‫טענה(‪:)2‬‬

‫אם ‪ A‬ו ‪ B‬שתי מטריצות הפיכות מאותו סדר אזי ‪ AB‬גם הפיכה ומתקיים )‪AB)-1=A-1B-1‬‬
‫הוכחה לטענה(‪ :)2‬נסמן ‪ C= A-1B-1‬ונראה כי היא הופכית ל ‪ ,AB‬נזכור ש ‪AB=BA‬‬
‫‪(AB)C=(AB)( A-1B-1)= ABA-1B-1 =BA A-1B-1==BI B-1=I‬‬

‫כפל מטריצות‪:‬‬
‫תנאי לביצוע ‪ : AB‬מס' העמודות של ‪ = A‬מס' השורות של ‪.B‬‬
‫‪ – (A(aij‬מטריצה מגודל ‪. m X n‬‬
‫‪ – (B(bjk‬מטריצה מגודל ‪. n X l‬‬
‫אזי המטריצה ‪ C=AB‬תהיה מגודל ‪. m X l‬‬

‫שיטה למציאת המטריצה ההופכית של מטריצה ‪:A‬‬
‫מטריצה ‪ A‬היא הפיכה אם ניתן באמצעות פעולות שורה אלמנטריות לקבל ממנה את‬
‫מטריצת היחידה‪.‬‬
‫במקביל לבחינה של האם ‪ A‬היא מטריצה הפיכה נצמידה לה מימין את מטריצת היחידה וכל‬
‫פעולה שנבצע על מטריצה ‪ A‬נבצע גם על מטריצת היחידה‪.‬‬

‫‪n‬‬

‫‪Cik   aij b jk‬‬
‫‪j 1‬‬

‫‪2a23   0 2 0 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪a13  1 0 0 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪a33 ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬

‫תכונות של כפל מטריצות‪:‬‬
‫חוק הפילוג‪ :‬אם מתקיים ‪ AB‬ו ‪ AC‬אזי ‪A(B+C)=AB+AC‬‬
‫חוק הכיווץ‪ :‬אם מתקיים ‪ AB‬ו ‪ AC‬אזי ‪A(BC)=(AB)C‬‬
‫יש לזכור שלא תמיד מתקיים ‪AB=BA‬‬
‫פעולות שורה אלמנטריות‪:‬‬

‫בדיקה כללית האם מטריצה ‪ A‬הפיכה – ע"י דטרמיננטה‪:‬‬
‫אם הדטרמיננטה של המטריצה שווה לאפס היא לא הפיכה‬

‫‪(2‬כפל של אחת השורות של ‪ A‬במספר קבוע‪.‬‬
‫‪(3‬הוספה של שורה מסוימת לשורה אחרת‪.‬‬
‫מטריצות שקולות שורה הן מטריצות שאחת מהן מתקבלת מהשנייה ע"י סדרה של פעולות‬
‫שורה אלמנטאריות‪.‬‬
‫‪2a23 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪a13 ‬‬
‫‪a33  a13 ‬‬
‫‪‬‬

‫‪a23 ‬‬
‫‪2 R 2  2a21‬‬
‫‪2a22‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪a13   R1 ‬‬
‫‪a11‬‬
‫‪a12‬‬
‫‪a33 ‬‬
‫‪R3  R1 a31  a11 a32  a12‬‬
‫‪‬‬

‫‪R1  a11 a12‬‬
‫‪‬‬
‫‪A  R 2  a21 a22‬‬
‫‪R3  a31 a32‬‬

‫מטריצת היחידה ‪: I‬‬
‫זוהי מטריצה שעל האלכסון שלה כל האיברים שווים לאחד ושאר האיברים שווים לאפס‪.‬‬
‫מטריצה זו מקיימת את התנאי ‪AI=IA=A‬‬
‫‪ 1 0 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪I=  0 1 0 ‬‬
‫‪ 0 0 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מטריצה מוחלפת (‪)Transposed‬‬
‫מטריצה זו מתקבלת משיקוף של ‪ A‬יחסית לאלכסון הראשי שלה ומקיימת את התנאים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫אם ‪ A‬מסדר ‪ n X m‬אזי ‪ AT‬תהיה מסדר ‪.m X n‬‬
‫אם מוגדר ‪ AB‬אזי ‪ATBT=(BA)T‬‬

‫‪a13 ‬‬
‫‪ a11 a21 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪T‬‬
‫‪a23   A   a12 a22 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ a a ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 13 23 ‬‬

‫‪a12‬‬
‫‪a22‬‬

‫‪a12‬‬
‫‪a32‬‬

‫‪ a11‬‬
‫‪‬‬
‫‪A   a21‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫מטריצה מדורגת‪:‬‬
‫תנאים לקיום‪:‬‬
‫‪(1‬כל שורת האפסים של ‪ A‬במידה וקיימת נמצאת אחרי שורה של ‪ A‬שלא‬
‫כולה אפסים‪.‬‬

‫רלוונטי לעתיד‪ :‬ערכים עצמיים של מטריצה לא הפיכה‪  0 :‬‬
‫נזכור שכשמטריצה לא הפיכה זה אומר שיש לה שורת אפסים ‪ ,‬לכן הערכים העצמיים שלה‬
‫הם אפס!!‬
‫שימוש לפתרון מערכת של ‪ n‬משוואות ב ‪ n‬נעלמים‪.‬‬
‫נתונה המערכת הבאה‪:‬‬
‫‪a11X1 + a12X2 +… + a1nXn = b1‬‬
‫‪a21X1 + a22X2 +… + a2nXn = b2‬‬
‫‪:‬‬

‫‪an1X1 + an2X2 +… + annXn = bn‬‬
‫ניתן לבנות מטריצה ריבועית של המקדמים ולהכפיל אותה בווקטור ניצב של הנעלמים כך‬
‫ש‪:‬‬
‫‪‬‬
‫‪xj ‬‬
‫‪‬‬
‫‪M ‬‬
‫‪‬‬
‫‪n‬‬
‫‪anj x j ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ j 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪1j‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪a13 ‬‬
‫דוגמא למטריצה מדורגת‪a23  :‬‬
‫‪‬‬
‫‪a33 ‬‬
‫‪0 ‬‬
‫‪‬‬

‫‪0‬‬
‫‪0‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫אם ‪ A‬מטריצה הפיכה אזי ניתן לומר שיש למערכת המשוואות פתרון יחיד‪ ,‬זאת מפני‬
‫שבמידה ונכפול את שני צידי המשוואה ב הפיכה של ‪ A‬יתקבל‪:‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪ b1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪AA1  M  A1  M‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ b ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪ b1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪I  M  A1  M‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ b ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n‬‬

‫‪‬‬

‫מטריצת היחידה יוצרת מצב שישנו אך ורק ‪ x‬אחד שמתאים לכל ‪ b‬נתון‬

‫משפט‪ :‬כל מטריצה היא שקולת שורה למטריצה מדורגת‪) ,‬כלומר ניתן באמצעות פעולות‬
‫שורה אלמנטריות לדרג מטריצה‪ -‬אם כי לא תמיד ניתן לייצר שורת אפסים(‪.‬‬
‫מטריצה הופכית (‪ ) A-1‬ומטריצה הפיכה (‪:)A‬‬
‫מטריצה ריבועית ‪ A‬נקראת הפיכה אם קיימת מטריצה ריבועית ‪ B‬מאותו סדר כך ש‪:‬‬
‫‪AB=BA=I‬‬
‫טענה(‪ :)1‬אם ‪ A‬מטריצה הפיכה אזי יש לה מטריצה הופכית יחידה‪.‬‬
‫הוכחה לטענה(‪ :)1‬על דרך ההיפוך‪ ,‬נניח ש ‪ B‬ו ‪ C‬הן שתי מטריצות הופכיות של ‪ ,A‬מכך‬
‫נובע ש‪:‬‬
‫‪AB=BA=I‬‬
‫‪AC=CA=I‬‬
‫נכפיל את הביטוי הראשון ב ‪: C‬‬
‫‪C(AB)=CI‬‬
‫לפי חוק הפילוג‪:‬‬
‫)‪ CA)B=CI‬אבל ידוע ש‪ CA=AC=I :‬ולכן נובע ש ‪ IB=IC‬כלומר ‪. B=C‬‬
‫כלומר ל ‪ A‬יש מטריצה הופכית יחידה והיא מסומנת ב ‪.A-1‬‬

‫‪‬‬

‫ביטוי זה שקול ל‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪ 0‬‬
‫‪ 0‬‬
‫‪‬‬

‫‪j 1‬‬

‫‪‬‬

‫‪a1n   x1  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪M  M  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ann   xn ‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪a11 K‬‬
‫‪M O‬‬
‫‪an1 L‬‬

‫‪ x1   b1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪A  M   M‬‬
‫‪ x   b ‬‬
‫‪ n  n‬‬

‫‪‬‬
‫‪a12‬‬
‫‪a22‬‬

‫‪‬‬

‫‪n‬‬

‫‪a‬‬

‫‪(2‬מספר האפסים המובילים בשורה ‪ k‬תמיד גדול מזה שבשורה ‪. (I (i<k‬‬

‫‪ a11‬‬
‫‪ 0‬‬

‫‪a13   1 0 0 ‬‬
‫‪2 R 2  2a21‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪a23   0 1 0   R1  a11‬‬
‫‪ 0 0 1‬‬
‫‪ a‬‬
‫‪a33 ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 31‬‬

‫בצורה זו עד שמתקבלת מטריצה היחידה בצד שמאל ובצד ימין בסופו של תהליך תתקבל‬
‫המטריצה ההופכית של מטריצה ‪. A‬‬

‫‪(1‬החלפה של שתי שורות של ‪ A‬זו בזו‪.‬‬

‫‪a13 ‬‬
‫‪R 2  a21 a22‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪a23  R1  a11 a12‬‬
‫‪ a‬‬
‫‪a33 ‬‬
‫‪R‬‬
‫‪3‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 31 a32‬‬

‫‪2a22‬‬

‫‪ a11 a12‬‬
‫‪‬‬
‫‪A   a21 a22‬‬
‫‪ a‬‬
‫‪ 31 a32‬‬

‫‪0   x1 ‬‬
‫‪ b1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪M M‬‬
‫‪‬‬
‫‪A‬‬
‫‪‬‬
‫‪ M‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1   xn ‬‬
‫‪ bn ‬‬

‫‪ 1 K‬‬
‫‪ MO‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 L‬‬
‫‪‬‬

‫ניתן לראות שביטוי זה יוצר מצב שבו מתקבל ערך מספרי יחיד לכל ‪ x‬ולכן זהו פתרון‬
‫יחיד‪),‬כמובן שמציאת הפתרון מחייבת את חישוב המטריצה ההופכית(‪.‬‬

‫דטרמיננטות‬
‫לכל מטריצה ריבועית מותאם סקלר מיוחד שנקרא הדטרמיננטה של ‪ .A‬לדטרמיננטה של‬
‫המטריצה חשיבות רבה בגילוי תכונות המטריצה‪.‬‬
‫תכונות של דטרמיננטות‪:‬‬
‫‪.1‬דטרמיננטה מסדר אחד היא הסקלאר עצמו‪:‬‬

‫‪. 10  10‬‬

‫‪1‬‬

‫‪.2‬דטרמיננטה מסדר ‪ : 2‬היא כפל אלכסון וחיסור האלכסון השני‪:‬‬

‫‪ a11 a22  a21 a21‬‬

‫‪a11 a 12‬‬
‫‪a21 a22‬‬

‫‪.3‬הדטרמיננטה של מטריצה ‪ A‬ושל המשוחלפת שלה שוות‪.‬‬

‫‪A  AT‬‬
‫‪.4‬אם למטריצה ‪ A‬יש שורת‪/‬עמודת אפסים‪ ,‬אזי הדטרמיננטה שווה לאפס‪.‬‬
‫‪.5‬אם ל ‪ A‬יש שתי עמודות‪/‬שורות זהות אזי הדטרמיננטה שווה לאפס‪.‬‬
‫‪.6‬אם ‪ A‬משולשת אזי הדטרמיננטה של ‪ A‬שווה למכפלת אברי האלכסון‬
‫שלה‪.‬‬
‫‪.7‬הדטרמיננטה של מטריצה היחידה ‪ I‬היא ‪.1‬‬
‫‪.8‬במידה ומטריצה ‪ B‬מתקבלת ממטריצה ‪ A‬ע"י פעולות שורה‬
‫אלמנטריות‪:‬‬
‫‪.1‬אם הוחלפו ‪ 2‬שורות‪/‬עמודות אזי‬

‫‪B  A‬‬

‫‪.‬‬

‫‪.2‬אם הוכפלה שורה‪/‬עמודה בסקלאר ‪ k‬אזי ‪:‬‬

‫‪B k A‬‬
‫‪.3‬אם הוספה כפולה של שורה לשורה אחרת‬
‫אזי‪:‬‬

‫‪B  A‬‬

‫‪.2‬נבדוק את הדטרמיננטה של ‪: A‬‬

‫‪ A.1‬היא הפיכה‪.‬‬
‫‪.2‬ל ‪ Ax=0‬יש רק פתרון האפס‪.‬‬
‫‪.3‬הדטרמיננטה של ‪ A‬שונה מאפס‪.‬‬
‫‪.10‬הדטרמיננטה של מכפלה של שתי מטריצות ‪ A , B‬שווה למכפלה של‬

‫פתרון יחיד‪.‬‬
‫‪ .3‬כעת על מנת לקבל את ‪ x‬עלינו להחליף את העמודה שלו עם עמודת הפתרון‪,‬‬
‫לחשב דטרמיננטה של המטריצה החדשה ולחלק את התוצאה בדטרמיננטה של‬
‫המטריצה ‪:A‬‬
‫‪ 1 4 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪N ( x)  det  0 1 1   3‬‬
‫‪ 0 3 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪x  N ( x) / A  3 / 4‬‬

‫‪ 1 1 1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪N ( y )  det  1 0 1   2‬‬
‫‪ 2 0 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪x  N ( x) / A  2 / 4‬‬
‫‪.4‬בצורה דומה ניתן לחשב לשאר הנעלמים‪ ,‬בכל פעם מחליפים את עמודת‬
‫הנעלם עם עמודת הפתרונות‪.‬‬

