‫‪1‬‬

‫קונטרס ההשגחה‬
‫בענין השגחה פרטית וכללית‬

‫כ' הרמב"ם )פ"ג מהלכות תשובה( וז"ל כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכיות‬
‫ועונות מי שזכיותיו יתירות על עונותיו צדיק ומי שעונותיו יתירות על זכיותיו ‪...‬‬
‫אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו שנאמר על רוב עונך וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫ומקשה הראב"ד עמש"כ דרשע מת מיד‪ ,‬דאינו כן שאנו רואים שיש רשעים חיים‬
‫הרבה‪ ,‬וצ"ב דעת הרמב"ם‪.‬‬
‫וי"ל בהקדם מש"כ הרמב"ם במו"נ )ג‪:‬יז( גבי מדת השגחת ה'‪ ,‬דמשונה השגחתו‬
‫ית' על בני אדם מהשגחתו על שאר הברואים‪ ,‬דשאר הברואים מושגחים ע"י השגחה‬
‫כללית ר"ל דההשגחתו ית' עליהם רק למטרת קיום המין‪ ,‬אבל אין השגחה על כל‬
‫בריאה ובריאה בפרט‪ ,‬והמאורעות שאירעו לכל בהמה בפני עצמו או עץ בפני עצמה‪,‬‬
‫באים ע"י מקרה ולא השגחה‪ ,‬אבל מה שאירע להמין בדרך כלל – למשל אם יוסיפו‬
‫סוסים או עצי שיטים בעולם – זה בא ע"י השגחו ית'‪ .‬משא"כ מין האנושי דכל איש‬
‫ואיש מושגח בפני עצמו וכל מה שאירע לכל איש לא ע"י מקרה אירע אלא ע"י גזירה‬
‫והשגחה פרטית‪ .‬וכעי"ד כ' שאר הראשונים ג"כ‪.‬‬
‫וצ"ב איך שייך מקרה כלל‪ ,‬הרי איו עוד מלבדו כתיב‪ ,‬ואין מציאות לכל העולם‬
‫אלא כולו רצון ה' בלבד‪ ,‬כמש"כ הרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת ה"ד הוא שהנביא אומר‬
‫וה' אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת‬
‫אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו עכ"ל‪ ,‬ואין שום כח בעולם‬
‫זולתו ית' שמחדש בכל יום בטובו מעשה בראשית כל העולם כולו בריאה חדשה‬
‫כחפצו ורצונו בכל רגע ורגע וא"כ איך יתכן מקרה כלל‪ ,‬כיון דכל מציאות העולם אינו‬
‫אלא רצונו ית'‪ .‬וארז"ל )ב"ר פרשה י'( שאין לך עשב שאין לו מלאך שאומר גדל‪.‬‬

‫השגחה פרטית מהו‬

‫אמנם מש"כ הרמב"ם דהבריאות חוץ מבני"א מונהגים ע"י מקרה לאו למימרא‬
‫דהמאורע בא במקרה שלא בגזירת ה'‪ ,‬כי כל מה שיעשה בעולם לא יעשה אלא‬
‫ברצונו וגזירתו ית'‪ ,‬אמנם כוונת הרמב"ם דטעם הגזירות והמאורעות על בני אדם‬
‫משונה מטעם הגזירות שנגזרו על שאר הברואים‪ .‬דהנה כמו שיש משפט על כל אדם‬
‫מי יחיה ומי ימות וכו' כמו כן איכא משפט על כל בעלי חיים‪ ,‬כמו שאומרים היום‬
‫יעמיד במפשט כל יצורי עולמים‪ ,‬אמנם משונה היא המשפט על בני אדם מהמשפט‬
‫על שאר הנבראים כי האדם משפטו על מעשיו הטובים והרעים ושופט מלך המשפט‬
‫את האדם ע"י מעשיו אם ראוי לחיות או למות‪ ,‬כי תכלית האדם בעוה"ז הוא לבחור‬
‫בטוב‪ ,‬ומשפטו לדון אם קיים את תכליתו‪ ,‬ומכיון דכל בר נש יש לו בחירה בפני‬
 ‫‪2‬‬
‫עצמו‪ ,‬ותכלית בפני עצמו‪ ,‬א"כ יש משפט מסויים על כל איש ואיש בפני עצמו אם‬
‫קיים תכלית זו‪ ,‬ומה שנגזר על האדם והמאורעות שיאורעו לו הם מסובבים ממשפט‬
‫זה‪ ,‬וכל מה שאירע להאדם נגזר עליו מצד הדיון והמשפט מצד מעשיו‪ ,‬וזהו "השגחה‬
‫פרטית"‪ ,‬דעיני ה' תמיד על כל איש ואיש לידע אם קיים תכליתו על ידי מעשיו‬
‫וישפוט על זה כל אחד ואחד מבני אדם בפרט‪ ,‬והמשפט הזה מהוה את המאורעות‬
‫שיאורעו על האדם‪ ,‬ועל כל אדם ואדם יש חשבון מיוחד מה יעשה לו‪ ,‬והוא "השגחה‬
‫פרטית" )או‪" :‬השגחת אישית"(‪.‬‬
‫משא"כ שאר הברואים המשפט כלפיהם הוא רק מה צריכים מהם להיות שמשים‬
‫לבני אדם וכמה ראויים הם להיות שמשים‪ ,‬וכל המשפט של שאר הברואים מסובבים‬
‫על מעשי והמשפט של בני אדם‪ .‬ומהאי טעמא איתא )ויקרא רבה כט‪:‬א( דנקבע הדין‬
‫בראש השנה משום שאדם הראשון יצא אז בדימוס‪ ,‬ובס' ארץ צבי )ראש השנה דף‬
‫כ"ז( הקשה דגם המלאכים נידונו בראש השנה ומה ענין משפטם אל אדם הראשון‬
‫עכ"ק‪ ,‬אמנם לפי הנ"ל מובן דאף המשפט על המלאכים‪ ,‬ועל כל העולם‪ ,‬מסובב על‬
‫המשפט על בני אדם וכנ"ל‪.‬‬
‫וזה מש"כ הרמב"ם )מו"נ שם(‪:‬‬
‫אני אאמין שההשגחה האלוהית אמנם ‪ ...‬באישי מין האדם‬
‫לבד‪ ,‬וזה המין לבדו הוא אשר כל עניני אישיו ומה שישיגם מטוב‬
‫או רע נמשך אחר הדין‪ ,‬כמו שאמר‪" ,‬כי כל דרכיו משפט"; אבל‬
‫שאר בעלי החיים‪ ,‬וכל שכן הצמחים וזולתם‪ ,‬דעתי בהם דעת‬
‫אריסטו‪ ,‬לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו‪ ,‬ולא שזה‬
‫העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת האלוה ורצונו האישי עתה‪ ,‬ולא‬
‫שהרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש‬
‫במקום מיוחד והרגו בגזרת האלוה‪ ,‬ולא שזה הדג חטף ובלע זאת‬
‫התולעת מעל פני המים ברצון אלוהי אישי ‪ -‬אבל אלה כולם אצלי‬
‫במקרה גמור וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫הרי דתולה הרמב"ם סיבת השגחה הפרטית במהלך המשפט והדין‪ ,‬וכיון שרק בני‬
‫אדם משתייכים למשפט ודין – יען כי רק להם בחירה ומצווים לעשות הטוב ולחדול‬
‫מהרע – א"כ כל אדם יש לו דיון בפני עצמו מצד מעשיו‪ ,‬והמאורעות שיאירעו לאדם‬
‫הם תוצאות משפט ודין זה על כל אדם במיוחד – וזהו השגחה פרטית‪.‬‬
‫וזה מש"כ גם הרמח"ל )דעת תבונות אות קצ(‪ ,‬דב' מיני השגחה הם‪ ,‬א' כללית‬
‫מצד הטבע‪ ,‬וב' פרטית מצד המשפט‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫ופירוש הענין‪ ,‬הנה עולם השפל הזה מושגח כולו בהשגחה‬
‫כללית לקיומו מן הרצון העליון‪ ,‬ובבחינת הקיום הנה אין הפרש בין‬
‫מין למין‪ ,‬ולא בין איש לאיש‪ ,‬כי כך צריך קיום הגלגל העליון כמו‬
 ‫‪3‬‬
‫היתוש הקטן‪ .‬ונמצא‪ ,‬השגחתו ית' מקפת על כל הנבראים כולם‬
‫בהשואה אחת‪ ,‬וכולם נשואים ממנו ונסבלים מכוחו‪ .‬אך ההשגחה‬
‫המשפטית אשר לענין העבודה‪ ,‬היא השגחה‪ ,‬מתפרטת לפרטים‬
‫רבים‪ ,‬כי הנה האל ית' שוקל כל דבר במאזני צדק להטיב או להרע‪,‬‬
‫כל דבר ודבר בטעם פרטי לפי מה שהוא‪.‬‬
‫וזה מש"כ גם המלבי"ם )איוב יד‪:‬ג( וז"ל האדם השפל בתכלית השפלות פקחת‬
‫עיניך ‪ -‬להשגיח עליו בתכלית ההשגחה‪ ,‬עד שאותו תביא במשפט עמך ‪ -‬שזה מורה‬
‫תכלית ההשגחה לא לבד על המין כי גם על כל איש מאישיו‪ ,‬ולא לבד השגחה כללית‬
‫רק השגחה פרטיית לבקר כל פרטי מעשיו‪ ,‬עד שתביא אותי שאני איש פרטי במשפט‬
‫על מעשי הפרטיים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫השגחה כללית מהו‬

