Parshiot Nitzavim –Vayelech

Rabbi Ari Kahn

A Scholar Gone Astray

‫דברים פרק ל‬
ָ‫(ב) וְשַבְתָ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָמַעְתָ בְקֹלו כְכֹל אֲשֶר אנֹכִי מְצַוְך‬
:ָ‫הַיום אתָה ובָנֶיךָ בְכָל לְבָבְךָ ובְכָל נַפְשֶך‬
And you shall return to the Almighty your God, and
shall obey His voice according to all that I command
you this day, you and your children, with all your
heart, and with all your soul; Dvarim 30:2

One of the axioms of Judaism is the belief in the possibility

of spiritual rehabilitation. No matter how mired in sin, man
can lift himself up and return to God.

The Talmud tells of one man who believed that he could

not return; he felt that he had forfeited that option, that
the opportunity was lost. His name was Elisha, and his
father’s name was Avuya - but don’t go looking for him in
the Talmud; he is not easily found.1 His name has been
removed, consciously and purposefully expunged. He is
known only as Acher – the “other”, and his tale begins
with a mystical journey gone awry:

Ascent
‫תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יד עמוד ב‬
‫ וְרַבִי‬,‫ וְאחֵר‬,‫ בֶן זומָא‬,‫ בֶן עַזַאי‬,‫ אֵלו הֵן‬,‫ ארְבָעָה נִכְנְסו לְפַרְדֵס‬,‫תָנו רַבָנָן‬
‫ הִזָהֲרו‬,‫ כְשֶתִכָנְסו אֵצֶל אבְנֵי שַיִש טָהור‬,‫ אמַר לָהֶם רַבִי עֲקִיבָא‬.‫עֲקִיבָא‬
‫ (תהלים קא) "דובֵר שְקָרִים לֹא יִכון‬,‫ מִשום דִכְתִיב‬.‫ מַיִם מַיִם‬,‫שֶלֹֹא תֹאמְרו‬
‫ (תהלים קטז) "יָקָר‬,‫ וְעָלָיו הָכָתוב אומֵר‬,‫ הִצִיץ וַמֵת‬- ‫ בֶן עַזַאי‬."‫לְנֶגֶד עֵינָי‬
,‫ עָלָיו הַכָתוב אומֵר‬,‫ הִצִיץ וְנִפְגָע‬- ‫ בֶן זומָא‬."‫בְעֵינֵי ה' הַמַוְתָה לַחֲסִידָיו‬
‫ קִצֵץ‬- ‫ אחֵר‬."‫ פֶן תִשְבַעֶנו וַהֲקֵאֹתו‬,‫ אֶכול דַייך‬- ָ‫(משלי כה) "דְבַש מָצָאת‬
.‫ [נִכְנָס בְשָלום וְ]יָצָא בָשָלום‬- ‫ רַבִי עֲקִיבָא‬.‫בַנְטִיעות‬
Our Rabbis taught: Four men entered the ‘Orchard’,
namely, Ben ‘Azzai and Ben Zoma, Acher, and R.
Akiva. R. Akiva said to them: When you arrive at the
stones of pure marble, do not say 'water, water!' For
it is said: He that speaks falsehood shall not be
1
In the Mishna, one teaching is cited in his name: Avot 4:20. The fact that the Mishna was edited by his
student Rabbi Meir may account for his inclusion in Avot, together with the other great sages. The only
teaching in the Gemara which remains in his name is found in Moed Katan 20a, yet some claim it was
another rabbi with the same name and not the nefarious Acher. See notes of Rav Yaakov Emden to
Moed Katan 20a .
 established before My eyes (Tehilim 101, 7). Ben
‘Azzai cast a look and died. Of him Scripture says:
Precious in the sight of God is the death of His
hasidim (Tehilim 116, 15). Ben Zoma looked and
became demented. Of him Scripture says: Have you
found honey? Eat as much as is sufficient for you,
lest you be filled, and vomit it (Mishlei 25, 16). Acher
uprooted that which had been planted. R. Akiva
(entered in peace and) departed in peace. Talmud
Bavli Chagigah 14b

Four great scholars embarked on a magical mystical

journey. One died, one lost his mind, the third - Acher lost
his faith. Only one, Rabbi Akiva, returned unscathed. What
caused this extreme response? The scant details in the
Talmudic account of this journey may help us understand
what happened: The four scholars entered what is called
Pardes, a word literally translated as "orchard" but
interpreted here by the commentaries as "Paradise" – the
Garden of Eden.2 These same commentaries debate
whether this was a physical journey or one which
transpired only in the psyche of the travelers; either way,
the revelation was real: They glimpsed a higher world.3

One would assume that if any human being, all the more
so a Torah sage of the caliber of these four, merited a
glance of this higher world, of Heaven, of Paradise, the
experience would be elevating, confirming. This would
seem to be the experience of Rabbi Akiva4. We may even
venture to say that Ben Azzai and Ben Zoma did not
2
See comments of Rabbenu Chananel on the passage in Chagiga 14b; also see Rashi’s comments on
this passage, and the version of Rashi’s comments in the Ein Yakov.
‫ב‬/‫רבנו חננאל על חגיגה דף יד‬
‫פי' כינוהו פרדס מעין גן עדן שהיא גנוזה לצדיקים כך אותו מקום הוא מקום בערבות שהנשמות של צדיקים צרורות בו‬
‫ומפורש בהיכלות שהיו החכמים הראוין למדה הזו מתפללין ומנקין עצמן מכל דבר טומאה וצמין ומטבלין ומטהרין והיו‬
‫משתמשין בשמות וצופין בהיכלות ורואין [היאך] משמרות המלאכים במעמדם והיאך היכל אחרי היכל ולפני' מהיכל‬
3
See comments of Rashi and Tosafot.
‫רש"י מסכת חגיגה דף יד עמוד ב‬
.‫ עלו לרקיע על ידי שם‬- ‫נכנסו לפרדס‬
‫תוספות מסכת חגיגה דף יד עמוד ב‬
.‫ כגון על ידי שם ולא עלו למעלה ממש אלא היה נראה להם כמו שעלו וכן פי' בערוך‬- ‫נכנסו לפרדס‬
4
According to the Maharsha, Rabbi Akiva knew when to stop; the others went too far.
‫ב‬/‫מהרש"א על חגיגה דף יד‬
‫ שהיה רע"ק שלם בכל מיני השלימות וכשהגיע לגבול‬.'‫ר' עקיבא עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר משכני אחריך כו‬
‫ששכל האנושי א"א להגיע אליו עמד ולא הרס לעלות אל ה' וע"כ נאמר עליו משכני אחריך וגו' כלומר שנמשך אחר המושך‬
:‫ולא נכנס לפנים מן הגבול ואע"פ שהשיג מה שהשיג אחר לא טעה כטעותו כו' עכ"ל‬
‫‪necessarily have negative experiences in the Pardes: Ben‬‬
‫‪Azzai departed this world because he attained a higher‬‬
‫‪form of existence,5 and Ben Zoma reached such an‬‬
‫‪elevated level of consciousness that he was no longer a‬‬
‫‪"normal" man. He was incapable of assimilating this‬‬
‫‪experience into normal human existence. As for‬‬
‫‪Elisha/Acher, something went terribly wrong. What could‬‬
‫‪have led to such a drastic about-face? What could have‬‬
‫‪brought him to apostasy? The Talmud described his‬‬
‫‪reaction as "kitzetz bneti'ot" (uprooted that which had‬‬
‫‪been planted): Perhaps as an extension of the metaphor of‬‬
‫‪the Pardes/Orchard, he is described as having cut down‬‬
‫‪the saplings. He uprooted or defaced the new trees‬‬
‫‪growing in the orchard; he attacked and destroyed the‬‬
‫‪foundations. Rather than enlightenment, he embraced‬‬
‫‪heresy.‬‬

‫‪What happened? The Talmud elaborates:‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א‬

‫אחֵר ‪ -‬קִיצֵץ בַנְטִיעות‪ ,‬עָלָיו הַכָתוב אומֵר‪( ,‬קהלת ה) "אל תִתֵן אֶת פִיךָ‬
‫לַחֲטִיא אֶת בְשָרְךָ"‪ .‬מַאי הִיא? חֲזָא מְטַטְרון דְאִתְיְהִיבָא לֵיה רְשותָא (חדא‬
‫שעתא ביומא) לְמֵיתָב ולְמִיכְתָב זְכותָא דְיִשְרָאֵל‪ .‬אמַר‪ ,‬גְמִירִי ‪ -‬דְאֵין לְמַעֲלָה‬
‫(לא עמידה) לֹא יְשִיבָה‪( ,‬ולא קנאה) וְלֹא תַחֲרות‪ ,‬וְלֹא עורֶף‪ ,‬וְלֹא עִפוי‪ ,‬שֶמָא חַס‬
‫וְשָלום ‪ -‬שְתֵי רָשויות (יש בשמים?) [הֵן]? מִיָד ‪ -‬אפְקוהָ לְמַטַטְרון ומַחְיוהָ‬
‫שִתִין פולְסִי דְנורָא‪ .‬אמַר לֵיה‪ ,‬מַאי טַעְמָא? ‪ -‬כִי חַזִיתֵיה‪ ,‬לָא קַמְתְ מִקַמֵיה ‪-‬‬
‫אִתִיָהִיבָא לֵיה רְשותָא לְמִמְחַק זַכְוְתָא דְאחֵר‪ .‬יָצְתָה בַת ‪ -‬קול וְאמְרָה‪,‬‬
‫(ירמיה ג) שובו בָנִים שובָבִים‪ ,‬חוץ מֵאחֵר‪.‬‬
‫‪Acher mutilated the shoots. Of him Scripture says:‬‬
‫‪(Kohelet 5:5) “Do not allow your mouth to cause‬‬
‫‪your flesh to sin; [and do not say, before the angel,‬‬
‫‪that it was an error; why should God be angry at‬‬

‫‪5‬‬
‫‪See Rashi, Talmud Bavli 14b, and the Maharsha.‬‬
‫רש"י חגיגה דף יד‪/‬ב‬
‫יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ‪ -‬הוקשה מיתתו לפניו לפי שמת בחור‪ ,‬ואף על פי כן אי אפשר שלא ימות משום שנאמר כי לא‬
‫יראני האדם וחי‬
‫מהרש"א על חגיגה דף יד‪/‬ב‬
‫ובספר ישן מצאתי וז"ל נכנסו לפרדס החכמה והיא חכמת אלהות בן עזאי הציץ ומת מתוך שדבקה נפשו באהבה רבה דבקות‬
‫אמתי בדברים עליונים שהם יסודה והציץ באור הזהיר נתפרדה מן הגוף ונתפשטה מכל מקרי הגוף באותה שעה ראתה מנוחה‬
‫כי טוב ולא שבה עוד למקומה וזו מעלה גדולה ע"כ נאמר יקר בעיני ה' גו' ולא כדברי המפרשים שראה שכינה ומת שנאמר כי‬
‫לא יראני האדם וחי דאם כן עשיתם בן עזאי גדול ממשה רבינו עליו השלום‪ .‬בן זומא הציץ ונפגע שלא היה שלם במעלות‬
‫וביישוב הדעת כבן עזאי ומתוך שהציץ גם הוא באור בהיר יותר ממה שהיתה דעתו סובלת נתבלבלו אצלו הדברים ונטרפה‬
‫דעתו כאדם נפגע שאינו משיג הדברים על בוריין וזהו פן תשבענו והקאתו ואלישע אחר השיג שזכיות ישראל הם בידו וחשב‬
‫שהם ב' רשויות ולכך נקרא מקצץ בנטיעות שקיצץ הדברים המיוחדים והפרידן זה מזה ואמר שהם ב' רשויות וזהו בכלל עובד‬
‫אלהים אחרים שע"כ נקרא אחר והיודע סוד אלהים אחרים יודע זה על בוריו ומה שאמר דאפקוהו למטטרון ומחיוהו שיתין‬
‫פולסין דנורא כך הראו לו לאחר לפי מחשבתו הבוערת כדי להודיעו שאין שם אלא רשות א' בלבד‪.‬‬
 your voice, and destroy the work of your hands?”]6
What does it refer to? — He saw that permission
was granted to Metatron7 to sit and write down the
merits of Israel. Said he: 'It is taught as a tradition
that on high there is no sitting and no emulation,
and no back, and no weariness. Perhaps, — God
forbid!8 — there are two divinities!' [Thereupon]
they led Metatron forth, and punished him with
sixty fiery lashes, saying to him: 'Why did you not
rise before him when you saw him?' Permission
was [then] given to him to strike out the merits of
Acher. A Bat Kol (Heavenly Voice) went forth and
said: ' "Return, my mischievous children"
(Yirmiyahu 3, 22.) — all but Acher.' Talmud Bavli
Chagigah 15a

