‫‪1‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?

‫האורות נכבו בין רגע‪ ,‬נדלקו‪ ,‬ונכבו שוב‪ ,‬נדו סביב כל יושבי האולם‪,‬‬
‫אלה מוחאים כפיים‪ ,‬ישובים מסביב לבמה המרכזית‪ ,‬תמונת קלוז‪-‬אפ‬
‫של זוג מחייך‪ ,‬מוחא כפיים; סבא זקן‪ ,‬לבוש בקפידה‪ ,‬מוחא כפיים;‬
‫ותמונה אחרונה ‪ -‬חייל עם כומתה סגולה מחייך חיוך קל‪ ,‬ומוחא כפיים‪.‬‬
‫התרגשות רבה‪ ,‬עוד מתמודד עולה לאולפן‪ ,‬מתרומם מהכיסא שבשורת‬
‫המתמודדים‪ ,‬ובניגוד לכל היגיון של מתמודד הבא לכבוש את המדינה‪,‬‬
‫זה מתהלך קפוא אל הכיסא מול יורם ארבל‪ ,‬צעדיו מדודים וצווארו‬
‫מתוח‪ ,‬הוא מתקדם לעבר הבמה‪ ,‬אך איבריו כאילו עומדים במקום‪ ,‬ואז‬
‫‪ -‬המנגינה‪ ,‬האורות מתרוצצים שוב באולפן‪ ,‬ולאחריהם – יורם ארבל‬
‫קורא‪“ :‬תודה שחזרתם אלינו‪ ,‬אנחנו כאן עם‪”?...‬‬
‫“ציון עדיקא‪”.‬‬
‫“ציון עדיקא‪ .‬אינסטלאטור בן שלושים ושמונה מקרית ארבע‪ .‬האם‬
‫דייקתי?”‬
‫“כן‪ ”,‬אמר‪ ,‬וכל כולו מוצף בנחישות לעקור את סכום הזכייה מהבלטות‬
‫עליהן יושב המנחה‪.‬‬
‫“ציון‪ ,‬בחור רציני‪ ,‬נראה נחוש לזכות במיליון השקלים‪ ”...‬ניסה ארבל‬
‫לפזר קצת את מסך הקפאון שבאולפן‪ ,‬אך ציון‪ ,‬כל כולו מביט באיזושהי‬
‫נקודה במרכז מסך השאלות‪ ,‬עיניו זזות ימינה ושמאלה‪ ,‬בקפידה‪ ,‬מדודות‬
‫ומתרוצצות במחשבות חדות ומהירות‪ ,‬מרוכז באמונה שלמה שיחזור‬
‫הביתה עם סכום כסף מספיק גדול כדי לטוס לחופשה שלו עם אשתו‬
‫והילדה לתאילנד‪ ,‬ועל הדרך להחזיר חובות‪.‬‬
‫“ציון עדיקא מקרית ארבע‪ .‬מה תעשה עם הכסף במידה ותזכה?” שאל‬
‫ארבל‪ ,‬ועל כל שנייה שעוברת עוד שיערה משיערותיו של ציון מאפירה‪,‬‬
‫ולתמיד‪.‬‬
‫“אטוס לתאילנד‪ ”,‬קבע נחרצות‪.‬‬
‫“מדובר פה במיליון שקלים‪ ,‬חביבי!” ארבל הגביר את הטון ובמטרה‬
‫לצנן מעט את האווירה הוסיף בהומור‪“ :‬ציון‪ ,‬פה אם זוכים במיליון‬
‫אפשר להזמין משפחה שלמה לתאילנד‪ .‬הורים‪ ,‬סבים‪ ,‬סבתות‪”...‬‬
‫“סבי מת לפני כחודשיים‪”.‬‬
‫“סליחה‪ .‬לא התכוונתי‪ .‬סליחה‪ ”,‬ארבל נראה מחוויר לרגע‪.‬‬
‫“אפשר להתחיל?” שאל ציון‪ ,‬ורחשוש קל של בת צחוק נשמע בקהל‪.‬‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪2‬‬

‫“אתם ב‘מי רוצה להיות מיליונר?’ שאלה ראשונה‪ .‬מוכן?”‬

‫“כן‪”.‬‬
‫“’אחוזת בית’ הלא היא‪...‬‬
‫א – בת ים‪.‬‬
‫ב‪ .‬רחובות”‬
‫“תל‪-‬אביב‪ ”,‬קטע אותו ציון‪ .‬אין לו זמן לשאלות קלות‪.‬‬
‫ארבל נראה מעט מבולבל‪ ,‬אך מתעשת בין רגע וקורא‪“ :‬מאה שקלים!‬
‫ושאלת המאתיים‪ :‬רוג’ר ראביט הנו‪:‬‬
‫א – פיל‪”.‬‬
‫“ארנב‪”.‬‬
‫“ארנב?” שוב יורם מתבלבל‪ ,‬ומתקן מיד‪“ :‬מאתיים שקלים לציון!”‬
‫ואחריו הקהל מוחא כפיים‪.‬‬
‫“שאלת השלוש מאות‪ .‬אתה מוכן?” שאל‪ ,‬אך לא מצא תשובה בעיניו‬
‫של ציון‪ .‬זה תקוע במבטו אל מרכז המסך‪ ,‬עיניו נעות כאילו מדובר‬
‫במדינאי שגורל של מדינה שלמה נתון בידיו‪ .‬כפות ידיו כפותות בין‬
‫רגליו‪ ,‬צווארו כפוף ומתוח‪ ,‬ורק הכיפה הזרוקה מעט הצדה משווה לו‬
‫מראה ‘זז’ כלשהו‪.‬‬
‫“ובכן‪ ,‬מי חתום על האמירה‪“ :‬טוב למות בעד ארצנו?‬
‫א – זוהר ארגוב‬
‫ב – יוסף‪”...‬‬
‫“יוסף טרומפלדור‪”.‬‬
‫ארבל כבר ציפה הפעם שייקטע בהישמעה של התשובה הנכונה‪ ,‬וקרא‪:‬‬
‫“שלוש מאות שקלים לציון! ציון‪ ,‬תמיד אתה כזה מהיר?”‬
‫“לא‪ .‬רק כאן‪”.‬‬
‫“ציון נראה מתוח‪ ,‬אנחנו לקראת שאלת החמש מאות‪ .‬מוכן?”‬
‫ציון נועץ רק את אישוניו ימין ושמאל‪ ,‬לא מעתיק את מבטו לארבל ולו‬
‫גם לפעם אחת‪ .‬קפוא כאילו הוא משחק דג מלוח ולא שעשועון בפריים‬
‫טיים בערוץ ‪.2‬‬
‫משלא קיבל תשובה‪ ,‬הבין ארבל כי השלבים האלו קלים מדי עבור ציון‪.‬‬
‫“והשאלה היא‪ :‬מי הייתה פועה בתנ”ך?‬
‫א – כבשה‬
‫‪3‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫ב – הרגה את סיסרא‬
‫ג–“‬
‫“המיילדת העברייה של פרעה‪ ”,‬ציון משיב‪.‬‬
‫ארבל כבר שולף לאוטומט‪“ :‬חמש מאות שקלים לציון! ציון‪...‬אמרו לך‬
‫פעם שאתה בחור מבריק?”‬
‫“לא‪”.‬‬
‫ארבל קלט שעם האיש אין לשחק משחקים‪ ,‬ולכן כרז בקול‪“ :‬תחנה‬
‫ראשונה‪ ,‬אלף שקלים‪ .‬והשאלה הינה‪ :‬מי שר את השיר “הבא בתור הוא‬
‫סוס”?”‬
‫“נושאי המגבעת‪”.‬‬
‫“הבנאדם לא נותן לי לדבר!” צחקק ארבל‪“ .‬האם אתה בטוח בתשובתך‬
‫ציון? להזכירך יש עוד אפשרויות‪ ”,‬ארבל התאים את המשחק גם לכללים‬
‫שלו‪ ,‬של משחק בו צופים מאות אלפים כרגע‪.‬‬
‫“בטוח‪ .‬בטוח‪ ”,‬הניף אותו ציון עם קימוט קל של זווית עינו הימנית‬
‫ותנודה קלה של הכתף מתנערת קלות‪.‬‬
‫“אלף שקלים לציון עדיקא!” קרא ארבל בצהלה‪ ,‬והקהל עימו מוחא‬
‫כפיים‪ .‬האורות באולם נעים ונדים כמו רחבה של מועדון ריקודים‪ ,‬שתי‬
‫צעירות נאות מביטות בחיוך אל המצלמה בעת מחיאת הכפיים‪ ,‬ולבסוף‬
‫התרועה הרמה המחזירה את האולפן אל המוקד‪ :‬ציון‪.‬‬
‫“ובכן‪ ,‬לצופים שהצטרפו אלינו זה עתה‪ ,‬אנחנו עם ציון עדיקא‪ ,‬שרברב‬
‫בן שלושים ושמונה מקרית ארבע‪...‬ציון‪ ,‬יש איזה תחום ספציפי שאתה‬
‫מתמחה בו?” ארבל חייב להמשיך במסורת שאלות המנחה בתוכנית אל‬
‫המתמודדים‪.‬‬
‫“לא‪ .‬שום דבר ספציפי‪”.‬‬
‫“תנ”ך? ספרות? ספורט‪”.‬‬
‫“הכול‪”.‬‬
‫“ספורט?”‬
‫“גם‪”.‬‬
‫“קבוצה אהודה?”‬
‫“לא משהו ספציפי‪ .‬אוהב הכול‪”.‬‬
‫“האיש יודע מה הוא רוצה!” צהל ארבל‪ ,‬ועימו האורות נעים שוב וארבל‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪4‬‬

