Professional Documents
Culture Documents
באירופה וגבולות
האוניברסאליות
מאת:משה בלמס
לכאורה נשמעים דבריו של קמרון מאוזנים ורציונאליים .כראש ממשלת בריטניה הוא
חייב לתת את דעתו לקנאות פוליטית אלימה ,להבין את שורשיה ולפעול כדי למגר אותה.
יחד עם זאת ,כליברל מערבי המחויב לכבוד כלפי אמונות ודתות אין הוא יכול לתקוף את
האיסלם או את המוסלמים ככאלה .מובן על כן כי הוא מקפיד להבחין בין האיסלם כדת
לגיטימית ובין אידיאולוגיה פוליטית איסלמית קנאית כמושא המאבק .אולם ,אף על פי
שקמרון עושה כל מאמץ להבדיל את עצמו מהימין הגזעני ולהישאר בגבולות השיח הליברלי
http://www.independent.co.uk/news/uk/politics/cameron-livid-after-multiculturalism-speech-comes- 1
under-fire-2206343.html
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213560.html 2
הלגיטימי דבריו לוקים בחוסר עקביות וחושפים לא מעט צביעות .כריכת היחס למיעוטים עם
שאלות הביטחון גורמת מלכתחילה לתיוג שלילי של המוסלמים כולם .אף שהוא טוען שלא זה
מה שהוא עושה ,קמרון מאשים את המהגרים המוסלמים באירופה ,אם לא בהיותם
טרוריסטים בעצמם אז לפחות בנטייה של הקהילות שלהם לשמש לטרור בסיס תרבותי
וחממה נוחה .זוהי האשמה כבדה שממנה קצרה הדרך לראות את המוסלמים במערב כיעד
מודיעיני ומושא של חשד מתמיד המכשירים את הדרך ומצדיקים בדיעבד פגיעה של ממש
בזכויותיהם.
4דוברו של קמרון הגיב לטענות כי נאומו של קמרון פנה לימין הבריטי שקיים באותו יום הפגנה
גדולה ומתוקשרת נגד המהגרים ואמר כי ,אחרי הכול זהו נאום פומבי של ראש ממשלה והוא אינו
יכול להתחשב בעיתוי של כל דבר המתרחש בממלכה באותו זמן .ראיונות שנערכו בהפגנה בלוטון
http://vimeo.com/19607866
http://www.independent.co.uk/opinion/commentators/yasmin-alibhai-brown/yasmin-alibhaibrown- 5
david-camerons-message-is-that-muslims-are-not-wanted-2206381.html
שכבר אינו מביך אנשים בבריטניה .היא כינתה זאת "תיוג מסביב לשולחן האוכל" .סלבוי
ז'יז'ק הפילוסוף וחוקר התרבות אמר בראיון ברשת Democracy Nowכי הטיעון של המרכז
הליברלי מורכב משני מהלכים .6השלב הראשון הוא לגנות את הימין הגזעני ולומר'' :אין
מקום לעמדות כאלה בדמוקרטיה'' אבל אז לומר מיד'' :אבל'''' ,יש משהו אוטנטי במה
שמבטא הימין .עלינו להקשיב לרחשי הציבור כדי למנוע התפרצויות שנאה כלפי המיעוטים
וכדי שנוכל לשלוט במצב''.
בכך מכשיר המרכז שמאל ליברלי את השנאה למוסלמים ומנרמל אותה.
שלישית ,אין מדובר בשינוי של מדיניות אלא להפך בהמשכה של מדיניות קיימת.
ההצהרות האחרונות נועדו להצדיק קבוצה שלמה של פרקטיקות בתחום ההגירה ,הכלכלה
ובתחום "המלחמה בטרור" .בתחום ההגירה :חקיקה מגבילה ,פעילות צבאית יבשתית וימית
לעצירת מהגרים מאפריקה הנעשית בחלקה בסיוע משטרים עריצים ,גרוש של צוענים
מצרפת לרומניה ועוד ועוד .בתחום המלחמה בטרור :שיתוף פעולה מודיעיני וצבאי עם
מדינות רבות בינן גם כמה מדינות ערביות בלתי דמוקרטיות ,הפלישה לאפגניסטן ולעיראק.
