"געגועים למחר" הוא בשורה טובה, גם אם לא מפוצצת. לא מפצחים כאן את הפורמט של הספר האלקטרוני, וששת הסיפורים כאן לא ישנו את ההיסטוריה וייסחפו אחריהם שיירה אדירה של קוראי עברית לשדות המדע הבדיוני. ובכל זאת "געגועים למחר" מזכיר שספרות יכולה להיות שעשוע חכם, לא מחייב ולא מטיפני. 12 השקלים שעולה האנתולוגיה הזאת, בעריכת סופר הקצרצרים אלכס אפשטיין, עוזרים לא מעט לתחושה הזאת - לשחרור זמני מתעשיית הספרים הממוסדת, ולקפיצה של כמה דקות בטרמפולינה.
"געגועים למחר" הוא בשורה טובה, גם אם לא מפוצצת. לא מפצחים כאן את הפורמט של הספר האלקטרוני, וששת הסיפורים כאן לא ישנו את ההיסטוריה וייסחפו אחריהם שיירה אדירה של קוראי עברית לשדות המדע הבדיוני. ובכל זאת "געגועים למחר" מזכיר שספרות יכולה להיות שעשוע חכם, לא מחייב ולא מטיפני. 12 השקלים שעולה האנתולוגיה הזאת, בעריכת סופר הקצרצרים אלכס אפשטיין, עוזרים לא מעט לתחושה הזאת - לשחרור זמני מתעשיית הספרים הממוסדת, ולקפיצה של כמה דקות בטרמפולינה.
"געגועים למחר" הוא בשורה טובה, גם אם לא מפוצצת. לא מפצחים כאן את הפורמט של הספר האלקטרוני, וששת הסיפורים כאן לא ישנו את ההיסטוריה וייסחפו אחריהם שיירה אדירה של קוראי עברית לשדות המדע הבדיוני. ובכל זאת "געגועים למחר" מזכיר שספרות יכולה להיות שעשוע חכם, לא מחייב ולא מטיפני. 12 השקלים שעולה האנתולוגיה הזאת, בעריכת סופר הקצרצרים אלכס אפשטיין, עוזרים לא מעט לתחושה הזאת - לשחרור זמני מתעשיית הספרים הממוסדת, ולקפיצה של כמה דקות בטרמפולינה.