‫שיעור ‪19‬‬

‫פיליפ ליפי היה בעצמו נזיר שהחיים שלו היו די סוערים מבחינה זאת שהוא גורש מהמנזר שלו ועבר‬
‫כמה תהפוכות‪ .‬אם היינו צריכים לאפיין באיפיון אחד את פיליפ אוליפי‪ -‬הייתי אומרת שמשוח אליה‬
‫חוט של חן מיוחד‪ ,‬יש בעבודה הזאת איזשהי אלגנטיות שהן הופכות למאוד חינניות‪ .‬המלאכים נראים‬
‫יותר טבעיים מהילד בעצמו‪ .‬הם נראים כמו ילדים שמחקים בבית של חבר והמדונה חוץ מההילה‬
‫הדקה והמרומזת שלה אנחנו לא כל‪-‬כל מוצאים את האטריביוטים הקונבנציונאליים‪ .‬הפנים הן לא‬
‫בפרופיל מושלם‪ .‬שוב הידיים שלה בג'סטה המוכרת של האמונה‪ ,‬התפילה והאדיקות אבל כל מה‬
‫שמסביב‪ .‬גם התלבושת שלה שהיא די עממית‪ .‬יש כאן קלילות רבה מאודהנוף שאנחנו רואים אותו‬
‫הוא לא נוף ראלי אלא יותר דומה לאיזשהו רקע שהוסיפו אותו לקישוט אבל מה שיש כאן זה שוב‬
‫ייצוג לחפצים מה שקודם לא ראינו‪ .‬הכס עליו היא יושבת והיא יושבת על כרית שרואים את הכרית‬
‫ואת הביטנה שלה‪.‬‬
‫הסצינה של הלידה הרבה פעמים מקבלת תבנית של הערצת הילוד ‪ .‬כלומר‪ -‬במקום הסצינה הידועה‬
‫של מרייה ששוכבת על המיטה ונחה ממאמץ הלידה יוסף נותר להיות יוסף בצערו ישנם כל מיני‬
‫אלמנטים כמו הרועים אבל השוני הגדול הוא שישו מונח על הריצפה ומריה אימו קורעת ברך לפניו‪.‬‬
‫הצבעים ששולטים הם שוב האדום והכחול‪ .‬בג'סטה הזאת היה מעריצה את הילוד‪ .‬אנחנו רואים את‬
‫הרעיון המופשט של השילוש הקדוש‪ -‬אנחנ ורואים את הידיים של האלוהים‪ -‬הרב‪ ,‬רוח הקודש‪ -‬היונה‬
‫והבן‪ .‬באשר לנוף מאוד דומה לתמונה הקודמת‪ .‬הנוף הוא חזיוני ולא לקוח מהמציאות‪ .‬סך הכל הנוף‬
‫הוא גיבוב של צורות לרוב באותו הצבע‪,‬גוונים שונים של הצבע החום‪ -‬מה שיוצר נופך חזיוני‪,‬‬
‫פנטסטי‪ .‬בגלל שהנוף הוא מונוכרומי= צבע אחד כל‪-‬כל בולטים מריה וישו והאור הגדול על פניהם‬
‫של ישו ומריה‪ ,‬יוסף אינו קורן כפי שמריה והתינוק‪ .‬שוב‪ ,‬עדינות ותשומת לב לפרטים רבים‪.‬‬
‫פורטרט‪ -‬הריאליזם בדמות הזאת‪ ,‬אין כאן שום רצון לייפות אבל אפשר לכתוב סיפור שלם על הנזיר‬
‫המבוגר הזה‪ .‬עם הקמטים שאנחנו רואים אבל קמטים שנוצרים גם בגלל החיוך המרומז הזה‪ ,‬בסה"כ‬
‫אנחנו רואים אדם עם מזג טוב‪ .‬רואים גלימה מחיי היום יום ונטיית הראש שלו שרואים את הרווח‬
‫מהצוואר האחורי לגלימה‪ .‬בעצם רואים מלבד אור הפנים שלו רק שני צבעים‪ -‬הרקע הכחול שהוא‬
‫צבע עז מאוד של רגע וגוונים של לבן אבל לא לבן נקי (אוף וויט)‪ .‬כל מיני גוונים שמרככים את‬
‫הדיוקן הזה וזה דיוקן של המאה ה‪15 -‬‬

