13:5‬הוא סופר הצדק‪ ,‬והאב המיסד של שומרי משמרת‬
‫הקודש האמונים על שמירת הזמן המקודש הקשור בתבנית שמימית‪ ,‬המכונה מרכבות השמים או‬
‫לוח השמש‪ ,‬לוח השבתות והמועדים המחושב והקבוע מראש בן ‪ 364‬הימים‪ .‬לוח זה מפורט‬
‫בהרחבה בספר חנוך א )פרקים עב‪-‬פב( ובסיפור המבול בספר היובלים )פרק ו (‪ ,‬בנוסח המגילות‬
‫של סיפור המבול )‪ ,(4Q252‬בראש מגילת מקצת מעשי התורה‪ ,‬ושימושו הריטואלי מתואר‬
‫‪27‬‬
‫במגילת המקדש ומודגם במגילת המשמרות‪ ,‬בשירות עולת השבת ובמגילת המזמורים‪.‬‬
‫חנוך המעיד על הזמן המקודש הוא גם ראשון העדים על המקום המקודש‪ ,‬המכונה מרכבה או‬
‫קודש הקודשים‪ ,‬מקום מיתי מיסטי החורג מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬מקום הקשור במקור החיים‬
‫שהמוות אינו שולט בו והאלוהי נוכח בו‪ ,‬מקום הנסתר מן העין וקשור בגן עדן ובכרובים‪ ,‬בפרדס‬
‫ובהיכלות‪ ,‬ב'פרדס קושטא'‪'-‬גן צדק' ו'גן החיים'‪ ,‬ב'מבנית קודש מטעת עולם' וקשור לאוהל מועד‪,‬‬
‫למקדש ולקודש הקודשים מקום מושב הכרובים‪ ,‬למרכבה ולמלאכים‪ .‬חנוך הוא ראשון העדים על‬
‫הזיקה בין הנעלם לנגלה‪ ,‬בין מקורם המקודש של החיים לבין ייצוגם המטונימי המילולי‪ ,‬ראשון‬
‫החולמים מעמיקי הראות שמבטם חודר מעבר לגבולות הנראה וראשון בעלי הזיכרון יודעי קרוא‬
‫וכתוב‪ ,‬הנזכר בזיקה לספרי קודש‪ .‬חנוך הוא גם גיבור המסורת הכוהנית‪-‬המיסטית שנכתבה אחרי‬
‫‪ 26‬ראו אונקלוס‪ ,‬בראשית ה כד‪' :‬והליך חנוך בדחלתא דיי וליתוהי ארי אמית יתיה יי'; והשוו בראשית רבה‪,‬‬
‫מהדורת י' תאודור וח' אלבק ‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪ ;239–238‬בפסיקתא דרב כהנא נאמרים דברים שליליים‬
‫אודות חנוך סופר הצדק מביא לוח השמש‪ ,‬ומוסיפים לו מועד פטירה חדש‪ ,‬רב משמעות‪ ,‬ביום אותו המציאו חכמים‬
‫כראש השנה של השנה הירחית‪ ,‬א' תשרי‪]" :‬חנוך[ אינו נכתב בתוך טימוסן ]ספרם[ של צדיקים אלא בתוך טימוסן‬
‫של רשעים… חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו… אמר ר' איבו בראש השנה‬
‫דנו בשעה שהוא דן כל באי עולם …")פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬מהד' מנדלבוים‪ ,‬פרשה כג‪ ,‬כל השביעין חביבין(; בעוד‬
‫שספר חנוך ב פרק יט אומר במפורש שחנוך נלקח לשמים בראש השנה של שנת החמה הכוהנית והמקראית‪ ,‬א' ניסן‪.‬‬
‫א' אורבך‪ ,‬חז"ל פרקי אמונות ודעות‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪ .120–118‬הלוח הסלווקי נפתח בראשון לחודש דיוס‪,‬‬
‫הוא חודש תשרי‪ ,‬ומניין זה רווח בבבל מאז הכיבוש הסלווקי ונקשר למניין השטרות משנת ‪ 312‬לפני הספירה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬בלוח הכוהני המפורט בספר היובלים א' תשרי הוא אחד מארבע ימי הזיכרון של חילופי העונות הקשורים‬
‫לסיפור המבול )היובלים ו‪ ,‬כג‪-‬כד(‪ .‬באשר לזמנם של המדרשים המביאים מסורות בגנות חנוך‪ :‬חיתום היצירה‬
‫העיקרית של בית המדרש הארץ ישראלי – התלמוד הירושלמי ומדרשי אגדה קלסיים כבראשית רבה‪ ,‬ויקרא רבה‪,‬‬
‫פסיקתא דרב כהנא‪ ,‬מיוחס בידי י' זוסמן למחצית השניה של המאה הרביעית וקרוב לודאי שמשתקפים ביצירה‬
‫מדרשית זו הדים למאבק על סמכות קביעת הלוח בקשר לבית הנשיא‪ .‬רש"י מביא מסורות אלה בפירושו על בראשית‬
‫ה כד‪' :‬ויתהלך חנוך‪ -‬צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע‪ ,‬לפיכך מיהר הקב"ה וסילקו והמיתו קודם זמנו ]וזהו‬
‫ששינה הכתוב במיתתו לכתוב ואיננו בעולם למלאות שנותיו‪ :‬כי לקח אותו – לפני זמנו[ כמו )יחזקאל כד‪ ,‬טז( הנני‬
‫לוקח ממך את מחמד עיניך'‪ .‬הפועל לקח בבראשית ה כד המתורגם בתרגום השומרוני במילה הארמית נסב‪ ,‬אינו‬
‫מתורגם אצל אונקלוס כפשוטו אלא במשמע המיתו 'ארי אמית יתיה יי' )שם(‪.‬‬
‫‪ 27‬הלוח במקצת מעשי התורה נדפס ב‪MMT 4Q394 1–2i–v: DJD X, Miqsat Maase HaTorah (eds.) :‬‬
‫‪ ; E. Qimron and J. Strugnell, Oxford 1994, pp. 7–8‬לוח מגילת המזמורים נדפס כ ‪11QPs col. XXVII,‬‬
‫‪2–11: The Psalms Scroll of Qumran Cave 11, DJD IV(ed.) J. A. Sanders, Oxford 1965 p. 92,‬‬
‫לסיפור המבול כלוח ראו ‪4Q252: DJD XXII, Parabiblical Texts (ed.) G. Brooke et. al., Oxford 1996,‬‬
‫‪ pp. 193–194, 198, 235‬על מגילת המשמרות ראו ‪DJD XXI Qumran Cave 4: Calendrical Texts,‬‬
‫‪ .(eds.) S. Talmon, J. Ben Dov and U. Glessmer, Oxford 2001‬תאריכיו הקבועים של לוח השבתות‬
‫השמשי‪ ,‬מפורטים בשירות עולת השבת ‪) DJD XI‬הערה ‪ 18‬לעיל(‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪35‬‬

‫חורבן המקדש‪ ,‬הקשורה בעולם המרכבה‪ ,‬בהיכלות עליונים‪ ,‬במלאכי השרת ובשירת הקודש‪,‬‬
‫המכונה ספרות ההיכלות והמרכבה‪ .‬הוא מתואר במסורות שונות כבעל ספר מיספר וסיפור‪,‬‬
‫כמספר‪ ,‬סופר ומחשב‪ ,‬מעיד ומתעד וכבעל הזיכרון ההיסטורי הכתוב החוצה את גבולות העבר‬
‫‪28‬‬
‫והעתיד‪ .‬חנוך מכונה בפי המלאכים עד וסופר צדק‪ ,‬ומתואר כבעל הספריה הראשונה‪.‬‬
‫תיאורו בספר היובלים‪ ,‬המובא בפי מלאך הפנים‪ ,‬מיטיב לתמצת את ייחודו כאדם החורג‬
‫מגבולות הקיום של בני חלוף בכוח הדעת הכתובה‪ ,‬הזיכרון‪ ,‬הידע‪ ,‬המדע והעדות‪ ,‬הקשורים בספר‬
‫מספר וסיפור‪ .‬מרכיבי דעת אלה הקשורים בספרים כתובים ממקור שמימי‪ ,‬מגלמים את האידיאל‬
‫הכוהני‪ ,‬וקשורים בהבנת נצחיות מחזורי הזמן וחלוקתם‪ ,‬מקורם האלוהי‪ ,‬ותבניתם השמימית‬
‫המחזורית הנשמרת בידי כוהנים ומלאכים המגינים על סוד החיים‪ .‬תבנית זו מתייחסת ללוח‬
‫השמש‪ ,‬לזיקתם של מחזורי הזמן הנצחיים לברית ולשבועה בין שמים וארץ‪ ,‬לעדות ולזיכרון‬
‫הכתוב‪ ,‬ולזיקתם למקום מקודש החורג מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬מקום שהמוות אינו שולט בו‬
‫ולתהום הנשייה אין בו אחיזה והנצח והזיכרון קיימים בו לעד‪ .‬כל אלה קשורים בכינון זהות‬
‫תרבותית ייחודית המעוגנת בספירה‪ ,‬בשבועה‪ ,‬בעדות בקדושה ובברית הכורכים בין הנעלם לנגלה‬
‫ובין הנצחי לבן החלוף‪:‬‬
‫'הוא הראשון מבני האדם אשר נולדו בארץ אשר למד כתיבה ומדע וחכמה ויכתוב את אותות השמים בסדר‬
‫חודשיהם בספר למען ידעו בני האדם את זמן השנים לסדרם לחודשיהם‪ .‬הוא החל לכתוב עדות ויעד לבני‬
‫האדם בתולדות הארץ ושבועות היובלים אמר ויגד את ימי השנים ויסדר את החודשים ויאמר את שבתות‬
‫השנה כאשר הגדנוהו‪ .‬וירא את אשר היה ואת אשר יהיה בחזות לילה בחלום את אשר יהיה לבני האדם‬
‫בדורותם עד יום הדין‪ ,‬הכל ראה וידע ויכתבנו לעדות וישימהו לעדות בארץ על כל בני האדם ולדורותם…‬
‫ויהי עם מלאכי יי ששה יובלות שנים ויראוהו את כל אשר בארץ ובשמים ממשלת השמש ויכתוב את‬
‫הכל… ויעד חנוך על כולם‪ :‬וילקח מתוך בני האדם ונוליכהו אל גן עדן לגדולה ולכבוד והנהו שם כותב דין‬
‫ומשפט לעולם… ארץ עדן כי שם ניתן לאות ולמען יעיד לכל בני האדם להגיד כל מעשי הדורות עד יום הדין‪.‬‬
‫ויקטר קטורת בית המקדש אשר נרצה בעיני יי בהר הדרום' )היובלים ד‪ ,‬יז‪-‬כה(‬

‫חשיבותו המכרעת של ידע קלנדרי‪-‬היסטורי זה החורג מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬בדבר חלוקת הזמן‬
‫לחלוקות שביעוניות ורבעוניות ותיעודו על יסוד דעת ועדות‪ ,‬מצויינת בפתיחת ספר היובלים‪,‬‬
‫שם מתוארת ראשית הדיאלוג בין מלאך הפנים למשה על הר סיני‪ ,‬בשעה שהעד העל זמני פורש‬
‫את השתלשלות ההיסטוריה בארבעים ותשעה היובלים שקדמו למעמד סיני‪ .‬ההיסטוריה נפרשת‬
‫מנקודת מבט מלאכית כוהנית שראשיתה האנושית בחנוך מביא לוח השבתות‪ ,‬השמיטות והיובלים‬
‫משמים‪ ,‬ואחריתה במעמד סיני שבו ניתנים לוחות הברית ונמסרים לוחות חלוקת השנים ממלאך‬
‫הפנים למשה‪' :‬ויקח מלאך הפנים ההולך לפני מחנה ישראל את לוחות חלוקת השנים למיום הברא‬
‫התורה והעדות לשבועתיהן וליובלים'‪ 29.‬סיום הקטע המצוטט לעיל מספר היובלים בדבר נצחיותו‬
‫של חנוך‪ ,‬הממשיך לחיות בגן עדן לכתוב ולהעיד‪ ,‬קשור בדברי בן סירא‪' :‬חנוך נמצא תמים‬
‫‪ 28‬על חנוך נכתבה ספרות מחקרית ענפה‪ ,‬ראו ‪J.C. Vanderkam, Enoch and the Growth of Apocalyptic‬‬
‫‪Tradition, Catholic Biblical Quarterly Monograph Series, 16, Washington, D.C. 1984, J. C.‬‬
‫‪Vanderkam, Enoch: A Man for All Generations, 1995; M. A Black, ‘Bibliography on 1 Enoch‬‬
‫‪ in the Eighties’, Journal for the Study of the Pseudepigrapha 5 (1989), pp. 3–16‬למקורות שונים‬
‫אודותיו ראו ‪ J. L. Kugel, Traditions of the Bible, Cambridge 1988, pp. 176–177‬הפניות נוספות‪ :‬ר'‬
‫אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה‪ ,‬עמ' ‪ ;97–94 48–46‬עיינו‬
‫במחקריהם של ג"ט מיליק‪ ,‬ה' אודברג‪ ,‬פ' אלכסנדר‪ ,‬ג' ונדרקם ג' שלום א' גרינולד וי' דן הנזכרים בהערה ‪ 23‬לעיל‬
‫ובמחקריהם של מ' סטון‪ ,‬י' גרינפילד‪ ,‬מ' בלק‪ ,‬מ' ניב‪ ,‬פ' שפר ור' אליאור הנזכרים ברשימה הביבליוגרפית‪ ,‬מקדש‬
‫ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪.305–279‬‬
‫‪ 29‬יובלים א‪,‬כט; השוו נוסח שמות יד‪ ,‬יט על 'מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל' וראו שמות כג‪,‬כא;‬
‫ישעיה סג‪,‬ט‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪36‬‬

‫רחל אליאור‬

‫והתהלך עם ייי ונלקח אות דעת לדור ודור' )בן סירא מד‪ ,‬טז( המרמז כאמור גם להילקחו של חנוך‬
‫למחיצת מלאכי הפנים‪' :‬מעט נוצר על הארץ כחנוך וגם הוא נלקח פנים' )בן סירא מט‪ ,‬כ(‪ .‬חייו‬
‫של חנוך במחיצת המלאכים ונצחיותו מתוארים גם בספר חנוך השני‪' :‬וימהרו המלאכים ויקחו את‬
‫חנוך ויעלוהו אל הרקיע העליון ושם קבלהו יי ויעמידהו לפניו לעולם' )חנוך ב יח‪ ,‬ב( ובמגילה‬
‫החיצונית לבראשית מתוארת ישיבתו בגן עדן )‪ .(GenApoc coll. 11‬לצד הכתיבה‪ ,‬החישוב‪,‬‬
‫העדות והדעת המכוננים את תשתית הזיכרון וקשורים בחנוך היושב בגן עדן ומגשר בין העבר‬
‫הרחוק להווה נצחי‪ ,‬באמצעות מחזורי הזמן שהביא משמים הקושרים בין מחזורי הטבע למחזורי‬
‫הפולחן או בין אותות השמים לשבתות ויובלים‪ ,‬מדגישה מסורת זו את זיקתו לעבודה הכוהנית‬
‫של שירות בקודש‪ ,‬שמירת משמרת הקודש והקטרת קטורת בבית המקדש‪ ,‬שהיתה זכות בלעדית‬
‫השמורה לכוהנים והיתה קשורה לשמירת מחזורי הלוח ומספר ימיו )בבלי‪ ,‬כריתות ו ע"א(‪ ,‬לברכת‬
‫החיים נצחיותם ורציפותם‪ ,‬הקשורה לגן עדן‪ ,‬לעבודת הקרבנות‪ ,‬לטהרה ולכפרה‪ ,‬המגינים על‬
‫‪30‬‬
‫החיים בפני המוות‪.‬‬
‫בכל המסורות העוסקות בגורלו‪ ,‬מצויין שחנוך נלקח לשמים ומצוי במחיצת המלאכים‪ ,‬יושב‬
‫וכותב במקום מקודש הנקרא ארץ עדן או גן עדן‪ ,‬גן צדק או גן חיים‪ ,‬מקום הקשור בראשית הזמן‬
‫והמקום ובמקור החיים הנצחי‪ ,‬מקום שקורא תגר על גבולות החיים והמוות‪ ,‬ופורץ מעבר לגבולות‬
‫הזמן והמקום הקבועים בעולמם של בני חלוף‪ .‬מקום מושבו‪ ,‬המאחד את הדעת ואת החיים‪ ,‬את‬
‫הזיכרון‪ ,‬העדות והנצח‪ ,‬קרוי גן עדן מלשון עד ועדות‪ ,‬עידן ועידנים עדן ועדנה‪ ,‬קשור לנצח העל‬
‫זמני‪ ,‬למשך החיים ורציפותם המקודשת‪ ,‬הקשורה בפריון ועדנה‪ ,‬בזיכרון כתוב ועדות‪ .‬מקום זה‬
‫הוא בלתי נראה‪ ,‬מופקד על הנצח והזיכרון‪ ,‬ולעתים קרוי 'פרדס קושטא' שתרגומו הוא גן האמת‬
‫והצדק‪ ,‬מאז שתרגום השבעים‪ ,‬שנכתב באלכסנדריה במאה השלישית לפני הספירה תרגם את‬
‫הביטוי גן עדן בספר בראשית במילה פרדס ‪ Paradisos‬שנודעת גם כ ‪ .Paradise‬לעתים מכונה‬
‫המקום המקודש 'סוד מבנית קודש למטעת עולם'‪) ,‬סרך היחד‪ ,(8 ,11 ,‬שכן הוא תחומם של כרובים‬
‫ומלאכים‪ ,‬עדים נצחיים כותבים וזוכרים‪ ,‬בעלי לוחות וספרים המכוננים את הזיכרון כמתואר‬
‫בסרך היחד‪" :‬לאשר בחר אל נתנם לאחוזת עולם וינחילם בגורל קדושים ועם בני שמים חבר סודם‬
‫לעצת יחד וסוד מבנית קודש למטעת עולם עם כל קץ נהיה" )שם‪ .(9–7 ,11 ,‬יתר על כן המסורת‬
‫‪ 30‬על הקטורת ושבעת סממניה שהובאו מגן עדן לארץ על פי המסורת הכוהנית ראו ספר חנוך א‪ ,‬פרקים כט‪-‬לב;‬
‫ספר אדם וחוה כט; יובלים ג ‪ ;27‬חנוך ב; בן סירא כד‪,‬יז‪-‬יח‪ .‬על בלעדיות עבודת הקטורת לכוהנים ראו שמות ל‪ ,‬ז‪-‬ט‪,‬‬
‫לז‪-‬לח; במדבר יז‪ ,‬ה; דברים לג‪ ,‬י; שמואל א ב‪ ,‬כח; דברי הימים ב כו‪ ,‬יט היובלים ד‪ ,‬כה‪ .‬על מהותה המכפרת‬
‫המעניקה חיים במדבר יז‪ ,‬יא‪-‬יג היובלים נ‪ ,‬יב ועל זיקתה למלאכת הקרבנות המלאכה יחידה הנעשית בשבת‪,‬‬
‫היובלים‪ ,‬שם‪ .‬על זיקתה למקום מקודש )טוהר; בית מקדש( ולזמן מקודש )שבת ; עולה( ולנצחיות ברית מלח השוו‬
‫שירי עולת השבת המתארים את עבודת הקודש בהיכלות עליונים 'ברוקמת כבוד צבעי פלא ממולח טהור' הרומז‬
‫לשמות ל‪ ,‬לה 'ועשית את הקטרת רקח מעשה רוקח ממלח טהור קדש' ובן סירא 'כקטורת סמים הממלח מעשה רוקח'‬
‫)מט‪:‬א( וראו היובלים נ‪ ,‬א‪-‬יג‪ .‬על מלאכים המביאים ריח ניחוח למנחה וקרבן ראו צוואת לוי ג‪ ,‬א‪-‬ו ועל כוהנים‬
‫המעלים ניחוח צדק ראו סרך היחד ט‪ .5–6 ,‬בספרות הכוהנית חנוך‪ ,‬מתושלח‪ ,‬נוח‪ ,‬ניר ומלכיצדק מעבירים את‬
‫מסורת הקטורת הכוהנית מאב לבן לצד מסורת הספרים‪ .‬נוח מעלה קרבן קטורת במגילה החיצונית לבראשית ובספר‬
‫היובלים ו‪ ,‬ד כחלק מכריתת הברית וכך גם אברהם‪ :‬ראו אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪ ,190 101‬ועיינו צוואת לוי‬
‫הארמי ‪Dead Sea Scrolls Study Edition, (eds.) F. Garcia Martinez and E. Tigchelaar, Leiden‬‬
‫‪ 1997, pp. 52–53,‬השוו ‪R. H. Charles, The Greek Versions of the Testaments of the Twelve‬‬
‫‪Patriarchs, Oxford 1908 Apendix III; R. H. Charles and A. Cowley, ‘An Early Source of the‬‬
‫‪ Testaments of the Patriarchs’, JQR 19 (1907) 566–583‬לנוסח קומראן של צוואת לוי ראו ‪M. E. Stone‬‬
‫‪and J.C. Greenfield, Aramaic Levi Document, pages 1–72 in Qumran Cave 4:XVII Para‬‬
‫‪ Biblical Texts part 3, edited by G. Brooke et al. DJD XXII, Oxford 1996‬כידוע מקום הקטרת‬
‫הקטורת ביום הכיפורים היה שנוי במחלוקת בין בני צדוק‪/‬צדוקים לפרושים )משנה‪ ,‬תמיד ו ב; יומא א ה( אולם‬
‫מעמדה המיתי של הקטורת וזיקתה לגן עדן בספרות הכוהנית ולמסורת הבריתות בספר היובלים לא תמיד נלקחים‬
‫בחשבון בהבנת הויכוח בין כוהנים לחכמים בשאלת הקטורת‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪37‬‬

‫הקוסמוגרפית הכוהנית מזהה בין מקום שמימי מקודש זה‪ ,‬שהחיים נובעים בו בזיקה לגן עדן‪,‬‬
‫מטעת עולם ופרדס קושטא והדעת על כל משמעויותיה נקשרת בו לקודש‪ ,‬ובין ייצוגו הארצי‬
‫החוצה את גבולות הזמן והמקום וכרוך במקומות התגלות האל‪' :‬כי גן עדן קדש קדשים ומשכן ה'‬
‫הוא והר סיני תוך המדבר והר ציון תוך טבור הארץ‪ ,‬שלשתם זה מול זה לקדושה נבראו' )היובלים‬
‫ח‪ ,‬יט(‪ .‬בפרק קודם בספר היובלים בסיום תיאור מעשיו של חנוך 'ויקטר קטורת בית המקדש אשר‬
‫נרצה בעיני יי בהר הדרום' )ד‪ ,‬כה(‪ ,‬מציין מלאך הפנים ארבעה מקומות מקודשים הקשורים‬
‫למסורת זו‪ ,‬אולי כנגד ארבעת פני המרכבה‪ ,‬ארבעה ממדי המרחב והזמן או ארבעה הראשים‬
‫הנזכרים בגן עדן‪' :‬כי ארבעה מקומות בארץ ליי הם‪ :‬גן עדן והר הבקר )בו( וההר אשר אתה עומד‬
‫עליו היום‪ ,‬הר סיני‪ ,‬והר ציון יתקדש בבריאה חדשה לקדושת הארץ …' )היובלים ד‪ ,‬כו(‪ .‬הר ציון‬
‫בספרות בית ראשון הוא מקום המקדש )ישעיה ח‪ ,‬יח; ח‪ ,‬ז; מיכה ד‪,‬ז; תהילים עד‪ ,‬ב; יואל ד‪ ,‬יז(‬
‫המכונה גם הר המוריה )מראה יה או הר המור הקשור לקטורת( ובספר היובלים הר ציון הוא ההר‬
‫עליו נעקד יצחק )יח‪ ,‬יג( בסיפור העקדה‪ ,‬הסיפור המכונן במאבק בין החיים והמוות ובהבטחת‬
‫נצחיות הזרע‪ ,‬שבו מלאך הפנים מציל בפקודת האל ממוות הנגזר בידי השר משטמה )היובלים יז‪,‬‬
‫טו‪-‬יז; יח‪ ,‬א‪-‬יט(‪ .‬מסורת זו בדבר גילוי האל בהרים הקשורים בבריתות ובמקומות סמויים מן העין‪,‬‬
‫בקדושה ובנצחיות נרמזת בדברי יחזקאל בן בוזי הכוהן המתנבא בלשון סתומה על הר אלוהים‪ ,‬גן‬
‫העדן‪ ,‬הכרוב והמקדש‪' :‬בעדן גן אלוהים‪ ..‬בהר קודש אלוהים היית בתוך אבני אש… מהר אלהים‪..‬‬
‫כרוב הסוכך מתוך אבני אש… מקדשך' ) כח‪ :‬יג‪-‬יח (‪.‬‬

‫ד‪.‬‬
‫קורותיו של חנוך בן ירד – השביעי באבות העולם‪ ,‬ראשון יודעי קרוא וכתוב‪ ,‬העד‪ ,‬הסופר‪ ,‬מביא‬
‫הלוח הרבעוני‪-‬שביעוני מן השמים‪ ,‬בעל מסורת המרכבה וחוזה החלומות המגלה את הסמוי מן‬
‫העין‪ ,‬מביא את הכתב ההופך את הנשמע לנראה‪ ,‬ומביא את הכתוב על לוחות השמים בעולם העל‬
‫חושי‪ ,‬לגבול השגתם של בני האדם בעולם המוחשי‪ ,‬באמצעות אותיות ומספרים‪ ,‬קריאה וכתיבה‪,‬‬
‫ספרים וסיפורים‪ ,‬בריתות וחוקים‪ ,‬שבאמצעותם משיג האדם את העולם שאינו מושג בחושים‪,‬‬
‫מסופרות בעת העתיקה בפירוט שאין לו אח ורע‪ .‬קורותיו מסופרות בחמש מסורות שונות המאוגדות‬
‫בספר חנוך הראשון שנכתב ככל הנראה בראשית המאה השניה לפני הספירה ואולי בזו הקודמת‬
‫לה‪ ,‬ושומר מסורות עתיקות‪ ,‬בספר חנוך השני שנכתב במאה הראשונה לפני הספירה או בראשית‬
‫המאה הראשונה לספירה בחוגים הקרובים לבית חוניו במצרים‪ ,‬בפרק ד בספר היובלים‪ ,‬שנכתב‬
‫במחצית המאה השניה לפני הספירה‪ ,‬בצוואות השבטים שנכתבו סמוך לתקופה זו‪ 31,‬בספר בן סירא‬
‫שנכתב בראשית המאה השניה לפני הספירה‪ 32,‬בספר הענקים ובמגילה החיצונית לבראשית‪,‬‬
‫‪ 31‬חנוך א‪ ,‬חנוך ב‪ ,‬ספר היובלים‪ ,‬וצוואות השבטים‪ ,‬כרוכים יחד ברצף בספרים החיצונים‪ ,‬מהדורת א' כהנא‪,‬‬
‫ירושלים תרצ"ז‪ .‬פרטים ביבליוגרפיים עליהם ראו במבואות לספרים החיצוניים‪ ,‬ועידכון מחקרי במהדורה האנגלית‬
‫של הספרים החיצוניים בעריכת ג' צ'ארלסוורס‪J.H. Charlesworth, (ed.) The Old Testament .‬‬
‫‪ Pseudepigrapha, 2 vols., Garden City 1983‬חלקים רבים מספר חנוך א‪ ,‬מספר היובלים ומצוואת לוי‬
‫בצוואות השבטים נמצאו בין מגילות מדבר יהודה ונדפסו בסדרה ‪Discoveries in the Judaean Desert, vols.‬‬
‫‪ I–XXXIX, Oxford, 1955–2002‬המכונה בקיצור ‪ .DJD‬פירסום של קטעים אלה‪ ,‬תרגומם לאנגלית וציון‬
‫המחקר המעודכן בעניינם נמצא גם במהדורה ‪Dead Sea Scrolls Study Edition, (eds.) F. Garcia-Martinez‬‬
‫‪ and E. Tigchelaar,2 vols., Leiden 1997–1998‬להלן ‪ DSSSE‬הקטעים המובאים בסדר רציף מתיחסים‬
‫ל‪ 4Q203‬ספר הענקים והשוו גם ספרו של מיליק הנזכר להלן בהערה ‪.34‬‬
‫‪ 32‬ספר בן סירא השלם‪ ,‬מהדורת מ"צ סגל‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ .‬חלקים מספר בן סירא נמצאו בין מגילות מדבר‬
‫יהודה ובהם נזכר חנוך במקבילה לפרק מט‪ ,‬כ‪ .‬עוד ראו ספר בן סירא‪ ,‬מהדורת האקדמיה ללשון העברית‪ ,‬עם קטעים‬
‫מגניזת קהיר ומצדה‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪38‬‬

‫רחל אליאור‬

‫שנכתבו גם הם ככל הנראה בתקופה זו‪ 33.‬אחד עשר קטעי מגילות כתובים בארמית מלפני הספירה‬
‫שנמצאו במערה הרביעית בקומראן במדבר יהודה‪ ,‬כוללים מסורות שונות בעברית ובארמית על‬
‫חנוך הסופר הנצחי היודע את הלא נודע‪ ,‬קושר בין הנצח לזמן ובין הקדושה למקום‪ ,‬ומשיג את הלא‬
‫מושג בכוחם של ספרים ומספרים‪ 34.‬קורותיו של האדם החולם המתהלך עם המלאכים בחזונו‪,‬‬
‫שהפך לעד נצחי או למלאך המשיג את יחסי הגומלין בין המחזור השביעוני הנשמע המופשט של‬
‫ההשבתה ומועדי דרור‪ ,‬לבין המחזור הרבעוני הנראה של ארבע עונות השנה של מחזורי זריחת‬
‫השמש ואותות השמים‪ ,‬בכוחם של לוחות שמימים וספרים ארציים‪ ,‬ומעיד וזוכר את קורות‬
‫משפחת האדם‪ ,‬מסופרות בהקשרים רבים נוספים‪ .‬מסורות אלה מספרות את קורותיו של חנוך‬
‫סופר הצדק המכונה אות ועד וקשור למעברים בין שמים וארץ‪ ,‬ומתארות את הבאת החוק הכתוב‬
‫משמים‪ ,‬ואת הבאת הלוח המלמד את המימד המספרי המחזורי והפולחני של המציאות הקשורה‬
‫בדעת‪ ,‬במשפט ובצדק‪ ,‬מן המלאכים‪ .‬קורותיו של חנוך כותב הספרים‪ ,‬ההופך את הסמוי מן העין‬
‫לנראה בכוח התבנית‪ ,‬הלוח והמחזור ומעיד על העבר למען העתיד‪ ,‬המקבל לרשותו ידע כתוב מן‬
‫המלאכים ומנחילו לבניו ולצאצאיהם הכוהנים בספרים‪ ,‬מתועדות גם בספרות ההיכלות והמרכבה‪,‬‬
‫שהתחברה אחרי חורבן המקדש בתקופת המשנה והתלמוד‪ .‬ספרות זו כוללת מסורות רבות אודות‬
‫חנוך בן ירד המכונה מטטרון‪ ,‬מלאך שר הפנים‪ ,‬שרבות מהן יכולות להחשב כגלגול של מסורות‬
‫‪35‬‬
‫חנוך מלפני הספירה‪.‬‬
‫‪ 33‬ספר הענקים נמצא בקומראן במגילה שסימנה ‪ 4Q530‬ובקטעים המסומנים כ‪ -4Q206‬שם נאמר בארמית‪:‬‬
‫'ספר פרשגן לוחא תנינא די איגרתא…בכתב די חנוך ספר פרשא' )=עותק מהלוח השני של המכתב שנכתב בידי חנוך‬
‫הסופר המפרש( ‪ .4Q206 frag. 8:1–4‬הענקים המכונים בארמית גבריא ונפיליא )גיבורים ונפילים( פונים לחנוך‬
‫בביטויי כבוד ויקר‪' :‬עלין מן קודם הדר יקרך די כול רזיא ידע אנתה‪. ..‬מלכות רבותכה לשני עלמיא' )= 'לפני הדר‬
‫כבודך שכל רזים יודע אתה ומאום לא יקשה ממך ומלכות גדולתך לשנות עולם'(‪ .‬חנוך מתואר כסופר מפרש ]ספר‬
‫פרשא[ ופותר חלומות בפי הענקים ‪' :‬לחנוך ספר פרשא ויפשור לנא חלמא' )‪’ 4Q206 frag. 2:1–3 (4Q530‬ושלחוהי‬
‫על חנוך ספר פרשא ואמרו לה אזל… ואמר לה די יחוא ויפשור חלמיא ' )שם‪ ,‬שורות ‪ .(23–21‬עיינו ‪DSSSE, pp.‬‬
‫‪ ;410; 1062–1065‬עוד ראו שם המגילה החיצונית לבראשית‪ DSSE ,‬עמ' ‪(1QGenesis Apocryphon) 28–30‬‬
‫נ' אביגד וי' ידין‪) ,‬מהדירים(‪ ,‬המגילה החיצונית לבראשית‪ ,‬ירושלים תשי"ז; מ' מורגנשטרן‪ ,‬העמודות שטרם התפרסמו‬
‫מן המגילה החיצונית לבראשית‪,‬ירושלים ‪ .1996‬שני החיבורים מתיחסים להתקשרות עם חנוך היושב בגן עדן לשם‬
‫בירור שאלות קשות ופענוח חלומות‪ .‬במקום נוסף נאמר 'וידע רזי אנשא וחוכמתה לכול עממיא תהך וידע כול חייא‬
‫וכול חשבוניהון עלוהי יסופו ומסרת כול חייא שגיא תהוא … חשבונוהי בדי בחיר אלהא הוא מולדה ורוח נשמוהי…‬
‫חשבונוהי לההון עלמין' )‪ (1Q Mess Aram 8–10:‬חנוך הוא מעין אדם‪/‬מלאך‪/‬ספר‪ /‬חי קבוע ונצחי שניתן להיועץ‬
‫בו או להיתלות בו כדי להזכיר העבר ולספר על העתיד‪.‬‬
‫‪J.T. Milik ,The Books of Enoch: Aramaic Fragments of Qumran Cave 4, Oxford 1976; 34‬‬
‫‪DJD XXXVI, Qumran Cave 4 XXVI, (eds.) P. Alexander et. al., Oxford 2000, pp. 1–171.‬‬
‫‪ 35‬על חנוך בספרות ההיכלות ראו ‪H. Odeberg, 3 Enoch, Cambridge 1928; G. Scholem, Jewish‬‬
‫‪Gnosticism, Merkavah Mysticism and Talmudic Tradition, New York 1965, pp. 43–52.‬‬
‫‪P. Alexander, 3 (Hebrew Apocalypse of) Enoch, Introduction, in : J.H. Charlesworth, (ed.), The‬‬
‫‪Old Testament Pseudepigrapha, I, Garden City 1983; P. Schäfer, Geniza Fragmente zur‬‬
‫‪Hekhalot-Literatur, Tübingen 1984, pp. 101,103, 105, 115, 117, 132, 136, 137, 141, 142, 156,‬‬
‫‪165; D. Halperin, The Faces of the Chariot: Early Jewish Responses to Ezekiel’s Vision,‬‬
‫‪Tübingen 1988, pp. 417–426 and index p. 605; P. Schäfer, The Hidden and Manifest God:‬‬
‫‪ ;Some Major Themes in Early Jewish Mysticism, Albany 1992, pp. 132–134‬י' דן‪' ,‬פתח היכל‬
‫שישי'‪ ,‬דברי הכנס‪ :‬המיסטיקה העברית הקדומה‪ ,‬מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ו‪) ,‬תשמ"ז(‪ ,‬עמ' ‪;220–197‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬המיסטיקה העברית הקדומה‪ ,‬תל אביב תש"ן‪ ,‬עמ' ‪ ;92–81‬ר' אליאור‪' ,‬בין ההיכל הארצי להיכלות השמימים‪:‬‬
‫התפילה ושירת הקודש בספרות ההיכלות וזיקתן למסורות הקשורות במקדש'‪ ,‬תרביץ סד )תשנ"ה(‪ ,‬עמ' ‪.380–341‬‬
‫הנ"ל‪ ,‬ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה‪ :‬תורת הסוד הקדומה ומקורותיה‪ ,‬תל אביב ‪ .2004‬חיבורי ספרות ההיכלות‬
‫והמרכבה ערוכים בשני קבצים‪ :‬במהדורה סינופטית של כתבי יד מימי הביניים המחולקים לסעיפים ממוספרים ברצף‬
‫ללא חלוקה תוכנית‪ :‬סינופסיס לספרות ההיכלות‪ ,‬מהדורת פ' שפר‪ ,‬מ’ שלוטר וג’ פון מוטיוס‪ ,‬טיבינגן ‪;1981‬‬
‫ובמהדורה של קטעים מהגניזה‪ :‬קטעי גניזה ‪ ,‬מהדורת פ' שפר‪ ,‬טיבינגן ‪ ;1984‬שני הכרכים ממופתחים לפי מילות‬
‫מפתח ומספרי הסעיפים בקונקורדנציה לספרות ההיכלות‪ ,‬בעריכת פ' שפר‪ ,‬טיבינגן ‪ ,1988–1986‬ראו שם בערכים‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪39‬‬

‫היסוד המשותף לחיבורים שונים אלה מהמאות האחרונות לפני הספירה ומהמאות הראשונות‬
‫לספירה‪ ,‬הוא זיקתם המובהקת להיסטוריה כוהנית מיתית‪ ,‬מיסטית ופולחנית‪ :‬למסורת הכהונה‬
‫הקשורה במלאכים ובדעת שמימית‪ ,‬בלוחות ובספרים‪ ,‬לשבט לוי שנבחר לכהן בחזון הקדשה‬
‫מלאכי מימי אבי השבט לוי בן יעקב‪ 36,‬ולאבות אבותיו של השבט המכהנים בכהונה הקודמת‬
‫למעמד סיני מימי חנוך בן ירד‪ ,‬השביעי באבות העולם‪ ,‬עבור בבנו מתושלח‪ ,‬בנכדו למך‪ ,‬בנינו נוח‪,‬‬
‫בבן נינו שם‪ ,‬באחיו של נוח ניר )ספר חנוך השני כב‪ ,‬ז ; כג‪ ,‬א‪-‬מ( ובבנו מלכיצדק )כג‪ ,‬מב‪-‬סו;‬
‫תהילים קי‪ ,‬א‪-‬ד;‪ ,(11Q134 ; 4Q401‬המנחילים עדות כתובה בספרים ולוחות‪ ,‬מקטירים קטורת‬
‫ומעלים קרבנות ושומרים את קדושת מחזורי הזמן האלוהי בלוח שבתות שביעוני בן ‪ 364‬ימים‪.‬‬
‫מסורת זו עוברת ממלכיצדק )תוך דילוג על הדורות שבין ארפכשד לתרח( לאברהם‪ ,‬בנו יצחק‪,‬‬
‫נכדו יעקב‪ ,‬נינו לוי‪ ,‬בן נינו קהת‪ ,‬נכד נינו עמרם ובנו של עמרם אהרון‪ ,‬במשך שבעה דורות‬
‫רצופים של מעבר מאב לבן לפי מסורת אחת ובמשך מספרים אחרים של דורות במסורות מקבילו־‬
‫ת‪ 37.‬רצף כוהני שושלתי זה‪ ,‬הנמסר בזיקה לעדות מלאכים‪ ,‬לספרים הנלמדים מפי מלאכים‬
‫ול'לוחות השמים'‪ ,‬מתמקד בחלקיו השונים בפרישת ההיסטוריה של הכהונה הגדולה לפני הספירה‪,‬‬
‫מדורו של חנוך בן ירד עד לדורו של אהרון ומדורם של בני אהרון ונכדיו אלעזר ופנחס ועד לדורו‬
‫של צדוק בן אחיטוב ודור צאצאיו‪ ,‬עד לדורו של יהושוע בן יוצדק בזמן שיבת ציון )עזרא ג; חגי‬
‫א‪-‬ב; זכריה ו; עזרא ה; בן סירא מט‪ ,‬טז(‪ .‬רצף זה של הכוהנים לבית צדוק נמשך במישרין עד‬
‫לשמעון בן יוחנן כוהן גדול‪ ,‬בעשור השני של המאה השניה לפני הספירה )בן סירא נ‪ ,‬א‪-‬לו(‬
‫ומסתיים ככל הנראה ב'כוהן הצדק' בקומראן במחצית מאה זו‪ ,‬בתקופת המהפכה החשמונאית‬
‫ששיבשה את הרציפות השושלתית המקראית ונטלה את הכהונה הגדולה מבני צדוק‪ ,‬צאצאיו‬
‫הישירים של אהרון לפי המסורת המקראית )דברי הימים א ה‪ ,‬כז‪-‬מא(‪ .‬הרצף ההיסטורי המקודש‪,‬‬
‫המסופר מזווית ראייה כוהנית של עדות מלאכית‪ ,‬ברית‪ ,‬בחירה ושושלת‪ ,‬לוחות וספרי קודש‪,‬‬
‫נשמר במסורות ספרותיות ישירות ועקיפות בעלות זיקה כוהנית‪-‬מלאכית‪ ,‬במקורות שונים המדגי־‬
‫שים את הזיקה לחנוך סופר הצדק ולבית צדוק‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬מקורות אלה המשקפים היסטוריוג־‬
‫רפיה של שבט לוי ושל כהונת 'בית צדוק קודש קודשים'‪ ,‬אשר נכתבו בחלקם הבתר מקראי לאורך‬
‫התקופה החשמונאית‪ ,‬שהעמידה כהונה מתחרה נטולת לגיטימציה בשנים ‪ 37–152‬לפני הספירה‪,‬‬
‫חנוך‪ ,‬מטטרון ומלאך שר הפנים‪ .‬על זהותו הכוהנית של חנוך מטטרון ראו‪' :‬ראני מטטרון שר הפנים אמר לי‪ :‬מי‬
‫אתה? אמרתי לו‪ :‬אני ישמעאל‪ .‬אמר לי‪ :‬אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום ואומר‪ :‬יש לי עבד אחד בארץ‬
‫כוהן כמוך‪ ,‬זיוו כזיוך ומראהו כמראך אמרתי לו אני הוא ישמעאל' )מעשה עשרת הרוגי מלכות‪ ,‬בית המדרש‪ ,‬א'‬
‫ילינק‪ ,‬חדר שישי‪ ,‬ליפציג תרל"ח‪ ,‬עמ' ‪ .(21‬על כוהנים בארץ ישראל אחרי החורבן ראו ש' קליין‪ ,‬ספר הישוב‪,‬‬
‫ירושלים תרצ"ט‪ ,‬בערכים טבריה עכו ושקמונה‪ .‬על היות הכהונה בשלהי העת העתיקה יסוד של ממש בהנהגת‬
‫היהודים כתחליף לנשיאות וכמוקד חברתי קהילתי ראו ע' עיר‪-‬שי‪' ,‬עטרת ראשו כהוד המלוכה…‪ :‬למקומה של‬
‫הכהונה בחברה היהודית של שלהי העת העתיקה'‪ ,‬רצף ותמורה‪ ,‬יהודים ויהדות בארץ ישראל הביזנטית‪-‬נוצרית‪,‬‬
‫)עורך( י' לוין‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪ .106–67‬עוד על הכוהנים ויצירתם ראו י' יהלום‪ ,‬פיוט ומציאות בשלהי הזמן‬
‫העתיק‪ ,‬ירושלים תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.116–111‬‬
‫‪ 36‬היובלים לב‪ ,‬א; צוואת לוי‪ ,‬צוואות יב השבטים‪ ,‬מהדורת א' כהנא‪ ,‬תל אביב תרצ"ז ‪J.L. Kugel, Traditions.‬‬
‫‪ of the Bible, Cambridge 1998, pp. 431–434.‬דברי הכוהן יוסף בן מתיתיהו בשנות השמונים של המאה‬
‫הראשונה לספירה על בחירת שבט לוי מאלפים‪' :‬ומשה הבדיל את שבט לוי מקהל העם להיותו שבט קדוש וטיהרו‬
‫במי מעין לא אכזב ובקרבנות שמקריבים לפי התורה לאלהים בשעות כאלה‪ .‬והוא מסר ללויים את המשכן ואת כלי‬
‫הקודש… למען ישרתו בקודש בהדרכת הכוהנים' )קדמוניות ג יא ‪ (258‬ראו שמות ו טז‪-‬כה דברים כא ה השוו‬
‫וולהויזן‪ ,‬אקדמות לדברי ימי ישראל )הערה ‪ 2‬לעיל( עמ' ‪ 98–96‬הפוסח על בחירת לוי בספר שמות ו ומתחיל‬
‫סקירתו מתורת כוהנים במדבר ב‪-‬ג ומאחר את התגבשות הכהונה והלוויה‪ ,‬וראו ביקורתו של י' קויפמאן‪ ,‬כוהנים‬
‫ולווים‪ ,‬תולדות האמונה הישראלית‪) ,‬הערה ‪ 2‬לעיל(‪ ,‬עמ' ‪.184–176‬‬
‫‪ 37‬על פי ספר בראשית נמנים מחנוך עד לוי שבעה עשר דורות‪ .‬על פי החומש בין דורם של משה ואהרון לדורו‬
‫של חנוך חלפו עשרים דורות‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪40‬‬

‫רחל אליאור‬

‫לא נכנסו לקאנון‪ ,‬שנערך במאות הראשונות לספירה‪ ,‬בידי חכמים שהתפלמסו עם הצדוקים נושאי‬
‫ההגמוניה הכוהנית העתיקה‪ ,‬והפכו לספרות גנוזה או לספרות חיצונית שנדחקה לשוליים‪.‬‬
‫הספרייה בת מאות המגילות של המסורת הכוהנית הקשורה בבית צדוק‪ ,‬שנתגלתה במדבר‬
‫יהודה‪ ,‬משקפת מציאות דתית הנסמכת על דבר אלוהים ודברי מלאכים הכתובים בספרים‪ ,‬ומעוגנת‬
‫בהיסטוריה של בריתות המנחילה דעת‪ ,‬אמת וצדק‪ ,‬חוק‪ ,‬ידע ופולחן המגינים על קדושת החיים‬
‫רציפותם ונצחיותם‪ .‬מסורת כוהנית זו קשורה בהבטים שונים בחנוך בן ירד‪ ,‬סופר הצדק‪ ,‬הפותח‬
‫את שושלת הכהונה על פי בחירה שמימית‪ ,‬מנחיל אותה לבנו מתושלח‪ ,‬המעביר אותה לבנו למך‪,‬‬
‫‪38‬‬
‫המעביר לבנו נוח ולאחיו ניר‪ ,‬המעביר לבנו מלכיצדק 'כוהן לאל עליון'‪.‬‬
‫מסורת הדעת והברית הנמסרת בספרים שמקורם שמימי עוברת דרך שם ומלכיצדק עד לדורו‬
‫של אברהם שנגלה לו מלאך שר הפנים המלמד אותו שפה שנשכחה בימיו‪' ,‬עברית‪ ,‬לשון הבריאה'‬
‫)היובלים יב‪ ,‬כה‪-‬כו( ומעביר לו את ספרי אבותיו הכתובים עברית ומזכירים שבעה מאבות אבותיו‬
‫‪40‬‬
‫'שם ונוח וחנוך ומהללאל ]אנוש[ ושת ואדם' ‪ 39‬ואף מנחה אותו בכריתת הברית בזיקה למלאכים‪.‬‬
‫הברית עוברת דרך בנו יצחק‪ 41,‬לנכדו יעקב‪ ,‬המתואר בביטוי המכריע במסורת הכוהנית המייחסת‬
‫קדושה לידיעת קריאה וכתיבה‪' :‬וילמד יעקב ספר' )שם‪ ,‬יט‪ ,‬יד(‪ .‬יעקב נקשר בלוחות שמימיים‪,‬‬
‫בספרים‪ ,‬בבחירה אלוהית ובדעת הנודעת בחלום מפי מלאכים )שם‪ ,‬לב‪ ,‬כא‪-‬כו(‪ .‬אהבת אברהם‬
‫לנכדו יעקב ובחירתו בו מודגשות חזור ושנה תוך הטעמה על הורשת הספרים )שם‪ ,‬יט‪ ,‬טו‪-‬לא‪:‬‬
‫כא‪ ,‬י(‪ .‬בנו של יעקב‪ ,‬לוי‪ ,‬המבורך בפי סבו יצחק‪ ,‬זוכה במסורת הכוהנית בסמכות המיוסדת על‬
‫בחירה שמימית )היובלים‪ ,‬פרקים ל‪-‬לב( ועל קבלת ספרי אבותיו‪' :‬ויתן ]יעקב[ את כל ספריו‬
‫וספרי אבותיו ללוי בנו ולחדשם לפניו עד היום הזה' )שם‪ ,‬מה‪ ,‬טז(‪ 42.‬את הדעת השמימית הקשורה‬
‫בשבועה ובברית ובחלוקות שביעוניות‪ ,‬המתגלה ללוי בחודש השביעי בבית אל מפי שבעה מלאכים‬
‫שהוא רואה בחזונו‪ ,‬הוא מנחיל לבנו קהת‪ ,‬המורישה לבנו עמרם‪ ,‬המעבירה לבנו אהרון‪ 43,‬הנוחל‬
‫את הכהונה הגדולה במסורת המקראית ומנחילה לבניו הנודעים בביטוי הייחודי 'זרע אהרון קודש‬
‫קודשים'‪ .‬שלושת הנושאים המודגשים ושבים ונשנים במסורת הכוהנית של השתלשלות הכהונה‪,‬‬
‫מלאכי קודש וספרים מקודשים ולוחות רבעוניים‪-‬שביעונים ממקור שמימי המכוננים את הזמן‬
‫המקודש ואת משמרתו במקום המקודש‪ ,‬שראשיתם בחנוך ואחריתם באהרון המנחילה לבניו‪ ,‬אינם‬
‫מצויים במסורת המקראית המקבילה‪.‬‬
‫‪ 38‬חנוך א יב‪ ,‬ד‪ ,‬סח‪ ,‬א‪ ,‬עט‪ ,‬א‪ ,‬פא‪ ,‬א‪ ,‬פב‪ ,‬א‪-‬כ‪ ,‬פג‪ ,‬צב‪ ,‬צג‪ ,‬קו‪-‬קז‪ :‬חנוך ב יא‪ ,‬פב‪-‬ק‪ ,‬יג כא‪ ,‬פרקים יט‪-‬כג‪ ,‬כ‪-‬כד‪,‬‬
‫סז‪-‬ע‪ ,‬עא‪-‬עג‪ :‬היובלים ד כג‪ ,‬ז לח‪-‬לט‪ :‬יד‪ ,‬כ‪-‬כא‪ .‬בדמותו של מלכיצדק עוסקות מגילות שונות שנמצאו בקומראן‬
‫ומסורות רבות אחרות‪ .‬למקורות השונים השוו ‪,J. Kugel, The Bible as It Was, Cambridge 2001‬‬
‫‪pp. 149–162.‬‬
‫‪ 39‬היובלים יט‪ ,‬כד ; השלמה לפי נוסח התרגום האנגלי‪.‬‬
‫‪ 40‬שם‪ ,‬יב‪ ,‬כב‪-‬כח‪ :‬יד‪ ,‬י‪-‬כא‪ :‬טו‪ ,‬ד‪-‬יב‪ ,‬כז‪-‬לג‪.‬‬
‫‪ 41‬שם‪ ,‬טז‪ ,‬יג ‪-‬לא‪ :‬כא‪ ,‬א‪-‬יא‪.‬‬
‫‪ 42‬השוו לוי הארמי ‪DJD XXII, Parabiblical texts, part 3, (ed.) G. Brooke et al. Oxford 1996, pp.‬‬
‫‪ 1–70‬ועיינו צוואת לוי בתוך צוואת השבטים‪ ,‬מהד' א' כהנא‪ ,‬א‪ ,‬קס‪-‬קע ‪Cairo Geniza Testament of Levi,:‬‬
‫‪ DSSSE p. 55–56‬על הקדשת לוי‪ ,‬ראו ‪J. L. Kugel, Traditions of the Bible (n. 28 above) pp. 341ff,‬‬
‫‪idem, “Levi’s Elevation to the Priesthood in Second Temple Writings”, Harvard Theological‬‬
‫‪Review 86 (1993) 1–64; J. C. Vanderkam, ‘Jubilees Exegetical Creation of Levi the Priest’,‬‬
‫‪Revue de Qumran 17 (1996).‬‬
‫‪ 43‬ראו ‪ DJD XXI I, Parabiblical Texts, part 3, (note 27 above), p. 155‬ראו דברי הימים א ה‪ ,‬כא‪-‬מא‬
‫שם נמנית השושלת הכוהנית מעמרם אבי משה ועד לחורבן בית ראשון‪ .‬בקומראן נמצאו שרידים רבים מצוואת עמרם‬
‫וקהת בקטעים המסומנים ‪ – 4Q542–4Q544–4Q548–4Q545‬המצויים ב‪ DSSSE pp. 1082–1095 :‬על‬
‫לידתם ראו‪ :‬צוואת לוי מהגניזה ‪ .DSSSE pp. 54–55‬רשימות גנאלוגיות של הכהונה הגדולה מצויות גם בשמואל‪,‬‬
‫מלכים‪ ,‬עזרא ונחמיה כנזכר לעיל‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪41‬‬

‫אחיו של אהרון‪ ,‬משה בן עמרם‪ ,‬שומע את פרטי השתלשלות ההיסטוריה על פי המסורת הכו־‬
‫הנית מפי מלאך הפנים‪ ,‬בספר היובלים‪ ,‬שחמישים פרקיו מספרים מחדש את ספר בראשית ואת‬
‫ראשית ספר שמות תוך התמקדות על ההיסטוריה של הבריתות והשבועות‪ ,‬לוח המועדים המקודש‪,‬‬
‫הספרים הלוחות ודברי המלאכים‪ ,‬המנחילים ידע לכוהנים וללויים‪ .‬בספר בולט דגש מובהק על‬
‫מקור הדעת במלאכים‪ ,‬שירדו בימי ירד אבי חנוך הנקרא על שמם‪' :‬כי בימיו ירדו מלאכי ה' אשר‬
‫עירים יקראו על הארץ ללמד את בני האדם עשות משפט צדק בארץ' )יובלים ד‪ ,‬טו(‪ ,‬ועל נוחלי‬
‫הדעת הכוהנים‪ ,‬על הקדושה הקשורה בקריאה וכתיבה‪ ,‬ועל מקומם המכריע של חלומות‪ ,‬חזיונות‪,‬‬
‫לוחות וספרים ממקור שמימי‪ ,‬כמקור דעת מקודש‪ .‬עוד מוטעמות בספר כהונת לוי‪ ,‬ומרכזיות חג‬
‫השבועות‪ ,‬המתפרש מלשון שבועה וברית הנכרתת עם השושלת הכוהנית השומרת את הזמן‬
‫המקודש במחזורים של שביעיות‪ .‬לדברי ספר היובלים חג השבועות נשמר בשמים בידי המלאכים‬
‫עד למועד הברית הראשונה בימי נוח‪ ,‬שנכרתה במחצית החודש השלישי‪ ,‬מועד חג השבועות‬
‫במסורת הכוהנית‪ .‬מועד זה הוא ציר לחלוקה שביעונית‪-‬מחזורית של הזמן המחולק לשבתות‬
‫ולשבעת מועדי ה'‪ ,‬לשמיטות ויובלים‪ ,‬בשורה של שבועות ובריתות‪ .‬בריתות אלה‪ ,‬הנכרתות עם‬
‫נוח‪ ,‬אברהם ומשה במחצית החודש השלישי‪ ,‬סיון‪ ,‬קשורות בספר היובלים בתולדות האבות בספר‬
‫בראשית‪ ,‬ולא כמקובל בנוסח המסורה ביציאת מצרים ובמסעות בני ישראל בספר שמות וספר‬
‫במדבר‪.‬‬
‫דומה שאין זה רק מקרה שהחג המרכזי במסורת הכוהנית – החג שנכרתות בו כל הבריתות‬
‫והשבועות‪ :‬מברית הקשת בענן‪ ,‬עבור בברית בין הבתרים וכלה בברית סיני‪ ,‬החג אותו חוגגים‬
‫המלאכים‪ ,‬בתאריך קבוע‪ ,‬ט"ו לחודש השלישי‪ ,‬החג שבו ניתנו לוחות הברית ולוחות חלוקת‬
‫העתים כמצויין בפתיחת ספר היובלים‪ ,‬החג המכונה בספר 'משנה חג' הקשור במסורת המרכבה‬
‫ובהתגלות אלוהית מזה ובברכת היבול במועד קציר הקמה מזה‪ ,‬בעלייה לרגל ובספירה של שבע‬
‫שבתות – נעדר תאריך בנוסח המסורה‪ ,‬לא נזכר בשמו במשנה ואין מסכת המוקדשת לו במשנה‪.‬‬
‫חג השבועות מכונה עצרת בלשון חז"ל‪ ,‬שם המשכיח את הוראתו המקורית הקשורה בשבע‬
‫ושבועה‪ ,‬בברית ועדות‪ ,‬ומסורת המרכבה הקשורה בו – החג הוא מועד גילוי חזון המרכבה בברית‬
‫סיני ובחזון יחזקאל – נדחקת לתחום האיסור כעולה מדברי ר' יהודה המתיחסים לחג השבועות 'אין‬
‫מפטירין במרכבה' )משנה מגילה ד‪ ,‬י(‪ 44.‬ספר היובלים‪ ,‬הערוך סביב הבריתות שנכרתו בחג‬
‫השבועות‪ ,‬רושם את העדות על מהלך ההיסטוריה מהבריאה ועד מעמד סיני בחלוקות שביעוניות‪,‬‬
‫חותר להקדים את המצוות והבריתות לארבעים ותשעה היובלים הקודמים למעמד סיני ולקשור‬
‫אותן בחיי האבות המעבירים את המסורת הכוהנית הכתובה‪ .‬הספר מבקש לעמוד על הזיקה‬
‫השביעונית המלאכית והכוהנית הקשורה ללוח השבתות‪ ,‬לשבעת המועדים הנחוגים בשבעת חודשי‬
‫השנה הראשונים‪ ,‬לחג השבועות‪ ,‬ולמחזורי השמיטות והיובלים‪ ,‬המחושבים ורשומים במחזורים‬
‫שביעוניים בלוחות וספרים המופקדים בידי השושלת הכוהנית‪ .‬שושלת זו רואה במעמד סיני‬
‫ובברית שנכרתה בו שבע שבתות אחרי מעבר ים סוף )שחל ביום א‪ ,‬כו בחודש הראשון‪ ,‬מועד הנף‬
‫העומר( פרק שני ולא פרק ראשון‪ ,‬כבמסורת המקובלת‪ ,‬שכן לגבי דידה של השושלת השומרת את‬
‫משמרת הקודש באמצעות כ"ד משמרות הכהונה המתחלפות מדי שבעה ימים )דברי הימים א כד(‬
‫ומבטיחות את 'שבועות חוקות קציר' כדברי הנביא הכוהן ירמיהו )ה‪ ,‬כד(‪ ,‬המצוות והמועדים‬
‫נקשרו בארועים רבי משמעות בחיי דורות האדם‪ ,‬מאדם ועד לוי‪ ,‬הנזכרים בספר בראשית ובספר‬
‫היובלים ולא החלו בספר שמות‪ .‬בקומראן נמצאו מגילות המפרטות את חילופי עשרים וארבע‬
‫‪ 44‬על חג השבועות ומקומו בתורה ובמסורת חז"ל ראו מ' ברויאר‪ ,‬פרקי מועדות‪ ,‬ירושלים ‪ 1993‬ושם בפרק על‬
‫חג השבועות על תאריך החג החסר בנוסח המסורה‪ ,‬האמור לפי ביקורת הנוסח להיות במחצית החודש השלישי; י'‬
‫תבורי‪ ,‬מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ;155–146‬על מקומו של חג השבועות‬
‫במסורת המרכבה וזיקתו לחזון יחזקאל ראו ר' אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬כוהנים ומלאכים‪ ,‬עמ' ‪.173–142‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪42‬‬

‫רחל אליאור‬

‫המשמרות מדי שבעה ימים במחזורים של שש שנים בין שמיטה לשמיטה על פי לוח השבתות‪,‬‬
‫השמיטות‪ ,‬והיובלים ושבעת מועדי ה'‪ ,‬המפורט בספר ויקרא‪ ,‬בספר חנוך הראשון‪ ,‬בספר היובלים‪,‬‬
‫‪45‬‬
‫במקצת מעשי התורה‪ ,‬במגילת המזמורים‪ ,‬בשירות עולת השבת ובמגילת המקדש‪.‬‬
‫בספר היובלים לוי מתואר בהרחבה כמי שזכה להתקדש לכהונה ולרשת את ספרי הקודש של‬
‫אבותיו )פרקים ל‪-‬לב( ובספר צוואות השבטים מתוארת התקדשות לוי לכהונה וכל בני יעקב‬
‫מורים לבניהם חזור ושנה לציית ללוי שומר המסורת המקודשת‪ .‬לשאלה מה הוא שמונחל מאב לבן‬
‫במסורת זו‪ ,‬המדייקת בכרונולוגיה ובגניאלוגיה ומאדירה את שושלת לוי על ששה עשר הדורות‬
‫הקודמים לו במסורת המקראית או תשעת הדורות הקודמים לו במסורת הכוהנית‪ ,‬שראשיתם‬
‫בחנוך בן ירד‪ ,‬ושלושת הדורות המשתלשלים ממנו המסתיימים באהרון בן עמרם ובמשה אחיו‬
‫הזוכה לגילוי אלוהי ולגילוי מלאכי‪ ,‬ללוחות וספרים‪ ,‬עונים כל החיבורים הנזכרים שמדובר בדעת‬
‫שמקורה שמימי‪ .‬הדעת נמסרת מפי המלאכים המכונים ידעים לנבחרים שבכל דור‪ ,‬קשורה בצְפייה‬
‫במחזורי הטבע הנצחיים שאינם שובתים לעולם הנשמרים בידי האל‪ ,‬ובשמירת מחזורי ההשבתה‬
‫המופקדים בידי האדם ובידי המלאכים‪ ,‬נכתבת לראשונה בידי חנוך מביא הלוח משמים‪ ,‬ההופך‬
‫לסופר ולעד נצחי‪ .‬דעת זו נשמרת בידי צאצאיו הכוהנים ההופכים לשומרי העדות והברית הנשמרת‬
‫על לוחות שמימים וספרים מקודשים המועברים מדור לדור‪ .‬תפישה זו מתוארת בקצרה במגי־‬
‫לות‪' :‬להבין ישרים בדעת עליון וחכמת בני שמים‪ ,‬להשכיל תמימי דרך‪ ,‬כי בם בחר אל לברית‬
‫עולמים' )סרך היחד ד‪ .(22 ,‬דוגמה אחת מני רבות לדעת עליון זו ולהנחלה מלאכית של דעת‬
‫כתובה בספרים המתיחסת לקוסמוגרפיה ולתמורותיה הנראות‪ ,‬ולחלוקות הזמן הנשמעות‪ ,‬לעבודת‬
‫המלאכים‪ ,‬ללימוד‪ ,‬להיסטוריה ולחוק‪ ,‬נמצא בספר חנוך השני‪ 46‬המתאר את המעבר מספרייה‬
‫שמימית לספרים ארציים תוך ציון מספר ימי החודש בלוח השמש והדגשת קדושת הכתיבה והס־‬
‫פירה‪:‬‬
‫"ויקרא יי לאחד משרי מלאכיו ושמו אוריאל אשר היה מהיר בחכמה משאר שרי המלאכים‬
‫וכותב כל מעשי יי‪ .‬ויאמר אל אוריאל הביאה את הספרים מאוצרותי ולקחת קנה ]ממהר לכתוב[‬
‫ונתת לחנוך והגדת לו את הספרים‪ :‬וימהר אוריאל ויבא אלי את הספרים הנודפים מור ויתן לי קנה‬
‫ממהר לכתוב מידו‪ .‬ויהי מדבר אלי את כל מעשי השמים והארץ וכל היסודות מעברם ומהלכם‬
‫ורעם המזלות והשמש והירח והכוכבים ומהלכם ושינוייהם ועתים ושנים וימים ושעות… מנין‬
‫המלאכים ושירת בני החיל… וכל דבר אדם וכל לשון שירה וחיי בני אדם… ושירים נעימי הקול‬
‫וכל אשר משפטו ללמוד‪ .‬ויהי אוריאל מספר לי ימים שלושים ולילות שלושים ופיו אינו פוסק‬
‫מדבר ואני לא חדלתי לכתוב כל האותות לכל בריאה‪ ..‬ואשב שלושים יום ושלושים לילה ואעתיק‬
‫הכל כמשפט ואכתוב שלוש מאות וששה וששים ספר" )חנוך ב י‪,‬א‪-‬ה‪,‬ט(‪.‬‬

‫ה‪.‬‬
‫סיפור שלבי השתלשלותה של ספריה זו‪ ,‬הקשורה בבחירה אלוהית‪ ,‬בדעת שמימית הנמסרת‬
‫ממלאכים לכוהנים‪ ,‬ומונחלת בספרים ולוחות‪ ,‬הוא מוקד ענייננו בדיון להלן‪ .‬אולם לפני שנתאר את‬
‫‪ 45‬על מגילות המשמרות ראו ‪DJD XXI Qumran Cave 4: Calendrical Texts, (eds.) S. Talmon,‬‬
‫‪J. Ben Dov and U. Glessmer, Oxford 2001.‬‬
‫‪ 46‬צ'ארלס מהדיר הפסוידואפיגרפה בראשית המאה העשרים‪ ,‬סבר שספר חנוך השני נכתב בידי יהודי הלניסטי‬
‫במאה הראשונה לפני הספירה באלכסנדריה‪ .‬אנדרסן שההדיר הטקסט בשנות השמונים במהדורת ג' צ'ארלסוורס‬
‫סבר שהספר נכתב בחלקה הראשון של המאה הראשונה לספירה‪ .‬למחקר מקיף ומעודכן על חנוך השני ראו‬
‫‪C. Böttrich, Weltweisheit, Menschheitsethik, Urkult, Tübingen 1992.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪43‬‬

‫הנחלת הכתוב נפתח בתיאור מקוטע שהשתמר במגילות מדבר יהודה‪ ,‬של השושלת הארצית‬
‫הנבחרת המנחילה ידע זה‪:‬‬
‫[אלוהי הכול]…ויוסד ע] [ ]ה?[כין אוצרות ] [ [בדם כאשר עש]יתה‬
‫[ לעד‬
‫חנוך בחרתה מבני א]ד[ם ות]‬
‫[באברהם‬
‫[ה ובנוח רציתה מב]ני‬
‫[אל יעקוב ]נו[דעתה בבית אל‬
‫את יצחק התמותה ו]‬
‫[ ואת לוי ה]בדל[תה ותתן לו לאגוד‬
‫[ ל להבין במעשיכה‬
‫]ות‬
‫ובאהרון בח[רתה ]מן[ לוי לצאת‬
‫] [ ת עבודת ]‬
‫ב[בריתמה לפניכה‬
‫]ולבוא [ ]להו[דיע נסתר]ות‬
‫]ה ואחר ]י[ענו‬
‫שנה[ בשנה ותצוהו להזה]יר?[‬
‫‪47‬‬
‫את‬
‫שבועת]ו[ על [ל עלי‬
‫[לכול איש ישראל ]‬

‫למרות הקיטוע ניכר בעליל ששבעת השמות הנזכרים חנוך‪ ,‬נוח‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬לוי‬
‫ואהרון יוצרים רצף שושלתי העומד בסימן בחירה אלוהית‪ .‬המלים המתארות את הזיקה האלוהית‬
‫לבני השושלת מבהירות נקודה זו בבירור‪ :‬בחרתה‪ ,‬רציתה… התמותה‪ ,‬נודעת‪ ,‬הבדלתה‪ ,‬בחרתה‪.‬‬
‫ההבדל הבולט בין רשימה זו למקבילותיה המפורשות והמרומזות במסורת המקראית‪ ,‬הוא מקומו‬
‫של לוי‪ .‬במסורת המקראית שישה מתוך השבעה מצויינים כיוצאי דופן וכבעלי זיקה ייחודית‬
‫לאלוהים‪ :‬לחנוך נודע מקום מיוחד בשל העובדה שנאמר אודותיו שלא מת ככל האדם אלא נלקח‬
‫לשמים )בראשית ה‪ ,‬כד(‪ .‬נוח נודע כצדיק תמים שנבחר לשרוד את המבול ולהמשיך את הקיום‬
‫האנושי בשבועה ובברית )שם‪ ,‬ח(‪ ,‬לאברהם יצחק ויעקב מוקדשות בספר בראשית מסורות שונות‬
‫הקשורות בהתודעות לאל ובכריתת ברית עימו‪ ,‬ולאהרון מוקדשות בספרים שמות ויקרא ובמדבר‪,‬‬
‫ובדברי הימים מסורות רבות ומפורטות המייחדות אותו מקרב אחיו בבחירה ובפקודה אלוהית‬
‫בזיקה לכהונה‪ .‬לעומת זאת לוי בן יעקב נזכר בדרך כלל בספר בראשית בהקשרים שליליים של‬
‫נקמה‪ ,‬רצח וקללה בעקבות מעשיו בפרשת שכם ודינה )לד‪ ,‬כה‪-‬לא; מט ה‪-‬ז( ולא נודעת לו שום‬
‫זיקה‪ ,‬מפורשת או מובלעת‪ ,‬לקדושה ולבחירה‪ .‬זיקה ייחודית זו של בחירה וקדושה רווחת אמנם‬
‫‪48‬‬
‫במסורת המקראית ביחס לשבט לוי ולעבודת הכוהנים והלויים השמורה לצאצאיו לדורי דורות‬
‫אולם כאמור איננה מתיחסת אף פעם במפורש לקדושתו של אבי השבט‪ ,‬אלא מתחילה את הכהונה‬
‫מאהרון בן עמרם‪ ,‬נכדו של לוי מצד אמו ונינו של לוי מצד אביו‪ ,‬מבלי לייחס חשיבות מפורשת‬
‫‪49‬‬
‫לאבות אבותיו ולמשפחתו‪.‬‬
‫‪ 47‬הקטע סומן בכותרת ‪ 5Q13‬ונדפס לראשונה בידי י"ט מיליק בשנת ‪M. Baillet, J.T Milik and R. :1962‬‬
‫‪ de Vaux (eds.), Les ‘petites grottes’ de Qumran (DJD III: Oxford 1962), pp.181–183‬ונדפס בידי‬
‫ליכט בנספחים למגילת הסרכים‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' ‪ ; 306–305‬כתב היד מספר ‪ 13‬מהמערה החמישית הכולל‬
‫‪ 29‬קטעים זעירים נדפס בההדרה חדשה עם ביאור חדש בידי מנחם קיסטר בסיועו של אלישע קימרון בשנת ‪2001‬‬
‫בכתב העת ‪ Dead Sea Discoveries 8, 2 p. 137‬ושם ציונים לתרגומים ודיונים קודמים וההדרות קודמות )הערה‬
‫‪ 1‬לעיל(‪ .‬לדברי המהדירים יתכן שהטקסט המקוטע ‪ 5Q13‬הוא חלק מסקירה של היסטוריה מקודשת‪ ,‬שהיתה נאמרת‬
‫בטקס חידוש הברית השנתי‪) ,‬בחג השבועות( שכן מקבילות שבהן נזכר טקס זה נמצאו בסרך היחד )‪1QS 3:4–5,‬‬
‫‪ (2:19‬המתיחס למעבר בברית‪ .‬במהדורת י' ליכט‪ ,‬מגילת הסרכים‪ ,‬עמ' ‪ 306‬כתוב‪[' :‬אל יעקב הודעתה בבית אל [‬
‫ואת לוי חפצתה ותתן לו לאגוד ‪ [..‬בחרתה ]בני[ לוי לצאת [ ברוחמה לפניכה'‪ .‬קיסטר מציין למקבילה בסדר העבודה‬
‫ליום הכיפורים 'ממנו הוצאת ידיד בטן זה יעקב שקראתו בכור… סגולה הבדלת מבין בניו זה לוי שלישי לבטן' )שם‪,‬‬
‫עמ' ‪.(146‬‬
‫‪ 48‬שמות ב‪ ,‬א; כז‪ ,‬כא; כח‪ ,‬א‪-‬ל; כט‪ ,‬ל; לב‪ ,‬כו‪-‬כט; במדבר ג‪ ,‬ג‪ ,‬ה‪-‬י ‪ ,‬לב‪ ,‬לח; ד‪ ,‬כא‪-‬מט; כה‪ ,‬י‪-‬יג; דברים י‪,‬‬
‫ח‪-‬ט; דברי הימים א ה‪ ,‬כז‪-‬מא‪ ,‬ו‪ ,‬א‪-‬לח‪ .‬על מעמדו הייחודי של לוי השוו בצוואות השבטים‪ ,‬הספרים החיצוניים ‪,‬‬
‫מהדורת א' כהנא‪ ,‬תל אביב תרצ"ז ‪ :‬צוואת ראובן ח; צוואת שמעון ז; צוואת יהודה כא; צוואת יששכר ה; צוואת דן‬
‫ה; צוואת גד ח; צוואת נפתלי ה‪.‬‬
‫‪ 49‬מתולדות המשפחה בספר שמות ו‪ ,‬טו‪-‬כ עולה שבתו של לוי‪ ,‬יוכבד‪ ,‬נישאה לבן אחיה‪ ,‬עמרם‪ ,‬נישואי דודה‬
‫ואחיינה‪ ,‬האסורים על פי חוקי העריות בתורה )ויקרא יח‪ ,‬יב(‪ .‬מן המסורת המקראית עולה שללוי בן יעקב נולדו‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪44‬‬

‫רחל אליאור‬

‫המסורות אודות לוי‪ ,‬אבותיו וצאצאיו בספרות בית שני‪ ,‬במסורות הכוהניות במגילות מדבר יהודה‪,‬‬
‫במסורות מבית חוניו במצרים ובספרים החיצוניים שעותקיהם נמצאו בין מגילות קומראן ובגניזת‬
‫קהיר‪ ,‬משקפות מצב שונה מעיקרו‪ ,‬המחליף את הנוסח שבו לוי‪ ,‬בנו קהת ונכדו עמרם )דברי הימים‬
‫א ה‪ ,‬כז( נדחקו לשולים‪ .‬מסורות אלה המבקשות לגולל את ההיסטוריה של המשפחה הנבחרת‪,‬‬
‫שומרת הספרים ומופקדת על העדות ושמירת הברית‪ ,‬על פי תודעתה שלה‪ ,‬מתריסות כנגד הרעיון‬
‫שהעבר הוא רכושה של קבוצה אחת המכוננת אותו מנקודת מבט הגמונית ברגע היסטורי מסויים‪,‬‬
‫ויוצאות נגד הטענה שהמספר 'מבחוץ' רשאי לספר את ההיסטוריה של הקבוצה 'מבפנים'‪ .‬מסורות‬
‫כוהניות אלה מבקשות להעמיד את לוי וצאצאיו הישירים במוקד מסורת הבחירה הכוהנית‪ .‬סיפורו‬
‫של לוי מסופר הן מצד אבות אבותיו המשתלשלים ברצף פטריליניארי בן עשרה דורות מימי חנוך‪,‬‬
‫מתושלח‪ ,‬למך נוח‪ ,‬ניר‪ ,‬שם ומלכיצדק‪ ,‬אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬והן מצד ילדיו‪ ,‬נכדיו וניניו‪ ,‬קהת‪,‬‬
‫עמרם‪ ,‬אהרון‪ ,‬אלעזר‪ ,‬פנחס ואבישוע‪ ,‬בוקי ועוזי‪ ,‬זרחיה‪ ,‬מריות‪ ,‬אחיטוב וצדוק הכוהנים הגדולים‪,‬‬
‫שריה כוהן הראש האחרון בבית ראשון ונכדו יהושוע בן יהוצדק המכהן בראשית בית שני‬
‫וצאצאיהם )זכריה ו‪ ,‬יא; דברי הימים א ה‪ ,‬כז‪-‬מא( הממשיכים את מסורת הכהונה הגדולה העוברת‬
‫מאב לבן החל מבני אהרון ואילך‪ 50.‬כך למשל נזכר מבנה השושלת הנבחרת בקטע ממגילות מדבר‬
‫יהודה המכונה פסיאודו היובלים המגלה את ההקשר הכוהני‪-‬מלאכי‪' :‬ונמצא אברהם נאמן לאלוהים…‬
‫לרצון ויברך יהוה את ישחק כל ימי חייו ויולד את יעקב ויעקב הוליד את לוי דור שלישי ויהיו כל‬
‫ימי אברהם וישחק ויעקב ולוי… ומלאכי הקדש‪ 51'..‬אהרון נזכר במסורת המגילות המצוטטת לעיל‬
‫בזיקה לסבו במשפט‪' :‬אהרון בחרתה מן לוי'‪ ,‬דהיינו הבחירה אינה מתחילה בו אלא בסבו‪.‬‬
‫כל בני השושלת הכוהנית שראשיתה בחנוך קשורים זה לזה במישרין בקשר כפול נגלה ונסתר‪:‬‬
‫של לידה על פי הטבע והאצלת הכהונה על פי ברית‪ :‬דהיינו כולם מחוברים בקשר תורשתי שבטי‬
‫נבחר השומר על נצחיות שושלתית‪ ,‬בזיקה של אב ובן )אחד מבין הבנים של האב הנבחר בכל דור‪,‬‬
‫נבחר להמשיך את המסורת הכוהנית( ובקשר של הנחלה רוחנית של דעת נצחית כתובה בלוחות‬
‫וספרים שמקורם בעולם המלאכים‪ ,‬המועברת כברית מאב לבנו‪ .‬על פי מסורות אלה‪ ,‬לוי הוקדש‬
‫לכוהן וצאצאיו לכוהנים ולויים ברוח דברי הנביא מלאכי‪' :‬להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות‪,‬‬
‫בריתי היתה אתו החיים והשלום… תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא ימצא בשפתיו… כי שפתי‬
‫כוהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא' )מלאכי ב‪ ,‬ד‪-‬ז(‪ .‬מהפך זה בדמותו‬
‫של לוי‪ ,‬המנוגד למסורת ספר בראשית‪ ,‬על פי נוסח המסורה‪ ,‬מתחולל באמצעות שורה של מסורות‬
‫על הקדשה משמים המתרחשת בחלום ובהקיץ‪ ,‬על בחירה שמימית המתנה את הכהונה‪ ,‬מסורות‬
‫המלוות בהנחלת ספרייה מקודשת ממקור מלאכי‪ 52.‬כאמור‪ ,‬מסורות אלה‪ ,‬המדקדקות ברציפות‬
‫ארבעה ילדים‪ :‬גרשון‪ ,‬קהת‪ ,‬מררי ויוכבד )במדבר כו נז‪-‬נט; דבה"י א ה כז(‪ .‬לפי במדבר כו‪ ,‬נח‪-‬נט יוכבד‪ ,‬בתו של‬
‫לוי בן יעקב‪ ,‬היא אשתו של עמרם בן קהת‪ ,‬נכדו של לוי‪ ,‬כך שבניהם משה ואהרון )דור שביעי לאברהם( הם ניניו‬
‫של לוי מצד אביהם ונכדיו של לוי מצד אמם‪ .‬השוו לפירוט מדויק בנוסח גניזת קהיר של צוואת לוי ‪Cambridge‬‬
‫‪ .Col. D lines 8–15‬שם נאמר בארמית משמו של לוי‪' :‬ונסב לה עמרם אנתא ליוכבד ברתי עד די אנה חי בשנת‬
‫תשעין וארבע לחיי וקריתי שמה די עמרם כדי יליד עמרם ארי אמרת כדי יליד דנה ]…[ עמא מן ארע מצרים ]כ[דן‬
‫יתק]ר[א שמה… ראמא‪ .‬ביום אחד ילידו הוא ויוכבד ברתי' )תרגום אנגלי שם‪ ,‬עמ' ‪ .(55‬מקטע קודם עולה שעמרם‬
‫ויוכבד נולדו שניהם בראשון לחודש השביעי‪ .‬ראו ‪ DSSSE p. 54‬והשוו שם נוסח צוואת לוי מקומראן )–‪4Q213a‬‬
‫)‪ ,(b, 214, 214a–b‬עמ' ‪ 454–446‬לוי נולד בראש החודש הראשון )היובלים כח‪ ,‬יד( המועד בו חנוך נלקח לשמים‬
‫)חנוך ב יט‪ ,‬ב( על אהרון ראו‪.J. R. Spencer, Aaron. In: Anchor Bible Dictionary, New York 1992 :‬‬
‫‪ 50‬שמות כח‪-‬ל‪ ,‬מ יב‪-‬טז‪ ,‬ויקרא ח כא–כב‪ :‬י‪ ,‬יב‪-‬יג‪ ,‬במדבר יז‪-‬יח‪ ,‬מל"א א‪ ,‬לב‪-‬לט‪ :‬דברי הימים א ה‪ ,‬כז‪-‬מא‪ ,‬ו‪,‬‬
‫לד‪-‬לח‪ ,‬כג‪ ,‬יג‪ ,‬כח‪-‬לב‪ ,‬כד‪ ,‬א‪-‬ה עזרא ז‪ ,‬ב‪-‬ה נחמיה יא יא‪ :‬יב ‪ ,‬י‪-‬יא(‪ .‬ראו ‪L. L Grabbe, Were the Pre-‬‬
‫‪Maccabean High Priests Zadokites? In: Reading from Right to Left. Sheffield 2003.‬‬
‫‪ DJD XIII, p. 157: 4Q226 51‬יצחק מכונה ישחק במסורות שונות ראו עמוס ז‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 52‬על הקדשת לוי ראו ראו היובלים לב א‪-‬ט‪ ,‬צוואת לוי א י‪-‬יא‪ ,‬ח‪ ,‬א‪-‬ט‪ ,‬יד; צוואות בני יעקב‪ ,‬קטע גניזה‬
‫אוקספורד‪ ,‬הספרים החיצוניים‪ ,‬מהדורת א"ש הרטום‪ ,‬תל אביב ‪ ,1981‬עמ' ‪ 136‬המתרגם את הנוסח הארמי ב‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪45‬‬

‫הכהונה מימי חנוך ועד לסוף המסורת המקראית‪ ,‬נמצאו בין מגילות מדבר יהודה שמחבריהם‬
‫מייחסים עצמם פעמים רבות לכוהנים לבית צדוק‪ ,‬הלא הוא בית הכהונה הגדולה ששרת ברציפות‬
‫בקודש מימי ראשית בית ראשון בימי דוד ושלמה וצדוק בן אחיטוב ועד למאה השניה לפני הספירה‬
‫בימי צאצאו הישיר‪ ,‬חוניו השלישי בן שמעון הצדיק‪ ,‬שנרצח בשנת ‪ 171‬לפני הספירה‪ .‬בית צדוק‬
‫מייחס עצמו על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית במישרין לשושלת שראשיתה באהרון בן עמרם ועל‬
‫פי ההיסטוריוגרפיה הכוהנית לשושלת שראשיתה בחנוך ושיאה בלוי וצאצאיו משה ואהרון‪,‬‬
‫ואחריתה בימי בית ראשון בשריה אבי יהוצדק שהוגלה בידי נבוכדנצר עם חורבן המקדש‪ ,‬כמפורט‬
‫בדברי הימים א ה‪ ,‬כז‪-‬מא‪ :‬ו‪ ,‬לה‪-‬לח‪ .‬הכהונה הגדולה מתחדשת בימי שיבת ציון ובנית המקדש‬
‫השני בתקופה הפרסית‪ ,‬עם שובו של יהושע בן יהוצדק נכדו של שריה‪ ,‬המכהן בבית שני )חגי א‪,‬‬
‫א; זכריה ג‪ ,‬א‪-‬ח; ו‪ ,‬יא(‪ .‬יהושע בן יהוצדק הוא אביהם של כל הכוהנים הגדולים ששירתו עד שנת‬
‫‪ 175‬לפני הספירה כבניו נכדיו וניניו‪ .‬שושלת הכהונה הגדולה הפטריליניארית בבית ראשון ובחלק‬
‫‪53‬‬
‫מימי בית שני מתוארת בספר עזרא )ג‪ ,‬ב; ז‪,‬א‪-‬ו( ומפורטת בנחמיה )יא‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫אין קו ברור התוחם את גבולות הזיכרון המקודש ומפריד במסורות אלה בין מיתוס להיסטוריה‬
‫או בין היסטוריה מדומינת למציאות טקסטואלית‪ ,‬שכן לגבי דידם של הכוהנים הכותבים‪ ,‬יוצרים‬
‫ונוצרים את העבר‪ ,‬כל השושלת הפטריליניארית המקודשת מראשיתה בימי חנוך‪ ,‬עבור בצאצאיו‬
‫מתושלח‪ ,‬נוח‪ ,‬ניר‪ ,‬למך ומלכיצדק הנזכרים בספר בראשית‪ ,‬כמו לוי וצאצאיו הישירים הנזכרים‬
‫בחומש החל בקהת ועמרם עבור באהרון אלעזר ופנחס‪ ,‬המשך בצאצאים הנזכרים בספר שמואל‬
‫ובדברי הימים מצדוק בן אחיטוב ואילך ועד אחריתה המקראית של השושלת בכוהני בית צדוק‬
‫בבית שני הנזכרים בספרי עזרא‪ ,‬נחמיה‪ ,‬חגי‪ ,‬זכריה‪ ,‬מלאכי ודברי הימים‪ ,‬והמשכה בראשית‬
‫המאה השניה לפני הספירה בספר בן סירא ובדברי מורה הצדק בקומראן ובכוהני בית חוניו‪ ,‬היא‬
‫הוויה היסטורית‪-‬ספרותית רצופה אחת‪ ,‬מתועדת בכתבי קודש‪ ,‬הקשורה ברצף גנטי מדור לדור‬
‫ובהנחלה רצופה של מורשת כתובה מקודשת לשושלת נבחרת‪ ,‬הקשורה בעולם המלאכים כמקור‬
‫תוקף והשראה‪.‬‬
‫כאמור הממצא הספרותי העשיר במערות מדבר יהודה‪ ,‬הכולל חיבורים המתייחסים לגיבורי‬
‫שושלת כוהנית זו החל בספר חנוך‪ ,‬עבור בצאצאיו מתושלח‪ ,‬למך ונוח‪ ,‬ובקטעים על שושלת אבות‬
‫העולם הנבחרים בבחירה אלוהית‪ ,‬המשך בצוואת לוי ובצוואות עמרם וקהת ובחיבורים המתיחסים‬
‫לכוהן מלכיצדק ומזכירים את צדוק ואת מגילות משמרות הכהונה‪ ,‬לצד חיבורים המפרטים את לוח‬
‫השבתות והמועדים בנוסח הכוהני‪ ,‬את מזמורי דוד בנוסח המתיחס לעבודת המקדש וללוח הקרב־‬
‫נות‪ ,‬את שירות עולת השבת המיוסדות על לוח השבתות ועבודת כוהני קורב‪ ,‬את מגילת המקדש‬
‫ואיגרת מקצת מעשי התורה הכוללות את לוח המועדים‪ ,‬הקבוע הידוע והמחושב מראש‪ ,‬את מגילת‬
‫ההודיות השומרת שירה כוהנית המתארת את מלאכי הקודש ואת מטעת העולם ומסורות לוי מבית‬
‫חוניו המיחסות ללוי ידיעת כתיבה וקריאה בהשראה שמימית שידונו להלן‪ ,‬חיבורים המתיחסים‬
‫לתקופות היסטוריות שונות ולהקשרים שונים‪ ,‬אולם מתייחסים לרצף מקודש המעוגן בלוח שהובא‬
‫‪ DSSSE I, p. 50‬ועיינו בעמדות מחקריות שונות על מקומו של לוי בספרות בית שני ‪J. L Kugel, “Levi’s‬‬
‫‪Elevation to the Priesthood in Second Temple Writings”, Harvard Theological Review 86‬‬
‫‪(1993), 1–64; R. C. Stallman, ‘Levi and the Levites in the Dead Sea Scrolls’, Journal for the‬‬
‫‪ .Study of the Pseudepigrapha 10, 1992‬על הכהונה בבית שני ראו ‪M. Himmelfarb, “A Kingdom of‬‬
‫‪Priests”: The Democratization of the Priesthood in the Literature of Second Temple‬‬
‫‪Judaism”,The Journal of Jewish Thought and Philosophy, 6 (1997), pp. 89–104; D.W. Rooke,‬‬
‫‪Zadok’s Heirs: The Role and Development of the High Priesthood, Oxford 2000.‬‬
‫‪ 53‬על השתלשלות הכהונה הגדולה המייחסת עצמה מימי בית ראשון לצדוק שהיה הכהן בימי דוד ושלמה ראו‬
‫יוסף בן מתיתיהו קדמוניות היהודים י‪ ,‬ח‪ ,‬ו ‪) 153–151‬תרגום א' שליט‪ ,‬ב'‪ ,‬עמ' ‪ .(357‬על כוהני בית צדוק שנקראו‬
‫בתקופה התלמית בית חוניו השוו‪ :‬מקבים ב ג א‪-‬ב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪46‬‬

‫רחל אליאור‬

‫משמים‪ ,‬הקשור בשושלת הכהונה ובעולם המלאכים‪ ,‬בספרי קודש‪ ,‬במיתוסים על זמן מקודש ועל‬
‫מקום מקודש‪ ,‬ובהיסטוריה כתובה שנשמרה במאות מגילות שהגיעו לידינו אלפיים שנה אחרי‬
‫גניזתן‪ ,‬מעוררים הרהורים בדבר קולות הגמוניים וקולות מושתקים ובדבר עדי הזיכרון וסוכני‬
‫השכחה ומעלים מחשבות בדבר הגבול התוחם בין המיתוס וההיסטוריה או בין סיפור שמספרת‬
‫קהילה לעצמה אודות מקורותיה הממשיים והמדומיינים ובין ראייה ביקורתית של סבירות ואפש־‬
‫ריות קיומן של מסורות אלה במציאות מוחשית‪ ,‬תחומה בגבולות זמן ומקום‪ ,‬הנוצרת בזיקה‬
‫לממשויות מדומיינות ולערכים נצחיים ונמסרת תמיד בפי מספרים בעלי עמדה ומטרה‪ .‬ריבויים‬
‫וגיוונם של החיבורים המייצגים מסורת כוהנית זו של שבט לוי על הקשריה הכרונולוגיים‪ ,‬היסטו־‬
‫ריוגרפיים‪ ,‬פולחניים ומיסטיים‪ ,‬מיתיים‪ ,‬ריאליים‪ ,‬ספרותיים ודמיוניים‪ ,‬הקשורים בעבודת הקודש‪,‬‬
‫בכהונה‪ ,‬במקדש ובלוויה‪ ,‬מעלים שאלות מרתקות בדבר משמעות הזיכרון הכתוב בספר בזיקה‬
‫לזהות המספר והכותב‪ ,‬שאלות הקשורות לסיפור כזירת המאבק על סמכות וזהות ולבעלות השנויה‬
‫במחלוקת על העבר ועל הזכויות והחובות הגלומות בו הנגזרות מהסיפור ההיסטורי‪ .‬מן המסורות‬
‫השונות והמקבילות עולה שהמאבק בין מספרי ההיסטוריה המקראית בנוסח המסורה‪ ,‬לעומת‬
‫מספרי ההיסטוריה מהזווית כוהנית‪ ,‬הוא המאבק על עיצוב העבר ומשמעותו בין קבוצות שונות‬
‫בעלות זהות תרבותית משותפת החולקות עבר משותף הזכור מזוויות שונות‪ .‬האם העובדה שפר־‬
‫קים מרכזיים הדנים בגיבורי המסורת הכוהנית כגון נוח וחנוך‪ ,‬מלכיצדק ולוי‪ ,‬אלעזר‪ ,‬פנחס וצדוק‪,‬‬
‫נשמטו מנוסח המסורה אחרי הספירה‪ 54,‬או נוספו עליה בספרות הכוהנית לפני הספירה‪ ,‬או שגיבור‬
‫המסורת הכוהנית לפני הספירה שהועלה לשמים ביום הפותח את לוח השמש‪ ,‬א' ניסן‪ ,‬היושב‬
‫ב'פרדס קושטא' בגן עדן‪ ,‬שם הוא קורא כותב זוכר ומעיד לנצח נצחים‪ ,‬לפי ספר חנוך והיובלים‪,‬‬
‫והמגילה החיצונית לבראשית‪ ,‬הודח ממקומו אחרי הספירה בסיפור 'ארבעה נכנסו לפרדס' בנוסח‬
‫התלמוד הבבלי‪ ,‬ונהרג לפי מסורת חכמים ביום הפותח את לוח הירח‪ ,‬א' תשרי‪ ,‬או שחג מרכזי‬
‫במסורת הכוהנית כמו חג השבועות‪ ,‬חג חידוש הברית המבוסס על שבועת השבועות של מועדי‬
‫דרור ומסורת הבריתות הקשורה בלוח השמש‪ ,‬במסורת המרכבה‪ ,‬בהתגלות בסיני ובעלייה לרגל‪,‬‬
‫נותר חסר תאריך בנוסח המסורה‪ ,‬חסר מצווה המייחדת אותו‪ ,‬שכוח שם וחסר מסכת במשנה‪ ,‬יש‬
‫בה כדי להעיד שלא היתה רק מסורת אחת אלא שמסורות היסטוריוגרפיות שונות התחרו זו בזו‬
‫בעת העתיקה על עיצוב העבר‪ ,‬בזירת המאבק של הסיפור‪.‬‬
‫בין אם חג השבועות נקרא בהיסטוריה הכוהנית 'חג המלאכים' 'משנה חג'‪' ,‬חג השבועים'‪ ,‬חג‬
‫הבריתות )ספר היובלים( ו'מעבר בברית' )סרך היחד(‪ ,‬החל תמיד ביום ראשון במחצית החודש‬
‫השלישי )ברית דמשק(‪ ,‬שבע שבתות אחרי מועד יציאת מצרים‪) ,‬יום ראשון‪ ,‬כו לחודש הראשון(‬
‫בזיקה למסורת המרכבה‪ ,‬שנגלתה בט"ו בסיון‪ ,‬או לחילופין‪ ,‬בנוסח חכמים‪ ,‬מכונה 'עצרת' וחל ב‪-‬ו'‬
‫בסיון‪ ,‬שלעולם לא יחול ביום ראשון‪ ,‬חג שבו נאסר להפטיר במרכבה‪ ,‬בתרבות האומרת 'אין‬
‫דורשין במרכבה' )משנה חגיגה‪ ,‬ב א( ומבטלת את המעבר בברית‪ ,‬הרי שאין ספק שההיסטוריה‬
‫המוכרת מנוסח המסורה אינה אלא אחת מההיסטוריות השונות שנאבקו ביניהם בעת העתיקה‪ ,‬בעת‬
‫‪ 54‬ראו למשל קטע הקשור להיסטוריה של הנחלת הכהונה שאינו מצוי בנוסח המקרא שבידינו ומצוי בתרגום‬
‫השבעים בסוף יהושע כד‪" :‬ביום ההוא לקחו בני ישראל את ארון האלוהים וישאו בתוכם ויכהן פנחס תחת אלעזר‬
‫אביו עד מותו ויקברו אותו בגבעה אשר לו וילכו בני ישראל איש למקומו ולעירו‪ .‬ויעבדו בני ישראל את העשתורת‬
‫ואת אלוהי העמים אשר סביבותיהם ויתנם ה' ביד עגלון מלך מואב וימשול בם שמונה עשרה שנה"‪ .‬א' רופא רואה‬
‫בקטע זה את הקישור בין יהושע ושופטים שהיו כנראה ספר אחד‪ .‬לדעתו הושמט קטע זה מטעמים אידיאולוגיים‪ .‬א'‬
‫רופא‪' ,‬תרגומו של ספר יהושע לפי תרגום השבעים'‪ ,‬שנתון ב‪ ,‬תשל"ז‪ .227–217 ,‬ריבוי המסורות‪ ,‬שאינן מצויות‬
‫במקרא בנוסח המסורה‪ ,‬על חנוך‪ ,‬נוח‪ ,‬מלכיצדק ולוי מתועד בכתבי קומראן ובאסופות הספרים החיצוניים‬
‫במהדורותיהן השונות‪ .‬עיון באינדקס של מהדורת צ'ארלסוורס של הפסוידואפיגרפה המתיחס לשמות אלה ידגים זאת‬
‫בנקל‪ .‬עיון דומה ביחס לשמותיהם של ממשיכי השושלת‪ ,‬אהרון‪ ,‬אלעזר‪ ,‬פנחס‪ ,‬אבישוע ובניהם‪ ,‬וצדוק ובניו בכתבי‬
‫קומראן ימחיש את הפער בין מעמדם בנוסח המסורה לבין מקומם בכתבי הכהונה‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪47‬‬

