1

‫אהרן שבתאי‬

‫שחר‪-‬מריו מרדכי‬

‫סיגל בן יאיר‬

‫מואיז בן הראש‬

‫אגברייה‪-‬זחאלקה‬

‫ארז ביטון‬
‫מצאלחה‬

‫עמיר לב‬

‫דניאל עוז‬

‫מיכל דר‬

‫אוהד ובר‬

‫רועי צ’יקי ארד‬

‫עבד נאטור‬

‫עירית כץ‬

‫נוית בראל‬

‫אורלי סבר‬

‫אבישי סיון‬
‫הילה אהרון בריק‬
‫חגי קלעי‬

‫בירנבאום‬
‫וסקר‬
‫פוטייה‬

‫איתן קלינסקי‬

‫נטעלי בראון‬
‫איתי מאירסון‬

‫יחזקאל נפשי‬
‫זאב טנא‬

‫נדב‬
‫חגית‬

‫רועי מנחם מרקוביץ’‬
‫גיא בן‪-‬נר‬

‫מירה מיילור‬

‫יואש‬

‫הדס קידר‬

‫מרגרט אטווד‬

‫מתי שמואלוף‬

‫שלומי חסקי‬

‫תאמר מסאלחה‬

‫יהושע סימון‬

‫אלברט סופר‬

‫ניר נאדר‬

‫אדם דובז’ינסקי‬

‫דפנה שלום‬

‫אורחאן ואלי‬

‫אלמוג בהר‬

‫ששון סומך‬

‫דפנה שחורי‬

‫זויה צ’רקסקי‬

‫אינה שנדר‬

‫יפתח‬

‫יעל ברדה‬

‫צילה זלט‬

‫שלומית באומן‬

‫טל ניצן‬

‫יערה שחורי‬

‫רוני הירש‬

‫דפנה טלמון‬

‫מרחב ישורון‬

‫אלן גינסברג‬

‫אבנר יצחק‬

‫אפרת גל נור‬

‫סלמאן‬

‫יובל פז‬

‫יחזקאל רחמים‬

‫נעם לוי‬

‫סוהיל נג’ם‬

‫שירה סתיו‬

‫נטלי ברוך‬

‫סמיח אל קאסם‬

‫יואל וירבה‬

‫פלדש‬

‫לורן מילק‬

‫זהבה גרינפלד‬

‫ענת עינהר‬

‫עדי עסיס‬

‫אסף בן דויד‬

‫בעז יניב‬

‫תמיר שפר‬

‫מאיר ויזלטיר‬

‫יובל בן עמי‬

‫אמיר אור‬

‫גרוסמן‬

‫ערן הדס‬

‫אסמא‬

‫אפרת מישורי‬

‫ראג’י בטחיש‬

‫דורית ויסמן‬

‫אברוך‬

‫אחמד פואד נג’ם‬

‫יודית שחר‬

‫רוני סומק‬

‫אשכנזי‬

‫תהל פרוש‬

‫גלעד מאירי‬

‫יעקב ביטון מלכא‬

‫איימן סיכסק‬

‫ענת זכריה‬

‫נמרוד קמר‬

‫אליונה שכטרמן‬
‫ישראל בר כוכב‬

‫אמיר נעמן‬

‫אורי אנזנברג‬

‫יעל‬

‫אבי אליאס‬

‫גלית‬

‫טל כהן בכור‬

‫אז’ן‬

‫אורן זיו‬
‫‪3‬‬

‫שירון המהפכה‬
‫שירת האוהלים‬

‫ديوان الثورة‬
‫أشعار الخيام‬
‫‪The Revolution Song-book‬‬
‫‪Tents Poetry‬‬

‫מהדורה ראשונה‪ ,‬אוגוסט ‪2011‬‬
‫איסוף‪ :‬יודית שחר‪ ,‬רוני הירש‪ ,‬יערה שחורי‪,‬‬
‫אפרת מישורי‪ ,‬אורי אנזנברג‪ ,‬יהושע סימון‪ ,‬ניר נאדר‪,‬‬
‫מתי שמואלוף‪ ,‬רועי צ’יקי ארד‪ ,‬רונן אידלמן‬
‫עיצוב‪ :‬רונן אידלמן‪ ,‬רביד רובנר‬
‫צילום עטיפה‪ :‬אורן זיו‪ ,‬אקטיבסטילס‬
‫עריכה לשונית‪ :‬דליה טסלר‬
‫לתגובות‪tentpoet@gmail.com :‬‬
‫הספר יוצא לאור בהוצאת דקה‪ ,‬מעין‪ ,‬ערב‪-‬רב‪,‬‬
‫אתגר‪ ,‬גרילה תרבות‬
‫‪daka-journal.com‬‬
‫‪maayanmagazine.com‬‬
‫‪etgar.info‬‬
‫‪erev-rav.com‬‬
‫‪gerila.co.il‬‬

‫‪4‬‬

‫העם דורש‬
‫ב‪ 14-‬ביולי ‪ 2011‬אחזה האש שניצתה בקהיר ותוניס בצמרות עצי הפיקוס של‬
‫שדרות רוטשילד‪ ,‬והוציאה את אזרחי ישראל לרחובות הראשיים ‪ -‬מקריית‬
‫שמונה ועד אילת‪ ,‬מחולון ועד נצרת‪.‬‬
‫דור ששנים ארוכות הרכין ראש מול מדיניות ה’הפרט ומשול’ ומצא את‬
‫המימוש העצמי שלו בתור לשדרוג הסלולר‪ ,‬קם בוקר אחד‪ ,‬השליך מאחור‬
‫את ההפרדות המוכרות ודרש את שמגיע לו‪ .‬במושבות האוהלים‪ ,‬דרך שלטי‬
‫קרטון עליהם משורבטת סיסמה מחורזת בטוש‪ ,‬קיבלנו חזרה את האזרחות‬
‫שלנו ‪ -‬לא עוד פירורי זכויות שניתנות כצדקה מידי השלטון‪ ,‬אלא דרישה‬
‫פשוטה ומהדהדת לצדק חברתי שיכלול את כולם‪ ,‬ערבים ויהודים‪ ,‬פועלים‬
‫ובני מעמד הביניים‪.‬‬
‫רפובליקת האוהלים היא ניסיון נועז להקים במקום האומלל והיפהפה שבו‬
‫אנו חיים אומה של אזרחיות ואזרחים שנפגשים ומשוחחים‪ ,‬מקשיבים ושרים‪,‬‬
‫מתווכחים ודורשים‪ .‬מה רוצים האנשים ברחובות‪ ,‬שואלים שוב ושוב הפרשנים‬
‫ומלחכי הפנכה של המשטר בחשש‪ .‬התשובה הפשוטה מטרידה אותם‪ ,‬נראית‬
‫להם כבלתי אפשרית‪ :‬אנחנו רוצים לחיות בארץ שלא שעושקת את כל הנקרה‬
‫על דרכה‪ ,‬לחיות בשוויון ובשלום‪.‬‬
‫שירון המהפכה שלפניכם מנסה לתת דחיפה נוספת למהלך שמתחולל מול‬
‫עינינו‪ .‬יוצרי השירון הם יוזמי אסופות השירה “אדומה‪ :‬אנתולוגיה לשירה‬
‫מעמדית” שיצאה ב‪ 1-‬במאי ‪ ,2007‬ו”לצאת‪ :‬אסופה נגד המלחמה בעזה”‪.‬‬
‫בשנים האחרונות‪ ,‬נלחמה השירה לקדם מאבקים חברתיים ברחבי הארץ‪ .‬יחד‬
‫עם צאת אדומה יצאו לצעוד ברחובות תל אביב פועלי בניין ופועלות חקלאות‬
‫והשנה העמידו העובדים הסוציאליים את המאבק למען צדק חברתי בראש‬
‫סדר היום הציבורי‪ .‬החלום התגשם והוא מתוק‪ .‬מעבר להישגי המחאה‪ ,‬השינוי‬
‫האמיתי הוא בכך שנברא כאן דור חדש שאיבד את הפחד‪.‬‬
‫שירון המהפכה הוא צעקת ה’די!’ של אמניות‪ ,‬צלמות ומשוררות‪ ,‬אך גם שאגת‬
‫השמחה והצחוק‪.‬‬

‫תחי רפובליקת האוהלים!‬

‫‪5‬‬

‫צילה זלט‬

‫‪6‬‬

‫שני שירים‬

‫אהרן שבתאי‬

‫‪ .1‬המדינה הזאת‬
‫המדינה הזאת שהקימו קבוצות שיתופיות של חלוצים ופועלים‪,‬‬
‫המדינה הזאת שנולדה ליד פרוסת לחם בריבה‪,‬‬
‫נמכרת כעת כמו חתיכות נקניק לאנשי עסקים ולספסרי הון‪.‬‬
‫ההון הזה מחר מחרתיים יברח‪ ,‬בשלושה ימים יהיה כלא היה‪.‬‬
‫בינתיים המפריטים מקבלים מניות‪ ,‬רוחצים את התחת בשמפניה‪.‬‬
‫אשר למופרטים‪ ,‬אלה יהיו שוטרים או שכירי קבלני אבטחה‪,‬‬
‫ואלה ייפלטו מהמפעלים‪ ,‬יובטלו‪ ,‬יערכו שביתות‪.‬‬
‫ובערב על המרקע הם יראו את עצמם‪ ,‬אלה מכים‪ ,‬אלה מוכים‪.‬‬
‫‪ .2‬המוסר לא בא בחיוך‬
‫נראה שהמוסר לא בא בחיוך‪ ,‬כמו דֹוד עם סוכריות‪.‬‬
‫השמנים‪.‬‬
‫ֵ‬
‫רק כשהאש נופלת בחיטה נשרפים הנחשים‬
‫והוי‪ ,‬כמה חבל על החיטה‪ ,‬על החיטה הטובה‪ ,‬החפה!‬
‫רק כשהעשירים טובעים בדמעות העניים‪ ,‬הוא בא‪.‬‬
‫והדמעות האלה נקוות לאט‪ ,‬רק לאט הן הופכות לים‪,‬‬
‫ובינתיים משקים בהן את הדלעת‪ ,‬את הבהמה בסמטה‪,‬‬
‫מתקלחים בהן‪ ,‬מכבסים‪ ,‬רוחצים בהן רצפות משרדים‪.‬‬
‫ְּבנו עוד מגדלים‪ ,‬עוד דלתות פלדה וחלונות זכוכית‪,‬‬
‫שיגאה הנחשול ויטביע את האיש המתגלח בקומת הגג‪.‬‬
‫רק כשהמקל יעשה שמות בחטוטרת‪ ,‬הלב ישמע‪.‬‬

‫(‪)1999-1998‬‬

‫‪7‬‬

‫מוחמד אלבועזיזי‪ ,‬محمد البوعزيزي‬
‫שחר‪-‬מריו מרדכי‬

‫ֲאנִ י מוחמד אלבּ ַֹועזִ יזִ י‪,‬‬
‫וְ ַעל ַאף ֶׁש ּ ַמ ִּתי‬
‫יצים‪,‬‬
‫ער ִ‬
‫יסיָ ה‪ֶׁ ,‬ש ָּב ּה נִ ְר ַמ ְס ִּתי ְל ַרגְ ֵלי ִ‬
‫וְ ָחיִ ִתי ְּבתּונִ ְ‬
‫אֹומר ָלכֶ ם‬
‫ֲאנִ י ֵ‬
‫יסיָ ה ִהיא ֶא ֶרץ ֶׁש ֶא ְפ ָׁשר ְל ָה ִרים ָּב ּה ראׁש‬
‫ֶׁש ּתּונִ ְ‬
‫רֹוצים‪.‬‬
‫ִאם ִ‬
‫ַ ּגם ֲאנִ י ָח ַׁש ְב ִּתי ּ ַפ ַעם ֶׁש ֶ ּזה לא יָ כֹול ִל ְהיֹות‪.‬‬
‫עֹוברֹות ַה ּׁ ָשנִ ים‬
‫יֹותר ְ‬
‫ֹותר וְ ֵ‬
‫וְ ָח ַׁש ְב ִּתי‪ְּ :‬ככָ ל ֶׁש ּי ֵ‬
‫זֶ ה ּפחֹות ּופחֹות יָ כֹול ִל ְהיֹות‪.‬‬
‫יטה‪ ,‬וְ לא ִה ְׂש ִּכיל‬
‫יב ְר ִס ָ‬
‫ֵאיזֶ ה ִט ּ ְפ ִׁשים ָהיִ ינּו‪ .‬דּ ֹור ֶׁש ִה ְׂש ִּכיל ָּבאּונִ ֶ‬
‫אֹומר ָלכֶ ם‪:‬‬
‫ְל ָה ִרים ראׁש ַּב ְ ּז ַמן‪ֲ .‬א ָבל ֲאנִ י ֵ‬
‫יֹותר ֶׁשל ַה ּ ֵלב‪,‬‬
‫ימּור ַה ּ ֻמ ְצנָ ע וְ ַה ָ ּי ֶפה ְּב ֵ‬
‫יצ ֶתת ֵמ ַה ּק ּ‬
‫ֵחירּות נִ ֶ ּ‬
‫עֹורנּו‪.‬‬
‫לֹוב ִׁשים ִמ ַּת ַחת ְל ֵ‬
‫ִמ ּ ָמה ֶׁש ָאנּו ְ‬
‫אֹומר ָלכֶ ם‪ִ :‬אם נְ ָׁשנֶ ה ֶאת ֶה ָע ִתיד‪ ,‬נְ ָׁשנֶ ה ַ ּגם ֶאת ַהדֶּ ֶר ְך‬
‫וַ ֲאנִ י ֵ‬
‫ֶׁש ָּב ּה יִ ּ ָׁש ֵפט ָע ָב ֵרנּו‪.‬‬
‫ּומ ְצ ַריִ ם;‬
‫סּוריָ ה ִ‬
‫יסיָ ה וְ לּוב וְ ַעד ְ‬
‫ִה ְתנַ ֲערּו‪ָ ,‬א ִחים‪ִ ,‬מ ּתּונִ ְ‬
‫ַאל ּ ַפ ַחד ִמן ַה ָּס ְ‬
‫ּומ ִמית ְּכ ֵאׁש ּכ ַיריִ ים‪.‬‬
‫מּוך ְּכ ָע ָפר ֵ‬
‫ַה ְק ִׁשיבּו‬
‫ֲאנִ י מוחמד בּ ועזיזי;‬
‫עֹולם ַה ֶ ּזה ֶׁש ָלכֶ ם‪,‬‬
‫ֲאנִ י ֵמת‪ ,‬וְ ָחי ָּב ָ‬
‫יצים;‬
‫ער ִ‬
‫ֶׁש ִ ּנ ְר ָמס ְל ַרגְ ֵלי ִ‬
‫אֹומר ָלכֶ ם‬
‫וַ ֲאנִ י ֵ‬
‫קֹומה‬
‫עֹולם ֶא ֶרץ ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר ִלזְ קֹוף ָּב ּה ָ‬
‫ֶׁש ֵאין ָּב ָ‬
‫רֹוצים‪.‬‬
‫ִאם ִ‬

‫מוחמד בועזיזי‪ ,‬ירקן תוניסאי בן ‪ ,27‬הצית עצמו בדצמבר ‪ 2010‬במחאה על סגירת‬
‫דוכן הירקות שממנו התפרנס בקושי רב‪ .‬הצעד הצית את המהפכה העממית בתוניסיה‪,‬‬
‫שגררה רעידת אדמה פוליטית בארצות רבות במזרח התיכון ובצפון אפריקה בסיוע‬
‫הרשתות החברתיות‪ .‬השיר בהשראת הפצרות של יצחק צרפתי ונתן אלתרמן‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫רועי מנחם מרקוביץ’‬

‫‪9‬‬

‫אזהרה דחופה‬

‫תהל פרוש‬

‫זוהי אזהרה דחופה‪ .‬בכל המקרים הבאים אנא הפסיקו לעבוד מיד וצאו לרחוב‪.‬‬
‫הפסיקו לעבוד אם במקום העבודה שלכם יש פערי שכר בין העובד הזוטר למנהל‬
‫הבכיר ביותר‪ ,‬אם הבחנתם שיש מנהלים מתעללים או מנהלים בכלל‪ ,‬אם אתם‬
‫או מי שלידכם נדרשים לעבוד יותר משבע שעות ביום‪ ,‬אם שמתם לב שעובדים‬
‫חולים מגיעים לעבוד‪ ,‬אם אתם נדרשים לדווח על מיקומכם‪ ,‬אם עליכם לנהוג‬
‫במכונית לעבודה יום יום‪ ,‬אם אתם צריכים לקבור אפכם בחול‪ ,‬לשקר‪ ,‬למכור‬
‫מוצרים שאין בהם צורך‪ ,‬נדרשים להופיע בלבוש הולם‪ ,‬אם על שבע השעות‬
‫אינכם מקבלים משכורת המספיקה לקורת גג‪ ,‬אוכל‪ ,‬לימודים‪ ,‬להולדת ילד‪,‬‬
‫לספרים‪ ,‬מוזיקה‪ ,‬הצגות תיאטרון וקולנוע‪ ,‬קניית צבעים ונייר לציור‪ ,‬שיעורי‬
‫ריקוד ונסיעות אוטובוס לים‪ .‬הפסיקו לעבוד אם אתם מסכנים את בריאותכם‪,‬‬
‫למשל‪ :‬נושמים אבק‪ ,‬גיר‪ ,‬אסבסט‪ ,‬אקונומיקה‪ ,‬עולים לגבהים בלי רשת ביטחון‪,‬‬
‫אם אינכם מורשים או יכולים לצאת לשירותים‪ ,‬יושבים במשרד סגור לשמים‬
‫ומואר בפלורסנט רוב הזמן‪.‬‬
‫אם את או אתה מוצאים עצמכם באחת או יותר מהקטגוריות הללו‪ ,‬אזהרה‬
‫דחופה זו נוגעת לכם‪ִ .‬עזבו הכל‪ .‬צאו לשבת באוויר הפתוח ליד ביתו של שר‬
‫הביטחון‪ ,‬שר האוצר‪ ,‬ראש הממשלה‪ ,‬כל שרי הממשלה‪ ,‬צאו לשבת ליד בתיהם‬
‫של עשירי ישראל המעסיקים אתכם‪ ,‬ואם יזדמן לכם לראות אותם‪ ,‬אולי אף‬
‫תוכלו לשבת בחיקם‪ .‬צאו‪ .‬צאו לשבת במגדלי אקירוב‪ ,‬על גג בניין האופרה‪,‬‬
‫בסביון‪ ,‬כפר שמריהו‪ ,‬הרצליה פיתוח‪ ,‬ארסוף וקיסריה‪ .‬הציפו את רחובות תל‬
‫אביב צפון ומרכז והיזכרו‪ :‬מה לא‪ .‬מה כן‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫דירה להזכיר‬

‫איימן סיכסק‬

‫באמצע יפו‪ ,‬משופצת‪ ,‬נחמדה (מעמידר)‪,‬‬
‫שלושה חדרים‪ ,‬קרובה לים ‪-‬‬
‫מרווחת‪ ,‬בשכונה אופנתית‪,‬‬
‫וריח של פטרוזיליה‪ ,‬וגשם‪ ,‬ודם‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫שיר בשני בתים שכורים‬

‫סיגל בן יאיר‬

‫בית ראשון ‪ -‬אוגוסט ‪2009‬‬
‫השמן מתבונן בשלושת תלושי המשכורת האחרונים‪.‬‬
‫עורך הדין ּ‬
‫ְ‬
‫מושך באפו‪.‬‬
‫אולי אתנצל‪ ,‬או אתחנן‪ ,‬או אבקש מחילה‬
‫אקנה שטר‪ ,‬אחתים‪ ,‬אתחייב‪ ,‬ארשום המחאות‪,‬‬
‫לאישור‪,‬‬
‫אטעה‪ ,‬ארשום המחאה נוספת‪ ,‬אחתום‪ ,‬אמתין ִ‬
‫ערבים‪ ,‬אחתום שוב‪ ,‬בראשי תיבֹות‪ ,‬באותיות קטנות‪,‬‬
‫אביא ֵ‬
‫בשני עותקים‪ ,‬אבוא לידי הסכם‪ ,‬אסכים בעל פה‪ ,‬ובכתב‪ ,‬אלחץ יד‪,‬‬
‫השמן‬
‫אוותר‪ ,‬אתפשר‪ ,‬לא אפר‪ ,‬אתחייב בשנית לעורך הדין ּ‬
‫הסובא‪ ,‬הזולל‪ ,‬מרייר‪ ,‬לועס‪ ,‬חומס נוטף נוטף זיעה נוטף‬
‫כתם ֶש ֶמן סנדוויץ’ טונה‬
‫נספג לאט בין הדפים כמו טביעת חותם‪.‬‬
‫בית שני ‪ -‬אוגוסט ‪2010‬‬
‫אני האדם הארעי‪ ,‬העל‪-‬זמני‪ ,‬הזר‬
‫בביתו‪ ,‬הזר לקירותיו האורז ופורק‬
‫ומפרק‪ ,‬ללא שם קבוע וכתובת אחרונה למעקב‬
‫אני האדם המתבונן בזוויות נופיו המשתנות הנשקפות מכל חלון‬
‫התועה בין חדריו הימניים לשמאליים‬
‫של לב האין‪-‬בית‪ .‬אני האדם החרד לקולות הלילה‬
‫החדשים‪ ,‬הטומן את חפציו במלט הנוקשה‬
‫אני האדם הלא‪-‬זוכר‪ ,‬האל‪-‬חוזר‪,‬‬
‫הקובר את זכרונותיו בנחמה הקודרת‬
‫ההולך מנגד מעל‪,‬‬
‫לאין‬
‫ההופך את הדרך ֵ‬
‫לאין זוכר‪ ,‬מוותר‬
‫דרך ֵ‬
‫שלווה בחשיכה‪,‬‬
‫הצף בשכחה כמו כנף ציפור בדאייה‪ֵ ,‬‬
‫אני האדם המוותר על כל מה שהיה על כל מה שאין‬
‫אינני חולמת‪ .‬ערה בשנתי‪ .‬מסרבת להינּ חם‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫תמיר שפר‬

‫‪13‬‬

‫בשכונת יהודה עמיחי לא יגורו‬
‫משוררים מואיז בן הראש‬
‫במרכז ירושלים‬
‫במקום הכי יקר בעיר‬
‫בואכה רחוב עמק רפאים‬
‫נבנית שכונת יהודה עמיחי‬
‫ואני חושב על זה‬
‫שמשוררים לא יוכלו‬
‫לגור‬
‫בשכונת יהודה עמיחי‬
‫אפילו עמיחי עצמו לא היה יכול‬
‫לרכוש שם דירה‬
‫לא היום‬
‫כשהכול כסף ואין יותר תוכניות‬
‫ליישוב מיוחסים‬
‫כמו בימין משה‬
‫משם סילקו את‬
‫הסבתא של שבילי‬
‫אחרי מלחמת ששת הימים‬
‫כדי ליישב בה אקדמאים‬
‫או במילים אחרות‬
‫סילקו את המזרחים‬
‫שחיו בגבול‬
‫וסיימו את תפקידם ההיסטורי‬
‫ויישבו‬
‫אשכנזים שברבות הימים‬
‫התעשרו מדירותיהם‬
‫האם‬
‫זה‬
‫הכיבוש שמשחית?‬
‫ואני שואל האם‬
‫אחרי שיחזירו את השטחים‬
‫גם יחזירו את המגורשים‬
‫של ימין משה‬

‫‪14‬‬

‫לדירותיהם‬
‫או לכל הפחות‬
‫לדירות‬
‫בשכונת יהודה עמיחי‬
‫שחי ומת בימין משה‪.‬‬
‫אני רוצה שכונה על שמי‬
‫שכונה שבה בכל בניין יישב משורר‬
‫אבל לא מהמיוחסים‬
‫אלא מסוג המטורפים‬
‫הבלתי מסתדרים‬
‫או לפחות שייתנו למשוררים‬
‫את תפקיד הקונסיירז’‬
‫שומר הסף‬
‫זה נראה משהו שמתאים למשורר‬
‫שייתן לו זמן להתפנות לכתיבת שירים‬
‫בזמנו החופשי‬
‫ואם כבר‬
‫אני גם מבקש‬
‫שיכבשו מדינה או שתיים‬
‫ויקראו גם ליער על שמי‬
‫יער או שניים‬
‫וגם עיר על שמי‬
‫עיר או שתיים‬
‫מואיזיה או הראשיה‬
‫שניהם נשמעים לא רע‬
‫אם תרצו‬
‫אין זו אגדה‬
‫זה שיר‪.‬‬

‫תאמר מסאלחה‬

‫‪15‬‬

‫אני לא מפחד‬

‫אחמד פואד נג’ם‬

‫נוסח עברי‪ :‬אסמא אגברייה‪-‬זחאלקה ויהושע סימון‬

‫ֶאת האמת לה אני מחויב‬
‫אני לא מפחד ואמשיך להגיד‬
‫הראיס איש טוב‪ ,‬בעמו מתעסק תמיד‬
‫הוא עסוק באיסוף כספים בשבילנו‬
‫חוסך אותם אי שם בשווייץ עבורנו‬
‫שומר אותם לנו בחשבונות סוד‬
‫רוצה מאוד להבטיח לנו עתיד ורוד‬
‫תראו איך לבו רחום וחנון‬
‫איש מאמין וישר עם מצפון‬
‫מרעיב אתכם בשביל הדיאטה‪ ,‬הרזיה‪,‬‬
‫אוי‪ ,‬אתם עם שזקוק לסקילה‬
‫מתוך בּ ּורות אתם אומרים ‪ -‬אבטלה‪,‬‬
‫העניינים לא עובדים‪ ,‬איזו מין מחשבה!‬
‫האיש בסך הכל רוצה לתת לכם מנוחה‬
‫האם זו כזאת עוולה?‬
‫וישנו הסיפור של “אזורי הנופש”‬
‫למה אתם קוראים לזה מעצר ואיבוד חופש?‬
‫באמת‪ ,‬למה החשדות והכוונות הרעות?‬
‫הוא בסך הכול מוציא אתכם לחופשות‪.‬‬
‫ולגבי הכיסא וכל מה שנאמר על המשרה‬
‫אין כאן בכלל שאלה‬
‫זאת הטעות שלנו‪ ,‬חברים‪,‬‬
‫כי לא עשינו כיסאות טפלון חלקלקים‬
‫בחיי‪ ,‬אתם גורמים לו עוולה‬
‫הוא בזבז את חייו על עם לא‪-‬ברמה‬
‫אפילו את המזון הוא אוכל במקומך‬
‫גורע ובּ ולס כמו מגרסה‬
‫אז למה אחרי כל זה תאמר שהראיס רע?‬

‫‪16‬‬

‫אפרת גל נור‬

‫‪17‬‬

‫לחרוג בארץ באנו‬

‫גלעד מאירי‬

‫אלוהי חריגות הבנייה שמע‬
‫פנייה‬
‫אנו החתומים‬
‫ַּבבלוקים‬
‫בדירות‬
‫בשיכונים‬
‫פונים אליך בזאת‬
‫שתכשיר תב”עתנו‬
‫וחריגותינו ייענו על ידיך‬
‫אלוהי חריגות הבנייה שמע‬
‫רגע‬
‫בצר לנו‬
‫פרצנו חלון ודלת‬
‫סגרנו מרפסת‬
‫חרגנו חצי מטר‬
‫שירווח מעוננו‬
‫אלוהי חריגות הבנייה שמע‬
‫יה אללה‬
‫שטינקרים היתרים היטלים ּ ַפקחים חדרים מחוזקים רשיונות אגרות קנסות‬
‫אלוהי חריגות הבנייה שמע‬
‫את לחצנו‬

‫‪18‬‬

‫זויה צ’רקסקי‬

‫‪19‬‬

‫מוחים‬

‫ערן הדס‬

‫אתה מנגב חומוס כפי שמנגבים זיעה‬
‫אני מנגבת חומוס כפי שמנגבים דמעות‬
‫אוכלים ומוחים‬
‫לך הפיתה‪ ,‬לי הבצל‬

‫‪20‬‬

‫בית‬

‫אפרת מישורי‬

‫היה היה בית מעופף‪.‬‬
‫לבית היו כנפיים‪ .‬לכנפיים‬
‫היה אומץ‪ .‬לאומץ‬
‫היתה רוח‪ .‬ולרוח‬
‫היה בית מעופף‪.‬‬
‫לא נורא‪ ,‬העיקר שבית‬
‫ובתוכו‪ ,‬העיקר שדלת‬
‫לצאת‪ ,‬ובעיקר להיכנס‬
‫בצורת צורה‬
‫ברורה לנכנסים‪.‬‬
‫אלה שמנסים אחרת ‪ -‬כועסים‬
‫אלה שכועסים ‪ -‬נסים‬
‫ומי שנס ‪-‬‬
‫נכנס לבקש כוס מים‬

‫‪21‬‬

‫בפריחת הגרדום‬

‫יעקב ביטון מלכא‬

‫התזכרו אחי האביונים את פריחת עץ השיטה בכל המדבר הזה?‬
‫את גבול הלילות הקרואים בשורשיו? את צימאון הילד?‬
‫ואותה עדת חרקים המומה נשרכת אל הצוף הכבד‪ ,‬המסמא?‬
‫סובא הקהל ומרטש בשחלות הפרי‬
‫ואך לב מעטים נוהה אל פתיל הקיקיון‬
‫נוחל צילו?‬
‫אנא‪ ,‬בלא שכחה אחת!‬
‫חופת דבש עטורה כנף מרטט‬
‫לוחך וגוהר על נבלת השרף‪,‬‬
‫גומא מתוספת הדם הנקווה‬
‫הנה! מן הגזע ההוא‬
‫שייפו את הקורה האחרונה ‪-‬‬
‫ורקמת הברדס? מי ידבר על עיטור הגווייה‬
‫והאדמה הנשמטת משיכרון האוויר הפורה‬
‫וזמרת הנשים בהיכל?‬
‫ארצי שלי ‪ -‬פעמוני בושם‬
‫תיאטרון ומכוורות כל היום‬
‫זב וזב השרף‬
‫עץ השיטה עין השיטה‬
‫גזע טמירים משקר‬
‫טבעות כזב צלולות‬
‫אין טבע דומם‬
‫השורשים לתהום הבשר ידשן‬
‫גם לשיח הבר השרוע‪.‬‬
‫צווארי רפוי מאוד ‪ -‬גבינה אני זולל‬
‫כאשר עלילות הדם‬
‫ומחיר הבשר הנפוץ בשיאם‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫חדר משלי‬

‫יודית שחר‬

‫אין לי חמש מאות לירות‪ ,‬וירג’יניה‬
‫ואין לי חדר משלי‪,‬‬
‫יש לי שני ילדים‬
‫שני חדרים‬
‫שתי משרות‬
‫ושני חשבונות ‪-‬‬
‫בשניהם בחובה‪,‬‬
‫ויש לי מורשה ויש לי תורשה‬
‫ומשכורת הוראה שבקושי מכסה‪.‬‬
‫חמש מאות לירות אין לי‪ ,‬וירג’יניה‬
‫ולא חדר משלי‪,‬‬
‫יש לי עט ונייר‬
‫ותשוקה שתוקה‬
‫ואור חיוור שנוהר בשתיקה‬
‫מבעד חלון‬
‫חציו סגור‬
‫חציו פעור לרווחה‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫צילום אוויר צולל‬

‫מאיר ויזלטיר‬

‫ת‪/‬נֹוס ֶקת‬
‫ֶ‬
‫ת‪/‬קֹור ֶס‬
‫ֶ‬
‫ל‪-‬א ִביב ַה ּ ִמ ְת ַחדֶּ ֶׁש‬
‫ֵּת ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫טּופת ָהאֹור‬
‫ת‪/‬מ ְת ָפ ֶר ֶקת לְ חֹוף ַה ָים ַה ָּתכֹל‪ָ ,‬ה ִעיר ְׁש ַ‬
‫ִמ ְת ּ ָפ ֶר ֶס ִ‬
‫ת‪/‬מ ְת ּ ַפ ַּת ַחת‪ָּ ,‬ב ֵתי קֹומֹות ִמגְ דָּ לִ ִ ּיים ַּב ְּס ַטיְ ל ֶה ָח ָדׁש‬
‫ת‪/‬מ ֻט ּ ַפ ַח ִ‬
‫ַה ּ ַט ֶ ּילֶ ת ַה ּ ִמ ְת ָא ֶרכֶ ְ‬
‫ּומ ְט ָּב ִחים‬
‫יפים ַּב ֲעלּות ִ‬
‫יׁשנִ ים ַמ ֲחלִ ִ‬
‫ִמ ְס ָעדֹות ָּוב ֵּתי ָק ֶפה ֲח ָד ִׁשים וִ ָ‬
‫ִעם ִ ּגּוּון קּולִ ינָ ִרי ִמ ְת ַעדֵּ ן ְּב ִסגְ נֹונֹות ְׁשנֹות ַה‪,90-‬‬
‫ּ‬
‫תּומים ְּב ַח ְׁש ַרת ֶרכֶ ב‬
‫יׁשים ְמ ֻט ָל ִאים ְס ִ‬
‫חֹובֹות‪/‬כ ִב ִ‬
‫ְּ‬
‫י‪-‬ע ִצ ִיצים ֵּבין ְר‬
‫חֹובים ְמ ֻר ֵּב ֲ‬
‫ִמ ְד ְר ִ‬
‫מּומים‪,‬‬
‫יׁשים ֲה ִ‬
‫מּוצ ִפים ְצ ִע ִירים ֶׁש ּ ָל ְמדּו לְ ִה ְתלַ ֵּבׁש‪ְ ,‬ק ִׁש ִ‬
‫ָח ִדיׁש‪ַ ,‬מ ְה ִּביל‪ָ ,‬‬
‫ּופֹועלִ ים זָ ִרים‪,‬‬
‫אּוק ָר ִאינָ ה‪ ,‬נֵ כִ ים ֲ‬
‫יטי ְ‬
‫נָ ִׁשים ְקׁשֹות יֹום ֵמ ַר ֲח ֵבי גּ ּוׁש דָּ ן‪ְ ּ ,‬פלִ ֵ‬
‫טּואלִ ית ְּתכֵ לֶ ת‪-‬לָ ָבן‪,‬‬
‫ִמ ַּת ַחת‪ְּ ,‬ב ִמנְ ָהרֹות ַע ְר ִטילָ ִא ּיֹות‪ ,‬דּ ֶֹוה ֶרת ַר ֶּכ ֶבת ַּת ְח ִּתית וִ ְיר ָ‬
‫ּומ ַעל ִמ ְת ַר ִּבים ַה ּׁ ִש ּפ ִּוצים ְּבלֵ ב ָה ִעיר‪ַ ,‬ה ֵּת ַיא ְט ָראֹות ִמ ְת ַמ ּ ְל ִאים ִמדֵּ י ֶע ֶרב‬
‫ֵ‬
‫י‪-‬פ ַעם‬
‫ְיֹותר קֹונְ ֶצ ְר ִטים ֵמ ֵא ּ ַ‬
‫ְק ַהל ְמנּויִ ים ָׂש ֵב ַע‪ִּ ,‬בלְ ִּתי ּת ְֹוב ָענִ י‪ּ ,‬ו ֵ‬
‫מֹופ ֵעי ָמחֹול‬
‫אֹופ ָרה‪ַ ,‬ה ְ ּנ ִה ָירה ַה ּ ַמ ְפ ִּת ָיעה לְ ְ‬
‫אֹומית לָ ּ ֶ‬
‫וְ ָה ֶע ְרגָ ה ַה ּ ִפ ְת ִ‬
‫ֹות‪/‬מדָּ ִע ּיֹות‪,‬‬
‫נּות ּי ַ‬
‫י‪-‬ה ֵּס ֶפר ַהיְ ִצ ָיר ִת ִ ּיים‪ְ ,‬מגַ ּמֹות ָא ּ ָמ ִ‬
‫ַה ּ ְפ ִתיחֹות ְּב ִת ְפז ֶֹרת ַה ָ ּגלֶ ְריֹות‪ָּ ,‬ב ֵּת ַ‬
‫ּ‬
‫הֹוצאֹות ַה ְּס ָפ ִרים‬
‫ים‪/‬ס ְסגּ ֹונִ ִיים‪ָ ,‬‬
‫ים‪/‬א ִח ִיד ַ‬
‫ֲ‬
‫ָה ִע ּתֹונִ ים ַה ַּכ ְר ְס ָתנִ‬
‫ַה ּ ַמ ְק ּ ִפיצֹות יַ ְח ָצנִ ּיֹות ּ ְפ ַעלְ ָּתנִ ּיֹות ְס ִביב ֲחנֻ ּיֹות ְמי ָֹעלֹות ַעד ָמוֶ ת‪,‬‬
‫ת‪ׁ/‬ש ָירה‪,‬‬
‫יֹוצ ֶר ִ‬
‫יבה ֶ‬
‫ית‪/‬כ ִת ָ‬
‫ה‪/‬ק ָּבלָ ה ַמ ֲע ִׂש ְּ‬
‫ימ ַ‬
‫ַה ַּס ְדנָ אֹות לְ ֻא ּ ָמנֻ ּיֹות לְ ִח ָ‬
‫הֹומ ּיֹות‬
‫ַה ּ ִמ ְקלָ דֹות ַה ֲח ָדׁשֹות ַה ִ‬
‫ׁש‪-‬ח ֶרׁש ַּב ֲחלָ לִ ים ְמ ֻמ ָ ּזגִ ים ‪-‬‬
‫ֶח ֶר ֶ‬
‫ִהיא חֹור ָח ְ‬
‫עֹוטי ַה ּ ַמ ֵּסכָ ה ַה ּ ֻמ ְט ֶר ֶפת‬
‫רּוחנִ ית ֲח ָד ָׁשה‪ִ .‬עיר ַה ַח ִ ּיים ֵ‬
‫ּומ ֲחנִ יק ֶׁשל ְש ָמ ָמה ָ‬
‫ׁשּוך ַ‬
‫רּוטה ַה ְמ ַר ֶ ּק ֶדת ַעל ִק ְב ֵרי ָה ָע ָבר וְ ָה ָע ִתיד‪ִּ ,‬כי ַרק ָּב ִעיר ַה ּזֹאת ַ ּגם לֶ ָע ִתיד יֵ ׁש ֶק ֶבר‪ ,‬וְ ִהיא‬
‫ִּב ְפ ָ‬
‫מּודעּות‪ְּ .‬בלִ י זִ ָּכרֹון‪ְּ .‬בלִ י‬
‫יה ַה ְמכֻ ְר ָס ִמים לְ לֹא ַר ֵחם‪ְּ ,‬בלִ י ֵמ ִׂשים‪ִ .‬עיר ְּבלִ י ָ‬
‫מֹוחאת ַּכף לִ ילָ ֶד ָ‬
‫ֵ‬
‫נֹורא ִמ ֶ ּזה‪ִ ,‬עיר ֶׁשל זִ ָּכרֹון ְמ ֻד ּ ֶמה‪ְ ,‬מ ֻט ְרלָ ל‪ַ ,‬מ ֲחלִ יף ֶׁש ֶקר ָׁשקּוף ְּב ֶׁש ֶקר ָׁשקּוף‪,‬‬
‫ָרצֹון‪ .‬אֹו ָ‬
‫רּוע ִמ ֶ ּזה‪ְ ,‬מ ַד ּ ָמה‬
‫עֹוׂשה ְּכמֹו‪ ,‬אֹו ַאף ָ ּג ַ‬
‫ֹוטי‪ִ ,‬עיר ֶׁש ָ‬
‫מּודעּות ַּת ְד ִמ ִיתית‪-‬יַ ְח ָצנִ ית‪ָ ,‬רצֹון ְפ ִסיכ ִ‬
‫ָ‬
‫יּו‪-‬יֹורק‪ְּ ,‬כמֹו ַא ְמ ְס ֶט ְר ַדם‪ְּ ,‬כמֹו‬
‫ְ‬
‫עֹוׂשה ְּכמֹו‪ֵ ,‬מ ָתה לַ ֲעׂשֹות ְּכמֹו‪ְּ .‬כמֹו נְ‬
‫לְ ַע ְצ ָמ ּה ֶׁש ִהיא ָ‬
‫ּ‬
‫מֹוסס ַּוב ַעל‬
‫ּומ ְת ֵ‬
‫ארט‪ְּ .‬כמֹו ַמ ּׁ ֶשהּו‪ֲ .‬א ָבל ַה ּ ַמ ֲע ֶטה ַה ַּת ְרבּ ִּותי ַה ְמנַ ְצנֵ ץ ֶׁש ָל ּה דַּ ק וְ ָׁש ִביר ִ‬
‫טּוטגַ ְ‬
‫ְׁש ְ‬
‫ֹוך‪ ,‬לְ ׁשּום ַּת ֲהלִ ְ‬
‫ֹוחלֶ ת יָ ִמים ֶׁשל ֶׁשלֶ ט נֵ יאֹון‪ֵ .‬אין הּוא ִמ ְת ַח ֵּבר לְ ׁשּום ּת ְ‬
‫יך‪ ,‬הּוא ּ ָפרּום‬
‫ּת ֶ‬
‫ֹוחה ֶׁשל ָח ְמ ָרנּות ְמ ֻט ְמ ֶט ֶמת‪,‬‬
‫יפה ְרפּויָ ה ְּכרוכָ ה ְס ִביב גּ ּוׁש ֶׁשל ְמסֹוס‪ְ ,‬ר ִביכָ ה דּ ָ‬
‫לְ גַ ְמ ֵרי ‪ֲ -‬ע ִט ָ‬
‫ימה‪ַ ,‬ע ְצלּות בּ ָֹוהה‪ִ ,‬ה ְת ּ ַפ ְ ּנקּות ִּב ְריֹונִ ית‪ ,‬נִ ּצּול דּ ְֹור ָסנִ י‪,‬‬
‫ינֹוקית ּת ְֹוב ָענִ ית‪ַ ,‬א ּ ִל ָ‬
‫כּ ָֹחנּות ִּת ִ‬
‫פּוחת‬
‫זּובה‪ֵ ,‬ר ָיקנּות ְּת ַ‬
‫רּוחנִ י‪ֲ ,‬ע ָ‬
‫ָמנִ ּיפּולַ ְציָ ה ִק ְצ ַרת ר ִֹאי‪ְׁ ,‬ש ִחיתּות‪ֲ ,‬א ִטימּות‪ִׁ ,‬ש ֲעמּום‪ִׁ ,‬ש ּתּוק ָ‬
‫ֶּכ ֶרס‪ְ ,‬מ ֻפ ֶה ֶקת‪ִ ,‬ח ּי ְ‬
‫נֹוׁשר ֶאל ַה ּ ַטבּ ּור‪.‬‬
‫ּוך ֵ‬