בתחום הכלכלה :קידום כלכלה ניאו ליברלית ,הפרטת השירותים הציבוריים ,החלשת
המעמד הבינוני ,הפרטת החינוך ליצירת בתי ספר סקטוריאליים פרטיים ופרטיים למחצה,
העמקת אי השוויון .אלה הן פרקטיקות הנהוגות כבר עשר שנים לפחות .בישראל אפשר
להוסיף עליהן את מכלול הפעולות שמפעיל השלטון נגד הפלסטינים למניעת טרור ,הגבלת
התנועה של פלסטינים ,הריסת בתים ,הגבלת בעלות על קרקע והתיישבות של פלסטינים
אזרחי ישראל ועוד .לכן כאשר מטיל קמרון את האחריות לכישלון האינטגרציה על הרב
תרבותיות הוא מתעלם משני דברים:
הראשון ,מכך שהמדיניות הכלכלית שנוהגת אירופה תורמת להחלשת המהגרים ולניכור
שהם חשים כלפי המדינה וכלפי תרבות הרוב .השני ,מכך שבפועל המערב אינו נשען דווקא
על הערכים הדמוקרטיים שהוא מייצג בעיני עצמו ולכן הטענה שהמהגרים מייצגים ערכים
אנטי דמוקרטיים בזמן שהמערב נאמן לשוויון ולדמוקרטיה אינה עקבית עם העובדות.
6
The typical rhetorical trick here is in two moves. First, you of course condemn the far
right—"no place in our developed democracy." But then you add, "But they are addressing
the real worries of the people," and so on and so on. So, in precisely—that’s the dirty
sophistic trick—in order to prevent hatred outbursts, we have to control the situation.
http://www.democracynow.org/2010/10/18/slavoj_zizek_far_right_and_anti
כצפוי זכה נאומו של קמרון לתגובות רבות בבריטניה באירופה וגם בישראל .רבים
מהמבקרים הבחינו בצדק בנקודת המבט היורוצנטרית של קמרון המזהים קידמה תרבותית
ודמוקרטיה עם הערכים של אירופה הלבנה וכמעט כל ביטוי של אי סובלנות דתית ,עריצות
פוליטית ודיכוי עם תרבויות שאינן אירופיות על אף שההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי
מפריכות את מרבית ההנחות האלה.
7
בראיון ברשת אל ג'זירה אמר סלבוי ז'יז'ק כי המהפכות בעולם הערבי מפריכות לא רק את
הרעיון שהערבים מעדיפים דיקטטורות ,אלא גם הופכות לבלתי רלוונטיים את החשדנות הרב
8
תרבותית כלפי ערכים כביכול אוניברסאליים:
לעיתים קרובות ,בעידן הרב-תרבותיות הנוכחי שבו אנחנו נוטים לגלות חשדנות כלפי
אוניברסליזם ,אנחנו אוהבים לשמוע על כך שדמוקרטיה כפי שאנחנו מבינים אותה היא עניין
מערבי ושצריך להבין שיש רב-תרבותיות .אבל בזמן שעקבתי אחרי האירועים במצרים
והקשבתי לדברים שאמרו מפגינים ,התרשמתי כי כל הדיבורים הללו על רב-תרבותיות הפכו
ללא רלבנטים .בזמן שאנחנו נאבקים ברודן ,כולנו הופכים לאוניברסליסטים .אנחנו מרגישים
הזדהות זה עם זה .ככה בונים סולידריות אוניברסלית .לא על ידי שטויות כמו אונסק"ו וכבוד
רב-תרבותי – אני מכבד את התרבות שלך ואתה את שלי – אלא דרך מאבק למען חירות .יש
לנו כאן הוכחה חותכת לכך שחירות היא עניין אוניברסלי כמו גם הפרכה של הרעיון הציני
