‫ראב"ן קידושין‬ ‫תנן האשה ניקנת בשלשה דרכים בכסף ובשטר וביאה ואמרינן בגמרא בכסף מנלן וכו'

עד דמסיק ]ז' א[ דאפילו אם‬ ‫אמרה לאדם חשוב הילך מנה ואקדש אני לך מקודשת בההיא הנאה דמקבל מתנה מינה‪ .‬וש"מ דכל הנאה שיעשה לה‬ ‫מקודשת בה ואפילו לא יהיב לה כלום‪ ,‬והכי נמי אמרינן ]לקמן ס"ג א[ בשכר שאדבר עליך לשלטון מקודשת אל]מא[‬ ‫מקודשת בהנאה שמהנה לה רק שיהא בהנאה שוה פרוטה דשוה כסף ככסף‪ .‬וקשיא ליה א"כ בביאה למה לי למיתני הרי‬ ‫נהנית מן הביאה ומתקדשת בההיא הנאה ונגמר ביאה מכסף ולמה לי לאפוקי ביאה מקרא דובעלה מלמד שניקנת בביאה‬ ‫]ד' ב[‪ .‬ואני אליעזר אומר ביאה דבתולה גמר מקרא דלית לה הנאה אלא צער פיסוק רגלים‪ ,‬כדאמרינן בכתובות ]ל"ט‬ ‫ב[ גבי מאנס את הבתולה דנותן לה צער פיסוק רגלים‪.‬‬ ‫ועוד ]הקשה[ אהא דאמר ]ג' א[ חליפין )ליתנהו שוה( ]איתנהו בפחות משוה[ פרוטה ואשה לא מקניא בפחות משוה‬ ‫פרוטה דמשמע דאי לאו הכי הוה יליף דאשה מיקדשא בחליפין הואיל וקרקע ניקנה בחליפין‪ ,‬אי הכי למה לי למילף שטר‬ ‫מקרא אחרינא תיפוק לי מקרקע דנקנה בשטר והכי נמי אשה‪ ,‬ותו הרי שטר אין בו שוה פרוטה קדשיה ביה הכי נמי‬ ‫תיקדש בחליפין אע"ג דלית בהו שוה פרוטה‪ .‬תשובה )האמורה( ]הא אמרינן[ בגמרא ]לקמן י"ג א[ )דמתנית(‬ ‫]אמתניתין[ ב"ה אומרים בפרוטה וכו' אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן כשם שאין אשה מתקדשת בפחות משוה פרוטה כך‬ ‫אין קרקע ניקנת בפחות משוה פרוטה ופריך והתניא אע"פ שאין אשה ניקנת בפחות משוה פרוטה קרקע נקנה בפחות‬ ‫משוה פרוטה ומשני כי תניא ההיא בחליפין דתניא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה‪ ,‬אלמא דאשה מקרקע לא‬ ‫גמרינן אלא קרקע מאשה דאין נקנה בפחות משוה פרוטה בתורת דמים אלא בחליפין‪ ,‬הילכך צריך למילף שטרות מקרא‬ ‫אחרינא ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר‪ .‬והא דאמר ניגמר חליפין משטר‪ ,‬לא דמי )לבי( שטר לאו בניירא‬ ‫מתקדשת אלא בכתב שבו הילכך לא בעינן שיהיה הנייר שוה פרוטה‪ ,‬אלא הכא דמקדשה בכלי של חליפין בעינן שו"פ‬ ‫וכיון דקונין בכלי שאינו שו"פ לא מיקדשה ביה‪.‬‬ ‫ועוד ]הקשה[ אהא דתני ]ע"ז י"ג א[ אין מקדישין ואין מעריכין וכו' ואם הקדיש בהמה תיעקר וכו' ואמרינן כיצד תיעקר‬ ‫נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה ולא מנשר פרסותיה )משום ביזיון קדשים( כדאמרינן גבי לוקח בהמה ביריד של‬ ‫גוים ]משום בזיון קדשים[‪ ,‬וש"מ דמשום ביזיון קדשים אין אבל משום מזיק קדשים בידים לא אלמא מותר להזיק‬ ‫קדשים בידים‪ ,‬וגם מההוא ]ערכין כ"ט א[ דהחרים לנכסיה בפומבדיתא ואמר ליה זיל שקול ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדינא‬ ‫בנהרא הרי מזיק ההקדש בידים‪ ,‬וקשיא ליה האיך התירו לעשות איסור בידים משום דלא יבא לידי תקלה שיהנה מן‬ ‫הזוזים‪ .‬ונראה לי דכי אמרינן דאסור להזיק קדשים היינו קדשים דאין סופן למיזל לאיבוד אבל הני דקיימי לאיבוד מותר‬ ‫להזיקן בידים‪ ,‬כדאמרינן בפרק קמא דפסחים ]כ' ב[ חבית של תרומה שנשבר בגת העליונה ובתחתונה )חולק טמאה(‬ ‫]חולין טמאין[ וכו' רבי יהושע אומר יטמאנה ביד דכיון דסופה ליטמא מותר ביד‪ ,‬ואם תאמר התם משום הפסד חולין‬ ‫חששו כדמסיק התם השתא משום ממון מטמאין ביד משום איסורא שלא יבא לידי תקלה לא ניחוש להזיקן ביד‪ ,‬ואומר‬ ‫דכיון דלא חזי לא למזבח ולא לבדק הבית בזמן הזה הרי הן כפיגול נותר ויוצא דלא חזו ומאבדין אותו בידים‪ .‬אלא אי‬ ‫קשיא הא קשיא דתנן אם הקדיש והחרים בהמה תיעקר וכו' דלא עבדינן להו תקנתא‪ ,‬ובההוא דהחרים בפומבדיתא עבד‬ ‫רב יהודה תקנתא לחללו אארבעה זוזי‪ .‬ונראה לי דמתני' בית שמאי הוא דחייש לתקלה אפילו לפי שעה‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫)בכולהי( ]בשילהי[ פ"ק דפסחים ]שם[ ותקלה עצמה תנאי הוא דתנן חבית של יין של תרומה )מ(שנטמא ב"ש אומרים‬ ‫תשפך הכל כלומר ישפכנו בשפיכה אחת לאיבוד ולא יזלפנה בבית אנה ואנה דילמא אדהכי ישתה ויבא לידי תקלה‪ ,‬הכא‬ ‫נמי דילמא אדמהדר בתר זוזי וחללה עליהו אתי לידי תקלה שיהנה מהן הילכך בהמה תיעקר ופירות כסות וכלים ירקבו‪,‬‬ ‫דכל זמן שמחזר עליהן לאבדן לא יהנה מהן כדאמרינן גבי חמץ באור לארבעה עשר ]י"א א[ הוא עצמו מחזר עליו‬ ‫לשורפו מיכל קאכיל מיניה בתמיה אלמא כי מחזר לאבדן ליכא למיחוש לתקלה‪ ,‬אבל אם יחזור לתקנו אתי לידי תקלה‬ ‫וזילוף לאו איבוד הוא אלא כשתייה ועדיף משתייה‪ .‬וב"ה אומרים תעשה זילוף דבכי האי שיעורא דמזלפן לא ישכח‬ ‫וישתה ולא אתי לידי תקלה‪ ,‬הכא נמי בכי האי שיעורא שיחזור אחר זוזי לחללן עליהו לא יהנה ולא אתי לידי תקלה דרב‬ ‫יהודה כב"ה אורי ליה‪ .‬והתם בפרק המקדיש שדהו בשעת ]שאין[ היובל ]ערכין שם[ מסיק לה כשמואל דאמר הקדש‬ ‫שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל‪ ,‬וארבעה זוזי דקאמר כדי לפרסמה למילתא‪.‬‬ ‫האשה ניקנית לבעל בשלשה מיני קידושין בקידושי כסף או בקידושי שטר או בקידושי ביאה‪ .‬אם היא קטנה וקידשה‬ ‫אביה‪ ,‬הוא )וקיבל( ]מקבל[ קידושיה כסף או שטר או מסרה לקידושי ביאה‪ ,‬ואם אמר לה אביה קבל קידושיך וקיבלה‬ ‫מקודשת ואינה יכולה למאן‪ ,‬ויוצאה בגט ובין היא ובין אביה מקבלין גיטה אם יודעת לשמור את גיטה ואם אינה יודעת‬ ‫אביה ולא היא‪ .‬ואם היא יתומה וקידשה אמה או אחיה יוצאה במיאון‪ ,‬וכן אם קידשה עצמה‪ .‬ואם הלך אביה למדינת הים‬ ‫וקידשה את עצמה בלא דעת אביה )או קדש עצמ'( או אחיה ובא האב וערער יוצאה בלא גט‪ ,‬ואם )ניתרצתה( ]ניתרצה[‬ ‫והקידושין בעין חלו והוי קידושין וצריכה גט ואינה יוצאה במיאון ואם אין הקידושין בעין אינה צריכה גט‪ .‬ואם היא‬ ‫נערה אביה מקבל קידושיה והן של אביה‪ ,‬ובוגרת היא ולא אביה וקידושיה לעצמה‪ ,‬ואם אמר לה לקבל וקיבלה‬

