‫מחיר ההישרדות‬

‫ההתנתקות כטראומה של בגידה‬

‫מאת‪ :‬משה בלמס‬
‫מבוא‬
‫ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון הכריז על החלטתו‪ ,‬לבצע מהלך חד צדדי של פינוי ישובים לראשונה‬
‫ב‪ 18-‬בדצמבר ‪ 2003‬בכנס הרצליה‪ .‬ההחלטה תוארה על ידו כמהלך חד צדדי‪ ,‬אשר יבטא את רצונה של‬
‫ישראל בפתרון של הפרדות מהפלסטינים ובנוסף‪ ,‬כמהלך שייצב סטאטוס קוו חדש שיטיל על הפלסטינים‬
‫את חובת ההוכחה‪ ,‬כי פניהם להסדר ויסיר את הלחץ הבינלאומי על ישראל להתקדם לכינונה של מדינה‬
‫פלסטינאית גם בתנאים של טרור ‪ .1‬שרון התעלם מאזהרותיהם של ראשי מערכת הביטחון‪ ,‬כי המהלך‬
‫יחזק את גורמי הטרור ברשות הפלסטינית ומיעט מאד להסביר את יעדי התוכנית לטווח הקצר והארוך‪.‬‬
‫עובדה זו יצרה עמימות הן כלפי הפלסטינים והן כלפי הישראלים‪ .‬התוכנית זכתה לתמיכת הממשל‬
‫האמריקאי ונתפסה כמשתלבת "במפת הדרכים"; חזון הנשיא בוש לפיתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני‬
‫למרות שלמעשה נועדה דווקא להקפיא את ההתקדמות לקראת פתרון של שתי מדינות ‪ .2‬עם זאת‪ ,‬רובו של‬
‫הציבור הישראלי אמנם תמך בתוכנית לפני ביצועה )לפחות ע"פ הסקרים(‪ ,‬אם כי בחודשים הראשונים‬
‫לאחר שהוכרזה היא התקבלה בעיקר בחוסר אימון‪.‬‬
‫למרות העמימות וחוסר האימון שליוה את הולדתה‪ ,‬היה ברור מהרגע הראשון במה התוכנית כרוכה‪.‬‬
‫מדובר בפינוי של כ‪ 8000-‬תושבים; אזרחי ישראל מבתיהם‪ ,‬פירוק קהילותיהם‪ ,‬הרס בתיהם ורכושם‪ ,‬כל‬
‫זאת בניגוד לרצונם‪ ,‬אמונתם וללא הסבר המניח את דעתם לא לגבי עתידם ולא לגבי עתיד האזור‪.‬‬
‫בזירה הפוליטית‪ ,‬תמכו בתוכנית מפלגת העבודה ומפלגת שינוי ובתקשורת‪ ,‬רבים מבכירי העיתונאים‬
‫בינם יואל מרכוס‪ ,‬ארי שביט‪ ,‬אמנון אברמוביץ' וצבי בראל‪ ,‬אשר הגנו על התוכנית חרף הקושי האנושי‬
‫הכרוך בה‪ .‬הם ראו בה צעד בכיוון הנכון‪ -‬לקראת הפרדות מהפלסטינאים ופתרון של שתי מדינות‪ ,‬אך‬
‫במקרים רבים לא הסתירו גם את סלידתם מהמתנחלים וממפעלם‪ .‬בהדרגה החל להתפתח שיח אשר‬
‫מגדיר באמצעות המושג של "טראומה הלאומית" את יחסי הכוח בין תומכי ההתנתקות ומתנגדיה ומשקף‬
‫את הדימויים ההדדיים של המתנחלים ומתנגדיהם‪ .‬כך‪ ,‬בכפוף לעמדתו הפוליטית של הדובר הייתה‬
‫הטראומה הצפויה‪" :‬טראומה לאומית"‪" ,‬טראומה של המפונים" או מניפולאציה של הממשלה ו‪/‬או‬
‫המתנחלים‪ .‬בקווי מתאר גסים אפשר לתאר את הקורלציה באופן הבא‪ :‬במרכז הסקאלה של השיח על‬
‫הטראומה‪ ,‬יאמצו תומכי ההתנתקות את "הטראומה הלאומית" ויכירו בסבל של המפונים ובמשבר של‬
‫הציוניות הדתית‪ ,‬אך ישאפו לשכך את נקיפות מצפונם על תמיכתם בהתנתקות באמצעות "חיבוק"‬
‫המתנחלים‪ .‬באגף השמאלי שלה‪ ,‬יהיו גם אלא המכחישים אפילו את הטראומה של המפונים‪ .‬בעיני‬

‫מבוסס על עקרונות "תוכנית ההתנתקות" כפי שפורסמו ע"י משרד ראש ממשלה ב‪, 18.4.2004-‬מצוינים שם‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫א‪ .‬חוסר האפשרות בשלב זה להידבר עם פרטנר פלסטיני על רקע אי נכונותם של הפלסטינים להלחם בטרור‪.‬‬
‫ב‪ .‬חוסר התוחלת של הישוב היהודי ברצועת עזה שלא יהיה חלק מישראל בכל הסדר עתידי בין שני העמים‪.‬‬
‫ג‪ .‬הצורך להימנע מקיפאון מדיני בתנאים הקיימים‪.‬‬
‫‪ 2‬כך ניסח עו"ד דב ויסגלס יועצו המדיני של אריאל שרון את ההישג המדיני של ההתנתקות‪":‬כי מה שאני סיכמתי עם‬
‫האמריקאים הוא שעם חלק מההתנחלויות לא מתעסקים בכלל ועם חלק אחר של ההתנחלויות לא מתעסקים עד שהפלסטינאים‬
‫יהפכו לפינלנדים‪ .‬זו המשמעות של מה שעשינו‪ .‬המשמעות היא הקפאת התהליך המדיני‪ .‬וכאשר אתה מקפיא תהליך מדיני‪,‬‬
‫אתה מונע הקמת מדינה פלסטינית ואתה מונע דיון בנושאי הפליטים‪ ,‬הגבולות וירושלים‪ .‬בעצם כל החבילה הזאת שנקראת‬
‫המדינה הפלסטינית ירדה מעל סדר יומנו לתקופה בלתי מוגבלת‪ ".‬מתוך חלוקת הארץ‪ /‬ארי שביט ‪2005‬‬

‫‪1‬‬
 ‫האחרונים "הטראומה הלאומית" היא מניפולאציה של המתנחלים מחד ושל הממשלה מאידך והכחשתה‬
‫הגורפת היא הערובה להמשך הנסיגה מכל ההתנחלויות ומהווה מנדט זהיר לצבא לפנות את המתנחלים גם‬
‫תוך שימוש באש‪.‬‬
‫באגף הימני חילוני של הציר יטענו הדוברים כי מדובר "בטראומה לאומית" שמובנה הוא משבר אימון‬
‫ביחס שבין אזרח למדינתו ויתעלמו לגמרי מהשבר של הציונות הדתית‪ .‬ובקצה הימני הדתי‪-‬לאומי של‬
‫הציר‪ ,‬ינסו לעצב את הפינוי כ"טראומה לאומית" ע"י הדגשת הסבל של המפונים‪ ,‬אף שמובנו העמוק הוא‪-‬‬
‫מניעת הטראומה של המחנה הדתי‪-‬לאומי כולו‪.‬‬
‫כך‪ ,‬שעבור דוברים שונים משמשת "הטראומה הלאומית" כמכשיר וכשם קוד לדברים שונים לגמרי‪.‬‬
‫ב‪ 15-‬באוגוסט ‪ 2005‬החל תהליך פינויים של הישובים הישראלים באזור חבל עזה וארבעה‬
‫ישובים נוספים בצפון השומרון‪ .‬לאחר שוך הפינוי והמאבק והתרחקותם של המפונים מעינו של הציבור‬
‫החלה ההתמודדות הסבוכה של המפונים עם מצבם החדש‪ .‬התברר כי מצבם הכלכלי‪ ,‬החברתי והנפשי של‬
‫חלק גדול מהמפונים הוא קשה ביותר וכי שיקומם של המפונים במקומות מושבם החדשים מתנהל‬
‫בעצלתיים ואינו נותן מענה לכל הקשיים שנגרמו כתוצאה מהפינוי‪.‬‬
‫בדו"ח שהגישו במשותף ועד מתיישבי גוש קטיף והפורום המשפטי למען ארץ ישראל ב‪ 4-‬ביולי ‪, 2006‬‬
‫כמעט שנה אחרי הפינוי‪ ,‬לוועדת משנה של הכנסת לטיפול במפונים‪ ,‬מדווחים מחברי הדו"ח על בני נוער‬
‫רבים המבטאים מחשבות אובדניות‪ ,‬על עליה בשימוש בסמים‪ ,‬על עליה דרמטית בניסיונות התאבדות‪,‬‬
‫עליה גדולה באחוז הנשירה מלימודים‪ ,‬על נישואין מוקדמים בגילאי ‪ 17-18‬למורת רוחם של ההורים‪,‬‬
‫אבדן דרך בקרב הצעירים‪ ,‬מרידה בסמכות ההורים והרבנים ותופעות רבות של קשיי הסתגלות וריכוז‪.‬‬
‫אצל המבוגרים ישנה עליה גדולה במספר מקרי הגירושין‪ ,‬מקרים רבים המוגדרים כדיכאונות‪ ,‬זעם‪,‬‬
‫הסתגרות‪ ,‬קשיי תפקוד ועצב רב‪ .‬איל בן מצטט בכתבה שפורסמה ב‪ 17.8.06-‬ב‪ Ynet -‬מונולוג קשה‬
‫ביותר של אחד המפונים בו הוא מתבטא כך‪:‬‬
‫"הייתי צריך לשים לבנת חבלה על הגוף שלי‪ ,‬וכשיגיע חייל לפנות אותי‪,‬‬
‫להתפוצץ מולו‪ .‬לא רק אני מרגיש ככה‪ ...‬זו מדינה אויבת לציבור שלה‪.‬‬
‫אני לא מקבל אותה‪ .‬אין לי לא דגל‪ ,‬לא לאום‪ ,‬לא המנון‪ ...‬מצדי‪ ,‬שהמדינה‬
‫תיחרב‪ ,‬תישרף"‪.‬‬
‫למרות שהדוח חלקי ולא ברורים היקפיה המדויקים של התופעה בקרב המפונים‪ ,‬ברור מהנתונים‬
‫שהתפרסמו עד כה‪ ,‬כי ההתנתקות הייתה עבור רבים מתושבי גוש קטיף ובמיוחד עבור הצעירים אירוע‬
‫טראומטי שהותיר את חותמו על מצבם הנפשי לפחות בשנה שחלפה‪.‬‬
‫למיטב ידיעתי אין בנמצא דין וחשבון מעמיק על השפעתה של ההתנתקות על המחנה הדתי‪-‬לאומי כולו‪.‬‬
‫קודם להתנתקות ובמהלכה נוצר במחנה הדתי‪-‬לאומי שיח ‪ 3‬שדובריו הם אזרחים‪ ,‬רבנים‪ ,‬עיתונאים‪ ,‬אנשי‬
‫מקצוע בתחום בריאות הנפש מתוך המחנה ומחוצה לו‪ .‬שיח זה נסב על הנזקים הנפשיים הצפויים למפונים‬
‫ועל ההערכות וההתמודדות איתה‪ ,‬על העמדה הרוחנית הראויה כדי לצלוח את היום שאחרי‪ ,‬על המסרים‬

‫‪3‬הכוונה למאמרים שהתפרסמו בעיתון "נקודה" ביטאונה הרשמי של מועצת יש"ע אך גם באתרי האינטרנט של המתנחלים‬
‫"קטיף‪-‬נט" ואחרים וכן בעלונים המחולקים בבתי הכנסת‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫שהנוער זקוק להם כדי למנוע התרסקות ערכית ונפשית וגם בשאלה הטקטית האם ראוי לדון בנזקים‬
‫הנפשיים הצפויים כבר לפני הפינוי ? בתוך כך מוצגות שלוש עמדות‪:‬‬
‫א‪ .‬העמדה שלא יהיה פינוי ולכן לא תהיה טראומה של המפונים‪.‬‬
‫ב‪ .‬בין אם יהיה פינוי או לא צריך לנהוג כלפי חוץ וכלפי פנים כאילו לא יהיה פינוי‪ ,‬מכוון שהעסוק‬
‫בתוצאות הפינוי כמוהו כהודאה מראש בחוסר הסיכוי של המאבק‪.‬‬
‫ג‪ .‬העמדה שבין אם יהיה פינוי או לא‪ ,‬יש להיערך מבעוד מועד להתמודדות עם הנזקים הנפשיים‬
‫של המפונים וכן לעודד את השאלות הנוגעות לטראומה של המפונים‪.‬‬
‫כל הדוברים שקראתי דוחים מכל וכל את העמדה‪ ,‬כי עצם הדיון וההערכות לתוצאות הנפשיות של הפינוי‬
‫מעיד על חולשת המחנה או עשוי להחליש את העמידה מול הפינוי עצמו‪ ,‬לא רק כמוטעית מבחינה קלינית‪,‬‬
‫רוחנית‪ ,‬מוסרית ודתית אלא כשגויה מבחינה אופרטיבית‪ .‬למרות זאת‪ ,‬האמביוולנטיות ביחס לטראומה של‬
‫המפונים נותרת בעינה‪ ,‬והטראומה האפשרית של המפונים נדחקה לשולי הדיון בתוצאות הצפויות של‬
‫הפינוי אם יתרחש‪.‬‬
‫בתוך כך אפשר להבחין בהיווצרותם של אובייקטים שונים של טראומה בשיח הפנימי על תוצאות‬
‫ההתנתקות‪ .‬ישנו השיח שהאובייקט הגלוי שלו הוא העם – "הטראומה הלאומית"‪ .‬ומנגד השיח העוסק‬
‫בטראומה של המפונים עצמם; שיח העוסק ישירות בסימפטומים הנפשיים וההתנהגותיים של מי שעתיד‬
‫להיחשף לעקירה עצמה‪ ,‬איבוד הבית‪ ,‬הפרנסה‪ ,‬היעלמות הקהילה כאובייקט נפשי וכו'‪ .‬כאן מדובר על‬
‫"המחיר הנפשי" של המפונים במושגים קליניים ומסורתיים יותר של בריאות הנפש‪ .‬לעומת זאת המובן‬
‫המדויק של "הטראומה הלאומית" הוא חמקמק הרבה יותר ומסווה את עצמו בתוך סוגי שיח שונים‪:‬‬
‫תיאולוגיים‪ ,‬אידיאולוגיים ופוליטיים‪ .‬את עקבותיו אפשר למצוא בויכוח על גבולות המאבק בתוכנית‬
‫ההתנתקות‪ ,‬הויכוחים הניטשים "בשאלת הסרבנות" וב"שאלת הממלכתיות" ובדיונים ארוכים על חלופות‬
‫אסטרטגיות של חיים כמיעוט במדינת ישראל כפי שהם עולים בעיקר על גבי "נקודה" ביטאונה של מועצת‬
‫יש"ע‪.‬‬
‫עבור הדוברים הבולטים בשיח הפנימי של הציבור הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬הכוללים בעיקר את מנהיגות‬
‫מועצת יש"ע ורבנים מרכזיים‪ ,‬אך גם פסיכולוגים וחלק מהמפונים; הנזקים הנפשיים של המפונים‪ ,‬הם‬
‫ודאות מרה שיש להתמודד איתה ולהעלות אותה על סדר היום מוקדם ככל האפשר ובמקביל למאבק‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬הטראומה של המפונים אינם נתפסת באליטה הפוליטית והדתית של המתנחלים כבעיה העיקרית‪.‬‬
‫מנהיגות מועצת יש"ע קבעה את גבולות המאבק כבר במרץ ‪ 2005‬לכל המאוחר‪ ,‬באופן המבהיר כי‬
‫מטרתו אינה לסכל בכוח את כוונתה של הממשלה לפנות את גוש קטיף מיושביו‪ ,‬אלא‪ ,‬למנוע את הפינויים‬
‫הבאים ולצמצם את מימדי השבר בין המחנה הדתי לאומי ובין הציבור הישראלי‪ .‬מה שעומד על הפרק‬
‫איננו מניעתה של הטראומה של כמה אלפי אנשים‪ ,‬אלא חלום הבלהות הצפוי למפעל ההתיישבות כולו‬
‫והרס הקשר האידיאולוגי והנפשי שבין הדתיות הלאומית למדינה‪.‬‬
‫בחודשים שקדמו להתנתקות‪ ,‬גיליונות "נקודה" ביטאונה הרשמי של מועצת יש"ע ואתרי האינטרנט‬
‫המשרתים את החברה הדתית‪-‬לאומית ואת תושבי גוש קטיף‪ ,‬כדוגמת "חולות נודדים"‪" ,‬קטיף‪-‬נט"‬
‫ואחרים מלאים בתיאורי הטלטלה הרגשית‪ ,‬בדוחות של חשבון נפש ושל התמודדות ערכית ומושגית עם‬

‫‪3‬‬
 ‫ההתנתקות ותוצאותיה האפשריות‪ .‬מדובר לא רק בכותבים המשמשים שופרות של ההנהגה‪ ,‬אלא גם‬
‫באזרחים רבים המבטאים כאב‪ ,‬התפכחות מאשליות וחשש מהעתיד לבוא‪ .‬אדם צחי מסכם בספטמבר‬
‫‪ 2005‬פחות מחודש לאחר ההתנתקות את משמעותה למציאות של המתיישבים כך ‪:4‬‬
‫זה הצליח להם‪ ,‬ואף אחד לא יכול לחשוב לעצמו עכשיו "לי‬
‫זה לא יקרה"‪ ,‬כי זה עומד לקרות גם כאן‪ ,‬בשאר הבתים של‬
‫הקו הירוק והקו המחשבתי‪ .‬מי שעוד לא הבין שחיילי הגירוש‬
‫עומדים להתדפק על דלתותינו בתקופה הקרובה מוזמן‬
‫להתעורר‪ ,‬ובדחיפות‪ .‬חלום הבלהות כבר כאן‪ ,‬ממשי יותר מאי‬
‫פעם‪ .‬להתראות נעורים‪ ,‬שלום החרבה‪.‬‬
‫כעת שומטת ההתנתקות את הקרקע מתחת לכמה מהנחות היסוד הבסיסיות של חייהם כמתיישבים‬
‫וכישראלים‪ .‬ההתנתקות היא זעזוע‪ ,‬היא קיצה של שינה ארוכה בה חיו המתנחלים באשליה שהם מבטאים‬
‫בישיבתם את רצונו העמוק של העם‪ .‬האשליה כי גם אם יש מתנגדים רבים לדרכם איש לא יעז לפנות‬
‫אותם והאשליה כי הקואליציה הפוליטית השלטת בראשות אריאל שרון היא הטובה ביותר עבורם מזה‬
‫שנים‪ .‬לפתע מסתבר שאריאל שרון המנהיג הנערץ שגילם את הנחישות הגדולה ביותר בביסוס והרחבת‬
‫ההתיישבות ביש"ע‪ ,‬הוא זה שמוביל את ההתנתקות באותה נחישות מפורסמת‪.‬‬
‫עוד הסתבר‪ ,‬כי מעמדם של המתנחלים הלך ונשחק בציבוריות הישראלית עד כדי כך‪ ,‬שהוא מאפשר‬
‫מהלך דרמתי של גרושם מבתיהם וחורבן רכושם‪ .‬התברר כי הם נותרו לבדם במערכה על עקרונותיהם‪,‬‬
‫כי אינם זוכים לסעד לא מבג"ץ ולא מארגוני זכויות אדם; הסתבר כי‪ ,‬גם החרדים וגם החילונים תומכי‬
‫הימין לא ממהרים לתמוך בפועל במאבקם וכי שאר הציבור אדיש לסבלם‪ .‬בקיעים מסתמנים באחדות‬
‫המחנה; יש בקרבם מי שמפקפק בתפיסה שתהליך הגאולה נע רק בכוון אחד ויש מי שכופרים בניסיון של‬
‫הציונות הדתית לשמש גשר בין היהדות לציונות‪ .‬יתכן גם שהרבנים והמנהיגים הפוליטיים שעצבו את‬
‫יחסו של הציבור הלאומי דתי למדינה‪ ,‬לצבא ולארץ ישראל טועים ומטעים‪ .‬הסיסמא "יהודי לא מגרש‬
‫יהודי" שההתנתקות הפריכה אותה הייתה רק אחת מהאשליות שנופצו‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫בספרה "אשליות מנופצות" ‪ 6‬מראה רוני ינוף‪-‬בולמן כיצד משפיעה טראומה על הנחות יסוד מרכזיות של‬
‫קרבנות; כיצד קורבנות טראומה חווים בתגובה לחוויות טראומטיות הרס ודיס‪ -‬אינטגראציה פנימיים‬
‫המשנים את תחושת הערך העצמי‪ ,‬האמון בבני אדם ואת תחושת הביטחון הבסיסית במפגש עם העולם‪.‬‬
‫דבר מעין זה עלול לקרות לקהילה הדתית לאומית‪.‬‬
‫מתיישבים מגוש קטיף וממקומות רבים אחרים מעידים על תחושות של אבל וחורבן על תחושה של בגידה‬
‫והשפלה הן מצד הממשל והצבא והן מצד הרוב הישראלי שמפקיר אותם ולא נוטל חלק באסונם‪.‬‬
‫הצבא מעכב אותם במחסומים ובודק בכליהם‪ ,‬הרמטכ"ל מאיים לסגור את ישיבות ההסדר אם יקראו בהם‬

‫‪ 4‬גליון נקודה ספטמבר ‪2005‬‬

‫‪ 5‬מתוך ראיון עם גדעון נאור תושב כפר דרום לשעבר‪ .‬אליישיב ריכנר ‪ /‬נקודה ספטמבר ‪2005‬‬
‫‪Shattered Assumptions-Towards a new Psychology of Trauma/Ronnie Janoff-Bulman 6‬‬

