‫ג‬

‫שיעור י'‬

‫נתיב חיים - שיעור י'‬

‫תוכל נפש האדם להשיג השגות רוחניות,‬ ‫אמנם אין הכי נמי שלמעלה אין כלל ועיקר‬ ‫שום דבר גשמי, ואף אם רואה הצדיק‬ ‫אותיות, אף שהם יותר רוחניים מאשר‬ ‫מראות וכדו' מ"מ גם דבר זה אין שם, אלא‬ ‫שכל מה שרואה הכל הוא שנותן לו הקב"ה‬ ‫מעט דמיון שיוכל להבין מעט מדברים‬ ‫הרוחניים.‬ ‫והרה"ק בעל הסולם זי"ע מבאר הדבר‬ ‫עפ"י משל, למה הדבר דומה,‬ ‫אדם שמדבר עם חבירו, ונפשו נקשרת‬ ‫בנפש חבירו בקשר עמוק, לכאורה יש‬ ‫להבין מהו הקשר שביניהם, שהרי עיקר‬ ‫הקשר הוא עם הנשמה, שמה יש קשר בין‬ ‫שני גופים נפרדים ומה מחברם, וא"כ הרי‬ ‫אינו רואה את נשמתו של חבירו וא"כ‬ ‫האיך הוא נקשר עמו, אמנם זהו מה שטבע‬ ‫הקב"ה, שעשה כלי גדול ואמיתי, שהוא‬ ‫כביכול בית קיבול אל הנשמה, ודרכו אכן‬ ‫אפשר להתקשר נשמה בנשמה, וע"כ אף‬ ‫שהגוף הינו דבר גשמי, והנשמה בכלל‬ ‫מופשטת מנושא זה, עכ"ז ע"י הגוף שהוא‬ ‫כלי לנשמה מתקשרים הנשמות זו עם זו.‬ ‫והנה משל זה אינו דומה בכל פרטיו‬ ‫להנמשל, ואין זה כי אם בית יד‬ ‫להבין, היינו שכמו כן הרי הוא בעולמות‬ ‫העליונים, שמצד א' הרי שם אין כלל‬ ‫מציאות גשמית ומופשט שם מגשם לגמרי,‬

‫א. מראות הגשמיים שראו הנביאים‬ ‫בכדי שיוכלו להגיע לדביקות‬

‫בכלל האמונה, שכל דבר קטן וגדול‬ ‫נרשם למעלה כמו שבארנו‬ ‫במשנה )אבות פ"ב מ"א( 'דע מה למעלה'‬ ‫הוא 'ממך', שבחינות אדם וקומה שיש‬ ‫למעלה, שהנביא קורא 'עין' )תהלים ל"ג,‬ ‫י"ח(, 'יד' )יהושע ד', כ"ד(, 'רגליו' )שמות כ"ד,‬ ‫י'(, 'פה' )במדבר י"ב, ח'(, הכל הוא ממך.‬
‫פי', דכבר אי' מהקדמונים, שהנה‬ ‫הנביאים ראו במראות הנבואה‬ ‫כביכול ענינים גשמיים כמו יד רגל פה‬ ‫וכדו', וכל דברים אלו הגשמיים שראו‬ ‫הכוונה להראותם היתה בכדי שיוכלו‬ ‫להשיג מעט מזעיר מעולמות העליונים,‬ ‫אמנם יש להבין, שהרי למעלה הכל הוא‬ ‫רוחניות ואיך יתכן שראו כלל דברים‬ ‫גשמיים, ותו דהרי לית דמיון כלל וכלל‬ ‫בעולמות העליונים לדברים אלו, ומה‬ ‫הביאור. אמנם הענין הוא, שבודאי מה‬ ‫שראו לא היה כפשוטו, שהרי לית שם‬ ‫גשמיות כלל וכלל, אמנם מצד שני אין‬ ‫הנביא או הצדיק יכולים להשיג שום‬ ‫מראות אלוקות רק על ידי כן שהשכינה‬ ‫הקדושה מגלה להם דמיונות, וכמו דכתיב‬ ‫)הושע י"ב, י"א( 'וביד הנביאים אדמה', ר"ל,‬ ‫שע"י הדמיון מתגלה סוד העליון, היינו‬ ‫שדרך ה'דמיון' הינה הדרך היחידה בה‬

‫נתיב חיים‬
‫על אבריך ]פי', היינו על אברי הצדיק‬ ‫ונהיה מרכבה אליו[, ומתייחד ומתקשר‬ ‫עמך ]פי', וזהו עיקר העבודה, שיעשה‬ ‫עצמו מרכבה וישרה עליו השכינה הק',‬ ‫ובזה כביכול הקב"ה מתגלה[ וקורא‬ ‫לעצמו באלו אברים 'דמות כמראה אדם‬ ‫עליו מלמעלה' )יחזקאל א', כ"ו( ולזה עין‬ ‫שלך רואה ואוזן שומעת, כי שם מצמצם‬ ‫חיות אלוקות אף ברשע גמור, כי לית‬ ‫אתר פנוי מיניה, 'וכל מעשיך בספר'‬ ‫וצלם נשמתך 'נכתבים'.‬ ‫והנה אליבא דאמת, אפי' ברשע גמור ה'‬ ‫מתגלה בו, אלא שברשע ההתגלות‬ ‫אינו אלא בהעלמה דהעלמה, שאסור לומר‬ ‫שהוא בפנימיות, אלא רק בגדר מקיף, וכך‬ ‫מביא הבעש"ט הק' בצוואת הריב"ש שאם‬ ‫לפעמים האדם אוחז באמצע תפילתו או‬ ‫שהוא בדביקות גדול עם הקב"ה, ובא אדם‬ ‫רשע ומפריע לו את הדביקות או אפי' גוי‬ ‫עשה לו כן, יידע נאמנה שהכל הוא מאיתו‬ ‫יתברך, ואיך אפשר לומר שאינו מאיתו,‬ ‫והטעם האמיתי שעשה לו הקב"ה כך הוא,‬ ‫שהוא רוצה לקרב אותו עי"כ, וברצונו‬ ‫שיכוין האדם בתפילתו או בדביקותו עוד‬ ‫יותר ממקודם, וע"כ שולח אליו אלו‬ ‫המפריעים. ושאלו פעם את הרה"ק בעל‬ ‫התניא זי"ע איך אפשר לומר כן, והרי גוי‬ ‫הוא בחי' הקלי', ואיך אפשר לומר שיש בו‬ ‫השראת השכינה, והרי הקב"ה משרה‬ ‫שכינתו רק על בני ישראל. וביאר,‬ ‫שבהעלמה הרי הכל הוא אלוקות, שהרי‬ ‫הקב"ה מחיה כל דבר שבעולם ואף את‬ ‫הגויים, שאמנם בגילוי א"א לומר כן, אלא‬ ‫שהוא בסוד העלמה בבחי' מקיף, בסוד‬

‫ד‬

‫וכל המשלים שנמצאים בספרים הקדושים‬ ‫אינם מציאות האמיתית ששם ח"ו, וכמו כן‬ ‫כשאדם רואה מלאך בזה העולם, בודאי‬ ‫שאין כנפיים גשמיות וכדו', שהרי למעלה,‬ ‫היינו בכל דבר רוחני, לא שייך כלל ועיקר‬ ‫כל מציאות גשמיות הנראה לעיניים, אמנם‬ ‫מצד שני כל הנביאים דברו בלשונות אלו,‬ ‫ואיך יתיישבו הדברים. אמנם הביאור הוא,‬ ‫שהשכינה הק' רוצה לגלות לנביא מראה‬ ‫כלשהי, והוא רואה הדבר בציור כזה שהוא‬ ‫'בית יד' שעל ידו יוכל הנביא להשיג‬ ‫מציאות העליון, והוא התגלות אלוקית,‬ ‫וע"כ מצינו שהנביאים ראו מראות כאלו‬ ‫ואחרים ואף שאין שם גשמיות, מ"מ ע"י‬ ‫ציורים אלו יכולים להשיג הציורים‬ ‫הרוחניים. וכמו שאי' מהקדמונים,‬ ‫שלפעמים ראו הנביאים צורת עצמם‬ ‫בנבואה, שהם עצמם נעשו מרכבה לזה‬ ‫ההשגה, שעל ידיהם יוכלו להשיג הגילוי.‬ ‫וזהו מה שמבאר הרה"ק מקאמרנא שכל‬ ‫מה שלמעלה הוא ממך, היינו שכל‬ ‫ההשגות העליונות הוא ע"י האדם עצמו,‬ ‫ע"י הציורים הגשמיים שלו שבהם הוא‬ ‫נעשה מרכבה לציורים הרוחניים, וכל מה‬ ‫שראו הנביאים כמו עין יד רגל וכדו' הכל‬ ‫הוא ממך.‬