‫כללים לפתרון ‪ :‬כאשר ‪A  0‬‬

‫אין פתרון למשוואה או שיש אינסוף פתרונות‪ ,‬ניתן‬

‫‪AB  A B‬‬

‫‪.‬‬

‫שלבים למציאת מטריצה הופכית באמצעות דטרמיננטות‪:‬‬
‫‪.1‬ראשית יש לבדוק האם יש למטריצה ‪ A‬דטרמיננטה ‪) ,‬זה תנאי ראשוני‬
‫וגם משתמשים בו בהמשך(‪.‬‬
‫‪.2‬בונים מטריצה ‪ C‬על בסיס המינורים של מטריצה ‪ A‬באופן הבא‪:‬‬
‫עוברים על מיקומי ‪ i,j‬במטריצה ‪ A‬ומתאימים מיקום זהה במטריצה ‪ C‬כך שהערך‬
‫ע"ג מטריצה ‪ C‬הוא המינור של הערך במטריצה ‪: A‬‬

‫| ‪Cij  (1)i  j |  ( A)ij‬‬
‫‪ .3‬עושים ‪ transpose‬למטריצה ‪ C‬ומחשבים את הערך הבא‪:‬‬

‫‪Ct‬‬
‫‪A ‬‬
‫|‪| A‬‬
‫‪1‬‬

‫חוק קרימר‪:‬‬
‫כיצד פותרים משוואות לא הומוגניות באמצעות דטרמיננטות‪:‬‬
‫‪.1‬מתרגמים את המשוואות למצב וקטורי‪/‬מטריצות ‪Ax=B :‬‬
‫‪.2‬בודקים האם יש ל ‪ A‬דטרמיננטה שלא שווה לאפס‪ ,‬במידה וכן‪ ,‬אזי יש‬
‫פתרון יחיד‪.‬‬
‫‪.3‬על מנת למצוא את הנעלמים מחליפים בכל פעם את עמודת הנעלם ‪(X(i‬‬
‫בעמודת הפתרונות ‪ .B‬לאחר ההחלפה מחשבים את הדטרמיננטה‬
‫והפתרון המתקבל לחלק לדטרמיננטה של המטריצה המקורית הוא‬
‫הפתרון של הנעלם‪.‬‬

‫‪x  4y  z 1‬‬
‫‪x yz 0‬‬
‫‪2x  3 y  0z  0‬‬

‫לתוך מערכת המשוואות‪,‬‬

‫אם מתקבל ‪ 0=0‬אזי יש אינסוף פתרונות‬

‫מרחבים וקטורים‪:‬‬
‫הגדרה‪ :‬מרחב וקטורי הוא קבוצה ‪ V‬שמוגדרות עליה ‪ 2‬פעולות‪ .‬חיבור שיסומן ב ‪ +‬וכפל‬
‫במספר של איברי ‪.V‬‬
‫דרושים שיתקיימו התנאים הבאים‪:‬‬
‫‪(1‬סגירות של ‪ :V‬אם ‪ α‬ו ‪ β‬שייכים ל ‪ V‬אז גם ‪ α + β‬נמצא ב ‪ ,V‬כלומר‬
‫סכום של שני וקטורים ב ‪ V‬הוא גם וקטור ב ‪. V‬‬

‫‪V‬‬

‫‪(2‬חילופיות של החיבור ‪ :‬אם‬

‫‪     ‬‬

‫‪.11‬אם ‪ A‬ו ‪ B‬מטריצות דומות הדטרמיננטה שלהן זהה‪.‬‬

‫דוגמא לשימוש בחוק קרימר‪:‬‬
‫נתונה מערכת המשוואות‪:‬‬

‫‪A 4‬‬

‫‪ ,‬התקבל פתרון לכן יש‬

‫לבדוק זאת ע"י הצבה של הפרמטרים שמצאנו כאשר ‪A  0‬‬

‫‪.9‬נתונה מטריצה ‪ A‬ריבועית‪ ,‬הטענות הבאות שקולות‪:‬‬

‫הדטרמיננטות שלהן‪.‬‬

‫‪ .1‬נתרגם למצב ‪Ax=B‬‬
‫‪ 1 4 1‬‬
‫‪ x‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪A   1 1 1 , x   y , B   0 ‬‬
‫‪ 2 3 0‬‬
‫‪ z‬‬
‫‪ 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪  , ‬אזי‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫‪(3‬קיום איבר ניטרלי ב‪ V-‬שיסומן ב‪),0-‬וקטור האפס(‪ .‬כך שכל וקטור ‪α‬‬
‫ב‪ V-‬מקיים ‪α + 0 = α‬‬
‫‪(4‬קיום איבר נגדי לכל וקטור ‪ α‬ב ‪ V‬יש וקטור יחיד ‪ -α‬ב ‪ V‬כך ש‪α+(- :‬‬
‫‪ , α)=0‬וקטור זה נקרה הנגדי של ‪.α‬‬
‫‪(5‬חוק הקיבוץ‪ :‬לכל ‪ α,β,γ‬ב ‪ V‬מתקיים‪. (α+β)+γ = α+(β+γ) :‬‬
‫תכונות הכפל במספר‪:‬‬
‫‪(1‬אם ‪ a‬מספר ממשי ו ‪ α‬וקטור ב ‪ V‬אזי ‪ αa‬נמצא ב ‪) V‬כלומר כפל של‬
‫וקטור במספר הוא וקטור(‪.‬‬
‫‪(2‬אם ‪ α,β‬וקטורים ב ‪ V‬ו ‪ a‬מספר אזי‪ :‬לפי חוק הפילוג‪:‬‬

‫‪  )  a  a‬‬

‫‪. a (‬‬

‫‪(3‬אם ‪ α‬וקטור ו ‪ a,b‬סקלארים אזי‪.(a(bα) α (ab= :‬‬
‫‪(4‬לכל וקטור ‪ α‬ב ‪ V‬מתקיים‬

‫‪‬‬

‫‪. 1‬‬

‫דוגמא‪ :‬לבדיקה של האם מרחב מסוים עונה על הקריטריונים של מרחב וקטורי‪:‬‬

‫‪IR   x, y | y  R, x  R‬‬
‫‪2‬‬

‫צריך לבדוק האם המרחב עונה על התנאים שדרושים לקיום מרחב וקטורי‪.‬‬
‫‪.1‬סגירות‪ :‬בהכרח הוא סגור‪.‬‬
‫‪.2‬חוק החילוף והקיבוץ מתקיימים באופן מיידי‪.‬‬
‫‪.3‬וקטור האפס הוא )‪ .(0,0‬והוא מקיים )‪.(x,y)+(0,0)=(x,y‬‬
‫‪.4‬הוקטור הנגדי הוא )‪ (x,-y-‬והוא מקיים )‪.(x,y)+(-x,-y)=(0,0‬‬
‫‪.5‬גם כפל של איבר במספר יקיים את התכונות הדרושות‪.‬‬
‫ניתן להרחיב את ההגדרה לפונקציות‪:‬‬
‫‪ – V‬אוסף כל הפונקציות ב ‪) IR‬פונקציות שתחום ההגדרה שלהן הוא מספרים ממשיים והן‬
‫מקבלות ערכים ממשיים(‪ V .‬ישמש כמרחב וקטורי כאשר חיבור של שתי פונקציות‬

‫‪f , g V‬‬

‫הוא‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫) ‪( f  g )( x)  f ( x )  g ( x‬‬
‫אם ‪ f‬פונקציה ב ‪ V‬ו ‪ a‬מספר אזי ניתן להגדיר‪( af )( x)  af ( x) :‬‬

‫הגדרה‪:‬קבוצה וקטורית‬

‫ניתן לבדוק ש ‪ V‬מרחב וקטורי ביחס לשתי הפעולות שהגדרנו‪.‬‬
‫הגדרה של תת מרחב‬
‫אם ‪ V‬מרחב וקטורי אזי תת מרחב של ‪ V‬הוא קבוצה חלקית ‪ U‬של ‪ X‬שמהווה בעצמה‬
‫מרחב וקטורי ביחס לפעולות החיבור והכפל במספר שמוגדרות ב ‪ V‬כלומר אם הפעולות‬
‫במרחב ‪ V‬משרות את אותו הדבר על ‪ U‬הוא יכול להיות תת מרחב וקטורי ל ‪.X‬‬

‫אם קיימים מספרים‬
‫הוקטורים‬

‫‪1 ,  2 K  m‬‬

‫‪a1 , a2 K am‬‬

‫‪1 ,  2 K  m‬‬

‫במרחב וקטורי ‪ V‬נקראת תלויה ליניארית‬
‫‪m‬‬

‫שלא כולם אפסים כך ש‬

‫‪ aii  0‬‬
‫‪i 1‬‬

‫תלויים ליניארית אם ורק אם אחד מהם הוא צירוף ליניארי‬

‫של כל האחרים‪.‬‬
‫תלות ליניארית של וקטורים‪:‬‬

‫אם הוקטורים ‪1 ,  2 K  m‬‬
‫‪ 1 ,  2 K  m‬בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬

‫הקריטריון לבחינה האם ‪ U‬הוא תת מרחב במרחב ‪: V‬‬
‫‪ U(1‬מכילה את וקטור האפס של ‪. V‬‬

‫‪ ,  U‬‬

‫‪ U(2‬סגור תחת חיבור וקטורים‪ ,‬כלומר לכל‬

‫‪  U‬‬

‫‪.‬‬

‫‪ U(3‬סגור תחת כפל בסקלאר‪ ,‬כלומר לכל‬
‫בסקלאר ‪: a‬‬

‫‪a  U‬‬

‫אינם תלויים ליניארית אזי נאמר ש‬

‫‪U‬‬

‫הסכום‬

‫קבוצה פורשת של ‪: V‬‬
‫‪ u1 , u2 ,K , un‬פורשים את ‪ V‬אם לכל‬
‫ש‪:‬‬

‫‪ , ‬הכפולה‬

‫‪ a1u1  a2u2  K  an un‬‬

‫‪(4‬איחוד של ב‪,‬ג נותן‪ :‬אם ‪ α, β‬וקטורים ב ‪ U‬ו ‪ a,b‬מספרים כלשהם‬
‫שונים מאפס אזי גם ‪ aα+bβ‬נמצא ב ‪. U‬‬

‫‪, un‬‬

‫דוגמא לשימוש בקריטריון‪:‬‬
‫נבדוק את הקבוצה ‪ U   ( x, y, z ) | x  y  2 z  0‬האם היא תת מרחב של‬

‫‪IR 3‬‬

‫ע"פ הקריטריון‪:‬‬
‫‪(1‬וקטור האפס של‬
‫נותנת גם אפס‪.‬‬

‫‪IR 3‬‬

‫הוא )‪ (0,0,0‬הכפלה שלו עם המשוואה של ‪U‬‬

‫קריטריון לבדיקה של אי תלות ליניארית‪:‬‬

‫הוקטורים ‪ 1 ,  2 K  m‬אינם תלויים ליניארית אם מ ‪ 0‬‬

‫‪.2‬כל וקטור שונה מאפס הוא לכשעצמו בלתי‬
‫תלוי ליניארית‪.‬‬
‫‪.3‬אם שני וקטורים שווים או מהווים כפולה‬
‫סקלרית אחד של השני אז הוקטורים תלויים‬
‫ליניארית‪.‬‬
‫‪.4‬שני וקטורים תלויים ליניארית אם ורק אם‬
‫אחד מהם הוא כפולה של האחר בסקלר‪.‬‬
‫‪.5‬אם קבוצת וקטורים איננה תלויה ליניארית‬
‫אז גם סידור מחדש של הקבוצה הוא בלתי‬
‫תלוי ליניארית‪.‬‬

‫‪0‬‬

‫הרחבת ההגדרה למטריצות‪:‬‬
‫קריטריונים דרושים‪:‬‬
‫‪(1‬מטריצת האפס ב ‪ V‬היא גם מטריצת האפס ב ‪. U‬‬
‫‪(2‬אם ‪ A‬ו ‪ B‬שתי מטריצות מ ‪ U‬ו ‪ a,b‬מספרים כלשהם אזי גם ‪aA+bB‬‬
‫נמצא ב ‪.U‬‬

‫‪.6‬אם קבוצה ‪ S‬של וקטורים היא בלתי תלויה‬
‫ליניארית‪,‬אז כל תת קבוצה של ‪ S‬היא בלתי‬
‫תלויה ליניארית‪ ,‬לחילופין‪ :‬אם ‪ S‬מכילה‬
‫תת קבוצה תלויה ליניארית אזי גם ‪ S‬תלויה‬
‫ליניארית‪.‬‬

‫תלות ליניארית של וקטורים‬

‫היא קבוצה של וקטורים במרחב וקטורי ‪ .V‬נאמר שוקטור‬

‫‪ α‬ב ‪ V‬הוא צירוף ליניארי של איברי ‪ A‬אם קיימים מספרים ממשיים‬

‫‪.7‬תאור גיאומטרי של תלות ליניארית של‬
‫וקטורים‪ :‬על שני וקטורים תלויים ליניארית‬
‫אם ורק אם הם נמצאים על אותו ישר דרך‬
‫הראשית‪ .‬כל שלושה וקטורים תלויים‬
‫ליניארית אם ורק אם הם נמצאים על אותו‬
‫מישור‪.‬‬

‫כך ש‬

‫‪n‬‬

‫‪   ai i‬‬

‫‪.‬‬

‫‪i 1‬‬

‫נגדיר קבוצה ‪ A‬של וקטורים במרחב וקטורי ‪ V‬פורסת את ‪ V‬אם כל וקטור ב ‪ V‬הוא צירוף‬
‫ליניארי של איברי ‪.A‬‬
‫דוגמא לכך שקבוצה ‪ A‬יוצרת את המרחב הוקטורי‬

‫‪IR n‬‬

‫‪:‬‬

‫)‪e1  (1, 0, 0K 0‬‬
‫)‪e2  (0,1, 0,K 0‬‬

‫הגדרת בסיס של מרחב וקטורי ‪.V‬‬
‫הגדרה א‪:‬‬

‫‪S   u1 , u2 ,K , un ‬‬

‫הקבוצה‬

‫‪M‬‬
‫)‪en  (0, 0,K 0,1‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪A   e1 , e2 K en ‬‬