‫סנדרו בוטיצ'לי ‪1510 -1455‬‬

‫בוטיצ'לי בעצמו לא התקבל על בני זמנו באותה אהדה כמוה יוצרים אחרים ולמעשה רק במאה ה‪-‬‬
‫‪ 19‬הוא זוכה לאותו פרסום שהוא ראוי לו וזאת משום סטייה כלשהי מהנורמות‪ ,‬מהקנון= הכללים‬
‫המוכתבים של האומנות בת זמנו מסתכן בחוסר פופולאריות‪ .‬ראינו את המדונה של סימון מרטיני‬
‫בשיעור הקודם‪.‬‬
‫המדונה של בוטיצ'לי‪ -‬כאן הסירוב למלאך גבריאל נותנת תנועה של ריקוד‪ .‬למעשה כל הגוף שלה‬
‫קצת מתעוות בסיבוב הזה כמעין ריקוד וזאת בדיוק התכונה שהאפילה על הפירסום או על האהדה‬
‫של בוטיצ'לי בזמנו שלו‪ .‬סיגנון מנייריסטי הוא סיגנון שמביא את הגוף לצאת מהמידות הנייטרליות‬
‫שלו ולכן אנחנו רואים שהדמות של המדונה היא יותר ארוכה מדמות רגילה ‪ .‬הגובה שלה הוא גובה‬
‫שאינו לקוח מהמציאות‪ .‬המלאך גבריאל גם הוא שונה ממלאכים שראינו עד עכשיו‪ ,‬הוא יותר פרוע‪.‬‬
‫הכנפיים שלא רק בצבע שונה אבל יש לו כמה שכבות של נוצות יש לו שכולן מביעות איזשהי תנופה‪.‬‬
‫הוא מחזיק את השושן הצחור אבל לא בצורה מסודרת כמו שאצל מרטיני למשל הוא אפילו עולה כאן‬
‫על הרקע של החלון‪ .‬אנחנו שוב רואים את הפרספקטיבה בתוך החדר‪.‬‬
‫עלמה צעירה של בוטיצ'לי‪ -‬כל העלמות של בוטיצ'לי מצטיינות ביופי אוניברסלי‪ ,‬תסרוקת לא‬
‫מסודרת ששזורים בה תכשיטים‪ .‬ענק עם קמעה ‪ ,‬האימרה של הבגד שגם היא כמו תכשיט בפני‬
‫עצמו יש כאן מודעות מאוד גדולה ליופי פיזי של הדמויות‬
‫"האיש עם המדליה"‪ -‬כאן אנחנ ורואים איזשהי תכונה אחרת של האומן‪ .‬אם הדמות קודם היתה‬
‫חולמנית משהו‪ ,‬כאן אנחנו רואים עלם צעיר שהוא מתוח מאוד‪ .‬הדרך שהוא מחזיק את המדליה ‪,‬‬
‫נראה כאילו הוא מכניס מאמץ להחזקת המדליה‪ .‬עצמות הלחיים הגבוהות‪ .‬כל הפנים שלו כולל‬
‫האישון של העין‪ -‬האישון לא באמצע העין ויש לזה משמעות שמשנה את ההבעה של הדמות למה‬
‫שהאומן חפץ להביע‪ .‬הנוף שברגע זה כמו תפאורה ‪.‬‬
 ‫ונוס שעולה מין הצדף‪ -‬נושא מיתולוגי‪ .‬חלק מההצגה של ונוס שמוצגת בעירום‪ -‬ואנחנו מוצאים‬
‫בתמונה הזאת מעבר לדמות של ונוס שלא לגמרי סטטית ולא לגמרי בתנועה‪ .‬יש המון תנועה ביצירה‬
‫הזאת‪ -‬יש דמות לא מוסברת ‪ ,‬אלגורית שמכינה לונוס את הגלימה הזאת שהיא הולכת לעטוף אותה‬
‫בגלימה הזאת‪ .‬מה שקורה בחלק השמאלי העליון זה בהחלט בבחינת חידוש‪ -‬כאן אנחנו רואים את‬
‫זרם האוויר של הרוח שהוא מניע את הטבע ואת הנשירה הזאת של העלים‪ .‬הוא מצליח לסיפור‬
‫המיתולוגי של הולדת ונוס גם מימד קוסמולוגי‪.‬‬
‫הסיפור של עונות השנה קסם מאוד לאומנים‪ -‬האביב "הפרימה ורה" מתרחשים פה דברים שהולכים‬
‫אל התחום היותר חזיוני‪ ,‬פנטסטי‪ -‬לא לקוח מהטבע‪ .‬אם זה שלוש הגרציות הללו כולן עם הבד‬
‫השקוף ‪ ,‬גם המעין בטלה נינוחות שיש כאן בטבע‪ .‬עד המאה הה‪ 17 -‬רואים שבוטיצ'לי מקורי ומיוחד‬
‫מאוד באומנות שלו‪.‬‬

