‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 1 of 9‬‬

‫‪1‬‬

‫בתי המשפט‬
‫בשא‪002403/09‬‬ ‫בית משפט השלום ירושלים‬

‫‪02/07/2009‬‬ ‫תאריך‪:‬‬ ‫כב' השופט עודד שחם‬ ‫לפני‪:‬‬

‫אייל אריאל‬ ‫בעניין‪:‬‬

‫המבקש‬ ‫עו"ד בם‬ ‫ע"י ב"כ‬
‫עו"ד מיכאל דבורין‬
‫נ ג ד‬
‫‪ .1‬חברה זרה שמקום מושבה בקליפורניה‬
‫ארה"ב‪.‬‬
‫‪ .2‬גוגל ישראל בע"מ‬
‫המשיבה‬ ‫עו"ד חגית בלייברג‬ ‫ע"י ב"כ‬
‫עו"ד אייל ורדי‬

‫החלטה‬

‫בפניי בקשת ביניים למתן צו עשה‪.‬‬

‫‪ .1‬המבקש הוא אייל אריאל )להלן – המבקש(‪ .‬המבקש הוא המבקש בת‪.‬א‪) 16789/08 .‬להלן – התיק העיקרי(‪.‬‬
‫המשיבות הן החברות ‪ Google Inc.‬וגוגל ישראל בע"מ‪ .‬נוכח התגובה שהוגשה עולה‪ ,‬כי המשיבה הנכונה לבקשה‬
‫היא ‪) Google Inc.‬להלן – המשיבה(‪.‬‬

‫‪ .2‬הסעד המבוקש בבקשה הוא צו אשר יורה למשיבה לחשוף את זהות העומד מאחורי כתובת הדואר‬
‫האלקטרוני ‪) h.modiin.s1@gmail.com‬להלן – כתובת הדוא"ל(‪ ,‬באמצעות חשיפת שמו או כל פרט מזהה אחר‬
‫המצוי בידי המשיבה‪ ,‬ובין באמצעות חשיפת כתובת האי‪.‬פי‪ .‬שלו ככל שלא מצויים פרטים אחרים לעניין זה‬
‫בידי המשיבה‪ .‬המבקש עותר גם לחשוף את כתובת האי‪.‬פי‪ .‬של הגולש שהתכתב עימו‪ ,‬מכתובת הדוא "ל‬
‫האמורה‪.‬‬

‫‪) .3‬א( ברקע הבקשה עומדות העובדות הבאות‪ .‬המבקש הגיש תביעת דיבה )להלן – ההליך העיקרי(‪ .‬התביעה‬
‫סבה על כתבה )להלן – הכתבה( שהתפרסמה בגיליון ניסן תשס"ח )מאי ‪ (2008‬של עיתון המכונה "חבל מודיעין‬
‫שלנו" )להלן – העיתון(‪ .‬הכתבה עוסקת במבקש‪ .‬כותרת הכתבה היא "כסף מזומן – לכיס היחצ'ן"‪ .‬בכתבה‬
‫נטען‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי המבקש שימש כמנהל מסע הבחירות האישי של ראש המועצה האזורית חבל מודיעין‬
‫בבחירות האחרונות ) נכון לעת הפרסום(‪ .‬נטען כי המבקש שימש גם כקבלן של המועצה האזורית לענייני‬
‫יחצ"נות‪ ,‬מזה מספר שנים‪ .‬נטען‪ ,‬כי המבקש קיבל לכיסו בשנים האחרונות מיליוני ‪ ₪‬מקופת המועצה‪ ,‬על‬
‫חשבון משלם המסים‪.‬‬

‫)ב( עוד נטען בכתבה‪ ,‬כי תושבי חבל מודיעין באמצעות תשלומי הארנונה שלהם משלמים למבקש "צ'קים‬
‫שמנים במיוחד כדי לממן בדיעבד את קמפיין הבחירות היקר שהביא את שמעון סוסן )ראש המועצה – ע‪.‬ש‪(.‬‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 2 of 9‬‬

‫לשלטון"‪ .‬נטען עוד‪ ,‬כי שולמו למבקש‪ ,‬במישרין או בעקיפין‪ ,‬יותר מ – ‪ 4‬מליון ‪ ₪‬בגין יחצ"נות אישית עבור‬
‫ראש המועצה‪ .‬עוד נטען‪ ,‬מפי אחד מחברי המועצה‪ ,‬אשר שמו לא גולה‪ ,‬כי הסכום שמשלמת המועצה למבקש‬
‫עבור הפקת עיתון המועצה הוא לפחות פי ‪ 5 – 3‬ממחירו הריאלי של עיתון מקביל מסוג זה‪ .‬לטענת המבקש‪,‬‬
‫טענות אלה הן שקר מוחלט‪ .‬על רקע זה‪ ,‬הגיש המבקש את התביעה‪.‬‬

‫‪) .4‬א( על הכתבה נשוא התביעה לא חתום מאן דהוא‪ .‬בעיתון שצורף‪ ,‬מצויים במסגרת תחת הכותרת "המערכת"‬
‫השמות יהודה גבאי‪ ,‬אבי כהן‪ ,‬אירית חן‪ .‬נרשם מספר טלפון‪ .050-8209070 ,‬מופיעה כתובת הדוא"ל‪ ,‬הנזכרת‬
‫לעיל‪ .‬כן נכתב‪ ,‬כי המו"ל הוא "ל‪.‬ס‪ .‬הפקות בע'מ"‪.‬‬

‫)ב( בתצהיר המבקש‪ ,‬התומך בבקשה שבפניי‪ ,‬המבקש עומד על כך שמספר הפלאפון‪ ,‬אשר צויין בעיתון‪,‬‬
‫התברר כמספר שלא ניתן להגיע דרכו למערכת העיתון ולמענה אנושי‪ ,‬אלא רק למנגנון של השארת הודעה‬
‫)פיסקה ‪)28‬ב( לתצהיר(‪ .‬המבקש הצהיר‪ ,‬והדברים לא נסתרו‪ ,‬כי שמות חברי המערכת המופיעים בעיתון‪,‬‬
‫כמפורט לעיל‪ ,‬הם בדויים ואינם קיימים במציאות )פיסקה ‪)28‬ג( לתצהיר(‪ .‬תמיכה בטענה זו עולה מהתכתבות‬
‫של המבקש עם "אירית"‪ ,‬אשר צורפה כנספח לבקשה‪ .‬ההתכתבות נעשתה באמצעות כתובת הדוא"ל נשוא‬
‫הבקשה‪ .‬נכתב בה למבקש‪ ,‬בין היתר כי "אתה האחרון שאני אתן לו דין וחשבון מי אני מה אני ואם אני זו אני‪.‬‬
‫אני מבקשת לסיים בזאת את הדיאלוג בינינו בכל ערוצי התקשורת]‪ [.‬תודה אירית"‪.‬‬

‫‪ .5‬למען שלמות התמונה יצוין‪ ,‬כי התביעה בהליך העיקרי הופנתה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬נגד ל‪.‬ס‪ .‬הפקות בע"מ‪ ,‬אשר‬
‫צוינה‪ ,‬כמפורט לעיל‪ ,‬כמו"ל של העיתון‪ .‬ל‪.‬ס‪ .‬הפקות לא הגישה כתב הגנה‪ .‬ביום ‪ 23.10.08‬ניתן נגדה פסק דין‬
‫בהעדר הגנה‪.‬‬

‫‪) .6‬א( אין מחלוקת‪ ,‬כי לבית המשפט נתונה הסמכות להיעתר לבקשה מעין זו‪ .‬לעניין זה‪ ,‬ניתן להפנות לסעיף ‪75‬‬
‫לחוק בתי המשפט ]נוסח משולב[ התשמ"ד – ‪ .1984‬כותרתו של סעיף זה היא "סמכות כללית לתת סעד"‪ .‬סעיף‬
‫זה קובע כי "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי‪ ,‬צו עשה‪ ,‬צו לא‪-‬תעשה‪ ,‬צו ביצוע‬
‫בעין וכל סעד אחר‪ ,‬ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו"‪ .‬המדובר בהוראת הסמכה רחבה‪ .‬נפסק לגביה‪ ,‬כי‬

‫"סמכות ליתן כל סעד יש לו לבית המשפט ‪ ,‬והשאלה שלפנינו מסיבה עצמה על‬
‫שיקול‪-‬דעתו של בית המשפט‪ ,‬אם יעניק לבעל‪-‬דין סעד זה או סעד אחר‪ ....‬מחזיק בית‬
‫המשפט ‪ -‬מטבע ברייתו – בשיקול ‪-‬דעת איזה סעד יעניק למתדיין שהוכיח זכותו‬
‫לפניו"‬
‫)דברי כב' השופט מ' חשין ברע"א ‪ 6339/97‬רוקר ואח' נ' סלומון ואח'‪ ,‬פ"ד נה)‪(1‬‬
‫‪ (1999) 199‬בעמוד ‪.(268‬‬

‫)ב( באותה פרשה הוסיף בית המשפט העליון ופסק‪ ,‬כי‬

‫"ניתן לטעון‪ ,‬כי אותה סמכות שבית‪-‬משפט שואב מקרבו ‪ -‬היא ועמה כל אשפת‪-‬‬
‫הפרשנות שבית‪-‬המשפט נושא על גבו ‪ -‬כל אלה כוללים בחובם סמכות שיקול‪-‬דעת‬
‫המוענקת לבית משפט אם יעניק למבקש סעד זה או אחר בנסיבותיו של עניין פלוני‪.‬‬
‫שיקול‪-‬הדעת‪ ,‬למותר לומר‪ ,‬אין הוא שיקול דעת חופשי ואין הוא שיקול‪-‬דעת בלתי‬
‫מוגבל‪ .‬בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו באורח 'שיפוטי'‪ ,‬תוך שיביא במניין‬
‫שיקוליו את האינטרסים המתגוששים ביניהם‪ .‬ואולם שיקול‪-‬דעת בהענקת סעד‪ ,‬באשר‬
‫שיקול ‪-‬דעת הוא‪ ,‬מהווה חלק מבית המשפט‪ .‬אכן‪ ,‬הסעד אינו אלא טפל לזכות‪,‬‬
‫ובמקום שיש זכות יש סעד‪ .ubi jus ibi remedium :‬בראשית שומה עליו על בית‪-‬משפט‬
‫לקבוע אם שמעון מחזיק בזכות‪ ,‬ואם הפר ראובן את זכותו של שמעון‪ .‬משקבע כך‪,‬‬
‫ולאחר שמיעת טיעוניהם של בעלי ‪-‬הדין ‪ ,‬אץ‪-‬רץ בית‪-‬המשפט אל מחסן הסעדים‬
‫ונוטל הוא מעל למדפים את הסעד הראוי כי יינתן‪ ,‬לדעתו‪ ,‬למבקש‪"...‬‬

‫‪ .7‬נקודת המוצא להפעלת שיקול הדעת האמור מצויה באיתור זכויותיו של התובע‪ .‬סעיף ‪ 1‬לחוק איסור לשון‬
‫הרע‪ ,‬התשכ"ה ‪) 1965 -‬להלן – חוק איסור לשון הרע( קובע כי‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 3 of 9‬‬

‫"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –‬

‫)‪ (1‬להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה‪ ,‬לבוז או ללעג מצדם;‬
‫)‪ (2‬לבזות אדם בשל מעשים‪ ,‬התנהגות או תכונות המיוחסים לו;‬
‫)‪ (3‬לפגוע באדם במשרתו‪ ,‬אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת‪ ,‬בעסקו‪ ,‬משלח ידו‬
‫או במקצועו ‪".....‬‬

‫בחינת החלופות השונות בהוראת סעיף ‪ 1‬לחוק איסור לשון הרע נעשית על פי מבחן האדם הסביר )ראו לעניין‬
‫זה ע"א ‪ 4534/02‬רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' פ"ד נח)‪ ,(2004) 558 (3‬בפיסקה ‪ 9‬לפסק דינו של כב' הנשיא‬
‫א' ברק; ראו גם ע"א ‪ 1104/00‬אפל נ' חסון‪ ,‬פ"ד נו)‪ ,(2002) 607 (2‬בפיסקה ‪ 6‬לפסק הדין(‪ .‬על פי מבחן זה‪,‬‬
‫בכתבה נשוא התביעה יש לכאורה לשון הרע על המבקש‪ .‬הדברים שבפרסום עלולים להשפיל את המבקש בעיני‬
‫הבריות ולעשותו מטרה לשנאה או לבוז‪ .‬הם עלולים לבזותו בשל מעשים או התנהגות המיוחסים לו‪ .‬הם עלולים‬
‫לפגוע בעסקו ובמשלח ידו‪.‬‬

‫‪ .8‬חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו מכיר בזכותו החוקתית של כל אדם לכבוד )סעיף ‪ 4 ,2‬לחוק היסוד(‪ .‬הזכות‬
‫החוקתית לכבוד‪ ,‬הנתונה לכל אדם‪ ,‬כוללת גם את הזכות לשם טוב )ראו דברי כב' המשנה לנשיא א' ברק בבש"פ‬
‫‪ 537/95‬גנימאת נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מט)‪ ,(1995) 355 (3‬בעמוד ‪ .(418‬על חשיבותה של זכות זו אין חולק‪.‬‬
‫בפסיקה צויין‪ ,‬כי "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעיתים לאדם כחיים עצמם‪ ,‬הם יקרים לו לרוב יותר מכל‬
‫נכס אחר" )דברי כב' השופט א' ברק בע"א ‪ 214/89‬אבנרי נ' שפירא‪ ,‬פ"ד מג)‪ ,(1989) 840 (3‬בעמוד ‪.(846‬‬
‫בפרשה אחרת )בג"צ ‪ 6126/94‬סנש נ' רשות השידור‪ ,‬פ"ד נג)‪ ,(1994) 855 (3‬בעמוד ‪ ,(858‬צויין כי‬
‫‪ ‬‬
‫"כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו ‪ -‬למצער ‪ -‬כגופו‪ .‬ומה אדם קונה זכות על גופו‬
‫‪ -‬שלא יפגעו בו ‪ -‬כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב‪ .‬פגיעה בכבודו‬
‫ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם‪.‬‬
‫ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה‪ ,‬שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף‬
‫ולאחר מכן בנפש‪ ,‬ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת‪-‬‬
‫הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף"‬
‫)דברי כב' השופט מ' חשין‪ ,‬בעמוד ‪(858‬‬

‫‪ .9‬המבקש‪ ,‬גם לשיטתו‪ ,‬סיפק שירותים שונים לגוף ציבורי‪ .‬אפשר‪ ,‬על רקע זה‪ ,‬כי לצורך קביעת האחריות‬
‫בלשון הרע ביחס לפרסום נשוא התביעה‪ ,‬ניתן יהיה לראות בו בבחינת דמות ציבורית‪ .‬לגבי דמויות ציבוריות‬
‫נפסק‪ ,‬כי "המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית‪ ,‬אשר לה נגישות רבה‬
‫לכלי התקשורת‪ ,‬ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי‪ .... .‬בבחינת השאלה האם מדובר בביטוי הפוגע בשמו‬
‫של אדם‪ ,‬בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי‪ ,‬יש לקחת בחשבון נסיבות אלה‪ .‬מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי‪ ,‬שאינו‬
‫במישור עובדתי‪ ,‬עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר; עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות‬
‫המתייחסות לדיון זה" )עניין הרציקוביץ' הנ"ל‪ ,‬בפיסקה ‪.(14‬‬

‫‪) .10‬א( דברים אלה מתייחסים בעיקר לפרסום שהוא‪ ,‬על פי טיבו‪ ,‬בבחינת הבעת דעה‪ .‬על הבעת דעה נאמר‬
‫באותה פרשה כי היא "נתפסת‪ ,‬בעיני האדם הסביר‪ ,‬כפוגענית פחות מהצהרת עובדה‪ .‬בניגוד לפרסום עובדה‬
‫אשר מתיימר לדווח על התרחשות שארעה במציאות‪ ,‬ברי כי הבעת דעה מציינת את רשמיו של המפרסם" )שם‪,‬‬
‫בפיסקה ‪ .(10‬עוצמתם של הדברים נחלשת כאשר מדובר בפרסום עובדתי‪ .‬בית המשפט הדגיש זאת בעניין‬
‫הרציקוביץ' באופן מפורש‪ ,‬בהגבילו את דבריו לדיון ציבורי "שאינו במישור עובדתי"‪.‬‬

‫)ב( במקרה שבפניי‪ ,‬המדובר בטענות המצויות במישור העובדתי‪ .‬משכך‪ ,‬גם אם יש לראות במבקש משום‬
‫אישיות ציבורית לצורך ההליך שבפניי‪ ,‬אין הדין קובע לגביו סף סיבולת גבוה יותר בכל הנוגע לפרסומים אשר‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 4 of 9‬‬

‫יש בהם משום לשון הרע‪.‬‬

‫‪ .11‬המבקש זקוק למידע אודות זהות העומדים מאחורי הפרסום נשוא התביעה‪ .‬מידע זה חיוני‪ ,‬על מנת‬
‫שהמבקש יוכל למצות את הסעדים הקבועים בדין לשם הגנה על זכות היסוד לכבוד‪ .‬הוא נדרש‪ ,‬על מנת‬
‫שהמבקש יוכל לממש באופן אפקטיבי את זכותו לשם טוב‪ .‬בתוך כך‪ ,‬המידע חיוני על מנת שהמבקש יוכל‬
‫לממש את זכותו היסודית לגישה לבית המשפט‪ .‬בית המשפט העליון הדגיש בפסיקתו את מעמדה וחשיבותה‬
‫של זכות זו‪ .‬לעניין זה נפסק‪ ,‬כי "‪ ....‬זכות הגישה לבית‪-‬המשפט אין היא זכות‪-‬יסוד במובנו הרגיל של המושג‬
‫זכות‪-‬יסוד‪ .‬שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט‪ .‬ניתן לומר ‪ -‬וכך אומַ ר אני ‪ -‬כי נעלה היא על זכות‪-‬‬
‫יסוד‪ .‬לא עוד‪ ,‬אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות‪-‬היסוד‪ .‬זכות הגישה לבית‪-‬המשפט‬
‫הינה צינור החיים של בית ‪-‬המשפט‪ .‬התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק " )דברי כב'‬
‫השופט מ' חשין בע"א ‪ 733/95‬ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא)‪ (1997) 577 (3‬בפיסקה‬
‫‪.(31‬‬

‫‪ .12‬בבסיס הבקשה שבפניי עומד ערך נוסף‪ ,‬הוא ערך גילוי האמת‪ .‬ברע"א ‪ 6546/94‬בנק איגוד לישראל בע"מ‬
‫נ' אזולאי פ"ד מט)‪ (1995) 54 ,(4‬קבע בית המשפט כנקודת מוצא עקרונית את עקרון הגילוי‪ .‬בית המשפט )מפי‬
‫כב' השופט א' ברק( קבע כי‬

‫"כל אדם חייב למסור כל ראיה‪ ,‬ביסוד עיקרון זה עומד הערך של גילוי האמת‪ .‬גילוי‬
‫האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט‪ .‬גילוי האמת משרת את‬
‫אינטרס הציבור‪ ,‬בהבטיחו את 'תקינות הפעולה של המערכת החברתית כולה‪ '...‬אכן‪,‬‬
‫מטרת ההליך השיפוטי היא חשיפת האמת‪ .‬עקרון הגילוי משרת מטרה זו" )בפיסקה ‪9‬‬
‫שם(‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬לעקרון זה חריגים‪ ,‬המוצאים ביטויים בחסיונות שונים‪ .‬לכך אדרש בהמשך‪ .‬אין בכך כדי לגרוע מנקודת‬
‫המוצא‪ ,‬שהיא גילוי האמת‪ .‬מובן גם‪ ,‬הנטל לביסוסו של חריג לכלל מוטל על הטוען לו‪.‬‬

‫‪ .13‬עד כאן עמדתי על האינטרסים העיקריים העומדים בבסיס הבקשה שבפניי‪ .‬מהם האינטרסים הנגדיים?‬
‫לטענת המשיבה‪ ,‬האינטרס הנגדי העיקרי בו מדובר הוא חופש הביטוי האנונימי ברשת האינטרנט וחשיבותו‪.‬‬

‫‪ .14‬במישור העקרוני‪ ,‬קיימת פסיקה במשפט המשווה‪ ,‬לפיה הזכות לפרסם דברים בעילום שם הינה זכות‬
‫חוקתית‪ ,‬הנובעת מן הזכות החוקתית לחופש ביטוי‪ .‬לעניין זה נפסק על ידי בית המשפט העליון של ארצות‬
‫הברית‪ ,‬כי‬

‫‪“….‬‬ ‫‪an author generally is free to decide whether or not to disclose her true identity. The‬‬
‫‪decision in favor of anonymity may be motivated by fear of economic or official retaliation,‬‬
‫‪by concern about social ostracism, or merely by a desire to preserve as much of one's‬‬
‫‪privacy as possible. Whatever the motivation may be, at least in the field of literary‬‬
‫‪endeavor, the interest in having anonymous works enter the marketplace of ideas‬‬
‫‪unquestionably outweighs any public interest in requiring disclosure as a condition of entry‬‬
‫‪Accordingly, an author's decision to remain anonymous, like other decisions concerning‬‬
‫‪omissions or additions to the content of a publication, is an aspect of the freedom of speech‬‬
‫”‪protected by the 1st. Amendment‬‬

‫)‪(McIntyre v. Ohio Elections Commission 514 U.S. 334 (1995) at p. 341 – 342‬‬

‫ההצדקה העניינית להכרה בזכות זו מבוססת על שיקולים שונים‪ .‬צויין באותה פרשה‪ ,‬כי בעבר האפשרות של‬
‫קבוצות נרדפות ומקופחות לבקר את הפעולות שבוצעו נגדן הייתה מוגבלת לפרסומים אנונימיים‪ .‬צויין‪ ,‬כי ישנם‬
‫גם מקרים בהם הדובר עשוי לסבור כי פרסום בלא חשיפת שמו יהיה אפקטיבי יותר‪ .‬הדברים אמורים‪ ,‬למשל‪,‬‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 5 of 9‬‬

‫בדובר אשר ישנה נגדו דעה קדומה‪ ,‬אשר עלולה לפגוע באפקטיביות של המסר אותו הוא מבקש להעביר‪ .‬צוינה‬
‫באותה פרשה גם מסורת של אנונימיות בכל הנוגע לויכוח פוליטי‪ ,‬אשר אחד מביטוייה הבולטים הוא בעקרון‬
‫חשאיותן של הבחירות‪.‬‬

‫‪ .15‬רציונלים אלה עשויים לחול גם על פרסום ברשת האינטרנט‪ .‬אכן‪ ,‬המדובר במדיום‪ ,‬המאפשר החלפת דעות‬
‫במגוון‪ ,‬במהירות‪ ,‬בנגישות ובכמות עצומים וחסרי תקדים‪ .‬ככזה‪ ,‬המדובר במדיום אשר יש בו כדי לקדם ערכי‬
‫יסוד של ויכוח פתוח במשטר דמוקרטי‪ .‬בתוך כך‪ ,‬המדובר באמצעי המאפשר להגיע לקהל לא מבוטל‪ ,‬שלא דרך‬
‫אמצעי התקשורת הכתובה והאלקטרונית המבוססים והמוכרים‪ .‬לעניין זה נפסק במשפט המשווה‪ ,‬כי‬

‫‪“The internet is a unique democratizing medium unlike anything that has come before. The‬‬
‫‪advent of the internet dramatically changed the nature of public discourse by allowing more‬‬
‫‪and diverse people to engage in public debate….Through the internet, speakers can bypass‬‬
‫‪mainstream media to speak directly to “an audience larger and more diverse than any the‬‬
‫”‪Framers could have imagined‬‬

‫))‪(John Doe v. Cahill (Supreme court of Delaware, 2005‬‬

‫‪ ‬‬
‫בית המשפט עמד באותה פרשה על החשש‪ ,‬כי לפגיעה באנונימיות של המתבטאים באינטרנט עלול להיות‬
‫אפקט מצנן על השימוש במדיום זה‪.‬‬

‫‪) .16‬א( עמדתי לעיל על ההצדקות השונות שניתנו להכרה בחופש הביטוי האנונימי בכלל‪ ,‬וברשת האינטרנט‬
‫בפרט‪ .‬שאלה אחרת היא‪ ,‬האם יש בהצדקות אלה כדי למנוע את מתן המידע המבוקש בהליך שבפניי‪ .‬נקודת‬
‫המוצא‪ ,‬כפי שהוסבר לעיל‪ ,‬מצויה בעיקרון הגילוי‪ .‬על מנת לסטות מעיקרון זה‪ ,‬יש להצביע על חיסיון המוכר‬
‫בדין‪ .‬לא הוצבע על חיסיון כאמור‪ .‬המדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬בטענה לקביעת חיסיון חדש‪ ,‬בדרך של הלכה פסוקה‪ .‬לעניין‬
‫זה הודגש בפסיקה‪ ,‬כי‬

‫"‪ ....‬החיסיון הוא החריג והכלל הוא כלל המחייב גילוי ומסירה מרבית של ראיות‬
‫רלוונטיות‪ ,‬מתוך חתירה לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השיפוטי‪ .‬ברוח עיקרון‬
‫זה קבעה הפסיקה כי ' הגישה כלפי החיסיון הינה חשדנית ' וכי החיסיון יוכר רק‬
‫במקרים מיוחדים וחריגים משום שהוא נתפש כ'מכשול לבירור האמת ואבן נגף בדרך‬
‫לעשיית הצדק' ‪ ...‬הטוען לחיסיון נדרש אפוא להוכיח לא רק את דבר קיומו של חיסיון‬
‫המוכר בדין אלא גם את דבר קיומו של ' שיקול רם ונכבד יותר שבטובת הכלל '‬
‫המצדיק את החלת החיסיון מקום שבו נתון לבית המשפט שיקול דעת אם להחילו ‪....‬‬
‫כאשר נדרש בית המשפט ליצור בפסיקתו חסיונות חדשים או לפתח חסיונות קיימים‬
‫עליו לנהוג זהירות ‪ ....‬עליו לשקול ולהעריך את מידת הפגיעה שתיגרם בעקבות גילוי‬
‫הראייה לערכים חברתיים ‪ ,‬לזכויות ולאינטרסים של הכלל ושל הפרט אל מול‬
‫החשיבות שבגילוי האמת לצורך עשיית משפט צדק"‬

‫)דברי כב' השופטת א' חיות בבג" צ ‪ 844/06‬אוניברסיטת חיפה נ' עוז ) ‪,(2008‬‬
‫בפיסקה ‪(15‬‬

‫)ב( במקרה שבפניי‪ ,‬לא הונחה תשתית נורמטיבית להכרה בחיסיון חדש כאמור‪ .‬יוצא מכך‪ ,‬כי לא הוכח חריג‬
‫לנקודת המוצא הנורמטיבית‪ ,‬בדבר מסירת המידע‪ .‬אעיר‪ ,‬מעבר לנדרש‪ ,‬כי גם שקלול האינטרסים שהובאו על‬
‫ידי המשיבה אינו מצדיק‪ ,‬על פניו‪ ,‬הכרה בחיסיון‪ .‬הטענה בדבר אפקט מצנן‪ ,‬אשר עלול להילוות לחשיפת‬
‫זהותם של מי שעשו פרסום שיש בו משום לשון הרע באמצעות האינטרנט‪ ,‬אינה משכנעת‪ .‬טענה זו יכולה‬
‫לעלות‪ ,‬באותה מידה‪ ,‬ביחס לפרסום שנעשה בכל מדיום‪ .‬לא הוצבע בהקשר זה על מאפיין‪ ,‬המצדיק מתן משקל‬
‫יתר לשיקול זה דווקא ביחס למדיום של רשת האינטרנט ‪ .‬על רקע זה ‪ ,‬ובשים לב למשקלן של הזכויות‬
‫והאינטרסים העלולים להיפגע כתוצאה מהכרה בחיסיון‪ ,‬כפי שפורטו לעיל‪ ,‬ספק רב בעיני אם יש מקום להכרה‬
‫בחיסיון כזה‪ .‬אציין‪ ,‬כי ברוח דומה נדחתה הטענה לחיסיון‪ ,‬שהועלתה בעניין אוניברסיטת חיפה הנ"ל )ראו שם‪,‬‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 6 of 9‬‬

‫בפיסקה ‪.(18‬‬

‫‪ .17‬לכל האמור יש להוסיף את זאת‪ .‬חופש הביטוי‪ ,‬העומד בבסיס טיעוני המשיבה‪ ,‬הוא בעל חשיבות רבה‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬ככל זכות‪ ,‬הוא אינו זוכה להגנה מוחלטת )דברי כב' השופטת דורנר בבג"צ ‪ 316/03‬בכרי נ' המועצה‬
‫לביקורת סרטים פ"ד נח)‪ (2003) 249 (1‬בפיסקה ‪ 9‬לפסק דינה(‪ .‬ממילא‪ ,‬הזכות הנטענת לאנונימיות‪ ,‬הנגזרת‬
‫מחופש הביטוי‪ ,‬אינה זכות מוחלטת‪ .‬מידת ההגנה על זכות זו מושפעת במישרין מעוצמת ההצדקות שביסודה‪,‬‬
‫במקרה המסויים‪ ,‬ומעוצמתו של האינטרס הנגדי העומד מולה‪ .‬לא למותר להזכיר בהקשר זה גם את האמרה‪,‬‬
‫לפיה "זכותו של אדם להניף ידו לצדדים כרצונו‪ ,‬מסתיימת מקום בו מתחיל האף של שכנו" )דברי כב' הנשיא מ'‬
‫שמגר ברע"פ ‪ 6795/93‬אגדי נ' מדינת ישראל פ"ד מח)‪ (1994) 705 (1‬בפיסקה ‪ 7‬לפסק הדין(‪.‬‬

‫‪) .18‬א( במקרה שבפניי מדובר בפרסום עובדתי‪ ,‬אשר יש בו‪ ,‬על פניו‪ ,‬משום לשון הרע‪ .‬אין מדובר בהבעת דעה‪,‬‬
‫בנסיבות המעלות סימן שאלה ביחס לעצם קיומה של עילה לפי חוק איסור לשון הרע‪ .‬קיימת אפשרות ממשית‪,‬‬
‫כי הפרסום מגבש עוולה אזרחית‪ .‬אין אינדיקציה להתקיימותן של נסיבות חריגות המחייבות עשיית פרסום‬
‫בעילום שם דווקא‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬זכותו של המבקש למצות את הסעדים הנתונים לו בדין‪ ,‬לשם הגנה על זכות‬
‫היסוד לכבוד‪ ,‬כמו גם ערך גילוי האמת‪ ,‬גוברים על כל טענה לאנונימיות‪.‬‬

‫)ב( פיתרון זה מתחייב מן ההכרה בזכויות היסוד של הנפגע בפרסום‪ ,‬עליהן עמדתי‪ .‬מתן הגנה לאנונימיות של‬
‫המפרסם בנסיבות המתוארות עלולה להוביל לתוצאה בלתי סבירה‪ ,‬של העדר אחריות בגין מעשה‪ ,‬אשר קיימת‬
‫אפשרות ממשית כי הוא עולה כדי עוולה אזרחית‪ .‬בתוך כך‪ ,‬היא עלולה לחסום את דרכו של הנפגע לבית‬
‫המשפט‪ .‬קשה ליישב בין ההכרה בזכות לכבוד כזכות יסוד‪ ,‬ובין עמדה המאפשרת‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬פגיעה‬
‫משמעותית בזכות זו‪ ,‬בלא שכנגדה עשוי לצמוח סעד ממשי‪ .‬כפי שצויין בעניין ארפל הנ"ל‪ ,‬כי "באין ביקורת‬
‫על מעשי הפרט והשלטון‪ ,‬ייפרע עם ותאבד ממלכה‪ ....‬באין ביקורת שיפוטית יאבד שלטון החוק ותיעלמנה‬
‫זכויות‪-‬היסוד‪ .‬בחסימת הדרך לבית‪-‬משפט ייעלם ואיננו הדַ יין‪ ,‬ובאין דיין ייעלם אף הדין עימו" )בפיסקה ‪.(31‬‬
‫באופן דומה נפסק בהקשר אחר‪ ,‬כי "כוח ללא אחריות משול להפקרות" )דברי כב' השופט א' ברק בע"א‬
‫‪ 817/79‬קוסוי נ' בנק י‪.‬ל‪ .‬פויכטוונגר בע"מ פ"ד לח)‪ (1984) 253 (3‬בפיסקה ‪ 47‬לפסק הדין(‪.‬‬

‫)ג( דברים אלה יפים גם ביחס לצורך להפעיל ביקורת שיפוטית על מי שמפרסם‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לשון הרע‪ .‬הם יפים גם‬
‫ביחס לכוח לפרסם לשון הרע‪ .‬על רקע שיקולים אלה‪ ,‬אני סבור כי כאשר מדובר בפרסום מן הסוג הנדון במקרה‬
‫שבפניי‪ ,‬הזכות לשם טוב‪ ,‬ולגישה לבתי המשפט‪ ,‬גוברת על כל זכות לאנונימיות‪ ,‬ומחייבת היעתרות לבקשה מן‬
‫הסוג שבפניי‪.‬‬

‫‪ ) .19‬א ( מסקנה זו אינה משתנה גם נוכח הטענות בדבר מאפייניה הייחודיים של רשת האינטרנט כמדיום‬
‫תקשורת‪ .‬אכן‪ ,‬ניתן להניח כי להטלת אחריות בגין לשון הרע עלול להיות אפקט מצנן על פרסומים ברשת‬
‫האינטרנט‪ .‬עם זאת‪ ,‬אין בסיס‪ ,‬אמפירי או הגיוני‪ ,‬לטענה כי אפקט זה שונה בעוצמתו‪ ,‬בטיבו או במהותו‪ ,‬מן‬
‫האפקט המצנן שיש להטלת אחריות על פרסומים בכל מדיום אחר‪ .‬ממילא‪ ,‬אין באפקט האמור כדי להצדיק‬
‫הימנעות מהטלת אחריות‪ ,‬במקרים מתאימים‪ ,‬גם כאשר הפרסום נעשה באמצעות האינטרנט‪ .‬בשל כך‪ ,‬אין‬
‫בשיקול זה כדי להצדיק מתן מעמד עדיף לזכות לאנונימיות‪ ,‬בהקשר של מדיום זה‪.‬‬

‫)ב( לא למותר לציין‪ ,‬כי דווקא חלק מן המאפיינים של פרסום ברשת האינטרנט נוטים להעצים את הפגיעה בשם‬
‫הטוב‪ .‬התפוצה של הפרסום רבה‪ .‬הפרסום זמין ומיידי‪ .‬אין שליטה ממשית על הפצת הפרסום‪ .‬משנעשה‪ ,‬הוא‬
‫עשוי למצוא דרכו‪ ,‬במהירות רבה‪ ,‬למשתמשים רבים‪ .‬למשתמשים גם עומדת אפשרות פשוטה וקלה להפיץ את‬
‫הפרסום למשתמשים נוספים‪ .‬בניגוד לפרסומים בדפוס‪ ,‬פרסומים רבים באינטרנט יכולים להשתמר פרק זמן‬
‫ניכר‪ ,‬וניתנים לאחזור ללא קושי באמצעים שונים גם בחלוף זמן‪ .‬כל אלה מחזקים את ההצדקה להיעתר לבקשה‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 7 of 9‬‬

‫מן הסוג שבפניי‪.‬‬

‫‪ .20‬יש להוסיף ולהזכיר‪ ,‬כי אנו מצויים בשלב מקדמי של בירור ההליך‪ .‬עניינו של שלב זה במסירת מידע‪,‬‬
‫הדרוש לצורך עצם ניהולו של הליך‪ .‬ככל שלמפרסם קיימות טענות הגנה )ובמרכזן‪ ,‬במקרה כגון זה‪ ,‬אמת‬
‫בפרסום(‪ ,‬המקום לבררן הוא בהליך עצמו‪ .‬אפילו אם אניח‪ ,‬כי קיימות לעניין זה טענות הראויות לבירור‪ ,‬אין‬
‫בכך כדי למנוע מתן סעד הדרוש על מנת ליתן לנפגע מלשון הרע לכאורה את יומו בבית המשפט‪ .‬משיקולים‬
‫אלה‪ ,‬גישתי לעניין זה דומה לגישה שבוטאה בהחלטת כב' השופטת ד' פלפל בה " פ )תל אביב ( ‪250/08‬‬
‫ברוקרטוב בע"מ נ' חברת גוגל ישראל בע"מ )‪ ,(2009‬היינו כי משהוכחה‪ ,‬לכאורה‪ ,‬עוולה נזיקית‪ ,‬יש בכך כדי‬
‫להצדיק את מסירת המידע המבוקש‪.‬‬

‫‪ .21‬עד כאן התייחסתי למישור העקרוני‪ ,‬אשר נדון גם בטיעוני הצדדים‪ .‬המסקנה אליה הגעתי מתחזקת נוכח‬
‫נתוניו הקונקרטיים של המקרה שבפניי‪ .‬במקרה זה כלל לא מדובר בחשיפת מידע על גולש באינטרנט‪ .‬המדובר‬
‫בכתובת דוא"ל‪ ,‬אשר עיתון בחר לעשות בה שימוש ככתובתו‪ .‬הפרסום עצמו לא נעשה ברשת האינטרנט‪ ,‬כי אם‬
‫בעיתון מודפס‪ .‬צודק המבקש בטענתו‪ ,‬כי לעניין זה אין הבדל בין שימוש בכתובת דוא"ל‪ ,‬בתא דואר או בכל‬
‫דרך אחרת‪ .‬במצב זה‪ ,‬נחלש במידה ניכרת משקלם של השיקולים הנוגעים לאנונימיות של המפרסמים ברשת‬
‫האינטרנט‪ ,‬ומתחזקת עוד יותר ההצדקה להורות על מסירת המידע המבוקש‪.‬‬

‫‪ .22‬זו אף זו‪ .‬הדין אינו מכיר בזכות לאנונימיות של בעלים של עיתון או מוציאו לאור‪ .‬אדרבא‪ ,‬בדין נקבעה‬
‫במפורש חובה של בעלי עיתון ועורכו להדפיס בכל גיליון‪ ,‬במקומות בולטים‪ ,‬את "שמו הנכון והאמיתי ואת‬
‫מקום מגוריו של הבעל ושל העורך" )סעיף ‪ (1)7‬לפקודת העיתונות; על תוקפה של הפקודה ראו בג"צ ‪6652/96‬‬
‫האגודה לזכויות האזרח נ' שר הפנים‪ ,‬פ"ד נב)‪ .((1998) 117 (3‬הפרה של הוראה זו אף מהווה עבירה פלילית‬
‫)ראו סעיף ‪ .((2)7‬על רקע זה‪ ,‬מתחזקת עוד יותר ההצדקה להיעתר לבקשה שבפניי‪.‬‬
‫‪) .23‬א( בכל הנוגע לאינטרס הנגדי העומד מול זכויות המבקש‪ ,‬הועלתה גם הזכות לפרטיות‪ .‬זכות זו נעוצה‪ ,‬על‬
‫פי הטענה‪ ,‬בהסכם שבין המשיבה ובין מי שמחזיקים בתיבות דוא"ל באמצעותה‪.‬‬
‫)ב( ההתקשרות עם המשיבה צורפה כנספח ב' לתגובתה בהליך שבפניי‪ .‬יש בה הפנייה למדיניות המשיבה‬
‫בנושא פרטיות‪ .‬בסקירה הכללית של פרטיות של גוגל‪ ,‬המצויה בכתובת האינטרנט המופיעה בהסכם שצורף‬
‫כנספח ב' לתגובת המשיבה‪ ,‬עולה כי נכתב ש"ייתכן שנשתף מידע עם צד שלישי בנסיבות מוגבלות‪ ,‬כולל בעת‬
‫היענות לתהליך משפטי‪ ,‬מניעת הונאה או פגיעה אפשרית והבטחת הבטיחות של הרשת והשירותים שלנו"‪.‬‬
‫)ג( באופן דומה‪ ,‬נכתב במדיניות הפרטיות של המשיבה כי ‪ Google‬חולקת מידע אישי עם חברות או גורמים‬
‫פרטיים חיצוניים אחרים בנסיבות מוגבלות בלבד‪ ,‬ובהן מקרה בו "‪ ....‬אנו מאמינים בתום לב שהגישה‪ ,‬השימוש‪,‬‬
‫השמירה או החשיפה של מידע זה הנה הכרחית במידה סבירה לשם )א( היענות לחוק‪ ,‬תקנה והליך חוקי ישימים‬
‫או בקשה ממשלתית הניתנת לאכיפה"‪.‬‬
‫)ד( יוצא‪ ,‬כי בהסכם בין הצדדים נקבעה פרטיות מסויגת של המידע הנוגע לעניין שבפניי‪ ,‬בין היתר במקרה בו‬
‫ניתן צו של בית משפט לעניין זה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מן האמור לעיל עולה כי הדין אינו מכיר בפרטיות זהותו או כתובתו‬
‫של בעלי עיתון או עורכו‪ ,‬ואף קובע חובה לפרסם את הנתונים האמורים במקומות שונים‪ .‬העיתון בחר לפרסם‬
‫את כתובת הדוא"ל שלו כמענו‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬מסירת המידע אינה עלולה לפגוע בצנעת הפרט של מאן דהוא‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬ובשים לב לכך שלכאורה הוכחה פגיעה בשם הטוב על פי חוק איסור לשון הרע‪ ,‬אין במדיניות הפרטיות‬
‫של המשיבה כדי למנוע את מסירת המידע המבוקש‪ .‬אציין‪ ,‬כי למשיבה עצמה עומדת הגנה מפני אחריות בגין‬
‫מסירת המידע‪ ,‬ככל שהיא פועלת על פי צו שיפוטי )ראו בהקשר זה גם ע"א ‪ 174/88‬גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה‬
‫פרטיסיפיון פ"ד מב)‪ (1988) 563 (1‬בפסקה ‪ 5‬לפסק הדין(‪.‬‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 8 of 9‬‬

‫)ה( מעבר לנדרש אציין‪ ,‬כי לא הונחה במקרה זה תשתית נורמטיבית ממשית בשאלה האם יש בעצם זהותו של‬
‫בעלי כתובת הדוא"ל משום מידע הנוגע לענייניו הפרטיים‪ ,‬והאם יש מקום להכיר בחיסיון לעניין זה‪ ,‬מכוח זכות‬
‫היסוד לפרטיות הקבועה בסעיף ‪ 6‬לחוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו )לדיון באפשרות ההכרה בחיסיון מכוח זכות‬
‫היסוד האמורה‪ ,‬ראו בעניין אוניברסיטת חיפה‪ ,‬בפיסקה ‪ 19‬ואילך(‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬אין צורך להידרש לעניין זה‪.‬‬
‫אעיר‪ ,‬כי נוכח הוראותיה של פקודת העיתונות‪ ,‬עליהן עמדתי‪ ,‬הרי שאפילו אם יש מקום להכיר בחיסיון כאמור‬
‫באופן עקרוני‪ ,‬הרי שחיסיון כאמור לא יוכל לחול בנסיבותיו של העניין שבפניי‪.‬‬
‫‪ .24‬המשיבה טענה‪ ,‬כי המבקש לא מיצה את הדרכים הפתוחות בפניו לשם זיהוי המוציאים לאור של העיתון‪.‬‬
‫לעניין זה מפנה המשיבה למספר הטלפון שפורסם בעיתון‪ ,‬תחת הכותרת "המערכת"‪ .‬המבקש התייחס לעניין זה‬
‫בתצהירו‪ ,‬ומסר כי המדובר במספר שניתן להגיע דרכו אך למנגנון של השארת הודעה )ראו בפיסקה ‪)28‬ב(‬
‫לתצהירו‪ ,‬וכן לדברי בא כוחו ביום הדיון(‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬ובשים לב לכך‪ ,‬שמהתכתבות שנעשתה בין המבקש‬
‫ובין אלמוני באמצעות כתובת הדוא"ל נשוא הבקשה שבפניי‪ ,‬עולה כי העיתון או מי מטעמו עומד על אי גילוי‬
‫פרטים מזהים אודותיו‪ ,‬לא אוכל לקבוע כי המבקש לא מיצה את הדרכים הפתוחות בפניו לשם זיהוי המוציאים‬
‫לאור של העיתון‪ .‬אוסיף‪ ,‬כי לכאורה עוצמתה של הזכות לפרטיות הנוגעת לבעלים של מספר טלפון פלוני אינה‬
‫פחותה מזו של הזכות הנוגעת למחזיק של כתובת דוא"ל‪ .‬הדברים אמורים בשים לב גם לכך‪ ,‬שכיום מועברים‬
‫מסרים‪ ,‬כתובים ובעל פה‪ ,‬כמו גם הודעות דוא"ל‪ ,‬גם באמצעות מכשיר הפלאפון‪.‬‬

‫‪ . 25‬המשיבה טוענת ‪ ,‬כי אין ודאות שחשיפת המידע המבוקש תוביל לחשיפת זהותו של המוציא‬
‫לאור ‪ .‬אכן ‪ ,‬לא ניתן לדעת מראש בוודאות מה התועלת שיניב המידע המבוקש ‪ .‬עם זאת ‪ ,‬המדובר‬
‫במידע שהוא רלוונטי מעצם טיבו לשם איתור המוציא לאור ‪ .‬קיים בו פוטנציאל ממשי לסייע‬
‫למבקש במימוש זכויותיו הבסיסיות ‪ ,‬כמפורט לעיל ‪ .‬די בכך על מנת להצדיק היעתרות למבוקש ‪.‬‬
‫לא למותר להזכיר ‪ ,‬כי בסוגיה קרובה ‪ ,‬של גילוי מידע אשר נתון לחיסיון יחסי ‪ ,‬לא נקבע מבחן‬
‫הדורש ודאות מלאה כי במידע שיימסר תהיה תועלת ‪ .‬בית המשפט הסתפק בדרישה ‪ ,‬כי במידע‬
‫המבוקש " תהא חשיבות של ממש להכרעה במחלוקות שבין הצדדים " ) רע " א ‪ 4708/03‬ח ן נ '‬
‫מדינת ישראל – משרד הבריאות ) ‪ , ( 2005‬בפיסקה ‪.( 42‬‬

‫‪ .26‬המשיבה טוענת‪ ,‬כי בידי המבקש ראיות טובות בנוגע לזהות מפרסמי הכתבה‪ .‬לעניין זה נסמכת המשיבה על‬
‫טענות שהמבקש העלה בכתב התביעה שלו עצמו‪ .‬ברם‪ ,‬לא ניתן לקבוע בשלב זה ממצא ראייתי בשאלה זו‪ .‬אין‬
‫בכך שבידי המבקש ראיות כאלה או אחרות לעניין זה‪ ,‬כדי לשלול את הפוטנציאל הראייתי הגלום במידע‬
‫המבוקש‪ .‬יש להזכיר‪ ,‬כי על פי טיבו ומהותו המדובר במידע ייחודי‪ ,‬אשר עשוי להצביע במישרין על אחריותו‬
‫של גורם פלוני לפרסום‪ .‬זו אף זו‪ ,‬גם לא ניתן לקבוע באופן מעשי כי המידע המצוי בידי המבקש בשלב זה הוא‬
‫מידע שלם וממצה‪ ,‬בכל הנוגע לאחראים לפרסום‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬גם מבחינה זו קיים צורך במסירת המידע‬
‫המבוקש‪.‬‬

‫‪) .27‬א ( המשיבה טוענת‪ ,‬כי המבקש לא עמד בתנאים מקדמיים שונים שנקבעו בפסיקה לשם מתן המידע‬
‫המבוקש‪ ,‬ביחס לפרסום שנעשה על ידי גולש ברשת האינטרנט ) ראו בר"ע )חיפה( ‪ 850/06‬מור נ ' ידיעות‬
‫אינטרנט מערכות אתר ‪ .((2007) Ynet‬המדובר בדרישה לפרסם את הבקשה לגילוי באותו אתר בו נעשה הפרסום‬
‫הפוגע‪ ,‬וליידע את הנתבע האלמוני כי הוא רשאי לפנות לבית המשפט במעמד צד אחד‪ ,‬מבלי לחשוף את זהותו‪,‬‬
‫כדי להתנגד לבקשה‪.‬‬

‫)ב( מקורה של דרישה זו במשפט המשווה‪ ,‬בארצות הברית‪ .‬היא הועלתה בכל הנוגע לבקשות לגילוי זהותם של‬
‫גולשים באינטרנט‪ ,‬אשר נטען כי פרסמו לשון הרע‪ .‬היא אינה חלה במקרה זה‪ ,‬בו אין מדובר בגולש באינטרנט‪,‬‬
‫כמוסבר לעיל‪.‬‬

‫)ג( אוסיף‪ ,‬כי דרישה זו מעוררת לכאורה קשיים גם לגופם של דברים‪ .‬על פניו‪ ,‬המדובר במהלך המנוגד לעקרון‬
‫החוקתי של פומביות הדיון )סעיף ‪ 3‬לחוק יסוד‪ :‬השפיטה(‪ .‬מעיקרון זה ניתן לסטות רק בחוק או על פיו‪ .‬גם אם‬
‫ניתן לראות בעניין משום בקשת ביניים‪ ,‬אשר ניתן לדון בה בדלתיים סגורות )סעיף ‪)68‬ג( לחוק בתי המשפט‬
‫)נוסח משולב ( התשמ"ד – ‪ ,(1984‬לא מצאתי אסמכתא חוקית לאפשרות כי יינתן בהליך מעמד לגורם אשר‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬
‫‪:‬בעניין‬ ‫‪Page 9 of 9‬‬

‫זהותו חסויה בפניי יוזם ההליך‪ ,‬או אף בפניי בית המשפט‪.‬‬

‫)ד( לכך מתווסף קושי נוסף‪ .‬הדין מכיר בזכותו של מגיש בקשה בכתב להגיש תגובה לכל תגובה שהוגשה‬
‫לבקשתו )ראו תקנה ‪)241‬ג'‪ (1‬לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬התשמ"ד – ‪ .(1984‬מכך עולה כי אין אפשרות של‬
‫הגשת התנגדות במעמד צד אחד‪ ,‬בלא חשיפת זהות‪ ,‬לבית המשפט‪ .‬למבקש קיימת זכות להגיב לכל התנגדות‬
‫שתוגש‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬אם וככל שלא יובאו לידיעת מגיש הבקשה נתונים‪ ,‬המצויים בתגובה שהוגשה על ידי פלוני‪,‬‬
‫העשויים לזהותו‪ ,‬הדבר עלול לפגוע ביכולתו של מגיש הבקשה להגיב באופן אפקטיבי לתגובה שהוגשה‪.‬‬

‫)ה( נוכח כל האמור‪ ,‬לא שוכנעתי כי אכן קיימת‪ ,‬על פי המצב הנורמטיבי הקיים‪ ,‬זכות למאן דהוא לפנות לבית‬
‫המשפט במעמד צד אחד‪ ,‬מבלי לחשוף את זהותו‪ ,‬כדי להתנגד לבקשה‪ ,‬כנטען‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬לא מתקיימות‬
‫במקרה זה הנסיבות בהן הוכרה במשפט המשווה זכות כזו‪.‬‬

‫‪ .28‬התוצאה של כל האמור לעיל היא‪ ,‬כי הבקשה מתקבלת‪ .‬המשיבה תמסור למבקש את המידע המבוקש תוך‬
‫‪ 14‬ימים מקבלת החלטה זו‪ .‬נוכח טיבו של העניין בו מדובר‪ ,‬וטיבן של הטענות שהועלו על ידי המשיבה‪ ,‬איני‬
‫רואה מקום לחיוב מי מן הצדדים בהוצאות‪ ,‬וכל צד ישא בהוצאותיו‪.‬‬

‫ניתנה היום י' בתמוז‪ ,‬תשס"ט )‪ 2‬ביולי ‪ (2009‬בהעדר הצדדים‪.‬‬

‫עודד שחם‪ ,‬שופט‬

‫קלדנית‪ :‬סימונה נ‪.‬‬

‫‪http://info1.court.gov.il/Prod03/ManamHTML5.nsf/E9A4A55F40766519422575E70...‬‬ ‫‪06/07/2009‬‬