‫שהסדר הכוהני המסורתי על מסורת הבריתות‪ ,‬השבועות מועדי הדרור‪ ,‬המרכבה והספרים הוחלף‬
‫בידי כוחות חדשים‪.‬‬
‫מוקד הזהות הכוהנית השושלתית קשור בתודעת בחירה שמימית‪ ,‬בשבועה ובשבע ובזיקה‬
‫ההדוקה של הכהונה לעולם המלאכים הסמוי מן העין‪ ,‬הנודע כאמור מאז ימי חנוך בן ירד במסורת‬
‫השמורה בנוסח כתוב בשמים ובארץ‪ .‬שני העולמות קשורים בשבועה ובברית‪ ,‬באחריות על הזיכ־‬
‫רון הכתוב בזיקה למחזוריות שביעונית של 'מועדי דרור'‪ ,‬בשמירת הצדק והקדושה‪ ,‬הדעת והאמת‬
‫ביחס למחזורי שביתה שביעוניים‪ .‬עוד הם קשורים בברית וברכה‪ ,‬בעדות ובזיכרון‪ ,‬המופקדים‬
‫בידי לוי וצאצאיו‪ ,‬כפי שעולה מדברי המלאכים בספר היובלים‪ .‬ספר זה‪ ,‬שהתגלה במקורו העברי‬
‫בספרייתם של בני צדוק במדבר יהודה‪ ,‬ערוך סביב מרכזיות חג השבועות‪ ,‬החג שכל הבריתות‬
‫נכרתו בו במחצית החודש השלישי מימי ברית הקשת בענן עבור בברית בין הבתרים ועד לברית‬
‫סיני‪ .‬מועד החג‪ ,‬המכונה מעבר בברית בסרך היחד‪ ,‬היה שנוי במחלוקת בין צדוקים לפרושים‬
‫כנאמר במשנה וזיקתו למסורת הבריתות ולמסורת המרכבה נעלמה מנוסח המסורה ונשמרה בעי־‬
‫קרה רק במסורת הכוהנית‪ .‬המלאכים המשרתים בשמים המכונים 'נועדי צדק' ושומרים את השב־‬
‫תות והמועדים המגינים על הצדק‪ ,‬מתארים את בני דמותם הארציים‪ ,‬בני זרע לוי‪ ,‬להם מונחלת‬
‫משמים הכהונה והלוויה‪ ,‬כקשורים בצדק וצדקה‪ .‬בני לוי המשרתים בקודש בדומה למלאכי הצדק‪,‬‬
‫הם אלה שיכונו מאוחר יותר בשם בני צדוק‪ ,‬המופקדים על שמירת מועד הברית בתמורות ההיס־‬
‫טוריה הארצית‪:‬‬
‫'ותהי להם צדקה ותכתב להם צדקה; ויבחר זרע לוי לכוהנים וללוים לשרת לפני ה' כמונו בכל‬
‫הימים ויבורך לוי ובניו לעולם כי קנא לעשות צדק ומשפט ונקמה מכל הקמים על ישראל‪ .‬וכן‬
‫תכתב לו כעדות בלוחות השמים ברכה וצדק לפני אלהי הכל‪.‬‬
‫ואנחנו נזכור את הצדקה אשר עשה האדם בחייו בכל עתות השנה עד אלף דור ברכה תכתב‬
‫ותבוא עליו ולדורותיו אחריו ונכתב אוהב וצדיק בלוחות השמים' )היובלים ל‪ ,‬יח‪-‬כ(‪.‬‬
‫זהות כוהנית זו הקשורה בדעת שמימית המונחלת בספרים ובלוחות משמים לארץ‪ ,‬בברית‬
‫ובעדות‪ ,‬בצדק ומשפט‪ ,‬בחיים וברכה‪ ,‬נקשרת בתקופת האבות בצדקתו של לוי‪ ,‬המבורך על מעשי‬
‫הקנאות שלו )צוואת לוי‪ ,‬ה א‪-‬ג( ונזכר לשבח לאחר מכן בשל קנאותם של צאצאיו )שמות לב‪,‬‬
‫כו‪-‬כט; במדבר כה‪ ,‬ז‪-‬יד; דברים לג‪ ,‬ח‪-‬יא; היובלים ל‪ ,‬יז‪-‬יח(‪ .‬זאת בניגוד לקללה המוטלת עליו‬
‫במסורת המקראית על שפיכות הדמים בפרשת שכם )בראשית לד‪ ,‬כה‪-‬לא; מט‪ ,‬ה‪-‬ז(‪ .‬המלאכים‬
‫מספרים מחדש פרשה זו בספר היובלים ובצוואת לוי ומעידים על צדקתו‪ ,‬זוכרים ורושמים אותה‬
‫ומנחילים לו דעת צדק וברכה וזכות בלעדית לכהונה‪ .‬לוי בן יעקב‪ ,‬אבי הלויים והכוהנים‪ ,‬שנולד‬
‫על פי המסורת הכוהנית בא' בניסן )היובלים כח‪ ,‬יד(‪ ,‬ביום ד'‪ ,‬יום בריאת המאורות שבו מתחילה‬
‫השנה בלוח הכוהני‪ ,‬בראשית החודש שבו מתחילה השנה בלוח המקראי )שמות יב‪ ,‬ב(‪ ,‬היום שבו‬
‫הוקם המשכן )שמות מ‪ ,‬א(‪ ,‬היום שבו נבראו המלאכים )היובלים ב‪ ,‬ב( והיום שבו נלקח חנוך‬
‫לשמים כדי ללמוד דעת מן המלאכים )חנוך ב‪ ,‬יט‪ ,‬ב(‪ ,‬נבחר לכהונה בספר היובלים ובצוואת לוי‬
‫מארבעה טעמים‪ :‬בעקבות חיזיון מלאכי בבית אל ובחירה בו לכהונה בשל קנאותו לצדק‪ ,‬משפט‬
‫ונקמה ולשמירת טהרת המשפחה וההתבדלות מהגויים הנזכרים בפרשת אונס דינה )היובלים ל‪,‬‬
‫יח; צוואת לוי ה‪ ,‬ג; ח‪ ,‬א‪-‬יט(; בעקבות חלום שחלם יעקב אביו בבית אל שבעקבותיו נדר להקדיש‬
‫מעשר מכל אשר לו‪ ,‬ולוי הוא העשירי בבניו בספירה מהסוף להתחלה )היובלים לב‪ ,‬א‪-‬י; צוואת‬
‫לוי ט‪ ,‬ג‪-‬ד; לוי הארמי( והשביעי בסדר הדורות של יורשי הספרים ומורישיהם שראשיתו בחנוך;‬
‫בעקבות בחירת לוי לכהונה בידי סבו יצחק בהשראת רוח הקודש‪ ,‬בחירה בה יצחק משווה את‬
‫עבודתו של לוי ובניו בקודש לעבודת המלאכים בשמים )היובלים לא‪ ,‬יב‪-‬טז; צוואת לוי ט‪ ,‬א‪-‬יד(‬
‫ובעקבות חלום שחלם לוי על בחירתו לכהונה בידי המלאכים ועל בחירת בניו לכהונה עד עולם‬
‫)היובלים לב‪ ,‬א; צוואת לוי ב‪ ,‬ה‪-‬י; ד‪ ,‬ב; ה‪ ,‬א‪-‬ב; ח‪ ,‬א‪-‬יט; לוי הארמי(‪ .‬השראת רוח הקודש גורמת‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪48‬‬

‫רחל אליאור‬

‫לכך שיצחק מלמד את תורת הכהונה והקרבנות שלמד מאביו אברהם‪ ,‬לנכדו לוי )צוואת לוי ט‪,‬‬
‫ה‪-‬יד(‪ .‬קודם לכן נזכר אף חלום נוסף של יעקב החולם שלוי בנו יהיה לכוהן לפני האלהים )צוואת‬
‫לוי ט‪ ,‬ג‪-‬ה(‪ .‬דהיינו‪ ,‬מגע עם העולם הלא נראה באמצעות חלומות והשראת רוח הקודש‪ ,‬הנגלים‬
‫ליצחק‪ ,‬ליעקב וללוי‪ ,‬ומלאכים הנודעים בחלום ליעקב וללוי בבית אל ומנחילים ידע ולוחות‪ ,‬הם‬
‫המבססים את הקדשת לוי לכהונה נטולת אחוזה ארצית ואת זיקתו הנצחית למעשרות וקרבנות‬
‫מכאן‪ ,‬ולדעת אלוהית‪ ,‬לידע כתוב‪ ,‬ללוחות ולספרים‪ ,‬מכאן‪ .‬במסורות שונות נידונה זיקתו של לוי‬
‫לספרים ולאותיות ממקור שמימי‪ ,‬ביניהן בולטת מסורת ספר יוסף ואסנת מחוגי מקדש חוניו‪,‬‬
‫ובצוואת לוי מתואר חזונו של לוי המתעלה לשמים‪ ,‬בדומה לסב סבו חנוך‪ ,‬וזוכה בברכה אלוהית‬
‫בדבר כהונתו‪' .‬ואחרי כן פתח לי המלאך את שערי השמים וארא את קדוש עליון יושב על כסא‪.‬‬
‫ויאמר אלי לוי לך נתתי את ברכות הכהונה עד אבוא ואשכון בתוך ישראל' )צוואת לוי ה‪ ,‬א(‪ .‬ספר‬
‫היובלים מטעים את הברכה הנאצלת ללוי ולכל זרעו‪ .‬שמו של לוי בספר היובלים מצביע על קרבתו‬
‫לאלהים ונדרש במדרש שמות בפסוק‪' :‬לך קראה אמך שמך לוי ובאמת קראה שמך נלווה לה'‬
‫תהיה' )היובלים לא‪ ,‬טז( בניגוד לביאור שמו בבראשית הקשור למאבק על לבו של יעקב בין שתי‬
‫נשותיו‪ ,‬הנדרש מלשון 'הפעם ילוה אישי אלי' )כט‪ ,‬לד(‪ .‬הברכות הנאצלות ללוי בידי סבו יצחק‪,‬‬
‫המתנבא ומרחיק ראות מבעד לעיורונו‪ ,‬מונחלות לו ולבניו‪' :‬וירד רוח הנבואה בפיו… ויפן אל לוי‬
‫ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו יברכך ה' אלהי הכל אדוני כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים'‬
‫‪55‬‬
‫)שם לא‪ ,‬יב‪-‬יג(‪.‬‬
‫מסורת כוהנית שמוצאה מחוגי מקדש חוניו במצרים‪ ,‬שם כיהן חוניו הרביעי‪ ,‬בנו של חוניו‬
‫השלישי שהודח ונרצח בשנת ‪ 171‬לפניה"ס בידי שליחי הכוהן המתיוון מנלאוס‪ ,‬ושם כיהנו בניו‬
‫ובני בניו עד שנת ‪ 74‬לספירה‪ ,‬מתארת את לוי במאה השניה לפני הספירה בלשון ייחודית המתי־‬
‫חסת לרעיון שהוא נלוה לה' כעולה ממדרש שמו בספר היובלים‪ .‬לוי במסורת זו מחונן בראייה‬
‫פורצת גבולות המזכה אותו בתואר נביא אלהים ומתארת אותו כרואה ספרי רזים בשמים‪:‬‬
‫‪‘Levi … he was one who attached himself to the Lord and he was a prudent man‬‬
‫‪and a prophet of the most high and sharp-sighted with his eyes, and he used to‬‬
‫‪see letters {books}[grammata] written in heaven by the finger of God and he‬‬
‫‪knew the unspeakable (mysteries) of the most high God.’56‬‬
‫מסורת זו הקושרת את לוי בן יעקב לנבואה‪ ,‬לרזים‪ ,‬לספרים ולאותיות שמימיות‪ ,‬מובאת בספר‬
‫יוסף ואוסנת‪ ,‬הקשור למקדש חוניו‪ ,‬שם כיהנו צאצאי שושלת בית צדוק‪ 57.‬הסיפור המתאר את‬
‫‪ 55‬ראו ‪B. Halpern –Amaru, ‘The Naming of Levi in the Book of Jubilees’, in: E. G. Chazon‬‬
‫‪and M. Stone (eds.), Pseudepigraphic Perspectives: The Apocrypha and Pseudepigrapha in‬‬
‫‪ .Light of the Dead Sea Scrolls, Leiden 1999, pp. 59–69‬ונדרקם מציין שספר היובלים מייחס חשיבות‬
‫להתחזקות ראייתו של יצחק וזיהוי שני נכדיו לוי ויהודה‪ ,‬להם הוא מאציל ברכה רבת משמעות הקובעת את עתיד‬
‫העם‪ ,‬כנגד טעותו בזיהוי שני בניו יעקב ועשיו בשל עיורונו בספר בראשית ובספר היובלים כו‪J. C. Vanderkam,.‬‬
‫)‪‘Isaac’s Blessing of Levi and His Descendants in Jubilees 31’, D. W. Parry & E. Ulrich (eds.‬‬
‫‪The Provo International Conference on The Dead Sea Scrolls, pp. 497–519; R. C. Stallman,‬‬
‫‪‘Levi and the Levites in the Dead Sea Scrolls’, Journal for the Study of the Pseudepigrapha 10,‬‬
‫‪.1992‬‬
‫‪Joseph and Aseneth, 22:13(8–9) in: The Old Testament Pseudepigrapha, vol. ii, p. 239 56‬‬
‫‪ (translated by C. Burchard), pp. 177–247‬המהדיר מעיר על המילה היוונית מתיחסת לאותיות ‪grammata‬‬
‫שהיא אף מתיחסת בספרות זו ללוחות שמימים‪ ,‬כתבים ולספרים‪ .‬עוד על לוי כנביא וכבעל חרב להט מתהפכת‬
‫הקושרת אותו ברמז לגן עדן ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .241–240‬על החיבור יוסף ואסנת וזיקתו לבית חוניו ראו מחקרו המאלף‬
‫של גדעון בוהק ‪G. Bohak, Joseph and Aseneth and the Jewish Temple in Heliopolis, Atlanta‬‬
‫‪.1996‬‬
‫‪ 57‬מקבים ב; כהנא תרצ"ז ב קפח‪-‬קצד; קדמוניות יב‪ ,‬ז ‪ ;388–387‬יג ג ‪.73–62‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪49‬‬

‫הרקע לעליית יוסף במצרים ולאחיזתם הקדומה של צאצאיו שם כרקע לתביעתם על מקדש חוניו‬
‫בעיר החרס ]שמש[‪ ,‬הליופוליס‪ ,‬מרחיב על מקומו של לוי אחי יוסף בעלילה‪.‬‬
‫שבט לוי נבחר בחירה משולשת במקרא‪ ,‬רק בספר שמות‪ ,‬אחרי יציאת מצרים‪ ,‬ואילו בחירה‬
‫בלוי בן יעקב אבי השבט‪ ,‬המתייחסת לקורותיו בספר בראשית ולסגולותיו יוצאות הדופן‪ ,‬כמתואר‬
‫בספר היובלים‪ ,‬בלוי הארמי‪ ,‬בצוואת לוי בצוואות השבטים ובספר יוסף ואסנת‪ ,‬אינה נזכרת‪:‬‬
‫במקרא הלויים נבחרו לכהונה בעקבות נאמנותם למשה וקנאותם בפרשת מעשה העגל )שמות לב‪,‬‬
‫ט‪-‬כה(; בעקבות בחירתם בידי האל להיבדל מהעם למען שירות בקודש )ויקרא ח‪ ,‬א‪-‬לג(; ובעקבות‬
‫השתלשלות שושלת הכהונה מאהרון לבניו ולבני בניו עד עולם )ויקרא י‪ ,‬ח(‪ .‬בצוואת לוי נאמר על‬
‫השבט‪' :‬ומהם יהיו כהנים ושופטים וסופרים ועל פיהם ישמר הקודש' )ח‪ ,‬יח( ובנוסח תרגום‬
‫השבעים של דברי הימים א כג‪ ,‬ד ודהי"ב יט‪ ,‬יא המילה שוטרים מתורגמת כסופרים‪ .‬לעומת זאת‬
‫בגירסת לוי הארמי‪ ,‬שנתגלתה בגניזת קהיר בשנת ‪ 1896‬ונמצאה חמישים שנה לאחר מכן בין‬
‫מגילות קומראן בנוסחים מקוטעים במערות הראשונה והרביעית‪ ,‬ונחשבת לעתיקה שבין המקורות‬
‫הכוהניים הדנים בלוי‪ 58,‬מצויינים טעמי הבחירה של לוי בן יעקב הנקשרים בארבעה נושאים‪:‬‬
‫בפרשת דינה בשכם‪ ,‬שעניינה הצבת גבולות איסורי חיתון בין בני משפחת יעקב לבני עמים אחרים‬
‫באמצעות שימוש בלשון טומאה וטהרה )לוי הארמי‪ ,‬גניזה‪ ,‬א‪-‬ג(; בחזיונותיו של לוי הרואה‬
‫מלאכים‪ ,‬ונלקח לשמים בידי מלאכים בדומה לחנוך‪' :‬נטלת לשמיא' )‪ ; (TLevi 4Q213‬ונמשח‬
‫לשרת בקודש בידי המלאכים )צוואת לוי‪ ,‬גניזה‪ ,‬ו‪-‬ז(; בהקדשה לכהונה כהמשך לחלום יעקב בבית‬
‫אל‪ ,‬שבעקבותיו החולם שהבטיח לעשר מכל אשר לו‪ ,‬מקדיש את לוי‪ ,‬בנו העשירי‪ ,‬כמעשר לשרת‬
‫בקודש 'כהן האלוהים לעולמים' 'ברכני אדין כדי הוה יעקוב עשר כל מה דיהיה לה כנדרה' )צוואת‬
‫לוי‪ ,‬גניזה‪ ,‬ט‪ ;(16–15‬בעקבות בחירת יצחק סבו המברך אותו‪ ,‬מלמד אותו את עבודת הקודש‪,‬‬
‫מזהירו מן הטומאה ומצווה עליו להנחיל את המסורת המקודשת לבניו‪' :‬וכדי ידע די אנה כהין לאל‬
‫עליון…ואמר לי אזדהר לך ברי מן כל טומאה… לאפלתך דין כהנותא' )ט‪ ,‬א‪-‬ב גניזה(‪ .‬לוי בן יעקב‬
‫נזכר במקומות שונים במגילות ובברית דמשק הוא מצויין כראשון בשושלת של "אנשי הקודש‬
‫הראשונים אשר כיפר אל בעדם ויצדיקו צדיק וירשיעו רשע" וכמי שהצביע על הפער בין שלושה‬
‫מיני הצדק לבין שלוש מצודות הבליעל‪ ,‬זנות‪ ,‬הון וטומאת המקדש )ברית דמשק‪ ,‬דף ‪ 4‬שו' ‪.(15‬‬
‫לעומת זהותו הכוהנית המובהקת של לוי בספר היובלים ובצוואת לוי על נוסחיה השונים‬
‫הקשורה בלוחות וספרים ובזיקה למלאכים‪ ,‬וזהותו הנבואית הקשורה לאותיות וספרים שמימיים‬
‫בספר יוסף ואסנת‪ ,‬הרי שבספר בראשית לוי אינו נזכר כלל בהקשר שבח זה‪ ,‬אלא רק נזכר לגנאי‬
‫)בראשית מט‪ ,‬ה‪-‬ז(‪ .‬הוא זוכה לאיזכור מפורש בהקשר פולחני ייחודי רק בספר שמות‪ ,‬בברכת‬
‫משה בן שבט לוי‪ ,‬המברך את אחיו הלויים בזיקה מפורשת למושגים מקודשים הקושרים ומקרבים‬
‫בין הנגלה לנעלם )אורים ותומים‪ ,‬קטורת‪ ,‬מזבח‪ ,‬כליל וקרבנות( ולמושגים ספרותיים ומשפטיים‬
‫הקושרים בין הנעלם לנגלה )אמרה‪ ,‬ברית‪ ,‬משפט‪ ,‬תורה‪ ,‬ברכה‪ ,‬חוק( הקשורים למסורת הכוהנית‬
‫של משמרת הקודש‪' :‬וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידיך… כי שמרו את אמרתך ובריתך‬
‫ינצרו‪ ,‬יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל‪ ,‬ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך‪ :‬ברך ה' חילו‬
‫ופעל ידיו תרצה' )דברים לג‪ ,‬ח‪-‬יא(‪ .‬במסורת הנבואית הכוהנית מצויינת זיקתו הייחודית של לוי‬
‫לאל ולתורה‪ ,‬לכהונה ולמלאכים‪ ,‬במושגים הקשורים לברכת משה‪ ,‬אולם כאן נעלמת במפתיע‬
‫הזיקה הפולחנית ומודגשת חובת ההוראה ושמירת הזיכרון הכרוכה בברית‪ ,‬בתורה‪ ,‬במשפט וצדק‪,‬‬
‫באמת‪ ,‬בדעת‪ ,‬בשלום‪ ,‬בשם האל ובזיקה למלאכים‪' :‬להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות‪ :‬בריתי‬
‫‪J. Kugler, From Patriarch to Priest, Georgia 1996. p. 45; M. De Jonge, ‘Levi in Aramaic 58‬‬
‫‪Levi and in the Testament of Levi’, E. G. Chazon and M. Stone (eds.) Pseudepigraphic Per‬‬‫‪spectives, Leiden 1999, pp. 71–89.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪50‬‬

‫רחל אליאור‬

‫היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא‪ :‬תורת אמת היתה בפיהו‬
‫ועוולה לא נמצא בשפתיו‪ ,‬בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון‪ :‬כי שפתי כהן ישמרו דעת‬
‫ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא' )מלאכי ב‪ ,‬ד‪-‬ז(‪.‬‬
‫מקורה השמימי של הדעת‪ ,‬שנאצלה ללוי בן יעקב‪ ,‬מתואר במקומות שונים במסורת הכוהנית‬
‫בזיקה להשראה נבואית ולדעת מלאכים‪ .‬בצוואת לוי מעיד לוי על ההשראה שנחה עליו בעודו רועה‬
‫בשדה 'ותבוא עלי רוח דעת אלוהים' )צוואת לוי ב‪ ,‬ג( אולי ברמיזה ל'רוחי דעת אמת וצדק בקודש‬
‫הקדשים' שידונו להלן או לנכדו הרועה משה ההופך לנביא‪ .‬דעת זו מתוארת בזיקה לעולם‬
‫המלאכים מנחילי הדעת‪ .‬אלה נקשרים ללוי לא רק בחלום יעקב אלא גם בברכת סבו יצחק‪ ,‬שנחה‬
‫עליו רוח נבואה‪ ,‬המאציל לנכדו את הברכה השושלתית הכרוכה בקירבת אלוהים ובבחירה‬
‫אלוהית‪ ,‬הבאה לעמעם את קללת אביו יעקב בנוסח המסורה )בראשית מט‪ ,‬ה‪-‬ז(‪ .‬עוד מודגשת‬
‫בברכת יצחק‪ ,‬זיקתו של לוי למלאכים ולברכה האלוהית המנחילה לו מרות על כל השבטים לדורות‬
‫עולם‪ .‬מרות רוחנית זו נובעת ממעמדו הייחודי בענינני הוראה ומשפט והאצלת ברכה‪ ,‬ומן הנצחיות‬
‫השושלתית של זרע קודש הנבחר מלידה לשמירת הדעת והנחלתה‪ ,‬המקבילה לנצחיות המלאכית‬
‫של הידעים‪:‬‬
‫'וירד רוח הנבואה בפיו ]של יצחק[… ויפן אל לוי ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו‪ :‬יברכך ה'‬
‫אלוהי הכל אדוני כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים‪ :‬ויתן ה' לך ולזרעך גדולה וכבוד וקרב‬
‫אותך וזרעך אליו מכל הכשר לשרתו במקדשו כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד‬
‫ולגדולה ולקדושה ויגדלם בכל העולמים‪ :‬והיו נשיאים שופטים ומלאכים לכל זרע בני יעקב‪ ,‬דברי‬
‫ה' בצדק ידברו וכל משפטו בצדק ישפטו והגידו דרכי ליעקב והראום לישראל ברכת ה' תושם‬
‫בפיהם לברך כל זרע יקיר' )היובלים לא‪ ,‬יג‪-‬טו(‪.‬‬
‫הברכה מרמזת לברכת כוהנים )במדבר ו( וקרובה בחלקה האחרון לברכה הנזכרת בדברי הנביא‬
‫מלאכי המובאים לעיל‪ ,‬והמילה אמת כמו המילה צדק הנזכרת בתכיפות במסורות הכוהניות‪ ,‬מתור־‬
‫גמת בארמית למילה קושטא‪ ,‬מילה הנקשרת כאמור לעיל לגן עדן ולמקום מושבו של חנוך‪ ,‬היושב‬
‫ב'פרדס קושטא' או בגן הצדק והאמת‪ ,‬בנוסח חנוך הארמי שנמצא בקומראן‪ 59.‬דעת‪ ,‬אמת וצדק‬
‫ממקור אלוהי כראשית המעשים של השושלת הכוהנית נזכרים גם בצוואת לוי הארמי בפתיחת דברי‬
‫לוי לבניו‪' :‬שמעו למאמר לוי אביכם וציתו לפקודי ידיד אל… ראש כל עבדכן להוה קושטא ועד‬
‫עלמא להוה קאם עמכן צדקתא'‪ 60.‬ובתרגום העברי לאחד מנוסחי לוי הארמי‪' :‬שמעו למאמר לוי‬
‫אביכם ושמעו למצוות ידיד האל‪ .‬אני מצווה אתכם בני ואני מגיד לכם האמת חביבי‪ :‬ראש מעשיכם‬
‫יהיה אמת ועד עולם ישכון עמכם צדק'‪ 61.‬הדעת האמת והצדק נזכרים בתיאור קודש הקודשים‬
‫השמימי בשירות עולת השבת‪ ,‬שבהן בני צדוק הכוהנים קוראים לכוהני קורב המלאכים להלל‬
‫ולשבח עמהם יחדיו‪' :‬רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים‪ ,‬צורות אלוהים חיים צורי רוחות‬
‫מאירים'‪ 62.‬הדעת האמת הצדק והברכה‪ ,‬ההוראה‪ ,‬המשפט‪ ,‬והנחלת הדעת‪ ,‬שמקורם בעולם הלא‬
‫נראה‪ ,‬ושמירתם והנחלתם בנוסח כתוב המגן על הצדק‪ ,‬האמת והחירות בזיקה ללוח 'מועדי הדרור'‬
‫ו'מקראי קודש'‪ ,‬מסורה בידי מלאכים וכוהנים‪ ,‬הם המופקדים כאן בידי לוי וזרעו‪ ,‬לצד השירות‬
‫‪ 59‬ראו ‪ DSSSE vol. 1, p. 436 4Q209, 23:9‬ומקבילה בספר חנוך א פרק עו יג‪-‬עז‪ ,‬ד ופרקים קו‪ ,‬קז‪.‬‬
‫באנגלית מתורגם המושג כ ‪ Paradise of Justice‬להקשר של קשט ראו משלי כב כא‪ .‬במגילה החיצונית לבראשית‬
‫מסופר על מתושלח הפונה 'לחנוך אבוהי למנדע מנה כולא בקושטא' )שורה ‪ (22‬ירושלים או ציון נקראת עיר האמת‬
‫)זכריה ח‪ ,‬ג( ועיר הצדק )ישעיה א כו(‪.‬‬
‫‪.4Q213 1i–Iii 1–9; 4Q214 a 2ii : lines 1–3 60‬‬
‫‪ 61‬הרטום‪ ,‬צוואות‪) ,‬הערה ‪ 52‬לעיל(‪ ,‬עמ' ‪.139–140‬‬
‫‪=) 4Q405:19,4 DJD XI, p. 339 62‬ניוסם שירות עולת השבת‪ ,‬הערה ‪ 18‬לעיל( ועיינו שם באינדקס בערכים‬
‫דעת אמת וצדק‪ .‬השוו סרך היחד‪ ,‬דף ‪ 4‬שורה ‪ 2‬המתאר את רוח האמת‪' :‬להאיר בלבב איש ולישר לפניו כול דרכי‬
‫צדק ואמת' )י' ליכט‪ ,‬מגילת הסרכים‪) ,‬הערה ‪ 47‬לעיל(‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪51‬‬

‫בקודש הקושר בין הנגלה לנעלם בלוח הקרבנות‪ ,‬התהילות והברכות המפורט במגילת המזמורים‬
‫)‪ (11QPs‬ומנציח את ביטויים המחזורי המקודש של ערכים אלה בעולם הנגלה‪ .‬השמירה על הדעת‬
‫האמת והצדק מנוסחת כיעוד בפתיחת סרך היחד 'ולעשות אמת וצדקה ומשפט בארץ' )דף ‪ ,1‬שורה‬
‫‪ (6‬ושבה ומנוסחת במשפט 'וכוהנים שלושה תמימים בכול הנגלה מכול התורה לעשות אמת וצדקה‬
‫ומשפט ואהבת חסד…' )דף ‪ ,8‬שו' ‪ .(2–1‬הנחלתם של ערכים מופשטים אלה מדור לדור קשורה‬
‫בבחירת לוי ובניו‪' :‬את לוי חפצתה ותתן לו לאגוד [ בחרתה ]בני[ לוי לצאת ברוחמה לפניכה'‪:‬‬
‫)‪ 5Q13,‬מהדורת ליכט‪ ,‬סרכים‪ ,‬עמ' ‪ (306‬ומותנית במצוותו של לוי לבניו‪' :‬ועתה בני ספר מוסר‬
‫חכמה למדו את בניכם ותהיה החכמה עמכם לכבוד עולם'‪ 63.‬במגילת הסרכים מתוארת ההכשרה‬
‫לעיסוק בספרים החלה על כלל חברי העדה‪' :‬ומן נעוריו ילמדהו בספר ההגי וכפי יומיו ישכילהו‬
‫בחוקי הברית ולקחת מוסרו במשפטיהמה' )סרך העדה ‪ .(8–7:1‬בברית דמשק נזכרת זיקת הכהונה‬
‫לספרים‪' :‬אל ימש איש כוהן מבונן בספר ההגי על פיהו ישקו כולם' )דף ‪ .(XIII‬בסרך העדה‬
‫במגילת הסרכים מתואר המדרג הסמכותי של בני לוי וההנהגה של בני צדוק הכוהנים בזיקה להנהגה‬
‫המתוארת בספר במדבר כז יז‪ ,‬כא ‪' :‬ובני לוי יעמודו איש במעמדו על פי בני אהרון להביא ולהוציא‬
‫את כל העדה איש בסרכו על יד ראשי אבות ]העדה[ לשרים ולשופטים ולשוטרים למספר כל‬
‫צבאותם על פי בני צדוק הכוהנים וכול ראשי אבות העדה' )סרך העדה ‪ .(25–22 ,1‬בסרך היחד‬
‫מפורשת משמעות בחירתם של בני לוי 'לצאת ברוחמה לפניכה' ומתוארת זיקתם לספרים‪" :‬ואל‬
‫ימש במקום אשר יהיו שם העשרה איש דורש בתורה יומם ולילה… והרבים ישקודו ביחד את‬
‫שלישית כול לילות השנה לקרוא בספר ולדרוש משפט ולברך ביחד" )שם‪.(8–6 ,6 ,‬‬
‫לצד דימויו של לוי וזרעו למלאכים‪ ,‬בזיקה להאצלת הברכה האלוהית ל'ידיד האל' 'הנלוה‬
‫לאלוהים' בפי סבו יצחק‪ ,‬מתוארת הנחלת הדעת השמיימית מהמלאכים ליעקב‪ ,‬אביו של לוי‪' :‬וירא‬
‫במראות הלילה והנה מלאך יורד מן השמים ושבעה לוחות בידיו ויתן ליעקב ויקרא את הכתוב‬
‫בהם אשר יהיה לו ולבניו בכל העולמים' )היובלים לב‪ :‬כא(‪ .‬במסורת זו‪ ,‬הקודמת במאות שנים‬
‫לנוסח המסורה‪ ,‬יעקב שזכה כמה פעמים בחייו לראות מלאכים בחלומותיו ונחל דעת כתובה על‬
‫לוחות מהמלאכים ואף נחל ספרים מאבותיו‪ ,‬בוחר בלוי ומנחיל לו את ספריו‪' :‬ויתן ]יעקב[ את כל‬
‫ספריו וספרי אבותיו ללוי בנו ולחדשם לפניו עד היום הזה' )היובלים מה‪ ,‬טז(‪.‬‬
‫הזיקה העל זמנית בין מלאכי הפנים לבין הכוהנים בני לוי‪ ,‬הקשורה בהנחלת הדעת משמים‬
‫במסורת כתובה מקודשת ובשמירת מורשת משותפת של זמן מקודש‪ ,‬מקום מקודש‪ ,‬זיכרון ופולחן‬
‫מקודש‪ ,‬בחוק ובמשפט אלוהיים השומרים על אמת וצדק‪ ,‬ומעוגנים בברכה ובברית‪ ,‬לצד השירות‬
‫בקודש הקדשים בשמים ובארץ‪ ,‬הכרוך בשירת הקודש ובאמירת הקדושה‪ ,‬בשמירת מחזורי‬
‫השבתות והמועדים ושמירת התורה‪ ,‬בהעלאת קטורת הקושרת בין המקום המקודש הארצי לבן‬
‫דמותו השמימי‪ ,‬מתוארת במקורות שונים בספרות הכוהנית‪ .‬המושג 'יחד' הרווח במגילות‪ ,‬מתייחס‬
‫לשותפות זו בין מלאכים לכוהנים‪ ,‬המכונים עדת קדושים ואלי צדק‪ .‬בסרך היחד שנמצא במגילות‬
‫מדבר יהודה‪ ,‬בספרייתם של הכוהנים בני צדוק‪ ,‬בקטע הקרוי סרך הברכות‪ ,‬מתוארת זיקה זו‬
‫בברכה לבני צדוק ובברכה המוקדשת לכוהן הגדול‪ ,‬שראשיתה וסופה מתיחסות במרומז לברכת‬
‫משה ללוי בספר דברים לג‪,‬י‪:‬‬
‫דברי ברכה למשכיל לברך את בני צדוק הכוהנים‬
‫אשר בחר בם אל לחזק בריתו לעולם‬
‫ולבחון כול משפטיו בתוך עמו ולהורותם כאשר צוה‬
‫ויקימו באמת בריתו ובצדק פקדו כל חוקיו ויתהלכו כאשר בחר‪:‬‬
‫יברככה אדוני ממעון קודשו‬
‫‪63‬‬

‫הרטום‪ ,‬צוואות‪ ,‬עמ' ‪.140‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪52‬‬

‫רחל אליאור‬

‫וישימכה מכלול הדר בתוך עדת קדושים‬
‫וברית כהונתו יחדש לכה‬
‫ויתנכה מקור דעת לעדת קודש…‬
‫ועצת כל בשר בידכה יברך…‬
‫ואתה כמלאך פנים במעון קודש‬
‫וכבוד אלוהים לפניכה‬
‫ותפארתו עליך תהיה סביב‬
‫משרת בהיכל מלכות‬
‫ומפיל גורל עם מלאכי פנים‬
‫ועצת יחד עם קדושים לעת עולם‬
‫ולכול קצי נצח‬
‫כי תורה משפטיו‬
‫וישימכה קודש בעמו‬
‫ולמאור גדול לתבל בדעת‬
‫ולהאיר פני רבים בתורתכה‬
‫ויתן בראשכה נזר לקודש קודשים‬
‫כי אתה תקדש לו ותכבד שמו וקודשיו‪.64‬‬

‫הזיקה המודגשת לעדת קדושים‪ ,‬לדעת שמימית ולהוראת התורה‪ ,‬החוק והמשפט‪ ,‬האמת והצדק‪,‬‬
‫שמקורם מקודש‪ ,‬כתוב ועל זמני‪ ,‬היא מהות הברית הכוהנית המקודשת שתלויה בזיקת גומלין עם‬
‫עולם המלאכים העל זמני השובת במחזורים שביעוניים של צדק וחירות כמתואר בשירות עולת‬
‫השבת‪:‬‬
‫'רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים‪,‬‬
‫צורות אלוהים חיים צורי רוחות מאירים…‬
‫‪65‬‬
‫וצורות בדניהם מלאכי קודש מתחת לדבירי הפלא'‪.‬‬

‫במגילת ההודיות מתארים הכוהנים שיתוף כוהני‪-‬מלאכי מקודש זה בשיר‪:‬‬

‫'להתיצב במעמד עם צבא קדושים‬
‫ולבוא ביחד עם עדת בני שמים‪,‬‬
‫‪66‬‬
‫להיחד עם בני אמתך ובגורל עם קדושיכה'‪.‬‬

‫ברית הכהונה תלויה במקור תוקף שמימי מקודש‪ ,‬בדעת מלאכית הקשורה בספר מספר וסיפור‪,‬‬
‫המעידה על ערכים מופשטים כמו אמת‪ ,‬צדק ומשפט‪ ,‬קודש וברית‪ ,‬התלויים בספירה‪ ,‬שביתה‬
‫ושמיטה‪ ,‬יובל ודרור‪ ,‬בלוח ובספר‪ ,‬בשבועה ובחוק‪ .‬ערכים אלה המהווים ערבות לרציפות החיים‪,‬‬
‫נצחיותם וקדושתם‪ ,‬צדקתם ואמיתותם‪ ,‬הם המצויים בתשתית החוק והמשפט‪ ,‬והם המעוגנים‬
‫בזיכרון החורג מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬בידיעת קריאה וכתיבה בעברית‪ ,‬שפת הבריאה‪ ,‬ובידיעת‬
‫חישובים מחזוריים של הזמן או בספרייה של לוחות וספרים שמקורה שמימי‪-‬מלאכי ומשמרתה‬
‫ארצית‪-‬כוהנית‪.‬‬

‫‪ 64‬סרך הברכות ‪ ,28–25 ,4 ;28–22 ,3,‬י' ליכט‪ ,‬מהדיר‪ ,‬מגילת הסרכים‪) ,‬הערה ‪ 47‬לעיל(‪ ,‬עמ' ‪286–281‬‬
‫השוו על בני צדוק 'בחירי ישראל קריאי השם' ברית דמשק‪ ,‬מהדורת מ' ברושי וא' קימרון‪ ,‬ירושלים ‪ ,1992‬טור –‬
‫‪ IV–III‬עמ' ‪ 16 ,15‬בעמ' ‪ 19‬נזכר צדוק‪.‬‬
‫‪ 4Q405:19 ,4–5 65‬שירות עולת השבת‪ ,‬מהדורת ניוסם‪) 1985 ,‬הערה ‪ 18‬לעיל( עמ' ‪.293‬‬
‫‪ 66‬הודיה ו‪ 3 ,‬מגילת ההודיות‪ ,‬מהדיר י' ליכט‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪ ,‬עמ' ‪.85–84‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪53‬‬

‫ו‪.‬‬
‫הקריאה והכתיבה בלוחות ובספרים שמימים וארציים האוצרים את הצדק והמשפט‪ ,‬החוק והברית‪,‬‬
‫היא המייחדת את הכוהנים בני שבט לוי והיא קשורה לרעיון הספרייה הכוללת ספרים ולוחות‬
‫שמקורם בעולם המלאכים הדנים ברעיונות מופשטים כגון צדק תום ויושר‪ ,‬אמת ומשפט‪ ,‬שבת‪-‬‬
‫שביתה‪ ,‬שמיטה ודרור‪ ,‬קדושה‪ ,‬ברית וברכה‪ ,‬מועד‪ ,‬ספירה ומחזור‪ ,‬דעת‪ ,‬עדות‪ ,‬שבועה‪ ,‬חירות‬
‫וזיכרון‪ .‬רעיונות אלה הקושרים את הקדושה עם עשיית הישר והטוב ועם ויתור על ריבונות‬
‫אנושית במחזוריות שביעונית משביתה לשם שמירת צדק‪ ,‬אמת‪ ,‬דעת‪ ,‬חירות ו'מועדי דרור'‪ ,‬עוגנו‬
‫בעולם המלאכים עדי הזיכרון‪ ,‬שומרי חלופות הזמן ותמורותיו‪ ,‬ונתלו בספירה מחזורית מקודשת‬
‫קבועה וידועה מראש הקושרת בין זמן מקודש למקום מקודש או בין נצחיות לנצח הנוגעים בעולמם‬
‫של בני חלוף‪ .‬מלאך הפנים מסיים את דבריו בספר היובלים במשפט המגן על מועדי הדרור‬
‫המקודשים‪' :‬למען ישבתו בני ישראל במצוות שבתות הארץ ככתוב בלוחות השמים אשר נתן בידי‬
‫לכתוב לך חוקי עת ועת בחלוקת ימיה' )שם‪ ,‬נ‪ ,‬יג(‪ .‬עולם מושגי זה‪ ,‬המתואר בלשון שיר במגילת‬
‫הברכות תלוי בעדות כתובה מקודשת על ערכים מופשטים היוצרים סינכרוניזציה בין הנראה‬
‫לנשמע‪ ,‬בין המוחש והמופשט ובין השביתה‪ ,‬הצדק ומועדי הדרור‪ ,‬המשביתים במחזוריות שביעונית‬
‫לבין הברכה‪ ,‬היבולים ונצחיות מחזורי הטבע‪ ,‬הנמנים במחזוריות רבעונית‪ .‬סדר זה בשמים ובארץ‬
‫שעל מחזוריותו השמימית מופקדים המלאכים ועל מחזוריותו הארצית מופקדים הכוהנים שומרי‬
‫משמרת הקודש‪ ,‬תלוי בספירה ממקור נצחי‪:‬‬
‫'ורזי פלאים בהראותמה‬
‫ושבועי קודש בתכונמה‬
‫ודגלי חודשים ראשי שנים בתקופותמה‬
‫ומועדי כבוד בתעודותמה‬
‫ושבתות הארץ במחלקותמה‬
‫‪67‬‬
‫ומועדי דרור דרורי נצח…'‬

‫המילה צדק נזכרת עשרים ושלוש פעמים בשירות עולת השבת שהגיעו לידינו בנוסח מקוטע‬
‫והצרופים דברי צדק‪ ,‬נועדי צדק‪ ,‬מלך אמת וצדק‪ ,‬אמת וצדק עולמים ורוחי דעת אמת וצדק שבים‬
‫ונשנים‪ .‬המילה אמת נזכרת חמש עשרה פעמים בצרופים שונים והמילה דעת נזכרת חמישים‬
‫וחמש פעמים כשהצירופים אלוהי דעת‪ ,‬דברי דעת‪ ,‬רזי דעת‪ ,‬אלי דעת‪ ,‬מלאכי הדעת וברכו לאלהי‬
‫הדעת‪ ,‬מיטיבים לשקף את מקומו של ערך מרכזי זה בעולם שעמד כאמור לעיל בסימן 'רוחי דעת‬
‫אמת וצדק בקודש קודשים' ובסימן קדושת המחזורים השביעוניים של 'מועדי דרור' הנשמרים‬
‫בשבועה ובברית ונצחיות המחזורים הרבעוניים של 'מרכבות השמים' הנמנים ונשמרים בידי‬
‫שומרי משמרת הקודש‪ .‬רק המלים אל‪ /‬אלוהים‪ ,‬שבע‪/‬שבת קודש‪/‬קדוש‪ ,‬פלא‪ ,‬רוח‪ ,‬דביר‪ ,‬טוהר‬
‫וכבוד‪ ,‬והפעלים הקשורים לברכה תהילה ושירה הנמנים מאות פעמים‪ ,‬עולים עליהן בתכיפות‬
‫היקרותן‪ .‬כתיבתם‪ ,‬שמירתם והנחלתם של ספרים ולוחות אלה‪ ,‬הקשורים לבריתות ולמועדים‪,‬‬
‫להשבתה שביעונית וללוח שבתות שמיטות ויובלים שמקורם שמימי בזיקה לדרכי צדק ואמת‬
‫ושמירתם מושבעת בשבועה ובברית‪ ,‬תלויה ברצף השושלתי הכוהני המקראי‪ .‬הכוהנים והלויים‬
‫הם האחראים להוראת הרעיונות הנזכרים לכלל העדה ולשמירת המחזורים המקודשים העומדים‬
‫בתשתיתם‪ ,‬המבטיחים לעדה שבעים ימים של מקראי קודש‪ ,‬פטורים מעבודה עבדות ושעבוד‪,‬‬
‫ימים המטעימים את טעם הצדק והשוויון משום שנאסרת בהם כל מלאכה‪ ,‬אין בהם עובדים‬
‫ומעבידים‪ ,‬עבדים ומשעבדים‪ .‬ימים אלה המכונים 'מועדי ה' מקראי קודש' )ויקרא כג‪ ,‬ב( מאפשרים‬
‫‪67‬‬

‫מגילת הברכות‪.4Q286 frag. 1:8–13:DJD XI, (ed.) B. Nitzan, Oxford 1998, p. 12 :‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪54‬‬

‫רחל אליאור‬

‫לכלל העדה השובתת הזדמנות שווה להנות מהוראת קריאה והנחלת דעת‪ ,‬המופקדים בידי הכוהנים‬
‫‪68‬‬
‫בני צדוק ואנשי בריתם‪' ,‬קריאי השם' המטיבים להגן על החירות‪ ,‬הדעת והצדק‪.‬‬
‫בשל אחריות זו המותנית ברציפות הספירה לא קיבלו בני שבט לוי ש'ה' הוא נחלתם' )במדבר‬
‫יח כ‪ ,‬כג‪-‬כד; כו‪ ,‬סב; דברים יח‪ ,‬א‪-‬ב; יהושע יג‪ ,‬יד‪ ,‬לג; יד‪ ,‬ג; יחזקאל מד‪,‬כח( נחלה בארץ ואף‬
‫היו פטורים משירות בצבא כמו מעבודת האדמה‪ ,‬משום שכל זמנם הפנוי‪ ,‬לפחות באופן אידיאלי‪,‬‬
‫היה אמור להיות מוקדש לעבודת הקודש‪ ,‬לשמירת מחזורי השביתה המקודשים‪ ,‬ולהנחלת הדעת‬
‫הקשורה במחזורי שביתה 'מקראי קודש'‪ ,‬בחירות‪ ,‬אמת‪ ,‬צדק וקדושת החיים‪ ,‬בעדות מועד עד‬
‫ועדה‪ ,‬ולשימורה של דעת זו‪ ,‬ליצירתה ולהוראתה‪ .‬הספריה המקודשת‪ ,‬שהיווצרותה היתה תלויה‬
‫בזמן פנוי מעמל כפיים המוקדש לקריאה וכתיבה‪ 69,‬ובשמירת מחזורי השביתה המקודשים המכונים‬
‫מקראי קודש‪ ,‬מלמדת על התודעה הנשקפת בה הקשורה ללא התר לעולם העד‪ ,‬העדן והעדות‬
‫הנצחית או לעולם המלאכים שומרי הזיכרון ועדי הבריתות הנתפשים כבני דמותם האידיאליים של‬
‫הכותבים‪:‬‬
‫"כי יסד בקדושי עד קדושי קדושים‬
‫ויהיו לו לכוהני קורב במקדש מלכותו‬
‫משרתי פנים בדביר כבודו…‬
‫כי יסדם לו לקדושי קדושים‬
‫‪70‬‬
‫משרתים בקודש קודשים"‪.‬‬

‫גילוייה הכתוב של מסורת כוהנית עשירה זו בספריית כתבי הקודש בת מאות הכתבים שהתגלתה‬
‫במדבר יהודה‪ ,‬מעורר תהיות על גלגוליה ההיסטוריים ועל היחסים המורכבים בין מיתוס‪ ,‬מיסטיקה‬
‫והיסטוריה הקושרים בין הנסתר לנגלה‪ ,‬ובין רעיון מופשט לייצוגיו המוחשיים בעבר ובהווה‪ .‬אלי‬
‫דעת‪ ,‬מלאכי דעת‪ ,‬מלאכי קודש‪ ,‬אלי טוהר‪ ,‬מלאכי פנים‪ ,‬מלאכי צדק‪ ,‬מלאכי שרת‪ ,‬קדושים‪,‬‬
‫ידעים‪ ,‬נועדי צדק וכוהני קורב‪ ,‬המבטאים ערכים שאין להם שיעור‪ ,‬שמקורם אלוהי ונחיצותם‬
‫אנושית‪ ,‬הם כינויים רווחים למלאכים בספרות הכוהנית המתארת מלאכים בזיקה לספרים וללוחות‪,‬‬
‫לקריאה וכתיבה‪ .‬המושגים המופשטים הנלווים לשמות המלאכים וללוחות‪ ,‬לספרים ולשירים‬
‫הקשורים בהם‪ ,‬אחוזים בצורה הדוקה במימדים שונים של עבודת הכוהנים והלויים‪ ,‬המשרתים‬
‫בקודש‪ ,‬שומרים את מקראי הקודש בשבעים הימים בשנה בהם כולם שובתים מלבד בני שבט לוי‪,‬‬
‫המופקדים על הוראת דעת‪ ,‬על שמירת מחזורי שבעת המועדים בעבודת הקודש‪ ,‬על מניין מחזורי‬
‫השביתה‪ ,‬השמיטה והדרור בחלוקות שביעוניות המסומנות בשירים בעולות ובקטורת‪ ,‬כנאמר‬
‫במזמורי דוד שנמצאו בקומראן‪ 71.‬הכוהנים והלווים שומרים בצורה מדורגת על טהרת המקום‬
‫‪ 68‬שבעים הימים בשנה המוגדרים כמועדי ה' מקראי קודש עולים ממניין ‪ 52‬השבתות ו‪ 18-‬ימי שבעת המועדים‬
‫שנאסרת בהם מלאכה‪ .‬ראו אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪.55–48‬‬
‫‪ σχολη ,skhole/schol 69‬זמן פנוי מעבודת כפיים המכונה ביונית באנגלית ‪free time, spare time, leisure‬‬
‫הוא העומד בשורש המלים אסכולה וסכוליון ‪ scholar school scholarship scholastics‬הקשורות באופן מהותי‬
‫לחירות משעבוד לעבודת כפיים ולפנאי לקרוא ספרים‪ ,‬המתנה את הלימוד‪ .‬עיון במילון יווני‪-‬אנגלי המתיחס למונח‬
‫‪ σχολη‬יעלה זאת בבירור‪ .‬דומה שמימון הפנאי מעמל כפיים ושחרור מהשעבוד לעבודת אדמה המתנה את זמן‬
‫ללימוד‪ ,‬הוא העומד מאחרי עבודת הקודש הנתמכת במעשרות ומתנות הכהונה‪ .‬אולי אין זה מקרה שהמילה הלטינית‬
‫המתיחסת לספר ‪) liber‬שביאורה נקשר בדרך כלל לחומר הכתיבה( והמילה המתיחסת לחירות ‪libertas liber‬‬
‫‪ liberty‬מתיחסות לחופש וחירות‪ ,‬דומות זו לזו‪ .‬המושג העברי העתיק בטלן‪ ,‬שלא כהוראתו כיום‪ ,‬מתיחס לאנשים‬
‫שיש פנאי בידם ללמוד או שיש מי שמשלם להם כדי להתפנות מעבודה ומעניק להם שכר בטלה עבור זמן המוקדש‬
‫ללימוד )בדומה למעשרות לכוהנים ולווים או לדמי התפנות לסופרים ומשוררים ולדמי שבתון לחוקרים ומורים(‬
‫ומכאן ההגדרה של עיר גדולה כעיר שיש בה עשרה בטלנים‪ ,‬דהיינו אלה הפנויים מעבודת כפיים ונתמכים בידי‬
‫הציבור המאפשר להם להקדיש את זמנם ללימוד )משנה‪ ,‬מגילה ג(‪.‬‬
‫‪ 70‬שירות עולת השבת‪ ,‬מהדורת ק' ניוסם‪ ,‬אטלנטה ‪ ,1985‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪ 71‬על מזמורי דוד שנמצאו בקומראן המסומנים בכותרת ‪ 1QPs col. XXVII, 2–11‬ועל זיקתם למחזורי הזמן‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪55‬‬

‫המקודש הקשור לנצחיות החיים ולנוכחות המלאכים )מקדש‪' ,‬קודש קודשים'‪' ,‬מרכבה'‪' ,‬גן עדן'‪,‬‬
‫'פרדס קושטא'‪' ,‬גן צדק'‪' ,‬גן חיים'‪ ,‬דביר‪ ,‬כרובים‪ ,‬חיות הקודש‪ ,‬מושב הכרובים‪ ,‬שבעה היכלי‬
‫קודש( וזוכרים ומזכירים את דרכי הצדק והאמת המותנות במועדי הדרור הקשורים בשביתה‬
‫‪72‬‬
‫וחירות‪ ,‬בשבועה ובברית‪ ,‬בדעת ועדות‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬ראשון בעלי הספרייה במסורת הכוהנית הוא חנוך‪ ,‬השביעי באבות העולם‪ ,‬שנלקח אל‬
‫המלאכים כדי ללמוד מהם את חלוקת הזמן השמימי האסטרונומי ואת חלוקתו ללוח מקודש המתחלק‬
‫לארבע תקופות ושנים עשר שערים‪ /‬חודשים ולכפולותיהם בצבא השמים וגלגל המזלות‪' :‬וארא‬
‫בצאת כוכבי השמים ואספור את השערים אשר בהם יצאו ואכתוב את כל מוצאיהם כל אחד ואחד‬
‫למספרם ולשמותיהם מהלכם ומעמדם ומועדיהם וחודשיהם כאשר הראני אוריאל המלאך הקדוש‬
‫אשר איתי‪ .‬הוא הראה כל דבר וכתבם לי גם שמותיהם כתב לי וחוקיהם וחברתם' )חנוך א לג‪ ,‬ג‪-‬ד(‪.‬‬
‫בספר היובלים מלאך הפנים מתאר את תבניתו השמימית של הלוח‪ ,‬הרשומה על ספר‪' :‬כי ידעתי אני‬
‫ומעתה הנני מגידך ולא מלבי כי ספר כתוב לפניי ותינתן בלוחות השמים חלוקת הימים‪) '.‬היובלים‬
‫ו‪ ,‬לה(‪ .‬לחלוקה הרבעונית של העונות‪/‬תקופות החודשים‪/‬השערים הימים‪/‬קצים‪ ,‬מצטרפת החלוקה‬
‫השביעונית‪ ,‬היא החלוקה לשבתות )‪ 52‬בשנה(‪ ,‬מועדים )‪ 7‬בשנה‪ ,‬בשבעת החודשים הראשונים‬
‫מניסן לתשרי(‪ ,‬שנים )בשנה ‪ 364‬ימים‪ ,‬כל שנה מתחלקת ל‪ 52‬שבועות‪/‬שבתות(‪ ,‬שמיטות )מדי ‪7‬‬
‫שנים( ויובלים )מדי ‪ 7‬שבתות שנים( המצטרפים למחזורים משביתים מקודשים‪ .‬ההתאמה בין‬
‫החלוקה השביעונית הנשמעת או נודעת ממקור אלוהי כתוב‪ ,‬והחלוקה הרבעונית הנראית לעין‪ ,‬היא‬
‫בעלת חשיבות מכרעת במסורת הכוהנית‪ ,‬המעגנת חלוקות אלה‪ ,‬המצריכות ספירה וסינכרוניזציה‪,‬‬
‫קריאה וכתיבה‪ ,‬חישוב ומחשבה‪ ,‬במסורות לוח שונות החל מסיפור הבריאה והמבול‪ ,‬עבור בלוח‬
‫הקטורת )בבלי‪ ,‬כריתות ו ע"א( וכלה במזמורי דוד שנמצאו בקומראן הכוללים את לוח מחזורי‬
‫הקרבנות לפי ימים‪ ,‬שבתות‪ ,‬חודשים ומועדים‪ ,‬ואת שירות עולת השבת המציינות את החלוקות‬
‫השביעוניות בעולם המלאכים ובמקדש‪ ,‬ומפקידה את שמירתם של מחזורים מקודשים אלה בידי‬
‫כ"ד משמרות הכהונה שומרי משמרת הקודש המתחלפים מדי שבעה ימים ומהווים לוח חי‪ .‬במסורת‬
‫אחרת מתוארת רכישת הידע כקריאה בלוחות השמים‪' :‬ויאמר אלי‪ :‬חנוך התבונן בלוחות השמים‬
‫וקראת הכתוב עליהם וידעת את הכל אחד לאחד ואתבונן בלוחות השמים ואקרא את כל הכתוב‬
‫ואבין הכל…' )חנוך א פא‪ ,‬א‪-‬ב(‪ .‬יתכן שהביטוי לוחות השמים קשור למסורת הכתובה המצויה‬
‫בתיאור לוחות הברית 'והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות'‬
‫)שמות לב‪ ,‬טז( ביטוי שאותו מפרש ספר היובלים כלוחות שהחוק החקוק עליהם‪ ,‬תוקפו נצחי‬
‫ומחזורי‪' :‬כי חוק עולם הוא חרות על לוחות השמים לבני ישראל לעשותו בכל שנה ושנה פעם בשנה‬
‫בכל דורותיהם ואין סוף הימים כי לעולם הושם' )היובלים מט‪ ,‬ח(‪ .‬במגילות בכלל ובשירות עולת‬
‫השבת בפרט רווחים צירופים המתארים את החוק החרות המגן על החירות ומועדי הדרור ואת‬
‫שומריו המלאכים ‪]':‬וחוקי קו[דשים חרת למו‪ ,‬בם יתקדשו כל קדושי עד'; 'אלוהים חרת חוקיו לכול‬
‫מעשי רוח ומשפטי כבודו לכל מייסדי דעת עם בינות כבודו אלוהים לקרובי דעת'‪ 73.‬בשירות עולת‬
‫השבת המלאכים המכונים כוהני קורב וידעים‪ ,‬מתוארים כמלמדים את תורת הכהונה‪" :‬דעת בכוהני‬
‫‪74‬‬
‫קורב ומפיהם הורות כל קדושים עם משפטי ]כבודו["‪.‬‬
‫וסדרי העולות במקדש ראו‪The Psalms Scroll of Qumran Cave 4, ed. J. A Sanders. DJD IV, Oxford :‬‬
‫‪; 1965, P. 48‬ש' טלמון‪' ,‬לוח המועדים בשנת החמה של עדת היחד על פי רשימת שירי דוד במגילת המזמורים‬
‫ממערה ‪ , '11‬ג' ברין וב' ניצן )עורכים(‪ ,‬יובל לחקר מגילות ים המלח‪ ,‬ירושלים תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ ;219–204‬אליאור‪,‬‬
‫מקדש ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪.51–48‬‬
‫‪ 72‬ראו ר' אליאור‪ ,‬כוהנים ומלאכים‪ ,‬בני צדוק ו'נועדי צדק' בתוך‪ :‬הנ"ל‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪.211–174‬‬
‫‪ 4Q400 I i 5–6, 15 73‬שירות עולת השבת‪ ,‬מהדורת ק' ניוסם‪ ,‬אטלנטה ‪ ,1985‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪ 4Q 400 Ii' l.17–18 74‬שירות עולת השבת‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪56‬‬

‫רחל אליאור‬

‫ז‪.‬‬
‫השתלשלות הספרייה במסורת הכוהנית‪ ,‬המעידה בעליל כיצד העולם נברא בזיקה לספר מספר‬
‫וסיפור כלשון ספר יצירה‪ ,‬והנחלת הדעת הגנוזה בה‪ ,‬הכתובה בעברית‪ ,‬ממלאכים לבני אדם‪ ,‬היא‬
‫בת שבעה שלבים‪ ,‬ונזכרות בה מסורות שביעוניות שונות הקשורות בשבועות‪ ,‬חלומות‪ ,‬חזיונות‬
‫וספרים או בתודעה החורגת מגבולות הזמן והמקום הקשורה במסורת כתובה בשבועה ובברית‪,‬‬
‫בספר‪ ,‬במיספר ובסיפור‪ .‬בשלב הראשון הדעת הקשורה ביחס בין מחזורי הטבע ללוח השבתות‪,‬‬
‫בקריאה ובכתיבה‪ ,‬בעדות ובזיכרון‪ ,‬מונחלת מהמלאכים לחנוך בן ירד‪ ,‬השביעי בדורות העולם‪,‬‬
‫כמתואר בהרחבה בספר חנוך א‪ ,‬בספר חנוך ב ובספר היובלים‪ .‬בשלב השני חנוך מנחיל את הידע‬
‫על הזמן והפולחן לבניו על פי ציווי מלאכי‪' :‬ושבעת הקדושים ההם הקריבוני וישימוני על הארץ‬
‫לפני פתח ביתי ויאמרו אלי הודע הכל לבנך מתושלח והראית לכל בניך… שנה אחת נעזבך עם בנך‬
‫עד צוותך ללמד את בניך וכתבת להם והעידות בכל בניך ובשנה האחרת יקחוך מקרבם' )חנוך א‬
‫פא‪ ,‬ה‪-‬ז(‪ .‬תהליך ההנחלה של הידע המלאכי מחנוך לבניו קשור בארבעה מקורות‪ :‬בספרים‪ ,‬בחזון‬
‫שמימי‪ ,‬בדברי מלאכים ובלוחות השמים‪' :‬ואחרי כן הואיל חנוך להגיד מתוך הספרים‪ .‬ויאמר חנוך‬
‫על בני הצדק ועל בחירי העולם ועל נטע היושר אדבר אליכם בניי‪ ,‬אני חנוך‪ ,‬ואודיעכם את‬
‫הדברים האלה כאשר נגלה אלי במראה השמים ואשר ידעתי מדברי מלאכי הקודש ואשר למדתי‬
‫מעל לוחות השמים' )חנוך א צג‪ ,‬א‪-‬ב(‪.‬‬
‫חנוך עומד על חובת הנחלת המסורת הכתובה מדור לדור‪' :‬ועתה מתושלח בני כל אלה אספר לך‬
‫וכתבתי לך וגיליתי לך הכול ונתתי לך ספרים על כל אלה‪ ,‬ואתה בני תשמור את הספרים מיד אביך‬
‫למען תמסרם לדורות העולם‪) '..‬שם‪ ,‬פב‪ ,‬א‪-‬ג(‪ .‬בשלב השלישי מונחלת הדעת מהמלאכים לנוח‪,‬‬
‫נינו של חנוך‪ ,‬ובשלב הרביעי מונחלת הדעת מנוח לשם או למלכיצדק‪' :‬אמרנו לנוח… ויכתוב נוח‬
‫את הכל כאשר לימדנוהו בספר… ויתן את כל הספרים אשר כתב לשם בנו הגדול כי אותו אהב‬
‫מאד מכל בניו' )היובלים י‪ ,‬יב‪-‬יד(‪ .‬יש מסורות המזהות את שם עם מלכיצדק )נדרים לב ע"ב;‬
‫מדרש אגדה ותרגום יונתן על בראשית יד‪ ,‬יח ורש"י על אתר( ורומזות שמלכיצדק כוהן לאל עליון‬
‫הנחיל את המסורת לאברהם )בראשית יד יח‪-‬כ; תהלים קי‪ ,‬ד; חנוך ב כג‪ ,‬כו‪ ,‬מה‪-‬ס( ויש מסורות‬
‫אחרות הקובעות שאחרי שנשתכחו הספרים במהלך הדורות מתחדשת הנחלת הידע בשלב החמישי‬
‫ממלאך הפנים לאברהם‪ ,‬שלב הכרוך בהוראת השפה העברית שפת אבות אבותיו שנשתכחה‪ .‬ככל‬
‫הידוע זה האיזכור הראשון של השפה העברית כשפת ספרי הקודש‪:‬‬
‫'ויאמר אלי ה' אלהים‪ :‬פתח פיו ואוזניו למען ישמע וידבר בשפה אשר תראה כי שבתה מפי כל‬
‫בני האדם מימי המפולת… ואחל לדבר עמו עברית בלשון הבריאה‪ .‬ויקח ספרי אבותיו והמה‬
‫כתובים עברית ויעתיקם ויחל להגות בהם מאד ואגיד לו אני את כל הקשה ממנו ויהגה בהם בששת‬
‫ירחי הגשם' )היובלים יב‪ ,‬כה‪-‬כז(‪ .‬עיונו של אברהם עולה בידו והוא 'נמצא נאמן ו]ארך רוח[ ויכתב‬
‫אוהב ה' בלוחות השמים' )שם‪ ,‬יט‪,‬י(‪ 75.‬אברהם מלמד את יצחק בנו את חוקי הקרבנות הקשורים‬
‫למסורת הכהונה‪ ,‬ומצביע על מקור סמכותו‪' :‬כי כן מצאתי כתוב בספר אבותי ]בתרגום הרטום‬
‫ובתרגום האנגלי בספרי אבותי[ הראשונים בדברי חנוך ובדברי נוח' )יובלים כא‪ ,‬י(‪ .‬בשלב הששי‬
‫נקשר יעקב לשושלת המקודשת המתייחדת בקריאה בספרים‪ ,‬מצוינת בתום לב ונבדלת מאלה‬
‫‪ 75‬מקומה של השפה העברית בספריה הכוהנית ומקומו של הכתב העברי העתיק בה היא סוגיה רחבה שאני מקווה‬
‫לדון בה במקום אחר‪ .‬זיקתו של אברהם לאותיות השפה העברית ולידע עליון נזכרים גם בספר יצירה‪ ,‬חיבור כוהני‬
‫מהמאה הראשונה לספירה‪ ':‬וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר ועלתה‬
‫בידו נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו קראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם‬
‫שנאמר והאמין בה ויחשבה לו לצדקה' )ספר יצירה‪ ,‬פרק ו(‪ .‬ראו י' ליבס‪ ,‬תורת היצירה של ספר יצירה‪ ,‬תל אביב‬
‫תש"ס‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪57‬‬

‫שאינם מסוגלים ללמוד‪' :‬רבקה ילדה ליצחק שני בנים את יעקב ואת עשו ויהי יעקב איש תם וישר‬
‫ועשו גאה איש שדה שעיר ויעקב יושב אוהלים‪ .‬ויגדלו הנערים וילמד יעקב ספר ועשו לא למד כי‬
‫איש שדה הוא וצייד וילמד קרב וכל מעשיו גאוה" )היובלים יט‪ ,‬יג‪-‬יד(‪ .‬בשלב השביעי יעקב‬
‫מוריש את ספרי אבותיו לבנו הנבחר לוי‪ :‬ויתן את כל ספריו וספרי אבותיו ללוי בנו ולחדשם לפניו‬
‫עד היום הזה' )היובלים מה‪ ,‬טז; בנוסח הרטום 'למען ישמרם ויחדש אותם'(‪' .‬היום הזה' מתייחס‬
‫בספר היובלים למעמד סיני‪ ,‬החל במחצית החודש השלישי‪ ,‬בחג השבועות‪ ,‬ומציין את המועד‬
‫שנכרתו בו הבריתות עם נוח ועם אברהם‪ ,‬את מועד לידת יצחק‪ ,‬ואת המועד אשר בו מלמד מלאך‬
‫הפנים את משה בן עמרם‪ ,‬בן קהת‪ ,‬בן לוי‪ ,‬את השתלשלות המסורת ומכתיב לו ספר )א‪ ,‬כט(‪.‬‬
‫במסורת חנוך והיובלים נודעת לכתיבה ולקריאה חשיבות רבה בשל מקורן המקודש‪ :‬חנוך למד‬
‫לקרוא ולכתוב מהמלאכים‪ ,‬אברהם למד כתיבה בשפת ארצו בארם נהריים‪ ,‬מאביו )היובלים יא‪,‬‬
‫טז( אולם עברית הוא למד מהמלאכים‪ .‬גם משה על פי ספר היובלים למד לכתוב מאביו עמרם נכדו‬
‫של לוי )מז‪ ,‬ח‪-‬ט( אולם את הכתוב בלוחות השמים הוא לומד ממלאך הפנים‪.‬‬
‫הכתיבה והקריאה אינן רק מתנה משמים המרחיבה את אופקיו של האדם מעבר לגבולות זמנו‬
‫ומקומו‪ ,‬ומנחילה לאדם רעיונות מופשטים‪' ,‬רזי פלא'‪ ,‬חוקים שמימים‪ ,‬ידע אסטרונומי ופולחני‪,‬‬
‫שירה‪ ,‬סיפרות זיכרון והיסטוריה ודרך להעתיק את הידע החרות על לוחות השמים ואת הדעת‬
‫הראויה לזיכרון ועדות‪ ,‬אלא הן קשורות גם בחטאים שמימים הנזכרים בסיפור חטא בני אלוהים‬
‫ובנות האדם )בראשית ו; חנוך א יב‪ ,‬ג‪-‬ד( הפותחים פתח לכתיבה שאינה מקודשת ולתורות לא‬
‫רצויות‪ ,‬ורומזים על מאבקים הקשורים בבעלות ובהגמוניה על ידע כתוב ובמאבקי סמכות‪ .‬ספר‬
‫חנוך המביא בהרחבה את סיפור חטא העירים‪ ,‬הוא מיתוס המלאכים החוטאים הנרמז בבראשית‬
‫פרק ו כרקע לסיפור המבול‪ 76,‬מספר על הוראת הכתיבה הקשורה בחטא המלאכים‪' :‬והרביעי היה‬
‫שמו פנמואה הוא הורה לבני האדם את המר ואת המתוק והוא הורה להם את כל תעלומות חוכמתם‬
‫והוא לימד את האדם לכתוב בדיו עפצים ובניר ובזה חטאו רבים מן העולם ועד היום הזה‪ ,‬כי בני‬
‫האדם לא נבראו לשם זה לחזק את אמונתם בעט ובדיו עפצים' )חנוך א סט‪ ,‬ח‪-‬י(‪ .‬דומה שנרמז כאן‬
‫מאבק הקשור לסוציולוגיה של הדעת ולהגמוניה של הידע בין אלה המבקשים לשמור קריאה‬
‫וכתיבה לתחום הקודש בלבד‪ ,‬השמור בידי ההגמוניה הכוהנית‪ ,‬ובין אלה המבקשים להרחיבו גם‬
‫לתחום החולין או לתחום הידע האסור ולהפקיעו מגבולותיו הבלעדיים של הקודש‪ .‬ספר חנוך יוצא‬
‫נגד 'כותבי שקר ודוברי רשע כי יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם אנשים ופועלי רע לשכנם'‬
‫)חנוך א צח‪ ,‬טו( ונגד 'החוטאים שיטו דברי יושר וידברו דברי רשע וישקרו …ויכתבו ספרים על‬
‫דבריהם' )שם‪ ,‬קד‪ ,‬י(‪ .‬קרוב לודאי שקיימת כתובת מפורשת לדברי התקפה אלה בזמן בו נכתבו‬
‫הדברים‪ ,‬ויתכן שהיא קשורה למאבק על הלוח ולשיטת חישובו ולשאלות ההגמוניה ובלעדיות‬
‫סמכות הדעת הקשורות בו‪ .‬ספר היובלים‪ ,‬המספר את סיפורו של קינן‪ ,‬שלמד לקרוא מאביו וגילה‬
‫תורות אסורות של העירים )בראשית ו(‪ ,‬ממחיש טענה זו‪' :‬ותלד לו בן… ויקרא שמו קינן‪ .‬ויגדל‬
‫הבן וילמדו אביו ספר וילך לתור לו מקום אשר יקח לו בו עיר‪ ,‬וימצא כתב אשר חקקו הראשונים‬
‫בסלע ויקרא בו את אשר בו ויעתיקהו וימצא בתוכו כי היתה בו תורת העירים אשר בה יראו כשפי‬
‫השמש והירח והכוכבים וכל אותות השמים‪) '..‬יובלים ח‪ ,‬א‪-‬ה(‪.‬‬

‫‪ 76‬ראו ד' דימנט‪ ,‬מלאכים שחטאו במגילות מדבר יהודה ובספרים החיצוניים הקרובים להן‪ ,‬עבודת דוקטור‪,‬‬
‫ירושלים תשל"ד; ר' אליאור‪ ,‬חטא העירים ולוח הירח‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬עמ' ‪ 141–117‬וביבליוגרפיה שם‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪58‬‬

‫רחל אליאור‬

‫ח‪.‬‬
‫ספריות בעת העתיקה היו קשורות בהתגבשותה ובהנצחתה של הגמוניה‪ ,‬אם באמצעות הנצחת‬
‫שמות כותבי החיבורים הנאספים בהם‪ ,‬אם על ידי כינון מוקד סמכות בהקשר תרבותי מסוים הטוען‬
‫למקורה האלוהי של העלית השלטת‪ ,‬אם בעיצוב הזיכרון ובשאיפת ההנצחה בזיקה למיתוס מכונן‪,‬‬
‫אם בשימור סוג דעת ייחודי של מסורת ספרותית או בצבירת הון תרבותי ובביסוס הלגיטימציה של‬
‫דפוסי ידע ממקורות מקודשים ובאישור של סמכות היוצרים אותם ומחזיקים בהם‪ 77.‬ספריות היו‬
‫קשורות תמיד בהגמוניה‪ ,‬בבחירה ובקאנוניזציה‪ ,‬שכן היו קשורות לזהותם של הקובעים למי‬
‫שמורה זכות ההכרעה מה הוא שראוי שישמר בספרייה ומדוע‪ ,‬ובאופן בלתי נמנע היו קשורות‬
‫בהדרה ובצנזורה‪ ,‬במובן המתייחס לקביעה – קולו של מי אינו ראוי להישמר‪ ,‬ומה אין ראוי לשמור‬
‫בספרייה ועל שום מה‪ .‬ספריות קשורות בפיתוח דת של ספר‪ ,‬באיסוף כתבים המשקפים אידיאלים‬
‫מקודשים ומיתוסים מכוננים בדבר זיכרון תקפות ולגיטימציה‪ ,‬בעידוד כתיבה ויצירה ורכישת‬
‫דעת‪ ,‬ובהוקרה ושימור של כתבים המייצגים תמונת מציאות לאורן של מסורות מקודשות‪ ,‬ורעיונות‬
‫מנחים המעניקים תוקף וגיבוי למסורות‪ ,‬תפישות ואידיאלים של אליטה שלטת‪ .‬אין ספק שמניעים‬
‫פוליטיים‪ ,‬מאבקי כוח ואינטרסים חברתיים ודתיים מנוגדים אינם נעדרים ממפעלי כינוס‪ ,‬תיעוד‬
‫ושימור מעין אלה ומההכרעות הקשורות בהם‪ ,‬הכרוכות במישרין ובעקיפין בקאנוניזציה ובצנזורה‪,‬‬
‫אולם בשעה שאנו נותנים דעתנו על ספריית המגילות כמשקפת מציאות ומיתוס בעת ובעונה אחת‪,‬‬
‫במקרה של הספרייה הנידונה בדברים לעיל‪ ,‬ומהרהרים על מערכת היחסים המורכבת בין שינויים‬
‫היסטורים לתוקף אלוהי ובין חזון פוליטי לחזון מקודש הקשורה בה‪ ,‬אנו עדים לדיאלקטיקה‬
‫מעניינת‪ .‬באסופה המקראית שנערכה אחרי הספירה בידי חכמים אין נזכרת במפורש ספרייה של‬
‫כתבי קודש אם כי נזכרים סופרים‪ ,‬ואילו ספריית המגילות אדירת המימדים שנמצאה במערות‬
‫מדבר יהודה‪ ,‬המייצגת שרידים של קרוב לאלף מגילות מהמאות האחרונות לפני הספירה‪ ,‬שכולן‬
‫ללא יוצא מן הכלל כתבי קודש‪ ,‬ורובן המכריע קשור לכהונה ומקדש‪ ,‬לבית צדוק וזרע אהרון‪ ,‬אינה‬
‫מתועדת כמציאות היסטורית מוחשית במקרא בנוסח המסורה‪ ,‬או במשנה‪ .‬לעומת זאת שורשיה‬
‫המיתיים‪/‬היסטוריים הקושרים אותה לבית צדוק‪ ,‬ללוי בן יעקב‪ ,‬לאבות אבותיו משושלת חנוך‬
‫ומלכיצדק ולצאצאיו הנושאים בכהונה‪ ,‬בלוויה ובכהונה הגדולה‪ ,‬וקשורים למקדש ולעבודת‬
‫הקודש‪ ,‬ולזיקתם לעולם הנגלה ונסתר‪ ,‬מפורטים בהרחבה במגילות כפי שהעלינו בדיוננו לעיל‪ .‬אין‬
‫זה מפתיע שבדת של ספר המבססת את החוק המקודש ואת דבר האל על טקסט כתוב‪ ,‬ומפקידה את‬
‫הנחלתו בידי שומרי משמרת הקודש האמונים על קריאה כתיבה והוראה‪ ,‬תתפתח מסורת עשירה‬
‫סביב הנחלת הספרים שהם מקור הסמכות לפולחן ולחוק‪ ,‬ולתודעה ההיסטורית המושתתת על‬
‫ברית‪ ,‬עדות וזיכרון‪ .‬גם אין זה מפתיע שלאורך תקופה ארוכה בת מאות שנים לפי ההיסטוריוגרפיה‬
‫המקראית‪ ,‬המתארכת את הקמת המקדש למאה העשירית לפני הספירה‪ ,‬התפתחה מסורת מקודשת‬
‫סביב שומרי הספרייה ויוצריה‪ :‬קרוב לאלף מגילות כתובות ברובן בעברית ומקצתן בארמית‬
‫משקפות מציאות זו הכורכת בין כוהנים ומלאכים ובין שומרי כתבים מקודשים למנחיליהם‪.‬‬
‫ההפתעה טמונה בעובדת השכחתן‪ ,‬גניזתן ודחיקתן של מסורות כוהניות אלה הקשורות בכהונה‬
‫שהיתה קשורה למקדש ולקורות העתים בתקופה המקראית‪ ,‬מהציר המרכזי של התודעה‬
‫ההיסטורית‪.‬‬
‫יתכן שבמציאות של חילופי משמרות‪ ,‬שראשיתה בשנת ‪ 175‬לפני הספירה‪ ,‬מימי אנטיוכוס‬
‫אפיפאנס שהחל למנות כוהנים מטעם השלטון הסלווקי‪ ,‬יאזון מנלאוס ואלקימוס‪ ,‬במקומם של‬
‫הכוהנים לבית צדוק‪ ,‬שהיו הגמוניה כוהנית הנשענת על תורה כתובה וספריית כתבים רחבה‪,‬‬
‫‪77‬‬

‫על ספריות בעולם העתיק ראו הערה ‪ 13‬לעיל‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪59‬‬

‫ויורשיו אלכסנדר באלאס ודמטריוס השני שמינו את הכוהנים החשמונאיים יונתן ושמעון‪ ,‬לבין‬
‫הגמוניה חדשה שהעלתה על נס את רעיון התורה שבעל פה ולא כתבה שום חיבור בין סיום תקופת‬
‫המקרא בשנת ‪ 165‬לפני הספירה‪ ,‬זמן חיבורו של ספר דניאל‪ ,‬לבין עריכת המשנה במאה השלישית‬
‫לספירה‪ ,‬היה צורך להשכיח ולדחוק לשוליים את העדות ההיסטורית המוחשית הקשורה למקור‬
‫תוקפה וסמכותה של ההגמוניה העתיקה הקשורה במציאות הספרייה הכוהנית‪ .‬יתכן שבשנות‬
‫כהונתה של השושלת החשמונאית האוזורפאטורית ממודיעין – ששלטה בתוקפו של הכוח הארצי‬
‫הצבאי והפוליטי‪ ,‬ולא בכוחם של הדעת‪ ,‬האמת והצדק או בכוח הבחירה משמים והסמכות‬
‫המקודשת‪ ,‬והרבתה ברדיפות‪ ,‬בשפיכות דמים‪ ,‬בכפייה ובניצול יחסי כוח משתנים בין מלכויות –‬
‫בית צדוק המקראי בחר להסתיר את העובדה שספריית המקדש היתה מצויה ברשותו‪ ,‬ובשנים‬
‫שחש איום על קיומה ועל קיומו בחר להסתירה‪ .‬ודאי אין זה מקרה שגיבורו הארצי‪-‬שמימי‪-‬כוהני‪-‬‬
‫מלאכי של בית צדוק‪ ,‬חנוך‪-‬מטטרון בגלגוליו השונים לפני הספירה ואחריה‪ ,‬כחנוך בן ירד או‬
‫כמטטרון מלאך שר הפנים‪ ,‬ככוהן גדול שמימי או כעד צדיק סופר צדק‪ ,‬מתואר תמיד בזיקה‬
‫לקריאה וכתיבה‪ ,‬ללימוד ולדעת‪ ,‬לספירה וסיפור‪ ,‬ולנצחיותם של העדות והידע המצויים בספרים‬
‫ובלוחות כתובים‪ ,‬התלויים באותיות ובמספרים‪ ,‬בשמות ובמחזורים‪ .‬בין גיבורי בית צדוק אין אף‬
‫לא אחד הקשור לידע הנמסר בעל פה אלא כל גיבוריו קשורים לידע כתוב‪ ,‬או לידע שמקורו בחזיון‬
‫אלוהי או מלאכי‪ ,‬הנשמר על ספר‪ .‬גיבוריהם הארציים של בעלי המגילות‪ ,‬הקשורים לדמויות‬
‫בספר בראשית‪ ,‬מתוארים בגירסת המגילות בזיקה לספרים ולמלאכים‪ ,‬לידיעת קריאה וכתיבה‪,‬‬
‫לידע שמימי וארצי הקשור בבברית בין ידעים‪ ,‬בלוחות‪ ,‬בעדות ובהנחלת ספרייה המבטיחה ברכה‪,‬‬
‫צדק‪ ,‬חירות‪ ,‬דעת ואמת‪.‬‬
‫ספרייה בהיקף שנמצא במערות קומראן‪ ,‬הכוללת שרידים של קרוב לאלף עותקים של מאות‬
‫חיבורים מקודשים‪ ,‬אינה יוזמה של יחיד ‪ ,‬אינה משקפת צריכה של יחיד או אוריינות אינדיבידואלית‪,‬‬
‫ואינה משקפת כתיבה‪ ,‬תיעוד או מדיניות שימור של יחידים‪ .‬למרבה הצער אין בידינו נתונים‬
‫חיצוניים על מימסד תרבותי‪-‬דתי יוזם שנטל על עצמו את חובת ההעתקה של ספרי הקודש‪ ,‬את‬
‫הכשרת הכותבים‪ ,‬את הכנת חומרי הכתיבה היקרים או מימן את הפקתם של כתבי היד‪ ,‬את קיבוצם‬
‫ושימורם באוסף מסודר של מגילות‪ ,‬אולם כאמור לעיל יש עדות על סופרי המקדש שנזכרו‬
‫באיגרת אנטיוכוס השלישי בתקופה שבני צדוק כיהנו בקודש‪ .‬תרגום השבעים מדבר על סופרים‬
‫כעל נושאי תפקידים משבט לוי‪ ,‬ובמקרא נזכרים סופרים חמישים וחמש פעמים בדרך כלל‬
‫בסמיכות לכוהנים‪ 78‬או בחיבורים של כוהנים נביאים כגון יחזקאל‪ ,‬ירמיהו‪ ,‬עזרא ומלאכי‪ 79‬או‬
‫בחיבורים בעלי צביון כוהני כדברי הימים א' וב'‪ 80.‬בספר מקבים ב שנכתב ביוונית בסוף המאה‬
‫השניה לפני הספירה‪ ,‬באיגרת ששולחים המקבים לאלכסנדריה ומבקשים שהקהילה היהודית שם‬
‫תשתתף בחג טהרת המקדש )למעלה מארבעים שנה אחרי טיהור המקדש בימי יהודה המקבי(‪ ,‬נזכר‬
‫אוצר ספרים שאסף נחמיה ונאמר שיהודה כונן מחדש את ספריית המקדש‪' :‬הדברים האלה נאמרו‬
‫גם בכתבי נחמיה ובזכרונותיו וגם ]מסופר[ אשר בערכו אוצר ספרים אסף ספרים על המלכים‬
‫והנביאים וספרי דוד ואגרות המלכים על מתנות קודש‪ :‬וכן גם יהודה את הספרים אשר נפזרו מפני‬
‫המלחמה אסף לנו כולם והם אצלנו'‪ 81.‬אין לדעת אם דברים אלה הם תיעוד של מציאות היסטורית‬
‫או של מציאות מדומיינת לצרכי תעמולה‪ ,‬שכן שליטי בית חשמונאי היו אנשי מלחמה‪ ,‬כובשים‪,‬‬
‫מגיירים בכוח הזרוע‪ ,‬פורעים שופכי דם ומרחיבי גבולות‪ ,‬ולא אנשי ספר או אנשי דעת‪ ,‬כעולה‬
‫מתולדותיהם הידועות לנו מספרי המקבים ומדברי יוסף בן מתיתיהו‪ ,‬אולם על פי פשטם הם‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫‪80‬‬
‫‪81‬‬

‫שמואל ב ח‪,‬יז; שמואל ב כ ‪,‬כה; מלכים ב יב‪,‬יא; נחמיה ח‪ :‬א‪,‬ד‪,‬ט; יב‪:‬כו‪,‬לו‪.‬‬
‫יחזקאל ט‪,‬ב‪-‬ג; ירמיהו לו‪,‬יב;לו‪,‬כו‪,‬לב; לז‪,‬טו; עזרא ז‪,‬ו; ז‪,‬יא מלאכי ב‪,‬ז טז‪.‬‬
‫דברי הימים א ב‪ ,‬נה; יח‪ ,‬טז; כז‪ ,‬לב; כד‪ ,‬ו; דברי הימים ב' לד‪,‬יג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫מקבים ב ב‪,‬יג‪-‬יד הספרים החיצוניים ב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪60‬‬

‫רחל אליאור‬

‫מצביעים על כך שספריית המקדש נפזרה מפני המלחמה ואולי מניחים מקום לסברה שנלקחה בידי‬
‫בני צדוק ואנשי בריתם‪ ,‬שהיו מופקדים עליה במשך מאות שנים‪ .‬במגילות יש אינספור עדויות על‬
‫ספרים מקודשים על נוחליהם ומנחיליהם ועל זהותם התרבותית של בעלי הספרייה‪ ,‬יוצריה‪,‬‬
‫כותביה ושומריה הקושרים עצמם לכהונה‪ ,‬למקדש‪ ,‬למשמרות הכוהנים ולשושלת אוריינית‬
‫הנוחלת ומנחילה ספרים ולוחות בזיקה לדעת‪ ,‬אמת וצדק‪ ,‬חוק ומשפט‪ ,‬תורת אמת ומועדי דרור‪,‬‬
‫ואף קושרים עצמם להווה נצחי נטול זמן בעולם המלאכים‪ ,‬השומרים את מחזורי הפולחן ולוחות‬
‫השמים‪ ,‬את העדות והזיכרון ומעידים על המיתוס מעבר לעולמם של בני חלוף‪ .‬לשושלת הכוהנית‬
‫יש ספרייה שכן היא רואה בספרים אמצעי יחיד לכינון חוק אלוהי ודעת ממקור מלאכי‪ ,‬המיוסדים‬
‫על רעיונות מופשטים ועל זיכרון היסטורי ועל התערבות אלוהית לטובת העדה כולה‪ ,‬מאורעות‬
‫שהעדות עליהם שמורה בנוסח כתוב המגשר בין השמימי לארצי‪ .‬השושלת הכוהנית רואה בספרים‬
‫נתיב בלעדי ללמידה מנסיון דורות העבר ותשתית לסיפור מכונן של קהילה ארצית‪ ,‬המעגנת את‬
‫תודעתה בסמכות שמימית שבמרכזה 'רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים' ומסמיכה את חוקיה‬
‫ומשפטיה על עדות משמים‪ .‬הכהונה משמרת את האמיתות האלוהיות הנצחיות בזיקה לטקסטים‬
‫מקודשים מכונני מסגרת חוקית‪-‬נורמטיבית המעוגנת במחזורי הזמן המקודש המחולק לשביעיות‬
‫ולרביעיות‪ .‬זמן זה נשמר בבריתות מקודשות הקשורות בשבועת השביעיות של מחזורי שביתה‬
‫חירות ודרור‪ ,‬ובספירה נצחית מחזורית של ארבע תקופות השנה ומחזורי היבול של שבעת‬
‫המינים‪ ,‬ובעדויות מיתיות ומיסטיות על מקום מקודש המחולק למימדים רבעוניים ושביעוניים‪,‬‬
‫שייצוגיו הפולחניים מצויים במקדש‪ .‬חיבורים אלה קשורים כולם בעולם ערכים משותף הכורך בין‬
‫נצחיות החיים וברכת מחזורי הטבע על חילופיו העונתיים‪ ,‬הקשורים למקום המקודש שהמוות אינו‬
‫שולט בו וגבולות טהרה חמורים מתנים את קדושתו‪ ,‬לבין המחויבות למחזורי הקדושה וההשבתה‪,‬‬
‫השמיטה והפרישה שנצחיותם נשמרת בעולם המלאכים ובחוקי האל בעולם האדם‪ ,‬וספירה קפדנית‬
‫של מועדי ה' המשביתים ומבטיחים צדק‪ ,‬מתנה את קדושתם ומחזוריותם‪ .‬הפולחן המקודש‬
‫המופקד בידי שומרי משמרת הקודש‪ ,‬שומר בגבולות טוהרה על המקום המקודש המייצג את‬
‫הנצחיות‪ ,‬הפריון והמשכיות החיים )גן עדן‪ ,‬מרכבות השמים‪ ,‬קודש קודשים‪ ,‬פרדס‪ ,‬גן הצדק‪ ,‬גן‬
‫חיים‪ ,‬מושב הכרובים‪ ,‬דביר‪ ,‬מבנית קודש‪ ,‬מטעת עולם( ועל הזמן המקודש של מחזורי השביתה‬
‫והפרישה והויתור על ריבונות אנושית במחזוריות שביעונית הנשמרת במחזוריות ליטורגית‬
‫ופולחנית )שבעה בשבעה; שבע מרכבות; שבועה; שבת; שבעת מועדי ה' מקראי קודש החלים‬
‫בשבעת חודשי השנה הראשונים‪ ,‬שמיטה ויובל‪ ,‬שירי עולת השבת השומרים על תאריכי השבתות‪,‬‬
‫תהילי דוד של מחזורי הקרבנות( המבטיחים חירות‪ ,‬דעת‪ ,‬צדק ואמת‪.‬‬
‫כאמור ראשיתה של שושלת אוריינית זו המעניקה את הבכורה לנושאי הדעת הנוחלים ידע‬
‫שמימי‪ ,‬בחנוך בן ירד‪ ,‬המשכה בצאצאיו מתושלח נוח וניר‪ ,‬המתחברים למשפחת אברהם דרך‬
‫מלכיצדק בן ניר‪ ,‬כוהן לאל עליון‪ ,‬והמשכה בלוי בנו הנבחר של יעקב ובבניו הכוהנים והלויים קהת‬
‫ועמרם‪ ,‬אביהם של משה ואהרון‪ .‬השושלת ממשיכה בבני אהרון ההופכים בתקופת המלוכה לבני‬
‫צדוק הכוהנים המכהנים עד לימי שריה בתום בית ראשון וחוזרים בימי יהושע בן יהוצדק בזמן‬
‫שיבת ציון וצאצאיו‪ ,‬אלישיב‪ ,‬יוחנן‪ ,‬ידוע‪ ,‬שמעון וחוניו כוהני בית שני המכהנים בתקופה שאין בה‬
‫מלך‪ ,‬והופכים לראשי היישוב השומרים על ייחוסם הבכיר בזיקה למקום הנבחר המופקד בידיהם‪,‬‬
‫המקדש‪ ,‬ומסתיימת בספרות זו בכוהני בית חוניו המכהנים עד לשנת ‪ 175‬לפני הספירה‪ ,‬כשאחד‬
‫מהם ככל הנראה הוא מורה הצדק מקומראן הפועל לאחר ההדחה של חוניו השלישי ובריחת חוניו‬
‫הרביעי למצרים בשנת ‪ 171‬לפניה"ס‪ .‬מן המגילות עולה בבירור שהכהונה ראתה בדעת כתובה את‬
‫מקור סמכותה ועל כן ראתה דעת מקודשת זו‪ ,‬המצויה בתעודות ספרותיות מגוונות על שלל‬
‫גירסאותיהן העוסקות בזמן מקודש‪ ,‬במקום מקודש‪ ,‬בזיכרון מקודש ובפולחן מקודש‪ ,‬בגניאלוגיה‬
‫ובכרונולוגיה‪ ,‬בנבואה‪ ,‬והיסטוריה‪ ,‬בחוק ושירה‪ ,‬כיעד להנחלה ושימור‪ .‬הכהונה ראתה עצמה‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪61‬‬

‫שומרת הדעת הכתובה ומנחילתה לכלל העדה באמצעות שמירת הרציפות השושלתית המעוגנת‬
‫בעלילה כרונולוגית רציפה ובספרים מקודשים‪ ,‬המייצגים דעת אלוהית מעולם המלאכים‪ .‬דברי‬
‫הכוהנים בני צדוק‪ ,‬הכותבים את איגרת מקצת מעשי התורה‪ ,‬שמטרתה 'להוכיח דעת אמת ומשפט‬
‫צדק '‪ ,‬בשעה שאינם נמצאים במקדש‪ ,‬לאלה המשרתים שלא כדין במקומם‪ ,‬ומסמיכים את דבריהם‬
‫על ספרים‪ ,‬כנגד אלה הנוהגים שלא על פי הסדר המקודש הכתוב ורשום‪ ,‬מטיבים להמחיש עמדה‬
‫זו‪:‬‬
‫"ואתם יודעים שפרשנו מרוב הע[ם ומכל טומאתם ומהתערב בדברים האלה ומלבוא עמהם… ואתם יודעים‬
‫שלא ימצא בידינו מעל ושקר ורעה כי על כל אלה אנחנו נותנים א]…[ אף כתבנו אליכה שתבין בספר מושה‬
‫]ו[בספר]י הנ[ביאים ובדוי]ד[ במעשי דור ודור ובספר כתוב… וכתוב בספר מושה ובספרי הנביאים… ואף‬
‫‪82‬‬
‫אנחנו כתבנו אליך מקצת מעשי התורה שחשבנו לטוב לך ולעמך"‬

‫אם תולדות מסורת חכמים אחרי הספירה הן תולדות הפרשנות והשתלשלות התורה שבעל פה‬
‫והרחבת גבולות הריבונות האנושית‪ ,‬האינדיבידואליות‪ ,‬וגבולות השיח הפרשני‪ ,‬הביקורתי‬
‫וההילכתי הנקבע בידי אדם בעולם הנגלה ביחס לתורה משמים שנתקבעה ונחתמה‪ ,‬על פי הכללים‬
‫של 'מסורת אבותינו בידינו' )בדברים שבעל פה( ו'אחרי רבים להטות'‪ ,‬הרי שתולדות מסורת‬
‫הכהונה הן תולדות הסיפור והשיר‪ ,‬התורה‪ ,‬הנבואה והחזון‪ ,‬ההולכים ונוצרים בכתבים הנובעים‬
‫מהשראה שמקורה בעולם היצירה הנעלם ובדעת כתובה ממקור מקודש‪ .‬תולדות המסורת הכוהנית‬
‫בדבר השתלשלות התורה והמשפט‪ ,‬הדעת והקודש הכתובים בספרים שמקורם שמימי‪ ,‬קשורים‬
‫בתולדות הכתיבה והקריאה שמקורן מעולם המלאכים‪ ,‬ובתולדות רישום דברי הימים וקורות‬
‫העתים במגילות וספרים‪ .‬כתבים אלה מבטאים כפיפות אנושית בפני ידע שמימי ודעת אלוהים‪,‬‬
‫הנגלים ונכתבים בהשראה נבואית הולכת ונמשכת‪ ,‬שאופקיה חורגים מגבולות הזמן והמקום‪.‬‬
‫תולדות הכהונה קשורות בעיגון ההוויה האנושית בחוק אלוהי‪ ,‬בעבודת אלוהים בדעת מלאכים‬
‫ובברית‪ ,‬ביחס למרחב מופשט הקשור בדעת‪ ,‬בקודש‪ ,‬בלוח‪ ,‬בספר מיספר וסיפור‪ ,‬בשיר ובפולחן‪.‬‬
‫הצפייה בתמורות הבריאה בזיקה לחוקי הטבע הנצחיים הקשורים במחזור ומספר‪ ,‬בסודות ורזים‪,‬‬
‫בלוח ובברית‪ ,‬מהווה עדות על הסדר האלוהי וזיקתו להמשכיות הקיום האנושי‪ .‬ברכת הזמן בדברי‬
‫המשורר האנונימי בפרשה השביעית בסרך היחד המתחילה בזיקה למחזורי הטבע הנצחיים‬
‫הנתפשים בחושים ומתפרשים כחסד אלוהי‪' :‬אברכנו עם קצים אשר חקק בראשית ממשלת אור עם‬
‫תקופתו' וממשיכה במחזורי הפולחן הנשמעים‪' :‬מועדי שנים לשבועיהם ובראש שבועיהם למועד‬
‫דרור ובכול היותי חוק חרות בלשוני'‪ ,‬ומקבילה בין חוקי הטבע הנראים בעולם הנגלה‪ ,‬שמשמרתם‬
‫בעולם המלאכים‪ ,‬לחוקי הפולחן הנשמעים ממקור נעלם‪ ,‬ומופקדים בידי כוהנים ולויים‪ ,‬מפליאה‬
‫להביע תודעה זו של משורר כוהן או לוי‪ ,‬החי לנוכח היפעה האלוהית המתגלה במחזורי הטבע‬
‫ובמחזורי הדרור ובחוקיותם הנצחית‪:‬‬
‫'אזמרה בדעת‬
‫וכול נגינתי לכבוד אל‬
‫וכנור נבלי לתכון קודשו‬
‫וחליל שפתי אשא בקו משפטו‬
‫‪ 82‬מקצת מעשי התורה – ‪4Q397–398, DJD X (eds.) E. Qimron and J. Strugnell, Oxford 1994,‬‬
‫‪ pp. 21–38‬ראוי להשוות משפט זה עם המשפט בסרך היחד "ואשר לוא להוכיח ולהתרובב ]להתערב?[ עם אנשי‬
‫השחת ולסתר את עצת התורה בתוך אנשי העול להוכיח דעת אמת ומשפט צדק לבוחרי דרך איש כרוחו כתכון העת‬
‫להנחותם בדעה וכן להשכילם ברזי פלא ואמת' )סרך היחד ‪ ,(18–17 :9‬י' ליכט‪ ,‬מגילת הסרכים‪ ,‬עמ' ‪.197–196‬‬
‫כנגד ההדגשה הכוהנית על כתיבה מעניין לציין שהמשנה שומרת תרעומת של חכמים על שמירת הכתיבה המקודשת‬
‫כידע בלעדי של כוהנים ולוויים במסגרת מסורות הקשורות לפולחן המקדש שכוהנים ולויים לא רצו ללמד לזולתם‪:‬‬
‫'בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב' )משנה‪ ,‬יומא ג יא ;בבלי‪ ,‬יומא לח ע"א(‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪62‬‬

‫רחל אליאור‬

‫עם מבוא יום ולילה אבואה בברית אל‬
‫ועם מוצא ערב ובוקר אומר חוקיו…‬
‫ולאל אומר צדקי‬
‫ולעליון מכין טובי‬
‫מקור דעת ומעין קודש‬
‫רום כבוד וגבורת כול לתפארת עולם‬
‫‪83‬‬
‫אבחרה באשר יורני וארצה כאשר ישופטני‬
‫כי אני לאל משפטי‬
‫ובידו תום דרכי עם ישור לבבי…‬
‫כי ממקור דעתו פתח אורי‬
‫ובנפלאותיו הביטה עיני‬
‫‪84‬‬
‫ואורת לבבי ברז נהיה'‪.‬‬

