‫פתרון המתכונת‬

‫תשובה לשאלה ‪1‬‬

‫סעיף א (‪)1‬‬
‫‪1‬‬ ‫𝐵‪𝐴+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝐵‪𝐴∙1+‬‬
‫= ← ‪.𝐴 + 𝐵 = 1‬‬ ‫←‬ ‫=‬ ‫עבור ‪ 𝑛 = 1‬נקבל‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪12 +1‬‬ ‫‪1+1‬‬
‫‪2‬‬ ‫𝐵‪2𝐴+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝐵‪2𝐴+‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝐵‪𝐴∙2+‬‬
‫= ← ‪.2𝐴 + 𝐵 = 2‬‬ ‫= ‪← +‬‬ ‫←‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫עבור ‪ 𝑛 = 2‬נקבל‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪12 +1‬‬ ‫‪22 +2‬‬ ‫‪2+1‬‬
‫𝐵‪𝐴 =1−‬‬ ‫‪𝐴+𝐵 =1‬‬
‫{ ← ‪𝐵 = 0 ← 2 − 2𝐵 + 𝐵 = 2 ← 2(1 − 𝐵) + 𝐵 = 2‬‬ ‫{←‬
‫‪2𝐴 + 𝐵 = 2‬‬ ‫‪2𝐴 + 𝐵 = 2‬‬
‫נציב במשוואה הראשונה ונקבל ‪.𝐴 = 1‬‬
‫סעיף א (‪)2‬‬
‫נוכיח את השוויון באינדוקציה‪.‬‬
‫בסיס האינדוקציה‪ :‬מסעיף קודם השוויון נכון עבור ‪.𝑛 = 1‬‬
‫שלב האינדוקציה‪ :‬נוכיח שאם הטענה נכונה עבור 𝑘 טבעי אז היא נכונה עבור ‪.𝑘 + 1‬‬
‫נניח שהטענה נכונה עבור 𝑘 טבעי‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝑘‬
‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫⋯‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬
‫‪12 + 1 22 + 2 32 + 3‬‬ ‫‪𝑘2 + 𝑘 𝑘 + 1‬‬
‫נוכיח שהטענה נכונה עבור ‪ ,𝑘 + 1‬צ"ל‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪𝑘+1‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫⋯‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬
‫‪12 + 1 22 + 2 32 + 3‬‬ ‫‪𝑘 2 + 𝑘 (𝑘 + 1)2 + 𝑘 + 1 𝑘 + 2‬‬
‫מהנחת האינדוקציה נקבל‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝑘‬ ‫‪1‬‬
‫‪+ 2‬‬ ‫‪+ 2‬‬ ‫‪+ ⋯+ 2‬‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬
‫‪12‬‬ ‫‪+1 2 +2 3 +3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪𝑘 + 𝑘 (𝑘 + 1) + 𝑘 + 1 𝑘 + 1 (𝑘 + 1) + 𝑘 + 1‬‬
‫𝑘‬ ‫‪1‬‬ ‫𝑘‬ ‫‪1‬‬ ‫)‪𝑘(𝑘 + 2‬‬ ‫‪1‬‬
‫=‬ ‫‪+ 2‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬
‫)‪𝑘 + 1 𝑘 + 3𝑘 + 2 𝑘 + 1 (𝑘 + 1)(𝑘 + 2) (𝑘 + 1)(𝑘 + 2) (𝑘 + 1)(𝑘 + 2‬‬
‫‪𝑘 2 + 2𝑘 + 1‬‬ ‫‪(𝑘 + 1)2‬‬ ‫‪𝑘+1‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫=‬
‫‪(𝑘 + 1)(𝑘 + 2) (𝑘 + 1)(𝑘 + 2) 𝑘 + 2‬‬
‫הראינו שאכן‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪𝑘+1‬‬
‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫⋯‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬
‫‪12 + 1 22 + 2 32 + 3‬‬ ‫‪𝑘 2 + 𝑘 (𝑘 + 1)2 + 𝑘 + 1 𝑘 + 2‬‬
‫הוכחנו שהטענה נכונה עבור ‪ 𝑛 = 1‬ושאם היא נכונה עבור 𝑘 טבעי אז היא נכונה עבור ‪,𝑘 + 1‬‬
‫על פי עקרון האינדוקציה המתמטית הטענה נכונה לכל 𝑛 טבעי‪.‬‬
‫סעיף א (‪)3‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫= 𝑛𝑆‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+ ⋯+‬‬ ‫נסמן‬
‫‪12 +1‬‬ ‫‪22 +2‬‬ ‫‪32 +3‬‬ ‫𝑛‪𝑛2 +‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪𝑆2𝑛 −‬‬ ‫ז"א‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+⋯+‬‬ ‫ביקשו את הסכום‪:‬‬
‫‪12 +1‬‬ ‫‪22 +2‬‬ ‫‪32 +3‬‬ ‫𝑛‪4𝑛2 +2‬‬
‫‪1‬‬ ‫𝑛‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝑛‬
‫= ‪𝑆2𝑛 −‬‬ ‫= 𝑛𝑆 ← ‪−‬‬ ‫הראינו בסעיף קודם שלכל 𝑛 טבעי‬
‫‪2‬‬ ‫‪2𝑛+1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪𝑛+1‬‬
‫‪2𝑛−1‬‬
‫‪.‬‬ ‫הסכום המבוקש הוא‬
‫)‪2(2𝑛+1‬‬
 ‫סעיף ב (‪)1‬‬
‫מרכז המעגל החוסם הוא מפגש חוצה הזווית‪ .‬במשולש שווה שוקיים הגובה הוא גם חוצה זווית‪.‬‬
‫נעביר חוצה זווית 𝐵 ונסמן את נקודת המפגש ב 𝑂‪ .‬הנקודה 𝑂 היא מרכז המעגל החסום במשולש‪.‬‬
‫רדיוס מאונך למשיק בקצהו‪ ,‬ולכן 𝐶𝐵 משיק למעגל החסום בנקודה 𝐷‪.‬‬
‫המחשה בגאוגברה‬ ‫𝐷𝑂 רדיוס המעגל החסום במשולש‪.‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫משפט פתגורס במשולש 𝐷𝐵𝐴‬ ‫𝑎‪2‬‬
‫= 𝐷𝐴‬
‫𝑎‬ ‫𝑎‪5‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪ 𝐵𝐷2 + 𝐴𝐷2 = 𝐴𝐵2‬והצבה = 𝐵𝐴 ו‪𝐵𝐷 = -‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬
‫𝐷𝐵‬ ‫‪3‬‬ ‫𝑂𝐷‬ ‫‪3‬‬
‫ומשפט חוצה זווית במשולש 𝐷𝐵𝐴‬ ‫הראינו ש =‬ ‫=‬
‫𝐵𝐴‬ ‫‪5‬‬ ‫𝑂𝐴‬ ‫‪5‬‬
‫סימון‬ ‫𝑥‪𝐷𝑂 = 3‬‬
‫הצבה וחישוב משתי השורות הקודמות‬ ‫𝑥‪𝐴𝑂 = 5‬‬
‫חיבור קטעים 𝑂𝐷 ‪𝐴𝐷 = 𝐴𝑂 +‬‬ ‫𝑎‪2‬‬
‫= 𝑥‪8‬‬
‫‪3‬‬
‫‪3‬‬ ‫𝑎‬
‫הכפלה פי את שני האגפים בשורה הקודמת‪.‬‬ ‫= 𝑂𝐷‬
‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬
‫סימנו 𝑥‪ .𝐷𝑂 = 3‬קיבלנו את רדיוס המעגל‬
‫סעיף ב (‪)2‬‬
‫המחשה בגאוגברה‬ ‫בניית עזר‪ :‬גובה מ 𝐴 לבסיס 𝐶𝐵‪ .‬נסמן את החיתוך עם 𝐶𝐵 ב‪.𝐷 -‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫𝐵𝐴‬ ‫‪5‬‬ ‫𝑎‪5‬‬
‫נתון‪ = :‬ו‪𝐵𝐶 = 𝑎 -‬‬ ‫= 𝐵𝐴‬
‫𝐶𝐵‬ ‫‪6‬‬ ‫‪6‬‬
‫במשולש שווה הגובה הוא גם תיכון‬ ‫𝑎‬
‫= 𝐷𝐵‬
‫‪2‬‬
‫𝐷𝐵 = 𝐵∢𝑠𝑜𝑐 הגדרת הקוסינוס במשולש 𝐷𝐵𝐴‬ ‫𝐵𝐴‬
‫‪ 𝑐𝑜𝑠∢𝐵 = 3‬הצבה וצמצום‬
‫‪5‬‬
‫‪ ∢𝐵 = 53.130‬חישוב‬
‫‪ ∢𝐶 = 53.130‬זוויות הבסיס במשולש שווה שוקיים שוות‬
‫‪ ∢𝐴 = 73.740‬סכום זוויות המשולש שווה ‪1800‬‬

‫סעיף ב (‪)3‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫𝑎‬
‫משפט הסינוסים במשולש 𝐶𝐵𝐴‪.‬‬ ‫‪𝑠𝑖𝑛73.74 0‬‬
‫𝑅‪= 2‬‬
‫𝑎‬
‫חילקנו את שני האגפים ב ‪2‬‬ ‫‪𝑅 = 2𝑠𝑖𝑛73.740‬‬
‫𝑅‬ ‫‪2‬‬
‫חישבנו וצמצום‬
‫𝑂𝐷‬ ‫‪𝑠𝑖𝑛73.74 0‬‬
‫חישוב במחשבון‬ ‫‪2.083‬‬

‫סעיף ג (‪)1‬‬
‫הגבלה (שורש ‪ +‬מכנה)‪𝑥 2 − 16 > 0 :‬‬
‫נפתור את האי שוויון בדרך גרפית‪.‬‬
‫נשרטט את הפונקציה ‪ 𝑥 2 − 16‬עם דגש על חיתוך עם ציר – 𝑥‪.‬‬
‫הפונקציה ‪ 𝑥 2 − 16‬חותכת את ציר ה‪ 𝑥 -‬בנקודות )‪ (−4,0‬ו‪.(4,0) -‬‬
‫תחום הגדרה 𝑥 < ‪ 4‬או ‪.𝑥 < −4‬‬
 ‫סעיף ג (‪)2‬‬
‫אסימפטוטה אופקית ∞‪+‬‬
‫המקדם של המונה שווה למקדם של המכנה‪ ,‬יחס המקדמים שווה ל – ‪.9‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הצבת מספרים גדולים תיתן תוצאה חיובית‪.‬‬
‫האסימפטוטה אופקית היא ‪.𝑦 = 9‬‬
‫אסימפטוטה אופקית ב ∞‪−‬‬
‫המקדם של המונה שווה למקדם של המכנה‪ ,‬יחס המקדמים שווה ל – ‪.9‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הצבת מספרים שליליים וגדולים בערכם המוחלט תיתן תוצאה שלילית‪.‬‬
‫האסימפטוטה אופקית היא ‪.𝑦 = −9‬‬
‫סעיף ג (‪)3‬‬
‫‪−16‬‬
‫‪.‬‬ ‫נגזור ונשווה ל‬
‫‪3‬‬
‫𝑥‪2𝑥 ∙ 9‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪9𝑥 2‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪𝑓′(𝑥) = (9 ∙ √𝑥 2 − 16 −‬‬ ‫∙)‬ ‫‪2‬‬
‫→‬ ‫)𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫=‬ ‫‪(9‬‬ ‫∙‬ ‫√‬‫𝑥‬ ‫‪2 − 16 −‬‬ ‫‪)∙ 2‬‬
‫‪2√𝑥 2 − 16‬‬ ‫‪𝑥 − 16‬‬ ‫‪√𝑥 2 − 16 𝑥 − 16‬‬

‫המכנה משותף בגורם הראשון הוא ‪√𝑥 2 − 16‬‬

‫‪9 ∙ √𝑥 2 − 16 ∙ √𝑥 2 − 16‬‬ ‫‪9𝑥 2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪−144‬‬
‫( = )𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫‪−‬‬ ‫∙)‬ ‫→‬ ‫)𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫=‬
‫‪√𝑥 2 − 16‬‬ ‫‪√𝑥 2 − 16‬‬ ‫‪𝑥 2 − 16‬‬ ‫)‪√𝑥 2 − 16 ∙ (𝑥 2 − 16‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪−144‬‬ ‫‪−16‬‬ ‫‪−16‬‬

‫‪.‬‬ ‫‪ .‬נחלק ב ‪ −16‬את שני האגפים =‬ ‫=‬ ‫ונקבל‬ ‫נשווה ל‬
‫)‪√𝑥 2 −16∙(𝑥 2 −16‬‬ ‫‪3‬‬ ‫)‪√𝑥 2 −16∙(𝑥 2 −16‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪81‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪.𝑥 2 = 25 ← 𝑥 2 − 16 = 9 ← (𝑥 2 − 16)3 = 243 ← (𝑥 2‬‬ ‫נעלה בריבוע את שני האגפים =‬
‫‪−16)3‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪9‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪𝑥1 = 5‬‬

