Professional Documents
Culture Documents
Kedima in Kiruv
Kedima in Kiruv
דף נ"ג דאין אונס לערוה, ק"ו המחזרת וממציאה את עצמה לזנות דלא נחשבת כאונס כלל. ולא כתבו התוס' דאנוסין הם אלא ד"דומין" לאנוסין, וצ"ל בכוונת התוס' דמכיון דנסיון קשה רובצת להם ע"י האשה הזאת א"כ אין להחשיבם כפושעים בעצמם ולכן יש להשתדל להצילם. וכ"ז, אע"פ דבודאי אינם בגדר אונס רחמנא פטרי שבכל התו"כ. וחילוק זה בין פושע גמור והנכשל תחת נסיון קשה, אף הב"ח כיוון לה, והוא בהדיא בלשונו שכ' וז"ל דכשחוששין שיפחדוה להמר "והיא לא פשעה" מותר לחלל שבת כדי להצילה מעון ע"ג וגו' אבל כשרוצים לאנסו שיעבור עבירה וגו' עכ"ל, הרי להדיא דאע"פ שלא נחשבת כאונס במה שהמר דתה מ"מ גם פושעת לא הוי. ולא הבנתי ממילא קושיית המג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט שהקשה דמתוס' שבת משמע היפך סברת הב"ח, דדוקא כשאונסים אותו אמרינן חטא בשביל שיזכה וכו' דלפי הנ"ל באמת לא פליגי התוס' והב"ח בזה, דלא הרי אונס כהרי אונס, ולתרווייהו, בין להתוס' ובין להב"ח, כל שמכלל פושע גמור יצאת, אף דלכלל אונס גמור אכתי לא בא, מחללין שבת כדי להצילו. ונראה שמדברי התוס' הללו יוצא לנו מקור למש"כ בשו"ת נחלת שבעה סי' פ"ג, מובא בשערי תשובה סי' ש"ה סק"ה, שדן בא' שנאבד לו בתו ושמע שיצא להמיר בדת הישמעלית, אם מותר לחלל עליו את השבת לרכוב אחריו אולי יכול להצילו עיי"ש שהאריך בדעתו דאף היכא דפשע מחללין עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה, ובסוף דבריו כתב וז"ל ועוד דאף אם פשע האי פשיעה דומה לאונס הוא ע"י הסתה ואחר השעה הרעה יתחרט א"כ למה לא יצילוהו מן הדת הישמעאלית עכ"ל. הרי דפשיעה ע"י הסתה כאונס חשיבי לגבי חיוב הצלתו, ואף דבודאי אונס גמור לא הוי שסוף סוף הבחירה אתו ורשות נתונה לו לבחור את הדרך ילך בו, עכ"ז כיון דנסיון קשה היא לו אותו הסתה אין להחשיבו כפושע גמור, דומי' דחצי' שפחה חצי' בת חורין. והכא נמי בע"ד אע"פ שאין אלו הבחורים והבתולות בגדר תינוקות שנשבו מ"מ כאנוסין חשיבי בזה שהרי חיי כולם כרוכים בנסיונות קשות ומרובות שאין לשער והרשת פרושה לרגליהם בכל עת ועידן, ומה על ידי חציה שפחה וחציה בת חורין
בענין קירוב רחוקים בנוגע לבחורים וגם בתולות שנתגדלו בבתי ישראל כשרים אך מחמת סיבות שונות ירדו פלאים עד שלעט לעט סרו לגמרי מן הדרך הישר ר"ל ויש מהם שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם או שהוריהם עזבו אותם או שזרקו אותם מביתם ואין להם דירת קבע כלל, נצו גם נעו ברחובות קריה מתוך נסיונות קשות ומרובות, וכת"ר פושט להם יד לקרבם ולהחיותם ועל ידו כבר שבו הרבה בנים לגבולם. ויש טוענים שיען שאין אלו בגדר תינוקות שנשבו ואיהו דאפסידו אנפשייהו לכן ראוי לתת תורת הקדימה לקירוב אותן דלא אפסידו אנפשייהו שהם בגדר תינוקות שנשבו.
תשובה: הנה אי נימא שאותן שלא גדלו בתו"מ הם בגדר תינוקות שנשבו ואנוסים גמורים, א"כ איפכא מסתברא, דתורת הקדימה ניתנה לאלו שאינם אנוסים, כי אונס רחמנא פטרי, משא"כ אותם שאינם אנוסים הלא ע"י קירבתם מצילים אותם מני שחת ר"ל. עי' שו"ת יעב"ץ ח"א סי' ס"ח שנשאל ע"ד עכו"ם שבא לקחת שני ילדים מישראל להעבירם על דת, א' זכר וא' נקבה, ויש סיפוק בידינו לפדות א' מהם, מי קודם, דאולי יש לחוש יותר לנקבה, כיון שזרעה כשר וכשמצילים אותה מצילים גם את זרעה, ופסק דהזכר קודם, ובתו"ד כתב וז"ל ועוד כי נימא דתנשא לגוי ותלד מאי הוי, הבנים בניה הם ישראלים כשרים והולידה בנים לשמים, "ואם לפי שעה אנוסים הם לעבור עד"ת רחמנא פטרינהו" עכ"ל. ולא מיבעי לדעת הב"ח סי' ש"ו דאין מחללין שבת אפילו בדרבנן כדי להציל מי שרוצים לאנסו לעבור עבירה גדולה, משום שבאמת אין בו עבירה, דאונס רחמנא פטרי, אבל מצוה לשום בדרך בשבת להשתדל בהצלת בתו שהוציאו מביתו להוציאה מכלל ישראל, שהרי מצילים אותה מעון של מזיד - לא מיבעי דלדעתו הצלה ממזיד קודמת להצלה מאונס, אלא אף לדעת התוס' שבת דף ד' שמחלקים בין חציה שפחה וחציה בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבו להוציאה בגיטין דף ל"ח משום שחזרה והמציאה את עצמה לזנות והו"ל דומי' לאנוסין, משא"כ היכא דפשע אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבריך, דמשמע דאונס עדיף
הדרך, דאילו לא הי' להם חברים שמשכו אותם להתרגל בהם ולהיעשות אחד מהם לא הי' סרים כ"כ מהדרך הישר, ובעוה"ר אלו החבורות מתגדלים ומתרבים בכל יום ועלולים להיות מזיק ומסכן להרבה ילדים כשרים, וא"כ ה"ז דומה בדומה ממש לחצי' שפחה וחצי' בת חורין שנחשבת כמכשול לרבים ומצוה להסירו )ואע"פ שאין אלו הילדים רודפים אחרי הכשרים להכשילם משא"כ האשה בתוס' שם, מ"מ פשוט שלא בכוונת הלב תלי' מילתא אלא כל שהוא סכנה לרבים מאיזה טעם שהיא מצוה להסירו ומצוה דרבים חשיבי( משא"כ התינוקות שנשבו אינם משפיעים על שום מאן דאינהו לחודי' קאי ואינהו לחודי' קאי ואינם מתערבים אלו עם אלו כלל. ועוד יש לתת טעם לשבח להקדים קירוב הילדים שסרו מדרך הישר להתינוקות שנשבו, ע"פ מש"כ בשו"ת מהרי"ק סי' ד' גבי עיר רעגנשפורק שעכו"ם תופסים משם אנשים ר"ל, וכ' דיש חיוב מצד הדין על כל שאר העיירות הסמוכות לעמוד לימין אנשי רעגנשפורק לסייעם בכסף מלא כדי להסיר מהם הסכנה, ואע"פ שהעיירות הסמוכות אינם עומדים כעת תחת הסכנה, מ"מ כיון דמסתבר שלעתיד יגיע הסכנה גם לשאר עיירות הרי מחוייבים כולם לסייע לרעגנשפורק, עיי"ש מה שהביא ראיה מפרק המקבל. ושוב כ' וז"ל ועוד אפילו תאמר שאין זה אלא חשש סכנה בעלמא ולא תעשהו כודאי או כקרוב לודאי וכו' מ"מ מי לא תנן כופין אותו לבנות בית שער ודלת וכופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים ובריח, ותניא בברייתא מי שיש לו בית בחצר אחרת בני חצר משעובדין אותו לעשות דלת נגר ומנעול, והרי בכל חשש סכנת גנבים או ליסטים כופין כל השייכים אל החשש ההוא לסייע בהצלת חשש כגון הדלת והנגר והמנעול לחצר וכן חומה דלתים ובריח לעיר כל שכן וכל שכן בחששא גדולה ועצומה כזו שהיא חס ושלום חשש הגוף והנפש וגו' עכ"ל. הרי דאף היכא דלא ברי הזיקא ואף לא קרוב לודאי מ"מ כל שיש לחשוש שיגיע הסכנה לו חייב להשתתף בהצלה. אשר על כן נראה בעובדא דידן דכל אלו הילדים הלא גדלו וחיו בבתי ישראל כשרים ומהם אצל הורים תלמידי חכמים ובני תורה ואעפ"כ ועכ"ז עולליהם הלכו שבי לפני צר ר"ל, והרי א"א שוב לדעת באיזה מקום ישא הפורץ את ראש, ואין שום מאן דלא שייך להחשש ר"ל, לכן חייבים כאו"א לעמוד לעזרתם ולימינם של אלו העוסקים
אחת שממציאה את עצמה לזנות נחשבים הרבים כאנוסים, ק"ו בן בנו של ק"ו הנסיונות והמכשלים שרובצות לילדים הללו בכל עת ובכל שעה, ולכן אין להחשיבם כפושעים בעצמם לגבי חיוב הצלתם. וכיון שאכתי לכלל אנוסים גמורים לא הגיעו, יש להקדים הצלתם להצלת התינוקות שנשבו שכבר פטרינהו רחמנא. ויתורץ לפי"ז קושיית השבות יעקב סי' ט"ז שהקשה עמש"כ בשו"ת נחלת שבעה הנ"ל דמותר לחלל שבת כדי להציל אדם מהעברת הדת, וטעמו ונימוקו, דמה גבי חולה אמרינן מוטב שיחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה א"כ להציל נפשו מני שחת לא כ"ש, ובשבות יעקב כתב דזה אינו, דאע"ג דאמרינן גדול המחטיאו יותר מן ההרגו, מ"מ הרי בעבירות החמורות אמרינן שיעבור ואל יהרג, והיינו דיש חומר במיתה אשר איננו בחטא. אך לפי הנ"ל י"ל דאין הכי נמי - גדול המחטיאו יותר מן ההרגו ובאמת הי' ראוי שתהא הדין יהרג ואל יעבור בכל התו"כ, אך זה אינו, שהרי בכל עובדא דיעבור ואל יהרג הלא העבירה נעשית באונס, ובעבירה באונס לא אמרינן גדול המחטיאו יותר מן ההרגו, דאונס רחמנא פטרי, אבל אה"נ אילו הי' שייך לאנס אדם שיעבור עבירה ברצון הי' הדין באמת יהרג ואל יעבור דגדול המחטיאו, וכקושיית השבות יעקב. ולפי"ז מקושיית השבות יעקב יוצא לנו מקור לשיטת הרמב"ם פ"ח מהל' יסוה"ת ה"ד דהעובר באונס על עבירה שהיא ביהרג ואל יעבור, אע"פ שחילל את השם, מ"מ אין בי"ד ממיתין אותו, שמ"מ אונס מיקרי. דהנה לכאורה יש לתמוה עמש"כ למעלה דסיבת הדין דיעבור ואל יהרג בכל התורה הוא רק האונס שבו, ואילו הי' עבירתו נחשבת כמזיד הי' הדין יהרג ואל יעבור אף בכל התו"כ, דלכאורה זה אינו, דלהוי הדין יהרג ואל יעבור ואז לא תחשב כאונס כלל דחייב למסור נפשו ע"ז, ובע"כ צ"ל דאף היכא דהדין מחייבת יהרג ואל יעבור אכתי אונס מיקרי ודו"ק. ועוד טעם גדול נראה שיש להקדים קירוב אלו הילדים לתינוקות שנשבו, ע"פ מש"כ התוס' שבת ד' ע"א וגיטין מ"א ע"ב, דאשה שמכשלת את הרבים נחשבת כמצוה דרבים ורק אז אמרינן חטא בשביל שיזכה חברך, דלפי"ז קירוב אלו הילדים נמי כמצוה דרבים חשיבי, שהרי הילדים הללו דרכם להתחבר עם שאר ילדי ישראל הכשרים ומשפיעים עליהם וממשיכים אותם לדרכם הרעה, ובחוש אנו רואים אצל הרבה מאלו שירדו פלאים וסרו מן
הערות על הנ"ל מאת הרה"ג מורה"ר משה שטרנבוך שליט"א סג"נ העדה החרדית ירושלים תובב"א מח"ס מועדים וזמנים
משה שטרנבוך סגן נשיא העדה החרדית בעיה"ק מח"ס מועדים וזמנים ראב"ד דק"ק חרדים ביוהנסבורג בעזהי"ת, יום י"ח אלול תשנ"א
בעוללים האלו להיות להם לעזרה בצרה ולהסיר מגבולנו את הסכנה הזאת, לבנות דלת נגר ומנעול לבל יתן המשחית לבא אל תוך בתינו עוד, ותזכו כל בית ישראל לזרעא די לא יפסוק ודי לא יבטול מפתגמי אורייתא, עדי נזכה לראות בישועת כל ישראל ושמחתן בב"א. ובזה בעה"ח עש"ק לס' ולמדתם אותם את בניכם, כ"ב מנחם אב תנש"א לפ"ק. יעקב אהרן שפירא
לכבוד הרב הגאון המפורסם, בנש"ק וכו' וכו' ה"ה יעקב אהרן שפירא שליט"א אחדשה"ט וש"ת. זה עכשיו קבלתי כאן היוהנסבורג שאלת כת"ר בענין קירוב רחוקים, ולא ידעתי למה פנה אלי, רק כיון שהגיע לידי מפני כבודו לא אוכל להשיבם ריקם. ושורש השאלה אצלו אם לקרב קודם האנסים שהם בגדר תינוק שנשבה, או אלו שהתחנכו בפרק התורה וסרו מדרך אבותיהם, ודעתו שאלו שסרו מהדרך מסוכנים יותר, והדבר אינו מוכרח שלפעמים דוקא תינוק שנשבה מסוכן, אבל לדעתי לא מצאתי כאן מקום שאלה, ואין לחלק ובמי שרואה יותר שיצליח צריך לפעול. והנה אם המשפחה חרדים מלבד הקירוב יש בזה טובה גדולה וצדקה וחסד להורים ומשפחה להשיב לב בנים לאבות, ואף שיש גם בתינוק שנשבה טובה לאבות אבותיהם, לשמח ההורים או משפחה שהם בחיים צדקה גדולה מאד. ומרן הגאון דבריסק הגריז"ס זצ"ל בשם אביו הגר"ח זצ"ל, שאפילו תינוק שנשבה הוא אפיקורס הוא רק "נעבעך", ודקדק מרן זצ"ל בלשון הרמב"ם בפ"ג דממרים ה"ג שמביא בתינוק שנשבה שלפיכך ראוי להחזירם בתשובה, ולא קאמר שאינם אפיקורסים כלל, רק ראוי למושכם שקל יותר שהם מוטעין, משא"כ בשיטה אפיקורס קשה להזיזו, אבל בזמנינו מכח הסיבה והשגחת הקב"ה הסתר תוך הסתר סרו מן הדרך, ולכן מביאו החזו"א זצ"ל שאין בהם דין מורידין, וראוי למושכם באהבה אף שסרו מדרך אבותיהם, ואם רואים שיש בזה תקנה הם כתינוק שנשבה ממש, אבל האמת שאפילו
מה שהשיב להנ"ל הרה"ג מוהר"ר ישראל גרוסמן ]שליט"א[ זצ"ל מח"ס שו"ת נצח ישראל, שיעורי כתובות, ועוד
ב"ה כ"ה תשרי תשנ"ב ירושלים תובב"א ישאו הרים שלו' וגבעות ברכה למע"כ האי גברא רבא ויקירא הרב הגאון המפורסם רבי יעקב אהרן שפירא שליט"א רק בק"ק בעיזוואטער, מחבר ספר "משפטי הבירורים" שלו' וברכה! קבלתי כעת מכתבו ושאלת חכם בנ"ד איננה חצי תשובה אלא תשובה מלאה, מבוססת ומבוררת כדת של תורה, ויהי ה' עמו כמותו ההלכה בכל מקום, ואחתום בכל הכבוד, ישראל גרוסמן
מוצאי יום הדין תשנ"ב לפ"ק מע"כ הרה"ג מורהר"ר משה שטרנבוך שליט"א, אחדשת"ה כמשפט. מכתבו בענין קירוב רחוקים קבלתי, במש"כ כת"ר שליט"א דלא מצא מקום שאלה דבמי שרואה יותר שיצליח צריך לפעול, כוונתי הי' במקום שהצלחתו שוה בזה ובזה, או שלא יודע איפה יצליח יותר, גם נ"מ במי שרוצה לתת מעותיו למוסד שעוסק בקירוב הי מינייהו עדיף, ועכ"פ יש הרבה אופנים שיש להסתפק בזה. והנני דושת"ה באה"ר ובברכת גמר חתימה טובה, יעקב אהרן שפירא
המסיתים שמצוה להודפם ולרודפם ועליהם אנו מתפללים יום יום שיאבדו, היינו שהם בגדר רודף, אבל כשיש בהם תקוה דאפשר לפעול שלא יזיקו ולהחזירם בתשובה, ויש להם אוזן קשבת, אין לנו להתבייש רק לפעול. ושורש הדבר גמרא מפורשת בשבת נה. שירושלים מלא תועבות ואפילו צדיקים נענשו שהיה להם לפעול ולהוכיחם, ואף שמחללי שבת בפרהסיא אין חיוב תוכחה וכמבואר בביה"ל תר"ח ע"ש היינו כשלא יועיל אף שמפורש בתורה האסור וכמבואר בבה"ל )סי' תר"ח( ע"ש היטב, אבל כשמצפה שיועיל ראוי להוכיחם שאחינו הם ובדרך אבינו שבשמים שקרא גם למנשה לחזור בתשובה. סוף דבר אנו מחוייבים לפעול ולעשות כשנראה שנוכל לפעול, ואין חילוק האיך נפל או נמצא בבור תחתית, ולפי החזו"א זצ"ל הדין מכין ועונשין עד שתצא נפשו היינו שהוא בגדר רודף, מפני שאנו נענשין עליו )בפירושו לתורה( ואף שהם כעת בדיעות כוזבות, שהיא מחלה מדבקת שאין לדבק בהם, אבל לפעול אצלם מצוה רבה, וראוי להחזיק טובה להרב פיין נ"י )שמביא במכתבו( אם בדרך התורה מחזיר למוטב אנשים שסרו ממשפחותיהם, והוא שלוחי דידן ושלוחי דרחמני, וחלקי יהא עמו, וכמו דוד המלך ע"ה שאמר לתיקון תשובה "אלמדה פושעים דרכיך" )פושעים היינו מוקדים( ויהיו חטאים דהיינו שוגגים וישובו אבל הכל בדרך התורה דוקא ולא להתפשר בקוצו של יו"ד מהש"ע ח"ו. ודי בדברים אלה בחודש התשובה לחזק ולעודד להשיב לב כל בני ישראל לאבינו ששמים, ולא להסתכל אם אשם או לא, כי בנים אנו לאבינו שבשמים, ולדידן כל נשמה ונשמה כשמעוררים הני רחמינם מעוררים רחמי שמים על כל בית ישראל ומקרבים בזה גאולתינו העתידה. והנני בזה מצפה בכליון ממש לרחמי שמים מרובים ומברכו בכו"ט שנת אושר ועושר ברוחניות וגשמיות וגאולה קרובה במהרה בימינו ובקרוב, משה שטרנבוך