‫‪4‬‬
‫לסרבנות‪ ,‬ל"הלוויה הלאומית" שנערכה בירושלים לתושבים שנקברו מחדש מחוץ לגוש הגיעו רק חובשי‬
‫הכיפות הסרוגות‪.‬‬
‫התמיכה הרחבה שלה זכה אריאל שרון בתקשורת מאז שהכריז על ההתנתקות‪ ,‬הדה‪-‬לגיטימאציה‬
‫והקרימינליזאציה של המתנחלים בהתבטאויותיהם של פוליטיקאים ועיתונאים‪ .‬כל אלה‪ ,‬יצרו חרדה‬
‫עצומה לעתידה של ההתיישבות‪ ,‬להוויתם החברתית והאידיאולוגית ולזהותם הדתית‪-‬לאומית‪ .‬החשש הוא‬
‫להמשך קיומה של הקהילה הדתית והאידיאולוגית‪ ,‬מוסדותיה‪ ,‬ערכיה‪ ,‬משאביה החומריים והרוחניים‪,‬‬
‫כאשר מצד אחד הם מתמודדים מול ה"רוע" המפתיע בעצמתו של הגירוש‪ ,‬מצד שני עם האדישות והפניית‬
‫העורף של החילונים ושל החרדים כאחד‪.‬‬
‫מדוע אם כך לא פונה המחנה הדתי‪-‬לאומי למאבק חזיתי בכל הכוח ובכל מחיר בפינוי ? מדוע לא‬
‫מתרחשת סרבנות גורפת של חיילים דתיים חניכי ישיבות ההסדר ?‬
‫התשובה לשאלות אלה טמונה לדעתי ביחסי התלות הייחודיים של הציבור הדתי לאומי במדינת ישראל‪,‬‬
‫שהיחס אליה נטוע בסבך של הנחות אידיאולוגיות ותיאולוגיות שהפכו זה מכבר לתשתית נפשית‬
‫קולקטיבית של זהותם כיהודים‪ ,‬כדתיים‪-‬לאומיים וכישראלים‪.‬‬
‫בספרה "טראומה של בגידה" ‪ 7‬מתארת ג'ניפר פרייד את הסיטואציה הייחודית בו מצוי ילד הנתון‬
‫להתעללות מינית מצד אדם מבוגר שהוא תלוי בחסותו והגנתו‪ .‬מצד אחד הוא נתון בסבל גופני ונפשי‬
‫מהאלימות המופנית כלפיו‪ ,‬מצד שני כילד הוא זקוק למבוגר לצורך הישרדותו ואינו יכול לוותר על‬
‫החסות שזה מעניק לו‪ .‬האין מצבם של המתנחלים מזכיר את מצבו של הילד בדוגמה של פרייד‪ ,‬כאשר‬
‫מצד אחד הם נתונים לאלימות ישירה של המדינה ומצד שני אינם יכולים לתאר את קיומם בלעדיה? איזה‬
‫מוצא נפשי והתנהגותי יאפיין קרבן טראומה מסוג זה וכיצד אפשר לתאר את מצבם של המתנחלים‬
‫במונחים אלה ?‬
‫אם נזכר רגע בשאלת הטראומה של המפונים‪) ,‬האם ראוי או לא ראוי להתכונן לה ?( לאור הדברים‬
‫האלה‪ .‬יתכן‪ ,‬שהאמביוולנטיות בהתמודדות עם השאלה הזו עבור הציבור הדתי לאומי ‪ ,‬נובעת לא רק‬
‫מהחשש מהודאה בכישלון המאבק או מהפחתה בחשיבותו לעומת החשש מפינוי גדול הרבה יותר‪.‬‬
‫האם אפשר שהסבל של המפונים נדחק ומבודד לגבולות השיח הטיפולי על מנת שלא יאיים על הצורך‬
‫בשימור יחסיו של המחנה הדתי‪-‬לאומי עם הציונות החילונית המגולמת במדינה ?‬
‫מפוני גוש קטיף מאבדים את בתיהם ורכושם אך אינם מאבדים‪ ,‬לעת עתה‪ ,‬את חסותה של המדינה‪ ,‬את‬
‫אחריותה לשלומם )לפחות באופן עקרוני( ואת הסיכוי להשפיע בעתיד על דרכה ע"פ תפיסת עולמם‪ .‬גרוע‬
‫בהרבה יהיה מצבם של המפונים בפינוי המוני של כל שטחי יו"ש‪ ,‬כאשר יהיה כל המגזר שהם חלק ממנו‪,‬‬
‫במצב של חורבן חומרי וחברתי‪ ,‬במציאות ממשית של פשיטת רגל אידיאולוגית ואולי גם נתון לרדיפה‬
‫פוליטית; או אז הם צפויים לאבד הרבה יותר מאת בתיהם ורכושם‪ .‬הייתכן שהמחיר שעליהם לשלם כדי‬
‫ליהנות משותפות ומלגיטימאציה של הציבור הישראלי ומהשפעה על דרכה של המדינה‪ ,‬הוא במובן מסוים‬
‫השכחה של הסבל שלהם ?‬

‫‪Betrayal Trauma/ Jennifer J. Freyd/ 1996 7‬‬

‫‪5‬‬
 ‫מאבק של נבגדים‪ -‬מתווה רעיוני‬
‫בגיליון נקודה ממאי ‪ 2005‬מובא ראיון עם שלה רוזנק‪-‬שורשן בו היא מתארת את התהליך הנפשי שעברה‬
‫ביחס להתנתקות ומשווה אותו לתהליכי האבל הפרטי שעברה‪ .‬שלה רוזנק‪-‬שורשן תושבת לשעבר בכפר‬
‫דרום עברה לכפר אדומים עוד קודם להתנתקות‪ ,‬אך הותירה מאחוריה שני קברים באדמת הגוש‪ .‬היא‬
‫איבדה את בעלה דורון בפיגוע ירי ב‪ 1992 -‬בסמוך לכפר דרום ושנה מאוחר יותר את בתה בת השש‬
‫במחלה קשה‪ .‬שניהם קבורים בגוש קטיף וצפויים לקבורה חוזרת בתום ההתנתקות‪ .‬רוזנק‪-‬שורשן עוסקת‬
‫מאז רצח בעלה‪ ,‬בכתיבה ובהנחיית קבוצות בנושאים הקשורים לתהליכי אבל ועיבוד שכול‪ ,‬והתיאור שלה‬
‫מעלה כמה מהתחושות הבולטות של הציבור הדתי‪-‬לאומי‪ .‬נקודת המוצא שלה הוא הכאב על אבדן בעלה‬
‫ובתה בגוש קטיף; כאב המוכר לחלק ניכר מהמתנחלים‪ .‬יש לזכור כי ההתנתקות הגיעה לאחר כמעט ‪4‬‬
‫שנים של ירי פצצות מרגמה וטילי קאסם‪ ,‬פגועי ירי וניסיונות חדירה לישובים‪ ,‬שגבו מהמתנחלים‬
‫קורבנות כואבים‪ .‬ההתנתקות הגיעה כאשר תושבי הגוש היו כבר במצב של חרדה אם לא בטראומה ממש‬
‫ואחיזתם בישובים דרשה מהם תעצומות נפש גדולות מאד ואמונה עיקשת בעתיד ההתיישבות ובזכותם‬
‫לחיות במקומות האלה‪.‬‬

‫הייתה לי הרגשה שעד שסוף סוף חזרתי לחיים‪ ,‬ואני בונה את עצמי‪ ,‬וניתבתי את הכאב שלי לאיזה‬
‫מקום‪ ,‬ועד שלמדתי להכיר את התנודות מתי יפרוץ ופחות‪ -‬פתאום עוד פעם רעידת אדמה‪ ,‬צונאמי‬
‫ששוטף אותי‪.‬‬
‫הייתי במקום מאד מיליטאנטי ואנטי מדינה‪ .‬אמרתי שאני לא רוצה להיות פה‪ .‬זאת לא המדינה שלי‪.‬‬
‫אם מדינה בוגדת באזרחים שלה‪ ,‬אז גם לאזרחים מותר לבגוד במדינה‪.‬‬
‫התחרטתי שחתמתי לבן שלי כבן למשפחה שכולה‪ ,‬שילך ליחידה קרבית‪ ,‬כאשר קודם לא עלה על‬
‫דעתי לא לחתום לו‪ .‬ופתאום היה רצון עז לשבור את הכלים‪ ,‬אני שגדלתי על חלוציות‪ ,‬ודגל ומדים‬
‫והמנון‪...‬פתאום לא רציתי ללכת ביום העצמאות לבית הכנסת‪ ,‬לא יכולתי לומר 'ראשית צמיחת‬
‫גאולתנו' כשהרגשתי שזו 'ראשית נבילתנו'‪ .‬אפילו אמרתי שלא אשלם מיסים‪.‬‬
‫זה היה השלב הראשון‪ .‬גם בתהליך האבל הפרטי‪ ,‬לקח לי הרבה זמן לעבור משלב ההלם‪ ,‬הכעס‬
‫והבלבול‪ ,‬אל ההשלמה והיכולת לאסוף את עצמי‪ .‬גם הפעם הרגשתי את המעבר הזה‪.‬‬
‫באיזשהו שלב אתה אומר‪ ,‬זה מאד מאד קשה‪ ,‬אבל אני אוכל לזה‪ ,‬ואני חושבת שגם העם שלנו בסופו‬
‫של דבר יוכל להתמודד עם זה אם זה יקרה‪ ,‬כמו עם הרבה מציאויות מאד קשות שהיינו בהן ויכולנו‬
‫להן‪ .‬הגעתי לאיזושהי השלמה שמה שחשוב כרגע בעם שלנו זו האחדות שלנו‪ .‬אני לא מוכנה לקרוע‬
‫את הדגל או לא לשיר את המנון המדינה‪ ,‬או להגיד שאני לא שותפה או שזו לא המדינה שלי‪.‬‬
‫חלק מהרבנים זורקים פצצות לאוויר‪ ':‬ביום העצמאות לא נתפלל' וזורעים הרגשה של ייאוש וחורבן‪.‬‬
‫אני מאד לא מאמינה בזה‪ .‬אני מאמינה שזהו מבחן האמונה האמיתי שלנו‪ .‬איך אתה רואה את המדינה‬
‫שלך‪ .‬האם להקים וזהו? להיות חלק ממנה רק כשטוב? או נכונות להרבה הרבה התמודדויות‪.‬‬

‫התיאור של שלה שורשן והסיכום שלה מעלים מספר נקודות משמעותיות לדיון‪.‬‬
‫‪ .1‬הפרסום של הראיון עם שלה רוזנק ב"נקודה"‪ ,‬ביטאונה הרשמי של מועצת יש"ע כמה חודשים‬
‫לפני ההתנתקות‪ ,‬מלמד על ניסיון של הזרם המרכזי של המתנחלים לשקף ולעצב את התמודדותו‬
‫הנפשית של הציבור שלהם‪ ,‬במקרה הזה על ידי הצבת מופת של התגברות על שכול וטראומה‪.‬‬
‫אולם אין זה מקרי שהמסר של רוזנק )ובאמצעותה המסר של הנהגת מועצת יש"ע השולטת‬
‫בעיתון(‪ ,‬הוא מסר של השלמה וחידוש הברית עם הציונות החילונית‪.‬‬

‫‪6‬‬
 ‫‪ .2‬הדוגמה של רוזנק מעניינת גם משתי בחינות נוספות‪ .‬הראשונה‪ ,‬הקישור של הטראומה של‬
‫המפונים עם טראומה של הציבור הדתי‪-‬לאומי כולו‪ .‬השני‪ ,‬בזה שהיא מבחינה בדמיון שבין‬
‫תהליך ההתמודדות עם הטראומה של ההתנתקות להתמודדותה עם טראומות אישיות שחוותה‪.‬‬
‫לפי תפיסה זו הטראומה של ההתנתקות היא בו זמנית טראומה פרטית מוכפלת כמספר הפרטים‬
‫של הקהילה שחווה אותה וכן‪ ,‬טראומה של ציבור שלם החולק ערכים‪ ,‬שפה פנימית ותשתית‬
‫נפשית משותפת‪.‬‬
‫אם נעקוב אחרי הניתוח של רוזנק את התהליך שעברה נראה כי‪ ,‬התהליך החל בזעזוע עמוק‪ ,‬תחושה של‬
‫איבוד הקרקע מתחת לרגליים "רעידת אדמה‪ ,‬צונאמי ששוטף אותי" המלווה בתחושת עמוקה של בגידה‬
‫ובקונפליקט פנימי עם זהותה הדתית‪-‬לאומית‪" .‬לא יכולתי לומר 'ראשית צמיחת גאולתנו' כשהרגשתי שזו‬
‫'ראשית נבילתנו'"‪ .‬תחושות אלו הובילו לרצון לשבור את הכלים ביחסיה עם המדינה ולהתנתק ממנה )לא‬
‫לשלם מיסים‪ ,‬לא לשלוח בן ליחידה קרבית(‪.‬‬
‫השלב הבא היה שלב של שינוי נקודת המבט באופן קוטבי ומפתיע‪ .‬ההלם‪ ,‬הבלבול‪ ,‬הכעס ותחושת‬
‫הבגידה מומרים בתחושת השלמה‪ .‬פתאום כאילו לא תהיה התנתקות כלל‪ ,‬כאילו השבר בזהותה נשכח‪,‬‬
‫ובמקום לסרב להתפלל "ראשית צמיחת גאולתנו" היא מגנה את ההתבטאויות של הרבנים שביטאו בדיוק‬
‫את אותו הרגש בטענה שהם זורעים רגשות של ייאוש וחורבן‪.‬‬
‫ההסבר שהיא נותנת הוא שהשלמה עם ההתנתקות היא מבחן אמונה אמיתי ועמוק יותר‪ .‬ההתנתקות‬
‫מקבלת בהקשר הזה תפקיד אישי וחברתי והיא לא עוד‪ -‬רוע חסר מובן‪.‬‬
‫כאן היא גם גוזרת גזרה שווה בין תהליך האבל הפרטי ובין המסקנה שלה ברמה הלאומית‪.‬‬
‫"באיזשהו שלב אתה אומר‪ ,‬זה מאד מאד קשה‪ ,‬אבל אני אוכל לזה‪ ,‬ואני חושבת שגם העם שלנו בסופו של‬
‫דבר יוכל להתמודד עם זה אם זה יקרה‪ ,‬כמו עם הרבה מציאויות מאד קשות שהיינו בהן ויכולנו להן"‪.‬‬
‫כלומר במקום טראומה פרטית או אפילו מגזרית‪ ,‬מדובר על משבר לאומי שהעם כולו מתמודד איתו‪.‬‬
‫"גם בתהליך האבל הפרטי‪ ,‬לקח לי הרבה זמן לעבור משלב ההלם‪ ,‬הכעס והבלבול‪ ,‬אל ההשלמה והיכולת‬
‫לאסוף את עצמי‪".‬‬
‫היא מציגה את ההשלמה כהכרחית; כצורך הישרדותי של אינטגרציה פנימית מחודשת לאחר ההתפרקות‬
‫הפנימית הנגרמת ע"י האסון‪ .‬היא מקדשת מחדש את הברית עם הציונות למרות הקושי העצום‪ ,‬וטוענת‬
‫"שמה שחשוב כרגע בעם שלנו זו האחדות שלנו‪...‬כי אי אפשר להיות חלק מהמדינה רק כשטוב"‪ .‬הכאב‬
‫הפרטי שואב את משמעותו מההקשר הלאומי‪ .‬פרטים שהיא מזכירה במקומות אחרים במאמר כמו‪:‬‬
‫המתקפה התקשורתית של השמאל‪ ,‬האדישות של הציבור לסבל של המתנחלים ובפרט לאלה שצריכים‬
‫לקבור מחדש את יקיריהם‪ ,‬נדחקים מחוץ לתמונת "הטראומה הלאומית" ומורחקים אל שולי הנרטיב‬
‫החדש העולה מההשלמה‪.‬‬
‫התהליך ששלה רוזנק מתארת הוא לכאורה תהליך של החלמה‪ ,‬שתחילתו בטראומה המאופיינת‬
‫בהתפרקות פנימית הנעה לעבר אינטגראציה פנימית מחודשת המאופיינת כהשלמה‪ .‬אך‪ ,‬מה באמת טיבה‬
‫של ההשלמה שהיא מתארת ? האם השלמה פרושה החלמה‪ ,‬או שהיא מבנה פנימי רעוע הנשען על‬

‫‪7‬‬
 ‫השכחה ובידוד של הזיכרון הטראומטי ? באיזה אופן מסייע "התפקיד" שהיא מיחסת להתנתקות כמבחן‬
‫אמונה‪ ,‬לשרוד את המשבר ?‬
‫ההתנתקות פוגשת את שלה רוזנק לאחר שעברה תהליך דומה בעקבות השכול של בעלה ובתה‪,‬‬
‫היא מתארת את המצב הזה‪ ,‬המוכר לה עוד קודם להתנתקות במילים האלה ‪" :‬הייתה לי הרגשה שעד‬
‫שסוף סוף חזרתי לחיים‪ ,‬ואני בונה את עצמי‪ ,‬וניתבתי את הכאב שלי לאיזה מקום‪ ,‬ועד שלמדתי להכיר את‬
‫התנודות מתי יפרוץ ופחות‪ -‬פתאום עוד פעם רעידת אדמה " כלומר‪ ,‬מצב ההשלמה אינו מצב של החלמה‬
‫גמורה מהטראומה‪ ,‬אלא מצב של איזון עדין של שליטה בסימפטומים הפורצים פה ושם; מצב המבטא‬
‫"חזרה לחיים" בצל הטראומה ורצון לשרוד אותה ולהמשיך‪ .‬טענתי בעקבות פרייד תהיה‪:‬‬
‫כי‪ ,‬הויכוח הפנימי על "התפקיד" שממלאה ההתנתקות כמוהו כויכוח על מקומה של‬ ‫א‪.‬‬
‫ההתנתקות בזיכרון הקולקטיבי של החברה הדתית‪-‬לאומית‪.‬‬
‫כי‪ ,‬ההשלמה עם ההתנתקות היא מוצא הישרדותי שנועד לשמר את יחסי החברה‬ ‫ב‪.‬‬
‫הדתית‪-‬לאומית עם הציונות החילונית המיוצגת במדינה‪.‬‬
‫כי‪ ,‬הפתרון של השלמה עם ההתנתקות‪ ,‬על גווניו השונים‪ ,‬מונע התמודדות מלאה‬ ‫ג‪.‬‬
‫עם הסבל הרגשי שיצרה ההתנתקות‪.‬‬
‫בספרה "אשליות מנופצות" מיטיבה ינוף‪-‬בולמן לתאר את מהותה של הטלטלה הרגשית‪" ,‬רעידת האדמה"‬
‫שחווה הקרבן בשלב הראשון ואילו פרייד מערערת על "ההשלמה" כשלב אחרון של החלמה בכל‬
‫המקרים של טראומה‪ ,‬ותופסת אותה כביטוי נוסף מאוחר‪ ,‬המונע מהקרבן לעמוד מול תוכנה האמיתי של‬
‫הטראומה שלו‪ .‬שילוב מסוים של שתי התיאוריות יכול בעיני לשפוך אור על הקונפליקט הפנימי של‬
‫הציונות הדתית לנוכח ההתנתקות במונחי תיאוריה של טראומה‪.‬‬
‫המקרה הפרדיגמאטי המגדיר טראומה של בגידה אצל פרייד הוא כפי שהזכרתי במבוא; המקרה‬
‫של ניצול מיני של ילד על ידי מבוגר קרוב שהילד תלוי בו להגנתו‪ .‬התוקף יכול להיות הורה‪ ,‬מורה‪,‬‬
‫בייבי‪-‬סיטר וכד'‪ .‬התנאי הוא שהילד זקוק למבוגר ושואב ממנו הגנה ותמיכה‪ .‬זהו גם במידה רבה היבט‬
‫של היחס בין אזרח ומדינתו‪ .‬פרייד מסבירה את הקשר בין המקרה הפרדיגמאטי לגילויים אחרים של‬
‫התופעה‪:‬‬

‫התופעה האופיינית לסוג כזה של טראומה במקרה של ילדים העוברים התעללות‪ ,‬היא שכחה של הבגידה‬
‫לפחות ברמת הזיכרון המפורש )‪ .(explicit memory‬תופעה דומה של קריאה סלקטיבית של המציאות‬
‫שנועדה להגן על מערכות יחסים‪ ,‬מתרחשת במצבים רבים אחרים של בגידה; של בן זוג‪ ,‬מעסיק‪ ,‬חברת‬

‫‪8‬‬
 ‫תעופה או ממשלה‪ .‬לא תמיד מדובר בשכחה מוחלטת של הפרטים‪ ,‬בחלק מהמקרים כמו במקרה של שלה‬
‫רוזנק‪ ,‬מתרחשת תמורה משמעותית בפרשנות של המצב והכעס מתחלף בהשלמה מפתיעה עם המציאות‬
‫החדשה ובחידוש הברית בין הקרבן והמקרבן‪ .‬החידוש של פרייד הוא שבניגוד להסברים המסורתיים‬
‫בפסיכולוגיה ‪ ,8‬נובעת השכחה מצורך הישרדותי בשימור תמיכתו והגנתו של המקרבן; במקרה שהקרבן‬
‫הוא ילד יהיה זה המבוגר שפגע בו‪ .‬אך כמעט בכל מצב שבו אדם נתון לחסותו של זולתו‪ ,‬חש שהוא תלוי‬
‫בו‪ ,‬זקוק להגנתו באופן קבוע או זמני או שאינו מסוגל לתאר את המשך חייו והישרדותו מחוץ לקשר הזה‪,‬‬
‫תהיה לו נטייה "לא לדעת"‪ ,‬להתעלם‪ ,‬ליפות את המציאות בשקרים וחצאי אמיתות או לשכוח מצבים בהם‬
‫נפל קרבן לתאוותו‪ ,‬רשלנותו או זדונו של נותן החסות‪ .‬בני אדם מצוידים במנגנונים המזהים מעילה‬
‫באימון כדי להגן עליהם מסכנה‪ ,‬אולם לעיתים קרובות מפרשים את המידע באופן מנוגד כאשר הוא מאיים‬
‫על מערכות יחסים הנתפסות כחסרות תחליף ‪ .9‬זיכרון הבגידה אינו נעלם‪ .‬הוא נעדר רק ברובד של‬
‫הזיכרון המפורש‪ ,‬הגלוי‪ ,‬הדקלרטיבי הנגיש לתודעה; המכונה בפסיכולוגיה הקוגניטיבית ‪explicit‬‬
‫‪ ,memory‬אבל קיים באותה עת ברובד הסמוי של הזיכרון‪ , Implicit memory ,‬ומשאיר עקבות‬
‫וסימנים בהתנהגות‪ .‬הזיכרון הסמוי עשוי לגרום לקרבן להתנהג באופן אי‪-‬רציונאלי‪ ,‬לחוש חרדה לא‬
‫מוסברת לנוכח אובייקטים‪ ,‬מקומות‪ ,‬או גירויים הקשורים למקור הטראומה‪ ,‬לחוש דחף להימנע ממצבים‬
‫‪10‬‬
‫או מקומות‪ ,‬גם אם אין לו לקרבן כל זיכרון מוחשי ומפורש של הטראומה‪.‬‬
‫התלות שחש אדם ביחסיו עם זולתו כמו זו של ילד בהוריו או אישה עם ילדים בבעלה המפרנס‪,‬‬
‫או של מתנחל במדינה היהודית‪ ,‬עשויים להיות תחושות מדויקות‪ .‬במקרים מסוג זה הקרבן‪ ,‬בין אם הוא‬
‫ילד מנוצל מינית‪ ,‬אישה נבגדת שיש לה ילדים‪ ,‬או מתנחל שצריך לבחור בין פינוי ובין ויתור על הגנת‬
‫הצבא‪ ,‬עשויים להיות צודקים בכך שללא חסותו של המקרבן הם מסתכנים במציאות גרועה יותר ואולי‬
‫אף במוות‪ .‬עם זאת‪ ,‬ישנם מצבים בהם תחושת התלות מבוססת על תפיסה שאינה לגמרי מדויקת‪ .‬לעיתים‬
‫קשורה תלות זו להיסטוריה נפשית מסוימת כמו יחסים טראומטיים קודמים או למניפולאציה רגשית‬
‫שמפעיל המקרבן על הקרבן‪ .‬במקרים כאלה הקרבן אינו מודע לאלטרנטיבות‪ ,‬נתון בחוסר אונים כה גדול‬
‫או הערכה עצמית כה נמוכה‪ ,‬עד שאינו מאמין כי הוא מסוגל להיחלץ מהתלות שגורמת לו סבל רגשי כה‬
‫עמוק‪ .‬בחינת מערכת היחסים שבין המתנחלים ובין השלטון מלמדת כי תחושת התלות של המתנחלים‬
‫במדינה אינה רק מצב של כפיפות מבנית של קהילה לשלטון מרכזי‪ ,‬אלא בנוסף‪ ,‬גם תוצאה‬
‫של טראומות קודמות )פינוי סיני ורצח רבין למשל(‪ ,‬איום מרומז או גלוי של השלטון להפוך אותם לאויבי‬
‫הדמוקרטיה )על הביטויים לכך ארחיב בהמשך( וגם תוצאה של היסטוריה נפשית מסוימת הממקמת את‬
‫‪11‬‬
‫המתנחלים בעמדת נחיתות וכפיפות ביחס לציונות החילונית‪ ,‬גם בכך אדון בהמשך‪.‬‬
‫פרייד מציינת עוד‪ ,‬כי במחקרים שערכו פסיכולוגים על התנהגותן של נשים מוכות‪,‬‬