This passage is remarkable: Acher was on a sufficiently

high spiritual level to ascend to Paradise, to witness the
Heavenly Court at work, to see firsthand that every
human action is, indeed, recorded - and yet he
blasphemes! Surely, almost anyone else who saw what
Acher was privileged to see would have immediately
and unshakably confirmed his faith and clinched his
fidelity to God. But somehow Acher’s twisted, troubled
mind saw scandal and not justice, he saw weakness and
not strength. His conclusion is belief in dualism, though
it is not easy for us to see how he drew this conclusion.
Presumably, when he saw Metatron sitting down, he

6
As in many instances in Talmudic literature, the sages quote only the first part of a verse/prooftext, in
a sort of shorthand. The section of the verse that is most critical to the discussion is actually the second
part of the verse, which not explicitly recorded in the Talmud, rather than the first half of the verse
which is cited.
7
According to tradition, Metatron was once a human named Chanoch who was elevated to the status of
angel, and became the Great Scribe of the Heavenly Court. See Targum Yonatan Bereishit 5:24. For
more information regarding the identity of this angel see Mal'achei Elyon by Reuven Margoliot,
Mossad Harav Kook, page 73ff.
‫ספר בראשית פרק ה‬
:‫(כד) וַיִתְהַלֵךְ חֲנוךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנו כִי לָקַח אֹתו אֱלֹהִים‬
‫תרגום יונתן על בראשית פרק ה פסוק כד‬
‫(כד) ופלח חנוך בקושטא קדם יי והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום אתנגיד וסליק לרקיעא במימר קדם יי וקרא שמיה מיטטרון‬
‫ספרא רבא‬
‫כתר יונתן בראשית פרק ה פסוק כד‬
‫(כד) ויעבוד חנוך באמת לפני יי והנה איננו עם תושבי הארץ כי נלקח ועלה לרקיע במאמר לפני יי ויקרא שמו מיטטרון הסופר‬
:‫הגדול‬
8
I assume that Acher himself did not say “God forbid”; this is most likely an editorial comment
inserted by the redactor of the Talmud, who would not, could not, repeat such words of heresy.
interpreted it as a sign of fatigue, and assumed that
there must be another power capable of sapping the
angel's strength. This conclusion seems preposterous to
us, and forces us to conclude that before Acher entered
the Pardes he already held this position; he embarked
on his mystical quest seeking confirmation, no matter
how contrived, of his own twisted beliefs.

Entering heaven can be dangerous; making a mistake,

speaking falsehood9 in heaven proves spiritually
debilitating. The angel who is in charge of recording the
deeds of Israel is too formidable a foe. All of Elisha’s
deeds are ripped out of the book – this is the meaning
of the verse “Do not allow your mouth to cause your
flesh to sin; and do not say, before the angel, that it
was an error; why should God be angry at your voice,
and destroy the work of your hands?” (Kohelet, Chapter
5:5). The works of Elisha's hands, his good deeds and
his scholarship, are expunged; his visit to the Pardes
comes to an end as a voice reverberates from the heart
of heaven which seems to seal his fate: "Return, my
mischievous children — all except Acher." The window
of opportunity for rehabilitation has closed. From
heaven, God lovingly calls out to all sinners, His
'mischievous children', to return, to come home. But not
Acher; he alone is cast out. The loving Divine Voice
excludes the Tanna who has gone astray.10

Descent
Elisha is erased; Acher - literally an "other", a sinister
being whose very name is not to be uttered, takes his
place. And as his good deeds are dissipating like a cloud
on the horizon, as the door of teshuva closes, Acher

9
This may have been the meaning of Rabbi Akiva's cryptic warning: “R. Akiva said to them: When you
arrive at the stones of pure marble, do not say, 'water, water!' For it is said: He that speaks falsehood
shall not be established before my eyes.)Tehilim 101, 7.(” Rabbi Akiva warns them against
superficiality ; seeing the gleam of the marble and thinking it is water means that one sees the surface
and assumes they know what lies below. The mystical path is fraught with danger, and the greatest
danger of all is one’s own superficiality. Mystical experience will not solve one’s crises in faith,
perhaps only heighten it.
10
In a sense this should provide an answer to our question: God indeed calls to and invites all sinners to
repent, which should teach us that teshuva is available to all sinners. Why Elisha is an exception will be
dealt with below. I have previously written about another notorious sinner and his path back to God.
See "Rabbi Eleazar ben Dordaya: A Story of Teshuva". http://www.aish.com/tp/i/moha/48922222.html
weighs his next step. He chooses to take a walk on the
wild side:

‫תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א‬

‫ לִיפוק וְלִיהַנִי‬- ‫ הואִיל וְאִטְרִידו לֵיה לְהַהוא גַבְרָא מֵהַהוא עַלְמָא‬,‫אמַר‬
,‫ אמְרָה לֵיה‬,‫ תְבָעָה‬,‫ אשְכַח זונָה‬.‫ נָפַק אחֵר לְתַרְבות רָעָה‬.‫בְהַאי עַלְמָא‬
.‫ וְיַהֵב לָה‬,‫לָאו אֶלִישָע בֶן אֲבויָה אתָה? עֲקַר פוגְלָא מִמִשְרָא בְשַבָת‬
.‫ אחֵר הוא‬,‫אמְרָה‬
[Thereupon] he said: Since I have been driven
forth from that other world, let me go forth and
enjoy this world. So Acher pursued evil ways. He
went forth, found a harlot and demanded her
(services). She said to him: Are you not Elisha ben
Avuyah? [But] when he uprooted a radish from of
its bed on Shabbat and gave it to her, she said: 'It
is another [Acher].'

His conclusion is astonishing: He knows with certainty

that there is a God; he has seen, with his own eyes, that
there is a World to Come, and that all human actions
are recorded for a final reckoning of reward and
punishment. He also knows that he will not be
permitted to repent, so he makes his calculations and
embraces sin, pursues evil. He chooses to side with that
other power, the power that pulls him toward the abyss.
He seeks comfort in the arms of a wayward woman, and
it is she who dubs him Acher.11

But the story does not end there. The Talmud tells us
that Elisha ben Avuyah's greatest student, Rabbi Meir,
does not abandon him. Ironically, Rabbi Meir’s family
has made their own journey: his father was born a non-
Jew,12 a pagan, and he made his way to Judaism. Now
11
It is Elisha Ben Avuyah himself who opines that if a Torah scholar goes astray with a forbidden
woman, the desecration of God’s name is even more profound. See Midrash Mishlei, Parsha 6.
‫מדרש משלי (בובר) פרשה ו‬
‫ מפני שהיא משמרת אותו מדרך רע שנאמר [כד] לשמרך מאשת רע‬,‫ למה‬,‫מכאן היה ר' מאיר אומר אשרי אדם שקנה לו תורה‬
‫ שנאמר [כה] אל תחמוד יפיה‬,‫ הוי זהיר ממנה שלא תשטה אותך ביפיה‬.‫ מחלקת לשון נכריה‬.‫כל מי שיש בו דעה ישמר ממנה‬
‫ ר' מאיר שאל את אלישע בן‬.‫בלבבך ואל תקחך בעפעפיה [כו] כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד‬
‫ שהוא‬,‫ למה‬,‫ אין גנאי לו‬,‫ א"ל בן אדם שהוא הדיוט אם נתפש הוא בעבירה‬,‫ א"ל מהו ואשת איש נפש יקרה תצוד‬,‫אבויה רבו‬
‫ מפני שהוא מערב דברי טהרה‬,‫ גנאי הוא לו‬,‫ אבל חבר אם נתפש בעבירה‬,‫ ולא הייתי יודע עונשה של תורה‬,‫אומר הדיוט אני‬
‫ שעמי הארץ אומרים ראו חבר שנתפש בעבירה ובוזה את‬,‫ אותה תורה שהיתה לו יקרה הוא מבזה אותה‬,‫עם דברי טומאה‬
.‫ לכך נאמר נפש יקרה תצוד‬,‫תורתו‬
12
See Introduction of the Rambam to the Mishna Torah, and Gittin 56a.
‫הקדמה ליד החזקה לרמב"ם‬
‫ ור' ישמעאל ור' מאיר בן גר צדק קבלו מר' עקיבא‬.‫ור' עקיבא בן יוסף קיבל מר' אליעזר הגדול ויוסף אביו גר צדק היה‬
‫תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נו עמוד א‬
his son’s teacher takes a journey in the opposite
direction. Remarkably, even after Acher abandons the
path of Torah, Rabbi Meir clings to him. The Talmud
records their conversations, which are peppered with
debates on theological issues. Acher apparently tried to
lead Rabbi Meir toward a belief in dualism by posing
provocative, leading questions he thought would
support his opinion:

‫ מַאי‬,]‫ [אמַר לֵיה‬,‫שָאל אחֵר אֵת רַבִי מֵאִיר לְאחַר שֶיָצָא לְתַרְבות רָעָה‬
‫ כָל מַה‬,‫ (קהלת ז) "גַם אֶת זֶה לְעומַת זֶה עָשָה הָאֱלֹהִים"? אמַר לֵיה‬,‫דִכְתִיב‬
.‫ בָרָא גְבָעות‬- ‫ בָרָא הָרִים‬.‫ (בעולמו) בָרָא כְנֶגְדו‬- ‫שֶבָרָא הַקָדוש בָרוךְ הוא‬
,‫ אֶלָא‬,‫ לֹא כָךְ אמַר‬- ָ‫ רַבִי עֲקִיבָא רַבְך‬,‫ אמַר לֵיה‬.‫ בָרָא נְהָרות‬- ‫בָרָא יָמִים‬
‫ כָל אֶחָד וְאֶחָד‬.‫ בָרָא גֵיהִנֹם‬- ‫ עֶדֶן‬- ‫ בָרָא גַן‬.‫ בָרָא רְשָעִים‬- ‫בָרָא צַדִיקִים‬
‫ נָטַל חֵלְקו‬- ‫ זָכָה צַדִיק‬.‫ בְגַן עֶדֶן וְאֶחָד בְגֵיהִנֹם‬- ‫ אֶחָד‬,‫יֵש לו שְנֵי חֲלָקִים‬
‫ אמַר‬.‫ נָטַל חֶלְקו וְחֵלֶק חֲבֵרו בַגִיהִנֹם‬- ‫ נִתְחַיֵיב רָשָע‬.‫וְחֵלֶק חֲבֵרו בְגַן עֶדֶן‬
‫ (ישעיה סא) "לָכֵן בְארְצָם‬- ‫ מַאי קְרָא? גַבֵי צַדִיקִים כְתִיב‬,‫רַב מְשַרְשַיָא‬
‫ שָאל‬:"‫ (ירמיה יז) "ומִשְנֶה שִבָרון שָבְרֵם‬,‫ גַבֵי רְשָעִים כְתִיב‬."‫מִשְנֶה יִירָשו‬
‫ (איוב כח) "לֹא‬,‫ מַאי דִכְתִיב‬,‫אחֵר אֶת רַבִי מֵאִיר לְאחַר שֶיָצָא לְתַרְבות רָעָה‬
- ‫ אֵלו דִבְרֵי תורָה‬,‫ ותְמורָתָה כְלֵי פָז"? אמַר לֵיה‬,‫ וזְכוכִית‬,‫יַעֲרְכֶנָה זָהָב‬
,‫ אמַר לו‬.‫ כִכְלֵי זְכוכִית‬- ‫ וְנוחִין לְאבְדָן‬,‫ כִכְלֵי זָהָב וכְלֵי פָז‬- ‫שֶקָשִים לִקְנותָן‬
‫ מַה‬- ‫ אֶלָא‬,‫ לֹא כֵן אמַר‬,ָ‫ אבל) רַבִי עֲקִיבָא רַבְך‬,‫ אֲפִלו ככלי חרס‬,‫(האלהים‬
ְ‫ כָך‬.‫ אף עַל פִי שֶנִשְתַבְרו יֵש לָהֶם תַקָנָה‬- )‫כְלֵי זָהָב וכְלֵי זְכוכִית (הללו‬
.ָ‫ אף אתָה חֲזור בְך‬,‫ אמַר לו‬.‫יֵש לו תַקָנָה‬, ‫תַלְמִיד חָכָם [אף עַל פִי] שֶסָרַח‬
.‫ שובו בָנִים שובָבִים חוץ מֵאחֵר‬,‫ (והרי) כְבַר שָמַעְתִי מֲאחורֵי הַפַרְגוד‬,‫אמַר לו‬
After his apostasy, Acher asked R. Meir [a question],
saying to him: What is the meaning of the verse: God
has made even the one as well as the other? Kohelet
7, 14. He replied: It means that for everything that
God created He created [also] its counterpart. He
created mountains, and created hills; He created
seas, and created rivers. Said [Acher] to him: R.
Akiva, your master, did not explain it thus, but [as
follows]: He created the righteous, and created the
wicked; He created the Garden of Eden, and created
Gehinnom. Everyone has two portions, one in the
Garden of Eden and one in Gehinnom. The righteous
‫ לארבע רוחות‬,‫ אתא נפל בירושלים‬- ‫ למערב‬,‫ שדא גירא למזרח אתא נפל בירושלים‬,‫ כי קאתי‬.‫שדר עלוייהו לנירון קיסר‬
‫ ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי‬+‫יחזקאל כה‬+ :‫ אמר ליה‬,‫ פסוק לי פסוקיך‬:‫ א"ל לינוקא‬.‫ אתא נפל בירושלים‬- ‫השמים‬
.‫ ונפק מיניה ר"מ‬,‫ ובעי לכפורי ידיה בההוא גברא! ערק ואזל ואיגייר‬,‫ קודשא בריך הוא בעי לחרובי ביתיה‬:‫ אמר‬,'‫ישראל וגו‬
He ]the Emperor[ sent against them Nero the Caesar. As he was coming he shot an arrow towards the
east, and it fell in Jerusalem. He then shot one towards the west, and it again fell in Jerusalem. He shot
towards all four points of the compass, and each time it fell in Jerusalem. He said to a certain boy:
Repeat to me ]the last[ verse of Scripture you have learnt. He said: And I will lay my vengeance upon
Edom by the hand of my people Israel. He said: The Holy One, blessed be He, desires to lay waste his
House and to lay the blame on me. So he ran away and became a proselyte, and R. Meir was descended
from him.
 man, being meritorious, takes his own portion and his
fellow's portion in the Garden of Eden. The wicked
man, being guilty, takes his own portion and his
fellow's portion in Gehinnom. R. Mesharsheya said:
What is the Biblical proof for this? In the case of the
righteous, it is written: Therefore in their land they
shall possess double. Yeshayahu 61, 7. In the case of
the wicked it is written: And destroy them with
double destruction. Yirmiyahu 17, 18. After his
apostasy, Acher asked R. Meir: What is the meaning
of the verse: Gold and glass cannot equal it; neither
shall the exchange thereof be vessels of fine gold?
Iyov28, 17. He answered: These are the words of the
Torah, which are hard to acquire like vessels of fine
gold, but are easily destroyed like vessels of glass.
Said [Acher] to him: R. Akiva, your master, did not
explain thus, but [as follows]: Just as vessels of gold
and vessels of glass, though they be broken, have a
remedy, even so a scholar, though he has sinned,
has a remedy. [Thereupon, R. Meir] said to him: Then,
you, too, repent! He replied: 'I have already heard
from behind the Veil: Return you mischievous
children — all except Acher.'

No Way Home
Acher is brilliant, and not easily swayed.13 Entrenched in
his position, he does not budge. But he is not only
brilliant, he has a wonderful excuse: God does not want
him back. He has heard a Heavenly Voice; he, who has
seen heaven with his own eyes and heard a voice from
heaven speak directly to him, feels the path back to
heaven is forever closed. Rabbi Meir does not concur;14

13
See the description of his brilliance recorded in Midrash Rabbah Rut Parsha 6 )Lerner edition(
‫רות רבה (לרנר) פרשה ו‬
‫ וכיון שהיה מדבר ודורש‬.‫ שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו‬,‫אמרו עליו על אלישע בן אבויה‬
‫ ואח"כ באים כלם ונושקין‬,‫ היו כל החברים עומדים על רגליהם ומאזנים לדבריו‬,‫בלשכת הגזית או בבית המדרש של טברייא‬
.‫ קל וחמר בשאר מדינות ובשאר עיירות‬,‫ אם בטבריא כך‬.‫אותו על ראשו‬
14
The Maharsha says that Aher should have ignored this voice.
‫א‬/‫מהרש"א על חגיגה דף טו‬
‫ וכה"ג אמר לקמן שמעתי מאחורי הפרגוד כו' ול' הירושל' פ"א הייתי‬.'‫יצתה בת קול ואמר שובו בנים שובבים חוץ מאחר כו‬
‫עובר לפני בית קודש הקדשים רוכב על סוס ביה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי ב"ק יוצאת מבק"ק ואומרת שובו בנים חוץ‬
‫מאחר שידע כחי ומרד בי ע"כ ומיהו הוא לא היה לו להשגיח בכך וכמ"ש לו ר"מ בחליו תשב אנוש עד דכא ואמרינן אין לך‬
:‫דבר שעומד בפני התשובה‬
he waits, looking for an opening to cajole and bring
back his wayward teacher. 15

‫ וְהָיָה רַבִי מֵאִיר‬,‫ שֶהָיָה רוכֵב עַל הַסוס בְשַבָת‬,‫ מַעֲשֶה בְאחֵר‬,‫תָנו רַבָנָן‬
,‫ מֵאִיר‬,‫ אמַר לו‬,)‫ (כיון שהגיע לתחום שבת‬,‫מְהַלֵךְ אחֲרָיו לִלְמד תורָה מִפִיו‬
,‫ אמַר לו‬.‫ שֶכְבָר שִעַרְתִי בְעִקְבֵי הַסוס עַד כָאן תְחום שַבָת‬,‫ אמַר לו‬.ְ‫חֲזור בְך‬
‫ שֶכְבָר] שָמַעְתִי‬,ָ‫ וְהַלֹא [כְבַר אמַרְתִי לְך‬,‫ אמַר לו‬.ָ‫וְאף אתָה חֲזור בְך‬
?‫ חוץ מִאחֵר‬- ‫ שובו בָנִים שובָבִים‬,‫מֵאֲחורִי הַפָרְגוד‬
Our Rabbis taught: Once Acher was riding on a
horse on the Shabbat, and R. Meir was walking
behind him to learn Torah from him. Said [Acher] to
him: Meir, turn back, for I have already measured
by the paces of my horse that thus far extends the
Shabbat limit.16 He replied: You, too, go back!
[Acher] answered: Have I not already told you that
I have already heard from behind the Veil: ‘Return
ye mischievous children’ — all except Acher.

Acher's excuse of “hearing voices” is not easily

countered, but Rabbi Meir apparently does not believe
this edict17. He looks for another way to gain insight into
the judgment of Heaven, for Rabbi Meir believes
Heaven always leaves room for return. He continues to
look for a sign, an understanding, an open window that
will allow his teacher to regain his "place at the table."
He turns to an “oracle” of sorts, travelling with his
teacher from one study hall to then next, seeking the
spark of divine spirit possessed by pure, innocent
children engrossed in Torah learning:

‫ אמַר‬,ְ‫ פְסוק לִי פְסוקַיִך‬,‫ אמַר לו לִינוקָא‬,‫ וְעַיְילֵיה בֵי מִדְרָשָא‬,‫תַקְפֵיה‬