‫החיבור הסמוך לשירה זו‪ ,‬המבטאת את ההתפעמות האנושית מחסדי הטבע האלוהי ומחסדי הדעת‬
‫האלוהית בלשון השראה פלא ורז‪ ,‬פותח במשפט המתאר את מקום הקריאה והספרים בעולמם של‬
‫הכוהנים שומרי החוק החקוק בספר המופקדים על ההקראה במועדי ה' 'מקראי הקודש'‪ .‬החוק‬
‫שמשמעותו נצחית הן בהיותו כתוב‪ ,‬חרות וחקוק על ספר לוח או מגילה‪ ,‬ההופכים את הנשמע‬
‫הנעלם לנראה כתוב‪ ,‬ומאפשרים לקרוא בהם כבהווה נצחי נטול זמן ולהנכיח את הנעלם מעבר‬
‫לגבולות הזמן והמקום‪ ,‬מעבר לגבולות הגוף ומעבר לעולם החושים‪ ,‬והן בהיותו משקף את חוקי‬
‫השמים הנשמרים בברית מימי בראשית וחקוקים על לוחות השמים וקובעים את גבולות הזמן‬
‫והמקום‪ :‬עונות השנה‪ ,‬מהלך המאורות‪ ,‬ומחזורי הימים ומועדי ה'‪ ,‬הוא מושא ההקראה‪' :‬וזה הסרך‬
‫לכול עדת ישראל באחרית הימים בהאספם ליחד להתהלך על פי משפט בני צדוק הכוהנים ואנשי‬
‫בריתם‪ ..‬בבואם יקהילו את כל הבאים מטף ועד נשים וקראו באזניהמה את כול חוקי הברית‬
‫‪85‬‬
‫ולהבינם בכול משפטיהמה‪.'..‬‬
‫קהילה המבקשת לחרוג מגבולות הזמן והמקום הנגלים בהווה‪ ,‬המבקשת לשמור את רישומה של‬
‫נפש האדם המשתאה למראה פלאי הטבע והיפעה האלוהית‪ ,‬הרואה חזונות וחלומות ויוצרת ברוחה‬
‫עולמות אחרים וקהילה הרוצה להפקיע עצמה מתחומי שרירות המקרה של ההווה ומגבולות חייהם‬
‫והשגתם של בני חלוף‪ ,‬חייבת לכונן ספרייה המגלה את קורות העבר ואת כיסופי העתיד‪ ,‬את‬
‫ראשית הדברים ואת עקרונות התשתית של התרבות‪ ,‬את המיתוסים המכוננים ואת האידיאלים‬
‫הנכספים‪ ,‬את הרעיונות המעצבים את מעפלי רוח האדם‪ ,‬ואת נגיעתם בהשראה אלוהית ובדעת‬
‫מלאכים‪ ,‬ואף את קורות כשלונותיהם של מעשי ידי אדם ומפלתם הבלתי נמנעת במבחן האידיאלים‬
‫המקודשים‪ ,‬כדי שכל אלה לא יצללו לתהום הנשייה‪ .‬רק הכתיבה והקריאה‪ ,‬השפה והשיר‪ ,‬הספר‬
‫והספרייה‪ ,‬הזיכרון הכתוב וביטוייו הריטואליים‪ ,‬העדות על עולמות נעלמים הנגלים בחלום ובחזון‪,‬‬
‫המשמרים את הדעת החורגת מגבולות הזמן והמקום‪ ,‬מחלצים את העבר מתהום הנשייה ומנכיחים‬
‫את הנעלם בגבולותיו של הנגלה בספר בסיפור ובשיר‪ .‬אלה שידעו בימים משכבר ש'היודעים‬
‫לקרוא ייטיבו כפליים לראות' ושהדעת מטיבה להגן על החירות‪ ,‬על השוויון ועל החיים‪ ,‬הקדישו‬
‫את זמנם לרישומם של דברי חזון ונבואה‪ ,‬חוקים מקודשים‪ ,‬דברי שיר וספרים ושקדו על גילוייהם‬
‫בדברי הימים ותמורות ההיסטוריה‪ .‬אלה שהתפללו ב'דברי ברכה למשכיל' על צדק ואמת וברכו‬
‫‪ 83‬סרך היחד‪ ,‬פרשה שביעית ‪ 13–9 :10‬מגילת הסרכים‪ ,‬מהדורת י' ליכט‪ ,‬עמ' ‪ 216–215‬וראשית הציטוט‬
‫מברכת הזמן שם‪ ,‬עמ' ‪.211–208‬‬
‫‪ 84‬שם‪ ,‬עמ' ‪ 229–228‬על הדעת והצדק ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.222–221‬‬
‫‪ 85‬שם‪ ,‬סרך העדה‪ ,‬עמ' ‪.252–251‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫'חנוך בחרתה מבני אדם'‪ :‬חנוך סופר הצדק והספרייה של הכוהנים בני צדוק‬

‫‪63‬‬

‫בברכת כוהנים 'יברככה אדוני ממעון קודשו… יחונכה ברוח קודש וחסד וברית עולם יחונכה…‬
‫‪86‬‬
‫ויחוננכה במשפט צדק ויחונכה בכול מעשיך ] [ אמת עולם' )סרך הברכות‪ ,‬דף ‪ ,1‬שורות ‪(28–4‬‬
‫– הוכשרו מנעוריהם לקריאה וכתיבה והיו אלה שעסקו בכתיבת עדות‪ ,‬זיכרון‪ ,‬נבואה חזון ושיר‪,‬‬
‫ובפיענוח זיקתם של עדי הזיכרון‪ ,‬הספר הסיפור והמספר‪ ,‬לעולם הנעלם ולחוק האלוהי‪ ,‬לחוקי‬
‫הטבע ומחזורי הפולחן‪ .‬כל אלה עולים בספרייה של הכוהנים בני צדוק סופרי הצדק שנוצרה‬
‫ונשמרה לאורך האלף הראשון שלפני הספירה‪ ,‬ועלתה כבמטה פלא מבאר העבר ומתהום הנשייה‪,‬‬
‫אלפיים שנה לאחר שנטמנה‪ ,‬ואף עולים בספרייה המכונה ספרות ההיכלות והמרכבה שנוצרה‬
‫באלף הראשון לספירה‪ ,‬השבה ומוכיחה שהרוח בביטוייה הכתובים אינה נכנעת לגבולות הזמן‬
‫והמקום‪ ,‬ובשעה שהיכלות של אבן ושיש נחרבים בצוק העתים וטובעים בתהום הנשייה‪ ,‬היכלות‬
‫שברוח‪ ,‬בחזון ובשיר שבים ונוצרים מתוך מעמקי באר העבר של השפה הכתובה האצורה במגילות‬
‫ספר‪ ,‬בשירים‪ ,‬בספריות ובספרים‪.‬‬

‫נספח‪ :‬מסורת חנוך מטטרון בספר חנוך‬
‫השלישי הוא ספר היכלות‬
‫אלו שמותיו של הקדוש ברוך הוא שהן יוצאין בכמה כתרים של אש בכמה כתרים של להבה בכמה כתרים‬
‫של בזק בכמה כתרים של חשמל בכמה כתרים של ברק מלפני כסא הכבוד ועמהם אלף מחנות של שכינה‬
‫וריבי רבבות צבאות גבורה נוהגין אותן כמלך ברעד ברתת באימה וזיעה בהוד והדר ויראה בפחד בגודל וכבוד‬
‫ביקר בחוסן וברב רנה ורנן בעמודי אש ובעמודי להבה בברקי אור ובמראה חשמל נותנין להן כבוד ועוז‬
‫וקוראין לפניהם קדוש קדוש קדוש שנאמר )ישעיה ו ג( וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש גוללין אותן‬
‫בכל רקיע ורקיע שבמרום כמבני מלכים אדירים ונכבדים וכשמחזירים אותם אל מקום כסא הכבוד כל חיות‬
‫שבמרכבה פותחין את פיהם בשבח כבוד שמו של הקדוש ברוך הוא ואומרים ברוך כבוד יי ממקומו‪ .‬אל"ף‬
‫אמר הקדוש ברוך הוא אברתיו לקחתיו פקדתיו למטטרון עבדי שהוא אחד מכל בני מרומים כולן אברתיו‬
‫בדורו של אדם הראשון וכיון שהסתכלתי בבני דור המבול שהן מקולקלין ובאין סילקתי שכינתי מביניהן‬
‫ועליתי בקול שופר ובתרועה למרום שנאמר )תהלים מז ו( עלה אלקים בתרועה יי בקול שופר ולקחתיו לחנוך‬
‫בן ירד מביניהם והעליתיו בקול שופר ובתרועה למרום להיות לי לעד עם ארבע חיות שבמרכבה לעולם הבא‪,‬‬
‫פקדתיו על כל גנזים ואוצרות שיש לי בכל רקיע ורקיע ומפתחי של כל אחד ואחד מסרתים בידו ושמתיו שר‬
‫על כל השמים ועשיתיו משרת לכסא כבודי היכלי ערבות לפתוח לי דלתותיהן וכסא הכבוד לסלסל ולסדר‬
‫חיות הקודש לקשור בראשם כתרים ואופני הדר לכתור להם עוז וכבוד כרובי הוד להלבישם הדר ובזיקי זוהר‬
‫להזכירם זיו זוהר שרפי להבה להתעטפם גאוה וחשמלי אורה להתאזרם נהורא בכל שחר ושחר להכין לי‬
‫מושב בשבתי על כסאי בכבוד ויקר לרבות כבודי במרום ועוזי ברזי עליונים וברזי תחתונים רוממתי על כל‬
‫רום קומתו בתוך כל רמי הקומות שבעים אלפים פרסאות גידלתי כסאו מהוד כסאי והרבתי כבודו מהדר כבודי‬
‫הפכתי בשרו ללפידי אש וכל עצמות גופו לגחלי אור שמתי מראיו כמראה בזק ואור עפעפיו כאור הבהקתי‬
‫פניו כאור זיו השמש וזוהר עיניו כזיו כסא הכבוד שמתי לבושו כבוד הוד והדר וכסות מעילו פאר גאוה ועוז‬
‫כליל כתר מלכות של חמש מאות על חמש מאות פרסאות ונתתי עליו מהודי ומהדרי ומזיו כבודי שעל כסא‬
‫הכבוד קראתיו בשמי יו"י הקטן שר הפנים ויודע רזים וכל רז ורז גליתי לו באהב וכל סוד וסוד הודעתיו‬
‫ביושר קבעתי כסאו בפתח היכלי מבחוץ לישב ולעשות דין בכל פמליא שלי שבמרום וכל שר ושר העמדתי‬
‫לנגדו ליטול ממנו רשות לעשות לו רצוני שבעים שמות נטלתי משמותי וקראתיו בהם לרבות לו כבוד‪,‬‬
‫שבעים שרים נתתי לידו לפקוד להם בכל לשון פיקודי דברי‪ ,‬להשפיל בדברי גאים עדי ארץ ולהגביה בשיח‬
‫שפתי שפלים עד מרום‪ ,‬להכות מלכים באמרתו ולהכניע רוזנים וזדים בדברותו‪ ,‬להסיר מלכים ממלכותם‬
‫ולהקים רוזנים על ממשלתם שנאמר )דניאל ב כא( והוא מהשנא עדניא וזמניא מהעדה מלכין ומהקים מלכין‬
‫יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה; ליתן חכמה לכל חכימי עולם ובינה ומדע לנבוני בינה שנאמר )שם(‬
‫‪86‬‬

‫שם‪ ,‬סרך הברכות‪ ,‬עמ' ‪.279–277‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪64‬‬

‫רחל אליאור‬

‫יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה לגלות להם רזי דברי ולהורות להם גזירת דין משפטי שנאמר‬
‫)ישעיה נה יא( כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי וגו' כי אם אעשה‬
‫לא נאמר אלא כי אם עשה מלמד שכל דבר ודבר וכל שיח ושיח שהוא יוצא מפי הקדוש ברוך הוא עומד‬
‫מטטרון ועושה הוא בעצמו ומקיים גזירתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר והצליח את אשר שלחתיו ומצליח‬
‫לא נאמר אלא והצליח מלמד שכל גזירה וגזירה שהוא יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא על אדם כיון שאדם עושה‬
‫תשובה אין משלחין אותו לפורענות אלא משלחין אותו לאדם אחר שנאמר )משלי יא ח( צדיק מצרה נחלץ‬
‫ויבא רשע תחתיו ולא עוד אלא שבכל יום ויום יושב מטטרון שלש שעות בשמי מרום וכונס את כל הנשמות‬
‫של עוברין שמתו במעי אמן ושל יונקי שדים שמתו על שדי אמן ושל תינוקות של בית רבן שמתו על חומשי‬
‫תורה ומביא אותן תחת כסא הכבוד ומושיבן כתות כתות וחבורות חבורות ואגודות אגודות סביבות פניו‬
‫ומלמדן תורה וחכמה הגדה ושמועה ומסיים להן ספר תורה שנאמר )ישעיה כח ט( את מי יורה דעה ואת‬
‫מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים‪:‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫תיקון המקרא‬
‫דוד הלבני‬
‫בספר העומד להופיע )באנגלית( השתמשנו בביטוי "תיקון המקרא" לתאר את תפקידיהם של אלה‬
‫המקבלים מקצת מן התוצאות של ביקורת המקרא וביקורת התלמוד‪ ,‬הרואים בספרי קודש סתירות‬
‫וכפילות לשון וחלקים שאינם מתאחים ובכל זאת הם מאמינים בתורת משה‪ ,‬בהתגלות תורה‬
‫שבכתב ותורה שבעל פה ותולים את הקולר בבני אדם‪ ,‬ב"חטאו ישראל"‪ ,‬שעל ידי החטא שחטאו‬
‫ישראל‪ ,‬החל מן העגל )ארבעים יום אחרי קבלת התורה( עד זמנו של עזרא )כשבני ישראל חזרו‬
‫למונותיאזם‪ ,‬לתורת משה ואלהיו(‪" ,‬נתפגם" הטקסט וגרם לסתירות ולהשנות הלשון‪ .‬כידוע‪ ,‬היה‬
‫זמן )כנראה בתקופה שבין מנשה ויאשיהו( כשתורת משה נשתכחה לגמרי ובני ישראל דבקו‬
‫בעבודה זרה‪ .‬בתקופה ההיא הטקסט המקורי הוזנח עוד יותר ונכנסו בו פגמים ומקורות שאינם‬
‫מתאימים ואף סותרים‪ .‬וגם לאחר שמצאו את הטקסט )בזמן יאשיהו‪ ,‬קרוב לחורבן(‪ ,‬וגם לאחר‬
‫שעזרא וסייעתו שיחזרו את המסורת הישנות‪ ,‬לא יכלו למחוק לגמרי את הרשמים הישנים והטקסט‬
‫נשאר במקומות שונים‪ ,‬פגום‪.‬‬
‫השתכחות תורה שבכתב גרמה גם להשתכחות תורה שבעל פה‪ ,‬שכן בלי תורה שבכתב גם תורה‬
‫שבעל פה אין‪ ,‬והיא‪ ,‬אמנם‪ ,‬שלא כמו תורה שבכתב לא חזרה ונתגלתה בזמן יאשיהו ונשארה בלי‬
‫עדות מקורית עד שבאו התנאים )השחזור החל כבר בזמן עזרא‪ .‬ראה עזרא ז‪ ,‬י( ושיחזרו אותה על‬
‫ידי המדות שהתורה נדרשת בהן )ובסוף תקופת התלמוד כשהאימון במדרש נתערער‪ ,‬חזרו לומר‬
‫שהכל הלכה למשה מסיני(‪.‬‬
‫תפקידו של אדם דתי‪ ,‬אדם מאמין‪ ,‬אמרנו‪ ,‬הוא לתקן מה ש"פגמו" ב"חטאו ישראל" ולשחזר‬
‫התורה שבכתב ותורה שבעל פה למקורן‪ .‬בקשר לזה השתמשנו בביטוי "תיקון המקרא"‪ ,‬לקרב‬
‫אותן‪ ,‬עד כמה שאפשר‪ ,‬כמו שהיו בתחילה‪ ,‬כשנאמרו למשה מסיני‪ ,‬כחלק מן ההתגלות‪.‬‬
‫*‬
‫את הביטוי הזה לקחנו מן הספרא‪ ,‬שמיני‪ ,‬פרק ד' ה‪ .‬ומכיון שהוא לא נמצא במקום אחר בספרות‬
‫הרבנית‪ ,‬פירושו אינו ברור ויש להבין אותו רק מתוך הענין‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬לשורש תקן יש מובנים‬
‫הרבה‪ ,‬ביניהם‪ ,‬להכין‪,‬לשפר )בלי קלקול( ‪ ,‬לתקן את המקולקל )"לתקן את אשר עותו"‪ ,‬קהלת ז‪,‬‬
‫יג‪":‬אמרו לפני ר' עקיבא אין אומרים לו לאדם עמוד וקלקל בשביל שתתקן"‪-‬תוספתא חלה א‪ ,‬ט(‬
‫וקיימות אפוא אפשרויות שונות לפרש את הצירוף של תיקון ומקרא‪ .‬ואמנם נחלקו בפירושו‬
‫המפרשים‪ .‬אלא שקרוב לוודאי שהכוונה של הספרא לא היתה‪ ,‬כמו שאנחנו משתמשים בו במובן‬
‫לתקן את המקולקל אלא לשפר את הנאמר )אם כי מצאתי בפירושו של רבינו הלל על הספרא‪ ,‬כת"י‬
‫אקספורד‪ ,‬שמפרש "כלומר‪ ,‬לתקן את המקרא"‪ .‬אך מסתבר שגם הוא לא התכוון למקרא מקולקל‪.‬‬
‫לא עלה על דעתו או על דעת חז"ל לחשוב כן אפילו כ"הוי אמינא"(‪ .‬אנחנו משתמשים במושג במובן‬
‫הנפוץ בספרות הקבלה‪ ,‬כמו "עולם התיקון" בתורת האר"י‪ ,‬שבא לתקן מה ש"נשבר" ב"שבירת‬
‫הכלים"‪ .‬ודומה לו‪" ,‬תיקון המקרא" בא לתקן מה שנתקלקל על ידי חטא והזנחת הטקסט‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪66‬‬

‫דוד הלבני‬

‫אמרנו שהמפרשים חולקים בפירוש הספרא‪ ,‬והנה מקצת פירושיהם‪ :‬הראב"ד נותן שני פירו־‬
‫שים‪ ,‬אחד )שתיקון היינו( "כדי שנהיה בקיאים בהם ובשמותם" ואחד "יותר נאה ומתוקן שיפרש‬
‫סימן טהרה וסימן טומאה"‪ .‬בעל קרבן אהרון אומר "כדי לא לפתוח בסימן טומאה" והמלבי"ם‬
‫אומר על תיקון המקרא "שכן דרך הלשון לדבר בפני עצמו"‪ .‬ואילו הגר"א מוחק לגמרי את המלים‬
‫"אם לתיקון המקרא"‪ .‬הוא רואה אותן כמיותרות‪.‬‬
‫מהי כוונת הספרא ומי מן המפרשים צודק? נראה לי שיש להכריע על פי שאלת הספרא שם‬
‫)שעליה הוא אומר "אם לתיקון המקרא‪ ,‬הרי כבר נאמר הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה‬
‫וכו'"(‪ .‬שאלתו היא‪" :‬ואת הגמל כי מעלה גרה הוא ואת השפן כי מעלה גרה הוא ואת הארנבת כי‬
‫מעלה גרה הוא – מה תלמוד לומר?" הספרא בא לענות על שאלת ייתור )"מה תלמוד לומר?"( הוא‬
‫מצא בפסוק ואת הגמל וגו' דברים מיותרים‪ .‬ואם נדע מהו מיותר נדע גם את כוונת הביטוי "תיקון‬
‫המקרא"‪ .‬והנה את הייתור אפשר לפרש בשלשה אופנים‪ ,‬או שהפסוקים מד' עד ט' )ויקרא פרשה‬
‫יא( מיותרים‪ .‬די היה לומר )פסוק ג'( שרק אלה שמפריסים פרסה ומעלות גרה "אותה תאכלו"‪,‬‬
‫כמו שנאמר להלן שם )בפסוק ט' וי'( אצל סנפיר וקשקשת‪ ,‬או‪ ,‬למה לא כלל את הגמל והארנבת‬
‫והשפן בפסוק אחד ויאמר "את הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו‪,‬‬
‫טמאים הם לכם" )כמו שנאמר בדברים יד‪ ,‬ז(‪ ,‬או‪ ,‬שרק המלים "כי מעלה גרה הוא"‪ ,‬אצל גמל‬
‫וארנבת ושפן מיותרות הן‪ .‬הם טמאים למרות שמעלות גרה הם‪.‬‬
‫אך מכיון שבשאלת הספרא נזכרו רק גמל‪ ,‬ארנבת ושפן ולא חזיר‪ ,‬נראה עיקר שהייתור הוא‬
‫למה לא כלל אותם יחד בפסוק אחד )בעית שאר הייתורים שייכת גם בחזיר אלא במקום "כי מעלה‬
‫גרה"‪ ,‬הייתור בחזיר הוא "כי מפריס פרסה וגו'"(‪ .‬וכך משמע גם ממה שאומר הספרא "הרי כבר‬
‫נאמר הגמל והארנבת והשפן כי מעלה גרה המה"‪ ,‬שהייתור הוא למה לא כלל אותם יחד‪ .‬נראה‬
‫איפוא עיקר כפירוש המלבי"ם ש"תיקון המקרא" היינו תיקון הלשון‪ ,‬סגנון‪" ,‬שדרך הלשון לדבר‬
‫בפני עצמו" ולא לכלול אותם יחד‪ .‬נגד זה הביא הספרא את הפסוק מדברים )"הרי כבר נאמר וכו'"(‬
‫להראות שגם דרכו של הפסוק לכלול אותם יחד‪ .‬ואילו פירוש השני של הראב"ד וכן זה של בעל‬
‫קרבן אהרון מתאימים יותר אם נאמר שהם פירשו שהייתור הוא הזכרת מעלה גרה אצל גמל‪,‬‬
‫ארנבת ושפן ו"תיקון המקרא" היינו ש"יותר נאה ומתוקן שיפרשו סימן טהרה )כי מעלה גרה הוא(‬
‫וסימן טומאה" ולפי קרבן אהרון "כדי לא לפתוח בסימן טומאה" ב"פרסה איננו מפריס" )או "לא‬
‫יפריס" או "לא הפריסה"(‪ .‬אבל לפירוש ראשון של הראב"ד נראה שהוא תפס שכל הזכרת גמל‪,‬‬
‫ארנבת ושפן הוא מיותר )מפסוק ג' "כל מפרסת פרסה וגו'" נדע שטמאים הם( ו"תיקון המקרא"‬
‫היינו לרבות את ידיעותנו על בעלי חי אלה‪" ,‬כדי שנהיה בקיאים בהם ובשמותם"‪.‬‬
‫ומה שלא יהיה הפירוש הנכון בספרא‪ ,‬רחוק הוא מן המובן של לתקן את הקלקול‪ .‬בשימושנו‬
‫בביטוי "תיקון המקרא"‪ ,‬לקחנו מן הספרא רק את הצירוף של שתי מלים אלה ולא את מובנן‪.‬‬
‫*‬
‫ראוי להעיר שגם באספקט אחר‪ ,‬שונה הוא שימושנו מזה של הספרא‪ .‬כשהספרא אומר "תיקון‬
‫המקרא" הוא לא מתכוון למקרא כולו‪ ,‬לתורה בכללתה‪ .‬התורה לא צריכה תיקון‪ .‬הצורך לתיקון‬
‫חל על פסוקים מסוימים‪ ,‬הפסוקים בויקרא יא‪ ,‬ד‪-‬ו‪ .‬הם נראים כמיותרים וצריכים הסבר למה‬
‫נכפלו‪ .‬התיקון הוא איפוא הסבר לכפילות הלשון של פסוקים אחדים‪ .‬ואילו בשימושנו בביטוי‬
‫תיקון המקרא‪ ,‬הכוונה היא לתורה שבכתב בכללותה ש"נתפגמה" עקב "חטאו ישראל" וכל כולה‬
‫זקוקה לתיקון‪ ,‬להחזיר את העטרה ליושנה‪ ,‬להתגבר על הליקויים שחלו במשך הדורות על ידי‬
‫השכחת הטקסט והזנחתו ולא לבעיות פרשניות‪ ,‬לבעיות של ייתור‪ ,‬של פסוקים אחדים‪ .‬גם בזה אנו‬
‫דומים יותר לשימוש הנפוץ בקבלה‪" .‬עולם התיקון" בתורת האר"י היינו יצירת העולם‪ ,‬שרשו‬
‫ואופן הוייתו‪ ,‬הבריאה כולה כמות שהיא ולא רק פרטים ממנה‪ ,‬זקוק לתיקון‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫תיקון המקרא‬

‫‪67‬‬

‫מעניין שגם בספרות התנאים‪ ,‬במשנה ובתוספתא שהשימוש ב"תיקון העולם" שכיח‪ ,‬השימוש‬
‫מבחינה זו דומה יותר לשימוש בספרא‪ .‬תיקון שם הוא למנוע מכשול שיכול לפעמים לקרות ויגרום‬
‫היזק לחברה‪ ,‬היזק חמרי )הלל תיקן פרוזבול מפני תיקון העולם‪-‬משנה גיטין פרק ד משנה ג‪ .‬וראה‬
‫גם משנה שביעית פרק י משנה ג( או היזק רוחני )"שלא יהא המזבח שומם והכהנים עצבים וימנעו‬
‫מלעבוד עבודה"‪ -‬משנה גיטין פרק ה משנה ה(‪" .‬תיקון העולם" במשנה ותוספתא אינו תיקון של‬
‫העולם כולו‪ .‬אינו דבר שביצירה‪ .‬אלא תיקון מצבים בודדים שבני אדם יצרו ובני אדם עלולים‬
‫לטעות ולהטעות במתכוון ושלא במתכוון שלא לטובותיהם‪" .‬עולם" היינו הנהגת החברה שלא יבוא‬
‫לידי מכשול מקומי‪.‬‬
‫נמצא שהשימוש החד פעמי שאנו מוצאים בספרות הרבנית של הביטוי "תיקון המקרא"‪ ,‬אינו‬
‫משום שנושא התיקון שם הוא רק פסוקים אחדים ולא המקרא כולו‪ .‬אדרבא‪ ,‬פרט ולא כלל בקשר‬
‫לתיקון הוא השימוש הרגיל במשנה ותוספתא‪ .‬מסתבר שהשימוש הנדיר של תיקון המקרא הוא‬
‫משום שהשימוש הרחב של תיקון היה לתקן את המקולקל ובשימוש זה לא רצו להשתמש בקשר‬
‫למקרא‪.‬‬
‫ועל ידי זה ניתן להסביר למה המושג "תיקון העולם" כמעט ולא נמצא מחוץ למשנה ולתוספתא‬
‫)תיקון העולם בקשר לפרוזבול בספרי דברים‪ ,‬פיסקא קיג‪ ,‬נלקח מן המשנה שהובאה לעיל ותיקון‬
‫הוולד בספרי דברים פיסקא ריג‪ ,‬נלקח מן התוספתא יבמות ו‪ ,‬ח‪ .‬אבל ראה גם מכילתא‪ ,‬משפטים‪,‬‬
‫פרשה כ‪:‬שגדרו חכמים מפני תיקון העולם(‪ .‬בתקופות שלאחר המשנה והתוספתא‪ ,‬מובנו הרחב של‬
‫תיקון היה לתקן מה שנתקלקל מקודם ולא למנוע מכשול בעתיד שהוא מובנם של רוב המקומות‬
‫של תיקון העולם במשנה ובתוספתא )ולפעמים גם לשפר‪ ,‬כמו במשנה סוכה ה‪ ,‬ב‪" :‬ומתקנין שם‬
‫תיקון גדול"‪" .‬לתקן עולם במלכות שדי"‪ ,‬בתפלת עלינו‪ ,‬שהיא לדעת כמה חוקרים מזמנו של רב‪,‬‬
‫אמצע המאה השלישית‪ ,‬אינו תיקון של קלקול שכבר היה‪ ,‬מעולם לא היתה מלכות שדי שולטת‬
‫בעולם‪ ,‬אלא תפילה היא לעתיד שישופר העולם במלכות שדי( ולא היתה להם אפוא הזדמנות‬
‫להשתמש במושג של תיקון העולם‪ .‬שימושו‪ ,‬אמנם‪ ,‬נתחדש בתקופת האר"י כשעצם הבריאה‬
‫הייתה במזל של קילקול והעולם היה זקוק לתיקון מקלקולו הקוסמולוגי‪.‬‬
‫ודומה לו שימושנו ב"תיקון המקרא"‪ ,‬קילקול שהווה סמוך לקבלת התורה )חטא העגל‪" ,‬אלמלי‬
‫לא נשתברו לוחות הראשונות‪ ,‬לא נשתכחה תורה מישראל" – בבלי עירובין דף נד עמוד א( ונמשך‬
‫קרוב לשבע מאות שנה‪ ,‬עד שבא עזרא ותיקן‪ .‬אך גם הוא לא יכול היה להתגבר על כל הפגמים והם‬
‫נשארו רשומים בטקסט ועל כל דור ודור הוטלה החובה לעיין בהם מחדש‪ ,‬לבארם ולתקנם‪.‬‬
‫כשהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל ידע שבקרוב‪ ,‬כעבור ארבעים יום הם יעשו את העגל וימ־‬
‫שיכו לעבוד עבודה זרה במשך מאות השנים הבאות ולא יוכלו לשמור את התורה‪ .‬אף על פי כן נתן‬
‫להם את התורה ולא הכריח אותם לקבל משום שרצה שהם מעצמם‪ ,‬מרצונם ומבחירתם יקבלו‬
‫עליהם את עול מלכות שמים ועול מצות ככתוב בתורה‪ .‬והם עשו כן אלא שבנתים "נתפגמה"‬
‫התורה עלידי החטאים ונשאר לנו להיאבק עם הפגמים האלה על ידי לימוד ועיון והתאמצות לגלות‬
‫מחדש את דברי אלהים חיים כפי שנאמרו במקור בסיני‪.‬‬

‫‪II‬‬
‫אמרנו שהביטוי "תיקון המקרא" נלקח מן הספרא‪ ,‬אך אין אנו משתמשים בו במובנו של הספרא‪.‬‬
‫בספרא מובנו הוא פרשני‪ ,‬להסביר כפל לשון‪ ,‬לענות על השאלה "מה תלמוד לומר"‪ .‬ואילו אנו‬
‫משתמשים בו במובן הקבלי‪ ,‬מעין "עולם התיקון" שבתורת האר"י‪ ,‬לתקן פגמים שנפגמו מקודם‪.‬‬
‫שני המובנים שונים הם מ"תיקון העולם" של החז"ל‪ .‬התיקון של החז"ל בא למנוע תקלה שעלולה‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪68‬‬

‫דוד הלבני‬

‫לקרות בעתיד‪ .‬ואילו בקבלה ובמובן שאנו משתמשים בו‪ ,‬התיקון בא לתקן את המקולקל שנתקלקל‬
‫בעבר‪ .‬התיקון שהחז"ל מתקנים‪ ,‬חוג השפעתו מוגבל למיעוט קטן‪ ,‬לאלה שעוסקים בפעולות‬
‫גשמיות מסוימות‪ .‬ואילו לרוב בני אדם‪ ,‬התיקון אינו נוגע‪ .‬ואילו זה של הקבלה ושל המובן שאנו‬
‫משתמשים בו‪ ,‬חופף זרועות עולם‪ ,‬עולם שהוא מנת חלקו הרוחני של כל אדם ואולי של כל‬
‫הבריאה‪.‬‬
‫ואם דומים הם במובן הביטוי תיקון‪ ,‬לתקן מה שנתקלקל‪ ,‬שונים הם לגמרי בטיב הפגם‪ .‬בקבלת‬
‫האר"י‪ ,‬הפגם הוא "שבירת הכלים" שנחשבה )בלשונו של גרשם שלום‪ ,‬האנציקלופדיה העברית ‪,‬‬
‫ערך קבלה‪ ,‬עמוד ‪" (611‬כתאונה בחיי האלהות"‪ .‬ואילו הפגם של תיקון המקרא הוא "תאונה" בחיי‬
‫עם ישראל‪ ,‬שחטאו ופגמו בתורה ומאז קשה לנו לחזור למקור‪ ,‬לשחזר את קבלת התורה בהר סיני‪.‬‬
‫הפגם הקבלי כולל את הבריאה כולה‪ ,‬כל אשר בתוכה והוא מעבר לכוחו של האדם לתקנו כולו‪.‬‬
‫"עיקר תיקון השבירה )כותב שלום שם( כמעט הושלם מעצמו‪ .‬אבל חלק מסויים נמסר לאדם‬
‫כתכלית הבריאה… השלמת מלאכת התיקון שהיא גם גאולת העולם"‪ .‬האדם שותף בגאולת‬
‫העולם‪ ,‬ובעקיפין גם בגאולת הבריאה‪ ,‬אך כשותף זעיר‪ .‬ואילו התיקון של תיקון המקרא ניתן‬
‫לגמרי בידי האדם‪ ,‬רק הוא יכול לתקנו‪ .‬אבל קצרה ידו מתיקון שלם‪ .‬לעולם לא ישיג את האידאלי‪.‬‬
‫והפגם הוא כולו מעשה ידיו‪ ,‬תוצאת חטא והחטא השפיע על כל הדורות‪" .‬וביום פקדי ופקדתי‬
‫עליהם חטאתם" )שמות לב‪ ,‬לד(‪ .‬בני ישראל עשו את העגל ארבעים יום אחרי קבלת התורה‪ .‬יש‬
‫להניח שמחשבה והכנות קדמו לעשייה וכשחזרו מהר סיני כבר לא היה לבם שלם‪" .‬וירא העם וינוע‬
‫ויעמדו מרחוק" )שמות כ‪ ,‬יח( – רחוק בלבם ובמחשבתם‪ .‬ואחר כך‪,‬קרוב לשבע מאות שנה‪ ,‬במשך‬
‫בית ראשון עד שיבת ציון‪ ,‬עבדו עבודת אלילים והזניחו את התורה ונפגם הטקסט ונכנסו בו סתי־‬
‫רות וכפילות לשון‪ .‬ולזמן מסויים‪ ,‬אולי מתקופת מנשה עד אמצע מלכותו של יאשיהו‪ ,‬התורה‬
‫נשתכחה לגמרי והפגמים נתחזקו ונתרבו‪ .‬וגם לאחר שנתגלתה התורה‪ ,‬הרשמים נשארו ולא היה‬
‫בכוחו של עזרא ששיחזר את ההתגלות מחדש‪ ,‬למחוק אותם לגמרי‪.‬‬
‫התורה שבעל פה‪ ,‬שהיא חלק אינטגרלי מתורה שבכתב‪ ,‬נפגמה עוד יותר‪ .‬כשנשתכחה תורה‬
‫שבכתב‪ ,‬גם תורה שבעל פה נשתכחה עמה אמנם לא נתגלתה מחדש והיא נשארה שכוחה )השווה‬
‫בבלי שבת קלח‪ ,‬סע"ב ]ספרי דברים‪ ,‬פיסקא מח[ ומקבילות‪":‬תנא ר' שמעון בן יוחאי אומר חס‬
‫ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו וכו'"(‪ .‬התנאים והאמוראים )דורות‬
‫ראשונים( שיחזרו אותה על ידי המדרש ומדות שהתורה נדרשת בהם‪ .‬אך בלי מסורת ישירה‪,‬‬
‫נתווספו המחלוקות‪ ,‬ורבו הספיקות ונתערער האימון במהימנותם‪ .‬ובסוף תקופת האמוראים‪ ,‬פסקו‬
‫לגמרי מלהשתמש במדרש כמקור להלכות חדשות‪ .‬ואילו אחר כך‪ ,‬בתקופת ימי הבינים כשהיו‬
‫מודעים להבדל בין פשט ודרש וראו בפשט יתרון לדרש כמקור להלכה‪ ,‬הכחישו שישנן הלכות‬
‫המתנגדות לפשט )מלבד אלה שחז"ל עצמם אמרו שהן נגד הפשט‪ .‬ראה בבלי יבמות כד‪ ,‬ע"א ובבא‬
‫בתרא קיא‪ ,‬ע"ב(‪ ,‬וקבעו שאותן ההלכות הנראות כאילו מקורן במדרש ואינן לפי הפשט‪ ,‬הדרשות‬
‫אינן אלא אסמכתות‪ ,‬מין קישוט תנכ"י שאולי מוסיף להלכות סמכות נוספת‪.‬‬
‫ואם שונים הם בפגמיהם‪ ,‬דומים הם במוצאם‪ .‬שני הפגמים נעוצים ב"צמצום"‪ .‬כדי לברוא את‬
‫העולם‪ ,‬צמצם הקב"ה את עצמו ואיפשר לעולם שיברא אך בלי שה"אין סוף" ימלא אותו‪ .‬ובלי‬
‫התמלאות זאת‪ ,‬העולם נשאר שביר וגרם ל"שבירת הכלים"‪-‬היסוד לפגם ש"עולם התיקון" בא‬
‫לתקן‪ .‬וכן כשהקב"ה יצר את האדם‪ ,‬צמצם את עצמו וויתר על חירותו המוחלטת כדי לתת מקום‬
‫לבחירה חפשית של האדם‪ .‬היסוד של הפגם שתיקון המקרא בא לתקן הוא שאדם ניצל את הבחירה‬
‫חפשית שלו ובחר בחטא והזניח את התורה וקלקל אותה ואין בידינו לא תורה שבכתב ולא תורה‬
‫שבעל פה כפי שנאמרו מפי הגבורה‪.‬‬
‫התיקון לפגמים אלה הוא להתחקות אחרי המקור‪ ,‬אחרי תורת משה‪ ,‬בכתב ובעל פה‪ ,‬כמו שנת־‬
‫גלתה בהר סיני ולהתקרב עליה‪" .‬תיקון המקרא"‪ ,‬משמעו‪ ,‬להשתדל בכל כוחנו לתקנה ולפרשה כמו‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫תיקון המקרא‬

‫‪69‬‬

‫שהיתה בשעת נתינתה‪ .‬הואיל ואין לנו הטקסט המקורי של התגלות )בכתב ובעל פה(‪ ,‬עלינו להשען‬
‫על השערות ולעולם לא נשיג וודאות‪ .‬אבל ביחס לתורת תנאים ואמוראים‪ ,‬הטקסט מצוי בידינו )אם‬
‫כי מתוך גירסאות שונות הגורמות לספיקות( והפגם הוא שאנו תכופות מזניחים את הפשט ונמשכים‬
‫אחרי פלפול או מפרשים שלא כפשוטו‪ .‬פגם זה קיים גם בפירושיהם של האמוראים את המשנה )או‬
‫את הברייתא( ובעיקר בפירושיהם של הסתמאים )עורכי התלמוד‪ ,‬ששמותיהם אינם ידועים לנו( את‬
‫דברי האמוראים ובמיוחד את ה"שקלא וטריא"‪ ,‬משא ומתן‪ ,‬שעל ידה הגיעו האמוראים לידי מסק־‬
‫נותיהם‪ .‬שם התיקון יכול להיות יותר וודאי ו"תיקון המקרא" יכול לשאוף ליתר קירבה למקור‪.‬‬
‫תיקון המקרא בא איפוא לשחזר את המובן המקורי של הטקסט ובלי שיחזור זה עלינו להסתפק‬
‫בהשערות ובאי וודאות‪ .‬נמצא שבאופן סטטיסטי יש להניח שלא תמיד קלענו אל המטרה ולא תמיד‬
‫הגענו אל האמת‪ .‬האמת‪ ,‬לפעמים‪ ,‬היא ממנו והלאה‪ .‬פגם זה‪ ,‬אמנם‪ ,‬קיים רק בשטח התיאורטי‪,‬‬
‫לדעת מה נאמר מעיקרא ומה היה דבר ה'‪ .‬אבל בשטח המעשי‪ ,‬לדעת איך להתנהג ומה עלי לעשות‪,‬‬
‫פוסקים כפי מה שנאמר ונתקבל באחרונה‪ ,‬מעין "הלכה כבתראי" וסומכים על הפתגם הידוע "אלו‬
‫ואלו דברי אלהים חיים"‪ .‬פתגם זה אמנם אינו פותר ספיקות‪ .‬הספק במקומו עומד והפתגם בא‬
‫במקום שיש מחלוקת‪ ,‬להעניק לגיטימציה הנהגתית להלכה שנתקבלה בלי שתוכרע על ידי נימוקים‬
‫הגיוניים ופרשניים שהלכה כמותה‪ .‬ולא עוד אלא שלפעמים הלכה נתקבלה כתוצאה של גורמים‬
‫היסטוריים שדבר אין להם עם ענין הנושא‪ .‬הגורם יכול להיות חיצוני אפילו לא דתי )לדעת כמה‬
‫חוקרים‪ ,‬הבבלי נתקבל מפני שהירושלמי נתחבר בארץ ישראל‪ ,‬תחת השלטון הביזנטי‪ ,‬שישובה‬
‫היה מבודד ממרכזי הישובים היהודיים(‪ .‬ואף על פי כן עלינו להתנהג כמקובל )כבבלי נגד הירוש־‬
‫למי(‪ .‬עצם העובדה שההלכה נתקבלה בישראל‪ ,‬מעניקה לה קדושה וסמכות‪ .‬אבל איננה מעניקה‬
‫לה וודאות ונאמנות למקור‪ .‬אנו חיים בצל של ספקות – והוא הוא הפגם‪ .‬התיקון הוא להפחית את‬
‫הספק ולהתקרב יותר לוודאות‬
‫הפתגם "אלו ואלו דברי אלהים חיים" מופיע בראשונה )כבת קול‪ ,‬בבבלי עירובין יג‪ ,‬ע"ב בשם‬
‫רב אבא אמר שמואל ]או רב אבא בר שמואל[‪ ,‬אמוראים ממאה השלישית‪ .‬וראה גם תוספתא סוכה‬
‫ב‪ ,‬ג ותוספתא עדיות ב‪ ,‬ב ומקבילות בירושלמי בהרבה מקומות מעין זה אבל בלי הנוסח של‬
‫הפתגם( בקשר למחלוקות בית שמאי ובית הלל )אב טיפוס ודוגמא של מחלוקות שלא פסקו עד‬
‫היום הזה(‪ ,‬כאילו שתי הדעות מקובלות‪ ,‬אף על פי כן הלכה כבית הלל‪ .‬הבבלי שם באמת מקשה‬
‫על זה‪" :‬וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים‪ ,‬מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?"‬
‫ומתרץ‪" :‬מפני שבית הלל נוחין ועלובין היו"‪ .‬מדה טובה זו אם כי היא אחת המדות שאדם צריך‬
‫לדבק בה‪ ,‬אין בה כדי להכריע את כף ההלכה ולהוציא אותנו מידי ספק‪ .‬היא נשארת מחוץ לגורמי‬
‫ההלכה‪ .‬ואין להביא ראיה מגמרא גיטין ו‪ ,‬ע"ב שעל השאלה "ומי איכא ספיקא קמיה שמיא" )ואיך‬
‫יכול היה "שמיא" לצטט דעות חולקות( היא עונה‪":‬אלו ואלו דברי אלהים חיים"‪ ,‬כאילו פתגם זה‬
‫עושה את הספק כוודאי‪ .‬אלא ששם מוסיפה הגמרא שמקודם "זבוב מצא ולא הקפיד‪ ,‬נימא מצא‬
‫והקפיד"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין מחלוקת ביניהם אלא כל אחד מתאר זמנים שונים‪ .‬אבל כשיש מחלוקת‪ ,‬אין‬
‫הפתגם מוציא אותנו מידי ספק‪ .‬הספק נשאר‪ .‬כדי לצאת מן הספק‪ ,‬אנו זקוקים לנימוקים אוביקטי־‬
‫ביים‪ .‬בהתנהגות‪ ,‬אמנם‪ ,‬אין ברירה‪ .‬מוכרחים לנהוג כאחד מהם‪ .‬אבל באופן תיאורטי‪ ,‬יש כאן פגם‬
‫של אי וודאות ועלינו לתקן אותו על ידי חשבון הנפש‪ ,‬על ידי חיפוש תמידי של ידיעת המקור‬
‫)וגדולה מזו אנו מוצאים בסיפור הידוע של "תנור עכנאי"‪ ,‬שההלכה כר' יהושע‪ ,‬אם כי האמת היא‬
‫כר' אליעזר‪ ,‬שהרי בת קול יצאה והכריזה "שהלכה כמותו ]כר' אליעזר[ בכל מקום" ]בבלי בבא‬
‫מציעא נט‪ ,‬ע"ב[‪ .‬שם ידעו מה היא האמת ואף על פי כן פסקו שלא כמותה‪ ,‬בהתאם לדעה שנתקבלה‬
‫על הרוב‪ .‬וכבר תמהו על זה כמה מן המפרשים(‪.‬‬
‫הפגם מבוסס על ההנחה שבין שיטות הלימוד השונות‪ ,‬רק הפשט משקף את כוונת האומר ורק‬
‫הוא מתוקן ורק הוא מכיל "תורת אמת"‪ .‬הנחה זו מהווה דמיון למה שהיום מיוחס לשיטה המדעית‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪70‬‬

‫דוד הלבני‬

‫)או הבקורתית(‪ ,‬שכל מה שאינו בהתאם לפשט אינו לימוד ואינו אלא פטפוטי מלים בעלמא )מלבד‬
‫כשניתן בתורת דרשה ומטרתו לעורר לבבות ולא לפרש(‪ .‬ואל תתמה על אימוץ מושג שבא‬
‫מהעולם החילוני‪ ,‬שמוצאו בפירוש טקסטים לא יהודיים‪ ,‬טקסטים קלאסים‪ ,‬ולראות במי שעובר‬
‫עליו כפוגם‪ ,‬הדרוש תיקון דתי‪ ,‬שכן הוא בבחינת "ניצוצות שנפלו בין הקליפות" )מושג קבלי‬
‫אחר( שצריכים לגאלם ולתקנם‪ .‬והגאולה היא שאנו מעבירים אותו לטקסט קודש ומקדשים על ידו‬
‫את החול ומעלים אותו למדרגה עליונה‪ .‬והכל כדי שנתקרב יותר למקור האלהי שלידיעת תוכן‬
‫התגלותו אנו כמהים‪.‬‬
‫והנה ביחס לתורת התנאים והאמוראים‪ ,‬מה שאנחנו מציעים כאן מאד דומה ואפילו זהה לגישה‬
‫המדעית של התלמוד‪ .‬אבל ביחס לתורה שבכתב‪ ,‬המטרות שונות‪ .‬רוב בעלי השיטות המדעיות‬
‫אינם מאמינים בהתגלות‪ ,‬המקור שלהם אינו תורת משה )ואינם משתוקקים לדעת מה התרחש בהר‬
‫סיני בשעת קבלת התורה( אלא מקור זמן המחבר )שלרוב לא יודעים מי הוא( שבו לדעתם חובר‬
‫הספר‪ .‬התיקון שאנו מציעים כאן אינו משתווה לשלהם‪ .‬אנו מאמינים בהתגלות אבל מניחים‬
‫שבגלל ש"חטאו ישראל" לא נשתמרו קטעים אחדים בנוסח המקורי ועלינו לשחזר אותו‪ .‬ובלי‬
‫מסורת ישירה‪ ,‬אנחנו עלולים לטעות וזה הוא הפגם‪ .‬והתיקון הוא להשתדל בכל כוחנו להגיע‬
‫למקור‪ .‬ואף אם לא נגיע אליו‪ ,‬עצם המודעות שאנו עלולים לטעות ושאין בידינו האמת המוחלטת‪,‬‬
‫הוא חלק מן התיקון‪ ,‬שיביא אותנו לידי ענווה ויטע בנו התחשבות והבנה לאלה שאינם מסכימים‬
‫אתנו‪.‬‬
‫ואל תתמה על שאנו מקבלים שיש ספקות בתורה‪ .‬וכי "מי איכא ספיקא קמי שמיא"? שואלת‬
‫הגמרא בבבלי ברכות ג‪ ,‬ע"ב וגיטין ו‪ ,‬ע"ב ואם מאמינים בתורה מן השמים‪ ,‬איך יתכנו ספקות‪.‬‬
‫אלא ששם בגמרא הספק מיוחס להקב"ה )ספק לתורה‪ ,‬לרחמנא‪ ,‬שהוא הקב"ה(‪ ,‬כאילו הוא לא ידע‬
‫בדיוק )ברכות‪ ,‬שם( מתי הוא חצות )והצטרך לומר‪ ,‬כמו משה‪ ,‬כחצות( או לא ידע בדיוק )גיטין‪,‬‬
‫שם( מה התרחש במעשה פלגש בגבעה‪ .‬וזה לא יתכן‪ .‬אבל ספקות בתורה היינו ספקות שיש לנו‪,‬‬
‫הלומדים‪ ,‬בתורה‪ ,‬כשאין אנו יודעים איך לפרשה‪ ,‬איך לקרוא אותה‪ ,‬אם הנוסחה שבידינו נכונה‬
‫היא או לא‪ .‬וכל זה הודות לחטאים שחטאו עם ישראל והזניחו את התורה‪ .‬ספקות כאלה )שאנו‬
‫קוראים כאן פגמים( חובה עלינו לחתור אחריהם‪ ,‬לחפשם ולתקנם‪.‬‬
‫ואין אנחנו יחידים בזה‪ .‬כבר חז"ל העירו עליהם ולפיהם עזרא לא הכיר לפעמים את דברי משה‬
‫המקוריים וציין מקומות אלה בנקודות )סימני מחיקה( ואמר‪" :‬אם יבוא אליהו )ויש גורסים משה(‬
‫ויאמר לי מפני מה כתבת‪ ,‬אומר אני לו כבר נקדתי עליהן )מחקתי אותן על ידי הנקודות(‪ .‬ואם אומר‬
‫לי יפה כתבת‪ ,‬אעבור נקודה מעליהן" – אבות דר' נתן‪ ,‬נוסחא א‪ ,‬פרק לד ומקבילות‪ .‬והבבלי יומא‬
‫נב‪ ,‬סע"א מביא בשם איסי בן יהודה )חכם א"י‪ ,‬מן המאה השנייה( שאמר‪" :‬חמש מקראות בתורה‬
‫אין להם הכרע וכו'" ופירש רש"י‪" :‬אין להם הכרע‪-‬לדעת היכן הן נוטין"‪ .‬אין אנו יודעים איך‬
‫לקרוא אותם‪ ,‬אם הם משתייכים למעלה או למטה‪ .‬ובקידושין ל‪ ,‬ע"א אומר רב יוסף ש"אנן לא‬
‫בקיאינן" בחסירות ויתרות ולא ידע אם ה"וא"ו דגחון" )ויקרא יא( שייך "להאי גיסא או להאי‬
‫גיסא" והוא אמר שם ש"גם בפסוקי לא בקיאינן"‪.‬‬
‫ואין זה ענין למ"ש ר' חייא בר אבא )ב"ק נד‪ ,‬סע"ב( כששאלו אותו למה בדברות הראשונות לא‬
‫נאמר בהם טוב ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב‪ .‬ענה ואמר‪" :‬עד שאתה שואלני למה נאמר בהם‬
‫טוב‪ ,‬שאלני אם נאמר בהם טוב אם לאו שאיני יודע אם נאמר בהם טוב אם לאו"‪ .‬אפשר לפרש את‬
‫דבריו שאמר כן בדרך הפלגה‪ ,‬אני לא בקי בתנ"ך "וכמעט" לא יודע אם בכלל נאמר שם טוב או‬
‫לא‪" .‬כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה"‪ .‬שלח‬
‫אותו למי שבקי באגדה ולא למי שבקי בתנ"ך‪ .‬בקיאות בתנ"ך לא היתה הבעיה‪ .‬הם הכירו את‬
‫התנ"ך‪ .‬הבעיה הייתה איך להסבירו‪ .‬אבל התוספות )ב"ב ראש קיא‪ ,‬ע"א( וכמה מפרשים מדייקים‬
‫מר' חייא בר אבא שהאמוראים "לפעמים לא היו בקיאין בפסוקים"‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫תיקון המקרא‬

‫‪71‬‬

‫גם המדה האחרונה של השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬מכירה ב"כתובים המכחישים‬
‫זה את זה"‪ ,‬בפסוקים הסותרים זה את זה‪ .‬ולא עוד אלא שלר' ישמעאל‪ ,‬שלא כמו ר' עקיבא )ראה‬
‫מכילתא‪ ,‬מסכת דפסחא‪ ,‬בא‪ ,‬פרשה ד והגירסה הנכונה שם היא "ר' ישמעאל" אומר כתוב אחד‬
‫אומר וכו'(‪ ,‬הפירוש של "ויכריע ביניהם" הוא לא שהכתוב השלישי מפשר בין הכתובים הסותרים‬
‫באופן שאין סתירה ביניהם )אין זה מובנה של הכרעה(‪ ,‬אלא הסתירה נשארת והכתוב השלישי בא‬
‫להכריע להלכה כשני הפסוקים נגד האחד הסותר‪ .‬ואז אין דרך אחרת אלא לפרש את הפסוק הסותר‬
‫שלא כפשוטו‪.‬‬
‫ויותר מזה אנו מוצאים בירושלמי תענית ד‪ ,‬הל"ה סח‪ ,‬עמ' ג בקשר למה שבפסוק )ירמיה לט‪,‬ב(‬
‫נאמר שבט' לחודש תמוז הובקעה העיר ואילו אנו צמים בי"ז לתמוז‪" ,‬אמר ר' תנחום בר חנילאי"‬
‫)וכן ר' יוחנן להלן שם( "קלקול חשבונות יש כאן"‪ .‬ומפרש הרשב"א בחידושיו לר"ה יח ע"ב‬
‫שהעיר הובקעה בי"ז לתמוז "אלא מפני רוב הצרה טעו )העם( בחשבון ונתקלקלו בו וחשבו שהיה‬
‫בט' לחודש וקרא כי כתיב לחשבון העם )המוטעה( כתיב"‪ .‬הלכה למעשה אנו נוהגים כשורה‪ .‬העיר‬
‫באמת הובקעה בי"ז בתמוז‪ .‬אבל הפסוק טעה‪ .‬נמשך אחרי התאריך המוטעה של העם‪.‬‬
‫ויש לצרף לכאן גם את החילוקים בנוסח התנ"ך בין המסורה ובין מה שהובא בגמרא‪ ,‬שהעירו‬
‫עליהם התוספות )שבת נה‪ ,‬ע"ב והגהות ר' עקיבא איגר שם ויש להוסיף כהנה וכהנה‪ ,‬כמו שהעירו‬
‫כבר החוקרים(‪ .‬ואין זה סתם מחלוקת כי הסופרים נוהגים כמסורה ואילו לפי ההלכה צריך להיות‬
‫כמו שהוא בגמרא‪ .‬שכן בעניני הלכה אנו סומכים על הגמרא וכתיבת ספר תורה ענין הלכה הוא‬
‫)ותמה על זה הרשב"א בתשובותיו…(‪ .‬על כל פנים‪ ,‬מידי ספק לא יצאנו‪ .‬הרד"ק בהקדמתו לספר‬
‫יהושע )ונמשכו אחריו כמה מגדולי חכמי ימי הבינים( מסביר את השינויים בין קרי וכתיב בזה‬
‫שכשעזרא וסיעתו חזרו מבבל לא זכרו כבר איך המלים שיש להם עכשיו קרי וכתיב הובעו לפני‬
‫שיצאו לגולה והחזיקו את שניהם‪ .‬לא ידעו איפוא איזה הברה היא הנכונה‪.‬‬
‫נועזים ביותר הם דברי רב סעדיה גאון )נדפס ב"הקדם" ח"א‪ ,‬עמ' ‪" (56‬שבתורת משה אנו‬
‫מוצאים הרבה עניינים הכתובים באריכות כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬מעשה המשכן‪ ,‬פרשת מילואים וכו' ובניגוד‬
‫לזה כתובים בקיצור נמרץ חוקי הזיבות וחוקי עיבור השנה נכתבים רק במלת 'אביב' גרידא‪ ,‬מה‬
‫שהוא תמוה מאד‪ .‬אם לא נניח שגם החוקים האלה היו כתובים באר היטב אלא שאינם אצלנו בכתב‬
‫אלא מסורים בעל פה"‪ .‬לפי רב סעדיה‪ ,‬גם עם מציאת התורה בימי יאשיהו‪ ,‬לא נשרדה התורה‬
‫בשלימותה‪ .‬חלקים ממנה נאבדו לעולם ואין בידינו מהם אלא מה שנמסר בעל פה‪ .‬ושמא מקור‬
‫דברי רב סעדיה בירושלמי‪ ,‬שקלים פרק ו' סוף הלכה א'‪" :‬מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים‬
‫קטנים‪ ,‬כך בין כל דיבור ודיבור בתורה דקדוקיה ואותיותיה של תורה"‪ .‬ובמדרש רבה שיר השירים‬
‫י‪ ,‬יב )על הפסוק ממולאים כתרשיש( הנוסח הוא‪ :‬פרשיותיה ודקדוקיה של תורה "היו כתובין"‪ .‬היו‬
‫כתובין אז ועכשיו אינם בידינו‪ .‬נאבדו‪ .‬ואולי גם רמז לזה במשנה המפורסמת בסוף פרק ראשון‬
‫בחגיגה‪" :‬הלכות שבת‪ ,‬חגיגות והמעילות הרי הם כהררים התלוים בשערה‪ ,‬שהן מקרא מעט‬
‫והלכות מרובות"‪ .‬אצלנו הם מקרא מעט אבל במקורם לא היו מעט‪.‬‬
‫כל אלה נכנסים בגדר ספק‪ ,‬מה שאנחנו קראנו פגם‪ .‬חז"ל וחכמי ימי הבינים לא היססו מלקבוע‬
‫שישנם פסוקים ומלים שהם בספק‪ ,‬למרות שמקורם אלהי‪ .‬לא ראו בזה סתירה‪ .‬אחר כך‪ ,‬אמנם‪,‬‬
‫היו אלה שמטעמים תיאולוגיים חלקו עליהם וגם פירשו את הגמרות הנ"ל באופן אחר ויורשה לי‬
‫לומר‪ ,‬בדוחק‪ .‬אבל לחז"ל וחכמי ימי הבינים‪ ,‬כל זמן שמאמינים בהתגלות‪ ,‬ותולים את הספקות‬
‫בחטא ובאנשים‪ ,‬אין בעיה דתית‪ .‬ובודאי שלא ראו בעיה דתית במה שאמרו )ראה ספרא‪ ,‬אחרי‪,‬‬
‫פרק ו‪ ,‬בבלי לב ע"א וירושלמי יומא מד ע"א( שהפסוק בויקרא טז כג נאמר "שלא "כסידרן"‬
‫ושהפסוקים בשמות כב‪ ,‬ח "עירובי פרשיות הם"‪ ,‬למרות שחשבו שנאמרו כן במקור‪ .‬לנו בכל זאת‬
‫אלה נראים כפגמים שעלינו לתקן ו"תיקון המקרא" בא להשתדל בכל כוחנו למעט אותם ולחזור‪,‬‬
‫עד כמה שאפשר‪ ,‬למקור‪ ,‬לדברי אלהים חיים כפי שנמסרו בהר סיני‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪72‬‬

‫דוד הלבני‬

‫גם בהכרעת הלכה במקום שיש מחלוקת והם רבים‪ ,‬ישנם ספיקות‪ .‬גם לאחר שיצאה בת קול‬
‫שהלכה כבית הלל‪ ,‬היו תנאים שהמשיכו לפסוק כבית שמאי‪ .‬ובירושלמי )אמנם נדיר הוא בבבלי‪,‬‬
‫אם כי נמצא גם שם‪ .‬ראה ברכות לו‪ ,‬סע"א‪" :‬ולעביד מר כבית שמאי וכו'" ]וראה שם גם נב‪ ,‬ע"ב[‪,‬‬
‫סוכה ג‪ ,‬ע"א‪":‬אמר ליה ר' אבא כמאן‪ ,‬כבית שמאי וכו'"( גם אמוראים לפעמים סברו כבית שמאי‪.‬‬
‫והיו גם אלה שאמרו "אין משגיחין בבת קול"‪ ,‬שמעולם לא קבלו את הכלל שהלכה כבית הלל‪ .‬ולפי‬
‫כמה מקובלים‪ ,‬לעתיד לבוא ההלכה תהיה כבית שמאי‪ .‬דעת בית שמאי לא נדחתה איפוא לגמרי‬
‫והשאירה מקום לספק‪.‬‬
‫גם לאחר שפסקו "יחיד ורבים‪ ,‬הלכה כרבים"‪ ,‬דעת יחיד לא נתבטלה לגמרי ואפשר לסמוך עליה‬
‫"בשעת הדחק" )ראה בבלי ברכות ט‪ ,‬ע"א ועוד הרבה מקומות( או כש"מסתברא טעמא" של היחיד‬
‫)עיין בבלי שבת ב‪ ,‬ס"ב ועוד(‪ .‬ידועה המשנה בעדיות א‪ ,‬ה‪":‬ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין‬
‫וכו' שאם יראה בית דין )שיבוא אחר כך(‪ ,‬יסמוך )זאת היא‪ ,‬כנראה‪ ,‬הגירסה הנכונה( עליו"‪ .‬והר־‬
‫אב"ד שם )הובא בתוספות יום טוב על המקום( מפרש‪" :‬שאם יראה לבית דין האחרון הלכה כדברי‬
‫היחיד‪ ,‬יסמוך עליו‪ ,‬כלומר‪ ,‬יקבע הלכה כמותו כמו שמצאנו באמורא מן האחרונים‪ ,‬שהן קובעין‬
‫הלכה כיחידים הראשונים בכמה מקומות ואף על פי שהמרובים חולקים עליהם"‪ .‬גם כלל זה של‬
‫"יחיד ורבים‪ ,‬הלכה כרבים" אינו איתן מוצק ולפעמים סוטים ממנו – ומידי ספק לא יצאנו‪.‬‬
‫וכן לא יצאנו מידי ספק כל פעם שאנו פוסקים לפי כללים‪-‬ורוב ההלכות נקבעו כן‪ -‬כמו‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫אביי ורבא הלכה כרבא מלבד ביע"ל קג"ם )בבלי ב"מ‪ ,‬כב‪ ,‬ע"ב(‪ .‬וודאי שאביי לא טעה בכל אלה‬
‫המקומות‪ ,‬והם מאות‪ ,‬שרבא חולק עליו ולפעמים בוודאי הצדק גם אתו‪ .‬הכרעה זו לא נעשתה אחרי‬
‫שבדקו כל מקרה ומקרה בנפרד ומצאו שרבא צודק אלא החליטו באופן כללי‪ ,‬שתנא זה או אמורא‬
‫זה ידו על העליונה על חבירו‪ ,‬הן משום דרך לימודו )ידועים דברי איסי בן יהודה שהיה "מונה‬
‫שבחים של חכמים וכו'" ]בבלי גיטין סז‪ ,‬ע"א ומקבילות[ ויש לשער שלפיהם גם קבעו הלכות( והן‬
‫משום נסיונו הרב )כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬רב הונא שאמר לרב נחמן ]בבלי ב"ב סה‪ ,‬ע"ב[ "הלכתא כוותייכו"‬
‫]ולא כמנו[ "דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני"(‪ .‬בכולם‪ ,‬אמנם‪ ,‬מקרקר הספק שמא לא‬
‫עמד לו כשרונו הגדול במקרה שאנו דנים בו ולמרות כוחו הגדול שמא טעה‪ .‬לכן מרובים הם היו־‬
‫צאים מן הכלל לכללים אלה‪ .‬הבחינו שהכללים אינם מוצקים ואינם מושרשים בבדיקה קפדנית של‬
‫הפרטים‪ .‬הם תוצאת ההכרח להגיע לידי מסקנה ולאו דווקא לבוא לידי וודאות‪ .‬הם נקבעו בלי‬
‫וודאות‪.‬‬
‫מלבד ספקות בפרטים‪ ,‬יש ספק גם בכיוון שההיסטוריה הכללית בחרה בה‪ .‬ההבדל בין מי שדוגל‬
‫בשיטה הביקורתית ומאמין בהתגלות ובין מי שאינו דוגל בשיטה הביקורתית ומאמין בהתגלות‪,‬‬
‫הוא‪ ,‬שמי שאינו דוגל בשיטה הביקורתית‪ ,‬מאמין גם שהשגחה שמרה על הטקסט )של תורה‬
‫שבכתב ובעל פה( שלא יכנסו בו פגמים וכל מה שנתקבל אחר כך עדות היא‪ ,‬גם אם היתה מקודם‬
‫שרוייה במחלוקת‪ ,‬שזה הוא רצון הבורא וכך היה גם מעיקרא‪ .‬הספקות הם זמניים וכשנפתרו‪ ,‬הם‬
‫נחשבים כאילו לא היו‪ .‬הם אינם זקוקים לתיקון המקרא‪.‬‬
‫אבל אלה שדוגלים בשיטה הביקורתית‪ ,‬מאמינים שהתורה )בכתב ובעל פה( נתנה בסיני אבל‬
‫בלי שמירה תמידית שלא תפגם )כשם שלא שמר על העולם שלא יתקלקל ומסר את הבחירה לבני‬
‫אדם( ומשוכנעים שיש הוכחות שאכן נכנסו פגמים בטקסטים עצמם ובפירושיהם )כולל ספקות(‬
‫והם מיחסים אותם לחטא )עבודה זרה בתקופת בית שני עד שיבת ציון ובתקופות מאוחרות‪,‬‬
‫בסטייה מהפירוש הפשוט וההמצאות התמידית של שינויי נוסחאות(‪ .‬החטא נגרם על ידי בני אדם‬
‫ועלינו להתגבר עליו‪ ,‬לעמוד על שרשי הפגמים במשך הדורות‪ ,‬לברר את הספקות ולתקנם בקריאה‬
‫קפדנית של הטקסט‪ ,‬לדקדק בלשונו ובמסגרתו‪.‬‬
‫כל זה באופן תיאורטי‪ ,‬כדי להתקרב לדרך שבה נאמרה התורה‪ .‬אבל למעשה‪" ,‬אלו ואלו דברי‬
‫אלהים חיים"‪ .‬אין לנו דרך אחרת להתקרב לאלהים אלא על ידי המצוות‪ .‬ואם קיימנו מצוות אפילו‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫תיקון המקרא‬

‫‪73‬‬

‫בטעות‪ ,‬כל זמן שלא נעשה במזיד )וזה כולל גם חסרון ידיעה(‪ ,‬עבודתנו רצוייה‪ .‬הכוונה להתקרב‬
‫אליו‪ ,‬להקב"ה‪ ,‬היא הקובעת‪ .‬להקב"ה לא "איכפת אם שוחטים מן הצואר או מן העורף"‪ .‬לנו‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬איכפת‪ ,‬משום ששמענו ממנו בצואר ורוצים לציית כמו שאמר‪ .‬אך אם אנחנו בספק או‬
‫שנתגלגלה לנו גירסה לא נכונה או שנמשכנו אחרי פירוש דחוק‪ ,‬אם כוונתנו לשמים‪ ,‬מילאנו את‬
‫חובתנו‪ .‬אבל אין אנחנו פטורים מלחפש‪ ,‬מלשפר ולתקן כדי להגיע להתנהגות והבנה יותר קרובות‬
‫למקור‪.‬‬
‫*‬
‫אעיר עוד‪ ,‬שהיו אלו )והערתי עליהם במבוא לספרי מקורות ומסורות‪ ,‬נשים‪ ,‬עמ' ‪ ,10‬הערה ‪,(9‬‬
‫אחרי שראו שלפעמים הגמרא מפרשת שלא כפשוטו‪ ,‬בדוחק‪ ,‬חשבו שכך צריך להיות ושכך הוא‬
‫הוגן‪ .‬ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬דברי החתם סופר‪ ,‬בחידושיו לכתובות )שיירי תשובות חתם סופר(‪ ,‬סאטמר‬
‫תרס"ח‪ ,‬עמ' מו‪" :‬כי הדוחקים רובם אמיתיים‪ ,‬אמנם השכליים וההמצאות‪ ,‬רובם שקר והם‬
‫המכסים פני האמת וכו'"‪ .‬עיין שם‪ .‬פחות קיצוניים הם דברי ר' ישראל סלנטר‪ ,‬בהקדמתו לספר‬
‫תבונה‪" :‬מה היא האמת" לא על הפשטות לבדו יחיה האמת‪ ,‬כי הפשטות אינו אלא סעיף מדרכי‬
‫הראיות‪ ,‬ועל פי הרוב קושיות החמורות…עומדות הכן ללחום נגד הפשטות ולהזיזה‪ ,‬כאשר אנחנו‬
‫רואים בדברי התלמוד בהאוקימתות וכו'"‪ .‬פעם שמעתי מפי רב אחד שאמר שרק על המקרא‬
‫אומרים ש"אינו יוצא מידי פשוטו" )בבלי שבת סג ע"א ועוד( אבל המשנה )והגמרא( יוצאת מידי‬
‫פשוטה‪ .‬וראיה‪ ,‬שבמשנה אומרים לפעמים "חסורי מיחסרא" )וכמה תירוצי גמרא‪ ,‬דחוקים הם(‪.‬‬
‫הם ראו את ההסברים הדחוקים שבתלמוד לא כאין ברירה‪ ,‬אלא כרצוי‪ .‬השוה לעומתם מה‬
‫שאומרת הגמרא בכתובות מב ע"ב ועוד‪" :‬ושינויי דחיקי לא משנינן לך"‪ .‬וראה גם תמורה כא‪,‬‬
‫רע"א‪ .‬מעניין‪ ,‬שגם הם בפירושיהם נזקקים לדחוקים רק כשאין להם מנוס וגם הם מעדיפים פירוש‬
‫חלק ופשוט על פירוש דחוק‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬באופן תיאורטי‪ ,‬הם מוכנים לייחס לפירושים דחוקים‬
‫יתרון על "השכליים" בגלל ההמצאות המרובה של דחוקים בספרות‪ .‬להמצאות זו קראנו פגם‬
‫ולתיקונה קראנו "תיקון המקרא"‪.‬‬
‫והנה יסודה של המצאות זו הוא או בקילקולי טקסט או בהנחות שאינן מחייבות‪ .‬קילקולי טקסט‬
‫היינו כשהטקסט נלקה בחסר או יתיר ועלינו להגיה כדי להבינו‪ .‬לפעמים קולעים אל המטרה‬
‫ומגיהים לנכון‪ .‬אבל לרוב‪ ,‬מפרשים כאילו אין חסר ויתר באופן שאינו מתאים אלא בדוחק‪ .‬והנחות‬
‫הן‪ ,‬כשניגשים לטקסט עם מושכלות ראשונות וכדי לקיימן נדחקים בפירושו‪ .‬אזכיר כאן את ההנחה‬
‫שפחות ידועה והיא מה שקראנו "איחוד המקורות"‪ ,‬שכל חכם וחכם ידע את כל מה שחבירו ידע‬
‫ואם בכל זאת אינו מקבל את דעתו‪ ,‬עלינו לומר שהיו לו פירכות על נימוקי החולק ונדחקים למצוא‬
‫אותן‪ .‬אבל הן צריכות להיות כאלה אשר הבר פלוגתיה יכול לתרצן וזה לא קל למצוא בלי להידחק‬
‫עוד יותר‪.‬‬
‫במקומות אחדים גם הגמרא שואלת "ואידך" )והשני‪ ,‬איך הוא עונה על הפירכא( או "ור' פלוני‬
‫מאי טעמא לא אמר כר' פלוני"‪ .‬אבל הם מעטים ולדעתנו מאוחרים‪ .‬מקודם‪ ,‬כנראה‪ ,‬גםהגמרא‬
‫הניחה שיתכן מאד שהחולקים לא ידעו את נימוקי הזולת לכן לא השוו את דעתם‪ .‬אבל בדורות‬
‫האחרונים ייחסו אחידות זאת גם בין הראשונים‪ ,‬שראשון זה ידע את כל הסברות ואת כל הנימוקים‬
‫של השני ואף על פי כן אינו מסכים עמו‪ ,‬סימן שמצא איזה פגם בטיעונו ונדחקו למצוא מה הוא‪.‬‬
‫ודומה לו‪ ,‬כמעט כל הראשונים מניחים שאין סתירה בגמרא‪ ,‬אפילו בין מסכתא למסכתא )ואולי‬
‫חשבו הואיל ורב אשי ורבינא סידרו את התלמוד‪ ,‬כולו ]כך הם הבינו‪ ,‬ולפניהם כבר רב שרירא‬
‫גאון‪ ,‬שמה שאומרת הגמרא בב"מ פו‪ ,‬רע"א‪" :‬רב אשי ורבינא סוף הוראה"‪ ,‬היינו‪ ,‬סוף התלמוד‪.‬‬
‫אבל החוקרים המודרניים מפרשים "הוראה" במובן אחר[‪ ,‬לא היו משאירים סתירה בו‪ ,‬מלבד‬
‫מקומות אחדים שעליהם הם אומרים "סוגיות מוחלפות"‪ .‬ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬תוס' מנחות נח‪ ,‬עב ד"ה‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪74‬‬

‫דוד הלבני‬

‫ואיכא( וכדי לתרצן נדחקו הרבה‪ .‬במאה האחת עשרה ושתים עשרה היתה תנועה‪ ,‬מיוצגת על ידי‬
‫הרשב"ם ור' יוסף בכור שור ואחרים‪ ,‬לפרש את המקרא כפשוטו גם כשהוא נגד ההלכה‪ .‬תנועה זו‬
‫לא הכתה שרשים וכמעט כל פירוש על התורה )שאינה מן האקדמאים( שנתחבר מאז‪ ,‬הוא לפי‬
‫הדרש‪.‬‬
‫אך למרות השכיחות הגדולה‪ ,‬פירושים דחוקים בספרות כופים ומאולצים על הטקסט‪ .‬עורגים‬
‫אנו לדבר ה' כמו שנאמר ומשוכנעים שפירושים דחוקים מסלפים אותו‪ .‬פירוש דחוק סוטה הוא מן‬
‫הכוונה האמיתית ומייחס לטקסט דברים שלא אמר ועוברים על בל תוסיף ועל בל תגרע כאחד‪.‬‬
‫עדיף להשאיר בצריך עיון מלהכריח את המלים לומר מה שלא התכוונו‪ .‬ואם עשינו כן בעבר‪ ,‬עלינו‬
‫לקבל לא לעשות עוד בעתיד ולהתוודות על מה שעשינו – על חטא שחטאנו לפניך בסילוף – והיה‬
‫זה תיקוננו‪.‬‬

‫דרוש‬
‫נסיים בדברי דרוש‪:‬‬
‫"משה קיבל תורה מסיני" – להבין אותה כמו שנתנה לו‪" ,‬באספקלריא המאירה"‪ ,‬בלי צורך‬
‫להוסיף מושגים משלו‪.‬‬
‫אבל יהושע לא "קבל" את התורה ממשה אלא נמסרה לו )"ומסרוה ליהושע"( להבין ולהשכיל‬
‫לפי מושגיו הוא‪ ,‬ב"אספקלריא שאינה מאירה"‪.‬‬
‫בהבדל שבין קבלה ומסירה‪ ,‬בין דברי אלהים ובין תורת האדם‪ ,‬מונח הפגם ש"תיקון‬
‫המקרא" בא לתקנו‪ .‬הוא התחיל בימי יהושע ולא בימי משה‪" .‬הלכות‪ ,‬קלין וחמורין‪ ,‬גזרות‬
‫שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה"–אמרו חז"ל‪ ,‬אבל לא קודם לכן‪.‬‬
‫תפלתנו שעל ידי תיקון המקרא נגיע למצב הקודם‪ ,‬למצב של משה מפי הגבורה‪ ,‬לקבלה ולא‬
‫למסירה‪.‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫"שהכל ברא לכבודו"‪:‬‬
‫בריאת העולם ותכליתה בראי ברכת החתנים‬
‫אביגדור שנאן‬
‫התלמוד הבבלי חורג ממנהגו שלא לצטט במלואה קבוצת ברכות רצופה כלשהי‪ ,‬והריהו מביא‬
‫בפרוטרוט את שש‪ 1‬הברכות‪ ,‬הנאמרות תחת החופה ובכל שבעת ימי המשתה שלאחר טכס‬
‫החתונה‪ ,‬וזו לשונו )כתובות ח ע"א(‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫אמר רב יהודה‪ :‬והוא שבאו פנים חדשות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫מאי מברך? אמר רב יהודה‪:‬‬
‫]א[ ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪ ,‬שהכל ברא לכבודו;‬
‫‪4‬‬
‫]ב[ ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪ ,‬יוצר האדם;‬
‫]ג[ ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪ ,‬אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו‪ ,‬והתקין לו ממנו בנין‬
‫‪5‬‬
‫עדי עד‪ ,‬ברוך אתה ה' יוצר האדם;‬
‫]ד[ שוש תשיש ותגל העקרה‪ ,‬בקבוץ בניה לתוכה בשמחה‪ ,‬ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה;‬
‫]ה[ שמח תשמח רעים האהובים‪ ,‬כשמחך יצירך בגן עדן מקדם‪ 6,‬ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה;‬
‫]ו[ ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪ ,‬אשר ברא ששון ושמחה‪ ,‬חתן וכלה‪ ,‬גילה‪ ,‬רינה‪ ,‬דיצה‪ ,‬חדוה‪ ,‬אהבה‬
‫ואחוה ושלום ורעות‪ .‬מהרה‪ ,‬ה' אלהינו‪ ,‬ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה‪ ,‬קול חתן‬
‫‪7‬‬
‫וקול כלה‪ ,‬קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם‪ .‬ברוך אתה ה'‪ ,‬משמח חתן עם הכלה‪.‬‬
‫‪ 1‬על הברכה השביעית באותו חלק מטכס הנישואין המוכר בשם "שבע ברכות" )שם המצוי במקורותינו מאז‬
‫מסכת כלה רבתי א‪ ,‬א ]מהדורת היגער‪ ,‬ניו יורק תרצ"ו‪ ,‬עמ' ‪ [170‬ואילך( ראו להלן‪.‬‬
‫‪ 2‬על מונח זה וגלגוליו ראו לאחרונה‪ :‬תא שמע‪ ,‬פנים חדשות‪.‬‬
‫‪ 3‬לדעת ספראי ופלוסר‪" ,‬בצלם דמות תבניתו"‪ ,‬עמ' ‪ ,457‬יש להעדיף כאן את גירסת מסכת כלה‪" ,‬אמר ר' לוי"‪,‬‬
‫ולפי זה במסורת ארצישראלית ולא בדברי אמורא בבלי עסקינן‪ .‬לחילופין הם מעלים את האפשרות‪ ,‬שאין מדובר‬
‫באמורא רב יהודה אלא בתנא ר' יהודה‪ ,‬אשר התוספתא )מגילה ג‪ ,‬יד ]מהדורת ליברמן‪ ,‬נויארק תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪([357‬‬
‫מביאה בשמו את הקביעה‪ ,‬כי "אם באו פנים חדשות אומ' ברכת חתנים ואם לאו אין אומ' ברכת חתנים"‪ .‬דניאל ודוד‬
‫שפרבר )שפרבר‪ ,‬ריש כלה‪ ,‬עמ' ‪ (21‬סבורים‪ ,‬כי דווקא נוסח מסכת כלה הוא המשובש )ושמו של ר' לוי הובא לכאן‬
‫מהמשך הסוגיה בבבלי‪ ,‬שם( ולפי זה "רב יהודה"‪ ,‬האמורא הבבלי‪ ,‬עיקר‪ .‬כי אכן בחכם בבלי עסקינן קובעים גם‬
‫סאטלו‪ ,‬נישואין‪ ,‬עמ' ‪) 65–64‬ושוב בעמ' ‪ (179‬וכן שרמר‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬עמ' ‪ .341–340‬וראו עוד להלן על שאלת‬
‫מרכיביהן הארצישראליים או הבבליים של ברכות החתנים כניסוחן לפנינו‪.‬‬
‫‪ 4‬על ברכה זו ומקבילותיה ראו‪ :‬בר אילן‪" ,‬יוצר האדם"‪.‬‬
‫‪ 5‬על ברכה זו ראו‪ :‬ספראי ופלוסר‪" ,‬בצלם דמות תבניתו"‪.‬‬
‫‪ 6‬ורמז הוא למסורת אגדית הבאה לביטויים שונים בכמה מן המדרשים‪ ,‬שעניינה בשמחת אדם וחוה שהיה הקב"ה‬
‫שושבינם‪ .‬ראו‪ :‬גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 45‬והערה ‪.48‬‬
‫‪ 7‬הנוסח זהה עקרונית בכל כתבי היד של התלמוד הבבלי‪ .‬ראו במהדורת המכון הישראלי לתלמוד‪ ,‬ירושלים‬
‫תשל"ב‪ .‬נוסח הברכות מצוי עוד במקורות רבים כגון מסכת כלה רבתי‪ ,‬א‪ ,‬א )מהדורת היגער‪ ,‬ניו יורק תרצ"ו‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;(171–170‬שאילתות דרב אחאי‪ ,‬חיי שרה‪ ,‬שאילתא טז )מהדורת מוסד הרב קוק‪ ,‬ירושלים תשכ"א‪ ,‬עמ' קב(; מדרש‬
‫לקח טוב לבראשית כד‪ ,‬ג )מהדורת בובר‪ ,‬לבוב תרל"ח‪ ,‬עמ' ‪ ,(108‬וכן בסידורים‪ ,‬בספרי מנהגים ובספרי הלכה רבים‬
‫מספור‪ .‬על שבע הברכות בכללן ועל נוסחאותיהן השונות ראו עוד החומר הרב שנאסף על ידי‪ :‬הילדסהימר‪ ,‬ברכות;‬
‫אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ברכת חתנים; י' הורוביץ‪" ,‬נישואין ומנהגי נישואין בספרות ובתקופת הגאונים"‪ ,‬מחניים פג‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪76‬‬

‫אביגדור שנאן‬

‫נקל לראות כי למוטיב הבריאה והיצירה נודע בברכות אלו מקום בולט‪ :‬בריאת "הכל"‪ ,‬בריאת‬
‫האדם‪ ,‬בריאת אשתו )המכונה כאן בשם "בנין עדי עד"‪ ,‬וזאת בעקבות דברי התורה‪" ,‬ויבן ה'‬
‫אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה" ]בראשית ב‪ ,‬כב[( ובריאת כל ביטויי הששון והגיל‪,‬‬
‫האחווה והשלום‪ .‬השורש בר"א נזכר בברכה הראשונה ובאחרונה‪ ,‬ואילו השורש יצ"ר – שעניינו‪,‬‬
‫בברכות שלפנינו‪ ,‬בבני האדם בלבד )השוו בראשית ב‪ ,‬ז‪" :‬וייצר ה' אלהים את האדם"( – בברכה‬
‫השנייה‪ ,‬השלישית והחמישית‪ .‬רק הברכה הרביעית‪ ,‬זו העוסקת בירושלים והבאה לקיים את‬
‫"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" )תהלים קלז‪ ,‬ו( בכל אירוע שיש בו מן השמחה‪ ,‬חסרה‬
‫מוטיב זה‪ 8.‬מסתבר כי מעצבי "ברכת החתנים"‪ ,‬שהיא חלק מטכס המציין הקמת משפחה ובניין בית‬
‫חדש‪ ,‬ראו את מקבץ הברכות כמעין שיחזור זוטא של מעשה בראשית‪ ,‬על פי סדרו‪ :‬בריאת העולם‬
‫כולו‪ ,‬בריאת האדם ובריאת האישה‪ ,‬זיווגם זה לזה ושמחתם‪ .‬בתוך תיאור זה של העבר שילבו‬
‫ברכה לזוג המתחתן וכן בקשות לעתיד זוהר‪ ,‬לקיבוץ גלויות ולהשבת השמחה אל רחובות הערים‪,‬‬
‫על רקע הווה עגום המתמצה בתיאור ירושלים הריקה מבניה והמצפה לשובם לתוכה‪.‬‬
‫לכאורה יכולנו לומר‪ ,‬כי גם הברכה הראשונה שבברכות החתנים‪ ,‬המוכרות גם בשם "שבע‬
‫ברכות"‪ ,‬עניינה בבריאה‪" :‬ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪ ,‬בורא פרי הגפן"‪ .‬אך מסתבר‬
‫שקשרה של ברכה זו אל הטכס איננו כה חד משמעי‪ .‬בתקופת חז"ל ובימי הביניים יש שנהגו‬
‫להוסיף אל שש הברכות שבתלמוד ברכה אחרת‪ ,‬שאף היא עניינה בבריאה‪" :‬ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו‬
‫מלך העולם‪ ,‬בורא מיני בשמים"‪ ,‬ברכה שנאמרה על הרחת ענף של הדס‪ 9.‬אך יש רגליים גם‬
‫להשערה אחרת‪ ,‬ולפיה עלה מספר הברכות לשבע על ידי צירוף שש הברכות אל ברכת המזון ועל‬
‫ידי הוספת המילים "שהשמחה במעונו" אל ברכת הזימון‪ 10,‬וכאן אין לבריאה וליצירה כל זכר‪ .‬בין‬
‫כך ובין כך‪ ,‬כיוון שהברכה על בריאתם של פרי הגפן או של הבשמים נזכרת גם מחוץ לטכס הני־‬
‫שואין‪ ,‬אין לראותה כחלק מהותי מטכס זה ועל כן אין אנו צריכים לעסוק בה‪.‬‬
‫שש הברכות האמורות‪ ,‬העוסקות ברובן ביצירה ובבריאה‪ ,‬שונות זו מזו במבנן‪ .‬שלוש הן‬
‫בעקרון צורותיה של הברכה הליטורגית‪ :‬המטבע הקצר )כשהברכה פותחת ב"ברוך"(‪ ,‬המטבע‬
‫הארוך )כשהברכה פותחת ב"ברוך" ואף חותמת ב"ברוך"( ומה שקראו לו חכמים )בבלי‪ ,‬ברכות‬
‫מו ע"א ועוד( בשם "ברכה הסמוכה לחברתה" )וזו ברכה החותמת ב"ברוך" אך איננה פותחת‬
‫בתיבה זו(‪ .‬והנה‪ ,‬סדרות של ברכות‪ ,‬אשר מעצביהן ביקשו לגבשן לכלל יחידה אחת רצופה‬
‫ומהודקת‪ ,‬כגון י"ח )ומאוחר יותר‪ :‬י"ט( ברכות העמידה‪ ,‬ארבע ברכות ההפטרה או שלוש הברכות‬
‫המקיפות את קריאת שמע של שחרית )וארבע הברכות שבערבית(‪ ,‬מורכבות תמיד מברכה‬
‫ראשונה הבאה במטבע ארוך‪ ,‬כאשר כל הברכות הבאות לאחריה מנוסחות כברכות הסמוכות‬
‫לחברותיהן‪ .‬אך לא כן הוא המקרה שלפנינו‪ .‬הראשונה והשנייה שבין שש ברכות החתנים הן‬
‫ברכות במטבע קצר‪ ,‬העומדות כל אחת בפני עצמה; השלישית נוסחה במטבע ארוך‪ ,‬כמקובל‬
‫בפתיחה של סדרת ברכות‪ ,‬כאשר הרביעית והחמישית סמוכות לחברותיהן; ואילו הברכה האח־‬
‫רונה‪ ,‬השישית‪ ,‬מעוצבת שוב במטבע ארוך‪ .‬וצריכים אנו לפי זה לומר‪ ,‬כי יחידת ברכת החתנים‬
‫איננה עשויה מעור אחד ולא נתגבשה מלכתחילה כצורתה לפנינו‪ .‬במקום אחר למדנו‪ 11‬כי בארץ‬
‫)תשכ"ג(‪ ,‬עמ' ‪ ;41–36‬יעקבסון‪ ,‬נתיב בינה‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ ;132–118‬פינקל‪ ,‬ליטורגיה; הופמן‪ ,‬שבע ברכות‪ ,‬עמ' ‪;138–136‬‬
‫גליק‪ ,‬אור נגה עליהם‪ ,‬עמ' ‪ ;315–215‬סאטלו‪ ,‬נישואין‪ ,‬עמ' ‪ ;65–63‬שפרבר‪ ,‬ריש כלה‪ ,‬עמ' ‪.27–21‬‬
‫‪ 8‬על ברכה זו ושאלת חתימותיה השונות ראו‪ :‬י' היינימן‪ ,‬ברכת 'בונה ירושלים' בגלגוליה"‪ ,‬ספר חיים שירמן‪,‬‬
‫ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪ .101–93‬וראו עוד הנספח על "בונה ירושלים" בספרו‪ :‬התפילה‪ ,‬עמ' ‪.51–48‬‬
‫‪ 9‬הילדסהימר‪ ,‬ברכות‪ ,‬עמ' קיא‪-‬קיג; גליק‪ ,‬אור נגה עליהם‪ ,‬עמ' ‪ 228–227‬ושם ביבליוגרפיה רבה נוספת‪.‬‬
‫‪ 10‬בנוסף לרשומים בהערה הקודמת ראו גם‪ :‬תא שמע‪ ,‬פנים חדשות‪ ,‬עמוד ‪.188‬‬
‫‪ 11‬מ' מרגליות‪ ,‬החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1937‬עמוד ‪ ;83‬ב"מ לוין‪ ,‬אוצר חלוף‬
‫מנהגים בין בני ארץ ישראל ובין בני בבל‪ ,‬ירושלים תש"ב‪ ,‬עמ' ‪ ;58‬וראו עוד גליק‪ ,‬אור נגה עליהם‪ ,‬עמ' ‪ ,241‬הערה‬
‫‪.67‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫"שהכל ברא לכבודו"‬

‫‪77‬‬

‫ישראל נהגו לברך את החתן שלוש ברכות בלבד‪ ,‬ואפשר גם אפשר שברכות ג‪-‬ה שלפנינו הן הנוסח‬
‫‪12‬‬
‫הארצישראלי אשר הורחב בבבל‪ ,‬כאשר נוספו לו כמה ברכות‪ ,‬שתיים לפניו ואחת לאחריו‪.‬‬
‫ראיית ברכות ג‪-‬ה כיחידה שלמה ועצמאית שהוקפה בברכות נוספות עשויה גם לסייע בהסברת‬
‫הכפילות שבין יחידה זו לבין מעטפתה‪ :‬חתימות הברכה השנייה והשלישית הן זהות )"יוצר‬
‫האדם"( וחתימות הברכות החמישית והשישית דומות עד מאוד )"משמח חתן וכלה" מול "משמח‬
‫חתן עם הכלה"(‪ ,‬וזאת משום שהשנייה והשישית שייכות למנהג הבבלי ואילו השלישית והחמי־‬
‫שית‪ ,‬הכופלות להן בחתימותיהן‪ ,‬בארץ ישראל מכורתן‪ .‬מדוע התרחבו שלוש הברכות הארצישר־‬
‫אליות והועמדו בבבל על שש )ובשלב שני על שבע( ברכות – לא נדע‪ ,‬אך אפשר שהרצון להגיע‬
‫‪13‬‬
‫אל המספר שבע הוא שקבע‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫כל מה שאמרנו על שבע הברכות הוא בחינת הקדמה לדיון בברכה הראשונה‪ ,‬העומדת‪ ,‬כפי‬
‫שראינו‪ ,‬בפני עצמה‪ ,‬ושלא ידוע לנו על שימוש אחר שלה מלבד בטכס הנישואין‪" :‬ברוך אתה ה'‪,‬‬
‫אלהינו מלך העולם‪ ,‬שהכל ברא לכבודו"‪ .‬מבקשים אנו לשאול‪ :‬מה תפקידה של ברכה זו בטכס זה‬
‫ומה משמעותה כברכה הפותחת אותו? בשאלות אלו עסקו ראשונים ואחרונים והציעו להן הסברים‬
‫שונים ומגוונים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬קבע רש"י נכונה‪ ,‬כי ברכת "'שהכל ברא לכבודו' אינה מן הסדר"‬
‫)כלומר‪ :‬אין עניינה בנישואין דווקא(‪ ,‬אך הוא המשיך ואמר כי ברכה זו באה לכבוד "אסיפת העם‬
‫הנאספים שם לגמול חסד ]עם החתן והכלה[‪ ,‬זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה‬
‫‪16‬‬
‫לו שושבין ונתעסק בו‪ ,‬ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה"‪ 15.‬ר' יהודה בר יקר‬
‫קבע לעומת זאת כי תיבת "הכל" מכוונת אל השכינה‪ ,‬המהות הנקבית של ההוויה האלהית‪" :‬ורמז‬
‫כי ברא את שכינתו שנקראת 'כל'"‪ .‬ואילו פרשן הסידור‪ ,‬ר' דוד אבודרהם‪ 17,‬אמר‪ ,‬לאחר שהביא‬
‫את דברי רש"י‪ ,‬כי "הרמ"ה ]הוא ר' מאיר הלוי אבולעפיה[ פירש שנתקנה ברכה זו כדי להזכיר‬
‫‪ 12‬כך מבקש לטעון בר אילן‪" ,‬יוצר האדם"‪ ,‬עמ' יב‪ ,‬הערה ‪ ,9‬ודבריו נראים בעיני‪ .‬ספראי ופלוסר‪" ,‬בצלם דמות‬
‫תבניתו"‪ ,‬עמ' ‪ ,457‬סברו כי שלוש הברכות הארצישראליות היו "שהכל" )אותה הם רואים נרמזת בדברי ר' יהודה‬
‫בתוספתא ]לעיל‪ ,‬הערה ‪ [3‬ולא נתברר לי כיצד(‪" ,‬אשר ברא את האדם בצלמו" וכן ברכה נוספת‪ ,‬זו העוסקת‬
‫בירושלים או זו המדברת בשמחת חתן וכלה‪ .‬הסתייגותו של סאטלו‪ ,‬נישואין‪ ,‬עמ' ‪ ,121‬הערה ‪ ,126‬מדעה זו נראית‬
‫מאוששת‪ .‬פינקל‪ ,‬ליטורגיה‪ ,‬עמ' ‪ 9‬והערה ‪ 41‬משער שבארץ ישראל אמרו או את שלוש הראשונות או את שלוש‬
‫האחרונות שבנוסח הבבלי‪ ,‬אך השערה זו איננה סבירה כלל‪ .‬האנציקלופדיה התלמודית‪ ,‬ברכת חתנים‪ ,‬טור תרמה‪,‬‬
‫פוסקת בחדות כי "שלוש ברכות אינו ידוע לנו מה טיבן"‪ ,‬וכך קבעו גם ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬עמ' ‪ ;50‬הופמן‪,‬‬
‫שבע ברכות‪ ,‬עמ' ‪ 151‬והערה ‪ ;29‬שרמר‪ ,‬זכר ונקבה‪ ,‬עמ' ‪ .341‬וראו עוד גליק‪ ,‬אור נגה עליהם‪ ,‬עמ' ‪ ,241‬הערה‬
‫‪ 67‬המביא דעות של חוקרים שביקשו לתקן בלא כל אסמכתא את נוסחהּ של העדות שבחילוקים שבין בני בבל לבני‬
‫ארץ ישראל ולבטלה מכול וכול‪ .‬אגב‪ :‬ברכות ג‪-‬ה מעמידות יחידה ספרותית מגובשת הן מבחינה צורנית )ברכה‬
‫במטבע ארוך ושתיים הסמוכות לה( והן מצד משמעותה‪ :‬ברכת תודה על העבר )ג(‪ ,‬בקשה לאומית לעתיד על רקע‬
‫הווה עגום )ד( ובקשה פרטית לעתיד לזוג הנישא )ה(‪ .‬ויש לשים לב גם לדמיון הלשוני שבין פתיחת ברכה ד לפתיחת‬
‫ברכה ה )"שוש תשיש" ו"שמח תשמח"(‪ ,‬היכול אף הוא להעיד שבשני חלקיה של יחידה אחת‪ ,‬בת שלושה חלקים‪,‬‬
‫עסקינן‪.‬‬
‫‪ 13‬כהצעתם של ספראי ופלוסר‪" ,‬בצלם דמות תבניתו"‪ ,‬עמ' ‪ .457‬על יחידות של שלוש או של שבע ברכות ועל‬
‫המעברים והקשרים שביניהן ראו גם‪ :‬ע' פליישר‪" ,‬תפילת שמונה עשרה – עיונים באופיה‪ ,‬סדרה‪ ,‬תוכנה ומגמותיה"‪,‬‬
‫תרביץ סב )תשנ"ג(‪ ,‬עמ' ‪.184‬‬
‫‪ 14‬במשנה תורה לרמב"ם‪ ,‬הלכות אישות י‪ ,‬ג באות הברכות כהופעתן בגמרא‪ ,‬אך בהלכות ברכות ב‪ ,‬יא מוחלף‬
‫בכמה מן הדפוסים סדרן של שתי הברכות הראשונות‪ ,‬דבר שהביך את פרשני הרמב"ם המסורתיים )ראו‪ :‬ד' מצגר‪,‬‬
‫"ברכת חתנים בפסקי הרמב"ם"‪ ,‬צפונות יב ]תשנ"א[‪ ,‬עמ' נא‪-‬נד(‪ ,‬ונראה שטעות נפלה בדפוסים‪ .‬וראו עוד‪ :‬י'‬
‫טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה לרמב"ם‪ ,‬ירושלים תשנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ,235‬הערה ‪.190‬‬
‫‪ 15‬רש"י לכתובות ח ע"א‪ ,‬ד"ה שמח תשמח‪ .‬וראו גם יעקבסון‪ ,‬נתיב בינה‪ ,‬עמ' ‪ ,126‬המביא כמה מפרשניו של‬
‫רש"י‪ ,‬המבקשים להסביר מדוע אין אומרים ברכה זו‪ ,‬לשיטתו של רש"י‪ ,‬בכל מקרה אחר של "אסיפת עם" רבת‬
‫משתתפים‪.‬‬
‫‪ 16‬פירוש התפלות והברכות לרבנו יהודה בן יקר‪ ,‬מהדורת ש' ירושלמי‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ ,‬עמ' לח‪.‬‬
‫‪ 17‬ר' דוד אבודרהם‪ ,‬פירוש הברכות והתפלות‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' שסב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪78‬‬

