‫ציונות במלח‪ :‬חלוצי הכרייה בחופי קליה‬

‫אריה קארסיקוב היה מהנדס‪ ,‬מאותם חלוצים יהודים מרוסיה שהקימו בשנות ה‪ 30-‬את‬
‫המפעלים הלאומיים של המדינה שבדרך‪ .‬אפילו המלך עבדאללה הירדני (סבו של‬
‫חוסיין) נעזר בשירותיו‬
‫נדב מן‬
‫פורסם‪07:35 ,21.01.11 :‬‬
‫היזמים הגדולים של אותן שנים בארץ באו מקרב יהודי רוסיה‪ .‬די אם נזכיר את משה‬
‫נובומייסקי‪ ,‬פנחס רוטנברג‪  ‬ודוד לוינסון‪ .‬הם גם חיו בשכנות בעיר צ'יטה בסיביר הרחוקה‬
‫והקרה‪ .‬משפחותיהם היו תעשיינים שהונם הרב בא מחריצותם‪ .‬עם זאת‪ ,‬הן היו משפחות‬
‫חדורות רוח הציונות‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫האנטישמיות של ראשית המאה ה‪ 20-‬דחפה אותם לעלות לארץ ישראל‪ .‬משה נובמייסקי‪,‬‬
‫שהיה מהנדס מכרות‪ ,‬ביקר בא"י כמה שנים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה במטרה‬
‫לבחון הפקת מחצבים מים המלח‪ ,‬אבל רק לאחר סיום המלחמה עלה לארץ ולאחר שקיבל‬
‫מהממשל המנדטורי זיכיון להקמת מפעל האשלג‪ .‬מטבע הדברים‪ ,‬הביאו איתם היזמים הללו‬
‫את מי שהכירו בסביבתם הקרובה עוד ברוסיה‪ ,‬וכך עמדו לימינם אנשים כמו‪ :‬משה לנגוצקי‪,‬‬
‫שמיל שרמן‪ ,‬כהנר ושמות אישים נוספים‪ ,‬ביניהם אריה קארסיקוב ‪ -‬מהנדס מכונות‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫תקצר היריעה בכתבה זו לספר על היזמים שהזכרתי‪ ,‬ולכן אספר רק בקצרה על אריה‬
‫קראסיקוב‪ ,‬וזאת בזכות ביקור שעשיתי בבית בנו‪ ,‬עודד‪ ,‬בגדרה ‪ -‬שם מצאתי אלבומי צילום‬
‫המספרים מעט על האיש‪ .‬קארסיקוב עלה לארץ בראשית שנות ה‪ .20-‬פנחס רוטנברג ביקש‬
‫ממנו להיות בצוות הקמת תחנות הכח של חיפה ואחר כך של רידינג בתל אביב‪ ,‬אך לקראת‬
‫הקמת המפעל בנהריים‪ ,‬פנה אל קארסיקוב משה נובמייסקי‪ ,‬שכנו מגדרה‪ ,‬על מנת שיצטרף‬
‫להקמת‪ ‬מפעל האשלג הראשון‪ ‬בצפון ים‪-‬המלח ובהמשך ליד‪ ‬סדום‪ ‬בדרום‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫הצילומים מתקופת ילדותו ונעוריו של הבן‪ ,‬עודד‪ ,‬ודרכם נראה מעט מעשייתו הרבה של אביו‪.‬‬

‫‪ .1‬המפעל הניסיוני הוקם בצפון ים המלח‪ ,‬חוף קליה‪ ,‬שם הוקמו בריכות אידוי ומתקני‬
‫שאיבה הפקה וייבוש של הקרנליט (חומר הגלם להפקת האשלג)‪ .‬בבריכות הצפון‬
‫פותחה דוברת הכרייה‪ .‬בצילום‪ :‬בניית דוברה וחיבור מקצרה אליה‬
‫‪ .2‬כדי לשאוב את מי ים המלח לבריכות האידוי‪ ,‬הוחדר צינור פלדה ‪ 30‬צול‪ ,‬מצופה‬
‫מבפנים ומבחוץ באספלט‪ .‬בתצלום‪ :‬ריתוך קטעי הצינור על חוף ים המלח‬

‫‪ .3‬אורך הצינור היה ‪ 840‬מטר וקצהו בתוך הים היה בעומק של ‪ 54‬מטר‪ .‬בתצלום‪:‬‬
‫החדרת הצינור לתוך הים‬

‫‪ .4‬תחנת הכוח שהקים אריה במפעל הצפוני‬

 ‫‪ .5‬בחוף קליה‪ ,‬ליד המפעל‪ ,‬הוקם מחנה העובדים‪ :‬שכונה עברית בה גרו משפחות‬
‫העובדים וילדיהם‬