‫האחים לימבורג ‪1416 -1385‬‬

‫פעלו בשני העשורים האחרונים של המאה ה‪ 14 -‬אבל הרבה בתוך המאה ה‪ ,15 -‬הם עצמם מארצות‬
‫השפלה‪ ,‬הם פלמיים אבל עבדו תחת הפטרונות של הדוכס מברי‪ .‬הוא היה דוכס רב אחוזות‪ ,‬רב‬
‫אדמות במחוז בורגונדייה בצרפת‪ .‬הוא עצמו אחיו של מלך צרפת‪ .‬וכל ספר שעוסק בו מספר גם על‬
‫האכזבה הגדולה שלו מכך שהוא לא התמנה למלך בעצמו והיה צריך להסתפק בדוכסות‪ .‬אבל‬
‫הדוכסות שלו היתה כל‪-‬כך גדולה ודרכו או דרך "ספר השעות" שהוא הזמין דרך האחים לימבורג‬
‫אפשר לעמוד על האיקונוגרפיה (=תכנים שקשורים בחצר של אצולה) החצרונית של התקופה‪.‬‬
‫מבחינת עיצוב התלבושות שלהם אפשר לעמוד על הסיגנון הגותי הבינלאומי שהוא גם כן מתאפיין‬
‫בדמויות ארוכות ובאורנמנטיקה רבה‪.‬‬
‫מהו "ספר שעות"? הוא ספר תפילות שהיה מסודר על‪ -‬פי לוח התפילות והחגים שחייב הפולחן‬
‫הנוצרי ‪ .‬ספר שעות מוזמן בדרך כלל על ידי פטרונים ואלו הם הספרים הפרטיים שלהם‪ .‬דבר נוסף‬
‫– ספר השעות של הדוכס מברי מחולק לפי חודשי השנה ‪ .‬המאה היא המאה ה‪ , 15 -‬האוכלוסייה‬
‫כולה אצילים מלכים ואיכרים הם כולם אדוקים מאוד בדתם‪ .‬אנחנו לא מדברים על אנשים חילוניים‬
‫מכאן שיצירה שמציגה את חודשי השנה היא בעצם מציגה את מחזור הטבע של המאמין הנוצרי ולנו‬
‫זה לא הפעם הראשונה שאנו נתקלים בנושא הזה‪ -‬זה אחד מהמחזורים האלגוריים שמחייבים את‬
‫המאמין הנוצרי בצד המחזור של המוסר‪ ,‬המחזור של הידע ואלה הם האומנויות הליברליות והמחזור‬
‫של הטבע‪ -‬כל מה שקורה בטבע‪ .‬הספר ארוך כך שמצד אחד יש טקטס ומצד שני בעמוד השני ‪,‬‬
‫בחלק העליון שלו יש את סימן החודש (סימני הזודיאק) אבל החלק העיקרי של הדף מציג את חודשי‬
‫השנה‪ .‬המחזור מתחיל תמיד עם חודש ינואר והולך על פי האל ינוס ‪ ,‬האל היווני‪ ,‬מפני שהנושא‬
‫בכלל של עבודות החודש הוא נושא שנשאב מהעת העתיקה‪.‬‬
‫אצל הדוכס מבארי חודש ינואר יתחיל בסעודה גדולה‪ – .‬המחצלת שמגינה מפני האש של האח‬
‫בעצם משמשת לו כמעין הילה ונותנים לנו שוב את ההרגשה של המון רב שרוצה להגיע לסעודה של‬
‫הדוכס ‪.‬‬
‫חודש פברואר‪ -‬למעלה נותן את החודש עצמו ואת הסימן שלו – חודש פברואר באירופה זה החודש‬
‫הקר בשנה ויש הטוענים שזוהי הצגת השלג הראשון באומנות‪ .‬מה שמעניין לראות כאן – התמונה‬
‫שמצטיירת היא תמונה מאוד אידילית (יכול להיות שזה היו דרישות הפטרון) חודש פברואר כולו‬
‫מוקדש למעמד העובדים‪ ,‬כאן אנחנ ורואים את אלו שיצאו כבר מהקור העז והם יושבים ומתחממים‪,‬‬
‫אנחנו רואים פה חצר משק ואותם שניים שממשיכים לעבוד גם בשלג אבל הכל באישהי נינוחות‬
‫פלסטית ויש כאן מחשבה רבה איך לסדר את הדברים בצורה מאוד הרמונית‪.‬‬
‫מרץ הצבעים משתנים‪ -‬אנחנו רואים טירה‪ ,‬כאן אנחנו רואים בצורה מאוד מוגדרת ומסודרת מראים‬
‫לנו את החריש‪ .‬מתחיל הסיבוב של עבודות החודש כשאנחנו יכולים ללמוד גם על כלים‪.‬‬
‫אפריל‪ -‬הוא החודש האהבה וחודש החיזורים וניתן לראות כאן נציגים נבחרים ‪ ,‬הנשים הן לא בהריון‪,‬‬
‫פשוט אנחנו נראה עמידה של אישה בצורת ‪.s‬‬
‫חודש מאי‪ -‬החודש של הציד המשרתים שמובילים לציד‪.‬‬
‫יוני‪ -‬אנחנו רואים את איסוף התבואה ‪ ,‬הקציר‪ -‬אנחנו רואים את זה בצורה מבויימת‪.‬‬
‫חודש יולי‪-‬‬
 ‫אוגוסט‪ -‬אנחנורואים פה שוב סצינה של חזרה לאחוזה – אנחנו רואים שבני האצולה הצעירים אחד‬
‫הדברים שחייבו את בן האצולה זה אילוף הבז‪.‬‬
‫ספטמבר‬
‫אוקטובר‬
‫נובמבר‪-‬‬
‫דצמבר‪ -‬הצייד‬
‫יש לנו כמה דברים מחוברים יחד‪ :‬הוואי של חצר‪ ,‬אומנות של אירופה הצפונית לעומת הואמנות‬
‫האיטלקית‪ .‬ההגדרה הויזואלית של בני מעמדות שונים‪.‬‬

‫רוברט קמפיין (המאסטר מפלמאל) ‪1375 -1444‬‬

‫הערצת הילוד – הלידה ואנחנו רואים דבר שהתפתח בארצות השפלה‪ .‬יש לפעמים הרגשה של‬
‫הפנינג‪ ,‬התרחשות רבת משתתפים ורבת צלילים –אנחנו רואים את הרועים שבאים עם כלי נגינה‪ .‬ישו‬
‫קטן ואין לו הילה‪ .‬השור והחמור זוכים כאן לנוכחות מרשימה‪ .‬מלאכים עם ציטטות מהברית החדשה‪.‬‬
‫אנחנו רואים טיפוסים בני המקום בתילבושות המיוחדות להם‪.‬‬
‫טריפטיך= בנוי משלושה חלקים‪ .‬בחלק האמצעי הוא קבוע ואילו הכנפיים נסגרות‪ .‬במרכזז הבשורה‬
‫מצד שמאל שלנו אנחנו רואים את הפטרונים אבל ניתן לשים לב גם לתלבושת‪ .‬הפטרונים מציגים את‬
‫עצמם במקום מאוד חשוב מבחינת הסצינה כולה אבל כמובן הם לא מורשים להיכנס לדמויות‬
‫הקדושות‪ .‬הם נמצאים מאחורי הדלת וזה הקשר שלהם עם הדמויות הקדושות‪.‬‬
‫מצד ימין שלנו‪ -‬רואים את יוסף שהיה נגר ‪ ,‬והוא עסק בבניית מלכודות לעכברים וזה סמל כדי‬
‫לתפוס את השטן‪.‬‬
‫החלק האמצעי‪ -‬מרייה כעלמה צעירה ‪ ,‬היא מוצגת כאישה צדיקה ‪ ,‬היא עוסקת בקריאת ספר והספר‬
‫כל‪-‬כך קדוש שהיא לא נוגעת בידיה בספר‪ .‬השושון הצחור‪ ,‬מהרוח שישנה בחדר גם המלאך‪ .‬משני‬
‫החלונות רואים כמו מלגלץ' איזה צלב קטן עם דמות‪ .‬ישנה רוח בחדר שמזיזה את הדפים בספר‪.‬‬
‫הנר כבה ברגע שאור אחר נכנס לתוך החדר‪ -‬האור האלוהי‪.‬‬
‫שפע של בד שינו כאן גם אצל המלאך וגם אצל מרייה‪ ,‬כאן אצל המלאך הוא יוצר נקודות של אור‬
‫וצל‪ ,‬הכנף שבוהקת בצהוב שלה‪ .‬כלומר‪ ,‬סיגנון אחר לגמרי‪ .‬ישנה תשומת לב רבה לפרטים של‬
‫פנים החדר‪.‬‬
‫יוסף‪ -‬יש כאן תחת מימד למכשירים‪ .‬פרטים קטנים שנותנים את התחושה של האדם שעוסק‬
‫במלאכה‪.‬‬