‫‪24‬‬

‫גיא בן‪-‬נר‬

‫‪25‬‬

‫ללאה מ’‬

‫ענת עינהר‬

‫תסתכלי על הכפית שלך‪ ,‬רועדת בתה הרותח‪ .‬מה יש לכפית קטנה כל כך‬
‫לרעוד‪ .‬רוחות של אפטר שייב שורקות בחור מפתח‪ ,‬וכלבי הדחפוריים‬
‫מסניפים כביסת קשישים‪ ,‬פסיסי אסבסט‪ ,‬אגרות נושים וחריצים במדרגות‪.‬‬
‫כשתוקעים בדלת רגל‪ ,‬אין כניסה אין יציאה‪ :‬בחור ידך נמעך פיצוי של‬
‫שש מאות אלף שקל‪ .‬הוגן או לא? כלבי הדחפוריים מאשרים‪ :‬אי‪-‬אה‪ .‬אין‬
‫קלפים ואין מיקוח‪ :‬קלפי מיקוח ייסדו מגדל קלפים‪ .‬כפיתך מצלצלת בתה‬
‫הרותח‪ :‬מחר אשוט כמו ראשן בשפכי תחתיים שוצפים מוצפים בלי קלפים‪.‬‬
‫רגלייך הולכות בתהומות מדרגות‪ ,‬מהדהדות זִ קנה‪-‬זִ קנה‪ .‬אבל אין עוד טעם‬
‫לקונן ולבכות עכשיו שהלכה זְ קנה אחרונה‪ .‬אין מה לרעוד‪ .‬אין מה לבכות‪.‬‬
‫דחפוריים צעירים תוקעים כף‪ ,‬שיניהם כבר צהובות‪.‬‬

‫לאה מ’‪ ,‬בת שבעים ושמונה‪ ,‬פונתה מן הבית שחייתה בו קרוב לחמישים שנה‪ ,‬אחרי‬
‫שנקנה על ידי חברת בנייה‪ ,‬שהציעה לה פיצוי בגובה ‪ 600,000‬ש”ח‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫‪/‬‬

‫ארז ביטון‬

‫כי כל אוהל בשדרות רוטשילד‬
‫הוא הצהרה קטנה של יופי‬
‫של עוז רוח‬
‫של סיכוי גדול‬
‫להפוך קערה על פיה‬
‫להעמיד את ראשי העיר ואת ראשי הממשל‬
‫לדין ולצדק‬
‫כי השתמשו בנו כנטולי דעת וכחיילי שחמט‬
‫לחסל את תקוותנו‬
‫ואנחנו אחד אחד‬
‫עולם ומלואו של כוח וחיים‬
‫הלאה הפקידות הנלוזה הנצלנית והכוחנית‬
‫המגנה על עצמה בידי שומרים על כל פתח‬
‫הלאה הניצול הציני של אוהבי הסיגרים‬
‫הנשרפים בכיסים‬
‫והלנים בסוויטות החשק בארץ בחו”ל‬
‫שעבורם העם הוא רק זבל אורגני‬
‫תשתית ליצרים שלהם‬
‫ושעבורם העם הוא רק‬
‫תשתית‬
‫להונאה הגדולה‬

‫‪27‬‬

‫כביש ‪1‬‬

‫עמיר לב‬

‫ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד‬
‫מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד‬
‫הכרתי אותך מיד מכל העיתונים‬
‫התמונה שלך בגן בירושלים‪ ,‬בין האוהלים‬
‫חזרת כמו שהלכת לאותו משרד‬
‫אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד‬
‫התנועות המוכרות מים עם הדלי‬
‫לסחוט לשלוח ולמשוך‬
‫עד שיהיה נקי‬
‫ואני יודע שבבית הוא מביט עלייך מהקיר‬
‫מאושר‪ ,‬לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים‬
‫היית נותנת הכול שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור‬
‫לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור‬
‫את לא הולכת ליוגה כשכואב הגב‬
‫לא ִמתחזקת עם ימימה וכל שהולך עכשיו‬
‫עומדת זקופה כל כך יפה‬
‫בשוק של רמלה לוד מול חליפות לחורף‬
‫שאי אפשר למדוד‬
‫ואני יודע שבבית הוא מביט עלייך מהקיר‬
‫מאושר‪ ,‬לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים‬
‫היית נותנת הכול שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור‬
‫לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור‬
‫ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד‬
‫מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד‬

‫‪28‬‬

‫צילה זלט‬

‫‪29‬‬

‫זכרונות מסתיו שטרם הגיע‬
‫ראג’י בטחיש‬
‫‪.1‬‬
‫וכל מה שחלמתי עליו היה בעצם בסה”כ‬
‫שנצא ביחד לסרט צרפתי פריזאי‬
‫על יחסים משפחתיים מתוחים שמסתיימים בכלום‬
‫ואז למסעדה קטנה‬
‫חבויה מאחורי לבנה בהירה שסועה‬
‫להתהלך בשדרות ח”ן‪ ,‬נעבור את היכל התרבות‬
‫היכל התרבות הלאומי (התיאטרון שלהם‪/‬התיאטרון שלכם) בצד ימין‬
‫נהלך בשדרות רוטשילד עד קיצן‬
‫נעלה על קו ‪5‬‬
‫אשכב איתך בדירה שלך‬
‫או‬
‫תשכב איתי בדירה שלי‬
‫להתעצם באינטימיות השקטה שבינינו‬
‫אתה מתגנב החוצה בשחר לאחר נדודי שינה קצרים וסבירים‬
‫‪...............................‬‬
‫אני מתעורר לבדי וכך‬
‫‪.2‬‬
‫כל מה שחלמתי עליו היה שנלך לסרט בשעות הערביים‬
‫סרט בוסני העוסק בהדי מלחמת האזרחים‬
‫לבדנו באולם‪ ,‬נרים רגליים על הכיסאות האדומים הכמעט ריקים‬
‫נחליף בדיחות עם המעט שאיתנו‬
‫סדרן צעיר יספר לנו על חלומו היומי על מוות מודרני‬
‫תיקח אותי בין זרועותיך בליל סתווי המבושש לבוא‬
‫נפסע ברחובות הסתיו שום דבר לא נושר על ראשינו‬
‫אך ניחוחות העונה סוטרים לנו ניחוח תפוז צעיר‬
‫ודיכאון‪...‬‬
‫דיכאון אלגנטי‬
‫אתה כולא את לחיי בין שתי כפות ידיך‪ .‬מנשק אותי במעט להט‬

‫‪30‬‬

‫אני הילד ההוא שנמלט מחופשות החגים העבריים‬
‫אין תשוקה חדה בעיניך‪.‬‬
‫אין רצון להתפעלות בעינַ י‪.‬‬
‫הרי אין צפירות זיכרון בספטמבר‪.‬‬
‫‪..................................‬‬
‫אני שוכב איתך בדירתך‬
‫מחפש תפילה חדשה חרוטה בתחתית מותניך‬
‫אני עוזב אחרי השחר‬
‫שותה קפה בפינת השגרה הדומעת‬
‫במונטיפיורי‬
‫וככה‬
‫‪.3‬‬
‫כל מה שרציתי לומר‪:‬‬
‫יאללה בוא‬
‫שנלך לסרט רומנטי זר‬
‫אינו דובר אנגלית‬
‫וכמובן לא בעברית‬
‫ואחר כך נאכל סמבוסק ממולא בגבינת פטה וזעתר שנשדד‬
‫ונלך בגבולות שכונה נוטה ליפול‬
‫מסביב לאלנבי‪-‬יהודה הלוי למשל‬
‫נזקק את העצב המתוק בתוך צנצנת קטנה‬
‫נזקק את דמעותיהם של עלים שמסרבים לנשור בלי להציב תנאים‬
‫אני מספר לך על זיכרונות שלא היו ברחוב הבא‬
‫וסיפורי תשוקה רוויה בניחוחות שתן של עכברים ליד הפינה הזאת‬
‫וזאת‪ ...‬וזאת‪ ...‬וזאת שאחריה‬
‫געגועי לכלא אורבני שמתחמק כל הזמן מבין אצבעותי‬
‫ַ‬
‫אני מספר לך על‬
‫ונאבד כל פעם מחדש‬
‫הרי אין צפירות זיכרון בספטמבר‬
‫‪.......................‬‬

‫‪31‬‬

‫הוי רוח סתווית לחה‬
‫שמככבת ומתחרטת על כך‬
‫בוא נלך למוטל העלוב שלך‪ ...‬נשכב ביחד‬
‫אני רוצה ללקק את לחות ימיך ולמות מאש התשוקה‬
‫להימלט באחת לפנות בוקר‬
‫וללכת לבדי עד שערי יאפא‬
‫‪.4‬‬
‫כל מה שחלמתי עליו‬
‫שנלך יחדיו לסרט איראני על דיכוי הנשים‬
‫ואז נשב בבית קפה שמגיש טוסטים עד אחת עשרה‬
‫ואז נשכב ביחד כמו בכל ליל סתיו שחוגג את מתיקות שיגרתו‬
‫אני לועס את קיומנו עד השיכרון‬
‫אני חופר את ציפורנַ י בעכוזיך כשאלה מתכווצים בתוכי‬
‫הרי אין צפירות זיכרון בספטמבר‬
‫אבל‬
‫החתולה השחוטה שחלמתי להחזיק בדירתי‬
‫תחכה לנו בכניסה להיכל הצער‬
‫ככה‪...‬‬

‫‪32‬‬

‫עץ הדעת‬
‫טֹוב‪.‬‬
‫טֹוב ְמאֹד‪.‬‬
‫טֹוב ָּכל ָּכ ְך‬
‫ֶׁש ּלֹא ְּכ ַדאי‬
‫יֹותר‪,‬‬
‫טֹוב ֵ‬
‫ּובכָ ל זֹאת‬
‫ְ‬
‫יֹותר‬
‫טֹוב ֵ‬
‫יֹותר טֹוב ִמ ּטֹוב‪.‬‬
‫ֵ‬
‫וְ זֶ ה ְק ָצת‬
‫ְק ָצת ַרע‬
‫יֹותר ִמדַּ י‬
‫ִּכי זֶ ה ֵ‬
‫וְ ַאף ַעל ּ ִפי כֵ ן‬
‫ֲע ַדיִ ן טֹוב‪.‬‬
‫טֹוב ְמאֹד‬
‫ַל ְמרֹות ָה ַרע‪.‬‬
‫ִּכי ָה ַרע ְּבק ִֹשי‬
‫ְּבק ִֹשי ַרע‬
‫ֲא ָבל ְּבכָ ל זֹאת‬
‫ַרע‪.‬‬
‫וְ זֶ ה לֹא טֹוב ֶׁש ַרע‬

‫עדי עסיס‬
‫ִּכי ַעכְ ָׁשו ַה ּטֹוב‬
‫ְק ָצת ּ ָפחֹות ִ ּבגְ ַלל ָה ַרע‬
‫ַל ְמרֹות ֶׁש ֵאין ַמה ּ ְל ַה ְׁשוֹות‬
‫יֹותר‬
‫ַה ּטֹוב ַה ְר ֵ ּבה ֵ‬
‫ָה ַרע ַה ְר ֵּבה‬
‫ַה ְר ֵּבה ּ ָפחֹות‬
‫ֲא ָבל ָה ַרע‬
‫ַרע‪.‬‬
‫ַ ּגם ְּכ ֶׁש ָה ַרע ִּכ ְמ ַעט לֹא‬
‫ֲא ָבל ְק ָצת ֵּכן‬
‫יֹותר לֹא‬
‫ָאז ַה ּטֹוב ֵ‬
‫יֹותר ֵּכן‪.‬‬
‫וְ ָה ַרע ֵ‬
‫וְ זֶ ה ּ ָפחֹות טֹוב‬
‫ּופחֹות טֹוב‬
‫ָ‬
‫יֹותר ַרע‪.‬‬
‫זֶ ה ֵ‬
‫יֹותר ַרע‬
‫וְ ֵ‬
‫יֹותר ַרע‬
‫זֶ ה ֵ‬
‫יֹותר ַרע ַעכְ ָׁשו‬
‫ַה ְר ֵּבה ֵ‬
‫ִמ ּטֹוב‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫שיר בית‬

‫סלמאן מצאלחה‬

‫ַּביִ ת ִראׁשֹון‬
‫ֵּבית ַא ָּבא ַּביִ ת ֲע ָר ִבי‪ַּ ,‬ביִ ת טֹוב‪.‬‬
‫ֵּבית יִ ְר ָאה‪ֵּ ,‬בית ֶש ֶמׁש‪ֵּ .‬בית ַּבד‪,‬‬
‫ֵּבית זֶ ַרע‪,‬‬
‫ֵּבית ֶל ֶחם‪,‬‬
‫ילן‪.‬‬
‫ֵּבית ִא ָ‬
‫ַּביִ ת שנִ י‬
‫ֵּבית ֵס ֶפר ֵּבית נְ ִתיבֹות‪ֵּ ,‬בית ִמ ְד ָרש‪,‬‬
‫עּורי ַּביִ ת‪ֵּ .‬בית יַ יִ ן‪ֵּ ,‬בית ַמ ְרזֵ ח‪.‬‬
‫ִש ֵ‬
‫ֵּבית ִמ ְש ָפט‪,‬‬
‫ֵּבית ס ַֹהר‪,‬‬
‫ּ‬
‫ֵּבית ֻא ְל ָפן‪.‬‬
‫ישי‬
‫ַ ּביִ ת ְש ִל ִ‬
‫ֵּבית ִ ּדירֹות‪ַּ ,‬ביִ ת ְמ ֻש ָּתף‪ְ ,‬שלֹום ַּביִ ת‪,‬‬
‫חֹולים‪ֵּ ,‬בית ַע ְל ִמין‪,‬‬
‫ֵּבית ַּת ְמחּוי‪ֵּ ,‬בית ִ‬
‫עֹולם‪.‬‬
‫ֵּבית ַ‬
‫ֵּבית נִ ְב ָח ִרים ֵּבית ְמצ ָֹר ִעים‪ֵּ ,‬בית ֶש ִחי‪.‬‬
‫ֵּבית ַה ָ ּנ ִשיא‪ֵּ ,‬בית ָקלֹון‪ֵּ ,‬בית ֹּב ֶשת‬
‫ֵּבית ַה ַעם‪.‬‬
‫ישי‬
‫ַּביִ ת ִא ִ‬
‫ֵּבית ָחזֶ ה ֵּבית ָמנֹוס‪ֵּ ,‬בית ַמׂשֹוׂש‪,‬‬
‫אֹוצר‪ֵּ ,‬בית ֵא ֶבל‪ֵּ ,‬בית ִשיר‪,‬‬
‫ֵּבית ָ‬
‫ֵּבית ִמ ְק ָ ּדׁש‪,‬‬
‫ֵּבית ַעׁש‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫יואש פלדש‬

‫‪35‬‬

‫מדינת ברית מילה‬

‫רוני סומק‬

‫ילה‪,‬‬
‫“מ ִדינַ ת ְּב ִרית ִמ ָ‬
‫יׁש ִהי ָצ ֲע ָקה‪ְ ,‬‬
‫“זֹוהי” ‪ִ ,‬מ ֶ‬
‫ִ‬
‫חֹותכִ ים‬
‫ַל ְ ּק ַט ִ ּנים ְ‬
‫דֹולים אֹוכְ ִלים עּוגֹות”‪.‬‬
‫וְ ַה ְ ּג ִ‬
‫סּוסי ַה ּ ִמ ְׁש ָט ָרה ָע ַמד ָּב ֲאוִ יר‬
‫יח זֵ ַעת ֵ‬
‫ֵר ַ‬
‫ְּכ ֶׁש ֶ ּג ֶׁשם ִה ְר ִטיב ְּב‪ְׂ 1972-‬ש ָערֹות ְמ ֻר ּׁ ָשעֹות‬
‫רּוׁש ַליִ ם‪.‬‬
‫ַעל רֹאׁש יְ ָ‬
‫ָהיָ ה ַקר‬
‫(כ ּ ָמה ִט ּ ְפ ִׁשי)‬
‫וְ ִהיא ָּב ָאה ִּב ְמ ִעיל ֵמעֹור ְּכ ָב ִׂשים ַּ‬
‫ְל ַה ְפ ָ ּגנָ ה ֶׁשל ּ ַפנְ ֵּת ִרים ְׁשח ִֹרים‪.‬‬
‫ׁשּום דָּ ָבר לֹא ִה ְׁש ַּת ָ ּנה ֵמ ָאז‪:‬‬
‫ֹופ ִקים ַמ ְס ְמ ֵרי ֶח ְמ ָלה‬
‫עֹודם דּ ְ‬
‫נַ ָ ּג ֵרי ָה ִעיר ָ‬
‫בֹודה‪,‬‬
‫ְּב ַס ְפ ְס ֵלי ִל ְׁש ַּכת ָה ֲע ָ‬
‫רֹות ַח ַּב ַּתנּ ִּורים‪,‬‬
‫ֶל ֶחם ֵ‬
‫רֹובי ַציִ ד‬
‫וְ ֵא ּ ֶלה ִעם ָה ֵעינַ יִ ם ַה ּ ְמ ֵלאֹות ֵ‬
‫ָּת ִמיד ׁשֹוכְ ִחים ֶאת ַה ַּכדּ ִּורים ַּב ַּביִ ת‪.‬‬
‫חּורה? ְּכמֹו ְּב ַמ ַּסע ֲאלּונְ קֹות‪:‬‬
‫ּוב ֶק ֶׁשר ַל ַּב ָ‬
‫ְ‬
‫ֹוא ֶבת‪ַ ,‬ה ּ ֵמ ַצח ֲחרּוׁש ְק ָמ ִטים‬
‫ַה ָּכ ֵתף ּכ ֶ‬
‫ּוב ַרגְ ַליִ ם ִמ ְׂש ָּת ְרגִ ים ְׁש ִר ִירים‪ְׁ .‬ש ִר ֵירי‬
‫ָ‬
‫ַה ּׁ ִשכְ ָחה‪.‬‬

‫‪36‬‬

‫הבחורה הכי עשירה שאני‬
‫מכיר יובל בן עמי‬
‫הבחורה הכי עשירה שאני מכיר‬
‫פוגשת אותי אצל הירקן‪ .‬היא נחמדה מאוד‪.‬‬
‫קילו נקטרינות עולה ‪ 31‬ש”ח וחמסין מתקרב‪.‬‬
‫אני יוצא רק עם קולרבי וכמה עגבניות ובכל זאת כבד‬
‫ביד‪ .‬יש לי נשיקה בשביל לחיה‪ ,‬אבל כבד‬
‫ביד‪ .‬לא נשאר לי ממה להתעניין בילדיה‪.‬‬
‫כסף לא פותר כלום אבל קונה נקטרינות‬
‫שמיכת פיקה מכסף‪ ,‬כיף להתכסות בה בחמסין‪.‬‬
‫בעלה של זאת תמיד נתקע‬
‫רק עם שטרות של אירו בארנק‬
‫במקומות שלא לוקחים אשראי‪ .‬אני מזמין אותו‪.‬‬
‫אני אוהב אותו‪ .‬הוא הבחור הכי עשיר‬
‫שאני מכיר והוא גם ימין‪-‬מרכז‪ ,‬אבל יש בו ג’ז‪.‬‬
‫היום הכול ג’ז והחום הורג חתולים‪.‬‬
‫לא הכעס יחבר שירים ולא עזרה מההורים‪.‬‬
‫הבחורה העשירה לבושה יפה ויש לה ביד אגוזים‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫ָא ֵל נְ ִּב י ‪40‬‬

‫לורן מילק‬

‫הֹולכֶ ת ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ֵׁשנָ ה‬
‫ֲאנִ י ֶ‬
‫ְ‬
‫ֲאנִ י ָק ָמה ִמ ּתֹוך ֵׁשנָ ה‬
‫ֲאנִ י יְ ֵׁשנָ ה ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ֵׁשנָ ה‪.‬‬
‫ֶע ֶׂשר ָׁשנִ ים ְּב ֻדגְ ָמנּות‬
‫בֹודה ַה ּזֹאת‪.‬‬
‫לֹא ָס ַב ְל ִּתי ָּת ֲ’ע ָ‬
‫ֹוח‬
‫ִהכְ ִחילּו ִלי ֶאת ַה ּמ ַ‬
‫ָמכְ רּו אֹותֹו ְל ַמ ְד ָענִ ים‪.‬‬
‫ָמ ֲעכּו ִלי ֶאת ַה ָּכ ֵבד‬
‫בּובים‪.‬‬
‫ָעׂשּו ִמ ּ ֶמנּ ּו ִר ַּבת זְ ִ‬
‫ָק ְׁשרּו ִלי ֶאת ַהּו ְִר ִידים ַה ּׁ ְשח ִֹרים‬
‫ּוטת ַהדְּ ָמעֹות‪,‬‬
‫ָע ְקרּו ִלי ֶאת ַּב ּל ַ‬
‫קּופים‪,‬‬
‫ָּת ְפרּו ִלי ְּבגָ ִדים ְׁש ִ‬
‫ָעׂשּו ִמ ּ ֶמ ִ ּני הֹון ּת ָֹועפֹות‪.‬‬
‫יתי ֶצ ַמח ָׁשלֹוׁש ָׁשנִ ים‬
‫ָהיִ ִ‬
‫ְ‬
‫ֲאנִ י ׁשֹוכֶ ֶבת ִמ ּתֹוך ֵׁשנָ ה‬
‫ֹות ֶבת ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ֵׁשנָ ה‬
‫ֲאנִ י ּכ ֶ‬
‫ְ‬
‫ֲאנִ י יְ ֵׁשנָ ה ִמ ּתֹוך ֵׁשנָ ה‪.‬‬
‫אֹותם‪.‬‬
‫ִׂש ַח ְק ִּתי ַּב ֲע ָׂש ָרה ְס ָר ִטים יִ ְׂש ְר ֵא ִל ִ ּיים וְ לֹא ָה ַלכְ ִּתי ֲא ִפ ּלּו ִל ְראֹות ָ‬
‫ׁשּוחים‪.‬‬
‫יתי ֵא ֶצל ַה ְר ֵּבה ַּב ּ ָמ ִאים ְק ִ‬
‫ָהיִ ִ‬
‫בֹודה ַה ּזֹאת‪.‬‬
‫לֹא ָס ַב ְל ִּתי ָּת ֲ’ע ָ‬
‫יתי ֶמ ְל ָצ ִרית ְּב ָא ֵלנְ ִּבי ‪,40‬‬
‫ָהיִ ִ‬
‫בֹודה ַה ּזֹאת‪.‬‬
‫לֹא ָס ַב ְל ִּתי ָּת ֲ’ע ָ‬
‫ֶע ֶׂשר ָׁשנִ ים ְּבנִ ָ ּקיֹון‬
‫ּ‬
‫בֹודה ַהזֹאת‪.‬‬
‫לֹא ָס ַב ְל ִּתי ָּת ֲ’ע ָ‬
‫יתי מֹוכֶ ֶרת ְּבכָ ְלבּ ֹו ָׁשלֹום‬
‫ָהיִ ִ‬
‫ֹול ִבים‪.‬‬
‫נָ ַפ ְל ִּתי יַ ַחד ִעם ַה ּק ָ‬
‫ִׂש ַח ְק ִּתי ֵׁשׁש ֵּבׁש ִעם ַע ְצ ִמי‬
‫לֹא ָס ַב ְל ִּתי ֶאת ַה ֶה ְפ ֵס ִדים‪.‬‬
‫יתי ַק ְב ָרנִ ית ָׁשלֹוׁש ָׁשנִ ים‪.‬‬
‫ָהיִ ִ‬
‫הֹולכֶ ת ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ֵׁשנָ ה‪,‬‬
‫ֲאנִ י ֶ‬
‫יֹוׁש ֶבת ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ֵׁשנָ ה‪,‬‬
‫ֶ‬
‫ְ‬
‫יְ ֵׁשנָ ה ִמ ּתֹוך ֵׁשנָ ה‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫אנחנו לב העיר‬
‫פקידי אוצר משובטים‬
‫שומרי מסך משומנים‬
‫צאו החוצה קחו שלטים‬
‫העם זורם דרך הבתים‬