‫אביגדור שנאן‬

‫סבת הזיווג שהוא עיקר יצירת העולם התחתון‪ ,‬שלא נברא אלא לפריה ורביה שנאמר 'לא תהו‬
‫בראה לשבת יצרה' )ישעיהו מה‪ ,‬יח(‪ ,‬וזהו כבודו של מקום‪ ,‬שאין כבוד הבורא נודע אלא על ידי‬
‫בריותיו‪ ,‬שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו' )ישעיהו מג‪ ,‬ז("‪ .‬ומעין הרעיונות האלו נמצא‬
‫גם בדברי חכמים וחוקרים מאוחרים יותר‪ ,‬כגון רקמן‪ ,‬האומר על ברכת "שהכל ברא לכבודו" כי‬
‫"רק באיחודם של גבר ואשה אנו חשים בהתגשמות יצירת ה'‪ ,‬בחידוש נס הבריאה"‪ ,‬שכן "הברכה‬
‫הבאה ]=יוצר האדם[ מקשרת את ברכת הבריאה ]="שהכל ברא לכבודו"[ עם שיאה – בריאת‬
‫‪18‬‬
‫האדם וכן בריאת חוה 'בצלם דמות תבניתו'"‪.‬‬
‫אין ספק שברכת "שהכל ברא לכבודו" היא ברכת שבח והלל המקיפה וכוללת הרבה יותר ממה‬
‫שטכס הנישואין גופו מחייב‪ .‬מבחינה זו היא מקבילה באופן מעניין אל הראשונה שבברכות האב־‬
‫לים‪ ,‬כפי שאלו מתועדות בספרותנו הקדומה‪ .‬בספרו "אור נגה עליהם" הראה גליק עד כמה מהודקת‬
‫היא הזיקה שבין מנהגי הנישואין למנהגי האבלות‪ .‬במה שנוגע לענייננו הוא דן כאחת בברכות‬
‫החתנים ובברכות האבלים )כהופעתן בבבלי כתובות ח ע"ב(‪ ,‬במספרן של הברכות‪ ,‬במספר הימים‬
‫הזהה שבהם הן נאמרות‪ ,‬בנסיבות הדומות של אמירתן )כגון הצורך במניין של נוכחים‪ ,‬עניין "פנים‬
‫חדשות"‪ ,‬ברכה על כוס של יין ועוד( וכן בנושאיהן‪ .‬כאן הוא מצביע‪ 19‬על הקשר שבין ברכת‬
‫"משמח ציון בבניה" שבברכת החתנים לבין ברכת "מנחם עמו בעירו" שבברכת האבלים‪ ,‬ועל‬
‫הקשר המהופך שבין "יוצר האדם" מכאן לבין "מחיה המתים" מכאן‪ .‬והנה‪ ,‬זה נוסחה של הברכה‬
‫הפותחת את סדרת ברכות האבלים‪ ,‬ברכה שמגמתה לדבר )כאמור בבבלי‪ ,‬שם( "כנגד שבחו של‬
‫הקב"ה"‪" :‬האל הגדול ברוב גדלו‪ ,‬אדיר וחזק ברוב נוראות‪ ,‬מחיה מתים במאמרו‪ ,‬עושה גדולות‬
‫אין חקר ונפלאות עד אין מספר‪ ,‬ברוך אתה ה' מחיה המתים"‪ .‬נראה שאל ברכה זו מתייחסת גם‬
‫התוספתא )ברכות ג‪ ,‬כד‪-‬כה ]מהדורת ליברמן‪ ,‬נויארק תשט"ו‪ ,‬עמ' ‪ ([17‬באומרה כי "מקום שנהגו‬
‫לומר ברכת אבלים שלוש‪ ,‬כולל את הראשונה בתחיית המתים וחותם בה 'מחיה מתים'"‪ .‬כוונת‬
‫התוספתא לומר‪ ,‬כי את הברכה ה"ראשונה"‪ ,‬אשר טיבה לא נתברר‪ 20,‬יש לכלול בברכת "מחיה‬
‫המתים"‪ ,‬ועינינו הרואות כי הברכה הראשונה שבתלמוד כוללת לא רק את עניין תחיית המתים‪,‬‬
‫שהוא ממין העניין‪ ,‬אלא גם דברי שבח והלל רחבי היקף‪ ,‬מעין מה שראינו בברכת "שהכל ברא‬
‫לכבודו"‪ ,‬שגם היא ברכת שבח כללית‪ ,‬העומדת בראש ברכות החתנים וחורגת מנופן בעליל‪ .‬לא‬
‫נופתע על כן לגלות‪ ,‬כי "עושה גדולות אין חקר ונפלאות עד אין מספר" הוא פסוק )איוב ה‪ ,‬ט; ט‪,‬‬
‫י(‪ ,‬הנדרש לא מעט בספרות חז"ל על בריאת העולם דווקא!‪ 21‬הבריאה נזכרת אפוא הן בראש‬
‫ברכות חתנים והן במקבילתן המנוגדת‪ ,‬בברכות האבלים‪.‬‬
‫בריאת העולם נזכרת גם בברכה הראשונה של ברכות החתנים כפי שהיא מצויה במנהגם של‬
‫‪22‬‬
‫הקראים‪ ,‬תוך רמיזה לכמה וכמה פסוקי מקרא‪:‬‬
‫‪ 18‬ע' רקמן‪" ,‬עיוני תפילה‪ :‬שבע ברכות"‪ ,‬עיונים לכבודו של משה קרונה‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪ .190‬השוו‬
‫לדברים דומים‪ :‬י' בער‪ ,‬סדר עבודת ישראל‪ ,‬רעדעלהיים תרכ"ה‪ ,‬עמ' ‪ :563‬הברכה שלנו היא "הודאה על בריאת‬
‫העולם בכלל" מול הברכה העוקבת לה שהיא "הודאה על יצירת האדם בפרט"‪ .‬להסברים נוספים למשמעותה של‬
‫הברכה דנן ראו אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ברכת חתנים‪ ,‬טורים תרמה‪-‬תרמו‪ ,‬והוסיפו עליהם‪ :‬א' כי טוב‪ ,‬איש וביתו‬
‫– הליכות והלכות הבית היהודי‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪ ,‬עמ' לט‪" :‬בני הזוג הזה‪ ,‬כל העולם כולו מתחדש עליהם עתה עם‬
‫נשואיהם‪ ,‬לכך מברכין על בריאת העולם"; א' גלטר‪" ,‬ברכת חתנים"‪ ,‬שיר למעלות ג )תשס"א(‪ ,‬עמ' ‪" :142‬ברכת‬
‫האחדות המתגלה באהבה ובשמחה"; ג' גולדמן‪" ,‬מבנה שבע הברכות ומשמעותן"‪ ,‬צהר ג )תשס"א(‪ ,‬עמ' ‪:103‬‬
‫"בברכת 'שהכל ברא לכבודו' באה לידי ביטוי יכולתו זו של האדם להשתתף עם הקב"ה במעשה בראשית"‪.‬‬
‫‪ 19‬גליק‪ ,‬אור נגה עליהם‪ ,‬עמ' ‪ ,265‬בעקבות ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬עמ' ‪.53–50‬‬
‫‪ 20‬לדעת ליברמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ 51–50‬הכוונה לברכה הראשונה של ברכת המזון לאבלים‪ ,‬שבתוכה שולבו ברכות‬
‫האבלים‪.‬‬
‫‪ 21‬ראו‪ ,‬דרך משל‪ :‬בבלי‪ ,‬ברכות נה ע"א; שם‪ ,‬תענית ב ע"א; קהלת רבה א‪ ,‬ז; תנחומא חוקת א )מהדורת בובר‪,‬‬
‫לבוב תרמ"ד‪ ,‬עמ' ‪.(97‬‬
‫‪ 22‬על פי הילדסהימר‪ ,‬ברכות‪ ,‬עמ' קיד‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫"שהכל ברא לכבודו"‬

‫‪79‬‬

‫ברוך ה' אלוהי ישראל עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו' אנכי עשיתי ארץ וימיני טפחה שמים קורא‬
‫אני עליהם יעמדו יחדיו כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי‪,‬‬
‫ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהכל ברא לכבודך‪ .‬אמן‪.‬‬

‫נשוב עתה לענייננו ונשאל למלוא משמעותה של ברכת "שהכל ברא לכבודו" בהקשרה בברכת‬
‫החתנים‪ .‬נראה שאת התשובה יש לחפש‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬מתוך עיון בספרות חז"ל‪ ,‬מעצביה של‬
‫הברכה הזו בפרט ושל ברכות החתנים בכלל‪ ,‬מתוך הנחה שמה שנרמז בברכה קצרה זו יזכה ליתר‬
‫פירוש והרחבה בהקשרים אחרים‪ .‬ראשונה נביא בהרחבה דרשה שלא מצאנו לה מקבילה של ממש‬
‫במרחבי ספרות חז"ל‪ ,‬מתוך מדרש שמות רבה )יז‪ ,‬א(‪ ,‬שאפשר שהיא פרי מלאכתו של עורכו של‬
‫מדרש זה‪ 23.‬דרשה זו בנויה על דגם הפתיחתא המעגלית‪ 24‬והיא מתקשרת במהלכה – באופן‬
‫מסורבל למדי – אל אחד מפסוקי ספר שמות‪" ,‬ולקחתם אגודת אזוב" )שמות יב‪ ,‬כב(‪ 25.‬בעל‬
‫הפתיחתא עוסק בסיפור בריאת העולם ורואה את המניע לבריאת כל הנברא בקביעה שניתן לסכמה‬
‫במטבע הברכה הנדון כאן‪" :‬שהכל ברא לכבודו"‪ .‬לשם כך הולכת הפתיחתא ומונה את הבריאה על‬
‫פי סדרם של ששת ימי המעשה‪ ,‬ומלמדת‪ ,‬בעזרת פסוקים שונים‪ ,‬כיצד הם שרים את כבודו של‬
‫האלהים‪ ,‬או כיצד הם מגלמים בעצם קיומם כבוד זה‪.‬‬
‫והרי דברי המדרש‪ ,‬כפי שהם מתפרסמים כאן לראשונה – לכבודו של פרופ' יוסף דן‪ ,‬מורי‬
‫הראשון לספרות הדרוש והסיפור החסידי – מתוך כתב יד ירושלים‪ ,‬בית הספרים הלאומי‬
‫‪26‬‬
‫והאוניברסיטאי‪ ,‬מספר ‪ ,5977‬ובצידם חילופי נוסחאות נבחרים משאר כתבי היד של המדרש‪.‬‬
‫הצורך להתקשר אל הפסוק המזכיר את האזוב‪ ,‬שהוא מעניינו של ספר שמות‪ ,‬הביא את המחבר‬
‫לשלב במהלך הדברים קטע קצר החורג בעליל מתכניה של הפתיחתא כולה‪ ,‬וקטע זה יוקף להלן‬
‫בסוגריים מרובעים‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫ולקחתם אגודת אזוב )שמות יב‪ ,‬כב(‪ .‬הדא הוא דכתיב‪ :‬כל פעל ה' למענהו‬
‫)משלי טז‪ ,‬ד(‪ .‬אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא‬
‫אלא לכבודו ולעשות בהם רצונו‪ .‬ביום ראשון ברא שמים וארץ‪ ,‬ואף הם‬
‫לכבודו בראם‪ ,‬שנאמר‪ :‬השמים כסאי והארץ הדום רגלי )ישעיהו סו‪ ,‬א(‪ ,‬ואומר‬
‫השמים מספרים כבוד אל )תהלים יט‪ ,‬ב(‪ .‬וכן האור שברא לכבודו הוא‪ ,‬דכתיב‪:‬‬
‫עוטה אור כשלמה )שם קד‪ ,‬ב(‪ .‬מה נברא ביום שני? רקיע‪ ,‬לכבודו בראו‪,‬‬
‫שיעמדו שם המלאכים‪ 27‬ויהיו מקלסין אותו‪ ,‬שנאמר‪ :‬הללו אל בקדשו הללוהו‬
‫ברקיע עוזו )שם קנ‪ ,‬א(‪ .‬מה נברא ביום ג'? דשאים ואילנות‪ ,‬ומצינו שהדשאים‬
‫מקלסין להקב"ה‪ ,‬שנאמר‪ :‬לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף‬

‫‪ 23‬דרשה אחרת מחלקו השני של מדרש שמות רבה‪ ,‬העוסקת אף היא בבריאה ושאין לה מקבילה של ממש‪,‬‬
‫פרסמתי בעבר‪ .‬ראו מאמרי‪'" :‬הרבה מעשים כתב משה ‪ ..‬ועמד דוד ופרשן" )עיון במדרש שמות רבה טו‪ ,‬כב('‪,‬‬
‫‪Tehillah le-Moshe; Biblical and Judaic Studies in Honor of Moshe Greenberg, Winowa Lake‬‬
‫*‪.1997, pp. 235*–244‬‬
‫‪ 24‬על דגם זה ראו‪ :‬מ' ברגמן‪" ,‬פתיחתאות מעגליות ופתיחתאות 'זו היא שנאמרה ברוח הקודש'"‪ ,‬ספר הזכרון לי'‬
‫היינימן‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' לד‪-‬נא‪.‬‬
‫‪ 25‬גם הקטע שאחריו )יז‪ ,‬ב( בנוי במבנה זהה‪ ,‬אף שלא שמענו ממקור אחר על שימוש שעשו בפסוק זה כפתיחת‬
‫יחידת קריאה בתורה‪ .‬ועוד ראוי להעיר‪ ,‬כי רק בדפוסים מסומנת כאן פרשה חדשה‪ ,‬היא פרשה יז‪ .‬טיבה של חלוקת‬
‫הדפוסים לפרשות תידון אי"ה במהדורתי לחלקו השני של מדרש שמות רבה שבהכנתה אני עסוק בימים אלו‪.‬‬
‫‪ 26‬הבאתי רק חילופים שנודעת להם משמעות כלשהי לגבי לשון הפתיחתא או ענייניה‪ .‬כתבי היד מסומנים כדרך‬
‫שסומנו במהדורתי לחלקו הראשון של מדרש שמות רבה‪ ,‬ירושלים ותל אביב תשמ"ד‪ :‬א =אוכספורד‪ ,‬בודליאנה‬
‫‪ ;147.1‬ב = אוכספורד‪ ,‬בודליאנה ‪ ;2335‬ד= דפוס ראשון‪ ,‬קושטא רע"ב; י= ירושלים ‪ ;515‬נ= ניו יורק‪ ,‬בית‬
‫המדרש לרבנים‪ ;1672 5014 ,‬ס= ששון ‪ ;920‬פ = פריס‪ ,‬הספרייה הלאומית‪ ;187/15 ,‬ש = ירושלים ‪5977‬‬
‫)=נוסח הפנים‪ .‬הסימן ש* מציין תיקון אחד שהכנסתי בו(‪.‬‬
‫‪ 27‬על בריאת המלאכים ביום שני ראו‪ :‬גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 11–8‬וההערות המתאימות בעמ'‬
‫‪.144–139‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪80‬‬

‫אביגדור שנאן‬

‫‪ 10‬ישירו )שם סה‪ ,‬יד(‪ .‬ישירו אף האילנות‪ ,‬שנאמר‪ :‬אז ירננו כל עצי היער )דברי הימים‬
‫א טז‪ ,‬לג( ]הרי אתה מוצא שבאילנות צוה הקב"ה לעשות מצות‪ .‬בפרה אדומה צוה‬
‫להשליך בשריפת הפרה עץ ארז ואזוב‪ ,‬והזאת מי נדה צוה לעשות אותה בעץ‬
‫ארז ואזוב‪ ,‬וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב‪,‬‬
‫שנאמר‪ :‬ולקחתם אגודת אזוב )שמות יב‪ ,‬כב([‪ .‬וכן ברא המים ביום הג' שכינסן‬
‫‪ 15‬מעל הארץ ומשם קילוסו עולה‪ ,‬שנאמר‪ :‬מקולות מים רבים אדירים משברי ים‬
‫אדיר במרום ה' )תהלים צג‪ ,‬ד(‪ .‬ברא ביום ד' מאורות‪ ,‬לכבודו בראן‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור )שם קמח‪ ,‬ב(‪ .‬ביום חמישי ברא‬
‫עופות לכבודו‪ ,‬להקריב מהן קרבן‪ ,‬שנאמר‪ :‬ואם מן העוף עולה קרבנו לה'‬
‫)ויקרא א‪ ,‬יד(‪ .‬מה נברא ביום ו'? בהמה ואדם‪ .‬וצוה לו הקב"ה להקריב מהם‬
‫‪ 20‬קרבן שנאמר‪ :‬אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה )שם‪ ,‬פסוק ב(‪ .‬וברא בו‬
‫את הכל לכבודו‪ ,‬שנאמר‪ :‬הללו את ה' מן הארץ )תהלים קמח‪ ,‬ז(‪ ,‬הוי‪ :‬כל פעל‬
‫ה' למענהו )שמות רבה יז‪ ,‬א(‪.‬‬
‫‪ 1‬פעל[ פועל ד ‪ 2 /‬אתה[ את אנס ‪ /‬כל[ שכל ד ‪ /‬ברא[ בראו ס‪ 3 /‬ראשון[ הראשון ד ‪ /‬ואף[ אף ד ‪ 8 /‬נברא[‬
‫ברא ד ‪ 10 /‬ישירו*[ שירו ש‪ ,‬ומנין פד‪ ,‬ח' ינבס ‪ /‬כל[ ח' ינסד ‪ /‬היער[ יער בפד ‪ 11 /‬הרי[ ח' ד ‪ /‬אתה[ את‬
‫נ ‪ /‬שבאילנות‪-‬הקב"ה[ הב"ה מן האילנות ד ‪ /‬לעשות[ נ' מהן ד ‪ /‬מצות[ מצוה נ ‪ 12 /‬בשריפת הפרה[‬
‫בשריפתה ד ‪ /‬והזאת‪-‬אזוב >שו' ‪ [<14‬ח' י ‪ /‬צוה[ ח' נ ‪ /‬אותה[ ח' ד ‪ 13 /‬ואזוב[ ח' ד‪ ,‬נ' וטהרת מצורע צוה‬
‫לעשות בעץ ארז ואזוב פד ‪ /‬הדם[ בדם נ ‪ 14 /‬וכן‪-‬למענהו>שו' ‪ [<22‬ח' נ ‪ /‬שכינסן[ שקילוסן פ ‪ 16 /‬ברא[‬
‫מה נברא ד ‪ 17 /‬ביום חמישי ברא[ ברא ביום ה' ב ‪ 18 /‬לכבודו[ נ' בראן בס ‪ 19 /‬בהמה ואדם[ בהמות לכבודו‬
‫ד ‪ /‬ואדם[ אדם פ ‪ /‬לו[ ח' בפד ‪ /‬הקב"ה[ ח' פד ‪ 21 /‬את הכל[ אדם )נ' הכל יס( יספד‪ / 28‬פעל[ פועל פד ‪/‬‬

‫חלקו הראשון של הפסוק מספר משלי‪" ,‬כל פעל ה' למענהו" )שהמשכו‪" :‬וגם רשע ליום רעה"(‪,‬‬
‫מתפרש‪-‬נדרש בפתיחתא זו כמדבר על פעולת ה' בבריאה‪ ,‬אשר כולה נעשתה למען האלהים‬
‫וכבודו‪ ,‬ובמיוחד כדי שהיצורים ישירו את גדולתו‪ .‬הבנה כזו של "כל פעל ה' למענהו"‪ ,‬שאיננה‬
‫נראית פשוטו של מקרא‪ ,‬עולה גם ממדרשים נוספים של חז"ל‪ ,‬וראו‪ ,‬למשל תנחומא‪ ,‬ויקרא ז‬
‫)ומקבילות(‪" :‬כל הבריות לקלס אותי בראתים‪ ,‬שנאמר 'כל פעל ה' למענהו'‪ ,‬ולא דייכם שאין אתם‬
‫מקלסין אותי אלא מחרפים ומגדפים?!"‪ ,‬וכן מדרש תהילים )יט‪ ,‬א ]מהדורת בובר‪ ,‬וילנא תרנ"א‪,‬‬
‫עמ' ‪" :([162‬כל פעל ה' למענהו – לקילוסו‪ ,‬שנאמר 'ענו לה' בתודה' )תהילים קמז‪ ,‬ז(" )וכן שם‪,‬‬
‫קמח‪ ,‬ה ]עמ' ‪ [538‬ועוד(‪ .‬בהקשר אחר‪ ,‬שונה לחלוטין‪ ,‬תוך דיון בנוסחים מתחלפים של ברכות‬
‫ההפטרה‪ ,‬קובעת מסכת סופרים )יג‪ ,‬ט ]מהדורת היגער‪ ,‬ניו יורק תרצ"ז‪ ,‬עמ' ‪ ([246‬כי יש להעדיף‬
‫נוסח אחד על משנהו‪ ,‬וזאת כיוון ש"אזלינן בתר המחמיר‪ ,‬כל שכן בשבח ותהילה של חי העולמים‬
‫… שנאמר 'כל פעל ה' למענהו'"‪ ,‬ומשמע שהנימוק לבחירת נוסח מסוים של אמירת דברי שבח‬
‫ותהילה מתקשר אל הפסוק דנן ונגזר ממנו‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬ההדגשה שמדגישה הפתיחתא תיבות מן השורש בר"א‪ ,‬המצויות בה כחמש‪-‬עשרה פעמים‬
‫)"כל מה שברא … לא ברא אלא לכבודו"‪" ,‬ברא שמים וארץ"‪" ,‬האור שברא לכבודו"‪" ,‬מה נברא‬
‫ביום ג'" ועוד הרבה(‪ ,‬ולא מן השורש פע"ל המצוי בפסוק המסגרת שמספר משלי‪ ,‬מלמדת שברקע‬
‫דבריה – ומסתבר שגם ברקע הברכה "שהכל ברא לכבודו" – עומד גם פסוק מקראי אחר‪ ,‬דברי‬
‫הנביא ישעיהו‪ ,‬שכבר הוזכרו לעיל‪" :‬כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו‪ ,‬יצרתיו אף עשיתיו" )מג‪,‬‬
‫ז(‪ .‬עיון במדרשים על פסוק זה עשוי להושיט לנו סיוע נוסף בפתרון שאלת משמעותה המלאה של‬
‫הברכה שבה אנו עוסקים‪.‬‬
‫‪ 28‬חילוף זה הוא מעניין במיוחד‪ .‬נוסח הפנים‪" ,‬וברא את הכל לכבודו"‪ ,‬מתאים יותר לציטוט הפסוקים מתהלים‬
‫קמח‪ ,‬ז ואילך המזכירים את כוחות הטבע‪ ,‬הצמחייה‪ ,‬בעלי החיים והאדם‪ .‬הוא גם מתאים יותר לחתימת הפתיחתא‬
‫ולקישור אל "כל פעל ה' למענהו" הבא בסיום‪ .‬נוסח הדפוסים ומקצת כתבי היד‪" ,‬וברא בו אדם לכבודו"‪ ,‬סביר הרבה‬
‫פחות‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫"שהכל ברא לכבודו"‬

‫‪81‬‬

‫הקביעה העולה מפסוק זה‪ ,‬כי העולם נברא לכבודו של האלהים‪ ,‬מצויה גם היא פעמים אחדות‬
‫‪29‬‬
‫בספרות חז"ל‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בחתימתו המפורסמת של פרק "קניין תורה" המסיים את מסכת אבות‪:‬‬
‫"וכולם שברא הקב"ה בעולמו לא בראם אלא לכבודו ולתפארתו שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי‬
‫בראתיו יצרתיו אף עשיתיו' ואומר 'ה' ימלוך לעולם ועד' )שמות טו‪ ,‬יח("‪ .‬הוא הדין בסיפור החוזר‬
‫בוואריאציות שונות בכמה ממקורות חז"ל‪:‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד‪ .‬שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא‬
‫של מצרים‪ ,‬והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן‪ .‬שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ‪,‬‬
‫והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים‪ .‬הללו פיתן מתעפשת‪ ,‬והללו אין פיתן מתעפשת‪ .‬כששמעו חכמים בדבר‬
‫אמרו‪ :‬כל מה שברא הקדוש ברוך הוא – לכבודו בראו‪ ,‬שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו"‪ ,‬וחזרו‬
‫בית גרמו למקומן‪ .‬שלחו להם חכמים ולא באו‪ .‬כפלו להם שכרן – ובאו )בבלי‪ ,‬יומא לח ע"א(‪.‬‬

‫העיקרון ש"כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו" גובר כאן על הרצון ללמד את בית גרמו לקח‬
‫על ידי הבאת אומנים מחוץ לארץ‪ ,‬ואף מביא לכניעת חכמים בפני סירובם לחלוק עם אחרים את‬
‫סוד אפיית לחם הפנים‪ ,‬דבר שנתפס – כך עולה מרוח הסיפור – לגנאי‪ .‬ויש לשים לב לכך‪,‬‬
‫שבהמשך מובא סיפור דומה על בית אבטינס ומעשה הקטורת‪ ,‬אלא שהפסוק המצוטט שם הוא "כל‬
‫פעל ה' למענהו"‪ .‬במקבילות לשני הסיפורים מחליפים שני הפסוקים‪ ,‬זה מספר משלי וזה מדברי‬
‫ישעיהו‪ ,‬את מקומם זה בזה‪ ,‬והרי זו ראיה לקשר הפנימי שנתקשרו שני הפסוקים בספרות חכמים‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫כפי שעוד נשוב ונראה להלן‪.‬‬
‫אך במקביל להבנה זו של "לכבודי בראתיו" נדרש פסוק זה בכמה מן המדרשים גם כמדבר‬
‫בחובה אשר בגינה נברא העולם מלכתחילה‪ :‬החובה לשבח ולפאר את האלהים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬האמור‬
‫במדרש תנחומא בראשית יב )מהדורת בובר‪ ,‬לבוב תרמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ (9–8‬על קולות הרעם והרעש של‬
‫הטבע‪" :‬אמר הקב"ה כל הרעש הזה בשביל לקדש את שמי‪ ,‬שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי‬
‫בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'‪ ,‬ובמה שאני ראוי להתקלס‪ ,‬האומות מכעיסין אותי"‪ .‬ובדומה‪" :‬אמר‬
‫משה לפני הקב"ה‪ :‬רבש"ע‪ ,‬יודע אני בעצמי שאתה אלוה לכל באי עולם‪ ,‬לא בראת את העולם אלא‬
‫לכבודך ולא עשית בריה אלא ליקרך ולא בראת אדם אלא כדי לחלוק לך כבוד‪ ,‬שנאמר 'כל הנקרא‬
‫בשמי ולכבודי בראתיו'" )אלפא ביתא דר' עקיבא‪ ,‬אוצר המדרשים לאייזנשטיין‪ ,‬ניו יורק תרפ"ח‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫ב‪ ,‬עמ' ‪.(421‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬שני הפסוקים‪" ,‬כל פעל ה' למענהו" ו"כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" באים‬
‫לעיתים בספרותנו הקדומה בנשימה אחת‪ ,‬עדות לתחושת הקשר הפנימי שביניהם‪ ,‬כגון האמור‬
‫בספרי דברים מט )מהדורת פינקלשטיין‪ ,‬ברלין ת"ש‪ ,‬עמ' ‪" :(114‬לכך נאמר 'והיה כל אשר יקרא‬
‫בשם ה' ימלט' )יואל י‪ ,‬ג( ואומר 'כל הנקרא בשמי' וגו' ואומר 'כל פעל ה' למענהו'"‪ .‬הוא הדין‬
‫באמור במדרש תהלים קמח‪ ,‬ה )מהדורת בובר‪ ,‬וילנא תרנ"א‪ ,‬עמ' ‪ ,(538‬העוסק בנושא שבו אנו‬
‫מדברים‪" :‬אמר ישעיהו 'כל הנקרא בשמי' וגו'‪ ,‬לא ברא הקב"ה את אדם אלא לכבודו וכן הוא אומר‬
‫'כל פעל ה' למענהו'‪ ,‬בראן להיות מקלסין‪ ,‬וקילסוהו"‪ .‬וראו גם דברי בעל שכל טוב לבראשית כד‬
‫‪ 29‬הנוסח על פי‪ :‬ש' שרביט‪ ,‬מסכת אבות לדורותיה‪ ,‬ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.236‬‬
‫‪ 30‬וראו עוד בירושלמי יומא ג‪ ,‬ט )מא ע"א(‪ :‬בסיפור בית גרמו הפסוק הוא ממשלי ואילו בסיפור בית אבטינס‬
‫מישעיהו‪ .‬ראו גם שם‪ ,‬שקלים ה‪ ,‬א )מט ע"א( וכאן‪ ,‬בשני המקרים‪ ,‬הפסוק הוא מישעיהו‪ .‬בתוספתא יומא ב‪ ,‬ה‪-‬ו‬
‫)מהדורת ליברמן‪ ,‬נויארק תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪ (232–231‬באים שני הסיפורים‪ ,‬סיפור בית גרמו בלווית הפסוק מספר‬
‫ישעיהו וסיפור בית אבטינס בלווית הפסוק מספר משלי‪ .‬בשיר השירים רבה ג‪ ,‬ד באים סיפור הקטורת והפסוק‬
‫מישעיהו בלבד‪.‬‬
‫‪ 31‬וראו עוד שם‪ ,‬עמ' ‪" :408‬אפתח לשון של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי‬
‫… שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי"‪ ,‬ובהמשך מובאות ראיות מפסוקים‬
‫שונים כי הארץ‪ ,‬כל רוחות הטבע‪ ,‬הצמחייה‪ ,‬החיה וכן האדם "אומרים שירה" ומקלסים בה את האלהים‪ ,‬וראו עוד‬
‫בהערה הבאה‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪82‬‬

‫אביגדור שנאן‬

‫)מהדורת בובר‪ ,‬לבוב תר"ס‪ ,‬עמ' ‪ (91‬המבהיר את טעמה של ברכת "שהכל ברא לכבודו" במסגרת‬
‫ברכות החתנים‪" :‬ואע"פ שאינו מן הענין והסדר‪ ,‬אלא מ'אשר יצר' ואילך שמתחיל בדבר שניהם‪,‬‬
‫אלא על שברא הקב"ה כל בריות העולם וכולם לא בראו אלא לכבודו‪ ,‬שנאמר 'כל הנקרא בשמי‬
‫ולכבודי בראתיו' וכתיב 'כל פעל ה' למענהו'"‪ .‬ובדומה גם רש"י )לשבת נ ע"ב ד"ה כל פעל(‪,‬‬
‫המצטט את "שהכל ברא לכבודו" כהסבר לקביעת הגמרא כי "רוחץ אדם פניו‪ ,‬ידיו ורגליו בכל יום‬
‫בשביל קונו‪ ,‬משום שנאמר 'כל פעל ה' למענהו"‪ ,‬וכבר הערנו לעיל על החילופים החופשיים שבין‬
‫שני הפסוקים הנדונים כאן בסיפורים על בית גרמו ובית אבטינס כהופעותיהם במקורות השונים‪.‬‬
‫הרעיון שהמציאות כולה נועדה מעצם בריאתה לשיר את שירת תהילתו של הבורא מצוי‬
‫במקורות גם בלא שימוש בפסוקים מספר משלי או ישעיהו‪ 32,‬אך אנו מגבילים את דיוננו אך ורק‬
‫למקורות שבהם מצויים שני פסוקים אלו‪ ,‬בשל הקשר הלשוני שבינם לבין הברכה שבה אנו דנים‪,‬‬
‫ובשל הקשר שנתקשרו שני פסוקים אלו זה לזה בספרות חכמים‪ .‬מסתבר כי שני הפסוקים שהותכו‬
‫כאן יחדיו‪" ,‬כל פעל ה' למענהו" ו"כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו"‪ ,‬מפרנסים רעיון מרכזי אחד‬
‫ולו שתי פנים‪ ,‬המשלימות זו את זו והנובעות מהבנות שונות במקצת של הרעיון אודות בריאת‬
‫העולם "לכבודו" של האלהים‪ .‬מחד גיסא פירושם‪ ,‬כי עצם הבריאה‪ ,‬קיומה והתנהלותה מעידים על‬
‫גדולת האלהים והם ביטוי לכבודו המתגלה בהם‪ ,‬ומאידך גיסא הם באים לומר‪ ,‬כי תכלית הבריאה‬
‫היא לתת כבוד לאלהים‪ ,‬היינו לכבדו על ידי אמירת דברי שבח והלל‪ .‬ולענייננו יש לשאול‪ :‬האם‬
‫יש להבין את "שהכל ברא לכבודו"‪ ,‬כאילו משמעו‪ :‬כל מה שברא מעיד על כבודו‪ ,‬או שמא‪ :‬כל מה‬
‫שברא נועד לכבד אותו )ובמקרה זה אות השימוש למ"ד משמעה‪ :‬למען‪ ,‬כדי(? לא קל להכריע בין‬
‫שתי ההבנות האפשריות האלה‪ ,‬ולעיתים דומה שהן אכן משמשות בערבוביה‪ ,‬כדרך שאומר‬
‫הקב"ה על האדם )פסיקתא רבתי‪ ,‬הוספה ]מהדורת איש שלום‪ ,‬תל אביב תשכ"ג[‪ ,‬עמ'' קצח(‪:‬‬
‫"בנודע שלא נברא אלא לשבח לשמי ולכבודי‪ ,‬שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו‬
‫אף עשיתיו'"‪.‬‬
‫גם הפתיחתא שצוטטה במלואה לעיל מאפשרת שתי הבנות אלה גם יחד‪ .‬מצד אחד באים בה‬
‫פסוקים שונים מספר תהילים‪ ,‬כגון "השמים מספרים כבוד אל"‪" ,‬הללוהו שמש וירח"‪" ,‬הללו את‬
‫ה' מן הארץ"‪ ,‬בצד הזכרה מפורשת של אמירת שבחו של האלהים בידי המלאכים‪ ,‬הדשאים‪,‬‬
‫האילנות והמים‪ ,‬כדי להדגים את העיקרון שתכלית הבריאה היא פיאור האלהים והאדרת שמו‪.‬‬
‫ומצד אחר נאמר בפתיחתא גם כי "האור בראו לכבודו"‪ ,‬ועל האור לא נאמר שם שהוא משבח לאל‪.‬‬
‫אף העופות והבהמות נבראו‪ ,‬לפי פתיחתא זו‪ ,‬כדי להקריב מהן "לכבודו"‪ ,‬אך לא נאמר עליהם‬
‫שהם מצטרפים למקהלת המשבחים‪ ,‬אף שניתן היה להביא פסוקי מקרא רבים שעולה מהם רעיון‬
‫זה‪ ,‬כגון "החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף" )קמח‪ ,‬י( הנקראים אף הם לשבח את האלהים‪ ,‬שלא‬
‫לומר מה שמצוי במקומות שונים בפרק שירה‪ 33‬אודות בעלי החיים למיניהם ושירת ההלל‬
‫שבפיהם‪.‬‬
‫לא נטעה אפוא אם נאמר‪ ,‬כי ברכת "שהכל ברא לכבודו" באה לומר כי הבריאה כולה מעידה‬
‫על כבודו של האלהים‪ ,‬אך בה בעת גם לטעון כי על הבריאה כולה לשיר את שבחו ולהללו‪ ,‬שכן‬
‫זה טעמה של בריאת העולם מלכתחילה‪ 34.‬והנה‪ ,‬בהמשך הדיון בבבלי )כתובות ח ע"א( מסופר כי‬
‫‪ 32‬לרעיון "שירת הנבראים כתכלית בריאתם" ולקשריו אל טכסטים מיסטיים שונים‪ ,‬בספרות ההיכלות ובדומיה‬
‫)כגון מה שנרשם לעיל בהערה הקודמת(‪ ,‬ראו בעיקר‪ :‬בית אריה‪ ,‬פרק שירה‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .52–50‬הדברים ראויים בוודאי‬
‫להרחבה‪ ,‬אך אין כאן מקומה‪.‬‬
‫‪ 33‬כגון‪" :‬חולדה מה היא אומרת‪' :‬הללוהו בצלצלי שמע'‪ ,‬עכבר מה הוא אומר‪' :‬ארוממך ה' כי דלתני'" ועוד כיוצא‬
‫בזה )ראו אצל בית אריה‪ ,‬שם‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.(14‬‬
‫‪ 34‬ונראה שראוי להזכיר כי בספרות חז"ל מצויה גם הדעה שלמטרה זו נברא אף עם ישראל‪ .‬כך בבמדבר רבה‬
‫ה‪ ,‬ו‪" :‬לפי שישראל נבראו לומר תהלתו של הקב"ה כמ"ד 'עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו' )ישעיהו מג‪ ,‬כא("‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫"שהכל ברא לכבודו"‬

‫‪83‬‬

‫"רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל‪ ,‬בריך שית אריכתא"‪ ,‬ומבהיר רש"י‪ ,‬כי רב תחליפא "הוסיף‬
‫דברים על 'שהכל' ועל ברכת יצירה ראשונה ]=יוצר האדם[ וחתם בהם ב'ברוך'"‪ ,‬כלומר הפך כל‬
‫אחת משתי הברכות הראשונות לברכה המנוסחת במטבע ארוך‪ .‬בעל ספר העיטור‪ 35‬מביא בשם רב‬
‫שרירא גאון‪ ,‬בקשר למסופר על רב תחליפא‪ ,‬את הנוסח "]ברוך אתה ה'‪ ,‬אלהינו מלך העולם[‪,‬‬
‫שהכל ברא לכבודו‪ ,‬וברוך שמו להודיע גבורתו וכבוד הדר מלכותו‪ 36,‬לגלות חכמתו ולמען ספר‬
‫שמו ולקלס ולרומם לפניו"‪ 37.‬וגם אם אין מכאן עדות ברורה מה בדיוק היה מנהגו של הגאון‪,‬‬
‫ואפשר שאין לפנינו נוסח ברכה אלא רק הסבר לטיבה של הברכה הראשונה ונושאיה‪ 38,‬עדיין‬
‫נראה ברור כי ההרחבות שבדברי הגאון הם ברוח מה שאמרנו על התגלות כבוד האלהים בבריאה‬
‫מכאן )"להודיע גבורתו וכבוד הדר מלכותו"( ועל חובת השבח המתבקשת מכך מכאן )"למען ספר‬
‫שמו ולקלס ולרומם לפניו"(‪.‬‬
‫נראה אפוא שרב שרירא משמר במסורת המיוחסת לו את ההבנה המלאה של ברכת "שהכל ברא‬
‫לכבודו"‪ .‬וכך אומרת ברכה קצרה זו‪ :‬הבריאה‪ ,‬ששיאה ביצירת האדם ובזיווגו‪ ,‬אכן מעידה על‬
‫כבוד האל‪ ,‬אך נובעת ממנה גם חובת האדם לתת ביטוי לשוני למודעותו לכבוד זה‪" .‬הכל ברא‬
‫לכבודו" – והכל נקראים לכבדו‪" ,‬שכן חובת כל היצורים"‪ ,‬אשר למענה נוצרו מלכתחילה‪ ,‬היא‬
‫"להודות" ליוצרם‪" ,‬להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס"‪ 39,‬ואין לך כטכס הני־‬
‫שואין‪ ,‬שחזור מעשי בראשית‪ ,‬כהזדמנות ראויה לעשות זאת‪.‬‬

‫רשימת קיצורים‬
‫]חיבורים הנזכרים במאמר פעם אחת בלבד נרשמו במקומם במלואם[‬
‫אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ברכת חתנים = ערך "ברכת חתנים"‪ ,‬אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬ד‪ ,‬ירושלים תשי"ב‪,‬‬
‫טורים תרלא‪-‬תרנא‬
‫בית אריה‪ ,‬פרק שירה = מ' בית אריה‪ ,‬פרק שירה‪ ,‬מבואות ומהדורה ביקורתית‪ ,‬עבודה לשם קבלת תואר‬
‫דוקטור לפילוסופיה‪ ,‬א‪-‬ב‪ ,‬ירושלים תשכ"ז‬
‫בר אילן‪" ,‬יוצר האדם" = מ' בר אילן‪" ,‬ברכת 'יוצר האדם' – מקומות הופעתה‪ ,‬תיפקודה ומשמעותה"‪,‬‬
‫‪ ,(1985) 56 HUCA‬עמ' ט‪-‬כז‬
‫גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים = ל' גינצבורג‪ ,‬אגדות היהודים‪ ,‬א‪-‬ו‪ ,‬רמת גן תשכ"ו‪-‬תשל"ה‬
‫גליק‪ ,‬אור נגה עליהם = ש' גליק‪ ,‬אור נגה עליהם – הזיקה שבין מנהגי נישואין למנהגי אבילות במסורת‬
‫ישראל‪ ,‬אפרת תשנ"ז‬
‫הופמן‪ ,‬שבע ברכות = ‪L.A. Hoffman, “The Jewish Wedding Ceremony”, in: Life Cycles in‬‬
‫‪Jewish and Christian Worship (ed. By P.F. Bradshaw and L.A. Hoffman), Notre Dame‬‬
‫‪1996, pp. 129–153‬‬
‫היינימן‪ ,‬התפילה = י' היינימן‪ ,‬התפילה בתקופת התנאים והאמוראים‪ ,‬ירושלים תשכ"ו‬
‫הילדסהימר‪ ,‬ברכות = ע' הילדסהימר‪" ,‬תולדות ברכות אירוסין ונשואין"‪ ,‬סיני י )תש"ב(‪ ,‬עמ' קז‪-‬קיט‬
‫יעקבסון‪ ,‬נתיב בינה = י' יעקבסון‪ ,‬נתיב בינה‪ ,‬ג‪ ,‬תל אביב ‪1977‬‬
‫‪ 35‬ספר העיטור‪ ,‬חלק רביעי‪ ,‬שער שני – ברכת חתנים‪ ,‬וילנא ‪ ,1874‬סה ע"א‪.‬‬
‫‪ 36‬הילדסהימר‪ ,‬ברכות‪ ,‬עמ' קיד מצביע על נוסח אחר המצוי בכתבי יד‪" :‬וגבורת כבוד הדר מלכותו"‪ .‬כן הוא‬
‫מציע בשמא לקרוא "שהכל ברא לכבדו" )בפיעל(‪ ,‬אך אינני יודע על סמך מה‪ .‬הצעה זו נאה בעיניי‪ ,‬כי היא תואמת‬
‫את משמעותה של הברכה לפי מה שנאמר עד כאן‪.‬‬
‫‪ 37‬הנוסח שבספר העיטור איננו מעוצב במטבע ארוך‪ ,‬ויש בו רק הרחבת דברים במטבע קצר‪ .‬על הרחבה זו‬
‫ודומותיה כהופעתן בברכות שמקום חיותן מחוץ לבית הכנסת ראו גם‪ :‬היינימן‪ ,‬התפילה‪ ,‬עמ' ‪.113‬‬
‫‪ 38‬כך‪ :‬שפרבר‪ ,‬ריש כלה‪ ,‬עמ' ‪.26–25‬‬
‫‪ 39‬כלשונותיה של חתימת ברכת "נשמת כל חי"‪ ,‬המבטאת שוב ושוב‪ ,‬ובדרכים שונות‪ ,‬חובה דתית זו‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪84‬‬

‫אביגדור שנאן‬

‫ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה = ש' ליברמן‪ ,‬תוספתא כפשוטה‪ ,‬זרעים‪ ,‬נויארק תשט"ו‬
‫סאטלו‪ ,‬נישואין = ‪M.L. Satlow, Jewish Marriage in Antiquity, Princeton 2001‬‬
‫ספראי ופלוסר‪" ,‬בצלם דמות תבניתו" = ש' ספראי – ד' פלוסר‪" ,‬בצלם דמות תבניתו"‪ ,‬ספר י"א זליגמן‪ ,‬ב‪,‬‬
‫ירושלים תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪461–453‬‬
‫פינקל‪ ,‬ליטורגיה = ‪A. Finkel, “The Jewish Liturgy of Marriage”, SIDIC 14 (1981), pp. 4–10‬‬
‫שפרבר‪ ,‬ריש כלה = דניאל ודוד שפרבר‪ ,‬ריש כלה ומאי חופה‪ ,‬ירושלים תשס"ב‬
‫שרמר‪ ,‬זכר ונקבה = ע' שרמר‪ ,‬זכר ונקבה בראם – הנישואים בשלהי ימי הבית השני ובתקופת המשנה‬
‫והתלמוד‪ ,‬ירושלים תשס"ד‬
‫תא שמע‪ ,‬פנים חדשות = י"מ תא שמע‪" ,‬שבע ברכות ופנים חדשות"‪ ,‬בתוך ספרו‪ :‬התפילה האשכנזית‬
‫הקדומה‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪196–188‬‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז*‬
‫אברהם גרוסמן‬
‫קשה לאפיין את יחסו של חוג מסוים או חכם כלשהו אל האישה בחברה היהודית בימי הביניים‪,‬‬
‫בשל אופי המקורות‪ .‬לא זו בלבד שאין במקורות הללו הרצאה שיטתית וברורה של עולם האידיאות‬
‫של החכמים‪ ,‬אלא שאף המעט הקיים איננו חד‪-‬משמעי וניתן לפרשנויות שונות‪ ,‬ולעתים המקורות‬
‫אף סותרים זה את זה‪ .‬קושי זה קיים ביתר שאת לגבי משנתם של חסידי אשכנז‪ ,‬שפעלו במאות‬
‫‪1‬‬
‫ה‪ ,13–12-‬בשל אופיו של ספר חסידים‪ ,‬היצירה העיקרית המאפיינת את עולמם הרוחני והחברתי‪.‬‬
‫בספר זה יש לעתים סתירות פנימיות ואופיים של המעשים המסופרים בו נע בין דמיון למציאות‪.‬‬
‫יחסם של חסידי אשכנז אל האישה – כפי שבא לידי ביטוי בספר חסידים – הוא אמביוולנטי‪.‬‬
‫בזאת מסכימים כל החוקרים‪ .‬המחלוקת הקיימת היא בהערכה המסכמת‪ .‬כוחו של מי גדול יותר‪,‬‬
‫של החיוב או של השלילה‪ ,‬ובמלים אחרות‪ :‬האם יחסם של החסידים אל האישה היהודייה מבטא‬
‫שיפור או נסיגה ביחס לתדמיתה ולמקומה בחברה?‬
‫לאחרונה נזקקה לנושא זה ג'ודי בסקין ומסקנתה היא שלילית‪ .‬היא הצביעה על יחסם האמביוו־‬
‫לנטי של חסידי אשכנז אל האישה והסיקה שהשלילה מרובה על החיוב‪ ,‬וכי במעמדה של האישה‬
‫– כפי שבא לידי ביטוי בספר חסידים – חלה נסיגה בהשוואה למעמדה בדורות שלפני כן‪ 2.‬את‬
‫מסקנתה ביססה בסקין על שלוש עובדות עיקריות‪:‬‬
‫)‪ (I‬המתח והתחרות הקיימים בספר חסידים בין אהבת האל ובין אהבת האישה‪ .‬מי שמקדיש את‬
‫כוחות הנפש שלו לאהבת האישה‪ ,‬ותהא זו אשתו‪ ,‬מצמצם בהכרח באותה עת את אהבת ה' שבלבו‪.‬‬
‫בהסתמך על הכתוב "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך" נקרא החסיד למעט בשעשועי אשתו ובניו‪.‬‬
‫האישה נתפסת כמי שמפריעה לדבקותו המוחלטת של האדם באל ולהקדשת כל כוחות הנפש אליו‪.‬‬
‫אסתפק במקור אחד להמחשת הדברים‪" :‬גיעגוע נשים ובנים‪ ,‬ושחוק חבירים וטיולים וחדושים‬
‫דברים בטלים גורם להבטל מדברי תורה‪ .‬לכך נאמר ']ואהבת את ה' אלהיך[ בכל לבבך ובכל‬
‫נפשך'… לעזוב אותם בשביל הקב"ה ולאהוב הקב"ה… שהנפש מלאה אהבה… ואותה אהבה‬
‫* לפרופ' יוסף דן‪ ,‬שהרים תרומה חשובה לחקר משנתם האידאית של חסידי אשכנז‪ .‬הדברים שלהלן מבוססים‬
‫על הרצאה שנישאה בקונגרס העולמי השלושה‪-‬עשר למדעי היהדות שהתקיים בירושלים בתשס"א‪ .‬לא ירדתי כאן‬
‫לדון בנושא מקיף זה בשלמותו‪ ,‬אלא להתייחס לשאלה הבסיסית‪ :‬האם חלו נסיגה או שיפור במעמדה של האישה‬
‫במשנתם של חסידי אשכנז‪.‬‬
‫‪ 1‬ספרות ענפה נכתבה על חסידי אשכנז ועל ספר חסידים‪ ,‬ואסתפק כאן בהפנייה אל חמישה מחקרים בלבד‪ ,‬ובהם‬
‫נזכרת ספרות נוספת‪ :‬י' דן‪ ,‬עיונים בספרות חסידות אשכנז‪ ,‬רמת‪-‬גן ‪J. Dan, Jewish Mysticism, II, ;1975‬‬
‫‪Northvale, New Jersey, Jerusalem 1998, pp. 19–219; I. Marcus, Piety and Society, The Jewish‬‬
‫‪Pietists of Medieval Germany, Leiden 1981; H. Soloveitchik, “Three Themes in the Sefer‬‬
‫‪Hasidim”, AJSR, I (1976), pp. 311–357; idem, “Piety, pietism and German Pietism”, Sefer‬‬
‫‪.Hasidim I" and the influence of “Hasidei Ashkenaz”, JQR 92, (2002), pp. 455–493‬‬
‫‪J. Baskin, “From Separation to Displacement: The Problem of Women in Sefer Hasidim”, 2‬‬
‫‪ ;AJS Review, 19 (1994), pp. 1–18‬למהדורה עברית מקוצרת ראו‪ :‬י' בסקין‪" ,‬מבט חדש על האשה היהודייה‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪86‬‬

‫אברהם גרוסמן‬

‫מונעת את האדם מלבטל מדברי תורה בשביל תענוגים ושעשועי' ואהבת ראיית נשים ודִבּוּר‪ ,‬וגם‬
‫‪3‬‬
‫לעזוב טיולים"‪.‬‬
‫)‪ (II‬הפרדה בין המינים‪ .‬המגמה הרווחת במשנתם של חסידי אשכנז להרחיק את האישה‬
‫מהחברה ולבודדה‪ ,‬מעבר למצוי בספרות ההלכה והמוסר שקדמו לספר חסידים‪ ,‬יצרה מצב מסוכן‬
‫לגבי מעמדה של האישה בחברה ולגבי תדמיתה‪ .‬האישה מהווה בעיה קשה לחסיד‪ .‬הגברים‬
‫מתוארים כמי שמתקשים ביותר להתמודד עם מקומן של הנשים בחברה‪ .‬הפיתוי המיני גדול ביותר‪,‬‬
‫והחסיד נקרא לעשות כל מאמץ כדי להרחיק עצמו לחלוטין מחברתן של נשים ואף מההתבוננות‬
‫בהן‪ .‬כל אישה זרה היא אובייקט מיני מאיים העלול לעורר מחשבות של זימה בלב הגבר‪ .‬לכן‬
‫העמידו מנהיגי החסידים מחסומים לגבי כל מפגש ישיר בין המינים‪:‬‬
‫המחברים רואים בנשים מקור אפשרי לניאוף על כל צעד ושעל‪ .‬בין השותפות האפשריות ליחסי מין אסורים‬
‫נזכרות בספר חסידים יהודיות וגויות‪ ,‬נשואות ורווקות; נזכרות גם בנות משפחה‪ ,‬כמו גיסות‪ ,‬ואף שפחות…‬
‫אמנם נשים מסוימות שהיו חלק מהחוג החסידי נהנות תכופות מתיאורים חיוביים‪ ,‬אבל גם האדוקה שבנשים‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫מעצם מינה‪ ,‬מסוגלת לפתות את הגבר לחטא‪.‬‬

‫טיעון זה הוא נכון וכבד משקל‪ .‬המחברים רואים בנשים מקור אפשרי לניאוף על כל צעד ושעל‪.‬‬
‫וכאמור‪ ,‬בין השותפות האפשריות ליחסי מין אסורים נזכרות בספר חסידים גם נשים נוכריות‪,‬‬
‫נשואות ובנות משפחה‪ .‬המשיכה של הגבר אל האישה אכן מהווה בעיה קשה לחסיד‪ .‬למקורות‬
‫שהוצעו במחקר אצרף מקור רב‪-‬משמעות המתייחס אל חטאם של שמשון‪ ,‬דוד ושלמה‪ .‬בספר‬
‫חסידים מועלית הבעיה‪ :‬מדוע המקרא מקדיש מקום כה נרחב לתיאור נפילתם של השלושה בגלל‬
‫נשים? התשובה המוצעת היא כי שלושה אלה מייצגים את הכוחות האופטימליים של האדם‬
‫בשלושה תחומים‪ :‬חכמה‪ ,‬כוח פיזי וחסידות‪ .‬המסר לבני אדם הוא לא להסתמך לא על חכמה –‬
‫שבאה לידי ביטוי בדמותו של שלמה‪ ,‬גדול החכמים‪ ,‬לא על הכוח הפיזי‪ ,‬שבא לידי ביטוי בדמותו‬
‫של שמשון‪ ,‬ולא על החסידות שבאה לידי ביטוי בדמותו של דוד‪ ,‬אלא להיזהר ביותר מקִרבה אל‬
‫נשים ומשהייה בחברתן‪:‬‬
‫שמשון גבור שבגבורים ודוד חסיד שבחסידים ושלמה חכם שבחכמים‪ ,‬ונכשל שמשון ע"י אשה ונכשל דוד‬
‫ע"י יפת תואר ואשת אוריה‪ .‬לכך נכתב ענין שמשון ודוד ושלמה שנכשלו כדי להודיע תוקף אהבת נשים‬
‫שיותר מדאי הוא‪ ,‬והגדיל יצה"ר ]=יצר הרע[ על הטובים… להודיע כי ראש החסידים ]=דוד[ שכל עסקו‬
‫לשם שמים‪ ,‬ואעפ"כ כשראה אשה נכשל‪ ,‬ואע"פ שקרוב לזקנה‪ .‬וכל שכן שבחור צריך להזהר מלהביט באשה‬
‫‪5‬‬
‫ולהתרחק מאשה‪.‬‬

‫)‪ (III‬בספר חסידים מוקדש דיון נרחב למעשי התשובה של גברים שנכשלו בנשים‪ .‬אין דיון‬
‫מקביל לגבי תשובתן של נשים‪ .‬ההתמקדות כולה היא בגבר לבדו‪ .‬הנשים הפכו בספר למושאי‬
‫תשוקה הגורמים לחטא ומשתפות פעולה ברצון עם גברים חוטאים מבלי שיש צורך לדון בתשובתן‪.‬‬
‫כביכול‪ ,‬אין הן מסוגלות להגיע למצוקה רוחנית בשל חטאיהן‪ .‬כך נשלל מהאישה פן אנושי‬
‫חשוב‪:‬‬

‫באשכנז בימי הביניים"‪ ,‬בתוך‪ :‬ר' לוין‪-‬מלמד )עורכת(‪ ,‬הרימי בכֹּח קולך – על קולות נשיים ופרשנות פמיניסטית‬
‫בלימודי היהדות‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,2001‬עמ' ‪ .84–72‬למאמר העברי‪ ,‬אף שהוא מקוצר‪ ,‬יש ערך בבחינת מהדורה אחרונה‪,‬‬
‫ולכן הבאתי מספר מובאות ממנו‪.‬‬
‫‪ 3‬ספר חסידים‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬סימן ש‪ ,‬עמ' רמ‪ .‬על התחרות בנפשו של החסיד בין אהבת אשתו ובני משפחתו‬
‫ובין הקדשת כל כוחות הנפש שלו לאהבת ה'‪ ,‬העירו כבר בעבר מספר חוקרים‪.‬‬
‫‪ 4‬בסקין‪ ,‬מבט חדש על האשה היהודייה )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(2‬עמ' ‪.74–73‬‬
‫‪ 5‬ספר חסידים‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬סימן תריט‪ ,‬עמ' תי‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז‬

‫‪87‬‬

‫אולם השאלה כיצד יוכלו הנשים לכפר על סטייתן מכללי ההתנהגות המינית נבחנת אך לעתים רחוקות‪ .‬מכך‬
‫נובעת הפיכתן של נשים לעצמים‪ ,‬מושאי תשוקה או גורמי חטא‪ ,‬אבל לא חוטאות שנזקקות בעצמן לתשובה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫יחס זה‪ ,‬השולל מהנשים את מעמדן האנושי‪ ,‬הוא מרכיב בולט בספרות החסידית‪.‬‬

‫בשלוש העובדות הללו כשלעצמן אין חידוש‪ ,‬וכבר העירו עליהן חוקרים שונים שעסקו בספר‬
‫חסידים ובחסידות אשכנז‪ 7.‬עיקר חידושה של בסקין הוא בטענה‪ ,‬שהתביעה הקיצונית להפרדה בין‬
‫שני המינים הביאה בסופו של דבר להרחקת הנשים מעמדות השפעה בחברה‪ .‬לדעתה יש זיקה בין‬
‫תופעה חברתית זו ובין נטיות דומות האופייניות לתנועות של חסידות דתית ביהדות ובדתות‬
‫אחרות‪ ,‬ובמיוחד לתנועת פרישות ונזירות שרווחה באירופה הנוצרית במאות ה‪ 13–12-‬בעידודה‬
‫של הכנסייה הנוצרית‪ ,‬ואף בכך שותפים לה חוקרים נוספים‪.‬‬
‫לדעת בסקין‪ ,‬הקריאה להפרדה ולהרחקה מנשים בשל הגורמים הנזכרים כולם‪ ,‬הביאה לשלוש‬
‫תוצאות שליליות‪:‬‬
‫‪ (I‬הרחקת נשים מחיי הציבור‪ .‬לימודי מיגדר הראו שהרחקת נשים מהחברה בשל בעיות של‬
‫צניעות הביאה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬להרחקתן מפעילות ציבורית וחינוכית‪ ,‬וצמצמה מאוד את חלקן גם‬
‫בעבודת הקודש‪.‬‬
‫‪ (II‬יחס שלילי – ולו חלקי – אל חיי המין‪ .‬היא הביאה את ממצאיהם של עדה רפופורט‪-‬אלברט‬
‫ודוד ביאל לגבי יחסם המסתייג של החסידים במאות ה‪ 19–18-‬מהנאה מחיי מין‪ ,‬ובלשונה של עדה‬
‫רפופורט‪“The Chasidic movement introduced the most extreme anti-erotic :‬‬
‫‪ .8values, ever to appear in any Jewish texts‬לדעת בסקין יש שורשים לתפיסה זו כבר‬
‫בחסידות אשכנז הקדומה‪ ,‬וזו בהשפעת תנועות פרישות ונזירות שרווחו במאות ה‪ 13–12-‬באי־‬
‫רופה הנוצרית בעידודה של הכנסייה‪.‬‬
‫‪ (III‬בסקין אף העלתה השערה שהתביעה להתרחק מחברת נשים הביאה לשנאת נשים‪ ,‬כפי‬
‫שאירע באירופה הנוצרית באותה עת‪“This negativ attitude toward sexuality, was :‬‬
‫‪often bound up with frank expressions of misogyny incorporating many of the‬‬
‫‪demonic images of women that ran throughout rabbinic, kabbalistic, and folk‬‬
‫”‪ 9.traditions‬בשל כל אלה הסיקה בסקין שספר חסידים מבטא נסיגה במעמדה של האישה‬
‫‪10‬‬
‫היהודיה באשכנז‪.‬‬
‫אין ספק שכמה מתפיסותיה הבסיסיות של בסקין נכונות ומשכנעות‪ .‬ואולם‪ ,‬בחינה יסודית שלהן‬
‫מחד גיסא והתייחסות לגורמים ולמקורות נוספים שלא נבדקו במאמרה הנזכר‪ ,‬יש בהם להביא‬
‫לתפיסה שונה של מקומן של הנשים בספר חסידים‪ .‬לדעתי‪ ,‬החיוב רב על השלילה‪ ,‬ובסופו של‬
‫חשבון מבטא הספר שיפור במעמדה של האישה היהודיה בחברה ולא נסיגה‪ .‬את עיקר דברי להלן‬
‫אייחד לכמה עניינים הקשורים למעמדה של האישה במשנתם של חסידי אשכנז‪ ,‬מבלי לנסות‬
‫‪ 6‬בסקין‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.74‬‬
‫‪ 7‬בפירוט רב עסק בהן א' מרקוס‪ ,‬בספרו ‪ ,Piety and Society‬לעיל הערה ‪.1‬‬
‫‪A. Rapoport-Albert, “On Women in Hasidism, S.A. Horodecky and the Maid of Ludmir 8‬‬
‫‪Tradition”, in: Jewish History: Essays in Honour of Chimen Abramsky, eds. A. Rapoport‬‬‫‪.Albert and S.J. Zipperstein (London 1988), pp. 495–525‬‬
‫‪ 9‬בסקין‪ ,‬במאמרה האנגלי הנזכר לעיל בהערה ‪ ,2‬עמ' ‪.18–17‬‬
‫‪ 10‬מקצת דעותיה של בסקין הובאו בשמה בספרה של ‪Susanne Borchres, Jüdisches Frauenleben im‬‬
‫‪ ;Mittelalter – die Texte des Sefer Chasidim, Frankfurt am Main 1998‬הספר הוקדש לבחינת טקסטים‬
‫העוסקים במעמדה של האישה היהודיה בספר חסידים‪ .‬בורכרס הסתפקה בהבאת דעתה של בסקין מבלי לקבוע עמדה‬
‫חד‪-‬משמעית לגביה‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪88‬‬

‫אברהם גרוסמן‬

‫ולסכם את הנושא כולו שהוא רחב ומקיף‪ .‬אעיר תחילה על הסתייגות משתיים ממסקנותיה של‬
‫בסקין‪.‬‬
‫ההיסטוריה האנושית אכן שמרה עדויות על שנאת נשים‪ ,‬שמקורה ביחס שלילי אל חיי המין‬
‫ובתביעה לצמצמם ככל האפשר‪ .‬ביחסה של הכנסייה הנוצרית אל המין היה פן שלילי מובהק‪.‬‬
‫הנישואין נתפסו כצורת חיים נמוכה יותר מן הפרישות‪ .‬גברים ונשים שוויתרו על נישואין ועל חיי‬
‫המין תוארו כמי שבחרו בדרך חיים נוצרית יותר‪ ,‬המקרבת את האדם אל האל‪ .‬פרישות גמורה‬
‫במסגרת המשפחה ובהסכמה הדדית נחשבה לאידיאל שיש לשאוף אליו‪ ,‬מפני שחיי המין – גם‬
‫במסגרת המשפחתית – מפריעים להתפתחותם הרוחנית של הגבר ושל האישה‪ .‬בכתביהם של אבות‬
‫‪11‬‬
‫הכנסייה ושל הוגי דעות בתקופה העתיקה ובימי‪-‬הביניים מצויות כמה דוגמאות מובהקות לכך‪.‬‬
‫גם בימי‪-‬הביניים התיכוניים והמאוחרים עודדה הכנסייה זוגות נשואים להימנע בהסכמה הדדית‬
‫‪12‬‬
‫מיחסי מין‪ ,‬ובמיוחד לאחר שכבר היו להם ילדים‪.‬‬
‫לשווא נחפש מקבילה לתפיסה זו במשנתם של חסידי אשכנז‪ .‬לא זו בלבד שהם לא תבעו מבני‬
‫הזוג לצמצם את יחסי המין‪ ,‬אלא להיפך‪ :‬תביעתם הברורה היא שבני הזוג ימצאו סיפוק מלא והדדי‬
‫בחיי המין בתוככי המשפחה‪ ,‬מחשש שהם יחפשו את אושרם מחוץ למסגרת המשפחתית‪ ,‬או יעלו‬
‫בקרבם הרהורים על נשים או על גברים זרים‪ .‬חובה מיוחדת מוטלת על הבעל לרַצות את אשתו‬
‫ולדאוג לסיפוק מיני שלה‪ .‬האסקיזה השכיחה בספר חסידים לא חלה כלל על היחסים בתוככי‬
‫המשפחה‪ ,‬וכבר העירו על כך חיים סולוביצ'יק ואפרים קנרפוגל‪ 13.‬אביא שלוש דוגמאות לכך‪:‬‬
‫א( "בשעה שבחיקו תשכב שישמחנה בתשמיש‪ ,‬שלא תהרהר אחר אחרים ולא הוא אחר‬
‫‪14‬‬
‫אחרות"‪.‬‬
‫ב( "בשאר הלילות יעשה כפי הנאתו‪ ,‬כדי שלא יהרהר אחר נשים אחרות‪ ,‬ורק שיהא רצון‬
‫האשה"‪ 15.‬זו "כניעה" רבת ערך ליצריו של אדם ועדות חשובה ליחסם של חסידי אשכנז אל המין‪,‬‬
‫גם אם מקורן בשאיפה לטהר מחשבותיו של אדם‪.‬‬
‫ג( רבם של החסידים התנגד בתוקף לדעה שיש "להרהר ביראת שמים" בשעת קיום יחסי המין‪,‬‬
‫כדי שיהיו הבנים צדיקים‪ .‬להיפך‪ ,‬זה הזמן לסיפוק הדדי והנאה מכסימלית‪ .‬נימוקו רב עניין‪" :‬אמר‬
‫להם‪ :‬ברבות התאוה יהיו הבנים צדיקים‪ ,‬לפי שהרהור התורה מבטל התאווה" )שם‪ ,‬מרגליות‪,‬‬
‫שסב(‪ .‬הווה אומר‪ ,‬שלא זו בלבד שמותר להגדיל את התאווה וההנאה בעת קיום יחסי מין‪ ,‬אף‬
‫מצווה לעשות כן‪ .‬זהו גורם עיקרי בהולדת בנים צדיקים‪ ,‬בעוד שהרהור בדברי תורה באותה עת‬
‫לא ישיג תוצאה זו‪.‬‬
‫ר' אלעזר מוורמייזא – אחד מראשיה המובהקים של חסידות אשכנז – חזר והדגיש דברים אלה‬
‫בספר הרוקח שלו‪ ,‬כולל הקביעה שזכותו של אדם להרבות ביחסי מין אם הוא חש שדבר זה ימנע‬
‫אותו או את אשתו מלהרהר באחרים‪ 16.‬אין צריך לומר‪ ,‬שחסידי אשכנז ידעו את המסופר בתלמוד‬

‫‪ 11‬ראו למשל‪V.L. Bullough & J. Brundage (eds.), Sexual Practices and The Medieval Church, :‬‬
‫‪New York 1982; J. Cohen, “Be Fertile and Increase, Fill the Earth and Master It”, The Ancient‬‬
‫‪.and Medieval Career of a Biblical Text, Ithaca-London 1989‬‬
‫‪ 12‬את התופעה תיארה בהרחבה ‪.D. Eliot, Spiritual Marriage, New Jersey 1993‬‬
‫‪ 13‬לסולוביצ'יק ראה לעיל הערה ‪E. Kanarfogel, “Rabbinic Attitudes Towards Nonobservance ;1‬‬
‫‪in the Medieval Period”, in: Jewish Tradition and the Nontraditional Jew, ed. J.J. Schacter‬‬
‫‪.(Northvale, N.J. 1992), pp. 3–35‬‬
‫‪ 14‬ספר חסידים‪ ,‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתרפו‪.‬‬
‫‪ 15‬שם‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬סימן תקט‪.‬‬
‫‪ 16‬כגון‪ :‬הלכות תשובה‪ ,‬סימנים יד‪ ,‬כ‪ ,‬עמ' כז ברוקח הגדול‪ ,‬מהדורת ב"ש שניאורסון‪ ,‬ירושלים תשכ"ז‪ ,‬עמ'‬
‫כז‪ ,‬ל‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז‬

‫‪89‬‬

‫על אמא שלום שסיפרה‪ ,‬שילדיה יפים מפני שבעלה היה בועל בעילותיו כמי שכפאו שד‪ 17.‬במודע‬
‫הם לא קיבלו עצה זו‪ .‬יש להניח‪ ,‬שהם ראו את מעשה אמא שלום ובעלה כמעשה של יחידים‬
‫בהתאם לאופיים של שני בני הזוג ולא כתורה היכולה להתאים לציבור רחב‪ ,‬ואולי דווקא נטלו‬
‫מסיפור זה את הסיפא שלו‪ ,‬שבעלה הקפיד "לספר" עמה בעת התשמיש ולרצות את שניהם כדי‬
‫"שלא אתן את עיני באשה אחרת"‪.‬‬
‫כמה רחוקה תפיסה זו מתפיסתם של הוגי דעות נוצרים בתקופה המקבילה‪ .‬קשה לקבל את‬
‫ההנחה שבמקביל לעולם הנוצרי‪ ,‬ההטפה בספר חסידים להרחקה מחברת נשים הולידה שנאת‬
‫נשים‪ .‬על כל פנים‪ ,‬אין לכך עדויות במקורות‪ .‬תופעה מעין זו התרחשה בחוג היהודי הניאופלטוני‬
‫שפרח בספרד במאה ה‪ .14-‬דוב שוורץ הראה שההטפה הקיצונית של חכמי החוג הזה – כחלק‬
‫מהשקפתם הפילוסופית – לצמצם את יחסי המין הביאה לפגיעה במעמד האישה במשנתם‪ .‬הם ראו‬
‫באור שלילי את המשיכה המינית אל האישה בשל תפיסתם האסקטית שהמגע הגופני עמה פוגע‬
‫בשלמות הדתית והשכלית של האדם‪:‬‬
‫מבחינת התפתחותה של תורת המוסר הביניימית משנת החוג היא תופעה משמעותית‪ :‬לא עוד תפיסה של‬
‫פרישות מינית כאידיאל ליחידים או לנביאים ולא עוד תורה נזירית הנמסרת ברמז למביני דבר‪ ,‬אלא פרישות‬
‫מן האישה מומלצת כהתוויית דרך לכל אשר חפץ לבו בחכמה ובשלמות הדתית‪ .‬אם אמנם אין כאן דרישה‬
‫‪18‬‬
‫לפרישה טוטלית מחיי המין‪ ,‬יש כאן נטייה ברורה לכיוון זה‪.‬‬

‫אך אין כל עקבות לתפיסה זו בספר חסידים‪.‬‬
‫כיצד ניתן ליישב את הטפתם של חסידי אשכנז לפתיחות בחיי המין בתוך המשפחה עם הפרשנות‬
‫הנזכרת שלהם לכתוב "ואהבת את ה' אלהיך בכלל לבבך ובכל נפשך"‪ ,‬אותו פירשו כאמור כמחייב‬
‫הקדשת כל כוחות הנפש כלפי הקב"ה? האם אין אהבת האישה "גוזלת" ומצמצמת את האהבה‬
‫המוחלטת של האל? ככל הנראה מדובר בסתירה מדומה‪ .‬אהבה הדדית בין בני הזוג והתמסרות‬
‫הדדית מלאה שלהם בעת קיום יחסי מין אינן מטרה כשלעצמה‪ ,‬אלא הן באות למנוע הרהורי חטא‬
‫של בני הזוג העלולים לנבוע מהיעדר סיפוק מיני מלא‪ .‬דווקא פורקן מעין זה במסגרת המשפחה‬
‫הוא ערובה למחשבות טהורות‪ .‬מכאן שדאגה לסיפוק מלא ביחסי אישות בין הבעל והאישה אינם‬
‫מטרה כשלעצמה להרבות את ההנאה של בני הזוג‪ ,‬תכליתה למנוע הרהורים זרים‪ ,‬דהיינו הם חלק‬
‫מעבודת ה' וכלי לקיום מצוותיו בטהרה‪ .‬אך עדיין במקומה תעמוד תחושתם שאדם צריך להקדיש‬
‫בדרך כלל את כל כוחות הנפש לאהבת ה' לבדו‪.‬‬
‫יש‪ ,‬אם כן‪ ,‬במשנתם של חסידי אשכנז כניעה ליצר האנושי ולחולשת האדם‪ ,‬כפי שהאל בראו‪,‬‬
‫ואולם אין לגזור גזירה שווה בין צמיחתם של רגשות איבה כלפי נשים בהשפעת האווירה שרווחה‬
‫בחוגי הבורגנות באירופה הנוצרית במאות ה‪ 13–12-‬ובין חסידי אשכנז‪.‬‬
‫ניתן להביא הוכחה נוספת לאי‪-‬קיומה של מגמה של שנאת נשים בספר חסידים‪ .‬יש בספר‬
‫עשרות התייחסויות‪ ,‬ישירות ועקיפות‪ ,‬אל האישה‪ .‬אין בהן כלל תיאורים המבטאים שנאה ואיבה‬
‫כלפי הנשים או דיון בתכונות שליליות שלהן‪ ,‬מעין אלה שצמחו באותה עת בחוגי הבורגנות באי־‬
‫רופה הנוצרית ואשר מצאו ביטוי מובהק בספרות הפבליו )‪ .(fabliaux‬ספרות זו נושאת לעתים‬
‫קרובות אופי של סָטירה‪ ,‬שבמרכזה עומדת תדמיתה השלילית של האישה‪ .‬הגבר מתואר כמי‬
‫ש"נפל בפח" של אישה שתלטנית וקמצנית‪ ,‬המתעניינת בגברים אחרים‪ ,‬הפכפכנית‪ ,‬רמאית‬
‫וצבועה‪ ,‬קנאית‪ ,‬עורכת שערוריות‪ ,‬עצלנית ואנוכית‪ ,‬המזניחה את ביתה‪ 19.‬אין ספק שאיפיונים‬
‫‪ 17‬נדרים כ‪ ,‬ע"ב‪.‬‬
‫‪ 18‬ד' שוורץ‪ ,‬ישן בקנקן חדש‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ .239–231‬ההבאה שם‪ ,‬בעמ' ‪.239‬‬
‫‪ 19‬ראו‪ ,‬למשל‪ :‬ש' שחר‪ ,‬המעמד הרביעי – האישה בחברת ימי‪-‬הביניים‪ ,‬תל‪-‬אביב תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪J.M. ;57–87‬‬
‫‪.Ferante, Women as Image in Medieval Literature, New York-London 1975‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪90‬‬

‫אברהם גרוסמן‬

‫אלה היו מוכרים היטב לחסידי אשכנז‪ .‬וכבר הראה מנפרד הָריס כמה גדולים עקבותיה של‬
‫"האהבה החצרנית" בספר חסידים‪ 20.‬בנקל יכלו המחברים של ספר חסידים להביא האשמות מעין‬
‫אלה שבספרות הבורגנית‪ ,‬ואשר יש להן עקבות ברורים גם בספרות המדרשית הקדומה‪ 21.‬ואולם‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬הם לא עשו כן‪ .‬יתר על כן‪" ,‬האיש הרע" הוא הגבר‪ .‬הוא היוזם והמפתה‪ .‬תדמית האישה‬
‫המפתה נדירה בספר חסידים‪ .‬נכון אמנם‪ ,‬שהנשים הואשמו בספר חסידים יותר מאשר הגברים‬
‫בעיסוק בכישוף‪ ,‬אך זהו חלק מההווי המנטאלי‪-‬התרבותי של אירופה הנוצרית באותה עת‪ ,‬עולם‬
‫שחסידי אשכנז היו חלק ממנו‪ .‬תיאור הנשים כעוסקות בכישוף בספר חסידים הוא בעיני העדות‬
‫הקשה ביותר על פגיעה בתדמיתן‪.‬‬
‫את הפסוק בספר קוהלת‪" :‬ומוצא אני מר ממות את האישה"… "איש אחד מאלף מצאתי ואישה‬
‫בכל אלה לא מצאתי"‪ ,‬פירש ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,‬מראשי הכת‪ ,‬שהדברים מתייחסים אל חווה או‬
‫אל בת פרעה ולא אל כלל הנשים‪ 22.‬אמנם‪ ,‬מדובר בהוכחה מדרך השלילה ומשתיקת המקורות‬
‫)‪ ,(argumentum ex silentio‬אך ההיקף הנרחב של החומר מסייע להנחה שיש בסיס מוצק‬
‫למסקנה זו של היעדר מגמה של שנאת נשים בספר חסידים‪.‬‬

‫תדמיתה החיובית של האישה‬
‫עדויות חשובות על השיפור שחל בתדמיתה של האישה ובמעמדה בחברתם של חסידי אשכנז‬
‫נשתמרו הן בספר חסידים והן במקורות אחרים הקשורים במשנתם‪ .‬אי אפשר לבחון את מקומה‬
‫של האישה במשנתם מבלי להתייחס אליהן‪ .‬להלן עשר נקודות המלמדות‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כי בסופו של‬
‫חשבון המאזן נוטה לחיוב‪ ,‬על אף הנסיגה החלקית שחלה במעמדן של הנשים בשל הקריאה‬
‫להפרדה בין המינים‪ ,‬כפי שנדון לעיל‪.‬‬

‫א( התחשבות ברצון הבת בבחירת בן הזוג‬
‫בספר חסידים מצויה התנגדות חריפה חוזרת ונשנית לכפיית רצון ההורים על ילדיהם – בנים‬
‫ובנות – בבחירת בן הזוג‪ .‬החזרה על התנגדות זו והתקיפות הרבה בה היא מובעת‪ ,‬מלמדת על‬
‫האקטואליות של הבעיה‪ .‬התפתחות מקבילה התרחשה באותה עת בחברה הנוצרית‪ ,‬ועל כך נכתבה‬
‫ספרות מחקר רחבה‪ 23.‬ואולי יש קשר בין שתי התופעות‪ .‬על כל פנים‪ ,‬המניע העיקרי שדחף את‬
‫חסידי אשכנז בהתנגדותם הגדולה לכפיית בן זוג על הבת‪ ,‬הוא פרגמטי ולא עקרוני‪ ,‬כמצוי אצל‬
‫הוגי דעות באירופה הנוצרית‪ .‬החסידים חששו כי אם הבנות או הבנים לא ימצאו את סיפוקם אצל‬
‫בן זוגם‪ ,‬הם עלולים לחפש את אושרם מחוץ למשפחה‪ .‬כגון‪'" :‬אל תחלל את בתך להזנותה' )ויקרא‬
‫יט‪ ,(29 ,‬שלא תשיאנה למי שנמאס בעיניה"; או‪" :‬פעמים שאדם שאינו הגון מבקש את בתך‪ .‬אם‬
‫ִתּ ָמּנַע לתת לו תֶחטא‪ ,‬כגון שאם היא חפצה בו והוא אינו הגון ולא תוכל להעבירה משם… דע לך‬

‫‪.M. Harris, “The Concept of Love in Sepher Hassidim”, JQR, 50 (1959–1960), pp. 13–43 20‬‬
‫‪ 21‬ללקט מייצג של אמרות כנגד הנשים בספרות המדרשית ובספרות של ימי הביניים‪ ,‬ראו‪ :‬ר' אליאור‪" ,‬עלמה‬
‫יפה שאין לה עיניים – נשים בלשון‪ ,‬בדת ובתרבות היהודית"‪ ,‬ברוך שעשני אשה?‪ ,‬בעריכת ד"י אריאל ואחרים‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב ‪ ,1999‬עמ' ‪.56–37‬‬
‫‪ 22‬פירוש הרוקח על המגילות‪ ,‬מהדורת י' קלוגמן‪ ,‬עמ' קסב‪-‬קסג‪.‬‬
‫‪ 23‬הקדשתי דיון מפורט לתופעה זו בספרי חסידות ומורדות‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,3‬עמ' ‪ ,82–63‬ושם מובאת ספרות‬
‫העוסקת בנושא‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז‬

‫‪91‬‬

‫שהיא תקלקל"‪ 24.‬כלומר‪ ,‬יש להיכנע לרצון הבת גם אם הבחור המועדף עליה "אינו הגון"‪ ,‬אחרת‬
‫היא לא תשמור אמונים לבעל שישדכו לה הוריה‪.‬‬
‫אין שום חיבור יהודי אחר מימי הביניים בו מובעת בצורה כה מודגשת ותקיפה התנגדות‬
‫לבחירת החתן או הכלה בידי ההורים בניגוד לרצון הבנים והבנות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כמה מחכמי ישראל‬
‫המובהקים באותה עת העירו במפורש שאין צורך לקבל את הסכמת הבת לחתנה המיועד‪ .‬כך למשל‬
‫קבע ר' שלמה בן אדרת )הרשב"א(‪ ,‬גדול חכמי ספרד בסוף המאה ה‪ ,13-‬באחת מתשובותיו‪ 25,‬וכך‬
‫מצוי באחד משטרי השידוכין שנכתב באנגליה במאה הי"ג‪ ,‬שבו התחייב יום‪-‬טוב להכריח את ציונה‬
‫בתו להיכנס לחופה בתאריך שנקבע‪ 26.‬וכך קבע גם ר' מנחם המאירי )פרובאנס‪ ,‬ראשית המאה‬
‫ה‪" :(14-‬משתגדל‪ ,‬אין אנו צריכים שהיא תאמר 'בפלוני אני רוצה'‪ ,‬שהרי כל שהגדילה בכל דהוא‬
‫‪27‬‬
‫רוצה… ומשהגדילה אנו מוחזקים‪ ,‬שנוח לה בכל מי שיברור לה אביה"‪.‬‬
‫בהתאם למגמה זו מודגש בספר חסידים שבני הזוג חייבים לראות איש את רעהו ולהביע הסכמה‬
‫מפורשת לנישואין‪ .‬הורה שלא עשה כן מוגדר על ידם כמי שעבר על הכתוב במשלי )ג‪" (29 ,‬אל‬
‫תחרֹש על רעך רעה"‪ .‬אמנם מבחינה עקרונית נקבע כן בספרות התלמודית‪ ,‬אך רבים לא הקפידו‬
‫‪28‬‬
‫על כך‪.‬‬

‫ב( התנגדות לגירושי אישה שלא באשמתה‬
‫בניגוד להלכה התלמודית‪ ,‬המתירה לבעל לגרש את אשתו גם בשל נימוקים קלי ערך‪ ,‬קבעו חסידי‬
‫אשכנז שרק אם האישה "פשעה" מותר לגרשה‪ ,‬וכי יש עבירה חמורה בגירוש אישה "שלא‬
‫פשעה"‪ .‬החסיד נקרא להיזהר שלא לתת יד לביצועם של גירושים אלה‪ ,‬כגון‪" :‬איש שמגרש אשתו‬
‫‪29‬‬
‫שלא כדין‪ ,‬שלא פשעה‪ ,‬לא יחתום שום אדם נכבד עליו )=על הגט( ולא יהיה עד וכל שכן שליח"‪,‬‬
‫וכאלה נוספים‪ .‬מחברי הספר אף פונים במפורש אל בנים שלא לשמוע להוריהם המצווים עליהם‬
‫לגרש את נשותיהם‪ ,‬למרות הערך הרב שהם יחסו למצוות כיבוד הורים‪ .‬הם אף קבעו שבעל‬
‫הסובל עול אישה רעה ואיננו מגרשה‪" ,‬אינו רואה פני גהינום"‪ .‬אמנם‪ ,‬לקביעה אחרונה זו ניתן‬
‫להביא אסמכתא מן התלמוד‪ ,‬אך אין בכך כדי לגרוע מעוצמת קביעתם‪ .‬הם נימקו את ההתנגדות‬
‫לגירושי אישה‪ ,‬כשאין לכך נימוק כבד משקל‪ ,‬בחשש מגרימת בושה ועוגמת נפש לאישה‪ .‬אין שום‬
‫חיבור שנכתב בימי הביניים בחברה היהודית‪ ,‬שיש בו רגישות כה רבה לגרימת בושה וצער לזולת‪,‬‬
‫‪30‬‬
‫בין אם מדובר ביהודי‪ ,‬בנוכרי או בבעל חיים בכלל‪.‬‬

‫ג( חלקן של נשים בקיום מצוות ובמעשי צדקה‬
‫בספר חסידים מתוארות הנשים כנוטלות חלק קבוע בתפילה בבית הכנסת גם בימות חול‪ .‬מחברי‬
‫הספר מתייחסים אליהן כאל מי שחייב בתפילה ובביקור בבית הכנסת כמו הגברים‪ .‬יציאת נשים‬
‫‪ 24‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימנים תתשח‪ ,‬תתשלא‪.‬‬
‫‪ 25‬תשובות הרשב"א‪ ,‬חלק ד‪ ,‬סימן קעד‪.‬‬
‫‪ 26‬א' גולאק‪ ,‬אוצר השטרות הנהוגים בישראל‪ ,‬ירושלים תרפ"ו‪ ,‬עמ' ‪.6‬‬
‫‪ 27‬המאירי‪ ,‬בית הבחירה לקידושין‪ ,‬עמ' ‪ .602‬וראו‪M.A. Friedman, “The Ethics of Medieval Jewish :‬‬
‫‪.Marriage”, Religion in a Religious Age, ed. S.D. Goitein, Cambridge Mass. 1974, p. 86‬‬
‫‪ 28‬ראה בספרי חסידות ומורדות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.117–98‬‬
‫‪ 29‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתתתרפז‪.‬‬
‫‪ 30‬ליחסם של חכמי ישראל בימי הביניים אל הגירושין – בהשוואה לעמדתם של חכמי התלמוד – ראו בספרי‪,‬‬
‫חסידות ומורדות )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(23‬עמ' ‪.412–398‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪92‬‬

‫אברהם גרוסמן‬

‫מבית הכנסת בתפילת שחרית‪ ,‬סמוך לסיום התפילה מבית הכנסת היא חטא שהאישה עתידה‬
‫להיענש עליו בחומרה בעולם הבא‪:‬‬
‫מעשה בזקנה שהיתה מקדמת לתפילה‪ ,‬והיו בה מעשים טובים‪ .‬לאחר מותה באה בחלום לטובים‪ .‬אמרו לה‪:‬‬
‫מה באותו עולם? אמרה להם‪ :‬דנים אותי בדינין גדולים‪ ,‬וכאשר שאר צדיקים וצדקניות בשמחה ובמנוחה‪,‬‬
‫מגרשין אותי מביניהם‪ .‬ואמרה‪ :‬כשהייתי בחיים הייתי רגילה לצאת מבית הכנסת בסדר קדושה )=ובא לציון(‪,‬‬
‫‪31‬‬
‫ולא הייתי ממתנת עד שיוצאים מבית הכנסת‪.‬‬

‫סיפור דומה מובא שם בסמוך על אישה אחרת‪ .‬מספר חסידים עולה שהם ראו בעין טובה גם את‬
‫הימצאותן של בחורות רווקות‪ ,‬הבאות גם הן בימות חול לתפילת שחרית‪ ,‬ובלבד שילווה אליהן‬
‫גבר‪ ,‬בן משפחה‪ ,‬אם עדיין חושך בחוץ‪ .‬הדרישה מן הנשים זהה לדרישה מן הגברים‪ .‬יש להמתין‬
‫עד לסיום התפילה ממש‪ .‬דווקא הביקורת הזאת כלפי הנשים מלמדת על הערכה כלפיהן‪ .‬אין להן‬
‫הקלות‪ .‬עליהן לנהוג בתפילה באותו כובד ראש הנדרש מן הגברים‪ ,‬והדברים אמורים גם לגבי‬
‫התפילות בבית הכנסת ביום חול‪ .‬הנשים אף מתוארות כמי שבאות לשמוע את הדרשה בשבת בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬כפי שעושים הגברים‪ .‬הוא הדין במקומן במעשי צדקה‪ ,‬כפי שיידון להלן‪.‬‬

‫ד( תעניות של נשים‬
‫נשים מתענות כמו הגברים‪ .‬בספר חסידים נזכרות כמה פעמים תעניות שונות של נשים – כגון‬
‫בבקשת זיווג מתאים‪ .‬החסיד אף מצדיק אישה "צדקת" שכפתה על בעלה לקיים מעשי צדקה‪,‬‬
‫על‪-‬ידי מניעת יחסי מין ממנו‪ .‬הגם שבסתר החכם מייעץ לאישה שלא לעשות כן‪ ,‬כדי שבעלה לא‬
‫יהרהר באחרות וכדי למנוע מריבות בבית‪:‬‬
‫אישה אחת היתה צדקת‪ ,‬והיה לה בעל רע עין שאינו חפץ לקנות ספר ולא לתת לצדקה‪ .‬וכשהגיע עתה לטבול‪,‬‬
‫לא רצתה לטבול‪ .‬אמר לה‪ :‬למה לא תטבלי? אמרה‪ :‬איני טובלת אלא אם כן תקנה ספרים ותתן צדקה‪ .‬ולא‬
‫היה רוצה‪ .‬והיתה ממאנת לטבול אלא אם כן יתרצה לקנות ספרים ולתת צדקה‪ .‬קבל לחכם עליה‪ .‬אמר‬
‫‪32‬‬
‫]=החכם[ לאיש‪ :‬לכך תהא ברוכה שכופה אותך למצוה‪.‬‬
‫מעשה באיש אחד שהיה בדרך והודיע לאשתו‪ :‬באותו יום אשוב שאהיה אצלך‪ .‬והאשה שידעה שיש לבעלה‬
‫לבא‪ ,‬הלכה לטבילה וטבלה‪ .‬ואמר לה בעלה‪ :‬כיון שטבלת קודם שבאתי אתן לך זקוק שתקנה ]=שתקני[ בו‬
‫מעיל‪ .‬ואמרה לו‪ :‬באותו זקוק תן לי רשות שאקנה ספר או אשכיר סופר שיכתוב לי ספר‪ ,‬ואשאיל ללומדים‬
‫‪33‬‬
‫שילמדו בו‪ .‬והרתה וילדה בן‪ .‬וכל אחיו היו עמי הארץ‪ ,‬כי אם אותו בן‪.‬‬

‫הקינה של ר' אלעזר מוורמייזא על מות אשתו דולצא היא עדות נוספת לתפיסת האישה כנושאת‬
‫תפקידים חשובים בפולחן הדתי‪ ,‬וכל זאת על אף דאגתם היתרה להפרדה בין גברים לנשים‪ .‬מקבילה‬
‫‪34‬‬
‫לכך בתנועות דתיות‪ ,‬תעניות ומעשי צדקה באירופה הנוצרית בהן תפסו הנשים מקום חשוב‪.‬‬

‫‪ 31‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תסד‪.‬‬
‫‪ 32‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תרע‪ .‬מטרת קניית הספרים היתה לתתם לתלמידי חכמים שילמדו בהם‪ .‬רבים לא‬
‫יכלו לרכוש אותם בשל היוקר שלהם‪ ,‬שהרי מדובר בכתבי יד‪.‬‬
‫‪ 33‬שם‪ ,‬סימן תרסט‪.‬‬
‫‪ 34‬ראה‪ .C.W. Bynum, Holy Feast and Holy Fast, California 1987 :‬הקדשתי לכך כאן מספר שורות‪,‬‬
‫אך מדובר בנושא מקיף‪ .‬אלישבע באומגרטן הקדישה לו הרצאה בסמינר המחלקתי של החוג להיסטוריה של עם‬
‫ישראל באוניברסיטה העברית‪ .‬ראו גם בספרי‪ ,‬חסידות ומורדות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.336–334‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז‬

‫‪93‬‬

‫ה( צמצום משמעותי של האיסור לשאת אישה "קטלנית"‬
‫אישה שמתו לה שני בעלים הוגדרה "קטלנית"‪ ,‬ולפי ההלכה התלמודית נאסר עליה להינשא‬
‫בשלישית‪ .‬בתלמוד אף הובא סיפור על גורלו המר של אביי‪ ,‬שנשא אישה שכבר נפטרו לה שני‬
‫בעלים‪ ,‬כדי לחזק את עוצמת האיסור הזה‪ .‬שתי הנמקות העלו האמוראים לאיסור זה‪ .‬לדעת רב‬
‫אשי‪ ,‬מזלה הרע של האישה גרם למיתת הבעלים‪ ,‬ומזל רע זה יסכן את מי שישא אותה לאישה‬
‫‪35‬‬
‫בעתיד‪ .‬לדעת רב הונא‪ ,‬קיום יחסי אישות עם האישה גרם למיתת הבעלים‪.‬‬
‫חסידי אשכנז גילו מידה רבה של תעוזה – לפי האופי של תנועתם – וצמצמו מאוד את היקפו של‬
‫האיסור הזה‪ .‬לדעתם‪ ,‬האיסור לשאת "קטלנית" חל רק על אישה שלא היו לה ילדים מבעלה הראשון‬
‫או השני‪ 36.‬הם לא הביאו נימוק מפורש לפסיקה משונה זו‪ ,‬שאין לה אח ורע אצל גאוני בבל או‬
‫חכמים יהודים אחרים בימי הביניים‪ .‬ייתכן שהם חשבו שהולדת הבנים היא עדות שאין מזלה של‬
‫האישה רע‪ ,‬או שיש בכך עדות שאין בה כוח מאגי הפוגע במי שמקיים עמה יחסי אישות )ואולי‬
‫קשרו זאת עם ייבום(‪ .‬על כל פנים‪ ,‬בפועל זו היתה הקלה גדולה‪ .‬באופן יחסי‪ ,‬רבות היו באותה עת‬
‫נשים "קטלניות"‪ ,‬בשל הנישואין בגיל צעיר ויציאת בעלים למסחר למרחקים‪ .‬ייתכן מאוד שהמצי־‬
‫אות הקשה העולה מן המקורות של נשים "קטלניות" צעירות‪ ,‬גם היא דרבנה אותם להקל‪.‬‬

‫ו( לימוד תורה לנשים‬
‫להלכה התקבלה דעתו של התנא ר' אליעזר בן הורקנוס שאסור ללמד תורה לנשים )"כל המלמד‬
‫את בתו תורה כאילו לִמדה תִפלות"‪" ,‬יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים"(‪ .‬כמה מחכמי ישראל‬
‫בימי הביניים נסוגו מפסקו של ר' אליעזר וצמצמו את היקפו‪ 37.‬ברצוני רק להעיר על עובדה‬
‫שאיננה ידועה לרבים כי מבשרי השינוי בגרמניה הם חסידי אשכנז‪ .‬אמנם ראשונים ואחרונים‬
‫ציטטו בדרך כלל את דבריו של ר' יצחק מקורביל )‪ (Corbeil‬שבצרפת )נפטר ‪ ,(1280‬שהתיר‬
‫ללמד לנשים את ההלכות הנחוצות להן לחיי יומיום‪ .‬ואולם חסידי אשכנז קדמו לו בשני דורות‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬כבר הרמב"ם החל בנסיגה מסוימת מדעתו של ר' אליעזר‪ ,‬ואולם חסידי אשכנז הרחיבו‬
‫יותר את ההיתר‪ .‬הם קבעו שלא זו בלבד שמותר לאדם ללמד את בנותיו פסקי הלכות‪ ,‬הוא חייב‬
‫לעשות כן‪ .‬את דברי ר' אליעזר על "התִפלות" הם פירשו כמתייחסים רק אל "עומק התלמוד וטעם‬
‫המצוות וסודי התורה"‪ 38.‬דהיינו‪ ,‬רק לימוד מעמיק של תלמוד )פלפול( ושל תורת הסוד אסורים‪.‬‬
‫לימוד אחר‪ ,‬לא זו בלבד שמותר‪ ,‬אלא אף ראוי ורצוי‪ .‬הם הדגישו שהאב חייב ללמד את בתו את‬
‫כל המצוות כדי שתוכל להיזהר בקיומן כהלכה‪ ,‬ובכך פתחו לפני הנשים פתח גדול ללימוד תורה‪.‬‬
‫באחד המקומות אף הרחיבו את ההיתר וכתבו‪" :‬דברים המקובלים לכל‪ ,‬כגון אגדה ומדרש ותלמוד‬
‫‪39‬‬
‫בלא קושיות דברים‪ ,‬מלמדים גם לנשים"‪.‬‬
‫הם חיפשו אסמכתאות שונות מהמקרא ומהתלמוד להיתר שלהם‪ ,‬דבר המעיד על עוצמת‬
‫ההתנגדות לדעתם ועל נכונותם להיאבק על מימושה‪ .‬אליבא דאמת‪ ,‬בפועל לא הקפידו חסידי אשכנז‬
‫גם על הגבלה זו‪ .‬כפי שעולה מספר חסידים ומקינתו של ר' אלעזר מוורמס על מות אשתו דולצא‪,‬‬
‫‪ 35‬על הקטלנית והדרכים שחיפשו מקצת החכמים לאפשר את נישואיה‪ ,‬ראה בספרי חסידות ומורדות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪.494–475‬‬
‫‪ 36‬מהדורת מרגליות‪ ,‬סימן תעח‪.‬‬
‫‪ 37‬הדברים ידועים ולא אשוב לעסוק בהם כאן‪ .‬הארכתי בכך בפרק השביעי של ספרי "חסידות ומורדות"‪ ,‬שם‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,303–266‬ושם ספרות נוספת‪ .‬ראו גם‪S.P. Zolty, “And All Your Children Shall Be Learned”, :‬‬
‫‪.Women and the Study of Torah in Jewish Law and History, Northvale 1993‬‬
‫‪ 38‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתלה‪.‬‬
‫‪ 39‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬תשצו‪ .‬וראו בספרי חסידות ומורדות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.297–296‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪94‬‬

‫אברהם גרוסמן‬

‫נשים באו לבית הכנסת ביום השבת לשמוע דרשות של ראשי הכת החסידית‪ .‬יש להניח שדרשות‬
‫אלה כללו גם דברי תורה מעמיקים‪ .‬מאוחר יותר הצטרפו חכמים נוספים בגרמניה‪ ,‬בצרפת ובאיטליה‬
‫להיתר זה‪ .‬ואולם‪ ,‬אין לשכוח שחסידי אשכנז הם מן הראשונים שהנהיגו גישה ליברלית בעניין זה‪,‬‬
‫והיא ראויה לציון מיוחד דווקא בשל הקפדתם היתרה על הפרדה בין גברים לנשים‪.‬‬

‫ז( התנגדות תקיפה לסחיטה במקרה של חליצה‬
‫בספר חסידים נאמר‪" :‬ואם מצוה אדם לבנו שלא לחלוץ כדי לצערה )=לסחוט אותה(‪] ,‬והיא‬
‫הגונה[ ורוצֶה לדחוק את קרוביה שיתנו לו ממון כדי שיתן רשות לבנו לחלוץ‪ ,‬אל ישמע הבן‬
‫לאביו… ומעשה באחד שלא חפץ לחלוץ וחלה ברגליו‪ ,‬ואמרו לו‪ :‬אותו עוון שאין חולץ‪ ,‬זה גרם‬
‫לו שחלה ברגליו‪ ,‬וחלץ ונתרפא"‪ 40.‬המעשה והאיום מלמדים גם הם על חומרת הבעיה ועל הצורך‬
‫להיאבק בה‪ .‬זו סוגיה גדולה‪ ,‬ואין לנו יכולת כאן אלא להסתפק ברמיזה אליה‪ .‬באשכנז רבו המק־‬
‫רים של סחיטה מנשים במקרה של חליצה‪ .‬כן היה כבר במאה ה‪ .11-‬הדבר עורר פולמוס קשה בין‬
‫חכמים‪ .‬הבאתי לכך עדויות מגוונות בספרי חסידות ומורדות ולא אשוב לעסוק בזאת כאן‪ .‬אעיר רק‬
‫שגם חכמים גדולים היו בין הסוחטים‪ ,‬ובהם ר' אפרים מבון‪ ,‬כפי שעולה מעדות הראבי"ה‪:‬‬
‫בבחרותי ראיתי כי מרת אוריגיה שהיתה זקנה כשמת בעלה ר' קלונימוס בר' יעקב… והיבמין ר' הלל ואחיו‬
‫ר' אפרים‪ .‬ובאו לפני רבותינו בועד הקהִלות… וכפאוה שנתנה להם בין קרקע וספרים וכסף שוה מאה זקו־‬
‫קים‪ .‬כי היתה תובעת לחלוץ‪ ,‬והם היו רוצים לייבם‪ ,‬אף על פי שהיו להם נשים… וחלצו לה‪ ,‬ונשאת לר'‬
‫‪41‬‬
‫אליקים פרנס‪ ,‬ולא היה לה ולד עד יום מותה‪.‬‬

‫מהר"ם מרוטנבורג סיפר כי בזמנו הטילו קהילות אשכנז חרם ובו נקבע כי אם יש יבם רווק המוכן‬
‫‪42‬‬
‫לייבם והאישה מסרבת "הוא יעגנה לעולם או תתן לו כסף שיחלוץ לה"‪.‬‬