‫ב. ב' בחינות יש בקדושה, א'‬ ‫העלמה, וגם ברשע יש בו קדושה. ב'‬ ‫הגלוי, ורק בבני ישראל ובצדיקים‬
‫שבעת שאתה מקדש איבריך, ואתה‬ ‫מקיים המצוות באור וחיות‬ ‫אלוקות כביכול מצמצם עצמו, ושורה‬

‫ה‬

‫שיעור י'‬
‫'סובב כל עלמין', שבחיות הפנימי יש‬ ‫קדושה והוא בחי' ממלא כל עלמין, ויש‬ ‫כמו"כ להיפך מהקדושה בחי' קלי', ובודאי‬ ‫שהקדושה היא רק בבני ישראל ואילו בגוים‬ ‫היא בחי' קלי', ונצרך להבדיל בין הקודש‬ ‫לחול, ולא לערב הענינים, והקדושה עושה‬ ‫רצון הקב"ה בגילוי, ואילו הסט"א עושה‬ ‫בגילוי ההיפך מרצונו ית"ש, אמנם‬ ‫בהעלמה אין שום דבר שעושה נגד רצונו,‬ ‫כ"א בגילוי. ודבר זה נצרך לדעתו היטב‬ ‫שלא לערבב אלו הענינים, שישנם ב'‬ ‫יסודות וענינים נפרדים מצד ההעלמה הכל‬ ‫הוא רצונו ית"ש ואין דבר מבלעדיו, ואילו‬ ‫בגילוי יש קדושה שמגלה הנסתר, ויש‬ ‫להיפך מצד הקלי' שמסתירה את האלוקות‬ ‫שבכל דבר.‬

‫התפילה בלי חסרון אות אחת, ובכוונה‬ ‫פשוטה פירוש המילות ובהכנעה,‬ ‫ובאמונה שתצפה לישועה תחזור‬ ‫למדריגתך, 'קוה אל ה' ויושיעך' )משלי כ',‬ ‫כ"ב(.‬
‫השמיענו כאן דברים עמוקים, הנה‬ ‫בענין הדביקות כמו דכתיב‬ ‫'וביד הנביאים אדמה' יש בזה ב' מיני‬ ‫דביקיות, דביקות דנוכח ודביקות הנעלם,‬ ‫ונבארם, כאשר האדם עושה ברכה הוא‬ ‫בלשון נוכח 'ברוך אתה ה"א מלך העולם'‬ ‫היינו שמרגיש כאילו הוא מדבר כביכול עם‬ ‫הקב"ה כמו שמדבר עם חבירו נוכח פנים‬ ‫אל פנים, וזה המדריגה ישנה לאנשים‬ ‫גבוהים המרבים בתפילה ומרגילים עצמם‬ ‫בעיקר לעבודת התפילה, וזה עיקר מה‬ ‫שמביאה התפילה להאדם דביקות דנוכח.‬ ‫ועיקרן של דברים כתובים בסוגיין‬ ‫באוצרות חיים שער העקודים, וכמו‬ ‫שנראה להלן אי"ה דברי האר"י הק'‬ ‫בעצמם, אך עתה נאמר השייך לענינינו,‬ ‫יסוד עולם העקודים הוא בחי' פה דא"ק,‬ ‫שהוא יסוד הדיבור, ושם נברא הכלי‬ ‫הראשון, והיינו שהפה הוא הבורא את‬ ‫הכלי, והנה כלי הוא בחי' מלכות בחי'‬ ‫תמונה, היינו הרגש החיצון, דהנה ישנם‬ ‫הרבה מיני מדריגות, יש ענין ההתבוננות‬ ‫שהוא מדריגת הבינה, ויש מדריגות‬ ‫החוטם ענין ההרגש, אמנם ככלות הכל‬ ‫אינם כלים אמיתיים, ויש לידע אכן איך‬ ‫נעשה הכלי הראשון. ודבר זה נעשה‬ ‫בעולם העקודים שנעשה בו בחי' כלי,‬ ‫ועולם זה הוא 'פה דא"ק', ונבאר, אף אם‬ ‫האדם אינו מתפלל גם יכול להיות לו‬

‫ג. משל ודמיון שעל ידי כן יגיע‬ ‫האדם לדביקות דנוכח‬

‫ומעתה ממשיך ומבאר דברים עמוקים‬ ‫בזה הענין של הדביקות‬ ‫ומתחילה נביא לשונו: ובכל רגע יהי'‬ ‫עיניך ולבך כאילו רבינו יצחק לוריא‬ ‫עומד נגדיך או מרן הריב"ש זצ"ל שהיו‬ ‫אומרים לכל אדם מה שעבר עליו מן‬ ‫המחשבה והמעשה מעשרים שנה ועד‬ ‫היום במספר מכיוון. מכל שכן תדמה‬ ‫ותתבונן בנפשך, שהקל הגדול ברגע‬ ‫קטן צופה כל מה שחשבת ועשית מיום‬ ‫בוראך ועד עתה, ותכבוש יצרך, ותסיר‬ ‫ממך כל הפתיות של היצר הרע, ועכ"פ‬ ‫אפי' בעת קטנות הגדול שלא נשאר בך‬ ‫חיות מועט, אעפ"כ תזרז ותקיים כל‬ ‫המצוות בפשיטות, וכן תדבר כל סדר‬

‫נתיב חיים‬
‫חכמה וכתר, שאלו אכן מדריגות גבוהות‬ ‫מצד א', אמנם מצד אחר מדריגה זו‬ ‫'דביקות דנוכח', שהוא בחי' שורש‬ ‫השרשים בכדי לקבל כל מדריגות הנ"ל,‬ ‫שעל ידה ממשיכים כלים להרגיש את‬ ‫הקב"ה כביכול כמו מרגיש את חבירו‬ ‫המדבר עמו, ועי"כ הוא מדבר אליו‬ ‫וממרגיש שמדבר אליו, והוא כעין בחי' 'פה‬ ‫אל פה אדבר בו, 'פנים בפנים', ומדריגה זו‬ ‫באה ע"י שהאדם מדבר הרבה להקב"ה,‬ ‫וכמו שבארנו לעיל שבחי' הכלי הראשון‬ ‫שנתהווה היה בעולם העקודים שהוא בחי'‬ ‫'פה', והוא מוליד זה הכח.‬ ‫וזהו מה שמבאר כאן מדריגה זו דנוכח‬ ‫ע"י משל, כמו שאם אדם היה נכנס‬ ‫אצל מרן האר"י או אצל מרן הריב"ש והיה‬ ‫מדבר אליו, היה נופל עליו פחד נורא, שהם‬ ‫היו בעלי רוח הקודש אמיתי, והיו יודעים‬ ‫כל מה שעשה מכל ימי חייו, וכמו כן‬ ‫בזמנינו כהיום אם נכנס אדם לצדיק אמיתי‬ ‫נופל עליו פחד, א"כ מכל שכן וכ"ש כלפי‬ ‫הבעש"ט הק' והאר"י הק', ויש לידע שכל‬ ‫זה הוא כאין וכאפס לולא היה חושב איך‬ ‫הוא נכנס ומדבר לפני השכינה הקדושה,‬ ‫שהיא למעלה מכולם, ואף הצדיק הגדול‬ ‫ביותר הינו כאין ואפס כלפיה, שהיא עילת‬ ‫העילות וסיבת הסיבות, ודבר זה נקרא‬ ‫דמיון, והוא 'דמיון דקדושה', שמדמה על‬ ‫אף שאינו רואה חלילה את השיכנה הק',‬ ‫אמנם הוא חושב ומדמיין לעצמו האיך‬ ‫הקב"ה עומד כנגדו, וכ"ז בהרגשה חיצונית‬ ‫הנקראת דמיון, ודמיון זה מקורו הוא‬ ‫מהמלכות, ובכדי להוליד ולעורר זו‬ ‫המדריגה ושורשה היא בפה, וכמו שכבר‬

‫ו‬

‫דביקות ע"י עבודות אחרות, אמנם דביקות‬ ‫זה הוא בבחי' דביקות הנעלם, היינו שיודע‬ ‫ומשיג שישנו אלוקות, אמנם חסרה לו‬ ‫ההרגשה שצריך להוליד גם כלים, ובחי'‬ ‫הכלים הם כמו שאמרנו גילוי המלכות,‬ ‫וגילוי המלכות הוא רק ע"י שמשיגים את‬ ‫האלוקות בבחי' נוכח, היינו שמרגישים‬ ‫ודבקים בו בבחי' נוכח כביכול, שישנה‬ ‫מדריגה ליראה את ה' בבחי' נוכח, להבדיל‬ ‫כמו שאמרו בגמ' )ברכות כ"ח ע"ב( 'יהי רצון‬ ‫שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר‬ ‫ודם', ואף אם נראה שמדריגה זו דבחי'‬ ‫נוכח היא קטנה, כבר אמר רבינו זי"ע‬ ‫שהוא מדריגה גדולה, דיש לכאורה להבין‬ ‫מפני מה אין האדם מתבייש ופניו מלאים‬ ‫אדום מפני ה', אלא שדבר זה שייך רק‬ ‫כאשר הדביקות בו ית' הוא בבחי' נוכח,‬ ‫שיש אכן ב' מיני דביקות בהקב"ה, ונצרך‬ ‫האדם שיהיה לו משניהם.‬

‫ד. שורש דביקות דנוכח הוא מעולם‬ ‫העקודים, בחי' פה דא"ק‬

‫והנה דביקות הנוכח נולדת ע"י הוויית‬ ‫הכלי, היינו שממשיכים רוחניות‬ ‫עד שנהיה בחי' כלי, וכלי הוא סוד המלכות‬ ‫בחי' תמונה, אמנם תמונה זו היא בבחי'‬ ‫רוחניות, היינו שהאדם חושב כביכול‬ ‫משמות הק', חושב על הקב"ה, חושב‬ ‫מחשבות אמונה, וכל כך צריך להתעמק‬ ‫בזה עד שיביאנו לידי רעדה, שירגיש‬ ‫כביכול את הקב"ה, ולא רק בהעלמה‬ ‫לחשוב אלוקות מרחוק, ומדריגה זו מצד א'‬ ‫יש בה מעלה עוד יותר, שמגיעה לעולמות‬ ‫עליונים ואף גבוהים יותר מאשר בינה‬

‫ז‬

‫שיעור י'‬
‫ביארנו לעיל, ומקור הדברים הוא מדברי‬ ‫האר"י שיובאו ויבוארו להלן בעז"ה, שהוא‬ ‫מבחי' המלכות ששרשה בעולם העקודים‬ ‫שהוא פה דא"ק.‬

‫האמיתית באור אין סוף, להיות דבוק‬ ‫בהקב"ה למעלה מכל טעם ודעת אין קץ,‬ ‫למעלה למעלה דלית מחשבה תפיסא ביה‬ ‫כלל.‬ ‫והנה אמרו חז"ל 'הלואי אותי עזבו‬ ‫ותורתי שמרו', ויש להבין מה‬ ‫הכוונה 'אותי עזבו', והביאור הוא דהנה‬ ‫תכלית הידיעיה שלא נדע, היינו שא"א‬ ‫להשיג את ה', ומי שחושב שהוא השיג מה‬ ‫הרי זו ההגשמה הגדולה ביותר, וכאילו‬ ‫הוא אומר שהוא יודע ומבין ומשיג אלוקות,‬ ‫והרי האמת הוא שהכל הוא כאין וכאפס‬ ‫לפניו, ואפילו מדריגת הצדיק אינה נחשבת‬ ‫בעיניו, וכגון מה דאיתא באור החיים‬ ‫הקדוש שאילו היו יודעים בני האדם מעלת‬ ‫התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה‬ ‫מרוב הדביקות בה, והנה מדריגה זו‬ ‫שהלואי ונגיע אליה ואנו רחוקים ממנה,‬ ‫אעפ"כ מדריגה זו של האור החיים הק' ומה‬ ‫שכתבו בעוד ספרים הרי הכל כאין וכאפס‬ ‫כלפי אור האין סוף ב"ה, וע"כ יש לידע‬ ‫'אותי עזבו'.‬ ‫ובשם הבעש"ט הק' אמרו, שהקשה אם‬ ‫אכן אומר הקב"ה אותי עזבו, למה‬ ‫א"כ צריכין לעבוד וללמוד ולחפש כל מיני‬ ‫התקשריות בהקב"ה והרי הוא בעצמו צווח‬ ‫ואומר הלואי אותי עזבו, שהרי לעולם לא‬ ‫נוכל להגיע ולהשיג המדריגה האמיתית.‬ ‫אמנם התירוץ לזה הוא, אדרבה, ההיפך‬ ‫הוא הנכון, 'אותי עזבו ותורתי שמרו',‬ ‫שצריך האדם ללמוד ודוקא ע"י הלימוד‬ ‫יוכל להשיג הדביקות, שע"י הלימוד מזכהו‬ ‫הקב"ה להתקשר בקשר הזה של 'לית‬ ‫מחשבה תפיסא ביה כלל'.‬

‫ה. כל ההרגשות דקדושה שיש לאדם‬ ‫צריך לידע מדריגתם האמיתית מצד‬ ‫א', ומצד הב' שלא יבזנה‬
‫ומקודם שנמשיך, נביא את המשך דברי‬ ‫זי"ע,‬ ‫מקאמארנא‬ ‫הרה"ק‬ ‫תחילת כל דבר, אמונה קבועה לנו ולכל‬ ‫ישראל, שאין שום ספק הרהור בזה‬ ‫חלילה, שכל מה שנאמר שפע וקיום‬ ‫והוייה וחיות ואור ומתיקות, הכל הוא‬ ‫בסוד הארת א"ס. ועדיין יש להבין דבר‬ ‫זה שאמרנו לעיל, שאף שאכן צריך האדם‬ ‫להרגיש ולידע שהקב"ה כנגדו ממש, מ"מ‬ ‫יש לו לידע דבר נוסף, שכל ההרגשות‬ ‫האלו הינם כאין וכאפס לעומת אמיתות‬ ‫מציאות האלוקית, ואף שאכן יש לו ליהודי‬ ‫השגה, והשגה זו השגת אמת היא, שאכן‬ ‫הקב"ה שוכן בתוך בני ישראל, וע"כ הוא‬ ‫מרגיש בתורה ובתפילה שלומד ומתפלל‬ ‫חיות ואור ומתיקות, שלפעמים זוכה לזה‬ ‫ההרגשה ע"י התורה והתפילה, ושורשו‬ ‫אכן מ'אני ה' שוכן בתוך בני ישראל',‬ ‫מ"מ יש לו לאדם ליזהר שלא ליכנס‬ ‫לדמיון, פי' שמגדיל זו הנקודה שלא לפי‬ ‫ערכה, ואף לא לבזות הרגש זה שכל אלו‬ ‫מגיעים מאיתו יתברך,מ"מ דבר זה הינו‬ ‫בחי' עשיה דעשיה דעשיה, והוא כאפס‬ ‫לעומת מדריגה גבוהה יותר, וכ"ש וכ"ש‬ ‫להתגלות האור אין סוף שהכל הוא כאין‬ ‫נגדו, אלא שגילוי זה ששולח לו הקב"ה‬ ‫הינו פתח בכדי שיוכל להתדבק בדביקות‬