‫מרחב ישורון‬
‫היפית בלי שקל‬
‫מפתח האוהל‬
‫תניף את הדגל‬
‫הכול מוכן להפיכה‬

‫אוגוסט אלטנוילנד באוהל‬
‫בלי מזגן מתרבים בשדרה‬
‫מחיר הבלטה בעיר‬
‫עבר את מפלס התקרה‬
‫בום בום בום‬
‫הכול דפוק‬
‫אז מי דופק‬
‫המציאות בדלת‬
‫העם קולט‬
‫העם זורם דרך הבתים‬
‫קום עצם‬
‫ישראל משפילה אותך‬
‫אתה עין מסתובבת‬
‫תראה איך אתה חי‬
‫טוחנים אותך‬

‫אנחנו הכוסיות של רוטשילד‬
‫אנחנו עובדים זרים‬
‫אנחנו החיים ברחוב‬
‫אנחנו לב העיר‬
‫העם זורם דרך הבתים‬
‫העם זורם דרך הבתים‬
‫העם הוא לא עסק כלכלי‬
‫העם זורם דרך הבתים‬
‫העם זורם דרך הבתים‬
‫הכסף זורם לשטחים‬
‫העם זורם דרך הבתים‬
‫הו הא מה נהיָ ה‬
‫תל אביב עיר ִשמחה‬
‫בית אין לי יש שכונה‬
‫בוא נביא מהפכה‬

‫‪39‬‬

‫היחד שאנחנו‬

‫אמיר אור‬

‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ֶׁ ,‬ש ּזֹוכְ ִרים ָאנּו אֹותֹו‪ּ ַ ,‬גם ִאם ָׁשכַ ְחנּו ‪-‬‬
‫רּוח‪ָּ ,‬תא ֶאל ָּתא‪ַ ,‬מ ֲחזֹור ֶא ָחד ֶׁשל דָּ ם‪,‬‬
‫זְ ָר ִעים ָּב ַ‬
‫ּ ֶפה ַעל ָׁשד‪ָׁ ,‬ש ְר ֵׁשי ֲאוִ יר‪ ,‬חּוט ֶׁשל ֲע ָר ֶפל נִ ְמ ָׁש ְך ִמן ַה ּ ַטבּ ּור ‪-‬‬
‫יׁשת ּ ִפ ְתאֹום ָ ּב ְרחֹוב‪,‬‬
‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ַּ ,‬ביְ ִד ָיעה ָה ִראׁשֹונָ ה‪ִּ ,‬ב ְפגִ ַ‬
‫ְּב ַמ ָּבט ֵמ ָעל וְ חֹם יָ ֵר ְך ִמ ַּת ַחת‪ְּ ,‬בעֹור ָערֹם ֶׁש ֵאין לֹו סֹוף‬
‫תֹוך ָה ָא ֶרץ ַה ּ ֻמ ְב ַט ַחת‪ּ ְ ,‬ב ְ‬
‫נֹוד ַעת‪ְּ ,‬ב ְ‬
‫ְּב ְ‬
‫תֹוך ַה ֶ ּנ ָח ָמה ‪-‬‬
‫תֹוך ֶא ֶרץ לֹא ַ‬
‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ְּ ,‬ב ַת ֲחנַ ת ָהאֹוטֹובּ ּוס‪ְּ ,‬ב ִמ ְׂש ָר ִדים ֻמ ֵּכי נֵ יאֹון‪,‬‬
‫ֵמ ַעל‪ִ ,‬מ ַּת ַחת ֲאלּונְ קֹות‪ְּ ,‬ב ִפ ְט ּפּוט ָרכִ יל ַעל ּכֹוס ָק ֶפה אֹו ֵּתה‪,‬‬
‫עּודה ‪-‬‬
‫תּוח‪ְ ,‬ס ִביב ֻׁש ְל ַחן ַה ְּס ָ‬
‫ְס ִביב ַה ּג ֶֹלם ַּב ּ ַמ ְע ָ ּגל‪ְ ,‬ס ִביב ַה ֶ ּק ֶבר ַה ּ ָפ ַ‬
‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ְּ ,‬ב ִלי ִמ ּ ִלים‪ְּ ,‬ב ִלי עֹור‪ְּ ,‬ב ִלי ֶה ֶרף‪,‬‬
‫ימה ֶׁש ֶ ּנ ֱה ַפ ְך ֶא ָחד ֵמ ַא ֲה ָבה אֹו ּ ַפ ַחד‪,‬‬
‫ְּב ֶק ֶצב ַה ְ ּנ ִׁש ָ‬
‫ִמ ַּב ַעד ַל ַח ּלֹון ִמ ּמּול‪ִ ,‬מ ַּב ַעד ְל ַת ְצלּום ַמ ְצ ִהיב‪ִ ,‬מ ַ ּב ַעד ְל ִמכְ ַּתב ּ ְפ ֵר ָדה ‪-‬‬
‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ֶׁ ,‬ש ֵאין בּ ֹו ְמתֹם‪ֶׁ ,‬ש ֵאין לֹו נֶ ָח ָמה‪,‬‬
‫מּוׁש ֶטת‬
‫יח ָאב‪ ,‬יָ ד ֶ‬
‫יח ֵאם וְ ֵר ַ‬
‫ֶׁש ָּכל ֻּכ ּלֹו ַרק ַ ּג ְעגּ ַּוע‪ֵ ,‬ר ַ‬
‫ּומּוׁש ֶטת‪ ,‬יָ ד ַל ּ ֶפה‪ ,‬וְ ַהס ‪-‬‬
‫ֶ‬
‫ּומי יַ ִּביט בּ ֹו‪,‬‬
‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ּ ָ ,‬גלּוי ִ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ְס ִביבֹו ָחגִ ים ֲאנַ ְחנּו‪ְּ ,‬כמֹו ַפ ְר ָפ ִרים ַעל ֶׁש ֶמׁש‪,‬‬
‫ַעל חֹם וְ אֹור ֶׁשל ֵאׁש ָק ְר ָּבן ְׁש ֵק ָטה ‪-‬‬
‫יב ָריו ֲאנַ ְחנּו‪,‬‬
‫ַה ַ ּי ַחד ֶׁש ֲאנַ ְחנּו‪ֶׁ ,‬ש ָּכל ָמקֹום ָמ ֵלא אֹותֹו‪ֶׁ ,‬ש ֵא ָ‬
‫ַאל נָ א נָ ִסיר ַמ ְסוֶ ה ֵמ ַעל ּ ָפנָ יו‪ִּ ,‬כי ִאם נּוכַ ל ‪ -‬נִ כְ ֶלה;‬
‫נִ ַ ּגע וְ לֹא נִ ַ ּגע‪ ,‬נִ ְר ֶאה וְ לֹא נִ ְר ֶאה‪ ,‬נִ ְר ּכֹן מּולֹו‪ ,‬נִ דּ ֹם‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫גמדה בדואר‬

‫דורית ויסמן‬

‫פֹור ָמה‬
‫ַסנְ דָּ ֵלי ַה ּ ְפ ַל ְט ְ‬
‫ימ ֶטר‬
‫נָ ְתנּו ָל ּה עֹוד ֲח ִמ ּׁ ָשה ֶסנְ ִט ֶ‬
‫ִא ּׁ ָשה ְמ ֻב ֶ ּג ֶרת‬
‫ָצ ִמיד ֻמזְ ָהב ַעל יַ ד יָ ִמין‪ַ ,‬ט ָּבעֹות ִמ ְס ּ ָפר‬
‫ַעל ָה ֶא ְצ ָּבעֹות‪ּ ַ ,‬ג ְבנֹון ַעל ַ ּג ָּבה‪,‬‬
‫ְּכמֹו לֹא דַּ י ַל ּ ֶט ַבע ִּב ְפגָ ם ֶא ָחד‪.‬‬
‫קׁשי ַלדֶּ ְל ּ ֵפק‪,‬‬
‫יה ַמ ִ ּגיעֹות ְּב ִ‬
‫ב”אשנב ּכֹול” ֵעינֶ ָ‬
‫ף‪-‬ל ִּת ִיקים‪,‬‬
‫ִה ְׁש ִעינָ ה ֶּב ֶר ְך ַא ַחת ַעל ַה ּ ַמדָּ ַ‬
‫ּופה‪.‬‬
‫ָמ ְת ָחה ֶאת גּ ָ‬
‫ַה ּ ְפ ִק ָידה‪ֵּ ,‬כן‪ּ ְ ,‬ג ֶב ֶרת‪,‬‬
‫יל ּה ֶאת ַה ּקֹול‪.‬‬
‫ימה ִּב ְׁש ִב ָ‬
‫ֵה ִר ָ‬
‫ּומ ּ ְל ָאה‬
‫ֶאת ַה ּט ֶֹפס ֶה ֱחזִ ָיקה ִ‬
‫ַּב ֲאוִ יר‪.‬‬
‫ִה ְס ַּת ְר ִּתי ַמ ָּב ִטי ֵמ ַא ֲח ֵרי ִמ ְׁש ְק ֵפי ֶׁש ֶמׁש‬
‫ּולים בערכים ְק ַט ִ ּנים‪:‬‬
‫יתי בּ ִ‬
‫ָקנִ ִ‬
‫‪ֲ 30 ,20 ,10‬אגֹורֹות‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫רגעים‬

‫נטלי ברוך‬

‫השבוע עברתי במאהל גן התקווה‪.‬‬
‫פגשתי אנשים שאין להם יחצ”ן שידבר בשבילם‪,‬‬
‫שלא מצטלמים יפה בטלוויזיה‪.‬‬
‫פוערים פה בלי שיניים‬
‫מבקשים רגעים אחרונים של חסד‪.‬‬
‫מי ידבר בשמם של מחוסרי הדיור‬
‫שאגלי הזיעה הניגרים מפניהם‬
‫יכלו למלא את הבריכה‬
‫של שרי אריסון?‬

‫‪42‬‬

‫בלי בית‬

‫יובל פז‬

‫יסי בּ ֶֹקר‬
‫ִמ ְתנַ ֵער ִמ ְר ִס ֵ‬
‫ַרגְ ָליו גּ ְֹוררֹות אֹותֹו‬
‫לֹוח ִצים‪.‬‬
‫ִּב ְרחֹובֹות ֲ‬
‫ּומ ְט ִלית ְּביָ דֹו‬
‫יׁשהּו ָרכּון ַעל ֻס ּ ָלם ַ‬
‫ִמ ֶ‬
‫ּ‬
‫ְמ ָמ ֵרק ֶאת ִׁש ְמ ַׁשת ַה ְזכּוכִ ית‪.‬‬
‫צּופים ְמ ֻד ָׁשנִ ים‬
‫ְּתמּונֹות ֶׁשל ּ ַפ ְר ִ‬
‫ְמ ַר ְ ּצדֹות ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ָמ ַס ֵּכי ּ ְפ ַלזְ ָמה‬
‫עֹולם‪.‬‬
‫ִּב ְתצּוגָ ה ֶׁשל ִמ ְב ְצ ֵעי סֹוף ַה ָ‬
‫וְ ַה ֶ ּי ֶלד ַה ֶ ּזה ‪ִ -‬מי יָ כֹול ַל ֵעינַ יִ ם ַה ְמ ִציצֹות‬
‫ּוׁשה‪.‬‬
‫ִמ ַּב ַעד ְל ַח ּלֹון ַהבּ ָ‬

‫‪43‬‬

‫איגרא רמא‬

‫טל ניצן‬

‫נִ גְ ַמר ָּבלֹון ַה ָ ּגז אֹו ָמה‬
‫יתי ַל ַ ּגג‬
‫ִמי זֹוכֵ ר ָל ּ ָמה ָע ִל ִ‬
‫ְּבכ”ב ְּב ִא ָ ּיר ַהתשס”ז‬
‫יֹום ֶׁש ּ ָפ ַרׂש ַעל ּ ְפנֵ י ַה ּׁ ָש ַמיִ ם יְ ִר ָיעה‬
‫ימן‬
‫ְּבגֹון ַה ַּת ּפּוז ַה ַח ְרדָּ ל ּ ִפ ְצ ַצת ַה ּ ֵמ ָ‬
‫ׁשּוקה ַה ָ ּק ָׁשה ַה ּ ְמ ֻמ ּׁ ֶשכֶ ת ְלגֶ ֶׁשם‬
‫וְ ַה ְּת ָ‬
‫ָע ְל ָתה ְּכמֹו ַׁשוְ ָעה ִמ ּ ִמגְ ְר ֵׁשי ַה ֲחנָ יָ ה‬
‫ַעד ַצ ּ ְלחֹות ַה ּ ַלוְ יָ ן‬
‫ָׁשם ְס ָבבּונִ י ָּב ֵּתי ִמדּ ֹות‬
‫ִמ ְב ְצ ֵרי ָה ֲאדֹונִ ים ִּכ ְּתרּונִ י‬
‫ִמגְ דְּ ֵלי ַצ ּ ֶמ ֶרת ִמגְ דְּ ֵלי‬
‫אּואר‬
‫יטי ָט ֶ‬
‫לא ִביב ֶׁש ַרתֹון ִס ִ‬
‫ֵּת ָ‬
‫יחי יּו‬
‫ּוצ ִר ֵ‬
‫גִ ינְ ִדי ַהיְ ְטס ְ‬
‫ּ‬
‫יבקֹו‬
‫וְ ַה ָפאלֹוס ַה ָ ּקט ֶׁשל ִפ ְ‬
‫ּוב ֵצל ַה ּ ִמגְ דָּ ִלים‬
‫ְ‬
‫תּוחים‬
‫ֶׁש ּ ַמ ְר ָאם ְּכיַ ַער ‪ְ $ $ $‬מ ִ‬
‫עּוצים ָּב ֲא ָד ָמה ַה ְ ּנסֹוגָ ה‬
‫יהם נְ ִ‬
‫ּ ָט ְפ ֵר ֶ‬
‫טּוחים ִ ּב ְצהֹב ַה ּׁ ָש ַמיִ ם‬
‫יהם ַה ּׁ ְש ִ‬
‫ּומ ְצ ֵח ֶ‬
‫ִ‬
‫מֹורד י”ח ַה ּ ַמ ְד ֵרגֹות‬
‫ִה ְר ַה ְר ִּתי ַּבדִּ ָירה ֶׁש ְּב ָ‬
‫ַ ּב ֶח ֶסד ַה ּ ִמ ְת ַחדֵּ ׁש ִמדֵּ י ָׁשנָ ה ְ ּב ָׁשנָ ה‬
‫אֹופ ְציָ ה ְּכנֶ גֶ ד ְׁש ַטר ִּב ּ ָטחֹון‬
‫ַעל ְּתנַ אי ְּב ִלי ּ ְ‬
‫אּורה ַה ּ ִמ ְׁש ַּתכְ ֶל ֶלת ִּב ְׁש ִק ָידה ‪-‬‬
‫ַּב ַּת ְפ ָ‬
‫ֶׁש ּיֹום ֶא ָחד‬
‫נּועה ְמיֻ ּ ֶמנֶ ת ַחדָּ ה‬
‫ִּב ְת ָ‬
‫ְ‬
‫יח‬
‫ִּת ּ ָמ ֵׁשך ְּכמֹו ָׁש ִט ַ‬
‫ַּת ַחת ַרגְ ַלי‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫כאן גרים בכיף‬

‫דניאל עוז‬

‫כאן גרים בכיף ‪-‬‬
‫אני וצו פינוי‬
‫וצרור המפתחות שלי‪.‬‬
‫כל מפתח בו פותח‬
‫מנעול שכבר הוחלף‬
‫היכנשהו בעיר‬
‫ומפתח אחד בו‬
‫נועל‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫שיר הפועל‬

‫מיכל דר‬

‫אתה רק לוקח‬
‫אתה רק נותן‬
‫אתה מתכנן‬
‫אתה שוחה בים‬
‫והכול בדמיון‬
‫אתה מתכנן‬
‫אתה לא מתכנן‬
‫אתה פועל‬
‫אתה לא פועל‬
‫אתה כן חושב‪,‬‬
‫אתה לא פועל‪.‬‬
‫אתה לא חושב‪,‬‬
‫אתה רק פועל‪.‬‬
‫אתה שוקע‪,‬‬
‫ובתוך פעולות‬
‫הכול נעלם‬
‫ושכלך חריף‬
‫וידיך ריקות‬
‫כי הגשתי את זה‬
‫וחתכתי את זה‬
‫וזריתי לו מלח על זה‬
‫ונתתי חמאה‪ ,‬נתתי לחם‬
‫נתתי להם הכול‪.‬‬
‫ורוקנתי מאפרות‪.‬‬
‫ונתתי להם אותי‬
‫כן‬
‫תאכלו אותי‪ ,‬תשתו מדמי‬

‫‪46‬‬

‫ותאכלו את בשרי ותשתו מדמי‬
‫כי אני צריך אתכם כל כך‬
‫זה מה שמחזיק אותי עכשיו‬
‫כי החיים שלי מתפוררים‬
‫וזה מה שנשאר‬
‫מה שבניתי‪ ,‬מה שנשאר‬
‫זאת המטרה שלי עכשיו‬
‫זאת המטרה שלי שנים‬
‫אני כמו רץ מרתון ממשיך לרוץ‬
‫ואני אמות בסוף הסיבוב‬
‫אבל זה ייקח עוד שנים‬
‫כן‪ ,‬שנים ארוכות‬
‫של ריצה ארוכה בלי נשימה‬
‫ריצה ארוכה בלי נשימה‬
‫ריצה ארוכה בלי הפסקה‬
‫וההר באופק לא מתקרב‬
‫וההר באופק לא מתרחק‬
‫והמטרה‬
‫והמטרה‬
‫אני משקיף לאופק‪.‬‬

‫מחפש עיר‬

‫אסף בן דויד‬

‫את לא נוסעת איתי‬
‫לערי הבירה שלי‪,‬‬
‫לא לערי הוויסקי‬
‫לא‪,‬‬
‫את לא מייבשת עבורי ספסלים‬
‫מהטל‬
‫הלילי‬
‫ומשכיבה אותי שם‬
‫כאילו היה זה ביתי‪.‬‬
‫את רק אומרת‬
‫מוטב תמצא בית אחר‬
‫בעיר אחרת‬
‫עודי דוהר בחושך‬
‫בטנדר‬
‫לא יודע בכלל על‬
‫איזו עיר את‬
‫מדברת‬
‫אבל מרגיש אותה‬
‫תופסת אותי בגרון‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫יללה ‪II‬‬

‫(לקרל סולומון) אלן גינסברג‬

‫תרגום‪ :‬יפתח אשכנזי‬

‫איזה ספינקס מלט ואלומיניום רוצץ לרווחה‬
‫את גולגולותיהם וזלל את מוחם ואת דמיו‪-‬‬
‫נם?‬
‫מולך! בדידות! סחי! כיעור! אשפה ודולרים בלתי מוש‪-‬‬
‫ֶ‬
‫גים‪ .‬ילדים זועקים למרגלות גרמי‬
‫המדרגות! בנים מתייפחים בלילות! ישישים‬
‫מייבבים בגנים!‬
‫חשוך‪-‬‬
‫מולך! מולך! ביעותי מולך! מולך ֹ‬
‫אהבה! מולך רגשי! מולך השופט לחומרה‬
‫את האדם!‬
‫מולך הכלא הבלתי נתפש! מולך בית הסוהר‬
‫הקטלני חסר הנשמה ובית הנבחרים של‬
‫הייסורים! מולך אשר בנייניו דין המה!‬
‫מולך מצבת המלחמה העצומה! מולך הממש‪-‬‬
‫לות ההלומות!‬
‫מולך אשר תודעתו מכונה טהורה! מולך אשר‬
‫בדמו פועם הממון! מולך אשר האצבעות לו‬
‫עשרה צבאות! מולך אשר חזהו מנוע‬
‫קניבלי! מולך אשר תנוך אוזנו קבר‬
‫חרוך!‬
‫מולך אשר עיניו אלפי שמשות סומות!‬
‫מולך אשר גורדי השחקים שלו נטועים ברחובותיו‬
‫כיהוה‪-‬ים נצחיים! מולך אשר מפע‪-‬‬
‫ליו חולמים ונשנקים בערפל! מולך אשר‬
‫בארובות ובאנטנות מכתיר את הערים!‬
‫מולך אשר אהבתו אבן וחבית שמן ללא תחתית! מולך‬
‫אשר נשמתו חשמל ובנקים! מולך‬
‫אשר עוניו הוא חזון הגאונות! מולך‬
‫אשר גורלו הוא ענן מימני א‪-‬מיני!‬
‫מולך אשר שמו ייקרא התודעה!‬