‫ח( התנגדות חריפה לאלימות של גברים כלפי נשותיהם‬
‫נסיונותיהם של חסידי אשכנז לשכנע את הבעל שאלימות כלפי האישה פסולה מכל וכל הועילו‪,‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬באופן חלקי בלבד‪ .‬כך יש ללמוד מן העובדה שהם מציעים לבעל‪ ,‬שבזמן שהוא עומד‬
‫להרים יד על אשתו‪ ,‬ידמה בנפשו שהיא בתו‪ .‬כמה היה כועס ומקפיד עם חתנו‪ ,‬אילו הרים יד על‬
‫בתו‪.‬‬
‫הבעל נקרא לחשוב "אילו היה הוא מסור ביד אחר‪ ,‬איך היה רצונו שיעשו לו‪ .‬כן יעשה לאותם‬
‫שנמסרו בידו"‪ 43.‬מטרת הקריאה אליו היא לפעול ברחמים כלפיהם‪ .‬אביא מקור אחד נוסף מספר‬
‫חסידים המלמד לא רק על החומרה הגדולה שבה ראו חסידי אשכנז הכאה כלשהי‪ ,‬אלא שימושם‬
‫בלשון דומה לזו שהשתמש בה מהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬דהיינו קציצת ידו של המכה‪:‬‬
‫ואמרו חכמים כל הסוטר לועו של חבירו כאלו סוטר לועו של שכינה‪ ,‬פי' כל המכה לחיו של ישראל כמו ושמת‬
‫סכין בלועך )משלי כג‪ (2 ,‬כאלו הכה השכינה ואין לו תקנה אלא קציצת ידו שנאמר )איוב לח‪ (15 ,‬וזרוע רמה‬
‫תשבר‪ .‬ולכן אתה בן אדם הזהר ושמור נפשך מאוד פן תרום ידך לא על איש ולא על אשה הן קטנים הן גדולים‬
‫‪44‬‬
‫אם לא על בנך להוכיחו‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬

‫מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתשכג‪.‬‬
‫א' אפטוביצר‪ ,‬מבוא לראבי"ה‪ ,‬ירושלים תרצ"ח‪ ,‬עמ' ‪.203‬‬
‫תשובות מהר"ם‪ ,‬דפוס פראג‪ ,‬סימן תתסו‪.‬‬
‫מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן קמ‪.‬‬
‫מהדורת מרגליות‪ ,‬סימן מט‪" .‬קציצת היד" נרמזה במעשהו של רב הונא בתלמוד‪ ,‬סנהדרין נח ע"ב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫האישה במשנתם של חסידי אשכנז‬

‫‪95‬‬

‫במקום אחר העליתי את הסברה‪ ,‬שהחומרה היתרה בה ראו חכמי אשכנז במאות ה‪ 14–13-‬אלימות‬
‫‪45‬‬
‫כלפי נשים ינקה מעמדתם של חסידי אשכנז‪.‬‬
‫התביעה להכיר באישה כבת‪ ,‬חוזרת גם במקומות אחרים בספר חסידים‪ ,‬והיא נשענת על הבחנה‬
‫פסיכולוגית דקה‪ ,‬שאדם רואה את בתו כחלק מגופו והוא נכון להרעיף עליה אהבה‪ ,‬ולהגן עליה‬
‫מפני בעל אלים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬פונים מחברי הספר אל הבעל לקנות לאשתו תכשיטים‪ ,‬ואף כאן‬
‫השכנוע הוא על‪-‬ידי תיאורה כבת‪:‬‬
‫ואם יש לו בת וקונה לה תכשיטים שלא תהיה מנוולת בעיני בעלה‪ ,‬כך יעשה לזו )=אשתו(‪ .‬ומה בתו אינו‬
‫כופתה לפני ארי‪ ,‬כך לא יכה את אשתו‪ .‬וכשם שמוחה ביד בעלה‪ ,‬שלא ישים עליה עלילות דברים‪ ,‬כך על‬
‫‪46‬‬
‫אשתו‪ ,‬ותהי לו כבת‪.‬‬

‫ט( דאגה לכבוד האישה‬
‫חסידי אשכנז תבעו מן הבעל לכבד את אשתו‪ ,‬והדבר מצא את ביטויו בכמה תחומים‪ .‬אזכיר שלושה‬
‫מן החשובים שבהם‪:‬‬
‫)‪ (1‬הכל חייבים לכבד אישה מבוגרת ולקום בפניה‪ .‬את הכתוב "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"‬
‫)ויקרא יט‪ (32 ,‬הם דרשו‪" :‬ואפילו זקנה"‪ 47.‬דיוק זה הוא מפליא‪ ,‬כי הגמרא דורשת את הכתוב‬
‫הנ"ל כמתייחס לא אל אדם זקן‪ ,‬אלא אל מי שקנה חכמה‪ .‬דהיינו‪ ,‬רק מפני תלמיד חכם צריך לקום‪.‬‬
‫הם הפרידו את הכתוב‪ .‬את חלקו הראשון "מפני שיבה תקום" דרשו "כלפי אדם מבוגר‪ ,‬בין זכר‬
‫ובין נקבה"‪ .‬את חלקו השני "והדרת פני זקן" דרשו כלפי תלמיד חכם‪.‬‬
‫)‪ (2‬פרשה בפני עצמה היא האהבה שנדרש בכל מקרה הבעל לגלות לאשתו‪ .‬אמנם ראינו שחסידי‬
‫אשכנז חוששים שבילוי משותף עם האישה ועם הילדים יש בו משום גזילת זמן וגזילת כוחות נפש‬
‫מאהבת האל‪ .‬אף על פי כן הם תבעו מהבעל לגלות רגשי אהבה לאשתו‪ .‬ואף אם אין הוא חש רגשות‬
‫כאלה בקרבו‪ ,‬עליו להעמיד פנים שהוא אוהבה ולהראות חיבתו אליה‪ ,‬כדי שלא לגרום לה צער‪.‬‬
‫"יראה כאילו אוהב אותה‪ ,‬אף על פי שאינו בלב‪ .‬וכיון שהאשה יולדת‪ ,‬בשביל הבנים יראה לה‬
‫‪48‬‬
‫אהבה"‪.‬‬
‫)‪ (3‬תביעה זו באה לידי ביטוי גם בקיום יחסי אישות‪ .‬כל דבר שהוא בניגוד לרצון האישה נאסר‬
‫על הבעל‪ ,‬וכבר עמדנו על כך לעיל‪.‬‬

‫י( נוסח ברכת האורח‬
‫הדוגמה האחרונה היא רבת עניין‪ .‬במסכת ברכות מצוי נוסח ברכת המזון לאורח‪" :‬יהי רצון שלא‬
‫יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא‪ ,‬ויצלח מאד בכל נכסיו"‪ 49.‬הברכה היא בעיקרה‬
‫להצלחה כלכלית‪ .‬האישה הטורחת בהכנת הסעודה ובסידורה איננה נזכרת כלל‪ ,‬והסיבה פשוטה‪:‬‬

‫‪ 45‬ראו בספרי חסידות ומורדות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .397–390‬ר' שמחה משפירא הציע להחרים בעל אלים‪ .‬החרם הוא‬
‫העונש הקשה ביותר בחברה היהודית בימי הביניים‪ .‬ר' מאיר )מהר"ם( מרוטנבורג הציע "לקצוץ" את ידו‪ ,‬אם ימשיך‬
‫להכות את אשתו‪.‬‬
‫‪ 46‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתרפו‪.‬‬
‫‪ 47‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתקסה‪.‬‬
‫‪ 48‬מהדורת ויסטינצקי‪ ,‬סימן תתשנה‪.‬‬
‫‪ 49‬ברכות מו‪ ,‬ע"א‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪96‬‬

‫אברהם גרוסמן‬

‫הבעל הוא בעל הבית והנכסים שלו הם‪" :‬כל מה שקנתה אישה קנה בעלה"‪ 50.‬ממילא היא כלולה‬
‫בברכותיו‪.‬‬
‫והנה בכתב‪-‬יד של סידור התפילה של חסידי אשכנז המצוי בספריית אוקספורד‪-‬בודליאנה מס'‬
‫‪) 1103‬דף ‪8‬ב( מצוי נוסח שונה‪" :‬שלא יבוש בעל הבית הזה ולא תכלם בעלת הבית הזאת"‪.‬‬
‫בברכת המזון לחתן ולכלה )שם‪ ,‬עמ' ‪20‬א(‪ .‬הנוסח בברכת המזון הוא‪" :‬ויצליחו מאד בכל‬
‫נכסיהם"‪ .‬חסידי אשכנז לא היו מוכנים להתעלם מהמציאות אותה הכירו במקומם‪ .‬האישה היתה‬
‫בעלת נכסים משלה‪ ,‬ולה חלק חשוב בניהול עסקי המשפחה‪ .‬דווקא חוג כל כך שמרני היה מוכן‬
‫‪51‬‬
‫לסטות מנוסח ברכה המצוי בתלמוד‪ .‬יש בו עדות חשובה למקומה של האישה בחברתם‪.‬‬

‫סיכום‬
‫יחסם של חסידי אשכנז אל האישה היה אמביוולנטי‪ .‬התביעה להרחקה בין המינים ולהקפדה יתירה‬
‫על הצניעות היה בה כדי לפגוע במידה מסוימת במקומה של האישה בחברה ובתדמיתה‪ .‬אף שהג־‬
‫ברים מתוארים כבעלי התאוות וכאשמים בצורך להפריד בין המינים‪ ,‬את "החשבון" שילמה‬
‫האישה‪ .‬יותר מכך פגע בתדמיתה של האישה החשש מחלקן של נשים בכישוף‪ .‬אך ככלל‪ ,‬יחסם‬
‫מבטא שיפור ניכר לעומת הקיים בספרות המוסר וההגות שקדמו להם‪ .‬ואולם‪ ,‬המניע לדאגה‬
‫לאישה ולכבודה איננו בשל ראייתה כשווה אל בעלה‪ .‬להיפך‪ ,‬החסידים מדגישים כי האישה נתונה‬
‫תחת סמכותו של הבעל‪ .‬יחסם החיובי ינק משני גורמים עיקריים‪ :‬יחס עקרוני של כבוד לכל‬
‫הברואים באשר הם‪ ,‬והקפדה יתירה על מניעת צער מכל בעלי חיים ומגרימת בושה לאדם‪ .‬וכבר‬
‫האריכו בכך יצחק בער וחיים הלל בן‪-‬ששון‪ 52.‬אין שום חיבור שנכתב בחברה היהודית בימי‬
‫הביניים כספר חסידים שיש בו רגישות כה רבה לבושה ולצער של הזולת‪ ,‬בין אם מדובר ביהודי‪,‬‬
‫נוכרי או בעל חיים בכלל‪ .‬שנית‪ ,‬היחס החיובי יונק בעיקרו של דבר מגישה תועלתית‪ :‬דאגה לכבוד‬
‫האישה תגביר את יחסי האהבה במשפחה‪ ,‬ותמנע הרהורי חטא ופגיעה בשלמות התא המשפחתי‪.‬‬

‫‪ 50‬נזיר כד‪ ,‬ע"ב ועוד‪.‬‬
‫‪ 51‬על כתב‪-‬יד זה וחשיבותו למקומה של האישה בטקס המשפחתי הערתי כבר בספרי חסידות ומורדות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .341‬הסופר שהעתיק את כתב היד העיר כמה פעמים על דבקותו הרבה בנוסח סידור התפילה של ר' יהודה החסיד‬
‫ממנו העתיק את דבריו‪ .‬בסידור זה עסק שמחה עמנואל בהרצאתו בקונגרס העולמי השלושה‪-‬עשר למדעי היהדות‬
‫בשנת תשס"א‪.‬‬
‫‪ 52‬ראו‪ :‬י' בער‪" ,‬המגמה הדתית‪-‬החברתית של 'ספר חסידים'"‪ ,‬ציון‪ ,‬ג )תרצ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ ;50–1‬ח"ה בן‪-‬ששון‪,‬‬
‫"חסידי אשכנז על חלוקת קניינים חומריים ונכסים רוחניים בין בני האדם"‪ ,‬ציון‪ ,‬לה )תש"ל(‪ ,‬עמ' ‪.79–61‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫הפירוש הקבלי הקדום על ספר העיון‬
‫ג'יוליו בוסי‬
‫הפירוש הקבלי הקדום על ספר העיון הוא טקסט קטן בכמות ורב באיכות‪ ,‬שהגיע אלינו בכמה‬
‫כתבי‪-‬יד‪ .‬ואלו הם‪:‬‬
‫סינסינטי‪ ,‬היברו יוניון קולג'‪ ,‬כ"י ‪ ,587‬דף ‪101‬א–‪104‬ב )נכתב בכתיבה ספרדית‪ ,‬אולי ע"י יצחק‬
‫בן אברהם חן‪ ,‬במאה הי"ד‪-‬הט"ו(‬
‫מוסקבה‪ ,‬כ"י גינצבורג ‪ ,521‬דף ‪47‬ב–‪48‬ב )נכתב בכתיבה איטלקית‪ ,‬במאה הי"ד‪-‬הט"ו(‬
‫וטיקן‪ ,‬כ"י ‪ ,290‬דף ‪63‬א–‪64‬ב )נכתב בסרקסטה בכתיבה ביזנטית‪ ,‬במאה הט"ו(‬
‫לונדון‪ ,‬מונטיפיורי‪ ,‬כ"י ‪ ,316‬דף ‪25‬א–‪26‬א )נכתב בכתיבה איטלקית ע"י עזרה בן יצחק מפאנו‪,‬‬
‫בשנת שט"ו(‬
‫מוסקבה‪ ,‬כ"י גינצבורג ‪ ,134‬דף ‪188‬א–‪189‬א )נכתב בכתיבה איטלקית ע"י יהודה בן שלמה‬
‫ידידיה מקמרינא במאה הט"ו(‬
‫קמברידג'‪ ,‬האוניברסיטה‪ ,‬כ"י ‪ ,OR. 2166‬דף ‪58‬ב )נכתב בכתיבה איטלקית‪ ,‬במאה הט"ו(‬
‫קמברידג'‪ ,‬האוניברסיטה‪ ,‬כ"י ‪, ADD. 671‬דף ‪95‬א–‪96‬ב )נכתב בכתיבה איטלקית‪ ,‬במאה הט"ו(‬
‫לונדון‪ ,‬הספריה הבריטית‪ ,‬כ"י ‪ADD. 27064,‬דף ‪206‬א–‪207‬א )נכתב בכתיבה איטלקית‪ ,‬במאה‬
‫הט"ו(‬
‫לונדון‪ ,‬הספריה הבריטית‪ ,‬כ"י ‪ ,Add. 27078‬דף ‪268‬ב–‪270‬א )נכתב בכתיבה איטלקית‪ ,‬בשנת‬
‫של"ג(‬
‫מילנו‪ ,‬אמברוזיאנה‪ ,‬כ"י ‪ , P 47 SUP.‬דף ‪79‬א–‪80‬ב )נכתב בכתיבה איטלקית במאה הט"ו‪-‬הט"ז(‬
‫ניו יורק‪ ,‬בית המדרש לרבנים‪ ,‬כ"י ‪ [2] ,8194‬דף )נכתב בכתיבה איטלקית‪ ,‬במאה הט"ז‪-‬הי"ז(‬
‫ניו יורק‪ ,‬בית המדרש לרבנים‪ ,‬כ"י ‪ ,1885‬דף ‪23‬ב–‪25‬ב )נכתב בכתיבה ספרדית‪ ,‬במאה הי"ט(‬
‫אין בידינו שום מסורת קדומה על מחבר הפירוש וזמנו‪ .‬בשנת תרצ"ג ייחס גרשם שלום את הטקסט‬
‫לר' יוסף אשכנזי‪ .1‬שלום לא ביאר את הטעם ייחוס זה‪ ,‬אבל אפשר לחשוב שבסס את הנחתו על‬
‫כמה תכונות סגנוניות‪ ,‬כמו למשל המשפט "ודע אתה המעיין"‪ 2,‬שבא פעם אחת בפירוש והוא‬
‫מאפיין סגנוני של ר' יוסף אשכנזי‪ .‬בספרו "ראשית הקבלה"‪ ,‬שהופיע בשנת תש"ח‪ ,‬שלום חזר ודן‬
‫בזמנו של הפירוש‪ ,‬בלי להזכיר עוד את השם של אשכנזי‪ .‬שם הוא כתב רק ש"הפירוש הזה נתחבר‬
‫כנראה רק בשנים הראשונים של המאה הי"ד ואיננו מגוף ספרות זו עצמה"‪ .3‬משה אידל קיבל את‬
‫דעתו של שלום בהיסוס‪-‬מה )"כנראה"(‪ 4.‬משה חלמיש‪ ,‬שההדיר את פירוש לפרשת בראשית לר'‬
‫‪ 1‬ג‪ .‬שלום‪" ,‬שרידי ספרו של ר' שם טוב אבן גאון על יסודות תורת הספירות"‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬ט'‪ ,‬תרצ"ב‪ ,‬עמ' ‪126‬‬
‫"ר' יוסף בן שלום אשכנזי … בפרישת ספר העיון שלו"‪.‬‬
‫‪ 2‬עי' שלום‪ ,‬מחקרי קבלה )א(‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"ח‪ ,‬עמ' ‪.118‬‬
‫‪ 3‬עי' שלום‪ ,‬ראשית הקבלה‪ ,‬ירושלים‪-‬תל אביב‪ ,‬תש"ח‪ ,‬עמ' ‪.258‬‬
‫‪ 4‬מ‪ .‬אידל‪" ,‬דמות האדם שמעל הספירות"‪ ,‬דעת‪ ,‬ד'‪ ,‬תש"ם‪ ,‬עמ' ‪" 45:‬בחיבור שכנראה שייך לר' יוסף אשכנזי‪,‬‬
‫ושמו פרישת ספר העיון"‪ .‬עי' גם מאמרו של אידל על "אגרתו של ר' יצחק מפיסא )?( בשלוש נוסחאותיה"‪ ,‬קבץ על‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪98‬‬

‫ג'יוליו בוסי‬

‫יוסף אשכנזי‪ ,‬לא הסכים עם שלום וכתב שלדעתו "הייחוס הוא מפוקפק"‪ .5‬נראה לי שהדמיון בין‬
‫תפיסת הקבלה של הפירוש ובין כתבי הר' אשכנזי הוא בולט‪ .‬בכל זאת‪ ,‬אין ספק שהמחבר של‬
‫הפירוש משתמש במושגים שאינם מצויים בכתבי ר' יוסף‪ ,‬ולא עוד אלא שגם כמה רעיונות דומים‬
‫נזכרים בהטעמה קצת שונה‪ .‬אך בעוד שיש לשים לב לכמה הגדרות חשובות שנמצאות גם בפירוש‬
‫וגם בספרים של ר' יוסף גיקטיליא‪ ,‬למשל המונח "מושג לזולתו"‪ .6‬בסך הכל‪ ,‬למרות שאי אפשר‬
‫לייחס בודאות את הפירוש לר' יוסף אשכנזי )וגם לא לר' יוסף גיקטיליא(‪ ,‬יתכן שהמחבר בא מחוגו‬
‫של ר' אשכנזי והכיר במדויק את תורת הסוד שלו‪.‬‬
‫אף על פי שבדקתי את כל כתבי היד הידועים לי‪ ,‬רשמתי במהדורתי את הנוסחות השונות של‬
‫שלושה כתבי‪-‬יד‪ :‬כ"י וטיקן ‪ ,290‬והוא הבסיס של המהדורה‪ ,‬כ"י סינסינטי ‪") 587‬ס" בהערות(‬
‫וכ"י לונדון‪ ,‬מונטיפיורי ‪") 316‬ל"(‪.‬‬
‫כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות‬
‫אחל פרישת של‪ 7‬ספר העיון אשר חבר רב חמאי ראש המחברים‪ .‬פנימיות ר"ל כח ההויות אשר‬
‫הם בכח כתר עליון והם שש מאות ועשרים עמודי אור‪ .‬וזהו מה שאמרו רז"ל כי ההויות היו והא־‬
‫צילות מחודש‪ .‬כי המה היו בכח כתר עליון‪ 8‬בלי זמן‪ .‬והאצילות הוא מבינה ולמטה‪ .‬ואל יקשה על‬
‫אדם לומר איך תאמרו כי ההויות‪ 9‬היו בכח כתר העליון‪ .‬והלא כתר עליון נקרא אין על שם שאינו‬
‫שייך לומר יש ולא אין ולא שום הויה‪ .‬ואיך תאמר עכשיו שההויות היו בכח כתר‪ 10‬עליון‪ .‬אנחנו‬
‫נשיב לו האמת שאין שום נאצל או נברא או נפרד שישיג ישותו כי כשם שעילת העלות אינו מושג‬
‫לזולתו כך העלול הראשון דהיינו כתר עליון אינו מושג לזולתו‪ .‬ולכן נקרא אין‪ .‬אבל דעתינו לומר‬
‫באמרנו ההויות היו בכתר עליון כלומר ההויות והישות אשר בו‪ .‬על כן היא מושגת לעצמו אע"פ‬
‫שאינה‪ 11‬מושגת לזולתה‪ .12‬וכל האומר בעניין אחר הוא כופר‪ 13‬בשמו הגדול ובכל התורה‪ .‬ודע זה‬
‫והשתכל‪ 14‬בו בשכל זך ודק כי לא יושכל לכל אלא לשרידים אשר ה' קורא‪ .‬ולכן נקרא פנימיות‬
‫כלומר שאינו מושג אלא לפנימיותו‪ .15‬פי' לעצמו‪ .‬עקר פי' ההויות פנימיות‪ .‬הנסתר‪ 16‬פי' ההויות‬
‫אשר שכליהן משכל הנאצלים הן משכל הנבראים הן משכל‪ 17‬הנפרדים‪ .‬בינה פי' אפילו ההויות‬
‫אשר מבינה ולמטה וקל וחמר הנבראים והנפרדיים‪ .‬על‪ 18‬עיקר מציאותו ומהותו‪ .‬פי' אע"פ שהוא‬
‫יד‪ ,10 ,‬תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪ .169‬בעבודת דוקטור שלו‪ ,‬כתבי ר' אברהם אבולעפיה ומשנתו‪ ,‬האוניברסיטה העברית‪,‬‬
‫ירושלים תשל"ו‪ ,‬עמ' ‪ ,450‬אידל כתב רק ש"החיבור שייך כנראה לספרות חוג ס' העיון"‪.‬‬
‫‪ 5‬מ‪ .‬חלמיש‪ ,‬פירוש לפרשת בראשית לר' יוסף בן שלום אשכנזי‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪.16‬‬
‫‪ 6‬עי' למשל ספר שערי אורה‪ ,‬השער החמישי‪" :‬וזהו סוד קוצו של יו"ד‪ ,‬הקוץ העליון‪ ,‬שהוא רמז לכתר עליון‬
‫הנקרא שיז' הנשלל מכל ההשגות‪ ,‬אין מי שיוכל לדעת בו דבר זולתי אמונת מציאותו‪ .‬ומציאותו איננו מושג לזולתו‪,‬‬
‫ולפיכך נקרא אהי"ה בלשון מציאות – ואותו המציאות הוא לבדו יודע אותו"‪ .‬בודאי שגם בפירוש ס' יצירה של ר'‬
‫יוסף אשכנזי נמצאת כמעת אותה הגדרה של כתר‪" :‬אמנם משך החכמה מפנינים מסבת הסבות אשר הושכל בכ"ע‪,‬‬
‫וכשם שהוא אינו מושג לזולתו כך החכמה אינה מושגת לזולתה"‪.‬‬
‫‪- 7‬ל‬
‫‪ 8‬עליון והלא כ"ע נקר' אין על שם שאין שייך לומ' ל‬
‫‪ 9‬ההויות כי ל‬
‫‪ 10‬העליון ס‬
‫‪ 11‬שאינו ל‬
‫‪ 12‬לזולתו ל‬
‫‪ 13‬הוא כופר] ‪ -‬ס‬
‫‪ 14‬והסתכל ס‬
‫‪ 15‬לפנימיות ס‬
‫‪ 16‬המלה הזאת אינה בנוסח הערוך של ס' העיון שהגיע לנו‬
‫‪ - 17‬ל‬
‫‪ - 18‬ל‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫הפירוש הקבלי הקדום על ספר העיון‬

‫‪99‬‬

‫נאצל בלי זמן מאוחר מעלת העלות כצל הנאצלת מן הקומה‪ .‬וכניצוץ השמש הנאצלת מן השמש‬
‫וכאורה הנאצלת מן הנר‪ .19‬אם כן מבואר הוא איך הוא‪ 20‬נאצל מאת עלת‪ 21‬העלות מאין סוף מכל‬
‫מקום מציאותו הוא לעצמו נודע ולא לזולתו‪ .‬וגם מהותו פי' כל מהות הוא עצם הענין בלי מקרה‬
‫דמיון‪ .22‬אומר על שבעה כלי מתכות ועל אבנים טובות ומרגליות ושאר מיני אבנים אמר על‬
‫עצמותם בכלל דומם‪ .‬על חיה ובהמה ראש צפור‪ 23‬כנף דגי הים יאמר‪ 24‬על עצמותם חי‪ .‬ועל כל‬
‫עשבי האדמה ואלני האדמה יאמר‪ 25‬על עצמותם צומח‪ .‬ועל האדם יאמר משכיל חי מדבר‪ .‬ושאר‬
‫התארים המה מקרים‪ .‬אבל בעלול‪ 26‬הראשון לא נודע עצמותו לזולתו כדלעיל‪ .‬לפיכך נקרא אין‪.‬‬
‫וכמו שעלת העלות אינו מושג לזולתו כן הכתר אינו מושג לזולתו‪ .‬וכבר בא לנו בזה מופת מבואר‬
‫לכל כי לא יבוא מדבר אחר פשוט אלא כיוצא בו פשוט‪ .‬והמורכב משני עניינים פשוטים יתאצל‬
‫ממנו כמנין הפשוטים שבמורכב‪ .‬ודי בזה לכל מבין‪ .‬אם כן הואיל ועילת העלות אינו מושג כן הכתר‬
‫אינו מושג דהיינו כתר עליון ולכן נקרא כתר עליון‪ .‬אחדות השוה‪ .‬כלומר שוה לעלת העלות כאשר‬
‫שמעתם מפה אל פה‪ .‬ואסור לכתבו בדיו וקולמוס על ספר כי סוד ה' ליראיו ]תהילים כה יד[ ולא‬
‫לחוטאים ולפשעים אשר כחשו בי"י ויאמרו לא הוא ]ירמיה ה יב[‪ .‬וכן לא אבאר זה ולא לסכלים‪.‬‬
‫ואם הייתי כותבו אזי היה מבואר לכל סכל‪ .‬ובהשלמותו מתאחדים עליונים ותחתונים‪ .‬פי' אע"פ‬
‫שאין בין הכתר ובין אין סוף דהיינו עלת העלות שום הבדל ושום עניין‪ .‬וכמו שעלת העלות הוא‬
‫פשוט בתכלית הפשיטות כן הכתר פשוט בתכלית הפשיטות כי הוא כיוצא בו כצל אצל היד‪ .‬מכל‬
‫מקום בעלת העלות יש בו מעלה‪ 27‬מה שאין‪ 28‬בכתר כי עלת העלות מחוייב המציאות‪ .‬כי מציאותו‬
‫לעצמו‪ .‬ר"ל הוא סבוב עצמו ואין לו סבה יוצא חוץ מעצמו‪ .29‬וכל שמציאותו בעצמו‪ 30‬הוא מחוייב‬
‫המציאות‪ .‬אבל הכתר עליון אין סבת מציאותו בעצמו כי אם בעלת העלות הוא סבת מציאות כתר‬
‫עליון‪ .‬ונמצא שכתר עליון‪ 31‬הוא באפשר המציאות‪ .‬לפי זה יש לעלה מעלה על הכתר‪ .‬והראיה כצל‬
‫אצל היד כי אם יסתלק היד יסתלק הצל ואם יסתלק הצל על ידי נר לא יסתלק היד‪ .‬ואפשר שלרמז‬
‫זה הסוד נאמר בצל שדי יתלונן ]תהלים צא א[ ולא בצד שדי‪ .‬וכיון שכך הוא אם כן הכתר אינו קרוי‬
‫כביכול שלם עד שישכיל את עלתו ואת עצמו ומה שבינו לבין‪ 32‬עלתו‪ .‬וכשיצוייר זה הציור בעצמו‬
‫אזי הוא שלם‪ .‬ואע"פ שלא היה שום עת מן העתים שהיה ציורו בכח‪ .‬מכל מקום בהרחבת‪ 33‬הלשון‬
‫נאמר זה כדי לבאר המעלה היתירה שיש לעלה על העלול‪ .‬ודע כי כל הענין המצוייר בשכל הן‬
‫‪34‬‬
‫בעליונים הן בתחתונים בהכרח שישפיע על מי שלמטה הימנו במעלה‪ .‬ועל זה אמר שבה‬
‫שלמותו‪ .‬פי' כשישכיל אזי גם כן ישפיע‪ .35‬אזי מתאחדים‪ .‬פי' נאחזים ונסבבים‪ .‬עליונים‪ .‬פי'‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬

‫הנאצלת מן הנר] הנאצל מהנר ל‬
‫ ל‪ ,‬ס‬‫מאת עלת] מע' ל‬
‫ל‬‫וציפור ל‬
‫אמר ל‬
‫אמר ל‬
‫בעלות ל‬
‫מעלות ל‬
‫שאין כן ל‬
‫לעצמו ל‬
‫לעצמו ל‬
‫ס‬‫ובין ל‬
‫לעצמו ל‬
‫שבאה ל‬
‫משפיע ל‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪100‬‬

‫ג'יוליו בוסי‬

‫המעלות שבכתר ביומו והתחתונים שבלילו ולעולם בתוך עצמו‪ .‬וכשנאצלו גם כן על סדר הבנין גם‬
‫כן מהשפעתו ניזונים‪ .‬עליונים פי' כל הימים‪ .‬והתחתונים‪ 36‬פי' כל הלילות‪ .‬והוא פעמים נאמר‬
‫לעלת העלות ופעמים על העלול הראשון ופעמים‪ 37‬על התפארת‪ .‬הוא ושמו קדם לעולם‪ .‬הוא עלת‬
‫העלות ושמו העלול הראשון כמו שנאמר ראו עתה כי אני אני הוא ]דברים לב לט[‪ .‬רומז לכתר‬
‫עליון‪ .‬י"י הוא האלהים רומז אני מלכות אתה תפארת הוא כתר‪ .‬דע כי הכתר הוא עולה שש מאות‬
‫ועשרים ואותן תר"כ הן עמודי אור שבכתר עליון‪ .‬וחכמי הקבלה ז"ל קראו אותן ימים וכל‪ 38‬יום‬
‫ויום יש לו ליל‪ 39‬עד כאן‪ .‬והחכמה נקראת יש‪ .‬מהו יש חצי כתר‪ .‬ויש לאותו החצי ימים ולילות‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫והבינה נקראת קנה מה הוא קנה חצי יש‪ .‬ויש לאותו החצי ימים ולילות‪ .‬ועוד‪ 40‬מהבינה ולמטה יש‬
‫לכל ספירה וספירה ימים ולילות‪ .‬ודע אתה המעיין ותבין מה שאז"ל כי הקב"ה ברא י"ח אלף‬
‫עולמות וכל יום שני בהם‪ .‬ומאיזה ראיה אמרו זה‪ .‬הנה מה שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן‬
‫]תהילים סח יח[‪ .‬אל תיקרי אלפי‪ 42‬שנאן אלא אלפי שאינן‪ .‬ומה הן אלפי שאינן הכתר ולילו‪ .‬ואם‬
‫יבוא אדם ויאמר איך אמרו אותו הנה המופת כי כהתפשטו אור השמש באויר כך כח עלת העלות‬
‫מתפשטת בכל מי לא ימצא אויר בלא אור השמש כך עלת העלות פשוט בתכלית הפשיטות‪ .‬יסוד‬
‫כל נעלם פי' כי תפארת‪ 43‬שבכתר עליון הנקרא הוא עצמו יסוד כל נעלם ר"ל יסוד כל ההויות‬
‫שבכתר עליון‪ .‬הנעלמות ונסתרות מכח עלת העלות‪ .‬וגלוי פי' הם י"ס שבפועל ר"ל למטה מבינה‬
‫וגם ר"ל שיצאו מכח לפועל ולפיכך נקראים גלוי‪ .‬וממנו פי' מכח בינה הנקרא‪ 44‬בינה יהוה בניקוד‬
‫אלהים והוא‪ 45‬סוד בראשית ברא אלהים‪ .‬והוא כתר עליון‪ .‬כח קיום כל הנמצאים‪ .‬פי' על דרך משל‬
‫נר אחד דולק אשר יקיפוהו עשר זכוכיות וכל אחת ואחת בתוך חברתה והנה הוא בפנימית לבד‪.‬‬
‫וזוהר הנר‪ .‬פי' מראה השלהבת הוא בכל עששית ועששית‪ .‬והנר‪ 46‬האמצעי הוא קיום לכל זוהר‬
‫הלהבה אשר בעששיות ההם ר"ל אם יפסד הנר האמצעי אשר‪ 47‬הוא כתר עליון להם יפסדו כולם‪.‬‬
‫וזולתו לא יהיה שום אור‪ .‬בהשגת המחשבה‪ .‬פי' וגם הכח הקיום אשר בכתר עליון הוא נשפע מאת‬
‫‪50‬‬
‫עלת העלות על ידי שהכתר העליון משכילו‪ 48‬וציור עלת העלות בשכל‪ 49‬העלול הראשון בו יתהוו‬
‫ויהיו נמצאים כל הנמצאים‪ .‬מפליאות אחדותו‪ .‬פי' מכתר עליון‪ .‬ונקראו פליאות אחדותו לפי שאין‬
‫שום נאצל או נפרד או נברא או שכל יכול להבין כיצד יהיה הכתר אחדותו השוה‪ .‬ר"ל של עלת‬
‫העלות וכיצד נאצל הכח‪ 51‬כחו וכל הנאצלים והנפרדים והנבראים‪ .‬ועל‪ 52‬שם שנפלא זה מעיני כל‬
‫חי נקרא פליאת אחדותו‪ .‬והוא נתאחד באחדות שאינו משתנה‪ .‬פי' שנינו בספר יצירה עשר‬

‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬
‫‪43‬‬
‫‪44‬‬
‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬
‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬
‫‪51‬‬
‫‪52‬‬

‫ותחתונים ל‬
‫ופעמים‪ ...‬הראשון] ‪ -‬ל‬
‫ובכל ל‪ ,‬ס‬
‫לעיל ס‬
‫ועוד יש ל‬
‫ל‬‫ל‬‫בתאפ' ל‬
‫הנקרא בינה] ‪ -‬ל‬
‫וזהו ל‬
‫והנה ל‬
‫אשר הוא] שהוא ל‬
‫ס‬‫בשביל ל‬
‫יתאוו ל‬
‫ל‬‫על ל‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫הפירוש הקבלי הקדום על ספר העיון‬

‫*‪101‬‬

‫ספירות בלימה‪ .53‬ד"א בלום פיך מלדבר כ"ב אותיות יסוד ג' אמות אמ"ש שממנו אויר מים אש‪ .‬פי'‬
‫האויר יצאו ממנו מים ואש‪ .‬ודע כי האויר הזה הוא האויר הקדמון הנזכר בספר מדרש החכמות‬
‫והמופת שמים וארץ‪ .‬שני הפנים הללו שיצאו מאויר‪ 54‬הקדמון הפשוט כי עינינו הרואות שאפילו‬
‫האויר הזה הגופני הוא יכול להתחבר עם האש או עם המים ולא יזיקהו לעדות כי יצאו ממנו אלו‬
‫ההפכים נגמור מעצם זך אחד יחיד ומיוחד פשוט בתכלית הפשיטות בלי שינוי‪ .‬אלא על ידי‬
‫הכרעתו‪ .‬פי' שהאויר הקדמון יש בכחו לצאת ממנו אש ומים אלו שני הפכים מתוך פשוט אחד‬
‫בתכלית הפשיטות‪.‬‬

‫‪53‬‬
‫‪54‬‬

‫ל‬‫ל‬‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫הקריאה והקדושה‬
‫באספקלריה של הליכות שבת‬
‫משה חלמיש‬
‫לאחר שהפנה את תשומת הלב למפנה שחל בחקר תורת הלשון בדורות האחרונים‪ ,‬והעמיד על‬
‫ערעור ההנחה בדבר אופיה הקומוניקטיבי של הלשון‪ ,‬הרחיב יוסף דן את הדיון בתפיסת הלשון‬
‫במסגרת דתות ההתגלות‪ .‬לדעתו‪ ,‬באלה מודגשת הלשון בתפקידה כבוראת‪ ,‬לשון אלוהית ביסודה‪.‬‬
‫לפיכך גם "התורה זוהתה עם החכמה האלוהית ונתפסה כגיבושה בפועל של חכמה זו"‪.1‬‬
‫במאמר זה ברצוננו לבדוק את מעמד הדיבור באספקלריה של הליכות השבת של המקובלים‪.‬‬
‫כבר בתרבויות קדומות‪ ,‬ואף במקרא‪ ,‬נתפס הדיבור האנושי כממשות פועלת‪ .‬אפשר בהבל פה‬
‫להחיל קדושה על חפץ כלשהו‪ ,‬ואפשר להרוג אדם בלשון הרע‪ .‬הצו "לא יחל ]=יחלל[ דברו"‬
‫)במדבר ל ג( הוא עקרון מקודש‪" .‬וכפי הדבור נבראים המלאכים"‪ .2‬תפיסה זו נתבטאה בחריפות‬
‫בפי המקובלים‪.‬‬
‫ובאשר לשבת – אמנם גם הנביא ישעיה קרא לעם לשמור שבת‪" :‬אם תשיב משבת רגלך …‬
‫וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" )ישע' נח יג(‪.‬‬
‫והכוונה‪ ,‬כנראה‪ ,‬לחדול מעסקי יום יום‪ ,‬לצאת מן החול אל "קדוש ה'"‪ ,‬היום שנתקדש בידי‬
‫הבורא‪ .‬כך נתפרש דבר זה גם בתלמוד‪" :‬שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול"‪ .3‬עקרון‬
‫זה עמד לנגד עיני המקובלים באופנים שונים‪ .‬ואף ההדגשה היתרה של בעל הזוהר‪ ,‬למשל‪ ,‬על ענין‬
‫הדיבור‪ ,4‬מעידה על כך‪ .‬הדיבור‪ ,‬כמעשה יום‪-‬יום שבא כביכול בהיסח‪-‬דעת‪ ,‬למעשה הוא סימפטום‬
‫למערכת מסועפת ומורכבת מאוד‪ .‬למשל‪ ,‬להבדלה בין כוחות הסט"א השולטים בימות החול‬
‫בעלמא דפרודא לבין עלמא דייחודא הנסוך על השבת‪ ,‬ובמיוחד המלכה – הספירה התחתונה‪.‬‬
‫במעשה ההבדלה הזה מתאפשרת כביכול האהבה המיסטית בין כנסת ישראל דלתתא לבין כנסת‬
‫ישראל דלעילא‪ .‬ולשם כך גם באה ההנהגה לשיר בפה זמירות‪ ,‬במובן של זמירת הקליפות בצורה‬
‫אקטיבית‪.‬‬
‫יפה הסביר זאת ר' משה די‪-‬ליאון‪" :‬המתעסק בענייני חול מראה כי הוא מבזה חברת אדוניו‬
‫ומניח אותו ומתעסק בהבלים‪ ,‬ואין מניחים קדש בשביל חול‪ .‬והנה יש לך לדעת ולעיין על ענין‬
‫דבור שהוא אסור כדי שלא יחליף דבור של קדש בדבור של חול"‪ .5‬הדיבור אינו נושא אפוא אופי‬
‫קומוניקטיבי‪ ,‬הוא אינו אמצעי‪ ,‬אלא בו עצמו טמון אופי אימננטי המייחד אותו‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫יוסף דן‪ ,‬על הקדושה‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ .111‬על כל זאת ועוד עיין בפרק החמישי‪ ,‬ובמקומות נוספים‪,‬‬

‫שם‪.‬‬
‫‪ 2‬ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,‬סודי רזיא‪ ,‬בילגורייא תרצ"ו‪ ,‬עמ' ט‪) .‬יוסף דן עסק לא‪-‬מעט בחיבור זה‪(.‬‬
‫‪ 3‬שבת קיג ע"ב‪ .‬דומני שיש חשיבות גם לדרשה המקסימה‪ ,‬ההולמת מאוד את ההגות הקבלית‪ ,‬בפסיקתא רבתי‪,‬‬
‫מו ע"ב‪'" :‬שבת לה' אלהיך'‪ ,‬ר' תנחומא … כאלהיך אף אתה שובת ממאמר"‪ .‬לאחרונה ראה אור ספר משאת שבת‪,‬‬
‫מאת משה שמעון בינעט‪ ,‬ניו ג'רסי תשס"א‪ ,‬בשני כרכים‪ ,‬שכל עניינו דיבור בשבת על הסתעפויותיו המרובות‪.‬‬
‫‪ 4‬ח"א לב ע"א‪ ,‬ח"ג קה ע"א‪.‬‬
‫‪ 5‬ספר הרמון‪ ,‬מהד' אליוט וולפסון‪ ,‬אטלנטה‪ ,‬ג'ורג'יה‪ ,1988 ,‬עמ' ‪ .121‬הש' זוהר ח"ב מז ע"ב‪" :‬מאן דיתיב‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪104‬‬

‫משה חלמיש‬

‫אולם בספר הזוהר ניתן לכך יתר תוקף‪ .‬מבחינה מיסטית‪ ,‬כל דיבור היוצא מפי אדם למטה יש‬
‫כנגדו כח מקביל למעלה‪ .‬את הפסוק הנזכר "ודבר דבר" דרש הזוהר‪" :‬לבתר דאפיק מלה מפומיה‬
‫ההוא מלה אתעביד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא"‪] .6‬תרגום‪ :‬לאחר‬
‫שהוציא מילה מפיו‪ ,‬אותה מילה משמיעה קול ובוקעת אוירים ורקיעים‪ ,‬עולה למעלה ומעוררת‬
‫דבר אחר[‪ .‬יש אפוא כח יצירתי למילה‪ .‬הזוהר עומד על כך גם במקום אחר‪ ,‬וממילא נבין את‬
‫חשיבות הנושא‪" :‬ההוא מלה דנפיק מפומיה דבר נש סלקא ואתער אתערותא לעילא‪ ,‬אי לטב אי‬
‫לביש"‪ .7‬בוודאי חמור הדבר שבעיצומה של שבת קודש אדם משמיע דבר חולין וממילא מכניס‬
‫טמא אל הקודש פנימה‪ .‬תוצאה זו זהה לתוצאה הנובעת מכל מעשה מלאכה‪ ,‬וכפי שביטא זאת בעל‬
‫חמדת ימים‪" :‬כן הדבר הזה בפגם הדבור כמעשה"‪" ,‬כי השח שיחת חולין בשבת מדמע חול בקדש‬
‫וגורם להכניס טומאת הבל פיו למקום הקדושה והרי זה כעושה מלאכה בשבת באשר חומר איסור‬
‫עשיית מלאכה הוא מטעם כי גורם להכניס הקליפה … ולטמא מקדש ה'"‪ .8‬אפילו דברי הירושלמי‬
‫המופלגים כי "בטורח התירו בשאלת שלום בשבת"‪ ,9‬המצביעים על קשי האפשרות לדבר‪ ,‬אולם‬
‫איש לא תפס את הדבור כמעשה מלאכה‪ ,‬כיתר מלאכות השבת האסורות‪ .‬והנה הקבלה‪ ,‬למן‬
‫ההתיחסויות שיש לפנינו במאה הי"ג‪ ,‬ובעיקר בקבלה הבתר‪-‬צפתית העלתה את הדיבור לרמות‬
‫גבוהות מאוד ואף נתנה ביטוי לחומרתו ככלי יצירה בהשוואה למעשה מלאכה יצירתי אחר שמחלל‬
‫את הקודש ומכניס את הטומאה פנימה‪.‬‬
‫אף ר' שניאור זלמן מליאדי רואה בציווי 'שמור את יום השבת' – קריאה המתיחסת לדיבור‪:‬‬
‫"בכל המצות יש פנימיות וחיצוניות … ובחי' שמור בפנימיות היא השביתה מדיבורים גשמיים כמו‬
‫ששבת ה' מיו"ד מאמרות שנבראו בהם שמים וארץ גשמיים" )קונטרס אחרון‪ ,‬בסופו(‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫הדיבור האנושי‪ ,‬כמו הדיבור האלוהי‪ ,‬הוא דיבור יוצר‪ ,‬ובשבת יש לחדול ממעשי יצירה‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬כבר מבעוד יום בשעה שקונה אדם מצרכים לשבת‪" ,‬טוב שיאמר על כל דבר שקונה‬
‫זהו לכבוד שבת כי הדבור הוא פועל הרבה בקדושה"‪" ,10‬שע"י הדבור יחול קדושת שבת על אותו‬
‫דבר כי הדיבור באדם לא דבר ריק הוא"‪ .11‬הוראה זו תמצאנה בספרי הלכה ובספרי קבלה כאחד‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬מגן אברהם‪ ,‬סי' רנ ס"ק א‪ ,‬כותב‪" :‬ויאמר על כל דבר שקונה זהו לכבוד שבת )כתבים("‪.‬‬
‫ואין הוא חושש להסתמך על מקור לוריאני‪ .‬אכן‪ ,‬בשער הכונות מפורש‪" :‬ובכל מה שיקנה יזכיר‬
‫ויאמר לכבוד השבת"‪ .12‬ובלשונו של חמדת ימים )יב ע"א(‪" :‬ומנהג אנשי מעשה לבטא בשפתים‬
‫בכל דבר שיקנו ולומר תן לי מזה לכבוד השבת"‪ .‬גם בנושא אחר נמצא בחמדת ימים‪" :‬ואיש‬
‫התמים יתאמץ על כל אלה להזהי' לבני ביתו ולזרזם … ואף אם אנשי ביתו הם זריזים יבטא‬
‫בהילולא דמלכא לא יתחזי למשבק למלכא ויתעסק באחרא"‪ .‬משוואה מעניינת מופיעה בזוהר‪ ,‬ח"א לב ע"א‪" :‬מאן‬
‫מלה היינו דבור והאי דבור אקרי שבת ובגין דשבת אקרי דבור דבור דחול אסור בשבת"‪.‬‬
‫‪ 6‬זוהר ח"ג קה ע"א; ח"א לב ע"א‪ .‬וראה ישעיה תשבי‪ ,‬משנת הזוהר‪ ,‬חלק ב‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' תצז‪.‬‬
‫‪ 7‬ח"ב מז ע"ב‪.‬‬
‫‪ 8‬חמדת ימים‪ ,‬ויניציאה תקי"ח‪] ,‬כל המובאות במאמר זה הן מחלק א[ פרק ח‪ ,‬נט ע"א‪ .‬וראה גם הדיון הארוך‬
‫אצל ר' יעקב ישראל אלגאזי‪ ,‬שלמי צבור‪ ,‬יב ע"א‪-‬ע"ד‪ .‬גם רי"ל פוחאוויצר עמד על כך שאיסור השיחה בבית הכנסת‬
‫"חמור יותר בשבת מבימי החול" )דברי חכמים‪ ,‬פרק ה(‪ .‬במיוחד יש לשים לב לראייה הפסיכולוגית שבשבת בני אדם‬
‫פנויים ממלאכתם ולפיכך יצר הרע הוא שמסית את האדם לשיחה בטלה וכל הכרוך בכך‪ .‬השווה ר' חיים פאלאג'י‪ ,‬כף‬
‫החיים‪ ,‬סי' כח ס"ק נו‪.‬‬
‫‪ 9‬הדברים מובאים בתוס'‪ ,‬שבת קיג ע"ב‪ .‬ועיין עוד שם‪.‬‬
‫‪ 10‬במיוחד הבאתי לשונו של אחד מגדולי הפוסקים האחרונים‪ ,‬משנה ברורה‪ ,‬סי' רנ ס"ק ב‪ .‬על השפעת הקבלה‬
‫על פסיקתו ראה מאמרי בספר היובל לא' שביד )בדפוס(‪.‬‬
‫‪ 11‬מחצית השקל‪ ,‬סי' רנ‪ .‬הש' של"ה‪ ,‬אמשטרדם תנ"ח‪ ,‬קלב ע"ב = ורשא תרכ"ג‪ ,‬ח"א צז ע"ג‪" :‬ואז מתפשט‬
‫הקדושה"‪ .‬כמוהו כתב )בלא להזכירו( גם ר' מרדכי משה ששון‪ ,‬דבר בעתו‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬עמ' ‪ .81‬בעצם נאמר‬
‫כבר בזוהר ח"ג נ ע"א‪" :‬וכל הנשים אשר נשא לבן וגו'‪ ,‬בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרי דא למקדשא" וכו'‪.‬‬
‫‪ 12‬ירושלים תרס"ב‪ ,‬סא ע"ד‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫הקריאה והקדושה באספקלריה של הליכות שבת‬

‫*‪105‬‬

‫בשפתי' לאמר הדליקו את הנר‪ ,‬כי הדיבור עושה רושם גדול ותקון גדול"‪ .13‬יש להניח שהרושם‬
‫והתיקון מתרחשים בעולמות שלמעלה‪ .‬לא זו אף זו‪ ,‬גם המציאות הגשמית עוברת מטמורפוזה‬
‫רוחנית באמצעות מבטא השפתיים‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬הדבור המותר והמומלץ הוא תלמוד תורה לסעיפיה הרבים‪ .‬אך אין כאן רק שאלה של‬
‫חומר לימודי שונה‪ ,‬אלא קיים שוני מהותי‪ .‬אדם הקורא שנים מקרא ואחד תרגום בערב שבת אומר‬
‫לפני הקריאה‪" :‬לשם ייחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה … הריני מוכן ללמד הפרשה המתקנת‬
‫לשבוע זה ביום הששי בשבת קדש שנים מקרא ואחד תרגום כדי לעשות הכנה בסוד הדבור לצרך‬
‫שבת קדש … ויהי רצון מלפניך … שיהא חשוב ומקבל ומרצה לפניך למודי זה … כאלו כונתי‬
‫בכל הכונות הראויות לכון לתקן שרש למוד זה במקום עליון‪ .‬ויהי נעם" וכו'‪ .14‬כלומר‪" ,‬לעשות‬
‫הכנה בסוד הדבור לצרך שבת קדש"‪ .‬משמע‪ ,‬לקדש את הדיבור ולשדרג אותו בשבת בדברי תורה‪.‬‬
‫עד כמה יש בכך התעלות נלמד מן ההוראה החשובה המופיעה בסידורו של ר' יעקב קאפיל‪" :‬אחר‬
‫תפלת מנחה צריך לקרות כל פרשת השבוע … כל הסדרה‪ ,‬רק המקרא‪ ,‬בניגון וטעם מס"ת כשר‪.‬‬
‫ואז אחר הקריאה יוכרו בפניו התנוצצת תוספו' קדושת שבת אחר הטבילה‪ .‬ובלא קריאת המקרא‬
‫לא יתגלו תוספו' שבת!"‪ .15‬בכך באה לידי ביטוי מופלא ההזדהות הנוצרת בין השבת האלוהית‪,‬‬
‫קדושת השבת‪ ,‬וההתנוצצות בפניו של אדם הזוכה לנשמה יתרה שיורדת ממרומי עולם הספירות‪.‬‬
‫האדם כביכול מממש אפילו בהופעתו החיצונית )"יוכרו בפניו"( את הקדושה‪ ,‬אשר מותנית‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬ב"קריאת המקרא"‪.‬‬
‫מעניין לציין שהמקובלים מדברים על הרגשה פנימית מיוחדת הנוצרת באדם הזוכה לנשמה‬
‫יתרה‪ ,16‬בעת מעשה הטבילה בערב שבת‪ 17‬ובעת קריאת המקרא‪ ,‬כנזכר לעיל‪ .‬יש פה דוגמאות‬
‫מתחומי המחשבה )רוחניות הנשמה(‪ ,‬המעשה והדיבור כאחד‪ .‬כביכול אדם אפוף כולו במסכת‬
‫ההתקדשות‪.‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬כאן תופסת גם השירה את מקומה‪ .‬ענין מיוחד יש בדבריו הארוכים של בעל חמדת‬
‫ימים‪ ,‬בשל הראייה המיוחדת שלו בהשוואה מעניינת בין עולמם של המיסטיקנים יורדי המרכבה‬
‫ובעלי ההמנונות לשירת השבת‪ ,‬והתועלת התאורגית והאישית הכרוכה בכך‪" :‬ויש לכל איש‬
‫ישראל לזמר ולנצח שיר ושבחה הלל וזמרה לכבוד הדרה של שבת בעת הזאת איש לפי מהללו‬
‫לעורר חבצלת השרו"ן לשיר בקול נעי'‪ .‬ובו ימצא תועלת גדול לעליונים למעלה וגם הנפש לו‬
‫]כצ"ל‪ :‬שלו[ תמלא מאורי אור של מעלה‪ .‬וכמו שהיורדי' במרכבה צריכים לומר שירות ומכח‬
‫אותם השירות נפתחים להם שערי מרכבה והם נכנסים להכלותיה ומתוסף כוח בהם ללכת מעלה‬
‫מעלה בכח השירות‪ .‬ואפס השירה לא יעצרו כח להלוך כי בעודם משוררים הם מהלכים … גם בני‬
‫אדם אשר בעפ' יסודם‪ ,‬בכח השירים אשר ישירו לה' לכבוד הדרה של כלה יעלו ויכנסו בהיכלות‬
‫‪ 13‬לג ע"ד‪ .‬וצוטט‪ ,‬למשל‪ ,‬בספר יפה ללב‪ ,‬מאת ר' רחמים נסים יצחק פאלאג'י‪ ,‬אזמיר תרל"ו‪ ,‬ח"ב סי' רסג ס"ק‬
‫ו‪ ,‬יג ע"ד‪.‬‬
‫‪ 14‬סידור נזר הקודש "לפי מנהגי הספרדים ועדות המזרח"‪ ,‬ירושלים תדש"ן‪ ,‬עמ' רנב‪.‬‬
‫‪ 15‬קול יעקב‪ ,‬סלאוויטא תקנ"ד‪ ,‬קיז ע"ב‪.‬‬
‫‪ 16‬ר' יצחק דמן עכו‪" :‬שאין מורגש רואה מושכל ולא משיגו‪ ,‬ודוקא בעיני בשר אבל בעיני השכל המאמינים‬
‫שיהיו משכילי' מרגישים ביום שבת תוספת שמחת הלב וכח התולדת בלי ספק‪ .‬ומוצאי שבת יוכיח בכניסתו" )מאירת‬
‫עינים‪ ,‬מהד' ע' גולדרייך‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪ ,‬עמ' כ(‪.‬‬
‫‪ 17‬ר' אברהם דאנציג‪ ,‬מחכמי ליטא ומחותן עם בנו של הגר"א‪ ,‬כותב בראש ספרו על הלכות שבת‪ ,‬זכרו תורת‬
‫משה‪ ,‬כי אדם בעל נשמה טהורה שמתכוון לטבול כדי לקבל קדושת שבת‪ ,‬הוא "ירגיש בנפשו יראת רוממות שבאה‬
‫לו עד שתבער בו אהבת ויראת ה'"‪ .‬יתר על כן – הוא ממשיך – ”וזה בדוק ומנוסה מכמה אנשים כמה פעמים בלא‬
‫שום ספק"‪ .‬אמנם נראה לי שהמקור לגישה זו נמצא בדברי הזוהר )ח"ב קלו ע"ב( – "רב המנונא סבא כד הוה סליק‬
‫מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא וזקיף עינוי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עלאי‬
‫… ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות"‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪106‬‬

‫משה חלמיש‬

‫הכלה כל אחד להיכל הראוי לו וכל שכן בשירים דאית בהון קבלה אמיתי'"‪ .18‬השירה מחוללת‬
‫אפוא טרנספורמציה מיסטית שבאמצעותה מקבלים העליונים "תועלת גדול" ומקרבים את הזיווג‪,‬‬
‫ואף נפש האדם מתמלאת "מאורי אור של מעלה"‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬כבר בסידור ספרדי ]ונציה שמ"ד[‪ ,‬קנא ע"ב‪ ,‬ובמחזור "תמונות תחנות תפלות ספרד"‪,‬‬
‫ונציה שנ"ח‪ ,‬קטו ע"ב‪ ,‬מדובר על "ההולכים בתמים" שיתנו בנעימות קול‪" .‬על כן ביום שבת יזמרו‬
‫וישוררו בשירים מעולים כספירים אשר שר החכם החסיד האלהי מהר"ר יצחק אשכנזי ז"ל לכבוד‬
‫השבת בשלש סעודות שלו"‪ .‬אכן‪ ,‬במקורות רבים נודעת חשיבות רבה לפיוטי האר"י‪ .‬אך כאן אנו‬
‫שרויים כבר בתוך הסעודה‪ ,‬כאשר גם הספירות "אתיין לסעדא בה" )באות לסעוד עם החתן‬
‫והכלה(‪ .‬אולם חשיבות מיוחדת מיוחסת אצל המקובלים לשורת מעשי התקדשות שאדם עורך כבר‬
‫מליל שישי )ולענייננו‪ :‬בקריאת תיקון מיוחד(‪ ,‬ממשיך בערב שבת )ולענייננו‪ :‬בקריאת שנים‬
‫מקרא ואחד תרגום( ומגיע לשיא בליל שבת )ולענייננו‪ :‬שירת הזמירות‪ ,‬קריאת שיר השירים‬
‫ומשנה(‪ ,‬היא שעת ההכנה לחופה ולזיווג הקדוש‪ .‬לפיכך "ויש שנזהרים מלדבר שום דיבור חול‬
‫מצאתו מבהכ"נ עד שישן‪ ,‬וכל הנזהר בזה קדוש יאמר לו"‪ .19‬המשפט הזה טעון תשומת לב‪ .‬הרי‬
‫ברור שאין להעלות על הדעת מעשה מלאכה‪ ,‬חילול שבת כלשהו‪ ,‬אלא ההימנעות מדיבור של חול‬
‫היא זו שמקנה את התואר 'קדוש'‪ .‬הרציפות של מעשי התקדשות‪ ,‬ובכללם קריאה ודיבור בקדושה‪,‬‬
‫עומדת מינה ובה כחומת ברזל בפני חדירת החולין‪ .‬זוהי אפוא פסגת השאיפה ואדם צריך לעמוד‬
‫בכך בכבוד "עד שישן"‪.‬‬
‫סידורים וספרי תיקונים שונים גם הדגישו את חומר הקריאה שלפני הקידוש‪ .‬למשל‪ ,‬בסידור‬
‫ספרדי ]ונציה שמ"ד[‪ ,‬קנ ע"ב‪ ,‬ובמחזור ונציה שנ"ח‪ ,‬קיד ע"א‪ ,‬כתוב‪" :‬החסידים ואנשי מעשה‬
‫החפצים לעבוד את ה' בכל נפשם ירוצו ולא ייגעו למצוא דברי חפץ וחפצים … לקרא כל שבת על‬
‫שלחנם קודם שמקדשים קידושא רבא פרק שביעי ממסכת שבת כי בו יזדרזו לבלתי יכשלו …‬
‫ועוד … ומסכת כלים בפרק ראשון … כי בזה יתקשרו קשר אמיץ תורה וארץ ישראל וירושלם‬
‫ובית המקדש ושבת‪ ,‬וה' בראשם" וכו'‪ .‬יושם לב שנכתב פה "לקרא כל שבת"‪ .‬מצד אחד‪ ,‬די‬
‫בקריאה בלבד‪ ,‬שהיא כמו תרופה הפועלת את פעולתה בהתאם לסגולותיה בלא ידיעת החולה‪,20‬‬
‫אך עם זאת יש שמודגש‪" :‬אף מי שלא בא בסוד ה' יחזיק במעוז קריאה נאמנה זאת … כי לעולם‬
‫יעשה האיש הישראלי פרטי כל התיקוני'‪ ,‬אף כי לא ידע את סודו יאמר מה ששייך לאותו תקון כיון‬
‫שכונתו לשם שמים עושה פעולתו ויקבל שכר עליו במשלם … אך ורק שיהיה זהיר להתנהל לאיטו‬
‫בקריאתו"‪" ,21‬בדקדוק התיבות"‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬דומה שהתפיסה הקבלית חוללה מעין "פיחות" בלימוד המקורות‪ ,‬ובמיוחד המשנה‪ .‬שכן‬
‫אם בספרות הרבנית מפורשת תכלית העיסוק בתלמוד – לדעת הלכה למעשה‪ ,22‬שהרי "הלכתא‬
‫רבתא לשבתא"‪ ,‬הרי יש לשים לב שבמקצת מקורות במאה הט"ז מדובר על "לימוד" משנה‪ ,‬ואילו‬
‫ברוב המקורות שמצפת ואילך מדובר על "לקרוא" או "לומר"‪ .‬שעה שהתכלית המרכזית העומדת‬
‫בפני המקובל‪ ,‬וכל הנוהג כמנהגיו בכלל‪ ,‬היא לקשט את הכלה‪ ,‬הרי ממילא אין צורך בהעמקה‬
‫בטקסט או בהבנתו‪ ,‬די בעצם מעשה הקריאה‪ .‬אמנם אפשר לטעון כנגד זה שעצם השינון של‬
‫‪ 18‬חמדת ימים‪ ,‬פרק ז‪ ,‬מט ע"א‪ .‬השווה ספר הרמון‪ ,‬עמ' ‪" :121‬התעוררות החבה בא מצד השיר המעורר‬
‫האהבה"‪.‬‬
‫‪ 19‬ר' יעקב חיים סופר‪ ,‬כף החיים‪ ,‬סי' רעא אות ב‪.‬‬
‫‪ 20‬ראה מ' חלמיש‪ ,‬הקבלה בתפלה בהלכה ובמנהג‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪ ,2‬עמ' ‪.89‬‬
‫‪ 21‬חמדת ימים‪ ,‬לח ]לט[ ע"ג‪-‬ע"ד‪.‬‬
‫‪ 22‬השווה המסופר על ר"ח פאלאג'י )שהיה מושפע מאוד מהקבלה(‪" :‬בליל הששי לא עבר עליו מבלי לקרות פרק‬
‫אחד ממשנה עם פירוש הרמב"ם והרב עובדיה מברטנורא על הסדר החל וגמור‪ .‬וליום הו' קבע ישיבה ללמוד טור‬
‫וב"י וב"ח בהלכות שבת וכמה שנים היה לומד קודם מנחה גדולה בספר אור החיים על הסדר בכנופיא דרבנן ואחר‬
‫כך התהלים ושוב מתפללים מנחה" )צוואה מחיים‪ ,‬כו ע"א אות סז(‪ .‬ברור שלימודו נשא אופי דידקטי‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫הקריאה והקדושה באספקלריה של הליכות שבת‬

‫*‪107‬‬

‫הטקסטים מדי שבת בשבתו אף הוא יוכל להשיג את המטרה הלימודית‪-‬המעשית‪ .‬מכל מקום‪ ,‬אם‬
‫נראה כל מעשה לעצמו‪ ,‬הרי מזדקרת ועולה חשיבות הקריאה כשלעצמה‪ .‬לאמור‪ ,‬השפעה מרחיקת‬
‫לכת נודעת לקריאה‪.‬‬
‫מכאן נבין גם את המשמעות השלילית שמטילים המקובלים בשיחת חולין בשבת ובמיוחד בעת‬
‫התפילה‪ ,‬שאף היא מעשה של קדושה שמתחלל בידי המשוחחים‪ .‬הזוהר מאוד הקפיד בכך‪ ,‬ונביא‬
‫קטע בתרגום‪" :‬כיון שנכנס העם הקדוש לבית‪-‬הכנסת‪ ,‬אסור לעסוק אפילו בצורך בית‪-‬הכנסת‪,‬‬
‫אלא בדברי שבח ותפילה ותורה כראוי להם‪ .‬וכל העוסק בדברים אחרים ובדברי הבל‪ ,‬מחלל את‬
‫השבת‪ .‬אין לו חלק בעם ישראל"‪ .23‬טעם לדברי הזוהר החריפים הללו‪ ,‬שצוטטו בספרים הרבה‪,‬‬
‫מובא בספר חמדת ימים‪" :‬שהשכינה שורה שם ]בבית‪-‬הכנסת[‪ ,‬ובשבת היא שורה ומתפשטת בהם‬
‫ביותר … שבשבת הקדושה בהם יותר גדולה מבימי החול … על כן צריך להיות בהם המורא‬
‫ביותר"‪ .‬אבל דבריו של ר' יוסף ג'יקטילא יחזירו אותנו לאבחנות אונטולוגיות‪]" .‬הז'[ בבטול דבור‬
‫של חול‪ ,‬וגם זה מסודות הפנימיים‪ ,‬כי בדבור נברא העולם … והנני מבאר ביטול מלאכה כנגד‬
‫התחתונים – ביטול דבור כנגד הש"ית‪ ,‬אבל דבור של קדש – קדש‪] .‬הח'[ בתפלות ולעסוק בתורה‬
‫לפי היות יום השבת קדש ואין להשתמש בו בדרך חול‪ .‬צורך כל השבת בדבור ובתפלה להיות‬
‫בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בדברי תורה‪ ,‬כלומר באותו הזמן שבני אדם בטלים לא יוציאו הזמן‬
‫בדבר חול כי המדבר בשב' דבר חול כאלו הוא מתעורר דברים חיצונים שהם נקראים חול לגמרי‬
‫ומכניסין אותן בהיכל המלך‪ ,‬וטוב ממנו הנפל"‪ .24‬אפשר שבהשפעת ההדגש בעולם הקבלה נמצא‬
‫כי בוידוי שנהגו בפיורדא לומר עם החולה מופיע בין היתר‪" :‬דברתי בשבתות וימים טובים דברים‬
‫של חול מעסקי משא ומתן ומעסקי אבות מלאכות"‪.25‬‬
‫ומעין סיכום אביא מדברי חמדת ימים )ח"א‪ ,‬מו ע"ב(‪" :‬האיש הנלבב ישית לבו אל זה להתקדש‬
‫עצמו ביום השבת לשמור נשמתו בו שלא לפוגמה במחשבה ומעשה‪ ,‬וביותר בפגם הדיבור הנמצא‬
‫ברבת מבני עמינו‪ ,‬וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת‪ ,‬והלואי לא יהיה יותר"‪.‬‬
‫הגענו אפוא לרעיון מיוחד במינו שהדיבור עולה בחשיבותו‪ ,‬מבחינת האפקטיביות שלו‪ ,‬על‬
‫המחשבה ועל המעשה‪.‬‬
‫פרט זה שעיסוק בדברים בטלים אסור‪ ,‬מביא להתנגשות ערכים מסוימת‪ .‬שאלה ידועה שהעסיקה‬
‫כבר את חכמי ההלכה היא אם מותר לקרוא בשבת סיפורי מעשיות או סיפורי מלחמות וכיוצא‬
‫באלה‪ .‬והנה‪ ,‬בספרות הרבנית קיימת גם מגמה להתיר הקריאה אם רואים זאת כעונג שבת‪ .‬למשל‪,‬‬
‫ר' ישראל איסרליין )אוסטריה‪ ,‬המאה הי"ד( נשאל מדוע נוהגים אנשים "להתאסף ביום השבת‬
‫לאחר יציאת בית הכנסת ולספר שמועות מעניני מלכים ושרים וערך המלחמות וכהאי גוונא"‪ ,‬והרי‬
‫"אסור להרבות דברים כמו בחול‪ ,‬וכש"כ ]=וכל שכן‪ .‬לדעתי צריך להיות‪ :‬ובשב' = ובשבת[ יותר‬
‫מבחול"‪ .26‬את תשובתו אביא לפי נוסח דבריו בפסקים וכתבים‪ ,‬סי' קנה‪" :‬ונלע"ד ]=ונראה לעניות‬
‫דעתי[ הטעם דכיון דמתענגים בכך חשיב דבר מצוה" ומותר‪ .‬ור' צבי אלימלך מדינוב כתב כי סיפור‬
‫מעשיות בשבת לעונג ייחשב‪.27‬‬
‫‪ 23‬זוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬רה ע"ב‪ .‬באיגרתו לבנות ביתו כותב הגר"א‪" :‬וכל שכן בשבת ויום טוב שמתאספין לדבר‪ ,‬יותר‬
‫טוב שלא תתפלל כלל" )עלים לתרופה‪ ,‬וילנא תרמ"ב‪ ,‬עמ' ‪.(14–13‬‬
‫‪ 24‬סוד השבת‪ ,‬סעיפים ז‪-‬ח‪ .‬ציטטתי בפנים לפי הנוסח שבספר היכל ה'‪ ,‬ונציה ]שס"ה?[‪ ,‬מ ע"א‪.‬‬
‫‪ 25‬קרבן אהרן‪ ,‬ברונא תקי"ט‪ ,‬ח ע"ד ]צולם ונדפס בקובץ של מ' וונדר‪ ,‬צרורה לאלעזר‪ ,‬תשל"ז[‪.‬‬
‫‪ 26‬תרומת הדשן‪ ,‬סי' סא‪ .‬הש' לקט יושר‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.58‬‬
‫‪ 27‬בני יששכר‪ ,‬מאמר שבתות ה'‪ ,‬זאלקייב תר"י‪ ,‬יח ע"ג‪ .‬וראה גם הדיון בנוהג כצאן יוסף‪ ,‬תל‪-‬אביב תשכ"ט‪ ,‬עמ'‬
‫קסג‪-‬קסד‪ .‬באשר לספרות חכמה ראה גדליה פעלדער‪ ,‬יסודי ישורון‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪ .360–359‬הדיון לובש‬
‫אופי מעניין יותר אצל אותם חכמים שאסרו ללמוד בשבת בעיון מעמיק ומתפלפל שכן נגרם צער בכך‪ .‬ראה העמדות‬
‫השונות אצל הרב עובדיה יוסף‪ ,‬שו"ת יביע אומר‪ ,‬ח"ב סי' יח‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪108‬‬

‫משה חלמיש‬

‫הבנה מרחיבה זו של עונג שבת וההיתר לשאול בשלום חולים בשבת הביאו גם לתוצאות בלתי‬
‫רצויות‪" .‬ונשתרבב מזה מנהג גרוע אשר ביום השבת הולכים כתות כתות לשאול בשלום אוהביהם‬
‫וקרוביהם אשר בודאי באים לידי שיחת חולין מה שאינו מן הצורך לו"‪ .28‬והרי נוכחנו עד כמה‬
‫חמורה היא שיחת חולין בעיני המקובל‪.‬‬
‫אפשר לומר שחכמים דאגו למנוע מצב זה בכך שחזרו והורו בדרכים שונות לקיים שיעורים‬
‫ודרשות בשבת‪ ,‬לכל אדם וליחידי סגולה כאחד – כל אחד לפי רמתו‪ .‬וכמובן שגם המקובלים דברו‬
‫על כך‪.‬‬
‫בלשון בהירה כתב החיד"א‪" :‬החי יתן אל לבו כי כל השבוע טרוד בעסקיו ולפחות ביום ש"ק‬
‫ילמוד ולא יוציא כל השבת בטיול ואכילה ושתיה ושינה‪ .‬ואמרו רז"ל כי לא נתנו שבתות וי"ט אלא‬
‫ללמוד תורה"‪ .‬החיד"א חתם את דבריו במלים יפות אלה‪" :‬ומי שאינו מאבד הזמן – יש עת‬
‫לכל"‪.29‬‬
‫כיוצא בכך‪ ,‬בשער שמעון‪ ,‬כ"י ירושלים ‪ ,8˚ 62‬דפים ‪60‬ב–‪61‬א‪ ,‬כתוב‪" :‬מקובל אני מפי‬
‫רבנים זלה"ה אם נוהג האדם לקראת משמרה בשבת יקרא אחריו גמרא ואם אינו קורא גמרא יקרא‬
‫הרמב"ם וטור ב"י‪ ,‬וזהו סידורו" וכו'‪.‬‬
‫במגילת סדרים‪ ,‬מאת בנימין הכהן מריג'יו‪ ,‬כ"י אוניברסיטת חיפה ‪=) 9‬ס' ‪" :(35851‬שעה אחת‬
‫קודם זמן המנחה בין בשבתות בין בימים טובים … דורשין בבית הכנסת‪ .‬וקודם התחלת הדרשה‬
‫יאמר המזמר ]=החזן[ אמר רבי אלעזר ואומרים קדיש דרבנן ואח"כ מתחיל הדרשה"‪ .‬תשומת לב‬
‫רבה ניתנה לדרשות החכמים בציבור‪ ,‬ובעיקר סביב סעודה שלישית‪ ,‬כדי לאלף בינה‪ ,‬ללמד‬
‫הלכות‪ ,‬להטיף מוסר וכדומה‪ .‬בספר חזיונות מספר רח"ו שהרוח טענה כלפי ר' יעקב אבולעפיא‪:‬‬
‫"והנה הוא ]רח"ו[ היה רוצה ביום שבת לדרוש ולהוכיח את העם ואתה עכבת בידו ומנעת התשובה‬
‫מישראל"‪ .30‬נושא זה היה חשוב מאוד לאר"י ולחכמי צפת‪ .‬למשל‪" ,‬נראה שצריך לדורש ברבים‬
‫ביום שבת שידרוש קודם מנחה‪ ,‬כי אחר המנחה נועלים תרעי בי מדרשא לכבוד מרע"ה"‪ .31‬לפיכך‪,‬‬
‫"הדורש לעם חוקי האלוהים להכניס בלבם יראת שמים‪ ,‬ונתאחר לבא לבית המדרש‪ ,‬לא יניח‬
‫הדרוש בשביל סעודה שלישית‪ ,‬לפי שלימוד התורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצוות‬
‫שבתורה"‪ .32‬גם באגרתו לחסידיו הורה ר' שניאור זלמן מליאדי ללמוד הלכות שבת "בעלות‬
‫המנחה" ובצבור‪ .33‬ועל ר' חיים מצאנז מסופר כי "מדי שבת בשבת ובחדשים ורגלים בהתאסף אליו‬
‫גדולי ישראל וחכמיהם ודרש לפניהם בדברי תורה"‪ .34‬אפשר להבין שדבריו היו מתובלים בנגלה‬
‫ובנסתר כאחד‪ ,‬והם נאמרו בפני "גדולי ישראל וחכמיהם"‪.‬‬
‫בדרך דומה ר' חיים אבולעפיא‪ ,‬מרבני איזמיר במאה הי"ח‪ ,‬מעיד בספרו חנן אלוהים )אזמיר‬
‫תצ"ו( כי "הנהגתי שכל יחיד יקרא בכל יום לפחות ס' אחד של תהלים שיש להם סגולה גדולה‬
‫להכניע הקליפות … ובשבת שאסור לשוח שיחה בטלה יקרא כל החמשה ספרים של תהלים‪ ,‬שלא‬

‫‪ 28‬דברי חכמים‪ ,‬א‪ ,‬שער השבת‪ ,‬יג ע"א‪ .‬והובא בחמדת ימים‪ ,‬נט ע"ב‪ ,‬בלא ציון המקור‪.‬‬
‫‪ 29‬מורה באצבע‪ ,‬סי' ד אות קנג‪ .‬וראה גם ר' יעקב חיים סופר‪ ,‬כף החיים‪ ,‬סי' רצא אות טו‪ ,‬שהביא עדויות‬
‫חשובות‪.‬‬
‫‪ 30‬ספר חזיונות‪ ,‬ירושלים תשי"ד‪ ,‬עמ' לב‪ .‬וראה גם חיד"א‪ ,‬מחזיק ברכה‪ ,‬סי' רצ ס"ק ג‪ .‬והובא בכף החיים‪ ,‬סי'‬
‫רצ אות יב‪.‬‬
‫‪ 31‬ראה מאיר בניהו‪ ,‬ספר תולדות האר"י‪ ,‬ירושלים תשכ"ז‪ ,‬עמ' ‪ 350‬סעיף ‪ .26‬לשאלת נעילת בית המדרש בשל‬
‫אבלו של משה ראה ישראל וינשטוק‪ ,‬במעגלי הנגלה והנסתר‪ ,‬ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' ‪.283–271‬‬
‫‪ 32‬שו"ע הרב‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬סי' רצ ס"ק ד‪ .‬ור' גם הרב עובדיה יוסף‪ ,‬שו"ת יביע אומר ח"ב סי' יח‪.‬‬
‫‪ 33‬אגרת הקודש‪ ,‬סי' כג עמ' ‪.273‬‬
‫‪ 34‬דברי חיים‪ ,‬ח"א‪ ,‬הקדמת בני המחבר‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫הקריאה והקדושה באספקלריה של הליכות שבת‬

‫*‪109‬‬

‫נתנו שבתות וי"ט לישראל רק שיעסקו בתורה"‪ .35‬לטעמו‪ ,‬עיסוק השווה לכל נפש הוא הרצוי‪ .‬אכן‪,‬‬
‫ר"ח פאלאג'י מדווח בפרוטרוט על חוגי הלימוד הרבים שנתקהלו באזמיר ביום השבת‪.36‬‬
‫בשאלה‪ ,‬אם יש להעדיף חומר לימוד מסוים‪ ,‬נראה שבדרך כלל התשובה היא שלילית‪ .‬ברם‪ ,‬די‬
‫טבעי לצפות מן המקובלים שיעדיפו לימוד רזי תורה‪ .‬אכן‪ ,‬בפרי עץ חיים נמצא‪" :‬טוב ללמוד‬
‫בשבת קבלה כמו שהיו נוהגים הקדמונים‪ ,‬והטעם הוא כי הקבלה בעולם האצילות אשר הוא משפיע‬
‫בתחתונים ביום השבת‪ ,‬והנה עולם האצילות הוא קדש גמור אשר אין שם קליפה כלל‪ .‬וזה רמוז‬
‫בפסוק השתחוו לי"י בהדרת קדש‪ ,‬ר"ת קבלה‪ ,‬והוא באצילות הנקרא קדש‪ .‬וכן השבת‪ ,‬כי השבת‬
‫נקרא קדש והיא עתה עולה באצילות הנקרא קדש גמור"‪ .37‬וביתר הדגשה‪ ,‬הבולטת על רקע‬
‫התוספת של מילה אחת בלבד‪" :‬טוב לקרות בשבת קבלה לבד כמו שהיו נוהגים הקדמונים‪ ,‬והוא‬
‫כי הנה הקבלה היא בעולם האצי' אשר הוא משפיע ביום השבת … הוא הקדש גמור‪ ,‬אשר אין תמן‬
‫קליפין כלל"‪ .38‬יש אפוא חפיפה בין יום השבת שהתעלה למעלה עליונה לבין הקבלה שהיא בעולם‬
‫האצילות‪ .‬הדיבור הוא המתווך ביניהם‪.‬‬
‫מעין זה הוא הדיווח על האר"י‪" :‬ומורי זלה"ה מרוב מהירות עיונו היה מעיין ששה דרכים ע"ד‬
‫הפשט כנגד ששת ימי החול ואח"כ היה אומר אותה ההלכה כולה על דרך הסוד כנגד שבת"‪.39‬‬
‫באווירה זו מובנת עדותו של ר' שמשון בקי על ר' יוסף אבן טבול )שניהם מתלמידי האר"י(‪" :‬הוא‬
‫אומר דרושים שאין להאמין יקר תפארתם גדולתם אלא למי שזכה לשמוע אותם‪ ,‬ובפרט בשבת‬
‫שנתוספה בו נשמה יתרה הוא כמעין המתגבר"‪ .40‬הנשמה היתרה שניתנה באדם בשבת מעלה אפוא‬
‫את רמת התכנים של הלימוד ואפילו את קצב הלימוד‪ .‬הקריאה והקדושה מזינות זו את זו וחוזר‬
‫חלילה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬מקום מיוחד נודע ללשון הקודש‪ .41‬מנהגו של האר"י היה לדבר בשבת בלשון הקודש‪,‬‬
‫"זולתי כשהיה אומר לנו איזה דרוש והיה צריך לאומרו בלשון לעז כדי שיבינו השומעים‪ .‬גם היה‬
‫נזהר שלא לדבר שיחה בטילה או דיבור של חול ]בשבת[ אפילו בלשון הקודש"‪ .42‬כלומר‪ ,‬אם‬
‫הלשון נושאת תפקיד קומוניקטיבי‪ ,‬באמת אפשר לדבר גם בלשון לעז‪ .‬אולם מבחינה אונטית‪,‬‬
‫בשבת יאה הדיבור אך ורק בדברי קודש ובלשון הקודש שיש בהם ייחוד מובהק‪.‬‬
‫מנהג זה הלך והתפשט‪ .‬כך מעיד השל"ה‪" :‬ואף בדברים הכרחיים לדבר נוהגים אנשי מעשה שלא‬
‫לדבר בשבת … כ"א בלשון הקודש ולא בלשון חול כי קדוש היום לאדונינו ושבת אות הוא בינו ית'‬
‫לבינינו"‪ .43‬גם בספר יוסף אומץ )של ר' יוזפא האן נוירלינגן ]‪ ,([1637–1570‬סי' תריט‪ ,‬מעיד‪:‬‬
‫"ואנשי מעשה בארץ ישראל אין מדברים בשבת רק בלשון הקודש‪ .‬ומלבד הקדושה מהלשון בעצמה‬
‫‪35‬‬

‫על השימוש של קטע זה בחמדת ימים ראה ישעיה תשבי‪ ,‬חקרי קבלה ושלוחותיה‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ'‬

‫‪.352‬‬
‫‪ 36‬ר' חיים פאלאג'י‪ ,‬כף החיים‪ ,‬סי' כט ס"ק ד‪-‬ה‪.‬‬
‫‪ 37‬שער השבת‪ ,‬פרק כא‪ ,‬פט ע"א; ובלשון קרובה‪ :‬שו"ע האר"י‪ ,‬שחרית של שבת‪ ,‬סי' ד‪.‬‬
‫‪ 38‬נגיד ומצוה‪ ,‬ירושלים תשכ"ה‪ ,‬עמ' קלא‪-‬קלב‪ .‬וכן משנת חסידים‪ ,‬מסכת שחרית דשבת‪ ,‬פרק יב משנה ה‪ ,‬צז‬
‫ע"ב‪ .‬לעניין הקבלה ועולם האצילות ראה גם שער המצות‪ ,‬פר' ואתחנן‪ ,‬ירושלים תרס"ה‪ ,‬לה ע"א‪.‬‬
‫‪ 39‬שערי ציון‪ ,‬פראג תכ"ב‪ ,‬סוף שער ב‪ .‬ומקורו בשער המצות‪ ,‬שם )הערה קודמת(‪ ,‬לג ע"ב‪.‬‬
‫‪ 40‬ראה גרשם שלום‪' ,‬שטר ההתקשרות של תלמידי האר"י'‪ ,‬ציון‪ ,‬ה )ת"ש(‪ ,‬עמ' ‪.150‬‬
‫‪ 41‬בשאלה אם קיים הבדל בין לשון הקודש ללשונות אחרות ראה י' ליבס‪ ,‬ספר יצירה‪ ,‬ירושלים ותל‪-‬אביב‬
‫תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ .118‬אך במסגרת זו‪ ,‬בלא לנקוט עמדה בדיון בכללו‪ ,‬אני מבקש להביא את העולה מכתבי האר"י‬
‫וההולכים בעקבותיו באשר לשבת‪.‬‬
‫‪ 42‬ארחות צדיקים‪ ,‬ליוורנו תק"ן‪ ,‬פה ע"ב‪ .‬וכן פרי עץ חיים‪ ,‬שער יח‪ ,‬סוף פרק כא‪ ,‬קארעץ תקמ"ה‪ ,‬פט ע"ב; נגיד‬
‫ומצוה‪ ,‬עמ' קכח‪ .‬במשנת חסידים‪ ,‬מסכת ליל שבת‪ ,‬פרק ו משנה א‪ ,‬מציין זאת כחובה כללית‪" :‬ויהיה נזהר שלא לדבר‬
‫כל השבת אפילו דברים הצריכים אלא בלשון הקדש‪ ,‬אם לא שמפרש איזה דבר תורה לעם שאין מבינים יפה אלא‬
‫בלשונם … ולא ישיח שיחה בטלה בשום לשון מפני שני המלאכים שאומרים עליו ווי"‪ .‬השווה אור צדיקים‪ ,‬סי' כט‬
‫ס"ק כח‪-‬כט‪ .‬ראה גם חמדת ימים‪ ,‬נט ע"ג‪ .‬וראה בניהו‪ ,‬שם )לעיל הע' ‪ ,(30‬עמ' ‪ 331‬והע' ‪ – 2‬עמ' ‪ 332‬והע' ‪.1‬‬
‫‪ 43‬אמשטרדם תנ"ח‪ ,‬קלה ע"ב = ורשא תרכ"ג‪ ,‬ח"א צט ע"ג‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪110‬‬

‫משה חלמיש‬

‫מסתמא על ידי כן נמנעים ביותר מדבור האסור והמגונה"‪ .‬מעניינת אפוא התפיסה שהלשון עצמה‬
‫קדושה‪ ,‬וכי אווירת הקדושה מקרינה על כל סביבתה‪ ,‬וממילא יימנע הציבור ממידות מגונות‪.‬‬
‫התפיסה היצירתית של הדיבור מתבטאת בממד נוסף‪" .‬וביום השבת ישתדל לדעת חדוש מה‬
‫שלא ידע‪ ,‬ובמעלתו האריכו פ' שלח לך"‪ .44‬אכן‪ ,‬בזהר ח"ג קעג ע"א דובר על כך במפורש‪,‬‬
‫ומקובלים שונים מתיחסים לכך גם בלא להזכיר את המקור‪ .‬למשל‪ ,‬בספר אור צדיקים כתוב שבכל‬
‫מוצאי שבת הנשמה עולה למעלה ונשאלת מה חידוש שמעה‪ ,‬ואם לא – דוחין אותה חוץ להיכלות‪.45‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬הזוהר‪ ,‬שם‪ ,‬מתאר בצורה פיוטית עד כמה שמחה גורם למעלה האדם שחידש‪ ,‬וכי‬
‫הקב"ה בכבודו ובעצמו מכנס את כל הפמליא של מעלה כדי לשמוע את חידושי התורה של נשמה‬
‫פלונית‪ .‬יש אפוא צורך בהעלאת חידוש ברמה לימודית‪-‬מיסטית‪ .‬יש לשים לב למה שמסתתר‪ ,‬ככל‬
‫הנראה‪ ,‬בדרישה זו‪ .‬הרי לפי הזוהר‪ ,‬ח"א ד ע"ב‪ ,‬אדם הדורש או מחדש חידוש בדרך האמת הרי‬
‫הוא בורא רקיע‪ .‬נמצא שהדרישה לחדש בתורה בשבת‪ ,‬כביכול אומרת שהבריאה היא תהליך בלתי‬
‫פוסק‪ ,‬אלא שאם בששת ימי החול נברא עולם פיזי‪ ,‬הרי בשבת נברא עולם רוחני‪-‬מטפיזי‪ .‬על‬
‫חשיבות העניין בעיני ר' נחמן מברסלב אתה למד מכך שהוא ייחד תפילה המתחילה‪" :‬תזכנו‬
‫ברחמיך הרבים לחדש חידושין דאורייתא בשבת" וכו'‪.46‬‬
‫המשמעות החיובית שרואים המקובלים בהשמעת דברי קדושה וחידושי תורה בשבת‪ ,‬שכן בכך‬
‫הוא ממשיך את היצירה האלוהית המטפיזית‪ ,‬אמנם העלתה שאלה מעניינת בפי אחד מחכמי‬
‫ההלכה‪ :‬מדוע מותר ללמוד קבלה‪ ,‬שהרי לפי תפיסת הזוהר‪ ,‬כאמור‪ ,‬אדם הלומד קבלה בונה‬
‫עולמות‪ .‬ובכן‪ ,‬גם בניין רוחני אמור להיאסר לפי זה‪ .47‬ברם‪" ,‬הגיון" זה‪ ,‬שלכאורה הוא יונק כל‬
‫חיוניותו מן המעין הקבלי‪ ,‬אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת המקובל‪ .‬לגביו‪ ,‬הקב"ה לעולם יוצר‪,‬‬
‫גם יצירה רוחנית‪ ,‬ואדם מצווה לחקות את דרכי האל ולבנות עולמות רוחניים‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬אווירת החידוש אופפת את יום השבת‪ ,‬כפי שכבר חז"ל כינו אותו 'פנים חדשות'‬
‫)שבת קיב ע"ב(‪ ,‬וההתחדשות מתממשת גם בעת לימוד תורה – בלימוד דבר חדש‪ ,‬בלימוד זוהר‪,‬‬
‫ובעיקר בהעלאת חידושי תורה‪ .‬אין ספק שהמגמה כאן אינה רק הבעת התנגדות לחיי שגרה דתיים‪-‬‬
‫מיסטיים‪ ,‬אלא הבנה שהבריאה מתחדשת מדי רגע בבחינת ‪ ,perpetuum mobile‬ולפיכך גם‬
‫ההתעלות המיסטית של העולמות היא מעמד חדש‪ ,‬ומכאן שגם הלימוד היוצר רקיע או מסייע‬
‫לקישוט השכינה הוא חדשני בעל ניחוח בראשיתי‪ .‬ראוי להזכיר את הפירוש החסידי של ר' צדוק‬
‫הכהן מלובלין לכינוי כלה‪ ,48‬שמשמעו שלעולם הכלה‪ ,‬והוא אחד מכינוייה המובהקים של השבת‪,‬‬
‫היא בבחינת כלה שזה עתה נכנסת לחופה לראשונה‪ .‬בתפיסה כזו אפשר לומר שדיבור וזיווג‬
‫חופפים הם בתפקידם ובמשמעותם‪.‬‬
‫‪ 44‬תוצאות חיים‪ ,‬סוף הי"ח‪ ,‬ירושלים תשל"א‪ ,‬כב ע"א‪ .‬אגב‪ ,‬לפי הט"ז‪ ,‬סי' תקמה ס"ק יג – חייב אדם בכל עת‬
‫ללמוד ולחדש‪ ,‬בלא קשר לשבת‪ .‬ולפי ספר חסידים‪ ,‬סי' תתקל ותתקלו – חייב להעלות על ספר את חידושיו‪ .‬אציין‬
‫מקצת מקורות נוספים בשבח החידוש‪ ,‬אם כי לאו דווקא בשבת‪ :‬קב הישר‪ ,‬פרק נג; שבט מוסר‪ ,‬פרק יא; פלא יועץ‪,‬‬
‫אות כ ואות ס‪.‬‬
‫‪ 45‬סי' כט ס"ק כז‪ .‬וראה גם ר' יעקב חיים סופר‪ ,‬כף החיים‪ ,‬סי' ש אות יג‪ .‬בספר ההלכי שערי תשובה‪ ,‬סי' רצ‬
‫ס"ק ב‪ ,‬מביא מהשל"ה‪" :‬וחייב אדם לראות בכל שבת לחדש חידושי תורה‪ ,‬וכמ"ש בזוהר הק' פר' שלח דף קעג א‬
‫שבמוצאי שבת קודש כשחוזרת הנשמה יתירה למקומה שואל הקב"ה איזה חידוש היה מחדש בתורה"‪ .‬וכך גם‬
‫בקיצור של"ה‪ ,‬סא ע"א‪-‬ע"ב‪ .‬עיין גם יסוד ושרש העבודה‪ ,‬שער העליון פרק יב‪ .‬ויושם לב גם לפיוט של האר"י‬
‫לשחרית‪" :‬קדם רבון עלמין במלין סתימין תגלון פתגמין ותימרון חדושא"‪.‬‬
‫‪ 46‬לקוטי תפילות‪ ,‬סי' נח‪ ,‬ירושלים תשל"ב‪ ,‬קט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 47‬ראה גדליה פעלדער‪ ,‬יסודי ישורון‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ ,‬עמ' ‪.361‬‬
‫‪" 48‬הנשמה יתירה היא חדשה בכל שבת … דהנשמה יתירה נקרא שבת כלה ובכל שבת נק' כלה ע"כ דבכל שבת‬
‫נשמתין חדתין ואינו אותה הנשמה יתירה דשבת העבר‪ ,‬דאז אין לקרותה כלה" )פרי צדיק‪ ,‬פר' יתרו‪ ,‬אות י‪ ,‬לובלין‬
‫תרס"ז‪ ,‬מז ע"ד – מח ע"א(‪ .‬וכן‪" :‬כל שבת יש לו התחדשות קדושה חדשה‪ .‬ולכן נקראת כלה בכל שבת ושבת‪ .‬וכלה‬
‫הוא רק פעם א' בז' ימי השבוע" )שם‪ ,‬פר' ויצא‪ ,‬לובלין תרס"א‪ ,‬מח ע"ג‪-‬ע"ד(‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬
‫ספר סם חיים לר' אברהם אשכנזי אפיטיקר מלודמיר‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬
‫א‬
‫מחקרה של ספרות המוסר הוא אחד מן התחומים הזנוחים ביותר במחקר האקדמי‪ ,‬ואם דבר זה נכון‬
‫על דרך כלל‪ ,‬ודאי שהוא נכון בעניינה של ספרות המוסר האשכנזית‪ ,‬וודאי וודאי שהוא נכון ביחס‬
‫לזו הנכתבת בד בבד בשתי לשונותיה של יהדות אשכנז – עברית ויידיש‪ .‬דומה שרק דברים מעטים‬
‫בעניינה של ספרות זו מפוזרים פה ושם בספרות המחקר‪ 1,‬ואלו לא היה בכוחם למשוך את תשומת‬
‫לבם של החוקרים ולכוונם לדיון בסוגיה מעניינת זו‪ ,‬שיש בה כדי לשפוך אור על תבנית עולמה של‬
‫יהדות אשכנז לאגפיה במוצאי ימי הביניים‪ ,‬שעה שלה מעמד הבכורה מצד מספר אוכלוסיה‪ .‬זאת‬
‫ויתר על זאת‪ ,‬דומה שלא נפריז אם נאמר שציור נכון של דיוקנה התרבותי‪-‬הרוחני של יהדות‬
‫אשכנז בתקופה הקדם‪-‬מודרנית מתוך ראיית כלל יצירתה ממנו יתד ממנו פינה להבנת תופעות‬
‫תרבותיות‪-‬רוחניות מאוחרות יותר שיעברו עליה‪ ,‬כגון‪ :‬החסידות והמתנגדות‪ ,‬הממשיכות את‬
‫חיותן – גם בגילומים חברתיים – עד ימינו‪ .‬אנו מבקשים לתרום תרומה צנועה לנושא זה‪ ,‬שהוא‬
‫אחד מן התחומים המרובים שבעל היובל‪ ,‬חברנו יוסף דן‪ ,‬עסק בהם‪ .‬כוונתנו לעשות זאת באמצעות‬
‫הצגתו של חיבור מן הנידחים‪ ,‬הוא 'סם חיים'‪ ,‬ספרו של ר' אברהם אשכנזי אפיטיקר מלודמיר‬
‫‪2‬‬
‫שבוולין‪.‬‬

