‫ג‬

‫שיעור י"א‬

‫נתיב חיים - שיעור י"א‬

‫והענין, כי אין לחקור על נפשו אם יש‬ ‫לו חלק לעולם הבא. כי בדרך‬ ‫כלל עובד ה' הלומד ספרי מוסר שהוא דרך‬ ‫הנהגת ז"א, שזהו מה שכתוב בכל ספרי‬ ‫המוסר שאם יזכה לעשות מעשים טובים‬ ‫יקבל שכר, ויש בכל מצוה הרבה דקדוקים‬ ‫עד שיזכה לקיימה בשלימות. ומאידך אם‬ ‫יחטא יענש ח"ו, וצריך הרבה תעניות‬ ‫לזכות לשוב עליהם. וזוהי באמת הנהגת‬ ‫התורה בחיצוניות שנקראת הנהגת ז"א.‬ ‫אבל ע"פ פנמיות באמת לאמיתו ישנן שתי‬ ‫הנהגות יחד, מצד אחד בחיצוניות ישנה‬ ‫הנהגת המשפט הנהגת התורה, אבל עכ"ז‬ ‫יש כח בפנימיות להתקשר לצדיקים ולעורר‬ ‫רחמים פשוטים של השי"ת. שזה גם בכח‬ ‫התורה בעצמה שכתוב בה ה' ה' אל רחום‬ ‫וחנון, שכששבים בתשובה אפשר לעורר‬ ‫רחמים פשוטים, ולמעשה שתי ההנהגות‬ ‫הולכים ביחד.‬
‫והנה אדם שחי רק עם הנהגת הז"א‬ ‫והמשפט, הוא בודק בכל עת את‬ ‫נשמתו כמה שנכשל וכמה שפגם וחטא,‬ ‫ובודאי נדמה לו שהוא נאבד לגמרי, ויכנס‬ ‫לגהינם ושאול תחתית, וכל היום מוחו‬ ‫תפוס אם הוא צדיק או לא, אם יש לו עולם‬ ‫הבא אם לאו. אך כל זה מצד הישות שלו,‬ ‫כי כביכול נדמה לו שהנהגת ה' הוא רק‬ ‫הנהגת המשפט, ולכן הוא חי במציאות‬

‫ספר נתיב מצותיך, שביל השני‬ ‫אות ד': 'היש השם בקרבנו אם‬
‫אין' )שמות יז, ז(. בין זעיר אנפין‬ ‫דאיקרי ה' לעתיקא קדישא דאיקרי 'אין'.‬
‫ענין החקירה 'היש ה' בקרבנו אם אין'‬ ‫הוא, כי הנהגת התורה נקרא ז"א,‬ ‫בחי' משפט. שאם עובד את ה' כראוי,‬ ‫מקבל שכר, ואם חוטא באין עליו עונשים,‬ ‫וזוהי הנהגת הז"א. משא"כ הנהגת עתיקא‬ ‫קדישא, הוא הנהגת היחוד, שעיקר עבודת‬ ‫האדם לבטוח בו ית', ויש תיקון לכל חטא,‬ ‫ולהאמין ברחמי ה' וע"י שישוב בתשובה‬ ‫יתתקן הכל.‬ ‫ובני ישראל שאלו היש הוי"ה בקרבנו אם‬ ‫אין, היינו ששאלו מהי הנהגת ה',‬ ‫האם הנהגת ז"א שהעיקר הוא היגיעה‬ ‫לעמול בתוה"ק, לחיות רק עם אמונה‬ ‫בשכר ועונש. או שההנהגה היא בחי' אין‬ ‫שהעיקר לסמוך על הרחמים הפשוטים.‬ ‫נענשו על שאלה זאת, ועל זה שואל‬ ‫הזה"ק אמאי אתענשו, ומיישב על‬ ‫דעבדו פירודא.‬

‫ולזה‬

‫אי הכי אמאי אתענשו, אלא על דעבדו‬ ‫פרודא, ועבידו בנסיונא, ולא עבדו‬ ‫בחביבותא )זוהר שמות סד:(. כי הגם‬ ‫דשרי להתבונן באלקות, להבין דרכי ה'.‬ ‫אבל לא באופן של נסיון ופירוד, רק‬ ‫באהבת הבורא.‬

‫נתיב חיים‬
‫להיות בטל במציאות מגודל אור, להאיר‬ ‫עליו אין העליון, 'מאין יבא עזרי'‬ ‫)תהלים קכא א( וממש מתייחד‬ ‫בשכינתא.‬

‫ד‬

‫היש שלו בפחד גדול, ובחי' היש גובר, והוא‬ ‫שבור בקרבו, ואינו יודע מה יהיה איתו‬ ‫לעולם הבא. לזה מלמד הרה"ק מקאמארנא‬ ‫שזה לא הדרך הנכון.‬

