‫מס' מכות‪,‬‬

‫פרק כיצד העדים‬

‫
מס' מכות ‬
‫
פר' כיצד העדים ‬

‫בענין מלקות של עדי בן גרושה ובן חלוצה ועדות שא"א יכול להזימה‬
‫מראי מקומות‬
‫משנה ב‪ .‬וגמ' עד כאשר זמם לעשות וליכא‬ ‫‪.1‬‬
‫תוד"ה מעידין‬ ‫‪.2‬‬
‫רש"ש ד"ה בא"ד אבל‬ ‫‪.3‬‬
‫ערוך לנר ד"ה שם בא"ד כי אם לאו‪...‬עד "להתוספ' בתירוץ הראשון"‬ ‫‪.4‬‬
‫ריטב"א ד"ה אין אומרים מ"והקשו בתוספות‪...‬עד ולענין גלות"‬ ‫‪.5‬‬
‫גמ' בבא קמא דף עה‪ :‬בעדות שאי אתה יכול להזימה‪...‬מסייעי ליה" ורש"י ד"ה היכא דאמרי‪ ,‬אבל‬ ‫‪.6‬‬
‫קובץ שיעורים מס' כתובות דף לג‪ .‬אות קיב‬ ‫‪.7‬‬
‫אור שמח הל' עדות כ‪:‬ח‬ ‫‪.8‬‬
‫גמ' ב‪ :‬אמר עולא רמז לעדים זוממין‪...‬אין לוקין עליו‬ ‫‪.9‬‬
‫פהמ"ש להרמב"ם כאן‬ ‫‪.10‬‬
‫רמב"ם ספר המצוות ל"ת רפה‬ ‫‪.11‬‬
‫ר"י מלוניל ד"ה לוקה ארבעים‬ ‫‪.12‬‬
‫ריטב"א ד"ה אין אומרים‪...‬עד "ועשיתם לו"‬ ‫‪.13‬‬
‫משנה ה‪ :‬אין העדים‪...‬וגמ' שם מ"חייבי מלקיות מנין‪...‬רוצח רוצח"‬ ‫‪.14‬‬
‫רש"י שם ד"ה חייבי גליות‬ ‫‪.15‬‬
‫צל"ח ד"ה ודע‬ ‫‪.16‬‬
‫צל"ח מהדורא תניינא ד"ה תוד"ה מעידין‪...‬דאין צריך עדות שאתה יכול להזימה‬ ‫‪.17‬‬
‫בית הלוי ג‪:‬ו‪:‬ג‬ ‫‪.18‬‬
‫מנחת חינוך מצוה ד‪:‬יג‬ ‫‪.19‬‬

‫ערוך לנר על מכות דף ב‪/‬א‬

‫שם בא"ד‪ ,‬כי אם לאו בעלמא‪ :‬פי' אם הי' עובד‪ ,‬מאחר שהעידו עליו‪ ,‬שהרי חלל זר הוא וזר ששמש לוקה כמבואר ברמב"ם‬
‫)פי"ט מהל' סנהדרין(‪ ,‬וכן על אכילת תרומה לקי זר כמבואר )שם( וחלל זר הוא‪ ,‬אכן לכאורה קשה על זה כמו שהקשה ר"ת‬
‫בתוספ' קדושין )דף י"ב( וכתובות )דף כ"ג( אמה שמחלק דבשבויה איכא לאו בא"א איכא מיתה דהא גם בשבוי' אתי לידי‬
‫מיתה אם הי' עובד בשבת‪ ,‬וא"כ ה"נ באו העדים לחייבו מיתה כשהעידו עליו שבן גרושה הוא אם הי' עובד מעתה בשבת‪,‬‬
‫וי"ל שזה ודאי דרק אם העבודה של החלל פסולה אז שייך שיש חיוב מיתה בעדותן אם הי' עובד מעתה אבל אם עבודתו‬
‫כשרה לא שייך חיוב מיתה שהרי העבודה הותרה בשבת‪ ,‬והרי הרמב"ם פסק בהל' ביאת מקדש )פרק ו' הל' י'( דכהן‬
‫שעבד ונמצא חלל אפילו עבד אחר שנמצא חלל לא חלל עבודה וע"ש בשער המלך שהביא שם ב' שיטות בהתוספ'‬
‫)קידושין יב‪ :‬ד"ה אם( שאחת חולקת על הרמב"ם וס"ל דהעבודה פסולה והאחת ס"ל כהרמב"ם‪ ,‬א"כ י"ל דתי' א'‬
‫דהתוספ' ס"ל כהרמב"ם ולכן שפיר כתבו דהכא אין כאן רק לאו בעלמא אבל תי' שני דהתוספ' י"ל דאזיל להך שיטה‬
‫שחולקת על הרמב"ם ולכן לא ניחא להתוספ' בתירוצם הראשון‪:‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫והקשו בתוספות דהכא תנינ דאפילו בעדות שאי אתה יכול להזימה עדות כשרה היא ודני בה כי לא מקיימי בה הזמה ממש‬
‫לוקי עליה והמלקות עומדת במקו הזמה ואלו בכמה דוכתי אמרינ דכל שאי אתה יכול להזימה ממש אינו עדות ואי דני‬
‫בה כלו וכדאמרינ לעני עדי שהעידו בראוב ]טריפה שהרג[ שאינו נהרג לפי שאי אתה יכול להזימ להרג כיו‬
‫שהעדי אינ טרפה דבעינ כאשר זמ לעשות לאחיו וליכא ואפי' תימא דשאני הת דעדות על הטרפה אינו כלו דגברא‬
‫קטילא בעי למיקטל הא אמרינ נמי במס' סנהדרי )ד מ"א( דעידי נערה מאורסה שהוזמו אינ נהרגי והיא עצמה אינה‬
‫נהרגת ובשלא התרו ממש ואע"פ שהוא סברא ואליבא דר' יוסי דאמר חבר אינו צרי! התראה וטעמא דמילתא לפי שיכולי‬
‫לומר לאוסרה על בעלה באנו וכיו שאי אתה יכול לקיי בה הזמה אינה נהרגת דאי עדות עדות ואמאי יקבל עדות וא‬
‫יוזמו יהיו לוקי‪ .‬ותירצו דשאני הת דבאי לחייבה מיתה ומלקות לגבי מיתה לאו כלו הוא והלכ עדות שאי אתה יכול‬
‫להזימה היא‪ .‬אבל הכא שאי באי להעיד אלא בפסול ב גרושה שפיר מיקיי כאשר זמ במלקות וכיו שלוקי עדות‬
‫שאתה יכול להזימה הוא וכ אתה אומר במעידי שהרג את הנפש בשוגג ולעני גלות‪.‬‬

‫רש"י בבא קמא דף עה‪/‬ב‬ ‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עה‪/‬ב‬
‫היכא דאמרי לא ידעינן באיזו יום באיזו שעה ‪ -‬דאיכא למימר‬ ‫בעדות שאי אתה יכול להזימה קמיפלגי כגון דאתו סהדי‬
‫דלהכי עבדי דמסתפו דלא ליתו סהדי דלזמינהו והלא באותה שעה‬ ‫ואמרי ליה גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי מיהו לא‬

‫‪1‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫עמנו הייתם ועדים שקרנים הם‬
‫אבל הכא ‪ -‬דהא דאין אתה יכול להזימה היינו משום דקושטא קא‬
‫מסהדי מכל שכן דעדותן עדות דסיועי קא מסייעי להו הלכך הך‬
‫ראשונים שהוזמו משלמים בשבילו כפל והוא משלם שלשה לתשלומי‬
‫חמשה דפר ושנים לאיל דעדות איכא והודאה ליכא דהודאה דגניבה‬
‫מחמת ביעתותא דקמאי אודי והודאה דטביחה פוטר עצמו מכלום‬
‫הוה‬
‫בפניכם גנבתי אלא בפני פלוני ופלוני ואייתי סהדי ואזמינהו‬
‫דלא באפייהו גנב ואתו פלוני ופלוני ואסהידו ביה דגנב וטבח‬
‫ומכר ובהא קמיפלגי דרבנן סברי הויא לה עדות שאי אתה‬
‫יכול להזימה וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות‬
‫וסומכוס סבר עדות שאי אתה יכול להזימה הויא עדות והא‬
‫קיימא לן דעדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות הני‬
‫מילי היכא דלא ידעי באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות‬
‫כלל אבל הכא סיועי הוא דקא מסייעי ליה‬

‫ספר קובץ שעורים ח"א ‪ -‬מסכת כתובות דף לג‪/‬א‬

‫)קיב( דף ל"ג‪ .‬תוד"ה אלא אפשר לקיומי וכו' נתקיימה הזמה במלקות‪ .‬הנה הא דבעינן אתה יכול להזימה‬
‫הוא דכיון דבפרשת עדות כתוב ועשיתם לו כאשר זמם צריך שיהיה אפשר לקיים הפסוק הזה‪ ... ,‬וא"כ אף‬
‫שלוקין משום לא תענה שאינו כתוב בפרשה‪ ,‬אכתי הא לא יתקיים הכתוב דכאשר זמם‪ ,‬ובשלמא לסומכוס‬
‫בב"ק ע"ה דטעמא דבעינן יכול להזימה הוא משום חשש משקר א"ש דכיון דילקו תו ליכא חשש משקר‪ ,‬אבל‬
‫לרבנן דפליגי עלי' התם דגזה"כ הוא אפילו היכא דליכא חשש משקר תיקשי הכא‪:‬‬

‫ספר אור שמח ‪ -‬הלכות עדות ‪ -‬פרק כ ‪ -‬הלכה ח‬

‫אמנם דא מילתא בעי עיונא‪ ,‬היכי שבשעת העדאת העדים היה יכולת להזימה ואחרי שנחקרו ונדרשו בעת‬
‫שנגמר דינו הוי עדות שא"א יכול להזימה מי הוי עדות‪ ,‬דנפקא מינא עדים שהעידו על אחד שחלל שבת‬
‫ונחקרו ונדרשו ואחרי זה נעשה טריפה טרם שנגמר דינו כיון דאין עדים חייבים עד שיגמר הדין דבעינן נפש‬
‫בנפש מי חייב מיתה‪ ,‬אף על גב דאין העדים נענשין שחיובן בא בשעת הגמר דין ואז הלא גברא קטילא הוי‬
‫וההורגו פטור כש"כ שנגמר דינו למות ולא הוי עדות שא"א יכול להזימה בשעת הגמר דין אפילו הכי מיקטל‬
‫הטריפה על פי מה שהעידו עליו שבשעת עדותן היה יכול להזימה‪...,‬ולכאורה יש לתלות ספק זה בפלוגתא‬
‫דסומכוס וחכמים אם עדות שאתה יכול להזימה הוי כדי לסייע עדותן לכן סגי בהיה בשעת חקירה ודרישה‬
‫עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬ולרבנן אפשר דגזירת הכתוב הוא‪ ,‬וגם בשעת גמר דין בעי שיהיה ביכולת לקיים‬
‫דין הזמה‪ .‬אמנם מצאתי להתומים בסימן ל"ח שהעיר בזה ובהרבה פרטים מדברינו לכן אקצר בזה‪:‬‬

‫ספר המצות להרמב"ם ‪ -‬מצות לא תעשה ‪ -‬מצוה רפה‬

‫מצוה רפה ‪ -‬שהזהירנו מהעיד עדות שקר והוא אמרו לא תענה ברעך עד שקר וכבר נכפל זה במקום אחר ובלשון אחר ואמר‬
‫עד שוא והעובר על לאו זה כבר גזרה עליו התורה ואמרה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולשון מכילתא לא תענה‬
‫ברעך זו אזהרה לעדים זוממין ובזה הלאו גם כן מלקות כמו שהתבאר בסוף מכות ושם התבאר דין מצוה זו‬

‫ר"י מלוניל דף ב‪ .‬ד"ה לוקה ארבעים‬

‫סופג את הארבעים משום דכתיב והיה אם בן הכות הרשע ובגמ' מוכח דבהאי גוונא מיירי האי קרא היכא דלא שייך בעדותן כאשר‬
‫זמם‪ ,‬וא"נ לקי משום דכתיב לא תענה ברעך עד שקר‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫אין אומרים יעשה זה בן גרושה‪ .‬נקט לה בלשון יחיד כלישנא דקרא דכתיב ועשיתם לו‬

‫צל"ח דף ב‪ .‬ד"ה ודע‬

‫ודע שאני מסתפק א בעינ ג שיוגמר הדי כמו בשאר זוממי היכי שעושי לה כאשר זמ כמפורש במשנה ד ה‪ :‬או‬
‫דלמא שאני הת דגלי קרא נפש בנפש אבל אלו שלוקי משו והרשיעו וכו' כיו שנתקבל עדות א הוזמו לוקי או דלמא‬
‫לא מקרי הרשיעו את הצדיק עד שנגמר הדי‪ .‬וראיתי ברמב" ריש פרק כ' בעדות כתב בפירוש שאי עדי זוממי לוקי עד‬
‫שיוגמר הדי‬

‫צל"ח מהדורא תניינא ד"ה תוד"ה מעידין‬

‫והנה יש לבכי מאי נפקותא איכא בי ב' תירוצי הללו‪ .‬וי"ל דלתירו ראשו דמלקות הוי כאשר זמ וא"כ עכ"פ צרי עדות‬
‫שאי"ל לפיכ א יאמרו איני יודע עדות בטילה דזהו משנה ערוכה במס' סנהדרי מה בי בדיקות לחקירות בדיקות א‬
‫יאמרו א"י עדות קיימת אבל חקירות א יאמרו א"י עדות בטלה דא"א להזימה ולפי תירו השני דועשית לו לא קאי אעדות‬
‫דב"ג א יאמרו איני יודע באיזה שעה אפ"ה עדות קיימת דזיל בתר טעמא דאי צרי עדות שאתה יכול להזימה‬

‫ספר בית הלוי ח"ג ‪ -‬סימן ו‬

‫]ג[ עוד י"ל דהרי הא דבעינן שיהיה יכול להזימן נפקא לן מקרא דכתיב בהו )דברים י"ט י"ח( והנה עד שקר העד שקר‬
‫ענה באחיו ]ודרשינן )מכות ה'‪ (.‬שתשקר גופו של עדות דהיינו הזמה של עמנו הייתם[ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות‬
‫לאחיו‪ .‬וא"כ הרי בהאי קרא כתיב דאם יתזמו העדים על ידי עמנו הייתם יתחייבו כאשר זמם‪ .‬ובאה הקבלה דאין עדותן‬
‫מתקיים רק כשאפשר לקיים בהו האי קרא‪ .‬וא"כ הא דאמרינן בכמה דוכתי בגמרא דבעינן עדות שיכול להזימן סובל‬
‫שני ענינים וכוונות‪ ,‬אחת דבעי דוקא שיהיה יכול להזימם דהיינו להכחישם על ידי הזמה דעמנו הייתם וכדכתיב בקרא‬
‫והנה עד שקר העד‪ .‬שנית דבעינן שיוכל לקיים בהם חיובא דכאשר זמם כדכתיב סיפא דקרא ועשיתם לו כאשר זמם‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫וא"כ גם בהני עדיות דלא שייך בהו חיובא דכאשר זמם כלל בשוה אופן וכמו בעדי בן גרושה דממעטינן )שם ב'‪(.‬‬
‫מדכתיב לו ולא לזרעו‪ .‬מ"מ גם בהו בעי שיהיה יכול להזימם דהיינו לבטל עדותם על ידי הזמה דעמנו הייתם ולקיים‬
‫בהו קרא דוהנה עד שקר העד לשקר גופו של עדות ולסתור דבריו‪ .‬דאע"ג דסיפא דקרא דכאשר זמם לא שייך בהו מ"מ‬
‫רישא דוהנה עד שקר העד הא שייך גם בהו דלא מתכשרי שום עדות רק שיהיה אפשר לקיים בהו הך והנה שקר העד‪,‬‬
‫וזה א"א בלא דו"ח‪ .‬ומש"ה גם בהו פסול אינו יודע‪:‬‬

‫והרי דעת הש"ך מבואר להדיא כן דבחו"מ סי' ל"ח )ס"ק ב'( הביא הש"ך דברי המאור )כתובות פ"ב ח' ע"ב( דעדות‬
‫בשטר אפילו כתוב בו בזמנו כתבנוהו מ"מ אם הוזמו אין משלמין ממון דחיובא דכאשר זמם חידוש הוא ואין לך בו אלא‬
‫חידושו דהיינו כשהעידו בעל פה ולא בשטר‪ .‬וכתב הש"ך דמ"מ מודה המאור דמהני גם בהו הזמה למפסלינהו מהא‬
‫דפרכינן בסנהדרין )ל"ב‪ (.‬דיני ממון מי בעי דו"ח ורמינהו שטר שכתוב בו בא' בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו עמנו‬
‫הייתם שטר כשר ועדים כשרים שמא איחרוהו וכתבוהו ואי ס"ד בעי דו"ח האיך אמרינן שמא איחרוהו פי' דאי בעי דו"ח‬
‫ע"כ מוכרחין לכותבו בזמנו דאם לא כן הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ומסיק דהוא מדרבנן הרי עכ"פ מבואר‬
‫דגם בעדות בשטר שייך הזמה עכ"ד‪ .‬הרי להדיא כתב הש"ך דאע"ג דבשטר ליכא חיובא דכאשר זמם מ"מ פריך הגמרא‬
‫דשטר מאוחר צ"ל פסול משום דאי אפשר להזימן והכוונה שאי אתה יכול לפסול השטר ולהכחיש העדות על ידי הזמה‪.‬‬
‫הרי להדיא כמש"כ דגם אי ליכא חיובא דכאשר זמם מ"מ בעינן שיהיה יכול לפסול עדותן על ידי הזמה‪ .‬והתימא על‬
‫הנו"ב שלא הביא כלל לדברי הש"ך הללו בכל התשובה שהם סותרים כל עיקר חידושו‪:‬‬

‫ספר מנחת חינוך ‪ -‬מצוה ד ‪ -‬אות יג‬

‫קידוש ‪ for‬עדות שאתה יכול להזימה ‪. The immediate question is; do we require‬קידוש החודש ‪ of‬דינים ‪ is discussing the‬מנ"ח ‪(This‬‬
‫)?החודש‬
‫יג[ ונראה דבעינ כא ג עדות שיהיו יכולי להזימה‪ .‬א דבדיעבד א קידשו בית די על פי המוזמי המעשה קיי‪ ,‬היינו‬
‫משו את ואפילו מוטעי ואפילו מזידי‪ ,‬וא קידשו ]יו שלשי[ בלא עדי כלל ג"כ מעשיה קיימי‪ ,‬אבל כיו דמ‬
‫התורה בעינ שתהיה עדות כשרה צרי! ג"כ עדות שאתה יכול להזימה‪ .‬ועיי ש"! חו"מ סי' ל"ג סקט"ז הכריע דג בדיני‬
‫ממונות צרי! עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬ואפילו להפוסקי דבממו אי צרי!‪ ,‬אבל כא שוה לדיני קנסות דבעינ סמוכי‬
‫ודרישה וחקירה‪ ,‬וכל זה מ התורה‪ ,‬א"כ צרי! בודאי עדות שאתה יכול להזימה‪ .‬אמנ יש לומר דזה יהיה תלוי בשני תירוצי‬
‫התוס' ריש מכות גבי ב גרושה ד"ה מעידי‪ ,‬שהקשו הא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬ותירצו כיו דלוקי שפיר הוי‬
‫יכולי להזימ‪ ,‬א"כ ג כא נהי דלא שיי! די הזמה לעשות לה כאשר זמ כי ה רצו שיהיה היו ראש חודש ומה נוכל‬
‫לעשות לה‪ ,‬מ"מ לוקי ארבעי‪ ,‬א"כ הוו להו יכולי להזימ‪ .‬א! יש לומר דלא שיי! כא כלל די זה דמלקות‪ ,‬דילפינ לה‬
‫במכות ב' ע"ב מ והצדיקו את הצדיק ]דברי כ"ה‪ ,‬א'[‪ ,‬שהעדי הרשיעו את הצדיק והמזימי הצדיקו את הצדיק דמעיקרא‬
‫וכו'‪ ,‬והיה א ב הכות הרשע‪ ,‬וכא לא שיי! כלל שהעדי הרשיעו את הצדיק‪ ,‬ואפשר לא נוכל ללמוד כלל מלקות‪ ,‬דהיא‬
‫גזירת הכתוב דוקא בהרשיעו את הצדיק וכא אינ באי להרשיע כלל לשו ב אד‪ ,‬ומלאו דלא תענה מבואר ש דאי‬
‫לוקי דהוי לאו שאי בו מעשה‪ ,‬עי"ש‪ .‬א! קשה לפי זה אי! משכחת לה עדות החודש כלל כי היא עדות שאי אתה יכול‬
‫להזימה‪ ,‬וכללא כייל הש"ס ]ב"ק ע"ה ע"ב‪ ,‬ועוד[ דכל עדות שאי אתה יכול להזימה אינה עדות‪ ,‬כלל‪ ,‬משמע בכל מקו‬
‫דצרי! עדי‪ ,‬וכא לא משכחת לה כלל‪ .‬ואפשר דמ"מ לוקי ארבעי‪ ,‬א דלא שיי! והצדיקו‪ ,‬מ"מ ילפינ דבכל דוכתא עדי‬
‫זוממי לוקי ארבעי‪ ,‬א"כ שפיר הוי עדות שאתה יכול להזימה‪ .‬א! לתירו‪ $‬השני של תוס' היכא דלא שיי! לקיי כאשר‬
‫זמ אי צרי! עדות שאתה יכול להזימה‪ ,‬א"כ כא נמי כיו דלא שיי! לקיי כאשר זמ אי צרי! עדות שאתה יכול להזימה‬
‫כלל‪ .‬א"כ נפקא מינה כא דבעינ דרישה וחקירה‬

‫בענין פסול חללות בישראל זכר‬

‫מראי מקומות‬
‫רש"י ב‪ .‬ד"ה אין אומרים‬ ‫‪.1‬‬
‫ריטב"א ד"ה אין אומרים‪...‬עד "לוקה את הארבעים"‬ ‫‪.2‬‬
‫מאירי ד"ה וי"מ‪...‬כדין בת חלל זכר‬ ‫‪.3‬‬
‫חידושי הגר"ח על הש"ס ע' קעד סי' שה‬ ‫‪.4‬‬
‫ריטב"א יבמות מה‪ .‬ד"ה והא דאמרינן‬ ‫‪.5‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫אי אומרי יעשה זה ב גרושה‪ .‬נקט לה בלשו יחיד כלישנא דקרא דכתיב ועשית לו ופירש רש"י ז"ל שא העד כה אי‬
‫אומרי שיעשה ב גרושה או ב חלוצה והכי ודאי פשיטא דמילתא דלכה הוא דאצטרי! דשיי! ביה פסול זה‪ .‬אבל בתוספות‬
‫פירשו דה"נ מיתני בעד ישראל דלא אמרינ שיהא פוסל אשה בביאתו לכהונה כאלו הוא חלל ב גרושה או ב חלוצה אלא‬
‫לוקה את הארבעי‪.‬‬

‫המאירי על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫וי"מ בשהעידו ששמעו מאביו שאמר עליו זה בני ב גרושה וב חלוצה שנאמ בכ כמו שביארנו בבתרא ואי אומרי יעיבה‬
‫זה ב גרושה וב חלוצה ואפי' היו עדי אלו כהני יבא אתה אומר כ פסלת את זרעו והתורה אמרה ועשית לו ולא‬
‫לזרעו וא"ת להכשיר את זרעו אי זה כאשר זמ וכ א היו עדי אלו ישראלי הרי הזמת באה לפסול את בנותיה‬
‫לכהונה כדי בת חלל זכר אלא לוקה את הארבעי‬

‫חידושי הגר"ח על הש"ס ע' קעד סי' שה‬

‫ולכאורה נראה דהנה בבן גרושה מצינו חומרות וקולות‪ ,‬חומרות שפסול לכהונה‬
‫וקולות שמותר בפסולי כהונה‪ ,‬ויש להסתפק בהך דין דבן גרושה אי לאו הך קרא דלו‬
‫ולא לזרעו והיו נעשים העדים ב"ג מה יהא דין העדים אם נעשים ב"ג גם לקולא‬
‫להתיר דפסולי כהונה או לא‪ .‬ולכאורה הרי פשוט דעל הקולות לא שייך דין כאשר‬

‫‪3‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫זמם‪ ,‬א"כ לענין זה לא יעשו העדים כלל ב"ג‪ ,‬אלא על החומרות דרק ע"ז שייך דין‬
‫דכאשר זמם‪ ,‬אולם נראה דיעשו ב"ג לכל דבר‪ ,‬ואע"ג דלא שייך על הקולות דין‬
‫דכאשר זמם‪ ,‬דהנה הא דב"ג מותר בפסולי כהונה הלא הא לא הוי זה דין בפ"ע אלא‬
‫דהדין פסו גורם זה דכיון דנפסל לכהונה ואין עליו קדושת כהונה ע"כ מותר הוא‬
‫בפסולי כהונה ונמצא דהקולא של ב"ג נובע מהחומרא והפסול וא"כ גבי עדים זוממים‬
‫נמי נהי דעל הקולות ל"ש הך דינא דכאשר זמם מ"מ מאחר דעל החומרות והפסול הרי‬
‫שייך כאשר זמם‪ ,‬א"כ הרי הן כפסולים ואין צריכים לזה דין דכאשר זמם כלל‬

‫ריטב"א על מסכת יבמות דף מה‪/‬א‬

‫‪ of a child who has a Jewish mother and Gentile father.‬דין ‪ is dealing with the‬ריטב"א ‪The‬‬
‫‪".‬פגום לכהונה" ‪ states that the child is‬יבמות מה‪ there in .‬גמ' ‪The‬‬
‫והא דאמרי' הולד פגום לכהונה פרש"י ז"ל שאם היתה נקבה היא חללה שפסולה לכהן הדיוט ואם היא כהנת מיפסלא‬
‫מתרומה דבי נשא ונראה מדבריו ז"ל שאם הוא זכר אינו נפסל כלל וכי קאמרינן שבנה פגו' לאו דווקא אלא בתה קאמר‬
‫וכן פירשוה בירוש' בפי' בנקבה אבל רבי' הרמב"ן ז"ל היה אומר דכיון דמק"ו מאלמנה מייתי ליה אף אם הוא בן פגום‬
‫לכהונה שהוא חלל פוסל בביאתו אשה שבעל ודוקא אמרי שבנה פגום‬

‫בענין חיוב מלקות במעיד על בן חלוצה‬

‫מראי מקומות‬
‫ריטב"א ד"ה מעידין אנו‬ ‫‪.1‬‬
‫רמב"ן ד"ה והא דתנן‬ ‫‪.2‬‬
‫נמוקי יוסף א‪ .‬ד"ה ובן חלוצה‬ ‫‪.3‬‬
‫רמב"ם הל' עדות כ‪:‬ח‬ ‫‪.4‬‬
‫חידושי ר' עקיבא איגר ד"ה מתני' שהוא בן גרושה‬ ‫‪.5‬‬
‫ערוך לנר ד"ה במתניתין‪...‬להפסיד יחוסו‬ ‫‪.6‬‬
‫רמב"ן דברים ה‪:‬יז‬ ‫‪.7‬‬
‫מלחמות ה' סנהדרין יט‪.‬‬ ‫‪.8‬‬
‫מנחת חינוך לז‪:‬ה‬ ‫‪.9‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫מעידנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה‪ .‬פי' שראו לאמו שנתגרשה או חלצה ביום פלוני במקום פלוני והתנא מקצר בזה‬
‫כשם שמקצר שאינו שונה ונמצאו זוממין משום דהא פשיטא והא דקתני בן חלוצה באשגרת לישן דבן גרושה נקטיה דהא פסול בן‬
‫חלוצה אינו מן התורה אלא מדרבנן וכדאסיקנא בפרק עשרה יוחסין‪ .‬וא"כ אין בו דין הזמה מדאורייתא כלל אלא משום דאיסור‬
‫חלוצה לכהונה דמדרבנן הוה אמטו לפיסול גרושה דאורייתא ואסמכוה נמי על מאי דכתיב ואשה גרושה מאישה כדאיתא התם )דף‬
‫עח( נקיט להו תרוייהו כהדדי וכדקתני להו לקמן פרק אלו הן הלוקין במשנה דמיירי בחיובי מלקות דאורייתא‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫והא דתנ ב חלוצה‪ ,‬לאו דוקא דחלוצה דרבנ היא ומ התורה כשר הוא והיא לוקי את הארבעי‪ ,‬ובפרק אלו ה הלוקי‬
‫אפרש בס"ד‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק כ‬

‫ח( עדים שהעידו על אחד והרשיעוהו רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ואחר כך הוזמו הרי אלו לוקין‬
‫אף על פי שלא זממו להלקות זה ולא לחייבו ממון כיצד העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו בפנינו נתגרשה אמו או‬
‫נחלצה במקום פלוני ביום פלוני והוזמו הרי הן לוקין וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו לוקין ואינן גולין העידו‬
‫על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו הרי הן לוקין ואין משלמין את הכופר העידו עליו שנמכר בעבד עברי והוזמו לוקין‬
‫וארבעה דברים אלו מפי הקבלה הן‬

‫חידושי ר' עקיבא איגר ד"ה מתני' שהוא בן גרושה‬

‫מתני'' שהוא בן גרושה או בן חלוצה‪ ,‬כתב הריטב"א‪...‬ולדעתי העניה ק"ל דמה בכך דפסול רק מדרבנן מ"מ הא עדותו מועיל שיפסלו אותו‬
‫הב"ד מדרבנן ושייך ביה לא תענה ברעך עד שוא‬

‫ערוך לנר על מכות דף ב‪/‬א‬

‫במתניתי חלוצה‪:‬‬
‫הקשה הריטב"א הא חלוצה הוא רק דרבנ ולא רצו לעשותו רק חלל מדרבנ ואי! ילקה ע"ז‪ ,‬ותיר‪ $‬דאגב גרושה נקט‬
‫חלוצה‪ ,‬ולענ"ד י"ל כיו דעכ"פ עתה לפי מה שפסלו רבנ חלוצה לכה רצו לפוסלו ולהזיקו שפיר לקי מ התורה‪ ,‬דמה לי א‬
‫רצו להפסידו ממו שיש בו די הזמה מ התורה או א רצו להפסידו יחוסו‪...‬‬