‫ עַיִילֵיה‬."‫ נִכְתָם עֲונֵךְ לְפָנַי‬,‫ (ישעיה מח) "אֵין שָלום אמַר ה' בורִית‬,‫לֵיה‬
15
There are those who quote the Baal Shem Tov as asserting that this Bat Kol was a lie, a figment of
the imagination of Acher.
16
Based almost exclusively on this line, Milton Steinberg paints Elisha/Acher with a sympathetic brush
in his popular As a Driven Leaf. Unfortunately, Steinberg ignores all the passages that counter his
sympathetic portrayal, and the uninformed reader is left with a skewed impression of a sinister
individual.
17
See Zohar Berishit page 204b, which explains why Acher could not return
‫ב‬/‫זוהר חלק א דף רד‬
‫ מלכותא אחרא דעעכו"ם אקרי אחר דכתיב‬.‫ מאן אני דא קודשא בריך הוא מלכות שמים קדישא‬.‫והייתם קדושים כי קדוש אני‬
‫ אחר סטרא מסאבא אחר‬.‫ ות"ח אני שלטנו דעלמא דין ועלמא דאתי וכלא ביה תליא‬.‫כי לא תשתחוה לאל אחר כי יי' קנא שמו‬
‫סטרא אחרא בסטרא מסאבא ושולטנו דיליה בהאי עלמא ולית ליה בעלמא דאתי כלום ובג"ד מאן דאתדבק בהאי אני אית ליה‬
‫ ומאן דאתדבק בהאי אחר אתאביד מההוא עלמא ולית ליה חולקא בעלמא דאתי ואית ליה‬.‫חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי‬
‫חולקא בהאי עלמא במסאבו בגין דההוא מלכו אחרא עעכו"ם כמה אינון תריסין גרדינין ממנן ביה לשלטאה בהאי עלמא ובגיני‬
‫כך אלישע אחר דנחת ואתדבק בהאי דרגא אתטריד מההוא עלמא דאתי ולא אתייהיב ליה רשו למהדר בתיובתא ואתטריד‬
.‫מההוא עלמא וע"ד אקרי אחר‬
 ,ְ‫ פְסוק לִי פְסוקָיִך‬,‫ אמַר לֵיה [דף טו ע"ב] לִינוקָא‬,‫לְבֵי כְנִישְתָא אחֲרִיתִי‬
‫ וְכִי תַעֲדִי עֲדִי‬,‫ כִי תִלְבְשִי שָנִי‬,‫ (שם ד) "וְאתְ שָדוד מַה תַעֲשִי‬,‫אמַר לֵיה‬
‫ (תקפיה) וְעַיְילֵיה בִתְלֵיסַר‬,"‫ לַשַוְא תִתְיַפִי‬- ְ‫ כִי תִקְרְעִי בַפוךְ עֵינַיִך‬,‫זָהָב‬
‫ יְנוקָא דְסוף תְלֵיסָר‬.‫ לִבִישותָא‬- ‫ פָסְקו לֵיה כִי הַאי גַוְונָא‬,‫בֵי מִדְרָשָא‬
‫ הַהוא‬,"‫ מַה לְךָ לְסַפֵר חֻקָי‬,‫ (תהלים נ) "וְלַרָשָע אמַר אֱלֹהִים‬,‫אמַר לֵיה‬
‫ "וְלֶאֱלִישַע אמַר‬,‫ אִישְתַמַע כְמַאן דְקָאמַר‬,‫יְנוקָא הֲוָה מְגַמְגֵם בִלִישְנֵיה‬
‫ אִיכָא‬.‫ וְשַדְרֵיה לִתְלֵיסָר בֵי מִדְרָשָא‬,‫ וְקַרְעֵיה‬,‫ שְקַל סַכִינָא‬,"‫אֱלֹהִים‬
.‫ קְרַעֵתֵיה‬- ‫ אִי הֲוָה סַכִינָא בְהַדָאי‬,‫ אמַר‬,‫דְאמְרִי‬
[R. Meir] grabbed him and took him, to a
schoolhouse. [Acher] said to a child: Recite for me
thy verse![The child] answered: 'There is no peace,
said the Almighty, unto the wicked' (Yishaiyahu 48,
22). He then took him to another schoolhouse.
[Acher] said to a child: Recite for me thy verse! He
answered: 'For though you wash yourself with nitre,
and take much soap, yet your iniquity is marked
before Me, said the Almighty God (Yirmiyah 2, 22). He
took him to yet another schoolhouse, and [Acher]
said (Talmud - Chagigah 15b) to a child: Recite for
me thy verse! He answered: 'And you, that are
spoiled, what do you, that you clothe yourself with
scarlet, that you bedeck yourself with ornaments of
gold, that you enlarge your eyes with paint? In vain
do you make yourself fair… (Yirmiyahu 4, 30). He
took him to yet another schoolhouse until he took
him to thirteen schools; all of them quoted in similar
vein. When he said to the last one, 'Recite for my thy
verse,' he answered: But unto the wicked God said:
‘What have you to do to declare My statutes?( Tehilim
50, 16). That child was a stutterer, so it sounded as
though he answered: ‘But to Elisha God said’. Some
say that [Acher] had a knife with him, and he cut him
up and sent him to the thirteen schools; and some
say that he said: 'Had I a knife in my hand I would
have cut him up.'

One after the other, the children deliver a disturbing,

even ominous message of despair to Acher: his soul is
sullied and cannot be cleansed. Acher, tormented by his
own demons, vents his anger on the innocent. Had he
merely threatened violence and abused the child
verbally, the narrative would be upsetting, and our
estimation of Acher greatly reduced. But the Talmud
considers the possibility that Acher actually murdered
the thirteenth child and sent his remains to the others
as some type of ominous warning of his own.

The Enemy Within

So many questions arise: How could this have
happened? Why didn’t someone stop him? How could
he possibly get away with such violence? In a parallel
source in The Jerusalem Talmud that tells the story of
Acher, more details are shared, more background
revealed. While the version of Acher's story in the
Talmud Bavli contains a great deal of theological
material, with the crucial scene being played out in
heaven, the Jerusalem Talmud's approach is more
historical, focusing on events which transpired here on
earth. Despite some minor divergences, the two stories
can be merged to create one complete picture.

‫ה"א‬/ ‫תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב דף עז עמוד ב‬

‫מני אחר אלישע בן אבויה שהיה הורג רבי תורה אמרין כל תלמיד דהוה חמי‬
‫ליה משכח באורית' הוה קטיל ליה ולא עוד אלא דהוה עליל לבית וועדא והוה‬
‫חמי טלייא קומי ספרא והוה אמר מה אילין יתבין עבדין הכא אומנותיה דהן‬
‫בנאי אומנותיה דהן נגר אומנותיה דהן צייד אומנותיה דהן חייט וכיון דהוון‬
‫שמעין כן הוון שבקין ליה ואזלין לון עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא‬
‫את בשרך וגומ' שחיבל מעשה ידיו של אותו האיש אוף בשע' שומדא הוון מטענין‬
‫לון מטולין והוון מתכוונין מיטעון תרי חד מטול משם שנים שעשו מלאכה אחת‬
‫אמר אטעוננון יחידאין אזלון ואטעונינון יחידיין והוון מתכוונין מיפרוק‬
‫בכרמלית שלא להוציא מרה"י לרשות הרבים אמר אטעונינון צלוחיין אזלון‬
‫ואטעונינון צלוחיין ר' עקיבה נכנס בשלום ויצא בשלו' עליו הכתוב או' משכני‬
'‫אחריך נרוצה וגו‬

The Jerusalem Talmud asks, “Who was Acher?” The answer

is straightforward and shocking: “Elisha the son of Avuya
who murdered teachers of Torah." Successful students had
their lives cut short by Acher's maniacal attack on all that
was holy; this is the Yerushalmi’s explanation of “kitzetz
bneti'ot” cutting down the “young plants”. He entered the
study-hall, surely flanked by Roman thugs, and uprooted
the students - killing some, directing others to more
“worthwhile” professions.

But this is not all, according to the Jerusalem Talmud:

Acher joined the Romans, and used his Torah knowledge to
insure that the Jews would publicly desecrate the Shabbat.
When the Jews found a loophole in the law, he taught the
loophole to the hated Romans, so they could erase Jewish
identity and squash all hope of religious survival. It would
come as no surprise to us to learn that the infamous
Roman decree forbidding Sabbath observance was the
work of Acher, the former Torah scholar. Elisha ben
Avuya's was the ultimate fall: from Rabbi to executioner;
from a teacher of great Torah scholars in their search for
holiness, to teaching pagans who sought to extinguish
holiness. The transformation of Elisha to Acher is
complete.

The only question that remains is, can he return? Can he

rekindle his relationship with God? Is teshuva a viable
option for the rabbi who became a vile, ruthless criminal,
the architect of the destruction of Judaism? Acher believes
the answer is “no”. His former protégé, Rabbi Meir, thinks
the answer is “yes”. Heaven seems to side with Acher – at
least in this argument.

‫ה"א‬/ ‫תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב דף עז עמוד ב‬

‫ר"מ הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום‬
‫שובתא אתון ואמרון ליה הא רבך לבר פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה א"ל מה‬
‫הויתה דרש יומא דין א"ל ויי' ברך את אחרית וגו' א"ל ומה פתחת ביה א"ל ויוסף‬
‫יי' את כל אשר לאיוב למשנה שכפל לו את כל ממונו אמר ווי דמובדין ולא משכחין‬
‫עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא ויי' ברך את אחרית איוב מראשיתו בזכות מצות‬
‫ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו‬
R. Meir was sitting and expounding in the House of
Study of Tiberias, when his teacher, Elisha, passed in
the street, riding a horse on the Sabbath. It was told
to R. Meir, ‘Behold, Elisha, your teacher, is passing
[riding a horse] on the Sabbath.’ He went out to him,
and Elisha asked, ‘What was (the topic of) your
sermon today?' He answered him, 'The verse, "So
God blessed the latter end of Iyov more than his
beginning (Iyov 42,12).’ [‘ How did you explain it? '
he asked,] and he told him, ‘"Blessed" means that He
doubled his wealth.’ Elisha said to him, 'Your teacher
Akiva did not explain it thus; but "So God blessed the
latter end of Job more than his beginning" means that
He blessed him for the merit of the repentance and
good deeds which were his from his beginning.’
It must have been humiliating for Rabbi Meir to be told
that his teacher is desecrating Shabbat, riding by on a
horse - the favored mode of transportation of the ruling
Romans. Acher, in the role of an aristocratic Roman,
tramples upon the holy Shabbat. Rabbi Meir closes his
book and seeks out his teacher, and he engages him in a
discussion of the Book of Iyov and its examination of
theodicy: “Why do bad things happen to good people?"
Rabbi Meir hopes to drive home the idea that the end of
Iyov's life-story brings him full circle, and Iyov reaps the
rewards of his righteousness; In the end, Iyov is blessed
with more than what he lost, as if to say, 'all's well that
ends well'18. This message must have been particularly
poignant , coming from Rabbi Meir, who had known more
than a fair share of suffering19: He lost two sons,20 and his
18
There is an opinion expressed in the Talmud that the Book of Iyov not a historical book, rather the
entire book should be read as a parable. Iyov, a righteous man, can regain his health and his wealth,
rebuild his family with newly-born children and be consoled for those he has lost. In real life the loss of
a child is surely the cause of much pain – even if new children are subsequently born.
‫תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א‬
.‫איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה‬
Talmud Bavli Baba Batra 15a
A certain Rabbi was sitting before R. Samuel b. Nahmani and in the course of his expositions
remarked, 'Iyov never was and never existed, but is only a parable.
19
Eventually, the Roman inquisitors came for Rabbi Meir himself. See Kohelet Raba 7:19
‫קהלת רבה (וילנא) פרשה ז‬
‫ חמון יתיה אמרין הוא‬,‫ ואשכח יתהון יתיבין אכלון מן ההוא מינא‬,‫ר' מאיר הוה מתבעי למלכותא וערק עבר על חנותא דארמיין‬
‫ ויהב‬,‫ אנן כרזין ליה אין אתי אכיל עמן והוה צבע חדא אצבעותיה בדמה דחזיר‬,‫ אמרין אם הוא הוא‬,‫ לית הוא הוא‬,‫הוא‬
‫ וקרא עליה‬,‫ אמרין דין לדין אילו הוה ר' מאיר לא הוה עביד כן שבקוניה וערק‬,‫ טמש הא ומתק הא‬,‫אצבעותיה אוחרי בפומיה‬
,‫ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה‬
R. Meir was being sought by the ]Roman[ Government. He fled and passed by the store of some
Romans. He found them sitting and eating swine's flesh. When they saw him they said, ‘Is it he or not?
Since it may be he, let us call him over to us; if he comes and eats with us ]it cannot be he[.’ He dipped
one of his fingers in the swine's blood and placed another finger in his mouth, dipping one finger and
sucking the other. They said one to the other, ' If he were R. Meir, he would not have done so. They let
him go and he fled. The text was therefore applied to him, 'THE advantage of knowledge is, that
wisdom preserves the life of he that possesses it.'
20
See Midrash Mishle chapter 31
‫מדרש משלי (בובר) פרשה לא‬
‫ מה עשתה‬,‫ ומתו שני בניו‬,‫ אמרו מעשה היה בר' מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה‬.‫ד"א אשת חיל מי ימצא‬
,‫ אמר לה היכן שני בני‬,‫ במוצאי שבת בא ר' מאיר מבית המדרש לביתו‬,‫ הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין עליהם‬,/‫אמן‬/ ‫אמו‬
‫ חזר ואמר היכן שני‬,‫ נתנו לו כוס של הבדלה והבדיל‬,‫ אמר לה צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם‬,‫אמרה לבית המדרש הלכו‬
‫ לאחר שבירך אמרה לו רבי [שאלה אחת‬,‫ הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך‬,‫ אמרה לו הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים‬,‫בני‬
‫ נחזיר‬,‫ ועכשיו בא ליטול אותו‬,‫ אמרה לו רבי] קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון‬,‫ אמר לה אמרי שאלתך‬,‫יש לי לשאול לך‬
‫ מה‬,‫ אמרה לו רבי חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו‬,‫ אמר לה בתי מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו‬,‫לו או לא‬
‫ וראה שניהם מתים ומונחים על‬,‫ ונטלה סדין מעליהם‬,‫ והקריבה אותו למטה‬,‫ והעלה אותו לאותו חדר‬,‫עשתה תפשתו בידה‬
‫ באותה שעה אמרה לו לר' מאיר‬,‫ ורבי שהיו מאירין פני בתורתן‬,‫ בני בדרך ארץ‬,‫ התחיל בוכה ואומר בני בני רבי רבי‬,‫המטה‬
.)‫ ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא‬,‫ אמר‬,‫רבי לא כך אמרת לי אני צריך להחזיר הפקדון לרבו‬
Rabbi Meir sat learning Torah on a Shabbat afternoon in the House of Study. While he was there, his
two sons died. What did their mother, Beruria, do? She laid them upon the bed and spread a linen
cloth over them. At the end of Shabbat, Rabbi Meir came home and asked her, ‘Where are my sons?”
She replied, ‘They went to the House of Study.” He said, “I did not see them there.” She gave him the
havdalah cup and he said the blessing for havdalah. Then he asked again, ‘Where are my sons?” She
other teacher was martyred21. Rabbi Meir did not choose a
topic of conversation with Acher lightly; he directed their
exchange toward the lesson he felt Acher needed to
review.

