בית המשפט המחוזי בב"ש (כב' הנשיא י' אלון) קיבל ב-30 באפריל 2013 ערעור שהגשנו בשמן של אם ושתי בנותיה, בנות 8.5 ו-11, אריתראיות, הכלואות בסהרונים מזה עשרה חודשים, וקבע כי קטינות היא "טעם הומניטארי מיוחד" לשחרור ממשמורת, כאמור בסעיף 30 א(ב)(2) לחוק למניעת הסתננות.
עד כה המדינה טענה שמכיוון שהחוק למניעת הסתננות קובע כי ניתן לשחרר קטינים לא מלווים, מתבקשת בהכרח המסקנה כי דינם של קטינים מלווים להשאר במשמורת.
הנשיא אלון דחה מכל וכל קביעה זו, וקבע כי שחרור קטינים מטעמים הומניטריים הוא עניין המצוי בגדר שיקול הדעת השיפוטי, גם כאשר מדובר בקטין מלווה. שיקול הדעת ייעשה בראש ובראשונה בהתחשב בגיל הקטין ובנסיבותיו. בענייננו, דיי בגילן של הבנות כדי להורות על שחרורן. לכך מתווספת תקופת הכליאה הארוכה שלהן והעובדה שהרחקתן לא הראית באופק.
קביעות עקרוניות הראויות לציון של כב' הנשיא אלון:
"כשופט בבית משפט לעניינים מנהליים במדינת ישראל אינני מוכן לקבל את טענת המשיב (משרד הפנים) כי הותרת ילדה בת שמונה ואחותה בת האחת עשרה לתקופה של שנים במתקן משמורת - אינה מעוררת כשלעצמה "טעם הומניטארי מיוחד". הדברים מובנים מאליהם ברמת ערכי מוסר וחברה אלמנטריים...".
"נראה לי כי במערכת האיזונים הכוללת, סוגיית המסתננים שהינם תינוקות או ילדים רכים הינה תת קבוצה נפרדת, קטנה במספרה הדורשת התייחסות נפרדת ואחרת מעצם קטינותה וקטנותה."
"המשך הישארותן במשמורת, לתקופה בלתי מוגבלת, תפגע בלי ספק פגיעה ניכרת בהתפתחותן הנפשית והחברתית"
בית המשפט המחוזי בב"ש (כב' הנשיא י' אלון) קיבל ב-30 באפריל 2013 ערעור שהגשנו בשמן של אם ושתי בנותיה, בנות 8.5 ו-11, אריתראיות, הכלואות בסהרונים מזה עשרה חודשים, וקבע כי קטינות היא "טעם הומניטארי מיוחד" לשחרור ממשמורת, כאמור בסעיף 30 א(ב)(2) לחוק למניעת הסתננות.
עד כה המדינה טענה שמכיוון שהחוק למניעת הסתננות קובע כי ניתן לשחרר קטינים לא מלווים, מתבקשת בהכרח המסקנה כי דינם של קטינים מלווים להשאר במשמורת.
הנשיא אלון דחה מכל וכל קביעה זו, וקבע כי שחרור קטינים מטעמים הומניטריים הוא עניין המצוי בגדר שיקול הדעת השיפוטי, גם כאשר מדובר בקטין מלווה. שיקול הדעת ייעשה בראש ובראשונה בהתחשב בגיל הקטין ובנסיבותיו. בענייננו, דיי בגילן של הבנות כדי להורות על שחרורן. לכך מתווספת תקופת הכליאה הארוכה שלהן והעובדה שהרחקתן לא הראית באופק.
קביעות עקרוניות הראויות לציון של כב' הנשיא אלון:
"כשופט בבית משפט לעניינים מנהליים במדינת ישראל אינני מוכן לקבל את טענת המשיב (משרד הפנים) כי הותרת ילדה בת שמונה ואחותה בת האחת עשרה לתקופה של שנים במתקן משמורת - אינה מעוררת כשלעצמה "טעם הומניטארי מיוחד". הדברים מובנים מאליהם ברמת ערכי מוסר וחברה אלמנטריים...".
"נראה לי כי במערכת האיזונים הכוללת, סוגיית המסתננים שהינם תינוקות או ילדים רכים הינה תת קבוצה נפרדת, קטנה במספרה הדורשת התייחסות נפרדת ואחרת מעצם קטינותה וקטנותה."
"המשך הישארותן במשמורת, לתקופה בלתי מוגבלת, תפגע בלי ספק פגיעה ניכרת בהתפתחותן הנפשית והחברתית"
בית המשפט המחוזי בב"ש (כב' הנשיא י' אלון) קיבל ב-30 באפריל 2013 ערעור שהגשנו בשמן של אם ושתי בנותיה, בנות 8.5 ו-11, אריתראיות, הכלואות בסהרונים מזה עשרה חודשים, וקבע כי קטינות היא "טעם הומניטארי מיוחד" לשחרור ממשמורת, כאמור בסעיף 30 א(ב)(2) לחוק למניעת הסתננות.
עד כה המדינה טענה שמכיוון שהחוק למניעת הסתננות קובע כי ניתן לשחרר קטינים לא מלווים, מתבקשת בהכרח המסקנה כי דינם של קטינים מלווים להשאר במשמורת.
הנשיא אלון דחה מכל וכל קביעה זו, וקבע כי שחרור קטינים מטעמים הומניטריים הוא עניין המצוי בגדר שיקול הדעת השיפוטי, גם כאשר מדובר בקטין מלווה. שיקול הדעת ייעשה בראש ובראשונה בהתחשב בגיל הקטין ובנסיבותיו. בענייננו, דיי בגילן של הבנות כדי להורות על שחרורן. לכך מתווספת תקופת הכליאה הארוכה שלהן והעובדה שהרחקתן לא הראית באופק.
קביעות עקרוניות הראויות לציון של כב' הנשיא אלון:
"כשופט בבית משפט לעניינים מנהליים במדינת ישראל אינני מוכן לקבל את טענת המשיב (משרד הפנים) כי הותרת ילדה בת שמונה ואחותה בת האחת עשרה לתקופה של שנים במתקן משמורת - אינה מעוררת כשלעצמה "טעם הומניטארי מיוחד". הדברים מובנים מאליהם ברמת ערכי מוסר וחברה אלמנטריים...".
"נראה לי כי במערכת האיזונים הכוללת, סוגיית המסתננים שהינם תינוקות או ילדים רכים הינה תת קבוצה נפרדת, קטנה במספרה הדורשת התייחסות נפרדת ואחרת מעצם קטינותה וקטנותה."
"המשך הישארותן במשמורת, לתקופה בלתי מוגבלת, תפגע בלי ספק פגיעה ניכרת בהתפתחותן הנפשית והחברתית"
עתירת הביאס קורפוס של מוקד סיוע לעובדים זרים בשמו של באבקר אברהים, פליט מדארפור שטוענת כי מעצרו מכוח נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך הפלילי אינו חוקי