‫בס " ד‬

‫הקודש‬ ‫היכל‬
‫‪‬‬
‫אימייל‪hkodesh09@gmail.com :‬‬ ‫אתר אינטרנט‪http://moharosh.on-the-web.tv :‬‬ ‫ו' חשון התש"ע גיליון ‪62‬‬

‫‪‬נח‬ ‫זאת התורה‬

‫צאת השבת‬ ‫כניסת שבת‬
‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה וגו'‪.‬‬
‫תל ‪-‬אביב ‪17:35 :‬‬ ‫תל אביב ‪16:37 :‬‬ ‫מברסלב ז"ל )ליקוטי מוהר"ן א'‪ ,‬קנה' (‪:‬‬
‫ויש לומר עפ"י המבואר בדברי רבינו נחמן‬
‫ירושלים ‪17:33 :‬‬ ‫ירושלים ‪16:18 :‬‬ ‫אשר על ‪-‬ידי אמונה זוכים להגיע אל אריכת אפיים‪ ,‬שהוא מאריך אף על כל הבא‬
‫עליו‪ ,‬כי כשאדם מחדיר בעצמו שאין בלעדו יתברך כלל‪ ,‬והכל לכל אלקות גמור הוא‪,‬‬
‫ודבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון אז יש לו‬
‫הלכות השבוע‬ ‫סבלנות לסבול את כל מה שעובר עליו בין בגשמיות ובין ברוחניות‪.‬‬
‫מהלכות ציצית ‪ -‬המשך‬
‫מתוך ילקוט יוסף‬ ‫ואיתא בזוהר הקדוש )נח עב‪:(:‬‬ ‫וזה אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה‪,‬‬
‫נייחא לעלאין נייחא לתתאין‪ .‬נייחא לעלמא דין נייחא לעלמא דאתי‪ ,‬כי הנה מי‬
‫א‪ .‬מצוות עשה מן התורה שמי שיש לו בגד צמר‬ ‫שחוגר מתניו לעבוד את הקב"ה‪ ,‬ולזכות להיות דבוק בו יתברך‪ ,‬עליו להתאזר עם‬
‫או בגד פשתים שיש בו ארבע כנפות‪ ,‬ורוצה‬ ‫סבלנות גדולה מאוד‪ ,‬בין בעליה ובין בירידה‪ ,‬וכמובא בדברי רבינו ז"ל ) ליקוטי מוהר"ן א'‪,‬ו' (‬
‫ללובשו‪ ,‬צריך להטיל בו ציציות בד' הכנפות‪.‬‬ ‫שמי שרוצה לחזור בתשובה שלימה‪ ,‬עליו להיות בקי ברצוא ובקי בשוב‪ ,‬היינו תמיד‬
‫והזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה פני שכינה‪.‬‬ ‫להתחזק‪ ,‬הן כאשר הוא עולה כבר לאיזו עליה‪ ,‬עליו לידע שאינו יודע כלום עדיין‪,‬‬
‫ושקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות כולן‪,‬‬ ‫ולעלות עוד יותר למעלה‪ ,‬כי לגדולתו אין חקר )תהלים קמה(‪ ,‬ואפילו אם ירצו להפיל‬
‫שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'‬ ‫אותו שם למעלה‪ ,‬גם כן לא יתפעל כלל‪ ,‬אלא יהיה חזק מאוד בסבלנות‪ ,‬שזו בחינת‬
‫ועשיתם אותם"‪.‬‬ ‫נייחא לעילאין – נייחא לעלמא דאתי‪ .‬והן להיפך‪ ,‬כשהוא יורד ונופל למטה חס‬
‫ושלום‪ ,‬אסור לו להתייאש בשום פנים ואופן‪ ,‬תהיינה הירידות והנפילות איך‬
‫ב‪ .‬טוב שלא להסיר את הטלית מעליו עד אחר‬ ‫שתהיינה‪ ,‬כי אסור להתייאש כמו שאמר רבינו ז"ל )ליקוטי מוהר"ן ב'‪ ,‬סח'( אשר אין שום‬
‫אמירת "עלינו לשבח"‪ .‬ומכל מקום מי שממהר‬ ‫יאוש בעולם כלל‪ ,‬אין זו עצה כלל – 'להתייאש'‪ ,‬אפילו שהירידה והנפילה היא מאוד‬
‫למקום עבודתו וכדומה‪ ,‬רשאי להסיר מעליו‬ ‫מגונה וכו'‪ ,‬עם כל זאת תמיד יכולים לחזור בתשובה‪ ,‬כמו שאמר רבינו ז"ל ) ליקוטי‬
‫הטלית קודם עלינו לשבח‪ .‬ואין להסיר הטלית כי‬ ‫מוהר"ן ב'‪ ,‬קיב(‪ :‬אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן‪.‬‬
‫אם לאחר חליצת התפילין‪.‬‬
‫נמצא‪ ,‬שצריכים מידת הסבלנות בין בעליה ובין בירידה ‪ ,‬וכאשר אדם חזק‬
‫ג‪ .‬אם טעה ובירך על טלית גדול "על מצוות‬ ‫בזה‪ ,‬לבסוף יהיה צדיק גדול מאוד‪ ,‬שזה מה שנאמר אלה תולדות נח נח איש צדיק‬
‫ציצית"‪ ,‬או "להתלבש בציצית"‪ ,‬וכיוצא‪ ,‬יצא‪.‬‬ ‫תמים היה‪ ,‬שתי פעמים נח‪ ,‬נייחא לעלאין נייחא לתתאין‪ ,‬נייחא לעלמא דין נייחא‬
‫לעלמא דאתי‪ ,‬שזה שתי הבקיאויות שאדם צריך לקנות לעצמו‪ ,‬והבן למעשה‪.‬‬
‫ד‪ .‬מנהגינו לומר להתעטף בציצית בניקוד שוא‬
‫תחת הבי"ת‪ ,‬ולא בפת"ח‪ .‬ואם טעה ובירך‬
‫להתעטף בציצית בניקוד פת"ח תחת הבי"ת‪ ,‬יצא‬ ‫אשר בנחל – מוהרא"ש נ"י‬
‫ואין צריך לחזור לברך‪.‬‬
‫"שמעתי מאחד מאנשי שלומינו שסיפר לי‪ ,‬שזוכר היטב את ר' אפרים‬
‫ה‪ .‬אין להפסיק בין הברכה לעטיפה ‪ ,‬ולכן מה‬ ‫מפשעדבורז ז"ל‪ ,‬שהיה אחד מגדולי אנשי שלומינו צדיק תמים‪ ,‬והיה סבלן נפלא עד‬
‫שיש מנשקים את הציציות בין הברכה למעשה‬ ‫להפליא‪ ,‬והיה אצלו בן חורג‪ ,‬שהיה שובב מאוד מאוד‪ ,‬והפך ממש את הבית עד‬
‫העטיפה‪ ,‬אינו מנהג נכון‪ ,‬שיש לחוש בזה להפסק‬ ‫להשחית וכו'‪ ,‬אף על פי כן היתה דרכו להוריד עצמו אליו ולסבול אותו‪ ,‬ולהסבירו‬
‫בין הברכה לעשיית המצוה‪ ,‬ולכן יש לבטל‬ ‫בנחת‪ ,‬אשר אסור לעשות דבר זה וכו'‪ .‬ואף שהיה מסבירו כמה וכמה פעמים‪ ,‬והילד‬
‫מנהגם‪ .‬ובדיעבד שעבר ונישק הציציות בין‬ ‫עשה את שלו‪ ,‬אף ‪-‬על ‪-‬פי ‪-‬כן לא מנע את עצמו עוד פעם להסבירו בנחת וכן בכל‬
‫הברכה להתעטפות‪ ,‬אינו חוזר לברך‪ .‬ויש נוהגים‬ ‫פעם‪ .‬ושמעתי מר' לוי יצחק ]נרו יאיר[ )ז"ל(‪ ,‬כי יש דיבור מרבינו נחמן מברסלב ז"ל‪:‬‬
‫לנשק את שפת הטלית קודם הברכה‪ .‬ולא נהגנו‬ ‫"בדרך נחת יכולים לפעול יותר יפה"‪ .‬ואף שבתחילה נדמה שאין פועלים‪ ,‬אף ‪-‬על ‪-‬פי ‪-‬‬
‫בזה‪.‬‬ ‫כן צריך להיות עקשן גם על מידה זו‪ ,‬לאחוז את עצמו שלא לכעוס‪ ,‬ולהיות סבלן‬
‫גדול‪ .‬וכל הגאולה תלויה בזה‪ ,‬כמובא ב"שפת הנחל" על תורה "אמור אל הכוהנים";‬
‫ו‪ .‬אין מוכרים טלית מצויצת לגוי‪ ,‬וכן אין נותנים‬ ‫כי כל דברו של משיח הוא בחינת חוטם‪ ,‬שהוא אריכת אפיים‪ .‬ושמעתי מאחד מאנשי‬
‫לו במתנה טלית מצוייצת‪ .‬ואפילו למשכן‬ ‫שלומינו‪ ,‬כי גם האיש כשר‪ ,‬הרוצה להחזיר את בני ‪-‬אדם למוטב‪ ,‬גם כן צריך לזה‬
‫ולהפקיד טלית מצוייצת לגוי אסור‪ ,‬אלא אם כן‬ ‫בעצמו סבלנות‪ ,‬אף שבוער בו להכניס אמיתת מציאותו יתברך בעולם במרץ גדול‪,‬‬
‫הוא לפי שעה‪.‬‬ ‫ורואה שאין זה הולך‪ ,‬אסור לו ליפול בדעתו כלל בשביל זה‪ ,‬כי ההכרח להיות סבלן‬
‫גדול כל ימי חייו בין בעליה ובין בירידה ‪ ,‬ודברי פי חכם חן"‪) .‬אשר בנחל חלק יח‪ ,‬ב' תרמג'(‬
 ‫‪ ‬‬ ‫היכל הקודש‬
‫שיחות מוהרא"ש נ"י‬ ‫שיחות רבינו נחמן מברסלב ז"ל‬
‫** מענין אמירת תהלים דיבר עם אחד ואמר לו‪ ,‬שעיקר אמירת‬
‫פעם שאל אחד את מוהרא"ש נ"י‪" :‬איך‬ ‫תהלים לומר כל מזמורי תהלים על עצמו‪ .‬ופרש לו רבנו‪ ,‬זכרונו לברכה‪ ,‬קצת‪,‬‬
‫אוכל להחזיר בני ‪-‬אדם בתשובה‪ ,‬בשעה שאני יודע‬
‫כי כל המלחמות שביקש דוד המלך‪ ,‬עליו השלום‪ ,‬שיצילהו השם יתברך מהם‬
‫את האמת‪ ,‬שאני מלוכלך בחטאים ובעוונות‬
‫הכל צריכי ם לפרש עצמו על מלחמות היצר הרע וחילותיו עימו‪ .‬ושאל האיש‬
‫ובפשעים" וכו`‪ ,‬והשיב לו מוהרא"ש נ"י‪" :‬אדרבה‪,‬‬
‫אותו זכרונו לברכה‪ ,‬איך יפרש לעצמו בהפסוקים שדוד המלך‪ ,‬עליו השלום‪,‬‬
‫תצייר בדעתך שיש מלך‪ ,‬ויש לו בן יחיד ונאבד וטעה‬
‫משבח את עצמו‪ .‬כגון‪" :‬שמרה נפשי כי חסיד אני" וכיוצא בזה‪ .‬השיב לו‪ .‬גם‬
‫באיזה יער ‪ ,‬ומצאו איש כפרי‪ ,‬איכר‪ ,‬איש מגושם עם‬ ‫בזה צריכי ם לפרש על עצמו‪ .‬כי צריכים לדון את עצמו לכף זכות ולמצוא‬
‫בגדים מלוכלכים‪ ,‬היעלה על הדעת‪ ,‬שהאיש הזה‬ ‫בעצמו איזה זכות ונקודה טובה‪ .‬שבזה הוא בחינת חסיד וכיוצא‪ .‬ואמר לו רבנו‬
‫יאמר – `יען שאני כל ‪-‬כך מלוכלך‪ ,‬לא אשיב את הבן‬ ‫ז"ל‪ ,‬הלא אצל יהושפט כתיב )דברי הימים ב' י"ז(‪ :‬ויגבה לבו בדרכי ה'‪ .‬שבדרכי‬
‫הזה למלך?` אדרבה הוא רץ בשמחה עצומה‪ ,‬ומחזירו‬
‫השם ועבודתו יתברך הגביה ליבו קצת‪.‬‬
‫כך עם בגדיו המלוכלכים‪ ,‬והמלך אינו מסתכל עליו‬
‫עוד אמר לו רבנו ז"ל‪ ,‬הלא בבוקר אנו אומרים בתחילה "מה אנו מה‬
‫בעין רעה‪ ,‬אדרבה מקבלו בכבוד גדול כך עם בגדיו‬
‫חיינו" וכו' ואנו מקטינים עצמנו מאד‪ .‬ואחר כך אנו אומרים‪" ,‬אבל אנחנו עמך‬
‫המלוכלכים‪ ,‬ונותן לו כבוד גדול‪ ,‬מה שבזמן אחר אם‬
‫בני בריתך" וכו'‪ .‬שאחר כך אנו מחזקים עצמנו ומספרים את גדולתנו שאנחנו‬
‫היה בא כך אל המלך בבגדים כאלו מזוהמים‪ ,‬היה‬ ‫עמו בני בריתו זרע אברהם יצחק ויעקב וכו'‪ .‬כי כך צריכים להתנהג בעבודת‬
‫אחת דתו להמית"‪ ,‬וסיים מוהרא"ש נ"י‪" :‬רואים מזה‪,‬‬ ‫השם כנ"ל; ועיין ב"לקוטי מוהר"ן" חלק ראשון סימן רפ"ב מה שכתב על‬
‫שאם מחזירים את בן המלך‪ ,‬המלך אינו מסתכל על‬ ‫פסוק‪" :‬אזמרה לאלקי בעודי" ‪) .‬השתפכות הנפש‪ ,‬סימן טז'(‬
‫בגדיו המלוכלכים‪ ,‬כמו ‪-‬כן כשרק מחזירים אחד‬
‫בתשובה‪ ,‬אז כבר אין מסתכלים עליו לרעה"‪ ,‬וכעין‬
‫** על המבלים זמן בשביל נקיות ומאריכים בבית הכסא הקפיד מאד‬
‫שסיפר רבנו ז"ל‪ ,‬שהיה עשיר גדול‪ ,‬שהלווה לבני ‪-‬‬
‫מאד והתלוצץ מאותן האנשים מאד והאריך הרבה בענין זה‪ .‬והכלל 'כי לא‬
‫אדם רבים אלפים ורבבות‪ ,‬ובתוך כל בני ‪-‬אדם‪ ,‬היה גם‬
‫ניתנה תורה למלאכי השרת' )ברכות כה‪ .(:‬ואין צריך להחמיר יותר מן הדין ועל פי‬
‫איש עני שלווה סכום קטן‪ ,‬וכשבא זמן הפירעון‪ ,‬אף‬ ‫הדין האסור הוא רק כשנצרך לנקביו ממש כמו שכתוב בגמרא )שם כג‪' :(.‬הנצרך‬
‫אחד לא בא לשלם ‪ ,‬והיה לעשיר צער גדול‪ ,‬והעני גם ‪-‬‬ ‫לנקביו אל יתפלל'‪' ,‬הנצרך' דייקא‪ .‬ואפילו כשהוא נצרך לנקביו ממש יש גם‬
‫כן הצטער‪ ,‬כי הוא רצה באמת לשלם‪ ,‬אך לא היה לו‬ ‫כן דינים בזה בדיעבד ובשעת הדחק כמובא ב"שולחן ערוך" )ארח חיים( סימן‬
‫מאין‪ ,‬ונתיישב‪ ,‬שהוא ילך אל העשיר ויספר לו את‬
‫צ"ב עיין שם במגן אברהם )ס"ק א( שהרי"ף )ברכות י"ד‪ (.‬מתיר לכתחילה ביכול‬
‫מר לבבו‪ ,‬ויהי כאשר הלך אליו‪ ,‬וסיפר לפניו את כל‬
‫לעמוד עצמו עד פרסה וכו' ‪.‬‬
‫לבו‪ ,‬שרוצה לשלם לו את הסכום‪ ,‬אבל אין לו‪ ,‬צחק‬
‫נמצא שעל כל פנים כשאינו נצרך לנקביו ממש אין צריך להחמיר‬
‫העשיר ואמר‪" :‬מה יהיה לי כבר אם תשלם אתה‬
‫ולבטל עצמו מתורה ותפילה בחינם מחמת חששות וחומרות יתרות ושגעון‬
‫הסכום הקטן שאתה חייב לי‪ ,‬הלא חייבים לי אלפים‬ ‫בעלמא‪ .‬רק טוב להתפלל בבוקר תיכף אחר עמידתו ממיטתו‪ .‬אם אפשר בקל‬
‫ולרבבות‪ ,‬ואף אחד אינו בא לשלם‪ ,‬קח רשימה של כל‬ ‫לפנות ‪ -‬אפשר ואם לאו ‪ -‬לאו‪ ,‬ויתפלל כך‪ .‬ואפילו אם חושש במעיו לא‬
‫בעלי החובות שלי ולך וגבה מהם‪ ,‬ואם רק מחזיר לי‬ ‫ישגיח ולא יסתכל על זה כלל‪) :‬מתוך שיחות הר"ן‪ ,‬אות ל'(‬
‫מזה למחצה ולשליש או לרביע‪ ,‬גם ‪-‬כן יהיה סכום‬
‫עתק‪ ,‬וממילא כשתחזיר לי חובות בני ‪-‬אדם אמחול‬
‫גם על חובך הקטן"‪ ...‬וסיים רבנו ז"ל‪ :‬כמו ‪-‬כן הוא‬ ‫שיחות מוהרא"ש נ"י‬
‫בעניין קרוב רחוקים‪ ,‬כשגובין חובות אחרים‪ ,‬הקדוש ‪-‬‬
‫ברוך ‪-‬הוא מוחל גם את חובו )עיין חיי ‪-‬מוהר" ן‪ ,‬סימן תמ"ז –‬ ‫** אמר מוהרא"ש נ"י‪ ,‬אשר למידת הסבלנות אי אפשר להגיע רק‬
‫דפוס חדש (‪.‬‬ ‫ע"י אמונה‪ ,‬כשאדם יודע שכל מה שקורה עימו – דבר גדול וקטן ממנו‬
‫יתברך‪ ,‬אזי הוא סבלן וסובל על הכל‪ .‬וזהי האמת הברורה ביותר; כי בדרך ‪-‬כלל‬
‫אדם נתון בעצבים‪ ,‬מחמת שחייב חובות‪ ,‬עוברים עליו משברים‪ ,‬צרות‬
‫ומכאובים‪ ,‬ואם אינו מכניס אותו יתברך בחייו‪ ,‬אזי חסרה אצלו האמת‪ ,‬כי‬
‫אמת זה הוא הקב"ה‪ ,‬כמו שאומר הנביא )ירמיה י'‪ ,‬י'(‪" :‬והוי"ה אלוקים אמת";‬
‫בעבור זה כל יהודי צריך להשתוקק אליו יתברך ובזה שמשתוקק אליו יתברך‬
‫– משתוקק אל האמת‪ ,‬ואזי הוא סבלן‪ ,‬לסבול כל העובר עליו‪.‬‬

‫מקור השמחה‬
‫השמחה פותחת שערים חדשים בדבקות הבורא יתברך‪ ,‬וכל מה שישמח את נפשו יותר‪ ,‬כמו‬
‫כן יזכה שיפתחו לו שערים חדשים‪ ,‬ויאיר עליו ערבות מתיקות נועם אור זיו שכינתו יתברך‪,‬‬
‫המאירה בכל הארץ‪ ,‬כמו שנאמר )יחזקאל מ"ג(‪" :‬והארץ האירה מכבודו וגו' "‪ ,‬ואין לך עוד‬
‫נועם ומתיקות כמו מי שזוכה לדבק עצמו בו יתברך‪ ,‬אשר זה תענוג אמתי ונצחי‪ ,‬תענוג בלי‬
‫גבול וערך אשרי הזוכה להיות תמיד בשמחה‪ ,‬ויפתחו לו שערי הדבקות להיות דבוק בו‬
‫יתברך‪.‬‬