‫א. כשאדם מתבטל להשי"ת בעת‬ ‫חסרון ההצלחה, הרי הוא מעלה את‬ ‫ז"א למדות הרחמים בסוד הדילוג‬
‫כי השי"ת יצר הנהגת המשפט, בחי' ז"א,‬ ‫אבל הנהגת המשפט מקבל מעולם‬ ‫יותר גבוה מעולם הבינה ויותר גבוה‬ ‫מחכמה ויותר גבוה מכתר. שכתר הוא‬ ‫בסוד האין. כי כמו שיש עבודת ה' תורה‬ ‫ותפילה שזה מצד הנהגת הז"א, שמצד זה‬ ‫מחויב כל יהודי ללמוד תורה מצד הז"א‬ ‫ולהתפלל בכונה מצד המלכות. אבל יש‬ ‫עוד עבודה שכל יהודי מחוייב לעשות והוא‬ ‫שמע ישראל ה"א ה' אחד, שמע לשון‬ ‫התבוננות, שכל יהודי מוכרח להתבונן‬ ‫שיש בורא עולם וזוהי הכונה הכללית של‬ ‫כל קיום התורה והמצוות, לייחד קוב"ה‬ ‫ושכינתיה להמשיך גילוי אלקות בעולם,‬ ‫ובזה יש ג' עבודות. בינה להתבונן‬ ‫במציאות, חכמה ביטול לה', ומדרגת‬ ‫הכתר הוא ביטול הגמור. כי יש ביטול,‬ ‫שמבטל עצמו לאלקותו ית', בבחי' חכמה.‬ ‫אבל ביטול הגמור שהוא במסירות נפש‬ ‫בהפקרות למעלה מטעם ודעת, הוא בסוד‬ ‫הכתר. שכאשר מרגיש שכל המציאות‬ ‫נגדו, ואין לו עולם הזה ולא עולם הבא,‬ ‫ואעפ"כ הוא מקשר עצמו להשי"ת, אזי‬ ‫באותו רגע הוא מעלה את הז"א לאין‬ ‫העליון שההוא היחוד העליון ביותר, כי‬ ‫כשמקבל ז"א מבינה נעשה יחוד קטן,‬ ‫וכשמקבל מחכמה נעשה יחוד של שבת,‬

‫והענין, כי אין לחקור על נפשו אם יש‬ ‫לו חלק לעולם הבא, ועל כל‬ ‫עשיות ותפילתו ומצוות שידע בעצמו‬ ‫מה הם עושים רשימות ופעולות בעולם‬ ‫עליון, כי זהו מבחינות ישות, ושורה על‬ ‫זה דינים, ולפעמים נדחה. כי הרבה‬ ‫פעמים טובה גדולה לאדם כשבא לו עת‬ ‫שמייאש עצמו באמת מעולם הזה‬ ‫ומעולם הבא, כי בעולם הזה יש לו צרים‬ ‫רבים המחלישים דעתו מאד, ועל ידי זה‬ ‫מתייאש גם מעולם הבא, ורואה שאין‬ ‫גרוע בעולם כמותו.‬
‫כי גם כשהוא שבור בשברי שברים,‬ ‫שנדמה לו שאין לו עולם הבא, כי אי‬ ‫לו הצלחה בעבודת ה', ואינו לומד ומתפלל‬ ‫כראוי, ואין לו שום חיות בעולם הזה כי‬ ‫רוצה עבודת ה', ועולם הבא גם אין לו כי‬ ‫לא הולך לא תורה ולא תפילה, ומיואש‬ ‫לגמרי משני העולמות. כי בזה העולם צרים‬ ‫רבים מחלישים דעתו, שאתה לא לומד ולא‬ ‫מתפלל ואתה כלום. ואח"כ מתייאש גם‬ ‫מעולם הבא, ורואה שאי ן גרוע בעולם‬ ‫כמותו.‬ ‫לכאו' מצד הנהגת הז"א האדם הזה הוא‬ ‫נאבד לגמרי, כי באמת אינו מקיים‬ ‫המצוות בשלימות, והוא שברי שברים,‬ ‫לכאו' מקומו בשאול תחתית. אבל באמת‬ ‫הוא שקר.‬