‫‪48‬‬

‫מולך ובו אני ישוב בדד! מולך ובו אני חולם‬
‫מלאכים! משוגע במולך! מוצץ‪-‬זין‬
‫במולך! ללא אהבה וללא איש במולך!‬
‫מולך אשר חדר לנשמתי מקדם! מולך ובו אנוכי‬
‫הכרה ללא צלם! מולך‬
‫אשר החריד אותי מהתרגשותי הטבעית!‬
‫מולך אשר אותו אני מפקיר! מקיץ במולך!‬
‫אור גועש מהשמים!‬
‫מולך! מולך! דירות רובוטיות! פרברים בלתי נראים!‬
‫מטמוני שלדים! נכסים עיוורים! תעש‪-‬‬
‫יות שדים! אומות רפאים! בתי משוגעים‬
‫בלתי מובסים! זרגי גרניט! פצצות מפלצתיות!‬
‫הם נקעו גבם נושאים מולך למרום! מדר‪-‬‬
‫כות‪ ,‬עצים‪ ,‬מקלטי‪-‬רדיו‪ ,‬טונות! מרימים את העיר‬
‫לגן העדן אשר באמת קיים והוא בכל מקום‬
‫סביבנו!‬
‫חזיונות! אותות! הזיות! מופתים! אקסטזות!‬
‫נשטפו במורד הנהר האמריקני!‬
‫חלומות! סגידות! הארות! דתות! כל הספינה המלאה‬
‫בבולשיט רגשני!‬
‫פריצות‪-‬דרך! מעבר לנהר! גלגולים וצליבות!‬
‫נשטפו בשצף! שיכרונות! התגלויות! ייאוש‪-‬‬
‫ים! עשר שנים של זעקות חייתיות והתאבדויות!‬
‫תודעות! אהבות חדשות! דור מטורף! צונח‬
‫על סלעי הזמן!‬
‫צחוק קדוש באמת בנהר! הם חזו בכול! העינ‪-‬‬
‫יים הפרועות! הצעקות הקדושות! הם נפרדו לשלום!‬
‫הם קפצו מהגג! לבדידות! מנופפים!‬
‫מטה אל הנהר! אל‬
‫הרחוב!‬

‫‪49‬‬

‫לא כולל‬

‫אוהד ובר‬

‫לא כולל זקנים זקנות‬
‫אנשים מוחבאים בערים צפופות‬
‫עולי חבר העמים‬
‫לא כולל נשים שמתאפרות‬
‫בבוקר כדי לשבת על ספסל‬
‫ולבהות ולבהות ולבהות‬
‫בנהאדם שתכלית כישוריו להכין‬
‫ארוחת בוקר למנהל המתנ”ס‬
‫וחיוכו‪ ,‬גם כן לא נכללים‬
‫מטאטאי העלים שוכני שפת המדרכה‬
‫יכולים לחסוך כמה מאלה‬
‫אם רק יאספום לעגלתם העירונית‬
‫שקית האשפה שהוצאתי‬
‫בבוקר ודאי תיעלם‬
‫יחד עם עובד משאית הזבל‬
‫שרציתי לקפוץ כמוהו‬
‫פעם כשהייתי קטן‪.‬‬

‫‪50‬‬

‫‪/‬‬

‫זהבה גרינפלד‬

‫אנא איסמי זהבה‬
‫חיה במרחב הדמוקרטי‪,‬‬
‫מתה במרחב הבירוקראטי‪.‬‬
‫הם מסלקים אותי מהבית‪.‬‬
‫אין לך כסף לשלם למושחתים‪.‬‬
‫אין לך כסף לשלם למושחתים אז ארזי את החפצים‪ .‬במילא לא אהבנו שגרים פה מוזרים‪,‬‬
‫אשה לבד עם ילד‪ ,‬בדירה של המדינה‪ .‬נתנו לך לחיות פה למרות שאת שונה‪,‬‬
‫ששילמת בלי לדבר ולא שאלת למה?‬
‫הם פוגעים לי בנפש‪ ,‬פוגעים בנשמה‪,‬‬
‫ואני כבר מתכווצת‪ ,‬מחכה לגל הבא‪,‬‬
‫הבן שלי גדול‪ ,‬הבן שלי חכם‪.‬‬
‫אמא את צודקת‪ִ ,‬תלחמי פה בכולם‪.‬‬
‫ואז אני נשארת וכותבת מכתבים‪ .‬השופטת מתרגזת‪” :‬אל תדברי כשלא אומרים”‪.‬‬
‫מנקה את המשרדים‪“ :‬מה נשמע? הכול בסדר”‪ .‬לאנשים הנחמדים‪.‬‬
‫אנא ִאסמי זהבה‪ ,‬ואולי קצת עייפה‬
‫אך בשביל שאני הולכת אין כבר דרך חזרה‪,‬‬
‫ואז אני נשארת‪ ,‬ומה אני רואה ‪-‬‬
‫יש עוד נשים בשביל‪ .‬נשים יפות נורא‪ ,‬עם כמה בעיטות ומשהו בפנים‪,‬‬
‫נלחמות פה על הבית‪ ,‬הן הולכות פה כבר שנים‪.‬‬
‫אז אם אולי חשבתם שאחרי כל השנים מישהו מוותר פה‪ ,‬אתם פשוט טועים‪,‬‬
‫ולמי שלא שמע טוב ‪ -‬אנחנו נשארים!‬

‫‪51‬‬

‫הגרלה‬

‫יעל ברדה‬

‫ואילו גם סבא שלי‬
‫עמד אז על החוף‬
‫ב‪ 1909-‬כשעשו את ההגרלה‬
‫הזאתי‬
‫וחילקו את תל אביב‬
‫והיתה רוח ועפו כובעים‬
‫אז אולי בלילות של ירח מלא‬
‫לא היו דפי החשבון השליליים‬
‫מוקרנים על קירות ההכרה שלי‬
‫כמו בדרייב אין‬
‫והלב מתהפך מצד לצד‬
‫בתשלומי הקרדיט הארוכים‬
‫כחרכי האור המשתפשף על תריסים ישנים‬
‫ותגידי תודה שיש לך כרטיס אשראי‬
‫ומסגרת גדלה והולכת‬
‫ואילו סבא שלי היה חזק על חלשים‬
‫חלוץ על פלחים‬
‫אז אי הוודאות היתה נראית אחרת‬
‫כמו גברת עם כובע גדול שיש לה הרבה‬
‫מה להפסיד‬
‫אילו סבא שלי עמד אז על החוף ב‪1909-‬‬
‫אז אולי יכולתי גם אני‬
‫לקנות בית‬
‫או למכור בית‬
‫או להשתתף בחגיגה של הנדל”ן‬
‫של ישראל שחלק‬
‫קוראים לה לאומיות‬
‫וחלק קוראים לה ציונות‬
‫וחלק לא צריכים לקרוא לה כלום‬
‫כי יש להם בית‬
‫שהם זכו בו בהגרלה‪.‬‬

‫‪52‬‬

‫ויהי בוקר‬

‫יערה שחורי‬

‫עם דמדומי הבוקר‪ ,‬אם אפשר לקרוא להם דמדומים‪,‬‬
‫מוטב לדייק ולומר עם שחר כי רק אנחנו מדמדמים‬
‫עירומי רגליים נלך עייפים אל עבר בית הקפה‬
‫שאין לו בית אלא שדרה‬
‫מקבלים את ירושת היום ואת נחמתו‬
‫את שמנו נקרא בפנינו‬
‫מצעידים לפנינו אפריונים זערוריים‬
‫נושאים קיסרים רדומים‪ ,‬חיות פלסטיק‪,‬‬
‫כדורים לאחיזה קלה‪,‬‬
‫רגיעונים ומרגיעונים‪ ,‬תיבות נגינה‪.‬‬
‫עם בוקר‪ ,‬כשהעיניים עוד לא שוחררו מסיוטי העין הפנימית‬
‫בהם הארץ ריקה מילדים אותם אנחנו שכחנו‬
‫אותם אנחנו הולכנו אחרי מישהו שמנגן במשהו‬
‫נאמר כלי נגינה‪ ,‬נאמר מצלתיים‪,‬‬
‫נאמר בעצלתיים אבל גם בחלום זה נעשה בחופזה גדולה‬
‫והנה רחובות העיר ריקים מילדים והמיטות שבבתים ריקות‬
‫ואין אנו מכירים את פנינו בין שפע הזרים הממלמלים‬
‫המוליכים רק חיות בית מצונפות‬
‫אם לא די למצוא אבדה אם לא לנחמה‬
‫הרי שרק מתוך ההרגל ללפות משהו‪.‬‬
‫אז מה נלין שנקום אל הבוקר המר‪ ,‬הרע‪,‬‬
‫והוא אינו רע יותר מהרעד החדש בידיים‬
‫מהתחושה כי טיפות בלתי נראות‬
‫מרקדות על זרוע ימין‬
‫מה נלין שנלך אל בית הקפה שאין לו בית‬
‫ונשווע שוב לשמוע את שמנו מצטלצל באוזנינו‬
‫כשבגובהם של פני הים הרוגעים מאוד‬
‫עומדות מרכבות של פלסטיק‬
‫וכל רוכביהן ישנים‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫נתנו לי לשמור על החתול‬
‫רועי צ’יקי ארד‬
‫הייתי אמור לבוא ולנשק אותך אבל‬
‫נתנו לי לשמור על החתול של שר הפנים‬
‫יכולתי לנשק אותך‬
‫אבל לשמור על החתול של הילדה של שר הפנים‪.‬‬
‫החתול הוא לא של שר הפנים‪ ,‬החתול הוא של הילדה של שר הפנים‬
‫ושר הפנים‪ ,‬הוא‬
‫הפך כבר לשר החקלאות‬
‫ואני לא צריך שום קשרים עם שר החקלאות‬
‫כולם צריכים קשרים עם שר הפנים‬
‫כל האנשים שנמצאים בפנים‪.‬‬
‫הייתי צריך להגיע אלייך‪ ,‬ויכולתי לנשק אותך‪ .‬זה היה הימור‬
‫טפשי‪ ,‬שנראה אז כדבר הנכון‪ :‬שר הפנים‪ .‬הילדה של שר הפנים בעצם‪.‬‬
‫לשר הפנים אין חתול הרי‪ .‬ועכשיו גם לשר החקלאות אין חתול‪.‬‬
‫ויכולתי לנשק אותך‪.‬‬
‫ויכולנו לפתוח במהפכה‪.‬‬
‫החזיה שלך היתה נושרת‪ ,‬תחתוני הכדורגל שלי היו מתפרקים כממשלות השונות‪.‬‬
‫והיינו מדברים על המהפכה‪ ,‬את גרפיקאית עם תואר מוסמך‪.‬‬
‫היינו עובדים על הסטיקר‪.‬‬
‫ומהצד השני‪ :‬החתול‪ ,‬כרסתני‪ ,‬שפמו נוטף שמנת‪.‬‬
‫אפילו לא היה בזה כסף‪ ,‬זו היתה מין טובה לשר הפנים‪ ,‬זה נראה אז כהזדמנות על פניו‪.‬‬
‫כשהגעתי באוטובוס אחרי שעתיים ושבע עשרה דקות בפקקים‪ ,‬התברר שהשר ביטל‬
‫את הטיסה עם בתו בגלל הדיבורים על המלחמה‪ ,‬כך שלא היה צריך שאשמור על החתול‪.‬‬
‫הוא שלח לי סמס‪ ,‬השר‪ ,‬אבל הטלפון שלי נשאר בלי בטריה‪.‬‬
‫בסלקום מכרו לי בטריה גרועה והיא מתה תוך שעתיים‪.‬‬
‫זה כבר עניין לשר התקשורת או שר האנרגיה‬
‫אויבו הגדול של השר‪ ,‬שהפך לשר הפנים במקומו‪.‬‬
‫היה יום אחד שכל השרים התחלפו במקומותיהם‪,‬‬
‫כי חשבו שאולי זה יציל את העניינים‪.‬‬
‫כשהגעתי‪ ,‬שר הפנים לא נתן לי אפילו להיכנס ולשתות תה או ללכת לשרותים‬
‫הוא הסביר לי את הכול ליד הדלת וחייך‪.‬‬
‫עמדתי ליד הדלת לנשום אוויר‪,‬‬
‫עד שפניו הקטנות מאחורי הוילון הביטו בי באימה‪.‬‬

‫‪54‬‬

‫המזוודה‬

‫סמיח אל קאסם‬

‫מערבית‪ :‬ששון סומך‬

‫תקרתה נמוכה‪ ,‬בין קירותיה‬
‫נצח תמים‪.‬‬
‫האומר אפוא שהיא ביתי?‬
‫ַ‬
‫ובכן‪ ,‬אין לי בית זולתה‪,‬‬
‫אין לי‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫אפילו מהדאבל גלאס הוא מריח צחנה‬
‫נחש האוהלים מתפתל מהתחת של הבימה עד מוניות בלפור‬
‫בקפה נוח מנגנים ג’אז‬
‫כמה נשים בודדות מנענעות בראשים על כוס קפה‬
‫זמן סגירה ‪11:00‬‬
‫‘בגלל השכנים’‬
‫עולים בחזרה לשדרה‬
‫מישהי מדביקה על האוהל ‘ערה’‬
‫תינוקת בלי חיתול מציצה מתוך אוהל שעליו כתוב בגדול‪:‬‬
‫נמאס לנו לגור אצל סבתא‬
‫ומה עם הסבתא? לה כבר אין כוח למחות‬
‫לה הספיקה צעדת המוות בשלג‬
‫כשגילתה טיפות דם ראשונות על שמיכת הכפור הלבנה‬
‫ומיהרה לכסות‬
‫אז עכשיו היא במיטה‬
‫והנכדה שלה צועקת עד שהיא מזיעה‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫דפנה שחורי‬

‫אורלי סבר‬

‫‪57‬‬

‫‪/‬‬

‫יואל וירבה‬

‫(לפי המנגינה ששר זאב רווח‪ :‬ל‪-‬חם ע‪-‬בודה ‪ /‬עם קצת שום ועם ריבה)‬

‫בית עם גינה‬
‫כוס קפה עם השכנה‬
‫בית עם גינה‬
‫תנו לחיות במדינה‪.‬‬
‫בית עם גינה‬
‫כוס קפה עם השכנה‬
‫בית עם גינה‬
‫תנו לחיות במדינה!‬

‫‪58‬‬

‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך אבל את‬
‫מבאסת אותי בעז יניב‬
‫(גרסה תל אביבית לשיר של ‪)LCD Soundsystem‬‬

‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫אבל את מבאסת אותי‬
‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫אבל את מבאסת אותי‬
‫כמו חולדה בתוך כלוב‬
‫בשכר מינימום עלוב‬
‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫אבל את מבאסת אותי‬
‫תל אביב‪ ,‬את שקטה‬
‫ומבזבזת לי את הזמן‬
‫כל הרישומים שלנו מראים‬
‫את מזוהמת וזורמת‬
‫אבל הם סגרו לך את החנויות‬
‫כשפתחת את הדלתות‬
‫ליושבי מגדלים שמנים ומשעממים‬
‫אחרי שהפאבים נדחפו לתוך מתחמים‬
‫תל אביב‪ ,‬את מושלמת‬
‫לא‪ ,‬אל תשני דבר‬
‫ראש עירך החולדה‬
‫מבושם מעצמו‬
‫אז השעמום מתגבר‬
‫אני מתכוון לעלבונות יותר ויותר‬
‫בבארים השכונתיים‬
‫שבהם חלמתי פעם לשתות‬
‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫אבל את מחרפנת אותי‬
‫יש מיליון שינויים‬
‫אבל אין כוח לצעוק‬
‫כמו מוות במסדרון‬
‫שנחנק בקירות‬
‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫אבל את מחרפנת אותי‬

‫תל אביב‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫אבל את מבאסת אותי‬
‫כמו מוות ללב‬
‫אלוהים‪ ,‬כמה כאב?‬
‫אבל את עדיין הביצה‬
‫שבכיף בה אטבע‬
‫אז תורידי אותי מכל רשימות‬
‫התפוצה‬
‫לילדים שחושבים שזה עוד‬
‫בנמצא‬
‫כן‪ ,‬לאלו שחושבים שזה עוד‬
‫בנמצא‬
‫אולי אני טועה‬
‫ואולי את צודקת‬
‫אולי אני טועה‬
‫ואולי את צודקת‬
‫אולי אתם צודקים‬
‫אולי אני טועה‬
‫ויכול להיות שאתם צודקים‬
‫אולי מה שאמא אמרה לך נכון‬
‫ותמיד יהיה שם משהו בשבילך‬
‫ולעולם לא תצעדי לבדך‬
‫אבל אולי היא טועה‬
‫ואולי אני צודק‬
‫ויכול להיות שהיא טועה‬
‫אולי היא טועה‬
‫ואולי אני צודק‬
‫ואם ככה‪ ,‬אז יש?‬

‫‪59‬‬

‫באמצע האני‬

‫יחזקאל רחמים‬

‫“אנַ ְחנּו”‬
‫ְּב ֶא ְמ ַצע ָה ֲאנִ י נָ ַחת ּ ִפ ְתאֹם ֲ‬
‫ְּב ֶק ֶצב ֵאׁש ֶׁשל ַא ְר ַּבע ְל ַד ָ ּקה‬
‫יפ ָרה‬
‫וְ ַהנְ גִ ָיעה ַהמּוזָ ָרה ִס ּ ְ‬
‫ַעל ֵא ְ‬
‫יך ֶׁש ִה ְת ַר ַח ְקנּו‬
‫ַּכ ּ ָמה ָק ַהה ִל ֶּבנּו‬
‫ִּבזְ ַמן ַה ַה ְפ ָס ָקה‬
‫ְּב ֶא ְמ ַצע ָה ֲאנִ י ַמ ְר ּ ֵפק נָ ַׁשק ַמ ְר ּ ֵפק‬
‫עֹורר ַּכאן ּ ִמ ְל ָח ָמה‬
‫וְ ֵעגֶ ל ָה ָ ּז ָהב ֵ‬
‫ְּבע ֶֹקם ְׁש ֵתי ָק ְרנָ יו‬
‫ָׁש ַאג‪ַ :‬א ִחים ֻּכ ְלכֶ ם!‬
‫וְ ֵהם ִה ְס ַּת ֲערּו‬
‫וְ ֵהם יָ ְדעּו ַעל ַמה‬
‫ְּב ֶא ְמ ַצע ָה ֲאנִ י ִה ַּב ְטנּו ַּב ֵעינַ יִ ם‬
‫רּועים ְקרּועֹות ָר ִאינּו‬
‫ְק ִ‬
‫ֶא ָחד ֶאת ַה ֶּׁשנִ י‬
‫ּוׁשה יָ ַרד‬
‫ָענָ ן בּ ָ‬
‫ֶה ֱחזַ ְקנּו גּ ּוש יָ ַדיִ ם‬
‫ּכל זֶ ה ָק ָרה‬
‫ְּב ֶא ְמ ַצע ָה ֲאנִ י‬

‫‪60‬‬

‫פתרונות דיור‬

‫אדם דובז’ינסקי‬

‫ַח ְד ִרי‪,‬‬
‫דַּ ְל ּתֹו‪.‬‬
‫‪-‬‬‫ְּכ ֶׁש ּכֹל‬
‫יחה ְמ ַב ּ ֶׂש ֶרת‬
‫ּ ְפ ִת ָ‬
‫ֲעבּור ֲא ִבי ֶאת‬
‫יחֹותי‬
‫ֵר ַ‬
‫‪-‬‬‫ִמ ְת ַה ּ ֵל ְך הּוא ְּב ֵביתֹו‬
‫ְּכ ַׁש ּכּול‬
‫ָא ֵבל ַעל ָא ְב ַדן ַה ָּכבֹוד‬
‫ֶׁשל ַה ֵּבן‬
‫ֲא ֶׁשר ָהיָ ה לֹו ּ ַפ ַעם‬

‫‪61‬‬

‫להלן עקרונות משט האוהלים‬
‫שהתחיל ברוטשילד עבד נאטור‬
‫א‪ .‬חסר לי חומוס ושמן זית‬
‫ב‪ .‬גם ג’וקים לבית‬
‫ג‪ .‬קיבלתי דירה בניחוח מרטיני‬
‫ד‪ .‬רציתי אוהל כמו פלסטיני‬
‫ה‪ .‬נשים רוקדות בחלום ציוני שתוקפו פג‬
‫ו‪ .‬האוהל השריץ אוהלים כמו דג‬

‫‪62‬‬

‫הפרולטר‬

‫(לאבא) עירית כץ‬

‫לעובש על הלחם הוא קרא פניצילין‬
‫לרקבובית הבננה קרא דבש‬
‫ואנחנו אכלנו הכול ולא התפנקנו‬
‫יש דברים שמבינים מאוחר‬
‫והם טובים גם בדיעבד‬
‫בחושך הראשון יצא לעבודה‬
‫בחושך השני חזר‬
‫דיבר עם הרדיו מול העיתון‬
‫מול הטלוויזיה דמע ונרדם‬
‫עיניו העייפות התייבשו כצלקת‬
‫יש מלחמות שמוכרעות מאוחר‬
‫והן צודקות גם בדיעבד‬