‫נתיב חיים‬
‫ההנאה שיש לו בזה אין זה נכון, שדוקא‬ ‫ע"י ההנאה יוכל לידבק בו, שכל הנאה‬ ‫ענינה היא התקשרות, וע"כ יקח זה ההנאה‬ ‫ויקשר עצמו עם זה להבורא ית"ש, שאין‬ ‫הכוונה חלילה ללמוד או להתפלל בגלל‬ ‫שהוא נהנה מהמתיקות והעריבות של‬ ‫התורה, שאין זה רצון הבורא ית"ש, אלא‬ ‫הכוונה הרצויה היא, שילמד ויתפלל מחמת‬ ‫שכן הוא רצון הבורא, ובזה הוא לוקח את‬ ‫הנועם והמתיקות שישנם בתורה ובתפילה‬ ‫ומכחם הוא נדבק באין סוף ב"ה, בבורא‬ ‫ית"ש.‬ ‫והאדם המרגיל עצמו בזו העבודה, יוכל‬ ‫להגיע לכך, שכאשר להבדיל הינו‬ ‫אוכל מאכלים גשמיים, ובאוכל למעשה‬ ‫הוא רובו חושך, ויש בו משהו מן המשהו‬ ‫ניצוץ קדוש, וזהו אכן העבודה הגדולה‬ ‫שיש באכילה להעלות זה הניצוץ, והיינו‬ ‫ע"י שמרגיל עצמו בתורה ובעבודה שלא‬ ‫לתענוג עצמו כ"א לדביקות בבורא ית',‬ ‫יוכל גם כאן לידבק בניצוץ, שבכל מאכל‬ ‫ישנו ניצוץ קדוש, וגם בו ע"י המתיקות‬ ‫והעריבות שיש במאכל הגשמי נדבק‬ ‫בבורא ית"ש, ומתקרב לאלוקות.‬

‫ח‬

‫ונקודה זו הינה עמוקה ביותר והיא‬ ‫שורש לחכמת הקבלה, ונקראת‬ ‫בשם אור א"ס הוא זו"ן וזו"ן הוא אור א"ס,‬ ‫פי' שצריך לידבק בהקב"ה כפי המדריגה‬ ‫שמשפיע עלינו להיות דבוק בו, אמנם‬ ‫חלילה וחס לגשם ולדמיין דמיונות שוא,‬ ‫כאילו כביכול מבין ומשיג כפשוטו, חס‬ ‫וחלילה, אי אפשר להשיגו, וכל מה שהאדם‬ ‫משיג אינו אלא ניצוץ אלוקי שהקב"ה שלח‬ ‫אליו בכדי שיהיה לו השגה עמו, ובודאי‬ ‫כדברינו לעיל לא לבזות דבר זה ולומר‬ ‫שאינו מאיתו ית', דהרי אליבא דאמת הרי‬ ‫זה התגלות מאיתו, אלא שנצרך לידע שכל‬ ‫זה הינו כאין וכאפס כלפי ההתגלות‬ ‫האמיתי, אמנם מצד שני ההרגשה הזו‬ ‫מתאחדת עם האדם עד שאכן עי"כ יהיו‬ ‫יכולים לידבק באמת בהי"ת למעלה מכל‬ ‫טעם ודעת.‬

‫ו. ע"י לימוד במתיקות ונועם יוכל‬ ‫להגיע לדביקות בו ית"ש‬

‫וזהו מה שמבאר עתה 'תחילת כל דבר,‬ ‫אמונה קבועה לנו ולכל ישראל,‬ ‫שאין שום ספק הרהור בזה חלילה, שכל מה‬ ‫שנאמר שפע וקיום והוייה וחיות ואור‬ ‫ומתיקות, הכל הוא בסוד הארת א"ס', פי'‬ ‫דיש לחזור ולשנן דבר זה שוב ושוב, שלולי‬ ‫זה אינו יכול להגיע לשום דבר, ולא לקדש‬ ‫עצמו בשום דבר גשמיות, שכל דבר‬ ‫מתיקות ועריבות שיש בזה העולם יש בזה‬ ‫התגלות הקב"ה, דבר אלוקי, שיש לידע‬ ‫ולקשר כל נועם ומתיקות שיש לו, כגון‬ ‫כשלומד ומתפלל ויש לו בזה הרגשת‬ ‫מתיקות, אזי אם הוא מתפלל ולומד מחמת‬ ‫שיש לו תשוקה ותאוה להתפלל מחמת‬

‫ז. הקב"ה מאיר בסוד א"ס עד סוף כל‬ ‫העולמות‬ ‫שביל ב'. אות א. תחילת כל דבר,‬ ‫אמונה קבועה לנו ולכל ישראל,‬ ‫שאין שום ספק הרהור בזה חלילה, שכל‬ ‫מה שנאמר שפע וקיום והוייה וחיות‬ ‫ואור ומתיקות, הכל הוא בסוד הארת‬ ‫א"ס, שמאיר מראש א"ק עד נקודת‬ ‫התהום, ועקביים דא"ק מתלבשים בעשר‬

‫ט‬
‫דלגבי חייביא אשתני‬ ‫ואסתתר.‬ ‫אלא‬

‫שיעור י'‬
‫דקיק,‬ ‫ספירות דעשיה, ושם הקלי' כולם. וא"ק‬ ‫מלביש את הא"ס והשגחת והארת א"ס‬ ‫עד נקודת התהום בנאצלים ונבראים‬ ‫ונוצרים ונעשים. טהורים וטמאים.‬
‫והענין הוא, הקב"ה מאיר בסוד א"ס, וקו‬ ‫הא"ס, כידוע הינו מאיר ומתפשט‬ ‫עד עקביים דא"ק, ושם מתלבש עולם‬ ‫העשיה, דכל עולמות אבי"ע הינם‬ ‫מלובשים מחצי א"ק ולמטה, וא"כ הקב"ה‬ ‫מתגלה בכל מקום ומקום.‬

‫והנה דבר זה צריך ביאור מהו גדר הקלי',‬ ‫והרי אליבא דאמת גם במקום הקלי'‬ ‫יש אור א"ס והוא בסוד 'גלות השכינה',‬ ‫אלא שהאורות האלו נקראים בסוד 'אור‬ ‫מקיף', היינו, שיש ליחסם רק בהעלמה‬ ‫להבורא ית"ש, אמנם בגילוי הרי הרשעים‬ ‫הינם עושים נגד רצון הבורא, וע"כ בגילוי‬ ‫לא נראה האור רק בהסתר.‬

‫ט. אין שום אור שיורד ללא לבוש‬ ‫החכמה שהוא הביטול, וכמה שיותר‬ ‫מתבטל משיג יותר‬ ‫אות ג'. דע כי אי אפשר שיתלבש אור‬ ‫אין סוף בשום א' מעשר ספירות‬ ‫אם לא שיתלבש תחילה אור החכמה‬ ‫בהם 'כולם בחכמה עשית'. פי', שכל אור‬
‫שיורד מלמעלה חייב להתלבש בכמה‬ ‫מלבושים, דאור הא"ס מתלבש בא"ק והוא‬ ‫מתלבש באצילות והוא מתלבש באור‬ ‫החכמה, וטעם הדבר שהאור מוכרח‬ ‫להתלבש בחכמה בכדי להתגלות הוא, כמו‬ ‫שאיתא מהבעל שם טוב הק' שהביא הרב‬ ‫בעל התניא משם הרב המגיד בשמו,‬ ‫שחכמה הוא אותיות 'כח מה', היינו ביטול,‬ ‫דאין לנבראים כל דרך להשיג הארה ממנו‬ ‫יתברך, אור אלוקי, אם לא ע"י התבטלות‬ ‫אליו. שורש השרשים של סודות התורה‬ ‫היינו התגלות אור ה', וההתגלות הוא ע"י‬ ‫חכמה שהוא ביטול, פי', שכמה שיש‬ ‫להאדם יותר ביטול משיג יותר אורות, וכן‬ ‫הוא גם בסדר העולמות, שכל עולם שיותר‬ ‫גבוה מחבירו הינו יותר בביטול כלפי‬

‫ח. יש לידע שאין דבר קטן או גדול‬ ‫בעולם שלא תהיה מהארת הא"ס‬ ‫אות ב. והנהגה שהוא עתה, מאד נסתם,‬ ‫והספירות ביובש, וגלות המר‬ ‫הזה, ]ואעפ"כ[ אין שום הארה מועטת‬ ‫או מרובה, או פעולה קטנה או גדולה,‬ ‫שלא תהיה מהארת א"ס, המתפשטת‬ ‫מלמעלה עד סוף כל המדריגות.‬
‫היינו שיש לו ליהודי לידע שכל דבר‬ ‫שבעולם הכל בהשגחה ממנו‬ ‫יתברך, וזה היה מנהג הצדיקים, שכל‬ ‫תנועה ותנועה שהינם עושים, ובכל דבר‬ ‫שרואים או שמרגישים וכדו' מכל דבר‬ ‫שבעולם, אזי הם מקשרים אותו לאלוקות‬ ‫שיש בו, שהרי האמת כן הוא, שאין שום‬ ‫תנועה או פעולה קטנה או גדולה שאינה‬ ‫באה מהארת הא"ס, וכמו שממשיך, ואין‬ ‫שום תנועה קטנה או גדולה שלא תהיה‬ ‫מהארת אין סוף לכל נמצא, וכל חיות‬ ‫הנמצאים טהורים וטמאים, אינו אלא‬ ‫מאיתו יתעלה, והוא מאיר בהם לכל‬ ‫אחד כפי כוחו וזכותו אפי' בתוך הקלי'‬ ‫ששם החושך הגדול אית שהם נהירו‬

‫נתיב חיים‬
‫החסד, ולכן כל מיני שפע צריכים‬ ‫להתלבש בו, אבל כשאין זכות בדור,‬ ‫יורד השפע בלתי התלבשות החסד,‬ ‫ומשתנה ומתעבה ויונקים ממנו הקלי',‬ ‫ולכן יבקש תמיד חסד חינם, מבעל‬ ‫הרצון.‬
‫פי', אחר שאמרנו שכל השגה הוא רק ע"י‬ ‫ביטול, חכמה, מוסיף הרב לבאר‬ ‫שאין האור יכול לירד ממדירגה למדריגה‬ ‫אם לא ע"י אור החסד, ונבאר, שירידת‬ ‫האור השפע הוא רק ע"י מידת החסד,‬ ‫שהאדם מבקש זה בתור חסד, מתנת חינם,‬ ‫ולולי כן אם יבוא לבקש בכח ולא בחסד,‬ ‫אזי יוכל ליתפס באורות יניקה מבחי'‬ ‫הקלי', ע"כ יש לו לבקש אך ורק בתורת‬ ‫'מתנת חינם', ועוד יתבאר דבר זה‬ ‫באריכות, ואכ"מ.‬

‫י‬

‫המאציל וע"כ אורו מרובה, וכמה שיותר‬ ‫נמוך הרי שיש בו יותר מבחי' ישות, ע"כ‬ ‫יש בו אורות מועטים.‬ ‫ומדברים אלו נלמד, שכל הרוצה ליכנס‬ ‫לפנימיות התורה ולעולמות‬ ‫העליונים, היינו שרוצה להשיג עוד ועוד‬ ‫את ה' ב"ה, אזי יש לו יותר ויותר‬ ‫להתבטל, דהעולם הזה הוא עולם שפל‬ ‫וקשה להשיג בו את ה', מחמת שכולו מלא‬ ‫'ישות', וע"כ הצדיקים שהגיעו למדריגות‬ ‫גבוהות היה זה ע"י שהפשיטו עצמם מזה‬ ‫העולם, ע"י הביטול שהיה להם, וכמו כן‬ ‫כל אחד שרוצה להגיע למה, יש לו ליכנס‬ ‫ולעבוד בדרך הביטול, וכנ"ל. וזה הכוונה‬ ‫'כולם בחכמה עשית', שהכל ע"י חכמה,‬ ‫ע"י הביטול. )באופן כללי, כל הספירות הם בדרך‬
‫הביטול, ביטול הישות, ביטול המציאות, ביטול‬ ‫הגמור ביטול אהבה ביטול יראה, היינו שכל‬ ‫ויותר‬ ‫יותר‬ ‫להתבטל‬ ‫היא‬ ‫ומדריגה‬ ‫מדריגה‬

‫יא. יש ב' מיני דביקות, דביקות‬ ‫דנוכח ודביקות הנעלם, ורק ע"י‬ ‫דביקות הנוכח מגיעים לדביקות‬ ‫הנעלם‬
‫ונחזור לעניינינו, הנה עד עתה נתבאר‬ ‫שיש בעבודת ה' עבודה הנקראת‬ ‫'הולדת כלי' שהיא בחי' המלכות, והנה כלי‬ ‫זה נתבאר שהוא בסוד תמונה, היינו‬ ‫שבמדריגה זו הינו כביכול מרגיש שהקב"ה‬ ‫הוא בבחי' נוכח, ואף אם אמנם מדריגה זו‬ ‫קטנה היא כלפי הדביקות האמיתית, מ"מ‬ ‫היא מחזקת, עוזרת ונותנת כח למדריגות‬ ‫שאחריה שיהיה בדביקות כראוי, וכבר‬ ‫נתבאר שענין הדביקות הוא ביטול, וכמה‬ ‫שיותר מתבטל הוא מתעלה לבחי' יותר‬ ‫גבוהה.‬

‫להקב"ה(.‬

‫י. אין האור יכול לירד אלא בכח‬ ‫חסד שהוא מתנת חינם‬ ‫וכן על ]דרך[ זה אין אחד מהששה‬ ‫קצוות יכולים לקבל אור אין סוף‬ ‫שיתלבש בהם אם לא שיתלבש בהם‬ ‫תחילה אור החסד. והטעם הוא, כי כל‬ ‫מיני שפע משתנה ברדתם למטה,‬ ‫משא"כ חסד, אור קדמאה, מאיר מסוף‬ ‫עולם )של( האצילות עד סוף עולם העשיה,‬ ‫ואינו מתעבה ולא מתיש כוחו, וכל כך‬ ‫אורו גדול למתק למטה כמו למעלה,‬ ‫'ועיני רשעים תכלינה', ומרוב אורו‬ ‫הגדול א"א לקלי' לינוק משפע שיורד ע"י‬

‫יא‬

‫שיעור י'‬
‫ואחר שהגיע לדביקות בבחי' נוכח, יש‬ ‫עליו להמשיך העבודה להגיע‬ ‫לדביקות מופשטת לגמרי ללא כל תמונה,‬ ‫והיינו, שיש לידע שאין שום מציאות רק ה'‬ ‫הוא לבדו הוא, וכל מה שהאדם נכנס לזו‬ ‫הבחי' יותר ויותר הרי הוא מתעלה‬ ‫בדביקות זו המופשטת, והיא עיקר‬ ‫הדביקות, שהוא ענין שמתבטל בו דביקות‬ ‫דתמונה, דביקות בבחי' נוכח, אלא הוא‬ ‫דביקות הנעלם, אמנם אי אפשר להגיע‬ ‫לדביקות זו ללא עבודת הדביקות דתמונה‬ ‫בחי' כלי, שהיא הדרך והשער לזו‬ ‫המדריגה.‬ ‫כבר נתבאר בשיעורים הקודמים בחינות‬ ‫'אוזן חוטם פה', והנה בחי' האור‬ ‫היוצא מהאוזן פירושו, התבוננות אלוקות,‬ ‫היינו להתבונן שאין מציאות בלתי‬ ‫מציאותו יתברך, והוא התבוננות ביחוד.‬ ‫חוטם הכוונה הרגשת אהבה ויראה, פה‬ ‫היינו כפשוטו דיבור להקב"ה, ודבר זה הוא‬ ‫המוליד אורות ומולידים כלי, ולכאורה‬ ‫נראה שמדריגה זו הינה פחותה ממדריגות‬ ‫הקודמות לה, שהרי הוא בבחי' דביקות‬ ‫דנוכח, והוא פחותה ממדריגת דביקות‬ ‫בבחי' אהבה ויראה, ומכ"ש שמבחי' היחוד,‬ ‫אמנם כבר נתבאר שאין זה כן, שדווקא‬ ‫עי"כ שמתחילה מגיע אל דביקות הפה בחי'‬ ‫נוכח, ומשם דייקא הרי הוא לדביקות דבחי'‬ ‫אהבה ויראה, דבחי' ההתבוננות ביחוד,‬ ‫דייקא מתוך כך נשלמת הדביקות,‬ ‫שהדביקות מוכרחת להיות דרך הנוכח‬ ‫ומשם להגיע אל הנעלם.‬ ‫זה הוא כלל לכל התורה כולה,‬ ‫ולדוגמא שיבוא אדם ויאמר שהוא‬

‫יהיה דבוק בהקב"ה ללא תורה וללא תפילה‬ ‫וללא מצוות, ויהיה דבוק בו רק ע"י מחשבה‬ ‫בלבד, בודאי הגמור שדבר זה אינו כלום,‬ ‫שאין זה דביקות כלל וכלל, שא"א שיהיה‬ ‫דביקות ללא תורה ומצוות, והיינו שהתורה‬ ‫והמצוות הם דביקות דבחי' נוכח, בחי' כלי,‬ ‫שע"י המצוות המעשיות שהאדם עושה‬ ‫מתהווה כלי, בחי' נוכח, בחי' מציאות‬ ‫הדמיון, כביכול בבחי' הרגש החיצון,‬ ‫ודייקא על ידם ומתוך כך יכול לעלות‬ ‫לדביקות הנעלם ביתר שאת ויתר עוז, וזהו‬ ‫הכלי האמיתי שמתגלה ע"י הדביקות.‬

‫יב. אורות אוזן חוטם פה, הם ג' מיני‬ ‫דביקות, דביקות דיחוד, דביקות‬ ‫אהבה ויראה, ודביקות הדיבור‬ ‫]ש' העקודים פ"א[ ואח"כ באו הטעמים‬ ‫התחתונים שמתחת האותיות, והם‬ ‫בחי' האותיות היוצאים דרך הפה של‬ ‫א"ק משם ולחוץ, שכמו שלמדנו לעיל שיש‬
‫אורות האוזן והחוטם, ונתבאר שהאוזן הוא‬ ‫דביקות בבחי' התבוננות היחוד, והחוטם‬ ‫הוא דביקות בבחי' אהבה ויראה, עתה‬ ‫באה מדריגת הפה שהוא דביקות בבחי'‬ ‫דיבור.‬

‫והנה כאן נתחברו אורות היוצאים‬ ‫חיבור גמור, פי', שנתחברו‬ ‫אורות הפנימיים והמקיפים חיבור גמור. כי‬ ‫הרי הם יוצאים דרך צינור אחד בלבד,‬ ‫פי', דמכיון ויוצאים ב' מיני אורות ממקום‬ ‫א' זה גורם שיבטשו האורות אלו באלו,‬ ‫המקיפים בפנימיים, ועי"כ מולידים ויוצאים‬ ‫בחי' כלי. והטעם כי כל מה שהאורות‬ ‫מתרחקים ומתפשטים למטה, פי', למקום‬

‫ודבר‬

‫נתיב חיים‬
‫זה הינו שורש המלכות, שורש המדמה,‬ ‫שעל ידו אפשר להרגיש כביכול את הקב"ה‬ ‫בנוכח.‬

‫יב‬

‫יד. עבודת העקודים הוא ממוצע בין‬ ‫דביקות הנעלם לבין דביקות‬ ‫שבמעשה ממש‬ ‫ואלו האורות נקראים עקודים, פירוש‬ ‫הענין הוא, כי הנה כתיב )בראשית‬ ‫ל"א, י'( ואשא עיני וארא בחלום והנה‬ ‫העתודים העולים על הצאן עקודים‬ ‫נקודים וברודים, וגם כתיב )שם י"ב( כי‬ ‫ראיתי את כל אשר לבן עושה לך,‬ ‫ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו שאנו‬ ‫מדברים כאן. כאן גילה לנו הרב סוד גדול‬
‫בעבודת ה', ענין 'עקודים נקודים וברודים',‬ ‫והענין, עקודים הוא עבודה בפה דא"ק,‬ ‫אח"כ באה עבודת 'נקודים' סוד השבירה,‬ ‫ואח"כ 'ברודים' והוא סוד התיקון. ובעולם‬ ‫הברודים הכלים הינם יותר חזקים מאשר‬ ‫בעולם העקודים, דאף אמנם פה דא"ק הוא‬ ‫שורש של הכלים, אמנם סוף סוף דיבור‬ ‫אינו מעשה ממש, והיינו שהדביקות‬ ‫הנעשית ע"י מעשה הינה יותר בחוזק‬ ‫מאשר דביקות ע"י דיבור, שאם לא היה‬ ‫הקב"ה נותן לנו מצוות מעשיות כ"א את‬ ‫התורה, היינו שהיה לנו רק דביקות דפה,‬ ‫גם אז היינו מגיעים לבחי' הדביקות, אמנם‬ ‫לא לשלימות הדביקות, דשלימות הדביקות‬ ‫הינה רק ע"י מצוות מעשיות בפועל ממש,‬ ‫שעי"כ אפשר להוריד האלוקות עד לעולם‬ ‫העשיה, עולם המעשה. והנה המעשה הוא‬ ‫העיקר, ואם האדם אינו עושה מצוות‬ ‫מעשיות אזי הוא רחוק לגמרי מהקב"ה,‬ ‫שהרי אמרו נתאוה הקב"ה להיות לו דירה‬

‫יותר נמוך. כך יש יכולת להשיגם‬ ‫ולקבלם, וא"כ כאן דאיירי במדריגת הפה‬ ‫הוא לכאורה מדריגה נמוכה יותר בחי' כלי‬ ‫בסוד תמונה, שהוא כמו שנתבאר דביקות‬ ‫בבחי' תמונה, אמנם אין זה כן, דרק ע"י‬ ‫מדריגה זו אפשר להשיג ולעלות מדרגה‬ ‫לדרגה.‬
‫ונבאר, נאמר בכתוב 'שויתי ה' לנגדי‬ ‫תמיד', היינו שהאדם מרגיש‬ ‫שהקב"ה מולו, בחי' נוכח, הנה בהבחנה‬ ‫מסוימת הרי הדביקות שלו בהקב"ה הינה‬ ‫יותר חזקה, וביתר שאת, שיש לדבר זה‬ ‫אחיזת מה, משא"כ דביקות בבחי' הנעלם,‬ ‫ששם אין לדביקות כביכול במה ליתפס,‬ ‫אמנם דבר זה נועד רק בתחילת העבודה,‬ ‫שע"י שמרגיש דביקות בנוכח, הרי‬ ‫שמתקשר עמו ביתר שאת, ועי"כ שוב יוכל‬ ‫להגיע למדריגות היותר גבוהות, והיותר‬ ‫נעלות, שדייקא עי"כ מתעלה עוד ועוד.‬

‫יג. האדם הוא כביכול מרכבה לא"ק‬ ‫והנה כיון שכבר נתחברו האורות‬ ‫המקיפים והפנימיים יחד, לכן‬ ‫התחיל כאן להתהוות בחינת כלים, אלא‬ ‫שהם זכים בתכלית הזיכוך, כמו‬ ‫שנבאר, ולפיכך עדיין לא נתגלה כאן,‬ ‫רק בחינת כלי אחד בלבד, אבל האורות‬ ‫היו נחלקים לעשרה. והנה האדם כביכול‬
‫הינו מרכבה לא"ק, שהרי האדם הוא כולל‬ ‫כל העולמות, ואזנו הגשמית מרמזת לאוזן‬ ‫דא"ק שהוא סוד ההתבוננות, וחוטמו מרמז‬ ‫לחוטם דא"ק שורש אהבה ויראה, ופיו‬ ‫מרמז לפה דא"ק שורש הדיבור, והדיבור‬ ‫זה 'פה דא"ק' הינו מוליד כלי הראשון, וכלי‬

‫יג‬

‫שיעור י'‬
‫בתחתונים, פי', שרצון ה' הוא שבני ישראל‬ ‫יקיימו את התרי"ג מצוות בפועל ממש, ע"י‬ ‫רמ"ח אברים, ועל ידי כן יהיו מרכבה‬ ‫לרמ"ח אברים דמלכא.‬ ‫והנה לבוא לדבר זה, צריך שיהיה ממוצע‬ ‫בין המדריגות העליונות למדריגות‬ ‫התחתונות, והממוצע הוא בחי' הפה,‬ ‫דהנה בחי' האוזן והחוטם הם פנימיים,‬ ‫שאף אם אמנם שומעים באוזן ומריחים‬ ‫בחוטם מ"מ הכל בחי' פנימית, והמקום‬ ‫הראשון שבו מתחיל להתהוות מעט כלי,‬ ‫כביכול מעט יותר מגושם כלפי העולמות‬ ‫שמעליו, הוא בחי' הפה, בחי' הדיבור,‬ ‫שמדברים להקב"ה, שהוא כולל ב' עניינים,‬ ‫מצד א' הינו יותר מגושם מבחי' מחשבות‬ ‫ומההתבונניות שישנם בעולם, אמנם מצד‬ ‫הב' אינו מגושם, שהרי קל לו להאדם‬ ‫להתפלל תפילות הרבה בנפש ביסוד‬ ‫מאשר לעשות בפועל מעשה המצווה,‬ ‫שבכדי לעשות בפועל גמור הרי הוא צריך‬ ‫להמליך את ה' במקומות נמוכים יותר,‬ ‫שהם נעשים בעולמות נמוכים יותר, ובהם‬ ‫אין אנו מדברים עד לאחר השבירה‬ ‫והתיקון, שהם פעלו שיהיה הגילוי עד עולם‬ ‫המעשה.‬

‫בעבודה, ולהיפך רק הוריד אלו הדיבורים‬ ‫לבחי' נוכח, אלא העבודה הוא, להעלותם‬ ‫בחזרה לבחי' הנעלם, היינו שלאחר שהגיע‬ ‫לדביקות הנוכח, יסיר כל התמונות‬ ‫ויתעלה לדביקות הנעלם, דביקות היחוד,‬ ‫לדעת שאין שום מציאות בעולם אלא ה'.‬ ‫וכמו בעת קריאת שמע, שאמירת 'שמע‬ ‫ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', בוא בחי'‬ ‫יחודא עילאה היינו שמברר שאין עוד‬ ‫מציאות מלבד הבורא ית"ש, ומה‬ ‫שאומרים אח"כ 'ברוך שם כבוד מלכותו‬ ‫לעולם ועד', היינו בחי' מלוכה, שממליך‬ ‫את הקב"ה, והוא בחי' יחודא תתאה, היינו‬ ‫בחי' דביקות בנוכח, אמנם אין לו להשאר‬ ‫בזה אלא לחזור לשורש לבחי' דביקות‬ ‫הנעלם. וכבר בארנו שלולי עבודה זו בחי'‬ ‫נוכח מתחילה, א"א לעלות ולהגיע‬ ‫לדביקות הנעלם.‬ ‫וזהו מה שאמרה התורה אצל יעקב‬ ‫אבינו, 'ראיתי את כל אשר לבן‬ ‫עושה לך', לבן היינו בחי' הלבנונית‬ ‫העליון, יחוד הנקרא לבן, והיינו שיש לידע‬ ‫שתכלית העולם הוא להוריד את האור‬ ‫האלוקי אור הא"ס ב"ה, עד למדריגה שיהא‬ ‫אפשר כביכול לגשמה בעולם העקודים,‬ ‫שנוכל לדבר אל ה' כפשוטו, ללמוד‬ ‫ולהתפלל לפניו, ואח"כ לעשות את‬ ‫העבודות הרמוזות בנקודים וברודים, היינו‬ ‫לעבוד את הקב"ה הלכה למעשה, אמנם‬ ‫כדברינו לעיל, לא להשאר חלילה בעקודים‬ ‫נקודים וברודים, אלא 'את כל אשר לבן‬ ‫עושה לך', לגלות לובן העליון, פי', להוריד‬ ‫הכל באור ישר, ושוב להחזירם באופן‬ ‫מתוקן ללובן העליון, שכל הדיבורים‬

‫טו. תכלית העבודה להוריד האורות‬ ‫לבחינת דביקות דנוכח ושוב‬ ‫להעלותם לדביקות הנעלם‬
‫אמנם אנו מדברים עתה בעולם הדיבור,‬ ‫ששורשו הוא בפה דא"ק, והיינו‬ ‫שתכלית הדיבורים אינה ח"ו לדבר ולדבר‬ ‫ולישאר בדרגה זו, שאם חלילה יעשה כן‬ ‫ולא העלה אותם הרי שלא פעל כלום‬

‫נתיב חיים‬
‫הוא כבר כלי בפועל, שהדיבורים להקב"ה‬ ‫הוא הממוצע.‬

‫יד‬

‫יז. כאשר האדם מרגיש מרירות‬ ‫וקושי בעבודה דייקא מתוך כך‬ ‫מכריע את הס"ם‬
‫והנה קורה והאדם לפעמים קשה עליו‬ ‫מעשה המצוות, ובזוהר הקדוש‬ ‫אי' שיש בזה מבחי' רשע, וכדכתיב‬ ‫'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי',‬ ‫ואין הכוונה לרשע דווקא כפשוטו שממש‬ ‫כל כולו רשעות, אלא אף כשהאדם הוא‬ ‫במצב של רשעות, שלפי מדריגתו עתה‬ ‫נבחנת אצלו בחינת רשעות, ומרגיש‬ ‫מלחמה נוראה ועצומה, ומלחמה זו קשה‬ ‫עליו עד מאד, שהס"מ נעמד נגדו, והוא‬ ‫מצד עצמו אינו מתכוין חלילה לעשות‬ ‫נגד רצון הבורא, שהוא צדיק בעיקרו,‬ ‫אלא מכיון ונפל עתה למקום הקלי', הוא‬ ‫צריך ללחום עמם, ואזי כל הקישורים‬ ‫שעושה בתפילין, הוא כמו שלוקח את‬ ‫הס"ם וקושרו וכביכול הורגו לס"ם, ודבר‬ ‫זה נעשה לא רק ע"י מעשה תפילין כ"א‬ ‫בשאר מצוות ג"כ. ולפעמים יכול לבוא‬ ‫דבר זה לאדם בעת שלומד, שמרגיש‬ ‫שקשה ומר לו הלימוד, והמרירות הזה‬ ‫הוא שמרגיש בעת שעושה מעשה‬ ‫המצוות, הוא כמו שלוקח את הס"ם או‬ ‫את הנחש ושוברו כביכול, ועי"כ הוא‬ ‫מכניע את כל הקלי' שבעולם, וממש‬ ‫מביא אלוקות עד לעולמות התחתונים,‬ ‫וזהו אכן תכלית הבריאה, כמו שאמרו‬ ‫'נתאווה הקב"ה להיות לו דירה‬ ‫בתחתונים'.‬

‫והמעשים שאנו עושים יעלו ויחזרו‬ ‫לאלוקות, ליחוד הנקרא לובן העליון, שנוכל‬ ‫להרגיש אלוקותו ית"ש ויחודו יתברך שמו,‬ ‫שזהו עיקר עבודת ה'. וכמו שפירש הרה"ק‬ ‫מקאצק זי"ע את הפסוק 'וידעת היום‬ ‫והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים‬ ‫בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד',‬ ‫שאין עוד עבודה כלל חוץ מאשר לדעת‬ ‫שה' הוא האלוקים בשמים ובארץ אין עוד,‬ ‫שזהו עיקר העבודה.‬

‫טז. העקודים הינם ממוצעים בין‬ ‫המוחין המופשטים לבין המעשה‬ ‫בפועל‬ ‫והתחיל בעקודים, כי הם האורות‬ ‫היוצאים מן הפה של אדם‬ ‫קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הוית‬ ‫הכלים, להיות עשרה אורות אלו‬ ‫פנימיים ומקיפים, מחוברים ומקושרים‬ ‫יחד בתוך כלי אחד, אשר לסיבה זו נקרא‬ ‫עקודים, מלשון )בראשית כ"ב, ט'( ויעקוד‬ ‫את יצחק בנו, ר"ל ויקשור, וכמו‬ ‫שנבאר בעז"ה.‬
‫והנה למעשה הכלי שבעולם העקודים‬ ‫אינו כלי אמיתי, ורק בעולם‬ ‫האצילות שם הוא השורש של הכלים שבו‬ ‫יש י' כלים, ושם שורש התגלות אלוקות‬ ‫בפועל, משא"כ כאן שהוא רק בחי'‬ ‫דיבורים להקב"ה אין זה כלי באמת‬ ‫בפועל, אלא שהוא מעט יותר מגושם, ע"כ‬ ‫יש בו מעט מענין כלי, אמנם הוא בסוד‬ ‫כלי א', והוא הממוצע בין מוחין‬ ‫המופשטים לגמרי שאין בהם כלל כלי‬ ‫כאורות האוזן והחוטם, ובין המעשה ששם‬

‫טו‬

‫שיעור י'‬
‫אבל דבר זה הוא עבודה קשה, ולהגיע‬ ‫לעבודה קשה זו, צריך מתחילה‬ ‫להביא אלוקות ע"י כלי שהוא פחות‬ ‫מגושם, וזהו עבודת הדיבורים להקב"ה,‬ ‫שהדיבורים להקב"ה הם גם בחי' כלי,‬ ‫שהוא בחי' פה דא"ק וכנ"ל, היינו שגם הם‬ ‫בבחי' מסוימת יותר נמוכים ויותר‬ ‫מגושמים, דהנה מי שדבוק באור העליון‬ ‫קשה לו אפי' לדבר דיבורים, מחמת‬ ‫שבעולם המחשבה יש יותר תענוג מאשר‬ ‫בעולם הדיבור, שעולם המחשבה הוא‬ ‫יותר קרוב ליחוד עם הקב"ה, )ויש בזה‬ ‫אריכות דברים אמנם נבארו מצד עצמו( ומצד‬ ‫עצם עולם המחשבה ועולמות היחוד, הם‬ ‫יותר בתענוג, שהם יותר קרובים‬ ‫להקב"ה, יותר זכים, וממילא כשמוריד‬ ‫הדיבור לעולם הדיבור מתהווה בו כבר‬ ‫בחי' כלי, והוא ממוצע שעל ידו אפשר‬ ‫להוריד האור האלוקי עוד יותר נמוך‬ ‫לבחי' כלי ממש וזהו הנקרא עולם‬ ‫המעשה.‬

‫מהאותיות, יחוד העליון, וזהו באמת שורש‬ ‫הדביקות.‬

‫יט. יש לאדם להאיר את תיבות‬ ‫התפילה ועל ידי כן ימשכו מעשה‬ ‫המצוות של כל היום‬
‫אמנם אפי' למטה מהאותיות, יש גם‬ ‫דביקות, דהנה אי' מהבעש"ט‬ ‫שהאדם כשמתפלל יש לו ליקח האותיות‬ ‫והתיבות שמתפלל ולהאירם, וזהו שכתוב‬ ‫'צוהר תעשה לתיבה', היינו להאיר את‬ ‫אותיות ותיבות התפילה, שיש והאדם‬ ‫אומר ומתפלל תיבות התפילה אינו‬ ‫מרגיש באמת את הדביקות, וע"כ יש‬ ‫להתבונן קודם האמירה או לאחריה, עד‬ ‫שיהיה כלי מזדכך ויאיר האור, ואזי ירגיש‬ ‫אלוקות, שהרי המחשבה יותר גבוהה‬ ‫מהדיבור, וע"י המחשבה יכול להאיר‬ ‫התיבה, וכל עוד שלא אמר הדיבור עוד‬ ‫לא הוריד האלוקות עד הכלי, ויכול עדיין‬ ‫לחושב בתיבות ולהאירם, וכשחושב‬ ‫אורות, חושב על הקב"ה עוד מקודם‬ ‫שאומר התיבות אינו כמו שמדבר ואח"כ‬ ‫חושב, וצריך להעלות כל אותם התפילות‬ ‫שאמר ורק אח"כ חשב, ודבר זה נעשה‬ ‫ע"י הצדיקים שהם מעלים התפילות בכל‬ ‫העולמות, ע"י שמביאים אורות אל הכלים,‬ ‫ומתוך כך יכולים להביאם למקומם‬ ‫שלמעלה מהכלים, ורק עי"כ שהבאנו את‬ ‫הכלים והורדנו אותם, דייקא מתוך כך‬ ‫אפשר להעלותם.‬ ‫וע"י שהאדם מתפלל, יכול אח"כ לעשות‬ ‫כל המצוות שעושה בפועל במשך‬ ‫היום, שאז הוא עושה ממש כלים, שהכל‬

‫יח. התורה אינה מדברת בפירוש על‬ ‫עולמות שמעל העקודים‬ ‫אבל האורות היותר עליונים של‬ ‫האזנים והחוטם לא נתבארו‬ ‫בפסוק הזה, כיון שעדיין לא נתגלה בהם‬ ‫בחינת הויית הכלי, ואח"כ למטה בעזרת‬ ‫הא'ל נבאר בחינת הנקודים והברודים.‬
‫הנה בתורה כתוב רק עקודים נקודים‬ ‫וברודים, ואינה מדברת בפירוש בעולמות‬ ‫שהם למעלה מעקודים, למעלה מהאותיות,‬ ‫בדביקות שיש למעלה מהאותיות, דהנה‬ ‫יש דביקות שהוא למעלה מאותיות, שיש‬ ‫צדיק שהוא דבוק העולמות שלמעלה‬

‫נתיב חיים‬
‫המעשה בפועל, ועי"כ דבר זה נותן לו כח‬ ‫במשך כל היום לעשות מעשה המצוות,‬ ‫שהכל מקושר עם התפילה ומכחה.‬

‫טז‬

‫מקושר עם התפילה שהתפלל, שהתפילה‬ ‫הוא סוד הבאת כלים אל הדיבור, והדיבור‬ ‫הוא הממוצע בין האור של היחוד ובין‬