‫כל זה הוא באמת באמת, יכול‬ ‫לבא לידי התפשטות הגשמיות,‬

‫ואם‬

‫ה‬

‫שיעור י"א‬
‫וכשמקבל מכתר נעשה יחוד העליון בסוד‬ ‫שבועות. וכן כשאדם עוסק בתורה ומצוות‬ ‫בודאי מעורר יחוד עי"ז, וכשמתבונן‬ ‫באלקות, הוא מעלה הז"א לבינה, וכשזוכה‬ ‫לביטול הוא מעלה הז"א עד חכמה. אבל‬ ‫כשזוכה לביטול הגמור שזוהי מדרגא‬ ‫עלינה מאד מאד. שקשה להשיגה, וזוהי‬ ‫דרך הצדיקים. אבל לפעמים מעלים את‬ ‫ז"א לכתר בסוד קפיצה, כשאדם כ"כ שבור‬ ‫ולא הולך לו כלום, עד שנשבר לשברי‬ ‫שברים והוא אין הגמור, הרי מעלה ברגע‬ ‫אחד את ז"א עד כתר, וזה נחשב שהוא‬ ‫עסק בתורה ומצוות עד אין סוף. כי ז"א‬ ‫הוא סוד התורה ומצוות.‬ ‫וכמו שאמר ר' אבהו‬ ‫'ואני אמרתי לריק יגעתי' )ישעיה‬ ‫מ"ט(, שנדמה לצדיק שלא הולך לו כלום,‬ ‫אבל יחד עם זאת נתבטל לגמרי באין‬ ‫הגמור לה', בזה זוכה לייחד קוב"ה‬ ‫ושכינתיה במדרגה של שבועות ומתן‬ ‫תורה.‬
‫)בראשית רבה ס"ב ב'(‬

‫ומעשים טובים נכללין בתורה ותפילה,‬ ‫תורה הוא בחי' ז"א, ומצות ומעשים טובים‬ ‫ותפילה הוא בחי' המלכות. אבל צריך‬ ‫להרים הז"א לבינה חכמה וכתר כנ"ל.‬ ‫להתבונן באלקות ולהתבטל לה', עד שיבא‬ ‫לביטול הגמור והתפשטות הגשמיות, שלא‬ ‫יעניין אותו כלום, מתבטל רק למציאות ה',‬ ‫ומתייאש מכל הבחינות, בלי שום ענין של‬ ‫יש. שהצדיקים עולים לשם מדרגא לדרגא,‬ ‫אבל זה האדם השבור זוכה לעלות לשם‬ ‫מצד שברון לבו. נמצא שאדרבה כשאדם‬ ‫כוסף וחושק לעשות רצון הבורא ואינו‬ ‫מצליח והוא שבור מאד מזה. ידע שבאותה‬ ‫שעה הוא קרוב להתגלות בחי' משיח‬ ‫בנפשו )כמובא בקאמארנער במ"א(, כי ענין‬ ‫משיח, אין הכונה דווקא משיח הכללי, שזה‬ ‫באמת מקושר למשיח הפרטי, אבל בחי'‬ ‫המשיח הפרטי אם כל ישראל יעוררו זאת‬ ‫בשלימות, בודאי יעוררו ע"י זה המשיח‬ ‫הכללי. ותיקון כל נשמה הוא בחי' משיח,‬ ‫שזה נמשך מבחי' היחידה, וכשאדם מתחזק‬ ‫במצב השבור, יזכה לכך.‬ ‫והוא כדוגמת דוד המלך ע"ה ששברוהו‬ ‫לשברי שברים, והוא התחזק‬ ‫במסירות נפש, ודייקא בשעה שביישו אותו‬ ‫ורדפוהו דייקא אז זכה להיות משיח ה'. וכן‬ ‫נעשית עם כל אדם זאת הבחינה, וצריך‬ ‫שישתמש עם ההזדמנות שהוא שבור‬ ‫להתדבק בבחי' אין, והוא ע"י שישפוך לבו‬ ‫לפני ה', ואזי יזכה להוליד ישועתו באמת.‬

‫וכל זה כשהוא באמונה שלימה, שאין‬ ‫שום מציאות בלתי השם יתברך,‬ ‫ושופך נפשו להשם, וכל מעשיו לשם‬ ‫שמים, יכול לבא למדרגה זאת.‬

‫ב. בעת שברון לב, יוכל האדם‬ ‫להשיג דרגת משיח שבנפשו, אם‬ ‫ישפוך לבו לפניו ית'‬
‫נמצא שיש כאן סוד עמוק בעבודת‬ ‫הבורא. דעיקר העבודה היא‬ ‫בסוד ז"א דאצי', בנים אתם לה"א,‬ ‫עבודתינו הוא בסוד ז"א דאצי' ונוק דאצי'‬ ‫בחי' קוב"ה ושכינתיה, וכל המצוות‬

‫שביל השלישי: א. אמונה קבוע בלב‬ ‫ישראל, שכל חיות גשמי ורוחני,‬ ‫וכל תנועה שאדם עושה, הכל מצד אור‬ ‫אין סוף השופע מאורו תמיד, והוא‬