‫ה"א‬/ ‫תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב דף עז עמוד ב‬

‫אמר ליה ומה הויתה דריש תוכן א"ל טוב אחרית דבר מראשיתו אמר ליה ומה‬
‫פתחת ביה א"ל לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו ובזקנותו ונתקיימו הוי טוב‬
‫אחרית דבר מראשיתו לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר הוי‬
‫טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה הוי‬
‫טוב אחרית דבר מראשיתו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש‬
‫כן אלא טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו‬
R. Meir asked, And how do you explain, 'Better is the
end of a thing than the beginning thereof'? He
inquired, ‘What have you to say on it?’ He replied,
‘You have, for example, the man who acquires a
stock of goods in his youth and loses money on it, but
in his old age he makes a profit out of it. Another
illustration of 'Better is the end of a thing than the
beginning thereof': You have a man who begets
children in his youth and they die; he begets children
in his old age and they survive. Another illustration of
'Better is the end, etc.': You have a man who commits
evil deeds in his youth but in his old age performs
good deeds. Another illustration of 'Better is the end,
etc.': You have the man who learns Torah in his youth
and forgets it, but in his old age he returns to it; that
is an instance of 'Better is the end of a thing than the
beginning thereof'. Elisha said to him, 'Not so did
your teacher Akiva explain it; but his interpretation
was: Good is the end of a thing when it is good from
its beginning.22
said, ‘They went to another place and they are coming.” Then she gave him food to eat, and he ate and
said the blessing. Then she said, “I have a question to ask you.” He said, “Ask it.” She said, “Early
today a man came here and gave me something to keep for him, but now he has returned to ask for it
back. Shall we return it to him or not?” He replied, “He who has received something on deposit must
surely return it to its owner.” She replied, “Without your knowledge, I would not return it.”
Then she took him by the hand, brought him to the bed, and took away the cloth and he saw his sons
lying dead upon the bed. Then he began to weep and said about each, “Oh my son, my son; oh my
teacher, my teacher. They were my sons, as all would say, but they were my teachers because they
gave light to their father’s face through their knowledge of the Torah.” Then his wife said to him, “Did
you not say to me that one must return a deposit to its owner? Does it not say, “The Lord gave, the
Lord took, blessed be the name of the Lord” )Job 1:21 (?
21
Rabbi Meir was also a student of Rabbi Akiva; we can only guess if Acher had a hand in Rabbi
Akiva's death as well. See Brachot 61b
22
This dovetails with the sole teaching quoted in the name of Elisha Ben Avuyah in the Mishna:
Chapters of the Fathers 4:20.
Foundations
Elisha/Acher claims that something can only be good in
the end if it was good in the beginning, a deterministic
position generally opposed by the Jewish idea of Free Will.
In fact, the status and scholarship achieved by Elisha's
adversary, Rabbi Akiva23, whose humble origins are well-
known, are a prime example of Judaism's rejection of
Acher's thesis, as is the life of Rabbi Meir himself, whose
father converted from paganism to Judaism. Yet Acher
remains unconvinced; he explains why he was doomed to
failure from the outset.

‫ה"א‬/ ‫תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב דף עז עמוד ב‬

‫ובי היה המעשה אבויה אבא מגדולי ירושלם היה ביום שבא למוהליני קרא לכל‬
‫גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולר' אליעז' ולר' יהושע בבית אחר מן דאכלון‬
‫ושתון שרון מטפחין ומרקדקין א"ר ליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידון‬
'‫נעסוק אנן בדידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאי‬
‫לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם אמר להן אבויה רבותיי מה באתם‬
‫לשרוף את ביתי עלי אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תור' מן‬
'‫התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני והית‬
‫האש מלחכ' אותן כלחיכתן מסיני ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש וההר‬
‫בוער באש עד לב השמים אמ' להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה‬
‫אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך‬
‫לא נתקיימו באותו האיש‬
‫מסכת אבות פרק ד‬
‫ לדיו כתובה על‬.‫ והלומד זקן למה הוא דומה‬.‫ לדיו כתובה על ניר חדש‬.‫(כ) אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה‬
.‫ניר מחוק‬
Pirkei Avot 4:20.
Elisha b. Avuyah said: he who learns ]when[ a child, unto what is he ]to be[ compared? — unto ink
written upon a new writing sheet; and he who learns ]when[ an old man, unto what is he like? — unto
ink written on a rubbed writing sheet.
23
See Talmud Bavli Brachot 27b, Pesachim 49b, Kethuboth 62b
‫תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב‬
;‫ דלית ליה זכות אבות‬,‫נוקמיה לרבי עקיבא? דילמא עניש ליה‬
Brachot 27b
We can hardly appoint R. Akiva because perhaps Rabban Gamaliel will bring a curse on him because
he has no ancestral merit.
‫ב‬.‫פסחים דף מט‬
‫ אמור ככלבִ ־‬,‫ רבי‬:‫ אמרו לו תלמידיו‬.‫ מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור‬:‫ כשהייתי עם הארץ אמרתי‬:‫אמר רבי עקיבא‬
.‫ וזה ־ נושך ואינו שובר עצם‬,‫ זה ־ נושך ושובר עצם‬:‫אמר להן‬
Pesachim 49b
It was taught, R. Akiva said: When I was an ‘am ha-arez I said: I would that I had a scholar ]before
me[, and I would maul him like a donkey. Said his disciples to him,' Rabbi, say like a dog!' 'The former
bites and breaks the bones, while the latter bites but does not break the bones,' he answered them.
‫ב‬.‫כתובות דף סב‬
?‫ אי מקדשנא לך אזלת לבי רב‬:‫ אמרה ליה‬,‫ חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי‬,‫ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה‬
Ketuboth 62b
R. Akiva was a shepherd of Ben Kalba Sabua. The latter's daughter, seeing how modest and noble ]the
shepherd[ was, said to him, ‘Were I to be betrothed to you, would you go away to ]study at[ an
academy?’
 So it happened with my father, Avuyah, who was one
of the great men of Jerusalem. On the day of my
circumcision, he invited all the eminent men of
Jerusalem to sit in one room, and R. Eliezer and R.
Yehoshua sat separately, in one room. After the
assembled dignitaries had eaten and drunk, some
recited songs and others alphabetical acrostics. R.
Eliezer said to R. Yehoshua, 'They are occupied with
what interests them, so shall we not occupy
ourselves with what interests us?' They began with
subjects connected with the Torah, then with the
Prophets, and after that with the Scriptures. The
words were as joyful as when they were given from
Sinai and fire surrounded them; for were they not
originally delivered from Sinai with fire, as it is said,
'The mountain burned with fire unto the heart of
heaven (Devarim 4, 11)? My father thereupon
remarked, "Since the might of the Torah is so great,
should this child survive I will dedicate him to the
Torah." Because his intention was not for the Name of
Heaven, my study of the Torah did not endure with
me.

Elisha recounts the reason and circumstances in which his

father, a wealthy and influential man, decided to dedicate
his newborn son to a life of Torah scholarship: It was for
the power. He saw a power in Torah which had previously
eluded him. Attracted by this power, he sends his son to
study. Acher feels that because of these tainted origins,
his study was destined to fail.24

They continue the conversation; Acher rides on his horse

on Shabbat, and Rabbi Meir follows by foot:

24
The Talmud in other places opposes this approach and says, 'Let a person start for less-than stellar
reasons, and eventually they will serve God for the correct reason.' See Pesachim 50b. Moreover, the
rabbis value his learning, though performed for the wrong intentions, and later treat his children
favorably in the merit of his learning, despite the atrocities he committed. See Midrash Rabbah Rut
Parsha 6 )Lerner edition(
‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד ב‬
.‫ בא לשמה‬- ‫ שמתוך שלא לשמה‬,‫ לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה‬:‫דאמר רב יהודה אמר רב‬
‫רות רבה [לרנר] פרשה ו‬
,‫ אמרין‬.-‫ יב‬:‫תהלים קט‬- ‫ אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו‬,'‫ אמ‬.‫לאחר ימים באו בנותיו ותובעות צדקה אצל רבינו‬
‫ מה מי שלא היתה תורתו‬,'‫ אמ‬.‫ באותה שעה בכה רבי וגזר עליהון שיתפרנסו‬.‫ לא תסתכל בעובדוהי אסתכל לאוריתיה‬,‫רבי‬
.‫ מי שתורתו לשום שמים על אחת כמה וכמה‬,‫לשום שמים כך העמיד‬
 ‫תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב דף עז עמוד ב ‪/‬ה"א‬
‫אמר ליה ומה הויתה דרש תובן א"ל לא יערכנה זהב וזכוכית א"ל ומה פתחת ביה‬
‫א"ל דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית ומה כלי זהב וכלי‬
‫זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו אף תלמיד חכם ששכח‬
‫תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה א"ל דייך מאיר עד כאן תחום שבת א"ל מן‬
‫הן את ידע א"ל מן טלפי דסוסיי דהוינא מני והולך אלפיים אמה א"ל וכל הדא‬
‫חכמתא אית בך ולית את חזר בך א"ל לית אנא יכיל א"ל למה א"ל שפעם אחת‬
‫הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביום הכיפורים שחל להיות‬
‫בשבת ושמעתי בת קול יוצאת מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ‬
‫מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי וכל דא מן הן אתת ליה אלא פעם אחת היה‬
‫יושב ושונה בבקעת גיניסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבני' וירד‬
‫משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את‬
‫האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח‬
‫לך למען ייטב לך והארכת ימים איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של‬
‫זה ולא היה יודע שדרשה רבי יעקב לפנים ממנו למען ייטב לך לעולם הבא שכולו‬
‫טוב והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך ויש אומרים על ידי שראה לשונו של רבי‬
‫יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה זהו הלשון שהיה‬
‫מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגיע בתורה כל ימיו זו תורה וזו‬
‫שכרה דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים ויש אומרים אמו כשהיתה מעוברת‬
‫בו היתה עוברת על בתי עבודה זרה והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע‬
‫בגופה כאירסה של חכינה‬
‫‪What do you say is the meaning of the verse, 'Gold‬‬
‫‪and glass cannot equal it (Iyov 28, 17)' - what have‬‬
‫‪you to say on it?’ R. Meir answered, ‘These are the‬‬
‫‪words of the Torah which are as difficult to acquire as‬‬
‫‪vessels of gold and glass.’ He said to him, 'Not so did‬‬
‫‪your teacher Akiva explain it; but his interpretation‬‬
‫‪was: as vessels of gold and glass can be repaired if‬‬
‫‪broken, so can a disciple of the Sages recover his‬‬
‫’‪learning if he has lost it.‬‬
‫‪Elisha then remarked, 'Turn back.' 'Why?,' R. Meir‬‬
‫‪asked. ‘Because this is the Sabbath limit.’ ‘How do‬‬
‫‪you know?' 'By the hoofs of my horse [which tell me‬‬
‫‪that he] has already gone two thousand cubits.’ R.‬‬
‫‪Meir exclaimed, ‘You possess all this wisdom and yet‬‬
‫’?‪you do not repent.’ He replied, ‘I am unable.’ ‘Why‬‬
‫‪He said to him, ' I was once on my horse riding past‬‬
‫‪the Temple on the Day of Atonement which occurred‬‬
‫" ‪on the Sabbath, and I heard a Bat Kol crying out,‬‬
‫‪Return, my mischievous children (Yirmiyahu 3, 22),‬‬
‫‪Return unto Me, and I will return unto you (Malachi 3,‬‬
‫‪7), - with the exception of Elisha ben Avuyah, who‬‬
‫‪knows My power and yet rebelled against Me!" ‘How‬‬
‫‪did this happen to him? He once saw a man climb to‬‬
‫‪the top of a palm-tree on the Sabbath, take the‬‬
 mother-bird with the young, and descend in safety. At
the termination of the Sabbath he saw a man climb
to the top of a palm-tree and take the young but let
the mother bird go free, and as he descended a
snake bit him and he died. Elisha exclaimed, ‘It is
written, "Send away the mother bird, but the young
you may take for yourself; that it may be well with
you, and that you may prolong your days (Devarim
22, 7)." Where is the well-being of this man, and
where is the prolonging of his days!’ He was unaware
how R. Akiva explained it, 'That it may be well with
you in the World [to Come] which is wholly good,' And
that you may prolong your days' in the world which is
unending. Some say that it was because he saw the
tongue of R. Yehudah the baker in the mouth of a dog
and exclaimed, ‘If it happened so with a tongue
which labored in the Torah all its days, how much
more so will it be with a tongue which does not know
nor labor in the Torah!’ He went on to say, ‘If this is
so, there is no reward for the righteous nor is there a
resurrection of the dead.’ Still others say that it
happened because when his mother was pregnant
with him, she passed by idolatrous temples and
smelled [the offerings]. They gave her some of that
kind [of food] and she ate it, and it burned in her
stomach like the venom of a serpent [and affected
him].

Elisha cannot completely divorce himself from Judaism,

from the dialectic of learning. He seems aware of the
power of God and Torah; rather than reject this power, he
calls himself a dualist, for he sees and values two distinct
powers. He enjoys the banter with Rabbi Meir, but only up
to a point. When Rabbi Meir turns the tables on him,
makes demands or raises expectations, it becomes
uncomfortable and Acher rides on. When Rabbi Meir
broaches the topic of repentance, of the ability to fix that
which was broken, he is told to go back.

The version of their discussion recorded in the Talmud

Bavli focused on a philosophical exegesis of the verse
regarding vessels of gold and glass; the version of their
discussion recorded in the Jerusalem Talmud adds the
dimension of a living, breathing, real-life encounter. Two
men are travelling together on Shabbbat, discussing a
critical point of faith; the apostate teacher, in a symbolic
gesture, "coincidentally" notices that they have reached
the permitted boundaries for Shabbat travel - at precisely
the moment Rabbi Meir has asked him to return, to come
home, to abandon his horse, his Roman clothes, his new-
found friends and the prestige they have bestowed upon
him. Acher protests; he cannot return, for his fate is
sealed. He has heard a Heavenly Voice denying him the
ability to return. In this version of the story, the voice
emanates from the remains of the shattered walls of the
Temple in Jerusalem.

What brought him there? Are we to believe that he

“happened” to be riding, and he “happened” to arrive at
the holiest place for Jews, on the holiest day of the year?
His journey has purpose, the day on which it occurs is
significant, and there is meaning to the location.

Elisha/Acher was raised to embrace Torah because of its

power, but that power seems to have vanished. Shattered,
burned ruins replace the glory of the Jewish people – the
House of God. Acher looks at the ruined Beit Hamikdash,
and concludes that there is another power, something
even greater, which destroyed the Temple. He embraces
that power, and seeks to align himself with the Romans
who now seem more powerful than the Jews. Is this not
the lesson that his father always wanted him to learn – to
follow the power, to align himself with the most powerful
force he could find? When he sees the martyrdom of the
great Torah sages, he aligns himself with the executioner;
he chooses 'ruthless murderer' over 'rabbi'. Rabbi Meir
read Acher's inner thoughts accurately: It was, indeed, the
problem of theodicy, “why bad things happen to good
people,” that led Acher into the embrace of the evil
Roman Empire, the epicenter of the most glorious power
mankind had ever known. Elisha cannot reconcile an all-
powerful God with the martyrdom of the scholars, the
exile of the Jewish People, the destruction of the Kingdom
of God on earth. He turns away, to the polar opposite, in
search of that greater power that he believes has
overcome the God of Torah.

Acher's words display a great deal of anger. He seems to

lament the years he "wasted" on Torah study, and he tries
to "save" others from a life of holiness and Torah study. It
is his anger which leads him to the place where the
Temple once stood, to what is, in his eyes, a sign of the
diminished power of Judaism and the glory of the Romans.
But he does not deny the existence of God or His
involvement in human history: he himself tells Rabbi Meir
that from the ruins of the Beit HaMikdash a voice rang out,
calling on every Jew to return to God – with one exception.
Elisha ben Avuya cannot return. His estrangement is
irrevocable.25

