You are on page 1of 25

‫אורלי אורן‪ ,‬הטבעת האחרונה שאוחזת‬

‫בחוכמה ובעדינות את טבעותיו כולן של גזע העץ‬

‫הבוגרים המאושרים‬

‫ים של תעודות‬

‫ד"ר טל ברגמן‪ ,‬ראש שירותי בריאות הנפש‬

‫רונית דודאי‪ ,‬ממונת שיקום ארצית‪ :‬לתפור‬
‫לכל אחד את החליפה המתאימה לו אישית‬

‫רחלי בשם עירית שכטר‪:‬‬
‫כמובן שלפני הקורס‬
‫והנחיית הקבוצה‪ ,‬תפסתי‬
‫עצמי כאשת מקצוע נטולת‬
‫סטיגמות ובעלת מודעות‬
‫גבוהה לנושא‪ .‬אבל‪ ,‬ואני‬
‫קצת מתביישת לומר‪ ,‬כי‬
‫דרך המפגשים בקבוצה‬
‫הופתעתי לגלות שגם אני‬
‫לא חפה מסטיגמות‬
‫חברתיות על מתמודדים‪.‬‬

‫אלינה אליסון‪,‬‬
‫קורס מסבירנים‪:‬‬
‫בגיל ‪ 18‬חליתי ורק‬
‫עכשיו בגיל ‪ 34‬אני יכולה‬
‫לדבר‬
‫על כך‪...‬‬

‫‪ ...‬כשהגעתי לקורס הייתי‬
‫מוכנה לשלב מאוד‬
‫משמעותי בהחלמה שלי‬
‫והוא לצאת מארון בושה‬
‫והסטיגמה העצמית‬
‫והפחד‬
‫וכרגיל כשהתלמיד מוכן‬
‫המורה מגיע‪.‬‬

‫מבחינה מקצועית גיליתי שאני אוהבת‬
‫לדבר מול קהל וגם די טובה בכך‪.‬‬
‫מבחינתי זאת סגירת מעגל מטורפת‬
‫שמה שניסיתי להסתיר ולברוח ממנו כל‬
‫חיי יכול להוות מסר ולעזור לאחרים‬

‫הזכות להיטמע בהמון‬
‫פרופ' יובל אלבשן‪,‬‬
‫דיקאן הפקולטה‬
‫למשפטים בקריה‬

‫כל אדם מחובתו לכתוב‬
‫את ספר תולדות חייו‬
‫בעצמו‪ :‬לבחור את כלי‬
‫הכתיבה‪ ,‬את הדף עליו‬
‫הוא רוצה לכתוב‪,‬‬
‫לכתוב את‬
‫הפרולוג‪ ,‬גוף הספור‬
‫והאפילוג שלו‬

‫כף היד‬
‫עשרים ושבע עצמות‬
‫‪ ‬שלושים וחמישה שרירים‬
‫‪ ‬קרוב לאלפיים תאי עצבים‪ ‬‬
‫יש בכל כרית של אצבעותינו החמש‪.‬‬
‫‪ ‬הרי זה די והותר‪ ‬כדי לכתוב את‬
‫"מין קמפף" ‪ ‬או את "פו הדב"‪ .‬‬
‫ויסלבה שימבורסקה )תרגום ‪ -‬דוד וינפלד(‪.‬‬

‫ורד‪ ,‬רחלי‪ ,‬טל‪ ,‬רונית וטובה‪....‬שכיבדו‬
‫אותנו‪..‬‬

‫אתכם אנחנו בונים שנה‬
‫אחרי שנה את בית הספר‬
‫ד"ר נעמי הדס לידור‬
‫מנהלת בית הספר‬

‫אם בחור עם אוטיזם לא בא לעבודה אחרי מספר‬
‫ימים שעבד והשתלב במקום ושואל אותו הבוס‬
‫למה? והוא לא עונה‪...‬אומרים לו‪ :‬אל תבוא יותר‪ ,‬אל‬
‫תבוא מחר‪.‬‬
‫אם אדם עם מוגבלות פיזית קשה שעובד שנים‬
‫רבות בתפקיד בכיר בממשלה וכשיושב בקפיטריה‬
‫לאכול אף אחד לא יושב לידו‬
‫אם המזכירה באוניברסיטה שיוצאת ממנה‬
‫סטודנטית עם בעיה נפשית שקצת נדנדה לה‬
‫אומרת‪ :‬מתי כבר תעיפו את הנודניקית הזאת‪...‬‬
‫עדיין לא סיימנו את תפקידינו‪....‬‬

‫קורס מסבירנים לזכויות‬

‫קורס ייחודי לארגון אלווין שמצטרף אלינו‪...‬‬

‫בסוף הכול מתנקז אליי‪ ‬‬
‫עניין של זוויות‪ ‬‬
‫אני לא מבין רמזים אולי‪ ‬‬
‫צבעים ואותיות‪ ‬‬
‫מבט חטוף אל עצמי ודי‪ ‬‬
‫רק לא להסתכל‪ ‬‬
‫מה שבפנים כבר בפנים מדי‪ ‬‬
‫קוראים לזה הרגל‪ ‬‬
‫מתי אלמד לבחור נכון‪ ‬‬
‫להאמין‪ ,‬לראות שטוב‪ ‬‬
‫בלי להביט שוב לאחור‪ ‬‬
‫לבחור נכון‪ ‬‬
‫אותו הקול מדבר אליי‪ ‬‬
‫פוגש בי בלילות‪ ‬‬
‫הולך מבלי להבין לאן‪ ‬‬
‫האם אדע לחזור‪ ‬‬

‫מבט חטוף מסביב ודי‪ ‬‬
‫יותר כבר לא אפול‪ ‬‬
‫יש ילד שמתסכל עליי‪ ‬‬
‫קוראים לזה לגדול‪ ‬‬
‫בסוף הכול מתחבר אליי‪ ‬‬
‫עניין של חלומות‪ ‬‬
‫אם אתעורר בדיוק בזמן‪ ‬‬
‫אולי אוכל לזכור‪ ‬‬
‫אומרים יש מי ששומר עליי‪ ‬‬
‫נותן לי את הכוחות‪ ‬‬
‫עוד לא מצאתי תשובה אבל‪ ‬‬
‫קוראים לזה לחיות‪ ‬‬

‫לבחור נכון‪,‬‬
‫אמיר דדון ואלדד ציטרין‬

‫קשת אשדוד‪ -‬אפשר שיהיה המשך?‬

‫בברכת שנה טובה מנעמי‪ ,‬אורלי ותמר‬

‫פטרישה דיגן‬
‫אין זה מתפקידנו לשפוט מי עתיד להחלים ומי אינו‬
‫עתיד להחלים‪ .‬תפקידנו ליצור סביבה שבה קיימות‬
‫הזדמנויות להחלמה ולהעצמה‪ ,‬להשיג מערכת‬
‫יחסים חזקה ותומכת עם האנשים שעימם אנו‬
‫עובדים‪.‬‬
‫האתגר הגדול להישאר אנושיים כאשר אנו‬
‫עובדים בשירותי אנוש‪" ...‬‬

‫עיתון הארץ‬
‫יום שישי‪ ,‬ה‪11 -‬‬
‫לאוגוסט ‪2016‬‬

‫תודה לסיון רגב על עריכת המצגת‬