‫נתיב חיים‬
‫מה(, שאני יכול לילך בשוקים וברחובות‬ ‫ולדבר עם כל אחד, והטעם 'כי פקודיך‬ ‫דרשתי', דהיינו שאני דורש מעולם‬ ‫יחודים וקשוטי השכינה להעלות אברי‬ ‫השכינה, ואני מאמין באמונה שלימה‬ ‫שאין שום דבר קטן וגדול בלתי חיות‬ ‫ורצון א"ס חיות אלהות, אלא שהוא‬ ‫בהסתרה מחמת עוונות ופשעים.‬ ‫וכשאדם עושה תשובה, יאמין‬ ‫שיתגלה עליו אורו הגדול,‬ ‫מתיקות עריבות אור עליון, בלי טעות‬ ‫מקליפת נגה.‬
‫כי כל טעות של קליפת נגה הוא בא‬ ‫מחמת העוונות, ואם ישוב בתשובה‬ ‫ויתבטל אליו ית' בביטול גמור, יזכה שיאיר‬ ‫עליו אור אלקי באמת בלי קליפת נגה.‬ ‫כי כל זמן שעומד האדם רק בדרגת‬ ‫הבינה, ועוסק בהתבוננות, עדיין יש‬ ‫סכנת קליפת נגה עליו, היינו שרוצה‬ ‫להתפלל כראוי, אבל גם מתערב בלבו‬ ‫רצון לעשות תנועות או לדבר דיבורים‬ ‫מסוימים כדי למצוא חן בעיני בני אדם‬ ‫וכדו', וכל זה רק כשעומד בדרגת‬ ‫ההתבוננות. משא"כ כשזוכה לעלות‬ ‫במעלות הביטול הגמור, אדרבה כל‬ ‫הבריאה רק מסייע לו להדבק באלקותו ית'.‬

‫ו‬

‫המחיה הכל והמהוה הכל. ואין שום דבר‬ ‫נפרד ממנו, ולא שום נמצא במציאות‬ ‫מבלעדי רצונו בחכמה נפלאה. ויש‬ ‫שנברא על רגע אחת וזה תיקונו.‬
‫היינו שכל תנועה שבעולם, בין גשמיות,‬ ‫בני חיי ומזוני, ובין רוחניות תורה‬ ‫ותפילה וקיום המצוות. הכל מצד שהאא"ס‬ ‫ב"ה מתגלה אליו בזה הדבר, כי הוא‬ ‫המחיה ומהוה הכל.‬

‫אבל איש הישראלי יקשר חיותו שהוא‬ ‫חי מכח א"ס באור עליון השופע‬ ‫עליו בכל רגע, וכל מעשיו וכל תנועה‬ ‫שלו יהיה לשם שמים. כי עיקר עבודת ה'‬ ‫הוא עבודת היחוד, היינו שהאדם מתבונן‬ ‫ומתבטל בתכלית הביטול לפני ה' עד‬ ‫שאור העליון שופע עליו בקביעות בכל‬ ‫רגע, כי הצדיקים מתבטלים בביטול אחר‬ ‫ביטול, ומייחדים יחודי אמת בכל תנועה‬ ‫ותנועה, כנודע מכל תלמידי בעש"ט. ואיך‬ ‫זכו לייחד יחוד בכל תנועה, כי הם היו‬ ‫מתבטלים עצמם בביטול גמור להשי"ת,‬ ‫ואין יכולים לשכוח את השי"ת לרגע אחד‬ ‫בחייהם, וכיון שהם בתכלית הביטול, ודבוק‬ ‫בכל עת בשכינה, באמונה, בתוה"ק,‬ ‫ובשמות הקודש, ועי"ז מייחדים כל תנועתם‬ ‫אליו ית'.‬
‫וכמובא ברמב"ן שהצדיקים 'לבם בל‬ ‫עמם', אפי' בעת שמדבר‬ ‫שיחה של מה בכך עם אנשים, הרי לבו‬ ‫בוער בכל עת לפני ה', ובטל לפניו ית'‬ ‫בתכלית הביטול, אף שנדמה בחוץ שמדבר‬ ‫כאדם רגיל עם אנשים.‬

‫וכיון שכל תנועה וחיות הוא מאור אין‬ ‫סוף, ידקדק על כל תנועה שיהיה‬ ‫לשם שמים בלי פניה, ויקבל כל אדם‬ ‫בשמחה ובלב שמח, ויעשה יחודים בכל‬ ‫דבר קטן וגדול וטוב לו.‬
‫כל נשמות ישראל הם אחד ממש, וכל‬ ‫אחד מישראל עוזר להצדיקים להכלל‬

‫כי‬

‫שאמר מרן אלקי אור ישראל‬ ‫'ואתהלכה ברחבה )תהלים קיט‬

‫כמו‬

‫ז‬

‫שיעור י"א‬
‫באלקות. כמו שאמר הבעש"ט על הני תרי‬ ‫בדחני שעסקו בכל עת לשמח את ישראל,‬ ‫ובזה מייחדים בכל עת את נשמות ישראל‬ ‫להשי"ת. וזה הכלל שמי שמשמח ומאחד‬ ‫נשמות ישראל הוא חי עם היחוד. משא"כ‬ ‫המבזה את השני, ומפריד בין ישראל, לא‬ ‫יוכל להדבק באמת בבורא ית"ש. לכן‬ ‫מזהיר לקבל כל אדם בשמחה ובלב שמח.‬ ‫שעי"ז זוכה לייחד יחודים בכל קטן וגדול‬ ‫וטוב לו.‬ ‫ספר אוצ"ח: בלמדנו בספה"ק אוצרות‬ ‫חיים, נת' לעיל שבאוזן חוטם ופה‬ ‫דא"ק יש בכל אחד מהם שני מיני אורות,‬ ‫אור פנימי ואור מקיף. והמושג של פנימי‬ ‫ומקיף יש בו כמה וכמה הבחנות. ואחד‬ ‫מהם דומה למה שלמדנו לעיל בדברי‬ ‫הרה"ק מקאמארנא, שישנן שתי הנהגות,‬ ‫ז"א ועתיקא. כי מצד האור הפנימי שנכנס‬ ‫לתוך הכלי, הוא כהנהגת המשפט,‬ ‫שהאור תלוי לפי מדרגת הכלי. וכל‬ ‫התגלות אלקות שהוא מצד אור פנימי‬ ‫הוא תלוי לפי הנהגת התחתון. משא"כ‬ ‫האור המקיף הוא מצד העליון ששורה על‬ ‫התחתון למעלה ממדרגתו, והרבה יותר‬ ‫משיעור הכלי.‬ ‫והנה למדנו באורות האוזן, כי הפנימי‬ ‫והמקיף מרוחקים זה מזה ביותר,‬ ‫ובחוטם הם מתקרבים יותר. משא"כ בפה‬ ‫הפנימי והמקיף יוצאים יחד במקום אחד,‬ ‫ושם יוצא עולם העקודים ונמשך עד הפה‬ ‫דא"ק. ואחריו יוצא עולם השבירה מעיני‬ ‫א"ק ונתמשך למטה מטבור דא"ק. ואחריו‬ ‫עולם הברודים, עולם התיקון, שיוצא‬ ‫ממצחא דא"ק וגם נמשך מטבור דא"ק‬

‫עד סוף קומתו. והוא עולם האצילות‬ ‫בתיקונו.‬

‫שער העקודים פ"א: אח"כ באו‬ ‫הטעמים התחתונים שמתחת‬ ‫האותיות והם בחי' אורות היוצאים דרך‬ ‫הפה של א"ק משם ולחוץ והנה בכאן‬ ‫נתחברו האורות חיבור גמור כי הרי הם‬ ‫יוצאים דרך צינור א' לבד. והטעם כי כל‬ ‫מה שהאורות מתרחקים ומתפשטין‬ ‫למטה כך יש יכולת להשיגם ולקבלם לכן‬ ‫אין חשש אם נתחברו המקיפים עם‬ ‫הפנימים יחד והנה כיון שכבר נתחברו‬ ‫האורות המקיפים ופנימים יחד לכן‬ ‫מכאן התחיל להתהוות בחי' כלים אלא‬ ‫שהם זכים בתכלית הזכות כמ"ש לפיכך‬ ‫עדיין לא נתגלה כאן רק בחי' כלי א' לבד‬ ‫אבל האורות הם נחלקים לי' ואלו‬ ‫האורות נקראו עקודים.‬
‫ונשוב לדברינו לעיל שאנו עוסקים בפה‬ ‫דא"ק שהוא עולם העקודים. כי‬ ‫באוזן והחוטם היו הפנימי והמקיף רחוקים‬ ‫זה מזה. משא"כ בפה ישנה אחדות האורות‬ ‫הפנימי והמקיף.‬ ‫והנה באופן כללי צריך האדם לדעת‬ ‫ששני ההנהגות האלו פנימי ומקיף‬ ‫סותרים זו לזו, ובאוזן וחוטם לא היו יחדיו,‬ ‫כי המקיף יצא מימין והפנימי משמאל.‬ ‫ובזה הגם שסותרים זה את זה, מ"מ אין‬ ‫נפגשים זה עם זה.‬ ‫כמו למשל בענין הקושיא של ידיעה‬ ‫שלפני‬ ‫כשמבארים‬ ‫ובחירה.‬ ‫המעשה ישנה בחירה לבחור בטוב, ולאחר‬

