‫בס " ד‬

‫הקודש‬ ‫היכל‬
‫‪‬‬
‫אימייל‪hkodesh09@gmail.com :‬‬ ‫אתר אינטרנט‪http://moharosh.on-the-web.tv :‬‬ ‫יג' חשון התש"ע גיליון ‪63‬‬

‫‪‬לך לך‬ ‫זאת התורה‬

‫צאת השבת‬ ‫כניסת שבת‬
‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך‬
‫תל ‪-‬אביב‪17:29 :‬‬ ‫תל אביב‪16:30 :‬‬
‫ירושלים‪17:27 :‬‬ ‫ירושלים‪16:11 :‬‬
‫יש לומר עפ"י מה שגילה לנו רבינו נחמן מברסלב ז"ל‬
‫)ליקוטי מוהר"ן חלק ב'‪ ,‬בהקדמה(‬
‫על הפסוק )יחזקאל לג'(‪ :‬אחד היה אברהם‪ ,‬שאברהם עבד את ה' רק על‪-‬ידי שהיה אחד‪ ,‬שחשב‬
‫בדעתו שהוא רק יחידי בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי ה' ומונעים‬
‫הלכות השבוע‬ ‫אותו‪ ,‬ולא על אביו ושאר המונעים‪ ,‬רק כאילו הוא אחד בעולם‪.‬‬
‫מהלכות ציצית ‪ -‬המשך‬ ‫וזהו אחד היה אברהם‪ ,‬וכן כל הרוצה ליכנוס בעבודת השם יתברך‪ ,‬אי אפשר לו‬
‫מתוך ילקוט יוסף‬
‫ליכנוס כי אם על‪-‬ידי זה שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם‪ ,‬ולא יסתכל על‬
‫א‪ .‬שיעור טלית שראוי לצאת בו ידי חובה מצות ציצית‬ ‫שום אדם המונעו‪ ,‬כגון אביו ואימו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא‪ ,‬או המניעות שיש לו משאר‬
‫– בין טלית גדול ובין טלית קטן – הוא אמה וחצי אורך‬ ‫בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים עליהם כלל‪ ,‬רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫על אמה רוחב‪ .‬ובהיות שיעור אמה הוא ‪ 48‬ס"מ‪ ,‬וכמו‬ ‫וזה פירוש שאמר לו השם יתברך ויאמר ה' אל אברם לך לך שילך לעצמו‪ ,‬היינו‬
‫שכתב רבי חיים נאה בספר שיעורי תורה‪ ,‬לכן יוצא‬ ‫שיסתכל רק על עצמו תמיד‪ ,‬ולא יתבלבל משאר המונעים‪ ,‬הן שהם מארצך ‪ -‬מהסביבה שלו‪,‬‬
‫לפי זה ששיעור טלית קטן הוא ‪ 72‬ס"מ אורך‪ ,‬על ‪48‬‬ ‫והן שהם וממולדתך ‪ -‬הקרובים ובני המשפחה‪ ,‬והן שהוא ומבית אביך‪ .‬להיכן תברח אל הארץ‬
‫ס"מ רוחב ]וטוב להחמיר ממידת החסידות כשיטת‬ ‫אשר אראך שזוהי הארץ העליונה ‪ -‬האמונה הקדושה‪ ,‬גילוי שכינה‪ .‬כי אי אפשר לזכות להגיע‬
‫הסוברים ששיעור אמה הוא ‪ 60‬ס"מ[‬ ‫אל שום קדושה בעולם‪ ,‬כי אם כשמסתכל על עצמו והולך כל הליכותיו אליו‪ ,‬אל עצמו היינו לך‬
‫לך‪.‬‬
‫ב‪ .‬מנהג הספרדים ועדות המזרח ללבוש הטלית הקטן‬ ‫כי האדם צריך לחשוב תמיד על עצמו‪ ,‬מה יהיה עימו? ולהיכן ילך? ואז דוקא‬
‫תחת הבגדים‪ .‬ולמנהגם בין בגד הציצית ובין הציציות‬ ‫כשיסתכל על עצמו‪ ,‬ולא יפנה אל שום מונע ומעכב‪ ,‬לא מארצך‪ ,‬ולא ממולדתך‪ ,‬ולא מבית‬
‫צריכים להיות מכוסים מתחת לבגדים‪ .‬וכן דעת רבינו‬ ‫אביך‪ ,‬אז דוקא יזכה להתעלות‪ ,‬ולבוא אל הארץ אשר אראך ‪ -‬גילוי שכינה‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫האר"י ז"ל ורבותינו המקובלים‪ .‬ואף תלמידי הישיבות‬
‫טוב ונכון שלא ישנו ממנהג אבותיהם שנהגו כן מדורי‬
‫דורות‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אותם מהאשכנזים הנוהגים‬
‫להוציא הציציות מחוץ לבגדיהם‪ ,‬רשאים לעשות כן‬ ‫***‬
‫ויש להם על מה שיסמכו‪.‬‬ ‫והאמין בה' ויחשבה לו צדקה‬

‫ג‪ .‬בגד העשוי מניילון או משאר חומרים סינטטיים‪,‬‬
‫נחלקו הפוסקים אם חייב בציצית‪ .‬ולכן נראה שאין‬
‫ראוי לקיים מצוות ציצית בבגד כזה‪ ,‬אפילו אם נעשה‬
‫מחוטים שזורים וארוגים‪ .‬וכל שכן אם נעשה ביציקה‬
‫אחת בלא שזירה ואריגה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬אם בא ללבוש‬
‫בגד של ארבע כנפות העשוי מניילון או מחומרים‬
‫סינטטיים‪ ,‬צריך להטיל בו ציצית‪ ,‬אבל אין לברך עליו‬
‫כלל‪ ,‬ואפילו נעשה מחוטים שזורים וארוגים‪.‬‬
‫וזה פירוש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה‪ ,‬כשנותן צדקה מחמת אמונה בה'‪ ,‬אז השם‬
‫ד‪ .‬אם בא ללבוש טלית בבית הכנסת ביום שבת‪ ,‬וראה‬
‫שנפסקו חוטי הציצית באופן שהטלית פסולה‪,‬‬
‫ומתבייש לשבת לפני הקהל בלא טלית‪ ,‬לדעת מרן‬
‫הבית יוסף אינו ראשי ללבוש הטלית‪ ,‬אפילו בלא‬
‫ברכה‪ .‬וכן הלכה לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח‬
‫שקבלו עליהם הוראות מרן הבית יוסף‪ ,‬אבל לדעת‬
‫הרמ"א‪ ,‬יש להקל להתעטף בה בשבת בלא ברכה‪.‬‬
‫וראשי להשאר לבוש בה עד סיום התפילה‪ ,‬וכן מנהג‬
‫האשכנזים‪.‬‬
‫יש לומר עפ"י המבואר בדברי רבינו ז"ל )ליקוטי מוהר"ן א'‪ ,‬לא'(‪ :‬כי עיקר חשיבות‬
‫הצדקה היא האמונה‪ ,‬עיין שם‪ .‬היינו כי לפעמים אדם נותן צדקה מרוב רחמנות שיש לו על‬
‫העני‪ ,‬ובאמת אין זו שלימות הצדקה‪ ,‬כי הוא נותן רק לעצמו‪ ,‬כי הוא משלים את תאוותו שיש‬
‫לו רחמנות על העני‪ .‬אך שלימות הצדקה צריכה להיות רק מחמת האמונה שהשם יתברך‬
‫ציווה כך‪ ,‬ולא מחמת רחמנותו‪ .‬ובזה ירוויח‪ ,‬שתמיד יתן צדקה‪ .‬כי כמה פעמים נדמה לו שלזה‬
‫צריכים ליתן‪ ,‬ולזה אין צריכים ליתן‪ ,‬כי על העני הזה יש לו רחמנות‪ ,‬ועל זה העני אין לו רחמנות‪,‬‬
‫אבל שלימות הצדקה היא‪ ,‬לתת לכל אחד כפי שמבואר בשולחן ערוך‪ .‬והכל מחמת אמונה‪ ,‬כי‬
‫השם יתברך ציווה‪ ,‬ולא מחמת רחמנות‪.‬‬
‫יתברך מחשיבה לצדקה‪ ,‬וקל להבין‪.‬‬
‫פנינים מתורת רבינו נחמן מברסלב ז"ל‬
‫"וְ ִע ַקּר ַה ְצּ ָד ָקה הוּא ַעל ‪ -‬יְ ֵדי ַה ִבּ ָטּחוֹן‪ִ ,‬בּ ְב ִחינַת ) ְתּ ִה ִלּים ל"ז(‪ְ " :‬בּ ַטח ַבּה'‬
‫ָקה ָכּ ָראוּי‪ִ ,‬כּי ִמ ְת ָי ֵרא‬ ‫ַע ֵשׂה טוֹב"‪ִ ,‬כּי ִאם ֵאין לוֹ ִבּ ָטּחוֹן ֵאינוֹ יָכוֹל ַל ֲעשׂוֹת ְצד ָ‬ ‫וֲ‬
‫בּוֹט ַח ַבּה'‬ ‫נּוֹתן ִל ְצ ָד ָקה‪ְ ,‬ו ִע ַקּר ַה ְצּ ָד ָקה הוּא ַעל ‪ -‬יְ ֵדי ִבּ ָטּחוֹן‪ֶ ,‬שׁ ֵ‬ ‫ֶח ַסר לוֹ ַמה ֶשּׁ ֵ‬ ‫ֶשּׁיּ ְ‬
‫יִת ָבּ ַר ְך ְי ָב ְרכוֹ ִבּגְ ַלל ַה ָדּ ָבר‬
‫ֶח ַסר ַעל ‪ -‬יְ ֵדי ַה ְצּ ָד ָקה ְכּ ָלל‪ִ ,‬כּי ַה ֵשּׁם ְ‬
‫ֶשׁלֹּא י ְַפ ִסיד וְ לֹא י ְ‬
‫ַהזֶּה וְכוּ'"‪.‬‬
 ‫‪ ‬‬ ‫היכל הקודש‬
‫שיחות מרבינו ז"ל‬ ‫אשר בנח"ל – מכתבים ממוהרא"ש נ"י‬

‫** אמר )רבינו ז"ל(‪ :‬דוד המלך‪ ,‬עליו השלום‪,‬‬
‫יָ ַסד כל ספר תהלים מזה שהיה חזק מאוד בעניין‬
‫התבודדות‪ .‬ואמר‪ ,‬שעיקר התבודדות של דוד המלך‪ ,‬עליו‬
‫השלום‪ ,‬היה בעת ששכב על מיטתו וכיסה עצמו בסדין‪ ,‬אז‬
‫ׂיח כל ליבו לפני השם יתברך כמו שכתוב‪:‬‬ ‫היה מדבר ומש‬
‫"אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה"‪ .‬אשרי מי‬
‫שירגיל עצמו לקיים הנהגה זו העולה על הכל‪.‬‬
‫עוד כתב בשיחות הקדושות‪ ,‬שטוב להאדם‪,‬‬
‫בשעה ששוכב על מיטתו לישון‪ ,‬להרגיל עצמו לשפוך שיחו‬
‫רבים‪ ,‬יתנו לצדקה של צורכי הרבים; כי במה שפגם – בזה יתקן"‪) .‬אשר בנחל חלק יח‪ ,‬ב'‬
‫לפני השם יתברך ולבקשו‪ ,‬שיזכה להתקרב לעבודתו‬
‫יתברך‪ .‬ואם אינו זוכה אז לדבר דיבורים לפניו יתברך מחמת‬
‫התגברות ליבו האבן‪ ,‬על כל פנים ירגיל עצמו להתאנח‬
‫ולגנוח גניחות הרבה תכופות זה אחר זה על שרחוק מאוד‬
‫מהשם יתברך‪ ,‬ושיזכה להתקרב אליו יתברך‪ .‬וכבר מבואר‬
‫בספרו הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" כמה תורות מה שיכולים‬
‫לזכות על ידי אנחה ִדקדושה‪) .‬השתפכות הנפש סימן כז(‬
‫** "אמרו חכמינו הקדושים )ביצה טז‪ :(.‬גזל ואינו יודע למי גזל‪ ,‬יעשה מזה‬
‫צורכי רבים; היינו אם אדם גזל לפלוני‪ ,‬ויודע למי גזל‪ ,‬צריך לחפש ולבקש אחריו‪ ,‬עד‬
‫שישיבנו את הגזילה‪ ,‬ואם נפטר האדם שחייב לו‪ ,‬צריך להשיב את הגזילה ליורשיו‪.‬‬
‫אבל כאשר גזל ואינו יודע למי כגון‪ :‬שהיתה לו חנות‪ ,‬ורימה את לקוחותיו במחירי‬
‫המוצרים וכדומה‪ ,‬ומכר איזה פרט או שנים או שלושה ממחירו הנקוב ומשויו‬
‫האמיתי‪ ,‬וכן עשה לרבים‪ ,‬ואינו יודע למי‪ ,‬אזי יעשה צורכי רבים; היינו‪ ,‬שיתן למלמד‬
‫תינוקות של בית רבן‪ ,‬או למקום שמלמדים שם תורה‪ ,‬או יחלק הממון בין תלמידי‬
‫חכמים‪ ,‬או יתנו לצדקה לבניין בית הכנסת‪ ,‬ישיבה‪ ,‬בית מדרש וכדומה‪ ,‬או לאברכי‬
‫כולל וכו'‪ ,‬או לכל דבר שבקדושה וכו'‪ ,‬היינו יקח הסכום שגזל‪ ,‬ויעשה ממנו צורכי‬
‫תקסח'(‬
‫** "לנכון קיבלתי את מכתבך עם הכסף להדפסה‪ .‬יעזור הקב"ה שתמיד‬
‫תעזור לי להדפיס את ספרי רבינו נחמן מברסלב ז"ל‪ ,‬כי אין עוד צדקה יותר גדולה‬
‫מלהדפיס ספרי רבינו ז"ל; כי רבינו ז"ל מקרב את כלל נשמות ישראל אליו יתברך‪,‬‬
‫ואשרי מי שעוסק בעבודה קדושה זו – להדפיס ולהפיץ את ספרי רבינו ז"ל ואז טוב לו‬
‫כל הימים‪) .‬אשר בנחל חלק יח‪ ,‬ב' תקנו'(‬

‫** "שוב פעם אחת היה מדבר מאמונה‪ ,‬ענה‬

‫ואמר‪ :‬אצל העולם אמונה הוא דבר קטן ואצלי אמונה הוא‬ ‫שיחות מוהרא"ש נ"י‬
‫דבר גדול מאוד‪ .‬ועיקר האמונה היא בלי שום חכמות‬
‫וחקירות כלל‪ .‬רק בפשיטות גמור כמו שהנשים וההמון עם‬ ‫"פעם אחר שיחה ארוכה בעניין מעלות המידות וחשיבותן‪ ,‬הלך מוהרא"ש‬
‫הכשרים מאמינים"‪) .‬מתוך שיחות הר"ן‪ ,‬אות לג'(‬ ‫נ"י להתפלל מנחה‪ ,‬ובאמצע אמירת הקרבנות‪ ,‬חזר ואמר כמה פעמים בקול רם‬
‫הפיסקה‪" :‬אם כמידתה כשרה לחצאין"‪ ,‬אחר התפילה שאלו אנשי שלומנו את‬
‫** "אמונה חשוב כצדקה‪ .‬כמו שכתוב )בראשית ט"ו‬ ‫מוהרא"ש נ"י על זה‪ ,‬למה חזר לעצמו כל‪-‬כך הרבה פעמים הפיסקה הנ"ל‪) ,‬כי הבינו‬
‫ו(‪" :‬והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" ועל ידי זה זוכה לבנים‪.‬‬ ‫שהיתה לו כוונה מיוחדת בזה‪ ,‬ומסתמא יש בזה קשר לשיחה הנ"ל(‪ ,‬ענה ואמר‬
‫אמונה בגימטריה בנים"‪) .‬מתוך שיחות הר"ן‪ ,‬אות לד'(‬ ‫מוהרא"ש נ"י‪ ,‬שיגיד להם זאת בפעם אחרת‪.‬‬

‫** "ואמר‪ :‬עוד יהיה זמן שמי שיהיה איש כשר‬ ‫למחרת השלים מוהרא"ש נ"י את השיחה הנ"ל‪ ,‬ופרש בתוך דבריו גם את‬
‫פשוט‪ ,‬יהיה חידוש גדול כמו הבעל שם טוב זכרונו לברכה"‪.‬‬ ‫המימרה הנ"ל‪" :‬אם כמידתה כשרה" – אם יש לאדם מידות טובות וישרות‪ ,‬בודאי‬
‫)מתוך שיחות הר"ן‪ ,‬אות לו'(‬ ‫הוא איש כשר‪ ,‬אבל דייקא "לחצאין"‪ ,‬היינו שיחשוב תמיד שהוא רק בבחינת חצאין ‪,‬‬
‫ועדיין יש עליו הרבה מה לתקן‪ ,‬כי תכף‪-‬ומיד כשיחשוב‪ ,‬שהוא איש שלם‪ ,‬הרי יש לו‬
‫** ראוי להזדרז להתפלל תמיד בבוקר השכם‬ ‫מידת הגאווה והישות‪ ,‬שגרועה מכל המידות הרעות‪ ,‬ולכן עליו לזכור תמיד – "ואם‬
‫בכל מה שיוכל‪ ,‬כי לפי גודל מעלת התפילה ֶש ְיקרה מעלתה‬ ‫חיסר אחת מכל סמניה‪ ,‬חייב מיתה"‪ ,‬היינו שאם תחסר לו‪ ,‬חס ושלום‪ ,‬מידה אחת‬
‫מאוד מאוד‪ ,‬מי יודע אם יזכה אחר כך להתפלל‪ ,‬על כן כל‬ ‫ֲמנָא ִל ְצ ָלן‪ ,‬כי לפעמים עם תנועה‬
‫מכל המידות הטובות‪ ,‬אז יכול להתחייב מיתה‪ַ ,‬רח ָ‬
‫מה שיוכל להקדים עצמו ראוי לו לזרז מאד ולהקדים"‪.‬‬ ‫קלה של עקימת האף‪ ,‬יכולים להרוג בן‪-‬אדם‪ ,‬כמו שמובא בספרים על הפסוק‬
‫)מתוך שיחות הר"ן‪ ,‬אות לא'(‬ ‫)בראשית מח(‪" :‬כי באפם הרגו איש"‪ ,‬שעם עקימת האף‪ ,‬יכולים להרוג איש‪ ,‬על‪-‬ידי‬
‫שמביישין אותו וכיוצא בזה‪ ,‬ומי הוא שיכול להתפאר‪ ,‬שהוא שלם בכל מידותיו?! ולכן‬
‫על‪-‬ידי שיזכור זאת תמיד‪ ,‬שהוא עלול בכל רגע ליפול לאיזו מידה גרועה ומגונה‪ ,‬על‪-‬‬
‫ידי‪-‬זה לעולם לא יכשל במידת הגאות"‪.‬‬

‫מקור השמחה‬
‫השמחה מצמצם את אורו יתברך‪ ,‬עד שגם קטן ופחות וירוד‪ ,‬שפל ונבזה וכו'‪ ,‬גם כן ישיגו יתברך‬
‫בהדרגה ובמידה; ועל כן‪ ,‬אם האדם מחזק עצמו באיזו מדריגה ונפילה וירידה שרק יהיה‪ ,‬וגם שם הוא‬
‫מחזק עצמו להיות בשמחה עצומה‪ ,‬על‪-‬ידי זה יזכה‪ ,‬שיאיר לו גם במקומו אורו יתברך‪ ,‬וע"י זה יזכה‬
‫לצאת ממקומו ושפלותו וקטנותו וכו'‪ ,‬כי העיקר תלוי במידת השמחה‪ .‬כל מה שיחזק את עצמו להיות‬
‫תמיד שמח‪ ,‬על‪-‬ידי זה נעשה כלי לקבל האורות הרוחניות‪ ,‬שפע גילוי אור הכתר‪.‬‬

‫"ספר המידות" – אות אמת‬

‫* מי שנותן צדקה שכרו‬ ‫* מי שהוא איש אמת‪ ,‬אזי הוא מכיר באחר‪ ,‬אם אחר דובר שקר אם לאו‪.‬‬
‫שיזכה לאמת‪ * .‬תקון לפה ‪ -‬שיתן צדקה‪.‬‬