‫מכריז‪“ :‬אנחנו נמצאים על תחנת האלפיים שקלים‪ .‬להזכירך‪ ,‬ציון‪ ,‬בכל‬

‫עת אתה יכול לפרוש ואלף שקלים כבר בידייך‪ .‬יש לך גם שלושה גלגלי‬
‫הצלה שלא נראית זקוק להם לעת עתה‪ .‬מוכן?”‬
‫המצלמה עברה לציון שלא החליף תנוחה מהרגע בו נדבק אל הכיסא‪,‬‬
‫ושוב עברה לארבל ששאל את השאלה הבאה‪“ :‬שים לב ציון‪ ,‬שאלת‬
‫האלפיים‪ .‬זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה‪ .‬ובכן‪ ,‬מיהו דוקטור חובנאל‬
‫אורבינו?‬
‫א – ממציא התרופה לשחפת‬
‫ב – נציג פרגוואי באו”ם‬
‫ג – דמות מספרו של‪”...‬‬
‫“דמות מספרו של גבריאל גארסייה מרקס ‘אהבה בימי כולירה’”‪ ,‬קרא‬
‫ציון בנשימה אחת‪ ,‬ונדמה שבכך גם שחרר נשימה שהכבידה עליו לרגע‪.‬‬
‫“אתה בטוח?” ארבל שאל‪ ,‬נאמן למסורת התוכנית‪.‬‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“מאה אחוז?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“כי אתה יודע‪ ,‬אפשר להגיד א’‪...‬ב’‪...‬או לשמוע את תשובה ד’‪”...‬‬
‫“בטוח‪”.‬‬
‫“אלפיים שקלים לציון!”‬
‫ציון לא זע ממקומו‪.‬‬
‫“ציון‪ .‬בחור חביב מקרית ארבע שחובב את כל תחומי העניין וגם טוב‬
‫בהם‪ .‬ציון – אפשר להיות חבר שלך בפייסבוק?”‬
‫“אין לי פייסבוק‪”.‬‬
‫ארבל צוחק בקול רם ושמח‪“ :‬גם לי אין יא חביבי!”‬
‫ציון מנדנד שתי נידות קטנות עם הראש‪ ,‬אולי מתוך נימוס‪ ,‬וארבל עובר‬
‫לשאלה הבאה‪.‬‬
‫“שאלת הארבעת‪-‬אלפים‪ .‬ציון‪ ,‬מוכן?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“ובכן‪ ,‬שים לב‪ .‬מי מבין הבאים שיחק בהפועל רמת‪-‬גן?‬
‫א – רונן חרזי‬
‫ב–“‬
‫‪5‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫“רונן חרזי‪”.‬‬
‫ארבל חש פתאום לא בנוח‪ .‬חשש שאולי זו נימת קולו שהסגירה אותו‬
‫ונראה מעט לחוץ‪ .‬לחוץ אף יותר מציון‪“ .‬ציון אומר רונן חרזי‪ .‬ציון רוצה‬
‫אולי לשמוע את שאר התשובות?”‬
‫“לא‪ .‬זה רונן חרזי‪ .‬מאה אחוז‪”.‬‬
‫“רק לצורך העניין אני אתן את שאר האפשרויות‪ ,‬ואתה תחליט אוקיי?”‬
‫“אוקיי‪”.‬‬
‫“אז ככה‪:‬‬
‫ב – שייע פייגנביום‪.‬‬
‫ג – שלום אביטן‪.‬‬
‫ד – קלאודיו דיקסטרה‪”.‬‬
‫“א – רונן חרזי‪ .‬מאה אחוז‪”.‬‬
‫“בלי גלגל הצלה?” ארבל הרגיש שהרייטינג מטפס למעלה בכל רגע‪ .‬או‬
‫שמא אולי השאלות קלות מדי והרייטינג אוטוטו יצנח לקרקעית?‬
‫“בלי גלגלי הצלה‪”.‬‬
‫ארבל לקח נשימה עמוקה‪ ,‬החזיר מעט אוויר שמח לריאות וקרא בקול‪:‬‬
‫“ארבעת אלפים שקלים לציון עדיקא‪ .‬ציון‪ ,‬אתה עילוי!”‬
‫“תודה‪”.‬‬
‫“טוב‪ .‬האמת שגם אני ידעתי את התשובה‪ .‬בכל זאת אני מפרשן כבר‬
‫עשרים ו‪ ”...‬ארבל נתן מבט חטוף בציון המתוח‪ ,‬ונדבק באופי הקורקטי‬
‫של התחרות‪“ .‬לא משנה כמה אני מפרשן‪ .‬משנה פה ציון‪ .‬ציון‪ ,‬אנחנו‬
‫עוברים לשאלת השמונת אלפים‪ .‬אני לא יודע אם אני מוכן‪ ,‬השאלה היא‬
‫אם אתה מוכן‪ .‬מוכן?”‬
‫“כן‪ ”,‬אמר‪ ,‬ולראשונה מאז התיישב על כסאו הזיז את ידו‪ ,‬לסדר בהבזק‬
‫של רגע את הכיפה מחדש על שערותיו החומות הארוכות הזרוקות הצדה‬
‫ממרכז הקרקפת‪“ .‬ציון בחור דתי מקרית ארבע‪ .‬ציון‪ ,‬האם נולדת בקרית‬
‫ארבע?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“סתם‪ ,‬מעניין אותי אם אפשר לדעת‪ ,‬איפה שרתת בצבא?”‬
‫“בגולני‪”.‬‬
‫“גולנצ’יק! יש לנו גאון גולנצ’יק באולפן‪ ”,‬קרא בקול‪ ,‬ועימו הקהל‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪6‬‬