The Core
Why is Elisha/Acher the exception to the concept of
teshuva? Admittedly, his deeds were particularly
dastardly; his repentance would require more than a
simple gesture. Why does Heaven bother with the fallen
Rabbi, going as far as a personal communication, to tell
him that his teshuva will not be accepted? Moreover, if
Elisha/Acher has not rejected his belief in the truth of God
and the message he receives, why does he care what the
Bat Kol says? If Judaism is true, if the Torah is divine, why
is he so concerned what the results of his teshuva will be?
Would it not be sufficient to take the path of truth, to
console himself with the knowledge that he can spend the
rest of his life acquiring truth, gaining understanding? I
have often wondered why Rabbi Meir did not counsel his
teacher – “You do your part, return to God and a life of
Torah, and let God worry about the rest.”26 Herein lies the
25
Rabbi Yosef Soloveitchik says that Acher misunderstood the voice: Acher could not return, but
Elisha could. See “The Rav Speaks,” page 193 ff.
26
The Shl”a HaKadosh suggests that had Acher really repented, his Teshuva would have been accepted.
This idea is echoed by Rabbi Levi Yitzchak of Berditchev. See Kedushat Levi, commentary to Pirkie
Avot Chapter 2
‫ הצעות לתשובה חמישית‬- ‫ מסכת ראש השנה‬- ‫ספר השל"ה הקדוש‬
,‫ תשובתו בצדו‬,'‫ א) דיצאה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מ'אחר' כו‬,‫הא דאמרינן במסכת חגיגה [פרק אין דורשין (טו‬
‫ ואפילו הכי כשעשה תשובה קבלו הקדוש ברוך‬,‫ ואם תאמר והלא מנשה משומד להכעיס היה‬.‫שידע את כבודו ומכוין למרוד בו‬
,‫ …ועוד דאפילו אלישע 'אחר' אם הפציר והרבה בתפלה והיה מסגף עצמו בסיגופים גדולים וקשים כמו שעשה מנשה‬,‫הוא‬
‫ לא היה למנוע את‬,'‫ ואע"פ ששמע מאחורי הפרגוד חוץ מ'אחר‬. ]‫יכול להיות שהיה מקובל ברחמים רבים [ע"ל בסימן נ"ב‬
‫ שאמרו עליו שלא‬, ]‫ ודוגמא זו מצינו ברבי אלעזר בן דרדיא [בפרק קמא דע"ז‬.‫ אף שידע כבודו ומרד בו‬,‫עצמו מן הרחמים‬
‫ נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה‬,‫ פעם אחת שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת כיס דינרין בשכרה‬,‫הניח זונה שלא בא עליה‬
.‫ אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת כך אלעזר בן דרדיא אין מקבלין אותו בתשובה‬,‫ בשעת הרגל דבר הפיחה‬.‫שבעה נהרות‬
‫‪crux of Acher's sin: Acher's transgressions were certainly‬‬
‫‪numerous, his actions heinous, but they all shared a‬‬
‫‪common core: Above all else, Elisha/Acher was a‬‬
‫‪pragmatist. He was fully aware that his entrée to a life of‬‬
‫‪Torah was born of an attraction to the glory and power of‬‬
‫‪Torah; his dedication to that life, to that truth, was lost‬‬
‫‪when he saw something more powerful. His allegiance‬‬
‫‪was, and always had been, a matter of pragmatism. It was‬‬
‫‪this same pragmatism that led him down the path of‬‬
‫‪decadence, for only a person motivated solely by‬‬
‫‪pragmatism can say, “If I have lost my share in the next‬‬
‫‪world, I may as well enjoy this one”. A man who seeks‬‬
‫‪holiness and truth would not have drawn the same‬‬
‫‪conclusion.27‬‬
‫הלך וישב בין הרים וגבעות‪ ,‬אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים‪ ,‬אמרו ליה עד שאנו מבקשים עליך רחמים וכו'‪ ,‬עד אמר‬
‫חמה ולבנה בקשו עלי רחמים וכו'‪ ,‬אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים וכו'‪ ,‬עד אמר אין הדבר תלוי אלא בי‪ ,‬הניח ראשו בין‬
‫ברכיו וגעה בבכיה‪ ,‬עד שיצאת נשמתו‪ .‬יצאה בת קול ואמרה‪ ,‬ר' אלעזר בן דרדיא מזומן לחיי עולם הבא‪ ,‬עד כאן‪ .‬ומסיק שם‬
‫בגמרא כיון דאביק ליה טובא במינות הוה‪ .‬כך לא היה לו ל'אחר' לייאש את עצמו מן התשובה‪ ,‬אע"פ שבת קול יצא והכריז חוץ‬
‫מ'אחר'‪ ,‬היה לו לעשות את שלו אפילו היה מת בתוך התשובה‪ .‬וכן כתב בעל ראשית חכמה בשער הקדושה בפרק י"ז זה לשונו‬
‫שם‪ ,‬הכלל שאין לך דבר שלא יתוקן בתשובה‪ ,‬ומה שפירשו בזוהר שאינו תלוי בתשובה הוא שתשובתו קשה‪ ,‬ואף זה מכלל‬
‫קושי התשובה שמראין לו שאינו תלוי בתשובה‪ .‬ואין לך דבר שעומד בפני התשובה‪ ,‬ואף אם שמעת שובו בנים שובבים חוץ‬
‫מפלוני‪ ,‬כענין אלישע 'אחר'‪ ,‬אל תחוש‪ ,‬שהרי אלישע 'אחר' סוף סוף נתקבל אפילו לא שב‪ ,‬כל שכן אם היה שב שהיה מועיל לו‬
‫יותר ויותר‪ ,‬אלא שסגרו דלתי התשובה בפניו והיה צריך להפציר עד שיפתח הפתח‪ .‬וזה מה שאמרו ז"ל (פסחים פו‪ ,‬ב)‪ ,‬כל מה‬
‫שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא‪ ,‬בעל הבית דהיינו הקב"ה‪ ,‬כל מה שיאמר לך עשה מהמצות עשה חוץ מצא‪ ,‬שאם יאמר‬
‫לך צא מביתי ואל תכנס כענין אלישע 'אחר'‪ ,‬אל תשמע לו‪ ,‬אלא תכנס בתשובה‪ ,‬כי זה חשקו של בעל הבית אלא שמטעה אותך‪,‬‬
‫עד כאן‪:‬‬
‫ספר קדושת לוי ‪ -‬מסכת אבות‬
‫וכן בישראל בא התעוררת לחזור בתשובה‪ .‬וזה שאמרו חכמינו ז"ל (חגיגה טו‪ ).‬חוץ מאחר‪ ,‬דהיינו שלא יתעורר בתשובה מן‬
‫שמים אבל בודאי אלו היה חוזר בתשובה מעצמו היו מקבלין ממנו שלא ידח ממנו נדח‪ ,‬כי אין לך דבר העומד בפני התשובה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪The Tiferet Shlomo, Moadim-Rrimzei Purim, reports that his teacher, the Maggid of Mezritch, once‬‬
‫‪prayed so much for a sick person, that he was told from Heaven that he had gone too far and had‬‬
‫‪forfeited his share in the World to Come. Despite his initial shock, he immediately consoled himself‬‬
‫‪and said – “Now I can really pray, with no holds barred”. Likewise, the Maggid said, Acher should‬‬
‫‪conducted himself: he had the unique opportunity to serve God with absolutely nothing to gain, which‬‬
‫‪is the purest form of devotion. Of course, the pragmatic Acher would have found the suggestion‬‬
‫‪repulsive. A similar idea is taught in the name of the Baal Shem Tov; see Kol Mevaser volume 2‬‬
‫‪Chagiga.‬‬
‫ספר תפארת שלמה ‪ -‬מועדים ‪ -‬רמזי פורים‬
‫בכן אבא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי (אסתר ד‪ ,‬טו)‪ .‬הנראה לבאר בענין שתי האבידות האלו שאמרה‪ .‬ע"ד‬
‫המעשה המובא בשם אדמ"ו איש אלקי מוהד"ב ממעזריטש זלה"ה‪ .‬אשר פ"א הרבה והפציר בתפלה עבור חולה אחד ולא רצה‬
‫לנטות מעליו עד יתרפא‪ .‬והודיעו לו מן השמים כי אבד חלקו בעוה"ב עבור זה ויתבהל מאד‪ .‬אכן מיד השיב אל לבו לאמור‪ .‬הנה‬
‫כי כן אין לי עוד לצפות על עוה"ב‪ .‬הנה עתה העת להתפלל עבור ישראל ולזעוק אל ד' באמת בלי שום מחשבת גמול בעוה"ב‬
‫כי אין לי לצפות כלל‪ .‬וכן פירשו ז"ל בענין אלישע אחר שטעות שלו הי' כששמע הב"ק (חגיגה טו‪ ,‬יא) שובו בנים שובבים חוץ‬
‫מאחר ונתיאש מלשוב ובזה טעה כי אך אז הי' העת לשוב לעבוד ד' באמת ולב שלם שלא ע"מ לקבל פרס רק לעשות מאהבה‬
‫ומה לו אם יקבלוהו או לא הנה ד' הטוב בעיניו יעשה‪ .‬וזה הענין שאמרו חכז"ל במעלות הבע"ת (זהר א לט‪ ,‬א) במקום שבע"ת‬
‫עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד‪ .‬כי הצדיקים גמורים הם לבם נכון ובטוח בד' כי עבודתם נרצה למעלה ורצון יראיו‬
‫יעשה לכן הם שוקדים על עבודתם תמיד בלי הפסק‪ .‬אבל הבע"ת הנה לבם יפחד כל הימים אם יקבלו אותם לכנוס לפני ד' לבל‬
‫ישליכם החוצה גם בקרבתם לפני ד' בתורה ותפלה לא יאמינו כי יאזין ד' לקולם לקבל תשובתם‪ .‬ואעפ"כ הם שבים ומתודים‬
‫בכל לבבם הנה זה האות כי מאהבת ד' אשר בקרבם הם רוצים להתקרב ולעבוד באמת ובלב שלם בלי שום תשלום גמול כלל‬
‫אחרי אשר יודעים בעצמם כי אבדו עולמם עד הנה לא יצפו לתשלום גמול כלל בעוה"ב‪.‬‬
‫ספר קול מבשר ח"ב ‪ -‬חגיגה‬
‫וכמו שאומרים בשם רבינו הרבי ר' בונם הפרשיסחא זי"ע שאמר‪ ,‬אשר הבעש"ט הקדוש זי"ע‪ ,‬היה חכם יותר גדול‬
‫מאלישע‪'-‬אחר'‪ .‬כי 'אחר' שמע בת קול‪ ,‬שובו בנים שובבים חוץ מאחר (חגיגה ט"ו ע"א) ‪ -‬הניח הכל ויצא‪ .‬אבל הבעש"ט זי"ע‪,‬‬
‫לאחר שהודיעו לו מן השמים שאין לו חלק לעוה"ב‪ ,‬אמר‪ ,‬שמעתה יכול אני לעבוד את השי"ת‪" .‬איך בין אנאר‪ ,‬איך גלויב"‪.‬‬
Had the Heavenly Voice warmly welcomed Elisha home,
his pragmatism may have led him in that direction, but
such repentance would have been imperfect. Instead, God
tells him that he is not welcome, putting him in position to
do the right thing - perhaps, for the first time in his life, to
do the right thing for the right reason: not "what's in it for
me", but because it is right.

No Exceptions
There are no exceptions to teshuva. We – all of us, each
and every one of us, can repent, at any time. 28 The
teshuva of any individual is as unique as the person who
must perform it. A man like Elisha Ben Avuya, who was so
gifted, so brilliant, and had the best education, also had
great responsibilities. His fall was profound; therefore the
teshuva necessary in his case was extraordinary. What is
instructive is that God did not call him to return; in a
sense, Acher lost29 the sya'ata d'shmaya,30 the help from
Heaven that tugs at the heart of the sinner and awakens
him to repentance.31 But God did not abandon him

:]‫ וע"ע עשר נפלאות אות נ"א‬.'‫ [חדות שמחה נח אות ט‬.‫ והבן‬.‫ בר בתשובה סגי‬,‫וזה כוונת הזוה"ק דאמר‬
28
The Mishna says that if a person sins anticipating that they will repent, or anticipating that Yom
Kippur will cleanse them, it will not work: In his commentary to Mishna Yoma 8:9, the Rambam
explains that this means that God will not help him on that day to do what he needs to do to repent, but
repentance is always available.
‫תלמוד בבלי מסכת יומא דף פה עמוד ב‬
.‫ אין יום הכפורים מכפר‬- ‫ אחטא ויום הכפורים מכפר‬,‫ אין מספיקין בידו לעשות תשובה‬- ‫ אחטא ואשוב‬,‫האומר אחטא ואשוב‬
If one says: I shall sin and repent, sin and repent, no opportunity will be given to him to repent. ]If one
says[: I shall sin and the Day of Atonement will procure atonement for me, the Day of Atonement
procures for him no atonement. Mishna Talmud Bavli Yoma 85b
‫ מסכת יומא פרק ח משנה ט‬- ‫רמב"ם פירוש המשניות‬
‫ אין יום הכיפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין‬,‫ האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר‬- '‫האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו‬
,‫ ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום‬,‫בידו לעשות תשובה‬
29
See Sh”la Hakodesh notes to Rosh Hashana section 5.
‫ חמישית‬- ‫ הגהות למסכת ראש השנה‬- ‫ספר השל"ה הקדוש‬
‫ אז היה הש"י מקבלו‬,‫ כי ודאי אילו אלישע עשה תשובה הגונה‬,‫ ח"ו שלא יקבל הש"י תשובה‬,‫עוד אני אומר בתשובות שאלה זו‬
‫ הענין כי הש"י אל חפץ חסד הוא וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו‬,‫ ומה שאמרו שובו בנים שובבים חוץ מאחר‬.‫בשתי ידים‬
‫ אינו הגון שהש"י יפציר‬,‫ אבל איש כזה כמו אלישע אחר‬,‫ על כן הוא תובע בפה ומקדים לבני אדם ומבקש שיעשו תשובה‬,‫נדח‬
‫ אני פותח‬,‫ וזהו שובו בנים שובבים‬.‫ ולא שיפתהו הש"י‬,‫ רק אם יעשה מעצמו יעשה‬,‫בו ולהשיאו עצה טובה שיעשה תשובה‬
:‫ וק"ל‬,‫ חוץ מאחר‬,‫לכם שתעשו תשובה‬
30
See the Rambam cited in the previous note.
31
See Rabbi Levi Yitzchak of Berditchev, Kedushat Levi Parshat Ki Tavo
‫ פרשת כי תבא‬- ‫ספר קדושת לוי‬
‫ יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (חגיגה טו ע"ב) בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב שובו‬.‫והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך‬
‫ ובאמת כל איש ישראל זוכה לפי מדרגתו לשמוע זה הקול וכמאמר רבותינו ז"ל אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו‬.‫בנים שובבים‬
‫ כלומר את אחר אינו‬,‫ וזהו שאמרו רבותינו ז"ל חוץ מאחר‬.‫ ומזה הקול בא התעוררת תשובה לכל איש ישראל בכל יום‬.‫חזי‬
‫ אבל זה הקול אינו מעורר אותו לשוב‬.‫ רק אם יתעורר מעצמו לשוב בתשובה יקבלו אותו‬,‫מעורר זה הקול לשוב בתשובה‬
‫ מעורר זה הקול לשוב‬,'‫ כי הוא היה למעלה ולא שב לכך צריך להתעורר מעצמו בתשובה אבל את כל ישראל חוץ כו‬,‫בתשובה‬
.‫בתשובה‬
‫‪altogether: God did engage Acher in dialogue, even if to‬‬
‫‪say “you can not return”.32 God wanted even the teshuva‬‬
‫‪of Acher, but true teshuva, not a perfunctory repentance.‬‬
‫‪What God wanted from Elisha/Acher was repentance that‬‬
‫‪would go to the very core of his existence, and jar him to‬‬
‫‪the point of transformation. The core of his sin was‬‬
‫‪pragmatism; therefore God led him on a path of complete‬‬
‫‪rehabilitation; He removed any possible cost-benefit‬‬
‫‪calculation that would have flawed Acher's teshuva, by‬‬
‫"‪saying “Return, my mischievous children - except Acher,‬‬
‫‪and removing any hope of reward from the equation. Had‬‬
‫‪Elisha repented, he would surely have been accepted. Had‬‬
‫‪he rejected pragmatism and the power of Rome, and‬‬
‫– ‪chosen instead closeness to God, to truth and to morality‬‬
‫‪even though he was forewarned that the closeness to God‬‬
‫‪would not be reciprocated - he would, in effect, have‬‬
‫‪embraced decency with no promise of reward, with‬‬
‫‪nothing to “gain” beyond truth itself.33 Had he chosen this‬‬
‫‪path, he would surely have been embraced by the‬‬
‫‪Shechina.34‬‬