‫ואמנם כ' הרמב"ם דאע"פ דאין השגחה פרטית על שאר הנבראים‪ ,‬השגחה כללית‬
‫יש להן‪ ,‬וז"ל )שם(‬
‫ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו אמרו‪" ,‬נותן לבהמה לחמה‬
‫וגו'"‪ ,‬ואמרו‪" ,‬הכפירים שואגים לטרף וגו'"‪ ,‬ואמרו‪" ,‬פותח את ידיך‬
‫ומשביע לכל חי רצון"‪ ,‬ומאמר ה'חכמים' גם כן‪" ,‬יושב וזן מקרני‬
‫ראמים ועד ביצי כינים"‪ .‬והרבה כמו אלה המאמרים שתמצאם‪ ,‬ואין‬
‫בהם דבר סותר דעתי זה‪ ,‬כי אלה כולם ‪ -‬השגחה מינית‪ ,‬לא אישית‪,‬‬
‫וכאילו הוא מספר פעולותיו ית' בהכינו לכל מין מזונו ההכרחי‬
‫וחומר עמידתו‪ .‬וזה מבואר נגלה‪ ...‬הכנת מציאות מזון כל מין‬
‫לאישיו ‪ -‬ולולא זה היה המין אבד‪ ,‬בלא ספק; וזה מבואר במעט‬
‫הסתכלות‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ואמנם יש דין ומשפט גם על שאר בריאות העולם מלבד בני אדם‪ ,‬כמו דאומרים‬
‫היום יעמיד המשפט כל יצורי קדם‪ ,‬אמנם בשאר נבראים אין הקב"ה דן על כל בריאה‬
‫ובריאה בפני עצמו אלא על המין בכלל מה יהיה אם המין ההוא – למשל אם יתרבו‬
‫או ימטעו ‪ -‬אבל על כל בהמה בפרט אין דיון‪ ,‬והטעם כי המשפט על שאר הברואים‬
‫איננו כפי מעשיהם של הברואים כי בחירה אין להם וכל מעשיהם מגזירת ה' יוצאים‪.‬‬
‫אבל כשם שיש תכלית לבני אדם‪ ,‬והמשפט עליהם בא לדון אם קיימו תכליתם‪ ,‬כמו‬
‫כן יש דיון על שאר נבראים והמשפט עליהם ג"כ כפי תכליתם‪ ,‬דהנה תכלית כל‬
‫הברואים וכל העולמות וכל הבריאה כולה הוא רק לשמש בני אדם ולסייעם לקיים‬
‫תו"מ‪ ,‬כי בלא זה הטעם לא הי' צורך לכל הבריאה‪ ,‬כדאיתא במדרש רבה )קהלת‬
‫פרשה ז פסקה יט( ראה בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל‬
‫אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך‬
‫בראתי עכ"ל‪.‬‬
 ‫‪4‬‬
‫ולכן נידונים כל היצורים ‪ -‬זולת מין האנושי ‪ -‬לדעת כמה צריכים להם מין‬
‫האנושי וכמה אינם צריכים‪ ,‬ר"ל דמשפט על כל יצורי קדם על צרכי בני"א לא על‬
‫הנבראים עצמם‪ ,‬ויציאת הדין על הנבראים תלוי בהצורך שיש להם מין האנושי ‪ ,‬אבל‬
‫על עצם הנבראים מצד עצמם אין דיון כלל כי אין להם תכלית בעצמם אלא בערך‬
‫למה שמין האנושי צריכין להם‪.‬‬
‫והנה כיון שכל תכלית הברואים אינו אלא לשמש בני אדם א"כ אין חילוק איזה‬
‫פרה יהיה לעור נעלי האדם או לקלף הס"ת ומלבד שיש עורו של איזו פרה מוכן‪ ,‬אבל‬
‫אם יהיה העור מפרה זו או אחרת אין חילוק כלל‪ ,‬וא"כ אין כל תכלית להשגיח ולדון‬
‫על כל פרה בפני עצמו‪ ,‬כי אין נפקא מינה אם פרה זו יהיה מוכן לשחיטה או לא‪ ,‬רק‬
‫שיהיה פרות מספיקות שיהיו מזומנים לשחיטה כפי הראוי לבני אדם‪ .‬ומהאי טעמא‬
‫אין הקב"ה דן על כל פרה במיוחד אם יחיה או ימות‪ ,‬כי לא איכפת לו לקוב"ה כביכול‬
‫עצם הפרה אם יחיה או ימות ומה יארע לה‪ ,‬כי אין הפרה אלא היכי‪-‬תמצא לקיום‬
‫צרכי בני אדם‪ ,‬וזולת מה שבני אדם צריכין לו אין לו שום תכלית להיות על הארץ‪.‬‬
‫ובזה פי' המאירי משארז"ל )ברכות דף ל"ג ע"ב( האומר על קן צפור יגיעו רחמיך‬
‫משתקין אותו‪ ,‬דהחטא בזה מפני שבמה שאומר שהקב"ה מרחם על קן הציפור‪ ,‬בזה‬
‫הוא מיחד השגה פרטית בבעלי חיים‪ ,‬במקום שבאמת אין ההשגחה בבעלי חיים רק‬
‫השגחה מינית‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וזה מש"כ הרמח"ל )מאמר העיקרים( וז"ל ואמנם בהיות‬
‫שנתיחד המין האנושי להיות בו השכר והעונש כפי מעשיו ‪ ...‬גם ההשגחה בו משונה‬
‫מההשגחה בשאר המינים‪ .‬וזה כי ההשגחה בשאר המינים הוא לקיום המין ההוא ‪...‬‬
‫כי הנה אין התכלית בם אלא לשלימות המין הכללי‪ .‬אמנם המין האנושי‪ ,‬כל איש‬
‫ואיש ממנו מלבד מה שמגיע ממנו אל כללות המין‪ ,‬הנה יושגח ביחוד על מה שהוא‬
‫בפני עצמו‪ ,‬ויודנו מעשיו כלם ביחוד ויגזרו עליו גזירות ביחוד‪ ,‬כפי פרטות ענינו‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ועל דרך זה היתה המשפט על כל העולם בימי המבול‪ ,‬שהרי נח ניצול וגם מספר‬
‫מה של בעלי חיים ניצולו‪ ,‬אבל משונה הצלת נח מהצלת החיות בזה‪ ,‬שהצלת נח‬
‫היתה מצד השגחה פרטית‪ ,‬שנדון להיות צדיק לפניו בדור ההוא‪ ,‬אבל הבהמות וחיות‬
‫שניצולו לא ניצולו אלא מצד שבני אדם צריכים להם והחליט הבורא ית' בחכמתו‬
‫כמה בהמות וחיות וכמה מכל מין ומין יצטרכו להם בני אדם‪ ,‬וניצולו מספר זה של‬
‫שאר מינים – לא מצד עצמם אלא לצורך בני אדם‪ .‬וכמש"כ בפי' בכור שור עה"ת‬
‫עה"כ והנני משחיתם את הארץ‪ .‬וז"ל הם השחיתו את דרכם‪ ,‬ואני אשחית אותם‪ .‬את‬
‫הארץ‪ .‬שאשחית עמהם בהמות והחיות והעופות והאילנות והעשבים וכל אשר בארץ‪,‬‬
‫לפי שהיא מלאה חמס‪ ,‬והכל נברא בשבילם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ובזה מובן כמין חומר מה שארז"ל בפרקי דרבי אליעזר )פרק כג( וז"ל וקרא לנח‬
‫ואמר לו הבא אליך אל התיבה מכל הבהמה הטמאה שנים איש ואשתו‪ ,‬אמר נח לפני‬
‫הקב"ה רבון כל העולמים וכי יש כח בי לקבצם אל התיבה‪ ,‬וירדו המלאכים הממונים‬
 ‫‪5‬‬
‫על כל מין ומין והיו מקבצין אותם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולכאורה כיון דלא כל המין ניצל אלא מעט‬
‫מזעיר א"כ הי' ראוי שיתקבצו ע"י מלאך ממונה על הבהמות המיוחדות שניצולו ולא‬
‫מלאך הממונה על המין וכמובא למעלה )ב"ר פרשה י'( שאין לך עשב שאין לו מלאך‬
‫שאומר גדל וכו' ‪ -‬אלא הוא הדבר אשר אמרנו‪ ,‬דלא הי' ההצלה בשאר מינים אלא‬
‫מצד המין לא מצד הבהמה‪ ,‬והבהמות שניצולו הי' בהצלתם מעשה הצלת המין לא‬
‫מעשה הצלת הבהמה‪ ,‬והצלת הבהמה הפרטי הי' רק היכי‪-‬תמצא להציל המין‪ ,‬כי אין‬
‫השגחת ה' על כל בהמה ובהמה אלא על המין כולו‪ ,‬כי אין דין ומשפט על הבהמה‬
‫אלא על המין כולו וכנ"ל‪.‬‬
‫וזה מה שקוראים "השגחה כללית" )או‪" :‬השגחה מינית"(‪.‬‬
‫משל למה הדבר דומה לאדם הנוקף אצבעו‪ ,‬דקיי"ל )חולין דף ז' ע"ב( אין אדם‬
‫נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה‪ ,‬אמנם פשוט שלא היתה דין‬
‫ומשפט על האצבע שיוכה אלא על האדם שיוכה‪ ,‬וקיום הדין על האדם היתה ע"י‬
‫הכאת האצבע‪ ,‬אבל הדין והמשפט הי' על האדם לא על האצבע‪ .‬והנה כמו כן כשיוכה‬
‫איזו בהמה הוי כמו הכאת האצבע‪ ,‬שאע"פ שאין בהמה מת מלמטה אא"כ מכריזין‬
‫עליו מלמעלה‪ ,‬אבל טעם מיתת הבהמה אינו מצד גזירה מלמעלה על בהמה זו אלא‬
‫משום גזירה על המין בכלל שימות בהמה ממינה‪.‬‬
‫ומה שמצינו לפעמים מה שנראה כאילו יש עונש לבעלי חי כמו השחית כל בשר‪,‬‬
‫גם זה מצד השגחת כללית‪ ,‬דענין ההשחתה הזה‪ ,‬שמחמת מעשי בני אדם גם הבעלי‬
‫חיים נשחתו באופן דלא היו ראויים להיות משמשים לבני אדם‪ ,‬ודומה למי ששורו‬
‫שבר לו רגלו דשוב אינו יכול לחרוש‪ ,‬וכמו כן השחתה זו של הבעלי חיים מנעם‬
‫באופן רוחני מלעשות תפקידם כראוי ‪ -‬אבל כל הדיון הוא על יכולתם לשמש בני‬
‫‪1‬‬
‫אדם ולא מצד עצם מעשיהם‬
‫היוצא מדברינו בגדר השגחה כללית הוא דיון על חשיבותם להיות משמשים על‬
‫אחרים‪ ,‬אבל על חשיבותם בעצם אין ע"ז דיון והשגחה כלל כי לא איכפת לו ית'‬
‫כביבול חיי הבעלי חי אלא בערך שנוגע לכלל ישראל‪.‬‬

‫השגחה כללית גם על מין האנושי‬

‫אמנם כשם ששאר הנבראים לא נבראו אלא לתעולת מין האנושי‪ ,‬כמו כן ישנם‬
‫ממין האנושי שנבראו לתעולת אחרים ג"כ‪ ,‬וזה משאז"ל מובא ברש"י עה"כ בראשית‬
‫ברא‪ ,‬בשביל ישראל שנקרא ראשית‪ ,‬ואמרו )ב"ר פ"א( מחשבתן של ישראל קדמה לכל‬

‫‪1‬בענין אי ואיך שייך עונש על בעלי חיים דאינם בעלי בחירה ולכאורה איך שייך עונש‪ ,‬עי' מה שהביא בבית‬
‫האוצר מערכת אין עונשין מן הדין עמוד ‪ 121‬ממכילתא משפטים גבי שור שנסקל‪ ,‬ועוד מקורות דמשמע דיש‬
‫גדר חטא ועונש על בעלי חיים‪ ,‬וע"ע ישמח משה )נח( דפעמים נתגלגל אדם בדומם צומח או חי‪ ,‬וכ"כ היה‬
‫משוקע ברשעתו עד שאפי' בגלגולו החזיק ברשעתו ונזגר כלי' עליו עיי"ש וע"ע פרדס יוסף נח אות ה'‪ ,‬וע"ע‬
‫הך דבכורות )דף ה' ע"א( אין הקב"ה מקפח שכר וכו'‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
 ‫‪6‬‬
‫דבר והוא סוף מעשה אשר במחשבה תחילה‪ ,‬הרי שכל העולם כולו ‪ -‬כולל שאר‬
‫העמים – לא נבראו אלא לתועלת הכלל ישראל‪ ,‬וכמש"כ המהר"ל )גבורות השם פרק‬
‫ס'( וז"ל כי דבר זה התבאר במקומות הרבה מאוד כי לא היה בריאת האומות רק‬
‫שהם טפלים אל האומה הנבחרת והכל נברא בשביל ישראל והם נבראו בשביל‬
‫עצמם‪ ,‬וגם זה התבאר בכמה מקומות בזה הספר כי אין הבריאה בעצם רק לישראל‬
‫ואל ישראל נמשך הכל עכ"ל‪.‬‬
‫והרי מעתה‪ ,‬כיון דמשפט היצורים הוא לדונם אם קיימו את תכליתם כנ"ל‪ ,‬וכל‬
‫תכלית שאר העמים רק בשביל ישראל‪ ,‬א"כ הדיון על שאר העמים הוא רק בזה אם‬
‫שמשו – וראוים הם לשמש – את כלל ישראל כדבעי‪ ,‬והדיון של מי יחיה ומי ימות‬
‫ושל כל המאורעות שיאירעו לעכו"ם‪ ,‬אינם אלא למדוד כמה ואיך צריכים בני ישראל‬
‫להם‪ .‬ולא איכפת לו ית' מעשי העכו"ם או חיותם מצד עצמם דלא מעלה ולא מוריד‬
‫מה עושים אלא בערך שמעשיהם נוגעים אל תועלת כלל ישראל והצלחתם‪ .‬היוצא‬
‫לנו מזה כי השגחתו ית' על שאר האומות הוא כעין השגחתו ית' על שאר הנבראים‬
‫זולת בני אדם‪ ,‬דהיינו השגחה כללית‪ ,‬שההשגחה על המין בכלל ולא על יחידים‬
‫בפרט‪ .‬וכ"כ הרמח"ל )דרך ה' ‪ -‬חלק ב פ"ד( וז"ל‪:‬‬
‫והנה בשעה שנחלק העולם כך‪ ,‬שם הקב"ה ע' פקידים מסוג‬
‫המלאכיי‪ ,‬שיהיו הם הממונים על האומות האלה‪ ... ,‬והוא ית"ש לא‬
‫ישגיח עליהם אלא בהשגחה כללית‪ ... ,‬ועל דבר זה נאמר‪ ,‬רק אתכם‬
‫ידעתי מכל משפחות האדמה‪ .‬ואמנם לא מפני זה תעדר ח"ו ידיעתו‬
‫ית' בפרטיהם‪ ,‬כי הכל צפוי וגלוי לפניו ית' מעולם‪ ,‬אבל הענין הוא‪,‬‬
‫שאינו משגיח ומשפיע לפרטיהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ רבינו בחיי )כד הקמח ‪ -‬ערך השגחה(‪:‬‬
‫והנה ירמיה ע"ה ביאר ההשגחה על ב' חלקים כללים ופרטים‬
‫ואין זה רק בבני אדם שההשגחה שופעת עליהם בכלל ובפרט‪ ,‬והוא‬
‫שאמר )ירמיה לב( גדול העצה ורב העליליה וגו'‪ .‬זו היא השגחה‬
‫כללית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו זהו השגחה פרטית‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר שלמה )שיר השירים ב( דומה דודי לצבי או לעופר האילים‬
‫הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫ועי' מש"כ בזה הכלי יקר )במדבר פרק א פסוק ב( וז"ל‪:‬‬
‫שאו את ראש וגו'‪ .‬אעפ"י שרש"י פירש שהוא לשון קבלת‬
‫חשבון )שמות ל יב( מ"מ הזכירו בלשון שאו‪ ,‬כי תשא‪ ,‬נשא‪ ,‬כי מצד‬
‫המספר ינטלם וינשאם ביתר שאת על כל העמים אשר אין להם‬
‫מספר פרטי כמו הקש הזה שאין דרך בעל הגורן ליתן לו מנין‪ ,‬כך‬
 ‫‪7‬‬
‫אין לאומות השגחה פרטית כ"א כללית לקיום המין כשאר בהמות‬
‫וחיות ארץ אבל כל איש מישראל מושגח בפרטות ואפילו אחד מהם‬
‫חשוב כאומה שלימה כמ"ש )שם יט כא( ונפל ממנו רב‪ .‬ואפילו אחד‬
‫מהם שיפול דומה כי רב הוא ע"כ נתן להם הקב"ה מספר כמו‬
‫לכוכבים שנאמר בהם )ישעיה מ כו( המוציא במספר צבאם לכלם‬
‫בשם יקרא‪ .‬כך נאמר כאן במספר שמות וגו' להורות שמצדיקי‬
‫הרבים ככוכבים לעולם ועד )דניאל יב ג( וכל אחד יש לו השגחה‬
‫פרטית‪ .‬ומה שמקשה )ביומא כב ע"ב( קראי אהדדי כתיב )הושע ב‬
‫א( והיה מספר בני ישראל‪ .‬ש"מ שיש להם מספר ואח"כ כתיב כחול‬
‫הים אשר לא ימד ולא יספר‪ .‬כפי הפשט אין זה קושיא כי אצל‬
‫הקב"ה ודאי יש להם מספר ככוכבים שמוציאן ומכניסן במספר כך‬
‫יש להם מספר להורות שהקב"ה משגיח על כל אחד בפרטות‪ ,‬ומ"ש‬
‫אשר לא ימד ולא יספר היינו אצל בני האדם שבודאי לא יוכלו‬
‫לספור אותם לגודל רבויים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועד"ז פי' המלבי"ם מאמה"כ )תהילים צז‪:‬י( שומר נפשות חסידיו מיד רשעים‬
‫יצילם‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫עד שהוא שומר נפשות חסידיו‪ ,‬כל נפש ונפש ביחוד בהשגחה‬
‫אישיית‪ ,‬ומצד השמירה הזאת מיד רשעים יצילם‪ ,‬לא כהעכו"ם‬
‫שההשגחה עליהם היא כללית וכפי חיוב המערכת‪ ,‬עד שלא יצוייר‬
‫שיצילם בפרטות מיד רעת בעלי הבחירה‪ ,‬ובזה המה מובדלים‬
‫בשמירה אישיית וכו' עכ"ל‪.‬‬
‫וכ"כ עה"כ )שם סו‪:‬ח( ברכו עמים אלהינו והשמיעו קול תהילתו‪ ,‬וז"ל‬
‫ברכו ‪ -‬אתם עמים ברכו את אלהינו ‪ -‬המשגיח עלינו בהשגחה‬
‫פרטית )לא לבד על כללות הגוים כי גם על אישים פרטיים(‪,‬‬
‫והשמיעו קול תהלתו ‪ -‬יצייר את התהלה כעצם מופשט נותנת קול‬
‫בשבחי ה'‪ ,‬אתם השמיעו והכריזו קולה לרבים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכ' הרד"ק )יונה א‪:‬ב( דמצינו שהקב"ה מענש האומות כשתגדל רעתם רק בחמס‬
‫ולא בשאר עבירות כמו ע"ז וכדומה‪ ,‬כדמצינו בדור המבול כי מלאה הארץ חמס‪ ,‬וכן‬
‫באנשי סדום ובאנשי נינוה שנענשו על החמס‪ ,‬והטעם כ' הרד"ק שהעבירות על‬
‫האומות אינם חשובים לפניו ית' כלל שישגיח עליהם‪ ,‬ורק בחמס שמפסיד היישוב‬
‫והשי"ת רוצה ביישוב העולם‪ ,‬לכן מענשם לצד שמעכב היישוב לא לצד חומר עצם‬
‫העבירה כי לא איכפת ליה ית' חטאתם ורק בהשגחה כללית משגיח בהם שרוצה ית'‬
‫ביישוב העולם וכשהם מעכבים יישוב העולם נאבדים עיי"ש‪.‬‬
 ‫‪8‬‬
‫והם הדברים אשר אמרנו‪ ,‬דהשגחתו ית' על שאר האומות הוא בעבור קיום המין‬
‫הכללי‪ ,‬ולכן כשמעשיהם נוגעים אל קיום המין‪ ,‬כמו במעשי רציחה וכדומה‪ ,‬אז יתכן‬
‫שהקב"ה יעשה מעשה כדי להגן על המין הכללי‪ ,‬כגון לשלוח להם נביא או להביא‬
‫עליהם עונשים וכו'‪ ,‬אבל כאשר מעשיהם אינם נוגעים אל כלליות המין‪ ,‬וגם אינם‬
‫נוגעים אל חייהם של העם ישראל והם אכתי ראויים להיות משמים להעם ישראל‪,‬‬
‫אז לא איכפת לו להשי"ת כביכול מעשיהם‪ ,‬שהמה כמו מעשיהם של שאר הברואים‪.‬‬
‫וכעין פי' הרד"ק בדרך אחרת קצת פי' המלבי"ם את ענין שליחות נביא אל אנשי‬
‫נינוה – יען כי מעשיהם היו נוגעים אל חיי העם ישראל‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫קום לך אל נינוה וקרא עליה ‪ -‬שישובו בתשובה ולא היה‬
‫השליחות בשביל נינוה כי לא מצאנו שישלח ה' נביא מישראל‬
‫להשיב את העכו"ם בתשובה‪ ,‬כי לא דבקה השגחת ה' לשלוח נביא‬
‫רק בישראל‪ ,‬רק כי היתה ההשגחה על נינוה בשביל ישראל אחר‬
‫שאשור הוכן להיות שבט אפו של ה' לרדות בו את ישראל‬
‫שנתחייבו למקום‪ ,‬רצה ה' להשיבם בתשובה כדי שיהיו מוכנים‬
‫למלאת גזרתו על ישראל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי ששני הפירושים הללו של הרד"ק והמלבי"ם מתאימים עם שני הטעמים הנ"ל‬
‫של השגחה כללית ומשפט הקב"ה על העמים‪ :‬א' אם הם ראויים להיות משמשים‬
‫לכלל ישראל‪ ,‬וב' אם צריכים להם כלל ישראל להיות להם לשמשים‪ ,‬ומכיון שנדונו‬
‫אנשי נינוה שצריכים להם‪ ,‬לכן שלח להם הקב"ה נביא כדי שלא יתמעטו מספרם ולא‬
‫יתקיים שימושם להעם ישראל כראוי‪.‬‬
‫ובזה יומתקו דברי השל"ה הק' במש"כ בענין זה )פסחים ו‪:‬כז( וז"ל ומה שהושגחו‬
‫ישראל בהשגחה יותר פרטית מכל האומות‪ ,‬מטעם שהם העיקר והאומות הם‬
‫הקליפה הנטפל לפרי‪ ,‬ובכלל הפרי הוא הקליפה‪ ,‬וכן האומות ניזונים מתמצית ישראל‬
‫עכ"ל‪ .‬וצ"ב מש"כ "וכן האומות וכו'" דמה ענין דבר זה להטעם דהושגחו ישראל יותר‬
‫מן האומות‪ ,‬הא כבר אמר שהאומות טפלים לישראל ומה מוסיף בפרט זה‪ ,‬אך ר"ל‬
‫דמפני שהם טפלים לישראל ומשמשים להם‪ ,‬רק משום כך הם ניזונים‪ ,‬ולכן בערך‬
‫למה שיכולים לסייע לתועלת כלל ישראל באותו מדה הם ניזונים‪.‬‬
‫ואמנם חילוק רב אכתי איכא בין העכו"ם וחיות השדה בזה‪ ,‬דהחיות אין להם‬
‫בחירה לבחור בטוב או ברע וכל מעשיהם מסובבים ממעשיהם של ישראל‪ ,‬שעל ידי‬
‫מעשיהם של ישראל גם שאר הברואים יושפטו‪ ,‬ואין מהנבראים הבחירה לעשות טוב‬
‫או רע מצד עצמם‪ .‬משא"כ האומות‪ ,‬הבחירה אתם לבחור בטוב מעשיהם כפי‬
‫המצוות שניתנו להם ועי"ז יהיו ראויים להיות משמשים להעם ישראל‪ ,‬שזהו‬
‫תפקידם‪ ,‬או לבחור ברע להיות בלתי ראויים לתפקידם‪ ,‬ויושפטו על זה ביום נבחר‬
‫מעש להבדק‪ .‬ובזה גם האומות יושפטו כ"א מהם בפני עצמו‪ ,‬אם בחרו בטוב וראוים‬
 ‫‪9‬‬
‫לתפקידם או להיפך‪ ,‬ובזה גם האומות הקב"ה משגיח עליהם קצת בפרטית כי כל‬
‫אחד מהאומות יש לו דין וחשבון בפני עצמו‪ ,‬מה שבחר בטוב או ברע‪ ,‬אבל דין זה‬
‫אינו כדי לדון על חשיבות העכו"ם בפני עצמו אלא אם יכול ואם ראוי להיות משמש‬
‫להעם ישראל‪.‬‬
‫הרי דגם העכו"ם מין האנושי הם ושוב ראויים להיות תחת השגחה פרטית‪ ,‬אבל‬
‫נהי דמשגיחים הקב"ה על כל עכו"ם ועכו"ם לדונו כפי מעשיו – וזה כוונתם ז"ל‬
‫באמרם דיש השגחה פרטית על כל מין האנושי – מ"מ משונה הוא לגמרי השגחה זו‬
‫מההשגחה שעל כלל ישראל‪ ,‬דההשגחה על העכו"ם אם יחיה אם ימות תלוי אך ורק‬
‫אם יכולים וראויים להיות משמשים לאומה הישראלית‪ ,‬ואף אם מצד כף המאזנים‬
‫של משפט העכו"ם ראוי לחיות מצד עצמו אבל אם אין צריך לו להיות שמש להעם‬
‫ישראל‪ ,‬לא יחיה כי אין תכלית להיותו בחיים‪ .‬משא"כ עם ישראל‪ ,‬נידונים כאו"א כפי‬
‫טוב מעשהים וכל המאורעות שיאירעו להם הוא כפי מה שכף מאזנים של הדיון גוזר‬
‫עליו‪ ,‬והשגחה זו איננה במין האנושי כ"א בישראל‪.2‬‬

‫השגחה כללית גם על בני ישראל‬

‫אמנם גם כל איש מישראל‪ ,‬הבחירה אתו להוציא את עצמו מן הכלל של אלו‬
‫אשר בעבורם נברא העולם‪ ,‬ולהכניס את עצמם בכלל אלו שנבראו לתועלת אחרים‪,‬‬
‫ושוב אינם מושגחים בהשגחה פרטית אלא בהשגחה כללית‪ ,‬כמש"כ בחי' חת"ס על‬
‫מסכת נדה )דף נ"ב ע"א( וז"ל‪:‬‬
‫איוב בסערה חירף כו'‪ .‬המאמר תמוה ולפע"ד ליישב בקיצור כי‬
‫הנה השערות הם בחי' הצינורות שמהם יושפע השפע כמ"ש‬
‫והאריכו המקובלים‪ .‬והנה הראש הוא בחי' צדיקים גמורים אשר‬
‫לכל א' צינורי שפ"ע מושגח בהשגחה פרטית אשר עליה נאמר‬
‫ברעב פדך ממות ובמלחמה מידי חרב וכתיב על כפים ישאונך וגו'‬
‫על שחל ופתן תדרוך וגו' וכתיב מדבר באופל יהלוך‪ .‬ואפי' יהיה ח"ו‬
‫דבר וחרב ורעב במדינה ינצלו הם בפלא‪ .‬ולכן שערות הראש כל‬
‫נימא יונק מגומא שלו‪ .‬משא"כ שארי בני אדם הם בחי' גופא‬
‫הנגררים בתר רישא וטפלה לו‪ .‬והם מושגחים רק בהשגחה כללית‬
‫וכמה יונקים מצינור א' ולגבי דידהו שייך יש נספה בלא משפט‬
‫בפ"ק דחגיגה שנתחלף בין מרים מגדלת נשיא למרים אחריתי‪.‬‬
‫ובכה"ג כתיב במצרים ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר‬

‫‪ 2‬ויש עוד הבדל בין ההשגחה פרטית על כלל ישראל ושל העכו"ם דיעו' מש"כ הרמח"ל בדרך ה' )שם( דאין‬
‫הקב"ה משגיח על העכו"ם אלא בהשגחה כללית‪ ,‬אבל מסר לשרי אומות העולם התפקיד להשגיח על האומות‬
‫בהשגחה פרטית‪ ,‬הרי שגם עכו"ם מושגח בהשגחה פרטית אבל לא מה' אלא מהשר של האומה עיי"ש‪.‬‬
 ‫‪10‬‬
‫פירש"י שהקב"ה עובר כמלך שעובר במדינה ואספקלטירו לפניו‬
‫שאינו מבחין‪ .‬והענין כי אין לאנשים אלו זכות להנצל במקום סכנה‬
‫ואם נגזר דבר במדינה ח"ו אפשר שגם עליהם יעבור כוס אפי' בלא‬
‫עתם‪.‬‬
‫הרי רק הצדיקים מושגחים בהשגחה פרטית ושאר העם בהגשגחה כללית‪ ,‬כי אך‬
‫בשביל הצדיקים נברא העולם‪ ,‬כולל גם שאר העם‪ .‬וכ"כ הרמב"ם )הק' לפי' המשנית‬
‫זרעים(‪ ,‬שתכלית בריאת העולם הוא הצדיק העוסק במושכלות‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫ונתברר מאלו המוקדמות‪ ,‬כי תכלית העולם וכל אשר בו‪ ,‬הוא‬
‫איש חכם וטוב‪ .‬וכאשר יתברר לאיש‪ ,‬שהוא ממיני האדם‪ ,‬הדעת‬
‫והמעשה‪ ,‬ר"ל בדעת‪ ,‬לצדיר בשכלו אמתות הדברים על פי מה שהם‬
‫עליו‪ ,‬ולהשיג כל מה שאפשר לאדם להשיג‪ .‬והמעשה הוא תקון‬
‫וישור הדברים הטבעיים‪ ,‬ושלא יהיה שטוף בתענוגים‪ ,‬ושלא יקח‬
‫מהם אלא מה שיהיה בו תקון גופו‪ ,‬ותקון המדות כלם‪ .‬ועל כן‬
‫האיש שיהיה על ענין זה‪ ,‬הוא התכלית‪ ,‬והוא החפץ‪ .‬וזה הדבר לא‬
‫נודע מאת הנביאים בלבד‪ ,‬אבל חכמי האומות החולפים‪ ,‬ואשר לא‬
‫ראו הנביאים‪ ,‬ולא שמעו חכמתם‪ ,‬כבר ידעו גם הם‪ ,‬שאין האדם‬
‫שלם אלא כשיהיה כולל הדעת והמעשה‪ .‬ודי לך בדברי החכם‬
‫המפורסם בפילוסופים‪ ,‬שאמר‪ ,‬חפץ האל ממנו להיות נבונים‬
‫חסידים‪ .‬שהאדם כשיהיה חכם נבון‪ ,‬מבקש תאוות‪ ,‬אינו חכם על‬
‫האמת‪ .‬שתחלת החכמה מחייבת‪ ,‬שלא יקח אדם ממעדנים‬
‫הגופניים אלא מה שיש בו תקון צורך גופו‪ .‬וכשנפרש מסכת אבות‪,‬‬
‫נשלים זה הענין‪ ,‬ונבארהו‪ ,‬כפי מה שהוא ראוי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ואח"ב כתב הרמב"ם דשאר העם שאינם במדריגה זו‪ ,‬תכליתם בהעולם הוא אך‬
‫לשמש להצדיק העוסק במושכלות‪ ,‬והיינו‪ ,‬כמו תכלית שאר הנבראים זולת מין‬
‫האנושי כנ"ל‪ ,‬וז"ל‪:‬‬
‫ונשאר בכאן שאלה אחת‪ ,‬והיא שיוכל אדם לומר‪ ,‬אתם כבר אמרתם‪,‬‬
‫שהחכמה האלהית לא המציאה דבר לריק‪ ,‬אלא לענין‪ ,‬וכי כל היצורים‬
‫שמתחת גלגל הירח‪ ,‬הנכבד מהם הוא האדם‪ ,‬ותכלית היות האדם‪ ,‬לצייר‬
‫לנפשו המושכלות‪ ,‬ואם כן מדוע המציא הקב"ה כל האנשים אשר לא‬
‫יציירו מושכל לנפשם‪ ,‬ואנו רואים שרוב בני אדם ערומים מן הערמה‪,‬‬
‫וריקים מן החכמה‪ ,‬מבקשים התאוה‪ ,‬ושהאיש החכם‪ ,‬המואס בעולם‪,‬‬
‫הוא יחיד בין רבים‪ ,‬לא ימצא אלא אחד בדור מהדורות‪.‬‬
‫התשובה על זה‪ ,‬שהאנשים ההם נמצאי לשתי סבות‪ .‬האחת‪,‬‬
‫להיותם משמשים לאחד ההוא‪ ,‬שאילו יהיו כל בני אדם מבקשים חכמה‬
 ‫‪11‬‬
‫ופילוסופיא‪ ,‬נשחת תקון העולם‪ ,‬ואבד מין בעלי חיים מן העולם בימים‬
‫מועטים‪ .‬מפני שהאדם חסר מאד‪ ,‬ויצטרך לדברים רבים‪ ,‬והיה נצרך‬
‫ללמוד החרישה והקצירה‪ ,‬ולדוש ולטחון ולאפות‪ ,‬ולתקן כלים למלאכות‬
‫האלה‪ ,‬כדי להשלים בהם תקון מזונו‪ .‬וכך יהיה צריך ללמוד הטויה‬
‫והאריגה‪ ,‬כדי לארוג מה שילבש‪ ,‬וללמוד בנין‪ ,‬לבנות מקום להסתר שם‪,‬‬
‫ולעשות כלים לכל אלו המלאכות‪ .‬ואין בחיי מתושלח מה שיספיק ללמוד‬
‫אלו המלאכות‪ ,‬שהאדם מצטרך במחיתו לכולם צורך מוכרח‪ ,‬ומתי יהיה‬
‫מוצא פנאי ללמוד ולקנות חכמה‪ .‬על כן נמצאו שאר בני אדם‪ ,‬לתקן אלו‬
‫המעשים‪ ,‬הצריכים אליהם במדינה‪ ,‬כדי שימצא החכם צרכו מזומן‪,‬‬
‫ותתישב הארץ‪ ,‬ותהיה החכמה מצויה‪.‬‬
‫ומה טוב אמר האומר‪ ,‬לולי המשתגעים נשאר העולם חרב‪ .‬שאין‬
‫בעולם שגעון‪ ,‬דומה לשגעון האדם‪ .‬שהוא חלוש הנפש‪ ,‬ודל ההרכבה‪,‬‬
‫והוא נוסע מתחלת הגליל השני‪ ,‬משבעה גלילות הישוב‪ ,‬עד סוף הששי‪,‬‬
‫והוא עובר ימים בזמן החורף‪ ,‬והולך בארץ תלאובות בזמן החורב והקיץ‪,‬‬
‫ומסתכן בנפשו לחיות השדה ולרמשים‪ ,‬כדי שירויח דינרים‪ .‬כשיקבץ‬
‫כלום מן הזהובים‪ ,‬שמכר בהם כח נפשו השלם‪ ,‬ויהיה לו מהם חלק‪,‬‬
‫יתחיל לחלק אותם על אומנים‪ ,‬לבנות לו יסוד על טבור הארץ בסיד‬
‫ואבנים‪ ,‬כדי להקים עליו קיר‪ ,‬שיעמוד שנים רבות‪ .‬והוא יודע‪ ,‬שלא‬
‫נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בנין עשוי מן הגמא‪ .‬היש‬
‫שטות ושגעון כזה‪ .‬וכן כל תענוגי העולם הם הוללות וסכלות גמור‪ ,‬אבל‬
‫הם סבה לישוב העולם‪ .‬ועל כן קראו חכמים ע"ה‪ ,‬מי שאין לו חכמה‪ ,‬עם‬
‫הארץ‪ .‬כלומר‪ ,‬לא נמצאו כי אם לישוב הארץ‪ .‬לפיכך הם מיחסים שמם‬
‫לארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫והרי דכיון דתכליתם של אלו בני ישראל הוא רק ישוב העולם‪ ,‬ואין תועלת להם‬
‫בפני עצמם‪ ,‬הרי השגחתם השגחה כללית כמו שעל הבהמות והחיות דנדונים כפי מה‬
‫שצריכין להם וראויים הם לתכלית ישוב העולם‪ ,‬והמאורעות שיאירעו להם לזאת‬
‫ההמון הוא רק למען הצדיקים העוסקים במושכלות כמש"כ הרמב"ם כי בלא"ה אין‬
‫להם תכלית להיות בעולם וכנ"ל‪.‬‬
‫ויל"פ לפי"ד מה דאיתא )ברכות יז ע"ב(‪ ,‬שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה‬
‫וכו' כל העולם כולו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע וחד אמר כל העולם כולו נזונין‬
‫בזכותם והם אפילו בזכות עצמן אין נזונין כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר‬
‫רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כולו נזונין בשביל‬
‫חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויל"פ דמבואר‬
‫לפי הנ"ל דהצדיק נזון בזכות עצמו אבל ההמון נזונים בשביל הצדיק‪ ,‬וזה משאז"ל כל‬
‫העולם בצדקה‪ ,‬כי מצד זכות עצמם אינם כדאים לחיות כי אין מקיימים תכליתם‬
 ‫‪12‬‬
‫בהאי עלמא ורק משום שנצטרכים בשביל הצדיקים משום כך נזונים‪ ,‬וזה בצדקה‬
‫בזכות הצדיקים‪ ,‬אבל אבירי לב היינו הצדיקים עצמם נזונים בזרוע ר"ל גם במדת‬
‫הדין בזכות עצמם נזונים וא"צ זכות אחרים‪ .‬ועי' מה שפירש בזה השלה"ק מילת‬
‫"בשביל"‪ ,‬שהוא לשון דרך וצינור כמו שביל הרבים שביל היחיד‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויובן לפי הנ"ל‪,‬‬
‫שהרי מה שהקב"ה זן את העולם כולו הוא רק במדה הנצטרך כדי למלאות צרכי‬
‫הצדיקים‪ ,‬וזה מה שאמרו שכל העולם ניזון בשביל הצדיק‪ ,‬דלא רק בזכות הצדיק‬
‫אלא בשביל הצדיק ממש‪ ,‬ר"ל למען חיותו של הצדיק‪.‬‬
‫ולפי"ז יובן מה שאמרו רז"ל )בראשית רבה ח'‪ ,‬ז( שהקב"ה נמלך בנשמותיהן של‬
‫צדיקים וברא העולם‪ ,‬דלכאורה המלכה זו מה טיבה ולמה צריך הקב"ה להתיעץ‬
‫בצדיקים‪ ,‬וגם למה דוקא כאן גבי בריאת העולם המליך ולא בשאר מילי‪ ,‬אמנם מובן‬
‫לפי מש"כ למעלה‪ ,‬דכל בריאת העולם היתה רק כדי לשמש להצדיק‪ ,‬הרי דבכל‬
‫העולם ליכא אלא הצדיקים וצרכיהם לא זולת‪ ,‬וא"כ כוונת חז"ל בזה דצפה הקב"ה‬
‫מה יהיו צרכי הצדיקים דכל מה שברא לא ברא אלא להחיות בהם נפשם של‬
‫הצדיקים‪ ,‬א"כ נמלך בנשמותיהן של צדיקים‪ ,‬לראות מה שיצרכו‪ ,‬ורק מה שיצרכו‬
‫הם‪ ,‬נבראו‪.‬‬
‫וי"ל דזה גם ענין מה שהצדיק מגן על סביביו וכמאה"כ אולי יש חמישים צדיקים‬
‫בתוך העיר‪ ,‬ולכאורה למה בתוך העיר דוקא דמה נ"מ איכא בין הקרובים והרחוקים‬
‫למקום מושבו‪ ,‬וכי כח הצדיק רק עד גבולי עירו נתפשט לא פחות ולא יותר אתמהה‪.‬‬
‫ואמנם י"ל הטעם דכח הצדיק מציל הרשעים הוא מפני שהצדיק צריך להם לשמשו‬
‫וכמש"כ הרמב"ם הנ"ל‪ ,‬וא"כ אם הצדיקים צריכים להרשעים אז ינצלו הרשעים וזה‬
‫הטעם בתוך העיר דוקא‪ ,‬דדוקא הרשעים שהם קרוב לצדיק ובעירו צריך להם הצדיק‬
‫כי מה לו לשווקים ורחובות בעיר אחרת‪ ,‬וזה י"ל הענין דלא סגי במיעוט צדיקים אלא‬
‫אם יש נ' צדיקים בתוך העיר וכו' דכל מה שיתרבה מנין הצדיקים יתרבה גם צרכיהם‬
‫וכדי להציל כל העיר הי' צריך שיהי' צורך לכל העיר כדי לשמשם‪ ,‬וזה מה שאמר‬
‫הקב"ה לאברהם דרק אם יש י' צדיקים בתוך העיר דבפחות מזה א"צ כל העיר‬
‫לשמשם וסגי החלק מהם‪ ,‬ואמנם לא ניצל אף חלק מהם דכיון שניתן רשות למשחית‬
‫אינו מבחין וכו'‪.‬‬
‫והאבן עזרא מעורר על לשון הכתוב "בתוך העיר" וכ' לפרש דר"ל שהם יראים את‬
‫השם בפרהסיא בתוך העיר‪ ,‬ואמנם לפי הנ"ל עי"ל דבתוך העיר ר"ל שהוא מעורב עם‬
‫אנשי ומעשי העיר באופן שהוא צריך למעשיהם כדי לשמש צרכיו‪ ,‬דאל"ה אף שהוא‬
‫צדיק לא יגן עליהם כי כל הצלתם הוא בזה שהצדיק צריך להם כנ"ל‪.‬‬
‫ולפי"ז י"ל דהנה אברהם על סדום לא התפלל על פחות מעשרה לפי שכבר מוכח‬
‫מנח שאינם מצילים כמש"כ רש"י )יח‪:‬לב(‪ ,‬ואמנם יש להבין מי יימר לאברהם דלא ה'‬
‫בסדום צדיקים יותר גדולים מנח‪ ,‬אשר זכותם גדול להינצל העיר אף בלא עשרה‪,‬‬
 ‫‪13‬‬
‫אלא ע"כ דהיה הצלתם תלוי בכמות הצדיקים ולא איכפת לנו איכותם ולמה זה‪ ,‬גם‬
‫אולי חטאתם של דור המבול הי' גדולה מסדום ולכן לא סגי בפחות מעשרה‪ ,‬משא"כ‬
‫סדום‪ ,‬אבל לפי הנ"ל מובן כי העיקר הוא אם צריכים אנשי העיר לשמש צרכי‬
‫הצדיקים‪ ,‬ובזה אין חילוק בין צדיק גדול וקטן כי צרכי שניהם שוים‪.‬‬
‫הרי דיכול הרשע לחיות לא מצד עצמו אלא משום שהצדיק צריך לו‪.‬‬

‫השגחה על האדם שנוגע למאורעות חבירו‬

‫הרי דהצדיק חי בהאי עלמא בזכות עצמו אבל רוב ההמון חיים משום שהצקידים‬
‫צריכים להם‪ .‬אמנם אף אם אין הצדיק צריך לו בפועל אלא אם יצטער הצדיק‬
‫בהסתלקות חבירו‪ ,‬יכול להיות שיחיה‬
‫ואמנם גם הצדיק יכול לחיות רק מצד שאחרים צריכים להם כמש"כ החת"ס )הק'‬
‫לשו"ת יו"ד( וז"ל‪:‬‬
‫אמנם אחר ההתבוננות נבין כי זאת היא הברכה העליונה אשר אין‬
‫למעלה ממנה‪ ,‬בהקדם מש"כ הרמב"ם ודע בני כי האדם המסכן בזה העולם‬
‫השפל הנבזה אין לו מנוחה בו ואשריו למי שחתמו ימיו מהרה בלא טרטת‬
‫הנפש עכ"ל‪ ,‬ותוכן כוונתו הוא כי עיקר הויות האדם בעוה"ז הוא רק הכנה‬
‫להגיע לחיי הנצחיי בעוה"ב‪ ,‬וכשאחז"ל‪ :‬התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס‬
‫לטרקךין‪ ,‬והכנה זו היא כשרון מעשה המצות ושלמות הנפש‪ ,‬ואין שיעור‬
‫להשלמה ההיא בזמן‪ ,‬כ"א הכל תלוי בהשתדלות האדם‪ ,‬והיה כאשר ירים‬
‫השכל את ידו‪ ,‬וגבר הנפש על החומר‪ ,‬ושבה כנעוריה בית אביה בקוצר ימים‪,‬‬
‫אך אם יניח השכל את ידו וגבר החומר לעשות חיל בימי נעוריו‪ ,‬תצמח מזה‬
‫רעה להנפש‪ ,‬כי צריכה להיות טרודה בעולם השפל הזה ובהבליו ימים רבים‬
‫כשבעים שנה ולפעמים יותר עד שיתקן האדם את אשר עיות‪ ,‬ויפה כ'‬
‫הרמב"ם אשרי למי שחתמו ימיו ימיו מהרה בלי טרדת הנפש‪ ,‬ומעתה יפלא‬
‫הלא עינינו רואות השרידים אשר ה' קורא‪ ,‬גם המה ינובון בשיבה‪ ,‬ובלי ספק‬
‫כי הם השלימו נפשם בימי נעורם‪ ,‬ולהיכן אריכת ימים של אלו?‬
‫אמור מעתה כי בודאי הם מצד עצמם כבר חתמו ימיהם ואריכות ימים‬
‫שלהם אינו לטובת עצמם‪ ,‬כי כבר שלמו ימיהם מצד כשרון נפשם – רק‬
‫השי"ת מניחם עוד על האדמה לטובת זרעיהם וצאצאיהם ותלמידיהם‪,‬‬
‫שיהנו מאורם וישלימו גם הם את נפשם‪ ,‬ואין זה טלטול וטרדה להנפש‪ ,‬כי‬
‫זכות הוא לה להשפיע מאורה לזולתה‪ – .‬וזאת הברכה אשר בירך ה' את עמו‬
‫ישראל‪ ,‬אחר שאמר יקימך ה' לו לעם קדוש וראו כל עמי הארץ כי שם ה'‬
‫נקרא עליך‪ ,‬וברכם בתכלית השלימות‪ ,‬באופן שתושלם נפשם בימי נעורם‬
‫ומצד שלימות נפשם כבר חתמו ימיהם‪ ,‬וימי הזקנה אשר הותירום ה' על פני‬
 ‫‪14‬‬
‫האדמה אך למותר‪ ,‬אמר בכל זאת לא יהיה ימיהם הנותרים טלטול וטרדה‬
‫רעה לנפש האדם‪ ,‬כ"א לטובה להשלים את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬וזה שאמר‬
‫והותירך ה' לטובה בפרי בטנך‪ ,‬הב' משמשת במקום בעבור‪ ,‬ותואר בפרי‬
‫בטנך‪ ,‬בשביל פרי בטנך‪ ,‬וזהן תכלית ברכה העליונה אשר לא יגיע אלי' כי אם‬
‫יחידי סגולה בזמן הזה והכלל בעולם התיקון אי"ה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי דאף צדיק יכול להיות אחוז בסבך ההשגחת אחרים‪ ,‬וכמו שהרשע יכול לחיות‬
‫בהאי עלמא רק משום שהצדיק צריך לו‪ ,‬כמו כן הצדיק יכול לחיות בהאי עלמא אף‬
‫אחר זמן שכבר כלה תפקידו‪ ,‬משום שתלמידיו ובניו צריכים לו‪.‬‬
‫ועי' בדברי יואל )תולדות( שכ' לפרש עפי"ז כוונת רחל אמנו במה שאמרה הָ בָ ה לִּ י‬
‫בָ ִנים וְ ִאם אַיִן מֵ ָתה אָנֹ כי‪ ,‬ע"פ הנ"ל דר"ל דבלא בנים תמות כי בהיותה צדקנית כבר‬
‫נשלם תפקידה בהאי עלמא וממילא תמות אם לא מצד שבניה יצטרכו לה כמש"כ‬
‫החת"ס‪.‬‬
‫הרי דלפעמים מה שאדם נדון לחיים לאו משום זכויותיו‪ ,‬דלא סגי בהכי להיות‬
‫צדיק בדינו‪ ,‬ורק משום שמיתתו חב לאחרים יחיה הוא‪ ,‬וזה מצד השגחתו ית' על‬
‫הצדיק שחייו נתערב דרך אגב בתוך חיי הצדיק שהצדיק צריך לו ומצד השגחתו ית'‬
‫על הצדיק להכין לו ית' צרכיו‪ ,‬גם הרשע יחיה כי במיתת הרשע לא יקיים רמון ה'‬
‫שמכין לצדיק כל צרכיו‪ ,‬והרשע לפעמים גם הוא בכלל צרכי הצדיק‪.‬‬
‫ובזה מובן מה שמובא בשם ק"ז הגה"ק השרף ממאלניצא זי"ע בס' תולדות‬
‫הנפלאות )סי' קכד( וכ"כ הגה"ק מאסטרובצא זי"ע בס' אור תורה )ויצא אות כא(‬
‫משארז"ל )עוקצין פ"ג( אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום‪ ,‬דהרי יש אדם שיש לו מזל‬
‫לעושר‪ ,‬ויש שיש לו מזל לבנים‪ ,‬וכן בשאר ענינים יש לכ"א מזל רק לזה ולא לזה‪,‬‬
‫והנה למשל אם אדם שיש לו מזל לבנים ואוהב את חבירו אשר אין לו מזל לבנים‬
‫כנפשו‪ ,‬וצער חבירו נוגע בנפשו כאלו הוא אין לו בנים‪ ,‬אזי ע"י מזל שלו פועל שגם‬
‫לחבירו יהיה בנים וכן מזל חבירו לעושר פועל גם הוא שיהיה לו עושר כיון דזה נוגע‬
‫לנפש חבירו כאלו גם לו אין לו עושר‪ ,‬ומובן ממילא כי השלום והאהבה מחזיק כל‬
‫הברכות עכ"ד‪.‬‬
‫ויסוד דברי ק"ז זי"ע כבר נמצא גם בראשונים‪ ,‬יעו' פי' הרלב"ג פר' כי תשא לבאר‬
‫מה שניחם הקב"ה על מה שדיבר לעשות אחר העגל אחרי שהתפלל מרע"ה ע"ז )פרק‬
‫לג‪ ,‬תעלת הרביעי( וז"ל הוא להודיע שכבר ימלטו מהרע אוהבי האיש הטוב‪ ,‬כדי שלא‬
‫יקרה לו צער וכאב לב‪ .‬ולזה נחם ה' על הרע אשר דבר לעשות לעמו כשראה שהיה‬
‫הדבר קשה למשה‪ .‬ומפני זה הראה ג"כ משה לה' יתעלה שיקשה בעיניו מאד אם לא‬
‫ישא חטא ישראל‪ ,‬עד שהוא יבחר מותו מחייו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והוא הדבר אמרנו‪ ,‬דיכול אדם‬
‫להינצל לא בזכותו אלא בזכות חבירו כשחבירו צריך לו אע"פ שהוא בעצמו אינו‬
 ‫‪15‬‬
‫‪3‬‬
‫זוכה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬גם הרב עקידת יצחק )ויגש( מובא בשו"ת מהר"ם שי"ק )או"ח סי' קצג(‬
‫פי' על דרך זה בקשת יהודה מאת יוסף עבור בנימין‪ .‬ועד"ז פירש גם אאע"ה על סדום‬
‫חלילה לך להמית צדיק עם רשע וכו' דהחחיונ ע"י צערו‪ .‬ושוב כ' המהר"ם שי"ק‬
‫שאפ"ל בזה גם משארז"ל ולפי"ד יומתק מאד מה שאמרו חז"ל )ב"ק צב( המתפלל בעד‬
‫חבירו והיא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה‪ ,‬דר"ל דאם מתפלל בעד חבירו באופן‬
‫דחסרון חבירו נוגע לו כאילו הוא עמו צריך לאותו דבר‪ ,‬אז הוא נענה תחילה קודם‬
‫חבירו הצורך לאותו דבר‪ ,‬כי חבירו הנצרך אין לו מזל לאותו דבר אבל כיון שהתפלל‬
‫לא חסר הדבר הרי שיש לו מזל לאותו דבר‪ ,‬וא"כ מה שמרגיש מער חבירו כאילו אין‬
‫לו אותו דבר בזה הוא נענה כי מן השמים לא מגיע לו מער על חסרון אותו דבר‪ .‬ושם‬
‫כ' דבזה מובן גם ענין ההליכה על קברי צדיקים שימליצו טוב בעדנו‪ ,‬דלכאורה קשה‬
‫למה זה אינו בגדר דורש על המתים עיי"ש‪ ,‬ותי' דהענין הוא‪ ,‬דאין ההולך על קבר‬
‫הצדיק מתפלל אל הצדיק כלל‪ ,‬אלא שמודיע צערו שם ושוב מצטער הצדיק ג"כ עמו‬
‫על צערו‪ ,‬וזכות הצדיק שלא מדיע לו צער זה‪ ,‬ירחם ה' על המתפלל ויבטל צערו כדי‬
‫שלא יצטער הצדיק‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫ואולי שבזה יל"פ מש"כ רבינו יונה לפרש משארז"ל )אבות א‪:‬ז( אל תתחבר לרשע‪:‬‬
‫שהוא עונש גדול שאין כמותו‪ .‬כי החטא החמור אם פשע בו עשה‬
‫עבירה אחת‪ ,‬אבל זה בכל העבירות שעושה הרשע יש לו חלק בהם‪,‬‬
‫בשכר חבורתו‪ ,‬ונמצא עושה חטאים גדולים רבים ועצומים‪ ,‬ואם‬
‫ידיו אסורים ולא נהנה מהם‪ ,‬שכן כתוב )נגעים פ"ב‪ ,‬ו( אוי לרשע‬
‫ואוי לשכנו‪ ,‬או לחבירו‪ ,‬כי הוא חוטא ושכנו וחביריו מעדו‪ .‬שכן‬
‫מפורש באבות דר' נתן )פ"ל‪ ,‬ג(‪ ,‬כל המדבק לרשעים אע"פ שאינו‬
‫עושה כמעשיהם נוטל פורענות כיוצא בהם‪ .‬ועל זה נאמר )דה"ב כ‪,‬‬
‫לז(‪" ,‬בהתחברך גו' פרץ יי' את מעשיך"‪ .‬והמדבק לצדיקים אע"פ‬
‫שאינו עושה כמעשיהם נוטל שכר כיוצא בהם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וצ"ב‪ ,‬דנהי דחטא בזה שמתחבר להרשע ומגיע לו עונש ע"ז אבל למה יהיה לו‬
‫חלק בכל עבירות הרשע הא לא הרי חטא כהרי חטא ומה ענין חטאו אל חטי הרשע‪,‬‬
‫וביותר קשה מש"כ המתדבק אל המדיק מגיע לו שכר כיוצא בו אע"פ שאינו עושה‬
‫כמעשיו‪ ,‬ולכאורה למה זה‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫עי' מש"כ הרלב"ג )בשלח פט"ו תועלת הרביעי( גבי עונש המצריים וז"ל והוא להודיע שכבר יגיעו בכאן‬
‫רעות לרשעים על צד ההשגחה בטובים‪ .‬ואע"פ שאין מדרך ה' יתע' שיבואו ממנו רעות‪ ,‬אבל יבואו מהצד‬
‫אשר הם טובות‪ .‬ולזה אמר שימין ה' ית' תרעץ אויב ושהוא יהרוס ברוב גאונו כמו שבארנו עכ"ל‪ .‬ואפ"ל‬
‫כוונתו דאף באופן דלא הי' מביא הקב"ה יסורין להרשע‪ ,‬מאיזה טעם שהיא‪ ,‬ולמשל אם רוצה לענש הרשע‬
‫בעוה"ב וכיוצ"ב‪ ,‬מ"מ אם צריך לזה להצלת הצדיק אז יביא הקב"ה יסורים על הרשע בכל אופן‪ ,‬וכוונתו כנ"ל‬
‫דיכול אדם להיות נאחז בסבך השגחת אחרים‪.‬‬
 ‫‪16‬‬
‫אמנם י"ל לפי הנ"ל דהמתחבר אל הצדיק שוב הצדיק חבירו מכירו ואוהבו ואם‬
‫יגיע לו צער שוב יצטער הצדיק ולכן יתנצל מצערו כדי שלא יגיע לצדיק מער במה‬
‫שחבירו מצטער‪ .‬ופשוט שהמדריגה שזכות המדיק מגן לו הוא בערך למדריגת המדיק‪,‬‬
‫וצלוי בזכותי הצדיק וכפי זכותי הצדיק כך יהיה השגחתו ית' עליו‪ ,‬וכפי גודל ואופן‬
‫השגחתי על הצדיק יהיה הצלת חביריו‪ .‬נמצא דהמתחבר אך הצדיק נהנה מכל‬
‫המעשים שהצדיק עושה כי לפי מעשיו יוקבע גודל הצלתו בזכות הצדיק‪.‬‬
‫וכמו כן י"ל דהתחבר עם הרשע מגיע לו שכר ג"כ כיוצא במעשי הרשע‪ ,‬כי מצטער‬
‫הרשע אם יצטער חביריו וכמו הצדיק יצטער בזה‪ ,‬ולכן אם רוצה הקב"ה לענוש את‬
‫הרשע להיא עליו צער ויסורין יתכן שיענש חברי הרשע כדי שישיגע להרשע צער‬
‫במה שחביריו מצטערים‪ ,‬וזה עונשו של המצחבר עם הרשע שהנאהב ע"י הרשע‬
‫מטיל את עצמו במקום סכנה‪ ,‬דאם יענש הרשע אפשר שיענש במה שמצטער אוהביו‪.‬‬
‫וכעין מה דאיתא בשבת )דף ל"ב ע"א( רב לא עבר במברא דיתיב ביה עכו"ם אמר‬
‫דילמא מיפקיד ליה דינא עליה ומתפיסנא בהדיה שמואל לא עבר אלא במברא דאית‬
‫ביה עכו"ם אמר שטנא בתרי אומי לא שליט רבי ינאי בדיק ועבר רבי ינאי לטעמיה‬
‫דאמר לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה עכ"ל‪ ,‬וכמו כן המתחבר עם הרשע זה "כ‬
‫מקום סכנה שיכול להיות שיוכה חבר הרשע כדי להגיע לרשע צער‪ ,‬א"כ נמצא דכפי‬
‫גודל רשעת הרשע הוא גודל סכנת המתחבר עליו‪ ,‬וא"ש מש"כ ההמתחבר עם הרשע‬
‫מקבל שכר כיוצא בהם ודו"ק‪.‬‬
‫והנה לפי הנ"ל יל"פ הך דאיתא מדרש רבה בראשית )לח‪:‬ו(‪:‬‬
‫רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים עבודת‬
‫כוכבים ושלום ביניהם אמר המקום כביכול איני יכול‬
‫לשלוט בהן כיון ששלום ביניהם שנאמר )הושע ד( חבור‬
‫עצבים אפרים הנח לו אבל משנחלקו מה הוא אומר )שם(‬
‫חלק לבם עתה יאשמו הא למדת גדול השלום ושנואה‬
‫המחלוקת‪.‬‬
‫ואיתא במדרש תנחומא )צו פ"ז(‪:‬‬
‫גדול השלום שאפילו ישראל עצמן עושין ע"ג ועושין חבורה אחת‬
‫אין מדת הדין נוגעת בהן שנא' )הושע ד( חבור עצבים אפרים הנח‬
‫לו‪.‬‬
‫וכעי"ז מובא רש"י עה"כ ומשם הפיצם‪:‬‬
‫למד שאין להם חלק לעוה"ב וכי איזו קשה של דור המבול או‬
‫של דור הפלגה אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר‬
‫להלחם בו ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם אלא שדור‬
‫המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו ואלו היו‬
 ‫‪17‬‬
‫נוהגים אהבה וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת ודברים אחדים‪.‬‬
‫למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום‪.‬‬
‫ודברי המדרשים תמוהים מאד‪ ,‬דלא יקח שוחד כתיב ופי' בספרי זה שוחד מצות‬
‫כלומר שכל שעשה עבירה אחת אפילו עשה הרבה מצות כנגדה לא תמחק העבירה‬
‫אלא עונש יענש על העבירה ויגמל טובה על המצוות‪ .‬גם יש להבין מה דאיתא "איני‬
‫יכול" לשלוט בהן‪ ,‬דמה שייך לומר עליו ית' דאינו יכול‪ .‬גם למה מדת שלום דוקא‬
‫מסוגל לכל אלה ולא שאר מדות טובות ומעשים טובים‪.‬‬
‫אך י"ל דכוונת חז"ל בזה דמי דאף מי שמגיעה לו מיתה מצד מעשים הרעים יכול‬
‫לחיות מ"מ משום שנוגע חיותו בהשגחת אחרים‪ ,‬ואם מיתתו יהיה חב לאחריני אז‬
‫אע"פ שמצד עצמו ראוי למות מ"מ יחיה מצד מה שאחרים צריכים לו‪ .‬וזה מש"א‬
‫גדול השלום דכשעושים חבורה אחת ושלום ביניהם והם צריכים זל"ז ותלויים זב"ז‬
‫אז אין מדת הדין יכול לכלם כי מצד צרכי הכשרים שבהם יחיו אף הרשעים שבהם‪.‬‬
‫וזה מש"א שהקב"ה אינו "יכול" לשלוט בהם דכל יכול הוא ית' אבל גזרה חכמתו ית'‬
‫דאף אם מגיע לרשע עונש מיתה‪ ,‬ומצד זה באמת ימות הרשע‪ ,‬אבל כיון שחיותו נוגע‬
‫לאחרים שוב כביכול אינו יכול להמיתו כיון שאינו רוצה ית' שיחסור לצדיק טובתו‪,‬‬
‫שתלוי בחיי הרשע‪ .‬אבל אין כוונת המדרש ח"ו דמחמת מדת השלום דמותר ח"ו על‬
‫ע"ז רק דאינו מסלק העובדי ע"ז מן העולם אם אחרים צריכים להם‪ ,‬ושוב יחיו‬
‫בתורת צרכי אחרים ולא מצד עצמם‪.‬‬
‫ובזה חוזרים אנו לדברי הרמב"ם המובאים בראש דברינו‪ ,‬ליישב קושיית הראב"ד‬
‫עמש"כ דרשעים נכתבים למיתה מיד‪ ,‬והקשה הראב"ד דהלא מצינו הרבה רשעים עוד‬
‫בחיים חיותם‪ ,‬אבל לפי כל דברינו הנאמרים יש לומר דבאותם רשעים נכתבים‬
‫למיתה מיד‪ ,‬ומה שעוד חיים אע"פ שנכתבים למיתה היא מצד מה שאחרים נכתבים‬
‫לחיים ונזגר גם למלאות כל צרכיהם כנ"ל‪ ,‬והרשע יחיה מצד מה שהצדיקים צריכים‬
‫לפעולתיהם כמש"כ הרמב"ם בפיהצ"ש הנ"ל‪ ,‬ומעתה ל"ק מה שהרשע נכתב למיתה‬
‫אבל לא מת מיד‪ ,‬כי אף הנכתב למיתה יכול לחיות אם אמנם יש אחר הנכתב שצריך‬
‫לו וכנ"ל ודו"ק‪.‬‬
‫ובזה נראה לפרש מה דאיתא דפסחים )דף ח' ע"א( האומר סלע זו לצדקה בשביל‬
‫שיחיה בני או שאהיה בן העולם הבא הרי זה צדיק גמור עכ"ל‪ .‬ולכאורה בשלמא‬
‫בשביל שאהיה בן עוה"ב שפיר מיקרי צדיק גמור ואע"פ דקיי"ל הוו כעבדים‬
‫המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס‪ ,‬כתב הר"ן בכאן דזה ר"ל שמדה מעולה היא‬
‫לעבוד מאהבה‪ ,‬אבל העובד כדי שיזכה לחיי עוה"ב אכתי צדיק גמור הוא‪ ,‬גם כתבו‬
‫בספה"ק דכיון הכל כוונת הבריאה הוא כדי לזכות בני"א בשכר עוה"ב א"כ העובד‬
‫ע"מ שיזכה לחיי עוה"ב משום שזהו רמון ה'‪ ,‬גם זה מיקרי עושה לשמה כי כוונתו‬
‫במה שעושה לשם שכר הוא לקיים רמון הבורא ית' שרוצה בזה‪ ,‬ולא לקיים רמון‬
 ‫‪18‬‬
‫עצמו‪ .‬גם ועי' מש"כ ברוח חיים אהך דהוו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ וכו'‬
‫שכ' )באופן הד'( דהכוונה שלא ירצה שכרו בעוה"ז אלא יניחנו לעוה"ב להנות מזיו‬
‫הני מילי במה שאמרו ע"מ שאהיה בן עוה"ב ה"ז צדיק גמור‪ ,‬אבל ע"מ שיחיה בני‬
‫שהוא רוצה שכרו בעוה"ז למה יקרא צדיק גמור‪ .‬גם צ"ב השלון צדיק "גמור" מהו‬
‫הכוונה בזה‪.‬‬
‫אך י"ל לפי הנ"ל דסגולת המצוה דצדקה שתציל ממות הוא בזה שהמקבל צריך לו‬
‫להנותן להחיות בו את נפשו א"כ אף אם נגזר על הנותן גזירת מיתה מ"מ יחיה מצד‬
‫מה שאחרים צריכים לו‪ ,‬י"ל שזה כוונת הנותן סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בנו‪ ,‬דלא‬
‫יתן הצדקה אא"כ יחיה בנו ושוב לא יקבל הנצרך כלום‪ ,‬א"כ נמצא דכדי שיהנה‬
‫הנצרך בקבלת הסלע מוכרח שיחיה בנו וזה כוונת הנותן‪ ,‬שבנו יחיה לא בזכות מצות‬
‫הצדקה אלא מצד מה שאחרים צריכים לו שיחיה‪ .‬והנה מילת צדיק מתפרש בב'‬
‫אופנים‪ ,‬א' מדיק מצד מדקצו וב' צדיק בדינו דהזוכה בדין נקרא צדיק בדינו‪ ,‬וכגון‬
‫מש"כ הראשונים לפרש מאמה"כ )שמות כג‪:‬ז( ונקי וצדיק אל תהרוג‪ ,‬דצדיק בכאן ר"ל‬
‫רשע שיצא נקי וצדיק בדינו‪ ,‬דאם בא אחר שידע לו עדות לחובה מנין שאין מחזירין‬
‫אותו‪ ,‬תלמוד לומר ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע‪ ,‬אם הצדיקו בית דין של‬
‫מטה שלא מדעת לא יצדיקנו הקב"ה בבית דין של מעלה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ומעתה י"ל דהאומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני רוצה שבנו יחיה לא מצד‬
‫זכות המצוה אלא מצד מה שאחרים צריכים לו‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שבנו יהיה צדיק בדינו שיחיה‬
‫ולר ימות אבל לא יהיה צדיק מצד צדקתו כי לא זכות מצוה מגיע לו מנצינת סלע זו‪,‬‬
‫וי"ל שזהו כוונת הגמרא‪ ,‬האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני‪ ,‬ה"ז צדיק גמור‬
‫דר"ל לא רק מדיק בדינו שיחיה בנו מצד שאחרים צריכים שיחיה‪ ,‬אלא צדיק גמור‬
‫מצד צדקתו כי גם זכות המצוה מגיע לו כי אע"פ שהנותן אומר שלא איכפת לו מה‬
‫שיש בצדקה זו מצוה‪ ,‬ורק משום שיש בו סגולה שאחרים מריכים לו רק זה רומה‬
‫בנתינתו‪ ,‬אמנם ארז"ל דאינו כן אלא ה"ז צדיק גמור‪ ,‬לא רק צדיק בדינו אלא מדיק‬
‫מצד צדקתו כי למרות מה שיצא מפיו מ"מ ישראל דעתו לשמים בין יחיה בין לא‬
‫יחיה וגם זכות המצוה מגיע לו‪.‬‬

‫ביאור דברי כ"ק זקיני מרן הקדוש מצענז זי"ע בענין‬

‫הפרוכת של ביהמ"ק של מעלה‬
‫בהק' לספה"ק ויואל משה מביא כ"ק דודי זלל"ה מימרא מכ"ק זקיני מרן הדברי‬
‫חיים זלל"ה מה שאמר פ"א בשולחנו הטהור‪ ,‬לגבי מה שאמרו שביהמ"ק של מעלה‬
‫נבנה ע"ע עבודת הצדיקים ומעשיהם הטובים‪ ,‬וכשיהי' נגמר בנין בהיהמ"ק של מעלה‬
‫יבא משיח צדקינו‪ ,‬אבל הרשעים במעשיהם גורמים חורבן למעלה ומהרסים מה‬
 ‫‪19‬‬
‫שהצדיקים בונין שמה ע"י מעשיהם הטובים‪ ,‬ואמר מרן הדברי חיים זלל"ה שביהמ"ק‬
‫של מעלה נגמר אלא שחסר עדיין הפרוכת‪ .‬וענה הרה"ק ר"י מטאמאשוב זלל"ה‬
‫דאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו הק' יכול לעשות הפרוכת‪ .‬ולא הישיב לו אז‬
‫הד"ח זללה"ה דבר‪ .‬אלא פעם אחרת כשישב אל השולחן התחיל לומר "מהיכן אתם‬
‫יודעים שלא עשיתי את הפרוכת‪ ,‬אלא שרשע גדול המעשיו קרע אותו"‪.‬‬
‫ולכאורה למה דוקא הפרוכת חסר מכל כלי המקדש‪ .‬וי"ל דהנה בפ' תרומה‬