‫‪ 1‬ראה למשל את הדיונים בבעלי מוסר מאשכנז וממזרח אירופה המפוזרים בספרו של יוסף דן‪ ,‬ספרות המוסר‬
‫והדרוש‪ ,‬ירושלים ‪ 1975‬גם מעבר לפרקים 'ספרות המוסר של חסידי אשכנז'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;145–121‬ו'הרנסנס‬
‫במזרח‪-‬אירופה'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ 241–230‬המוקדשים ישירות לנושא; בספרו של חיים‪-‬הלל בן‪-‬ששון‪ ,‬הגות והנהגה‪,‬‬
‫השקפותיהם החברתיות של יהודי פולין בשלהי ימי הביניים‪ ,‬ירושלים תשכ"ט‪ ,‬ובספרו של יעקב אלבוים‪ ,‬פתיחות‬
‫והסתגרות‪ ,‬היצירה הרוחנית‪-‬ספרותית בפולין ובארצות אשכנז בשלהי המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ירושלים תש"ן‪ ,‬בעיקר‬
‫בפרק "מוסר‪ ,‬דרוש ודרשה'‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .247–223‬על ספרות המוסר הדו‪-‬לשונית )עברית ויידיש( ראה ספר מסה‬
‫ומריבה לר' אלכסנדר בר' יצחק פאפין הופין‪ ,‬שפ"ז )‪ ,(1627‬ההדירה לפי כתב‪-‬היד והוסיפה מבוא וביאורים חוה‬
‫טורניאנסקי‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ ,‬בעיקר עמ' ‪.143–126 ,67–57‬‬
‫‪ 2‬על החיבור ראה חנא שמרוק‪ ,‬ספרות יידיש בפולין‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪ 52–48‬ושם‪ ,‬עמ' ‪ ,48‬הערה ‪74‬‬
‫ביבליוגרפיה קודמת‪ .‬עותק יחיד של הספר שמור בספריית בודליי באוקספורד וסימונו שם )‪.Opp. 4°. 913(5‬‬
‫העתקה של ספר 'סם חיים'‪ ,‬עם תיקונים והשלמות‪ ,‬הגיעה לידינו בספר 'מציאת עזרי' לר' מנחם עזריה בן אריה יהודה‬
‫ליב הכהן‪ ,‬שנדפס באמשטרדם תפ"ז ופעם נוספת בזאלקווא תקנ"ה )ראה שמרוק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,49‬הערה ‪ ,75‬וכן להלן(‪.‬‬
‫עותק של כל אחד מהם שמור בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪112‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ב‬
‫ספר 'סם חיים' שנדפס בפראג ש"ן )‪ (1590‬הוא חיבור קטן ממדים‪ .‬הוא מקיף ‪ 13‬דפים )עמוד‬
‫שער ועוד ‪ 23‬עמודים( בסך הכול‪ .‬פרקיו‪ 3,‬העולים בנוסחים מקבילים בעברית וביידיש זה אחר‬
‫זה‪ ,‬ובשתי הלשונות כאחד בפרוזה חרוזה‪ ,‬עוסקים בסוגיות מוסריות‪-‬מעשיות‪ ,‬ותכליתם בעיקרו‬
‫של דבר תקנת הציבור‪ .‬המחבר – רוקח לפי משלח ידו – לא לבש אצטלה של תלמיד חכם )אף‬
‫שניכר מדבריו שהוא 'בר הכי'(‪ ,‬ומנקודת מבטו של בעל בית מן השורה הציע דרכי התנהגות שעל‬
‫פיהן יפעלו 'בעלי בתים'‪' ,‬בחורים' השרויים בביתם‪ ,‬ובעיקר העומדים בראש הציבור והמסייעים‬
‫בידם להנהיגו‪ :‬הפרנסים‪ ,‬הרבנים‪ ,‬גבאי הצדקה‪ ,‬החזן‪ ,‬והשמש‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אף שעמדו בפניו‬
‫של ר' אברהם כמה וכמה מספרי המוסר הנפוצים )שרובם נזכרים בדיון על ה'בעלי בתים'‪ 4‬שאותו‬
‫אנו מציגים להלן בפני הקורא( הוא לא נמשך אחריהם לא בחזרה על נושאיהם ולא בסיגול הצורות‬
‫ודרכי ההבעה שנקטו‪ .‬בעיקרו של דבר אלו מציגים מידות מוסר שאחיזה בחיוביות שביניהם‬
‫ופרישה מן המגונות שביניהן מעלות את היחיד מדרגה אחר מדרגה לשלמות מוסרית‪ ,‬ואילו הוא‬
‫פניו מופנות בעיקר לשיפור דרכי ההתנהגות של הציבור‪ ,‬הקהל‪ .‬וכך‪ ,‬גם כשהוא עוסק בהדרכתו‬
‫של היחיד‪ ,‬של 'בעל הבית'‪ ,‬מבטו מופנה לתיקון הבית‪ ,‬ומתיקון הבית אל תיקון הקהילה‪ ,‬שהוא‬
‫פועל יוצא של ההתנהגות המוסרית של ראשיה ושלוחיהם‪.‬‬
‫לשיבור האוזן דיינו אם נשווה את נושאי ספר 'ארחות צדיקים'‪ ,‬שהוא ככל הנראה ספר המוסר‬
‫שכלליו ופרטיו השפיעו יותר מכל ספר מוסר אחר על תפיסתו של בעל החיבור שלפנינו‪ ,5‬לנושאי‬
‫חיבורו 'סם חיים'‪ .‬עשרים ושמונה הפרקים של 'ארחות צדיקים'‪ 6‬עניינם מידות מוסר חיוביות‬
‫והיפוכן )או מעין היפוכן(‪ ,‬ונקל לראות שברובו הוא שעון על 'תיקון מידות הנפש' לרשב"ג‪ 7.‬נושאי‬
‫הפרקים הם‪ :‬גאוה וענוה‪ ,‬בושה ועזות‪ ,‬אהבה ושנאה‪ ,‬רחמים ואכזריות‪ ,‬שמחה ודאגה‪ ,‬חרטה‪ ,‬כעס‬
‫ורצון‪ ,‬קנאה‪ ,‬זריזות ועצלות‪ ,‬נדיבות וצייקנות‪ ,‬זכירה ושכחה‪ ,‬שתיקה‪ ,‬שקר ואמת‪ ,‬חניפות‪ ,‬לשון‬
‫הרע‪ ,‬תשובה‪ ,‬תורה; והפרק האחרון‪ ,‬המסכם‪ ,‬מדבר ביראת שמים )'שהכל תולה ביראת שמים‪,‬‬
‫וכל התורה אינה מועלת לאדם אלא ביראת שמים‪ .‬והיא יתד שהכל תלוי בה‪ ,‬והיא לבדה עומדת‬
‫לאדם לעולמי עולמים'(‪ .‬כותרות הדיונים בחיבורו של ר' אברהם )במקום שהוצגו כותרות( אינן‬
‫מזכירות מידות מוסר אלא מציינות כתובות‪ ,‬המפנות לנמענים שהמשך האמור בפרק מכוון אליהם‪,‬‬
‫ואף שגם בתוך פרקי הדיון או ביניהם יש )אמנם רק לפעמים( מעין הצגה של שני צידי מטבע – לא‬
‫מידה מוסרית והיפוכה הן הנידונות אלא תיאור דמות רצויה של קבוצה או יחיד‪ ,‬וכנגדה דמות‬
‫‪ 3‬ב'סם חיים' אין הפרקים ממוספרים‪ ,‬אולם ר' מנחם עזריה שהעתיקו בספרו 'מציאת עזרי' )ראה בהערה לעיל(‬
‫ציין ש'יש בו יג פרקים ומדות והנהגות טובות מנין אח"ד בידך לאחדים' )שם‪ ,‬ה ע"ב(‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי שמקור החלוקה‬
‫ודרכה זוקקים עיון‪ ,‬נשתמש להלן במספור הפרקים בעת הצורך‪.‬‬
‫‪' 4‬בעל בית הוא 'כל ראש בית אב שהוא אחד מיחידי הקהילה' )ראה מילון בן יהודה‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪ (577‬וחל עליו‬
‫תשלום מסים לקהילה‪ .‬עברית ויידיש בנות הזמן מבחינות גם בין 'בעל בית' משמע איש נשוי‪ ,‬ובין 'בחור' משמע‬
‫רווק‪.‬‬
‫‪ 5‬כמו על מחברים אחרים בני זמנו; ראה י' אלבוים )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(1‬עמ' ‪.394–390‬‬
‫‪ 6‬ספר 'ארחות צדיקים' במקורו העברי נדפס לראשונה בשנת שמ"א )‪ (1581‬באותו בית דפוס שבו נדפס לאחר‬
‫מכן החיבור שלפנינו‪ .‬אולם 'תרגומו' ליידיש של 'ארחות צדיקים' הופיע‪ ,‬בכינוי 'ספר מדות' )שהוא כנראה השם שנתן‬
‫לחיבור מחברו האלמוני‪ ,‬וראה להלן‪ ,‬הערה ‪ (196‬כבר כארבעים שנה קודם לכן‪ ,‬באיזנא ש"ב )‪.(1542‬‬
‫‪ 7‬ראה ההקדמה ושמונה עשרה הפרקים הראשונים‪ .‬בפרקים הבאים ניכרת הישענותו על דברי 'חובות הלבבות'‪,‬‬
‫שערי תשובה לר' יהודה גירונדי‪ ,‬הרמב"ם‪' ,‬חכמת הנפש' לר' אלעזר בעל הרוקח ועוד; ראה בעיקר במבוא של ר'‬
‫גבריאל זלושינסקי‪ ,‬ספר ארחות צדיקים השלם‪ ,‬פלדהיים‪ ,‬ירושלים ניו יורק תשמ"ח; אסף נברו‪ ,‬שיקולי העריכה‬
‫והמגמות הדתיות בספר אורחות צדיקים )ע"ג(‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪ .‬נברו העיר בצדק )שם‪ ,‬עמ' ‪ (14–13‬שעל אף‬
‫שימושו ב'תיקון מידות הנפש' הוא אינו מאמץ את הנחות היסוד של רשב"ג‪ ,‬וגם האסמכתות שהוא מביא לביסוס‬
‫הדברים אינן כשל הרשב"ג‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪113‬‬

‫קבוצה או יחיד שאחריות מוטלת על הראשונים להדריכם אל הטוב‪ .‬הדיון הראשון )לדוגמה( פותח‬
‫)ללא כותרת( בהצעה‪' :‬ללקוט ולבחור בחורי ישראל )קרא‪ :‬בְּחורי ישראל(‪ .‬ישרים וטובים ומח־‬
‫זיק]ים[ דת האל‪ .‬ולפקוד אותם על צבא עם י"י‪ .‬ידועים ונבונים וחכמים במשפטי ה'‪ .‬ויהי מורא‬
‫שמים עליהם‪ .‬להיותם מושלים על בני הקהילה ועל בניהם‪ .‬ובמקבילה ביידיש‪' :‬מען זאל אויז‬
‫קלויבן אויז דער וו>י<לטיא קעשטליכי לייט‪ .‬דיא דוא זיין רעכט פרטיק אונ גאטש פערכטיג צו‬
‫אליר צייט‪ .‬דיא זול מען מאכן ראשים איבר דעם קהל‪ .‬אבר זיא זולן בקי זיין אין דער תורה איב־‬
‫ראל‪ .‬אונ זול>ן< גוט דען אלמכטיגין לובן אונ דינן‪ .‬אונ זאלין דיא לייט שטראפין נאך אירן זינן'‪.‬‬
‫]בתרגום לעברית שלנו‪ 8:‬יבחרו אנשים נכבדים מעולים‪ .‬ישרים ויראי שמים בכל עת‪ .‬וימנו אותם‬
‫לראשים על הקהל‪ .‬אך שיהיו בקיאים בתורה כולה‪ .‬וישבחו ויעבדו את האל הכל יכול‪ .‬ויוכיחו את‬
‫הבריות לפי דעתם[‪ .‬באמצעו של הדיון )בהבלטה – ברווח ובפונט שונה( הוא עובר לעת קצרה‬
‫לדבר בבני הקהילה המונהגת וכותב‪' :‬ובדברים אשר אני על לבי שת‪ .‬אומר אני גם כן להיפוך זאת‪.‬‬
‫ובמקום המקביל ביידיש נאמר‪' :‬נון האט ער זיך מיט ראשים ור הלטין‪ .‬אונ האט עז לאזין גוט‬
‫ווייטר האלטין‪ .‬אבר איך קאנש ניט אויף מיינם הערצין טראגין‪ .‬מוז איין ביסל מין זאגן‪] '.‬משמע‪:‬‬
‫הנה התעכב בעניין הראשים‪) .‬כאן בא משפט שתוכנו אינו מחוור לנו די הצורך(‪ .‬אך אני איני יכול‬
‫לשאת זאת בלבי‪ .‬ועלי להרחיב במקצת על כך את הדיבור[‪ .‬להלן הוא ממשיך )באות הרגילה של‬
‫גוף הטקסט( ואומר‪' :‬להיות בני הקהילה לתפארת להיותם ציית בדבריהם‪ .‬ואם כן הוא אשרי לדור‬
‫ואשרי לבניהם‪ .‬ולא להיות כפושעים ומורדים‪ .‬כתנינא אלו לא עולים רק יורדים'‪ 9,‬ובהמשך הוא‬
‫חוזר לדבר במנהיגי הציבור‪ .‬כיוצא בו להלן‪ ,‬הגם שהוא נע מעיסוק נפרד בדרכי ההתנהגות‬
‫הנאותים של הדיינים ולאחר מכן של הרבנים‪ ,‬עובר לדיבור על ה'בחורים' ופונה מאמירת דברי‬
‫מוסר לבחורים למה שראוי להם לבעלי הבתים מספקי פרנסתם להקפיד בו‪ ,‬ושוב מדבר על ואל‬
‫הרב‪' ,‬מרביץ התורה'‪ ,‬ולאחר מכן על הגבאים‪ ,‬וחוזר לדון על הראשים‪ ,‬וכו' וכו' – אין מקום‬
‫להצעת דברים לעומתית‪ .‬על דרך אחרת‪ :‬כיוון שאין כאן דיון במידות מוסריות משובחות מצד אחד‬
‫ופגמים מוסריים שכנגדן מצד אחר אלא עיסוק בדרכי ההתנהגות של מנהיגי הקהילה ובני הקהילה‪,‬‬
‫הרי שהצגתם כמי שעומדים משני צִדיו של מתרס אינה ראויה‪ .‬מטרתו‪ ,‬כדבריו בראש ההקדמה‪,‬‬
‫היא לדון ב'סדר מנהג הקהילה' ולהציע דרכים שיביאו מנהיגים ומונהגים כאחד לידי הרמוניה‬
‫לצורך בנייתה של קהילה הנוהגת בקו המוסר‪ .‬ההתנהגות המוסרית של כל פרט היא המעמידה‬
‫‪10‬‬
‫קהילה שסדריה ראויים‪ ,‬שעל כן 'תשגא כארז בלבנון'‪ ,‬כלשונו בחתימת הספר‪.‬‬

‫ג‬
‫להלן נציג פקסמיליה והעתקה של שער הספר 'סם חיים' בדפוס פראג ש"ן‪ ,‬נצטט את הכתוב מעבר‬
‫לשער )דברים שהם כנראה של המדפיס‪ ,(11‬נביא את דברי ההקדמה לחיבור ואת חתימתו‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן את הפרק שעניינו 'הולכת בעלי בתים'‪ ,‬דהיינו‪ :‬הדרך בה צריכים לנהוג בעלי בתים‪ 12.‬נעמיד‬
‫‪ 8‬אנו מודים מקרב לב לפרופ’ אריקה טים מאוניברסיטת טרייר על עזרתה הנדיבה בהבהרת הלשונות המוקשים‬
‫בטקסט ביידיש‪.‬‬
‫‪ 9‬לדברים הללו אין בנוסח ביידיש מקבילה של ממש‪.‬‬
‫‪ 10‬ראה את חתימת הספר להלן‪ ,‬עמ' ‪.143‬‬
‫‪ 11‬ראה להלן‪ ,‬הערה ‪.83‬‬
‫‪’ 12‬סם חיים' נעדר חלוקה לפרקים ולרוב נפרד בו כל דיון מקודמו על‪-‬ידי כותרת בולטת הנתונה אף היא בכל לשון‬
‫בחרוזים‪ .‬בעל 'מציאת עזרי' )ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ (2‬חילק אמנם את הספר לפרקים על‪-‬פי הכותרות שבמקורו‪ ,‬וציין יג‬
‫פרקים‪ .‬אולם הציון 'פרק ט' לפרק הדן בבעלי הבתים לא זו בלבד שהוא משאיר מאחוריו ומחוצה לו את דברי ההקדמה‬
‫לדיון זה‪ ,‬אלא שהוא מעמיד את הנוסח העברי של הדיון )ראה שם‪ ,‬טז ע"א עמודה א( אחרי הנוסח ביידיש )ראה שם‪,‬‬
‫טו עא‪ ,‬עמודה ב( בניגוד למוסכמה המעמידה תדיר ביצירה הדו לשוניות עברית ויידיש את הנוסח העברי ראשון‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪114‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫זה מול זה את הדברים בשתי הלשונות שבהן נכתבו‪ ,‬ואת היידיש נתרגם גם תרגום מילולי למען‬
‫ירוץ כל קורא בו‪ .‬להנהרת הפרטים נוסיף הערות‪ .‬ניתן לכאורה להתמיה מה ראינו להעתיק מדברי‬
‫ספר נדפס‪ ,‬אבל כל מי שנזדמן לו לעיין בחיבור נדיר זה בנקל יבחין שאף העתקתו כלשונו יש בה‬
‫צורך‪ .‬קריאתו קשה מאוד ולעיתים בלתי אפשרית‪ .‬מי שטרח בו לפנינו‪ ,‬ר' מנחם עזריה בן אריה‬
‫יהודה ליב הכהן בעל 'מציאת עזרי'‪ 13,‬כבר כתב – ובמידה מסוימת בצדק‪' :‬כשמצאתי ועיינתי בו‬
‫לא הייתי יכול להבין בו שום דבר מפני כמה וכמה קמשונים וחרולים‪ .‬ולא קרוב זה אל זה מעולם‪,‬‬
‫הן בכתב שהיה מגומגים >מגומגמים<‪ .‬והן בלשון שהיה מטומטמים'‪ .‬ר' מנחם עזריה פעל לתקנת‬
‫הדבר בדרך משלו‪ ,‬וכדבריו‪…' :‬כל לשון ודבר של טעות תקנתי והעמדתי על בוריו‪ ,‬כדי שיהיה‬
‫לכל העולם תועלת בדבריו'‪ .‬אכן‪ ,‬עד כדי כך הוא ראה את מעשהו כמעשה גדול עד שדרש בעניינו‬
‫את כלל החכמים‪' ,‬שאין המצוה נקראת אלא על שם מי שגמרו >!<‪ 14,‬לכן ראוי ונכון הוא להקרות‬
‫ברמז שמי עליו'‪ .‬שמו של החיבור הפך אפוא ל'מציאת עזרי' )'ר"ת‪ :‬מנח"ם עזרי']ה['(‪ .‬אמנם 'לפי‬
‫שיש בו לקרות בלשונות שנַים‪ ,‬ראוי לקראותו גם כן סם חיים'‪ .‬שם החיבור בעיקרו של דבר הומר‪,‬‬
‫אך גם לשמו המקורי‪ 15‬נותר הד‪ .‬מעבר לשער נכתב‪' :‬ספר סם חיים לעולם הבא'‪ ,‬וגם בהמשך –‬
‫ככותרת מעל לעמודות של הנוסח ביידיש לכל אורכו של הספר נכתב 'סם חיים' כשלמולו מעל‬
‫לנוסח העברי הועמד השם 'מציאת עזרי'‪' .‬ובזה אל ימנע טוב מבעליו' טוען ר' עזריה‪ ,‬אם כי לאמתו‬
‫של דבר אין כאן אלא מס שפתיים‪ :‬מי שלא ידע מי 'בעליו' של החיבור מנוסחו הראשון שוב לא‬
‫‪16‬‬
‫ידעו‪ .‬אנו מכל מקום מבקשים לחזור למקור ולהציגו כמות שהוא‪.‬‬

‫ד‬
‫גם אם מתקבל הרושם שהנוסח העברי של החיבור נראה בעיני מחברו כמקור‪ ,‬אין אנו חשים‬
‫שמדובר באחד מקרא ואחד תרגום אלא בשני נוסחים העומדים כל אחד ברשות עצמו‪ ,‬ואף על‪-‬פי‪-‬‬
‫כן ברור שלפנינו ספר אחד‪ .‬אותם עניינים נידונים בשני הנוסחים‪ ,‬סדר הדיון שווה‪ ,‬והנלמד מהם‬
‫על ידי קוראי שתי השפות בעיקרו של דבר הוא אחד‪ .‬על רקע האחידות העניינית בולט לעין ביתר‬
‫‪17‬‬
‫שאת השוני בדרכי ההצגה‪.‬‬
‫הנוסח העברי רווי בשיבוצים ובזכרי לשון מן המקורות‪ ,‬בעיקר מן המקרא אך גם מדברי חז"ל‬
‫– הן בעברית והן בארמית‪ ,‬ושימוש זה בשני סוגי המקורות משפיע גם על העיצוב הלשוני )והסג־‬
‫נוני( של הטקסט בכללו‪ .‬המעברים בטקסט 'העברי' מלשון מקרא ללשון חז"ל ובכלל זה לארמית‬
‫תכופים‪ ,‬ונראה שלשיטתו של המחבר הכל הוא כעין לשון אחת‪ ,‬שיש היתר בידו להשתמש בה לפי‬
‫מידת צרכיו מבלי לחשוש מעירוב הלשונות – לא מצד העיקרון ולא מצד תגובתו של הנמען‪ .‬הוא‬
‫כקוראיו )קוראי העברית( חי בהוויה 'תלמודית' שבה משמשת גם הארמית‪ ,‬וגם כשהוא כותב כבמה‬
‫שלפנינו על דרך 'שיר' אין הוא מתנזר מרובד לשון זה‪ 18.‬הלשונות וגווניהן נקבצים תחת קורת גג‬
‫אחת‪ ,‬היא 'לשון קודש'‪.‬‬
‫‪ 13‬ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.2‬‬
‫‪ 14‬ראה בר"ר פה‪ ,‬ג; תנחומא עקב‪ ,‬ו; רש"י לדב' ח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 15‬אף שיתכן שלא ר' אברהם קבעו )ראה להלן בטקסט(‪.‬‬
‫‪ 16‬אכן במקרים שאין בידינו פענוח מתקבל על הדעת נציע את פתרונו של בעל 'מציאת עזרי'‪.‬‬
‫‪ 17‬דברינו כאן הם רק על פי מה שעולה בטקסטים שלפנינו לבירורה של הסוגיה בכלל ראה‪ :‬ח' טורניאנסקי‪ ,‬ספר‬
‫מסה ומריבה )ובעוד ממחקריה(‪.‬‬
‫‪ 18‬מעין זה אנו מוצאים גם בלשונות ההקדמה לחיבורים שונים בני התקופה או ב'כתובות' לשאלות ותשובות‬
‫שחכמי הדור מריצים זה אל זה‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪115‬‬

‫עדיין עומדת בפנינו שאלה של הערכה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬האם המעשה צלח ביד הכותב – ובכמה מישו־‬
‫רים‪ :‬האם שילוב המליצות ברצף )אם כצורתן אם בשינוי( עלה יפה? האם השינויים שהוא מכניס‬
‫בתבניותיהם של מילים וביטויים אינו יוצר רושם של אילוץ יתר?‪ 19‬וכדומה‪ .‬כיוון שלפנינו עומדת‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬שאלה של הערכה‪ ,‬לא יהיה זה מן המיותר להעיר כי בוודאי ראוי יהיה להפריד בין המדדים‬
‫של הקורא בן זמננו ומקומנו ובין אלו של בני זמנו ומקומו של ר' אברהם אשכנזי אפיטיקר‪ .‬בוודאי‬
‫נכון יהיה לומר‪ ,‬ש'הגמגומים' הדקדוקיים )בשימושי הבניינים‪ ,‬בהתאמת המין‪ ,‬ביצירת הסמיכויות‬
‫או בערוב של תבניות לשון שביידיש בתוך העברית( שהטקסט העברי 'לוקה' בהם לא מעט‪ ,‬לא‬
‫הורגשו בעוצמה גדולה כזו המורגשת על ידינו גם על ידי קוראיו‪ ,‬בני היהדות האשכנזית בני זמנו‪.‬‬
‫קרובה לכך )אך לא זהה עמה( היא סוגיית הבהירות בהצגת הדברים‪ .‬אמנם לכתחילה דרך הכתיבה‬
‫מעידה שהמחבר מעמיד בפני קוראיו מעין כתב חידה או כתב תשבץ לפענוח‪ ,‬ועדיין מותר לנו‬
‫לשאול אם במקום שאין הדברים נהירים של מי הוא קוצר היד‪ ,‬האם של הקורא או אולי של‬
‫הכותב‪ .‬בעניין זה נראה שנוכל לקבוע שלא במעט מקרים כוונת המחבר בנוסח העברי אינה מבו־‬
‫ררת דיה‪ ,‬וכאן עומדת לנו עדותו של בעל 'מציאת עזרי' הנ"ל‪ ,‬והיא עולה גם ממה שאנו יכולים‬
‫ללמוד מן השינויים שהוא הכניס בטקסט )שרק על חלקם נרמוז(‪.‬‬
‫הקריאה בנוסח שביידיש ודאי שהעמידה תביעות קלות יותר מן הקורא‪ .‬הקורא אינו נדרש‬
‫להסב באופן קבוע פסוקים ומאמרי חז"ל מעניין לעניין‪ ,‬ממה שהם מכוונים אליו במקורם למה‬
‫שעולה מהם בהקשר שלפנינו ולתמוה לעיתים אם לא שובצו לצורך החרוז גרידא‪ .‬ככלל‪ ,‬נדירים‬
‫איזכורי פסוקים ומאמרי חז"ל‪ .‬ואולם‪ ,‬גם בנוסח ביידיש הרקע הלמדני של המחבר אינו מוכחש‪.‬‬
‫מספר פסוקים ומאמרי חז"ל יכולים להיות מזוהים על‪-‬ידי קורא ידען מבעד לתרגומם‪ ,‬אחרים‬
‫מתורגמים עובר להבאתם ומוסברים וכיוצ"ב‪ .‬התביעה הקלה יותר מן הקורא אינה באה על חשבון‬
‫'הרזייתו' של הטקסט מצד ה'הדרכה' שבו‪ .‬השוני העיקרי בין שתי הנוסחאות הוא כמדומה בדמות‬
‫ה'נמען' שהמחבר רואה לנגד עיניו בהעמידו את הטקסט‪ .‬הוא רואה את קורא הטקסט העברי כאדם‬
‫שקרא ושנה ועל‪-‬כן הוא מעמיד בפניו טקסט שימשוך את לבו גם מצד רימוזיו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לקורא‬
‫הטקסט ביידיש הוא מעמיד נוסח פשוט וקל יותר של אותם העניינים‪ .‬הללו מוצגים לפניו באורח‬
‫ישיר וגלוי שאינו דורש מאמץ מיוחד להבנת משמעותם גם אם אין בזה ויתור מוחלט על ציון‬
‫המקורות או על הנוטריקונים המופיעים בנוסח העברי‪ .‬הכללי והמופשט שבו זוכים בנוסח ביידיש‬
‫לפירוט מבאר )ל'בני הבית' שייכים כאן לא רק האישה והילדים אלא גם המשרתים והטבחית(‪,‬‬
‫להדגמה קונקרטית )כגון מה ראוי לתת בתרמילו של האורח היוצא? לחם וגבינה(‪ ,‬להתאמה‬
‫למציאות ההווה )אין נותנים לו 'סוס לרכוב' אלא שוכרים לו עגלה(‪ ,‬לדימויים ממשיים )פני‬
‫המתבייש מלבינים ככותונת(‪ ,‬להמחשה ויזואלית )אין לדחוף את הידיים לסיר או לדלי(‪ ,‬ולעוד‬
‫שורה ארוכה של מיני הבהרה והסברה המבארים את הכתוב ומעניקים לו בהירות ומוחשיות‬
‫המעלות לעיני הקורא גם קווים ציוריים של המציאות החומרית‪ .‬פניותיו הישירות של המחבר אל‬
‫הנמען בלשון 'אתה'‪ ,‬יחד עם אזכורם התכוף של הילדים ועם הלשון האידיומטית‪ ,‬יוצרים אווירה‬
‫'משפחתית' יותר‪ ,‬לבבית ומקרבת‪ ,‬ונוסכים על הנוסח ביידיש טעם וחן עממיים‪ .‬מתוך כך מצטיירת‬
‫דמותו של הנמען‪ ,‬שאינו נמנה אמנם עם הבקיאים שקראו ושנו‪ ,‬אך גם רחוק הוא מאוד מלהיות‬
‫בור ועם הארץ‪ .‬פניית המחבר אליו בלשון דיבורו )המתובלת במילים ובביטויים עבריים( ובאמצעים‬
‫המשברים את האוזן ומושכים את הלב‪ ,‬מודעת ליכולתו להקנות גם לו‪ ,‬בדרך המתאימה לו‪ ,‬את‬
‫המסר המוסרי המוצע בנוסח העברי של החיבור‪ .‬נמצאנו למדים ששפת הספר )אכן לא רק הספר(‬
‫מושכת עצמה אל הספרים שמתוכה היא שואבת את חומריה היסודיים‪ ,‬מעמידה חידות בפני‬
‫‪ 19‬כדי למנוע הטלת דופי יתרה במחבר ראוי )אולי( להדגיש שלפעמים מה שנראה לנו כמאולץ ב'חריזה' אינו‬
‫אלא למראית עין‪ .‬יש כמובן לקרוא את הטקסט בהברה אשכנזית‪ ,‬וראה על כך להלן‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪116‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫קוראיה‪ ,‬ומצפה להיקש מתמיד עם החומרים הישנים‪ .‬שפת הדיבור )אכן לא רק הדיבור( משתמשת‬
‫במה ששגור בפי דובריה‪ ,‬במונחים של עולמם היומיומי והמוחשי‪ ,‬ופונה אל אוזנם הכרויה לשמוע‬
‫דיבור מיופה‪ ,‬חד וקליט‪.‬‬
‫העובדה שהמחבר מעמיד את חיבורו בשתי הלשונות בחרוזים מעידה בוודאי גם על חתירתו‬
‫לקליטוּת ויפוי בשני הנוסחים כאחד‪ ,‬וגם על תפיסתו את חיבורו הדו‪-‬לשוני כחיבור אחד ששני סוגי‬
‫נמעניו גם יחד יפיקו תועלת והנאה מצורתו של הנוסח שנועד לכל אחד מהם‪ .‬החרוזים בנוסח‬
‫ָש ֶ‬
‫העברי )ובמיוחד אלה שאינם מתחרזים באוזנינו היום‪ ,‬כגון גָדוֹל‪/‬גוֹדֵל‪ ,‬כּ ֵ‬
‫ָשן(‪,‬‬
‫ר‪/‬יוֹשר‪ ,‬לָשוֹן‪/‬י ָ‬
‫בדיוק כמו החרוזים הבנויים על יסודות עבריים בנוסח ביידיש )למשל ַגבָּאוּת‪/‬מָעוֹת‪ ,‬תוֹרָה‪/‬בוֹרֵא‪,‬‬
‫יוֹצֵא‪/‬המוֹצִיא( מעידים על הגייתם בפי המחבר על‪-‬פי ההברה האשכנזית‪ 20.‬גם אם מצויות בטקסט‬
‫שורות שאינן חורזות כלל‪ ,‬וגם אם רבים מן החרוזים‪ ,‬בעיקר בנוסח העברי‪ ,‬חלים רק על ההברה‬
‫האחרונה של המילה החורזת )בניגוד להוראה 'לא תחרוז שור בחמור'(‪ ,‬החריזה בכללותה נוסכת‬
‫חן על הטקסט ומחזקת את כוחו הדידקטי‪.‬‬
‫לחוקרי לשון יידיש של העת החדשה המוקדמת וספרותה ְמזַמֵן הטקסט שלפנינו עניין מיוחד‪.‬‬
‫שכן‪ ,‬במגמה לאפשר את הפצתם של ספרי יידיש על‪-‬פני כל פזורת דוברי הלשון דאז )ממץ ופרנ־‬
‫קפורט דמיין במערב ועד ווילנא ואומן במזרח ובכלל זה צפון איטליה( נוצר נוסח לשון קבוע‬
‫לספרות המודפסת‪ .‬נוסח זה‪ ,‬השונה מטבעו מלשון הדיבור‪ ,‬גם מנע את חדירתם של כל אותם‬
‫יסודות לוקליים שקלטה היידיש המדוברת מלשון הסביבה )בעיקר מן הלשונות הסלאוויות או‬
‫מאיטלקית( ושעשויים היו להקשות על הבנתם ואף להיות בלתי מובנים במקום מן המקומות‪ .‬בספר‬
‫'סם חיים'‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נותרו לא רק עדויות רבות ללשון הדיבור שלא נשתמרה בכתב‪ ,‬אלא גם‬
‫סימנים אחדים העשויים להצביע על תכונות היידיש המזרחית בת הזמן שאין להן זכר בחיבורים‬
‫‪21‬‬
‫אחרים‪.‬‬
‫הטקסטים ה'עוטפים' את החיבור 'סם חיים' והמובאים להן – עמוד השער והעמוד שמעברו‬
‫השני‪ ,‬ההקדמה‪ ,‬דברי הסיום למיניהם והקולופון – מספרים במקצת את סיפור שיתוף הפעולה בין‬
‫מחבר מלודמיר‪ ,‬מדפיס מפראג ומוכר ספרים מלאקטש למען הדפסתו והפצתו של חיבור מוסר‬
‫דו‪-‬לשוני קטן אך מיוחד במינו זה‪.‬‬

‫‪ 20‬מאחר שאין אנו יודעים בדיוק איזה דיאלקט אשכנזי היה שגור בפי המחבר ומה היו תכונותיו המיוחדות )ראה‬
‫להלן( נציין את הגייתן של המילים בדוגמאות המובאות לפי היידיש התקנית‪ko’sher/yo’sher ,godl/godl :‬‬
‫‪.yoy’tse/hamoytse ,toy’re/boy’re ,gabo’es/mo’es ,lo’shn./yo’shn ,yo’sher‬‬
‫‪ 21‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬הצורות 'עץ' )אַתֶּם( ו'ענק' )אֶתכם‪ ,‬לכם( נחשבו )לעומת 'איר' ו'אײַך'( כסימנים מובהקים של‬
‫יידיש פולנית )ראה מאַקס וויינרייך‪ ,‬געשיכטע פֿון דער ייִדישער שפּראַך‪ ,‬באַגריפֿן‪ ,‬פֿאַקטן‪ ,‬מעטאָדן‪ ,‬ניו‪-‬יורק‬
‫‪ ,II,1973‬עמ' ‪ ,109‬סעיף ‪ 127‬ב(; חריזת 'צניעות' )‪ (tsni’es‬עם 'ויש' )יידיש תקנית ‪ (fis‬עשויה להעיד על ההגייה‬
‫הפולנית ‪ ;(fi’es‬החריזה 'תשובה–איבה' )והכתיב 'כתיבה' במקום 'כתובה' בנוסח העברי( עשויה להעיד על הגיית ‪i‬‬
‫במקום ‪ .u‬התופעות הללו ודומותיהן עדיין דורשות עיון‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

117*

‫מוסר בעלי בתים‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫*‪118‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫]עמוד השער[‬

‫סם חיים‬

‫‪22‬‬

‫למוצאיי >למוצאיו< הוא נותן חיים‪ 23.‬ולתושיעה כפלים‪.‬‬
‫מצות י"י ברה מאירת עינים‪ 25.‬מי האיש החפץ חיים‪.‬‬
‫יבא הנה לקנות סם חיים‪ 26.‬שעשה הר"ר אברהם‬
‫‪28‬‬
‫אשכנזי אפיטיקר‪ 27‬מק"ק ולאדמיר ממדינות וואלין‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫סם חיים איז דש ספר גינאנד‪ .‬עז איז קומן אויז ווייטן לאנד‪ .‬אך הט עז גמאכט איין זעליגה האנד‪.‬‬
‫הר"ר אברהם אשכנזי אפיטיקר איז ער גינאנד‪ .‬ער שיקט עז דען עולם ווי איין פריזנד‪ .‬דען עז‬
‫ווייזט וויא זיך איין איטליכר זול היטן ור זינד אונ' שאנד‪ .‬אך וויא דער מענש רעכט וואל זאל זיין‬
‫אין גוטש דינשט בקאנד‪ .‬דרום לאט עז ניט אויז אייר הנד‪ .‬דער דורך ווערט איר קומן אין דאש‬
‫הייליג לאנד‪:‬‬
‫]תרגום‪ :‬סם חיים הוא שם הספר‪ .‬הוא הגיע מארץ רחוקה‪ .‬גם עשתה אותו יד‬
‫ברוכה‪ .‬הר"ר אברהם אשכנזי אפיטיקר הוא שמו‪ .‬הוא שולח אותו לציבור כמתנה‪.‬‬
‫כי הוא מורה כיצד יזהר כל אדם מפני חטא וביזיון‪ .‬גם כיצד על האדם להיות בקי‬
‫היטב בעבודת האל‪ .‬על כן אל תניחו אותו מידכם‪ .‬ועל ידי זה תבואו לארץ‬
‫הקדושה‪[.‬‬
‫]מעבר לשער‪ ,‬עמ' ‪ 1‬במספור שלנו[‬
‫בהיות‬
‫שאברהם היה יהיה לגוי גדול‪ 29.‬ולכך הוא הולך וגודל‪ .‬כח יי' יגדל‪ .‬והוא הכן טבוח טבח‪.‬‬
‫‪30‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ 22‬ראה עירובין נד ע"א‪ :‬אמר רב יהודה ברבי חייא‪ :‬בא וראה‪ ,‬שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם‪ .‬מדת‬
‫בשר ודם‪ ,‬אדם נותן סם לחבירו – לזה יפה ולזה קשה‪ .‬אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן‪ ,‬נתן תורה לישראל – סם חיים‬
‫לכל גופו‪ ,‬שנאמר ולכל בשרו מרפא‪ .‬ועיין עוד‪ :‬ספרי דברים פיס' מה; קידושין ל ע"ב; תענית ז ע"א )ועוד(; וראה‬
‫להלן )ליד הערה ‪ ;(33‬וכן קב הישר פמ"ד )קב הישר השלם‪ ,‬מהד' א' שיינברגר‪ ,‬ירושלים תשנ"ג‪ ,‬עמ' רי[‪ .‬בכ"י‬
‫אוקספורד של ארחות צדיקים אופיין הספר כ"התריאק ]בלטינית ‪ theriaca‬מייוונית ‪ ,theriake‬סם נגדי[ הגדול‪ ,‬סמי‬
‫חיים בו נכלל‪ ,‬וזה השער לה'"; ראה ארחות צדיקים השלם‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.16‬‬
‫‪ 23‬ראה מש‘ ד‪ ,‬כב‪ :‬כי חיים הם למֹצאיהם ולכָל בשרו מרפא; וכן אבות ו‪ ,‬ז‪ :‬גדולה תורה שהיא נותנת חיים‬
‫לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר‪ :‬כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא‪ ,‬ואומר )מש‘ ג‪ ,‬ח(‪ :‬רפאות תהי‬
‫לשרך ושקוי לעצמותיך ואומר )שם‪ ,‬יח(‪ :‬עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר‪ ,‬ואומר )שם א‪ ,‬ח(‪ :‬כי לוית‬
‫חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך‪.‬‬
‫‪ 24‬על פי איוב יא‪ ,‬ו‪ :‬ויגד לך תעלֻמות חכמה כי כפלים לתושיה‪ .‬תושיה היא מכינויי התורה‪ ,‬וכאן קורא תושיה‬
‫כישועה‪.‬‬
‫‪ 25‬ראה תה' יט‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 26‬ראה תה' לד‪ ,‬יג; וכן במעשה ברוכל ובר' יניי בויק"ר טז‪ ,‬ב )מהדורת מ' מרגליות‪ ,‬עמ' שמט‪-‬שנא(‬
‫ומקבילות‪.‬‬
‫‪ 27‬הכינוי 'אפיטיקר' – גרמנית ‪ Apotheker‬ויידיש תקנית 'אַפּטייקער' )לטינית מאוחרת ‪ (apothecarius‬מורה‬
‫על משלח ידו של המחבר‪ ,‬רוקח )המקור בייוונית ‪ apotheke‬משמעו 'מחסן'(‪.‬‬
‫‪ 28‬זו ‪ Vladimir Volinskiy‬שבאוקריינה‪ ,‬כ‪ 114-‬ק"מ צפונית ללבוב‪ ,‬המוכרת במקורותנו בעיקר בשמות‬
‫'לודמיר' ו'לוּדוֹמיר'‪.‬‬
‫‪ 29‬ראה בר' יח‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ 30‬ראה בר' כו‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ 31‬השווה במ' יד‪ ,‬יז‪ :‬ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר‪.‬‬
‫‪ 32‬ראה בר' מג‪ ,‬טז‪ :‬וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וּטְבַֹח ֶטבַח וְ ָהכֵן‬
‫כי אתי יאכלו האנשים בצהרים‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪119‬‬

‫הרויח ורוח >=וריוח<‪ .‬עומד וצווח‪ .‬מאן בעי למזבן סם חיים‪ 33.‬מצוות ה' ברה מאירת עינים‪ 34.‬כי‬
‫האי רוכלא‪ .‬שאין בו שרק ולא כוחלה‪ 35.‬גם הוא הולך רכיל ומגלה סוד‪ 36.‬בהדר והוד‪ 37.‬לצדוק יחד‬
‫אמת ומשפט‪ 38.‬לאשר תבל בצדק ישפוט‪ 39.‬וידעתי אני שפיו כן לבו‪ 40.‬לכן אמרתי תרואת מלך‬
‫‪43‬‬
‫בו‪ 41.‬ובהיות שהוא איש חיל ובא בבשורה טוב‪ 42.‬ראוי ונכון לקרא לו שם טוב משמן הטוב‪.‬‬
‫ואמרתי שסם חיים יהיה שמו‪ .‬כי הוא מחזק אדם בתומו‪ .‬שה' אלהיו עמו‪ 44.‬לכן תראו בעינים‪.‬‬
‫ותשמעו באזנים‪ .‬ותזחזקו >ותחזקו< רפות ידים‪ 45.‬ולטוב ירוצון הרגלים‪ 46.‬לקנות זה סם חיים‪ .‬ובו‬
‫תלמדו בנים שפתיים‪ 47.‬ובעבור זה תצור לשונכם מרע וגם השפתים‪ 48.‬ושכורכם >ושכרכם< יהיה‬
‫‪49‬‬
‫כפל כפלים‪ .‬ותזכו לבא לעיר הקודש לילרושלים >לירושלים<‪ .‬כה דבר הקטון מעט מזעיר‪.‬‬
‫דאז ספר איז סם חיים גימלעט >גימעלט<‪ .‬דען עז מאכט איין לעבדיג צו יענר וועלט‪ .‬דען סם חיים‬
‫איז טייטש‪ 50‬איין קרוט‪ 51‬דאז דז לעבנדיג מאכט‪ .‬דרום זיכט אז איר עז הוך אכט‪ .‬דרום לויפט הער‬
‫ווייבר אונ מאנין‪ .‬אונ אל דיא לייאן קנאין >קאנין<‪ .‬דיא זאלין אל הער לויפן‪ .‬דאז ספר צו קויפין‪.‬‬
‫דען עז איז ניץ אלין ביידן‪ .‬עברי גימאכט אונ אויף טייטש בישיידן‪ .‬דען עז ווייזט דען מענשין אויף‬
‫איין רעכטן וועג‪ .‬דרום זייט ניט פויל אונ טרעג‪ .‬אונ שפארט ניט געלט‪ .‬עז העלפט אייך אויף דער‬
‫אונ אויף יענר וועלט‪ .‬דען עז האטש גימאכט איין פרומר יוד‪ .‬דער דיא מעשים טובים ניט מיד‪ .‬אונ‬
‫לערנט נור דיא לייט שטראף אונ צוכט‪ .‬וויא מירש גיפנדן אין ביכר אונ וויא אים אויך דוכט‪ .‬דער‬
‫מיט דז איין קהלה ח"ו ניט זאל גין צו שייטר‪ .‬אז איר ווערט לייאני>ן< ווייטר‪ .‬אונ מאכט אין אן‬
‫לב וויא ער זינה קינדר זאל שטראפין‪ .‬דער דאז האלט טוט גוויש גוט האפן‪ .‬דער עז האט גימאכט‬
‫איז איין אפיטיקר‪ .‬עז איז גימאכט עד אין חקר‪ 52.‬רבי אברהם איז זיין נאמן‪ .‬אז די דינר אין בית‬

‫‪ 33‬ראה ויק"ר שם )לעיל הערה ‪.(26‬‬
‫‪ 34‬תה' יט‪ ,‬ט )לעיל הערה ‪.(00‬‬
‫‪ 35‬על פי כתובות יז ע"א )ועוד(‪ :‬לא כחל ולא שרק ולא פירכוס – ויעלת חן‪.‬‬
‫‪ 36‬השווה מש‘ יא‪ ,‬יג‪ :‬הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר‪.‬‬
‫‪ 37‬הפיכת סדר מילות הצירוף – המופיע מספר פעמים במקרא – כדי להיענות לצורך החרוז‪.‬‬
‫‪ 37‬על פי תה' יט‪ ,‬י‪ :‬יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו‪.‬‬
‫‪ 39‬השווה תה' ט‪ ,‬ט‪) :‬ועוד(‪.‬‬
‫‪ 40‬שכפיו כן לבו‪.‬‬
‫‪ 41‬על פי במ' כג‪ ,‬כא‪ :‬לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו‪ .‬דומה שכאן‬
‫התכוון המחבר לומר שמראה מלך לו‪.‬‬
‫‪ 42‬השווה שמ"ב יח‪ ,‬כז‪.‬‬
‫‪ 43‬ראה קה' ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 44‬ראה לעיל הערה ‪.24‬‬
‫‪ 45‬על פי איוב ד‪ ,‬ג‪ :‬הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק‪.‬‬
‫ִשׁפָּ‪ ‬דם‪.‬‬
‫‪ 46‬היפוך לשון הכתוב במש' א‪ ,‬טז‪ :‬כי רגליהם ָלרַע ירוצו וימהרו ל ְ‬
‫‪ 47‬אולי צ"ל‪ :‬בניב שפתים‪ ,‬ראה יש' נז‪ ,‬יט ובפירוש רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 48‬ראה תה' לד‪ ,‬יד‪ :‬נְצֹר לשונך מרע ושפתיך ִמ ַדּבֵּר מרמה‪.‬‬
‫‪ 49‬כותב ההקדמה‪ ,‬שהעלים כאן את שמו‪ ,‬הוא בוודאי 'השפל שלמה כהן’‪ ,‬שחתם את שמו בסוף ההקדמה ביידיש‬
‫להלן‪ ,‬ונראה ודאי לומר שהוא 'העושה מלאכה מלאכת הקודש הצעיר צעירי הצאן … שלמה כהן ב“ר מרדכי הכהן‬
‫מחוקק שליטא’‪ ,‬וראה להלן‪ ,‬ליד הערה ‪ 53‬ובקולופון הספר )להלן‪ ,‬עמ’ ‪(120‬‬
‫‪’ 50‬איז טייטש' כלומר 'תרגומו' או 'פירושו'‪ .‬ביידיש בת הזמן מורה 'טייטש' )מ‪ (deutsch-‬גם על הלשון הגרמנית‬
‫בכלל‪ ,‬גם על יידיש‪ ,‬לשון הדיבור של היהודים‪ ,‬וגם על לשון תרגומי התנ"ך והתפילה ליידיש‪.‬‬
‫‪’ 51‬קרוט' )בגרמנית ‪ (Kraut‬משמע 'עשב'‪' ,‬תבלין'‪' ,‬צמח רפואי' )ביידיש היום 'קרײַטעכץ'(‪.‬‬
‫‪ 52‬ראה איוב ט‪ ,‬י )ביטויים וציטוטים מלשון הקודש המופיעים בנוסח ביידיש – לא מלים בודדות – מובאים‬
‫בתרגומנו לעברית באות שמנה‪ ,‬ראה להלן(‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪120‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫המקדש קאמן‪ .‬דרום קויפטש אונ טוט אייך אן אין קערן‪ .‬ווערט איר זוכה זיין שופר משיח צו הערן‪.‬‬
‫אזו זאג איך שפל שלמה כהן‪ 53‬אייך‪ .‬איך וער מיין דיזז ביכל איז ניט אום גלייך‪:‬‬
‫]תרגום‪ :‬הספר נקרא סם חיים כי הוא נותן חיים בעולם הבא‪ ,‬שהרי סם חיים פירושו עשב הנותן‬
‫חיים‪ .‬לכן עליכם להעריכו‪ .‬על כן רוצו הנה נשים וגברים וכל מי שיודע לקרוא‪ ,‬ירוצו כולם הנה‬
‫לקנות את הספר כי הוא לתועלת לשניהם‪ .‬כתוב עברית ומפורש ביידיש‪ ,‬הוא מורה לאדם דרך‬
‫ישרה‪ .‬לכן אל תהיו עצלים ונרפים ואל תחסכו כסף‪ .‬הספר יעזור לכם בעולם הזה ובעולם הבא‬
‫שכן חיבר אותו יהודי חסיד שלא נלאה מן המעשים הטובים‪ ,‬והוא מלמד את הבריות רק מוסר‬
‫ומידות טובות כפי שאנו מוצאים זאת בספרים וגם לפי דעתו‪ ,‬כדי שהקהילה לא תלך ח"ו לאבדון‬
‫כפי שתקראו להלן‪ .‬ונותן בלבו כיצד עליו להוכיח את ילדיו‪ .‬מי שמקיים זאת בוודאי יקווה לטוב‪.‬‬
‫מי שחיבר את הספר הוא רוקח שעשה אותו עד אין חקר‪ .‬שמו הוא רבי אברהם‪ .‬המשתמשים בו‬
‫יזכו לבוא לבית המקדש‪ .‬על כן קנו את הספר ופנו אליו‪ ,‬ואז תזכו לשמוע את שופר משיח‪ .‬כך‬
‫אומר לכם אני השפל שלמה כהן‪ .‬אני סבור שאין ספר קטן זה בלתי ראוי‪[.‬‬
‫]בעמ' ‪[3‬‬
‫הקדמה‬
‫סדר מנהג הקהילה‪ .‬להיות לעור >לעזר< ולתהלה‪ .‬בעזרת מחסיהו עליון‪ .‬מנהג מח"לון וכליון‪.‬‬
‫וארשום בצורה‪ .‬איזה לפי הדרונו >?<‪ .‬וא>י<זה >בארה להאורה?<‪ 56.‬ואחלקם ביעקב ואפיצם‬
‫בישראל‪ 57.‬ואעשה חיזוק לדבריהם‪ .‬וכרת האל‪ 58.‬ובזה אברהם יגל ויצחק ירנן‪ 59.‬ובכן באתי‬
‫לכתבן לכל באי מקרא קודש‪ .‬הן בצבור הן בגודש‪ 60.‬שאל יואמר עלי דמי האי בר איניש כדלא‬
‫גמרי איניש שמעתתיה‪ 61.‬רק לדונו >לדוני< לכף זכות שאני מעבדי דמחוזאי דמי לא עבדי‬
‫חלושיה‪ 62.‬ואל תאמרו מה לך לעסוק בעסק מילי דדאורייתא או בתנו רבנן‪ .‬הרי כבר קדמך רבנן‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫הנה כתיב' >כתובה< בעיני >בעט< ברזל‪ 63‬קרי ותני‪ .‬וכן בתלמוד צווח כי כרוכיא כרוך ותני‪.‬‬
‫וכיוון שכן הוא באתי אני אפררוח >!< שמעול']ם[ לא נפתח >נפתחו< עיניו‪ .‬למצוא חן בעיני‬
‫פחות וסגניו‪ 65.‬בעיני שמואל בקראי שמו ובעיני אהרון וכהנו‪ 66.‬ומביא בראיות קצת דעות‪ .‬כגון‬
‫‪54‬‬

‫‪55‬‬

‫‪ 53‬ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.49‬‬
‫‪ 54‬על פי תה' צא ‪ ,‬ט‪ :‬כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך‪.‬‬
‫‪ 55‬ראה רות א‪ ,‬ב‪ :‬מחלון וכליון אפרתים מבית לחם; והשווה ב"ב צא ע"א‪ :‬אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו‬
‫ופרנסי הדור היו‪.‬‬
‫‪ 56‬במציאת עזרי‪ ,‬ח ע"א ניסח ר' מנחם עזריה שורות אלו בזה"ל‪' :‬סדר ומנהגי הקהלה‪ .‬להיות לתפארת ולתהלה‪,‬‬
‫בעזרת מחסי עליון‪ .‬להנצל ממח"לון וכליון‪ .‬ארשום בהוויתו ובצורות‪ .‬איזה מנהגים לפי הדורות‪ .‬גם לנער ונערה‬
‫יהיה נר מצוה להאירה‪ .‬אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל'‪ .‬לשון המקור קשה‪ ,‬ואפשר שכוונת מליצתו היא שדבריו‬
‫יובאו בחרוזים‪ ,‬מקצתם בלשון מיופה‪ ,‬והאחרים – בהרחבת לשון לשם הבהירות‪.‬‬
‫‪ 57‬על פי בר' מט‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 58‬במציאת עזרי‪ :‬בעזרת האל‪.‬‬
‫‪ 59‬על פי לשון הברכה הרביעית בשמונה‪-‬עשרה של מנחה לשבת‪ :‬אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו‪.‬‬
‫‪ 60‬הוא משתמש במונח 'גודש' פעמים מספר בחיבור‪ ,‬ומובנו קהל‪.‬‬
‫‪ 61‬שאל יאמר עלי‪ :‬דומה אדם זה כמי שלא למד את לימודו‪.‬‬
‫‪ 62‬במציאת עזרי‪' :‬שאני מעבדי דמחוזאי בדלא עבדי חלשאי'‪ ,‬ואפשר שעל פי המקבילה ביידיש בסם חיים )'דען‬
‫איך בין גלייך אז די קנעכט פון מחוזאי דיא ווירדיג שטאט‪ .‬דען ער איז קרענק ווען ער ניט ארבט הוט'‪ ,‬ראה להלן‪,‬‬
‫הערה ‪ (74‬ולפי זה כוונת דבריו היא שאין הוא תלמיד חכם אלא אדם העובד לפרנסתו‪.‬‬
‫‪ 63‬על פי יר' יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 64‬ראה קידושין מד ע"ב‪ :‬ריש לקיש צווח כי כרוכיא‪.‬‬
‫‪ 65‬ראה יר' נא‪ ,‬כג )ועוד(‪.‬‬
‫‪ 66‬על פי תה' צט ‪ ,‬ו‪ :‬משה ואהרֹן בכהניו ושמואל בקֹראי ְשמו קֹראים אל ה' והוא יענם‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪121‬‬

‫מהרי"ל >!< ווייל‪ 67‬וחביריו‪ .‬והרי"ץ גיאות‪ 68.‬ואשימה מלך‪ 69‬בכל פלך‪ .‬אעש לקוטי דעלמא‬
‫אוגודה >אגודה?<‪ 70‬כפשרי דחימה‪ 71.‬ואתחיל לפנות מסילות אקו ודישון‪ 72.‬ולכתוב סדר הראשי־‬
‫']ם[ בראשון‪ .‬וא"כ >ואח"כ< סדר הרבנו']ת[‪ .‬והדרכות בנים ובנות‪ .‬ובצרוף הגבאו ]הגבאו־‬
‫'=הגבאות[ והרבנו'‪ .‬עניי עיר ִמזֶּלֶג דמעו']ת[‪ .‬וגמילו']ת[ החסד בין לעניים ולעשרי' >ולעשירים<‪.‬‬
‫ולכוף אנשי אלמים ובכורים‪ .‬אם צריכים לענייני הקהל‪ .‬לנגוש אותם להיות']ם[ לו רזיז >זריז<‬
‫‪73‬‬
‫ובהיל‪.‬‬
‫דער סדר איז פון דיא ראשים דז דיא קהילה פירן‪ .‬דז זיא איז אירן ראשות דיא לייט קיגן גוט זאלין‬
‫צירין‪ .‬דו טוט זייא גוט אך בייא שטנד‪ .‬דז ניט אוףא >אויף< זי קומט זינד נוך שאנד‪ .‬נון וויל איך‬
‫דיא זאכן איין טראגין‪ .‬וועלכיז דיא ראשים טונן רעכט אונ ניט נוך אירן זין וראגין‪ .‬דר נאך וויל‬
‫איך דיא ביכליך שפרייטן‪ .‬אונ דען יודן דיא דו זיינן גוטש דינר צו אלין צייטן‪ .‬דער מיט איך איך‬
‫>!< אברהם זולש גינישן‪ .‬אבר איך ביט דיא לייט אונ פאל זיא צו בישן‪ .‬אל דיא דאז ווערן לעזין‪.‬‬
‫עז זייא ור ויל לייט אדר איין ליין גוועזין‪ .‬דז ער ניט זאל אוז מיר טרייבן הצרכה‪ .‬דער ניט הוט פיל‬
‫גלערנט הלכה‪ .‬דען איך בין גלייך אז דיא קנעכט פון מחוזאי דיא ווירדיג שטאט‪ .‬דז ער איז קרנק‬
‫ווען ער ניט ארבט הוט‪ 74.‬אך זולט איר ניט זאגין וואז זאגט ער מיר מין אז אנדרה רבנים‪ .‬גלאבט‬
‫מיר איך מאכש נור ור בנות ובנים‪ .‬אך שרייבט דער פסוק דער מענש זול אימדארן לערנן‪ .‬ווען‬
‫גלייך דיא לייט וועלטן צערנן‪ .‬נון בינ >בין< איך גרעכנט אז איין הינדיל אין דער שאל‪ .‬אונ ביט‬
‫אומש גנאד איבראל‪ .‬אז איך זול גפינדן גינאד אין אויגין אלי קרויטייער‪ 75.‬אונ ניט אונ טרייא אז‬
‫וויא איין אויז שרייאר‪ .‬דען איך וויל ניט אלז אויז מיין קאפף זאגין‪ .‬וויל פיל דעות אויז ספרים דר‬
‫צו יאגין‪ .‬דער מיט איר מיך ניט זולט האלטין ור איין גולם‪ .‬איך ווילש אויז ליגן אז איינר דער דו‬
‫בשייד איין חולם >חלום<‪ .‬אונ וויל אלי וועג אוז רוימן‪ .‬אונ וויל זאגן סדר ראשים אן זוימן‪ .‬אונ‬
‫דער נאך דען סדר פון רבנים דיא דוא זיין דער שטאטש וואכטיר‪ .‬דר נוך וויא מען זאל ציהן זין אונ‬
‫טעכטר‪ .‬אונ דר נאך וועלין מיר רידן פון גבאות‪ .‬וויא זיא אום גין זולן מיט קהלש מעות‪ .‬אונ וויא‬
‫מן דיא תקיפים זול ניטן צו געבן‪ .‬דר מיט אז זייא קענן זיין גומל חסד גאר עבין‪ .‬אודר ווען זייא וואז‬
‫‪76‬‬
‫צון עסיק הקהל בדארפין‪ .‬וויא מן זאל ניטן איין צו ווערפין‪:‬‬
‫]תרגום‪ :‬סדר הראשים המנהיגים את הקהילה‪ ,‬שעל ידי ראשותם יתקשטו הבריות‬
‫לפני האל‪ ,‬אז ישמור האל על מעמדם שלא יבואו לא לידי חטא ולא לידי ביזיון‪.‬‬
‫‪ 67‬מהר"י )ר' יעקב( ויל – רב ופוסק‪ ,‬גרמניה מאה טו )נפטר ‪ .(1456‬ספר השו"ת שלו )דפ"ר ונציה רפ"ג( היה‬
‫אחד הנפוצים )והמצוטטים( ביותר בפי חכמי אשכנז ופולין‪ .‬בכותבו מהרי"ל ויל נתמזגו למחבר ר' יעקב ויל הנ"ל‬
‫ומהרי"ל )ר' יעקב מולין‪ ,‬נפטר ‪ ,(1427‬בעל מנהגי מהרי"ל ועוד‪.‬‬
‫‪ 68‬ר' יצחק אבן גיאת‪ ,‬פרשן ופוסק‪ ,‬ספרד מאה יא )‪ .(1089–1038‬יש להניח כי הוא מכיר את דבריו על‪-‬פי‬
‫ציטוטים שלהם בתוך ספרות ההלכה‪.‬‬
‫‪ 69‬על פי דב' יז‪ ,‬יד‪.‬‬
‫‪ 70‬רמז לספר אגודה על הש"ס לר' זוסמן כץ‪ ,‬מאה יד )נזכר ע"י מהרא"י ומהר"י וייל(‪.‬‬
‫‪ 71‬לבטול )'להמסת'( כעס‪ ,‬אולם לפי הנוסח ביידיש )'איך ווילש אויז ליגן אז איינר דער דו בשייד איין חולם'(‬
‫יתכן שצ"ל 'כפשרי דחלמה'(‪.‬‬
‫‪ 72‬על פי דב' יד‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ 73‬במציאת עזרי‪" :‬ולכוף ולנגוש אלמים וגיבורים אם צריכים לתת לקהל‪ .‬לנגוש אותם להיות זריז ולבהל" )על‬
‫פי המליצה 'זהיר וזריז' הרווחת בדור ההוא(‪ .‬עניין ההשתתפות בתשלום המסים נידון הרבה בספרות האשכנזית‬
‫בהלכה ובמוסר לדורותיה‪.‬‬
‫‪ 74‬אולי הוא רומז כאן שהוא זקוק לפרנסה‪.‬‬
‫‪ 75‬מלטינית מאוחרת ‪ ,creatura‬וכמו בגרמנית ‪ Kreatur‬גם לשון יחיד וגם‪ ,‬כמו כאן‪ ,‬לשון רבים‪.‬‬
‫'אײנוואַרפֿן' במשמעות נתינה ליחיד או לקופה הציבורית; ראה גרויסער ווערטערבוך פֿון דער‬
‫‪ 76‬על הפועל ַ‬
‫ייִדישער שפּראַך‪ ,‬ירושלים–ניו יורק ‪ ,1971‬כרך ‪ ,III‬עמ' ‪.1145‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪122‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ארשום אפוא את הדברים שהראשים עושים כראוי ואינם נוטים אחר דעתם‪ .‬אחר‬
‫כך אפיץ את הספרונים בין היהודים העובדים את האל בכל עת כדי שאני‪ ,‬אברהם‪,‬‬
‫אהנה מזכות זו‪ .‬אני מבקש מן הבריות וכורע לרגליהם של כל מי שיקרא זאת‬
‫בציבור או ביחידות‪ ,‬שלא ילעג לי על שלא למדתי הרבה הלכה‪ ,‬כי דומה אני לעבדי‬
‫מחוזאי העיר הנכבדה‪ ,‬שהיו חולים אם לא הייתה להם עבודה‪ .‬אל תאמרו גם‪ :‬מה‬
‫הוא אומר לי יותר מרבנים אחרים? האמינו לי‪ ,‬אני עושה זאת רק למען הבנות‬
‫והבנים‪ .‬הפסוק אומר שעל האדם ללמוד תמיד‪ ,‬גם אם יבואו הבריות לידי רוגז‪ .‬אני‬
‫נחשב אפוא כאפרוח בקליפתו‪ ,‬וחסד אני מבקש מכולם‪ ,‬שאמצא חן בעיני כל‬
‫היצורים ולא חוסר אמון כצווח‪ .‬שכן‪ ,‬אין בכוונתי לומר הכול מראשי אלא לנטות‬
‫אחר דעות רבות מן הספרים‪ .‬כדי שלא תחשבו אותי לגולם אפרש אותם כמי‬
‫שמפרש חלום‪ ,‬אפנה את כל הדרכים ואציג את סדר הראשים בלא שהיות‪ ,‬ואחר‬
‫כך את סדר הרבנים שהם שומרי העיר‪ ,‬ואחר כך כיצד יש לחנך בנים ובנות‪ ,‬ואחר‬
‫כך נדבר על הגבאות – כיצד )על הגבאים( לנהוג במעות הקהל‪ ,‬וכיצד יכפו על‬
‫התקיפים לתת כדי שיוכלו לגמול חסד כראוי‪ ,‬וכשהם זקוקים לדבר מה לעסקי‬
‫הקהל‪ ,‬כיצד יכריחו >אותם< לשים בקופה‪.‬‬
‫]ובסוף הספר‪ ,‬עמ' ‪[23‬‬
‫תם ונשלם בעזרת אל עולם הספר סם חיים ביום א באיסרו חג של שבועות שן לפק ‪ /‬סליק‬
‫איך משה בן הר"ר שבתי מק"ק לאקטש‪ 77‬ממדינות וואלין‪ .‬גיב דיא ספרים הין‪ .‬מיין עיקר עיז >?<‬
‫ניט אוישן פון וועגן גווין‪ .‬איך טוז נור דרום אז איך גאט דער מיט דינן >דין<‪ .‬דען איך בין מקיים‬
‫משה זכה וזיכה את הרבים‪ 78.‬ווען איך גלייך ווינג האב בעונות הרבים דאך הוף איך צו גוטש גנאד‪.‬‬
‫אורמט >ארמוט< איז קיין שאנד‪ 79‬איז >מיר?< איין שאד‪ .‬דרום אכט איך ביכר צו דרוקן‪ .‬דען ח"ו‬
‫גוט מאכט מיר דיא שאנץ אויף צוקן‪ .‬דז מוסט איך זער ביסן‪ .‬אזו וויל איך דען זכות גניסן‪ .‬דרום‬
‫לוט ענק ניט איין פאר פאצין‪ 80‬ור דריסן‪ .‬איך אורמר מאן טראג שווער אונ גיא צו וישן‪ .‬דרום דז‬
‫איך וויל איין ברכה אין לנד גיסן‪ .‬דר מיט וויל איכש בשליסן‪.‬‬
‫]תרגום‪ :‬אני משה בן הר"ר שבתי מק"ק לאקטש ממדינות וואלין‪ .‬אני מוכר את‬
‫הספרים‪ .‬עיקר כוונתי איננה לרווח‪ .‬אני עושה זאת רק כדי לעבוד בזה את ה'‪ .‬כי‬
‫כך אני מקיים משה זכה וזיכה את הרבים‪ .‬גם אם‪ ,‬בעונות הרבים‪ ,‬יש לי מעט‪,‬‬
‫אני בכל זאת מקווה לחסדי האל‪ .‬עוני אינו בושה‪ ,‬זה רק חבל >לי<‪ .‬לכן אני טורח‬
‫להדפיס ספרים‪ .‬אם ח"ו יהפוך האל את מזלי לרעה יעלה לי הדבר ביוקר רב‪ ,‬אבל‬
‫אולי תעמוד לי הזכות הזאת‪ .‬על כן אל תחוסו על כמה פרוטות‪ .‬אני המסכן נושא‬
‫‪ 77‬לפי ‪,Moritz Steinschneider, Catalogus Librorum Hebraeorum in Bibliotheca Bodleiana‬‬
‫ברלין ‪ ,1860–1856‬מס' ‪) 4183‬עמ' ‪ (666–665‬יש לקרוא ‪ ,Loktsch‬אולם לא מצאנו בכתובים רישום של המקום‬
‫גם לא על‪-‬פי צורות הגייה אחרות‪.‬‬
‫‪ 78‬ראה אבות ה‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ 79‬הרישא זהה לרישא של פתגם גרמני‪ ,‬ראה ’‪ ,‘Armuth ist keine Schande‬אצל ‪K.F.W. Wander,‬‬
‫‪ ,Deutsches Sprichwörter-Lexikon, Augsburg 1987‬כרך ‪ ,1‬עמ' ‪ ,141‬מס' ‪ ,82‬ודומה לזו של הפתגם הנפוץ‬
‫גם היום ביידיש "אָרעם איז ניט קיין שאַנד"‪ ,‬שסופו אומר "אָבער ניט קיין גרויסער כּבֿוד" או "אָבער אַ קנאַפּער‬
‫ייִחוס" )ראה נחום סטוטשקאָוו‪ ,‬דער אוצר פֿון דער ייִדישער שפּראַך‪ ,‬ניו יורק ‪ ,1950‬עמ' ‪ .535‬לסיפא של הפתגם‬
‫ב'סם חיים' )אם אמנם סיפא היא( לא מצאתי מקבילה‪.‬‬
‫‪ ,Batzen 80‬שמו של מטבע גרמני קל ערך‪ .‬כתיבו כאן מעיד על החילוף הנהוג ‪.p–b‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪123‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫משא כבד והולך ברגל משום שברצוני להשקות את הארץ ברכה‪ .‬בזה אסיים את‬
‫דברי‪ [.‬והסיום הוא רק בעברית‪:‬‬
‫נאים >נאום< משה בן הר"ר שבתי ז"ל מק"ק לאקטש ממדינות וואלין המוכר ספרים‪ .‬באמרי‬
‫שפרים‪ .‬העשויים בהידרים >בהידורים<‪ .‬מפי הגיבורים‪ .‬אשר כנירות מיאירם >מאירים<‪ .‬וכאשר‬
‫‪81‬‬
‫חתמתי כן הוא‪ .‬כי ידע שור קוניהו‪.‬‬
‫נדפס פה קק פראג הבירה בבית הקצין הישיש היקר כמר מרדכי בר גרשם הכהן מחוקק‪:‬‬
‫ועל ידי העושה מלאכה מלאכת הקודש הצעיר צעירי הצאן היקר בכמר שלמה כהן בר מרדכי‬
‫הכהן‪ 83‬מחוקק שליטא‬
‫‪82‬‬

‫>מוסר בעלי בתים<‬
‫‪ //‬ואגיד הנה הולכת‪ 84‬בעלי בתים‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫בבני ישראל שקרויים אתם‪.‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,12‬עמודה א[‬

‫בעניינם הנהגה מכובדת והדרכה‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫אשרי העם שלא >שלו< ככה‪.‬‬
‫ואל ואתימני‪ 87‬העולם בדברים הללו ובירושומו >וברישומי<‪.‬‬
‫כי לא נחתי בהשקט ובשלוה בשכבי ובקומי‪.‬‬
‫עד הלותי >העלותי< זאת על ספר‪.‬‬
‫על דרך החרוזה ובאמרי שפר‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫בעניין מאי דרוש‪.‬‬
‫ולא להרים ראש‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫רק להראות כח וגבורת השם יתברך‪.‬‬
‫אשר בתורתו אין תמורה ואין ערך‪.‬‬
‫וחייבני אל פני >אלפני< בעניין הברה‪.‬‬
‫לעשות סיג לתורה‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫ולהקים גדר הדחוייה‪.‬‬
‫מספרים ומאלופים‪ 91‬אשר הרוח אליהן מגיע כרוח המצוייה‪.‬‬
‫ולהשם יתברך משמרת על משמרה ועל מכונה‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫על דרך חכמת התורה בחוץ תרונה‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫‪82‬‬
‫‪83‬‬
‫‪84‬‬
‫‪85‬‬
‫‪86‬‬
‫‪87‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫‪90‬‬
‫‪91‬‬
‫‪92‬‬

‫ראה יש' א‪ ,‬ג‪ :‬ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן‪.‬‬
‫בן למשפחת המדפיסים הידועה מפראג‪ ,‬ראה ‪ ,Encyclopaedia Judaica‬כרך ‪ ,10‬עמ' ‪.1139–1138‬‬
‫בנו של מרדכי הנ"ל‪ .‬הוא ניהל את בית הדפוס אחרי מות אחיו בצלאל שנפטר ב‪) 1589-‬ראה שם(‪.‬‬
‫כוונתו‪ :‬הנהגת‪ .‬במציאת עזרי‪ :‬הלכות‪.‬‬
‫ראה יבמות סא ע"ב )ועוד(; רש"י לבמ' לא יט‪.‬‬
‫השווה תה' קמד‪ ,‬טו‪ :‬אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו‪.‬‬
‫במציאת עזרי‪ :‬יאשימנו‪.‬‬
‫מאי דַרוּש – ביטוי תלמודי שמובנו‪ :‬מה דרשו?‬
‫רוצה לומר‪ :‬באתי לדרוש לא מתוך גאווה אלא לכבוד האל‪.‬‬
‫רוצה לומר‪ :‬אני מחוייב משום הנאמר‪ :‬עשו סיג לתורה )אבות א‪ ,‬א( ולשם הרמת קרן ישראל‪.‬‬
‫מפי ספרים ומפי סופרים‪.‬‬
‫השווה מש' א‪ ,‬כ‪ :‬חכמות בחוץ תרונה‪ ,‬ו'חכמה' היא 'תורה' בדברי חז"ל‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪124‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ואף על פי שאין צורבא ומורה‪ 93‬בי ניכרת‪.‬‬
‫אף על פי כן באתי לגלות הדבר על האיגרת‪.‬‬
‫בלתי שום אשם מעילות‪ 94‬ושום הבנות‪.‬‬
‫ולאחוז בעניני ושלטונות הרבנות‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫חלילה לך מעשות כדבר הזה‪.‬‬
‫אלא לולא תורתך שעשועי‪ 96‬וגם לפי השעה‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫מתוך שאני אחד מן יושבי החמות >החנות?<‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫אמרתי אל לבי לבל יהא נחשב אותי כיושבי כרנות >קרנות<‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫חבור עצבי אפרים לו הנח‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫טוב לאחוז בזה וגם מזה אל תנח‪.‬‬
‫‪ //‬נון וויל איך איין וויניג בעלי בתים שטראפין‪.‬‬
‫אז זיא ניט אין גוטש דינשט זאלין שלאפין‪.‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,12‬עמודה ב[‬

‫וויא זיא זיך זאלין האלטין רעכט‪.‬‬
‫אונ וואל אונש אז מיר זענן גוטש קנעכט‪.‬‬
‫אונ עז זול מיך איטליכר דן זיין צו גוטן‪.‬‬
‫דען גוט ווייש מיין מוטן‪.‬‬
‫דען איך האב מענכי נאכט‪.‬‬
‫דריבר גיוואכט‪.‬‬
‫אז איך גוטש דינשט האב גטראכט‪.‬‬
‫אז ור וואר זאל אונש גוט דר ליזן אויז פורענות‪.‬‬
‫אז איך עז ניט האב גמאכט אויף גוותנות >?<‪.‬‬
‫נייארט גוטש לוב צו דר צילן‪.‬‬
‫דער אן אונש האט טאן דר ווילן‪.‬‬
‫דען איטליכר איז עז שולדיג צו טאן‪.‬‬
‫ווען ער וואז ווייש זול ערש איין אנדרין אך ווישן לון‪.‬‬
‫דער מיט מן דיא שוואכין שטארק מעכט‪.‬‬
‫גלייך וויא עז אונזרי חכמים זאגין רעכט‪.‬‬
‫דער מיט זול איטליכר דיזז ביכליין זול‪ 101‬לייאן‪.‬‬
‫אונ זול זיך אין גוטש דינשט מייאן‪.‬‬
‫ווען איך גלייך ניט בין אין לערנן אזו גאר טיף‪.‬‬
‫נוך האב איך דאז גישריבן אויף איין בריף‪.‬‬
‫‪ 93‬רוצה לומר‪ :‬אין בי ממידות 'צורבא דרבנן' )כינוי לתלמיד חכם צעיר( ובוודאי לא של מורה הוראה‪.‬‬
‫‪ 94‬אשם מעילות הוא )במקורו( הקרבן שחייב להביא מי שמעל ונהנה מדבר מן הקודשים‪.‬‬
‫‪ 95‬ראה בר' יח‪ ,‬כה‪ :‬חלִלה לך מעשֹת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו'‪.‬‬
‫שעשעי אז אבדתי בעניי‪.‬‬
‫‪ 96‬ראה תה' קיט‪ ,‬צב‪ :‬לולי תורתך ֻ‬
‫‪ 97‬אפשרות זו עולה על‪-‬פי הנוסח ביידיש )ראה שם‪" :‬איך זיץ דען גנצין טאג אין דיא קראם"(‪ .‬במציאת עזרי‪:‬‬
‫החומות‪.‬‬
‫‪ 98‬ראה בבלי ברכות כח ע"ב‪.‬‬
‫‪ 99‬ראה הושע ד‪ ,‬יז‪ :‬חבוּר עצַבּים אפרים הנח לו‪.‬‬
‫‪ 100‬ראה קה' ז‪ ,‬יח‪ :‬טוב אשר תאחֹז בזה וגם מזה אל תנח ידך כי ירא אלהים יצא את ֻכּלָם‪.‬‬
‫‪ 101‬חזרה מיותרת על פועל העזר 'זול'‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪125‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫אונ טוא ניט פון וועגן פלערייא‪.‬‬
‫ווען איך מיך גלייך שטעל וויא דיא רבנים ורייא‪.‬‬
‫גוט זול מיך ור זעלכי זאכין בהיטן‪.‬‬
‫איך וויל מיך נור אין דיא תורה דר מייאן אונ גניטן‪.‬‬
‫דער ווייל איך זיץ דען גנצין טאג אין דיא קראם מיט רפואות‪.‬‬
‫דז ווען ניט זול רידן איך בין גלייך אז דיא דו זיצן אונ רידן שמועס‪.‬‬
‫דען ווען גלייך איינר גיט אום מיט סחורה‪.‬‬
‫דו זאל ער דענוכט לערנן תורה‪// .‬‬
‫]תרגום‪ :‬אוכיח במקצת את בעלי הבתים‪ .‬שלא יירדמו בעבודת ה'‪ .‬כיצד עליהם‬
‫לנהוג כראוי‪ .‬ואשרי לנו שאנו עבדי ה'‪ .‬הלוואי שידון אותי כל אדם לטובה‪ .‬כי האל‬
‫יודע את הלך נפשי‪ .‬שבגלל זה נשארתי ער לילות רבים וחשבתי על עבודת ה'‪ .‬כך‬
‫יגאל אותנו האל מן הפורענות כמו שלא עשיתי זאת לשם גאוותנות‪ ,‬אלא כדי לספר‬
‫תהילת ה' אשר בחר בנו‪ .‬שהרי כל אחד חייב‪ ,‬כשהוא יודע דבר מה‪ ,‬להודיע גם‬
‫לזולת כדי לחזק את החלשים כמו שאומרים נכונה חכמינו‪ .‬לכן יקרא כל אחד את‬
‫הספר הקטן הזה וישמח בעבודת ה'‪ .‬גם אם אין אני ידען כל כך בתורה בכל זאת‬
‫כתבתי זאת כאיגרת‪ .‬ואינני עושה זאת להטעות שאני מעמיד את עצמי כאחד‬
‫הרבנים‪ .‬ישמור עלי האל מפני דברים כאלה‪ .‬אינני מבקש אלא לשמוח ולעמול‬
‫בתורה מכיוון שאני יושב כל היום בחנות עם התרופות ואלמלא דיברתי בזה הייתי‬
‫כאחד היושבים ומדברים דברים בטלים‪ 102.‬שכן גם מי שעוסק בסחורה צריך‬
‫ללמוד תורה[‪.‬‬
‫‪ //‬ואתחיל‪ 103‬עניני וסדר ערבית ולילה‪ .‬וכל החובה‪.‬‬
‫על דרך הפסוק בערב היא באה‪ .‬ובבקר היא שבה‪.‬‬

‫]עמ' ‪ ,13‬עמודה א[‬

‫‪104‬‬

‫ובגזירת אשר כל דבר הוא חוקר‪.‬‬
‫אשר אמר ויהי ערב ויהי בוקר‪.‬‬
‫כי דרך הבעלי בתים‪.‬‬
‫לרוץ כל היום אחרי מחייתם‪.‬‬
‫ואורחין‪ 107‬הנה והנה למצוא מחיה ומזון‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫להיות להן לשובע ולא לרזון‪.‬‬
‫ובערב המה משוקטים ונחין בבתיהם‪.‬‬
‫אכתוב פה המעשה אשר יגיע אליהם‪.‬‬
‫‪105‬‬

‫‪106‬‬

‫‪ 102‬במקור 'שמועס' )קרי ‪ .(shmu’es‬בתחילה כמו 'שמועות' בעברית‪ :‬דבר שנשמע או ידיעה שנקנתה בשמיעה‪,‬‬
‫אך כאן כבר במשמעות עניין‪ ,‬סיפור‪ ,‬רכילות‪ ,‬שיחה בטלה‪.‬‬
‫‪ 103‬על כוונת המחבר )או המדפיס( להתחיל כאן קטע חדש מעיד סידורו הטיפוגרפי של סוף הקטע הקודם בצורת‬
‫משולש מהופך‪ .‬כך ראה זאת בעל 'מציאת עזרי' )ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ (3‬שהקדים לקטע שלפנינו את הציון 'פרק ט'‪.‬‬
‫‪ 104‬ראה אס' ב‪ ,‬יד‪.‬‬
‫לחֹשך ולכָל תַכלית הוא חוקר אבן אֹפֶל וצלמות‪.‬‬
‫‪ 105‬ראה איוב כח‪ ,‬ג‪ :‬קץ שם ֶ‬
‫‪ 106‬בר' א‪ ,‬ה ועוד‪.‬‬
‫‪ 107‬והולכים )ראה יש' לג‪ ,‬ח(‪ .‬במציאת עזרי‪ :‬ובורחין‪.‬‬
‫‪ 108‬ראה נוסח פיוטי הטל ופיוטי הגשם‪ :‬לברכה ולא לקללה‪ ,‬לחיים ולא למות‪ ,‬לשובע ולא לרזון‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪126‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫בראשון‪ .‬כשבא בעל הבית לדירה‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫או לבית הן מגדל או בירא‪.‬‬
‫דבר ראשון ישאל על בניו ובנותיו איך ינהגו בבית‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫ואם זכרם >זכרים< הם אם יעסקו בתורה שנמשלה לשמן זית‪.‬‬
‫אם הלכו התינוקות לבית רבן לבית המדרש‪.‬‬
‫ולהרגילם אותם לילך להם עד שיהא דש דש‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫ולשמוע להם ולשאלם אותם‪.‬‬
‫מה שלמדו מדרכיהם‪.‬‬
‫ואחר כך ילמוד עצמו כפי יכולתו‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫לדעתם‪ 112‬אבל מה שלבו הגעתו‪.‬‬
‫כדי לקיים קבעת עתים לתורה‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫התלמוד כן הורה‪.‬‬
‫שנית ישאל לאנשי בני ביתו בפאר והדר‪.‬‬
‫אם ינהגון כסדר‪.‬‬
‫בעסק בישול וצליית הקדירה‪.‬‬
‫והדברים אשר חלין על פני הכירה‪.‬‬
‫ברוטב ובציר‪.‬‬
‫אם אירע דבר תקלה ח"ו להטרים >להטריף< ולהכשיר‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫ואל ירגז את עצמו עליהן בתקלות קל וחומר‪.‬‬
‫שאל ימנעו ח"ו המה מלאמור‪.‬‬
‫רק יאמר ברוך שעשנו יהודים‪.‬‬
‫ואנחנו מכל אום מאומי']ם[ נפרדים‪.‬‬
‫לחזק אותנו אומתינו הקדושה‪.‬‬
‫ולהעיז מצח כנגד הכופרים בנחושה‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫ואל יכשיר שום דבר בלתי רב וחבר‪.‬‬
‫ואל תאמר הנה מה הוא הדבר‪.‬‬
‫אם עירב שום חלב בבשר וירק‪.‬‬
‫ואני גם כן נסכתי מלכי‪ 117‬ועסקתי בפרק‪.‬‬
‫ובר>ו<ר לי הדבר שהוא כשר‪.‬‬
‫אבל לא זו דרך היושר‪.‬‬
‫עיין במילי דאבות‪:‬‬
‫‪ 109‬בירה – מצודה‪ ,‬בנין גדול‪.‬‬
‫‪ 110‬ראה תנחומא כי תבוא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ 111‬להרגילם אותם‪ ,‬לשאלם אותם – בהשפעת היידיש‪.‬‬
‫‪ 112‬משמע להסביר להם‪.‬‬
‫‪ 113‬ראה להלן‪ ,‬הערה ‪) 130‬במובא מ'יש נוחלין'(‪.‬‬
‫‪ 114‬ראה בבלי שבת לא ע"א‪ :‬אמר רבא‪ :‬בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו‪ :‬נשאת ונתת באמונה‪ ,‬קבעת עתים‬
‫לתורה‪ ,‬עסקת בפריה ורביה‪ ,‬צפית לישועה‪ ,‬פלפלת בחכמה‪ ,‬הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי‪ :‬אי יראת ה' היא‬
‫אוצרו – אין‪ ,‬אי לא – לא‪ .‬משל לאדם שאמר לשלוחו‪ :‬העלה לי כור חיטין לעלייה‪ .‬הלך והעלה לו‪ .‬אמר לו‪ :‬עירבת‬
‫לי בהן קב חומטון? אמר לו‪ :‬לאו‪ .‬אמר לו‪ :‬מוטב אם לא העליתה‪ .‬עוד בעניין זה ראה אורחות צדיקים‪ ,‬שער התורה‪,‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' קצא‪-‬קצד‪.‬‬
‫‪ 115‬רוצה לומר‪ :‬בתקלות שהן תולדה של פלפול דברים‪.‬‬
‫‪ 116‬כאן 'חבר' במשמעות של תלמיד חכם כבלשון דורו‪.‬‬
‫‪ 117‬על פי תה' ב‪ ,‬ו‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪127‬‬

‫עשה לך רב וקנה ‪ //‬לך חבר‪ 118‬הן כתובת >כתובות<‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫ופרוס לרעב לחמיך‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫והוא בשש ושבע מאיסור יצילך‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫ואם יעלה ח"ו הפורץ‪.‬‬
‫שהוא עם הארץ‪.‬‬
‫ואינו מבין היטב כל הקודש‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫ידוע שאין תחת השמש חדש‪.‬‬
‫יעיין בספרים שנדפסין בלשון אשכנז‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫או במה שיבין אפי' בלשון לועז‪.‬‬
‫כי לכך ניתנה רשות להדפי' בכל לשון‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫דבר חדש או דבר ישן‪.‬‬
‫מפני התמעטת >התמעטות< הלבבות‪.‬‬
‫וטרדות הקרובות‪.‬‬
‫שרויה >שראוי< לבני ביתו שאל יקהילו >יקלו< בדבר‪.‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,13‬עמודה ב[‬

‫שלישית‪ .‬נטילה בין קודם אכילה או לאחריה‪.‬‬
‫ואם ראו >ראוי< מימיה‪.‬‬
‫ולאמור ברכת הנטילה באות ובמופת‪.‬‬
‫ולא ליגע בלא ניגוף >!< ידים ובידים מטונפות‪.‬‬
‫בלחש או בהרמת קול‪.‬‬
‫שלא ליגע מקודם הנטילה בדבר הקדושה או בדבר החול‪.‬‬
‫כדבר רמי בר חמי‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫לחמם לחם טמא‪.‬‬
‫ואל ישיח על השלחן בדברי בטילה‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫ואל ישכר על השלחן כנבילה‪.‬‬
‫רק יאכל בצניעות וגם כן שתייתו‪.‬‬
‫‪127‬‬
‫ויניח לפני כל איש כברכתו‪.‬‬
‫‪ 118‬השווה אבות א‪ ,‬ו; א‪ ,‬טז )עשה לך רב והסתלק מן הספק(‪.‬‬
‫‪ 119‬השווה יש' נח‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 120‬על פי איוב ה ‪ ,‬יט‪ :‬בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע‪.‬‬
‫‪ 121‬ראה מיכה ב‪ ,‬יג‪ :‬עלה הפֹּרֵץ לפניהם פרצו וַיַּעֲבֹרוּ שער וַיצאו בו ויעבֹר מלכם לפניהם וה' בראשם‪.‬‬
‫‪ 122‬ראה קה' א‪ ,‬ט‪ :‬מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש‪.‬‬
‫‪ 123‬ראה להלן‪ ,‬הערה ‪.197‬‬
‫‪ 124‬בספר זכירה ח"ב‪ ,‬לעמברג תרט"ז‪ ,‬ב ע"ב‪ :‬ומי שאין מבין בלה"ק יקרא בספרים הנדפסים בלשון אשכנז‬
‫צאנה וראנה וספר לב טוב ושאר ספרי היראה‪ ,‬ואם כוונתו לשם שמים מקבל שכר כמו הת"ח‪ .‬או ישמע מהת"ח איזו‬
‫שיעור ומי שא"א לו לגמור מפני שאינו יודע כלל או מפני הטרדות אז יספיק לאחרים הלומדים ונחשב כלומד בעצמו‬
‫ועליו נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה כמבואר בגמ' ובספרי מקובלים מגודל שכר בעוה"ז ובעה"ב‪.‬‬
‫‪ 125‬ראה בבלי סוטה ד ע"ב‪ :‬אמר רבי אבהו‪ :‬כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא‪ ,‬שנאמר )יח'‬
‫ד‪,‬יג(‪' :‬ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא וגו' ]בגוים אשר אדיחם שם['‪ .‬היחוס לרמי בר חמי ]חמא[‬
‫צ"ע‪ .‬ראה ספר זכירה‪ ,‬שם‪ ,‬יג ע"ב‪" :‬יזהר בניגוב הידים היטב וא"ל נזהר כאילו אוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו‬
‫בני ישראל את לחמם טמא – גימטרי' בלי ניגוב ידים ]?[‪ .‬גם לחמ"ם נוטריקון לחות מים"‪.‬‬
‫‪ 126‬ראה )לדוגמה(‪ :‬אורחות צדיקים‪ ,‬שער השמחה‪ ,‬שם‪ ,‬נז‪-‬נט; עמק ברכה‪ ,‬סדר עריכת השלחן‪ ,‬סעיף ג‬
‫)ירושלים תש"ל‪ ,‬עמ' קיח קכ( ]![; צוואת ר' שעפטל‪ ,‬ס' טו; קב הישר פס"א )שם‪,‬רצא‪-‬רצב‪ ,‬רצג ]![(‪ ,‬פע"ה )שם‪,‬‬
‫שפג‪-‬שפד(‪.‬‬
‫‪ 127‬השווה בר' מט‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪128‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ואחר כך ידבר ד"ת ]דברי תורה[ בנתיים‪.‬‬
‫כ"א ]=כי אחת[ ידבר אלקים שמענו שתיים‪.‬‬
‫והיא היא לו נאה‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫שלא נחשב שלחנו כקיא מלא צואה‪.‬‬
‫ואם אכל לשובע ולא לרזון‪.‬‬
‫יברך אחריו מיד ברכת המזון‪.‬‬
‫ואם על שלחנו איש פורח‪.‬‬
‫או איש עני ואור]ח[‪.‬‬
‫לא ימהר במכיל' >באכילת< שלחנו‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫לא בשרירו ולא באונו‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫ואל תחדלו ברכת המזון‪.‬‬
‫פן תצא רוחו בחפזון‪.‬‬
‫ואז יכלימנו בהכלמה‪.‬‬
‫בלתי שום העלמה‪.‬‬
‫וחכמינו מאיבראי אמרו‪:‬‬
‫‪132‬‬
‫אזול >אזיל< סומקא ואתי חיוורא‪.‬‬
‫כי כמה אורחיה >אורחים< מטורדים >?< בטילטול הדרך‪.‬‬
‫כי טלטולי דגבר >דגברא< קשה מדאוריתא‪ 133‬ולכך הוא כעין ערך‪.‬‬
‫ואינם נותנים על ברכת לבבם וכוונה‪.‬‬
‫לכן לברך בעל הבית ב"ה ]ברכת המזון[ הוא הגונה‪.‬‬
‫או להרָגיל אצלו תמיד על שלחנו ולא להכסיף‪.‬‬
‫ולאשר שלא ידוע לו אם הוא מגמגם בדבר‪.‬‬
‫אפי' שהיה רשות הוא רב או חבר‪.‬‬
‫‪128‬‬

‫רביעית וגם זה בחובו‪.‬‬
‫אם אורח בבית ישכיבנה >ישכיבנו< במטה מוצעת קודם משכבו‪.‬‬
‫ויכבד וינחם הארוח >האורח< לפי כבודו‪.‬‬
‫בכל לבבו ובכל מאודו‪.135‬‬

‫‪134‬‬

‫‪ 128‬ראה תה' סב‪ ,‬יב‪ :‬אחת ִדּבֶּר אלהים שתים זו שמעתי כי עֹז לאלהים‪.‬‬
‫‪ 129‬ראה אבות ג‪ ,‬ג‪ :‬רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי‬
‫מתים שנאמר )יש' כח‪ ,‬יח( כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו‬
‫דברי תורה כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא שנאמר )יח' מא‪ ,‬כב( וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'‪.‬‬
‫‪ 130‬צ"ע‪ .‬ואולי מתכוון למעין המצוי ביש נוחלין‪ ,‬אזהרת הצדקה‪ ,‬אמ"ד תס"א‪ ,‬כא ע"א )ע"ש(; וראה גם עמק‬
‫ברכה‪ ,‬סדר עריכת השלחן‪ ,‬ס' ו )שם‪ ,‬קכד‪-‬קכט(‪.‬‬
‫‪ 131‬במציאת עזרי‪ :‬ואל תכבדנו לברך ברכת המזון‪.‬‬
‫‪ 132‬ב"מ נח ע"ב‪ :‬תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק‪ :‬כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫שפיר קא אמרת‪ ,‬דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא‪ .‬אמר ליה אביי לרב דימי‪ :‬במערבא במאי זהירי? אמר ליה‪:‬‬
‫באחוורי אפי; וראה ארחות צדיקים‪ ,‬שער הבושה‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ל‪-‬לא‪.‬‬
‫‪ 133‬כתובות כח ע"א‪ :‬ת"ש 'הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר' )יש' כב‪ ,‬טז(‪ ,‬ואמר רב‪ :‬טלטולי דגברא קשין‬
‫מדאיתתא‪.‬‬
‫‪ 134‬בספר היראה ואם ילינו אצלו ]ה'אורחים'[ ישכיבם במיטב מיטותיו )ירושלים תשכ"ב‪ ,‬יא(; וראה מנורת‬
‫המאור לר' יצחק אבוהב‪ ,‬הנר שלישי‪ ,‬כלל ז‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק שני‪ ,‬מהד' י' פריס‪ ,‬חורב‪ ,‬ירושלים תשכ"א‪,‬עמ' ‪;393–391‬‬
‫וכן‪ :‬מטה משה‪ ,‬מהדורת מ"ד קנאבלאווויטש‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,2‬חלק שני )מעלת הצדקה(‪ ,‬פרק תשיעי‪ ,‬עמ' שמ‪-‬‬
‫שמ"ג; 'יש נוחלין' ‪,‬שם‪ ,‬במובא מ'ראשית חכמה' )ע"ש(‪.‬‬
‫‪ 135‬השווה דב' ו‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫וילוה ויפזר הונו אם בדרך צדקה ואם בדרך גמילות חסדים‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫כאש']ר[ בספרים ‪//‬נחקק ויסוד]ים[‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫ויכבדו כרבן גמליאל וחברו‪.‬‬
‫וישמור ממנו כשמירת עכן מעל בחרמו‪.‬‬
‫‪139‬‬
‫וגם צידה תעשה להם‪ 138‬ואל תהא כולו‪.‬‬
‫‪140‬‬
‫נתן תתן לו במקלו ובתרמילו‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫כל המשכב וכל המרכב‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫ואמרו חכמים ז"ל אפי']לו[ סוס לרכוב‪.‬‬
‫וכן בני ביתו‪.‬‬
‫יזהיר בברכת המזון כעל עצמו‪.‬‬
‫וקודם שילך לישון על מטתו הבן נודע‪.‬‬
‫שתקרא לפני מיטתך פרשת קריאת שמע‪.‬‬
‫לכל הסדר‪.‬‬
‫ויפשפש במעשיו ויהרהר תשובה בפני הוד והדר‪.‬‬
‫‪143‬‬
‫כדי שלא ילין בלתי הירהור תשובה‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫וגם ימחל למי שהוא דר עמו בכפיפה באיבה‪.‬‬
‫ואל ידבר על משכבו שיחה בטילה‪.‬‬
‫‪145‬‬
‫אפילה >אפילו< עמו >עם< אשתו ורבים כאלה‪.‬‬
‫ויהא קדוש וצנוע בעניינו >בענייני< המטה‪.‬‬
‫בעניינו רבינו הקדוש ראה והביטה‪.‬‬
‫עשה פרישה כדוגמתו‪.‬‬
‫‪146‬‬
‫כפרישתו אין כמותו‪.‬‬

‫*‪129‬‬
‫‪] //‬עמ' ‪ ,14‬עמודה א[‬

‫‪ 136‬השווה 'יש נוחלין'‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ 137‬השווה או"צ‪ ,‬שער הנדיבות )שם‪ ,‬קד( שכתב‪ :‬ועוד יהיה נדיב בממונו לקנות המצוות כגון רבן גמליאל שקנה‬
‫אתרוג באלף זוז )סוכה מא ע"ב( וראה עוד‪ :‬לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כליסטים וכבדם כרבן גמליאל )כלה רבתי‬
‫ח ה"א; דא"ר ה(‪.‬‬
‫‪ 138‬בספר היראה ובצאתם ילוום ויתן להם צידה לדרך‪.‬‬
‫‪ 139‬לא נתברר לנו‪ ,‬ואפשר שצ"ל‪ :‬ואל תהא כילי‪.‬‬
‫‪ 140‬במציאת עזרי‪ :‬לזה שהלך במקלו ובתרמילו‪ ,‬והשווה שבת לא ע"א )ועוד(‪.‬‬
‫‪ 141‬שימוש במושג מענייני טומאה וטהרה‪.‬‬
‫‪ 142‬ראה )לדוגמה(‪ :‬כתובות סז ע"ב‪ :‬אשר יחסר לו – אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו; רש"י לדב' טו‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 143‬ראה של"ה‪ ,‬שער האותיות אות ר – רצון‪ ,‬ירושלים תשכ"ג‪ ,‬ח"א עז ע"ג; שם אות ת – תשוקה‪ ,‬שם‪ ,‬עט ע"א;‬
‫שם‪ ,‬מסכת חולין‪ ,‬שם‪ ,‬פט ע"ג ; שם עשרה הילולים‪ ,‬שם‪ ,‬ח"ד כ"ג ע"ג; וראה זוהר‪ ,‬ח"א קצא ע"א; והובא ביסוד‬
‫יוסף פכ"ח )יסוד יוסף המבואר‪ ,‬אשדוד ]תשס"ב[‪ ,‬קלג‪-‬קלד( וקב הישר‪ ,‬פל"ה )שם‪ ,‬קסה‪ ,‬קסח(; וראה עוד קב הישר‬
‫פמ"ב )שם‪ ,‬קצח( ומקורו ביסוד יוסף פל"ד )שם‪ ,‬קסד(; שם פנ"ה )שם רסב(; שם פס"א )רצג(‪ .‬עוד בע"ז ראה עמק‬
‫ברכה‪ ,‬סדר הלילה‪ ,‬קלח‪-‬קלט )וצטט שם מראשית חכמה ועוד(‪ ,‬ע"ש‪ .‬וראה צוואת ר' שעפטל‪ ,‬ס' יג‪.‬‬
‫‪ 144‬בספר היראה ואל תשכב בלילה וקטטה לך עם אדם‪ ,‬אך לך ותרצה אותו עד שיתפיס‪ ,‬ואף אם חטא לך בקש‬
‫ממנו פיוס )שם‪ ,‬יב(‪ .‬ב'קצור ההנהגה אשר תקן הר' ר' אשר'‪' :‬ותמחול בכל לילה קודם שתישן לכל מי שחטא לך‬
‫בדברים' )‪] .(I. Abrahams, Hebrew Ethical Wills, Philadelphia 1954, p. 122‬להלן‪ :‬אברהמס‪ ,‬צוואות[‪.‬‬
‫‪ 145‬בספר היראה‪ :‬ואם יש לו אשה – יהיה צנוע‪ ,‬ויזהר מדבר עמה נבלה‪ ,‬כי אף שיחה בטלה שבין איש לאשתו‬
‫על הכל בא במשפט )שם‪ ,‬כ(; והשווה צוואת רבי אליעזר‪ ,‬אברהמס צוואות‪ ,‬עמ' ‪ ;36–35‬מהד' ע"ד הלוי‪ ,‬צפת‬
‫תשס"ג‪ ,‬עמ' קסד‪-‬קסה‪ ,‬סעיפים ז‪ ,‬ט; ושם עמ' קעח‪-‬קעט‪ ,‬סעיפים ו‪ ,‬ח )וראה שם בהערות לכגון אלו בזוהר‪ ,‬בשל"ה‬
‫ועוד; וראה גם קב הישר‪ ,‬פפ"ה )שם תל‪-‬תלא( ויסוד יוסף פ"ע )שם‪ ,‬שט(‪.‬‬
‫‪ 146‬השווה‪ :‬ולמה קורין אותו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו כל ימיו )קה"ר ט‪ ,‬ב ועוד(‪ .‬וראה ספר היראה )עמ'‬
‫ד(‪ ,‬ועמק ברכה‪ ,‬שם‪ ,‬קיב‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪130‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ואם תסתכל בקנקן באגרת הרמב"ן שעשה על חבור זוג >זווג< האדם‪.‬‬
‫אז תבין פרישת דבר וגם סודם‪.‬‬
‫היאך ואימת הזמן‪.‬‬
‫אשר לפריה ורביה זמן‪.‬‬
‫ואיך ינהג עמה בכל מלה נוכח ועבר‪.‬‬
‫וכדי שלא ירא]ה[ בך ערו']ת[ דבר‪.‬‬
‫לפניך ספר היראה‪ 148‬ויראת מאליהך >מאלהיך<‪.‬‬
‫וטהור תהיה במשכך >במשכבך<‪.‬‬
‫ומה לך להזהיר ובאזהרה יהא עולה‪.‬‬
‫כיון שכבר מזהר אתה באזהר']ה[ גדולה‪.‬‬
‫‪149‬‬
‫וכבר באתי להתחנן שאל עבד לאדוניו תסגיר‪.‬‬
‫כי לא באתי למוכיח >!< אלא כמזכיר‪.‬‬
‫ותישן מעט עד כעלות השחר‬
‫ובמטתו אל יאמר לוקם >ליקם< בעצלות‪.‬‬
‫‪150‬‬
‫ולהיות מושכב במשכב אחת הנבדלת‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫רק בזריזות ולא בחימה‪.‬‬
‫ולא בתנומה ובתרדמה‪.‬‬
‫כדי להיות זריז לנטול ידיו בנטילה‪.‬‬
‫כדי זוהמא להפילה‪.‬‬
‫ולהשים פיך >כפיך< מהעונים >מהעיניים<‪.‬‬
‫‪152‬‬
‫והוא רוח הטומאה השורה על הידים‪.‬‬
‫והנטילה יהא הבאה מכח דגברא כי עדיף‪.‬‬
‫כדי לזוב המים על שתי ידיו‪.‬‬
‫בראש ובסופה‪.‬‬
‫‪153‬‬
‫ויברך ברכת נטילה בהודאה יפה‪.‬‬