‫‪ ,‬נציב במשוואה לפני שהעלינו בריבוע =‬ ‫קיבלנו שתי תשובות‬
‫)‪√𝑥 2 −16∙(𝑥 2 −16‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪𝑥2 = −5‬‬
‫ונקבל פסוק אמת‪ .‬נציב בפונקציה ונקבל שנקודות ההשקה הן‪ (5,15) :‬ו‪(−5, −15) -‬‬
‫‪16‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪16‬‬
‫‪.𝑦 = −‬‬ ‫‪𝑥+‬‬ ‫‪← 𝑦 − 15 = −‬‬ ‫משוואת משיק ‪(𝑥 − 5) :1‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪16‬‬ ‫‪125‬‬ ‫‪16‬‬
‫‪.𝑦 = −‬‬ ‫‪𝑥−‬‬ ‫‪← 𝑦 + 15 = −‬‬ ‫משוואת משיק ‪(𝑥 + 5) :2‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫סעיף ג (‪)4‬‬
‫נשרטט את ארבעת הישרים שקיבלנו‬
‫קיבלנו מרובע שבו כל זוג צלעות נגדיות מקבילות‪ ,‬כלומר‪ :‬מקבילית‪.‬‬
‫המרחק בין הישרים ‪ 𝑦 = 9‬ו‪ 𝑦 = −9 -‬הוא‪ .18 :‬גובה המקבילית ‪.18‬‬
‫נשווה את הישרים ל‪ 9 -‬ונקבל את נקודות החיתוך‪:‬‬
‫‪49‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪125‬‬
‫=𝑥‬
‫‪← 16𝑥 = 98 ← 27 = −16𝑥 + 125 ← 9 = − 𝑥 +‬‬
‫‪8‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪19‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪125‬‬
‫‪𝑥=−‬‬ ‫‪← 16𝑥 = −152 ← 27 = −16𝑥 − 125 ← 9 = − 𝑥 −‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪49‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪125‬‬
‫‪.‬‬ ‫= ) ‪− (−‬‬ ‫אורך הצלע שאליה יורד הגובה שווה ל‬
‫‪8‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬
‫‪125‬‬ ‫‪1,125‬‬
‫‪.‬‬ ‫= ‪∙ 18‬‬ ‫שטח המקבילית‬
‫‪8‬‬ ‫‪4‬‬
 ‫סעיף ד (‪)1‬‬
‫אם 𝑛 ‪ 𝑚 +‬זוגי אז יש שתי אפשרויות‪.‬‬
‫אפשרות ‪ 𝑚 :1‬זוגי ו‪ 𝑛 -‬זוגי‪ .‬במקרה כזה הפונקציה אי שלילית לכל 𝑥‪ .‬מתאים לגרף א‪.‬‬
‫אפשרות ‪ 𝑚 :2‬אי זוגי ו‪ 𝑛 -‬אי זוגי‪ .‬בשתי נקודות החיתוך של הפונקציה עם ציר ה‪ 𝑥 -‬יש מעבר מחיובי‬
‫לשלילי או להפך‪ .‬מתאים לגרף ד‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬גרפים א ו‪ -‬ד יכולים להתאים למקרה ש 𝑛 ‪ 𝑚 +‬זוגי‪.‬‬
‫סעיף ד (‪)2‬‬
‫אם 𝑛 ‪ 𝑚 +‬אי זוגי אז יש שתי אפשרויות‪.‬‬
‫אפשרות ‪ 𝑚 :1‬זוגי ו‪ 𝑛 -‬אי זוגי‪ .‬במקרה כזה ב ‪ 𝑥 = 3‬יש מעבר מחיובי לשלילי או להפך וב ‪ 𝑥 = 1‬אין‬
‫שינוי סימן‪ .‬מתאים לגרף ב‪.‬‬
‫אפשרות ‪ 𝑚 :2‬אי זוגי ו‪ 𝑛 -‬זוגי‪ .‬במקרה כזה ב ‪ 𝑥 = 1‬יש מעבר מחיובי לשלילי או להפך וב ‪ 𝑥 = 3‬אין‬
‫שינוי סימן‪ .‬מתאים לגרף ב‪ .‬מתאים לגרף ג‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬גרפים ב ו‪ -‬ג יכולים להתאים למקרה ש 𝑛 ‪ 𝑚 +‬אי זוגי‪.‬‬
‫סעיף ד (‪)3‬‬
‫ראינו בסעיף ד (‪ )1‬שכאשר 𝑚 אי זוגי ו‪ 𝑛 -‬אי זוגי מדובר בגרף ד' ואז לפי השרטוט הפתרון של האי שוויון‬
‫הוא‪.𝑥 < 1 ,3 < 𝑥 :‬‬
‫תשובה לשאלה ‪2‬‬
‫סעיף א‬
‫נציב ‪ 𝑛 = 1‬ונקבל 𝑎 ‪ ,𝑆1 = 6 +‬נציב ‪ 𝑛 = 2‬ונקבל 𝑎 ‪𝑆2 = 12 +‬‬
‫ונציב ‪ 𝑛 = 3‬ונקבל 𝑎 ‪.𝑆3 = 24 +‬‬
‫‪𝑎1 = 𝑆1 = 6 + 𝑎, 𝑎2 = 𝑆2 − 𝑆1 = 6, 𝑎3 = 𝑆3 − 𝑆2 = 12‬‬
‫‪6 + 𝑎, 6, 12‬‬ ‫מסקנה‪ :‬שלושת האיברים הראשונים בסדרה הם‪:‬‬
‫סעיף ב (‪)1‬‬
‫מהתכונה של סדרה הנדסית נקבל שהאיבר האמצעי בריבוע שווה למכפלת שני האיברים הסמוכים לו‪.‬‬
‫𝑎 ‪62 = 12(6 + 𝑎) → 3 = 6 +‬‬
‫מסקנה‪𝑎 = −3 :‬‬
‫סעיף ב (‪)2‬‬
‫נתון שהסדרה הנדסית ויחס בין שני איברים עוקבים נותן את המנה‪.‬‬
‫𝑎‬
‫מנת הסדרה ההנדסית שוו ל‪. 3 = 2 -‬‬
‫‪𝑎2‬‬
‫סעיף ג (‪)1‬‬
‫‪𝑏𝑛+1‬‬
‫שווה לגודל קבוע שלא תלוי ב‪.𝑛 -‬‬ ‫צריך להוכיח כי‬
‫𝑛𝑏‬
‫ראינו שמנת הסדרה היא ‪ ,2‬ולכן 𝑛𝑎‪ 𝑎𝑛+1 = 2‬ו‪( .𝑎𝑛+2 = 4𝑎𝑛 -‬בסדרה הנדסית מכפילים פי מנת‬
‫הסדרה כדי להגיע לאיבר הבא)‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫= 𝑛𝑏‬ ‫= 𝑛𝑏 →‬ ‫= ‪→ 𝑏𝑛+1‬‬ ‫= ‪→ 𝑏𝑛+1‬‬
‫𝑛𝑎‪𝑎𝑛 − 2‬‬ ‫𝑛𝑎‪−‬‬ ‫‪−𝑎𝑛+1‬‬ ‫𝑛𝑎‪−2‬‬
‫סה"כ נקבל‬
‫‪𝑏𝑛+1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪−𝑎𝑛 1‬‬
‫=‬ ‫‪:‬‬ ‫=‬ ‫∙‬ ‫=‬
‫𝑛𝑏‬ ‫‪−2𝑎𝑛 −𝑎𝑛 −2𝑎𝑛 1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫הראינו שהסדרה הנדסית ומנתה ‪.‬‬
‫‪2‬‬
 ‫סעיף ג (‪)2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫= 𝑛𝑏‪ ,‬ז"א ‪.𝑏1 = −‬‬ ‫ראינו כי ‪ 𝑎1 = 3‬ו‪-‬‬
‫‪3‬‬ ‫𝑛𝑎‪−‬‬
‫מסקנה‪ :‬האיבר הראשון של הסדרה 𝐵 שלילי והמנה בין ‪ 0‬ל‪.1 -‬‬
‫הסדרה עולה‪.‬‬
‫סעיף ד (‪)1‬‬
‫‪𝑏1‬‬ ‫‪1‬‬
‫=𝑆‬ ‫‪=− ∙2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪1−‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2‬‬
‫מסקנה‪.𝑆 = − :‬‬
‫‪3‬‬
‫סעיף ד (‪)2‬‬
‫נציג את הנתונים בטבלה‬
‫זוגיים‬ ‫כל הסדרה‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מחובר ראשון‬
‫‪𝑏2 = −‬‬ ‫‪−‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מנה‬
‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬
‫אינסוף‬ ‫אינסוף‬ ‫מספר איברים‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1 4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫סכום‬
‫∙ ‪− : (1 − ) = −‬‬ ‫‪−‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6 3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫היחס בוא ‪ − : −‬ז"א ‪.‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪3‬‬
‫תשובה לשאלה ‪3‬‬
‫סעיף א‬
‫נסמן את ההסתברות לבחור תלמיד מעיר ב' ב‪.𝑝 -‬‬
‫מספר התלמידים מעיר א' הוא כפול‪ ,‬ולכן ההסתברות לבחור תלמיד מעיר א' היא 𝑝‪.2‬‬
‫‪1‬‬
‫= 𝑝 → ‪𝑝 + 2𝑝 = 1 → 3𝑝 = 1‬‬
‫‪3‬‬
‫‪2‬‬
‫ההסתברות לבחור תלמיד מעיר א' היא‬
‫‪3‬‬
‫סעיף ב‬
‫‪) 1‬לעבור את המבחן ∩ עיר א(𝑝 ‪1‬‬
‫→ = )עברו את המבחן‪⁄‬עיר א(𝑝‬ ‫=‬
‫‪2‬‬ ‫)עברו את המבחן(𝑃‬ ‫‪2‬‬
‫𝑥‬
‫נסמן‪) = 𝑥 :‬עברו את המבחן(𝑃 ואז = )לעבור את המבחן ∩ עיר א(𝑝‬
‫‪2‬‬
‫עיר ב‬ ‫עיר א‬
‫𝑥‬ ‫‪𝑥 1‬‬ ‫‪𝑥 1‬‬ ‫עבר את המבחן‬
‫=‬ ‫=‬
‫‪2 6‬‬ ‫‪2 6‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לא עבר את המבחן‬
‫‪6‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫𝑥‬ ‫‪1‬‬ ‫𝑥‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫מהטבלה נקבל כי = ‪= ← +‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪1‬‬
‫נקבל שההסתברות לעבור את המבחן היא ‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫סעיף ג‬
‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬
‫= )לעבור את המבחן(𝑝 ∙ )עיר א(𝑝‬ ‫= )לעבור את המבחן ∩ עיר א(𝑝‪.‬‬ ‫ראינו כי‬
‫‪9‬‬ ‫‪6‬‬
‫קיבלנו תוצאות שונות והמאורעות תלויים‪.‬‬
 ‫סעיף ד‬
‫‪) 1‬לעבור את המבחן ∩ עיר ב(𝑝‬ ‫‪1‬‬
‫= )עיר ב‪/‬לעבור את המבחן(𝑝 → =‬
‫)עיר ב(𝑝‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫כדי לחשב את ההסתברות שלפחות חמישה תלמידים יעברו את המבחן יש לחשב את ההסתברות‬
‫שבדיוק חמישה תלמידים יעברו את המבחן ושכל התלמידים יעברו את המבחן ואז לחבר‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫‪1 5 1‬‬ ‫‪1 6‬‬ ‫‪7‬‬
‫= ) ( ‪𝑃 = 𝑃6 (5) + 𝑃6 (6) = ( ) ∙ ( ) ∙ +‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪64‬‬