‫‪63‬‬

‫גונב מים‬

‫אבנר יצחק‬

‫אני גונב מים‬
‫הפותח ברז בחיל וברעדה‪,‬‬
‫כואב על כל טיפה‬
‫ולא רוצה לשלם ‪ 20‬ש”ח דמי הפרזה‪.‬‬
‫אני גונב מים מעצמי‬
‫בגלל ממשלה שהיא לא שלי‬
‫שאפילו כלבי שריה המלקקים‬
‫פקקי ויסקי או בירה‬
‫חיים טוב מאלה שלא נשארה להם בכיס‬
‫אפילו לירה‪.‬‬
‫אני גונב מים מעצמי‪,‬‬
‫כי אי אפשר לשתות דמעות‬
‫ואת הבכי על החיים‬
‫אני משאיר בעיני התנינים‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫חזיונו של הנביא בתל מגידו‬

‫יחזקאל נפשי‬

‫יתי ְׁשנֵ י ֲח ָד ִרים ְק ַט ִ ּנים‪,‬‬
‫וְ ִה ֵ ּנה ְּב ֶחזְ יֹונִ י ָר ִא ִ‬
‫יהם ְּב ּ ַמ ְק ִּביל‪.‬‬
‫וַ ֲאנִ י ְּכמֹו נִ ָ ּצב ִּב ְׁשנֵ ֶ‬
‫ּופ ָ ּג ּה‪,‬‬
‫מּותי ַ‬
‫וְ ִה ֵ ּנה ְּב ֶא ָחד ֵמ ֶהם ָה ְלכָ ה דְּ ִ‬
‫ַעד ֶׁש ִּתכְ ֶלה‪.‬‬
‫ְ‬
‫וַ ֲאנִ י יָ ַד ְע ִּתי ֶׁש ּׁ ָשם ָה ֱא ֶמת‪ֶׁ ,‬ש ְּבתֹוך ַה ֶה ְע ֵלם‬
‫ׁשּובה‪.‬‬
‫ַה ֶ ּזה ְטמּונָ ה ַה ְּת ָ‬
‫ּופרּוׁש ְמב ָֹאר ַלדְּ ָב ִרים ֵאין ְּביָ ִדי‪.‬‬
‫ֶא ּ ָלא ֶׁש ֶה ְס ֵּבר ֵ‬

‫‪65‬‬

‫משדרות בן ציון‬

‫נדב אברוך‬

‫ֶצ ֶמד ֶא ְצ ָּבעֹות ִּכ ְצ ָבת‪,‬‬
‫ְּב ִד ּיּוק ִמ ְ ּנ ֻקדַּ ת ָה ֶא ְמ ַצע‬
‫ֶׁשל ְׂש ֵדרֹות ֶּבן ִצ ּיֹון‪,‬‬
‫אֹותן‬
‫יִ ְׁשלּו ָ‬
‫ְּכמֹו ְר ִדיד ַּת ְח ָרה‬
‫וְ יִ ְתלּו‬
‫דּורים‬
‫ַעל מֹוטֹות ֵעץ דַּ ִ ּקים‪ְ ,‬ס ִ‬
‫ִּכ ְׂש ֵד ַרת ַע ּמ ִּודים ְּב ִסגְ נֹון ֶה ֶלנִ י‪.‬‬
‫דֶּ ֶר ְך ַהחֹר‬
‫אֹות ְך‪,‬‬
‫אֹות ּה‪ָ ,‬‬
‫רֹואה ַ ּגם ָ‬
‫ֲאנִ י ֶ‬
‫ַה ְ ּג ֶב ֶרת ִעם ָה ִע ּתֹונִ ים ַה ְּבלּויִ ים ֶׁש ּלֹא ִּכ ְּב ָסה ִעדָּ נִ ים‬
‫יהֹוׁש ַע ִּבן נּון‬
‫ּופר ִּב ֻ‬
‫ְליַ ד ַה ּס ּ ֶ‬
‫ֹוחנֶ ת ְ ּב ִק ְד ַמת ַה ּ ֶפה‬
‫וְ ֶאת ַה ּׁ ֵשן ַה ּט ֶ‬
‫ֹוח ֶצת ָל ְך ַעל ַה ּ ָׂש ָפה ַה ַּת ְח ּתֹונָ ה ְּכמֹו ְק ִפיץ ְמ ֻׁש ְח ָרר ְ ּב ִב ְטנֹו ֶׁשל ִמזְ רֹון יָ ָׁשן) ‪-‬‬
‫(ה ּל ֶ‬
‫ַ‬
‫ית ְך ֶׁש ָא ַבד ָלךְ‬
‫ִהיא‪ַ ,‬א ְּת ַּת ְחזְ ִרי ְּכ ָבר ֶאל ֵּב ֵ‬
‫ֵאיפ ֶֹׁשהּו‪ֵ ,‬איפ ֶֹׁשהּו‪.‬‬
‫ָּכ ְך יִ ְת ַק ּ ְמרּו ַה ּ ְׂש ֵדרֹות ֵמ ַעל ִל ְפנֵ י ָה ִעיר‬
‫יה ַה ּ ִמ ְת ַק ּ ְלפֹות ִמ ֶ ּג ֶׁשם‪.‬‬
‫ֵמ ַעל ל ָֹע ּה ַה ּ ָפעּור וְ ִׁש ֶ ּנ ָ‬
‫ֵמ ַעל ַאנְ ֶטנֹות ַה ּ ַלוְ יָ ן‪.‬‬
‫ּומ ַק ּ ֶל ֶלת ֶאת ַה ֶח ְלאֹות ָה ֵא ּ ֶלה‬
‫ַא ְּת ְמ ַק ּ ֶל ֶלת ְ‬
‫ְ‬
‫ּומ ְׁש ִא ִירים ׁש ֶֹבל ָארֹך ֶׁשל ֳע ָר ִפים‪,‬‬
‫לֹא ַמ ְפ ִס ָיקה ַ ּגם ְּכ ֶׁש ּ ַמ ְר ִח ִיקים ַ‬
‫יד‪-‬ת ִמיד‪,‬‬
‫ִּכי ִהיא ִׁש ּ ְל ָמה ִמ ִּסים ָּת ִמ ָּ‬
‫ַ ּגם ַּב ְ ּז ַמן‪ ,‬וְ ִהיא ֲא ִפ ּלּו ֲחכָ ָמה‪ ,‬לֹא ִט ּ ְפ ָׁשה‪.‬‬
‫ָאז נִ ְר ֶאה‪ ,‬נִ ְר ֶאה ִאם יַ ַע ְצרּו ֶרגַ ע‪ַ ,‬ה ְּבנֵ י זֹונֹות ָה ֵא ּ ֶלה‪ֶׁ ,‬ש ּלֹא ִמ ְס ַּת ְּכ ִלים ָע ַלי‪,‬‬
‫יֹוׁש ֶבת ַעל ַס ְפ ָסל‬
‫ְּכ ֶׁש ַא ְּת ֶ‬
‫ַה ַּס ְפ ָס ִלים יַ ַה ְפכּו ִל ְפ ָר ִדים ֵמ ֵעץ‪,‬‬
‫ְק ֵׁשי יֹום ְק ֵׁשי ע ֶֹרף‪,‬‬

‫‪66‬‬

‫עֹולים‬
‫יֹור ִדים וְ ִ‬
‫ְ‬
‫עֹולים ֵמ ֶע ֶרב ַעד בּ ֶֹקר ְּב ַמ ֲע ֵלה ַה ּׁ ְש ִביל‪.‬‬
‫וְ ִ‬
‫נִ ְק ָרא ְל ַקו זֶ ה “זּוג אֹו ּ ֶפ ֶרד” ‪-‬‬
‫’ֹורג’‬
‫ִמבּ ּוגְ ָרׁשֹוב ּ ִפ ַ ּנת ִקינְ ג גּ ְ‬
‫ֹאׁשה‬
‫ַעד ְל ַס ְפ ַסל ָהר ָ‬
‫ּ‬
‫וְ ִאם ְל ָה ִביא ָל ּה עּוגָ ה ָאז ְּב ַה ְׁש ָ ּג ַחת ָּב ָד”צ ְּב ַב ָק ָׁשה‬
‫תּוחה‪.‬‬
‫לֹומר לֹא ּ ְפ ָ‬
‫גּורה‪ְּ ,‬כ ַ‬
‫ּוס ָ‬
‫ְ‬
‫קֹוראת‪,‬‬
‫זֹונָ ה ְמ ֻט ֶ ּנ ֶפת‪ִּ ,‬ת ְס ַּת ְּכ ִלי ֵא ַלי‪ ,‬זֹונָ ה! ִהיא ֵ‬
‫הּוסט ִמ ּ ְמקֹומֹו‪.‬‬
‫ְּבקֹולֹו ֶׁשל ַה ְ ּק ִפיץ ֶׁש ַ‬
‫לֹומר ַעד ֶׁש ֶא ְחזֹר ָל ִעיר‪,‬‬
‫ַעד ָאז‪ְּ ,‬כ ַ‬
‫יַ ְפ ִסיקּו ַה ּ ַמיִ ם ִל ְצבּ ַֹע ִּב ְׁש ַלל ְ ּגוָ נִ ים‬
‫ֶאת ִּכ ְת ֵמי ַה ּׁ ֶש ֶמן וְ ַה ּׁ ְש ָפכִ ים וְ ַה ָ ּצ ִפים‪,‬‬
‫נֹועדּו)‬
‫(ׁש ּלֹא ָלזֶ ה ֲ‬
‫אֹותן ַק ְרנֵ י ֶׁש ֶמׁש ֶ‬
‫ְּב ָ‬
‫נֹועדּו)‬
‫יה (וַ ֲה ֵרי ְל ִה ָּב ַלע ֲ‬
‫ַרק ְּכ ֵדי ְל ַה ְחזִ ָירן ֵא ֶל ָ‬
‫ְּכ ִמכְ ָּתב דָּ חּוי‪:‬‬
‫ׁשּוטה‪,‬‬
‫ְּב ִפיזִ ָיקה ּ ְפ ָ‬
‫תּומה‪,‬‬
‫אֹופ ִט ָיקה ְס ָ‬
‫ְּב ּ ְ‬
‫ְּבזָ וִ ית ַחדָּ ה‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫צל‬

‫נוית בראל‬

‫ַל ּׁ ֶש ֶמׁש ַה ּזֹו ֵּתל ָא ִביב ֵצל‪.‬‬
‫ַּב ֲח ֵצרֹות ַל ְמרֹות ַה ּכֹל‬
‫ֵע ִצים ְק ַט ִ ּנים ְּב ָצ ֳה ַריִ ם‬
‫טֹובה‪.‬‬
‫רּוח ָ‬
‫ְּב ַ‬
‫לּו ָהיָ ה וִ ילֹון ְמכַ ֶּסה ֵאת ַח ּלֹונִ י‬
‫נּועה‬
‫ַ ּגם הּוא ָהיָ ה ִמ ְת ַר ֵּכז ִּב ְת ָ‬
‫ַמגְ נִ יב ְל ֶע ְב ִרי ִקדָּ ה‪.‬‬
‫וְ ֵאין ֲאנָ ִׁשים ָּב ְרחֹוב‬
‫נּוחה‪.‬‬
‫ָה ְרחֹוב ִמ ְת ַא ּ ֵפק ִּב ְמ ָ‬
‫יטים‪ֵ ,‬אין ֵא ֶבל‪,‬‬
‫ֵאין ּ ְפ ִל ִ‬
‫עֹולם ְּכ ָלל‪.‬‬
‫ֵאין יֵ אּוׁש ָּב ָ‬
‫ֹאמר ֶׁש ֶ ּזה ָהיָ ה ַה ַ ּקיִ ץ‬
‫ָמ ָחר נ ַ‬
‫ָה ַא ֲחרֹון ְל ַת ְרדֵּ ָמה‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫עד כמה לא טוב?‬

‫נעם לוי‬

‫לא‪-‬רע‪-‬פה‪-‬לא‪-‬רע‪-‬פה‪-‬לא‪-‬רע‪-‬פה‬
‫לארעפה‬
‫לארעפה‬
‫לארעפה‬
‫לארע‬
‫נשימה עמוקה‬
‫שחרורוְ הרפייה‬
‫עכשיו‬
‫תפתחו את העיניים‬

‫‪69‬‬

‫מבט מרחוק‬

‫רוני הירש‬

‫ְּב ַמ ָּבט ֵמ ָרחֹוק זֶ ה נִ ְר ֶאה ְּכמֹו‬
‫ּ‬
‫ימנֵ י ֲעיֵ פּות ַק ּ ִלים ְק ָפ ִלים ֲא ִפלּו לֹא‬
‫ִס ָ‬
‫יצים ַמ ְמ ִשיכִ ים‬
‫ְק ָמ ִטים‪ ,‬אֹו ְק ָצת ֲח ִר ִ‬
‫ְל ַה ֲע ִמיק ֲח ִפירֹות ׂשֹוחֹות‬
‫טּורים ֶשל ֲאנָ ִשים וְ ָאז ּתֹורֹות‬
‫וְ ָאז ִ‬
‫וְ ָאז ֳק ָבל ַעם וְ ֵע ָדה‬
‫וְ ָאז ְרחֹובֹות‬
‫וְ עֹוד ִמ ְת ָק ֵרב ַה ַמ ָּבט‬
‫ְמגַ ּ ֶלה ְּת ָעלֹות‪ִ ,‬מנְ ָהרֹות‬
‫ּוב ּסֹוף ֵע ֶמק וְ ַא ֲח ָריו ַמכְ ֵּתׁש‬
‫ַ‬
‫ּומ ַעל ָּבנּו ַט ֶ ּי ֶלת ִמ ֶּבטֹון‬
‫ֵ‬
‫וְ ִש ְמ ִש ּיֹות ֲא ֻד ּמֹות‬
‫הֹולכִ ים ָשם‬
‫וַ ֲאנָ ִשים ְ‬
‫ִא ּ ָמהֹות‪ ,‬יְ ָל ִדים‬
‫רֹומ ִמים‬
‫ַּב ְ ּג ָש ִרים ַה ְ ּק ַט ִ ּנים ֶש ּ ִמ ְת ְ‬
‫יסֹותי ָה ֲענָ ִק ּיֹות‬
‫ֵמ ַעל ֲה ִר ַ‬
‫אֹותם‬
‫ֶש ּז ְֹוקפֹות ָ‬
‫כּותן‬
‫ִלזְ ָ‬

‫‪70‬‬

‫שכטה‬

‫זאב טנא‬

‫ביום שתיגמר השכטה‬
‫ליבנו יעבור לדום‬
‫לא ממש לזכר‬
‫יותר בגלל החום‬
‫המספרים שעל ידינו‬
‫כולם מספרים זוכים‬
‫גורלנו בידנו‬
‫גורל שלא צריך נסים‬

‫לכל מי שעשה הכול‬
‫בשביל לחיות‬
‫השלטים בשערינו‬
‫יברכו את הבאים‬
‫ואלה הם אורחינו‪,‬‬
‫לא פועלים זרים‬
‫ביום שתיגמר השכטה‬
‫ביום שתיגמר‬

‫ביום שתיגמר השכטה‪...‬‬
‫ביום שתגמר השכטה‬
‫אנחנו נגלה פתאום‬
‫שכל מה שעברנו‬
‫עברנו באדום‬
‫המקומות שבידינו‬
‫מזמן כבר לא קדושים‬
‫ואלו הם שכנינו‪ ,‬לא “מבוקשים”‬
‫ביום שתיגמר השכטה‪...‬‬
‫ביום שתיגמר השכטה‬
‫אנחנו נחלק אותות‬

‫‪71‬‬

‫צרחות‬

‫חגית גרוסמן‬

‫ַּכ ּ ָמה ְצ ָרחֹות יֵ ׁש ִלי ָּברֹאׁש‬
‫ֶּבן ָא ָדם זֶ ה ֵּבית ְמ ֻׁש ָ ּג ִעים‬
‫ֶא ְפ ָׁשר ְל ַהזְ ִמין ִמנְ יָ ן ְל ַקדִּ יׁש‬
‫ַּכ ּ ָמה ִמיתֹות יֵ ׁש ִלי ָּברֹאׁש‬
‫וְ ַאף ֶׁש ַ ּקל ִל ְׂש ּכֹר ַּביִ ת אֹו ִל ְקנֹות ֶל ֶחם‬
‫ׁשֹור ִרים נִ גְ זַ ר נִ דּ ּוי ֵמ ָע ִרים ְ ּגדֹולֹות‬
‫ַעל ְמ ְ‬
‫יֹור ִׁשים ְּכ ֵב ִדים אֹו ַק ְּב ָצנִ ים‬
‫ֶא ּ ָלא ִאם ֵּכן ֵהם ְ‬
‫אֹומ ִרים ֶאת ָה ֱא ֶמת‬
‫ֶׁש ְ‬
‫וְ ָאז ְּבכָ ל ִמ ְק ֶרה ִאיׁש לֹא ַמ ְק ִׁשיב ָל ֶהם‪.‬‬
‫בֹודה‬
‫אֹותם ֵמ ָה ֲע ָ‬
‫ְּב ֶד ֶר ְך ְּכ ָלל ְמ ַפ ּ ְט ִרים ָ‬
‫ְ‬
‫אֹו ֶׁש ֵהם ִמ ְת ּ ַפ ּ ְט ִרים ִמ ּתֹוך ִע ָ ּקרֹון‪.‬‬
‫ֵאין ָלנּו ֶּכ ֶסף ִל ְקנֹות ֶל ֶחם‬
‫וְ יֵ ׁש ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ּ ְׂשכַ ר דִּ ָירה ֶׁשל ֵׁש ֶׁשת ֲא ָל ִפים ְּבח ֶֹדׁש‬
‫בּורם ִל ְצנִ יעּות‪,‬‬
‫יהם‪ ,‬נֶ ְח ָׁשב ֲע ָ‬
‫ָק ָטן ֲע ֵל ֶ‬
‫ָּכ ֵא ּ ֶלה ֶׁש ֵ ּיׁש ָל ֶהם ּת ַֹאר דּ ְֹוקטֹור‬
‫כֹולים ְל ַר ּ ֵפא ֲאנָ ִׁשים ִמ ַּס ְר ָטן‬
‫וְ ֵהם יְ ִ‬
‫ֲא ָבל לֹא ְמ ַׁש ּ ְל ִמים ַעל זֶ ה‬
‫עֹוׂשים ַמ ּׁ ֶשהּו ַא ֵחר‬
‫ָאז ֵהם ִ‬
‫ְּב ֵאיזֹו ֶח ְב ָרה ֶׁש ּקֹונָ ה ֶאת ַה ַּת ַחת ֶׁש ּ ָל ֶהם ֵמ ַהבּ ֶֹקר ַעד ַה ּ ַליְ ָלה‬
‫חֹול ִמים ְל ַר ּ ֵפא ַאף ֶא ָחד‬
‫וְ ֵהם ְּכ ָבר לֹא ְ‬
‫בּוׁשים יָ ֶפה‬
‫ֲא ָבל יֵ ׁש ָל ֶהם ֶּכ ֶסף וְ ַהיְ ָל ִדים ֶׁש ּ ָל ֶהם ְל ִ‬
‫ׁשֹוקֹולד‬
‫ָ‬
‫הֹולכִ ים ְלחּוגִ ים וְ אֹוכְ ִלים עּוגֹות‬
‫ְ‬
‫צֹופים יַ ַחד ֶּב ָערּוץ ַה ּ ִמ ְס ָח ִרי‬
‫ַּב ּ ַליְ ָלה ֵהם ִ‬
‫ימת ְקנִ ּיֹות‪.‬‬
‫עֹורכִ ים ְר ִׁש ַ‬
‫וְ ְ‬

‫‪72‬‬

‫يف خراب اململكة‬

‫سهيل نجم‬

‫על חורבות הממלכה‬
‫סוהיל נג’ם‬

‫جلس امللك القديم عىل تل الرماد‬
‫ثوبه الفضفاض‬
‫سال كامء آسن‪.‬‬

‫על תל של אפר ישב המלך הזקן‪,‬‬
‫גלימתו הרחבה‬
‫נשטפה תחתיו כמים עכורים‪.‬‬

‫الحاشية من حوله أشباح‬
‫دمى جامدة‪.‬‬
‫ً‬

‫סביבו ניצבו שומרי הממלכה‬
‫בובות רפאים קפואות‪.‬‬

‫فكّر يف رفع إصبعه‬
‫فسقطت يده‪.‬‬

‫הוא חשב לנקוף אצבע‬
‫אבל ידו צנחה‪.‬‬

‫قال يف نفسه بينا ينظر‬
‫عاج ًزا إىل الري ِح‬
‫ت ُدحر ُِج تا َج ُه نحو املنحدر‪:‬‬

‫חסר אונים מול הרוח‬
‫שגלגלה כתרו מטה‬
‫לעצמו אמר‪:‬‬

‫ال مناص من التفكك‪.‬‬

‫אין מנוס מהתפוררות‪.‬‬

‫بغداد‪2011 ،‬‬

‫בגדאד‪2011 ,‬‬

‫‪73‬‬

‫איננו שומעים דבר‬

‫מרגרט אטווד‬

‫מאנגלית‪ :‬הילה אהרון בריק‬

‫ׁשֹומ ִעים דָּ ָבר‬
‫ְּביָ ִמים ֵא ּ ֶלה ֵאינֶ נּ ּו ְ‬
‫ִמ ַּב ֲע ֵלי ַה ּכ ַֹח‬
‫ָמה יֵ ש ְל ַד ֵּבר ְּכ ֶׁש ַא ָּתה ָּכ ֵתף‬
‫אֹו ַּכ ֶס ֶפת‬
‫ָמה יֵ ש ְל ַד ֵּבר‬
‫ְּכ ֶׁש ַא ָּתה ָסגּור ְּב ַק ְס ָ ּדה ֶׁשל ְס ָפרֹות‬
‫רֹופים צּורֹות ַרבּ ֹות‪:‬‬
‫ְל ֶאגְ ִ‬
‫יֹוד ַע ְל ָמה הּוא ְמסּוגָ ל‬
‫ֶאגְ רֹוף ֵ‬
‫מּוט ַרד ִמדִּ בּ ִּורים‬
‫ְּב ִלי ִל ְהיֹות ְ‬
‫ּומֹוחץ‪.‬‬
‫ֵ‬
‫אֹוחז‬
‫הּוא ֵ‬
‫ִמ ִמי ֶׁש ְּבתֹוכֹו אֹו ִמ ַּת ְח ַּתיו‬
‫נִ ָּתזֹות ַה ּ ִמ ִלים ְּכמֹו ִמ ְש ַחת ִׁש ַ ּניִ ּים‪.‬‬
‫ָׂש ָפה‪ַ ,‬מ ְצ ִהיר‬
‫ָה ֶאגְ רֹוף ִּב ְמ ִעיכָ ה‬
‫ה‏ִיא ַרק ְל ַח ּ ָל ִׁשים‪.‬‬