‫יאן ון אייק ‪1395 -1441‬‬

‫מהזמן שלהם אנחנו מכירים את צבע השמן (לאוניברסיטה הפתוחה יש סידרת ספרים על הרנסנס‬
‫והם דנים גם בפרטים טכניים שלא נדבר עליהם בשיעור‪.‬‬
‫דיוקן‪" -‬האיש עם הטורבן האדום" הרגע מתמזג עד כדי כך עם הלבוש שלו שאנחנו לא רואים איפה‬
‫הלבוש נגמר ואיפה הרגע ממשיך ‪ .‬המקומות המוארים הם שוב הפנים אבל הלובן ממש נמצא רק‬
‫בעין ובקולר הקטן‪ .‬הוא מעביר הבעה רצינית‪ ,‬האישון מראה על איזשהו תיחכום ‪ ,‬איזשהי ערמומיות‪.‬‬
‫הטורבן הוא מסימני האופנה של הזמן ההוא‪ ,‬הקמטים למשל הם מרומזים יותר מאשר חריצים‪.‬‬
‫עם ואן הייק אנחנו נראה יותר ויותר איכות צילומית‪ .‬ציור שמן על בד‪.‬‬
‫בנושאים הדתיים אנחנו רואים גם הרחבה גדולה מאוד של תיאור החלל הפנימי‪ ,‬הוא ממש לקח‬
‫כנסיה ו"צילם " את הפנים שלה עם דיוק רב‪ ,‬פשוט העתק של הפנים ובתוכו מרייה עם הצבעים של‬
‫הבגד שלה ‪ ,‬על ראשה כתר והיא עצמה גם כן חולמנית משהו‪ -‬השיער המפוזר‪.‬‬
‫פורטרט של אדון ארנולפיני‪ -‬היה סוחר ואנחנו רואים אותו אפילו עם משהו שקשור לעבודה שלו וזה‬
‫שטר הכסף שהוא מחזיק בידו‪.‬אותם אמצעים יוצרים סוג אחר של אדם‪ -‬ההבעה לגמרי אחרת‪ ,‬מבנה‬
‫הפנים לגמרי אחר‪.‬ף חוזרים כמה אלמנטים‪ -‬הקירבה בין הרגע לבין הלבוש‪.‬‬
‫התמונה המפורסמת יותר זה יחד עם זוגתו – תמונה שנמצאת בלונדון‪ -‬התמונה עצמה משמשת‬
‫מסמך מפני שיש כאן עדות לטקס האירוסין ביניהם‪ .‬טקס הנישואין היה הסקרמנט היחיד שלא היה‬
 ‫זקוק מתחילתו לתיווך של איש דת‪ .‬הם נותנים את היד אחד לשני וזוהי ההבטחה שהם נותנים האחד‬
‫לשני בלי תיווך של איש דת‪ .‬יש לנו שתי דמויות ‪ ,‬ישנו התפוח על אדן החלון שהוא תמיד יהיה רמז‬
‫וסמל לחטא הקדמון‪ .‬הכפכפים ההולנדיים שמאזכרים את "של נעליך מעל רגליך כי אדמת קודש‬
‫היא‪ "..‬קשור לאירוע הקדוש‪ .‬והכלב הזה שהוא מסמל את הנאמנות של בני הזוג אחד לשני‪ .‬אנחנו‬
‫רואים נברשת מקושטת‪ -‬מתחת לנברשת מראה וביניהם ישנה חתימה של האומן עם תאריך שאומר‬
‫"אני הייתי כאן"‪ .‬אדון ארנולפיני לבוש הפעם יותר חגיגי‪ .‬רואים את הדיוק בלבוש ואנחנ ויכולים לחוש‬
‫את הטקסטורה ‪ ,‬בהחלט לבוש של מעמד בינוני‪ -‬גבוה‪ .‬הסצינה מתרחשת ממעין חדר שינה שלהם‪.‬‬
‫למראה שני חלקים‪ -‬בחלק המרכזי השתקפות של הדמות ושתי דמויות נוספות‪ .‬וישנן מדליונים‬
‫במסגרת שהם סצינות מחייו של ישו‪ .‬מהזמן שלו והלאה המראה הזאת תופיע באומנות‪.‬‬
‫מרגרטה ואן הייק‪ -‬טיפוס שכל הסקאלה של הצבעים מתמזגת‪.‬‬