‫‪4‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫רמב"ן על דברים פרק ה פסוק יז‬

‫יז( וביאור ולא תענה ברעך עד שוא לאסור להעיד על חברו אפילו דבר שאינו כלום ולא יתחייב בו כלום בבית דין‪ ,‬כגון‬
‫שיעיד אמר פלוני ליתן לזה מנה ולא קנה מידו‪ ,‬כי "שוא" דבר בטל‪:‬‬

‫מלחמות ה' סנהדרין יט‪.‬‬

‫‪...‬ואין עדים זוממין לוקים בעקימת פיהם בלבד אא"כ הרשיעו צדיק‪...‬‬

‫ספר מנחת חינוך ‪ -‬מצוה לז ‪ -‬אות ה‬

‫וראיתי בקצות החוש סי' ל"ח סק"ד‪ ,‬נסתפק בא שני עדי העידו שנתנס! יינו של אחד והוזמו‪ ,‬א מחויבי לשל דמי‬
‫היי מכאשר זמ‪ ,‬או אפשר כיו דכתיב לעשות לאחיו‪ ,‬וכא אי מעידי לחייב איש רק על היי ה מעידי‪ .‬ומביא ראיה‬
‫מסנהדרי י' ע"א‪ ,‬דא העידו שפלוני רבע שורו של פלוני משלמי דמי השור‪ ,‬א דמסהדי על השור ולא על בעל השור מ"מ‬
‫חייבי‪ ,‬הכא נמי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולבי מהסס בדבר זה‪ ,‬דלענ"ד באיסור והיתר לא שיי כלל כאשר זמ ‪ ,‬כיו דמבואר בש"ס‬
‫דקיימא ל דאי די הזמה עד שיגמר הדי וגזירת הכתוב היא‪ ,‬עיי ש"ס מכות ה' ע"ב ור"מ פ"כ מעדות ה"א‪ ,‬א"כ נראה‬
‫לענ"ד דלא שיי! נגמר הדי אלא במקו שצריכי בית די‪ ,‬כגו דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות‪ ,‬וצריכי כ"ג ולדו‬
‫ביו והרבה דברי‪ ,‬שיי! שפיר גמר די‪ ,‬אבל באיסור והיתר דחכ אחד מורה הדי‪ ,‬ואי לו די בית די כלל‪ ,‬וקרובי‬
‫ופסולי לדייני כשרי להוראה‪ ,‬לא שיי! כלל גמר די כידוע‪... ,‬א"כ א אי בית די לא שיי! די וגמר די‪ ,‬וזו גזירת‬
‫הכתוב דאי עונשי על המחשבה והדיבור לבד רק א נגמר הדי דהוי כעי מעשה‪ ,‬עי"ש‪ ,‬א"כ היכא דלא שיי! גמר די‬
‫נראה ברור דאי כא די הזמה‪...‬ובעזה"י זה נראה לי ברור מצד הסברא‪.‬‬

‫בענין מיתה שאינה כתובה בו‬

‫מראי מקומות‬
‫תוד"ה כל הזוממין‬ ‫‪.1‬‬
‫סנהדרין מה‪ :‬אמר שמואל נקטעה יד העדים‪...‬מכל מקום‬ ‫‪.2‬‬
‫ספר המצוות להרמב"ם מ"ע רכו‪-‬ט‬ ‫‪.3‬‬
‫רמב"ן‪ ,‬ספה"מ‪ ,‬השגה לשורש יד בסופו‬ ‫‪.4‬‬
‫סנהדרין לז‪ :‬אמר רב יוסף‪...‬בסרונכי‬ ‫‪.5‬‬
‫מהר"ם ד"ה בא"ד וכן קשה‬ ‫‪.6‬‬
‫מהרש"א ד"ה בא"ד וכן קשה‬ ‫‪.7‬‬
‫תוס' סנהדרין מה‪ :‬ד"ה משום‬ ‫‪.8‬‬
‫רמב"ם סנהדרין יד‪:‬ח‬ ‫‪.9‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מה‪/‬ב‬

‫אמר שמואל נקטעה יד העדים פטור מאי טעמא דבעינא יד העדים תהיה בו בראשונה וליכא אלא מעתה עדים‬
‫גידמין דמעיקרא הכי נמי דפסילי שאני התם דאמר קרא יד העדים שהיתה כבר מיתיבי כל מקום שיעידוהו שנים‬
‫ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג תרגמא שמואל בהן הן‬
‫עדיו ומי בעינן קרא כדכתיב והתניא מות יומת המכה רוצח הוא אין לי אלא במיתה הכתובה בו מנין שאם אי‬
‫אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו תלמוד לומר מות יומת‬
‫המכה מכל מקום שאני התם דאמר קרא מות יומת וליגמר מיניה משום דהוה רוצח וגואל הדם שני כתובין הבאין‬
‫כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין רוצח הא דאמרן גואל הדם מאי היא דתניא גואל הדם ימית את‬
‫הרוצח מצוה בגואל הדם ומניין שאם אין לו גואל שבית דין מעמידין לו גואל שנאמר בפגעו בו מכל מקום‬

‫ספר המצות להרמב"ם ‪ -‬מצות עשה ‪ -‬מצוה רכו‬

‫מצוה רכו ‪ -‬היא שצונו להרוג את העוברים על קצת המצות בסייף והוא אמרו ית' נקם ינקם והנה נרמוז‬
‫במצות לא תעשה על המצות שחייבין עליהן התזת ראש וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ז ממסכת‬
‫סנהדרין‪:‬‬

‫ספר המצות להרמב"ם ‪ -‬מצות עשה ‪ -‬מצוה רכז‬

‫מצוה רכז ‪ -‬היא שצונו לחנוק העוברים על קצת מצות מיוחדות והוא אמרו ית' מות יומת והנה נרמוז‬
‫במצות לא תעשה על המצות שחייבין עליהן חנק וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שביעי ממסכת‬
‫סנהדרין‪:‬‬

‫ספר המצות להרמב"ם ‪ -‬מצות עשה ‪ -‬מצוה רכח‬

‫מצוה רכח ‪ -‬היא שצונו לשרוף העוברים על קצת מצות הוא אמרו ית' באש ישרפו אותו ואתהן והנה נרמוז‬
‫במצות לא תעשה המצות שחייבין עליהם שרפה וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ז מסנהדרין‬

‫‪5‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫ספר המצות להרמב"ם ‪ -‬מצות עשה ‪ -‬מצוה רכט‬

‫מצוה רכט ‪ -‬היא שצונו לסקול העוברים על קצת מצות והוא אמרו ית' וסקלתם אותם באבנים ומתו והנה‬
‫נרמוז על המצוות שחייבין עליהן סקילה כשאזכור מצות לא תעשה וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק ששי‬
‫מסנהדרין‬

‫רמב"ן שורש י"ד‬

‫והנראה אלי הוא שאנחנו נצטוינו במומתי כול מפסוק ובערת הרע מקרב!‪ ,‬אמרו )ספרי לדברי יג ו‪ ,‬יז ז‪ ,‬כא כא‪,‬‬
‫כב כב‪ ,‬כד ז( בער עושי רעות מישראל והוא מצות עשה שלה‪ ,‬אבל הכתובי הבאי בה מות יומת‪ ,‬דמיו בו דמיה‬
‫ב )קדושי כ( ירצה בה שה חייבי מיתה‪ ,‬ואמרו ית' במקצת )דברי' יג ויז וכא וכב( וסקלת אות באבני‬
‫ובמקצת )קדושי כ( באש ישרפו אותו ואתה הוא חלק מחלקי המצוה ולא נמנה המומתי חו‪ $‬למחנה )ס"פ אמור‬
‫וס"פ שלח( אחת והמתה על פתח בית אביה )תצא כב( מצוה אחרת אבל המצוה בכול שיומתו היא נמנית‪ .‬וכבר בא‬
‫בה )ב"מ לא ב‪ ,‬וש"נ( שא אינו יכול להמית אות במיתה הכתובה בה שיומתו בכל מיתה שיכול להמית‪ .‬והנה‬
‫כול נכללי למיתה והיא מצוה א'‪ .‬ובאחרו שלשחיטת חולי )קלט א & קמ א( אמרו בעו שהרג את הנפש דבעי‬
‫לאייתויי לבי דינא וקיומי ביה ובערת הרע מקרב!‪ .‬ואי בעו הזה כתוב ובערת הרע מקרב!‪ .‬ומסקול יסקל השור‬
‫)משפטי' כא( נתחייב במיתה‪ .‬אלא שכל המומתי מצות מ ובערת הרע וה מצות עשה שלה שממנה ה מומתי‬
‫ומצות הסקילה או השריפה חלק מ המצוה‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לז‪/‬ב‬

‫אמר רב יוסף וכן תני דבי חזקיה מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלה סנהדרי ארבע מיתות לא בטלו לא‬
‫בטלו והא בטלו אלא דין ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו מי שנתחייב‬
‫שריפה או נופל בדליקה או נחש מכישו מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו מי שנתחייב‬
‫חנק או טובע בנהר או מת בסרונכי‬

‫תוספות סנהדרין דף מה‪/‬ב‬

‫משום דהוי רוצח וגואל הדם שני כתובים הבאים כאחד ‪...‬וא"ת בפרק אלו הנשרפין )לקמן דף עט‪ (:‬דתנן חייבי מיתות‬
‫שנתערבו זה בזה ידונו בקלה ואמר בגמרא שמע מינה מותרה לדבר חמור הוי מותרה לדבר הקל והיכי דייק מיניה דשאני‬
‫התם דמיתתם בכל מיתות שיכול כיון דחייב מותה וי"ל דדייק מדקתני כל חייבי מיתות אפי' הנך דלא דרשי' הכי אי נמי בורח‬
‫שאני‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות סנהדרין פרק יד‬

‫ח( מי שעמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאוסרו עד שימיתוהו במיתה שהוא חייב בה הורגין אותו עדיו בכל מיתה‬
‫שיכולין להמיתו בה מאחר שנגמר דינו ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה לפיכך אם נקטעה יד העדים פטור ואם‬
‫היו העדים גדמין מתחלה יהרג ביד אחרים במה דברים אמורים בשאר מחוייבי מיתות בית דין חוץ מן הרוצח אבל הורג‬
‫נפש שנגמר דינו רודפין אחריו בכל דבר וביד כל אדם עד שממתין אותו‬

‫בענין זוממי בת כהן ובועלה‬

‫מראי מקומות‬
‫רש"י ד"ה חוץ‬ ‫‪.1‬‬
‫ריטב"א ד"ה חוץ‪...‬עד מדברי ר"י הזקן ז"ל‬ ‫‪.2‬‬
‫רמב"ם עדות כ‪:‬י‬ ‫‪.3‬‬
‫תוד"ה זוממי‬ ‫‪.4‬‬
‫מהרש"ל ) חכמת שלמה( ד"ה בא"ד קמ"ל היא‬ ‫‪.5‬‬
‫רמב"ם ספר המצוות שורש ז'‬ ‫‪.6‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫חו מזוממי בת כה ובועלה‪ .‬פירש"י ז"ל א העידו על שניה דאע"ג שה מוזמי משניה וממיתה חמורה ממיתת הבועל‬
‫ובעלמא כל שנתחייב שני מיתות נידו בחמורה הכא גזרת הכתוב שנידוני במיתת הבועל שהיא קלה דדרשינ כאשר זמ‬
‫לעשות לאחיו ולא לאחותו כדאיתא הת ומ"מ נראה מלשונו ז"ל שא לא העידו על הבועל אלא עליה כגו שהתרו בה ולא‬
‫התרו בו או שהיה ב ט' שני ויו אחד שביאתו ביאה שהתחייב על ידו והוא פטור במיתתה ודאי נדוני ולא במיתתו וכ‬
‫נראה מלשו משנה דקתני חו מזוממי בת כה ובועלה ולמה לי' למתני הכא די בועלה אלא ודאי משו שה זוממי‬
‫בשניה וקרא דלאחיו הכי מדרש שפיר אבל יש שפי' דלעול נדוני במיתת הבועל ואע"פ שלא העידו עליו ובמקומה‬
‫הארכתי בזה בס"ד והעליתי כדברי רש"י ז"ל מדברי ר"י הזק ז"ל‪.‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק כ‬

‫י( שנים שהעידו על ראובן שנאף עם בת כהן ונגמר דין ראובן ליחנק ודין הנואפת לשריפה ואחר כך נמצאו‬
‫זוממין הרי אלו נחנקין ולא נשרפין ודבר זה מפי הקבלה‬

‫‪6‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫רמב"ם ספר המצות ‪ -‬השרש השביעי‬

‫ומזה המין גם כן אמרו יתעלה שנערה מאורסה כשזנתה בסקילה ובת כהן בשרפה זה השלמת דקדוק משפט אשת איש וכבר טעה בזה‬
‫כל מי ששמעתי בו ומנה אשת איש מצוה ונערה מאורשה מצוה ובת כהן מצוה ואין הדבר כן אבל הוא כמו שאבאר והוא כי מצוה אחת‬
‫מכלל המצות הוא אמרו יתעלה לא תנאף ובאה הקבלה שזה הלאו אזהרה לאשת איש אחר כך ביאר הכתוב שיהרג העובר על לאו זה‬
‫והוא אמרו מות יומת הנואף והנואפת אחר כך השלים הכתוב דקדוק משפט זה ותנאי זו השאלה והתנה בו תנאים ואמר שאמרו מות‬
‫יומת הנואף והנואפת יש בו חלוק שאם היתה אשת איש בת כהן תשרף ואם היתה נערה מאורשה בתולה בסקילה ואם היתה בעולה‬
‫ואינה בת כהן בחנק ולא בהתנותו במיני המות יתרבו המצות שאנחנו בכל זה לא יצאנו מאיסור אשת איש ובבאור אמרו בסנהדרין‬
‫הכל היו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה ובת כהן לשרפה ירצו בזה שאיסור אשת איש כולל כל מה שאמר‬
‫הכתוב בהם מות יומת הנואף והנואפת אבל הבדיל הכתוב במיתה זו ושם קצת האישים בשרפה וקצתם בסקילה‬

‫בענין כאשר זמם לחצאין‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' מנהני מילי‪...‬וליכא‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה ולא לזרעו‬ ‫‪.2‬‬
‫ריטב"א ד"ה ולפסלוהו‪...‬וזרעו כשר‬ ‫‪.3‬‬
‫אפיקי ים לח‪:‬ד‬ ‫‪.4‬‬
‫ריטב"א ד"ה מעידין אנו )על המשנה( מ"ואע"ג דמפסידי להו‪"...‬‬ ‫‪.5‬‬
‫רמב"ן ד"ה כיצד מ"ואיכא נמי לפרוקי‪"...‬‬ ‫‪.6‬‬
‫מנ"ח תסד‪:‬כא‬ ‫‪.7‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫וליפסליה לדידיה ולא לזרעי' פי' דכיו שאי פסול אלא מדר! קנס מילתא דאפשר הוא שיהיה הוא פסול וזרעו כשר‬

‫ספר אפיקי ים ח"א ‪ -‬סימן לח‬

‫ד( ונ"ל בביאור הש"ס בזה‪ .‬דלא הוי טעמא משו דלא נוכל לקיי כאשר זמ נגד זרעו של הנידו‪ .‬דנגד מקיימינ שפיר‬
‫כאשר זמ במאי דנפסול לעדי גופייהו‪ .‬ולא עדיפי מאילו העידו על מאה אנשי ביחד לעשות חללי‪ .‬דנגד כל אחד ואחד‬
‫מהנידוני מקיימא כאשר זמ במה שפוסלי להעדי‪ .‬וכמ"ש‪ .‬ורק כונת ריב"ל דכיו דע"י עדות שרצו לעשות את הנידו‬
‫לחלל‪ .‬הי' נפסלי ג זרעו‪ .‬נמצא דה רצו לפוסלו בפסול גדול כזה שיתפשט ג על זרעו‪ .‬ופסול חמור הוא שפוסל ג זרעו‪.‬‬
‫וא באנו לקיי כאשר זמ בהעדי‪ .‬עלינו לפוסל ג"כ בפסול גדול כזה שיהי' פסולי לפסול ג זרע‪ .‬וזה אי בידינו‬
‫מדי דכאשר זמ לפסול ג זרע העדי דלו ולזרעו‪ .‬ואי לומר דכיו דע"י דנעשה העדי לחללי‪ .‬ממילא יופסלו זרע ג"כ‬
‫מהיו‪ .‬ושפיר קרינ בזה ועשית לו‪ .‬משו דעשיי' אחת היא בהעדי גופייהו וזרע ממילא נפסלי דז"א‪ ).‬דהנה הש"ס‬
‫)ביבמות דע"ז ע"א( בעי למיל דבת גר עמוני פסולה לכהונה‪ .‬וקאמר הש"ס מנא לי' דילי מכה גדול באלמנה‪ .‬מה לכה גדול באלמנה שכ ביאתו בעבירה‬
‫חלל יוכיח‪ .‬מה לחלל שכ יצירתו בעבירה כ"ג יוכיח‪ .‬ופירכא זו דיצירתו בעבירה איתא נמי בקידושי דע"ז ע"א‪ ( .‬וא"כ נחזי אנ בהעדי שע"י די‬
‫דכאשר זמ נאמר דנעשי חללי מהיו‪ .‬א יופסלו זרע ממילא מהיו עי"ז שנעשו חללי או לא‪ .‬בודאי לא יופסלו‪.‬‬
‫דא דנאמר דנתהפ! גופ לחללי‪ .‬מ"מ אי לנו שחלל פוסל זרעו‪ .‬רק חלל שיצירתו בעבירה‪ .‬וה ג א נעשי מהיו‬
‫חללי גמורי‪ .‬אבל לא היתה יצירת בעבירה‪ .‬וחלל כזה אי לנו כלל שפוסל זרעו‪ .‬ונמצא דבזה לחוד שנפסול להעדי‬
‫מהיו לא יופסלו ממילא זרע מהיו‪ .‬וא נבוא לפסול זרע ג"כ‪ .‬אז עלינו לתת עליה די חלל שיצירתו בעבירה מצד‬
‫כאשר זמ‪ .‬למע יפסלו ג זרע או לפסול זרע ביחוד משו כאשר זמ‪ .‬ונמצא דנעשה בזה די כאשר זמ בזרע‪ .‬לבד‬
‫מאי דנעשה בעדי גופייהו דע"י עשיית כאשר זמ בהעדי עצמ‪ .‬עוד לא יפסלו זרע ועל פסול זרע נצר! עוד עשיי'‬
‫אחרת שנוגעת לזרעו ביחוד‪ .‬וזה אי אפשר דכתיב ועשית לו ולא לזרעו‪:‬‬
‫וזהו דאמר ריב"ל דאמר קרא ועשית לו ולא לזרעו היינו דלעשות עוד עשיי' כאשר זמ בזרעו לבד מה שנעשה בהעדי אי‬
‫אפשר‪ .‬וליפסלוה לדידי' ולא ליפסלו לזרעי'‪ .‬דשפיר יכול להיות שיהי' העדי חללי גמורי מהיו וזרע לא יופסלו‬
‫ממילא‪ .‬משו דהוו חללי שאי יצירת בעבירה‪ .‬בעינ כאשר זמ לעשות וליכא‪ .‬דה רצו לפוסלו בפסול חמור שיתפשט‬
‫ג על זרעו‪ .‬ובדידהו לא נוכל לקיי לפוסל בפסול גדול כזה‪ .‬נמצא דנגדו גופא לא מתקיימא כאשר זמ לעשות‪ .‬דה רצו‬
‫לפוסלו בפסול חמור‪ .‬וה יופסלו בפסול קל‪ .‬וא"ש כל מה שדייקנו לעיל‪:‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫ואע"ג דמפסדי להו תרומה ושאר מתנות כהונה וטעמא דלא משלמי להו איבעית אימא משום דהוי מידי דלא קיץ‬
‫ומסתמא לא אמרה תורה ועשיתם לו כאשר זמם אלא במידי דקיץ שאפשר לעשות כן מיד‪ .‬וכן פי' מורי הרשב"א ז"ל‪.‬‬
‫איבעית אימא משום דהאי פסידא לא בריא הזיקא וגרמא בעלמא הוא דכותה בעלמא פטור דמי יימר דיהבו ליה‬
‫מתנות כהונה דהא טובת הנאה לבעלים ואפילו במכירי כהונה לאו שעבודא דאית ליה לכהן עלייהו אלא מצות נתינה‬
‫והוא בדבר שלא בא לעולם ולא ידע אי הוה ליה ומסתמא ]קאמר[ רחמנא כאשר זמם לעשות ולא כאשר זמם לגרום‬
‫וכדפי' מורינו המובהק הרא"ה ורבי' ז"ל‪ .‬עוד פירשו בתוספות בטעמא דהא דכיון דלא מקיימינן בהו הזמה במאי דהוה‬
‫עיקר סהדותייהו דפסולי דבן גרושה בן חלוצה לא מקיימינן לה בהא דלא מקיימינן הזמה לחצאין וכדאמרינן בגמרא‬
‫גבי ועשיתם לו ולא לזרעו ואע"ג דאמרינן לקמן מעידין אנו באשת פלוני שזנתה והוזמו שנהרגין ואין משלמין כתובה‬
‫שהיו מפסידין לה התם כיון דקים ליה בדרבה מיניה דין תורה הוא שבכל מקום שיש מיתה וממון שהמיתה עומדת‬
‫במקום שניהם וכולה הזמה היא‪:‬‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫ואיכא נמי לפרוקי דכיון שאין אתה מקיים בהם כאשר זמם בעיקר עדותם שהיא הפסול‪ ,‬אי אתה יכול לקיים בהם כאשר‬
‫זמם בתשלומי הממון‪ ,‬שהרי אף לבניו של נדון זה היה מפסיד מהם מתנות כהונה ואינו חייב לשלם להם כלום‪ ,‬אף לו אינו‬

‫‪7‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫משלם כלום‪ ,‬שאין אנו מקיימין כאשר זמם לחצאין כדאמרינן בגמרא וליפסליה לדידיה ולא ליפסליה לזרעיה בעינן כאשר‬
‫זמם וליכא‪ ,‬כלומר שאין מקיימין אותו לחצאין‪:‬‬
‫ואיכא דקשיא ליה והרי העדים שאמרו אשתו של פלוני זינתה שמפסידין כתובתה ממנה והיא נהרגת ונמצאו זוממין נהרגין‬
‫ואין משלמין ממון )סנהדרין ט' ב'(‪ ,‬והיאך מקיימין בהם כאשר זמם במקצת‪ ,‬ואיכא למימר דלא דמי דאלו התם ממון‬
‫ומיתה חדא מילתא הוא לגבי חד‪ ,‬וכיון דבהאי גברא מקיימת כאשר זמם לעשות במקצת קרינא ביה כאשר זמם‪ ,‬אבל הכא‬
‫איהו פסיל להאי כהן ולזרעיה ומפסיד מיניה ממון ומזרעיה אי נמי מקיימת ביה בדידיה מקצת כאשר זמם לעשות לו‪ ,‬כיון‬
‫דלא מקיים ביה כאשר זמם לעשות לבנו לאו כאשר זמם הוא כלל לגבי הבן‪ ,‬ועוד דהתם כיון דרחמנא אמר קים ליה בדרבה‬
‫מיניה כמאן דמקיים בה כולה מילתא דמי‪ ,‬ורחמנא הוא דפטריה הכא כדפטריה נמי גבי כלהו מזיקין‪:‬‬

‫ספר מנחת חינוך ‪ -‬מצוה תסד ‪ -‬אות כא‬

‫‪ that the wives and children of the‬שיטת הרמב" ם ‪. He is asking a question on a‬מצות עיר הנדחת ‪ is dealing with the‬מנ"ח ‪The‬‬
‫‪ must be killed along with their husbands.‬עובדי ע"ז‬
‫ואכתוב עוד הפע הקושיא בקיצור‪ ,‬היא משכחת לה דהורגי הנשי והט‪ ,‬אדרבה כיו דה רצו להרוג הנשי‪ ,‬א"כ א‬
‫יוזמו לא יהרגו הנשי והט שלה דכתיב ועשית לו וגו'‪ ,‬א"כ הוי ליה כמו עדות ב גרושה‪ ,‬והתוס' הקשו היא משכחת‬
‫לה דיהיה ב גרושה על פי העדות ובעדי לא נקיי הזמה הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬ותירצו דבב גרושה‬
‫כיו דהוי לאו והעדי לוקי הוי ליה שפיר די הזמה‪ ,‬א"כ כא דהוא עדות נפשות והעדי לא יהרגו כלל‪ ,‬א"כ א האנשי‬
‫של עיר הנדחת אינ נהרגי‪ ,‬ולא משכחת עיר הנדחת א לא באי לאנשי העיר ט ונשי כלל‪ ,‬דהוי יכול להזימה דלא רצו‬
‫להרוג רק העובדי ויכול להזימ דנעשה לה הדי הזה‪ .‬ולתירו שני של התוס' דבב גרושה לא בעינ כאשר זמ א"כ אי‬
‫צרי כלל יכול להזימה‪ ,‬א"כ כא דמשכחת לה באי לה ט ונשי‪ ,‬א"כ קאי כאשר זמ בעיר הנדחת‪ ,‬א"כ ביש לה הויא‬
‫לה עדות שאי אתה יכול להזימה‪ ,‬ולא מיבעיא דאי הורגי הט וכו' אלא א האנשי היא נוכל להרוג כיו דלא יתקיי די‬
‫הזמה‪ ,‬דלו כתיב וכו' כמו בב גרושה ולומר דזה מילתא רחיקתא דלא יהיה לאנשי העיר‪ ,‬שה עכ"פ מאה אנשי כמו‬
‫שכתבתי לעיל ]אות י'[‪ ,‬נשי וט‪ ,‬א"כ כאשר זמ לא קאי על זה כלל ואי צרי עדות שאתה יכול להזימה כמו בב גרושה‬
‫וכו'‪ ,‬א"כ למה נקט המשנה בב גרושה‪ ,‬הוה ליה למינקט יותר רבותא דיש דיני נפשות דאינו צרי עדות שיוכל להזימה‪.‬‬
‫והדבר בעצמו תמוה מאד‪ ,‬דמבואר בש"ס כמה פעמי ובר"מ דעדי נפשות בודאי צרי שיוכלו להזימ‪ ,‬וכא בדי נפשות‬
‫גדול כזה אי צרי‪ ,‬ועל כרחנו צריכי לומר דמשכחת לה וכאשר זמ קאי על זה‪ ,‬א"כ ביש לה נשי אי אתה יכול להזימה‪.‬‬
‫א"כ ביש לה נשי אי נהרגי האנשי ומכל שכ הנשי והט כיו דלא נוכל לקיי די הזמה‪ ,‬והוא קושיא עצומה ונפלאה‬
‫בס"ד‬

‫בענין כאשר זמם במצרי שני‬

‫מראי מקומות‬
‫תוד"ה בעינן‬ ‫‪.1‬‬
‫גליון הש"ס ד"ה ד"ה בעינן‬ ‫‪.2‬‬
‫גבורת ארי ד"ה בעינן מ"ולי נראה בפ"ג דקידושין"‬ ‫‪.3‬‬
‫מאירי ד"ה ובא ללמד‬ ‫‪.4‬‬
‫ריטב"א ד"ה ולפסלוהו מ"וכתבו בתוס' "‬ ‫‪.5‬‬
‫חידושי הגר"ח סי' שה‬ ‫‪.6‬‬

‫גבורת ארי על מכות דף ב‪/‬א‬

‫ולי נראה לפרש דקושייתם מעיקרא ליתא דודאי ליכא דין הזמה היכא דאפשר לבא חובה לאחרים ע"י זה‬
‫]דכתיב[ ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לאחרים‪ ,‬הלכך אם העידו על איזה אדם שהוא פסול לבוא בקהל‬
‫ואפילו העידו שהוא מצרי שני והוזמו אם אתה פוסלן אתה מחייב לאחרים דשוב א"א לשום בת ישראל‬
‫הכשירה לבוא בקהל להנשא לו‪ ,‬וכל כי האי גוונא חשיב ליה מחייב לאחרינא בפ"ג דקידושין )סה‪ ,‬ב( גבי‬
‫הא דהמקדש בעד אחד דאין חוששין לקדושיו אפילו שניהם מודים דהוי מחייב לאחרינא דהוא אסור‬
‫בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו כדפרש"י התם‪ ,‬ולפיכך א"א לפסול העדים מקהל מדין הזמה דכיון‬
‫דמחייבינן עם אחרים הוי לו ולא לאחרים‪ .‬אבל בעידי בן גרושה וחלוצה דלא מחייבינן לאחרינא בזה דהא‬
‫קיי"ל לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים דהיינו כהנות לפסולים לכהונה כדאמרינן בפ"ד דקדושין )דף עג‪,‬‬
‫א(‪ ,‬ואי משום דחלל פוסל אשתו בביאתו הא ר' דוסתאי בן יהודא שם בפ"ד דקדושין דס"ל בנות ישראל‬
‫מקוה טהרה לחללים ואין פוסל אשתו‪] ,‬הלכך[ אי לאו משום לו ולא לזרעו שפיר ה"א לקיים דין הזמה‬
‫בעדים דהא לא מחייב לאחרינא בזה‪:‬‬
‫ובהכי ניחא לי מה שהקשו התוס' דאמאי נקט במתניתין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה שאינו אלא‬
‫פסולי כהונה ולא נקט ממזר דהוי פסול בין בכהנים בין בישראלים‪ ,‬ומה שתירצו התוס' דנקטיה משום דקאי‬
‫אזוממי בת כהן ולכך נקט פסולי כהונה הוא דוחק דמכל מקום הו"ל למנקט מעידין אנו באיש פלוני שהוא‬
‫פסול סתמא דהוי בכלל בין פסולי כהונה בין פסולי ישראל‪ ,‬ולמאי דפירשתי ניחא דקמ"ל רבותא אפילו‬
‫בפסולי כהונה דלא מחייב לאחרינא דהא לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין אפ"ה אין לקיים בהו דין הזמה‬
‫משום לו ולא לזרעו‪ ,‬ואפילו אין לו עכשיו בנים בשעת הזמה מכל מקום אם יהיה לו אח"כ בנים קרינן ביה‬
‫לו ולא לזרעו ולכך אין לנו לקיים דין הזמה אפילו עכשיו משום בנים העתידין לבוא‪ ,‬ולא מיבעי בפסולי‬
‫קהל ישראל דלא שייכא דין הזמה דהוי מחייב לאחרינא אם אנו פוסלין אותן דאסורים ]לבוא בקהל[ תיכף‬
‫בשעת הזמה‪ ,‬אלא אפילו פסולי כהונה דלא הוזהרו כשירות להנשא לפסולים ג"כ אין לקיים דין הזמה משום‬
‫בנים העתידין להוולד והוי לו ולא לזרעו‪:‬‬

‫‪8‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫המאירי על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫ובא ללמד בהזמה זו שאין בה אלא מלקות אחר שאילו היינו מקיימין בו הזמה גמורה היה אף זרעו נענש עמו ובקצת‬
‫ליקוטי גאונים ראיתי שאם היה זה מוחזק בישראל והעידו עליו שהוא מצרי שני ונמצא שפסלוהו לבא בקהל אף בזה אין‬
‫אומרין לקיים בו הזמה גמורה לעשותו מצרי שני אף על פי שאין זרעו נפסל בכך שהרי דור שלישי ראוי לבא בקהל‬
‫שמ"מ לדעת האומר שמצרי שני הבא על הכהנת יעל הישראלית עשאה חללה הרי אין כאן לו לבדו וכשם שאתה אומר לו‬
‫ולא לזרעו כך אתה אומר לו ולא לבדו ואף לדעת האומר שלא עשאה חללה וכשרה לכהונה מ"מ אין כאן לו לבדו והרי‬
‫פסלו את האב בעדות זו גם כן ואף אתה דורש לו ולא לאביו וא"ת להכשיר את אביו אין זה כאשר זמם ודין האמור‬
‫במשנה זו בבן גרושה וחלוצה כך הדין והענין בישראל שהעידו עליו שהוא נתין או ממזר וכיוצא בזה‪:‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬א‬

‫‪...‬וכתבו בתוס' שאם העידו עליו שמצרי שני היה שזרעו היה כשר שהם שלישי ואפ"ה לוקין ואין נפסלין דאכתי איכא‬
‫למדרש לו ולא לאשתו ואפילו אין לו אשה אין לחלוק ואין זה מתחוור כל הצורך דלגבי זרעו שהם כרעא שלו שייך לומר‬
‫דליכא כאשר זמם אבל לגבי אשתו כיון דבדידי' מתקיים שפיר קרינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו אלא שי"ל‬
‫שדינם אמת שלא חלקה התורה בפסולי יוחסין‪:‬‬

‫חידושי הגר"ח סי' שה‬

‫‪9‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫בענין מלקות דהזמה ולא תענה‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ב‪ :‬אמר עולא רמז לעדים זוממין מה"ת‪...‬אין לוקין עליו‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה ותיפוק ליה‬ ‫‪.2‬‬
‫פני יהושע ד"ה ותיפוק‬ ‫‪.3‬‬
‫רמב"ן ד"ה ותיפוק‪...‬אליבא דכולהו אתיא‬ ‫‪.4‬‬
‫ריטב"א ד"ה ותיפוק‪...‬לקמן‬ ‫‪.5‬‬
‫מאירי ד"ה למדת‬ ‫‪.6‬‬
‫כתובות לג‪ .‬רבי אליעזר אומר ע"ז‪...‬לכולכם‬ ‫‪.7‬‬
‫ב"ק עד‪ :‬עדים שהוכחשו בנפש‪...‬ברגליו‬ ‫‪.8‬‬
‫רש"י שם ד"ה לוקין‬ ‫‪.9‬‬

‫פני יהושע על מכות ‪ -‬דף ב ע"ב‬

‫ש ותיפוק ליה מלא תענה‪ .‬משמע לכאורה מלשו הגמרא דאמימרא דעולא קשיא ליה הכי מאי איצטרי למיל מקרא‬
‫דוהצדיקו הא בלא"ה חייב מלקות מלאו דלא תענה היכא דלא שיי כאשר זמ‪ ,‬וקשיא לי טובא דמעיקרא מאי ס"ד דשיי‬
‫מלקות מלאו דלא תענה דא"כ מאי איריא עידי הזמה שע"י עמנו היית אפילו שלא דר הזמה נמי לחייבו מלקות‪ ,‬ונהי‬
‫דבעדי שהוכחשו לא משכחת לה דהא תרי ותרי נינהו וכה"ג היכא דליכא הזמה גמורה כגו שבאו עדי ואומרי שאחד‬
‫מבעלי דיני היה עמה ביו פלוני במקו פלוני נמי תרי ותרי נינהו דלא שיי חיוב מלקות אלא דוקא בהזמה גמורה‬
‫שחידשה תורה דבתראי מהימני‪ ,‬אלא דאכתי היכא דאסהיד תרי בחד דליכא חידוש כדאיתא בפרק מרובה ]ב"ק ע"ג ע"א[‬
‫א"כ אמאי לא מחייבינ להו מלקות ועוד הא ודאי מהאי לאו דלא תענה לא הוה ידעינ חיוב מלקות בעדי זוממי דמתני'‬
‫דהא בכל חייבי לאוי דעלמא לא שיי חיוב מלקות אלא ע"י התראה ובעדי זוממי קי"ל בפרק אלו נערות ]כתובות ל"ג‬
‫ע"א[ דלא בעי התראה וא"כ על כרח היינו בהאי קרא דוהצדיקו דגלי קרא דשיי מלקות בעדי זוממי ממילא ידעינ דלא‬
‫בעו התראה כיו דלא שיי בהו התראה כדמסקינ הת בפ' אלו נערות‪ .‬והנראה לענ"ד בזה דאה"נ דלאו אעיקר מימרא‬
‫דעולא קשיא ליה דלא איצטרי ליה האי קרא דוהצדיקו דודאי איצטרי כדפרישית אלא דאאיד גיסא קשיא ליה כיו‬
‫דאשכח דגלי קרא דשיי חיוב מלקות בעדי וע"כ היינו דאזהרה שמענו מלאו דלא תענה א"כ מאי איריא ע"י הזמה גמורה‬
‫אפילו שלא דר הזמה כגו דאסהידו תרי בחד נמי לילקו מהאי לאו גופא דלא תענה ואפילו בלאו התראה‪ ,‬ואהא משני שפיר‬
‫דעיקר לאו דלא תענה לא נית כלל למלקות כיו דלאו שאי בו מעשה הוא‪ ,‬כ נראה לי נכו ועיי מה שאכתוב עוד בזה )ד‬
‫ד' ע"ב(‪:‬‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת מכות דף ב‪/‬ב‬

‫ותיפוק ליה משו לא תענה משו דה"ל לאו שאי בו מעשה‪ .‬ואי קשיא ל! והתנ )ד' א'( לוקי שמוני משו לא תענה‬
‫ומשו כאשר זמ‪ ,‬ואי אליבא דרבנ קאמרינ הא אינהו אמרי במתני' דלא לקו משו לא תענה דאזהרה לעדי זוממי‬
‫היא‪ ,‬לאו מילתא היא דאנ הכי קאמרינ ותיפוק לי' משו לא תענה ולא ליכתוב רחמנא והצדיקו‪ ,‬ומפרקינ אי מההיא הוה‬
‫אמינא לאו שאי בו מעשה הוא ואי לוקי עליו להכי גלי רחמנא דלקו‪ ,‬ומיהו כי לקו משו לאו דלא תענה הוא דלקו דהכא‬
‫גלי רחמנא דלקו אההוא לאו‪ ,‬והיינו דנקט ר' מאיר לאו דלא תענה דאההוא לאו לקי דלא אשכח מלקות אלא אלאו‪ ,‬והאי‬
‫דאמרי רבנ דאזהרה לעדי זוממי היא‪ ,‬לאו למימרא דלא לקו עליה דכל לאו ודאי אזהרה הוא ולקי‪ ,‬אלא ה"ק היכא‬
‫שהעידו בו שהוא חייב מלקות אי לוקי אלא ארבעי שעונש אותו הלאו הוא כאשר זמ‪ ,‬והכי אמר רחמנא לא תענה ברע!‬
‫עד שקר ואי ענה ועשית לו כאשר זמ‪ ,‬הילכ! כל היכא דמקיימינ בהו כאשר זמ לא ענשינ ליה אלאו דלא תענה בעונש‬
‫אחר שזהו עונשו‪ ,‬אבל כי לא מקיימינ בהו כאשר זמ ודאי לקי עליה דהא גלי רחמנא והצדיקו‪ ,‬ושמעתי אליבא דכלהו‬
‫אתיא‪:‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬ב‬

‫ותיפוק לי' משום לא תענה פי' ולמה לי והצדיקו ופרקי' משום דה"ל לאו שאין בו מעשה שאין לוקין עליו אי לאו דאתא והצדיקו וגלי‬
‫)דאית( ]דמלקינן[ להו משום לא תענה וקמ"ל דמלקות ודאי משום לא תענה הוא כדאיתא לקמן‪ .‬ואיכא דק"ל ולר' יהודה דאמר לאו‬
‫שאין בו מעשה לוקין עליו למה לי והצדיקו ולא קשיא דר"י מעדים זוממין וממוציא שם רע הוא דגמר לה ובתר דכתיב והצדיקו הא‬
‫לאו הכי לדידיה נמי לא היו לוקין עליו‪ .‬והא דחשבינן לא תענה לאו דאין בו מעשה הא פרישנא בפרק ד' מיתות דהא איתא אפי'‬
‫למ"ד עקימת פיו הויא מעשה משום דעדים זוממין ישנה בא"י וא"ת ולמה לא משני דאין לוקין משום דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת‬
‫ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו‪ ,‬וי"ל דלא ניחא לן חדא דהא איכא ר' ישמעאל דס"ל לוקין עליו כדאיתא בפרק‬
‫הלוקין‪ .‬ועוד דלר' מאיר אין זה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דהא איהו ס"ל דאזהרה דעדים זוממין מלא יוסיפו לעשות כדבעינן‬
‫לפרושי לקמן‪:‬‬

‫המאירי על מסכת מכות דף ב‪/‬ב‬

‫למדת שכל שלא העידו על חיוב מיתה או ממו או מלקות אי כא די הזמה גמורה אלא שלוקי ודבר זה קבלה על הדר שביארנו‬
‫במשנה וכל אלו שאמרנו שאי בה הזמה גמורה אלא מלקות יש מפקפקי לומר שיהא צרי התראה שהרי בדיני נפשות ודיני‬
‫ממונות הוא שאי עדי זוממי צריכי התראה שאלו תצריכ התראה אי זה כאשר זמ שהרי ה היו הורגי בלא התראה וכמו‬
‫שאמרו במסכת כתובות ל"ג א' מי איכא מידי דאינהו בעו לחיוביה בלא התראה ואינהו בעו התראה אבל זו שאי מלקות שלה בא‬
‫מכאשר זמ צריכי התראה ולא יראה לי כ שמ"מ מלקות זה במקו כאשר זמ ואלו היה צרי התראה לא היה התלמוד נשמט‬
‫מדבר זה שלא לגלותו‪:‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת כתובות דף לג‪/‬א‬

‫רבי אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי ומילקא לא לקי משום דלאו בני התראה נינהו אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת‬
‫ניתרי בהו מעיקרא אמרי אישתלין ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי ניתרי בהו לבסוף מאי דהוה הוה מתקיף לה‬
‫אביי וניתרי בהו בתוך כדי דבור מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא וניתרי בהו מעיקרא ונרמז בהו רמוזי הדר אמר אביי לאו‬
‫מילתא היא דאמרי אי סלקא דעתך עדים זוממין צריכין התראה כי לא מתרינן בהו לא קטלינן להו מי איכא מידי דאינהו בעו‬

‫‪10‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫קטיל בלא התראה ואינהו בעו התראה הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא מתקיף לה רב סמא בריה דרב‬
‫ירמיה אלא מעתה בן גרושה ובן חלוצה דלא מכאשר זמם קא מיתרבי ליבעי התראה אמר קרא משפט אחד יהיה לכם משפט‬
‫השוה לכולכם‬

‫רש"י כתובות דף לג‪/‬א‬

‫דלאו מכאשר זמם אתי ‪ -‬עונש דידהו שהרי לא זממו להלקותו אלא לחללו‪:‬‬
‫משפט השוה ‪ -‬וכיון דרוב זוממין לאו בני התראה נינהו הני נמי לא בעו התראה‪:‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עד‪/‬ב‬

‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עד‪/‬ב‬

‫עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו ר' יוחנן ור"א חד אמר נהרגין וחד אמר אין נהרגין תסתיים דר"א הוא דאמר אין נהרגין דאמר‬
‫ר"א עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד ר"א הוא דאמר נהרגין אמאי לוקין הוה ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו‬
‫שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו אלא לאו שמע מינה ר"א הוא דאמר אין נהרגין תסתיים לוקין תרי ותרי נינהו מאי‬
‫חזית דסמכת אהני סמוך אהני אמר אביי בבא הרוג ברגליו‬

‫רש"י בבא קמא דף עד‪/‬ב‬

‫לוקין ‪ -‬משום לא תענה ואע"ג דלאו שאין בו מעשה הוא הא מייתי בהדיא במס' מכות )ד' ב( דמלקות בעדים זוממין כתיב‬
‫מוהצדיקו ]את[ הצדיק ]וגו‬

‫בענין לאו בני כפרה נינהו‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ב‪ :‬ת"ר ד' דברים נאמרו בע"ז‪...‬כי שיימינן בדניזק שיימינן‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ג"ה כופרא כפרה‬ ‫‪.2‬‬
‫ריטב"א ד"ה ת"ר‪...‬וגם בתוס'‬ ‫‪.3‬‬
‫רמב"ן ד"ה קסבר‬ ‫‪.4‬‬
‫דו"ח רעק"א כתובות דף לג‪ :‬ע"ש ר' שלמה אייגר‬ ‫‪.5‬‬
‫הערה של ר' א"ז מלצר זצ"ל לרמב"ן שם‬ ‫‪.6‬‬
‫ריטב"א הנ"ל‪ -‬עד הסוף‬ ‫‪.7‬‬
‫תוס' ב"ק מג‪ .‬ד"ה מאי‬ ‫‪.8‬‬
‫ב"ק ד‪ :‬תני ר' חייא‪...‬עשרים וארבעה‬ ‫‪.9‬‬
‫רמב"ם עדות כ‪:‬ח‬ ‫‪.10‬‬
‫)קצות לח‪:‬ד(‬ ‫‪.11‬‬
‫רמב"ן שמות כא‪:‬ל‬ ‫‪.12‬‬
‫רמב"ם נזקי ממון ח‪:‬יד‬ ‫‪.13‬‬
‫רמב"ם סנהדרין ה‪:‬יד‬ ‫‪.14‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬ב‬

‫ת"ר ד' דברים נאמרו בעדים זוממין וכו' אין משלמין את הכופר קסברי כופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו לפום פשטא‬
‫נראה דהני לא חזו לכפרה וקשי' דאם כן מהאי טעמא לא ליגלו דהא גלות כפרה היא כדאיתא לעיל ואלו לעיל אמרינן דאי לאו‬
‫קרא דמיעטינהו מגלות הוה אמרינן דליגלו כי היכי דתיהוי להו כפרה‪ .‬וי"ל דשאני גלות שאינו כפרה ממש ומיתת כ"ג הוא‬
‫שמכפרת עליו כדאיתא בפרק הגולין ותדע שהרי אם יצא חוץ לתחום נהרג ודבר המסור לב"ד הוא להגלותו מה שאין כן‬
‫בכופר שאין ממשכנין אותו כדאסקינן בב"ק ולכך היינו סבורים לומר שזה יגלה ויעמוד באותו ספק של הריגה ואחרי כן‬
‫יתכפר במיתת כ"ג אי לאו דגלי קרא דלא ליגלי כן פירש הרמב"ן ז"ל וגם בתוספות‪.‬‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת מכות דף ב‪/‬ב‬

‫קסבר כופרא כפרה הוא‪ .‬כבר פירשתיה במשנתינו‪ ,‬וקשה לי גלות נמי כפרה היא ותפוק לי' משום דלאו בני כפרה‬
‫נינהו‪ ,‬ואיכא למימר התם נמי לאדם מסור דינו שאם יצא חוץ לתחום נהרג ולפיכך היה אפשר לומר שאף זה‬
‫יגלה ויעמוד באותו ספק‪ ,‬ומשום הכי גלי ביה רחמנא הוא ולא זוממין‪:‬‬

‫דרוש וחדוש ח"א ‪ -‬כתובות דף לג ע"ב‬

‫בענין הזה ראיתי לאחי חביבי הג"ר שלמה נ"י בחדושיו לש"ע חו"מ דברים אשר יש לטעון עליהם ע"פ האמור כאן מאבא‬
‫מארי מאורן של ישראל זצ"ל ע"כ אעתיקם פה‪...,‬‬
‫דהנה הרמב"ם כתב דביכול להציל באחד מאיבריו והצילו בנפש של הרודף חייב מיתה אבל אין ב"ד ממיתים אותו )פ"א מה'‬
‫רוצח הי"ג( והטור )סי' תכ"ה( תמה וכתב דלא ידע לו טעם למה אין ממיתים אותו והכ"מ רצה ליישב התמיה ואין דבריו‬
‫מובנים כמ"ש עליו הלח"מ ונלענ"ד די"ל דהרמב"ם למד זה מדברי רבי עקיבא במתני' פרק אלו הן הגולין )דף יא ע"ב( דאמר‬

‫‪11‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫]ברוצח בשוגג שיצא מעיר מקלטו דסבר ריה"ג דמצוה ביד גואל הדם להורגו וכל אדם רשאי וחלק עליו ר"ע וסבר[ רשות ביד‬
‫גואל הדם וכל אדם אין חייבים עליו[ ופסק הרמב"ם כוותיה דר"ע )פ"ה מהלכות הנ"ל ה"י( וי"ל מכאן יצא לו דכל דרשאי אדם‬
‫להרגו‪ ,‬כבר אין לו דמים להרוג עליו למי שהרג אותו אף שזה לא היה רשאי‬

‫הערת הגאון ר' איסר זלמן מלצר לרמב"ן שם‬

‫קשה‪ ,‬דהא אין להם גואל הדם וקיי"ל לקמן דף יא‪ :‬כר"ע דדוקא גוה"ד‪ ,‬וצ"ע‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ב‪/‬ב‬

‫וטעמא דלאו בני כפרה נינהו פי' ר"ת ז"ל משום דבחייבי קרבן דהויא כפרה קי"ל דבעינן מעשה ממש כדכתיב תורה אחת‬
‫לעושה בשגגה וכדאמרי' התם בפרק ד' מיתות )דף ס"ה ע"ב( יצא מגדף ויצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה ומעתה לכופרא‬
‫דהוא כפרה נמי לא חזו והקשה על זה בתוספות בשם ר"י ז"ל דהניחא לרבנן אבל ר"ע אמר התם דלא בעי מעשה ולר' יוחנן‬
‫אפילו מעשה זוטא לא בעינן כדאיתא שם והא דהכא האמורה בה ר' עקיבא כדקתני משום ר"ע אמרו אף אין משלמין ע"פ עצמן‪.‬‬
‫ואחרים פי' דלאו בני כפרה דכופר קאמרי' שאין כופר אלא במי ששורו הרג את הנפש לפוטרו ממיתה בידי שמים וכדאמרי'‬
‫התם לפי שמצינו למומתין בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם כדכתיב אם כופר יושת עליו וגו' וזהו שכתב רש"י ז"ל כאן‬
‫לאו בני כפרה נינהו שהרי לא הרג שורם את הנפש ובודאי שלפי שיטה זו לא היינו צריכין לכל אלו הטעמים דהא אית לן טעמא‬
‫רבה דלאו בני כפרה נינהו בהא כיון שעשו במזיד ולא מצינו כפרה כזו למזידין אלא למי ששורו הרג אחד בפשיעה שלא שמרו‬
‫כראוי ולא היה מזיד אבל הא ודאי קשיא טובא משום דלאו בני כפרה נינהו למה יהיו פטורין מלשלם הכופר שהיו מחייבין אותו‬
‫לקיים בהן כאשר זמם דהא כאשר זמם לא בא לכפרה אלא לממונא או לקנסא וי"ל דהזמה לא שייכא בהא למ"ד כופרא כפרה‬
‫דהא איבעי לן התם אם ממשכנין על הכופר למ"ד כופרא כפרה וסלקא בתיקו הילכך אין ממשכנין‪ .‬וגם ר"י ז"ל פי' שם דלא‬
‫מבעי לן התם אלא אם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומעתה אילו לא רצה לתת כופר לא היו כופין אותו ואם היה יודע‬
‫בעצמו שלא היה כמו שהעידו לא היה נותן וכיון שכן אין כאן דין הזמה וה"ק כופרא כפרה ולית בכפרה דין הזמה ואי משום‬
‫דליהוי להו כפרה הני לאו בני כפרה נינהו‪ .‬כן נ"ל‪ .‬ורבי' הרמב"ן ז"ל פי' דלמ"ד כופרא כפרה לא שייכא הזמה דהא עיקר‬
‫עדותם לחייבו מיתה בידי שמים כדכתיב וגם בעליו יומת ועדותן לשמים לא מעלה ולא מוריד שאם הרג שורו את הנפש בלא‬
‫עדותן של אלו יחייבוהו בשמים ואי לאו מפני עדותן לא יחייבוהו שאין השמים צריכין לעדותן כלל וא"כ ליכא לגבי המיתה‬
‫ועשיתם לו וכו' וכיון שכן אף כופר לא שייך בהו שהכופר במקום מיתה בידי שמים ונכון הוא מאוד‪ .‬ושמא לזה נתכוון רש"י‬
‫ז"ל במה שפי' שהרי לא הרג שורם את הנפש אלא שלשונו קצר כמנהגו‪ .‬והקשו בתוספות למה לא שנינו לזו במשנתינו שאין‬
‫משלמין את הכופר ותירצו דכיון דלמ"ד כופרא ממונא משלמין ]אליבא[ )אף( דרבנן ור"ע ]לא[ ס"ל הכי בפלוג' לא בעי לארויי‬
‫אבל הרמב"ן ז"ל תירץ דהני אינן לוקין מטעמא דפרישנא לעיל דהא מלקות והצדיקו במקום הזמה עומד וכיון דלא שייכא בהא‬
‫הזמה לפי שאין עדותן צריך לשמים אף מלקות נמי ליכא ובמתני' לא קתני אלא אותן שלוקין וזה שלא כדברי הרמב"ם ז"ל‬
‫שכתב שאפילו בזו לוקין משום והצדיקו‪.‬‬

‫תוספות בבא קמא דף מג‪/‬א‬

‫מאי לאו כופר לא דמים ‪ -‬וא"ת למ"ד )לעיל דף מ‪ (.‬כופר דמי ניזק מאי איכא בין דמים לכופר ונראה לר"י כגון שמת המזיק דאין‬
‫כפרה לאחר מיתה כמו חטאת ואשם דאין באין לאחר מיתה אבל דמים משלם ‪...‬ועוד י"ל דנפקא מינה בין דמים לכופר דדמים יכול‬
‫למחול וכופר אין יכול למחול ואי הוה פשיטא לן דכופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר הוה נ"מ נמי להא‪:‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ד‪/‬ב‬

‫תני ר' חייא עשרים וארבעה אבות נזיקין תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה וגנב וגזלן ועדים זוממין והאונס והמפתה‬
‫ומוציא שם רע והמטמא והמדמע והמנסך והני תליסר הא עשרים וארבעה‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק כ‬

‫)ח( עדים שהעידו על אחד והרשיעוהו רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ואחר כך הוזמו הרי אלו‬
‫לוקין אף על פי שלא זממו להלקות זה ולא לחייבו ממון כיצד העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו בפנינו נתגרשה‬
‫אמו או נחלצה במקום פלוני ביום פלוני והוזמו הרי הן לוקין וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו לוקין ואינן‬
‫גולין העידו על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו הרי הן לוקין ואין משלמין את הכופר העידו עליו שנמכר בעבד עברי‬
‫והוזמו לוקין וארבעה דברים אלו מפי הקבלה הן‪:‬‬

‫ספר קצות החושן סימן לח ס"ק ד‬

‫יראה לי דשנים שהעידו באחד שנתנסך יינו והוזמו חייבין העדים לשלם דמי היין ככל תורת עדים זוממים ואע"ג דבקרא‬
‫כתיב כאשר זמם לעשות באחיו והני אין מחייבין אותו כלל אלא על היין הוא דמעידין‪ ,‬וראיה מפרק קמא דסנהדרין )י‪ ,‬א(‬
‫פלוני רבע שורו של פלוני נהרגין ומשלמין דמי שור לבעלים אלמא אף דמסהדי על השור ולא על בעל השור אפילו הכי‬
‫משלמין דמי השור‪ ,‬אלא שיש לעיין במ"ש הרמב"ם בפרק ב' מהל' עדות ה"ח ז"ל‪ :‬העידו על שורו שהרג את הנפש והוזמו‬
‫הרי הן לוקין ואין משלמין את הכופר ומשמע דאין העדים צריכין לשלם במה שרצו להפסיד שורו להורגו ולאוסרו בהנאה‬
‫דאם היו משלמין בעד השור לא היו לוקין דהא בפירוש ריבתה התורה עדים זוממין לתשלומין ולא למלקות ודין זה דאין‬
‫עדים זוממין משלמין את הכופר היא ברייתא בפ"ק דמכות )ב‪ ,‬ב( וליתא שם דלוקין‪ ,‬והרמב"ם הוסיף מדעתו דלוקין וצריך‬
‫לומר דהרמב"ם איירי בגוונא דאין השור בסקילה ואפילו הכי משלם את הכופר וכמ"ש הרמב"ם בפרק י' מנזקי ממון ה"ג‪:‬‬

‫‪12‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫רמב"ן על שמות פרק כא פסוק ל‬

‫)ל( אם כפר יושת עליו בעבור היות הכפר כפרה כענין הקרבנות‪ ,‬ואם הוא אינו חפץ בה אין מכריחים אותו לבא לב"ד לחייבו בכך‪,‬‬
‫ואפילו אם חייבוהו אין ממשכנין אותו‪ ,‬בעבור זה אמר "אם"‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות נזקי ממון פרק ח‬

‫)יד( שור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו אף על פי שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד‬
‫לישך אין אומרין בידוע שזה נשכו וזה נגחו אפילו גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו אין אומרין בידוע‬
‫שזה הרגו עד שיראוהו עדים כשרים‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות סנהדרין פרק ה‬

‫)יד( ולא כל המשלם על פי עצמו גובין ממנו דייני חוצה לארץ שהרי הפגם והבשת והכופר משלם אדם על פי עצמו‬
‫כגון שאמר פתיתי בתו של פלוני והמית שורי את פלוני ואין גובין אותו דייני חוצה לארץ‬

‫בענין אין נמכרין בעבד עברי‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ב‪ :‬ואין נמכרין‪...‬ולא בזממו‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה ואין נמכרין‬ ‫‪.2‬‬
‫רמב"ם הל' עדות כ‪:‬ח‬ ‫‪.3‬‬
‫מנ"ח מב‪:‬ג‬ ‫‪.4‬‬
‫גבורת ארי ד"ה ואין נמכרין‬ ‫‪.5‬‬
‫חידושי הגר"ח על הש"ס סי' קעט )עמ' קו( ד"ה והנראה‬ ‫‪.6‬‬
‫תוס' יבמות ע‪ :‬ד"ה אלמא‬ ‫‪.7‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק כ‬

‫ח( עדים שהעידו על אחד והרשיעוהו רשע שאין בו לא מלקות ולא מיתה ולא חיוב ממון ואחר כך הוזמו הרי‬
‫אלו לוקין אף על פי שלא זממו להלקות זה ולא לחייבו ממון כיצד העידו על כהן שהוא חלל כגון שהעידו בפנינו‬
‫נתגרשה אמו או נחלצה במקום פלוני ביום פלוני והוזמו הרי הן לוקין וכן אם העידו על אדם שהרג בשגגה והוזמו‬
‫לוקין ואינן גולין העידו על שורו של זה שהרג הנפש והוזמו הרי הן לוקין ואין משלמין את הכופר העידו עליו‬
‫שנמכר בעבד עברי והוזמו לוקין וארבעה דברים אלו מפי הקבלה הן‬

‫ספר מנחת חינוך ‪ -‬מצוה מב ‪ -‬אות ג‬

‫ולכאורה קשה‪ ,‬דהר"מ נקט בהעידו עליו שנמכר בעבד עברי‪ ,‬ובש"ס מבואר הא דאין נמכרים היינו‬
‫שהעידו עליו שגנב ורצו לחייבו שימכר‪ ,‬אבל דין זה אם העידו עליו שנמכר אינו מבואר‪ .‬אך פשוט‪,‬‬
‫דתחילה היה סבור הש"ס דבאמת גם זוממין נמכרים אם לית לדידיה ולא לדידהו מצד הסברא‪ ,‬אבל‬
‫להמסקנא דאף דלית לדידיה ולא לדידהו אינם נמכרין מחמת גזירת הכתוב בגניבתו ולא בזממו‪ ,‬א"כ‬
‫בכהאי גוונא נמי אף דהעידו עליו שנמכר מ"מ אינם נמכרין כיון דאינו גניבה‪ ,‬על כן נקט הר"מ יותר‬
‫רבותא דהעידו שנמכר כבר וחייבו אותו שהוא עבד‪ ,‬ובעדות גניבה לא רצו לחייבו ודאי דדילמא יהיה‬
‫לו מעות‪ ,‬אך מ"מ אפילו בכהאי גוונא אינו נמכר‪ ,‬דגזירת הכתוב הוא לפי המסקנא‪ .‬והא דרש"י‬
‫בקידושין לא פירש כן‪ ,‬דרש"י פרשן הוא ונקט כמו שהוא בש"ס במכות שם‬

‫גבורת ארי על מכות דף ב‪/‬ב‬

‫ואין נמכרין בעבד עברי‪ ,‬פרש"י אם העידו שגנב ואין לו מה לשלם ונגמר דינו למכור‪ ,‬והרמב"ם בפרק כ' מהל' עדות‬
‫)ה"ח( כתב העידו עליו שנמכר בע"ע והוזמו לוקין נראה שמפרש הא דאמרינן אין נמכרין בע"ע הוא בכי האי גוונא‬
‫שהעידו על אחד שנמכר בע"ע‪ ,‬ודברי תימה הן בעיני דהא סוגיא דרב המנונא ורבא דבסמוך משמע כפרש"י דמיירי‬
‫בהעידו עליו שגנב והוזמו דדינו להיות נמכר בגניבתו‪ ,‬וגם בעיקר הדין יש לתמוה אם העידו בא' שנמכר בע"ע והוזמו‬
‫אין לו ענין למלקות אלא אי אית ליה דררא דממונא בעדותן כגון שהעידו שנמכר מכבר וסילק לו האדון דמי‬
‫מקנתו‪ ,‬אם הוזמו חייבין לשלם לו כפי שויו של דמי מקנתו שרצו להפסידו בעדותן‪:‬‬

‫‪13‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫חידוש הגר"ח סי' קעט‬

‫תוספות יבמות דף ע‪/‬ב‬

‫אלמא לא קני ליה רביה ‪ -‬והא דאמר בפ"ק דקידושין )דף טז‪ .‬ושם( דעברי גופו קנוי היינו לענין שצריך גט שחרור ואין‬
‫יוצא באמירה בעלמא אבל לענין מצות לא והא דשרי בשפחה כנענית היינו משום שצריך שיעבוד את רבו בין ביום בין‬
‫בלילה כדכתיב )דברים טו( כי משנה שכר שכיר עבדך דשכיר קרייה רחמנא‬

‫בענין אין משלמין ע"פ עצמן‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ב‪ :‬משום ר"ע אמרו‪...‬וכן אמר ר' נחמן‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה אין משלמין‬ ‫‪.2‬‬
‫תוס' רי"ד ב"ק ה‪ .‬ד"ה סבר לה‬ ‫‪.3‬‬
‫קצות החושן שנ‪:‬ב‬ ‫‪.4‬‬
‫נתיבות המשפט שם ס"ק א'‬ ‫‪.5‬‬
‫תוס' ישנים ד"ה אין משלמין‬ ‫‪.6‬‬

‫תוספות רי"ד מסכת בבא קמא דף ה עמוד א‬

‫)ה( סבר לה כר"ע דאמר עדי זוממי אינ משלמי ע"פ עצמ‪ .‬פירוש המורה כגו א הוזמו בב"ד‪ .‬ולא הספיק בע"ד‬
‫להעמיד בדי ולתובע והלכו למקו אחר והודו ש שהוזמו בב"ד של פלוני פטורי אלמא קנסא הוא‪ .‬דמודה בקנס‬
‫פטור‪ .‬וקשיא לי טובא בהאי פירושא שלאחר שהעידוהו עדי בב"ד יפטר בהודאתו‪ .‬ראה עדי ממשמשי ובאי וקד‬
‫והודה דפטור‪ .‬אבל לאחר שבאו עדי והעידו לא דא"כ ליתני העידוהו עדי ולא הספיקו לגמור דינו והל! בב"ד אחר‬
‫והודה פטור וכ"ש ראה עדי ממשמשי ובאי‪ .‬אלא ודאי ממשמשי דוקא‪ .‬שעדיי לא העידו‪ .‬אבל לאחר שהעידו לא‬
‫וראיתי למפרש אחר שפירש בריש מכות כ!‪ .‬א אחר גמר די זה שהעידו עליו חזרו והזימו עצמ ואמרו עדות שקר‬
‫העדנו אי משלמי ע"פ עצמ ואע"ג דבאו אח"כ עדי והזימו‪ .‬וזה נ"ל פתרו יפה דכיו שקדמו ה והודו אע"פ שבאו‬
‫עדי לאחר מיכ פטורי‪ .‬דמודה בקנס ואח"כ באו עדי פטור‪ .‬ואע"ג בריש מכות אמרינ בגמרא כדפירש המורה‬
‫ל"ד האי להאי דהכי אמרינ הת אמר רב יהודא אמר רב עד זומ משל לפי חלקו מאי משל לפי חלקו‪ .‬אי לימא‬
‫דהאי משל פלגא והאי משל פלגא תנינא משלשי בממו‪ .‬אלא דאיתז חד מינייהו דמשל פלגא דידיה והתניא אי‬
‫משלמי ממו עד שיזומו שניה‪ .‬אמר רבא באומר עדות שקר העדתי‪ .‬כל כמיניה כיו שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד‪.‬‬
‫אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד של פלוני וחייבונו ממו סד"א כיו דלחבריה לא מצי מחייב איהו נמי לא לחייב‬
‫קמ"ל‪ .‬ודוקא גבי עד א' דמתחייב בהודאתו איכא לפרושי הכי אבל גבי שני עדי דנפטרי בהודאת לר"ע ליכא למימר‬
‫הכי ובע"א דמפרשינ הכי משו דליכא למימר שלאחר שאמר שקר העדתי באו עדי והזימוהו שאי ע"א ניזו בלא‬
‫חבירו‪ .‬להכי ליכא לאקומי אלא כגו שאמר העדנו והוזמנו בב"ד של פלוני אבל גבי שני עדי דאמרינ פטורי מתפריש‬
‫שפיר שהודו מתחלה ואמרו שקר העדנו ומשו דכיו שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אמרינ שאח"כ באו עדי והזימו‬
‫ואפילו הכי פטורי מפני שקדמו והודו‪:‬‬

‫ספר קצות החושן סימן שנ ס"ק ב‬

‫דמצינו בש"ס רפ"ק דב"ק )ה‪ ,‬א( ופ"ק דמכות )ג‪ ,‬א( לר' עקיבא דס"ל עדים זוממין קנסא ואם הודו עדים בב"ד ואמרו‬
‫הוזמנו בב"ד פלוני דפטורין ע"ש‪ .‬וכיון דהוזמו כבר בב"ד עפ"י עדים כשרים והיכא דבאו עדים ואח"כ מודה ודאי חייב‬
‫אליביה דכ"ע‪ ,‬וא"כ היכא משכחת לה מודה בקנס בעדים זוממין‪ .‬אלא עיקרא דהאי מלתא כיון דהתורה אמרה אשר‬
‫ירשיעון אלקים פרט למרשיע עצמו אין הדבר תלוי אלא באותו ב"ד שדנין אותו עכשיו‪ ,‬ואם באו עדים והעידו עליו בב"ד‬
‫ולא גמרו את הדין אותו ב"ד ובא ותובעו אותו לפני ב"ד אחר ומודה לפניהם ה"ל מודה בקנס‪ .‬ובי דינא קמאי שבאו העדים‬
‫על הקנס שפיר מחייבין אותו דלפניהם אינו מודה בקנס כיון שכבר העידו עדים עליו לפניהם‪ .‬וכן להיפך במודה בקנס לפני‬
‫ב"ד תו אין מחייבין אותו אפי' באו עדים אח"כ ואם תובעו לפני ב"ד אחר ובעדים‪ ,‬הב"ד השני שפיר מחייבין אותו כיון דלא‬
‫הודה באותו ב"ד שדנין אותו‪ ,‬ומשום דמודה בקנס לא הוי כנמחל שעבודו אלא שאין מחייבין אותו‪ .‬כיון דכבר הרשיע את‬

‫‪14‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫עצמו וב"ד השני שפיר מחייבין אותו וא"כ דברי הב"ח נכונים דאע"ג דהודה לפני ב"ד הראשון כל שכפר לפני ב"ד השני‬
‫הב"ד השני מחייבין אותו‬

‫נתיבות המשפט שם ס"ק א'‬

‫ובקצוה"ח ]סק"ב[ שכתב דבקנס א שהודה בפני בי"ד אחד ואח"כ בא לפני בי"ד אחר והביא עדי חייב‪ ,‬כיו שבאו‬
‫עדי קוד שהודה לפני בי"ד השני דחייב‪ ,‬ומשמע דאפילו יש עדי שהודה כבר לפני בי"ד א'‪ ,‬דאי ליכא עדי מני‬
‫ידעינ שהודה‪.‬‬
‫ולפענ"ד שא"א לומר כ‪ ,‬דהא בב"ק ד ע"ה ]ע"א[ גבי רב גמליאל אמרינ ש דרב גמליאל חו‪ $‬לבי"ד הודה‪ ,‬משמע‬
‫דאי הודה בבי"ד א שהביא אח"כ עדי בבי"ד אחר שנפטר בהודאה ראשונה‪ ,‬וג מסתבר כ!‪ ,‬דכיו שכבר נפטר‬
‫והביא עדי על כ! מה"ת יחייבוהו בבי"ד שני‪ .‬ומה שדימה אותו לבאו עדי בבי"ד ראשו ולא גמרו )הודאה( ]הדי[‬
‫והודה זה בבי"ד שני שהוא פטור‪ .‬ולפענ"ד אי זה דמיו כלל‪ ,‬דש כיו דכל זמ דש קנס על ממו זה וליכא עדי‪,‬‬
‫ובא לפני בי"ד שני והודה וליכא עדי לפני בי"ד שני‪ ,‬מרשיע את עצמו הוא‪ ,‬והיא! הבי"ד יכולי לחייבו בדבר שעדיי‬
‫קנס הוא ע"פ עצמו‪ ,‬משא"כ שכבר הודה ונפטר מה"ת יחייבוהו הבי"ד השני‪ ,‬מה לי שהודה לפני בי"ד זה או לפני בי"ד‬
‫זה‪ ,‬וכ מבואר בתשובת הרשב"א ח"ג סי' ק"י שהביא בעצמו בסימ זה ]סק"ד[ ע"ש‪.‬‬

‫בענין האומר עדות שקר העדתי‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ג‪ .‬אמר רב יהודה אמר רב עד זומם משלם לפי חלקו‪...‬עד המשנה‬ ‫‪.1‬‬
‫ריטב"א ד"ה אמר רבא‪ ,‬ופרכינן כל כמיניה‬ ‫‪.2‬‬
‫רמב"ם הל' עדות יח‪ :‬ח‬ ‫‪.3‬‬
‫רמב"ם שם יח‪:‬א‪-‬ב‬ ‫‪.4‬‬
‫תוד"ה באומר‬ ‫‪.5‬‬
‫מהרש"א ד"ה תוס' בד"ה באומר‬ ‫‪.6‬‬
‫הגהות הב"ח אות א'‬ ‫‪.7‬‬
‫ריטב"א ד"ה אלא באומר‬ ‫‪.8‬‬
‫רמב"ן ד"ה והא דאר"ע‬ ‫‪.9‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ג‪/‬א‬

‫אמר רבא באומר עדות שקר העדתי‪ .‬ויש גורסי עדות שקר העדנו כלומר העדנו אני וחברי ונראה פירושה לפי פשוטה וכ פי'‬
‫כל הפרשני ז"ל דמיירי בשלא הוזמו כלל אלא שהאחד מה הזי לעצמו או לו ולחבירו ג"כ לומר עדות שקר העדנו כי לא‬
‫היינו מצויי באותו מקו אותו יו כלל דמסתמא להכי קרי ליה עד זומ לפי שסותר העדות בלשו הזמה וקאמר רבא‬
‫שמשל חלקו על פיו דנהי שאינו נאמ על חבירו נאמ הוא על עצמו ולא אמרינ בהא שאי משלמי ממו עד שיזומו שניה‬
‫דהאי בהזמת אחרי‪ ,‬ועוד דלמא דגריס העדנו הרי הוזמו שניה על פיו אלא דלא מהימ על חברי' וכי תימא והיא! נאמ‬
‫אפילו על עצמו דאי אד משי עצמו רשע י"ל דההיא בחיוב שבגופו בלחוד אבל בממו פלגינ דיבוריה כאומר גנבתי או‬
‫גזלתי שמשל קר ע"פ עצמו שהרי יוצא מדבריו שהוא מודה שיש לחבירו ממו אצלו וכ במודה שנטל מחבירו ממו ריבית‬
‫קצוצה חייב על פיו ותדע דלמ"ד ]עדי זוממי[ משלמי ה על פיה א על פי שאומרי עדות שקר העדנו כדאיתא בסוגיי‪,‬‬
‫ופרכינ כל כמיניה כיו שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד‪ .‬ואיכא למידק על פי' זה דמאי קושיא דהא אדרבה לפי שאינו יכול‬
‫לחזור בו מעדותו והנדו מתחייב על פיה הוא חייב לשל מה שמפסידו בעדות וי"ל דלישנא דנקט רבא עד זומ קשיא‬
‫ליה לתלמודא דמשמע מדי עד זומ משל ולא מדינא דגרמי וכל שהוא מדי הזמה בעינ כאשר זמ ולא כאשר עשה‬
‫אפילו לגבי ממונא כדכתיבנא לעיל וכיו שזה אינו יכול לחזור מעדות כאשר עשה הוא ולא כאשר זמ ‪ .‬וכ פי' רבינו מאיר‬
‫הלוי ז"ל‪.‬‬

‫ומיהו ק"ל בר מהכי נמי תיקשי ל היכי קרי ליה עד זומ דהא ליכא הזמה אלא מפי אחרי ואפילו א בא הרוג ברגליו‬
‫שזה ודאי גמור שעדות שקר אפ"ה אי כא תורת הזמה כלל‪ .‬וי"ל דאי ה"נ אלא דאיד עדיפא ליה לאקשויי דכיו דחיוב‬
‫מדינא דגרמי הוא על כרחי לא הוה למיקריי' עד זומ לפי שסתר עדותו בלשו הזמה‪ .‬ובחבורה נאמר פ' אחר דהא דרבא‬
‫בשהוזמו שניה ולהכי קרי ליה עד זומ אלא שהאחד מה אמר קוד שהוזמו עדות שקר העדתי או העדנו וקאמר רבא‬
‫שמשל בהזמה שהזימוהו העדי כמו חבירו ופרי! תלמודא דהא פשיטא דהא מחמת הודאתו לא נתבטלה עדותו עד‬
‫שנאמר שלא תחול עליו הזמה דכיו שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד‪ .‬וק"ל על פי' זה חדא מלשו באומר ועוד דהוה ל למימר כל‬
‫כמיניה לפיכ! אי לנו אלא הפירוש שפירשו כל המפרשי ז"ל‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק יח‬

‫ח( חיוב העדים זוממים לשלם במקום שחייבין לשלם קנס הוא ולפיכך אין משלמין על פי עצמן כיצד הרי שהעידו‬
‫ונחקרה עדותן בבית דין ואחר כך אמרו שניהם עדות שקר העדנו ואין לזה אצל זה כלום או שאמרנו העדנו על זה בכך‬
‫וכך והוזמנו אין משלמין על פיהן אבל אם אמרו העדנו על זה והוזמנו בבית דינו של פלוני ונתחייבנו ליתן לו כך וכך‬
‫הרי אלו משלמין שזו הודאה בממון שנגמר דינו ליתנו ואם אמר האחד כך משלם חלקו‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק יח‬

‫א( מי שהעיד בשקר ונודע בעדים שהעיד בשקר זהו שנקרא עד זומם ומצות עשה לעשות לו כמה שרצה לעשות‬
‫בעדותו לחבירו אם בעבירה שחייבין עליה סקילה העידו והוזמו נסקלין כולן ואם בשרפה נשרפין וכן שאר המיתות ואם‬
‫העידו במלקות לוקה כל אחד מהן כשאר מחוייבי מלקות ואומדין כחו ומלקין אותו ואם העידו לחייבו ממון משלשין‬
‫הממון ביניהן לפי מנין העדים כל אחד ואחד יתן חלק המגיע לו ואין לוקין במקום תשלומין‬

‫‪15‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫ב( במה דברים אמורים בעדים שהוזמו אבל שתי כתות המכחישות זו את זו ואין כאן עדות אין עונשין את אחת מהן לפי‬
‫שאין אנו יודעים מי היא הכת השקרנית ומה בין הכחשה להזמה ההכחשה בעדות עצמה זאת אומרת היה הדבר הזה‬
‫וזאת אומרת לא היה הדבר הזה או יבא מכלל דבריה שלא היה וההזמה בעדים עצמן ואלו העדים שהזימום אינן‬
‫יודעים אם נהיה הדבר או לא היה כיצד עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש או לוה מנה לפלוני ביום פלוני‬
‫במקום פלוני ואחר שהעידו ונבדקו באו שנים אחרים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולא היו‬
‫דברים מעולם לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הרי זו הכחשה וכן אם אמרו להם היאך אתם מעידים כך וזה‬
‫ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה היה עמנו ביום זה במדינה אחרת הרי זו עדות מוכחשת שזה כמי שאמר לא הרג‬
‫זה את זה ולא זה הלוה את זה שהרי עמנו היו ולא נהיה דבר זה וכן כל כיוצא בדברים אלו אבל אם אמרו להם אנו אין‬
‫אנו יודעים אם זה הרג זה ביום זה בירושלים כמו שאתם אומרין או לא הרגו ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו‬
‫ביום זה בבבל הרי אלו זוממים ונהרגין או משלמין הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל אם‬
‫אמת היה או שקר‬

‫תוד"ה באומר )ג‪Summary of (.‬‬

‫מהרש"א‬

‫ושוב הוזם‬

‫לכאורה משמע דכי אמר הכי משלם חלקו דא"כ בקש להפסיד ממון‬
‫חבירו בעודתו‬

‫ולא נראה דהא ליתא מאן דמשלם ממון אלא א"כ הוזם במקום‬
‫פלוני עמנו הייתם‬

‫לכך יש לפרש עדות שקר העדתי ושוב הוזמו שניהן דהשתא יש לפרש‬
‫כדאמר עדות שקר העדתי סותר עדותו ולא שייכא ביה תורת הזמה‬
‫כי אם בחבירו ופריך הא כל כמיניה אפי' הוא בעצמו אתי לידי‬
‫הזמה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוי כלא סתר את דבריו‬
‫וא"כ הוו שניהם זוממין ומשלמין ממון‬

‫הגהות הב"ח‬

‫ושוב הוזם‬

‫לכאורה משמע דכי אמר הכי משלם חלקו דא"כ בקש להפסיד ממון‬
‫חבירו בעודתו‬

‫ולא נראה דהא ליתא מאן דמשלם ממון אלא א"כ הוזם במקום‬
‫פלוני עמנו הייתם‬

‫לכך יש לפרש עדות שקר העדתי ושוב הוזמו שניהן דהשתא יש לפרש‬
‫כדאמר עדות שקר העדתי סותר עדותו ולא שייכא ביה תורת הזמה‬
‫כי אם בחבירו ופריך הא כל כמיניה אפי' הוא בעצמו אתי לידי‬
‫הזמה דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוי כלא סתר את דבריו‬
‫וא"כ הוו שניהם זוממין ומשלמין ממון‬

‫‪16‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ג‪/‬א‬

‫אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני וחייבנו ממון ‪ ...‬ומסתברא דאפילו בהא לא אמרו שהם משלמין ע"פ עצמו אלא בשאומרים‬
‫עדות שקר העדנו והוזמנו ונתחייבנו אבל אם אומרים עדות אמת העדנו אלא שהוזמנו על פי עידי שקר ונתחייבנו אין משלמין שהרי‬
‫לפי דבריהם שלא כדין נתחייבו והפה שאסר הוא הפה שהתיר‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת מכות דף ג‪/‬א‬

‫והא דא"ר עקיבא אי משלמי על פי עצמ לא משכחת לה אלא בשאומרי הוזמנו אבל לא העדנו עדות שקר‪ ,‬וקסבר ר"ע מה‬
‫שחדשה תורה לשל ע"פ מזימי והאמינה אלו קנס הוא‬

‫בענין הזמה בכתובה‬

‫מראי מקומות‬
‫משנה דף ג‪ .‬מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו‪...‬עד המשנה השניה‬ ‫‪.1‬‬
‫כל הפרש"י שם‬ ‫‪.2‬‬
‫ריטב"א ד"ה גמ' כיצד שמין‬ ‫‪.3‬‬

‫
סוגית הזמה בכתובה ‪ Chart of‬‬

‫‪What are the‬‬ ‫אר' פפא באשה‬ ‫רנב"א אומר באשה‬ ‫א"ר חסדא בבעל‬
‫‪questions asked‬‬ ‫ובכתובתה‬
‫?פשט ‪on this‬‬
‫רש"י‬

‫‪ in‬לשון ‪Second‬‬
‫רש"י‬

‫ר' מאיר הלוי‪/‬רי"ף‬

‫רשב"ם‬

‫‪17‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫בענין המלוה את חבירו לעשר שנים‬

‫מראי מקומות‬
‫)ואר"י אמר‬ ‫משנה דף ג‪ .‬מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו‪...‬והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין‬ ‫‪.1‬‬
‫שמואל(‬
‫תוד"ה איכא דאמרי‬ ‫‪.2‬‬
‫רא"ש סי' ג'‬ ‫‪.3‬‬
‫ב"י חו"מ סז ד"ה וכן המלוה לזמן‬ ‫‪.4‬‬
‫משנה ראשונה שביעית י‪:‬א‬ ‫‪.5‬‬
‫קונטרס דברי סופרים א‪:‬יג )ע"ש הרמב"ן(‬ ‫‪.6‬‬
‫ספר היראים מצוה רעח‪/‬קסד‬ ‫‪.7‬‬
‫טור חו"מ סז‪:‬ה‬ ‫‪.8‬‬

‫בית יוסף חושן משפט סימן סז‬

‫והרא"ש )סי' ג( כתב שריב"א ורבינו אליהו פסקו כלשון ראשון והוא ז"ל סובר כרבינו תם משום דשביעית דרבנן אזלינן לקולא‪ .‬וא"ת‬
‫הא בספיקא דממונא נקטינן קולא לנתבע והכא הוי איפכא קולא לתובע‪ .‬ונראה לי דטעמיה משום דשמטה איסורא הוא ומקילין‬
‫דלא תנהוג כיון דרבנן היא בזמן הזה ונהי דנפקא מינה לענין ממונא והויא חומרא לתובע מכל מקום כיון דבעיקרא דדינא לא אתי‬
‫למיבעי אי מפקינן ממונא מהאי גברא אלא לענין איסורא אי נהג השביעית או לא לקולא נקטינן כנ"ל‪.‬‬

‫משנה ראשונה שביעית י‪:‬א‬

‫וצ"ע דהא לר' יוחנן אדרבה אמרינן דמספק משמט‪ ,‬והטעם מבואר דאע"ג דספיקא דאיסורא לקולא דלא תנהוג שביעית‪,‬‬
‫א"א להוציא ממון בידים מחמת ספק‪...‬וזה צ"ע‪.‬‬

‫קונטרס דברי סופרים ‪ -‬סימן א‬

‫יב( ויסוד מחלוקת הרמב" והרמב" דדעת הרמב" דקראי דועשית ככל אשר יורו! ולא תסור קאי ג אאיסורי של‬
‫דבריה וממילא חייב עליה זק ממרא ‪...‬‬
‫יג( ודעת הרמב" דלא קאי הנ! קראי אלא על תורה שבע"פ דה מדאורייתא כגו דברי הנלמדי במדות שהתורה נדרשת‬
‫בה אבל על של דבריה לא קאי כלל ועיי"ש בדברי הרמב" שהארי! להקשות על שיטת הרמב" דלדבריו כל איסורי של‬
‫דבריה יש בה עשה ול"ת דאורייתא וא"כ למה הקילו בדרבנ טובא וז"ל וכללו של דבר שדברי סופרי חלוקי ה בכל‬
‫דיניה מדברי תורה להקל באלו ולהחמיר באלו וא היה העובר על דבריה או שאינו מקיי מצות שלה עובר על עשה ועל‬
‫ל"ת היה חומר גדול בה ולא היו ראוי לקולות הללו וכו' ואולי תתעקש לדעת הרב כי מה שאמרו בכל מקו להקל בדברי‬
‫סופרי הוא במחילה ובתנאי מאת שה התנו בגזרות וסייגי שעשו לתורה וכ במצות שלה שנל! בה לקולא כדי‬
‫לחלק ולהפריש בי מה שהוא דבר תורה ובי מה שהוא מדבריה אעפ"י שבכל אנו מצווי מ התורה ולא היו ספיקות‬
‫שבדבריה ראויות להתיר אות אלא מפני התנאי הזה שעשו בה מתחלת ואי אלו דברי הגוני ולא של עיקר עכ"ל‪:‬‬

‫ספר יראים סימן קסד ]דפוס ישן ‪ -‬רעח[‬

‫וחוב שעבר עליו שביעית אינו רשאי לוה לעכבו אלא על פי מלוה שכל זמן שלא השמיטו מלוה חייב לפרוע אלא לוה‬
‫יזמין מלוה לדין שישמיט לו חובו כאשר צוה היוצר וב"ד יחייבו למלוה לומר משמיט אני כאשר צוהו חכמים כדתנן‬
‫בסוף שביעית ומייתינן לה בהשולח ]ל"ז ב'[ המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר משמיט אני ואם אמר אעפ"כ‬
‫יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה‪ .‬ואם אינו רוצה המלוה לומר משמיט אני יכפוהו ב"ד‪ ,‬כדתניא בכתובות‬
‫בהכותב ]פ"ו א'[ על פריעת בע"ח מצוה שהיא אי לא בעי למיעבד מצוה מאי א"ל תניא בד"א במצות לא תעשה‬
‫אבל במצות עשה כגון שאמרו לו עשה סוכה ולולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו‪.‬‬

‫טור חושן משפט סימן סז‬

‫וכתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה ששאלת שנוהגין בארץ הזאת לגבות שטרות שעברה עליהן שביעית הוי יודע שתמהתי‬
‫על זה מיום בואי לארץ הזאת וצווחתי ככרוכיא ולית דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת וא"א לשנות‬
‫המנהג‪:‬ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין לילך אחריו ואמרו לי כי הרבה יפוי‬
‫לשון רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטתו ודקדקתי ולא מצאתי שום תנאי ויפוי לשון‬
‫שיורה על דרך זה‪:‬ומה שכתבת כתוב בשטרות שיוכל המלוה לגבות בכל צד שיוכל בין בדרכים הדתיים בין בדרכים‬
‫שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה על מ"ש בתורה‪:‬ואני מיום בואי לכאן איני דן‬
‫שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא אני מניחם לדון כמנהגם‪:‬‬
‫‪...‬וששאלת אם התובע הלך והראה שטר שיש לו על חבירו והיה מתרעם ממנו קודם שביעית שלא היה יכול להשיג‬
‫ממנו דין ונתנו לו ב"ד הזמנה שיזמין אותו לדין והלך והזמינו ולא הגיע לדין עד שבא שביעית אם יהיה זה כמוסר‬
‫שטרותיו לב"ד‪ .‬תשובה אין לנו אלא מה שאמרו חכמים ז"ל המוסר שטרותיו לב"ד דוקא משום דלא קרינן ביה ולא יגוש‬
‫שא"צ ליגוש שב"ד נוגשין אותו אבל בנדון זה נוגש ונוגש הוא‪:‬‬

‫‪18‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫בענין המוסר שטרותיו לב"ד ופרוזבול‬

‫מראי מקומות‬
‫רש"י ד"ה מוסר שטרותיו‬ ‫‪.1‬‬
‫משנה שביעית י‪:‬ב‬ ‫‪.2‬‬
‫תוד"ה המוסר‬ ‫‪.3‬‬
‫ריטב"א ד"ה ובמוסר‬ ‫‪.4‬‬
‫רמב"ן גיטין דף לו‪ .‬ד"ה ומי איכא‬ ‫‪.5‬‬
‫רש"י גיטין דף לב‪ :‬ד"ה מוסרני‬ ‫‪.6‬‬
‫רמב"ם הל' שמיטה ויובל ט‪:‬טו‬ ‫‪.7‬‬
‫תוס' גיטין דף לו‪ .‬ד"ה מי איכא מידי‬ ‫‪.8‬‬

‫משנה מסכת שביעית פרק י‬

‫ׁשם‬‫ְהּמֹוציא ֵ‬
‫פּתה‪ ,‬ו ַ ִ‬‫אֹונס‪ ,‬ו ְַהמְ ַ ֶ‬
‫ׁשּמט‪ .‬הָ ֵ‬‫ׁשּמט‪ .‬ו ְִאם לָאו‪ֵ ,‬אינֹו מְ ַ ֵ‬ ‫הּפָרה ו ְִחּלְקָ ּה ּבְר ֹאׁש ַהּׁשָ נָה‪ִ ,‬אם הָ י ָה ַהח ֹדֶ ׁש מְ עֻ ּבָר‪ ,‬מְ ַ ֵ‬ ‫הּׁשֹוחט אֶ ת ַ ָ‬
‫ֵ‬ ‫)ב( ַ‬
‫ׁשּמְ ִטין‪:‬‬
‫ְבית ִּדין‪ֵ ,‬אינָן מְ ַ‬ ‫והּמֹוסר ׁשְ טָ רֹותָ יו ל ֵ‬
‫הּמׁשְ ּכֹון‪ֵ ַ ִ ,‬‬ ‫הּמ ְלו ֶה ַעל ַ ַ‬
‫ׁשּמְ ִטין‪ַ ַ .‬‬‫ׂשה ֵבית ִּדין‪ֵ ,‬אינָן מְ ַ‬ ‫ָרע‪ ,‬וְכָל ַמעֲ ֵ‬
‫הּלל ַהּז ֵָקן‪ּ ,‬כְׁשֶ ָרָאה ׁשֶ ִּנמְ נְעּו הָ עָ ם ִמ ְּל ַהלְוֹות זֶה אֶ ת זֶה ו ְעֹוב ְִרין ַעל ַמה ּׁשֶ ּכָתּוב‬
‫דמן ַהּדְ ב ִָרים ׁשֶ ִהתְ ִקין ִ ֵ‬
‫ׁשּמט‪ .‬זֶה אֶ חָ ִ‬ ‫)ג( ּפְ רּוזְּבּול‪ֵ ,‬אינֹו מְ ַ ֵ‬
‫הּלל ּפְרּוזְּבּול‪:‬‬ ‫ְלּיעל וגו'‪ִ ,‬התְ ִקין ִ ֵ‬
‫ּבּתֹורה )דברים טו( ִהּׁשָ מֶ ר לְָך ּפֶן ִיהְ י ֶה דָ בָר ִעם ְל ָבבְָך ּב ִ ַ ַ‬ ‫ַ ָ‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ג‪/‬ב‬

‫ובמוסר שטרותיו לב"ד פי' רש"י ז"ל והיינו פרוזבול שתק הלל שכתוב בו מוסרני לכ וכו' והקשו עליו בתוס' שהרי במשנת‬
‫מסכת שביעית מייתי הא ומייתי בתר הכי תקנת פרוזבול אלמא תרי מילי נינהו ובספרי מייתי לה להא מ הכתוב שנאמר‬
‫ואת אשר יהיה ל את אחי תשמט ידי ולא מה שלאחי ביד פרט למלוה על המשכו ומוסר שטרותיו לב"ד שאי משמטי‬
‫אלא ודאי כל שמוסר שטרותיו ממש לב"ד מדאורייתא אינו משמט דהא נגוש ועומד הוא והלל תק פרוזבול שלא יהא צרי‬
‫למסור שטרותיו וכ משו מלוה על פה שיאמר לה מוסרני וכו' וכדפרישנא בדוכתא‪ .‬ואפשר כי רש"י ז"ל כ רוצה לומר‬
‫דהיינו תקנת פרוזבול כלומר דהא אסמכה‪:‬‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת גיטין דף לו‪/‬א‬

‫ומי איכא מידי דמדאורייתא משמט והלל אתקין דלא תשמט‪ .‬איכא למידק ומדאורייתא מי משמט‪ .‬והא תניא בספרי ואשר יהיה לך את‬
‫אחיך תשמט ידיך ולא של אחיך בידיך יצא המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד שאין משמטין‪ ,‬וי"ל מדרבנן וקרא למלוה על‬
‫המשכון אתא‪ ,‬ולא משמע לי דהתם מדרבי יצחק נפקא דהא קני ליה‪ ,‬וי"ל התם במוסר שטרותיו לב"ד ממש אבל הכא אינו מוסר להם‬
‫אלא שכותב מוסרני לכם כלומר בכל מקום שהם יהיו כמסורות לידכם‪ ,‬ואמרו בירושלמי ואפילו נתונות ברומי‪ ,‬והכי נמי משמע‬
‫במשנת מס' שביעית המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמטין פרוזבול אינו משמט וזה אחד מן הדברים‬
‫שהתקין הלל וכו'‪ ,‬ותמהני אי מדאורייתא במוסר שטרות סגיא אמאי תיקן הלל פרוזבול הרי מי שרוצה להלוות יכול להלוות ולמסור‬
‫שטרותיו לב"ד ולא לעבור על דברי תורה‪ ,‬ואפשר שאין העם רוצים למסור שטרותיהם ביד אחרים‪ ,‬ועוד מפני מלוה על פה שאי‬
‫אפשר‪ ,‬לפיכך תיקן פרוזבול‪ ,‬ולי נראה דההיא דספרי אסמכתא היא וכשאמרו מוסר שטרות אין משמיטין מתקנתו של הלל אמרו‪ ,‬והכי‬
‫משמע בירושלמי פרק בתרא דשביעית דגרסינן התם תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לב"ד מכאן סמכו לפרוזבול מן התורה‪,‬‬
‫ופרוזבול דבר תורה‪ ,‬כשהתקין הלל וסמכוהו לדברי תורה‪ ,‬ואני תמה למה ליה להלל פרוזבול ליתקין ע"מ שלא תשמיטנו בשביעית‪,‬‬
‫איכא למימר אי כולי עלמא עבדי הכי משתכח תורת שביעית ולפיכך לא רצה לומר להם‪ ,‬אבל השתא מינכרא מילתא ואמרי בי דינא‬
‫הוא דקא עביד‪ ,‬אי נמי בשעת הלוואה זימנין דלא דכירי וכיון דפסדי כלל איכא נעילת דלת אבל כשהלוו והגיע ערב שביעית כל אחד‬
‫הולך וכותב לעצמו‪:‬‬

‫רש"י גיטין דף לב‪/‬ב‬

‫מוסרני לכם ‪ -‬לקמן )דף לו( הוא בפרקין גבי פרוזבול שהוא מוסר שטרותיו לב"ד דאיהו לא תבע ליה לב"ח אלא הב"ד והן‬
‫יורדין לנכסיו ולא קרינא ביה לא יגוש‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות שמיטה ויובל פרק ט‬

‫)טו( המוסר שטרותיו לבית דין ואמר להם אתם גבו לי חובי זה אינו נשמט שנאמר ואשר יהיה לך את אחיך וזה בית דין‬
‫תובעין אותו וכן ב"ד שחתכו את הדין וכתבו איש פלוני אתה חייב ליתן לזה כך וכך אינו נשמט שזה כגבוי הוא וכאילו‬
‫בא לידו ואינו כמלוה‪:‬‬
‫)טז( כשראה הלל הזקן שנמנעו מלהלוות זה את זה ועוברין על הכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר וגו' התקין‬
‫פרוזבול כדי שלא ישמט החוב עד שילוו זה את זה ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת כספים בזמן הזה שהיא מדברי‬
‫סופרים אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה‪.‬‬
‫]השגת הראב"ד ‪ -‬אבל שמטה של תורה וכו' א"א זה אינו מחוור דאביי הוא דאמר הכי אבל רבא פליג ואמר הפקר בית דין הפקר והלכך‬
‫נוהג בכל זמן[‪:‬‬

‫תוספות גיטין דף לו‪/‬א‬

‫מי איכא מידי דמדאוריית' משמט שביעית ותיקן הלל דלא משמט ‪ -‬השתא לא בעי רבא לשנויי אהך קושיא דהפקר ב"ד היה הפקר כדמשני‬
‫בתר הכי משום דקשיא ליה דלא היה לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא ואע"ג דדרשינן בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך‬
‫)דברים טו( ולא של אחיך בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין מ "מ לא היה לו לעשות תקנה‬
‫ללמד לעשות כן שביטל בכך השמטת כספים שצותה תורה ובקונט' פירש דרבא קאי נמי לשנויי פרכא דהכא ודרשא דספרי עיקרה אמלוה‬
‫על המשכון דמוסר שטרותיו הוי מטעם דהפקר ב"ד היה הפקר אלא דאקרא קסמיך לה‪:‬‬

‫‪19‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫בענין על מנת שלא תשמטני שביעית‬

‫מראי מקומות‬
‫‪ .1‬גמ' דף ג‪ :‬ואמר רב יהודה אמר שמואל האומר לחבירו‪...‬ע"מ שלא תשמטני שביעית שביעית משמטתו‬
‫)תנא(‬
‫‪ .2‬רש"י ד"ה לדיד מיפרשא לי‬
‫‪ .3‬תוד"ה ע"מ‬
‫‪ .4‬רמב"ם הל' שמיטה ויובל ט‪:‬י‬
‫‪ .5‬קצות החושן סז‪ :‬ח‬
‫‪ .6‬תוס' כתובות נה‪ .‬ד"ה ולשביעית‬
‫‪ .7‬שטמ"ק שם ע"ש ר"י מיגאש‬
‫‪ .8‬ב"י חו"מ סז‪:‬ב‬
‫‪ .9‬רמב"ן ב"ב דף קכו‪ :‬ד"ה ה"ז מקודשת‬
‫‪ .10‬רשב"א כתובות דף נו‪ .‬ד"ה ה"ז מקודשת‬
‫‪ .11‬רעק"א כאן ד"ה ואני נבוך‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות שמיטה ויובל פרק ט‬

‫)י( המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמטנו שביעית ה"ז נשמט שאינו יכול לבטל דין השביעית התנה עמו שלא‬
‫ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה‬
‫שהוא חייב‪:‬‬

‫ספר קצות החושן סימן סז ס"ק ח‬

‫ונראה כיו דא התנה שלא ישמיטנו שביעית לא מהני דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה כיו דהתנה על השמיטה גופה אלא‬
‫באומר ע"מ שלא ישמט הוא חוב זה דמהני תנאיה דקאי על הלוה וכמ"ש הרמב" וש"ע סעי ט' שנמצא שחייב עצמו בממו‬
‫שלא חייבתו התורה שהוא חייב וכיו דתנאי זה לא נכתב בתו! השטר אלא בעל פה הוי התנאי א כ אינו אלא כמתחייב על‬
‫פה לפרוע אחר שביעית‬

‫תוספות כתובות דף נה‪/‬א‬

‫‪ have the same‬כתובה ‪-the "extras that the husband adds to the‬תנאי כתובה ככתובה דמי ‪ deals with a Halacha that‬תוס' ‪This‬‬
‫‪ questions why this money would or would‬תוס' ‪.‬שביעית ‪ gives about that Halacha is‬גמ' ‪ the‬נ"מ ‪. One of the‬כתובה ‪status as the‬‬
‫‪.‬שמיטה ‪not be owed after‬‬
‫ולשביעית תימה דבסוף מסכת שביעית פליגי בהקפת חנות ובשכר שכיר דאיכא למ"ד דאין משמטין ור' יוסי פליג ואמר כל מלאכה שפוסקת‬
‫בשביעית משמטת ולדידיה ניחא דה"ה דמשמט הקפת החנות וכל מילי אפילו דלאו הלואה ואי לאו דתוספת ככתובה הוי משמט אבל לרבנן‬
‫דאית להו אין משמט אלא מלוה אם כן אפי' אם אין התוספת ככתובה אינו משמט דלאו הלואה היא ‪...‬‬

‫שיטה מקובצת מסכת כתובות דף נה‪/‬א‬

‫וז"ל ה"ר יוסף הלוי ן' מיגאש ולשביעי' ‪ ...‬ויש לפרש "ובשביעית"‪ :‬שאם לא פגמה וזקפה כשם שאינה משמטת העיקר כך‬
‫אינה משמטת התוספ' שלא תאמר העיקר הוא שאינה משמטת לפי שהוא מעשה ב"ד אבל התוס' כיון שאינו מעשה ב"ד‬
‫שהרי לא היה מחוייב בו מן הדין אלא הוא כתבו על עצמו לשמוט כשאר כל החובין שבעולם קא משמע לן דכיון דתנאי‬
‫כתובה ככתובה דמו הויא לה כעיקר ואינה משמטת‪ .‬ע"כ‪:‬‬

‫בית יוסף חו"מ סז‪:‬ב‬

‫וז"ל הרמב"ם בפ"ט מהלכות שמטה )ה"י( המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמיטנו שביעית הרי זה נשמט שאינו יכול לבטל דין‬
‫השביעית‪ .‬התנה עמו שלא ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון תנאו קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון‬
‫שלא חייבתו תורה שהוא חייב עכ"ל‪ .‬ומשמע מדבריו שמותר להתנות כן שבידו לוותר ממון שזיכתה לו תורה ודלא כדברי רש"י שכתב‬
‫שעבר על מה שכתוב בתורה וגם דברי רש"י אפשר להתפיס דלישנא דעבר לאו דוקא‪.‬‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת בבא בתרא דף קכו‪/‬ב‬

‫ולי נראה טעמא דכל מתנה על מה שכתוב בתורה דתנאו בטל משו דכל תנאי דקא עקר ליה למעשה לאו תנאה הוא‪ ,‬שכיו‬
‫שאמר על מנת שאי ל עלי הרי את מקודשת לי חלו הקדושי‪ ,‬שמצאו מקו לחול שהרי אפשר להתקיי התנאי שלא ית‬
‫לה שאר כסות ועונה‪ ,‬וכיו שחלו לא חלו לחצאי שאי אישות לחצאי‪ ,‬ולא דמי לשאר תנאי שלא נתקיימו שהקדושי‬
‫בטלי‪ ,‬וא תדקדק במדות חכמי תמצא טע זה נכו‪... ,‬‬
‫ואע"ג דהכא גבי שאר כסות ועונה בידה למחול‪ ,‬כיו דאמר לה על מנת כמא דאמר לה ע"מ שלא אתחייב ל שאר כסות‬
‫ועונה דמי והא חייב לה‪ ,‬אבל על מנת שתמחלי לי שאר כסות ועונה תנאו קיי‪ ,‬ודמי למאי דאמרינ )מכות ג' ב'( בעל מנת‬
‫שלא תשמטנו שביעית דמפלגינ בגמרא בי אמר ע"מ שלא תשמטנו שביעית ובי שלא תשמטנו בשביעית‪ ,‬ור"מ סבר על‬
‫מנת שאי ל עלי לאו כלו הוא אלא א"כ ימחול לו ולאו כל כמיניה שלא יתחייב לו‪ ,‬ור' יהודה סבר בידו לומר שלא יתחייב‬
‫לו שהרי מוחל ובדבר של ממו יכול הוא למחול שלא אמרה תורה שיתחייב אלא ברצונו של זה‪ ,‬אבל בדבר שאינו של ממו‬
‫לא שהרי ה עיקר נשואי של תורה ואינ לחצאי‪:‬‬

‫חדושי הרשב"א על מסכת כתובות דף נו‪/‬א‬

‫הרי זו מקודשת ותנאו בטל‪ .‬ואע"ג דעל מנת קאמר לה‪ ,‬כיון דמתנה על הכתוב לאו בדוקא קא מתנה ואינו אלא כמפליגה בדברים‪ .‬ור'‬
‫יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים‪ ,‬לאו למימרא דסבר במתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים‪ ,‬דהא קיי"ל )קדושין יט‪ ,‬ב( כל‬

‫‪20‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל‪ ,‬וקיי"ל נמי )ב"מ נא‪ .‬א( כר' יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים‪ ,‬אלא דר' מאיר סבר‬
‫דעל מנת שאין לך עלי דין שאר כסות קאמר וע"כ יש לה עליו דין שאר וכסות דהכתוב חייבו‪ ,‬וכן באומר על מנת שאין לך עלי אונאה‬
‫כאומר שאין לך עלי דין אונאה‪ ,‬ור' יהודה סבר דלאו דין שאר ודין אונאה קאמר אלא מחילת ממון יש כאן‪ ,‬כלומר שתמחול לי ממון‬
‫האונאה שיש לך עלי או שתמחול לי ממון השאר והכסות שיש לך עלי וממון ניתן הוא למחילה‪ ,‬והרי זה כאומר לחבירו קרע את‬
‫כסותי והפטר דמחילת ממון יש כאן וקיים‪ ,‬אבל אלו אמר לו קרע את כסותי על מנת שאין לך עלי דין נזקין תנאו בטל‪ ,‬דעל כרחו‬
‫הכתוב רמא עליה דין נזק‪.‬‬

‫חידושי רעק"א כאן‬

‫עליו‬ ‫ואני נבוך ביותר בע"מ שאין לך עלי אונאה לא היה כלל בדרך תנאי רק שאינו רוצה למוכרו רק בזכות זה שחא יהיה‬
‫שלא‬ ‫אונאה ומשקבל עליו הלוקח הוי כסילק עצמו הלוקח מדין חזרת אונאה‪ ,‬וכן בשמיטה אינו רוצה להלוות לו רק בזכיה זו‬
‫דהא‬ ‫ישמטנו שביעית והלוה קבל עליו כן‪,,,‬אך העומד לנגדי דברי תוס' כתובות שם דף נו בע"מ שאין לך עלי שכו"ע דהקשו‬
‫תוס'‬ ‫לר"מ בעינן תנאי כפול‪ ,‬ולפי הנ"ל אינו בדרך תנאי רק שמקדשה בגרעון זכות זה שלא תהיה עליו חיוב שכו"ע‪ .‬ודברי‬
‫דלא נחתי לזה צע"ג‬

‫בענין סתם הלואה שלושים יום‬

‫מראי מקומות‬
‫‪ .1‬גמ' דף ג‪ :‬תנא המלוה את חבירו סתם‪...‬חשוב שנה‬
‫‪ .2‬רמב"ם הל' שמיטה ויובל ט‪:‬י‬
‫‪ .3‬כסף משנה שם ע"ש ר"י קורקוס‬
‫‪ .4‬רמב"ם הל' מלוה ולוה יג‪:‬ה‬
‫‪ .5‬ריטב"א ד"ה דאמר מר‬
‫‪ .6‬משנה שביעית י‪:‬ב‬
‫‪ .7‬חידושי הר"ן שבת דף קמח‪ :‬ד"ה השוחט‬
‫‪ .8‬שו"ע חו"מ עח‪:‬ח‬
‫‪ .9‬רשב"א ב"ב דף ה‪ .‬ד"ה הקובע זמן‬
‫‪ .10‬דבר אברהם א‪:‬לב‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות שמיטה ויובל פרק ט‬

‫)י( המלוה את חבירו והתנה עמו שלא תשמטנו שביעית ה"ז נשמט שאינו יכול לבטל דין השביעית התנה עמו שלא‬
‫ישמיט הוא חוב זה ואפילו בשביעית תנאו קיים שכל תנאי שבממון קיים ונמצא זה חייב עצמו בממון שלא חייבתו תורה‬
‫שהוא חייב‪:‬‬

‫כסף משנה שם‬

‫וכתב הר"י קורקוס ז"ל נ"ל טעם הדבר שאע"פ שאינו יכול לנגוש אותו כיון שהחוב מוטל עליו והוא חייב לפרוע בכל עת‬
‫לצאת ידי שמים גם אם יתפוס המלוה משל הלוה יכול ליקח אותו בחובו קרינן ביה לא יגוש ולא דמי לקובע זמן שאין עליו‬
‫שום חיוב בתוך הזמן‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות מלוה ולוה פרק יג‬

‫)ה( המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפרעו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לתבעו עד סוף הזמן בין במלוה על פה בין‬
‫במלוה בשטר בין שהלוהו על המשכון בין שמת לוה בין שמת מלוה וסתם מלוה ל' יום בין בשטר בין על פה בין על‬
‫המשכון ואם התנה שיתבע בכל זמן שירצה יש לו לתבעו ביומו שתנאי ממון הוא‪:‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ג‪/‬ב‬

‫דא"מ ל' יום בשנה חשוב שנה‪ .‬פי' ואפילו למ"ד במס' ר"ה )דף י( דיום א' בשנה חשיב שנה בהא מודה דהוי שלשים יום שאין אדם‬
‫לוה מחבירו לפרוע ליומא אוחרי‪ .‬ומכאן מביא מורי הרא"ה ז"ל ראיה לדברי רש"י ז"ל שסובר דדוקא סתם מלוה שלשים יום לפי‬
‫שניתנה להוצאה ולא הדרא בעינא אבל שאלת כלים דהדרו בעינייהו רשאי לתובעו תוך שלשים יום כל זמן שירצה אלא א"כ‬
‫שאל בפירוש לזמן ידוע או לדבר ידוע‪ .‬והוא ז"ל מביא ראיה מדקאמרי' בפ' השואל הלויני אתי למכתב השאילני לא אתי למיכתב‬
‫טעמא משום דהלוני כיון שאינו יכול לתבעו בתוך שלשים יום אתו למכתב אבל השאילני שיכול לתובעו כשירצה לא אתי למכתב‬
‫ור"ת ז"ל דוחה ראיה זו שאין הטעם מפני שיכול לתובעו אלא מפני שדרך השואל להחזירו תוך שלשים יום‪ .‬והוא ז"ל כתב דסתם‬
‫שאלה ג"כ שלשים יום מדאמרי' במנחות טלית שאולה כל שלשים יום פטורה מן הציצית מכאן ואילך חייבת והטעם משום‬
‫דמדאורייתא אינה חייבת בציצית אלא כסות שלו כדכתיב כסותך ורבנן חייבו בשאולה לאחר ל' יום לפי שהלה יכול לתובעו ומיחזיא‬
‫כדידיה אבל תוך ל' יום שאין הלה יכול לתובעו אוקמו' אדינא דאורייתא ופטורה דהא ידעו דשאולה היא וש"מ דסתם שאלה שלשים‬
‫יום ואינה ראיה דהתם אינו מפני דסתם שאלה שלשים יום אלא מפני שהרבה בני אדם משאילין אותם לל' יום או שמשאילין סתם‬
‫ואינם רוצים לתובעה עד שלשים יום ולכך תולין העולם בשאילה אבל יותר משלשים יום אין דרך להשאיל ותלו עלמא במכירה‪ .‬ורבי'‬
‫הרמב"ן ז"ל הביא ראיה דלא אמרינן סתם שאלה שלשים יום דתניא באבל רבתי המשאיל חלוק לחבירו לילך לבית אבל א"א ליטלו‬
‫עד שיעברו ימי האבל וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיעברו ימי המשתה משמע דמסתמא שאפילו בתוך הרגל ובתוך‬
‫המשתה שהם ח' ימים אפשר ליטלו‪ .‬ואיכא דדחי דדילמא ההיא בשואל רחוק מן הרגל והמשתה שלשים יום או יותר‪ ,‬שאלו היה‬
‫סתם היה אפשר ליטלו לאחר ל' יום מיהת והשתא א"א ליטלו עד שיעבור הרגל והמשתה ולאו מילתא היא חדא שאין דרך לשאול‬
‫ולהשאיל לרגל ולמשתה ולאבל ל' יום קודם שיהא בטל ברשותו ועוד מדקתני ברגל ובמשתה משמע דאפי' בשואל ברגל עצמו‬
‫ובמשתה עצמו כנ"ל לפי דבריו ז"ל ומשמעותינו לדברי רש"י ז"ל דהא קרא דשנת השבע שנת השמטה במלוה היא ולא בשאלת‬
‫כלים דומיא לשמיטה דשמטה עצמה אינה אלא במלוה ולא בשאילת כלים מדכתיב משאת מאומה‪:‬‬

‫‪21‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫משנה שביעית י‪:‬ב‬

‫ש ּ ֵמט‬
‫ש ּ ֵמט‪ .‬וְ ִאם לָ או‪ֵ ,‬אינוֹ ְמ ַׁ‬
‫שנָה‪ִ ,‬אם הָ יָה הַ ח ֶֹד ׁש ְמעֻ ָּבר‪ְ ,‬מ ַׁ‬ ‫)ב( הַ ּ ׁשוֹ חֵ ט ֶאת הַ ּפָ ָרה וְ ִח ְּל ָק ּה ְ ּבר ׁ‬
‫ֹאש הַ ּ ָׁ‬

‫חידושי הר"ן מס' שבת דף קמח‪:‬‬

‫‪...‬ומדקאמר ואם היה חודש מעובק משמט יש ראיה לפרש"י ז"ל דהשאלה אין לה זמן אלא כל אימת דבעי מצי תבע דאי יש לה זמן‬
‫אמאי משמט דהא לא קרינן ביה לא יגוש כדאמרינן פ"ק דמס' מכות המלוה את חבירו לי' שנים אין שביעית משמטתו משום דלא קרינן‬
‫ביה לא יגוש‬

‫שו"ע חושן משפט ‪ -‬סימן עח‬

‫)ח( הא דאמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו‪ ,‬היינו דוקא בקובע זמן; אבל בסתם הלואה אע"פ שזמנה שלשים יום‪ ,‬נאמן‬
‫לומר‪ :‬פרעתיך בתוך שלשים יום‬

‫חדושי הרשב"א על מסכת בבא בתרא דף ה‪.‬‬

‫הקובע זמן לחברו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני אינו נאמן ולואי שיפרענו בזמנו‪ .‬פירשו גאון ז"ל דוקא קובע‪ ,‬אבל בסתם‬
‫מלוה אע"ג דאמרינן סתם מלוה שלשים יום וכדתני בפ"ק דמכות )ג‪ ,‬ב( המלוה את חברו סתם אינו רשאי לתובעו פחות‬
‫משלשים יום‪ ,‬אפ"ה אם אמר פרעתיך תוך שלשים יום נאמן‪ ,‬דכיון שלא קבע לו זמן שלשים יום בפי' מיכסיף ופרע תוך ל'‪,‬‬
‫והיינו דקאמר הקובע זמן‪ ,‬ואלו אפי' בסתם מלוה כן לישמעינן בסתם מלוה וכ"ש בקובע‪ .‬ולולי שאמרה גאון ז"ל והסכימו‬
‫בכך כל האחרונים הייתי אומר דה"ה בסתם מלוה‪ .... ,‬והא דנקט לה ר"ל בקובע זמן ולא נקטה בסתם מלוה‪ ,‬משום דההיא‬
‫לא פסיקא לן‪ .‬דהא במנהגא תליא מילתא‪ ,‬כדתניא בתוספתא דבבא מציעא )פ"י ה"א( המלוה את חברו סתם אין פחות‬
‫מל' יום‪ ,‬ובמדינה שנהגו בפחות מיכן או ביתר מיכן אין משנין ממנהג המדינה‪ ,‬כנ"ל‪:‬‬

‫ספר דבר אברהם ‪ -‬חלק א ‪ -‬סימן לב‬

‫ב"ה בחודש אלול תרס"ג סמאלעוויטש ע"ד הנהוג בקהלותינו בשנות השמיטה שב"ד מתחילי לכתוב פרוזבולי מר"ח אלול ואיל!‪ ,‬ואירע‬
‫באחד שאחר שעשה פרוזבול חזר והלוה עוד לפני ר"ה‪ .‬א צרי! הוא לעשות פרוזבול מחדש או לא ולכ א ראוי הוא בדר! כלל לאחר‬
‫מפני זה זמ כתיבת הפרוזבולי ולא להקדי ]א[ הנה בכתב פרוזבול וחזר והלוה אח"כ פשוט הוא שאי הפרוזבול מועיל להלואה הבאה‬
‫אחריו שלא היה לו ממנה כלו מה שימסור לב"ד ובודאי צרי! לעשות פרוזבול שני‪ ,‬אלא שבנ"ד שהיה בסת הלואה נתעוררתי ע"י תורני‬
‫אחד דכיו דקיי"ל סת הלואה ל' יו א"כ בהלוה מר"ח אלול ואיל! לא הגיע זמ הפרעו אלא אחר ר"ה של שנה השמינית ואי שביעית‬
‫משמטתו דהוי כמלוה את חברו לעשר שני שאי שביעית הבאה בתו! הזמ משמטתו דלא קרינ בי' השתא לא יגוש כמבואר בחו"מ )סי'‬
‫ס"ז סעי' י'( אבל אי זה מעלה ארוכה שהרי כתב הב"ח ש )אות י"ג( דסת הלואה של שלשי יו שביעית משמטת דקרינ ביה לא יגוש‬
‫דדוקא במלוה לזמ קבוע לא קרינ ביה לא יגוש ולא בהא‪ ,‬ומוכיח לה ממ"ש הרמב" )פ"ט מהלכות שמיטה הל' ה'( שחט את הפרה‬
‫וחלקה על דעת שהיו ר"ה של מוצאי שביעית ונתעבר אלול ונמצא אותו יו סו שביעית אבדו הדמי שהרי עברה שביעית על החוב‪,‬‬
‫ובודאי דלסברתו דהוי חוב זמנה ל' יו כדי סת חוב של הלואה ואפ"ה אי לו די מלוה לזמ א לא בדקבע זמ‪:‬‬
‫אכ באמת טעמא בעי אמאי לא יהיו ל' יו של סת מלוה כקביעת זמ ומאי שנא‪ .‬ונ"ל לבאר קצת דאמרינ במכות )ד ג' ע"ב( מנא הא‬
‫מלתא דאמור רבנ המלוה את חבירו סת אינו רשאי לתובעו פחות מל' יו אחד המלוה בשטר ואחד המלוה ע"פ דכתיב קרבה שנת השבע‬
‫שנת השמטה ממשמע שנאמר קרבה שנת השבע איני יודע שהיא שנת השמטה אלא מה ת"ל שנת השמטה לומר ל! יש שמיטה אחרת שהיא‬
‫כזו ואיזו זו המלוה את חבירו סת שאינו רשאי לתובעו בפחות מל' יו‪ .‬חזינ מזה דהא דסת הלואה ל' יו אינו משו דהוי כמי שקבע‬
‫לו זמ פרעו אחר ל' אלא דלעול זמ פרעונו ג לפני ל' אלא דגזיה"כ הוא ודררא דאיסורא בדבר שאינו רשאי לתובעו תו! ל' והוא עני‬
‫שמיטה קטנה אלא דשמיטה גדולה דהיינו שנת השבע משמטת לגמרי ושמיטה זו משמטת רק זמ הפרעו תו! ל'‪ ,‬אבל מצד החוב עצמו‬
‫אה"נ דזמ פרעונו ג תו! ל'‪ .‬ובזה מוטע ל מ"ש הראשוני ז"ל ונפסק בשו"ע חו"מ )סי' ע"ח סעי' ח'( דהא דאמרינ חזקה אי אד פורע‬
‫בתו! זמנו היינו דוקא בקובע זמ אבל בסת הלואה אע"פ שזמנה ל' יו נאמ לומר פרעתי! בתו! ל' יו‪ ,‬ולהנ"ל הוא מוסבר יפה‪ ,‬דמצד‬
‫החוב עצמו אי כא קביעת זמ אלא שדי שמיטה על המלוה שלא יוכל לתובעו תו! ל' ומשו"ה אינו נידו כתו! זמנו דעלמא שלא חל עליו‬
‫חיוב הפרעו כלל‪ .‬וכיו שכ החוב עצמו ישנו בנגישה אלא שדי השמיטה של ל' יו מעכבו שאינו רשאי לתבוע‪ ,‬וא"כ סברא היא דכשפגשה‬
‫בו שמיטה של שנת השבע לא נדו ביה משו שמיטה של ל' יו כי היכי דלא ליהוי אח"כ בנגישה ולא תחול עליו שמיטת שנת השבע אלא‬
‫אדרבא תפקיענו שמיטת שנת השבע לגמרי‪ ,‬דאי שמיטה אחת מפקעת את השמיטה השניה ואדרבא ראוי שתחול בה השמיטה הגדולה של‬
‫שנת השבע‪ .‬איברא דאיכא למימר כיו דשמיטה זו של ל' יו קדמה לשמיטת שנת השבע שהיא בסופה כבר פקע מחוב זה עני הנגישה‬
‫וממילא אי מקו לשמיטת שנת השבע שתחול‪ ,‬אבל מ"מ י"ל דשמיטת ל' יו אינה חלה בבת אחת בתחלת ההלואה על כל השלשי יו‬
‫ר"ל דמשעת ההלואה משמט על כל הל' יו אלא כל שעה ושעה בפ"ע הוא עומד בהשמטה‪ ,‬ונמצא דג בסו שנת השבע חלות שתי‬
‫השמיטות כאחת והלכ! י"ל דחלה שמיטה של שנת השבע‪ .‬ויותר מזה אפ"ל דשמיטת ל' יו אינה מפקעת כלל זכות החוב והתביעה בתו!‬
‫ל' אלא דאיסורא בלחוד הוא דרבי‪ $‬עליה דגברא שלא לתובעו דבשמיטה של שנת השבע איכא תרי מילי‪ ,‬חדא דאסור לתבוע משעברה‬
‫שמיטה וא תבע עבר בעול"ת‪ ,‬ועוד דאפקעתא דמלכא הפקיעה את החוב ונפטר הלוה מלשל וא גבה המלוה בעל כרחו ה"ז גזל בידו‬
‫אבל בשמיטת תו! ל' יו י"ל שאינו אלא באיסור דנגישה אבל לא נפקע זכות חובו ותביעתו תו! ל'‪ ,‬והוי דומיא דשנת השביעית עצמה‬
‫קוד סופה שלדעת הרא"ש ועוד רבוותא אסור לתובעו ועובר בלאו אבל עדיי נפקע הממו שאינה משמטת אלא בסופה‪ ,‬וה"נ תו! ל'‬
‫וכדאמרינ שאינו רשאי לתובעו תו! ל' אבל א תפס באמת מהני‪ ,‬עיי' באו"ת )סי' ס"ז ס"ק ט"ז(‪] ,‬ומפ"ש לדעת היראי )סי' רע"ח( דג‬
‫בשמיטת שנת השבע אי החוב עצמו מופקע אלא שהמלוה מחויב לומר משמט אני‪ ,‬עיי"ש שיש להארי! בדבריו ואכ"מ[ וא"כ כיו דגו‬
‫החוב לא נפקע שפיר משמע‪ ,‬משא"כ בקבע זמ שאי חיוב תשלומי כלל בתו! הזמ אינו משמט‪ .‬זהו מה שנ"ל ליישב קצת דעת הב"ח‬
‫בחילוקו של דבר בסברא‪:‬‬
‫ועפי"ז נראה דיש מקו לומר דאליבא דהב"ח נמי יש חילוק בי מלוה בשטר למלוה ע"פ‪ ,‬דסת מלוה בע"פ שביעית משמטת וסת מלוה‬
‫בשטר אינה משמטת כשהגיעה שמיטה תו! ל' דאמרינ הת במכות תנא המלוה את חברו סת אינו רשאי לתובעו פחות מל' יו סבר‬
‫רבב"ח קמיה דרב למימר ה"מ במלוה בשטר דלא עבד אינש דטרח דכתב שטר בציר מל' יומי אבל למלוה ע"פ לא א"ל רב הכי אמר חביבי‬
‫אחד המלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ תנ"ה המלוה את חברו סת אינו רשאי לתובעו פחות מל' יו אחד המלוה בשטר ואחד המלוה ע"פ‪,‬‬
‫א"ל שמואל לרב מתנא לא תיתיב אכרעי! עד דמפרשת לה להא שמעתא מנא הא מלתא דאמור רבנ המלוה את חברו סת אינו רשאי‬
‫לתובעו פחות מל' יו אחד המלוה בשטר ואחד המלוה ע"פ א"ל דכתיב קרבה שנת השבע כו'‪ .‬ונראה מדהביא שמואל ברייתא בתרייתא‬
‫דתני בה אחד המלוה בשטר ואחד המלוה ע"פ משמע דרק על ברייתא זו שאל מנא הא מלתא‪ ,‬דהיינו מנל דמלוה ע"פ נמי סתמא ל' יו‬
‫אבל בברייתא קמייתא דלא תניא בה מלוה ע"פ אי"צ לטעמא דקרא דקרבה שנת השבע כו' דאפשר כרבב"ח שהוא מצד הסברא דלא עבד‬
‫אינש דטרח דכתב שטר בציר מל' יומי אבל במלוה ע"פ דלא שיי! האי טעמא הוצר! לקרא דגזיה"כ הוא דיש בה שמיטת ל' יו וכ נראה‬
‫ג בטעמא דרבי חייא דאמר אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע"פ סתמ ל' יו דלאו היינו טעמיה משו דמסברא דמיא בזה מלוה ע"פ‬
‫למלוה בשטר דלא טרח למיז בציר מל' יומי אלא משו דגזיה"כ הוא קרבה שנת השבע כו'‪ ,‬אבל מסברא בודאי יש לחלק בי מלוה בשטר‬
‫דאיכא טירחא בכתיבת השטר ובי מלוה ע"פ דליכא לה! טירחא‪ .‬וא כ אפשר דלמסקנא נמי קיימא סברא דרבב"ח דלא עבד אינש דטרח‬
‫לבציר מל' יומי וקרא אצטרי! למלוה ע"פ‪ .‬ולפי"ז נמצא דבמלוה בשטר איכא תרי טעמי שלא יהא רשאי לתובעו תו! ל' חדא מגזיה"כ‬
‫ואיד! משו סברא דרבב"ח אבל במלוה ע"פ משו סברא ליכא ומשו גזיה"כ איכא וא"כ במלוה ע"פ שפיר איכא למימר דשביעית הבאה‬
‫בתו! ל' משמטת לפי שהחוב מצד עצמו אי זמ פרעונו קבוע לאחר ל' וישנו בלא יגוש‪ ,‬אבל במלוה בשטר דמצד הסברא נמי ידעינ שנת לו‬
‫זמ ל' יו וא"כ הוי ממש כקבע לו זמ לאחר שביעית אי שביעית משמטתו ועל מלוה בשטר באמת ליכא ראיית הב"ח‪:‬‬

‫‪22‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫]ג[ אבל לכאורה נראה דמאי דדרשינ מקרא דיש ל! שמיטה אחרת שהיא כזו לאו דרשה גמורה היא דיש עני שמיטה חדשה אלא‬
‫אסמכתא בעלמא מדרבנ היא ועיקר הטע הוא רק מסברא דבציר מתלתי יומי לא קבע אינש זמ פרעונו‪ ,‬וכש שסבר רבב"ח למימר‬
‫במלוה בשטר ה"נ לדיד ג במלוה ע"פ מסברא הוא‪ .‬דבשו"ע חו"מ )סי' ע"ג ס"א( פסק דהא דאינו רשאי לתובעו תו! ל' הוא דוקא במקו‬
‫שאי לה מנהג אבל במקו שיש לה מנהג רשאי לתובעו אפילו בתו! שלשי‪ ,‬והוא נובע מתוספתא )ב"מ רפ"ו( המלוה את חברו סת‬
‫אי פחות מל' יו ובמדינה שהוא נוהגת פחות מכ או יתר על כ אי משני ממנהג המדינה‪ ,‬ואי אמרת שהוא מד"ת כעני שמיטה א"כ מה‬
‫זה עני למנהג המדינה אטו יש כח במנהג המדינה לעקור דבר מ התורה הרי אי מנהג המדינה שיי! אלא בד"מ ולא באיסורי‪ .‬אע"כ‬
‫דקרא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר טעמא הוי רק מסברא דמסתמא על דעת ל' יו הלוהו והלכ! בדאיכא מנהג המדינה לא שיי! לומר‬
‫דע"ד כ הלוהו דאדרבא בודאי ע"ד מנהג המדינה הלוהו‪ .‬אכ ראיתי בס' חסדי דוד לתוספתא דלעני מה שנחלקו הסמ"ע והש"! )ר"ס ע"ג(‬
‫ע"ד מנהג שהא"י נוהגי א הולכי אחריו בסת הלואה כתב דזה לא מיקרי לבטל או לעקור שו ד"ת שהרי לא אמרה תורה שתהא‬
‫ההלואה ל' יו לא פחות ולא יותר אלא דסת הלואה כ הוא וא פירש בציר מהכי או טפי מהכי מהני תנאי ולכ כיו דמנהג העמי‬
‫באותו מקו להיות בציר או טפי מל' יו אמרינ דסתמא כפירושו וכמא דאתני דמי‪ .‬ולפי"ז י"ל דלעול הויא דרשא גמורה ומדאורייתא‬
‫אינו רשאי לתובעו תו! ל' יו אבל כ"ז הוא רק בסת הלואה שלא פירש אבל על פירש והתנה לא קאי קרא ורשאי לתובעו תו! ל'‪ ,‬ומשו"ה‬
‫מהני נמי מנהג המדינה דמשווי ליה כמי שפירש והתנה ואזדא לה ראייתנו הנ"ל‪ .‬וכ"ת דאכתי תקשה הא גופא מנל דקרא לא קאי אלא על‬
‫סת הלואה דלמא בפירש נמי קאי קרא שאינו רשאי לתובעו תו! ל' מדי שמיטה‪ ,‬י"ל פשוט שהרי יכול הוא להתנות ע"מ שלא תשמיטני‬
‫בשביעית שאי שביעית משמטתו כמבואר הת א"כ ה"נ כיו דמנהג המדינה הכי הוי כמי שהתנה שלא תשמיטנו בתו! ל' ותנאי זה מהני‪.‬‬
‫ומחי' הריטב"א למכות נמי נראה דהויא דרשא גמורה ולא משו סברא דאדעתא דהכי הלוהו מסתמא על ל' יו‪ ,‬דבהא דסבר רבב"ח‬
‫למימר ה"מ בשטר כו' כתב דלא שמיעא ליה הא דלקמ דאמר לה רבנ מדכתב קרבה שנת השבע דלפו ההוא קרא ליכא הפרשה בי מלוה‬
‫בשטר למלוה ע"פ‪ ,‬ואי אמרת דקרא אסמכתא בעלמא הוא ועיקר טעמא הוי משו דאדעתא דהכי הלוהו א"כ שפיר איכא למימר דידע‬
‫מהאי קרא ואיכא הפרשה בי המלוה בשטר למלוה ע"פ כרבב"ח‪ ,‬אע"כ דדרשא גמורה היא והוא עני שמיטה וא"כ אי לחלק בשמיטה בי‬
‫בשטר לבע"פ‪ .‬וכ"נ ממ"ש בתר הכי דמשמעותו כדעת רש"י דסת שאלה לא הוי לשלשי יו דקרא דשנת השבע במלוה היא ולא בשאלת‬
‫כלי דומיא לשמיטה דשמיטה עצמה שאינה אלא במלוה ולא בשאלת כלי‪ ,‬ואי נימא שהוא משו סברא ואסמכוה אקרא א"כ שפיר‬
‫איכא למימר הכי ג בשאלת כלי‪ ,‬וג דקדוק לשונו דומיא לשמיטה דשמיטה עצמה משמע להדיא דבתו! ל' נמי עני שמיטה הוא כמ"ש‪:‬‬
‫ומצאתי מפורש בתורת רבותינו הראשוני ז"ל דלא כהב"ח והוא בחי' הר" לשבת )ד קמ"ח ע"ב( וז"ל השוחט את הפרה וחילקה כו'‬
‫ומדקאמר וא הי' חדש מעובר משמט יש ראי' לפירש"י ז"ל דהשאלה אי לה זמ אלא כל אימת דבעי מצי תבע ]פי' דרש"י ס"ל דרק סת‬
‫הלואה ל' יו ולא שאלה אבל ר"ת ס"ל דסת שאלה נמי ל' יו כמבואר הת[ דאי יש לה זמ אמאי משמט דהא לא קרינ בי' לא יגוש‬
‫כדאמרינ פ"ק דמסכת מכות המלוה את חברו לעשר שני אי שביעית משמטתו משו דלא קרינ ביה לא יגוש עכ"ל‪ ,‬הרי להדיא דסת‬
‫הלואה דינה כקבע זמ לאחר ל' ודלא כהב"ח והאו"ת‪ .‬וכ"ת דמ"מ לר"ת וסייעתו דסת שאלה נמי ל' יו יהא מוכח להיפ! כהב"ח דאל"כ‬
‫אמאי משמט‪ ,‬ז"א דכיו דמצינ להר" להדיא שתפס מסברא דסת הלואה דמיא לקבע זמ למה נחדש בזה מחלוקת הראשוני מעצמנו‬
‫ובודאי נייח ל טפי לתר‪ $‬אליבא דר"ת וסייעתו כמ"ש האו"ת דמיירי בקבע זמ פרעו לאלתר‪ ,‬ואי דאסור לזקו זמ פרעו ביו"ט הרי ה"נ‬
‫אשכח להמאירי בחי' לשבת ש שכתב וז"ל ואע"פ שהקפה אינה נשמטת ביאורה בזקפה עליו במלוה ואע"פ שאי זקיפת מלוה ביו"ט‬
‫שמא עבר ועשה עכ"ל וה"נ נימא לר"ת וכ"ת דאכתי תקשה דאע"פ שאינה כסת הלואה לל' יו מ"מ אינו בלא יגוש בסו שמיטה שעדיי‬
‫יו"ט הוא ולא נתנה לתבוע ביו"ט עצמו לכו"ע אלא למחרתו‪ ,‬כבר פרי! לה הכי בירושלמי ומשני כיו שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי‬
‫להאמינו ומכיו שהוא ראוי להאמינו לית לו מעות יעו"ש‪ .‬ואי סתירה מהירושלמי למ"ש דמיירי שקבע לו זמ פרעו לאלתר והכא הוצר!‬
‫בירושלמי לסברא דראוי להאמינו כו' דבאמת תרווייהו צריכי דאי לא קבע לו זמ פרעו לא הוי מהניא סברא דראוי להאמינו שהיה נשאר‬
‫כסת מלוה דהוי ממש כקבע לו זמ לאחר ל' שעדיי אי עליו שו חיוב תשלומי שבודאי אינו משמט ומאי ראוי להאמינו שיי! ע"ז‪ ,‬אבל‬
‫בקבע לו זמנו לאלתר כבר נפיק מסת מלוה ורבי‪ $‬עלי' חיוב הפרעו לאלתר אלו הוה חול אלא דמ"מ אינוחייב לפרוע בפועל לאלתר מפני‬
‫שהוא יו"ט ע"ז משני שפיר כיו שראוי להאמינו כו' דכיו דאיכא עלי' חיוב תשלומי אלא שמצד יו"ט אינו יכול לפרוע שפיר מהניא בזה‬
‫סברא דראוי להאמינו דהוי כמי שישנו כבר בנגישה ועיי"ש בפ"מ שאי הדברי מבוררי די צרכ ומפני זה לא הארכנו בו‪:‬‬
‫ומעתה כיו שנדחו דברי הב"ח וסת הלואה שפגע בה סו שביעית בתו! ל' אינה נשמטת א"כ לכאורה שפיר כתבינ האידנא פרוזבולי‬
‫מחודש אלול ואיל! וא הלוה מכא ולהבא סת אי"צ לפרזבול חדש שהרי הוי בתו! שלשי יו ואינה משמטת‪ .‬אכ א דלדינא דגמ'‬
‫אתיא כהוג הנה לא יועיל זה במקומו‪ ,‬דעיקר דינא דסת הלואה ל' יו תליא במנהגא כמש"ל וכבר כתב המג"א )סי' ש"ז סקי"ד(‬
‫שבמדינתנו נוהגי דתובעי סת הלואה תו! ל'‪ ,‬וא"כ נפל האי היתרא בבירא והלכ! אי ספק דמי שעשה פרוזבול באלול והלוה אח"כ סת‬
‫הלואה בלא קביעת זמ צרי! לעשות ואול אפילו במקו שאי מנהג לסת הלואה ונידו מדינא דגמ' ל' יו ודמי למלוה לעשר שני‬
‫שאינו משמט מ"מ נ"ל דלכתחלה נכו לעשות פרוזבול דבעיקר דינא דהמלוה לעשר שני א משמט תרי לישני נינהו במכות )ד ג'( ולל"ק‬
‫משמט‪ ,‬ונחלקו הראשוני ז"ל בפסק ההלכה ואיכא מרבוותא דסברי דמשמט‪ ,‬אלא דכיו דאיסורא דשמיטה בזה"ז דרבנ הוא אזלינ‬
‫לקולא כמ"ש הב"י‪ ,‬וא"כ נהי נמי דבעברה שביעית דהוי דיעבד אזלינ לקולא ואינו משמט מ"מ לכתחלה מיהא בודאי ראוי לעשות פרוזבול‬
‫לצאת ידי האומרי דמשמט‪ .‬וא"כ בסת הלואה נמי שבכל אופ לא עדיפא ממלוה לעשר שני צרי! לעשות פרוזבול לכתחלה‪ .‬וא כי דבר‬
‫חדש הוא מ"מ נ"ל שהוא נכו ב"ה ומהיות טוב כו' ולפי שהיא מילתא דשכיחא טובא לכ ראוי להודיע מזה להבאי לכתוב פרוזבול ומי‬
‫שמלוה תדיר מוטב שיאחר את הפרוזבול עד סמו! לר"ה‪:‬‬

‫בענין הפותח בית הצואר בשבת‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' דף ג‪ :‬ואמר רב יהודה אמר רב הפותח בית הצואר‪...‬וזה אינו חיבור‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה חייב‬ ‫‪.2‬‬
‫ריטב"א ד"ה אר"י א"ר‬ ‫‪.3‬‬
‫רמב"ם הל' שבת י‪:‬י‬ ‫‪.4‬‬
‫שו"ע או"ח שיז‪:‬ג‬ ‫‪.5‬‬
‫שו"ע או"ח שמ‪:‬יד‬ ‫‪.6‬‬
‫ביאור הלכה שם ד"ה ולא נתכוון‬ ‫‪.7‬‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ג‪/‬ב‬

‫א"ר יהודה א"ר הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת מייתי תלמודא להך איידי מילי דלעיל דאיירו בהו רב‬
‫ורב כהנא ופירש"י ז"ל פותח בית הצואר ממש שעשה פתח חדש בחלוק בשבת חייב מפני שתיקן כלי פי' דנהי‬
‫דלא מחייב משום קורע ע"מ לתפור מחייב משום תיקון כלי משום דהוי גמר מלאכה ותולדה דמכה בפטיש‬
‫דהא איתיה אפילו בכלים ואפילו למ"ד שאין בנין וסתירה בכלים וכדאיתא במסכת שבת‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות שבת פרק י‬

‫)י( הקורע כדי לתפור שתי תפירות על מנת לתפור שתי תפירות חייב אבל הקורע להפסידה פטור מפני שהוא‬
‫מקלקל הקורע בחמתו או על מת שהוא חייב לקרוע עליו חייב מפני שמיישב את דעתו בדבר זה וינוח יצרו‬
‫והואיל וחמתו שוכבת בדבר זה הרי הוא כמתקן וחייב והפותח בית הצואר בשבת חייב‪:‬‬

‫‪23‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫שו"ע אורח חיים ‪ -‬סימן שיז‬

‫)ג( מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס‪ ,‬שאינו קשר של קיימא; אבל אין פותחין אותו מחדש‪ ,‬דמתקן מנא הוא‬

‫שו"ע אורח חיים ‪ -‬סימן שמ‬

‫)יד( המדבק ניירות או עורות בקולן של סופרים וכיוצא בו‪ ,‬הרי זה תולדת תופר וחייב; וכן המפרק ניירות דבוקים או‬
‫עורות דבוקים ולא נתכוין לקלקל בלבד‪ ,‬הרי זה תולדת קורע וחייב‬

‫ביאור הלכה סימן שמ ד"ה ולא‬

‫ולא נתכוין לקלקל וכו' ‪ -‬כ"ז הוא לשון הרמב"ם פ"י מהלכות שבת הלכה יו"ד ומשמע בבירור דעתו דהא דבעינן בגמרא קורע ע"מ‬
‫לתפור משום דאל"ה הו"ל מקלקל אבל אם מכוין לצורך איזה דבר תיקון אפילו במכוין שלא ע"מ לתפור חייב ובהכי ניחא דהכניס‬
‫הרמב"ם דין הפותח בית הצואר בשבת ג"כ בכלל דיני הקורע לחיוב ואף דהוא בודאי שלא ע"מ לתפור משום דמתקן בקריעתו את‬
‫הבגד ולפלא על הב"י שכתב בסימן שי"ז למלתא דפשיטא דפותח בית הצואר להכי לא הוי בכלל קורע משום דהוי קורע שלא ע"מ‬
‫לתפור ובעצמו סתם בסימן ש"מ כהרמב"ם דכל קורע ע"מ לתקן חייב ובאמת מוכח כן בהדיא מגמרא ]שבת ק"ה ע"ב[ בקורע‬
‫בחמתו ועל מתו המוטל עליו ]הם אותן האמורים בפרשה אביו ואמו בנו וכו' ויש בהם שאסור לתפור אח"כ[ דאפילו שלא ע"מ‬
‫לתפור חייב כל שיש איזה תקון בקריעתו‪ .‬ואח"כ מצאתי שראיה זו מובא בדברי הגרע"א בגליון שלו וגם כל הדברים הנ"ל עיקרן‬
‫מבואר בנשמת אדם בכלל כ"ט בהלכות שבת ע"ש ונדבר בזה לקמיה וגם הפמ"ג רמז לזה ‪ ...‬וראיתי בנשמת אדם שכתב דדין זה‬
‫דהמפרק ניירות וכן בכל קורע ע"מ לתקן זהו דוקא אם נסבור דמשאצ"ל חייב אבל אם נסבור דפטור ע"כ בעינן קורע ע"מ לתפור‬
‫ממש ומשום זה תמה על השו"ע דהביא דין זה של הרמב"ם בסתמא והלא בסימן שט"ז ובסימן של"ד מצדד יותר כדעת הפוטרים‬
‫ולא נהירין לי דבריו כלל דלא מיבעיא לדעת התוס' שם דקורע על מת דידיה דאיכא תיקון דמצוה מקרי מלאכה הצריכה לגופה כיון‬
‫שהוא צריך לה א"כ ה"נ בכל קורע ע"מ לתקן ואף לרש"י וסייעתו דס"ל דקורע אפילו על מת דידיה דפטור משום משאצ"ל היינו‬
‫דס"ל דצורך מצוה לא חשיב תיקון כ"כ שיקרא משום זה מלאכה הצריכה לגופה אבל בכל עניני תיקון שהוא צריך להן בעצמותן כמו‬
‫במפרק ניירות שצריך שיהא הנייר דק לכו"ע הוא בכלל מלאכה הצריכה לגופה כמו בקורע ע"מ לתפור והא דפטרינן שם בגמרא‬
‫בקורע בחמתו למאן דפוטר מלאכה שאצ"ל היינו משום דלא מתקן מידי בגוף הבגד בקריעתו אף היכא דעבד למירמי אימתא‬
‫אאינשי ביתיה וכמ"ש התוס' בדף צ"ד וגם דעת רש"י מוכח הכי דכתב שם דקורע על מתו פטור משום משאצ"ל דהוי כמוציא את‬
‫המת לקוברו ]ור"ל כמו שפירש שם בדף צ"ג ע"ב דברצונו לא באה לו ולא היה צריך לה ה"נ ברצונו לא בא לו כל הענין הזה של‬
‫הקריעה בחמתו ועל מתו[ ולא כתב בפשיטות הטעם משום דהוי שלא ע"מ לתפור אלא ודאי דשלא ע"מ לתפור נמי חייב אף לדעת‬
‫רש"י היכא דניחא ליה גוף התיקון שמכוין הקריעה בשבילה‪... .‬היוצא מדברינו דבין לדעת הרמב"ם ובין לדעת רש"י ותוס' וכל‬
‫הפוסקים הנ"ל קורע ע"מ לתקן חייב דכע"מ לתפור דמי ואפילו לדעת ר"ש דפוטר במשאצ"ל חייב בזה אלא לדעת התוס' בעינן‬
‫לר"ש שיהא התיקון בגוף הדבר הנקרע ע"ש בדף צ"ד ע"א ודעת הריטב"א שהובא בכ"מ פ"י מהלכות שבת דסובר דבעינן קורע ע"מ‬
‫לתפור דוקא יחידאה היא וגם סוגיא דהאורג הוא נגדו וכמו שהקשה הגרע"א וגם הב"י אף דגם הוא רצה לומר כן בסימן שי"ז הרי‬
‫חזינן דבשו"ע כאן חזר מזה וסתם להלכה דקורע ע"מ לתקן חייב אף שלא שלא ע"מ לתפור וכן מוכח בפר"ח יו"ד סימן קי"ח דקורע‬
‫ע"מ לתקן חייב לכו"ע ובחנם השיג עליו בנ"א כלל כ"ט בזה‪ .‬ולא נשאר לנו כ"א לבאר סברת רש"י בדף מ"ח דכתב דפותח בית‬
‫הצואר בשבת חיובו הוא משום מכה בפטיש דמשוי ליה מנא ולמה לא כתב משום קורע ע"מ לתקן ונ"ל דסברתו הוא דלא שייך שם‬
‫קורע כ"א כשהוא מקלקל בעת הפעולה אלא שהוא מכוין בשביל איזה תיקון וכעין שהיה במשכן שיריעה שנפלה בה דרנא קורעין בה‬
‫ותופרין אותה שהקריעה מקלקלת את היריעה ביותר אלא שעי"ז יוכל אח"כ לתפרה ומכלל זה קורע בחמתו ועל מתו דהקריעה‬
‫מקלקלת הבגד אלא שנסבב תיקון עי"ז וכנ"ל לאפוקי בפותח בית הצואר בשבת דמשוי ליה מנא בגמר זה ע"י הפתיחה גופא אין חל‬
‫ע"ז שם קורע כלל וחייב ע"ז משום שם אחר דהיינו מכה בפטיש שהוא שייך בכל גמר מלאכה וכן מוכח שם בגמרא בברייתא דמשוי‬
‫ליה בחדא מחתא עם הדין דאין נותנין מוכין לתוך הכר וכי היכי דשם הטעם משום מכה בפטיש ה"נ בזה וגם הרמב"ם חש לזה אלא‬
‫דאזיל לשיטתיה בפרק כ"ב דין כ"ג ע"ש זה הנלע"ד הטעם של רש"י ושארי פוסקים דכתבו משום מכה בפטיש וכן סתם השו"ע‬
‫בסימן שי"ז ס"ג ואין סתירה לזה מסעיף זה ועיין במ"א סימן שי"ז ס"ק יו"ד שדחה דברי העו"ש שכתב בפותח בית הצואר דחיובו‬
‫הוא משום קורע ולפי מה שבררנו הדין עם המ"א בפותח בית הצואר אבל לא בכל עניני קורע וכמו שסתם המחבר פה דבכל קורע‬
‫ע"מ לתקן חייב‪:‬‬

‫בענין חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' דף ד‪ .‬ואר"י א"ר חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול‪...‬קמ"ל‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה לא עלתה לו טבילה‬ ‫‪.2‬‬
‫תוד"ה אר' יהודה אמר רב‬ ‫‪.3‬‬
‫ריטב"א ד"ה והא דקאמר‬ ‫‪.4‬‬
‫מאירי ד"ה חבית‬ ‫‪.5‬‬
‫רא"ש ב"ק ז‪:‬ג )הל' מקואות סי' א(‬ ‫‪.6‬‬
‫שו"ע יו"ד רא‪:‬נא‬ ‫‪.7‬‬
‫ש"ך שם ס"ק קיב‬ ‫‪.8‬‬
‫ספר בעלי הנפש להראב"ד שער המים‬ ‫‪.9‬‬

‫‪24‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫‪ .10‬רמב"ם הל' אבות הטומאה ו‪:‬טז וכסף משנה שם‬

‫‪ .11‬רמב"ם הל' תשובה ב‪:‬ג‬
‫‪ .12‬רמב"ם הל' מקואות ו‪:‬י וכסף משנה שם‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ד‪/‬א‬

‫והא דקאמר הטובל ש לא עלתה לו טבילה פירש"י ז"ל הטובל במקו שנפלו ש המי כלומר שהמי האלו בי‬
‫הגדול נפלו ממש ולא שטובל בגופה של חבית והיינו ודאי לשו חבית שנפלה לי הגדול והיינו נמי לשו הטובל ש‬
‫דלא קאמר הטובל בה והיינו דלא חייש אלא לשלשת לוגי שאובי בלחוד‪ .‬ומיהו איכא למידק טובא דאפי' גרסי' חבית‬
‫מלאה מי שהמי השאובי פוסלי בלא שנוי מראה מ"מ למה יפסלו כא כלו שהרי כל הימי כמקוה כדכתיב‬
‫ולמקוה המי קרא ימי והלכה רווחת הוא כמו שאמרנו לעיל דכל שהוא מקוה של וכשר שוב אינו נפסל בשאובה‬
‫כלל ואפילו במקוה של מ' סאה בלחוד וכ"ש בי הגדול וכ למאי דגריס יי הא ודאי מסתמא אי כא שינוי מראה בי‬
‫כדי שיהא פסול בשינוי מראה ומהאי טעמא נמי קשיא ל ככר שנפל ש למה טמא דבהדיא תנ במס' מקואות לעני‬
‫מי תמציות למעלה מה מי מקוה שא נפלו בו מי טמאי ונפל ש ככר של תרומה טהור וכ בדי דהא מי טמאי‬
‫נטהרי בהשקה במקוה או בי או בנהר ואפילו בתו כלי וכ"ש כשנפלו במי מקוה ואפילו ה מרובי מאוד‪ .‬ונראה כי‬
‫לכ פירש"י ז"ל דהא דאמרינ שלא עלתה לו טבילה היינו משו דחיישינ כי לאחר שטבל נכנס ראשו ורובו באות‬
‫שלשה לוגי וקיימא ל שהטובל ובא ראשו ורובו במי שאובי נפסל מלאכול בתרומה‪ .‬ואי פירושו נכו חדא דא"כ‬
‫לא היה לו לומר דלא עלתה לו טבילה והיה לו לומר שפוסל בתרומה בלחוד ולשו לא עלתה לו טבילה משמע שאי‬
‫טבילה זו כלו ואפילו לטהר גברא ולא אשה לבעלה ועוד דא"כ מאי האי דאמרי' לקמ אוקי גברא אחזקתיה אדרבה‬
‫כיו דודאי נטהר מטומאתו מספק שנכנס אחר טבילה ראשו ורובו במי שאובי אתה פוסל טבילתו לתרומה אל‬
‫תפסלנו מספק דהבא ראשו ורובו ודאי פסלו לתרומה בי"ח דבר ולא ספק בא ואפילו ספק המצוי אינו מוציא מידי‬
‫ודאי דספיקא דרבנ הוא ועוד דסו סו כיו שהמי הטמאי והשאובי שנופלי למקוה נכשרי ש מדי זריעה‬
‫כדאיתא בפרק כל שעה אי כא מי שאובי ולא טמאי כלל שכבר נתבטלו ש בי שה מי בי שה יי כיו‬
‫דליכא שינוי מראה‪ .‬והנכו בזה מה שפירש הראב"ד ז"ל בש ר' משה הדרש ז"ל דשאני הכא דהי הגדול מימיו‬
‫מלוחי וכבדי ואי המי המתוקי מתערבי עמה ואות שלשה לוגי ה עומדי במקומ והוי כאיסור שנפל‬
‫בהיתר והוא ניכר ש שאינו מתבטל ולא אמרו שהשאובי או הטמאי לכשרי במקוה אלא במקוה דוקא או בנהרות‬
‫שמימיה אינ מלוחי ומתערבי מיד ואינ ניכרי כלל הילכ כשתמצא לומר שנכנס מגופו כלו באות מי לא‬
‫עלתה לו טבילה ואפילו בכל שהוא וכאלו לא טבל וכאלו לא נכנס כל גופו בתו המי ואפילו בפחות מג' לוגי נמי‬
‫אלא דקושטא נקט שמ הסת נשארי שלשה לוגי שלא נתערבו‪ .‬אבל לפי' רש"י ז"ל תפס בדוקא שלשת לוגי‬
‫דבפחות מכא לא גזרו חכמי פיסול תרומה‪ .‬וא לפירש"י ז"ל צרי לפרש כי מפני שהמי מלוחי ואינ מתערבי‬
‫חששו לפיסול שלשה לוגי שנכנס ש ראשו ורובו לאחר טבילה ומדוחק קושיא זו היו גורסי בתרוייהו יי דסבירא‬
‫להו דא במי מתוקי אי היי מתערבי וזה אינו אמת אלא בי המלוח כמו שאמרנו והחוש יוכיח בזה‪.‬‬

‫המאירי על מסכת מכות דף ד‪/‬א‬

‫מבית מלאה מים שנשפכה לים הגדול הטובל שם במקום שנ'בפכו המים לשם לא עלתה לו טבילה שמא יש שם‬
‫שלשת לגין במקום אחד ואין גורסין בכאן שאי אפשר שאם כן היאך אמרו למטה אוקי תרומה אחזקה אלא כך היא‬
‫הגירסא אפשר שיש שלשת לוגין במקום אחד ושמא תאמר והרי ים הגדול מקוה שלם הוא וכבר ביארנו שאין‬
‫השאיבה פוסלת מקוה שלם פי' בזו שלא נאמר לחוש בטבילה זו לנדה ולשאר טמאות אלא בתרומה לבד ומטעם מה‬
‫שגזרו בה שהבא ראשו ורובו במים שאובין או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לגין מים שאובים אפי' היה טהור‬
‫יהא נחשב שני לטומאה וכבר ידעת בטבה של טומאה זו שהיתה מפני שהיו טמאים טובלים במערות של מים רעים‬
‫והיו רוחצים אח"כ במים שאובין לנקיות עד שהיו הכל חושבים שהשאובה עיקר הטהרה ולא מי מקוה אבל לענין‬
‫שאר טמאות ודאי עלתה לו טבילה וכן הדין אם נפלה למקוה‬

‫רא"ש מסכת בבא קמא פרק ז סימן ג‬

‫ולא מיבעיא מים שאובין שנפלו למקוה שהוכשרו בתערובות להטביל בהן אלא אפילו מקוה שכולו שאוב ונתחבר‬
‫למקוה כשר דרך נקב כשפופרת הנוד כשר להטביל בו‪ .‬דמהניא זריעתו להיות כמקוה עצמו‪ .‬דסברא הוא כדפרישית‬
‫כיון דמטעם זריעה טהרינן מטומאתם הכי נמי הוכשרו מפסלותם וכשר להטביל בהם‪.‬‬

‫שו"ע יורה דעה ‪ -‬סימן רא‬

‫)נב( הבא לערב מקוה פסול או חסר עם מקוה כשר‪ ,‬להכשירו; או ששניהם חסרים ובא לערבם להכשירם‪ ,‬צריך‬
‫שיהא נקב שביניהם רחב כשפופרת הנאד )וקילוח המים יהיה כרוחב הנקב( )ריב"ש סימן רל"ב בשם א'‬
‫מהמפרשים וכן כתב הבית יוסף( ‪ ,‬ולאחר שנתערב הפסול עם הכשר‪ ,‬אפילו רגע‪ ,‬נשאר לעולם בהכשרו‪ ,‬אפילו‬
‫נסתם הנקב אח"כ‬

‫שפתי כהן על יורה דעה ‪ -‬סימן רא‬

‫)קיב( לעולם בהכשרו כו'‪ .‬ורבינו ירוחם כ' שנסתפקו המפרשים אם נשאר השאוב בהכשרו או כיון שנסתם הנקב חוזר‬
‫לפסולו כבתחלה ומביאו ב"י וד"מ וטוב להחמיר לכתחלה‪:‬‬

‫בעלי הנפש שער המים סימן א‬

‫ומקוה שיש בו ארבעי סאה שנפלו עליו אפילו כמה מי שאובי אינו נפסל כדתנ )פ"ז מ"ג( היו בו ארבעי סאה‬
‫ממלא בכת ונות לתוכו עד שיחזרו המי למראיה‪ .‬ומדלא קא יהיב שיעורא וקאמר שהוא נות לתוכו עד שיחזרו‬
‫המי למראיה ש"מ דמקוה של אינו נפסל אפילו בכמה מי שאובי ואפילו ברובא ב*‪ .‬ואי קשיא ל מאי דגרסינ‬
‫ביבמות בפרק הערל )פב ב( מקוה שיש בה ארבעי סאה מכוונות נת סאה ונטל סאה כשר ואמר ר' אסי א"ר יוחנ עד‬

‫‪25‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫רובו‪ .‬הת משו דנת ונטל הוא‪ ,‬אבל נת ולא נטל לעול אינו נפסל‪ .‬וטעמא דמלתא משו דכתיב מעי ומקוה מי‬
‫יהיה טהור‪ ,‬אלמא דומיא דמעי הוא‪ ,‬ומעי אפילו בריבויא לא מיפסיל כדכתיבנא לעיל‪.‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות אבות הטומאות פרק ו‬

‫)טז( הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה"ז‬
‫טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין‬
‫וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי‬
‫הן ראשון לטומאה כמו שביארנו וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה‬
‫המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה‬
‫הרי זה מטמא בגדים וא"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין‪:‬‬

‫כסף משנה שם‬

‫‪...‬ונראה מתוך דבריה שהטעם מפני שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה לא בעודו בתוך המקוה‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות תשובה פרק ב‬

‫)ג( כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד‬
‫שישליך השרץ וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה‬
‫גדולה ויעשו להם אלהי זהב‪:‬‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות מקואות פרק ו‬

‫)י( חבית מלאה מים שנפלה לים אפילו לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה אי אפשר לג' לוגין שלא יהיו‬
‫במקום אחד וככר של תרומה שנפל לשם נטמא במים השאובין שהרי המים עומדין שם אבל הנהרות וכיוצא בהן‬
‫הואיל והם נמשכין ה"ז טובל שם‪:‬‬

‫כסף משנה הלכות מקוואות פרק ו הלכה י‬

‫חבית מלאה מי וכו'‪ .‬פרק קמא דמכות )ד ד'( אמר רב יהודה אמר רב חבית מליאה מי שנפלה לי הגדול הטובל‬
‫ש לא עלתה לו טבילה חיישינ לשלשה לוגי שלא יהו במקו אחד ודוקא לי הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא‬
‫בעלמא לא ופירש"י הטובל ש באותו מקו לא עלתה לו טבילה שמא כל מי שהיו בחבית עומדי יחד ושמא בא זה‬
‫ראשו ורובו במי שאובי וזה אחד מהפוסלי את התרומה אבל מדברי רבינו משמע דלעניי עלייה מטומאה ע"י‬
‫טבילה זו קאמר וקשה שהרי כתב בפ"ד מקוה שיש בו ארבעי סאה אפילו שאב ושפ לתוכו כל היו כולו כשר וסת‬
‫מקואות קוו וקיימי דומיא די ואפ"ה מכשיר ואפשר לדחוק ולומר דמשו בא ראשו ורובו במי שאובי קאמר דלא‬
‫עלתה לו טבילה ולעני פיסול תרומה וכדפרישית ויותר נכו לומר דלעניי עלייה מטומאה ע"י טבילה זו קאמר ושאני‬
‫ההיא דפ"ד שמתו שבאו השאובי בדר שפיכה ה מתערבי בכל מי המקוה ואי ש שלשה לוגי שאובי במקו‬
‫אחד משא"כ בחבית שנפלה דלאו דר שפיכה אתא‪:‬‬

‫בענין משלשין בממון ואין משלשין במכות‬

‫מראי מקומות‬
‫משנה דף ה‪ .‬משלשין בממון‪...‬עד המשנה‬ ‫‪.1‬‬
‫רמב"ן ד"ה מה להלן‬ ‫‪.2‬‬
‫רש"י ד"ה ממון מצטרף‬ ‫‪.3‬‬
‫ספר יראים סי' קעח‬ ‫‪.4‬‬
‫רש"י דף ב‪ :‬ד"ה אין משלמין ע"פ עצמן‬ ‫‪.5‬‬
‫בית הלוי שמות יז‪:‬ח‬ ‫‪.6‬‬
‫הגהות פורת יוסף כאן‬ ‫‪.7‬‬
‫ערוך לנר ד"ה במתני'‬ ‫‪.8‬‬
‫חידושי הגר"ח עדות פרק כ הלכה ב‬ ‫‪.9‬‬

‫חדושי הרמב"ן על מסכת מכות דף ה‪/‬א‬

‫מה להל אי מיתה למחצה א כא אי מלקות למחצה‪ .‬איכא דקשיא ליה וכי דני אפשר משאי אפשר וכדאקשי'‬
‫בפסחי ובמס' נדה בפ' יוצא דופ )ל"ז ב'(‪ ,‬ואיכא דניחא ליה דטעמיה דאביי משו דאי ס"ד דינא הוא דסהדי לא‬
‫נעביד בהו אלא כדעבוד אינהו ומשלשי ביניה בי בממו בי במלקות דהיינו כאשר זמ‪ ,‬דכל חד בהדי צירופא‬
‫דחבריה הוא דמחייב ליה להאי‪ ,‬אי הכי גבי קטלא הוה ל למפטרינהו לגמרי דהא לא עבדי' בהו טפי ממאי דעבדי‬
‫אינהו דהיינו כאשר זמ‪ ,‬וכי היכי דכי אינהו אמרי פלוני חייב מלקות מחצי המכות ביניה‪ ,‬כי אמרי פלוני הרג את‬
‫הנפש ראוי לחצות מיתה ביניה משו כאשר זמ‪ ,‬וכיו שאי אפשר לעשות כ הו"ל למפטרינהו‪ ,‬מדחייבינהו רחמנא‬
‫ש"מ אי משלשי אלא בממו‪ ,‬והאי תירוצא לא דייק לי כלל דא"כ לאו משו גזירה שוה אתיא ליה לאביי אלא גלויי‬
‫מילתא הוא דגלי מיתה אמלקות‪:‬‬

‫‪26‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫אלא הכי הוא דאיכא למימר שאני גזירה שוה דעל כרחי! הקיש הכתוב וכי האי גונא אמרי' הת בפ' יוצא דופ‪ ,‬אלא‬
‫דפליגי אמוראי בהאי טעמא הת במס' נדה‪ ,‬ואביי אית ליה‪ ,‬אבל רבא משמע דלית ליה הכי ומשו הכי אמר מלקות‬
‫לא מצטרפא ולאו משו דפליג אגזירה שוה דרשע רשע‪...‬‬

‫ספר יראים סימן קעח ]דפוס ישן ‪ -‬רמג[‬

‫ואם הוזמו עדים ענוש עליהם בפ' שופטים ושוטרים דכתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם‬
‫לעשות לאחיו כל מה שרוצה לעשות לחבירו עושים להן סקילה שריפה הרג וחנק מלקות וממון‪ .‬לא ידעתי מניין לאו' שהממון‬
‫למי שהעידו עליו אחרי שהוא קנס יתנהו )ב(ב"ד לכל מי שירצה כדתנן ]פ"ו דתרומות מ"ב[ בחומש של תרומה ליתן קרן‬
‫לבעלים וחומש לכל מי שירצה‪ .‬וכן נראה לי עד יורו לי צדק‪ .‬סוגייא נראה לעולם למי שהעידו עליו ונראה כי לא ידעתי מניין‪.‬‬

‫בית הלוי על שמות פרק יז פסוק ח‬

‫רק הענין יובן דבמס' מכות )דף ה'( תנן משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שחייב מאתים זוז‬
‫ונמצאו זוממין משלשין ביניהם‪ .‬אבל אם העידוהו שחייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד מהם לוקה‬
‫ארבעים ומפרש שם רבא הטעם משום דבעינן כאשר זמם לעשות לאחיו ופריך א"ה ממון נמי ומשני ממון מצטרף‬
‫מלקות לא מצטרף‪ .‬וכבר שמעתי לאחד מגדולי החכמים שנדחק להבין החילוק שביניהם בסברא‪ .‬ובאמת החילוק‬
‫פשוט דבממון מאה זוזים הם ממש החצי מן מאתים וכשמשלמין ביחד הוא ממש כאשר זמם דב' פעמים מנה הם‬
‫מאתים‪ .‬אבל מלקות ההכאה השניה מכאבת יותר הרבה מן הראשונה וכן השלישית קשה הרבה יותר משתים‬
‫הראשונות וכן כולם יען כי באים על בשר המוכה ונכאב כבר מן הראשונות והכאה אחת איננה החצי מן שתי‬
‫הכאות דהשניה היא כפלי כפלים מן הראשונה‪ ,‬וכיון דהעדים רצו לחייבו בשקר ל"ט מלקות לא מהני מה שילקו‬
‫זה החצי מן ל"ט וזה החצי דבשני חצאים אינו מגיע להיסורים כפי אשר הם ביחיד ואי אפשר לטעום הכאב מן‬
‫המכה האחרונה השלשים ותשיעית אם לא ילקוהו מקודם כל הראשונות‬

‫ערוך לנר על מכות דף ה‪/‬א‬

‫שם במתניתין משלשין בממון‪:‬‬
‫לעיל )דף ג'( הביא רש"י ב' פירושים‪ ,‬לפי' הא' משלשין הוא לשון שליש ולפי' השני הוא לשון‬
‫דחולקין בין שלשתן‪ ,‬אכן לפי' השני לכאורה צריך טעם למה נקיט דוקא המנין שלשה ולא שנים או‬
‫ארבעה‪ ,‬וראיתי בתוספ' יו"ט שרצה לבאר זה כיון דאין אומדין אלא במלקות הראויין להשתלש א"כ‬
‫מלקות לעולם אין לחלק בשוה אלא בין שלשה‪ ,‬ע"ש‪ ,‬ולענ"ד זה עדיין אינו מספיק‪ ,‬דהא לפ"ז גם‬
‫בשלשה אין לכוון המנין דהא כשחולקין ל"ט מלקות בין שלשה יקבל כל א' י"ג והרי י"ג אין להשתלש‬
‫להכות אותו שליש מלפניו ושני שלישין מלאחריו‪ ,‬וע"כ אין לוקין רק י"ב וא"כ שפיר הוי מצי למיתני‬
‫שנים או ארבעה דאומדין לכל א' י"ח או ט'‪ ,‬ואולי י"ל דאי הוי אמרינן דמשלשין במכות א"כ בין‬
‫שלשתן היו לוקין המלקות שהי' הוא ראוי ללקות ולא הוי משגחינן בחלק כל א' אם ראוי להשתלש‬
‫אלא היו מלקין בין שלשתן י"ג מלפניו וכ"ו מלאחריו אף שע"כ א' הי' מוכה מלפניו יותר מחלקו‬
‫המגיעו‪ ,‬אבל בעיקר המלקות לא היו מוסיפין לא' מלאחר‪ ,‬לכן נקיט המנין שלשה דאף דבזה יש לחלק‬
‫בשוה מכ"מ אין משלשין‪:‬‬

‫חדושי הגר"ח הלוי ‪ -‬הלכות עדות פרק כ הלכה ב‬

‫‪...‬ונראה דגם בזה חלוק דין מלקות מדין מיתה וממון‪ ,‬דבמחוייבי ממון ומיתה אין החיוב אלא לחייבו בממון או‬
‫במיתה‪ ,‬משא"כ במחוייבי מלקות עצם החיוב משוי לה להמלקות שתהא נחשבת מלקות‪ ,‬וכמו דחזינן דגם בכפתו וברח‬
‫מפטר ממלקות‪ ,‬והיינו משום שכבר נתקיים בו ונקלה‪ ,‬וכן חזינן דאומדין אותו וכל שבשעת גמר דין לא היה יכול‬
‫לקבל שוב מיפטר מהשאר לדעת הרמב"ם ואף בהבריא אח"כ‪ ,‬משום שכבר נפטר בהגמר דין של מקצת מלקות‪ ,‬וכן‬
‫העדים זוממין לוקין כל המלקות‪ ,‬ואע"ג דזה שהעידו עליו לא היה יכול לקבל את כל המלקות‪ ,‬והיינו משום דשניהם‬
‫שוין דדין מלקות עליהן‪ ,‬ולא איכפת לן מה שזה לוקה פחות וזה לוקה יותר‪ ,‬אבל מ"מ תרווייהו דין מלקות עליהן‪,‬‬
‫אשר מכל זה נראה דבמלקות עצם החיוב של מלקות משוי לה לדין מלקות‬

‫בענין נאמנות המזימים‪ ,‬והכחשה והזמה בבת אחת‬

‫מראי מקומות‬
‫משנה ה‪ .‬אין העדים‪ ,‬וגמ' שם עד "עד שתסרה גופה של עדות"‬ ‫‪.1‬‬
‫ב"ק דף עב‪ :‬אתמר עד זומם‪...‬ואילך‬ ‫‪.2‬‬
‫רמב"ן דברים יט‪:‬יח‬ ‫‪.3‬‬
‫טור חו"מ לח‬ ‫‪.4‬‬
‫רמב"ם עדות יח‪:‬א‪-‬ג‬ ‫‪.5‬‬
‫לחם משנה שם מ"גם שם‪"...‬‬ ‫‪.6‬‬
‫רמב"ן דברים יט‪:‬יט‬ ‫‪.7‬‬
‫פהמ"ש להרמב"ם כאן‬ ‫‪.8‬‬
‫כל דברי הלח"מ הנ"ל‬ ‫‪.9‬‬

‫‪27‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף עב‪/‬ב‬

‫איתמר עד זומם אביי אמר למפרע הוא נפסל רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל אביי אמר למפרע הוא נפסל מההוא‬
‫שעתא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד רבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל עד זומם חידוש הוא‬
‫דהא תרי ותרי נינהו מאי חזית דציית להני ציית להני הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך‬

‫רמב"ן על דברים פרק יט פסוק יח‬

‫ודרשו השפטים היטב והנה עד שקר העד לא פירש הכתוב איך יודע שהוא עד שקר‪ ,‬כי בהיות הענין בשני עדים שמעידין על‬
‫הדבר‪ ,‬אפילו יבואו מאה ויכחישו אותם לא יתברר ששקר ענו ולא נוכל לומר שבא הרוג ברגליו‪ ,‬כי לא יאמר בזה ודרשו‬
‫השופטים היטב ועל כן באה הקבלה הנאמנת‪ ,‬ופירשה כי ההזמה תהיה כשיאמרו והלא ביום פלוני עמנו הייתם )מכות ה(‬
‫והטעם‪ ,‬מפני שהעדות הזו היא על גופם של עדים‪ ,‬והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך‪ ,‬שהרי יכולים הללו לומר‬
‫עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת‬

‫טור חושן משפט סימן לח‬

‫ומפני זה האחרונים נאמנין כיון שמעידין על גופן של העדים והוי כאלו העידו עליהן שהרגו הנפש או שחללו‬
‫שבת והן אינן נאמנין על עצמן לומר לא עשינו כך וכך‬

‫רמב"ם יד החזקה ‪ -‬הלכות עדות פרק יח‬

‫א( מי שהעיד בשקר ונודע בעדים שהעיד בשקר זהו שנקרא עד זומם ומצות עשה לעשות לו כמה שרצה לעשות‬
‫בעדותו לחבירו אם בעבירה שחייבין עליה סקילה העידו והוזמו נסקלין כולן ואם בשרפה נשרפין וכן שאר‬
‫המיתות ואם העידו במלקות לוקה כל אחד מהן כשאר מחוייבי מלקות ואומדין כחו ומלקין אותו ואם העידו‬
‫לחייבו ממון משלשין הממון ביניהן לפי מנין העדים כל אחד ואחד יתן חלק המגיע לו ואין לוקין במקום תשלומין‬

‫ב( במה דברים אמורים בעדים שהוזמו אבל שתי כתות המכחישות זו את זו ואין כאן עדות אין עונשין את אחת‬
‫מהן לפי שאין אנו יודעים מי היא הכת השקרנית ומה בין הכחשה להזמה ההכחשה בעדות עצמה זאת אומרת‬
‫היה הדבר הזה וזאת אומרת לא היה הדבר הזה או יבא מכלל דבריה שלא היה וההזמה בעדים עצמן ואלו‬
‫העדים שהזימום אינן יודעים אם נהיה הדבר או לא היה כיצד עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש או‬
‫לוה מנה לפלוני ביום פלוני במקום פלוני ואחר שהעידו ונבדקו באו שנים אחרים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו‬
‫עמכם ועם אלו כל היום ולא היו דברים מעולם לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הרי זו הכחשה וכן אם‬
‫אמרו להם היאך אתם מעידים כך וזה ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה היה עמנו ביום זה במדינה אחרת הרי‬
‫זו עדות מוכחשת שזה כמי שאמר לא הרג זה את זה ולא זה הלוה את זה שהרי עמנו היו ולא נהיה דבר זה וכן‬
‫כל כיוצא בדברים אלו אבל אם אמרו להם אנו אין אנו יודעים אם זה הרג זה ביום זה בירושלים כמו שאתם‬
‫אומרין או לא הרגו ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה בבבל הרי אלו זוממים ונהרגין או משלמין‬
‫הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות כלל אם אמת היה או שקר‬

‫ג( וזו שהאמינה תורה עדות האחרונים על העדים הראשונים גזירת הכתוב הוא אפילו היו העדים הראשונים‬
‫מאה ובאו שנים והזימום ואמרו להם אנו מעידים שאתם המאה כולכם עמנו הייתם ביום פלוני במקום פלוני הרי‬
‫אלו נענשין על פיהם שהשנים כמאה ומאה כשנים וכן בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אין הולכין אחר‬
‫הרוב אלא דוחין את שתיהן‬

‫לחם משנה הלכות עדות פרק יח הלכה ב‬

‫ובמקו זה היינו עמכ וע אלו כו'‪ .‬קשה דמני לו לרבינו דא הזי לעדי ולמלוה וללוה שאמר עמנו היית את ‬
‫ואלו דלא הויא הזמה הא בפ"ק דמכות )ד ה' א( לא אמרו אלא עד שתסרה גופה של עדות או עד שתשקר גופה של‬
‫עדות דהיינו גופ של עדי וכיו דאמר לה עמנו היית הרי הוסרו העדי ואע"פ שאמר ג"כ ללוה ולמלוה שהיו‬
‫עמה מאי איכפת ל עד שתאמר בשביל כ! דלא מיקרי הזמה ומדברי הטור בח"מ סימ ל"ז משמע כ שכתב ומה‬
‫יש בי הכחשה להזמה הכחשה אינה בגו! העדי כו' והזמה בגו! העדי שאומרי באותה שעה שאת אומרי ‬
‫וכו' נראה דכיו דאמרו לעדי עמנו היית אע"פ שאמרו ג"כ ללוה ולמלוה שהיו עמה מ"מ הזמה מיקרי ועוד‬
‫נראה כ מהטע שנת ש ומפני זה האחרוני נאמני כיו שמעידי על גופ של עדי וה אינ נאמני על עצמ‬
‫לומר לא עשינו כ! וכ! והוי כאילו העידו עליה שהרגו את הנפש או שחללו את השבת ע"כ משמע לפי זה הטע דאפי'‬
‫שהכחישו לה שהלוה והמלוה ג"כ היו עמה כיו שהכחישו לה הוי כאילו פסלו בגזלנותא או בדבר אחר ג ש ‬
‫לא הונח לי בדברי הטור ז"ל למה הוצר לתת טע זה כיו דבגמ' אמרו דהזמה הוי חידוש כמו שנזכר בפרק מרובה‬
‫)ד! ע"ב ב( ופרק זה בורר )ד! כ"ז א( משמע דאי לדבר טע מיהו לזה י"ל דהטור סבירא ליה דמה שהוזכר כ‬
‫בגמרא הוא אליבא דרבא דאמר עד זומ מכא ולהבא הוא נפסל אבל אביי דקי"ל כוותיה דאית ליה דלמפרע הוא‬
‫נפסל לית ליה חידוש אלא דסובר דיש בדבר זה טע והוא הטע שנת הטור אבל אי דעת רבינו כ אלא דבהא לא‬
‫פליג אביי ארבא דאפילו אביי מודה דהוי חידוש ואי בדבר טע ומפני שהוא סובר כ יש מקו למ"ש דבעינ הזמה‬
‫לעדי לבד ולא שישת! עמה ללוה ולמלוה וכמ"ש בסו דבריו שהעדי שהזימו לא השגיחו על עצמה של עדות‬
‫כלל כו' דהוא סובר דמ"ש בגמ' עד שתסרה גופה של עדות פירושו שיוסרו העדי לבד ולא שישת עמה דבר אחר‬
‫דכיו דההזמה חידוש ואי בה טע אי ל! להוסי עליה דאילו היה סובר הטע שכתב הטור אי מקו למ"ש דכפי‬
‫טעמו של הטור אפילו שישת ע העדי הלוה והמלוה מיקרי הזמה ומ"מ איני יודע הכרח נכו לרבינו כדי שיסמו!‬
‫עליו‪ .‬אחרי כתבי ראיתי בפסקי מהר"י ' לב ז"ל חלק ב' סימ ס"ג סובר דאית ליה לרבינו דהיכא דאמר עמנו היו‬
‫הלוה והעדי במקו פלוני דהוי הזמה ולדעתו מ"ש רבינו עמכ וע אלו הוא משו דלא שנו המקו שאמרו באותו‬
‫המקו שאת אומרי ש היינו אבל שנו המקו ואמרו במקו אחר היית עמנו אפילו שיאמרו הלוה ג כ הוי‬

‫‪28‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫הזמה ודחק עצמו הרבה בלשו רבינו יע"ש‪ .‬והכריח כ ממאי דאמרינ בפרק מרובה )ד ע"ג ב( דאפכינהו ואזמינהו‪.‬‬
‫ול"נ לתר‪ $‬דשאני הת שה דברי חלוקי שאומר אותו יו עמנו היית במקו פלוני וביו אחר היה הדבר והיה‬
‫בהפ! וההזמה הוי לחוד וההכחשה לחוד ולכ! מהני הת הזמה אע"פ שהיה עמה הכחשה משא"כ כא וקל להבי‪.‬‬
‫ומ"ש הרב"י בסימ ל"ח דמ"ש הטור בגו העדות צרי! לגרוס בגו העדי נ"ל דאי לשבש הספרי בשביל כ! דהטור‬
‫נמש! אחר לשו הגמ' שאמר בפ"ק דמכות גופה של עדות ופירש"י ז"ל ש גופ של עדי‪:‬‬

‫רמב"ן על דברים פרק יט פסוק יט‬

‫יט( כאשר זמם ולא כאשר עשה‪ ,‬מכאן אמרו הרגו אין נהרגין‪ ,‬לשון רש"י מדברי רבותינו )מכות ה‪ (:‬והטעם בזה‪ ,‬בעבור כי‬
‫משפט העדים המוזמין בגזרת השליט‪ ,‬שהם שנים ושנים‬

‫בענין חיישינן לנהורא בריא וגמלא פרחא‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' דף ה‪ .‬אמר רבא באו שנים ואמרו במזרח בירה‪...‬לגמלא פרחא קמ"ל‬ ‫‪.1‬‬
‫גמ' יבמות דף קטז‪ .‬ההוא גיטא‪...‬מילי בשילי‬ ‫‪.2‬‬
‫ריטב"א ד"ה מהו דתימא‬ ‫‪.3‬‬
‫תוס' יבמות שם ד"ה הכא‬ ‫‪.4‬‬
‫תוס' שנץ ד"ה מהו דתימא‬ ‫‪.5‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת יבמות דף קטו‪/‬ב –קטז‪/‬א‬

‫דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתיב בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי‬
‫ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרבי יהודה נשיאה ושלח ליה תיבדק נהרדעא כולה ורבא אמר אם איתא יבדק כל‬
‫העולם מיבעי ליה אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי אמר רבא מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקי‬
‫במחוזא וכתיב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי והא חבי בר ננאי וננאי בר חבי במחוזא‬
‫שכיחי טובא ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר ביה אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה מאי‬
‫אמרת דלמא מסר ליה אותיות נקנות במסירה ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתיב ביה הכי בסורא מתא אנא ענן בר‬
‫חייא נהרדעא פטרית ותרכית פלונית אנתתי ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן‬
‫בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעא ואתו סהדי ואמור דההוא יומא כי איכתב ההוא גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הוה‬
‫אמר אביי אף לדידי דאמינא חיישינן הכא לא חיישינן דהא קאמרי סהדי דבנהרדעא הוה מאי בעא בסורא אמר רבא‬
‫אף לדידי דלא חיישינן הכא חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזל אי נמי בקפיצה אי נמי מילי מסר כדאמר להו רב לספרי‬
‫וכן אמר להו רב הונא לספרי כי איתנכו בשילי כתובו בשילי אף על גב דמימסרן מילי בהיני וכי איתנכו בהיני כתובו‬
‫בהיני אף על גב דמימסרן מילי בשילי‬

‫ריטב"א על מסכת מכות דף ה‪/‬א‬

‫מהו דתימא ניחוש לנהורא בריא‪ .‬פירוש לאו למימרא דמשו מהו דתימא דלא הוי אלא במיעוטא נקטול את הנדו‬
‫בעדות אלא לומר דמהו דתימא נציל את העדי מהאי טעמא ויהיה הוא וה פטורי קמ"ל דאי ניצולי בזו דהא‬
‫קיי"ל בפרק ב סורר ומורה דאזלינ בדיני נפשות בתר רובא בי לקולא בי לחומרא ועל הדר הזה מתפרשת איד‬
‫דאמרינ בסמו מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא להציל את העדי מיהת קמ"ל דאפילו להצלה דידהו לא חיישי'‬
‫לגמלא פרחא והקשו בתוס' בפרק האשה דיבמות )ד קטז‪ (.‬חיישינ לגמלא פרחא גבי ההיא גיטא דאשתכח בסורא‬
‫דהוה כתב בי' אנא ענ בר חייא מנהרדעא פטרנא ובדקו רבנ ולא אשכחו אלא חד ענ בר חייא מחגרא וכו' בהדייהו‬
‫הוה בנהרדעא ואמר רבא אפילו לדידי דלא חיישינ לשני יוס ב שמעו הכא חיישינ כיו דהוחזקו מ"ט דחיישינ‬
‫לגמלא פרחא א"נ לקפיצה א"נ מילי מסר וא"כ קשיא דרבא אדרבא‪ .‬וכ"ת דהת לחומרא הוה להצרי גט אחר ה"נ‬
‫ניחוש לחומרא כלומר להציל את העדי משו והצילו את העדה‪ .‬ובתוס' תירצו דשאני הכא שהעדי בפנינו ולא‬
‫טענו מידי וכיו דכ אנ לא טענינ להו ואי זה נכו בעיני הרב רבינו הרמב" ז"ל ובעיני רבותי ז"ל דהא ודאי משו‬
‫והצילו העדה כל מאי דאפשר להו למטע טענינ להו בכל דוכתא דדילמא הכא משו ביעתותא לא טענו כסבורי דלא‬
‫מהימני משו דהוי מלתא דלא שכיח‪ .‬והרב ר' אברה אב ב"ד ז"ל תיר דהת עיקר טעמא דרבא היינו משו מילי‬
‫מסר ואיד דקפיצה וגמלא פרחא לסניפי בעלמא נקטיה דזמני דעביד תלמודא הכי ותדע ל דהא בודקי את העדי‬
‫באיזה מקו היית לקיי בה מצות הזמה ולמה לי דהא תלינ בגמלא פרחא או בקפיצה‪ .‬וכתב עליו הרמב" ז"ל‬
‫שדבריו נכוני אבל ראייתו אינה ראיה דאפילו תימא דחיישינ לגמלא פרחא או לקפיצה אנו צריכי לבדוק העדי‬
‫באיזה מקו כי אולי מתקיי תורת הזמה שיבואו עדי ויאמרו עמנו היו כל אותו יו במקו פלוני ולא זזה יד‬
‫מתו ידינו‪:‬‬

‫תוספות יבמות דף קטז‪/‬א‬

‫הכא חיישינן דלמא בגמלא פרחא אזל ‪ -‬וא"ת בפ"ק דמכות )דף ה‪ .‬ושם( אמר רבא )בר אבא( אתו בי תרי ואמרו בחד בשבא בצפרא‬
‫הרג פלוני את הנפש בנהרדעא ואתו בי תרי ואמרו בפניא בחד בשבא עמנו הייתם בסורא חזינן אי מצפרא לפניא מצו אזלי אין‬
‫נהרגין ואי לא מצו אזלי נהרגין פשיטא מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל ואר"ת דהכא כיון שמתכוין לקלקל אשת חברו אזל‬
‫בגמלא פרחא אבל התם אם הלכו בגמלא פרחא היה מקלקלם יותר וה"ר מנחם פי' דהתם אם איתא דאזלו בגמלא פרחא היה להן‬
‫לטעון כי ומדלא אמרו הכי ש"מ דשקר הם מעידים‪:‬‬

‫‪29‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫תוס' שנץ ד"ה מהו דתימא‬

‫תימא דהכא משמע דלא חיישינ לגמלא פרחא וביבמות פרק האשה שלו מסיק דחיישנ לגמלא פרחא וי"ל דהת‬
‫לעני קיו שטר חיישינ אבל הכא להרוג רוצח ל"ח דמשוינ להני עדי זוממי לעני שלא יהרג הרוצח‪ .‬מיהו‬
‫למקטלינהו להני עדי חיישנ לגמלא פרחא ולא מקטלי‬

‫בענין מודה בקנס בחיוב מיתה‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ה‪ .‬ואמר רבא באו ב' ואמרו בחד בשבתא‪...‬עד הנקודתים‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י ד"ה ממאי טעמא‬ ‫‪.2‬‬
‫תוד"ה דבעידנא‬ ‫‪.3‬‬
‫חשק שלמה ד"ה שם בתוד"ה דבעידנא‪...‬עד "ע"פ הודאת עצמו"‬ ‫‪.4‬‬
‫רש"י זבחים ע‪ :‬ד"ה נתערבו‬ ‫‪.5‬‬
‫תוס' שם ד"ה ע"פ עד א'‬ ‫‪.6‬‬

‫רש"י זבחים דף עא‪/‬א‬

‫שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים דשור שהמית על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה דמודה בקנס פטור וכן‬
‫רובע ונרבע ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים‬

‫תוספות זבחים דף עא‪/‬א‬

‫על פי עד אחד או על פי הבעלים ‪ -‬י עד אחד או על פי הבעלים‪ .‬פירש בקונטרס דפטר ליה מסקילה משום דמודה בקנס פטור‬
‫וכן פירש במכות )דף ו‪ (.‬דאין אדם נהרג על פי עצמו מטעם קנס ונראה דאפי' אמרי שנגמר דינם בבית דין פלוני אין נהרגים על‬
‫פיהם ואע"ג דכי האי גוונא מחייב בקנס כדמוכח בפרק קמא דמכות )דף ד‪(.‬‬

‫בענין גמר דין בקנס‪ ,‬ממון‪ ,‬ומיתה‬

‫מראי מקומות‬
‫‪ .1‬תוד"ה דבעידנא‬
‫‪ .2‬תוד"ה וכן‬
‫‪ .3‬גליון הש"ס ד"ה תוד"ה וכן‬
‫‪ .4‬תוס' כתובות לג‪ :‬ד"ה לא‬
‫‪ .5‬תוס' ישנים ד"ה דבעידנא‬
‫‪ .6‬קובץ שיעורים ב‪:‬יג‬

‫תוספות כתובות דף לג‪/‬ב‬

‫לאו משום דלא מיחייב כו' ‪ -‬אע"ג דהכא אפי' לצאת ידי שמים אינו חייב דדוקא בממון הוא דאמר רבא בהשוכר את‬
‫הפועלים )ב"מ צא‪ .‬ושם( אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו דמיחייב בבא לצאת ידי שמים אבל קנס לא מיחייב אלא‬
‫ע"פ ב"ד כדאמרי' אשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע עצמו מ"מ ניחא דכיון שהיה ראוי להתחייב אם לא היה מתחייב‬
‫בנפשו מתחייב נמי אממון ע"י שליח כיון שאינו מתחייב בנפשו‬

‫תוס' ישנים דף ה‪ .‬ד"ה דבעידנא‬

‫פרש"י דאילו הוה אתי ומודה הוה מפטר‪ .‬ולא נהירא דזה לא מצינו‪ ,‬דא"כ כל המחוייבים מיתת ב"ד יוכלו להודות‬
‫ולהפטר מעצמן‪ ,‬ע"כ נ"ל לאו בר קטלא הוא משום דכ"ז שלא נגמר דינו בב"ד לאו בר קטלא הוא דאסור להורגו עד‬
‫שיגמור דינו‪ .‬עוד י"ל דלאו בר קטלא הוא משום דשמא לא יבואו עדים שתהא עדותם מכוונת בלא הכחשה והזמה‪,‬‬
‫אבל כשנגמר דינו בב"ד ודאי בר חיובא הוא הואיל וכבר באו עדים ונקבלה עדותם‪.‬‬

‫קובץ שעורים ח"ב ‪ -‬סימן יג‬

‫א( פ"ק דמכות אמר רבא באו שני ואמרו במד בשבא הרג פלוני את הנפש‪ ,‬ובאו שני ואמרו בחד בשבא עמנו היית‬
‫וכו' אפי' אמרו ערב שבת הרג פלוני נהרגי‪ ,‬מ"ט דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא‪ ,‬וכ לעני תשלומי‬
‫קנס‪ .‬וכתבו בתוס' ש אבל ודאי לעני ממו דכשמעידי דבחד בשבת גנב‪ ,‬ובאו שני ואמרו שבע"ש גנב ובחד בשבת‬
‫עמנו היית‪ ,‬ודאי אי משלמי ממו דבההיא שעתא דמסהדי גנבא בר חיובא אע" ג דבדיני נפשות לא תדיננו לבר‬
‫חיובא דבממו הוי קרוב לודאי שיבואו עדי ויעידו‪ ,‬אבל בעדות נפשות דבעינ דרישה וחקירה אמרינ דקוד שנגמר‬
‫דינו לא הוי בר חיובא עכ"ל‪ .‬ולפי טע זה א"כ מדאורייתא דבעינ דרישה וחקירה ג בדיני ממונות חשיב גברא לאו‬
‫בר חיובא‪ .‬והגרע"א בגליו תמה על דבריה‪ ,‬למה הוצרכו לטעמא דדרישה וחקירה‪ ,‬דהא החילוק בי ממו לקנס‬
‫מבואר דבממו לא איברו סהדי אלא לשקרי‪ ,‬וחל עליו החיוב תיכ משעשה המעשה‪ ,‬אבל בקנס ליכא חיובא כלל‬
‫קוד גמ"ד‪ ,‬ואפילו לצאת ידי שמי אינו חייב‪ .‬כמבואר גירושלמי ממעשה דר"ג וטבי עבדו שלא אמרו לשחררו לצאת‬
‫ידי שמי‬

‫‪30‬‬
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫ד( וז"ל הרמב" בשלהי מסכת שביעית אהא דתנ אונס ומפתה אי משמטי הקנסות אינ כשאר חובות‪ ,‬אבל ה‬
‫חיובי שהאיש יתחייב בה‪ ,‬והאיש ההוא לא יהיה פטור עד שיפרע עכ"ל‪ .‬ונראה פירוש דבריו דבאמת חיוב קנס חל‬
‫עליו תיכ משהזיק כמו בממו אלא דהאי כדיניה והאי כדיניה‪ ,‬דבממו הוא חייב לשל חובו להניזק‪ ,‬וכיו שנשמט‬
‫חובו של הניזק ממילא הוא פטור‪ ,‬דכל חיובו של הנתבע הוא מפני זכותו של התובע‪ ,‬אבל בקנס הוא להיפ! דזכותו של‬
‫התובע הוא מפני חיובו של הנתבע‪ ,‬שהוא חייב להיות נענש‪ ,‬כדכתיב בקרא וענשו אותו מאה כס‪ ,‬וכמו בעונשי מלקות‬
‫ומיתה אלא דבקנס עונשו הוא שיכפוהו ב"ד לשל‪ ,‬אבל גו חיובו הוא חיוב עונש ובחיוב עונש לא שיי! די שביעית‬
‫לפוטרו מעונש‪ ,‬וכיו שחיוב העונש נשאר עליו ג לאחר שביעית ממילא צרי! לשל )ולפי"ז נראה דאתיא מתניתי‬
‫אפילו למ"ד הקפת חנות משמטת וצ"ע מירושלמי הנ"ל( והא דפטור לצאת ידי שמי קוד גמ"ד‪ ,‬אי הטע משו‬
‫דאכתי לא נתחייב אלא אע"ג שכבר נתחייב לאלתר כשאיזיק אבל חיוב עונשו הוא שיכופוהו ב"ד לשל וא ישל‬
‫בלא ב"ד לא יהא נשל עונשו בזה‪ ,‬ונמצא שאי זה הקנס שחייבתו תורה‪ ,‬ומתנה בעלמא הוא דיהיב ליה‪ ,‬וזה אינו‬
‫חייב כלל לתת לו מתנות‪ ,‬אלא חיוב הקנס והעונש שיש עליו‪ ,‬וא ית בלא ב"ד‪ ,‬לא נענש בזה עונשו הראוי לו‪ ,‬והוא‬
‫אי צרי! לשל רק א ע"י התשלומי יהא נשל עונשו וטעמא דמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדי פטור‪ ,‬אינו משו‬
‫דההודאה גורמת פטור‪ ,‬אלא דס"ל לה! מ"ד‪ ,‬דלא נשל עונשו‪ ,‬רק א ישל בע"כ נגד רצונו ושבירת רצונו הוא חלק‬
‫מהעונש וא ישל ברצונו עדיי לא נענש כראוי לו‬
‫ה( וכ לעני דיני נפשות‪ ,‬החיוב חל עליו תיכ משעשה המעשה הוא מתחייב להיות מומת ע"פ ב"ד‪ ,‬וא שההורגו‬
‫קוד גמ"ד נהרג עליו היינו מפני שחיובו הוא שיהא נהרג ע"י גמ"ד מב"ד‪ ,‬אבל החיוב הזה חל עליו לאלתר‪,‬‬

‫בענין "איסטטית היא זו"‬

‫מראי מקומות‬
‫גמ' ה‪ .‬רבי יהודה אומר‪...‬עד המשנה‬ ‫‪.1‬‬
‫רש"י על המשנה ד"ה באו אחרים‪ ,‬והזימו‬ ‫‪.2‬‬
‫ר"ח ד"ה באו אחרים‬ ‫‪.3‬‬
‫רי"ף דף ב‪ .‬בדפיו מ"גמ'[‪...‬עד )גמ'("‬ ‫‪.4‬‬
‫בעל המאור כאן‬ ‫‪.5‬‬

‫שיטת ר' יוחנן ‪How is‬‬ ‫שיטת ר"ל ‪How is‬‬ ‫שיטת ר' ‪Explain‬‬
‫שיטת הרבנן ‪Explain‬‬
‫?רבנן ‪related to the‬‬ ‫?ר' יהודה ‪related to‬‬ ‫יהודה‬

‫רי"ף‬

‫ר"ח‪ /‬גאונים‬

‫בעה"מ‬

‫‪31‬‬
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

Review Sheets
&
Questions

32
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

Summary of '‫שיעור א‬

What is the issue that the two answers of '‫ תוס‬debate?

I. Approach of the ‫ערוך לנר‬:

Is ‫ עבודה‬performed by a ‫ חלל‬invalid (‫?)פסול‬

‫ ד"ה אם‬:‫תוס' קידושין יב‬ ‫י‬:‫רמב"ם הל' ביאת מקדש ו‬

 How can this ‫ מח' ראשונים‬be used to explain the two ‫ תירוצים‬of '‫?תוס‬

First ‫תירוץ‬ Second ‫תירוץ‬

Question this approach based on the ‫ריטב"א‬

How does ‫ ריטב"א‬understand the phrase "‫?"כי אם לאו בעלמא‬

II. Second approach; Based on ‫ לומדות‬of ‫עדות שא"א יכול להזימה‬:

Explain the debate between ‫ סומכוס ורבנן‬regarding the need for ‫?עשאאילה"ז‬

‫רבנן‬

‫סומכוס‬

How could this '‫ מח‬help explain the two ‫?תירוצים‬

First ‫ תירוץ‬holds:

Second ‫תירוץ‬
holds:

33
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

What is the ‫ נ"מ‬between these two understandings that the ‫אור שמח הל' עדות‬
‫ח‬:‫ כ‬suggests?

List two questions on this approach to understanding '‫תוס‬:

1.

2.

Suggest a possible answer to the second question based on the ‫ריטב"א‬:

 Suggest an entirely different ‫ פשט‬in the ‫מח' רבנן וסומכוס‬:

III. Third approach; Based on the ‫ לומדות‬of the nature of the ‫ מלקות‬given to ‫עדי ב"ג וב"ח‬

Three understandings of ‫חיוב‬

‫מלקות‬

1. 2. 3.

How does the ‫ רמב"ם‬seem to learn?

How does the ‫ ר"י מלוניל‬seem to learn?

How do the two ‫ תירוצים‬of '‫ תוס‬reflect this question?

34
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

First ‫ תירוץ‬holds

Second ‫ תירוץ‬holds

List four ‫ נ"מ‬between the two ‫תירוצים‬:

‫נפקא מיניה‬

1. Need to be ‫ מזים‬both ‫עדים‬

Discussed by:

2. Need for ‫גמר דין‬

Discussed by:

3. ‫"איני יודע" בחקירות‬

Discussed by:

4. ‫עדי קידוש החודש‬

Discussed by:

35
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

Summary of '‫שיעור ב‬

How do we understand the ‫?מח' רש"י וריטב"א‬

 Who are the ‫?עדים זוממין‬

‫רש"י‬:

‫ריטב"א ומאירי‬:

I. First Approach; ‫ חקירה‬regarding nature of theoretical ‫הזמה‬

‫יעשה זה בן גרושה תחתיו‬

First ‫צד‬: Second ‫צד‬:

 What is the ‫ נ"מ‬that the ‫ גר"ח‬gives for this ‫?חקירה‬

 How does this explain our '‫?מח‬


‫רש"י‬ ‫ריטב"א ומאירי‬

II. Second Approach: The Possibility of ‫ חללות‬by a ‫ישראל‬

 .‫מח' רש"י וריטב"א ביבמות מה‬

‫חללות בישראל זכר‬

‫ריטב"א‬ ‫רש"י ומאירי‬

 Now explain our '‫ מח‬here:

 Incongruity in ‫ מאירי‬:

36
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

 Question on this approach:

 Two possible answers:

1.

2.

Summary of '‫שיעור ג‬

Will ‫ עדים זוממין‬who accused someone of being a ‫ בן חלוצה‬get ‫?מלקות‬

‫ריטב"א‬
‫ורמב"ן‬

‫רמב"ם‬
‫ונמוק"י‬

What are the questions of ‫ רעק"א‬and the ‫?ערל"נ‬

What is the '‫ ?נקודת המח‬Three Approaches.

1. Nature of ‫ פסולי דרבנן‬vis-à-vis ‫לא תענה‬

‫רמב"ן‬

‫ם‬:‫רמב‬

 Question based on ‫רמב"ן פ' ואתחנן‬

2. Gradations of ‫לא תענה‬

 Formulation of ‫ רמב"ן‬in ‫מלחמות ה' סנהדרין‬

‫רמב"ן‬

‫ם‬:‫רמב‬

3. Requirement of formal "‫"גמר דין‬

 Debate between ‫ מנ"ח וקצות‬regarding ‫הזמה בעדות איסורין‬

37
 ‫מס' מכות‪,‬‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫מנ"ח‬ ‫מח' מנ"ח וקצות ‪Explain how the‬‬ ‫רמב"ן‬

‫מח' רמב"ן ‪translates into the‬‬
‫ורמב"ם‬
‫קצות‬ ‫רמב"ם‬
‫‬

‫שיעור ד ‪Summary of‬‬

‫"מקדימין לאותה מיתה" ‪List three explanations of the phrase‬‬

‫)‪1‬‬
‫)‪2‬‬
‫)‪3‬‬

‫? ר' יוסף ‪ of‬פשט ‪What is problematic with the‬‬

‫‪:‬ד' מיתות ב"ד ‪ regarding the‬חקירות ‪Two‬‬

‫‪ :‬חקירה ‪1‬‬

‫ב"ד‬ ‫‪.1‬‬ ‫ביצועת‬ ‫‪.1‬‬

‫מחייב‬ ‫מעשה‬ ‫העונש‬ ‫מעשה‬
‫א' מהד'‬ ‫עבירה‬ ‫עבירה‬

‫מחייב‬ ‫מחייב‬
‫מיתה‬ ‫א' מהד'‬
‫סתמית‬ ‫מיתות‬

‫‪ :‬חקירה ‪2‬‬

‫סקילה‬
‫‪1.‬‬ ‫סקילה‬
‫‪2.‬‬ ‫שריפה‬
‫‪3.‬‬ ‫הרג‬
‫‪4.‬‬ ‫חנק‬
‫חנק‬ ‫עונש‬ ‫שריפה‬
‫מיתה‬

‫הרג‬

‫חקירות ‪ based on the‬מח' רמב"ם ורמב"ן ‪Now explain the‬‬

‫‪:‬רמב"ם ‬

‫‬ ‫‪:‬רמב"ן‬

‫‪38‬‬
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

Which side will ‫ ר' יוסף‬take?

‫ ראיה‬from ‫ נוסח‬of ‫וידוי ביום הכיפורים‬

‫ ראיה‬from :‫סנהדרין לז‬

How do the different readings of the ‫ מהר"ם‬and ‫ מהרש"א‬affect our understanding of '‫ר‬
‫?יוסף‬
 ‫מהר"ם‬:
 ‫מהרש"א‬:

How do the two ‫ תירוצים‬of :‫ תוס' סנהדרין מה‬understand the dynamics of ‫מיתה שאינה כתובה‬
‫?בו‬
 First ‫תירוץ‬:
 Second ‫תירוץ‬:

Explain the ‫ח‬:‫שיטת הרמב"ם הל' סנהדרין יד‬

Question of ‫ ;גבורת ארי‬How will our '‫ תוס‬ans. the question of ‫?תוס' סנהדרין‬

Summary of ‫שיעור ה‬
‫ שיטת רש"י ורמב"ם‬regarding the ‫ חיוב חנק‬to ‫זוממי בת כהן‬

 What is the ‫ דיוק‬in ‫ רש"י‬that the ‫ ריטב"א‬makes?

'‫ שיטת התוס‬regarding the ‫ חיוב חנק‬to ‫זוממי בת כהן‬

What ‫ עונש‬do the ‫ ע"ז‬get when there no ‫ עונש‬given to

the ‫?בועל‬
‫רש"י ורמב"ם‬

'‫תוס‬

What are the questions on '‫?שיטת התוס‬

Give one ‫ מהלך‬based on the idea of "‫"מיתה שאינה כתובה‬:

Give another ‫ מהלך‬based on a ‫ חקירה‬how to understand the unique ‫ חיוב מיתה‬to a ‫בת‬
‫כהן‬:
 Use the '‫ רמב"ם שורש ז‬as the basis for the ‫חקירה‬

First ‫צד‬: Second ‫צד‬:

39
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

‫בת כהן‬
‫בת כהן שזינתה‬
‫= שריפה‬

‫אשת איש שזינתה‬

Summary of ‫שיעור ו‬
Understanding '‫’תוס‬s ‫תירוץ‬

 What is the conceptual difficulty with the comparison between ‫ לו ולא לזרעו‬and ‫לא ולא‬
‫?לאשתו‬

 Two possible explanations:

1. Based on ‫גבורת ארי‬:

2. Based on ‫אפיקי ים‬:

 In what way does the ‫ מאירי‬reflect a similar understanding as '‫?תוס‬

The approach of the ‫ריטב"א‬

‫ תירוצים‬of ‫גדולי האחרונים‬

‫גר"ח‬ ‫ר' אהרון קוטלר‬

Relationship b/w personal ‫ פסול‬and ‫ התיר‬to Nature of ‫ התיר‬of ‫;מצרי שלישי‬

marry other ‫פסולים‬:
Weakness in ‫ איסור‬of ‫ מצרי שני‬or "‫?"שם שחישי‬
By ‫פסולי כהונה‬:

By ‫פסולי קהל‬:

40
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

Review Questions

1. Give three examples when the classic ‫ דין הזמה‬is not given.
1.
2.
3.

2. What question does the '‫ גמ‬ask regarding the phrase "‫?"כיצד העדים נעשים זוממין‬

3. What is the ‫ דין‬of ‫?זוממי בת כהן ובועלה‬

4. Give three explanations of the phrase "‫"מקדימין לאותה מיתה‬.

‫רש"י מס' מכות‬

('‫רש"י מס' כתובות )מובא בתוס‬

‫ר" י‬

5. Is there a requirement of ‫ עדות שאתה יכול להזימה‬by ‫ ?עדי ב"ג וב"ח‬Explain both opinions in
'‫תוס‬.

6. Acc. to '‫תוס‬, if all of the ‫ ד' מיתות ב"ד‬were not successful in executing an ‫עד זומם‬, do we
have the right to be “creative” and dream up a new method to fulfill ‫?ובערת הרע מקרבך‬

7. Here’s a quote from ‫רש"י‬-

(‫והזוממין משכימין למיתה שחייבו את הבועל דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו )שם‬
Acc. to this ‫רש"י‬, what happens if the ‫ ב"ד‬did not judge the ‫ ?בועל‬What ‫ עונש‬is given to the
‫? ע "ז‬

8. How do we derive the ‫ דין‬of not making the ‫ ע"ז‬in to a ‫?חלל‬

41
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

9. How do we derive the ‫ דין‬that an ‫ ע"ז‬doesn’t have to go to ‫?גלות‬

10. From where do we learn that ‫ ע"ז‬gets ‫ מלקות‬if ‫ הזמה‬can’t be given?

11. Why can’t we say that the ‫ מלקות‬is for violating ‫?לא תענה‬

12. What is the concept of ‫ כופרא כפרה‬and how does it effect whether or not an ‫ ע"ז‬pays ‫?כופר‬

13. When a ‫ שור המועד‬kills a person, how do we evaluate the value of the ‫ ?כופר‬Whose value
is paid?

14. Can an ‫ ע"ז‬be sold as an ‫ ?עבד עברי‬Fill in the chart!

‫אין לנדון כסף‬ ‫יש לנדון כסף‬
‫יש לעדים כסף‬
‫אין לעדים כסף‬

15. What is the ramification of ‫’ר' עקיבא‬s opinion that ‫?ע"ז קנסא הוא‬

16. Explain the statement that “‫”ע"ז משלם לפי חלקו‬.

17. Is an ‫ עד‬believed to claim "‫ "עדות שקר העדתי‬Why (not)?

18. Explain the concept of ‫טובת הנאה‬.

19. What is a ‫ מוסר שטרותיו לב"ד‬acc. to:

a. Rashi

b. Tos’

20. What is the earliest time that a ‫ מלוה‬can claim his money back from the ‫?לוה‬

42
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

21. Why is a ‫?פותח בית הצואר בשבת חייב חטאת‬

22. In what example does the rule of ‫ זיל בתר חזותא‬make a Mikveh ‫?כשר‬

23. ‫חבית מלאה מים שמפלה לים הגדול‬-Acc. to ‫רש"י‬, what does the phrase "‫"לא עלתה לו טבילה‬
mean?

24. Fill in the blank acc. to '‫גירסת התוס‬:

...‫חבית מלאה__________שנפלה‬

25. What is the concept of ‫ השקה‬by a ‫?מקוה‬

26. .‫ זוז‬200‫ מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו‬. What ‫ עונשין‬are given?
a. ‫ר' מאיר‬

b. ‫חכמים‬

27. What does the ‫ פסוק‬of “‫ כדי רשעתו‬teach?

28. Give two reasons why there is no ‫ מלקות‬for violating the ‫איסור נותר‬.
a.
b.

29. What is the concept of "‫ "הכרזה‬by ‫?ע"ז‬

30. Fill in the blank:_______________________(just joking) Here goes….

___________‫משלשין ב__________ואין משלשין ב‬

31. Acc. to '‫תוס‬, is it poss., to get ‫ מלקות‬for ‫ לא תענה‬even though it’s a ‫?לאו שאין בו מעשה‬

32. Explain the phrase "‫"עד שיזימו את עצמן‬.

33. Illustrate (i.e. draw) the case of ‫ פעמים‬100 ‫אפילו‬...‫באו אחרים והזימום‬. Make sure to include
the ‫ והמזימים‬,‫כמה כתי עדים‬,‫נדון‬. For some extra credit, illustrate the ‫ שיטת הר"ח‬as well.

43
 ,‫מס' מכות‬
‫פרק כיצד העדים‬

34. What is the ‫ דין‬in the above case?

a. ‫ת"ק‬

b. ‫רבי יהודה‬

35. In what case do “flying camels” play a role?

36. Name two gedolim who live in Israel.

37.
‫א‬/‫תלמוד בבלי מסכת מכות דף ה‬
‫באו שנים ואמרו בחד בשבתא נגמר דינו של פלוני ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא בערב שבת נגמר דינו של פלוני ולא עוד‬
‫אלא אפי' אמרו בתרי בשבתא נגמר דינו של פלוני אין אלו נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא הוא‬
Chart out this case, and explain.

Tue. Mon. Sun. ‫שבת‬ ‫ערב שבת‬

38. Acc. to ‫רש"י‬, what is the ‫ דין‬if a person is ‫ מודה‬to a ‫?חיוב מיתה‬

39. What is the '‫ שיטת התוס‬regarding ‫?מודה במיתה‬

40. Acc. to (‫ר' יהודה )איסטטית היא זו‬, is the first set of ‫ עדים זוממים‬punished?

41. If a person repeatedly brought ‫ עדי שקר‬to ‫ב"ד‬, and then claim they have another group of
allegedly kosher ‫עדים‬, do we allow this final group to testify? Explain.

44