‫‪ .6‬חג פורים של ילדי משפחות העובדים בשכונת קליה‪ .‬מאחור נראה מבנה מגורי‬
‫המשפחות‪ .‬היה זה מבנה בן ‪ 3‬קומות שכל עוביו של הבניין היה כמידת חדר מגורים‬
‫‪+‬חדר שירותים ומרפסת צרה‬
‫‪ .7‬הבית עמד על חוף ים המלח‪ .‬צדו הדרומי של הבית עם המרפסת פנה לכיוון הים‪ .‬היה‬
‫זה הצד שחשוף לקרינת השמש והמרפסת ווילונות היו מגינים במעט כנגד החום‪ .‬רצפת‬
‫הבית הייתה עשויה בטון וכדי לקרר את הבית היו מציפים בשכבת מים דקה את הרצפה‪,‬‬
‫ומאווררים גרמו לאידוי וקירור המבנה מבפנים‬

‫‪ .8‬בלה‪ ,‬אשתו של קראסיקוב‪ ,‬ליד מקלט הרדיו‬

‫‪ .9‬כל ילדי בית הספר של שיכון קליה ליד צריף בית הספר‬
 ‫‪ .10‬בימי החום למדו בסככה‬

‫‪ .11‬סביב שכונת קליה נבנו עמדות הגנה משקי חול‪ .‬המתיחות הביטחונית סביב המחנה‬
‫שהיה בודד בסביבה עוינת הייתה רבה באותן שנים‪ .‬ירי וצליפות‪ .‬הילדים גם‬
‫שיחקו‪ ‬בעמדות אלו‬
 ‫‪ .12‬גן המשחקים‬

‫‪ .13-14‬בין עובדי המפעל בצפון היה מוטקה פיטקין שלאחר שעות העבודה עסק בפיסול‪.‬‬
‫בתצלום‪ :‬פסל שעשה מוטקה לעודד (היושב לידו)‪ .‬הפסל נשאר במפעל שננטש בשנת‬
‫‪1948‬‬
 ‫‪.14‬‬

‫‪ .15‬אריה עם משפחתו ליד חדר האוכל במפעל ‪1944‬‬

‫‪ .16‬הילדים במכוניתו של אריה‬

‫‪ .17‬ליד מלון קליה בחוף הרחצה ליד המפעל ‪1945‬‬

‫‪ .18‬צריף המגורים בקיץ ‪ 1945‬במפעל הצפוני‬

‫‪ .19‬טיול לבאר טוביה ‪1947‬‬

‫‪ ‬‬
 ‫פירוט תמונה ה'‪:‬‬
‫מספר עודד‪ :‬יום אחד קיבל אבא הודעה מנובומייסקי שהמלך עבדאללה מעבר הירדן‬
‫פנה אליו להסדיר לו מערכת הספקת מים בארמונו החדש ליד יריחו‪ .‬עד אז הועברו‬
‫המים מהירדן לארמון במיכלים והמלך ביקש מים מברזים כמו אצל האנגליזים‪ .‬כמובן‬
‫שהבקשה בוצעה במלואה על ידי אבא כפי שביקש נובומייסקי‪ .‬שמחתו של המלך הייתה‬
‫גדולה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫יום אחד הופיע בדירתנו שבשכונה חייל גבוה בבגדי שרד של קצין עם מעיל ארוך‬
‫כשחגורת כדורי רובה נעוצים על החזה‪ ,‬שברייה וחרב על מותניו‪ ,‬לראשו קולפאק עם‬
‫סמל וכולו מקושט במדליות ושרוכי זהב‪ .‬לידו על הרצפה ילדה ערביה שחומה כושית‬
‫בצבע קקאו‪ ,‬מחייכת ונאת מראה‪ .‬הקצין ביקש לראות את המהנדס קארסיקוב כי יש לו‬
‫מסר מהמלך עבדאללה‪ .‬אמא התקשרה בטלפון לאבא שיבוא בדחיפות הביתה‪ .‬מתברר‬
‫שהמלך עבדאללה היה מאוד שבע רצון מהאינסטלציה שביצע אבא עבורו ולכן החליט‬
‫להעניק לאבא מתנה בצורת שיפחה‪ .‬אבא שידל את הקצין שיחזיר את הילדה‪ ,‬אך הקצין‬
‫סרב בכל תוקף והסביר לאבא שאין באפשרותו לעשות כך ולא תהיה ברירה אלא להרוג‬
‫את הילדה‪.‬‬
‫‪ ‬‬
‫מחוסר כל דרך אחרת נשארה הילדה בביתנו‪ .‬שמה היה פאדה (בתצלום)‪ .‬פאדה שימשה‬
‫עוזרת לאמא והייתה כבת משפחה‪ .‬היא גם ביקרה בבית המשפחה בגדרה וביריד‬
‫המזרח בתל אביב‪ .‬כעבור מספר שנים שבגרה מצא לה אבא חתן נאמן ומסור שאותו‬
‫הכיר מבין עובדי המפעל ומאז לא פגשנו אותה‪ ,‬למעט ד"ש כעבור מספר שנים כשהייתה‬
‫כבר אם לילדים‪.‬‬