לפיו ציבור מוסלמי מעדיף דיקטטורה דתית פונדמנטליסטית…
קמרון מאשים את המיעוטים בהידלדלותה של זהות לאומית בריטית יציבה בזמן שההגירה
היא חלק מתהליך גלובליזציה שקידם הליברליזם בעצמו'' .אם בעבר הייתה לבריטים
הזדהות עם התעשיות המקומיות שלהם ,בתי הספר קבוצות הכדורגל העיתונים או החנויות
המקומיות'' ,כותב אזרח בריטי 9במכתב לעיתון'' ,הרי שהיום כל זה נעלם .העסקים הפכו
לבינלאומיים והם נשלטים על ידי תאגידים אמריקאים ,יפנים או סעודים ,קבוצות הכדורגל הן
בבעלות של אנשי עסקים רוסים ואפילו השחקנים והמאמנים אינם בריטים ,בתי הספר
נסגרו ,הופרטו או שינו את גישתם בהשפעת טרנדים כלכליים או חינוכיים חדשים .מה שגרם
לאלה הם לא המהגרים ,מה שגרם להם היא המדיניות הליברלית קצרת הרואי שהונהגה
בשנות השמונים על ידי מרגרט תאצ'ר ''.ההגירה והיחלשותה של הזהות הלאומי הן היבטים
של ההתפתחויות הגלובליות שחוללו הקפיטליזם המאוחר והניאו-ליברליזם ומשום כך יש בינן
קשר .יחד עם זאת הן אינן בפשטות :סיבה ותוצאה.
גם כאשר קמרון מדבר על כך שהמהגרים אינם מעוניינים באינטגרציה ,הנתונים שלו
אינם מבוססים .סקר שנערך לאחרונה )מצוטט אצל מרב מיכאלי( 10מראה כי 86%
מהמהגרים המוסלמים בבריטניה ,שהם פחות מ 5% -מהאוכלוסייה ,רואים עצמם קודם
כבריטים ואח"כ כמוסלמים .מיכאלי מציינת בצדק שהדרישה לרב תרבויות לא הופיעה
במקומות שמיעוטים משתלבים היטב בתעסוקה ובחברה ,אלא כאשר הם מופלים לרעה .או
אז ,עולה הדרישה לכבד את זכויות המיעוט ואת תרבותו.
הדרישה ל''רב-תרבותיות'' עולה רק כשמיעוט מופלה לרעה .כשאדם פרטי ,מכל דת ומוצא,
זוכה לשוויון ,כששוק העבודה פתוח בפניו ,כשהוא מתקיים בכבוד ,כשזכויות הפרט והאזרח
שלו ,כולל חופש דת ותרבות ,נשמרות -אין צורך ברב-תרבותיות .הדרישה המגזרית או
הלאומית ל"רב-תרבותיות" עולה רק כשקבוצת מיעוט סובלת מדחייה בתוך חברה או מדינה,
שאינה רוצה להכיל בתוכה את המיעוט הדתי ,האתני או הלאומי .אז ,הבעיה אינה ''רב-
תרבותיות'' ,אלא אפליה ,גזענות וקיפוח .כשחברי קבוצת מיעוט כזאת סובלים מאי שוויון,
חדי העין ,הבחינו בודאי בדמיון מפתיע שבין ביקורתו של קמרון על הרב תרבותיות
לזו של ז'יז'ק שהופיעה בציטוט למעלה .שניהם זקוקים ליותר מאשר רב תרבותיות
המסתפקת בעידוד של כבוד הדדי וסבלנות בין קבוצות תרבותיות .
http://www.independent.co.uk/opinion/commentators/yasmin-alibhai-brown/yasmin-alibhaibrown- 11
david-camerons-message-is-that-muslims-are-not-wanted-2206381.html
הדמיון הזה אינו מקרי .ז'יז'ק מודה כי ההצהרות האחרונות של מנהיגי אירופה הן
חלק מסחף של השיח הפוליטי באירופה לכיוון עמדות הימין הגזעני .אפילו הוא נכנע
לרטוריקה הזו כשהוא מתייחס לניסיון להידבר עם האחר על בסיס של כבוד הדדי בספקנות
)ציניות אפילו( ומציע במקום זה פעולה משותפת המבוססת על הכרה באוניברסאליות של
הליברליזם.