‫‪ 8‬ההסברים הנפוצים לשכחה הם הניסיון של הנפש להקטין את הסבל הנפשי שגורמת ההזכרות באירוע טראומטי או הסבל‬
‫הנפשי הנובע מהתמודדות עם משאלה אסורה‪.‬‬
‫‪ Freyd 9‬עמ' ‪193‬‬
‫‪ 10‬כל הסימנים שהוזכרו מופיעים גם בהגדרת ה‪ PTSD-‬של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית ‪.‬‬
‫‪ 11‬ראה גם‪ :‬מאמר של אסף ענברי ‪/‬מעריב ‪" 15.9.02‬מאה שנים של בדידות‪-‬סיפורה העצוב של הציונות הדתית‪ ,‬שהביסה את‬
‫עצמה משעה שהפכה לתנועת התנחלויות"‬

‫‪9‬‬
 ‫)‪ (Dutton and Painter1981,1985,1993‬מצאו החוקרים אצל הנשים תבנית התנהגות של‬
‫אידיאליזאציה של המקרבן )בן הזוג( והכחשה של הכעס ועיוורון כלפי הסבל‪ .‬במקרים רבים לאחר‬
‫שחייה של האישה כבר ניצלו ממוות והיא עברה למקום מבטחים‪ ,‬היא מבטלת את האישומים כנגד בעלה‬
‫התקפן וחוזרת הביתה‪ .‬מדוע זה קורה ? איך יכולה אישה שהוכתה באכזריות להתעלם מהסכנה ולחזור‬
‫לבן זוגה המכה ? דוטון ופיינטר הציעו שני הסברים לתגובה הזאת‪ .‬הראשון‪ ,‬נטוע ביחסי הכוח הבלתי‬
‫סימטריים שבין בני הזוג; הטראומה מביאה את האישה לשפל בתחושת הערך העצמי‪ ,‬היוצר מנגד את‬
‫האידיאליזאציה של הגבר התוקפן‪ .‬ההסבר השני טמון בניגוד החריף בהתנהגותו של התקפן אשר מחליף‬
‫לסירוגין בין תוקפנות ובין התנהגות נעימה ומתחשבת )רגישות ונחישות ?(‪ .‬תבנית התנהגות זו מכונה‪:‬‬
‫"‪ .12"Intermittency of abuse‬הצרוף של שני ההסברים מלמד שמנקודת מבטה של אישה שערכה‬
‫העצמי נפגע את עד כדי חוסר יכולת להאמין ביכולתה להיחלץ וחוסר יכולתה להכיר באלטרנטיבות‬
‫לנסיבות חייה הקשים‪ ,‬וכאשר היא חשה תלות ב"חיבוק" של בן הזוג בסמיכות להתנהגותו האלימה‪,‬‬
‫מתרחשים עיוורון ושכחה של הבגידה במקביל לביטול עצמי ואידיאליזציה של התוקפן‪ .‬תופעה דומה‬
‫קיימת גם בקשר הטראומטי‪ ,‬שבין חוטפים לחוטפיהם‪ .‬בכל המקרים האלה העיוורון של הקרבן לבגידה‬
‫הוא מוצא נפשי הכרחי בין אם תלותו של הקרבן במקרבן לצורך הישרדותו היא אמיתית או מדומיינת‪.‬‬
‫על רקע הקווים הכללים של התיאוריה של פרייד שתיארתי עד כאן‪ ,‬אפשר לציין את שני המאפיינים‬
‫הבולטים של התופעה‪:‬‬
‫א‪ .‬יחסי תלות אמיתיים או מדומיינים המעוגנים ביחסי כוח בין הקרבן למקרבן‪ .‬התחושה של הקרבן‬
‫כי חסותו של המקרבן הכרחית לצורך הישרדותו של הקרבן‪.‬‬
‫ב‪ .‬דיס אסוציאציה שמשמעותה בידוד הזיכרון הטראומטי של הבגידה מהתודעה הנגישה‪ ,‬השכחה‬
‫או המרה של המשמעות המקורית של הזיכרון הטראומטי במשמעות המאפשרת את המשך‬
‫היחסים בין הקרבן למקרבן‪.‬‬

‫קושי מתודולוגי העולה מהניסיון להציג את הטראומה של ההתנתקות כטראומה קולקטיבית‪,‬‬

‫מצוי בכל ניסיון להציג טראומה של קולקטיב במונחים הנגזרים מתיאוריה המתייחסת לטראומה של‬
‫פרטים‪ .‬קיים פער גדול למדי‪ ,‬בין התיאור הקליני של טראומה ובין הסימנים הטקסטואליים לחוויה‬
‫טראומטית של קהילה שלמה שבהם אני עוסק‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם אצל שושנה פלמן ‪ 13‬העוסקת בטראומה של‬
‫ניצולי שואה וגם אצל יאנוף‪-‬בולמן ‪ 14‬העוסקת במגוון רחב של מקרים ואוכלוסיות‪ ,‬הזיכרון הטראומטי‬
‫אינו מאופיין רק באמצעות הסימנים הקליניים שמספק ה‪ 15 DSM-‬אלא גם באמצעות השלכותיו על‬
‫הקהילה‪ .‬י‪.‬ב מאפיינת את הזיכרון הטראומטי באמצעות השינויים המשמעותיים שהוא מחולל ביחס של‬
‫הקרבן לעצמו לזולתו ולקהילה‪ ,‬ופלמן באמצעות איכות האינטראקציה שבין הקורבנות לעדים החולקים‬

‫‪ Freyd 12‬עמ' ‪192‬‬

‫‪Felman Shoshana and Dori Laub/ Testimony: Crises of Witnessing in Literature, Psychoanalysis and 13‬‬
‫‪History/ 1992‬‬
‫‪ 14‬להלן תקרא י‪.‬ב‬
‫‪ 15‬האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית‬

‫‪10‬‬
 ‫איתם את הזיכרון הטראומטי )פלמן ולאוב ‪ .(1992‬שתי האפשרויות מצביעות כל אחת בדרכה על היחס‬
‫שבין הזיכרון הטראומטי ובין הצמד קרבן‪-‬קהילה כמהותי להבנת הטראומה‪ .‬במקרה שלפנינו הרגשתי‬
‫היא‪ ,‬שהציבור בו אנו דנים‪ ,‬החולק שפה פנימית‪ ,‬אמונות ואידיאולוגיה משותפת )באמצעות חינוך‪,‬‬
‫טקסטים קנוניים‪ ,‬מקורות סמכות משותפים וכו'( עשוי לחוות תהליכים נפשיים דומים ברמה הפרטית‬
‫ותוך אינטראקציה עם הקהילה הנתונה באותו סד חוויתי ‪.16‬‬
‫אם אכן אפשר לדבר על הטראומה של הציבור הדתי‪-‬לאומי לנוכח ההתנתקות "כטראומה של בגידה"‪ ,‬מה‬
‫הם המאפיינים המשותפים למצבם של המתנחלים ולמצבו של ילד נבגד ע"י אדם קרוב ?‬
‫כדי להשיב על השאלה הזו לעומק בכל הספקטרום של היבטיה דרוש מרחב דיון גדול בהרבה מזה הנתון‪.‬‬
‫על אף שבעבודה זו לא ארחיב את הדיבור למשל‪ :‬על השפעתם של פינוי סיני או רצח רבין על מרקם‬
‫היחסים בין המתנחלים למדינה‪ ,‬בכל זאת אפנה בהמשך לתיאור מה שהוא‪ ,‬לדעתי‪ ,‬לב היחסים המורכבים‬
‫בין החברה הדתית‪-‬לאומית ובין הציונות החילונית‪ ,‬כדי לבסס עד כמה שניתן את יחסי התלות הנפשיים‬
‫והאידיאולוגים‪,‬‬
‫אבחן את תפקידה של תמיכת התקשורת בהתנתקות ויחסה למתנחלים כמרכיב ביצירת האווירה בתקופה‬
‫שקדמה להתנתקות ואדון בקצרה גם בגישות השונות של המתנחלים לגבי המשך דרכם בחברה הישראלית‬
‫כניסיונות למקם את ההתנתקות בזיכרון הקולקטיבי שלהם‪.‬‬
‫אך‪ ,‬קודם שנשיב על שאלה זו העוסקת בשלב האחרון של התהליך כפי שהצגתי אותו; דהיינו‬
‫משמעותה של ההשלמה כמוצא הישרדותי‪ ,‬נפנה לברור השלבים הראשונים שלה כלומר‪" ,‬התחושה של‬
‫איבוד אחיזה" המובילה בהמשך לצורך באינטגראציה מחודשת‪ ,‬זאת בעזרת התיאוריה של יאנוף‪-‬בולמן‪.‬‬
‫י‪.‬ב נשענת על "תיאורית הסכימה" )‪ (schema theory‬מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ועל‬
‫תומס קוהן בדיון שלו במרכזיות של "הפרדיגמה" להתנהגות של קהילות מדעיות ‪ 17‬כדי לטעון‪ ,‬כי‬
‫טראומה פרושה אצל הקרבן‪ ,‬הרס של הנחות יסוד על העולם ועל העצמי המובילה לדיס אינטגראציה‬
‫פנימית‪ .‬י‪.‬ב מסבירה כי מול שלל הגירויים שמציב לנו העולם‪ ,‬הסכמות שבתודעתנו הן שעוזרות לנו‬
‫לקבוע למשל‪ ,‬האם היצור הצמרי שלפנינו הוא חתול‪ ,‬כבשה או גמל‪ .‬אך גם בכל דבר הקשור ליחסינו עם‬
‫הזולת‪ ,‬וליחס שלנו אל עצמנו; סכמות‪ ,‬מושגים והיררכיות הופכים את האינפורמציה הזורמת לתודעתנו‬
‫לקוהרנטית ומשמעותית ומעניקים לידע שלנו ביטחון יחסי עבורנו‪ .‬לביטחון הזה יש מימד רגשי מרכזי‪,‬‬
‫מכוון שאנו מקשרים את יכולתנו להבין את המציאות עם רגשות חיוביים ונעימים‪ ,‬שכן בעומק ההכרה‬
‫ביכולתנו לארגן את המציאות‪ ,‬אנו חשים בטוחים ומוגנים; ההנחה שהעולם הוא מקום בטוח עבורנו‪ ,‬שבני‬
‫האדם הם טובים בעיקרם ושאנו בעלי ערך‪ ,‬הן הנחות יסודיות המאפשרות לנו להחזיק בידע שלנו‬
‫בביטחון יחסי ולקיים אשליה הכרחית של "אי פגיעות" המאפשרת לנו להתנהל בעולם ולהחזיק‬
‫בתפיסותינו‪ .‬הטראומה היא לפיכך‪ ,‬מצב שבו כאילו "משך משהוא את הקרקע מתחת לרגלינו" ובו אנו‬

‫‪ 16‬גם בטקסט של שלה רוזנק ציינתי את המעבר התדיר מהרמה של החוויה הפרטית לחווית האבל הקולקטיבית‪ .‬מעניין‬
‫בהקשר זה האופן בו היא עושה שימוש במטבעות לשון הלקוחים מטקסטים קנוניים ופאראפרזות המובנים לקהל היעד שלה‬
‫למשל‪ " :‬לא יכולתי לומר 'ראשית צמיחת גאולתנו' כשהרגשתי שזו 'ראשית נבילתנו'‪".‬‬

‫‪ 17‬תומס קוהן‪ /‬המבנה של מהפכות מדעיות‬

‫‪11‬‬
‫תלויים באוויר ללא אחיזה‪ .‬במצב זה האינפורמאציה המגיעה לחושינו אינה מתיישבת עם תחושת המשקל‬
‫הצפויה ועם ההתנגדות הרגילה של הקרקע‪ .‬התוצאה היא שהאימון שלנו בעצמנו וביכולתנו לעשות אפילו‬
‫צעד אחד יציב‪ -‬קורסת‪ .‬י‪.‬ב מתארת את תחושותיהם של קורבנות טראומה כך‪:‬‬

‫הטראומה‪ ,‬אם כן תהיה על פי גישה זו מצב של התפרקות פנימית‪ ,‬הנובע מהרס הנחות היסוד הבסיסיות‬
‫ביותר המקנות לנו את הביטחון בעצמנו וביחס בינינו לסביבה‪ .‬המושגים "סכימה" ו"פרדיגמה" בהקשר‬
‫זה‪ ,‬מאפשרים לי‪.‬ב להשוות בין התגובה של קהילה מדעית כאשר היא חווה משבר בפרדיגמה שלה ובין‬
‫ההרס של עולמו הפנימי של קורבן שחווה חוויה כה קשה עד שאינו יכול עוד לראות את עצמו כבעל ערך‬
‫ואת העולם כמקום בטוח עבורו‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬י‪.‬ב מבדילה בין הנחות היסוד הרגשיות שבתשתית הסכמה ובין הסכמה עצמה‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫לא הפגיעה בסכמה ואפילו לא הפגיעה במרכיבים יסודיים שלה היא שאחראית לטראומה‪ ,‬אלא הפגיעה‬
‫בהנחות היסוד הרגשיות המאפשרות אותה‪ .‬האבחנה הזו מאפשרת לי‪.‬ב להבחין למשל בין המשבר של‬
‫קהילה מדעית ובין טראומה‪ .‬אך‪ ,‬האם הן באמת ניתנות להפרדה‪ ,‬או שאפשר לדבר לפחות על סכמות‬
‫מסוימות הכרוכות ללא הפרד בהנחות יסוד רגשיות ?‬
‫כאשר אני טוען כי אפשר לדבר על טראומה של החברה הדתית‪-‬לאומית כטראומה של בגידה‪ ,‬תהיה‬
‫טענתי‪ ,‬במונחי התיאוריה של י‪.‬ב‪ ,‬שהפגיעה של ההתנתקות בערכיה הבסיסיים של התיאולוגיה הדתית‪-‬‬
‫לאומית היא מניה וביה פגיעה בהנחות היסוד האישיות של רבים מהפרטים בקולקטיב הזה; כל אותם‬
‫נשים וגברים שההתיישבות‪ ,‬התורה‪ ,‬הצבא‪ ,‬קרוב הגאולה במעשה ובאמונה‪ ,‬הינם בפועל מפעל חייהם‬
‫האישי והקולקטיבי; עבורם‪ ,‬ההתנתקות היא לא פחות מטראומה מכוון שהיא שמה לאל‪ ,‬לא רק את‬
‫האמיתות התיאולוגיות שהם מחזיקים בהם אלא גם את ההנחה היסודית‪ ,‬שיש להם כבני אדם ולפועלם‬
‫האישי ערך כלשהו ושיש להם שליטה כלשהי במציאות‪ .‬ההתנתקות‪ ,‬כסימן ראשון להרס מפעל‬
‫ההתנחלויות מגלה‪ ,‬כי לא די בכך שאמונותיהם וחינוכם התגלו כחסרי ערך‪ ,‬אלא שחייהם בוזבזו לריק על‬
‫מפעל חסר תוחלת‪ .‬מכאן קצרה הדרך לדיכאון ולייאוש‪ .‬התיאור הזה עשוי להיות נכון לגבי הציבור‬
‫הדתי‪-‬לאומי כולו ובמידה רבה יותר לגבי אוכלוסיות ספציפיות בתוכו‪ ,‬בראשם המפונים החווים את‬
‫המשבר על בשרם ובני הנוער הלוקחים חלק במאבק‪ .‬זוהי אחת הסיבות לכך אתרי האינטרנט של‬
‫המתנחלים ועיתון נקודה הקדישו מקום נרחב לבירור התהליך הקשה העובר על בני הנוער ומפנים אליהם‬
‫חלק גדול מדברי החיזוק הרוחני‪ .‬י‪.‬ב מסבירה זאת כך‪:‬‬

‫‪12‬‬
‫הדיכאון והייאוש שחווים נפגעי טראומה באים לידי ביטוי בראיית עולם פסימית הניתנת למדידה בשלושה‬
‫מדדים שהציבה י‪.‬ב‪:‬‬
‫א‪ .‬המידה בה רואים הקרבנות את העולם כמקום טוב ובטוח‪,‬‬
‫ב‪ .‬מידת האמון שהם נותנים בבני אדם‪,‬‬
‫ג‪ .‬תחושת הערך העצמי‪.‬‬
‫י‪.‬ב הראתה באופן כמותי‪ ,‬כי הנחות היסוד של הקורבנות בשלושת המדדים שבדקה יושפעו מפרמטרים‬
‫שונים הקשורים לטיב הטראומה כמו למשל המשך שלה‪ ,‬האם היה הקרבן יחיד או חלק מקבוצה וכו'‪,‬‬
‫וכן מטיב הקרבן; גילו‪ ,‬מינו‪ ,‬הימצאותם של קרובי משפחה בסביבה וכו'‪.‬‬
‫אחת האבחנות המעניינות הנוגעות לענייננו היא האבחנה בין טראומה מידי כוח עליון לטראומה הנגרמת‬
‫על ידי בני אדם אחרים‪ .‬י‪.‬ב גילתה כי לטראומה הנגרמת מידי בני אחרים יש השפעה דרמטית על שני‬
‫המדדים )ב‪,‬ג( שבדקה‪ .‬כלומר‪ ,‬בני אדם החווים תוקפנות מידי זולתם‪ ,‬חווים חורבן עמוק של האימון שהם‬
‫נותנים בבני אדם אחרים‪ .‬הם נאלצים להודות כי "הרשע" שהופנה כלפיהם אינו אנונימי ואינו מקרי‪ ,‬אלא‬
‫להפך; תוצאה של זדון מכוון שנועד לפגוע בהם‪ .‬לכן בשונה מקורבנות של מחלה או אסון טבע‪,‬‬
‫ששואלים‪ :‬מדוע אני ? מדוע זה מגיע לי ? שואלים נפגעי טראומה מהסוג הזה‪ :‬מדוע עשו לי‪/‬לנו את זה ?‬

‫קורבנות של טראומה מידיהם של בני אדם אחרים אינם מרגישים רק חלשים וחסרי אונים כמי שהוכה‬
‫באסון טבע או כמי שנפגע בתאונה; הם מרגישים מושפלים‪ ,‬מחוללים‪ ,‬כבודם נרמס והם נאלצים להודות‪,‬‬
‫מפוכחים בקיומו של "רשע"‪ .‬הראיות של י‪.‬ב מראות כי אותן תחושות קשות של הרס האוטונומיה‬
‫‪18‬‬
‫הפרטית וחצית הקווים המשפילה משותפת לא רק לנפגעות אונס אלא גם לאנשים שביתם נפרץ וחולל‬
‫וקרוב לודאי שהוא משותף גם למתנחלים שביתם פונה על אפם‪ .‬דוגמאות רבות לתחושות אלה נמצאות‬
‫במקומות רבים‪ .‬דוגמה מובהקת לכך מתוך מאמר של אדם צחי מיד לאחר ההתנתקות ‪ ,19‬בו הוא מבטא את‬
‫ההכרה ב"רשע" והזדון שהופנה כלפי המתנחלים וכופר במשמעות של שאלות מהסוג‪ :‬למה זה מגיע לנו ?‬
‫המאופיינים כל כך לנפגעי טראומה מידיהם של אחרים‪.‬‬

‫‪ 18‬יאנוף‪-‬בולמן עמ' ‪80‬‬

‫‪ 19‬אדם צחי‪/‬נקודה ספטמבר ‪2005‬‬

‫‪13‬‬
 ‫אם נחזור לתחילת הדיון‪ ,‬התיאור של שלה רוזנק שורשן את תגובתה הראשונית להתנתקות כתחושה של‬
‫רעידת אדמה‪ ,‬צונאמי ששוטף אותי‪ ,‬יכול להיות מובן כעת כביטוי של טראומה שמשמעותה התפרקות של‬
‫הנחות היסוד הבסיסיות עד לאובדן אחיזה‪ .‬דימויים נוספים מסוג זה מופיעים במקומות רבים בשיח הדתי‪-‬‬
‫לאומי הפנימי‪ ,‬לפעמים‪ ,‬תוך שימוש במדרש ואגדה כמו שמביאים הרב דוד דודקביץ ויוסי פלאי‬
‫במאמרם ‪.20‬‬

‫הסיפור של האמורא על הדג הגדול שנדמה ליבשה יציבה‪ ,‬נועד לבטא גם הוא את התחושה האישית‬
‫והקולקטיבית של "משיכת הקרקע מתחת לרגליים" שפרושה חורבן הנחות יסוד שעולמם של המתנחלים‬
‫נשען עליהם‪ .‬הדג המתהפך אינו אלא מטפורה למדינה ומוסדותיה שנדמו ליבשה יציבה עד שבאה‬
‫ההתנתקות וחשפה את רצונה של ישראל להפוך למדינה נורמאלית; עם ככל העמים‪ ,‬ללא זיקה מיוחדת‬
‫לתפקיד המטאפיזי המשיחי ותוך ויתור על ערכי היהדות‪ .‬המשבר הערכי הטראומתי המגולם במלוא עוזו‬
‫באקט הפיזי של ההתנתקות מחייב את הציבור הדתי‪-‬לאומי להתפכח מהאשליה של זהות בין מדינת‬
‫ישראל הקונקרטית ובין האידיאה של המדינה היהודית לשיטתם‪ .‬אולם‪ ,‬עבור המפונים עצמם ועבור‬
‫הצעירים עלולה להיות ההתנתקות התפכחות לא רק מהאימון שנתנו במדינה ובמוסדותיה‪ ,‬בשיטה‬
‫הדמוקרטית כמשקפת את רצון העם או מהאימון שנתנו בזיקה היהודית של הציבור החילוני‪ ,‬אלא גם‬
‫מהאימון שנתנו בהנהגה הפוליטית והדתית שהובילה אותם לשבר הרגשי שהם חווים‪ .‬המאמץ של ההנהגה‬
‫יהיה לפיכך חתירה מחדש לקרקע יציבה שתאפשר לציבור לאחות את זהותו המפוצלת‪ ,‬להתגבר על אבדן‬
‫האשליות שנתלו בהן ולהיחלץ מהייאוש המלווה את ההתפכחות ‪.‬‬

‫תהליך האינטגראציה מחדש של עולם הנחות היסוד בעקבות ניפוץ האשליות הוא מרכיב הכרחי‪ ,‬טוענת‬
‫י‪.‬ב‪ ,‬בהתמודדות עם הטראומה‪ .‬משמעותו היא שהוא מאפשר לקורבן להגיע "לחוף מבטחים"‪ ,‬לייצב‬
‫מחדש תמונת מציאות לא לגמרי מאיימת‪ ,‬שתציב את הזיכרון הטראומטי במקום חדש שיאפשר לקורבן‬
‫להמשיך לחיות ולהתמודד‪.‬‬
‫למרות שחוף המבטחים המשתקף בשיח הדתי‪-‬לאומי הוא לכאורה משותף‪" :‬עם ישראל ותורת ישראל"‪,‬‬
‫מהווה האינטגרציה מחדש של עולמו של הציבור הזה‪ ,‬בסיס למחלוקת פנימית בין זרמים מנוגדים; אלה‬

‫‪ 20‬מתוך "מאבק על זהות" הרב דוד דודקביץ ויוסי פלאי‪ /‬נקודה אפריל ‪2005‬‬

‫‪14‬‬
 ‫המבקשים להסתגר‪ ,‬אלה המבקשים להשיב לעצמם את השליטה במדינה בכל מחיר ואלה המבקשים‬
‫להשתלב בה מחדש תוך תקווה להשפיע יותר על דרכה‪ .‬הויכוח אם כך‪ ,‬הוא על הפרשנות הראויה של‬
‫הזיכרון הטראומטי‪ ,‬כזו שתאפשר אינטגראציה פנימית מחודשת ושמירה על הנכסים הפיזיים והרוחניים‬
‫של הציבור הזה במסגרת של המשך היחסים עם המדינה‪.‬‬
‫המאפיין העיקרי של טראומת הבגידה בתיאוריה של פרייד‪ ,‬הוא השכחה של האירוע הטראומטי‬
‫או סוג של דיס‪-‬אסוציאציה המרחיקים אותו מהתודעה ולעיתים אף מפצלים את הסובייקט לשתי ישויות‬
‫נבדלות‪ .‬בניגוד לאופן בו מתבטאת תופעה זו בסובייקט‪ ,‬כאשר מדובר בקולקטיב של בני אדם‪ ,‬אין‬
‫פירושו של דבר שהזיכרון הטראומטי יהיה בלתי נגיש לכל פרט של הקולקטיב באותה מידה‪ .‬פרייד עצמה‬
‫אינה מדברת רק על שכחה מוחלטת‪ ,‬אלא על דרגות שונות של קריאה סלקטיבית של המציאות‪ ,‬מה שהיא‬
‫מכנה "שקרים לבנים ושחורים" שהסובייקט מספר לעצמו כדי לשמר מערכות יחסים‪ .‬לכן באשר‬
‫לקולקטיב‪ ,‬עצם המאבק על הזיכרון‪ ,‬הניסיון של דוברים שונים בתוך השיח הדתי‪-‬לאומי הפנימי לעצב‬
‫את משמעות האירועים עבור הקהילה כולה‪ ,‬גם אם במונחים מנוגדים‪ ,‬מעיד על ה"מתח הטראומטי"‪,‬‬
‫שיצרה ההתנתקות ועל סוג של דיס‪-‬אסוציאציה ברמה הקולקטיבית‪ .‬כלומר‪ ,‬מצב בו חלקים שונים של‬
‫אותו ציבור החולק תשתית אידיאולוגית‪ ,‬וערכים משותפים‪ ,‬חווה את המשמעות של אותם אירועים‬
‫בצורה שונה‪ ,‬לעיתים קוטבית‪ ,‬תוך הכחשה של חלקים שונים של המציאות‪ .‬אגב כך‪ ,‬מציבה כל עמדה את‬
‫הזיכרון הטראומטי במקום אחר ביחס לתמונת המציאות הפנימית האינטגראלית של הקהילה‪ ,‬זו שתבוא‬
‫בתום האירוע הטראומטי‪ .‬בדומה לפרייד גם י‪.‬ב מסתייגת מתיאור של האינטגראציה מחדש של עולמו‬
‫הפנימי של הקרבן כהחלמה שלמה‪ .‬במקום זה היא מדברת על יצירת תמונת עולם פחות מאיימת‬
‫המאפשרת חזרה לחיים‪ .‬פרייד‪ ,‬מדגישה עוד‪ ,‬כי מצבים קוגניטיביים אלה עשויים להיות תוצרים של‬
‫כורח הישרדותי‪ ,‬הממקמים מחדש את הזיכרון הטראומטי במערך נפשי‪-‬קוגניטיבי המאפשר "חזרה‬
‫לחיים" אך אינם מאפשרים התמודדות כנה עם משמעותו של הזיכרון הטראומטי עבור הקרבן‪.‬‬

‫טראומה לאומית כפשרה הישרדותית‬

‫ציינתי כבר כי המעבר מדיס‪-‬אינטגראציה פנימית שחוללה ההתנתקות לאינטגראציה מחודשת של תמונת‬
‫עולמם של המתנחלים ביחס למדינה ולציונות החילונית עוברת דרך התגבשותו של מושג ה"טראומה‬
‫לאומית" בשיח הפנימי שלהם‪ .‬אולם‪ ,‬המושג של "טראומה לאומית" כביטוי להשלמה בפועל של המחנה‬
‫הדתי לאומי עם ההתנתקות לא התגבש רק עבור שימושם הפנימי של המתנחלים אלא תוך ניסיון להשפיע‬
‫באמצעותו על השיח הציבורי הכללי‪ .‬על כן‪ ,‬מעניין לבחון את המובנים השונים של "טראומה לאומית"‬
‫בשיח הציבורי סביב ההתנתקות ואת יחסי הגומלין בינם‪ .‬קל להבחין כי השימושים השונים במושג‬
‫משקפים את גישתם של הדוברים להתנתקות‪ ,‬למתנחלים ולמפעלם וכן את המצוקה הציבורית העמוקה‬
‫בה נתונים המתנחלים ערב ההתנתקות‪ .‬כדי להבין אתת השימושים השונים במושג של "טראומה לאומית"‬
‫אערוך סקירה קצרה של התבטאויות פרדיגמאטיות לכל אחד מין הזרמים‪ .‬סקירה זו תקדים את הדיון‬
‫בשימוש המיוחד למחנה הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬שמבטא לטענתי "פשרה השרדותית" על פי המתווה המיוחד‬
‫ל"טראומה של בגידה"‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫‪ (1‬ארי שביט ממקם את עצמו במרכז‪-‬שמאל המתון של הציר ביחסו למתנחלים ‪ 21‬והיה מהראשונים‬
‫שהתייחסו למשמעותם המעשית של האירועים הצפויים‪ .‬כך כתב ב‪ , 27.1.2005 -‬בעיתון הארץ‪:‬‬

‫יש ר א ל ע ו מ דת ל בצ ע ב קי ץ את ה מע ש ה ה א כ ז רי ב יו ת ר ש ע ש ת ה‬
‫לאזרחיה זה שנים‪ .‬ישראל עומדת לבצע מעשה‪ ,‬אשר אפילו גנרל‬
‫דה גול לא עשה באלג'יריה בראשית שנות ה‪ .60-‬היא עומדת לשלוח‬
‫את חייליה אל תוך בתיהם של אזרחיה כדי לעקור אותם מתוכם‪ .‬וכדי‬
‫ל כ ל ו ת א ת כ ל א ש ר ב נ ו ‪,‬ו כ ל א ש ר נ ט ע ו ‪ ,‬ו כ ל א ש ר ה א מ י נ ו ב ו ‪.‬‬
‫המעשה האכזרי הזה הוא הכרחי‪ .‬ההתיישבות בחבל עזה הייתה טעות‬
‫הי ס טו ר ית ‪ .‬הט ע ות ה זא ת מ ס כנ ת את עצ ם קי ו מה של י שר א ל‪ .‬א ם‬
‫ישראל חפצה חיים‪ ,‬אם היא רוצה להמשיך להתקיים כמדינה יהודית‪-‬‬
‫דמוקרטית‪ ,‬עליה לתקן את הטעות הזאת‪ .‬עליה לפנות את חבל עזה‬
‫כולו‪ ,‬בשלמותו‪ ,‬עד הבית האחרון‪.‬‬
‫ואולם את המעשה הקשה הזה צריכים לעשות נכון‪ .‬לא בצהלה‪ ,‬לא‬
‫באטימות לב‪ ,‬לא כלאחר יד‪ .‬את המעשה המחריד הזה יש לעשות‬
‫בח י ל ו ב רע ד ה ‪ ,‬ב לב ב ו כ ה ו ב ר א ש מו ר כ ן ‪ ,‬ול א ל נ ה ו ג ג ב ה ו ת ל ב‬
‫שחייב להיעשות כדי לשמור על‬ ‫אותם‪.‬‬ ‫לרמוס‬
‫הכרחי‬ ‫ברשעות ולא‬
‫היא רע‬ ‫המתנחלים‬ ‫בהם‬ ‫לנהוג‬
‫כנגד‬ ‫בעקורים‪ .‬לא‬
‫שתופנה‬ ‫מנקודת מבט זו האכזריות‬
‫ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית‪ .‬הדיכוטומיה ברורה; האסון הוא של המתנחלים שיעקרו מבתיהם‬
‫ומרכושם‪ ,‬הרווח מצד שני‪ ,‬הוא של כלל אזרחי ישראל שימשיכו להתקיים במדינה יהודית ודמוקרטית‪.‬‬
‫בכל זאת קיים קושי להבין איך מתיישבים ביטויים עתירי רגש כמו‪ :‬אכזריות‪ ,‬טראומה‪ ,‬עקירה וכליון‪ ,‬עם‬
‫"תיקון טעות" רציונאלי‪ ,‬אינסטרומנטאלי חסר רגש‪ .‬הקושי הזה מתברר בהמשך הדברים‪ ,‬כאשר מסתבר‬
‫שמדובר באכזריות המופנית כלפי אזרחים מסוימים שהוא מכנה‪" :‬האנשים האחרים‪ ,‬אשר בעיני רבים‬
‫בציבור הם בני עוולה"‪ .‬שביט מצביע לא רק על הדימוי השלילי של המתנחלים במחנה הפוליטי שלו אלא‪,‬‬
‫גם על סימונם השכיח בחלקים גדולים של הציבור כ"אחרים"‪ .‬ישנם "הישראלים" הנורמאלים "חפצי‬
‫החיים" וישנם "האחרים"‪ -‬המתנחלים המסמנים את הטירוף המשיחי‪ ,‬את אי‪ -‬הנורמאליות ואת המוות‪.‬‬
‫כפי שישנה "ישראל הנורמאלית" בגבולות המוכרים וישנם "השטחים" שמעבר לקו הירוק‪" -‬השטחים‬
‫הכבושים"‪ .‬המושגים האלה‪ 22‬שהוטמעו בשיח הציבורי והופנמו בציבור הרחב על ידי השמאל הישראלי‬
‫ערערו בשיטתיות ולאורך זמן את הלגיטימיות של ההתנחלויות ושל המתנחלים והכשירו את הקרקע‬
‫למהלך שבסופו של דבר נתפס כבלתי נמנע‪ ,‬הכרחי ולגיטימי‪.‬‬
‫הצגתם של המתנחלים כאחרים של הישראלי "חפץ החיים" מובילה למשמעות של "הטראומה הלאומית"‬
‫כמחיר או מס שעל הציבור הישראלי לקבל על עצמו‪ ,‬כדי לרכך את האכזריות של מעשיו‪ .‬באופן דומה‬
‫לדרך בה הציג ארי שביט ב‪ 1991-‬את הקושי הנפשי של חייל ישראלי לבצע את תפקידו במחנה מעצר‬
‫לאסירים פלסטינים ‪ ,23‬גם כאן הקושי שלו עם הפינוי אינו נובע מעצם הלגיטימיות‪ ,‬הרציונאליות או אפילו‬

‫‪ 21‬בניגוד לדוברים אחרים בשמאל שאין להם כל עניין בדיאלוג עם הציונות הדתית מכריז שביט שהוא רואה במנהיגים מתונים‬
‫יחסית של המתנחלים כמו יואל בן נון ובנצי ליברמן בני שיח טבעיים של השמאל‪.‬‬
‫‪ 22‬בעניין הבנייתם של המתנחלים כאחרים והתמודדותם עם מושג הנורמאלי ראה מיכאל פייגה‪/‬להיות נורמאלי מכולם‪:‬שאלות‬
‫של זהות בהתנחלויות גוש אמונים‪ .‬כתב עת ‪ 2000‬מס‪ .2002 ,24 .‬וגם בהרחבה "שתי מפות לגדה‪-‬גוש אמונים‪ ,‬שלום עכשיו‬
‫ועיצוב המרחב בישראל‪/‬פרק ‪ 11‬מיכאל פייגה ‪2002‬‬

‫‪23‬‬
‫‪Ari Shavit On Gaza Beach From the NY Review of books JULY 18, 1991‬‬

‫‪16‬‬
 ‫מהטראומה של האחר‪ ,‬אלא מהפחד ממה שהפינוי יעשה למקרבן )הוא עצמו(; החרדה להיתפס בעיני‬
‫עצמו ואחרים כקלגס דכאני‪ .‬בפרפראזה על משפט מהמאמר שלו מ‪"They have forced us to 1991-‬‬
‫"‪ , choose: territories or decency‬שנאמר על הפלסטינים‪ ,‬אפשר לומר שאימוץ "הטראומה‬
‫הלאומית" של ההתנתקות נועדה למנוע מהמתנחלים לאלץ אותו לבחור בין פינוי ובין הגינות;‬
‫"‪ ."Disengagement or decency‬ההזדהות עם קרבנות הפינוי‪ ,‬השותפות והחיבוק שלהם המסומנים‬
‫ב"טראומה לאומית" היא למעשה מכשיר למירוק מצפונו של השמאל הציוני מהעוול של גירוש אזרחים‬
‫ישראלים מבתיהם ומכשיר מחוכם של הסתרת האמת הכואבת‪ .‬כפי שהגבר המכה בדוגמה של דוטון‬
‫ופיינטר מחליף את התנהגותו התוקפנית בהזדהות‪ ,‬חיבוק וחום‪ ,‬מיד או במקביל לאלימות שהוא מפעיל‬
‫כנגד קורבנו‪ ,‬כך גם המדינה זקוקה לאימוץ "הטראומה הלאומית"‪ .‬ככל שיבכו יותר יחד‪ ,‬ירכינו ראש‬
‫ויתחבקו עם המפונים יטושטש הקו המבדיל בין קרבן ומקרבן והסיכוי לנקות את מצפונם על שהם עומדים‬
‫לעשות‪ ,‬לזכות במחילה מהמפונים וממשפט ההיסטוריה יגדל‪ .‬זה היה לדעתי החשבון שעמד מאחורי הצפת‬
‫העיתונים והתקשורת האלקטרונית בכתבות שהוקדשו לרגשותיהם של המתפנים ושל המפנים והמובן‬
‫המיתי של תמונות הבכי והחיבוקים של חילי צה"ל והמתנחלים‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אולם לא היה זה המובן היחיד של "טראומה לאומית" בקרב תומכי ההתנתקות‪ .‬ב"דוח קשב"‬
‫שפורסם לאחר ההתנתקות ומבקר את הסיקור התקשורתי בחודשים ובשבועות שקדמו להתנתקות‪ ,‬נכתב‬
‫לעומת זאת‪ ,‬כך‪:‬‬

‫בניגוד לתזה שלהם הרואה בליבוי החרדה מפני מלחמת אחים ובהצגתה של ההתנתקות כטראומה לאומית‪,‬‬
‫שתי פנים של הכניעה לנרטיב של המתנחלים והצבא‪ ,‬הרי שבפועל אותם הכותבים שחשפו את‬
‫"המניפולאציה של המתנחלים" ליצר טראומה לאומית‪ ,‬הם גם אלה שהקפידו להציג את המתנחלים‬
‫כמסוכנים ולהתריע מפני כוונתם למנוע את ההתנתקות ע"י הובלתה למלחמת אחים‪ .‬כלומר‪ ,‬אותם‬
‫הגורמים המאשימים את המתנחלים באלימות טוענים שהדימוי של המתנחלים כאלימים נועד לשרת את‬
‫עצירת הפינוי‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬התיזה שמציעים כותבי הדוח כאילו היא תוצאה של מחקר מעמיק של הסיקור התקשורתי‪,‬‬
‫בוטאה בשלמותה ע"י כמה וכמה כותבים חודשים רבים לפני ההתנתקות; עובדה החושפת שוב את הניסיון‬

‫‪ 24‬קשב‪ -‬מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל‪ .‬מתוך הדוח‪ :‬מנותקים‪ ,‬כך סיקרו אמצעי התקשורת בישראל את ההתנתקות‪/‬ינואר‬
‫‪ ,2006‬המרכז ממומן בכספי האיחוד האירופי ובראשו עומד הסופר דויד גרוסמן‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫השנוי במחלוקת של השמאל לאמץ את השיח המדעי כאמצעי פוליטי ‪ .25‬ההבדל היחיד בין מה שפורסם‬
‫ע"י צבי בראל‪ ,‬דורון רוזנבלום‪ ,‬יונתן פלד ואחרים היה שכאשר נכתב דוח קשב היה ברור כי התחזיות‬
‫למלחמת אחים רווית דם לא התממשו‪ .‬כל השאר זהה‪ ,‬כולל הרעיון המרכזי שהכרה בהתנתקות כטראומה‬
‫לאומית פרושה ראיית ההתנתקות כעניין פנים ישראלי והשכחה של הדיון במחיר שגובה הכיבוש‬
‫מהישראלים ומהפלסטינים; "הטראומה הלאומית" נתפסת אצל מחברי הדוח ובשמאל‪ ,‬כמכשול התודעתי‬
‫של "אי ההפיכות" של ההתנחלות והכחשתה פרושה‪ ,‬פתיחת הדרך לפינויים נוספים‪ .‬העובדה שמלחמת‬
‫אחים לא התרחשה היא עבור מחברי הדוח קשב הוכחה לכך שהטראומה הלאומית הייתה פיקציה‪ ,‬אך‬
‫מכך משתמע שהם מזהים "טראומה לאומית" אך ורק עם תסריט שבו היו יורים המתנחלים והחיילים זה‬
‫בזה‪ .‬העובדה שאין זה המובן האפשרי היחיד של טראומה לאומית נעלמת מעיניהם כליל‪ .‬זו היא לשם‬
‫דוגמה גם עמדתו של צבי בראל במאמר מה‪ 20.2.05-‬בעיתון הארץ‪:‬‬

‫הנה התפתחו‪ ,‬אם כן‪ ,‬התנאים ליצירת טראומה לאומית‪ .‬תפקידה כפול‪ :‬לעצור בכל אמצעי את המלחמה שמנהלת‬
‫ממשלת זדון נגד צו אלוהי‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬להציב את הבלם ההיסטורי נגד יציאה נוספת מהשטחים בעתיד‪ .‬וכך‪ ,‬גם אם‬
‫הפעם טחו עיני העם הטיפש מלראות את הצרה שמתרגשת עליו‪ ,‬הוא לא יוכל לשכוח ‪ -‬וכמובן לא לסלוח ‪ -‬את‬
‫מה שצפוי לקרות בשדה הקרב של נצרים‪ ,‬כפר דרום ואלי סיני‪ .‬מכיוון שהזיכרון העמום של פינוי ימית לא הצליח‬
‫למנוע את יציאת עזה‪ ,‬צריך לייצר טראומה חזקה בהרבה‪ ,‬בעלת תוחלת חיים של מאה שנים‪ .‬כזאת שתמחק מספר‬
‫דברי הימים את הסיבה שגרמה לצאת עכשיו מעזה‪ .‬את העומס הבלתי נסבל שהוטל על הצבא בשמירה על קומץ‬
‫יהודים‪ ,‬את הקורבנות שנפלו בדרכים העוקפות שנסללו כדי למנוע הרוגים‪ ,‬את ההודאה בכך שאי אפשר לשלוט‬
‫על מספר כה גדול של ערבים למען פחות מעשרת אלפים יהודים‪ ,‬וכן‪ ,‬את כמויות הכסף האדירות שנשפכו לתוך‬
‫הדיונות הללו‪ .‬את כל אלה על הטראומה להשכיח‪.‬‬

‫וכשצריך טראומה‪ ,‬תמוה הביטחון המופרז בכך שיהודי לא יהרוג יהודי‪ ,‬שמלחמת אחים היא רק ביטוי ספרותי של‬
‫צרה גדולה‪ ,‬במציאות דברים כאלו לא באמת קורים‪ .‬ואם הם קורים‪ ,‬ודאי לא בתוך הקהילה הקדושה‪ .‬אולי אירים‬
‫יכולים להרוג אירים‪ ,‬ערבים בוודאי הורגים ערבים‪ ,‬אבל יהודים!? עד לאן אפשר למתוח את האשליה הזאת‪ ,‬ומהי‬
‫הנחת העבודה שמחייבת ממשלה סבירה שלטעמם של המתנחלים עומדת לחצות את הקווים מפטריוטיות לבגידה?‬
‫מהתחום שבו הכל מותר למען המולדת אל התחום שבו הכל אסור למען המולדת‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬כשהממשלה הזאת‬
‫מגדי רה מחד ש א ת המ ולד ת‪ ,‬כות בת מחדש את הת נ" ך ואי נה מוכ נה ל" ק ריאה הה גיו נית " לה כרי ע א ת ה גור ל‬
‫ב" מהלך דמ וקרטי"‪ ,‬א ותו משאל עם‪ .‬האם לא מגיע ל ממשלה הזא ת ו למשרת יה ללמוד לקח היסטו רי‪ ,‬להצי ג‬
‫לפניהם מלחמת אחים לעילא‪ ,‬הרי הם התחילו‪ ,‬הם עוקרים‪ ,‬דם היורים יהיה נקי‪.‬‬

‫גם אם טענתו של בראל מנוסחת בזהירות‪ ,‬אי אפשר לטעות מהי לדעתו של בראל כוונתם האמיתית של‬
‫המתנחלים כאשר הם מזהירים‪-‬מאיימים ב"טראומה לאומית"‪ .‬פרוש הדבר‪ -‬ירי נגד חיילים ושוטרים וזו‬
‫צריכה להכתיב את הנחת העבודה של הצבא ביחס לכלל המתנחלים‪ .‬ניסיונם של המתנחלים להכריע‬
‫במשאל עם מנקודת מבט זו‪ ,‬הוא ניסיון ציני למנוע את הפינוי באמצעים דמוקרטים ופרגמאטיים הזרים‬
‫לרוחם )כפי שמעידות המירכאות במקור בביטויים "קריאה הגיונית" ו"מהלך דמוקרטי"( בדיוק כפי‬
‫שהביטוי "טראומה לאומית" כאשר הוא נשמע מפיהם של המתנחלים הוא ניסיון ציני לנקות את מצפונם‬
‫מאשמת יריית הפתיחה של מלחמת האחים‪ .‬כך הופך המושג "טראומה לאומית"‪ ,‬בפי הדבקים בפינוי‬
‫ההתנחלויות בכל מחיר לשם קוד לדיבור הכפול ולכחש של המתנחלים וללגיטימאציה של המדינה‬
‫להפעיל נגדם את הכוח הנגזר מחשיפת תוכניותיהם הזדוניות‪.‬‬

‫‪ 25‬המאמצים של מכון קשב מצטרפים לשורה של ניסיונות מסוג זה שראשיתם בדוחות הסמי מדעיים שהוציא לאור ארגון‬
‫שלום עכשיו מאז ‪.1991‬‬

‫‪18‬‬
 ‫‪ (2‬באופן כללי ביקש הימין לתאר את ההתנתקות כטראומה לאומית‪ .‬אולם בין הימין החילוני לציונות‬
‫הדתית ובין זרמים שונים בציונות הדתית קיימים הבדלים אידיאולוגים המשפיעים גם על מובנה של‬
‫"הטראומה הלאומית" בהקשר של ההתנתקות‪ .‬הימין החילוני והמחנה הדתי‪-‬לאומי תפסו את התוכנית‬
‫כתקדים מסוכן של חזרה לגבולות ‪ ,67‬עידוד ואישור לאסטרטגיה של הטרור הפלסטיני וויתור עקרוני על‬
‫זכויות העם היהודי בארץ ישראל; זאת ללא כל תמורה מדינית‪ .‬שתי הטענות הראשונות )הביטחוניות( היו‬
‫הטענות העיקריות שהושמעו כנגד התוכנית‪ ,‬אולם הטענה השלישית‪ ,‬המטאפיזית‪ ,‬הודחקה במידה רבה‬
‫למרות מרכזיותה בתמונת עולמם של המתנחלים‪ .‬עבור הציבור הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬זכותו של העם היהודי על‬
‫ארץ ישראל אינה שאלה פוליטית גרידא‪ ,‬אלא עניין של זהות לאומית ופרטית; עניין תיאולוגי‪-‬הלכתי‬
‫עמוק ובעלת מעמד מיוחס בכל דיון הקשור להתיישבות‪ ,‬חזקה או ויתור על שטחי א"י‪ .‬למרות המרכזיות‬
‫של הטענה הזו בתפיסת עולמו של הציבור הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬היא כמעט לא הושמעה מחוץ לגבולות הדיון‬
‫הפנימי של הציבור הזה ‪ .26‬עבור הציבור החילוני כולו ובמידה גדולה יותר עבור השמאל‪ ,‬טענות מסוג זה‬
‫הן טענות אי‪-‬רציונאליות‪ ,‬מיסטיות או מטאפיזיות שאין לו הכלים או הרצון להתמודד עימן‪ .‬הכאב הכרוך‬
‫בהתמודדות עם מה שנתפס אצלם כמכה כואבת‪ ,‬שלא לומר טראומטית לתפיסת עולמם הפך להיות עניינם‬
‫הפנימי; מצוקה של נפש זרה וסתומה המהווה אתר בלתי נגיש לתודעה הקולקטיבית הישראלית‪ .‬אלי‬
‫מויאל‪ ,‬ראש עירית שדרות ‪ 27‬ודובר בולט של הימין החילוני לפני ההתנתקות ובמהלכה‪ ,‬מתייחס לטראומה‬
‫הצפויה כך‪:‬‬

‫מויאל מתאר את התכנית כשרירותית‪ ,‬ובלתי רציונאלית‪ ,‬כזאת המערערת את האימון הבסיסי שבין אזרח‬
‫למדינתו‪ ,‬אך אינו משתמש בקשר המטה‪-‬היסטורי שבין עם ישראל לארצו‪ ,‬הנחשב בלתי רציונאלי‬
‫בעצמו‪ .‬בכך אינו שונה בהרבה מצבי בראל שעבורו די לומר‪" :‬צו אלוהי" )הנה התפתחו‪ ,‬אם כן‪ ,‬התנאים‬
‫ליצירת טראומה לאומית‪ .‬תפקידה כפול‪ :‬לעצור בכל אמצעי את המלחמה שמנהלת ממשלת זדון נגד צו‬
‫אלוהי(‪ ,‬כדי לבטא את הבוז לאי‪-‬רציונאליות הבלתי נסבלת של המתנחלים‪ .‬הסיכוי היחיד לתפיסתם של‬
‫המתנחלים לשכנע באמצעות מכלול הטיעונים שלהם היה הרעיון של משאל עם‪ ,‬שנדחה ע"י שרון‪.‬‬
‫ההצעה לערוך משאל עם הייתה ביטוי כמעט נואש לרצון של המתנחלים "להתחבר ולחבר"; להגיע לכל‬
‫בית בישראל ולתקן בבת אחת וברגע האחרון את הכישלון המתמשך "להתנחל בלבבות" ‪ .28‬הם היו‬
‫משוכנעים כי אם רק יתנו להם‪ ,‬יוכלו בזמן קצר להפיץ אהבת הארץ ולמגר את השנאה‪ ,‬השטנה ואת‬

‫‪ 26‬תפיסתה התיאולוגית המורכבת של הציונות הדתית נחקרה כבר בהרחבה‪ .‬לדיון בתפיסת העולם הדתית של הציונות הדתית‬
‫ראה גם "הקץ המגולה"‪/‬אבי רביצקי‪ ,1993/‬הציונות הדתית בין הגיון ומשיחיות‪/‬דב שוורץ ‪1999‬אתגר ומשבר בחוג הרב‬
‫קוק"‪/‬דב שוורץ‪" 2001/‬הקוץ במזרנו של המקום"‪/‬גורביץ וארן‪1991/‬‬
‫‪ 27‬מתוך חלוקת הארץ‪ /‬ארי שביט ‪2005‬‬
‫‪ 28‬ביטוי שטבע הרב יואל בן‪-‬נון במאמר מפורסם ומשפיע שפרסם לאחר חשיפת המחתרת היהודית‪.‬‬

‫‪19‬‬
‫דיבתה הרעה של הארץ שמפיצה התעמולה של השמאל‪ .‬אך‪ ,‬היה זה מאוחר מדי‪ .‬זמן רב עבר מאז נפערה‬
‫התהום בין הציונות הדתית לציונות החילונית וההצלחה היחסית של מפעל ההתיישבות‪ ,‬תמיכת הממשלות‪,‬‬
‫החיבוק של הימין ובראשו ראש הממשלה אריאל שרון מתבררים ערב ההתנתקות כאשליה הטופחת על‬
‫פניהם של המתיישבים ושל הציונות הדתית כולה‪ .‬לא יפלא אם כך כי תכנית ההתנתקות הותקפה גם ע"י‬
‫המחנה הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬רק באמצעות טיעונים אחרים; על רקע אי הודאות הביטחונית שהיא נושאת בחובה‪,‬‬
‫על רקע הפגיעה בזכויות אזרח ועל רקע הפגמים בתהליך הפוליטי שהביא למימושה‪ ,‬כולם טיעונים‬
‫שנועדו לשכנע את הישראלי החילוני במרחב המושגי שלו‪ ,‬בשעה שמרכיב מרכזי בשבר שההתנתקות‬
‫יצרה נדחק מחוץ לדיון הציבורי נשכח והוכחש‪.‬‬
‫הלחץ על המתנחלים גבר כאשר במקביל לתהליך הפוליטי החלו להתפרסם מאמרים והתבטאויות מצד‬
‫פובליציסטים בכירים ופוליטיקאים מהשמאל העושים שימוש באיומים ובביטוים קשים ביותר כנגד‬
‫המתנחלים‪ .‬הם תוארו כאלימים‪ ,‬קיצוניים וחסרי כל כבוד לשלטון החוק והואשמו בניסיון לגרור את‬
‫צה"ל ואת המדינה למלחמת אחים‪ .‬דוגמה אחת מיני רבות מתוך מאמר של דורון רוזנבלום בעיתון הארץ‬
‫מה‪31.8.04-‬‬
‫"דתיים‪ ,‬לאומנים‪ ,‬קנאים‪ ,‬קוקטייל קטלני של מיעוט השואף לכפות בכוח את‬
‫רצונו על רוב העם‪ .‬סמכות המדינה לא רק שאינה מדברת אליהם‪ ,‬הם בזים לה‪.‬‬
‫אין להם בעיה להתנגד בכוח לממשלה המייצגת את רצון רוב העם"‪.‬‬
‫‪"...‬מה שחסר בשעה זו הוא מטה פינוי בראשות אלוף מוכשר ומנוסה‪ ,‬שירכז‬
‫יחידות מאומנ ו ת היטב למשימה ייחוד ית זו‪ ,‬ש יעדה לא רק ל נצח על הפינו י‬
‫אלא להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה"ל למלחמת אזרחים‪,‬‬
‫אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם"‪.‬‬
‫על רקע התבטאויות דומות של אישים כמו עמי אילון‪ ,‬ראש השב"כ לשעבר ומבכירי מפלגת העבודה‪,‬‬
‫אבשלום וילן ממר"צ תומי לפיד משינוי ואחרים התגבשה בקרב המתנחלים התפיסה כי הדמוניזציה שלהם‬
‫נועדה להכשיר תסריט של "אלטלנה" ‪ 29‬חדשה בו לא תהסס הממשלה להורות על ירי לעבר מתנחלים‬
‫ולהביא למעצרם של אלפים כדי להפוך את ההתנתקות לאירוע מכונן עדכני המסמל את הדבקות בשלטון‬
‫החוק ואת הריבונות הישראלית ‪.30‬‬

‫ההתעלמות מתוצאות משאל המתפקדים‪ ,‬פיטוריי שרי האיחוד הלאומי ערב ההצבעה בממשלה ודחיית‬
‫האפשרות לקיום משאל עם שיאפשר להם לשכנע את הציבור בטיעוניהם‪ ,‬נתפסו אצל המתנחלים כרמיסה‬
‫בוטה של שרון את חוקי המשחק הדמוקרטים‪ .‬בנוסף‪ ,‬הגיבוי של בג"צ לפעולות הממשלה‪ ,‬התעלמות‬
‫ארגוני זכויות האדם מגירוש אזרחים מבתיהם והתחושה כי מעצבי דעת הקהל בממסד הפוליטי ובתקשורת‬
‫עושים יד אחת בהצגתם כאלימים וכמטורפים‪ ,‬בדה‪-‬לגיטימציה וקרימינליזציה שיטתית שלהם‪ ,‬דוחקים‬

‫‪ 29‬ספינת נשק של האצ"ל‪ ,‬שטובעה ב‪ 22-‬ביוני ‪ ,1948‬במהלך מלחמת העצמאות‪ ,‬על‪-‬ידי כוחות צה"ל‪ ,‬משום שהאצ"ל סירב‬
‫למסור לצה"ל את השליטה המלאה בספינה‪ .‬אירוע זה זכה לכינוי "פרשת אלטלנה" והפך לסמל למימוש המונופול של‬
‫הממשלה על הפעלת כוח‪.‬‬
‫‪ 30‬מתוך דברי הרב דן בארי‪/‬נקודה ספטמבר ‪2005‬‬

‫‪20‬‬
‫אותם למאבק שעלול לגרום לשבר עמוק ביניהם ובין החברה הישראלית‪ .‬שבר שלמרות ההתנתקות אינם‬
‫רוצים בו‪.‬‬
‫באורח פרדוקסאלי הביאה המצוקה אליה נדחקו להכרה כי רק תגובה נרחבת אך בלתי אלימה שתקבע את‬
‫ההתנתקות בתודעת הציבור הישראלי הרחב כ"טראומה לאומית"‪ ,‬עשויה לצור את שותפות הגורל‬
‫שתמנע את השבר המוחלט‪ .‬אומר זאת פנחס וולרשטיין ‪ 31‬במרץ ‪ 2005‬כך‪:‬‬

‫מועצת יש"ע מהלכת על חבל דק מאד; ניהול מאבק שמצדו האחד התהום של אובדן מפעל חייהם‪,‬‬
‫אמונותיהם‪ ,‬מוסדותיהם וקהילותיהם ומצד שני אימת השבר עם הישראלים כולם שיתבטא בהטלת האשם‬
‫בהם‪ ,‬בידודם והדרתם של המתנחלים מערוצי החיים הכלכליים‪ ,‬הצבא והממסד; אוירה שתכשיר גם את‬
‫חורבן ההתנחלויות ביהודה ושומרון בעתיד‪ .‬הסכנה המרכזית לאסטרטגיה המתגבשת‪ ,‬היא אבדן שליטה‬
‫ואלימות בין אם היא חלק מהמאבק ובין אם היא נובעת מחידלון שלו‪ ,‬מכוון שבכל מקרה היא תשחק‬
‫לידיהם של המצדדים בשיבה לגבולות ‪ .67‬ברור מדברים אלה של וולרשטיין ומחלקים אחרים במאמר‪,‬‬
‫כי מטרת המאבק אינו למנוע בכוח מצה"ל לבצע את הפינוי‪ ,‬אלא להפוך את הפינוי לקשה עד כדי כך‬
‫שיחרת בתודעת הציבור כמהלך שאין לחזור עליו‪ .‬לתפיסתו‪ ,‬כדי שהציבור הישראלי יחווה את הפינוי‬
‫כחוויה מלכדת ויהפוך אותו לזיכרון קולקטיבי משותף של כאב עז שראוי להימנע ממנו בעתיד‪ ,‬הכרחי‬
‫לקבוע לו גבולות מדויקים‪.‬‬

‫לפיכך‪ ,‬קביעת גבולות המאבק כהחלטה רציונאלית מרכזית נובעת מההכרה שמדובר מצד אחד בעתיד‬
‫ההתיישבות כולה ומצד שני בטיב היחסים בין הציבור הדתי‪-‬לאומי לשאר הציבור ולמדינה; מהבנה‬
‫עמוקה כי הציבור הדתי‪-‬לאומי אינו יכול לשרוד לא מבחינה רוחנית ולא מבחינה מעשית ללא תלות‬
‫בישראל כמדינה ובשותפות עם אזרחיה היהודים‪" .‬הטראומה הלאומית" שהוא מכוון אליה הוא שם אחר‬
‫לצמצום ממדי הקרע‪ .‬באופן שמזכיר את תפיסתו של ארי שביט‪" ,‬הטראומה הלאומית" היא סוג השותפות‬
‫היחידה האפשרית בין הקבוצות המנוגדות התלויות זו בזו‪ .‬וולרשטיין מפרסם את הדברים בגיליון‬
‫"נקודה" ומפנה אותם לציבור שלו מעמדה של מנהיג ה"חי בתוך עמו" ומכיר את תהליכי העומק שהציבור‬

‫‪ 31‬פנחס וולרשטיין ראש מועצת מטה בנימין‪ ,‬מראשי מועצת יש"ע וממנהיגי המאבק נגד ההתנתקות‪ .‬מתוך מאמר של‬
‫וולרשטיין שפורסם בגיליון "נקודה" במרץ ‪ 2005‬תחת הכותרת‪ :‬מאבק של נבגדים – להיערך לעימות‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫הדתי‪-‬לאומי שרוי בהם‪ .‬עבור הציבור שלו אין מדובר רק בבחירה רציונאלית אלא גם בהכרעה‬
‫אידיאולוגית ונפשית‪ .‬ניסיון אולי אחרון למנוע את המפולת המוחלטת של הפוליטיקה הדתית‪-‬לאומית‬
‫שהחלה בהקמת גוש‪-‬אמונים ב‪ 1974-‬בהנהגתו הרוחנית של הרצי"ה קוק ‪ ,32‬וניצבת כעת מול סכנת‬
‫חורבן המפעל הגדול והתפרקות לקבוצות של קיצונים אלימים ומסות של פליטים בארצם‪ ,‬מוכים‪,‬‬
‫מצורעים ואובדי דרך‪ .‬על פני השטח‪ ,‬הויכוח בתוך המחנה נסב על שאלת ה"ממלכתיות" ועל שאלת‬
‫הסרבנות‪ ,‬ויכוח בין מגמות קוטביות של התבדלות והתחרדות מול גישה של אקטיביזם פוליטי וחברתי‬
‫שמטרתו כיבוש מוקדי כוח בחברה הישראלית‪ .‬אך‪ ,‬בעומק הויכוחים הקונקרטיים הללו בין שתי המגמות‬
‫הסותרות‪ ,‬מבצבצת עמדת הנחיתות של הציונות הדתית הן מול הציונית החילונית והן מול החרדיות‪,‬‬
‫תחושת הבגידה של הימין החילוני ושל החרדים שהותירו את המתנחלים לבדם "בישורת האחרונה של‬
‫המאבק" וההתפכחות מהאימון שלהם במערכת הפוליטית הפנימית והכללית‪ .‬השאלה העומדת בפני‬
‫הציבור הזה כעת היא שאלה של הישרדות‪ .‬מה שאומר וולרשטיין הוא למעשה‪ ,‬כי תגובתו של המחנה‬
‫הדתי‪-‬לאומי להתנתקות הינה מכרעת להישרדותו‪ .‬היא מחויבת לבטא את הפשרה שתאפשר לו להתקיים‬
‫תוך שמירה על מרב האינטרסים שלו‪ .‬הפשרה הזו עוברת דרך "הטראומה הלאומית"‪.‬‬

‫תנאים של בגידה‬
‫בחלק הבא אפרט את מרכיבי "טראומת הבגידה" של הציונות הדתית על רקע ההתנתקות‪.‬‬
‫המרכיב הראשון של הסכימה שברצוני לשרטט קשור במבנה היחסים שבין הציבור‪-‬הדתי לאומי למדינה‬
‫ומוסדותיה המיצגים את הציונות החילונית‪ .‬המרכיב השני שאדון בו יהיה עיצוב הזיכרון הטראומטי‬
‫כנגזרת של עמדות שונות ביחס לציונות החילונית ולמדינה‪.‬‬
‫‪ (1‬תלות‬
‫כפי שתיארתי קודם על רקע התיאוריה של פרייד‪ ,‬התופעות המאפיינות טראומה של בגידה קשורות‬
‫בראש ובראשונה למבנה הכוח המאפיין את יחסי הקרבן והמקרבן‪ .‬לכן יהיה השלב הראשון‪ ,‬ניסיון לאפיין‬
‫את יחסיה של הציונות הדתית עם המדינה‪ ,‬במונחים של תלות וכפיפות אידיאולוגית ופוליטית כפי שהיא‬
‫באה לביטוי בשיח הדתי‪-‬לאומי סביב ההתנתקות‪ .‬כל אזרח או קהילה תלויים במדינתם במתן שירותים‬
‫שונים‪ ,‬הגנה‪ ,‬תשתית כלכלית וכו'‪ ,‬אך גם קשורים ותלויים בה באמצעות מערך אידיאולוגי המספק את‬
‫הכבלים הסמויים מין העין של הנאמנות והלגיטימאציה‪ .‬טענתי תהיה כי יחס אידיאולוגי מסוים בין המחנה‬
‫הדתי‪-‬לאומי ובין המדינה מוטמע במידה כזו בחינוך של הציבור הזה עד כדי כך שהוא מהווה מרכיב נפשי‬
‫משמעותי בזהות של כל אחד מהפרטים של הקהילה ויש לו השפעה מכרעת על ההתמודדות עם‬
‫ההתנתקות‪ .‬אני מבקש לטעון כי משמעותו העמוקה של הקונפליקט הטראומטי עם המדינה‪ ,‬כרוך למעשה‬
‫בקונפליקט תיאולוגי שהשלכותיו עלולות להיות דרמטיות ללכידותה של החברה הדתית‪-‬לאומית‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫השיח התיאולוגי והערכי הנפרס באמצעי התקשורת הדתיים‪-‬לאומיים ערב ההתנתקות ואחריה‪ ,‬נוגע‬

‫‪ 32‬הרצי"ה‪ -‬הרב צבי יהודה הכהן קוק‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫ישירות בטראומה של המחנה הדתי‪-‬לאומי ומטרתו תהיה לתקן או לאשרר את מקומו הערכי והנפשי של‬
‫הציבור הדתי‪-‬לאומי ביחס למדינה‪ ,‬ככלי להתמודדות עם המשבר‪.‬‬
‫א‪ .‬המרכיב המשיחי של התלות במדינה‬
‫היחס בין הציונות הדתית למדינה נובע מהמתח הבסיסי בקיום הערכים שהציונות הדתית שואפת‬
‫לשלב; הלכה ומסורת מחד ומודרניות מאידך‪ .‬קבלת הציונות ע"י יהודים דתיים פרושה קבלת זהות יהודית‬
‫חדשה שבמרכזה הזהות הלאומית המודרנית והפנמת הרעיון שהציוניות מכוונת ליצירתו של "יהודי חדש"‬
‫וכרוכה בשלילת הגלות‪ .‬לפיכך הפרויקט הגדול שלקחה על עצמה הציונות הדתית הוא לשמש גשר רוחני‬
‫ותרבותי בין היהדות החרדית ובין הציונות החילונית‪ .‬אולם‪ ,‬כבר מראשיתה התפצלה הציונות הדתית בין‬
‫מחנות מנוגדים בשאלת האיזון בין ערכי הדת לערכי המודרנה ובעקבות כך‪ ,‬היה גם יחסן של שתי‬
‫הקבוצות למדינה שונה‪ .‬מחד‪ ,‬המחנה של "תורה ועבודה" "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" שנקרא לו‪:‬‬
‫"הציונות‪-‬הדתית"‪ ,‬שהפנים את המהפכה של הציונות וניסה לפתור את המתח שבין הדת למודרנה ע"י‬
‫פשרה ואיזון בין ערכים שאינם יכולים להיות מיושמים בשלמותם‪ .‬מאידך‪ ,‬המחנה של הרב קוק‬
‫)הראי"ה‪ (33‬ובהמשך "גוש אמונים" שנקרא לו‪ :‬המחנה "הדתי‪-‬לאומי" אשר מעולם לא הסכין עם הצורך‬
‫ליצר פשרה בין ערכים מנוגדים והאמין כי ניתן לשמור על הערכים הדתיים בשלמותם‪ .‬מכאן ארץ ישראל‬
‫השלמה‪ ,‬תורת ישראל השלמה ועם ישראל השלם )ארן ‪.34 (1991‬‬
‫עבור הדתי‪-‬לאומי המדינה אינה תולדה של תהליך היסטורי או ביטוי של הגדרה עצמית ולאומיות‬
‫מודרנית‪ ,‬אלא מסגרת בעלת מובן דתי‪-‬משיחי‪ .‬הגדרה זו לא הייתה מקובלת על "הציונות הדתית" )זרם‬
‫המזרחי( מלכתחילה שכן היא סותרת לכאורה את המימד ההיסטורי והמודרני שבלב הציונות‪ ,‬אולם‬
‫לבסוף הפכה המשמעות הדתית של המדינה לשכיחה גם בשיח של המחנה הציוני‪-‬דתי‪ .‬גם בתוך המחנה‬
‫הדתי‪-‬לאומי קיים מיעוט יחסי המבחין בין הגילום הקונקרטי של המדינה ובין המובן התיאורטי שלה‬
‫)הנשקה ‪ .(2005‬אך‪ ,‬עבור רוב הציבור הנמנה עם המתנחלים נתפסת המדינה כישות מקודשת המבטאת‬
‫רצון אלוהי מטה‪-‬היסטורי‪ .‬בכל זאת‪ ,‬נותרו שני המחנות נבדלים ביחסם לערכי המודרנה המיוצגים‬
‫במדינה; בעוד שהציונות הדתית )המיעוט( מבינה כי החיים במדינת ישראל מחייבים פשרות והתאמות של‬
‫ערכי הדת אך מנגד אינה נרתעת מביקורת על הערכים של החילוניות‪ ,‬רואה הדתיות‪-‬הלאומית )הרוב‬
‫הדומיננטי( כורח להגן על ערכי הדת מפני ויתורים‪ ,‬אך באותה שעה נרתעת מביקורת על התהליכים‬
‫העוברים על החברה החילונית‪ .‬המחנה הדתי‪-‬לאומי שבחר להשתתף בחיים הלאומיים‪ ,‬נדרש מפעם לפעם‬
‫להכרעות מעשיות הכרוכות לעיתים בפשרה בניגוד לשאיפתו המקורית לשמור על ערכי הדת בשלמותם‪.‬‬
‫כך גם לנוכח ההתנתקות‪ .‬אך הפעם‪ ,‬מצא הציבור הזה את עצמו אל מול בחירה בלתי אפשרית מבחינתו‬
‫המחייבת אותו לפגום בשלמותו של אחד מין הערכים ‪ -‬ארץ ישראל השלמה‪ ,‬באופן בוטא וגלוי‪ ,‬כאשר‬
‫מצד שני‪ ,‬הוא כפוי להחזיק בנאמנות כמעט עיוורת למדינה ולמוסדותיה הנתפסים כמקודשים‪ .‬כל עוד‬
‫יכול היה להשתמש בטקטיקות שונות כדי להתחמק מויתור על ערכים מוחלטים ולרכך בכך את הדיסוננס‬

‫‪ 33‬הרב אברהם יצחק הכהן קוק‬

‫‪ 34‬ראה גם הטרגדיה של חובשי הכיפות הסרוגות‪/‬יאיר שלג‪" /‬ארץ אחרת" גיליון ‪ 24,‬נובמבר ‪2004‬‬
‫יאיר שלג מתאר את העמדה הדתית‪-‬לאומית מבית מדרשו של הרצי"ה כחרדיות לאומית‪.‬‬

‫‪23‬‬
 ‫הקוגניטיבי שהוא חש )למשל בשילוב של חיילים דתיים בצבא( יכול היה הציבור הזה להמשיך להחזיק‬
‫בדימוי העצמי של הגורם המגשר בין הקצוות של העולם החרדי והעולם החילוני ולראות את עצמו כחלק‬
‫מהקונצנזוס‪ .‬אך בתנאים שנוצרו ערב ההתנתקות מגלה המחנה הדתי‪-‬לאומי שלא רק שאין לו כלים‬
‫טקטיים לישב את הסתירה שבין שלמות הארץ‪ ,‬כערך דתי והנאמנות למדינה כערך דתי ולאומי‪ ,‬ולא רק‬
‫שאיבד גם את תפקיד הגשר בין החרדיות למודרניות‪ ,‬אלא שהוא בעצמו הקצה ‪.35‬‬

‫הגילוי הזה הוא חלק מההתפכחות המאפיינת את תגובת המחנה הדתי לאומי לנוכח ההתנתקות‪ .‬התלות‬
‫האידיאולוגית‪-‬דתית במדינה נתפסת אצל הרבנים והמנהיגים כאבן יסוד המונחת בתשתית הנפש‬
‫הקולקטיבית של הציבור הזה ומשפיעה במישרין על תגובתו להתנתקות‪ .‬זהו מובן ראשון של השבר‬
‫הנפשי הנובע מהתלות האידיאולוגית במדינה‪ .‬המובן השני והעמוק יותר לדעתי נובע מהבעיה התיאולוגית‬
‫ליישב את ההתנתקות עם התקדמותו הדטרמיניסטית של המהלך האלוהי‪ .‬מובן זה מרכזי יותר לדעתי כי‬
‫הוא מאיים באופן ישיר על האמונה המשיחית וקיים בו פוטנציאל מסוכן מבחינת המנהיגות הדתית‬
‫והפוליטית של המחנה הדתי‪-‬לאומי להפניית עורף לסמכות הרבנית ולנטישת המחנה בעיקר אצל‬
‫הצעירים‪ .‬משבר מסוג זה עלול להביא לפירוק של הקהילות והמוסדות המשמשים סוכנים לאידיאולוגיה‬
‫הדתית לאומית ומהווים את גופה של התנועה ממש‪.‬‬
‫בתקופה שקדמה להתנתקות מלאים גיליונות נקודה בניסיונות מחודשים לברר וללבן את‬
‫משמעותה של ההתנתקות על רקע הערכים השונים המהותיים לתפיסה הדתית לאומית‪ .‬מתוכם אביא שתי‬
‫דוגמאות בולטות המייצגות גישות שונות לבעיה ואצביע על הפוטנציאל הטראומטי הטמון בהן לנוכח‬
‫ההתנתקות‪ .‬הראשונה‪ ,‬מתוך מאמר של מרדכי נאור‪ .‬השנייה מתוך מאמר של פרופ' דוד הנשקה‪.‬‬
‫במאמר שמפרסם נאור ב"נקודה" באפריל ‪ 2005‬מצביע המחבר על הקושי האידיאולוגי ועל סוג‬
‫של שיתוק הנובע ממנו ומאפיין את תגובתם של המתנחלים‪:‬‬
‫אה בת אר ץ י ש רא ל ו א הב ת מ די נ ת י שר א ל א ינ ם ש נ י דב ר ים שו נ ים ‪ ,‬ש נ י ע רכ י ם‬
‫נפ ר ד י ם ‪ ,‬א ל א ד ב ר א ח ד ‪ ,‬ח י ו ק י י ם ו נו ש ם ‪ .‬ע צם ה מ ח ש ב ה ש א פ ש ר לנ ת ק ב י נ ם‬
‫ולשקול זה את זה במאזניים‪ ,‬היא גזירת הילד החי לשניים ‪ -‬דבר מחריד ומזעזע‪.‬‬
‫הכו ל ה וא רצף אח ד‪ ,‬חי‪ ,‬או רגא ני‪ .‬חז ונם של הא בות אש ר ח יו בחב רון הו א‬
‫הראשית‪ ,‬ותקומת מדינת ישראל הוא האחרית; חברון היא השורש ותל אביב וחיפה‬
‫הן הענפים והפירות‪ .‬האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו אינה אהבה לשניים‪,‬‬
‫אל א לא ח ד ‪ -‬ל או ת ו יל ד נ פל א‪ ,‬ל א ות ו מה ל ך מו פל א ‪ ,‬הצ ומ ח מ תו ך ח סד י אב ו ת‬
‫ונמשך עד גאולת בניהם‪ .‬מכוח מהלך זה אנו נמצאים בחברון‪ ,‬בגוש קטיף ובצפון‬
‫השומרון‪ ,‬מכוחו אנו מוקירים את הצבא ומכבדים את חוקי המדינה ‪ -‬ומחשבה על‬
‫חציית הילד לשניים מעבירה בנו חלחלה‪.‬‬
‫יהודה יפרח‪/‬נקודה אפריל ‪2005‬‬ ‫‪35‬‬

‫‪24‬‬
 ‫הטיעון של נאור משקף את "תפיסת השלמות האורגנית" הכוללת את ארץ ישראל השלמה והתורה‬
‫השלמה‪ .‬מנקודת מבט זו יש מקור אחד לקדושתן של חברון תל‪-‬אביב ונצרים וכן לקדושתם של הצבא‬
‫והמדינה‪ .‬מכיוון שקדושתן של המדינה והארץ יונקת ממקור אחד‪ ,‬הרי שהאהבה לארץ ולמדינה היא‬
‫אהבה לאותו דבר עצמו ואינה ניתנת להפרדה‪ ,‬בבחינת חציית הילד במשל שלמה‪.‬‬
‫לאם האמיתית רק שלמות הילד חשובה‪ ,‬והיא תיאלם דום‪ ,‬נבוכה ומבולבלת‪ ,‬בושה‬
‫נכלמת ועלובה‪ ,‬עד שיצא כאור משפטה‪":‬המת לא תמיתוהו –היא אימו‪".‬‬

‫מכוון שכיבוד המדינה כמדינה יהודית היא בעלת משמעות דתית בדיוק כמו הנאמנות לארץ ולקיום‬
‫המצוות‪ ,‬היא מייצרת אצל המאמינים תלות נפשית‪ .‬וויתור עליה היא הכרעה טראומתית בלתי אפשרית‬
‫ומלאכותית‪ ,‬הדומה לדילמה של האם הכפויה לבחור בין חציו המת של בנה ובין ויתור על בנה החי‪.‬‬
‫ההכרח הכפוי לבחור בין המדינה לערכי התורה השלמים מעמיד אותם במצב בלתי הגיוני הגורם לשיתוק‪,‬‬
‫בושה‪ ,‬כעס ותסכול; שיתוק המזכיר את מצבו של החייל הנקלע למצב בו אינו יכול לא לברוח ולא‬
‫להלחם‪ .‬המוצא היחיד‪ ,‬כך נדמה‪ ,‬מהחובה הבלתי אפשרית הזו הוא מוצא של נס‪ ,‬פתרון פלאי שלא יאלץ‬
‫אותם להמיר את תלותם הנפשית במדינה בנאמנות בלעדית לארץ ישראל ולא יגבה מהם מחיר נפשי‪.‬‬
‫מכאן נובע שיח שלם העוסק בצפייה לנס וניכר במאמרים רבים שפורסמו בתקופה שלפני ההתנתקות‬
‫בתקשורת הדתית‪-‬לאומית וכן ביטויים כמו "היה לא תהיה" המרמזים להתערבות על‪-‬טבעית‪ ,‬שנשמעו‬
‫מפיהם של חלק מהרבנים‪.‬‬
‫דוגמאות אחדות‪:‬‬

‫מתוך דברי הרב קמינצקי‪ ,‬הרב של גוש קטיף‪ ,‬אפריל ‪2005‬‬

‫מתוך דבריה של עדה גבל תושבת תל‪-‬קטיפא באוגוסט ‪2005‬‬

‫דוגמה ציורית במיוחד נמצאת בתיאור של חלום שמתאר יהודה יפרח באפריל ‪ 2005‬ב"נקודה"‪ .‬בחלומו‬
‫הוא מופיע כקצין צעיר העומד בראש קבוצת חיילים שהצטוותה לפנות את הישוב נצרים‪ .‬כאשר נשמעת‬
‫פקודת המח"ט להיכנס לישוב מגלה יפרח כי הוא יכול לדבר מהבטן וכמוהו גם שאר החיילים‪ .‬הם מנצלים‬
‫את הכישרון החדש כדי לבטא את האיווי האמיתי שלהם‪ ,‬קולם הפנימי או קול מצפונם‪ .‬הקול הרם שבוקע‬
‫מתוכם אומר "לא מפנים"‪ ,‬והוא מתגבר ויוצר מהומה המובילה לביטול מופלא של רוע הגזירה‪ .‬בין אם‬
‫החלום הוא חלום או משל‪ ,‬מחדד סופו הניסי את הקונפליקט של המחנה הדתי‪-‬לאומי וחושף הן את החרדה‬

‫‪25‬‬
 ‫מפני ההשלה )‪ (marginalization‬והקרימינליזאציה של המתנחלים והן את המבוי הסתום מבחינה‬
‫אידיאולוגית ונפשית שבו הם מצויים‪.‬‬

‫הצפייה לנס ממין זה או אחר והאכזבה מאי התרחשותו של נס כזה‪ ,‬חושפות לא רק את החרדה ואת המבוי‬
‫הסתום הנפשי אליו נקלעו המתנחלים‪ ,‬אלא גם את האיום הסמוי על שלמות הקהילה והאימון בהנהגתה‪.‬‬
‫בעקבות מימושה של ההתנתקות הוקדש מאמר שלם ב"נקודה" לברור הצפייה לנס במסורת היהודית‪.‬‬
‫הרב בני לאו מעיד שם כך‪:‬‬

‫בלשון תורנית וקולחת גם יחד ‪ ,‬מסביר שם הרב את מורת רוחם של חז"ל מהעמדה המיוצגת בפרדיגמה‬
‫של חוני המעגל המחייב את הקב"ה לעשות נס‪ ,‬כעמדה שאינה ראויה לחיקוי‪ ,‬שכן היא מעידה בדרך כלל‬
‫על חוסר ענווה כלפי הבורא‪ .‬התלות הנפשית‪-‬תיאולוגית במדינה מובילה לפיכך למבוי סתום המאיים לא‬
‫רק על שלמותם הנפשית של המתנחלים אלא גם על אמנותם ועל הסמכות הרבנית והפוליטית המייצגת‬
‫אותם כפי שמעיד הרב בני לאו במאמרו‪.‬‬
‫הדוגמה השנייה שברצוני להציג כאן לעיסוק הכפוי בתלות במדינה היא מדבריו של פרופ' דוד הנשקה‪.‬‬
‫הנשקה תוקף את "החיבור הרוחני‪ -‬נפשי" של הציבור הדתי‪-‬לאומי עם הציונות החילונית כמרכיב כה‬
‫מרכזי של זהותו‪ ,‬מכוון אחר‪ .‬לדידו יסודה של העמדה הרת האסון הזו של הציבור שלו מול המדינה בכשל‬
‫תיאולוגי והבנה מוטעית של הראי"ה קוק‪.‬‬

‫‪26‬‬
‫הראי"ה שהלך לעולמו טרם קום המדינה אמנם ראה בציונות החילונית את הפוטנציאל של יציאה משעבוד‬
‫לגאולה וזיהה בה מרכיב של קדושה‪ ,‬אך לא הרחיק לכת עד כדי קידוש החילוניות אלא להפך‪ ,‬הסתייג‬
‫ממנה במובהק וכפר בחילוניות כאופציה היחידה לביטוי של לאומיות יהודית מודרנית‪ .‬קידוש החילוניות‬
‫ובכלל זה המדינה החילונית‪ ,‬טוען הנשקה היא נפילה לשבתאות משום שהיא ניסיון תיאולוגי פסול‪,‬‬
‫שהראי"ה לא כשל בו בעצמו וכמוהו כטבילה בטומאה כדי להעלותה משם‪ .‬הראי"ה לעומת זאת הכיר‬
‫באופייה האלוהי של הציונות באופן תיאורטי בלבד‪ ,‬מתוך ראיית איחודם של כל הניגודים באינסוף‪ ,‬אך‬
‫שקד על ההבדלה יומיומית מתמדת בין קודש לחול ולא היסס לתקוף את מאפייניה הפסולים של הציונות‬
‫החילונית‪ ,‬או להרחיק את הציבור הדתי מהערכים הזרים ומהזיוף הטבוע בה‪ .‬בהבדל הזה בין הראי"ה ובין‬
‫ממשיכיו טמון לדעתו הכישלון של הדתיות הלאומית בשמירה על עצמאותה הערכית וממנה נובעת אי‬
‫יכולתו של הציבור הזה לעמוד בתוקף על דעתו בסירוב מוחלט להשתתף בפינוי‪ ,‬גם במחיר סרבנות‬
‫ועימות עם הרוב החילוני‪ .‬הדתיות הלאומית הניחה למתח ההכרחי בין החזון המשיחי ועולם המעשה ללכת‬
‫לאיבוד ובמקום ליחס לטומאה תפקיד תיאורטי ועקרוני בלבד שאין לו השפעה ישירה על הכרעות ערכיות‬
‫קונקרטיות‪ ,‬הורידוהו הדתיים הלאומיים לעולם המעשה וקידשו את המדינה הקונקרטית ואת הפרקטיקות‬
‫התרבותיות והפוליטיות השגויות שלה תוך התעלמות מהסתירה האמונית הכרוכה בכך‪ .‬בדרך זו קשרו את‬
‫עצמם הדתיים הלאומיים‪ ,‬לדעת הנשקה‪ ,‬רוחנית‪ ,‬נפשית ומעשית לציבור החילוני והפכו את המדינה‬
‫לחזות הכול; לוודאות שבשמה יכלו לפעול ביוהרה חסרת שחר‪ ,‬כאילו חובה על הקב"ה להביא את‬
‫הגאולה ויהי מה‪ .‬כך‪ ,‬עד המשבר של ההתנתקות המעמיד אותם מול טעותם אך מאיים גם לפרק ולפצל‬
‫אותם‪.‬‬
‫התלות התיאולוגית במדינה היא לפיכך החטא הקדמון‪ ,‬שבעטיו פטר המחנה הדתי‪-‬לאומי את עצמו מהצגת‬
‫אלטרנטיבה אמיתית לחילוניות כמייצגת את הלאומיות היהודית ומרכישת עמדה אידיאולוגית עצמאית‬
‫ועקבית‪ ,‬שתקנה לו את החוסן הנפשי המוסרי הדרוש לסרב לקחת חלק במהלכים הנוגדים את אמונתו‪.‬‬
‫ראינו עד כאן כי גם נאור וגם הנשקה מצביעים על התלות האידיאולוגית‪-‬נפשית במדינה כשורש‬
‫המבוי הסתום‪ ,‬המבוכה‪ ,‬התסכול והבושה שהם חשים לנוכח ההתנתקות‪ .‬תחושות המונעות מהם מצד‬
‫אחד‪ ,‬לסרב לשתף פעולה עם ההתנתקות ולהיאבק בממשלה ובציבור החילוני באופן נחרץ וחד משמעי‪,‬‬
‫ומצד שני‪ ,‬מונעות מהם להשלים איתה ממקום של עצמה נפשית או רוחנית‪ .‬המבוי הסתום הזה מקפל‬
‫בתוכו איום נוסף ומשמעותי אף יותר לשלמות המחנה וערכיו הוא אבדן הסמכות הרבנית והפוליטית‬
‫בעיקר אצל הצעירים‪ .‬זה האחרון הוא זה שבעיני דוחף את מנהיגי המתנחלים לפשרה שמגלמת‬
‫"הטראומה הלאומית" שדנתי בה בחלק הקודם‪ ,‬כתחליף או השהיה‪ ,‬בתנאי שיאפשר לקהילה כולה לשרוד‬
‫את המשבר ולדחות את ההכרעות האידיאולוגיות והמעשיות הקשות לשלב מאוחר יותר‪.‬‬
‫ב‪ .‬המרכיב הפוליטי של התלות במדינה‬
‫בחלק הזה אתייחס לתלות נוספת‪ ,‬המאופיינת כתלות ברמה של יחסי הציבור הדתי‪-‬לאומי עם המנהיגות‬
‫של מפלגות הימין ועם אריאל שרון מי שעמד בראש המחנה הזה‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫חברי מועצת יש"ע שהם גם ראשי מועצות אזוריות‪ ,‬נהנו מחופש פעולה ניכר בכנסת ופעלו מתוך שותפות‬
‫וקרבה אמיתית עם מפלגות הימין‪ .‬לעיתים קרובות היו לבני בית בלשכותיהם של שרים וראשי ממשלה‬
‫באופן שאף לובי פוליטי לא זכה לו למעט נציגי הקיבוצים‪.‬‬
‫כך מתאר זאת ישראל הראל מראשי מועצת יש"ע‪:36‬‬

‫בפועל‪ ,‬פעלו כל מפלגות הימין לקידום האינטרסים של מועצת יש"ע ורבים מחברי הכנסת של הליכוד‬
‫נחשבים לבני ברית נאמנים של ההתיישבות ביש"ע אך‪ ,‬הגדיל לעשות מכולם אריאל שרון אשר‬
‫בתפקידיו כשר החקלאות‪ ,‬שר הביטחון‪ ,‬שר התשתיות ואף כראש הממשלה נחשב לרוח החיה מאחורי‬
‫ההתנחלויות ואב זכה לכינוי "אבי ההתנחלויות"‪.‬‬
‫אריאל שרון נחשב על ידי מהמתנחלים ליקירם‪ .‬למי שתמך בהם בפועל בכל תפקידיו עודד אותם במשך‬
‫שנים רבות "לרוץ ולתפוס כל גבעה" ‪ . 37‬הוא לא רק בנה‪ ,‬יישב והזרים תקציבים הוא גם דחף אותם לא‬
‫להסס ו"מסר לאנשים את כל הטריקים והשטיקים" )חיימוביץ ‪ .(27.10.04‬בנוסף נחשב גם לידיד אישי‬
‫של חלק ממנהיגי מועצת יש"ע ובעיקר של זאב חבר )זמביש( מזכ"ל "אמנה" הגוף המיישב של מועצת‬
‫יש"ע‪ .‬קירבתו המופלגת של אריאל שרון למפעל ההתנחלויות גרמה למתנחלים להעריך כי הקואליציה‬
‫בראשותו היא הטובה ביותר שיכולה להיות עבורם והם תמכו בה וחיזקו אותה עד לתחילת המפנה‬
‫בהצהרותיו של שרון‪ .‬שלה שורשן תושבת לשעבר בכפר דרום מתארת את הקשר של המתיישבים עם‬
‫שרון כך ‪:38‬‬

‫לפיכך שינוי הכיוון של שרון‪ ,‬שהסימנים הראשונים שלו נרשמו שנתיים קודם לכן )זכורה התבטאותו על‬
‫רצונה של ישראל לסיים את הכיבוש(‪ ,‬נתפס כזעזוע ותואר בהתבטאויותיהם של מנהיגי המתנחלים‬
‫במונחים של בגידה והפניית עורף לדרכם המשותפת‪ .‬מתאר זאת פנחס ולרשטיין כך ‪: 39‬‬

‫‪ 36‬מתוך "סוד הכוח"‪-‬המכון הישראלי לדמוקרטיה עמ' ‪74‬‬

‫‪ 37‬בנאומו של ממלא מקום יו"ר מועצת יש"ע אליעזר חיסדאי כחבר מרכז בועידת הליכוד בינואר ‪ 2004‬הזכיר חיסדאי לשרון‬
‫איך‪":‬חזרת מוואי פלנטיישן ואמרת לנו שכל אחד יזוז מהר‪ ,‬ירוץ ויתפוס עוד גבעה‪ ,‬ואנחנו זזנו ורצנו ועלינו על כל הגבעות‬
‫כמו שלימדת אותנו"‪.‬‬
‫‪ 38‬נקודה מאי ‪2005‬‬
‫‪ 39‬מתוך מאמר של וולרשטיין שפורסם בגיליון "נקודה" במרץ ‪ 2005‬תחת הכותרת‪ :‬מאבק של נבגדים – להיערך לעימות‬