‫מקודשת‪ ,‬אבל בלא דעת אביה אינה מקודשת כרבי יוחנן דאמר בפרק שני ]מ"ג ב[ אבל בקידושין דברי הכל אביה ולא‬ ‫היא‪ .‬וכיצד בכסף נתן לה כסף או שוה כסף )ופירי( ]ופרוטי[ ופרוטה אע"פ שהיא נחשת כדאמר]ינן כתובות ק"י ב[‬ ‫פריטי דכספא לא עבדי אינשי מיהו שוה כסף הוא שהרי הוא ]אחד[ מח' באיסור האיטלקי ולהכי מתקדשת בפרוטה‬ ‫דשוה כסף ככסף‪ ,‬ואמר הרי את מקודשת לי או שאמר מאורסת לי או שאמר הרי את לי לאנתו הרי זו מקודשת‪ ,‬ואם‬ ‫אביה מקבל קידושיה כגון שהיא קטנה או נערה אומר הרי בתך מקודשת לי או מאורסת לי‪ .‬ומה שתיקנו האחרת כדת‬ ‫משה וישראל‪ ,‬משום דאמרי' בעלמא כל דמקדש אדעתא דרבנן )מקודשת( ]מקדש[ ואפקעינהו רבנן לקידושין שאם‬ ‫יצאה )כדת( ]מדת[ משה וישראל במעשה הקידושין שיפקיעו הקידושין ולא יחולו כי האי מעשה דנרש ביבמות בפרק‬ ‫ב"ש ]ק"י א[ דאותביה אבי כורסיה ואתא אינש אחרינא חטפה מיניה וקידשה והפקיעו חכמים קידושי שני‪ .‬אבל היא‬ ‫שנתנה ]ה' ב[ כסף לו ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת‪ ,‬ואם אדם חשוב הוא בההיא הנאה דמקבל מינה מתנה‬ ‫גמרה ואקניא נפשה‪ .‬נתן הוא לה כסף ואמרה היא הריני מקודשת לך ספק קידושין וצריכה גט‪ ,‬וכגון שלא היה מדבר‬ ‫עמה בעיסקי קדושיה‪ .‬אבל אמר לה התקדשי לי ונאותה ונתן לה ואמרה היא מקודשת גמורה‪ ,‬דאפילו שתקה הויא‬ ‫מקודשת דקיימל"ן כר' יוסי דתניא היה מדבר עמה על עיסקי קידושין ונתן לה ולא פירש הרי את מקודשת לי בזה אלא‬ ‫שתק ר' יוסי אומר דיו והוא שעוסקין באותו ענין של קידושין כשנתן לה ]שלא[ הפסיק בדברים אחרים בינתים‪ .‬והוא‬ ‫הדין במקח וממכר היה מדבר על עסק מכירת קרקעות ונתרצה ונתן לו ולא פירש המוכר למימר שדי )מוכר( ]מכור[ לך‬ ‫קנה‪.‬‬ ‫אמר רבא הילך מנה ותמכר לי שדך פלוני או חפץ פלוני בו על מנת שתחזיר לי המנה לאחר שתקנה לי החפץ וזה קיבלו‬ ‫קנה החפץ ומחזיר לו המנה‪ ,‬אבל אמר לאשה הילך מנה והתקדשי לי בו ותחזירהו לי אע"פ שקיבלתו והחזירהו אינה‬ ‫מקודשת משום דהוי כחליפין דמקנה בקניין שאין למקנה תחת מה שמקנה כן האשה כיון שמחזרה הדינר אין בידה כלום‬ ‫במה שמקנה עצמה בקניין ואין אשה ניקנית בקניין אלא בשלש דרכים‪ ,‬אבל אמרה תן מנה לפלוני ואיקדש אני לך‬ ‫מקודשת אע"פ שאינה מקבלת כלום דכיון דעל פיה יהיב הוי כאלו קיבלה כדין ערב דכיון דעל פיו יהיב דאמר הלוהו‬ ‫ואני ערב דהוי כאלו קיבלו הוא‪ ,‬וכן האומר לאשה הילך מנה והתקדשי לפלוני וקיבלה מקודשת לפלוני אע"ג דלא‬ ‫קיבלה ממנו כלום וגם לא ממונו אלא ממון הנותן שאם היה ממון המקדש שליח של אדם כמותו אלא מפני שאינו ממון‬ ‫המקדש איצטריכא דאע"ג דאינו ממונו מקודשת מדין עבד כנעני שיוצא לחירות בכסף של אחרים שנותנין לרבו והוא‬ ‫יוצא בו לחירות‪ ,‬וה"ה לאדם הקונה מכספו קרקע לצורך חבירו שקנה אותו שקנאה לו ואין הקונה והמקנה יכולין לחזור‬ ‫בהן‪ .‬והאומר לחבירו הילך מנה ותהא שדה מכור לך‪ ,‬אם המקבל אדם חשוב בההיא הנאה דמקבל לה מיניה גמר ומקני‬ ‫ליה השדה‪ ,‬ואם אינו אדם חשוב המנה קנה השדה לא קנה כדאמרינן הילך מנה ואיקדש אני לך מקודשת ומוקמינן באדם‬ ‫חשוב דגמרה ומקניא נפשה ואמרי' בי רב נתן וכן לענין ממונא‪.‬‬ ‫בעי רב אשי בתך וקרקעך בפרוטה ותקני לו וקיבל הפרוטה‪ ,‬מי אמרינן הבת קידש בחצי פרוטה והקרקע בחצי פרוטה‬ ‫ולא הבת מקודשת ולא הקרקע קנוי או דילמא הבת בפרוטה והקרקע היה דעתו לקנותו בחזקה תיקו‪ ,‬וכל תיקו דאיסורא‬ ‫לחומרא והבת צריכה גט וממון העמד על חזקתו‪.‬‬ ‫והמקדש בשוה כסף ולא היזכיר )בדשומא( ]השומא[ אלא אמר כמו שהוא אפילו אינו שוה אלא פרוטה מקודשת‪ ,‬ואם‬ ‫אמר לה התקדשי לי בחפץ זה שוה חצי מנה וקיבלתו ושוה הוא חצי מנה עתה כשמוציאתו לשום מקודשת ואין צריך‬ ‫לשומו לפני הקידושין‪ ,‬אינו שוה עתה חצי מנה אינה מקודשת‪ ,‬דכרבה קיימא לן דאמר שיראי לא צריכי שומא דלית‬ ‫הלכתא כרב יוסף לגבי רבה אלא בשדה קניין ומחצה ]ב"ב קמ"ג ב[‪ .‬והוא הדין לקונה קרקע מחבירו )וכתב( ]ונתן[ לו‬ ‫חפץ בשומא שאם שוה שומתו קנה ואם אינו שוה שומתו לא קנה‪.‬‬ ‫האומר לחבירו מכור לי ביתך או שדך במנה וניאות לו ]ונתן לו[ דינר קנה ואין אחד מהן יכול לחזור וישלם לו המנה‬ ‫לאלתר ואם מוכר מחמת דוחקו‪ ,‬אבל אם אמר לו מכור לי במנה והיה מונה והולך דעתיה אכולה מנה וכל זמן שלא‬ ‫השלים מניינו רצה אחד מהן לחזור אפילו בדינר האחרון חוזר‪ .‬וכן אם אמר לו מכור לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר‬ ‫או דינר של נחושת לא קנה‪ ,‬דינר רע הוא דנפיק ע"י הדחק ]קנה[‪ ,‬דכל כי האי גוונא איתא בקידושין‪.‬‬ ‫התקדשי לי במנה והניח לה משכון על המנה אינה מקודשת‪ ,‬וכן אם קנה עבד או קרקע במנה והניח משכון על המנה לא‬ ‫קנה‪ ,‬מכור לי עבדך או שדך במנה נטל וזורקו לים או לדבר האבוד אע"ג דמיחייב לשלם לא קנה וכל שכן אם זרקו‬ ‫בפניו‪ ,‬דגבי קידושין )היכי( ]הכי[ איתא‪ .‬מכור לי )ביצאי( ]במנה[ תנם לאבא או לאביך לא קנה ע"מ שיקבלם אבא‬ ‫ואביך וקיבלו קנה‪ ,‬מכור לי במנה תנם ע"ג הסלע ונתן לא קנה ואם היה סלע שלו קנה‪ ,‬מכור לי בככר תניהו לכלב לא‬ ‫קנה ואם הכלב של מוכר קנה‪ ,‬ואם אמר תניהו לעני לא קנה דאמר ליה כי היכי דאני מחויב לפרנסו ה"נ אתה מחוייב‬ ‫ולהכי אמרתי תניהו לו‪ ,‬דלגבי קידושין הכי הוי‪.‬‬