ז'יז'ק נגרר לדיון הזו כשהוא חוזר לרוב על טיעונים משומשים של הימין כנגד הרב תרבותיות:
העריצות של התקינות הפוליטית ,האופן שבו ''האחר'' נתפס כנסבל כל זמן שהשונות שלו
זניחה והוא אינו הופך ל"מטרד".
כלומר ,ההתעקשות הליברלית על זכות הבחירה של הפרט )נשים ,ילדים( בתוך מיעוט
תרבותי החי בחברה ליברלית היא תביעה מרחיקת לכת כי היא משנה מהיסוד את המובן של
השתייכות של פרט לקבוצה .כך למשל :
זה דבר אחד לעטות רעלה בעקבות היטמעות במסורת; זהו דבר אחר לגמרי לסרב לעטות
רעלה; ודבר שלישי זה לעטות רעלה לא כמעשה של השתייכות ,אלא מתוך בחירה.
עלינו להתייחס בעין ביקורתית כלפי עצמנו ,ולשאול את עצמנו עד איזה מובן הרב-תרבותיות
המופשטת שלנו תרמה למצב העניינים המדכדך הזה ,ולקבל על עצמנו את הקרב העומד
לבוא על התרבות הדומיננטית.
הפעולה הסולידארית המשותפת למען ערכים משותפים היא ודאי חשובה וגם המאבק על
דמותה של חברה שבה יכולות מסורות שונות לחיות זו עם זו בביטחון ולקבוע ללא כפיה את
מידת ההתמזגות ביניהן .משום כך שיתוף פעולה אינו יכול להתבסס על כפיה של ערכים
בשם אוניברסאליות מדומיינת.
דברים דומים אומר גם יריב מוהר במאמר שפורסם באתר העוקץ ובאתר עמותת
מבט .12מוהר טוען כי הסכמה על ערכים משותפים היא כמעט בלתי אפשרית כאשר בצד
אחד נמצאת קבוצה ליברלית ובצד השני קבוצה בעלת אמונות דתיות מושרשות המעגנות את
היחס לנשים ,לחינוך הילדים ,למדע וכו' .הוא משוכנע כי מי שמתכונן לכפות על בריטניה או
על ישראל ערכים ליברליים בצורת ערכי ליבה במערכת החינוך ,או בדרכים אחרות מוטב
שייכון לעימות חזיתי ואלים עם קבוצות שערכים אלה אינם מקובלים עליהם.
על אף שערכים נחשבים לעיתים קרובות לאוניברסאליים בעיני מי שמחזיק בהם ,קל
להבחין כי הם מעוגנים בתרבות ובמסורת מסוימים ,בניגוד אליהם ''כללים מסדירים'' עשויים
להיות מועילים יותר לשיתוף פעולה בין תרבויות שונות אם מקובל על הצדדים שהכללים
עצמם אינם ''צבועים'' בצבע תרבותי מסוים .מוהר מציע למשל את הרעיון של בחירות
כדוגמה לכלל מסדיר שקבלתו מטמיעה בצדדים ערכים משותפים באמצעות היישום של
הפרקטיקות המגוונות שהמשתתפים נוטלים בהם חלק.
מכוון שכללים מסדירים נועדו ,למזעור הכוחניות ומקסום החירות שביחסים בין
קבוצות שונות ,עליהם להיות מכפיפים ונוקשים ולצמצם עצמם למינימום האפשרי של מטרת
הסדרת היחסים בין קבוצות .דווקא בגלל שמטרותיהם של כללים מהסוג הזה צנועות בהרבה
מאילו של ערכים אוניברסאליים ,יש להן סיכוי טוב יותר לשמש כמסלול מעשי של בנית אמון,
הכרה ושיתוף פעולה.
נקודת המבט של הפילוסוף האמריקאי רוברט ברנדום עשויה לעזור לנו להבין מדוע
מסלול מעשי המתמקד בפעולות ובמשמעויות שלהן עשוי להיות מועיל יותר מניסיון עיוני
להגיע להסכמות ערכיות.
ברנדום מציע לחשוב על האינטראקציה בין קבוצות ופרטים כמו על משחק כדורגל.
כאשר כל המשתתפים וגם השופט ,הקהל והתקשורת בוחנים כל הזמן זה את זה .לעיתים
הם מעניקים למשתתף נקודות על הצטיינותו ולעיתים גורעים ממנו נקודות על משחק כושל
או על חוסר הוגנות .כל אחד מהשחקנים נדרש לקבל ולתת הסברים על פעולותיו וכל השאר
בוחנים את הנימוקים ונותנים להם ציון המבוסס על התאמתו של הנימוק עם מה שעיניהם
רואות ,עם המציאות כפי שהם יכולים לבחון אותה במיטב הכלים העומדים לרשותם .במשך
הזמן הופך השיפוט שלהם לאובייקטיבי ,כי ניתן להעמיד את ביצועיו של כל שחקן או
משתתף להשוואה עם אחרים המשתתפים באותו הזמן או בעבר קרוב או רחוק .הצעה זו
מבוססת על הרעיון שהפעולות שאנו עושים נושאות מטען ערכי שניתן לחשיפה ולביקורת
רציונאלית .את המטען הזה אנו יכולים לבקר ,לגנות ולדרוש ממבצע הפעולות הסברים
למעשיו ,פיצוי או תיקון דרכיו.
12
http://www.mabat-israel.org.il/home/mabat-articles-page.php?id=248
רוברט ברנדום
לעיתים קרובות היחסים בין קבוצות תרבותיות הם יחסים טעונים .לכל צד יש זיכרון
היסטורי ,משקעים לא נעימים מהמפגש עם הצד השני ,דעות דומות וחששות .לכן לא תמיד
יכולים הצדדים להסכים על המשמעות של פעולותיהם או על הדרכים הלגיטימיות להתגונן
מפעולה פוגענית .לעיתים קרובות ירגיש צד אחד שעצם ההסכמה לקבל על עצמו כלל מסדיר
משרת את הצד השני יותר משהוא משרת אותו .לכן גם הכללים המסדירים ואופן הציות להם
עשויים להיות סלע מחלוקת.
פתרון חינוכי אפשרי לכך הוא ביצירת מסגרות מוגנות בהן יכולים פרטים מקהילות
תרבותיות שונות לקחת חלק ולעבוד באופן מבוקר על פיתוח כלים המסדירים עבודה
משותפת .הסדנאות שעורכת עמותת מבט 13לסטודנטים היא מסגרת מסוג זה .בתוך
המסגרת המוגנת אשר גבולותיה מפוקחים בהנחיה מקצועית ובביקורת לאורך זמן ,יכולים
סטודנטים מרקע שונה לעבוד יחד ולחוות חוויות משותפות המשנות בהדרגה את
המשמעויות המעשיות של הנרטיב התרבותי שאיתו הם מגיעים לקבוצה ,כך שבפרק זמן
מסוים הם יכולים ליצור אימון בינאישי ולפתח שיח דמוקרטי המבוסס על כבוד הדדי עם
הזולת ,גם אם הגיעו לקבוצה עם מטען שלילי גדול ביחס לאחר העומד מולם.
מודל חינוכי כזה עשוי להוות אלטרנטיבה למדיניות של ליברליזם קשוח המוכתב מלמעלה
אם יאומץ כמנגנון מבוקר ליצירת התנאים של חיים יחד במרחבים משותפים מתוך בחירה
להעניק לרב תרבותיות משמעותית הזדמנות אמיתית .שימוש נרחב במסגרות חינוכיות
כאלה באוניברסיטאות ,בשירות הציבורי ,בצבא ובחברות הגדולות ,ייצור כעבור זמן מסה
קריטית של משתתפים שהטמעת ההבנה הבינתרבותית ביחסם לזולת תשנה מקצה לקצה
את המרחב הציבורי.