‫‪ A‬שהגדרנו פורסת את‬

‫) ‪( x1 , x2 K xn‬‬

‫כש ‪ x‬מספר ממשי‪.‬‬

‫כי היא יכולה לתאר כל וקטור מהצורה‬

‫הגדרה‪ :‬מרחב וקטורי נקרא נוצר סופית אם יש לו קבוצת יוצרים סופית‪),‬כלומר הוא נפרס‬
‫ע"י קבוצה סופית של וקטורים(‪.‬‬

‫של וקטורים היא בסיס של ‪ V‬אם שני התנאים‬

‫הבאים מתקיימים‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫‪IR n‬‬

‫‪i‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪v1 ,K , vm  v1  0  1v1  0v2 K 0vm  0‬‬

‫‪ax1  ay1  2az1  bx2  by2  2bz2  0‬‬
‫‪1 44 2 4 43 1 4 4 2 4 43‬‬

‫‪a1 K an‬‬

‫‪i‬‬

‫‪a‬‬

‫נובע כי …=‪a1=a2‬‬

‫‪.1‬אם אחד הוקטורים הוא וקטור אפסים אזי‬
‫הם בהיכרך תלויים ליניארית‪.‬‬

‫‪ ax1  bx2    ay1  by2   2  az1  bz2   0‬‬

‫נניח ש‬

‫‪m‬‬

‫‪an=0‬‬
‫הערות לגבי תלות ליניארית של וקטורים‪:‬‬

‫) ‪a  b  (ax1  bx2 , ay1  by2 , az1  bz2‬‬

‫‪A   1 K  n ‬‬

‫‪ . v‬כלומר אם‬

‫‪v‬‬

‫הוא קומבינציה ליניארית של‬

‫‪. u1 , u2 ,K‬‬

‫‪(2‬צריך לבדוק ש ‪ (α=(x1,y1,z2‬ו ‪ (β=(x2,y2,z2‬נמצאים שניהם ב ‪U‬‬
‫כאשר כופלים אותם במספרים ממשיים ‪.aα+bβ‬‬

‫‪0‬‬

‫‪ , v  V‬קיימים סקלרים ‪ a1 , a2 ,K , an‬כך‬

‫‪u1 , u2 ,K , un‬‬
‫‪ u1 , u2 ,K , un‬פורשים את ‪.V‬‬

‫הם בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬

‫הגדרה ב‪:‬‬
‫קבוצה‬

‫‪S   u1 , u2 ,K , un ‬‬

‫של וקטורים היא בסיס אם כל וקטור‬

‫‪v V‬‬

‫ניתן לכתיבה באופן יחיד כקומבינציה ליניארית של וקטורי הבסיס‪.‬‬
‫מרחב וקטורי ‪ V‬נקרא מימד סופי ‪ n‬ומסומן ב ‪ dimV = n‬אם ל‪ V-‬יש בסיס כזה עם ‪n‬‬
‫איברים‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫יהי ‪ V‬מרחב וקטורי ומימד סופי‪ .‬אז לכל בסיס יש אותו מספר איברים‪.‬‬
‫מספר האיברים בכל בסיס של מרחב ווקטורי ‪ V‬הנוצר סופית נקרא המימד של ‪ V‬והוא‬
‫מסומן ב ‪. dimV‬‬

‫‪ X1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ניתן להסתכל על הפתרונות של המערכת הנ"ל כווקטור‪ M  :‬‬
‫‪ X ‬‬
‫‪ n‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫התנאים הבאים על קבוצה סופית ‪ A‬של וקטורים במרחב וקטורי נוצר סופית ‪ V‬הם שקולים‪:‬‬

‫כאשר ישנו יותר מווקטור פטרונות אחד אזי ניתן לקבל אוסף פתרונות רחב מצורה כללית‪,‬‬
‫למשל‪:‬‬

‫‪ X1 ‬‬
‫‪ Y1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪a  M  b  M ‬‬
‫‪ X   Y ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n‬‬

‫‪ A.1‬מהווה בסיס של ‪.V‬‬
‫‪ A.2‬היא קבוצה בלתי תלויה ליניארית מקסימאלית‪.‬‬
‫כלומר אם מוסיפים ל ‪ A‬וקטור שאיננו נמצא ב ‪A‬‬
‫הקבוצה המתקבלת תלויה ליניארית‪.‬‬
‫‪ A.3‬היא קבוצת יוצרים מינימאלית של ‪ .V‬כלומר אם‬
‫גורעים מ ‪ A‬וקטור מסויים אזי הקבוצה המתקבלת‬
‫כבר אינה יוצרת את ‪.V‬‬

‫ונקרא לו מרחב הפתרונות של המערכת‪.‬‬

‫‪.1‬כל קבוצה של ‪ n+1‬וקטורים במרחב ‪ n‬מימדי היא‬
‫תלויה ליניארית‪.‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫מימד מרחב הפתרונות של המשוואות ההומוגניות שווה תמיד ל ‪: (n-r(A‬‬
‫‪ – n‬מספר הנעלמים‪.‬‬
‫‪ – (r(A‬דרגת מטריצת המקדמים‪.‬‬

‫לכן אוסף הפתרונות של המערכת ההומוגנית שלנו מהווה תת מרחב של‬

‫משפט‪:‬‬

‫‪.2‬כל קבוצה שיש בה פחות מ ‪ n‬וקטורים אינה יוצרת‬
‫את ‪ V‬אם ‪ V‬הוא מרחב ‪ n‬מימדי‪.‬‬

‫‪IR n‬‬

‫שנסמנו ‪P‬‬

‫מהמשפט הנ"ל נובע שבכדי לפתור מע' משוואות הומוגניות יש לבצע את הפעולות הבאות‪:‬‬
‫‪.1‬להביא את מטריצת המקדמים לצורה המדורגת שלה‪.‬‬
‫‪.2‬לקבוע את דרגת המטריצה‪.‬‬
‫‪.3‬מימד מרחב הפתרונות הוא מס' הנעלמים פחות דרגת המטריצה‪ .‬בעזרת‬
‫מספר זה מחשבים בסיס למרחב הפתרונות ואז כל פתרון של המערכת‬
‫ההומוגנית הוא צירוף ליניארי של איברי הבסיס הנ"ל‪.‬‬

‫הגדרה‪ :‬הדרגה של המטריצה‪:‬‬
‫נתונה מטריצה מדרגה ‪. mXn‬‬
‫כל שורה זה וקטור ב ‪ , IR n‬כל עמודה זה וקטור ב ‪. IR m‬‬

‫דרגת השורות של מטריצה ‪ A‬מוגדרת כמספר המקסימאלי של שורות ‪ A‬שהן וקטורים בלתי‬

‫כלומר לאחר שמוצאים את מימד מרחב הפתרונות צריך לנחש פתרונות שנותנים את‬
‫הערכים הרצויים‪ ,‬כל פתרון צריך להיות בלתי תלוי בשני‪.‬‬

‫משפט‪ :‬דרגת השורות של מטריצה ‪ A‬מסדר ‪ mXn‬תמיד שווה לדרגת העמודות שלה‬
‫והמספר המשותף נקרא דרגת המטריצה והוא מסומל ה ‪.(r(A‬‬

‫מערכת משוואות ליניאריות שאינה בהכרח הומוגנית‪:‬‬
‫זוהי מערכת בעלת ‪ m‬משוואות ליניאריות ב ‪ n‬משתנים וניתן לתאר אותה בצורה הבאה‪:‬‬

‫תלויים ליניארית ב ‪) . IR n‬ניתן להגדיר באופן דומה את דרגת העמודות ביחס ל ‪.( IR m‬‬

‫חישוב הדרגה של המטריצה‪:‬‬
‫הדרגה של מטריצה מדורגת שווה למספר השורות שאינן שורות אפסים‪.‬‬
‫ביצוע פעולות שורה אלמנטאריות איננה משנה את דרגת המטריצה‪.‬‬
‫כלומר על מנת לחשב יש לבצע פעולות שורה אלמנטאריות על מטריצה נתונה עד להבאתה‬
‫למצב של מטריצה מדורגת‪ .‬ואז מספר השורות שאינן שורות אפסים הוא דרגת המטריצה‪.‬‬
‫נזכור שמטריצה מדורגת מוגדרת כך‪:‬‬
‫‪.1‬כל שורות האפסים שלה מופיעות לאחר‬
‫שורה שיש בה איברים שונים מאפס‪.‬‬
‫‪.2‬מספר האפסים המובילים בשורה ‪ k‬גדול‬
‫ממספר האפסים המובילים בשורה ‪), i‬כאשר‬
‫שורה ‪ k‬היא אחרי שורה ‪.(i‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫התנאים הבאים על מטריצה ריבועית ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬שקולים‪:‬‬
‫‪.r(A)=n.1‬‬

‫‪a21 X 1  a22 X 2  K  a2 n X n  b2‬‬
‫‪M‬‬
‫‪am1 X 1  am 2 X 2  K  amn X n  bm‬‬
‫נגדיר שתי מטריצות‪:‬‬

‫‪a1n ‬‬
‫‪‬‬
‫‪M‬‬
‫‪amn ‬‬
‫‪‬‬

‫‪ a11 K‬‬
‫‪ a11 K a1n b1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ - A   M O‬מטריצת המקדמים‪M  .‬‬
‫‪ A*   M‬מטריצה זו‬
‫‪ a K a b ‬‬
‫‪ a‬‬
‫‪mn m ‬‬
‫‪ m1‬‬
‫‪ m1 L‬‬

‫כוללת גם את הפתרונות בעמודה האחרונה שלה‪.‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫למערכת המשוואות יש פתרון אם ורק אם דרגת המטריצה המורחבת שלה שווה לדרגת‬
‫המטריצה המצומצמת שלה ‪. r ( A)  r ( A*) :‬‬
‫במקרה ויש פתרון הוא יהיה מהצורה הכללית ‪:‬‬

‫‪ A.2‬הפיכה‪.‬‬
‫‪.3‬הדטרמיננטה של ‪ A‬שונה מאפס‪.‬‬
‫מערכת משוואות ליניאריות הומוגניות‪:‬‬
‫הגדרה‪:‬‬
‫מערכת הומוגנית של ‪ m‬משוואות ב ‪ n‬נעלמים היא מערכת משוואות מהצורה הבאה‪:‬‬

‫‪a11 X 1  a12 X 2  K  a1n X n  0‬‬

‫‪a21 X 1  a22 X 2  K  a2 n X n  0‬‬
‫‪M‬‬
‫‪am1 X 1  am 2 X 2  K  amn X n  0‬‬
‫הנעלמים במערכת הם‬

‫‪a11 X 1  a12 X 2  K  a1n X n  b1‬‬

‫‪X 1 , X 2 ,K , X n‬‬

‫‪X  X hX p‬‬

‫‪Xh‬‬
‫‪ - X p‬פיתרון פרטי כלשהו )שניתן לנחש(‪.‬‬

‫‪ -‬הפתרון הכללי של המערכת ההומוגנית ‪.‬‬

‫חקירה של מערכת משוואות ליניאריות לא הומוגניות שבה מספר הנעלמים לא בהכרח‬
‫שווה למספר המשוואות‪:‬‬
‫החקירה מתבססת על הדרגה של מטריצת המקדמים והדרגה של המטריצה המורחבת‪:‬‬

‫אם )*‪ r ( A)  r ( A‬למערכת אין פתרון‪.‬‬
‫אם )*‪ r ( A)  r ( A‬ו‬

‫‪r ( A)  n‬‬

‫אזי יש פתרון יחיד‪.‬‬

‫אם )*‪ r ( A)  r ( A‬ו ‪ r ( A)  n‬אזי יש‬

‫‪‬‬

‫פתרונות‪.‬‬

‫האם להוסיף כאן ארביטראז?‬

‫מטריצת המקדמים היא‪:‬‬
‫‪a1n ‬‬
‫‪‬‬
‫‪M‬‬
‫‪amn ‬‬
‫‪‬‬

‫‪ a11 K‬‬
‫‪‬‬
‫‪A M O‬‬
‫‪ a‬‬
‫‪ m1 L‬‬

‫מכפלה סקלרית על מרחב וקטורי‬

‫‪4‬‬

‫לכל זוג וקטורים‬

‫) ‪   (b1 , b2 ,K , bn ) ,   (a1 , a2 ,K , an‬ב ‪IR n‬‬

‫מספר ממשי שיסומן ב ‪ g‬‬

‫נתאים‬

‫על פי הנוסחא הבאה‪:‬‬

‫אם‬

‫‪A   aij ‬‬

‫היא מטריצה מסדר ‪ , nXn‬העקבה של ‪ A‬מוגדרת כסכום‬

‫האיברים על האלכסון הראשי שלה‪:‬‬
‫‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫‪tr ( A)   aii‬‬

‫‪ g   aibi  a1b1  a2b2  K  anbn‬‬
‫‪i 1‬‬

‫זוהי מכפלה סקלרית של ‪.  , ‬הגדרנו כאן פונקציה המתאימה לכל זוג וקטורים ב‬

‫‪IR n‬‬

‫סקלר ב ‪. IR‬‬

‫תכונות המכפלה הסקלרית‪:‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪ V‬הוא מרחב וקטורי של מטריצות מסדר ‪ mXn‬המכפלה הווקטורית של שתי‬
‫מטריצות ‪ A,B‬תוגדר כך‪:‬‬
‫) ‪A  ( aij‬‬
‫) ‪B  (bij‬‬

‫‪  , ‬וקטורים ו ‪ a‬מספר כלשהו אזי המכפלה‬

‫‪(1‬הומוגניות‪ :‬אם‬
‫הסקלרית תקיים‪:‬‬

‫‪n‬‬

‫‪AgB  tr ( BT A)   a ij bij‬‬
‫‪i 1 j 1‬‬

‫‪ a  g  a   g ‬‬

‫‪n‬‬

‫‪(2‬ליניאריות‪ :‬אם ‪  ,  , ‬וקטורים ב ‪ ,V‬אזי‪:‬‬

‫‪(3‬חיוביות‪:‬‬

‫‪m‬‬

‫‪AgA  tr ( AT A)   aij2‬‬
‫‪i 1 j 1‬‬

‫‪ g       g   g‬‬

‫•מכאן גם נובע ש ‪ 0‬‬

‫‪m‬‬

‫נורמה של וקטור‪:‬‬
‫נניח ש ‪ V‬הוא מרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלארית‪ .‬אם‬