‫‪74‬‬

‫דפנה טלמון‬

‫‪75‬‬

‫הצד המרוח מחאה‬

‫אינה שנדר‬

‫הפרוסה תמיד נופלת על הצד המרוח חמאה‪ .‬מחאה‬
‫אני מכונה משומנת‬
‫עובדת בשביל תאגיד‬
‫פרילנסרית‬
‫התקפי החרדה התחילו לפני כחודשיים‬
‫מרוויחה חמש‪ ,‬שלושה אפסים‬
‫יש לי פרפרים בבטן‪ ,‬גוש בגרון ומחשבות מפחידות בראש‬
‫אבל כפות הרגליים שלי טובות‪ ,‬יפות‪.‬‬
‫קיבלתי אותן מאבא‪.‬‬
‫ההורים שלי אומרים שכפות רגליים וידיים קטנות זה סימן של‬
‫אריסטוקרטים‬
‫למרות שאנחנו יהודים‬
‫אבא שלי משלם לי את שכר הדירה‬
‫את החצי של טליה היא משלמת בעצמה‬
‫שני החתולים לא משלמים‬
‫על הגג אנחנו מגדלות ירקות ופירות בעציצים‬
‫מלפפונים‬
‫עגבניות שרי‬
‫בצל ירוק‬
‫עירית‬
‫רשד‬
‫פטרוזיליה‬
‫שמיר‬
‫נענע‬
‫לואיזה‬
‫פסיפלורה ולימונים גמדיים‪ ,‬שעוד לא נתנו פירות‬
‫מהגג מסתכלות על הגג שממול‬
‫נשים וגברים אפריקאים‪ ,‬אריתריאה או סודן‪ ,‬צפון או דרום‪ .‬אין לי מושג‬
‫מבשלים‬

‫‪76‬‬

‫מכבסים‬
‫מנקים‬
‫מדברים בנייד‬
‫אוכלים‬
‫מסתכלים למטה לרחוב‬
‫דירות קטנטנות‬
‫השמש צורבת את הקירות‬
‫הצבע מתקלף מהעיר הלבנה‬
‫אין להם עציצים‬
‫הם לא מגדלים ירקות‬
‫לא כאן‪ ,‬לא עכשיו‬
‫אני שותה תה חזק ב”ארומה”‬
‫ליידי גאגא שרה לאלחנדרו‬
‫דמעות מציפות לי את העיניים‬
‫הכל יוצא מפוקוס‬
‫אני מקווה שלא יראו‬
‫בערב נלך לגינת לוינסקי‬
‫לנופף בידיים‬

‫‪77‬‬

‫הרוח של שמואל מתי שמואלוף‬
‫מבוסס על שירו של ברוס ספרינגסטין ”‪”The Ghost of Tom Joad‬‬
‫שאול הולך לצד פסי הרכבת הכבדה‬
‫יש לו כרטיס לכיוון אחד‪ ,‬ואין דרך חזרה‬
‫מסוקים צבאיים עולים מעבר להרים‬
‫מרק חם ומדורה ושקרים קרים‪.‬‬
‫קו של חסד מתמתח עד מעבר לפינה‬
‫ברוך הבא ל”סדר” החדש‪ ,‬ל”חופש” ו”לצמיחה”‬
‫משפחות ישנות במקלט‪ ,‬במחסום ובגינה‬
‫בלי בית‪ ,‬בלי עבודה ובלי כל תקווה‪.‬‬
‫פזמון‪ :‬הכביש המהיר משתעל כמגפה‬
‫ובעלת האוב מרגישה את הסכנה‬
‫אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה‬
‫מחפש איזה אלוהים שיביא לי תשובה‪.‬‬
‫הארץ המובטחת בכרטיס מתקפלת לכיוון אחד‬
‫הרעב שבבטן הוא אקדח חד ביד‬
‫המדרכות המוצקות הן שק שינה‬
‫ואין מקלחות בלב העיר המסכנה‪.‬‬
‫שמואל מעיר בתוכי שאכטה‬
‫ובין אבני השק שינה הוא מוצא תפילה‬
‫ואני מתפלל לרגע שבו האחרון יהיה הראשון‬
‫התקווה עוד תחזור‪ ,‬אולי בעולם הבא‪.‬‬
‫פזמון‪ :‬הכביש המהיר משתעל כמגפה‬
‫ובעלת האוב מרגישה את הסכנה‬
‫אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה‬
‫מבקש אלוהים שיביא מעט קדמה‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫שמואל אומר‪“ :‬בכל מקום שאטום למתן צדקה‬
‫בכל מקום שבו תינוקת רעבה ובוכה‬
‫בכל רגע שבו הצדק מתעורר‬
‫חפש אותי שם‪ ,‬אל תוותר‪,‬‬
‫בכל מקום בו נאבקים על נשמת משפחה‬
‫בעד הזכות לעבוד‪ ,‬היכן שיד מושטת להצלה‬
‫בכל מאבק לחופש‪ ,‬בין העולם השלישי ועד למשפחתך‬
‫נילחם ביחד‪ ,‬שאול‪ ,‬גם אם תיקרע ממך אהובתך”‬
‫פזמון‪ :‬הכביש המהיר משתעל כמגפה‬
‫ובעלת האוב מרגישה את הסכנה‬
‫אני יושב כאן מתחת לגיצי הסערה‬
‫מתחנן לאלוהים שיזרז את הנקמה‪.‬‬

‫תודה לחיים פסח על עריכת השיר‪.‬‬

‫‪79‬‬

‫זעם‬

‫שלומי חסקי‬

‫הלחץ גבה‪-‬הגלי מתעלם בהפגנתיות מהדגל‬
‫האדום‪ .‬סלע חד וכבד מוטל כאבן שאין לה‬
‫הופכין לצד הסכר הפרוץ‪ .‬על החול קעקועי משפטים‬
‫המשתוקקים לשעוט לחלל האוויר הדחוס‪ ,‬להרגיש‬
‫כסוס‪-‬ים פרוע ונטול רוכב‪ ,‬למחוץ ולמעוך לקרקעית הים את עוגן‬
‫הזיכרונות החלוד והפוצע‪.‬‬
‫עכשיו יריעת ערפל סמיכה מכסה את הצבעים‪ ,‬משגרת‬
‫פקודה אילמת לגלים לפרוץ את שרשראות‬
‫הזעם‪ .‬עכשיו נופלת על העולם דממת ניצחון לנוכח פני הקורבן‬
‫ההמום‪ .‬עכשיו פורצת כלימה את סבך הערפל‪ ,‬מעיפה לשווא ענני‬
‫צער אינסופי‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫ללא כותרת‬

‫חגי קלעי‬

‫‪/‬‬

‫‪,‬‬
‫‪:‬‬

‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫לא‬
‫לא‬

‫‪81‬‬

‫مجانا‬

‫أورخان ويل‬

‫مجانا نحيا باملجان‪.‬‬
‫الهواء والغيوم‪,‬‬
‫الجبال والتالل باملجان‪.‬‬
‫املطر والوحل‪,‬‬
‫والسيارات املستوردة‬
‫أبواب دور السينام‬
‫وواجهات العرض باملجان‪.‬‬
‫الخبز واألجبان معدومان‪,‬‬
‫لكن املاء الراكدة باملجان‪.‬‬
‫والحرية فثمنها رأسا مقطوعا‪,‬‬
‫أ ّما العبودية فباملجان‪.‬‬
‫مجانا نحن نحيا باملجان‪.‬‬

‫בחינם‬

‫בחינם אנחנו חיים‪ ,‬בחינם‪.‬‬
‫האוויר בחינם‪ ,‬העננים בחינם‪,‬‬
‫הרים וגבעות בחינם‪,‬‬
‫גשם ובוץ בחינם‪.‬‬
‫מכוניות מבחוץ‬
‫דלתות בית‪-‬קולנוע‬
‫חלונות‪-‬ראווה בחינם‪.‬‬
‫גבינה ולחם אינם‬
‫אבל מים עומדים‪ ,‬בחינם‪.‬‬
‫החרות עולה ראש כרות‪,‬‬
‫העבדות בחינם‪.‬‬
‫בחינם אנחנו חיים‪ ,‬בחינם‪.‬‬

‫‪Даром Орхан Вели‬‬
‫‪Перевод с русского: Маша Зусман‬‬
‫‪Даром живем мы, даром.‬‬
‫‪Воздух даром, облака даром,‬‬
‫‪Горы и холмы,‬‬
‫‪Лужи и дожди даром.‬‬
‫‪Огни машин,‬‬
‫‪Стекла витрин,‬‬
‫‪Щиты реклам даром.‬‬
‫‪Денег нет на бутерброд с сыром,‬‬
‫‪Только муть болотная даром.‬‬
‫‪Цена свободы - голова с плеч,‬‬
‫‪Жизнь раба - даром.‬‬
‫‪Даром живем мы, даром.‬‬

‫‪82‬‬

‫אורחאן וולי‬

‫מירה מיילור‬

‫‪83‬‬

‫הדס קידר‬

‫‪84‬‬

‫ההתגלות המקודשת‬

‫תאמר מסאלחה‬

‫למולדת הנשרפת בלהט הנואמים‪.‬‬
‫למולדת הגדושה בתי קברות וקניונים‪.‬‬
‫למולדת המפנה עורף לאוהבים‪.‬‬
‫למשורר שעל פניו לא ירחף פרפר‪.‬‬
‫לתא המעצר במעשיהו הקובר עובד זר‪.‬‬
‫לאסיר הכפּות בצילום החיילת החייכנית‪,‬‬
‫להיגיון הנעמד דום מול פרשנים בעלי חשיבות עצמית‪.‬‬
‫לערים העטופות בטבעת רעב וסיכולים ממוקדים‪,‬‬
‫לאדמה המצולקת בהתנחלויות וכבישים עוקפים‪,‬‬
‫לאדמה העייפה מגסות צעדי האדונים‪,‬‬
‫לתיבת הדואר ההמומה מדרישות התשלום ודוחק החיים‪,‬‬
‫ללוח המודעות המעוטר בעבודות דחק וקריאות מוות לערבים‬
‫לדלת הפרוצה בצווי פינוי והריסה‪.‬‬
‫לשידה ההמומה מניירות הבנק‪ ,‬וכותרות מלחמה בעיתונים‪.‬‬
‫לשיכון עמידר המתפורר על המשתכנים‪.‬‬
‫לתושבי יפו שאותם זרק הקבלן לביבים‪.‬‬
‫לעיר האוהלים באל עראקיב‬
‫לעיר האוהלים ברוטשילד שבלב תל אביב ‪-‬‬
‫לכל אלה נגלתה היום קדושת המילה “מספיק”!‬

‫‪85‬‬

‫מצלצלים‬

‫יהושע סימון‬

‫לפי ”דו‪-‬רה‪-‬מי” מאת וודי גאתרי‪ ,‬ארצות הברית‬

‫פזמון‪:‬‬
‫אם אין לך את המצלצלים‪ ,‬חבר‪,‬‬
‫אם אין לך את המצלצלים‪,‬‬
‫אז כדאי שתחזור לכרמיאל‪,‬‬
‫קריית גת‪ ,‬באר שבע‪ ,‬אופקים‪.‬‬
‫תל אביב היא ממש גן עדן‪ ,‬נווה מדבר לחיות בו ולראות‬
‫תאמינו או לא‪ ,‬זה לא כל כך נעים‬
‫אם אין לך מצלצלים‪.‬‬
‫הרבה חבר’ה טובים באים‪,‬‬
‫גם מאשדוד הם מגיעים‪,‬‬
‫עולים הם על הדרכים אל האיילון‪.‬‬
‫חוצים הרים וגאיות‪ ,‬בחיפוש אחר דירות שכורות‪,‬‬
‫נדמה שהן רק מחכות‪ ,‬ממש זולות‪ ,‬ריקות‪.‬‬
‫אבל מיד הם פוגשים בעלי בתים‬
‫ואלה כל הזמן רק מעלים‪...‬‬
‫פזמון‪:‬‬
‫אז אם אין לך את המצלצלים‪ ,‬חבר‬
‫אם אין לך את המצלצלים‪,‬‬
‫אז כדאי שתחזור לכרמיאל‪,‬‬
‫קריית גת‪ ,‬באר שבע‪ ,‬אופקים‪.‬‬
‫תל אביב היא ממש גן עדן‪ ,‬נווה מדבר לחיות בו ולראות‬
‫תאמינו או לא‪ ,‬זה לא כל כך נעים‬
‫אם אין לך מצלצלים‪.‬‬

‫השיר נכתב בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית של תחילת שנות השלושים‪,‬‬
‫כאשר גל אדיר של עובדים מן המערב התיכון‪ ,‬מוכה סופות החול‪ ,‬נישא מערבה‪,‬‬
‫אל קליפורניה‪ ,‬בה היו האנשים לכוח עבודה זול בתעשייה החקלאית‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫אורי גמי‬

‫‪87‬‬

‫‪/‬‬

‫אלמוג בהר‬

‫“אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהן”‬
‫(תלמוד בבלי‪ ,‬מסכת מגילה כו‪ ,‬ע”א)‬

‫אין משכירין דירות בירושלים‬
‫ואין שוברין חומות בתוך הלב‬
‫ואין מקצרין בשל ספק את הידיים‬
‫גם אם גלותן ִהנה כאורך הכאב‬
‫ואין שמחין על טעויות מן השמים‬
‫ואין אדם רשאי למחוק פני אוהב‬
‫ומי שלא מחכה את כל הבינתיים‬
‫הרעב‬
‫אינו יודע דבר על חוכמתו של ֵ‬
‫ואין שולחין גלויות כתובות במים‬
‫אלא אם כן הדואר הוא הלב‬
‫ואין רואין אחד מתוך השניים‬
‫אלא אם כן העין היא הכאב‬

‫‪88‬‬

‫אבישי סיון‬

‫‪89‬‬

‫תרים את העיניים ותסתכל עלי‬
‫תרים את העיניים ותסתכל עלי‪,‬‬
‫כל בוקר עם זריחה אני כבר על רגלי‪,‬‬
‫מכין קפה בשקט לא להעיר‪,‬‬
‫את האישה והקטנה על הספה‪.‬‬
‫לוקח את הארנק וכרטיסיה‪,‬‬
‫הולך לתחנה מהר לא לפספס‪,‬‬
‫את האוטובוס‪ ,‬שמגיע כל שעה‪,‬‬
‫על כל איחור נותנים לי קנס‪.‬‬
‫אומרים‪ :‬אדם בזיעתו יטבול לחמו‬
‫עד שיורד אל קבר בבוא יומו‪,‬‬
‫אך כשזיעתו רבה ודל פריו‪,‬‬
‫ינבוט בו בליבו זרע מריו‪.‬‬
‫הבוס נחמד‪ ,‬שותק ומחייך תמיד‪,‬‬
‫אם יש לו מדי פעם משהו להגיד‪,‬‬
‫הוא נשמע כמו מורה שמדבר אל התלמיד‬
‫ברוב חיבה‪.‬‬
‫בעשירי לחודש מתקשר לבנק‪,‬‬
‫המשכורת נכנסה‪ ,‬השכר דירה שולם‪.‬‬
‫שום צ’ק לא חזר‪ ,‬שוב האל עזר‪,‬‬
‫אבל לאוכל כמעט לא נשאר‪.‬‬
‫אומרים אדם בזיעתו יטבול לחמו‬
‫עד שיורד אל קבר בבוא יומו‪,‬‬
‫אך כשזיעתו רבה ודל פריו‪,‬‬
‫ינבוט בו בליבו זרע מריו‪.‬‬
‫עבדך הנאמן כורע תחת עול‪,‬‬
‫בעוד אתה מבקש ממנו ברוחו למשול‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫אלברט סופר‬

‫כשהחברה ורווחיה קודמים לכול‪,‬‬
‫גם אתה‪ ,‬אדון יקר‪ ,‬בול תיבול‪.‬‬
‫כשהחברה ורווחיה קודמים לכול‪,‬‬
‫גם אתה‪ ,‬אדון יקר‪ ,‬פול תיפול‪.‬‬
‫אז תרים את העיניים ותסתכל עלי‪,‬‬
‫גזלת את כבודי וגם את שעות הפנאי‪,‬‬
‫אני כבר לא שואל עד מתי‪,‬‬
‫רק איך וכיצד אשיב לי את חיי‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫אנחנו אנחנו‬

‫ענת זכריה‬

‫ֲאנָ ִׁשים ַא ִחים ֲאנַ ְחנּו‬
‫ֲאנַ ְחנּו ְּב ֵׁשם‬
‫ֲאנַ ְחנּו ֶאל ַה ּ ָמקֹום ֲא ֶׁשר ָא ַמר‪.‬‬
‫ואנַ ְחנּו ַא ִחים ְּבנֵ י ָא ִבינּו‪,‬‬
‫ַא ֶּתם ֲ‬
‫גַ ם ַא ֶּתם ַ ּגם ֲאנַ ְחנּו‬
‫אׁשינּו בּ ִֽרגְ ֵבי ַא ְד ָמתנו‪.‬‬
‫ָר ֵ‬
‫וְ ִה ֵ ּנה ֲאנַ ְחנּו ְמ ַא ּ ְל ִמים ֲא ֻל ּ ִמים ְּב ְ‬
‫תֹוך ַה ּ ָׂש ֶדה‬
‫מחֹוללים ִל ְפנֵ י ג ָֽבעֹות‬
‫ְ‬
‫ִה ֵ ּנה ֲאנַ ְחנּו‬
‫ּׁשֹוחטים ְל ֵׁשם ָה ִרים‬
‫חֹומה‬
‫ֲאנַ ְחנּו בֹונִ ים ֶאת ַה ָ‬
‫יׁש ִבים ּפֹה‬
‫ֲאנַ ְחנּו ְ‬
‫יׁש ִבים ּפֹה‬
‫ַא ֶּתם ְ‬
‫יׁש ִבים ָׁשם‬
‫ֲאנַ ְחנּו ְ‬
‫וְ ֵא ְ‬
‫יך נַ ֲעמֹד?‬
‫ֲאנַ ְחנּו ּ ָפ ַׁש ְטנּו ָׂש ַר ְפנּו ָב ֵאׁש‬
‫ֻּכ ּ ָלנּו ַח ִ ּיים‪.‬‬
‫ֹוב ִׁשים‬
‫ֲאנַ ְחנּו כ ְ‬
‫ֹוב ִרים‬
‫ִה ֵ ּנה ֲאנַ ְחנּו ע ְ‬
‫ַמ ְצ ִּב ִיעים ָּב ֶא ְצ ַּבע‪.‬‬
‫ּובנ ֵֹתינּו‬
‫ֹומ ִרים ָּבנֵ ינּו ְ‬
‫וְ יֵ ׁש ֲא ֶׁשר ֲאנַ ְחנּו א ְ‬
‫ּוב ֵּתינּו‪.‬‬
‫ֹומ ִרים ְׂשד ֵֹותינּו ּוכְ ָר ֵמינּו ָ‬
‫וְ יֵ ׁש ֲא ֶׁשר ַא ֶּתם א ְ‬
‫ֲא ָבל ֲאנַ ְחנּו ַּב ָּביִ ת‪.‬‬
‫ֲאנָ ִׁשים נְ ִק ִ ּים ֲאנַ ְחנּו‬
‫ֹוׂשים ּפֹה ַה ּיֹום‬
‫ע ִ‬
‫ִאיׁש ָּכל ַה ָ ּי ָׁשר ְּב ֵעינָ יו‪.‬‬
‫נסים ַּת ַחת‬
‫ֲאנָ ְחנּו ִמ ְת ַּכ ִ‬
‫ִּת ְקוַ ת חּוט ַה ּׁ ָשנִ י ַּב ַח ּלֹון‬
‫ֲאנָ ְחנּו ֵמ ַח ִפים ֵעינַ יִ ם‪,‬‬
‫וּולים‬
‫ילים ּׁ ַש ְר ִ‬
‫ַמ ְפ ִׁש ִ‬
‫ֲאנַ ְחנּו חֹור ִֽצים ְּב ַל ַהב‬

‫‪92‬‬

‫חֹוסך זֵ ָעה‬
‫דָּ ם ֵ‬
‫ֹומ ִרים חּושּו ַא ִחים חּושּו‬
‫ֲאנַ ְחנּו א ְ‬
‫נֶ ַצח יִ ְׂש ָר ֵאל לֹא יְ ַׁש ֵ ּקר‪,‬‬
‫ֵּכנִ ים ֲאנַ ְחנּו‬
‫ֲאנַ ְחנּו ֲאנָ ְחנּו‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫משבר זהות‬

‫אמיר נעמן‬

‫כמה שנאתי את הבתים הנמוכים‬
‫את תחנות האוטובוס‬
‫איכס‬
‫את המושג‬
‫פתח תקווה נתניה‬
‫מתנ”ס‬
‫איפה‪ ,‬שאלתי‪ ,‬איפה‬
‫גֹוד ִמיט הרומנטיקה‪,‬‬
‫ֶ‬
‫איפה ורסאי‬
‫כמה שנאתי את ההתקרחות‬
‫המוקדמת של גברי ישראל‬
‫את השערות על הכתפיים רחמנא לצלן‬
‫כמה שנאתי נשים‬
‫שאוהבות אותם‬
‫פיכס‬
‫את הגברים‬
‫כמה שנאתי את עמוס עוז‬
‫דוד גרוסמן אלף בית‬
‫יהושע‬
‫יאק כמה שנאתי את החום הזה‬
‫כמה שנאתי את השפה המקרטעת‬
‫את הברותיה החוליות את‬
‫עברה המעיק‬
‫עכשיו אני אוהב אותם פתאום לרגע‬
‫אחלוץ שד בבית קברות כנרת‬
‫אקריב חתול לשטן בהרצליה‬
‫אחתוך את ורידי ברעננה צפון‬
‫תאכלי זין אירופה‬
‫אני צועק‬
‫במגה‪-‬פון‬

‫‪94‬‬

‫שלומית באומן‬

‫‪95‬‬

‫וגם אני (מחזה בשלוש מערכות)‬
‫יתי (דָּ גֵ ׁש ַעל וְ גַ ם)‬
‫וְ גַ ם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬
‫ָּב ָׂשר ִמ ְּב ַׂש ְרכֶ ם (דָּ גֵ ׁש ַעל כֶ ם)‪,‬‬
‫קֹולכֶ ם (דָּ גֵ ׁש ַעל ֶׁשל)‪,‬‬
‫ֵהד ֶׁשל ְ‬
‫ֵצל ֵּבין צלליכם (דָּ גֵ ׁש ַעל ֵּבין)‪,‬‬
‫ְמ ַט ּ ְפ ִסים ְּב ַמ ֲא ָמץ ַעל (דָּ גֵ ׁש ַעל ַעל)‬
‫ַמ ְד ֵרגֹות ַה ַּביִ ת‬
‫(ללֹא דָּ גֵ ׁש)‪.‬‬
‫ְ‬
‫וְ גַ ם ֲאנִ י‬
‫יתי (דָּ גֵ ׁש ַעל ֲאנִ י)‬
‫ָהיִ ִ‬
‫(ב ְת ִב ַיעת ֶחזְ ָקה)‪,‬‬
‫ָּב ָׂשר ִמ ְּב ַׂש ְרכֶ ם ִּ‬
‫(ב ְצ ָע ָקה)‪,‬‬
‫קֹולכֶ ם ִּ‬
‫ֵהד ֶׁשל ְ‬
‫(ב ַת ְרע ֶֹמת)‪,‬‬
‫ֵצל ֵּבין צלליכם ְּ‬
‫(ב ַמ ֲא ָמץ)‬
‫ְמ ַט ּ ְפ ִסים ְּב ַמ ֲא ָמץ ְּ‬
‫ַעל ַמ ְד ֵרגֹות‬
‫(ב ֶבכִ י)‪.‬‬
‫ַה ַּביִ ת ְּ‬
‫יתי)‬
‫יתי (דָּ גֵ ׁש ַעל ָהיִ ִ‬
‫וְ גַ ם ֲאנִ י ָהיִ ִ‬
‫ָּב ָׂשר‬
‫ימן ְׁש ֵא ָלה)‪,‬‬
‫(ס ָ‬
‫ִמ ְּב ַׂש ְרכֶ ם ִ‬
‫ֵהד‬
‫עדה)‪,‬‬
‫קֹולכֶ ם (בּ ְר ָ‬
‫ֶׁשל ְ‬
‫ֵצל‬
‫(ב ִה ְת ַא ּ ְפקּות)‪,‬‬
‫ֵּבין צלליכם ְּ‬
‫ְמ ַט ּ ְפ ִסים‬
‫(ב ֶׁש ֶקט)‬
‫ְּב ַמ ֲא ָמץ ְּ‬
‫ַעל ַמ ְד ֵרגֹות‬
‫ַה ַּביִ ת‬
‫ְ‬
‫הֹולך וְ נָ מֹוג)‪.‬‬
‫(בקֹול ֵ‬
‫ְּ‬

‫‪96‬‬

‫שירה סתיו‬

‫הב צה‬
‫ריחה המתוק של ִּ‬

‫איתן קלינסקי‬

‫נֹול ְד ִּתי‬
‫ַ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫יחה ַה ּ ָמתֹוק ֶשל ַה ִּב ָ ּצה ַה ְ ּנ ִק ָיה‬
‫ְל ֵר ָ‬
‫ּוב ִל ָּב ּה נַ ְר ִקיס‬
‫ְ‬
‫יב ּה ָח ָצב וְ כַ ּ ָלנִ ית‬
‫ְס ִב ָ‬
‫ֶש ּ ָפ ְסעּו ֶאל ֶ ּג ֶדר ַה ַ ּצ ָּבר‬
‫ַּב ּ ַפ ְרדֵּ ס ֶשל ַא ָּבא‪.‬‬
‫נֹול ְד ִּתי‬
‫ַ‬
‫יח ּה ַה ּ ָמתֹוק ֶשל ַה ּ ִמ ּ ָלה ַה ּ ְמיֻ ֶ ּב ֶלת‬
‫ְל ֵר ָ‬
‫ּוב ִל ָ ּב ּה ִּת ְקוָ ה‬
‫ְ‬
‫בֹודה‬
‫יֹוש ָרה וַ ֲע ָ‬
‫יב ּה ְ‬
‫ְס ִב ָ‬
‫ֶש ּ ָפ ְסעּו ִמ ּת ְ‬
‫ֹוך ֵס ֶפר ַה ּ ִמ ּ ִלים‬
‫ּותי‪.‬‬
‫חֹוללּו ְּביַ ְלדּ ִ‬
‫ֶש ּש ְֹוררּו וְ ְ‬
‫ַה ּיֹום‬
‫לאתר ֲא ִחיזָ ה‬
‫ַה ּ ִמ ּ ִלים ַה ּטֹובֹות ִמ ְת ַח ְ ּננֹות ֵ‬
‫ּוב ִס ְת ֵרי ֵע ֶשב‬
‫ְּב ִק ְפ ֵלי ַק ְר ַקע ְ‬
‫ִל ְמצֹוא ֶאת ַה ִּב ָ ּצה‬
‫יחֹוח ּה‬
‫יח ֶאת נִ ָ‬
‫ְל ָה ִר ַ‬
‫אּולי יִ ְמ ְצאּו ֶאת ַה ַ ּנ ְר ִקיס ֶש ּ ִלי‬
‫ַ‬
‫אּולי יִ ְמ ְצאּו ֶאת ָה ָא ֶרץ ֶש ָ ּגנְ בּו ִלי‬
‫ַ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּומ ִלים‬
‫וְ יַ ֲחזִ ירּו ַל ַח ִיים ֶא ֶרץ ִ‬
‫ֶש ֶ ּנ ֶע ְלמּו ִלי‪.‬‬

‫‪97‬‬

‫‪/‬‬

‫נמרוד קמר‬

‫ברצוני להזכיר‬
‫כי חזיתי את משבר הדיור‬
‫בספרי שיכונים נגד הטרור‬
‫משנת ‪.2003‬‬

‫‪98‬‬

‫בגיא החציבה‬

‫אורי אנזנברג‬

‫בגיא החציבה‪ ,‬במעגל‪ ,‬יושבים החוצבים בהר‬
‫שקט‪ ,‬רק יללה של טרקטור ברקע צעקות עפר‬
‫דלות מרה‪ ,‬על חשבון אמא אדמה‪ .‬שביתה‪ ,‬שביתה!‬
‫מבט עמוק‪ ,‬טבול חצץ‪ ,‬מציץ מתוך המחילה‬
‫הם מסתכלים עלינו מן המאה שעברה‬
‫דלות מרה‪ ,‬ברקב המקולל והנורא‪ .‬שביתה‪ ,‬שביתה!‬
‫אבל‪ ,‬מעיני החול נראית תקווה הם יושבים ביחד אצל כס החציבה‬
‫דלות מרה‪ ,‬יחדיו הצימאון פחות נורא‪ .‬שביתה‪ ,‬שביתה!‬
‫בשיניהם החשופות ועם את החפירה הם חוצבים עבור כולנו אור במנהרה‬
‫הם מסלקים החוצה רמאות חסרת בושה הנודפת ריח מוות אשר חוגג במסחטה‬
‫הם מסתתים את הגולל לשיטה הישנה‬
‫דלות מרה‪ ,‬מן המדבר נושבות רוחות תקווה‪ ,‬שביתה! שביתה!‬

‫‪99‬‬

‫‪/‬‬

‫יעל בירנבאום‬

‫זבוב לראשי‬
‫זבוב מעל ראשי‬
‫הוא שזרק אותי‬
‫במאפרטה מטה‬
‫זו מאפרת זכוכית כבדה‬
‫מסין לכאן הגיע‬
‫וונג הגדול הביא אך‬
‫בזמן הוא לא הגיע‬
‫זבובים לראשו‬
‫זבובים מעל ראשו‬
‫הם שזרקו אותו‬
‫במאפרטה מטה‬
‫סליחה גבירתי התזוזי קצת‬
‫ברצוני לכבות את ה‪LM-‬‬
‫סליחות אדוני פה נזרקתי‬
‫אין לי לאן ללכת‬
‫זבובים לראשי‬
‫זבובים מעל ראשי‬
‫הם שזרקו אותי‬
‫במאפרטה מטה‬

‫‪100‬‬

‫ארבעה שירי ניקיון‬

‫ניר נאדר‬

‫א‪.‬‬
‫מעמד יקר!‬
‫אל תעליב עצמך בתואר “בינוני”‪.‬‬
‫אתה עמל ופועל יוצר וקוצר‪,‬‬
‫לא מגיע לך כינוי גנאי חיוור כל כך‪.‬‬
‫בוא‪ ,‬תצטרף אלינו‪ ,‬טוב לגדול איתנו‬
‫שלך באהבה‪,‬‬
‫מעמד הפועלים‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫חברי בעיר עברו מעולם המוות אל עולם החיים‬
‫אוהל הדוד תום יצא מהשטחים‬
‫וכבש את שדרות לו הייתי‬
‫דרי העיר נוכחו לדעת‬
‫שגם הם עבדים‬
‫ובא לציון גוזל‬
‫וירא כפיים‬
‫אך שודד‬
‫כיסים‬
‫הוא‬
‫ב’‬
‫ג‪.‬‬
‫מה הם כללי הניקיון?‬
‫לשטוף את הידיים מחיידקי ההון‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫כאן בלב ההון הפועם של תל אביב‬

‫‪101‬‬

‫אין לי כוח יותר‬

‫אליונה שכטרמן‬

‫ַמ ִּכיר ֶאת ַה ִמיתֹוס‬
‫ֶׁשל ִסיזִ יפֹוס?‬
‫ֵּכן‪ֶּ ,‬ב ַטח‪ַ .‬א ָּתה‬
‫ִסיזִ יפֹוס?‬
‫לֹא‪ֲ ,‬אנִ י ַה ֶס ַלע‪ֲ .‬אנִ י‬
‫ִמ ְתדַּ ְר ֵדר ִמיֹום‬
‫ְליֹום‪.‬‬
‫*‬
‫יֹושב ַעל ַה ַס ְפ ָסל ַּבאֹוטֹובּ ּוס‪,‬‬
‫ֵׁ‬
‫ְּכמֹו ַעל ַס ְפ ָסל ַהנֶ ֱא ַׁש ִמים‪.‬‬
‫ת‪-‬ה ֲא ִחיזָ ה ֶׁש ְמ ַר ֶח ֶפת‬
‫לּול ַא ַ‬
‫ָ‬
‫ֹאׁשי ַמזְ ִּכ ָירה ִלי‬
‫ֵמ ַעל ר ִ‬
‫ל‪-‬ת ִליָ ה‪.‬‬
‫ֶח ֶב ְּ‬
‫ּכֹל ּ ַפ ַעם ֶׁש ַה ֶד ֶלת נִ ְפ ַת ַחת‬
‫נֹופל‬
‫רֹואה רֹאׁש ֵ‬
‫ֲאנִ י ֶ‬
‫ְּב ִה ְ‬
‫יטי‪.‬‬
‫לּוך ִא ִ‬
‫תֹורי‪.‬‬
‫עֹוד ְמ ַעט יַ גִ ַיע ִ‬
‫*‬
‫ַמ ִּכ ָירה ֶאת ַה ִמיתֹוס‬
‫ׁ ֶשל ִסיזִ יפֹוס?‬
‫ָּברּור‪ִ ,‬מי לֹא? ַא ָּתה‬
‫ִסיזִ יפֹוס?‬
‫לֹא‪ֲ ,‬אנִ י ָה ָהר‪ֲ .‬אנִ י‬
‫קּוע ּפֹה‪ .‬וְ כֻ ָלם ְמנַ ִסים‬
‫ָּת ַ‬
‫ְל ַט ּ ֵפס ָע ַלי‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫דפנה שלום‬

‫‪103‬‬

‫בקבוקי החלב הצדיעו לחיילי הדרום‬
‫מול הצפון אבי אליאס‬
‫לויקי שירן ז”ל‬

‫מאי ‪ ,1971‬במסעדת הפועלים של מוסך דן‬
‫אצבעות גריז השיטו ספינות צ’יפס‬
‫במרק השמן‪ ,‬וסימון וגרפונקל התנגנו‬
‫מטרנזיסטור יד שנייה כמו גשר על פני‬
‫מים סוערים‪.‬‬
‫על חלון ההגשה בקבוקי החלב הצדיעו‬
‫בשלשות לחילי הצפון מול הדרום‪,‬‬
‫וטילי רוק לשון שוגרו במלחמה הרטובה‬
‫כשמאוורר תקרה פיזר רוח ליתושי העקיצה‪,‬‬
‫ובגן החיות רבץ עלבון הפנתרים‪,‬‬
‫ומישהי אמרה שהם לא נחמדים‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫מפלצת הפריפריה‬

‫גלית וסקר‬

‫יה‬
‫רֹועֹות ָ‬
‫ֶ‬
‫ְּב ִפ ּתּול ַּת ְמנּונִ י ֶׁשל ְצ ָבא זְ‬
‫חֹול ֶלת ִצ ְקלֹונֹות ּת ֶֹפת ַעל ַא ְד ַמת ְׁש ֵדרֹות‬
‫ְמ ֶ‬
‫ּפ ֶֹוק ֶדת ַס ֵפי עֹנִ י ְּב ָב ֵּתי ַה ּ ִמזְ ָרח‬
‫חֹונֶ ֶקת זְ ָעקֹות ְּב ַא ְמ ָה ִרית‬
‫דּואים‬
‫נֹוע ֶצת יְ ֵתדֹות ּ ֶפ ַׁשע ְּבא ַֹה ֶלי ַה ֵּב ִ‬
‫ֶ‬
‫ְמ ַס ּ ֶמ ֶמת ֶאת לֹד ָה ַע ִּת ָיקה‬
‫ּומ ַעל ָל ּכֹל‬
‫ֵ‬
‫ּוח‬
‫רֹוק ַחת ִקנְ ָאת ִמגְ זָ ִרים ֵּבין ְׁשכָ בֹות עּוגַ ת ַה ִ ּק ּפ ַ‬
‫ַ‬
‫ּומ ַק ֶ ּצ ֶרת יְ ִר ָיע ִתי ִמ ְל ַהזְ ִּכיר‬
‫ְ‬
‫ימה‬
‫ֶה ְמ ֵׁשכָ ה ֶׁשל ְר ִׁש ָ‬

‫‪105‬‬

‫תיקון‬

‫נטעלי בראון‬

‫ַח ִּכי נָ ֳע ִמי‪ְּ ,‬כ ָבר‬
‫ָא ַרזְ ִּתי ַה ּכֹל‬
‫זֶ ה ַה ּ ַׂשק ַה ָ ּי ִחיד ֲה ֵרי ֵאין‬
‫ִלי ְּכלּום ִמ ּ ְל ַבד ִׁש ֵירי ָה ֶא ֶבן‬
‫וְ חּוׁש ִמ ּׁשּוׁש ְמ ֻפ ָּתח‬
‫ְ‬
‫ּ‬
‫אֹותך ַּב ָי ַדיִ ם‬
‫ׁשֹומ ַעת ָ‬
‫רֹואה וְ ַ‬
‫ֲאנִ י ָ‬
‫נָ לּון ְּבגֻ ּ ַמת ַה ָ ּי ֵר ַח‬
‫ַמיִ ם נִ ְׁש ֶּתה ִמן ָה ַעיִ ן‬
‫עֹולם‬
‫וְ כָ ל ַה ּ ֵלילֹות נְ ַת ֵ ּקן ְּבגּופֹו ֶׁשל ָ‬
‫ַמהּו א ֶֹפק ֵּבין נֶ ֶפׁש ְלנֶ ֶפׁש‬
‫ְל ָאן עֹוד ֶא ְפ ָׁשר ָלגַ ַעת‬
‫מּורת נֶ ָח ָמה ַמה‬
‫ַּכ ּ ָמה דָּ ם נְ ַׁש ּ ֵלם ְּת ַ‬
‫ִ ּנ ְׁש ַאר ָּבנּו נָ ֳע ִמי ִמי‬
‫ִּת ְקבּ ֹר ֶאת ִמי‬
‫ְ‬
‫ּובך ֶה ֱא ַמנְ ִּתי‬
‫ַע ּ ֵמ ְך ַע ּ ִמי ָ‬
‫לֹא ֶאכְ ּפֹר‬
‫ִמ ּ ָמקֹום ַעד ָמקֹום נַ ֲעבֹר‬
‫וְ כָ ל ָמקֹום בּ ֹו נִ ְהיֶ ה יִ ְהיֶ ה‬
‫רּוׁש ַליִ ם‬
‫יְ ָ‬

‫‪106‬‬

‫יושבי אוהלים‬

‫ישראל בר כוכב‬

‫במאהל השדרות‬
‫מסמרים פורחים‬
‫דלתות רוח נטרקות‬
‫ארבע עונות‬
‫מאבדות צבע‬
‫בחום גדרות‬
‫לכודים במעבה הגוף‬
‫מתכנסים באוהלי עצמם‬
‫זולת הדחופות שבתנועות‬
‫לא לבלוב‪ ,‬לא מהיר‪ ,‬לא זהב‬
‫לנצח‪ ,‬לנצח‪ ,‬בעד החלון נשקפה ידם‬
‫היו שמועות על אושר‬
‫היו זיקוקי שמחה‬
‫אבל מסמרים פרחו‬
‫כי רומו בידי החיים‪.‬‬

‫‪107‬‬

‫פלזמה‬

‫טל כהן בכור‬

‫מה שעצר את נשימתי‬
‫לפתע‬
‫אלו נופים‬
‫מפלי ענק נושרים מתוך הרים‬
‫גבוהים‪ ,‬אי אפשר לדמיין‪.‬‬
‫כל זה בגבעתיים‪ ,‬בתוך הפלזמה‬
‫קופסת שכחת הזיכרון‬
‫יתוש לא מזמזם באוזן‬
‫וניאון ירוק לידי‬
‫מנסה בכל כוחו להגביר את מחזור דמו‬
‫של במבוק ענק מולחם פלסטיק‬
‫אני מנתקת את שתיקתי‬
‫בעזרת שיר‬
‫ומזמזמת להנאתי‬
‫הפקידה נתנה לי עט‪ ,‬לחתום‬
‫ואחר כך ספרתי שטרות‬
‫בצבע סגול‬
‫(קצבת ילדים)‬
‫עכשיו עיניה דוחקות בי‬
‫לצאת‬
‫אל הג’ונגל‪.‬‬

‫‪108‬‬

‫האינטרנציונל‬

‫אז’ן פוטייה‬

‫תרגום‪ :‬איתי מאירסון‬

‫התעוררו‪ ,‬עבדי הפרך‪ ,‬מבור אפל הניפו יד!‬
‫שלום וצדק ‪ -‬זו הדרך‪ ,‬ובה נלך כאיש אחד!‬
‫עולם חדש נבנה במו ידינו‪ ,‬ועם הדגל האדום‬
‫נשכח כליל את אתמולינו‪ ,‬כי המחר התחיל היום!‬
‫זהו קרב אחרון במלחמת עולם‪,‬‬
‫עם האינטרנציונל ‪ -‬חירות לכל אדם!‬
‫לשדות דמים שלחו אותנו‪ ,‬למות על מזבחי כזב‪,‬‬
‫במלחמות בין הון להון ‪ -‬אנחנו בשר תותחי הקרב‪.‬‬
‫בובות על חוט בצעד מריונטי ‪ -‬מגוף שפוף חירות נוציא‪,‬‬
‫את החוטים נבעיר באש כפתיל של נפץ פיצוצי‪.‬‬
‫זהו קרב אחרון באויב הנפשע‪,‬‬
‫עם האינטרנציונל ‪ -‬חירות לכל אשה!‬
‫מי יובילנו אל החופש? לא שר‪ ,‬לא רב‪ ,‬לא גנרל‪,‬‬
‫הכו בתוף‪ ,‬כי זה הדור שבו סוב ייסוב גלגל!‬
‫כל המושלים המנשלים ‪ -‬היכונו! הקץ קרב‪ ,‬זמנכם עבר!‬
‫אם לא תכניסו זאת לראש‪ ,‬תבינו דרך הצוואר!‬
‫זהו קרב אחרון‪ ,‬הכידון מתחדד‪,‬‬
‫עם האינטרנציונל ‪ -‬חירות לכל עובד!‬
‫ממיליוני כיסים ריקים נניף יחדיו מבלי לחשוש‬
‫את האגרוף הכי צודק בדברי ימי אנוש‪.‬‬
‫בהתפוגג עשן מעל ראשינו יידע אז כל צורר נפסד‬
‫כל השלטון כולו רק לנו‪ ,‬כל העובדים הם עם אחד!‬
‫זהו קרב אחרון במלחמת עולם‬
‫עם האינטרנציונל ‪ -‬חירות לכל אדם!‬

‫‪109‬‬

‫המחיר‪ 20 :‬ש”ח‬

‫‪110‬‬