‫תשובה לשאלה ‪4‬‬

‫סעיף א‪1‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫זווית בין משיק למיתר שווה לזווית ההיקפית הנשענת על המיתר מצידו‬ ‫𝐷𝐶𝐵∢ = 𝐶𝐴𝐵∢‬
‫השני‪.‬‬
‫נתון‪ 𝐵𝐶 :‬חוצה זווית 𝐷𝐵𝐴‬ ‫𝐶𝐵𝐷∢ = 𝐶𝐵𝐴∢‬
‫משפט דמיון ז‪.‬ז‪.‬‬ ‫𝐷𝐵𝐶∆ ∼ 𝐶𝐵𝐴∆‬
‫סעיף א‪2‬‬

‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫יחסים שווים בין צלעות מתאימות במשולשים דומים‬ ‫𝐵𝐴‬
‫=‬
‫𝐶𝐵‬
‫𝐵𝐶‬ ‫𝐷𝐵‬
‫חישוב‬ ‫𝐷𝐵 ∙ 𝐵𝐴 = ‪𝐵𝐶 2‬‬
‫סעיף ב‪1‬‬

‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫𝐵𝐴‬ ‫𝑂𝐴‬
‫משפט חוצה זווית במשולש 𝐷𝐵𝐴‬ ‫=‬
‫𝐷𝐵‬ ‫𝑂𝐷‬
‫𝐵𝐴‬
‫נתון 𝑂𝐷‪𝐴𝑂 = 4‬‬ ‫‪=4‬‬
‫𝐷𝐵‬
‫סימון‬ ‫𝑥 = 𝐷𝐵‬
‫חישוב‬ ‫𝑥‪𝐴𝐵 = 4‬‬
‫הצבה ב‪𝐵𝐶 2 = 𝐴𝐵 ∙ 𝐵𝐷 -‬‬ ‫‪𝐵𝐶 2 = 4𝑥 2‬‬
‫חישוב‬ ‫𝑥‪𝐵𝐶 = 2‬‬
‫חישוב וצמצום‬ ‫𝐵𝐴‬
‫‪=2‬‬
‫𝐶𝐵‬

‫סעיף ב‪2‬‬

‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫𝐵𝐴‬ ‫𝐶𝐵𝐴∆𝑆‬
‫הראינו 𝐷𝐵𝐶∆ ∼ 𝐶𝐵𝐴∆ ו‪ . = 2 -‬יחס הדמיון שווה ליחס הצלעות‬ ‫‪=4‬‬
‫𝐶𝐵‬ ‫𝐷𝐶𝐵∆𝑆‬
‫המתאימות במשולשים דומים‪ .‬יחס השטחים שווה ליחס הדמיון בריבוע‬
‫סימון‬ ‫𝑆 = 𝐷𝐶𝐵∆𝑆‬
‫חישוב‬ ‫𝑆‪𝑆∆𝐴𝐵𝐶 = 4‬‬
‫חיבור שטחים 𝐶𝐵𝐴∆𝑆 ‪𝑆𝐴𝐵𝐷𝐶 = 𝑆∆𝐵𝐶𝐷 +‬‬ ‫𝑆‪𝑆𝐴𝐵𝐷𝐶 = 5‬‬
‫הצבה וצמצום‬ ‫𝐶𝐵𝐴∆𝑆‬
‫=‬
‫‪4‬‬
‫𝐶𝐷𝐵𝐴𝑆‬ ‫‪5‬‬
 ‫סעיף ג‬
‫בניית עזר‪ :‬נוריד אנך מ 𝑂 ל‪ .𝐴𝐶 -‬נסמן את אורך האנך ב ‪.ℎ‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫נתון‬ ‫𝐶𝐷||𝐹𝑂‬
‫משפט תלס במשולש 𝐷𝐶𝐴‬ ‫𝑂𝐴‬ ‫𝐹𝐴‬
‫=‬
‫𝑂𝐷‬ ‫𝐶𝐹‬
‫נתון 𝑂𝐷‪𝐴𝑂 = 4‬‬ ‫𝐹𝐴‬
‫‪=4‬‬
‫𝐶𝐹‬
‫סימון‬ ‫𝑦 = 𝐶𝐹‬
‫חישוב‬ ‫𝑦‪𝐴𝐹 = 4‬‬
‫𝐶𝐹 ‪ 𝐴𝐶 = 𝐴𝐹 +‬חיבור קטעים‬ ‫𝑦‪𝐴𝐶 = 5‬‬
‫שטח משולש שווה למחצית מכפלת הגובה בצלע אליו הוא יורד‬ ‫= 𝐹𝑂𝐶∆𝑆‬
‫𝑦∙‪ℎ‬‬
‫‪2‬‬
‫שטח משולש שווה למחצית מכפלת הגובה בצלע אליו הוא יורד‬ ‫= 𝑂𝐶𝐴∆𝑆‬
‫𝑦‪ℎ∙5‬‬
‫‪2‬‬
‫חישוב וצמצום‬ ‫𝐹𝑂𝐶∆𝑆‬
‫=‬
‫‪1‬‬
‫𝑂𝐶𝐴∆𝑆‬ ‫‪5‬‬

‫תשובה לשאלה ‪5‬‬

‫סעיף א‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫משפט הסינוסים במשולש 𝐶𝐵𝐴‬ ‫𝐶𝐵‬
‫𝑅‪= 2‬‬
‫𝐴∢𝑛𝑖𝑠‬
‫נתון 𝑅‪𝐵𝐶 = √3‬‬ ‫𝑅‪√3‬‬
‫𝑅‪= 2‬‬
‫𝐴∢𝑛𝑖𝑠‬
‫רדיוס שונה מאפס‪ .‬חילקנו ב‪ 𝑅 -‬וחישוב‪.‬‬ ‫= 𝐴∢𝑛𝑖𝑠‬
‫‪√3‬‬
‫‪2‬‬
‫חישוב‬ ‫‪∢𝐴 = 60‬‬ ‫‪0‬‬

‫סעיף ב (‪)1‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫נתון‬ ‫𝑏 = 𝐵𝐴‬ ‫ו‪-‬‬
‫𝛼 = 𝐷𝐵𝐴∢‬
‫נוסחה לחישוב שטח משולש בעזרת צלע ושתי הזוויות שליד הצלע‬ ‫𝛼𝑛𝑖𝑠 ‪𝑏 𝑠𝑖𝑛600‬‬
‫‪2‬‬
‫𝐷𝐴𝐵∆𝑆‬ ‫=‬
‫)𝛼 ‪2𝑠𝑖𝑛 (600 +‬‬
‫חישוב‬ ‫𝛼𝑛𝑖𝑠 ‪√3 ∙ 𝑏 2‬‬
‫𝐷𝐴𝐵∆𝑆‬ ‫=‬
‫)𝛼 ‪4𝑠𝑖𝑛 (600 +‬‬

‫סעיף ב (‪)2‬‬
‫בניית עזר‪𝑂𝐶 :‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫זווית היקפית שווה למחצית הזווית המרכזית הנשענת על אותה קשת‬ ‫‪∢𝐵𝑂𝐶 = 1200‬‬
‫והראינו כי ‪∢𝐴 = 600‬‬
‫רדיוסים במעגל שווים ואז 𝑂𝐶 = 𝑂𝐵‪ .‬זוויות הבסיס במשולש 𝐶𝑂𝐵 שוות‪,‬‬ ‫‪∢𝐶𝐵𝐷 = 300‬‬
‫סכום הזוויות במשולש 𝐶𝑂𝐵 שווה ‪ 1800‬וחישוב‬
‫חישוב זוויות 𝐷𝐵𝐶∢ ‪∢𝐴𝐵𝐶 = ∢𝐴𝐵𝐷 +‬‬ ‫‪∢𝐴𝐵𝐶 = 𝛼 + 300‬‬
‫נוסחה לחישוב שטח משולש בעזרת צלע ושתי הזוויות שליד הצלע‬ ‫= 𝐶𝐵𝐴∆𝑆‬
‫) ‪𝑏 2 ∙𝑠𝑖𝑛600 ∙sin (𝛼+300‬‬
‫) ‪2sin (𝛼+900‬‬
‫)‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫) ‪2 sin (𝛼+300‬‬
‫𝛼𝑠𝑜𝑐 = )𝛼 ‪𝑠𝑖𝑛(𝛼 + 90 = 𝑠𝑖𝑛(90 −‬‬ ‫= 𝐶𝐵𝐴∆𝑆‬
‫𝑏‪√3‬‬
‫𝛼𝑠𝑜𝑐‪4‬‬
‫יחס בין השטח שקיבלנו סעיף קודם לשטח שקיבלנו בשורה הקודמת‬ ‫𝐷𝐴𝐵∆𝑆‬
‫𝐶𝐵𝐴∆𝑆‬
‫=‬
‫𝛼𝑠𝑜𝑐∙𝛼𝑛𝑖𝑠‬
‫) ‪sin(𝛼+300 )∙sin(𝛼+600‬‬
 ‫סעיף ג (‪)1‬‬
‫נימוק‬ ‫טענה‬
‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫𝛼 ‪ ∢𝐴𝐷𝐵 = 120 −‬סכום זוויות במשולש 𝐷𝐵𝐴 שווה ‪ ∢𝐴 = 60 ,180‬ו‪∢𝐴𝐵𝐷 = 𝛼 -‬‬
‫משפט הסינוסים במשולש 𝐷𝐵𝐴‬ ‫𝐵𝐴‬ ‫𝐷𝐴‬
‫=‬
‫)𝛼‪sin (1200 −‬‬ ‫𝛼𝑛𝑖𝑠‬
‫𝐷𝐴‬ ‫𝛼𝑛𝑖𝑠‬
‫וחישוב‬ ‫נתון‪= √3 − 1 :‬‬ ‫‪= √3 − 1‬‬
‫𝐵𝐴‬ ‫)𝛼‪sin (1200 −‬‬
‫𝛼𝑛𝑖𝑠‬
‫הזהות 𝛼𝑠𝑜𝑐𝛽𝑛𝑖𝑠 ‪sin(𝛼 − 𝛽) = 𝑠𝑖𝑛𝛼𝑐𝑜𝑠𝛽 −‬‬ ‫‪𝑠𝑖𝑛1200 𝑐𝑜𝑠𝛼−𝑠𝑖𝑛𝛼𝑐𝑜𝑠1200‬‬
‫‪= √3 − 1‬‬