‫‪.  g0‬‬

‫הנורמה של ‪ ‬מסומנת ב‬

‫‪.‬‬

‫‪  g  0‬לכל וקטור ‪ 0‬‬
‫‪‬‬
‫‪.  g   g‬‬
‫‪(4‬סימטריה‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫וקטור ב ‪V‬‬

‫ומוגדרת‪:‬‬

‫‪   g‬‬

‫דוגמא‪ :‬כיצד בודקים המכפלה הסקלרית מקיימת את התנאים‬
‫נתבונן במרחב‬

‫‪IR n‬‬

‫‪ ,‬אם ) ‪, X  ( x1 , x2 ,K , xn‬‬

‫) ‪Y  ( y1 , y2 ,K , yn‬‬

‫הם שני וקטורים במרחב נגדיר את המכפלה הסקלרית ונראה שהיא מקיימת את התנאים‬
‫‪n‬‬

‫‪x y‬‬

‫‪ x1 y1  x2 y2  K  xn yn‬‬

‫‪i‬‬

‫‪i‬‬

‫‪. X gY ‬‬

‫דוגמא להבנת המשמעות של נורמה של וקטור‪:‬‬

‫‪i 1‬‬

‫במרחב‬

‫‪.1‬הומוגניות‪.‬‬
‫‪ aX  gY  a  X gY ‬‬

‫‪n‬‬

‫‪x‬‬

‫‪2‬‬
‫‪i‬‬
‫‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫‪ aX    axi  a xi‬‬
‫‪i 1‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪a ( X gY )  a  xi yi‬‬

‫‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪2‬‬
‫‪1‬‬

‫זהו מרחב דו מימדי וזהו למעשה האורך של הוקטורים!!‬

‫‪X g(Y  Z )  X gY  X gZ‬‬
‫‪n‬‬

‫‪X g(Y  Z )   xi g(Y  Z )   xi gY   xi gZ‬‬

‫תכונות הנורמה‪:‬‬
‫‪.1‬הומוגנית‪ :‬לכל וקטור‬

‫‪‬‬

‫‪X gX   xi xi  xi2‬‬

‫אי השוויון של שווארץ‪:‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪i 1‬‬

‫לכל שני וקטורים‬

‫‪xi2  0‬‬
‫‪ a1 ‬‬
‫‪t‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪an  g b1 K bn    M  b1 K bn    a1 K an   b1 K bn ‬‬
‫‪ a ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ g   t ‬‬

‫‪ a1 K‬‬

‫הרחבה של ההגדרה של מכפלה סקלרית למטריצות ולפונקציות‪:‬‬
‫נתבונן במרחב הווקטורי ‪ V‬של כל הפונקציות הרציפות בקטע [‪ .]0,1‬אם ‪ g,f‬שתי‬
‫פונקציות ב ‪ V‬אזי המכפלה הסקלרית ביניהן תהיה ‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫‪0‬‬

‫‪     ‬‬

‫‪, ‬‬

‫במרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלרית מתקיים‪:‬‬

‫‪ g   ‬‬

‫למעשה ניתן להציג את המכפלה הסקלרית באמצעות מכפלה וקטורית רגילה כך‪:‬‬

‫‪f gg   f ( x ) g ( x)dx‬‬

‫‪ ,‬והוא שווה לאפס אם‬

‫הוא וקטור האפס‪.‬‬

‫‪X gX  0‬‬
‫‪n‬‬

‫‪ ‬מתקיים ‪X  0‬‬

‫‪.2‬חיוביות‪ :‬לכל וקטור‬
‫‪.3‬אי שוויון המשולש‪:‬‬

‫‪n‬‬

‫‪‬‬

‫ולכל מספר ‪ a‬מתקיים‬

‫‪a  a ‬‬
‫ורק אם‬

‫‪.3‬חיוביות‪:‬‬

‫‪i 1‬‬

‫) ‪X  ( x1 , x2‬‬

‫תהיה‬

‫‪X  X gX  x  x‬‬

‫‪2‬‬
‫‪2‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪.2‬ליניאריות‪) ,‬אדטיביות(‪:‬‬

‫‪X  X gX ‬‬

‫קל להבין שבמרחב ‪ IR 2‬הנורמה של הוקטור‬

‫‪n‬‬

‫עקבה של מטריצה‪:‬‬

‫‪IR n‬‬

‫הנורמה של וקטור‬

‫) ‪X  ( x1 ,K , xn‬‬

‫תהיה‪:‬‬

‫כלומר אם ) ‪   a1 ,K , an  ,   (b1 ,K , bn‬‬

‫והערכים הם‬

‫מספרים ממשיים אזי מתקיים‪:‬‬
‫‪n‬‬

‫‪n‬‬

‫‪ a b‬‬

‫‪2‬‬
‫‪i‬‬

‫‪i 1‬‬

‫הוכחה לאי שוויון שוווארץ‪:‬‬
‫לכל ‪ t  IR‬מתקיים ‪:‬‬

‫‪2‬‬
‫‪i‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪‬‬

‫‪n‬‬

‫‪a b‬‬

‫‪i i‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪(ta  b)g(ta  b)  0‬‬

‫נפתח את הביטוי‪:‬‬

‫‪t 2 (a ga )  t ( agb)  t (bga )  (bgb)  0‬‬
‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪t 2 a  2t (a gb)  b  0‬‬
‫ניתן לכתוב את הביטוי האחרון שהתקבל אחרת לפי הדיסקרימיננטה‪ ,‬ביטוי זה יהיה‬
‫אי שלילי לכל ערך של ‪ t‬רק אם הדיסקרימיננטה שלו היא אי חיובית כלומר‪:‬‬

‫‪5‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪b 0‬‬
‫‪2‬‬

‫ההוכחה היא הוכחה רגילה של תת מרחב‪ ,‬צריך להראות ש ‪:‬‬

‫‪(2a gb) 2  4 a‬‬

‫‪b‬‬

‫‪2‬‬

‫‪‬‬

‫‪.1‬להראות שווקטור האפס נמצא ב ‪W‬‬
‫‪‬‬
‫‪.2‬להראות שאם ‪  , ‬וקטורים ב ‪ a,b W‬שני מספרים אזי גם‬
‫הוקטור ‪ a  b‬נמצא ב ‪. W ‬‬

‫‪(a gb) 2  a‬‬

‫‪agb  a b‬‬
‫הוכחה של משפט אי שוויון המשולש‪ :‬לפי אי שוויון שווארץ‪:‬‬

‫פתרון ההוכחה‪:‬‬

‫‪    ‬‬

‫צריך להוכיח‪:‬‬

‫נפתח את הביטוי‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪.1‬ברור שוקטור האפס נמצא ב ‪W‬‬
‫‪‬‬
‫‪.2‬אם ‪ a  b‬נמצא ב ‪ W‬אזי כפולה שלו בוקטור ‪ ‬שנמצא‬

‫‪         g     ‬‬

‫ב ‪ W‬תתן אפס‪ ,‬כלומר‪:‬‬
‫‪( a  b )g  0‬‬

‫‪ g  2 g   g ‬‬
‫‪2‬‬

‫כי הוא מאונך לכל וקטור ב ‪.V‬‬

‫‪ a g  b g‬‬
‫‪ a0  b0  0‬‬

‫‪2‬‬

‫‪  2 g  ‬‬

‫זה מתקבל מפני שהוקטור החדש מתאפס‪.‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫נזכור שלפי אי שוויון שווארץ ‪:‬‬
‫‪2‬‬

‫‪  2    ‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪ (    )2‬‬

‫‪2‬‬

‫‪ g   ‬‬

‫תמיד‬
‫ולכן ניתן לאומר ש‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫‪  2 g  ‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ (    )2‬‬

‫‪ ‬‬

‫הגדרה ‪ :‬ב ‪IR 2‬‬
‫‪  , ‬לחלק לנורמה‪:‬‬

‫שני וקטורים‬

‫‪ (  g‬תהיה אפס! וזהו רק וקטור האפס שמקיים תנאי זה‪.‬‬
‫‪‬‬

‫להציג כל וקטור ‪ ‬ב ‪ V‬בצורה יחידה‪:‬‬

‫‪W ‬‬

‫‪   ‬‬

‫כאשר‬

‫‪ W‬‬

‫‪cos   ,   ‬‬

‫‪.‬‬

‫היא יחידה!! בגלל ש‬

‫במרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלרית נקראים‬

‫‪ W    0‬‬

‫‪.W‬‬

‫מערכות אורתונורמאליות של וקטורים‪:‬‬
‫קבוצה אורתוגונאלית‪:‬‬

‫‪A   1 ,K , an ‬‬

‫אורטוגונאלים זה לזה כאשר‪:‬‬

‫הגדרה‪ :‬קבוצה‬

‫לפי הגדרה זו וקטור האפס הוא אורטוגונאלי לכל וקטור!‬

‫עליו מכפלה סקלארית נקראת אורתוגונאלית אם לכל ‪ i, j  1,K , n‬‬

‫‪ g  0‬‬

‫ש‬

‫וקטור אורטוגונאלי ומשלים אורטוגונאלי‪:‬‬
‫אם ‪ V‬הוא מרחב שמוגדרת עליו מכפלה פנימית ו ‪ W‬הוא תת מרחב של ‪.V‬‬
‫המשלים אורטוגונאלית של ‪ W‬מוגדר כקבוצה‬

‫‪ g  0‬‬

‫ש‬

‫לכל‬

‫‪‬‬

‫‪W‬‬

‫לכל הוקטורים‬

‫‪‬‬

‫ב ‪ V‬כך‬

‫ב ‪.W‬‬

‫מאונך לכל וקטור ב ‪W‬‬

‫כיצד מוצאים את המשלים האורטוגונאלי‪:‬‬
‫דוגמא‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪W  ( x, y )  IR 2 | 2 x  y  0‬‬

‫על מנת למצוא את ‪‬‬

‫‪W‬‬

‫אנו צריכים למצוא וקטור )‪ (a,b‬כך ש‪:‬‬

‫‪ ax+by=0‬לכל )‪ (x,y‬אשר מקיים ‪.y=2x‬‬
‫נציב במקום ‪ y‬את הביטוי ‪ 2x‬ונקבל‪:‬‬
‫נוציא את ‪ x‬מחוץ לסוגרים‪:‬‬
‫‪ax+2bx=0‬‬
‫מכאן ש הביטוי בסוגרים צריך לאפס את המשוואה‪ ,‬וזה‬
‫‪x(a+2b)=0‬‬
‫מתרחש בתנאים‪:‬‬
‫משוואת ישר זה תהיה‪:‬‬
‫‪a=-2b  b=-0.5a‬‬
‫‪. y=-0.5x‬‬
‫כלומר‪:‬‬

‫‪W    ( x, y )  IR 2 | 0.5 x  y  0‬‬

‫ניתן לבדוק שאם ‪ W‬הוא תת מרחב של מרחב וקטורי ‪) V‬המוגדר למכפלה סקלרית(‬
‫אזי גם‬

‫‪W‬‬

‫הוא תת מרחב של ‪.V‬‬

‫‪i j‬‬

‫מתקיים‬

‫‪ i g j  0‬‬

‫של וקטורים במרחב וקטורי שמוגדרת‬
‫כך‬

‫‪),‬כלומר כל שני וקטורים ב ‪ A‬מאונכים זה‬

‫לזה(‪.‬‬

‫‪W      V   W ,  g  0‬‬

‫כלומר כל וקטור ב ‪W ‬‬

‫ו‬

‫כלומר כל וקטור במרחב ניתן לפרק לסכום של ‪ 2‬וקטורים ניצבים אחד לשני וההצגה‬

‫וקטורים ניצבים – וקטורים אורטוגונאלים‪:‬‬

‫‪, ‬‬

‫אזי המכפלה שלו כפול עצמו )‬

‫משפט‪:‬‬
‫אם ‪ V‬מרחב וקטורי שמוגדרת עליו מכפלה סקלארית ו ‪ W‬תת מרחב של ‪ V‬אזי ניתן‬

‫קוסינוס הזוית בין הווקטורים מוגדרת כמכפלה סקלארית של‬

‫‪ g‬‬
‫‪ ‬‬

‫‪ W  W ‬‬

‫מפני שאם ישנו וקטור‬

‫‪0‬‬

‫‪  2 g  ‬‬
‫‪2‬‬

‫‪W  W   0‬‬
‫‪‬‬

‫קבוצה אורתונורמאלית‪:‬‬
‫אם בנוסף לתנאים של הקבוצה האורתוגונאלית גם לכל‬

‫‪i  1‬‬

‫‪i  1,K , n‬‬

‫מתקיים‬

‫נאמר ש ‪ A‬היא מערכת אורתונורמאלית של וקטורים‪.‬‬

‫כלומר מערכת אורטונורמאלית של וקטורים היא קבוצה של וקטורים מאונכים אחד‬
‫לשני ואורך כל וקטור הוא ‪.1‬‬
‫טענה‪:‬‬
‫אם‬

‫‪, an‬‬

‫‪ 1 ,K‬הם וקטורים שונים מאפס ומהווים מערכת אורטוגונאלית של‬

‫וקטורים אזי הם בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫‪n‬‬

‫נניח ש ‪ ,  ai i  0‬בכדי להראות ש ‪1 ,K , an‬‬

‫צריך להראות שכל‬

‫‪i 1‬‬

‫אחד מהמקדמים‬
‫נבחר‬

‫‪i‬‬

‫‪ai‬‬

‫הוא אפס‪.‬‬
‫‪n‬‬

‫כלשהו ונכפיל אותו ב ‪j‬‬

‫‪a ‬‬
‫‪j‬‬

‫‪:‬‬

‫‪j 1‬‬

‫‪n‬‬

‫‪‬‬

‫‪j 1‬‬

‫‪‬‬

‫‪g i   a j   j g i ‬‬

‫‪n‬‬

‫‪‬‬

‫‪j‬‬

‫‪a ‬‬

‫במצב זה כל האיברים מתאפסים מפני שהוקטורים הם‬
‫שלו עם עצמו‪ ,‬כאשר ‪: i=j‬‬

‫‪j‬‬

‫‪j 1‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬

‫‪6‬‬

‫‪g i ‬‬

‫‪‬‬

‫‪j i‬‬

‫‪n‬‬

‫‪ a 0  a  ‬‬
‫‪j i‬‬

‫‪‬‬

‫‪‬‬

‫‪j‬‬

‫‪j 1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪g i   ‬‬
‫‪‬‬

‫‪2 ‬‬
‫‪ 1 2   0 ‬‬
‫‪ 1 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 1  0  ‬‬
‫‪ 2 1  ‬‬