‫‪147‬‬

‫‪ 147‬היא 'אגרת הקדש' המיוחסת לרמב"ן; ראה כתבי רמב"ן‪ ,‬מהד' שעוועל‪ ,‬ירושלים תשל"א‪ ,‬כרך ב‪ ,‬עמ' שכא‪-‬‬
‫שלז ואילך )ושם במבוא ]עמ' שטו‪-‬שכ[ על ציטוטיה וקצת איזכוריה(‪.‬‬
‫‪ 148‬ספר היראה המיוחס לר' יונה גירונדי נדפס גם בקראקא שמ"א‪.‬‬
‫‪ 149‬על פי דב' כג‪ ,‬טז‪.‬‬
‫‪ 150‬במציאת עזרי‪ :‬הנחדלת‪.‬‬
‫‪ 151‬ספר היראה )בתחילתו(‪…' :‬אל ישכב במטתו דרך העצל‪ ,‬אך במהירות ובזריזות יקום מיד…' )וע"ש( ‪.‬‬
‫ב'קצור ההנהגה אשר תקן הר' ר' אשר' )על פי דו"ו של"ח(‪ :‬ותרגיל עצמך להקיץ בהנץ החמה ולקול הצפור קום‬
‫ממטתך‪ :‬אל תהיה כאיש עצל‪ .‬כי אם בזריזות כדי לעבוד ליוצרך' )אברהמס ‪ .(120‬בארחות צדיקים‪ ,‬שער הזריזות‪,‬‬
‫שם‪ ,‬צה‪ :‬גם צריך זריזות לקום ממיטתו ולהעביר תנומה מעפעפיו ולהשכים ללמוד תורה‪ .‬עוד ראה מנורת המאור‪,‬‬
‫הנר שלישי‪ ,‬הכלל השלישי‪ ,‬החלק הראשון‪ ,‬פרק ראשון )שם‪ ,‬עמ' ‪ ;(205‬מטה משה‪ ,‬עמוד העבודה‪ ,‬סי' א‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬
‫מה‪.‬‬
‫‪ 152‬במציאת עזרי‪ :‬ושלש פעמים על כל יד בסירוגין יטיל כדי זוהמה להפילה ויזהר לרחץ פיו ועניים‪ .‬לאחר‬
‫שהעביר רוח הטומאה השורה על הידים‪ .‬והנטילה יהא בא >באה < מכח גברא כי עדיף'‪ .‬השווה צוואת ר' אליעזר‬
‫הגדול‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪) 37–36‬ובהערות אברהמס‪ ,‬עמ' ‪ ,37‬הערה ‪ ;(16‬וראה שו"ע או"ח‪ ,‬הלכות נט"י‪ ,‬סעיף ד‪ ,‬ס"ק ב‪.‬‬
‫עמק ברכה‪ ,‬סדר השכמת הבקר‪ ,‬ס' ג )סא‪' (:‬וירחץ ג"כ פניו ועיניו כהוגן משום שנאמר )עמוס ד‪ ,‬יב( הכון לקראת‬
‫אלהיך ישראל‪ ,‬וג"כ טוב לו משום בריאות… וידיח פיו ]…[ ב או ג פעמים מפני הרירין שבתוכו כדי להזכיר השם‬
‫הגדול בקדושה ובטהרה; והשווה סדר היום‪ ,‬כוונת נטילת ידים‪ ,‬לובלין תרל"ו‪ ,‬עמ' ‪.6–4‬‬
‫‪ 153‬השווה שו"ע או"ח‪ ,‬הלכות נט"י‪ ,‬סעיף ד‪ ,‬ס"ק ז‪ :‬טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים‬
‫בנטילת ידים לסעודה‪ .‬וב'מפה' כתב‪ :‬מיהו אינו מעכב לא כלי ולא כח גברא ושאר דברים הפוסלים בנטילת‬
‫הסעודה‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫ואחר כך מיד להתחיל בתפילה מסודרת כפי מנהגינו‪.‬‬
‫עד שיגי >שיגיע< אל עלינו‪.‬‬
‫ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים‪// 154.‬‬
‫ואל ישים שום עסק בנתיים‪.‬‬
‫ודברי בין תבין‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫התפילה קורעתו אפילה >!< לאחר גזר דין‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫ואין להביא ראיות‪.‬‬
‫לכך תשים תפילתך בלתי שום טעוותו >טעויות<‪.‬‬
‫כי עד פה תבינה‪.‬‬
‫‪157‬‬
‫תפילה נוט ]נוטריקון[ תפלה‪ .‬תפארת פז לראש השכינה‪.‬‬
‫זאת ועוד אחרת‪.‬‬
‫כי תפלה נוט ]נוטריקון[ תפלה פלילה לבטל הגזירות‪.‬‬
‫ואחר התפלה הוא עומד >?<‬
‫‪158‬‬
‫כחובת שישב בדד‬
‫וילמד קצת כדי לקיים ילכו מחיל אל חיל מתפלה לתורה‪.‬‬
‫‪159‬‬
‫אז השכינה עמו שרה >שורה<‪.‬‬
‫ואח"כ ילך לעסקיו להרויח ממונו‪.‬‬
‫או לישב למלאכתו במכונו‪.‬‬
‫‪160‬‬
‫ויהא משאו ומתנו יפיה >יפה< עם כל בני אדם‪.‬‬

‫*‪131‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,14‬עמודה ב[‬

‫‪ 154‬ברכות ה ע"ב )ועוד(‪.‬‬
‫‪ 155‬קרי‪ :‬כי התפילה קורעת ואפילו לאחר גזר דין; וראה רה"ש יח ע"א‪ :‬ר' יצחק אמר‪ :‬יפה צעקה לאדם בין קדם‬
‫גזר דין בין לאחר גזר דין‪ .‬במציעת עזרי‪ :‬ודברי בין תבין כי התפילה וצעקה יפה לאדם אפילו לאחר גזר דין‪.‬‬
‫‪ 156‬במציאת עזרי‪ :‬ואין להביא ראיות משאר חכמים ואמוראי' שהקשו עליו קושיות ובעיות )ראה רה"ש שם(‪.‬‬
‫‪ 157‬וכך הוא בספר זכירה‪' :‬וכן בתפלה י"ח‪ ,‬כשמסיים בא"י שומע תפלה יכוין‪ :‬תפל"ה ר"ת תפארת פז לראש‬
‫השכינה‪ ,‬והוא ע"פ סוד'‪).‬שם‪ ,‬ב ע"ב; וראה גם שם‪ ,‬ח ע"א(‪.‬‬
‫‪ 158‬במציאת עזרי‪ :‬ואחר התפלה שהיה עומד חוב עליו לישב בדד ילמד‪ .‬על ההתבודדות ראה אגרת התשובה‪,‬‬
‫ש'על כן חיב כל אדם לתקן מקום בביתו‪ ,‬וישים לו שם הלכות או תלים או סדור תפלות‪ ,‬וכאשר יפנה מעסקיו ומדי‬
‫עברו ממלאכתו יסור שמה לשנות או לקרות' )ירושלים תשנ"ט‪ ,‬עמ' ‪ ;(223‬עוד ראה י' אלבוים‪ ,‬תשובת הלב וקבלת‬
‫יסורים‪ ,‬ירושלים תשנ"ג על‪-‬פי המפתח‪ ,‬ערך‪ :‬התבודדות; וכן 'יסוד יוסף' ו'קב הישר' )על‪-‬פי המפתחות(; בקב הישר‬
‫ראה בעיקר פנ"ג‪ ,‬עמ' רנא ובהערה יט )המפנה לשל"ה( עוד ראה ס' זכירה‪ ,‬ח"ב‪ ,‬שם‪ ,‬יד ע"ב‪.‬‬
‫‪ 159‬ברכות סד ע"א‪ :‬אמר רבי לוי בר חייא‪ :‬היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל‬
‫פני שכינה‪ ,‬שנאמר )תה' פד‪ ,‬ח(‪ :‬ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון; טור אורח חיים סימן קנה‪ :‬אחר שיצא‬
‫מב"ה ]מבית הכנסת[ ילך לבית המדרש קודם שילך לעסקיו ויקבע עת ללמוד דאמר רבא בשעה שמכניסין האדם לדין‬
‫אומרים לו קבעת עתים לתורה נשאת ונתת באמונה וקביעות העת צריך שיהא קבוע ותקוע בענין שלא יעבירנו אף‬
‫אם הוא סבר להרויח הרבה; וראה גם ב"י או"ח‪ ,‬ס' קנה‪ ,‬ס"ק א‪ .‬בספר היראה מצינו‪ :‬וטרם ילך לעסקיו ילמוד פסוק‬
‫או הלכה כדי לקיים מצות 'והגית בו' ואותה שעה ילמד בהגיון הלב ואל יפסיק ממשנתו לדברים בטלים )שם ט‪-‬י(;‬
‫וראה גם צוואת יש נוחלין‪ ,‬שם‪ ,‬כט ע"א‪' :‬וזמן הראוי לקבוע עתים לתורה בכל יום תמיד פעמיים בבוקר ובערב‪.‬‬
‫בבוקר קודם האכילה מיד אחר יציאת ב"ה‪ .‬ולא תעסקו בשום דבר כ"א לעסוק בד"ת ]בדברי תורה[‪ ,‬כדי שתקיימו‬
‫הפסוק‪ :‬ילכו מחיל וגו' מב"ה לב"ה ]לבית המדרש[ וכו'‪ .‬ועכ"פ אל תלכו בבקר חוץ לבית לשום עסק אפי' הוא צורך‬
‫שעה עד שתלמדו מקודם הלכה אחת או דין אחד או אפי' פסוק אחד אם נחוץ העניין‪ .‬ובלילה ג"כ תקבעו ללמוד מיד‬
‫אחר יציאת ב"ה קודם האכילה ולאחר האכילה ג"כ קודם שכיבה'‪ ,‬ובעניין זה דן גם בעמק ברכה‪ ,‬פרק לימוד אחר‬
‫התפלה )שם‪ ,‬קט(‪ ,‬ע"ש וכן בברית אברהם‪ ,‬פרק יב‪ :‬ומיד כשיבוא מבה"כ קודם שילך לעסקיו ילמוד משום דכתיב‪:‬‬
‫ילכו מחיל אל חיל‪ .‬וקודם שישכב יתודה וימחול לכל המצערים אותו‪.‬‬
‫‪ 160‬כל אדם – ככל הנראה גוי בכלל זה; ראה ס' זכירה‪ ,‬שם‪ ,‬יג ע"א‪ :‬יזהר שלא יבא לידי ח"ה ]חילול השם[ כגון‬
‫שלא להטעות לכותי או לגנוב ואף אם טועה מעצמו אם מחזירו הרי זה ק"ה ]קידוש השם[ וקבלה אמיתית מי שהורגל‬
‫לגנוב מכותי או לעשות איזה עולה לבסוף יעשה ג"כ לישראל ומי שישמור מזה אז ה' יצליח בכל מעשה ידיו‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪132‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ואם לוחשין שנים יחד אל יעמוד בסודם‪.‬‬
‫ואם תרויח בשום עסק וסחורה‪.‬‬
‫יתן ממנו כהלכה וכתורה‪.‬‬
‫הנקרא כ"ל >כל?< מעשרי >מעשר<‪.‬‬
‫עשר בשבול >בשביל< שתתעשר‪.‬‬
‫ובכל המצות נאמר לא תנסו‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫חוץ מזו‪.‬‬
‫עיין במנורות >במנורת< המאור‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫ותמצא המאמר בכל תואר‪.‬‬
‫ויהא לו קופה בפני עצמו‪.‬‬
‫להניח בתוכו‪.‬‬
‫כשירויח מהדבר או מעס' >מעסק< העוב' >העובר<‪.‬‬
‫‪164‬‬
‫ליתן זאת לעני קרובו הקריבי' >הקרובים< לעניי עיר אחר‪.‬‬
‫כדי להיות להם מזון ושארי']ת?[‪.‬‬
‫ואל תצער בעיניך ליתן מהוניך‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫כי יכפול השם הדבר והלך לפניך צדקך‪.‬‬
‫כי תהיה קבר והיא מכרזת לפניך‪.‬‬
‫פנו הדרך לצדיקי עמך‪.‬‬
‫וארח >ואם< ילך‪ 166‬מחוץ לעיר‪.‬‬
‫בני ביתו לעבודת הבורא יעיר‪.‬‬
‫להיות מוכנים לק"ש ]לקריאת שמע[ ולתפלה‪.‬‬
‫‪167‬‬
‫ולהיות להם לשם ולתהלה‪.‬‬
‫ויפקיד אשתו להזהיר >להיזהר< מדבר האסורים‪.‬‬
‫ושלא להכשיל בדברים המותרים‪.‬‬
‫והפרש בין בשר וחלב בין קדירות ובין קערה‪.‬‬
‫‪161‬‬

‫‪ 161‬בספר היראה ואל יבא אצל בני אדם שהם מתלחשים יחד‪).‬שם‪ ,‬י(‪.‬‬
‫‪ 162‬ראה תענית ט ע"א‪ :‬עשר תעשר ]את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה[ )דב' יד‪ ,‬כג( – עשר בשביל‬
‫שתתעשר‪ .‬אשכחיה רבי יוחנן לינוקא דריש לקיש‪ ,‬אמר ליה‪ :‬אימא לי פסוקיך! אמר ליה‪ :‬עשר תעשר‪ .‬אמר ליה‪:‬‬
‫ומאי עשר תעשר? אמר ליה‪ :‬עשר בשביל שתתעשר‪ .‬אמר ליה‪ :‬מנא לך? אמר ליה‪ :‬זיל נסי‪ .‬אמר ליה‪ :‬ומי שרי‬
‫לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב‪ :‬לא תנסו את ה' )דב' ו‪ ,‬טז( אמר ליה‪ :‬הכי אמר רבי הושעיא‪ :‬חוץ מזו‪ ,‬שנאמר‪:‬‬
‫הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות‬
‫השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די )מלאכי ג‪ ,‬י(‪ .‬מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב‪ :‬עד שיבלו‬
‫שפתותיכם מלומר די‪ .‬אמר ליה‪ :‬אי הות מטי התם להאי פסוקא לא הוית צריכנא לך ולהושעיא רבך‪.‬‬
‫‪ 163‬ראה מנורת המאור )לר"י אבוהב(‪ ,‬כלל ז )לעשות צדקה(‪ ,‬חלק ב )פרנסת עניים(‪ ,‬פרק רביעי‪ ,‬שם‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .406–404‬ב'יש נוחלין‪ ,‬ענין צדקה )שם‪ ,‬כב ע"ב‪ :‬ותתנו מעשר מכל אשר תבא לידכם הן כסף הן שוה כסף מן הכל‬
‫תפרישו מעשר מתחילה ואח"כ תתנו מעשר מן הריווח אשר ה' נותן לכם כל הימים כי דבר זה אין ערך‪ ,‬כי את אשר‬
‫אסר הבורא ית' בכל דבר דהיינו לנסותו מותר במעשר דכתיב ובחנוני נא בזאת וכתיב עשר תעשר עשר בשביל‬
‫שתתעשר; וראה גם צוואת ר' שעפטל‪ ,‬סי' י‪ .‬עוד ראה ספר זכירה‪ ,‬שם‪ ,‬יז ע"א )ע"ש(‪ .‬באגרת הטיול ]לר' חיים בן‬
‫בצלאל‪ ,‬אחי מהר"ל[‪ ,‬חלק הדרוש‪' ,‬עשר תעשר … פי בשביל שתזכה ליתן עוד מעשר הרבה‪ ,‬ואין פירושו לשון‬
‫עושר שהרי השי"ן שמאלית‪ .‬בפי' הרשב"א'‪.‬‬
‫‪ 164‬ראה ב"מ ע"א ע"א; מכילתא דרי"ש משפטים‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬פי"ט; רש"י שמ' כב‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ 165‬השווה יש' נח‪ ,‬ח; וכן ב"ב יא ע"א; תנחומא משפטים‪ ,‬ח; מדרש מש‘ יד‪ ,‬לד‪.‬‬
‫‪ 166‬במציאת עזרי‪ :‬וכשילך‪.‬‬
‫‪ 167‬השווה יר' יג‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫והפרש הוא מדיני טומאה וטהרה‪.‬‬
‫אין איש צדיק אשר בארץ ולא יחטא‪.‬‬
‫‪170‬‬
‫ולכן ופקדת נוך ולא תחטא‪.‬‬
‫ואם פגע בך ח"ו מכשול יפות >?<‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫לישיילי לבי חכימא אם איתא‪.‬‬
‫‪172‬‬
‫ולא להתיר לעצמו ההלכה בידו רביבה‪.‬‬
‫רק לילך לבי רב אשר הוא תחתיו כפופה‪.‬‬
‫אף על פי שהוא גם כן אחד מצורבה דמורה‪.‬‬
‫אסור לו להורה‪.‬‬
‫ולאמור אפילו דבר הקל בדמותה‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫לניפ >לפני< ‪ //‬גאון העיר או ריש גלותא‪.‬‬
‫אשרי לדור הנשמעים אליהם‪.‬‬
‫ואשרי חלקם אשר יגיע אליהם‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫אשרי הבא לכאן ותלמודו בידו‪.‬‬
‫‪175‬‬
‫ולמבין ינעם סודו‪.‬‬
‫ואל יטיל אימה יתירה‪.‬‬
‫ואם יעשה כן פן יכשיל בני ביתו ח"ו בעבריה >בעבירה<‪.‬‬
‫כמאמר תוקפא‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫דמר עקיבא >עוקבא<‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫ואמרתי לגלות זה במראה ולא בחידות‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫עיין בספר המדות‪.‬‬

‫*‪133‬‬

‫‪168‬‬

‫‪169‬‬

‫‪168‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,15‬עמודה א[‬

‫בספר זכירה‪ ,‬שם‪ ,‬יא ע"ב‪ :‬וילמוד ]את אשתו[ הדינין הנוהגים בביתו דיני נידה וקצת מאיסור והיתר ומליחת‬

‫בשר‪.‬‬
‫‪ 169‬השווה קה' ז‪ ,‬כ‪ :‬כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪.‬‬
‫‪ 170‬ראה איוב ה‪ ,‬כד‪.‬‬
‫‪ 171‬במציאת עזרי‪ :‬ואם פגע בך ח"ו מכשול אפילו כמלוא נימה‪ .‬יפה לילך לשאלה לבי חכימא‪.‬‬
‫‪ 172‬כוונתו כנראה לומר‪ :‬גם אם ידיעותיו מרובות‪ .‬במציאת עזרי – תכופה‪.‬‬
‫‪ 173‬על תארי החכמים ראה ח"ה בן ששון‪ ,‬הגות והנהגה‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ ,‬עמ' ‪ .257–256‬בן ששון העיר כי‬
‫בפולין נתמעט השימוש בתארים מנהיג וריש גלותא לרבנים ותמורתם מופיע התואר אב"ד‪.‬‬
‫‪ 174‬השווה‪ :‬אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו )פסחים נ ע"א ועוד(‪.‬‬
‫‪ 175‬על פי מש‘ ט‪ ,‬יז; וראה הקדמת א"ע לתורה‪ :‬ובעץ הדעת סוד ינעם‪.‬‬
‫‪ 176‬נראה שדבריו הם על פי המצוי באורחות צדיקים‪ ,‬שער הכעס )שם‪ ,‬עמ' עט(‪' :‬הכעסן הוא כבד על בני ביתו‬
‫השומעים תמיד כעסו ותלונתו וקרוב הדבר לבוא לידי תקלה מפני שמטיל אימה יתרה בתוך ביתו‪ ,‬כמו ההוא מעשה‬
‫)דמר עוקבא( ]דרבי חנינא בן גמליאל[ אשר בקשו בני ביתו להאכילו אבר מן החי'; ראה גיטין ז ע"א‪ :‬אמר ר' אבהו‬
‫לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו שהרי אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו והאכילוהו דבר גדול ומנו‬
‫ר' חנינא בן גמליאל‪ .‬האכילוהו ס"ד… אלא ביקשו להאכילו דבר גדול ומאי ניהו אבר מן החי'; וראה שם כל העניין‬
‫)בדף ו ע"ב וז ע"א ובהמשך‪ ,‬שמובאים בו דברים מדברי מר עוקבא(‪ .‬עוד ראה צוואת ר"א הגדול )אברהמס עמ' ‪:(43‬‬
‫ואל תטיל אימה יתירה בתוך ביתך כי כמה רעות גורמת האימה‪ .‬עוד ראה ספר זכירה‪ ,‬שם‪ ,‬יא ע"א‪-‬ע"ב‪ :‬ויזהר‬
‫מלהטיל אימה יתירה בביתו כי סופו בא לידי ג' עבירות ג"ע וש"ד וחילול שבת‪ .‬גמרא גיטין פ"א‪ ,‬וראיה מפלגש‬
‫בגבעה וממעשה שהיה בשפחה ששברה כלי אכילה בליל שבת והדליקה נר בשבת מחמת יראה ובמסכת שמחות‬
‫מעשה בילד ששיבר צלוחית והניח האב אצבעו על חטמו והילד מחמת יראה נפל לבור ומת‪ .‬ובגמרא שפחה אחת צלה‬
‫בשר והבשר נאבד וע"י יראה הלכה וחתכה אבר אחד מבהמה וצלתה במקומו וע"י נס שראת' שכינתה ופירשוהו מזה‬
‫)וע"ש(‪.‬‬
‫‪ 177‬על פי במ' יב‪ ,‬ח‪ :‬פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמֻנת ה' יביט‪.‬‬
‫‪ 178‬ספר המדות הוא הכינוי המקורי )ככל הנראה( של הספר המכונה מאז הדפוס הראשון )פראג שמ"א=‪(1581‬‬
‫ארחות צדיקים; ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ .6‬כיוון שר' אברהם מכנה את הספר בשם ספר המידות צ"ע איזו מהדורה עמדה‬
‫לפניו‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪134‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫ואם האמונה לי נתאמתו >נתאמת<‪.‬‬
‫ירגיל עצמו בדבר האמת‪.‬‬
‫ולא בדבר שוא ושקר‪.‬‬
‫‪179‬‬
‫כי כליון וחרץ באה מהם עד אין חקר‪.‬‬
‫וירגיל עצמו במדות הישרות והנכונותו >והנכונות<‪.‬‬
‫וירחיק ממדות המגונות‪.‬‬
‫ויהיון ממוצעים דרכיך‪.‬‬
‫‪180‬‬
‫ע"ד ]על דרך[ פלס רגליך‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫ויחריש עצמו וירחיק מן הכיעור ומן הדומה לו‪.‬‬
‫‪182‬‬
‫ויקח עצמו בדבר יחידי‪.‬‬
‫‪183‬‬
‫ולעיין במילי דחסידי‬
‫‪184‬‬
‫וימצא תורת חיים‪.‬‬
‫ומן השמים תסתיום >תסתיים<‪.‬‬
‫ובתורתו יאיר לעולם‪.‬‬
‫‪185‬‬
‫וה' יברך את עמו ישראל בשלום‪.‬‬
‫]הנוסח ביידיש[‬

‫נון וויל איך שרייבן פון מארגין ביז נאכט‪.‬‬
‫וויא זיך דער בעל הבית זאל הלטין רעכט‪.‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,15‬עמודה א[‬

‫דען דער בעל הבית גיט צו מארגש אויז דען הויז‪.‬‬
‫אוב ער דען קינדרן וואז קענט ריכטין אויז‪.‬‬
‫אונ צו נאכט קומט ער אונ טוט מיט מנוחה זיצין‪.‬‬
‫דו וויל איך אים זאגין וויא ער זיא זאל ברענגין צו ניצן‪.‬‬
‫אן ערשטן ווען ער קומט אין הויז‪.‬‬
‫דא זאל ער אלז פרעגן אויז‪.‬‬
‫אוב דיא זין זיין בייא דען רבי גיוועזין‪.‬‬
‫אונ האבן רעכט גלעזן‪.‬‬
‫אונ זול זיא היפש גווינן צום רבי אניין‪.‬‬
‫אונ זול זיא דער נאך ור הערן אוב זיא בקי זיין‪.‬‬
‫אונ זול אך זעלברט מיט זיא לערנן וואז ער קאן‪.‬‬
‫‪186‬‬
‫דער מיט אז ער זיין דרך ארץ מיט דער תורה זול האן‪.‬‬
‫‪ 179‬ראה או"צ‪ ,‬שער האמת )והפכו‪ :‬שער השקר(‪.‬‬
‫‪ 180‬ראה מש‘ ד‪ ,‬כו‪ .‬ב'קצור ההנהגה אשר תקן הר' ר' אשר'‪ :‬פלס מעגל רגליך לישר עצמך בדרך בינוני במאכל‬
‫ובמשתה‪ .‬אל תהי הפקר ולא חדל אישים‪ .‬ובכל מדותיך אל תט ימין ושמאל' )אברהמס‪ 122 ,‬ואורחות חיים ליום‬
‫השלישי ס' מג(‪ .‬עוד ראה )לדוגמא(‪ :‬כד הקמח בערכים ענווה וגאווה; רשב"ץ לאבות ד‪ ,‬ד; מטה משה‪ ,‬שער הראשון‬
‫)במעלת התורה(‪ ,‬שם‪ ,‬ב ע"א‪.‬‬
‫‪ 181‬חולין מד ע"ב )ועוד(‪.‬‬
‫‪ 182‬במציאת עזרי‪ :‬וירגיל עצמו להיות בחדר יחידי‪.‬‬
‫‪ 183‬על פי ב"ק ל ע"א‪ :‬אמר רב יהודה‪ :‬האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין; רבא אמר‪ :‬מילי דאבות;‬
‫ואמרי לה‪ :‬מילי דברכות‪.‬‬
‫ממֹּקשי מות‪.‬‬
‫ֵ‬
‫‪ 184‬על פי מש‘ יג‪ ,‬יד‪ :‬תורת חכם מקור חיים לסור‬
‫‪ 185‬תה' כט‪ ,‬יא‪ :‬ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום‪.‬‬
‫‪ 186‬ראה‪ :‬אבות ב‪ ,‬ב‪ :‬רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר‪ :‬יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם‬
‫משכחת עון‪ .‬וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪135‬‬

‫ווייטר זאל ער מייד אונ קנעכט‪ 187‬פרעגין‪.‬‬
‫אוב זיא איר נשמה וועגין‪.‬‬
‫‪] //‬עמ' ‪ ,15‬עמודה ב[‬
‫דז זיא זאלין גיווארנט זיין אין דער קעך אונ אויף דען הערט‪// .‬‬
‫פליישיגש אונ מילכגש איטליכש וויא עז גיהערט‪.‬‬
‫אבר ניט מיט גרושן צארן‪.‬‬
‫דו ווערן זיא אים אלז זאגין הינטן אונ פארן‪.‬‬
‫ווערט אים עפיז איין ספק זיין דו ווערט ער ורעגין דען רב‪.‬‬
‫דו ווערט ער אימש זאגין מתחילה ועד סוף‪.‬‬
‫אונ ווען זיא מיט עפיז ניט רעכט אום גענן‪.‬‬
‫זול ער זאגין גלובט זייא גוט אז מיר יודן זענן‪.‬‬
‫אונ מיר זענן פון אלי ועלקיר אב גישיידן‪.‬‬
‫גשיכט אונש וואז שאדן דו נעמן מירז אויף מיט וריידן‪.‬‬
‫אונ אן רב זאל ער נישט כשר נוך טריפה מאכין‪.‬‬
‫וואז עש אן גיט כשר אודר טרפיה >טריפה< אודר פליישיגש אודר מילכיגש מאכין‪.‬‬
‫ווען ער גלייך וואל וואש >ווייש< דען דין‪.‬‬
‫זול ער ניט פסקין נוך זיין זין‪.‬‬
‫דרום שטיט אין פרקים‪ 188‬דוא זאלשט דיר איין רב קויפין‪.‬‬
‫דז דו מיט איטליכן דין זאלשט צו אים לויפן‪.‬‬
‫ווען דו ווערשט דיך איבר דיין געלט ניט דר ברמין‪.‬‬
‫דו ווערט דיך גוט ור אלן ביזן בשירמן‪.‬‬
‫ווען איינר צו צייטן איבר איין גרייז גיט‪.‬‬
‫דז ער לשון הקדש ניט פר שטיט‪.‬‬
‫דו קאן ער וואל ל>י<יאנן אין טייטשן גשריפט גדרוקט‪.‬‬
‫אונ אין דיא ביכליך דיא איבר ועלד ווערן גיצוקט‪.‬‬
‫דען דעם דרוקר איז דרום דר לאב געבן‪.‬‬
‫זיא מיגן דרוקן אין אלי שפראך גאר עבין‪.‬‬
‫דען דיא הערץ ווערן שווער‪.‬‬
‫אונ דיא הנדיל מערן זיך זער‪.‬‬
‫אך זול ער זעהן אז זיך דיא קינדר צו וואשין ניט ור געשין‪.‬‬
‫עז זיייא צו מארגיש אונ צו עשין‪.‬‬
‫אונ ניט לוזן דיא הנט שטוסן אין טאפף אודר אין איינר קאן‪.‬‬
‫אונ זול דיא קינדר ור הערן אוב זיא דיא ברכה קאן‪.‬‬
‫אונ זאל זיא מיט בשמירטה הענד נישט לוזן אן רירן‪.‬‬
‫ווען גלייך אלי וושיר וועלטין צו ורירין‪.‬‬
‫עז זייא ספרים אודר אנדרי זאכין‪.‬‬
‫אונ אין דער גמרא טוט מן עז טמא מאכן‪.‬‬
‫‪] //‬עמ' ‪ ,16‬עמודה א[‬
‫אונ זול זיא איבר טיש ניט פיל לאזין רידן דברים בטלים‪// .‬‬
‫אונ זולן ניט ליגן אויף דען טיש אודר אויף דיא כלים‪.‬‬
‫אונ זול היפש עשין אונ טרינקין נוך זיין ור מיגין‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫‪188‬‬

‫מילולית‪' :‬משרתת ומשרת'‪ ,‬מתייחס לקבוצת משרתים בלי ציון ברור של מינם או מספרם‪.‬‬
‫ביידיש 'פרקים' )‪ (prokim‬בלא הגדרה משמע 'פרקי אבות'‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪136‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫אונ זול דען אנדרין לייטן אך פיר ליגן‪.‬‬
‫דר נוך זאל ער רידן דער צווישן דברי תורה‪.‬‬
‫דו רואט אויף דען טיש דער בורא‪.‬‬
‫אונ ווען ער זיך הוט זאט געשין אן‪.‬‬
‫דא זול ער בענשין‪ 189‬אונ לובן גוט דז ערז אן אנדר מאל זול ווידר האן‪.‬‬
‫ווען איבר זיין טיש איז איין גאסט‪.‬‬
‫דו זאל ער זעהן אז ער אין ניט בענשין האסט‪.‬‬
‫דען ווען ער דאז בענשין אן אליר בעשטן מאכט ווישן‪.‬‬
‫מאכט מען אים זיין בלוט פר גיסן‪.‬‬
‫דען ער דר שרעקט אין דר ורעמד‪.‬‬
‫אונ זיין פנים ווער אים אזו ווייש אז דאז העמט‪.‬‬
‫דרום זול ער זעלברט בענשין‪.‬‬
‫אודר דיא זיך לאנג איבר זיין טיש האבן טון מענשין‪.‬‬
‫אונ ער זול ניט איין ור שעמן ווען ערז ניט גוויש ווייש אז ערז קאן‪.‬‬
‫ווען ער אין גלייך אז איין רב זיכט אן‪.‬‬
‫אך זול ער זעהן אז דער גאשט אין איין גוטין בעט זול זיין‪.‬‬
‫אי ער זיך אין זיינם ליגט הניין‪.‬‬
‫אונ זאל געבן איוף >אויף< דען גאשט ולייש‪.‬‬
‫אונ זול אים זיין בעט מאכן ווייש‪.‬‬
‫אונ זול אים געבן געלט אויף צערונג‪.‬‬
‫עז איז גלייך אז ווען ערש העט גליהן אויף איין ווערונג‪.‬‬
‫שעמט ער זיך צו נעמן דו זאל ער אימש לייאן‪.‬‬
‫ווערט אים גוויש ניט גירייאן‪.‬‬
‫ווען ער גלייך איז איין גרושר עני זול ער אין מכבד זיין‪.‬‬
‫וויא איין רב אונ זול אין מאנה >מהנה<‪.‬‬
‫אונ זול אים געבן קעז אונ ברוט אין זיין טארניסטר‪.‬‬
‫דו ווערט דיך גוט בהיטן ור שאנד אונ פר ליסטר‪.‬‬
‫קאן ער ניט גין דא זאל מען אים דינגן איין וואגין‪.‬‬
‫אזו טונן אונזרי חכמים זאגין‪.‬‬
‫אך זול ער מיט דען זיין יוצא‪.‬‬
‫זול זעהן דיא קינדר אך בענשין אונ מאכין ‪ //‬המוציא‪.‬‬
‫אונ ווען ער זיך בייא נכט ל>י<יגט אין בעט‪.‬‬
‫דו זול ער זעהן אז ער פאר קריאת שמע רעט‪.‬‬
‫אונ זול זיך זיין הערץ לענקין‪.‬‬
‫אונ זול זיך אויף זיינה זינד טון בידענקין‪.‬‬
‫דז ער ניט איבר נכט זול זיין אן תשובה‪.‬‬
‫אונ זול גוט זיין מיט דען הערצין נומר איבה‪.‬‬
‫ווען ער זיך ל>י<יגט אין בעט אניין‪.‬‬
‫דא זול ער איטליכין מוחל זיין‪.‬‬

‫‪] //‬עמ' ‪ ,16‬עמודה ב[‬

‫‪ 189‬הפועל 'בענשין' )מן היסוד הרומאני שביידיש‪ ,‬מאיטלקית ‪ (ben(e)dicere‬בלא מושא משמעו תמיד 'לברך‬
‫את ברכת המזון' כך גם 'דאז בענשין'‪ ,‬שם עצם‪ ,‬ראה בהמשך‪ ,‬פירושו 'ברכת המזון'‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫*‪137‬‬

‫עז זייא איינר אויז דער קהילה ארויש‪.‬‬
‫מכל שכן מיט וועם ער וואונט אין איין הויז‪.‬‬
‫אונ זול ניט אוניצה ריד רידן אין בעט‪.‬‬
‫אפילו מיט זיין ווייב אז ער אלי המליכקייט רעט‪.‬‬
‫אונ זישט מיט אנדרה זאכין זול ער זיין בצנועות >בצניעות<‪.‬‬
‫זול ניט ווייזן ור ויר ווענד זיין בלושה ויש‪.‬‬
‫וויא מיר גפינדן גשריבן‪.‬‬
‫אז רבינו הקדוש הוט ויל חסידות גטריבן‪.‬‬
‫אך הוט עז דר רמב"ן אין ספר גמאכט‪.‬‬
‫וויא זיך מאן אונ ווייב זולין הלטין טאג אונ נכט‪.‬‬
‫לייאנט איר דז ביכליין אויז גאר‪.‬‬
‫דו ווערשט דו אלז ווערן גיוואר‪.‬‬
‫ווען דו זולשט איין ווייב נעמן‪.‬‬
‫אודר ווען דו דיך זולשט ור איר שעמן‪.‬‬
‫אזו וויא ער זיך ור איר שייט‪.‬‬
‫ווען זיא הוט איר צייט‪.‬‬
‫ווילשטו דען דאז אלז ניט זעהן‪.‬‬
‫דו זאלשטו צון ספר היראה‪ 190‬גנעהן‪.‬‬
‫דו זאלשט דיך ורכטין ור גוט דען הערן‪.‬‬
‫אפילו אין בעט זולשט אין ערן‪.‬‬
‫וואש זאל איך ויל אין זעלכי זאכין שטראפין‪.‬‬
‫די תורה הוט ענק לאנג גיווארנט מען זולן >זול< אין זיין דינשט ניט שלאפין‪.‬‬
‫אונ האב ואר גיבעטן אז איין קנעכט דען הערן‪.‬‬
‫עץ זאלט ניט מאנין דז איך ענק‪ 191‬לערנן >לערן<‪.‬‬
‫איך טוא עז נייארט גידענקין‪.‬‬
‫דז מן דאז הערץ זול לענקין‪.‬‬
‫אונ דז איינר זול שלופין ביז אויף גיט דער מרגין שטערין‪.‬‬
‫אונ זול היפש אוף >אויף< שטין גערן‪.‬‬
‫נייארט היפש וריש אונ אן צארין‪.‬‬
‫אונ זאל קיין וואשיר צו וואשין שפארין‪.‬‬
‫‪] //‬עמ' ‪ ,17‬עמודה א[‬
‫דז ער דען ביזן רוח ‪ //‬וואשט איין ראב‪.‬‬
‫אונ טוט אך דיא הענט פון אגין אב‪.‬‬
‫אי ער זיא מאכט ראן‪.‬‬
‫דען דער רוח טומאה איז ניט קליין‪.‬‬
‫אונ דיא וואשיר זולין וואול רינן טאן‪.‬‬
‫דז ער בידה הענט וואל וואשין קאן‪.‬‬
‫דען ווען ער דיא הענט מאכט שטוסן אין איין כלי אניין‪.‬‬
‫דו מאכט ער ניט רעכט גיו>ו<שין זיין‪.‬‬
‫‪ 190‬שני תרגומים ליידיש של ספר היראה הופיעו לפני שנדפס ספר סם חיים‪ ,‬אחד בציריך ש"ו ואחד )מכונה בשם‬
‫חיי עולם( בפרייבורג שמ"ג )ראה ישראל צינברג‪ ,‬תולדות ספרות ישראל‪ ,‬ד‪ ,‬תל אביב ‪ ,1958‬עמ' ‪.(78–77‬‬
‫‪ 191‬על הצורות 'עץ' )אַתֶּם( ו'ענק' )אֶתכם‪ ,‬לכם( ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.21‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪138‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫אונ דיא וושיר ווערן אונריין‪.‬‬
‫אונ דר נוך זול ער זאגין זיין ברכה‪.‬‬
‫דעש גלייכן זול ער געבן אויף דיא קינדר השגחה‪.‬‬
‫‪193‬‬
‫דער‪ 192‬נוך זול ער היפש אורן‪.‬‬
‫אונ זול זיך ניט שפארין‪.‬‬
‫אונ זול זיין הערץ צו גוט לענקין‪.‬‬
‫אונ זול דר ווייל נישט אנדרש גדענקין‪.‬‬
‫דען דיא תפילה צו ריישט דען ביזן גזר דין‪.‬‬
‫דרום זול איינר נישט אנדרש האבן אין זין‪.‬‬
‫זול איך ענק ויל ווארצייכין גדענקין‪.‬‬
‫עז קאן איינר זיין הערץ וואל זעלברט דרויף לענקין‪.‬‬
‫דען דיא תפלה איז ר"ת ]ראשי תיבות[ תפארה פז לראש השכינה‪.‬‬
‫דאז איז טיי>ט<ש‪ 194‬איין שינה צירונג טוט גוט דר מיט גפינה‪.‬‬
‫אך איז תפילה ר"ת ]ראשי תיבות[ תפילה פלילה >פעולה< לבטל הגזירת >הגזירות<‪.‬‬
‫דאז איז טיי>ט<ש פון דער תפילה וועגן ווערן ור שטערט אלי צורת >צרות<‪.‬‬
‫נוך דען אורן זול ער איין ביסל איבר דען ספר זיצין איין ווייל‪.‬‬
‫דו מיט איז ער מקיים ילכו מחיל אל חיל‪.‬‬
‫דאז איז טיי>ט<ש פון איין גוטן צון אנדרין‪.‬‬
‫טוט ער וואנדרין‪.‬‬
‫דען איז גוט גוויש בייא אים ביהעפט‪.‬‬
‫דו מאג ער גין נוך זיין גישעפט‪.‬‬
‫אונ זול זיין משא ומתן באמונה האלטין‪.‬‬
‫אודר איבר זיין מלאכה אונ זול עז גוט לוזן וואלטין‪.‬‬
‫אונ ווען צווייא מיט איין ננדר רוימן‪.‬‬
‫דוא זולשט דיך בייא אין ניט זוימן‪.‬‬
‫בשערט דיר גוט אז דו ווערשט גווינן‪.‬‬
‫גיב דיין צדקה אונ מעשר אז עז נימנט ווארט >ווערט< אינן‪.‬‬
‫דרום טוט ער בייא דען מעשר שורבן >שרייבן?< אין בוכין‪.‬‬
‫‪] //‬עמ' ‪ ,17‬עמודה ב[‬
‫דו זאלשט גוט ‪ //‬ניט ור זוכן‪.‬‬
‫זיך אין ספר מנורת המאור‪ 195‬איין‪.‬‬
‫אזו ווערשטו גפינדן פיין‪.‬‬
‫אונ זול איין ביזונדרה ביקס האלטין דרויף‪.‬‬
‫דז ער דען מעשר זול היבן אויף‪.‬‬
‫אונ זול אין געבן דיא אורמה אויז זיינר משפחה‪.‬‬
‫דיא זענן בילכר אז אנדרי דיא דו האבן הצרכה‪.‬‬
‫אונ לאז דיך דאז אויז געבין ניט שמערצן‪.‬‬
‫‪ 192‬במקור דער דער‪.‬‬
‫‪’ 193‬אורין' מן הרכיב הרומאני ביידיש )לטינית ‪ .(orare‬ראה וויינרייך )בהערה לעיל(‪ ,‬סעיף ‪ ,115‬עמ' ‪.54‬‬
‫מקבילתו ביידיש מזרחית‪ :‬דאַוו)ע(נען‪.‬‬
‫‪ 194‬ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.36‬‬
‫‪ 195‬רק בשנת תפ"ב הופיע לראשונה ספר מנורת המאור עם תרגום ליידיש‪ ,‬ראה צינברג )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(190‬עמ'‬
‫‪.(111‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪139‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫אונ נעם דירז ניט צו הערצין‪.‬‬
‫דען גוט גיט דירש כפיל >!< ווידר‪.‬‬
‫ווען מן דיך אין גראב ליגט נידר‪.‬‬
‫דו טוט דיא צדקה ור דיר שרייאן‪.‬‬
‫רוימט אויז דען מאן איין וועג ער הוט אורמן טון געבן אונ לייאן‪.‬‬
‫אונ ווען ער ציכט איבר ועלד‪.‬‬
‫דו זול ער זעהן אז ער זיין גזינד אין גוטש דינשט בפעלט‪.‬‬
‫דז זיא זולן ווארטין דיא שולן‪.‬‬
‫אונ אל דינג וואל בפולן‪.‬‬
‫אונ זונשט מייד אונ קעכין‪.‬‬
‫אז זיא נישט אן גוטש גיבוט ור שוועכין‪.‬‬
‫אונ זיסט מיט מילכגש אונ ולישיגש גיועס‪.‬‬
‫אז דז גזינד ח"ו ניט וואז טריפות עש‪.‬‬
‫דען דער פסוק טוט מיד ופקדת נוך ולא תחטא אן שרייבן‪.‬‬
‫דאז איז טייטש זיך זאג דיין גיזינד אז זיא ניט זינדגן ווען דוא ווערשט אוישן בלייבן‪.‬‬
‫אונ אז ער דו ווייטר שרייבט ער זול אלז דען רב ורעגן‪.‬‬
‫דו וויל איכש לוזן איבר וועגן‪.‬‬

‫דען עז שטיט ואר אלז אובן‪.‬‬
‫דז זיך קיינר זאל זעלביש >זעלברט?< לובן‪.‬‬
‫אונ זול ניט זעלברט מורה התיר >היתר< זיין‪.‬‬
‫אונ היץ ואלט ער ווידר דריין‪.‬‬
‫זיך נור א>יי<ניר אין ספר המדות‪ 196‬איין‪.‬‬
‫דו זיכט ער אלז וויא עז זול זיין‪.‬‬
‫אך זול זיך א>יי<ניר ניט גווינן אין ליגין‪.‬‬
‫דען אלז ביז טוט זיך דר פון ויגן‪.‬‬
‫אונ זול זיך אין רעכט ורטיגי האנדל גיווינן‪.‬‬
‫אונ אין ווארק >ווערק< די שינן‪.‬‬
‫אונ נוך דען פסוק פלס רגליך ורעג‪.‬‬
‫עז ‪ //‬איז טייטש וועג דיר דיינה וועג‪.‬‬
‫גיא ניט צו ביזן זאכין‪.‬‬
‫מיט ביזה גיזעלשפט זולשטו קיין ווארט ניט שפראכין‪.‬‬
‫דו איז ער מקיים הרחק מן הכי>ע<ור ומן הדומה לו‪.‬‬
‫דאז איז טייטש פון בייזר גזלשפט ור דיך יוא‪.‬‬
‫אונ זעץ דיך היפש איין ליין נידר‪.‬‬
‫אונ לערן וויא דו זולשט זיין ורום אונ בידר‪.‬‬
‫דו העלפט דיר גוט אין הימל דר צו‪.‬‬
‫דז דו ווערשט האבין רוא‪.‬‬
‫אך ווערשטו האבן עושר אונ וריד‪.‬‬
‫אונ דייני קינדר ווערן אלז גוטץ נימר מער זיין מיד‪// .‬‬

‫]עמ' ‪ ,18‬עמודה א[‬

‫‪ 196‬על ספר מדות ביידיש ראה מאַקס עריק‪ ,‬די געשיכטע פֿון דער ייִדישער ליטעראַטור פֿון די עלטסטע צײַטן ביז‬
‫דער השֹכּלה‪-‬תּקופֿה‪ ,‬ורשה ‪ ,1928‬עמ' ‪ 299–270‬וכן צינברג‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.79–78‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪140‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫]תרגום‪ :‬ובכן‪ ,‬אכתוב כיצד ינהג כראוי בעל הבית מבוקר עד לילה‪.‬‬
‫מאחר שבעל הבית יוצא בבוקר מן הבית כדי להשיג משהו לילדיו‪ ,‬ובלילה הוא‬
‫חוזר ויושב במנוחה‪ ,‬אומַר לו כיצד יביא להם תועלת‪ .‬ראשית‪ ,‬כשיבוא הביתה‬
‫ישאל על הכול‪ ,‬אם היו אצל הרבי ולמדו היטב‪ ,‬וירגיל אותם יפה ללכת אל הרבי‪,‬‬
‫ואחר כך יבחן אותם אם הם בקיאים וגם ילמד עמם בעצמו מה שהוא יכול‪ ,‬וכך‬
‫תהיה בידו תורה עם דרך ארץ‪ .‬אחר כך יחקור את המשרתים אם הם מקפידים‪,‬‬
‫ושיזהרו כראוי בדברי בשר וחלב במטבח ובכּירה‪ .‬אבל לא יעשה זאת ברוגז גדול‬
‫– כך יספרו לו הכול‪ .‬אם יהיה לו ספק כלשהו‪ ,‬ישאל את הרב והוא יסביר לו הכול‬
‫מתחילה ועד סוף‪ .‬ואם לא נהגו במשהו כראוי יאמר‪ :‬השבח לאל שאנו יהודים‬
‫ונבדלים מכל העמים‪ .‬אם קורה לנו נזק‪ ,‬אנו מקבלים זאת בשמחה‪ .‬ואל יכשיר או‬
‫יטריף דבר מבלי לשאול רב בכל הנוגע לכשר ולטרף‪ ,‬לראותם כבשר או כחלב‪ .‬גם‬
‫אם הוא יודע היטב את הדין אל יפסוק לפי דעתו‪ .‬לכן כתוב בפרקים ]פרקי אבות[‬
‫קנה לך רב‪ ,‬כדי שתרוץ אליו בכל שאלת דין‪ .‬אם לא תחוס על כספך ישמור עליך‬
‫האל מכל רע‪ .‬אם מישהו עושה טעות מפני שאינו מבין את לשון הקודש‪ ,‬הוא יכול‬
‫לקרוא בכתבים הנדפסים ביידיש ובספרים המובאים ממרחקים‪ 197.‬שהרי למדפיס‬
‫ניתנה רשות להדפיס בכל השפות משום שהלבבות נעשים כבדים והקשיים מתרבים‬
‫מאוד‪.‬‬
‫עליו לדאוג גם שהילדים לא ישכחו ליטול ידיים בין בבוקר בין לפני האכילה‪.‬‬
‫ולא יניח להם לדחוף את הידיים לסיר או לדלי‪ .‬ויבחן אותם אם הם יודעים את‬
‫הברכה‪ .‬ולא יניח להם – גם אם המים עומדים לקפוא – לגעת בידיים מטונפות‬
‫בספרים או בדברים אחרים‪ :‬בגמרא קובעים שהם טמאים‪ .‬וליד השולחן לא ירשה‬
‫להם להרבות בדברים בטלים‪ .‬ושלא ישכבו על השולחן או על הכלים‪ .‬ויאכל‬
‫וישתה יפה בהתאם ליכולתו‪ ,‬ויציע גם לאנשים האחרים‪ .‬אחר כך ישיח בדברי‬
‫תורה‪ ,‬כי אז שורה על השולחן הבורא‪ .‬ואחרי שאכל לשובע יברך ]ברכת המזון[‬
‫וישבח את האל כדי שיזכה לכך שוב‪.‬‬
‫אם יש אורח אצל שולחנו לא יאמר לו לברך כי גם אם אפשר שהוא יודע את‬
‫הברכה היטב‪ ,‬אפשר לשפוך את דמו משום שהוא נבהל בהיותו בניכר‪ ,‬ופניו‬
‫מלבינים כמו הכותונת שלו‪ .‬על כן יברך הוא בעצמו או מי שזמן רב מצוי אצל‬
‫שולחנו‪ .‬ואל לו לבייש את האורח כשאיננו בטוח שהוא יודע את הברכה גם אם הוא‬
‫נראה בעיניו כרב‪ .‬עליו גם לדאוג שתהיה לאורח מיטה טובה לפני שהוא שוכב‬
‫בעצמו על מיטתו‪ ,‬ועליו להציע לאורח מיטה לבנה‪ ,‬ולתת לו כסף לצידה – אם הוא‬
‫מתבייש לקחת עליו להלוות לו – ובוודאי לא יתחרט על כך‪ .‬גם אם הוא עני גדול‬
‫עליו לכבדו כמו שמכבדים רב ולגרום לו הנאה‪ .‬ויתן לחם וגבינה בתרמילו‪ ,‬ואז‬
‫ישמור עליך ]עליו[ האל מפני ביזיון ועוון‪ .‬אם אינו מסוגל ללכת‪ ,‬יש לשכור לו‬
‫עגלה – כך אומרים חכמינו‪ .‬וגם בזה יֵצא ידי חובה‪ ,‬שידאג שגם הילדים יברכו‬
‫]ברכת המזון וברכת[ המוציא‪ .‬וקודם שישכב בלילה על מיטתו יקפיד לומר קריאת‬
‫שמע‪ ,‬יכוון את לבו ויהרהר בחטאיו כדי שלא יעבור את הלילה בלא תשובה‪ .‬ולבו‬
‫‪ 197‬יש להניח שכוונתו לספרונים שנדפסו באיטליה החל משנות החמישים של המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ושהופצו יחד‬
‫עם חיבורים עבריים בתחומי ההלכה‪ ,‬המוסר הפילוסופיה ועוד בכל הפזורה האשכנזית‪ .‬אפשר אפוא שהביטוי "במה‬
‫שיבין אפי' בלשון לועז" )ראה לעיל‪ ,‬עמ' ‪ (126‬מתייחס לספרים איטלקיים‪ .‬על ספרות יידיש בת הזמן באיטליה ראה‪:‬‬
‫‪Chava Turniansky and Erika Timm, Yiddish in Italia. Manuscripts and Printed Books, Milano‬‬
‫‪2003.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מוסר בעלי בתים‬

‫יהיה טוב ולא תהיה בו איבה‪ .‬כשיעלה על מיטתו ימחל לכל אדם‪ ,‬אם מבני הקהילה‬
‫ומכל שכן מי שמתגורר עמו בבית אחד‪ .‬ושלא ידבר דברים בטלים במיטה אפילו‬
‫עם אשתו בשעה שהוא מדבר על דברים שבצנעה‪ ,‬מי שמתגורר עמו בבית אחד‪.‬‬
‫ושלא ידבר דברים בטלים במיטה אפילו עם אשתו‪ ,‬וינהג בצניעות בשאר דברים‪.‬‬
‫לא יחשוף לפני ארבע קירות את רגליו היחפות‪ 198‬שהרי כתוב שרבנו הקדוש נהג‬
‫חסידות רבה‪ .‬וגם הרמב"ן חיבר ספר כיצד ינהגו בעל ואישה ביום ובלילה‪ .‬אם‬
‫תקרא את הספרון עד תומו תדע את כל הדברים‪ :‬מתי תקח אישה או מתי תפרוש‬
‫ממנה‪ ,‬כמו שהוא מתרחקים ממנה כשהיא נידה‪..‬אם לא תרצה לראות כל זאת‬
‫>בספר הנ"ל<‪ ,‬פנה לספר היראה‪ .‬עליך לירוא את אדני האלהים‪ ,‬אפילו במיטה‬
‫עליך לכבדו‪ .‬מה ארבה להטיף מוסר בעניינים כאלה? מזמן הזהירה אתכם התורה‬
‫שאין להירדם בעבודתו‪ .‬וכבר ביקשתי כעבד מאדונו שלא תחשבו שבאתי להורות‬
‫לכם‪ .‬באתי רק להזכיר זאת כדי לכוון את לבכם‪ .‬ועליו לישון עד שעולה כוכב‬
‫השחר‪ ,‬ולקום יפה וברצון‪ ,‬רק בזריזות ובלא חימה‪ ,‬ולא לחסוך במים לרחצה כדי‬
‫לשטוף את הרוח הרעה‪ ,‬וגם להרחיק את ידיו מעיניו לפני שהוא נוטל אותן‪ ,‬כי רוח‬
‫הטומאה אינה דבר קטן‪ .‬ועל המים לזרום כדי שיוכל לרחוץ היטב את שתי ידיו‪ ,‬כי‬
‫אם ידחוף את ידיו לתוך כלי אין זו רחצה כראוי והמים מיטמאים‪ .‬ואחר כך יברך‬
‫את ברכתו‪ ,‬וכמו כן ישגיח על הילדים‪ .‬אחר כך יתפלל יפה ולא יקצר‪ ,‬ויכוון לבו‬
‫לטוב ויזכור בשעת מעשה שהתפילה קורעת את גזר הדין הרע‪ ,‬לכן עליו לחשוב‬
‫על זה בלבד‪ .‬שארבה לתת לכם סימנים? הרי כל אחד יכול לכוון בעצמו את לבו‬
‫לכך‪ ,‬כי ר"ת ]ראשי תיבות[ תפלה הם תפארת פז לראש השכינה‪ .‬פירושו שהאל‬
‫מוצא בזה תכשיט יפה‪ .‬תפילה גם ר"ת ]ראשי תיבות[‪ :‬תפילה פעולה לבטל‬
‫הגזירות‪ .‬פירושו שבגלל התפילה מתבטלות כל הצרות‪ .‬אחר התפילה יעיין קצת‬
‫בספר כדי שיקיים ילכו מחיל אל חיל‪ ,‬פירושו שהוא נע והולך מטוב אל טוב‪,‬‬
‫‪199‬‬
‫ואלהים בוודאי שורה עמו‪ .‬אז יוכל ללכת לעסקיו‪ ,‬ובאמונה יעסוק במשא ומתן‬
‫שלו או במלאכתו‪ ,‬והאל יעשה כרצונו‪ .‬ואם שניים מתלחשים‪ ,‬אל תשתהה לידם‪.‬‬
‫אם גוזר עליך האל שתרוויח – תן צדקה ומעשר שלך בסתר‪ .‬לכן כתוב בספרים‬
‫בעניין מעשר שלא תנסה את האל‪ 200.‬עיין בספר מנורת המאור ושם תמצא זאת‬
‫>כתוב< יפה‪ .‬ולשם כך יחזיק תיבה נפרדת לשמור בה את המעשר‪ .‬ויתן אותו‬
‫לעניים מבני משפחתו‪ ,‬החשובים לו מנצרכים אחרים‪ .‬ואל תניח לנתינה לצער‬
‫אותך ואל תקח זאת ללב‪ ,‬האל יחזיר לך כפליים‪ ,‬כי כשמניחים אותך בקבר הצדקה‬
‫צועקת לפניך‪' :‬פנו דרך לאיש שנתן לעניים והלווה להם'‪ .‬וכשיסע רחוק מביתו‬
‫יצווה את בני ביתו לעבוד את ה'‪ ,‬שיקפידו היטב על התפילה ועל כל דבר מצווה‪,‬‬
‫ועוד יצווה על המשרתת והטבחית שלא יחללו את מצוות האל ובעיקר בעניין כלי‬
‫חלב ובשר כדי שבני הבית לא יאכלו ח"ו דבר טריפה‪ .‬שכן הפסוק כותב על זה‬
‫ופקדת נוך ולא תחטא‪ .‬פירושו‪ :‬דאג לומר לבני ביתך שלא יחטאו כשתהיה מחוץ‬
‫לבית‪ .‬ומאחר שהוא כותב כאן בהמשך שעליו לשאול את הרב על הכול‪ ,‬אניח לדעה‬
‫זו להכריע‪ .‬כי כתוב למעלה‪ ,‬לפני הכול‪ ,‬שאיש לא יתגאה בעצמו‪ ,‬ושלא יהיה‬

‫‪198‬‬
‫‪199‬‬
‫‪200‬‬

‫ככל הנראה נקט לשון נקייה וכוונתו לערום‪.‬‬
‫בלשון אותם דורות 'משא ומתן' פירושו תמיד 'מסחר'‪' ,‬עסקי מסחר'‪.‬‬
‫דבריו כאן אינם תואמים את הנוסח העברי‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪141‬‬

‫*‪142‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫בעצמו מורה היתר‪ ,‬ועכשיו הוא שב ונכשל בזה‪ 201.‬כי כתוב למעלה לפני הכול‪,‬‬
‫שאיש לא יתגאה בעצמו‪ ,‬ושלא יהיה בעצמו מורה היתר‪ ,‬ועכשיו הוא גם זאת‪ .‬אם‬
‫לשקר כי כל‬
‫רק יעיין בספר המידות יראה כיצד צריך הכול להיות‪ .‬אל יתרגל ֶ‬
‫הרעות נובעות מזה‪ .‬וירגיל את עצמו במעשי צדק ובמעשים יפים‪ ,‬ודרוש אחר‬
‫הפסוק פלס רגליך שפירושו‪ :‬שקול לך את דרכיך‪ ,‬אל תלך בדרך רע‪ .‬בחברה רעה‬
‫אל תאמר מילה‪ ,‬אז תימצא מקיים הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו‪ ,‬שפירושו‪:‬‬
‫התרחק מחברה רעה ושב לך לבד‪ ,‬ולמד כיצד להיות הגון וישר‪ ,‬אז יעזר לך האל‬
‫בשמים ותהיה לך מנוחה וגם עושר ושלום‪ ,‬וילדיך לא ילאו עוד לעולם מכל טוב‪.‬‬

‫‪201‬‬

‫הצורך‪.‬‬

‫שני המשפטים הללו‪ ,‬המופיעים בטקסט בנפרד‪ ,‬נראים כהתערבות המדפיס‪ ,‬ועניינם אינו מחוור לנו די‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

143*

‫מוסר בעלי בתים‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫*‪144‬‬

‫יעקב אלבוים וחוה טורניאנסקי‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

145*

‫מוסר בעלי בתים‬

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‬
‫חגית מטרס‬
‫בשנת ‪ ,1970‬הצטרפתי לצוות חוקרים בנושא "סקר האמונות והמנהגים ברפואה המסורתית של‬
‫עדות ישראל"‪ ,‬שהתנהל במסגרת 'המרכז לחקר הפולקלור' באוניברסיטה העברית‪ .‬הסקר נשען‬
‫כולו על ראיונות עם יוצאי ארצות שונות ממזרח וממערב‪ ,‬אשר נערכו בשכונות ירושלים וסבי־‬
‫בתה‪ .‬השאלות כוונו אל מסורת הטפול בבעיות של בריאות וחולי‪ ,‬אשר הועברה בעל פה מדור‬
‫לדור או בין שכנים ומכרים‪ .‬בבקשנו לברר מי היו בעלי הסמכות הריפויית אליהם פנו במקרים‬
‫קשים‪ ,‬נאמר לנו לא פעם‪ ,‬כי בין מרפאים בתחומים ובחומרים שונים‪ ,‬היו גם בעלי ספרים מיוח־‬
‫דים‪ ,‬אליהם פנו‪ ,‬כדי 'שיפתחו את הספר' וימצאו בתוכו רפואות מתאימות והוראות כיצד להכינן‪.‬‬
‫ברוב המקרים לא יכלו לנקוב בשמות הספרים‪ ,‬בין מחוסר ידע או מתוך חשש לגילוי סוד‪.‬‬
‫מושיענו בקושיה כבדה זו היה פרופ' יוסף דן‪ ,‬אשר העמיד לרשותנו רשימה של ספרים בנוש־‬
‫אים שונים‪ :‬מפתרון חלומות‪ ,‬הטלת גורלות ועד ריפוי בעיות וחוליים‪.‬‬
‫'ספרות הכשוף היהודית'‪ ,‬או כפי כותרתם של רוב הספרים מסוג זה 'ספרי סגולות ורפואות'‪,‬‬
‫פתחו בפנינו עולם ומלואו‪ .‬לאחר עיון בטקסטים‪ ,‬עדכנו על פיהם את השאלונים שלנו‪ ,‬ופנינו‬
‫לערוך השוואה בין המסורות שעלו מתוכם לבין מה שקבלנו בעבודת השדה‪ ,‬במציאות בה אנו‬
‫חיים‪ .‬עד מהרה התברר‪ ,‬כי ככל מנהג עממי‪ ,‬אף מנהגי הרפואה העממית‪ ,‬ובכללם חבור ספרי‬
‫סגולות ומסורת השימוש בהם‪ ,‬נמשכים והולכים מימים רחוקים וממקומות אחרים‪ .‬בשינוי פנים‬
‫כזה או אחר‪ ,‬הם עומדים וקיימים עד ימינו‪.‬‬
‫המשכתי לעסוק בנושא במסגרת של הוראה ומחקר באוניברסיטה‪ .‬עבודת הדוקטורט‪" :‬ספרי‬
‫סגולות ורפואות בעברית – תכנים ומקורות )על פי הספרים הראשונים אשר יצאו לאור באירופה‬
‫בראשית המאה ה‪ "(18-‬הושלמה בשנת ‪ ,1997‬בהדרכתו של פרופ' י‪ .‬דן‪ .‬אני מבקשת להודות לו‬
‫שוב‪ ,‬על פתיחת השער לעולם מרתק זה‪ ,‬ועל הליווי לאורכה של הכתיבה והעריכה‪ .‬בחרתי להביא‬
‫בזאת‪ ,‬לכבודו של בעל היובל‪ ,‬דיון ב"מקורות הנזכרים בספרי סגולות ורפואות"‪.‬‬
‫חקר הספרים הנדפסים מסוג 'סגולות ורפואות' הינו מחקר רב‪-‬תחומי‪ .‬במסגרתו ביקשתי לשלב בין‬
‫הבדיקה הספרותית של הספרים‪ ,‬המעמידים ז'אנר בעל תכונות ייחודיות של תכנים וסוגות‬
‫ספרותיות קטנות‪ ,‬אשר הובאו יחד בדרך של איסוף ולקט‪ ,‬לבין הבנת היחידה הריטואלית – ה'סגולה'‬
‫–המובאת בספרים‪ ,‬על החומרים‪ ,‬ההוראות ואופן השימוש בהם‪ ,‬המציאותי והסמלי‪.‬‬
‫שחזור הפן החברתי אשר מאחורי חיבור הספרים‪ ,‬שופך אור על השותפים במלאכת החיבור‪:‬‬
‫מלקטים‪ ,‬מוציאים לאור‪ ,‬מדפיסים וקהל היעד שלהם‪ ,‬הכולל מומחים בידיעת ההוראות וביישומן‬
‫וגם כולי עלמא‪ .‬בין אלה מצויים שמות ידועים ומפורסמים‪ .‬בבדיקת מהדורות הספרים ובשרטוט‬
‫מפות התפוצה שלהם‪ ,‬מאז יציאתם לראשונה בדפוס ועד היום‪ ,‬עולה גם פרק מעניין ומיוחד‬
‫בתולדות הדפוס העברי במאות ה‪ 18-‬וה‪.19-‬‬
‫כמקור ראשון למחקר זה‪ ,‬נבחרו חמישה ספרי סגולות‪ ,‬מבין הראשונים אשר החלו לצאת לאור‬
‫בתחילת המאה ה‪ 18-‬ומצויים בידנו‪:‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪148‬‬

‫חגית מטרס‬

‫ספר שם טוב קטן – מאת בנימין בייניש הכהן‪ .‬יצא לאור בזולצבאך בשנת ‪ ,1706‬בברלין‬
‫‪ 1740‬ובמהדורות רבות באזור ז'ולקוב‪-‬לבוב‪ .‬בסך הכל ‪ 16‬מהדורות לפני שנדפס מחדש בארץ‪.‬‬
‫ספר זכירה – לזכריה בן יעקב סימנר‪ .‬יצא לאור בשנת ‪ 1709‬בהמבורג‪ ,‬ב ‪ 1729‬בווילמרשדארף‬
‫ומאז במהדורות רבות )‪ (34‬בפולין וליטא‪.‬‬
‫ספר אמתחת בנימין – מאת בנימין בייניש הכהן‪ .‬יצא לאור במהדורה אחת בשנת ‪1716‬‬
‫בווילמרשדארף‪.‬‬
‫ספר תולדות אדם – מיוחס ליואל בן אורי היילפרין‪ .‬יצא לאור לראשונה בז'ולקוב בשנת ‪1720‬‬
‫ולאחר מכן ב‪ 6-‬מהדורות באזור ווילמרשדארף ולבוב‪.‬‬
‫ספר מפעלות אלוקים – מיוחס ליואל בן אורי היילפרין‪ .‬יצא לאור לראשונה בז'ולקוב בשנת‬
‫‪ .1725‬מהדורות נוספות )‪ 16‬במספר( יצאו לאור עד סוף המאה ה‪ ,19-‬רובן מאותו אזור‪.‬‬
‫הספרים נבחרו מבין רבים‪ ,‬אשר ראו אור בראשית המאה ה‪ 18-‬בנושא זה‪ ,‬בשל כמה סבות‬
‫ביניהן‪ :‬לספרים אלה שם ייחודי וכותרת אחידה המזהים אותם באוספים ובקטלוגים‪ ,‬ארבעה‬
‫מתוכם יצאו לאור במהדורות רבות‪ ,‬כולם מיוחסים ל'בעלי שם'‪ ,‬יוחדו להם תכונות של קדושה והם‬
‫מוכרים לקהל נושאי מסורת זו גם בימינו‪.‬‬
‫כפי העולה מפרטי 'שמות המחברים' של הספרים שבמדגם‪ ,‬זמן יציאתם לאור לראשונה‪,‬‬
‫סביבתם ההיסטורית והגיאוגרפית במהלך הדפסת המהדורות החוזרות‪ ,‬וכן מתוך הניתוח הספרותי‪,‬‬
‫אפשר לצרפם לכדי שלוש חטיבות‪ :‬הספרים הראשונים )ספר שם טוב קטן וספר אמתחת בנימין(‪,‬‬
‫הספרים המאוחרים )ספר תולדות אדם וספר מפעלות אלוקים( וספר זכירה‪.‬‬
‫עיון בספרים ובמהדורותיהם השונות מציין תכונות משותפות רבות ביניהם ברם‪ ,‬מתוך המחקר‬
‫מצאתי‪ ,‬כי על אף הדמיון והשתייכותם לז'אנר אחד‪ ,‬רבים ההבדלים בין הספרים‪ .‬שוני זה בא‬
‫לביטוי גם במקורות עליהם הם נשענים‪.‬‬
‫שמות אחדים מן הספרים‪ ,‬דברי המלקטים‪ ,‬המקורות המוזכרים וכן הסיפורים המובאים בהם‪,‬‬
‫מעלים קשר ומשמעות מיוחדים אל נושאי הספר‪ ,‬המובנים על רקע תקופת חיבורם לראשונה‪:‬‬
‫הכמיהה לגאולה ברמה החברתית‪ ,‬והשאיפה לשמירת הבריאות במובנה הרחב ברמה האישית‪,‬‬
‫שזורות זו בזו‪ .‬הדרך להשיגן‪ ,‬מותנית בהוצאת העשייה הריפויית המומלצת‪ ,‬בדרכים של טפול פיזי‬
‫ורוחני‪ ,‬מן הכח אל הפועל‪ .‬טפול זה כולל שימוש בחומרים ממשיים ובנוסחאות מילוליות‪ ,‬פניה אל‬
‫גורמים על‪-‬טבעיים ועריכת טקסים‪ .‬אלה ואלה אמורים להחזיר את ההרמוניה שבין האדם והעולם‬
‫הסובב‪ .‬הוראת הדרך אשר תוביל אל ההבראה מחולי ואל פתרון 'סודות הבריאה' במישור הגלוי‬
‫והסמוי‪ ,‬שזורה כחוט שני לאורך הספרים‪.‬‬

‫מקורות הנזכרים בספרי סגולות ורפואות‬
‫‪1‬‬
‫חיבורים‪ ,‬אישים‪ ,‬מסורות‬
‫הספרים שלפנינו מגדירים עצמם כ"לקט" וכאוסף" של מקורות שונים בנושא "סגולות ורפואות"‪.‬‬
‫עבודת האיסוף ואופן הבאת המקורות יחד‪ ,‬אופיינית לכל מלקט ושונה מחיבור אחד לשני‪ .‬בדרך‬
‫כלל מודיע המאסף על מקורותיו העיקריים מעל גבי השער‪ ,‬בהקדמה לספר‪ ,‬בתוך המפתחות‬
‫השונים ובתוך הסעיפים לאורך החיבור עצמו‪ .‬בנימין בייניש הכהן מציין באופן כללי כי ליקט "מפי‬
‫‪ 1‬בפרק זה הסתמכתי על המקורות הראשיים לתולדותיו של הספר העברי ומחבריו‪ :‬י' בן יעקב‪ ,‬ד"ב פרידברג‬
‫וקטלוגים אחרים‪ .‬בהערות המרחיבות אודות כמה מן החיבורים הנזכרים בספרים‪ ,‬התבססתי בעיקר על ספריהם‬
‫ומאמריהם של י‪ .‬דן‪ ,‬ז‪ .‬גריס‪ ,‬מ‪ .‬פייקאז‪ .‬ג‪ .‬שלום ואחרים‪ ,‬אותם פירטתי בהערות וכן על טקסטים של החיבורים‬
‫עצמם‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪149‬‬

‫סופרים ומפי ספרים"‪ ,‬ומזכיר את שמותיהם של האר"י והרמב"ן‪ .‬מחבר תולדות אדם סימן את‬
‫כתבי יואל ואליהו בעלי השם‪ ,‬כמקורות ראשיים ונקב בשמות הרופאים שמחה ז"ל ויצחק חזק בין‬
‫שאר הרופאים אשר הסתמך על כתביהם‪ .‬בספר מפעלות אלוקים נוסף שמו של נפתלי כ"ץ אל‬
‫השמות הנ"ל‪ ,‬אך נשמט שם הרופא יצחק חזק ובמקומו נכתב‪" :‬שאר רופאים מומחים אשר עודם‬
‫בחיים"‪ .‬קטעים אשר נוספו לספרים במהדורות מאוחרות יותר‪ ,‬מובאים לעיתים בציון המקור ממנו‬
‫‪2‬‬
‫שאבו‪.‬‬
‫איזכור המקורות ושילובם בתוך רצף החיבור מיוחדים לכל ספר וספר‪ :‬בספר שם טוב קטן וספר‬
‫אמתחת בנימין מצוינים בשמם מקורות בודדים‪ .‬מלבד חלקים המובאים מתוך ספר הזוהר‪ ,‬נאספו‬
‫רוב הליקוטים מתוך כתבים אנונימיים המכונים על ידי המחבר‪ :‬כתבי המקובלים‪ ,‬ספרי רפואה של‬
‫חכמי הרופאים וגם "קיבוצים ישנים בכתיבת יד"‪ .‬שני הספרים המאוחרים )תולדות אדם ומפעלות‬
‫אלוקים( נשענים ברובם על "כתבי הקודש של המקובלים הגדולים והמפורסמים בכל העולם"‪,‬‬
‫שהובאו על גבי השער ועל "ספרי הראשונים" אשר שמשו להם מקור‪ .‬ספרים אלה‪ ,‬אשר לא‬
‫נתפרשו בשמותיהם‪ ,‬עמדו לפי דברי ההקדמה‪ ,‬גם בפני מחברי ספרים אחרים שנתחברו באותה‬
‫הרוח‪ ,‬מהם נמנו על ידי המסכימים והמתנצלים שחיברו את ההקדמות והסיומים לשני הספרים‬
‫הללו‪ .‬מחבר ספר זכירה התקין מפתח א"ב לשמות החיבורים הנזכרים בספרו‪ ,‬שכן רובם ניתנים‬
‫בכתיב מקוצר ובראשי תיבות‪ .‬ספר זה מעמיד גישה ייחודית בדרך הבאתו את המקורות הספרותיים‬
‫עליהם הסתמך‪ ,‬ואף במלאכת השיבוץ של הקטעים אותם אסף לצורך החיבור‪ :‬אלה מובאים פעמים‬
‫רבות בתוך העניין המשותף שמצא המחבר ביניהם‪ .‬לעתים חל טשטוש בהבנת הטקסט ומטרתו‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫בשל גודש ציון המקורות שבא בסמיכות רבה זה אל זה‪.‬‬
‫‪ 2‬נספח א – לוח המקורות‪ :‬שמות החיבורים הנזכרים בספרים – נערך על פי הספרים שנזכרו בטקסט המהדורות‬
‫של חמשת ספרי הסגולות והרפואות אשר הוציא לאור בקאל‪ ,‬בשנות ה‪ 60-‬בירושלים‪ .‬זאת בשל נוחיות הטיפול‬
‫בטקסטים אלה‪ ,‬בשל שלמותם ובהירותם ובשל הקושי להשיג צילום שלם של כמה מהמהדורות הראשונות של‬
‫הספרים בעת עריכת הלוחות‪ .‬הלוח הינו סיכום של נתונים רבים אשר הועלו על גבי תוכנת מחשב על פי שם החיבור‬
‫ומקומו בספר‪.‬‬
‫הלוח נערך על פי מהדורות הספרים‪:‬‬
‫ס' שם טוב קטן‪ :‬מהדורה ‪) 18‬ירושלים ‪ (1966‬כפי הנראה על פי מהדורה ‪) 15‬טשרנוביץ ‪(1855‬‬
‫ס' אמתחת בנימין‪ :‬מהדורה ‪) 2‬ירושלים ‪ (1966‬על פי מהדורה ראשונה ויחידה של הספר )ווילמרשדארף ‪(1716‬‬
‫ס' זכירה‪ :‬מהדורה ‪) 35‬ירושלים ‪ (1970‬על פי מהדורה ‪) 11‬ז'יטאמיר ‪(1848‬‬
‫ס' תולדות אדם‪ :‬מהדורה ‪) 8‬ירושלים ‪ (1966‬על פי מהדורה ‪) 6‬למברג ‪(1872‬‬
‫ס' מפעלות אלוקים‪ :‬מהדורה ‪) 18‬ירושלים ‪ (1972‬על פי מהדורה ‪) 11‬ז'ולקוב ‪(1863‬‬
‫על פי בדיקות השוואתיות שערכתי ביניהן לבין המהדורה המקורית של כל ספר‪ ,‬אין שינויים מהותיים בציטוט‬
‫המקורות ואף לא באופן הבאת שמותיהם בספרים‪ ,‬על אף שינויים רבים אחרים אשר נערכו בספרים לאורך מהלך‬
‫חייהם‪.‬‬
‫‪ 3‬אל לוח החיבורים הוכנסו אחדים מהמקורות המצוינים בספרים‪ ,‬אשר זיהויים מוטל בספק‪ .‬ביניהם ראשי תיבות‬
‫וקיצורים – מתוך המפתח של ס' זכירה – אשר נתקלתי בקשיים בפענוחם‪ ,‬שמות זהים אשר ניתנו לכמה ספרים‬
‫וחיבורים‪ ,‬שלהם לא מצאתי אזכור ביבליוגרפי מתאים‪ .‬לשם דוגמא‪ :‬ספרים אחדים נושאים את הכותר אור חדש‪.‬‬
‫העניינים המכוונים אל ספר זה בס' זכירה קשורים בנטילת ידיים כאמצעי זהירות למניעת קרי )עמ' ‪ 29‬וכן ‪ (36‬וכמו‬
‫כן ”מזמורים שיש לומר בשעת עצירת גשמים" )שם‪ ,‬עמ' ‪ .(69‬ואילו ס' מפעלות אלוקים מצטט מתוכו על ”הימים‬
‫שאינם מסוגלים להקיז בהם דם" )סעיף קי"ז(‪.‬‬
‫ז‪ .‬גריס )‪ (1989‬סבור כי ספר זה הינו המשך של ס' אורחות חיים – קיצור של ס' מנהגים לר' יצחק אייזיק טירנא‬
‫– שחיבר ר' חיים בן זאב בוכנר ויצא לאור באמשטרדם בשנת תל"א‪ .‬ר' חיים בן זאב חיבר ספר הנהגות לשמירת‬
‫הבריאות‪) .‬עמ' ‪ 13‬הערה ‪.(51‬‬
‫ספר אחר בשם זה מיוחס למהר"ל – ה"ר יהודה ליווא ב"ר בצלאל מפראג – שעניינו ביאור מגילת אסתר ומצוות‬
‫נר חנוכה שיצא לאור בפראג בשנת ש"ס‪) .‬פרידברג ‪ .(1115‬למהר"ל מיוחס גם ספר דרך החיים שהוא פירוש על‬
‫מסכת אבות על פי רש"י‪ ,‬אשר יצא לאור בקרקוב שמ"ט )שם ‪.(1124‬‬
‫הסעיף הנ"ל בס' מפעלות אלוקים קושר בין שני הספרים האלה )אור חיים ודרך חיים( בענין "הימים‬
‫המסוגלים…" ‪ .‬גם בשם זה יצאו לאור ספרים אחדים )דרך חיים או דרך החיים(‪ :‬אחד מביניהם הוא ס' דרך חיים‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪150‬‬

‫חגית מטרס‬

‫רשימה כללית של שמות החיבורים והאישים הנזכרים בספרים‪ ,‬מצביעה על מקורות קדומים‬
‫ומאוחרים‪ ,‬יהודיים וחיצוניים ליהדות‪ ,‬כאלה המובאים בשמם ואחרים אשר נלקחו מתוך מקור‬
‫משני אשר היה כבר בעצמו חיבור אנתולוגי‪ .‬יש והמקורות מובאים בציון שם הספר או החיבור‬
‫ויש אחרים ששם המחבר או המלקט מובא בהם כאסמכתא‪ .‬ציטוטים רבים מסתמכים על חיבורים‬
‫המיוחסים לקבלת האר"י‪ .‬טקסטים בארמית הובאו מתוך ספרי הזוהר ואחרים משובצים פסוקים‬
‫מהמקרא‪ ,‬פרשיות מהתלמוד‪ ,‬מדרשי חז"ל ודרשות וספורים שבאו בעקבותיהם‪ ,‬שזורים במידה זו‬
‫או אחרת בכל הספרים‪ .‬מובאות של דינים והנהגות מתוך שולחן ערוך והטורים המסודרים לפי‬
‫מחזור השנה )שם טוב קטן‪ ,‬אמתחת בנימין(‪ ,‬חוקי המוסר של האדם היהודי ופירוש המצוות‬
‫וכוונות התפילה )ספר זכירה(‪ ,‬משולבים במעשיות הקשורות בסיפורי ניסים והצלה פלאית‬
‫)זכירה‪ ,‬תולדות אדם‪ ,‬מפעלות אלוקים(‪ .‬לידם מצוינים גם מקורות בעל פה המוגדרים כ"שמעתי"‬
‫וכ"ראיתי"‪.‬‬
‫הלוח )נספח(‪ ,‬נערך על פי רשימה של המקורות הנזכרים בספרים‪ .‬המעיין הבקיא במקורות כפי‬
‫שהם ידועים היום‪ ,‬ימצא כי אחדים מאלה המופיעים בה בנפרד‪ ,‬מיוחסים למחבר אחד ונכללים יחד‬
‫במהדורות שבדפוס‪ ,‬או שהם שמות שונים לאותו החבור‪ .‬פירוט שמות החיבורים כדרך הבאתם‬
‫בספרים‪ ,‬התכוון להציג נאמנה את התפיסה של המלקטים או את היכרותם את המקורות‪ ,‬כפי‬
‫שעמדו לפניהם בתקופה הקרובה לזמן חיבור הספרים‪ ,‬ככתבי יד‪ ,‬או כחיבורים נפרדים‪ .‬אחרים‬
‫נודעו להם מתוך כתבים אנונימיים שהיו נפוצים באותה עת‪ 4.‬הקשר שבין המקורות הקדומים לבין‬
‫המקורות הספרותיים המאוחרים‪ ,‬מתברר ובא לידי ביטוי בספרים‪ ,‬בנימוק המסירה של הדברים‬
‫"איש מפי איש"‪ .‬שלשלת הקבלה הארוכה משלמה המלך‪ ,‬ירמיהו הנביא‪ ,‬הרמב"ן ועד הדור הזה‬
‫בו מועלים הדברים בצורה הספרותית המגובשת לפנינו‪ ,‬מפורשת בספר תולדות אדם‪ ,‬ומובאת‬
‫‪5‬‬
‫בצורה פחות גלויה פעמים רבות‪ ,‬בספרים האחרים כולם‪.‬‬

‫א‪ .‬מקורות ספרותיים בעברית‬
‫על אף תכונותיהם המשותפות של ספרי הסגולות והרפואות בהם אנו דנים ומבחינות שונות‪ ,‬אין‬
‫אף לא מקור ספרותי אחד המשותף ומצוטט על ידי כולם באופן ישיר‪.‬‬
‫לוח החיבורים מראה‪ ,‬כי מלבד המקורות הבלעדיים לכל ספר וספר‪ 6,‬ישנם כאלה המאפיינים‬
‫כל יחידה‪ ,‬מלקט או "סביבת חיבור"‪ :‬כך ביחידה הראשונה )שם טוב קטן ואמתחת בנימין(‪,‬‬
‫מאת הר' חיים בר' משה ליפשיץ "ש"ע להולכים בדרך‪ ,‬תיקוני תפילות ודינים למועדים‪ ,‬דרשות סגולות ורפואות‪,‬‬
‫באור פרקי שירה‪ ,‬פיוטים וסליחות ותיקון שסדר נתן הנביא מעזה להפסקה על ששה ימים )פרידברג ‪ .(1135‬הספר‬
‫יצא לאור בזולצבך תס"ג‪ ,‬שלוש שנים לפני שנדפס שם ס' שם טוב קטן ובאותו בית דפוס‪ .‬גם אותם הרבנים נתנו‬
‫עליו הסכמות‪ .‬קיימת סבירות גבוהה משום כך‪ ,‬כי הכוונה כאן לספר זה‪ .‬סעיף אחר הקשור בשמירות שיש לנקוט בהן‬
‫עם היציאה לדרך‪ ,‬אשר נשען בס' מפעלות אלוקים על ס' דרך חיים‪ ,‬קשור אל ס' דרך ישרה "המיוחד לזה" )נושא‬
‫"דרך" סעיף פ"א(‪ .‬על ספריו של צבי הירש בר' ירחמיאל חאטש – ס' דרך ישרה ואחרים והקשר שלהם אל ספרי‬
‫סגולות ורפואות ראה להלן בפרק זה‪.‬‬
‫‪ 4‬ספרים אלה כונו באופן כללי‪ :‬כתבי המקובלים‪ ,‬ספרי הרפואה של חכמי הרופאים וגם קיבוצים ישנים בכתיבת‬
‫יד‪ .‬ספרים אחדים הובאו על פי תיאורם הפיזי‪ .‬כגון‪ :‬כמה ספרים; סידורים קטנים; ספרים קטנים קדמונים וכיו"ב‪.‬‬
‫‪ 5‬איש מפי איש עד רש"י )מפעלות אלוקים סעיף ע"א(‪" ,‬קבלה איש מפי איש עד ירמיהו הנביא" )תולדות אדם‪,‬‬
‫הקדמה( וכן‪ :‬מסורת בידנו )שם‪ ,‬סעיף א(‪ .‬ביטויים אלה מפרשים את ההתייחסות למונח "קבלה" עצמו השזור‬
‫בספרים כגון‪ :‬קבלה בשם רב פפא‪ ,‬קבלה מאבן עזרא )מפעלות אלוקים(‪ ,‬קבלה מאדם גדול )שם טוב קטן( וכיו"ב‪.‬‬
‫‪ 6‬לס' אמתחת בנימין מיוחד = כתר מלכות; לס' זכירה = ס' חסידים‪ ,‬רוקח‪ ,‬ילקוט ראובני‪ ,‬בין רבים אחרים‪,‬‬
‫לס' תולדות אדם = אוצר ה'‪ ,‬ברית שלום‪ ,‬עבודת הבורא; לס' מפעלות אלוקים = דרך ישרה‪ ,‬דרך חיים‪ ,‬נובלות‬
‫חכמה‪ ,‬ערוגת הבשם‪ ,‬שושן סודות‪ ,‬שפתי ישנים וזבח פסח המוזכר במיוחד‪ .‬אם כי בשני ספרים אלה קשה להצביע‬
‫על מקורות ראשוניים הבונים את הספר‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪151‬‬

‫נזכרים כמה פעמים פרי עץ חיים‪ ,‬פירוש ספר יצירה‪ ,‬ספר הכוונות וגם ספר שם טוב גדול‪ ,‬שהוא‬
‫חיבורו החשוב של מחבר שני הספרים‪ .‬ליחידת הספרים המאוחרת )תולדות אדם‪ ,‬מפעלות‬
‫אלוקים(‪ ,‬משותפים המקורות הראשיים המצוינים בראשם ואילו ספר זכירה‪ ,‬מהווה יחידה‬
‫עצמאית ומיוחדת‪ ,‬גם בזאת‪ ,‬שהוא מעמיד אנתולוגיה של מקורות רבים ושונים מהם צוטט החומר‬
‫הרלוונטי לעניין הנידון‪ .‬בין ‪ 65‬החיבורים הנזכרים בו והמובאים בלוח‪ ,‬ישנם אחדים המשותפים‬
‫לספר זה ולספרי הסגולות האחרים‪ .‬פעמים נראה ספר זכירה כחוליה מגשרת מבחינת המקורות‬
‫המצוינים‪ ,‬בין שתי היחידות האחרות‪ ,‬שכן המשותף בינו לבינן רב לפי היוצא מתוך הלוח‪ ,‬מן‬
‫‪7‬‬
‫המשותף בין ספרים מאותה היחידה עצמה‪.‬‬
‫בבדיקת המקורות הספרותיים ואופני שילובם בנאמר בספרים‪ ,‬בחרתי להתייחס אל שבעה מבין‬
‫המקורות הראשיים‪ ,‬המצוטטים ביותר‪ ,‬הן מתוך ראיית חשיבותם במרקם הטקסטואלי‪ ,‬והן בשל‬
‫השפעתם בהשראת הרוח הכללית ותפיסת העולם של מחבר הספר‪ .‬שלושה מקורות נוספים‪ ,‬נבחרו‬
‫מסיבות אחרות‪ ,‬בין השאר מתוך נדירות הציטוט בשמם בספרים‪ ,‬והרצון להבין את מקומם שם‬
‫ואת תרומתם המיוחדת לנושא‪ .‬הספרים הובאו להלן‪ ,‬על פי סדר ומידת תפוצתם בספרים‪:‬‬
‫‪ .1‬ספר חסידים – מהווה ללא ספק את המקור הרשמי המשמעותי ביותר בספר זכירה‪ .‬שמו‬
‫נזכר כמעט בכל עמוד וקטעים רבים‪ ,‬ביניהם הפותחים ב‪" :‬מעשה ב‪ ,"..‬מובאים בספר בשמו‪.‬‬
‫השפעה רבה קיימת גם במבנה הפנימי‪ :‬הספר בנוי סעיפים‪ ,‬סעיפים המצטרפים לפרקים גדולים‬
‫יותר‪ ,‬אשר העניין המשותף הקושר ביניהם‪ ,‬מושתת לרוב על קשר אסוציאטיבי‪ ,‬ומלוקט ממקורות‬
‫שונים‪ 8.‬בשני מקומות בהם נזכר ספר חסידים בצד עניינים שהובאו בספר‪ ,‬מצאתי קשר ישיר בין‬
‫הדברים‪ :‬האחד בנושא ענייני זיווג‪ ,‬והשני בעניין שאילת חלום‪ 9.‬ברוב המקומות האחרים‪ ,‬לא‬
‫מצאתי זיהוי‪ ,‬אף אם הסעיף בכללו עוסק באותו עניין או בנושא הקרוב לו‪ .‬זאת‪ ,‬גם כאשר מאסף‬
‫ספר זכירה הביא בהם מראי מקומות מדויקים לסעיפי המקור הנ"ל‪ .‬הדבר קשור כפי הנראה‪,‬‬
‫לאופן הבאת הדברים‪ :‬מחבר ספר זכירה רק רומז לעתים‪ ,‬על מקורות שונים‪ .‬הוא נוהג לציין‪:‬‬
‫"כ"כ בס"ח" )כמו שכתוב בספר חסידים(‪ ,‬ולא מביא העניין כולו‪ .‬יתכן כי הסיבה נעוצה בטקסט‬
‫אשר עמד לפניו‪ ,‬אשר אינו זהה למהדורה המאוחרת שראיתי‪ ,‬או שהוא פשוט סומך על‬
‫‪10‬‬
‫הזיכרון‪.‬‬
‫‪ 7‬ס' ראשית חכמה מופיע כמקור חשוב משותף לס' שם טוב קטן ולס' זכירה; של"ה‪ ,‬קיצור של"ה ושבילי אמונה‬
‫– מצוטטים על ידי ס' זכירה וס' מפעלות אלוקים; שערי ציון – משותף לס' זכירה וס' תולדות אדם‪.‬‬
‫‪ 8‬בפרק א‪ 4/‬התייחסתי למבנה היחידות הפותחות ב"מעשה ב…" אשר בס' זכירה‪ ,‬שבחלקן הובאו על ידי‬
‫המחבר‪ ,‬כדבריו‪ ,‬מתוך ספר חסידים‪ .‬שם נתתי את הדעת‪ ,‬על דרכי שילובן של יחידות אלה אל תוך הטקסט ואל‬
‫משמעותו של מבנה זה ותכניו‪ ,‬המכונים ’אכסמפלום" בתוך ספר סגולות זה‪ .‬הפניה זו‪ ,‬כמו גם ההפניות הבאות להלן‬
‫מכוונות אל פרקי חיבור הדוקטורט‪ :‬ח‪ .‬מטרס‪ ,‬ספרי סגולות ורפואות בעברית – תכנים ומקורות‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪.‬‬
‫‪ 9‬לדוגמא‪ (1 :‬ספר חסידים ש"צ = זכירה עמ' ‪) 71‬סגולה למי שאינו יכול להזדווג לאשתו‪ ,‬אל יאכל דבר איסור‬
‫ויאכל עדשים מבושלין בלא מלח כי המלח מבטל התאווה‪ ,‬גם שומין חיין ודג הערינג כן ושומין מבושלים ובצלין‬
‫מרבים הזרע וכן בלילה זו ישמש בלא אכילה ועי"ז יזדווג"(‪ .‬הקטעים זהים בשינויים קלים‪ ( 2 .‬ספר חסידים תי"א‬
‫= זכירה ע"מ ‪) 57‬בס' זכירה נמצא הציטוט בתוך נושא הדן בכשפים ובעבירה להביא רפואה בעזרת כישוף‪ .‬סעיף‬
‫זה כולל גם שאילת חלום ומביא דוגמאות שונות על הענשת נשים מכשפות‪ .‬בס"ח הסעיף נסב על נשים מכשפות‬
‫שאוכלות ילדים(‪.‬‬
‫‪ 10‬ספרים אחדים המופיעים ברשימת המקורות )נספח( מיוחסים לר' יהודה בר' שמואל החסיד ביניהם ס' הכבוד‬
‫)בן יעקב מביא רשימה של ‪ 7‬ספרים בשם זה המיוחסים לר' יהודה ו‪/‬או לרוקח‪ .‬ייחוסו של ס' זה לר' אלעזר –‬
‫כחיבורים אחרים מבית מדרשו של ריה"ח – כנראה משום שהזכירם בכתביו‪ .‬ראה‪ :‬י‪ .‬דן" קטע מס' הכבוד לרי"ח"‪,‬‬
‫סיני ע"א )תשל"ב(‪ ,‬קיח‪ .‬מהדורות אחדות של ס' חסידים נדפסו במשך המאה ה –‪ 18‬מהן בסמוך לתקופת הדפסת‬
‫ספרי הסגולות בהם אנו דנים‪ :‬זולצבך תמ"ה )‪ ,(1685‬פרנקפורט א"מ תע"ד )‪ .(1715‬ראה אצל י‪ .‬דן‪ ,‬תורת הסוד‬
‫של חסידות אשכנז‪ ,‬ירושלים ‪) 1968‬עמ' ‪ 59–56‬ובמקומות אחרים(; ז‪ .‬גריס ‪ ,1992‬עמ' ‪ 126‬הערה ‪135‬‬
‫וביבליוגרפיה שם‪ .‬בבדיקת הסעיפים נעזרתי בס' חסידים‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪152‬‬

‫חגית מטרס‬

‫‪ .2‬שני לוחות הברית – שהוא המקור השני המצוטט כמעט בכל עמוד על ידי מחבר ספר זכירה‬
‫ומובא גם בספר מפעלות אלוקים‪ ,‬אם כי באופן כללי ולא מפורט‪ ,‬מהווה מקור הקשה להשוואה‬
‫בין סעיפים ועניינים שבתוכם‪.‬‬
‫מחבר ספר זכירה נשען רבות על רוח הדברים של חיבור זה ומביא ציטוטים ישירים ממנו בכל‬
‫העניינים הקשורים בביאור המצוות‪ ,‬טעמי הדינים‪ ,‬והקשר בין מעשי האדם על פיהם לבין שמירה‬
‫על חיים תקינים‪ .‬הדברים מובאים לעיתים כרמז‪ ,‬לעתים כמקור נוסף‪ ,‬בין מקורות אחרים‪ ,‬לאישור‬
‫העניין הנידון‪ .‬פעמים אחדות נזכרים ס"ח ושל"ה בסמיכות זה לצד זה‪ ,‬או שהמקור מובא בשם‬
‫"הרב של"ה"‪.‬‬
‫‪ .3‬ספר הרוקח – מקורב ביותר לרוח הכללית של הדברים הכתובים בספרים‪ .‬מדובר לא רק‬
‫בחיבור הגדול והידוע של מחברו‪ ,‬הרב אלעזר בר' יהודה מוורמס‪ ,‬כי אם ובעיקר‪ ,‬בחיבורים‬
‫הרבים אשר מיוחסים לו והמופיעים בספרים בשמותיהם‪ :‬ספר רזיאל‪ ,‬ספר השם‪ ,‬סודי רזיא‪ ,‬ספר‬
‫‪11‬‬
‫הכבוד‪ ,‬מדרש הנעלם‪ ,‬אם להזכיר אך כמה מביניהם‪.‬‬
‫בכל העניינים וחלוקתם‪ ,‬יש לספר השלכה על חלוקה ומיצוי של נושאים בספרים שלנו‪,‬‬
‫ובמיוחד בספרים הראשונים היינו‪ :‬שם טוב קטן‪ ,‬אמתחת בנימין – בהם הוא אינו נזכר בשמו –‬
‫וספר זכירה בו הוא נזכר פעמים רבות‪ .‬גם אל ספר תולדות אדם )החל ממהדורה שלישית ‪,(1808‬‬
‫נוסף קטע של כמחצית העמוד‪ ,‬בסופו‪ ,‬הלקוח מתוך ספר הרוקח ודן בעניין מנהג חג השבועות‬
‫‪12‬‬
‫וראשית לימוד התורה‪ ,‬נושא שולי לתוכן הספר כולו‪.‬‬
‫‪ .4‬ילקוט ראובני – אינו מפורש בשמו אלא כ"ילקוט"‪ ,‬בתוספת ספר המקרא או שם הפרשה‪:‬‬
‫"ילקוט פרשת ויצא‪ ,‬ילקוט איכה‪ ,‬ילקוט קדושים" וכיו"ב‪ .‬בהיותו לקט של מקורות שונים‬
‫בנושאים רבים‪ ,‬הכולל גם מדרשים ופירושים שונים על פרשיות התורה‪ ,‬היה מחברנו נאמן‬
‫להכוונת המקור ממנו הביא את החומר‪ .‬ברם‪ ,‬גודש המקורות כאן וגם התם מצריך עבודת השוואה‬
‫מעמיקה ומיוחדת‪.‬‬
‫‪ .5‬ראשית חכמה – סעיפים רבים בספרינו מזכירים חלקים מתוך ספר זה ומקורות הנזכרים בו‪,‬‬
‫אשר אינם זרים לכל חמשת הספרים שבידי‪ .‬מבנה הספר על פי שערים‪ ,‬מרומז בספר אמתחת‬
‫בנימין‪ .‬בדומה לספרי סגולות רבים בכתיבת יד‪ ,‬שואב מבנה זה השראה מספרים קדומים יותר‪,‬‬
‫אשר יתכן ושמשו מקור אף לספר ראשית חכמה‪ .‬ספר אמתחת בנימין ובמיוחד ספר שם טוב קטן‬
‫מביאים כוונות התקיעות – בחזרה בתשובה ובהיתרים ואיסורים בימים טובים – עניינים המצויים‬
‫‪13‬‬
‫בספר זה‪ ,‬ביחד עם אזכורים מספר פרי עץ חיים וכוונות ה' ‪ ,‬הנזכרים גם בספרים הנ"ל כמקור‪.‬‬