‫נפתור את המשוואה‬
‫‪√3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3 − √3‬‬ ‫‪3 − √3‬‬
‫→ )𝛼𝑛𝑖𝑠 ‪𝑠𝑖𝑛𝛼 = (√3 − 1) ( 𝑐𝑜𝑠𝛼 +‬‬ ‫= 𝛼𝑛𝑖𝑠 ∙‬ ‫𝛼𝑠𝑜𝑐 ∙‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪3−√3‬‬
‫ונקבל ‪.𝛼 = 450 ← 𝑡𝑎𝑛𝛼 = 1‬‬ ‫נחלק את שני האגפים ב 𝛼𝑠𝑜𝑐‬
‫‪2‬‬
‫𝛼 זווית במשולש‪ ,‬ולכן זאת התשובה היחידה‪.‬‬
‫סעיף ג (‪)2‬‬

‫נתיב ‪ 𝛼 = 450‬בתשובה שקיבלנו בסעיף ב (‪ )2‬ונקבל‬

‫𝐷𝐴𝐵∆𝑆‬ ‫‪𝑠𝑖𝑛450 ∙ 𝑐𝑜𝑠450‬‬ ‫𝐷𝐴𝐵∆𝑆‬
‫=‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬
‫→‬ ‫‪= 0.536‬‬
‫𝐶𝐵𝐴∆𝑆 ) ‪𝑆∆𝐴𝐵𝐶 sin(75 ) ∙ sin(105‬‬
‫תשובה לשאלה ‪6‬‬
‫סעיף א‬
‫נבדוק לאילו ערכים של 𝑥 המכנה מתאפס‬
‫‪𝑥1 = 5‬‬
‫נפתור את המשוואה ‪← (𝑥 − 5)(𝑥 + 4) = 0 ← 𝑥 2 − 𝑥 − 20 = 0‬‬
‫‪𝑥2 = −4‬‬
‫האסימפטוטה האנכית שמימין לציר 𝑥 היא ‪.𝑥 = 5‬‬
‫מסקנה‪ 𝑥 = −4 :‬לא אסימפטוטה אנכית‪ ,‬זה אומר שהמונה מתאפס עבור ‪ .𝑥 = −4‬לכן ‪. 𝑎 = 4‬‬
‫סעיף ב‪1‬‬
‫המכנה מתאפס עבור ‪ 𝑥 = 5 ,𝑥 = −4‬ו‪.𝑥 = 0 -‬‬
‫תחום ההגדרה ‪.𝑥 ≠ −4, 𝑥 ≠ 0, 𝑥 ≠ 5‬‬
‫סעיף ב‪2‬‬
‫אסימפטוטה אופקית‬
‫החזקה הגבוהה של המונה היא ‪ 3‬והחזקה הגבוהה של המכנה היא ‪.4‬‬
‫החזקה הגבוהה של המונה קטנה מהחזקה הגבוהה של המכנה‪ .‬אסימפטוטה אופרית ‪.𝑦 = 0‬‬
‫אסימפטוטה אנכית‬
‫)‪(𝑥 2 +2)(𝑥+4‬‬
‫= )𝑥(𝑓‬ ‫מסעיף קודם ניתן לרשום את הפונקציה כך‪:‬‬
‫)‪𝑥 2 (𝑥−5)(𝑥+4‬‬

‫‪𝑥 2 +2‬‬
‫= )𝑥(𝑓‪.‬‬ ‫נצמצם ונקבל‬
‫‪𝑥 3 −5𝑥 2‬‬

‫עבור ‪ 𝑥 = 0‬ו‪ 𝑥 = 5 -‬המכנה מתאפס והמונה לא‪.‬‬

‫מסקנה‪ :‬הישרים ‪ 𝑥 = 0‬ו‪ 𝑥 = 5 -‬אסימפטוטות אנכיות‪.‬‬
 ‫סעיף ג‬
‫‪𝑥 2 +2‬‬
‫= )𝑥(𝑓‪.‬‬ ‫נגזור את הפונקציה לאחר צמצום‬
‫‪𝑥 3 −5𝑥 2‬‬

‫)‪2𝑥 ∙ (𝑥 3 − 5𝑥 2 ) − (3𝑥 2 − 10𝑥)(𝑥 2 + 2‬‬

‫= )𝑥(‪𝑓′‬‬
‫‪(𝑥 3 − 5𝑥 2 )2‬‬
‫𝑥‪2𝑥 4 − 10𝑥 3 − 3𝑥 4 − 6𝑥 2 + 10𝑥 3 + 20‬‬ ‫𝑥‪−𝑥 4 − 6𝑥 2 + 20‬‬
‫= )𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫= )𝑥(‪→ 𝑓′‬‬
‫‪(𝑥 3 − 5𝑥 2 )2‬‬ ‫‪(𝑥 3 − 5𝑥 2 )2‬‬
‫סעיף ד‪1‬‬
‫נתון שרק עבור ‪ 𝑥 = 2‬הנגזרת מתאפסת‪ ,‬ולכן אם המשיק מקביל לציר ‪ x‬אז נקודת ההשקה‬
‫היא ב ‪ .𝑥 = 2‬נציב בפונקציה ‪ 𝑥 = 2‬ונמצא את נקודת ההשקה‪.‬‬
‫‪22 + 2‬‬ ‫‪−1‬‬
‫‪𝑓(2) = 3‬‬ ‫→‬ ‫)‪𝑓(2‬‬ ‫=‬
‫‪2 − 5 ∙ 22‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬
‫‪.𝑦 = −‬‬ ‫משוואת המשיק המקביל לציר ה‪.𝑥 -‬‬
‫‪2‬‬
‫סעיף ד‪2‬‬
‫הנגזרת מתאפסת רק עבור ‪ ,𝑥 = 2‬נרשום בטבלה את כל נקודות האי הגדרה ואת ‪2‬‬
‫‪−5‬‬ ‫‪−1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬
‫𝑥‬ ‫<𝑥‬ ‫‪−4‬‬ ‫‪<𝑥< 0‬‬ ‫‪<𝑥< 2‬‬ ‫‪<𝑥< 5‬‬ ‫𝑥<‬
‫𝑓‬ ‫↓‬ ‫↓‬ ‫↑‬ ‫↓‬ ‫↓‬
‫‪𝑓′‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪ −‬לא‬ ‫‪ +‬לא‬ ‫‪0‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪ −‬לא‬
‫מוגדר‬ ‫מוגדר‬ ‫מוגדר‬

‫תחומי עלייה‪ .0 < 𝑥 < 2 :‬תחומי ירידה‪𝑥 < −4, −4 < 𝑥 < 0, 2 < 𝑥 < 5, 5 < 𝑥 :‬‬
‫סעיף ה‬
 ‫סעיף ו‬