‫נתיב חיים‬
‫כאחד. והיא הנותנת שדייקא כיון‬ ‫שהאמונה היא בחי' מלכות תחתונה‬ ‫משאר הספירות, לכן בכחה לקבל שני‬ ‫דברים הסותרים, כי אין צריך ביאור והבנה‬ ‫בדבר, רק אמונה בלבד. והצדיק נכנס‬ ‫בדרך אמונה ותפילה, שמדבר לפני‬ ‫השי"ת, אע"פ שבדרך ההבנה וההרגשה‬ ‫שענינם אוזן וחוטם, אינו יכול להשיג‬ ‫כזאת, אבל בפה שהוא ענין אמונה ודיבור‬ ‫פה, שם אין צריך הבנה כלל רק בגדר‬ ‫אמונה לבד, ובגדר האמונה אפשר להאמין‬ ‫ולדבר מזה, ושיהיה לו קשר עם השי"ת‬ ‫בדרך אמונה, ולדעת שאין זה סתירה כלל,‬ ‫ושניהם אמת. המשפט והרחמים, הבחירה‬ ‫והידיעה, היש והאין.‬ ‫ובאותו רגע שהשי"ת מתנהג בדרך‬ ‫המשפט, ונותן שכר לעושי‬ ‫רצונו, ומעניש לעוברי רצונו, באותו רגע‬ ‫הוא גם מתנהג ברחמים פשוטים, ויכול‬ ‫האדם בכל עת לשוב ולתקן הכל ברגע‬ ‫כמימרא. אע"פ שאינו יכול להתבונן בזה,‬ ‫כי באורות האוזן המקיף והפנימי‬ ‫מרוחקים זה מזה כנ"ל, והגם שבהרגשה‬ ‫בחי' חוטם, עניינם קרוב יותר, עכ"ז אינם‬ ‫מאוחדים ממש. רק בפה בחי' אמונה‬ ‫ותפילה, שם הכל מאוחד ומחובר. כי‬ ‫האמונה היא מה שמקשרת באמת שני‬ ‫הדברים בפועל. ]ולכן מזהיר הרה"ק‬ ‫מקאמארנא שלא לחשוב בכל עת אם יש‬ ‫לו גן עדן או גהינם, כי רצון ה' רק‬ ‫שנתעורר ביראת חטא ולכן נתן לנו‬ ‫אמונה הק' שמעניש לעוברי רצונו, אבל‬ ‫מיד שיתעורר, יאמין שיש דרך תיקון לכל‬ ‫דבר באור היחוד הגדול.[‬

‫ח‬

‫המעשה יש להתדבק באור הידיעה שהכל‬ ‫היה ממנו ית"ש. הרי שבזה היישוב אפשר‬ ‫לחיות בשוה. אפי' שזה קצת סתירה, מ"מ‬ ‫מניח את הפנימי במקום אחד, ואת המקיף‬ ‫במקום אחר, ואפשר להתבונן בשני‬ ‫הבחינות זה אחר זה. והוא בחי' האוזן‬ ‫שהפנימי והמקיף מרוחקים זה מזה. וכן‬ ‫בחוטם, הגם שכאן נתקרבו יותר, מ"מ‬ ‫אינם באים במקום אחד ממש.‬ ‫משא"כ בפה דא"ק, נתחברים הנהגת‬ ‫המשפט והרחמים, הבחירה‬ ‫והידיעה, היש והאין - מחוברים במקום‬ ‫אחד. והם שני דברים הסותרים זה את זה‬ ‫במקום אחד, וזה גורם שנעשית בטישה‬ ‫ביניהם, אשר מהם נולד הכלי.‬

‫ג. האמונה היא הכלי היחיד שאצלה‬ ‫אפשר לחיות עם ידיעה ובחירה‬ ‫כאחד‬
‫והנה יש להבין כי לכאו' היה צריך להיות‬ ‫הסדר הפוך, שכמה שהמקום יותר‬ ‫גבוה יהיו הצדדים מחוברים יותר. שהרי‬ ‫קרובים אל שרשם ביותר. וא"כ היה צ"ל‬ ‫שבאוזן יהיו מחוברים יותר מבפה.‬ ‫ולכן פירש רבינו האריז"ל שיש סיבה‬ ‫מדוע באוזן הם מרוחקים זה מזה, כי‬ ‫אם היו שם מחוברים היה האור גבוה מדי‬ ‫משיוכלו הנבראים לקבלו. לכן עשה השי"ת‬ ‫שלא יהיו מחוברים באוזן וחוטם כי אם‬ ‫בפה. כדי שיוכלו התחתונים לקבל זה האור.‬ ‫וביאור הענין, כי הפה עניינו אמונה.‬ ‫מלכות פה. והאמונה היא סוד‬ ‫שאפשר להאמין שני דברים סותרים‬