‫‪ 11‬כמה מן הספרים רשומים במפתח של ס' זכירה כס"ה‪ .‬אלה יכולים לכוון אל כמה מספרים המיוחסים אל ר'‬
‫אלעזר העוסקים בשמות ופענוחם‪ :‬סודי הרזים‪ ,‬סוד ה'‪ ,‬ספר השם‪ ,‬ספר הנעלם וכיו"ב‪ .‬על הקווים המאפיינים‬
‫בחיבורים של ר' אלעזר ומקומם בתורת הסוד ראה‪ :‬י‪ .‬דן‪ ,‬עיונים בספרות חסידי אשכנז‪ ,‬רמת גן ‪ .1975‬לאורך כל‬
‫הספר‪ ,‬בהערות‪ ,‬ובמיוחד עמ' ‪.57–44‬‬
‫‪ 12‬ענין זה פותח ב"מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמוד בשבועות" הובא בס' זכירה )עמ' ‪ (65‬כציטוט של‬
‫סעיף רצ"ו בס' הרוקח‪ .‬יתכן כי מחבר מהדורה זו בס' תולדות אדם )‪ (3‬העתיקה ישר מתוך ס' זכירה כחלקים אחרים‬
‫שהכניס מס' זה )לעיל פרק זה סעיף ‪ .(2‬על הקטע המופיע בס' תולדות אדם‪ ,‬ראה מטרס‪ 1980 ,‬עמ' ‪ .76‬קטע זה‬
‫הוכנס אל תוך ס' מראה הילדים )להלן בחלק שלישי פרק א‪.(2/‬‬
‫וראה הערתו של י‪ .‬רצהבי‪ ,‬בקשר לסגולות שהביא ר' אלעזר הרוקח מוורמס על מנת להכין את הילד ללימודים‪.‬‬
‫מחניים קכ"ג‪ ,(1970) ,‬קמ‪-‬קמ"ה‪.‬‬
‫מנהג זה קיים עד היום בעדות מסוימות בחברה החרדית‪ .‬בפעמים שהייתי עדה לטקס שנערך לתינוקות בני שלוש‬
‫עם כניסתם ללימוד בחדר‪ ,‬לאחר גזיזת השיער‪ ,‬בוצע הטקס כמעט במלואו כפי הכתוב במקור זה‪.‬‬
‫השוואות לס' הרוקח נערכו לפי מהדורת ירושלים תש"ך‪.‬‬
‫‪ 13‬על מבנה ותכנים של ספרים אלה ראה לעיל בחלק זה‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪153‬‬

‫בבדיקת כמה מן המקורות המובילים אל ספר ראשית חכמה על ידי סימני הספרים שלפני‪,‬‬
‫הגעתי אל מקורות משותפים‪ ,‬אשר אף הם מצוטטים על ידי ספרינו כגון שני לוחות הברית‬
‫‪14‬‬
‫ואחרים‪.‬‬
‫‪ .6‬שבילי אמונה – מחולק לעשרה "נתיבים" הדנים בעניינים הנוגעים בין השאר למציאות‬
‫הבורא‪ ,‬חידוש העולם‪ ,‬יצירת אדם‪ ,‬הנהגת הבריאות ותחיית המתים‪ .‬זה הספר היחיד בין המקורות‬
‫הנזכרים שבו מוקדש חלק גדול לענייני רפואה‪ .‬לוח הרפואות המבוסס על ספר רפואות הגוויה לר'‬
‫יהודה חריזי‪ ,‬ספר בתי הנהגת הגוף והנפש לר' שם טוב בן יוסף אבן פלקירה‪ ,‬ספרי אנטומיה‬
‫וספרות תורת המזגים‪ ,‬מצוי בנתיב הרביעי של הספר‪ .‬כאן באים ערכים בסדר א"ב של אברי גוף‬
‫האדם‪ ,‬תרופות והשפעת המאכלים‪ ,‬דיאטה לתקופת ההריון וכיו"ב‪.‬‬
‫ספר זה נזכר רבות על ידי מחבר ספר זכירה והשפעתו ניכרת במיוחד בשני הספרים האחרונים‪.‬‬
‫רבים מבין המרשמים המובאים בספר זה והמכונים "סגולות"‪ ,‬הועתקו במישרין אל ספר זכירה‬
‫ומצויים כלשונם גם בתולדות אדם ובמפעלות אלוקים‪ .‬מחבר ספר זכירה מצביע על המקור ממנו‬
‫שאב והיה לפניו‪ .‬לגבי שני הספרים האחרים )המוקדמים(‪ ,‬אין לדעת במפורש אם עמד לפניהם‬
‫‪15‬‬
‫מקום אחר ומה הוא‪.‬‬
‫‪ .7‬ספר קב ישר – מרומז רבות בכל הספרים‪ ,‬גם אם בא בציון מראי מקום‪ ,‬רק פעמים ספורות‬
‫בספר זכירה‪ .‬אין ספק כי ענייני גימטריות‪ ,‬אופני כתיבה של "שמות"‪ ,‬ריבועי מילים‪ ,‬סיפורי‬
‫מעשיות אודות לילית וכיתותיה‪ ,‬הגיעו אל מחברי הספרים ישירות גם ממקור זה‪.‬‬
‫דרכו של מחבר ספר זכירה בהישענו על המקור מספר קב ישר‪ ,‬מלמדת על תפוצתו הרבה של‬
‫מקור זה וכן על ידיעת החומר האצור בו‪ ,‬בקרב קהל היעד אליו הוא כותב‪ :‬דוגמת ספור הזיווג בין‬
‫אדם ושידה ומשפט הירושה בין בניהם שהתרחש בשנת תמ"א‪-‬תמ"ב – משפט פוזנא – היא אך‬
‫‪16‬‬
‫אחת מיני רבות‪.‬‬
‫‪ .8‬ספר פרי עץ חיים – אמנם לא מצוין בספרים כמקור ראשי היינו‪ ,‬מספר הפעמים שספר זה‬
‫נזכר בספרים שלפנינו אינו גדול‪ .‬אך נראה שהשפעתו על שלושת הספרים הראשונים רבה‪:‬‬
‫‪ 14‬לדוגמא‪ :‬בעניין הימים בהם נהגו להתענות בחודש אלול‪ ,‬ס' זכירה )עמ' ‪ (95‬מביא את הענין – "ר"ח אלול‬
‫החודש הזה כולו מכוון לתשובה" – ומכוון לרמזים בשל"ה‪ ,‬זוהר ור"ח )ראשית חכמה(‪.‬‬
‫ס' שם טוב קטן )נא( מצטט מס' כוונות ה'‪ ,‬על כוונת תקיעות אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬ומס' פרי עץ חיים‪ ,‬על חזרה‬
‫בתשובה גמורה‪ .‬הוא מביא מספר ראשית חכמה‪ ,‬בשם הרמ"ק‪” :‬הימים שבין ר"ה ויו"כ כמו חול המועד‪ ,‬אסורים‬
‫במלאכה רק בעסק התורה ותשובה והתבודדות"‪) .‬שם‪ ,‬שער התשובה‪ ,‬פ"ד(‪ .‬ההשוואה נערכה על פי מהדורה משנת‬
‫‪ 1920‬של ס' ראשית חכמה‪.‬‬
‫ספר זה שמחברו ר' אליהו די וידאש‪ ,‬יצא לאור לראשונה בויניציאה של"ט‪ .‬הוא נחשב על ידי חוקרים‪ ,‬כאחד‬
‫מספרי המוסר והיראה הראשונים שזכו למעמד של קדושה )מ‪ .‬פייקאז‪ ,‬ירושלים ‪ ,1978‬עמ' ‪ 102‬הערה ‪ .20‬ז‪ .‬גריס‪,‬‬
‫ירושלים ‪ ,1989‬עמ' ‪ 55‬וביבליוגרפיה שם( ‪ .‬גם ספר זה זכה למהדורות רבות אשר אחדות מהן יצאו בזמן ובמקום‬
‫הדפסתם של ספרינו כברלין תס"ג‪.‬‬
‫‪ 15‬לפחות במקום אחד‪ ,‬בענין הנוגע להקזת דם‪ ,‬מציין מחבר ס' מפעלות אלוקים‪” :‬וכבר העתיק בעל שבילי‬
‫אמונה קצתן והרוצה יעיין שם" )קי"ז( ללמדך‪ ,‬שאין הוא רואה בס' שבילי אמונה כמקור ראשון‪.‬‬
‫לאורך כל הספר ואף בס' תולדות אדם‪ ,‬מובאים אותם עניינים אשר מחבר ס' זכירה מזכירם בציון המקור‪ :‬א(‬
‫"לידע החולה אם יחיה ישים בשתן שלו חלב מאישה ואם ישקע החלב יומת ואם יצוף – יחיה" )זכירה‪ = 99/‬שבילי‬
‫אמונה קל"ח( ב( "לוקח הושענא שלו בדרך או שידע בבירור באיזה מקום מוטמן בביתו וכיזכור בשעת סכנה – יועיל"‬
‫)זכירה‪ = 100/‬שבילי אמונה שם( ג( "אם תמרח ידך בחלב הדוב‪ ,‬ואם תישא לב ארנבת או לב כלב אצלך‪ ,‬לא יזיקך‬
‫כישוף או אם תיבש עין זאב ימין בשמש ותשים בעור ובבגד ותיתלנו עליך לא תירא מכישוף…ועיה"ר" )זכירה‬
‫‪ (101‬ד( "אם תמשך ידך בחלב כלבתא תתפוש ידך בברזל חם ולא תיכוה" )שם ‪ = 102‬שבילי אמונה‪ ,‬עמ' קל"ג(‬
‫וכך בספר תולדות אדם בענין "לידע ממי מניעת ההריון" כתוב‪ :‬ישתין כל אחד בקדרה חדשה שיהיו בה שעורים‬
‫וישארו כך ט ימים ואותו שלא יתליע לו הסיבה" )שבילי אמונה ‪ ,‬עמ' קכח(‪.‬‬
‫ההשוואה נערכה על פי ס' שבילי אמונה‪ ,‬מהדורת בקאל‪ ,‬ירושלים תשמ"ה‪ .‬על מחבר הספר‪ ,‬מאיר בן יצחק‬
‫אלדבי והשקפותיו‪ ,‬ראה ערך זה ב ‪) EJ‬כרך ‪ (552–551 ,2‬וביבליוגרפיה שם‪.‬‬
‫‪ 16‬דוגמאות לכך ראה לעיל פרק א‪.4/‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪154‬‬

‫חגית מטרס‬

‫בחלוקה לשערים‪ ,‬לנושאים בתוכם‪ ,‬ובשמות העניינים‪ ,‬הוראת ה"שמות"‪ ,‬סודות הבריאה‪ ,‬עניני‬
‫‪17‬‬
‫גלות וגאולה וכיו"ב‪ .‬בשלושת הספרים האלה הוא נזכר כספר כוונות האר"י‪.‬‬
‫‪ .9‬יש נוחלין – וספר צוואת ר' שעפטיל נזכרים בספר זכירה בעניינים רבים‪ .‬לא ראיתי צורך‬
‫לערוך בדיקה והשוואה של מקורות‪ ,‬אך מצאתי לראוי להזכירו כאן כמקור חשוב‪ ,‬המצטרף אל‬
‫שושלת השל"ה וספר חסידים‪ .‬שכן מחברו של ספר יש נוחלין‪ ,‬אברהם הלוי )אברהם שעפטילש(‪,‬‬
‫הוא שבתי הלוי איש הורויץ מתושבי פראג‪ ,‬שהיה אביו של ישעיהו הורויץ מחבר השל"ה‪ ,‬וסבו‬
‫‪18‬‬
‫של ר' שעפטיל שבשמו הצוואה הנ"ל‪.‬‬
‫‪ .10‬ספר שבט יהודה – ספור חריג למדי הובא בשמו של ספר זה בספר זכירה‪ ,‬שיש בו עניין‬
‫מיוחד ובעל משמעות להבנתנו את מגמותיו של הספר‪ ,‬בתקופות השונות והארוכות של הוצאתו‬
‫לאור‪.‬‬
‫הסיפור נוגע למשיח השקר דוד אלרואי‪ ,‬אשר נאסר על ידי מלך פרס בשנת ד' אלפים תתקנ"ד‪,‬‬
‫ונעשה לו מעשה ניסים והצליח לברוח‪.‬‬
‫למעשה אין בינו לבין סעיפים קרובים לו בספר זכירה‪ ,‬הרבה מהמשותף‪ ,‬מלבד ענייני נסים על‬
‫"חכם מקובל שנידון לשריפה‪ ,‬וניצל בזכות שמות שאמר"‪ ,‬על חכמים שלא יכלו לצאת ממרחץ‬
‫בטבריה משום כשוף‪ ,‬אך הצליחו לצאת בעזרת "שמות" ועל מוסר ההשכל האוסר למעשה שימוש‬
‫ב"שמות" למי שאינו יודע כיצד‪ ,‬או למי שאינו מורשה לכך‪ .‬בתוך כך נזכרים שמותיהם של‬
‫הרמב"ן‪ ,‬ר' עקיבא‪ ,‬שמעון בן שטח ואחרים‪.‬‬
‫הספר כולו מחולק לסיפורי שמד ונכתב על ידי בן למגורשי ספרד שברחו לאיטליה‪ ,‬בשם ר'‬
‫שלמה בן וירגה‪ .‬בספר הובאו סיפורי הגירוש כפי שהמחבר שמעם‪ ,‬כאשר אחדים מתוכם ערוכים‬
‫בצורת שאלות ותשובות בין המלך לשריו‪ .‬מעניין לציין כי שם ה"משיח" ושם הנהר המובאים‬
‫‪19‬‬
‫בספר זכירה שונים מן המקור‪.‬‬
‫דיון בחלק מן החיבורים הנזכרים כמקורות‪ ,‬מעלה קיום קשרים פנימיים רבים ביניהם‪ ,‬מהם‬
‫קשרים משפחתיים או קשר מורה‪-‬תלמיד שהיה בין מחבריהם‪ ,‬וביטוי להלכי רוח רעיוניים‪ ,‬וציטוט‬
‫‪ 17‬ספר זה המיוחס לר' חיים ויטאל‪ ,‬כולל את ס' הכוונות לאר"י וסודר על ידי ר' חיים פאפירש בסוף המאה ה‪18-‬‬
‫– על פי פרידברג‪ .‬ז‪ .‬גריס מקביל בינו לבין ס' שולחן ערוך לאר"י ואל ר' מאיר פאפירש מחבר אור צדיקים‪,1989) .‬‬
‫עמ' ‪ 91–87‬והערות וכן עמ' ‪ 233‬הערה ‪.(12‬‬
‫‪ 18‬שני הספרים הם צוואות המתייחסות על משפחת הורוויץ מפראג‪ .‬הספר יש נוחלין‪ ,‬הוא צוואתו של ר' אברהם‬
‫הורוויץ משנת שע"ה‪ .‬ס' צוואת שעפטיל‪ ,‬נדפס לרוב יחד עם ברית אברהם‪ ,‬ספרו של סבו הנ"ל‪ ,‬יצא לאור לראשונה‬
‫באמשטרדם בשנת תס"א עם הסכמת ה' קלונימוס הכהן חונה פה ק"ק אמשטרדם אי"ע קהל אשכנזים‪ .‬בין הספרים‬
‫הנזכרים בו‪ ,‬נמצא רבים מן המקורות אשר עמדו בפני מחברי הספרים שלנו )מפתח למהדורת תורה מציון‪ ,‬מנצ'סטר‬
‫אנגליה ‪ .(1993‬על ראשיתה של ספרות הצוואות ראה‪ :‬י‪ .‬דן‪ ,‬ספרות המוסר והדרוש‪ ,‬ירושלים ‪ ,1975‬עמ' ‪104–92‬‬
‫ורשימת מקורות בעמ' ‪ .284–283‬הנ"ל‪ EJ ,‬ערך זה‪ .‬ז‪ .‬גריס ‪ 1989,‬עמ' ‪ 53–51‬ורשימת מקורות שם‪ .‬בין ספרי‬
‫הצוואות הנזכרים בס' זכירה‪ ,‬גם צוואת רי"ח )יהודה החסיד( על צוואת נפתלי כ"ץ ראה להלן פרק ג‪.3/‬‬
‫על ספרות הצוואות ראה ע‪ .‬יסיף‪ ,1994 ,‬עמ' ‪ 584‬הערות ‪ 13‬ו ‪.15‬‬
‫‪ 19‬כאן הוא נקרא ”דוד אלמוסא" אשר ”עשה עצמו למשיח קרוב לנהר פישן" )זכירה עמ' ‪ .(56‬על פי ההערות‬
‫לסיפור בס' שבט יהודה‪ ,‬נקרא המשיח בס' זה ”דוד אלדויד" כפי כינויו בס' מגן ורומח לחיים אבן מוסא‪ ,‬דבר המסביר‬
‫אולי את הטעות שעשה סימנר ואת המקור שעמד בפניו‪.‬‬
‫ס' שבט יהודה‪ ,‬נדפס בשנת ‪ .1550‬המהדורה שלפני‪ ,‬נערכה על ידי עזריאל שוחט עם מבוא של יצחק בער בשנת‬
‫תש"ז‪ .‬הספורים שבעמ' ‪ 32–31‬נסבו על דוד אלרואי שהשים עצמו משיח ועל קהילות בגדד ועמדיה שנתקבצו סביבו‪.‬‬
‫החוקרים לא הצליחו לחשוף את המקור שעמד בפני מחבר הספר בספור זה‪ ,‬ורק העירו כי הספור כאן שונה מזה‬
‫שבכתבי בנימין מטודילה‪ .‬על פי י‪ .‬דן‪ ,‬יש לראות בספר מקור היסטורי חשוב לתקופת גירוש ספרד ולתקופות שקדמו‬
‫לה‪ .‬ראה‪' :‬אמנות הספור בס' "שבט יהודה"‪' ,‬מולד‪ ,‬ד'‪) ,‬תשל"ב(‪ . 679–671 ,‬הנ"ל‪ ,‬הספור העברי בימי הביניים‪,‬‬
‫ירושלים ‪ ,1974‬עמ' ‪ ;202–188‬וכן לעיל הערה ‪ 18‬עמ' ‪ .197–183‬י‪ .‬ארליך מזכיר אם כי בספק‪ ,‬כי יש שייחסו‬
‫למחבר ספר זה ידע ברפואה‪” .‬רופאים יהודים בתקופת הרנסנס"‪ ,‬מחנים‪ (1970) ,‬עמ' ק"ג‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪155‬‬

‫מפורש ממסורת חסידי‪-‬אשכנז וקבלת צפת‪ .‬רבים מהחיבורים המוזכרים והמצוטטים‪ ,‬יצאו לאור‬
‫במשך אותה התקופה בה יצאו לאור ספרי הסגולות‪ ,‬ונדפסו באותם בתי הדפוס‪ .‬בהשוואה ביניהם‬
‫נראה שערים דומים‪ ,‬עיטור זהה‪ ,‬בחירה באותם הפסוקים לציון השנה‪ ,‬כמו גם מבנה פנימי‪ ,‬נוסחי‬
‫הקדמות והישענות על אותם המקורות‪ .‬בדיקת כמה מאותם החיבורים‪ ,‬מעלה את עבודת האיסוף‬
‫והליקוט שעשו מחבריהם‪ ,‬ממש כפי שמעידים מחברינו בפתח דבריהם‪ ,‬על דרך חיבור ספריהם‪.‬‬
‫הקטעים הזהים שבאו בספרי הסגולות מתוך המקורות הנזכרים‪ ,‬מצביעים לדעתי על ציטוט של‬
‫אחד על ידי השני‪ ,‬יותר מהשענות ישירה על המקורות‪.‬‬
‫אחדים מבין הספרים הנזכרים בתוך ספרי הסגולות כמקורות‪ ,‬יוצאים לאור מחדש בשנים‬
‫‪20‬‬
‫האחרונות במהדורות מהודרות‪ ,‬על ידי ישיבות ועמותות ונחשבים כ"ספרי קודש"‪.‬‬

‫ב‪ .‬חיבורים רפואיים‬
‫המרשמים הרפואיים המובאים ברציפות ובסדר מסוים‪ ,‬בסעיפי שני הספרים האחרונים‪ ,‬ובצורה‬
‫מפוזרת יותר בשלושת הספרים המוקדמים שבדיוננו‪ ,‬אף הם לקט ואוסף ממקורות שונים‪ .‬אפשר‬
‫לומר כי הספרים אשר נכתבו למען מתן מידע בענייני רפואה – הנוגעים לאיסוף חומרים‪ ,‬הכנת‬
‫תרופות והתייעצות עם מומחה בשעת הצורך – מעלים תמונת הווי נאמנה לתקופת ראשית יציאתם‬
‫לאור‪ :‬הם ממליצים על הליכה לרוקח )אפוטייק(‪ ,‬או לשוק )כיפות הרוכלים(‪ ,‬כדי לרכוש חומרי‬
‫רפוי על פי כמויות מפורטות‪ ,‬ועל פניה אל יידעונים ומילדות‪ ,‬ובצד אלה משלבים מסורות‬
‫רפואיות‪ ,‬כפי שהיו נהוגות בקרב מלומדים‪ ,‬בוגרי פקולטות לרפואה‪ ,‬אשר הגיעו לידיהם בעל פה‬
‫‪21‬‬
‫ובכתב‪.‬‬
‫הרפואה המדעית מתחלקת על פי מחברי הספרים‪ ,‬בין רפואה מדעית קדומה – ככתבי אפלטון‪,‬‬
‫אריסטו‪ ,‬היפוקרטס וגאלינוס – אשר נלמדה כחלק מן המדע הרפואי והייתה נפוצה גם בחיבורים‬
‫רבים בעברית באותה העת‪ ,‬לבין רפואה "מודרנית"‪ ,‬אשר נתחברה סמוך לאותו הזמן והייתה‬
‫‪22‬‬
‫מבוקשת ביותר‪.‬‬
‫אם כי בשם ה"רפואה הקדומה" מובאים עניינים לא מעטים – על ידי ספר זכירה ובשני הספרים‬
‫המאוחרים – מובלטת העדפה של הרפואה הטבעית החדשה‪ ,‬הדוחה את המסורת הרפואית הנ"ל‪,‬‬
‫‪23‬‬
‫כ"לימודים כלליים" שיש לדעתם‪ ,‬אך לא לסמוך עליהם באופן מעשי‪.‬‬

‫‪ 20‬יש נוחלין – ‪ 1993‬על ידי מכון תורה מציון‪ ,‬אנגליה‪ ,‬מנצ'סטר‪ ,‬יחד עם צוואת הר' שעפטיל‪ ,‬ס' קב ישר – ‪,1989‬‬
‫שבילי אמונה – בקאל ‪ .1985‬רוקח – ירושלים ‪ .1960‬של"ה – ‪ 1992‬חיפה מכון יד רמה‪ ,‬מפעל השל"ה השלם‪.‬‬
‫‪ 21‬מחברי הספרים המאוחרים משתמשים ב"דברי רופא מובהק ומומחה ומועיל"‪ ,‬מצטטים מכתבי ”רופא מומחה‬
‫מארץ אונגרין"‪" ,‬רופא מומחה מארץ ישמעאל"‪ ,‬ו"רופא חכם ספרדי"‪ .‬בין הדברים אנו קוראים על "רופא מומחה‬
‫מפדואה הבירה" ועל ”רופא של מלך צרפת"‪ .‬על לימוד הרפואה בתקופה זו ראה בחלק ראשון הערה ‪ .44‬על הקשר‬
‫שבין מוצאם הגיאוגרפי של מחברי הספרים והאחראים על ראשית הוצאתם לאור לבין "עולם הרפואה" המדעית של‬
‫התקופה ראה לעיל ב‪.2/‬‬
‫‪ 22‬בחיבורו של שבתי בס – שפתי ישנים‪ ,‬אמשטרדם ‪ – 1680‬בערך 'רפואה'‪ ,‬רשומים כתבי היפוקרטס‬
‫)איפוקרטס(‪ ,‬כתבים בלשון אשכנז )לר' משה מקאליש רופא(‪ ,‬ספרים מימה"ב כספר הנפש לרמב"ם‪ ,‬קאנון אבן סינא‬
‫)כנראה לא בעברית( וכמה כתבי יד‪ ,‬ביניהם‪ :‬עשרה מאמרות למונצורי‪ ,‬שהעתיק ר' שם טוב בר יצחק‪ ,‬ענייני השתן‬
‫לר' אברהם בר' יהודה‪ ,‬וכתבים שונים שהעתיק היש"ר )יוסף שלמה רופא(‪ .‬שם ‪.54–40‬‬
‫‪ 23‬בשם התורה הקדומה מובאים מרשמים כגון‪ :‬השאלה כיצד לדעת את מינו של הוולד לפני הוולדו )זכירה ‪;(91‬‬
‫כיצד להיכנס להריון‪) ,‬זכירה ‪ ,(86‬ואכילת חזרת כתרופה לשינה )שם ‪ .(86‬בצד זה באה לביטוי ההשקפה‪…" :‬ואף‬
‫שכל הרופאים לוקחים לימודים מספרי קדמונים כגון אפיקראטוס וגאלינוס אין זה אלא להבין לימודים כלליים‪ .‬אבל‬
‫פעולות פרטים משתנים ע"י סדרי טבע אדם‪ ..‬ופעולות ורפואות משתנים ברוב עיתים וזמנים…" ס' מפעלות‬
‫אלוקים‪ ,‬הקדמה‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪156‬‬

‫חגית מטרס‬

‫הרפואה החדשה מובאת על סמך היכרות אישית עם הרופאים‪ ,‬לפי שמועות על טיפולים שעזרו‪,‬‬
‫או מתוך חיבורים שהשאירו בכתב‪ .‬אחדים מהרופאים מצוינים בשמותיהם‪ :‬שמחה מלמברג‪ ,‬יצחק‬
‫חז"ק מרישא‪ ,‬ושמואל מהמבורג‪ 24.‬מקור חשוב נוסף השייך לתקופה‪ ,‬הוא טוביה הרופא‪ ,‬אשר‬
‫‪25‬‬
‫שמו נזכר רק פעם אחת בספר מפעלות אלוקים כ‪" :‬רופא מומחה ומפורסם"‪.‬‬
‫בצד שמות הרופאים הנזכרים כנ"ל‪ ,‬נראה בספרים הישענות על כתבים רפואיים משני מקורות‪:‬‬
‫א‪ .‬חיבורים בעברית‪ ,‬אשר מהווים כספרי הסגולות והרפואות עצמם‪ ,‬לקט ואוסף של מרשמים‬
‫בעניינים שונים‪ .‬ספרים אלה כללו‪ ,‬בנוסף למנהגים וכוונות ברוח קבלת צפת ועל פי שולחן ערוך‪,‬‬
‫גם ענייני בריאות ורפוי חולים‪ .‬ב‪ .‬חיבורים אשר אמנם ינקו ממיטב המסורת הרפואית של ימי‬
‫הביניים‪ ,‬שתורגמה בסמוך לאותה העת מערבית ומלטינית‪ ,‬אך הביאו איתם רוח חדשה ונכתבו‬
‫עברית‪.‬‬
‫כשייכים אל המקור הראשון‪ ,‬אזכיר בנוסף לספר שבילי אמונה‪ 26,‬את ספר דרך ישרה ואת ספר‬
‫החיים‪ .‬הספר הראשון נזכר בספר מפעלות אלוקים‪ 27.‬ספר אחר של המחבר‪ ,‬חמדת צבי – שהוא‬
‫תיקוני זוהר – נזכר בספר זכירה‪ .‬למחברו הייתה השפעה רבה במסורת חיבורם של ספרי סגולות‬
‫‪28‬‬
‫ורפואות מראשית הדפסתם ועד לזמן החדש‪.‬‬

‫‪ 24‬הרופא שמחה ז"ל מופיע על גבי השערים ובהקדמות של המהדורה הראשונה של ס' תולדות אדם וגם ס'‬
‫מפעלות אלוקים‪ .‬בשמו מובאים בס' תולדות אדם מרשמים‪ ,‬העולים בקנה אחד עם נושאו הכללי של הספר ומכוונים‬
‫לאישה הרה וליולדת‪ .‬בס' מפעלות אלוקים מובא גם טיפול במחלות כגון צרעת )סעיף שלז(‪ .‬בזאמשט היה ידוע רופא‬
‫של המלך בשם זה‪ .‬לגבי כותבי כמה פרקים בתולדות הרפואה באותה התקופה שימשו ספרי הסגולות מקור יחיד לגבי‬
‫שם רופא זה )ד‪ .‬מרגלית‪ ,‬תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪ (.177‬בשמו של שמחה הרופא‪ ,‬הביא המו"ל נתן בן דויד מטיסמניץ ספר‬
‫רפואות‪ ,‬כהוספה למהדורה השניה של ס' תולדות אדם‪ ,‬שהוציא בווילמרשדארף‪ ,‬אשר נצטרפה מאז לכל המהדורות‬
‫שיצאו מס' זה‪) .‬על פי ההקדמה לספר‪ .‬לעיל ב‪.(2/‬‬
‫ס' תולדות אדם‪ ,‬הוסיף לידו את שמו של הרופא יצחק חזק נר"ו‪ ,‬ממנו "קיבל" מרשם מפורט העוזר לאשה לדעת‬
‫אם היא מעוברת )ק"א(‪ .‬ס' מפעלות אלוקים‪ ,‬אשר נראה כי כלל רופא זה בין אותם 'מומחים אשר עודם בחיים'‪ ,‬מביא‬
‫בשמו תרופה לשיניים )שע"ט(‪ .‬על פי ד' מרגלית )שם עמ' ‪ (174–152‬מתאים היה לזהות רופא זה עם אישיותו של‬
‫ר' יצחק למפורטי )פירארה ‪ (1756–1679‬מחבר ’פחד יצחק'‪ .‬מלבד העובדה שלמד רפואה בפדואה‪ ,‬והיה רופא‬
‫ותיאולוג מפורסם‪ ,‬הקיף ספרו עניינים רבים הנשענים על התלמוד‪ ,‬הרמב"ם וספרות לטינית שהיתה מקובלת אז‪ .‬על‬
‫פי יהושע ליבוביץ‪ ,‬מיוחס חיבור זה לרופא יעקב צהלון‪) .‬על כך ראה להלן(‪ .‬ח‪ .‬שמרוק‪ ,‬המסתמך על י‪ .‬היילפרין‪,‬‬
‫)בית ישראל בפולין א'‪ ,‬ירושלים תש"ח‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬פנקס וועד ארבע ארצות‪ ,‬ירושלים תש"ה(‪ ,‬סבור כי יצחק חזק הנזכר‬
‫בספרים אלה‪ ,‬הינו יצחק בן שמואל זינוויל רופא חזק פארטיס‪ .‬זאת על פי תעודה עליה חתם בשנת ת"צ‪ .‬מקור זה‪,‬‬
‫מזהה את שמחה הרופא עם שמחה בן יצחק ברוך רופא מאני‪ .‬ראה‪ :‬ח‪ .‬שמרוק‪ ,‬תשכ"א‪ ,‬עמ' ‪ 135‬הערה ‪.38‬‬
‫שמו של הרופא שמואל מהמבורג‪ ,‬נוסף במהדורה השלישית של ס' תולדות אדם ומכאן עבר אל המהדורות‬
‫המאוחרות יותר‪ .‬בשמו הובאו סגולות ורפואות בחלק האחרון של הספר‪ .‬לא מצאתי פרטים ביוגרפים אודותיו‪.‬‬
‫‪ 25‬שם‪ ,‬סעיף רצ"ה‪ .‬בין התרופות המומלצות לעיפוש‪ .‬טוביה הכהן‪ ,‬בן למשפחת רופאים‪ ,‬למד בפדואה ואף‬
‫בפרנקפורט דאודר‪ ,‬והיה ידוע כרופא בפולין ובארמון השולטן בקונסטנטינופול‪ .‬ספרו "מעשה טוביה"‪ ,‬אשר יצא‬
‫לאור בוונציה בשנת ‪ ,1707‬ואחר כך ביעסניץ שנת תפ"א‪ ,‬נחשב כחיבור האנטומי הראשון בעברית והיה מפורסם‬
‫ומצוטט ביותר באותה התקופה ולאחריה‪ .‬מחברו ראה עצמו כנצר לשושלת משפחתו של מחבר ס' ראשית חכמה‪,‬‬
‫אליהו בן משה וידאש )ס' טוביה הרופא‪ ,‬הקדמה(‪ .‬ס' ראשית חכמה‪ ,‬הוא החיבור המצוטט ביותר בס' שם טוב קטן‪,‬‬
‫ואף מופיע פעמים אחדות בס' זכירה‪ .‬אחת ממהדורותיו‪ ,‬נדפסה בברלין בשנת תס"ג‪.‬‬
‫‪ 26‬לעיל‪ ,‬מקורות ספרותיים בעברית מס ‪.6‬‬
‫‪ 27‬לעיל הערה ‪.3‬‬
‫‪ 28‬אל צבי הירש ירחמיאל חאטש מקרקוב‪ ,‬מיוחס גם חיבור של ספר סגולות ורפואות )יצא לאור באמשטרדם‬
‫בשנת ‪ (1703‬שהכיל חלקים בעברית וביידיש מספריו‪ :‬דרך ישרה )פיורדא ‪ (1697‬ונחלת צבי )פרנקפורט דמיין‬
‫‪ .(1711‬ראה‪L. Fuks & R.G. Fuks-Mansfeld, Hebrew Typology in the Northern Netherlands :‬‬
‫‪1585–1815 (Historical Evaluation and Descriptive Bibliography), Leiden 1987, No. 562, p.‬‬
‫‪ 423.‬ספר חמדת צבי‪ ,‬יצא לאור בשנת ‪.1706‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪157‬‬

‫ספר החיים לר' שמעון פרנקפורט בר' ישראל יהודה )אמשטרדם ‪ ,(1703‬כולל את סדר הדינים‬
‫והתפילות אצל החולים והנפטרים‪ .‬בספר‪ ,‬עצות רפואיות ומרשמים רבים‪ .‬בשמו‪ ,‬הביא מחבר ספר‬
‫‪29‬‬
‫אמתחת בנימין" תפילה להתפלל בעד האישה היושבת על המשבר או בעת לידתה" )לז' ז'(‪.‬‬
‫ספרים מסוג אחר אשר עמדו בפני מחברינו‪ ,‬הם ספרים רפואיים שסימנו את ימי פריחת הרנסנס‬
‫וחדירת התרבות הכללית אל תוך היהדות‪ .‬השפעתם הישירה ניכרת במהדורות של ספר תולדות‬
‫אדם מאז שנות ה‪ 30-‬למאה ה‪ ,18-‬אם כי לא נזכרו בשמם‪.‬‬
‫מו"לים ומדפיסים של מהדורות אלו‪ ,‬שמרו לעצמם את הזכות ל"חדש" את תכניו של הספר‪,‬‬
‫ותרמו לרוח המודרנית שלו על ידי הוספת 'שמירות הבריאות' ונוסח של 'תפילת הרופא' ברוח‬
‫הרמב"ם‪ ,‬על פי ספריהם של יעקב צהלון‪ ,‬אוצר החיים )ונציה ‪ (1683‬ושל אברהם וואליך‪ ,‬ספר‬
‫‪30‬‬
‫דמיון הרפואות )פרנקפורט דמיין ‪.(1700‬‬
‫ספרים אלה‪ ,‬כמו אחרים שנזכרו לעיל‪ ,‬אשר יצאו לאור סביב סוף המאה ה‪ 17-‬וראשית המאה‬
‫ה‪ 18-‬במערב יבשת אירופה ובעברית‪ ,‬סימנו את חולית המעבר‪ ,‬בין מסורת רפואית יהודית ימי‪-‬‬
‫בינמיית‪ ,‬שהושפעה על ידי הפילוסופיה הניאופלטונית‪ ,‬לבין ראשית ההשכלה החיצונית וחדירתה‬
‫אל העולם היהודי‪ .‬רבים מהספרים העתיקו זה מזה והסתמכו אחד על השני‪ .‬בפני המלקטים עמדו‬
‫ספרים וכתבים אשר הועתקו ביד‪ ,‬אשר לעיתים יצאו לאור כחיבורים אנונימיים‪ .‬עבודת ההשוואה‬
‫‪31‬‬
‫והבירור בנושא ביבליוגרפי זה עדיין רבה‪.‬‬

‫‪ 29‬ס' החיים הוא אחד מהחבורים הרשומים בס' זכירה בראשי התיבות ס"ה‪ ,‬אשר פענוחם מוביל לספרים רבים‪.‬‬
‫כותר זה גם נישא בראשי ספרים רבים‪) .‬ראה לדוגמא פרידברג‪ ,‬מס‪ 611 .‬ועד ‪ (621‬הספר צוטט על ידי רבים‪,‬‬
‫כמייצג את הלך הרוחות במאה ה‪) .18-‬ראה‪ :‬מרקוס‪ , 1947 ,‬עמ' ‪ .(212‬ז‪ .‬גריס מזכיר כי מחבר ס' החיים זכה לעיקר‬
‫פרסומו לאחר תרגומו ליידיש )‪ 1989‬עמ' יח'(‪ .‬על ס' החיים נאמר‪ ,‬כי הוא חיבור מאוד שכלתני‪ ,‬דוחה כתיבת‬
‫”שמות" לרפואה ושימוש בסגולות‪ ,‬אלא אם הן ממקור תלמודי‪ .‬על ספר זה על היחס שבין מחלה ומוות ראה‪ :‬א‪.‬‬
‫בר‪-‬לבב‪ ,‬תפיסת המוות בס' החיים לר' שמעון פרנקפורט‪ ,‬עבודת דוקטורט‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪.‬‬
‫‪ 30‬ספר אוצר החיים של יעקב צהלון‪ ,‬הוא ראשון לדעת חוקרים‪ ,‬המעמיד שורה של חיבורים ברפואה העברית‬
‫המוקדשים אך ורק לנושאי רפואה‪ .‬בעניינים אחדים‪ ,‬כמו במרשמים למלחמה במגיפת הדבר‪ ,‬וב"חלאים" של האישה‬
‫המניקה‪ ,‬יש להניח‪ ,‬שעמד כמקור חשוב בפני מחברי ספרי הסגולות שבדיוננו זה‪ .‬ראה‪ :‬ד‪.‬ו‪.‬זיצ'ק‪ ,‬א‪ .‬דנון‪ ,‬ע‪ .‬קדר‬
‫”בעיות ההנקה באוצר החיים של יעקב צהלון" קורות ד' )תשכ"ט(‪’ .678–667 ,‬תפילת הרופא'‪ ,‬שחיבר י' צהלון‪,‬‬
‫ונדפסה בספרו מרגליות טובות )ויניציאה ‪ ,(1665‬מהווה נדבך חשוב לז'אנר רפואי זה מאז היפוקרטס ועד ימיו‪ .‬ד‪.‬‬
‫מרגלית ערך השוואה‪ ,‬בין השבועה המיוחסת להיפוקרטס‪ ,‬דרך הנוסח של אסף הרופא‪ ,‬אמטוס לויטנוס ‪,‬והנוסח שבס'‬
‫תולדות אדם‪ .‬למותר לציין‪ ,‬כי הערכתו הרבה אל מהדורה זו‪) ,‬מס ‪ (2‬של הספר‪ ,‬אשר חשבה כאוטנטית‪ ,‬הכוללת את‬
‫שבועת הרופא‪ ,‬וכן שמירות הבריאות‪ ,‬כפי שהופיעו בספרי הרופאים הנ"ל‪ ,‬הביאה אותו לראות בבעלי השם‪ ,‬רופאים‬
‫לכל דבר‪) .‬תשכ"ב‪ ,‬עמ' ‪ .(183–175‬תפילת הרופא הובאה גם על ידי מחברו של ס' החיים‪ .‬על הקשר בין תפילת‬
‫הרופאים שבספר זה לבין זו שבס' תולדות אדם‪ ,‬ועל הקשר שלו אל ספרי סגולות אחרים‪ ,‬יש מקום לדון בנפרד‪.‬‬
‫)לעיל הערה ‪ (28‬גם אברהם וואליך‪ ,‬למד רפואה בפאדובה‪ ,‬וחיבר ספר רפואות אשר נדפס בידי בנו‪ ,‬לאחר מותו‪ .‬ס'‬
‫דמיון הרפואות‪ ,‬או ’הרמוניקה וואליכיס מדיקה' כשמו בלטינית‪ ,‬מבטא את השקפתו על הקשר בין גוף ונפש ברפואה‪.‬‬
‫לעומת הספרים האחרים – אוצר ה' וס' טוביה – ערכו הרפואי דל למדי‪ ,‬אך לשונו וסגנונו‪ ,‬וכן ההשקפה הבאה בו‬
‫לביטוי‪ ,‬עשתה אותו לקריא ומפורסם‪ .‬גם ספר זה כקודמו‪ ,‬מביא נוסח של תפילת הרופאים )עמ' סח‪-‬עב (‪ ,‬וכן עניני‬
‫שמירת הבריאות )‪ 20‬שמירות בסה"כ(‪ .‬כמו כן מובאים כאן ‪ 20‬כללים להתנהגות רפואית בלטינית‪ .‬על שני רופאים‬
‫אלה וחיבוריהם ראה‪H. Friedenwald, The Jews and Medicine, 1944, 168, 268–279 J.O. Leibowitz :‬‬
‫‪Jacob Zahalon, A Hebrew Medical Author of the XVIIth Century (1630–1693), Actes du‬‬
‫‪ .Septième Congrès International d’Histoire des Science, Jerusalem 1953‬יהו‪ .‬ליבוביץ‪" ,‬תולדות‬
‫הרפואה בישראל"‪ ,‬מחנים קכ"ב‪ (1970) ,‬ל‪-‬לא‪ .‬ח‪ .‬מטרס‪ ,1980 ,‬עמ' ‪ 76–69‬והערות שם‪ .‬ז‪ .‬גריס‪ ,1989 ,‬עמ'‬
‫‪ .96‬הערות ומראי מקומות שם‪ .‬לשם הבנת המקורות אשר עמדו בפני מחברים וחיבורים אלה‪ ,‬עיין והשווה בחיבורו‬
‫של ז‪ .‬מונטנר‪ :‬רבינו משה בן מימון‪ ,‬הנהגת הבריאות‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪.‬‬
‫‪ 31‬על כך ראה לדוגמא‪ ,‬הערותיו של מ‪ .‬בית אריה על ההוספות לס' שפתי ישנים לשבתי בס‪ ,‬הנוגעות לס' דמיון‬
‫הרפואות‪ ,‬ולחיבוריו של צבי הירש חאטש הנזכרים לעיל‪" .‬שפתים דובבות – הגהות והשלמות בכתיבת יד לשפתי‬
‫ישנים"‪ ,‬קרית ספר מ'‪ ,(1965–1964) ,‬עמ' ‪.125–124‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪158‬‬

‫חגית מטרס‬

‫ג‪ .‬מקורות ביידיש‬
‫חיבורים רבים אשר נקראו בשם כולל "סגולות ורפואות"‪ ,‬היו נפוצים ברחבי אירופה‪ ,‬בדפוס‬
‫ובכתיבת יד בלשונות בהן דברו יהודים‪ .‬תחת שם זה‪ ,‬אף הוכנסו מאוחר יותר אל תוך קטלוגים‬
‫‪32‬‬
‫ומפתחות של הספרות העברית‪.‬‬
‫כמה ממחברי הספרים אותם הזכרתי בפרק זה‪ ,‬הוציאו תחת ידם קבצים ביידיש בנושא זה‪:‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬צבי ירחמיאל חאטש בעל חמדת צבי ודרך ישרה ובנו של אברהם וואליך‪ ,‬מחבר דמיון‬
‫הרפואות‪ 33,‬אשר הוציא ספר רפואות ביידיש בשם צרי השמימה )פרנקפורט דמיין ‪.(1713‬‬
‫ברשימת החיבורים המצוטטים בספרים שלנו‪ ,‬מצויים שני ספרים אשר חוברו במקורם ביידיש‪,‬‬
‫ויצאו לאור שנים רבות לפני ספרינו‪ .‬אלה הם‪ :‬צאינה וראינה לר' יעקב בר' יצחק מיאנוב – תרגום‬
‫פשטים כסדר התורה‪ ,‬חמש מגילות וההפטרות – )לובלין שע"ה(‪ ,‬וספר לב טוב לר' יצחק בר'‬
‫אליקים – "אלי דעש מענשן דינים‪ .‬וויא מן זיך האלט‪ .‬פון זיינר גיבירד ביז ער גאר פאראלט" –‬
‫‪34‬‬
‫)דינים מן הלידה ועד המוות‪ .‬יצא לאור לראשונה בפראג ש"פ(‪.‬‬
‫ספרים אלה נכתבו מלכתחילה‪ ,‬במטרה להפיץ תורה בקרב המון העם ויצאו לאור במהדורות‬
‫‪35‬‬
‫רבות‪ .‬אחדות מהן נדפסו בשנים ובאזורי יציאתם לאור לראשונה של ספרינו‪.‬‬
‫אם כי מראה מקום אחד בלבד בספר זכירה מציין במפורש ספרים אלה בשמותיהם‪" :‬מי שאין‬
‫מבין בלה"ק יקרא בספרים הנדפסים בלשון אשכנז צאינה וראינה וספר לב טוב ושאר ספרי היראה‬
‫ואם כוונתו לשם שמים מקבל שכר כמו ת"ח"‪ ,‬מורגשת רוחם הכללית בספר ובספרים אחרים‪ ,‬הן‬
‫בביטויים אשר הובאו ביידיש‪ ,‬הן בשמות צמחים ומחלות‪.‬‬
‫בספרי הסגולות האחרים שבדיון זה‪ ,‬ובמיוחד בשני הספרים המאוחרים‪ ,‬נכנסו פורמולות‬
‫מילוליות ולחשים שנרשמו ביידיש‪ ,‬אשר יש יסוד להניח שמקורם באותם כתבי יד‪ ,‬שהיו ידועים‬
‫באותה התקופה‪ ,‬או מתוך המסורת שהייתה נהוגה בעל פה‪.‬‬
‫ספר תולדות אדם ‪ ,‬אשר הוראות רבות מאלה שנרשמו בו מיועדות לנשים‪ ,‬מביא פעמים רבות‬
‫לחשים מתורגמים בתוך הטקסט‪ ,‬כפי שיש "ללמד לאישה כדי שתאמר בלשונה"‪ 36.‬השימוש בלשון‬
‫יידיש בתוך הכתוב‪ ,‬עומד כגורם משכנע‪ ,‬בראייתנו את הספרים מסוג זה‪ ,‬כספרים שימושיים גם‬
‫לנשים‪ .‬הפצת השכלה בכלל ומיומנות הקריאה במיוחד במשך המאה ה‪ ,19-‬ביחד עם תפוצה‬
‫מוגברת של ספרים והדפסתם‪ ,‬כתוצאה מהתפתחות ענף הדפוס‪ ,‬הביאה לשינויים בכיוון זה גם‬
‫בספרינו‪ :‬הוספת ספר 'רפואות וסגולות' ביידיש אל ספר תולדות אדם בשנת ‪ ,1734‬היא אמנם‬
‫דוגמא ראשונה אך חריגה‪ ,‬שלא היה לה המשך במהדורות הבאות של אותו הספר‪ 37.‬דוגמא הולמת‬
‫‪ 32‬חיבורים בשם זה מצויים לרוב בכל הספריות והאוספים‪ .‬לשם דוגמא‪ :‬בין הכרטיסים של ”ספרות יידיש‬
‫העתיקה בדפוס" אשר במכון יווא בניו יורק )הוכנה על ידי י‪ .‬שאצקי(‪ ,‬רשומים ספרים אשר נוספו לספרים אחרים‬
‫כס' משמחי לב למרדכי גימפל )אמשטרדם ‪ (1718‬וכספרו של נתן פלאם ‪ ,‬אשר הוכנס אל תוך תולדות אדם‪) .‬אשר‬
‫שנת הדפסתו רשומה כ‪ 1694-‬משום מה(‪ ,‬ספר אחר מיוחס לר' יוסף גאנציג‪ ,‬ויצא לאור על ידי אברהם רושט‬
‫‪ (1759).‬על פי כרטיסים אלה‪ ,‬הספרים כוללים‪ :‬עניני קבלה‪ ,‬רפואה‪ ,‬רפואות הנפש ורפואות הגוף‪ .‬במקרים רבים‪,‬‬
‫הם מצוינים כ"אוסף ממקורות שונים"‪ .‬חלק מביניהם יצאו לאור בפראג ובאמשטרדם‪ ,‬בשנים הראשונות למאה ה‪18-‬‬
‫‪.‬אך חלקם מאוחר‪ ,‬ומתיחס על תרגום מספרים בעברית‪ .‬על כתבי יד ביידיש אשר נמצאו בספריות ופוענחו על ידי‬
‫ברנשטיין‪ ,‬זיס ואחרים‪ ,‬ראה לעיל בחלק הראשון‪.‬‬
‫‪ 33‬לעיל הערה ‪.30‬‬
‫‪ 34‬על פי ח‪ .‬שמרוק‪ ,‬יצאה לאור מהדורה של ס' שבט יהודה ביידיש‪ ,‬בשנת ‪" .1591‬רשימה ביבליוגרפית של‬
‫דפוסי פולין ביידיש עד גזירות תח ותט"‪ ,‬קרית ספר נב' ‪ 1977‬מס' ‪.27‬‬
‫‪ 35‬על 'צאינה וראינה'‪ ,‬ראה הקדמה ומקורות במהדורת מ‪ .‬מ‪ .‬קוזק‪ ,‬ירושלים תשל"ה‪ .‬על נוסח מיוחד של ספר זה‪:‬‬
‫ח‪ .‬טורניאנסקי‪" ,‬נוסח משכילי של צאינה וראינה – כתב‪-‬יד בלתי ידוע של הרץ הומברג"‪ ,‬הספרות ב' )‪ ,(1971‬עמ'‬
‫‪ ,841–835‬הנ"ל‪" ,‬איבערזעצונגען און באארבעטונגען פון דער צאינה וראינה"‪ ,‬ירושלים תשל"ז‪ ,‬עמ' ‪.190–165‬‬
‫‪ 36‬ראה בעבודתי על ספר זה ‪ ,1980‬עמ' ‪.82–80‬‬
‫‪ 37‬לעיל פרק ב‪ ,2/‬וכן הערה ‪.27‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪159‬‬

‫יותר‪ ,‬היא תרגומו של ספר זכירה ללשון זו‪ ,‬והוצאתו לאור ביידיש ובמהדורות דו‪-‬לשוניות‪,‬‬
‫במקביל לספר שהמשיך לצאת גם בעברית‪ ,‬בשני העשורים האחרונים למאה ה‪ 19-‬ובראשית‬
‫‪38‬‬
‫המאה ה‪.20-‬‬

‫ד‪ .‬מקורות המסתמכים על אישים ומסורות‪ ,‬בכתב ובעל פה‪.‬‬
‫מקורות הקשורים למסורת הרפואה על הפן האיזוטרי שבה‪ ,‬כגון ההשקפה על מוצאה הקדום והידע‬
‫על השימוש בה‪ ,‬נשענים על חיבורים ועל אישים אשר בשמם הועברו מדור לדור‪ .‬סיפורי ניסים‬
‫על הצלה פלאית‪ ,‬אשר התפתחו במקורות כתובים ובמקורות שבעל פה – מהם יהודיים במקורם‪,‬‬
‫מהם חיצוניים ליהדות – שייכים לנושאים בספרים שלנו ולתוכנם‪ .‬הם מעמידים הוכחה להצלחת‬
‫השימוש במרשמים שנאספו בהם‪ ,‬או אזהרה על הסכנות הכרוכות בכך‪ .‬בין המקורות הנזכרים‪ ,‬יש‬
‫הקשורים לדמויות ולחיבורים אגדיים‪ ,‬ולתקופות קדומות‪ ,‬ואחרים‪ ,‬הקוראים בשם מאורעות‬
‫ואישים הקרובים יותר לזמן חיבור הספרים שלפנינו‪.‬‬
‫שלמה המלך‪ ,‬ירמיהו הנביא וגם יוסף‪ ,‬עוזיאל‪ ,‬נחוניה בן הקנה‪ ,‬בן סירא וטובי בן טוביאל‪ ,‬הם‬
‫בין הדמויות העולות מתוך סיפורי המקרא‪ ,‬התלמוד‪ ,‬המדרש‪ ,‬ספרות ההיכלות והספרים החיצונים‪,‬‬
‫שעברו דרך כור ההיתוך של מסורות בנות מאות ואלפי שנים‪ ,‬ונשזרו אל תוך מסגרת המסר המיוחד‬
‫אשר לספרי הסגולות והרפואות‪ .‬דמויות אלה קשורות בספרות ענפה שהתפתחה גם באופן עצמאי‬
‫בתקופת ימי הביניים‪ ,‬ושילבה בתוכה מוטיבים מתרבויות אחרות‪ 39.‬ברוב המקרים‪ ,‬אין הדמויות‬
‫‪40‬‬
‫נזכרות אלא ברמיזה‪ :‬ירמיה מובא בספר תולדות אדם כחוליה בתוך שלשלת הקבלה מדור לדור‪.‬‬
‫מעשה על שני חברים "יוסף ועוזיאל" אשר "היו יוצאין …בדרך" וכיו"ב‪ ,‬בא בספר זכירה כהמשך‬
‫וכהסבר לדברי בן סירא "ידך מן טיבותא אל תמנע"‪ 41.‬ציטוט נוסף מדברי בן סירא‪ ,‬מובא בעניין‬
‫האמירה‪" :‬אם ירצה השם"‪ 42.‬בשמו של טובי בן טוביאל מוצעת תרופה לעיניים )זכירה‪ ,‬עמ' ‪(98‬‬
‫ומפיו של נחוניה בן הקנה מובאת תפילת "אנא בכוח" )שם‪ ,‬עמ' ‪ (96‬שהיא תפילת הייחוד‪ ,‬שיש‬
‫‪43‬‬
‫לאומרה בתפילות ראש השנה ויום כפור ואשר ממנה נגזר "שם" הידוע כשם של מ"ב אותיות‪.‬‬
‫‪ 38‬על מהדורות אלה ראה בפרק א‪ 5/‬בחלק זה של העבודה‪.‬‬
‫‪ 39‬י‪ .‬דן‪ ,‬הספור העברי בימה"ב ‪ (1974),‬ע‪ .‬יסיף )‪.(1994‬‬
‫‪ 40‬לעיל הערה ‪ .3‬אינני מכירה מסורת המייחסת סגולות של רפוי לירמיהו‪ .‬מעבר למסורת הרואה בו כמחבר‬
‫מגילת איכה‪ ,‬והקשר שלו אל קינות על החורבן‪ ,‬והפטרות לט' באב‪ ,‬קשורה דמותו של ירמיהו במסורת קידוש השם‪.‬‬
‫על ס' חיי הנביאים ועל ספור מות הקדושים של ירמיהו‪ ,‬בין שאר הנביאים‪ ,‬ראה ע‪ .‬יסיף‪ ,1994 ,‬עמ' ‪ 67‬והערה ‪20‬‬
‫בעמ' ‪.586‬‬
‫‪ 41‬ראה שם עמ' ‪ 50‬בהוצאת בקאל‪ .‬כוונתו‪' :‬אל תמנע עשיית טובה'‪ .‬ההסבר לפסוק זה‪ ,‬על פי ציטוטו של ס'‬
‫זכירה‪ :‬א‪ .‬בזכות מעשים כאלה‪ ,‬מאריכין ימיו ושנותיו ב‪ .‬ניצול ממיתה משונה ומדיני גהינום ג‪ .‬זוכה לבנים זכרים‬
‫ובעלי צדקה ובעלי חכמה ובתלמידי חכמים‪ ,‬וניצולין מנחשים ועקרבים וממזיקין וכו'‪ .‬הספור על יוסף ועוזיאל מדגים‬
‫את ענין ההצלה מעקרבים‪.‬‬
‫‪" 42‬אמר בן סירא טב לביש לא תעבוד ובישא לא ימטי לך" )טובה לרע לא תעשה ודבר רע לא יקרה לך( שם עמ'‬
‫‪ .80‬בתוך הענין אשר בשמו באו ”מעשים" מתוך ס' חסידים‪ .‬ראה לעיל פרק א‪ 4/‬הערה ‪.42‬‬
‫‪ 43‬תפילת הייחוד נדפסה בס' שושן סודות‪ .‬ס' זכירה‪ ,‬מביא אותה מתוך ס' שערי ציון‪ .‬מקומה בתפילות חגי ראש‬
‫השנה‪ ,‬מוסבר בס' זכירה ובכמה מקומות בספריו של בנימין בייניש‪ .‬על פי ג‪ .‬שלום‪ ,‬קשור שם זה‪ ,‬למעשה מרכבה‬
‫ולתנועת האופנים והגלגלים העליונים‪ ,‬ומקורו בספירת מידת הגבורה‪ .‬ראה‪" :‬פירושו של ר' יצחק דמן עכו לפרק‬
‫ראשון של ס יצירה"‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬לא )תשט"ז(‪.‬‬
‫"שם בן מב אותיות"‪ ,‬מופיע בנוסח האגדה הידועה על השיתין‪ ,‬במסורת חסידי אשכנז‪ .‬זהו השם שלימד אחיתופל‬
‫לדוד ”להשליכו לתהום כדי שלא יציף את העולם" הנ"ל‪" ,‬פירוש ס' יצירה לר' יצחק סגי נהור" בתוך‪ :‬הקבלה‬
‫בפרובנס‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ .‬וכן פירושים אחדים בס' רזיאל‪.‬‬
‫"שם" זה מופיע הרבה על גבי קמיעות‪ ,‬ונחשב לאחד מן השמות היותר חזקים‪ .‬דמותם של נחוניה בן הקנה ושל‬
‫ר' ישמעאל קשורה במסורת "סודות לזכירת הלימוד" אשר בספרות ההיכלות‪ ,‬אך אין היא מפורשת כאן‪ .‬אם כי עניין‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪160‬‬

‫חגית מטרס‬

‫קרוב לוודאי כי העלאת הדמויות אינה מקרית‪ ,‬הגם שלכאורה נראה כי הקשר בין כמה מהן –‬
‫הנזכרות במפוזר בתוך הספרים – לבין הדברים המובאים בשמם‪ ,‬הינו אסוציאטיבי בלבד‪ .‬ידוע‪,‬‬
‫על פי מסורת סיפורית הבאה לביטוי ב"אלפא ביתא דבן סירא" שירמיהו‪ ,‬בן סירא‪ ,‬עוזיאל ויוסף‬
‫הם בני משפחה אחת‪ 44 ,‬אך בתוך ראייה כוללת של מקום וזמן חיבורם של ספרי הסגולות שלפנינו‪,‬‬
‫הבנת עולמם הרוחני‪ ,‬על סמך סקירת המקורות שעליהם הם הסתמכו‪ ,‬ובמיוחד בעזרת ניתוח הצד‬
‫הריטואלי שמאחורי ההוראות הפרקטיות‪ ,‬בשמו הם פונים אל הקהל‪ ,‬קשורים יוסף‪ ,‬עוזיאל‪,‬‬
‫ירמיהו‪ ,‬בן סירא ושלמה המלך המצטרף אליהם‪ ,‬גם במסורת נוספת‪ ,‬אשר עוברת כחוט שני בתוך‬
‫הספרים‪ .‬מסורת זו מושתתת על הניסיונות להבין את עולם הבריאה על סודותיו‪ .‬ניסיונות כאלה‬
‫באים לביטוי‪ ,‬על ידי מתן פירושים למהות החומרים‪ ,‬הצמחים‪ ,‬המלאכות ודרכי ניצולם על ידי‬
‫האדם לתועלתו‪ ,‬במישור הפרקטי מחד גיסא‪ ,‬ובהתלבטות על עצם קיומם של "כוחות" ראשוניים‬
‫וקדומים‪ ,‬אשר יצרו את העולם‪ ,‬והרצון לחקות את פעולתם מאידך גיסא‪ .‬דמויות אלו מרמזות ללא‬
‫ספק‪ ,‬על המסורת המפרשת ניסיונות לברוא אדם‪ 45,‬כפי ששמותיהם של רשב"י‪ ,‬רס"ג‪ ,‬רמב"ן‪,‬‬
‫משה בוטריל‪ ,‬אלעזר מגרמיזא‪ ,‬מעלים את דרך החשיבה התיאולוגית של מחבר הספרים‪ ,‬ואת‬
‫‪46‬‬
‫ידיעת החיבורים שעסקו בפירושים לספר יצירה‪.‬‬
‫בסיפורי בן סירא וטוביה‪ ,‬באים לביטוי תיאורים על ביצוע התהליך הרפויי‪ ,‬בצד מקור המידע‬
‫‪47‬‬
‫אודותיו‪ ,‬העולה מתוך שיתוף פעולה בין אדם נבחר ועולם ההשגחה העליון‪.‬‬
‫דמותו של שלמה המלך‪ ,‬משמשת בתפקיד של מחבר ומקשר בין מסורות שונות‪ :‬על פי הפתיחה‬
‫בספר תולדות אדם‪ ,‬הוא קבל את סודות הרפואה מאשמדאי‪ ,‬בצד היותו "החכם מכל אדם" כפי‬
‫שנתפרסם במקורות המקראיים וחביב האל‪ 48.‬הוא קשור לבן סירא‪ ,‬כפי שעולה מתוך מסורת‬
‫‪49‬‬
‫סיפורית‪ ,‬הבאה לביטוי בספר אלפא ביתא דבן סירא‪ ,‬ומכאן קשריו אף לירמיהו‪.‬‬
‫זה עולה בכל הספרים כנושא בעייתי הראוי לתשומת לב‪ .‬ראה על כך לעיל‪ ,‬פרק א‪ .3/‬ועיין ‪:‬י‪ .‬דן‪" ,‬התיאופניה של‬
‫שר התורה – ספור מעשה‪ ,‬מאגיה ומיסטיקה בספרות ההיכלות והמרכבה"‪ ,‬מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי‪ ,‬יג‪-‬יד‪,‬‬
‫) תשנ"א תשנ"ב( ‪.157–127‬‬
‫‪ 44‬י‪ .‬דן‪" ,‬חידת אלפא ביתא דבן סירא" בתוך הספור העברי בימי הבינים ‪ 1979,‬עמ' ‪ ;74–69‬ע‪ .‬יסיף‪ ,‬ספור העם‬
‫העברי ‪ 1994‬פרק חמישי‪ .‬על בן סירא‪ ,‬כבנו וכנכדו של ירמיהו‪ ,‬ראה גם‪ :‬מ‪.‬צ‪ .‬סגל‪ ,‬ספר בן סירא השלם )מקורות‬
‫נוספים‪ ,‬לעיל פרק א‪ 4/‬והערות שם(‪ .‬צאצאיו של בן סירא כפי שהוזכרו בספור הנ"ל שם‪ ,‬עוזיאל בנו ויוסף נכדו‪.‬‬
‫‪ 45‬על הברייתות המספרות על יוסף ועוזיאל מחד ועל ירמיהו ובן סירא מאידך כבעלי נסיונות ראשונים על פי‬
‫המסורת של בריאת "גולם" ועל דמותו של אליהו מחלם כממשיכה במסורת זו‪ ,‬ראה בחיבור האחרון שנתפרסם‬
‫בנושא‪ ,‬המרכז את המקורות שעסקו בו עד כה‪ :‬מ‪ .‬אידל‪ ,‬גולם ‪ .1996‬ראה לעיל בחלק הראשון‪ ,‬פרק ג' הערה ‪.38‬‬
‫‪ 46‬שמות אלה מועלים ברובם על ידי מחבר ס' זכירה‪ .‬בשם רשב"י באים ציטוטים רבים מס' הזהר‪ .‬רס"ג נזכר‬
‫גם בספרו "כתר מלכות" )אמתחת בנימין(‪ ,‬שמו של משה בוטריל נזכר שם וגם בס' מפעלות אלוקים‪.‬‬
‫הרמב"ן מהווה דמות דומיננטית‪ ,‬בשמה מובאות תפילות וחיבורים רבים בתורת הסוד )שם טוב קטן ושני‬
‫הספרים המאוחרים(‪ ,‬כס' אוצר ה' )זכירה(‪ .‬ראה בלוח המקורות‪ ,‬נספח‪.‬‬
‫‪ 47‬טוביה מקבל את ה'תרופה' והוראות השימוש בה‪ ,‬מהמלאך רפאל בכבודו ובעצמו‪ .‬על ס' טוביה ראה א‪ .‬כהנא‪,‬‬
‫הספרים החיצונים‪ ,‬תל אביב תש"ך; ע' יסיף‪ ,1994 ,‬עמ' ‪ 79–76‬וביבליוגרפיה בעמ' ‪.588‬‬
‫בין הנושאים המציינים את חכמתו של בן סירא מצויים גם עניני בריאות וחולי‪ .‬ד‪ .‬פלוסר מביא פרק מתוך ס' בן‬
‫סירא‪ ,‬הפונה אל תפקיד הרופא‪" :‬תפקיד הרופא לפי בן סירא"‪ ,‬מחנים קכ"ב‪ ,‬עמ' מ"ח‪-‬נ; ראה ס' בן סירא‪ ,‬א‪ .‬כהנא‬
‫לעיל‪ ,‬בתוך‪ :‬מ‪ .‬צ‪ .‬סגל‪ ,‬ס' בן סירא השלם‪ ,‬ירושלים תשי"ט‪ .‬לשני הספרים‪ ,‬קוים דומים ומשותפים בזמן ומקום‬
‫חיבורם‪ ,‬אשר השפיעו על רבדים של מנהגים ואמונות עממיות שנספגו אל תכניהם‪ .‬מהדורות משותפות לשניהם‬
‫מצויות בכתבי יד‪ .‬על פי פרידברג‪ ,‬נדפסו בהוצאות שונות בתרגום לעברית וללטינית במאה ה‪.16-‬‬
‫‪ 48‬לעיל א‪ ,4/‬הספור הפותח את הספר‪ ,‬כנראה ממקור חיצוני‪ ,‬קרוב לוודאי מוסלמי‪ .‬המקורות שלנו‪ ,‬יודעים‬
‫לספר על שלטונו של שלמה על שדים ורוחות )מסכת גיטין( ועל אשמדאי ואבני המקדש )ראה להלן על טבעת השם‬
‫המפורש(‪ .‬אך על אף עזרת המומחים אליהם פניתי‪ ,‬לא הצלחתי לאתר את מקורו של ספור זה‪ ,‬החוזר ומצוטט בספרי‬
‫סגולות ורפואות רבים בעברית‪ .‬ראה לדוגמא בחלק השלישי בפרק ב‪.5/‬‬
‫‪ 49‬מתוך שיחה שבין בן סירא הילד‪ ,‬למלך נבוכדנצאר‪ ,‬מתגלה מידע סודי אשר גילה שלמה המלך למלכת שבא‪,‬‬
‫שנבוכדנצאר היה צאצאם‪ .‬קשר זה‪ ,‬הבנוי על הנוסחה הקושרת בין שלמה המלך לנבוכדנצאר באמצעות הפסוק‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫*‪161‬‬

‫לפי מקורות שונים‪ ,‬מגלם שלמה המלך בדמותו‪ ,‬את שיא המגיה בזמן העתיק‪ .‬זאת בעקבות‬
‫‪50‬‬
‫החכמה‪ ,‬ידיעת לשונות הצומח‪ ,‬החי והדומם‪ ,‬והקשר אל העולמות שמחוץ לממלכתו הריאלית‪.‬‬
‫רמז לאחת המסורות המעניינות‪ ,‬הקושרות בין שלמה המלך ועולם הרפואה – דבר היותם של‬
‫כתבים גנוזים אשר בהם כונסו ידיעותיו‪ ,‬שנגנבו – מובא בספר זכירה‪ .‬המחבר הביא נוסח סיפורי‬
‫היוצא נגד העולם היווני‪ ,‬המסמל את הכוח והרוח השולטים בשמו בעולם‪ ,‬במתן הסבר למקורה‬
‫היהודי של תורת אריסטו ברפואה‪" :‬אריסטו היולי שכל חכמי המחקר נגררו אחריו ושאבו מספריו‪,‬‬
‫היה רבו של אלכסנדר מוקדון שמלך על העולם כולו‪ .‬כאשר כבש את ירושלים השליט את אריסטו‬
‫על אוצר שלמה וזה חקר ודרש בספר שלמה והעתיקו על שמו והוסיף גם משלו עליו ואז גנז את‬
‫הספרים של שלמה כדי להטעות את העולם שהוא חבור משיקול הדעת שלו"‪.‬‬
‫לספור זה‪ ,‬המסיים בתפילה "הרחמן יצילנו מכל זה כן מ"כ )מצאתי כתוב("‪ ,‬אין ציון מקור‪.‬‬
‫מעבר להזדהות עם הרצון לייהד מקורות יווניים אשר תורת הרפואה‪ ,‬שנלמדה אז באוניברסיטאות‬
‫‪51‬‬
‫העלו על נס‪ ,‬מביא הציטוט את בקיאותו של המחבר במסורת הסיפורית של חסידי אשכנז‪.‬‬
‫ז'אנר של סיפורים על "ספרים גנוזים" או "ספרים אבודים"‪ ,‬במיוחד במה שנוגע לספרים אשר‬
‫ריכזו בתוכם סודות רפוי‪ ,‬קשור לסיפורי בריאה בכלל‪ ,‬ונשען על רמזים שונים במקורות‪ ,‬בהם‬
‫ניתן שם של ספר או של דמות – בין של מלאך או שד‪ ,‬בין של בן‪-‬אדם – שאצלם אצור מידע‬
‫‪52‬‬
‫כזה‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫סיפורים בנושא זה קשורים בשמו של אדם הראשון‪ ,‬בשמו של נח‪ ,‬של אסף‪ ,‬חזקיהו ואחרים‪,‬‬
‫‪54‬‬
‫ובמיוחד סביב שמו ומעשיו של המלך שלמה‪ ,‬הנזכר בספרינו פעמיים‪.‬‬
‫אל מסורת מוצא הרפואה‪ ,‬ראשיתה ומהותה‪ ,‬קשורים גם יונתן בן עוזיאל ורבי אליעזר בן‬
‫‪55‬‬
‫הורקנוס וחיבוריהם‪ ,‬אם כי הציטוטים אשר מביא ספר זכירה בשמם‪ ,‬הם בעניין אחר‪:‬‬
‫עניין זה קושר בין ההתנהגות בשעת החופה וכוונת הזיווג "בצניעות ולשם שמיים"‪ ,‬לבין‬
‫‪56‬‬
‫הגאולה האישית ומקומם של בני הזוג בעולם הבא‪.‬‬
‫מירמיהו מט' יז'‪ ,‬מחבר גם בעקיפין‪ ,‬בין שלמה לבן סירא בנו ונכדו של ירמיהו‪" .‬חיבור" זה אמנם אינו מופיע‬
‫בספרינו‪ ,‬אך סביר להניח שהיה ברקע הרוחני‪-‬תרבותי של כמה ממחבריהם‪ .‬על כך ע‪ .‬יסיף ‪ ,1994‬עמ' ‪310–308‬‬
‫וביבליוגרפיה שם‪ .‬על ס' הרפואות של בן סירא‪ ,‬ראה בתוך ספורי בן סירא‪ ,‬ע' יסיף‪ ,‬תשמ"ה ‪,‬עמ' ‪.234‬‬
‫‪ 50‬מ‪ .‬קוסטא בדיונו בנושא‪ ,‬מביא מקורות מקראיים‪ ,‬תלמודיים ואחרים‪ ,‬כהוכחה לתפיסה זו‪ .‬ראה‪ :‬חתך הזהב‪,‬‬
‫חותם שלמה ומגן דוד ‪-‬נושא בינתחומי‪ .‬תל אביב ‪ 1990‬וביבליוגרפיה רחבה שם‪.‬‬
‫‪ 51‬סיפור זה קשור לסיפור מחלתו של אלכסנדר מוקדון‪ ,‬בספר המרכז סיפורים ביוגרפיים‪-‬דמיוניים על חייו‪.‬‬
‫ראה‪ :‬י‪ .‬דן‪ ,‬עלילות אלכסנדר מוקדון‪ ,‬ירושלים ‪ 1969‬ומקורות שם‪ ,‬עמ' ‪ .20‬הנ"ל‪ ,‬הספור העברי בימה"ב‪ ,‬עמ'‬
‫‪ .108–100‬הנ"ל‪ ,‬ספרות המוסר והדרוש ‪ ,1975‬עמ' ‪.159–158‬‬
‫‪ 52‬על הז'אנר של סיפורי מוצא הרפואה‪ ,‬במפתח לספרות עממית מיסודו של ס‪ .‬תומפסון‪ ,‬ראה אצל ד‪ .‬נוי‪" ,‬יחס‬
‫האגדה לרפואה" מחנים‪ ,‬קכ"ב‪) ,‬תש"ל( עמ' ע"א; הנ"ל‪ ,‬צורות ותכנים בסיפור העממי‪ ,‬ירושלים תשל"ג‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;84–67‬שם‪ ,‬גם על 'ספר הרפואות של נח'‪’ ,‬הקשר של רשב"י לרפואה ועוד‪.‬‬
‫‪ 53‬לפי מסורת זו‪ ,‬היו שסברו כי זה מקור השם "תולדות אדם" שניתן לאחד מספרינו‪.‬‬
‫‪ 54‬בנושא זה נכתבה ספרות ענפה ואי אפשר להכילה ולסקרה בהערת שוליים ובמסגרת מחקר זה‪ .‬ראה לדוגמא‪:‬‬
‫‪D. Halperin, “The Book of Remedies, The Canonization of the Solomonic Writings, and the‬‬
‫‪ .Riddle of Pseudo-Eusebius”. JQR 72 (1982), 269–292‬מ‪ .‬אידל‪" ,‬ספרי שלמה האבודים – על היחס‬
‫למדע בספר המשיב"‪ ,‬דעת ‪) 33–32‬תשנ"ד( ‪ 245–235,‬והמקורות אשר צוינו שם‪.‬‬
‫‪ 55‬יונתן בן עוזיאל‪ ,‬אשר המסורת ייחסה אליו את תרגום התורה לארמית‪ ,‬התקדש בעיני העם בשל ייחוס זה‪.‬‬
‫)תרגום יונתן בראשונה ותרגום יונתן בע' בפעם השניה(‪.‬‬
‫בשמו מצטט מחבר ס' זכירה שתי סגולות וחותם‪ .‬בשם ר' אליעזר הגדול בן הורקנוס‪ ,‬ידועים מדרשי אגדה רבים‪,‬‬
‫ביניהם יש הקושרים את מוצא הרפואה ל"מתנות אשר העניקו מלאכי עליון לבני האדם"‪ .‬ראה‪ :‬ד‪ .‬נוי‪ ,‬תש"ל עמ' ‪69‬‬
‫על פירוש שלו לפסוק ‪ 19‬בס' תהילים ס"ח‪ .‬ס' פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬יצא לאור במהדורות נדפסות מאז ראשית הדפוס‬
‫באיטליה ובתורכיה‪ .‬בזמן ובתקופה הנידונים בפרק זה‪ ,‬ידועה מהדורה שלו מאמשטרדם תס"ח‪.‬‬
‫‪ 56‬ציטוטים משני מקורות אלה‪ ,‬מופיעים בסמיכות זה לזה בס' זכירה‪ .‬עמ' ‪ 71‬מביא פסוק מתרגום יונתן המסתיים‬
‫במילים‪" :‬המעביר חתן וכלה מתשמיש כופר בתחיית המתים ואין לו חלק בעוה"ב" )פרשת כי תצא(‪ ,‬סגולה בעניין‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪162‬‬

‫חגית מטרס‬

‫סיפורי הצלה ניסית ותקווה לגאולה אישית וחברתית‪ ,‬קושרים בין הדברים לעיל לבין נוסחאות‬
‫להשבעה‪ ,‬כתיבה ולחש‪ ,‬כנגד מגיפות ומצוקות אחרות‪ ,‬בשם מסורת תלמידי האר"י‪ ,‬ותפילות‬
‫מתורת הסוד המיוחסת לרמב"ן‪ .‬אליהם שייכים מן הסתם ואותם באים לחזק‪ ,‬סיפורי ניסים‬
‫מתקופת הגירוש ומסעי הצלב‪ 57,‬ומאורעות אקטואליים על מעשי ניסים‪ ,‬בשמם של אישים מוכרים‬
‫בני הזמן והמקום‪ .‬ספר תולדות אדם מביא ספור "מעשה הספינה" אשר תושביה ניצלו מידי‬
‫רודפיהם‪ ,‬בזכות קמיע קדוש של הרמב"ן שהיה בידי יואל בעל שם‪ .‬הסיפור מובא בשם אישים‬
‫‪58‬‬
‫מוכרים‪ .‬מתוך "מסורת מרבותינו" מובאים סיפורים דומים נוספים‪.‬‬
‫אין ספק כי למקורות המצוטטים‪ ,‬ולדמויות האישים הנזכרים בספרים‪ ,‬מסר ותפקיד משלהם‪,‬‬
‫מעבר היותם מקור זמין וקרוב ברוחו ובהשקפותיו‪ ,‬אשר עליו נשענו מחבריהם‪ .‬נראה כי כוונתם‬
‫של הרמזים‪ ,‬הייתה להצביע על קיומה החיוני של מסורת עתיקה‪ ,‬בשימוש ב"סודות" המפורשים‬
‫כאן כ"סגולות"‪ ,‬אשר עברו בצורה של "איש מפי איש" עד לתקופת חיבורם יחד‪ .‬כגורם משכנע‬
‫ומחנך בצורך להשענות החיובית על מסורת זו‪ ,‬משמש הטקסט הספרותי שלפנינו‪ ,‬המבקש להבריח‬
‫דמויות רחוקות בזמן‪ ,‬כמלכים ותנאים‪ ,‬אשר סיפורי עם רבים נקשרו בהן‪ ,‬ביחד עם "גיבורים"‬
‫בעלי כוונה משיחית ברורה‪ ,‬כנתן העזתי ושלמה מולכו‪ ,‬אשר הדי פעילותם עדין חזקה בזמן‬
‫‪59‬‬
‫יציאתם של ספרינו לאור‪.‬‬
‫המקורות המצוינים בשמותיהם‪ ,‬וכאלה הנרמזים בלבד מתוך הטקסט‪ ,‬מיצגים כולם מסורת‬
‫יהודית‪ .‬גם אותם סיפורים אשר על פי דעת החוקרים‪ ,‬מהווים מכלול רחב של יסודות סיפוריים‪,‬‬
‫אשר נוצרו מתוך קרבה ומגע עם תרבויות אחרות‪" ,‬זכו" להיכנס אל מסגרת הספרים שלנו‪ ,‬לא‬
‫‪60‬‬
‫לפני ש'יוהדו' בצורה המיוחדת למסורת העממית ונמצאו כשרים לכך‪.‬‬

‫הצלחת הזיווג מתוך ס' חסידים‪ ,‬מתוך של"ה‪ ,‬ואחר כך מובא פירוש מפרקי דרבי אליעזר‪" :‬איש ואישה שכינה שרויה‬
‫ביניהם‪ .‬פי' כשמזווגין לשם שמים בצניעות אזי י' מאיש וה' מאישה הוא שם יה‪ .‬ואם חס וחלילה שלא לש"ש אז נשאר‬
‫אש ואש שעי"ז אין ניצול מאש גהינום"‪ .‬בהמשך מובא ספור מעשה בר' אליעזר באותו הנושא‪.‬‬
‫סגולות בנושא זה‪ ,‬וסיפורים להוכחת הצידוק שבשימוש בהן‪ ,‬אינן דבר יוצא דופן בספרי סגולות ורפואות‪ .‬נדירים‬
‫הם מקורות כיונתן בן עוזיאל ‪ ,‬אשר הציון למקום קברו בהרי צפת‪ ,‬הפך בשנים האחרונות‪ ,‬כמקום המקובל לעליה‬
‫לרגל‪ ,‬באופן מיוחד בבקשה בענייני זיווגים‪ .‬על כך ארחיב במקום אחר‪.‬‬
‫‪ 57‬ראה לעיל הערה ‪ 19‬על הסיפור מס' שבט יהודה‪ .‬אל מסורת סיפורי 'קידוש השם' קשורה כנראה גם דמותו‬
‫של ירמיהו‪ .‬ראה לעיל הערה ‪ .39‬על כך ראה אצל ע‪ .‬יסיף‪ ,1994 ,‬עמ' ‪.68–64‬‬
‫‪ 58‬ספור זה – ס' תולדות אדם קנ"ח – נשען על מסורת שבעל פה מפי "החסיד מוהר"ר צבי כ"ץ נאמן ארבע‬
‫ארצות פולין וגם חתנו המרומם…"‪ .‬כלומר‪ ,‬מפי אנשי הדור אשר אין מערערים במהימנותם‪ .‬ראה על כך ועל‬
‫סיפורים אקטואליים נוספים בספר זה‪ ,‬ח‪ .‬מטרס ‪ 1980,‬עמ' ‪.87–83‬‬
‫‪ 59‬נתן העזתי‪ ,‬אינו מפורש בטקסט אך נרמז בו‪) .‬ראה לעיל הערה ‪ 23‬על הספר דרך חיים(‪ .‬שמו של מהר"ש‬
‫מלכו‪ ,‬נזכר בס' שם טוב קטן )הקדמה( ביחד עם הרמב"ן‪ .‬אפשר להזכיר כאן גם את שמו של המשיח דוד )אלרואי?(‪,‬‬
‫הנזכר מתוך ס' שם טוב קטן )לעיל הערה ‪.(19‬‬
‫על דמותו של שלמה מולכו‪ ,‬על מסורת מאגית של שימוש בשמות קדושים הקשורה בו‪ ,‬וכן על הדמיון שבין נוסחי‬
‫סיפורים‪ ,‬אשר סופרו על נתן העזתי ועל שלמה מולכו‪ ,‬ראה‪ :‬מ‪ .‬אידל‪" ,‬שלמה מולכו כמאגיקון"‪ ,‬ספונות יח‪) ,‬תשמ"ה‬
‫‪ (219–193‬וביבליוגרפיה שם‪.‬‬
‫‪ 60‬לדוגמא‪ ,‬סיפור אריסטו ושלמה המלך‪ .‬ראה לעיל בפרק א‪ 4/‬ולהלן בפרק ג‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪163‬‬

‫מבריאת אדם – להבראתו‪ :‬עיונים בספרי סגולות ורפואות‪.‬‬

‫נספח‪ :‬לוח שמות החיבורים הנזכרים בספרים כמקורות‬
‫מפעלות‬
‫אלוקים‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫‪++‬‬

‫=‬

‫תולדות‬
‫אדם‬
‫=‬

‫=‬

‫ספר‬
‫זכירה‬
‫=‬

‫אמתחת‬
‫בנימין‬

‫‪+‬‬
‫=‬
‫=‬

‫שם טוב‬
‫קטן‬

‫=‬

‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫‪++‬‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫‪+‬‬
‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫]*[‬
‫=‬

‫=‬

‫=‬
‫=‬

‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫=‬

‫הספר שם‬
‫שם החיבור‬
‫אהבת עולם‬
‫אוצר ה'‬
‫אור חדש‬
‫אורחות צדיקים‬
‫בית חדש‬
‫ברית מנוחה‬
‫ברית שלום‬
‫ברכת הזבח‬
‫דרך חיים‬
‫דרך ישרה‬
‫היכל הקודש‬
‫הל' עובדי כוכבים‬
‫זבח פסח‬
‫זוהר חדש‬
‫חמדת צבי‬
‫חסד לאברהם‬
‫טור – א"ח ח"מ‬
‫טור זהב‬
‫ילקוט ראובני‬
‫יש נוחלין‬
‫כל בו‬
‫כתר מלכות‬
‫מגיד ישרים‬
‫מגלה עמוקות‬
‫מגן אברהם‬
‫מדרש הנעלם‬
‫מועד קטן‬
‫מורה נבוכים‬
‫מטה משה‬
‫מי נח‬
‫מנורת המאור‬
‫מצוות שמורים‬
‫נתיב הישר‬
‫נובלות חוכמה‬
‫נפתולי‬
‫נשמת אדם‬
‫נשמת חיים‬
‫ס' בחיי‬
‫ס' החיים‬
‫ס' החינוך‬
‫ס' הכבוד‬
‫ס' הכוונות‬
‫ס' חסידים‬
‫ס' חרדים‬

‫*‪164‬‬

‫חגית מטרס‬

‫המשך‬
‫מפעלות‬
‫אלוקים‬
‫=‬
‫=‬

‫תולדות‬
‫אדם‬

‫=‬

‫=‬

‫=‬

‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫‪+‬‬
‫‪++‬‬

‫=‬
‫=‬

‫=‬

‫‪+‬‬
‫‪++‬‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫‪++‬‬
‫=‬

‫=‬
‫=‬

‫=‬

‫=‬

‫=‬

‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬

‫=‬

‫ספר‬
‫זכירה‬
‫=‬

‫אמתחת‬
‫בנימין‬

‫שם טוב‬
‫קטן‬

‫=‬
‫=‬
‫=‬
‫=‬

‫]*[‬
‫‪+‬‬

‫=‬

‫‪++‬‬

‫=‬

‫הסימנים שליד שמות החיבורים‪:‬‬
‫= – חיבור הנזכר בספר פעם אחת או פעמיים בלבד‬
‫‪ – +‬כאשר החיבור מצוטט בין ‪ 5–3‬פעמים‬
‫‪ – ++‬כאשר החיבור מצוטט בין ‪ 10–5‬פעמים‬
‫]*[ – מקור עיקר המופיע בספר פעמים רבות‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫‪+‬‬

‫הספר שם‬
‫שם החיבור‬
‫ס' טוביה‬
‫ס' יצירה )בוטריל(‬
‫ס' לב טוב קטן‬
‫ס' רזיאל‬
‫סדר היום‬
‫ס"ה‬
‫סוד ה'‬
‫סודי הרזים‬
‫סודי רזא‬
‫סולת בלולה‬
‫עבודת הבורא‬
‫עברונות‬
‫עמק המלך‬
‫ערוגת הבושם‬
‫עשרה מאמרות‬
‫פענח רזה‬
‫פרי עץ חיים‬
‫פרקי דר' אליעזר‬
‫צאינה וראינה‬
‫צוואת רי"ח‬
‫צוואת הר' שעפטיל‬
‫צידה לדרך‬
‫קב הישר‬
‫קיצור של"ה‬
‫קניין אברהם‬
‫ראשית חכמה‬
‫רוקח‬
‫רכב אליהו‬
‫ר"ת סודות‬
‫שבט יהודה‬
‫שבילי אמונה‬
‫שבולי הלקט‬
‫שושן סודות‬
‫שושנת יעקב‬
‫שימושי תהילים‬
‫שלשלת הקבלה‬
‫שם טוב גדול‬
‫שני לוחות הברית‬
‫שערי ציון‬
‫שפתי ישנים‬

‫לתולדות לימוד הקבלה ותפוצתה בשאלוניקי במאה הט"ז‬
‫יוסף הקר‬

‫לאחר גירוש ספרד ושמד פורטוגאל היוותה קהילת יהודי שאלוניקי‪ ,‬לצדה של איסטנבול‪ ,‬אחת‬
‫משתי הקהילות המאוכלסות ביותר של היהודים באימפריה העות'מאנית‪ .‬זו היתה גם‪ ,‬ככל הנראה‪,‬‬
‫הקהילה הראשונה בחשיבותה באימפריה בפעילותה הלימודית והאינטלקטואלית )התורנית והעיו־‬
‫נית כאחת(‪ ,‬במאה השש‪-‬עשרה לצידה של איסנטבול‪ 1.‬בעיר התנהלה פעילות חינוכית‪ ,‬לימודית‬
‫ויצירתית נרחבת ומרשימה‪ ,‬והיא הותירה אחריה מורשת עשירה מאד של יצירות בכל מקצועות‬
‫התורה‪ ,‬בהגות הפילוסופית‪ ,‬בפרשנות ובכל ענפי הספרות‪ .‬על רקע זה בולט מאד היעדר המידע על‬
‫פעילותם של מקובלים בשאלוניקי‪ ,‬והיעדרן של ידיעות על יצירת ספרות קבלית בשאלוניקי במאה‬
‫השש‪-‬עשרה‪ 2.‬אף שיש בידינו ידיעות על אישים מפורסמים משאלוניקי שהיו מקובלים‪ ,‬אין אנו‬
‫שומעים על מרכז קבלי בעיר‪ ,‬ויש לנו אך מעט ידיעות על יוצרים ויצירות קבליות מן המחצית‬
‫הראשונה של המאה השש‪-‬עשרה‪ .‬הידועים שבהם – ר' יוסף טאיטאצאק‪ ,‬שהיה לו מגיד‪ 3,‬ר' יוסף‬
‫קארו ור' שלמה אלקבץ‪ ,‬שהתגוררו בעיר בטרם עלו לצפת )פרשת פעילותם המיסטית והקבלית‬
‫וטיב חבורתם והשפעתה בשאלוניקי לא נתחוורו דיים עד כה(‪ 4.‬מלבדם נודע גם ר' חיים עובדיה‪,‬‬
‫המקובל היחיד בשאלוניקי שחיבר ספר קבלי במחצית הראשונה של המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ספר‬
‫אשר נדפס בעיר‪ .‬ככל הנראה יחסיו עם ר' יוסף קארו לא היו טובים‪ 5.‬פה ושם אנו שומעים באקראי‬
‫‪ 1‬על שאלוניקי במאה הט"ז ראו‪ :‬י' הקר‪ ,‬החברה היהודית בשאלוניקי ואגפיה במאות הט"ו והט"ז‪ ,‬עבודת ד"ר‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬ירושלים תשל"ט‪ .‬על הפעילות האינטלקטואלית באימפריה העות'מאנית באותה‬
‫מאה ראו‪ :‬הנ"ל‪' ,‬הפעילות האינטלקטואלית בקרב יהודי האימפריה העות'מאנית במאות השש‪-‬עשרה והשבע‪-‬עשרה'‪,‬‬
‫תרביץ‪ ,‬נג )תשמ"ד(‪ ,‬עמ' ‪) 603–569‬להלן‪ :‬הקר‪ ,‬הפעילות האינטלקטואלית(‪.‬‬
‫‪ 2‬על לימוד הקבלה‪ ,‬על תפוצתה ועל מקומה בפעילות הדתית באימפריה העות'מאנית )מחוץ לארץ‪-‬ישראל(‬
‫במאה הט"ז‪ ,‬ראו‪ :‬הקר‪ ,‬הפעילות האינטלקטואלית‪ ,‬עמ' ‪ ;593–591‬הנ"ל‪' ,‬פולמוס כנגד הפילוסופיה באיסטנבול‬
‫במאה השש‪-‬עשרה'‪ ,‬י' דן וי' הקר )עורכים(‪ ,‬מחקרים בקבלה‪ ,‬בפילוסופיה יהודית ובספרות המוסר וההגות מוגשים‬
‫לישעיה תשבי וכו'‪ ,‬ירושלים תשמ"ו‪ ,‬עמ' ‪) 536–507‬ובפרט עמ' ‪ ;(522–517‬הנ"ל‪' ,‬איגרת חדשה מן הפולמוס על‬
‫הדפסת הזוהר באיטליה'‪ ,‬מ' אורון וע' גולדרייך )עורכים(‪ ,‬משואות‪ ,‬מחקרים בספרות הקבלה וכו'‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪,‬‬
‫עמ' ‪) 130–120‬להלן‪ :‬הקר‪ ,‬איגרת(; הנ"ל‪' ,‬יהודים מגרבים במצרים ובירושלים בסוף התקופה הממלוכית'‪ ,‬ד'‬
‫בויארין‪ ,‬מ' הירשמן ואחרים )עורכים(‪ ,‬עטרה לחיים‪ ,‬מחקרים… לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי‪ ,‬ירושלים‬
‫תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.600–597‬‬
‫‪ 3‬ג' שלום‪' ,‬ה"מגיד" של ר' יוסף טאיטאצאק והגילויים המיוחסים לו'‪ ,‬ספונות‪ ,‬יא )תשל"א‪-‬תשל"ח(‪ ,‬עמ' סז‪-‬‬
‫קיב; מ' אידל‪' ,‬עיונים בשיטתו של בעל "ספר המשיב" '‪ ,‬ספונות‪ ,‬יז )תשמ"ג(‪ ,‬עמ' ‪.266–185‬‬
‫‪ 4‬רי"צ ורבלובסקי‪ ,‬ר' יוסף קארו‪ .‬בעל הלכה ומקובל‪ ,‬ירושלים תשנ"ו‪ ,‬עמ' ‪) 123–94‬להלן‪ :‬ורבלובסקי‪,‬‬
‫קארו(; מ' פכטר‪ ,‬מצפונות צפת‪ ,‬ירושלים תשנ"ד‪ ,‬עמ' ‪) 38–17‬להלן‪ :‬פכטר‪ ,‬צפת(; ב' זק‪ ,‬תורת הסוד של ר' שלמה‬
‫הלוי אלקבץ‪ ,‬עבודת ד"ר‪ ,‬אוניברסיטת ברנדייס‪ ,‬ניוטון מאסס‪ .‬תשל"ח )‪.(1977‬‬
‫‪ 5‬חיים בן יעקב עובדיה די בושאל‪ ,‬באר מים חיים‪ ,‬שאלוניקי ש"ו‪ .‬עד סוף שנות השבעים של המאה הט"ז נדפסו‬
‫בשאלוניקי כמאה ספרים‪ ,‬מתוכם מוכרים לנו רק שלושה בעלי אופי קבלי )לבד מספר באר מים חיים‪ ,‬גם‪ :‬ספר‬
‫המפואר לר' שלמה מולכו‪ ,‬שאלוניקי רפ"ט; מאה שערים לר' יצחק בן אליהו שני ]טעמי המצוות בדרך הנגלה‬
‫והנסתר[‪ ,‬שאלוניקי ש"ג(‪.‬‬
‫‪FS Dan · 2. Korrektur · 1.6.2005‬‬

‫*‪166‬‬

‫יוסף הקר‬

‫ידיעות על מציאותם של כתבים קבליים – כתבי יד של ספר הזוהר וכדומה‪ ,‬או על מעורבותם של‬
‫אישים בהדפסת ספרי קבלה‪ 6,‬אולם לא הגיעונו ידיעות על פעילותם של מקובלים בשאלוניקי‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬רבים מן החכמים העולים ומתיישבים בצפת במהלך מאה זו‪ ,‬מגיעים אליה משאלוניקי‬
‫ומשאר מרכזי האימפריה בתורקיה האירופית‪ .‬כך דרך משל ר' יוסף קארו‪ ,‬המבי"ט – ר' משה‬
‫מטראני )שהיה יליד שאלוניקי( ור' ישראל די קוריאל‪ ,‬שהיו מגדולי בעלי ההלכה בצפת‪ ,‬וכך גם‬
‫רבים ממקובלי צפת שמשפחותיהם היגרו לצפת משאלוניקי‪ ,‬מלבד ר' שלמה אלקבץ; למשל‬
‫משפחות סאגיש ואזיכרי‪ ,‬ר' יהודה אברלין ואחרים; וכך גם אישים מגדולי הדרשנים והפרשנים‪,‬‬
‫למשל ר' משה אלשיך‪ .‬משותף לרובם‪ ,‬שלא נתברר עד כה מה מיצירתם ועשייתם שייך לתקופת‬
‫חייהם בשאלוניקי ובאדריאנופול‪ ,‬ומה שייך לעשייתם בצפת‪ .‬בין כה וכה ברור שהיו פעילים‬
‫בשאלוניקי בצעירותם‪ ,‬למדו בה ואף יצרו ולימדו‪ .‬משנשתקעו בצפת נחשבת כל עשייתם ויצירתם‬
‫עליה‪ .‬רגליים יש להנחה שעצם הגירתם לצפת והמשיכה שנמשכו אליה ועזבו מטרופולין של תורה‬
‫כשאלוניקי‪ ,‬היא תולדה לא רק לרצונם לעלות לארץ‪-‬ישראל ולגליל העליון‪ ,‬אלא גם לחפצם‬
‫ולמבוקשם לחיות בצפת‪ ,‬שהפכה להיות מרכזם של המקובלים‪.‬‬
‫מה נותר בשאלוניקי?‬
‫רק בסוף המאה השש‪-‬עשרה ועל סיפה של המאה השבע‪-‬עשרה אנו שומעים על פעילות של‬
‫לימוד קבלה בעיר‪ ,‬ובפרט הלימוד והעיון בספר הזוהר‪ .‬לכאורה אפשר לתלות התעניינות והתעמ־‬
‫קות זו בהתפשטותו של ספר הזוהר והתקבלותו לאחר הדפסתו באיטליה בשנים שי"ח‪-‬שכ"א;‬
‫אולם‪ ,‬כפי הנראה ספר הזוהר וגם חיבורי קבלה קדומים אחרים שימשו מושא לעיון וללימוד מעמיק‬
‫אצל חכמים בעיר גם לפני כן‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬ללימוד הזוהר וספרות הקבלה הספרדית בשאלו־‬
‫ניקי היה אופי מיוחד ושונה מן המקובל‪ ,‬לפחות בחוג אחד של תלמידי חכמים בשאלוניקי‪ .‬אישים‬
‫אלה ביקשו להתחקות ולהבין ספרות זו בדרך פילולוגית‪-‬היסטורית‪ .‬יותר משביקשו ללמוד ולחקור‬
‫את מסריו התיאולוגיים‪-‬העיוניים‪ ,‬או החוייתיים‪-‬דתיים‪ ,‬של ספר הזוהר‪ ,‬ביקשו להעמיד על דיוקו‬
‫את נוסח הספר‪ ,‬דקדקו בנוסחאותיו והסבירו את פשטי דבריו ופירושי מילותיו‪ .‬יחסם לזוהר היה‬
‫קרוב ליחסם למדרשי חז"ל‪ ,‬והם חתרו להבין את ספרות ספר הזוהר כחלק מספרות חז"ל‪ ,‬כפי‬
‫שהיא באה לידי ביטוי בתלמוד הבבלי ובקבצי המדרשים השונים – מדרשי הלכה ומדרשי אגדה‪.‬‬

‫א‪ .‬ר' יהודה גדליא והגהותיו‬
‫הדמות הבולטת בחוג זה‪ ,‬שהיא גם האישיות הראשונה המוכרת לנו מבחינת הסדר הכרונולוגי‪ ,‬הוא‬
‫ר' יהודה ב"ר משה גדליא או גדילייא‪ .‬ר' יהודה זה נודע בהגהותיו על מדרשי חז"ל שנדפסו במאה‬
‫השש‪-‬עשרה בקושטא