‫סעיף ז‬
‫הפונקציה )𝑡(𝑠 היא פונקציה צוברת שטח ("אינטגרל מצטבר") של הפונקציה )𝑥(𝑔 ‪.‬‬
‫כאשר ‪ t = 1‬השטח הנצבר הוא אפס‪ ,‬וזו נקודת קיצון של הפונקציה )‪. s(t‬‬
‫כאשר ‪ 1 < t < 2‬הגרף הפונקציה )𝑥(𝑔 נמצא מעל ציר ה‪ , x -‬ולכן הפונקציה )𝑡(𝑠 עולה (כי הערך‬
‫שנצבר הוא חיובי)‪.‬‬
‫כאשר ‪ 𝑡 = 2‬גרף הפונקציה )𝑥(𝑔 נמצא על ציר ה‪ , x -‬ולאחר מכן בתחום ‪ 2 < t < 4‬הגרף של‬
‫הפונקציה )𝑥(𝑔 נמצא מתחת ציר ה‪ , x -‬ולכן הפונקציה )‪ s(t‬יורדת (כי הערך שנצבר הוא חיובי) עד‬
‫לנקודה שבה ‪. t = 4‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫‪ 𝑥 = 1‬נקודת מינימום (קצה) ‪ 𝑥 = 2 ,‬נקודת מקסימום ‪ 𝑥 = 4 ,‬נקודת מינימום (קצה) ‪.‬‬
‫תשובה לשאלה ‪7‬‬
‫סעיף א‬
‫נתון‪∢𝐴𝐷𝐵 = 900 :‬‬
‫𝐷𝐵𝐴∢ ‪ ∢𝐵𝐴𝐷 = 900 −‬סכום זוויות במשולש 𝐷𝐵𝐴 שווה ‪1800‬‬
‫𝐷𝐵𝐴∢ = 𝐶𝐴𝐷∢ הפרש זוויות 𝐷𝐴𝐵∢ ‪ .∢𝐷𝐴𝐶 = ∢𝐵𝐴𝐶 −‬נתון ‪ ∢𝐵𝐴𝐶 = 900‬ואז‬
‫)𝐷𝐵𝐴∢ ‪∢𝐷𝐴𝐶 = 900 − (900 −‬‬
‫‪ ∢𝐴𝐷𝐵 = ∢𝐴𝐷𝐶 = 900‬נתון‪ 𝐴𝐷 :‬גובה ליתר 𝐶𝐵𝐴‪.‬‬
‫𝐷𝐴𝐶∆ ∼ 𝐷𝐵𝐴∆ משפט דמיון ז‪.‬ז‪.‬‬
 ‫סעיף ב‬
‫𝐷𝐴‬ ‫𝐷𝐵‬
‫יחסים שווים בין צלעות מתאימות במשולשים דומים‪.‬‬ ‫=‬
‫𝐷𝐶‬ ‫𝐷𝐴‬
‫‪5‬‬ ‫𝐷𝐴‬ ‫𝑥‬
‫נתון 𝑥 ‪ 𝐶𝐷 = 15 −‬ו‪.𝐵𝐷 = 𝑥 -‬‬ ‫‪5‬‬ ‫=‬
‫‪3‬‬ ‫𝑥 ‪15−‬‬ ‫𝐷𝐴‬
‫‪3‬‬

‫‪5‬‬ ‫‪5 2‬‬ ‫‪45𝑥 − 5𝑥 2‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫= 𝐷𝐴 → 𝑥 ‪𝐴𝐷 = 𝑥 (15 − 𝑥) → 𝐴𝐷 = 15𝑥 −‬‬ ‫√‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫סעיף ג (‪)1‬‬
‫𝑥‬
‫נתון‪ .𝐵𝐷 = 3𝐸𝐶 :‬סימנו 𝑥 = 𝐷𝐵 ואז = 𝐶𝐸‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪5‬‬ ‫𝑥‬
‫מחיסור קטעים נקבל 𝐷𝐸 ‪.𝐷𝐸 = 15 − 2𝑥 ← 𝐷𝐸 = 15 − 𝑥 − ← 𝐷𝐸 = 𝐷𝐶 −‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬

‫מחיבור קטעים נקבל 𝐸𝐷 ‪.𝐵𝐸 = 15 − 𝑥 ← 𝐵𝐸 = 𝑥 + 15 − 2𝑥 ← 𝐵𝐸 = 𝐵𝐷 +‬‬

‫‪15 − 𝑥 45𝑥 − 5𝑥 2‬‬

‫𝐸𝐵𝐴𝑆‬ ‫=‬ ‫√∙‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫סעיף ג (‪)2‬‬
‫𝑥‪15−‬‬ ‫‪45𝑥−5𝑥 2‬‬
‫= )𝑥(𝑓‪.‬‬ ‫√∙‬ ‫מסעיף קודם פונקציית המטרה היא‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬

‫נגזור את הפונקציה ונקבל‬

‫𝑥‪15 − 𝑥 45 − 10‬‬
‫‪1 45𝑥 − 5𝑥 2‬‬ ‫∙‬
‫√ ∙ ‪𝑓′(𝑥) = −‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪45𝑥 − 5𝑥 2‬‬
‫√∙‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪45𝑥−5𝑥 2‬‬
‫√∙‪2‬‬ ‫מכנה משותף‬
‫‪3‬‬

‫‪1 √45𝑥 − 5𝑥 2‬‬ ‫√‬ ‫𝑥‪45𝑥 − 5𝑥 2 15 − 𝑥 45 − 10‬‬

‫∙ ‪−‬‬ ‫∙‪∙2‬‬ ‫‪+‬‬ ‫∙‬
‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫= )𝑥(‪𝑓′‬‬
‫‪45𝑥 − 5𝑥 2‬‬
‫√∙‪2‬‬ ‫‪3‬‬
‫נשווה את המונה לאפס‬
‫‪45𝑥 − 5𝑥 2 675 − 195𝑥 + 10𝑥 2‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪=0‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪6‬‬
‫מכנה משותף ‪6‬‬
‫‪−90𝑥 + 10𝑥 2 + 675 − 195𝑥 + 10𝑥 2 = 0 → 20𝑥 2 − 285𝑥 + 675 = 0‬‬
‫‪𝑥1 = 3‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪45‬‬
‫→ ‪4𝑥 − 57𝑥 + 135 = 0‬‬
‫= ‪𝑥2‬‬
‫‪4‬‬
‫‪45‬‬
‫= 𝑥 מחוץ לתחום ההגדרה והיא נפסלת‪.‬‬ ‫התשובה‬
‫‪4‬‬
 ‫נבדוק שאכן עבור ‪ 𝑥 = 3‬נקבל שטח מקסימלי‬
‫𝑥‬ ‫‪0‬‬ ‫<𝑥<‬ ‫‪3‬‬ ‫<𝑥<‬ ‫‪9‬‬
‫)𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪−‬‬
‫)𝑥(𝑓‬ ‫↑‬ ‫↓‬

‫‪20𝑥 2 −285𝑥+675‬‬
‫המכנה חיובי‪ ,‬ולכן נשאר לבדוק את סימן המונה‬
‫‪6‬‬

‫ניתן לראות בעזרת הטבלה שעבור ‪ 𝑥 = 3‬נקבל שטח מקסימלי‪.‬‬

‫תשובה לשאלה ‪8‬‬
‫סעיף א‬
‫מהגדרת הסינוס והקוסינוס נקבל כי ‪ −1 ≤ 𝑠𝑖𝑛𝑥 ≤ 1‬ו‪ −1 ≤ 𝑐𝑜𝑠𝑥 ≤ 1 -‬לכל 𝑥 ממשי‪.‬‬
‫מסקנה‪ −2√2 < −2 ≤ 𝑠𝑖𝑛𝑥 + 𝑐𝑜𝑠𝑥 :‬לכל 𝑥 ממשי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫= )𝑥(𝑓‪.‬‬ ‫סה"כ ‪ 𝑠𝑖𝑛𝑥 + 𝑐𝑜𝑠𝑥 + 2 ∙ √2 > 0‬ואז ‪> 0‬‬
‫‪𝑠𝑖𝑛𝑥+𝑐𝑜𝑠𝑥+2∙√2‬‬
‫סעיף ב‬
‫נגזור את הפונקציה ונשווה לאפס‪.‬‬
‫)𝑥𝑛𝑖𝑠 ‪0 − 1 ∙ (𝑐𝑜𝑠𝑥 −‬‬ ‫𝑥𝑛𝑖𝑠 ‪−𝑐𝑜𝑠𝑥 +‬‬
‫= )𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫‪2‬‬ ‫= )𝑥(‪→ 𝑓′‬‬ ‫‪2‬‬
‫)‪(𝑠𝑖𝑛𝑥 + 𝑐𝑜𝑠𝑥 + 2 ∙ √2‬‬ ‫)‪(𝑠𝑖𝑛𝑥 + 𝑐𝑜𝑠𝑥 + 2 ∙ √2‬‬
‫שבר יכול להתאפס רק כאשר המונה מתאפס‬
‫‪−𝑐𝑜𝑠𝑥 + 𝑠𝑖𝑛𝑥 = 0 → 𝑠𝑖𝑛𝑥 = 𝑐𝑜𝑠𝑥 → 𝑡𝑎𝑛𝑥 = 1‬‬
‫𝜋‬
‫נקבל 𝑘𝜋 ‪ 𝑥 = +‬כאשר 𝑘 שלם‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫𝜋‪5‬‬ ‫𝜋‬ ‫𝜋‪3‬‬
‫≤ 𝑥 ≤ ‪ ,0‬ולכן הנקודות החשודות לקיצון הן‪ :‬ו‪-‬‬ ‫נתון‪:‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬
‫ניעזר בטבלה כדי לסווג את הנקודות החשודות לקיצון‪.‬‬
‫𝑥‬ ‫‪0‬‬ ‫<𝑥<‬ ‫𝜋‬ ‫<𝑥<‬ ‫𝜋‪5‬‬ ‫<𝑥<‬ ‫𝜋‪3‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬
‫)𝑥(‪𝑓′‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪−‬‬
‫)𝑥(𝑓‬ ‫↓‬ ‫מינימום‬ ‫↑‬ ‫מקסימום‬ ‫↓‬

‫נציב בפונקציה ונקבל את הנקודות קיצון‪.‬‬

‫𝜋‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪(4 ,‬‬ ‫‪2‬‬
‫נקודות מקסימום‪ (0, 1+2∙ 2) :‬ו‪) -‬‬
‫√‬ ‫√‬
‫𝜋‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫𝜋‬ ‫‪1‬‬
‫נקודות מינימום‪ ( 4 , 3∙ 2) :‬ו‪( 2 , 2∙ 2−1) -‬‬
‫√‬ ‫√‬
‫הערה (לא חובה)‪ :‬אם יש אפשרות נהוג לרשום מספר ללא שורש במכנה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2 ∙ √2 − 1‬‬ ‫‪2 ∙ √2 − 1 1‬‬ ‫‪1 √2 √2‬‬
‫=‬ ‫∙‬ ‫=‬ ‫‪,‬‬ ‫=‬ ‫∙‬ ‫=‬
‫‪1 + 2 ∙ √2‬‬ ‫‪2 ∙ √2 + 1 2 ∙ √2 − 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪√2 √2 √2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2 ∙ √2 + 1‬‬ ‫‪2 ∙ √2 + 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪√2 √2‬‬
‫=‬ ‫∙‬ ‫=‬ ‫‪,‬‬ ‫=‬ ‫∙‬ ‫=‬
‫‪2 ∙ √2 − 1‬‬ ‫‪2 ∙ √2 − 1 2 ∙ √2 + 1‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪3 ∙ √2 3 ∙ √2 √2‬‬ ‫‪6‬‬
 ‫סעיף ג‬

‫סעיף ד (‪)1‬‬
‫הראינו כי הפונקציה )𝑥(𝑓 חיובית לכל 𝑥‪ ,‬ולכן החיוביות והשליליות של )𝑥(𝑔 נקבע לפי )𝑥(‪.𝑓′‬‬
‫לפי הטבלה מסעיף ב נקבל‪:‬‬
‫𝜋‪5‬‬ ‫𝜋‪3‬‬ ‫𝜋‬ ‫𝜋‬ ‫𝜋‪5‬‬
‫‪.‬‬ ‫<𝑥<‬ ‫< 𝑥 < ‪ 0‬ו‪-‬‬ ‫תחומי שליליות‪:‬‬ ‫<𝑥<‬ ‫תחום חיוביות‪:‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫סעיף ד (‪)2‬‬
‫𝜋‪5‬‬ ‫𝜋‬
‫= 𝑥‪.‬‬ ‫הפונקציה )𝑥(𝑔 מתאפסת כאשר הנגזרת מתאפסת‪ ,‬ז"א כאשר = 𝑥 ו‪-‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫𝜋‪5‬‬ ‫𝜋‬
‫‪.‬‬ ‫השטח המוגבל בין הפונקציה )𝑥(𝑔 לציר ה‪ 𝑥 -‬הוא בין ל‪-‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬

‫בתחום זה הפונקציה )𝑥(𝑔 חיובית‪ ,‬ולכן השטח יהיה‬

‫𝜋‪5‬‬ ‫𝜋‪5‬‬ ‫𝜋‪5‬‬
‫‪2‬‬
‫‪[𝑓(𝑥)] 4‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1 1 1‬‬ ‫‪2‬‬
‫∫‬ ‫∫ = 𝑥𝑑)𝑥(𝑔‬ ‫[ = 𝑥𝑑)𝑥(‪𝑓(𝑥) ∙ 𝑓′‬‬ ‫]‬ ‫=) ‪= ( −‬‬
‫𝜋‬ ‫𝜋‬ ‫‪2‬‬ ‫𝜋‬ ‫‪2 2 18‬‬ ‫‪9‬‬
‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬
‫סעיף ה (‪)1‬‬
‫‪1‬‬ ‫𝜋‬ ‫𝜋‬ ‫‪1‬‬
‫‪ ,( ,‬ולכן יש להזיז את הפונקציה צעדים שמאלה ו‪-‬‬ ‫נקודת המינימום הפנימית של )𝑥(𝑓 היא )‬
‫‪3∙√2‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4 3∙√2‬‬
‫‪1‬‬ ‫𝜋‬
‫‪.𝑏 = −‬‬ ‫צעדים למטה‪ 𝑎 = .‬ו‪-‬‬
‫‪3∙√2‬‬ ‫‪4‬‬
‫סעיף ה (‪)2‬‬
‫נזיז את כל נקודות הקיצון של )𝑥(𝑓 ונקבל‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ (𝜋,‬ומינימום )‪.(0,0‬‬ ‫מקסימום )‬
‫‪3∙√2‬‬