‫‪32‬‬
‫‪See Rav Yehosha Heschel of Apta, in Ohev Yisrael, who made a similar observation.‬‬
‫ספר אוהב ישראל ‪ -‬לימי הרצון והתשובה‬
‫גמרא חגיגה (טו‪ ).‬יצאה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר‪ .‬והוא תמיה גדולה לעיני כל בר דיעה כי הלא ידוע‬
‫ומפורסם שאין לך דבר בעולם שעומד בפני התשובה וכמו שקיבל השם יתברך תשובת מנשה‪ .‬הגם שהכעיס בוראו מאוד‪ .‬אך‬
‫באמת נראה לי‪ ,‬דאין הכוונה דגם אם היה שב בתשובה לא היה הקב"ה מקבלו‪ ,‬חלילה להש"י מעשות כדבר הזה ולא כיוצא בו‪.‬‬
‫אכן שורש הדבר הוא כך‪ ,‬מגודל רחמי הש"י שמרחם על כל בריותיו‪ .‬וגם על החוטאים נגדו ית'‪ .‬וחושב מחשבות לבל ידח ממנו‬
‫נדח לזאת שולח הש"י הירהורי תשובה בלבם בזה הכרוז היוצא בכל יום שובו בנים כו'‪ .‬כנודע מספה"ק‪ .‬ומעורר אותם שישובו‬
‫בתשובה שלימה או ע"י איזה סיבה מעוררם שישובו‪ .‬היינו כמ"ש (תהלים צ‪ ,‬ג) תשב אנוש עד דכא גו' שובו בני אדם‪ .‬והקב"ה‬
‫בעצמו פותח להם שערי תשובה ושואל ומבקש מכאו"א לעשות תשובה‪ .‬אכן יש עבירות חמורות כ"כ כמו האומר אחטא ואשוב‬
‫וכדומה‪ ,‬אז אין מהראוי שהש"י יחזור אחריו לעוררו ולבקש ממנו שיעשה תשובה רק צריך האדם להתעורר מעצמו ולשום אל‬
‫לבו בלא אתערותא דלעילא מקודם ולהתודות לפניו ית' בכל לבבו וישפוך שיחו לפניו ית' שישלח לו עזר וסיוע מן השמים‬
‫שיגמור תשובתו בכי טוב ואז באמת מקבלין תשובתו ג"כ בשובו מדרכו וחי‪ .‬וזהו מאמרם ז"ל (יומא פה‪ ):‬אין מספיקין בידו‬
‫לעשות תשובה‪ .‬ולא אמרו אין מקבלין תשובתו‪ .‬אך ודאי כוונתם הוא שאין מעוררין אותו מן השמים שישוב‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪His belief that he could not repent may have been a further sin see Midrash Shmuel on Pikei Avot‬‬
‫‪4:28.‬‬
‫ספר מדרש שמואל על אבות ‪ -‬פרק רביעי משנה כח‬
‫ושמעתי מפי החכם האלהי הרב ר' משה קורדואירו ז"ל כי האדם אשר כל ימיו הרבה לחטוא ולהרשיע ולהכעיס את בוראו הוא‬
‫מתיאש מן הרחמים ומוסיף על חטאתו פשע באומרו כי אחר שאבדה תקותו מן העוה"ב הוא חפץ על הפחות להתענג בעוה"ז‬
‫וכמו שהיה באלישע אחר שאחר ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר הפקיר עצמו לעבור על התורה כלה כי‬
‫נתיאש מן הרחמים ובודאי שטעה בזה כי אין דבר עומד בפני התשובה ואם היה שב בתשובה שלמה הוא ית' היה מקבל אותו‪,‬‬
‫‪34‬‬
‫‪See Ben Yehoyada on Chagiga, who states that a “pragmatic” teshuva would have been rejected, but‬‬
‫‪teshuva motivated by love of God would have been accepted.‬‬
‫ספר בניהו בן יהוידע על חגיגה דף טו‪/‬א‬
‫שם תקפיה ועייליה בי מדרשא‪ .‬קשה איך תקפיה‪ ,‬כיון ששמע שאמרה בת קול חוץ מאחר‪ .‬ונראה לי בס"ד דר' מאיר הוה מפרש‬
‫דברי בת קול הכי‪ ,‬שובו בנים אף על פה שאתם שובבים‪ ,‬בתשובה‪ ,‬כלומר אף על פי שאתם שבים תשובה מיראה‪ ,‬גם כן אקבל‬
‫אתכם‪ ,‬חוץ מאחר שאין אני מקבלו בתשובה כזאת שהיא מיראה‪ ,‬או בשביל איזה סיבה‪ ,‬אבל אין הכי נמי אם שב מאהבה‬
‫אקבלנו‪ ,‬כי על תשובה מאהבה נאמר אין לך דבר עומד בפני התשובה ‪ .‬ור' מאיר עשה לו טעמים והוכחות לפרש דברי בת קול‬
‫בהכי‪ ,‬ולא כאשר היה מבין אחר מקודם‪ ,‬אך אחר לא היה מודה בפירוש זה של ר' מאיר‪ ,‬אלא מפרש חוץ מאחר בכל גוונא איני‬
‫מקבלו והכריחו בראיות והוכחות שעשה לפירושו‪ ,‬ונתרצה בתנאי ליכנס עמו לבית המדרש לשמוע איזה דבר מפי התינוקות‬
‫שיאמרו פסוקים לפי תומם‪ ,‬שבהם יתברר אם האמת כר' מאיר או כאלישע‪:‬‬
In fact, the Jerusalem Talmud intimates that, on his
deathbed, Acher expressed remorse:

‫ה"א‬/ ‫תלמוד ירושלמי חגיגה פרק ב דף עז עמוד ב‬

‫לאחר ימים חלה אלישע אתון ואמרון לרבי מאיר הא רבך באיש אזל בעי מבקרתיה‬
‫ באיש א"ל לית את חזר בך א"ל ואין חזרין מתקבלין א"ל‬-‫ה"א‬/ ‫עמוד ג‬- ‫ואשכחיה‬
‫ולא כן כתיב תשב אנוש עד דכא עד דיכדוכה של נפש מקבלין באותה שעה בכה‬
‫אלישע ונפטר ומת והיה רבי מאיר שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר רבי‬
Some time later Elisha b. Avuyah became ill, and it
was told to R. Meir that he was sick. He went to visit
him and said, ‘Repent.’ He asked, ‘Having gone so far
will I be accepted?’ R. Meir replied, ‘Is it not written,
'You turn man to contrition (Tehilim 90, 3), up to the
time that life is crushed out [the penitent is
accepted]?’ Then Elisha ben Avuyah wept and died.
R. Meir rejoiced in his heart, saying, ‘My master
seems to have departed in repentance.’

While we need not play the role of “God’s accountant” and

concern ourselves with the judgment that awaited that
tortured soul in the World to Come, we may learn a
tremendous lesson from this passage in any case: Elisha
ben Avuyah shed a tear of regret with his dying breath.
Even at the last moment of life, anyone – no matter how
far they have gone, no matter how heinous their crimes,
no matter how long they have turned their back on God,
on truth, on teshuva - can repent. When it comes to
teshuva, there are no exceptions; all are welcome home35.
Some are invited through the front door, while others, like
Elisha ben Avuyah, may need to "sneak" in, but there are
no exceptions.36
35
See Rambam Mishna Torah Laws of Teshuva, and 3:14, where he cites the verse “Return my
mischievous children" )Yirmiyahu 3, 22.( – with no limitations, quite the opposite, he says there are no
limitations to teshuva. Also see Rambam Mishna Torah Laws of Teshuva, 1:4
‫ הלכות תשובה פרק ג‬- ‫רמב"ם יד החזקה‬
‫(יד) כל אחד ואחד מעשרים וארבעה אנשים אלו שמנינו אע"פ שהן מישראל אין להם חלק לעוה"ב ויש עבירות קלות מאלו‬
‫ואעפ"כ אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעוה"ב וכדי וכדאי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן ואלו הן המכנה שם לחבירו‬
‫והקורא לחבירו בכינויו והמלבין פני חבירו ברבים והמתכבד בקלון חבירו והמבזה תלמידי חכמים והמבזה רבותיו והמבזה את‬
‫המועדות והמחלל את הקדשים במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעוה"ב כשמת בלא תשובה אבל אם שב‬
‫מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפילו כפר בעיקר כל ימיו‬
‫ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן‬
‫שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים אע"פ שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב‬
:‫ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה‬
36
Rav Zaddok Hakohen of Lublin, in Liqutei Amarim section 16, quotes the ruling "One must obey
the master of the house in all regards – except when he says "leave" )Talmud Bavli Pesachim 86b( in
this regard: We must obey God's commandments at all times, except when he says, as he did to Acher,
not to repent.
 ‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פו‪/‬ב‬
‫כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה (חוץ מצא)‬
‫ספר ליקוטי אמרים ‪ -‬אות טז‬
‫והרי זה על דרך שאמרו (חגיגה ט"ו‪ ).‬גבי אחר דכל מה שאומר בעל הבית עשה חוץ מצא שאין מכל מקום לשמוע לה' יתברך‬
‫הנועל בפניו דרכי התשובה‪ ,‬הכי נמי אין לו לשמוע לעבור על דברי תורה אם לא כשיאמר נביא להוראת שעה שהוא לצורך‬
‫כבוד שמים ושרצון ה' יתברך כן‪ ,‬אבל זה שלא אמר לו ה' יתברך שרצונו כן כלל רק אמר לו לא מנסית (סנהדרין שם) עדיף‬
‫מהא דאחר‪:‬‬