‫בשטר כיצד כתב )לה( ]לו[ על הנייר או על החרס שאינו שוה ]פרוטה[ בתך מקודשת לי או מאורסת לי בין על יד אביה‬ ‫בין על יד עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה‪ ,‬כתב )לו( ]לה על[ הנייר או על החרס )בתך( ]הרי את[ מקודשת לי‬ ‫בין על יד אביה בין על יד עצמה מקודשת והוא שבגרה‪ ,‬והוא הדין אם כותב אדם לחבירו שדי מכורה לך שדי נתונה לך‬ ‫קנה‪.‬‬ ‫המקדש את האשה ובא אחר וקידשה ובאו קידושי הראשונים לפנינו ואינם שווין פרוטה‪ ,‬אפילו הכי אסורה לאחרינא‬ ‫דשמא איכא עדים במקום אחר דידעי שהיו קידושי הראשון שוין פרוטה ביום שקידשה‪ ,‬ואף לראשון אסורה דילמא‬ ‫ליכא עדים וקידושי האחרון קידושי‪ ,‬מיהו אם נתן לה האחד גט מותרת לשני‪ .‬ההוא גברא דקדיש בשוטיתא דאסא )אמ'(‬ ‫בשוק ולא )היו( ]היה[ שוה פרוטה כאן שלחה רב אחא לקמיה דרב יוסף‪ ,‬שלח ליה הלקהו כרב דמנגיד למקדש בשוקא‬ ‫והמקדש בביאה והמקדש בלא שידוכי והמבטל גט והמוסר מודעא אגט והמצער שליחא דרבנן ומאן דמשהי עליה שמתא‬ ‫דרבנן וחתן הדר בבית חמיו‪ ,‬ואצרכה גט כשמואל דאמר קידשה בתמרה מקודשת אפילו כור תמרים בזוז חיישינן ]שמא[‬ ‫שוה פרוטה במדי‪ .‬ההוא גברא דקדיש בציפתא דאסא א"ל והא לית בה שוה פרוטה א"ל תיקדש בד' זוזי דאית בה‬ ‫ואישתיקא‪ ,‬אמר רבא הוו שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום הוא‪ ,‬ורב הונא בריה דרב יהושע אמר שתיקא גמורה‬ ‫הוא דאי לא ניחא לה )לשקלינהו( ]לשדינהו[ והכי סלק שמעתא‪.‬‬ ‫והחוטף סלע מיד האשה וקידשה בו‪ ,‬אי שדיך בהמקודשת מקודם ונאותה הויא מקודשת דודאי ניחא לה מדשתקה ולא‬ ‫אמרה מיד דידי שקלי‪ ,‬אבל לא שדיך אע"ג דשתקה מצי אמרה דידי שקלי כיון דלא נאותה להתקדש לו‪ .‬ובמקח וממכר‬ ‫נמי אם אמר ליה מכור לי שדך ונתרצה המוכר וחטף הלוקח הדמים מיד המוכר ונתן לו בדמי השדה ולא מיחה לומר מיד‬ ‫דידי שקלי קנה הלוקח‪ ,‬אע"פ שלא אמר שדי מכורה לך כר' יוסי דאמר ]לעיל ו' ע"א[ אין צריך לפרש‪ .‬והמקדש בגזל‬ ‫שגזל וקידש בו או בחמס או בגניבה מקודשת וכגון גזל דידה וכן חמס וכן גניבה‪ ,‬אבל גזל מעלמא לא דאמר ר' יוחנן גזל‬ ‫ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש וכו'‪ ,‬וסיפא דקתני או שחטף סלע מידה מקודשת פירושי מפרש לרישא‬ ‫)דבשלמ'( ]דבשל[ דידה מיירי‪ ,‬ובגזל דידה נמי אינה מקודשת אלא בדשדיך‪ ,‬והוא הדין שקנה במקח וממכר‪ .‬וכשם שאין‬ ‫אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך קרקע אינו ניקנה בפחות משוה פרוטה בתורת דמים‪ ,‬אבל בתורת חליפין שהוא‬ ‫קניין אם נותן הקונה למקנה כלי שאינה ]שוה[ פרוטה והקנה לו הקרקע בו קנה כדתניא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה‬ ‫פרוטה‪.‬‬ ‫גוי יורש אביו גוי דבר תורה דכתב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו בעבד עברי הנמכר לגוי כתב מכלל דאיכא יורש‬ ‫לגוי‪ ,‬גר אביו גוי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתנן גר וגוי שירשו את אביהן גוי יכול גר לומר לגוי עד שלא‬ ‫באו לרשותו טול אתה ע"ז ואני מעות ואקילו רבנן גבי גר שמא יחזור לסורו‪ ,‬גר את הגר וגוי את הגר אינו יורש )א(לא‬ ‫מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתניא הלוה מעות מן ]הגר שנתגיירו[ )שניתמירו( בניו עמו ומת הגר לא יחזיר לבניו‬ ‫אם החזיר אין רוח )חכמה( ]חכמים[ נוחה הימנו ואם היה לידת בניו בקדושה יחזיר להן‪.‬‬ ‫ת"ר ]י"ט ב[ מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי או מקודשת לי או מאורסת לי‪ ,‬דקא סבר מעות הראשון‬ ‫לקידושין נתנו אפילו אמר לה בסוף שש ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג )שבתורה( ]שפחות[‪ .‬ר' יוסי בר'‬ ‫יהודה אומר אם יש שהות ביום סוף שש כדי לעשות עמו מלאכה בשוה פרוטה מקודשת באותה מלאכה ואם לאו אינה‬ ‫מקודשת דסבר מעות הראשון לאביה לאו לקידושין ניתנו‪ .‬ונ"ל דכר' יוסי קיימא )להו( ]לן[ מדיליף רב נחמן מיניה‬ ‫ואמר ]אומר[ אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך מדר' יוסי בר' יהודה לאו אמר ר' יוסי מעות הראשון לאו לקידושין‬ ‫ניתנו וכי משייר בה שוה פרוטה ויעדה באותה פרוטה מיועדת אע"ג דלא קיבלה אביה אלא היא ש"מ שמחל לה מלאכתה‬ ‫והויא מקודשת ה"נ לא שנא‪ .‬ואמר רב נחמן המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי לאו אמר ר' יוסי מעות‬ ‫הראשון שקיבל אביה לאו לקידושין ניתנו והרי הן בהלואה שמלוה לו ]על[ עבודת בתו והבת משכון היא וכי משייר‬ ‫במלוה שוה פרוטה הויא מקודשת‪ ,‬במלוה שיש עליה משכון נמי ל"ש‪ .‬וה"ה לקונה קרקע במלוה שיש עליה משכון‬ ‫דקנה‪ ,‬אבל במלוה שאין עלי' משכון לא קנה בתורת קניית כסף עד שיכתוב לו את השטר דהמקדש )את המלוה(‬ ‫]במלוה[ אינה מקודשת‪.‬‬ ‫עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ובקניין ובמשיכה שתקפו והביאו אצלו אבל קראו לעבד ובא אליו לא קנה‪ ,‬וכיצד‬ ‫בחזקה התיר לו מנעלו או הנעילו מנעלו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ או הפשיטו או הרחיצו או סכו או גרדו או‬ ‫הלבישו או הגביהו לרבו וכן הגביה רבו לו‪] .‬וגר[ שמת והניח עבדים כנענים גדולים קנו עצמן בני חורין‪ ,‬קטנים כל‬ ‫המחזיק בהן זכה בהן שאין יודעין לזכות בעצמן‪ ,‬ואפילו גדולים אם החזיק בו ישראל ונתן לו מלאכה לעשות כשהיה הגר‬ ‫פורש למיתה שהיה גוסס )ומשכנה( ]ונמשכה[ המלאכה עד שמת הגר קנאו ישראל‪.‬‬

‫וקונה את עצמו לחירות בכסף ע"י עצמו‪ ,‬אם נתן לו אחר הכסף על שיקנה עצמו בו מרבו ויצא לחירות שהעבד עצמו לא‬ ‫קנאו אלא להשתחרר בו‪ ,‬אבל אם נתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו לא כי מה שקנאו העבד קנה רבו‪ .‬וה"ה ע"י אחרים‬ ‫אם מדעת העבד עושין‪ ,‬אבל שלא מדעתו לא דחוב הוא לו שיוצא לחירות ואין חבין לאדם אלא בפניו‪ .‬ובשטר חירות ע"י‬ ‫עצמו דגיטו וידו באין כאחד אבל לא ע"י אחרים דחוב הוא לו‪ .‬אבל עשאו העבד שליח לקבל גמר לה לה מאשה וקני‪,‬‬ ‫ואפילו עבד אחר מצי משוי שליח כיון דשייך בגיטין דמצי מקבל לנפשיה מיד רביה‪ ,‬ומיד מי שאינו רבו שלו מצי לקבל‬ ‫לחבריה אבל מיד רבו של שליח לא מצי מקבל לחבירו דמה שקנה עבד קנה רבו ועדיין הגט ביד רבו ולא יצא מרשותו‪,‬‬ ‫אבל עשאו רבו שליח להוליך לחבירו גיטו ונתנו לו הוי גט שחרור‪.‬‬ ‫ראשי כ"ד איברים באדם ]כ"ה א[ וכולן עבד כנעני יוצא בהן לחירות אם חסרו דבר אחד מהן ואילו ]הם[ ראשי אצבעות‬ ‫ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגוייה וראשי דדין באדם‪ ,‬ומה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל‬ ‫מומין שבגלוי אינן חוזרין‪ ,‬וצריך גט שחרור וכופין אותו ליתן גט שהרי תורה חייבתו‪.‬‬ ‫בהמה גסה ניקנת במסירה או במשיכה וכיצד משיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו מלא קומתה‪,‬‬ ‫וכיצד במסירה אוחזה בטלפה או בשערה באוכף שעליה או בשליף שעליה או בפרומא שבפיה או בזוג שבצוארה‪ .‬ובהמה‬ ‫דקה נקנית במשיכה או בהגבהה‪ .‬ותרווייהו מיקני נמי בחליפין או בשוכר את מקומו אם הבהמה חולה שאינה יכולה‬ ‫להלך או אם אינו אצל הבהמה שימשכנה או יחזיק בה‪.‬‬ ‫קרקע נקנה ]בכסף[ במקום שאין מנהג לכתוב שטר‪ ,‬אבל במקום שכותבין לא קנה בכסף עד שיכתוב לו השטר‪ ,‬ואפילו‬ ‫במקום שכותבין אי מתנה לקנות בכסף קני כי הא דרב אידי בר אבין כי הוה זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא ]איקני[‬ ‫דאי בעי]תו[ למיהדר )בי אהדר( ]לא מציתו[ ואי בעינא בשטר איקני דאי בעינא למיהדר הדרנא בי‪ .‬וקרקע ניקנה בשטר‬ ‫כיצד כתב לו על הנייר שדי נתונה לך )או מכורה לך( ]קנה‪ ,‬ובמכר[ לא קנה עד שיתן הדמים ויכולין לחזור‪ ,‬אבל מוכר‬ ‫שדהו מפני רעתה קנה אע"פ שלא נתן דמים ולא מצי למיהדר‪ ,‬ואם במתנה רוצה ליתן וכותב לשון מכירה )בדמים מפני‬ ‫משיכה( קנה אע"פ שלא נתן כלום וכגון דידעי סהדי דבמתנה ביקש ליתן לו ואי בעי המוכר למיהדר לא מצי הדר‪.‬‬ ‫ואם הקנה לו הקרקע בחליפין בין במקום ]שכותבין[ שטר בין במקום שאין כותבין קנה ]ו[אינו חוזר‪ ,‬כדאמר זכו בשדה‬ ‫זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה אבל אם אמר על מנת שתכתבו את השטר חוזר גם בשדה‬ ‫כל זמן שלא נכתב השטר‪ ,‬וזכו בקנין הוא בפני עדים ואומר להם קנו ממנו בכל לשון של זכות‪ .‬ומטלטלין אינן נקנין אלא‬ ‫במשיכה וכל זמן שלא משך יכולין לחזור אפילו נתן הכסף או כתב לו שטר עליהן‪ .‬ואם הקנה לו מטלטלי אגב מקרקעי‪,‬‬ ‫אגב )דקני( ]וקני[ בעינן שיאמר מטלטלי אילו אגב מקרקעי אני מקנה לך‪ ,‬ציבורין בקרקע לא בעינן אלא בכל מקום‬ ‫שהן ניקנין עם הקרקע‪ ,‬ואפילו שדה במכר ומטלטלי במתנה קנה‪ ,‬אבל שדה לאחד ומטלטלי לאחר לא קנה את המטלטלי‬ ‫כיון דלית ליה בקרקע כלום אבל הקרקע קנה מי שנתנה לו‪.‬‬ ‫ויפה כח חזקה מכח כסף ושטר שהחזקה אם מכר עשר שדות בעשר מדינות ונתן דמי כולן כיון שהחזיק באחת מהן קנה‬ ‫כולן‪ ,‬אבל בכסף ובשטר אם לא נתן אלא דמי אחד מהן )לו( ]או[ לא כתב לו שטר אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה‪,‬‬ ‫ואם בחזקה לא נתן דמי כולן והחזיק באחת לא קנה אלא כנגד מה שנתן‪.‬‬ ‫כל הנישום דמים באחר כגון המחליף שור בפרה ושמין את השור אם הוא שוה כפרה שהפרה עומדת בשוק ואמר לו בעל‬ ‫השור פרתך למה הבאת כאן וזה אומר לשור אני צריך והבאתי להחליפה בשור וזה משיב שור יש לי ודמיו כך וכך בדמי‬ ‫פרתך ונתרצה להחליף ומשך בעל השור את הפרה מיתחייב בעל השור ליתן לו השור ואין יכול אחד מהן לחזור‪ ,‬והוא‬ ‫]הדין[ לחמור בשור וכל דבר ששמין אותו בדמים כשמחליפין אותו זה בזה‪.‬‬ ‫כל הקנוי לצורך גבוה נכנס לרשותו בנתינת הכסף כגון גזבר שקנה בהמה לצורך גבוה כיון שנתן הכסף ניקנת הבהמה‬ ‫אפילו היא בסוף העולם‪ ,‬והדיוט שנתן כסף בבהמה לא קנה עד שימשוך‪ .‬ואמירתו לגבוה קונה‪ ,‬אם אמר שור זה עולה או‬ ‫בית זה הקדש קונה ההקדש באמירה כמסירה )הדיוט( להדיוט ]והדיוט לא קנה אלא[ במשיכה או בחזקה‪ .‬והמושך חפץ‬ ‫מן הקדש במנה ועד שלא נתן המנה נתייקר ועמד במאתים נותן מאתים דלא קנה מן ההקדש אלא בנתינת הכסף‪ ,‬משך מן‬ ‫ההקדש במאתים ולא נתן הכסף והוזל ועמד במנה קודם שיתן הכסף נותן מאתים כשעת משיכה דהא אילו משך מן‬ ‫ההדיוט והוזל לא היה יכול לחזור בו ולא יהא כח הדיוט חמור מן ההקדש הילכך לגבי הקדש לא מצי הדר‪ ,‬פדאו‬ ‫במאתים ונתן הכסף ולא הספיק למושכו מן ההקדש עד שהוזל ועמד במנה מה שנתן נתן ולא יחזיר לו הקדש כלום‪ ,‬נתן‬ ‫מנה להקדש ולא הספיק למשכו עד שהוקר ועמד במאתים לא יוסיף להקדש כלום אלא מה שנתן נתן דהא אפילו הדיוט‬ ‫היה במי שפרע אם יחזור‪.‬‬

‫כל מצוה המוטל על האב לעשות לבנו האנשים חייבין כגון למולו ולפדותו אם הוא בכור וללמדו תורה ולהשיאו אשה‬ ‫וללמדו אומנות ולהשיטו בנהר והאם פטורה‪ .‬הוא לפדות ובנו לפדות וליכא אלא ה' סלעים הוא קודם לבנו דמצוה דגופו‬ ‫עדיף‪ .‬היה לו ה' בכורות מה' נשים חייב לפדות את כולן‪ ,‬וכיצד פודה נותן לו טלית או חפץ אחר אם אין ה' סלעים‪,‬‬ ‫מברך אקב"ו על פדיון הבן ומברך שהחיינו ]פסחים קכ"א ב[‪ ,‬ונותן לכהן את החפץ ואומר חפץ זה בה' סלעים לפדיון‬ ‫בני‪ ,‬ואם לא אמר בחמש סלעים אינו פדוי‪ .‬הוא ללמוד תורה ובנו ללמוד ואין לו יציאה אלא ]על[ אחד )ו(אם בנו זריז‬ ‫וממולא מאביו הבן קודם ואם האב זריז וממולא מהבן האב קודם‪ .‬ללמוד תורה ולישא אשה נושא אשה ואח"כ ילמוד‬ ‫תורה‪ .‬בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהירהור עבירה‪ .‬אמר רב הונא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבי בשיתסר‬ ‫ואילמלא נסיבי בארבסר הוה אמינא )ב(גירא בעיניה דשטן‪.‬‬ ‫וכל המלמד בנו תורה מעלה עליו ]הכתוב[ כאילו קיבלה מהר סיני דכתב והודעתם לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת‪,‬‬ ‫וכל המוליך בנו או בן בנו לבית רבו מעלה עליו כאילו קיבל תורה מסיני‪ .‬ולעולם ישליש אדם שנותיו בתורה יום אחד‬ ‫מקרא ויום אחד משנה ויום אחד תלמוד‪ .‬ו' דגחון כל הולך על גחון חצי אותיות של חומש‪ ,‬דרש דרש משה חצין של‬ ‫תיבות החומש‪ ,‬והתגלח חציין של פסוקים‪ .‬יכרסמנה חזיר מיער ע' דיער חציין של אותיות של ספר תהלים‪ ,‬והוא רחום‬ ‫חציין דפסוקים‪) .‬ח( ]ה'[ אלפים וח' מאות )וששה( ]ושמונה[ ושמונים פסוקים‪ ,‬יתר עליו תילים ח' פסוקים חסר ממנו‬ ‫דברי הימים ח'‪ ,‬ולפיכך נקראו ראשונים סופרים דכתב משפחת סופרים יושבי יעבץ על שם שהיו סופרים כל זה‪ .