‫בענין נדה בזה"ז‬

‫א) איתא בשו"ע (סימן קצ סעיף א) דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה‬ ‫ע"כ. וכתב הט"ז ז"ל פירושו אפילו היא רואה טהורה כיון שלא הרגישה עכ"ל. וכן מפורש בשו"ע בסי' קפג שאפילו‬ ‫ודאי יצא דם ממקורה אינה טמאה מדאורייתא בלא הרגשה.‬ ‫ומקור הדברים בגמ' (נדה דף נז:) אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה טהורה שנאמר‬ ‫(ויקרא טו:ז) בבשרה עד שתרגיש בבשרה. ויש הרבה לישא וליתן ולחקור אם רצון הגמ' שהרגשה תנאי היא לטומאה‬ ‫או אם היא רק סימן שבא הדם מן המקור. והנה דעת התוס' רי"ד (נדה שם) מבואר שאין הרגשה אלא סימן בעלמא‬ ‫שהדם בא מגופה אבל אם בלא" ה ידעינן בבירור שבא מגופה ודאי טמאה מדאורייתא אף בלא הרגשה. ועיין בסדרי‬ ‫טהרה (סימן קצ ס"ק צג) שהעלה שכן דעת רש"י, ועיין שם ובאחרונים שהאריכו בדבר זה. אכן שיטת הרשב"א ורוב‬ ‫הפוסקים מבואר שהרגשה תנאי גמור היא ואם ליכא הרגשה ליכא טומאה בשום אופן, עיין ס"ט (שם).‬ ‫איברא דכל זה הוא רק בבחינת דרוש וקבל שכר שהרי להלכה כבר נתקבל דעת הרשב"א שכך נקטו בעלי השו"ע, כי‬ ‫כבר הבאנו לשון המחבר שאפילו היא רואה ממקורה בבירור אינה טמאה מדאורייתא בלא הרגשה, וכן מבואר בט"ז‬ ‫(הנ"ל, ועיין גם בדבריו ריש סימן קצב) וש"ך (סימן קצ ס"ק לט), ולקמן (ה) אביא ראיה שלכאורה בהכרח לפוסקי‬ ‫זמננו לפסוק כן.‬ ‫ב) הנה הדבר ידוע שבזמן האחרון טוענות רוב הנשים שאינן מרגישות בהרגשות שדברו בהן הראשונים (עיין פתחי‬ ‫תשובה ריש סימן קפג ואחרונים שם). וכיון שהלכה כהרשב"א א"א לטעון ולומר דמ"מ טמאות הן כיון דידעינן בבירור‬ ‫שהדם בא מן המקור בשעה שרואות כדרך כל הנשים, כי כאשר בארנו דעת הרשב"א שאין זה מעלה ומוריד, לפי‬ ‫שהרגשה תנאי גמור היא לטומאה.‬ ‫ועיין בערוך השלחן שכתב (סימן קפג סעיף סא-סב) ז"ל והבל יפצה פי הנשים האלה ולא ידעי מאי קאמרי, ורבותנו‬ ‫נאמנים עלינו יותר מהן, וגם אינן משקרות בדבריהן אלא שאינן מבינות. ודע דכל דבר מותרות שבגוף שהגוף צריך‬ ‫לדחותם הטביע הקב"ה טבע בטבע הגוף שכשיגיע זמן דחיפתם לחוץ שיפתחו אז נקבי הפליטה שעד כה היו סתומים,‬ ‫ולצורך דחיית המותרות נתפתחו ויוצאים לחוץ כמו יציאה לגדולים ולקטנים וצואת החוטם, ובאשה נתוסף גם הדמים‬ ‫מהמקור לדחיפת המותרות. וזהו שהש"ס מדמה להרגשת מי רגלים, מפני שסמוכים זל"ז וכזה כן זה, וזהו הכרח‬ ‫שיפתח המקור דא"א כלל באופן אחר, ובשעת הפתיחה יש הרגשה וקצת צער עד שמפני זה יקיץ משנתו כדברי‬ ‫רבותנו ז"ל. וכמו שבאנשים אם נשאול לכמה בני אדם איך תרגיש בהתחלת הטלת מי רגלים, המשכיל המבין דבר‬ ‫יאמר שמרגיש שנפתח המקום והמי רגלים יוצאים ורווח לו, ומי שאינו מבין לא יאמר רק שמרגיש שמי רגלים‬ ‫מתחילים לצאת, כמו כן הנשים האלה אינן מבינות זאת אבל פשיטא שלכולן כן הוא. רק זה מובן שאין כל הטבעיות‬ ‫שוות, יש שקלה אצלן הפתיחה ויש שקשה להן הפתיחה, כמו בלידה יש נשים שבנקל יולדות ויש שבכבידות, ואין‬ ‫נ" מ רק בין רב למעט אבל לכולן יש הרגשת פתיחת פי המקור בהתחלת ראייתן, זולת אם יש לה מחלה בקשרי האם‬ ‫כשנתרופפו הקשרים, אז יכול להיות שיוצא הדם בלא הרגשה, וכמו במי רגלים כשנתרופף כיס השתן משתין ואינו‬ ‫מרגיש ולזה צריך רפואות לחזק הקשרים כאשר ראינו כמה פעמים, כמו כן בראיית דמים. אבל בבריאות יש לכולן‬ ‫הרגשה זו, והאינן מבינות או שטבען קלה אומרות שמרגישות רק זיבת דם נדה, אבל באמת זהו ממש הרגשה זו עכ"ל.‬ ‫וע"ז הדרך הלכו כמה מגדולי הפוסקים. אמנם במחכ"ת אין זה מחוור אצלי. דמהיכי תיתי שלא להאמין הנשים, הא‬ ‫אמרה תורה וספרה לה. ותו שיש הרבה דברים ובפרט בעניני נדה שאנו יודעים שנשתנו עכשיו מן המציאות שהיה‬ ‫נמצא בזמנים הראשונים, ולדוגמא שני דברים בעניני קביעות וסתות, הא' שאין דרכן של נשים לקבוע וסתות‬ ‫במקומות אלו אע"פ שבשו"ע (סימן קפד סעיף א) איתא שרוב נשים יש להן וסת קבוע, והב' שעכשיו אין רוב נשים‬ ‫רואות בעונה בינונית אע"פ שבגמ' (נדה דף ט:) אמרו סתם עונה ל' יום, ודברים אלו שאינם תלויים בנאמנות א"א‬ ‫להכחיש אותם בטענה זו של הבל יפצה פיהם. וכיון שכן מה"ת לחדש דוקא כאן שאין הנשים מכירות ימינן משמאלן,‬ ‫ולע"ד זה רחוק, ואם רצוננו לילך בתכלית הפשיטות ולבקש יושר דברי אמת יש לנו לקבל דברי הנשים ולהאמינן‬ ‫ותל"מ.‬ ‫ג) עיין ברמב"ם (פ"ט מהל' אסו"ב ה"א) שכתב ז" ל אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש‬ ‫ותראה דם ויצא בבשרה כמו שביארנו כו' עכ"ל. והרבה טרחו לפרש הא דכתב הרמב"ם כמו שביארנו, דלכאורה לא‬ ‫דיבר בו כלל עד הנה. והמעיין יראה שכל התירוצים דחוקים.‬ ‫והנה בגמרא (נדה שם) מקשה דאיך ילפינן הרגשה מקרא דבבשרה, הא בעינן לה למילף בבשרה ולא בשפיר ולא‬ ‫בחתיכה, ומשני תרתי שמע מינה. ועיין בחידושי הר"ן (שם בד"ה תרתי) שפירש ז"ל דכיון דדרשינן מבבשרה עד‬

‫שתרגיש בבשרה, ממילא משמע ולא בשפיר ולא בחתיכה, שאין בכיוצא בזה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר וחתיכה‬ ‫עכ"ל.‬ ‫מיהו ניחזי אנן אם אפשר לן לפרש הכי.‬ ‫עיין בגמ' לעיל (דף כב.) דמשתעי בהך דרשה דבבשרה ולא בחתיכה, ואיתא שם, אין דרכה של אשה לראות דם‬ ‫בחתיכה. וכתבו התוס' (בד"ה כי) ז"ל אע"ג דדם נידות הוא אין דרכה לראות בענין זה. ובדרך זה כתב הרא"ש (פרק‬ ‫המפלת סימן ב) ז"ל ופי' רבנו שמשון מקוצי וכו' וכיון שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות טהורה אע"ג דהוי דם נדה‬ ‫ודם נוגע בבשרה עכ"ל. הרי מבואר שאלו הראשונ ים למדו הדין דבבשרה ולא בחתיכה שהוא מטעם רגילות ודרך כל‬ ‫הנשים. ונראה שאף הרמב"ם פירש כן, שהוא כתב (פ"ה שם הט"ז) האשה שהכניסה שפופרת בפרוזדור וראתה הדם‬ ‫בתוך השפופרת טהורה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה עד שתראה בבשרה כדרך שהנשים רואות ואין דרך האשה‬ ‫לראות בשפופרת עכ"ל. וכל זה הובא להלכה בטו"מ סימן קפח סעיף ג, ע"ש ובבית יוסף.‬ ‫והנה לפי"ז להלכה ע"כ ליתא לפירוש הר"ן הנ"ל, דלדידיה טעמא דבבשרה ולא בחתיכה הוא דאינה מרגשת בדם,‬ ‫ולהלכה נקטינן כהרא"ש והרמב" ם ולדידהו טעמא דבבשרה ולא בחתיכה הוא משום שאין דרכן של נשים לראות כן.‬ ‫וא"כ הדרה קושיית הש"ס לדוכתה ואיך ילפינן תרתי דרשות מבבשרה, ומזה דמשני תרתי שמע מינה.‬ ‫וע"ז היה נראה לי לתרץ שיש לומר כהר"ן ולא כהר"ן. כהר"ן ששתי הדרשות אחת הן, ולא כהר"ן שהעיקר אינו‬ ‫ההרגשה, אלא העיקר הוא דרכן של נשים, פי' דהא דדרשינן בבשרה עד שתרגיש בבשרה, טעמא דמלתא הוא משום‬ ‫שאין דרכן של נשים לראות שלא בהרגשה, וק"ל. ולפי"ז נמצא שגם אפשר ליישב לשון הרמב"ם בפ"ט בטוב טעם‬ ‫ודעת, שהרי כבר הבאנו דבריו בפ" ה דמבבשרה ילפינן דאין טומאה אלא כשיוצא דם כדרכן של נשים, ואם כמש"כ‬ ‫הרי זה גופא הטעם דבעינן שתרגיש בבשרה, וא"כ שפיר כתב הרמב"ם בפ"ט כמו שבארנו. שוב הראה לי אחד מבני‬ ‫החבורה שהבית מאיר כתב ממש כביאור הזה בהרמב"ם בספרו צלעות הבית (סימן יג) במכתב ששלח להנודע ביהודה‬ ‫ע"ש, וברוך שכוונתי.‬ ‫והנה אם מש"כ הוא אמת להלכה, נפק"מ שאם באיזה מקום וזמן ישתנה המציאות ויהיה הדרך לראות שלא‬ ‫בהרגשה, בודאי שיפקע כל הדין שצריכה הרגשה ותטמא אף בלא הרגשה אם תראה כדרך כל הנשים, וזה פשוט.‬ ‫וא"כ אם באנו לטמא הנשים של זמננו, באמת אין אנו צריכים לדברי הערה"ש הנ"ל, כי י"ל בפשיטות שהכל תלוי‬ ‫בדרכן של נשים וא"כ אם תאמר שאינן מרגישות כיום א"כ הרי פקע כל הדין שהרגשה תנאי הוא לטומאה, והלכך‬ ‫ממה נפשך טמאות מדאורייתא, ודו"ק. ועיין בקובץ תשובות לרי"ש אלישיב (חלק א סימן פד) ונראה שהוא רצה‬ ‫לפרש בכעין זה, וגם משו"ת באר משה נראה כן.‬ ‫ד) אמנם למעשה נראה שלהלכה מוכרחין אנו לומר שכל זה אינו נכון.‬ ‫חדא, כי הרשב" א שהוא מרא דשמעתא כאן לא למד כל הסוגיא דהמפלת כמו שלמדה הר"ש והרמב"ם, ע"ש שהרבה‬ ‫ראשונים ובכללם הרשב"א לא הבינו כלל הא דאיתא בש"ס דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והיניחוהו בצ"ע,‬ ‫וא"כ א"א לומר דלדידיה תלויות הסוגיות אהדדי על הדרך שכתבתי.‬ ‫ועוד, שבתוס' הרא"ש בסוגיא דהמפלת (דף כא: בד"ה מאי) מקשה הקושיא דאיך ילפינן שתי הדרשות, והביא גמ'‬ ‫דידן דתרתי שמע מינה, והוא ביאר דילפינן לתרווייהו מייתור תבות ה"א ובי"ת, והנה התוס' הרא"ש הוא הרא"ש‬ ‫בסימנים וכבר נתבאר שהוא ס"ל כהר"ש דבבשרה ולא בחתיכה הוא משום דרכן של נשים, וא"כ הא דלא תירץ‬ ‫כמש"כ כהר"ן ולא כהר"ן היא ראיה ברורה שלא ס"ל שעד שתרגיש הוא משום דרכן של נשים.‬ ‫לכן אם באנו לפרש ההלכה כאן כפי רבותנו בעלי השו"ע שנמשכו אחרי שיטת הרשב"א, ואחריהם הט"ז והש"ך‬ ‫ושא"פ, נלע"ד שאין עצה ואין תבונה אלא להודות שאין לרוב נשים שבזמננו דין נדה דאורייתא, לפי שאינן מרגישות.‬ ‫ה) ובאמת איכא תמיהא רבא על הערה"ש וגם על אלו שרוצים לומר להלכה כעין מש"כ בביאור דברי הרמב"ם. דאם‬ ‫כדבריהם, או שנשים של זמננו אינן בקיאין בהרגשה כלל, או שכיום לא צריך הרגשה לטומאה דאורייתא. אבל אם כן‬ ‫הוא איך אפשר לומר בזה"ז שכתמים דרבנן והולכים בספיקן להקל, הא כל הטעם שאינם דאורייתא הוא מטעם דלא‬ ‫ארגשה, והא לפי"ז בזה"ז יהיו כל הכתמים ספק דאורייתא, או כהערה"ש דלעולם יש להסתפק שמא ארגשה ולאו‬ ‫אדעתא, או כעין מש"כ דבזה"ז בכלל לא בעינן הרגשה. והנה לא שמענו שיערער שום פוסק על כל הקולות של‬ ‫כתמים, וזה תמוה, עד שאני חושד שמעיקר הדין הכל מודים שנדה בזה"ז דרבנן ורק חשו שאם יורו כן להדיא יבוא‬ ‫לזלזול ההלכה ח"ו, והלכך אמרו דברים כאילו ודאי לא נשתנה הדין כלל אבל עכ"פ לא עזבו כל הקולות כי באמת ידעו‬ ‫שהעיקר שע"פ רוב נדה בזמה"ז אינו דאורייתא.‬

‫ו) ויש שטענו לי דעכ"פ איכא נדה דאורייתא כשרואה סמוך לבדיקה, די"ל ארגשה וסברה בדיקת עד הוא, וכן‬ ‫כשרואה סמוך להטלת מי רגלים וכדומה. מיהו לע"ד אין לזה שחר כי הוא להיפך מן הסברא לומר שאע"פ שכל ימיה‬ ‫אינה רואה בהרגשה מ"מ צריכה לחוש שבדיוק משנתן העד ארגשה ולאו אדעתה, זה לא ניתן ליאמר.‬ ‫[ואני יודע שיש לטענה זו סעד בדברי התרוה"ד הביאו ב"י בסימן קפז (סעיף ז), ומ"מ המעיין יראה שדברי התרוה"ד‬ ‫אלו תלויין ממש בשיטתו הובא ריש סימן קצ שאם הרגישה שנפתח מקורה טמאה אף אם לא מצאה כלום, ואין דין‬ ‫זה מוסכם בכל, עיין פתחי תשובה בסימן קצ (ס"ק ז), ולהלכה נראה כדעת החולקים, ולכן נפל הבנין של סימן קפז,‬ ‫וסברתו צע"ג כמש"כ.]‬