‫ט‬

‫שיעור י"א‬
‫ולכן יש מעליותא לפה למעלה מהאוזן‬ ‫והחוטם, היינו שיש כח לאמונה‬ ‫פשוטה ודיבורי תפילה למעלה מהתבוננות‬ ‫והרגשות. כי מאמין שהשי"ת עושה בחירה‬ ‫וידיעה בבת אחת בלי לבאר ולהבין איך‬ ‫ולמה. הגם שיש ע"ז הרבה ביאורים, אבל‬ ‫אחר כל הביאורים הוא למעלה מהשכל,‬ ‫שצריך להאמין שזה אמת. נמצא שהפה‬ ‫אע"פ שהוא נמוך מכולם, מ"מ בשורש הוא‬ ‫גבוה מכולם.‬ ‫וכמה שהאדם מאמין באמת שהכל אחד,‬ ‫וחי באמונת היחוד, כן הוא זוכה‬ ‫להוליד תיבות התורה הק', כמקובל מבעל‬ ‫התניא שכפי שהאדם חי עם היחוד לאחד‬ ‫המשפט והרחמים, כן הוא זוכה להשיג‬ ‫אלקותו ית' ביותר. כי רק מי שדבוק בכתר‬ ‫ואין הגמור, אין אצלו סתירה בין ז"א‬ ‫לעתיקא. ויכול להוליד כלי התוה"ק.‬ ‫כי דרגת עתיק דאצי' מקבל מרדל"א‬ ‫שהוא מקבל מזה עולם העקודים,‬ ‫שזהו מקום האמונה שהכל אחד. ושם הוא‬ ‫סוד התורה הק', פה דא"ק, שכביכול‬ ‫השי"ת מדבר דברי התורה, כי שורש‬ ‫התורה גבוה מאצילות, ממקום פה דא"ק‬ ‫כביכול.‬

‫ד. כמה שאדם דבוק בשרשו יותר,‬ ‫כן כל העבודות נכללים באחד, ואין‬ ‫אצלו ריבוי עבודות‬
‫ביאור הענין ע"פ המובא בספר 'מאור‬ ‫ושמש' מהרה"ק מנשכיז', שישנם‬ ‫אנשים שעוסקים בעבודת ה', כששואלים‬ ‫אותו מה עבודתך בעבודת ה'. הוא עונה‬ ‫שיש לו כמה וכמה עבודות, תורה, תפילה,‬ ‫התקרבות לצדיק, קדושה, אהבה, יראה,‬ ‫שמחה וכו'. אבל יש אנשים שאין להם‬ ‫הרבה עבודות, רק יש להם עבודה אחת‬ ‫לחפש אלקות, שמבקש את הבורא ית',‬ ‫ובזה הכל כלול תורה תפילה וכו'.‬ ‫וכשאדם דבוק בעולם התחתון, יש לו‬ ‫עשרה כלים איך לעבוד את‬ ‫ה', אך כשמתדבק לעולם עליון, עולם‬ ‫העקודים שהוא שורש עולם האצילות, שם‬ ‫יש רק כלי אחד.‬ ‫וכמו שסיפר הרב בעל הסולם בדרכו‬ ‫בנסיעה למירון, לציון הרשב"י,‬ ‫בתחילת הנסיעה יש לו רבבות מחשבות‬ ‫מה לבקש ולפעול אצל הצדיק. וכמה‬ ‫שנוסע יותר ויותר, הולכים הבקשות‬ ‫ומתמעטים, כי רואה שיש כמה ענינים‬ ‫שהם ענין אחד. וכשמגיע למירון ונכנס‬ ‫לציון הק' של ר' שמעון, הוא מבין שכל‬ ‫הבקשות כולם הם רק בקשה אחת בלבד,‬ ‫ולכן היה שוהה שם רק רגע קטן וחוזר‬ ‫לביתו. כי הכל נכלל בבקשה אחת, בדרגת‬ ‫עקודים, שהכל עקוד בכלי אחד, אמונה,‬ ‫אלקות.‬

‫ופי' הענין כי הנה כתיב וארא בחלום‬ ‫והנה העתודים העולים על הצאן‬ ‫עקודים נקודים וברודים וגם כתיב כי‬

‫והנה כיון שכבר נתחברו האורות‬ ‫המקיפים ופנימים יחד לכן‬ ‫מכאן התחיל להתהוות בחי' כלים אלא‬ ‫שהם זכים בתכלית הזכות כמ"ש לפיכך‬ ‫עדיין לא נתגלה כאן רק בחי' כלי א' לבד‬ ‫אבל האורות הם נחלקים לי' ואלו‬ ‫האורות נקראו עקודים.‬

‫נתיב חיים‬
‫ה. הסתירה בין יגיעה לביטול,‬ ‫כשמאמין בשלימות בשניהם, זוכה‬ ‫להולדת התורה‬
‫וענין הבטישה שהאדם נכנס לענין‬ ‫הבחירה והידיעה, הרי שני אלו‬ ‫סותרים זא"ז, כמו שני אנשים שדעותיהם‬ ‫הפוכות זה מזה, הרי כשמדברים יחד‬ ‫לוחמים ומבטשים זה בזה. כן כשנכנס‬ ‫במחשבות של בחירה יודע שהעיקר‬ ‫לשנות המעשים לטובה, ולהתייגע בכל עת‬ ‫בעבודת ה'. וכשנכנס במחשבה של הנהגת‬ ‫היחוד, יודע שעיקר העבודה להתבטל לה',‬ ‫ולכלול עצמו באלקותו ית"ש.‬ ‫וזה גורם בטישה, כי כשאדם חושב שהכל‬ ‫תלוי בו, במעשיו דיבוריו ומחשבותיו,‬ ‫הרי בכל עת ועת הוא מבקש להכנס יותר‬ ‫עמוק ופנימי בעבודת היגיעה. ומצד‬ ‫הנהגת היחוד, כמה שהאדם סומך על ה'‬ ‫ביותר, הרי הוא מבטל את מציאותו‬ ‫ביותר, ונכנס בזה עומק מני עומק.‬ ‫ושני אלו הם ממש הפכים זה מזה. כי לפי‬ ‫הנהגת הפנימי, הבחירה. אם אמש‬ ‫למד תורה י' שעות, הרי היום הוא מתייגע‬ ‫ללמוד ח"י שעות, כי העיקר להתייגע.‬ ‫משא"כ כשחי בעבודת היחוד, אם אמש‬ ‫היה קצת חושב שמשהו תלוי בו, היום הוא‬ ‫נכנס בביטול יותר עמוק שאין שום דבר‬ ‫שתלוי בו כלל, הכל ממנו ית' לבדו. הרי‬ ‫ששני הבחינות אלו נראים כדברים הפכים.‬ ‫כי מי שסומך על רחמי ה' מאבד כח‬ ‫היגיעה בעצמו, שזה בחי' ישות. ולכן צריך‬ ‫ללכת למקום האמונה, ששם אי"ז סתירה‬ ‫כלל. שמצד אחד הוא מתייגע ביותר,‬ ‫ובאותו רגע הוא מאמין שאין זה בידו כלל.‬

‫י‬

‫ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ובפ'‬ ‫זה רמוז כל בחי' אלו שאנו מדברים‬ ‫בכאן כי לבן הוא סוד לובן העליון אשר‬ ‫הוא קודם כל האצילות הזה והוא )היה(‬ ‫העושה כל אלו הבחי' שהם עקודים‬ ‫נקודים ברודים לצורך האצילות שיאציל‬ ‫אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב.‬
‫דהיינו, ראיתי את אשר לבן עושה לך,‬ ‫היינו מה שהאמונה הפשוטה‬ ‫בדרגת עקודים כנ"ל, עושה להצדיק שהוא‬ ‫בחי' יעקב, אצילות.‬

‫והתחיל בעקודים כי הם האור היוצאים‬ ‫מפה דא"ק אשר בהם התחיל‬ ‫גילוי הויות הכלים להיות י' אורות‬ ‫פנימים ומקיפים מקושרים ומחוברים‬ ‫יחד בתוך כלי א' אשר לסבה זו נקרא‬ ‫עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל‬ ‫ויקשור וכמ"ש בע"ה אבל האורות‬ ‫עליונים של אזנים וחוטם לא נתבארו‬ ‫בפ' כיון שעדיין לא נתגלו בהם הויות‬ ‫הכלי ואח"כ נבאר בע"ה נקודים‬ ‫וברודים.‬ ‫והנה בהתחברות האורות פנימים עם‬ ‫האורות מקיפים מחוברים תוך‬ ‫הפה לכן בצאתם יחד חוץ לפה קשורים‬ ‫יחד הם מכים זה בזה ומבטשים זה בזה‬ ‫ומהכאת שלהם אתייליד הויות בחי'‬ ‫כלים לכן נקרא המקום הזה פה כי פה‬ ‫גימ' ס"ג וכ"ב אתוון. והנה בחי' אותיות‬ ‫הם הכלים כנודע לכן נרמז בפה שם ס"ג‬ ‫ועוד כ"ב אותיות לרמוז על מ"ש‬ ‫שנתחדש במקום הזה ענין גילוי הויות‬ ‫הכלים שנתגלה בכאן ע"י הכ"ב‬ ‫אותיות:‬

‫יא‬

‫שיעור י"א‬
‫והכל בשלימות. וא"א לבאר זאת, רק‬ ‫מאמין בשלימות שה' רוצה שיתייגע‬ ‫בתכלית, וכן מאמין בשלימות שרצון ה'‬ ‫שיהיה בכל רגע בטל ומבוטל לאלקותו‬

‫ית"ש, והסתירה הזאת גורמת שהאדם‬ ‫יבטש עצמו ויוליד תורת ה'. שזה מתכלה‬ ‫כביכול מסוד הפה דא"ק. ברוך ה' לעולם‬ ‫אמן ואמן.‬