‬מצות‬ ‫האב המוטל על הבן לעשות לאביו‪ ,‬הבת כמו כן חייבת כל זמן שהיא פנויה ואין רשות בעלה עליה כגון כיבוד ומורא‪.‬‬ ‫איזהו מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו‪ ,‬במקום שיושב אביו שם או עומד לא יעמוד לא ישב הבן אפילו כשאין‬ ‫אביו שם‪ .‬ולא סותר את דבריו ולא מכריעו‪ .‬כיבוד מאכיל משקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא ממון אביו‪ ,‬ואם אין ממון‬ ‫לאב משל הבן‪ ,‬ואם ישן אביו לא יקיצנו מפני שום ריוח‪ .‬ואם אומרים לו ביחד אביו ואמו השקיני מים משקה תחילה‬ ‫לאביו שהוא ואמו חייבין בכיבוד האב‪ .‬מכבדו בחייו מכבדו במותו‪ ,‬בחייו כיצד הנשמע למקום בשביל כבוד אביו )ו(לא‬ ‫יאמר שלחוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא בשביל כבוד אבא‪ ,‬במותו כיצד היה אומר דבר שמועה מפיו לא‬ ‫יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו‪ ,‬וה"מ תוך י"ב חדשים מיכן ואילך ]אומר[ זכרונו‬ ‫]לברכה[ לחיי העולם הבא‪ .‬האב אומר ]ל"ב א[ השקיני מים ומצוה אחרת לעשות אם אי אפשר למצוה שתעשה ע"י‬ ‫אחרים מניח את כבוד אביו ועושה המצוה שהוא ואביו חייבין )לעוש'( ]לעשותה[‪ ,‬אי אפשר לעשות המצוה ע"י אחרים‬ ‫משקה את אביו‪.‬‬ ‫ת"ר מפני שיבה תקום זקן שקנה חכמה‪ ,‬תקום ]והדרת[ קימה שיש בה הידור והיינו תוך ארבע אמות דהכל רואין‬ ‫דקימתו מפניו הוא‪ .‬ולרבו מובהק ]ל"ג א[ כמלא עיניו‪ .‬ולהכי נהגו לעמוד הבן לפני אביו בבית הכנסת עד שיושב אביו‪,‬‬ ‫וה"ה דיעשה לרבו מובהק שרוב חכמתו ממנו‪ .‬ולא יעצים אדם את עיניו כשהחכם מרחוק כדי שלא יראנו כי יבוא תוך ד'‬ ‫אמות ולא יעמוד‪ ,‬כי על זה נאמר ויראת מאלקיך‪ .‬והזקן מוזהר שלא להטריח את הציבור לעבור לפניהם שנאמר זקן‬ ‫ויראת‪ ,‬אלא יקיף אפילו דרך רחוקה ולא יעבור לפניהם שלא יטרחו לעמוד‪ .‬אמר אביי נקטינן דמקיף מאריך ימים‪ .‬נ"ל‬ ‫דהראשונים שנהגו להקיף את בית הכנסת אחרי שקראו בתורה לפני הציבור דמכאן סמכו‪ ,‬ולא היא דהקפה היינו שלא‬ ‫יעבור לפניהם‪.‬‬ ‫מהו לעמוד לפני ספר תורה ק"ו הוא בפני לומדיה עומדין בפני עצמה לא כ"ש‪ .‬ומה שנהגו לעמוד אפילו בפני זקן שאינו‬ ‫חכם‪ ,‬כאיסי נהגו דתניא מפני שיבה תקום איסי אומר כל שיבה במשמע ואמרינן הלכה כאיסי‪ ,‬ואביי הוה קאי קמי סבי‬ ‫דארמאי‪.‬‬ ‫כל מצות עשה שהזמן גרמא כמו סוכה לולב וציצית אנשים חייבים ונשים פטורות חוץ ממצה ושמחה והקהל שהן מצות‬ ‫עשה ]שהזמן גרמא[ ונשים חייבין‪ .‬וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא כגון מזוזה ומעקה והשבת אבידה ושלוח הקן וכיוצא‬ ‫בהן אחד אנשים ואחד נשים חייבין חוץ מתלמוד תורה ופדיון הבן ופריה ורביה דמצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים‬ ‫פטורות‪ .‬וכל מצות לא תעשה בין הזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד נשים ואחד אנשים חייבין חוץ מבל תקיפו פאת‬ ‫ראשך ולא תשחית את פאת זקנך ולנפש לא יטמא שהוא מצות לא תעשה ]ו[נשים פטורות‪ ,‬הוקשו הקפה והשחתה‬ ‫בפסוק אחד כל שישנו בהשחתת זקן ישנן בהקפת הראש והני נשי דליתנהו בהשחתה דלית להו זקן אינה בהקפת הראש‪.‬‬ ‫והקפת ]כל[ הראש שמה הקפה‪ ,‬ובתער חייב ולא במספרים דתניא ]נזיר נ"ח ב[ ראשם לא יגלחו יכול גילחו במספרים‬ ‫יהא חייב ת"ל לא תשחית איזה גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער‪.‬‬ ‫כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ‪ ,‬וכל מצוה שהיא חובת קרקע כגון תרומה ומעשר ולקט‬ ‫שכחה ופיאה אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאים שנוהגים אפי' בחוצה לארץ‪ ,‬והערלה הלכה למשה מסיני‬

‫וכן נאמרה הלכה ודאי אסורה בחוצה לארץ וספיקא מותרת‪ ,‬וכלאי הכרם אסורים מדברי סופרים‪ ,‬וכלאים דהרכבת‬ ‫האילן אסורה מדברי תורה ולוקה המרכיב‪ .‬ובדין כלאים הארכתי כבר בזה הספר ]סי' נ"ג[‪.‬‬ ‫כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין ]לו[ לעולם הבא‪ .‬והבא דבר עבירה בידו וניצל הימנה נותנין לו שכר‬ ‫כעושה מצוה לבד מכיבוד אב ואם וגמילות חסדים שאדם אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא‪ .‬ומחשבה‬ ‫טובה הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אפילו חישב לעשות ונאנס ולא עשאה מעלה עליו‬ ‫כאלו עשאה‪ ,‬מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע י"י‪ .‬לעולם יראה אדם‬ ‫עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות‪.‬‬ ‫אין האיש מקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לריעך כמוך‪ ,‬ואם‬ ‫קידש על ידי שליח הויא מקודשת‪ ,‬והאשה בה בעצמה תקבל קידושיה דמצוה בה יותר מבשלוחה כי הא דרב ספרא‬ ‫מחריך רישא ורבא מלח שיבוטא בערב שבת‪ ,‬ואם קיבל שלוחה מקודשת ושלוחו של אדם כמותו‪ .‬ואסור לאדם שיקדש‬ ‫את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה‪ ,‬ומיהו אם קידשה מקודשת דאפילו לשפחות מוכרה‪.‬‬ ‫אמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו‪ ,‬הן בעצמן טעו‪ ,‬פחות משתות נקנה מקח אבל חלקו על ידי שליח אמרי לתקוני‬ ‫שדרתיך ולא לעוותי ובטלה החלוקה‪ ,‬יותר על שתות בטל מקח‪ ,‬והוא דלא אמר נפלוג כי שומא דבי דינא אבל אמר נפלוג‬ ‫כי שומא דבי דינא אפילו פחות משתות בטל‪ ,‬דתנן שום הדיינין שפיחת שתות או הותיר שתות מכרן בטל‪ .‬שתות קנה‬ ‫ומחזיר אונאה אם חלקו מטלטלין‪ ,‬אבל לקרקע אין אונאה לקרקע אבל ביטול מקח דיותר על שתות יש להן‪ ,‬ובמקרקעי‬ ‫נמי לא אמרו דאין אונאה אלא בדפליג בעילויא דמי שנטל שדה המוטב העלה דמים לחבירו אבל פלוג במשחתא )במיחה(‬ ‫]במידה[ בחבל וטעו במדידה ונטל אחד מהן חבל אחד יותר מחבירו אפילו פחות מכדי אונאה חוזר כרבא דאמר כל דבר‬ ‫שבמידה ושבמנין ושבמשקל אפילו פחות מכדי אונאה חוזר‪.