‫‪28‬‬
‫הניסוח של וולרשטיין את אופי המאבק הדרוש מבטא את היחס האמביוולנטי לשרון‪ .‬חדי העין יזהו בו את‬
‫הזהירות שטבע בימין רצח רבין‪ .‬למרות שברור היה באותו שלב של המאבק נגד תוכנית ההתנתקות שזו‬
‫תוכנית של שרון וכי שרון נחוש לבצע אותה‪ ,‬העובדה כי שרון המנהיג הנערץ על המתנחלים הוא זה‬
‫שמחליט ומבצע תוכנית עקירת ישובים באותה נחישות שאפיינה אותו כל השנים בכיוון ההפוך‪ ,‬הייתה‬
‫מקור לא רק לתחושת בגידה אלא גם לחרדה והשפלה‪.‬‬
‫שרון ממשיך להיות אותו מנהיג חזק שהכירו אך הפעם מופנה הטרור הפוליטי שלו כלפיהם‪" .‬המילים‬
‫שחוזרות הכי הרבה בבית שלנו זה מושפלים ונבגדים" צוטט צבי הנדל תושב גוש קטיף וסגן שרת החינוך‬
‫)שומפלבי ‪" .(22.4.2004‬אריאל שרון הוא האויב הכי מסוכן שניצב מול ערכי המחנה הלאומי " כתב נדב‬
‫העצני )‪ (4.2.2004‬ודן מרגלית תיאר את תחושותיהם של ראשי מועצת יש"ע במילים "הנהגת המתנחלים‬
‫רוצה להאמין שמדובר בחלום רע שיחלוף וששרון יחזור לעצמו"‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬אם כך שלעובדה שאריאל שרון הוא זה שיזם וביצע את ההתנתקות היה תפקיד רגשי מיוחד ביחס‬
‫של המתנחלים לפינוי‪ .‬מעבר לעמדותיו הפוליטיות המוצהרות‪ ,‬הייתה דמותו שהצטיירה בתודעה‬
‫הקולקטיבית של המתנחלים דמות של מנהיג חזק‪ ,‬דמות אב‪ ,‬פטרון ונותן חסות‪ .‬כך שכאשר נודע כי שרון‬
‫הוא זה שמתכוון לפנות מתנחלים מבתיהם הייתה זו פגיעה חמורה עוד יותר‪ ,‬כי היה בה הצירוף של‬
‫העצמה הפוליטית והאישית שהפגין שרון‪ ,‬תחושת הנחיתות והכפיפות של המתנחלים כבני חסותו‬
‫וההפתעה‪ ,‬שהרעה הגדולה‪ ,‬באה מידיו של מי שמצפים ממנו לתמיכה והגנה‪.‬‬

‫‪ (2‬עיצוב הזיכרון הטראומטי‬

‫המרכיב המרכזי השני של "טראומת הבגידה" קשור בעיצוב הזיכרון של ההתנתקות בתודעתו הפנימית‬
‫של המחנה הדתי‪-‬לאומי‪ .‬ראינו כבר‪ ,‬כי ההתנתקות גרמה לזעזוע והתפכחות מרבות מהנחות היסוד‬
‫האידיאולוגיות והנפשיות של המחנה‪ .‬אולם‪ ,‬האופי שנשא המאבק של המתנחלים היה לבסוף מרוסן‬
‫בעיקרו וכלל יותר מחוות סמליות והצהרות‪ ,‬ממעשים שמטרתם סיכול ההתנתקות באמצעים אלימים‪.‬‬
‫למרות תמיכתם של חלק מהרבנים בסרבנות של חיילים‪ ,‬הוכח כי בפועל "לא היו חיילים לסרבנות"‪ ,‬כשם‬
‫שלא היו "חיילים" לעימות אלים עם הצבא‪ .‬כך‪ ,‬שבין אם רצתה חלק מהמנהיגות במאבק מיליטנטי יותר‪,‬‬
‫ובין אם פעלה כגורם ממתן‪ ,‬הרי שהזרם המרכזי של המתנחלים פעל כמי שיש לו עדין יותר מה לאבד‬
‫מאשר להרוויח מעימות כזה‪ .‬לכן‪ ,‬למרות שההתנתקות נחוותה כזעזוע והתפרקות‪ ,‬היה השלב הבא ניסיון‬
‫למקם אותה בתוך תפיסה אינטגרטיבית של חייהם של המתנחלים כישראלים ביחס למדינה ולישראלים‬
‫החילונים‪ .‬החלק הזה ינסה לעמוד בקצרה‪ ,‬על השפעתה של ההתנתקות על קריאת המפה החברתית‪-‬‬

‫‪29‬‬
‫רוחנית של החברה הישראלית‪ ,‬כתוצאה מההתנתקות‪ .‬כלומר‪ ,‬על האופן שבו מבינות קבוצות שונות בתוך‬
‫המחנה את עתידן‪ ,‬ביחס לכוחן ופועלן של קבוצות אחרות בציבור היהודי המחזיקות בעמדות ערכיות‪-‬‬
‫רוחניות שונות בנוגע ליהדותה של המדינה ולמובנה של הציונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין אני מבקש לומר כי‬
‫ההתנתקות הייתה הגורם היחיד להיווצרותן של תפיסות אלה‪ .‬למעשה ההפך הוא הנכון‪ .‬מכיוון שהציונות‬
‫הדתית אינה עשויה מקשה אחת ומצד שני‪ ,‬יש בה מימד עומק רוחני וערכי המשותף לכל בניה‪ ,‬הייתה‬
‫ההתנתקות חוויה ש"הציפה" מחלוקות ונטיות שהיו בה קודם להתנתקות‪ .‬החידוש הוא בכך שכעת‬
‫משמשת ההתנתקות נקודת יחוס היסטורית ורגשית משותפת לרגע ממנו מתפצלות כמה דרכים רוחניות‬
‫ומעשיות השואבות חלק מתקפותן מהמשמעות המיוחסת להתנתקות בזיכרון הקולקטיבי המובנה על ידן‪.‬‬
‫מי זה "הם" ? או‪ ,‬הולדתה של האליטה‬
‫הזכרתי כבר ‪ 40‬את אבחנתה של י‪.‬ב‪ ,‬כי במקרים של טראומה הבאה מידיהם של בני אדם‪ ,‬חווים הקרבנות‬
‫התפכחות מההנחה שבני אדם הם טובים בעיקרם וחורבן עמוק של האימון שהם נותנים בזולתם‪ .‬הם‬
‫נאלצים להודות כי "הרשע" שהופנה כלפיהם אינו אנונימי ואינו מקרי‪ ,‬אלא להפך; תוצאה של זדון מכוון‬
‫שנועד לפגוע בהם‪ .‬השאלה הנפוצה ששואלים קורבנות מסוג זה היא‪ :‬מדוע עשו לי‪/‬לנו את זה ? ; ומנסים‬
‫להשיב עליה בתנאי שלמחולל הרשע יש כתובת ברורה‪ .‬אך מיהם האחראים לרשע שהופנה כלפי‬
‫המתנחלים בהתנתקות; החיילים ? מפקדי הצבא ? הממשלה ? אריאל שרון ?הציבור שבחר בממשלה ?‬
‫הציבור שלא מחה ? עם ישראל כולו ?‬
‫כאן מוצא הציבור הדתי לאומי את עצמו בבעיה‪.‬‬
‫ברור לו כי החיילים‪ ,‬השוטרים ומפקדיהם‪ ,‬אינם אלא המוציאים לפועל של אותה שליחות‪ .‬כך גם אריאל‬
‫שרון הממשלה והכנסת‪ ,‬מבלי להמעיט באחריותם‪ ,‬לא יכלו לבצע את ההתנתקות ללא תמיכתם של‬
‫המערכת המשפטית‪ ,‬הכלכלית‪ ,‬התקשורת וללא מנדט מהבוחר‪ .‬אם כך‪ ,‬נופלת האשמה על העם כולו על‬
‫שלא מחה‪ ,‬לא התנגד והשתתף באופן ישיר או עקיף ב"רוע" הנורא של הגירוש‪ .‬אך כאן מונח קושי עצום‬
‫עבור המחנה הדתי‪-‬לאומי שכל עולמו הרוחני מושתת על מימוש ייעודו של עם ישראל כישות מטאפיזית‬
‫‪41‬‬
‫מקודשת כפי שמבטא הקטע הבא‪:‬‬

‫בחלק הקודם בו עמדתי על התלות של המחנה הדתי‪-‬לאומי במדינה‪ ,‬הראיתי כיצד נפער פער בין הזהות‬
‫המוחלטת בין עם ישראל ובין המדינה כמייצגת את מאווייו וייעודו של העם‪ .‬זהות המגולמת בעיקרון‬

‫‪ 40‬ראה עמ' ‪ 13‬בחיבור זה‬

‫‪ 41‬הרב דן בארי‪/‬נקודה ספטמבר ‪2005‬‬

‫‪30‬‬
 ‫ה"ממלכתיות"‪ .‬מקורו של עקרון "הממלכתיות" בחידוש של הראי"ה קוק על פי מקורות רבים בחז"ל‪,‬‬
‫שבהעדרו של מלך חוזרת הסמכות לידי העם‪ .‬מכאן ההכרה ההלכתית בשלטון הדמוקרטי כביטוי של‬
‫מצוות מינוי מלך‪ ,‬וההכרה במוסדות השלטון כחלק ממילוי המצווה וממילא כביטוי של סמכות העם‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬הפער שנפער בין המדינה "כיסוד כיסא ה' בעולם" ובין עם ישראל אינו נעצר כאן‪ .‬הטענה שמשעה‬
‫שהמדינה ומוסדותיה מועלות בתפקידן המטאפיסי‪ ,‬יש לציבור הדתי‪-‬לאומי הזכות ואף החובה להתנגד לה‪,‬‬
‫אינה משמיטה כשלעצמה את הבסיס מתחת לעיקרון הממלכתיות‪ ,‬מכוון שאם השלטון הדמוקרטי מייצג‬
‫את ריבונות העם‪ ,‬הרי הוא שלטון לגיטימי מבחינה הלכתית גם אם הוא פועל בניגוד לדעתו של מיעוט‬
‫מיוחס ככל שיהיה‪ .‬אך‪ ,‬מה קורה אם השלטון מייצג את העם רק למראית עין ?‬
‫רק אז‪ ,‬נשללת הלגיטימיות שלו על פי אותו עיקרון עצמו והוא הופך להיות שלטון זר‪.‬‬
‫אחד הקולות המנסה לאפיין את ההתנתקות בזיכרון הקולקטיבי של הציבור הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬טוען בדיוק את‬
‫הטענה הזו‪ .‬השלב הראשון של הטיעון הוא‪ ,‬שהשלטון בישראל אינו שלטון העם; הוא שלטון של אליטה‬
‫השולטת בכלכלה‪ ,‬במערכת המשפטית‪ ,‬בתקשורת ובאקדמיה ונמצא הרחק מהישג ידו של העם ומרצונו‬
‫כפי שבא לביטוי בבחירות‪ .‬האליטה השלטת שערכיה הם לטעמה "ערכים נאורים"‪ ,‬מייצגת לא יותר‬
‫מעשרים אחוז של הציבור היהודי; "מיעוט פוסט‪-‬מודרני ופוסט‪-‬ציוני חדור שנאה לכל עניין יהודי" ‪.42‬‬
‫האליטה מושפעת עמוקות מקשריה הכלכליים והמקצועיים עם עמיתיה בעיקר באירופה‪ ,‬וחותרת בסופו‬
‫של דבר לביטול הציונות‪ ,‬הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל והפיכת ישראל למדינה דו‪-‬לאומית נטולת‬
‫זיקה ליהדות‪ .‬החלק השני של הטיעון הוא‪ ,‬כי ערכיו של רובו המכריע של הציבור שונים לחלוטין מערכיו‬
‫של המיעוט השולט בו‪ .‬רובו של הציבור היהודי החילוני‪ ,‬שהוא על פי תפיסה זו "יהודי‪ ,‬מגדיר עצמו‬
‫כיהודי‪ ,‬ורוצה להיות יהודי"‪ ,‬הוא שמרני ומסורתי ביסודו‪ ,‬ציוני‪ ,‬מאמין בשייכותו של עם ישראל לארצו‬
‫ואינו רדוף רגשי אשם על הכיבוש כביכול של ‪ 67‬או של ‪ .48‬למרות שבשאיפתו הכנה לשלום הוא מוכן‬
‫לפשרות‪ ,‬הוא אינו רואה בנחלת אבות "שטח כבוש" שראוי להפטר ממנו ויהי מה‪ .‬בנוסף לו‪ ,‬קיים כמובן‬
‫הציבור הדתי והחרדי ההולך וגדל שערכיו הם ערכי התורה וא"י‪.‬‬
‫קשה לאמוד את מידת השפעתה של תפיסה זו על הזיכרון הקולקטיבי של ההתנתקות במחנה הדתי‪-‬לאומי‪,‬‬
‫אך היא חוזרת בווריאציות שונות‪ ,‬במובהק ובמשתמע‪ ,‬במאמרים רבים שהופיעו ב"נקודה" בתקופה‬
‫שקדמה להתנתקות ומיד אחריה‪ ,‬באופן המלמד על חדירתה של עקרי התזה לתפיסתם של כותבים רבים‬
‫המצדדים בה או שוללים אותה‪ .‬הניסוחים המובהקים ביותר של התזה הזו מופיעים בשני מאמרים‪ :‬האחד‬
‫מאפריל ‪ 2005‬במאמר של הרב יהודה יפרח תחת הכותרת "כן להתבדל"‪ ,‬והשני במאמר של עו"ד שלמה‬
‫גן צבי בספטמבר ‪ 2005‬מיד לאחר ההתנתקות תחת הכותרת "שלטון זר"‪ .‬יפרח תופס את הציבור הדתי‪-‬‬
‫לאומי כנתון בטראומה ומנסה להוביל אותו‪ ,‬צעד אחר צעד למבט מפוכח במציאות החברתית הסובבת‬
‫אותו‪ .‬אגב כך הוא תוקף‪ ,‬ראשית‪ ,‬את הקריאות של חלק מהרבנים "להתחבר מחדש לקונצנזוס" על ידי‬
‫דו‪-‬שיח עם האקדמיה‪ ,‬השמאל והתקשורת כקריאות הנובעות מהכחשה של השבר העמוק בין המחנה‬
‫הדתי‪-‬לאומי ובינם‪ .‬שנית‪ ,‬את הנטייה למצוא פשר למאורעות בנטילת אשמה על כך שלא נעשה מספיק‬

‫‪ 42‬שלמה גן צבי‬

‫‪31‬‬
 ‫כדי "להתנחל בלבבות"‪ ,‬להבין את הצד השני וכו'‪ ,‬כשלילה עצמית הנובעת גם היא מהטראומה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫מאמרו מבטא את הצורך של הציבור הדתי‪-‬לאומי להגדיר מחדש את מצבו ביחס לחברה הישראלית‪,‬‬
‫ממצב של התפרקות "קונספצית הגשר" בין הדתי ללאומי )המקף הקדוש(‪ ,‬למצב של "אינדיוידואציה"‬
‫שמשמעה‪ ,‬גמילה מהצורך באישור חיצוני והכרה של הציונות החילונית‪ ,‬אשר ממילא אבד כל סיכוי‬
‫לשכנע אותה‪ .‬כך יכול לוותר המחנה הדתי‪-‬לאומי על כל קשר עם מי שמערער על הלגיטימיות של‬
‫עמדותיו ויכול להפנות את מאמצי השכנוע שלו לעם ישראל שנתפס למעשה כהמון חסר דעת כעין חומר‬
‫‪43‬‬
‫ביד היוצר‪.‬‬

‫שלמה גן צור מרחיק עד משפט דרייפוס כדי להצביע על הקשר שבין "נאורות"‪ ,‬ובין מה שהוא מכנה‬
‫אוטו‪-‬אנטישמיות בגישתה של הציונות החילונית לדתיות הלאומית‪.‬‬
‫השלטון הזר שהוא מדבר עליו אינו זר רק בגלל היותו מיעוט‪ ,‬אלא בעיקר בגלל איבתו לכל שיקול או‬
‫טיעון שמקורו יהודי ותיאולוגי בזירה הפוליטית והציבורית‪ .‬בכך הוא מכוון ל"פצע הישן" של המחנה‪-‬‬
‫הדתי‪ ,‬שחזר ונפתח על רקע ההתנתקות; חוסר היכולת להביע את מכלול טיעוניה בזירה הציבורית‪ ,‬מבלי‬
‫שטיעונים אלא יפסלו כבלתי‪-‬רציונאליים ובלתי קבילים‪.‬‬

‫כיצד אם כן מעצבת התזה של "השלטון הזר" את הזיכרון הקולקטיבי של המחנה הדתי לאומי בעקבות‬
‫ההתנתקות ?‬
‫פיצול הישות הכללית של עם ישראל היושב בציון לשתי ישויות הנבדלות מהותית משחרר את הציבור‬
‫הדתי‪-‬לאומי ובעיקר את ההנהגה מאחריות לכישלון למנוע את ההתנתקות‪ .‬אם האחריות מוטלת כולה על‬
‫שלטון זר ומנוכר ליהדות ולציונות‪ ,‬שהשתלט בדרכי רמייה על הציבור ורצונו‪ ,‬אין מקום לבחינה עצמית‬

‫‪ 43‬הרב יהודה יפרח‪/‬נקודה אפריל‪2005‬‬

‫‪32‬‬
 ‫של הערכים הדתיים‪-‬לאומיים‪ ,‬לביקורת על התנהלות ההנהגה הפוליטית והרוחנית ואין כל פגם ביחסו‬
‫המסורתי של המחנה לציבור החילוני‪ .‬התזה של השלטון הזר מאשררת למעשה את קדושת הארץ‬
‫ושלמותה‪ ,‬את הממלכתיות ואת קדושת העם‪ .‬הציבור החילוני כשבוי בידיה של כת שלטונית‪ ,‬נמצא פטור‬
‫מאחריות; זוכה למעמד של "תינוק שנשבה" למושא של שכנוע‪ ,‬קרוב לבבות והתחזקות רוחנית‪ .‬הרווח‬
‫הראשון מכך‪ ,‬הוא ביכולת ליישב את הסתירה הפנימית‪ ,‬בין דמותו האידיאית של עם ישראל ובין תפקידו‬
‫כמקרבן‪ .‬הרווח השני הוא בדחיית העימות עם המדינה לאופק מרוחק שיאפשר למחנה לשרוד את המשבר‬
‫בשלב ראשון‪ ,‬ולצבור כוחות לעימותים הצפויים בהמשך‪ .‬מרבית הדוברים המחזיקים בעמדה מעין זו‬
‫מטיפים לפי שעה‪ ,‬להתבדלות חברתית שמשמעה הימנעות מכל דיאלוג עם השמאל‪ ,‬פניה פנימה לחיזוק‬
‫החינוך הערכי ולהרחבת ההשכלה כדי לגדל דור שיידע להשתלב במוקדי הכוח מבלי להסתאב ערכית‪,‬‬
‫ובמקביל ביסוס הקשר עם "היהודי הפשוט" מעל ראשן של המפלגות והשלטון‪.‬‬
‫חסידי התזה של "האליטה השלטת" לא היו היחידים שנאבקו על עיצוב דמותו של זיכרון ההתנתקות‬
‫בתודעת המחנה הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬אך ישנם כמה מאפיינים המשותפים למחזיקים בתיאורית האליטה‬
‫ולמתנגדיהם‪ .‬גם אלא וגם אלה מסכימים עם האבחנה שהציבור הדתי‪-‬לאומי נתון בטראומה‪ ,‬חווה‬
‫התפרקות של הנחות יסוד בסיסיות לתפיסת עולמו וזקוק בדחיפות למבט מפוכח ורציונאלי במציאות‪ .‬גם‬
‫אלה וגם אלה מבקשים להציע דרך שתאפשר לציבור שלהם לשרוד את הטראומה‪ ,‬לשמור על נכסיו‬
‫החומריים והרוחניים ולהגדיל את השפעתו על החיים במדינת ישראל‪ .‬ולבסוף‪ ,‬גם אלה וגם אלה‬
‫מאשימים את הצד השני שגישתם סימפטומאטית לטראומה של ההתנתקות ואינה תורמת להשגת מטרותיו‬
‫של המחנה הדתי‪-‬לאומי‪ .‬כך מתאר שרגא בר און את תגובתם של אלה המבקשים לקבע את ההתנתקות‬
‫בזיכרון של הציבור הדתי‪-‬לאומי כנקודת אל חזור ביחסיו עם הציבור החילוני ‪:44‬‬

‫בניגוד לגישתם של המצדדים בתזת האליטה‪ ,‬קוראים המתנגדים לה‪ ,‬להכיר בצורך בהדברות עם כל חלקי‬
‫הציבור החילוני ולחתור לפשרות שיאפשרו לגשר על הפערים בין הציבור הדתי‪-‬לאומי ושאר חלקי העם‪.‬‬
‫במקום "לכבוש את מוקדי הכוח" או להתבדל‪ ,‬מתוך מאמץ לשכנע את "חסרי הדעת" ולסלק את "האליטה‬
‫הפוסט‪-‬ציונית" שחלק מהציבור הדתי‪-‬לאומי‪ ,‬מדמה בנפשו את קיומם‪ ,‬חובה עליהם להכיר בכך שחלק‬
‫גדול מהציבור הישראלי‪ ,‬עייף מהמחיר שההתיישבות בשטחים גובה ממנו ומעוניין להתרכז בתחומים‬
‫‪45‬‬
‫אחרים‪.‬‬

‫‪ 44‬שרגא בר און‪/‬נקודה דצמבר ‪2005‬‬

‫‪ 45‬הרב יובל שרלו‪/‬נקודה נובמבר ‪2005‬‬

‫‪33‬‬
‫קיבוע ההתנתקות בזיכרון הקולקטיבי כשיקוף של החלוקה המדומיינת בין העם והאליטה עלול לדעת אלה‬
‫להוביל לתוצאות חמורות שישחיתו את החברה הדתית לאומית ויעמיקו את הקרע בינה לשאר הציבור‬
‫וממילא יחבלו במאמציה של החברה הדתית לאומית להשפיע על דרכה של המדינה ולזכות בהישגים בכל‬
‫התחומים הקרובים לליבה‪ .‬הצגת השלטון כמרושע‪ ,‬אנטישמי ומושחת עלולה לחזק מגמות אנטי‬
‫דמוקרטיות או להוביל לאימוץ יחס אינסטרומנטאלי לדמוקרטיה‪ .‬אלה יגררו ניכור גדל והולך כלפי‬
‫הציבור הדתי‪-‬לאומי ונקיטת צעדים מוצדקים שיגנו על הדמוקרטיה מפניו‪ .‬גרוע מכך‪ ,‬אימוץ אתוס בדלני‬
‫או כוחני יביא לאיבוד שליטה על הנוער‪ ,‬שחווית העימות עם מוסדות השלטון והניסיון להכריע הכרעה‬
‫מדינית בכוח‪ ,‬היו עבורו חוויה בלתי חינוכית‪ ,‬שערערה את סמכות הרבנים וההורים והגבירו את נטייתו‬
‫של הנוער לכוחנות‪ ,‬בוז למוסדות ולמהפכנות‪ .‬אלה עלולים לחזור כבומרנג ולפרק את המחנה מבפנים‪.‬‬
‫ההתנתקות לדעתם של אלה צריכה מצד אחד‪ ,‬להיקבע בזיכרונו של הציבור הדתי‪-‬לאומי ככישלון‬
‫התפיסה שהובילה את הציבור הדתי‪-‬לאומי למצב של אופוזיציה מתמדת;" הכל או לא כלום"‪ ,‬ומצד שני‪,‬‬
‫כמנוף להתחברות מחודשת לציבור על ידי הצגת אלטרנטיבה חיובית המבוססת על פשרה ועל הסכמה‬
‫לאומית רחבה‪ .‬תפיסה יהירה‪ ,‬המתעלמת מהצרכים ומהמאבקים היומיומיים של הציבור הישראלי‬
‫ומהמחיר הכבד שהוא משלם על הגשמת האידיאה של ארץ ישראל השלמה‪ ,‬מתגלה על רקע ההתנתקות‬
‫כדרך ללא מוצא המובילה את הציבור הדתי לאומי ליותר ניכור‪ ,‬לכישלון בכל התחומים‪ :‬א"י‪ ,‬דת ומדינה‬
‫וחברה ועלולה להפוך אותו לכת המשוכנעת בצדקת עצמה אך בלתי רלוונטית לציבור הישראלי בדומה‬
‫לחרדים‪ .‬המגמה הזו המובילה להעמקת הקרע‪ ,‬צריכה להתהפך‪ .‬ההתנתקות צריכה לשמש נקודת המפנה‬
‫ממנה יחנכו לקבלה והבנה עמוקות‪ ,‬של כללי המשחק הדמוקרטי ולא רק כנגזרת נסבלת של "מצוות מינוי‬
‫מלך"‪ ,‬המובילה לתפיסה אינסטרומנטאלית של הדמוקרטיה‪ .‬ההתנתקות צריכה להיות נסיגה "מהמשחק‬
‫על סכום אפס" לפיו נתפס כל ויתור של המדינה על שטחי א"י או על מה מערכי הציונות הדתית‪ ,‬כנסיגה‬
‫מוחלטת מהציונות וכהתנהגות של שלטון זר ולשוב למכנה המשותף הרחב של הציונות‪ -‬ביסוס הבית‬
‫הלאומי של עם ישראל‪ ,‬במובן המשותף לציבור כולו ולא על פי דרכה של קבוצה כזו או אחרת‪.‬‬
‫ראינו‪ ,‬כי גם המחזיקים בתזה של "השלטון הזר" וגם המחזיקים בתזה המנוגדת בוחרים להשכיח חלקים‬
‫שונים של המציאות ומאשימים את יריביהם‪ ,‬כי החלקים המושכחים בתמונת המציאות שלהם‪ ,‬הם תוצאה‬
‫ישירה מהטראומה שחוללה ההתנתקות‪ .‬בד בבד חושף המאבק על הזיכרון של ההתנתקות גם את מידת‬
‫דבקותן המשתנה בשלמות הערכים המסורתיים של הציבור הדתי‪ -‬לאומי ואת הפגיעה באימון שהם‬
‫נותנים ביכולתם לשכנע‪ ,‬או לנהל דיאלוג עם הציבור הישראלי על האופנים שהם רואים את עתידה של‬
‫החברה הישראלית‪ ,‬ערכיה ותפקידה בקהל האומות‪.‬‬

‫‪34‬‬
 ‫סיכום‬
‫ספק אם המתווה המבוסס על "טראומה של בגידה" ועל "אשליות מנופצות" הוא המתווה התיאורטי היחיד‬
‫לתיאור המשבר של המחנה הדתי‪-‬לאומי לנוכח ההתנתקות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬הוא מהוה לדעתי כלי ניתוח‬
‫מתאים להבנת המורכבות בתגובותיהם ויחסם של המתנחלים ותומכיהם להתנתקות‪.‬‬
‫אני מקווה שתיארתי בצורה משכנעת‪ ,‬את היחס שבין המבנה הנפשי‪-‬תיאולוגי הקולקטיבי של המחנה‬
‫הדתי‪-‬לאומי ובין הציונות החילונית המגולמת במדינה ובמוסדותיה‪ ,‬את ההתפכחות מחלק מהנחות היסוד‬
‫המאפיינות את הציבור הזה ואת המאבק על הזיכרון הקולקטיבי של ההתנתקות‪.‬‬
‫לאחר בחינת התגובות השונות להתנתקות‪ ,‬בחינת המאבקים הפנימיים על משמעותה והדרך שראוי‬
‫לציבור הדתי‪-‬לאומי להמשיך ממנה‪ ,‬טענתי היא‪ ,‬כי הציבור הדתי‪-‬לאומי בחר להשלים עם ההתנתקות‬
‫ולהמשיך ולראות את עצמו חלק של המרקם החברתי ושותף לעתידה ולגורלה‪ .‬הסיבה לכך‪ ,‬כפי שטענתי‬
‫היא השרדותית; הציבור הדתי‪-‬לאומי אינו יכול לראות את עצמו בשום אופן מבחינה אידיאולוגית‪ ,‬נפשית‬
‫או מעשית מחוץ למדינה ולחברה הישראלית וחייב על כן לוותר על מאבק שיעמיד אותו במובהק בעמדה‬
‫עוינת לאינטרסים של רוב הציבור ולמוסדות השלטון‪.‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬לא תהיה התמונה שלמה מבלי לזכור כי ההשלמה של הציבור הדתי‪-‬לאומי עם ההתנתקות‬
‫שבאה לביטוי בפתרונות השונים שהוא מוצא להמשך החיים במסגרת המדינה‪ ,‬מעכבת התמודדות מלאה‬
‫עם הסבל שיצרה ההתנתקות‪ .‬ברובד העמוק יותר הפער שחשפה ההתנתקות בין הציבור הדתי‪-‬לאומי ובין‬
‫הציבור החילוני‪ ,‬מצוי ברמה של "מה שאינו יכול להיאמר" בשיח הציבורי הישראלי ‪.46‬‬

‫הכוונה כאן‪ ,‬היא למשמעות היסודית שמייחס הציבור הדתי‪-‬לאומי לזיכרון ההיסטורי ‪ 47‬של עם ישראל‬
‫ולשיבה לשטחי הארץ כשיבה ערכית ורוחנית‪ ,‬שהלכה ונדחקה מהשיח הציבורי ותויגה ע"י מרבית‬
‫הציבור כאי רציונאלית‪ ,‬משיחית ובלתי רלוונטית לניהול מדיניות של מדינה מודרנית‪ .‬האזכורים לנקודה‬
‫כאובה זו מלווים בד"כ בשפה צינית ומרירה המדגישה את חוסר האונים של המחנה מול המבוי הסתום‬
‫שהמחישה עבורם ההתנתקות‪ .‬התחושה שההתנתקות אינה רק חורבן מפעלם האישי והקולקטיבי‪ ,‬אלא‬
‫ביטוי של דחיקת חזונם הרוחני אל מחוץ ללגיטימיות‪ .‬הבנה כאובה שהישרדותם החברתית והפיזית‬
‫מחייבת אותם להדחיק את אמונותיהם הבסיסיות ביותר ולקיים סוג של גלות פנימית‪ ,‬או פיצול בין האמת‬

‫ישראל אליצור‪ /‬אפריל ‪2005‬‬

‫‪46‬‬

‫‪ 47‬על כך יש לציונות הדתית ויכוח עם הציונות החילונית‪ .‬בניגוד לנאמר במגילת העצמאות "בארץ ישראל קם העם היהודי‪"..‬‬
‫טוענת הציונות הדתית כי עם ישראל קם דווקא בגולה "לך לך מארצך וממולדתך‪) "..‬בראשית יב'‪ (1‬וכי ארץ ישראל ניתנת‬
‫לעם ישראל לא מתוקף היותה מולדתו אלא מתוקף שליחותו הערכית המעוגנת בברית אלוהית לרשת אותה‪.‬‬

‫‪35‬‬
‫שלהם; בין הפרשנות החברתית‪,‬רוחנית‪ ,‬ורגשית שלהם למציאות ובין החזות שעליהם להציג כלפי החברה‬
‫הישראלית ‪.48‬‬

‫מה שנבצר מהקרבן לבטא כדי לשמור על חסותו של המקרבן; "מה שאינו יכול להיאמר" נמצא בפער בין‬
‫האלימות שהופנתה כלפיו ובין היחסים שראוי היה שיתקיימו בין שניהם‪ .‬כאשר המקרבן מכחיש את‬
‫אחריותו לתוקפנות או מסתתר מאחורי מושג צדקני של "טראומה לאומית" ושולל מהקרבן את‬
‫הלגיטימיות של תפיסת עולמו ‪ ,‬נוצר פיצול בין ישות אחת המשלימה עם המצב החדש וישות אחרת‬
‫הממשיכה להחזיק בעקשנות בתחושת הבגידה וממשיכה לטפח בסתר אתוס קולקטיבי הנשען על תמונת‬
‫מציאות אלטרנטיבית ‪.‬‬
‫הכאב האמיתי של ההתנתקות שאינו בא על פתרונו בהשלמה עם ההתנתקות וימשיך כנראה לתסוס מתחת‬
‫לפני השטח ולחפש מוצא בדרכים שונות‪ ,‬הוא הכאב של דחיקת השקפת התורה על עתיד העם והמדינה‬
‫לשוליים הסהרוריים של השיח המדיני‪ .‬אולם האחריות על מצב דברים זה אינה מוטלת כולה על הציונות‬
‫החילונית‪ .‬בחינת הכרעותיה ההיסטוריות של הציונות הדתית מראה‪ ,‬כי במקום לקחת חלק בתנועות‬
‫ההתיישבות החילוניות‪ ,‬באוניברסיטאות‪ ,‬בתנועות הנוער ובמפלגות‪ ,‬ליצר דיאלוג ולהשפיע מבפנים‪,‬‬
‫בחרה הציונות הדתית באופן מסורתי עוד לפני ‪ ,67‬להתבטל בפני הציונות החילונית להסתגר בתחומיה‪,‬‬
‫להקים מוסדות מקבילים‪ ,‬ישובים מקבילים ומפלגות מקבילות וכך ויתרה על השפעה מכרעת על דמותה‬
‫היהודית של הציונות ועל הנרטיב שלה ודחתה במקביל השפעה של הציונות החילונית עליה‪ .‬משעה‬
‫שנכשלה הציונות הדתית בהשפעה אמיתית על דמותה היהודית של החברה הישראלית המבוי הסתום‬
‫הפוליטי והאידיאולוגי וההתנגשות עם הציונות החילונית הפכו לבלתי נמנעים‪ .‬בתנאים האלה הפכו‬
‫הטיעונים האידיאולוגיים שלהם לבלתי רלוונטיים ומבודדים לשיח דתי‪ ,‬שנתפס מבחוץ כאי‪-‬רציונאלי‪,‬‬
‫דוגמאטי ואפילו פרימיטיבי‪ .‬השיח שלהם עם הציונות החילונית חסר‪ ,‬מצד אחד מכנה משותף יהודי‬
‫תיאולוגי ומצד שני מכנה משותף אוניברסאלי ודמוקרטי רחבים מספיק כדי לדון בשאלות מהותיות או‬
‫אפילו כדי להסכים מהן השאלות המהותיות‪ .‬היחס למיעוט‪ ,‬היחס לדעת הקהל העולמית‪ ,‬המוסריות של‬
‫ההתיישבות ושל השליטה בעם אחר; מה גם שהם נדונים בשתי מערכות השיח‪ ,‬הם נידונים באמצעות‬

‫‪ 48‬הרב דן בארי ‪/‬ספטמבר ‪2005‬‬

‫‪36‬‬
 ‫כלים קונספטואליים שונים לחלוטין‪ .‬אסף ענברי מתאר זאת זמן רב קודם לתוכנית ההתנתקות כך ‪:49‬‬
‫הרוב החילוני‪ ,‬מימי ומשמאל‪ ,‬לא טרח להתעניי בנימוקי המתנחלי‪.‬‬
‫הימי שתמ בה‪ ,‬תמ בה מסיבות הזרות לעולמ‪ ,‬ומאות סיבות‬
‫עצמ )ביטחו‪ ,‬ציונות‪ ,‬טובת המדינה( ניגח אות השמאל‪ .‬כ הוחמ‪,‬‬
‫מראש ולאור כל הדר‪ ,‬הסיכוי לשכנע ולו מתנחל אידיאולוגי אחד‬
‫לעדכ את השקפת עולמו‪ .‬התיזה של השמאל הייתה ונשארה‪ ,‬כי לאנשי‬
‫גוש אמוני אי השקפת עול הראויה לדיו; על פי השמאל‪ ,‬ה קנאי‬
‫סהרורי שאי על מה ובשביל מה להיכנס אית לוויכוחי‪ ,‬כי שו‬
‫נימוק שפוי והגיוני אינו תופס לגביה‪.‬‬
‫וכ עשה השמאל החילוני אותה שגיאה בסיסית ואסטרטגית שעשה‬
‫גוש אמוני‪ :‬שגיאת היוהרה‪ ,‬האטימות‪ ,‬והוויתור מראש על כל סיכוי‬
‫לדיאלוג ולשכנוע‪ .‬גוש אמוני בז לפרגמטיז‪ ,‬השמאל בז לתיאולוגיה‬
‫הפוליטית של גוש אמוני‪ ,‬וכל הבוז הזה‪ ,‬כל הבזבוז הזה‪ ,‬רק מלבה את‬
‫הקיטוב‪ ,‬את החרשות הדו סטרית‪ ,‬את התחפרות כל צד בשוחתו‪.‬‬

‫התפיסה כי הטראומה של המתנחלים‪ ,‬אינה אלא מניפולאציה וסחטנות רגשית שנועדה למנוע כל‬
‫אפשרות לפנות התנחלויות נוספות בעתיד ‪ ,50‬היא לדעתי לא רק שגויה אלא גם בלתי מוסרית‪ .‬היא שגויה‬
‫כי המתנחלים הבינו היטב שאופי המאבק שלהם בהתנתקות ישפיע על האפשרות לבצע פינויים נוספים‬
‫והצהירו על כך בכל הזדמנות‪ ,‬לכן אי אפשר להאשים אותם שהסתירו את כוונותיהם‪ .‬אך‪ ,‬חשוב מכך‪,‬‬
‫היא אינה מוסרית מכוון שהיא אטומה לכאבו של זולתם ושוללת את הלגיטימיות לא רק של עמדתם‬
‫הפוליטית אלא גם של רגשותיהם‪ .‬מצד אחד מיוחסים למתנחלים ותומכיהם זדון מניפולטיבי מחושב ומצד‬
‫שני הם מתוארים כמטורפים‪ ,‬רגשנים ובלתי רציונאליים‪ ,‬ילדותיים‪ ,‬היסטריים‪ ,‬משיחיים‪ ,‬מתלהמים‪,‬‬
‫עיוורים למציאות וחסרי תחכום‪ .‬כך מושתקת כל אפשרות שלהם לבטא את דעתם‪ ,‬כאשר הציגו טיעונים‬
‫מדיניים ובטחונים רציונאליים נתקלו בחוסר אימון‪ ,‬כי טיעוניהם מסתירים רעיונות משיחיים וכאשר‬
‫ביטאו כאב ושבר הואשמו במניפולאציה רגשית‪.‬‬
‫נותר רק לקוות כי ההשלמה הזמנית של הציבור הדתי‪-‬לאומי עם ההתנתקות‪ ,‬תתחלף בחתירה‬
‫של שני הצדדים לדיאלוג שיכיר בלגיטימיות של ערכי זולתו וכי החברה הישראלית והיהודית תמצא דרך‬
‫לאמץ את המיטב מהמסורות המרכיבות אותה‪.‬‬

‫‪ 49‬מאה שנים של בדידות‪-‬סיפורה העצוב של הציונות הדתית‪ ,‬שהביסה את עצמה משעה שהפכה לתנועת התנחלויות‪/‬אסף‬
‫ענברי ‪/‬מעריב ‪15.9.02‬‬
‫דורון רוזנבלום מתוך "הארץ" ‪19.8.05‬‬
‫‪50‬‬

‫"כדי להבי את מלוא משמעות הדרמה שבה הפגינו השבוע המתנחלי את כל קשת הרגשות שבארסנל האנושי  בכי‪,‬‬
‫זע‪ ,‬תוכחה‪ ,‬היסטריה‪ ,‬טירו‪ ,‬עלבו‪ ,‬פאתוס  יש אפוא לחזור אל הסצנה הראשונה ההיא‪ ,‬שהתרחשה לפני יותר מ ‬
‫‪ 30‬שנה‪ ,‬ולמעשה קבעה לדורות את אופייה של ההצגה המועלית על במותינו מאז"‪.‬‬
‫או למשל ‪ :‬יונתן פלד – אתר הגדה השמאלית‬
‫"מטרת בניית הטראומה שקופה להדהים‪ :‬אם זה כל כך קשה עם ‪ 8,000‬איש ‪ -‬אין להעלות על הדעת שניתן יהיה לחזור על כך‬
‫עם ‪ 120,000‬מתנחלי הגדה המערבית!"‬

‫‪37‬‬
 ‫ביבליוגראפיה‪:‬‬

‫‪.1‬‬ ‫ירחון נקודה‪-‬ביטאון מועצת יש"ע ‪ /‬מרץ ‪ 2005‬עד דצמבר ‪ -2005‬רשימה חלקית‬
‫מאבק של נבגדים‪ -‬להערך לעימות‪ /‬פנחס ולרשטיין‪ /‬מרץ‬
‫המחוקק הסמוי‪-‬אבישי עברי‪ /‬אפריל‬
‫כן‪ ,‬להתבדל‪ /‬יהודה יפרח‪ /‬אפריל‬
‫לא יהיה פינוי‪ /‬מרדכי מאור‪ /‬אפריל‬
‫המחיר הנפשי‪ /‬ד"ר משה לייבלר‪ /‬אפריל‬
‫מאבק על הזהות‪ /‬הרב דוד דודקביץ ויוסי פלאי‪ /‬אפריל‬
‫פתאום שוב רעידת אדמה‪ /‬רחל קלינברגר‪ /‬מאי‬
‫לציית או למרוד‪ ,‬אין דרך אמצע‪ /‬משה איפרגן‪ /‬יולי‬
‫אדם בביתך וקצין בצאתך?‪ /‬פרופ' דוד הנשקה‪ /‬יולי‬
‫כן יעלה על הדעת‪ /‬פרופ' יורם יובל‪ /‬אוגוסט‬
‫הילדים של קיץ ‪ / 2005‬עמיאל אונגר‪ /‬אוגוסט‬
‫שלטון זר‪ /‬שלמה גן‪-‬צבי‪ /‬ספטמבר‬
‫היה תהיה‪ /‬אדם צחי‪ /‬ספטמבר‬
‫מדוע לא נענתה תפילתנו‪ /‬הרב בני לאו‪ /‬ספטמבר‬
‫די להדברות עם השמאל‪ /‬הרב יעקב מדן‪ /‬ספטמבר‬
‫לא יכולנו לנצח‪ /‬אלישיב רייכנר‪ /‬ספטמבר‬
‫במקום לכבוש את המדינה‪ /‬שרגא בר און‪ /‬דצמבר‬
‫‪.2‬‬ ‫ארץ אחרת‪ -‬גיליון ‪ 24‬נובמבר ‪ /2004‬החשבון והנפש – כיצד ישפיעו הכרעות פנימיות של הציונות‬
‫הדתית על עתידה של החברה הישראלית‬
‫ההתנתקות הרוחנית כבר כאן‪ /‬הרב יגאל אריאל‬
‫הטרגדיה של חובשי הכיפות הסרוגות‪ /‬יאיר שלג‬
‫השבר שלנו יקרין על החברה הישראלית כולה‪ /‬הרב יואל בן נון‬
‫בין תודעה אוטונומית לתודעה כפופה‪ /‬חנה קהת‬
‫אפשר והטראומה תזכך את העמדה הדתית שלנו‪ /‬שמעון גרשון רוזנברג )הרב שג"ר(‬

‫‪.3‬‬ ‫‪Betrayal Trauma- The logic of forgetting childhood abuse/ Jennifer J. Freyd‬‬
‫‪Harvard University Press 1996‬‬
‫‪.4 Shattered Assumptions- Towards a New Psychology of Trauma/ Ronnie Yannof-‬‬
‫‪Bulman/ The Free Press N.Y 1992‬‬
‫‪.5‬‬ ‫שתי מפות לגדה‪-‬גוש אמונים שלום עכשיו ועיצוב המרחב בישראל‪ /‬מיכאל פייגה‪ /‬הוצאת מגנס‬
‫‪2003‬‬
‫פרקים‪3,5,11 :‬‬
‫‪.6‬‬ ‫להיות נורמאלי מכולם‪ :‬שאלות של זהות בהתנחלות גוש אמונים‪ /‬מיכאל פייגה‬
‫כתב עת ‪ ,2000‬גיליון מס‪2002 , 24 .‬‬
‫‪.7‬‬ ‫חלוקת הארץ‪-‬ישראלים חושבים על ההתנתקות‪ /‬ארי שביט‪ /‬הוצאת כתר ‪2005‬‬
‫‪.8‬‬ ‫מנותקים‪ -‬כך סיקרו אמצעי התקשורת בישראל את ההתנתקות‪ /‬קשב‪ -‬מרכז להגנת הדמוקרטיה‬
‫בישראל ינואר ‪2006‬‬
‫‪.9‬‬ ‫מאה שנים של בדידות‪-‬ספורה העצוב של הציונות הדתית שהביסה את עצמה משעה שהפכה לתנועת‬
‫התנחלות‪ /‬אסף ענברי‪ ,‬מעריב ‪15.9.2002‬‬
‫‪http://www.7th-day.co.il/cotvim/asafinbari.htm‬‬
‫‪.10‬‬ ‫הקץ המגולה ומדינת היהודים‪ /‬אביעזר רביצקי‪ /‬עם עובד ‪1993‬‬
‫‪.11‬‬ ‫אתגר ומשבר בחוג הרב קוק ‪ /‬דב שוורץ‪ /‬הוצאת עם עובד ‪2001‬‬
‫סוד הכוח‪ -‬מועצת יש"ע ומאבקיה בגדר ההפרדה ובתוכנית ההתנתקות‪ /‬המכון הישראלי לדמוקרטיה ‪.12‬‬
‫‪2005‬‬

‫‪38‬‬
.13 Testimony-Crises of witnessing in Literature, Psychoanalysis and History/Felman
Shoshana and Dori Laub/ Chapter 3: An event without a witness
.14 ‫ –מצורף כנספח‬2006 ‫יולי‬-‫דוח ועד מתישבי גוש קטיף והפורום המשפטי‬
15. :(‫אתרי גוש קטיף ותומכיו )רשימה חלקית‬
http://www.yadkatif.com/index.htm
http://new.katif.net/
http://www.haforum.org.il/
http://www.4katif.org.il/new/index.asp

39