‫‪n‬‬

‫‪j‬‬

‫‪a ‬‬
‫‪j‬‬

‫‪P ( )  A   I  ‬‬

‫‪j 1‬‬

‫‪  1    4‬‬
‫‪2‬‬

‫‪ ai   i g i   ai  i‬‬

‫אנו יודעים שמכפלת הוקטור בעצמו איננה אפס ולכן בהכרח‪.‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫‪.1‬לכל מרחב וקטורי ממימד סופי שמוגדרת עליו מכפלה סקלרית יש בסיס שמורכב‬
‫ממערכת אורטונורמאלית של וקטורים‪.‬‬
‫‪.2‬אם ‪ e1 ,K , en‬הוא בסיס אורטונורמאלי של מרחב וקטורי ‪ V‬אזי לכל וקטור‬
‫‪ ‬ב ‪ V‬מתקיים‪:‬‬
‫‪n‬‬

‫‪     gei  ei‬‬

‫א‪.‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪2‬‬

‫ב‪.‬‬

‫‪n‬‬

‫‪   ei‬‬

‫‪2‬‬

‫‪2   x1   0 ‬‬
‫‪ 1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪  x2   0 ‬‬
‫‪ 2 2   x1   0 ‬‬
‫‪ 2 2  x    0 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪  2  ‬‬
‫בשלב זה אנו רואים שדרגת המטריצה היא ‪ 1‬ולכן יש פתרון אחד כללי‪:‬‬
‫‪ 1 1   x1   0 ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 0   x2   0 ‬‬
‫‪x1  x2  0‬‬

‫‪‬‬

‫‪i 1‬‬

‫נוכיח את ‪.2‬א‪:.‬‬

‫‪‬‬

‫נבחר וקטור‬
‫וקטור‬

‫‪1  1, 2  3‬‬
‫כעת על מנת למצוא את הוקטורים העצמיים של המטריצה נפתור לפי סעיף ב‬
‫במשפט‪ ,‬נזכור שעלינו לפתור לכל אחד מהערכים העצמיים‪:‬‬
‫‪1  1‬‬

‫‪‬‬

‫ב ‪ ,V‬מיקח ש‬

‫‪, en‬‬

‫‪ e1 ,K‬הוא בסיס של ‪ V‬ניתן לבטא את‬

‫ע"י‪:‬‬

‫כלומר הוקטור האופייני ל ‪  1‬‬

‫‪   ai ei‬‬
‫לכל ‪1  j  n‬‬
‫‪ aj‬‬

‫‪0‬‬

‫‪‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪0‬‬

‫נקבל ש ‪:‬‬
‫‪n‬‬

‫‪ ge j    ai ei  ge j  a j (e j ge j )  a j e j‬‬

‫נוכיח את ‪.2‬ב‪:.‬‬
‫נבחר ב ‪ ‬כלשהו ב ‪ j‬ונציב לפי מה שהתקבל בא את הערך של‬
‫‪ n‬‬
‫‪  n‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2      ei  gei g    ei  gei  ‬‬
‫‪ i 1‬‬
‫‪  i 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪  n‬‬
‫‪‬‬
‫‪    ai ei  g   ai ei  ‬‬
‫‪ i 1‬‬
‫‪  i 1‬‬
‫‪‬‬
‫כאשר פותחים ביטוי זה לפי החוקים של מכפלה סקלרית כל הוקטורים ששונים אחד‬
‫מהשני מתאפסים בגלל המכפלה הסקלארית ונותרות רק המכפלות של הוקטורים ‪e‬‬
‫בעצמם‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪n‬‬

‫‪ ai2‬‬
‫‪i 1‬‬

‫‪ei‬‬

‫בריבוע‪:‬‬

‫‪n‬‬

‫‪a‬‬

‫‪2‬‬
‫‪i‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪ x1 ‬‬

‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫נניח ש ‪ A‬מטריצה ריבועית ‪ .nXn‬וקטור ‪ X   M ‬נקרא וקטור עצמי של המטריצה ‪A‬‬

‫אם קיים מספר‬

‫‪‬‬

‫במקרה זה‬

‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬

‫כך ש ‪AX   X :‬‬

‫‪‬‬

‫נקרא ערך עצמי של המטריצה ‪ A‬ואילו ‪ X‬נקרא וקטור עצמי של ‪A‬‬

‫ששייך לערך העצמי ‪. ‬‬

‫‪2   x1  ‬‬
‫‪ 1 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 1     x2  ‬‬
‫‪ 2 2   x1   0 ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 2   x2   0 ‬‬

‫גם כאן מימד הפתרונות היה אחד והוקטור האופייני ל ‪  3‬‬

‫שהתקבל הוא )‪(a,a‬‬

‫‪.‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫וקטורים עצמיים ששייכים לערכים עצמיים שונים של מטריצה ריבועית חייבים‬
‫להיות בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫נוכיח את המשפט למקרה הפשוט של ‪ 2‬וקטורים עצמיים‪:‬‬
‫נניח ש ‪ X,Y‬הם שני וקטורים עצמיים של מטריצה ‪ A‬ששיכים לערכים עצמיים‬
‫‪. x ,  y‬‬

‫צריך להראות שכש‬

‫‪ y‬‬

‫‪ x‬אז ‪ X‬ו ‪ Y‬בלתי תלויים ליניארית‪ ,‬כלומר‪:‬‬

‫שאם ‪ aX+bY=0‬אזי זה יתכן אך ורק אם ‪.a=b=0‬‬
‫נניח ש ‪.aX+bY=0‬‬
‫נכפיל את ‪ 2‬צידי המשוואה ב ‪ A‬ונציג אותה בצורה הבאה‪:‬‬
‫‪A( aX  bY )  0‬‬
‫‪a ( AX )  b( AY )  0‬‬

‫אנו יודעים ש ‪ , AX  x X , AY  yY :‬נחליף את הביטוי בסוגריים‪:‬‬

‫משפט‪ :‬נניח ש ‪ A‬מטריצה מסדר ‪ nXn‬אזי התנאים הבאים שקולים‪:‬‬
‫א‪  .‬הוא ערך עצמי של ‪.A‬‬
‫ב‪ .‬למערכת המשוואות )ההומוגנית( ‪ n‬משוואות ב ‪ n‬נעלמים ‪:‬‬
‫‪ ( A   I ) X  0‬יש פתרון שלא כולו אפסים‪I) .‬‬
‫מטריצת היחידה(‪.‬‬
‫ג‪ .‬למע' הומוגנית יש פתרון אידיאלי כשהדטרמיננטה של הביטוי שווה‬
‫לאפס‪:‬‬

‫‪P     (A  I )X  0‬‬

‫‪ 3‬‬

‫‪ 1 1   x1   0 ‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 0   x2   0 ‬‬
‫‪x1  x2‬‬

‫‪i 1‬‬

‫‪2‬‬

‫יהיה )‪ (a,-a‬כאשר ‪ a‬מספר כלשהו‪.‬‬

‫כעת נפתור בעבור הערך העצמי השני‪:‬‬

‫‪n‬‬

‫‪2‬‬

‫‪x1   x2‬‬

‫ביטוי זה נקרא הפולינום‬

‫האופייני של מטריצה ‪.A‬‬
‫לפי ג' הערכים העצמיים של ‪ A‬הם בדיוק השורשים של הפולינום האופייני‪.‬‬
‫דוגמא ליישום השיטה‪:‬‬
‫רוצים למצוא את הערכים העצמיים והוקטורים העצמיים של המטריצה‪:‬‬
‫‪ 1 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 1‬‬

‫‪A‬‬

‫פתרון ‪:‬‬
‫מציאת הערכים העצמיים‪ :‬כותבים את הפולינום האופייני של המטריצה ופותרים‪:‬‬

‫‪a ( x X )  b (  yY )  0‬‬

‫‪x (aX )   y (bY )  0‬‬
‫אנו הנחנו ש ‪ aX+bY=0‬ולכן ‪ , aX=-bY‬נחליף בתוך הסוגריים‪:‬‬

‫‪x (aX )   y (aX )  0‬‬
‫‪aX (x   y )  0‬‬

‫אנו יודעים ש ‪x   y‬‬

‫הערכים העצמיים אינם שווים אחד לשני‪ ,‬ושווקטור‬

‫עצמי איננו יכול להיות שווה לאפס ולכן ‪.a=0‬‬
‫ניתן להוכיח אותו דבר לגבי ‪. b=0‬‬
‫מטריצות דומות‬
‫הגדרה‪:‬‬
‫נניח ש ‪ A,B,C‬מטריצות ריבועיות מאותו סדר‪.‬‬
‫נאמר ש ‪ A‬ו ‪ B‬דומות אם קיימת מטריצה הפיכה ‪ C‬מאותו סדר כך ש‪:‬‬

‫‪A  CBC 1‬‬

‫‪7‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫מטריצה ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬ניתנת ללכסון אם ורק אם יש לה ‪ n‬וקטורים עצמיים בלתי תלויים‬
‫ליניארית‪ ,‬כלומר ל‬

‫‪IR n‬‬

‫יש בסיס מורכב מוקטורים עצמיים של ‪.A‬‬

‫המסקנה המיידית היא שלכל מטריצה מסדר ‪ nXn‬עם ‪ n‬ערכים עצמיים שונים זה מזה ניתנת‬
‫ללכסון‪.‬‬
‫מסקנה זו נובעת מהמשפט שוקטורים עצמיים שייכים לערכים עצמיים שונים זה מזה הם‬
‫בלתי תלויים ליניארית‪.‬‬
‫נניח ש ‪ A‬מטריצה מסדר ‪ nXn‬שניתנת ללכסון‪ .‬אזי ל ‪ A‬יש ‪ n‬וקטורים עצמיים בלתי‬
‫תלויים ליניארית שנסמנם ‪ , 1 ,K ,  n :‬וישנם ‪ 1 ,K , n‬ערכים עצמיים שמתאימים‬
‫לכל אחד מהוקטורים ‪ .‬אולם ערכים אלו לא בהכרח שונים אחד מהשני‪ ,‬לעיתים מתאימים‬
‫יותר מוקטור אחד לכל ערך עצמי‪ ,‬לכן מסמן ב ‪ k1 ,K , kn‬את הריבויים של כל אחד‬
‫מהערכים העצמיים ‪ ),‬במידה וכולם שונים אזי ‪ K‬יגיע ל ‪ .(n‬מימד הפתרונות של הפולינים‬
‫האופיני של המטריצה יהיה ‪) K‬מספר הריבויים(‪.‬‬

‫‪ 1 2‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 1‬‬

‫‪A‬‬

‫מהדוגמא הקודמת‪:‬‬

‫אנו יודעים ש הערכים העצמיים הם ‪ 1,3-‬וכל אחד בריבוי יחיד‪ .‬והוקטורים העצמיים הם )‬
‫‪ (1,1) , (1-,1‬בהתאמה‪.‬‬
‫לכן ניתן לכתוב את ‪ A‬כך‪:‬‬

‫‪ 1 0 ‬‬
‫‪ 1 1‬‬
‫‪) B  ‬הוקטור הראשון מתאים לערך העצמי הראשון ב‬
‫‪, D‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1 1 ‬‬
‫‪ 0 3‬‬

‫‪.(D‬‬

‫כלומר ניתן לכתוב את ‪ A‬כך‪:‬‬
‫‪‬יש למצוא את ההפיכה של ‪ B‬כמובן‪.‬‬

‫ערך עצמי של מטריצה בלתי הפיכה‪:‬‬
‫נניח שישנה מטריצה לא הפיכה ‪ ,‬נמקם את שורת האפסים שלה בחלקה העליון ‪:‬‬
‫‪0 ‬‬

‫ניתן לבטא את מה שניסחנו בצורה כזאת‪A  BDB 1 :‬‬
‫כאשר ‪ B‬היא המטריצה שהטורים שלה הם הוקטורים העצמיים ו ‪ F‬היא מטריצה שעל‬
‫האלכסון שלה מופיעים הערכים העצמיים‪) ,‬כל אחד מופיע כמספר הריבויים שלו ‪.( K‬‬
‫משפט‪:‬‬
‫למטריצות דומות יש אותם ערכים עצמיים כי יש להן את אותו פולינום אופייני‪.‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫נניח ש ‪ A‬ו ‪ B‬דומות‪ ,‬כלומר ‪:‬‬
‫אותו פולינום אופייני‪:‬‬

‫‪A  CBC 1‬‬

‫‪ ,‬כעת צריך להראות של ‪ A‬ול ‪ B‬יש את‬

‫‪A   I  CBC 1   I‬‬
‫כעת נטפל בצד ימין של המשוואה‪ ,‬נשתמש ראשית בחוק הפילוג‪:‬‬

‫‪CBC 1   I  CBC 1   CIC 1‬‬
‫‪ C  B   I  C 1‬‬
‫כעת לפי משפט המכפלה‪:‬‬

‫‪C  B   I  C 1 ‬‬

‫‪‬‬
‫‪  2 a22  0‬‬

‫‪a22 ‬‬

‫‪a21‬‬

‫הגדרה של מטריצה סימטרית‪:‬‬

‫‪A  At‬‬

‫‪ ,‬כלומר אם ‪ A‬שווה למוחלפת שלה‪.‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫וקטורים עצמיים ששייכים לערכים עצמיים שונים של מטריצה סימטרית הם אורטוגונלים‪.‬‬
‫הוכחה‪:‬‬
‫נניח ש‬