‬‬ ‫]והלכתא[ )והילכך( שליח נעשה עד במקום שאינו נוגע בעדותו‪ ,‬כי הא דאמר רב נחמן אמר לשנים צאו וקדשו לי את‬ ‫האשה הן הן שלוחיו הן הן עידיו וכן בגירושין וכן בממון שאמר להן בזה הלשון צאו ופרעו לפלוני חוב שאני חייב לו‬ ‫דלאו נוגעין בעדות הן‪ ,‬אבל הוה אמר הילך מנה לפלוני או תן או זכי נוגעין בעדות הן כאשר פרשתי פירוש יפה‬ ‫בתשובה שהשבתי לחתני ר' יואל בסי' פ"א‪.‬‬ ‫אמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה‪ ,‬ואע"ג דרב ושמואל סברו צריכה גט וצריכה‬ ‫מיאון חיישינן שמא נתרצה האב‪) ,‬האומ'( ]האמר[ במסקנא דרבינא דהוא בתרא לא סבר לה דרב ושמואל‪ ,‬ועוד דסוגיא‬ ‫דשמעתא כעולא אזלה‪.‬‬ ‫מעשה באיש ואשה שהיה להם בת והבעל היה אומר להשיא לקרובו והיא אמרה לקרובה אכפייה היא לבעלה ואמר‬ ‫תיהוי לקרובה אדאכלי ושתו לפני הקידושין של קרובה בא קרובו וקידשה אמר אביי שארית ישראל לא ידברו כזב‬ ‫דכיון דנתרצה לקרובה לא חזר בו ודאי לא נתרצה בקידושי קרובו ואינם קידושין ותתקדש לקרובה אפילו למאן דחייש‬ ‫לריצוי האב‪ .‬וקטנה או נערה שקידשה אביה והלך למדינת הים ולא מסרה לחופה והכניס בעל לחופה ומתה אין הבעל‬ ‫יורשה אוקי ממונא בחזקת האב ולא אמרינן נתרצה בחופה‪ ,‬ואם אביה כאן והכניסה לחופה בלא דעתו ושתק אמרינן‬ ‫אתנוחי איתנח ליה ואם מתה יורשה‪.‬‬ ‫התקדשי לי בתמרה זו והתקדשי לי בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת‪ .‬התקדשי לי בתמרה זו ובזו ובזו אם יש‬ ‫בכולן שוה פרוטה מקודשת‪ ,‬היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שתהא באחד שהוא בעין שוה פרוטה אבל‬ ‫בראשונים שאכלה אינה מקודשת דמלוה הן‪ ,‬ואע"פ שאמר בזו ובזו שאמר לקדש בכולהו מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה‬ ‫אזו שהיא בעין‪ ,‬ומיהו המלוה אינה חוזרת לו דודאי גמר ליתן‪ ,‬אבל בעלמא דלא גמר ליתן כגון במקדש אחותו דאדם‬ ‫יודע שאין קידושין תופסין בה וגמר ונתן לשם פקדון ]חוזרים לו[ וכיון דרב אסי כרב אע"ג דהלכתא כשמואל בדיני‬ ‫לגבי דרב נ"ל דבהא הלכתא כרב‪ .‬ואם אמר התקדשי לי באילו אפילו אוכלת מקודשת כי )הא( ]קא[ אכלה דנפשה‬ ‫קאכלה‪.‬‬ ‫התקדשי לי במנה ונתן לה מנה חסר דינר אינה מקודשת דהא לא נתרצית להתקדש אלא במנה דהדינר שחסר כסיפא לה‬ ‫למתבעיה‪ ,‬אבל נתן לה דינר אחד מן המנה והיא קיבלתה גמרא ומקניא נפשה דלא כסיפא למיתבעיה כל המנה חסר דינר‪.‬‬ ‫והאומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידיך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר בו שוה פרוטה מקודשת‬ ‫ואם לאו אינה מקודשת‪ ,‬ובמלוה אפילו שנשתייר שוה פרוטה אינה מקודשת דמלוה להוצאה ניתנה ואע"ג דהיא בעין כיון‬ ‫דלאו ברשותא דמלוה קיימא דאיבעי למיהדר לא מצי הדר הילכך אינה מקודשת‪.‬‬

‫ע"מ שאני כהן ונמצא לוי ]מ"ט א[ ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקודשת‪ ,‬ע"כ לא פליגי אלא בשבח ממון אבל בשבח‬ ‫יוחסין דברי הכל אינה מקודשת‪ .‬ובכל התנאים שאדם מתנה עם האשה בשעה שמקדשה וליתיה לתנאה ואומרת בלב]ה[‬ ‫היה להתקדש לו אע"ג דליתיה לתנאה אינה מקודשת דדברים שבלב אינם דברים‪ ,‬כדאמר ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה‬ ‫אדעתא למיסק לארעא דישראל ובעידנא דזבין לא )בעי( ]אמר[ אמר רבא הוו דברים שבלב ודברים שבלב אינם דברים‬ ‫ולא מצי הדר ביה‪ .‬ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ופירש בשעת מכירה סליק ולא מיתדר‬ ‫ליה לא מצא בית דירה אמר רבא כל דסליק אדעתא למידר הוי הא לא קא מיתדר‪ ,‬איכא דאמרי אמר רבא אדעתא למיסק‬ ‫והא סליק‪ .‬ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה אדעתא למיסק ופירש לסוף לא סליק אמר רב אשי איבעי סליק ולא מצי הדר‪,‬‬ ‫איכא דאמרי אונסא הוי באורחא ואמר רב אשי איבעי לא סליק מפני האונס ומצי הדר‪ .‬וכבר דברתי בהני עובדי בזה‬ ‫הספר בסימן ס"ג‪.‬‬ ‫המקדש בפחות משוה פרוטה אעפ"י ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת וכגון דטעה וסבור ששוה פרוטה ויוצא‬ ‫לפנינו עתה אינו שוה פרוטה שמחמת קידושין הראשונים שילח שהיה סבור שהן קידושין‪ .‬ובמקום שמקדשין ואח"כ‬ ‫מסבלין והוא שלח הסבלונות קודם הקידושין ואח"כ קידשה בפחות משוה פרוטה חוששין לסבלונות ואמרינן לשם‬ ‫קידושין שלח‪ ,‬ואם מנהג לשלוח סבלונות קודם קידושין ואחר כך קידשה והוא עשה אין חוששין לסבלונות שלא עשה‬ ‫אלא כמנהג ולא לשם קידושין‪ .‬ואשה שלא הוחזקה במקודשת והוחזק עליה קול בעיר שפלוני כתב כתובת אירוסין‬ ‫לפלונית‪ ,‬אם מנהג המקום שמקדשין ואחר כך כותבין הכתובה חיישינן לקולה ואמרינן ודאי קידשה‪ ,‬ואם מנהג המקום‬ ‫שאין מקדשין עד שיכתב לה כתובה לא חיישינן להחזיקה באשת איש בכתובה עד שתחזק בקידושין דדילמא כתב ולא‬ ‫קידשה‪.‬‬ ‫והגוזל דבר מחבירו וקידש בו אינה מקודשת כדאמר ההוא גברא דחטף זוזא מחבירו ושדא לאשה ואמר לה הרי את‬ ‫מקודשת לי אתא לקמיה דרבא אמר לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים הוא ואין מקודשת‪ .‬ואם יש‬ ‫לו שותפות עם אחד ונטל ]אחד[ מן השותפין שלא במניין שלא במידה וקידש בו אינה מקודשת‪ ,‬ואם נטל דבר שבמניין‬ ‫או במידה וקידש הויא מקודשת דאמר ליה לחבריה שקול אף את‪ .‬ואם שמש לבעל הבית ולקח מיינו של בעל הבית או‬ ‫משכר שלו וקידש בו אף על פי שבא בעל הבית ואמר למה לא נתת לה מן המוטב אעפי"כ אינה מקודשת דמחמת כיסופא‬ ‫שלא רצה לביישו לשמש הוא דאמר הכי‪ .‬ואם הקדיש אדם שום דבר וקידש בו את האשה בשוגג שלא זכר שהוא הקדש‬ ‫מקודשת ויצא לחולין במזיד לא קידש ולא יצא לחולין‪ ,‬וכן במכר בשוגג קנה במזיד לא קנה‪ .‬המקדש באיסורי הנאה ]נ"ו‬ ‫ב[ אינה מקודשת מכרן וקידש בדמיהן הרי היא מקודשת‪.‬‬ ‫האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך ברמאות וקידשה לעצמו מקודשת‪ ,‬ואי לא יהבי ליה לההוא וקידש השליח‬ ‫לנפשיה אין רמאות‪ .‬וכן אם עשאו שליח לקנות לו קרקע וקנה לעצמו מנהג רמאות הוא וקנה ואם תבעו לדין )פותחין(‬ ‫]פוסק[ לו הדין שהוא רמאי‪ ,‬ואם אינה ראויה למשלח וקנאה השליח אין כאן רמאות‪.‬‬ ‫וישראל ]נ"ט א[ המהפך לקנות סחורה ובא חבירו וקנאה שידע בחבירו שרוצה לקנותו נקרא רשע דעני המהפך בחררה‬ ‫ובא אחר ונוטלה נקרא רשע ומיהו קנאה השליח‪ .‬האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקידשה ל'‬ ‫יום מקודשת לשני‪ ,‬לא בא אחר וקידשה מקודשת לראשון לאחר ל' יום ואעפ"י שנתאכלו מעות ואינן בעין‪ ,‬ואם חזרה‬ ‫קודם ל' יום הויא חזרה ואין מקודשת‪ .‬ואם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום מקודשת ואינה מקודשת עד ל' יום‪ ,‬לאחר ל' יום‬ ‫פקעו קידושי שיני וגמרו קידושי ראשון‪.‬‬ ‫אפילו מאה תופסין בה כבר פרשתי בזה הספר ]בסי' ס"ה[‪ .‬הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז מקודשת‬ ‫והוא יקיים תנאו ויתן דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר לא הוו קידושי‬ ‫שיני כלום‪ ,‬והיינו לרבי דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו‪ ,‬אבל לר' מאיר דאמר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד‬ ‫ובני ראובן אינו תנאי וכל התנאים אינון תנאים בטלים אא"כ יהיו כתנאי בני גד ובני ראובן‪ ,‬תנאי כפול אם יעברו ואם‬ ‫לא יעברו‪ ,‬ותנאי קודם למעשה אם יעברו הוא התנאי ונתתם להם הוא המעשה‪ ,‬הן קודם ללאו אם יעברו הוא הן אם לא‬ ‫יעברו לאו‪ ,‬ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר התנאי בעברת כל חלוץ ומעשה ונתתם להם את ארץ הגלעד‪ ,‬והמעשה‬ ‫אפשר לקיים ע"י שליח שעל ידי יהושע נתן להם את הגלעד‪ ,‬וה"נ הרי את מקודשת לי הוא תנאי ע"מ שאתן לך הוא‬ ‫המעשה כמו ונתתם שהוא המעשה ואינו תנאי אא"כ יכפול ויאמר אם לא תתקדשי לא אתן דהוה ליה תנאי כפול אם‬ ‫תתקדשי אם לא תתקדשי והן קודם ללאו ותנאי בקידושין ומעשה בדבר אחר במאתים זוז ואפשר לקיים נתינת הזוזים‬ ‫על ידי השליח והוי תנאי גמור שאינו בטל‪ ,‬אבל אם אין בתנאי כל אילו שחסר אחד מהן בטל התנאי כדתניא ]גיטין ע"ו‬ ‫א[ הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי אבא שתי שנים ע"מ שתניקי את בני שתי שנים אע"ג שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי‬ ‫שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי אם תניקי אם לא תניקי דברי ר"מ‪.‬‬

‫המקדש את האשה ואמר טעיתי כי סבר הייתי שהיא עשירה והרי היא עניה מקודשת מפני שלא הטעתו היא אלא הטעה‬ ‫את עצמו‪ ,‬וה"ה אם קנה קרקע ואמר טעיתי כי סבור הייתי שהוא בית כור ואינו או סבר הייתי שהוא שדה בית הבעל‬ ‫והוא בית השלחין קנה שלא הטעהו אדם אלא הוא הטעה את עצמו‪ .‬והאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר‬ ‫לאחר שתתגיירי אינה מקודשת דאין אדם מקנה דשלב"ל‪ ,‬וה"ה אם אמר מה שאירש מאבא מכור לך או מה שתעלה‬ ‫מצודתי דלא קנה‪.‬‬ ‫קידשתי את בתי ואינו יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתי נאמן אף לכנוס כנסה ובא אחר ואמר אני קדשתיה לא כל‬ ‫הימינו לאסרה עליו‪ ,‬והאשה שאמרה נתקדשתי ואינה יודעת למי ובא אחד ואמר אני קידשתי אין נאמן לכנוס מפני‬ ‫שמחפה עליו‪ .‬בני זה בן י"ג שנים ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד נאמן לנדרים ולערכין ולהקדשות ונדרן נדר‬ ‫וערכן ערך והקדישן הקדש אבל לא למכות ולא לעונשין להחזיקו גדול ולהלקותו ולעונשו ממון‪.‬‬ ‫מי שלא היה מוחזק לא בבנים ולא באחים ואשתו בחזקת היתר לשוק ואמר בשעת מיתה יש לי בנים נאמן שהרי מעמידין‬ ‫על חזקת היתר לשוק‪ ,‬יש לו אחים אינו נאמן שהרי מוציא )ו(מחזקתה ומזקיקה ליבם‪.‬‬ ‫מי שיש לו שתי בנות נערה או קטנה או בוגרת וקידש האחת ואינו יודע איזה אע"פ דשוויה הבוגרת שליח לקדשה לא‬ ‫אמרינן שליח]ותה[ עבד והבוגרת מקודשת אלא הקטנה מקודשת דלא שביק אינש קידושי קטנה שיש לו הנאה מהן שהן‬ ‫שלו ומקדש הבוגרת שקדושיה אינן שלו‪ ,‬ואפילו אמרה הבוגרת קדושין שלי שתקבל יהו שלך אפילו הכי אמרינן דודאי‬ ‫הקטנה קידש ולא הבוגרת דלא שביק איניש מצוה דרמיא עליו כגון קידושי בתו קטנה ועביד מצוה דלא רמיא עליה כגון‬ ‫קידושי בתו בוגרת שיצאה מרשותו‪ .‬ציבור שגוזרין חרם או מתירין בלשון עד הפסח עד שמגיע הפסח קאמר‪ ,‬ואם‬ ‫בלשון עד שיהא הפסח עד שיצא קאמר‪ ,‬ואם אמרו עד פני הפסח עד דמפני פסחא הוא שיצא‪ ,‬דהכי נמי תנן לענין נדרים‪.‬‬ ‫האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרוביה דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא והיא מותרת‬ ‫בקרוביו‪ .‬ואשה שאמרה קידשתני והוא אומר לא קדשתיך היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה‪ ,‬ומבקשין הימנו‬ ‫ליתן לה גט שהרי אסרה נפשה אכולה עלמא באומרה קדשתני‪ ,‬ואם יתן על ידי בקשה לא יתן לה כתובה אפילו במקום‬ ‫שכותבין כתובה מן האירוסין והיא אומרת קדשתני וכתבת לי כתובה‪ ,‬אבל אם עמד ונתן גט מעצמו בלא בקשה ב"ד ודאי‬ ‫הודה לה וכופין אותו ליתן כתובה‪.‬‬ ‫המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודים ביארתי אותו בזה הספר ביאור יפה בסימן פ"ד וכן אמר‬ ‫אביי א"ל עד אחד אכלת חלב פירוש ויפה‪ .‬מר זוטרא ורב אחא בריה דרב מרי בר איסר פליג ניכסייהו בהדי הדדי אתו‬ ‫לקמיה דרב אשי‪ ,‬אמרו ]ליה[ על פי שנים עדים דאמר רחמנא ]ד[איבעי למהדר לא מצי הדרי בהו ואנן לא הדרינן או‬ ‫דילמא דלא מקיימי מילתא אלא בסהדי וכיון דלא מקיימא הוא מה שביד)ה( כל אחד ממנו בגזל דהא לאו דידיה הוא‪,‬‬ ‫אמר להו בלא סהדי נמי מיקיימא מילתא ולא איברי סהדי אלא לשקרי שלא יכפור איש לאחיו‪ .‬איברי לשון ברירה כמו‬ ‫איבררו‪.‬‬ ‫נדה אע"פ שהיא מן העריות כדכתב ואל אשה בנדת טומאתה וגו' ועריות לא תפסי קידושין ]בנדה תפסי קידושין[ דכתב‬ ‫ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה‪ ,‬לפיכך לא חיישינן בשעת קידושין לברר בין שהיא נדה בין אינה נדה‪.‬‬ ‫בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה פירשתי אותו פירוש ]יפה[ בזה דכפר ]בכי' ס"ו[‪ .‬כהנים לויים‬ ‫וישראלים ]ס"ט א[ מותרין זה בזה לויים וישראלים חללי גירי וחררי מותרין זה בזה גירי וחרורי ממזירי שתוקי ואסופי‬ ‫מותרין זה בזה‪ .‬וכל הנושא אשה ]ע' א[ שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו‪ .‬וכל הפוסל פסול )במום( ]במומו[‬ ‫שיש בו פסול‪ ,‬ונפקא מינה )להתירן( ]להכריז[ עליו ולהחזיקו באותו פסול שהוא פוסל אחרים‪ .‬ואין אדם מתמנה פרנס‬ ‫על הצבור עד שמוחלין לו על כל עונותיו ואסור לפרנס לעשות מלאכה בפרהסיא ואפילו בפני שלשה‪.‬‬ ‫קשין גרים לישראל כספחת שמעכבין את המשיח‪ ,‬ועל גרים שעתידין להתגייר קאמר דקשים ולא על אותן שנתגיירו‬ ‫כבר‪ ,‬כדתניא הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח ומפרש בנדה ]י"ג ב[ דנסבי קטנות דלאו בני אולודי נינהו‬ ‫דכתב כי רוח מלפני יעטוף הוא משיח דכתב רוח אפינו משיח ה' יעטוף מתאחר כמו העטופים ללבן בשביל נשמות שאני‬ ‫עשיתי ועתידין להבראות כדאמרינן אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף מחיצה ששמה גוף‪.‬‬ ‫מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה אם שלו קדם קדושיו קידושין ואם של שלוחו קדם קדושיו‬ ‫קידושין ואם אינן יודעין שניהן נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס‪ ,‬וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה‬

‫והלכה וקידשה את עצמה אם שלה קדם קידושיה קידושין ואם שליח קדם קידושיו קידושין ואם אינן יודעין שניהן‬ ‫נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס‪.‬‬ ‫קידשה אביה בדרך ביום משלם ימי נערות וקידשה היא עצמה בעיר באותו יום עצמו והרי היא בוגרת לפנינו באותו יום‬ ‫רב אמר כיון שהיא בוגרת עכשיו מהבוקר היתה בוגרת ולא היו קידושי אביה כלום והלכה כרב‪.‬‬ ‫לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים מפני שדעתן קלה עליהן‪ ,‬ואם היו שתי יבמות או שתי צרות אשה ויבמתה אשה ובת‬ ‫בעלה מתייחדת דכיון דסניין אהדדי מיגליין אהדדי‪ .‬אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים כשרים אבל פרוצין אפילו עשרה‬ ‫לא‪.‬‬ ‫ומלקין ]פ"א א[ על ייחוד דפנויה אבל ]לא על[ ייחוד אשת איש שלא להוציא לעז על בניה‪ ,‬ומלקין על לא טובה‬ ‫השמועה שנאמר אל בני )עלי( כי לא טובה השמועה‪ .‬אשה הפרם וי"י יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר‬ ‫ושמע בעלה והפר לה והיא לא ידעה שהפר לה והיתה שותה יין ומטמא למתים‪ ,‬וכשהיה ר' עקיבא מגיע אצל פסוק זה‬ ‫היה בוכה ואומר ומה מי שנתכוין לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה אמרה תורה צריך כפרה וסליחה מי שמכוין‬ ‫לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר עאכ"ו‪ .‬אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה אפילו עם בהמה אבל מתייחד עם‬ ‫אמו ועם בתו‪.‬‬ ‫אמר ר' שמעון בן אלעזר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והן מתפרנסין שלא בצער והן לא נבראו אלא‬ ‫לשמשיני אני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי‪ .‬ר'‬ ‫נהוראי אומר מניח אדם כל אומניות שבעולם ומלמד לבנו תורה שהתורה עומדת לאדם בילדותו ובזקנותו אחרית ותקוה‬ ‫בילדותו מהו אומר וקוי י"י יחליפו כח בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה וגומר‪.‬‬ ‫ישראל שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וגר שנשא בת ישראל בתו כשירה לכהונה אבל ]גר[ שנשא גיורת בתו פסולה‬ ‫לכהונה‪.‬‬ ‫נאמן הדיין לומר לזה זכיתי ולזה חייבתי בד"א בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו אבל אין עומדין לפניו אינו נאמן‪ .‬פירוש‬ ‫בדיין מומחה מיירי שדן ביחידי שכל זמן שעומדין לפניו הוא דיין עליהם ונאמן וכשנפטרו מלפניו אינו דיין עליהם אלא‬ ‫עד הוא ואינו נאמן כדאמרינן ]כתובות כ"א א[ עד ודיין מצטרפין‪ ,‬אבל אם היו שני )ד(דיינין היו נאמנים אפילו נפטרו‬ ‫]מ[לפניהם שהם אינם דיינים עדים הם דלא גריעי מעדים אחרים‪ ,‬ויגיד עליו ריעו נאמן בעל המקח וכו' ]הכא נמי[‬ ‫)ו(בדיין יחידי מייירי‪ .‬ויש מפרשין הא דאינו נאמן משנפטרין מלפניו משום דמילתא דלא רמיא עליה הוא ולא מידכר‪,‬‬ ‫ולא היא דהא בפרק שני דכתובות ]כ' ב[ מייתי משנה התלוליות הקרובות לעיר וכו' ושקיל וטרי בה עד דמסיק מילתא‬ ‫דלא רמיא עליה דכיר עד ס' שנין ומילתא ]ד[רמיא עליה מידכר טפי‪ ,‬ועד דהא מילתא דדין מילתא דרמיא עליה הוא דהא‬ ‫הוא עצמו דן הדין ומילתא דלא רמיא עליה הוא שהוא עצמו אינו עושה וגם לא הועמד לעדות אלא שרואה דבר בעלמא‬ ‫ואינו שם על לבו להזכיר אבל מה שהוא עושה ולמד שהועמד לעדות משים אל לבו וזוכר‪ .‬וכן בעל המקח כל זמן שמקחו‬ ‫בידו נאמן שהרי יכול ליתנו למי שירצה ומשיצא מידו אינו אלא כאיש אחר שהוא עד‪ ,‬וכן שליש כיון שיצא השליש]ות[‬ ‫מידו אינו אלא כעד בעלמא‪ .‬ולחזי זכותא מאן נקיט ]ו[הוא שזכה ומה צורך לדברי הדיין‪ ,‬ומשני דקרעין זכוותיה וי"ל‬ ‫ראה הדיין בו פסול וקרעו וצריך הדיין לומר שלא קרעו ואינו נאמן אלא א"כ אחר עמו‪ ,‬ופריך וליהדר לידייניה כלומר‬ ‫ד]י[כתוב לו זכות אחר מאיזה טעם זוכהו ולא יוכל בעל דינו לערער‪ ,‬ומשני דדייניה ]בשודא דדייני[ שלא היה הדין תלוי‬ ‫בטעם כי אם בדעת הדיין כגון שכיב מרע שאמר נכסיו לפלוני‪ ,‬ובאין שנים ששמותיהן שווין ושניהם קרובים ושכינים‬ ‫לנותן זה אומר לי נתן וזה אומר לי נתן שזה מוטל על הדיין לברר למי משניהם היה דעתו של נותן קרובה ולו נתן וראה‬ ‫הדיין שדעת הנותן היתה קרובה אצל האחד וכתב לו זכות בנכסים ועכשיו הזכות קרוע ואומר שכנגדו חזר בו הדיין‬ ‫וראה שדעת הנותן קרובה אלי וקרע זכותך ואין הדיין יכול להכחישו כיון שנסתלק מן הדין אא"כ יהא אחר עמו‪.‬‬