‫מוחא כפיים‪ ,‬ואורות האולם נעים מהר כמעט כמו אישוניו של ציון‪.‬‬
‫“שאלת השמונת אלפים‪ .‬מוכן?”‬
‫“כן‪ .‬מוכן‪”.‬‬
‫“ובכן‪ ,‬זה הולך ככה‪ :‬על פסטיבל וודסטוק שמעת?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“היית רוצה להיות שם עכשיו?”‬
‫“לא‪”.‬‬
‫“אההה! היית רוצה להיות בתאילנד‪ ,‬הא?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“ובכן‪ ,‬בפסטיבל וודסטוק ב‪ ’69-‬ניגנו עשרות להקות ויוצרים אנונימיים‪.‬‬
‫היו שם ג’ו קוקר‪ .‬היו שם ג’ניס ג’ופלין וג’ימי הנדריקס‪ .‬אבל מי עוד‬
‫היה שם?‬
‫א – קאט סטיבנס‬
‫ב – סיימון וגורפנקל‬
‫ג – להקת ‘נערי וודסטוק העליזים’‬
‫ד–“‬
‫“התשובה היא ד’‪”.‬‬
‫ארבל נראה דרוך במקומו‪ .‬קטעו אותו באמצע‪ .‬העיף מבט חטוף לעברו‬
‫של ציון‪ ,‬העיף בחזרה אל המסך‪ ,‬ובטון תקיף אמר‪“ :‬אני אגיד גם את‬
‫תשובה ד’‪...‬ה’גרייטפול דד‪ ’.‬ובכן‪ ,‬ציון‪ ”,‬חזר ליורם החיוך על פניו‪,‬‬
‫“ציון‪ ,‬ידידי‪ ,‬מהי תשובתך?”‬
‫“אמרתי‪ .‬ד’‪”.‬‬
‫“שיטת האלימינציה?”‬
‫“בדיוק‪”.‬‬
‫“שמעו‪ .‬הבחור אמנם אינסטלאטור‪ .‬הבחור אפילו לא היה בפסטיבל‬
‫היות והוא עוד לא נולד כשהתקיים הפסטיבל‪ .‬אבל הבחור פשוט יודע‬
‫מה שהוא רוצה‪ .‬שמונת אלפים שקלים לציון עדיקא מקרית ארבע!” עלץ‬
‫ארבל בקול‪ ,‬והאורות החלו לשוטט ברחבי האולם‪.‬‬
‫“שמע‪ .‬הורדת לי אבן מהלב‪ ”,‬התוודה בפניו ארבל‪.‬‬
‫ציון לא השיב‪ .‬ארבל נבוך‪ ,‬שוב‪ ,‬אך מתעשת במהרה‪“ :‬עם מי באת לפה‪,‬‬
‫ציון?”‬
‫‪7‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫“עם אשתי והילדה‪”.‬‬

‫“בואו נראה את הקטנה של ציון‪ ”,‬קרא בקול‪ ,‬ואל המסך קרנו אישה‬
‫חייכנית עם מטפחת סגולה ורודה על ראשה‪ ,‬אוחזת בשתי ידיה בילדה‬
‫קטנה כבת שלוש‪-‬ארבע‪.‬‬
‫“בת כמה הילדה‪ ,‬ציון?”‬
‫“ארבע‪”.‬‬
‫“ומה היא משחקת? טריוויה?”‬
‫“לא‪ .‬משחקת בבארבי בעיקר‪”.‬‬
‫“ובכן צופים וצופות יקרים‪ ,‬אתם כאן ב’מי רוצה להיות מיליונר?’‪ ,‬אני‬
‫יורם ארבל‪ ,‬ואיתי עילוי בשם ציון שנחוש לקחת את המיליון‪ .‬ציון הגיע‬
‫עד לסכום של שמונת אלפים שקלים‪ ,‬והוא קרוב מרחק שאלה אחת‬
‫משישה עשר אלף שקלים‪ .‬ציון‪ ,‬אתה יודע – “ פנה אליו‪ ,‬והפנה את‬
‫מבטו ממצלמת האולפן אל המתמודד הצנוע שממולו‪ .‬לבוש בג’ינס‬
‫פשוט וחולצת פלנל עם ריבועים ורודים‪-‬שחורים‪ .‬בהחלט לא לבוש‬
‫בהוד או הדר‪ ,‬בהחלט אחד שצריך את המיליון הזה כמו אוויר לנשימה‪.‬‬
‫“ובכן ציון‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬שישה עשר אלף שקלים זה סכום יפה‪ .‬לך‪,‬‬
‫לאשתך ולילדה למשך חודש בתאילנד‪ ,‬למיטב ידיעתי‪ .‬האם אתה מוכן‬
‫לזה נפשית?”‬
‫“מוכן‪ .‬מקווה‪ ”,‬לראשונה הטיל ספק בהחלטותיו‪.‬‬
‫“הוא מקווה‪ .‬שמעתם?” עלץ ארבל‪“ .‬הוא מקווה‪ ,‬אבל אני בטוח!‬
‫שאלת השישה עשר אלף שקלים‪ ,‬והיא הולכת כך‪ ”...‬האורות חשכו‪ ,‬ורק‬
‫נורה אחת מעירה את ארבל מול ציון‪.‬‬
‫“מי היה הרמטכ”ל השלישי בצה”ל?” – שאל‪ ,‬והגניב מבט לעברו של‬
‫ציון‪ ,‬שלראשונה נראה נד ממקומו‪ ,‬נבהל לרגע‪.‬‬
‫“א – משה דיין” – העיניים של ארבל ניתקות מהמסך ומביטות בציון‪.‬‬
‫נדמה שאחד יודע את התשובה‪ ,‬והשני עדיין לא‪.‬‬
‫“ב – יגאל ידין‬
‫ג – חיים לסקוב‬
‫ד‪ “ -‬וכאן הטעים את המילה ‘דל”ת’‪ ,‬מרגיש לראשונה במשחק שבידיו‬
‫שאלה ללא תשובה‪“ .‬דל”ת – מרדכי כליף‪”.‬‬
‫“ד‪ ,‬מרדכי כליף‪ ”,‬שוב ציון חזר לנחרצותו‪.‬‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪8‬‬

‫“ציון‪ .‬אם אתה טועה אתה יורד לאלף שקלים‪ .‬אם אתה צודק‪ ,‬אתה‬
‫מתקדם לחוף המבטחים של שלושים ושניים אלף שקלים‪ .‬ולהזכירך – “‬
‫אמר‪ ,‬והרצין‪“ .‬אתה יכול לפרוש עם הכסף‪ .‬שמונת אלפים שקלים זה‬
‫סכום מכובד בהחלט‪ .‬סכום שכל אחד היה שמח להרוויח בחמש דקות‬
‫של משחק‪”.‬‬
‫“מרדכי כליף‪”.‬‬
‫“בטוח?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“לא‪ .‬כי לרגע נראית לי מהסס‪”...‬‬
‫“בטוח‪”.‬‬
‫“חבר’ה‪ ,‬הבחור הוא גולנצ’יק‪ .‬הוא יודע מה זה צה”ל‪ .‬הוא עבר עשרות‬
‫תדריכים על מורשות קרב‪ .‬אני חייב להכריז חגיגית‪ :‬שישה עשר אלף‬
‫שקלים לציון עדיקא מקרית ארבע!”‬
‫ציון נראה קצת מתרגש‪ .‬את ידיו המזיעות שפשף במכנסי הג’ינס‪ ,‬ולקול‬
‫מחיאות הכפיים נע ונד קדימה עם הכיסא‪ ,‬כמו מתפלל הקורא תפילת‬
‫שמונה‪-‬עשרה‪ ,‬ואולי הוא באמת נושא תפילה לאלוהים‪.‬‬
‫“הגענו לתחנת המילוט של שלושים ושניים אלף השקלים‪ .‬במידה ואתה‬
‫צולח אותה‪ ,‬יישאר בידך הסכום הזה בכל מקרה‪ .‬להזכירך‪ ,‬יש בידך עוד‬
‫שלושה גלגלי הצלה שלא ניצלת‪ .‬ואני יודע‪ ,‬אתה לא אוהב להתברבר‬
‫בשטויות‪ .‬נכון?”‬
‫“נכון‪ ”,‬אמר‪ ,‬ומיד אחרי כן הגניב לארבל חיוך מבויש‪ ,‬מרים את מבטו‬
‫ממסך השאלות אל המראיין הנמרץ‪.‬‬
‫“והשאלה הולכת כך – “ אמר ובלחש החל לקרוא‪ ,‬כאילו להדגיש את‬
‫מידת הקושי של השאלה והמעמד אליו הם הגיעו‪“ .‬והשאלה היא‪ :‬מיהי‬
‫לואיז צ’יקונה?‬
‫א – צ’יצ’ולינה‬
‫ב – גיבורת הספר ‘למי צלצלו הפעמונים?’‬
‫ג – “ ארבל‪ ,‬העתיק את מבטו מהמסך‪ ,‬וראה להפתעתו ציון קצת אחר –‬
‫ציון שאין לו מושג מהי התשובה‪ .‬לאחר גניבת המבט המשיך בשאלה‪:‬‬
‫“ – הזמרת מדונה‪.‬‬
‫ד – כוכבת אופרת סבון ארגנטינאית‪”.‬‬
‫‪9‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫לראשונה ארבל יכול היה להשלים משפט‪ .‬הוא בחן את ציון‪ ,‬וראה שזה‬
‫לא יודע את התשובה‪ .‬ברקע‪ ,‬החלה לתקתק נגינת השעון הנוקף את‬
‫השניות לאחור‪.‬‬
‫“רוצה אולי גלגל הצלה?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“איזה?”‬
‫“הקהל‪ .‬אבל רק מי שיודע בוודאות שיענה‪ .‬בבקשה‪”.‬‬
‫“ובכן חבריי היקרים בקהל‪ ,‬ציון רוצה לטוס לתאילנד‪ ,‬ומבקש שרק מי‬
‫שיודע את התשובה בוודאות שילחץ על התשובה‪ .‬מיד ייפתחו הזמזמים‬
‫ותוכלו לבחור את בחירתכם‪”.‬‬
‫באולפן האור עומעם‪ ,‬התאורה השקיפה אך ורק על הקהל המלחשש‬
‫ברחשושים וחצאי מילים‪ .‬תמונה אחת של המצלמה קולטת נערה‬
‫בלונדינית כבת שש‪-‬עשרה לוחצת על הזמזם בוודאות גמורה‪ .‬תמונה‬
‫נוספת מציגה קשישה ממשוקפת כבת שמונים מביטה לעבר חלל לא‬
‫ברור באולפן‪ .‬ותמונה שלישית מציגה זוג נשוי מתווכח‪.‬‬
‫“תמה ההצבעה‪ ,‬והנה התוצאות‪ ”,‬קרא ארבל‪“ .‬חמישים ושלושה אחוזים‬
‫חושבים שזו מדונה‪ .‬עשרים ושבעה חושבים שזו צ’יצ’ולינה‪ .‬למי אתה‬
‫מאמין‪ ,‬ציון‪”.‬‬
‫“אני חשבתי שזו מדונה‪ ,‬אבל לא הייתי בטוח ולא רציתי להנחות מראש‬
‫את הקהל‪ .‬אני בוחר במדונה‪”.‬‬
‫“להזכירך ציון‪ ”,‬שוב תלה בו ארבל עיניים רציניות‪ ,‬גופו מתוח וגאה‪,‬‬
‫ועניבתו האדמדמה בולטת מתמיד “להזכירך‪ ,‬הנפילה יכולה להיות‬
‫גדולה‪ .‬לאלף שקלים בלבד‪ .‬והקהל לא נתן פה תשובה ברורה‪ .‬חמישים‬
‫ושלושה אחוזים‪ ,‬אתה יודע‪...‬זה גבולי‪ .‬יש לך עוד שני גלגלי הצלה‪ .‬במה‬
‫תבחר‪”.‬‬
‫“מדונה‪”.‬‬
‫“את השיר ‘לה‪-‬איסלה בוניטה’ אתה מכיר?” חייך ארבל‪ ,‬וציון כמו‬
‫כולם כבר ידע את התשובה‪.‬‬
‫“גדלתי עליו‪ ”,‬הודה ציון‪.‬‬
‫“ובכן‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬בתאילנד יש יופי של איים‪”.‬‬
‫ארבל חייך והושיט יד ללחוץ את ידו של ציון שמרגע לרגע נראה יותר‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪10‬‬

‫ויותר משוחרר‪“ :‬שלושים ושניים אלף שקלים לציון עדיקא מקרית‬

‫ארבע!”‬
‫ציון נראה מחייך‪ ,‬לראשונה‪.‬‬
‫“חביבי‪ .‬טיול לתאילנד הבטחת בזה הרגע‪ .‬יש לך סכום שיספיק גם‬
‫לשלושה חודשים בתאילנד‪”.‬‬
‫ציון מחייך‪ ,‬נבוך‪ .‬שמח ונבוך‪.‬‬
‫“אוהב את מדונה?”‬
‫“בטח‪ .‬הגדולה מכולן‪”.‬‬
‫“הנה‪ ,‬הוא מדבר!” עלץ‪.‬‬
‫“והנה שאלת שישים וארבעת אלף השקלים‪ ,‬והיא הולכת ככה‪...‬אתה‬
‫מוכן?”‬
‫ציון מגניב מבט לעבר ארבל‪ ,‬ידיו אוחזות בידיות הכיסא‪ ,‬כבר לא דבוקות‬
‫בזיעה אל הג’ינס‪ ,‬ומבטו חוזר לעבר מסך המשחק‪.‬‬
‫“בשנת ‪ 1889‬נחתם ‘הסכם אוצ’ילי’ בין איטליה למדינה נוספת‪ .‬מי זאת‬
‫המדינה הנוספת?‬
‫א – אתיופיה‬
‫ב‪ -‬פורטוגל‬
‫ג‪ – “ -‬כאן שלח ארבל מבט חד לעבר ציון‪ ,‬והמשיך בשאלה‪ ,‬יודע ששוב‬
‫לציון אין תשובה ביד‬
‫“ג‪ -‬אנגולה‬
‫ד – מיאנמר‪”.‬‬
‫צליל הסאונד באולפן הכריז על מתח‪ .‬שוב ציון לא יודע דבר‪ .‬הפעם‬
‫נדמה שאין לו גם מושג קלוש‪ ,‬בניגוד לשאלה על מדונה‪ .‬הוא נראה נע‬
‫ונד בעצבנות על כיסאו‪ ,‬מגרד את הכיפה על ראשו‪ ,‬מקמט את זווית עינו‪,‬‬
‫לחשוב‪ .‬ארבל נחלץ לעזרתו‪“ .‬ציון ידידי‪ ,‬תרצה להשתמש בגלגל נוסף?”‬
‫“כן‪ .‬חבר שלי מהעבודה‪”.‬‬
‫“אברהם משה?”‬
‫“כן‪ .‬יש לי תחושה שהוא יידע את התשובה‪”.‬‬
‫“שרברב גם כן‪”.‬‬
‫“אכן כן‪”.‬‬
‫“ובכן צופים וצופות יקרים‪ ,‬אנו נמצאים על תחנת השישים וארבעה‬
‫‪11‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫אלפי השקלים שציון השרברב מקרית ארבע שואף להגיע אליהם‪ .‬יש‬
‫בידיו כבר שלושים ושניים אלף שקלים‪ .‬אין לו מה להפסיד‪ .‬והנה החיוג‬
‫מועבר לאברהם משה‪ ,‬חבר של ציון מהעבודה‪.‬‬
‫לצלצול הטלפון עונה אברהם‪“ :‬הלו?”‬
‫“שלום לך אברהם‪ ,‬כאן יורם ארבל מ‪’-‬מי רוצה להיות מיליונר?’”‬
‫“אווו! אהלן יורם!”‬
‫“ובכן‪ ,‬לציון חברך יש שאלה להפנות אלייך‪ ,‬ויש לכם שלושים שניות‬
‫לענות עליה‪ ,‬מ‪-‬עתה!”‬
‫“היי אברהם‪ ,‬השאלה היא בין מי למי נחתם הסכם אוצ’ילי?”‬
‫“נו‪ ,‬זה ההסכם שלנו עם איטליה‪”.‬‬
‫“אתיופיה?”‬
‫“כן!”‬
‫“אתיופיה‪ ”,‬ציון הפנה את התשובה לארבל ששאל בשם ציון את‬
‫אברהם‪“ :‬אברהם יש לך עוד עשר שניות לשמוע עוד אפשרויות‪ .‬האם‬
‫אתה בטוח?”‬
‫“נו‪ ,‬כן‪ .‬אתיופיה‪ .‬מאה אחוז‪ .‬במאי ‪”.1889‬‬
‫“אתיופיה‪ ,‬תשובה א’‪”.‬‬
‫“אין לך מה להפסיד?” הוסיף ארבל‪.‬‬
‫“אין‪ ”.‬חייך ציון‪.‬‬
‫“גבירותיי ורבותיי‪ ,‬ציון עדיקא זכה ברגע זה בשישים וארבעה אלפי‬
‫שקלים!”‬
‫מנגינת התוכנית ניגנה באולפן‪ ,‬וארבל הכריז על יציאה לפרסומות‪.‬‬
‫בזמן ההפסקה הגישו לציון מים קרים‪ ,‬ובעיקר אנשי ההפקה זעו ונעו‬
‫על הבמה‪ .‬רק היה חשוב לכולם שאיש לא יתקרב לציון‪ .‬וכך‪ ,‬במשך‬
‫שבע דקות הפסקה ישב ציון תקוע על מושבו‪ ,‬מדי פעם מעיף מבט לעבר‬
‫אשתו והילדה שחייכו אליו‪ ,‬האישה מוסרת לו אלף נשיקות‪ ,‬ואילו הילדה‬
‫מחטטת באף‪ ,‬והאם מנסה להסביר לה את חשיבות האירוע‪ .‬לבסוף‬
‫אחד מאנשי ההפקה קורא‪“ :‬עשר‪-‬תשע‪-‬שמונה‪ ”...‬ארבל מכין את ציון‬
‫להמשך המערכה‪ ,‬וכשהמפיק אומר‪“ :‬שוט!” ארבל צץ אל המצלמה‬
‫וקורא‪“ :‬שוב שלום לכם צופים וצופות יקרים‪ ,‬אנחנו כאן ב’מי רוצה‬
‫להיות מיליונר?’ מולי נמצא ציון עדיקא‪ ,‬שרברב בן שלושים ושמונה‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪12‬‬

‫מקרית ארבע‪ ,‬שרצה בסך הכול כסף לטיסה לתאילנד‪ ,‬אבל הוא כבר על‬
‫סף שאלת המאה‪-‬ועשרים וחמישה אלף השקלים‪ .‬ציון‪ ,‬מתרגש?”‬
‫“כן‪ .‬מאוד‪”.‬‬
‫“יש לך כמה מילות תודה לאברהם במקרה?”‬
‫“אברהם חולה עלייך!”‬
‫“הוא יבוא איתך לתאילנד?”‬
‫“הוא יבוא‪ .‬בטח יבוא‪ .‬יבואו הוא אשתו‪ ,‬הילד‪ ,‬הילדה‪ ,‬התינוקת‪ .‬כולם‬
‫יבואו‪”.‬‬
‫“אז קדימה‪ ,‬אל שאלת המאה‪-‬עשרים וחמישה אלף השקלים‪ ,‬והיא‬
‫הולכת כך‪“ - :‬‬
‫מצלמות האולפן עברו לצלם בקלוז אפ – פעם את ארבל‪ ,‬ופעם את ציון‪,‬‬
‫וברקע ‪ -‬הנגינה מכריזה על המתח‪.‬‬
‫“כרגע חוויתי אינוורסיה‪ .‬מאיזו תחום לקוח המושג?‬
‫א–“‬
‫ארבל לא הצליח להשלים משפט‪ ,‬ומיד ציון קטע אותו עם התשובה‪:‬‬
‫“מטאורולוגיה‪”.‬‬
‫ארבל זקף מיד מבט מתוח‪ ,‬מרגיש לפתע שהמאה עשרים וחמשת אלך‬
‫השקלים של הג’ולנצ’יק הזה הם בעצם של ציון האהוב עליו כל כך‪ .‬הוא‬
‫לא היה רוצה שייפול‪ ,‬ומצד שני הוא בעצמו לא יודע את התשובה‪“ .‬ציון‪,‬‬
‫ברשותך אני אקריא את התשובות‪”.‬‬
‫“אין בעיה‪ .‬מטאורולוגיה‪ .‬מאה אחוז‪”.‬‬
‫“אוקיי‪ ,‬אבל בכל זאת‪ ,‬למען מאות אלפי הצופים בנו עתה‪.‬‬
‫א – פיזיקה‬
‫ב – אופטיקה‬
‫ג – מטאורולוגיה – “‬
‫“מאה אחוז‪ .‬מטאורולוגיה‪”.‬‬
‫“ד – גיאולוגיה‪”.‬‬
‫“גימ”ל – מטאורולוגיה‪”.‬‬
‫“טעות בשאלה הזו מורידה אותך לשלושים ושניים אלף שקלים‪”.‬‬
‫“שתוריד!”‬
‫“בלי אברהם‪ ,‬בלי המשפחה שלו‪ ,‬רק אתה‪ ,‬האישה והילדה‪”...‬‬
‫‪13‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫“אין בעיה‪ .‬מטאורולוגיה‪”.‬‬

‫“מאה אחוז?”‬
‫“מאה אחוז!”‬
‫“רבותיי ורבותיי‪ ,‬יש לנו גאון בתוכנית! מאה עשרים וחמישה אלף‬
‫שקלים לציון עדיקא מקרית ארבע!”‬
‫ציון צחקק‪ ,‬גופו כבר משוחרר לחלוטין‪ ,‬רפוי‪ ,‬רגוע‪ ,‬את שלו הוא כבר‬
‫עשה מבחינתו‪ ,‬כל גרוש נוסף רק יכול להתקבל בברכה‪.‬‬
‫“כבודו היה מטאורולוג לפני שנהיה שרברב?”‬
‫ציון הרים כמעה את ראשו בצחקוק גאה‪ ,‬כל כולו שיניים צחורות‬
‫הצוחקות אל העולם‪.‬‬
‫“לא‪ .‬כי אני לא בטוח שהרבה במדינה יודעים את התשובה‪”...‬‬
‫“יודעים‪ ,‬יודעים‪ .‬בטח יודעים‪ .‬רק אתמול דיברו על זה בתחזית של ערוץ‬
‫‪”.10‬‬
‫“ותוכל להסביר לנו מה זה בקצרה?”‬
‫“כן‪ .‬זה כאשר הטמפרטורה עולה ככל שעולים בגובה ההר‪ .‬דיברו על זה‬
‫אתמול בנוגע לאלפים בשווייץ‪”.‬‬
‫“מה יש לומר? כל הכבוד! מאה עשרים וחמישה אלף שקלים!”‬
‫נגינת הניצחון כבר נשמעת ברקע‪“ .‬ועתה לתחנת המאתיים וחמישים‬
‫אלף‪”.‬‬
‫המצלמה בקלוז אפ על ארבל‪“ .‬ציון‪ ,‬האמנת שתגיע כל‪-‬כך רחוק?”‬
‫“איפה‪ ,‬מה פתאום? הייתי בטוח שתשאל אותי מי כתב את פינוקיו כבר‬
‫בשאלה הראשונה ומיד אני אפול‪”.‬‬
‫“מי בעצם כתב את פינוקיו?”‬
‫“אין לי מושג‪ .‬מזל שלא שאלת‪ ”.‬חשף לעבר המנחה חיוך מאושר של‬
‫מי שהרוויח את מה שבמציאות האמיתית לוקח לו להרוויח חמש שנים‪.‬‬
‫ארבל צחק‪ ,‬וקרא‪“ :‬חביבי‪ ,‬למזלך השאלה הבאה לא מדברת על פינוקיו‪.‬‬
‫היא גם לא מדברת על ספרות‪ .‬היא מדברת על עולם האמנות‪ .‬ובכן זה‬
‫הולך ככה‪ :‬מי צייר את היצירה‪‘ :‬שיעור האנטומיה של דוקטור טולפ?’”‬
‫א – אדגר דגה‬
‫ב – רמברנדט‬
‫ג – ואן דייק‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪14‬‬

‫ד – קארבג’יו‬
‫ארבל נמתח לאחור‪ ,‬והמצלמה עברה לצלם את ציון מפשפש בזיפים‬
‫הקצרים שעל לחייו‪ ,‬תוהה‪ ,‬חושב‪ ,‬עובר לישיבת בה רגל משוכלת על‬
‫גבי רגל‪ .‬ארבל נחלץ לעזרתו‪“ :‬יש חדשות לצופינו בחברון?”‬
‫“יש לי התלבטות בין שניים‪ .‬אני לא בטוח‪ ,‬אבל שווה לי לנסות את גלגל‬
‫חמישים‪-‬חמישים‪”.‬‬
‫“חמישים‪-‬חמישים?” ארבל חזר לתלות בו מבט‪ ,‬עד כמה רחוק יגיע‬
‫השרברב‪.‬‬
‫“כן‪”.‬‬
‫המחשב השמיט שתי תשובות ועימו צליל מלווה‪ .‬התשובות שנותרו הן‬
‫ב’ ו‪-‬ד’‪.‬‬
‫“תחליט חביבי‪ .‬יש לך או קראבג’יו או‪”...‬‬
‫“רמברנדט‪ .‬מאה אחוז‪”.‬‬
‫“זה שלל את ההתלבטות שלך?”‬
‫“כן‪ .‬אני בטוח שזה רמברנדט‪”.‬‬
‫“אתה יודע‪ .‬נפילה שלך היא נפילה כואבת‪ .‬אתה כעת על מאה עשרים‬
‫וחמישה אלף שקלים‪”...‬‬
‫“רמברנדט‪ .‬אין לי ספק‪”.‬‬
‫“שמעו‪ .‬אני חשבתי ששרברבים טובים בצינורות‪ ,‬בידיים טובות‪ ,‬בדפיקת‬
‫מסמר לקיר‪”...‬‬
‫“טעית‪”.‬‬
‫“ובגדול! גבירותיי ורבותיי‪ ,‬ציון עדיקא‪ ,‬מאתיים וחמישים אלף‬
‫שקלים!”‬
‫הקהל מוחא כפיים‪ .‬קלוז אפ על האישה מחזיקה את ידי הבת ומוחאת‬
‫ביחד איתה כפיים כשזאת רכונה על ברכיה‪ .‬היא קולטת את המצלמה‬
‫משקיפה עליה‪ ,‬ושולחת נשיקות לעבר עם ישראל כולו‪.‬‬
‫“הנה‪ ,‬אנחנו בתחנת החמש מאות אלף שקלים‪ .‬וואחד סכום‪ ,‬הא?”‬
‫“מה אני אגיד לך יורם‪ ,‬אני את שלי כבר עשיתי‪ ,‬אבל כל תחנה שעוברת‬
‫התיאבון רק גובר‪”.‬‬
‫“חביבי‪ ,‬תיאבון זה דבר בריא‪ .‬תיאבון זה בריא‪ .‬ותיאבון יש לו לבחור!”‬
‫הקהל שוב מוחא כפיים‪ ,‬וצליל המתח קוטע אותו בין רגע ועובר ליורם‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫“שאלה הבאה‪ ,‬חמש מאות אלף שקלים‪ ,‬תחנה אחת בלבד מהמיליון‪.‬‬
‫והשאלה היא‪ :‬לאתרג‪ ,‬מה פירוש הביטוי?‬
‫א – לעטוף את האתרוג במצנפת הבד‬
‫ב – לאתגר אדם קשה יכולת‬
‫ג – להגן על מישהו בכל מחיר‬
‫ד – לקלקל אתר השמור בזכות”‬
‫“יורם‪ ,‬אני יודע את התשובה‪”.‬‬
‫“אתה יודע את התשובה?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫יורם מביט במסך ומיד מביט שוב בציון‪.‬‬
‫“לאתרג זה להגן על מישהו בכל מחיר‪ .‬כפי שהתקשורת מגנה על‬
‫פוליטיקאים לעתים‪”.‬‬
‫“וגם את זה ראית בערוץ ‪”?10‬‬
‫“לא‪ .‬זה אני זוכר שאמנון אברמוביץ’ אמר פעם‪”.‬‬
‫“אז התשובה היא‪”?...‬‬
‫“גימ”ל‪”.‬‬
‫“גימ”ל?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“בטוח‪”.‬‬
‫“טעות שלך ו‪”...‬‬
‫“חלאס יורם אני לא בנוי לזה‪ .‬תן תשובה‪”.‬‬
‫“יש לו חמש מאות אלף שקלים!” קרא יורם בקול‪ ,‬ונדמה היה כי‬
‫האולפן עומד מלכת‪ .‬אם היה זה משחק כדורגל בוודאי הקהל כבר היה‬
‫פורץ למגרש‪.‬‬
‫“זה התחיל מטיול לתאילנד‪ ,‬משפחה‪ ,‬אישה‪ ,‬ילדה‪ ,‬עבר לחבר אברהם‬
‫שיצטרף בעזרת השם‪ ,‬ועתה מה?”‬
‫“תן לי מיליון שקלים ואני רק מהריבית בבנק חי כמו מלך בתאילנד‪”.‬‬
‫“כל החיים בתאילנד?”‬
‫“עם האישה‪ ,‬הילדה‪ ,‬ובעזרת השם יבואו עוד ילדים‪ .‬כשיהיה כסף יבואו‬
‫עוד‪”.‬‬
‫“ולא תבוא לבקר אותנו בארץ?”‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪16‬‬

‫“בטח אבקר‪ .‬אבל אחיה בתאילנד‪ .‬כמו מלך‪”.‬‬

‫“וקרית ארבע? והעסק? והחבר’ה בגולני?”‬
‫“בשביל החבר’ה בגדוד אני מוכן לעשות עשרים ושמונה יום מדי שנה‪.‬‬
‫מדי שנה אחגוג איתם מילואים‪ .‬ועם המיליון שקלים גם אקנה לנו מצעים‬
‫לישון בהם בלילות‪ ,‬אשלם על משלוחים של פיצה בלילות‪ ,‬וגם אקנה‬
‫לכולם ממתקים בשק”ם ומתנות לכבוד הולדת הבן‪ ,‬בת מצווה של‬
‫הבת‪...‬הכול אני אתן!”‬
‫“הרבה כסף זה מיליון שקל‪”...‬‬
‫“בטח‪ .‬במיליון שקל אני בתאילנד‪ ,‬עושה מדי פעם מילואים‪ ,‬וגם עוזר‬
‫לאחי עם החנות שווארמה במרכז המסחרי‪”...‬‬
‫“טוב‪ ,‬הוא בטח לא ירצה שיידעו שהוא בצרות‪”...‬‬
‫“צודק‪ .‬אבל אני אעזור לו‪”.‬‬
‫“אחחח‪...‬מיליון שקלים‪”...‬‬
‫“כן‪ .‬גם לאחותי‪ .‬יש לה המופיליה‪ .‬מאז ומתמיד חייתה כמו בובת‬
‫חרסינה שאסור לשרוט אותה‪ .‬מסכנה‪ .‬אצ’פר אותה גם‪ .‬אקנה לה חבילת‬
‫שייט לטוסקנה‪”.‬‬
‫“בטוסקנה אין ים‪”.‬‬
‫“צודק‪ .‬לגנואה‪ .‬אקנה לה חבילת שייט לגנואה‪”.‬‬
‫“שנחזור למשחק?”‬
‫“כן‪ .‬בטח‪ ”,‬הפסיק ציון את ההפלגה בדמיון‪ ,‬כבר נראה מתרומם מכיסאו‬
‫ומצביע לעבר אשתו‪ ,‬כאילו דרכה הוא מוסר את כל הונו לכל מכריו‬
‫ואהוביו שבעם ישראל‪.‬‬
‫“ושאלת המיליון – “ ארבל מרים את הקול‪ ,‬גם הוא לא כל‪-‬כך בטוח‬
‫שהוא עומד במתח‪ ,‬אוטוטו מתחיל להזיע‪“ .‬אני קונה עתה וודקה קפואה‬
‫בחמישים וחמישה הריבניה ויושב על גדות נהר הוורסקלה‪ .‬היכן אני‬
‫בעצם נמצא?‬
‫א – ליטא‪”.‬‬
‫“ליטא!”‬
‫“ציון‪ ,‬האמת היא שאין לי בעצמי מושג מה התשובה‪ ,‬אבל בוא נמשיך‬
‫עם כל התשובות‪”.‬‬
‫“אין טעם‪ .‬התשובה היא ליטא‪ .‬מאה אחוז‪”.‬‬
‫‪17‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫“ציון‪ .‬יש בארץ אלפים של לטבים‪ ,‬או אוקראינים‪ ,‬או ביילרוסים‬

‫שחושבים אחרת‪”.‬‬
‫“אין טעם‪ .‬ליטא‪ .‬סופי‪”.‬‬
‫“טוב‪ .‬אני רק אמלא את חובתי –‬
‫ב – אוקראינה‬
‫ג – לטביה‬
‫ד – ביילרוס‪”.‬‬
‫“ליטא‪ .‬סופי‪”.‬‬
‫“זו יכולה להיות נפילה קשה‪ ,‬ציון‪ .‬אתה יכול לזכות במיליון‪ ,‬אתה יכול‬
‫ליפול בגדול עם שלושים ושניים אלף שקלים בלבד‪ ,‬ואתה יכול כמו גדול‬
‫לפרוש עם חמש מאות אלף שקל‪ .‬זה המון כסף‪”.‬‬
‫“אין טעם‪ .‬אתה מנסה לשטות בי‪ .‬ליטא‪ .‬סופי‪”.‬‬
‫“ואם אני אגיד לך שזו אוקראינה‪”.‬‬
‫“שטויות במיץ‪ .‬ליטא‪ .‬מיליון אחוז‪”.‬‬
‫“כמו המיליון שכבר אצלך בכיס‪”.‬‬
‫“צודק‪ .‬מיליארד אחוז!”‬
‫“ליטא?”‬
‫“כן‪”.‬‬
‫“אין דרך חזרה‪”.‬‬
‫“נו יאללה חלאס‪ ,‬יורם‪ ,‬הרגת אותי‪ ,‬תן לפרוש בשקט‪”.‬‬
‫“ליטא – סופי?”‬
‫“ליטא‪ ,‬סופי‪”.‬‬
‫צליל של טעות נשמע באולפן‬
‫“מה?” קרא ציון בבהלה‪“ .‬מה קרה?”‬
‫“הלך חמורו!” קרא ארבל‪“ .‬הלך חמורו! הגולנצ’יק שלנו כבר היה עם‬
‫חמש מאות אלף שקלים‪ ,‬ונפל‪ .‬נפל בגדול‪”...‬‬
‫“מה קרה? זה ליטא‪ .‬אני בטוח שזו ליטא‪”.‬‬
‫“הוא ידע על רמברנדט‪ ,‬הוא ידע היכן שיחק רונן חרזי‪ ,‬הוא ידע באמצעות‬
‫חבר שלו על הסכם איטלקי אתיופי מהמאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬אבל עם כל‬
‫הצער שבדבר‪ ,‬אם רק היה נולד באוקראינה סביר להניח שהיו לו עכשיו‬
‫מיליון שקלים ביד‪”.‬‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪18‬‬

‫“אוקראינה? מה פתאום אוקראינה? זו ליטא‪”.‬‬

‫“בליטא זה אירו ליטאי‪ ,‬ציון‪ .‬הייתי שם רק לפני שנה וחצי‪ .‬זה לא ליטא‪.‬‬
‫זו אוקראינה‪ .‬ציון‪ ,‬אין עזרה לאח עם השאוורמה‪ ,‬לאחות עם ההמופיליה‪,‬‬
‫עם המתנות לחבר’ה בגדוד‪ .‬ציון‪ ,‬תיאלץ להסתפק בשלושים ושניים אלף‬
‫שקלים בלבד‪”.‬‬
‫“מה פתאום!” החל לזעוק‪ ,‬קם מהכיסא ודרש את המפיק‪ .‬בינתיים‬
‫הודיע ארבל על סיום התוכנית‪ ,‬וכתוביות אנשי הצוות החלו לרצד על‬
‫המרקע‪“ .‬זו שחיתות!” קרא בזעם והמצלמות כבר לא משדרות דבר‪.‬‬
‫“אני הייתי כבר עם חמש מאות אלף שקלים! אני דורש שתחזירו לי‬
‫אותם‪ .‬אני דורש וועדה שתחקור היטב את מה שקרה פה‪ .‬שיידעו כל‬
‫דור ודור במדינת ישראל מה קרה בדיוק ב‪ 22-‬לדצמבר ‪ .2009‬שיידעו‬
‫כולם איזו תוכנית שערורייתית זו‪ .‬ואתה – “ פנה אל ארבל‪“ .‬אתה‪ ,‬אני‬
‫אתפוס אותך‪ ”,‬החל להתקדם לעבר ארבל‪ ,‬אך עליו מיד עטו שני שומרי‬
‫ראש‪ ,‬ועוד חמישה מאבטחים החלו לגרור את ציון מחוץ לאולפן‪“ .‬אני‬
‫דורש וועדת חקירה! זה ביזיון מה שהלך פה היום! ביזיון!” נראה היה‬
‫שאוטוטו הוא מאבד את שפיותו‪ ,‬אשתו מחבקת בפינת הבמה את בתם‬
‫שהחלה לבכות‪ ,‬דמעותיה זולגות רק מלראות את אביה נאבק מול עשרה‬
‫מאבטחים שעוצרים את זעם כפיו כנגד התוכנית‪ ,‬והוא נגרר החוצה‪ ,‬וגם‬
‫ניידת משטרה מגיעה לאזור‪ ,‬והבת‪ ,‬והאישה‪ ,‬מייבבות בבכי‪ ,‬והאישה‬
‫אף קוראת לו מבעד לכל האנשים שהקיפו אותה ואותו‪“ :‬ציון‪ .‬עזוב‪.‬‬
‫זכינו בשלושים ושניים אלף שקלים‪ .‬בוא‪ .‬בשקט‪ .‬ניקח את הכסף‪ .‬נטוס‬
‫לתאילנד‪ .‬כפי שהבטחת‪ ”.‬אך זה‪ ,‬ציון‪ ,‬לא נענה לדרישותיה‪ ,‬והחל‬
‫מתאבק עם עשרה מאבטחים‪ ,‬מנסה בכל כוחו להגן על כבודו שנרמס‬
‫בין רגע‪ ,‬אך אף אחד כבר לא שועה לעברו‪ ,‬תהילתו חלפה‪ ,‬התוכנית‬
‫הסתיימה לפני דקות אחדות‪ ,‬וכבר כל צוות ההפקה עזב את האולם‪ ,‬וגם‬
‫יורם ארבל‪ ,‬שאפילו ניסה ללכת לקראתו‪ ,‬וניסה לרמוז לו כשראה שהאיש‬
‫טועה‪ ,‬אך ציון היה עיקש‪ ,‬והיה משוכנע שהוא צודק‪ ,‬אך הוא טעה‪ ,‬ועתה‬
‫הוא נאבק מול ממסד שלם‪ ,‬מול עובדות מוצקות‪ .‬מול מטבע אוקראיני‬
‫מזוהם‪ .‬וניידת משטרה שחיכתה לו בחוץ אוספת אותו פנימה‪ ,‬אוזקת‬
‫את ידיו‪ ,‬ורק אשתו קוראת מרחוק‪“ :‬ציון! ציון! תירגע! בוא נעבור‬
‫את זה בשלום!” ומשהוא שומע את אשתו‪ ,‬ורואה את בתו בוכה ושוטר‬
‫‪19‬‬ ‫מי רוצה להיות ציון עדיקא?‬

‫חוסם את דרכה אליו‪ ,‬זיק של טירוף ניצת בו בין רגע‪ ,‬והוא מנסה לשלוף‬
‫את האקדח של השוטר שאזק את ידיו‪ ,‬אך האקדח נופל לרצפה‪ ,‬ומאית‬
‫השנייה לאחר מכן מיד מתלווה לכך אגרוף חזק היישר אל פרצופו‪ ,‬והוא‬
‫מתחיל לדמם‪ ,‬ומאבד את ההכרה‪ ,‬והניידת אוספת אותו פנימה‪ ,‬לתא‬
‫המעצר‪ ,‬ואשתו דופקת על החלון‪ ,‬שיראה אותה‪ ,‬שיקשיב לה ולא יעשה‬
‫שטויות‪ ,‬אך הוא מעולף ומדמם בניידת‪ ,‬וכבר עורך דין מחכה לו בכניסה‬
‫לתא המעצר‪ ,‬שם‪ ,‬כשהוא מתעורר‪ ,‬הוא מואשם בתקיפה וניסיון שימוש‬
‫באקדח נגד שוטר‪ ,‬ובתא המעצר הוא פוגש אחד שמואשם בבעילת‬
‫קטינים ואב שניסה לדקור את חמותו‪ ,‬והוא לא יודע על מה לדבר איתם‪,‬‬
‫ומפחד שיפגעו בו‪ ,‬ורק חושב על זה שאילולא התוכנית הארורה הוא יכול‬
‫היה כבר להיות בפגישה שקבע אצל משפחת עזני ברחוב הברוש ‪ 6‬כניסה‬
‫ג’‪ ,‬אבל במקום זה הוא הסתבך בפלילי עם שוטרים‪ ,‬וכשהשותף לחדר‪,‬‬
‫האב שניסה להרוג את חמותו‪ ,‬מבקש ממנו שירים לו את העיתון שנפל לו‬
‫מהקומה השנייה של מיטת הקומתיים עליה הם ישנים‪ ,‬וציון מסרב‪ ,‬למה‬
‫מה קרה? הרגע הוא כמעט היה בתאילנד‪ ,‬איך הוא הגיע לשפל שכזה‪,‬‬
‫ואומר לבחור בתא‪“ :‬תמצוץ לי!”‪ ,‬וזה יוצא לו עשן מהאוזניים‪ ,‬וקורא‬
‫כמו קומקום חשמלי שהרגע רתח‪“ :‬מה אמרת?” – “תמצוץ לי! למה‬
‫יש לך בעיה עם זה?” ומיד הוא חוטף עוד בוקס‪ ,‬היישר ללחי השנייה‬
‫שעוד הייתה יבשה יחסית מהמכות שחטף אתמול‪ ,‬ואיכשהו הוא מחזיר‬
‫אגרוף בחזרה‪ ,‬ומובהל בסערה על ידי סוהר אל צינוק‪ ,‬שם אומרים לו‬
‫שהוא ישהה עד שיירגע‪ ,‬ואז‪ ,‬כשארבע קירות תוחמים אותו בתוך מטר‬
‫על מטר של ריחות צואה ושתן‪ ,‬והיכולות שלו לנוע על הכיסא באולפן‬
‫כבר היו רבות יותר מאשר המרחב שהותירו לו בצינוק‪ ,‬אז החל להסתכל‬
‫לאחור‪ ,‬להירגע‪ ,‬לראות מה עבר עליו בעצם ביום אחד‪ ,‬כיצד נפל אל‬
‫תהום הנשייה כל כך מהר‪ ,‬שבמקום שיכתבו בעיתון על השרברב שזכה‬
‫במיליון‪ ,‬כתוב על מתנחל מחברון שניסה להרוג שוטר ועתה הוא כלוא‬
‫באבו‪-‬כביר תחת עיניהן הבוחנות של ארבעה סוהרים‪ ,‬וכתב אישום כבד‬
‫מחכה לו ביציאה מהצינוק‪ ,‬ועורכי דין אפילו לא רוצים להתעסק עם התיק‬
‫שלו – הכול צולם במצלמה חובבנית של אחד מהצופים באולפן‪ ,‬ומה‬
‫כבר יוכל לטעון להגנתו? שכגודל ההצלחה שצבר כך הייתה הנפילה?‬
 ‫יונתן רון‬ ‫‪20‬‬

‫ואז‪ ,‬כשיחליט לתת לחמישה ימים לעבור (עם לחם יבש‪ ,‬קוטג’ חמוץ‪,‬‬
‫אשל מקולקל ומים מלוחים) יגיע למסקנה שהכי טוב יהיה אם יבנה את‬
‫הכול מחדש‪ ,‬ורק יבקש לצאת לחופשי ולפגוש בבתו הקטנה ולהגיד לה‬
‫שאבא בסדר‪ ,‬לא קרה שום דבר משמעותי‪ ,‬ולשבת לידה‪ ,‬לשחק איתה‪,‬‬
‫להשתעשע‪ ,‬להיות אבא טוב ואוהב‪ ,‬ובסופו של יום‪ ,‬כרגיל‪ ,‬להקריא לה‬
‫סיפור לפני השינה‪ ,‬אולי את פינוקיו‪ ,‬שיוכל לדעת מיהו הכותב‪ ,‬כפי שלא‬
‫ידע בתוכנית‪ ,‬ואז‪ ,‬כשהקטנה כבר תהיה עם אצבע בפה‪ ,‬רדומה מעונג‬
‫קולו הערב‪ ,‬הוא ילך אל המטבח להכין קפה‪ ,‬ויידע‪ :‬מה שבא בקלות –‬
‫הולך בקלות‪ .‬ורק יזכור כיצד חיזר אחר אשתו במשך שש שנים‪ ,‬והנה‪,‬‬
‫היא איתו‪ ,‬באה בקושי אחר חיזוריו‪ ,‬והרי היא לא בורחת ממנו‪ ,‬ונשארת‬
‫איתו גם ברגעיו הקשים‪ ,‬להרבה זמן‪ ,‬אולי אפילו לתמיד‪ ,‬מחבקת אותו‬
‫מאחור ומעודדת אותו שהכול בסדר‪ ,‬ותהילת עולם באה והולכת‪ ,‬אך‬
‫עקרונותיו של בן אדם לעולם יישארו‪ ,‬והוא יתהה בלבו למה כל כך היה‬
‫לו עקרוני לזכות במיליון ולא להסתפק בחמש מאות‪.‬‬

‫וכשכל כולו יחלים מפצע החרטה‪ ,‬וישראל תשכח מי זה ציון עדיקא‪,‬‬

‫ישובו גם לקוחות לצלצל אליו שיפתח סתימה וישחרר צנרת‪ ,‬ואחרי‬
‫ארבע שנים כאלה יחסוך כסף‪ ,‬לו‪ ,‬לאשתו‪ ,‬לילדה בת השמונה ולתינוק‬
‫הקטן בן השנתיים שנולד במזל‪ ,‬וביחד ייסעו לתאילנד – לא לחודש –‬
‫אלא לשלושה חודשים! כולל לאוס וויאטנם!‬

‫ובמטוס‪ ,‬אשתו תזכיר לו שוב‪“ :‬מה שבא בקלות‪ ,‬הולך בקלות‪”.‬‬

‫וביחד הם יצפו בסרט במטוס‪ ,‬והוא כמו שהיה לאורך כל חייו‪ ,‬רק יתרכז‬
‫בשמות השחקנים‪ ,‬המקומות‪ ,‬הערים‪ ,‬האישים החשובים‪ ...‬כי לך תדע‪,‬‬
‫אולי ייצא לו שוב להתחרות בתוכנית‪.‬‬

‫או שלא‪.‬‬