‫‪1 , 2‬‬

‫הם ‪ 2‬ערכים עצמיים של ‪ A‬כך ש‬

‫העצמיים השייכים ל‬

‫‪1  2‬‬

‫‪ . 1 , 2‬צריך להוכיח ש ‪X gY  0‬‬

‫‪A   I  CBC   I  B   I‬‬
‫‪1‬‬

‫לשתי המטריצות אותו הפולינום האופייני!! ולכן יש להן גם אותם ערכים עצמיים‪.‬‬

‫‪AY  2Y‬‬

‫‪ AX  gY  1 X gY‬‬
‫‪X g AY   2 X gY‬‬

‫אנו יכולים להזיז את המיקום של ‪ X‬לפי החוקים של מכפלה‬

‫סקלארית‪.‬‬
‫נזכור שניתן לבטא‪ :‬מכפלה סקלארית גם כמכפלה וקטורית לפי‪:‬‬

‫מטריצה ניתנת ללכסון‪:‬‬

‫נזכור גם ש‬

‫הגדרה‪:‬‬
‫נאמר שמטריצה ריבועית ‪ A‬ניתנת ללכסון אם היא דומה למטריצה אלכסונית )כל האיברים‬
‫מחוץ לאלכסון הראשי שלה הם אפס(‪ .‬כלומר מטריצה ניתנת ללכסון אם קיימת מטריצה‬
‫ריבועית הפיכה ‪ B‬מאותו סדר ומטריצה אלכסונית ‪ D‬מאותו סדר כך ש ‪:‬‬

‫‪A  BDB 1‬‬
‫‪ – D‬מטריצה שעל האלכסון הראשי שלה מופיעים הערכים העצמיים של ‪ A‬כאשר מס'‬
‫הפעמים שכל ערך עצמי מופיע שווה לריבוי שלו‪.‬‬
‫‪ – B‬מטריצה שהעמודות שלה הן הוקטורים העצמיים של ‪ A‬שמתאימים לערכים העצמיים‬
‫שעל האלכסון‪.‬‬
‫אם נכתוב ‪:‬‬

‫אז ‪ B‬מכילה בשורות שלה את הוקטורים העצמיים של ‪.A‬‬

‫‪‬ניתן לראות שעל מנת שמטריצה תהיה ניתנת ללכסון יש צורך שיהיו לה‬
‫ערכים עצמיים בריבוי ‪ 1‬בלבד‪ ,‬שכן כשיש ערך עצמי עם יותר מריבוי‬
‫אחד נוצר מצב שבו ישנו וקטור עצמי עם יותר מריבוי אחד ואז מטריצה‬
‫‪ B‬כוללת וקטורים תלויים ליניארית! מה שאומר שהיא לא הפיכה!‬
‫דוגמא‪:‬‬

‫‪.‬‬

‫נבצע פעולות על הביטוי הראשון ‪) ,‬נכפול ב ‪ Y‬בביטוי הראשון וב ‪ X‬בביטוי השני(‪:‬‬

‫‪B  I‬‬

‫‪A  B 1 DB‬‬

‫ו ‪ X‬ו ‪ Y‬הם הוקטורים‬

‫‪AX  1 X‬‬

‫‪C B   I C 1 ‬‬

‫כלומר התקבל ש‪:‬‬

‫‪0‬‬

‫‪‬‬

‫‪P     A  I ‬‬

‫במצבים כאלו תמיד אחד הערכים העצמיים שווה לאפס!!‬
‫כלומר אם מתקבלת מטריצה עם ערך עצמי אחד ששווה לאפס אזי היא לא הפיכה‪.‬‬

‫לפי ההגדרה‪:‬‬

‫‪B   I CC 1 ‬‬

‫‪ 0‬‬
‫‪ a21‬‬

‫‪A‬‬

‫‪a22 ‬‬

‫מטריצה ריבועית ‪ A‬נקראת סימטרית אם‬

‫כלומר‪:‬‬
‫נכתוב את הפולינום האופייני של הביטוי שרשמנו למעלה ונפתח את צד ימין של המשוואה‪:‬‬

‫‪A  BDB 1‬‬

‫‪ X t At‬‬

‫‪t‬‬

‫‪ AX ‬‬

‫‪ g   t ‬‬

‫ונזכור גם שבמקרה שלנו ‪ A‬היא סימטרית ולכן‪:‬‬

‫‪Y  X t At Y  X t AY  X g AY ‬‬

‫‪t‬‬

‫‪ AX  gY   AX ‬‬

‫זהו הביטוי הראשון ומכאן שאנו יכולים לכתוב ש ‪:‬‬

‫‪1 X gY  2 X gY‬‬
‫‪1 X gY  2 X gY  0‬‬

‫אנו יודעים שערכים עצמיים אינם שווים לאפס‬

‫‪X gY  1  2   0‬‬

‫ולכן מכפלה ‪ XY‬שווה לאפס!‬
‫כלומר הוקטורים אורטוגונאלים‪.‬‬
‫מטריצות אורטוגונאליות‪:‬‬
‫הגדרה‪:‬‬

‫מטריצה ‪ P‬נקראת אורטוגונאלית אם ‪P t P  PP t  I‬‬
‫כלומר ‪P‬‬

‫הפיכה והמטריצה ההופכית שלה שווה למוחלפת שלה ) ‪ P 1‬‬

‫‪.( P t‬‬

‫טענה‪:‬‬
‫אם ‪ P‬מטריצה אורטוגונאלית מסדר ‪ nXn‬אזי לכל ‪ X‬ב ‪ IR n‬יתקיים‪:‬‬

‫‪PX  X‬‬

‫‪8‬‬

‫הגדרה של תבניות ריבועיות‪:‬‬
‫תבנית ריבועית על‬

‫‪IR n‬‬

‫היא פונקציה ‪ Q‬שיש לה את הצורה הכללית הבאה‪:‬‬

‫‪n‬‬

‫הוכחה‪:‬‬

‫‪ PX  g PX ‬‬
‫‪‬‬

‫‪PX ‬‬

‫‪ PX  g PX ‬‬
‫‪ PX   PX ‬‬
‫‪t‬‬

‫כעת נזכור ש ‪ g   t  :‬‬
‫נזכור שוב ש‪ X t At :‬‬

‫‪t‬‬

‫‪ AX ‬‬

‫‪n‬‬

‫‪Q( x1 ,K , xn )   aii xi2  2  aij xi x j‬‬
‫‪ii 1‬‬

‫‪i , j 1‬‬
‫‪i j‬‬

‫יש כאן צורה כללית‬

‫‪Q( x1 , x2 )  a11 x12  a22 x22  2a12 x1 x2‬‬
‫ודוגמא‪.‬‬
‫ניתן גם לכתוב את ‪ Q‬לפי הצורה הבאה‪:‬‬

‫‪‬‬

‫‪ PX   PX ‬‬
‫‪t‬‬

‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪Q( x1 ,K , xn )   x1 ,K , xn  A  M ‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬

‫‪X t Pt PX  X t IX  X t X  X gX  X‬‬

‫‪a1n ‬‬
‫‪‬‬
‫‪M‬‬
‫‪ann ‬‬
‫‪‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫התנאים הבאים על מטריצה ריבועית ‪ P‬מסדר ‪ nXn‬שקולים‪:‬‬
‫‪ P(1‬אורטוגונאלית‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫‪ PX  X (2‬לכל ‪ X‬ב ‪. IR‬‬

‫‪ a11 K‬‬
‫‪‬‬
‫‪A  At , A   M O‬‬
‫‪ a L‬‬
‫‪ 1n‬‬
‫‪aij  a ji‬‬

‫‪(3‬השורות של ‪ P‬מהוות בסיס אורטונורמאלי‬
‫ב ‪ . IR n‬כלומר שורות של ‪ P‬מאונכות‬

‫‪aii  ai‬‬

‫דוגמא ליישום ושיטה לפתרון בעיות‪:‬‬
‫נתונה תבנית ריבועית ‪:‬‬

‫אחת לשנייה והנורמה של כל אחת‬
‫מהשורות היא ‪.1‬‬
‫‪(4‬בדומה לג' בעבור העמודות‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫כל מטריצה סימטרית ניתנת ללכסון אורטוגונאלי‪ .‬כלומר אם ‪ A‬מטריצה סימטרית מסדר‬
‫‪ nXn‬אזי קיימת‬
‫מטריצה אורטוגונאלית ‪ P‬ומטריצה אלכסונית ‪ D‬כך ש ‪:‬‬

‫‪Q  x, y   x  3 xy  2 y‬‬
‫‪2‬‬

‫צריך למצוא מטריצה סימטרית ‪ A‬כך ש ‪:‬‬

‫‪ x‬‬
‫‪‬‬
‫‪ y‬‬

‫‪Q  x, y    x , y  A ‬‬

‫פתרון‪:‬‬

‫‪ a b‬‬
‫‪A‬‬
‫המטריצה הסימטרית צריכה להיראות באופן כללי כך ‪ :‬‬
‫‪ b c‬‬

‫‪A  PDP 1  PDP t‬‬
‫•את מטריצה ‪ D‬ניתן לקחת כמטריצה שעל האלכסון הראשי שלה‬
‫מופיעים הערכים העצמיים של ‪ A‬כאשר מס' הפעמים שכל אחד מופיע‬
‫שווה לריבוי שלו‪.‬‬
‫•את המטריצה ‪ P‬ניתן לקחת כמטריצה שהעמודות שלה הם וקטורים‬
‫עצמיים של ‪ A‬שמאונכים זה לזה והנורמה של כל אחד מהם היא ‪.1‬‬
‫על מנת להפוך את הוקטורים העצמיים לוקטורים שהנורמה שלהם היא ‪ 1‬יש לנרמל אותם‪,‬‬
‫לחלק כל ערך בווקטור בשורש הסכום הריבועי של הערכים שלו‪.‬‬
‫למשל לווקטור )‪ (1,1‬יש לחלק כל איבר ב ‪ 12  12  2‬ואז מתקבל וקטור מנורמאל ‪:‬‬

‫‪ 1 1 ‬‬
‫‪,‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 2 2‬‬

‫‪PDP 1  PDP t‬‬

‫אחרי שמחשבים הכול מומלץ לבדוק שמתקיים‬
‫כעת ניתן להציב ערכים נוספים לתוך התבנית הריבועית ולחלץ את ‪. b‬‬
‫‪ 1 b   1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪Q (1,1)  (1,1) ‬‬
‫‪   1  2 1  3 11  6‬‬
‫‪ b 2   1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬

‫נציב ערכי ‪ x,y‬לתוך התבנית הריבועית ונחלץ את הפרמטרים‪:‬‬

‫‪ a b  x ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪   x  2 y  3 xy‬‬
‫‪ b c  y‬‬
‫‪a b  1 ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪   1  2 0  3 1 0  1‬‬
‫‪b c   0‬‬

‫‪Q ( x, y )  ( x, y ) ‬‬
‫‪‬‬

‫‪Q (1, 0)  (1, 0) ‬‬

‫מצאנו ש ‪!! a=1‬‬

‫‪‬‬

‫‪a 1‬‬
‫כעת ניתן להציב ערכים נוספים לתוך התבנית הריבועית למשל )‪. (0,1‬‬

‫‪ 1 b  0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪   0  2 1  3 0 1  2‬‬
‫‪ b c  1 ‬‬

‫‪Q(0,1)  (0,1) ‬‬
‫‪c2‬‬

‫‪b‬‬

‫‪9‬‬

‫‪ A‬מוגדרת אי חיובית אם לכל‬

‫נסמן את הביטוי הבא ‪:‬‬

‫‪ y1 ‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪y   M   Pt  M ‬‬
‫‪ y ‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n‬‬

‫‪x Ax  0‬‬
‫‪t‬‬

‫‪‬כאשר ‪ A‬מטריצה סימטרית אז ניתן להציג את הביטוי כתבנית‬

‫‪    x ,K , x  P‬‬
‫‪t‬‬

‫‪1‬‬

‫‪n‬‬

‫‪y t   x1 ,K , xn  P t‬‬

‫ריבועית ‪:‬‬

‫כעת נחליף את הביטויים בתוך תבנית הריבועית‪:‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪ x1 ,K , xn  PDPt  M   y t Dy‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ 1 K 0   y1 ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪‬‬
‫‪M O M M    i yi2‬‬
‫‪ 0 L   y  i 1‬‬
‫‪n ‬‬
‫‪n‬‬
‫‪‬‬
‫כלומר ניתן להציג את ‪ Q‬בצורה הרשומה כאשר הערכים העצמיים הם של המטריצה‬
‫הסימטרית ‪. A‬‬
‫דוגמא ויישום של השיטה‪:‬‬
‫נתונה תבנית ריבועית )מהדוגמא הקודמת כבר מצאנו את ‪:(A‬‬

‫‪‬‬

‫‪3/ 2  x ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ 3/ 2 2   y‬‬
‫‪1‬‬

‫‪Q  x, y   x 2  3xy  2 y 2   x, y  ‬‬

‫פתרון הדוגמא‪:‬‬
‫ראשית נמצא את הערכים העצמיים והוקטורים העצמיים של ‪: A‬‬

‫‪3/ 2‬‬
‫‪2‬‬

‫‪A  I ‬‬

‫‪2  3 / 2  10 / 2‬‬
‫כעת נמצא את הוקטורים העצמיים של כל ערך עצמי‪:‬‬

‫‪  x1   0 ‬‬
‫‪    ‬‬
‫‪1/ 2  10 / 2 ‬‬
‫‪  x2   0 ‬‬

‫נסמן‬

‫ידוע ש‬

‫‪Q  x1 ,K , xn ‬‬

‫הוא תבנית ריבועית שניתנת להצגה בצורה ‪:‬‬

‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪  x1 ,K , xn  A  M    i yi2‬‬
‫‪ x  i 1‬‬
‫‪ n‬‬

‫‪ y1 ‬‬
‫‪ x1   x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪P  M   PP t  M    M ‬‬
‫‪ y ‬‬
‫‪ x   x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n  n‬‬

‫‪1  3 / 2  10 / 2‬‬

‫‪3/ 2‬‬

‫הוכחה‪:‬‬

‫‪ 1 ,K , n ‬‬

‫‪ -‬ערכים עצמיים של ‪.A‬‬

‫‪ 1/ 2  10 / 2‬‬
‫‪‬‬

‫ניתן‬

‫‪‬‬

‫‪3/ 2‬‬

‫‪Q  x1 ,K , xn ‬‬

‫ניתן לראות שהביטוי תמיד חיובי כאשר הערכים העצמיים הם חיוביים כי ה ‪ y‬הוא‬
‫בריבוע‪.‬‬
‫ניתן גם להראות את הקשר בין וקטור ‪ y‬ל ‪ x‬על מנת להוכיח שלא יתכן ש ‪ Y‬מאפס את‬
‫הביטוי ‪:‬‬
‫‪ y1 ‬‬
‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪t ‬‬
‫‪  M   P  M ‬בעבור מטריצה אורטוגונאלית ‪ P‬כלשהי ‪ ,‬נכפול את כל הביטוי ב ‪P‬‬
‫‪ y ‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪:‬‬

‫צריך לבטא אותה כסכום של ריבועים בעזרת שינוי אורטוגונאלי‪:‬‬

‫‪1 ‬‬
‫‪3/ 2‬‬

‫) ‪x t Ax  Q( x‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫נניח ש ‪ A‬מטריצה סימטרית מסדר ‪ nXn‬אזי ‪ A‬מוגדרת חיובית אם ורק אם כל‬
‫הערכים העצמיים של ‪ A‬חיוביים‪.‬‬

‫‪ y1 ,K , y n  ‬‬

‫ניתן לראות שכש ‪ x=0‬גם ‪. y=0‬‬

‫ניתן להוכיח גם באופן הפוך את המשפט‪:‬‬
‫נניח שמטריצה ‪ A‬חיוביות – זה גורר שכל הערכים העצמיים חיוביים!‬
‫כעת נוכיח על דרך השלילה שכאשר יש ל ‪ A‬ערך עצמי קטן מאפס תתקבל סתירה‪:‬‬

‫‪‬‬

‫לאפס שורה ע"י הכפלה ‪.‬‬

‫נגדיר וקטור ‪ x‬ספציפי שנותן את התוצאה הבאה‪:‬‬

‫‪ y1 ‬‬
‫‪ x1   0 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪  ‬‬
‫‪t ‬‬
‫‪M‬‬
‫‪‬‬
‫‪P‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪ M   1 ‬‬
‫‪ y ‬‬
‫‪ x   0‬‬
‫‪ n‬‬
‫‪ n  ‬‬

‫לבסוף מוצאים את ‪ 2‬הוקטורים ומנרמלים אותם לאורך ‪.1‬‬
‫אח"כ מתקבלת ‪ P‬עושים לה ‪. transpose‬‬
‫כעת נותר למצוא את ‪ . y‬את ‪ y‬מוצאים כך‪:‬‬

‫‪ u1 ‬‬
‫‪t  x‬‬
‫‪ P  ‬‬
‫‪ y‬‬
‫‪ u2 ‬‬

‫‪0 0‬‬

‫וזהו ‪ ,‬כעת ניתן לבטא את התבנית הריבועית כסכום של הריבועים של ‪ y‬עם המקדמים‬
‫של הערכים העצמיים של ‪.A‬‬
‫הגדרה של מטריצה מוגדרת חיובי‪:‬‬
‫מטריצה ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬מוגדרת חיוביות אם לכל‬

‫כלומר ישנו ערך‬

‫‪xj‬‬

‫שלא מאפס את הביטוי‬

‫ואז הערך היחיד שנותר ולא מתאפס הוא ה ‪ y‬המתאים ל ‪ , x‬נניח שזהו הערך שבו‬
‫הערך העצמי הוא שלילי!! אז הביטוי ‪:‬‬

‫‪y‬‬

‫‪x   x1 ,K xn ‬‬

‫מתקיים‪:‬‬

‫‪2‬‬
‫‪j‬‬

‫‪ y‬‬

‫ומתקבלת סתירה לטיעון‪.‬‬

‫‪j‬‬

‫•באותו אופן אפשר להוכיח שמטריצה סימטרית ‪ A‬אי שלילית‪.‬‬
‫סימון‪:‬‬

‫ב‪n‬‬

‫‪IR‬‬

‫אם ‪ A‬מטריצה מסדר ‪ nXn‬נסמן ב‬

‫‪Aij‬‬

‫את המטריצה המתקבלת מ ‪ A‬ע"י מחיקת‬

‫השורה ה ‪ i‬והעמודה ה ‪j‬‬

‫‪ x1 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪x Ax   x1 ,K , xn  A  M   0‬‬
‫‪ x ‬‬
‫‪ n‬‬

‫לכל מספר‬

‫‪k  1,K , n‬‬

‫‪t‬‬

‫‪ A‬מוגדרת אי שלילית אם לכל‬

‫‪ x   x1 ,K xn ‬ב ‪IR n‬‬

‫נסמן מטריצה‬

‫‪Ak‬‬

‫כך ש ‪:‬‬

‫‪A1k‬‬
‫‪M‬‬

‫‪A11 K‬‬
‫‪Ak  M O‬‬

‫‪Akk‬‬

‫‪L‬‬

‫‪Ak 1‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫מטריצה סימטרית ‪ A‬מסדר ‪ nXn‬היא מוגדרת חיוביות אם לכל ‪ 1  k  n‬מתקיים‬

‫היא מוגדרת שלילית אם הביטוי קטן מאפס‪.‬‬

‫‪x t Ax  0‬‬

‫‪ x   x1 ,K xn ‬ב ‪IR n‬‬

‫מתקיים‬

‫מתקיים‬

‫‪. Ak  0‬‬
‫יישום של שתי השיטות על מטריצה לדוגמא‪:‬‬

‫‪10‬‬

‫נתונה מטריצה ‪ A‬מסדר ‪: 2X2‬‬

‫לפי השיטה של הערכים העצמיים‪:‬‬

‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  1   1‬‬
‫‪1  ‬‬

‫נגזרת שנייה‪:‬‬

‫‪ 1 1 ‬‬
‫‪A‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1 1 ‬‬

‫‪1  ‬‬
‫‪A  I ‬‬
‫‪1‬‬

‫‪2 f‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪ 2,‬‬
‫‪ 0,‬‬
‫‪0‬‬
‫‪xx‬‬
‫‪xy‬‬
‫‪xz‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪ 2,‬‬
‫‪ 0,‬‬
‫‪0‬‬
‫‪yy‬‬
‫‪yx‬‬
‫‪yz‬‬

‫ניתן לראות שהיא מוגדרת אי‬

‫‪1  0, 2  2‬‬
‫חיובית‬

‫‪2 f‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪ 2,‬‬
‫‪ 0,‬‬
‫‪0‬‬
‫‪zz‬‬
‫‪zx‬‬
‫‪zy‬‬
‫כעת ניתן להציב ערכים אלו לתוך מטריצת ה ‪ hessian‬ולקבל‪:‬‬

‫‪Ak 1  1  1‬‬
‫‪0‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪1‬‬

‫‪ 2 0 0‬‬
‫‪ 1 1  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪H f  , , 0   0 2 0 ‬‬
‫‪ 2 2  ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 0 0 2‬‬

‫גם כאן לפי הקריטריון היא מוגדרת אי חיובית‪.‬‬

‫‪Ak  2 ‬‬

‫•אם מתקבלות דטרמיננטות שהן גם חיוביות וגם שליליות לא ניתן‬
‫להגדיר את המטריצה כאי שלילית‪/‬אי חיובית‪.‬‬

‫כעת יש לבדוק באמצעות הכלים שיש לנו האם זו מטריצה שמוגדרת חיובית או שלילית‬
‫וכך להחליט האם זו נק' מינימום או מקסימום‬
‫הגדרה ‪ :‬משוואות הפרשים‬
‫נניח שנתונה משוואה מהצורה‪:‬‬

‫‪xt  2  xt 1  xt‬‬
‫כאשר‬

‫תנאים מספיקים למכסימום ומינימום של פונקציות רבות משתנים‬
‫נניח ש‬

‫‪f  x1 ,K , xn ‬‬

‫רציפות עד לסדר שני בנקודה‬

‫היא פונקציה של ‪ n‬משתנים שיש לה נגזרות חלקיות‬

‫‪  a1 ,K , an ‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫נניח ש‬
‫שני בנק'‬

‫‪f  x1 ,K , xn ‬‬

‫‪.a‬‬

‫רוצים למצוא נוסחא כללית ל‬

‫‪ 1 1‬‬
‫אם נסמן את מטריצה ‪‬‬
‫‪ 1 0‬‬
‫המשוואה והשנייה ‪1,0‬‬

‫‪ , A  ‬השורה העליונה כוללת את המקדמים של‬

‫‪‬‬

‫‪2 f‬‬
‫‪ a K‬‬
‫‪ x1x1‬‬
‫‪H f  a  ‬‬
‫‪M‬‬
‫‪O‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  f‬‬
‫‪ x x  a  L‬‬
‫‪ 1 n‬‬
‫‪‬‬

‫כעת ניתן לבטא את‬

‫‪yt 1‬‬

‫‪ 1 1   xt 1   xt 1  xt   xt  2 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪  yt 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1 0   xt   xt 1‬‬
‫‪  xt 1 ‬‬
‫ניתן אם כך לתאר את‬

‫‪yt 1‬‬

‫‪yt 1  Ayt  A yt 1  A yt  2  K  A y1‬‬
‫‪t‬‬

‫‪.a‬‬

‫נמצא את הערכים העצמיים של ‪: A‬‬
‫‪1‬‬
‫‪  2   1  0‬‬
‫‪‬‬

‫מוגדרת חיובית ‪.‬‬

‫‪1 ‬‬
‫‪1‬‬

‫‪A  I ‬‬

‫‪1 5‬‬
‫‪1 5‬‬
‫‪1 ‬‬
‫‪, 2 ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬

‫אזי ‪ a‬היא נקודת מינימום של ‪. f‬‬
‫דוגמא למציאת נק' מינ'‪/‬מקס'‪:‬‬
‫נתונה הפונקציה ‪:‬‬

‫‪ A‬ניתנת ללכסון ולכן ניתן לבטא אותה כך‪:‬‬

‫‪1 0  1‬‬
‫‪B‬‬
‫‪0 2 ‬‬

‫‪f  x, y , z   x 2  y 2  z 2  x  y‬‬

‫‪‬‬

‫‪A  BDB 1  B ‬‬
‫‪‬‬

‫נתבונן מה קורה כאשר כופלים את מטריצה ‪ A‬בעצמה‪:‬‬
‫‪AA  BDB 1 BDB 1  BDIDB 1  BDDB 1‬‬

‫יש למצוא את נק' המינימום‪/‬מקסימום שלה‬
‫פתרון‪:‬‬
‫ראשית נבצע את כל הנגזרות‪:‬‬
‫נגזרת ראשונה‪:‬‬

‫‪f‬‬
‫‪ 2x 1‬‬
‫‪x‬‬
‫‪f‬‬
‫‪ 2 y 1‬‬
‫‪y‬‬
‫‪f‬‬
‫‪ 2z‬‬
‫‪z‬‬

‫‪2‬‬

‫‪ x ‬‬
‫אנו יודעים כי ‪y1   1 ‬‬
‫‪ x2 ‬‬

‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫‪f‬‬
‫‪ a   a  K   a  0‬‬
‫‪x1‬‬
‫‪x2‬‬
‫‪xn‬‬

‫ב‪ .‬המטריצה‬

‫ע"י מטריצה ‪ A‬ווקטור ‪ y‬באופן הבא‪:‬‬
‫‪3‬‬

‫אם‪:‬‬
‫א‪.‬‬

‫‪H f  a‬‬

‫ע"י‬

‫‪yt‬‬

‫ו ‪ A‬בצורה הבאה‪:‬‬

‫‪Ayt  ‬‬

‫היא פונקציה שיש לה נגזרות חלקיות רציפות מסדר‬

‫‪  a1 ,K , an ‬‬

‫‪xt‬‬

‫כפונקציה של ‪. t‬‬

‫‪ xt 1 ‬‬
‫‪ xt  2 ‬‬
‫‪yt  ‬‬
‫‪, yt 1  ‬‬
‫נסמן את הוקטורים הבאים‪ :‬‬
‫‪x‬‬
‫‪ t ‬‬
‫‪ xt 1 ‬‬

‫ה ‪ hessian‬של ‪ f‬בנקודה ‪ a‬מוגדר כמטריצה הבאה‪:‬‬

‫‪‬‬
‫‪2 f‬‬
‫‪ a ‬‬
‫‪x1xn‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪M‬‬
‫‪‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ f‬‬
‫‪ a  ‬‬
‫‪xn xn‬‬
‫‪‬‬

‫‪ x1 ,K , xn ‬‬

‫היא סידרה אינסופית‪.‬‬

‫‪0  1‬‬
‫‪B‬‬
‫‪22 ‬‬

‫‪1 1‬‬
‫)‪, , 0‬‬
‫‪2 2‬‬

‫( ‪ x, y , z  ‬‬

‫מהנגזרת הראשונה אנו יכולים למצוא את נק' ‪ – a‬זו הנקודה שתאפס את הנגזרות לפי‬
‫סעיף א' של המשפט‪.‬‬

‫‪ ‬‬
‫‪ 1 0   1 0  1‬‬
‫‪‬‬
‫‪B  B ‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪0‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪2 ‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 0‬‬

‫‪2‬‬
‫‪1‬‬

‫‪B‬‬

‫באופן דומה ניתן לתאר בכלליות‪:‬‬

‫‪0  1‬‬
‫‪B‬‬
‫‪2k ‬‬

‫‪ 1k‬‬

‫‪Ak  B ‬‬

‫‪ 0‬‬

‫כעת נמשיך ‪:‬‬

‫‪11‬‬

‫‪yt  At 1 y1‬‬

‫‪.1‬אם ל‬

‫‪ 1t 1 0  1‬‬
‫‪ xt 1 ‬‬
‫‪t 1‬‬
‫‪‬‬
‫‪A‬‬
‫‪y‬‬
‫‪‬‬
‫‪B‬‬
‫‪B y1‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪t 1 ‬‬
‫‪ xt ‬‬
‫‪ 0 2 ‬‬

‫‪ x‬‬

‫‪, k ‬‬

‫‪ 1 ,K‬‬

‫אזי הפתרון הכללי של משוואת ההפרשים‬

‫‪c11t  c2 2t  K  ck kt‬‬

‫הוא ‪:‬‬

‫‪ b11 b12 ‬‬
‫נציב את ‪‬‬
‫‪ b21 b22 ‬‬

‫‪ P‬יש ‪ K‬שורשים שונים שנסמנם ב‬

‫קבועים‪.‬‬

‫‪B‬‬

‫‪.2‬אם חלק מהשורשים שווים כלומר יש ‪ r‬שורשים מריבוי גדול מ ‪,1‬‬

‫כעת ניתן לכתוב את הביטוי ‪:‬‬

‫‪0  1‬‬
‫‪B y1 ‬‬
‫‪2t 1 ‬‬

‫נסמן שורשים אלו‬

‫‪ ‬‬
‫‪ 0‬‬

‫‪t 1‬‬
‫‪1‬‬

‫‪B‬‬

‫‪, mr ‬‬

‫‪ xt 1   b11 b12   1t 1 0  1‬‬
‫‪B y1‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪t 1 ‬‬
‫‪ xt   b21 b22   0 2 ‬‬

‫‪, r ‬‬

‫‪ m1 ,K‬‬

‫‪ ,‬נסמן ב‬

‫‪xt  2  5 xt 1  6 xt‬‬

‫•וקטור ‪ z‬הוא צורה כללית של מכפלה ‪B 1 y1‬‬

‫ננסה להגיע לפתרון מהצורה ‪:‬‬

‫הגדרה ‪ :‬משוואת הפרשים הומוגנית מסדר ‪ K‬היא משוואה מהצורה הבאה‪:‬‬

‫‪xt   t‬‬

‫נציב את המשוואה המבוססת על ערכים עצמיים לתוך הפורמט של הנוסחא שלנו‬
‫ונקבל‪:‬‬

‫‪ t  2  5 t 1  6 t‬‬

‫‪xt  k  ak 1 xt  k 1  ak 2 xt  k 2  K  a1 xt 1  a0 xt  0‬‬

‫‪ t  2  5 t 1  6 t  0‬‬
‫‪ t   2  5  6   0‬‬

‫הפולינום האופייני של המשוואה הוא ממעלה ‪ K‬וניתן להציגו כך‪:‬‬

‫‪1  2, 2  3‬‬

‫‪P      k  ak 1 k 1  ak  2  k  2  K a1  a0  0‬‬

‫‪0‬‬

‫פולינום‬

‫‪Q ‬‬

‫ממעלה ‪ k-m‬כך ש יהיה ניתן להגדיר את‬

‫‪r 1‬‬

‫דוגמא של שימוש במשפט‪:‬‬
‫נניח שנתונה משוואת ההפרשים הבאה‪:‬‬

‫‪xt  b21 z11t 1  b22 z2 1t 1  c11t 1  c21t 1‬‬

‫‪1 m  k‬‬

‫‪,K , Q ‬‬

‫‪‬‬

‫את‬

‫‪c1t ( m1 1) 1t  c2t ( m2 1) 2t  K  cr t ( mr 1) rt  cr 1rt1  K  cQ Qt‬‬

‫‪xt 1  b11 z11t 1  b12 z2 1t 1‬‬

‫של הפולינום‬

‫‪ 1 ,K‬‬

‫ואת הריבויים שלהם ב‬

‫השורשים מריבוי ‪ ,1‬כאשר ‪ . Q<k‬אזי הפתרון הכולל של‬
‫המשוואה יהיה ‪:‬‬

‫‪ xt 1   b111t 1 b12 1t 1   z1 ‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬‬
‫‪t 1‬‬
‫‪b22 1t 1   z2 ‬‬
‫‪ xt   b211‬‬

‫נקרא שורש מריבוי ‪m‬‬

‫כאשר ‪ c‬ערכים‬

‫‪P ‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪xt  2t , xt  3t‬‬
‫אם קיים‬

‫כלומר ניתן לתאר את המשוואה ע"י ‪ :‬פתרון כללי ‪:‬‬

‫‪c1 2t  c2 3t  0‬‬

‫‪:P‬‬

‫‪P        0  Q   ‬‬
‫‪m‬‬

‫אבל לא קיים פולינום‬

‫‪ ‬‬

‫‪Qˆ   ‬‬

‫‪r‬‬

‫ניתן גם לפתור בדרך נוספת‪:‬‬

‫ˆ‬
‫‪ Q‬ממעלה קטנה יותר מ ‪ m‬כך ש‪:‬‬

‫‪xt  2  5 xt 1  6 xt‬‬

‫‪m  r  k P        0 ‬‬

‫‪ xt 1 ‬‬
‫‪yt ‬‬
‫נגדיר‪ :‬‬
‫‪ xt ‬‬

‫דוגמא כדי להבין למה הכוונה במשפט‪:‬‬
‫נתון פולינום ‪:‬‬
‫‪P      2  5  6‬‬

‫ואז נרצה לבטא את הביטוי כך ‪:‬‬

‫‪ 1  2, 2  3‬מצאנו את השורשים וכתבנו אותו כמכפלה‬
‫‪P        2     3‬‬
‫‪ 2‬הוא שורש מריבוי ‪ 1‬של הפולינום‪ .‬אם נגדיר‬
‫להגדיר את הפולינום כ‪:‬‬

‫‪Q        3‬‬

‫‪ 5 6 ‬‬
‫‪‬‬
‫‪ 1 0‬‬

‫‪A‬‬

‫נוכל‬

‫נמצא את הערכים העצמיים של ‪: A‬‬

‫‪1‬‬
‫‪P        2  Qˆ   ‬‬

‫‪6‬‬
‫‪ 5   2  6‬‬
‫‪‬‬

‫‪2‬‬
‫אולם לא ניתן להציג פולינום זה בצורה ‪P        2  Qˆ    :‬‬

‫משפט‪:‬‬
‫נניח שנתונה משוואת הפרשים הומוגנית מסדר ‪ K‬מהצורה הבאה‪:‬‬

‫‪xt  k  ak 1 xt  k 1  ak 2 xt  k  2  K  a1 xt 1  a0 xt  0‬‬

‫יהיה ‪ ak  2  k 2  K a1  a0  0‬‬
‫האופייני של המשווה‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫‪1‬‬

‫‪1  3, 2  2‬‬

‫מפני שאם החזקה של התבנית הריבועית ‪ Q‬היא מעל ל ‪ 0‬מתקבלת חזקה שלישית!‬

‫‪k 1‬‬

‫‪yt 1  Ayt‬‬

‫את ‪ A‬אנו מגדירים כך שהיא תוביל לביטוי זה‪ ,‬ניתן לעשות זאת ע"י מיקום המקדמים‬
‫של המשוואה בשורה העליונה ובשורה התחתונה כותבים רק ‪: 1,0‬‬

‫ניתן לבטא את ‪ A‬ע"י מטריצה אלכסונית ‪ D‬שמכילה את הערכים העצמיים שלה ע"ג‬
‫האלכסון הראשי ומטריצה ‪ B‬כך ש ‪:‬‬

‫‪A  BDB 1‬‬

‫כבר ראינו שניתן להעלות את ‪ A‬בחזקה ולעדכן רק את ‪ D‬כי ‪ B‬מתבטלת עם עצמה כל‬
‫הזמן‪:‬‬

‫‪ P       ak 1‬הפולינום‬
‫‪k‬‬

‫‪1‬‬
‫‪B‬‬

‫‪a12 ‬‬
‫‪3 ‬‬

‫‪ 2‬‬
‫‪yt 1  Ayt  At 1 y1  B ‬‬
‫‪ a21‬‬

‫‪12‬‬

‫במקרה שלנו ‪:‬‬

‫דוגמא ליישום השיטה‪:‬‬
‫נתונה משוואת הפרשים הומוגנית‪:‬‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪xth  c1    c2  1‬‬
‫‪ 2‬‬

‫‪ , xt  2  6 xt 1  9 xt  0‬כמו כן נתון ‪x1  3‬‬

‫פתרון‪:‬‬
‫נתרגם את המשוואה לפולינום ונמצא את הערכים שלו ‪:‬‬

‫כעת ננסה למצוא את הפתרון הפרטי ‪:‬‬

‫‪P      t ( 2  6  9)  0‬‬

‫אנו רוצים לקבל ביטוי שייתן את התשובה הכללית ‪:‬‬
‫אנו מחפשים פתרון שיספק את התנאי הבא‪:‬‬

‫‪( 2  6  9)  0‬‬
‫‪2‬‬

‫‪x  At  Bt  C‬‬
‫‪2‬‬

‫‪   3‬‬

‫‪2 xtp 2  xtp1  xtp  t 2  t  1‬‬

‫כלומר ניתן לכתוב את המשוואה לפי הפתרון הכללי ‪:‬‬

‫‪‬‬

‫במקרה שלנו יש שורש יחיד עם ‪ 2‬ריבויים ולכן ‪:‬‬

‫‪2 A(t 2  4t  4)  2 Bt  4 B  2C  At 2  2 At  A  Bt  B  C  At 2  Bt  C  t 2  t  1‬‬
‫‪2 At 2   10 A  2 B  t   9 A  5 B  2C   t 2  t  1‬‬

‫מתקבל ש ‪A  0.5, B  2, C  3.25 :‬‬

‫‪xt  c1t 3t‬‬

‫‪2A 1‬‬
‫‪10 A  2 B  1‬‬
‫‪9 A  5 B  2C  1‬‬
‫אם כך הפתרון הפרטי הוא ‪:‬‬

‫‪xtp  0.5t 2  2t  3.25‬‬

‫‪3  c1 131‬‬

‫והפתרון הכללי של המשוואה הוא ‪:‬‬

‫‪c1  1‬‬

‫‪xt  xth  xtp‬‬

‫‪xt  t 3t‬‬

‫‪t‬‬

‫‪t‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪  c2  1  0.5t  2t  3.25‬‬
‫‪ 2‬‬

‫‪xt  c1 ‬‬

‫משוואות הפרשים לא הומוגניות‬
‫משוואות הפרשים מסדר ‪ K‬שאיננה בהכרח הומוגנית היא משוואה מהצורה הבאה‪:‬‬

‫‪xt  k  ak 1 xt  ( k 1)  ak  2 xt ( k  2)  K  a1 xt 1  a0 xt  f  t ‬‬
‫אזי זו משוואה הומוגנית‬

‫כעת ניתן להציב את ‪:‬‬

‫‪x1  1, x2  2‬‬

‫על מנת לחלץ את הקבועים‬

‫‪x1  1‬‬
‫‪1‬‬

‫אזי זו איננה משוואה הומוגנית והפתרון שלה הוא ‪:‬‬

‫‪xt  xth  xtp‬‬

‫‪1‬‬
‫‪ 1‬‬
‫‪  c2  1  0.5  2  3.25  c1  c2  0.5  2  3.25‬‬
‫‪ 2‬‬
‫‪0.5c1  c2  0.75‬‬

‫‪1  c1 ‬‬

‫‪1‬‬
‫‪ c2  0.5 4  4  3.25‬‬
‫‪4‬‬
‫‪0.25c1  c2  0.75‬‬
‫‪x2  2  c1‬‬

‫כאשר‪:‬‬

‫‪xth‬‬

‫הוא הפתרון של משוואת ההפרשים ההומוגנית ‪ ,‬כלומר מניחים‬

‫‪f  t  0‬‬

‫‪c1  0, c2  0.75‬‬

‫ופותרים‪.‬‬

‫‪xtp‬‬

‫‪2‬‬

‫כעת נותר רק להשוות מקדמים‪:‬‬
‫‪2 At   10 A  2 B  t   9 A  5B  2C   t 2  t  1‬‬

‫ולקבל את הערך של ‪: c‬‬

‫אם‬

‫‪2‬‬

‫כלומר ב ‪ , t=1 x=3‬אנו יכולים להציב את זה לביטוי הכללי‬

‫והביטוי הכללי יהיה‪:‬‬

‫‪ ‬‬

‫‪‬‬

‫‪2‬‬

‫‪xt  c1t 211t  c1t 3t‬‬

‫‪f  t  0‬‬

‫‪ ‬‬

‫ולקבל ‪:‬‬

‫‪2 A  t  2   B  t  2   C  A  t  1  B  t  1  C  At 2  Bt  C  t 2  t  1‬‬

‫‪c1t ( m1 1) 1t  c2t ( m2 1) 2t  K  cr t ( mr 1) rt  cr 1rt 1  K  cQ Qt‬‬

‫אם ‪f  t   0‬‬

‫‪p‬‬
‫‪t‬‬

‫אנו יכולים להציב את זה לתוך משוואת ההפרשים שלנו‬

‫‪1,2  3‬‬

‫ניתן לנו ש ‪x1  3‬‬

‫‪xtp‬‬

‫‪:‬‬

‫הוא הפתרון פרטי של המשוואה שלנו‪ ,‬זהו פתרון ש"מנחשים"‪.‬‬

‫דוגמא ליישום פתרון משוואת הפרשים לא הומוגנית‪:‬‬
‫נתונה משוואת הפרשים לא הומוגנית‪:‬‬

‫‪xt  0  0.5   0.75  1  0.5t 2  2t  3.25‬‬
‫‪t‬‬

‫‪2 xt  2  xt 1  xt  t 2  t  1‬‬

‫‪t‬‬

‫סוף!‬

‫‪x1  1, x2  2‬‬
‫פתרון ‪ :‬ראשית נפתור את המשוואה ההומוגנית ונמצא את‬

‫לכן הפתרון של משוואת ההפרשים הלא הומוגנית יהיה ‪:‬‬

‫‪xth‬‬

‫‪:‬‬

‫נציב לתוך פולינום אופייני‪:‬‬

‫‪P      t (2 2    1)  0‬‬
‫‪2 2    1  0‬‬
‫‪‬‬

‫‪1‬‬
‫‪      1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪‬‬
‫‪1‬‬
‫‪1  , 2  1‬‬
‫‪2‬‬
‫התקבלו ‪ 2‬שורשים עם ריבוי בודד ‪ ,‬ניתן לבטא את הפתרון הכללי של המשוואה לפי‪:‬‬
‫‪c11t  c2 2t  K  ck kt‬‬

‫‪13‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful