‫העולם הפנימי על פי ר' צדוק‪ -‬קווים לדמותו‬

‫מגיד דבריו ליעקב דף נ ע"א‬
‫"‪..‬מה שיש בפרט יש שרשיהם בכלל רק בקדמות השכל שהוא ההיולי י"וד כפי שנראה בחוש‬
‫באדם שבפתאום נפל לו שכלו ודעתו כששוקל אחר כך כמה דברים אשר היו נעלמים ממנו וזהו‬
‫שנפל לו פתאום בא לו המשכה מקדמות השכל ‪"...‬‬
‫תניא איגרת הקודש פרק ה‬
‫"‪ ...‬וההשגה הנקרא בשם בינה והוא קדמות השכל קודם שבא לכלל גילוי השגה והבנה רק עדיין‬
‫הוא בבחי' העלם והסתר רק שמעט מזעיר שם זעיר שם שופע ונמשך משם לבחינת בינה להבין‬
‫ולהשיג שכל הנעלם ולכן נקרא בשם נקודה בהיכלא בזוה"ק וזו היא תמונת יו"ד של שם הוי' ב"ה‬
‫ונקרא עדן אשר עליו נאמר עין לא ראתה כו' ונקרא אבא יסד ברתא‪ .‬פי' כי הנה התהוות אותיות‬
‫הדבור היוצאות מה' מוצאות הפה אינן דבר מושכל ולא מוטבע בטבע מוצאות הללו להוציא‬
‫מבטא האותיות ע"י ההבל והקול המכה בהן עפ"י דרך הטבע ולא על פי דרך השכל כגון השפתים‬
‫עד"מ שאותיות בומ"פ יוצאות מהן אין הטבע ולא השכל נותן ליציאת מבטא ארבע חלקי שינויי‬
‫ביטוי אותיות אלו על פי שינויי תנועת השפתים שמתנוענעות בהבל אחד וקול אחד הפוגע בהן‬
‫בשוה ואדרבה שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא‬
‫בשפתים כרצונה לומר אות ב' או ו' או מ' או פ' ולא להיפך שיהיה רצון הנפש וכונתה לעשות שינוי‬
‫תנועות השפתים כמו שהן מתנענעות עתה בביטויי ד' אותיות אלו‪ .‬וכנראה בחוש שאין הנפש‬
‫מתכוונת ויודעת לכוין כלל שינוי תנועות השפתים בשינויים אלו ויותר נראה כן בביטוי הנקודות‬
‫שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא נקמצים השפתים ובפתח נפתחים‬
‫השפתים ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל‬
‫לכל משכיל שמבטא האותיות והנקודות הוא למעלה מהשכל המושג ומובן אלא משכל הנעלם‬
‫וקדמות השכל שבנפש המדברת ולכן אין התינוק יכול לדבר אף שמבין הכל‪:‬‬
‫ר' צדוק הכהן מלובלין ‪ -‬מחשבות חרוץ א‬
‫המחשבה היא עיקר האדם כידוע‪ ,‬אבל כמה מחשבות אינון כמו שמובא בתיקוני זוהר (סוף תיקון‬
‫י"ט מ"א ב) עיין שם חשיב ארבע‪ ,‬ובתיקון ס"ט (קט"ו א) איתא בין שלוש לארבע וכמה מחשבין‬
‫אינון דא לעילא מן דא וכו' ולעילא מכולהו מחשבה סתימא וכו' וכמה מחשבין אינון לבושא דא‬
‫לדא עיין שם‪ ,‬וידוע דכל מה שלמעלה כן הוא למטה בנפש האדם שהוא כצלמינו כדמותינו‪ ,‬וכל‬
‫השגות בני אדם הוא בדמות אדם כי מבשרי אחזה אלוה כנודע‪ ,‬וגם במחשבת האדם יש כמה‬
‫מדריגות ויש עומק ראשית דמחשבה שממנו המשכת כל המחשבות הסתום ונעלם מהאדם וזהו‬
‫המחשבה סתימא‪ ,‬והלבוש התחתון שהוא התגלות המחשבה בפועל כפי מה שהם ההרהורים‬
‫והמחשבות העוברים במוח האדם גם זה אינו עיקר המחשבה שהוא החכמה בכל מקום שזהו‬
‫עיקר האדם כח מה כמו שמובא בתיקון כ"ב (ס"ז א) בגימטריא אדם כנודע והיא המחשבה‬
‫העושית רושם במוח להתפשט מיד ללב וממנה לכל הגוף‪ ,‬כי אבא ואימא תרין רעין דלא מתפרשין‬
‫כי מחשבה הנוגעת עד שורש אבא הרומז לחכמה שבמוח כנודע היא מחוברת עם הבינה שבלב‬
‫שהם כח הרגשת אדם‪ ,‬ומיד הוא מרגישה בלב וגורמין הולדה לכוחות המעשה כענין עין רואה ולב‬
‫‪1‬‬

‫חומד וכלי המעשה גומרים (עיין רש"י במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט) דמצינו ראייה בחכמה כמו שנאמר‬
‫(קהלת א'‪ ,‬ט"ז) ולבי ראה הרבה חכמה‪:‬‬
‫וגם בזה יש כמה מדריגות והיינו דגם בהרגשה שבלב יש גם כן הרבה מדריגות וגם בה יש הרגשה‬
‫חיצונית שאינה במעמקי הלב ופנימיותו כלל כי הלב ממנו תוצאות חיים‪ ,‬והרגשה גמורה הוא מה‬
‫שנוגע לעומק חיותו זהו שורש הבינה שבלב הנמשך מעומק החכמה שבמוח‪ .‬ומחשבה כזו שעיקר‬
‫נקודת החיות שבלב נתלה בה זהו עיקר האדם לא שאר מחשבות חיצוניות שהם לבושי המחשבה‬
‫הפנימיית והעיקריית‪ ,‬וכמעט אין אדם שיהיה נקי לגמרי גם בלבוש החיצוני מהמחשבה שיהיה‬
‫בלתי לה' לבדו ולא יעלה כל ימיו על מחשבתו רגע אחד הרהור אחר‪:‬‬
‫וחטא אדם הראשון היה במחשבה כמו שמובא בתיקוני זוהר שם ושם‪ ,‬וזהו הדמיון שהכניס בו‬
‫הנחש במה שאמר (בראשית ג'‪ ,‬ה') והייתם כאלקים וגו' כי זהו שורש של כל המחשבות של תוהו‬
‫והבלים ודמיונות שבאדם לדמות עצמו שיהיה באיזה מעלה וענין שהוא למעלה ממנו ושאין ראוי‬
‫לה כל אחד כפי השגתו‪ ,‬ואדם הראשון שהיה בתכלית השלימות על דרך (תהלים פ"ב‪ ,‬ו') אני‬
‫אמרתי אלקים אתם וגו' הכניס בו דמיון שיהיה ממש כן‪:‬‬
‫ועל זה הוצרכה תורה להזהיר קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר וכו' (ויקרא רבה סוף פרשה‬
‫כ"ד‪ ,‬ט') כי כשהוא בתכלית המדריגה מקדושה עד שידמה למלאכי השרת הוא בכח הבחירה שבו‬
‫אין היצר הרע מניחו לעולם כלל ומסיתו שיוכל להתקדש כביכול כמוהו ממש‪ ,‬ומזה יוכל להפילו‬
‫מאגרא רמה לבירא עמיקתא חס ושלום כמו שקרה להאיש ולשבתי צבי שם רשעים ירקב על ידי‬
‫ריבוי פרישותם גבר כח הדמיון שבהם לחשוב שיוכלו לדמות לעליון ובא להם על ידי שחשבו עצמם‬
‫תחילה קדושים‪ ,‬וזהו שורש הסתת הנחש שמתחיל במועט עד וכו' ותחילתו במחשבה ודמיון‬
‫ובלבוש החיצוני של מחשבה אלא שנוגע לכל מדריגות שבמחשבה כדאיתא שם‪:‬‬
‫וכל זמן שלא נתקן חטא אדם הראשון לגמרי שיהיה על ידי משיח המקווה במהרה בימינו אין‬
‫המחשבה נקיה לגמרי עדיין מדמיונות כל אחד כפי מדריגתו‪ ,‬והקדוש בקדושתו יוכל לטעות גם כן‬
‫בדמיונות שונות שנחשבות למחשבת הבל ותוהו אשר מזה נגרם גם למעשה דאין אדם צדיק בארץ‬
‫אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬דהצדיק הוא העושה רק טוב אך היצר מתלבש גם בו לדמות לו שהוא‬
‫טוב והוא חוטא בהטוב כי אינו טוב אלא כפי הדמיון של היצר המתעהו‪ ,‬וזה מצד הדמיונות‬
‫שבמחשבה אבל כל זה אינו ענין למחשבה שהוא עיקר האדם דזהו החכמה שבמוח שהוא נשמה‬
‫שנתת בי טהורה כידוע דנפש רוח נשמה הנשמה היא במוח והיא מה' יתברך כמו שנאמר (בראשית‬
‫ב'‪ ,‬ז') ויפח באפיו וגו' מאן דנפח וכו' חלק אלוה על כן היא טהורה‪:‬‬
‫ועל זה אמרו (שיר השירים רבה ה'‪ ,‬ב') הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל כמו שנאמר (תהלים ע"ג‪,‬‬
‫כ"ו) צור לבבי וחלקי וגו'‪ ,‬כי מוחא וליבא תרין רעין כנזכר ועל ידי שהוא שוכן במוחו דזהו נקרא‬
‫חלקי ממילא הוא גם בלבו‪ ,‬וכל הדמיונות הם לבושים חיצונים המקיפים המחשבה הפנימיות דעל‬
‫כן המשילו (סנהדרין מ"ד א) החטאים לחילפי הסובבים האסא שהוא עיקר האדם הישראלי‬
‫שבפנימיות לבו ומוחו‪ ,‬וכידוע דברי רמב"ם (סוף פרק ב' מהלכות גירושין) בטעם כופין עד שיאמר‬
‫רוצה אני‪ ,‬אלא שמכל מקום הלבושים דמחשבה פועלים לפי שעה קצת גם בפנימיות והיינו‬
‫בלבושין שבפנימיות כי גם בפנימיות המחשבה יש מה שדא לבושא לדא וכמו שנתבאר‪:‬‬

‫‪2‬‬

‫ועיקר שלימות האדם הוא במחשבה שיהיה מחשבתו שקוע תמיד יומם ולילה בעבודתו יתברך‬
‫אהבתו ויראתו ותלמוד תורתו כל אחד לפי כוחו והשגתו הרי זה נקרא אדם שלם כפי מדריגתו‬
‫שהגיע למדריגת שלימותו כפי השגתו בשלימות‪ ,‬דיש נפשות קטנות מאוד שאין להם שום השגה‬
‫בשלימות רק בנגלות ועובדות בפועל‪ ,‬והם אותם שממדריגות התחתונות שבעשיה ואין להם שום‬
‫הרגשה מהשגת אלקות בלב‪ ,‬וגם הם יש להם אחיזה בחלק אלוה ממעל שבהם במחשבה תתאה‬
‫שכינתא תתאה שהיא סוף המעשה השוכנת בכל הנפשות דישראל‪ ,‬וזה כאשר מחשבתו אדוקה יום‬
‫ולילה בנגלות התורה ומצוות המושג לכל אחד מישראל גם כן‪ .‬והרי לבוש זה הוא מלביש גם כן‬
‫מחשבה סתימאה שלמעלה מהכל כמו כל המחשבות שכולם רק לבושין אלא שזה חיצון יותר וזה‬
‫פנימי יותר‪ ,‬אלא שזה צריך ליזהר יותר בהשתדלות בחיצוניות המחשבה וצריך יגיעה לטהר כפי‬
‫האפשר שהרי כל דביקותו בקודש הוא גם כן רק בלבוש החיצוני דמחשבה‪ ,‬אבל מי שזוכה להשיג‬
‫מחכמת האמת שהוא השגת אלקות שבמוחו המוליד הרגשה בלב והמשכה לכל כוחות הגוף עד‬
‫שחכמת אדם תאיר פניו‪ ,‬ממילא מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך שהם הבלי הדמיונות של תוהו‬
‫שבחיצוניות המחשבה ואין צריך יגיעה כל כך בטהרתה‬
‫ר' צדוק הכהן מלובלין ‪ -‬צדקת הצדיק אות קיח‬
‫מי שהוא תלמיד חכם שאפילו שיחת חולין שלו צריכה לימוד כמו שאמרו ז"ל (סוכה כ"א ב) אז יש‬
‫בו כח גם בשיחת חולין לתקן נפשות שהוא ממש דברי תורה וכמו שאמרו ז"ל (עירובין נ"ד ב) שכל‬
‫שיחתן תורה וכמו שתמצא בתורה כמה סיפורי מעשיות וכן בתלמוד כמה דברים נראים כסיפורי‬
‫חול והם תורה ממש ככל דברי תורה‪ .‬וכל הגדול מחבירו שיחת חולין שלו גדולה מתורה של חבירו‬
‫כמו שאמרו (בראשית רבה ס' ח') יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים [ולא היתה מעלת‬
‫אליעזר רק מעלת אברהם לכך קראו עבדי אבות וכמו שאמרו (יומא כ"ח ב) דמשק דולה ומשקה‬
‫מתורת רבו כי מה שקנה עבד קנה רבו וכל דברי תורה שהיה לו הכל נקרא תורת רבו]‪...‬‬
‫ר' צדוק הכהן מלובלין ‪ -‬צדקת הצדיק אות רג‬
‫הדמיונות והרהורים של בטלה ושל מה בכך שבמוח ולב כל אחד הוא ממש כחולם חלום שאינו‬
‫אלא בכח המדמה‪ .‬ולכן אמרו יושב בטל כישן דמי שהוא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ב)‬
‫באותו עת דמיתה היינו מעשה רשע כמו שאמרו (שם י"ח ב) רשעים בחייהם וכו'‪.. .‬ומכל מקום‬
‫אמרו (שם נ"ז ב) חלום אחד מששים בנבואה כי בבני ישראל זרע אברהם יצחק ויעקב הנסתרות‬
‫שהם חכמה בינה דעת בהעלמן לא מצד גילויין לפועל הם לה' אלהינו על ידי מורשה מהאבות‬
‫שזיככום שני כוחות אלו‪ .‬כי הבנים נמשכים ממוח האב כנודע ולכן אף על פי שחטא במעשה‬
‫ישראל הוא בשורשו בחכמה בינה דעת שבמוחו‪ .‬ולכך הדמיונות בטילים דישראל מאחר שנובעים‬
‫מחכמה בינה דעת שבו הרי יש להם פתרון ממשי ואמיתי על המקום שהן נובעים אלא שנתלבשו‬
‫בדברי בטלה‪ .‬וזהו פרקי דשטותא הנזכר בזוהר (ח"ג מ"ז ב) שמהם יכולים לעמוד על דברי חכמה‪.‬‬
‫והיינו כענין פתרון לחלום כי גם כח המדמה הוא אחד מכוחות שיסד השם יתברך במוח‪ .‬וכל‬
‫עיקרה של נבואה ממנו כמו ששמעתי וכן הוא במורה נבוכים כי הנבואה חלוק מהחכמה וכדאיתא‬
‫בבבא בתרא (י"ב א) והוא על ידי המדמה ויש בו גם כן שש מדריגות כנ"ל וכמו שמובא בזוהר‬
‫ובכללותן ששים‪....‬‬

‫‪3‬‬

‫והחלום שבעת השינה שאינו בידו ובחירתו לנקות הרהוריו וכן הרהורי ודמיונות כל אחד מישראל‬
‫בכל זמן שהם דוגמת חלום הם אחד מששים מאמיתות המדמה שהיא נבואה‪ .‬כי גם בהם מלובש‬
‫פתרון האמיתי ומרומז חכמת אמת הנמשכות מחכמה בינה דעת שבמוחו אלא שמעורבב בבטלה‬
‫הרבה כענין אין חלום בלא דברים בטילים (ברכות נ"ה א)‪:‬‬
‫ובליקוטי תורה פרשת וישב ביאר ענין החלום מוחין דגדלות שבתוך מוחין דקטנות עיין שם‪ .‬וכן‬
‫הדמיונות של הבל הם מוחין דקטנותו ואצל בני ישראל שכל אחד יש לו שורש בתורה דכתוב בה‬
‫אמת ואינה דמיון הרי המוחין דגדלות גנוז תוך מוחין דקטנות‪ .‬רק מכל מקום מפני הקטנות‬
‫המסבבו אי אפשר בלא דבר בטל אבל יש בו גם בר‪ .‬והמבין על זה לדעת התוכיות שבכל הדמיונות‬
‫הוא מי שנקי מתאוות כיוסף בתאוות נשים ודניאל בתאוות אכילה הם היו פותרי חלומות דשורש‬
‫כל הרהורי בטלה הם בתאוות שבזה הלב חושק להרהר‪ .‬ומי שהוא שקוע בדמיון אין יכול להחליף‬
‫ולהוציא הדבר אמת המלובש תוך הדמיונות‪ .‬רק מי שאינו שקוע הוא יוכל לברר הטוב מן הרע‪:‬‬
‫וזה סוד העלאת מחשבות זרות שבתפילה הידוע בספרים שאמור לגדולים היינו לשאין שקועים‬
‫בתאוה הם יכולים לעמוד על הדברי תורה ומוחין דגדלות הגנוזים בתוך מחשבות הבל שלו‪ .‬ועל‬
‫ידי זה מעלה אותה המחשבה זרה גם כן מאחר שעל ידה עמד‪ .‬על כרחך שזה מעין נבואה דהיינו‬
‫דבר שאינו יכול לעמוד עליו מכח החכמה שהוא בכח השכל שבמוח רק על ידי כח המדמה שבו‬
‫עומד על דברי תורה זה כנזכר לעיל‪:‬‬
‫ר' צדוק הכהן מלובלין ‪ -‬צדקת הצדיק אות רמג‬
‫החלומות של האדם הם המגידים לו על הרהורי לבבו לדעת במה הם שקועים ביום שמהם הם‬
‫באים כמו שאמרו ז"ל (ברכות נ"ה ב) ועל זה יסתער לב האדם כאשר יראה כי גם בעסקו בתורה‬
‫רוב היום ככולו כל זמן שלא נמלט ממחשבות זרות הנולדת מצד היצר שבלב הכוסף לאיזה דבר‬
‫ונקשר בו לא נמלט מחלומות ודמיונות כאלו‪ .‬וזה נקרא אצל חז"ל רוח הטומאה השוכן בשינה‬
‫פירוש על ידי אותן דמיונות ואין לו אז כח מחשבה טובה המגדרת בו‪ .‬ובודאי יעקב אבינו ע"ה‬
‫שחלם (בראשית כ"ח י"ג) והנה ה' נצב ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו גם בשינתו רוח הקודש‬
‫שורה עליו לא רוח הטומאה חס ושלום‪"... :‬‬
‫ר' צדוק הכהן מלובלין ‪ -‬רסיסי לילה אות כג‬
‫כג) ענין שושן פורים כמו שנאמר (משלי כה‪ ,‬כח) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו‪.‬‬
‫וכן בפשוט אמרו (כתובות קי ב) ישיבת כרכים קשה שהמקום דחוק וצריך לעצור עצמו שלא‬
‫להתפשט בהרחבה‪ .‬ולעתיד נאמר (זכריה ב‪ ,‬ח) פרזות תשב ירושלים כי יהיה ביטול היצר ולא‬
‫יצטרכו עצירת רוח ויוכלו להתפשט ככל אוות נפשם‪ .‬כי רק מצד היצר הוא הצורך לצמצם ולעצור‬
‫עצמו והני דכרכים מיגניא טפי ומכסיא (מגילה ה ב) מעמלק שאין לו כל כך טענה נגדם‪ .‬כי עיקר‬
‫התעוררות עמלק הוא על ידי טענה שיש על ישראל כמו שדרשו ז"ל (מכילתא ויבוא עמלק פרשה א)‬
‫ברפידים מיד ויבוא עמלק שהוא מרגיש ומתעורר לבוא כי משם הוא יניקת שורש עשו כמו שאמרו‬
‫ז"ל (מגילה ו א) על פסוק (יחזקאל כו‪ ,‬ב) אמלאה החרבה וכשזה קם זה וכו' (רש"י תולדות כה‪ ,‬כג)‬
‫ועל ידי איזה נפילה חס ושלום בנפשות דישראל הוא מתגדל ותיכף אחר ההנאה מסעודתו של‬
‫אותו רשע גידל המלך וגו'‪...‬‬
‫‪4‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful